‫ממדינת מקדש לעם הספר‪.

‬‬

‫רקע‪:‬‬
‫תקופת בית שני נמשכה יותר מ‪ 700-‬שנה‪ ,‬ראשיתה בשיבת ציון בשנת ‪ 538‬לפנה"ס וסיומה לאחר חורבן‬
‫בית שני בשנת ‪ 70‬לספירה‪ .‬משם התקופה ניתן ללמוד על מרכזיותו של ביהמ"ק בחברה היהודית‪.‬‬
‫(נוהגים להוסיף למניין השנים של ‪ 70‬לספירה את התקופה של השנים שקדמו למרד בר כוכבא ולחתימת‬
‫המשנה בשנת ‪ 200‬לספירה‪ ).‬במהלך השנים האלו יהודה הייתה נתונה לשלטון ממלכת פרס‪ ,‬הממלכות‬
‫ההלניסטיות והאימפריה הרומית‪( .‬פרט לתקופה של ‪ 80‬שנה בה יהודה הייתה עצמאית בהנהגת בית‬
‫חשמונאי)‪.‬‬
‫קיצה של ממלכת ישראל‪:‬‬
‫האימפריה האשורית כבשה את ממלכת ישראל בשנת ‪ 738‬לפנה"ס‪ .‬עקב המיסים הכבדים שנאלצה‬
‫ממלכת ישראל לשלם לאשורים פרץ מרד‪ .‬האשורים עלו עם צבאם על ממלכת ישראל וכבשו אותה‪ .‬הם‬
‫הגלו את תושבי הממלכה ופיזרו אותם בכמה אזורים בארם נהריים‪ .‬לארץ הם הביאו נוכרים ונתנו להם‬
‫קרקעות‪ .‬תושבי ממלכת ישראל שנותרו בארץ התערבבו עם הנוכרים שהובאו לארץ ונקראו –‬
‫השומרונים‪ .‬הגולים ממלכת ישראל שפוזרו במקומות שונים ברחבי האימפריה האשורית התבוללו ונטמעו‬
‫בין הנוכרים ואבדו במהלך השנים לעם ישראל‪ .‬כך בא הקץ לממלכת ישראל‪.‬‬
‫קיצה של ממלכת יהודה‪:‬‬
‫אחרי ‪ 250‬שנה התמוטטה האימפריה האשורית ועלתה האימפריה הבבלית‪ .‬המלך יהויקים מרד בבבלים‬
‫שעלו עם צבאם ליהודה‪ .‬הוא מת בזמן המצור ובנו יהויכין שילם את המחיר‪ -‬הוא הוגלה לבבל יחד עם‬
‫רבים אחרים‪ .‬נבוכדנאצר מלך בבל הכתיר את צדקיהו למלך על יהודה אך גם צדקיהו מרד בו‪ .‬בשנת‬
‫‪ 586‬לפנה"ס חזר נבוכדנאצר עם צבאו לירושלים החריב את העיר ואת בית המקדש והגלה לבבל‬
‫תושבים רבים‪ ,‬כמו כן לקח את כלי הקודש שהיו במקדש‪ .‬כאן מתחילה תקופת גלות בבל‪( .‬ראה לסיכום‬
‫בספר ע"מ ‪ -7‬לוח כרונולוגי לתקופת בית ראשון) (מחורבן בית ראשון שנבנה ע"י שלמה המלך‪ ,‬עד‬
‫הקמת ביהמ"ק השני ע"י שבי ציון חלפו ‪ 50‬שנה‪).‬‬
‫גלות בבל‪:‬‬
‫בני יהודה ובנימין שגלו לבבל שמרו בקפדנות על חוקי התורה ומצוותיה ‪ .‬הבבלים לא כפו עליהם את‬
‫דתם ותרבותם‪ .‬הם נהגו בגולים בסובלנות רבה‪ .‬בבבל קמו בתי הכנסת הראשונים‪ .‬הם שימשו תחליף‬
‫לבית המקדש שחרב‪ .‬הנביאים ירמיהו‪ ,‬יחזקאל וישעיהו הסבירו שהעם גלה מארצו רק מפני שה' העניש‬
‫אותו על חטאיו‪ ,‬לא היה להם ספק שהגאולה תבוא כשה' יראה שגולי בבל ראויים להיגאל‪.‬‬
‫בספר ע"מ ‪ :10-11‬לוח כרונולוגי‪ -‬תקופת בית שני‪ ,‬לעבור עם התלמידים‪ .‬לסכם את מאפייניה הייחודיים‬
‫של התקופה‪ -‬ע"מ ‪: 11‬‬
‫*מחורבן בית ראשון היישוב היהודי הוא חלק מעם שחלקו השני נמצא בגולה‪.‬‬
‫*בתקופה זו חיי העם סובבים סביב בית המקדש‪.‬‬
‫*בימי בית ראשון נהנה עם ישראל בדרך כלל מחירות מדינית‪ ,‬לעומת בית שני בו היה כפוף לאימפריות‬
‫זרות‪ -‬הפרסית‪ ,‬היוונית והרומאית‪.‬‬
‫*תקופת בית שני התאפיינה בתסיסה רוחנית בגלל הכפיפות לשלטון זר והמפגש עם תרבויות זרות‪.‬‬
‫(מקור השם‪ -‬יהודים‪ -‬השם הראשון של עם ישראל היה "עברים"‪ .‬מקורו באברהם העברי‪ .‬מאז יציאת‬
‫מצרים נקרא עם ישראל גם "בני ישראל" שכן הם היו בניו של ישראל (יעקב)‪ .‬אח"כ התפלגה ממלכת‬
‫ישראל לישראל ויהודה(יהודה היו בני שבט יהודה ובנימין)‪ .‬מלכת ישראל נטמעה בקרב הגויים‪ .‬לכן‬
‫נעשה השם "יהודים" שם כולל לכל השייכים לעם ישראל ולכל עובדי ה'‪.‬‬

‫פרק ראשון‪ :‬יהודה בתקופה הפרסית‪.‬‬
‫גלות בבל‪ :‬הצהרת כורש ושיבת ציון‪:‬‬

‫היהודים בגלות בבל‪ :‬מעמדם‪ ,‬מצבם הכלכלי ועמדותיהם בתחום הדת‪.‬‬
‫בני עשרת השבטים שהוגלו ראשונים‪ ,‬פוזרו ברחבי האימפריה ונטמעו בקרב העמים ‪ .‬זוהי הגלות‬
‫הראשונה של עם ישראל ‪ ,‬אין אנו יודעים עליה רבות העם היהודי לא טעם את טעם הגלות כי הוא‬
‫נטמע לחלוטין בחברה האשורית‪.‬‬

‫גולי בבל‪ -‬מצבם הכלכלי ומעמדם‪:‬‬
‫*גולי יהודה ובנימין נקלטו היטב בבבל‪ ,‬וישנם מקורות היסטוריים המעידים שהם שירתו בחצר‬
‫המלכות ומילאו תפקידים חשובים במינהל הבבלי‪.‬‬
‫*מצבם הכלכלי היה מצוין‪ .‬ניתן לראות זאת לפי העובדה שכאשר עולים שבי ציון לארץ‪ ,‬תומכת‬
‫בהם יהדות הגולה בכסף‪ ,‬בזהב וברכוש רב‪.‬‬
‫*רוב היהודים ישבו בעיר ניפור‪ ,‬מרכז בבל‪ ,‬ועסקו כפקידים‪ ,‬לווים‪ ,‬ואיכרים זעירים‪.‬‬
‫*יש לציין שבבל הגלתה בעיקר את בני המעמדות הגבוהים‪ ,‬דלת הארץ נשארה ביהודה‪ .‬הגולים היו‬
‫העילית של העם ביהודה‪ ,‬משכילים ואנשי רוח‪.‬‬

‫הבבלים לא כפו את אמונתם על הגולים‪ ,‬ונהגו בהם בסובלנות‪:‬‬
‫* המלך יהויכין שוחרר מהכלא ותוארו "מלך יהודה" נשמר לו‪.‬‬
‫* גם מעמדם של הכוהנים והלויים גולים נשמר‪.‬‬
‫*הזקנים היו ראשי האבות שעמדו בראש השבטים בגולה‪.‬‬
‫* הנביאים‪ -‬ירמיהו‪ ,‬יחזקאל וישעיהו נמנו גם הם עם ההנהגה והטיפו את דבר ה' ושיבת ציון‪.‬‬
‫כלומר ההנהגה היהודית נשארה גם בגלות‪.‬‬
‫בבבל שמרו היהודים בקנאות על הדת היהודית וקיימו את המצוות שאפשר לקיים בהיעדר ביהמ"ק‪.‬‬
‫דוגמה‪ -‬ברית מילה‪ ,‬שמירת השבת‪ ,‬קיום ימי זיכרון לאומיים כמו צום לזכר חורבן הבית‪.‬רבים שמרו‬
‫על מגילת היוחסין וביטאו בשירים את געגועיהם לא"י‪.‬‬
‫הגולים הקימו את בתי הכנסת הראשונים‪ .‬מטרת הקמתם‪ -‬לשמש תחליף לביהמ"ק שחרב‪ .‬התפילות‬
‫היו תחליף לקורבנות שאי אפשר היה להקריב‪( .‬התורה אסרה העלאת קורבנות מחוץ לביהמ"ק)‪.‬‬
‫ניתן לראות גם השפעה בבלית – שמות בבליים שניתנו ליהודים כולל משפחת המלוכה‪ ,‬חודשי השנה‬
‫סומנו בשמות בבליים כמו ניסן‪ ,‬אייר סיוון‪.‬‬

‫לנביאי ישראל בגלות היה תפקיד חשוב‪:‬‬
‫הנביא ירמיהו קרא לגולי בבל להתבסס במקום ולשמור על קיומם עד שתבוא הגאולה‪ ,‬במקביל אין‬
‫להפסיק להתפלל לשלום ירושלים‪.‬‬
‫גם הנביא יחזקאל שחזה את החורבן הבטיח לגולים שהגאולה קרבה‪ .‬העם גלה מארצו מכיוון שה'‬
‫העניש אותו על חטאיו‪ .‬הגאולה תבוא כשה' יראה שהעם היטהר מחטאיו‪( .‬חזון העצמות היבשות‪-‬‬
‫יחזקאל לז ‪)1-27‬‬
‫כאמור‪ -‬הגולים התאימו את המנהגים היהודים לתנאי החיים שהשתנו‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬תקומתו הלאומית‪ -‬רוחנית –דתית של עם ישראל בגלות בבל הוכשרה ע"י שלושה גורמים‪:‬‬
‫*נביאי ישראל‬
‫*הזיקה העמוקה של העם לציון‬
‫*יחסם הסובלני של הבבלים לשבוייהם‪.‬‬

‫ממלכת פרס‪ :‬רקע‪:‬‬
‫ממלכת אשור‪ -‬שלטה באזור מהמאה ה‪ 9-‬לפנה"ס עד המאה ה‪ 7-‬לפנה"ס‪ .‬היא החריבה את ממלכת‬
‫ישראל בשנת ‪ 720‬לפנה"ס‪.‬‬

‫ממלכת בבל כבשה את ממלכת אשור ושלטה באזור בין השנים ‪ 605-532‬לפנה"ס‪ .‬נבוכדנאצר מלך‬
‫בבל החריב את ירושלים וביהמ"ק ה‪ .1-‬הוא הגלה את התושבים לבבל‪.‬‬

‫בשנת ‪ 539‬לפנה"ס כבש כורש את ממלכת בבל והחל לייסד את הממלכה הפרסית‪.‬‬

‫הזמן‪ :‬האימפריה הפרסית שלטה על אזור המזרח התיכון כ‪ 200-‬שנה‪ 330-539( .‬לפנה"ס)‪.‬‬
‫את האימפריה ייסד המלך כורש‪.‬‬
‫האימפריה הפרסית הייתה האימפריה הגדולה ביותר שידע העולם העתיק עד הופעתו של אלכסנדר‬
‫מוקדון‪.‬‬

‫גבולותיה‪ -‬מפרס שבמזרח‪ ,‬עירק‪ ,‬סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬א"י‪ ,‬מצרים ותורכיה‪( .‬ראה מפה ע"מ ‪)17‬‬

‫מאפייני האימפריה הפרסית‪:‬‬
‫*בראש האימפריה עמד "מלך המלכים"‪.‬‬
‫*הפרסים השאירו את המלכים שנכבשו כשליטים מקומיים תחת שלטון פרס‪.‬‬
‫*האימפריה חולקה ליחידות קטנות שנקראו "פחוות" או מדינות‪.‬יהודה הייתה פחווה בתוך נציבות‬
‫עבר הנהר‪.‬‬
‫*שטחי האימפריה היו קניינו הפרטי של המלך‪ .‬הוא היה שליט יחיד‪ ,‬המצביא העליון בשעת מלחמה‪,‬‬
‫ושופט עליון בימי שלום‪ .‬הוא נעזר בשבעה יועצים שהיוו מעין בית דין עליון‪.‬‬
‫*הממלכה האדירה נוהלה ע"י אחשדרפנים‪ -‬מושלים שהיו נציגי המלך והיו כפופים לו‪ .‬לרשותם עמד‬
‫הצבא הפרסי‪ .‬תפקידו היה לגבות מיסים ולבצע את פקודות המלך‪.‬‬
‫*הפרסים נהגו בסובלנות כלפי העמים הכבושים‪ ,‬העניקו להם חופש דתי והשתדלו לא לעורר‬
‫בהם תחושת שליטה בכפייה‪ .‬מדיניות זו הייתה בניגוד למדיניות שנהגו מלכי אשור ובבל‬
‫שנהגו להגלות ממדינותיהם את העמים שכבשו כדי להקשות עליהם למרוד בשלטון‪.‬‬

‫המדיניות של כורש כלפי העמים באימפריה הפרסית‪:‬‬
‫*כורש מצטייר כמלך סובלני ונאור שנקט במדיניות סובלנית כלפי העמים שכבש‪:‬‬
‫ לעיתים הוא השאיר את השלטון בידי שליטים מקומיים‪ ,‬בתנאי שישמרו אמונים לשלטון הפרסי‪.‬‬‫הוא מינה יועצים ופקידים מקרב העמים המנוצחים ולא הכביד עליהם במיסים כדי לרכוש את‬‫נאמנותם‪.‬‬
‫ הוא גם תרם מכספו למקדשי אלים‪ ,‬התיר לעובדי האלילים להשיב למקומם את פסלי האלים‬‫שהוגלו לבבל ושיקם מקדשים הרוסים‪.‬‬
‫ כמו כן התיר ליהודים לבנות מחדש את מקדשם ודרש מפקידיו להחזיר את כלי בית המקדש שלקח‬‫נבוכדנאצר מן המקדש‪.‬‬
‫עקב מדיניות זו הוא זכה ליוקרה ואהדה רבים‪.‬‬
‫הוא פעל מתוך אינטרס פוליטי‪ -‬אם יהיה סובלני כלפי העמים שכבש‪ -‬הסיכויים למרד יפחתו‪ .‬ע"י‬
‫שיתוף פעולה עם העמים הכבושים הוא מונע תחושת נקם ורצון למרוד בו‪.‬‬

‫הצהרת כורש‪ :‬תוכנה‪ ,‬הסיבות למתן ההצהרה והשפעתה על היהודים‪.‬‬

‫תוכן ההצהרה‪( :‬בספר ע"מ ‪)18‬‬
‫בשנת ‪ 538‬לפנה"ס פרסם כורש הצהרה בשפה עברית שנועדה ליהודים שהוגלו לבבל‪.‬‬
‫בהצהרה המכונה‪" -‬הצהרת כורש" מתאר כורש כי ה' פקד עליו לבנות לו בית בירושלים‪ .‬כורש קורא‬
‫ליהודי בבל לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש שנחרב בירושלים‪ .‬בהצהרה המופיעה בספר‬
‫עזרא פרק א' ב‪-‬ד‪ ,‬הבהיר כורש כי השיבה לא"י היא רשות ולא חובה‪ .‬כמו כן הורה כורש ליהודים‬
‫הנשארים בבבל לתמוך בעולים באמצעות תרומות‪ .‬להצהרה נוסף תזכיר שנשלח אל הפקידות‬
‫הפרסית העוסק בעניינים מנהליים וכספיים של בניית המקדש‪ .‬בתזכיר מפרט כורש את מידות‬
‫המקדש‪ ,‬מה גובהו ומה רוחבו‪ ,‬ממה ייבנה‪ ,‬כמו כן הוא מצווה להחזיר את כלי המקדש שלקח‬
‫נבוכדנאצר‪.‬‬
‫(*ה' פקד על כורש לבנות לו בית בירושלים‪.‬‬
‫*כורש קורא ליהודי בבל לעלות לירושלים ולבנות את ביהמ"ק‬
‫*היהודים שיישארו בגלות יתמכו בעולים ע"י תרומות‪.‬‬
‫* כורש מצווה להחזיר את כלי המקדש שנבזזו ע"י נבוכדנאצר‬
‫*בתזכיר מצורף מתואר כיצד ייראה ביהמ"ק וממה ייבנה‪).‬‬

‫הסיבות למתן ההצהרה‪:‬‬
‫‪.1‬יש המסבירים את מתן ההצהרה במדיניות הסובלנית שנקט כורש כלפי העמים הנכבשים‪.‬‬
‫‪.2‬יש שטוענים שכורש נתן את ההצהרה מתוך מניעים פוליטיים מובהקים‪ -‬ביסוס שלטונו‪-‬‬
‫הוא רוצה לשלוט בדרכי נועם והבנה ולא ע"י כוח ואלימות‪ .‬הוא רוצה לשלוט בשולי‬
‫האימפריה ולמנוע מרידות‪ ,‬לכן הוא מצטייר כמשחרר ולא ככובש‪ ,‬ומנסה לרכוש את אהדת‬
‫העמים‪ .‬טוענים שכורש רצה לכבוש את מצרים ויישוב יהודי פרו‪ -‬פרסי בא"י יסייע לצבא‬
‫הפרסי בדרכו למצרים‪.‬‬
‫‪.3‬לנביאים בישראל ישנו הסבר נוסף‪ -‬נבוכדנאצר הובא ע"י ה' כדי להעניש את ישראל על‬
‫החטאים המרובים ואילו כורש הוא המכשיר בידי ה' שנועד להתחיל בגאולת עם ישראל‪.‬‬

‫ההשפעה על היהודים‪( :‬משמעות ההצהרה)‬
‫‪.1‬ההצהרה מסיימת פרק עצוב בתולדות ישראל‪ -‬חורבן ביהמ"ק הראשון וגלות העם מארצו‪,‬‬
‫ומחדשת את העלייה לא"י כדי לבנות את ביהמ"ק‪.‬‬
‫‪.2‬ירושלים שוב מהווה מרכז לעם היהודי‪.‬‬
‫‪.3‬נוצר דגם של תפוצה‪ -‬מרכז שקיים עד היום‪.‬‬
‫‪.4‬חיזוק הקשר בין עם ישראל‪-‬תורת ישראל‪-‬א"י‪.‬‬
‫‪.5‬חיזור מעמדה של יהודה באיזור‪.‬‬
‫‪.6‬למרות ההצהרה רוב היהודים נשארו בבבל ותמכו בעולים בכסף וברכוש ורק מעטים עלו‪.‬‬
‫‪.7‬בניית ביהמ"ק השני הושלמה בשנת ‪ 515‬לפנה"ס‪ ,‬ירושלים הפכה לעיר מקדש‪.‬‬
‫האם הצהרת כורש היא מסמך אמין?נוסח ההצהרה עורר מחלוקת בין החוקרים‪ .‬יש חוקרים‬
‫שטוענים שההצהרה היא מעשה זיוף של סופר יהודי שביקש להציג תוקף חוקי לבניית ביהמ"ק‪ .‬לעומתם‬
‫יש חוקרים הטוענים כי ההצהרה מהימנה‪.‬‬

‫הטיעונים לכך שההצהרה אינה מהימנה‪:‬‬
‫*לא ייתכן שכורש מלך פרס פרסם צו מלכותי בעברית‪.‬‬
‫*לא ייתכן שכורש האמין באלוהי ישראל ושאלוהים נגלה אליו ופקד עליו לבנות לו בית‪.‬‬
‫הטיעונים לכך שההצהרה מהימנה‪:‬‬
‫*השימוש בעברית אינו חריג‪ .‬מלכי פרס נהגו לפרסם את פקודותיהם לכל עם בלשונו‪.‬‬
‫*ההשוואה לתעודות אחרות מאותה תקופה‪ -‬למשל כתובת הגליל שנתגלתה בחפירות על יד עירק‪ ,‬צורתה‬
‫היא צורת גליל ולכן היא קרויה כך‪ .‬על פי תעודה זו נראה שכורש נהג ביהודים כמו שנהג בעמים אחרים‪.‬‬

‫הרכב גלי העלייה הראשונים‪ ,‬מנהיגי השבים‪ ,‬קבוצות בקרב ההנהגה‪( .‬המאבק בין‬
‫צאצאי בית דוד לבין הכהונה הגדולה)‬
‫מי היו העולים ומה היו המניעים שלהם?‬
‫למרות שהכרזת כורש עוררה התרגשות רבה בקרב היהודים‪ ,‬רק מעט עלו לארץ‪ .‬כ‪ 50-‬אלף‬
‫עולים‪.‬העולים היו בעיקר בני המעמד הגבוה‪ -‬הכוהנים שרצו לחזור למקומם בבימ"ק‪ .‬אחרים‬
‫עלו כי השאירו כאן משפחה ו‪/‬או רכוש‪ .‬הצטרפו גם עבדים ושפחות‪.‬‬

‫מנהיגי העולים‪:‬‬
‫* בראש העולים עמדו ששבצר וזרובבל בן שאלתיאל‪ -‬צאצאיו של יהויכין מלך יהודה‪ .‬הם ייצגו‬
‫את שושלת המלכות‪.‬‬
‫*את שושלת הכהונה ייצג יהושוע בן יוצדק בנו של הכוהן הגדול האחרון בבית המקדש‪.‬‬

‫היהודים שנשארו בבבל סייעו לעולים ברכוש ובכסף‪ .‬הם החליטו להישאר בבבל בגלל רווחה‬
‫כלכלית‪ ,‬היו גולים שחששו מתלאות הדרך ומהקושי לעזוב את בבל שהייתה עשירה מיהודה‬
‫והגולים נהנו משגשוג כלכלי‪.‬‬

‫הייתה מתיחות בין ההנהגה הפוליטית (שאלתיאל) לבין הכהונה(יהוצדק)‪ .‬שאלתיאל שאף להקים‬
‫ממלכה עצמאית ואילו יוצדק הסתפק בבניית ביהמ"ק ובשיקום החיים הדתיים בא"י‪ .‬אחרי בניית‬
‫ביהמ"ק התחזק כוחה של הכהונה וצאצאי בית דוד נעלמו מהזירה הפוליטית שנותרה עם הנהגה‬
‫דתית בלבד‪.‬‬

‫המניעים של העולים‪:‬‬
‫*מניע גלוי‪ -‬הקמת ביהמ"ק‪ ,‬שיקום הריסות ירושלים‪.‬‬
‫*מניע נוסף‪ -‬רצון לחדש את ממלכת בית דוד והפיכת ביהמ"ק למוקד תפילה‪.‬‬
‫*הגעגועים לציון ותחושת ההשפלה בגולה‪" -‬על נהרות בבל ישבנו‪,‬שם בכינו בזכרנו את ציון‪".‬‬

‫ב‪ .‬בניית בית המקדש‪:‬‬
‫‪ .1‬בניית בית המקדש והעיכובים בתהליך הבנייה‪:‬‬
‫מיד כשהגיעו העולים לירושלים הם הקימו מזבח והחלו להקריב עליו קורבנות‪ .‬בשנה השנייה‬
‫לשיבת ציון החלו בבנייתו של ביהמ"ק‪ .‬לשם כך נקנו חומרים והובאו מומחים‪.‬‬
‫מלאכת הבנייה הסתיימה בשנת ‪ 516‬לפנה"ס‪( .‬אחרי כ‪ 20-‬שנה מהכרזת כורש) הוא לא היה‬
‫מפואר כקודמו‪ .‬השלמת הבנייה עוררה התרגשות רבה אצל הזקנים‪ .‬הם זכרו את ביהמ"ק‬
‫המפואר שבנה שלמה המלך ובכו מצער למראה דלותו של ביהמ"ק החדש‪.‬‬
‫"ויסדו הבונים את היכל ה' ויעמידו הכוהנים מלבושים בחצוצרות והלווים בני אסף במצלתיים‬
‫להלל את ה'‪...‬וכל העם הריעו תרועה גדולה‪...‬ורבים מהכוהנים והלווים וראשי האבות הזקנים‬
‫אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית הזה בעיניהם בוכים בקול גדול‪...‬ואין העם מכירים‬

‫קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק"‬
‫(עזרא ג' ‪)10-13‬‬

‫העיכובים בבניית ביהמ"ק‪:‬‬

‫‪.1‬הפרעות מצד "צרי יהודה ובנימין"‪ -‬אלה תושבי פחוות שומרון שראו את עצמם‬
‫יורשי עשרת השבטים שהוגלו ודרשו לשתפם בבניין ביהמ"ק בטענה שגם הם‬
‫עובדים את ה'‪ .‬אחרי שנדחו ע"י שבי ציון הם החלו להתנכל לבוני המקדש‬
‫באמצעות איומים ומכתבים לשלטון הפרסי‪.‬‬
‫(מי היו צרי יהודה? – יתכן שהם היו היהודים שנשארו בארץ ולא הוגלו‪ .‬שבי ציון לא שיתפו‬
‫אותם בבניית המקדש כי הם לא עברו תהליך של היטהרות מעבודת אלילים וחיזוק האמונה בה'‪.‬‬
‫משערים כי הם השתלטו על אדמות הגולים וכעת משאלה חזרו‪ -‬הם חששו שיצטרכו להחזיר את‬
‫האדמות‪ .‬לכן הפריעו ושיבשו את הבנייה‪).‬‬
‫‪.2‬מצב כלכלי קשה ששרר ביהודה‪ -‬למרות הוראתו של כורש לא מיהרו הפקידים‬
‫להגיש לעולים את הסיוע הדרוש‪ .‬כמו כן א"י סבלה מבצורת יובש ומחסור‬
‫בתבואה‪ .‬בעקבות כך המורל היה נמוך‪.‬‬
‫‪.3‬רישיון הבנייה‪ -‬במהלך השנים הופסקה הבנייה וכשחודשה‪ ,‬התערב המושל וחקר‬
‫אם יש ליהודים רישיון בנייה‪ .‬זקני העם השיבו לו שהרישיון ניתן בזמנו ע"י כורש‬
‫והוא נמצא בוודאי בגנזך המלך‪ .‬רק לאחר שנמצאה התעודה – יכלו היהודים‬
‫להמשיך בבנייה‪.‬‬

‫השומרונים‪ -‬הסברים למוצאם וראשית הסכסוך בינם לבין שבי ציון‪:‬‬
‫השומרונים ישבו בחבל הצפון עד בית אל‪ .‬הכינוי "שומרונים" דבק בהם בגלל איזור מושבם‪ -‬השומרון‪.‬‬
‫הם היו תערובת של יהודים מצאצאי עשרת השבטים‪ ,‬ונוכרים רבים שסנחריב מלך אשור הושיבם על‬
‫אדמת א"י במסגרת המדיניות שלו‪ -‬מדיניות של הגליה כלפי עמים שכבש‪ .‬מבחינה דתית החזיקו‬
‫השומרונים בדת ישראל שהייתה נהוגה בשומרון מימים ימימה‪ ,‬ועליה הוסיפו פולחן לאלים שלהם‪ .‬הם‬
‫ראו את עצמם יהודים כי רבים מאבותיהם אכן היו יהודים והם מעולם לא התכחשו לדת ישראל‪ .‬בעיני‬
‫שבי ציון היו השומרונים גויים גמורים‪ ,‬בגלל שנישאו נישואי תערובת עם הנוכרים באזור ובגלל המנהגים‬
‫האליליים שקיימו‪.‬‬

‫ראשית הסכסוך בין השומרונים לבין שבי ציון‪:‬‬
‫כשהחל בניית ביהמ"ק השני ביקשו השומרונים להצטרף ולסייע בבנייתו כדי להוכיח ולהפגין את יהדותם‪.‬‬
‫מנהיגות שבי ציון דחתה אותם בנימוק ששיתופם סותר את הרשאת כורש‪ .‬לטענתם רק שבי ציון קיבלו‬
‫היתר מכורש לבניית המקדש‪ .‬הסיבה האמיתית לכך שסירבו לשתפם היא ההשקפה שאין לשתף בעבודת‬
‫המקדש אנשים שאינם צאצאים של בני יהודה או ישראל‪.‬שבי ציון ראו בשומרונים נוכרים שהובאו לא"י‬
‫בידי מלך אשור למרות שמנהגיהם דמו למנהגי היהודים‪ .‬הם לא נחשבו ליהודים טהורים‪ .‬מכיוון שהיהדות‬
‫עברה שינוי בזמן גלות בבל‪ ,‬והיטהרה מכל האלמנטים האליליים‪,‬לא רצו לצרף אנשים שישבו בארץ ולא‬
‫היו בבבל‪.‬‬
‫בעקבות הדחייה פנו השומרונים למלך הפרסי בניסיון לשדל אותו להקפיא את בניין ביהמ"ק‪.‬‬

‫(מחבר ספר מלכים מציין כי השומרונים שהגיעו מכותה שבמסופוטמיה‪ ,‬התייהדו אך במקביל המשיכו‬
‫לקיים פולחן אלילים‪ .‬רק במשך השנים‪ ,‬כנראה במאה ה‪ 5-‬הם התייהדו לחלוטין ואפילו היו קשורים‬
‫בקשרי נישואין למשפחות יהודיות מכובדות בירושלים‪ .‬רק כשהוקם מקדש שומרוני בהר גריזים‪ ,‬החל‬
‫תהליך הדרגתי שבסופו נוצר קרע בין השומרונים ליהודים‪).‬‬

‫המקדש כמרכז החיים היהודים‪ :‬מרכז דתי‪ ,‬כלכלי ומוסרי‪:‬‬
‫*הקמת המקדש בירושלים העניקה לעיר מעמד מרכזי בעיני כלל היהודים‪ .‬ירושלים וביהמ"ק התבססו‬
‫בתודעה הלאומית ונחשבו למוקד הפוליטי והדתי של עם ישראל‪ .‬יהודה נתפסה כמדינת מקדש ובראשה‬
‫עמדה הכהונה‪ .‬ההיסטוריון היווני פוליביוס אפיין את היהודים כ"אומה השוכנת סביב ביהמ"ק"‪.‬‬
‫*ירושלים הפכה לעיר מקדש ולכן זכתה להטבות כלכליות – המלך הפרסי‪ -‬דריוש פטר את המקדש‬
‫וכוהניו מתשלום מיסים ‪ ,‬ההטבות הללו ניתנו כדי להבטיח את נאמנותם לשלטון‪ .‬מעשה זה גרם‬
‫להתחזקות מעמד הכהונה‪ .‬בהדרגה הפכו הכוהנים לשכבה חברתית עשירה‪ .‬נוצרו קשרים חברתיים‬
‫וכלכליים בינם לבין השכבות החברתיות הגבוהות של העמים השכנים‪ ,‬ואף קשרי נישואין‪ .‬על מנהיגים‬
‫מצאצאי בית דוד לא שומעים יותר לאחר תקופת זרובבל‪ .‬כלומר מעמד המלוכה נעלם‪ ,‬והתחזק מעמד‬
‫הכהונה‪.‬‬
‫*במשך הזמן נהפך הכוהן הגדול למנהיג פוליטי ולנציגו של העם כלפי השלטון וגם כלפי היהודים‬
‫בתפוצות‪ .‬הכוהן הגדול ניהל את הפולחן במקדש ואת ענייני המקדש‪ .‬מוצאו היה ממשפחת הכהונה‪ ,‬הוא‬
‫היה אחראי לגביית המיסים‪ ,‬לביטחונה של ירושלים ולאספקה סדירה של מים לעיר‪ .‬הוא כיהן בתפקיד עד‬
‫יום מותו ורק אז עברה הכהונה בירושה לבנו‪ .‬הפולחן הדתי בביהמ"ק נערך ע"י הכוהנים והלויים‪.‬‬
‫*לעבודה בביהמ"ק היה גם היבט כלכלי‪ -‬לקיום הפולחן נדרשה אספקה שוטפת של בעלי חיים‬
‫לקורבנות‪ ,‬בשמים לקטורת‪ ,‬ועצים למזבח‪ .‬המקדש שימש מקור תעסוקה למשרתים בו‪ -‬הכוהנים והלויים‬
‫ולעובדים שהיו אחראים לאחזקת המבנה‪ .‬העם בארץ נדרש לתמוך בהם ע"י מתן תרומות ומעשר‪ .‬גם‬
‫העם בגלות תמך ע"י תרומות‪ .‬התרומה העמיקה בקרב העם את תחושת השייכות והשותפות וחיזקה את‬
‫הזיקה לביהמ"ק ולירושלים‪ .‬בנוסף לכך המוני העם עלו לרגל לירושלים והביאו מתנות ותרומות‬
‫לביהמ"ק‪ .‬כאמור פעילות המקדש מומנה מתקציב המלכות הפרסית ומתרומות העם‪ ( .‬בניגוד לביהמ"ק‬
‫הראשון שם מומנה הקמתו ופעילותו ע"י שלמה המלך ויורשיו‪).‬‬
‫*ביהמ"ק היה מקום קדוש ומוגן‪ ,‬ולכן נשמרו בו כספי יתומים ואלמנות וכספי המעמדות העליונים‪-‬‬
‫הכהונה והאצולה‪.‬‬
‫*ביהמ"ק היה מקום מושבם של מוסדות ההנהגה היהודית‪ -‬הכוהן הגדול והסנהדרין‪( .‬מוסד משפטי‬
‫מחוקק ושופט שכלל בית מדרש ללימוד תורה ועסקה גם בענייני הלכה השתתפו בה ‪ 70‬עד ‪ 71‬חברים)‬
‫*המקדש שימש גם מרכז להוראת התורה‪ .‬סופרים שישבו בחצר המקדש עסקו בהגהה של ספרי תורה‪,‬‬
‫חיברו מזמורים ותפילות והורו תורה לציבור‪.‬‬
‫*היהודים בגולה שלא היו קרובים למקדש‪ ,‬הלכו לבתי הכנסת ובזמן התפילות כל המתפללים הפנו את‬
‫פניהם לכיוון ירושלים‪ -‬דבר המעיד על מרכזיות ביהמ"ק גם מחוץ לא"י‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬חשיבותו של ביהמ"ק‪:‬‬
‫*ביהמ"ק הפך למרכז החיים הדתיים‪ ,‬המדיניים הכלכליים והחברתיים‪.‬‬
‫*מעמד הכוהנים התחזק והם הפכו למנהיגים בלעדיים‪ .‬לכוהן הגדול היה גם כוח פוליטי‪.‬‬

‫*ירושלים הפכה לעיר מקדש‪.‬‬
‫*בניית ביהמ"ק מסמלת את התחייה הדתית‪-‬לאומית של עם ישראל ואת הקשר עם אלוהים‪.‬‬
‫*איחוד בין שבי ציון ושארית הפליטה‪.‬‬
‫*הפרדה בין היהודים והנוכרים‪ -‬לביהמ"ק יכלו להיכנס רק מי שהיטהר מעבודה זרה‪.‬‬

‫ביהמ"ק‪ -‬ירושלים‪ -‬א"י – עם ישראל‪.‬‬

‫עזרא ונחמיה‪:‬‬
‫עזרא הסופר‪ -‬עלייתו ופעולותיו לגיבוש שבי ציון‪:‬‬
‫הזמן‪ -‬המאה ה‪ 5-‬לפנה"ס‪ .‬כ‪ 80-‬שנה לאחר גל העלייה הראשון של שבי ציון‪.‬‬
‫עזרא בן שריה עמד בראש גל העלייה השני‪.‬‬

‫מי היה? הוא היה ממנהיגי היהודים בבבל‪ .‬בן למשפחת הכוהנים הגדולים מתקופת ביהמ"ק‬
‫הראשון‪.‬‬
‫בנוסף להיותו כוהן‪ ,‬לעזרא היה תואר – "סופר" ("סופר מהיר בתורת משה" עזרא‪ ,‬ז'‪)6,‬‬
‫כלומר חכם היודע את תורת משה‪ ,‬יודע לכתוב אותה‪ ,‬לפרש אותה וללמד אותה‪ .‬יש‬
‫חוקרים שטוענים שמשמעות התואר "סופר" היא תואר של פקיד גבוה בממלכה הפרסית‪.‬‬
‫עזרא נתפס כמנהיגם הרוחני של היהודים בבבל‪ ,‬היה חביב עליהם‪ ,‬והיו לו קשרים עם חצר‬
‫המלך‪.‬‬
‫לסיכום‪ -‬בזכות אישיותו‪ ,‬מעמדו כסופר ומורה‪ ,‬ייחוסו לשושלת כוהנים והיותו פקיד בכיר‬
‫בממשל הפרסי‪ -‬נהיה עזרא למנהיג של העלייה השנייה מבבל ושל הישוב היהודי בארץ‬
‫יהודה‪.‬‬

‫הגורמים לעלית עזרא‪:‬‬
‫*כמיהה לשוב לציון‪(-‬סיבה רוחנית) כנראה התחזקות האמונה הדתית בקרב גולי בבל‬
‫חיזקה את הכמיהה לציון והגעגועים לא"י לא פסקו‪ .‬עליית עזרא נועדה לתת להם מענה‪.‬‬
‫*מניעים פוליטיים‪( -‬סיבה מדינית) בתקופה זו החלו מרידות במצרים נגד שלטון פרס‪.‬‬
‫היהודים נחשבו לנאמנים לשלטון ולכן היה אינטרס לחזק את כוחו של הישוב בא"י הסמוכה‬
‫למצרים ובכך לחזק את אחיזתה של פרס באזור‪.‬‬
‫*מצב כלכלי‪-‬חברתי קשה ביישוב‪( -‬סיבה חברתית) היה צורך לחזק את המורל של‬
‫היהודים בארץ שסבלו ממצב כלכלי קשה (עקב שנות בצורת ומיסים כבדים שנאלץ לשלם)‬
‫נישואי תערובת והתבוללות עם עמי האזור ואי קיום מצוות התורה‪ .‬עזרא עלה לא"י כדי‬
‫לפעול לחיזוקו ולטהרתו של היישוב‪.‬‬
‫קרוב לוודאי שעזרא עלה מבבל כי שמע שהמצב ביהודה רע‪ .‬לדעתו יש לתת תנופה חדשה‬
‫לאוטונומיה הדתית ביהודה באמצעות עלייה חדשה וייסוד חוקה דתית וחברתית על פי תורת‬
‫ה' וזה באישור ממלכת פרס‪.‬‬
‫על פי עדות ספר עזרא‪ ,‬המלך ארתחשסתא נתן לעזרא איגרת ובה התיר לו לעלות איתו‬
‫מבבל תרומות של כספים וכלי כסף וזהב‪ .‬פטור ממס לכוהנים וללויים עובדי המקדש‪ ,‬המלך‬
‫העניק לעזרא סמכויות משפטיות‪ ,‬עזרא נחשב לשליחו של המלך ולשופט עליון של כל‬
‫היהודים באזור ‪ ,‬הוא היה יכול למנות שופטים שישפטו את העם ביהודה וילמדו אותו את‬
‫תורת ה' חוקיו ומשפטיו‪.‬‬
‫מי היו העולים? העולים היו מעילית העם‪ ,‬כוהנים‪ ,‬לויים‪ ,‬ומשרתים‪ .‬אם קודם מטרת‬
‫העלייה הייתה בניית ביהמ"ק‪ ,‬עכשיו המטרות הן‪:‬‬
‫*להפיץ את תורת ה' ולהפוך אותה לחוקת המדינה‪.‬‬
‫*לבטל את תופעת נישואי התערובת‪.‬‬

‫פעולותיו של עזרא‪:‬‬
‫‪.1‬גרוש הנשים הנוכריות‪ -‬עזרא ייצג את הגישה הבדלנית שדרשה‬
‫לשמור על טוהר העם היהודי ואסרה על היהודים להינשא נישואי‬
‫תערובת לבני כל העמים בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬כי היהודים הם זרע קודש‬
‫ויתר העמים טמאים‪ .‬לפי תפיסתו של עזרא‪ -‬אלוהים העניש את עם‬

‫ישראל ולכן היגלה אותו וביהמ"ק נחרב‪ .‬זה גמול על מעשי העם‪-‬‬
‫התבוללות ואי קיום המצוות‪ .‬שארית הפליטה‪ -‬זה בזכות חסד אלוהים‪,‬‬
‫אבל אם נמשיך להפר את מצוות התורה ולהתחתן נישואי תערובת‪ -‬לא‬
‫תישאר שארית הפליטה‪.‬‬
‫מועצת הזקנים העבירה הודעה לכל היושבים ביהודה להיאסף בירושלים‪ .‬ביום חורף‬
‫התקבץ העם על יד ביהמ"ק ועזרא קרע את בגדיו‪ ,‬מרט את שערו וצם‪( ,‬עזרא ט'‪ , )3,‬על‬
‫פי עדויות העם כשראה את סערת הרגשות של עזרא‪ -‬מרר בבכי‪( .‬עזרא י'‪ )1,‬עזרא גער‬
‫בהם שנישאו לנשים נוכריות ודרש מהם לגרשם‪ .‬הוחלט על הקמת וועדה של שרים‬
‫שתבדוק כל מקרה לגופו‪ .‬פורסמה רשימה של ‪ 113‬כוהנים ולויים שחויבו לגרש את‬
‫נשותיהם‪ .‬בני המשפחות שעליהן חלה גזירת הגירוש התמרמרו על ההחלטה ונוצר מתח‬
‫ביחסים בין העם לבין העמים השכנים‪.‬‬
‫‪.2‬קריאת התורה ופרושה בפני העם‪ :‬אחת הפעולות החשובות‬
‫שעשה עזרא הייתה הנחלת התורה לעם כולו‪ .‬הוא כינס את כל העם‬
‫לאסיפה גדולה בראש השנה כדי לקרוא בתורה‪ .‬לצידו היו לויים שתרגמו‬
‫את התורה לארמית שהייתה שפת יום יום‪ .‬כך קירבו את התורה לעם‪.‬‬
‫עזרא גם חייב לקרוא בתורה בציבור בימי שבת שני וחמישי‪.‬‬
‫‪.3‬החלפת הכתב העברי הקדום בכתב אשורי מרובע שמשמש‬
‫אותנו עד היום‪ .‬שינוי הכתב סייע להפצת התורה כי השימוש בו היה נפוץ‬
‫יותר המכתב העברי הקדום‪.‬‬
‫‪.4‬בצד עזרא פעלו תלמידיו שכונו גם הם סופרים‪ .‬הם היו מפוזרים‬
‫בישובים ביהודה ולימדו את הציבור תורה‪ .‬הסופרים העתיקו את ספרי‬
‫התורה‪ ,‬שפטו את העם ותיקנו תקנות‪ .‬כך הפך העם היהודי לעם שספר‬
‫התורה מנחה את חייו ומבדיל אותו מעמים אחרים‪.‬‬

‫"וייאספו כל העם כאיש אחד ‪...‬ויביא עזרא הכוהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אישה וכל מבין‪..‬‬
‫ויקרא בו לפני הרחוב‪ ..‬מן האור ועד מחצית היום‪ ..‬ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ‪ ...‬ויפתח עזרא‬
‫הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה‪...‬ויברך עזרא את ה' האלוהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן‪...‬‬
‫ויקודו וישתחוו לה' אפים ארצה"‪( .‬עזרא ח'‪)1-6 ,‬‬

‫נחמיה‪ -‬מעמדו ופעולותיו‪:‬‬

‫הזמן‪ :‬שנת ‪ 445‬לפנה"ס‪ ,‬כ‪ 12-‬שנה אחרי עליית עזרא‪.‬‬
‫מי היה נחמיה?‪ -‬נחמיה בן חכליה היה מנהיג יהודי שהיה פקיד גבוה בממלכת פרס‪ ,‬הוא היה שר‬
‫המשקים של המלך ארתחשסתא‪( .‬שר המשקים היא משרה בכירה בממלכה הפרסית‪ .‬רק אנשים נאמנים‬
‫הורשו להתקרב למלך ובייחוד להשקותו יין‪ .‬קירבתו למלך חשפה לפניו את סודות הממלכה‪ .‬הוא היה גם‬
‫ממונה על הטקסים בחצר המלך)‬
‫מדוע עלה לא"י?‪ -‬יהודים שבאו לבבל תיארו את המצב הקשה של ירושלים‪ .‬חומות העיר פרוצות‪,‬‬
‫הסוחרים הנוכרים עושים בה כרצונם‪ ,‬ומחללים את קדושתה‪ ,‬נישואי תערובת‪ ,‬מעמדו של עזרא ירד והוא‬
‫היה זקוק לעזרה‪ .‬לכן הוא פנה למלך בבקשה שיאפשר לו לעלות לא"י‪.‬‬
‫המלך הפרסי נענה לבקשתו ואפילו העמיד לרשותו חיילים ועצים לבניית החומה‪ .‬נחמיה לא עלה עם‬
‫קבוצת יהודים עולים כמו שעלה עזרא‪ ,‬אלא לבד בתוספת חיילי צבא‪ .‬המלך מינה את נחמיה לפחה של‬
‫יהודה‪ .‬נחמיה היה נציגו של המלך‪ ,‬והשליט הבלעדי על ירושלים וסביבתה‪ .‬תפקידו העיקרי היה לגבות‬
‫מיסים למלך ולצרכיו כפחה‪.‬‬
‫נחמיה שהה בירושלים ‪ 12‬שנה וחזר אל חצר המלך‪ .‬כשהגיע נחמיה לירושלים התחיל שיתוף פעולה בינו‬
‫לבין עזרא כדי לטהר את היישוב ולחזקו ולכן מכונה התקופה‪" -‬תקופת עזרא ונחמיה"‪.‬‬
‫פעולותיו של נחמיה‪:‬‬
‫‪.1‬בניית חומה מסביב לירושלים‬
‫‪.2‬רפורמות חברתיות‬
‫‪.3‬ארגון מחדש של נוהלי ביהמ"ק‬
‫‪.4‬הקפדה על שמירת השבת והחגים‬
‫‪.5‬אכלוס ירושלים ביהודים נוספים‬
‫‪.6‬גירוש הנשים הנוכריות‬
‫‪.7‬חיזוק מעמד התורה בקרב העם‪.‬‬
‫‪.1‬בניית חומה מסביב לירושלים‪ :‬כשהגיע נחמיה לירושלים הוא יצא לסיור חשאי סביב‬
‫חומות העיר כדי להכין תוכנית לשיקום החומה‪ .‬לנחמיה היו חומרים‪ ,‬צבא עזר ותמיכה‬
‫מהעם‪ ,‬ומעמדו היה פחה‪ ,‬אבל לבניית החומה הייתה התנגדות רבה מכמה גורמים‪ -‬העמים‬
‫הנוכרים חששו שלא יוכלו לסחור בשבת ובכך תיפגע פרנסתם‪ .‬הם ניסו להתנכל לבונים‬
‫ולחבל בחומה שבנו‪ .‬הם ניסו גם להתנקש בחייו של נחמיה‪ .‬גם חלק מהאצולה היהודית‬
‫ובראשם הכוהן הגדול התנגדו כי הם היו בקשרים כלכליים מצוינים עם הנוכרים והחומה‬
‫פגעה בהם מבחינה כלכלית וחברתית‪.‬נחמיה מטיל מכסות עבודה על התושבים‪ ,‬היו משפחות‬
‫שהתנדבו לעבודה מרצון‪ ,‬אבל היו משפחות שסירבו ונחמיה כפה עליהם את העבודה‪ .‬חלק‬
‫מהאנשים בנו את החומה וחלק אבטחו את הבונים‪ .‬היו חלקים שנשתמרו כמעט בשלמותם‬
‫והתיקונים בהם היו קלים‪ ,‬והיו חלקים שנהרסו כמעט לגמרי והיה צורך לבנותם כמעט‬
‫מחדש‪.‬‬
‫בניית החומה הושלמה אחרי ‪ 52‬יום‪ .‬בסיום הבנייה נערכה תהלוכת הודיה רבת משתתפים בליווי‬
‫נגנים‪.‬‬
‫ההשלכות של בניית החומה‪* -‬ע"י בניית החומה חיזק נחמיה את מעמדה של ירושלים כעיר הרשית‬
‫*החומה העניקה לעיר ביטחון ויכולת עמידה מול אויבים‪,‬‬
‫ביהודה‪.‬‬
‫*החומה שמרה על אופייה היהודי של העיר‪ .‬שערי העיר נסגרו לקראת ערב ובשבת הוצבו עליהם‬
‫שומרים שתפקידם למנוע מסוחרים נוכריים להיכנס לירושלים ולסחור בה‪.‬‬

‫(השומרונים ביקשו להשתתף בבניית החומה אך גם כאן נענו בשלילה ע"י נחמיה כי בעיניו הם לא‬
‫היו יהודים‪ ,‬הם ניסו למנוע את בניית החומה אך ללא הצלחה‪ .‬הקרע בין השומרונים ובין היישוב‬
‫הועמק‪ -‬הסירוב לשתפם בבניית ביהמ"ק‪ ,‬בבניית החומה וגירוש הנשים הנוכריות ‪ -‬גרמו לנתק‬
‫מוחלט ביניהם ובין היישוב והשומרונים עתידים לבנות להם מקדש בהר גריזים ליד שכם)‬
‫ב ‪ .‬רפורמות חברתיות‪:‬המיסים הכבדים שהטילו הפרסים ושנות הבצורת גרמו לרבים לשקוע‬
‫בחובות וללוות כסף מהעשירים‪ .‬הלווים משכנו את אדמותיהם ואפילו את עצמם וכאשר לא הצליחו‬
‫להחזיר את החוב הפכו לעבדים‪ .‬נחמיה דרש מהעשירים לבטל את החובות להחזיר את האדמות‬
‫ולשחרר את העבדים‪ .‬הוא הבין שאם המצב יימשך כך הפיכת המעמד הנמוך לעבדים פירושו אובדן‬
‫חלק מהעם‪( .‬מי שהופך לעבד‪ ,‬יוצא מכלל ישראל אחרי תקופה מסוימת)‪ .‬כך צמצם נחמיה את אי‬
‫השוויון המעמדי ‪( .‬ניתן להשמיע את השיר של אתי אנקרי‪ -‬מליונים)‬
‫ג ארגון מחדש של נוהלי ביהמ"ק‪ :‬משפחת אלישיב הכוהן הגדול השתלטה על המקדש וכספי‬
‫המקדש‪ -‬היא לקחה לעצמה את כל המתנות והכספים שהביאו הולכי הרגל‪ ,‬את הכספים השקיעו‬
‫בעסקים עם סוחרים ‪ ,‬רובם נוכרים‪.‬הכוהנים שהתנגדו לפעולות אלו סולקו מביהמ"ק‪ .‬נחמיה מעז‬
‫להתעמת עם משפחת אלישיב הכוהן הגדול‪ .‬הוא מגרש את אשתו הנוכריה‪ ,‬ומחזיר את משפחות‬
‫הכוהנים המודחות‪ ,‬ממנה פקידים חדשים על אוצרות ביהמ"ק‪ ,‬מחזק את מעמד הלויים – מעניק להם‬
‫תפקידים חדשים כמו שוערים ושומרים של חצר ביהמ"ק‪ ,‬ושומרים על קדושת השבת‪ .‬הוא מקפיד‬
‫שיקבלו את המעשר שהיו זכאים לקבל‪ .‬כך הוא מחליש את מעמדה של משפחת אלישיב מבחינה‬
‫דתית‪ ,‬כלכלית ופוליטית‪.‬‬
‫‪.1‬הקפדה על שמירת השבת והחגים‪ :‬נחמיה נקט כמה פעולות לשמירת השבת‪-‬‬
‫ירושלים כמרכז דתי הייתה חייבת להוות דוגמה של שמירת שבת‪ .‬לכן הוא סגר‬
‫בשבתות את שערי ירושלים לפני סוחרים ונוכרים‪ .‬הוא איים לפגוע בסוחרים‬
‫נוכרים שיעזו ללון מחוץ לשערי העיר בשבת ובכך לגרום ליהודים לצאת מהעיר‬
‫ולסחור בשבת‪ .‬הוא שם את הלויים כשומרים על הפתחים‪ .‬כך העמיק את ההבדל‬
‫בין היהודים שלא סוחרים בשבת‪ ,‬לבין הנוכרים‪.‬‬
‫‪.2‬אכלוס ירושלים ביהודים נוספים‪ :‬נחמיה טען שכדי לשפר את מצבה הכלכלי‪-‬‬
‫ביטחוני‪ ,‬יש לעבות את אוכלוסיית היהודים ‪ ,‬לא היה קל לשכנע יהודים לעלות‬
‫לגור בירושלים כי העם היה עובד אדמה והיה לו קשה להתנתק מביתו‪ .‬לכן נחמיה‬
‫ערך מפקד אוכלוסין ואח"כ ערך הגרלה‪ -‬מי שעלה בגורל‪ -‬היה צריך לעבור לגור‬
‫בירושלים‪ .‬הוא הוציא צו המחייב כעשירית מתושבי יהודה לעבור לירושלים‪.‬‬
‫‪.3‬גירוש הנשים הנוכריות‪ -‬נחמיה‪ ,‬כמו עזרא‪ ,‬ראה סכנה בנשים הנוכריות והחליט‬
‫לפעול בנחישות לגרושן‪ .‬בספר נחמיה מסופר כי היכה‪ ,‬קילל ומרט את שערות‬
‫ראשם של יהודים שנישאו לנשים נוכריות‪ .‬הוא סילק מתפקידם כוהנים שנישאו‬
‫נישואי תערובת ומינה במקומם אחרים‪ .‬הוא טען שהנשים הללו לא מתחתנות מתוך‬
‫אהבה אלא מתוך כוונה להרוס את היהודים‪ .‬עובדה‪ -‬בניהם לא מדברים בלשון‬
‫היהודים אלא בלשון אימם‪ ,‬הן לא מתייהדות אלא שומרות על תרבותן ולכן פוגעות‬
‫בזרע הקודש‪.‬‬
‫‪.4‬חיזוק מעמד התורה ‪ :‬קריאת התורה‪ ,‬פירושה בציבור והאמנה‪ :‬עזרא ונחמיה‬
‫אספו את העם בירושלים ובראש השנה הוקראה והוסברה התורה באוזני כל‬
‫הנאספים‪ ,‬כך גם בימי חג הסוכות‪.‬‬
‫‪.5‬כריתת האמנה‪ -‬באספת עם‪ ,‬נערך טקס חתימה על אמנה (מלשון אמירת אמן)‬
‫האמנה הייתה הסכם בשבועה בין העם ביהודה לבין אלוהיו‪ .‬ראשי בתי האב‪,‬‬
‫המנהיגים הכוהנים והלויים חתמו על האמנה בשם האב‪ .‬נחמיה מופיע בראש‬
‫החותמים‪ .‬האמנה נועדה לחייב את העם לשמור את התורה ולקיים את הדברים‬
‫הבאים‪:‬‬

‫*לשמור על מצוות התורה *אין להתחתן נישואי תערובת‪* ,‬יש לשמור את השבת (ובמיוחד‬
‫לא לסחור בשבת)‪*,‬לפעול לקיום עבודת המקדש ולאחזקת המשרתים בו‪ -‬הכוהנים והלויים‬
‫ולתרום שליש שקל מדי שנה‪* .‬האמנה חייבה את העם להביא עצים לבית המקדש על פי‬
‫הגרלה בזמנים קבועים בשנה‪* .‬קיום שמיטת קרקעות ושמיטת חובות‪( .‬כל שנה שביעית לא‬
‫מעבדים את האדמות ויבולי השדות הם הפקר‪ ,‬בסוף שנת השמיטה יש לבטל את כל החובות‬
‫הכספיים)‬
‫חשיבותה ומשמעותה של האמנה‪ -‬זה היה רגע גדול בחיי האומה שבו העם כולו קיבל‬
‫עליו מרצון את התורה וראה בו את ספר החוקים‪ .‬החתימה עליה הופכת לחוזה מחייב‪,‬‬
‫והופכת את התורה לחוקה של עם ישראל שכל פרט ופרט חייב לקיים‪.‬‬
‫הקריאה בתורה הייתה שנים רבות נחלת יחידים בלבד‪ .‬ע"י הקראת התורה ופרושה היא‬
‫הפכה לנחלת הכלל‪ .‬לימוד התורה מאפשר לכל אחד לקיים קשר אישי וישיר עם האלוהים‬
‫ללא תיווך כוהנים‪ .‬מאז נעשה לימוד התורה יסוד חשוב וחיוני בפולחן הדתי וגרם‬
‫להתפשטותם של בתי כנסת בקהילות היהודיות‪.‬‬
‫ע"י תקנות ברורות בנושא התרומות והמעשר נוצר יחס שווה לכל באי המקדש ולא עוד‬
‫מעשי שחיתות של משפחת הכוהן הגדול‪.‬‬

‫המתנגדים לנחמיה‪:‬‬
‫שתי קבוצות התנגדו לנחמיה‪ -‬האוכלוסייה הנוכרית והיהודים בני המעמד הגבוה ובניהם גם‬
‫הכוהנים והכוהן הגדול אלישיב‪ .‬לשתי הקבוצות היו קשרים כלכליים מצוינים‪ ,‬יחסי מסחר‬
‫ונישואי תערובת‪ .‬נחמיה פגע בהם בתחום האישי‪ -‬גרוש הנשים הנוכריות‪ .‬בתחום הכלכלי‪-‬‬
‫סגירת שערי ירושלים בשבתות וחגים ובניית החומה פגעו במסחר‪ .‬התרת העבדים ושמיטת‬
‫חובות פגעה בעשירים‪ .‬בתחום הפוליטי‪ -‬פגיעה בסמכויות הכוהנים ע"י הרפורמות בעבודת‬
‫המקדש‪ .‬פגיעה בסמכויות הנוכרים‪ -‬נחמיה קיבל מעמד של פחה‪ .‬נוצר קרע בין השומרונים‬
‫לעם בין השומרונים לעם‪ -‬נחמיה דחה אותם אפילו שהם ראו עצמם יהודים‪ .‬נוצר קרע בין‬
‫הכהונה והעם‪ -‬בנוגע לנישואי התערובת‪ -‬הכהונה דגלה בגישה אוניברסאלית‪ -‬להפיץ את‬
‫היהדות בין הנוכרים בארץ ולקרבם זאת בניגוד לגישה הבדלנית של עזרא ונחמיה שדגלה‬
‫בבדלנות כדי לשמר את אחדות העם‪.‬‬

‫המחלוקת בשאלה‪ -‬מיהו יהודי‪ ,‬הגישה הבדלנית מול הגישה‬
‫האוניברסאלית‪:‬‬
‫הגישה הבדלנית‪:‬‬
‫תומכי הגישה‪ :‬עזרא ונחמיה ושבי ציון‪.‬‬
‫הרעיון העומד מאחורי גישה זו‪ :‬עם ישראל הוא עם סגולה‪ ,‬קדוש וייחודי משאר העמים‬
‫וזה הייחוד שלו‪ .‬אין לצרף נוכרים לעם ולהפיץ את היהדות בין הגויים‪ .‬שבי ציון האמינו‬
‫שהגלות היא עונש על עבודת האלילים‪ .‬לכן יש לבנות חברה מתוקנת ולשמר את תורת‬
‫משה‪ .‬הם לא היו מעוניינים לשתף בחברת המופת הנבנית אנשים מבחוץ‪ .‬הם אסרו על‬
‫נישואי תערובת כי זאת סכנה לעתיד העם‪ .‬ה' יעניש את העם על חטאיו העם לא יוכל לרשת‬
‫את הארץ כי איבד את קדושתו‪ .‬כך ייכחד לבסוף‪ .‬ישנה גם סכנה להיטמע בקרב העמים‬
‫הנוכריים‪.‬‬

‫הגישה האוניברסאלית‪:‬‬
‫תומכי הגישה‪ :‬המעמד היהודי הגבוה‪ -‬עשירים‪ ,‬סוחרים וכוהנים ‪.‬‬
‫הרעיון העומד מאחורי גישה זו‪ :‬יש להפיץ את היהדות בקרב הגויים ולקרבם ‪ .‬שאיפה‬
‫שכל העמים יכירו באלוהי ישראל‪ .‬כך נהייה אור לגויים ונפיץ את תורת ה' בין כל העמים‬
‫כפי שראוי לו‪.‬זהו תפקידו המוסרי של עם ישראל‪ -‬להגדיל את מספר המאמינים בתורת‬
‫ישראל‪ .‬לכן מותר להינשא לנשים נוכריות כדי להתקרב אליהן ולהשפיע עליהן‪ .‬הם האמינו‬
‫בעליונות תורת ישראל ובחשיבות הפצתה כפי שניבא הנביא ישעיה‪.‬‬

‫המבנה החברתי והמוסדות‪ :‬הכהונה כמעמד מוביל‪ ,‬האצולה‪ ,‬הזקנים‪,‬אספת העם‪ ,‬כנסת גדולה‪,‬‬
‫המועצה‪ ,‬הסופרים‪ ,‬בית הכנסת‪:‬‬
‫יהודה הייתה יחידת מינהל עצמאית תחת השלטון הפרסי‪ .‬המלך הפרסי מינה מושל מטעמו שהיה אחראי‬
‫על הסדר והביטחון וגם על גביית המיסים למלך המועברים לאוצר המלך‪ .‬בין המושלים היו גם מושלים‬
‫יהודים כמו זרובבל ונחמיה‪.‬‬
‫הישוב היהודי בא"י נהנה מאוטונומיה רחבה‪ .‬בראש העם עמד הכוהן הגדול‪ .‬הוא הוכר כמנהיג העם ע"י‬
‫העם והשלטונות‪ .‬צאצאי דוד נעלמו מההנהגה‪.‬‬
‫הכהונה‪ :‬בימי בית שני עולה כוחה של הכהונה בהנהגת העם‪ .‬בראש ביהמ"ק עמד הכוהן הגדול שמוצאו‬
‫ממשפחת כוהנים מיוחסת‪ .‬הוא כיהן בתפקיד עד יום מותו ואח"כ הועבר התפקיד בירושה לבנו‪ .‬הוא היה‬
‫נציג העם בפני השלטונות‪ ,‬ובפני היהדות בתפוצות‪ .‬למעשה הוא היה נציגו של עם ישראל כולו‪.‬‬
‫ניתן לומר שהשלטון היהודי ביהודה היה שלטון דת‪ ,‬מדינה שבראשה עומדים אנשי דת‪.‬‬
‫לצידו של הכוהן הגדול עמד מוסד שהורכב מבני השכבות הגבוהות בחברה היהודית‪ .‬היו אלה "החורים‬
‫והסגנים" (נחמיה ב' ט"ז)‪ .‬מוסד זה היווה את מועצת העם‪ -‬הגרוסיה‪ .‬חברי המועצה היו ראשי אב‬
‫של המשפחות המיוחסות בירושלים וביהודה‪.‬‬
‫גוף נוסף שבו בא לידי ביטוי רצון העם היה אסיפת העם שהתכנסה בירושלים בכל זמן שעמדו על‬
‫הפרק בעיות חשובות‪.‬היא הכריזה בימי עזרא ונחמיה על התורה כחוקת המדינה‪.‬לפי התלמוד אספה זו‬
‫נעשתה במהלך הימים למוסד קבוע ל"כנסת גדולה" שהיא הגוף המחוקק העליון ובית הדין הגדול‪.‬‬
‫המשנה מפרטת שלושה כללים לפעילות הכנסת הגדולה‪" -‬הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו‬
‫סייג לתורה" (אבות פא‪,‬א) כלומר תחומי הפעולה הם‪ :‬היו מתונים בדין‪ -‬משפט‪ ,‬העמידו תלמידים הרבה‪-‬‬
‫החינוך‪ ,‬עשו סייג לתורה‪ -‬חקיקה ופרשנות הלכתית‪ .‬רואים כאן את הבסיס להפרדת רשויות‪ -‬לא רק‬
‫הכוהן הגדול מחליט החלטות אלא לצידו יש גם את מועצת העם ואסיפת העם‪.‬‬
‫הסופרים‪ -‬היו ההנהגה הרוחנית של העם‪ :‬גם מעמד הסופרים התחזק‪ .‬הצטרפות למעמד זה לא הייתה‬
‫תלויה ברכוש או בייחוס אבות אלא מעמד הפתוח לכל אדם שהתמחה בתורה‪ .‬הסופרים תפסו את מקום‬
‫הנביאים‪ .‬הם קראו את התורה ופירשו אותה‪ .‬תקופת הסופרים קבעה את אופייה ודמותה של היהדות בימי‬
‫בית שני‪ .‬בתקופה זו נקבעו ההלכות היסודיות שמהן התפתחה אח"כ ההלכה כולה‪ .‬הסופרים הניחו את‬
‫התשתית לתורה שבע"פ‪" .‬בני המעמד הזה היו רובם לאו דווקא כוהנים ולויים אלא יהודים שהצטיינו‬
‫בידיעותיהם‪.. .‬מצד אחד היו הסופרים מורים לעם ומרביצים ידיעת ספר ובייחוד הבנת כתב קודש ע"י‬
‫קריאת התורה בציבור‪ .‬ומן הצד השני היו ממלאים תפקיד מפרשי החוק‪ ..‬בתורה עצמה שנתקדשה קדושה‬
‫דתית אסור היה להוסיף או לגרוע‪ ,‬וכדי לספק צורכי החיים המתחלפים ע"י חוקים מתפתחים מבלי לנגוע‬
‫בכתוב‪ ,‬הוכרחו להכניס אל הכתובים חידושים שונים‪ ,‬ע"י פרוש הסבר‪ .‬במקצוע זה היו הסופרים ראשי‬
‫המדברים ומכאן חשיבותם המרובה לשלטון העצמי ביהודה" (ש' דובנוב‪ ,‬דברי יי עם עולם‪ ,‬כרך א' ע"מ ‪)243‬‬
‫משמעות עליית מעמד הסופרים‪ -‬חיזוק הדמוקרטיזציה בקרב העם‪ ,‬הפצת לימוד התורה והקנייתה לכל‬
‫יחיד ולא רק לאנשי הכהונה‪ ,‬הפיכת העם היהודי לעם הספר‪ -‬עם שספר מקודש מנחה את חייו‪.‬‬
‫בתי הכנסת‪ :‬מקורו במילה היוונית‪ -‬סינאגוגה‪ ,‬שפרושה‪ -‬התכנסות‪ .‬בית הכנסת הוא בית שמתכנסים בו‪.‬‬
‫גם בית הכנסת שימש מרכז לחיים היהודים בעיר ובכפר‪ ,‬בא"י ובתפוצות‪ .‬בתי הכנסת היו קיימים בא"י‬
‫ובתפוצות כבר במאה ה‪ .1-‬בבית הכנסת התאסף הציבור לקריאה בתורה‪ ,‬לשמיעת דרשות‪ ,‬ללמוד‬
‫ולהתפלל‪ .‬קיומו של בית הכנסת ביטא את התפיסה כי עבודת האל יכולה להתקיים בכל מקום ובכל זמן‬
‫ע"י כל אדם מישראל ולא רק באמצעות הקרבת קורבנות‪ .‬הזיקה בין ביהמ"ק לבית הכנסת התבטאה בזמני‬
‫התפילות שהותאמו לזמן הקרבת הקורבנות ובהפניית הפנים למקדש בזמן התפילה‪.‬‬

‫יהודה‪ -‬ממדינת מקדש לעם הספר‪:‬‬
‫ירושלים הייתה בירתה של יהודה והמרכז היהודי הגדול ביותר בא"י כולה‪ .‬במרכז חייה של‬
‫ירושלים עמד ביהמ"ק – ביתו של ה' ‪ ,‬שהיה מקור השראה לכל היהודים ובזכותו נחשבת‬
‫ירושלים לעיר הקודש‪ .‬המקדש היווה את מרכז החיים הדתיים והרוחניים של הכלל ושל הפרט‪.‬‬
‫גורל העם והארץ‪ ,‬ביטחון הכלל והפרט‪ ,‬החיים והמוות‪ ,‬יבולי השנה‪ ,‬הבריאות והאושר של‬
‫היחיד‪ -‬הכל היה תלוי בנעשה בביהמ"ק‪ .‬החגים משכו לירושלים המונים מן הארץ ומחוצה לה‪,‬‬
‫העלייה לרגל לירושלים הייתה לאירוע החשוב ביותר בחיי העם כי הייתה מפגש חברתי בעל‬
‫עוצמה רבה שתרם לליכוד העם‪.‬‬
‫במקדש ראו את משכנו היחיד של האלוהים ואת מקום גילויו לעיני מאמיניו‪ .‬היהודי שלעיתים‬
‫ציפה שנים לשעה שיוכל לבקר במקדש‪ ,‬נתמלא חרדת קודש והתרוממות רוח בשעה שהשתחווה‬
‫וראה את בית ה' וכוהניו עובדים בעבודת הקודש ומורי התורה וראשי העם מורים תורה ועושים‬
‫משפט לעם‪.‬‬
‫הקמת המקדש ע"י שבי ציון העניקה לירושלים מעמד מרכזי בעיני כלל היהודים‪ .‬לביהמ"ק השני‬
‫היה מקום מיוחד בחיי העם והיחיד במשך ‪ 600‬שנה מאז חנוכתו בשנת ‪ 515‬לפנה"ס ועד חורבנו‬
‫בשנת ‪ 70‬לספירה‪ .‬יהודה נתפסה כמדינת מקדש ובראשה עמדה הכהונה‪.‬‬
‫(חלק מהדברים שנעשו בביהמ"ק‪) :‬‬
‫*היה מקום מושבם של מוסדות ההנהגה היהודית‪ -‬הכוהן הגדול והסנהדרין‪.‬‬
‫*שימש כמרכז להוראת התורה ע"י הסופרים שישבו בחצר ביהמ"ק ‪.‬‬
‫*היה מקום קדוש ומוגן ולכן נשמרו בו כספי יתומים ואלמנות וכספי המעמדות העליונים‪.‬‬
‫*היה מקום לעלייה לרגל‪.‬‬
‫*רק היהודים הורשו להיכנס למקדש‪ .‬נעשה בו פולחן האל‪ -‬ע"י הקרבת קורבנות‪.‬‬
‫כשחרב ביהמ"ק השני פקד משבר חריף את העם‪ ,‬כי המקדש עמד במרכז חייו במשך מאות‬
‫שנים‪ .‬בצד רגשות הייאוש היו כאלה שהעלו את האפשרות שהעם היהודי יכול להתקיים גם ללא‬
‫מקדש‪ .‬השקפה זו התבטאה בפיתוח ההלכה ע"י חכמים ביבנה ובגליל‪ ,‬שקבעו תקנות לקיום חיים‬
‫יהודים ללא תלות בביהמ"ק ובפולחן שהתקיים בו‪.‬מכאן השלב הבא היה מעבר לעם הספר‪-‬‬
‫גיבוש דפוסי חיים שיסייעו לעם היהודי לשמור על אחדותו ולהמשיך להתקיים כעם הספר‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful