‫האימפריה הסאסנית‪ -‬האימפריה ששלטה בשטחים שהם כיום פרס‪,‬‬ ‫‪.

1‬‬
‫עיראק וחלקים מחצי האי ערב ערב עליית האסלאם‪ .‬בירתה הייתה בקטסיפון‪.‬‬
‫הדת השלטת הייתה הדת הזורואסטרית‪ ,‬למרות שהם היוו מיעוט‪ .‬השלטון היה‬
‫שלטון שעבר בירושה‪ .‬המלכים תפסו את עצמם כאלוהיים‪ .‬היה מאבק ומתח‬
‫מתמיד בין משפחת המלוכה לבין האצולה הגבוהה ומלכי המחוזות‪ .‬ב ‪ 628‬הייתה‬
‫במצב קשה מאד‪ 10 ,‬מלכים נפלו ועלו במשך ‪ 4‬שנים‪ ,‬עד שהצליחה להתייצב‪,‬‬
‫המוסלמים כבר היו בשערי האימפריה‪ .‬מדינת חסות –לחם‪.‬‬
‫האימפריה הביזנטית‪ -‬חלקה המזרחי של האימפריה הרומית‪ .‬בירת‬ ‫‪.2‬‬
‫האימפריה היא קונסטנטינופול )=איסטנבול(‪ .‬הדת השלטת היא הנצרות‪ .‬מדינת‬
‫החסות היא ע'סאן‪.‬ערב עליית האסלאם סבלה ממכות טבע )דבר ורעידות אדמה(‪,‬‬
‫מרידות ע'סאנים‪ ,‬פלישות וכו' שגרמו לפגיעה כלכלית ופגיעה חברתית‪ .‬במצרים‬
‫ובסוריה נתפסה כאליטה מנוכרת‪ ,‬ניכור תרבותי שהתרחב באימפריה היה זה‬
‫שסייע בהכנת הקרקע להתפשטות האסלאם‪.‬‬
‫מונופיזיטים – גישה נוצרית שונה מזו של האימפריה הביזאנטית‪ .‬ישו הוא‬ ‫‪.3‬‬
‫רק בעל ישות אלוהית ולא בעל טבע אנושי‪ .‬הם ישבו בעיקר בסוריה‪ .‬הם נרדפו‬
‫על ידי השלטון הביזאנטי‪ .‬עם כיבושי האסלאם אין לנו הוכחות שהם עזרו לו אך‬
‫הם בטח לא התנגדו לו‪.‬‬
‫דת זורואסטר – הדת הרשמית של האימפריה הסאסאנית‪ .‬האמינה‬ ‫‪.4‬‬
‫במאבק בין אמת לשקר‪ ,‬אור וחושך – האור מסמל את הטוב ואילו החושך את‬
‫הרע‪ .‬קיימו את פולחן האש והאמינו בריבוי אלילים‪ .‬הייתה המעוט השולט‬
‫באימפריה הסאסאנית – דת של כוהנים ללא קשר עמוק עם רב בני העם‪.‬‬
‫מאניכאיזם – זרם גנוסטי ‪ -‬דת המושתתת על עקרונות הזורואסטריה אך‬ ‫‪.5‬‬
‫משלבת בה גם את הנצרות ובודהה‪ .‬אמונה בדואליזם מאבק בין טוב לרע‪.‬‬
‫דת מזדק – ידוע לנו עת דת זה רק ממתנגדיה‪ .‬על פי אלה מצטיירת‬ ‫‪.6‬‬
‫המזדקיות כתנועה שלחמה למען ביטול הרכוש הפרטי וההבדלים המעמדים ולמען‬
‫שיתוף הנשים‪ .‬זאת כנראה רק השמצה אך היא משקפת את התנגדותה של‬
‫התנעה להעברת השלטון בירושה שהייתה נהוגה באימפריה הסאסאנית‪.‬‬
‫המזדקים בסופו של דבר הוצאו מחוץ לחוק ונטבחו‪ .‬התנועה כנראה השאירה‬
‫אחריה ירושה אידיאולוגית שבאה לידי ביטוי בכמה מרידות בתקופת בני אומיה‪.‬‬
‫ערבים ‪ -‬תושבי חצי האי ערב‪ .‬צאצאים של שני אבות קדמונים – שבטי‬ ‫‪.7‬‬
‫קיס )צאצאים של ישמעאל( ושבטי ימן )צאצאים של שם(‪ .‬שפתם המשותפת‬
‫הייתה ערבית קלאסית ששימשה בעיראק לשירה‪ .‬חיו חיי נוודים‪ ,‬נוודים למחצה‬
‫ויושבי קבע – זה היה דינמי‪ .‬כלכלתם התבססה על מרעה‪ ,‬מסחר‪ ,‬חקלאות ו"דמי‬

‫‪1‬‬
‫שרכ‪ .‬האמינו בפולחן אללה ושלושת בנותיו )עזיזה‪,‬‬
‫חסות"‪ .‬דתם הייתה אלילות = ִ‬
‫אללאת ומנאת(‪ .‬הפולחן נעשה באמצעות פסלונים ביתיים ומתחמים מקודשים –‬
‫לדוגמא החרם של מכה סביב הכעבה‪ .‬אין להם כ"כ ארגון מדיני מלבד שתי‬
‫מדינות החסות של האימפריה הביזאנטית והסאסאנית שבסופו של דבר התפוררו‬
‫ולא שרדו‪.‬‬
‫ג'אהליה – כינוי לתקופה בחצי האי ערב ערב עליית האסלאם‪ .‬מילולית‬ ‫‪.8‬‬
‫המשמעות היא בורות‪ .‬השם ניתו על ידי המוסלמים והכוונה בבורות היא חוסר‬
‫ידיעת האל‪ ,‬האסלאם‪ .‬כאמור תקופה של פולחן אלילים וחיים שבטיים‪.‬‬
‫חג'אז – המחוז המערבי של חצי האי ערב בו נמצאות הערים החשובות‬
‫ִ‬ ‫‪.9‬‬
‫ביותר בראשית האסלאם מכה ומדינה‪.‬‬
‫ע'סאן – ‪ 529-584‬מדינת חסות של הביזאנטים בחצי האי ערב‪ .‬היווה‬ ‫‪.10‬‬
‫עבורם איזור חיץ מהסאסנים ומנוודי המדבר‪ .‬הע'סאנים היו שבטים ערבים‬
‫שארגנו את המסחר בשביל הביזאנטים באזורי הערבה הסוריים‪.‬‬
‫לח'ם ‪ -‬ראשית המאה השלישית עד ‪ .605‬מדינת חסות של האימפריה‬ ‫‪.11‬‬
‫היווה עבורם איזור חיץ‬ ‫הסאסאנית בחצי היא ערב‪ .‬בירתה הייתה אל חירה‪.‬‬
‫מהביזאנטים ומנוודי המדבר‪.‬‬

‫אל חירה – בירת לח'ם‪.‬‬ ‫‪.12‬‬

‫מכה – עיר בדרום חבל חג'אז שבחצי היא ערב‪ .‬מכה הייתה עיר מסחר‬ ‫‪.13‬‬
‫חשובה לשבטים הערביים בחג'אז עוד לפני מוחמד‪ .‬בעיר נמצא מתחם הכעבה‬
‫שהיה מוקד עלייה לרגל לפני האסלאם וגם קדוש לאסלאם‪ .‬לפני האסלאם העיר‬
‫נשלטה על ידי שבט קורייש‪ .‬מוחמד‪ ,‬בן לשבט קורייש נאלץ לעזוב את מכה‬
‫מאחר ורדפו אותו שם ושב לכבוש אותה רק בשנת ‪ .630‬למרות שמכה לא הייתה‬
‫המוקד השלטוני של האימפריה האסלאמית השליטה עליה הייתה מאוד חשובה‬
‫עקב קדושתה‪ .‬במהלך השנים מספר מרידות פורצות בעיר‪ ,‬ביניהן מרידתו של‬
‫אבו אל זובייר אשר מביאה לשריפת הכעבה‪.‬‬

‫אלמדינה – "העיר"‪ .‬לפני הגעת מוחמד נקראה העיר ית'רב‪ .‬תושבי ית'רב‬ ‫‪.14‬‬
‫היו מורכבים מעובדי אלילים ומיהודים היו מסוכסכים ביניהם והזמינו את מוחמד‬
‫לבוא לגשר ביניהם‪ .‬מעברו של מוחמד לאלמדינה בשנת ‪ 622‬נקרא ההיג'רה‪.‬‬
‫באלמדינה התחיל להתבסס מוחמד כמנהיג של מדינה‪ ,‬שם החלה להתהוות‬
‫האומה המוסלמית‪ .‬אלמדינה היא עיר קדושה לאיסלאם ועל כן הייתה חשובה‬
‫מבחינה פוליטית של השנים‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫איאם אלערב ‪" -‬ימי הערבים"‪ .‬כינוי לתקופה ולמלחמות השבטים‪ .‬ע'וזה‪-‬‬ ‫‪.15‬‬
‫פשיטות בין השבטים‪.‬‬
‫רוה – מערכת האידיאלים של השבט – מכלול התכונות האידיאליות של‬
‫מ ֻ‬
‫ֻ‬ ‫‪.16‬‬
‫הגבר במדבר‪ .‬נכונות להלחם עד מוות או להבליג כשצריך‪.‬‬
‫חניף ‪ -‬מונח שמקורו בקוראן שנועד לתאר אדם מונותאיסטי או אדם‬ ‫‪.17‬‬
‫שהאמין בדת אברהם בתקופת הקדם‪-‬אסלאם‪ .‬חניף הוא גם כינוי למוסלמי אדוק‬
‫ואדם תמים דרך וישר‪.‬‬
‫קוריש ‪ -‬שבט ערבי‪ ,‬שבטו של הנביא מוחמד‪ .‬בסיס השבט היה במכה‬ ‫‪.18‬‬
‫שם היה מצוי האתר המקודש – החרם‪ .‬לאחר מותו של מוחמד המשיכו בני שבט‬
‫קוריש להנהיג את הכוח המוסלמי העולה‪ ,‬בין מנהיגים אלו נמצאים בני אומיה‪,‬‬
‫בני עבאס ובני עלי‪ .‬אנשיו רדפו את מוחמד וגרמו לו לעשות את ההיג'רה למכה‪.‬‬
‫מוחמד נפגש בהם בקרב בדר ואוחוד‪ ,‬חתם איתם על הסכם חודידה בכדי‬
‫שיאפשרו לו לעלות לרגל לכעבה‪ .‬לאחר מכן הפר אותו‪.‬‬
‫אשראף – כינויים של ראשי השבטים‪ ,‬ביחיד שריף‪ .‬עם כיבוש האסלאם‬ ‫‪.19‬‬
‫הפער בין האשראף לבין בני השבט מהשורה גדל‪ .‬האשראף נהיה מעמד הביניים‬
‫שהיה באפשרותו לצבור הון והוא זה שקישר בין העם לממשל‪ .‬דבר זה גרם‬
‫להתמרמרות נגדם בקרב פשוטי העם‪.‬‬
‫האשם אבן עבד אלמנאף אבן קצי ‪-‬‬ ‫‪.20‬‬
‫אילאף – הסכם שיתוף רווחים שחתם סבו של מוחמד משבט קוריש עם‬ ‫‪.21‬‬
‫ראשי השבטים שבאזור מכה‪ .‬השבטים קיבלו תשלום קבוע תמורת הבטחת‬
‫מעברן של שיירות בדרך למכה‪.‬‬
‫אלסירה אלנבויה – הביוגרפיה של מוחמד שנכתבה על ידי אבן השאם‬ ‫‪.22‬‬
‫)מת ב‪ .(833-‬זאת הביוגרפיה הכי קדומה של מוחמד שנשמרה בשלמותה‪.‬‬
‫מתבססת על לחלקים מביוגרפית הנביא שכתב אבן אסחאק‪.‬‬
‫היג'רה – שנת ‪ – 622‬המעבר של מוחמד ממכה לית'רב )לימים אל‬ ‫‪.23‬‬
‫מדינה( בגלל שהוא נרדף‪ .‬מוחמד חותם מתקבל על ידי השבטים הערביים‬
‫והיהודים שיבוא לית'רב לגשר ביניהם‪ .‬ההיג'רה מהווה נקודת מפנה בתולדות‬
‫האסלאם‪ .‬מעמדו של הנביא משתנה – הוא נהיה מנהיג דתי ופוליטי‪ ,‬בורר‬
‫ומצביא‪ .‬עם ההיג'רה העדה המוסלמית הופכת מקטנה ונרדפת לקהילה חופשית‪.‬‬
‫כמו כן המעבר אפשר יצירת מסגרת חדשה לדת – האומה‪.‬‬
‫אנצאר – הכינוי לתושבי ית'רב שקיבלו את מוחמד בהגיעו לשם ואת דת‬ ‫‪.24‬‬
‫האיסלאם‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫מנאפיקון ‪ -‬הצבועים‪ ,‬שהתאסלמו מאינטרסים רק כלפי חוץ ולא כי רצו‬ ‫‪.25‬‬
‫להאמין באללה‪ .‬מוחמד ידע שברגע שהאסלאם יהיה בבעיה הם יהיו הראשונים‬
‫שיעזבו ויעברו להיות נגד האסלאם‪.‬‬
‫עהד אל אומה ‪ -‬חוזה המדינה‪ ,‬החוקה החדשה שהושתתה במדינה שיצר‬ ‫‪.26‬‬
‫מוחמד בית'רב‪ .‬הנקודות החשובות בחוזה הם‪ :‬תושבי מדינה הם אומה אחת אך‬
‫מבנה השבטים עדיים קיים בתוכה‪ .‬היהודים בעיר יכולים להמשיך לקיים את דתם‬
‫אך הם בני חסות ועליהם לשלם מיסים‪ .‬לאומה יש מנהיג יחיד שהוא גם הבורר –‬
‫מוחמד‪ .‬מאחר וכל תושבי העיר הם אומה חובת נקמת הדם של אדם שנהרג‬
‫במלחמת אללה מוטלת על כל האומה‪ .‬כמו כן האומה צריכה להישאר מאוחדת‬
‫כנגד אויב מבחוץ – איסור לסייע לכופר‪.‬‬
‫ג'יהאד – מלחמת קודש‪-‬מלחמה דתית‪ .‬ג'האד פנימי וג'האד חיצוני‪ .‬פנימי‪-‬‬ ‫‪.27‬‬
‫מכונה גם הג'האד 'הגדול'‪ ,‬עשיית מאמץ לרצות את רצון האל‪ ,‬כיבוש היצר הרע‪,‬‬
‫הפצת הדת‪ ,‬שכנוע הלא משוכנעים‪ .‬חיצוני‪-‬מכונה הג'האד 'הקטן' מאמץ מלחמתי‬
‫כלפי כופרים ופגאנים‪ ,‬מוסלמים שסטו מדרך הישר‪.‬‬
‫קרב בדר – ‪ ,624‬השנה השנייה להיג'רה ‪ -‬כוח של מחמד נכשל בעצירת‬ ‫‪.28‬‬
‫שיירה של סוחרים בדרכה למכה אך המוסלמים מנצחים את אנשי מכה שבאו‬
‫להגן על השיירה למרות שהיו מעטים‪ .‬קרב חשוב מבחינת המוראל של‬
‫המוסלמים‪ .‬הקרב הראשון עליו פיקד מוחמד‪ ,‬ועזר לו לבסס את מעמדו בקרב‬
‫מאמיניו‪.‬‬
‫מלחמת חנדק –קרב השוחה ע"ש השוחות שחפרו אנשי מדינה כדי להגן‬ ‫‪.29‬‬
‫על עירם‪ – 627 .‬אנשי מכה צרו על מדינה אך נאלצו לסגת‪.‬‬
‫חוזה ח'דיביה – ‪ 628‬אנשי מכה חששו למסחרם ולאספקת המזון לעירם‬ ‫‪.30‬‬
‫ונוצרו מגעים בין מכה למדינה‪ .‬נחתם הסכם שביתת נשק ל‪ 10 -‬שנים בין מכה‬
‫למדינה‪ .‬הוחלט בהסכם כי עוד שנה יוכל מוחמד לבקר במכה ולעלות לרגל‬
‫לכעבה‪ .‬ההסכם שיקף הכרה הדדית בקדושתה של מכה ובמעמדו של מוחמד‬
‫כמנהיג פוליטי‪ .‬היו כאלו במחנה ושל מוחמד שהתנגדו להסכם‪ .‬מוחמד בכך מנע‬
‫התקפה מצד מכה ויכול היה לפנות לכיבושים אחרים – חיבר‪.‬‬
‫ח'יבר – נאות מדבר צפונית למדינה שאוכלוסייתה הייתה יהודית‪ .‬מוחמד‬ ‫‪.31‬‬
‫כבש אותה אך הותיר לתושביה להישאר שם ולעבוד את אדמתם תמורת מחצית‬
‫מן היבול‪.‬‬
‫ביעה – שבועת אמונים‪ .‬הכרה במוחמד ובמנהיגותו‪ .‬ביעה ערביה – שבועה‬ ‫‪.32‬‬
‫של מנהיג שבט בשם כל השבט וחזרה לחיי השבט‪ ,‬ללא שינוי גדול באורח‬
‫החיים‪ .‬ביעת אלהיג'רה שבועת אמונים והצטרפות למדינה ולקהילת המאמינים‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫לאחר מות מוחמד יש שבטים שמפירים את הביעה מאחר וראו בכך הסכם אישי‬
‫עם מוחמד‪.‬‬
‫בנו קריט'ה ‪ -‬שנת ‪ 627‬במערכה של מלחמת חנדק בני קריט'ה הואשמו‬ ‫‪.33‬‬
‫בבגידה במוחמד ושיתוף פעולה עם אנשי מכה‪ .‬גברי השבט הוצאו להורג והנשים‬
‫והילדים היו לעבדים‪ .‬גזר הדין איננו מיוחס לנביא במסורת‪ .‬הביא הרבה שלל‬
‫למוסלמים‪.‬‬
‫רדה – שנה ‪ 11-12‬להיג'רה‪ .‬לאחר מות מוחמד השבטים שהביעו לו‬ ‫‪.34‬‬
‫נאמנות ראו עצמם כמשוחררים מנאמנות לממשיכי דרכו‪ .‬חלקם חזרו בשאלה מן‬
‫האסלאם וסירבו לשלם מיסים‪ ,‬חלקם רק סירבו להמשיך לשלם מיסים‪ .‬אבו בכר‬
‫נלחם בהם והצליח להחזיר את הנאמנות שלהם‪.‬‬
‫מסילמה – הנביא של שבט בנו חניפה שקם לאחר מות מוחמד‪ .‬מסילמה‬
‫ֻ‬ ‫‪.35‬‬
‫ירש את מקומו של המלך הנוצרי ששלט באזור והכריז על עצמו כנביא של ארץ‬
‫ימאמה ושבט בנו חניפה‪ .‬מסילמה לא רצה לכבוש שטחים נוספים‪ ,‬בניגוד‬
‫לאסלאם‪ .‬הצבא של אבו בכר ושל מסילמה נפגשו בקרב קשה בעקבא‪ .‬אבו בכר‬
‫ניצח‪ .‬מסילמה נהרג בקרב‪.‬‬
‫דיוואן –שיטת תגמולים ללוחמים שפתח הח'ליף השני עומר‪ .‬רשימת‬ ‫‪.36‬‬
‫הלוחמים הזכאים לקצבאות מן המדינה‪ .‬הקצבאות לא היו אחידות והוותק‬
‫באסלאם קבע את גודל הקצבה‪ ,‬מה שנקרא סאביקה‪ .‬גם בני משפחתו של‬
‫מוחמד קיבלו מן הדיוואן‪ .‬השיטה יצרה מתחים בין המתאסלמים הראשונים לבין‬
‫החדשים יותר )מוהאג'ירון ואנצאר(‪.‬‬
‫סאביקה – קביעת שיעור הקצבה על פי ותק באסלאם‪.‬‬ ‫‪.37‬‬
‫מואלי – בן חסות‪ .‬המתאסלמים החדשים‪ ,‬אלו שאינם ערבים‪ .‬באסלאם‬ ‫‪.38‬‬
‫המתאסלם צריך להצטרף לקבוצת מאמינים‪ .‬מאחר והאומה הערבית הייתה בנויה‬
‫על קשרי משפחה ושבטים המתאסלמים החדשים נאלצו להצטרף כנספחים‪ ,‬בני‬
‫חסות‪ .‬בדורות הראשונים ובמשך התקופה האומאית מעמדם היה נמוך חברתית‪.‬‬
‫בתקופה העבאסית‪ ,‬עם המעבר לאוניברסאליות מוסלמית‪ ,‬מעמדם משתפר‪.‬‬
‫התעמולה העבאסית מנצלת את תחושת הקיפוח של המוואלי ומושכת לשורותיה‬
‫מוואלי רבים‪ .‬בזכות זאת הם מגיעים לתפקידי מנהל של כלכלה‪ ,‬דת ורוח‬
‫באימפריה העבאסית‪ .‬מהם התפתחה תנועת השועבייה שהיללה את התרבות‬
‫הפרסית‪.‬‬
‫אמצאר‪/‬מצר – ערי מחנה שיוסדו בתקופת עומר הח'ליף השני‪ .‬בכל‬ ‫‪.39‬‬
‫איזור מאיזורי הכיבוש הערבים השתכנו הערבים במעין ערי מחנה צבאיים‪ ,‬קרוב‬
‫למדבר‪ .‬הן הוקמו הן בערים עתיקות והן באזורים חדשים‪ ,‬כמו בצרה וכופה‬

‫‪5‬‬
‫בעיראק‪ ,‬אלג'אביה בסוריה‪ ,‬פוסטאט במצאים וקורואן בצפון אפריקה‪ .‬האמצאר‬
‫אפשר לערבים לשמור על המסגרת השבטית‪ .‬האמצאר הפכו להיות מוקד חברתי‬
‫ותרבותי ולכן הרבה מן המוסלמים המקומיים היגרו לשם‪ .‬שם החל תהליך חזק‬
‫של אסלום ושיערוב‪ .‬בתקופה העבאסית החלו הערבים לצאת מערים אלו‪.‬‬
‫ג'נד‪/‬אג'נאד –‬ ‫‪.40‬‬
‫סקיפת בנו סאעדה – ‪ 632‬סקיפה=חצר‪ ,‬מעמד בחירת השליט לאחר‬ ‫‪.41‬‬
‫מותו של מוחמד‪ .‬מפגש בין האנצאר לבין המוהג'ירון‪ .‬מתנהל ויכוח בין שני מנהיגי‬
‫הכוחות לגבי מי ראוי למלא את תפקיד הח'ליף‪ .‬בסופו של דבר נבחר אבו בכר‬
‫נציג מן המוהג'ירון‪ ,‬כנראה לא פה אחד‪.‬‬
‫ח'ליפה ‪ -‬מוסד הח'ליפות באימפריה המוסלמית כונן לאחר מות הנביא‬ ‫‪.42‬‬
‫בשנת ‪ .632‬ח'ליפים ממוצא קוריישי שלטו עד ימי הטורקים בשנת ‪,1517‬‬
‫וח'ליפים טורקיים שלטו עד שנת ‪ .1924‬מבחינת מה שלמדנו עד כה‪ ,‬מדובר ב‪3-‬‬
‫קבוצות ח'ליפים‪ :‬הח'ליפים הרושידונים‪ ,‬האומאיים והעבאסים‪ .‬מוחמד הוא הנביא‬
‫האחרון ואין מי שיחליף אותו כנביא‪ .‬היורש משתמש בכינוי "ח'ליפת רסול אללה"‬
‫כלומר ממלא מקום שליח האל‪ .‬הח'ליפים קיבלו רק את רשות הביצוע של‬
‫מוחמד‪ .‬תפקידו הוא חילוני‪-‬מעשי‪ ,‬אך ניחן בהילה רוחנית מעצם היווצרות‬
‫התפקיד‪ ,‬לכן לעתים כונה אמאם‪.‬‬
‫מונח שפירושו "נשיא המאמינים" או "שליט‬ ‫אמיר אל מאמנין –‬ ‫‪.43‬‬
‫המאמינים"‪ .‬היה תוארו של מוחמד‪ ,‬ושל הח'ליפים שהנהיגו אחריו‪ .‬כיום תואר זה‬
‫משמש באופן רשמי רק במרוקו ושם הוא אחד מתאריו של מלך מרוקו‪.‬‬
‫מתמנה לח'ליפה‬ ‫אבו בכר – ‪ 632-634‬מכונה "אלצדיק" )=המאמין(‪.‬‬ ‫‪.44‬‬
‫הראשון‪ .‬מראשוני המוסלמים‪ ,‬חותן הנביא‪ ,‬האנצאר היו צריכים לקבל אותו‬
‫למרות שלא רצו אותו בתפקיד הח'ליפה‪ .‬דימוי של בן אדם מתון אך נחוש‪ ,‬ענו‪.‬‬
‫מפעליו העיקריים הם דיכוי הרידה ומסעות הכיבוש הראשונים‪.‬‬
‫עומר אבן אלח'טאב– ‪ 634-644‬מכונה "אלפארוק" )‪+‬מפריד בין אמת‬ ‫‪.45‬‬
‫לשקר( הח'ליף ה‪ .2-‬הי מקובל גם על האמצאר וגם על המוהג'ירון‪ .‬מראשוני‬
‫המתאסלמים‪ ,‬אבי אשתו של הנביא‪,‬ממקרובי אבו בכר‪ .,‬שליט מחמיר‪ ,‬קנאי‪,‬‬
‫ללא משוא פנים‪ .‬לזכותו נזקפים כיבוש מצרים וסוריה‪ ,‬מטרת הכיבושים הייתה‬
‫הפצת האסלאם‪ ,‬הפסקת פשיטות ביזה‪ ,‬הוא מקים את האמצאר הראשונות‪,‬‬
‫מייסד הדיוואן‪ ,‬קובע את הלוח ההיג'רי‪ .‬בשנת ‪ 644‬נרצח על ידי עבד פרסי‪.‬‬
‫מקים את השורא‪.‬‬
‫ח'אלד אבן אל וליד – ‪ 584-642‬מצביא מוסלמי גדול ואחד מבני לוויתו‬ ‫‪.46‬‬
‫של מוחמד‪ .‬ח'אלד היה זה שבזכות תושייתו הצבאית הצליח להפוך על פיו‬

‫‪6‬‬
‫את קרב אוחוד‪ ,‬שנראה בתחילה כתבוסה של הקוריישים‪ .‬הוא עצמו התאסלם רק‬
‫בעקבות הסכם חודייביה בשנת ‪ ,628‬אך לאחר שקיבל על עצמו את האסלאם‬
‫התנצל אישית בפני מוחמד על מעשיו‪ ,‬וביקש ממנו שיתפלל עבורו למחילת האל‪.‬‬
‫מאותו יום ואילך לחם לצד האסלאם‪ .‬כשנבחר אבו בכר לח'ליף הוא שלח את‬
‫ח'אלד כנגד בנו תמים ואת עכרמה אבן אבו ג'אהל כנגד המתחזה מוסליימה‪.‬‬
‫ח'אלד השלים את משימתו‪ ,‬הצטרף לעכרמה‪ ,‬והיה זה שהביא לסיום המרד של‬
‫מוסליימה בקרב עקרבה‪ .‬תחת הנהגתו כבשו המוסלמים את דמשק‬
‫ח'ראג' – מס קרקע‪ .‬מס שמקורו עוד בקיסרות הביזנטית‪ .‬הוא הוטל גם‬ ‫‪.47‬‬
‫על מתאסלמים החדשים בעלי הקרקעות‪ ,‬אך זה היה גבוה מזה של מוסלמים‬
‫ערבים‪ .‬שילמו אותו העמים הכבושים אשר החזיקו באדמות פרטיות‪ .‬הסיבה למס‬
‫היא כי הקרקע היא נכס לצמיתות לעדת האיסלאם‪.‬‬
‫ג'זיה – מס גולגולת שהוטל על לא מוסלמים על מנת להשפילם‪.‬‬ ‫‪.48‬‬
‫שורא – מועצה שמינה עומר ע"מ למנות את יורשו‪ ,‬הורכבה מחברי‬ ‫‪.49‬‬
‫המוהג'ירון‪.‬‬
‫מראשוני‬ ‫השלישי‪.‬‬ ‫הח'ליף‬ ‫‪.644-656‬‬ ‫–‬ ‫עפאן‬ ‫אבן‬ ‫עותמאן‬ ‫‪.50‬‬
‫המתאסלמים‪ ,‬מבית אומייה‪ ,‬חתנו של הנביא‪ .‬דימוי של חלש אופי‪ .‬מפעליו‬
‫העיקריים – עריכת הקוראן ואחדות הנוסח‪ ,‬פיתוח צי וכיבוש פרס‪ .‬האמין‬
‫בריכוזיות ופיטר נציבים‪ ,‬רצה להנציח את קורייש ולו דווקא את המוהג'ירון‪ ,‬מה‬
‫שהביא לירידת האליטה הותיקה‪ .‬ביקרו אותו על נפוטיזם‪ ,‬זלזול בצחאבה‪ ,‬ניצול‬
‫הלוחמים‪ ,‬ריכוזיות יתר ושיבוש הקוראן‪ .‬ב ‪ 656‬נרצח בביתו‪.‬‬
‫עלי אבן אבי טאלב – ‪ 656-661‬כונה "ולי אללה" )=ידי האל(‪ .‬הח'ליף‬ ‫‪.51‬‬
‫הרביעי‪ .‬בן דודו וחתנו של מוחמד‪ ,‬מראשוני המתאסלמים‪ ,‬מקורב לאנצאר‪ .‬רצה‬
‫לנחיל שוויון מעמדות‪ ,‬אנשי קורייש התרחקו ממנו‪ ,‬נאלץ לברוח לכופה‪ ,‬שם גייס‬
‫צבא וניצח את בני קורייש בפיתנה הראשונה‪ .‬מתנגדו היה מעאוויה‪ ,‬מבית אומייה‬
‫שרצה לנקום בו את מות עות'מאן‪ ,‬בו תמך‪ .‬עלי נרצח מאוחר יותר בכופה‪,‬‬
‫במסגד‪ ,‬בשנת ‪ .661‬בנו אלחסן שוכנע לוותר על הח'ליפות‪.‬‬
‫קרב הגמל – הפיתנה הראשונה ‪ .656‬בעקבות האשמות בניאוף שהעלה‬ ‫‪.52‬‬
‫עלי כנגד עאישה‪ ,‬אשת מוחמד בעת מסע במדבר )טענות שהוכחו מאוחר יותר‬
‫כלא נכונות( שגרמו לנביא להיות מתוסכל‪ ,‬מחליטה עיישה כנקמה‪ ,‬לחבור‬
‫למתנגדי עלי בעיר בצרה שרצו למרוד שבלטון עלי‪ ,‬אך עלי מחסל אותם במהרה‪,‬‬
‫בעאישה הוא נוהג בכבוד‪.‬‬
‫מעאויה בן אבו ספיאן ‪ -‬הראשון לשלטון בית אומיה‪ .‬מעאויה‪ ,‬נצר לאחת‬ ‫‪.53‬‬
‫המשפחות התקיפות בשבט קורייש‪ -‬בני אומייה ואף קרוב משפחתו של‬

‫‪7‬‬
‫הח'ליף עות'מאן בן עפאן‪ .‬החל את דרכו לשלטון כאשר השתתף בכיבוש‬
‫סוריה מן האימפריה הביזנטית בשנת ‪ 637‬תחת פיקודו של אחיו יזיד אבן אבי‬
‫סופיאן‪ .‬לאחר השלמת הכיבוש מונה אחיו למושל סוריה על ידי הח'ליף עמר בן‬
‫אל‪-‬ח'טאב‪ ,‬אך כאשר נפטר יזיד ממגפת הדבר תפס מועאויה את מקומו כמושל‬
‫סוריה‪ .‬תקופת כהונתו של מועאויה כמושל סוריה אופיינה בעצמאות יחסית‪.‬‬
‫לאחר מות עותמאן‪ ,‬כראש משפחת בני אומיה הייתה מוטלת על מועאויה המשימה‬
‫לנקום את מותו‪ .‬מועאויה סירב להכיר במעמדו של עלי כחליף וסירב לעזוב את‬
‫תפקידו כמושל סוריה במצוות עלי‪ .‬קיבל את השבועה בירושלים בשנת ‪ ,660‬עלה‬
‫לח'ליפות בשנת ‪ 661‬לאחר רצח עלי‪ .‬מעאויה דאג ריכוז הממשל‪ -‬הוא העביר את‬
‫מרכזו לדמשק שבסוריה שנשארה מרכז רוחני ופוליטי עבור העולם הערבי דורות‬
‫רבים אחריו‪ .‬הוא שולח מושלים למחוזות האימפריה‪ .‬מבסס את הדואר‪ ,‬הצבא‪.‬‬
‫קבע את בנו יזיד כממשיך דרכו‪ .‬הרחיב את שטח האימפריה‪ .‬נפטר בשנת ‪.680‬‬
‫קרב צפין ‪ ,657 -‬מפגש בין צבא עלי לצבא מעאוויה‪ .‬בשנת ‪ 657‬התייצבו‬ ‫‪.54‬‬
‫צפין‪ ,‬על הגדה המערבית של נהר פרת בצפון עיראק על גבול סוריה‪ ,‬שני‬
‫ב ִ‬
‫מעאויה בן אבו‬
‫צבאות מוסלמים ‪ -‬צבאו של עלי בן אבו טאלב‪ ,‬מול צבאו של ֻ‬
‫ספיאן‪ .‬הח'ליף השלישי של האסלאם‪ ,‬עות'מן אבן עפאן‪ ,‬נרצח שנתיים קודם לכן‪,‬‬
‫והחשד לתכנון הרצח נפל על עלי‪ ,‬שהתמנה תחתיו כח'ליף רביעי‪ .‬מעאויה שהיה‬
‫קרוב משפחה של עת'מאן ומשל על סוריה‪ ,‬נשבע לנקום את מות עת'מאן מידי‬
‫עלי‪ .‬צבאו של מעאויה היה מאומן הרבה יותר מצבאו הקטן של עלי‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫עלי כמעט שהביס את יריבו‪ .‬ברגע המכריע‪ ,‬אחד מיועצי מעאויה ייעץ לו להרים‬
‫טופסי קוראן על רומחיהם‪ .‬משמעות המעשה הייתה ‪ -‬ההכרעה בידי אלוהים‪ .‬עלי‬
‫סירב בתחילה להיכנע לתחבולה זו‪ ,‬אולם אנשיו הפסיקו ללחום‪.‬‬
‫ח'וארג' – הפורשים הראשונים מן האסלאם האורתודוכסי‪ .‬בשנת ‪657‬‬ ‫‪.55‬‬
‫נאבק עלי עם מעאוייה‪ .‬עקב עירוב ספרי קוראן בקרב הולט על הבאת בוררים‬
‫להכריע את סוגיית הנצחון בקרב‪ .‬אנשים ממחנהו שלי עלי התנגדו לכך ועזבו את‬
‫דרכו‪ .‬הם טוענים שרק אללה יכול לשפוט ועליהם להמשיך בלחימה‪ .‬בהמשך עלי‬
‫נלחם בהם ומחסל כמעט את כולם‪ .‬על פיהם ח'ליף הוא מי שאמונתו הדתית‬
‫באללה שלמה והדוקה‪ .‬מאחר שעל‪-‬פי שיטת הח'וארג'‪ ,‬כל מוסלמי שווה לאחיו‬
‫לאמונה‪ ,‬ללא קשר לגזעו‪ ,‬הצטרפו אל הח'וארג' מוסלמים רבים בני המוואלי‪.‬‬
‫בתקופת השושלת האומאית נלחמו הח'וארג' בח'ליפים בחירוף נפש‪ ,‬גם‬
‫לעבאסים היוו הח'וארג' איום‪.‬‬
‫ראשידון ‪ -‬ארבעת הח'ליפים הראשונים‪ ,‬ישרי הדרך‪ .‬אבו‪-‬בכר ) ‪632-‬‬ ‫‪.56‬‬
‫‪ ,(634‬עומר )‪ ,(634-644‬עותמאן )‪ ,(644-656‬עלי )‪ .(656-661‬הידע עליהם הוא‬

‫‪8‬‬
‫מהיסטוריוגרפיה עבאסית‪ ,‬שככל הנראה פיארה אותם על מנת להוריד מערכם‬
‫של מחליפיהם האומאיים‪.‬‬
‫בית אומיה‪ 661-750 -‬שושלת האומיים היא תקופת שלטונה של משפחה‬ ‫‪.57‬‬
‫ממנהיגי מכה עוד לפני האסלאם‪ .‬תחילתה ב‪ 661-‬עם סיום תקופת הראשידון‬
‫ועליית הח'ליף האומאי הראשון מעאוויה‪ .‬סופה בשנת ‪ 750‬עם הוצאתו להורג של‬
‫הח'לף האומאי האחרון מרוואן ה‪ 2-‬ע"י בית עבאס‪ .‬מרכז שלטונה היה דמשק‪.‬‬
‫עיקר המקורות שלנו על תקופה זו הם מן התקופה העבאסית ולכן היא איננה‬
‫מוצגת באור חיובי‪.‬‬
‫יזיד אבן מעאוויה – ‪ 680-683‬בנו של הח'ליף האומאי הראשון‪ ,‬היה‬ ‫‪.58‬‬
‫הח'ליף האומאי השני‪ .‬עלה לשלטון בשנת ‪ ,680‬ואז פורצת הפתנה‪ .‬בימו היו‬
‫מרידות רבות באימפריה‪ ,‬בעיקר מכיוון החיג'אז‪ .‬נחשב לשליט קשה‪ .‬צבאו נלחם‬
‫בחוסיין אבן עלי והרגו בטבח בכרבלא‪ .‬נהרג בשנת ‪ .638‬מוקד התנגדות נוסף‬
‫לשלטונו של יזיד היו תושבי הערים הקדושות מכה ואל מדינה‪ ,‬אלו לא השלימו‬
‫עם העברת הח'ליפות מאב לבן ועם ביטול השורא הקובעת את זהות הח'ליף‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬תושבי אל מדינה מחו על מפעלי החקלאות שיזמו יזיד ואביו מעאויה‪,‬‬
‫מפעלים שמשמעותם שלטון בעלי קרקעות הנמצאים בסוריה על האוכלוסייה‬
‫המקומית‪ .‬בשנת ‪ 683‬פרץ מרד באל מדינה‪ ,‬ותושבי העיר הצליחו לגרש את בני‬
‫משפחת אומיה שבעיר‪ ,‬אך בתוך זמן קצר שלח יזיד כוחות סורים לדיכוי המרד‪.‬‬
‫לאחר דיכוי המרד במדינה פנה הצבא לדיכוי מרד במכה‪ .‬בעוד הצבא האומיי‬
‫בדרכו למכה נפטר יזיד במדבר‪ .‬את מקומו ירש בנו הצעיר‪ ,‬מעאויה השני‪ ,‬אך זה‬
‫נפטר בתוך מספר חודשים‪ .‬בכך תמה תקופת שלטונם של ענף בני אבו סופיאן‬
‫לבית אומייה‪.‬‬

‫חוסיין אבן עלי ‪ -‬למרות תבוסתו של הח'ליף עלי לבני אומיה נשארו‬ ‫‪.59‬‬
‫רבים בעולם המוסלמי נאמנים למשפחתו של הח'ליף המנוח עלי בן אבי טאלב‪.‬‬
‫בנו הבכור של עלי‪ -‬חסן בן עלי בחר שלא לתבוע לעצמו את הח'ליפות‪ ,‬לעומתו‪,‬‬
‫אחיו הצעיר‪ ,‬חוסיין בן עלי יצא למאבק על מנת להשיב למשפחתו את הבכורה‬
‫בעולם המוסלמי‪ .‬זמן קצר לאחר עלייתו של יזיד הראשון לשלטון יצא אל חוסיין‬
‫מעירו מדינה עם מספר קטן של נאמנים לכיוון כופה על מנת להתאחד עם תומכיו‪.‬‬
‫מושל עיראק מטעם יזיד‪ -‬עבדאללה בן יזיד‪ ,‬יירט את אל חוסיין ונאמניו בכרבלא‪-‬‬
‫כפר קטן בדרך לכופה‪ .‬כאשר אנשיו של אל חוסיין סובלים מחוסר ציוד ומים פרץ‬
‫קרב קצר שבסופו נהרגו חוסיין ואנשיו‪.‬‬

‫עבדאללה אבן זבייר – סרב לקבל את בית אומייה כשליטים והמריד את‬ ‫‪.60‬‬
‫תושבי מדינה‪ ,‬בה חי‪ ,‬כנגד יזיד אבן מעאוויה הח'ליף השני‪ .‬בשל המצב הרעוע‬
‫‪9‬‬
‫באימפריה רבים נשבעים לאבן זובייר והוא מהווה איום על המשטר‪ .‬הוא הכריז על‬
‫עצמו כח'ליף בחג'אז‪ .‬כתוצאה מכך בשנת ‪ 683‬שלח יזיד את צבאו למדינה‪ ,‬שם‬
‫התושבים נשבעים לו אמונים‪ .‬זובייר נמצא במכה‪ .‬יזיד מציע לזובייר להיות מושל‬
‫דמשק אך הוא מסרב‪ .‬רק בשנת ‪ 692‬עבד אל מלכ מצליח להורגו‪ .‬בזמן‬
‫המלחמה בו‪ ,‬הועלתה הכעבה באש‪ .‬בתקופה שבה שלט זובייר על מכה‪ ,‬עבד אל‬
‫מלכ בונה את כיפת הסלע בירושלים כמקום עלייה לרגל חלופי‪.‬‬

‫עבד אל מלכ – ‪ 685-705‬כיהן כח'ליף החמישי במספר מבית אומייה‪.‬‬ ‫‪.61‬‬

‫עבד אל מלכ ייצב את שלטון בית אומיה‪ ,‬דיכא את המרידות שאיימו על שלמות‬
‫האימפריה מאז ימיו של יזיד הראשון והרחיב את גבולות האימפריה‪ .‬בתחום הפנים‬
‫יזם עבד אל מלכ רפורמות כלכליות ומנהלתיות שהפכו את האימפריה לריכוזית‬
‫ובירוקרטית‪ :‬מטבע אחיד ושערוב המנהל‪ .‬בנוסף השקיע בבניית מבני ציבור‬
‫ומסגדים בכללם כיפת הסלע שבירושלים‪.‬‬

‫מרד מח'תאר – ‪ 685-687‬מח'תאר בילדותו היה משרת ערבי בבית עלי‪.‬‬ ‫‪.62‬‬
‫הוא סבר שיש צורך במרד חזק יותר ונוקשה יותר נגד הח'ליפות האומאית‪ .‬הוא‬
‫הראשון בקרב ראשי תנועת תומכי עלי בכופה שהיה מנהיג של ממש‪ .‬הוא הבין כי‬
‫דרוש צבא מלוכד וממושמע‪ ,‬ולכן מגייס את המוואלי לצדו‪ .‬מח'תאר הכריז כי‬
‫מוחמד אלחנפיה הוא האמאם – המנהיג הנכסף‪ .‬מח'תאר מצליח להשתלט על‬
‫כופה וחלק ממסופוטמיה‪ .‬מרידתו נמשכת מ‪ 685-687-‬והוא רדף אחרי כל מי‬
‫שהוא חשב שיש לו חלק בטבח בכרבלא ורצח אל חוסיין‪ .‬המרידה מוגרה בסופו‬
‫של דבר על ידי עבד אל מלכ שטובח בו ובאנישו של מח'תאר‪.‬‬
‫מוחמד אבן אלחנפיה – בנו של עלי‪ ,‬אך לא מפאטימה‪ .‬השתתף בתנועת‬ ‫‪.63‬‬
‫המרד של העלידים‪ .‬מח'תאר הכריז עליו שאימאם‪ .‬הוא עצמו נשאר במדינה ונהג‬
‫באיפוק‪ .‬הח'ליף האומאי עבד אלמלכ לא ראה בו סכנה ולא הוציא אותו להורג‪.‬‬
‫הוא היה נושא הדגל המסמל את זכויותיהם ותביעותיהם של בית עלי‪.‬‬
‫עמר אבן עבד אלעזיז – ‪ 717-720‬הקדים את חשיבותה של‬ ‫‪.64‬‬
‫ההתאסלמות על פני גביית מיסים‪ .‬לפני כן מיסים נגבו מידי המתאסלמים‬
‫החדשים‪ ,‬למרות שהתאסלמו‪ .‬הוא הח'ליף האומאי הראשון שמעמיד את‬
‫ההתאסלמות מעל לקופת המדינה ופוטר את המתאסלמים החדשים ממס הגוגולת‬
‫– בצו המיסים‪ .‬לא בטוח שהספיק לעשות כזאת רפורמה מאחר ושלט כל כך מעט‬
‫זמן אך זכה‪ ,‬בהיסטוריוגרפיה העבאסית לתדמית טובה‪.‬‬
‫כיפת הסלע – הוקמה ע"י עבד אל מלכ בשנת ‪ 691‬בירושלים‪ .‬אחד‬ ‫‪.65‬‬
‫המבנים האסלאמיים הקדומים שעדיין עומדים על תלם‪ .‬נקשרו בו מסורות של‬

‫‪10‬‬
‫מהראג' – עליית מוחמד השמיימה‪ .‬היא משממת בימיו של עבד אל מלכ מעין‬
‫תחליף למכה‪ .‬מוסלמים מסוריה היו עולים לרגל לירושלים‪ .‬בתוך המבנה יש‬
‫כתובות מתפלמסות עם הנצרות‪ ,‬שלאללה אין בן‪ .‬המבנה מתומן עם כיפה זהובה‬
‫– אדריכלות ביזנטית‪ .‬הח'ליף העבאסי אל מאמון עוקר את כתובתו של עבד אל‬
‫מלכ מכיפת הסלע וכותב את שמו בעת שיפוצים‪ .‬או שמדובר בניסיון למחות את‬
‫זכר האומאיים‪ ,‬או מאחר והוא אפילו לא טרח לשנות את התאריך רק רצה‬
‫להנציח את שמו‪.‬‬
‫ח'רבת מפג'ר – ‪ 5‬קילומטרים צפונית ליריחו בבקעת הירדן נמצא ארמון‬ ‫‪.66‬‬
‫אומאי – ארמון הישאם‪ .‬הארמון נבנה בפרברים הצפוניים של העיר יריחו כתחום‬
‫אימפריאלי ב‪ 743-44-‬על ידי אל ווליד אבן יזיד‪ .‬המקום נהרס עוד טרם השלמתו‬
‫על ידי רעידת האדמה של שנת ‪ .747‬הפסיפס המרכזי בארמון מתאר עץ גדול‬
‫ומתחתיו אריה התוקף צבי – אומנות אסלאמית טיפוסית‪.‬נבנה בצורה של וילה‬
‫רומאית‪.‬‬
‫כרבלא – העיר כרבלא )העיראק( נהרג חוסיין בן עלי יחד עם ‪ 70‬מבני‬ ‫‪.67‬‬
‫משפחתו על ידי צבאו דל יזיד בן מועאוויה מבית אומייה‪ .‬הקרב חשוב בפרט לעדה‬
‫השיעית‪ .‬בעיר נקבר חוסיין וקברו הוא מוקד עלייה לשיעים‪ .‬ה‪ 10-‬לחודש מוחרם‬
‫הוא תאריך הקרב על פי האמונה המוסלמית וזה יום חשוב לשיעים‪.‬‬
‫קרב טאלס – בשנת ‪ 751‬בתחילת תקופת בית עבאס‪ ,‬נערך קרב יחיד בין‬ ‫‪.68‬‬
‫המוסלמים לסינים על גדות נהר טאלס בצפון מזרח איראן‪ .‬המוסלמים מנצחים‬
‫והגבול מסמן את קצה ההתפשטות המוסלמית‪ .‬בהמשך אין מגעים דיפלומטים עם‬
‫קיסר סין‪.‬‬
‫בית עבאס ‪ -‬השושלת אשר שלטה באימפריה המוסלמית לאחר נפילת‬ ‫‪.69‬‬
‫שושלת האומאיים‪ .‬החל משנת ‪ 749‬עם הח'ליף אבו אלעבאס ועד שנת ‪.1258‬‬
‫הם צאצאי אלעבאס‪ ,‬דודו של הנביא‪ .‬הם ראו עצמם ראויים יותר לכתר הח'ליפות‬
‫בגלל הייחוס המשפחתי‪ .‬המהפכה היא מהפכה צבאית בסיוע של צבא ח'וראסאן‬
‫והמוואלי‪ .‬מועלים דגלים שחורים בהנהגתו של אבו מסלם‪ ,‬והאומאיים מנוצחים‬
‫ומוצאים להורג‪ .‬בית עבאס שמו את דת האסלאם האוניברסאלית במרכז ופחות‬
‫הדגש על אתניות ערבית‪ .‬הם משנים את הבירה מדמשק האומאיית בסוריה‪,‬‬
‫לבגדאד בעיראק‪.‬‬
‫ח'ראסאן ‪ -‬מחוז רחב ידיים בגבולותיה הצפון‪-‬מזרחיים של האימפריה‬ ‫‪.70‬‬
‫המוסלמית‪ .‬המחוז שמר על אופיו גם לאחר כיבושו ע"י המוסלמים‪ .‬בחלק זה‬
‫התיישבו ערבים רבים‪ .‬הערבים והמתאסלמים נטמעים עקב שותפות במלחמות‬
‫רבות נגד הטורקים‪ .‬היה שם צבא מיומן‪ .‬הם התנגדו למשטר האומאיי‪ .‬המנהיגים‬

‫‪11‬‬
‫של המחוז הם ממוצא ערבי‪ ,‬אך דוברי פרסית‪ .‬ההנהגה רצתה להחזיר את השלטון‬
‫לידי שושלת משפחת הנביא‪.‬‬
‫מרואן השני ‪ -‬הח'ליף האומאיי האחרון‪ .‬שלט בין השנים ‪ .744-749‬נכדו‬ ‫‪.71‬‬
‫של מרוואן‪ ,‬מושל ארמניה‪ .‬בסוף שנת ‪ 744‬קיבל את השבועה מידי הסורים‪ ,‬אך‬
‫נתקל במרידות רבות‪ .‬התגורר בחראן ונסמך על הקייסים‪ .‬הוא השתלט על מרד‬
‫נוסף בעיראק‪ .‬קיבל את נאמנותה של מצרים ואיחד את המחצית המערבית של‬
‫הח'ליפות‪ .‬היה שליט שנחשב למוכשר‪ ,‬אך הגיע מאוחר מדי‪ .‬הסכנה הגדולה‬
‫הגיעה אליו מח'וראסאן המזרחית והעבאסים‪ .‬הוא הוצא להורג במצרים ע"י‬
‫העבאסים‪ ,‬וכך שאר ההנהגה האומאיית‪.‬‬
‫קיס וימן‪ -‬פדרציות של שבטים‪ .‬הדעות חלוקות מתי הם נוצרו‪ .‬שבטי קיס‬ ‫‪.72‬‬
‫רואים עצמם כצאצאיו של ישמעאל‪ ,‬ושבטי ימן רואים עצמם כצאצאיו של שם‪.‬‬
‫שבטי ימן באו מדרום ערב ונדדו צפונה עד סוריה‪ ,‬עוד לפני הופעת האיסלאם‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בעת הופעת האסלאם שבטי קייס הגיעו מהחלק הצפוני של עיראק‬
‫ומשתקעים גם כן בסוריה‪ .‬יש מתח בין השבטים‪ .‬בגירסא אחרת מדובר שאלו‬
‫זהויות קדם‪-‬אסלאמיות בין אנשי מכה ומדינה‪ ,‬או לאחר הכיבוש הערבי בסוריה‪.‬‬
‫הקונפליקט הוא פנים‪-‬ערבי‪ .‬האומאיים כורתים ברית עם הימנים‪ .‬מרוואן ה‪ II-‬תומך‬
‫דווקא בקייסים‪.‬‬
‫התעמולה )דעוה( העבאסית ‪ -‬התנועה שהעלתה לשלטון את בית עבאס‬ ‫‪.73‬‬
‫הייתה מלווה בתעמולה חזקה‪ .‬ראש התועמלנים הוא אבו מסלם‪ .‬בתעמולה יש‬
‫הדגשת השוויון המוסלמי ללא הפרדה של גזע וייחוס משפחתי‪ .‬התעמולה רוצה‬
‫להעלות לשלטון אדם ממשפחת הנביא‪ .‬התעמולה נועדה לבנות מחדש את‬
‫החברה המדינית של האסלאם‪ .‬הפעילות התרכזה בחמימה‪ ,‬כופה וחראסאן‪.‬‬
‫זיד אבן עלי ‪ -‬בסוף ימי האימפריה האומאיית‪ ,‬החלו קבוצות רבות‬ ‫‪.74‬‬
‫להתמרד נגד האומאיים )בעיקר נגד הח'ליף השאם(‪ .‬אחת מהם הם העלידים‬
‫)לימים השיעים( בהנהגת זייד בן עלי‪ .‬מרד זה שלהם לא היה מוצלח במיוחד‪ .‬נפל‬
‫בקרב בשנת ‪ .740‬קבוצה קטנה בשיעים תומכת בו‪ ,‬ועד היום מקיימת כלפיו‬
‫נאמנות – כת הזיידים )בעיקר בתימן(‪ .‬הם נחשבים למתונים יחסית‪.‬‬
‫אבו מסלם ‪ -‬אבו מסלם מקורב למשפחת העבאסים‪ .‬הוא היה בן‪-‬חסות‬ ‫‪.75‬‬
‫שלהם בעל כושר ארגון יוצא מן הכלל‪ .‬הוא מגיע לח'וראסאן שם יש צבא ערבי‬
‫חזק‪ ,‬ושם הוא מגייס לצד המורדים את היחידות הערביות של ח'וראסאן‪ .‬בימי‬
‫מרוואן ה‪ ,II-‬אבו מסלם מעלה את דגל המרד‪ .‬הוא ראש הזרוע הצבאית ותועמלן‬
‫ראשי בבית עבאס‪ .‬בימי הח'ליף העבאסי השני‪ ,‬אלמנצור‪ ,‬מתגלעים מחלוקות בינו‬

‫‪12‬‬
‫לבין העבאסים‪ ,‬בעקבות התחזקות כוחו‪ .‬הוא רוצה להמשיך לחיות בח'וראסאן שם‬
‫יש לו נאמנים‪ ,‬אך אלמנצור מושך אותו למחנהו‪ ,‬ושם אבו מסלם נרצח‪.‬‬
‫אלספאח )שופך הדמים( ‪ -‬כינויו של אבו עלעבאס‪ ,‬הח'ליף הראשון של‬ ‫‪.76‬‬
‫שושלת בית עבאס בין השנים ‪ .750-754‬היה בנו ויד ימינו של עבאס‪ ,‬דודו של‬
‫הנביא‪ .‬כלומר הוא צאצא של הנביא ולכן הוא לגיטימי לתפקיד הח'ליפות‪ .‬גילה‬
‫אופוזיציה מרשימה כנגד האומאיים‪ .‬לדברי תומכיו‪ ,‬קיבל את האימאה בירושה‬
‫בחמימה ע"י אבן אלחנפייה‪ .‬בנאום שנושא הוא מבטל את שושלת האומאיים וטוען‬
‫כי לא היה ח'ליף ראוי מלבד עלי‪ .‬אלעבאס מסלק את השאריות האומאיות‬
‫באימפריה ומפייס בין האופוזיציות השונות‪ ,‬כמו כן מבטיח למוואלי תגמולים‬
‫כספיים בתמורה לתמיכה בו‪ .‬בשנות שלטונו מבסס את מעמד הח'ליפות החדש‪.‬‬
‫העביר את הירושה וההנהגה לאחיו אלמנצור‪.‬‬
‫אלמנצור ‪ -‬אבו ג'עפר‪ ,‬הח'ליף העבאסי השני‪ ,‬שלט בין השנים ‪754-‬‬ ‫‪.77‬‬
‫‪ .775‬קיבל את הירושה מאחיו אלספאח )אבו אלעבאס(‪ .‬הוא היה צריך להפטר‬
‫מאבו מסלם והיו לו מתנגדים גם בקרב השיעים )מרד בשנת ‪ .(762‬הקים את‬
‫בגדאד כבירת האימפריה העבאסית והעביר את הנהגת השלטון לשם‪ ,‬מדמשק‬
‫הימנים‬ ‫הקייסים‪,‬‬ ‫בין‬ ‫לאחד‬ ‫הצליח‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫של‬ ‫בסופו‬ ‫האומאיים‪.‬‬ ‫בירת‬
‫והח'וראסאנים‪.‬‬
‫עבד אלרחמאן אבן מעאוויה ‪ -‬האומאי היחידי שהצליח לברוח מנחת‬ ‫‪.78‬‬
‫זרועם של העבאסים‪ .‬הגיע לספרד ושם המשיך שושלת אומאיית קטנה בקורדובה‪.‬‬
‫הוא אחד מנכדי הח'ליף הישאם‪ .‬שושלת זו החזיקה מעמד בצורות שונות עד סוף‬
‫ימי‪-‬הביניים‪.‬‬
‫מוחמד אבו עבדאללה )אלנפס אלזכיה( ‪ – -‬עמד בראש המרד השיעי‬ ‫‪.79‬‬
‫נגד אלמנצור בשנת ‪ .762‬כונה "הנפש הזכה"‪ .‬הוכר ע"י מאמיניו כ‪"-‬מהדי" )יסוד‬
‫משיחי( והוכתר על‪-‬ידיהם לח'ליף‪ .‬בהתחלה אלמנצור ניסה לפייס אותו‪ ,‬אך‬
‫מוחמד אבן עבדאללה בן אלחסן מורד והופך לשליט אלמדינה‪ .‬אז מביס אותו‬
‫אלמנצור ומוחמד אבן עבדאללה בן אלחסן מוצא להורג‪ .‬בהמשך היו נגד אלמנצור‬
‫מרידות שיעיות קטנות בבצרה ובפרס‪.‬‬
‫אלמקאתלה – הצבא בערבי בח'ראסאן‪ .‬מנה כ‪ 47-‬אלף לוחמים‪ .‬צבא‬ ‫‪.80‬‬
‫שהיה מאורגן במסגרת השבטים המקומיים והנאמנויות שבמסגרתם‪ .‬הצבא לחם‬
‫נגד אויבי האסלאם ובהפוגות לחמו אנשיו מהשבטים השונים זה בזה‪ .‬נוצרה‬
‫הפרדה בין הכפרים הערביים בח'ראסאן לבין אנשי צבא המקאתלה‪.‬‬
‫בגדד ‪ -‬הבירה החדשה שבנה אלמנצור בשנת ‪ ,762‬שנמצאת בעיראק‪.‬‬ ‫‪.81‬‬
‫בה נמצאת "העיר העגולה"‪ ,‬שתוכננה כמבצר שמיועד לח'ליף ומשפחתו‪ .‬יש שם‬

‫‪13‬‬
‫פמליה ומשמר מלכותי ומשרדים ממלכתיים‪ .‬המוני העם שוכנו בפרברים‪ .‬בגדאד‬
‫נמצאת על הגדה המערבית של החידקל וכונתה "דאר אלסלאם"‪ .‬אלמנצור בוחר‬
‫את הבירה מטעמים אסטרטגיים וכלכליים‪ .‬היא נהיית לעיר בירה משגשגת‪ .‬בימי‬
‫הארון אלראשיד נחשבה למפוארת ביותר‪ .‬במלחמת האחים בין אלאמין אלמאמון‬
‫נהרסה חלקית‪ .‬נפילתה בשנת ‪ 1258‬מסמלת את קץ שלטון בית עבאס‪.‬‬
‫הח'ליף העבאסי ה‪ .5-‬שלט בשנים ‪.786-809‬‬ ‫הארון אלראשיד ‪-‬‬ ‫‪.82‬‬
‫תקופת שלטונו נחשבת לתקופת הזוהר של השלטון העבאסי‪ .‬האימפריה חזקה‪,‬‬
‫יציבה ועשירה‪ .‬הוא היה אדם מעשי מאוד‪ .‬היה בקשרים טובים עם קרל הגדול‬
‫השליט המערבי הנוצרי הפרנקי‪ .‬ערך מסעות ביזה נגד הביזנטים‪ .‬דיכא מרידות‬
‫בסוריה וכנגד החווארג'‪ .‬בתקופתו פיתח את הצבא‪ ,‬החקלאות‪ ,‬מסחר ומלאכה‪.‬‬
‫גיבש שלטון דתי חזק‪ ,‬אך שילב בהם גם חיי הוללות‪ .‬נעזר מאוד בוזירים‬
‫ובברמכים‪ .‬בעת מסע צבאי לח'וראסאן במזרח נהרג )היחיד שביקר שם(‪,‬‬
‫והאימפריה מדרדרת‪ .‬חייו וחיי החצר שלו היוו השראה לסיפורים‪ ,‬חלקם‬
‫בדיוניים‪ .‬סיפורי אלף לילה ולילה מכילים סיפורים רבים על מעשיו‪.‬‬
‫אלמעתצם ‪ -‬הח'ליף העבאסי ה‪ .8-‬שלט בין השנים ‪ .833-842‬הוא היה‬ ‫‪.83‬‬
‫בן למשפחה טורקית‪ .‬הקים את עיר סאמרא כעיר בירה בשנת ‪ 836‬ושיכן שם‬
‫עבדים קנויים ושבויים )ממלוכים(‪ .‬הם גויסו לצבא וחונכו בצורה צבאית‪ .‬מינה‬
‫לעצמו שורה של קצינים נאמנים לו‪ .‬תקופתו מציינת את תחילת ההשפעה‬
‫הטורקית באימפריה העבאסית‪ .‬אין לו כבר את המשענת של צבא ח'וראסאן ואת‬
‫האצולה הפרסית‪ ,‬ולכן נזקק לעזרתם של צבא הטורקים‪.‬‬
‫סמרא ‪ -‬עיר הבירה הזמנית של השושלת העבאסית בין השנים ‪.836-892‬‬ ‫‪.84‬‬
‫נמצאת צפונית לבגדאד‪ ,‬על גדה המזרחית של החידקל‪ .‬העיר הוקמה כבירה‬
‫בשנת ‪ 836‬ע"י הח'ליף אלמעתצם‪ .‬שוכנו בה עבדים קנויים ושבויים )ממלוכים(‪.‬‬
‫תושבי בגדאד מתנגדים שהעבדים הטורקים הללו ישתכנו אצלם‪ ,‬ולכן הוא משכן‬
‫אותם בסמרא‪ .‬בסמרא מצויים קברים של ‪ 2‬אימאמים‪.‬‬
‫אלמאמון – ‪ 813-833‬השליט העבאסי ה‪ .7-‬הפיל את בגדאד והוציא‬ ‫‪.85‬‬
‫להורג את הח'ליף הקודם‪ ,‬אחיו הגדול אלאמין‪ .‬דיכא שורה של מרידות שיעיות‬
‫בימי הפיתנה‪ .‬הוא מנסה לפייסים על ידי חיתון ביתו לעלי אלרד'א האמאם ה‪8 -‬‬
‫של השיעה‪ ,‬דבר שגורם להתנגדות אצל הסונים‪ .‬רק בשנת ‪ 819‬קבע את מקום‬
‫מושבו בבירה העבאסית המסורתית בגדאד‪ .‬נחשב לח'ליף מצליח ורציונאלי‪ .‬היה‬
‫להתפתחות המתמטיקה‪ ,‬אסטרונומיה‪ ,‬רפואה‬ ‫הביא‬ ‫וספרות‪,‬‬ ‫שחור ידע‬
‫ופילוסופיה‪ .‬בחר בזרם המועתזילה השכלתני כדת הרשמית באימפריה‪ .‬הקים את‬
‫המחנה‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫מלחמת האחים הגדולה – נמשכה בין השנים ‪ .809-833‬שלב ראשון‪:‬‬ ‫‪.86‬‬
‫הקרב על ח'וראסאן‪ .‬צבא ח'וראסאן לא הסכימו לקבל את אלמאמון כנציב‬
‫ח'וראסאן ולחצו על אלאמין להפר את החוזה‪ .‬אחרי שנתיים של מו"מ אלאמין‬
‫ביקש את חלקה המערבי של ח'ראסאן ואת הכנסות המחוז‪ .‬אלמאמון לא יכול‬
‫היה לעמוד בלחצים )לא היה לו צבא נאמן(‪ ,‬אך פצ'ל בן סהל‪ ,‬הווזיר שלו‪ ,‬שכנע‬
‫אותו לבריתות ח'ראסאניות אנטי‪-‬בגדאדיות‪ .‬אלמאמון הוכרז אמאם )שיעי(‬
‫והתבסס בח'ראסאן‪ .‬שלב שני‪ :‬הקרב על עיראק‪ .‬אמין הכריז על בנו כיורש ב‪-‬‬
‫‪ ,810‬ואת עלי בן עיסא מינה לנציב ח'ראסאן‪ .‬הוא הסתמך על צבא ח'וראסאני‬
‫ענק‪ .‬אלמאמון שלח צבא קטן בראש טאהר בן אלחסין שניצח אותם ב‪.811 -‬‬
‫אלמאמון התחזק בח'ראסאן והוכרז ח'ליפה‪ .‬שלב שלישי‪ :‬אמין ללא תומכים‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 812‬מדרדר מצבו הצבאי‪ ,‬וקבוצות לא מסכימות להצטרף אליו‪ .‬הוא פונה‬
‫לאוכלוסית בגדאד‪ -‬העיארון ‪ -‬בחלוקת נשק ומתנות‪ ,‬וצבא ח'וראסאן בעיראק‬
‫חושבים שנטש אותם‪ ,‬ופונים לטאהר‪ .‬אחרי מצור על בגדאד של שנה‪ ,‬הם‬
‫מצליחים ב‪ 813-‬לשכנע משפחות מכובדות לנתק את גשרי העיר ולכבוש את‬
‫חציה‪ .‬אלאמין נכנע‪ ,‬וטאהר הורג אותו‪ .‬משמעות המלחמה היא פתיחת שערי‬
‫הפתנה‪ .‬המלחמה ותוצאותיה העציבו רבים )בינהם אלמאמון(‪ .‬יש אומרים‬
‫שהעבאסים מעולם לא התאוששו מכך‪ .‬בכל רחבי האזור יש קבוצות שמתחרות‬
‫ביניהם ואוחזות בנשק‪ ,‬מה שאומר הפתנה נמשכה לחמישים שנה )בח'וראסאן‬
‫שקט דווקא(‪.‬‬
‫מחנה – האינקוויזיציה המוסלמית‪ .‬הוקמה על ידי אלמאמון‪ .‬המחנה היה‬ ‫‪.87‬‬
‫מנגנון עינוי ששפטה כל אחד שסרב להכיר בעקרון המועתזילה‪ .‬כל מועמד‬
‫לתפקיד רשמי‪ ,‬כולל שופטים‪ ,‬נבחן במבחן אמונה זה‪ .‬במחנה עברו המוני שיעים‬
‫שנרדפו ועברו ייסורי מבחן‪.‬‬

‫‪15‬‬