‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫בתי המשפט‬

‫פ ‪040287/04‬‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫‪06/09/2005‬‬ ‫כב' השופט דוד רוזן‬ ‫בפני‪:‬‬

‫מדינת ישראל‬ ‫בעניין‪:‬‬

‫המאשימה‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד נורית קורנהאוזר‬
‫נ ג ד‬
‫אליצור יהושוע‬
‫הנאשם‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד ציון אמיר ועו"ד גיא שמר‬

‫הכרעת ‪ -‬דין‬

‫מר יהושוע אליצור )להלן‪"-‬הנאשם"( הואשם בעבירה לפי ס' ‪ 298‬לחוק העונשין‪,‬‬
‫התשל"ז ‪) 1977 -‬להלן‪"-‬החוק"( בכך שירה והרג את צאיל אשתיה )להלן‪"-‬צאיל"(‪.‬‬

‫בתאריך ‪ ,27.9.04‬נהג צאיל ברכב מסוג "פורד טרנזיט" )להלן‪" -‬הטרנזיט"( בדרך עפר‬
‫המובילה לכביש בית פוריק ‪ -‬אלון מורה‪ .‬בעלייתו עם רכבו לכביש פנה ימינה ובעת הזו‬
‫ירה לעברו הנאשם מרובה ‪ M-16‬שהחזיק בידיו‪.‬‬
‫‪5129371‬‬

‫הנסיבות שנתהוו עובר לירי הינן במחלוקת‪.‬‬ ‫‪5129371‬‬

‫ראשית לכל‪ ,‬ראיות התביעה‪:‬‬

‫‪1‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫אחמד שתיה ישב ברכב הטרנזיט מאחורי הנהג‪.‬‬

‫העד סיפר בבית המשפט‪ ,‬כי בהגיעם לציר אלון מורה הבחין בנאשם העומד על הכביש‪.‬‬
‫רכב הטרנזיט סיים את נסיעתו בעלייה והתכוון לפנות ימינה‪ ,‬הנאשם עמד באמצע‬
‫הכביש שידו אוחזת בנשק‪" :‬הנשק היה מכוון לעברנו‪ ,‬כשהוא מחזיק אותו כמי‬
‫שמכוון את נשקו‪) ".‬עמ' ‪ 7‬ש' ‪ .(14‬נהג רכב הטרנזיט רצה לפתוח את החלון על מנת‬
‫לדבר עם הנאשם‪ ,‬אבל‪..." :‬הנאשם לא נתן לו הזדמנות לדבר איתו‪ ,‬לפתוח את החלון‪.‬‬
‫ברגע שהנהג רצה לפתוח את החלון הנהג כבר קיבל את הכדור‪ .‬הכדור נכנס דרך‬
‫החלון של הנהג‪ .‬הכדור פגע בחלון וביד השמאלית ונכנס ישר ללב של הנהג" )עמ' ‪ 7‬ש'‬
‫נ‬ ‫‪.(17-18‬‬
‫העד ציין שבעת הירי החלק השמאלי של הרכב היה מופנה לנאשם‪ ,‬שעמד במרחק ‪2.5-3‬‬
‫מ' מרכב הטרנזיט‪ .‬מהירות מכונית הטרנזיט בעת הזו הייתה כ ‪ 20 -‬קמ"ש‪ .‬נהג רכב‬
‫הטרנזיט נפל על ההגה‪ ,‬והבחור שהיה על ידו תפס את ההגה‪ .‬העד צעק על הנאשם‪:‬‬
‫"אמרתי לו הרגת את הבן אדם מה עשית" תשובת הנאשם הייתה שלא אכפת לו‪:‬‬
‫"‪...‬מצידי שימות" )עמ' ‪ 10‬ש' ‪ .(9‬לדברי העד נהג רכב הטרנזיט‪" :‬מת במקום" )עמ' ‪10‬‬
‫ש' ‪.(24‬‬
‫הנוסע שליד הנהג ברכב הטרנזיט התיישב בכסא הנהג ונסע למחסום הקרוב‪ ,‬חיילים‬
‫ששהו במקום סייעו בהעברת ההרוג למונית‪ ,‬שהובילה אותו לבית חולים רפידיה‬
‫בשכם‪.‬‬
‫לשאלת התובעת בחקירה ראשית ציין העד‪ ,‬כי שם נהג רכב הטרנזיט הינו‪" :‬צאיל‬
‫אחמד מוסטפא ג'אברה" או "צאיל שתיה" "‪...‬שתיה זה שם המשפחה של הנהג"‬
‫)עמ' ‪ 11‬ש' ‪ (19‬הנ"ל התגורר בכפר סאלם‪ .‬היה אב לשמונה ילדים‪ ,‬שניים מתו ושישה‬
‫חיים עדיין‪ ,‬מהם שניים עיוורים‪.‬‬
‫בעדות מאוחרת יותר זיהה העד את ההרוג כמי שמצולם בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪) 17/‬עמ' ‪ 123‬ש'‬
‫‪.(5‬‬
‫ב‬

‫לאחר העברת ההרוג לבית החולים חזר העד עם החיילים למקום האירוע שם נמצא‬
‫תרמיל ריק של כדור באמצע הכביש‪ .‬הזכוכיות של הרכב הטרנזיט שעפו כתוצאה‬
‫מהירי נמצאו במקום שסומן על ידי העד בתמונה ת‪1/‬א )עמ' ‪ 12‬למעלה(‪.‬‬
‫ו‬

‫רחמה אשתיה ישבה ברכב הטרנזיט מאחור עובר לאירוע‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫העדה סיפרה בבית המשפט‪ ,‬כי קודם הירי נסע רכב הטרנזיט בדרך עפר כאשר חלונות‬
‫הרכב סגורים‪ .‬משעלה רכב הטרנזיט על הכביש‪ ,‬הבחינה העדה במתנחל שירד מרכבו‬
‫נ‬ ‫וירה בנהג רכב הטרנזיט באמצעות נשק שהחזיק בידו בגובה הכתפיים‪.‬‬
‫צאיל‪ ,‬נהג הטרנזיט‪ ,‬פנה בכביש לצד ימין והמתנחל עמד ליד רכבו‪" :‬הוא היה לצד‬
‫שמאל הרכב שלו‪ ,‬הוא ירד מהרכב עם הנשק‪ ,‬כיוון לכיוון הנהג‪ ,‬הוא כיוון על הנהג‬
‫ועל המקום נפטר הנהג" )עמ' ‪ 33‬ש' ‪ .(26-27‬הכדור אותו ירה המתנחל‪ ,‬פגע במנוח‬
‫ב‬ ‫בזרוע שמאל לאחר שעבר דרך החלון שליד הנהג )עמ' ‪ 34‬ש' ‪.(6-11‬‬
‫בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי שמעה את נוסעי הרכב אומרים לנהג לעצור והוא‪:‬‬
‫ו‬ ‫"האיט את המהירות ועצר בצד"‪) .‬עמ' ‪ 37‬שורה ‪.(12-13‬‬
‫בעדות מאוחרת זיהתה העדה את ההרוג כמי שמופיע בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪) .17/‬עמ' ‪ 135‬ש'‬
‫נ‬ ‫‪.(2‬‬
‫לאחר הירי ירד אחמד מהרכב וביקש את עזרת המתנחל אך הוא סרב לעזור‪.‬‬
‫ב‬

‫לשאלת הסנגור השיבה העדה‪ ,‬ששמעה את נוסעי הרכב אומרים לנהג‪ ,‬שהמתנחל אומר‬
‫לו לעצור‪ .‬הנהג האט את המהירות ועצר בצד‪.‬‬

‫נאיל מנצור ישב ברכב הפורד בנסיעה הנדונה במושב שליד הנהג‪.‬‬
‫העד סיפר בבית המשפט על הנסיעה בדרך עפר‪ ,‬שבסופה עליה לקראת הכביש‪ .‬משסיים‬
‫הרכב את העליה‪ ,‬הבחין במתנחל העומד באמצע הכביש‪ .‬מהירות נסיעת הרכב היתה‬
‫איטית‪ ,‬פחות מ‪ 10 -‬קמ"ש )עמ' ‪ 149‬ש' ‪ .(12‬המתנחל עמד באמצע הכביש כשהוא מכוון‬
‫את נשקו וצועק‪ .‬נהג הרכב פנה לימין ועצר את הרכב‪ .‬ואז‪" :‬כשהוא עצר את הרכב‪,‬‬
‫המתנחל היה מצד שמאל של הרכב‪ .‬המתנחל כיוון את הרובה שלו כשהרכב עמד‪,‬‬
‫ו‬ ‫הנהג פתח את החלון מעט‪ ,‬מיד אחרי זה הוא ירה‪) ".‬עמ' ‪ 150‬ש' ‪.(3-4‬‬
‫נ‬ ‫הכדור פגע בכתף שמאל של הנהג‪ .‬לאחר שחדר את הזכוכית של דלת שמאל‪.‬‬
‫הרכב המשיך לנסוע במהירות אטית‪ .‬העד עצר את הרכב באמצעות מעצור היד‪.‬‬
‫ב‬

‫אחמד ירד מהדלת האחורית וצעק על המתנחל וביקש עזרה‪ ,‬וזה לא נענה לבקשתו‪.‬‬
‫בסיועו של אחמד‪ ,‬הועבר ההרוג לכיסא שליד הנהג והעד החליפו ליד ההגה ונהג את‬
‫הרכב למחסום‪ ,‬שהיה במרחק של קילומטר‪.‬‬
‫ו‬ ‫נהג הרכב היה ללא רוח חיים בעת הגיעם למחסום )עמ' ‪ 151‬ש' ‪.(20-24‬‬
‫העד ציין‪ ,‬כי הינו מכיר את ההרוג‪ ,‬מאחר שלהרוג יש חברים בכפרו‪ .‬העד זיהה את‬
‫נ‬ ‫ההרוג כמי שמצולם בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪) 17/‬עמ' ‪ 142‬ש' ‪.(19-25‬‬

‫‪3‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הסניגורים המלומדים‪ ,‬עו"ד ציון אמיר ועו"ד גיא שמר‪ ,‬יצאו חוצץ בסיכומיהם בכתב‬
‫כנגד עדויות עדי הראיה‪ .‬הסניגורים בלמדנותם העמיקו חקר בדברי העדים ללמד‬
‫ולהראות כיצד‪ ,‬לדידם‪ ,‬כיזבו ובדו העדים מדמיונם הקורות אותם בארוע‪.‬‬
‫עקת ההגנה‪ ,‬כי עדויות עדי הראיה בעיקרן אינן במחלוקת‪.‬‬
‫הנאשם הסכים לעיקרי העובדות‪ .‬הנאשם ירה במנוח בנסיבות שצויירו על ידו‪.‬‬
‫יותר מכל אלה‪ .‬ראיתי ושמעתי את עדי הראיה בבית המשפט‪ .‬הבטתי בהם בשימת לב‬
‫במשך השעות הארוכות בהם עמדו על דוכן העדים‪ .‬הנני יכול לקבוע כי העדים דיברו‬
‫אמת בבית המשפט על פי זכרונם‪.‬‬
‫חשוב להדגיש‪ ,‬לא מדובר בעדים אובייקטיביים‪ .‬מדובר בעדים קרובים למנוח‪ ,‬שראו‪,‬‬
‫להשקפתם‪ ,‬את חברם מוצא להורג‪ .‬עדי הראיה משוכנעים בכל מאודם‪ ,‬כי הנאשם הינו‬
‫האחראי הבלעדי למותו של חברם‪.‬‬
‫עובדת היות העדים קרובים‪ ,‬על פי כל אמת מידה‪ ,‬למנוח ועויינים את הנאשם‪ ,‬עמדה‬
‫לנגד עיני‪ ,‬כ"הנחת עבודה" בבואי לבחון עדותם‪.‬‬
‫העדים עלו לדוכן העדים מספר חודשים לאחר הארוע‪ .‬לא התובעת‪ ,‬ולא מי מטעמה‪,‬‬
‫נפגש עמם לרענן עדותם טרם המשפט‪ .‬פגישתם הראשונה עם התובעת היתה בבית‬
‫המשפט‪ .‬העדים לא הקליטו ותיעדו הארוע‪ .‬העדים דיברו על פי זכרונם ואין תמה‪,‬‬
‫שתאור הארוע בחקירתם במשטרה אינו חופף במדוייק לתאור שמסרו בבית המשפט‪.‬‬
‫)הדברים מקבלים יתר תוקף נוכח השפה בה מסרו העדויות בשתי ההזדמנויות(‪ .‬לעדים‬
‫עמדו אין ספור הזדמנויות לתאם גירסתם קודם בואם לבית המשפט‪ .‬דווקא הסתירות‬
‫אותן הבליטו הסניגורים המלומדים מצביעים על הימנעות העדים מלתאם העדויות‪ .‬כל‬
‫אחד מעדי הראיה סיפר על הארוע ממקומו‪ ,‬כל אחד מעדי הראיה סיפר את שהבחין‬
‫ב‬ ‫וראה בעיניו‪.‬‬
‫מפאת כבודם של הסניגורים המלומדים ‪ -‬יותר משצריך ‪ -‬אתייחס למספר נקודות‬
‫שצויינו על ידי הפרקליטים המלומדים בסיכומיהם‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים ציינו שאחמד אשתיה ציין בעדותו במשטרה‪ ,‬כי נסיעתם על‬
‫שביל העפר היתה על מנת לעקוף את המחסום של בית פוריק‪ .‬העד ציין זאת בחקירתו‬
‫ו‬ ‫במשטרה )ס‪ 1/‬שורה ‪ (6‬כמו גם בעדותו בבית המשפט‪) .‬עמ' ‪ 19‬שורה ‪.(4-5‬‬
‫העד לא ביקש לכסות ולהסתיר נתון שפועל‪ ,‬כביכול‪ ,‬נגדו ונגד המנוח‪ .‬ניכר היה בו‬
‫שנתון זה צויין על ידו‪ ,‬כמו נתונים אחרים‪ ,‬שהתרחשו ועליהם סיפר בבית המשפט‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫בדומה‪ ,‬לא היסס העד בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט מלציין‪ ,‬כי הנאשם‬
‫קרא להם לעצור‪ .‬המנוח נמנע מלעשות כן‪ .‬בטח לא נענה לדרישה באופן מיידי‪.‬‬
‫הסניגור דקדק עם העד לדעת הכיצד יכול היה לשמוע את קריאת הנאשם לעצור כאשר‬
‫חלונות הרכב היו סגורים‪ .‬העד הסביר זאת וחשוב היה לראות את הדברים בבית‬
‫המשפט‪ ,‬כאשר תנועות גופו ומבע פניו העידו על אמיתות דבריו‪ ,‬כשאינו מבין למה‬
‫חותר הסניגור )באותו שלב‪ ,‬עו"ד קאזיס( )עמ' ‪ 16‬שורה ‪ .(20-22‬יותר מכך‪ ,‬העד הסביר‬
‫שהחלונות היו סגורים בגין האבק )ס‪ 1/‬גליון ‪ 3‬שורה ‪ – (13‬הסבר שכל מי שנסע ברכב‬
‫על שביל עפר ייטה לקבל‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הסנגורים המלומדים ביקשו לקבוע כי החלון היה פתוח‪ .‬נראה‪ ,‬כי נשמטה‬
‫מהם העובדה כי הם עצמם ציטטו בסיכומיהם את דברי הנאשם לפיו פגע הקליע בחלון‬
‫שליד הנהג וניפצו‪ .‬גם הסניגורים יסכימו שעל מנת לפגוע בחלון ולנפצו‪ ,‬צריך החלון‬
‫להיות סגור‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים טענו כנגד העד‪ ,‬הכיצד יכול היה ממקום ישיבתו לראות מקום‬
‫פגיעתו של המנוח‪ .‬דא עקא העד ציין‪ ,‬כי לאחר הירי יצא מן הרכב ופנה אל המנוח וכך‬
‫ראה את אותה פגיעה בו‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים טענו על אופן ציטוט דברי הנאשם לאחר שזה‪ ,‬לאחר הירי‪,‬‬
‫נתבקש לקרוא לעזרה רפואית‪ .‬ברם‪ ,‬הנאשם עצמו אישר את פניית אחד מנוסעי הרכב‬
‫אליו‪ .‬כמו גם‪ ,‬אין מחלוקת כי הנאשם לא נקט בכל צעד כדי להזעיק צוות רפואי‪,‬‬
‫למרות שהיה ברשותו מכשיר טלפון נייד וידע ידוע היטב‪ ,‬כי ירה פגע בנהג הרכב‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים טוענים על המספר "הגמיש" של הנוסעים ברכב‪ .‬העד ציין כי‬
‫בנוסף לו ולמנוח‪ ,‬היו ברכב ‪ 5‬נוסעים נוספים‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים ביקשו בסיכומיהם לבנות תאוריה על העלמות שני נוסעים‪,‬‬
‫העלמות לה נתנו חוקרי המשטרה יד‪ ,‬משנמנעו לחקור ביסודיות מי אותם שניים‬
‫ש"נמלטו" מן המקום ויכול והמה מחבלים מסוכנים‪ .‬נראה כי נשמט מעיני הסניגורים‬
‫כי חוקרי המשטרה חקרו את העד )ס‪ 1/‬גליון ‪ 4‬שורה ‪ ,(19‬וזה השיב שאינו מכיר את‬
‫אותם שני נוסעים אחרים‪ .‬ניתן להעלות השערות‪ ,‬כאלה ואחרות‪ ,‬אך השערות‪ ,‬גם‬
‫נ‬ ‫כשמספרן רב‪ ,‬עדיין נותרות בגדר השערות ‪.‬‬
‫נאיל מנצור מסר עדות במשטרה ביום הארוע שעה ‪) 14:30‬ס‪ .(10/‬העד לא ביקש‬
‫להעלים או להסתיר את העובדה כי הנאשם דרש מנהג הטרנזיט לעצור‪ .‬למרות דברי‬
‫הסניגורים בסיכומיהם‪ ,‬העד לא חזר בו מדבריו בחקירתו ובבית המשפט אישר דבריו‬

‫‪5‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫במשטרה )עמ' ‪ 158‬שורה ‪ .(19‬בדומה‪ ,‬לא התכחש העד לעובדה כי נהג הטרנזיט נהג‬
‫בשביל העפר על מנת לעקוף את המחסום‪ .‬העד אף ציין כי לא עלה על דעתו להכהות‬
‫ב‬ ‫במנוח על כך‪ ,‬מפני שהוא עצמו נהנה מעקיפת המחסום‪) .‬עמ' ‪ 158‬שורה ‪.(7‬‬
‫העד נשאל בחקירתו במשטרה‪ ,‬האם שמע באוזניו את סרובו הבוטה של הנאשם‬
‫להזמין אמבולנס‪ .‬העד ציין כי היה זה חברו‪ ,‬אחמד‪ ,‬שסיפר לו על כך‪.‬‬
‫לא מדובר בתאום גרסאות – כטענת הסניגורים המלומדים ‪ -‬אלא תשובה נכוחה‬
‫לשאלה שבמקומה‪.‬‬
‫כמו העד‪ ,‬אחמד אשתיה‪ ,‬כך נאיל מציין בתכוף לארוע בחקירתו במשטרה‪ ,‬כי שניים‬
‫ו‬ ‫מנוסעי הטרנזיט הצטרפו למונית שהובילה את המנוח לבית החולים‪) .‬ס‪ 10/‬שורה ‪.(17‬‬
‫עדת הראיה רחמה אשתיה סיפרה עוד בחקירתה במשטרה‪ ,‬בזירת הארוע כי המתנחל‬
‫הורה לנהג הטרנזיט לעצור‪) .‬ס‪ 2/‬שורה ‪ .(9‬בבית המשפט חזרה על הדברים‪ .‬העדה כמו‬
‫עדי הראיה האחרים לא התכחשה לעובדה שהטרנזיט עקף את מחסום הצבא )עמ' ‪36‬‬
‫שורה ‪ .(20-32‬יתר על כן‪ ,‬העדה הוסיפה וציינה‪ ,‬כי לא רק שהנאשם הורה לנהג‬
‫הטרנזיט לעצור‪ ,‬אלא משזה לא נענה לדרישה‪ ,‬צעקו לו נוסעי הרכב לעצור‪) .‬עמ' ‪37‬‬
‫שורה ‪.(12‬‬
‫העדה מציינת הצטרפות חלק מנוסעי הטרנזיט למונית שהובילה את המנוח לבית‬
‫החולים‪) .‬עמ' ‪ 35‬שורה ‪.(13‬‬
‫ניכר היה בעדת הראיה שאינה מבקשת – למרות טינתה הבלתי מוסתרת לנאשם –‬
‫להגזים בעדותה ולציין רק נתונים שאינם נוחים עם הנאשם‪.‬‬
‫לא למותר להפנות להתבטאותה של העדה‪ .‬משרצתה העדה לספר על הירי של הנאשם‪,‬‬
‫דיברה כי הנאשם "היכה" את נהג הטרנזיט‪ .‬התובעת ביקשה להקפיד עמה‪ ,‬ואז זו‬
‫דייקה ואמרה "ירה בו עם הנשק"‪) .‬עמ' ‪ 34‬שורה ‪ ,2‬ובחקירה נגדית לסניגור בעמ' ‪38‬‬
‫שורה ‪ .(5‬שפה זו של העדה מצביעה על הקושי בו נתקלו עדי הראיה בתאור הארוע‪,‬‬
‫קושי לשוני‪ ,‬המשליך באופן טבעי על הבדלי הניסוח בין עדותם במשטרה לזו שבבית‬
‫המשפט‪.‬‬
‫צא ולמד‪ ,‬עדי הראיה‪ ,‬כמצויין לעיל‪ ,‬אינם בשום פנים ואופן עדים אובייקטיביים‪ .‬עם‬
‫נ‬ ‫זאת‪ ,‬עדויות עדי הראיה הינן עדויות שניתן להתבסס ולהשען עליהן‪.‬‬

‫פתחי אשתיה עמד עם רכבו במחסום בית פוריק ביום האירוע בשעות הצהריים‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫העד תיאר בבית המשפט הגעת רכב מסוג פורד טרנזיט בצבע כחול למחסום וצעקות‬
‫לחיילים‪" :‬מתנחל הרג את הנהג‪ .‬אחמד שתיה צעק את זה" )עמ' ‪ 29‬ש' ‪.(25‬‬
‫העד מכיר את ההרוג המתגורר בכפרו‪ ,‬כפר סאלם ושמו צאיל )עמ' ‪ 29‬ש' ‪ ;27‬עמ' ‪ 31‬ש'‬
‫‪ ;2‬עמ' ‪ 31‬ש' ‪ .(15‬לשאלת הסנגור בחקירה נגדית ציין העד‪ ,‬כי ההרוג ידוע כ‪" :‬צאיל‬
‫שתיה" )עמ' ‪ 31‬ש' ‪ ;19‬עמ' ‪ 32‬ש' ‪.(6-7‬‬
‫לדבריו‪ ,‬משהורד צאיל שתיה מרכב הטרנזיט היה‪" :‬ללא רוח חיים‪ .‬לא נושם‪ ,‬העיניים‬
‫ב‬ ‫לא זזות‪) " ...‬עמ' ‪ 30‬ש' ‪.(26‬‬
‫ו‬ ‫בעדות מאוחרת זיהה העד את ההרוג כמי שמופיע בתמונה ‪ ,1‬ת‪) 17/‬מ' ‪ , 144‬ש' ‪.(16‬‬

‫מחמוד נסאסרה הינו נהג מונית‪ .‬העד עמד במועד האירוע‪ ,‬בסביבות השעה ‪13:30-‬‬
‫‪ 14:00‬במחסום בית פורק והמתין לנוסעים‪ ,‬משקרא לו חייל לפנות בן אדם מרכב‬
‫הטרנזיט‪.‬‬
‫לדברי העד‪" :‬הבן אדם היה במצב של לא זז ולא נושם וכולו מלא דם" )עמ' ‪ 28‬שורה‬
‫‪ .(28‬העד הובילו לבית חולים רפידיה‪.‬‬
‫העד ציין‪ ,‬ששם האיש הנבדק הוא צאיל )עמ' ‪ 29‬ש' ‪ .(18‬את ההרוג הביא למחסום הנהג‬
‫ששמו אחמד שתיה‪ ,‬שזה עתה יצא מאולם בית המשפט‪ ,‬והעד מכירו )עמ' ‪ 28‬ש' ‪.(11‬‬
‫נ‬

‫בעדות מאוחרת יותר זיהה העד את ההרוג כמי שמצולם בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪) 17/‬עמ' ‪129‬‬
‫ב‬ ‫שורה ‪.(9‬‬

‫אשתו של המנוח‪ ,‬מונה חסן אחמד ג'אברה שתיה‪ ,‬העידה בבית המשפט וזיהתה את‬
‫בעלה כמי שמופיע בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪ . 17/‬העדה ציינה כי שם בעלה הינו‪" :‬צאיל מוסטפה‬
‫אחמד ג'אברה שתיה‪) ".‬עמ' ‪ 161‬ש' ‪ .(4‬העדה הציגה דרכון ירדני )ת‪-27/‬ת‪ ,(29/‬ותעודת‬
‫ו‬ ‫הזהות )ת‪.(30/‬‬
‫העדה ציינה‪ ,‬כי בעלה נהג ברכב פורד כחול כמו המופיע ב‪-‬ת‪ 1/‬תמונה ‪ ,8‬שהינו רכבו של‬
‫נ‬ ‫בעלה )עמ' ‪ ,163‬ש' ‪ ,(9‬ולזוג שלושה בנים ושלוש בנות‪ .‬בן אחד עיוור ובת אחת עיוורת‪.‬‬

‫עינינו הרואות‪ ,‬עדי הראיה שנסעו ברכבו של ההרוג עובר לירי‪ ,‬תיארו תמונה חד‬
‫משמעית‪ :‬הנאשם ירה לעבר נהג רכב הטרנזיט ללא כל סיבה‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫גדולה מזו‪ ,‬על פי עדויות נוסעי רכב הטרנזיט‪ ,‬נתבקש הנאשם להזעיק עזרה רפואית‪.‬‬
‫תשובת הנאשם היתה בוטה‪ ,‬בלשון המעטה‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬אין מחלוקת שבסיום הארוע לא דאג הנאשם להזעיק עזרה רפואית‪.‬‬
‫הנאשם גם על פי גרסתו‪ ,‬ידע ידוע היטב כי פגע באדם‪ .‬חרף זאת נמנע מלהזעיק עזרה‬
‫רפואית‪ .‬התנהגות זו מתיישבת בכלל מחשבתו של הנאשם בעת הארוע‪.‬‬

‫משלאורך המשפט טענה ההגנה לערפול הקיים בשרשרת המוות‪ ,‬מן הראוי ליתן הדעת‬
‫ב‬ ‫לנקודה זו‪.‬‬

‫העד אחמד שתיה ציין‪ ,‬כי שמו של ההרוג הינו‪" :‬צאיל אחמד מוסטפה ג'אברה"‪,‬‬
‫המתגורר בכפר סאלם‪ ,‬אב לשמונה ילדים‪ ,‬שניים מתו ושישה חיים‪ ,‬מהם שניים‬
‫ו‬ ‫עיוורים‪.‬‬
‫נ‬ ‫העד זיהה את ההרוג כמי שמופיע במוצג ת‪.17/‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬כבר בחקירתו במשטרה )כשעתיים לאחר הארוע( לשאלת חוקר המשטרה‬
‫מוסר העד את מספר הטלפון של משפחת המנוח‪) .‬ס‪ 1/‬גיליון ‪ 5‬שורה ‪(7‬‬
‫ב‬ ‫העדה רחמה אשתיה זיהתה את ההרוג כמי שמופיע בתמונה ‪ 1‬ב‪-‬ת‪.17/‬‬
‫העד נאיל מנצור‪ ,‬מכיר את ההרוג עוד מלפני אותו יום מר‪ .‬העד זיהה את ההרוג כמי‬
‫ו‬ ‫שמצולם ב‪-‬ת‪.17/‬‬
‫העד פתחי אשתיה‪ ,‬מכיר את ההרוג מכפרו‪ ,‬כפר סאלם‪ .‬העד זיהה את ההרוג על פי‬
‫נ‬ ‫מוצג ת‪.17/‬‬
‫העד מחמוד נסארה‪ ,‬שהעביר את גופת ההרוג לבית החולים‪ ,‬זיהה את ההרוג במוצג‬
‫ב‬ ‫ת‪ .17/‬העד קיבל את גופת ההרוג מידי אחמד שתיה‪.‬‬
‫אשת ההרוג זיהתה את תמונתו ומסרה את תעודותיו‪ .‬מדובר בתעודות‬
‫רשמיות‪,‬המחברות את האישה אל ההרוג‪ .‬על פי התמונות במסמכים‪ ,‬מדובר בתמונותיו‬
‫של ההרוג‪ .‬כך גם שאר הפרטים המצוינים בהם ובעדות האישה‪ ,‬כמו תאריך הלידה‪,‬‬
‫ו‬ ‫מקום המגורים‪ ,‬שם האם ורכב הפורד שהוחזר למשפחה לאחר האירוע‪.‬‬

‫הנה נא‪ ,‬עדי התביעה זיהו את ההרוג‪.‬‬

‫שניים מן העדים שישבו ברכב )אחמד שתיה ונאיל מנצור(‪ ,‬מכירים את ההרוג מלפני‬
‫נ‬ ‫היריה הקטלנית‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫פתחי אשתיה פגש בגופת ההרוג במחסום‪ .‬העד מכיר את ההרוג המתגורר בכפרו‪.‬‬
‫ב‬ ‫מעל לאלה‪ ,‬כל העדים זיהו את ההרוג כמי שנהרג מירי הנאשם‪ ,‬כמפורט לעיל‪.‬‬
‫ניתן עוד להוסיף‪ ,‬את דברי הנאשם עצמו בבית המשפט‪ ,‬שהביע צערו לכך שתוצאת‬
‫ו‬ ‫פעולתו היתה‪" :‬שהבן אדם מת‪) ".‬עמ' ‪ ,179‬ש' ‪ ,5‬ראה גם‪ :‬ת‪ 7/‬עמ' ‪.(13‬‬
‫להשלמת הדברים ניתן לציין את עדותו של דר' חן קוגל‪ ,‬שערך את חוות הדעת‬
‫הפתולוגית מטעם המכון לרפואה משפטית באבו‪-‬כביר )ת‪ .(17/‬העד ציין‪ ,‬כי להערכתו‬
‫)שאינה חד משמעית(‪ ,‬ההרוג לא מת מיד אלא לקח לו חצי דקה עד דקה למוות )עמ' ‪88‬‬
‫ש' ‪ .(21-22‬עדות מומחה זו מתיישבת עם עדויות התביעה‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שמומחה‬
‫ההגנה בנושא לא חלק על קביעת דר' קוגל בנקודה זו‪.‬‬
‫נ‬

‫אמור מעתה‪ ,‬נהג מכונית הפורד אותו הרג הנאשם‪ ,‬הינו צאיל מוסטפא אחמד ג'אברה‬
‫שתיה‪" .‬שרשרת המוות" הוכחה במידת הוודאות‪ ,‬הצריכה במשפט פלילי‪.‬‬

‫הנה כי כן‪ :‬על פי התמונה שנצטיירה מעדויות עדי התביעה‪ ,‬ירה הנאשם בצאיל והרג‬
‫אותו בירי מכוון ומדוייק‪ ,‬ללא כל סיבה‪.‬‬

‫ב‬ ‫במצב דברים זה אקרב מבטי לעדויות הנאשם‪.‬‬

‫הנאשם סיפר על מכונית הפורד המלאה ערבים‪ ,‬שעקפה את המחסום ונסעה במהירות‬
‫גבוהה בשביל העפר‪ .‬מכונית מלאה ערבים‪ .‬לדבריו‪ ,‬הדבר נראה בעיניו חשוד ופחדו‬
‫התעורר‪" :‬דבר אחד שהוא נכנס בי ויפגע בי‪ ,‬ודבר שני שאוטו שבא במהירות‪ ,‬עוקף‬
‫את המחסום‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שאם הוא עוקף את המחסום יש לו סיבה‪ ,‬הוא יכול להיות‬
‫מחבל‪ ,‬לעשות פיגוע‪ .‬תופסים הרבה אנשים עם חגורת נפץ‪ .‬היה ירי‪) " .‬עמ' ‪ ,177‬ש'‬
‫‪ 25‬עד עמ' ‪ 178‬ש' ‪.(2‬‬
‫ו‬

‫הנאשם קפץ מרכבו וסימן לרכב לעצור‪ .‬הרכב לא עצר והגביר מהירות נסיעתו מולו‪.‬‬
‫משלא היה לו לאן לברוח והרכב היה ממש קרוב אליו‪ ,‬ישר מולו‪" :‬הוא בא כמו טיל"‪,‬‬
‫הרים את הנשק וירה לכיוון האוטו‪" :‬בשביל להרחיק את הסכנה מן החיים שלי‪...‬‬
‫הוא בא לדרוס אותי‪ ,‬להרוג אותי‪ .‬לא היה לי זמן לחשוב או לתכנן‪) ".‬עמ' ‪ 179‬ש' ‪.(4-7‬‬
‫נ‬

‫ב‬ ‫הנאשם ציין‪ ,‬כי הבחין בחלון שנשבר כתוצאה מהירי )עמ' ‪ 179‬ש' ‪.(23‬‬

‫בחקירותיו במשטרה‪ ,‬שתועדו‪ ,‬מסר הנאשם גרסה שונה‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫בשחזור שנתקיים ביום האירוע‪ ,‬שעות ספורות לאחר הירי‪ ,‬מתאר הנאשם כי זיהה את‬
‫המכונית הצבועה בצבע כחול‪ ,‬הנוסעת במהירות גבוהה‪ .‬המכונית נסעה בשביל העפר‬
‫ו‬ ‫והוא החליט לעצור אותה מפני שנראתה לו חשודה‪.‬‬
‫הנאשם סימן לרכב לעצור ו‪" :‬הוא כמעט דרס אותי‪ .‬הוא כמעט דרס אותי פה‪ .‬אני‪...‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬הוא ראה אותי והיה לי עדיין פה‪ ,‬אמרתי‪' :‬תעצור' התקדמתי‪' ,‬תעצור'‬
‫והוא עדיין הגיע פול גז עלי‪) ".‬ת‪ 7/‬עמ' ‪.(12‬‬
‫הנאשם ציין לשאלה מפורשת‪ ,‬כי משעצר את רכבו‪ ,‬האוטו הכחול היה עדיין בדרך עפר‪,‬‬
‫)ת‪ 7/‬עמ' ‪ ;16‬ועמ' ‪.(18‬‬
‫הנאשם ציין‪ ,‬כי עצר את הרכב בשביל לבקש את הדרכון כדי שיהיה בכוחו לסייע לצבא‬
‫)ת‪ 7/‬עמ' ‪ .(18‬לשם כך‪ ,‬האיץ מהירות מכוניתו על מנת להגיע למקום המפגש עוד לפני‬
‫הגיעו של האוטו הכחול )ת‪ 7/‬עמ' ‪.(20‬‬
‫הנאשם נשאל מדוע התקרב אל המכונית משהבחין שזו לא עוצרת‪ .‬הנאשם לא ידע ליתן‬
‫הסבר להתקרבות זו )ת‪ 7/‬עמ' ‪ 25‬למטה(‪.‬‬
‫הנאשם אישר‪ ,‬כי לא ידע שאין לו סמכות לעצור רכב כמו שלא ידע ליתן תשובה‪ ,‬אם‬
‫סבר שיש לו סמכות כזו )ת‪ 7/‬עמ' ‪ 27‬למטה; עמ' ‪ 28‬למעלה(‪.‬‬
‫הנאשם אישר‪ ,‬כי יכול היה לחזור ולהודיע לצבא על המכונית החשודה )ת‪ 7/‬עמ' ‪.(28‬‬
‫לאחר השחזור המצולם‪ ,‬שתמציתו הובאה לעיל‪ ,‬פגש הנאשם בעורך דין עדי קידר‬
‫למשך חצי שעה )ת‪.(4/‬‬
‫בשעה ‪ 17:40‬ביום האירוע – ‪ – 27.9.2004‬מסר את ההודעה ת‪.9/‬‬
‫הנאשם תיאר בהודעתו‪ ,‬כיצד הבחין ברכב הטרנזיט הכחול "עם המון אנשים בפנים"‪,‬‬
‫נוסע במהירות גדולה בדרך העפר‪ .‬הנאשם סבר‪ ,‬כי מכונית הטרנזיט עלולה לפגוע בו‬
‫אם תיכנס בו‪ ,‬או לזרוק אבנים עליו ולכן‪" :‬החלטתי לעצור אותו‪ ,‬לוקח ממנו את‬
‫הדרכון ולקחת את המספר רכב ולהעביר אותם למחסום של בית פוריס‪ ) ".‬ת‪ 9/‬גיליון‬
‫‪ ,1‬ש' ‪.(19-21‬‬
‫הנאשם ציין‪ ,‬כי האיץ את מהירות מכוניתו ועצר את הרכב בצד ימין של הנתיב‪ ,‬קפץ‬
‫החוצה מרכבו ובעת הזו‪ ,‬רכב הטרנזיט התחיל בדיוק את העליה מהשביל לכיוון‬
‫הכביש‪.‬‬
‫הנאשם הרים את ידו וצעק לו לעצור‪ .‬נוסעי הרכב שמעו‪ ,‬הואיל והחלון בצד של הנוסע‬
‫ליד הנהג היה פתוח לגמרי‪ ,‬והחלון של הנהג היה פתוח פתיחה של כ‪ 15-‬ס"מ‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הנאשם צעק לו שוב לעצור ואז הרכב‪ " :‬נתן פול גז ישר לכיווני ‪ ...‬מין הגנת עצמי‪,‬‬
‫פתחתי‪ ,‬דרכתי ויצא כדור‪) ".‬ת‪ 9/‬גיליון ‪/1‬ב ש' ‪.(37-40‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬הכדור פגע בחלון שנשבר בשעה שהרכב נסע במרחק מטר ממנו )שם‪,‬‬
‫גיליון ‪ ,2‬ש' ‪.(10‬‬
‫הנאשם ציין בהודעתו זו‪ ,‬כי זו לא הפעם הראשונה בה עצר רכבים לצורך לקיחת‬
‫מסמכים שלהם‪ .‬בפעמים הקודמות לא יצא מהדיווח שלו שום דבר )ת‪ 9/‬גיליון ‪ ,7‬ש'‬
‫‪ .(11‬פעולתו נעשתה על מנת לסייע לצבא‪.‬‬
‫ההודעה מיום ‪ 11.10.2004‬נמסרה ע"י הנאשם בשפה האנגלית‪.‬‬
‫הנאשם הדגיש‪ ,‬כי סכנת החיים הרגיש ברגע שראה את הטרנזיט )ת‪ 10/‬גיליון ‪ ,1‬ש' ‪;57‬‬
‫גיליון ‪ ,2‬ש' ‪.(17‬‬

‫הסניגורים המלומדים‪ ,‬עו"ד ציון אמיר ועו"ד גיא שמר‪ ,‬טענו בסיכומיהם בכתב כנגד‬
‫שחזורי הארוע עם הנאשם‪ ,‬שנערכו על ידי חוקרי המשטרה‪.‬‬
‫הסניגורים בלמדנותם למדו הנחיות המשטרה בנושא והצביעו על חריגות שחרגו‬
‫החוקרים לשיטת ההגנה‪ .‬לגישת הסניגורים המלומדים‪ ,‬לא ניתן להסתמך על‬
‫השחזורים שנערכו על ידי החוקרים‪ ,‬שלא בהתאם לכללים‪ ,‬שלא במקצועיות ראויה‬
‫אפופה במגמתיות חקירתית חדה‪.‬‬
‫לא אוכל לקבל גישת הסניגורים המלומדים‪ .‬נכון וטוב היה לו החוקרים היו מקפידים‬
‫בקיום הנחיות המשטרה‪ ,‬שצויינו על ידי הפרקליטים המלומדים‪ ,‬הנחיות שיש בהן‬
‫הגיון רב‪ .‬עם זאת השחזורים כולם צולמו ותועדו‪.‬‬

‫הצילום מלמד על מהלך השחזור והתנהלותו‪ .‬ניתן לקבוע‪ ,‬כי הנאשם שיתף פעולה עם‬
‫חוקריו וביקש במהלך השחזור להוכיח גירסתו במלואה מתחילתה ועד סופה‪.‬‬
‫החוקרים עשו מלאכתם‪ ,‬משאפשרו לנאשם להציג התרחשות הארוע מנקודת מבטו‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים ציינו בסיכומיהם )עמ' ‪ 30-31‬לסיכומיהם בכתב(‪ ,‬כי החוקרים‬
‫לא הכירו במהלך השחזור את פרטי המקרה‪ ,‬ולא ידעו מה מסרו הנאשם והפלסטינאים‬
‫בעדויותיהם‪ .‬עובדה זו ממחישה לגישתם את חוסר המקצועיות של החוקרים שניהלו‬
‫את התיק‪.‬‬
‫העובדה כי חוקרי המשטרה לא הכירו "במיוחד" במהלך השחזורים‪ ,‬את גירסת עדי‬
‫הראיה הפלשתינאים וגירסת הנאשם יש בה כדי להפריך מיני טענות ורמיזות על‬

‫‪11‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫היאך ניתן להלין על מגמתיות בעת שהחוקרים‬ ‫מגמתיות של החוקרים בחקירתם‪.‬‬

‫אינם מכירים גירסת המתלוננים?!‬
‫מתיעוד השחזור ניכר כי החוקרים ניסו‪ ,‬במיטב כוחם‪ ,‬ללמוד קורות הנאשם באותו יום‬
‫מר ונמהר‪ .‬החוקרים אפשרו לנאשם להסביר מהלכיו ולתאר התגלגלותו בארוע שלב‬
‫אחר שלב‪ .‬החוקרים נזקקו לתרשימים‪ ,‬ולשם כך ביקשו מן הנאשם להצביע על‬
‫המקומות בהם עמד בשלבים השונים של הארוע‪ .‬בד בבד‪ ,‬להצביע על נתיב נסיעת‬
‫הטרנזיט על פי הערכתו‪ .‬הנאשם הצביע על המקומות‪ .‬אין תמה‪ ,‬שנדרש להרהר בנושא‪.‬‬
‫הנאשם נראה ונשמע בשחזור‪ ,‬כמי שעושה כל אשר לאל ידו‪ ,‬על מנת לציין בפני‬
‫החוקרים את מרכיבי הארוע לפרטיו‪ ,‬על פי זכרונו‪.‬‬
‫ענין לנו בחקירה מתועדת ומצולמת‪ .‬החוקרים שאלו ודחקו בנאשם פעם אחר פעם‬
‫שברצונם לנקוב ולרדת לשורשי הפרטים שנתחברו בארוע‪ .‬על כך אין להלין‪ .‬אדרבא‪,‬‬
‫נתנה לנאשם אפשרות להרחיב ולתאר בפרוטרוט את הקורות אותו באותו יום‪.‬‬
‫ההגנה תקפה בסיכומיה את התרשים מוצג ת‪ – 14/‬ולא בכדי‪.‬‬
‫התרשים על משמעותו והשלכותיו על נשוא ענייננו ‪ -‬מכרסם בגירסת הנאשם‪.‬‬
‫בחנתי בזהירות קלטות השחזורים‪ ,‬עיינתי במסמכים ובתרשימים ומצאתי כי ת‪14/‬‬
‫משקף – בהסתייגות הנובעת מהיות התרשים ערוך‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ביד אדם‪ ,‬ואינו‬
‫רישום טכני‪ ,‬אוביקטיבי ממוחשב – תיאור הנאשם את הארוע במהלך חקירתו‪.‬‬
‫מוצג ת‪ 14/‬נערך על פי הצבעת הנאשם‪ .‬השחזור המצולם מעגן התרשים על ממצאיו‪.‬‬
‫למותר לציין‪ ,‬כי השחזור המצולם בו האיר הנאשם את גירסתו ‪ -‬עמד לרשות ההגנה‪.‬‬
‫הפרקליטים המלומדים נמנעו מלהציג תרשים נגדי‪ ,‬על פיו‪ ,‬שבכוחו לשקף‪ ,‬לדידם‪,‬‬
‫דברי הנאשם בחקירתו במשטרה‪.‬‬
‫ההגנה בחרה להציג שחזור מטעמה‪ ,‬שחזור שנערך חודשים אחר כך‪ ,‬שחזור בנוי‬
‫שהורכב לצורכי הגנת הנאשם‪.‬‬

‫הנה נא‪ ,‬הנאשם מאשר בהודעותיו‪ ,‬כי ירה מנשקו האישי לעבר נהג רכב הטרנזיט‪.‬‬
‫הכדור פגע בחלון הנהג בצד שמאל של הרכב‪.‬‬
‫אין מחלוקת‪ ,‬כי הקליע שנורה על ידי הנאשם חדר לזרוע השמאלית )ת‪.(17/‬‬
‫נתונים מוסכמים אלה מוכיחים‪ ,‬כי בעת הירי רכב הטרנזיט לא היה מופנה לכיוונו של‬
‫הנאשם‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫המסקנה המתבקשת‪ :‬בעת שכיוון הנאשם את נשקו‪ ,‬גם על פי תיאורו שלו – ורחוק אני‬
‫עד ירכתי ארץ מלקבל את גרסתו ‪ -‬וירה את הכדור הקטלני‪ ,‬רכב הטרנזיט היה לאחר‬
‫פנייתו לימין‪ ,‬ולא היה בכיוון נסיעתו לסכן את הנאשם סיכון כלשהו‪.‬‬
‫הנאשם בהודעתו מיום ‪) 11.10.2004‬שנמסרה כאמור באנגלית(‪ ,‬מאשש המסקנה לעיל‪.‬‬
‫הנאשם מציין‪" :‬אני נכנסתי למצב ירי והייתי עסוק עם הנשק‪ ,‬הוצאתי כדור אחד וזה‬
‫היה בדיוק הרגע שבו הרכב הסתובב ואני לחצתי על ההדק‪ ,‬ואז הכדור נכנס בחלון של‬
‫הנהג‪) ".‬הדגשה שלי ‪ -‬ד‪.‬ר‪ ;.‬ת‪ ,10/‬גיליון ‪ ,1‬ש' ‪.(33-37‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬הנאשם ירה את הכדור הקטלני בשעה שלא נשקפה סכנה שהיא לחייו‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬ביום ‪ 12.10.04‬בוצעה סימולציה של הארוע‪ ,‬על פי הנאשם‪.‬‬

‫במהלך חקירה זו‪ ,‬ציין הנאשם בפני חוקריו כי בעת הירי לא ראה במה הוא יורה‪,‬‬
‫ולמעשה מהרגע שהחליט לירות והחל לתפעל את הנשק‪ ,‬עד הלחיצה‪ ,‬לא הסתכל לעבר‬
‫הרכב ולא סביבו‪ .‬הנאשם ציין‪ ,‬כי לא ראה בעיניו במה ולאן הוא יורה )ת‪) (5/‬ראה גם‪:‬‬
‫ת‪ ,8/‬עמ' ‪ 32‬באמצע; ת‪ 8/‬עמ' ‪ ;34‬ת‪ 8/‬עמ' ‪ ;37‬ת‪ 8/‬עמ' ‪ ;39‬ת‪ 8/‬עמ' ‪ 12‬למטה ועמ' ‪13‬‬
‫למעלה; ת‪ 8/‬עמ' ‪.(25‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬הנאשם ירה לעבר אדם מבלי לבחון בעיניו הנתונים הקיימים בשטח עובר‬
‫לירי‪ .‬הנאשם עצמו – גם אליבא דגירסתו שאינה מקובלת כל עיקר – ירה לעבר אדם‬
‫למרות שבעת הרלבנטית לא ראה כל סכנה לפניו‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ ,‬בוחן התנועה‪ ,‬רס"ר אוהד אברהמי‪ ,‬שערך את תרשים תאונת דרכים‪,‬‬
‫בעזרתו ובאמצעות דברי הנאשם‪ ,‬ניתח וקבע ממצאיו‪.‬‬
‫בדו"ח בוחן התנועה קובע בוחן התנועה‪ ,‬על סמך השיחזורים‪ ,‬הימצאות שברי זכוכית‬
‫חלון הנהג‪ ,‬כי במקום בו עמד הנאשם עובר לירי )נקודה ג' ואחר כך נקודה ד' ב‪-‬ת‪,(14/‬‬
‫לא יכול היה רכב הטרנזיט לסכנו‪ ,‬מאחר ורדיוס הפניה של רכב הטרנזיט לא היה‬
‫מאפשר לו בהמשך‪ ,‬לנוע כפי שנע )ת‪.(15/‬‬
‫על פי הממצאים בשטח‪ ,‬שברי החלון שנמצאו על הכביש ]הנאשם עצמו אישר בחקירתו‬
‫כי שברי הזכוכית הם של הטרנזיט‪ ,‬ראה למשל ת‪ 9/‬גיליון ‪ 10‬ש' ‪ ,[14-15‬ועל פי בדיקת‬
‫הגה רכב טרנזיט שבניסוי‪ ,‬רכב הטרנזיט יכול היה להגיע למצב בו נמצא בשטח ‪ -‬רק‬
‫אם היה מתחיל בפניה בסמוך לנקודה ח' בתרשים )עמ' ‪ 67‬ש' ‪.(2-15‬‬

‫‪13‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫בעת הירי עמד הנאשם בנקודה ד' )על פי הצבעתו שלו(‪ .‬גלגל קדמי שמאלי של רכב‬
‫הטרנזיט עמד בנקודה ה' של ת‪) 14/‬עמ' ‪ 66‬ש' ‪ .(5-6‬לקביעת בוחן התנועה‪ ,‬רכב‬
‫הטרנזיט החל פנייתו ימינה בנקודה ט' בתרשים ב‪ -‬ת‪ 14/‬או קצת בהמשך‪.‬‬
‫רוצה לומר‪ ,‬על פי קביעות בוחן התנועה‪ ,‬גרסתו של הנאשם אינה מתיישבת עם תנאי‬
‫השטח והממצאים האובייקטיביים בו‪.‬‬

‫כללו של נושא ‪ :‬הממצאים שצויינו לעיל מוכיחים‪ ,‬כי הנאשם ירה את היריה הקטלנית‬
‫בשעה שרכב הטרנזיט לא נע בכיוון עמידתו‪.‬‬
‫הממצאים העובדתיים הנ"ל מתיישבים עם עדויות נוסעי רכב הטרנזיט‪.‬‬
‫הממצאים העובדתיים בשטח מערערים גירסת הנאשם מעיקרה‪.‬‬

‫טרם אני בא לדוק ולבחון גרסת הנאשם לגופה ראוי להתייחס לטענות הסנגורים‬
‫המלומדים‪ ,‬שבמיומנותם כי רבה‪ ,‬הלינו על עבודת חוקרי המשטרה‪ .‬הסנגורים לא‬
‫הותירו אבן מבלי שהפכוה פעם ועוד פעם‪ .‬הסנגורים המלומדים רשמו בסיכומיהם‬
‫פעולות שראוי היה לחוקרי המשטרה לחקור‪ ,‬והמה נמנעו מלעשות כן‪ .‬אינני נדרש‬
‫לבחון כל פעולה מן הפעולות שהוצעו על ידי הסנגורים בסיכומיהם‪ .‬הכרעת הדין בתיק‬
‫ניתנת עפ"י הראיות הקיימות בו‪.‬‬
‫השתכנעתי‪ ,‬כי חוקרי המשטרה עשו מלאכתם נאמנה‪ .‬בוודאי ובוודאי לא הונעו לפעול‬
‫כנגד הנאשם וגרסתו‪.‬‬
‫הסנגורים טענו כי לא כל נוסעי רכב הטרנזיט הובאו כעדים לבית‪-‬המשפט‪ .‬בבית משפט‬
‫לא הקשה הסניגור‪ ,‬באותה עת‪ ,‬בחקירותיו הנגדיות בנושא זה – בעוד שבעניינים‬
‫אחרים חקר ביסודיות מיוחדת חקירה ארוכה ומקיפה את עדי הראיה ‪ -‬הסניגור ביכר‬
‫לעשות כך‪ ,‬מטעמיו‪.‬‬
‫נוסעי רכב נוספים‪ ,‬עדי ראיה נוספים‪ ,‬לא היו בהכרח "משביחים" דווקא את גרסת‬
‫הנאשם‪ .‬בכך זיל גמור‪...‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬החוקרים לא נמנעו מלשאול‪ ,‬כמצויין לעיל )ראה למשל ס‪ 1/‬גליון ‪ (4‬את‬
‫העדים בחקירתם במשטרה על נוסעי הרכב האחרים‪ ,‬שהצטרפו למונית שהובילה את‬
‫המנוח לבית החולים‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫במהלך המשפט הקדישו הסניגורים המלומדים מקום נכבד לשאלה האם דיווח הנאשם‬
‫לצבא על האירוע‪ .‬הסניגורים הלינו על הימנעות חוקרי המשטרה מלבדוק ביסודיות‬
‫נקודה זו‪.‬‬
‫גם אם הייתי מניח לטובת הנאשם – מבלי לאיין ולו במעט מדברי התובעת המלומדת‬
‫בסיכומיה ‪ -‬שזמן מסויים לאחר הארוע דיווח על המקרה‪ .‬לא היה בדיווח זה כדי‬
‫להשליך על תאור התמונה העובדתית‪ ,‬כמו על מצבו הנפשי של הנאשם עובר לירי‪.‬‬
‫לאחר שפגע בנהג רכב הטרנזיט והרגו‪ ,‬התעשת הנאשם ופעל בהתאם לחוק‪.‬‬
‫הסניגורים המלומדים פרטו סוגיות שלגישתם היה על חוקרי המשטרה לבדוק‪ .‬למשל‪:‬‬
‫החוקרים לא בדקו את הקליע שנמצא במקום‪ ,‬לא נטלו דגימות דם לצורך השוואת‬
‫‪ ,DNA‬לא נטלו דגימה מן הזכוכיות וערכו התאמה בינה לבין דלת הנהג‪ ,‬לא נטלו‬
‫טביעת אצבע מיד ההרמה של החלון ברכב הטרנזיט‪ .‬הסוגיות שהועלו על ידי‬
‫הסניגורים‪ ,‬למעשה‪ ,‬רובן לא היו במחלוקת בין הצדדים‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬לגישתי לא היה בבדיקות המוצעות לתרום לגיבוש הכרעת הדין‪.‬‬

‫ועתה‪ ,‬לגרסת הנאשם‪:‬‬

‫כאמור‪ ,‬הנאשם ביקש לעצור את מכונית הטרנזיט עוד בשלב‪ ,‬בו זו נסעה על דרך העפר‬
‫והוא עצמו נסע על גבי הכביש‪ .‬הנאשם הצביע )ת‪ (3/‬על המקום בו ראה לראשונה את‬
‫מכונית הטרנזיט‪ .‬הנאשם הבחין במכונית הטרנזיט‪ ,‬מרחק של מאות מטרים מנקודת‬
‫המפגש‪.‬‬
‫מדובר באזור הרחוק מן המחסום‪ .‬הנאשם גם על פי דבריו‪ ,‬לא יכול היה לדעת שבאמת‬
‫מדובר במכונית טרנזיט "עוקפת מחסום"‪ .‬הנאשם חשד שכך‪ ,‬אבל חשדו לא היה‬
‫מושתת על מראה עיניים‪ ,‬או על ידיעה ממשית )ראה ע' ‪ 186‬ש' ‪ 23‬עד ע' ‪ 187‬ש' ‪ ;4‬ת‪2/‬‬
‫עמ' ‪.(1-2‬‬
‫חרף זאת‪ ,‬מוצא הנאשם לעצור את מכונית הטרנזיט‪.‬‬
‫הנאשם הינו אזרח מן השורה כמו כל אחד מיושבי הטרנזיט‪.‬‬
‫הנאשם הוציא את נשקו והורה לנהג הטרנזיט לעצור מנסיעתו‪ .‬הנאשם ביקש ליטול‬
‫דרכונו ומסמכיו כפי שעשה בעבר ]פעולה שלדידו‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא נשאה פרי )ת‪ 9/‬גיליון ‪7‬‬
‫ש' ‪.[(11‬‬

‫‪15‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫לנאשם לא היו כל סמכויות חוקיות לנהוג כפי שנהג‪ .‬נראה‪ ,‬כי הנאשם שאב‬
‫"סמכויותיו" מכוח הנשק שהיה בידיו‪ .‬בכוח זה ביקש לעצור את הרכב ולדרוש‬
‫דרישותיו‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬הנאשם לימדנו בהתנהגותו על הלך מחשבתו‪.‬‬

‫במאמר מוסגר‪ ,‬אציין‪ ,‬שהנני לדחות עמדת ההגנה לפיה פעל הנאשם מתוקף סמכות‬
‫הנתונה לו על‪-‬פי סעיף ‪ 75‬לחוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה – מעצרים(‪ ,‬תשנ"ו‪-‬‬
‫‪.1996‬‬
‫טענה זו‪ ,‬נולדה לראשונה בסיכומים בכתב‪.‬‬
‫הנאשם לא טען זאת בחקירותיו במשטרה‪ ,‬כמו גם לא בבית המשפט‪.‬‬
‫הנאשם לא נשאל על כך על ידי הסניגורים המלומדים‪ ,‬ובאופן דומה לא נשאלו בנושא‬
‫איש מן העדים שעלו ובאו לדוכן העדים‪.‬‬
‫מעל לכך‪ ,‬עפ"י סעיף ‪ 75‬הנ"ל‪ ,‬רשאי אדם לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם בוצע‬
‫פשע בפניו‪ .‬פשע שכזה לא בוצע בפני הנאשם‪ ,‬גם אליבא דפרקליטיו‪.‬‬

‫הנאשם אישר‪ ,‬למעשה‪ ,‬כי לא היה כל בסיס לחשדו במכונית הטרנזיט )שם‪ ,‬ע' ‪ 187‬ש'‬
‫‪ .(2‬במצב זה‪ ,‬ראוי להתיחס לחששו שמכונית הטרנזיט עלולה היתה לפרוץ לכביש בו‬
‫נסע‪ ,‬ולהתנגש בו )ראה ת‪ 7/‬עמ' ‪ ;4‬ת‪ 7/‬עמ' ‪ ,17‬ת‪ 7/‬עמ' ‪.(18‬‬
‫גרסה זו של הנאשם הינה מופרכת מיסודה‪.‬‬
‫הנאשם נסע על הכביש‪ ,‬ומכונית הטרנזיט נסעה על שביל עפר במקביל‪ .‬הנאשם יכול‬
‫היה להמשיך בדרכו‪ ,‬היה יכול להאט מהירותו‪ ,‬ליטול מספר רישוי הרכב ולמסור אותו‬
‫ישירות במכשיר הטלפון הנייד לכוחות הביטחון ו‪/‬או לנקוט בעוד צעדים מצעדים‬
‫שונים‪ ,‬שהיו מונעים‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬את ההתנגשות "הצפויה"‪.‬‬
‫חרף זאת‪ ,‬הנאשם בחר לצאת עם נשקו ולעצור את מכונית הטרנזיט‪.‬‬
‫ושוב נראה כי‪ ,‬הנאשם שאב סמכותו מכוח נשקו‪ .‬בכוח זה ביקש לעצור את הרכב‬
‫ולדרוש דרישותיו‪.‬‬

‫בהודעה מאוחרת הוסף יסוד "ביטחוני" לחששותיו‪.‬‬

‫הנאשם‪ ,‬לא רק חשש כי רכב הטרנזיט יפגע בו וידחוף אותו מן הכביש‪ ,‬אלא עלולים‪:‬‬
‫"לזרוק אבנים עלי" )ת‪ 9/‬גיליון ‪ ,1‬ש' ‪ .(19‬בעדות מאוחרת יותר מיום ‪11.10.2004‬‬

‫‪16‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫בשפה האנגלית‪ ,‬ציין הנאשם‪" :‬זיהיתי ברגע האחרון אוטו טרנזיט מלא ערבים שלא‬
‫ידעתי אם הם פועלים‪ ,‬מחבלים‪ ,‬או מי הם וידעתי שאני הולך לפגוש אותם בעוד שניה‬
‫ולא היה שום ברירה אחר‪ ,‬אני הרגשתי שאני היה בסכנת חיים לגמרי ושכל רגע ככה‬
‫או ככה‪ ,‬הם נכנסים בי‪ .‬קפצתי מן הרכב‪) " ...‬הדגשות שלי – ד‪.‬ר‪ - .‬ת‪ 10/‬גיליון ‪ ,1‬מש'‬
‫‪ 21‬עד ש' ‪ .(26‬ובהמשך‪" :‬מתי שאני ראיתי את הטרנזיט‪ ,‬אני ידעתי שאני הולך לפגוש‬
‫אותו בעוד שניה‪ .‬אני הרגשתי בסכנת חיים‪) ".‬הדגשות שלי – ד‪.‬ר‪ - .‬ת‪ 10/‬גיליון ‪ ,1‬ש'‬
‫‪ .(57-58‬וכן‪" :‬בשניה שראיתי את הטרנזיט הרגשתי בסכנת חיים‪) ".‬הדגשות שלי –‬
‫ד‪.‬ר‪ – .‬ת‪ 10/‬גיליון ‪ ,2‬ש' ‪.(14‬‬
‫גרסתו של הנאשם קשה לעיכול‪.‬‬
‫הנאשם חש סכנת חיים‪ ,‬לדבריו‪ ,‬משהבחין במכונית טרנזיט עמוסת בני אדם‪.‬‬
‫הנאשם מתגורר באזור בו חיים ומתגוררים בני אדם כמו אלה שנסעו במכונית שנסעה‬
‫במקביל לנתיב נסיעתו‪ .‬על פי גישתו‪ ,‬כל מי שאינו כמותו‪ ,‬מסכנו‪.‬‬
‫המכונית נסעה על שביל עפר במקביל לו‪ .‬זה ותו לא‪.‬‬
‫שוב נראה כי‪ ,‬הנאשם שאב סמכותו מכוח נשקו‪ .‬בכוח זה ביקש לעצור את הרכב‬
‫ולדרוש דרישותיו‪ .‬בכך לימדנו על הלך מחשבתו‪.‬‬

‫ראייתו זו של הנאשם את הדברים דרשה ליבון‪ .‬לשאלתי ציין הנאשם‪ ,‬כי סבר באותו‬
‫רגע‪ ,‬שאותם נוסעים חגורים חגורות נפץ )ע' ‪ 194‬ש' ‪.(7-14‬‬
‫בני אדם נוסעים ברכב על שביל עפר ובשל כך בלבד – הם החשודים כמחבלים מסוכנים‬
‫!‬
‫לאמור‪ ,‬זו תפיסתו של הנאשם ‪ ,‬כלל תודעתו‪.‬‬

‫יתר על כן‪ ,‬לו סבר הנאשם שברכב הנוסע במקביל לו יושבים שמונה מחבלים‪ ,‬כמצוין‬
‫על ידו )עמ' ‪ 193‬ש' ‪ ,(15‬מדוע לא התקשר לצבא ו‪/‬או למשטרה‪ ,‬להתריע ולהזעיק‬
‫כוחות?! )כפי שלימדנו שידע לעשות לאחר האירוע – עמ' ‪ 196‬ש' ‪) .(6‬ראה גם ת‪ 7/‬עמ'‬
‫‪ 28‬באמצע(‪.‬‬
‫הכיצד יצא מרכבו ‪ -‬כשנשקו נצור ולא מכוון ‪ -‬להורות לרכב המחבלים לעצור במקומו‬
‫?!‬
‫מחבלים מזוינים בחומרי נפץ ימסרו תעודות לבדיקתו ?!‬
‫רוצה לומר‪ ,‬גרסתו של הנאשם בבית משפט הינה קש וגבבה‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫ועוד‪ ,‬הנאשם במהלך חקירתו הנגדית לא שת לבו לחידוד שאלתה של התובעת‪ ,‬ולפי‬
‫תומו השיב לשאלתה‪" :‬כשעצרתי ברכב והושטתי לו יד לעצור‪ ,‬הייתי בטוח שהוא‬
‫יעצור‪) ".‬עמ' ‪ 200‬ש' ‪ – 1‬הדגשה שלי – ד‪.‬ר‪.(.‬‬
‫צא וראה‪ ,‬הנאשם בדבריו שלו‪ ,‬מפורר גרסתו לפיה‪ ,‬מחבלים הופיעו מולו‪.‬‬
‫מחבלים מזוינים לא בדיוק נענים לבקשת מתנחל‪ ,‬לעצור ולמסור לידיו תעודות‬
‫ומסמכים‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬גרסת הנאשם בבית המשפט אינה גרסה‪.‬‬

‫בהמשך חקירתו‪ ,‬המשיך הנאשם בפתלתלותו משמציין‪ ,‬כי לו המצב היה הפוך‬
‫ופלסטינאי עם נשק היה מבקשו לעצור‪ ,‬היה הוא נענה לבקשתו )עמ' ‪ 200‬ש' ‪ ;27‬ת‪.(3/‬‬
‫ביקש לשלב במהלך עדותו‬ ‫לולא רצינות המעמד‪ ,‬ניתן היה לסבור‪ ,‬כי הנאשם‬
‫"אתנחתא לחיוך"‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬הנאשם אישר בבית המשפט‪ ,‬כי הגיע לזירת האירוע זמן קצר לפני מכונית‬
‫הטרנזיט )עמ' ‪ 197‬ש' ‪.(3‬‬
‫הנאשם לא דיווח למשטרה ו‪/‬או לצבא‪ ,‬למרות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו )ע' ‪196‬‬
‫ש' ‪ .(12‬מכשיר טלפון בו ידע להשתמש – אליבא דגירסתו‪ ,‬הפניה לחמ"ל לאחר הארוע‪.‬‬
‫הנאשם בחר שלא להמשיך בנסיעתו‪ ,‬אלא לרדת מרכבו ולהמתין לנוסעי המכונית‬
‫כשנשקו בידו‪ ,‬ולהורותם לעצור לידו‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬תחושות הסכנה לחייו – אותן הקפיד לתאר ולהאדיר לאורך חקירותיו‬
‫והמשפט ‪ -‬נמוגו ועימן נתפוגגו שרידי גרסתו‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬הנאשם ציין‪ ,‬כי הגביר את מהירות נסיעתו כדי למנוע את הסכנה הצפויה לו מפני‬
‫רכב הטרנזיט שיכול היה לפגוע ברכבו )ת‪ 9/‬גליון ‪ 1‬שורה ‪ ;22‬עמ' ‪ 188‬שורה ‪.(1-4‬‬
‫חרף זאת‪ ,‬הנאשם לא רק שלא הסתלק ממקום בו ראה סכנה לחייו‪ ,‬אלא עצר את רכבו‬
‫וירד מן הרכב כשנשקו נצור‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫ועוד‪ ,‬התובעת המלומדת‪ ,‬עורכת דין נורית קורנהאוזר‪ ,‬דחקה במהלך חקירתה הנגדית‬
‫את הנאשם‪ ,‬הכיצד התקדם לעבר המכונית‪ ,‬למרות שנהגה לא שעה לדרישתו לעצור את‬
‫נסיעתו‪.‬‬
‫במהלך השחזור הוחוור כי הנאשם יכול היה להיוותר ולעמוד‪ ,‬אליבא דגירסתו‪ ,‬בנקודה‬
‫ג' בתרשים ת‪ .14/‬למרבה הפליאה‪ ,‬בחר הנאשם להתקדם לנקודה ד' בתרשים ת‪.14/‬‬
‫הנאשם לא ידע ליתן הסבר מדוע חרף הסכנה בנקודה ג' פעל להעצימה ולהחריפה בדרך‬
‫התקדמות לעבר רכב הטרנזיט לנקודה ד'!? )ת‪ 9/‬גיליון ‪ 1‬ש' ‪ ;29-35‬ת‪ ,9/‬גיליון ‪ 9‬ש' ‪;5‬‬
‫שרטוט ב‪-‬ת‪ ;9/‬ת‪ 9/‬עמ' ‪ 10‬ש' ‪ ;5-8‬עמ' ‪ 209‬ש' ‪ ;21-23‬עמ' ‪ ,210‬שורה ‪.(20‬‬
‫תמיהתה של התובעת המלומדת במקומה‪.‬‬
‫בן אדם החושש ממכונית עמוסת מחבלים לא פונה לעצור את המכונית‪ ,‬כשנשקו נצור‬
‫ולא מכוון‪ .‬בודאי ובודאי‪ ,‬אותו אדם לא יתקדם לעבר המכונית‪ ,‬הנושאת עמה סכנה‬
‫לחיים –משנהג המכונית לא נענה לדרישתו וממשיך בנסיעתו‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬בעדותו בבית המשפט מציין הנאשם‪ ,‬כי לא כיוון כלל את נשקו )עמ' ‪ 215‬שורה‬
‫‪.(10‬‬
‫במהלך השחזור‪ ,‬חזר והדגים הנאשםמספר פעמים‪ ,‬כיצד ירה בנשקו כשהוא מצמיד את‬
‫הנשק לכתפו )ת‪ 3/‬ו‪ -‬ת‪.(6/‬‬
‫ועוד‪ ,‬בבית המשפט ציין הנאשם בפני התובעת‪ ,‬כי לא כיוון את נשקו וממילא לא‬
‫התכוון לפגוע דווקא בגלגל הרכב‪.‬‬
‫במהלך חקירתו‪ ,‬ציין בפני חוקרו‪ ,‬כי ביקש לפגוע בגלגל הרכב )ת‪ ,2/‬עמ' ‪ 2‬למטה(‪.‬‬
‫התובעת המלומדת הבליטה כיצד הנאשם אמר פעם אחת‪ ,‬שפעל במהירות‪ ,‬ופעם אחרת‬
‫באטיות בגין היותו איטר יד ימין‪) .‬עמ' ‪(216‬‬
‫בכל מקום בו מעומת הנאשם עם דברים שמסר בחקירתו‪ ,‬מתגלה סתירה הפוגמת‬
‫בגירסתו‪.‬‬
‫לאמור‪ ,‬לא ניתן להתבסס על דברי הנאשם‪.‬‬

‫יש ממש בתמיהת התובעת המלומדת‪ ,‬עו"ד נורית קורנהאוזר‪ ,‬על המהירות הגבוהה בה‬
‫נסע רכב הטרנזיט‪ ,‬אליבא דנאשם‪ ,‬כאשר ענין לנו ברכב טרנזיט לא חדש במיוחד‪ ,‬עמוס‬
‫באנשים‪ ,‬הנוסע על דרך עפר ואחד מגלגליו מתקשה להתגבר על אבן שהפריעה לתנועתו‬
‫)ראה ת‪ 7/‬עמ' ‪ ;9‬ת‪ 9/‬גליון ‪ 1‬ש' ‪ ;36‬ת‪ 9/‬גיליון ‪ ,9‬ש' ‪ ;4-8‬עמ' ‪2‬עמ' ‪ 210‬ש' ‪.(2‬‬

‫‪19‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הנאשם הדגים במהלך שחזור ההגנה )ס‪15/‬א( כיצד גלגל מכונית הטרנזיט הסתובב‬
‫באויר על צירו בנסיונו לעבור ולהתגבר על מכשול האבן‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬שחזור ההגנה‬
‫מתאר את הקושי הרב של רכב הטרנזיט לעלות לכביש בגין התחפרות הגלגלים בדרך‬
‫העפר‪.‬‬
‫על פי המצב המתואר בשטח על ידי הנאשם‪ ,‬קשה לקבל תיאורו‪ ,‬כי בתנאים הנ"ל‬
‫התאפשר לרכב הטרנזיט לפתח מהירות נסיעה גבוהה‪.‬‬

‫ביתר שאת‪ ,‬הנאשם תיאר בחקירותיו כיצד התקדם לעבר מכונית הטרנזיט‪ ,‬שמיד‬
‫לאחר שהתגברה על מכשול האבן )עמ' ‪ 210‬ש' ‪ ;2‬ת‪ ,9/‬גיליון ‪ ,9‬ש' ‪ ;6‬עמ' ‪ 212‬ש' ‪,(9-14‬‬
‫זינקה לעברו כטיל‪" ,‬מהר אסטרונומי" )ת‪ ,8/‬עמ' ‪ (16‬ו"פחות מטר ממני" )עמ' ‪209‬‬
‫שורה ‪ (4‬וכשהוא במרחק אך של מטר ממנה )עמ' ‪ 213‬ש' ‪.(8‬‬
‫על פי תיאור זה‪ ,‬היה אמור הנאשם להיפגע – ולא ניתן‪ ,‬למעשה‪ ,‬אחרת‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬הנאשם לא נפגע ועוד נותר בידו זמן לדרוך את נשקו ולירות לעבר המכונית‪.‬‬
‫הנאשם רואה זאת כ"נס" )עמ' ‪ 208‬ש' ‪.(26‬‬
‫נראה שנס לא קרה פה‪ ,‬אלא תיאורו פשוט ‪ ,‬בדוי מיסודו‪.‬‬

‫במאמר מוסגר לא למותר לציין‪ ,‬שהנאשם הצביע על המרחק הקצר ממנו זינקה לעברו‬
‫מכונית הטרנזיט‪ ,‬במספר הזדמנויות )ראה למשל‪ ,‬ת‪ 7/‬עמ' ‪ 10‬ש' ‪ ;2-4‬ת‪ ,8/‬גיליון ‪ ,6‬ש'‬
‫‪ ;3‬ת‪ ,8/‬גיליון ‪ ;11‬ת‪ ,9/‬גיליון ‪ ,9‬ש' ‪ ;7‬ת‪ 9/‬גיליון ‪ ,9‬ש' ‪ ;27‬ת‪ 10/‬גיליון ‪ 1‬ש' ‪ ;34‬עמ'‬
‫‪ ,213‬ש' ‪.(27‬‬
‫לא בכדי‪ .‬הנאשם ביקש להעצים את הסכנה בה עמד‪ ,‬אליבא דגרסתו‪.‬‬
‫עקתו‪ ,‬שממרחק של ‪ 1‬מטר מכונית טרנזיט הנוסעת במהירות גבוהה‪ ,‬אינה יכולה‬
‫לפנות‪ ,‬כפי שפנתה לימין מכונית הטרנזיט ‪ -‬במציאות המרה שנתרחשה‪.‬‬
‫ראוי להדגיש‪ ,‬השחזור המצולם שנעשה עם הנאשם בסמוך לאירוע )ת‪ (3/‬משקף‬
‫המציאות שנתרחשה עד שלמותר כמעט להיזקק לחישובי הבוחנים‪.‬‬
‫הנאשם סימן מקום עמידתו והמקום אליו הגיעה מכונית הטרנזיט‪ ,‬מולו‪.‬‬
‫על בסיס המקומות שסומנו על ידו מכונית טרנזיט‪ ,‬כמו זו שהסיעה את עדי התביעה‬
‫וההרוג‪ -‬לעולם לא הייתה מצליחה לשנות כיוון הנסיעה‪ ,‬כפי זו הוצגה על ידי הנאשם‬
‫בשחזור‪ ,‬במצטרף לנתונים האוביקטיביים שנתגלו בזירה‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הנה כי כן‪ :‬גירסתו של הנאשם אין בה ולא כלום‪.‬‬

‫לא ניתן להגיע לשלב איסוף הממצאים והסקת המסקנות מבלי להתייחס לעדויות‬
‫מומחי ההגנה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬עדות מומחה הרפואה המשפטית ד"ר רוגב‪.‬‬
‫ציינתי כי מדובר במומחה לרפואה משפטית‪ ,‬שכן עדותו של מומחה זה בבית המשפט‬
‫התמקדה בשאלה שאינה קשורה בהכרח לתחום מומחיותו‪ .‬ד"ר רוגב קבע בעדותו‬
‫בבית המשפט שעל פי צורת פצע הירי ניתן לקבוע שהירי בוצע בזוית חדה‪.‬‬
‫לא אוכל לקבל חוות דעתו של ד"ר רוגב‪.‬‬
‫להלן אפרט עיקרי הנימוקים לקביעתי‪:‬‬
‫א‪ .‬ד"ר רוגב לא ראה‪ ,‬וממילא לא בחן את גופת המנוח‪ .‬חרף זאת קבע ד"ר רוגב‬
‫ממצאיו ואף הוסיף וציין שהפצע אינו הפצע המקורי‪.‬‬
‫ד"ר רוגב הסתמך‪ ,‬על פי עדותו‪ ,‬על הנתונים שהוצגו על ידי ד"ר קוגל‪ .‬ברם‪" ,‬לנוחיותו"‬
‫מצא לקבוע‪ ,‬כי הפצע בתמונה בת‪ 17/‬אינו הפצע המקורי?!‬
‫ב‪ .‬ד"ר רוגב לומד כי הצורה האלפטית של הפצע מצביעה על זוית הירי‪ .‬התובעת‬
‫המלומדת הציגה למומחה ההגנה את ספרם של שפיץ ופישר הגורס אחרת‪ .‬מחברי‬
‫הספר סבורים כי זוית ירי תבוא לידי ביטוי בצורת "טבעת השפשוף" סביב פצע הירי‪.‬‬
‫משהונח הדבר בפני מומחה ההגנה נראה היה‪ ,‬שמתקשה הוא לעמוד מאחורי עמדתו‬
‫)ראה עמ' ‪ .(223‬לציין‪ ,‬בניתוח גופת המנוח לא נמצא ממצא לגבי צורת טבעת השפשוף‪.‬‬
‫ג‪.‬ד"ר רוגב התבסס‪ ,‬כאמור‪ ,‬על נתוני ד"ר קוגל‪ .‬חרף זאת קבע‪ ,‬שהעדר שרידי ירי‬
‫מתאים לפצע הכניסה אצל המנוח‪ .‬לציין‪ ,‬ד"ר קוגל לא מצא שרידי ירי סביב הפצע בגוף‬
‫המנוח‪.‬‬
‫ד‪ .‬אין מחלוקת בין הצדדים כי הקליע שפגע למוות במנוח עבר דרך זכוכית חלון דלת‬
‫הנהג‪ .‬אין חולק כי מדובר בנתון רב משמעות‪ .‬סימני הירי )אם היו( היו נותרים על‬
‫שימשת החלון‪ .‬חרף זאת קבע מומחה ההגנה את אשר קבע‪.‬‬
‫ה‪ .‬ועוד‪ .‬למרות הסכמת הצדדים כי הקליע שפגע למוות במנוח עבר דרך זכוכית חלון‬
‫דלת הנהג‪ ,‬ולא נקבעה זווית הפגיעה בזכוכית הנ"ל – המשיך‪ ,‬דר' רוגב וקבע ממצאיו?!‬
‫ו‪ .‬ועוד‪ .‬למרות הסכמת הצדדים כי הקליע שפגע למוות במנוח עבר דרך זכוכית חלון‬
‫דלת הנהג‪ ,‬והמומחה לא בדק וממילא אינו יודע עובי הזכוכית‪ ,‬סוג הזכוכית‪ ,‬גובה‬

‫‪21‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הפגיעה בזכוכית מן הקרקע‪ ,‬גובה הפגיעה בזכוכית בהשוואה לגוף המנוח – המשיך דר'‬
‫רוגב וקבע ממצאיו?!‬
‫ז‪ .‬יתר על כן דר' רוגב אישר כי קביעותיו לענין זווית הירי מבוססות על התרשמות ולא‬
‫על חישוב‪ .‬גם הערכתו שהינה רק הערכה‪ ,‬אינה מדוייקת )עמ' ‪ 227‬שורות ‪.(16 – 13‬‬
‫ח‪ .‬דר' רוגב‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא ראה את הגופה אלא ביסס מסקנותיו על תצלום ת‪ .17/‬דר'‬
‫קוגל ציין כי הצילום נעשה לאחר ששינה את תנוחת היד של המנוח‪ ,‬למשמעות עובדה‬
‫זו‪.‬‬
‫צא ולמד‪ ,‬לא ניתן לבסס ממצא שהוא על פי חוות דעתו של דר' רוגב‪.‬‬

‫עדות מומחה ההגנה – מר עוזי רז‪.‬‬

‫בחנתי עדותו של מומחה ההגנה והגעתי למסקנה שלא אוכל להתבסס על חוות דעתו‪.‬‬
‫להלן אפרט עיקרי הנימוקים להחלטתי‪:‬‬
‫א‪ .‬מומחה ההגנה ניתח וביקש לבתר חוות דעת בוחן התנועה‪ .‬מומחה ההגנה הסתמך‬
‫על תרשים בוחן התנועה‪ ,‬מבלי שהקפיד לעיין וללמוד התרשים גופו‪ ,‬התרשים המקורי‪.‬‬
‫כל שעשה מר עוזי רז הוא לחבר ‪ -‬שלא בקנה המידה המתאים – את חלקיו של מוצג‬
‫התביעה )עמ' ‪ 247‬שורה ‪ ;21‬עמ' ‪ 248‬שורה ‪ ,(3‬למשמעות עובדה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מומחה ההגנה לא ניסה‪ ,‬וממילא לא התמודד עם הנתונים שהוצגו על ידי הנאשם‬
‫בשחזור המשטרה‪ .‬מומחה ההגנה לא ניסה להציג תרשים על פי העולה מעדותו‬
‫המצולמת של הנאשם תכוף לארוע בזירת הארוע‪.‬‬
‫ג‪ .‬מומחה ההגנה ביצע שחזור במקום שיכול ודומה למקום זירת הארוע‪ .‬כל השחזור‬
‫מבוסס על הערכה כזו או אחרת‪ .‬זה ולא יותר‪.‬‬
‫ד‪ .‬מומחה ההגנה התבסס בקביעת ממצאיו על שחזור שביצע באיזור לאחר מספר‬
‫חודשים‪ .‬תנאי השטח שונו‪ .‬המומחה בעזרת כלי עבודה הנדסי‪" ,‬סלל" הנתיב‬
‫"המשוחזר"‪ ,‬על פי "הערכתו"‪ ,‬ו‪/‬או הערכת הנאשם‪.‬‬
‫ה‪ .‬מומחה ההגנה לא יכול היה להעיד על השינוי שנעשה בנתיב השחזור על ידי כלי‬
‫העבודה ההנדסי שפעל מטעמו טרם השחזור )עמ' ‪ 237‬שורה ‪ ;2 – 1‬עמ' ‪ 236‬שורה ‪;24‬‬
‫עמ' ‪ 238‬שורה ‪.(2 – 1‬‬
‫ו‪ .‬הדחפורון העביר עפר ושפך עפר‪ .‬נתוני השטח שונו טרם השחזור גם אליבא דמומחה‬
‫ההגנה )עמ' ‪ 238‬שורה ‪ ;18‬עמ' ‪ 239‬שורה ‪.(1‬‬

‫‪22‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫ז‪ .‬השחזור המצולם של ההגנה משמש בסיס לקביעות מומחה ההגנה‪ .‬מדובר בקלטת‬
‫המציגה אך קטעים "נבחרים" על פי בחירת המומחה‪ .‬קטעים נבחרים המשקפים‬
‫קטעים קצרים מתוך השחזור שארך מספר שעות‪ .‬ניסויים רבים במהלך השחזור לא‬
‫הובאו לכדי תיעוד שהוא )עמ' ‪ 235‬למטה(‪.‬‬
‫ח‪.‬השחזור נעשה באופן "גס"‪ ,‬ללא תיעוד רציני וביצוע מדידות‪ .‬למשל‪ ,‬סלע מקום‬
‫הארוע "זוהה" בדרך לא דרך‪) .‬עמ' ‪ 246‬שורות ‪.(17-18‬‬
‫ח‪ .‬מומחה ההגנה קבע מהירות רכב הטרנזיט‪ ,‬על פי דברי נהג מכונית הטרנזיט‬
‫בניסוי‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שנהג הרכב לא צולם והוקלט‪ ,‬ובוודאי לא הובא כעד לבית‬
‫המשפט‪ .‬מדובר בדברים ששמע העד מפי אחר‪ ,‬למשמעות עובדה זו )עמ' ‪244‬‬
‫שורה ‪ 21‬עד עמ' ‪ 245‬שורה ‪.(4‬‬
‫ט‪ .‬מומחה ההגנה התבסס בחוות דעתו על מד האוץ של רכב הטרנזיט‪ .‬מומחה‬
‫ההגנה לא ראה את מד האוץ בעת הרלוונטית‪) .‬עמ' ‪ 245‬שורות ‪.(21-24‬‬
‫י‪ .‬רכב הטרנזיט צולם בשחזור ההגנה באופן שימחיש הסכנה בה עמד הנאשם על‬
‫פי גירסתו‪ .‬הצרה‪ ,‬שגם מומחה ההגנה סבור שצילום בזום – כפי שצולם‬
‫השחזור – מעוות את המציאות‪) .‬עמ' ‪ 246‬שורה ‪ .(9‬נראה‪ ,‬שמדובר בביום קטע‬
‫שאינו משקף את הארוע שבדיון‪.‬‬
‫יא‪ .‬מומחה ההגנה ערך השחזור כאשר שברי הזכוכית הינם במרחק ‪ 14‬מטר‪.‬‬
‫המומחה אישר בחקירתו הנגדית לתובעת‪ ,‬כי המרחק הנכון הוא ‪ 10.8‬מטר‪.‬‬
‫)עמ' ‪ 243‬שורה ‪ .(10‬מומחה ההגנה הסכים עם התובעת‪ ,‬שלמרחק חשיבות‬
‫למקום בו אמור היה הנהג לסובב ההגה לימין‪) .‬עמ' ‪ 243‬שורה ‪.(18‬‬
‫יב‪ .‬צודקת התובעת המלומדת בציינה בסיכומיה‪ ,‬כי מומחה ההגנה ביקר את שחזור‬
‫התביעה‪ .‬הפגמים שמצא בשחזור התביעה לא נרפאו בניסוי שערך‪ .‬נהפוך הוא‪.‬‬
‫העד לא ידע לציין מהו הרדיוס הפנימי של הטרנזיט‪ .‬להבדיל מניסוי התביעה‬
‫בוצע הניסוי בטרנזיט משנת ייצור מתקדמת יותר וכו'‪.‬‬
‫צא ולמד‪ ,‬לא ניתן להשען על חוות דעתו של מומחה ההגנה‪ ,‬מר עוזי רז‪.‬‬

‫עדות מומחה ההגנה – מר נחום שחף‪.‬‬

‫בחנתי עדותו של מומחה ההגנה והגעתי למסקנה שלא ניתן להתבסס על חוות דעתו‪.‬‬
‫להלן אפרט עיקרי הנימוקים להחלטתי‪:‬‬

‫‪23‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫א‪ .‬התובעת המלומדת‪ ,‬במהלך חקירתה הנגדית‪ ,‬כמו גם בסיכומיה‪ ,‬ביקשה לקבוע‬
‫כי מר נחום שחף אינו יכול לחסות בצל הכותרת "מומחה"‪ .‬התובעת סבורה כי‬
‫מר שחף אינו יודע להבחין בין כתיבת מאמר מדעי בכתב עת מדעי לבין כתיבה‬
‫פובלציסטית‪ .‬לגישתה‪ ,‬המומחה לא הציג אפילו מאמר מדעי או ספר רשמי אחד‬
‫פרי עטו‪ .‬מדובר לגישתה באדם המתיימר להיות מומחה בשל הסתייעותו‬
‫במומחים‪ .‬מדובר באדם המתיימר להיות מהנדס‪ ,‬למרות שמסתמא אינו‬
‫מהנדס‪ .‬מדובר באדם שחיווה דעתו לענין זויות הירי‪ ,‬למרות שלא ביצע שחזורי‬
‫ירי‪ .‬מדובר באדם שחיווה דעתו בנושא תאונות דרכים‪ ,‬ללא נסיון קודם‪ .‬מדובר‬
‫באדם שחיווה דעתו בשאלות ממעמקי עולם הרפואה המשפטית‪ ,‬למרות‬
‫שמעולם לא ניתח גופות ולא ראה גופות ירויות‪.‬‬
‫החלטתי‪ ,‬לטובת ההגנה‪ ,‬שלא לדוק בטענות התובעת המלומדת ולהתייחס‬
‫לחוות דעתו של מר נחום שחף לגופה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעל לקונספירצית רצח רבין‪ ,‬אותה טען המומחה‪ ,‬ועליה נחקר בחקירתו‬
‫הנגדית‪ ,‬גרס המומחה לקונספירציה בנשוא ענייננו‪.‬‬
‫מר שחף טען כי המנוח נורה יריה אחת בזרועו ויריה נוספת קטלנית בחזהו‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬כי מדובר בהשערה דמיונית‪ .‬בטח לא מבוססת‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬ההגנה לא הביאה עדים מטעמה להוכחת תיאורית הקונספירציה‪.‬‬
‫ההגנה לא העמידה את עדי התביעה במבחן חקירה נגדית בשאלות הנוגעות‬
‫לסוגיה זו‪.‬‬
‫ג‪ .‬עדותו של מר נחום שחף אינה מתיישבת כל עיקר עם עדות מומחה ההגנה דר'‬
‫רוגב‪ .‬בוודאי אינה מתיישבת עם עדות מומחה התביעה דר' חן קוגל‪.‬‬
‫ד‪ .‬גדולה מזו‪ ,‬מר נחום שחף סבור כי הפצע – כפי שצולם על ידי מומחה התביעה –‬
‫"טופל"‪ .‬חרף זאת ממצאיו מושתתים ומתבססים על אותו פצע שמימדיו‬
‫"שונו"‪ ,‬ובלשונו‪" :‬שיבוש ראיות די חמור"‪) .‬עמ' ‪ 292‬שורה ‪ .(25‬חלק גדול ממה‬
‫שדר' קוגל ראה בבדיקתו‪" :‬נוצר בידי אדם בצורה מכוונת ולא על ידי קליע"‪.‬‬
‫)עמ' ‪ 293‬שורה ‪.(19‬‬
‫ה‪ .‬מומחה ההגנה לא הציג בבית המשפט מסכת חישוביו במצורף לחוות הדעת‪ ,‬לא‬
‫בבית המשפט ולא אחר כך‪) .‬ראה החלטתי עמ' ‪.( 266‬‬

‫‪24‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫ו‪ .‬מומחה ההגנה מחווה דעתו בענין זויות ירי‪ .‬מומחה ההגנה מודע להשפעת‬
‫זכוכית דלת חלון נהג רכב הטרנזיט על כיוון פגיעת הקליע‪ .‬המומחה לא ערך כל‬
‫בדיקה עם זכוכית דומה‪ .‬המומחה לא ידע לומר דבר על עובי הזכוכית‪ ,‬סוג‬
‫הזכוכית‪ ,‬גובה הפגיעה מן הקרקע‪ ,‬גובה הפגיעה בהשוואה לגוף המנוח‪ .‬גם‬
‫לגישתו מדובר בהערכה בלבד‪) .‬עמ' ‪ 282‬שורה ‪ ;11-12‬עמ' ‪ 281‬שורה ‪.(13‬‬
‫ז‪ .‬מומחה ההגנה קובע כי ירי בזוית של ‪ 90‬מעלות מאופיין בחור כניסה זעיר וחור‬
‫יציאה קטן יחסי‪ .‬המומחה לא ידע לבסס דבריו‪ ,‬בלשון המעטה‪) .‬עמ' ‪ 283‬למטה‬
‫עד עמ' ‪ .(285‬משהוצג למומחה ספרו של מאיו‪ ,‬שלכאורה סתר מסקנתו‪ ,‬ניכר‬
‫היה במומחה שאין בכוחו להתמודד וליתן עמדתו‪.‬‬
‫ח‪ .‬מומחה ההגנה קבע בחוות דעתו‪ ,‬זוית הפגיעה גם על סמך סימני זגוגיות על זרוע‬
‫המנוח‪ .‬המומחה לא שת ליבו לחוות דעת של דר' חן קוגל‪ ,‬אשר מצא פצעים‬
‫דומים גם מתחת לפצע‪) .‬עמ' ‪ 290‬שורה ‪ ;14-15‬עמ' ‪ 290‬שורה ‪ 24‬עד עמ' ‪291‬‬
‫שורה ‪.(3‬‬
‫ט‪ .‬מומחה ההגנה התבסס במסקנתו על אורך הפצע‪ ,‬אורך השפשוף בעור‪ ,‬בניגוד‬
‫לעמדתו של דר' קוגל‪) .‬ת‪ ;17/‬עמ' ‪ 296‬שורה ‪ ;24-26‬עמ' ‪ 297‬שורות ‪.(8-11‬‬
‫י‪ .‬מומחה ההגנה משתית מסקנתו גם על סמך אורך הזרוע של המנוח‪ ,‬עליה למד‬
‫מקטע הזרוע המצולם?! )עמ' ‪ 295‬שורה ‪.(3‬‬
‫יא‪ .‬מומחה ההגנה קובע עומק על סמך תצלום דו‪-‬מימדי‪ ,‬מבלי לדעת זוית הצילום‪.‬‬
‫לגישתו‪" :‬יש לי הערכה‪ ,‬הצילום כמו שאני מציג אותו הוא אנכי"‪) .‬עמ' ‪295‬‬
‫שורה ‪!?(13-14‬‬
‫יב‪ .‬מומחה ההגנה קובע מסקנתו על סמך רקמת המנוח שנמצאה על מושב הנהג‪.‬‬
‫קביעתו אינה מבוססת על ספרות מקצועית‪ ,‬אבל יותר מכך‪ .‬גופת המנוח הוזזה‪,‬‬
‫גם לגישתו‪) ,‬עמ' ‪ 297‬שורה ‪ (26‬והוא אינו יכול לדעת באיזה שלב הגיעה הרקמה‬
‫למושב הנהג )עמ' ‪ 298‬שורה ‪ ;1‬ראה גם ת‪ ,35/‬ת‪.(.36/‬‬
‫יג‪ .‬מומחה ההגנה לא ידע לציין תנוחת המנוח ברכב טרם הפגיעה בו‪ ,‬חרף זאת קבע‬
‫את אשר קבע )עמ' ‪ ;304 – 299‬וראה סיכומי התובעת בנקודה זו(‪.‬‬
‫יד‪ .‬כאמור‪ ,‬מומחה ההגנה לא הציג חישוביו לענין ממצאיו הפיזיקליים בזירת‬
‫הארוע‪ ,‬כמו גם לא דיסק או קלטת‪ .‬מדובר על מיני השערות‪ ,‬ותו לא‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫טו‪ .‬מומחה ההגנה הסיק מסקנתו על סמך קביעתו‪ ,‬כי שברי הזכוכיות מוקמו‬
‫לאורך פס מאורגן‪ ,‬במסגרת שיבוש מהלכי המשפט שנעשה בתיק זה )עמ' ‪– (312‬‬
‫זה המומחה וזו גישתו‪.‬‬

‫צא ולמד‪ ,‬לא ניתן לבסס ממצא שהוא על פי חוות דעתו של מר נחום שחף‪.‬‬

‫סיכומו של פסק‪ :‬עדויות נוסעי רכב הטרנזיט מוכיחות כי הנאשם ירה בנהג רכב‬
‫הטרנזיט ללא כל סיבה סבירה‪.‬‬
‫הממצאים העובדתיים )חוות דעת הפתולוג‪ ,‬ד"ר חן קוגל‪ ,‬בוחן התנועה( מתיישבים עם‬
‫עדויות נוסעי רכב הטרנזיט‪ .‬ממצאים אלה תומכים ומעגנים עדויות עדי הראייה‪.‬‬
‫משגירסתו של הנאשם נדחתה על ידי‪ ,‬עומדות ראיות התביעה במלוא כוחן ותוקפן‬
‫להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם‪.‬‬

‫התמונה שנצטיירה בבית המשפט מבהירה ומדגישה אחריות הנאשם‪.‬‬

‫הנאשם‪ ,‬על פי יוזמתו‪ ,‬החליט לעשות מעשה ולעצור רכב נוסעים אותם לא ידע ולא‬
‫הכיר‪ .‬הנאשם נטל לעצמו סמכויות לא לו וציווה על נהג רכב הנוסעים לעצור‪ ,‬משזה לא‬
‫שעה להוראתו‪ ,‬ירה בו והרגו‪.‬‬
‫הנאשם ירה בנשקו לעבר בני אדם מבלי לכוון הנשק‪ ,‬מבלי לצפות לעבר המטרה‬
‫ולדבריו ירה‪ ,‬למעשה‪ ,‬מבלי לדעת במדויק לאן הוא יורה‪.‬‬
‫התנהגותו של הנאשם באירוע מאירה את כלל תודעתו ומחשבתו‪.‬‬
‫הנאשם סבר‪ ,‬כי נוסעי הרכב נושאים עמם סכנה בעצם תנועתם‪ .‬מחשבה זו משתזרת‬
‫ומכוונת את כלל פעולותיו‪.‬‬
‫הנאשם הורה לנהג מכונית הטרנזיט על נוסעיה לעצור‪ ,‬ומשנהג רכב הטרנזיט לא מילא‬
‫דרישתו הנאשם לא היסס לרגע וירה את הכדור הקטלני לעברו והרגו‪.‬‬

‫ראוי לזכור‪ ,‬נוסעי מכונית הטרנזיט נסעו ברכב לתומם – לא הובאה לבית המשפט שמץ‬
‫ראיה‪ ,‬מלבד תילי תילים של חשדות אותם ניסו הסניגורים לעטות על הנוסעים – מדוע‬
‫צריכים היו לעצור מול אזרח המנופף להם בידו ומזויין בנשק חם?!‬
‫במה שגו ובמה חטאו?!‬

‫‪26‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫האם פשעו בכך שנסעו על דרך עפר‪ ,‬דרך פתוחה לכל רכב‪ ,‬דרך החוסכת מהם עיכוב‬
‫במחסום‪ ,‬דרך שלא נחסמה על ידי הצבא‪ ,‬למרות השימוש שנעשה בה על ידי תושבי‬
‫האזור?!‬
‫האם יציאה מדרך עפר תוך התגברות על אבן מכשילה – מתירה את דמם?!‬
‫זאת למעשה תפיסתו הכוללת של הנאשם – אין בלתה‪.‬‬
‫לא ניתן לבקש מבן אדם הנוסע באיזור ‪ -‬ואולי דווקא בשל מטעני העויינות אותם‬
‫היטיבה לתאר ההגנה – לעצור מנסיעתו ולהיענות לדרישת אדם מזויין‪ ,‬הפועל מחוץ‬
‫לגדרות החוק‪.‬‬
‫הנאשם חי באזור ומודע לקשיי החיים ומורכבותם‪ .‬נראה‪ ,‬כי הנאשם ידע או עצם עיניו‬
‫מלראות‪ ,‬כי נהג סביר באזור לא יעצור נסיעתו לדרישת אזרח שנשק בידו‪.‬‬
‫הנאשם – על פי גירסתו שנדחתה על ידי מכל וכל ‪ -‬הכניס עצמו‪ ,‬מרצונו‪ ,‬בכוונה תחילה‬
‫ובעיניים פקוחות למצב בו השימוש בנשק היה צפוי‪ ,‬וליתר דיוק כמעט בלתי נמנע‪ .‬כל‬
‫כוחו של הנאשם נבע מנשקו‪.‬‬
‫דומה עניינו – על פי גירסתו שנדחתה על ידי – למי שקפץ אל כביש למול רכב נוסע על‬
‫מנת לעצור את הרכב הנוסע – שלא כדין וללא סמכות – ומשהרכב סטה מנתיבו ירה‬
‫בנהג‪ ,‬מאחר שחש סכנת חיים בנסיעת הרכב מולו‪.‬‬
‫לולא הנשק שבידו לא היה עולה על דעתו לפעול כפי שפעל‪ .‬הנאשם שאב את כוחו‬
‫מנשקו‪ ,‬עליו נשען ובו השתמש כנגד מי שלא מילא דרישתו לעצור‪ ,‬ומיד‪.‬‬
‫הנאשם יכול היה לרשום את מספר הרישוי הרכב ולדווח במכשיר הטלפון הנייד לצבא‬
‫ולמשטרה‪ .‬הנאשם יכול היה – גם על פי שיטתו‪ ,‬שכאמור נדחתה – לסמן לרכב לעצור‬
‫ממרחק בטוח‪ .‬ברם‪ ,‬הנאשם בחר לעצור את הרכב‪ ,‬ויהי מה‪ .‬הנאשם התקרב לרכב‬
‫הנוסע מולו למרחק קצר על פי כל מבחן שהוא‪ ,‬ומשנהג הרכב פנה לימין‪ ,‬והמשיך‬
‫בנסיעתו דרך הנאשם את נשקו‪ ,‬ירה כדור לעברו שהרגו‪.‬‬

‫הנאשם הואשם בעבירה לפי סעיף ‪ 298‬לחוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪.1977-‬‬

‫הנאשם ירה בנשק כאשר מוחוור היה לו שהרובה הינו כלי מסוכן שבכוחו להרוג אדם‪.‬‬
‫הנאשם ירה בנשק לעבר בני אדם כשהוא מודע היטב למשמעות פעולותו‪ ,‬כשהוא יודע‬
‫ידוע היטב כי יש בפעולתו כדי לגרום למותם של בני אדם‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫הדברים בתיק זה ידועים‪ ,‬ואין טוען אחרת‪ .‬מודעותו של הנאשם לאפשרות גרימת‬
‫התוצאה הקטלנית הינה נתונה ]ראה‪ :‬ע"פ ‪ 2598/94‬חיים דנינו נ' מדינת ישראל; ע"פ‬
‫‪ 1971/98‬פורסם פ"ד נ"ב)‪ (5‬ע' ‪ ;(145‬ע"פ ‪ 1100/93‬פורסם פ"ד מ"ז)‪.[635 (3‬‬

‫פרקליטיו המלומדים של הנאשם השתיתו עיקרה של הגנת הנאשם על סייג "הגנה‬

‫עצמית" המעוגנת בסעיף ‪34‬י לחוק העונשין‪ .‬סעיף ‪34‬י המושלם בהוראות סעיף ‪ 34‬ט"ז‬
‫לחוק העונשין‪.‬‬
‫יסודותיה של ההגנה העצמית נותחו לאחרונה בפסק דינו של כב' השופט א' לוי )ע"פ‬
‫‪ 20/04‬פ"ד נ"ח)‪ (6‬ע' ‪ .(80‬יסודות ההגנה העצמית א‪ .‬תקיפה ב‪ .‬נחיצות‪ .‬ג‪ .‬מיידיות‪ .‬ד‪.‬‬
‫סבירות‪ .‬מותנים כולם בתנאי נוסף הוא‪ ,‬כי המותקף לא הביא בהתנהגותו הפסולה‬
‫לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים‪ .‬על פי ההלכה‬
‫הפסוקה מדובר בתנאי משולש‪ ,‬הדורש יסוד של התנהגות פסולה מצד המותקף‪ ,‬קשר‬
‫סיבתי עובדתי ביסוד סובייקטיבי של צפיה מראש‪.‬‬
‫על מנת לבסס סייג של הגנה עצמית )ובדומה סייג של צורך( הקבועים בסעיף ‪34‬י‬
‫ובסעיף ‪34‬יא לחוק העונשין – יש לעורר ספק סביר שמא התקיימו באופן אובייקטיבי‬
‫נסיבות אשר בגינן נדרש הנאשם למעשה שעשה כדי להדוף "סכנה מוחשית של פגיעה‬
‫בחייו‪ ,‬בחרותו‪ ,‬בגופו או ברכושו‪ ,‬שלו או של זולתו" )פסק דינה של כב' השופטת חיות‬
‫ע"פ ‪ 6454/03‬אדם טדסה נ' מדינת ישראל; ע"פ ‪ 8544/00‬פד"י נז )‪ (4‬עמ' ‪(916‬‬

‫בשלנו‪ ,‬דחיתי בצורה מוחלטת גירסתו של הנאשם בבית המשפט‪.‬‬

‫משמצאתי כי לא ניתן לבסס ממצאים על פי דברי הנאשם אזי נסתתמו‪ ,‬למעשה‪ ,‬טענות‬
‫ההגנה‪ .‬הנאשם לא עמד‪ ,‬כלל ועיקר‪ ,‬בסכנת חיים וממילא לא עומד לו הסייג של "הגנה‬
‫עצמית"‪ .‬לא ניתן לייחס לנאשם "טעות במצב דברים"‪ .‬הנאשם ירה למוות בנהג מכונית‬
‫הטרנזית ללא כל סיבה סבירה‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ ,‬הנאשם בעיניים פקוחות ובנפש חפצה הכניס עצמו למצב בו השימוש בנשקו‬
‫היה כמעט וודאי‪ .‬הנאשם על פי גירסתו – שנדחתה – יצא עם נשקו למול "גורם עויין"‪,‬‬
‫שבא נגדו ברכב נוסע‪ .‬הנאשם סגר טווח למרחק קצר ביותר )מטר או פחות מזה(‪.‬‬
‫תמונה זו שצויירה על ידי הנאשם מהווה בסיס להגנה הנטענת על ידו‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫מדינת ישראל נ' אליצור יהושוע‬ ‫תפ )ת"א( ‪40287/04‬‬

‫על פי תמונה עובדתית זו‪ ,‬שנטענה על ידי ההגנה‪ ,‬ונדחתה על ידי‪ ,‬לא יכול לעמוד הסייג‬
‫של הגנה עצמית‪ .‬הנאשם הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש‬
‫את התפתחות הדברים‪.‬‬
‫הנאשם הכניס עצמו למצב ללא מוצא‪.‬‬
‫לנאשם לא היתה כל סמכות לפעול כפי שפעל‪.‬‬
‫הנאשם הביא עצמו למצב של ירי כנגד אזרחים מבלי שהיו בידיו שמץ נתונים‪ ,‬שהיה‬
‫בהם לגבש החשדות שנתעוררו אצלו‪ ,‬על פי גירסתו‪ .‬הנאשם ירה אש חיה לעבר בני‬
‫אדם‪ ,‬בשל נסיעתם על דרך עפר‪ .‬זה ותו לא‪.‬‬

‫הנאשם ירה את הירייה הקטלנית בעת שהמכונית פנתה משביל העפר לימין הכביש‪,‬‬
‫מבלי שהיה בכוחה לסכנו‪.‬‬

‫הוכחו בפני יסודות העבירה לפי סעיף ‪ 298‬לחוק העונשין‪ .‬הנאשם מורשע‬ ‫סוף דבר‪:‬‬
‫בעבירה זו‪.‬‬

‫ניתן והודע היום ‪ 5.9.05‬בפומבי במעמד הצדדים‪.‬‬

‫דוד רוזן ‪ -‬שופט‬

‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬

‫‪29‬‬