‫ביקורונת‬

‫ביקורת‬

‫ביש גדה‬

‫‪HHHHH‬‬

‫"הגבעה" של אסף גברון מצליח לשלב בין כתיבה מושחזת וקלילה לבין‬
‫אמירה מקורית ולא מתפשרת על מפעל ההתנחלויות ‪ //‬יובל אביבי‬
‫לכעוס עד מחר‪.‬‬
‫אבל דווקא ביובש המתוחכם‬
‫והמעט מתחכם של גברון יש‬
‫נקיטת עמדה‪ ,‬כמו בתיאור הקמת‬
‫המאחז‪ ,‬או תיאור אי־פינויו‪ .‬בג"צ‬
‫מוריד החלטה‪ ,‬אחרי ששמע "עד‬
‫הגנה מטעם מדינת ישראל‪ ,‬תת־‬
‫אלוף בעל עבר ביטחוני עשיר‬
‫המשרת במנהלת קו התפר‪...‬‬

‫זוהי ההתנחלות‬
‫האמיתית של גברון‪ :‬עיר‬
‫מקלט לחוליי החברה‪,‬‬
‫שכמו נגע ביולוגי‬
‫מכים בשטח שהיה‪ ,‬עד‬
‫להופעתם‪ ,‬שלו ורגוע‬

‫נו‪ ,‬עוד סמולני מניאק‪ .‬אסף גברון‬

‫‪HHHHH‬‬

‫ספרים‬

‫הגבעה אסף גברון‪ ,‬ספרי עליית‬
‫הגג וידיעות ספרים‪ 430 ,‬עמ'‬

‫האקט השיווקי‬
‫מאחורי הספר‬
‫החדש של אסף‬
‫גברון‪" ,‬הגבעה"‪,‬‬
‫שמתאר שנה‬
‫בתולדותיה של‬
‫ההתנחלות מעלה‬
‫חרמש ג' על שלל‬
‫דמויותיה‪ ,‬מתבסס על העובדה‬
‫שחוץ מהפלסטינים שהם לא עם‪,‬‬
‫גם הישראלים הם כבר לא עם‪.‬‬
‫פרודות פרודות של פלחי ציבור‬
‫עם אותו צבע של תעודת זהות‬
‫שמתיזים בארסיות "אתה לא אח‬
‫שלי" באותה הקלות שבה הם‬
‫למדו להגיד שכל אחד חוץ מהם‬
‫הוא נאצי‪ .‬כך שגברון השמאלני‪,‬‬
‫התל אביבי‪ ,‬יוצר השוליים‪ ,‬מרשה‬
‫לעצמו לכתוב על התנחלות‬
‫באופן שבו יתפעם הקורא‬
‫השמאלני‪ ,‬התל אביבי‪ ,‬שמקשיב‬
‫ל"הפה והטלפיים" כל שש שנים‪,‬‬
‫מהעובדה ש"גם מתנחלים הם בני‬
‫אדם"‪ .‬עניין ה"שיווק" לא נכתב‬
‫בקלות ראש‪ .‬גברון‪ ,‬כותב מוכשר‬
‫מאוד‪ ,‬מציץ גם הוא אל מעבר לים‪.‬‬
‫עינו צופייה אל ג'ונתן ספרן פויר‪,‬‬

‫צילום‪ :‬איליה מלניקוב‬

‫מייקל שייבון‪ ,‬נתן אנגלנדר‪ ,‬דייב‬
‫אגרס‪ ,‬שכותבים על נושאים קשים‬
‫בקלילות מושחזת ומודעת לעצמה‪,‬‬
‫שמסרבת להיכנע לחוקי הספרות‬
‫רק כי הם כבר מבוגרים שאומרים‬
‫דברים חשובים‪ .‬אלה סופרים שבין‬
‫כל מעלותיהם‪ ,‬ויש רבות כאלה‪,‬‬
‫יודעים לזהות נושא טוב (קתרינה‪,‬‬
‫‪ )9.11‬ולהציג אותו מזווית חדשה‬
‫ועתירת התחכמויות שפה‪ .‬גברון‬
‫כותב מעולה וזורם‪ ,‬הוא כאילו‬
‫"מתנסה" בכתיבה (עם זגזוגי זמן‪,‬‬
‫פונטים שונים‪ ,‬מעבר פתאומי‬
‫ממספר כל יודע לדמות דוברת)‪,‬‬
‫ומזהה נושא שיהפוך את יחסי‬
‫הציבור לספר לבעיה פתורה‪.‬‬
‫הספר הזה לא שמאלני בכך שהוא‬
‫הופך את התחום סגור־הזמן‬
‫וסגור־המרחב של ההתנחלות‬
‫למיקרוקוסמוס ישראלי‪ .‬הספר‬
‫מתחיל בתיאור פסאודו־יבש של‬
‫הקמת ההתנחלות‪ ,‬שקרתה כמעט‬
‫במקרה וממשיך בתיאור את‬
‫קורותיו של עתניאל‪ ,‬מייסד המקום‬
‫וסוג של מנהיג‪ ,‬שליישוב שהקים‬
‫"באו עוד משפחות‪ ,‬וזוגות צעירים‪,‬‬
‫ורווקים ‪ -‬מי חובב ארץ ישראל‪ ,‬מי‬
‫חובב שקט וטבע‪ ,‬מי חובב הוצאות‬
‫נמוכות"‪ .‬ויש בהם עולים חדשים‪,‬‬
‫ואמריקאים‪ ,‬וקיבוצניקים‪ .‬זו ישראל‬
‫שלכם‪ ,‬אומר גברון‪ ,‬אתם יכולים‬

‫‪ TIME OUT 100‬תל אביב ‪ 31<24‬בינואר ‪2013‬‬

‫מעיד כי חשיבותו של המקום‬
‫גדולה ועקרונית"‪ ,‬ועוד ֵעד‪,‬‬
‫מטעם התביעה‪" ,‬קצין מילואים‬
‫מאותו צבא של אותה ההגנה‬
‫לאותה ישראל‪ ...‬ונשאל‪ ,‬דברי‬
‫התת־אלוף שהעיד לפניך‪ ,‬אמת‬
‫המה? השיב האלוף במיל'‪ :‬גללי‬
‫שוורים"‪ .‬דחפורים מגיעים לאזור‪,‬‬
‫המתנחלים מפעילים קשרים‪ ,‬שר‬
‫החינוך מגיע לפוטו־אופ‪ ,‬משוחח‬
‫עם ראש הממשלה‪ ,‬שהופ‪ ,‬מוריד‬
‫הנחיה לשר הביטחון שמנחה את‬
‫האלוף שמעניק "תדריך קצר‪:‬‬
‫'חבר'ה‪ ,‬מתקפלים'"‪ .‬בישראל‬
‫של היום‪ ,‬יודע גברון‪ ,‬עצם תיאור‬
‫הרנדומליות של הפעולה הצבאית‬
‫והמדינית‪ ,‬הוא ביקורת שעלולה‬
‫להיות קשה מנשוא‪ .‬יחס קשה מזה‬
‫מתבטא בדרך של שתי דמויות‪,‬‬
‫האחים גבריאל נחושתן ורוני קופר‪,‬‬
‫להתנחלות‪ .‬בקיבוץ שבו גדלו‪,‬‬
‫כיתומים‪" ,‬כל קיץ החיפושיות‬
‫השחורות היו פולשות‪ ...‬קטנות‪,‬‬
‫נמרצות‪ ...‬מטיילות בשבילי‬
‫הבטון שאותם העדיפו משום מה‬
‫על המדשאות‪ .‬הן הפיצו סירחון‬
‫עמוק‪ ,‬נורא"‪ .‬קשה שלא להשוות‬
‫את החיפושיות הדוחות המגיעות‬
‫לאזור לא להן למתנחלים שעושים‬
‫דבר דומה‪ .‬רוני וגבריאל‪ ,‬בהתאם‪,‬‬
‫מגיעים להתנחלות מחוסר ברירה‪:‬‬
‫רוני בורח מחובות‪ ,‬גבריאל בורח‬
‫ממחלת נפש‪ .‬זוהי ההתנחלות‬
‫האמיתית של גברון‪ :‬עיר מקלט‬
‫לחוליי החברה‪ ,‬שכמו נגע ביולוגי‬
‫מכים בשטח שהיה‪ ,‬עד להופעתם‪,‬‬
‫שלו ורגוע‪ .‬וכל זה מסתתר מאחורי‬
‫מה שאפשר לקרוא‪ ,‬למען השיווק‪,‬‬
‫"הסיפור הישראלי הגדול החדש"‪.‬‬

‫עץ נופל ביער אבידן רייך‪ .‬עם‬
‫עובד‪ 165 ,‬עמ'‬
‫בזמן האחרון‬
‫נדמה כי על אף כל‬
‫ההספדים‪ ,‬הסיפור‬
‫הקצר עומד לחזור‬
‫לאופנה‪ .‬הז'אנר‪,‬‬
‫שהתפתח בימי‬
‫הביניים‪ ,‬עבר‬
‫שכלול בידיו של‬
‫גי דה מופאסאן הצרפתי במחצית‬
‫השנייה של המאה ה־‪ ,19‬ויצא‬
‫מכל פרופורציה אצל אתגר קרת‬
‫ומעריציו עד כי נדמה שלאחר‬
‫יצירתו כבר נאמרה המילה‬
‫האחרונה‪ .‬כעת מגלה הז'אנר‬
‫הוותיק ניצני פריחה חוזרת‪.‬‬
‫עם זאת אסור לשכוח כי מדובר‬
‫בסוגה שהיא מלכודת ומכשול בפני‬
‫המתיימרים לעסוק בה‪ .‬היקפה הצר‬
‫וממדיה הדחוסים מעניקים לרבים‬
‫תחושה כוזבת שמדובר במשוכה‬
‫קלה שכל משרבט מילים מתחיל‬
‫יכול לעבור ללא מאמץ מיוחד‬
‫ולזכות בשורה באוטו־ביבליוגרפיה‬
‫שבתחתית קורות החיים‪.‬‬
‫מי שכן עושה את הרושם שהצליח‬
‫לקפוץ מעל המשוכה הבעייתית‬
‫הוא אבידן רייך‪ ,‬שספרו "עץ נופל‬
‫ביער"‪ ,‬המקבץ בתוכו שישה‬
‫סיפורים‪ ,‬ראה אור לאחרונה‪.‬‬
‫"שגֶ ם"‪,‬‬
‫קריאת הסיפורים‪ ,‬בייחוד ֶ‬
‫מעניקים לקורא תחושה מוצדקת‬
‫שהמחבר לא רק ליטש היטב את‬
‫סיפוריו לפני שהוציאם לאור‪ ,‬אלא‬
‫גם הבין את המהות הספרותית של‬
‫הסוגה הנבחרת‪ .‬הדבר ניכר ביכולתו‬
‫למפות את הווייתם של גיבוריו‬
‫באמצעות תיאורים רזים אך מדויקים‬
‫של אופיים‪ ,‬של סביבת התנהלותם‬
‫ושל הנפשות המקיפות אותם‪ .‬כך‬
‫הוא מצליח להעניק לסיפוריו את‬
‫הממדים הדרושים ליצירת סיפור‬
‫כולל בעל נרטיב עצמאי‪ ,‬וכל זאת‬
‫במסגרת מכסת העמודים המתאימה‬
‫להגדרת הסיפור הקצר‪.‬‬
‫לפנינו אפוא ספר ביכורים מומלץ‪,‬‬
‫בעיקר משום שהוא מצליח‬
‫לעמוד בציפיות הקורא‪ .‬סיפוריו‬
‫משעשעים‪ ,‬נוגים ומפתיעים‪.‬‬
‫דמויותיו מעוררות הזדהות והלקח‬
‫מסיפוריהן מונח בעדינות בין‬
‫השורות‪ .‬התפאורה העלילתית‬
‫מהודקת ומעניקה תחושה‬
‫של היכרות מוקדמת‪ ,‬וכל אלה‬
‫מתלכדים‪ ,‬כאמור‪ ,‬לחוויית קריאה‬
‫המתאימה לנסיעה ברכבת או‬
‫להמתנה בתור‪ ,‬בדיוק הדבר שלשמו‬
‫נוצר ז'אנר הסיפור הקצר‪.‬‬
‫‪ //‬ליאור אלפרוביץ‬