‫בס"ד‬

‫כ"ו באדר תש"ע‬ ‫עדכון‪:‬‬

‫הגדה של פסח‬ ‫‪1‬‬

‫מנוקדת ]לא הוגה על ידי!!! אפ"ר[ ומעוצבת בתוספת הלכות והוראות‬

‫באדיבות אתר 'תורה' ‪www.tora.co.il‬‬

‫‪1‬‬

‫מתוך יומי דקדוקי חגיגה‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫"אגדות" ו"הגדות"‬
‫נעסוק הפעם ב"אגדה"‪ .‬נברר מהן משמעויותיה השונות‪ ,‬ומה בין "אגדה" ל"הגדה"‪.‬‬
‫שם זה הוא נג"ד‪ ,‬ובתנ"ך מצויים‬
‫דה" מופיע לראשונה בלשון חכמים ‪/‬חז"ל‪ .‬שורש ֵ‬
‫הג ָ ָ‬
‫שם " ַ‬
‫ה ֵ‬
‫תה?"; שמות יג‪/‬ח‪:‬‬
‫רם א ָ‬
‫עי ֹ‬
‫כי ֵ‬
‫גיד ל ְך ָ ִ‬
‫מי הִ ִ‬
‫פעלים רבים משורש זה בבניין הפעיל )בראשית ג‪/‬יא‪ִ " :‬‬
‫לם‬
‫ש ַ‬
‫בירו ָ‬
‫דה ו ִ‬
‫ביהו ָ‬
‫גידו ִ‬
‫ה ִ‬
‫עונו"; ירמיה ד‪/‬ה‪ַ " :‬‬
‫שא ֲ‬
‫גיד ו ְנ ָ ָ‬
‫אם לוא י ַ ִ‬
‫ך"; ויקרא ה‪/‬א‪ִ " :‬‬
‫דתָ ל ְבִנ ְ ָ‬
‫"ו ְהִג ַ ְ‬
‫גד‬
‫עקב"(‪ ,‬ובבניין הופעל )דברים יז‪/‬ד‪ :‬ו ְהֻ ַ‬
‫רו ל ְי ַ ֲ‬
‫דב ָ ָ‬
‫גיד ְ‬
‫מ ִ‬
‫מרו וגו' "; תהלים קמז‪/‬יט‪ַ " :‬‬
‫א ְ‬
‫מיעו ו ְ ִ‬
‫ש ִ‬
‫ה ְ‬
‫ַ‬
‫ת"(‪ .‬בפועל "הנ ְגיד" ובשם "הנ ְגדה"‪ ,‬נפלה האות נ' של השורש‪ ,‬ותמורתה מוכפלת‬
‫ע ָ‬
‫שמָ ְ‬
‫ל ְך ָ ו ְ ָ‬
‫ומודגשת האות ג' שאחריה בדגש חזק‪ ,‬הנקרא מטעם זה "דגש משלים" )משלים את הנ' של‬
‫דה"‪ .‬כך היא דרכם של שורשים המתחילים בנו"ן‪ :‬כשהנו"ן ‪/‬כשהיא צריכה‬
‫גיד"‪" ,‬הַג ָ ָ‬
‫השורש(‪" :‬הִ ִ‬
‫פל ובמקומה תודגש ותוכפל האות שאחריה‪ .‬כך הוא‪,‬‬
‫פל‪/‬ל ִ ֹ‬
‫נקד בשוא נח ‪ -‬היא עלולה ל ִנ ְ ֹ‬
‫להִ ָ‬
‫תיר‬
‫מ ִ‬
‫טה )ישעיה נח‪/‬ו(‪ַ ,‬‬
‫גדות מו ָ‬
‫תר אֲ ֻ‬
‫למשל‪ ,‬בפעלים ובשמות הגזורים מן השורש הנפוץ נת"ר‪ :‬הַ ֵ‬
‫רים )חגיגה פ"א מ"ח(‬
‫ד ִ‬
‫תר נ ְ ָ‬
‫תיר )שביעית פ"ו מ"ד(‪ ,‬הֶ ֵ‬
‫תר‪ ,‬הִ ִ‬
‫תר‪ ,‬הֻ ַ‬
‫מ ָ‬
‫רים )תהלים קמו‪/‬ז(‪ֻ ,‬‬
‫אסו ִ‬
‫ֲ‬
‫דים )אסתר ד‪/‬יד( ‪ -‬משורש‬
‫עמוד ל ְַיהו ִ‬
‫לה י ַ ֲ‬
‫צ ָ‬
‫כם )שמות ו‪/‬ו(‪ ,‬ר ֶַוח ו ְהַ ָ‬
‫תי אֶתְ ֶ‬
‫צל ְ ִ‬
‫רה‪ .‬כיוצא בו‪ :‬ו ְהִ ַ‬
‫ת ָ‬
‫והַ ָ‬
‫עה משורש נס"ע‪.‬‬
‫ס ָ‬
‫לה‪ ,‬משורש נש"ל והַ ָ‬ ‫נצ"ל; הַ ׁ ָ‬
‫ש ָ‬
‫ביסודו של דבר‪ ,‬אין שום הבדל במשמעות של "הגדה" ו"אגדה"‪ .‬לפעמים‪ ,‬ישנם חילופי נוסח בין‬
‫כתבי היד של התלמוד‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬שתי הצורות מופיעות באותו הקשר לסירוגין‪" .‬הגדה" היא הצורה‬
‫האופיינית לעברית המקראית )"הפעלה" מבנין "הפעיל"‪ ,‬כמו‪ :‬התחלה‪ ,‬הזכרה‪ ,‬הזהרה‪,‬‬
‫תא" הארמית( היא על דרך הארמית )"אפעלה" מבנין‬
‫ד ָ‬
‫התראה(‪ ,‬ואילו הצורה "אגדה" )כמו "אג ַ ְ‬
‫על" הארמי‪ ,‬המקביל ל"הפעיל"‪ ,‬כמו‪ :‬אתחלתא דגאולה‪ ,‬אזכרה‪ ,‬אזהרה‪ ,‬אתראה(‪ .‬כרגיל‬
‫"אפ ְ ֵ‬
‫במקרים של מלים נרדפות‪ ,‬נוצר לפעמים בשלב מאוחר יותר בידול משמעות )כמו בזוגות‪:‬‬
‫א‪/‬הבחנה‪ ,‬א‪/‬הזכרה‪ ,‬א‪/‬השכבה(‪ ,‬ולכן כיום ‪ /‬בעברית של ימינו ‪ /‬בעברית החדשה משמעות "הגדה" שונה‬
‫מ"אגדה" )כפי שנראה בהמשך(‪.‬‬
‫נעבור כעת לביאור מילה זו‪.‬‬
 ‫מבוא‬
‫בפרוס הפסח‪ ,‬חשבתי לפנות אל מכותביי הלשוניים עם הרעיון שלהלן‪:‬‬

‫> נא להפיץ הלאה למי שלדעתך יהיה מעוניין להשתתף גם כן <‬

‫כל שיש לו הערה לשונית על ההגדה )במובן הרחב‪ :‬מבדיקת חמץ ועד לשיר השירים‪/‬ספירת העומר‪ ,(...‬ישלחנה באימייל אליי‬

‫ההערות יכולות להיות ערוכות ומנופות בי"ג נפה‪ ,‬אך גם נקודות לעיון בראשי פרקים או הפניות למקור שעוסק בפרט‬
‫לשוני מתוך ההגדש"פ‪ ,‬או שאלות לשוניות )בבחינת "והיה כי ישאלך"‪ - (...‬תתקבלנה בברכה בשערי ה"הגדה"‪.‬‬

‫רצוי לשלוח עד שבת הגדול )אך לעולם אינו מאוחר(‪ ,‬כך שבלנ"ד ובעז"ה‪ ,‬אפיץ זאת לרשימת מכותבים זו‪ ,‬כמתכונת‬
‫"הדף היומי הדקדוקי"‪ ,‬בטרם נחמיץ את השעה‪...‬‬

‫באופן בסיסי‪" ,‬הגדה"‪"/‬אגדה" היא שם הפעולה של המגיד‪ ,‬ואין זה משנה מה הוא מגיד‬ ‫א‪.‬‬
‫‪/‬מהי הגדתו‪ .‬בתלמוד מופיע שם זה כמה פעמים במובן של הגדת עדות )כגון‪" :‬אם לא יגיד ונשא עונו ‪-‬‬
‫בראוין להגדה הכתוב מדבר"; שבועות לה‪/‬א(‪.‬‬
‫יתכן לפרש גם בסוגייתנו )ג‪/‬א( שהשם "הגדה" הוא שם פעולה‪ ,‬הגדת השיעור‪ :‬לאחר שתלמידי‬
‫ר' יהושע סרבו בתחילה להשיב לשאלתו "מה חידוש היה בבית המדרש היום?"‪ ,‬שאל שנית‬
‫הל"‪ .‬ניתן לפרש ששתי השאלות זהות בתוכנן‪,‬‬
‫"ובמה היתה הגדה היום?" והשיבו "בפרשת הק ֵ‬
‫ח בלשוננו כך‪" :‬מה היה‬
‫ס ַ‬
‫מד בשיעורו‪ .‬את שאלתו ניתן לנ ֵ‬
‫הגיד ול ִ ֵ‬
‫ו"הגדה" היא כל מה שהרב ִ‬
‫נושא השיעור?"‪ ,‬והתשובה‪" :‬השיעור עסק בפרשת הקהל"‪ .‬ברם‪ ,‬יתכן לפרש אחרת "הגדה" זו‪,‬‬
‫כדלהלן‪.‬‬

‫המשמעות הרווחת של "אגדה" היא בתור שם עצם‪ ,‬המציין חלק מחלקי התורה‪ .‬בספר מבוא‬ ‫ב‪.‬‬
‫התלמוד )נדפס לאחר בבלי ברכות‪ ,‬עמ' ‪ 90‬ש"ס וילנא( המיוחס לר' שמואל הנגיד הוגדרה מילה זו‬
‫על דרך השלילה בלשון זו‪" :‬כל פירוש שבא בתלמוד על ענין שאינו של מצוה ‪ -‬הוא הגדה‪ .‬ואין‬
‫ויש לך לדעת‪ ,‬שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצוה שהיא‬ ‫לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת‪.‬‬
‫מפי מרע"ה שקבל מפי הגבורה‪ ,‬אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו; אבל מה שפירשו בפסוקים כל אחד כפי מה‬
‫שנזדמן לו ומה שראה בדעתו ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותם‪ ,‬והשאר ‪ -‬אין סומכין‬

‫עליהם"‪ .‬א"כ‪ ,‬ב"אגדה" כלולים כל דברי חז"ל שאינם עוסקים ב"הלכה"‪ ,‬בדינים ובמצוות מעשיות‪.‬‬
‫כפי הגדרה זו משמע מלשון הברייתא במו"ק )כג‪/‬א( שבה ‪/‬עסקה פינתנו הקודמת ‪ /‬עסקנו בגיליון‬
‫של "שמועה"(‪" :‬אין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל"‪.‬‬ ‫השונים‬ ‫הקודם )בפרט בפירושים‬
‫תא"‬
‫ע ָ‬
‫מ ְ‬
‫ש ַ‬
‫עברי "שמועה" ו"אגדה"‪ ,‬נפוץ הצמד ‪/‬צמד המלים הארמי‪ְ " :‬‬
‫במקביל לצמד המלים ה ִ‬
‫ס‪/‬ב‪" :‬יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא‪ ,‬מר א"ל לימא מר שמעתתא‪,‬‬ ‫תא" )כגון‪ :‬בבא קמא‬
‫ד ָ‬
‫ו"אג ַ ְ‬
‫ומר א"ל לימא מר אגדתא‪ ,‬פתח למימר אגדתא ולא שביק מר‪ ,‬פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר"( שמשמעותו‬
‫זהה‪.‬‬
‫יתכן שבשאלתו "במה היתה הגדה היום?" רצה ר' יהושע לדעת איזה חידוש היה בבית המדרש‬
‫בנושאים "אגדיים"‪.‬‬

‫גיד בליל הסדר‪ ,‬לקיום מצות‬

‫מ ִ‬
‫בתור שם עצם‪" ,‬הגדה"‪"/‬אגדה" מציין גם את מה שאומר ה ַ‬ ‫ג‪.‬‬
‫ך" )שמות יג‪/‬ח(‪ .‬שם זה מוזכר בפרק "ערבי פסחים" )קטו‪/‬ב(‪" :‬אין עוקרין את‬
‫ת ל ְבִנ ְ ָ‬
‫ד ָ‬
‫הג ַ ְ‬
‫"ו ְ ִ‬
‫השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה רב הונא אומר כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה" או "אגדתא"‪ ,‬וכפי שנקרא‬
 ‫בהזדמנות זו‪ ,‬אבקש ממי שמעוניין שלא אזכיר בשמו דברים ששולח לי באימייל ‪ -‬שיודיעיני )ואפרסמם מכאן ולהבא‬
‫בעילום שמו(‪.‬‬

‫אם לא ‪ -‬אשמח "להביא גאולה לעולם"‪...‬‬

‫בברכת "הכנות שמחות לפסח"‪,‬‬

‫אוריאל‬

‫שמעתי על תלמיד חכם אחד מהדור הקודם שהיה עוסק ברוקחות )כמדומני שזה הר"ב עפשטיין ‪ -‬התורה תמימה(‬
‫שאמר שהסיבה שמאחלים חג כשר ושמח דווקא בפסח‪ ,‬מה שאין כן בחגים אחרים הוא לא כמו שהעם חושבים‪ .‬מי‬

‫היום "הגדה של פסח"‪ ,‬ובפי יהודי תימן‪" :‬אגדתא דפסחא"‪.‬‬

‫שמשים שמות פעולה אחרים‪ ,‬כגון‪" :‬אמירה"‪" ,‬דיבור"‬
‫מ ַ‬
‫כאמור‪ ,‬כיום נוצר בידול משמעות‪ :‬במקום א' הנ"ל ְ‬
‫ו"הרצאה"‪ .‬את "הגדה" ‪ -‬מייחדים לפסח )ג' הנ"ל(‪ ,‬ואת "אגדה" ‪ -‬הן לדברי חז"ל שאינם הלכה )ב' הנ"ל(‪ ,‬והן ‪-‬‬
‫עם"(‪ .‬בצד שני אלה‪ ,‬חודשה הצורה‬
‫מעשיות בדויות )"אגדות ַ‬
‫להבדיל אלפי הבדלות ‪ -‬לציון סיפורים דמיוניים ו ַ‬
‫דה" ‪ -‬עם נ' שורשית ‪ -‬לציין עימות‪ :‬הצגת שני דברים זה כנגד זה להשוואה או להבלטת השוני‬
‫"הַנ ְג ָ ָ‬ ‫"המקורית"‪:‬‬

‫ביניהם‪.‬‬
‫בגיליון הבא נברר‪ ,‬בעז"ה‪ ,‬מהו הקשר בין המילה "הגדה"‪"/‬אגדה" לשורש הדקדוקי שלה‪ ,‬נג"ד‪.‬‬

‫אמר לו ר"א בן עזריה‪ :‬עקיבא‪ ,‬מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים‬ ‫חגיגה דף יד‪/‬א‬
‫ואהלות!‬

‫מתנגדות‬ ‫"אגדות" ו"הגדות"‬

‫דה" )‪ -‬חלופות שוות משמעות במקורן‪,‬‬
‫הג ָ ָ‬
‫דה"‪ַ "/‬‬
‫מלה "אג ָ ָ‬
‫בפינתנו הקודמת ‪/‬בגיליון הקודם ראינו כי ה ִ‬
‫כנ"ל בגיליון הקודם( באה בלשון חכמים או כשם הפעולה של המגיד )הגדת מגיד עדות או הגדת‬
‫מגיד שיעור(‪ ,‬או כשם עצם לציון ההגדה של פסח‪ ,‬ובד"כ לציון דברי חז"ל שאינם "הלכה"‬
‫)הגדרת ספר מבוא התלמוד‪ ,‬הנ"ל בפינה הקודמת‪ ,‬ע"פ ירושלמי הוריות פ"ג ה"ה‪..." :‬זה בעל אגדה‪ ,‬שאינו‬
‫לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר"(‪.‬‬
‫יש להוסיף‪ ,‬כי במובן זה האחרון ‪ -‬לפעמים היקף ה"אגדה" מצומצם יותר‪ ,‬והיא נפרדת‬
‫רש"‪ .‬כך מוכח למשל בתוספתא )סנהדרין פ"ז ה"ה( המובאת להלכה )רמב"ם‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫מ" ִ‬
‫‪ /‬שלושה חלקים‬ ‫מבחינה בין שלושת התחומים‬
‫הלכות ת"ת פ"ד ה"ח; שו"ע יו"ד רמו‪ ,‬יד( ה ַ‬
‫נפרדים בתורה שבעל פה‪" :‬שנים ששאלו‪ :‬שאל אחד בענין ושאל אחד שלא בענין ‪ -‬נזקקין‬
‫לענין; מעשה ושאינו מעשה ‪ -‬נזקקין למעשה; הלכה ומדרש ‪ -‬נזקקין להלכה; מדרש‬
‫והגדה ‪ -‬נזקקין למדרש; הגדה וקל וחומר ‪ -‬נזקקין לקל וחומר; קל וחומר וגזרה שוה ‪-‬‬
‫נזקקין לקל וחומר"‪.‬‬
‫מה בין אגדה למדרש?‬
‫"אגדה" כוללת דברי אמונה‪ ,‬חכמה ומוסר‪ ,‬סיפורים ומשלים‪ ,‬שאין בהם הלכה‪ ,‬ו"מדרש"‬
‫)משורש דר"ש( כולל את הדרשות והפירושים שחז"ל הסבירו בפסוקי התורה בנושאים‬
‫הלכתיים‪ .‬א"כ‪ ,‬ב"אגדה"‪ ,‬כלולות בוודאי אותן אגדות חז"ל שאינם מבארות ודורשות פסוקים‪ .‬האם פירושי חז"ל‬
 ‫אינו אוכל כשר בפסח? מי שזקוק לתרופות שאינם כשרים לפסח‪ .‬לכן אנו מאחלים שיהיה חג כשר ‪ -‬שלא תזדקק‬
‫לתרופות‪.‬‬

‫סדר בדיקת חמץ‪:‬‬

‫לפסוקים שאינם בנושאים הלכתיים כלולים ב"אגדות" או ב"מדרש"?‬

‫רא"‪,‬‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫דנו ִ‬
‫מ ֶ‬
‫בל לא י ְל ַ ְ‬
‫גדות‪ ,‬אֲ ָ‬
‫לכות‪ ,‬ו ַאֲ ָ‬
‫רש‪ ,‬הֲ ָ‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫מדו ִ‬
‫מל ַ ְ‬
‫במסכת נדרים שנינו )פ"ד מ"ג(‪" :‬ו ְ‬
‫ופרש שם הרא"ש )נדרים לו‪/‬ב(‪" :‬מדרש ‪ -‬ספרא וספרי‪ ,‬שהוא מדרש הפסוקים‪ .‬הלכות‬
‫‪ -‬הלכה למשה מסיני‪ .‬ואגדות ‪ -‬דברי חכמים שהסמיכום על הפסוקים"‪ .‬ונראה שכוונת‬
‫)על פי פירושים מקובלים מסיני‪ ,‬או על‬ ‫הרא"ש היא‪ ,‬כי בניגוד ל"מדרש" שהוא הסבר הפסוקים‬
‫פי י"ג מידות‪ ,‬שעכ"פ תוקפן ‪ -‬כדין תורה(‪" ,‬אגדות" ‪ -‬אף אם מובאים בהם פסוקים‪ ,‬אינם אלא‬
‫"אסמכתא"‪ ,‬ואינם אלא "דברי חכמים"‪ .‬יוצא מדבריו‪ ,‬שדרשות פסוקים שאינם הלכתיים‬
‫כלולות ב"אגדות"‪ ,‬ולא במדרש‪.‬‬

‫שתי שאלות‪:‬‬ ‫עתה נברר‬

‫הר"‪,‬‬
‫גד הָ ָ‬
‫אל נ ֶ ֶ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫שם י ְ‬
‫חן ָ‬
‫גד" )כגון‪" :‬ו ַי ִ ַ‬
‫מהו הקשר בין המלים השונות הגזורים משורש נג"ד‪ :‬מלת היחס "נ ֶ ֶ‬
‫רם‬
‫עי ֹ‬
‫כי ֵ‬
‫גיד לְך ָ ִ‬
‫מי הִ ִ‬
‫דך ָ" )תהלים צב‪/‬ג(‪ִ " ,‬‬
‫ס ֶ‬
‫ח ְ‬
‫קר ַ‬
‫ב ֶ‬
‫גיד בַ ֹ‬
‫דתָ לְבִנ ְך ָ" )שמות יג‪/‬ח(; "לְהַ ִ‬
‫על "ו ְהִג ַ ְ‬
‫פ ַ‬
‫שמות יט‪/‬ב(‪ ,‬ה ֹ‬
‫דה" )המופיע‬
‫שם "הַג ָ ָ‬
‫מרו וגו' " )ירמיה ד‪/‬ה(‪ ,‬וה ֵ‬
‫מיעו ו ְאִ ְ‬
‫ש ִ‬
‫לם הַ ְ‬
‫ש ַ‬
‫בירו ָ‬
‫דה ו ִ‬
‫ביהו ָ‬
‫גידו ִ‬
‫תה?" )בראשית ג‪/‬יא(‪" ,‬הַ ִ‬
‫א ָ‬
‫לראשונה בלשון חכמים(?‬
‫גד )=מול( שומעים‪.‬‬
‫שר הוא זה‪ :‬המגיד אומר דברים נ ֶ ֶ‬
‫ק ֶ‬
‫יש מסבירים שהַ ֶ‬

‫שם "א‪/‬הגדה"?‬
‫מהי הסיבה שקראו חז"ל לחלק של התורה שבעל פה שאינו הלכה ‪ -‬ב ֵ‬
‫כמה הסברים ניתנו לכך‪:‬‬
‫רא בשם זה‪ ,‬ואין‬
‫ק ֵ‬
‫לאור האמור‪ ,‬ההסבר לכך פשוט‪ :‬מבחינה דקדוקית‪ ,‬כל מה שמגידים ניתן להִ ָ‬
‫עם"!‬
‫זה משנה מהי תוכן הגדתו‪ :‬הגדת עדות‪ ,‬או הגדה של פסח‪ ,‬ואפילו הגדת עתידות או "אגדות ַ‬
‫עם" דמיוניות ‪ -‬עלול לבלבל מאוד את‬
‫)יש להעיר כי שיתוף השם ל"אגדות חז"ל"‪ ,‬ול"אגדות ַ‬
‫הלומד‪ ,‬ולשבש את יחסו לחלק ה"אגדי" שבתורה‪ .‬לפנינו דוגמה נוספת‪ ,‬עד כמה חשוב לשים‬
‫מלים(‪.‬‬
‫להתפתחויות שחלו בלשון הקודש‪ ,‬ולשינויים שחלו לפעמים בביאורן של ִ‬
‫ועדיין יש לשאול‪ ,‬למה נתייחד שם זה לאגדה ולא להלכה? הרי גם החלק ההלכתי מוגד ע"י מגיד!‬

‫ניתן לתרץ זאת לפי הפשט בכמה דרכים‪ :‬במאמר על דרשות חז"ל לר' אברהם בן הרמב"ם‬ ‫א‪.‬‬
‫מבואר של"אגדה" נתייחד שם זה‪ ,‬משום שבה מגידים חז"ל מאורעות שאירעו )סמך לכך מלשון‬
‫הברייתא "אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים"‪ ,‬ספרי נשא פיסקא יב(‪.‬‬
‫רב"ז בכר )אגדות התלמוד( מטעים זאת מכיוון שבמדרשים משתמשים בלשון "מגיד הכתוב"‬
‫וכיו"ב‪ .‬יתכן גם לפרש ששם זה ניתן על פי תוכנן של השיעורים שנאמרו בפני הציבור‪ ,‬שברובן היו‬
‫בעניינים אלו‪ ,‬כמוכח למשל בשיר השירים רבה )פרשה ב(‪" :‬עכשיו‪ ...‬מבקשין לשמוע דבר‬
 ‫בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ‪ .‬וחייבים לבדוק מיד בתחלת הלילה‪ ,‬ואסור להתחיל‬
‫לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה‪:‬‬
‫קודם בדיקת חמץ אומרים זה‪:‬‬
‫שא‬
‫ד ָ‬
‫שם יחוד קו ְ‬
‫מץ לְ ֵ‬
‫ח ֵ‬
‫קת ָ‬
‫די ַ‬
‫של בְ ִ‬
‫שה ֶ‬
‫ע ֶ‬
‫לא תַ ֲ‬
‫שה ו ְ ֹ‬
‫ע ֵ‬
‫מצ ְַות ֲ‬
‫קֵים ִ‬
‫מן לְ ַ‬
‫מז ֻ ָ‬
‫כן ו ְ‬
‫ני מו ָ‬
‫רי ִ‬
‫הֲ ֵ‬
‫אל‪ :‬ויהי נועם וגו'‪:‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫כל י ְ‬
‫שם ָ‬
‫לם בְ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫מיר ו ְנ ֶ ֱ‬
‫ט ִ‬
‫ההוא ָ‬
‫די ַ‬
‫על י ְ ֵ‬
‫תיה ַ‬
‫כינ ְ ֵ‬
‫ש ִ‬
‫ריך ְ הוא ו ְ‬
‫בְ ִ‬
‫מץ‪:‬‬
‫ח ֵ‬
‫בעור ָ‬
‫על‪ִ 2‬‬
‫תיו ו ְצ ִָונו ַ‬
‫צו ָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו בְ ִ‬
‫ד ָ‬
‫ק ְ‬
‫שר ִ‬
‫לם אֲ ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫מקרא ודבר אגדה"‪ ,‬וכן במעשה המובא בבבלי סוטה )מ‪/‬א(‪" :‬ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו‬
‫לההוא אתרא‪ ,‬רבי אבהו דרש באגדתא‪ ,‬רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא‪ ,‬שבקוה כולי‬
‫עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו‪ .‬חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל‬
‫למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין‬
‫לא על זה שמוכר מיני סידקית"‪.‬‬

‫מים"‬
‫ען ָ‬
‫ש ַ‬
‫מ ְ‬
‫כל ִ‬
‫בסוגייתנו נמצא פתרון אחר לשאלה זו‪ :‬חז"ל דורשים את דברי ישעיה )ג‪/‬א( "ו ְ ֹ‬ ‫ב‪.‬‬
‫גבור" ‪ -‬זה בעל שמועות" )חגיגה‬
‫לבו של אדם כמים באגדה; " ִ‬
‫‪" -‬אלו בעלי אגדה‪ ,‬שמושכין ִ‬
‫יד‪/‬א(‪ .‬דרשה זו מבארת את השם "אגדה" כגזור מן השורש הארמי נג"ד‪ ,‬המקביל לשורש‬
‫גדו"; ת"א ורש"י‬
‫הבור" ‪ -‬אונקלוס‪" :‬ונ ְ ַ‬
‫מן ַ‬
‫סף ִ‬
‫את יו ֵ‬
‫עלו ֶ‬
‫שכו ו ַי ַ ֲ‬
‫מ ְ‬
‫העברי מש"כ )בראשית לז‪/‬כח‪" :‬ו ַי ִ ְ‬
‫פק‬
‫גד ו ְנ ָ ֵ‬
‫די נור נ ָ ֵ‬
‫הר ִ‬
‫שמות כה‪/‬לא(‪ .‬למשל‪ ,‬בדף הקודם )יג‪/‬ב( מובא פסוק ארמי מדניאל )ז‪/‬י(‪" :‬נ ְ ַ‬
‫לב השומעים נמשך אחר‬
‫ש ֵ‬
‫גד ‪ -‬נמשך ויוצא מלפניו"‪ .‬על כן מפרשים ֶ‬
‫הי"‪ ,‬ראב"ע‪" :‬נ ָ ֵ‬
‫דמו ִ‬
‫ק ָ‬
‫מן ֳ‬
‫ִ‬
‫ענוגו‬
‫דברי אגדה‪ ,‬המכונים במדרש )קהלת רבה פרשה ב(‪' " :‬ותענוגות' ‪ -‬אלו האגדות שהן ִ‬
‫של מקרא"‪.‬‬
‫חלופו‪ :‬משמש לשון 'דברים‬
‫ברם‪ ,‬כותב בעל ה"כלי יקר" )שמות יב‪/‬כו(‪" :‬לשון הגדה משמש דבר ו ִ‬
‫קשים כגידין'‪ ,‬כמו שפירש"י על פסוק ותגיד לבני ישראל )שמות יט‪/‬ג(‪ ,‬אע"פ שבעבור היו"ד פירש‬
‫כן מ"מ אף בלא יו"ד משמעותו דברים קשים כגידין‪ ,‬ומשמש גם לשון רכה‪ ,‬כארז"ל פרק אין‬
‫דורשין )חגיגה יד‪/‬א( אגדה שמושכין לבו של אדם כמים‪ ,‬וכן משמע פרק ר"ע )שבת פז( כי שם‬
‫דרשו פסוק ויגד משה )שמות יט‪/‬ט( שהוא משמע לתרי אפי"‪.‬‬

‫לפי זה‪ ,‬יתכן לפרש גם את "אגדה" מלשון "קשה כגידין"‪ ,‬והכוונה לכך שדברי אגדה כוללים‬ ‫ג‪.‬‬
‫דברי מוסר ותוכחה‪ ,‬כדרכם של "מגידים"‪ .‬גם בדרך זו ניתן לפרש את השם "אגדה" כגזור מן‬
‫השורש הארמי נג"ד‪ ,‬שכן הוא משמש גם במשמעות של הלקאה‪ ,‬הן בארמית )יבמות נב‪/‬א‬
‫גיד מאן דמקדש בביאה"; מכות יא‪/‬א‪" :‬טוביה חטא‪ ,‬וזיגוד מנגיד"; יומא נה‪/‬א‪" :‬מאי‬
‫מנ ַ ֵ‬
‫"‪...‬רב ְ‬
‫מלקה"( והן בעברית של חז"ל )יבמות‬
‫אה רב יהודה‪ :‬כ ַ‬
‫נא" =מר ֶ‬
‫ד ָ‬
‫מנ ַג ְ ָ‬
‫כמצליף? מחוי רב יהודה כ ִ ְ‬
‫סג‪/‬א‪" :‬זכה ‪ -‬כנגדו; לא זכה ‪ -‬מנגדתו"‪ ,‬רש"י‪" :‬מנגדתו‪ ...‬לשון נגדא דמלקות"(‪.‬‬

‫הגדה ‪ -‬מהו מקור שם זה?‬

 ‫ומיד אחר הבדיקה יבטלנו ויאמר‪:‬‬
‫ליה‬
‫נא ֵ‬
‫ע ָ‬
‫ד ְ‬
‫לא י ְ ַ‬
‫ד ָ‬
‫תיה ו ְ‬
‫ער ְ ֵ‬
‫לא בִ ַ‬
‫ד ָ‬
‫תיה ו ְ‬
‫מ ֵ‬
‫ח ִ‬
‫לא ֲ‬
‫ד ָ‬
‫תי ְ‬
‫רשו ִ‬
‫כא בִ ְ‬
‫אי ָ‬
‫ד ִ‬
‫עא ְ‬
‫מי ָ‬
‫ח ִ‬
‫רא ו ַ ֲ‬
‫מי ָ‬
‫ח ִ‬
‫כל‪ֲ 3‬‬
‫ָ‬
‫עא‪:‬‬
‫דאר ְ ָ‬
‫רא ְ‬
‫עפְ ָ‬
‫קר כ ְ ַ‬
‫טל ו ְלֶהֱֵוי הֶפְ ֵ‬
‫לִבָ ֵ‬
‫כל חמץ ושאור שיש ברשותי‪ ,‬שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו ‪ -‬יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ‬

‫סדר שריפת חמץ‪:‬‬

‫ביום י"ד בניסן בשעה חמישית יעשה לו מדורה וישרפנו ותכף יבטלנו ויאמר‪:‬‬

‫האם יש הבדל בין הגדה )ויגד( לאמירה )ויאמר? )מלבי"ם ריש ויקרא(‬
‫האם יש הבדל בין הגדה לאגדה?‬
‫בעניין הבדל בין אגדה להגדה‪ ,‬ראה באריכות אצל ברכיהו ליפשיץ‪ ,‬שנתון המשפט העברי‪ ,‬באחד‬
‫מן הכרכים האחרונים‪.‬‬

‫שים לב שכמעט בכל הדפוסים העתיקים השם הוא הגדות של פסח ולא הגדה ביחיד‪.‬‬
‫ערן רביב‬ ‫הגדות הכוונה לאוסף אמירות ולא להיגד בודד‪.‬‬
‫עיין בספר "שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל" של הרב סולובייציק זצ"ל שהסביר שהוא מלשון "הגדת‬
‫עדות" ‪ -‬כלומר‪ ,‬מדובר בביטוי הלכתי התואם את החיוב של כ"א "לראות את עצמו כאילו הוא יצא‬
‫ממצרים"‪.‬‬
‫מועדים לשמחה‪ ,‬חנן‬
‫יעקב לויפר‪ :‬אגדה‬
‫הביאור האמיתי של המילה הזו הוא כמו 'הגדה'‪ .‬לשון הגדת דברים‪ .‬אלא שבלשון חז"ל יש הרבה‬
‫חילופי א' וה' שהן מאותו מוצא ]ובכתבי יד של הש"ס כתוב על פי רוב 'הגדה'[‪ .‬ולא סתם בחרו‬
‫הם )ישעיה ג ט(‬
‫ני ֶ‬
‫רת פ ְ ֵ‬
‫הכ ָ ַ‬
‫דה ]דוגמת ַ‬
‫דה ‪ -‬שרשה נגד‪ .‬ועיקרה הַנ ְג ָ ָ‬
‫חז"ל במילה הגדה‪ ,‬שכן הַג ָ ָ‬
‫ששרשה נכר והדגש בגימ"ל או בכ"ף בא במקום הנו"ן שנפלה‪ ,‬כדרך מילים המתחילות בנו"ן‪.‬‬
‫עלו‬
‫שכו ו ַי ַ ֲ‬
‫מ ְ‬
‫עה ששרשה נסע[ והשורש נגד בארמית פירושו משיכה‪ .‬כמו ו ַי ִ ְ‬
‫ס ָ‬
‫ה ָ‬
‫וכן בעברית ימינו ַ‬
‫צאן )שמות‬
‫כם ֹ‬
‫קחו ל ָ ֶ‬
‫שכו ו ְ‬
‫מ ְ‬
‫גדו ואסיקו ית יוסף מן גובא‪ִ ,‬‬
‫הבור )בראשית לז כח( ‪ -‬ונ ְ ִ‬
‫מן ַ‬
‫סף ִ‬
‫את יו ֵ‬
‫ֶ‬
‫תבור )שופטים ד ו( ‪ -‬אזיל ותתנגיד‬
‫הר ָ‬
‫ת בְ ַ‬
‫שכ ְ ָ‬
‫מ ַ‬
‫יב כא( ‪ -‬אתנגידו וסבו לכון מן בני ענא‪ ,‬ל ֵך ְ ו ָ‬
‫בטורא דתבור‪ .‬ולכן אמרו חז"ל‪" :‬וכל משען מים ‪ -‬אלו בעלי אגדה‪ ,‬שמושכין לבו של אדם כמים‬
‫באגדה" )חגיגה יד‪ .(.‬וכן‪" :‬גד ‪ -‬שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים" )יומא עה‪.(.‬‬
‫מילה זו שכאמור באה להדגיש את חביבותם של דברי אגדה‪ ,‬נתחללה בעברית של ימינו ]כפי‬
‫שכבר הוזכר על ידי ר' חנוך ווינגוט במכתבו למערכת[ והיום היא משמשת תחליף לבדותה או‬
‫'סיפורי סבתא'‪ .‬בעוד שהאגדה בלשון חז"ל היא חלק בלתי נפרד מן התורה‪ ,‬דברי אלקים חיים‪.‬‬
‫והרי זה באמת נורא שמילה זו השתרשה בפינו במשמעותה המעוותת‪.‬‬
‫הרב וולף זצ"ל בספרו 'התקופה ובעיותיה' כבר נגע בענין זה בפרק 'לשון הקודש ועברית'‪ .‬ושם‬
‫הוא מכנה את המילה אגדה "המילה המסוכנת ביותר בשימושה הרגיל כעת"‪ .‬נראה שהרב וולף‬
‫במאמרו שם סובר שהעוות הזה התחיל מאימרתו המפורסמת של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה"‪,‬‬
 ‫שא‬
‫ד ָ‬
‫שם יחוד קו ְ‬
‫מץ לְ ֵ‬
‫ח ֵ‬
‫פת ָ‬
‫שר ֵ ַ‬
‫של ְ‬
‫שה ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫לא תַ ֲ‬
‫שה ו ְ ֹ‬
‫ע ֵ‬
‫מצ ְַות ֲ‬
‫קֵים ִ‬
‫מן לְ ַ‬
‫מז ֻ ָ‬
‫כן ו ְ‬
‫ני מו ָ‬
‫רי ִ‬
‫הֲ ֵ‬
‫אל‪ :‬ויהי נועם וגו'‪:‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫כל י ְ‬
‫שם ָ‬
‫לם בְ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫מיר ו ְנ ֶ ֱ‬
‫ט ִ‬
‫ההוא ָ‬
‫די ַ‬
‫על י ְ ֵ‬
‫תיה ַ‬
‫כינ ְ ֵ‬
‫ש ִ‬
‫ריך ְ הוא ו ְ‬
‫בְ ִ‬
‫תיה‬
‫מ ֵ‬
‫ח ִ‬
‫לא ֲ‬
‫ד ָ‬
‫תיה ו ְ‬
‫מ ֵ‬
‫ח ִ‬
‫ד ֲ‬
‫תיה ַ‬
‫חז ִ ֵ‬
‫לא ֲ‬
‫ד ָ‬
‫תיה ו ְ‬
‫חז ִ ֵ‬
‫ד ֲ‬
‫תי ַ‬
‫רשו ִ‬
‫כא בִ ְ‬
‫אי ָ‬
‫ד ִ‬
‫עא ְ‬
‫מי ָ‬
‫ח ִ‬
‫רא ו ַ ֲ‬
‫מי ָ‬
‫ח ִ‬
‫כל ֲ‬
‫ָ‬
‫עא‪:‬‬
‫דאר ְ ָ‬
‫רא ְ‬
‫עפ ְ ָ‬
‫קר כ ְ ַ‬
‫טל ו ְלֶהֱֵוי הֶפְ ֵ‬
‫תיה לִבָ ֵ‬
‫ער ְ ֵ‬
‫לא בִ ַ‬
‫ד ָ‬
‫תיה ו ְ‬
‫ער ְ ֵ‬
‫דבִ ַ‬
‫ְ‬
‫כל חמץ ושאור שיש ברשותי‪ ,‬שראיתיו ושלא ראיתיו‪ ,‬שבערתיו ושלא בערתיו ‪ -‬יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ‪.‬‬

‫ערוב תבשילין‬

‫הרצל ‪ -‬יש לציין ‪ -‬לא אמר זאת בעברית כמובן‪ ,‬כי לא ידע עברית‪ .‬הוא השתמש במילה גרמנית‬
‫כען'‪ .‬אבל מי שתרגם זאת לעברית ]וכנראה עדיין לא הכיר את‬
‫מער ְ ֶ‬
‫שהרב וולף מצטט אותה ' ֶ‬
‫ציז'בט[ כתב במקום זה 'אגדה' ויצא העגל הזה‪.‬‬
‫ואגב כך נדגיש תופעה מעניינת של השתלשלות הלשון‪ .‬נתפוס לדוגמא מאמר שהתפרסם בירחון 'מוריה' )שנה יד(‬
‫בשם 'הגדת מהר"ל או אגדת מהר"ל'‪ .‬מאמר זה ]שהוא מעניין מאוד כלשעצמו[ עוסק בהוכחה שהגדת מהר"ל היא‬
‫זיוף‪ .‬וכוונת הכותרת ברורה‪' :‬אגדת מהר"ל' הוי אומר ‪ -‬צ'יזבאט‪ ,‬לא היה ולא נברא‪ .‬נשים לב שמשחק המילים‬
‫שהמחבר בחר לו לצורך הכותרת השנונה הוא הגדה ‪ -‬אגדה‪ .‬והנה כפי שכבר כתבנו לעיל‪ ,‬בלשון חז"ל אין שום‬
‫הפרש בין הגדה לאגדה‪ .‬שתיהן ‪ -‬ענינן הוא דבר הנאמר בהגדה‪ ,‬אלא שאל"ף וה"א הם אותיות המתחלפות ביניהן‪.‬‬
‫]כמו אזהרה והזהרה‪ ,‬ועוד[ אבל בלשוננו המדוברת פיצלו את המילה הזו‪ ,‬את הגדה השאירו במשמעות המקורית‪.‬‬
‫ואילו אגדה שלא שפר עליה מזלה‪ ,‬הפכה לבדותה‪ .‬וכך עשו עם עוד הרבה מילים כשהוצרכו להמציא מילה חדשה‬
‫לצורך משמעות שלא היה לה מילה בפני עצמה‪ ,‬דוגמת אזכרה והזכרה‪ .‬שוב‪ ,‬מדובר באותה מילה‪ .‬אלא שכיון שיש‬
‫צורך למצוא תחליף ל'יארצייט' לקחו את הזכרה שיש לה משמעות כללית של להזכיר משהו‪ .‬ופיצלו ממנה את‬
‫'אזכרה' שמשמשת מכאן ואילך רק ל'יארצייט'‪ .‬תופעה זו כמדומה נוצרה מאליה‪ ,‬בלא שמישהו ממחדשי העברית‬
‫התכוון לכך‪] .‬ואגב נציין שברוב רובם המוחלט של המקרים בהם מוזכרת אזכרה או הזכרה בדברי חז"ל והראשונים ‪-‬‬
‫הכוונה לשם ה' יתברך‪ ,‬ולא עוד אלא שיש דעות שהכוונה דווקא לשם המיוחד )יעויין בשו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' ער‪,‬‬
‫ועוד(‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה שמקובל היום בעיקר אצל עדות המזרח לקרוא ל'יאהרצייט' ‪ -‬אזכרה‪ ,‬כלומר יום זכרון‪ .‬הרי זה‬
‫כנראה עוד אחד משיבושי העברית‪ .‬ואכן לא מצאתי את המילה 'אזכרה' בהוראת יום זכרון בשום אחד מספרי השו"ת‬
‫עד דורנו ממש‪[.‬‬

‫‪2‬‬
‫על‪/‬לבער‬
‫‪3‬‬

‫‪ :Sent: Friday, January 01, 1988 2:26 AM‬חדשות ערוץ ‪ - 7‬ז' תשרי תש"ע ‪ KAL‬או ‪KOL‬‬ ‫‪Subject: Fw‬‬

‫בושות ב'ציטוטים'‬

‫איזה בושה‪ ,‬איזה חרפה‪ .‬באתר ערוץ ‪ 7‬יש מדור ביקורת תקשורת‪' ,‬ציטוטים' שמו‪,‬‬
‫ובשבוע שעבר הוכיח כותב הטור הזה‪ ,‬אחד ששמו שמעון כהן‪ ,‬את קלונו ברבים כשסנט‬
‫בגולן יוכפז‪ ,‬איש גלי צה"ל‪ ,‬על שביטא את שמה של תפילת 'כל נדרי' ‪ KAL‬ולא ‪.KOL‬‬

‫מה רבה הפאדיחה עם התברר הנתון ולפיו אכן ברבות מקהילות ישראל נהוג לבטא את שמה‬
‫של התפילה באופן בו ביטא אותו יוכפז‪ ,‬ובעוד הטור לועג ליוכפז שמן הסתם הגה את‬
‫שם התפילה תוך עיון בתדפיסי הויזה כאל שלו‪ ,‬ושבדבריו יש הוכחה לניתוק בין אנשי‬
‫גל"צ לעם היושב בציון מתברר שהאיש לא רק לא מנותק אלא מעודכן בדקויות מהעולם‬
‫היהודי שגם אותו שמעון כהן לא מעודכן בהם‪.‬‬

‫ובנימה רצינית מעט יותר‪:‬‬

‫תודות למגיבים הרבים שמצאו כל דרך אפשרית‪ :‬טלפון‪ ,‬מייל ]ראו את שלי להלן[ ועוד‪,‬‬
‫כדי להוכיחני על טעותי בטור הקודם‪ ,‬ואכן צדק יוכפז באופן בו ביטא את שמה של‬
 ‫מי"ד‪ :‬מתוך חוברת ברכות ותפילות זעירה‪ ,‬במידות של כרטיס אשראי‪ .‬חוברת זו מצאתי לפני‬
‫מספר שנים בתוך ספרייתו‪-‬ירושתו של הרב ינו זצ"ל )הוא נפטר ב‪(1986 -‬‬
‫הספרון‪/‬חוברת כולל הרבה תפילות וברכות‪ .‬ניתן ללמוד ממנו הרבה על נוסחים‪ ,‬נוסחאות‪ ,‬הלכות‬
‫ומנהגים שנהגו אבותינו‪ .‬ההוראות בהונגרית אולם מעט גם בעברית‪ .‬העברית ככלל יפה מדוייקת‬
‫כן החוברת עצמה ניתן ללמוד‪ .‬כדאי לקרוא‪ .‬יש‬ ‫מתו ֶ‬ ‫ודקדוקית‪ .‬גם מן ההוראות שבשתי השפות ו ִ‬
‫חידושים‪.‬‬
‫ההערות שלי מובאות באותיות קטנות יותר ובסוגריים עגולים‪ .‬ההוראות בהונגרית שבמקור‬
‫מובאות בסוגריים מרובעים ובתוכם תרגומו של מר ווייסמן‪-‬דותן לעברית‪ .‬את ההוראות והכותרות‬
‫שבעברית ציינתי באותיות מודגשות‪ .‬כשיש חידוש בנוסח‪ ,‬בהלכה או בניקוד הדגשתי‪ .‬מ"ד‪.‬‬
‫נא‬‫מ ָ‬
‫ט ָ‬
‫לא ְ‬
‫לא ו ְ‬
‫ש ָ‬
‫פא ול ְבַ ׁ ָ‬
‫נא ל ְמֵ ֵ‬
‫רא ל ָ ָ‬
‫ש ֵ‬ ‫הא ְ‬‫בא י ְ ֵ‬‫ערו ָ‬ ‫דן ֵ‬ ‫סדר ערוב תבשילין‪ - :‬על מצות ערוב‪ .‬בְ ֵ‬
‫גא‬ ‫שר ָ ָ‬
‫קא ְ‬‫דל ָ ָ‬‫לא ְ‬‫ו ְ‬
‫עיר הַֹזאת‪.‬‬ ‫רים בָ ִ‬‫ד ִ‬‫כל‪-‬הַ ָ‬ ‫לנו ול ְ ָ‬ ‫תא ָ‬
‫שב ְ ָ‬
‫בא ל ְ ַ‬
‫ט ָ‬
‫מא ָ‬
‫מיו ָ‬
‫נא ִ‬
‫כל‪-‬צ ָר ְכ ָ ָ‬‫בד ָ‬‫ע ַ‬‫מ ְ‬‫ול ְ ֶ‬

‫רא"ל‪ :‬התוספת לנא ולכל בני ישראל כשלא מקנים ולא מתכוונים להקנות איננה נכונה‪ ,‬וכל‬
‫המוסיף גורע‪.‬‬
‫סדר קרבן פסח‬
‫רג"ז מרגליות‪ ,‬אגדת אזוב‪ ,‬וילנא‪ ,‬תרס"ג )=ספריית בני תורה‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪:(17‬‬
‫‪...‬צריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו‪ ...‬וידאג על חורבן הבית ויתחנן‪...‬‬
‫שיבנה‪...‬‬
‫סימני הסדר‬
‫התפילה‪ ,‬ומדברים שהוא עצמו העביר אלי מסתבר שבבית הכנסת בו הוא מתפלל‪ ,‬בית‬
‫הכנסת 'היכל דוד' בתל אביב‪ ,‬מקפידים כמו בעוד קהילות רבות לבטא את שמה של‬
‫התפילה כפי שידוע אצלם מקדמא דנא וכפי שמורה הרב עובדיה יוסף ‪ KAL NIDREI‬ולא‬
‫‪.KOL‬‬

‫וברוח ימי הסליחות בהם אנחנו מצויים אנצל את הבימה הצנועה שלנו להתנצלות בפני‬
‫יוכפז‪ .‬סליחה‪.‬‬

‫"תודות למגיבים" ‪ -‬זה מה שכתבתי לו‪:‬‬

‫‪...‬שמא יש צדק בהגייה "מוזרה" הזו של ‪.KAL NIDRE‬‬

‫ובכן‪ ,‬אשכנזים יקרים‪ ,‬אצל אחינו עדות המזרח‪ ,‬זוהי מסורת רווחת )וכן‪ KAL :‬חמירא‪,‬‬
‫וכן ‪ KAL‬עצמותי תאמרנה(‪.‬‬

‫עיינו למשל בדבריו של נשיא האקדמיה ללשון עברית‪ ,‬פרופ' משה בר אשר‪ ,‬מסורות‬
‫ולשונות של יהודי צפון אפריקה‪ ,‬עמ' )‪ ,[178](287‬הערה ‪) 114‬הפנה אותי לכך ד"ר אליהו‬
‫נתנאל(‪.‬‬

‫בברכת שנה טובה‪,‬‬

‫ושנזכה תמיד לדון לכף זכות‪,‬‬

‫אפ"ר‬

‫‪ :From‬לויפר ‪ :qrs@012.net.il Date‬יום ראשון ‪ 27‬ספטמבר ‪01:36 2009‬‬

‫כבר כתבתי לך את דבריו המסתברים של ברויאר ש'כל עצמותי' ו'כל אחי רש' נבע מטעות‬
‫הבנה במבנה הטעמים המיוחד של ספרי אמ"ת‪ ,‬מבנה המשמיט הרבה פעמים את המקף‬
‫בהסתמכו על הטעמים שמוכיחים כי המילים מוקפות ]כמו הטעם 'עולה ויורד' שבנוחו על‬
‫שתי מילים מוקפות מועבר ה'עולה' אל המלה הראשונה‪ ,‬ומוותרים על המקף[‪ .‬ובשני‬
‫המקרים האלו מדובר באמת במילים מוקפות‪ ,‬לפיכך הטעם ב'כל' אינו אלא געיא שאינה‬
‫משנה את הקמץ לקמץ רחב‪.‬‬
‫אבל המסורת מעניינת מאוד‪.‬‬
 ‫כמו בפרשת כי תשא? הרוב מנקדים בקמץ‪.‬‬ ‫מנקדים ר ַחצה כמו בשיר השירים או ר ָחצה‬
‫חץ ו'ורחץ'‪ ,‬ואז אין חרוז למוציא מצה ]תיקון‪ :‬ואז יש חרוז מבריח‬
‫חץ מתחרז עם י ַ ַ‬
‫ויש גורסים ר ַ ַ‬
‫מוציא מצה – הלל נרצה‪.[.‬‬
‫מיכאל דושי‪ :‬ראיתי זאת במו עיניי ואף צילמתי )אך איני מוצא כרגע‪ (...‬במוזיאון‬
‫היהודי‪ ,‬נדמה לי בביה"כ )או ליד?( בבודפשט "דוהני"‪ ,‬על קערת סדר מלפני‬
‫למעלה מ‪ 100-‬שנה‪...‬‬
‫רחץ' בציווי ]החרוז ל'מוציא מצה' שבסוף הפיסקא הראשונה‬
‫ר' יואל קטן‪ :‬אבי מורי ר"מ קטן ז"ל היה אומר ' ְ‬
‫הוא 'הלל נרצה' שבסוף הפיסקא השניה[‪ .‬ואיני זוכר אם אמר זאת מדעת עצמו או שראה זאת באיזשהו‬
‫מקום‪.‬‬
‫מיכאל דושי‪ :‬כבר הערתי בשיח זה‪ ,‬שכנראה‪ ,‬ב"אשכנזית טובה"‪ ,‬צריך לקרוא הכל‬
‫חץ )מילה מחודשת? שם עצם מן הסגוליים?(‪ ,‬אך אם‪,‬‬
‫במלעיל‪ ,‬ואז הניקוד יהיה ר ַ ַ‬
‫חץ של אביך‬
‫'התקלקלנו' )?( ונהיינו‪ ,‬בהגיית פיוטינו‪" ,‬מסופרדים"‪"-‬מלרע"ים‪ ,‬הר ְ ַ‬
‫ז"ל‪ ,‬שזכיתי להכירו‪ ,‬הוא נפלא‪ ,‬רק ש‪ :‬א( אין דרך החרזנים להשתמש באותה מילה‪:‬‬
‫חץ )ציווי(‪ .‬ב( זה גם אינו מסתדר כ"כ עם מספר ההברות‪,‬‬
‫חץ )ציווי( ומיד שוב‪ :‬ר ְ ַ‬
‫ור ְ ַ‬
‫תמיד ‪ ,2‬בכל התיבות‪ ,‬בכל הפיוט‪ :‬ק‪-‬דש ור‪-‬חץ )שוא נח! כפי שאתם 'מטיפים'‬
‫חץ‪ ,‬נצטרך לדחוק שהשוא הנע‬
‫כאן!( כר‪-‬פס י‪-‬חץ וכו' וכו' ולמסורתך בצורה ר ְ ַ‬
‫דהכא = תנועה 'שלמה'‪.‬‬
‫"ואז אין חרוז למוציא מצה"‪.‬‬
‫‪ -‬לא מדוייק! צורת השיר לשיטה זו היא‪:‬‬
‫קדש ורחץ‪,‬‬
‫כרפס יחץ‪,‬‬
‫מגיד רחץ‪,‬‬
‫מוציא מצה‬
‫מרור כורך‪,‬‬
‫שולחן עורך‪,‬‬
‫צפון ברך‪,‬‬
‫הלל נרצה‪.‬‬

‫ח ֑ ָ‬
‫צה מוכרת גם צורת הפתח‪ ,‬מצאנוה בשני הפסוקים הכמעט תאומים‪ :‬ל יח‬ ‫ל ְר ָ ְ‬
‫לה ֥ ֵ‬
‫אין בָהֶֽם׃‬ ‫שכ ֻ ֖ ָ‬
‫אי ֔מות ו ְ ַ‬ ‫צה ֙ם ַ‬
‫מת ְ ִ‬ ‫שכ ֻ ָל ָ‬
‫ח ֶ֑‬
‫הָ ַ ְ‬ ‫ע ֖לו ִ‬
‫מן‪-‬ר‬ ‫קצו ֔בות ֶ‬
‫ש ָ‬ ‫דר הַ ְ‬ ‫ני ֙ך ְ כ ְ ֣ ֵ‬
‫ע ֶ‬ ‫ד‪,‬ב ֙ ַ‬
‫ש‬
‫שיר השירים ‪ִ :‬‬
‫לה ֥ ֵ‬
‫אין בָהֶֽם׃‬ ‫שכ ֻ ֖ ָ‬
‫אי ֔מות ו ְ ַ‬ ‫צה ֙ם ַ‬
‫מת ְ ִ‬ ‫שכ ֻ ָל ָ‬
‫ח ֶ֑‬
‫הָ ַ ְ‬ ‫ע ֖לו ִ‬
‫מן‪-‬ר‬ ‫ש ָ‬ ‫ח ֔ ִ‬
‫לים ֶ‬ ‫הָר ְ ֵ‬ ‫דר‬ ‫ני ֙ך ְ כ ְ ֣ ֵ‬
‫ע ֶ‬ ‫ו‪,‬ו‪ַ ֙ :‬‬
‫ש‬
‫ִ‬ ‫שיר השירים‬
‫צה – שם עצם במובן רחיצה‪.‬‬
‫ח ָ‬
‫צה = לרחוץ; ר ַ ְ‬
‫ח ָ‬
‫אבל נראה הבדל יסודי ביניהם‪ .‬ל ְר ָ ְ‬
 ‫מיכאל דושי‪ :‬וכן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בליל הסדר הקרב ובעל"ט‪ :‬מגיד רחצה מוציא מצה‪ .‬אך‬
‫חץ' ובמלעיל לפי משקל השיר‪ ,.‬כולו ב‪ :‬שתי 'תנועות' ‪/‬‬
‫לענ"ד אין זה נכון וצ"ל ר ַ ַ‬
‫צה"‬
‫שתי 'תנועות'‪ 3 .‬חרוזים בכל בית‪ ,‬וחרוז רביעי בסופו המתחרז רק עם ה" ָ‬
‫שבסוף הבית הבא‪:‬‬
‫חץ‬
‫קדש ור ְ ַ‬
‫חץ‬
‫יַ ַ‬ ‫כרפס‬
‫חץ‬
‫מגיד ר ַ ַ‬
‫)וזו מילה‪ ,‬במלעיל ש'הומצאה' לצורך החריזה כדרך הפיוט הא"י והאחר‪(...‬‬
‫מצה‬ ‫מוציא‬
‫מרור כור ֵך ְ‬
‫עור ֵך ְ‬ ‫שולחן‬
‫צפון בר ֵך ְ‬
‫)ובכלל‪ ,‬נראה שחובר לכתחילה במלעיל‪ .‬אשכנזי ]‪-‬‬ ‫הלל נרצה‬
‫צ'כי[ מאוד‪(...‬‬
‫רחצה" מבחינת החריזה‪ ...‬זו מין 'גרירה' מושאלת מן המוציא‬
‫ואין שום היגיון ב" ַ‬
‫מצה' שמייד לאחריה‪ .‬מעניינת דעתכם בנדון‪ .‬וראיתי‪" :‬רחץ" – בקערת‪-‬פסח‬
‫במוזיאון היהודי בבודפשט ועוד‪.‬‬
‫וראו הערתי בעבודה שכתבתי על דרוש על המצוות של מהר"ל‪:‬‬
‫עב‪.‬‬
‫מָיה תִר ְ ָ‬
‫פש ר ְ ִ‬
‫מה ו ְנ ֶ ֶ‬
‫ד ָ‬
‫פיל תַר ְ ֵ‬
‫לה תַ ִ‬
‫עצ ְ ָ‬
‫]‪ [32‬על פי המילה היחידאית במקרא‪ ,‬משלי‪ ,‬יט‪,‬טו‪ַ :‬‬
‫ורש"י‪ :‬עצלה תפיל תרדמה ‪ -‬העצלות מביאה לידו שינה‪ ,‬זו היא המליצה‪ .‬אבל המשל על‬
‫המתעצל בתלמודו‪ ,‬סוף ששואלין דבר חכמה ממנו‪ ,‬והוא נרדם‪ .‬ונפש רמיה תרעב ‪ -‬סוף שיהא‬
‫עני‪ .‬וכן הרמאי בתלמודו‪ ,‬לעשות תורתו חבילות‪ ,‬סוף שהוא ישכח‪) .‬וגם זה מוטיב חשוב בדרשתנו‪.‬‬
‫מ"ד(‬
‫כן מפורש בספר השרשים של הרד"ק שהראשון פועל והשני שם עצם‪.‬‬

‫קדש‬
‫מוזגים כוס ראשון‪ ,‬נוטלו בשתי ידיו‪ ,‬מחזיקו ביד ימינו ומקדש‪.‬‬
‫בשבת מתחילין כאן‪:‬‬
‫קר‪:‬‬
‫ב ֶ‬
‫הי ֹ‬
‫רב ו ַי ְ ִ‬
‫ע ֶ‬
‫הי ֶ‬
‫‪4‬בלחש ‪ -‬ו ַי ְ ִ‬

‫‪4‬‬
‫מי"ד‪:‬‬
‫]‪=Áldás‬ברכה[ )ברכת הבנים‪ .‬בנוסח לבנות חידוש גדול ואף נכון דקדוקית‪ .‬ולא מצאתיו באף סידור‪(:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאה‪.‬‬
‫חל וכְ ֵ‬
‫קה כְר ָ ֵ‬
‫רה כְר ִ ב ְ ָ‬
‫ש ָ‬
‫ישימך א‪-‬להים כ ְ ָ‬
 ‫שי‪:‬‬
‫ש ִׁ‬
‫יום הַ ׁ ִ‬
‫באם‪:‬‬
‫כל צ ְ ָ‬
‫רץ ו ְ ָ‬
‫הא ֶ‬
‫מים ו ְ ָ‬
‫ש ַ‬
‫כלו הַ ׁ ָ‬
‫ו ַי ְ ֻ‬
‫שה‬
‫ע ָ‬
‫שר ָ‬
‫כתו אֲ ֶ‬
‫לא ְ‬
‫מ ַ‬
‫עי ְ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫ביום הַ ׁ ְ‬
‫הים ַ‬
‫ל ִ‬
‫כל אֱ ֹ‬
‫ו ַי ְ ַ‬
‫שה‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫שר ָ‬
‫כתו אֲ ֶ‬
‫לא ְ‬
‫מ ַ‬
‫כל ְ‬
‫מ ָ‬
‫עי ִ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫ביום הַ ׁ ְ‬
‫בת ַ‬
‫ש ֹ‬
‫ו ַי ִ ְ‬
‫כל‬
‫מ ָ‬
‫בת ִ‬
‫ש ַ‬
‫כי בו ָ‬
‫דש אותו ִ‬
‫ק ֵ‬
‫עי ו ַי ְ ַ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫את יום הַ ׁ ְ‬
‫הים ֶ‬
‫ל ִ‬
‫ו ַי ְבָר ֶך ְ אֱ ֹ‬
‫עשות‪:‬‬
‫הים לַ ֲ‬
‫ל ִ‬
‫רא אֱ ֹ‬
‫שר בָ ָ‬
‫כתו אֲ ֶ‬
‫לא ְ‬
‫מ ַ‬
‫ְ‬

‫תי‪:‬‬
‫רבו ַ‬
‫נן ו ְ ַ‬
‫נן ו ְר ַבָ ָ‬
‫מר ָ ָ‬
‫רי ָ‬
‫סב ְ ִ‬
‫ַ‬

‫פן ‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫הג ָ ֶ‬
‫רי ַ‬
‫פ ִ‬
‫רא ְ‬
‫לם בו ֵ‬
‫העו ָ‬
‫לך ְ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫א ֹ‬
‫וה ֱ‬
‫ה ָ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫כל‬
‫מ ָ‬
‫מנו ִ‬
‫מ ָ‬
‫עם ְורו ְ‬
‫כל ָ‬
‫מ ָ‬
‫בנו‪ִ 6‬‬
‫חר ָ‬
‫שר בָ ַ‬
‫לם אֲ ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫בתות‬
‫ש ָ‬
‫בה )לשבת ַ‬
‫באהֲ ָ‬
‫הינו ְ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫לנו י ְ ֹ‬
‫תן ָ‬
‫תיו‪ .‬ו ַתִ ֶ‬
‫צו ָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו בְ ִ‬
‫ד ָ‬
‫ק ְ‬
‫לשון‪ 7‬ו ְ ִ‬
‫ָ‬

‫)קידוש ליל שבת‪ .‬ובאותיות קטנות‪ (:‬ויהי ערב ויהי בקר‪) .‬בשורה חדשה‪ (:‬יום הששי ויכלו‬
‫)נקודות מעל י' ה' ו‪-‬‬
‫ו'(‪.‬‬
‫)וכאן באה האפשרות של קידוש ללא יין!(‪ - :‬המוציא לחם וכו'‪.‬‬
‫‪ ...‬כי הוא יום תחלה למקראי קדש‪ ,‬זכר ליציאת מצרים‪ ,‬כי‪-‬בנו בחרת‪ ,‬ואתנו קדשת מכל‪-‬‬
‫העמים‪...‬‬
‫‪5‬‬
‫צורת הפסק?‬
‫‪6‬‬
‫נסוג אחור?‬

‫דש‬
‫ק ֶ‬
‫רא ֹ‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫לנו‪ִ ...‬‬
‫תן ָ‬
‫ו ַתִ ֶ‬ ‫וכן‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫ורוממנו מכל לשון‪:‬‬

‫ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' נב‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫מדוע לא מצינו הודיה מיוחדת על לשה"ק שזכינו בה? אולי הודיה על כך כלולה בקידוש‬
‫ובתפילת יו"ט "ורוממנו מכל ]ה[לשונ]ות["‪ ,‬וכן לפני ק"ש שחרית "ובנו בחרת מכל עם‬
‫ולשון"‪.‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬הרי אין כאן "לשון" אלא "עם"‪ ,‬ולא מדובר על לשה"ק כלל‪ ,‬אלא על עמ"י!‬ ‫‪‬‬
‫מה‬
‫עם = אֻ ָ‬
‫לשון = ַ‬ ‫‪o‬‬
‫סידור הרקח‪:‬‬ ‫‪o‬‬
‫סימן ]קיט[‪ ,‬עמוד תרלא‪ :‬ורוממתנו מכל הלשונות שנתן לנו לשון עברי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סימן ]קכ[ תפילת המועדים עמוד תרלב‪ :‬ורוממתנו מכל הלשונות שנתן לנו‬ ‫‪‬‬
‫לשון הקדש שמדברים בו בני מעלה‪ .‬בשפ"ה ברור"ה בגימ' לשו"ן‬
‫הקוד"ש‪ ,‬ובו נברא העולם ‪ ,‬ובו היו משתמשין עד דור הפלגה שנתגלגלו‬
‫הלשונות לע' לשונות‪ ,‬ונשאר לשון הקדש לישראל עמו‪.‬‬
‫סימן ]קכט[‪ ,‬עמוד תרמט‪ :‬ורוממתנו מכל הלשונות שנתן לנו לשון הקודש‬ ‫‪‬‬
‫ויהי כל הארץ‬ ‫שהיו מדברים מאדם ועד דור הפלגה ‪ , 5‬דכתיב ‪6‬‬
 ‫בת‬
‫ש ָ‬
‫את יום )לשבת הַ ׁ ַ‬
‫ששון‪ֶ .‬‬
‫נים לְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫גים וז ְ ַ‬
‫ח ִ‬
‫חה‪ַ .‬‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫דים לְ ִ‬
‫ע ִ‬
‫חה ו(מו ֲ‬
‫מנו ָ‬
‫לִ ְ‬
‫דש‬
‫ק ֶ‬
‫רא ֹ‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫בה( ִ‬
‫באהֲ ָ‬
‫תנו‪) 8‬לשבת ְ‬
‫חרו ֵ‬
‫מן ֵ‬
‫מצות הֶַזה‪ .‬ז ְ ַ‬
‫חג הַ ַ‬
‫את יום(‪ַ :‬‬
‫הֶַזה ו ְ ֶ‬
‫רים‪.‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫ציאת ִ‬
‫לי ִ‬
‫כר ִ‬
‫זֵ ֶ‬
‫שך ָ‬
‫ד ֶ‬
‫ק ְ‬
‫די ָ‬
‫ע ֵ‬
‫בת( ומו ֲ‬
‫ש ָ‬
‫מים‪) .‬לשבת ו ְ ַ‬
‫ע ִ‬
‫כל הָ ַ‬
‫מ ָ‬
‫שת ָ ִ‬
‫ד ְ‬
‫ק ַ‬
‫תנו ִ‬
‫חר ְתָ‪ְ 9‬ואו ָ‬
‫בנו בָ ַ‬
‫כי ָ‬
‫ִ‬
‫תנו‪:‬‬
‫חל ְ ָ‬
‫ששון הִנ ְ ַ‬
‫חה ובְ ָ‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫רצון( בְ ִ‬
‫בה ובְ ָ‬
‫באהֲ ָ‬
‫)לשבת ְ‬
‫נים‪:‬‬
‫מ ִ‬
‫אל ו ְהַז ְ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫בת ְו( י ְ‬
‫ש ָ‬
‫דש )לשבת הַ ׁ ַ‬
‫ק ֵ‬
‫מ ַ‬
‫הָוה ְ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫כשחל יו"ט במוצאי שבת מקדשין לפי סדר יקנה"ז‪ ,‬דהיינו יין‪ ,‬קידוש‪ ,‬נר‪ ,‬הבדלה‪ ,‬זמן‪:‬‬
‫אש‪:‬‬
‫רי הָ ֵ‬
‫מאו ֵ‬
‫רא ְ‬
‫לם‪ .‬בו ֵ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫שפ"ה אח"ת בגימ' לשו"ן הקד"ש‪ ,‬ועתידין לדבר לימות המשיח דכתיב ‪7‬‬
‫כי אז אהפך אל עמים שפ"ה ברור"ה בגימ' בלשו"ן הקד"ש‪ ,‬והוא דבור‬
‫כי דבור אברהם היה‪.‬‬ ‫המלאכים ‪8‬‬
‫סימן ]קלו[ מעריב ליום הכפורים עמוד תרצג‪ :‬ורוממתנו מכל הלשונות שנתן‬ ‫‪‬‬
‫לנו לשון הקדש‪ ,‬שהכבוד מדבר עם משרתיו‪.‬‬
‫של"ה )מס' פסחים דרוש ג'(‪ :‬ורוממנו מכל לשון התרוממות שלנו מכל לשון לה"ק ואין לך כל לשון שאין מעורב בו‬
‫איזה תיבות מלה"ק כמו ט"ט בכתפי שתים וכו' אמנם ישראל זכו ללה"ק כולו והענין כי האומות אף שהם מסטרא‬
‫דמסאבא מ"מ יש להם בשרשם איזה אחיזה למעלה בקדושה אמנם ישראל הם בפנימיות וישראל כולם קדושים ע"כ‬
‫להם לשון הקדש כולו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הרב ישראל רוזן‪ :‬שבת בשבתו‪ ,‬פסח תשס"ט‪ :‬חירות אינה חופש‬

‫בתפילותינו אנו מכנים את חג הפסח "זמן חירותנו"‪ .‬המילה חירות איננה מופיעה כלל בתנ"ך‪ ,‬אך‬
‫חירות"‪...‬‬
‫היא רמוזה ארבע פעמים )מתאים לפסח( בפרשיות יציאת מצרים‪ ,‬בחנייתם לפני "פי ה ִ‬
‫רש"י פירש את שם המקום לשם המאורע‪" :‬ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין"‪.‬‬
‫החירות בפסח נזכרת במשנה )פסחים פ"י מ"ה(‪" :‬בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו‬
‫הוא יצא ממצרים‪ ...‬לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח‪ ...‬שעשה לאבותינו ולנו את כל‬
‫הניסים האלו; הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה וגו'"‪.‬‬
‫ודוק‪ ,‬היציאה מעבדות היא לחירות‪ ,‬ולא לחופש! החירות עמוקה הרבה יותר מחופש‪ ,‬שהוא לעתים‬
‫חסר מעצורים וחסר גבולות‪" .‬אנו יכולים למצוא עבד משכיל ברוחו שהוא מלא חירות‪ .‬ולהיפך‪ ,‬בן‬
‫חורין שרוחו היא רוח של עבד" ‪ -‬כך התבטא הראי"ה קוק זצ"ל )מאמר 'חירותנו'‪ ,‬מאמרי הראי"ה‬
‫א' עמ' ‪.(157‬‬
‫חרות על הלוחות' ‪ -‬אל‬
‫החירות איננה חופש נטול עול‪ .‬מוכרים דברי המשנה )אבות פ"ו מ"ב(‪ָ '" :‬‬
‫חרות אלא חירות‪ ,‬שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"‪ .‬העוסק בתורה איננו‬
‫תקרא ָ‬
‫חפשי‪ .‬אדרבה‪ ,‬עולה של תורה מכביד ומגביל את האדם בסד של איסורים ומצוות‪ .‬אעפ"כ ‪ -‬הריהו‬
‫בן חורין!‬
‫‪9‬‬
‫ב' רפה?‬
 ‫בין‬
‫ך‪ֵ .‬‬
‫ש ְ‬
‫ח ֶ‬
‫בין אור לְ ֹ‬
‫לחול‪ֵ .‬‬
‫דש ְ‬
‫ק ֶ‬
‫בין ֹ‬
‫דיל ֵ‬
‫מבְ ִ‬
‫לם‪ .‬הַ ַ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫שת יום‬
‫ד ַׁ‬
‫ק ֻ‬
‫בת לִ ְ‬
‫ש ָ‬
‫שת ַ‬
‫ד ַׁ‬
‫ק ֻ‬
‫בין ְ‬
‫שה‪ֵ .‬‬
‫ע ֶ‬
‫מ ֲ‬
‫מי הַ ַ‬
‫שת י ְ ֵ‬
‫ש ֶ‬
‫עי לְ ֵ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫בין יום הַ ׁ ְ‬
‫מים‪ֵ .10‬‬
‫ע ִ‬
‫אל לָ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫י ְ‬
‫מך ָ‬
‫ע ְ‬
‫את ַ‬
‫שת ָ ֶ‬
‫ד ְ‬
‫ק ַ‬
‫דלְתָ ו ְ ִ‬
‫ת‪ .‬הִבְ ַ‬
‫ש ָ‬
‫ד ְ‬
‫ק ַ‬
‫שה ִ‬
‫ע ֶ‬
‫מ ֲ‬
‫מי הַ ַ‬
‫שת י ְ ֵ‬
‫ש ֶ‬
‫מ ֵׁ‬
‫עי ִ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫את יום הַ ׁ ְ‬
‫ת‪ .‬ו ְ ֶ‬
‫דל ְ ָ‬
‫טוב הִבְ ַ‬
‫ך‪:‬‬
‫שת ֶ ָ‬
‫ד ָׁ‬
‫ק ֻ‬
‫אל בִ ְ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫י ְ‬
‫דש‪:‬‬
‫דש לְקֹ ֶ‬
‫בין קֹ ֶ‬
‫דיל ֵ‬
‫מבְ ִ‬
‫הָוה הַ ַ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫מן הֶַזה‪:‬‬
‫ענו לַז ְ ַ‬
‫‪11‬‬
‫גי ָ‬
‫מנו ו ְהִ ִ‬
‫קי ְ ָ‬
‫חָינו ו ְ ִ‬
‫שהֶ ֱ‬
‫לם ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מל ֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫שותים בהסבת שמאל‬

‫ורחץ‬
‫נוטלים ידיים מכלי ללא ברכה‪.‬‬
‫ואחר כך נוטל ידיו ומברך )כך!‬ ‫בהגדת פראג‪ ,‬רפ"ז לפ"ק‪ ,‬מיד לאחר שהחיינו )כך!(‪ :‬ושותין‬ ‫מיכאל דושי‪:‬‬
‫לת )כך!(‪ ...‬ויקח האפיך )ראו מחקרון של רעייתי תח' ושלי על אפיך זה‪ ,‬ששלחתי לר'‬
‫ט ַ‬
‫ומודפס‪ (:‬ברוך אתה‪ ...‬נ ְ ִ‬
‫ויקח מצה שנייה‬ ‫אליהו( ויטבול במי מלח ומברך ברוך‪...‬האדמה‪) .‬ההוראות אינן מנוקדות( ויאכל ויתן לכולם‬
‫ויבצענה לשנים ויניח חציה תחת המפה לאפיקומן וחציה בין שתי השלמות ואחר כך יסיר הביצה והבשר מן‬
‫הקערה ואומר כהא בקול רם‪.‬‬
‫בת שמאל ורוחצין ידיהם ומברכין על נטילת ידים‪ .‬ויקח הכרפס‬
‫ס ַ‬
‫סרייבו‪ ,‬הוראות‪) :‬לאחר שהחיינו‪ (:‬ושותין בְהֵ ַ‬
‫או שאר ירקות ויטבל בחרוסת ויברך בורא‪ ...‬ויאכל ויתן לבני ביתו ויקח מן המצות‪ ,‬ויחלק אותה לשתים ומניח‬
‫חציה תחת המפה וחציה בין שתי שלמות‪ .‬ויהיה בסל שני תבשילין ומוזגין כוס שני ועוקרין השלחן )מה זה‪ ,‬במאה‬
‫ה‪ 14-‬בברצלונה??( ואומ' ההגדה‪.‬‬

‫כרפס‬
‫)ומתכוון לפטור בברכה זו גם את‬ ‫נוטל מן הכרפס פחות מכזית‪ ,‬טובלו במי מלח או בחומץ ומברך‪:‬‬
‫המרור(‬

‫מה‪.13‬‬
‫ד ָ‬
‫רי‪ 12‬הָאֲ ָ‬
‫רא פְ ִ‬
‫לם בו ֵ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫אוכל בלי הסבה ונותן למסובים‪:‬‬

‫לחשך בין ישראל‬

‫תופעות בקידוש סרייבו‪ :‬המבד' בין קדש לחול בין אור ְ‬ ‫‪10‬‬

‫ששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב‬

‫בין יום השביעי ל ֶ‬ ‫לגוים‬
‫ַ‬
‫חיינו‪ .‬מי"ד‪.‬‬
‫הבדלת ברוך אתה ייי המבדיל בין קדש ְלקדש‪ .‬שה ְ‬
‫‪11‬‬
‫ל' מיודעת?‬
‫‪12‬‬
‫פ' רפה?‬
‫‪13‬‬
‫במיוחד בעלי המבטא הישראלי המבליעים אות ה'‪ ,‬יקפידו לבטא ה' בראש המילה‪.‬‬
 ‫יחץ‬
‫מחלק את המצה האמצעית לשני חלקים‪ ,‬עוטף את החלק הגדול במפה ומצפינו לאפיקומן‪ ,‬ומחזיר‬
‫את החלק הקטן לבין שתי המצות השלמות‪.‬‬

‫מגיד‬
‫מגביה את הקערה עם המצות‪ ,‬ומראה בידו על המצה הפרוסה שבין שתי השלמות‪ ,‬ומתחיל לומר‬
‫את ההגדה בשמחה ובקול רם‪.‬‬

‫]בבהילו יצאנו ממצרים‪[14‬‬

‫בארמית ‪:‬‬
‫‪15‬‬

‫ענ ְָיא‬
‫מא ַ‬
‫ח ָ‬
‫לַ ְ‬ ‫הא‬
‫‪16‬‬
‫ָ‬
‫רים‪.‬‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ד ִ‬
‫עא ְ‬
‫באר ְ ָ‬
‫נא ְ‬
‫כלו אֲבָהָתָ ָ‬
‫די אֲ ַ‬
‫ִ‬
‫סח‪.‬‬
‫תי ְויפְ ַ‬
‫ריך ְ ֵיי ֵ‬
‫דצ ְ ִ‬
‫כל‪ִ -‬‬
‫תי ו ְֵיכול‪ָ ,‬‬
‫פין‪ֵ 17‬יי ֵ‬
‫דכ ְ ִ‬
‫כל‪ִ -‬‬
‫ָ‬
‫אל‪.‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫די ְ‬
‫עא ְ‬
‫באר ְ ָ‬
‫באה ְ‬
‫נה הַ ָ‬
‫ש ָ‬
‫כא‪ ,‬לְ ָ‬
‫תא‪ 18‬הָ ָ‬
‫ש ָ‬
‫הָ ַ‬
‫רין‪.‬‬
‫ני חו ִ‬
‫באה בְ ֵ‬
‫נה הַ ָ‬
‫ש ָ‬
‫די‪ ,‬לְ ָ‬
‫עבְ ֵ‬
‫תא ַ‬
‫ש ָ‬
‫הָ ַ‬

‫מוזגים לו כוס שני‪ ,‬ומסלקים את הקערה‪ ,‬כאילו כבר אכלו כדי שיראו התינוקות וישאלו‪ .‬וכאן הבן שואל‪:‬‬

‫‪14‬‬
‫הגרש"ז אוירבך נהג כרמב"ם לומר‪ :‬בבהילו יצאנו ממצרים )ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים‬
‫במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' נז(‪.‬‬
‫בבהילו > בבהילות‬
‫כמו בת"א‪ :‬דחילו > דחילות ; אמהו > אמהות וכיו"ב‬
‫‪15‬‬
‫ארמית ‪ /‬עברית בהגדש"פ?‬

‫הגדת זבח פסח לר"י אברבנאל )=ספריית בני תורה‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪(26-28‬‬
‫‪16‬‬

‫ריעב"ץ‪ :‬נוסח וביאור‪ :‬הא לחמא ‪ /‬הא כלחמא ‪ /‬כהא לחמא עניא אכלו‪...‬‬
‫ריעב"ץ‪" ,‬עזר אור"‪ ,‬התפרסם ב‪:‬המעין‪ ,‬ניסן תשל"ג‬
‫>תמונה ‪<1‬‬
‫‪17‬‬
‫כפין כ' בשוא צורת בינוני פעול בארמית‪.‬‬
‫כל‪-‬דכפין‪ .‬יש מנקדים את הכ' בקמץ‪ ,‬צורת בינוני פועל‪ ,‬אבל יותר נכון ד ְ‬
‫‪18‬‬
‫תא‪ .‬הוא‬
‫ש ָ‬
‫הא שתא ולא הַ ַ‬
‫השתא ‪ -‬ר"מ מאזוז בקונטרס "לאוקמי גירסא" בריש "הגדה מדויקת"‪ ,‬ע"פ ר"ד ברדא‪ָ :‬‬
‫טוען שאינו ה' הידיעה‪ ,‬שאיננה בארמית‪ ,‬אלא כמוכח מאבודרהם‪.‬‬
‫אך ה' זו היא "ה' ההיצג"! כמו הדין‪ ,‬הדא‬
 ‫לילות‪,‬‬
‫כל הַ ֵ‬
‫מ ָ‬
‫לה הֶַזה‪ִ 21‬‬
‫נה‪ 20‬הַלַי ְ ָ‬
‫שת ַ ָ‬
‫נִ ְ‬ ‫מה‬
‫‪19‬‬
‫ַ‬
‫צה‪.22‬‬
‫מ ָ‬
‫כלו ַ‬
‫לה הֶַזה ֻ‬
‫צה‪ ,‬הַלַי ְ ָ‬
‫מ ָ‬
‫מץ ו ַ‬
‫ח ֵ‬
‫לין ָ‬
‫לילות אנו אוכ ְ ִ‬
‫כל הַ ֵ‬
‫שבְ ָ‬
‫ֶ‬
‫מרור‪.‬‬
‫לה הֶַזה ָ‬
‫רקות‪ ,‬הַלַי ְ ָ‬
‫שאר י ְ ָ‬
‫לין ְ‬
‫לילות אנו אוכ ְ ִ‬
‫כל הַ ֵ‬
‫שבְ ָ‬
‫ֶ‬
‫מים‪.23‬‬
‫ע ִ‬
‫תי פְ ָ‬
‫ש ֵ‬
‫לה הֶַזה ְ‬
‫חת‪ ,‬הַלַי ְ ָ‬
‫עם א ַ‬
‫פלו פַ ַ‬
‫לין אֲ ִ‬
‫בי ִ‬
‫ט ִ‬
‫מ ְ‬
‫אין אנו ַ‬
‫לילות ֵ‬
‫כל הַ ֵ‬
‫שבְ ָ‬
‫ֶ‬
‫בין‪.‬‬
‫ס ִ‬
‫מ ֻ‬
‫לנו ְ‬
‫לה הֶַזה כ ֻ ָ‬
‫בין‪ ,24‬הַלַי ְ ָ‬
‫ס ִ‬
‫מ ֻ‬
‫בין ְ‬
‫בין ו ֵ‬
‫ש ִ‬
‫בין יו ְ‬
‫לין ֵ‬
‫לילות אנו אוכ ְ ִ‬
‫כל הַ ֵ‬
‫שבְ ָ‬
‫ֶ‬
‫מחזירים את הקערה למקומה‪ ,‬מגלה את המצות ואומר‬

‫‪19‬‬
‫הגדת ליל שימורים לבעל ערוך השלחן‪ :‬מה נשתנה! אינו שאלה‪ ,‬אלא התפלאות‪ /‬התפעלות; וארבע התמיהות‬
‫)'שבכל הלילות' וכו'( מצביעות על השוני הגדול של לילה זה‪ ,‬שאת הסיבה לשינויים אלה רוצה הבן להבין‪ ,‬ותשובתו‬
‫בצידו‪ :‬עבדים היינו וכו'‪.‬‬
‫דיקא נמי שלא כתוב 'במה נשתנה' או 'למה נשתנה'‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫ריעב"ץ‪ :‬נשתנה – על בנין נתפעל בל"ח‬
‫‪21‬‬

‫ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ'‬ ‫מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות‬
‫סא‪ :‬מביא מפירוש ההגדה המיוחס לגר"א )=ספריית בני תורה‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,(34‬שהקושיה היא למה נקרא הלילה‬
‫הזה "הזה" – ל' זכר וכו'‪ .‬ולר' אביגדר נבנצל נראה שתלמיד טועה כתבו‪ ,‬כי בכל המקרא לילה – ל' זכר‪ ,‬וכן העיר‬
‫בעל התו"ת בהגדת ברוך שאמר‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫רון קליינמן‬ ‫נשאלתי מה השורש של המילה מצה ומה משמעותה של המילה‪ .‬התוכל להשכילני?‬

‫מדברי ר' אליהו לוין ור' משה אייזיק בלוי‬

‫מעניין שגם כאן כמו במקומות אחרים דווקא הלשון העברית המדוברת מכשילה‪ .‬אצל הרבה אנשים מצה‬
‫מתורגמת אוטומטית לאותו קרקר מרובע שמשתמשים בו בפסח כתחליף ללחם‪ .‬אם זה לא מספיק נגזרה מהמצה‬
‫מלה דומה מ�צ��י��יה ככינוי למין מסויים של קרקרים‪] .‬ובדומה לזה כבר העירו שכמה מלים שלא הובנו‬
‫נכון אצל "מחדשי הלשון" קנו שביתה אצלנו בפירושם המעוות‪ :‬מחוספס )יש מלמדים שמפרשים מלה זו‬
‫בספר שמות לתלמידים לפי הפרוש הקלוקל שבשימוש הלשון המדוברת(‪ ,‬קישואים ועוד[‪ .‬מצות‪ ,‬דהיינו‬
‫חלות מצות‪ ,‬עוגות מצות או רקיקי מצות‪ ,‬אין אחת משלשתן שמשמעותן אותם קרקרים מרובעים או עגולים!‬
‫‪23‬‬

‫]‪From: uriel [mailto:u-frank@neto.bezeqint.net‬‬

‫‪Sent: Friday, March 27, 2009 7:14 PM‬‬
‫מטבילין ‪Subject:‬‬

‫פסחים פרק י משנה ד‬

‫‪...‬הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי‬
‫פעמים‪.‬‬
‫בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א‬
‫שבכל הלילות )אין( אנו )חייבים לטבל אפילו( ‪+‬מסורת הש"ס‪ ] :‬מטבילין [‪ +‬פעם‬
‫אחת‪ ,‬הלילה הזה שתי פעמים?‬
 ‫נטוָיה‪.‬‬
‫ע ְ‬
‫זרו ַ‬
‫קה ובִ ְ‬
‫חז ָ ָ‬
‫שם בְָיד ֲ‬
‫מ ָׁ‬
‫הינו ִ‬
‫ל ֵ‬
‫אנו ה' אֱ ֹ‬
‫צי ֵ‬
‫רים‪ַ ,‬ויו ִ‬
‫מצ ְ ָ‬
‫עה בְ ִ‬
‫היינו לְפַר ְ ֹ‬
‫ָ‬ ‫דים‬
‫עב ָ ִ‬
‫ֲ‬
‫נינו‬
‫ני בָ ֵ‬
‫נינו ובְ ֵ‬
‫רי אנו ובָ ֵ‬
‫רים‪ ,‬הֲ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫תינו ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫את ֲ‬
‫ברוך ְ הוא ֶ‬
‫קדוש ָ‬
‫ציא הַ ָ‬
‫לא הו ִ‬
‫אלו‪ֹ 25‬‬
‫וְ ִ‬
‫לנו‬
‫נים כ ֻ ָ‬
‫ק ִ‬
‫לנו ז ְ ֵ‬
‫נים כ ֻ ָ‬
‫נבו ִ‬
‫לנו ְ‬
‫מים כ ֻ ָ‬
‫חכ ָ ִ‬
‫לנו ֲ‬
‫פלו כ ֻ ָ‬
‫רים‪ .‬ו ַאֲ ִ‬
‫מצ ְ ָ‬
‫עה בְ ִ‬
‫היינו לְפַר ְ ֹ‬
‫דים ָ‬
‫עבָ ִ‬
‫ש ְ‬
‫מ ֻ‬
‫ְ‬
‫ציאת‬
‫בי ִ‬
‫פר ִ‬
‫ס ֵ‬
‫בה‪ 26‬לְ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫כל הַ ַ‬
‫רים‪ ,‬ו ְ ָ‬
‫מצ ְ ָ‬
‫ציאת ִ‬
‫בי ִ‬
‫פר ִ‬
‫ס ֵ‬
‫לינו לְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫מצ ְָוה ָ‬
‫רה‪ִ ,‬‬
‫התו ָ‬
‫את ַ‬
‫עים ֶ‬
‫ד ִ‬
‫יו ְ‬
‫בח‪:‬‬
‫ש ָ‬
‫מ ֻ‬
‫זה ְ‬
‫רי ֶ‬
‫רים הֲ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ִ‬

‫בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א‬

‫מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת‪ ,‬הלילה‬
‫הזה שתי פעמים‪ .‬מתקיף לה רבא‪ :‬אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא‬
‫זימנא? אלא אמר רבא‪ ,‬הכי קתני‪ :‬שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם‬
‫אחת‪ ,‬הלילה הזה שתי פעמים‪ .‬מתקיף לה רב ספרא‪ :‬חיובא לדרדקי? אלא אמר‬
‫רב ספרא‪ ,‬הכי קתני‪ :‬אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים‪.‬‬
‫עי"ש ברשב"ם‪.‬‬

‫עקב הדוחק‪ ,‬הציע שכני‪ ,‬ר' גדי קופל‪ ,‬פירוש מקורי זה‪:‬‬
‫אולי אינו טיבול )ראה נוסח הבבלי והרמב"ם( אלא הטבלה )כנוסח המשנה‬
‫שבמשניות(‪ :‬ע"פ חגיגה פרק ב משנה ה נוטלין לידים לחולין ולמעשר‬
‫ולתרומה ולקודש מטבילין‪.‬‬
‫‪.‬דהיינו להטביל את הידים במ' סאה‪ ,‬פעם לחגיגה ופעם לפסח‬
‫הרחבת ההסבר‪:‬‬
‫על אף דברי האמוראים )בבבלי ובירושלמי(‪ ,‬שמא ניתן לפרש פשוטה שלמשנה שאינו מדבר בטיבול ירק‪/‬מרור‬
‫אלא בהטבלת מים לטהרה‪ .‬הבבלי עצמו התקשה בביאור "שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת‪,‬‬
‫הלילה הזה שתי פעמים"‪" :‬אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא חדא זימנא?" ושינו הפירוש‪:‬‬
‫"הכי קתני‪ :‬שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת‪ ,‬הלילה הזה שתי פעמים"‪.‬‬
‫ושוב‪ :‬מתקיף לה רב ספרא‪ :‬חיובא לדרדקי? אלא אמר רב ספרא‪ ,‬הכי קתני‪ :‬אין אנו מטבילין‬
‫אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים‪.‬‬
‫ועי"ש ברשב"ם שני פירושים‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬כל עניין ההטבלה כמוקד לתמיהה על ייחודו של ליל הסדר תמוה‪ ,‬ויותר יובן על עניין‬
‫הטבלת הידים )ועוד פעמיים( לעומת נטילתם בכל הלילות‪.‬‬
 ‫רפון‬
‫ט ְ‬
‫בי ַ‬
‫בא ו ְר ַ ִ‬
‫קי ָ‬
‫ע ִ‬
‫בי ֲ‬
‫עז ַר ְָיה ו ְר ַ ִ‬
‫בן ֲ‬
‫זר ֶ‬
‫ע ָ‬
‫בי אֶלְ ָ‬
‫ע ו ְר ַ ִ‬
‫ש ַ‬
‫בי ְיהו ֻ‬
‫זר ו ְר ַ ִ‬
‫ע ֶ‬
‫לי ֶ‬
‫בי אֱ ִ‬
‫בְר ַ ִ‬ ‫שה‬
‫ע ֶ‬
‫מ ֲ‬
‫ַ‬
‫באו‬
‫ש ָ‬
‫עד ֶ‬
‫לה‪ַ ,‬‬
‫כל אותו הַלַי ְ ָ‬
‫רים ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ציאת ִ‬
‫בי ִ‬
‫רים ִ‬
‫ספ ְ ִ‬
‫מ ַ‬
‫היו ְ‬
‫רק‪ ,27‬ו ְ ָ‬
‫ני בְ ַ‬
‫בין בִבְ ֵ‬
‫ס ִ‬
‫מ ֻ‬
‫היו ְ‬
‫ש ָ‬
‫ֶ‬
‫רית‪:‬‬
‫ח ִ‬
‫ש ֲ‬
‫של ַ‬
‫מע ֶ‬
‫ש ַ‬
‫ריאת‪ְ 28‬‬
‫ק ִ‬
‫מן ְ‬
‫ע זְ ַ‬
‫גי ַ‬
‫תינו הִ ִ‬
‫רבו ֵ‬
‫הם‪ַ :‬‬
‫מרו לָ ֶ‬
‫הם ְוא ְ‬
‫די ֶ‬
‫מי ֵ‬
‫תַלְ ִ‬

‫תי‬
‫כי ִ‬
‫לא ז ָ ִ‬
‫נה ו ְ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫עים ָ‬
‫שבְ ִ‬
‫בן‪ִ 30‬‬
‫ני כ ְ ֶ‬
‫רי אֲ ִ‬
‫עז ַר ְָיה‪ ,‬הֲ ֵ‬
‫בן ֲ‬
‫ֶ‬ ‫זר‬
‫ע ָ‬
‫בי אֶל ְ ָ‬
‫מר ]להם [ ר ַ ִ‬
‫א ַ‬
‫‪29‬‬

‫את יום‬
‫זכור ֶ‬
‫ען תִ ְ‬
‫מ ַ‬
‫מר‪ :‬לְ ַ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מא‪ֶ ,‬‬
‫בן זו ָ‬
‫שה ֶ‬
‫דר ָ ָ‬
‫ש ְ‬
‫עד ֶ‬
‫לילות‪ַ ,‬‬
‫רים בַ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ציאת ִ‬
‫מר י ְ ִ‬
‫תא ֵ‬
‫ש ֵ‬
‫ֶ‬

‫]‪ [mailto:levin-11@neto.net.il‬אליהו ‪From: Eliyahu‬‬

‫‪Sent: Tuesday, March 31, 2009 4:05 PM‬‬

‫כבר אמרנו כמה פעמים‬

‫כל מאכלם ע"י טיבול‪.‬‬
‫הכוונה שיש חיוב )הטבלה ו(אכילה שתי פעמים‬
‫והכוונה לאכילה קלה של כרפס ומרור‪.‬‬
‫מישהו הסביר שבמקדש היו מספרים ביציאת מצרים בסעודה‬
‫כי מניין לבן מה עתיד להיות‬
‫גם אביו מלמדו הוא על מה שמונח לפניו‪.‬‬
‫אליהו‬
‫יעלו"י‪ :‬טבילת ידים היא תחליף שבדיעבד לנטילה‪ ,‬לכן לא מסתבר שהמשנה מתכוונת להטבלת‬
‫ידים‪.‬‬
‫‪24‬‬

‫שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין‪ ...‬מסובין בבני ברק‪...‬‬
‫אליהו לוין‪ :‬מסובין‪ .‬המלה לא כל כך נכונה מבחינה דקדוקית‪ .‬צורה זו מתאימה לשורש ס‪.‬ב‪.‬ה‪ .‬עיין‬
‫סידור ר' שבתי סופר‪ .‬אבל אי אפשר להתעלם שכך הצורה בנוסחות התלמוד הידועות לנו‪.‬‬
‫הניקוד בהגדת פראג רפ"ז לפ"ק )‪ !1527‬סליחה!( בשני המקומות )‪3‬‬ ‫מיכאל דושי‪:‬‬

‫בין‪ .‬כך! וללא דיגוש הסמ"ך‪ .‬אך גם ללא סימון רפוי עליה‪.‬‬
‫ס ִ‬
‫מ ַ‬
‫פעמים!(‪ ,‬המנקד נקט‪ֻ :‬‬
‫בין‪ .‬כך! מי"ד‪.‬‬
‫מסו ִ‬
‫סרייבו )כת"י‪ .‬מאה ‪ ,14‬צפון ספרד?!(‪ְ :‬‬
‫מדוע כתב אליהו לוין שהמלה מסובין אינה מדוייקת ומתאימה לשורש ס‪-‬ב‪-‬ה‪ ,‬האם בגלל שהמ"ם‬
‫על ולכן אם השורש היה סבב היה צריך להיות מסובבין?‪.‬‬
‫פּו ַ‬
‫מעידה שזה הוה של ּ‬
‫אמר הכותב‪ ,‬אינני יודע אם אתה מחשיב מפועל בינוני של פיעל או בינוני של פועל‪.‬‬
‫סבים )ס' פתוחה( כמו מנסים‪-‬מנוסים וכו'‪ .‬אשר לשרש סבב‪,‬‬
‫ברור שזה "ההיפך" ממ ַ‬
‫סבים הוא בנין הפעיל והפועל שלו הוא מוסבים כמו משבצות הזהב‪ .‬עיין עוד בסידור‬
‫מ ִ‬
‫ר"ש סופר חלק א'‪.‬‬
 ‫מים‬
‫חכ ָ ִ‬
‫לילות‪ ,‬ו ַ ֲ‬
‫חֶייך ָ ‪ -‬הַ ֵ‬
‫מי ַ‬
‫כל י ְ ֵ‬
‫מים‪ֹ ,‬‬
‫חֶייך ָ ‪ -‬הַי ָ ִ‬
‫מי ַ‬
‫ך‪ ,‬י ְ ֵ‬
‫חֶיי ָ‬
‫מי ַ‬
‫כל י ְ ֵ‬
‫רים ֹ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫מא ֶ ֶ‬
‫צאתְך ָ ֵ‬
‫ֵ‬
‫ח‪:‬‬
‫שי ַ‬
‫מ ִ‬
‫לימות‪ 32‬הַ ָ‬
‫ביא‪ִ 31‬‬
‫חֶייך ָ ‪ -‬לְהָ ִ‬
‫מי ַ‬
‫כל י ְ ֵ‬
‫לם הֶַזה‪ֹ ,‬‬
‫העו ָ‬
‫חֶייך ָ ‪ָ -‬‬
‫מי ַ‬
‫רים י ְ ֵ‬
‫מ ִ‬
‫או ְ‬

‫‪34‬‬
‫ברוך ְ הוא‪,‬‬
‫אל‪ָ ,‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫עמו‪ 33‬י ְ‬
‫רה לְ ַ‬
‫תן תו ָ‬
‫שנ ָ ַ‬
‫ברוך ְ ֶ‬
‫ברוך ְ הוא‪ָ ,‬‬
‫מקום ָ‬
‫הַ ָ‬ ‫ברוך ְ‬
‫ָ‬

‫מיכאל דושי‪:‬‬

‫כלו‪ .‬בסרייבו‪ :‬כלו‪ .‬כ"ף בקבוץ ורפויה‪) .‬מי"ד(‬

‫‪ (1‬כלו‪ :‬בפראג רפ"ז‪ֻ :‬‬

‫‪ (2‬כלו מרור‪ .‬בסרייבו )מאה ‪ ,14‬צפון ספרד?!( ובפראג‪ :‬ללא "כלו" ליד מרור‪] .‬כי‬
‫הרי באמת במציאות בלילה הזה אין שום "כלו מרור"‪) [...‬מי"ד(‬
‫‪ (3‬שתי פעמים‪ :‬סרייבו‪ :‬פ"א דגושה‪ .‬פראג‪ :‬פ"א דגושה‪.‬‬

‫‪ :Subject‬מסובין ‪ -‬משמעות‬
‫שמעתי או קראתי פעם על זה שאולי המונח "מסובין" בהגדה )כולנו מסובין( לא התייחס במקור‬
‫לנטיה על מיטה‪ ,‬אלא לישיבה מסביב לשולחן‪ .‬שטיינזלץ כותב בהערה על ברכות מב ע"ב‬
‫שגאונים פרשו כך‪ ,‬אבל לא מביא מקור‪.‬‬
‫האם אתה מכיר את המקור? האם אתה מכיר מאמר או ספר שדן בנושא?‬
‫‪David Curwin‬‬ ‫‪tobyndave@hotmail.com‬‬ ‫דוד קורן‬
‫‪Balashon - Hebrew Language Detective‬‬ ‫‪http://www.balashon.com‬‬
‫ר' דורון יעקב‪:‬‬
‫מסובים ‪ -‬כבר הוכיח פרופ' זאב בן‪-‬חיים )במלחמתה של לשון‪ ,‬עמ' ‪ (382-380‬באותות ובמופתים )שלא נאמר ביד חזקה ובזרוע‬
‫בין ובהשפעת הבי"ת קובצה הסמ"ך )= ניקודה היה לקיבוץ(‪.‬‬
‫ס ִּ‬
‫מַ‬
‫נטויה( שאין כאן אלא הצורה ְ‬

‫‪25‬‬
‫ואילו }מלרע כבאסתר ז‪,‬ד ‪ /‬מלעיל ?{ לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני‬
‫בנינו משועבדים היינו לפרעה‪ ...‬אילו היה שם לא היה נגאל‪ ...‬אילו הוציאנו‪ ...‬דיינו‪...‬‬
‫רמב"ן בראשית יז יח‪:‬‬
‫לו ישמעאל יחיה לפניך‪ .‬פירוש המלה הזאת בכל מקום כטעם "אם"‪ ,‬והורכבה במלת "לולי" )להלן לא מב( ‪,‬‬
‫וטעמה "אם לא"‪ ,‬ונכתבה לפעמים באל"ף )להלן מג י(‪ .‬וכן ירכיבוה עוד ויאמרו "אלו" ואלו לעבדים ולשפחות )אסתר‬
‫ז ד(‪ ,‬ואלו חיה אלף שנים פעמים )קהלת ו ו(‪ .‬וענין המלה "אם לו"‪ ,‬וטעמה כמו "אם אם"‪ ,‬ובא הכפל לחזוק‪ ,‬כמו הרק‬
‫אך במשה )במדבר יב ב(‪ ,‬המבלי אין קברים )שמות יד יא(‪ ,‬ודומיהם‪ :‬ואמר אברהם‪ ,‬אם ישמעאל יחיה לפניך ארצה‬
‫בברכה הזאת אשר ברכתני בזרע שרה‪ ,‬כי הבטיחו מתחלה אשר יצא ממעיך הוא יירשך )לעיל טו ד(‪ ,‬והנה היורש‬
‫אותו יחיד‪ ,‬והיה חושב שהוא ישמעאל‪ ,‬ועתה כאשר נאמר לו כי משרה יוליד‪ ,‬והבין כי הוא היורש‪ ,‬פחד פן ימות‬
‫ישמעאל‪ ,‬ולכן אמר זה‪:‬‬
‫‪26‬‬
‫מיכאל דושי‪:‬‬

‫סרייבו‪... :‬ביציאת מצרים וכל המספר ביציאת מצרים וכו'‪...‬‬

‫תם ‪,‬‬
‫‪37‬‬
‫חד ָ‬
‫שע‪ ,‬ו ְאֶ ָ‬
‫חד ר ָ ָ‬
‫כם‪ ,‬ו ְאֶ ָ‬
‫ח ָ‬
‫חד ָ‬
‫רה ‪ ,‬אֶ ָ‬
‫רה תו ָ‬
‫דב ְ ָ‬
‫נים ִ‬
‫עה ב ָ ִ‬
‫‪36‬‬
‫אר ְב ָ ָ‬ ‫‪35‬‬
‫גד‬
‫כ ְנ ֶ ֶ‬
‫‪38‬‬
‫שאול‪:‬‬
‫ע לִ ְ‬
‫ד ַ‬
‫אינו יו ֵ‬
‫ש ֵ‬
‫חד ֶ‬
‫ו ְאֶ ָ‬
‫כם‪,39‬‬
‫הינו אֶתְ ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫שר צ ִָוה ה' אֱ ֹ‬
‫טים אֲ ֶ‬
‫שפ ָ ִ‬
‫מ ְ‬
‫קים ו ְהַ ִ‬
‫ח ִ‬
‫עדות ו ְהַ ֻ‬
‫מה הָ ֵ‬
‫מר‪ָ ,‬‬ ‫כם ָ‬
‫מה הוא או ֵ‬ ‫ח ָ‬
‫ָ‬
‫מן‪:41‬‬
‫פיקו ָ‬
‫סח אֲ ִ‬
‫חר הַפֶ ַ‬
‫רין א ַ‬
‫טי ִ‬
‫מפ ְ ִ‬
‫אין ַ‬
‫סח‪ֵ ,‬‬
‫לכות‪ 40‬הַפֶ ַ‬
‫אמור לו כ ְהִ ְ‬
‫תה ֱ‬
‫ְואף א ָ‬

‫‪...‬ביציאת מצרים שכל המספר ביציאת מצרים וכו'‪...‬‬ ‫פראג‪:‬‬

‫בשתיהן אין "המרבה"‪ .‬ונראה מאוד הגיוני בפשט‪...‬‬
‫‪27‬‬
‫הגדת זבח פסח לר"י אברבנאל )=ספריית בני תורה‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ :(41‬אינו שם מקום )!( אלא היו מסובין על‬
‫כלים מבריקים!‬
‫ברק?? ומה בכלל פירוש המילה ברק? שרשה וכו'? האם איזה בניברקי כתב על כך?‬
‫ברק או ְ‬
‫מיכאל דושי‪ :‬שאלה‪ְ :‬‬
‫רמון )יהושע יט‪,‬מה‪ .‬אך היום‪ ,‬איך צריך להגות? בהגדת פראג יש הסימון לבי"ת רפויה‪.‬‬
‫גת ִ‬
‫רק ו ְ ַ‬
‫ני בְ ַ‬
‫הד ובְ ֵ‬
‫זה בתנך‪ִ :‬וי ֻ‬
‫ברק‪ ,‬בדיגוש הבי"ת‪ .‬מי"ד‪.‬‬
‫סרייבו ְ‬

‫יש קריה חסידית בשם קרית שמע? יכול להיות נחמד‪ ...‬מי"ד‪.‬‬ ‫ית‪ .‬כך‪.‬‬
‫קר ְ ַ‬
‫‪ 28‬מיכאל דושי‪ :‬סרייבו‪ִ :‬‬
‫‪29‬‬
‫אמר ]להם[ רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה‬
‫לא מובן כל כך מה נכנסה משנה בסוף פרק א' של ברכות לכאן‪ .‬כמדומה שראיתי גרסא אמר להם ראב"ע‪ .‬דהיינו‬
‫שזה היה באותו לילה‪.‬‬
‫דומני שראיתי דיון על כך ב‪:‬‬
‫הגדת גרש ירחים‬ ‫‪‬‬

‫ספר הזיכרון לדרור ויינברג הי"ד‪" ,‬קודש וחול"‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪30‬‬
‫האם הסבר הגמ' )ברכות דף כח‪/‬א‪ :‬היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים‬
‫שנה( הוא פשט ‪ /‬דרש?‬
‫‪31‬‬
‫להביא לימות‪/‬את ימות המשיח ‪ -‬משמעו לרבות‪ ,‬ולא כפי שרגילים להבין‪ ,‬ואולי אף להסביר בדרך דרש‬

‫מיכאל דושי‪ :‬ודבר מיוחד מאוד בסרייבו )אולי‪-‬אולי צנזורה??(‪ ,‬ששפכתי עליו הרבה דיו‪ ,‬ואולי‬ ‫‪32‬‬

‫המשיח!‬ ‫אזכה להעלותו על המחשב )בכת"י(‪ :‬ימי חייך העולם הזה כל להביא להר‬
‫כך! המילה להר אינה מנוקדת‪ .‬הכל מסביב כן‪ ...‬מי"ד‪.‬‬
‫‪ 33‬סרייבו‪ :‬ברוך שנתן תורה לישראל‪ .‬מי"ד‪.‬‬
‫לוין‪ :‬ברוך שומר‪ ...‬ברוך הוא‪ .‬בדומה ל'ברוך המקום' הוא פתיחה וקישור ל'ודורש מארמי אובד אבי'‪.‬‬ ‫‪ 34‬ר' אליהו‬
‫‪35‬‬
‫כנגד ד' ‪ -‬מי "נגד" מי?‪...‬‬
‫מיכאל דושי‪ :‬ובאותה רוח‪ :‬אם זכו ‪ -‬עזרם‪ ,‬לא זכו ‪ -‬כנגדם‪ ...‬ואולי לפי"ז‪ :‬יש לנו כאן גם "ילד‪-‬טוב‪-‬‬
‫אתכם‪/‬אותנו )ראו גירסאות‪,‬‬ ‫‪-‬שאיני מוצא בדפים אלה‪-...‬‬ ‫ירושלים" ]לא לגמרי‪ .‬הרי ידוע הדיון על הגירסות‬

‫)כך!( ‪ .‬ויש לעיין בהגדה שלמה‪ ,‬מ"מ כשר‪ .‬אין לי כאן בגולת נהר‬ ‫תנו‬
‫או ָ‬
‫למשל סרייבו וגם פראג‪ֹ :‬‬
‫וולטבה‪ ,‬פראהא‪ ,(.‬שינוי מלש' הפסוק)!( דווקא בבן ה"חכם בלילה"‪ ,[...‬וגם בן‪ :‬רשע‪ ,‬תם‪ ,‬שאי"ל‪,‬‬
‫והחמישי שכלל לא בא )עפ"י הרבי מלויבאביץ' נ"י זצללה"ה(‪" :‬הילד הרע"‪ ,‬החוגג בפיתות אבולעפיה‬
 ‫את‬
‫ציא ֶ‬
‫שהו ִ‬
‫פי ֶ‬
‫לא לו‪ ,42‬ולְ ִ‬
‫כם ו ְ ֹ‬
‫כם‪ ,‬לָ ֶ‬
‫דה הַֹזאת לָ ֶ‬
‫עבו ָ‬
‫מה הָ ֲ‬
‫מר‪ָ ,‬‬ ‫שע ָ‬
‫מה הוא או ֵ‬ ‫רָ ָ‬
‫שה ה'‬
‫ע ָ‬
‫זה ָ‬
‫עבור ֶ‬
‫מר לו‪ ,‬בַ ֲ‬
‫ניו ו ֶאֱ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫את ִ‬
‫הה‪ֶ 44‬‬
‫ק ֵ‬
‫תה הַ ְ‬
‫קר‪ְ ,‬ואף א ָ‬
‫ע ָ‬
‫פר בָ ִ‬
‫לל כ ָ ַ‬
‫מן הַכ ְ ָ‬
‫צמו‪ִ 43‬‬
‫ע ְ‬
‫ַ‬
‫גאל‪:‬‬
‫לא הָָיה נ ִ ְ‬
‫שם ֹ‬
‫אלו הָָיה ָ‬
‫לא לו‪ִ ,‬‬
‫לי ו ְ ֹ‬
‫רים‪ִ ,‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫תי ִ‬
‫צא ִ‬
‫לי בְ ֵ‬
‫ִ‬
‫דים‪:‬‬
‫עבָ ִ‬
‫בית ֲ‬
‫רים מִ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫ציאנו ה' ִ‬
‫זק ָיד הו ִ‬
‫ח ֶ‬
‫ליו בְ ֹ‬
‫מר ְתָ אֵ ָ‬
‫מה ֹזאת‪ְ ,‬וא ַ‬
‫מר‪ַ ,‬‬ ‫תם ָ‬
‫מה הוא או ֵ‬ ‫ָ‬
‫מר‪:‬‬
‫לא ֹ‬
‫ההוא ֵ‬
‫ביום ַ‬
‫דתָ לְבִנ ְך ָ ַ‬
‫מר‪ ,‬ו ְהִג ַ ְ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬ ‫שאול‪ 45‬אתְ‪ 46‬פְ ַ‬
‫תח לו‪ֶ ,‬‬ ‫ל ְ‬
‫ע ִ‬
‫ד ַ‬
‫אינו יו ֵ‬
‫ש ֵ‬
‫וְ ֶ‬
‫רים‪:‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫תי ִ‬
‫צא ִ‬
‫לי בְ ֵ‬
‫שה ה' ִ‬
‫ע ָ‬
‫זה ָ‬
‫עבור ֶ‬
‫בַ ֲ‬
‫ביפו‪ ,‬ואולי לכבודו יש שם הכוס החמישי)ת?(‪ ,‬יבוא או לא יבוא? והרי לרובם‪ ,‬רק תשבי יתרץ את )רק ‪(?4‬‬
‫קושיותיהם‪/‬ן ובעיותיהן‪/‬ם‪ ...‬מי"ד‪.‬‬
‫‪36‬‬

‫למה אין התאמה בין תשובות התורה לתשובות ההגדה בארבעת הבנים‪ .‬כלומר בחכם ורשע‪.‬‬
‫יעויין במאמרו של ר"א קורמן ז"ל בראש 'המעין'‪ ,‬ניסן תשס"ו‬ ‫‪‬‬
‫וכן 'המעין'‪ ,‬ניסן תשל"ב‪ ,‬רד"צ הופמן להגדה של פסח‬ ‫‪‬‬
‫‪37‬‬

‫טיפש‪/‬תם‬
‫ר' ישראל דנדרוביץ‪ ,‬ערד‪" :‬חובת סיפור יצ"מ לפי פשוטו שלמקרא" )ודן בסופו מה‬ ‫‪-‬‬
‫בין טפש לתם(‪ ,‬בתוך‪" :‬קול התורה" ס"ה‪ ,‬ניסן תשס"ח‪ ,‬גייטסהד‪ ,‬עמ' צה‪-‬ק‪.‬‬
‫עבודת לאה‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫טיפש‪:‬‬
‫ד"ר מלמד מגדיר על פי המקורות את הטיפש כאדם ש"אינו בהכרח חסר ידע כמו הבור‪ ,‬אלא‬
‫שאינו יודע לעשות מניפולציות קוגניטיביות בידע שיש לו‪ .‬השורש ט‪.‬פ‪.‬ש‪ .‬מופיע רק פעם אחת‬
‫בכל המקרא "טפש כחלב לבם" )תהילים קיט ע( ואין לו אח‪ ,‬והוראתו‪ :‬התכסה בשומן‪ ...‬בספרות‬
‫התלמודית הטיפש הוא היפוכו של פיקח… הגדרת הטיפש בתלמוד ובפסיקה משמעותה לפעמים‬
‫מי שאיננו יודע לקרוא…"‪.‬‬
‫להלן נביא תכונות שונות של הטיפש‪ ,‬כפי שניתן להסיק ממדרשי חז"ל בהם הוא מוזכר‪.‬‬
‫‪ ‬הפך החכמה‪..." :‬אמשול לך משל‪ ,‬למה הדבר דומה ‪ -‬לשועל שהיה מהלך על גב הנהר‪ ,‬וראה דגים שהיו מתקבצים‬
‫ממקום למקום‪ ,‬אמר להם‪ :‬מפני מה אתם בורחים? אמרו לו‪ :‬מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם‪ .‬אמר להם‪ :‬רצונכם‬
‫שתעלו ליבשה‪ ,‬ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו‪ :‬אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?‬
‫לא פקח אתה‪ ,‬אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!" )ברכות סא‬
‫ע"ב(‪.‬‬
‫‪ ‬חוסר הבנה‪" :‬זהו שאמר הכתוב )משלי כד ז( 'ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו'‪ ,‬מהו 'ראמות לאויל‬
‫חכמות'? אמר ר' תנחומא‪ :‬הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד‪ ,‬והוא אינו‬
‫יודע מה הן אומרין הוא מתבייש‪) "...‬דברים רבה פרשה ח ג(‪'" .‬איש בער לא ידע' )תהלים צב ז( ‪ -‬אלו הליצנין‬
‫והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקב"ה" )תנחומא פקודי סימן יא(‪.‬‬
‫‪ ‬חשיבה לא הגיונית‪'" :‬אם בן הוא והמתן אותו' )שמות א טז(‪ ,‬אמר להם אם זכר הרגו אותו‪ ,‬ואם נקבה אל תהרגו‬
‫אותה‪ ,‬אלא אם חיתה חיתה ואם מתה מתה‪ ...‬אמר לו הקב"ה‪ :‬רשע‪ ,‬מי שנתן העצה הזאת ‪ -‬טפש הוא! היה לך להרוג‬
‫את הנקבות ‪ -‬אם אין נקבות‪ ,‬זכרים מהיכן ישאו נשים?! אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים אבל איש אחד יכול‬
 ‫ההוא ָיכול‬
‫ביום ַ‬
‫אי ַ‬
‫ההוא‪ִ ,‬‬
‫ביום ַ‬
‫מר ַ‬
‫למוד לו ַ‬
‫דש‪ ,‬תַ ְ‬
‫ח ֶ‬
‫ראש ֹ‬
‫מ ֹ‬
‫דתָ לְבִנ ְך ָ‪ָ [- 47‬יכול ֵ‬
‫]ו ְהִג ַ ְ‬
‫צה‬
‫מ ָ‬
‫שֵיש ַ‬
‫עה ֶ‬
‫ש ָ‬
‫לא בְ ָ‬
‫תי אֶ ָ‬
‫מר ְ ִ‬
‫לא א ַ‬
‫זה ‪ֹ -‬‬
‫עבור ֶ‬
‫זה‪ ,‬בַ ֲ‬
‫עבור ֶ‬
‫מר בַ ֲ‬
‫למוד לו ַ‬
‫בעוד יום‪ ,‬תַ ְ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫ך‪:‬‬
‫ני ָ‬
‫חים לְפָ ֶ‬
‫מנ ָ ִ‬
‫מרור ֻ‬
‫ו ָ‬

‫דתו‪,49‬‬
‫עבו ָ‬
‫מקום לַ ֲ‬
‫בנו הַ ָ‬
‫קר ְ ָ‬
‫שיו ֵ‬
‫עכ ְ ָ‬
‫תינו‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫אבו ֵ‬
‫היו ֲ‬
‫רה ָ‬
‫דה ז ָ ָ‬
‫עבו ָ‬
‫די ֲ‬
‫עובְ ֵ‬ ‫‪48‬‬
‫לה‬
‫ח ָ‬
‫מתְ ִ‬
‫ִ‬
‫שבו‬
‫הר י ָ ְ‬
‫בר הַנ ָ ָ‬
‫ע ֶ‬
‫אל‪ ,‬בְ ֵ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫הי י ְ‬
‫ל ֵ‬
‫מר ה' אֱ ֹ‬
‫כה א ַ‬
‫עם ֹ‬
‫כל הָ ָ‬
‫אל ָ‬
‫ע ֶ‬
‫ש ַ‬
‫מר ְיהו ֻ‬
‫מר‪ ,‬ו ַֹיא ֶ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫ֶ‬

‫ליטול עשר נשים או מאה‪ ,‬הוי )ישעיה יט יא( 'אך אוילים שרי צען' וגו' שנתנו לו זו העצה" )שמות רבה פרשה א יד(‪.‬‬
‫‪ ‬פשטנות וחוסר התעמקות‪ :‬הנוסח המפורסם יותר בארבעת הבנים שכנגדם דברה תורה )כמובא בהגדה של פסח(‬
‫הוא‪" :‬אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול"‪ .‬אך בתלמוד ירושלמי )פסחים פ"י ה"ד( מופיע‪" :‬תני‬
‫ר' חייה‪ :‬כנגד ארבעה בנים דיברה תורה‪ :‬בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאל‪ ...‬טיפש מהו אומר‪' :‬מה‬
‫זאת?' אף את למדו הילכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקימון שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה‬
‫אחרת"‪ .‬במקום אחר אמרו חז"ל‪" :‬אמר ר' יודן‪ :‬הטפש הזה מתרגם ]= מפרסם[ חובתו בפיו ואומר 'לא חטאת אני‬
‫חייב? ולא אשם אני חייב?'" )ויקרא רבה פרשה ט ה(‪ .‬כלומר‪ ,‬הטפש מכריז‪" :‬בסך הכל מחיר העבירה אינו אלא‬
‫קרבן לכפרה!"‪ .‬והוא מתעלם מעצם הרוע שבעבירה‪ ,‬ומהעונש הצפוי לו לעתיד לבוא‪ ,‬כפי שנאמר בהמשך המדרש‪:‬‬
‫התר בשפחות בעולם הזה ]ומשקיטים מצפונם בכך שיתכפרו בהקרבת אשם שפחה חרופה[ ‪-‬‬
‫אלו בני אדם שנוהגים ֵ‬
‫" ֵ‬
‫הקב"ה תולה אותן בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא"‪.‬‬
‫‪ ‬חוסר אחריות‪" :‬משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו‪ .‬פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא; טפשים‬
‫שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה‪ .‬לימים ביקש המלך את כליו‪ .‬פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין; טפשין שבהן‬
‫החזירום לו כשהן מלוכלכין‪ .‬שמח המלך לקראת פקחין‪ ,‬וכעס לקראת טפשין‪ .‬על פקחין אמר‪ :‬ינתנו כלי לאוצר‪ ,‬והם‬
‫ילכו לבתיהם לשלום‪ .‬ועל טפשין אמר‪ :‬כלי ינתנו לכובס‪ ,‬והן יתחבשו בבית האסורים" )שבת קנב ע"ב(‪ .‬וכן‪ ,‬חוסר‬
‫אחריות למלא שליחותו כראוי‪..." :‬כל כך למה לפי שהיו שלוחים טפשין‪ ,‬עליהם אמר שלמה‪' :‬מקצה רגלים חמס‬
‫שותה שולח דברים ביד כסיל' )משלי כו ו(" )תנחומא שלח סימן ב(‪.‬‬
‫‪ ‬חוסר תבונה וראיית הנולד‪'" :‬בכל עת יהיו בגדיך לבנים' )קהלת ט ח(‪ ...‬משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה‪ ,‬ולא‬
‫קבע להם זמן‪ .‬פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך‪ ,‬אמרו‪ :‬כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן‬
‫הלכו למלאכתן‪ ,‬אמרו‪ :‬כלום יש סעודה בלא טורח? בפתאום ביקש המלך את עבדיו‪ .‬פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן‬
‫מקושטין‪ ,‬והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין‪ .‬שמח המלך לקראת פיקחים‪ ,‬וכעס לקראת טיפשים‪ .‬אמר‪ :‬הללו‬
‫שקישטו את עצמן לסעודה ‪ -‬ישבו ויאכלו וישתו‪ ,‬הללו שלא קישטו עצמן לסעודה ‪ -‬יעמדו ויראו" )שבת קנג ע"א(‪.‬‬
‫‪ ‬דיבור המעיד על טפשות‪" :‬מכאן אמרו חכמים‪ :‬יפה שתיקה לחכמים‪ ,‬קל וחומר לטפשים‪ ,‬שנאמר )משלי יז כח(‬
‫'אויל מחריש חכם יחשב'" )פסחים צט ע"א(‪.‬‬
‫‪ ‬התעלמות מהמקובל בחברה‪" :‬דאמר רבי זירא‪ :‬הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא" )ביצה טז ע"א(‪ .‬תרגום‪:‬‬
‫"אלה הבבליים הטיפשים‪ ,‬שאוכלים לחם בתוך לחם" )במקום לאכול לחם עם ממרח וכדו'(‪.‬‬
‫‪ ‬קושי בקריאה‪ :‬בדיון על כשרות תפילין מובא‪" :‬ראמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי איפסיקא ליה כרעא דוי"ו‬
‫רג ה' כל בכור בארץ מצרים' )שמות יג טו(‪,‬‬
‫רג' בניקבא ]‪ -‬נמחק החלק התחתון של רגל האות וי"ו במילה 'ו ַי ַהֲ ֹ‬
‫ד'ו ַי ַהֲ ֹ‬
‫בא ילד[ דלא חכים ולא טפש‪ ,‬אי‬
‫עד שדמתה לאות יו"ד[‪ ,‬אתא לקמיה דרבי זירא‪ ,‬אמר ליה‪ :‬זיל אייתי ינוקא ]= לך‪ ,‬הֲ ֵ‬
‫רג' הוא ופסול"‪) .‬מנחות כט ע"ב(‪ .‬ורש"י מפרש שם‪" :‬דלא חכים ‪ -‬דאי חכים‬
‫רג' ‪ -‬כשר‪ ,‬אי לא ‪' -‬י ֵהָ ֵ‬
‫קרי ליה 'ו ַי ַהֲ ֹ‬
‫רג‪ .‬לא טפש ‪ -‬שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה"‪.‬‬
‫רג כלפי מעלה ואומר ו ַי ַהֲ ֹ‬
‫מבין שמחרף הוא לומר י ֵהָ ֵ‬
‫על כך מסביר ד"ר מלמד‪" :‬ילד חכם קורא קריאה תבניתית ומשלימה‪ ,‬ומתוך שמבין העניין אינו ער לשינויים צורניים‬
‫אשר לגביו אינם משמעותיים לצורך הבנת העניין‪ ,‬ואילו הטיפש רואה רק את האות במימד הצורני שלה אך מתקשה‬
‫בפענוח הסמל הגרפי ובהמרתו לתוכן משמעותי" )מלמד‪ .(44 ,2002 ,‬אך לעניות דעתי‪ ,‬מפירוש רש"י הנ"ל נראה‬
 ‫את‬
‫קח ֶ‬
‫רים‪ ,‬ו ָאֶ ַ‬
‫ח ִ‬
‫הים אֲ ֵ‬
‫ל ִ‬
‫בדו אֱ ֹ‬
‫ע ְ‬
‫נחור‪ ,‬ו ַי ַ ַ‬
‫בי ָ‬
‫הם ו ַאֲ ִ‬
‫בי אבְר ָ ָ‬
‫רח אֲ ִ‬
‫לם‪ ,‬תֶ ַ‬
‫מעו ָ‬
‫כם ֵ‬
‫תי ֶ‬
‫אבו ֵ‬
‫ֲ‬
‫תן לו‬
‫רעו‪ ,‬ו ָאֶ ֵ‬
‫את ז ַ ְ‬
‫בה ֶ‬
‫ען‪ָ ,‬ואר ְ ֶ‬
‫רץ כ ְנ ָ ַ‬
‫כל אֶ ֶ‬
‫הר ָואולֵך ְ אותו בְ ָ‬
‫בר הַנ ָ ָ‬
‫ע ֶ‬
‫מ ֵ‬
‫הם ֵ‬
‫את אבְר ָ ָ‬
‫כם ֶ‬
‫בי ֶ‬
‫אֲ ִ‬
‫שת אותו‪,‬‬
‫עיר לָר ֶ ֶ‬
‫ש ִ‬
‫הר ֵ‬
‫את ַ‬
‫שו ֶ‬
‫ע ָ‬
‫תן לְ ֵ‬
‫שו‪ ,‬ו ָאֶ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫את ֵ‬
‫קב ו ְ ֶ‬
‫ע ֹ‬
‫את י ַ ֲ‬
‫חק ֶ‬
‫ליצ ְ ָ‬
‫תן ְ‬
‫חק‪ ,‬ו ָאֶ ֵ‬
‫את יצ ְ ָ‬
‫ֶ‬
‫רים‪:‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫רדו ִ‬
‫ניו י ָ ְ‬
‫קב ובָ ָ‬
‫ע ֹ‬
‫ו ְי ַ ֲ‬

‫ברוך ְ הוא‪,‬‬
‫אל‪ָ ,‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫לי ִ ְ‬
‫חתו ְ‬
‫ט ָ‬
‫הב ְ ָ‬
‫מר ַ‬
‫ברוך ְ שו ֵ‬
‫ָ‬

‫שלא כהסבר ד"ר מלמד‪ .‬רש"י מפרש‪ ,‬שטיפש הוא מי שמסוגל לקרוא בדיוק את מה שלימדוהו )כולל המרת סמל‬
‫דמות אות שלא למד עליה לאות שלמד עליה‪ ,‬ולכן כשיראה אות‬
‫גרפי לתוכן משמעותי(‪ ,‬אלא שחסרה לו היכולת לְ ַ‬
‫שגובהה ממוצע בין יו"ד לוי"ו ‪ -‬לא יוכל לקרוא אותה‪ .‬לפיכך נראה שאין בעיה זו מצומצמת בקריאה בלבד‪ ,‬אלא‬
‫דמות דבר שלא למד לדבר שלמד‪ ,‬כלומר איננו יכול ליישם את החכמה שרכש‪.‬‬
‫כללית‪ :‬הטיפש חסר יכולת לְ ַ‬
‫‪ ‬סף תיסכול נמוך‪" ,‬היעדר אסטרטגיות למידה יעילות‪ ,‬כמו אירגון זמן‪ ,‬אירגון קשב‪ ,‬חלוקה נכונה של כמויות חומרי‬
‫למידה‪" :"...‬ר' חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר‪ ,‬מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו‪ ,‬מי שפקח‬
‫מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה; כך מי שטיפש אומר מי יכול‬
‫ללמוד את התורה? נזיקין ל' פרקים‪ ,‬כלים ל' פרקים! מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום‪ ,‬שני הלכות‬
‫למחר‪ ,‬עד שאני שונה את כל התורה כולה…" )ויקרא רבה פרשה יט ב(‪.‬‬
‫‪ ‬חוסר פרגמטיקה‪" :‬אילו נתן הקב"ה חכמה לטפשים‪ ,‬היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי‬
‫מרחצאות‪ ,‬אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬הוי‪' :‬יהיב חכמתא‬
‫לחכימין ומנדעא לידעי בינה' )דניאל ב כא(" )קהלת רבה פרשה א ה(‪.‬‬
‫‪ ‬אגוצנטריות‪" :‬טפשא סבר דכל עמא טפשין כוותיה והוא לא ידע דהוא טפשא וכל עמא חכימין" )קהלת רבה פרשה י‬
‫א(‪.‬‬
‫‪38‬‬

‫כלי יקר שמות פרק יב פסוק כו‬

‫והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם‪ .‬בהגדה של פסח מסיק שהפסוק זה מדבר בבן הרשע‬
‫האומר דרך לעג מה העבודה הזאת מלשון מה אנוש‪ ,‬ומסיק שם אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה'‬
‫לי בצאתי ממצרים )שמות יג ח( לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל‪ .‬ומקשים על זה למה לא זכר תשובתו בצדו‬
‫שנאמר בתורה )פסוק כז( ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'‪ .‬ולקח לו תשובה מן פסוק שאינו סמוך לו בתורה‪ ,‬ועוד‬
‫שכבר נדרש פסוק זה על מי שאינו יודע לשאול ואצלו לא דייק לי ולא לו‪ ,‬ואיך ידרוש מן פסוק אחד ב' תשובות‬
‫הפכיות‪ ,‬ומהרי"א נתעורר על קושיות אלו בספר זבח פסח שלו ונכנס בדוחקים גדולים ותירוצים שאינן מתישבים על‬
‫הלב‪ ,‬ועתה פקח עיניך וראה כי הנני מפרש כל סיפור של הארבע בנים אשר בהם דברה התורה באופן שיותרו כל‬
‫הספיקות והשאלות אשר הקשה מהרי"א‪ ,‬וראיתי להתיר ספיקות הנזכרים בתשובת בן הרשע בג' דרכים שונות‪.‬‬
‫דרך ראשון הוא‪ ,‬שפסוק ואמרתם זבח פסח וגו' אינו נקשר עם פסוק שלמעלה כלל והוא מילתא באפי נפשיה‪,‬‬
‫והראיה על זה כי היה לו לומר ואמרתם אליהם זבח פסח הוא‪ ,‬כדרך שהזכיר בתשובת כל הבנים והגדת לבנך‪ ,‬ואמרת‬
‫אליו‪ ,‬ולמה שינה כאן וכתב ואמרתם זבח פסח ולא פירש למי יאמר‪ ,‬ועוד קשה למה אמר בכ"מ על הפסח ועבדת את‬
‫העבודה )יג ה( וכאן אמר ושמרתם את העבודה‪ ,‬ועוד קשה שבכ"מ קרא הבנים בלשון יחיד כי להלן נאמר )יג ח(‬
‫והגדת לבנך‪ ,‬ובבן התם אמר )שם יד( והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת‪ .‬ובבן החכם נאמר בפר' ואתחנן )ו כ( כי‬
‫ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת‪ .‬וכאן אמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים‪.‬‬
‫אלא ודאי שכאן מדבר‪ ,‬בזמן שיקומו הרבה בנים סוררים ויחשבו להרוס פינת עבודה זו ולהשבית את העם ממלאכת‬
‫עבודת הש"י‪ ,‬ובעבור אותם המהרסים צריכה העבודה שימור ביותר‪ ,‬ועל אותו דור סורר אמר ושמרתם את העבודה‬
‫הזאת תשמרו אותה שלא תהרס‪ ,‬ואח"כ ביאר באיזו זמן צריכה העבודה שימור‪ ,‬על זה אמר והיה כי יאמרו אליכם‬
 ‫בין‬
‫רית ֵ‬
‫בינו בִבְ ִ‬
‫הם א ִ‬
‫לאבְר ָ ָ‬
‫מר ְ‬
‫שא ַ‬
‫מה‪ֶ 50‬‬
‫עשות כ ְ ָ‬
‫קץ‪ ,‬לַ ֲ‬
‫את הַ ֵ‬
‫שב ֶ‬
‫ח ַׁ‬
‫ברוך ְ הוא ִ‬
‫קדוש ָ‬
‫שה ַ ָ‬
‫ֶ‬
‫בדום‬
‫ע ָ‬
‫הם ו ַ ֲ‬
‫לא לָ ֶ‬
‫רץ ֹ‬
‫עך ָ בְאֶ ֶ‬
‫גר יהְֶיה ז ַר ְ ֲ‬
‫כי ֵ‬
‫דע ִ‬
‫ע תֵ ַ‬
‫ד ַ‬
‫רם י ָ ֹ‬
‫לאבְ ָ‬
‫מר ְ‬
‫מר‪ ,‬ו ַֹיא ֶ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫רים‪ֶ ,‬‬
‫הַבְתָ ִ‬
‫רכוש‬
‫צאו בִ ְ‬
‫כן י ֵ ְ‬
‫רי ֵ‬
‫ח ֵ‬
‫כי ְוא ֲ‬
‫דן אֹנ ִ‬
‫בדו ָ‬
‫ע ֹ‬
‫שר י ַ ֲ‬
‫הגוי אֲ ֶ‬
‫את ַ‬
‫גם ֶ‬
‫נה‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫ש ָ‬
‫מאות ָ‬
‫בע ֵ‬
‫תם אר ְ ַ‬
‫א ָ‬
‫ענו ֹ‬
‫וְ ִ‬
‫גדול‪:‬‬
‫ָ‬

‫מכסה את המצות ומגביה את הכוס‪ ,‬ואומר‪:‬‬

‫בניכם מה העבודה הזאת לכם‪ ,‬ר"ל והיה צורך זה השימור באותו זמן כי יקומו בניכם בנים משחיתים ויאמרו דרך לעג‬
‫מה העבודה הזאת לכם כי בלעגי שפה ידברו אל העם הזה כדי להשביתם ממלאכת עבודת ה'‪ ,‬ועל אותו זמן אמר‬
‫ושמרתם את העבודה‪ ,‬כי אז היא צריכה שימור ביותר לעמוד כנגד המלעיגים‪ ,‬ולכך נקט בניכם לשון רבים כי בעבור‬
‫איזה יחיד המלעיג אינה צריכה שימור כל כך כי בטלה דעתו אצל כל אדם‪ ,‬ולפי זה פסוק ראשון אינו נקשר עם‬
‫הפסוק שאחריו‪.‬‬
‫ומה שנאמר אחר כך‪ ,‬ואמרתם זבח פסח הוא לה'‪ .‬מלתא באפי נפשיה הוא לפי שאמר רשב"ג כל מי שלא אמר ג'‬
‫דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור‪ ,‬ומנא ליה לרשב"ג לומר כן שנוסף על עשיית המצות‬
‫בפועל חייב הוא לומר ולספר בפה מענינם‪ ,‬ודאי למד זה מן פסוק ואמרתם זבח פסח הוא וגו'‪ ,‬שהוא צווי על האמירה‬
‫בפה נוסף על העשיה‪ ,‬ועדיין לא הוזכר שיהיה חוב לספר בפה ענין מצה ומרור כי בפסוק זה לא נזכר כ"א זבח פסח‪,‬‬
‫ע"כ נאמר אח"כ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ודרש בעל ההגדה בעבור זה‪,‬‬
‫לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך‪ ,‬וקשה על זה למה לא הזכיר גם הפסח ולומר בשעה שיש‬
‫פסח מצה ומרור מונחים לפניך‪ ,‬אלא ודאי לפי שכבר הזכיר חוב האמירה בפה מענין הפסח בפסוק ואמרתם זבח פסח‬
‫היא‪ ,‬אבל מענין מצה ומרור לא הזכיר עדיין שחייב לספר בפה אף אם לא ישאל שום אדם עליהם‪ ,‬וא"כ פסוק והגדת‬
‫לבנך מדבר במצה ומרור לחוד שחייב לספרם בפה בפני בני ביתו אף אם לא ישאלוהו כלום‪,‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬לא הוזכר בתורה עדיין שום תשובה לרשע רע האומר בלעגי שפה מה העבודה הזאת לכם‪ ,‬ודעת בעל ההגדה‬
‫שפסוק והגדת לבנך הוא תשובה לבן הרשע ולבן שאינו יודע לשאול‪ ,‬כי קשה על דברי בעל ההגדה שדרש פסוק זה‬
‫על מי שאינו יודע לשאול מנא ליה לומר שהבן שותק מחמת שאינו יודע לשאול‪ ,‬שמא הוא שותק מחמת שהוא רשע‬
‫גמור ואינו רוצה אפילו לדבר ממצוה זו כי כל כך היא בזויה בעיניו‪ ,‬וכך הקשה גם מהרי"א אבל לא תירץ כלום כי‬
‫התשובה שנאמרה בתורה אינה ראיה כלל על מחשבת הבן כי מי יודע מחשבתו אם לעקל אם לעקלקלות )סנהדרין‬
‫כו( והתורה אין בידה להגיד לנו נבואה כזו לומר לפני השי"ת גלוי מחשבתו כ"א לפניו ית' גלוי‪ ,‬מ"מ אנחנו לא נדע‬
‫ולפנינו מי גלוי וכי מלתא דפסיקא הוא שכל שותק היינו לפי שאינו יודע לשאול‪.‬‬
‫ע"כ לבי אומר שלא זו הדרך‪ ,‬אלא כך ביאור הענין לפי שדיוק זה לי ולא לו אינו מובן מלשון לי‪ ,‬והדיוק תלוי בדעת‬
‫הבן היושב לפניו כי אם זה הבן השותק רשע הוא והעבודה אינה נחשבת לכלום בעיניו אז שפיר מדויק לי ולא לו‪ ,‬לפי‬
‫שאומר לו שבעבור עבודה זו עשה ה' לי בצאתי ממצרים כל הגדולות וכל הנוראות‪ ,‬ומשמע מזה שאילו לא הייתי‬
‫מתעסק בעבודה זו עדיין לא הייתי נגאל‪ ,‬וכן בן זה הרשע ודאי אלו היה שם לא היה רוצה לעבוד עבודה זו ואז בהכרח‬
‫לא היה נגאל‪ ,‬אבל אם זה הבן השותק אינו יודע לשאול ואין העבודה בזויה עליו א"כ מאן יימר שאילו היה שם לא היה‬
‫עובד עבודה זו‪ ,‬מסתמא אילו היה שם היה עובד גם הוא אותה עבודה ובלי ספק היה נגאל גם הוא‪ ,‬ולא ידוייק כנגדו לי‬
‫ולא לו כי לשון לי אינו דיוק כלל מצד עצמו כי האב הוצרך לומר אל הבן לשון לי‪ ,‬כי הבן לא היה באותו דור ואיך‬
‫יאמר עשה ה' לנו‪ ,‬אבל הדיוק בא מדעת הבן אם הוא מאמין בעבודה זו שיש בה ממש או לא‪ ,‬כי אם אינו מאמין בה אז‬
‫ודאי לא היה מתעסק בה אילו היה שם‪ ,‬ואז בהכרח לא היה נגאל שהרי בעבודה זו עשה ה' לי בצאתי ממצרים היציאה‬
‫ושאר גדולות‪ ,‬ומי שלא היה מתעסק בה לא היה נגאל‪ ,‬אבל אם הבן מאמין בעבודה זולת שאין בו דעת לשאול ודאי‬
‫אלו היה שם היה מתעסק גם הוא בעבודה זו והיה נגאל גם הוא‪ ,‬ואמרה התורה אם יקרה מקרה שבנך ישב לפניך‬
‫וישים יד לפה ולא ישאלך כלום ויהיה הדבר בספק אצלך אם הוא שותק בעבור שאינו יודע לשאול או בעבור שהוא‬
 ‫לנו‪,‬‬
‫תינו ו ְ ָ‬
‫אבו ֵ‬
‫לַ ֲ‬ ‫דה‬
‫מ ָ‬
‫ע ְ‬
‫ש ָ‬
‫ֶ‬ ‫היא‬
‫וְ ִ‬
‫‪51‬‬

‫תנו‪,‬‬
‫כלו ֵ‬
‫לינו לְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫מד ָ‬
‫ע ַ‬
‫בד ָ‬
‫חד בִלְ ַ‬
‫לא אֶ ָ‬
‫ש ֹ‬
‫ֶ‬
‫כל דור ָודור‬
‫שבְ ָ‬
‫לא ֶ‬
‫אֶ ָ‬
‫תנו‪,‬‬
‫כלו ֵ‬
‫לינו לְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫דים ָ‬
‫מ ִ‬
‫עו ְ‬
‫דם‪:‬‬
‫מי ָ ָ‬
‫לנו ִ‬
‫צי ֵ‬
‫מ ִ‬
‫ברוך ְ הוא ַ‬
‫קדוש ָ‬
‫ו ְהַ ָ‬

‫רשע רע‪ ,‬הנה כדי לצאת מידי מבוכה זו‪ ,‬צא תאמר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים‪ ,‬ואז ממ"נ אתה יוצא ידי‬
‫חובתך כי אם הוא רשע בלב אז הקהית את שיניו באמרך עשה ה' לי‪ ,‬כי מאחר שאינו מודה בעבודה אז יובן לי ולא לו‪,‬‬
‫ואם אינו רשע אך שאינו יודע לשאול אז אמור לו פסוק זה ולא יובן ממנו לי ולא לו שהרי אילו היה שם ודאי היה גם‬
‫הוא עוסק בעבודה זו‪.‬‬
‫ומטעם זה שינה כאן לומר והגדת לבנך‪ .‬ולא נאמר ואמרת או ודברת‪ ,‬אלא לפי שלשון הגדה משמש דבר וחלופו‪,‬‬
‫משמש לשון דברים קשים כגידין כמו שפירש"י על פסוק ותגיד לבני ישראל )שמות יט ג(‪ ,‬אע"פ שבעבור היו"ד פירש‬
‫כן מ"מ אף בלא יו"ד משמעותו דברים קשים כגידין‪ ,‬ומשמש גם לשון רכה כארז"ל פרק אין דורשין )חגיגה יד( אגדה‬
‫שמושכין לבו של אדם כמים‪ ,‬וכן משמע פרק ר"ע )שבת פז( כי שם דרשו פסוק ויגד משה )שמות יט ט( שהוא משמע‬
‫לתרי אפי‪ ,‬ע"כ נאמר כאן לשון והגדת לבנך שאם הוא אינו יודע לשאול אזי תמשוך לבו לעבודת השי"ת‪ ,‬כמ"ש משכו‬
‫וקחו לכם צאן ר"ל משכו לב בניכם לעבודת ה'‪ ,‬וכן אגדה לשון משיכה כאמור ע"י דברים רכים‪ ,‬ואם הוא רשע בלב‬
‫אזי בדברים אלה תאכילהו דברים קשים כגידין המקהים שיני האדם‪ ,‬לפי שיבין מדבריך לי ולא לו‪ ,‬ומכאן למד בעל‬
‫ההגדה לומר ואף אתה הקהה את שיניו כו'‪ ,‬ולמד תשובה לבן הרשע מן פסוק והגדת לבנך שאם אמרה התורה לדבר‬
‫כן אל הבן השותק מספק שמא רשע הוא כל שכן )שתשוב( ]שתשיב[ כן אל הבן הרשע האומר בפה מלא דרך לעג‬
‫מה העבודה הזאת לכם‪ ,‬ופירוש זה יקר הוא‪ ,‬והנה מקום אתי לבאר זה עוד בדרכים שונות והמעיין יבחר מהם הטוב‬
‫בעיניו‪.‬‬
‫דרך שני הוא‪ ,‬להפיס דעת רוב מפרשי התורה הסוברים שהפסוק ואמרתם זבח פסח הוא נקשר עם פסוק שלפניו‪,‬‬
‫והוא תשובה לבן הרשע ולסוררים אשר יבקשו להרס פנת העבודה בדרך שנתבאר למעלה‪ ,‬ונוכל לומר שכוונת‬
‫המגיד לומר שתשיב לבן הרשע תשובתו שבצדו והוא פסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה'‪ ,‬כי כל המובן מן פסוק בעבור‬
‫זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים מובן גם מן פסוק זה‪ ,‬כי הרשע אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו‪ ,‬כי הוא סובר‬
‫שאין ממש בעבודה זו ואינה כי אם לכם להנאתכם כי אתם האוכלים והשותים‪ ,‬ואמרתם אליו זבח פסח היא לה' ולא‬
‫לנו‪ ,‬והמופת על זה אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל‪ ,‬ואיך תאמר שאין בה ממש הרי‬
‫כל מי שהיה מתעסק בעבודה זו ניצול מן הנגף‪ ,‬והמצרים שלא עסקו בעבודה זו נגופו ואת בתינו הציל בעבור עבודה‬
‫זו‪ ,‬ומפסוק זה הוציא דיוק לי ולא לו לפי שהרשע מודה שאילו היה שם לא היה עובד עבודה זו וא"כ ודאי לא היה נגאל‬
‫אלא היה נגוף עם המצרים שלא היו עסוקים בעבודה זו והיו נגופים‪ ,‬ומ"ש ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי אין הפירוש‬
‫שיאמר לו אותו פסוק הנאמר על מי שאינו יודע לשאול‪ ,‬אלא כוונתו להשיב לו כצורתו פסוק ואמרתם זבח פסח הוא‬
‫לה'‪ ,‬ומה שלא הביא הפסוק כהוויתו לפי שהוסיף לומר ואף אתה הקהה את שיניו ועדיין לא פירש מה הדבר המקהה‬
‫שיניו‪ ,‬ע"כ עשה פירוש על פסוק ואמרתם זבח פסח הוא ואמר שמן פסוק זה יובן שבעבור זה הפסח עשה ה' לי‬
‫בצאתי ממצרים והצילנו מן הנגף‪ ,‬וממילא יבין הרשע לי ולא לו כי אילו היה שם ודאי לא היה עובד העבודה ואז לא‬
‫היה נגאל אלא היה נגוף עם המצרים ובזה יקהה את שיניו‪.‬‬
‫ומ"ש לשון אף לומר ואף אתה הקהה את שיניו‪ .‬לפי שאמרו רז"ל )סדר עולם( שכאשר קשרו ישראל את‬
‫הטלה בכרעי המטה היו שיני המצרים קהות לפי שגם המצריים היו מלעיגים על מצוה זו כי חשבו שהכל תלוי במזל‬
‫טלה וזו היא דעת רשע זה ומיד כאשר רשע זה רואה את ישראל עסוקים במצוה זו אז שיניו קהות מעצמו‪ ,‬כמ"ש‬
‫)תהלים קיב י( רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס‪ .‬ונוסף על קהיית שיניו שכבר קהו מעצמם אף אתה תוסף להקהות‬
 ‫על‬
‫לא ַ‬
‫זר אֶ ָ‬
‫לא ג ָ ַ‬
‫עה ֹ‬
‫שפַר ְ ֹ‬
‫בינו‪ֶ ,‬‬
‫קב א ִ‬
‫ע ֹ‬
‫עשות לְי ַ ֲ‬
‫מי לַ ֲ‬
‫בן הָאֲר ַ ִ‬
‫קש לָ ָ‬
‫מה בִ ֵ‬
‫מד ַ‬
‫צא ולְ ַ‬
‫ֵ‬
‫מר‪:52‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫כל ֶ‬
‫את הַ ֹ‬
‫עקור ֶ‬
‫קש לַ ֲ‬
‫בן בִ ֵ‬
‫רים ו ְלָ ָ‬
‫הַז ְכ ָ ִ‬
‫רב‪:‬‬
‫עצום ו ָ ָ‬
‫גדול ָ‬
‫לגוי ָ‬
‫שם ְ‬
‫הי ָ‬
‫עט‪ ,‬ו ַי ְ ִ‬
‫מ ָ‬
‫תי ְ‬
‫מ ֵ‬
‫שם בִ ְ‬
‫גר ָ‬
‫מה ו ַי ָ ָ‬
‫מצ ְר ַי ְ ָ‬
‫רד ִ‬
‫בי ו ַי ֵ ֶ‬
‫בד א ִ‬
‫א ֵ‬
‫מי ֹ‬
‫‪53‬אֲר ַ ִ‬
‫דבור‪:54‬‬
‫פי הַ ִ‬
‫על ִ‬
‫מה ‪ -‬אנוס ַ‬
‫מצ ְר ַי ְ ָ‬
‫רד ִ‬
‫ו ַי ֵ ֶ‬
‫מר‪,‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫שם‪ֶ ,‬‬
‫לגור ָ‬
‫לא ָ‬
‫רים אֶ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ע בְ ִ‬
‫ק ַ‬
‫שת ַ ֵ‬
‫בינו לְהִ ְ‬
‫קב א ִ‬
‫ע ֹ‬
‫רד י ַ ֲ‬
‫לא י ָ ַ‬
‫ש ֹ‬
‫מד ֶ‬
‫מל ַ ֵ‬
‫שם ‪ְ -‬‬
‫גר ָ‬
‫ו ַי ָ ָ‬
‫עב‬
‫בד הָר ָ ָ‬
‫כי כ ָ ֵ‬
‫דיך ָ ִ‬
‫עבָ ֶ‬
‫שר לַ ֲ‬
‫צאן אֲ ֶ‬
‫עה לַ ֹ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫אין ִ‬
‫כי ֵ‬
‫באנו ִ‬
‫רץ ָ‬
‫בא ֶ‬
‫לגור ָ‬
‫עה ָ‬
‫אל פַר ְ ֹ‬
‫מרו ֶ‬
‫ו ַֹיא ְ‬
‫שן‪:‬‬
‫רץ ֹג ֶ‬
‫דיך ָ בְאֶ ֶ‬
‫עבָ ֶ‬
‫נא ֲ‬
‫שבו ָ‬
‫תה י ֵ ְ‬
‫ע ָ‬
‫ען‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫רץ כ ְנ ָ ַ‬
‫בְאֶ ֶ‬
‫שיניו ואמור לו פירוש על פסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה' שיובן ממנו בעבור זה עשה ה' לי ולא לו כו'‪ ,‬ואילו היה‬
‫מביא לו הפסוק כהוויתו אולי לא היה הרשע מבין ממנו פירוש זה המקהה את שיניו‪ ,‬אבל פסוק הנאמר בסמוך והגדת‬
‫לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי‪ .‬אע"פ ששם נאמר לי בהדיא מ"מ אין לדקדק ממנו לי ולא לו לפי‬
‫שלשון לי אינו דיוק כלל כי איך יאמר האב אל הבן עשה ה' לנו והבן לא היה שמה בשעת היציאה ממצרים‪ ,‬ע"כ‬
‫הוצרך האב לומר לי‪ ,‬וגם אין לדייק לי ולא לו לפי שאילו היה שם לא היה עובד עבודה זו‪ ,‬כי מאן יימר לן שלא היה‬
‫עובד העבודה מסתמא היה עובדה גם הוא והיה נגאל עם כל אחיו בני ישראל‪ ,‬אבל בפסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה'‬
‫מובן שפיר שפירוש המקרא לי ולא לו כי שם ביאר בהדיא שהעוסקים בעבודה נצולו מן הנגף והמצריים שלא עסקו‬
‫בה נגופו‪ ,‬וא"כ רשע זה אשר בלעגי שפה מדבר מה העבודה הזאת לכם ולא לו והוציא את עצמו מן הכלל‪ ,‬ודאי אילו‬
‫היה שם לא היה עובד עבודה זו ואז בהכרח לא היה נגאל אלא נגוף עם המצריים‪ ,‬וזה דקדוק נכון ויקר‪.‬‬
‫דרך שלישי הוא‪ ,‬להפיס דעת מפרשי התורה והאגדה הסוברים שדעת בעל ההגדה להשיב לרשע פסוק בעבור זה‬
‫עשה ה' לי הנדרש על מי שאינו יודע לשאול‪ ,‬ודעת בעל ההגדה שכתבה התורה שני תשובות לבן הרשע‪ ,‬תשובה‬
‫אחת היא‪ ,‬הנאמרת בצדו בפסוק ואמרתם זבח פסח הוא לה'‪ .‬תשובה שניה היא‪ ,‬הרמוזה בפסוק והגדת לבנך ביום‬
‫ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי וגו'‪ .‬ודעתו לומר שבפסוק והגדת לבנך תשובה לבן הרשע ולמי שאינו יודע לשאול‬
‫וראיתו ממה שלא נאמר ואמרת או ודברת‪ ,‬לפי שאמירה רכה וכל דבור קשה‪ ,‬ולשון הגדה ממוצע וכולל לשון דברים‬
‫קשים כגידין המקהים שיני האדם‪ ,‬ודברים רכים המושכים לבו של אדם‪ ,‬כמבואר בדרך ראשון למעלה‪ ,‬וזה רמז‬
‫שרצה הכתוב שהאב יאמר פסוק זה לשני בנים הן לבן זה שאינו יודע לשאול להגיד ולמשוך לבו לעבודת הש"י כמ"ש‬
‫משכו וקחו וגו' ולומר לו בעבור זה עשה ה' לי וגו'‪ ,‬וכבר אמרנו למעלה שלבן זה שאינו יודע לשאול אין דיוק כלל‬
‫מלשון לי לומר לי ולא לו‪ ,‬רק לבן סורר תגיד דברים קשים כגידין וע"י שתאכילהו דברים קשים כגידין תקהה את‬
‫שיניו ותאמר לו ג"כ פסוק זה בעבור זה עשה ה' לי‪ ,‬ומדוייק שפיר אצלו לי ולא לו לפי שאילו היה שם לא היה עובד‬
‫עבודה זו ואז ודאי לא היה נגאל שהרי גם לי לא עשה ה' כי אם בעבור זה‪ ,‬ואילו נכתב פסוק זה לבן שאינו יודע‬
‫לשאול לבד היה לו לומר ואמרת אמירה רכה‪ ,‬ואילו לא נכתב כ"א לבן הרשע לבד היה לו לומר ודברת דבור קשה‪,‬‬
‫ועוד שלא נסמך פסוק זה ללעגו ובוזו של דברי הרשע‪ ,‬אלא כתב והגדת ששניהם במשמע כאמור‪.‬‬
‫ודעת התורה‪ ,‬לנסות תחילה את הרשע אם הוא אפשרי למשוך אותו לעבודת הש"י בדברים רכים‪ ,‬וזו היא התשובה‬
‫שבצדו ואמרתם זבח פסח הוא לה'‪ ,‬ומלת ואמרתם היינו אמירה רכה כי בפסוק זה לא משמע לי ולא לו שהרי לא‬
‫נכתב בפסוק זה לשון לי בהדיא‪ ,‬ואם יקשה ערפו ולא ישמע לקול מלחשים אז והגדת לבנך להאכילו דברים קשים‬
‫כגידים להקהות בהם שיניו ולומר לו בעבור זה עשה ה' לי לי ולא לו‪ ,‬וזה"ש משכו וקחו‪ .‬משכו לשון אגדה שתמשכו‬
‫בתחילה בדברים רכים את ישראל לעבודת הפסח‪ ,‬ואם לא ישמעו אז וקחו קיחה בידים בעל כרחם‪ ,‬ודברים קשים‬
‫דומים לכפיה בידים ממש דהיינו קיחה‪.‬‬
‫ומה שלא הזכיר בעל ההגדה‪ ,‬התשובה שנאמר בצדו ואמרתם זבח פסח הוא‪ ,‬יכול להיות שרמזה במה שאמר ואף‬
‫אתה הקהה את שיניו‪ ,‬מהו לשון אף‪ ,‬אלא שר"ל כי זה אין אני צריך לומר שתשיב לו תשובה שבצדו כי פשוט הוא‬
‫שודאי תשיב לו אותה תשובה‪ ,‬אלא אף זו ר"ל אף תשובה שניה המדברת מענין קיהוי שיני הרשע אף אותה תשובה‬
‫תשיב לו אם לא יוסר בתשובה ראשונה‪ ,‬וא"כ רמז במלת אף גם התשובה שבצדו בדרך לא זו אף זו‪ ,‬כי לכך כתבה‬
‫התורה שני תשובות לבן הרשע אחת רכה ואחת קשה‪ ,‬ואמר בעל ההגדה לא תגור מפני הרשע ונוסף על תשובה‬
 ‫מך ָ ה'‬
‫ש ְ‬
‫תה ָ‬
‫ע ָ‬
‫מה ו ְ ַ‬
‫מצ ְר ָי ְ ָ‬
‫תיך ָ ִ‬
‫אבו ֶ‬
‫רדו ֲ‬
‫פש י ָ ְ‬
‫עים נ ֶ ֶ‬
‫שבְ ִ‬
‫מר‪ ,‬בְ ִ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫עט ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫מ ָ‬
‫תי ְ‬
‫מ ֵ‬
‫בִ ְ‬
‫לרוב‪:‬‬
‫מים ָ‬
‫ש ַ‬
‫בי הַ ׁ ָ‬
‫ככוכ ְ ֵ‬
‫היך ָ ְ‬
‫ל ֶ‬
‫אֱ ֹ‬
‫שם‪:‬‬
‫נים‪ָ 55‬‬
‫מצ ֻי ָ ִ‬
‫אל ְ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫היו י ְ‬
‫ש ָ‬
‫מד ֶ‬
‫מל ַ ֵ‬
‫לגוי ‪ְ -‬‬
‫שם ְ‬
‫הי ָ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לא‬
‫מ ֵ‬
‫אד ו ַתִ ָ‬
‫מ ֹ‬
‫אד ְ‬
‫מ ֹ‬
‫צמו בִ ְ‬
‫ע ְ‬
‫רבו ו ַי ַ ַ‬
‫רצו ו ַי ִ ְ‬
‫ש ְ‬
‫פרו ו ַי ִ ְ‬
‫אל ָ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫מר‪ ,‬ובְ ֵ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫עצום ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫גדול ָ‬
‫ָ‬
‫תם‪:‬‬
‫א ָ‬
‫רץ ֹ‬
‫הא ֶ‬
‫ָ‬

‫הרכה הראשונה תשיב לו אף תשובה שניה זו להקהות בה שיניו‪ ,‬ואל תתמה על החפץ שפסוק אחד יהיה נדרש בשני‬
‫אופנים סותרים כי כבר אמרנו שאין הדיוק בא ממלת לי‪ ,‬ועיקר הדיוק תלוי בין עובד אלהים לאשר לא עבדו‪ ,‬ע"כ‬
‫לרשע רע שלא עבדו מדוייק לי ולא לו‪ ,‬אבל הבן שאינו יודע לשאול אילו היה שם היה עובדו על כן אין דיוק לי ולא לו‬
‫שייך אצלו‪ ,‬ואילו היה שם היה נגאל גם הוא‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫ר' דורון יעקב‪ :‬על דברי החכם 'אתכם'‪ .‬ידועה גרסת ירושלמי 'אותנו'‪.‬‬
‫אפ"ר‪ :‬ולא "אותכם" )אף שהוכשר לבוא בקהל ביהושע כ"ד!(‬
‫‪40‬‬
‫כהלכות )נוס' תימן(‬
‫‪41‬‬
‫אפיקומן – איך מנקדים? מה פרושה ביונית?‬
‫פירוש ר"ח אלבק!‬
‫‪‬ערבי פסחים‪ ,‬פירוש תפא"י‪ ,‬בועז‪ ,‬סק"ג!‬
‫יסטרוב‪Epiqoman :‬‬
‫ע"ע רש"י פסחים פה‪:‬‬

‫מקור המלה ומשמעותה‪' :‬המעין'‪ ,‬ניסן תשל"ב‪ ,‬רד"צ הופמן להגדה של פסח‬ ‫‪‬‬
‫יעלו"י‪ :‬ראיתי דבר מעניין בהגדה של פסח 'תורת חיים' )הוצ' מוסד הר"ק( יש שם את פירוש הרשב"ץ‬
‫מן )כמו אמן וכדומה( ומכיון שהוא‬
‫להגדה של פסח‪ ,‬והוא פותח אותו בחרוזים המסתיימים בהברה ֵ‬
‫מן בצירי המ"ם‪ .‬בהגהות שם‬
‫חורז שם גם את מילת אפיקומן – הרי רואים שהוא היה אומר אפיקו ֵ‬
‫כתוב שכך אומרים עד היום חלק מעדות המזרח‪ ,‬ידוע לכם דבר כזה?‬
‫מר‪ ,‬עד שלמדו מהאשכנזים ולא‬
‫מא ֹ‬
‫ש ֶ‬
‫כמדומה שכך מנקדים כל עדות המזרח בדומה ל ֶ‬
‫לטיבותא‪.‬‬
‫יש להוסיף שלשיטה זו‪ ,‬הגיית המילה היא מלעיל‪ ,‬וגם זה לא כמנהג המקובל ע"י הגננת‪...‬כ‬

‫‪ .‬בפתח‪ ,‬פ"א דגושה‪ .‬חירק‬ ‫מן‬

‫ידוע גם ידוע‪ .‬ושוב‪ ,‬בהגדת פראג )רפ"ז לפ"ק‪ ,‬עמ' ‪ (11‬המנקד‪ :‬אפיקו ֶ‬
‫‪) .‬אולי אף סגול‪ .‬הנק' התחתית על ציור‪ ...‬אך‬ ‫מן‬
‫קו ֵ‬
‫פי ֹ‬
‫א ִ‬
‫אינו נראה‪ ,‬חולם‪ ,‬מ"ם סגולה! ובסרייבו‪ֲ :‬‬
‫בודאי לא בקמץ‪ (.‬מי"ד‪.‬‬

‫ריעב"ץ‪" ,‬עזר אור"‪ ,‬התפרסם ב‪:‬המעין‪ ,‬ניסן תשל"ג‪:‬‬

‫> תמונה ‪<2‬‬
‫‪42‬‬
‫בני דל"פ‪ :‬משהו נחמד‪:‬‬
‫בספרים‪-‬בלוג מובא הקטע הבא בשם החכם צבי )היכן?( ע"י פרופ' מארק שפירא‪:‬‬
‫רבים שואלים‪ ,‬בהגדה של פסח‪ ,‬למה מגנים ומחרפים את הרשע‪ ,‬על אמרו לכם ולא לו‪ ,‬הלא גם החכם אומר "אתכם"‬
‫ולא "אותנו" ‪ -‬אך באמת‪ ,‬כונת החכם )הלמדן( הוא "אותנו" ורק מפני טרדתו בלמוד הגמרא והפוסקים הוא טועה‬
‫בכנויים ומבטא "אתכם" תחת "אותנו" שלא בדקדוק‪ ,‬ואין לחשוד אותו כי בכונה אומר "אתכם"‪ .‬לא כן הרשע שאיננו‬
 ‫דיים‬
‫ע ָ‬
‫די ֲ‬
‫ע ִ‬
‫אי בַ ֲ‬
‫תבו ִ‬
‫לי ו ַ ָ‬
‫ד ִ‬
‫בי ו ַתִג ְ ְ‬
‫תיך ְ ו ַתִר ְ ִ‬
‫דה נ ְתַ ִ‬
‫ש ֶ‬
‫מח הַ ׁ ָ‬
‫בה כ ְצ ֶ ַ‬
‫מר‪ ,‬ר ְבָ ָ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫רב ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫וָ ָ‬
‫ער ְָיה‪:‬‬
‫ערום ו ְ ֶ‬
‫ח ְואתְ ֵ‬
‫מ ַ‬
‫ער ֵך ְ צ ִ ֵ‬
‫ש ָ‬
‫נכונו ו ְ‬
‫דים ָ‬
‫ש ַ‬
‫ָ‬
‫ך‪,‬‬
‫מי ְ‬
‫ד ַ‬
‫סת בְ ָ‬
‫ס ֶ‬
‫תבו ֶ‬
‫מ ְ‬
‫ליך ְ ו ָאֶר ְאֵך ְ ִ‬
‫ע ַ‬
‫עבור ָ‬
‫ו ָאֶ ֱ‬
‫חיי‪:‬‬
‫מיך ְ ֲ‬
‫ד ַ‬
‫מר לָך ְ בְ ָ‬
‫חיי ָואו ַ‬
‫מיך ְ ֲ‬
‫ד ַ‬
‫מר לָך ְ בְ ָ‬
‫ָואו ַ‬

‫שה‪:‬‬
‫ק ָ‬
‫דה ָ‬
‫עבו ָ‬
‫לינו ֲ‬
‫ע ֵ‬
‫תנו ָ‬
‫ענונו ו ַי ִ ְ‬
‫רים ו ַי ְ ַ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫תנו הַ ִ‬
‫א ָ‬
‫רעו ֹ‬
‫ו ַי ָ ֵ‬

‫עוסק בגמרא‪ ,‬והוא מבעלי הדקדוק ויודע את ההבדל בין לכם ולו וב"דעת" שפתיו ברור מללו‪ ,‬אם הוא אומר "לכם"‬
‫בכונה הוציא את עצמו מן הכלל‪.‬‬

‫מ' דושי‪ :‬על אף ה"וורט" הנחמד של סבא‪-‬רבה‪ ,‬חכ"צ‪ ,‬ראו גירסאות‪ ,‬למשל סרייבו וגם פראג‪:‬‬

‫תנו‪ .‬ואני איני מאמין כ"כ לוורט הזה‪ ,‬כי הוא ידע שא"א להבין סוגיא ב"גמרא‬
‫או ָ‬
‫ֹ‬
‫ובפוסקים" ללא דקדוק בסיסי ואפי' מעמיק‪ ,‬גם ארמי )!(‪ ,‬ובוודאי ידע את כל התנ"ך בע"פ‪ ,‬וגם‬
‫ידע על הגירסאות דלעיל‪ .‬ואולי אף כך אמר בסדר שלו‪ ,‬וכמעט בוודאי של הדוד הגדול‪ ,‬ר' יעקב‬
‫בנו‪.‬‬
‫‪ 43‬סרייבו‪ :‬ולפי שהוציא מן הכלל‪) .‬אין עצמו!( מי"ד‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫מה פרוש הביטוי הקהה את שיניו‪ ,‬האם זה שונה מהביטוי שבור את שניו? )שני רשעים שברת‪ ,‬ושני בנים‬
‫תקהינה(‪.‬‬
‫ר' דורון יעקב‪:‬‬
‫על הקהה את שיניו ‪ -‬אני מביא את שאלתו של ידידנו ר' מאיר שקדי ותשובתי אליו‪:‬‬
‫בכתובות עה ע"ב אומרת הגמ' ור' יהושע אומר כהה טהור ושם בפרש"י ד"ה הביא נוסח קיהה טהור בשם‬
‫ר' משה הדרשן ופי' 'כאדם שנקהו שיניו על אדם שאין משגיח לדבריו' בניגוד למה שאיתא בהגדה ואתה‬
‫הקהה את שיניו שאיתה שהאב מקהה את שיניו של הבן הרשע‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬נראה שכוונת רש"י היא שהאדם שלא משגיחים בדבריו הרי הוא חש תסכול ואכזבה עד כי שיניו‬
‫נעשות קהות מלהמתין‪ ,‬כמו הביטוי המדרשי 'נפשו קוהא מלאכול' )שהש"ר( ועוד‪ .‬ו'נקהו' ו'קהו' עניין אחד‬
‫להם‪ .‬אגב‪ ,‬הביטוי 'קהו שיניו' יש שמפרשים אותו מלשון ניקיון שיניים‪ ,‬כלומר שלא היה לו מה לאכול‪ .‬כך‬
‫מתפרש הביטוי בהגדה של פסח 'אף אתה הקהה את שיניו'‪ .‬כלומר אף אתה אל תיתן לו לאכול מקרבן‬
‫הפסח‪ .‬וזה פירוש נאה ביותר‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫לשא]ו[ל‬
‫‪46‬‬
‫ש"א שנרב‪ ,‬המעין‪ ,‬ניסן תשד"מ‬ ‫– לשון נקבה? לא!‬
‫‪47‬‬
‫יכול מר"ח‪ .‬יש שאינם תופסים שזה המשך ישיר של והגדת לבנך מהפסקא הקודמת שכולה )ארבעת הבנים( באה‬
‫לצורך הסיום 'והגדת לבנך'‪.‬‬
‫יש אכן הגורסים‪ :‬והגדת לבנך‪ ,‬יכול מר"ח‪...‬‬
‫‪48‬‬
‫מתחילה‪ ...‬דין המשנה מתחיל בגנות‪ ,‬וכן עבדים היינו‪.‬‬

‫למה משלבים דעת רב ושמואל בסדר זה?‬ ‫‪‬‬

‫עיין‪ :‬הגרי"ד סולוביצ'יק‪ ,‬זמן חירותנו‪ ,‬עמ' ‪ 81‬ואילך‬
‫‪49‬‬
‫ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' עג‪-‬עד‪ :‬הקשר של ברכות ק"ש לק"ש;‬
‫ביאור נוסחאות ברכת אהבה )רבה‪/‬עולם( }בדומה למה ששמעתי מר"י מדן{‬
 ‫נה‬
‫רא ָ‬
‫ק ֶ‬
‫כי תִ ְ‬
‫בה ו ְהָָיה ִ‬
‫פן יר ְ ֶ‬
‫מה לו ֶ‬
‫חכ ְ ָ‬
‫בה נ ִתְ ַ‬
‫מר‪ ,‬הָ ָ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫רים ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫תנו הַ ִ‬
‫א ָ‬
‫רעו ֹ‬
‫ו ַי ָ ֵ‬
‫‪56‬‬
‫רץ‪:‬‬
‫הא ֶ‬
‫מן ָ‬
‫לה ִ‬
‫ע ָ‬
‫בנו ו ְ ָ‬
‫חם ָ‬
‫אינו ו ְנ ִלְ ַ‬
‫על שונ ְ ֵ‬
‫גם הוא ַ‬
‫סף ַ‬
‫מה ְונו ַ‬
‫ח ָ‬
‫מל ְ ָ‬
‫ִ‬
‫רי‬
‫ע ֵ‬
‫בן ָ‬
‫תם ו ַי ִ ֶ‬
‫בלו ָ‬
‫ס ְ‬
‫ענותו בְ ִ‬
‫ען ַ‬
‫מ ַ‬
‫סים לְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫רי ִ‬
‫ש ֵ‬
‫ליו ָ‬
‫ע ָ‬
‫שימו ָ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ָ ִ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫ענונו ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫ו ַי ְ ַ‬
‫סס‪:‬‬
‫מ ֵ‬
‫ע ְ‬
‫את ר ַ ַ‬
‫תם ו ְ ֶ‬
‫את פִ ֹ‬
‫עה ֶ‬
‫כנות לְפַר ְ ֹ‬
‫ס ְ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫ך‪:‬‬
‫אל בְפָר ֶ ְ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫את בְ ֵ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫בדו ִ‬
‫ע ִ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ַ ֲ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫שה ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫ק ָ‬
‫דה ָ‬
‫עבו ָ‬
‫לינו ֲ‬
‫ע ֵ‬
‫תנו ָ‬
‫ו ַי ִ ְ‬

‫‪50‬‬
‫כמה שנאמר ‪ /‬שאמר ‪ -‬כמה כמו כמו או כמו כמו מה? )כמה כמו כמו או כמו כמו מה?(‬

‫שעמדה‬ ‫היא‬ ‫‪ 51‬סרייבו‪:‬‬

‫הרב ליאור‪:‬‬
‫כל המפרשים שואלים‪ ,‬מה פירוש 'והיא'? יש מסבירים שמדבר על ההבטחה 'ואחרי כן יצאו‬
‫ברכוש גדול'‪ .‬אבל‪ ,‬אם כן קשה‪ ,‬למה בגלל זה בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו! ומנין שזה‬
‫גם לדורות?‬
‫מסביר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו 'אמרי שפר' על הגדה של פסח‪' :‬והיא' פירושו‪ ,‬גזירת 'כי גר יהיה‬
‫זרעך'‪ ,‬שתמיד נרגיש גרים ולא אזרחים בארצות הגויים‪) .‬עיין שם(‬
‫וזה 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו'‪ ,‬שנאת ישראל‪ ,‬האנטישמיות ‪ -‬זה מה ששומר עלינו‬
‫ועל ייחודנו בכל הדורות‪ ,‬שלא נשתקע בין הגויים‪ .‬והקב"ה מצילנו מידם‪ ,‬שלא נתבולל ושלא‬
‫נכר‪ ,‬ונהיה עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב‪.‬‬
‫נתפתה לכל מיני תרבויות ֵ‬
‫‪ 52‬מי"ד‪:‬‬

‫שנא' )כך! בפתח(‬

‫שנא' )! כך‪ .‬בשוא!( ובסרייבו כולם‪ַ :‬‬
‫שנאמר‪ .‬כולם בפראג‪ְ :‬‬
‫‪53‬‬
‫פסח' קטז‪ .‬על והיום בעונותינו משמיטים את הפסוק על הביאה לארץ‬
‫בי עד שיגמור כל הפרשה כולה‪:‬‬
‫בד א ִ‬
‫א ֵ‬
‫מי ֹ‬
‫א"ה‪ :‬נראה שהבין את המשנה‪ ,‬מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מאֲר ַ ִ‬
‫שגומר גם מה שאינו נוגע ליציאת מצרים‪ ,‬אלא שלאחר החורבן ההמשך הושמט מההגדה‪ .‬אני הבנתי שגם בזמן‬
‫המקדש דרשו עד "ויביאנו" ולא עד בכלל‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬
‫פסוק חמישי )שכתב רד"צ הופמן שבזמן הבית היו דורשים גם אותו‪ ,‬כך מופיע בהגדה שלמה(‪" :‬ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את‬
‫הארץ הזאת וכו'"‪ .‬ראה גם דבריו של הרב ד"ר דוד משלוב בעניין זה ‪ -‬כאן‪.‬‬

‫השלמת הרב דוד מישלוב לדרשת פרשת "ארמי אובד אבי" שבהגדה‪ http://tinyurl.com/ew4vy .‬דוא"ל‪:‬‬
‫‪adinaibm@gmail.com‬‬

‫‪54‬‬
‫הדיבר‪ /‬הדיבור‬

‫בר‪.‬‬
‫ד ֵ‬
‫ה ִ‬
‫סרייבו‪ַ :‬‬
‫‪55‬‬
‫שינוי משמעות‬
‫‪56‬‬
‫וירעו אותנו – הבה נתחכמה‪:‬‬
 ‫את‬
‫לנו ו ְ ֶ‬
‫מ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫את ֲ‬
‫ענ ְֵינו ו ְ ֶ‬
‫את ָ‬
‫רא ֶ‬
‫לנו ו ַי ַ ְ‬
‫את קֹ ֵ‬
‫מע ה' ֶ‬
‫ש ַ‬
‫תינו‪ ,‬ו ַי ִ ְ‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫אל ה' אֱ ֹ‬
‫עק ֶ‬
‫ו ַנ ִצ ְ ַ‬
‫צנו‪:‬‬
‫ח ֵ‬
‫לַ ֲ‬
‫מלֶך ְ‬
‫מת ֶ‬
‫הם ו ַי ָ ָ‬
‫בים הָ ֵ‬
‫מים הָר ַ ִ‬
‫הי בַי ָ ִ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ְ ִ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫תינו ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫אל ה' אֱ ֹ‬
‫עק ֶ‬
‫ו ַנ ִצ ְ ַ‬
‫דה‪:‬‬
‫ב ָ‬
‫ע ֹ‬
‫מן הָ ֲ‬
‫הים ִ‬
‫ל ִ‬
‫אל הָאֱ ֹ‬
‫תם ֶ‬
‫ע ָ‬
‫שו ְ ָ‬
‫על ַ‬
‫עקו‪ ,‬ו ַתַ ַ‬
‫דה ו ַי ִז ְ ָ‬
‫ב ָ‬
‫ע ֹ‬
‫מן הָ ֲ‬
‫אל ִ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫נחו בְ ֵ‬
‫רים ו ֵַיא ְ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ִ‬
‫את‬
‫הים ֶ‬
‫ל ִ‬
‫כר אֱ ֹ‬
‫תם ו ַי ִז ְ ֹ‬
‫ק ָ‬
‫את נ ַאֲ ָ‬
‫הים ֶ‬
‫ל ִ‬
‫מע אֱ ֹ‬
‫ש ַ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ִ ְ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫לנו ‪ -‬כ ְ ָ‬
‫את קֹ ֵ‬
‫מע ה' ֶ‬
‫ש ַ‬
‫ו ַי ִ ְ‬
‫קב‪:‬‬
‫ע ֹ‬
‫את י ַ ֲ‬
‫חק ו ְ ֶ‬
‫את יצ ְ ָ‬
‫הם ֶ‬
‫את אבְר ָ ָ‬
‫ריתו ֶ‬
‫בְ ִ‬
‫דע‬
‫אל ו ַי ֵ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫את בְ ֵ‬
‫הים ֶ‬
‫ל ִ‬
‫רא אֱ ֹ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ַ ְ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫רץ‪ ,‬כ ְ ָ‬
‫דר ֶך ְ אֶ ֶ‬
‫רישות ֶ‬
‫ענ ְֵינו ‪ -‬זו פְ ִ‬
‫את ָ‬
‫רא ֶ‬
‫ו ַי ַ ְ‬
‫הים‪:‬‬
‫ל ִ‬
‫אֱ ֹ‬
‫בת‬
‫כל הַ ַ‬
‫ליכוהו ו ְ ָ‬
‫ש ִ‬
‫רה תַ ְ‬
‫א ָ‬
‫בן הִַילוד הַי ְ ֹ‬
‫כל הַ ֵ‬
‫מר‪ָ ,‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫נים‪ ,‬כ ְ ָ‬
‫אלו הַבָ ִ‬
‫לנו ‪ֵ -‬‬
‫מ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫את ֲ‬
‫וְ ֶ‬
‫חיון‪:‬‬
‫תְ ַ‬
‫צים‬
‫ח ִ‬
‫רים לו ֲ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫שר ִ‬
‫חץ אֲ ֶ‬
‫את הַלַ ַ‬
‫תי ֶ‬
‫אי ִ‬
‫גם ר ָ ִ‬
‫מר‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫חק‪ ,‬כ ְ ָ‬
‫ד ַ‬
‫צנו ‪ -‬זו הַ ְ‬
‫ח ֵ‬
‫את לַ ֲ‬
‫וְ ֶ‬
‫תם‪:‬‬
‫או ָ‬

‫תים‪:‬‬
‫מפ ְ ִ‬
‫אתות‪ ,‬ובְ ֹ‬
‫גדול‪ ,‬ובְ ֹ‬
‫רא ָ‬
‫מ ָ‬
‫נטוָיה‪ ,‬ובְ ֹ‬
‫ע ְ‬
‫ר ַ‬
‫קה‪ ,‬ובִז ְ ֹ‬
‫חז ָ ָ‬
‫רים‪ ,‬בְָיד ֲ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫אנו ה' ִ‬
‫צי ֵ‬
‫ַויו ִ‬
‫לא‬
‫ח‪ ,‬אֶ ָ‬
‫לי ַ‬
‫ש ִ‬
‫די ָ‬
‫על י ְ ֵ‬
‫לא ַ‬
‫רף‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫די ָ‬
‫על י ְ ֵ‬
‫לא ַ‬
‫ך‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫לא ְ‬
‫מ ְ‬
‫די ַ‬
‫על י ְ ֵ‬
‫לא ַ‬
‫רים ‪ֹ -‬‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫אנו ה' ִ‬
‫צי ֵ‬
‫ַויו ִ‬
‫תי‬
‫כי ִ‬
‫לה הֶַזה ו ְהִ ֵ‬
‫רים בַלַי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫תי בְאֶ ֶ‬
‫עבַר ְ ִ‬
‫מר‪ ,‬ו ְ ָ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫צמו‪ֶ ,‬‬
‫ע ְ‬
‫כבודו ובְ ַ‬
‫ברוך ְ הוא בִ ְ‬
‫קדוש ָ‬
‫הַ ָ‬
‫ני ה'‪:‬‬
‫טים אֲ ִ‬
‫שפ ָ ִ‬
‫שה ְ‬
‫ע ֶ‬
‫רים אֶ ֱ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫הי ִ‬
‫ל ֵ‬
‫כל אֱ ֹ‬
‫מה ובְ ָ‬
‫עד בְהֵ ָ‬
‫דם ו ְ ַ‬
‫מא ָ‬
‫רים ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫בכור בְאֶ ֶ‬
‫כל ְ‬
‫ָ‬
‫ך‪,‬‬
‫לא ְ‬
‫מ ְ‬
‫לא ַ‬
‫ני ו ְ ֹ‬
‫לה הֶַזה‪ ,‬אֲ ִ‬
‫רים בַלַי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫תי בְאֶ ֶ‬
‫עבַר ְ ִ‬
‫וְ ָ‬
‫רף‪,‬‬
‫ש ָ‬
‫לא ָ‬
‫ני ו ְ ֹ‬
‫רים‪ ,‬אֲ ִ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫בכור בְאֶ ֶ‬
‫כל ְ‬
‫תי ָ‬
‫כי ִ‬
‫ו ְהִ ֵ‬
‫ח‪,‬‬
‫לי ַ‬
‫ש ִ‬
‫לא הַ ׁ ָ‬
‫ני ו ְ ֹ‬
‫טים‪ ,‬אֲ ִ‬
‫שפָ ִ‬
‫שה ְ‬
‫ע ֶ‬
‫רים אֱ ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫הי ִ‬
‫ל ֵ‬
‫כל אֱ ֹ‬
‫ובְ ָ‬
‫חר‪:‬‬
‫לא א ֵ‬
‫ני הוא ו ְ ֹ‬
‫ני ה'‪ ,‬אֲ ִ‬
‫אֲ ִ‬

‫פרופ' שמחה קוגוט‪ ,‬המקרא בין תחביר לפרשנות‪ ,‬עמ' ‪.208-211‬‬ ‫‪‬‬
‫וכעין דבריו‪ ,‬בקיצור‪ :‬ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫תשס"ה‪ ,‬עמ' פב‪-‬פג‪.‬‬
 ‫סים‬
‫בסו ִ‬
‫דה ַ‬
‫ש ֶ‬
‫שר בַ ׁ ָ‬
‫קנ ְך ָ אֲ ֶ‬
‫מ ְ‬
‫נה ַיד ה' הוָיה בְ ִ‬
‫מר‪ ,‬הִ ֵ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫בר‪ .57‬כ ְ ָ‬
‫ד ֶ‬
‫קה ‪ -‬זו הַ ֶ‬
‫חז ָ ָ‬
‫בְָיד ֲ‬
‫אד‪:‬‬
‫מ ֹ‬
‫בד ְ‬
‫בר כ ָ ֵ‬
‫ד ֶ‬
‫צאן ֶ‬
‫קר ובַ ֹ‬
‫לים בַבָ ָ‬
‫מ ִ‬
‫רים בַג ְ ַ‬
‫חמו ִ‬
‫בַ ֲ‬
‫לים‪:‬‬
‫ש ָ‬
‫על ְירו ָ‬
‫נטוָיה ַ‬
‫פה בְָידו ְ‬
‫שלו ָ‬
‫רבו ְ‬
‫ח ְ‬
‫מר‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫רב‪ .‬כ ְ ָ‬
‫ח ֶ‬
‫נטוָיה ‪ -‬זו הַ ֶ‬
‫ע ְ‬
‫ר ַ‬
‫ובִז ְ ֹ‬
‫חת לו גוי‬
‫ק ַ‬
‫בא לָ ַ‬
‫הים לָ ֹ‬
‫ל ִ‬
‫סה אֱ ֹ‬
‫מר‪ ,‬או הֲנ ִ ָ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫נה‪ .‬כ ְ ָ‬
‫כי ָ‬
‫ש ִ‬
‫גלוי ְ‬
‫גדול ‪ -‬זו ִ‬
‫רא ָ‬
‫מ ָ‬
‫ובְ ֹ‬
‫אים‬
‫במור ָ ִ‬
‫נטוָיה ו ְ‬
‫ע ְ‬
‫זרו ַ‬
‫קה ובִ ְ‬
‫חז ָ ָ‬
‫מה ובְָיד ֲ‬
‫ח ָ‬
‫מל ְ ָ‬
‫תים ובְ ִ‬
‫במופְ ִ‬
‫תת ו ְ‬
‫א ֹ‬
‫מסות בְ ֹ‬
‫רב גוי בְ ַ‬
‫ק ֶ‬
‫מ ֶ‬
‫ִ‬
‫ך‪:‬‬
‫ני ָ‬
‫עי ֶ‬
‫רים לְ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫כם בְ ִ‬
‫הי ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫כם ה' אֱ ֹ‬
‫שה לָ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫שר ָ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫לים כ ְ ֹ‬
‫ד ִ‬
‫גְ ֹ‬
‫את‬
‫שה בו ֶ‬
‫ע ֶ‬
‫שר תַ ֲ‬
‫דך ָ א ֲ ֶ‬
‫קח בְי ָ ֶ‬
‫טה הֶַזה תִ ַ‬
‫מ ֶ‬
‫את הַ ַ‬
‫מר‪ ,‬ו ְ ֶ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫טה‪ .‬כ ְ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫זה הַ ַ‬
‫תת ‪ֶ -‬‬
‫א ֹ‬
‫ובְ ֹ‬
‫תת‪:‬‬
‫א ֹ‬
‫הָ ֹ‬
‫אש‪,‬‬
‫דם‪ ,‬ו ָ ֵ‬
‫רץ‪ָ ,‬‬
‫בא ֶ‬
‫מים ו ָ‬
‫ש ַ‬
‫תים בַ ׁ ָ‬
‫תי מופְ ִ‬
‫מר‪ ,‬ו ְנ ָתַ ִ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫דם‪ 58.‬כ ְ ָ‬
‫זה הַ ָ‬
‫תים ‪ֶ -‬‬
‫במופְ ִ‬
‫ו ְ‬
‫שן‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫מרות ָ‬
‫תי ְ‬
‫וְ ִ‬
‫תים‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫קה ‪ְ -‬‬
‫חז ָ ָ‬
‫חר‪ ,‬בְָיד ֲ‬
‫בר א ֵ‬
‫ד ָ‬
‫ָ‬
‫תים‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫נטוָיה ‪ְ -‬‬
‫ע ְ‬
‫ר ַ‬
‫ובִז ְ ֹ‬
‫תים‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫גדול ‪ְ -‬‬
‫רא ָ‬
‫מ ָ‬
‫ובְ ֹ‬
‫תים‪,‬‬
‫ש ַ‬
‫אתות ‪ְ -‬‬
‫ובְ ֹ‬
‫תים‪:‬‬
‫ש ַ‬
‫תים ‪ְ -‬‬
‫במופְ ִ‬
‫ו ְ‬
‫הן‪:‬‬
‫אלו ֵ‬
‫רים‪ .‬ו ְ ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רים בְ ִ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫על הַ ִ‬
‫ברוך ְ הוא ַ‬
‫קדוש ָ‬
‫ביא הַ ָ‬
‫שהֵ ִ‬
‫מכות ֶ‬
‫שר‪ַ 59‬‬
‫ע ֶ‬
‫אלו ֶ‬
‫ֵ‬
‫בכורות‪:‬‬
‫כת ְ‬
‫מ ַ‬
‫ך‪ַ ,‬‬
‫ש ְ‬
‫ח ֶ‬
‫בה‪ֹ ,‬‬
‫רד‪ ,‬אר ְ ֶ‬
‫חין‪ ,‬ב ָ ָ‬
‫ש ִ‬
‫בר‪ְ ,‬‬
‫ד ֶ‬
‫ערוב‪ֶ ,‬‬
‫נים‪ָ ,‬‬
‫ע‪ ,‬כ ִ ִ‬
‫ד ַ‬
‫דם‪ ,‬צ ְפ ַר ְ ֵ‬
‫ָ‬
‫נים‪:‬‬
‫מ ִ‬
‫ס ָ‬
‫הם ִ‬
‫תן בָ ֶ‬
‫דה הָָיה נו ֵ‬
‫בי ְיהו ָ‬
‫רַ ִ‬

‫‪57‬‬
‫'ביד חזקה ובזרוע נטויה'‬

‫'ביד חזקה ‪ -‬זו הדבר'‪ .‬מבאר הנצי"ב‪ ,‬שאין הכוונה למכת הדבר הכלולה כבר בעשרת המכות‪.‬‬
‫אלא הכוונה כאן למגיפה שנגף ה' בשלושת ימי האפילה את אלו מישראל‪ ,‬שלא רצו לצאת‪ ,‬על‬
‫דרך הנאמר ביחזקאל‪' :‬אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם'‪.‬‬
‫'ובזרוע נטויה ‪ -‬זו החרב'‪ ,‬מבאר הנצי"ב‪ ,‬שאין הכוונה לחרב כפשוטו; אלא שליפת החרב מסמלת‬
‫שהקב"ה היכה במצרים‪ ,‬ולא הרפה מהם לרגע‪ ,‬כדי שיהיו בפחד ולא יהיה להם מנוחה לכנס את‬
‫ה"קבינט המצרי" של אז להחליט לפגוע בישראל‪ .‬כפי שחז"ל המשילו את ישראל במצרים‬
‫לציפור ביד הצייד‪ ,‬שצריך לחלצה מבלי שהצייד יהרגנה‪ .‬כך החרב השלופה בזרוע בנטויה‬
‫מסמלת את הלחימה ללא הרפייה‪ ,‬רק כשמחזירים את החרב לנדנה סימן שהסתיימה המלחמה‪.‬‬

‫לוין‪ :‬ובמופתים זה הדם‪ .‬מי שלא יודע שהמילים דם ואש הם באותו פסוק של ונתתי מופתים‪ ,‬לא מבין‬ ‫‪ 58‬ר' אליהו‬
‫מנין שמופתים הם דם‪ .‬חוץ מהבורות בדברי הנביאים )באיזה ספר זה?( יש הגדות שעקב מנהג ההטפה שמות‬
‫נקודתיים אחרי המלה ובארץ‪] .‬יש אומרי ההגדה שאולי מבינים כל מלה וקטע אבל לא את הקשר ביניהם‪ ,‬ולא למה‬
‫אומרים אותם[‬
‫‪59‬‬
‫מדוע נס המטה‪/‬תנין אינו בכלל ‪ 10‬המכות?‬
 ‫ח"ב‪:‬‬
‫בא ַ‬
‫ד"ש ְ‬
‫ע ַ‬
‫צ"ך ְ ֲ‬
‫ד ַ‬
‫ְ‬
‫על‬
‫מכות‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שר ַ‬
‫ע ֶ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רים בְ ִ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫לקו הַ ִ‬
‫ש ָ‬
‫מר ֶ‬
‫תה או ֵ‬
‫נין א ָ‬
‫מ ַ‬
‫מר ִ‬
‫או ֵ‬ ‫לי‬
‫לי ִ‬
‫סי הַג ְ ִ‬
‫בי יו ֵ‬
‫רַ ִ‬ ‫‪60‬‬

‫בע‬
‫עה אֶצ ְ ַ‬
‫אל פַר ְ ֹ‬
‫מים ֶ‬
‫ט ִ‬
‫חר ְ ֻ‬
‫מרו הַ ַ‬
‫מר‪ ,‬ו ַֹיא ְ‬
‫מה הוא או ֵ‬
‫רים ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מכות‪ .‬בְ ִ‬
‫שים ַ‬
‫מ ִ‬
‫ח ִ‬
‫לקו ֲ‬
‫הַָים ָ‬
‫שה ה'‬
‫ע ָ‬
‫שר ָ‬
‫לה אֲ ֶ‬
‫גדו ָ‬
‫את הַָיד הַ ְ‬
‫אל ֶ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫רא י ְ‬
‫מר‪ ,‬ו ַי ַ ְ‬
‫מה הוא או ֵ‬
‫על הַָים ָ‬
‫הוא‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫הים ִ‬
‫ל ִ‬
‫אֱ ֹ‬
‫מכות‪,‬‬
‫שר ַ‬
‫ע ֶ‬
‫בע ֶ‬
‫לקו בְאֶצ ְ ַ‬
‫מה ָ‬
‫בדו‪ ,‬כ ַ ָ‬
‫ע ְ‬
‫שה ַ‬
‫במ ֶ‬
‫בה' ו ְ‬
‫מינו ַ‬
‫את ה' ו ַי ַאֲ ִ‬
‫עם ֶ‬
‫ראו הָ ָ‬
‫רים ו ִַיי ְ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫בְ ִ‬
‫מכות‪:‬‬
‫שים ַ‬
‫מ ִׁ‬
‫ח ִ‬
‫לקו ֲ‬
‫על הַָים ָ‬
‫מכות‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שר ַ‬
‫ע ֶ‬
‫לקו ֶ‬
‫רים ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫תה בְ ִ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫ֱ‬

‫על‬
‫ברוך ְ הוא ַ‬
‫קדוש ָ‬
‫ביא הַ ָ‬
‫שה ֵ ִ‬
‫כה ֶ‬
‫מ ָ‬
‫כה ו ַ‬
‫מ ָ‬
‫כל ַ‬
‫ש ָ‬
‫נין ֶ‬ ‫מר‪ִ ,‬‬
‫מ ַ‬ ‫או ֵ‬ ‫זר‬
‫ע ֶ‬
‫לי ֶ‬
‫בי אֱ ִ‬
‫רַ ִ‬ ‫‪61‬‬

‫עם‬
‫רה ו ָז ַ ַ‬
‫עבְ ָ‬
‫חרון אפו ֶ‬
‫בם ֲ‬
‫לח ָ‬
‫ש ַ‬
‫מר‪ ,‬י ְ ַ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מכות‪ֶ .‬‬
‫בע ַ‬
‫של אר ְ ַ‬
‫תה ֶ‬
‫רים הָי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רים בְ ִ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫הַ ִ‬
‫כי‬
‫מלְאֲ ֵ‬
‫חת ַ‬
‫של ַ ַ‬
‫מ ְ‬
‫לש‪ִ ,‬‬
‫ש ֹ‬
‫רה ָ‬
‫תים‪ ,‬ו ְצ ָ ָ‬
‫ש ַ‬
‫עם ְ‬
‫חת‪ ,‬ו ָז ַ ַ‬
‫רה א ַ‬
‫עבְ ָ‬
‫עים‪ֶ .‬‬
‫כי ר ָ ִ‬
‫מלְאֲ ֵ‬
‫חת ַ‬
‫של ַ ַ‬
‫מ ְ‬
‫רה ִ‬
‫ו ְצ ָ ָ‬
‫מכות‪:‬‬
‫תים ַ‬
‫מא ַ‬
‫לקו ָ‬
‫על הַָים ָ‬
‫מכות‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫עים ַ‬
‫לקו אר ְבָ ִ‬
‫רים ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫תה בְ ִ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫בע‪ֱ ,‬‬
‫עים אר ְ ַ‬
‫רָ ִ‬

‫רים‬
‫מצ ְ ִ‬
‫על הַ ִ‬
‫ברוך ְ הוא ַ‬
‫קדוש ָ‬
‫ביא הַ ָ‬
‫שה ֵ ִ‬
‫כה ֶ‬
‫מ ָ‬
‫כה ו ַ‬
‫מ ָ‬
‫כל ַ‬
‫ש ָ‬
‫נין ֶ‬ ‫מר‪ִ ,‬‬
‫מ ַ‬ ‫או ֵ‬ ‫בא‬
‫קי ָ‬
‫ע ִ‬
‫בי ֲ‬
‫רַ ִ‬
‫רה‬
‫עם ו ְצ ָ ָ‬
‫רה ו ָז ַ ַ‬
‫עבְ ָ‬
‫חרון אפו ֶ‬
‫בם ֲ‬
‫לח ָ‬
‫ש ַ‬
‫מר‪ ,‬י ְ ַ‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מכות‪ֶ .‬‬
‫מש ַ‬
‫ח ֵ‬
‫של ָ‬
‫תה ֶ‬
‫רים הָי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫בְ ִ‬
‫בע‪,‬‬
‫רה אר ְ ַ‬
‫לש‪ ,‬ו ְצ ָ ָ‬
‫ש ֹ‬
‫עם ָ‬
‫תים‪ ,‬ו ָז ַ ַ‬
‫ש ַ‬
‫רה ְ‬
‫עבְ ָ‬
‫חת‪ֶ ,‬‬
‫חרון אפו א ַ‬
‫עים‪ֲ .‬‬
‫כי ר ָ ִ‬
‫מלְאֲ ֵ‬
‫חת ַ‬
‫של ַ ַ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫לקו‬
‫על הַָים ָ‬
‫מכות‪ ,‬ו ְ ַ‬
‫שים ַ‬
‫מ ִׁ‬
‫ח ִ‬
‫לקו ֲ‬
‫רים ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫תה‪ ,‬בְ ִ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫מש‪ֱ ,‬‬
‫ח ֵ‬
‫עים ָ‬
‫כי ר ָ ִ‬
‫מלְאֲ ֵ‬
‫חת ַ‬
‫של ַ ַ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫מכות‪:‬‬
‫תים ַ‬
‫מא ַ‬
‫שים ו ָ‬
‫מ ִׁ‬
‫ח ִ‬
‫ֲ‬

‫לינו‪:‬‬
‫ע ֵ‬
‫מקום ָ‬
‫עלות טובות ל ַ ָ‬
‫מ ֲ‬
‫מה ַ‬
‫כַ ָ‬
‫דֵינו‪:62‬‬
‫ַ‬ ‫טים‪.‬‬
‫שפ ָ ִ‬
‫הם ְ‬
‫שה בָ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫לא ָ‬
‫רים‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫ציאנו ִ‬
‫אלו הו ִ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫הם‪.‬‬
‫הי ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫בא ֹ‬
‫שה ֵ‬
‫ע ָ‬
‫לא ָ‬
‫טים‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫שפ ָ ִ‬
‫הם ְ‬
‫שה בָ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫אלו ָ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫הם‪.‬‬
‫רי ֶ‬
‫בכו ֵ‬
‫את ְ‬
‫רג ֶ‬
‫לא הָ ַ‬
‫הם‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫הי ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫בא ֹ‬
‫שה ֵ‬
‫ע ָ‬
‫אלו ָ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫נם‪.‬‬
‫ממו ָ‬
‫את ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫לא נ ָ ַ‬
‫הם‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫רי ֶ‬
‫בכו ֵ‬
‫את ְ‬
‫רג ֶ‬
‫אלו הָ ַ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫את הַָים‪.‬‬
‫לנו ֶ‬
‫רע ָ‬
‫ק ַ‬
‫לא ָ‬
‫נם‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫ממו ָ‬
‫את ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫אלו נ ָ ַ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫בה‪.‬‬
‫חר ָ ָ‬
‫בתוכו בֶ ָ‬
‫רנו ְ‬
‫בי ָ‬
‫ע ִ‬
‫לא הֶ ֱ‬
‫את הַָים‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫לנו ֶ‬
‫רע ָ‬
‫ק ַ‬
‫אלו ָ‬
‫ִ‬

‫‪60‬‬
‫בנוסח רמב"ם חסר מ‪ :‬ר' יוסי הגלילי אומר ועד דיינו‪ ...‬על כל עוונותינו‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫יש לחקור בדברי רבי אליעזר ורבי עקיבא‪ ,‬האם לקו על הים חמישים מכות של ארבע‪/‬חמש מכות‪ ,‬או שלקו‬
‫מאתים‪/‬חמישים‪-‬ומאתים מכות בלא חלוקה לחמישים "אבות"‪ ,‬ונראה לדייק מלשונם שאמרו "מנין אתה אומר שכל‬
‫מכה ומכה שלקו המצרים במצרים וכו'‪ ,‬משמע שעל הים לא היו מכות של ארבע‪/‬חמש‪ .‬ודו"ק‬
‫מ‪.‬מ‪.‬קצבורג‬
‫‪62‬‬
‫'כמה מעלות טובות למקום עלינו ‪ -‬דיינו'‬
‫מה פירוש 'דיינו'? וכי היינו מסתפקים ביציאה ממצרים בלי לקבל תורה‪ ,‬או בלי להכנס לארץ ישראל? אלא מובא‬
‫בשם הרשב"ם‪ ,‬שדיינו פירושו‪ ,‬כבר על חסד זה שעשה עמנו הקב"ה דיינו כדי שנהיה מחוייבים להודות לה'‪.‬‬
 ‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫בתוכו‪.‬‬
‫רינו ְ‬
‫קע צ ָ ֵ‬
‫ש ַ‬
‫לא ִ‬
‫בה‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫חר ָ ָ‬
‫בתוכו בֶ ָ‬
‫רנו ְ‬
‫בי ָ‬
‫ע ִ‬
‫אלו הֶ ֱ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫נה‪.‬‬
‫ש ָ‬
‫עים ָ‬
‫בר אר ְבָ ִ‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫כנו בַ ִ‬
‫פק צ ָר ְ ֵ‬
‫ס ֵ‬
‫לא ִ‬
‫בתוכו‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫רינו ְ‬
‫קע צ ָ ֵ‬
‫ש ַ‬
‫אלו ִ‬
‫ִ‬
‫מן‪.‬‬
‫את הַ ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫כי ָ‬
‫לא הֶאֱ ִ‬
‫נה‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫עים ָ‬
‫בר אר ְבָ ִ‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫כנו בַ ִ‬
‫פק צ ָר ְ ֵ‬
‫ס ֵ‬
‫אלו ִ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫בת‪.‬‬
‫ש ָ‬
‫את הַ ׁ ַ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫לא נ ָ ַ‬
‫מן‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫את הַ ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫כי ָ‬
‫אלו הֶאֱ ִ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ני‪ַ .‬‬
‫סי ַ‬
‫הר ִ‬
‫ני ַ‬
‫בנו לִפְ ֵ‬
‫קר ְ ָ‬
‫לא ֵ‬
‫בת‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫את הַ ׁ ַ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫אלו נ ָ ַ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫רה‪ַ .‬‬
‫התו ָ‬
‫את ַ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫לא נ ָ ַ‬
‫ני‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫סי ַ‬
‫הר ִ‬
‫ני ַ‬
‫בנו לִפְ ֵ‬
‫קר ְ ָ‬
‫אלו ֵ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫אל‪.‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫רץ י ְ‬
‫סנו לְאֶ ֶ‬
‫ני ָ‬
‫לא הִכ ְ ִ‬
‫רה‪ ,‬ו ְ ֹ‬
‫התו ָ‬
‫את ַ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫אלו נ ָ ַ‬
‫ִ‬
‫אל‪,‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫רץ י ְ‬
‫סנו לְאֶ ֶ‬
‫ני ָ‬
‫אלו הִכ ְ ִ‬
‫ִ‬
‫דֵינו‪:‬‬
‫ַ‬ ‫רה‪.‬‬
‫חי ָ‬
‫בית הַבְ ִ‬
‫את ֵ‬
‫לנו ֶ‬
‫נה ָ‬
‫לא בָ ָ‬
‫וְ ֹ‬

‫שה‬
‫ע ָ‬
‫רים‪ ,‬ו ְ ָ‬
‫ממִצ ְ ַ‬
‫ציאנו ִ‬
‫שהו ִ‬
‫לינו‪ֶ ,‬‬
‫ע ֵ‬
‫מקום ָ‬
‫לת לַ ָ‬
‫מכ ֻפֶ ֶ‬
‫לה ו ְ‬
‫כפו ָ‬
‫בה ְ‬
‫מה טו ָ‬
‫מה ו ְכ ַ ָ‬
‫כַ ָ‬ ‫חת‬
‫על א ַ‬
‫ַ‬
‫את‬
‫לנו ֶ‬
‫רע ָ‬
‫ק ַ‬
‫נם‪ ,‬ו ְ ָ‬
‫ממו ָ‬
‫את ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫הם‪ ,‬ו ְנ ָ ַ‬
‫רי ֶ‬
‫בכו ֵ‬
‫את ְ‬
‫רג ֶ‬
‫הם‪ ,‬ו ְהָ ַ‬
‫הי ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫בא ֹ‬
‫שה ֵ‬
‫ע ָ‬
‫טים‪ ,‬ו ְ ָ‬
‫שפָ ִ‬
‫הם ְ‬
‫בָ ֶ‬
‫עים‬
‫בר אר ְבָ ִ‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫כנו בַ ִ‬
‫פק צ ָר ְ ֵ‬
‫ס ֵ‬
‫בתוכו‪ ,‬ו ְ ִ‬
‫רינו ְ‬
‫קע צ ָ ֵ‬
‫ש ַ‬
‫בה‪ ,‬ו ְ ִ‬
‫חר ָ ָ‬
‫בתוכו בֶ ָ‬
‫רנו ְ‬
‫בי ָ‬
‫ע ִ‬
‫הַָים‪ ,‬ו ְהֶ ֱ‬
‫את‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫ני‪ ,‬ו ְנ ָ ַ‬
‫סי ָ‬
‫הר ִ‬
‫ני ַ‬
‫בנו לִפְ ֵ‬
‫קר ְ ָ‬
‫בת‪ ,‬ו ְ ֵ‬
‫ש ָ‬
‫את הַ ׁ ַ‬
‫לנו ֶ‬
‫תן ָ‬
‫מן‪ ,‬ו ְנ ָ ַ‬
‫את הַ ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫כי ָ‬
‫נה‪ ,‬ו ְהֶאֱ ִ‬
‫ש ָ‬
‫ָ‬
‫תינו‪:‬‬
‫עונו ֵ‬
‫כל ֲ‬
‫על ָ‬
‫פר ַ‬
‫רה לְכ ַ ֵ‬
‫חי ָ‬
‫בית הַבְ ִ‬
‫את ֵ‬
‫לנו ֶ‬
‫נה ָ‬
‫אל‪ ,‬ובָ ָ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫רץ י ְ‬
‫סנו לְאֶ ֶ‬
‫ני ָ‬
‫רה‪ ,‬ו ְהִכ ְ ִ‬
‫התו ָ‬
‫ַ‬
‫די‬
‫צא י ְ ֵ‬
‫לא י ָ ָ‬ ‫‪63‬‬
‫סח‬
‫אלו בַפֶ ַ‬
‫רים ֵ‬
‫דבָ ִ‬
‫שה ְ‬
‫שלו ָ‬
‫מר ְ‬
‫לא א ַ‬
‫ש ֹ‬
‫כל ֶ‬
‫מר ָ‬
‫הָָיה או ֵ‬ ‫אל‬
‫לי ֵ‬
‫מ ִ‬
‫בן ג ַ ְ‬
‫רַ ָ‬

‫מרור‬
‫צה ו ָ‬
‫מ ָ‬
‫סח ַ‬
‫חוָבתו ו ְֵאלו ֵהן‪ :‬פֶ ַ‬
‫מה?‬
‫על שום ָ‬
‫קָים ַ‬
‫דש הָָיה ַ‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫בית הַ ִ‬
‫ש ֵ‬
‫מן ֶ‬
‫לים בִז ְ ַ‬
‫תינו אוכ ְ ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫היו ֲ‬
‫ש ָ‬
‫סח ֶ‬
‫פֶ ַ‬
‫מר‪:‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫תינו בְ ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫תי ֲ‬
‫על בָ ֵ‬
‫ברוך ְ הוא ַ‬
‫קדוש ָ‬
‫סח הַ ָ‬
‫שפָ ַ‬
‫על שום ֶ‬
‫ַ‬
‫את‬
‫גפו ֶ‬
‫רים בְנ ָ ְ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫אל בְ ִ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫תי בְ ֵ‬
‫על בָ ֵ‬
‫סח ַ‬
‫שר פָ ַ‬
‫הָוה אֲ ֶ‬
‫לי ֹ‬
‫סח הוא ַ‬
‫בח פֶ ַ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫חוו‪:‬‬
‫שת ַ ֲ‬
‫עם ו ַי ִ ְ‬
‫קד הָ ָ‬
‫ציל ו ַי ִ ֹ‬
‫תינו הִ ִ‬
‫את בָ ֵ‬
‫רים ו ְ ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫ִ‬
‫‪63‬‬

‫מ‪.‬מ‪.‬קצבורג‪ :‬כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור‪ .‬הראשון זמן‬
‫לשון חכמים( והשני קרבן )לשון תורה(‪.‬‬
‫ע"כ כתבתי ביומי דקדוקי פסחים צט‪:‬‬

‫פסח = חג המצות?‬
‫סח"?‬
‫מהו הזמן המכונה בשם "פ ֶ ַ‬
‫סח" הרי הוא קרבן הפסח‪ ,‬וממנו נעתקה המשמעות לזמן של קרבן‬
‫המשמע הבסיסי של "פ ֶ ַ‬
‫הפסח‪ .‬מהו זמן זה?‬
‫סח" מורה רק על יום שחיטת הפסח‪ ,‬היינו‪ :‬י"ד בניסן‪ ,‬או על יום אכילתו‪ ,‬היינו‪:‬‬
‫במקרא‪ ,‬הזמן "פ ֶ ַ‬
‫ט"ו בניסן )ראה‪ :‬תוס' קידושין לז‪/‬ב ד"ה ממחרת; ובהרחבה‪ :‬רש"י זווין‪ ,‬המועדים בהלכה‪,‬‬
‫רץ‬
‫הא ֶ‬
‫עבור ָ‬
‫מ ֲ‬ ‫רנט; וע"ע דעת מקרא ליהושע ה‪/‬יא "ַויא ְ‬
‫כלו ֵ‬ ‫"פסח בתורת שם החג" )מהדורת תש"מ‪ ,‬עמ'‬
‫קלוי"(‪.‬‬
‫מצות ו ְ ָ‬
‫סח ַ‬
‫רת הַפֶ ַ‬
‫ח ַ‬
‫מ ֳ‬
‫מ ָ‬
‫ִ‬

‫סח" נקראים שבעת ימי החג‪ ,‬אותם הימים שבתורה נקראים‬

‫לא כך הוא בלשון חכמים‪ .‬בשם "פ ֶ ַ‬
‫מצות" )כגון בשמות כג‪/‬טו(‪ .‬אין ספור למקומות ש"פסח" הוזכר בפי תנאים ואמוראים‬
‫חג הַ ַ‬
‫בשם " ַ‬
‫סח" )לעיל דף ל‪/‬ב; פ"ב מ"ג( ו"שביעי של פסח" )להלן‬
‫חר הַפ ֶ ַ‬
‫בתורת חג המצות‪ .‬ביטויים כמו "א ַ‬
‫דף קב‪/‬ב(‪ ,‬וכן "יום טוב הראשון שלפסח" )תענית פ"א מ"ב(‪ ,‬מוכיחים בעליל כי משמעות הפסח‬
‫בתורת זמן הורחבה בתקופות מאוחרות של העברית לכלל שבעת ימי החג הקשור לקרבן הפסח‪,‬‬
‫רים" )שמות יב‪/‬כז(‪.‬‬
‫אל בְמִצ ְ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ני י ְ‬
‫תי בְ ֵ‬
‫על בָ ֵ‬
‫סח ַ‬
‫שר פ ָ ַ‬
‫ול"פסיחה" של הקב"ה "אֲ ֶ‬
‫על המשנה הפותחת את הפרק האחרון במסכת פסחים‪ ,‬מעיר ר' ישעיה דטראני )תוספות רי"ד דף‬
‫בי פסחים" ]או לפי‬
‫צט‪/‬ב(‪ ,‬שאין התנא נמנע מלקרוא ל"חג המצות" ‪" -‬פסח"‪ ,‬ולכן "ער ֵ‬
‫גרסתו‪" :‬ערב פסחים"[ ‪ -‬פירושו י"ד בניסן‪ ,‬שהוא ערב חג המצות‪ ,‬שבפי חכמים נקרא "פסח"‪.‬‬
‫בלשון המקרא‪ ,‬הזמן בו "לא יאכל אדם סמוך למנחה עד שתחשך" ‪ -‬הוא "]יום[ הפסח"; ואילו‬
‫"ערב פסח" בלשון המקרא‪ ,‬הלוא הוא י"ג בניסן!‪...‬‬
‫סח" במובן המקראי הקדום )=יום י"ד בניסן( במשנה ז'‬
‫אמנם‪ ,‬באופן יוצא מן הכלל נקט התנא "פ ֶ ַ‬
‫בפרק א' )לעיל דף יד‪/‬א(‪" :‬אמר רבי מאיר‪ :‬מדבריהם למדנו‪ ,‬ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה‬
‫בפסח"; ואולי גם בריש פרק שלישי )לעיל דף מב‪/‬א(‪" :‬ואלו עוברין בפסח ‪...‬כל שהוא ממין דגן‬
‫הרי זה עובר בפסח"‪.‬‬
 ‫מגביה את המצות ואומר‪:‬‬
‫מה?‬
‫על שום ָ‬
‫לים ַ‬
‫שאנו אוכ ְ ִ‬
‫צה זו‪ֶ 64‬‬
‫מ ָ‬
‫ַ‬
‫כי‬
‫מל ְ ֵ‬
‫מלֶך ְ ַ‬
‫הם ֶ‬
‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫לה ֲ‬
‫שנ ִג ְ ָ‬
‫עד ֶ‬
‫מיץ ַ‬
‫ח ִ‬
‫תינו לְהַ ְ‬
‫אבו ֵ‬
‫של ֲ‬
‫קם ֶ‬
‫פיק בְצ ֵ ָ‬
‫ס ִ‬
‫לא הִ ְ‬
‫ש ֹ‬
‫על שום ֶ‬
‫ַ‬
‫מר‪:‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫לם ֶ‬
‫גא ָ‬
‫ברוך ְ הוא ו ְ‬
‫קדוש ָ‬
‫כים הַ ָ‬
‫מל ָ ִ‬
‫הַ ְ‬
‫לא‬
‫רים ו ְ ֹ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫רשו ִ‬
‫כי ֹג ְ‬
‫מץ ִ‬
‫ח ֵ‬
‫לא ָ‬
‫כי ֹ‬
‫מצות ִ‬
‫עֹגת ַ‬
‫רים ֻ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫ציאו ִ‬
‫שר הו ִ‬
‫צק אֲ ֶ‬
‫את הַבָ ֵ‬
‫ו ַֹיאפו ֶ‬
‫הם‪:‬‬
‫עשו לָ ֶ‬
‫לא ָ‬
‫דה ֹ‬
‫גם צ ֵ ָ‬
‫מה ַ ו ְ ַ‬
‫מה ְ ֵ‬
‫כלו לְהִתְ ַ‬
‫יָ ְ‬
‫סח" לא על כל שבעת ימי החג‪ ,‬אלא על ליל ראשון של פסח‬
‫כמו כן‪ ,‬בכמה משניות מצינו "פ ֶ ַ‬
‫בלבד )"ליל הסדר"(‪ ,‬כגון‪" :‬ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח‪ :‬בחזרת‪) "...‬פ"ב מ"ו;‬
‫לשה דברים אלו בפסח‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ ,‬ואלו הן‪ :‬פסח‬
‫לעיל דף לט‪/‬רע"א(; "כל שלא אמר ש ֹ‬
‫מצה ומרור" )פ"י מ"ה; דף קטז‪/‬ב(‪.‬‬
‫מצות הֶַזה"‪.‬‬
‫חג הַ ַ‬
‫מעניין שבתפילה אנו משתמשים בשם המקראי של חג הפסח‪ַ " :‬‬
‫ב"תוספות חדשים" על המשנה הראשונה של פסחים מובאים בשם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב שני‬
‫הסברים רעיוניים‪/‬דרשניים להבדל בשמות של חג זה במקרא לעומת לשון חכמים ולשוננו‪.‬‬
‫מצות"‪ ,‬בתוך‪ :‬שנה בשנה‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ :376-384‬דוחה‬
‫חג הַ ַ‬
‫רד"ר יהושע קמלמן‪" ,‬חג הפסח ו ַ‬
‫את שני ההסברים של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב‪ ,‬ומציע שהשינוי נובע מחורבן המקדש‪ ,‬שגרם‬
‫ל"התרוקנות" ערכו של י"ד בניסן‪ ,‬ובכדי לעשות זכר למקדש ולקרבן הפסח‪ ,‬קראו את חג המצות‬
‫בשם חג הפסח‪ .‬וכך הוא חותם את מאמרו‪:‬‬
‫ככה מימי חורבן הבית השני נעשה משני חגים – חג אחד‪ ,‬מב' השמות – שם א'‪ ...‬וי"ד ירד‬
‫ממדרגת חג פסח למעמד של "ערב פסח"‪.‬‬
‫מתוך יומי דקדוקי ר"ה יג‪/‬א‬

‫מהו 'ממחרת הפסח'?‬

‫סח"‬
‫פַ‬‫סח" בלשון חכמים‪ .‬הפעם נברר מהו הזמן המכונה בשם " ֶּ‬
‫פַ‬
‫בפינה הלשונית בגיליון ‪ 361‬דננו בשם " ֶּ‬
‫סח" מורה על י"ד בניסן )=יום שחיטת הפסח(‪ ,‬או על ט"ו בניסן )=יום אכילתו(?‬
‫פַ‬‫בלשון המקרא‪ .‬האם הזמן " ֶּ‬
‫שֹון‬
‫רא ׁ‬
‫הִ‬
‫ש ָ‬
‫דׁ‬
‫חֶ‬
‫שר יֹום ַל ֹ‬
‫ע ָׂ‬
‫שה ָ‬
‫מ ָּׁ‬
‫חִ‬
‫בֲ‬‫שֹון ַּ‬
‫רא ׁ‬
‫הִ‬
‫ש ָ‬
‫דׁ‬
‫חֶ‬‫בֹ‬
‫סס ַּ‬
‫מֵ‬‫עְ‬
‫רְ‬‫מַ‬
‫סעּו ֵ‬
‫מחד גיסא‪ ,‬כתוב בתורה )במדבר לג‪/‬ג(‪ַ" :‬וִּי ְ‬
‫סח"‪ ,‬מוכח‬
‫פַ‬‫ה ֶּ‬
‫רת ַ‬
‫חַ‬
‫מֳ‬‫רִים"‪ .‬אם ט"ו בניסן נקרא " ָ‬
‫מְצ ָ‬
‫עיֵני ָּכל ִ‬
‫מה ְל ֵ‬
‫רָ‬
‫בָיד ָ‬
‫אל ְּ‬
‫רֵ‬‫שָ‬
‫בֵני ִי ְׂ‬
‫סח ָיְצאּו ְ‬
‫פַ‬‫ה ֶּ‬
‫רת ַ‬
‫חַ‬
‫מֳ‬‫מ ָּ‬
‫ִ‬
‫סח" ‪ -‬היינו י"ד בניסן!‬
‫פַ‬‫ש" ֶּ‬
‫הֶּזה"‪,‬‬
‫הּיֹום ַ‬
‫עֶצם ַ‬
‫בֶ‬
‫קלּוי ְּ‬
‫מּצֹות ְו ָ‬
‫סח ַ‬
‫פַ‬‫ה ֶּ‬
‫רת ַ‬
‫חַ‬
‫ממָּ ֳ‬
‫רץ ִ‬
‫אֶ‬
‫הָ‬‫עבּור ָ‬
‫מֲ‬‫מאידך גיסא‪ ,‬בספר יהושע )ה‪/‬יא( נאמר "ַוּיאְכלּו ֵ‬
‫ולפי דברי התלמוד‪ /‬הגמרא בסוגייתנו‪ ,‬מדובר כאן ביום הקרבת העומר‪ ,‬ממחרת יום הראשון של פסח )לשון‬
‫סח" ‪ -‬היינו ט"ו בניסן!‬
‫פַ‬‫רש"י כאן ד"ה ממחרת הפסח(‪ .‬מכאן משמע ש" ֶּ‬
‫קושיה זו הובאה בתוספות על אתר )ד"ה דאקריבו עומר והדר אכול( בשם ר' אברהם אבן עזרא‪ ,‬וכבר‬
‫בירושלמי )חלה פ"ב ה"א ( נחלקו בכך אמוראים מחמת סתירת הפסוקים‪.‬‬

‫לתרץ קושיה זו מצאנו שלוש דרכים עיקריות‪:‬‬

 ‫מגביה את המרור ואומר‪:‬‬
‫מה?‬
‫על שום ָ‬
‫לים ַ‬
‫שאנו אוכ ְ ִ‬
‫זה‪ֶ 65‬‬
‫מרור ֶ‬
‫ָ‬
‫מר‪:‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫תינו בְ ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫חֵיי ֲ‬
‫את ַ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫ררו‪ 66‬הַ ִ‬
‫מ ְ‬
‫ש ֵ‬
‫על שום ֶ‬
‫ַ‬
‫תם‬
‫ד ָ‬
‫ב ָ‬
‫ע ֹ‬
‫כל ֲ‬
‫את ָ‬
‫דה ֵ‬
‫ש ֶ‬
‫דה בַ ׁ ָ‬
‫ב ָ‬
‫ע ֹ‬
‫כל ֲ‬
‫נים ובְ ָ‬
‫מר ובִלְבֵ ִ‬
‫ח ֶ‬
‫שה בְ ֹ‬
‫ק ָ‬
‫דה ָ‬
‫ב ָ‬
‫ע ֹ‬
‫הם בַ ֲ‬
‫חֵיי ֶ‬
‫את ַ‬
‫ררו ֶ‬
‫מ ְ‬
‫ו ַי ְ ָ‬
‫הם בְפָר ֶך ְ‬
‫בדו בָ ֶ‬
‫ע ְ‬
‫שר ָ‬
‫אֲ ֶ‬

‫רבנו תם השיב לראב"ע שקושיה מעיקרא ליתא‪ ,‬על ידי פירוש מחודש בפסוק‬
‫ביהושע‪ ,‬המחֵלק משפט זה לשני משפטים‪" :‬דהכי קאמר קרא‪' :‬ויאכלו מעבור הארץ‬
‫חדש אכלו 'בעצם היום הזה'‬
‫מצות'; 'וקלוי' דהוא ָ‬
‫שן ' ַ‬
‫ממחרת הפסח' כלומר מן הי ָ‬
‫דהיינו ט"ז"‪) .‬ובדרכו פירשו רד"ק ומלבי"ם‪ ,‬על אף האילוץ הלשוני(‪ .‬לפי ר"ת‪ ,‬גם בספר‬
‫יהושע "ממחרת הפסח" מתייחס לט"ו בניסן‪ ,‬כמו בחומש במדבר; אך סוף הפסוק‬
‫המדבר על אכילת חדש ארע בט"ז בניסן המכונה כאן "בעצם היום הזה" )כלשון‬
‫הֶּזה"(‪.‬‬
‫הּיֹום ַ‬
‫צם ַ‬
‫עֶ‬‫עד ֶ‬
‫תאְכלּו ַ‬
‫מל ֹלא ֹ‬
‫רֶ‬‫קִלי ְוַכ ְ‬
‫חם ְו ָ‬
‫התורה‪ ,‬ויקרא כג‪/‬יד‪ְ" :‬וֶל ֶ‬
‫הקשר‪.‬‬
‫ניתן לומר שהזמן הנקרא "פסח" הוא דּו משמעי‪ ,‬ויש לפרשו בכל מקום לפי ה ֶ‬
‫כך כותב ראב"ע בשם רס"ג‪" :‬והגאון אמר ששני 'פסחים' הם‪ :‬פסח ה'‪ ,‬ופסח‬
‫ישראל; ופסח ה' ‪ -‬בליל ט"ו‪ ,‬והנה 'ממחרת הפסח' ביהושע יום ט"ז; ויהיה פירוש‬
‫'ממחרת הפסח' הכתוב בתורה ‪ -‬ממחרת זבח הפסח"‪ .‬וכ"כ הר"י )תוס' קידושין‬
‫לז‪/‬ב ד"ה ממחרת(‪" :‬נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט"ו‪ ,‬הכא ר"ל ט"ז‪ ,‬ולשון‬
‫התורה לחוד‪ ,‬ולשון נביאים לחוד‪ ,‬ולשון חכמים לחוד"‪ .‬וכעין זה כתב כאן הרשב"א‬
‫בחידושיו‪" :‬יש מפרשים‪ ,‬דלשון 'מחרת הפסח' תרתי משמע‪ :‬משמע ממחרת‬
‫שחיטת הפסח‪ ,‬ומשמע מחרת אכילת הפסח; וההוא שבפרשת אלה מסעי היינו‬
‫מחרת שחיטת הפסח‪ ,‬והא דהכא היינו מחרת אכילת הפסח"‪.‬‬
‫האפשרות השלישית היא להסביר שזמן ה"פסח" פירושו תמיד זמן אכילת הפסח‬
‫סח" משתנה‪ .‬בשונה מההבנה‬
‫פַ‬‫ה ֶּ‬
‫רת ַ‬
‫חַ‬
‫מֳ‬‫)ליל ט"ו בניסן(‪ ,‬אלא שמשמעות " ָ‬
‫רת" היא ליום הבא )ט"ז בניסן( ‪ --‬יתכן לפרש ש"פסח"‬
‫חַ‬‫מֳ‬
‫הפשוטה‪ ,‬שכוונת לשון " ָ‬
‫סח" = יום ט"ו‪ .‬הכיצד?‬
‫פַ‬‫ה ֶּ‬
‫רת ַ‬
‫חַ‬‫מֳ‬
‫הוא ליל ט"ו בניסן‪ ,‬ואעפ"כ " ָ‬
‫ניתן להסביר זאת בשני אופנים‪:‬‬
‫לפי הריטב"א‪" ,‬במיעוט מקומות לא דייק קרא" ונקט קרא "מחר" או "מחרת" אף שאין‬
‫חר‪ ,‬אלא במעבר מלילה לבוקרו )ראה‪ :‬במדבר יא‪/‬לב; שמואל א'‬
‫מדובר ביום א ֵ‬
‫ה‪ ,‬משום דמלתא דמפרסמא היא‪ ,‬דבט"ו בניסן יצאו"‪.‬‬
‫יט‪/‬יא(‪" .‬ולא דק קרא בלישני ּ‬
 ‫מר‪:‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫רים‪ֶ ,‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫צא ִ‬
‫אלו הוא י ָ ָ‬
‫צמו כ ְ ִ‬
‫ע ְ‬
‫את ַ‬
‫ראות‪ֶ 67‬‬
‫דם לִ ְ‬ ‫ודור ַ‬
‫חָיב א ָ‬ ‫כל‪-‬דור ָ‬
‫בְ ָ‬
‫רים‬
‫ממִצ ְ ָ‬
‫תי ִ‬
‫צא ִ‬
‫לי בְ ֵ‬
‫הָוה ִ‬
‫שה י ְ ֹ‬
‫ע ָ‬
‫זה ָ‬
‫עבור ֶ‬
‫מר בַ ֲ‬
‫לא ֹ‬
‫ההוא ֵ‬
‫ביום ַ‬
‫דתָ לְבִנ ְך ָ ַ‬
‫ו ְהִג ַ ְ‬
‫מר‪:‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫הם ֶ‬
‫מ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫גאל ִ‬
‫תנו ָ‬
‫לא אף או ָ‬
‫ברוך ְ הוא אֶ ָ‬
‫קדוש ָ‬
‫גאל הַ ָ‬
‫בד ָ‬
‫תינו בִלְ ַ‬
‫אבו ֵ‬
‫את ֲ‬
‫לא ֶ‬
‫ֹ‬
‫תינו‬
‫ב ֵ‬
‫בע לַאֲ ֹ‬
‫ש ַ‬
‫שר נ ִ ְ‬
‫רץ אֲ ֶ‬
‫הא ֶ‬
‫את ָ‬
‫לנו ֶ‬
‫תת ָ‬
‫תנו לָ ֶ‬
‫א ָ‬
‫ביא ֹ‬
‫ען הָ ִ‬
‫מ ַ‬
‫שם לְ ַ‬
‫מ ָׁ‬
‫ציא ִ‬
‫תנו הו ִ‬
‫ְואו ָ‬

‫מכסה את המצות‪ ,‬מגביה את הכוס ואומר בשמחה ובקול רם‪:‬‬

‫"בעל ההפלאה" הוכיח שקודם מתן תורה ‪ -‬הלילה הולך אחר היום שלפניו‪ .‬הלכך‪,‬‬
‫הכתוב המציין שהזמן בו יצאו ישראל ממצרים הוא יום ט"ו בניסן‪ ,‬מכנה יום זה‬
‫"מחרת ]אכילת[ הפסח"‪ ,‬מפני שהלילה שבין י"ד לט"ו מצטרף ליום הקודם‪ ,‬י"ד‬
‫בניסן ‪ -‬שהרי אנו עוסקים בזמן שקודם למתן תורה! )עיין‪ :‬רש"י זווין‪ ,‬המועדים‬
‫בהלכה‪" ,‬פסח בתורת שם החג"‪ ,‬מהדורת תש"מ‪ ,‬עמ' רנט‪-‬רסא(‪.‬‬
‫ע"ע‪ :‬יהודה קיל‪ ,‬דעת מקרא ליהושע ה‪/‬יא‪ ,‬הערה ‪ ;18‬מאמר של דוד הנשקה‪ ,‬בתוך‪ :‬מגדים י"ד;‬
‫ישראל אריאל‪ ,‬פני לבנה ‪ -‬כיוונים בספר יהושע‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.42 - 35‬‬

‫ערב"‪ ,‬א‪-‬לק' גמר את‬ ‫"ויהי‬ ‫העולם‪:‬‬ ‫מ' דושי‪ :‬וידוע הרשב"ם המקוצץ )מצונזר‪ ,‬פנימית?( בבריאת‬

‫היצירה של היום=אור‪ ,‬הראשון‪ ,‬והלילה‪ ,‬ברור לו לפי הפשט כאן‪ ,‬הוא אחר היום ‪ -‬ולמחרת‬

‫אחד"‪.‬‬ ‫"יום‬ ‫בקר"‪ ,‬ואז‪ ,‬בבוקר שלמחרתו נסתיים לו‬ ‫בבוקר‪ ,‬היה סיום היום‪" :‬ויהי‬
‫בזה גם מוסבר קצת‪ ,‬אגב‪-‬אגב‪ ,‬מדוע לא "יום ראשון"‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫מתוך קובץ ששלח ר"א לוין‪:‬‬

‫פרק ב זו‬
‫תשובת רב"ש המבורגר‪ ... :‬באשר לניקוד המילה 'זו'‪ ,‬אף שאין אני מוסמך להביע דעה‪ ,‬ברצוני להסב את‬
‫תשומת לבכם לשני מקורות‪:‬‬
‫‪ .1‬מחזור כ"י‪ ,‬כנראה מתלמיד המהרי"ל‪ ,‬לפי מנהג מגנצא‪) ,‬המבורג ‪ ,86‬קוד‪ .‬הב‪ (37 .‬סרט‬
‫‪ 26289‬במכון לתצלומים י‪-‬ם‪ .‬דף ‪ 18‬א'‪" :‬בטבעת זו" ואח"כ נמחקה מלת "זה" ונכתב‬
‫תחתיה‪" :‬זו"‪ .‬חולם מנוקד‪.‬‬
‫‪ .2‬רש"ז גייגר‪ ,‬דברי קהלת‪ ,‬עמ' ‪:282-283‬‬
‫‪...‬לא טובה השמועה שרבני הדור משנים מנהג הקדושים בקדושין‪ ,‬שאמר החתן‬

‫בחולם‪ .‬ולא על החדשים אני כועס‪ ...‬כי זו‬ ‫"בטבעת זו" לעולם‪ ,‬ואלה הנהיגו שיאמר זו‬
‫דרכם כסל למו‪ ...‬אך על אלה תלונתי‪ ...‬המוסרים נפשות לקיים כל מנהגי ראשונים‪ ,‬ובזו‬
‫עוזבים דרך חכמים ונבונים‪ ...‬ולא אתם לבדכם‪ ,‬כי גם מעלי מקומכם‪ ,‬הקטנים אשר‬

‫מובנו "אשר" ולא "זאת"‪,‬‬ ‫תחתיכם‪ ...‬עושים כמעשיכם‪ ...‬ואם רצונכם לשנות‪ ,‬לפי שזו‬
‫"עם זו יצרתי לי וכו' פירש ר' יונה‬ ‫הנה טרם תשנו‪-‬שנו ולמדו היטב ס' השרשים שרש זו‬
 ‫ציאנו‬
‫הו ִ‬ ‫בים‬
‫חי ָ ִ‬
‫חנו ַ‬
‫פיכ ָך ְ אֲנ ַ ְ‬
‫לְ ִ‬
‫חרות‬
‫בדות לְ ֵ‬
‫ע ְ‬
‫מ ַ‬
‫ֵ‬ ‫ח‬
‫שבֵ ַ‬
‫לל לְ ַ‬
‫להודות לְהַ ֵ‬
‫ְ‬
‫חה‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫מָיגון לְ ִ‬
‫ִ‬ ‫דר‬
‫מם לְהַ ֵ‬
‫לרו ֵ‬
‫אר ְ‬
‫לְפָ ֵ‬
‫ליום טוב‬
‫בל ְ‬
‫מא ֵ ֶ‬
‫ֵ‬ ‫לס‬
‫ק ֵ‬
‫לה ולְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫לְבָר ֵך ְ לְ ַ‬
‫גדול‬
‫לאור ָ‬
‫לה ְ‬
‫מאֲפֵ ָ‬
‫ו ֵ‬ ‫לנו‬
‫תינו ו ְ ָ‬
‫אבו ֵ‬
‫שה לַ ֲ‬
‫ע ָ‬
‫ש ָ‬
‫מי ֶ‬
‫לְ ִ‬
‫לה‬
‫עבוד לִג ְאֻ ָ‬
‫ש ְ‬
‫מ ִׁ‬
‫ו ִ‬ ‫אלו‬
‫סים הָ ֵ‬
‫כל הַנ ִ ִ‬
‫את ָ‬
‫ֶ‬
‫ללוָיה‬
‫שה הַ ְ‬
‫ד ָ‬
‫ח ָ‬
‫רה ֲ‬
‫שי ָ‬
‫ניו ִ‬
‫מר‪ 68‬לְפָ ָ‬
‫ו ְֹנא ַ‬
‫ראוי שיחזיק הכוס בידו בשירת ההלל‪:‬‬

‫בענין אשר וכו' ויתכן לפרשם כלם בענין זה והוי"ו בהם תמורת הה"א כמשפט"‪ .‬וכ"כ גם‬
‫בשרש זה‪ ...‬ואף אם באתם לחסות תחת כנפי יונה‪ ,‬הלא הכל מודים שבלשון תלמוד‬

‫‪ ...‬אמנם הנמאס בדבר הוא שכל סדר קדושין‬ ‫)שהוא לשון המאמר הזה‪ (...‬קוראים‪ :‬זו‬
‫לעגם" )הושע ז'‪ ,‬י"ו(‪ ,‬כל השומע יצחק‬ ‫נעשה בזה לבזה נפש וללעג‪ ,‬כי "לשונם זו‬
‫ויחשוב שהחתן קורא לכלה‪ :‬זויא )‪ ,(=Sau‬שהוא שם חזירה בל"א‪ .‬ומי יודע אם לא בעבור‬

‫‪.‬‬‫זה מנעו זקיננו מלאמר‪ :‬זו‪ .‬לכן שובו לדרך אבותיכם לאמר‪ :‬זו ואצ"ל זו‬
‫הוספתי ניקוד על פי המקור )ולא מסברה(‪ .‬תעתיק המילה זויא לגרמנית והגדלת המילים הנידונות‬
‫ממני ואינם במקור‪ .‬יעקב לוינגר‬
‫אורי מלמד‪:‬‬
‫על התיבה "זו" בשורוק כתב פרופ' חיים כהן מאוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬אני מקווה למצוא את‬
‫מה"מ המדויק של מאמרו בשבוע הבא‪ ,‬ולשלוח לך את הפרטים‪.‬‬
‫הערה מכתב מפרופ' כוהן יובא בהמשך‪.‬‬
‫יוסי מאיר‪ :‬בכל מה שקשור לניקוד המילה 'זו'‪ .‬בימיו של רש"ר הירש ובהשפעתו היה מעבר‬
‫אאו‪ ,‬עיין בהרחבה בספר שרשי מנהג אשכז‪ ,‬ח"א‪ ,‬פרק הגיית‬
‫אאּו לחולם ַ‬
‫בפרנקפורט מחולם ָ‬
‫החולם תת‪-‬פרק 'פרנקפורט דמיין'‪ .‬יש להניח שהרב שלמה גייגר‪ ,‬שאגב שימש כדיין בפפד"מ‬
‫אאּו‪ .‬הרב הירש לעומתו הגה כבני צפון‬
‫בקהילה הכללית‪ ,‬הגה כהגייה הדרום אשכנזית הוותיקה ָ‬
‫אאּו‪ .‬בכל מקרה המילה ‪ ZAU‬אינה נראית לרב גייגר מתאימה לפי שני‬
‫גרמניה )מקום לידתו( ַ‬
‫ההגיות‪ ,‬ולפיכך ביקש להשאיר את הנוסח 'זּו' בוא"ו שרוקה‪ .‬ההגייה הישיבתית בימינו תאמר 'זוי'‬
‫והיא תתרחק מהחולם המקורי‪ ,‬לענ"ד כדאי להשאיר את המילה 'זו' בשורוק הקרובה יותר להגיית‬
‫החולם המקורית‪ ,‬מאשר להמיר אותה בקמץ וחיריק )חוילם(‪ .‬א"ה‪ :‬גם מי ששולל לחלוטין את‬
‫החולם המזרח אירופי םוי‪ ,‬אינו יכול להמליץ על ניקוד מוטעה )שורק במקום חולם( כתחליף‪.‬‬
‫לתועלת המעיינים‪ ,‬הנה רשימת המילים מתוך שרשי מנהג אשכנז ח"א )החלפת חולם בשורוק(‪:‬‬
‫'בשּורה'‪' ,‬טּוביה'‪' ,‬מסכת יּומא'‪' ,‬קּוצו של יּוד'‪' ,‬תערּובות'‪' ,‬תרעּומת'‪' ,‬תאּומים'‪.‬‬
 ‫עד‬
‫תה ו ְ ַ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫בר ָך ְ ֵ‬
‫מ ֹ‬
‫שם י ְי ָ ְ‬
‫הי ֵ‬
‫שם י ְָי‪ :‬י ְ ִ‬
‫את ֵ‬
‫ללו ֶ‬
‫די י ְָי‪ ,‬הַ ְ‬
‫עבְ ֵ‬
‫ללו ַ‬
‫ללוָיה הַ ְ‬
‫הַ ְ‬
‫על‬
‫כל גוים י ְָי‪ַ ,‬‬
‫על ָ‬
‫רם ַ‬
‫שם י ְָי‪ָ :‬‬
‫לל ֵ‬
‫מה ֻ ָ‬
‫מבואו‪ְ ,‬‬
‫עד ְ‬
‫מש ַ‬
‫ש ֶ‬
‫רח ֶֽ‬
‫מז ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫לם‪ִ :‬‬
‫עו ָ‬
‫ראות‪,‬‬
‫לי לִ ְ‬
‫פי ִ‬
‫ש ִ‬
‫מ ְ‬
‫בת‪ :‬הַ ַ‬ ‫הי‪ 69‬לָ ָֽ‬
‫ש ֶ‬ ‫בי ִ‬
‫מג ְ ִ‬
‫הינו הַ ַ‬
‫ל ֵֽ‬
‫מי כ ַָיי אֱ ֹ‬
‫כבודו‪ִ .‬‬
‫מים ְ‬
‫ש ַֽ‬
‫הַ ׁ ָ‬
‫עם‬
‫בי ִ‬
‫שי ִ‬
‫להו ִ‬
‫ביון‪ְ :‬‬
‫רים אֶ ְ‬
‫פת י ָ ִ‬
‫ש ֹ‬
‫מא ְ‬
‫דל‪ֵ ,‬‬
‫פר ָ‬
‫ע ָ‬
‫מ ָ‬
‫מי ֵ‬
‫קי ִ‬
‫מ ִ‬
‫רץ‪ְ .‬‬
‫א ֶ‬
‫מים ובָ ֽ‬
‫ש ַֽ‬
‫בַ ׁ ָ‬
‫ללוָיה‪:‬‬
‫חה הַ ְ‬
‫מ ָ‬
‫ש ֵ‬
‫נים ְ‬
‫אם הַבָ ִ‬
‫בית ‪ֵ ,‬‬
‫רת הַ ַֽ‬
‫ק ֶ‬
‫ע ֶֽ‬
‫בי ֲ‬
‫שי ִ‬
‫עמו‪ .‬מו ִ‬
‫בי ַ‬
‫די ֵ‬
‫עם נ ְ ִ‬
‫בים‪ִ ,‬‬
‫די ִ‬
‫נְ ִ‬

‫בעס" למערביות )אגב איך מנקדים‪ ,‬ובעיקר איך מבטאים כראוי‬

‫מרו ֶ‬
‫וכן‪ַ " :‬‬
‫מילה זו ביחיד וברבים‪ ,‬ומה משקלה??( מי"ד‪.‬‬
‫לגבי הגיית האות יו"ד‪ ,‬העיר ר"פ מווילנא‪ ,‬פירוש 'טעם עצו' על ספר משנת חסידים‪ ,‬קראקא‬
‫תרמ"ט‪ ,‬דף כד ע"ב‪" :‬יוד היא בחולם כזה‪ :‬יֹוד‪ ,‬וכן היא אמתת המבטא‪ ,‬לא כמו שאנו אומרים יוד‬
‫בשורק"‪.‬‬
‫כל טוב ותודה רבה‬
‫יוסף ש‪ .‬מאיר‬
‫יוסי מאיר‪ :‬ראה במבקשי תורה קונטרס נישואין עמ' שצב‪ ,‬דעת הגרש"ז אוירבך לומר זו בשורק‬
‫אף שלפי דקדוק צ"ל בחולם‬
‫תשובתי אליו‪ :‬הזכרת את רש"ז‪ ,‬אין בעיה אספר לך מעשה‪ .‬כשהשאתי את בתי הבכורה‬
‫אמרתי לחתני לומר זו‪ ,‬הוא שאל את ראש ישיבתו מסדר הקידושין ר' שמואל אוירבך‬
‫נר"ו והוא הסכים עמי‪.‬‬
‫כנראה הוא לא שמע שאביו הורה בדווקא לומר זו‪....‬‬
‫כשהיינו בישיבה ידענו שרוב )ככל( פסקי ההלכה "המסתובבים" בשם ראש הישיבה )הרב‬
‫שיינברג בתורה אור( אינם נכונים‪ .‬הוראה זו נאמרה כשמישהו ליווה אותו בדרך לבית הכנסת?‬
‫למה בכלל לשאול רבנים שאלות שאינן הלכתיות?‬
‫ד"ר יוסי עופר‪ :‬כיוון שעוסקים לא רק בענין זו‪ ,‬כדת‪ ,‬אלא גם ב"המסתעף"‪ ,‬ארשה לעצמי להוסיף הערה‬
‫בעניין ההתחשבות בלשונות זרות בעת קביעת הלשון העברית )בעקבות זֹו = חזירה בגרמנית(‪.‬‬
‫פי ה' ‪ -‬כל בג"ד >כפ"ת< דסמיך ליהו"א רפי‪ ,‬בר מן‬
‫צא ִ‬
‫מנחת שי‪ ,‬דברים ח‪ ,‬ג‪ :‬מו ָ‬
‫המבטלים‪ ,‬והרבה מהן שהן דגש להוגן קריה כזה‪ ,‬כי לא יתכן לומר פי ברפה קודם‬
‫לשם‪ ,‬כי לשון גנאי הוא בלשון צרפת‪ ,‬וחלילה לשם יתברך‪ ,‬ע"כ מצאתי‪ .‬ושמעתי‬
‫פס‪ .‬ובכל הספרי' הפ"א רפה כדינה‪ ,‬ואין‬
‫פי קו ריפוי בפא ר"ל אין ו ְאֶ ֶ‬
‫שבלשון צרפת ִ‬

‫שאין מבטלין דרכי לשון הקדש‬ ‫לנו לחוש ללשון צרפת‪,‬‬

‫לשונות‪ .‬ומצאנו עוד במיכה )א'( כי‪-‬פי קו ריפוי בפא ה'‬ ‫מפני שאר‬
 ‫דשו‪,‬‬
‫ק ְ‬
‫דה לְ ָ‬
‫תה ְיהו ָ‬
‫עז‪ .‬הָי ְ ָ‬
‫ל ֵ‬
‫עם ֹ‬
‫מ ַ‬
‫קב ֵ‬
‫ע ֹ‬
‫בית י ַ ֲ‬
‫רים‪ֵ ,‬‬
‫מצ ְ ָֽ‬
‫מ ִ‬
‫אל ִ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫צאת י ְ‬
‫בְ ֵ‬
‫קדו‬
‫רים ר ָ ְ‬
‫לאחור‪ :‬הֶהָ ִ‬
‫סב ְ‬
‫דן י ֹ‬
‫ראה ו ַי ָֹנס‪ ,‬הַי ַר ְ ֵ‬
‫תיו‪ .‬הַָים ָ‬
‫שלו ָ‬
‫מ ְ‬
‫מ ְ‬
‫אל ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫י ְ‬
‫לאחור‪.‬‬
‫סב ְ‬
‫דן תִ ֹ‬
‫תנוס הַי ַר ְ ֵ‬
‫כי ָ‬
‫מה לְך ָ הַָים ִ‬
‫צאן‪ַ .‬‬
‫ני ֹ‬
‫בעות כ ִבְ ֵ‬
‫לים‪ ,‬ג ְ ָ‬
‫אי ִ‬
‫כְ ֵ‬
‫ני‬
‫מלִפְ ֵ‬
‫רץ‪ִ ,‬‬
‫א ֶ‬
‫לי ֽ‬
‫חו ִ‬
‫ני אדון ֽ‬
‫מלִפְ ֵ‬
‫צאן‪ִ .‬‬
‫ני ֹ‬
‫בעות כ ִבְ ֵ‬
‫לים‪ ,‬ג ְ ָ‬
‫אי ִ‬
‫קדו כ ְ ֵ‬
‫רים תִר ְ ְ‬
‫הֶהָ ִ‬
‫מים‪:‬‬
‫עְינו ָֽ‬
‫מ ְ‬
‫מיש לְ ַ‬
‫חלָ ִ‬
‫מים‪ַ ,‬‬
‫גם ָֽ‬
‫הצור אֲ ַ‬
‫כי ַ‬
‫הפ ְ ִ‬
‫קב‪ .‬הַ ֹ‬
‫ע ֹ‬
‫לוהַ י ַ ֲ‬
‫אֱ ֽ‬
‫אוחז את הכוס ואומר‪:‬‬

‫צבאות דבר‪ ,‬שהוא רפה‪.‬‬

‫יוסף עופר‬
‫פרופ' חיים כוהן‪ :‬תודה רבה‪.‬‬
‫אכן גם אני סבור שאין שום צורך לשנות את המנהג האשכנזי‪ .‬במאמרי אני מתחקה על תולדות‬
‫התיקון הזה המלווה אותנו זה ארבע מאות שנה ויותר‪ .‬בין השאר אני מצטט בהרחבה גם את‬
‫דברי קהלת של גייגר‪.‬‬
‫אבי אומר מצה זּו ואף אני אומר כן‪ ,‬לכבוד אבי ולכבוד מסורת אבותיי‪ .‬איני רואה בזה חטא נגד‬
‫הדקדוק‪ .‬מסורת אשכנזית רבת דורות אף היא דקדוק היא ואין לבטלה כלאחר יד ובהבל פה‪.‬‬
‫אם אתחיל להגיב על כל מה שנאמר בעלונים למיניהם אין אני מספיק‪ .‬אין אני יכול לרדוף אחר‬
‫כל האומרים בפסקנות "צריך לומר" "צריך לתקן"‪ .‬שיהיו בריאים‪.‬‬
‫ואגב‪ ,‬את עלוני פרשת השבוע לאלפיהם איני קורא כלל‪ .‬אני מסתפק בחומש עם רש"י‪.‬‬
‫כל טוב‪,‬‬
‫ח"כ‬
‫נ"ב‪ :‬אני רק מקווה שחתנים לא יתחילו לקדש מעתה בכפילת מילת זו‪ ,‬כמנהג ההבל של‬
‫ֵזכר‪ֶ/‬זכר‪ .‬ומי יודע‪ ,‬אולי יתחילו לקדש מעתה בשתי טבעות ובשני זוגי עדים‪ ...‬ואכן‪ ,‬בשביל מה יש‬
‫לכלה עשר אצבעות?‬

‫לוינגר‪ :‬השאלה הבלתי פתורה היא‪ :‬היכן הגבול בין צורה לכאורה בלתי‬
‫תקנית אבל נפוצה‪ ,‬לבין צורה תת‪-‬תקנית‪ .‬הנכשיר גם את עשר שקל?‬
‫הנכשיר כל סידור תפילה שנדפס ברשלנות בגלל גודל תפוצתו או גילו‬
‫המופלג?‬
‫תשובה‬
‫אכן שאלת הגבול שאלה היא‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מי שבא לפסוק הלכות בענייני הלשון טוב שידע כמה‬
‫שיותר על הלשון‪ ,‬התפתחותה וצורותיה השונות לתולדותיה ולמסורותיה‪ .‬כל רב פוסק צריך‬
 ‫לם‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫רים‬
‫מצ ְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫תינו ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫את ֲ‬
‫גאל ֶ‬
‫לנו ו ְ ָ‬
‫גא ָ‬
‫שר ְ‬
‫אֲ ֶ‬
‫מרור‬
‫צה ו ָ‬
‫מ ָ‬
‫כל בו ַ‬
‫לה הֶַזה לֶאֱ ֹ‬
‫ענו הַלַי ְ ָ‬
‫גי ָ‬
‫ו ְהִ ִ‬
‫תינו‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫הינו ֵוא ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫כן י ְ ֹ‬
‫ֵ‬
‫שלום‬
‫תנו לְ ָ‬
‫רא ֵ‬
‫ק ָ‬
‫אים לִ ְ‬
‫רים הַבָ ִ‬
‫ח ִ‬
‫לים אֲ ֵ‬
‫דים ו ְלִר ְג ָ ִ‬
‫ע ִ‬
‫למו ֲ‬
‫ענו‪ְ 70‬‬
‫גי ֵ‬
‫יַ ִ‬
‫דתֶך ָ‬
‫עבו ָ‬
‫שים בַ ֲ‬
‫ש ִ‬
‫עיר ֶך ָ ו ְ ָ‬
‫חים בְבִנ ְַין ִ‬
‫מ ִ‬
‫ש ֵ‬
‫ְ‬

‫ללמוד הרבה לפני שהוא אומר מותר או אסור וכל רופא צריך ללמוד הרבה לפני שהוא מקבל‬
‫רישיון לרשום רצפט‪...‬‬

‫ממאמרי אפשר ללמוד שצורת זו אינה לא תקנית‪ .‬היא לא תקנית רק מפני שהוכרז עליה‬
‫שהיא לא תקנית‪ .‬גם דברי זלמן גייגר בעניין זה‪ ,‬ובעיקר המקורות שהוא מזכיר‪ ,‬מלמדים על‬
‫כך‪.‬‬
‫זה‪ .‬המילה זו‬
‫ר"א לוין‪ :‬אינני בא להתווכח‪ ,‬המילה זו בחולם היא נקבה של המילה ֶ‬
‫השרוקה בפשטות היא כמו אשר אבל משמעה מורכב יותר‪.‬‬
‫החתנים מתכוונים לנקבה של זה‪ ,‬המילה זו השרוקה אינה מתאימה שם‪ .‬כל הדיונים‬
‫הם אם אפשר "להכשיר" אותה בכל זאת‪ .‬דיבורים בנוסח הנח להם לישראל וכד'‬
‫אינם מתאימים כאן‪.‬‬
‫הגע עצמך‪ ,‬בחור שגדל בארץ ישראל ושפת אמו היא העברית המדוברת בארץ‪,‬‬
‫כשהוא רוצה לומר זה בלשון נקבה הוא אומר זאת‪ ,‬אבל הוא מכיר גם את המילה זו‪.‬‬
‫עתה בעמדו בחופה‪ ,‬אם הרב יאמר לו לאמר זו הוא יבין שבגלל הטקס הדתי הוא‬
‫משתמש בצורה שאינה תקנית בלשון הדיבור‪ .‬מי צריך את זה?‬
‫אזכיר כאן שבסידורי הספרדים בסידור חב"ד ובסידור עבודת ישראל ואפילו בסידור ה"ליטאי"‬
‫וילנא כתוב זו‪.‬‬
‫תוספת תש"ע ]לאחר פרסום מאמר ח"א כהן‪ ,‬ששלחתיו למכותביי[‬
‫אפ"ר‪ :‬ברצוני להדגיש שטענה "זו" של ר' אליהו‪ ,‬אפשר לנסחה כך‪ :‬במערכת השיקולים‬
‫להכריע כיצד לדבר עברית בתפלה ובטקסים דתיים ]ובקריאת התורה?[ אין להתחשב רק‬
‫ברובדי הלשון שהיו עד למנסחי התפילה ועד לאבותינו‪ ,‬אלא יש להתחשב בעברית‬
‫החדשה שבפינו! אפשר להרחיק לכת עם טענה זו ]שלכשעצמה היא הגיונית‪ ,‬אם כי לא‬
‫הכרחית[‪ ,‬ולמשל להבחין לכתחילה בין הטעמת המלים אפוא ואיפה‪ ,‬ואולי זוהי סיבה‬
‫להתפלל במבטא ישראלי‪ .‬ועוד‪] .‬טענה דומה יש בהקדמה החדשה של סידור קורן מאת‬
‫רעי‪ ,‬חנן אריאל[‬
‫דושי‪:‬‬
 ‫רצון‬
‫חך ָ ל ְ ָ‬
‫מז ְבַ ֲ‬
‫קיר ִ‬
‫על ִ‬
‫מם ַ‬
‫ד ָ‬
‫ע ָ‬
‫גי ַ‬
‫שר י ַ ִ‬
‫אֲ ֶ‬
‫שנו‬
‫פדות נ ַפְ ֵ‬
‫על ְ‬
‫תנו ו ְ ַ‬
‫על ג ְאֻלָ ֵ‬
‫דש ַ‬
‫ח ָ‬
‫שיר ָ‬
‫דה לְך ָ ִ‬
‫ְונו ֶ‬
‫אל‪.‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫גאל‪ 72‬י ְ‬
‫הָוה ָ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫‪73‬‬
‫רחצה‬
‫נוטלים את הידיים לסעודה ומברכים על הנטילה‪:‬‬

‫אך ראו מה מצאתי‪ .‬פראג רפ"ז לפ"ק כל ה"ביד חזקה זו" וכו' כולם ב ח ו ל‬
‫ם !‬
‫וכן כולם ב ח ו ל ם בסרייבו‪.‬‬
‫פראג מימין )עדות המאה ה‪ ,(!16-‬וברצלונה משמאל )עדות המאה ה‪(!14-‬‬
‫ואגב מה משמע ‪) !so wass‬מבוטא‪ :‬זו ַוואס! באותה גרמנית‬ ‫ופרנקפורט היקרה באמצע‪.?so what ...‬‬
‫ארורה! וא"כ מדוע לא "לתקן"‪ ,‬הרי זה אינו תיקון אלא מה שאוהבין היום הרבה‪:‬‬
‫]בעניין עטרה‪ ,‬וזה מאוד שייך לכאן‪ :‬קחו למשל עטרה‬ ‫זוהי סתם החזרת עטרה ליושנה !!‬
‫טורקית של ‪ 4‬ראשל"צים מהלכים וחיים עד ‪ !!120‬ואגב‪ :‬מי הוא בעצם ה"ראשון"? השני השלישי ו‪/‬או‬
‫הרביעי? אגב שמעתי היום כאן בפראהא‪ ,‬במו אוזניי‪ ,‬ממו פיו של אחד מחתניו של ‪ 1‬מהם )רע"י(‪,‬‬
‫בש‪ .‬מעניין אם אמר‬
‫ש‪ 1-‬אחר‪ ,‬ג"כ אלמן ל"ע ‪ ,‬דווקא כן התחתן שוב לאחרונה‪ ,‬מז"ט! ושמו‪ :‬ב"ד‪ ,‬וקודש לָ ֵ‬
‫זו או זו בחופתו‪ ,‬ואולי ‪[ . . . zoo‬‬

‫לימדוני רבותיי שומרי המסורת הלשונית של סיגעט ועוד‪ .‬למשל דודי‪ ,‬אח אמי‪,‬‬ ‫זו‬ ‫וכן בטבעת הזאת!‬
‫האאכ )‪ .(Haag‬מי"ד‪.‬‬
‫דען‪ַ -‬‬
‫הרה"ג שמואל בארי )שטיין( זצ"ל‪ ,‬אב"ד ֶ‬

‫ומה 'יקרה' אם "ח"ו" מישהו יאמר 'זאת'? האם זה בגדר "שינוי ממטבע שטבעו חכמים בברכות"?‬
‫בפשטות נראה לי הק' שלא‪ .‬וגם‪ :‬הרי אין שום 'קדושה' בלשון הזו ‪ /‬זאת? גם אם יאמר‪" :‬רונית או‬
‫רווית או כפית או מפית או שיר‪ ,‬רון‪ ,‬טל‪" ,‬את קנויה לי" )ובואו נאמר שהוא דתל"ש‪ ,‬ויודע קצת‬
‫תלמוד‪ ,‬האשה נקנית‪ ,‬ח"ו לא מצד אנטי‪-‬פמיניסטי אלא רק מצד "מעיישה קניין" וכו'( או יאמר‬
‫דעס" לאחר שהסביר זאת קודם לשבאבניקית‪" :‬הרי אני הופך אותך מפנוייה‬
‫בהרחבה‪ ,‬ב"לומ ֶ‬
‫לאשת‪-‬איש שלי ע"י ה"מעשה‪-‬קניין" הזה בשוה פרוטה זה שאני נותן לך בגמירות‬
‫דעת בנתינה שלי‪ ,‬ובגמירות דעת שלמה וללא ספק בקבלה שלך את ה"ירושלים‪-‬של‪-‬‬
‫זהב הזו" כר' עקיבא‪ ,‬או טבעת צ'כית )עם מגדל!(‪ ,‬או תימנית וכו'‪ ,‬האם לא תהא זו ‪ /‬זאת‬
‫מקודשת?‬
‫וגם נ"ל שראיתי גירסא כזו ‪ /‬כזאת‪ :‬בטבעת זאת‪ ...‬אולי תעזרו לי למצאה‪ .‬מי"ד‬
‫‪65‬‬
‫רמב"ם‪ :‬מרורים אלו שאנו אוכלים‬
‫כי הוא לישנא דקרא?‬

‫מררו במ' קמוצה‪ .‬הטעות היא כנראה מהפסוק וימררו ששם המ' קמוצה‬
‫לוין‪ :‬בהגדה שלפני כתוב ש ָ‬ ‫ר' אליהו‬ ‫‪66‬‬

‫תמורת פתח של פיעל‪.‬‬

 ‫דים‪.‬‬
‫לת י ָ ָ‬
‫טי ַ‬
‫על נ ְ ִ‬
‫תיו ו ְצ ִָונו ַ‬
‫צו ָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו בְ ִ‬
‫ד ָ‬
‫ק ְ‬
‫שר ִ‬
‫לם אֲ ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫מוציא‬
‫נוטל בשתי ידיו את המצות ואומר‪:‬‬
‫רץ‪.‬‬
‫הא ֶ‬
‫מן ָ‬
‫חם ִ‬
‫ציא‪ 74‬לֶ ֶ‬
‫המו ִ‬
‫לם ַ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫‪67‬‬
‫שימו לב לנוסח המעניין "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים"‪.‬‬
‫לדעתי הנוסח להראות הנ"ל עדיף מבחינה פרשנית של הפשט שהרי מה הסיוע לכך‪ ...‬שנאמר "והגדת לבנך" והגדת‬
‫הכוונה פעולה כלפי מישהו אחר ולא כלפי עצמך‪.‬‬
‫>תמונה ‪<3‬‬
‫הנוסח הנ"ל נמצא בהגדה של פסח‪ .‬רמ"ב‪ .‬ואדי אלחגארה – אינקונבולה שנדפסה קודם גירוש ספרד‪.‬‬
‫פסח כשר ושמח‪ ,‬ערן‬
‫בסרייבו‪ ,‬כתב יד‪ ,‬כ‪ 150-‬שנה לפני הגירוש )!(‪,‬‬

‫!! מי"ד‪.‬‬ ‫ראות‬

‫ל ְ‬
‫"פותר" המנקד את הבעייה‪ַ :‬‬

‫‪68‬‬
‫ללוָיה‪ – .‬צ"ע בכתי"י פסחים פרק י משנה ה!‬
‫ניו ]שירה חדשה[ הַ ְ‬
‫מר לְפָ ָ‬
‫ונא ַ‬
‫ְ‬

‫נאמר‬
‫מ"ב סימן תעג ס"ק עא‪ :‬כשיאמר ונאמר לפניו שירה צ"ל ונאמר בניקוד סגול ו ֶ‬ ‫‪‬‬
‫שהוא לשון עבר דקאי על גאולת מצרים ]אחרונים[‪:‬‬
‫ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' קו‪ :‬א"כ‪ ,‬הול"ל ונאמרה! ולכאורה‪ ,‬יותר‬
‫נראה "וֹנאמר" )נ' חלומה(‪ ,‬ור"ל עכשיו תיכף ֹנאמר הלל הנקרא גם שירה )וכ"כ "עמק ברכה"(‪ .‬ושם )עמ' קז( מטעים‬
‫למה שירה חדשה‪ ,‬ו"אז ישיר מו"י את השירה הזאת" – לאפוקי שירות קודמות ששרו בהקרבת פסח מצרים‪.‬‬

‫ר' אליהו לוין‪ :‬המגביהי אינו המגביה אותי; המשפילי אינו המשפיל אותי; מקימי אינו המקים‬ ‫‪69‬‬

‫אותי‪ .‬בכל אלה הי' בסוף נוספת ומתפרש‪ :‬המגביה )הקב"ה(‪ ,‬המשפיל‪ ,‬מקים‪ ,‬להושיב‪ ,‬מושיב‪.‬‬
‫}כידוע‪ ,‬בעברית המאוחרת נשמטו ה"יחסות" בד"כ‪ ,‬ובשירה ‪ -‬שרדו‪ ,‬ואכמ"ל{‬

‫י‬
‫גיענו או גיענו?‬ ‫בברכה ה‬ ‫‪70‬‬

‫)כך!(‬ ‫עינו‬
‫גי ֵ‬
‫סרייבו‪ :‬י ַ ִ‬
‫‪ .‬מי"ד‪.‬‬ ‫ענו‬
‫גי ֵ‬
‫פראג‪ :‬י ַ ִ‬
‫‪71‬‬

‫שבועי‬ ‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬ד ף‬

‫מספר ‪ ,804‬פסח‪ ,‬תשס"ט‬
‫"מן הפסחים ומן הזבחים" במוצאי שבת – מנהג טעות?‬
‫ד"ר מיכאל אביעוז‪/‬המחלקה לתנ"ך‬
‫לפי כמה מן ההגדות האשכנזיות‪ ,‬בברכה שבסוף חלקו הראשון של ההלל‪ ,‬אנו מוצאים את ההערה‪:‬‬
‫"במוצאי שבת אומר מן הפסחים ומן הזבחים"‪ ,‬וזאת במקום "מן הזבחים ומן הפסחים"‪ .‬אך לא בכל‬
 ‫מצה‬
‫אוחז בידיו את המצה העליונה והפרוסה ומברך‬
‫צה‬
‫מ ָ‬
‫לת ַ‬
‫כי ַ‬
‫על אֲ ִ‬
‫תיו ו ְצ ִָונו ַ‬
‫צו ָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו בְ ִ‬
‫ד ָ‬
‫ק ְ‬
‫שר ִ‬
‫לם אֲ ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫נוטל לעצמו ונותן לכל אחד מן המסובים כזית מן המצה העליונה וכזית מן הפרוסה )או שכל‬
‫אחד ואחד לוקח לעצמו כשני זיתים מן המצה השמורה שלפניו( ואוכלים בהסבת שמאל בלי‬
‫הפסקה כלל‪ .‬יזהר שלא להפסיק בדיבור שאינו לצורך הסדר משעה שנטל ידיו ועד שיגמור‬
‫אכילת "כורך"‪.‬‬
‫ההגדות משפט זה מופיע‪ .‬אם כן‪ ,‬על סמך מה נאמר שבמוצאי שבת משנים מן הנוסח? אם זאת‬
‫הנחיה מחייבת‪ ,‬מדוע לא נאמרה הנחיה זו בכל ההגדות? אין היא מופיעה לא במשנה ולא בתלמוד‬
‫ואף לא במחזור רב האי גאון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬אבודרהם ואחרים‪.‬‬
‫במשנה ובתלמוד יש הבדלי גרסה כדלהלן‪ .‬במשנה שבבבלי פסחים‪ ,‬קטז ע"ב‪ ,‬שנינו‪:‬‬
‫רבי עקיבא אומר כן ה' א‪-‬להינו וא‪-‬להי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים‬
‫לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים‪.‬‬
‫ואולם במשנה שבסדר מועד י‪ ,‬ו נאמר‪:‬‬
‫רבי עקיבה מוסיף‪ ,‬כן ה' א‪-‬לוהינו וא‪-‬לוהי אבותינו יגיענו לרגלים ולמועדים אחרים הבאים‬
‫לקראתנו בשלום‪ ,‬שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך‪ ,‬לאכול מן הזבחים ומן הפסחים‪.‬‬
‫מקור ההנחיה לשנות מן הנוסח במוצאי שבת הוא ר' יעקב וייל )גרמניה‪ ,‬המאה ה‪ ,(15-‬תלמידו של‬
‫מהרי"ל‪ ,‬שכתב בתשובותיו )סימן קצג(‪" :‬כשיבוא פסח במ"ש אז יאמר מן הפסחים ומן הזבחים דאין‬
‫חגיגה קריבה בשבת"‪ .‬אבל ר' יעקב עמדן )גרמניה‪ ,‬המאה ה‪ (18-‬כותב בסידורו על אתר‪" :‬אין‬
‫לשנות בשום פעם כי במ"ש אין שם חגיגה כלל"‪.‬‬
‫נראה שראשי התבות "במ"ש" בדברי מהרי"ו כוונתם 'במוצאי שבת'‪ ,‬כפי שעולה מן ההקשר‪.‬‬
‫אולם אז עולה השאלה‪ :‬ממתי מקריבים קרבן חגיגה במוצאי שבת? אכן כך שואל‪-‬מעיר ר' יעקב‬
‫עמדן‪" :‬אין צריך‪ ...‬וכו'‪ .‬ר' יעקב עמדן לא חשב שהקיצור במ"ש מציין משהו אחר אלא סבר שיש‬
‫להפסיק את המנהג לשנות מן הנוסח במוצאי שבתות‪.‬‬
‫נראה לי שכל העניין יסודו בפענוח שגוי של הקיצור "במ"ש"‪ ,‬ויש לו קשר לחילופי הנוסחאות‪ .‬ככל‬
‫הנראה‪ ,‬קיצור זה הופיע בשולי הגיליון במשנה כדי להעיר על חילופי הנוסח בין המשנה שבסדר מועד ובין‬
‫המשנה שבתלמוד‪ .‬ייתכן שפענוח לא נכון של האותיות "במ"ש" או של הצירוף "במ' שבת" הביא למנהג‬
‫ל"מגדול"(‪1.‬‬ ‫הטעות לומר במוצאי שבת נוסח אחר )כפי שמצינו בשינוי בברכת המזון בין "מגדיל"‬
‫‪"A Study in the Passover Haggadah :‬מן הזבחים ומן הפסחים" ‪,A. Mishcon‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪ .The Jewish Quarterly Review, NS 14 (1924), pp. 501-503‬יש לציין שבכמה מאמרים בישורון‪,‬‬
‫כרכים י‪-‬יג‪ ,‬עמד פרופ' יעקב שפיגל על הצורך להישמר מפני פענוח בלתי מבוסס של ראשי‬
‫תיבות‪.‬‬
‫אפ"ר‪ :‬כידוע‪ ,‬השערה זו )של בעל תורה תמימה( כנראה מוטעית‪ .‬עכ"פ אינה כה פשוטה )כמוער בהקדמת‬
‫העקוב למישור של הרב קאהן( שניתן להזכירה כמובנת ונכונה מאיליה‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫גאל‪/‬גואל‬
‫יומי דקדוקי פסחים‬
‫תפקידי הבינוני‬
 ‫מרור‬
‫נוטל כזית מרור לעצמו ולכל המסובים‪ ,‬טובלו בחרוסת ומנער כדי שישאר טעם מרירותו‪.‬‬
‫ומברך‪:‬‬
‫מרור‪.‬‬
‫לת ָ‬
‫כי ַ‬
‫על אֲ ִ‬
‫תיו ו ְצ ִָונו ַ‬
‫צו ָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו בְ ִ‬
‫ד ָ‬
‫ק ְ‬
‫שר ִ‬
‫לם אֲ ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫אוכלים בלי הסבה‬

‫כורך‬
‫בוצע את המצה התחתונה‪ ,‬ונוטל ממנה כזית וכורך עמה כזית מן המרור )טבול בחרוסת או אינו‬
‫טבול ‪ -‬כפי המנהג(‪ ,‬מצה למעלה ומצה למטה ומרור באמצע‪ .‬וכך הוא מחלק למסובים )או שכל‬
‫אחד מהם נוטל מן המצה השמורה שלפניו וכורך(‪.‬‬
‫אין מברכים על 'כורך' אלא אומרים‪:‬‬
‫סח‬
‫קָים הָָיה כור ֵך ְ פֶ ַ‬
‫דש הָָיה ַ‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫בית הַ ִ‬
‫ש ֵ‬
‫מן ֶ‬
‫לל בִז ְ ַ‬
‫שה הִ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫כן ָ‬
‫לל ‪ֵ -‬‬
‫דש כ ְהִ ֵ‬
‫ק ָ‬
‫מ ְ‬
‫כר לַ ִ‬
‫זֵ ֶ‬
‫להו‪:‬‬
‫רים ֹיאכ ְ ֻ‬
‫ר ִ‬
‫מ ֹ‬
‫מצות ו ְ‬
‫על ַ‬
‫מר‪ַ :‬‬
‫שנ ֶאֱ ַ‬
‫מה ֶ‬
‫קֵים ַ‬
‫חד לְ ַ‬
‫כל בְי ַ ַ‬
‫מרור ְואו ֵ‬
‫צה ו ָ‬
‫מ ָ‬
‫ַ‬
‫אוכלים בהסבת שמאל‬
‫מ' דושי‪:‬‬
‫העתקה מדוייקת מהגדת פראג‪:‬‬
‫ואחר כך יקח המצוה )כך!( השלישית התחתונה יבצענה לשנים ויתן עליה לאטוגא ויאכל ביחד בלא‬
‫כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קים היה כורך מצה ומרור ביחד‬ ‫ברכה אלא כך אמר )כך!(‬
‫ויאכל כמה שנ' מצות על מרורים יאכלהו‬

‫שלחן עורך‬
‫קודם שמתחילים בסעודה‪ ,‬נוהגים לאכול ביצה במי מלח‬
‫אוכלים ושותים כברכת ה' אשר נתן‪ .‬ויזהר שלא ימלא כרסו יותר מדי‪ ,‬כדי שיאכל אחר‪-‬כך כזית‬
‫אפיקומן לתאבון‪.‬‬
‫ראוי להזכיר בסעודה דברי תורה מענין היום‪.‬‬

‫‪73‬‬
‫לגבי "רחצה"‪:‬‬
‫בכ"י אכן מופיע "רחץ" ]כך ראיתי בהגדה שלמה[‬
‫זו צורת חריזה מקובלת‪ ,‬של ה"סוגר" כמו בלכה דודי‪ ,‬שרק החרוז האחרון ]הסוגר[‬
‫מתחרז‪ :‬נקבלה‪ ,‬תחילה‪ ,‬נגלה‪ ,‬ונגילה‪ ,‬וכד'‬
‫פסח שמח וכשר‪ ,‬רון קליינמן‬
‫‪74‬‬
‫נסוג אחור?‬
 ‫צפון‬
‫בגמר הסעודה מוציא את פרוסת המצה שהצפין בתחילת הסדר לאפיקומן‪ ,75‬נוטל כזית ונותן גם‬
‫למסובים )או שהם נוטלים מן המצה השמורה שלפניהם( ואוכלים בהסבת שמאל‪.‬‬

‫ברך‬
‫מוזגים כוס שלישי ונוטלים מים אחרונים‪.‬‬
‫שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן‪ .‬ונוהגים שבליל הסדר בעל הבית מזמן אף אם יש אורח‪.‬‬
‫מים‪:‬‬
‫חל ְ ִ‬
‫היינו כ ְ ֹ‬
‫ציון ָ‬
‫בת ִ‬
‫שי ַ‬
‫את ִ‬
‫הָוה ֶ‬
‫בשוב י ְ ֹ‬
‫עלות‪ְ .‬‬
‫מ ֲ‬
‫שיר הַ ַ‬
‫ִ‬
‫עם‬
‫עשות ִ‬
‫הָוה לַ ֲ‬
‫דיל י ְ ֹ‬
‫בגוים הִג ְ ִ‬
‫מרו ַ‬
‫נה‪ .‬אז ֹיא ְ‬
‫ננו ר ִ ָ‬
‫לשו ֵ‬
‫פינו ו ְ‬
‫שחוק ִ‬
‫לא ְ‬
‫מ ֵ‬
‫אז י ָ‬
‫לה‪:‬‬
‫אֵ ֶ‬
‫חים‪:‬‬
‫מ ִ‬
‫ש ֵ‬
‫היינו ְ‬
‫מנו‪ָ .‬‬
‫ע ָ‬
‫עשות ִ‬
‫הָוה לַ ֲ‬
‫דיל י ְ ֹ‬
‫הִג ְ ִ‬
‫גב‪:‬‬
‫קים בַנ ֶ ֶ‬
‫פי ִ‬
‫תנו כ ַאֲ ִ‬
‫בי ֵ‬
‫ש ִ‬
‫את ְ‬
‫הָוה ֶ‬
‫בה י ְ ֹ‬
‫שו ָ‬
‫צרו‪:‬‬
‫ק ֹ‬
‫נה י ְ‬
‫עה בְר ִ ָ‬
‫מ ָ‬
‫ד ְ‬
‫עים בְ ִ‬
‫הַֹזר ְ ִ‬
‫תיו‪:‬‬
‫מ ָ‬
‫שא אֲלֻ ֹ‬
‫נה‪ֹ .‬נ ֵ‬
‫בא בְר ִ ָ‬
‫בא י ָ ֹ‬
‫רע‪ֹ .‬‬
‫שך ְ הַז ָ ַ‬
‫מ ֶ‬
‫שא ֶ‬
‫כה ֹנ ֵ‬
‫הלוך ְ י ֵלֵך ְ ובָ ֹ‬
‫ָ‬
‫‪76‬‬

‫‪75‬‬
‫ראה לעיל בבן החכם‬
‫‪76‬‬
‫מי"ד‪:‬‬
‫)וכאן באות שש‬ ‫תי )לא כתוב‪ :‬נברך(‪ ,‬יהי שם וכו'‪ ,‬ברשות‬
‫רבו ַ‬
‫כת המזון‪ :‬מזומן‪ַ .‬‬
‫‪ :15-9‬סדר בִר ְ ַ‬
‫אפשרויות כשאין שם כהן‪.‬‬
‫רינו היא תואר אשכנזי מיוחד שהוענק לתלמידי חכמים ו‪/‬או לחשובי קהילה בכיבוד מיוחד‪(:‬‬
‫זאת עם מו ֵ‬
‫רינו‬
‫רינו רב בעל הבית | מו ֵ‬ ‫רב בעל הבית ורבותי | אבא מורי רב בעל הבית ורבותי | אבא מורי מו ֵ‬
‫רב בעל הבית |‬
‫רינו רב ורבותי | רב בעל הבית מרנן ורבנן ורבותי‪.‬‬ ‫רב בעל הבית ומו ֵ‬
‫)אם יש כהן או כוהנים יש שלוש אפשרויות‪ (:‬כהן ורב בעל הבית ורבותי | כהנים ורב בעל הבית ורבותי |‬
‫רינו רב ורבותי‪.‬‬‫כהן ורב בעל הבית ומו ֵ‬
‫תיו )כך מנוקד‪ ,‬לפי מסורת אשכנז!( אשר ברא ברוך אתה י‪-‬י )ללא‪:‬‬ ‫ריו ָ‬
‫א‪-‬ל זן(‪ ...‬לכל בִ ְ‬
‫כי הוא זן )ולא‪ֵ :‬‬
‫שאתה השין בקמץ( על הנסים )לא‪ :‬וְעל(‪...‬‬ ‫תה זן ) ָ‬
‫שא ָ‬
‫כאמור פותח את ידך וכו'( ועל אכילת מזון ָ‬
‫ני‪ ...‬כהיום הזה‪ .‬ואחר כן‪ ...‬ימי חנכה אלו‪ ...‬והשבות )לו( )בסוגריים‪ .‬כך במקור( גמולו‪...‬‬ ‫חשמו ַ‬
‫)כותרת מעניינת בעברית‪ (:‬בונה ירושלים )לפני תחילת ברכת רחם‪ .‬כי כאן בעצם מתחילה ברכה ארוכה זו‪.(:‬‬
‫רחם נא‪...‬‬
‫ברצונך )ללא וי"ו החיבור!(‪ ...‬שלא‬ ‫)כותרת לפני רצה‪ (:‬הזכרת שבת‪ .‬ולנוח בו באהבה כמצות רצונך‪ִ .‬‬
‫הי )ביו"ד!( צרה‪) ...‬כותרת לפני יעלה ויבא‪ (:‬הזכרת ראש חדש וימים טובים‪ .‬והושיענו בו לחיים‪...‬‬ ‫ת ִ‬
‫ְ‬
‫כי א‪-‬ל )מלך( חנון ורחום אתה )מלך בסוגריים‪ .‬כך במקור(‪...‬‬
‫ובנה‪ ...‬במהרה בְימינו )בי"ת דגושה!(‪ ...‬לחן ולחסד ולרחמים ולרוח )בוי"ו( הצלה והצלחה‪ ...‬ומכל‪-‬‬
‫עד ו‪ .(-‬הרחמן‬ ‫טוב אל‪-‬יחסרנו )לא כתוב‪ :‬לעולם אל יחסרנו!(‪ ...‬ויתפאר בנו לנצח נצחים )לא כתוב‪ָ :‬‬
‫ל ַ‬
‫יה )לא אליהו!(‪.‬‬‫ל ָ‬
‫א ִ‬
‫הוא ישלח )ללא‪ :‬לנו( ברכה מרובה וכו'‪ ...‬הוא ישלח‪-‬לנו את‪ֵ -‬‬
‫אותי ואת‪-‬אשתי ואת‪-‬בניי ואת‪-‬כל‪-‬אשר לי | אותי ואת‪-‬כל‪-‬אשר לי | את‪-‬רב בעל הבית הזה ואת‪-‬‬
‫אשתו בעלת הבית הזה‪ | ...‬את‪-‬אבי מורי בעל הבית הזה ואת‪-‬אמי מורתי בעלת הבית הזה‪ ...‬אותנו‬
‫הם ועלינו זכות שתהי )ביו"ד(‪ ...‬שבת ומנוחה‬ ‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫כמו )בוי"ו החיבור!( שנתברכו‪ֲ ...‬‬ ‫ואת כל‪-‬אשר לנו‪ ,‬ו ְ‬
‫לחיי העולמים )בה"א הידיעה(‪ ...‬את‪-‬השנה הזאת לטובה ולברכה‪ ...‬הוא יקים לנו את‪-‬סכת דויד‬
 ‫שלושה שאכלו כאחד חיבין בזימון‪ ,‬וכך מזמנין‪:‬‬
‫ך‪:‬‬
‫תי נ ְבָר ֵ ְ‬
‫רבו ַ‬
‫המזמן אומר ‪ַ -‬‬
‫לם‪:‬‬
‫עד עו ָ‬
‫תה ו ְ ַ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫בר ָך ְ ֵ‬
‫מ ֹ‬
‫הָוה ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫הי ֵ‬
‫המסובים עונים ‪ -‬י ְ ִ‬
‫לנו‬
‫שאכ ַ ְ‬
‫הינו( ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫תי נ ְבָר ֵך ְ )בעשרה אֱ ֹ‬
‫רבו ַ‬
‫נן ו ְ ַ‬
‫מר ָ ָ‬
‫רשות ָ‬
‫המזמן חוזר "יהי שם" וכו'‪ :‬בִ ְ‬
‫שלו‪:‬‬
‫מ ֶׁ‬
‫ִ‬
‫חיינו‪:‬‬
‫בטובו ָ‬
‫שלו ו ְ‬
‫מ ֶׁ‬
‫לנו ִ‬
‫שאכ ַ ְ‬
‫הינו( ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫ברוך ְ )בעשרה אֱ ֹ‬
‫ועונים המסובים‪ָ :‬‬
‫חיינו‪:‬‬
‫בטובו ָ‬
‫שלו ו ְ‬
‫מ ֶׁ‬
‫לנו ִ‬
‫שאכ ַ ְ‬
‫הינו( ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫ברוך ְ )בעשרה אֱ ֹ‬
‫והמזמן חוזר‪ָ :‬‬
‫עד‪:‬‬
‫לם ו ָ ֶ‬
‫לעו ָ‬
‫מיד ְ‬
‫שמו תָ ִ‬
‫בר ָך ְ ְ‬
‫מ ֹ‬
‫הינו( ו ְ‬
‫ל ֵ‬
‫ברוך ְ )אֱ ֹ‬
‫מי שלא אכל עונה‪ָ :‬‬
‫‪77‬‬
‫שמו(‬
‫ברוך ְ ְ‬
‫ברוך ְ הוא ו ָ‬
‫) ָ‬

‫סד‬
‫ח ֶ‬
‫חן בְ ֶ‬
‫בטובו בְ ֵ‬
‫כלו ְ‬
‫לם ֻ‬
‫העו ָ‬
‫את ָ‬
‫לם‪ .‬הַָזן ֶ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫א ָ‬ ‫ברוך ְ‬
‫ָ‬
‫סר‬
‫ח ַ‬
‫לא ָ‬
‫מיד ֹ‬
‫גדול תָ ִ‬
‫בטובו הַ ָ‬
‫סדו‪ .‬ו ְ‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫שר‪ִ .‬‬
‫כל בָ ָ‬
‫חם לְ ָ‬
‫תן לֶ ֶ‬
‫מים‪ .‬הוא נו ֵ‬
‫ח ִ‬
‫ובְר ַ ֲ‬
‫כל‬
‫נס לַ ֹ‬
‫מפַר ְ ֵ‬
‫זן ו ְ‬
‫אל ָ‬
‫כי הוא ֵ‬
‫גדול‪ִ .‬‬
‫שמו הַ ָ‬
‫עבור ְ‬
‫עד‪ .‬בַ ֲ‬
‫לם ו ָ ֶ‬
‫לעו ָ‬
‫מזון ְ‬
‫לנו ָ‬
‫סר ָ‬
‫ח ַ‬
‫לנו ְואל י ֶ ְ‬
‫ָ‬
‫כל‬
‫ע לְ ָ‬
‫בי ַ‬
‫ש ִ‬
‫דך ָ ומַ ְ‬
‫את י ָ ֶ‬
‫ח ֶ‬
‫כאמור‪ .‬פותֵ ַ‬
‫רא‪ָ .‬‬
‫שר בָ ָ‬
‫תיו אֲ ֶ‬
‫ריו ָ‬
‫כל בְ ִ‬
‫מזון לְ ָ‬
‫כין ָ‬
‫מ ִ‬
‫כל ו ֵ‬
‫טיב לַ ֹ‬
‫מ ִ‬
‫ו ֵ‬
‫רצון‪:‬‬
‫חי ָ‬
‫ַ‬
‫כל‪:‬‬
‫את הַ ֹ‬
‫הָוה‪ .‬הַָזן ֶ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫על‬
‫בה‪ .‬ו ְ ַ‬
‫ח ָ‬
‫בה ור ְ ָ‬
‫דה טו ָ‬
‫מ ָ‬
‫ח ְ‬
‫רץ ֶ‬
‫תינו אֶ ֶ‬
‫אבו ֵ‬
‫חלְתָ לַ ֲ‬
‫שהִנ ְ ַ‬
‫על ֶ‬
‫הינו‪ַ .‬‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫לְך ָ י ְ ֹ‬ ‫דה‬
‫נו ֶ‬
‫מת ָ‬
‫חת ַ ְ‬
‫ש ָ‬
‫ריתְך ָ ֶ‬
‫על בְ ִ‬
‫דים‪ .‬ו ְ ַ‬
‫עבָ ִ‬
‫בית ֲ‬
‫מ ֵ‬
‫תנו ִ‬
‫די ָ‬
‫רים‪ .‬ופְ ִ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫מא ֶ ֶ‬
‫הינו ֵ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תנו י ְ ֹ‬
‫צא ָ‬
‫שהו ֵ‬
‫ֶ‬
‫סד‬
‫ח ֶ‬
‫חן ו ָ ֶ‬
‫חִיים ֵ‬
‫על ַ‬
‫תנו‪ .‬ו ְ ַ‬
‫ע ָ‬
‫ד ְ‬
‫שהו ַ‬
‫קיך ָ ֶ‬
‫ח ֶ‬
‫על ֻ‬
‫תנו‪ .‬ו ְ ַ‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫של ִ ַ‬
‫על תור ָתְך ָ ֶ‬
‫רנו‪ .‬ו ְ ַ‬
‫ש ֵ‬
‫בִבְ ָ‬
‫כל‬
‫עת ובְ ָ‬
‫כל ֵ‬
‫כל יום ובְ ָ‬
‫מיד‪ .‬בְ ָ‬
‫תנו תָ ִ‬
‫נס או ָ‬
‫מפַר ְ ֵ‬
‫זן ו ְ‬
‫תה ָ‬
‫שא ָ‬
‫מזון ָ‬
‫לת ָ‬
‫כי ַ‬
‫על אֲ ִ‬
‫תנו‪ .‬ו ְ ַ‬
‫שחונ ַנ ְ ָ‬
‫ֶ‬
‫עה‪:‬‬
‫ש ָ‬
‫ָ‬

‫חי‬
‫כל ַ‬
‫פי ָ‬
‫מך ָ ב ְ ִ‬
‫ש ְ‬
‫ך‪ .‬יתְבָר ַך ְ ִ‬
‫כים אותָ ְ‬
‫מבָר ְ ִ‬
‫דים לָך ְ ו ְ‬
‫חנו מו ִ‬
‫הינו אֲנ ַ ְ‬
‫ל ֵ‬ ‫כל י ְ ֹ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬ ‫הַ ֹ‬ ‫על‬
‫וְ ַ‬
‫בה‬
‫ט ָ‬
‫רץ הַ ֹ‬
‫הא ֶ‬
‫על ָ‬
‫היך ָ ַ‬
‫ל ֶ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫עתָ ובֵר ַכ ְתָ ֶ‬
‫שבָ ְ‬
‫כתוב‪ְ .‬ואכ ַלְתָ ו ְ ָ‬
‫עד‪ :‬כ ַ ָ‬
‫לם ו ָ ֶ‬
‫לעו ָ‬
‫מיד ְ‬
‫תָ ִ‬
‫ך‪:‬‬
‫תן לָ ְ‬
‫שר נ ָ ַ‬
‫אֲ ֶ‬
‫מזון‪:‬‬
‫על הַ ָ‬
‫רץ ו ְ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫על ָ‬
‫הָוה‪ַ .‬‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫ך‪.‬‬
‫ד ָ‬
‫כבו ֶ‬
‫כן ְ‬
‫ש ַ‬
‫מ ְ‬
‫ציון ִ‬
‫על ִ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ַ‬
‫עיר ֶ ָ‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫על ְירו ָ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ַ‬
‫מ ָ‬
‫ע ֶ‬
‫אל ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫על י ְ‬
‫הינו ַ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫נא י ְ ֹ‬
‫ָ‬ ‫חם‬
‫רַ ֶ‬
‫ליו‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫מך ָ ָ‬
‫ש ְ‬
‫רא ִ‬
‫ק ָ‬
‫שנ ִ ְ‬
‫קדוש ֶ‬
‫גדול ו ְהַ ָ‬
‫בית הַ ָ‬
‫על הַ ַ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ַ‬
‫ח ָ‬
‫שי ֶ‬
‫מ ִ‬
‫דִוד ְ‬
‫בית ָ‬
‫לכות ֵ‬
‫מ ְ‬
‫על ַ‬
‫וְ ַ‬

‫לת )כבמקור(‪.‬‬
‫)ביו"ד( הַֹנפ ֶ ֶ‬
‫‪77‬‬
‫מקורות אמירתו‬
 ‫רה‬
‫מהֵ ָ‬
‫הינו ְ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫לנו י ְ ֹ‬
‫חנו‪ .‬ו ְהַר ְַוח ָ‬
‫לנו ו ְהַר ְִוי ֵ‬
‫סנו ו ְכ ַלְכ ְ ֵ‬
‫ננו פַר ְנ ְ ֵ‬
‫ענו זו ֵ‬
‫בינו‪ .‬ר ְ ֵ‬
‫הינו‪ .‬א ִ‬
‫ל ֵ‬
‫אֱ ֹ‬
‫די‬
‫לי ֵ‬
‫לא ִ‬
‫דם ו ְ ֹ‬
‫שר ו ָ ָ‬
‫נת בָ ָ‬
‫מת ְ ַ‬
‫די ַ‬
‫לי ֵ‬
‫לא ִ‬
‫הינו ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫כנו י ְ ֹ‬
‫רי ֵ‬
‫נא אל תַצ ְ ִ‬
‫תינו‪ .‬ו ְ ָ‬
‫צרו ֵ‬
‫כל ָ‬
‫מ ָ‬
‫ִ‬
‫לא‬
‫נבוש ו ְ ֹ‬
‫לא ֵ‬
‫ש ֹ‬
‫בה‪ֶ .‬‬
‫ח ָ‬
‫שה‪ 78‬ו ְהָר ְ ָ‬
‫קדו ָ‬
‫חה‪ .‬הַ ְ‬
‫פתו ָ‬
‫לאה‪ .‬הַ ְ‬
‫מ ֵ‬
‫דך ָ ה ַ ְ‬
‫אם לְי ָ ְ‬
‫כי ִ‬
‫תם‪ִ .‬‬
‫הַלְָוא ָ‬
‫עד‪:‬‬
‫לם ו ָ ֶ‬
‫לעו ָ‬
‫לם ְ‬
‫נ ִכ ָ ֵ‬
‫בשבת אומרים‪:‬‬
‫גדול‬
‫בת הַ ָ‬
‫ש ָ‬
‫עי הַ ׁ ַ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫מצ ְַות יום הַ ׁ ְ‬
‫תיך ָ ובְ ִ‬
‫צו ֶ‬
‫מ ְ‬
‫הינו בְ ִ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫צנו י ְ ֹ‬
‫לי ֵ‬
‫ח ִ‬
‫צה ו ְהַ ֲ‬
‫רְ ֵ‬
‫בה‬
‫באהֲ ָ‬
‫ח בו ְ‬
‫לנו ַ‬
‫בת‪ 79‬בו ו ְ ָ‬
‫ש ָ‬
‫ניך ָ לִ ְ‬
‫קדוש הוא לְפָ ֶ‬
‫גדול ו ְ ָ‬
‫זה ָ‬
‫כי יום ֶ‬
‫קדוש הֶַזה ִ‬
‫ו ְהַ ָ‬
‫חה‬
‫רה ו ְָיגון ו ַאֲנ ָ ָ‬
‫הא צ ָ ָ‬
‫לא תְ ֵ‬
‫ש ֹ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫לנו י ְ ֹ‬
‫ח‪ָ 80‬‬
‫ני ַ‬
‫רצונ ְך ָ הָ ִ‬
‫רצונ ֶך ָ ובִ ְ‬
‫מצ ְַות ְ‬
‫כְ ִ‬
‫עיר‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫עיר ֶך ָ ובְבִנ ְַין ְירו ָ‬
‫ציון ִ‬
‫מת ִ‬
‫ח ַ‬
‫הינו בְנ ֶ ָ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫אנו י ְ ֹ‬
‫תנו ו ְהַר ְ ֵ‬
‫ח ֵ‬
‫מנו ָ‬
‫ביום ְ‬
‫ְ‬
‫חמות‪:‬‬
‫על הַנ ֶ ָ‬
‫על הְַישועות ובַ ַ‬
‫תה הוא בַ ַ‬
‫כי א ָ‬
‫שך ָ ִ‬
‫ד ֶ‬
‫ק ְ‬
‫ָ‬

‫ננו‬
‫כרו ֵ‬
‫כר ז ִ ְ‬
‫קד ְויז ָ ֵ‬
‫מע ְויפָ ֵ‬
‫ש ַ‬
‫צה ְוי ׁ ָ‬
‫אה ו ְי ֵר ָ ֶ‬
‫ע ו ְי ֵר ָ ֶ‬
‫גי ַ‬
‫בא ו ְי ַ ִ‬
‫לה ו ְי ָ ֹ‬
‫ע ֶ‬
‫תינו י ַ ֲ‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫ֵוא ֹ‬ ‫הינו‬
‫ל ֵ‬
‫אֱ ֹ‬
‫שך ָ‬
‫ד ֶ‬
‫ק ְ‬
‫עיר ָ‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫כרון ְירו ָ‬
‫דך ָ ו ְז ִ ְ‬
‫עבְ ֶ‬
‫דִוד ַ‬
‫בן ָ‬
‫ח ֶ‬
‫שי ַ‬
‫מ ִ‬
‫כרון ָ‬
‫תינו ו ְז ִ ְ‬
‫אבו ֵ‬
‫כרון ֲ‬
‫ננו ו ְז ִ ְ‬
‫קדו ֵ‬
‫ופ ִ ְ‬
‫חִיים‬
‫מים לְ ַ‬
‫ח ִ‬
‫סד ולְר ַ ֲ‬
‫ח ֶ‬
‫חן ולְ ֶ‬
‫בה לְ ֵ‬
‫לטו ָ‬
‫טה ְ‬
‫ניך ָ לִפְלֵ ָ‬
‫אל לְפָ ֶ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫בית י ְ‬
‫מך ָ ֵ‬
‫ע ְ‬
‫כל ַ‬
‫כרון ָ‬
‫ו ְז ִ ְ‬
‫מצות הֶַזה‪:‬‬
‫חג הַ ַ‬
‫ביום ַ‬
‫שלום ְ‬
‫ול ְ ָ‬
‫בר‬
‫ד ַ‬
‫בים‪ .‬ובִ ְ‬
‫חִיים טו ִ‬
‫ענו בו לְ ַ‬
‫שי ֵ‬
‫כה ְוהו ִ‬
‫דנו בו לִבְר ָ ָ‬
‫ק ֵ‬
‫בה ופָ ְ‬
‫לטו ָ‬
‫הינו בו ְ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫רנו י ְ ֹ‬
‫ז ָכ ְ ֵ‬
‫חנון‬
‫ך( ַ‬
‫מל ֶ ְ‬
‫אל ) ֶ‬
‫כי ֵ‬
‫נינו ִ‬
‫עי ֵ‬
‫ליך ָ ֵ‬
‫כי אֵ ֶ‬
‫ענו ִ‬
‫שי ֵ‬
‫לינו ְוהו ִ‬
‫ע ֵ‬
‫חם ָ‬
‫ננו ו ְר ַ ֵ‬
‫ח ֵ‬
‫מים חוס ו ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫עה ו ְר ַ ֲ‬
‫ְישו ָ‬
‫תה‪:‬‬
‫רחום א ָ‬
‫וְ ַ‬
‫לים‪.‬‬
‫ש ָ‬
‫מיו ְירו ָ‬
‫ח ָ‬
‫נה בְר ַ ֲ‬
‫הָוה‪ .‬בו ֵ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫מינו‪ָ .‬‬
‫רה בְי ָ ֵ‬
‫מה ֵ ָ‬
‫דש בִ ְ‬
‫עיר הַקֹ ֶ‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫נה ְירו ָ‬
‫ובְ ֵ‬
‫מן‪:‬‬
‫א ֵ‬

‫אנו‪.‬‬
‫רנו‪ .‬בור ְ ֵ‬
‫די ֵ‬
‫כנו‪ .‬א ִ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫בינו‪ַ .‬‬
‫אל‪ .‬א ִ‬
‫לם‪ .‬הָ ֵ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬ ‫ברוך ְ א ָ‬
‫תה י ְ ֹ‬ ‫ָ‬
‫טיב‬
‫מ ִ‬
‫הטוב ו ְהַ ֵ‬
‫מלֶך ְ ַ‬
‫אל‪ .‬הַ ֶ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫עה י ְ‬
‫ענו רו ֵ‬
‫קב‪ .‬רו ֵ‬
‫ע ֹ‬
‫קדוש י ַ ֲ‬
‫שנו ְ‬
‫קדו ֵ‬
‫רנו‪ְ .‬‬
‫לנו‪ .‬יוצ ְ ֵ‬
‫גואֲ ֵ‬
‫לנו‬
‫מ ֵ‬
‫לנו הוא גו ְ‬
‫מ ָ‬
‫לנו‪ .‬הוא ג ְ ָ‬
‫טיב ָ‬
‫טיב הוא ֵיי ִ‬
‫מי ִ‬
‫טיב הוא ֵ‬
‫הי ִ‬
‫כל יום ָויום הוא ֵ‬
‫שבְ ָ‬
‫כל‪ֶ .‬‬
‫לַ ֹ‬
‫עה‪.‬‬
‫כה ִוישו ָ‬
‫חה‪ .‬בְר ָ ָ‬
‫לה ו ְהַצ ְלָ ָ‬
‫מים ולְר ֶַוח‪ .‬הַצ ָ ָ‬
‫ח ִ‬
‫סד ולְר ַ ֲ‬
‫ח ֶ‬
‫חן ולְ ֶ‬
‫עד לְ ֵ‬
‫לנו לָ ַ‬
‫מ ֵ‬
‫הוא יג ְ ְ‬

‫‪78‬‬
‫]הגדושה[‬
‫‪79‬‬
‫קמץ קטן‪.‬‬
‫וצ"ע למה לא חולם?‬

‫‪ :From:‬יום שישי ‪ 11‬אפריל ‪08:42 2008‬‬ ‫‪Dr. Mordechai Halperin mswltd@gmail.com‬‬ ‫‪Date‬‬ ‫‪80‬‬

‫בברכת רצה שבברכת המזון‪ .‬ברצונך הניח לנו כמצוי בדפוסים הוא קרוב לודאי שיבוש‪ ,‬וצריך להיות וברצונך הנח לנו‬
‫כנוסח כמה ראשונים‪ .‬בעניין זה אכן מסורת בידי מאבותי לומר הנח כל שבתות השנה‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬נוסח רס"ג בסידורו )עמ' קג במהדורה המקורית( הוא "הנח"‪ ,‬בהתאמה לכללי הדקדוק‪.‬‬
 ‫לם אל‬
‫לעו ָ‬
‫כל טוב ְ‬
‫מ ָ‬
‫כל טוב‪ .‬ו ִ‬
‫שלום ו ְ ָ‬
‫חִיים ו ְ ָ‬
‫מים ו ְ ַ‬
‫ח ִ‬
‫לה‪ .‬ו ְר ַ ֲ‬
‫סה ו ְכ ַלְכ ָ ָ‬
‫מה‪ .‬פַר ְנ ָ ָ‬
‫ח ָ‬
‫נֶ ָ‬
‫רנו‪ .‬אמן‪:‬‬
‫ס ֵ‬
‫ח ְ‬
‫יְ ַ‬

‫עד‪:‬‬
‫לם ו ָ ֶ‬
‫לעו ָ‬
‫לינו ְ‬
‫ע ֵ‬
‫לך ְ ָ‬
‫מ ֹ‬
‫הוא י ְ‬ ‫מן‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫רץ‪:‬‬
‫בא ֶ‬
‫מים ו ָ‬
‫ש ַ‬
‫מן הוא יתְבָר ַך ְ בַ ׁ ָ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫עד‬
‫בנו לָ ַ‬
‫דר ָ‬
‫חים‪ְ .‬ויתְהַ ַ‬
‫צח נ ְצ ָ ִ‬
‫עד ולְנ ֵ ַ‬
‫בנו לָ ַ‬
‫פאר ָ‬
‫רים‪ְ .‬ויתְ ָ‬
‫לדור דו ִ‬
‫בח ְ‬
‫שת ַ ַ‬
‫מן הוא י ְ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫מים‪:‬‬
‫מי עולָ ִ‬
‫לעולְ ֵ‬
‫ו ְ‬
‫כבוד‪:‬‬
‫סנו בְ ָ‬
‫מן הוא י ְפַר ְנ ְ ֵ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫צנו‪:‬‬
‫לאר ְ ֵ‬
‫מיות ְ‬
‫מ ִ‬
‫כנו קו ְ‬
‫לי ֵ‬
‫רנו ְוהוא יו ִ‬
‫על צ ַָוא ֵ‬
‫מ ַ‬
‫לנו‪ֵ 81‬‬
‫ע ֵ‬
‫בר ֻ‬
‫ש ֹ‬
‫מן הוא י ְ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫ליו‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫לנו ָ‬
‫שאכ ַ ְ‬
‫זה ֶ‬
‫חן ֶ‬
‫של ְ ָ‬
‫על ֻ‬
‫בית הֶַזה ו ְ ַ‬
‫בה בַ ַ‬
‫מר ֻ ָ‬
‫כה ְ‬
‫לנו בְר ָ ָ‬
‫לח ָ‬
‫ש ַ‬
‫מן הוא י ְ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫בשורות טובות‬
‫לנו ְ‬
‫שר ָ‬
‫לטוב ִויבַ ׁ ֶ‬
‫זכור ַ‬
‫ביא ָ‬
‫את אֵלִָיהו הַנ ָ ִ‬
‫לנו ֶ‬
‫לח ָ‬
‫ש ַ‬
‫מן הוא י ְ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫חמות‪:‬‬
‫ְישועות ו ְנ ֶ ָ‬
‫בית‬
‫לת הַ ַ‬
‫ע ַ‬
‫תי( בַ ֲ‬
‫מי מור ָ ִ‬
‫את )אִ ִ‬
‫בית הֶַזה ו ְ ֶ‬
‫על הַ ַ‬
‫רי( בַ ַ‬
‫בי מו ִ‬
‫את )א ִ‬
‫מן הוא י ְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫הם‪.‬‬
‫שר לָ ֶ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫את ָ‬
‫עם ו ְ ֶ‬
‫את ז ַר ְ ָ‬
‫תם ו ְ ֶ‬
‫בי ָ‬
‫את ֵ‬
‫תם ו ְ ֶ‬
‫הֶַזה‪ .‬או ָ‬
‫תי‬
‫ש ִ‬
‫את אִ ְ‬
‫תי ו ְ ֶ‬
‫תי( או ִ‬
‫מי מור ָ ִ‬
‫את אִ ִ‬
‫רי ו ְ ֶ‬
‫בי מו ִ‬
‫מן הוא י ְבָר ֵך ְ )א ִ‬
‫ח ָ‬
‫)ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר‪ :‬הָר ַ ֲ‬
‫קב‪,‬‬
‫ע ֹ‬
‫חק ו ְי ַ ֲ‬
‫הם יצ ְ ָ‬
‫תינו אבְר ָ ָ‬
‫אבו ֵ‬
‫רכו ֲ‬
‫שנ ִתְבָ ְ‬
‫כמו ֶ‬
‫לנו‪ְ .‬‬
‫שר ָ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫את ָ‬
‫תנו ו ְ ֶ‬
‫לי(‪ ,‬או ָ‬
‫שר ִ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫את ָ‬
‫עי ו ְ ֶ‬
‫את ז ַר ְ ִ‬
‫וְ ֶ‬
‫מן‪:‬‬
‫מר א ֵ‬
‫מה‪ .‬ו ְֹנא ַ‬
‫של ֵ ָ‬
‫כה ְ‬
‫חד בִבְר ָ ָ‬
‫לנו י ַ ַ‬
‫תנו כ ֻ ָ‬
‫כן י ְבָר ֵך ְ או ָ‬
‫כל‪ֵ .‬‬
‫כל‪ֹ .‬‬
‫מ ֹ‬
‫כל‪ִ .‬‬
‫בַ ֹ‬

‫כה‬ ‫שלום‪ .‬ו ְנ ִ ׁ ָ‬

‫שא בְר ָ ָ‬ ‫רת ָ‬
‫מ ֶ‬
‫ש ֶ‬
‫מ ְ‬
‫ל ִ‬
‫הא ְ‬
‫ת ֵ‬
‫ש ְ‬
‫זכות ֶ‬
‫לינו ְ‬
‫ע ֵ‬
‫הם ו ְ ָ‬
‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫מדו ֲ‬
‫ל ְ‬
‫יְ ַ‬ ‫מרום‬
‫בַ ָ‬
‫הים‬
‫ל ִ‬
‫א ֹ‬
‫ני ֱ‬
‫עי ֵ‬
‫כל טוב בְ ֵ‬
‫ש ֶ‬
‫חן ו ְ ֵ‬
‫צא ֵ‬
‫מ ָ‬
‫ענו‪ .‬ו ְנ ִ ְ‬
‫ש ֵ‬
‫הי י ִ ְ‬
‫ל ֵ‬
‫א ֹ‬
‫מ ֱ‬
‫קה ֵ‬
‫ד ָ‬
‫צ ָ‬
‫וה‪ .‬ו ְ‬
‫ה ָ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫מ ֵ‬
‫ֵ‬
‫דם‪:‬‬
‫וא ָ‬
‫ְ‬
‫אם הוא אוכל על שלחן אחרים יברך לבעה"ב‪:‬‬
‫היו‬
‫סיו‪ .‬ו ְי ִ ְ‬
‫כל נ ְכ ָ ָ‬
‫אד ב ְ ָ‬
‫לח מ ְ ֹ‬
‫בא‪ .‬ו ְי ִצ ְ ַ‬
‫לם ה ַ ָ‬
‫לעו ָ‬
‫לם ָ‬
‫לא י ִכ ָ ֵ‬
‫זה ו ְ ֹ‬
‫לם ה ַ ֶ‬
‫בעו ָ‬
‫ית ָ‬
‫על ה ַב ַ ִ‬
‫יבוש ב ַ ַ‬
‫לא ֵ‬
‫רצון שֶ ֹ‬
‫הי ָ‬
‫ְי ִ‬
‫ואל‬
‫דינו‪ְ .‬‬
‫שה י ָ ֵ‬
‫לא ב ְמ ַע ֲ ֵ‬
‫דיו ו ְ ֹ‬
‫שה י ָ ָ‬
‫לא ב ְמ ַע ֲ ֵ‬
‫טן ֹ‬
‫שלוט שָ ָ‬
‫ואל י ִ ְ‬
‫עיר‪ְ .‬‬
‫בים ל ָ ִ‬
‫קרו ִ‬
‫חים ו ְ‬
‫סינו מ ֻצ ְל ָ ִ‬
‫סיו ונ ְכ ָ ֵ‬
‫נ ְכ ָ ָ‬
‫לם‪:‬‬
‫עד עו ָ‬
‫תה ו ְ ַ‬
‫עון מ ֵע ַ ָ‬
‫רה ו ְ ָ‬
‫טא ו ַע ֲב ֵ ָ‬
‫רהור ח ֵ ְ‬
‫בר ה ִ ְ‬
‫ד ַ‬
‫נינו שום ְ‬
‫לא ל ְפ ָ ֵ‬
‫ניו ו ְ ֹ‬
‫לא ל ְפ ָ ָ‬
‫קק ֹ‬
‫ד ֵ‬
‫י ִז ְ ַ‬
‫מים‪:‬‬
‫העולָ ִ‬
‫חֵיי ָ‬
‫חה לְ ַ‬
‫מנו ָ‬
‫בת ו ְ‬
‫ש ָ‬
‫כלו ַ‬
‫ש ֻ‬
‫לנו יום‪ֶ 82‬‬
‫חי ֵ‬
‫מן הוא י ַנ ְ ִ‬
‫ח ָ‬
‫לשבת ‪ -‬הָר ַ ֲ‬
‫‪81‬‬
‫עול גויים ולא עולנו‬

‫יום שכולו טוב‪.‬‬ ‫ליום שכולו שבת‪ ,‬ל‬ ‫‪82‬‬

‫רמ"מ קצבורג‪ :‬מה פירוש ינחילנו ליום? שהיום ההוא ינחל אותנו??‬
‫אמר הכותב‪ :‬ינחיל אותנו ליום‪ .‬מצאנו את הלשון הזו גם בהושענא אום נצורה‪ .‬בספר דברי קהילות‬
‫)ר' שזלמן גייגר( "לא מבין" את הצירוף הזה ומציע להגיה‪ .‬אבל מציין שבברכת המזון גם היה צריך‬
‫להגיה לפי זה‪ .‬לזליגמן בר )עבודת ישראל( לא היתה בעיה והגיה גם בברכת המזון‪ .‬והגיענו והנחילנו‬

‫לנוסח מתוקן בסגנון מו ָ‬

‫רה מכתה ה'‪.‬‬
 ‫ל(יום‬
‫כלו ארוך ְ ‪ְ ) .‬‬
‫‪83‬‬
‫ש ֻ‬
‫ליום ֶ‬
‫כלו טוב‪ְ .‬‬
‫ש ֻ‬
‫ל(יום ֶ‬
‫לנו ) ְ‬
‫חי ֵ‬
‫מן הוא י ַנ ְ ִ‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫הי‬
‫נה ִוי ִ‬
‫כי ָ‬
‫ש ִ‬
‫מִזיו הַ ׁ ְ‬
‫נים ִ‬
‫הם ו ְנ ֶהֱ ִ‬
‫שי ֶ‬
‫רא ֵ‬
‫הם ב ְ ָ‬
‫תי ֶ‬
‫טרו ֵ‬
‫ע ְ‬
‫בין ו ְ ַ‬
‫ש ִ‬
‫קים יו ְ‬
‫די ִ‬
‫שצ ַ ִ‬
‫ֶ‬
‫הם‪:‬‬
‫מ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫קנו ִ‬
‫חל ְ ֵ‬
‫ֶ‬
‫בא‪:‬‬
‫לם הַ ָ‬
‫העו ָ‬
‫חֵיי ָ‬
‫ח ול ְ ַ‬
‫שי ַ‬
‫מ ִ‬
‫לימות הַ ָ‬
‫כנו ִ‬
‫הוא י ְז ַ ֵ‬ ‫מן‬
‫ח ָ‬
‫הָר ַ ֲ‬
‫לם‪:‬‬
‫עד עו ָ‬
‫רעו ַ‬
‫דִוד ולְז ַ ְ‬
‫שיחו לְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫סד לִ ְ‬
‫ח ֶ‬
‫שה ֶ‬
‫ע ֶ‬
‫לכו ו ְ ֹ‬
‫מ ְ‬
‫גדול‪ְ 84‬ישועות ַ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫מן‪:‬‬
‫מרו א ֵ‬
‫אל ו ְאִ ְ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫כל י ְ‬
‫על ָ‬
‫לינו ו ְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫שלום ָ‬
‫שה ָ‬
‫ע ֶ‬
‫מיו הוא י ַ ֲ‬
‫מרו ָ‬
‫שלום בִ ְ‬
‫שה ָ‬
‫ע ֶ‬
‫ֹ‬
‫ראיו‪:‬‬
‫לי ֵ‬
‫חסור ִ‬
‫מ ְ‬
‫אין ַ‬
‫כי ֵ‬
‫שיו ִ‬
‫קדו ָ‬
‫הָוה ְ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫ְיראו‪ֶ 85‬‬
‫כל טוב‪:‬‬
‫סרו ָ‬
‫ח ְ‬
‫לא י ַ ְ‬
‫הָוה ֹ‬
‫שי י ְ ֹ‬
‫עבו ְודור ְ ֵ‬
‫רשו ו ְר ָ ֵ‬
‫רים ָ‬
‫פי ִ‬
‫כְ ִ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב ִ‬
‫הָוה ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הודו ַ‬
‫רצון‪:‬‬
‫חי ָ‬
‫כל ַ‬
‫ע לְ ָ‬
‫בי ַ‬
‫ש ִ‬
‫מ ְ‬
‫דך ָ ו ַ‬
‫את י ָ ֶ‬
‫ח ֶ‬
‫פותֵ ַ‬
‫טחו‪:‬‬
‫מבְ ַ‬
‫הָוה ִ‬
‫הָוה ו ְהָָיה י ְ ֹ‬
‫בי ֹ‬
‫טח ַ‬
‫שר יבְ ַ‬
‫בר אֲ ֶ‬
‫ברוך ְ הַג ֶ ֶ‬
‫ָ‬

‫‪ :From‬כהן‬
‫לאליהו שלום‪.‬‬
‫הנה מה שעלה בחכתי בענין 'ינחילנו ליום'‬

‫הרחמן הוא ינחילנו ליום‪ ...‬הלמ"ד תמוהה לכאורה שכן היום הוא המונחל‪ .‬והיה צריך להיות‬
‫'ינחילנו יום‪ '...‬או 'ינחילנו את יום'‪ .‬ואולי יש לומר שהלמ"ד במקום 'את'‪ ,‬דוגמת 'ואהבת לרעך‬
‫כמוך' או 'הרגו לאבנר' ]ואולי גם 'ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה' פירושו 'ונטה‬
‫את‪ .‬דוגמת‪' :‬אכל ליה‪ ,‬קטל ליה‪ ,‬אשכח‬
‫אותו'[ ובארמית זו צורת שימוש שכיחה עוד יותר מאשר ֶ‬
‫ליה'‪ .‬אבל צריך עיון אם אפשר לומר כך גם במשפט מורכב יותר כמו כאן‪ :‬שהרי 'ינחילנו' פירושו‬
‫‪ -‬ינחיל לנו או ינחיל אותנו‪ ,‬ובכן האם גם כאן יכולה לבוא למ"ד במקום את בעוד ש'את' עצמו‬
‫נראה כמכביד על המשפט‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬מעניין לציין שב'סדר מאה ברכות שהודפס בונציה שנת תק"מ ‪ -‬כתוב 'הרחמן‬
‫הוא ינחילנו עולם שכולו שבת'‪ .‬אמנם כתוב כאן עולם ולא יום‪ .‬אך הלמ"ד התמוהה ‪ -‬איננה‪.‬‬
‫יעקב לויפר‬

‫אנו? ולכן המגיהים שגו בהבנת הנקרא‪.‬‬

‫אולי פרוש ינחילנו הוא כעין יבי ֵ‬
‫המעיין ‪,‬‬
‫ֲ‬ ‫‪ -‬י' לוינגר‪ ,‬על הגיית 'חיים ארוכים' ‪ -‬כ"ף רפה או דגושה בתפילת רב;‬ ‫צ"ל‪ :‬יום שכולו ארוך‬ ‫‪83‬‬

‫כתב עת‪ ,‬מוצא לאור ע"י מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשרי תשס"ד‪ ,‬כרך מד‪ ,‬גליון א‪ ,‬עמ'‬
‫‪.64 -57‬‬
‫‪84‬‬
‫קרי וכתיב‪ ,‬חילוק בין ימי אמירתו‪ ,‬השערת התו"ת והקושיות ההסטוריות של ר' קאהן בהעקוב למישור ותכתובת‬
‫שלי עימו‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫מפי עוללים )בנימין(‬
 ‫חם‪:‬‬
‫קש לָ ֶ‬
‫מבַ ֶ‬
‫רעו ְ‬
‫זב ו ְז ַ ְ‬
‫ע ָ‬
‫דיק נ ֶ ֱ‬
‫תי צ ַ ִ‬
‫אי ִ‬
‫לא ר ָ ִ‬
‫תי ו ְ ֹ‬
‫קנ ְ ִ‬
‫גם ז ָ ַ‬
‫תי ַ‬
‫היי ִ‬
‫ער ָ‬
‫נַ ַ‬
‫שלום‪:‬‬
‫עמו ב ַ ׁ ָ‬
‫את ַ‬
‫הָוה י ְב ָר ֵך ְ ֶ‬
‫תן י ְ ֹ‬
‫עמו י ֵ‬
‫עז ל ְ ַ‬
‫הָוה ֹ‬
‫יְ ֹ‬
‫פן‪.‬‬
‫רי הַג ָ ֶ‬
‫רא פְ ִ‬
‫לם בו ֵ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫שותים בהסבת שמאל‬

‫מוזגים כוסו של אליהו‪ ,86‬פותחים את הדלת ואומרים‬

‫)ויש שנוהגים לומר בעמידה(‪:‬‬

‫דעוך ָ‬
‫לא י ְ ָ‬
‫שר ֹ‬
‫הגוים אֲ ֶ‬
‫אל ַ‬
‫מתְך ָ ֶ‬
‫ח ָ‬
‫פך ְ ֲ‬
‫ש ֹ‬
‫ְ‬
‫ראו‪:‬‬
‫ק ָ‬
‫לא ָ‬
‫מך ָ ֹ‬
‫ש ְ‬
‫שר ב ְ ִ‬
‫לכות אֲ ֶ‬
‫מ ָ‬
‫מ ְ‬
‫על ַ‬
‫וְ ַ‬
‫שמו‪:‬‬
‫את נ ֵָוהו הֵ ַ‬
‫קב ו ְ ֶ‬
‫ע ֹ‬
‫את י ַ ֲ‬
‫כל ֶ‬
‫כי א ַ‬
‫ִ‬
‫גם‬
‫שי ֵ‬
‫חרון אפ ְך ָ י ַ ׁ ִ‬
‫מך ָ ו ַ ֲ‬
‫ע ֶ‬
‫הם ז ַ ְ‬
‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫שפ ָך ְ ֲ‬
‫ְ‬
‫הָוה‪.‬‬
‫מי י ְ ֹ‬
‫ש ֵ‬
‫חת ְ‬
‫מתַ ַ‬
‫דם ִ‬
‫מי ֵ‬
‫ש ִ‬
‫באף ו ְתַ ְ‬
‫דף ְ‬
‫תִר ְ ֹ‬

‫הלל‬
‫מוזגים כוס רביעי וגומרים‪ 87‬עליו את ההלל‪:‬‬

‫ך‪:‬‬
‫מת ֶ ָ‬
‫על אֲ ִ‬
‫דך ָ ַ‬
‫ס ְ‬
‫ח ְ‬
‫על ַ‬
‫כבוד‪ַ .‬‬
‫תן ָ‬
‫מך ָ ֵ‬
‫ש ְ‬
‫כי לְ ִ‬
‫לנו‪ִ .‬‬
‫לא ָ‬
‫הָוה ֹ‬
‫יְ ֹ‬ ‫לנו‬
‫לא ָ‬
‫ֹ‬
‫הם‪:‬‬
‫הי ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫נא אֱ ֹ‬
‫הגוים‪ .‬אֵיה ָ‬
‫מרו ַ‬
‫מה ֹיא ְ‬
‫לָ ָ‬
‫שה‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫פץ ָ‬
‫ח ֵ‬
‫שר ָ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫מים‪ֹ .‬‬
‫ש ָ‬
‫הינו בַ ׁ ָ‬
‫ל ֵ‬
‫ֵוא ֹ‬
‫דם‪:‬‬
‫די א ָ‬
‫שה י ְ ֵ‬
‫ע ֵ‬
‫מ ֲ‬
‫הב‪ַ .‬‬
‫סף ו ְז ָ ָ‬
‫הם כ ֶ ֶ‬
‫בי ֶ‬
‫עצ ַ ֵ‬
‫ֲ‬
‫ראו‪:‬‬
‫לא י ְ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫נים לָ ֶ‬
‫עי ַ‬
‫ברו‪ֵ .‬‬
‫ד ֵ‬
‫לא י ְ ַ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫פה לָ ֶ‬
‫ֶ‬
‫ריחון‪:‬‬
‫לא י ְ ִ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫מעו‪ .‬אף לָ ֶ‬
‫ש ָ‬
‫לא י ְ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫נים לָ ֶ‬
‫אז ְ ַ‬
‫נם‪:‬‬
‫גרו ָ‬
‫הגו בִ ְ‬
‫לא י ֶ ְ‬
‫לכו‪ֹ .‬‬
‫לא י ְהַ ֵ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫לי ֶ‬
‫מישון‪ .‬ר ַג ְ ֵ‬
‫לא י ְ ִ‬
‫הם ו ְ ֹ‬
‫די ֶ‬
‫יְ ֵ‬
‫הם‪:‬‬
‫ח בָ ֶ‬
‫ט ַ‬
‫ב ֵ‬
‫שר ֹ‬
‫כל אֲ ֶ‬
‫הם‪ֹ .‬‬
‫שי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫היו ֹ‬
‫הם י ְ‬
‫כמו ֶ‬
‫ְ‬
‫נם הוא‪:‬‬
‫מג ִ ָ‬
‫רם ו ָ‬
‫עז ְ ָ‬
‫הָוה‪ֶ .‬‬
‫בי ֹ‬
‫טח ַ‬
‫אל בְ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫י ְ‬

‫‪86‬‬
‫ר' חזקיהו ב"ר אביגדר נבנצל‪ ,‬הגדש"פ ‪ -‬ירושלים במועדיה‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' רכט‪" :‬פירוש נבואות הגאולה תלוי‬
‫בבחירתנו"‪ :‬כוס חמישי‪ ,‬לפי הגר"א‪ ,‬אליהו יכריע כמי הלכה בענין כוס ה'; טעם שא"צ כוס ה' כנגד 'והבאתי'‪ ,‬שכן זה‬
‫יתקיים רק לע"ל; נבואות רב משמעיות‪ :‬ברית בין הבתרים‪ ,‬ביקש לעשות חזקיה משיח‪ ,‬קץ דניאל‪ ,‬גם זמן ה גאולה‬
‫וגם צורתה‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫פירוש גמ"ר‬
 ‫נם הוא‪:‬‬
‫מג ִ ָ‬
‫רם ו ָ‬
‫עז ְ ָ‬
‫הָוה‪ֶ .‬‬
‫בי ֹ‬
‫טחו ַ‬
‫רן בִ ְ‬
‫בית אהֲ ֹ‬
‫ֵ‬
‫נם הוא‪:‬‬
‫מג ִ ָ‬
‫רם ו ָ‬
‫עז ְ ָ‬
‫הָוה‪ֶ .‬‬
‫בי ֹ‬
‫טחו ַ‬
‫הָוה בִ ְ‬
‫אי י ְ ֹ‬
‫יר ְ ֵ‬
‫רן‪:‬‬
‫בית אהֲ ֹ‬
‫את ֵ‬
‫אל‪ .‬י ְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫בית י ְ‬
‫את ֵ‬
‫ך‪ .‬י ְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫רנו י ְבָר ֵ ְ‬
‫הָוה ז ְכ ָ ָ‬
‫יְ ֹ‬
‫לים‪:‬‬
‫ד ִ‬
‫עם הַג ְ ֹ‬
‫נים ִ‬
‫ט ִ‬
‫ק ַ‬
‫הָוה‪ .‬הַ ְ‬
‫אי י ְ ֹ‬
‫י ְבָר ֵך ְ יר ְ ֵ‬
‫כם‪:‬‬
‫ני ֶ‬
‫על בְ ֵ‬
‫כם ו ְ ַ‬
‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫כם‪ֲ .‬‬
‫לי ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫הָוה ֲ‬
‫סף י ְ ֹ‬
‫ֹי ֵ‬
‫רץ‪:‬‬
‫מים ָוא ֶ‬
‫ש ַ‬
‫שה ָ‬
‫ע ֵ‬
‫הָוה‪ֹ .‬‬
‫לי ֹ‬
‫תם ַ‬
‫כים א ֶ‬
‫ברו ִ‬
‫ְ‬
‫דם‪:‬‬
‫ני א ָ‬
‫תן לִבְ ֵ‬
‫רץ נ ָ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫הָוה‪ .‬ו ְ ָ‬
‫לי ֹ‬
‫מים ַ‬
‫ש ַ‬
‫מים ָ‬
‫ש ַ‬
‫הַ ׁ ָ‬
‫מה‪:‬‬
‫די דו ָ‬
‫כל יור ְ ֵ‬
‫לא ָ‬
‫ללו ָיה‪ .‬ו ְ ֹ‬
‫תים י ְהַ ְ‬
‫מ ִ‬
‫לא הַ ֵ‬
‫ֹ‬
‫ללוָיה‪:‬‬
‫לם‪ .‬הַ ְ‬
‫עד עו ָ‬
‫תה ו ְ ַ‬
‫ע ָ‬
‫מ ַ‬
‫חנו נ ְבָר ֵך ְ ָיה‪ֵ .‬‬
‫ו ַאֲנ ַ ְ‬

‫ני‪:‬‬
‫חנו ָ‬
‫לי תַ ֲ‬
‫את קו ִ‬
‫הָוה ֶ‬
‫מע י ְ ֹ‬
‫ש ַ‬
‫כי י ְ‬
‫ִ‬ ‫תי‬
‫הב ְ ִ‬
‫א ַ‬
‫רא‪:‬‬
‫ק ָ‬
‫מי אֶ ְ‬
‫לי‪ .‬ובְי ָ ַ‬
‫זנו ִ‬
‫טה א ְ‬
‫כי הִ ָ‬
‫ִ‬
‫צא‪:‬‬
‫מ ָ‬
‫רה ו ְָיגון אֶ ְ‬
‫ני‪ .‬צ ָ ָ‬
‫צאו ִ‬
‫מ ָ‬
‫שאול ְ‬
‫רי ְ‬
‫מצ ָ ֵ‬
‫מֶות‪ .‬ו ְ‬
‫לי ָ‬
‫חבְ ֵ‬
‫ני ֶ‬
‫פפו ִ‬
‫אֲ ָ‬
‫שי‪:‬‬
‫טה נ ַפְ ִ‬
‫מל ְ ָ‬
‫הָוה ַ‬
‫נה י ְ ֹ‬
‫רא‪ .‬א ָ‬
‫ק ָ‬
‫הָוה אֶ ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫ובְ ֵ‬
‫חם‪:‬‬
‫מר ַ ֵ‬
‫הינו ְ‬
‫ל ֵ‬
‫דיק‪ֵ .‬וא ֹ‬
‫הָוה ו ְצ ַ ִ‬
‫חנון י ְ ֹ‬
‫ַ‬
‫ע‪:‬‬
‫שי ַ‬
‫לי ְיהו ִ‬
‫תי‪ 89‬ו ְ ִ‬
‫דלו ִ‬
‫הָוה‪ַ .‬‬
‫תאים‪ 88‬י ְ ֹ‬
‫מר פְ ָ‬
‫ש ֵ‬
‫ֹ‬
‫כי‪:‬‬
‫עלָי ְ ִ‬
‫מל ָ‬
‫הָוה ג ָ ַ‬
‫כי י ְ ֹ‬
‫כי‪ִ .‬‬
‫חי ְ ִ‬
‫מנו ָ‬
‫שי לִ ְ‬
‫בי נ ַפְ ִ‬
‫שו ִ‬
‫חי‪:‬‬
‫ד ִ‬
‫מ ֶ‬
‫לי ִ‬
‫את ר ַג ְ ִ‬
‫עה‪ֶ .‬‬
‫מ ָ‬
‫ד ְ‬
‫מן ִ‬
‫ני ִ‬
‫עי ִ‬
‫את ֵ‬
‫מֶות‪ֶ .‬‬
‫מ ָ‬
‫שי ִ‬
‫חלַצ ְתָ נ ַפְ ִ‬
‫כי ִ‬
‫ִ‬
‫חִיים‪:‬‬
‫רצות הַ ַ‬
‫בא ְ‬
‫הָוה‪ְ .‬‬
‫ני י ְ ֹ‬
‫אֶתְהַלֵך ְ לִפְ ֵ‬
‫אד‪:‬‬
‫מ ֹ‬
‫תי ְ‬
‫ני ִ‬
‫ע ִ‬
‫ני ָ‬
‫בר‪ .‬אֲ ִ‬
‫ד ֵ‬
‫כי אֲ ַ‬
‫תי ִ‬
‫מנ ְ ִ‬
‫הֶאֱ ַ‬
‫זב‪:‬‬
‫כ ֵ‬
‫דם ֹ‬
‫הא ָ‬
‫כל ָ‬
‫זי‪ָ .‬‬
‫חפ ְ ִ‬
‫תי בְ ָ‬
‫מר ְ ִ‬
‫ני א ַ‬
‫אֲ ִ‬

‫לי‪:‬‬
‫ע ָ‬
‫הי ָ‬
‫גמולו ִ‬
‫כל תַ ְ‬
‫הָוה‪ָ .‬‬
‫לי ֹ‬
‫ַ‬ ‫שיב‬
‫מה א ִ‬
‫ָ‬
‫רא‪:‬‬
‫ק ָ‬
‫הָוה אֶ ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫שא‪ .‬ובְ ֵ‬
‫כוס ְישועות אֶ ׁ ָ‬
‫עמו‪:‬‬
‫כל ַ‬
‫נא לְ ָ‬
‫דה ָ‬
‫לם‪ .‬נ ֶג ְ ָ‬
‫ש ֵ‬
‫הָוה אֲ ַ‬
‫לי ֹ‬
‫רי ַ‬
‫ד ַ‬
‫נְ ָ‬
‫דיו‪:‬‬
‫סי ָ‬
‫ח ִ‬
‫תה לַ ֲ‬
‫מו ְ ָ‬
‫הָוה‪ .‬הַ ָ‬
‫ני י ְ ֹ‬
‫עי ֵ‬
‫קר בְ ֵ‬
‫יָ ָ‬

‫‪88‬‬
‫פתאים נקרא כאילו כתוב פתיים‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫דלותי מלרע! שובי מלרע‪ .‬אנה ואנא כולם מלרע‪.‬‬
 ‫רי‪:‬‬
‫ס ָ‬
‫למו ֵ‬
‫חת ָ ְ‬
‫מתֶך ָ פִתַ ְ‬
‫בן אֲ ָ‬
‫דך ָ ֶ‬
‫עבְ ְ‬
‫ני ַ‬
‫ך‪ .‬אֲ ִ‬
‫ד ָ‬
‫עבְ ֶ‬
‫ני ַ‬
‫כי אֲ ִ‬
‫הָוה ִ‬
‫נה י ְ ֹ‬
‫א ָ‬
‫רא‪:‬‬
‫ק ָ‬
‫הָוה אֶ ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫דה‪ .‬ובְ ֵ‬
‫בח תו ָ‬
‫בח ז ֶ ַ‬
‫לְך ָ אֶז ְ ַ‬
‫עמו‪:‬‬
‫כל ַ‬
‫נא לְ ָ‬
‫דה ָ‬
‫לם‪ .‬נ ֶג ְ ָ‬
‫ש ֵ‬
‫הָוה אֲ ַ‬
‫לי ֹ‬
‫רי ַ‬
‫ד ַ‬
‫נְ ָ‬
‫ללוָיה‪:‬‬
‫לים‪ .‬הַ ְ‬
‫ש ָ‬
‫כי ְירו ָ‬
‫בתוכ ֵ ִ‬
‫הָוה‪ְ .‬‬
‫בית י ְ ֹ‬
‫צרות ֵ‬
‫ח ְ‬
‫בְ ַ‬

‫מים‪:‬‬
‫כל הָאֻ ִ‬
‫בחוהו ָ‬
‫ש ְ‬
‫כל גוים‪ַ .‬‬
‫הָוה ָ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫ללו ֶ‬
‫הַ ְ‬
‫ללוָיה‪:‬‬
‫לם‪ .‬הַ ְ‬
‫לעו ָ‬
‫הָוה ְ‬
‫מת י ְ ֹ‬
‫סדו‪ .‬ו ֶאֱ ֶ‬
‫ח ְ‬
‫לינו ַ‬
‫ע ֵ‬
‫בר ָ‬
‫כי ג ָ ַ‬
‫ִ‬

‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫כי טוב‪.‬‬
‫הָוה ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הודו ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫אל‪.‬‬
‫שר ָ ֵ‬
‫נא י ְ‬
‫מר ָ‬
‫ֹיא ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫רן‪.‬‬
‫בית אהֲ ֹ‬
‫נא ֵ‬
‫מרו ָ‬
‫ֹיא ְ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫הָוה‪.‬‬
‫אי י ְ ֹ‬
‫נא יר ְ ֵ‬
‫מרו ָ‬
‫ֹיא ְ‬

‫חב ָיה‪:‬‬
‫מר ְ ָ‬
‫ני בַ ֶ‬
‫ענ ָ ִ‬
‫תי ָיה‪ָ .‬‬
‫רא ִ‬
‫ק ָ‬
‫צר ָ‬
‫מ ַ‬
‫מן הַ ֵ‬
‫ִ‬
‫דם‪:‬‬
‫לי א ָ‬
‫שה ִ‬
‫ע ֶ‬
‫מה י ַ ֲ‬
‫רא‪ַ .‬‬
‫אי ָ‬
‫לא ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הָוה ִ‬
‫יְ ֹ‬
‫נאי‪:‬‬
‫בש ְ‬
‫אה ְ‬
‫ני אֶר ְ ֶ‬
‫רי‪ .‬ו ַאֲ ִ‬
‫בעוז ְ ָ‬
‫לי ְ‬
‫הָוה ִ‬
‫יְ ֹ‬
‫דם‪:‬‬
‫בא ָ‬
‫ח ָ‬
‫ט ַ‬
‫מב ְ ֹ‬
‫הָוה‪ִ .‬‬
‫בי ֹ‬
‫חסות ַ‬
‫טוב ל ַ ֲ‬
‫בים‪:‬‬
‫די ִ‬
‫ח בִנ ְ ִ‬
‫ט ַ‬
‫מב ְ ֹ‬
‫הָוה‪ִ .‬‬
‫בי ֹ‬
‫חסות ַ‬
‫טוב ל ַ ֲ‬
‫לם‪:‬‬
‫מי ַ‬
‫כי אֲ ִ‬
‫הָוה ִ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫ני‪ .‬בְ ֵ‬
‫בבו ִ‬
‫ס ָ‬
‫כל גוים ְ‬
‫ָ‬
‫לם‪:‬‬
‫מי ַ‬
‫כי אֲ ִ‬
‫הָוה ִ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫ני‪ .‬בְ ֵ‬
‫בבו ִ‬
‫ס ָ‬
‫גם ְ‬
‫ני ַ‬
‫סבו ִ‬
‫ַ‬
‫לם‪:‬‬
‫מי ַ‬
‫כי אֲ ִ‬
‫הָוה ִ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫צים‪ .‬בְ ֵ‬
‫אש קו ִ‬
‫עכו כ ְ ֵ‬
‫ד ֲ‬
‫רים‪ֹ .‬‬
‫דבו ִ‬
‫ני כ ִ ְ‬
‫סבו ִ‬
‫ַ‬
‫ני‪:‬‬
‫עז ָר ָ ִ‬
‫הָוה ֲ‬
‫פל‪ַ .‬וי ֹ‬
‫ני ל ִנ ְ ֹ‬
‫חיתַ ִ‬
‫ד ִ‬
‫חה‪ְ 90‬‬
‫ד ֹ‬
‫ָ‬
‫עה‪:‬‬
‫לישו ָ‬
‫לי ִ‬
‫הי ִ‬
‫רת ָיה‪ .‬ו ַי ְ ִ‬
‫מ ָ‬
‫עִזי ו ְז ִ ְ‬
‫ָ‬
‫חיל‪:‬‬
‫שה ָ‬
‫ע ָ‬
‫הָוה ֹ‬
‫מין י ְ ֹ‬
‫קים‪ .‬י ְ ִ‬
‫די ִ‬
‫לי צ ַ ִ‬
‫באהֳ ֵ‬
‫עה ְ‬
‫נה ִוישו ָ‬
‫קול ר ִ ָ‬

‫‪90‬‬
‫חה הד' פתוחה )נ"מ למבחינים בין קמץ לפתח(;‬
‫דַ ֹ‬

‫חה דחיתני – ראיתי מזמן את הניקוד הזה בתהלים 'סימנים' ומאוד לא מצא חן בעיני‪.‬‬
‫דׁ‬‫בקשר ל ַ‬
‫מדוע לא לתפוס את הניקוד הרווח בקמץ הדל"ת‪ ,‬כמו שצריך להיות אם המלה היא מקור מהבנין הקל‪,‬‬
‫כפי שמלמד הפועל 'דחיתני' שבא אחר כך?‬
‫בענין דחה אין לנו אלא דברי בן‪-‬אשר‪.‬‬
‫חה ‪ -‬כן גרסת תימן‪.‬‬
‫ד ֹ‬
‫ר' דורון יעקב‪ַ :‬‬
 ‫חיל‪:‬‬
‫שה ָ‬
‫ע ָ‬
‫הָוה ֹ‬
‫מין י ְ ֹ‬
‫מה‪ .‬י ְ ִ‬
‫מ ָ‬
‫הָוה רו ֵ‬
‫מין י ְ ֹ‬
‫יְ ִ‬
‫שי ָיה‪:‬‬
‫ע ֵ‬
‫מ ֲ‬
‫פר ַ‬
‫ס ֵ‬
‫חֶיה‪ .‬ו ַאֲ ַ‬
‫כי אֶ ְ‬
‫לא אמות ִ‬
‫ֹ‬
‫ני‪:‬‬
‫לא נ ְתָנ ָ ִ‬
‫מֶות ֹ‬
‫ני ָיה‪ .‬ו ְל ַ ָ‬
‫סר ַ ִ‬
‫סר י ְ‬
‫יַ ֹ‬
‫דה ָיה‪:‬‬
‫בם או ֶ‬
‫בא ָ‬
‫דק‪ .‬א ֹ‬
‫רי צ ֶ ֶ‬
‫ע ֵ‬
‫ש ֲ‬
‫לי ַ‬
‫תחו ִ‬
‫פִ ְ‬
‫באו בו‪:‬‬
‫קים י ָ ֹ‬
‫די ִ‬
‫הָוה‪ .‬צ ַ ִ‬
‫לי ֹ‬
‫ער ַ‬
‫ש ַ‬
‫ֶזה הַ ׁ ַ‬
‫עה‪.‬‬
‫לישו ָ‬
‫לי ִ‬
‫הי ִ‬
‫ני‪ .‬ו ַתְ ִ‬
‫ניתָ ִ‬
‫ע ִ‬
‫כי ֲ‬
‫דך ָ‪ִ 91‬‬
‫או ְ‬
‫עה‪.‬‬
‫לישו ָ‬
‫לי ִ‬
‫הי ִ‬
‫ני‪ .‬ו ַתְ ִ‬
‫ניתָ ִ‬
‫ע ִ‬
‫כי ֲ‬
‫דך ָ ִ‬
‫או ְ‬
‫נה‪.‬‬
‫ראש פִ ָ‬
‫תה לְ ֹ‬
‫נים‪ .‬הָי ְ ָ‬
‫הבו ִ‬
‫אסו ַ‬
‫מ ֲ‬
‫בן ָ‬
‫אֶ ֶ‬
‫נה‪.‬‬
‫ראש פ ִ ָ‬
‫תה ל ְ ֹ‬
‫נים‪ .‬הָי ְ ָ‬
‫הבו ִ‬
‫אסו ַ‬
‫מ ֲ‬
‫בן ָ‬
‫אֶ ֶ‬
‫נינו‪.‬‬
‫עי ֵ‬
‫לאת בְ ֵ‬
‫היא נ ִפְ ָ‬
‫תה ֹזאת‪ִ .‬‬
‫הָוה הָי ְ ָ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫מ ֵ‬
‫ֵ‬
‫נינו‪.‬‬
‫עי ֵ‬
‫לאת בְ ֵ‬
‫היא נ ִפ ְ ָ‬
‫תה ֹזאת‪ִ .‬‬
‫הָוה הָי ְ ָ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫מ ֵ‬
‫ֵ‬

‫חה בו‪.‬‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫לה ו ְנ ִ ְ‬
‫גי ָ‬
‫הָוה‪ .‬נ ָ ִ‬
‫שה י ְ ֹ‬
‫ע ָ‬
‫היום ָ‬
‫זה ַ‬
‫ֶ‬
‫חה בו‪:‬‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫לה ו ְנ ִ ְ‬
‫גי ָ‬
‫הָוה‪ .‬נ ָ ִ‬
‫שה י ְ ֹ‬
‫ע ָ‬
‫היום ָ‬
‫ֶזה ַ‬
‫נא‪:‬‬
‫עה ָ‬
‫שי ָ‬
‫הָוה הו ִ‬
‫נא י ְ ֹ‬
‫א ָ‬
‫נא‪:‬‬
‫עה ָ‬
‫שי ָ‬
‫הָוה הו ִ‬
‫נא י ְ ֹ‬
‫א ָ‬
‫נא‪:92‬‬
‫חה ָ‬
‫לי ָ‬
‫הָוה הַצ ְ ִ‬
‫נא י ְ ֹ‬
‫א ָ‬
‫‪91‬‬

‫מי ששר אודך כי עניתני ועוד פסוקים לא יהפוך מלעיל למלרע ולהיפך‪ .‬אנא מלרע הושיעה מלרע!‬
‫)כ"ה בדפוסים הראשונים ובכל כתבי היד‪ ,‬השיבוש אצלנו – עיין מנחת שי‪ .‬בהוצאת ברויאר ותנ"ך‬
‫ירושלים תשי"ג ותנ"ך ירושלים החדש אל נכון‪ :‬הושיעה והצליחה שניהם מלרע והנ' אחרי שתיהן‬
‫דגושה(‬
‫מאמרי על פיסוק תהלים‬
‫‪92‬‬
‫נוסח משובש!‬

‫אנא ה' הושיעה נא!‬

‫הפעם נעיר‪/‬נעורר על אופן ההטעמה הנכונה בקריאת מלים אלו שבהלל‪ .‬ארבע מלים אלו צריכות‬
‫להיאמר בהטעמה מלרע )=מלמטה(‪ ,‬דהיינו להטעים את ההברה האחרונה של המלה ‪ --‬בניגוד‬
‫להטעמה מלעיל )=מלמעלה(‪ ,‬שפירושה הטעמת ההברה שלפני ההברה האחרונה‪.‬‬
‫נא"‪ ,‬וגם‬
‫נא" ‪ -‬יש לבטא מלת בקשה זו בהטעמת "מלרע"‪ ,‬היינו להטעים את סוף המלה "‪ָ -‬‬
‫א‪" .‬א ָ‬
‫כפלה של הנו"ן(‪ .‬מלת‬
‫בהדגשת הנו"ן הדגושה בדגש חזק )שמטרתו לציין כעין ה ְ‬
‫בקשה זו נכתבת שבע פעמים במקרא עם א' סופית כמו כאן )וכן הוא תמיד בתורה(‪ ,‬אך‬
‫עם ה'‪" :‬אנ ָה" )כגון‪ :‬תהלים קטז‪/‬טז(‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬את‬ ‫‪/‬במקרא‬ ‫שש פעמים היא נכתבת בנ"ך‬
‫המלה "אנ ָה"‪ ,‬שפירושה "לאן"‪ ,‬יש להטעים בדרך כלל מלעיל ‪ -‬היינו להטעים את‬
‫ההברה שלפני )=למעלה מ( ההברה האחרונה‪" :‬א‪ ,"-‬וללא דגש בנו"ן )ראה מנחת שי‬
‫על היוצאים מכלל זה‪ :‬דברים א‪/‬כח; תהלים קטז‪/‬טז(‪.‬‬
 ‫נא‪:‬‬
‫חה ָ‬
‫לי ָ‬
‫הָוה הַצ ְ ִ‬
‫נא י ְ ֹ‬
‫א ָ‬
‫הָוה‪:‬‬
‫בית י ְ ֹ‬
‫מ ֵ‬
‫כם ִ‬
‫כנו ֶ‬
‫הָוה‪ .‬בֵר ַ ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫בא בְ ֵ‬
‫ברוך ְ הַ ָ‬
‫ָ‬
‫הָוה‪:‬‬
‫בית י ְ ֹ‬
‫מ ֵ‬
‫כם ִ‬
‫כנו ֶ‬
‫הָוה‪ .‬בֵר ַ ְ‬
‫שם י ְ ֹ‬
‫בא בְ ֵ‬
‫ברוך ְ הַ ָ‬
‫ָ‬
‫ח‪:‬‬
‫מז ְבֵ ַ‬
‫רנות הַ ִ‬
‫ק ְ‬
‫עד ַ‬
‫תים‪ַ .‬‬
‫עבו ִ‬
‫חג בַ ֲ‬
‫סרו ַ‬
‫לנו‪ .‬אִ ְ‬
‫אר ָ‬
‫הָוה ו ַי ָ ֶ‬
‫אל י ְ ֹ‬
‫ֵ‬
‫ח‪:‬‬
‫מז ְבֵ ַ‬
‫רנות הַ ִ‬
‫ק ְ‬
‫עד ַ‬
‫תים‪ַ .‬‬
‫עבו ִ‬
‫חג בַ ֲ‬
‫סרו ַ‬
‫לנו‪ .‬אִ ְ‬
‫אר ָ‬
‫הָוה ו ַי ָ ֶ‬
‫אל י ְ ֹ‬
‫ֵ‬
‫ך‪:‬‬
‫מ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫ארו ְ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ַ‬
‫ך‪ .‬אֱ ֹ‬
‫ד ָ‬
‫תה ְואו ֶ‬
‫לי א ָ‬
‫אֵ ִ‬
‫ך‪:‬‬
‫מ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫ארו ְ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ַ‬
‫ך‪ .‬אֱ ֹ‬
‫ד ָ‬
‫תה ְואו ֶ‬
‫לי א ָ‬
‫אֵ ִ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב‪ִ .‬‬
‫הָוה ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הודו ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב‪ִ .‬‬
‫הָוה ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הודו ַ‬

‫מך ָ‬
‫ע ְ‬
‫כל ַ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ָ‬
‫רצונ ֶ ָ‬
‫שי ְ‬
‫קים עו ֵ‬
‫די ִ‬
‫דיך ָ צ ַ ִ‬
‫סי ֶ‬
‫ח ִ‬
‫ך‪ .‬ו ַ ֲ‬
‫שי ָ‬
‫ע ֶ‬
‫מ ֲ‬
‫כל ַ‬
‫על ָ‬
‫הינו ַ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫יְ ֹ‬ ‫ללוך ָ‬
‫ה ְ‬
‫יְ ַ‬
‫דישו‬
‫ק ִ‬
‫ריצו ו ְי ַ ְ‬
‫ע ִ‬
‫ממו ו ְי ַ ֲ‬
‫ררו ִוירו ְ‬
‫ארו ִוישו ְ‬
‫בחו ִויפָ ֲ‬
‫ש ְ‬
‫רכו ִוי ַ‬
‫נה יודו ִויבָ ְ‬
‫אל‪ .‬בְר ִ ָ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫בית י ְ‬
‫ֵ‬
‫לם‬
‫מעו ָ‬
‫כי ֵ‬
‫מר‪ִ .‬‬
‫אה לְז ַ ֵ‬
‫מך ָ נ ָ ֶ‬
‫ש ְ‬
‫להודות‪ .‬ולְ ִ‬
‫כי לְך ָ טוב ְ‬
‫מיד‪ִ .‬‬
‫כנו תָ ִ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫מך ָ ַ‬
‫ש ְ‬
‫את ִ‬
‫ליכו ֶ‬
‫מ ִ‬
‫ו ְי ַ ְ‬
‫אל‪:‬‬
‫תה ֵ‬
‫לם א ָ‬
‫עד עו ָ‬
‫וְ ַ‬

‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫כי טוב‪.‬‬
‫הָוה ִ‬
‫לי ֹ‬
‫הודו ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫הים‪.‬‬
‫ל ִ‬
‫הי הָאֱ ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫לא ֹ‬
‫הודו ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫נים‪.‬‬
‫ד ִ‬
‫ני הָאֲ ֹ‬
‫ד ֵ‬
‫הודו לַאֲ ֹ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫בדו‪.‬‬
‫דלות לְ ַ‬
‫לאות ג ְ ֹ‬
‫שה נ ִפְ ָ‬
‫ע ֵ‬
‫לְ ֹ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫נה‪.‬‬
‫תבו ָ‬
‫מים בִ ְ‬
‫ש ַ‬
‫שה הַ ׁ ָ‬
‫ע ֵ‬
‫לְ ֹ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫מים‪.‬‬
‫על הַ ָ‬
‫רץ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫קע ָ‬
‫ר ַ‬
‫לְ ֹ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫לים‪.‬‬
‫ד ִ‬
‫רים ג ְ ֹ‬
‫שה או ִ‬
‫ע ֵ‬
‫לְ ֹ‬

‫ד"‬
‫ני"‪ ,‬ולא את " ֹ‬
‫ני( ‪ -‬את שם אדנות יש לבטא תמיד מלרע‪ ,‬היינו להטעים את סוף השם "‪ָ -‬‬
‫ד ָ‬
‫א‪ֹ -‬‬
‫ב‪ .‬ה' )= ֲ‬
‫א"(‪ ,‬כי לעולם אין מטעימים אות שמנוקדת‬
‫)=מלעיל( ובוודאי שלא את האל"ף שמנוקדת בחטף פתח )" ֲ‬

‫בשווא או בחטף )הכרעת משנ"ב סימן ה ס"ק ב(‪ .‬במיוחד יש להיזהר בכך בברכת כהנים‪ ,‬שרבים טועים‬
‫בהטעמת שם ה' מחמת המנגינה‪.‬‬
‫על זה )כגון מנחת שי(‪ ,‬כבר הורה המומחה בדורנו לענייני‬
‫פ ַ‬
‫עה ‪ -‬אף שיש דעות שונות בהטעמת ֹ‬
‫שי ָ‬
‫ג‪ .‬הו ִ‬

‫חה"‪ ,‬ושכן כתוב בכל‬

‫לי ָ‬
‫עה‪ ...‬הַצ ְ ִ‬
‫שי ָ‬
‫מסורה‪ ,‬הרב מרדכי ברויאר הי"ו‪ ,‬כי יש להטעים את סוף המלים‪" :‬הו ִ‬
‫כתבי היד ובדפוס ראשון )"כתר ארם צובא"‪ ,‬עמ' ‪.(44 - 43‬‬
‫נא ‪ -‬את הנו"ן יש לבטא עם דגש חזק‪ ,‬ומכיוון שבמלה זו הברה אחת בלבד ‪ -‬ברור שהטעמתה מלרע‪.‬‬
‫ד‪ָ .‬‬
 ‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫ביום‪.‬‬
‫לת ַ‬
‫ש ֶ‬
‫מ ֶ‬
‫מ ְ‬
‫מש לְ ֶ‬
‫ש ֶ‬
‫את הַ ׁ ֶ‬
‫ֶ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫לה‪ִ .‬‬
‫שלות בַלָי ְ ָ‬
‫מ ְ‬
‫מ ְ‬
‫בים לְ ֶ‬
‫ח ְוכוכ ָ ִ‬
‫את הַי ָר ֵ ַ‬
‫ֶ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫הם‪.‬‬
‫רי ֶ‬
‫בכו ֵ‬
‫רים בִ ְ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫כה ִ‬
‫מ ֵ‬
‫לְ ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫כם‪.‬‬
‫מתו ָ‬
‫אל ִ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫צא י ְ‬
‫ַויו ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫נטוָיה‪.‬‬
‫ע ְ‬
‫זרו ַ‬
‫קה ובִ ְ‬
‫חז ָ ָ‬
‫בְָיד ֲ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫רים‪.‬‬
‫זר ַים סוף לִג ְז ָ ִ‬
‫לְֹג ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫בתוכו‪.‬‬
‫אל ְ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫ביר י ְ‬
‫ע ִ‬
‫ו ְהֶ ֱ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫חילו בְַים סוף‪.‬‬
‫עה ו ְ ֵ‬
‫ער פַר ְ ֹ‬
‫ו ְנ ִ ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫בר‪.‬‬
‫ד ָ‬
‫מ ְ‬
‫עמו בַ ִ‬
‫ליך ְ ַ‬
‫למו ִ‬
‫ְ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫לים‪.‬‬
‫ד ִ‬
‫כים ג ְ ֹ‬
‫מל ָ ִ‬
‫כה ְ‬
‫מ ֵ‬
‫לְ ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫רים‪.‬‬
‫די ִ‬
‫כים א ִ‬
‫מל ָ ִ‬
‫רג ְ‬
‫ו ַי ַהֲ ֹ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫רי‪.‬‬
‫מ ִ‬
‫מלֶך ְ הָאֱ ֹ‬
‫סיחון ֶ‬
‫לְ ִ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫שן‪.‬‬
‫מלֶך ְ הַבָ ָ‬
‫לעוג ֶ‬
‫ו ְ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫לה‪.‬‬
‫ח ָ‬
‫צם לְנ ַ ֲ‬
‫תן אר ְ ָ‬
‫ו ְנ ָ ַ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫בדו‪.‬‬
‫ע ְ‬
‫אל ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫לי ְ‬
‫לה ְ‬
‫ח ָ‬
‫נַ ֲ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫לנו‪ִ .‬‬
‫כר ָ‬
‫לנו ז ָ ַ‬
‫שפ ְ ֵ‬
‫שבְ ִ‬
‫ֶ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫רינו‪.‬‬
‫מצ ָ ֵ‬
‫קנו ִ‬
‫ו ַי ִפְר ְ ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫שר‪.‬‬
‫כל בָ ָ‬
‫חם לְ ָ‬
‫תן לֶ ֶ‬
‫נו ֵ‬
‫סדו‪:‬‬
‫ח ְ‬
‫לם ַ‬
‫לעו ָ‬
‫כי ְ‬
‫ִ‬ ‫מים‪.‬‬
‫ש ָ‬
‫אל הַ ׁ ָ‬
‫הודו לְ ֵ‬

‫מם ז ִכ ְר ְך ָ‬
‫תרו ֵ‬
‫אר ו ְ‬
‫שר תְפָ ֵ‬
‫כל בָ ָ‬
‫ח ָ‬
‫הינו‪ְ .‬ורו ַ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫מך ָ י ְ ֹ‬
‫ש ְ‬
‫את ִ‬
‫חי תְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫כל ַ‬
‫ָ‬ ‫מת‬
‫ש ַ‬
‫נִ ְ‬
‫ע‪.‬‬
‫שי ַ‬
‫אל ומו ִ‬
‫מלֶך ְ גו ֵ‬
‫לנו ֶ‬
‫אין ָ‬
‫דיך ָ ֵ‬
‫ע ֶ‬
‫מבַלְ ָ‬
‫אל‪ .‬ו ִ‬
‫תה ֵ‬
‫לם א ָ‬
‫העו ָ‬
‫עד ָ‬
‫לם ו ְ ַ‬
‫העו ָ‬
‫מן ָ‬
‫מיד‪ִ :‬‬
‫כנו תָ ִ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫ַ‬
‫מך ְ‬
‫זר ְוסו ֵ‬
‫מלֶך ְ עו ֵ‬
‫לנו ֶ‬
‫אין ָ‬
‫קה‪ֵ .‬‬
‫רה ְוצו ָ‬
‫עת צ ָ ָ‬
‫כל ֵ‬
‫חם בְ ָ‬
‫מר ַ ֵ‬
‫נה ו ְ‬
‫נס ְועו ֶ‬
‫מפַר ְ ֵ‬
‫ציל ו ְ‬
‫מ ִ‬
‫דה ו ַ‬
‫פו ֶ‬
‫לל‬
‫מהֻ ָ‬
‫לדות‪ .‬הַ ְ‬
‫כל תו ָ‬
‫אדון ָ‬
‫ריות‪ֲ .‬‬
‫כל בְ ִ‬
‫אלוהַ ָ‬
‫נים‪ֱ .‬‬
‫חרו ִ‬
‫הא ֲ‬
‫נים ו ְ ָ‬
‫ראשו ִ‬
‫הי הָ ִ‬
‫ל ֵ‬
‫תה‪ :‬אֱ ֹ‬
‫לא א ָ‬
‫אֶ ָ‬
‫לא‬
‫נה ֹ‬
‫ער‪ .‬הִ ֵ‬
‫הָוה ֵ‬
‫מים‪ַ :‬וי ֹ‬
‫ח ִ‬
‫תיו בְר ַ ֲ‬
‫ריו ָ‬
‫סד ובְ ִ‬
‫ח ֶ‬
‫למו בְ ֶ‬
‫הג עו ָ‬
‫מנ ַ ֵ‬
‫בחות‪ .‬הַ ְ‬
‫ש ָ‬
‫ברוב( הַתִ ְ‬
‫כל ) ְ‬
‫בְ ָ‬
‫רים‪.‬‬
‫אסו ִ‬
‫תיר ֲ‬
‫מ ִ‬
‫מים‪ .‬ו ְהַ ַ‬
‫ח אִלְ ִ‬
‫שי ַ‬
‫מ ִ‬
‫מים‪ .‬ו ְהַ ֵ‬
‫ד ִ‬
‫קיץ נ ִר ְ ָ‬
‫מ ִ‬
‫נים‪ .‬ו ְהַ ֵ‬
‫ש ִ‬
‫רר י ְ ֵ‬
‫מעו ֵ‬
‫שן‪ .‬הַ ְ‬
‫לא יי ָ‬
‫ָינום ו ְ ֹ‬
‫אלו‬
‫דים‪ :‬ו ְ ִ‬
‫חנו מו ִ‬
‫דך ָ אֲנ ַ ְ‬
‫מים‪ .‬ולְך ָ לְבַ ְ‬
‫על ָ ִ‬
‫ח נֶ ֱ‬
‫ענ ֵ ַ‬
‫מפ ַ ֲ‬
‫פים‪ .‬ו ְהַ ְ‬
‫כפו ִ‬
‫קף ְ‬
‫הזו ֵ‬
‫לים‪ .‬ו ְ ַ‬
‫מך ְ נופְ ִ‬
‫הסו ֵ‬
‫וְ ַ‬
‫ע‪.‬‬
‫קי ַ‬
‫בי ר ָ ִ‬
‫ח ֵ‬
‫מר ְ ֲ‬
‫בח כ ְ ֶ‬
‫ש ַ‬
‫תינו ֶ‬
‫פתו ֵ‬
‫ש ְ‬
‫ליו‪ .‬ו ְ ִ‬
‫המון ג ַ ָ‬
‫נה כ ַ ֲ‬
‫ננו ר ִ ָ‬
‫לשו ֵ‬
‫רה כ ַָים‪ .‬ו ְ‬
‫שי ָ‬
‫לא ִ‬
‫מ ֵ‬
‫פינו ָ‬
‫ִ‬
 ‫כאָילות‪.‬‬
‫קלות ָ‬
‫לינו ַ‬
‫מים‪ .‬ו ְר ַג ְ ֵ‬
‫ש ָ‬
‫רי ָ‬
‫ש ֵ‬
‫פרושות כ ְנ ִ ְ‬
‫דינו ְ‬
‫ח‪ .‬ו ְי ָ ֵ‬
‫מש ו ְכ ַי ָר ֵ ַ‬
‫ש ֶ‬
‫אירות כ ַ ׁ ֶ‬
‫מ ִ‬
‫נינו ְ‬
‫עי ֵ‬
‫וְ ֵ‬
‫מך ָ‬
‫ש ְ‬
‫את ִ‬
‫תינו‪ .‬ולְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫הינו ֵוא ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫להודות לְך ָ י ְ ֹ‬
‫קים ְ‬
‫פי ִ‬
‫ס ִ‬
‫מ ְ‬
‫חנו ַ‬
‫אין אֲנ ַ ְ‬
‫ֵ‬
‫לאות‬
‫סים ו ְנ ִפְ ָ‬
‫הטובות נ ִ ִ‬
‫מים‪ַ .‬‬
‫ע ִ‬
‫בבות פְ ָ‬
‫בי ר ְ ָ‬
‫פים ו ְר ִ ֵ‬
‫פי אֲלָ ִ‬
‫לף אלְ ֵ‬
‫מא ֶ ֶ‬
‫חת ֵ‬
‫על א ַ‬
‫כנו‪ַ .‬‬
‫מל ְ ֵ‬
‫ַ‬
‫דים‬
‫עבָ ִ‬
‫בית ֲ‬
‫מ ֵ‬
‫הינו‪ .‬ו ִ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תנו י ְ ֹ‬
‫גאלְ ָ‬
‫רים ְ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫נים ִ‬
‫מלְפָ ִ‬
‫מנו‪ִ :‬‬
‫ע ָ‬
‫תינו ו ְ ִ‬
‫אבו ֵ‬
‫עם ֲ‬
‫שיתָ ִ‬
‫ע ִ‬
‫ש ָ‬
‫ֶ‬
‫לים‬
‫ח ָ‬
‫מ ֳ‬
‫תנו‪ .‬ו ֵ‬
‫ט ָ‬
‫מל ַ ְ‬
‫בר ִ‬
‫ד ֶ‬
‫מ ֶ‬
‫תנו‪ .‬ו ִ‬
‫רב הִצ ַלְ ָ‬
‫ח ֶ‬
‫מ ֶ‬
‫תנו‪ֵ .‬‬
‫בע כ ִלְכ ַלְ ָ‬
‫ש ָ‬
‫תנו‪ .‬ובְ ָ‬
‫עב ז ַנ ְ ָ‬
‫תנו‪ .‬בְר ָ ָ‬
‫די ָ‬
‫פְ ִ‬
‫הָוה‬
‫דיך ָ י ְ ֹ‬
‫ס ֶ‬
‫ח ָ‬
‫זבונו ֲ‬
‫ע ָ‬
‫לא ֲ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ֹ‬
‫מי ָ‬
‫ח ֶ‬
‫זרונו ר ַ ֲ‬
‫ע ָ‬
‫נה ֲ‬
‫עד הֵ ָ‬
‫תנו‪ַ :‬‬
‫לי ָ‬
‫ד ִ‬
‫נים ִ‬
‫מ ִ‬
‫בים ו ְנ ֶאֱ ָ‬
‫עים ו ְר ַ ִ‬
‫רָ ִ‬
‫מה‬
‫ש ָ‬
‫ח ונ ְ ָ‬
‫בנו‪ְ .‬ורו ַ‬
‫שפִלַג ְתָ ָ‬
‫רים ֶ‬
‫כן אֵבָ ִ‬
‫על ֵ‬
‫צח‪ַ :‬‬
‫הינו לָנ ֶ ַ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫שנו י ְ ֹ‬
‫ט ֵ‬
‫הינו‪ְ .‬ואל תִ ְ‬
‫אֱלֹ ֵ‬
‫ררו‬
‫ארו ִוישו ְ‬
‫בחו ִויפָ ֲ‬
‫ש ְ‬
‫רכו ִוי ַ‬
‫הם‪ .‬יודו ִויבָ ְ‬
‫הן ֵ‬
‫פינו‪ֵ .‬‬
‫מת ָ ב ְ ִ‬
‫ש ְ‬
‫שר ַ‬
‫לשון אֲ ֶ‬
‫פינו‪ .‬ו ְ ָ‬
‫בא ֵ‬
‫חת ָ ְ‬
‫שנ ָפַ ְ‬
‫ֶ‬
‫כל‬
‫דה‪ .‬ו ְ ָ‬
‫פה לְך ָ יו ֶ‬
‫כל ֶ‬
‫כי ָ‬
‫מיד‪ִ :‬‬
‫כנו תָ ִ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫מך ָ ַ‬
‫ש ְ‬
‫את ִ‬
‫ליכו ֶ‬
‫מ ִ‬
‫דישו ו ְי ַ ְ‬
‫ק ִ‬
‫ריצו ו ְי ַ ְ‬
‫ע ִ‬
‫ממו ו ְי ַ ֲ‬
‫ִוירו ְ‬
‫חֶוה‪.‬‬
‫שת ַ ֲ‬
‫ניך ָ תִ ְ‬
‫מה לְפָ ֶ‬
‫כל קו ָ‬
‫רע‪ .‬ו ְ ָ‬
‫כל בֶר ֶך ְ לְך ָ תִכ ְ ַ‬
‫פה‪ .‬ו ְ ָ‬
‫עין לְך ָ תְצ ַ ֶ‬
‫כל ַ‬
‫בע‪ .‬ו ְ ָ‬
‫ש ַ‬
‫לשון לְך ָ תִ ׁ ָ‬
‫ָ‬
‫תי‬
‫צמו ַ‬
‫ע ְ‬
‫כל ַ‬
‫כתוב‪ָ .‬‬
‫ש ָ‬
‫בר ֶ‬
‫ד ָ‬
‫ך‪ .‬כ ַ ָ‬
‫מ ָ‬
‫ש ֶ‬
‫מרו לִ ְ‬
‫ליות י ְז ַ ְ‬
‫רב וכ ְ ָ‬
‫ק ֶ‬
‫כל ֶ‬
‫ך‪ .‬ו ְ ָ‬
‫ראו ָ‬
‫בבות יי ָ‬
‫כל הַלְ ָ‬
‫וְ ָ‬
‫ענ ִִיים‬
‫עת ֲ‬
‫שו ְ ַ‬
‫זלו‪ַ .‬‬
‫מגו ְ‬
‫ביון ִ‬
‫ני ו ְאֶ ְ‬
‫ע ִ‬
‫מנו‪ .‬ו ְ ָ‬
‫מ ֶ‬
‫זק ִ‬
‫ח ָ‬
‫מ ָ‬
‫ני ֵ‬
‫ע ִ‬
‫ציל ָ‬
‫מ ִ‬
‫ך‪ַ .‬‬
‫כמו ָ‬
‫מי ָ‬
‫הָוה ִ‬
‫נה י ְ ֹ‬
‫מר ְ ָ‬
‫תא ַ‬
‫ֹ‬
‫ך‪.‬‬
‫ער ָך ְ לָ ְ‬
‫מי י ַ ֲ‬
‫ך‪ .‬ו ִ‬
‫שֶוה לָ ְ‬
‫מי י ְ‬
‫ך‪ .‬ו ִ‬
‫מה לָ ְ‬
‫ד ֶ‬
‫מי י ְ‬
‫ע‪ִ :‬‬
‫שי ַ‬
‫שיב ְותו ִ‬
‫ק ִ‬
‫דל תַ ְ‬
‫קת הַ ַ‬
‫ע ַ‬
‫מע‪ .‬צ ַ ֲ‬
‫ש ַ‬
‫תה תִ ְ‬
‫א ָ‬
‫חך ָ ונ ְפָאֶר ְך ָ‬
‫שבֵ ֲ‬
‫רץ‪ :‬נ ְהַלֶלְך ָ ונ ְ ַ‬
‫מים ָוא ֶ‬
‫ש ַ‬
‫נה ָ‬
‫ליון‪ .‬קו ֵ‬
‫ע ְ‬
‫אל ֶ‬
‫רא ֵ‬
‫הנו ָ‬
‫גבור ו ְ ַ‬
‫גדול הַ ִ‬
‫אל הַ ָ‬
‫הָ ֵ‬
‫שם‬
‫את ֵ‬
‫בי ֶ‬
‫קר ָ ַ‬
‫כל ְ‬
‫הָוה‪ .‬ו ְ ָ‬
‫את י ְ ֹ‬
‫שי ֶ‬
‫כי נ ַפְ ִ‬
‫דִוד‪ .‬בָר ְ ִ‬
‫כאמור‪ .‬לְ ָ‬
‫ך‪ָ .‬‬
‫ש ָ‬
‫ד ֶ‬
‫ק ְ‬
‫שם ָ‬
‫את ֵ‬
‫ונ ְבָר ֵך ְ ֶ‬
‫דשו‪:‬‬
‫ק ְ‬
‫ָ‬

‫ך‪:‬‬
‫תי ָ‬
‫ראו ֶ‬
‫בנו ְ‬
‫רא ְ‬
‫הנו ָ‬
‫צח ו ְ ַ‬
‫גבור לָנ ֶ ַ‬
‫ך‪ .‬הַ ִ‬
‫מ ָ‬
‫ש ֶ‬
‫כבוד ְ‬
‫גדול בִ ְ‬
‫ך‪ .‬הַ ָ‬
‫עז ֶ ָ‬
‫צמות ֻ‬
‫ע ֻ‬
‫בְתַ ֲ‬ ‫אל‬
‫ה ֵ‬
‫ָ‬
‫קים‬
‫די ִ‬
‫ננו צ ַ ִ‬
‫כתוב ר ַ ְ‬
‫שמו‪ .‬ו ְ ָ‬
‫קדוש ְ‬
‫מרום ו ְ ָ‬
‫עד‪ָ .‬‬
‫כן ַ‬
‫שא‪ :‬שו ֵ‬
‫רם ו ְנ ִ ׁ ָ‬
‫סא‪ָ .‬‬
‫על כ ִ ֵ‬
‫שב ַ‬
‫היו ֵ‬
‫מלֶך ְ ַ‬
‫הַ ֶ‬
‫לה‪.‬‬
‫נאָוה תְהִ ָ‬
‫רים ָ‬
‫ש ִ‬
‫הָוה‪ .‬לַי ְ ָ‬
‫בי ֹ‬
‫ַ‬
‫מם‪.‬‬
‫תרו ָ‬
‫רים תִ ְ‬
‫ש ִ‬
‫פי י ְ ָ‬
‫בְ ִ‬
‫ך‪.‬‬
‫קים תִתְבָר ַ ְ‬
‫די ִ‬
‫תי צ ַ ִ‬
‫שפ ְ ֵ‬
‫ובְ ִ‬
‫דש‪.‬‬
‫ק ָ‬
‫דים תִתְ ַ‬
‫סי ִ‬
‫ח ִ‬
‫לשון ֲ‬
‫ובִ ְ‬
‫לל‪:‬‬
‫שים תִתְהַ ָ‬
‫קדו ִ‬
‫רב ְ‬
‫ק ֶ‬
‫ובְ ֶ‬
‫כל דור ָודור‪.‬‬
‫כנו בְ ָ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫מך ָ ַ‬
‫ש ְ‬
‫אר ִ‬
‫נה יתְפָ ֵ‬
‫אל‪ .‬בְר ִ ָ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫בית י ְ‬
‫מך ָ ֵ‬
‫ע ְ‬ ‫הלות ר ִ ְ‬
‫בבות ַ‬ ‫ק ֲ‬
‫מ ְ‬
‫וב ְ ַ‬
‫ח‬
‫שבֵ ַ‬
‫לל לְ ַ‬
‫להודות לְהַ ֵ‬
‫תינו‪ְ .‬‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫הינו ֵוא ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫ניך ָ י ְ ֹ‬
‫רים‪ .‬לְפָ ֶ‬
‫כל הְַיצו ִ‬
‫בת ָ‬
‫כן חו ַ‬
‫ש ֵ‬
‫ֶ‬
‫דִוד‬
‫בחות ָ‬
‫ש ְ‬
‫שירות ו ְתִ ְ‬
‫רי ִ‬
‫דבְ ֵ‬
‫כל ִ‬
‫על ָ‬
‫לס‪ַ .‬‬
‫ק ֵ‬
‫לה ולְ ַ‬
‫ע ֵ‬
‫ח לְבָר ֵך ְ לְ ַ‬
‫דר ולְנ ַצ ֵ ַ‬
‫מם לְהַ ֵ‬
‫לרו ֵ‬
‫אר ְ‬
‫לְפָ ֵ‬
‫ך‪:‬‬
‫ח ָ‬
‫שי ֶ‬
‫מ ִ‬
‫דך ָ ְ‬
‫עבְ ְ‬
‫שי ַ‬
‫בן י ַ‬
‫ֶ‬

‫כי‬
‫רץ‪ִ .‬‬
‫בא ֶ‬
‫מים ו ָ‬
‫ש ַ‬
‫קדוש בַ ׁ ָ‬
‫גדול ו ְהַ ָ‬
‫מלֶך ְ הַ ָ‬
‫אל הַ ֶ‬
‫כנו‪ .‬הָ ֵ‬
‫מל ְ ֵ‬
‫עד ַ‬
‫מך ָ ל ָ ַ‬
‫ש ְ‬
‫בח ִ‬
‫שת ַ ַ‬
‫י ְ‬ ‫כן‬
‫וב ְ ֵ‬
‫צח‬
‫לה‪ .‬נ ֶ ַ‬
‫ש ָ‬
‫ממְ ָ‬
‫עז ו ֶ‬
‫רה‪ֹ .‬‬
‫מ ָ‬
‫לל ו ְז ִ ְ‬
‫חה‪ .‬הַ ֵ‬
‫שבָ ָ‬
‫שיר ו ְ‬
‫תינו‪ִ :‬‬
‫אבו ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫ל ֵ‬
‫הינו ֵוא ֹ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫אה י ְ ֹ‬
‫לְך ָ נ ָ ֶ‬
‫גדול‬
‫מך ָ ה ַ ָ‬
‫ש ְ‬
‫דאות לְ ִ‬
‫רכות ְוהו ָ‬
‫לכות‪ :‬בְ ָ‬
‫מ ְ‬
‫שה ו ַ‬
‫ד ָׁ‬
‫ק ֻ‬
‫רת‪ְ .‬‬
‫לה ו ְתִפְאֶ ֶ‬
‫רה‪ .‬תְהִ ָ‬
‫גבו ָ‬
‫לה ו ְ‬
‫ד ָ‬
‫גְ ֻ‬
‫לל‬
‫מה ֻ ָ‬
‫גדול ו ְ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫אל ֶ‬
‫הָוה‪ֵ .‬‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫אל‪ָ :‬‬
‫תה ֵ‬
‫לם א ָ‬
‫עד עו ָ‬
‫לם ו ְ ַ‬
‫מעו ָ‬
‫קדוש‪ .‬ו ֵ‬
‫ו ְהַ ָ‬
‫שים‪.‬‬
‫ע ִ‬
‫מ ֲ‬
‫כל הַ ַ‬
‫רבון ָ‬
‫שמות‪ִ .‬‬
‫כל הַנ ְ ָ‬
‫רא ָ‬
‫לאות‪ .‬בו ֵ‬
‫אדון הַנ ִפְ ָ‬
‫דאות‪ֲ .‬‬
‫ההו ָ‬
‫אל ַ‬
‫בחות‪ֵ .‬‬
‫ש ָ‬
‫בַתִ ְ‬
‫מים‪:‬‬
‫העולָ ִ‬
‫חי ָ‬
‫אל ֵ‬
‫חיד ֵ‬
‫מלֶך ְ י ָ ִ‬
‫רה‪ֶ .‬‬
‫מ ָ‬
‫רי ז ִ ְ‬
‫שי ֵ‬
‫חר בְ ִ‬
‫הבו ֵ‬
‫ַ‬
‫כוס רביעית‬
‫פן‪:‬‬
‫רי הַג ָ ֶ‬
‫רא פְ ִ‬
‫לם בו ֵ‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫שותים בהסבת שמאל‬
‫לם‬
‫העו ָ‬
‫מלֶך ְ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬
‫פן‪:‬‬
‫רי הַג ֶ ֶ‬
‫על פְ ִ‬
‫פן ו ְ ַ‬
‫על הַג ֶ ֶ‬
‫ַ‬
‫כל‬
‫תינו לֶאֱ ֹ‬
‫אבו ֵ‬
‫חלְתָ לַ ֲ‬
‫ציתָ ו ְהִנ ְ ַ‬
‫שר ָ ִ‬
‫בה ֶ‬
‫ח ָ‬
‫בה ור ְ ָ‬
‫דה טו ָ‬
‫מ ָ‬
‫ח ְ‬
‫רץ ֶ‬
‫על אֶ ֶ‬
‫דה ו ְ ַ‬
‫ש ֶ‬
‫בת הַ ׁ ָ‬
‫תנו ַ‬
‫על ְ‬
‫וְ ַ‬
‫עיר ֶך ָ‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫על ְירו ָ‬
‫מך ָ ו ְ ַ‬
‫ע ֶ‬
‫אל ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫על י ְ‬
‫הינו ַ‬
‫ל ֵ‬
‫הָוה אֱ ֹ‬
‫נא( י ְ ֹ‬
‫חם ) ָ‬
‫בה‪ ,‬ר ַ ֵ‬
‫מטו ָ‬
‫ע ִ‬
‫שבו ַ‬
‫מפִר ְָיה ו ְלִ ְ‬
‫ִ‬
‫רה‬
‫מה ֵ ָ‬
‫דש בִ ְ‬
‫ק ֶ‬
‫עיר הַ ֹ‬
‫לים ִ‬
‫ש ַ‬
‫נה ְירו ָ‬
‫ך‪ ,‬ובְ ֵ‬
‫היכ ָלֶ ָ‬
‫על ֵ‬
‫חך ָ ו ְ ַ‬
‫מז ְבְ ֶ‬
‫על ִ‬
‫דך ָ ו ְ ַ‬
‫כבו ֶ‬
‫כן ְ‬
‫ש ַ‬
‫מ ְ‬
‫ציון ִ‬
‫על ִ‬
‫וְ ַ‬
‫ליהָ‬
‫ע ֶ‬
‫בה ונ ְבָר ֶכ ְך ָ ָ‬
‫מטו ָ‬
‫בע ִ‬
‫ש ַ‬
‫מפִר ְָיה ו ְנ ִ ְ‬
‫כל ִ‬
‫נה ו ְֹנא ַ‬
‫חנו בְבִנ ְי ָ ָ‬
‫מ ֵ‬
‫ש ְ‬
‫כה ו ְ ַ‬
‫לתו ָ‬
‫לנו ְ‬
‫ע ֵ‬
‫מינו ו ְהַ ֲ‬
‫בְי ָ ֵ‬
‫רה‪:‬‬
‫טה ֳ ָ‬
‫שה ובְ ָ‬
‫ד ָׁ‬
‫ק ֻ‬
‫בִ ְ‬
‫בת הֶַזה‪:‬‬
‫ש ָ‬
‫ביום הַ ׁ ַ‬
‫צנו ְ‬
‫לי ֵ‬
‫ח ִ‬
‫צה ו ְהַ ֲ‬
‫בשבת ‪ -‬ור ְ ֵ‬
‫מצות הֶַזה‪:‬‬
‫חג הַ ַ‬
‫ביום ַ‬
‫חנו ְ‬
‫מ ֵ‬
‫ש ְ‬
‫וְ ַ‬
‫כל‬
‫טיב לַ ֹ‬
‫מי ִ‬
‫הָוה טוב ו ֵ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫כי א ָ‬
‫ִ‬
‫נה‪:‬‬
‫רי ג ַפְ ָ‬
‫על פְ ִ‬
‫רץ ו ְ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫על ָ‬
‫דה לְך ָ ַ‬
‫ְונו ֶ‬
‫נה‪:‬‬
‫רי ג ַפְ ָ‬
‫על פְ ִ‬
‫רץ ו ְ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫על ָ‬
‫הָוה ַ‬
‫תה י ְ ֹ‬
‫ברוך ְ א ָ‬
‫ָ‬

‫נרצה‬
‫כתו‪.‬‬
‫סח כ ְהִלְ ָ‬
‫סדור פֶ ַ‬
‫ִ‬ ‫‪93‬‬
‫סל‬
‫ח ַ‬
‫ֲ‬
‫קתו‪.‬‬
‫ח ָ‬
‫פטו ו ְ ֻ‬
‫ש ָ‬
‫מ ְ‬
‫כל ִ‬
‫כְ ָ‬
‫דר אותו‪.‬‬
‫ס ֵ‬
‫כינו לְ ַ‬
‫שר ז ָ ִ‬
‫כ ַאֲ ֶ‬
‫עשותו‪.‬‬
‫כה לַ ֲ‬
‫כן נ ִז ְ ֶ‬
‫ֵ‬
‫נה‪.‬‬
‫מעו ָ‬
‫כן ְ‬
‫ז ָך ְ שו ֵ‬
‫נה‪.‬‬
‫מ ָ‬
‫מי ָ‬
‫דת ִ‬
‫ע ַ‬
‫הל ֲ‬
‫ק ַ‬
‫מם ְ‬
‫קו ֵ‬
‫נה‪.‬‬
‫עי כ ַ ָ‬
‫ט ֵ‬
‫הל נ ִ ְ‬
‫קרוב נ ַ ֵ‬
‫בְ ָ‬

‫‪93‬‬
‫ראה עיון תפילה‪.‬‬
 ‫נה‪:‬‬
‫ציון בְר ִ ָ‬
‫פדוים לְ ִ‬
‫ְ‬

‫בנוָיה [‬
‫‪95‬‬
‫לים ]הַ ְ‬
‫ש ַ‬
‫בירו ָ‬
‫באה ִ‬
‫נה הַ ָ‬
‫ש ָ‬
‫לְ ָ‬ ‫‪94‬‬

‫‪97‬‬
‫לה‪:‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫צי‬
‫ח ִ‬
‫הי ב ַ ֲ‬
‫כן ו ַי ְ ִ‬
‫וב ְ ֵ‬ ‫‪96‬‬

‫לה‪.‬‬
‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫לאתָ‬
‫סים הִפ ְ ֵ‬
‫אז רוב‪ 98‬נ ִ ִ‬
‫‪99‬‬
‫לה‪.‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫רת ֶזה‬
‫שמו ֶ‬
‫ראש א ְ‬
‫בְ ֹ‬
‫‪100‬‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫לק לו‬
‫ח ַ‬
‫חתו כ ְנ ֶ ֱ‬
‫דק נ ִצ ַ ְ‬
‫גר צ ֶ ֶ‬
‫ֵ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫חלום‬
‫רר בַ ֲ‬
‫מל ֶך ְ ג ְ ָ‬
‫דנ ְתָ ֶ‬
‫ַ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫מש‬
‫מי בְאֶ ֶ‬
‫דתָ אֲר ַ ִ‬
‫ח ְ‬
‫הִפְ ַ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫כל לו‬
‫ַויו ַ‬ ‫‪102‬‬
‫לאך ְ‬
‫מ ְ‬
‫אל ל ְ ַ‬
‫שר ָ ֵ‬
‫י ְ‬ ‫‪101‬‬
‫שר‬
‫ו ַי ָ ַ‬
‫‪94‬‬
‫השוה‪ :‬לחיים‬ ‫לשנה }ל' בשווא או בפתח?{ הבאה בירושלים ]הבנויה[‬
‫‪ 95‬תוספת ציונית?‬
‫‪ 96‬שני הפיוטים שלהלן )מאת יניי ותלמידו הקליר במאה השביעית למנין הגוים‪ ,‬ע"פ מורי‪ ,‬פרופ' א' חזן‪ ,‬וכן ראה‬
‫בהגדת גרש ירחים עמ' קלה‪-‬קלט(‪ ,‬יש אומרים מקדימים לאומרם לפני שתיית כוס רביעי )למשל בהגדת מעשה נסים‬
‫ועיון תפילה(‪ .‬בעיון תפילה מייחס את הראשון לריט"ע‪.‬‬
‫כנראה שבמקור פיוט זה והבא אחריו‪ ,‬אין ה"פזמון" אלא פתיח וסיום‪ ,‬ואין לחזור עליו לאחר כל ג' שורות‪ .‬ונפק"מ אם‬
‫כל אחד מהנסים היה בלילה או דוקא בחצי הלילה‪.‬‬
‫‪ 97‬פירוש זכר יהוסף‪ :‬כאן צירף הנסים שהיו בלילה ואף שאין רמז שהיה בליל פסח‪ ...‬אם שהמפרשים ]אפ"ר‪ :‬כגון ר"י אברבנאל[‬
‫הרחיקו לדרוש בגז"ש לילה לילה‪ .‬מעשה נסים‪ :‬המגיד ]אפ"ר‪ :‬צ"ל הפייט[ חיבר שני מדרשים חלוקים דודאי חלום לבן ומה שנאבק‬
‫עם המלאך לא היו בלילה אחד‪.‬‬
‫‪ 98‬אצ"ל רוב לעומת מיעוט‪ ,‬אלא "הרבה"‪.‬‬
‫רת ]נ"א‪ :‬אשמּורֹות[" מחזור רומא‪:‬‬ ‫‪ 99‬שורה ב' ‪ -‬מה פירושה? האם זו המשך לשורה א' או תחילת שורה ג'? מה פירוש "ראש אשמֹו ֶ‬
‫חֵנה‬
‫מֲ‬‫את ַ‬
‫הם ֵ‬‫עָנן ַוָּי ָ‬
‫ש ְו ָ‬
‫אׁ‬
‫מּוד ֵ‬
‫עּ‬ ‫בַ‬‫רִים ְּ‬ ‫מְצ ַ‬ ‫חֵנה ִ‬
‫מֲ‬‫אל ַ‬‫קף ה' ֶ‬ ‫שֵ‬
‫קר ]ַוַּי ְׁ‬ ‫בֶ‬ ‫ה ֹּ‬
‫רת ַ‬ ‫מֶ‬ ‫שֹ‬ ‫א ְׁ‬ ‫בַ‬‫הי ְּ‬ ‫"בכל אשמּורֹות"‪.‬מעשה נסים ומלבי"ם‪ :‬קאי על "ַוְי ִ‬
‫רִים[" )שמות יד כד(‪ .‬פירוש זכר יהוסף מזכיר את שתי האפשרויות‪ .‬עיון תפלה מפרש שב' הוא המשך של א' וכרבי שלהלן‪ ,‬וחצות‬ ‫מְצ ָ‬
‫ִ‬
‫הוא ראש ותחלת ב' משמרות אחרונות‪ ,‬ואז הוכו הבכורות‪:‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב‬
‫תנו רבנן‪ :‬ארבע משמרות הוי הלילה‪ ,‬דברי רבי‪ .‬רבי נתן אומר‪ :‬שלש‪ .‬מאי טעמיה דרבי נתן? דכתיב ‪+‬שופטים ז'‪ +‬ויבא גדעון‬
‫ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה‪ ,‬תנא‪ :‬אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה‪ .‬ורבי? מאי תיכונה ‪ -‬אחת‬
‫מן התיכונה שבתיכונות‪ .‬ורבי נתן? מי כתיב תיכונה שבתיכונות? תיכונה כתיב‪ .‬מאי טעמיה דרבי? ‪ -‬אמר רבי זריקא אמר רבי אמי‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬כתוב אחד אומר ‪+‬תהלים קי"ט‪ +‬חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך‪ ,‬וכתוב אחד אומר‪:‬‬
‫‪+‬תהלים קי"ט‪ +‬קדמו עיני אשמורות‪ ,‬הא כיצד? ‪ -‬ארבע משמרות הוי הלילה ‪ .‬ורבי נתן? סבר לה כרבי יהושע‪ ,‬דתנן‪ :‬רבי‬
‫יהושע אומר‪ :‬עד שלש שעות‪ ,‬שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות‪ :‬שית דליליא ותרתי דיממא‪ ,‬הוו להו שתי משמרות‪ .‬רב אשי‬
‫אמר‪ :‬משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו‪.‬‬
‫שק‪:‬‬
‫מ ֶׂ‬
‫ד ָּ‬
‫מאל ְל ַ‬ ‫שֹ‬ ‫מ ְּׂ‬
‫שר ִ‬
‫א ֶׁ‬
‫בה ֲ‬‫עד חֹו ָ‬
‫פם ַ‬ ‫דֵ‬ ‫ר ְּ‬
‫דיו ַוַּיֵּכם ַוִּי ְ‬‫בָ‬ ‫עָ‬ ‫הם ַלְיָלה הּוא ַו ֲ‬ ‫עֵלי ֶ‬ ‫חֵלק ֲ‬ ‫‪ 100‬בראשית פרק יד פסוק טו ַוֵּי ָ‬
‫ויחלק עליהם ‪ -‬לפי פשוטו‪ ,‬סרס המקרא‪ ,‬ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים‬ ‫רש"י‬
‫כשבורחים זה לכאן וזה לכאן‪ :‬לילה ‪ -‬כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם‪ .‬ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה‬
‫לו נס‪ ,‬וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים‪:‬‬
‫‪ 101‬קרא‪ :‬ויסר!‬
‫‪ 102‬נ"א‪ :‬לא‪-‬ל‪.‬‬
‫מהו הנוסח המקורי?‬
‫אולי תוקן ל"מלאך" כדי לעדן את הביטוי הנועז‪.‬‬
‫הושע פרק יב‬
‫שיב לֹו‪:‬‬ ‫עָלָליו ָי ִׁ‬ ‫מֲ‬‫רָכיו ְּכ ַ‬
‫דָ‬‫קב ִּכ ְ‬ ‫עֹ‬‫על ַי ֲ‬‫קד ַ‬ ‫פֹ‬
‫דה ְוִל ְ‬ ‫עם ְיהּו ָ‬‫דָוד ִ‬
‫ריב ַלי ֹ‬ ‫)ג( ְו ִ‬
‫הים‪:‬‬ ‫אֹל ִ‬ ‫את ֱ‬ ‫רה ֶ‬ ‫שָ‬ ‫באֹונֹו ָׂ‬ ‫חיו ּו ְ‬
‫אִ‬ ‫את ָ‬ ‫קב ֶ‬ ‫עַ‬‫טן ָ‬‫בֶ‬ ‫ב ֶּ‬
‫)ד( ַּ‬
‫מנּו‪:‬‬ ‫ע ָּ‬‫בר ִ‬ ‫ד ֵּ‬
‫שם ְי ַ‬ ‫אּנּו ְו ָׁ‬
‫מָצ ֶ‬‫אל ִי ְ‬‫בית ֵ‬ ‫חֶּנן לֹו ֵּ‬
‫תַ‬ ‫בָכה ַוִּי ְ‬‫ך ַוֻּיָכל ָּ‬
‫אְ‬
‫מְל ָ‬‫אל ַ‬‫שר ֶ‬ ‫)ה( ַוָּי ַׂ‬

‫בראשית פרק לב פסוק כט‬

‫תּוָכל‪:‬‬
‫שים ַו ּ‬
‫אָנ ִׁ‬
‫עם ֲ‬
‫הים ְו ִ‬
‫אֹל ִ‬
‫עם ֱ‬
‫ת ִ‬
‫רי ָ‬
‫שִ‬
‫אל ִּכי ָׂ‬
‫רֵ‬
‫שָ‬‫אם ִי ְׂ‬
‫ך ִּכי ִ‬
‫מָ‬‫שְ‬
‫מר עֹוד ִׁ‬
‫אֵ‬
‫קב ֵי ָ‬
‫עֹ‬‫מר ֹלא ַי ֲ‬
‫ַוֹּיא ֶ‬
 ‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫צי‬
‫ח ִ‬
‫חצ ְתָ בַ ֲ‬
‫מ ַ‬
‫תרוס ָ‬
‫רי פ ַ ְ‬
‫בכו ֵ‬
‫רע ְ‬
‫זֶ ַ‬
‫‪103‬‬
‫לה‪.‬‬
‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫מם‬
‫בקו ָ‬
‫צאו ְ‬
‫מ ְ‬
‫לא ָ‬
‫לם ֹ‬
‫חי ָ‬
‫ֵ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫בי‬
‫בכוכ ְ ֵ‬
‫ְ‬ ‫‪104‬‬
‫ליתָ‬
‫ס ִ‬
‫שת ִ‬
‫ר ֶ‬
‫ח ֹ‬
‫גיד ֲ‬
‫סת נ ְ ִ‬
‫טי ַ‬
‫ִ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫ריו‬
‫שתָ פ ְג ָ ָ‬
‫אווי הובַ ְ‬
‫פף ִ‬
‫לנו ֵ‬
‫רף ְ‬
‫ח ֵ‬
‫מ ָ‬
‫עץ ְ‬
‫יָ ַ‬
‫‪105‬‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫אישון‬
‫צבו בְ ִ‬
‫מ ָ‬
‫בל ו ַ‬
‫רע ֵ‬
‫כָ ַ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫חזות‬
‫רז ֲ‬
‫לה ָ‬
‫חמודות נ ִג ְ ָ‬
‫איש ֲ‬
‫לְ ִ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫רג בו‬
‫דש נ ֶהֱ ַ‬
‫ק ֶ‬
‫לי ֹ‬
‫כר בִכ ְ ֵ‬
‫שתַ ֵ‬
‫מ ְ‬
‫ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫‪106‬‬
‫תי‬
‫עתו ֵ‬
‫תר בִ ֲ‬
‫ריות פו ֵ‬
‫מבור אֲ ָ‬
‫שע ִ‬
‫נו ַ‬
‫‪107‬‬
‫לה‪.‬‬
‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫רים‬
‫ספ ָ ִ‬
‫תב ְ‬
‫גי ו ְכ ָ ַ‬
‫טר אֲג ָ ִ‬
‫נאה נ ָ ַ‬
‫ש ְ‬
‫ִ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫נת‬
‫ש ַ‬
‫דד ְ‬
‫ליו בְנ ֶ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫חך ָ ָ‬
‫עור ַר ְתָ נ ִצ ְ ֲ‬
‫‪108‬‬
‫לה‪.‬‬
‫מל ַי ְ ָ‬
‫ִ‬ ‫מה‬
‫מר ַ‬
‫לשו ֵ‬
‫דרוך ְ ְ‬
‫רה תִ ְ‬
‫פו ָ‬
‫‪109‬‬
‫לה‪.‬‬
‫גם ל ַי ְ ָ‬
‫קר ו ְ ַ‬
‫ב ֶ‬
‫תא ֹ‬
‫שח א ָ‬
‫מר ו ְ ָ‬
‫שו ֵ‬
‫רח כ ַ ׁ‬
‫צָ ַ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫לא‬
‫לא יום ו ְ ֹ‬
‫שר הוא ֹ‬
‫רב יום אֲ ֶ‬
‫ק ֵ‬
‫ָ‬
‫לה‪.‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫היום אף ל ְך ָ‬
‫כי ל ְך ָ ַ‬
‫דע ִ‬
‫רם הו ַ‬
‫ָ‬
‫לה‪.‬‬
‫הַל ַי ְ ָ‬ ‫כל‬
‫היום ו ְ ָ‬
‫כל ַ‬
‫עיר ְך ָ ָ‬
‫קד ל ְ ִ‬
‫רים הַפ ְ ֵ‬
‫מ ִ‬
‫שו ְ‬
‫לה‪.‬‬
‫ל ַי ְ ָ‬ ‫כת‬
‫ש ַ‬
‫ח ְ‬
‫כאור יום ֶ‬
‫איר ְ‬
‫תָ ִ‬
‫לה‪:‬‬
‫צי הַל ַי ְ ָ‬
‫ח ִ‬
‫הי בַ ֲ‬
‫ו ַי ְ ִ‬

‫‪" 103‬חילם"‪ - ...‬נ"א!‬

‫חיל=בכורות‪/‬כוח או ממון‪ ,‬עיין מלבי"ם ועיון תפילה‬
‫‪ 104‬שורש סל"ל או סל"ה?‬
‫‪ 105‬שורות כ‪-‬מ‪ :‬האם מתייחסים לארועי דניאל פרק ה' בלבד‪ ,‬או גם לארועי דניאל פרק ב'?‬
‫מהו מצבו‪/‬מציבו?‬
‫רס ְנבֹו‪ ,‬ופרש שם רד"ק‪ :‬אמר כי כשנלכדה בבל לא די שלא הצילם אלהיהם‬ ‫קֵ‬
‫בל ֹ‬
‫רע ֵּ‬
‫הלשון של שורה כ' בנויה על ישעיהו מו‪ ,‬א‪ָּ :‬כ ַ‬
‫אלא הוא עצמו כרע‪ ,‬ר"ל ששברו אותו וכרע ונפל לארץ‪ ,‬וכן נבו קורס‪ ,‬והוא כמו כרע‪ ,‬ובל הוא שם פסל שעובדי' אותו בבבל‪ ,‬וכן נבו‪.‬‬
‫שאַּצר )עיון תפילה‪ ,‬ופירש מצב ‪ -‬כמו חיל מצב(‪ ,‬או לארוע הקמת הצלם‬‫בְל ַׁ‬
‫עכ"ל‪ .‬האם שורה זו גם רומזת לארוע מפלת בבל בימי ֵּ‬
‫בבקעת דורא ע"י נ"נ אביו )פירוש צוף אמרים(?‬
‫סח"‪,‬‬ ‫תי ֶּ‬
‫פַ‬ ‫תֹו ֵ‬
‫עּ‬‫בְ ִ‬
‫תי לְַיָלה‪ ,‬כמו בפיוט הבא‪ְ" :‬מֻסֶּגֶרת ֻסָּגָרה ּ‬
‫תֹו ֵ‬‫עּ‬
‫בִ‬‫תי‪ .‬אבל הפשוט‪ְּ :‬‬ ‫עתּו ֵ‬
‫בֲ‬‫‪ 106‬פירוש זכר יהוסף‪ :‬המפרשים ניקדו‪ִּ :‬‬
‫תי‪ .‬עי"ש‪.‬‬
‫תָ‬‫ע ֹּ‬
‫וכתהלים לא טז ְּבָיְדָך ִ‬
‫‪ 107‬מנין שכתב המן האגגי את הספרים בלילה? לכאורה כתב ביום י"ג בניסן! ב פירוש זכר יהוסף מובא תירוץ‬
‫שאינני מבין‪.‬‬
‫‪ 108‬מחלוקת קוטבית‪ ,‬האם זהו כינוי לאויב )מעשה נסים(‪ ,‬או לעמ"י )עיון תפלה(‪.‬‬
‫שח ‪ -‬אתה ה'‪ ,‬תצרח ותשיח לנו‬ ‫מר ו ְ ַ‬ ‫רח כ ַ ׁ‬
‫שו ֵ‬ ‫‪ 109‬עיון תפלה )ראה שורה הקודמת( מפרשו בלשון ציווי‪ :‬צ ְ ַ‬
 ‫סח‬
‫פ ַ‬
‫ֶ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫א ַ‬
‫כן ו ַ ֲ‬
‫וב ְ ֵ‬ ‫‪110‬‬

‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫לאתָ‬
‫תיך ָ הִפְ ֵ‬
‫גבורו ֶ‬
‫מץ ְ‬
‫א ֶ‬
‫ֹ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫שאתָ‬
‫עדות נ ִ ׁ ֵ‬
‫כל מו ֲ‬
‫ראש ָ‬
‫בְ ֹ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫ליל‬
‫חצות ֵ‬
‫חי ֲ‬
‫ליתָ לְאֶז ְר ָ ִ‬
‫גִ ִ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫היום‬
‫חם ַ‬
‫קת ָ כ ְ ֹ‬
‫דפַ ְ‬
‫תיו ָ‬
‫דל ָ ָ‬
‫ְ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫מצות‬
‫צים עוגות ַ‬
‫עיר<ד נוצ ְ ִ‬
‫ס ִ‬
‫הִ ְ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫ער ֶך ְ‬
‫לשור ֵ‬
‫כר ְ‬
‫רץ ז ֵ ֶ‬
‫קר ָ‬
‫אל הַבָ ָ‬
‫וְ ֶ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫אש‬
‫הטו בְ ֵ‬
‫מים ְולו ֲ‬
‫סדו ִ‬
‫עמו ְ‬
‫זו ֲ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫קץ‬
‫פה בְ ֵ‬
‫מצות א ָ‬
‫הם ו ַ‬
‫מ ֶ‬
‫לץ לוט ֵ‬
‫ח ַ‬
‫ֻ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫עבְר ְך ָ‬
‫מת מוף ְונוף בְ ָ‬
‫ד ַ‬
‫טאתָ א ְ‬
‫טא ֵ‬
‫ִ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫שמור‬
‫ליל ִ‬
‫חצ ְתָ בְ ֵ‬
‫מ ַ‬
‫כל און ָ‬
‫ראש ָ‬
‫ָיה ֹ‬
‫סח‬
‫דם פֶ ַ‬
‫חת ָ ב ְ ַ‬
‫ס ְ‬
‫בכור פָ ַ‬
‫בן ְ‬
‫על ֵ‬
‫ביר ַ‬
‫כַ ִ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫חי‬
‫לבוא בִפְתָ ַ‬
‫חית ָ‬
‫ש ִ‬
‫מ ְ‬
‫תת ַ‬
‫תי ֵ‬
‫לְבִלְ ִ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫תי‬
‫עתו ֵ‬
‫רה בְ ִ‬
‫סג ָ ָ‬
‫רת ֻ‬
‫סג ֶ ֶ‬
‫מ ֻ‬
‫ְ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫מר‬
‫ע ֶ‬
‫רי ֹ‬
‫שעו ֵ‬
‫ליל ְ‬
‫דָין בִצ ְ ִ‬
‫מ ְ‬
‫דה ִ‬
‫מ ָ‬
‫ש ְ‬
‫נִ ְ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫קד ְיקוד‬
‫בי ַ‬
‫ני פול ְולוד ִ‬
‫מ ֵ‬
‫ש ַ‬
‫מ ְ‬
‫רפו ַ‬
‫שו ָ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫נת פֶ ַ‬
‫עה עו ַ‬
‫עד ג ָ ָ‬
‫עמוד ַ‬
‫בנוב לַ ֲ‬
‫היום ְ‬
‫עוד ַ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫ע צול‬
‫ק ַ‬
‫ע ֵ‬
‫ק ֲ‬
‫בה לְ ַ‬
‫פס ָיד כ ָתְ ָ‬
‫ַ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫חן‬
‫של ְ ָ‬
‫ערוך ְ הַ ׁ ֻ‬
‫פית ָ‬
‫פה הַצ ָ ִ‬
‫צָ ֹ‬
‫סח‬
‫פֶ ַ‬ ‫בח‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫ו ַאֲ ַ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫לש‬
‫ש ֵ‬
‫סה צום לְ ַ‬
‫ד ָ‬
‫סה הֲ ַ‬
‫הל כ ִנ ְ ָ‬
‫ק ָ‬
‫ָ‬
‫סח‬
‫שים בַפֶ ַ‬
‫מ ִׁ‬
‫ח ִ‬
‫עץ ֲ‬
‫חצ ְתָ בְ ֵ‬
‫מ ַ‬
‫שע ָ‬
‫בית ר ָ ָ‬
‫מ ֵ‬
‫ראש ִ‬
‫ֹ‬
‫סח‬
‫בַפֶ ַ‬ ‫צית‬
‫לעו ִ‬
‫ביא ְ‬
‫גע תָ ִ‬
‫לה ר ֶ ַ‬
‫תי אֵ ֶ‬
‫ש ֵ‬
‫ְ‬
‫סח‬
‫חג פֶ ַ‬
‫דש ַ‬
‫ק ֵ‬
‫ליל הִתְ ַ‬
‫מינ ֶך ָ כ ְ ֵ‬
‫תרום י ְ ִ‬
‫דך ָ ָ‬
‫תעוז י ָ ְ‬
‫ָ‬
‫‪ 110‬ראה בהגדת גרש ירחים עמ' קלח‪-‬קלט‪ .‬זהו חלק מקדושתא של יו"ט שני של פסח‪] .‬אפ"ר‪ :‬צ"ע‪ ,‬יו"ט שני??‬
‫בא"י??[‬
 ‫סח‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫מר ְ ֶ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬

‫אה‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ִ‬
‫כי לו נ ָ ֶ‬
‫ִ‬
‫מרו לו‪:‬‬
‫דיו ֹיא ְ‬
‫גדו ָ‬
‫כה ְ‬
‫בחור כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה ָ‬
‫מלו ָ‬
‫דיר בִ ְ‬
‫א ִ‬
‫כה‪.‬‬
‫מל ָ ָ‬
‫מ ְ‬
‫ך‪ ,‬לְך ָ ה' הַ ַ‬
‫ך‪ ,‬לְך ָ אף לְ ָ‬
‫כי לְ ָ‬
‫ך‪ ,‬לְך ָ ִ‬
‫לְך ָ ולְ ָ‬
‫אה‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ִ‬
‫כי לו נ ָ ֶ‬
‫ִ‬
‫מרו לו‪...:‬‬
‫קיו ֹיא ְ‬
‫תי ָ‬
‫כה ו ָ ִ‬
‫הדור כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה ָ‬
‫מלו ָ‬
‫דגול בִ ְ‬
‫ָ‬
‫מרו לו‪...:‬‬
‫ריו ֹיא ְ‬
‫ס ָ‬
‫טפְ ְ‬
‫כה ַ‬
‫סין כ ַהֲלָ ָ‬
‫ח ִ‬
‫כה ָ‬
‫מלו ָ‬
‫כאי בִ ְ‬
‫זַ ַ‬
‫מרו לו‪...:‬‬
‫דיו ֹיא ְ‬
‫למו ָ‬
‫כה ִ‬
‫ביר כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה כ ַ ִ‬
‫מלו ָ‬
‫חיד בִ ְ‬
‫יָ ִ‬
‫מרו לו‪:‬‬
‫ביו ֹיא ְ‬
‫בי ָ‬
‫ס ִ‬
‫כה ְ‬
‫רא כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה נו ָ‬
‫מלו ָ‬
‫מרום בִ ְ‬
‫ָ‬
‫מרו לו‪:‬‬
‫קיו ֹיא ְ‬
‫די ָ‬
‫כה צ ַ ִ‬
‫דה כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה פו ֶ‬
‫מלו ָ‬
‫נו בִ ְ‬
‫ע ָ‬
‫ָ‬
‫מרו לו‪:‬‬
‫ניו ֹיא ְ‬
‫נא ָ‬
‫ש ְ‬
‫כה ִ‬
‫רחום כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה ַ‬
‫מלו ָ‬
‫קדוש בִ ְ‬
‫ָ‬
‫מרו לו‪:‬‬
‫מיו ֹיא ְ‬
‫מי ָ‬
‫כה תְ ִ‬
‫מך ְ כ ַהֲלָ ָ‬
‫כה תו ֵ‬
‫מלו ָ‬
‫קיף בִ ְ‬
‫תַ ִ‬

‫דיר הוא‬
‫א ִ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו‪ ,‬בְ ָ‬
‫רה בְי ָ ֵ‬
‫מה ֵ ָ‬
‫רה‪ ,‬בִ ְ‬
‫מה ֵ ָ‬
‫קרוב‪ ,‬בִ ְ‬
‫ביתו בְ ָ‬
‫נה ֵ‬
‫יבְ ֶ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ָ בְ ָ‬
‫נה ֵ‬
‫נה‪ ,‬בְ ֵ‬
‫אל בְ ֵ‬
‫נה‪ֵ ,‬‬
‫אל בְ ֵ‬
‫ֵ‬
‫דגול הוא‪...‬‬
‫גדול הוא ָ‬
‫בחור הוא ָ‬
‫ָ‬
‫כאי הוא‪...‬‬
‫תיק הוא ז ַ ַ‬
‫הדור הוא ו ָ ִ‬
‫ָ‬
‫חיד הוא‪...‬‬
‫טהור הוא י ָ ִ‬
‫סיד הוא ָ‬
‫ח ִ‬
‫ָ‬
‫מלֶך ְ הוא‪...‬‬
‫למוד הוא ֶ‬
‫ביר הוא ִ‬
‫כַ ִ‬
‫דיק הוא‪...‬‬
‫דה הוא צ ַ ִ‬
‫עזוז הוא פו ֶ‬
‫גיב הוא ִ‬
‫ס ִ‬
‫רא הוא ַ‬
‫נו ָ‬
‫קיף הוא‬
‫די הוא תַ ִ‬
‫ש ַ‬
‫רחום הוא ַ‬
‫קדוש הוא ַ‬
‫ָ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו‪ ,‬בְ ָ‬
‫רה בְי ָ ֵ‬
‫מה ֵ ָ‬
‫רה‪ ,‬בִ ְ‬
‫מה ֵ ָ‬
‫קרוב‪ ,‬בִ ְ‬
‫ביתו בְ ָ‬
‫נה ֵ‬
‫יבְ ֶ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ָ בְ ָ‬
‫נה ֵ‬
‫נה‪ ,‬בְ ֵ‬
‫אל בְ ֵ‬
‫נה‪ֵ ,‬‬
‫אל בְ ֵ‬
‫ֵ‬

‫רץ‬
‫בא ֶ‬
‫מים ו ָ‬
‫ש ַ‬
‫שבַ ׁ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫חד אֱ ֹ‬
‫ע אֶ ָ‬
‫ד ַ‬
‫ני יו ֵ‬
‫חד אֲ ִ‬
‫ע אֶ ָ‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫ִ‬ ‫‪111‬‬
‫חד‬
‫א ָ‬
‫ֶ‬
‫‪111‬‬
‫)"מפי עוללים"‪ :‬דקדוק בנותיי‪ :‬אני יודעת‪ ...‬וכן‪ :‬הנני מוכנה ומזומנת לקיים מ"ע של ספה"ע‪(...‬‬

‫מה פשר ערבוב ארמית ועברית?‬ ‫‪‬‬

 ‫שר‬
‫ע ָֹ‬
‫נים ָ‬
‫ש ֵ‬
‫דָיא ְ‬
‫מ ַ‬
‫שר ִ‬
‫ע ָֹ‬
‫שה ָ‬
‫ל ָ‬
‫ש ֹ‬
‫ע ְ‬
‫ד ַ‬
‫ני יו ֵ‬
‫שר אֲ ִ‬
‫ע ָֹ‬
‫שה ָ‬
‫ל ָ‬
‫ש ֹ‬
‫ע ְ‬
‫ד ַ‬ ‫שר ִ‬
‫מי יו ֵ‬ ‫ע ָ‬
‫שה ָ‬
‫ל ָ‬
‫ש ֹ‬
‫‪ְ ...‬‬
‫עה‬
‫שבְ ָ‬
‫לה ִ‬
‫מי ָ‬
‫מי ִ‬
‫נה י ְ ֵ‬
‫שמו ָ‬
‫דה ְ‬
‫חי לֵ ָ‬
‫עה י ַר ְ ֵ‬
‫ש ָ‬
‫דבְר ַָיא תִ ְ‬
‫רה ִ‬
‫ש ָ‬
‫ע ָֹ‬
‫שר כוכ ְבַָיא ֲ‬
‫ע ָֹ‬
‫חד ָ‬
‫טָיא אֶ ָ‬
‫שבְ ַ‬
‫ִ‬
‫ני‬
‫ש ֵ‬
‫שה אבות ְ‬
‫שלו ָ‬
‫מהות ְ‬
‫בע אִ ָ‬
‫רה אר ְ ַ‬
‫שי תו ָ‬
‫מ ֵ‬
‫ח ְ‬
‫שה ֻ‬
‫מ ָׁ‬
‫ח ִ‬
‫נה ֲ‬
‫ש ָ‬
‫מ ְ‬
‫רי ִ‬
‫ד ֵ‬
‫ס ְ‬
‫שה ִ‬
‫ש ָׁ‬
‫תא ִ‬
‫שבְ ָ‬
‫מי ַ‬
‫יְ ֵ‬
‫רץ‬
‫בא ֶ‬
‫מים ו ָ‬
‫ש ַ‬
‫שבַ ׁ ָ‬
‫הינו ֶ‬
‫ל ֵ‬
‫חד אֱ ֹ‬
‫רית אֶ ָ‬
‫לוחות הַבְ ִ‬

‫יא‪...‬‬
‫ד ָ‬
‫גַ ְ‬ ‫חד‬
‫דָיא ַ‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫זי ַ‬
‫רי זו ֵ‬
‫בא בִתְ ֵ‬
‫בן א ָ‬
‫דז ְ ַ‬
‫דָיא ִ‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫דָיא ַ‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫‪112‬‬
‫ַ‬
‫זכר‪/‬נקבה?‬ ‫‪‬‬
‫"שלושה אבות"‬ ‫‪‬‬
‫יומי דקדוקי יבמות דף לה‪/‬ב‬
‫קיימא ‪ -‬האם מלה זו עברית או ארמית?‬

‫שלום רב אוריאל‪,‬‬
‫בשיחה עם אשתי בעניין האות "א" בסיומת המילה בעברית‪ ,‬הזכירה לי כי "אבא"‬
‫ו"אמא" גם הן מילים בעברית ומסתיימות באות א"‪ .‬לכן לא כל מילה המסתיימת‬
‫באות "א" היא ארמית‪.‬‬
‫שמואל שמשוני‬
‫שלום‪ ,‬מי אמר ש"אבא" ו"אמא" הן מילים עבריות יותר מאשר דוגמא‪ ,‬קופסא‪ ,‬אורייתא‪,‬‬
‫אתנחתא וברייתא‪.‬‬
‫לכאורה גם "אבא" ו"אמא" מקורן בארמית!‬
‫אוריאל‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬בני‪ ,‬בן השנתיים‪ ,‬שר בפסח "שלושה אבות"‪ .‬זוהי גזירת צורת רבים של אבא! הנוסח "אבות" ב' רפה‪ ,‬אינו אלא‬
‫רבים של המילה העברית "אב"‪.‬‬

‫בין[ }ע"פ דיקא נמי‪ ,‬עמ'‬

‫זְ ֵ‬ ‫‪/‬‬ ‫בן‬
‫נה ]= ז ְ ַ‬
‫ק ַ‬
‫כר; במקום ָ‬ ‫זבין[ משובש‪ ,‬ומשמעותו‪ָ :‬‬
‫מ ַ‬ ‫די זבן אבא ‪ -‬הניקוד הרווח ] ַ‬ ‫‪112‬‬

‫‪.{55‬‬
‫כמדומה שעל זבן‪-‬זבין היה בקובץ בית אהרן וישראל )נדמה לי נ"ט( בהגדות היקיות כתוב זבן‪ .‬אליהו‬
‫‪ :From: Dr. Mordechai Halperin mswltd@gmail.com Date‬יום שישי ‪ 11‬אפריל ‪08:42 2008‬‬
‫חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזים ‪ -‬שיבוש ידוע‪ .‬זבין פירושו מכר‪ .‬צריך להיות דזבן‪ ,‬והובאו הדברים כבר בהגדה‬
‫השלמה של רמ"מ כשר‬
‫‪http://www.safa-ivrit.org/poems/hadgad.php‬‬
‫)לשם קיצור‪ ,‬מובאים כאן הבית הראשון והאחרון בלבד(‪:‬‬
‫דָיא‬ ‫חד ג ַ ְ‬ ‫דָיא‪ַ ,‬‬ ‫חד ג ַ ְ‬ ‫ַ‬
‫דָיא‪.‬‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫דָיא‪ַ ,‬‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫רי זוֵזי‪ַ ,‬‬‫בא בִתְ ֵ‬ ‫בין א ָ‬ ‫דז ַ ִ‬ ‫ְ‬
‫‪...‬‬
‫ברוך ְ הוא‬ ‫קדוש ָ‬ ‫תא הַ ָ‬ ‫ְוא ָ‬
‫מֶות‪,‬‬‫לאך ְ הַ ָ‬ ‫מ ְ‬‫חט ל ְ ַ‬ ‫ש ַ‬ ‫וְ ָ‬
‫חט‪,‬‬ ‫לשו ֵ‬ ‫חט ְ‬ ‫ש ַ‬ ‫ד ָ‬ ‫ְ‬
‫רא‪,‬‬ ‫לתו ָ‬ ‫חט ְ‬ ‫ש ַ‬ ‫ד ָ‬ ‫ְ‬
‫בה‬
‫דכ ִ ָ‬
‫מָיא ְ‬
‫תא לְ ַ‬
‫ש ָ‬
‫ד ָ‬
‫רא ְ‬
‫לתו ָ‬
‫חט ְ‬
‫ש ַ‬
‫ד ָ‬
‫חט ְ‬
‫שו ֵ‬
‫חט לַ ׁ‬
‫ש ַ‬
‫ד ָ‬
‫מֶות ְ‬
‫לאך ְ הַ ָ‬
‫מ ְ‬
‫חט לְ ַ‬
‫ש ַ‬
‫תא הקב"ה ו ְ ָ‬
‫ְוא ָ‬
‫רי‬
‫בא בִתְ ֵ‬
‫בן א ָ‬
‫דז ְ ַ‬
‫דָיא ִ‬
‫לה לְג ַ ְ‬
‫דאכ ְ ָ‬
‫רא ְ‬
‫שנ ְ ָ‬
‫שך ְ ל ְ ֻ‬
‫דנ ָ ַ‬
‫בא ְ‬
‫כה לְכ ַלְ ָ‬
‫דהִ ָ‬
‫רא ְ‬
‫ט ָ‬
‫ח ְ‬
‫רף לְ ֻ‬
‫ש ַ‬
‫ד ָ‬
‫רא ְ‬
‫לנו ָ‬
‫ְ‬
‫דָיא‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫דָיא ַ‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫זי ַ‬
‫זו ֵ‬

‫שיר השירים‬
‫ראה במבוא דעת מקרא על מנהגי קריאתו‬ ‫‪‬‬
‫דקדוקים )ע"ע בקובץ בפנ"ע של ר"א לוין(‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫רהיטינו לפי הקרי ר' פתוחה )נ"מ למבחינים בין קמץ לפתח(‬
‫בעטרה הב' קמוצה‪.‬‬
‫דתך שתיהן מלעיל והברה מוטעמת פתוחה‪.‬‬
‫חבלַתך יל ַ‬

‫ריכוז טעויות דפוס‪:‬‬

‫הגדת כתב סופר )=ספריית בני תורה‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' מד‪ :(:‬גבאות כבני צאן‬ ‫‪‬‬
‫מצה זו )ראה לעיל(‬ ‫‪‬‬
‫די זבין אבא )ראה לעיל(‬ ‫‪‬‬

‫הגדש"פ מכת"י שנכתבה במחנה ריכוז )משפ' דסברג(‪ :‬ברית בין הבסרים וכיו"ב‬ ‫‪‬‬

‫דיונים לשוניים בהגדה אצל שמעון שרביט‪ ,‬בלשוננו לעם‪ ,‬קובץ לשנת הלשון‪.‬‬

‫מָיא‪,‬‬ ‫תה ל ְ ַ‬ ‫ש ָ‬ ‫ד ָׁ‬ ‫ְ‬

‫רא‪,‬‬ ‫לנו ָ‬ ‫בה ְ‬ ‫דכ ָ ָ‬ ‫ְ‬
‫רא‪,‬‬ ‫ט ָ‬ ‫לחו ְ‬ ‫רף ְ‬ ‫ש ַ‬ ‫ד ָ‬ ‫ְ‬
‫בא‪,‬‬ ‫כה ל ְכ ַל ְ ָ‬ ‫דה ִ ָ‬ ‫ְ‬
‫רא‪,‬‬‫לשונ ְ ָ‬ ‫שך ְ ְ‬ ‫דנ ָ ַ‬ ‫ְ‬
‫דָיא‪,‬‬ ‫לה ל ְג ַ ְ‬ ‫אכ ְ ָ‬ ‫ד ָ‬ ‫ְ‬
‫דָיא‪.‬‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫דָיא‪ַ ,‬‬
‫חד ג ַ ְ‬
‫רי זוֵזי‪ַ ,‬‬
‫בא בִתְ ֵ‬ ‫בין א ָ‬ ‫דז ַ ִ‬ ‫ְ‬
‫‪...‬השיר נכתב אמנם בארמית‪ ,‬אבל בתקופה מאוחרת יחסית‪ ,‬וניכר בו שנכתב בידי אדם שלא‬
‫שלט בארמית‪:‬‬

‫בא"‪.‬‬
‫בין א ָ‬
‫דז ַ ִ‬
‫בא" ולא " ְ‬ ‫בן א ָ‬
‫דז ְ ָ‬‫למשל‪ ,‬לפי הדקדוק הארמי יש לומר" ִ‬ ‫•‬
‫בן )‪ = (dezabin‬אשר מכר‪.‬‬ ‫בן )‪ = (dizvan‬אשר קנה‪ ,‬דז ַ ֵ‬ ‫דז ְ ַ‬
‫בצירוף‪ :‬שונרא‪ ,‬דאכלה‪) ..‬לכאורה‪ :‬החתולה‪ ,‬שאכלה( יש שתי שגיאות בארמית‪:‬‬ ‫•‬
‫לה )שווא‪-‬פתח‪-‬קמץ(‪ ,‬בהטעמה מלעילית‪.‬‬ ‫ע ָ‬‫קודם כל‪ ,‬צורת הפועל הנכונה בארמית היא פ ְ ַ‬
‫לה )‪ (akhala‬ולא אכלה )‪ (akhla‬שהיא הצורה העברית‪ .‬נוסף‬ ‫לכן הצורה הנכונה היא‪ :‬אֲכ ַ ָ‬
‫לזה‪ ,‬שונרא הוא בכלל זכר! הנקבה של שונרא היא שונרתא‪ ,‬ולכן צריך היה להיות‬
‫"שונרא‪ ,‬דאכל"‪.‬‬
‫שך‪ ,‬שווא פתח(‪.‬‬‫שך )צ"ל‪ :‬נ ְ ַ‬ ‫באופן דומה יש בשיר טעות גם בצורות הפועל נ ָ ַ‬ ‫•‬

‫אפ"ר‪ :‬אין מכאן הוכחה על המחבר‪ ,‬אלא על כך שהמדפיסים שמנקדים כך‪ ,‬אינם דוברים ארמית‪.‬‬
‫בן‪.‬‬
‫דז ְ ָ‬
‫הניקוד – מאוחר‪ ,‬ותוכל למצוא הגדות רבות עם הניקוד הנכון‪ִ :‬‬
 ,‫ מסורות העדות‬:‫ בחלק‬,‫ ירושלים תשס"ח‬,‫ מוסד ביאליק‬,‫בכרך ג' של שערי לשון‬
:‫לשונות היהודים וערבית‬
'‫ כתב יד של הגדה של פסח ממרוקו )עיון ראשון( עמ‬:‫שלום בר אשר‬ 

303 - 294
‫ עיוני מילון בתרגומי הלדינו להגדה של פסח‬:‫אורה )רודריג( שורצולד‬ 

396 - 368 '‫עמ‬

.113‫ מה נשתנה וברכת הגאולה‬:‫הרב משולם קלרברג נר"ו מקרית ספר‬

113
The answer is known, but what is the question?
ma nishtana halayla haze mikol haleilot? (Mishna Pesachim, 116A) ('How nishtana this night from all other nights?')
Many English translations render the verb nishtana in the present tense. However, the Hebrew form is past tense, and this
was already noted in the 17th century by R' Shabetai Sofer in his commentary on the Haggada shel Pesach (annotated
edition Satz, Y. ed., Yeshivat Ner Israel, Baltimore, Md. 1987). It may therefore be translated 'How did this night become
different from all other nights?' or 'What happened to make this night different?' and continues 'that on all other nights we
(now) eat … dip … lean etc.' In light of this the answer in the opening passage of the Haggada is excellent "We were slaves
to Pharaoh in Egypt and G-d took us out … (past)" and the conclusion also fits perfectly "This Matza which we eat (now) is
because the Egyptians made our lives bitter … (past)"
We have noted that the word nishtana is part of the text of the Mishna. The Sages called this variety of Hebrew Leshon
Chachamim (Chulin 136B and elsewhere). It should therefore not be surprising if it is a form which is not to be found in the
Bible. R' Shabetai Sofer writes:
The root of the word nishtana is Shin Nun Heh and it is a form combined of the Nif'al and Hitpa'el conjugations, for if it were
straight Hitpa'el it would be nishna like nivna (1 Kings 6:7) ('it was built') for it too is of the roots with a silent Heh as the third
letter and its root is Bet Nun Heh, and if it were straight Hitpa'el it would be hishtana like vehishtanit (1 Kings 14:2) ('and
change') but in nishtana the [first] Nun is of the Nif'al conjugation and the Tav and the Dagesh in the second Nun are of the
Hitpa'el conjugation …

Even though R' Shabetai Sofer wrote primarily on Nusach of prayer and on grammar, he based his work on a broad
tapestry of sources including Gemara, Poskim, works of Kabbala, and grammatical works, demonstrating his mastery of all
parts of the Torah and making him worthy of the approbations of the most famous rabbis of that generation including Rabbi
Shemuel Eliezer HaLevi (Maharsha). His approach to grammar was to base the rules on the language of the Bible, hence
his explanation of nishtana. This explanation has since been extended to the many words of this form in the Mishna
establishing a Mishnaic conjugation, the Nitpa'el, 'which is a form combined of the Nif'al and Hitpa'el conjugations.'

The Blessing of Redemption

'… and he concludes with redemption … R' Akiva says … baruch .. gaa'al yisra'el' (Mishnah Pesachim 116B)
This blessing concludes the maggid ('telling') section of the Passover Haggada. What it means depends on the grammatical
form that gaa'al manifests. Rabbi Eisenberg in his article mechkar bevirkat gaa'al yisra'el in 'Zevach Mishpacha' published
by the Feldheim family, points out that there are many blessings which conclude in the past tense but all of them have
asher or she- breaking the flow of words between the opening of the blessing and its conclusion. All other blessings both
open and conclude in the present. He then explains that gaa'al may be a past tense verb in which case it must be read as
though it were shegaa'al ('who has redeemed') or it is possible that it is a noun in Semichut ('construct state') and means
'redeemer of … ,' as chaarash even (Exod. 28:11 see Rashi there) means 'a skilled worker of stone ' Rabbi Eisenberg
prefers the second possibility.
What have others written about this blessing?
The Gemara (Pesachim 117B) comments on this Mishnah 'For the reading of the Shema and Hallel gaa'al yisra'el, for
prayer go'el yisrael; Why is this? [The Gemara answers "It - prayer"] - is mercy.' Rashbam explains this passage as follows
"For the reading of the Shema" - '[means] The blessing of redemption following the reading of the Shema,' "and Hallel" -
'[means] That of Passover eves, where one concludes gaa'al yisra'el in accordance with R' Akiva in our Mishnah that he
[the narrator at the seder] tells and praises about the redemption of Israel which passed.' It seems that Rashbam is using
many words to avoid writing simply leshon avar ('an expression of past tense'), a very simple term. The implication is that
he did not regard gaa'al as a past tense verb. If so it must be a noun in Semichut and as such refer to the past (see also
Chochmat Manoach, Berachot 38a that nouns may refer to past, present and future).
Bach (Shulchan Aruch O. Ch. 66 S.V. M"Sh vechotem) writes 'We must examine our custom at Ma'ariv on festivals when
we say the evening prayer-poems and conclude "blessed are You G-d, King, Rock of Israel, vego'alo" [with a Vav after the
Gimmel) (nusach Ashkenaz). It is as though one said go'el yisrael, [not in accordance with the above Gemara]; rather one
should say vego'alo without a Vav and this refers properly to the past redemption as mentioned above.' It would seem that if
one says 'vego'alo without a Vav' one is using it as a noun; this implies that the Bach holds that it is a noun and as such
refers to the past. Indeed R' A. Kaplan translates this blessing 'Redeemer of Israel.'
However Me'iri (Pesachim 117B), Ta"z (O.Ch 66), RSh"Z (ibid.), and Ya'avetz (Siddur) all write that it is past tense. Similarly
most English translations consider it a verb in the past tense and render it 'has redeemed.'