‫מ ד ר ש ר ב ה‬

‫בראשית‬
‫עם פי־ היען נרטן הרב בעל מתנות כהונה‬
‫יע ע ק עברי טייטען‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ם‬

‫המפרש ומבאר דברי המדרש בלשון ק ל‬

‫ובקיצור נמרץ למען יבינו הצמאים ומשתוקקים‬
‫לדברי חדל פירושם הנפלא בקדש קדשים על‬
‫חמשה חומשי תורה וחמש מ ג ל ו ת ‪.‬‬

‫הועתק ע״י מוהרי״מ יעןנ״ץ מעתיק‬

‫המשניות ע״ט והעין יעקב ע״ט‬

‫ברוקלין‪ ,‬ניו יארק‬

 "‫דפוס אדעסמ ״מוויח‬
MORIAH O F F S E T COMPANY
100 JOHN STREET
BROOKLYN, N. Y. 11201
 ‫בראשית‬ ‫ברא׳׳טית פרשה א‬ ‫סךף‬

‫בראשית‬
‫הושעיא רבה פתח )משלי ח( ואהיה אצלו אסון ואהיה שעשועים יום יום ת ר ‪.‬‬ ‫י (‬ ‫ףךי‬ ‫א‬

‫אמו])א( פדנונ‪ .‬אמון מכוסה‪ .‬אמון מוצנע ‪ .‬ואית דאמרי אמון)ב( רבתא ‪.‬‬
‫אמוןפדנונ‪ .‬ה־ך מה דאת אמר )במדבר יא( כאשר ישא האומן את היונק‪ .‬אמון מכיסה‪.‬‬
‫המריא )איכה־()ג( האמונים עלי תולע וגי׳‪ .‬אפון מוצנע‪ .‬הםד׳א )אסתרב( ויהי‬
‫)ד( אופן את הדסה‪ .‬אפון רבתא‪ .‬כמו דתיפא)נחום ג( התיטווי מגא אפון‪ .‬ומתרנםי׳ האת‬
‫מתנות כהונה‬
‫סמלונשיס ‪01‬מכישיס נ מ ד משי‪ ) :‬ד ( אזמן ‪ eft‬סיש‪* .5‬‬ ‫אימן כמנד! היניקיי! ‪ (j) :‬רנתא ‪ .‬גדיל‬ ‫)‪ (S‬פדגוג‬
‫מרדכי סיס מיגיע איהס מפני שליוו׳ אמשזריש כדאי' נ מ ס מ‬ ‫זמשינ לבי! שררס‪ ) :‬ג ( האמזניס ‪ .‬פי׳‬

‫^לטדר^נ‪1‬ך~ פסוקים' פון די תורה‬ ‫)א( ך‪3‬י הושענא רןה‬

‫וואםידער ציילען ;אט האטי ב‪#‬א?ין ךיוועלט )איווי וויי״עם שטייט‪.‬בראשית ןרא‬
‫אלהים^ת האימים‪.‬ואת'האדץ>‪ .‬האט‪.‬ער שמעד •יךלשת דעם^םוק ;ואם ^למה וזמלןז ?אט‬
‫גיוא;ט אץ דעם ;אטען פון ךי תורה‪ .‬אז די'תורה'הט גיואנטיו^העז אצלו ז^שון" ו&וך״ה שעשועים‬
‫יום יום• *י"]ז?ץ עווען ‪3‬יי;אט>!םון אונ‪_.‬ערהאט ןיןזטיטטייר'גייפרייט אלן! טאג‪.‬אדערטען‬
‫מיי^ט יום יום צוויי טעמדאם איז צוויי טווע';ד;אהר‪ .‬ווארום ‪3‬יי ;אט איז טוזעך יאקר אטאג‪.‬‬
‫אונ די תורה איו גישאפין}יווארין ציוויי טווענד ;אהר פךיער ווי ךי וועלט איו בשאיפין ניןזארי־^וואם‬
‫»»יו רער טייטש ו^םון‪^ .‬טון ;ךץט קקיפדנונ איניםביוקו; אונ מוצנע‪ .‬ווארוםךיא תורה ^יז‬
‫«יין‪.‬ניטיילט' אין דריי טייל‪ .‬מצות תקיםמי&פטים‪ '.‬משבטים וועדי; נירו?ין ^לגונ‪ .‬ווארום ךי‬
‫משפטים לעךנען ידעם מענטש ווי אווי ן ך ז;אל לעבין איויף דער וועלט אונ ויי פירען >ןים אץ‬
‫נוטען יוענ‪((.‬וו'י ווי דער ווים >ןךעוועט‪.‬א‪.‬קינד מיינעם ז^דער אפיעמדען^עירונט*(ים אונ §יךט אים אץ‬
‫גוטען וועג‪§ .‬דגונ איו טייטש אדערציוןער‪ ".‬מצות וועריין ;ירופין מכוםה‪£ .‬ךעקט‪ .‬ווייל ‪9‬יל‬
‫סצות‪.‬זע‪5‬ען דיי טןמיםוליןןרע‪3‬ךעקט‪.‬טען‪.‬ווייס‪5‬יטוואםדיערטעם'איז‪.‬נאר אזמקימאטעךפ‬
‫•י־‪...‬קען‪3‬ע; וויםען‪ .‬אווי וויי ?!ען‪.‬קען אויף ךעקיןוואס צו נידעקט איז‪ .‬חקים ווערין גירויפין‬
‫מ צ נ ע ‪.? .‬עהאלנ?ין‪ .‬אווי ווי עבעסאלטענע זאיז‪..‬קען מען ניט' געפינען‪ .‬םייךין ךערוואסוןאט‬
‫^עיהאלטין ואנט ווא ךאס לעטי‪ .‬אזוי נןע! מען ניט אליין וויםקךי‪.‬טע‪!:‬ים פו; די חקים ‪g‬״‪jn‬‬
‫;אט זאנט >{ים <_אז‪1‬י וד‪.‬עם שיטייט >!ין יפסוק סוד ה׳ ל‪:‬ראיו> •י‪#‬נדערע זאגין אמו; י םיי;ט מען‬
‫נרוים‪ .‬ידי הורה >*יז נמים אזויוויעם ‪#‬טייט אין פסוקארוכה מארץ מדה וךח^ה ס נ ״ ם ‪ .‬די‬
‫ן א ם פון דיתורהאיזילייןוגערווי דייעלד' אונ זיא איו ברייטער ווי דער י‪'.0‬אךער ם‪.‬ע; םייןט‬
‫ךי תורה איו נרעסער אוני ^ערער פון אלע ואכין';ואסיים איז דא אין היםעל‪.‬פון וואנען ‪3‬יי‪5‬ין‬
‫}‪1‬יר«ז א‪.‬טון איז דער טייטיש פדנוג ‪,‬אדיעךץיהער״‪# .‬זוי וו‪/‬עם שטייט אין פסוק כ א ‪ #‬ר ^ א‬
‫ןאישן ז‪$‬ת מיונק &זד ווי רעד דערץיוזער 'טראןט ראם קינד•‪ .‬פוןידאנען ווייםין מירי אז אמון‬
‫איז דער טייטש מכוסה‪' .‬״‪.3‬לע'קט'״‪«« .‬וי ווי‪.‬עם שטייט איין פסוק האמונים עליהולע‪.‬די וואם‬
‫זעןען ניווען"בדעקט טיט דידענציינ‪ .‬פון וואנען ווייםי; מיד או ‪$‬פ'ון איו רעד טייטש טו צנע‬
‫‪:‬‬

‫״בעהאלטיך איווי יודיעם שטייט'אין קםוק דהי אומן‪.‬את הדםה ״םךךכי האט בע'האל‪1‬ןין' ךי‬
‫סךקה ךאס איי *!סתר׳‪ .‬פון וואנען ווייםין מייד אז אמון‪.‬איו דער טייי^יש רבתא ״;רוים״‪ .‬אזוי‬
‫ןוי ז‪1‬ם ^וטייט איי; פסוק התיטהיי^נא^פון‪ .‬זאנט דערסךנוםיבטטודיק בעםער פויןךי גר‪1‬י?וע‬
‫‪:‬‬

‫שמאט‬
 ‫בראשית‬ ‫פרעה א‬ ‫ברא׳עית‬ ‫םףף‬
‫טבא )ה( מאלכםנדריא רבתא דיתבא בין נתרתא‪) :‬ב( ד־א אסון‪ .‬אימן‪ .‬התורה אוסרת‬
‫אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה‪ .‬בנוהג שבעולם מלך ביו בונה פלטין איני בונה אותה‬
‫סרעתעצמו אלא מדעת אומן‪ .‬והאומן אינובוגה אותה מדעת עצמו‪ .‬אלא )ו דיפתראות‬
‫ופינקםאות יש לו‪ .‬לדעת היאןז הוא עושה תדרים ‪ .‬היאך הוא עושה )ז( פשפשין‪ .‬כך‬
‫היה הקביה מביט בתורה ובורא את העולם‪) .‬ח( והתודה אמרה בראשית ברא אלהים ‪.‬‬
‫ואי; ראשית אלא תורה‪ .‬המדיא )משליח( ה׳ קנני ראשית דרכו‪):‬ג( רבי יהושע דסכנין‬
‫בשם ר׳ לוי פתח )תהליס קיא( כת מעשיו הגיד לעמו ונו׳‪ .‬מה טעם גלה הקביה לישראל‬
‫סד‪ .‬שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני מפני אויה שלא יהו מונין את ישראל‬
‫וא מרין להם הלא אומה של בוזוים אתם וישראל משיבי] אותן ואומדין להם ואתם הלא‬
‫כ י י י ה‬
‫מתנות כהונה‬
‫קלף ולא ק«יט וג!‪5‬ריר<ס עליי לימת שונות של נינים ו‬ ‫ואילם • )‪ (0‬מאלנסמדיא רנתא ‪ .‬גלולה ויושינה דמיני נס‬
‫)!( פשפ‪:‬יס‪ .‬מזדיס קטניכז )י!( וכתורה אמרה ניאשים‪.‬‬ ‫מלכי כמי שפירש"׳ שס ‪) 1‬ו( דפתיאות ט ‪ .‬פ״ יריעה ‪8‬ל‬

‫^איי‪7‬גיווע‪.‬‬ ‫‪#‬טאט אל?ס ך מ א ייאס דא ויצט‬

‫ןרויס אי; מ ‪ $‬י ; נ אונאין די ?רייט' אוני זיא איזגיוןען נמים ב!י'ט נרויםי׳נילייט • ועסושיי*‬
‫נא םיי;ט םןנן דיי ש‪!2‬אט אל?ם;ךריא‪ .‬אונ אמון איויךער' טייטש ; מ י ם ‪) :‬ב(<ך‪£‬ר' אסר( זןטון‬
‫אגך^רע «‪4‬נין ז‪$‬מון' איז דער טייטש אומן )טייםטערישאפט( מ תורה ואנט‪,‬איך בין‪.‬גייוען די‬
‫‪5‬ייקטערכליםעעציינ>פון;אט‪1?.‬יטמירד‪1‬ט ;אטיבשאסיןיךיוועל^רערמהנ פון'רער וועלט‬
‫איזאיואסלך וויליבאתען א§אלא?ט פאמןטייט‪ 1$‬ניט אליי; ‪ *0‬צויבאןןען ‪.‬גאר‪.‬ןני־ ן‪5‬רעגט ‪!£‬אה‬
‫‪8‬ייםטער‪ .‬אונדער ןאקםייןוטיער ןאלזט גיט ךי הדו טיט י זיין אייגענעםפארשטאגד‪}'.‬אר‪^.‬ר‬
‫ןזאט ביכער וואס אויף די איז געריסעוועט אונ געצייכונט ייייעד ימיט ציםיערין'‪ .‬אונ ךעד‬
‫‪ a n‬ו ך ווייס‪.‬ער ויי איייי זיי |אד‪^1‬ךאס"הויז ימיט'איהרע נתייגע‬ ‫‪3‬‬ ‫ןא‪:‬זטיי‪9‬טער ק^קט }יי;‬
‫אוני קליייניע צי?‪1‬ט'עךין י‪ .‬אזוי לי תורת איואויןד דער ריםונעק פץ די וועלט אונ לוייט די״תורה‬
‫אזוי'האט ;אט ‪#3‬א?ין ךי וועלט‪ .‬אונ ךי תורה זא;ט ?ראשית ‪^.‬רא נלוזים‪ .‬מיט ן!יר וואס‬
‫איך הייס ראשית ירעד הויפט>‪ '.‬האט גאט ‪3‬ע!אפין די הימעל אונ ך‪/‬עיךד י‪ .‬פוי"וואנען יי‪-‬יי‪9‬י;‬
‫‪:‬‬

‫סיר או די תורה הייףט ראשית‪ .‬עיוי ווי ‪? ov‬זטייט אין פסוק די תורה זאנטה׳ נ‪;$‬י ראשית‬
‫‪v‬‬

‫דרכו‪ .‬ךי‪.‬זןף‪5‬זטע ייעג פו; ;אט איי}יייען ייאם^ער האטיטיך ;קויפט‪ .‬םיך'ד;אט;א»‪3‬׳‪8‬א‪$‬ין‬
‫‪$‬די;ןר ‪5‬אר מ ;א‪.:‬צע וועלט‪ .‬אונ רוךןז מיר ו^אט״ער די ייעלט ב^אפין‪ 0) :‬רבי יהושע‬
‫פון ?!;‪:‬נין האט ןיזא?ט רבי'לוי קאט אמיהוי?ין צו דרשנן ךייתוךה מיט רעם פסוקךודה|לןז‬
‫ז‬

‫האט גיזז^ט פחנןעשיי מ י ד _לעמי‪; .‬אט ד;אט ערצ‪.‬י'ילט צו זיין פאלק רעם קרא^טיפון ‪1‬יןע‬
‫‪¥‬‬

‫‪.5‬ע?&ים‪ .‬׳צווואםדןאט ;אט רער צי‪:‬לט‪.‬אין ךי תורה ;ואס^ךעם^רעזטי; ‪$‬אנ‪.‬איג ‪3‬שא‪.‬פי‪%‬‬

‫ניוואךיןאונ וןאס רעם ‪8‬גךעך'ין^אנ איו ‪3‬שאן!ין גיוו^ריןיאונ אווי'‪^.‬יעיטעגו דייל‪,‬גאט״ףאט‬
‫}ייוא?!ט>« ךי יוךין ןועליין אריים ;‪.‬יין פון ;!צרים וועלין די ארוים טרייבי! ךי~ןי‪.‬בען פעלקעי־‬
‫פון רעם לאןד ‪12$‬ן אונ די ויעלין ךך ‪3‬יע?ין'אין דעםילאנד‪^ .‬אםער ייעלין ארןאהל ךי פעליקער‬
‫זאגין צורי יומן אירזענט נזל;ים‪ .‬איר ‪$‬אט ז^ועק גיניומק אוניערילאנד• גיע״לין ‪1‬י"יילץזיי‬
‫ם‬ ‫א‬
‫איי יאך ‪3‬יי אייך אויך ?עולת‪ .‬וואחם ״עס שטייט אין פשיק ו י‬ ‫‪ V y s w‬לא^י‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪v‬‬

‫‪?3‬תורים וואם זענען פיון אימעל ‪3‬פ‪.‬תור ז‪:‬א‪3‬ין ‪1‬ןאר;אנטךי פלעזתים אונ הא‪3‬ין>ןוועק נינוטק‬
‫זייי^רלא^ד אונהאבין ויןזבוןמןטאין איר‪ .‬אונ אודי יומןזע^עןיניקומען>{פנעמען דאםלאנד‬
‫הא?ין די איר;ינומען פון ך בפתומם‪.‬ניט פון די פליטים קענען ךאך ךי יומן ואנין צו מנפףזוריס‬
‫ווי אזוי קו?וט ךי ^ נ ד צו אייך‪ .‬איר ד;ט ראך דאס'לאנד מןלת פון די ‪9‬לשתעו‪;;?'.‬וויט וועט ן^ד‬
‫םוזיןע;פערין ךי גא;צע‪.‬וועלט נ;הער צו גאט ווייל_ערדזט‪.‬זיא'בשאפין‪.‬וזט נאט פךיער;י}עבין ראם‬
‫ז‬

‫לאןר ציו לי §ל׳?רוימ‪ .‬דער נ אך הט^ר זיא אוועק גינוי‪1‬ע; פון ךי פלשר;ים'אעהט'!יא'ןעע?ין‬
‫ז‬

‫צו'אי;י‪ .‬מירייאיין אויןז אווי וועןנאט הט ניוואלטהאטער ןי^עביין דאס לאנד ציי‪:‬אייך אונ‬
‫‪ «s‬זןר ^ט ניו;א לט דןאט^ער עויעק}ינימען דאםילאך פין‪.‬אייך אונ קאטך‪.‬ג;;עבין*מ^‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אזוי‬
 ‫א‬
‫ג‬ ‫בראשית‬ ‫י׳‬ ‫פ ר > ‪£‬‬
‫ביאעיח‬ ‫סףך‬
‫בזיזה היא בידכם הלא )דברים בי( הכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחר‪*.‬‬
‫העולם ומלואו של הקכ־ה כשרצה נתנה לכם‪ .‬וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו‪) .‬ט( ההיי•‬
‫)תלים קיא( לתת להם נחלת גיים ונו׳ הגיד להם את כל הדורות‪) :‬ד( בראשית ברא‬
‫אלהים‪ .‬ר׳ תנחומא פתה )שם פו! כי גדול אתה ועושה נפלאות ‪ .‬א‪ Y‬תגחום הנוד הווו‬
‫אם יהיה בו נקב כתודה של מחט כל רוחו יוצאה ממני‪ .‬והאדם עשוי)י( םהילים מחילים‪.‬‬
‫נקבים נקבים‪ .‬ואין רוחו יוצאה ממנו‪ .‬מי יעשה כן‪ ,‬אתה אלתים לבדך‪) .‬ד( אימתי נבראו‬
‫המלאכ־ם‪ .‬ר׳ ׳יחנן אמר בב׳ נבראו המלאכים הה*ר )שם קו()יא( המקרה במים עליותיו‬
‫וגוי‪ .‬וכתיב )כס‪ (.‬עושה מלאכיו רוחות‪ .‬ר׳ חנינא אמר בה' נבראו המלאכים ההיר ועוש‬
‫יעופף על הארץ ונוי‪ .‬וכתיב )ישעיה ו( ובשתים יעופף‪ .‬ר׳ לוליאני בר טברין אמר בשם‬
‫ר׳ יצהק בין על דעתית דר׳ תנינא בין על דעתיה דר׳ ייחנן הכל מודים )ינ( שלא גברא‬
‫ביום‬ ‫י‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫מלאני! רומית משיתיו ‪tfi‬‬
‫‪ ou‬ראשיה ‪) 1‬ע( סכ״ז לתת כיי‪ .‬פי׳ כדי לתת לגס הארן מלאכתו ניוס נ׳ וסיפא מןרא ע‪;1‬ס‬
‫בלי ערעור מ י ז להם כל מזורזת יהקירוח ל‪5‬ס ! )י( נ‪1‬תילי‪ 0‬לוסכו‪) :‬ינ( בלא ננרא ני‪1‬ס א׳ כלוש‪ .‬פי׳ מן מוצאגע ו‬
‫מר!יליס‪ .‬מלולים יוליליס ו )יא( המקרה נמיס ‪ .‬וזה ס־תס‬

‫אלוי ווי‪.‬עש שטייט אי; פסוק ודיל"נ>*ט האט גיוואלט ;עבין צו ךי יוךין ךי לענרער פין ! י‬
‫פע‪.‬לקעראונ‪.‬ער הטניוואלט או ךי פעלקער ואלין ניטכןענען רופין ךי ישראל גזלנים‪ .‬ך‪.‬רי?עי‬
‫האט‪.‬ער דערציילט אין די תורה אז יער האט בשאפין ך וועלט‪ .‬אוני אלץ וואס עם קאט‬
‫ןיטךא?יןמיט דייפעלקער פוןדעם טאגוום ךייועלטאיז^שאפיןניייאיץ ייייפךיער ?!טייט(«‬
‫<‪) n‬בראשית ברא אלהים>‪ .‬רבי רןנתוםא הט ‪$‬נגי'ת‪1‬יבין צו דךעןנן די תורה טיט' רעם פסוק‪.‬‬
‫דוד המלך הט ניואןט צו גא'ט דו בי‪.‬וט גרוים אונ טוהםט וואנךער‪ .‬וואם‪.‬זעגען'‪,‬די וואנךער‬
‫ז‬
‫ץ‬
‫^^לעכילוויאש'§וץפון אנאתל‬ ‫ז‪.‬א;ט רבי תנחוםאאויב‬
‫וועט אחים ליין פון רעם לאגיל דער גאנצער לופט‪'.‬אונ' רער מענטש איי אייך אננץלאזי] פול‬
‫קיט לופט אונ‪.‬ער איו גיטאכטימיט פיל לעבער אונ רער לופטיגייט ניט ארויםיפון איס‪.‬‬
‫י(‬ ‫י‬
‫?‪.‬ע׳טאפין ג‪.‬י?אלין ד‬ ‫ווער‪.‬קען‪...‬עפ אווי מאמן ‪ .‬ניאר גאט אליי!! )‪< O‬א ^ה • נ<ע!‬
‫מלאכיים‪ .‬רבי יוחנן זאנט מאנטאנ זענען בעשאפין ‪.‬גמוארין מלאכים‪: .‬אווי ווי‪...‬עם שטייטו‪$‬ץ‬
‫פסוק‪.‬ער האט ניטאכט' אבויידים אייןיוואםיער ‪<.‬ער האט פארשפרייט די הימ^ען איין נןיטק‬
‫וואסער(‪ .‬אונ ראם איו עמאכט;יוואךין מאנטאנ‪ .‬ךער נאך שטייט אין §םוק‪.‬ער הט גיעשאןין‬
‫ךי מלאכים פוןווינ‪.‬טפוןפיי‪.‬ער‪.‬ר‪1‬יי חנינא זא;ט ךאנערש^איג זע;ען בשאפין גיווארין מלאקלפ‬
‫אזר ווי‪.‬עס שטייט' אין פסוק דאנעךשטאג אייו בשאפין״גיווארין ןעוף יעופף״על קארץ‪ '.‬א ע‬
‫‪.‬עם שטייט אי; ^םוק ביי מלאכים בש^ים יעופף‪. .‬זעהן פיר אזיןעיפף טןינט מען מלהקים‪.‬‬
‫זאגט רער פסוק ועוף יעופף'?‪1‬ל ה^רץ‪ .‬נא'ט הט ‪3‬שאפין ךאנערשטאג מלאכים ;ואס ןא^־ן‬
‫ז‬

‫‪.‬קענען' פליהען א״ויף דיי‪.‬ערר )אויב'מען \יעט די ש;קען>‪ .‬תיי'לוליאני בריטברין ואגט פון‬
‫רבי" ןצדזק ס'ווענק עיי ו'וי'‪.‬ך‪3‬י חנינאיזאנט אז דאנערשטאג'זענען בשאפיי גיווארין מלאכים‬
‫אונ םיי ווי רבי יוח ן יאנט אז טאנטאג ז^עגען בשאפין' גייוואךי! מלהקים‪.£ .‬בער ראם ;אנין' אלע‬
‫ז‬

‫אז‪.‬ךעם‪.‬ערשטין טאנ מונטאט וע;ען די מ‪*£‬כים ניט בשאפין ;יווארין‪ .‬ווארום אז די מלא?ים‬
‫וואלטין בשאפי; גיוואךין'באלד' דעם עי־שטין טאנ וואלטין ךי >‪4‬פק‪1‬רםים זאגין או ךי מלאכים‬
‫הא^ין גקאלפין אוים שפךייטיןידעסיהיימ^‪ .‬דער סלאך מי^אל האט איים ?ישפךייט'רעם‬
‫}!ימעל ‪.‬אין דרום דיט איונ רער מל>!ך גנןריאל הט אוים' גישפרייט רעם ךץמעל אין ‪$‬פון זייט‬
‫או‪; :‬אט ד!ט אוים גץלייכט דעםיהיםעל' אין ?!יטען‪^! .‬בער' אז רעם‪ .‬עךש‪9‬ין טאנ *יו״קיןיער‬
‫י‬

‫‪5‬ישט }יווען^אר ;אט' אליין ךריבער ;אנט ;אט איך האב‪.‬גיטאקן' אלץ‪'.‬איך אמין קאב אייפ‬
‫נישפרייט‪.‬ךעם היטעל‪ .‬ווארום וויער איזיסיט ‪9‬יר ;יווען‪ .‬וועד איז דען;;ווען אשותן‪ ^ 6‬ט קמ•‬
‫אין ךי וועלטב^אפונג‪ .‬דבר אחר‪ .‬נאך א!אך‪.‬קען םעןז^גין אויף רעם' ןפוק ?י ;רול‬
‫פון רער ועלט איז ^ ע ר ^ ן ו‬ ‫עלאותגדו בעט ןרויס אונ טיססט ^ווא^דיעח דער ‪} Q p 3‬‬
‫בעדיסט‬
 ‫א‬
‫כראשית‬ ‫‪1‬‬
‫י^י‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 2‬י ה‬
‫׳‬ ‫ב ר א‬
‫סדר‬
‫ביוט ראשון כלום‪ .‬שלא יאםרו טיבאל היה פיתח בררוםו של רקיע‪ .‬וגבריאל בצפונו‬
‫והקב־ה )יג( םטרר באשצעי‪ .‬אלא )שם מד( אגכי ה׳ עושה כל מטה שטים לבדי וגו׳‬
‫טאתי‪ .‬סי אתי כתיב םי היה שותף עטי בברייתו של עולם‪ .‬דיא )הליס פו( כי גדול‬
‫אתה ועושת נפלאות‪ ,‬בגוהג שבעילם מלך ביו מתקלס בטדינה‪ .‬וגדולי הטדיגה םתסלםיו‬
‫עמו שנושאי; עמו במשאו‪ .‬אבל הקביה איגו כן‪ .‬אלא הוא לבדו ברא את העולם‪ .‬הוא‬
‫לבדו מתקלס בעולמו‪ .‬הוא לבדו מתהדר בעולמו‪ .‬איר תנה־םא כי גדול אתת ועושה‬
‫נפלאות‪ .‬לפה כי אתה אלהים לבדך‪ .‬אתת לבדך בראת את העולם ‪) :‬הו בראשית‬
‫ברא אלהי•‪ .‬ששה דברים קדמו לבריית העולם‪ .‬יש מהן שנבראו‪ .‬ויש מהן שעלי‬
‫בפתשבה להבראות ‪ .‬התורה והכסא כבוד נבראו‪ .‬הורה מנין שנא׳)משלי יז( ה׳ קנני‬
‫ראשית דרכו‪ .‬כסא הכבוד מנין דכתיב)תהלים ‪5‬נ( נכון כםאך מאז וגו׳‪ .‬האבות וישראל‬
‫ובהמיק ושמו של משית עלו במתשבה להבראות ‪ .‬האבות מני; שנא׳ )הושע ט(‬
‫כ ע נ ב י ם‬
‫מתנות כהונה‬
‫)יג( מ מ ו ז ‪ .‬פי• מיישר ‪ -.s&cfa row‬נדי שיעור «‪»1‬יס מיכאל וגבריאל נצפו! לדרוס י‪5‬וא לשי! מדדה ‪5‬‬
‫בערי?ט ךך פיט זיין ?!דינה‪ .‬תאם פאר אשיינע מד^ערייי^ט"' אוניךי‪7‬רויםעץי^^'ן~י‬
‫?ךיגה §ערימען זיף טיט רעם מלך ;ואם פאר אגוטע; מלך זיי ;;אבין‪ '.‬ווייל ךי מעגטשין פון‬
‫די קלעה העלפין רעם מלןד^ער״יאללוענען פידען‪/‬יין 'מלוכה‪ .‬יןבער נאט איז ניט אזוי‪..‬ער‬
‫יט‬
‫אליין האט בשאפיי ךי וועלט; אונ‪.‬עראליין ווערט גילויבט אין'דערדעליט‪^ .‬ר דאלף נ‪.‬‬
‫'ךער וועליט ‪., .‬ער״דאךף ניט פען‪/‬ואל אים‬ ‫טען ;אל אים לויבין ‪.‬״ש* אליין איזיבשיץט‬
‫בישיינען‪ .‬רבי הנףוםא הט ו;;וא;ט‪..‬עם עןטייט אין' פסוק דו ביוט נךוים אונטוהםטוואנדער‪.‬‬
‫פארוואם‪ .‬דייל נ;אר די אליין בייםאגאט‪ ".‬דו אלייןהאםט בשיאפיןךיוועלט! )ה(גבראשית>‪.‬‬
‫צו ‪7‬ןך?!ט האט ;אט בשאג‪5‬ין ך א וזיטעל אונ ךיא‪.‬ערר ‪; .‬עקם \אכ'ין זענען ניווען פלי‪.‬ער‬
‫איידער ךי וועלט איי בשא?י; ןיוואךין'‪. .‬עטליכע פון'ר״יא‪.‬זעקם'וענען'טאקע' בשיאפין}יוואירין‬
‫איידער די וועלט איי בשאפין ןיווארין‪ .‬אוינ‪7‬וטליבעד!אט';אט גיטראבט אויף זיייאיירערדי‬
‫וועלט איו בשאפין גיוואךין אז‪..‬ער וועט וישאפין לי ויעלט יועט ע ר ד י אויןז‪#3‬אפין‪ .‬ךי‬
‫הורה אונ לער ב‪5.‬א ה!יי‪1‬ר זעגען ב שאפין ניוואךץ איידיער לי וועלט איו בשאפין ניייוארי! •‬
‫‪:‬‬

‫פון וואגען ווייםי; מיד אוךי הורה איז בשאפין גיו;ארין "איידערדיי וועלט איו בשיאפיןיגיווארין‬
‫;ואתם‪.‬עם שטייט אין פסוק די הורה זא^ט ה• ^קנןייךאשית דרכו‪.‬קרם מפעליו מאז‪ .‬דאטאלם‬
‫איידער גאט האט ‪;;.‬פעם גיטאלן אויף דעיר וועלט‪ .‬ךי‪.‬ערשטעוועג‪1‬יינע^זגיווע;"ןאם^ר‬
‫האט פיך גיקויףט )בשאפי(‪ .‬פון גיאג‪.‬ען ווייסי; ימיר אז דעו־ כסא' הכביר' איי ‪3‬שאפין;יווארין‬
‫איירער די ויעלם איו בשא‪.‬פין גיוואךין ‪; .‬ואתם‪..‬עם'שטייט'אין* פסוק נכון"בםאף מאי‪.‬‬
‫י‬
‫דאמאלס איידער די וועלט איז ןעשאפין גיוואךין איז שוין גיוןען' דייןישטוהל אגגיברייט"‪ .‬די‬
‫" אונ רעם נאמעןפ״ון משיח‬ ‫‪2‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ם בית‬
‫'אויף ךי פיר יאכין האט ;אט גיטראףם איידער' די ייעלט * ד ז ^ א פ י ] גיוואוץ אז ער וועט‬
‫בעשאפי! ךי יועלט יאל ער‪ .‬די אויןזיבעשאפין‪ .‬פון עאינען יוייסין פיר אזיאיידער ךי ייעלט‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫איו בעשאפי; גיוואךי‪ ,‬האט שיין נאט ני‪_9‬רא?ט אויף ךי'א‪.‬בות‪..‬עריאלייי ?'עשאפין‪ .‬ווארום‬
‫עם שטייט איי פסוק כ?ננ?ים במדבר וכי׳‪ .‬גאט יאגט אזיי ווייטקגעפינט וויינטרויבין אין‬ ‫;‬

‫פףיר' אין אודקוטען אךיט‪ .‬וואט דאךט איז אפילו וואםער נייטא' צום טךינקען‪ .‬איז ראך די‬
‫פתיר פון ךעם טע;?וש' דיער ךוים ‪ '.‬אונ אווי ווי"מען פרייט זיןז אזי'מען‪;.‬עפינט אוייף‬
‫דעם בוים אער^טצייטעעיפיייג‪^ .‬אב איך מיןז גיפרייטיויעןיאיןז ךאב ניפונען תייותן אין‬
‫נןןנרים‪ .‬ןראישיו^ה ראיתי אבותיכם• אווי האב איך מיך גיפרייט איןיאנהיייב איידערדיוועלט‬
‫איז בשאפיין גיייאריןאי איךיהאב גייעהן אי אילעיע^על^מאברה^יצחקינעקט ויעלי; גי?ארין‬
‫דערין‪ .‬פון ייאנען וויי?ין מיר או איידיער ךי וועלט אייו' בעשאפיין גיוויארין ה״ט שוין ויאט גייטיאכט‬
‫י‬
‫« י ף די יוףן ןרזאל י‪:‬י בע?זאפין‪; '.‬ואדום ‪ a s‬׳?נזייט אין פםוק' וכור ‪37‬דל‪1‬ןז קנ‪/‬ת‪.‬קדם‪ 7‬ת ד‬
‫ז‬ ‫!‬ ‫‪v‬‬

‫הפלך‬
‫ד‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה א‬ ‫‪£‬ףף‬
‫)יל( כענבים בסדבר וגו׳‪ .‬ישראל טנין שנא׳)תסליס על( וכור עדתך קנית קדם‪ .‬בהסיק‬
‫מנין שנאמר )ירמיה יז( כסא כבור מרום מראשון ונו׳ ‪ .‬שטו של משיח מנין שנאמד‬
‫)תהליס עב( יהי שטו לעולם ונו׳‪ .‬ר׳ אהבה בר׳ ועירא אמר אף התשובה שנא׳)שס צ(‬
‫בטרם הרים יולדו מאותה השעה תשב אנוש עד דכא ונו׳‪ .‬אבל איני יודע אמה מהם‬
‫קורם אס התודה קרטה לכסא הכבוד ואם כםא הכבוד קודם לתורה‪ .‬איר אבא ב״ב‬
‫התורה קדמה לכסא הכבוד‪) .‬טו( שנאמר )משלי ח( ה׳ קנני ראשית דרכו ונו׳‪ .‬קודס‬
‫לאותו שכתוב בו )תהליס צנ( נכון כםאך מאז‪ .‬ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל בר‬
‫ר׳ יצחק אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר‪ .‬משל למלך שהית נשוי למטרונה‬
‫אתת ולא היה לו ממנה ב ן ‪ .‬פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק‪ .‬אמר טלו)נח( םילגין‬
‫)יז(וקלמין זולבני‪ .‬והיו הכלאומרי; בןאי; לו והוא אומר טלומילנין וקלמין זו לבני‪.‬חזרו‬
‫ואמרו המלך )י<( אסטרולגום גדול הוא‪).‬יח( אילולא שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה‬
‫ב‬
‫'‬ ‫נות כהונה‬
‫יקלמן‪ .‬קסת הסופר ‪:‬‬ ‫)יו(‬ ‫)נ‪ (!1‬מילגין‪; .‬׳ו ‪1‬‬ ‫)יז( כענניםבמלנר‪.‬סיפיה דקרא כראשיתהראיתי אניתיכס‪:‬‬
‫אילולא‬ ‫)׳‪(n‬‬ ‫נכיכניס ‪:‬‬ ‫הווה‬ ‫)יו( יסנורולגוס ‪.‬‬ ‫)נו!( סנאי ס׳ קנני יכו׳‪ .‬סיפיה זקרא קזס מפעליו מאז ‪:‬‬
‫הנןלך הט עואןט פאר נאם ןי‪.‬דיינק אין ךי יוךין ווא״ם דויוזאסט זןיא גיקויפטודו האםט ;יטראכם‬
‫פון זייןןר‪.‬בעש'אפו;נ> נאך ^רתנר איירער ךי וועלט איז בעשאפי; ניווארין‪ .‬פין בויעען'ווייסין‬
‫מיר אז איילער ךי"יועלט איו ‪#'3‬אפין ןיייאךין וזא״טשוין נאט‪.‬גיטראכט אויףדעםביתר׳םקיימ‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫וואת^עס קזטייט אין פסוק כסא ‪%‬בוד מרום מראשו; טקום מקדשנו‪ ".‬לער בית המקדש ו;אם‬
‫דין !ןריט איז אויף רער‪7‬ןלר געגען דעם כסא מכבוד';ואם אי; הימעל'‪ .‬האט ;אט אוי^ אים‬
‫}י^רא?ט מראשון;אף פאר רעם ^עךשטין טאג וואם‪.‬ן!ר האט אנגיהוייבין צובעשאפין לי וועלט‪.‬‬
‫פון לואנען ווייכוין ‪9‬יר או איידער ךי' וועלט איו ‪3‬שאפין גיווארין האט שוין;אט גיטלאבט' אויף‬
‫דעם נאימען פון משיח‪ .‬דארום^עם שטייט אין פסוק אויף מעיים דין ‪ j‬אטען וועט דין אדף אייביג‪.‬‬
‫*{יירער די זולן איז ב׳טאפין';יוואךץ איו שוין דין נאםען גיווען אין ךי ^עדא״קען פון ;אט ‪.‬‬
‫ר‪1‬יי אה^ה ?רבי זעירא וא?ט תשובה איו אדך גיווען אין לי געלאניןען' פוןיןאט אייכער י י‬
‫וועלטיאיז ‪'3‬שאפין גןווארי]'• אייוי ווי‪.‬עם שטייט אין פסוק איידער' די בעלג זענען גיבאלין‬
‫}יוואךין‪ .‬אין דער צייט האט שיין ;אטגיזאגט אז ביוצודערלעצטע צייט וואם רעד מענ^ש‬
‫;ועךט שוין צו ‪#‬טוי‪.‬םין <ךאם הייםט ביו דין"שטארביף האט‪..‬ער ציייט תשובה צו'טאהן‪.‬אבער‬
‫איך וייים;יט יויעלכע פוןךי ד׳נקם ואכין איז פךיער בשאפין גיוואריז‪ .‬אויב די תורה אייינשאפין‬
‫ןיויארין פרי;נר פארי רעם כסא כבור‪ .‬אדער דעירכםא כבוי־ איו ב_שאפין גיווארי; פךיער פאר‬
‫די תורה‪ .‬מצט רבי אבא בר כהגא גיוא?ט'לי תודה איו בשאפין גיוואךי; פליער פאר לעם‬
‫?‪ xg‬הכבוד‪ .‬אזוי ווי‪.‬עם שטייט אין פסוק ךי תורה יאנט איך ביןבעשאפיין גיווארין״קדם‬
‫מפוליו טאו‪§ .‬ךי‪_.‬ער איידעיר ^ס איו בעשאפין גיוואלין ידי ז‪$‬ך ו;אם ביי איר קטייט'ךער‬
‫וואירטאז‪ .‬ךאם' מייןט מען דעםכםא הכבוד נואם נייי אים שטייט;כוןכםאף מ«ןו'‪.‬רביהונא‬
‫אוני רבי י‪.‬רמיה האוייין ?יואגט פון רבי שמואל בר רבי‪.‬יצחקם וןעגין פריער פאר אילע!אכין‬
‫ן!אט ;אטיגיטךאכט‪.‬ער^אליבעעזאיפין דיי יוךין‪ .‬למשל א'‪5‬לך האט חתונה ניהאטט־ט אמלבה‬
‫אוג‪;.‬נר האטימיט‪,‬איר ניט ףהאט קיין קינדער‪ .‬אמאהל איו דער ‪.3‬לך ‪:‬ינאנ;ען אין גאם האם‬
‫^ערי^יזאגט צו דין בעדינער נעם לי טינט ג‪1‬יט די פעדער פאר מיין ווה; י‪ .‬האביז י‪.‬יך אלע‬
‫}יוואנדעריט אונ האבי! ניואנט דער מלך'האט ךאך ניט‪.‬קיין קי‪.‬דער פאר'וואם זאנט‪_.‬ער מען‬
‫ד‬

‫ןאלינעמען ךי^ינטמיט ‪.‬די פעדער פאר ויין זוהן‪ .‬דער נאךיהאביןדי ;יואנט ך'ער‪.‬מלךאיז‬
‫אנרויםעיר שטעריין זעד;ער* עען^ער וואלט ניט ניזעהן או‪.‬ער ןועט דדאבין אוויהן פון לי מלבה‬
‫וואלט ער ניט ניזאןט מען ואל נעמען דיטינט אוני לי פעדער' פאר מיין יוק; ‪.‬ביי ג>‪1‬ט'איז‬
‫א‪1‬יך איוי ווען;אט' ;ואלט ניט גיזעהן או נאך ‪.‬זעקם אוני צוואנציג דורות )פיון אדם הראשון>‬
‫וועלין די יודין נ;ןם?‪3‬ן די תורה‪' .‬וראלט נאט ניט ;;ןשריבעין אין די תורה צו את בני ישראל‬
‫דבר‬
 ‫בראיית‬ ‫בראשית פרשה א‬ ‫סךף‬
‫‪ p‬ל א היה אומר טלו םילנין וקלטין ל ב נ י ‪ .‬כך אילולא שצפה הקניה שאחר כיו‬
‫דורות ישראל עתידץ לקבל את התורה‪ .‬לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל‪ .‬דבר‬
‫!אל בני ישראל ‪) :‬ו( איר בניה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר‬
‫)משלי ני( ה׳)יט( בחכמה יסד ארץ ונו׳‪ .‬רבי ברכיה אבר בזכות משה שנאמר )לברים לנ(‬
‫)כ( וירא ראשית ל ו ‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ מתנה אמר בזכות נ דברים נברא העולם ‪.‬‬
‫בזכות הלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים‪ .‬ומה טעם בראשית ברא אלהים‪ .‬ואץ‬
‫ראשית אלא חלה‪ .‬שנאמר )במדבר כו( ראשית עריסותיכם‪ .‬ואין ראשית אלא מעשרות ‪.‬‬
‫המריא )דברים יח( ראשית דננך ‪ .‬ואין ראשית אלא בכורים שנאמר)שמות מ ( ראשית‬
‫בכורי אדמתך וגו׳‪) :‬ז( ר׳ הונא בשם בר קפרא פתח )חהליס לא( תאלמנה שפתי שקר‬
‫וגוי‪) .‬נא( אתפרכן אתהרשן אשתתקן‪ .‬אתפרכן אתתרשן המד״א )שמות ד( או מי ישום‬
‫‪1‬אל‪ 0‬או חרש או פקח או עור ונו׳‪ .‬ואומר ובראשית לז( והנה אנהנו מאלמים אלומימ‬
‫גחוןז השדה והנה קמה אלומתי‪ .‬אשתתקן כמשמעו‪ .‬הדוברות על צדיק‪ .‬חי העולמים ‪.‬‬
‫ע ה ק‬
‫מתנות בהונה‬
‫נשכיל ראשית ‪ ) 8‬נ א ( אתפרק‪ .‬ע י ן ק־ייס ונ‪1‬‬ ‫<׳<‪ (£‬מ ג מ ם ‪ .‬נמות םחכמם ‪ ) 1‬נ ( י י א יאשים‪ .‬ונתינ בראשית‬
‫מאלמים‬

‫^(יזייבשאפין‬
‫גיוואךין‪ .‬אונ אין דער תורה ץזטייט צו את בני‪.‬ישראל ‪ .‬האט דאןז}אט נעטראכט אדף רעם‬
‫‪3‬שאפו?נ פון ךי יוךין נאןז ?מער ווי א‪1‬יף‪.‬ךעם ^ א פ ו נ נ פון די תורהו‪) :‬ו('‪$‬מח‪ .‬רבי בניה‬
‫ןאטניואוןט ךי ; א « ע וועלטאיי ;אר בשאפץ ניןואךיןיאין‪.‬רעם זכות פץ ךי תורה‪ .‬אזוייווי‬
‫‪,‬עם שצןייט אין פסוק ה׳בדןקמהיעד אר׳ן‪.‬נאטהט נמאכט כעם פוראםענט פון די וועלטאין רעם זכות‬
‫פון דיי חכמה)די תורהו'‪ .‬חייןרקןה ואנם די וועלטיאיז בשא?ין'ניווארין אץ'רעם זכותי פון‬
‫‪$0‬ה רביגו‪ .‬אזוי וו‪/‬עס 'שטייט' אין ןסוק״ויךא ]ראשית ל‪ .1‬גאטןזאט ניזעהןצויהעךשט‬
‫<איידער ער ‪ mg‬נשאפין די ןועלטו לי ?לקות'פון מ‪£‬ה‪ .‬פוןוועןיןדין ןבותיקט״ערב^אפין‬ ‫זי‬

‫ך וועלט‪ .‬ר‪3‬י הו;א זא?ט פון ר?י מוזגה ס ווע;ץ אין דעםיזכות פון'ךי לריייזאכין האט‬
‫ןאט' ‪^3‬אפין ךי וועלט‪ .‬ווייל די יורץ וויעלין;ע‪3‬ין סלה אונ ‪.‬מעיירות אוני ?כורים‪ .‬פיאר תאם‬
‫‪£‬אר ף ךריי זאכין‪-‬יייייל^עס ‪#‬טייט אין פסוק בראשית ‪1‬ןרא אללים‪ .‬פין ויעיין לי דכיי‬
‫ןאכק תאם ויי והעדין‪.‬ןערופין רא‪#‬ית האט ;אט '‪!?3‬א?ץ ךי ייעךט‪ ,‬אונ וחלףיווערט גיריפין‬
‫ךא‪#‬ית אזוי ווי זןם שטייט אין פסוק רא‪#‬ית‪.‬עףםותיכם קךימו ו ‪ £‬ה ‪ .‬דאס ^ילשטע זאלט‬
‫‪$‬ירן»פ ‪#‬יידין חלה "פון אילערע ‪$5‬ייג‪ .‬אונ מןשי־וח ווערטאויךגערופיןרא?וית'אזד ווי‪;.‬נם‬
‫^טייט אין פסוק ראשית דןנף ‪ .‬ןאם ‪,‬עך^טיעיזאלםטיו יעניין מעשר פץ ליינע קאךק‪ .‬אונ‬
‫ז‬

‫עכורים מעךט אייך‪.‬נערופין‪.‬ראשית אזוי ווי'״עם ‪#‬טי'יט אין ןםוק ראשית בכורי אךםתףדי‬
‫יי‬
‫‪ ,‬ע ו ־ ^ ע פירות וואט וועט ציי‪9‬יג ווערין פון דיין ‪£‬רר יאל?טי ‪3‬י ‪^.‬ען אין' ‪3‬ית התקדשי‪.‬‬
‫!דיל'די ל!יי זאכין יועךין ;ירופין רא‪#‬ית‪ .‬אונ ךי וועלט איו אויך ריאלית‪..‬דא דוטאאעזייב‬
‫ןוען }אט'האט איר ‪#3‬אפמ‪. .‬דמבער איז ‪3.‬יי ;אטיליב' די דךייא }!צות‪ .‬ו_וי‪ £‬דוךןז'זיו‬
‫!‬
‫‪$‬עטטעןדךדערמא‪.4‬עןאי ךי וועליט הטאויןז אא;הייב‪ 0) 5‬ר?י ה ו ^ ב ק ם ג ר ‪ .‬ק ן ו א ו ן א ט‬
‫‪$‬עיהיי‪3‬ין צו ללש‪:‬ן' די הורה קיט רעם פסוק‪ '.‬ןןד ה^ןד' ‪1‬זאט ןיוא;ט ק ^ ה ?!פתי‬
‫‪ . •pgr‬ך‪,‬אלפנהטיינט מ ק אהפרכן אלזרןשן א ^ מ ת ק ‪ .‬אס§ךכןאיזךערטיי‪9‬ש‪5‬ארבו^י‪.‬‬
‫ךי מע^שיןיןואם ךייךי[ ‪8‬אלמקייט זיץערע ^לעפצין ואלין וועריי פיארבונדעןדי זאלץ*}יט‬
‫גןענעןיריידין‪.^ .‬ךער אלטחך^ן"‪ .‬ךי מע‪.‬נ^ין וואיםרייךץ פאל׳טקייט ;אלין" ווערין'טויב‪ .‬אז‬
‫!ייילעלין ןעריןטויבאונ יועלין ;יט ןזעךץ ראם טענגןשין ריייךין‪ .‬וועלין די שויןןיט‪^.‬ענ‪.‬ען‬
‫ןאנין״קיץ ‪8‬אל‪$‬קייט ‪ .‬פץ ווא;ען וויי‪9‬ין םיר אי'תא'למ;ה איז רער' טיי‪&3‬ש טויב‪ .‬אדי יוד‬
‫^עם ^‪13‬ייט אין' ןםוקםי שם §'ה לז^דם‪ .‬וועד האט‪/‬ייגןאהן אטייל צום ? ע ^ ו י ן עריאל‬
‫׳‬

‫^קענען ךייךין‪.‬א‪ 1‬מי;שום אלם או חרש‪ .‬ווער סא^ט אםענהיעזין ש » ם וןדער טויב‪,.‬פקס או‬

‫עיר‬
 ‫ה‬ ‫בראשית‬ ‫בראעיתפרשהא‬ ‫סדר‬
‫עתק ‪ ) .‬מ ( שתעתיק בבריותיו‪ .‬בנאוה ‪ .‬אתמהא בשביל להתגאות ולומר אני דורש‬
‫במעשה בראשית‪ .‬ובוז‪ .‬אתמהא מבזה על כבודי‪) .‬כג( דאיר יוסי בר חנינא כל המתכבד‬
‫בקלון הבירו אין לו הלק לעוה״ב‪ .‬בכבודו של מקום עאכ״ו‪ .‬ופה כתיב אחריו)חהלים צא(‬
‫כה רב טובך אשר צפנת ליראיך‪ ) .‬מ ( ליראיך ולא לבתים את מוראך ‪ .‬אל יהיו‬
‫במה רב טובך ‪ .‬בנוהנ שבעולם סלך ביו בונה פלטין במקום )כס( הביבים ובמקום‬
‫האשפה ובמקום הכריות ‪ .‬כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים‬
‫וכטקום האשפה ובמקום )ט( הסריות )כז( אינופינס‪.‬כך כל מי שהוא בא לומר העוהיז‬
‫בכרא מתוך תהו ובהו אינופונם אתמהא‪ .‬ר׳ הונא בשם בר קפרא אמר אילולא שהדבר‬
‫כ ה ו ב‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫זוא מי‪ :‬פי' מקשיי! האלומוי(« ) כ נ ( שהעמיק‪ .‬הסיר וססתיר תאלמ" יחפרש כללעיל כלומר יהיו מקישרס ומסולקים ממס‬
‫מנס ‪) :‬כג( איר יוסי‪ .‬גרס" ולא דאמר‪) :‬כל( לירא‪-‬ן ‪ ,‬רנ סינן ויש" י ל פי' דלייק מלסמין ליה שסי־ירס וכוי ו‬
‫<*=תיריה מעשה מרכנה !ופג׳ מירא סש" וכנודו ‪) 1‬כס( סכינים ‪ .‬פ" כעריו ‪5‬׳‪ pro‬המקלוויס ששופכין דיו‬
‫‪.0j‬רש"' ו״ל מירי( ו רנט אמרי הל יהא לו וכי' יורשי‪ .‬שם כל ה ש » ק ‪) :‬כו( הסריים‪ .‬השירה׳; ‪ i‬ג ז ( איגו )‬
‫;‬
‫אס אנדערע‪77‬ז ^"ענךינ'אונ‬ ‫עור‪ .‬זעהןךינ אךער‬
‫בלינך ‪ .‬רעדענךינ אע ‪ . m a p‬האט דאך גירארפט שטיין הערענךינ אוני'טויב פאי ויואם שטייט‬
‫ןיט ראם ודאךיט הערע?ךיג‪ .‬נאר אלם אונ חרש איז"איין זאך? אונ אזוי מיינט דער פסיק ‪-‬‬
‫‪..‬עס איז דא 'זמוי‪:‬עןליי' גיטכןענען רייךן‪ .‬או אלם‪ .‬אדער ודיל ‪.‬ער־איושטום‪'.‬או חרש‪.‬‬
‫‪!$‬ךער ווייל <!ר איז גיבארי; טויב האט‪._.‬ער ייך ניוט גי^עגט איים לער'ע; רייךין‪ .‬איז״דאןד‬
‫שצום אונ טויב איין ואך‪ .‬אונפו; וואנען ווייסיי סיר איז תאלמנה איו'‪.‬ךער סייטש פארטנלין‬
‫העדין‪ .‬אווי וד‪.‬עם ?וטייט אין פסוק אנחנו מאלמים אלומים‪'.‬מירי ?עדען ב‪.‬י}טלאך ובבואה‬
‫אי; פעלד ‪ .‬א׳?תתקן מיץט מען ?זטוםוועךין‪;' .‬ואריום לאלמנה איזייךער טייטש דיי זאלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫^‪1‬טום ווערין‪ '.‬הדו^רות״על צדיק! עייל די רייךין אויף דעם"צדיק'וואם' לעב־ט איי‪3‬י'ג‪ .‬אויף‬
‫;אט‪, .‬עתק • ‪,‬ער ד;אט א?‪3‬יטאף! פון די מענט^ין אונ ן א ט ?עהאלטין פון די"ווי אווי דאם‬
‫!שאפו‪,‬ג פון די וועלט איז גיווען‪ .‬אונ דער מענטש ;ייט ?}'אוה‪ .‬ימיט גרדםקיייט אונ יאנט‬
‫איך ווייס צו דךשנ׳ אין ‪2‬עשה לראשית‪ '.‬ובו!'‪ .‬אינ דערפיטפארשעמט ^ר״דעם ןביר פון‬
‫;אט )ווי ייייטעו־ ?זטייט>‪' .‬אויב ריבי יוסי ?רבי הנינא ד‪1‬אט;יואגט דער וואם נעטט זיןד ‪$‬בוד‬
‫דורך רעם וואט‪.‬עיר פארשע?יט דין חבר‪'.‬ר;אט'‪.‬ער ניט‪.‬קיין חלק ציו עולם סבא'! אז‪:.‬עד נעמט‬
‫פאר דך כבוד דור־ דעם';ואס‪.‬ער פארשעמט נאט וועטזךיראך ;עיויםיניט האבץ‪..‬קיץ‬
‫עולם הבא‪ .‬איןא‪5‬ךערי; פסוק גאך דעם שיטיייט אויך אז דער ו;אספארשע}‪1‬ט ;אטוועט?נר‬
‫ןיט הא^ץ״קיין הלק עולם הבא‪; .‬וארוס‪'..‬עם שטייט אין פסוק ווי <‪5‬יל אייו דיין גוטסדאסית‬
‫‪ s q s y 13‬ע ה א ל ט י ן §אר די וואס האבץ מירא פאר דירי‪ .‬פיאר די וואם האבי; מירא פאר דיר‬
‫‪1‬‬
‫הא?!טו ןעהאלטין פיל גו?!ס דו יאלסט די‪.‬געבין צו ע^םד^א‪ .‬א‪3‬ער די וואםפאר‪.‬שע^ע;‬
‫דיין מורא ייעלין ניט ןאנייין‪.‬קיין הלק אין דעים פיל נוטס‪ .‬איצט זאןט דעיר מךךש פייט‪ .‬ידם‬
‫‪ ! V Q V V‬ע ! נ א ט א ז מע; דרשתךי פסיקים ווי אזיוי ך וועלט איייב^אפין גי״וואךץ‪ .‬וואתם‬
‫ז‬ ‫‪5‬‬ ‫‪3‬אר‬
‫דער ‪#‬טיי?ער פון רער ייעלטיאיי אטלך האט גי^אהט ״אפאלאכמ אויף אז‪1‬י או‪$‬רט וואס‬
‫דאלטין איי‪.‬גיוןעןךינשטאקי; או מיםט'אונ‪.‬דער ארט'איז‪.‬פארשטונקען‪ .‬ודל ניטדער ‪3‬לך‬
‫מען ]אל דער ציילען וום דער?לאץ'איז גיווען‪ .‬נאר טען זאל לדבק דעם פא״לאםט ייייי׳זר‬
‫‪!$‬יז היי‪.‬נט‪ .‬אונ‪.‬וועד‪..‬עם קולט אוניזעט פאר אלע מקטשין אז דער פאלאםט איז ני^אהט‬
‫‪:‬‬
‫ןיוואךין אויף אוד איןרט יואםיךאךט איו נ‪:‬ווען ךינש^אקייןיאונ ?יםט אונ" עם הט'‪:‬י!צטונג{ען‪.‬‬
‫י‬
‫י‬
‫‪3‬אר ^ע?!ט ער ‪,‬רען נ\^ם דעם םייך‪ .‬עווי דעיר'מענטש וואס ^‪5‬׳ט זאנץ אז ריא •זעלט‬ ‫׳‬

‫איי ‪#3‬אפין }יוואךין פון תהי ובהו‪ .‬פאר שעמט ער ךק נישט}אט'‪) .‬דארום דער תוזו״יבוזו‬
‫ןיאסןאטהאט אים‪3‬׳‪6‬אפין איז איוי אאיידעלער מאט'ר‪.0‬ל ייאס אמעען^קען ראם ;ארניט‬
‫ןןאר^טיין‪ .‬אונפון דעם תהי ובהו האט ;אט‪3‬שאפיןךי דעלט‪ .‬ךרי^יעיאיהעז יועט‪.‬ןש־‬

‫גיילק‬
 ‫א‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סךף‬
‫כתוב )פח( איאלאטרו‪ .‬בראשית ברא אלהים‪) .‬כט( מנץ הן‪ .‬והארץ היתה תהוובהו;‬
‫)ח( ר״י בר סימון פתח )דניאל ‪ (3‬הוא נלא עפיקתא וססתרתא‪.‬הוא נלא עםיקתא ‪ .‬זו‬
‫ניהנם שנא׳ )משצי ט( ולא ידע כי )ל( רפאים שם‪ .‬ואופר )ישעיה ל( )לא( העמיק‬
‫הרחיב‪ .‬וםםתרתא‪ .‬זו נן ערן‪ .‬שנא׳ )שס ד(‪ ,‬ולמחסה )לב( ולמסתור מזים ומפטר ‪.‬‬
‫ואומר )חהלים לא( תסתירם בסתר פניך ‪ .‬ר״א הוא גלא עטיקתא ומסתרתא ‪ .‬עמיקתא‬
‫אלו מעשיהם של רשעים‪ .‬שנא׳ )יכעיס כט( הוי המעמיקים מהי‪ .‬וםםתרתא אלו‬
‫מעשיהם של רשעים שנא׳ )שכ( לסתיר עצה‪ .‬ירע מה בהשיכא‪ .‬אלו מעשיהם של‬
‫רשעים שנאי )שס( והיה בפתשך פעשיהם‪ .‬ונהורא עםיה שרא ‪ .‬אלו מעשיהם של‬
‫צדיקים דכתיב )משלי ד( ואורח צדיקים כאור נוגה ‪ .‬ואומר )תהצים צז‪ (.‬אור זרוע לצדיק‬
‫מ ת נ ו ת כהו נה‬
‫וגז' גרפינן זכייה זר‪,‬רא נעמי‪ ',‬שאזל ר‪,‬רו־יס‪:) 1‬א( העמיר!‬ ‫פוגס‪ .‬נתמיה ו ) נ ח ( א״א לאומרו ‪. .‬׳פירש״׳ אפילו היה‬
‫הירונ וגוי‪ .‬גרסינן וסיגי‪.‬־ לקרא מזורפס אש ועציס‬ ‫'נול להבינו מדעתו לא סיס רשאי לגלותו ו )ננו( מ;״] הן‪.‬‬
‫וגוי‪) 1:‬לב( ולמסתור ‪ .‬וריביה לקרא מדבר נגן עד!‪:‬‬ ‫מהינן ננראו ומפרש והולך מן תוהו ונוסו ו )ל( יפאיס ‪. 0:‬‬

‫ציילעןפאר מענטשץ נאט האט ‪^3‬אפין'ךי גןעלט פין תהרובהו וועטמען קופען‪.‬קלערין וואט‬
‫דאםאיז‪ .‬וועטיטעןנאך זא;ין‪.‬פאל‪#‬ע ואכין וואם ךאם וועט אנלי;ק^נען אין נאט‪ .‬ךךי‪3‬ער‬
‫ז‬

‫וויל נאט מען ואל רער ציילען פוןיךער גועלט אווי ווי זיא איז איצט ניט וואם זןס איז‪.‬גיווען‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫פריעח‪ .‬רבי הונא בשם ‪3‬ו־_קפרא זאגטיוועין דאם וואלט ניט ניווען ‪;.‬ע^ףןבען‪ .‬וואלט מען‬
‫דאס }יט }ימעןט זאגין ‪ .‬צו‪.,‬עלשט האט ^אט ‪3‬שאפין' ךיהיםעל טיט ךי‪,‬עךד‪ .‬פוןווסהאט‬
‫‪,‬ער דיא ‪3‬שא'פין‪ .‬זאגט רעד ןםוק די‪^.‬ערד איו גיווען תהו אונ בהו‪) :‬ח( רבי יהודה ‪3‬לבי‬
‫‪5‬ימון האט אנגיהויבין צו' דלשגן די תורה טיט דעם פסוק‪ .‬דניאל ד;אט גיזא^ט הוא גלי‬
‫_עםי‪.‬קתא ומםתךתא‪; .‬אט דןאט״ענךעקט ךיאטיפע אונ ךיא פארבאחןענע ‪ .‬רעם טיפען‬
‫§ךט'טיינט'מיען דעם ניהנם‪ .‬אזוי ווי‪,‬עםשטייט אין פסוק‪,‬ערהאט ניטיניוואףט אודאלטאיו‬
‫ךיער גיתם אונ אירע אלע ^ערו§ענע'זענען אין דעם שפען גרוב‪^ .‬אך שטייט אין ןסיוק ‪~%‬‬
‫האט נימאכט טיף אינ ברייט דעם פייער וואם אין ניהנם‪ .‬רעם פארבארןעמגם אלט מיי^ט טען‬
‫רעם _גן‪.‬עדן‪ .‬אזוי וויי״עס שטייט אין פסוק רער ‪.‬גן ‪.‬ערן וועט דין צו אבא^יצווןג אונ צו‬
‫אפאךבארנ'ע;עש פון רעם שטורעם אונ דעם‪.‬ךי;גין פון ניהנם‪ .‬גאךזאגט ‪.‬לער פסוקי דו זאל?מ‬
‫די ‪5‬אךבאךג'ין אין רעם §ארב'אר;ענעם אלט ווא דיין פנים איז‪ .‬אונדער‪.‬פנים פו; נאט איו‬
‫ראך איין ‪2‬ן עדן‪ .‬נאך אפשט״קיען ‪.‬מען זא^ין אויף ךעם פםוק‪,‬ער האט״ענרעקטךי‪{5‬י‪.‬פעאונ‬
‫ך פארבאר;ע;ע זאכין‪ .‬ידי טיפע ואכין ראם מיינט' מען ךי ‪.‬מעשים פו; ך‪/‬ריש‪/‬ןים‪ .‬אזד ףי‬
‫‪.‬עם שטייט'אץ פסוק המעמיקים פה׳‪ .‬די בעהאלטין זיף טיף פון ;אט די ואלין דאלטין‬
‫ןיינדיגע;‪ .‬ומםר^תא מיעט' מען די פעשים פון די "רשעים‪ .‬אזוי ווי‪.‬עם שטייט אי; פיסוק‬
‫לםר\ר‪..‬עצה‪ .‬זיי פאר בארג ין די‪.‬עצות פוןדיעדע ‪#‬לעכטע מעשים‪^ .‬אט ווייס וואם אין‬
‫דער פיגםטער איז‪ .‬דאם‪.‬מייגט‪,‬מען די מעשים פון ךי ך^עים * 'אוויוויעם קטייט אין פסוק‬
‫זייערע מעישייםזענען אין דער פינםטער‪ .‬אונ מיט גאט רוהט ‪,‬ליכטעקייט דאם^ענק די מעניים‬
‫פה'די צךי‪.‬קים‪ .‬אזוי ווי‪ .,‬עם שטייט אין פסוק ךי ווענ'פון ךי'צדיקים וועט שיישען'יזי ךי‬
‫ליכטיגקייט‪ .‬גאןד‪.‬זאגט דער פסוק אליכטיגקייט איז יפאר זייט צום^ריק‪) .‬ךער ^לרש ואןט‬
‫אונו לי מעשים פון'ךי ךשעים עייד‪.‬ויי זיענען אבירות צו נאט אונ צו םעגטשין‪ '.‬ךריןער‬
‫םויוין די אלץ טאהן איןדערפינכטער אוני אין "פאחיארנענעש‪.‬קיינער ואל ניט וויםען"‪ .‬אבער‬
‫לי מעשיים' נון לייצליקים יואם‪'.‬זי'י‪,‬זענען מצות אונ מע^יםטוביםצו^אטאונצומעי^שץ ‪..‬די‬
‫טוהען ז״ערע מעשים ‪.‬עפענטליןז'איין ‪!5‬יט'ק טאג אלע דאלין זעלן>‪ .‬רבי אבא ‪.‬םרו?'‪]5‬א האט‬
‫;יואגט״עם ‪#‬טייט אין פכוקיךיי ל;כטיגקייט רוהט מוטי אים‪ .‬ראם'מיינט מען רעם מלך חמ^יה•‬
‫וואם'‪:.‬גר איז די ליכטעיקיט פץ דעריוועלט אווי ווי‪.,‬עם שטיט אין פסוק ןשעית הג?יא האט‬
‫^ייאןט קי‪$‬י אולי‪ '.‬שטייא אויף מיין לייכטעקייט‪ .‬אונ דער ^ ן ז ס^ויס ירוהט אין ‪. ;1‬עדן‬
‫פיט‬
‫ו‬ ‫בראשית‬ ‫•־אשית ‪ nana‬א‬ ‫סרך‬
‫ונר‪ .‬איר אבא )לג( סתגניא ‪ .‬ונהורא עטיה שרא‪ .‬זה מלך המשיח שנאסר )ישעיה ס(‬
‫קומי אורי וגוי‪) :‬ט( בפסיקתא איר יהודה בר סימון )לד( מתחלת ברייתו של עולם‬
‫הוא גלה עםיקהא ובםתרהא‪ .‬בראשית ברא אלה־ם את השמים‪ .‬ולא פירש‪ .‬והיכן פירש‬
‫להלן)שס מ( הטטה כרוק שמים‪ .‬ואת הארץ‪ .‬ולא פירש‪ .‬והיכן פירש להלן )איור לז( כי‬
‫לשלג יאמר הוא ארץ )שס לח( בצקת עפר למוצק וגו׳‪ .‬ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬ולא‬
‫פירש‪ .‬והיכן פירש )תהליס קד( )לה( עוטה אור כשלמה ‪) :‬י( ר׳ יצהק פתה )שס קיט(‬
‫ראש דברך אמת וגו׳‪ .‬א״ר יצתק םתחלת ברייתו של עולם ראש דברך א מ ת ‪.‬‬
‫)לו( בראשית ברא אלהים ; )ירמיהי( והי אלהים אמת‪ .‬ולעולם כל טשפט צדקך‪ .‬שכל‬
‫נזרה ונזרה שאתה גוזר על בריותיך‪ .‬הן םצדיקין עליהם את הדין וםקבלין אותו‬
‫באמונה‪ .‬ואין כל בדיה יבולה לומר שתי רשויות בראו העולם‪ .‬וידברו אלהים אכיכ‬
‫אלא וידבר אלהים‪ .‬ויאמרו אלהים אביכ‪ .‬אלא ויאמר אלהים ‪ .‬בראשית בראו אלהים‬
‫**‪:‬־כ ‪ .‬אלא ברא אלהים‪) :‬יא( ריביל בשם ר' לוי אםר זה שהוא בונה צריך ששה‬
‫דברים‪ .‬מים‪ .‬ועפר‪ .‬ועצים‪ .‬ואבנים‪ .‬וקנים‪ .‬וברזל‪ .‬ואית עשיר הוא ואינו צריך‬
‫לקנים הרי הוא צריך לקנה הםדה שנא׳)יחזקאל מ( ופתיל פשתים בידו וקנה המרה ‪.‬‬
‫^‬ ‫מ ת נו ת כהונ ה‬
‫אמת כיי ניאש השורה הודע שה' אלהיס אמה שהוא יחיו‬ ‫)יג( םדונניא‪ .‬כש מקיש ‪) 1‬לו( מחמלת נר״תו וכוי פי'‬
‫ואין שני שאל וה נקרא אל אמת שאילו יצ‪1‬״ר מ״י שיש ‪0:‬‬ ‫גילה להלן על יד ישעיה מה שהיה מעזלת נר״תו של עילה‬
‫שתי רשויות אין אחד מסס אמת‪ .‬ונמס נ ו ד ע בראש דנד‪1‬‬ ‫ומהיכן נכרא ‪:‬מיס וארן! )לה( עונוס אור כשלמה‪ .‬וכליליף‬
‫שהוא אל אתת מדלא נתינ כראשית נראו כוי ולכן נחתם‬ ‫מיניה לקמן רש פרשה ג'; )לו( בראשית כוי‪ .‬וסי אלהיס‬

‫^?ין"ו;ם'‪7‬ענק‬ ‫מיט נאט‪) :‬ט( <בפםיקוןא>‪ .‬רב\ יהוקז בר‪1‬יי םיםין‬

‫גיווען טיף או פאחיאירנין ווען נאט האט בישאפיז די וועלט‪ .‬רזאטיער דידיער נאך״ענדעקט‪.‬‬
‫ןןס שטייט אין פסוק צו‪.‬עלטט קאט ;אט ‪3‬שאפין די וזימעל‪ .‬אוג;ןס'שטייט גיטיווי אזוי‬
‫‪?.‬נס "איו ניווען טיט ךעםיהייםעל‪ .‬דער גאך האט ;אט גייאןט דורך'ישעיה הגב‪.‬יא אזךער‬
‫דזימעל איז גידארי; ןןארשפרייט איןער די וועלט אזוי ווי אנייצעלט'‪ .‬גאט האט בשאפין' ךי‬
‫עךד אונעם שטייט ניטיווי אווי‪ .‬האט גאט גייואגט דורך איוב‪; .‬אט האט גייאגט צום'^ייא‬ ‫י‬

‫ןאים^ר זןאט ןיינוטען פון או;טער רעם כסא ה^בור ‪ .‬פון רעם שנייא ואל וועך״ין‪.‬ערד‪ .‬בער‬
‫;אך האט ;אט גיזא?ט או ךי‪,‬עךד ואל ;ועדין האךט‪; .‬אט האט ניזאנט‪.‬עם' זאל ‪.‬ויין ליבטינ‪.‬‬
‫אונ‪,‬עס שטייט גיט ווי אזוי‪ .‬הט דור המלך גיזאגיט ;אט האט איין געווייקולט ךי‪.‬ליכטעקייט‬
‫אווי ווי אקלייד‪) :‬י( רבי יצחק האט אנניהויגיין צו דרשנן ךי תורה מים רעם פסוקי‪ .‬דוד‬
‫הםלךוזאט נייאנטראש ך^ךף אמת‪ .‬ו־ער אנהייב פון'דיןע רייר איו אמתי‪ .‬האט רבי יןחק‬
‫גיואגט אין אנהייב ווען נאט האיטי בשאפין דיי וןעלט‪ .‬איז'‪3‬אלר דערי^נהייב רייד גיווע;‬
‫אםת ‪ .‬ווארום‪.,‬עם שטייט אין פסוק בראשית ברא אלהים‪ .‬צו‪.,‬ערשט האט‪'.‬ער‪3‬שאפין‪ .‬דער‬
‫דזאט בשאסין‪ .‬נאט‪ .‬אונ‪.,‬עס שטייט' ניט בראו‪ .‬דייידזאבין בישאפין‪ *.‬פין דאנען ווייסין מיר‬
‫אז!ה׳ אלהים אמת‪ .‬אז ע;ם איי אטוז אז נאט איז איינער‪ .‬ולעולם כל משפט'צךקף • ביינע‬
‫אלע משפעים'זענען אייןיג גירעיכיט‪ .‬דיינע אלע גורות וואםידו ביזט נווראויף די םענטשי;‬
‫וו״אס דויהאםט ישאפין‪ .‬מאכיןייייי אויף זיך ‪:5‬ךעכטךי גזרה אוג זי'י‪?5,‬ןטק^ן די גזרה' טיט‬
‫אנה‪ .‬אינ״קיין מענטש‪.,‬קע; גיט זאגין או צוויי נאטער האבץ בשאפין ך וועלט‪. .‬ויוארום״עם‬
‫שטייט ניט וידברו' אלהים‪ .‬ךי גאטער האבץ נירעט‪ .‬נאר״עם שטייט‪;.‬ידבר אלהים‪^.‬אט האט‬
‫גירעט‪.,.‬עם שטייט'ניט וןאמרו אלהים‪ .‬די ;אטער האבץ גיואגט‪ .‬גאו־‪.‬עם שטייט ויאמר‬
‫אלהים‪^ .‬נאט האט ‪.‬גיזאגט‪, .‬עם שטייט ניט בראשית בראו‪.‬אלסים‪ .‬צו‪.‬ןנר?זט האבץ ךי^אטער‬
‫‪3‬שאפין‪ .‬גאר‪,‬עם שטייט בךאיאלהים‪ .‬נאט האטבשאפיין! )יא( רבי'יהושע בן לוי האט‬
‫}יזאגט פו; רבי לוי ם וועגין דעריוואס באהט אהויו דאךף‪.‬ער האבק‪;.‬עקם !אכין‪ .‬וואםער‪.‬‬
‫‪,‬עךד ‪ .‬האןץ‪ .‬שטיינער‪ .‬שטעקלאך ‪ .‬אייזי;‪ .‬אונ אויב‪..‬ער‪.‬איז רייך אונ‪^.‬ער דאךף ןיטי״קיין‬
‫‪9‬טע‪.‬קלאך‪ .‬פו; דעסט־וע;ין רארף‪;.‬גר שטעקלאך צום מעסנ‪1‬ץ‪ .‬אזוי ךי״עם שטייט אין ןטוק‬
‫אונ‬
 ‫פ ר ש ה א‬
‫בראשית‬ ‫ברא<‪0‬ית‬ ‫סףף‬
‫‪3‬ך התורח קדמה אותן שש קדימות ‪) .‬צו( קדם ‪ .‬ומאי‪ .‬ומעולם ‪ .‬ומראש ‪) .‬לח( ומקדמי‬
‫חרין‪) .‬בפר ה׳ קנני(‪) .‬יב( פילוםופום אחד שאל את רגן גמליאל איל צייר גדול הוא‬
‫אלהיכם‪ ,‬אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו‪ .‬תהו‪ .‬ובתו ‪ .‬והשך‪ .‬ורוח‪ .‬ומי*‬
‫ותהומות‪ .‬איל תיפח רוחיה דההוא נברא כולהון)לט( כתיב בהו בריאה ‪ .‬תהו ובהו‪.‬‬
‫שנא׳ )ישעיה מה( עישה שלום ובורא רע‪ .‬חשך יוצר אור ונוי‪ .‬מים )תהלים קמח( הללוהו‬
‫שמי השמים והמים‪ .‬למה שצוח ונבראו‪ ,‬רוח )עמוס ל( כי הנה יוצר הרים ובורא רוח‪.‬‬
‫ההומות )משלי ח( )מ! באין תהומות חיללתי ‪) :‬ינ( ר׳ יונה בשם דיל אמר למה נברא‬
‫העולם בבי‪ .‬אלא מה ב׳ זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו‪ .‬כך אין לך רשות ליטר‬
‫״‬ ‫י‬ ‫מתנות בהונה‬
‫‪ wn<h‬אפת נ נ ׳ מימש סיאשינופ ניאשיחנרא אלסיס‪ .‬סית )לט( נחינ בסן ל׳ נריאס‪ .‬שס; ע!מן נבראו ‪ms (s) t‬‬
‫ז(מת ‪) :‬לז( קלס ומאן נ ו י ‪ .‬נל אלו לשומת נחוניס נפי ס׳ מסומות‪ .‬על שלא סין ולא נבראו עדיין סתסועות » י‬
‫‪1‬‬
‫שגני*‬ ‫קמי סנאמיס על סתורס‪) :‬לח( ומקלמי יורי;‪ .‬ס ד ששכן‬
‫^^^^^'האננ!ה!"ונ א׳?הןעקיל צום ?!עקט‪.‬י; ה>!ט עד‬
‫אייך ןיךאלטין‪ .‬אזד'איו‪.‬די תורה‪,‬קוועןיפריער וויידי וועלט איזנשאפין ניוויאךיין‪ .‬מיטז׳גקס‬
‫זאכין‪ .‬אז"פון ךיןעקם _זא‪.‬כין איז ךי וועלט' בשאפין ניוואךיק גדי תורת עליין איז איי^ם‪ .‬אינ‬
‫‪,‬‬
‫צו אירנאך זעקס״יא? ! צום וועלטבעשאפונג‪; .‬תשובה‪ .‬ניהנם‪ .‬נן‪.‬עדן‪ .‬בסאה^בוד‪ .‬בית‬
‫המקדש'‪.‬שמו של משית(‪ .‬וואירום ועקס מאהל שטייט‪3.‬״ ךי תורה‪,‬לער וואךט ? מ ע י ק ר ם‬
‫}‪'$‬ו‪£.‬עולם‪ .‬מראשי‪ .‬מקדמי‪ .‬איי צוויייםאהל״פריער‪ .‬צו ואמען‪.‬שטייט‪";,‬עקם ‪£‬אלל רער‬
‫ןוארט פליער! )יב( אפיילויםוף האט אטאהל ניזאניט'צו רןן גמליאל אימנר גאט' איו אןתיםער‬
‫§עלער! אונ‪.,‬ער דןאט ניהאט נוטע <|או‪3‬ין' דאסדי האבין אים'ךך״אלפין צוי־עם מאלען‪) .‬אזוי‬
‫ג י‬
‫!וי "אמעלער כןען }ארימעלען ?ןייט ךייפאךבין וואס‪.,‬ער נעפי^ט אויף רער )יעלט • ‪% £ £‬־‬
‫קען גיט בשא}‪5‬ין ךי פאל‪3‬יף אווי ו^ט ;איט ?יוואט גוטע״^אטךיאל וואס די האבין אים גיהאךפין‬ ‫י‬

‫« ךיעם וועלט ‪.‬בעשאפונג ^ ע ר ד א ס מא?!ועאל האט ‪p‬־ }אר גיט ביןןאפן גאר ד י זעגען‬
‫‪v‬‬

‫אלייין גמוען אויף דער וועלט‪'.‬דאס נ‪1‬אטךנאל' איז גיווען תוהו מהו חשך רות מים ך!ה‪1‬מ‪1‬ת‪.‬‬
‫אווי וו‪/‬עס שטייט איןיפםוק‪/‬ד^רץ'הירןה ה‪1‬הו;בוהו ;חשך ‪.‬על ?גי סחום ;רוח אלל‪1‬ים‬
‫מדהפת‪1‬על פגי המים‪ .‬אוג‪.,‬עס"שטייט }'אר‪.‬גיט ביי ךיזעקה_זאכיןאז דיי ועגען בש״אפין ^יווארין‪.‬‬
‫‪3$‬עראו‪.,‬ער' וואלט ךי פאטתאלין ןיט ניבזאט וואלט‪.,‬ער' די‪.‬וועלט גיט ‪;5‬קע‪.‬גט בשאפין‪ .‬ד;ט‬
‫רבן נטליאל‪.‬גיזאגט צום פי'לוםוף‪.,‬עם זאל אתים דיי נשטה פון רעם מע?טש וואם^גט אזוי‪.‬‬
‫די אליע יואטריאילין האט אייך ‪j‬אט ‪3‬׳טאפין‪ .‬תוהו' ובוהו האט }אט בשאפין‪ .‬אווי ווי‪.,‬עכ‬
‫?!טייט אין'פםוק עוןאהשלום ובורא רע‪; .‬אט םאכט שלום אונ ערבשא?טדאס‪#‬לע?ט ע‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫)אלץ וואם איז בשאפין ןיוואךין זענעז פו; ניר זאכיין‪ .‬פייער ווא‪.‬קוער לוקט‪!,‬גרר‪ .‬אונ;אט‬
‫‪9‬אכט צויישען״זיי שלום אזדץאליין אזד בלייבץ אויףאייבינ‪ .‬אונ ראם ‪#‬לע"‪85‬עמיץט^ען‬
‫‪; vln‬ביהו‪ .‬ראם יויסטעדאם מאטריאלדאם פוי ךעםד!אט גאט בשאפין די וויעלטהאטאויך‬
‫ז‬

‫;אט ‪#3‬אפין‪ .‬ח ‪ #‬ך האט ;אט ‪3‬שאפין אווי יוי‪..‬עם שטייט אין פסוק יוצר אור ובורא ח ‪ $‬ו ד ‪.‬‬
‫;אט האט בשאפיין ךי ליכטיגקייט אונ ד‪,‬אט ‪3‬שאפין'דיפינםט‪.‬ערניש‪ .‬וואםער האט א‪1‬יך}אט‬
‫‪3‬שאגןין‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שטייט אין פסוק ךי‪.‬הימלען אונ ךי וואסערואלי; לויבין נאט‪ .‬פאר דם‪.‬‬
‫ודיל די זענען בשאפין' ניווארין דורך די ןיבאט פו; }אט‪ .‬דעם ווינט ד;אט אייך}אט בשאפין‪.‬‬
‫^זוי ווי עם' שטייט אין ןםוק נאט האט ‪.‬בשאפין‪.‬די‪3.‬עלנ אונ האיט בשאפין דעם ווינט‪ .‬רעם‬
‫ז‬

‫ו^היס )רעם אבנרונח האט אויך ;אט ‪#3‬אפין‪ .‬אווי וויי‪.‬עם ? ! ט י י ט אין פסוק ד תורה קאט‬
‫ךזאנט איך בייןיבשאפיןניוואךין איידער ךי אבנךונלי; זענע; בשאפין ניוואךין‪,.‬ועהן מיראי‬
‫ך איבגחנדען‪,‬זעגען בשאפין גיוואריןנ )י;( רבי"יונה בשם‪,‬רבי לוי וזאט ‪.‬נ;זא‪5‬ט פאר וואם‬
‫איו דיא וועלט'יישאפי; ג;ווארין טיט אב׳ )בראשית(‪ .‬נאר אוד ווי דער ב׳ איז פארמא?טפון‬
‫ז‬

‫ןריי דיטין אונ איז הא^י; פון !ןארונט‪ .‬אזוי ^אר ןיט אמענ?ף‪ 1‬פרענין וואס א*ז או‪.‬נטער די‬
‫ערר'‬
 ‫א‬
‫ז‬ ‫בראשית‬ ‫פ ר ש ך ן‬
‫בראשית‬ ‫סףך‬
‫מה למטה‪ .‬טה למעלה ‪ .‬מה לפנים ‪ .‬םה לאחור‪ .‬אלא םיום שנברא העולם ולהבא ‪.‬‬
‫נר קפרא אמר )לברים ד( כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך‪ .‬למן היום‬
‫שנבראו אתה דורש ואי אהה דורש לפנים מכאן‪) .‬פס( ולמקצה השמים ועד קצה׳‬
‫השמים אתה דורש וחוקר ואי אתה חוקר לפנים מכאן‪) :‬יד( דרש ר׳ יהודה בן פזי‬
‫במעשה בראשית בהריה דבר קפרא למה נברא העולם בבי להודיעך שהן ב׳ עולמים‬
‫העוה־ז והעוהיב‪ .‬דיא למה בב׳ שהוא לשון כרכה ‪ .‬ולמה לא באלף שהוא לשין‬
‫אדירה‪ .‬דיא למה לא באל״ף שלא לית; פ״פ למיני!‪ ..‬לומר היאך העולם יכול לעמוד‬
‫שהוא נברא בלשון אדירה‪ .‬אלא אפר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון‬
‫ברבה והלואי יעפור‪ .‬דבר אהר למה בבי אלא מה ב׳ זה יש לו שני עוקצין‬
‫)מא( אחד מלםעל־ ואהד מלמטה מאהוריו אומרים לב׳ מי בראך‪ .‬והוא מראה‬
‫בעוקצו מלמעלה ואומר וה שלמעלה בראני ‪ .‬ומה שמו ‪ .‬והוא מראה להן‬
‫בעוקצי של אחריו ואומר )מב> ה׳ שמי‪ .‬אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם‬
‫ר׳ אחא כיו דורות היתה האל״ף קורא תגר לפני כםאו של הקב״ה ‪ .‬אמר לפניו דבשי?‬
‫אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך ב י ‪ .‬איל הקביה העולם ומלואו לא נבר*‬
‫א ל א‬
‫מתנות כהונה‬
‫־מי ־אליי‬ ‫שנניאת אח״נ! ו)מא( אחז מלמעלה ט׳‪ .‬ני־ ב׳ י ‪ *1‬של י׳ קריא* אי־' ינןא״ל־יס‬
‫אי י״ל ־׳‬
‫תתלת אותיות של אוני ישל אה״יס כוהבין נ׳ •ודן וד״י נאמ!עו כ!־ א גימטייא ־לו כ״י ששש<‬ ‫)״_‪tf^J?-‬‬
‫^ י ך י ״ ו ע ל ט אמ‬ ‫״עלד ‪ .‬אונ ניטוואם‬
‫‪?3‬טאפין ?יווארין‪ .‬אונ‪.‬ניט וואט' ‪.‬עם ינעט‪.‬ויין דעיר נאך ויען‪.‬דיי'ייעלט יועט חרוב יגערין*‬
‫גאו־ פון רעם טאג וןאם די ויעלט ‪.‬איי '‪3‬שאפין ניוואתן איינ יוייטעיר םעןםטו קלערין'‪' .‬בר‬
‫‪.‬קןראהאט גייאןט״עם שטייט איןפםוק או רו ייעםט יועלין פרעגיןיקלערי!( אויף דיערישנןע‬
‫טענ )לי ‪.‬פר;עלד;;ע> ;ואם יע;ען ןיווען פריןןר פאר דיתימעגיסטו ניארקלערין פון ידעם טאג‬
‫ןיאס לי^ענ‪.‬זענען ןעאפין גייןאלין‪ .‬אבער רו טארןזט‪.‬ניט ק‪$‬עוץ וואס' איז ניווען איירער‬
‫דער^וץזטער טאג איו בשאפין}יוואךין‪ .‬וואם‪.‬עסא'יי פון איין עקהימעל'ביי יצום ענדערין‬
‫־ ‪,‬‬ ‫‪,‬עק ?י^על מקקטוקלערין‪ .‬אןער דו טארסט ניט ‪.‬קלעלין ייסאטאיבער רעם הים ל•‬
‫?‬

‫יהודה בן פוי טיטבר_קפרא ביידע מעאמעןהא^ן גידרשת די פסוקים פון מעשה בראשית ‪.‬‬
‫!‬ ‫!‬
‫פאר וואט ‪.‬איז ךי וועלט ‪3‬שאפין גיווארין מיט אבי )בראשית(‪'.‬ווייל ב׳ איי ציויי '"צו'ואגיו‬
‫ז‬
‫אוף אז‪.‬עם אייךא ?וויי ייעלטין ‪ .‬עולם וןיהאונ עולם ד״יא‪ .‬דער דרי‪3‬ער"איו'דיוי עלפ‬
‫?‬

‫בעאפין גיוואךין פיט‪.‬אבי‪ .‬עייל ברכה היי‪3‬ט דר אן ‪9‬יט אבי‪ .‬־פאר וואם ניט פייט אאל‪-‬ס‬
‫ודיל ארור )?לוכין( הייןט דך אן טיט אאל״ף‪$ .‬דער ךריןיער הייבט דך ניט' אן פיט ‪trtw‬‬
‫;וארים או‪..‬עם יואלט ייןז ‪2#‬יהיי?ין ן מ אאל־ף'ןןאלטין די אפקיריםים יאניל ייי'»ייי ‪ wp‬דיי‬
‫וועלט !־זטיי] ‪8‬ייי איי ‪#3‬א!‪£‬ין גיויאךין טיט א ^ ־ וואט ‪.‬רער ‪.‬אלף טאכט א^ור!פארפלו^(‬
‫ךליבער ^אט;אט גייא?ט «‪, T‬ייעל ‪3‬שאג‪5‬ין ךי וועלט םיטאבי‪'.‬וואס יראם איי ברכה'‪m /‬‬
‫י‬
‫הליאי י אל ךי ייעלט שטיין‪; .‬אך אפשט &אר ייאם' ןאט מען ‪3‬שאפין די ייעלט ^יט _אב׳‬ ‫ז‬

‫ןאר ‪.‬אווי‪.‬ווי רער ב‪-‬הט ץיייי שפיצען פוןאעטק איין שפיץ הייבין אונ איין''שפיץ אוניטעו!‬
‫או מען ?‪5‬ך‪7‬עט רעם ב׳‪.‬ויער האט דיך בשאפין‪ .‬ודיוט ער אויףידעם אויבער'שנ‪£‬ין שי‪.‬י'ץ‬
‫אינ ער יאןט ךער יואס הייןנין איי‪ .‬גאט‪ .‬האט פיך' בי^אפין‪ .‬אונ או מען פרע'}ט רעם ‪'4‬‬ ‫י‬

‫ווי איו דער נאנזען פין ;אט‪ .‬ויייוט ער טיט‪.‬לעם אונטערעזטין שפיץ בון' אוניטקאדף רעם‬
‫י‬

‫אלו־‪ .‬אונ‪._.‬ער יא‪.‬נט אז רער נאםען פון נאט איי‪.‬יהיה ‪' '.‬ווארום' יהיה בטרעפט ועקם'אונ‬
‫ז‬

‫(יוואמניג‪ .‬אונ א_אלר> אט צוייי יולין טיט איא״ו‪.‬איי אויך ועקם אוני ןיוואנציג'‪ ,‬רבי'אלעד•‬
‫ר?י הנינא האט נייאנט פון ךבי אחא ם ייענין‪.‬יעקס אוניצוואנציג דורות האט ד ע ר א ^ ז‬ ‫‪3‬‬

‫;עטקתפאר נאט אינ האט נ\יא?ט ךבינו שלעולם איך בין'‪-.‬ער'ערשטער פון די אותיות‬
‫ט‬ ‫אר ;ואם האםטו ניט בקןאפין לייועלט ?ויט ?זיר‪ .‬הט נאט‪.‬נטיאנט'צוםיאילף די נאנצע ייע‪.‬ל‬ ‫‪3‬‬

‫איז‬
 ‫בראשית‬ ‫א‬ ‫ב ר א ש י ת פרשה‬ ‫^ףך‬
‫אלא מ כ ו ח התורה ‪ .‬שנא׳ )מסלי ג׳( ה׳ בחכמה יסד ארץ ונו׳‪ .‬למחר אני בא ליוזן‬
‫הורת בסיני‪ .‬ואיני פותח תחלה אלא ב ך ‪ .‬שנא׳)שמוח כ( אנכי ה׳ אלהיך‪ .‬ר׳ הושעיא‬
‫אומר למה נקרא שמו אל׳ף )מג( שהוא סםכיס מאלף ‪ .‬שנאמר )תהליס קכ( דבר ‪WX‬‬
‫לאלף דור‪) :‬סו( איר סימון בשם דיביל םנצפ״ך )מ״( צופים אסרום הלכה למשה מסיני•‬
‫רבי ירמיה בשם רבי חייא כר אבא אמר ם ה שהתקינו הצופים ‪ .‬מעשה מיה ביום‬
‫)מה( םנריר ולא נכנםו חכמים לבית הועד ‪ .‬והיו שם תינוקות‪ .‬ואמרו בואו ונעשה‬
‫בית ה ו ע ר ‪ .‬אמרו מה מעם כתיב מים מ י ם ‪ .‬נו׳ן מ י ן ‪ .‬צד׳י צדיי‪ .‬פיא םיא‪ .‬כיףכ״ף‪.‬‬
‫אלא ממאמר למאמר מנאמן לנאמן‪ .‬ומצדיק לצריק‪ .‬ספה ל פ ה ‪ .‬םבף לכף‪) .‬מו( םטאסר‬
‫למאמר ‪ .‬ממאמר של הקביה למאמר של מ ש ה ‪ .‬מנאמן לנאמן‪ .‬מהקביה שנקרא אל‬
‫ם ל ך נאמן למשה שנקרא נאמן‪ .‬דכתיב ) ב מ מ ד יב( בכל ביתי נאמן הוא ‪ .‬מצדיק‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫לדרוש נושריקין מן גופים ‪ ha‬או מסשהתקי*הצופיםומ!אתי‬ ‫ל ‪ ) :‬מ נ ( שסו!( מסכים »ז<ין• ‪ "0‬הקניס ססכים לתה‬
‫נשם סדנוניא חיל והא• צופים לאחר יאשים סמלן זא־לי קווס‬ ‫לתורם אחר &לו דורות ו נ » ‪*:‬׳דשו לקמי תמןעיד זירות‬
‫לכן סו׳ היה שם הארון והלוחות וםינא אפ‪-‬ןינ! ששנחופ אל‪6‬‬ ‫»לו נמיושנה לסנראות ולא ננראו וכ״ו זירות עד משס רגי<‪1‬‬
‫לאחר שענו הארה נימי יאפיה ו )מה( ‪ 0‬נ ד י ‪ .‬יום מושן‬ ‫פיס‪,‬הרי אלן ונמית התחיל נאלן אנכי ועינ נקראת אל!> ו‬
‫למאמי ‪ .‬שמיו שהזנוי נמ‪0‬י‬ ‫ומשר‪) :‬מי( ממאמי‬ ‫)מד()ופיס אמרים‪ .‬פי׳ רב" נפיק זמנ״לה נגיאי הדורות‬
‫נמשי‬ ‫)פיכן קירן מנ!פ"ן ולא כמנפן כסדר שנתונים באליף' ני״ש‬

‫^ ד א ז ^ י י ד י י ״ ע ס ?>‪*5 8‬י‪ PP? 1‬יי‬

‫ייט‬

‫^חככה יסד ארץ‪} .‬אט ר!אט נעגרינדעט ירי ערד וועני; ךי חכ^ז פון לי תורה‪ .‬ווקזןיך ויעל‬
‫קו‪£‬ען‪.‬נעבין ךייתורח אויף דעם‪!,‬יארנ ס‪:‬ני‪' .‬דיעל'‪.‬איך ךי תורה ך ט י ק י י מ ן ?ויט״קייןש‪1‬עי‬
‫אות ^'אר מיט דירי‪ .‬אווי ויד‪,‬עם שטייט אין פסוק אנכי ה*‪.‬אלוזיןז‪£$ .‬נ‪:‬י‪.‬היי‪3‬ט י ו ך א ך |*ן‬
‫ן!יט אאל׳ץ!‪ .‬רבי הוןןעיא הט ;יזאנט פאר וום רופט מען‪.‬לעם א אל״ף‪ .‬ודייל פון דער צייט וואט‬
‫ךי תורה איו'‪3‬שאפץ ןיוואךין ‪3‬י'ז מען האט ך א גינע^יןצוךי יוידין‪ .‬האט ;עדאןןרט שיי ?יל‬
‫יאהר*אז‪.,‬עם האט‪.‬גי״קענט ‪^3‬אנ־ין ווערין טו;ענד מרות‪ .‬אזד ווי עס ?זטייט אין ןםוק ;אט ן!ט‬
‫י‬

‫ןיבאטץ ף תורה צויךיייוךץ צום םויף פון טווענד מרות לווארום דער'}אך ווי;אט הט‪3‬שא?ין‬
‫די תורהיהאטי״ער ‪#3‬אפץניין הונלעלט ןויטי^יר אוניי^עןןינ מ ח ת ‪ .‬אונ עייל^אט האט‬
‫ןיוע!״ אז*די וועלץ דין' מןעים האטי‪!(.‬רדי‪.‬איועק ‪.‬ןענוטען פון דער וועלט‪ .‬אונ פון אךט‬
‫ז‬

‫הראשון"‪3‬י'ז משהי לבינו איעעקס אונ צוואנציג' מ ר ו ת ‪ .‬צו‪,‬זאםען איז טוזעןד מ ת ת ‪ .‬אונ‬
‫אלף איז רער 'טייטש טוזע'נד‪'.‬אונ ודיל ?!יט י רעם אות א ‪$‬אט דף אן;יהיי‪3‬יןף תורה‪ .‬טיט‬
‫ך ע ווארט אנכי‪ '.‬לליבער" דעם אות א רופטימען ז?לף ‪ .‬טןועןד ז )ען( ר‪3‬י סימון ד‪.‬ט גיזא?פ‬ ‫ם‬

‫» ן רבי יהושע ‪ $‬לוי ם וועןין ךי טאפעלע אותיות' מנ‪.‬ץפןז ם ן ץ ף ך ראם ד!א‪3‬ין ך‪.‬נביאים‬
‫י י ^ ן צוםי״אל״ף ןיית‪ .‬דייל דיי הא?ין ניוואםט או די אוניות וע;ען}י^ע‪3‬ין ;יו;ארץ»ט?יז‬
‫•יינו אויף רעם ‪3‬אלנ סיני‪ .‬רבי‪,‬יךןןה האט'ניואנ‪.‬ט פון ר‪1‬יי תייא ‪3‬ר א‪3‬אס דענין ס‪?5‬י‪6‬ןז‬
‫^י! צורי ווערטער‪ .‬ט נ ‪ .‬וועד ןאט יראם ניואןט אז ‪ £‬ס איז דא צום אלף‪3.‬ית טאפעלע איסיות‪.‬‬
‫נ‬ ‫ר‬
‫‪$‬פןזלדי;נע??יאיס האבין דאם ;יואנט‪., .‬עם'איז אמאוזל ןיווען א ר ע נ ק ך י ; ע ‪ 9‬א • ‪ ! ,‬ק מ ל י‬
‫חבםיס־נייט ‪,‬ניקוםען צום' פאחאטלוננ‪.'.‬זענע^דאךט ניויוען‪.‬קינדער הא‪3‬י'ןדי ‪?4‬ןא}ט ?יר וועלין‬
‫‪£‬א‪3‬י| א^אתאמלוננ‪ .‬האבץ דיי זיף נייועצט אילע צו זאמען אונ ןאבין ^יזאןט ‪6‬אר וואס‬
‫שטייט צומי ^מיין םםיצוויי נונין נ י ‪ ' .‬צורי צךיקין צץ‪^ .‬ורי ‪8‬איין פ ף ‪ .‬ץוויי ןנןין כ ך ‪.‬‬
‫ך'מויי'"ם;!ק'זעגען צווייי וועךטער‪ .‬מאמר האיןר‪ .‬ךי צ;די טןין זענען ץוייי)ועל^ער •‬
‫נ א מ ן י נ ^ ךי צוויי צךיקץיזעי^ען צווידלוערטער! י ק ן ך ק ‪ .‬ך ץוויי פאץ ז^נ?נן ?וייי)ויערער‬
‫‪ 5‬ך‬

‫פה״פה"‪. .‬דייצוויי כפין'זענען צווייי וועךטיעיר^ף ‪ 3‬ף ‪5 .‬אפר כןאסו־‪.‬טייןט מען די תווזז יזיי‬
‫ןיזאגט ניוואףן״פון }אט צו' משה אוינ ‪3‬אלד פוי משה צו די יומן‪, .‬נאיןן‪,‬ןאגןן ןןיץט ? ק‬
‫ך תורה א‪.‬יז גיוא^טיניוואךין פיון ;אט ך א ^ ע ר איו נ^ן)‪3‬נלוי‪3‬ט>‪ .‬אזוי וד טיר ואנין אל‬
‫‪ .‬איווי ווי עס ^טייטאין ןסוק}אט‬
‫‪¥‬‬ ‫(‪O‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יך‬
‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬
‫הא«‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫י־'"''‬
 ‫א‬
‫ח‬ ‫בראשית‬ ‫י^יי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ 2‬י ת‬
‫'׳‬ ‫ב ר א‬
‫םרר‬
‫לצדיק‪ .‬מהקביה שנקרא צדיק !שהליס קמ״ס( צדיק ה׳ ככל דרכיו ‪ .‬למשה שנקרא‬
‫צדיק ‪.‬דכתיב )דכריס לג( צדקת ה׳ עשה ‪ .‬ספה אל פ ה ‪ .‬מפיו של הקב׳ה לפיו של‬
‫ט ש ה ‪ .‬מכף לכף‪ .‬מכף ידו של הקב׳ה לכף ידו של משה‪) .‬מז( וסיימו אותן‪ .‬ועמדי‬
‫חכמים נדילים כישראל‪ .‬יייא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ עקיבא היו‪ .‬וקראו עליה! )משלי‬
‫כ( נם במעלליו יתנכר נער וגי׳)מח( )באנכי דר׳ מאיר וכי׳( ן )טי()מט( ר׳ יידן כשם‬
‫עקילום אמר לזה נאה לקראו אלוה ‪ .‬בנוהג שבעילם מלך ביו מתקדם במדינה ‪ .‬ועריץ‬
‫לא בנה לה )נ( דםוםיות ‪ .‬ועדיין לא בנה לה פויבטאות בתחילה מזכיר שמו ולבסוף‬
‫)נא( קטיזטה שלו‪ .‬ברם יתירו של עולם )נב( בתחילה פעל ולבסוף נתקלם‪ .‬שמעון בו‬
‫עזאי איסר )שיכ ‪ (3‬וענותך תרבגי‪ .‬ביו מזכיר שמו ואח״כ שבחו פלן)נג( אגוסטלי‪ .‬פלו‬
‫פראטאטא‬ ‫״ _ ‪_ ,, _ _ _ . ,‬‬
‫מ ת נ ו ת כ הונ ה‬
‫סל ר' יוזן יבםמיו‪) :‬מש( י' יוק כוי‪ .‬שאחי שנסי בריאת‬ ‫<פשם היה אומי לישראל כמי שלישו חו״ל והאלהים יעננו‬
‫סעולס ועניין נפלאות זור כמבול ילור הפלגה ונו‪ .‬ער משש»‬ ‫מ ו ל ונקולו של משס שקולי סיס סולו ומק לסשמיע הזנור‬
‫מצרים יידזת סמן ובאר נםקלס לבסוף ואמר אנכי ס' אלסין‬ ‫)ישראל‪) :‬מו( וסיימו אותן‪ .‬סחנמיס שסיו נאומו סיור היו‬
‫ומלת וכוי‪ .‬מגומנס קצה ‪) 1‬נ( זימוסאות פרינפאומ ‪ .‬נ י ט‬ ‫מסמנים ומציינים איסס מי ימי הס‪) :‬מח( נאנט זיימ‬
‫קפיומא‪ .‬ש נ ת ו ן‬ ‫מיחצאית וקענומת בני אלס‪) :‬נא(‬ ‫ו ט י ‪ .‬נראם שהוא מ״ס ונלותק יש לפרשו שהים נ״נ נסית‬
‫)נב( מתמילס פעל נוי‪ .‬מיסנ על ראשו; ראשי! לאמי שמנה‬ ‫פל סגליון ובירושלמי לתענית נ י ס נספרו של ו״מ נתונ‬
‫הקני•־‪ .‬נשתנה לעילוי ממות מלן ביו שבתמלס מתקלס יאי‪8‬ג‬ ‫סים נתנוש אוי נא׳ אוי בעי עור גיוילין אחס״ע ני האל״ן‬
‫פןשס צרכי סמלינית יאח״נ מפרש שגס נסזנרת השס מ א‬ ‫וספ*] מתחלף וכן גני י' הלניים סיס כתוב תינס או אות‬
‫הפון ממזתי ומסיק ליס מקרא ויענתן תיננ׳ ו )נג( אניספ)׳‬ ‫משונה ממה שכסונ נם״ת שלנו שמתוכו היה נלמז נ ה י א לדש‬
‫ט‬
‫ניהי ) ‪ w .‬ייא"•"יחי ‪8‬יץ ‪p i ^ ' ^ ^ p ' ^ ^ ^ i ^ w l ^ j w‬‬ ‫קאט גי‪~2*3‬‬
‫‪}3‬לוי‪3‬ט‪2' .‬ליק ?‪.‬ריקטןי‪ :‬ט מען ךי תורת איז גיזאןט ‪.‬גיוו^רין פון‪.‬נאט ךאם‪.‬עראיז אןריק‬‫‪:‬‬

‫אייי יוי״עם ?!טייט אין ‪*%‬סוק צךיק ה׳ ב^ל‪.‬דרכיו‪' .‬צו מיטה וואסיער ווערט' אויך }ירו§ין‬
‫מ י ק ‪ .‬איויייי‪,‬עס ?זטייט אין §סוק ‪?.‬רקת ה׳ ע^ה‪ .‬משה !זאט גייטאהין איעלכעפרומקיייט‬
‫ז‬

‫)יי}אט‪!? .‬פהלפהטיץט פוען ךי תורת איי גיואגט‪.‬גיוואךין פו; ךיימויליפץ^גאט צוךי״םויל‬

‫‪0‬ץ ט‪#‬ה‪ ..‬מכף לכף ןןייףז טען ך י תורה איי ‪.‬גי?ע‪3‬ין גיייאךין פון ךי הא^ט פון גאט צו ךי‬
‫‪3‬א}ט פון משה‪ '.‬אוג רי'ח?‪9‬ים ד;אבץ ‪3‬צייכו;ט די‪,‬קיגדער מיט ךי נעםען ‪ 9‬ק יאל יייםק‬
‫ןיער די זענען‪ .‬אונ ךי‪.‬קץדער יעגען ןיוואךץ ךויםע'חכמים‪^ .‬נדערע !אגיודי‪*?.‬ערער‬
‫ןע;ען‪.‬ניווקרבי‪.‬אלי‪$‬ך אוני ך‪3‬י‪.‬יהוש‪.‬ע אינ‪,‬ר‪$‬י‪-1‬עקי}א"‪ .‬אונ הען'דואט ?ילייענט אייף די‬
‫דעס פסוק פון רעם וואמ דער ‪ .‬ק ץ ד טודזט איין דער יוגענר ךער‪. .‬קענט מען תיאם פון איים‬
‫־‬

‫וועט ‪!.‬יין‪.‬רוען‪.‬ער וועט‪.‬גרויםדעךץ‪ .‬בחניכי‪ .‬אין‪,‬ךעם' כןךךש פון רבי טאיר ‪/‬וסער וזיייט‬
‫דך אן טיט דיעם}ואךטיאלבי‪? '.‬וטייט אווי‪) :‬טז( ר?י יוךיןךאט ניןאיןט פין עיקילים ווענין‬
‫צו ;אט איז ‪#‬יין דער נאםען}אט‪ .‬יואתם רער כןו!נ איז אי; דעיר ייעלט אמלך ברימט דך‬
‫טיט א_זאך וואס^ער האטדאם נאך ; א ד ניט‪ .‬למשל‪.,‬ער ‪3‬ךיטט זיךי^ער האט'אטרייה‪.‬יער‬
‫האט נאך ניט גימא?ט אין ךי מדינה ד י זאכץ נואם ךי' מדינה'דאךף ^ לם^ל‪;.‬נר'האט ;אך‬
‫;יט ןימ^נט״קיין בערער‪. .‬ער ^ א ט }אך ניט ‪3‬ע!אן‪:‬ט‪.‬קי'ץ !‪,‬ייוער'צוםפעתעגיגען' אונער‬
‫זאגט שיי; איך‪.‬בין רעד נ!לך פון ךי ‪9‬ךעה‪ .‬אבער'}אט איו ניט אזר‪ .‬ינאי־ פתער ו;אט ער‬
‫אלץ בשאפין‪ .‬דערנאךריופט‪ .,‬ער ‪.‬זיין;אמען‪'.‬אווי ווי‪..‬עס שטייט אין פסוק בראשית ^רא‪.‬‬
‫צו עך‪#‬ט האט‪,‬ער אלץ ‪!2£‬א'פץ‪ .‬דער נ;אן־ דער מאנט״ער ויין נאמען אלודם‪ ' .‬ו ד י זעקם‬
‫ווערקער «בי‪.‬הלת סו‪'$‬יר ׳?ומו ול‪3‬ם'‪1‬ף_קטיומה שלו״‪ .‬ךארפי; ןיט 'שטיין דאי;אר נוייטעח‪.‬‬
‫אונ ך י פינח וועך^ער ״?‪.‬ראשית יברא ןאחר בך״אלוזים׳׳ דאו־פין שטיין רא• ^םעון"בן‪.‬ע«י‬
‫זא;ט ד ו ד המלך האט ןיוא^ט צו ;אט ‪.‬יע‪.‬ניתך סרבני‪ .‬דיין נידעךיגקייטיטודןטיםיך ^‪.‬ייסין•‬
‫אמע‪?<5‬ש טי^רולה מןקיר קמי יל^םוף ]קטיןטז שלו! ‪.‬רער םאנט פריער ויין;אטען ךער נאך‬
‫ד י ן איב‪ .‬מייט ודאם'‪_.‬ער איז נרעםער פאריאנרערע מענט^ין'‪ .‬לקשיל מען'יאגט אנטונינוס‬
‫‪:‬‬
‫‪.‬קיסר‪ .‬אדער אנטונינוס ;ע;‪.‬עראל'‪1> .‬בער ‪3‬יי';אט אייו נ ן ט אזוי‪ '.‬פךיעו־ האט ‪.‬ער"ב׳‪5‬אפץ‬
‫ל י דעלט אונ אלץ וואס 'ךי דעלט דאךף‪ .‬פון אדם הראשון ביז ך י יוף; זענען אתים גיגאגגען‬
‫פץ‬
 ‫שית פ ר ש ה א‬ ‫ברא‬
‫בראשית‬ ‫'‬ ‫סדר‬
‫דברים )סא( שאתה כסיל בהן‪ .‬ושמר רגלך מלכד‪ .‬ר׳ דוסאי אטד סן )סב( ההודיה‪ ,‬ר'‬
‫אבהו אמד )שג( מן העבירה‪ .‬ר׳ לוי אמר מן המזיקין‪ .‬אמר ר׳ אבדיםים ושד( אם גתה‬
‫מכיםך צדקה ‪ .‬הקביה הוא משמרך מן )סה( הפיםין ומן היםיוגית מן הגולגלאות ומן‬
‫הארגונות ‪ ) :‬ב א ( ביש וביה‪.‬ביש איטרים השמים נבראו תהלה )סו( ואהיכ נבראת‬
‫הארץ‪ .‬וביה אומרים הארץ נבראת תחלה ואה״כ השמים‪ .‬אלו םביאין טעם לדבריהם‪.‬‬
‫ואלו מביאין טעם לדר‪.‬ריהם‪ .‬על דעתיהון דב״ש דאינץ אמריי השמים נבראו תתלה‬
‫יאחיכ הארץ‪ .‬משל למלך שעשה לו כסא ופשעשאו עשה )סז( איפיפורין שלו‪ .‬כך אמר‬
‫הקביה )יכעיס סו( השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו׳‪ .‬ועל דעתיהין דביה דאינון‬
‫אמרין הארץ נבראת תחלה ואח״כ השמים‪ .‬משל למלך שבנה פלטי; משבנה את‬
‫התחתונים ‪ .‬אהיכ בנה את העליונים ‪ .‬כך ביום עשוה ה׳ אלהים ארץ ושמים‪ .‬איר‬
‫יהודה בראלעאי אף דין קדא מםייע לביה )חהליס קנ( לפנים הארץ יסדולואחיכ ומעשה‬
‫ידיך שמים‪ .‬איר הנין ממקום שהמקרא מסייע לביש‪ .‬משם ביה )סח( מםלקין אותו‪.‬‬
‫והארץ היתר‪ .,‬בבר היתה‪ .‬ר׳ יוהנן בשם הכםים אמר לבריאה שמים קדמו ולשכלול‬
‫‪.‬הארץ קרמח‪ .‬איר תנחופא )סט( א‪,‬א אמרי טעמא‪ .‬לבריאה השמים קדמו שנא׳‬
‫בראשית‬
‫טתנות כהונה‬
‫ימכולנולין וגלנילת ואגב למ״תי לבו׳ רני תנתומא ני' לסירות‬ ‫כל א' ואי יצא בזמנו! )סא( שאתה נסיל נ ה ס ‪ ,‬יהיה‬
‫שאס רק נוא מבס ניא מסיים ביה נולה מלהא נכתונ‬ ‫הקניה נפזרן ויאיר עינין־ נהס ולא י‪::1‬ל‪) :‬שנ( המרי*‬
‫נירושלמי ‪) 1‬סי( היג‪ .‬יאח״נ הארן שנאמר נראשיח ברא‬ ‫שלא יורה היראו!! עו שהגיע לנלל ו ה ‪ ) :‬ס נ ( מ! הענייה‪.‬‬
‫אלהיס את השמיס ואת הארז ! )סו( אפיפורין‪ .‬שרפרף‬ ‫על ורן הנא לטהר מסייעי! אותו‪) :‬סל( א‪ 0‬נתת מכיסך‬
‫כסא שמשימין תתת רגלי נמלניס נשעה שיוכני; על הכסא ‪:‬‬ ‫כ ו י ‪ .‬קרי נים ני ם׳ יהיה נכיסן אם תתן !לקה מניסן‬
‫)שת( משלקין אותו‪.‬לונדן לנרי נ י כ ו ) ס ט ( אנא אמרי טעמא‪.‬‬ ‫לשם ם' ונו׳ ‪) s‬סה( הפיסי! ונוי‪ .‬מיי מנוס הן מן הקרקפות‬

‫סטלך האט נייאןט ‪3‬י ה־ יודה בכם^ןז‪; .‬אט וועט זיין"אין דיינע‪7‬ארישקייט‪"'7‬דאס מימט‬
‫ןןען אפילו ךי !אבין ו;אם דו ביזטיענאר צו די‪ .‬וואם דו״קענםט ניט פארישטייו מיט דיין‬
‫‪1£‬בל'‪ .‬וועט דיר ;אט העלפץ דיו זאלסט די;א פארשטיין'‪ .‬אונ }אט ‪.‬וועט' היטען דיינע‬
‫‪9‬יםדו;אלקטניטבעווא‪;5‬קווערץ‪ .‬רבידוסאי זא;טרוי'אלםט ניט בצוואנ;עןווערין'צופסק'נ;‬
‫‪5‬אלש‪.‬רב'יאבהו זאןט דיו ז«}קםטגיטבצוואנ;עןווע'רין צ ו ט א ו ן ^ ב י ר ה ^ ב י ^ ו ן י ^ ג ט ד ו ז ^ ט‬
‫גיט' ןיצוואןגק וועדי! אי; די העגט פיון'ךי מזיקין‪, .‬רבי'!!בדימום האט גטאיגט אויבי ‪vi‬‬
‫ןןאםט גי;עבין צדקה פון דיין ‪3‬ייטיל‪ .‬פוי דיינע אייגענע ;עלו־‪ .‬וועט ת ך גאט היטען פץ‬
‫פיפי; !פעללער פאדאטקעם! או; פוןהןמיונות יסאנדיל פאדאטקע© אונ פון נולגלאות)מענטשי;‬
‫פאלאמןעיס( אונ פו; י ארגוגיית ןבהיםוה פאראטקעס׳‪) :‬לא( בית שמאי' 'אונ ביתי יהלל‬
‫״קרי;ע'ן‪ .‬בית ש?ןאי זאןיץ ?ליןןר' איו בשאפין ניווארין ךי היםעל דער ינאף די‪.‬ערד‪ .‬אונ‬
‫‪3‬ית הלל ואנין ן־תזנר איז ‪!83‬אפי; ;יווארין ךי‪.,‬ערד דער נאיך ךער מיטעי • ‪3‬י'ת ‪#‬מאי‬
‫ןאןין אטעם צודיערעלייד‪ .‬אונ ‪3‬ית הלל ואגין' אטעם צו ד;ער'עךייר‪ '.‬אדף ךעםמייגוגג‬
‫פון בית ‪#‬קאי ;ואם די זאנץ ךי היפעל איו פתץרבשאפץ גיוןאיתן רער ;אך די^ערד״ךאס‬
‫איז ג‪.‬לייך צו אטלך }ואם ‪ .‬ער הט גיפאכט פאר ייך אשטוהל\אוג ווי די שטוהל איז פערטיג‬ ‫‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫גיוואךין האט‪ .‬ער גימאלט אפי? ! ביי^קיל‪ .‬אווי ד;אט "גיואגט ;אט רער היסעל אייו עיי׳‬ ‫‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫שטוהל אונךי״עוןד איו ימיין פו? ; ביינקעל‪ .‬אוג אדף רעם מיינונג פון בית ‪0‬לל דאם ויי‬
‫;אני;' לי‪,‬עלד איו'?ליער בשאפין גיווארץ דער ;אך דעריהימעל‪ .‬יראם איז גליייך צו אמלך‬
‫וואט‪,‬ער האט גיבאלט אפאלא?‪:‬ט ?ריער'באדזט‪,‬ער ךי אוגטעלשטע שטובין אוג אויףיךי‬
‫}אקט‪,‬ער די אובעו^זטע לטובין‪' .‬אזוי איו }'טחנן ‪3‬יי גאט'איין ידעם 'טאג וואט ער האט‬
‫ןימאקט לי ;ועלט האט‪.‬ערי ?!ךיןך }ימאכט די'ערד דערגאך דעםיהיםעל‪ .‬רבי יהודה* בר‬
‫אל;עאי ו>‪/‬נט פון רעם פסיק אט אויך אבעוויייוןג' אזזןיס איו וריבית הלל זאןיט‪.‬רוך הםי־‬
‫האט גיזאגט ל ^ י ם י ^ ר ץ יסךר‪) ..‬ןלרןר האםטו נעגריגדעט ךי‪.,‬עךד ‪ .‬ואחר פך ומעשיה‬
‫;דיך ^טים‪; .‬רעד נאך הא‪3‬ץ ליינע הענט ןיהאןט ךי הימלק‪ .‬ךןייתנין דןאט }יזאנטידעם‬
‫ןםוק וואם ‪3‬ית ‪!?£‬אי נע^ען אבעודיזוןג'צוזייערע רייד‪ .‬ודיל‪.,‬עם שטייט את השמים ואת‬
‫הארי!‬
 ‫י‬ ‫בראשית‬ ‫בראעיתפר‪#‬הא‬ ‫סךך‬
‫בראשית ברא אלהים‪ .‬ולשכלול הארץ קדמה שנא׳ )מ( ביום עשות ה׳ אלהים ארץ‬
‫ושמים‪ .‬ארשב״י תמוה אני היאך נחלקו אבות העולם ביש וביה על בריית שמים וארץ‪.‬‬
‫אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא )עא( כאלפם וכפויה שנאי)ישעיה מח( קורא‬
‫אני אליהם יעמדו יחדיו‪ .‬איר אלעזר ביר שמעון)עכ( אם כדעת אבא‪ .‬למה פעמים‬
‫שהוא מקדים ארץ לשםים‪ .‬ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ‪ .‬אלא מלמד ששניהן‬
‫עקולק זה כזה‪ .‬בכימ הוא מקדים אברהם ליצהק ויעקב‪ .‬ובמיא הוא אומר )ויקרא כו(‬
‫וזכרתי את בריתי יעקב ונו׳‪ .‬מלמד ששלשתן שקולין זד‪ .‬כזה‪ .‬בכל מקים הוא מקדיש‬
‫משה לאהרן‪ .‬ובמקום אחד הוא אומר )שמוה ו( הוא אהרן ומשה‪ .‬מלמד ששניהן שקולי!‬
‫זה כזה‪ .‬בכימ הוא מקדים יהושע לכלב ‪ .‬ובמקום אחד היא )במ־בר יא( כי אם כלב בן‬
‫יפונה הקניזי ויהושע בן נון‪ .‬מניד ששניהם שקולין זה כזה‪ .‬בכימ הוא מקדים תורין‬
‫לבני יונה‪ .‬ובמקום אהד הוא אומר )ויקרא ינ( ובן יונה או תור להטאת‪ .‬מניד ששניהם‬
‫עקולין זה בזה‪ .‬בכים הוא מקדים כיבוד אב לאם‪ .‬ובמקום אהד הוא אומר )שס יט(‬
‫‪r‬‬
‫איש‬
‫מ ת נ ו ת כ ה וג ה‬
‫תתלה‪) 1‬עא( כאלפש וכסו״ה‪ .‬שהאומן עישס אותם ננת‬ ‫ל י ב ד ל יומגן ‪ ) 1‬ע ( נייס עבית ימי‪ .‬דיק מדניוע תודס‬
‫אמת ו ) ע נ ( סיג בירושלמי אס כדעת שאמר אנא פעמים‬ ‫ל!פ ייטלי סשמיס יג‪1‬׳ יסמין ליס אלס תילדוש סשמים והארן‬
‫כוי פירישו סניחא מס שפעמיס מקדס זס לזה לסניד ששניהן‬ ‫ניוס עשותס׳ יגו'‪ .‬פי׳ ויכלו נשתכלל סר שסאסנשתכצלס‬
‫מ ח « ^ י ז ‪9‬לי‪$‬ר לי ח י ^ ^ י י ^ ^ ז ך י ^ךדי‪-‬״יסון ן א ן ט ״ ^ ־ ך ג ״ ^ ' } ן ז ״ ^ נ ס איזףי‬
‫‪2‬י זאנין‪ .‬אונ די שטויסין אפ ךי רייד פון בית שמאי‪'.‬ווארום ‪ 09‬קטןיט והארץ היתה‬
‫תוהו ובוהו‪ .‬צו וואס שטייט דער ווארט היתה‪.. .‬עם האט ןיקענט שטיין ויה^רץ תוהו‬
‫ן^‪1‬הו‪; .‬אר ךער ןסוק מיעט די‪,‬ערד איז גיוויען תוהו ובוזזו איידער די" הימעלאיו‪3‬שאפץ‬
‫ןיוואךין‪. .‬ך‪3‬י יוחנן זא}ט פון ךי חכמים ם ווע;ין די הימיען^ענען'§ך‪:‬ער בשאפין ניוואךין‪.‬‬
‫ןאר צום תכלית פון רער וועלט איו ?ריער |יווען ךי‪/‬ערד"‪ .‬לי ‪.‬ערד האט אריים ;ינע‪3‬ץ‬
‫פון דך אלע‪.,‬עלליי ‪ pjjnj‬אונ בוימער' ךיינסטאנ‪' .‬אוני לי היםעליהאט ארוים }י;ע‪3‬ין די‬
‫זוךן אונ די לנ^ה מייט די ‪#‬טערין '?!י?‪8‬וואך'‪'.‬רץי סנתומא דןאט גיואגט איך וועל דיר זאןץ‬
‫ז‬

‫}^עווייזו?נ אז‪;.‬נם איז אזוי‪".‬צום ^עעןאפ^נ'זענען'ניווען ךי לןימליען' פך;ער ווי די ״ערד •‬

‫ןוארום עם ^טייט אין פסוק בראשית ןרא אלהים ‪.‬את'ה‪£‬ט‪.‬ים ואת הארץ ‪ .‬צו‪.,‬ערשט'ד!ט‬ ‫זו‬

‫ןאט ^ע^אפין• ךי וזימלע; דעו־ נאך ךי‪,‬ערד י‪ .‬צום' ר״כלית איז' גידע״ך‪/‬ערד פךעיר אווי‬
‫ןוי‪,‬עם ‪#‬טייט אין פסוק ?יום״עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים‪ .‬אץךעםטאנ פוןטאמן‪ .‬נואם‬
‫ךי^ערדיהאט גילאל?ט אנהייי^ין צו טאיזן איריזאךיאונ ךי הימעל איר זאך‪ .‬הטגריער‬
‫‪$‬נניה‪1‬יבי; ךי‪,‬עלר צו' מאלין רער ואך דעו־ הימעל‪ .‬רבי שמעו; ןן יוהאי ואגס_‪.‬עם וואסךעךט‬
‫‪£‬יך אדף ‪ v'^fflfc‬תןאים י ודימית שמאי אונ בית הלל ןאלין קךי^וועלבעם איז 'פרי‪/‬נר‬
‫‪5‬׳טא§ין ןיווארי;‪ .‬די הימעל צו ךי‪,‬עלד‪ .‬איך ואנ ניייךע וענעןיבשיאפין ;'יוואלין צו זאטק ‪.‬‬
‫‪$‬זד ‪.‬ווי דער ‪3‬על ?לאכה ‪8‬א‪.‬כט אין'אפארעם אטאפ טיט רעם צוךעק‪ .‬בייךע צו זאקק‪.‬‬
‫ןערנאך טיילט‪,‬ער אפ איי?ם' פון ךאם אנךערע‪ .‬אווי וויי‪.‬עם שטייט אין פסוק נאט האט‬
‫;יזאגט איך רוף צו די)צו ליא ‪0‬י‪.‬מעל אונ ךיא‪.‬ערח זייא ואלין שטי‪.‬ק ביידע צו ואמען סיט‬
‫ןןייןימאהל‪ .‬ר?י {<לעזר יןר?י ש?!עון האט גיזא;ט אויב ?נס אטיוד מיין פאטערהט ני]אנם‬‫־‬

‫&ז ךי הי‪5‬על או‪ :‬די‪/‬עךדיזענען '‪3‬שאפין }יוואךין צו זאםק‪ '.‬איו•רעכט פאר ;ואם אמאל‪,‬ל‬
‫שטייט ?רי^ר די ״עלידידעיר נאך דער הינ!על‪ .‬אונ אמאהל שטייט'ךי' הי‪5‬על דער נאךיד‬
‫‪^.‬עךד‪' .‬צו לעךנען א‪?1‬ז אז די הננען ?‪.‬יידע ?ל‪1‬יך בעאפין גיוואךין‪ .‬אין' ךי גאנצע תורד‪.‬‬
‫עטייט ^‪ ibgra‬יצחק {‪.‬עקב‪ .‬אונ אין «ין ארט שטייט ‪.‬יעקב ‪:‬צחק אברהם‪ .‬צו' לעךנק‬
‫«נז אז אלזן ךריי זעגען נלייך‪;. .‬נם איז}יט'איי^ער גרעסער פאר רעם' אנדערין • אין די‬
‫^אינצע תורה שטייט ט׳טה ‪.‬פךיער ווי אהרן‪ .‬אונ אוייף איין א‪.‬ךט שטייט י אהרן פריער ווי‬
‫‪0‬שה‪ .‬צו לערנען או;ז אז דיי^עגען ? יידע‪.‬נלייך ‪3‬יי;אט‪ .‬אין ךי‪/‬אנציע תורה שטייט}הושע‬
‫־‬

‫פריעד‬
 ‫ב ר א י י ת‬ ‫בראשית פרשה א ב‬ ‫סדר‬
‫איש אפו ואביו תיראו‪ .‬מניד ששניהם שקולין זה כזה‪ .‬אבל אמת חכמים האב קורם‬
‫לאפ‪ .‬מפני שהוא ואמו תייבין בכבוד אביו‪ .‬בכ־מ הוא מקיים בריית שטים לארץ ‪.‬‬
‫ובמקום אחד הוא אומר ביום עשות ה אלהים ארץ ושמים‪ .‬מניד ששניהם שקולי•‬
‫זה כיה ‪:‬‬
‫פרשה ב )א( והארץ היתה ההו וכהי‪ .‬ר׳ ברכיה פתח )משלי כ( גם בםעלליו יתנכר‬
‫נער‪ .‬אפר ר׳ ברכיה )א( עד דהיא פנה אפיקה כובייא‪ .‬הוא פה שהנביא‬
‫עתיד להנבאות עלית בסוף )ירמיה לו ראיתי את האיץ והנה תהי ובתי‪) :‬ב( ר אבהי‬
‫ור׳ יהודה בר סיפון‪ .‬ר׳ אבהו אפר םשל למלך שקנה לו שני עברים שניהם )‪ (3‬באוני‬
‫א ח ת ‪) .‬ג( ובטימי אחת‪ .‬על אחד נזר שיהא ניזון )ל( פטסיון‪ ,‬ועל א׳ נזר שיהא יגע‬
‫יאוכל‪) .‬ה( ישב לו איתי חוהא ובוהא‪ .‬אמר שנינו באוני אחת ובטיםי אחת‪ .‬זה ניזון‬
‫מ ט מ י ו ‪1‬‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫מה יסא כסופה ז ) נ ( א י י ‪ .‬שגוי מ ט י ס ‪) :‬ג( ‪.‬ינניינוי‪.‬‬ ‫שקילין נאמל ובלהה נאתל ננראו‪ ) :‬א ( על להיא פנה ט ' ‪.‬‬
‫באוצר ?לימי דמי שיוץ ‪) 1‬ל( מטמיון‪ .‬מתון אוצי סמלו‪:‬‬ ‫משל הוא על סאשז נעיו שהיה עדין רכס שלא הגלילה כל‬
‫) ה ( ישנ לו‪ .‬אופי שנגזי עליי שייגע ויההמס מ ע מ ל !‬ ‫‪5‬יכה היציאה קיצים נ ו גתחילפ נ י ״ ת האון גילה הכמונ‬

‫א?י"^די‬ ‫?!ליער ווי}‪:‬לב‪ .‬אונ אויף איין ארט ?‪:‬פייט‬

‫ןזגנען ביידע גלייך ביי ןאט‪ .‬אץ ךייגאנצע תורה שטייט תורים פל^י ו ז י מ ן יו;ה <תורים‬
‫איו אלטע ט א מ י ן ‪3 .‬ני יונה איז יוןנע'טאקביף‪' .‬אונ אויף איין' '‪$‬רט שטייט ?גי יונה‬
‫^ךיןנל ןוי תיתם‪ .‬צו'לעתען או;ז אז ידי זענ‪.‬ען ייידע גלניהי‪-‬אומען^ליינגטי^קל^ויפוןיונ^ע‬
‫‪ p?;rop‬אדער פון אלקעיטאלוויין איז ‪3‬יי' )אט ביידע גליי^‪' .‬אין'די}אנצע תורהקזטייט‬
‫ןער ‪5‬אפןער פר;ער ווי ךי םוטער״עם ‪#‬טייט אין ‪£‬סוק'?בד את אבייןז!‪ rijf‬אמך‪ .‬ואלט׳!‬ ‫‪:‬‬

‫געבין §בוד צו דיין פא‪$‬ער‪.‬פךהןר ווי צו דיין םוטער‪ .‬אונ אויף איין ארט שטייט רי מוטער‬
‫פריןןר ווי דער פאטער‪.,'.‬עם' ?וטייט אין פסוק איש אמו‪.‬ואביו ר‪1‬יראו\נ!ען זאל מורא ד ^ י ן‬
‫‪8‬אר ף מוטער אונ פארי רעם' פאטער‪ .‬צו לעךנען אונייעי ייי‪/‬ענען ביילע ‪5‬לייןי‪ .‬ןאר‬
‫‪T‬‬

‫י‬
‫ךי הכפים האבץ ניזא;ט מג! יא‪3‬גע?ץ כבוד רעם פאטער פריןןר ייי ךי מופוער'‪ .‬עייל רעי‬
‫זוהן' אוג ךי מוטער יעגזגן‪?.‬יידע םהדב צו געבץ כבוד ציוםיןאטער‪; .‬ואתם איךיב*איו‬
‫‪9‬חו;ב צו גע?ין' ?מד '« איי־ מאן• אי! ד נאןנצעיתוךה שטייט' דאס^עשאפוגג פון לי‬
‫ןזי^על פתער ווי לי‪.‬ערד‪ .‬אונ אויף איין אלט '?זטייט ךי'?עעזאפונג פון ךי״עחר פתער‬
‫ויי ת ?ימעל צו לערניען' איןז אי ייי‪.‬יק‪.‬ע; ביידע '}לייך ‪9‬יט יאיץ םאהל ב^אפין'' ;ין^רץ ‪j‬‬
‫‪,‬‬
‫פריפה ב )א( והארץ‪ nij:rj‬תהו ובד^י‪, .‬ו־‪3‬י'‪.‬ברמה דואט אנןיהיי? ! טיט‪,‬לעם ןםוק‪'.‬פוי‬
‫ךי יא;ץ יואם דאס‪.‬ק‪:‬גד טיוקטיאין זיין ייגענו־‪ .‬דער״קענט מען‪/‬ואם מיט‬
‫אים וועט זיין ףפעטער אז‪.‬ער ‪,‬וועט'‪.‬נתים'וועךין‪) .‬אויב‪..‬יער היאנדיילט'״ערלאך מיט דייגע‬
‫ח‪3‬ףם‪.,‬ער מבתי ניט ]‪.‬ער וזאט רחמנית"‪ .‬או״ער וועט ‪.‬גתים ייערין ייעיטער' 'אויך אייוי דין''‪.‬‬
‫אונ אויב״ער' האט‪.‬קינד ווייז שלעכטע כ!תת יוע'ט‪.,‬ער ןרויס יועלין אוייך טיט ךי״שלעכטע‬
‫םתת>‪ .‬רבי ?רמה האט גיזאג^ט איו ווען לער בוים איו 'יו‪.‬גג ווא‪.‬ק;‪1‬ט אויף אים דערנער‪'.‬או‬
‫‪,‬ער וועט‪.‬גתים וועךין וועט אייך אייףאים !ואקסין דעתער‪ .‬אווי וויך‪/‬ערדאיוןיוועןווי^ט‬
‫אין אנהייב )יען זיא איי בשאפין ?יייאךין• אווי איי יןיא'אגגיברייט שפעטעראויךייייםטייצו‬
‫וזעריין‪ .‬ווען ךי יולץ ייעלין זינךעען‪ .‬דאסאיו וואט דעריניביא יועט'אידף' איר ;?יאותואןין‬
‫איך האבי‪.‬גיועהן לי‪,‬ערד אוני זיא איז תוהו וביהי‪) :‬ב( רבי אבהי אונ‪'.‬רביןהודה ברבי‬
‫סימון האיין גיזא;ט ןיוויי ףשלים‪ .‬רבי אבהי האט‪.‬מואנט ראיס אייו נלייך צו'אמלך;וא^ער‬
‫האטניקויפט צוויי‪.‬ק^ע?ט'מיטאיץ מאהל‪ .‬אונ ךי ביידע‪.‬קנעכט זעגען גיקדפטיגיוואךין טיט‬
‫איין ןטטר';ןכירה)פאר 'קויף‪.‬צעט‪ .6‬אוני די וןאבין‪3.‬ייד'ע‪.‬נ;קי<םט‪.‬נלי'יכע'‪.‬געלט‪..‬עםאיזני^ט‬
‫}ידקיאילנעיר טייערער פון רעם אנךעךין‪" .‬אדף איץ ]קגעכט דואט רער מלך גיור }ידען ?ר‬
‫‪%‬‬
‫זאל ניט ^רבעטין אונ ער זאל ‪.‬גישפייןט ווערין פון רעם'‪?.‬לך ם •או‪.‬צר‪ .‬אונ אויף רעם אנדעריי;‬
‫קנעכט‬
‫יא‬ ‫בראשית‬ ‫ב‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,2‬‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית י׳ ״‬ ‫סדר‬
‫פטםיון ואני אם איני ינע איני אובל‪ .‬כך ישבה הארץ תוהא ובוהא‪ .‬אשרה העליונים‬
‫זהתחתונים נבראו בבת אחת‪ .‬העליונים ניוונים מזיו השכינה‪ .‬והתחתונים אם אינם‬
‫ינעים אינם אוכלים‪ .‬ור' יהודה ביר סיפון אמר מעל לשלך שקנה לו שתי שפחות שתיק‬
‫באוני אחת‪ .‬ובטיסי אחת‪ .‬על אחת נזר שלא תזוז םפלטין‪ .‬ועל אחת גזר )ו( טידודין‪.‬‬
‫•ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא‪ .‬אסרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת‪ .‬זו אינה‬
‫יוצאה וזזה םפלטין‪ .‬ועלי נזר טירודין‪ .‬כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא‪ .‬אסרה העליונים‬
‫‪,‬‬
‫והתחתונים נבראו בבת אתת העליונים חיים‪ .‬והתחתונים פתים‪ .‬לפיכך והארי‪ .‬היתה‬
‫תהו ובהו‪ (J) :‬איר תנחופא לבן פלך שהיה ישן על נבי עריסה‪ .‬והיתה םניקתו תוהא‬
‫ובוהא‪ .‬לפה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה פתחת ידיו‪ .‬כך צפתה הארץ‬
‫•שהיא עתידה )ז( ליטול את שלה פתחת ידיו של אדם שנא׳ ארורה הארפה בעבורך‪,‬‬
‫לפיכזד‬
‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪ (0‬לישיל את כלה ‪.‬‬ ‫)ו( שירוד;‪ .‬להיות גע וגע ו־טרי«‬
‫גןנעכט וז־*ט~דער"^ך‪«7‬ר ג י ^ ^ ע ר ^ ״ א ר ב ע ט ץ ^ ^ י ^ ך י ^ ו ו ע ט ז ז ר ד » ‪ 3‬ץ צו‪.‬ע?יך‪.‬‬
‫>!יז דער אטןערער‪.‬קנע?ט ;יי^םץ אונקאטוייך ןיוואנדערט אונ זא?ט פיר זענען‪3‬ייךעגלייך‬
‫‪1‬‬
‫‪$‬יקוין«ט ניוויאךין אוני טיט איין ?טטר נעירה‪ .‬אונ יסיר יקאסטין‪?.‬יידע ‪3‬ל‪.‬ייכע';עלט‪ .‬פאריוואם‬
‫זאל^ער ;אר ניט אלבעטין אוג‪.‬מק ניט אים‪ .‬עסץ‪ '.‬אונ איך _אז"איך'ווע‪ $‬ניט אה‪3‬עטץ וועל‬
‫‪%‬‬

‫ןויןז ניט האבץ צו״עי^י;‪ .‬אזויקאט ף‪.,‬עךדךך אויך גיווא^ךערט אוניזןאט ניזאנט איךיאונ‬
‫‪8‬לע טע^שין ןואס א‪1‬יף סיר זע;ען דא אונ דער דזימיעל" אונ אלע מלאכים';ואס אויף דעם‬
‫הימעל‪, .‬זענק ?ויר צו זאסק ב‪1‬יט איין ?אךל ‪#3‬אפץ ןיווארין‪.'.‬פאר'ןואס אלע ;ואס וענק‬
‫אויף ‪.‬רעם הי‪.‬טעל אר^עטץ‪3‬יט אונ‪.‬ןועךין ניישפייזט אונ נמעטיןט פון ךי לויטערקייט פון}אט‪.‬‬
‫איגאלע נשעפעןיש' פון ךי‪,‬עךר או די אך‪3‬ע'פ!ץ ניטהא?ין'זיי ניט צו״עםין‪ '.‬ךאס םיינטירער‬
‫ןסוק ‪.‬ווןארץ קייןה תוהו וביהו‪ .‬ך‪/‬ערד' ד!אט זיך ןיוואנרעךט אויףיאירע וויםטקייט‪ .‬רבי‬
‫ט‬
‫יהודה !נתיי מימון האט ;יזא? איין ^ כ ע י ^ ל ‪ .‬אםלךהאיט אמאהלנייקויפטצווייךינםטען‬
‫טיט איין מאלל אונ מיט איין קטר ??ירה)פאר קויף צעטא אונ״ער האט ‪.‬נןעבין פאר"בייידע‬
‫ןלייכע נעלד‪ .‬אויף איינע ו^איט ךער מלך גוזר גייוק' דא זאל ניט אתיםגיייןפץדיןפאלאםט‬
‫אונ אייף ךיאןדערע האט;ןרגויך ‪.‬גיווען‪.‬זיא^אליפארטריןעי ווערין פון זיין‪§,‬אלאםט‪ .‬האט‬
‫די א;דערע ךץ?ט;יך גיוואוןךעךט אוג דזאט גיזאגט מירי זעגע; ביייךע צו״זאטען גיקדפט גיווארין‬
‫אוג ‪£‬יט איין ‪#‬טר ?כירה אוני פאר אייגע‪ .‬עךלייא'געלט פאר ;ואם אויף איר האטי דעו־ *מ^ך‬
‫י‬

‫גויר גיווען זיא זאלידצק אץ זיין פאלאכ!ט'‪ .‬אונ אויף סיר ר;אט‪.‬ער גוזר‪,‬נלןיען איך ואל פאר‬
‫^•ריןען וועךץ פון דין_פאלא סט‪& .‬זוי האט דך ךי‪.‬עךד }יוואנךעךיט איך אונ אלע ‪3‬שע‪.‬פעןיש‬
‫‪:‬‬

‫;ואם אויף מיד אונ ךיהימעל מיט אירע ‪^3‬עפעגיש‪.‬ועגען גלייך צו־‪.‬זאמע; ב^ןאפיו' ?יייאליי‬
‫§ארוואם ‪£‬לץ;וס אויףדעס לימעללעבץאיייביג אונ זע;ק‪.‬איי?יג אץדעיםפאלאםטפויי^ט‪'.‬‬
‫אוגאקץוואםאויף לי‪,‬עלדץזטארןט אוגווערץ פאךטריביק פון ךי‪-‬עיךד‪-‬ידאםטיינט'מען‪psm.‬‬
‫הןהה'תוהו;טד‪,‬ו‪ .‬די‪.,‬עךד'הט'יי״ך;יוואנךערט פאר תאם זיא דאיךף בלייבץ ליידע פו; אירע‬
‫איי וואמער‪< :‬ג(ר‪3‬י ר‪.‬נהומא ^אוןטיאייי; אנדער משל‪ .‬דאם‪.‬קינד' פון פלך איז אפאהל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪2‬י^<‪$‬אפץ אץ דין ווינעלע‪ .‬אונ די אם דינע וואם האטיאים גיווינין איו ןיועםיץ נעבין אים אונ‬
‫האט זיך ניווא^רערט אונ גיואןץט‪ .‬עייל י;אס הארץ האט איר גמאגט אוויא וועיט אםאךזל‬
‫;עמען איר ק?‪1‬ראף פין דין הא^ט‪ .‬אוד האט ךי‪,‬עך'ד גידעהן או ויא וועט אםאהל גישטראפט‬
‫ח‬ ‫‪3‬‬
‫‪.‬ןערין דורך רעם מע^ש ייואם רער מענטש וועירט גיש§ייוט ‪ P‬י י י א ‪ ' ,‬ע י • אייייווי עפ‬
‫•^טייט אין פסוק נאט האט ;ייא?ט צו ארם'ך^עךיד וועט' זןין' פארפלוכט פון" דיעעטייע?י'ן‪.‬‬
‫ןריבער איי יהאךץ היר״ה היהי נובוהו‪ .‬ך‪/‬ערר האט זיך ;ייואנךעךט' פאי־ ייאס ייא יועם‬
‫«{אחל נישטראן־ט ?עילי! יירך בעם טע‪.‬נ?ש‪)':‬ד( רבי י‪.‬הורה‪3‬ר ק;ימון"האט?י;אנטאירער‬
‫פסיק‬
 ‫פ ר ע ה כ‬ ‫שית‬ ‫ברא‬
‫בראשית‬ ‫'‬ ‫סדר‬
‫לפיכך והארץ היתה תהו ובהו‪) :‬ן•( ר' יהודה בר סיפון פתח קריא בדורות‪ .‬והארץ היתד‪,‬‬
‫תהו‪ .‬זה אדהיר שהיה )ח( ללפה ולא כלום‪ .‬ובהו‪ .‬זה קין שבקש להחדר את העמיס‬
‫יתהו ובהו‪ .‬וחשך‪ .‬זה דורו של אנוש על שם )ישעיה כט( והיה במחשך מעשיהם‬
‫ויאמרו מי ונו׳‪ .‬על פני תהום‪ .‬זה דור המכיל שנאמר )כראשית ז( ביום הזה נבקעו‬
‫כל םעינות תהום‪ .‬ורוח אלהים םרהפת על פני המים‪ .‬על שם ויעבר אלהים רוח על‬
‫הארץ‪ .‬אמר הסביה עד מתי יהא העולם מתנהנ באפילה‪ .‬תבוא האורה ‪ -‬ויאמר אלהים‬
‫יהי אור‪ .‬זה אברהם‪ .‬הה׳ד )ישעיה מא( פי העיר ממזרח צדק ונו׳‪ .‬אל תקרא העיר‬
‫אלא האיר‪ .‬ויקרא אלהים לאור יום ‪) .‬ט( זה יעקב‪ .‬ולחשך קרא לילה‪ .‬זה עשו‪ .‬ויהי‬
‫ערב‪ .‬זה עשו‪ .‬ויהי בקר ‪ .‬זה יעקב‪ .‬ויהי ערב ‪) .‬י( ערבו של עשו‪ .‬ויהי בקר‪ .‬בקדר‬
‫של יעקב‪ .‬יום אהד‪ .‬שנא׳ )זכריה יל( והיה יום אחד הוא יודע לה׳ לא יום ולא לילו!‬
‫ומ‬
‫'‬ ‫מתנות כהונה‬
‫» י » י ״ י י ‪ 00 « 1‬ללמם‪» .‬סבל ולתוהו ני שוסו המה יו״י השמש והירח ונוי אמר יגוהג מי גילם לזה שימי שמש שגא•‬
‫למס!וכן הבל מ״א ‪«4‬ם ‪ (p) :‬ום יעקב‪ .‬נמו שזרשו והגה ני בא השמש מלאיי השרת אומרם אתא שמשא ן ) י ( ערבו‪.‬‬

‫^ער״^ןרץ‬ ‫ןפוק ‪#‬מו^‪5‬וט'פץ די תתת;ואם )ועלי;‬

‫זדתה תוהו ובוהו דאם ט ץ ט מען אדם הראשון;ואים ער איז ‪3‬ש*פין ןיווארי; פון לי ערד‪ .‬איונ‬
‫ער איו גיווארץ יוץוט אונ'איו איועק ‪.‬גיגאננען פון‪.‬ליער'‪.‬וועלט פיט גא^נישט‪ .‬אפמיואייזטאנ‬ ‫״‬

‫אגא נצין אי;‪.‬עראדך ניט גלווען אין גן‪.‬עדין‪ .‬יכוהו'מיינט טען^ןיודיל‪/‬ער האט גיוואלטדי‬ ‫‪:‬‬

‫ןןלד'זאל צוריקוויסטוועלין ךריבער וזאיט^ער ניס‪£‬ת'דין ברודער‪ .‬אונ‪.‬ער‪9‬יטדץפאטער‬

‫ןועלין אדך ‪#‬טאר‪3‬ץ וועט ךי' וועלט ?לייבין וויםט' וח^ןד מיינט מען רעם תר פון אנוש ‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫עייל די זענען גיווען ך^עים‪ .‬אונ'‪3‬יי'ל?זעים שטייט'ייי' טוהען‪.‬ז‪.‬י‪.‬יערע_ואכץ איןדערפינסטר‬
‫^קיינער זאל ךט זעהן‪3£ '.‬ל ‪8‬ני לזהום ראם מיעט' מען רעם תר ;ואס אויף ןיי איז גיקוםען' דער‬
‫}(בול‪3 .‬יי דעם סבול ?!שייט אין רעם טאג זענען צוישפאלטץ ניוןארין כל מעינית תהום ‪.‬‬
‫‪$‬לע‪.‬קיואלין פוןדעם §‪?3‬תנד ‪ .‬ךוח אלהיםי^ח^ת^יפנייהם^ם^אונ^ער ודינט פון גאט‬
‫‪5‬אט‪.‬גי^ווע?ט א‪1‬ז\ש רעם ווא'םער‪.‬ךאם‪.‬םיינט ‪5‬ען דעו־ וד^ט'פון ;אט וואם הט ג״טתעבט אויה ךי‬
‫ןןאםער פו; מבול אונךי וואסער ‪!1‬אט אנניתדבין צוריק אריץ צו גיין אץ אבנרונד‪.‬הט גאט גיזאגט‬
‫‪9‬יז"ווי לא ננ וועט דין ךי ייעלט אזוי §י?סמער‪ .‬עם ייעלין נ אך זיין אויף איריךישעיים^ם איז שדין ציייט‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫^^;אל‪!?9‬ען'אצךיק'א‪1‬יףדער‪/‬ועלט‪ .‬הט'ןאטגי!אגט‪.‬עם‪/‬אל ווערין‬

‫^ י נ ך א ס מ י י נ ט מעןאלרהםיאלקומען אףףךערוועלט‪'.‬איויודעםשטייטאיןיפםוק מייהעןד‬ ‫‪:‬‬

‫שמירח ‪£‬דק‪ .‬יאילקט ניט' לי;ענען העיר <מיט אעץן\גאר;אלפט לימננען האיר <‪9‬יט אאלף( ‪.‬‬
‫^יי?‪9‬ין‪ .‬אןנרהם ויאם‪.,‬ער איו פון םןרח דיט^אל^־קוטען "לייבטץיאוין־'דער וועלט‪ ".‬גאט‬
‫ןאט גירופץ צו לי לי?'טי‪.‬גקייט טאנ'‪ .‬דאס מיינט ‪ 9‬ק י‪£‬־קב \ ' צ ו לי פינסטעךיניס ה ט ע ר‬
‫}ידופין גאלטךאם‪.‬מיי^טיםען‪^?.‬ו‪, .‬עם איז גיווע; ‪"1‬אכט‪ '.‬ראם מיעט מע•';!^ו‪ .‬וואם״ער‬
‫גיוועלטיןט א‪1‬יף לי וועלט וואס זיא איז גלויך צו ךי נאכט\אונ‪?.‬נים איוייגיוואךץ טאג‪ .‬ראם‬
‫‪3‬י?ט מען נע״קב‪ .‬יואם'‪.,‬ער ;עועל^ץט אדף עולם הבא ;ואם‪..‬עם איז איין‪/‬אגציןיליכטיג‪.‬‬
‫;אך וועךט גילדות רער פסוק‪,‬עס "איז גיוואךין גיאכט ראם מיעט מע י‪.‬עש'ו‪ .‬מעי; דין מלוכה‬
‫;‬

‫;ועט זיך אייףלאך; יועט אים פי;?טער )ועדין‪ .‬אוני‪,‬עם איז גיויואךיין טאנ*‪ .‬ראיס מיינט מען‬
‫‪;.‬עקב‪ .‬ווען ךי ‪9‬לוכה פץ״עשויייעט זיך אדםלאזין)ועטיךך ^נהייביז ך י מלונה פץ ‪:‬עקב‬
‫א'וג‪,‬עס וועט אים אני!יי‪3‬ין ליףטיינ צוווערין‪ .‬דאם וועט זיין אין איין טאג"‪ .‬אזוי ו\י‪..‬עם שטייט‬
‫‪$‬ין ןםוק אוג‪^,‬ם וועטזיי׳ איין טאג דער טאגאיו כעוואסט צו נאטיווען״ער ‪.‬וועט'_זיץ('‪.,.‬עם‬
‫ןועט ;יט דין ע!אנ אונ ניט נא?ט ‪ .‬נאר ^ס ^עט‪.‬ןיייןייאליכטעקייטפיון גאט‪..‬ראם מייגט^ע;‬
‫‪1‬‬
‫ןעם טאנ ;ואם משיה וועט קומען אונ ךי מלוכה פץ‪:.‬עקב‪.‬וויעיט אנהייבץ ‪ .‬אנדערע ;אנין‬
‫י‬
‫ןעם *(יין ^זאג מיי^ט ^ען«ים ‪,‬בפור‪ .‬וואס ;אט האט געע‪3‬ץ‪.‬דעם ‪£‬אנ'צו‪.‬יעקב'מכפר דין‬
‫ייגע‬
 ‫י‬
‫ב‬ ‫בראשית‬ ‫פרעה כ‬ ‫כראשית‬ ‫סךף‬
‫ומי‪ .‬דיא יים אתר‪ .‬שנתן לי הקנית׳‪ ,‬ואי זה זה יום הכפירים‪) :‬ה( דיש ביל פתר קריא‬
‫במלביות • יהארץ היתה תהי‪ .‬יי טלכות בבל‪ .‬שנא׳)ירמיה יד( ראיתי את הארץ יהנה‬
‫חהי‪ .‬יבוזו‪ .‬זו מלכות סדי‪ .‬שנאסר )אשתר ו( )יא( ויבהילו להביא את הסן‪ .‬וחשך זו‬
‫סלכות יון‪ .‬שהחשיבה עיניהן של ישראל בניירותיה;‪ .‬שתיתה איטרת להם‪.‬כתבי על קרן‬
‫השוד שאין לבם חלק באלהי ישראל‪ .‬על פני תהום‪ .‬זו מלבות רומי‪ .‬שאין לה חקר כסו‬
‫התהום‪ .‬מה התהום הזה אין לו חקר )יב( אף הרשעים כן‪ .‬ורות אלהים טרחפת ‪ .‬זה רוחו‬
‫של מלך הםשית‪ .‬היאך םדיא)ישעיה יא( ונחה עליו רוח ה ׳ ‪ .‬באיזו זכות )יג( םסשסשח‬
‫ובאה ‪ .‬המרחפת על פני הםים‪ .‬בזכות התשובה שנמשלה כמים‪ .‬שנא׳)איכה נ( שפכי‬
‫כמים לבך‪ :‬ן ן( ר׳ חני בשם ר׳פדת אמר ברית כרותה למיס שאפי׳ בשעת שרב)יד( ת ח ת‬
‫שייפה‪ .‬וכבר היה ריש בן זוטא יושב ותוהא‪ .‬עבר ר׳ יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים‬
‫ולא השיבי‪ .‬בשלישית השיבי בבהילות‪ .‬איל בן זוטא מאין הרגלים‪ .‬איל מעיין הייתי‪.‬‬
‫איל מעיר אני עלי שמים וארץ שאיני זז סבאן עד שתודיעני )טו( מאין הרנלים‪b'» .‬‬
‫י‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫מ‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מ י * ו ) י ‪ 0‬המשמח‪ .‬כלו׳ מקרנת יריחשת ו נ * םנאולם »‬ ‫לעיויז לבא ‪ :‬יוה״כ‪ .‬יו‪ 0‬סליהם ליבראל ׳•)יא( יבהילו‪.‬‬
‫)יד( יויוה שייפה‪ .‬אפ" כשהמים גליל נעילפ הריח ‪B3BB‬‬ ‫נהו ובהלה אמת היא ו )ינ( אן ברבעים‪ .‬דרך טני' בלפי‬
‫פ"; המי* שייפא מלשין נשפת ו )‪ (W‬מאי! סרגלים‪ •.‬נש׳‬ ‫מלטתרימ׳ בלא היה תקר לגדולתה וסיתה מתגברת והולכת יותר‬
‫זןיגע^עבין‪-‬ות‪ ^ ^ .‬״‬
‫דאסיךי ייךיןייעליןזיי^‪3‬יי‪.‬זיי אין גלות‪. .‬והארץ הןרזה תוהודאס מי'יןט'§עןדי טלוןה ‪pfl‬‬
‫^ ל ‪ .‬אזוי ווי ןר?ו;ה הנ?יא הט ניזאנט אויף" דעס גלות ?‪5.‬ל איך האב ךזעיןן ךי‪,‬עח־ א ע ךא ‪$‬יז‬
‫וויףט‪ .‬יכוהו מיינט מען ך כלוכה' פון מדי‪ .‬אווי ווי‪.,‬עס שטייט אין פסוק ועחילו ^־‪,‬ןיא^ת‬
‫‪ .‬געהילו איו' טייטש דער שךעקץ‪ .‬אונ בוהו איז אויךידער פייטש שרעקין‪ .‬תותו וב‪1‬הו‪.‬‬
‫י‬

‫‪$‬ען ווערט ךער שראקין פון חי'וזיםטקייט‪ .,‬חו‪#‬ך ?ןינט מען ךי מלוכה' פין‪,‬י}‪ • 1‬י ל ל זי*‬
‫האט פאת‪5‬ינסטערט ךי אויגין פון דיייודץ ‪5‬יט זייערע גזירות‪ .‬די'הא‪3‬ין ןלואגטצי‪.‬יייויץ‬
‫שי־ייבט אויף' רעים הארי; פו; אאקם אז איר האט 'ךט‪.'.‬קיין דלק אין‪.‬רעם יוךיישען;אט‪. .‬ויי‬
‫זאלץ‪/‬זאןין אז'פון‪.‬ךער_צייט וואים זיי ד!אבץ נימאכט ןעם״יןגל ‪• \ ^ k q‬די שדן ניט‪..‬קיץ‬
‫בלק אין נאט‪..‬על פני תהום מיעט _‪ \ya‬ךי מלוןה פון תים‪ .‬ויי דואבין‪.‬ניט״קייןןאךשוננ‬
‫אזיוי וד רער אבגוץנד‪ .‬איוי ווי‪,‬מען‪,‬קען ניט ךעךפארעזין די טיף ?יו צום ‪.‬אמתנד&יוי ‪W‬‬
‫‪v‬‬

‫^ען }יט דער ?ארי^ין ייאם אין' ךי״סאךץ פץ ךי רשעים איז‪ .‬ורוח אלךים'‪ rervp‬מיינט‬
‫‪ jyg‬די נשכה פץ' מלך הםעזיח‪ .‬אזויוו״^עם ?זטייט אין ןםוק ינרוה^וןייו רוחי ה׳‪...‬עם תעט‬
‫רוהען אויף משיח רוח הי‪ .‬אגשמה פון נאט‪ .‬דורך וועלכין זכות וועט קונ?ען די נשקה צו‬
‫משיח אפילו פאר רער צייט ‪ .‬המרחפת _על פני המ‪:‬ם‪ .‬זי‪,‬וועט קוסען' צו שיועביןווען‬
‫יוךין וויעלין טאדזו רצשו^ה ‪ .‬וואם תשובה איזינענליכע; צו "וואםער‪ .‬אווי ווי^עיס ן‪8‬ט'ייט‬
‫אין פסוק )טפכי'כמים ‪.‬לבך‪ .‬דו ‪,.‬זאלםט פארןיםען ידיין הארץ פאר נאט אז‪1‬י ווי וואסער ג‬
‫<‪ 0‬רבי חגייד!אט ניזאגט פין ריי פךת ווענין {אט ד!אט כירת יריח }יווען )צו ןיזאנט( טיט‬
‫ף וואסקר אפילו ווען״יעס וועט דין' ארןיץ זאל ?לאדן אוךנט אייף רעם וואסער‪ .‬ךייוואסער‬
‫ואל ני'ט_קאליע וועךץיפוןיךי היץ‪ .‬רבי שטעו; ‪.‬בן ווםאיאיז א^אוזל ניועסין אונ האט‬
‫ןיטךאכט ‪ .‬איו פאר ! י י ניגאנגען ר?י‪.‬יהושע אונוזאט}ימי‪.‬נט צו ר?י שםעץ נוט קאלןין‪.‬‬
‫איין מאהל אונ נאך אמאהל אונ "ר?י'נזמיעון ‪$‬אט אים ניט' ניענפערט‪ .‬האט רבי ןהושזן‬
‫ןיזאנט צו רבי ׳שטעון אדרייטע; קאהלגוט יןאךןין‪; .‬זאט רבי ‪!?#‬עו'ן איים ‪.‬נ;ענפעךט‪" .‬אבער‬
‫מיט' גע‪#‬ווי‪'.‬גךקייט'‪ .‬רזאט~בי‪.‬יהושע גייאןט'צו ך?י שמעון פוז ייעלכע זאך האסטיו ניטכא?ט‪.‬‬
‫האט רבי שמעון גלעגפערט איך האב גיטריאכט‪) '.‬אונ^ער דןאט גיט גיוואלט יאןץ דיאם^ער‬
‫‪g‬׳‪ as‬גיטראלט( האט'רבי'‪.‬יהושע ג;יאנט איך ‪.‬געם אד^מירעדות ך הי‪?.‬על א ו נ ך ע ך ר א ז‬
‫י‬

‫איך‪.‬וועל ‪.‬גייט אוועק גיי; פון^דאגקבייז דו וועםטסיר‪.‬ואנין וואם דו ‪5‬אסט;י‪3‬ו‪1‬ראבט‪^'.‬אט‬

‫רבי '^מעו; נהאנט צו רבי‪.‬יהושע' איך האב ‪.‬ניקוקט אין ךי גשאפו‪.‬נ‪ 5‬פוןידער ״;ועילט‪ .‬אונ‬

‫איר‬
 ‫פ ר ? ־ ה כ‬
‫בראשית‬ ‫‪1‬‬
‫״אשיי‬ ‫‪0‬‬
‫סדר‬
‫טםתכל הייתי בםעשה בראשית‪ .‬ולא היה בין מים העליונים למים התתתונים אלא בשתים‬
‫ושלש אצבעות‪ .‬ורוח אלהים מנשבת אכיב אלא םרהפת‪ .‬כעוף הזה שהוא מרפרף‬
‫בכנפיו וכנפיו נונעות ואינן נונעות‪ .‬נהפך ר׳ יהושע ואםר לתלמידיו‪) .‬טז( הלך לו בן‬
‫זוםא‪ .‬ולא שהו יםים מועטים ובן זוטא )יו‪ (.‬בעולם ‪ 0 ) :‬ר־ אבהוור׳ חייא רבה‪ .‬ר׳ אבתו‬
‫אמר מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב׳הבמעשיהן של צדיקיםובםעשיהן שלרשעים‪.‬‬
‫הה׳ד )חהציס ל(( כי יודע ה׳ דרך צדיקים ונוי‪ .‬והארץ היתה תהו ובהו‪ .‬אלו מעשיהן‬
‫שלרשעים‪ .‬ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬אלו מעשיהן של צדיקים‪ .‬אבל איני יודע באי זה‬
‫םהם חפץ‪ .‬אם במעשהאלו‪ .‬ואם במעשה אלו‪ .‬כיון דכתיב ויראאלהים את האור כי‬
‫טוב‪ .‬הוי במעשיהן של צדיקים חפץ‪ .‬ואינו חפץ במעשיהן של רשעים‪.‬איר חייא רבה‬
‫םתהלת ברייתו של עולם צפה הקב־ה בהמ״ק בנוי‪ .‬והרב‪ .‬ובנוי‪ .‬בראשית ברא אלהים‪.‬‬
‫הרי בנוי‪ .‬היך מד״א )ישעיה נא( לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו׳‪ .‬והארץ היתה תהו ובהו‪,‬‬
‫ה י י‬
‫מתנות כהונה‬
‫לו ‪ .‬מעולם שהעמיק מאוד להסתכל במעשה מרכבה ו‬ ‫*‪ t‬ייישין גרס מאין לאין ופירש״י מאין תנא והיכן לנו‬
‫)יז( בעולם‪ .‬נעה״נ שכנר מת והכי איתא בירושלמי )פ״נ‬ ‫טרוד! רגלים‪ .‬נלימר פעמי מחשבותיו ‪) :‬ט‪ (1‬הלן־‬

‫^!ם^מצץ‬ ‫{!יך האב "נמעהן >«י‪.‬די‬ ‫ז‬

‫דדמעל‪ .‬אוג ךיוואםער ווס"ךימלען אריים ךי^עךד‪ .‬ווא ךי וואםערץלאךן זיך אוים‪-‬קומען‬
‫צו‪.‬זא‪9.‬ען ךי בייךע ‪,‬עלליי וויאםעךין ךי אוי^עיך^ע אונ די י אונטערשטע ‪ .‬או‪ :‬פון'די‬
‫אוי^עךןצטע וואםער‪.‬ביו'צו ךי אונ^עךשטע!ואםער'איו נאר !וייט'צוויי'אלעד ךריי ?יננער‪.‬‬
‫ןוארום‪..‬עס •‪%‬טייט ניט אין ^םוק‪.‬ור'ו_ת‪/‬א‪$.‬זים מנשלת‪ .‬אז דער ווינט" פוןיןאט האט}'יבלאויז‬
‫»‪$‬ז‪1‬יווי ר‪1‬יי ה;י זא;ט> ‪ .‬גאר ‪£‬נם שטייט ?!רה§ת‪, .‬עם רדאט גיי^וועבט‪ .‬אזד ווי אביגיל‬
‫מאס קו<?ט צו איר ‪?.‬ע?ט ווסדארט ליגען א'ירע'‪.‬קיגך'עראוג ךיוויל‪/‬ןיי א‪1‬יף וועקיןשוועבט‬
‫זיא איניער ךער‪,‬נע‪5‬וט'אונ זי‪.‬קלא?ט יסיט אירע פלי;על אונ עם‪.‬זעהט איים ווי'ךי פליגעל‬
‫זי‬

‫ךידע; ^ן ךי‪.‬קי}ךער ‪ .‬אונ וץךיען ניט ‪$‬ן‪ .‬אזוי ?!וועבין ךי אויבעלשטע יואםיער'איבעריךי‬
‫אוןטעך׳?טע‪ .‬אונ‪,‬עס זעףט אויס ווי ךי אויבעלשטע ייא^ער לעט "אויף די״אונטעךשטע‪.‬‬
‫!‬
‫אונ דיי ךיךק ניט א;‪ .‬די זענען עייט איעער' פון אנרעלין וויי צורי ךךיי פינגער'‪ .‬ה א ט‬
‫ר?י יהושע או?‪1‬גיק?רט ‪.‬זיין ןנים אונ האט ‪.‬נ;ואנט צו״ךינע הלםייךים ‪ '.‬בן דמא איז עוין‬
‫ןןועק געגא^ען פוןיךער וועלט‪.,.‬ער‪.‬יועט ‪.‬נעוויים שטארביין‪ .‬אונ‪.,‬עם איז '‪3‬יי טור גל‪1‬יך‪.‬ויי‬
‫‪,,‬ער איו שדין ניי^אךבין‪ .‬דייל מען טאר ניט אזיי‪.‬פיל קלעלין‪' .‬אין״עטליכע טענ ?זפעטער‬
‫‪,‬‬
‫איי <טיין‪ 1?.‬זי^א' גיוועי אויף יענע יועלטז <ן( רבץ איבהו אונ‪.‬ך‪4‬י'חי;א"רבה ‪.‬קךייגעןירב‬
‫‪.‬אבהי יא‪.‬גט אין^נהייב ויען נאט האט בי׳צאפין ךיידעלט ר;אט‪.,‬ער גיועהןךיימעשיםייפוןיייךי‬ ‫ז‬

‫צךיכךם אונ ךי ‪_£‬עשים פון ךי רשעים‪. .‬אווי וזיינם שטייט אין ‪,‬פסוק גאט ןוייים ךי ויענ פון‬
‫ז‬

‫ךי לריקים אונ דיי ווענ פון די ךישעים‪ .‬ךי‪.,‬עךד איו ניווען וויםטדאםשיינט מען'ךי_מע?זים‬
‫פון דיךשעי• י;אם די מאבין וו'י?ט לי ייעלט‪ .‬נאט האט }ייאגטיעם ואלי ויין ליכטע" דאס‬
‫!‬
‫םיי;ט קען לי מעשים פין די צדיקים‪ .‬וואם' ךי צדיקים מאכין ליכ'טיג לי וועלט‪ .‬איך ווייס‬
‫*‪:‬יער ןיט ויעלבע מעשים ;אט יייל ‪3‬עםער'‪ .‬אויב ‪<.‬גר יייל בעםערילי' מעשיים פון" די‬
‫צדיקים‪ .‬ווייל'‪,‬ער דייל די יועלט ואל'האביןאקיים‪" .‬א‪.‬דער‪,‬ער'יייל בעםער״דייטעעךםפון‬
‫די ן^עים ‪ .‬ודיל נאט )ויל ליי וועלט יאל דין ויייי*'איו ניןיען איידער^ייא ‪ W‬בשאפין‬
‫גיווארין‪ .‬וייסט‪ .‬ויייל‪,‬עק ^טייט אין'פסוק נאט האט נייעהןיאז לי'^כט״עקייט איי"ניט"»‬
‫ודל ךאך גאט אי ךי וועלט' זאל האבי; אקיוס‪ .‬ייייםין טייר אי נאטיוייליךיא״םעשים פד ךי‬
‫צדיקים‪ .‬אונ‪,‬ער וויל ניט ךי מעשיים פו; לי רשעים‪;. .‬יי זאלץגיט חרוב מאכין'לי וועלט‪.‬‬
‫רביחי יא רבה הט ןיוא;ט אי; אןהייב ויען ךיידעלט איז בשאפי; גיוואךין‪~.‬הטגאטגיזעד‪',‬‬ ‫ז‬

‫או דער בית המקדש וויעט ניבאיוףט וועךין‪ .‬אוני‪.‬ער וויעט הרוב ויעלי;‪ '.‬אוגיעריוועטינאך‬
‫*?׳אסל ניבאךט וועלין‪.,.‬עם שטייט אי; ‪9‬סוק צו"_עךשטהאט גאט ב‪.‬׳?א?ין ךי הימעל אונ‬

‫די‬
‫‪JP‬‬ ‫בראשית‬ ‫בראשיתפריצהבג‬ ‫סח־‬
‫הרי חרב‪ .‬היך מד׳א)ירמיה ד( ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו‪ .‬ראםר אלהיט יהי איר‪.‬‬
‫הרי בנוי ומשוכלל לעיל‪ .‬היך םריא )ישעיה ס( קומי אורי בי בא אורך‪ .‬וכתיב )שם(‬
‫כי הנה החשך יכסה ארץ וגוי‪:‬‬
‫פרשה ג )א( ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬ר׳ יצחק פתת )תהליס קיט( פתח דבריך יאיר‬
‫מבין וגו׳‪ .‬ריי ור׳ נחמיה‪ .‬ר׳ יהודה אומר האורה נבראת תחלה‪ .‬משל‬
‫למלך שבקש לבנות פלטין• והיה אותו מקום אפל‪ .‬מה עשה הדליק נרות )‪ (ft‬ופגסין‬
‫לידע היך ה א קובע )כ( תיםליוםים‪ .‬כך האורה נבראת תהלה‪ ,‬ור׳נ אמר העולם נברא‬
‫ההלה‪ .‬משל לכלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנםין‪ .‬עד כאן דרש ר׳ יורן‪ .‬אתא ר׳‬
‫פנהס ור׳ יהודה בר ר׳ סימון ור׳ חנו] בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק פתח‪ .‬פתה דבריך‬
‫יאיר מבין פתיים‪) .‬ג( מפתח פוםך לן הוה נהורא‪ .‬ויאמר אלהיס יהי אור וט״ י‪ (3).‬ר׳‬
‫ברכיה‬
‫מתנות כהונה‬
‫) נ ( תמליוסיס‪ .‬יסווות ונשיר פ׳) גרס זימוטיס גומי!‬ ‫דמגינם( מצאתי נפי׳ רש״י בעינם כלומר איגי נעילס אלא‬
‫של אבנים‪ ) t‬ג ( מפתח סומן וני׳‪ .‬רק נמס שפסתת פין‬ ‫‪ 6‬מ ‪ ,‬ב י ז י ו נימי לנביו הצדק‪) :‬א( ופנסי;‪1<;< .‬ער;"א•;‬
‫די עךד‪ .‬ראם ‪.‬מייןט מען ךעם ‪.‬ביה הט?ןד!‪8‬ו‬
‫אין §ס‪1‬ק צו ?לאנ‪.‬צין‪.‬ךעם' וזי‪?.‬על אונ'צו אוי!־ שטעילין לי ;׳נרד אוג צו זאגין ציו ציון'דו‬
‫ב‪.‬ייט מיין פאליק‪ .‬יעקן מיד אויךער ע;קר וואם )אט'האט בשאפין די וזימעל אונ לי״ערר‬
‫איו ;אר ציין' ;אל ‪^• 3‬אךט ווערין אונ די יורי; ואלין פאתאמולט וועילין אין ציין • ‪.‬די'יעלי‬
‫איז ניןוען היוהווביהו‪ .‬ו<ץוט‪,‬ךאס מיינט קען‪,‬לעם‪.‬בית המקדיש ווען‪..‬ער איז ניוען הרב‪.‬‬
‫אזוי ווי ילשה הנביא הט'גיואןט ווען;ןר ר«לט גיזעלזן‪,‬לער בית המקדיש ןועט חרוב ווערץ‬
‫איך ד‪1‬אב ניועלזן ךי״ערד אונ זיא איז תוהו ;בוהו י‪ .‬אוני נאט קט גיזאניטעיס זאלידין ליכטיינ‬
‫ןאס מיי?ט ‪3‬ען דער בית המקדש וועט ;י^אלט וועךין וועןיםשיוזוועט קומען‪ .‬וועטיזיין‬
‫!‪.‬לילטינקייט איין־ דער וועלט 'אייף איי^ינ‪ .‬אווי וויי‪,‬לער יפסוק'ואנטישטיי אויף איונ לייכט‬
‫ןןארום ביין ליכטינקייט איי י שוי; ‪,‬נקומען )אונ ווייטער שמועםטךיער '}אןצער _ק?יטל פק‬
‫‪v‬‬
‫^שית אונ פון ‪.‬בית 'המקדש(‪ :‬י‬
‫פר‪$‬ה נ )א( )ויאסח‪; .‬אט רזאט נייא}ט‪.,‬עס זאל דיןיליבטיג‪ .‬רבי ;צחק ר!אט אגגיהויבין‬
‫‪:‬‬
‫צו דלשנ; מיט רעם פסוק ‪'.‬רער אנדוייב' פיון לייגע ‪.‬ליידי *איי *גיווע| ‪ .‬עם זאל‬
‫‪%‬‬

‫ליילטין)אווי ווי רבי' ןהוךה ז;<ט ווייטעח‪ .‬רבי'‪.‬יהודה אוג רבי גחמ;ה קלינען וועלכעש‬
‫י‬
‫איי ‪2‬יווע;‪£‬ל;ער‪ .‬ךיוועלט צו דילי?טיגקייט‪. '.‬ךבי'‪.‬ימךה זאגט' פריעיריאיז בשיאפיןי״גיווארין‬
‫ךי לי?טיגקייט‪ .‬למשל אמלך דואט ניו;אלט באהעןיאפאלאסט‪ .‬אוינ ‪,‬לער ^לטיאיו גיוויען‬
‫פי;?טער • וואט האט‪.,‬ער ‪.‬גיטא^ן‪ .‬האט'דער מלך זןעיצונדיןליכט אונ לאמפין'ליכטייניצו‬
‫מאכין רעם אלט‪ .‬מען ;אל ‪.‬זעלן וד אווייצו^יין דייפודאטענטין‪ .‬איוי*איז'?יווען נ י י ד י‬
‫וועלט בשאפץג‪ .‬פר;ער איויגיווארין ליכמיג לער נאך קאט' קען ב&אפיןךי וועלט‪ .‬אונ‬
‫רבי ?המיה ;א?ט ?ליער איז בשאפץ ;יוויאךין די וועלט דער }אך ךי לילטינקייט''‪ .‬למשל‬
‫אמלך האט נ;באקט א§אלא?ט‪ .‬אז‪,‬לער פאלא?ט איו' ?‪.‬עלטינ ;יוואךין'האט ‪.‬יער אינווייגיג‬
‫אן‪.‬גיצי?ךין לא?!פין?נם ;אל דין ליקטיג‪ .‬ביו אהער האט גייךך^ת רבי יורן‪ .‬דערינאך איז‬
‫}יקומען רבי ??חס אונ רבי ;הוךהי^רביםיםו; אונ רבי ועין'פון ך‪1‬יי שמואל בל לב יצחק ם‬
‫זוענין האבין א'‪2‬ניהיי?ין צודילשנן מיט דעס פםוק‪,‬ךער אנהייב פון דיינע״רייד ה״ט גימאכט‬
‫ליי^טין‪ .‬ת הא'?ט נ אר גיןגפינ‪.‬טךיין מייל צו אוןז איז שיין *גיוואךי! ליכטיג‪ .‬דו האסטיניזאנט‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬עס יאל )יעלי! 'לי?טיג איי' שויין גיוואךין ליבטיינ‪) :‬ב( רבי ברכ;ה פון רבי יהודה בחיי‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫םיטוןם ווענין האט *{?עהויבין ןיט רעם פסוק בךבר ה שמיים ‪1‬נעשי‪ .‬ל?י יהודה בל?‬
‫‪5‬ימ‪1‬ן זאןט ד^ט קיט'מאטערגעש אוו ;יט מיט' אךבעט האט גאט בשאפין לי ייעלט‪.‬‬
‫;אר נאט האט אתים ;ירע'ט‪.‬ע'ס ואל וועךין אהימעל ‪ '.‬איי שיין גיוואייו״אהי^על'‪ .‬ךאייביי‬
‫ז‬

‫די ליכטיג‪.‬קייט איי איי־ אווי מיוען‪^. .‬עם ?וטייט'‪,‬ניט אין פסוק עס וועטדיין ליבטיג‪ .‬נ^ר‬
‫ע‬

‫עס‬
 ‫בראשית‬ ‫ג‬
‫י׳‬ ‫פ ר ע‬
‫בראשית‬ ‫סרך‬
‫ברכיה בשם ר׳ יהודה ביד סיפון פתח )שס לג( בדבר ה׳ שטים נעשו וגו׳‪ .‬ר' יהודה‬
‫ביר פילון אפר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקבית את עולפו‪ .‬אלא בדבר ה׳ וכבר שפים‬
‫נעשו‪ ,‬אף הבא והיה אור אכיכ אלא )ו( ויהי אור כבר היה‪) :‬ג( רשביי פתח )משלי טי(‬
‫שפחה לאיש בטענה פיו ודבר בעתו כה טוב‪ .‬שפחה לאיש זה הקביה‪ .‬שגא׳)שמוח טו(‬
‫ה׳ איש פלחםה ה׳ שפו‪ .‬בםענה פיו‪ .‬ויאפר אלהים יהי אור‪ .‬ודבר בעתו פה טוב‬
‫וירא אלהים את האור כי טוב‪) :‬ך( ר' שמעון בן יהוצרק שאל לר׳ שמואל בר נחמן‪.‬‬
‫איל פפגי ששמעתי עליך שאתת בעל אגדה‪ .‬פהיכ; נבראת האורה‪ .‬איל מלמד שנתעטף‬
‫בה הקביה כשלפה והבהיק זיו הדרו םסוף העולם ועד סופו‪ .‬אפרה לו בלחישה‪ .‬איל‬
‫פקרא פלא הוא )ההליס קל( עיבה אור כשלמה ואת אפרת לי בלתישא אתפהא‪ .‬איל‬
‫כשם ששפעתיה בלהישה כך'אפדתיה לך בלחישא‪ .‬איר ברכיה אילולא שדרשה ר׳ יצהק‬
‫ברבים לא היה אפשר לאופרה‪ .‬מקמי כן מה הוו אפרין‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר' יצחק אפר‬
‫פסקים בהם׳ק נבראה האורה‪ .‬הה״ד )יחזקאל מג( והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך‬
‫הקדים‪ .‬ואיו כבודו אלא בהמ־ק‪ .‬המד״א )ירמיה יז( כסא כבוד סדום מראשון מקום‬
‫מקדשנו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אס שמוע והיה עקנ אעיפ שמנמש ג״נ לשענר נמו והיה‬ ‫היה לנו אורה < ) ז ( ויהי משמע לשון ענד נמ;פט פיזית‬
‫בכל ימס כ!א; והיה העעופיס ללנן ונהנה רנוי! ו‬ ‫המת ו״ו נרו‪.‬ש ההינה והיה משמע גינ להבא נמו והיה‬
‫‪£‬ם'"שפייט עם איז עווען לןכיטינ"‪ .‬אזוי ווי~נאט~האט ארויס גיךעט דאס וואךט עם זאל זיין‬
‫ליכטינ איז שוין ךי ליכטיגקיייט גיייארין! )‪ (3‬רבי שמעון ב; ייוחי הט אגגיהיויבין מיט ךעס‬
‫§פוק שמחה לאיש במיע״ה פיו ודקר בעתו ‪3‬ה טובי‪ .‬שמחה לאיש‪ .‬איש מייגטמעןגאט‪.‬‬
‫אזוי ווי‪.‬יעפ שטייט אי; פכוק הי'איש פלח^ה יעס איז גיווע; אשמתה ביי ;אט(‪'.‬במענה ‪.3‬יו‪.‬‬
‫‪9‬יט דעם‪.‬ענ^פער פון‪.‬זיין פויל‪ ,‬גאט הט אתים גירעט‪.,‬עם זאל וועךין ליכטיג‪ '.‬איז שוין‬
‫גיוואלין ליכטיג‪ .‬ודבר בעתו פה טוב‪ .‬ווי נוט איז אזאיך אין דער צייט'גווען טען לאלף‬
‫זיא(‪ .‬דאםימיינט 'מען נאט האט גיזעה; ךי ליכטיגקייטאו ז‪.‬יא איו נוט );יקומען( צו דער ןייייט‬
‫;ואס מען _דא‪.‬רף'וי‪'.‬צו די וועלט ‪3‬שאפוננז )יד(" רבי שטעון בן יהוצדק האט גיואנט צור?י‬
‫שמואל‪.‬בר גחמן ווייל איך"האב ניהערטיא׳יף ךיר אז דו בייט אדךשן‪.‬וויל איך לידפךע^ין‬
‫פו; עאנען איז ‪£1‬ואפיןגידארין ךי ליכטי‪.‬גקייט ויואפ איו ןיווען פו; 'זונטאג ביז מיטוואך‪ .‬אן‬
‫‪pyp.1 m‬האט דך ארומנעוויקוליט טיט ךי‬ ‫‪r‬‬ ‫'‬ ‫ךו זוהף' האט רבי שמוא‪.‬ל ;ייאגטצו^לבי‪.‬‬
‫‪$‬יכטינקייט אווי ווי פען וויקולט י ךך ארוס שייט אקלייר‪ .‬אונ די שיעקייט הט ניילויכטי; פון‬
‫איץ עק וועלט ביי צום אנלעךין ןןק וועלט‪ .‬ןאס האט רבי שמואל'ןיזאנט צו רבי'שמעון‬
‫אין ליער שטיל י״קיינער ;אל ןיט הערין‪ '.‬האט רבי שמעו; •גיואינט צו ךביי שמואל ראם'איי‬
‫דאךיא^סויק איןתהלים ;ואםאלעדייםין עוטה אודכ^למה‪ .‬נאט האט ויךיארומגעוויקולט‬
‫פיט לי לי?‪9‬ינקיי'ט אזויווי פיט אקלייר‪ .‬פאר ;ואם זאנםטו דאם צו פיר אי; ךער שטיל י‪.‬‬
‫ןאט רבי שמואל;י;אגט צו ך‪1‬יי ש'?‪1‬ע‪ ;1‬אווי ווי א‪.‬יך האביךאס ;יהעלט אי; ךער ?!טיל )אזוי‬
‫וך קע; ד;אט ךאם מיד גייאגט אין ירעד עוטיהל( או‪1‬י;אג איך ליר אדך אין רער ?!טיל ‪ .‬רבי‬
‫ןירכ;ה ןאט ‪,‬נןאןט ווען‪.‬ל?י י‪.‬צהק' וואלט דיאס ניט גיךלשת פאר פיל ‪9‬עננ?שין)ראם ;ואפ‬
‫רבי' שמואל האטי ^יואנט(‪ .‬וואלט מעי ראם ניט ני^אלט'ואנין פאר ״קיי;עם‪ .‬נאד צו ותלמידי‬
‫‪ trpjn‬אין לער ‪#‬טיל"‪ .‬פרע;ט'רער מדרש איידער‪,‬ךבי שטו‪.‬אל אונ ר?י ;?חקהאבין ראפ‬
‫גיזאגט ‪ .‬וואט קלעןט מע; ;אגין‪ '.‬פון וויאנען איו' גיווען ךי^נךשפןע לי?טי‪.‬גקייט ‪, .‬לבי ןרכיוז‬
‫האטי גיזאנ^ו פוןירןיי יצהקם ווע;י; פון ךעם' אךט וואס רער בית הכקדשיהאט ‪.‬גידאךסט ש‪.‬טי'י;‪.‬‬
‫פון‪.‬לעם אלט איז ארויס נינאננען אליכפעקייט א‪1‬יף‪.‬לער גאגצער וועלט‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שיטייט‬
‫אין פסוק ‪.‬ליער כבוד פו; גאט קומט פון' מז‪ .‬רח זייט אוג ך;נרד איו לי;טיג נייוארין פוןיני; בביר•‬
‫בבור םיינט מען רעם בית המקדש אזוי'ווי‪.,‬עם שטייט ‪.‬איין פסוק כפא כבוד מרום מראשון‬
‫‪ opp‬מקדשנו‪ .‬אויןן רעם אלט פון ‪3‬ית המ קדש' איז דער בםא הכבוד פון ;אט‪ .‬אונ פון‬
‫‪:‬‬

‫דארט‬
 ‫‪2‬ה ג‬ ‫ב ד א ש י ת ‪3‬‬
‫יד‬ ‫בראשית‬ ‫י׳‬ ‫סדר‬
‫םקדשנו וני׳‪!) :‬־‪ (J‬איר סימון ה׳ פעמים כתיב כאן אורה‪ .‬כנגד חמשה הוטשי תורה‪.‬‬
‫ויאמר אלהים יהי אור‪ .‬כמר ספר בראשית‪ .‬שבו נתעמק הקב׳ה וברא את עולמו‪.‬‬
‫ויהי אור‪ .‬כננד ספר ואלה שמות‪ .‬שבו יצאו ישראל םאפילה לאורה‪ .‬וירא אלהים את‬
‫האיר כי ט י ב ‪ .‬כננד ספר ייקרא )ה( הלכית רבית‪ .‬ייבדל אלהים בין האור ובין התשך‪.‬‬
‫מ נ ד ספר במדבר‪ .‬שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ‪ .‬ויקרא אלהים לאיר‬
‫יום‪ .‬כננד ספר משנה תורה‪ .‬שהוא מלא הלכות רבות‪ .‬טחיבין חברייא לר׳ סימון‬
‫•ו( והלא ספר ויקרא מלא הלצות ר מ ת ‪ .‬אמר להן אף הוא שנה בו דבר‪ .‬ויקרא אלהיט‬
‫לאור יום‪ .‬לא הוא אור ולא הוא יום אתמהא‪ (11 :‬תני אורה שנבראת בששת יםי‬
‫בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהוא טכהה נלנל החמה‪ .‬ובלילה אינה יכולה‪ .‬שלא‬
‫*בראת להאיר אלא ביום‪ (»j ,‬והיכן היא‪ .‬נננזה‪ .‬והיא מתוקנת כצדינןיםלע״ל‪ ,‬שנא׳‬
‫וי‪,‬יה‬
‫מוזגות כ ה ו נ ה‬
‫‪J8‬הלכות רנות ‪ .‬מאירות ‪.‬פילו של א ו פ ולפיכן נכפלו םלןית רנות למה לא נכפלו » י נ י י ס ממני אף ?לא אותו(‬
‫נ׳ תואריס אוי וני » ו נ ‪) :‬י( והלא ס פ י ויקרא כ ו ׳ ‪ .‬פסיק הנאמר נגי ס' דניים נכפלו אור דוס וכי לא היא הי*‬
‫*!פינו ננפלו ‪ 0‬אוי וני ש ו נ ‪ .‬ונספר ז נ ר ס יש נ ו ג י נ אלא נפלו לסודות םיתיון שיש נו הלנות רנות ‪) :‬ז( וטכי!‬

‫^‪w«!f‬‬ ‫יארטאיז‬
‫‪£$‬ף ?!אסל ^ן‪5‬ייט איןת‪8‬ן־^ה'דע'ר מאוןט ראפ יוארט ליכטלנקייט• ‪ VPi‬ךי‪9‬י‪$‬ף חיקשיס‬
‫»ןךי תו'רה‪#*-‬יין ?«‪0‬ל קזט‪,‬ייט ד>‪§4‬ר אלהים י^דלי אור^אטיזזט נמא^טעםיזאל‪/‬ייןליכטינ(‬
‫ןאם איי ‪$? psty‬־ ‪ 3‬ל ^ י ת ‪ .‬אין ןעם הפר ?ראשית ^טייטיאז נאט האט ךןז ?ןמעפטיגט‬
‫אונ ^ א ט ב ^ ץ דייוועלט‪ .‬ו‪.‬יוזי אור אונ‪^.‬עס ‪.‬איז ןיןארין ליכטינ איו נעןין רעם ספר שמות‪.‬‬
‫^יןדעםםפר קטות ‪#‬טייט אזילי יוךן הןנען אתים }ינאע^קפון פמסטעךניס אץ ליכטינקייט‪.‬‬
‫‪ :‬י ך א נלוזים את מו״ור ‪1‬ייטוב‪;.‬אט ?אם ‪8 1 ^ 3‬י ד ללמנ״קייט איזינוט «{יז ?‪.‬עןץי״דעם‬
‫‪8‬פר נינןדא‪ .‬עייל אין דעם שפר שטייט פיל דינים‪ .‬אוניךיא' מצות פון ;אט גזאכין ליייכטין‬
‫ך אוןין פון ‪8‬ע^קין‪ ,‬כתןיעריוועךט רער'כ‪#‬ר ןיח^ין ‪&3‬ד‪ .‬ליקטןןקייט‪ .‬אונ‪/‬ער‬
‫ווערט גירוןץ נ»‪".'3‬גוט‪ .‬ווייל די תורה הייסט טוב‪ ! .‬ע ד ל אליזים ‪3‬ין קאור ו‪3‬ין החשך‬
‫^אט האט ‪.‬ני‪5‬ז^ט א^יוי^מ^ייד ציוי^ען ךי'ליכטעקייט אונ ךי פינסטערני© איו' ;עןיןידעט‬
‫‪8‬פר ?מךןר‪ .‬עייל איןיךעםםנ־ר שטייט ווי נאט ד;ט' ני‪9‬אכט אץידשע^יידיצייישעיןדי^ענטשין‬
‫וואם ^ ע ן אתים ?יגאנמגן »ז ^ • י ם א ו נ צווישעןידיים^נט^יןיוואם הא?ין גיראךפט אתיו‬
‫ז‬
‫האטי‪/‬ירופץ ת ליכטי‪;.‬קייט'^א‪"0‬איו‬ ‫ניץ אץ'ארץ ‪,‬י^ךאל‪.!{ .‬קרא ‪5‬ןל‪!1‬ים לאור'יום‬
‫נעןץ ס&ר ךןךם^ואס אין ‪ i m‬איז דא פיל תנים‪ .‬הא?ץ די ח?רים ?יפךע?'ט צו רבי סימון‬
‫‪t‬‬

‫‪8‬אר וואים דערכטר ועןרא עייל אין אים איי ן א תיל לי‪.‬נים דךיןיער ויעיר^ער ;יר'ו?ין ימיט‬
‫?וויינע^ען‪ .‬אוראונ טוב‪ .‬פאר^ואסדערספו־ ך^ריםדאםאיין אים איז אוץדךאקיל ךינים‬
‫אונ‪.‬זג'ר וועלטנאי־ ןירופין ^טאיי! נאמען‪ .‬איריאליץן!אט' רבי ןץמון ןיזאגט צורי?!‪3‬רים‬
‫רער'ספר ךןךים ?!ייסט אויןז ץוויי‪^.‬עמען‪ .‬אור אונ יום‪^ .‬אןיץ די ח?רים |־;ואנט ציוירויי‬
‫פיםוואיוראונ יום איזידאןיאייןייאך‪-‬ונעןעסאטליכ^ינ איז טאנ‪.‬אונ‪.‬ייע; ןןס איז טאגיאיז ליכטינ‬
‫די‬
‫^אד ןןם איז טאקי ניידע ‪#‬יינס‪ oy in\ .‬ש‪$‬ייט‪,‬ךער מאנט ‪' .‬לי?‪9‬ע‪.‬קייט"צוויי' <‪£‬אהל ‪.‬‬
‫‪v‬‬

‫אוראונ יום‪ .‬ווייל אין דעם ספר איז דא פיל דינים(‪' .wyyo):‬מירןאבץ‪/‬יילערונט ת‬
‫לי?טינקייט!ואם איז זישאפין ניוואךץ ‪.‬ךעם״עןשטין טאנ ופון די;עקם טענו אוני ד הט מלויכטין‬
‫‪,1‬‬
‫גיו' מישואר‪ .‬פאר ויאס האט זיא ניט‪.‬גילויכטיין טיטדאןז אויף ‪) ,'.‬אר ביי ; א נ הטיזיא‬
‫ךט ג;קע‪1‬ןט לייכטץ‪! .‬דיל זיא האט טעקעל גיטאכטךיי זוהן‪ .‬ביי ;אכט האט זיא ניט ;יקענט‬
‫ז‬

‫^ייןטין ווארום ויא איי ?שאפין נידארץ נ אר צום ויקטין ?יי קאנ‪-‬יווא^זאהץגיעקומען ךי‬
‫ז‬

‫^י?'טי‪.‬נקייט‪. .‬זיא איו בעהאלטין ניווארץ‪ .‬אונ‪..‬ווען ט^יחייעט קיםקויעט ךאיליייכטין צוךי‬
‫ז‬

‫צךןקים‪ :‬אווי ווי‪? 7cj,‬זטייט אין לסוקרי ליכטילןקייט פץ‪'.‬דיא ל^נת ;ועט ייין יוייסיינט א ^‬
‫די ליףטיגקייט פון די זווזן‪ .‬אונ לי לעטןנקיייט' פו; ךי ווהן וועיט דין יי‪?.‬ען ?אי־ל אדי ‪9‬יל‬
‫ווי‬
 ‫ג‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סן־ף‬
‫)ישעיה ל( והיה אור הלבנה כאור החסה ואוי ההטה יהיה שבעתים באיר שבעת היטים‬
‫אתמהא‪ .‬שבעה‪ .‬ולא שלשה הן‪ .‬ומ( והלא ברביעי נבראו המאורות‪ .‬אלא כאיניש‬
‫דאםר )ט( ‪ p‬וכן אנא מפקד לשבעת יוםיא דמישתותי‪ .‬ר׳ נחמיה אמר אלו ז׳ ימי‬
‫אבלו של )י( מתושלח הצדיק‪ .‬שהשפיע להן הקביה אורה‪1 :‬ז( וירא אלהים את האור‬
‫כי טוב‪ .‬ר זעירא בדיה דר׳ אבהו דרש בקמרי!‪ ,‬מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו‬
‫לאורו‪ .‬סן היא וירא ויברל‪ .‬ר׳ יהודה ברי סיטו; אטד )יא( הבדילו לו‪ ,‬רבנן אמרי‬
‫הבדילו לצדיקים לעיל‪ .‬משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו‪ .‬איר ברכיה כך‬
‫דרשו שני נדולי עילם ר׳ יותנן ורשב״ל; ויבדל הבדלה ממש‪ .‬משל למלך שהיה לו ב׳‬
‫)יג( איסטרטיגין א׳ שליט ביום ואי שליט בלילה‪ .‬והיו שניהם‪).‬יג( מדיינין זה עם זה‪.‬‬
‫זה אומר ביום אני שולט‪ .‬וזה אומר ביום אני שולט‪ .‬קרא הםלך לראשון ואיל פלוני‬
‫יום יהא תחומך‪ .‬וכן לשני איל פלוני לילה יהא תהוםך‪ .‬כך ויקרא אלהים לאור יום‪.‬‬
‫איל יום יהא תחוטך‪ .‬ולחשך קרא לילה‪ .‬איל לילה יהא תחוםך ‪ .‬איר יוחנן הוא שהקב׳ה‬
‫אומר‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫»יא‪.‬דרן שאלה ותשונס נגמס נוי‪) :‬מ( וכלא נרניעי כוי‪ .‬מי סמניל כ ד שיהא נסשל כסלכס ונשכר זאת השפיע לסן‬
‫‪1‬‬
‫יא! ננגו כאור הראשון ז ) » ( ‪ p‬וכן אנא וכוי‪ .‬כשגוזמן לו סקנ״ס אירו כן פירש " ווה! וירא אלהיס את סאור כי נ‪11‬נ‬
‫מנס יפם אמר הצניעה אותה לו׳ ינו משתה יאושס לנר סוא סצליק מתושלח כוכתינ אמרו צדק כ׳ ג‪1‬ינ‪) :‬יא( סנדלי‬
‫איני מספיק לו רק יום א׳ ושניס מפני שאותו יום או יומיס לו‪ .‬פירש" להאיר סניניו ימצאת׳ כד״א ונסורא עמיה שרי ו‬
‫גוא מכלל ו ׳ הימים אמר לן׳ כימים אן כאן כיי! שימי ר" וישנ״ל הנדלה ממש‪ .‬כלומר הנלילש ‪ 01‬מיס מן‬
‫כנריאם היו וי קורא נס לאור שלא נשתמש ט אלא ג׳ ימים המחלוקת שהיה ניניסס כדין זה םמנדיצ נין שני נעלי זיני!‪:‬‬
‫אור של ו׳ םימים ו )י( משותלת כוי‪ .‬נמו שפירש"׳ ז״צ )ינ( איסשרנןיגון‪ .‬פקיליש ונציניפ‪) :‬יל( מליינים‪ .‬מריניס‬
‫כן‬ ‫בפסוק ני לימים עוו שנעה אנכי ממעיר וגוי‪ .‬שעכנ הקנים‬

‫זוי ךיילייכטןנקייט ;ים איז ניווען‪.‬אין ך ;נרשטע ךןען טענ‪ .‬פרענט דער§ךרע!ךיזיכט‪:‬נקייט‬
‫איז ראך' ;או־ ^ירען ךריי טענ‪. .‬ניט דנעין'‪ .‬ווארום ךעם פיעךטין טאנ זענעין שוין ‪3‬עשא?ין‬
‫ןייואךץ די זוהן טיט' ךי לבנה‪; .‬אר ‪.‬אזוי ווי אסענטש זאנט' ךי אונ ךי'‪.‬עסינוואךגגךייט‬
‫‪6‬‬
‫איך אן אויףיךי שבעת ימי הםשרןה‪ .‬אפילו ךאםיעםינוואךנ איו ואו־ גיבוב איי! יאיץ' טאנ‬
‫אךער אויף {ווויי טאנ פוןיךי ש?עת ‪.‬ימיידןטעזתה‪ .‬פון'ךע‪'5‬טווע‪5‬יןגועךט‪;.‬עךער טאנ גיתפין‬
‫־^בעת ‪.‬יעי מםש^ה‪! .‬דיל‪,‬ער איז פץ ךי שבעת ימי הטשירןה‪ .‬אווי'וועךט'‪3‬עחנוין‪?..‬ערער‬
‫^אנ ש?עת ימיןירא^ית‪ .‬ווייל^ער־ איו פץ‪.‬ידי ‪#‬געת ‪.‬יטי'בךאשית‪,.‬ר‪3‬י'נהם;תזאנט ראם‬
‫‪9‬יינט ‪£‬עןךי' דבען טענוואם מען וזט‪.‬ניטרוי‪,‬עךט אויף ;ויתושלת ס‪3‬ךיק'‪ .‬אין ידי ךבען טענ‬
‫ןדזיניווען אווי 'ליכטינ אז‪1‬י ווי ‪?.‬ם איו' ‪.‬נירען ך^עףןטע' ודיי טענ אייךער ךי ווהן איז‬
‫?שאפיין‪,‬ניוואךין‪)':‬ן( ‪.‬גויךא אל‪1‬דם>‪; .‬אט ד;ט ;‪:‬זעהןיאז ךי'ליכטעקייט איז ניט‪ .‬ך‪3‬י זעירא‬
‫דער ווהן פון ר?י אבהו הט '}יךךשת אין קםךין פון!ואנען‪.‬ווייםץ ימיר או מוצאי ‪#‬בת' טאר‬
‫מען ?יטמא?ץא^רכה אויףךיליכט בוךא מאורי האש םייךין‪.‬מעי הט הנאה פון ךי ליבטעקייט‪.‬‬
‫מייל‪.,‬עם שטייט'אץ פסוק !ירא{יגןדל‪ .‬אז' ‪.‬מען הט‪,‬טזעהן ךי‪.‬לי^נקייט איי נוטיהאטנןע;‬
‫גי‪5‬א;ט הבדלה‪ .‬ך?י‪.‬יהודה ברבייןויטץזאנט^אט הט ז^פגישייךט דיי לינוטיגקייט פאר זיך‪.‬‬
‫ךי ר‪$‬ן וא;ץ גאט ךט' אפגישייךט די ליכ‪.‬טעקייט‪.‬פאר‪.‬די צדיקים" ווען משיח ;ועט קוטען‪ .‬לם^ל‬ ‫ז‬

‫א‪.‬םלך‪g‬אט ‪.‬ניהאט אנוטץ' דלק האט‪.,‬ערידא״ם ‪.‬ןעהאלטין פאר‪.‬זיין ווהן‪ .‬ךביןירכיהיזאגטאזוי‬

‫};אבין ןידך^ת צוויי‪.‬גרו;םע_לייט פון ךער וועלטךאסאיז רבייוחנן'אונ רבי'שיםעץ ב^לקיש‬
‫;אט וזאט >!פ געשייךט ך י ליכטעקייטפוןךי כ‪-‬ינםטערנעש די;אלץ דך ניט‪,‬קךינען‪ .‬ל‪5‬י‪£‬ל‬
‫א§לך הט‪.‬גיהאט צוויי‪7‬גל?טע‪' .‬א\י;ער זאל ניוויעלטייגען ביי פזאנ אונ איינעריואלגיוועלטינעץ‬
‫ביי‪.‬נאכט‪ .‬האבץ־זייך ניידע‪3,‬ע‪.‬קר;נט‪ .‬ךער וזאט ניזאניט איך וויל גיוועלטיגע; ‪3‬יי טאנ אונ דיער‬
‫דןאט‪.‬ני;אנט איךיייל ‪3‬יוועלט?ען ‪3‬יי טאו‪ ..‬האט דערמלך‪.‬נירופץ צו איינעם אונ האט‪.‬ניזאגטדו‬
‫זאלקט‪.‬ניוועלטעען ‪3‬ייטאנ אונצום אנךעךץהאט‪,‬ערניזאגט דו ;אלםט ןיוועלטינען ביי נאכט‪.‬‬
‫אזוייהאט^אטןירופין צוךיליכטינקייטייאונןאטניזאןט דיין צייט ואיליזיין ביייטאנ‪ .‬אונ‪,‬ערהט‬
‫^יר^ץצו ךי פינסטעךןים אוניהאט גיואנט ביין צייט;'אל זיץ ‪3‬יי נאכט‪..‬ךבי יוחנן זאנט ךאםהט‬
‫נאט‬
‫טו‬ ‫בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬
‫י ^ י י * *ישי׳‬ ‫‪2‬‬
‫פדר‬
‫אופר לאיוב )איוב לח( הםיסיך ציית בקר )יד( ידעת שחר טקוטו‪ .‬הידעת סקוסו איזה‬
‫הוא אתפהא‪ .‬איר תנחופא אנא אפרי טעמא‪ .‬יוצר אור ובורא חושך)טו( עושה שלום‪.‬‬
‫םשנבראו עושה שלום‪) :‬ח( ויקרא אלהים לאור יום‪ .‬איר אלעזר לעולם אין הקביה טיחד‬
‫שטו על הרעה אלא על הטובה ויקרא אלהים לאור יום ולהושך קרא אלהיס לילה‬
‫אכיר‪ .‬אלא ולחושך קרא לילה‪ .‬אפר ר׳ יהודה ביר סיפון יהי ערב אביב‪ .‬אלא'‬
‫יטז( ויהי ערב‪ .‬סכאן שהיה )יז( סדר זםנים קודם ל ק ‪) :‬ט( איר אבהו פלפד שהיה‬
‫בורא עולםות וםחריבן עד שברא את אלו‪ .‬אסר )יח( דין הניין לי)יט( יההץ לא הניין‬
‫ל י ‪ p ) .‬איר פנחס טעטיה דר׳ אבהי‪ .‬וירא אלהיט את בל אשר עשה והנה טוב מאוד‪.‬‬
‫דין הניין לי יתהון לא הניין לי‪) :‬י( איר ינאי טתחלת ברייתו של עולם צפה הקביה‬
‫מעשיהן של צדיקים ופעשיהן שלרשעים‪ .‬והארץ היתה תהו‪ .‬אלו פעשיהןשל רשעים‪.‬‬
‫ויאמר אלהימ יהי אור‪ .‬אלו םעשיהןשל צדיקים‪ .‬ויגדל אלהים בין האור ו ג ץ החושך‪,‬‬
‫בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים‪ .‬ויקרא אלהיס לאור יום‪ .‬אלו טעשיהו‬
‫של צדיקים‪ .‬ולהושך קרא לילה‪ .‬אלו מעשיהן של רשעים ויהי ערב‪ .‬אלו מעשיהן‬
‫‪w‬‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫‪ V‬יקיא ני׳ יפי' סנתינ ייתיא לאוו לאמי נו ייס שלימי שגס* מאיריס סיה ק‪5‬ונ לפרו יתניז שיעוי » ‪ w‬י‪01‬‬
‫״ '** » » ו « )יד( יושת נשיג‪ .‬פי• וני סידשתי לשחר ושיש לילה! ) מ ( ‪ p‬הריי נ ו ‪ /‬אלו נאותיס לי ‪ enm‬הס‬
‫מקומו ת מ ו איוהו משמע שהקנייה הידע לו מקימי הפני נ ש י י ‪) .‬יש( יתהו!‪ .‬יאותס הראשוגיס לא היו נ&יתיסלו‬
‫* ״ י • <*> » » « שלוס‪ .‬שנלל שהיי מריניס שנל אמי יי״ק ד»י ע י נ ימו לאותס שלא היי נאיתיס לפניו יהפנייז‬
‫‪ w‬יי‪,‬ם לשליש ט ס ‪) :‬ש<( יהי משמע לשעני נפשפש ויהי ט ק י רמי לאות! שנשאיו יהיו טוניס ומטקייס שעיניו;‬
‫ו )יו( סדי ומנ‪-‬ס נוי‪ ..‬אן קורס ) כ ( איר פנחס ט ׳ ‪ .‬מפיק עוד שעס לדני‪ -‬י׳ אנסו מ ו מ י ;‬
‫^פךיהימאךןין'‪; ".‬אפטו״דק'ט‪8‬א?ט‬ ‫;אט ןץאנט צו איוב‬
‫יךןןען ךעם ?!ארנין ?זטערין זיין אךטאיוג דין״צייט‪ .‬אווי‪.‬ייי איךידואב!גי^אכנז‪.‬ורפען ד י ״ פ י ^ ע ת י ס‬
‫ז»יר צייט אונ ךי ליץטיגקייט אירי‪£‬יייט‪.‬רבי כעחוםאיאגט איך ייעל דיר יאךן רעם טעםפון דערזאןד‬
‫;נס ?זטייט אין ?סוק יוצר אור ובורא יחשך'עושה שלום‪ .‬נאט ן‪:‬אט יאפיין די~ליכטיג‪.‬קייטאונ‬
‫ןזאט‪2‬ע‪#‬א‪5$‬ין‪.‬ךי‪,‬פץסטעךנופ אונוןאם }י‪5‬אכט^לום{יגדשעןדי‪1‬וייל‪.‬זיי'ה?*‪5‬ץזיך נעקרינט ;‬
‫)ח><י‪.‬יקרא>‪ .‬נאטהאט}יירופין צו די‪.‬לינ‪:‬ט‪:‬ג‪.‬ק'ייט טאנ‪'.‬ר‪3‬י‪^.‬ורואנט^אט דערטאנט ניט יין‬
‫?א?ק אויף ?‪1‬לע??ןס נאר אדף גוטם‪.‬אזוי'ו< עם שטייט אץ פפ'וק נאט הט ךרופץ צו די ליכטיגקייע‬
‫ז‬ ‫י‬

‫§אג‪ .‬אונצו ךי פעס^ערנים האט ער ןירו§יןנא?ט‪ .‬אוניעםשטייטיניטצודיגןינסט^ניםהאט‬

‫;אט נירופץ נא?ט‪ .‬ודיל ןאט האט ניט ניוואלטךיער »גען‪.‬ויין נאסעין א‪1‬יף די פינסטערנים‪ .‬ר?י‬
‫ג‬
‫;הו;ה ‪3‬ר ‪9‬יטון זאןטעפ ^טייט ‪3‬יט‪.‬יר!י‪.‬ערב'‪. .‬עם יאל‪1‬יץ ‪3‬אכט‪' .‬נאד עם שטייט ךהי ערב‪ .‬יעפ‬
‫י‬

‫^^^^^ומרי^יישוץגיתען‬ ‫איי‪.‬נלווען‪.‬נ^ט‪ .‬ז‪ T i j p y‬אז איירעי ד‬

‫אוים נ;יעצט‪5‬אר ;אט תען‪.‬עס‪4‬אלדי!?אג אונייען‪/‬עס^ליייץ^אכט‪ .‬אונ ווי פיל שעה רער‬
‫טאנ יאל ייין ‪ .‬אונ ייי ־ויל שזנה ךי ‪5‬א?טיאלייץ‪)':‬ט( ך?י אבהי יאגט וייייל ע ם שטייטיייאין‬
‫?סוק״עס איז‪.‬גייןען « ? ט א^עס איז גייועןיטאג זעהט מען עם איי" ׳טדןיאפ״אהליניוועןיטאג אונ‬
‫;אקט א‪1‬י§ער היי?ט‪ .‬פץ דאנען ודיםיןטיר אי;אט'ה־«‪£ 1‬עשאפין יועלטין''אוניהאט ד י וויםט‬
‫ני‪0‬א?ט‪ .‬ב^ער האט בעע!א§ין ךיייעלט‪3 .‬לאט;אט ;יי^ט די יועלט גיפעלט מיד *מ יענע‬
‫ייעל?ין זעגק קיר ניט גיפעלץ‪ .‬ך?י פנחס יא‪.‬נט פוןךאנק לערונט יבייאבהו‪.‬עם שטייט איין‬
‫םוק גאט האט ?ייעהן *לץ ;ואסביר האט גיפאכט איזייייעריגוט‪ :‬יעהט טען אז‪/‬אט האט שוי‬
‫ז‬ ‫?‬

‫אםאהלןעשא?ין וועלטין;ארייי יענע! ניפ&זוי גוטגיוועןיווידי וועלט‪) :‬י(")אמר רבי ינאי ואנט‪.‬‬
‫(‬

‫אץ ‪#‬הייב יוען ?‪,‬אט וןאט^עשאפין ךיוועלטןט^ןיזעהןידיייימעשיםפורדיצד^ם״אמ ‪4‬י‬

‫!‬
‫^ ? ז י ם פ ו ן ף ך ^ י ם ‪ .‬דיעךראיי גלייעןויייםט ראם מייגט־םעןדי םע?!ים פץדיירישעים‪ .‬גאט‬
‫^האטג^נטעס יאל‪.‬ייץ‪.‬לי‪.‬כטינךאם טייגטטעןדי _םען*‪ 6‬פית ר^תקים ‪ .‬גאט האט גיפאכט‬ ‫ז‬

‫נ‪3£‬‬ ‫ךפ^ךניס‪£ .‬םי״םק?ג‪5‬ג‬ ‫אצויישענשיידצוךשען ך י‬

‫‪:‬‬
‫» ז ‪ .‬י י ^ > אונ‪.‬יי‪.‬פעשיםפוןךירשעים‪^.‬אטךאטגיתפין ציד‪/‬ליכטינקייטט^נ‪.‬־דם מיינט‬
‫םע‪ ,‬ך י ‪3‬ע*ים פון ךי צתקים‪ .‬או‪ :‬צו ך י פינםטער^ים יזט ע ר גיתפיי לאבט‪ .‬דאטטיינט״םע!‬
‫די‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פרעה ג‬ ‫סךף‬
‫של רשעים‪ .‬דחי בקר‪ .‬אלו טעשיהן של צדיקים‪ .‬יום אחד‪ .‬שנתן להם הקב״ה יוג‬
‫אחד ‪ .‬ואי זה זה יום הכפירים‪) :‬יא( איר תנחום בר ירמיה שבו נבראו)פא( ד׳ דברים‪.‬‬
‫<כב( הרים‪ .‬שמים ‪ ,‬הארץ‪ .‬ואורה‪ .‬איר יורן שבו היה הקב׳ה יחידי בעולמו‪ .‬שלא היה‬
‫בעולמו)מ( אלא הוא‪ .‬אתיא )כד( כר׳ יוחנן ולא אה א כר׳ חנינא‪ .‬רבי יוחנן אמר‬
‫בשני נבראו המלאכים‪ .‬ההיד )ההליס קד()בהו המקרה בסים עליותיו השם עבים רכובי‬
‫המהלך על כנפי רות‪ .‬וכתיב )שס( עושה מלאכיו רוחות‪ .‬ר׳ חנינא אמר בחמישי נבראו‬
‫םלאכים‪ .‬שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב בשתים יעופף‪ .‬ר לוליאני בר טבראי‬
‫בשם ר׳ יצחק אפר בין על דעתיה דר׳ חנינא בין על דעתיה דר׳ יוחנן‪ .‬הכל מודים‬
‫שלא נברא ביום הראשון)כ‪ 0‬כלום‪ .‬שלא תאפר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע‪.‬‬
‫ונבריאל בצפוני‪ .‬והקביה )כז( פפדד באםצעו‪ .‬אלא)ישעיה מד( אנכי ה׳ עושה כל ניטה‬
‫שפים לברי רוקע הארץ פאתי‪ .‬פי אתי כתיב‪ .‬סי היה שותף עסי בברייתו של עולם‪:‬‬
‫)יב( איר שמואל בר אמי מתחילת ברייתו של עולם‪ .‬נתאוה הקב־ה לעשות שותפות‬
‫בתחתונים‪ .‬מה נפשך אם )כרו( לענין ההשבון‪ .‬לא היה צריך לםיפר אלא אחד‪ .‬שנים‪.‬‬
‫ש ל ש ה‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫לאמי !יי נשי נניאו סמלאנים יניאנו! נשגנ שמו לנוי‬ ‫»אז שששע שנני היו נעשם גינ אנ< לא היי שונים נאלי‪:‬‬
‫אנל לי׳ תנינא שלא נבראו המלאכים שד יום מגישי סים לי‬ ‫) נ א ( ד' י נ י י ם ‪ .‬ילפינן נתינ יום א׳ שהים מיומי נמ״איס‬
‫לנשונ יום אחי גס נשי ושלישי ויניע׳‪ ) :‬נ ה ( המקרה נמים‬ ‫הללו שםס נלל העולם שאי! עוז מלנוונ! שירש*‪ ) :‬נ נ ( סיים‪.‬‬
‫ונוי‪ .‬חה היה מלאנח יום שניו )כי( נלים‪ .‬מן המלאכים‪s‬‬ ‫נ פ נ נא״א אן עיש שק ננלל אין אולי נוונסי על ההדס‬
‫)נו( מ ז י ו י ‪ .‬ל׳ מדיזס ו ) נ ח ( לעני! החשנין‪ .‬האמיר נכתונ‬ ‫בשחה כמיס נו״א על םייס יעמדו מיס ו ) מ ( אלא סוא‪.‬‬
‫שי ושלישי ו נ י סליל גם ניאשין יום ראשי! ומאחר שאמי‬ ‫»לא נניאו מדין אפילו‪ .‬המלאנים‪ ) :‬כ ז ( אתיא <ר" יוחנן‪.‬‬

‫ךי ‪5‬עע!יםפוןתךשעים‪.‬ןנםאט לייקאבענדדאם למיינט‪rso.‬ךימעשיים פון ז־י״ך^עים!אונעס‬

‫*גיי ‪^ \rnfi1‬אנדאס ‪8‬יי?ט ‪5‬עןךי‪!5‬עשים פון ךי אתקיים‪ .‬אייןט‪7‬נ מיינט מעןךאט הט גןעבין‬
‫צורי יורץ איין^אג אץ'יאד;ר דאסיאיי יום כפור ז )יא(^‪8‬חר?יחגחוס‪£‬ריךס;ההט‪^;7‬ט‬ ‫ז‬

‫אקדעם^ר^טין ^אניקעןיגשאפץ ןיוואךין פיר יאיץ‪ .‬ךי ןיערנ‪' .‬דיהיטלען'! ךייערדיאונ‬

‫ךי‪.‬ליכטי‪3‬קייט‪ .‬רבייויץי!<נט פאר ייאם שטייט יים ‪.‬אחד‪ .‬עיין' ‪$‬אנ‪.,.‬עם ^אט נילאלפט שטיין‬
‫יום‪.‬י־אשץ ‪ .‬דע^עךשטער ^אנ‪ .‬אר נויייל ךעם‪,‬עךשטין טאג איז ;אט טיוען אייינעריאויף‬
‫י‬

‫די‪.‬ייעלט^נסאיו‪,‬ניט'‪5‬עיןןיייעןנארגאט אליץ‪ .‬ראם איז יד רבי יותןן;אגט אונ ניט ווי רבי‬
‫ד!?י;א יא;ט‪ .‬ר?י יור‪$‬ן;אןט ךעם א?רעלץטאג יענען ‪^.‬עעא'?ין ןיוואריןילי טלאקים‪ .‬אווי‬
‫ויי‪.,‬עפ ?‪1#‬ייט אץ ן*ק‪.,‬ער האט ידעקט אין ייא^ער' זיי;ע בויךיטם‪ .‬ךאם נ ^ ט מען‬
‫‪,,‬ערדןאטפאו^ז^יט דעם היפעלאין וואםער‪.,.‬ערה'אט ;יטאכט ךי ;יאלקינס יאלין י‪.‬יין זיינע‬
‫ביי?!ווע‪5‬ץ‪, .‬עי־ איי ;יגא‪$‬ען אייף לי ?•לי'נ‪.‬עלפין רוח‪ .‬אונרוחטיץט סען'מלאכים" איד יוד‬
‫ת ח י ת‬
‫• ^ ‪ . -‬י ע י ^ י ^ א י ז ^ א י ^ ^ י י ט ^ י ^ א ל י ^ ע ם אנרערץ‬ ‫‪!? 0%‬טייט״אץ §סיק עו^ז מלאכיי‬
‫‪$‬אג‪ .‬יעדן פיר אז ךי סלאביים ‪;!£‬ק אייך ‪"3‬עשאפין ;יוואךין רעם א;רעלץטאנ‪ .‬ךביחנייגא‬
‫ןא^ט דאנעל^ןזאנ‪.‬יקען ‪3‬ע?זא?ץ;עווארין לי םלאכים‪ .‬אזל וד‪.‬עפ שפייט אין פסוק ועוף יעופף‬
‫‪.‬על ד‪!$‬ךץ‪.‬אונ‪.‬עס ‪?#‬ייט ‪3‬יי לי ה‪$‬כים ובשר<‪:‬ם'ןעופף‪,‬זעהן טייר אייןעיפף פיינט טען טל^ץים‪.‬‬
‫אונ ראם איו ‪.‬נ;ווען דאג^רש^אג‪,'.‬חיי ל‪,‬־ל‪:‬אני'‪3‬ר ט^ךאי זא;ט פון רביןצחקם ווענין סיי‬
‫‪,‬אך רב• ח?י;א אונהיי ^איךיךבייוחנן דאס'ר‪.‬אלבין אל‪.‬ע אזדעם‪,‬ערשטין 'טאג איויןאר ניט‬
‫? ע ש י ^ י ן ‪§ • P ^ .‬ען מ‪1‬ל ןיט זאנץ אי ?יכאליהט פאירשפרייט ד'ע'ם'הי§על אץיררום דיט‪.‬‬ ‫‪y‬‬

‫ז‬
‫אונ גמליאל האט ^אקצ^רייפ אץ צפון דיט‪ .‬אונ ;אט ר;אט אים'§ארשפ'דייט אי; פיטען‪}.‬אר‬
‫;אט זאןט איך אליין האב אלץ גי‪$‬אוזן‪.‬איך אליין האב נע;יינט רעם היםעני אונ האב פארשפרייט‬
‫ךי^ערד‪ .‬וועד איז טיט ן‪1‬יר ןיווען'‪ .‬דער איו ניויעןאשוד״ף פיט נזיר'ויען אייך האב ךיייוועלט‬
‫^ע׳צאפין‪) :‬י‪10‬א‪8‬ח‪ .‬רבי??םואל‪3‬ר' אפי זאנטינאלד איין אנהייב רועו' ךיוועלטיאיז בע‪#‬אפץ‬
‫ןייואךץ ן ט ;אט ניוואלט טאבי! שואפות נ!יט ךי פיענטןט^ ייאס י*&ק אי??‪.‬ע‪ 1‬אייף ר‪.‬ערד •‬
‫דאם‪.‬טיי?טטען ךי ק‪1‬בינה!אל רוהק אויף ךי ?גרדיציוי^ע; טענטעזץ אווי יוד ןיא תהט אין‬
‫‪0‬י§על ןווי^‪.‬ע; די מ^‪$‬בים‪^ .‬אר ודייל די םע^יין'ןאביין ;עוי^תגט האטי גאט גיטווט‬
‫ווארטץ‬
 ‫טז‬ ‫בראשית‬ ‫בראשיח פרשה ג י‬ ‫פדר‬
‫שלשה‪ .‬או ראשון‪ .‬שני‪ .‬ושלישי‪ .‬שמא אחד שני שלישי אתמהא‪ .‬אימתי)כט( פרע‬
‫להם הקב׳ה להלן בהקמת ה מ ש ק ‪ .‬שנאי וינמדבר ז( ויהי המקריב ביום)ל( תראשון את‬
‫קרבנו‪ .‬ראשון לברייהו של עולם‪ .‬אמר הקביה כאילו באותו יום בראתי את עולמי‪.‬‬
‫תני עשר עטרות נטל אותו היום‪ .‬ראשון למעשה בראשית‪ .‬ראשון למלכים‪ .‬ראשון‬
‫לנשיאים ‪ .‬ראשון לכהונה )לא( ראשו; לשכינה‪ .‬שנא׳ )שמוח כה( ועשו לי מקדש ונוי‪.‬‬
‫ראשון לברכה‪ .‬ראשון לעבודה‪ .‬ראשון לאיסור הבמה‪ .‬ראשון לשחיטה בצפון‪ .‬ראשון‬
‫לירידת האש שנא׳)ויקרה י( ותצא אש מלפני ה׳ ונוי‪.‬‬
‫פרשה ד )א( ויאמר א־הים יהי רקיע‪ .‬כתיב )חהליס קל( המקרה במים עליותיו‬
‫בנוהג שבעולם מלך ביו בינה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר‪ .‬אבלי‬
‫הקב״ה לא קרה את עולמו אלא במים‪ .‬שגאםר המקרה במיםעליותיו‪ .‬ויאמר אלהים יהי‬
‫רקיע בתוך המים‪ .‬רבני; אםרין לה בשם ר׳ הניגא ודי פגחס ור׳ יעקב ביר אבין בשם ר׳‬
‫שמואל‬
‫מתנות כהונה‬
‫)לא( ומשו; למלניכ‪ .‬כתנ יש" זיל דל״נ ליס שמס שמונים‬ ‫י וס אמד סל״ל בינ שדם שלשס וארנעה יכו‪:‬׳)‪:‬ט( וסיע‬
‫למלכים וור״ח לסן פוא מקנח חכמים ויל ינןלשחינוח צפק‬ ‫לכס ‪ .‬לאומן הימים נכהונ נ ק כני וש‪:‬יבי נוי‪ .‬שלא אמר‬
‫לא גרס ליה דמאי שנא למנוח פנידה זו משאר םפנידות עכ״ל‬ ‫כראשון יום ראכון! )ל( הראשון‪ .‬שהיה צ״ל ראשין יכתנ‬
‫וע״פ התלמוד נמסכת שנת )פ״ז( נר׳ דנמקום ראשו! למלכים‬ ‫םרחשין עה ה״א היוו••! רומז לייס יאבק של נריאת עולה ‪:‬‬
‫^ר״״פס״ק‬ ‫זואךטין ביו יער בית המקדש איו‬
‫קו?!ט ציילי; ךי טעג וואם' אי־ די איו דיי וועלט בעשאיפץ גיוואךין‪".‬האט גידאךפט שטיק‬
‫אהד שנ‪:‬ם '?לשה )ארב^ה חמשה ששהו‪ .‬אייינס צוויי ךריי פיר פינףיןעקם‪ .‬אךערעםיזאל‬
‫^םיין ראשון שני ?זלישי רער ‪!;.‬רש^וער רעד צווייטער דער ךךיטעו־‪ .‬אןער‪.‬עם זאל ‪#‬טיק‬
‫אחד שני ?‪¥‬לישי‪ .‬איי;ס דער צווייטער ךער' ךךיי^ער‪ .‬דאים ^איו אוואיגךער‪ .‬אווי וועךט‬
‫ניט ןירעט‪ .‬ווען האט נאט בצאללט'רעפי ‪#‬ני'אוני ‪#‬לי‪#‬י‪,‬ער ואל די אןועק ;עביןיךיעט‬
‫וואךט ראשון‪ .‬ווען מען האט אויה גישטעלט‪.‬ךעם ?ש?; ?זטיייט אין פםוקדהי המקריב ביום‬
‫הךאשץ את קך^נ‪ ar\ .1‬ניךאךפט שטיין'ביום ראשון‪ .‬רעם ‪.‬עך‪#‬טץ טאג‪ '.‬פאר;ום שטייט‬ ‫ז‬

‫הראשון היט אה׳‪ .‬נאד דאסימיינט' טען רעם ראשון'וואםיהאיט ניךאךפט שטיין ‪'3‬יי'ךי‬
‫|עשאפוג‪.‬נ פוץ די וועלט קאט אים נאט ןישטעלט ‪3‬יי רעם םש^ן‪ .‬דאירום נאט הט גיזאןיט‬
‫דער מאגי וואט נגע; דןיאט אויף ;ישטעלט ךיעם טשפן איז ‪3‬יי ‪9‬יי גדיך ‪.‬יוייאיךיוואלט אין‬
‫איקס בעשאפץ ךי וועל ט‪ .‬מןארוס י דיי וועלט איו' ‪<3‬טא‪9‬י; ;יוואךיןידי שכיגה זא\ אין איר‬
‫‪:‬‬

‫רוק׳ץ אע ךעם טאנ וואם ךער מעןכן אייו אויף ;ישטעלט גיוןאךין הט >‪$‬גןיה‪1‬יבין צו רודןק‬
‫ךי ^כיינה אי; מ ‪f‬־^‪ . (J‬מיר ד;אבץ'גילערו?ט צעסןיקרוייגעןיהאט ךער טאג‪.‬נינומק‪ .‬רער‬
‫^ך^טער טאג פץ ךיוועלט בשאפו^ג!ווארום ךעיר"טאג איז גיווק זוגטאגז‪ .‬ךער עךשיטער‬
‫צו ?לכיס ;הרשים(‪ .‬ראש י חדש ניםןיאיו רער ‪/.‬נךשטער חדשי‪.'.‬ךעם טאג הטימקרייה ניווען‬
‫רער‪,‬ער^טער נשיא‪ .‬רעם טאג האט מקריב גיווען' אכהן ראם‪ .‬עךשטע מאהל י‪ .‬רעם טאג‬
‫הט נירוקט די ׳?כינה אין נ!?ז?ן ךאם‪,‬עךש'טע מאהל‪ .‬אווי ווי‪.‬עם'שטייט אין פיסוק די זאלי!‬
‫מאכיןצו סיר אמקדש וועלאיך רו‪.‬הען צ‪.‬ווי?‪8‬ען די‪ .‬רעם טאג האבץ די כוונים ןיבענטשטךאם‬
‫‪,‬ערץזטע קאסל דייוךין‪ .‬ךעם טאנ האט י‪£‬ען ראם‪,‬עךשטע‪9‬ואהלטקךיב‪/‬ימק' קך'ון'גית אץ‬
‫ד‬

‫נ‪!£‬ב;‪ .‬רעם טאג איודאס‪,‬ןגף?טע טאהל אסור גיוואר'ין'טקךיב'צו‪1‬י'ין קךבג‪1‬ת אויף עבמה*‪.‬‬
‫ז‬

‫אוייף איין ;?טיק •רעם טאיניהטיםע; דאם‪.‬עךשטע מאהל אניגיהדבין שעכטין קךןגותאץצפ‪;1‬‬
‫ז‬
‫י‬

‫וייט פץ מובח‪ .‬דעם טאג איו ראם‪,‬ערשטע מאהל אראיפנענייךעךט א״פיןעיר פץ'וזיטעליצו פאר‬
‫ב רעגע; די קךןג‪1‬ת‪ .‬אווי ווי‪,‬עם ‪#‬טי'יט אץ פסוק‪,‬עם י איו או־ויס גי!אנגען אפייער פון פאר‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬

‫נאט אוג‪;.‬נם האט פאר בךעגט ךי קך^גות‪:‬‬

‫פרעה ד)א( <יי^‪5‬ר אלהיםו‪; .‬אט ד!אט גטאגטזןם ו>!ל ויץ אפארש^־ייטונג אין םיטען רעם‬
‫וואםער‪.‬״עם קטייט אץ ^םוק';אטהאט בךעקט מייטינואםעיר זיינע ביויךיטס‪.‬‬
‫ןער מ^גאין ךער וועלט איזאזאייגער^אסטא^טובבךעקט'‪!;.‬רויא פון'הויבץםיט שט‪:‬ינער‬
‫אד ער‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פרשה ד‬ ‫פדר‬
‫שטואל בר נחמן בשעה ש>«טר הקביה יהי רקיע כתוף הטיס )א( גלדה טיפה האמצעית‪.‬‬
‫ונעשו השםים התחתונים ושמי שטים העליוגים‪ .‬רב אמר לחים היו מעשיהם ביום‬
‫הראשון‪ .‬ובשני קרשו‪ .‬יהי רקיע יחזק הרקיע‪ .‬ריי ביר סימון אמר יעשה )ג( מטלית‬
‫לרקיע‪ .‬הסדיא )שמות צט( וירקעו את פחי הזהב‪ .‬איר חנינא יצאה האש מלמעלה‬
‫)נ( וליחכה את פני הרקיע‪ .‬ר׳ יוחנן כשהיה מניע לפסוק וה )אינב ט ( ברוחו שפים‬
‫שפרה‪ .‬היה אומר יפה לימדני ר׳ חנינא‪ .‬איר יורן ביר שמעון יצאה האש מלמעלה‬
‫וליהטה פני הרקיע‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא ביכ אמר בא מעשה בראשית ללמד על‬
‫מתן תורה ונמצא למד ממנה ‪) -‬ישעיה סד( )ד( כקדוח אש המסים‪ .‬א י מ ת י ) ‪ p‬חצה‬
‫האש בץ העליונים לתחתונים לא במתן תוהה אתמהא‪ .‬כך תיתה בברייתו של עילם;‬
‫) ‪ Q‬רבי פנחס בשם ר׳ הושעיא אסר כהלל שבין הארץ לרקיע‪ .‬כך יש בין הרקיע למים‬
‫העליונים‪) .‬ו( יהי רקיע בתוך הסיס‪) .‬ז( ביניים ובנתיים‪ .‬איר תנחוטא אנא אמרי טעםא‪.‬‬
‫אילי‬ ‫״ _ ‪_ _. .‬‬
‫מתנות בהונה‬
‫) ה ( ת!פ נ ו ׳ ‪ .‬פייש״י המהיה פי' ‪ onto‬נז"& ה מ מ י *‬ ‫גרס ראשיו למושיס ינמקים לשמיטת לפו! נ י ם לאכילת קדשים‪:‬‬
‫משימסו סי׳ משיסמגיקי ילנ! ק־רין כסס שניתי! ניןלנ‬ ‫) א ( גליה ‪ • a t‬ז ׳ כוקו‪:‬ס וכוגגים ‪ ) 1‬נ ( משלית‪.‬‬
‫| ־ ה‬ ‫י ג‬ ‫‪s‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫מ‬
‫להעמיד ולהשריש מ׳ המלנ ממנו מ ס ו ‪) :‬י( יהי רקיע‪ .‬ריל‬ ‫יי' • = י י שדק למיס ינוס‬ ‫יי'* ‪' W ,‬י‬
‫‪1 5‬‬
‫נ־״א יהי רקיע וגי ‪) 1‬ז( נינ״ס וננתייס‪ .‬נלזמר מניין‬ ‫' ^ ם ק ^ ) ד ( נ ק ד ‪ 1‬ח א‪ 5‬המסים‪ .‬פסוק והמדנר נמ״מ!‬

‫^^א‪!3‬ער‪"7‬אזץ‬ ‫אדער טיט‬

‫ויי״עס ?!טייט אין ןםיק^ער וזיאיט בךעיקטטיט !יאםערךיינע בוידימס' ‪.‬עסי שןןייט אץ ‪£‬סוק‬
‫;אט הט'‪3‬י‪1‬א!‪:‬ט‪,‬עם;אל דין א§אר‪#‬פךיי'טונג אץ ווא?ער‪.‬ךי רינן;איין פון'בזני חןןאס' יועגין‬
‫ןבי פ?חסאוגר?י‪ :‬עקב יר אביןיאגין פון ‪.‬רבי ׳ףמואל ‪3‬ר גחן!; ס דעגץ יויען' ;אט קט ג‪/‬אגט‬ ‫ד‬

‫‪,‬עם ;אל אפאר^ר'ייטו;נ אין רעם ווא^ער !;וערי;‪'.‬איי פאר ;לייוועיט ניוואךין דאס כויקעלסטע‬
‫פןראפין וואםער'‪ '.‬אונ'פון דעם איו ^יווארין ךי אייטעיי^ע' היג&עןיאונ ף* אדןערשטע‬
‫ו?י?לען‪ .‬כב יא?ט רי הימלען;ע?ע; ג‪.‬יוועז ךעם‪,‬ער‪!3#‬ץ טאיג אייך‪ .‬ניצר די‪.‬יענע; ;יווען סייכט‪.‬‬
‫ךעם אןדעךין טאנ י‪.‬ע;ען די ;קליוועךט'אונ'ני'?ןטאך‪.‬קט גיןואףן‪ .‬אוג'ויאם';אט קט גיזא^ט‬
‫דעם א;ךעךין טאנ ?נםיאל דין איהימעל‪ .‬הט;אט ;ימ״ונט ךער היסעל יאלגישמאךקטייערי‪•',‬‬
‫רבי יהודה ?ר‪3‬י ‪5‬ימ‪1‬ן יאןט יקי רינןיע םיץט מען עם יאל דין' א?אי*שפרייטוגג'' אויף' ךעש‬
‫היםעל‪ .‬איוי ווי‪,‬עם ‪#‬טייט '‪.‬אין ‪%‬סוק וירקעו‪.‬את פחי היקב‪ .‬מעץ האט א‪1‬יס;ע^פרייט ךי‬
‫;אלדעגע ‪3‬לע?ץ‪'.‬איי'רקי״ע אייך ךער ‪8‬־י'טשאפאר‪§#‬ךייטו‪ .£1‬רגיי חנעא ז«י<ט''עס'י)ייאראפ‬
‫&י'י^ יי^איוןיקוטעי‬ ‫ןיקי‪9‬עןאן‪:‬יער פו; הויבין אונ״עס הט אפנעקךיקוןטידעם‬
‫צו רעם ןסוק ?רוחו ש‪.5‬ים ש§ךה <‪$‬יט דיין ווינט וואםזגרהאטצו שפרייט‪.‬רעש פ״עדאויף‬
‫דעם גאןןיין הימעל אונ הט אים טרוקין גיטאכט ד‪.;0‬ער ‪#‬טאךק גינזאכט‪.‬י־עס ןזיפעל(‪ .‬חט‬
‫‪,‬ער ניזא;ט ך‪3‬י ‪^1‬י;א קאטאו?ז גוט גילערו?ט‪ .‬ך?י'יודן'?‪.‬רגיי ?ז?עון'יא;טךער היןןעלאיי‬
‫ןיוי‪/‬ץ ?רוקע; אן דעם?ייער‪; .‬או־‪?.‬גס איו ארויס‪.‬גנגאנגען"א‪.‬פ;יער פץ*הוי‪3‬ין אוני האט אפ‬
‫}י‪3‬צא}{יט )שיין }י‪8‬א;ט( רעם זץמעל‪,.‬ךיי ברכיה דזט גייאגט פון'‪.‬ךבי‪.‬איא^ר כךנא ' ויעגין‬
‫‪0‬‬

‫‪3‬עשה בראשית האטי ;יראךפט קומעןילעךנק א‪1‬יף&ת;'תורה‪;'.‬ואתם‪.‬םע^ה"בר‪.‬א^ת''איו‬

‫ראך ?רי‪,‬ע ייי שסן תורה‪ ".‬אונמיןן תורה"לערונט א‪1‬יף מע׳&ה בראשית לווארום'עם שטייט‬ ‫ר‬

‫אי; פסוק כ‪.‬קדוח אש המסים‪ .‬ווען דער פןי‪#‬ר האט ?י?רעניט הט‪.".‬ער צו טיילט‪ .‬וועןהטיךער‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬ייער צו טיילש ?ויישק ךי א‪1‬יבערש‪9‬ע איונךיא אונטערשטע‪ '.‬ווען ךי תורה'איו גינעבי־‬
‫}יייאךין‪, .‬עם הט גן?ךע?ט אפיין״־ר אוי!‪ £‬ךעס בארג םיני‪ .‬אונ"דער היפעל טיט אלץ יוסיאוייף‬
‫אים‪ .‬יענען גיייעי איבער דעם'פי;ער‪ .‬אוי ךי יורץ ;ענען;יש‪8‬־<ע;'אוגטע'ר‪.‬ךעם פייער‪ .‬אונ‬
‫אייי איי גיייען ויען ;אט קאט ךי'וועלט בעשאפין‪ Q) :‬רבי פנחם ;אנט פון'רבי הוישעיאס‬
‫ויעני! ייי ייייטעם איו פון ךיעךד ביו צוםהימעל‪ .‬עדי דייט איו פו; הימעליביו ציידי אובעו־שטע‬
‫דאסער אווי‪.;,‬יי‪,‬עם ?‪$‬וייט אין פסוק‪:‬הי רקיע בתוך המים • ‪..‬דעי'יזינועל ;אל דין ציייש־עןי״ידי‬
‫עא^ער פון ךי אונטערי‪?,‬טע וואםער ^יז צום דזימעל איי אווי" ווייט'\ד פון היםעליביויצוןי‬
‫אויבערשטע‬
 ‫יי?‬ ‫כראשית‬ ‫בראיטית ו פריטה‪ :‬ד‬ ‫סךך‬
‫אילו נאסר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין הסי• אשר על הרקיע ‪ .‬הייתי אומר על‬
‫גופו של רקיע הסים נתונים‪ .‬וכשהוא אוסר ובין המים אשר םעל לרקיע‪ .‬הוי המים‬
‫העליוגים תלויים במאמר‪ .‬איר אתא כהרין)ח( קגדילא‪) .‬ט( ופירותיהם אלו טי גשמים ‪:‬‬
‫)ג( כותי אחד שאל את ר׳ מאיר אמר לו אפשר המים העליוגים תלויים במאמר‪ .‬איל‬
‫ה;‪ .‬איל הבא לי )י( אפרכס הביא לו אפרכס‪ .‬גתן עליה טם של זהב ולא עמדו מים‪.‬‬
‫מם של כסף ולא עמדו מיס‪ .‬כיון שנתן אצבעו)יא( עמדו םים‪ .‬איל אצבעך אתה נותן‪.‬‬
‫איל מה אני שאני בשר זדם אצבעי מעמדת ם י ם ‪ .‬אצבעו של הקביה עאכיו‪ .‬הוי המיס‬
‫העליונים תלויים ב ם א ם ר ‪ .‬א״ל אפשר אותו שכתוב בי )ירמיה כג( הלא את השמים ‪1‬את‬
‫הארץ אני מלא‪ .‬היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון‪ .‬איל הבא לי מראות גדולות‬
‫‪r x‬‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫נאמ!ע‪) :‬ח( קנזילא‪ .‬סירש" גי הקניע נאמ‪:‬ע עששית אומו מיס יסותמין פ־ סנקנ נאלנע נניון והמיס <‪!0‬רן‬
‫ואינו מגע נארנע זפטתיה‪) :‬ט( ופיייתיבם מ׳ גשמים ‪ .‬ואינ‪ :‬מקלחיה ונסמסיי האצנע מקנים נ ס מקלתיס‪8 :‬ס‬
‫‪,‬‬
‫פירש״י ויל נבם פיר! ריא כ‪!:‬׳־ העיייינ־ה יזזיעיכ מהמת של נ ס ן איני סייזמו נני;ן נמו נסר האניע! )יא( עמלו‪.‬‬
‫ג ף ן ע שהוא של אש והמיפוי‪ .‬יורזוח ‪) :‬י( ^פרנס‪ .‬פירש״י המיס ורמז ל׳ נשס שמיס אלי עימד־ס ואינה מקימים ז י ן‬
‫נל' מלא נקנים סניניי ולנ!ע!ה נקנ נשיעוי א‪:‬נע וממלאי! הנקנים נן• אין לתמוה על המיס העליונים ואמי לו הנוםי‬

‫אוי^עףןןטע ווא^ער‪ .‬רבי הנהוםא ואנטאיך וועל דיר זאגין ויען אין ^סוק מאלט ןישטאגען גז*ט‬
‫דאט ן'ימ'א?ט ךעים וזיםעל אונןןר האטי צווי^ען ;ישייךט <בין ה‪£‬ים א^״ר‪.‬על ןןך‪.‬קה‪ 0‬צייי^ע! ףי‬
‫וזאםער;וא'ם אויףדעםהיטעל‪ .‬וואלט אי־ זאןין אזךי וואסער איו גילעגין אדףךעםקימעל‪.‬‬
‫אז‪.‬עס ‪#‬טייט אבער אי; פסוק)ובי; ס‪,3‬יש אשר‪!5.‬על לרקיע( צויי^עןךי וייאעער וואם אי^ער רעם‬
‫הימעל‪.‬איו;ישטדיוואםערא‪1‬יף‪.‬דעםהימעל‪.‬נארךי אייננען״אי; לי חייך גאגץ יזייטפוןהימעל‪.‬‬
‫רוקי די דייר פון;אט ;ואס ‪.‬ער האט נ;ואנט אווי ;אל זיין^ני א‪£1‬א;אגט ךי וואיםער איינ^ט איבער‬
‫דעם היהעל אווי ווי אליקט וןאס אייננט אי; אלאנטעלנע אונ לא רילט ניט אן ךי‪.‬יוע?ט אינ"גיט‬
‫דעםךעק‪ .‬אוגדיערעפירות איז‪.‬רערחעין‪ .‬פוי; דעםדאסער וואים אי‪3‬ערדעם הייטעל נילען‬
‫טלא‪9‬י‪5‬ס אויף ךעם הימעל‪ .‬אוג פון'ךעם היפעל געעןךי טךאפיגס אין לי וואלקין‪ '.‬אונ ידי‬
‫נ?רא?י‪3‬ספאלי! א‪1‬יףך‪,‬עלר ‪ .‬אוי ראם איו דער ר ע ; י ן ‪ 0 ) :‬יאכותי( האט ניפרענט ‪3‬יי ר?י‬
‫מאיר איז ם‪,‬ע;ל‪.‬יך אז ךי אתיעלשטע וואסער איינגען אי; ‪.‬לער לופטי; ;אר דוךןד רעםיבפעהל פון‬
‫; א ט ‪ .‬ןןאטריבי ‪$‬איר גי;א‪.‬גט';א‪,‬עם איואזוי‪" .‬האט רבי מאירי גמאגט צום כו‪1‬תי ‪3‬ר'ייגג קיר‬
‫אכלי ;ואם היי^ט אפךכום ואכלי אונטען בךייט פול סיט לעבלאך אונ הויבין שןאקל אוג הט‬
‫איין לע?ילא‪.‬קלייגע(אונ ?יסאןךי כלי פול סיטוואםער‪ .‬האט רער כותי }י‪3‬ךיי‪3‬נט אזוי אכלי‬
‫פול נןיט וואםער אונ‪,‬ער האט ארויף ‪.‬נילייןט א;אללענע ‪3‬לעך אויף ךי אויבעלשטע לעניי •‬
‫איז די וואהער ניט עארהאלטי; ;יוואךי;‪ .‬האט‪.,‬ער אךאיפ גינו‪9‬ע;ךי ;אלדענע ‪3‬לעזז אונ האט‬
‫ארוייי^לייןט אזילבעךנע בלעך אונ די וואםער איז אויל^יט פעלהאלטיי גייוואלין‪ .‬ןוי״ערהט‬
‫אראפ גינוקען לי וילבעלנע בלעך אייך אונ רבי מאיר האט ארויף גיילייגט דעם פי^גער אויף‬
‫די לעכילאיז ךי ווא‪'5.‬עו־‪3‬א‪.‬לד פארהאלטין‪.‬ני'דאלמ א?ילו‪,‬ער האט או^ניקעךט ךי י ל י מ י ט ד י‬
‫?ךייטע דיט אראפוזאט אדןד ניט ניקענט ארויס וייין די וואםער עייליךי' איויץעךשקע לע?יל‬
‫איו ;יץוען §אר׳אטא?טטיט דעם פיננער‪ .‬האט דער כותי;יזאנט צוי־‪3‬י מאיר דיין סי;?ער‬
‫}וא?טו ארויף גי״לייגט‪ .‬האט‪,‬לבי מאיר גטאנט צום כו‪.‬תימאךאך אייך ;ואפאיןז ?י; ;אר^ןזעןט'!'‬
‫‪ jyp‬םייןפי^ער אויף האלבין ךי וואםער‪,'.‬קע; ך א ך ד ע ר פיעער פון;אט ;עייים אדף ה ^ י ן‬ ‫‪v‬‬

‫ך עאםער פון ךיוועלט‪' .‬ועה; מיראו לי אדבעךשטע ווא^עיר‪.‬איי;גק איי‪.‬לער לופט דורך ךי‬
‫בייד פון גאטוואס‪,‬ער האט גיזאגט‪.,‬עם יאל איווי ידיין • ן א ט י ך ע ר כותי גיזא^ט צו ריי ל י ר כ י י‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫נאט ?!טייט איך בין פול אויף דיעם גאנזיין הימעלאונאויף לי גאג^ע ‪^.‬רד‪ .‬ווי אווי‪,‬קע; ראם‬
‫!ןין או ;אט האט נ‪;.‬לעט מיט משה ׳צוויישק ךי צוויי שטעקי;ם פון ארון‪ '.‬האט‪.‬רבי מאייר נ;יאנט‬
‫צום בורני!־רייננ קיר גרייסע ש‪.‬פינלען‪ .‬ןאטדיער כודזי‪.‬גי^ריינןט נרדסע ?«‪.‬פי‪;.‬לע;‪ .‬וזאט‪.,‬ר'‪3‬י‬
‫‪3‬איר;מאןטצום כור‪.‬י‪p‬ק ליך איין אין די שפעלען‪ .‬האט^ריךךיגיזעהןיאץישפיגיל ןרוים ‪.‬‬
‫זאגט‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פרשה ד‬ ‫סדר‬
‫איל ראה )יב( בבואה שלך בהן‪ .‬ראה אותה גדולה‪ .‬איל הבא לי סראות קטנות‪ .‬הביא‬
‫לו מראות קטנות‪ .‬איל ראה בבואה שלך בהו‪ .‬ראה אותה קטגה‪ .‬איל בה אם אתה‬
‫שאתה ביו‪ .‬אתה משנה עצמך בכל מה שהרצה‪ .‬טי שאמר והיה העולם ברוך הוא‬
‫עאכיו הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא‪ .‬וכשהוא רוצה היה‬
‫מדבר עם משה מבין שני בדי הארון‪ .‬איר חנינא ב־ר איםי פעמים שאץ העולם ומלואו‬
‫מהזיקע כבוד אלהותו‪ .‬פעמים שהוא מדבר עם האדם מבי; שערות ראשו‪ .‬ההיר )איוב‬
‫לה( ויען ה׳ את איוב מן השערה ונו׳‪ .‬מבי; שערוה ראשו‪ .‬ועוד שאלו איל אפשר )תהליס‬
‫םה( פלנ ארהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אתמהא‪ .‬איל הכגס‬
‫ורהוץ ושקול עצמך עד שלא תכנם )יג( ומאחר שתכנם‪) .‬יל( הלך מוץ שיצא ושקל‬
‫עצמו לא הסר כלום‪ .‬איל כל אותה הזיעה שיצאת לא ממך יצאת ‪ .‬אילחן‪ .‬איל ומה‬
‫אתה שאתה ביו)טו( לא הסר םעיינך כלים‪ .‬מעיינו של הקביה עאביו‪ .‬הוי פלנ אלהים‬
‫פלא םים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום‪) :‬ל( איר יוחנן נטל הקב׳ת בל מימי‬
‫בראשית ונתנם חציים ברקיע והציים באוקיינוס‪ .‬הה״ד פלנ אלהיט מלא םים‪ .‬פלנא‪.‬‬
‫הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה‪ .‬ומחמת הבריכה )הכיפה( םזעת טיפים‬
‫עבות‬
‫מת נ ות כ ה ו נ ה‬
‫אחי שנכנסת י‪:‬את משם תשקול ע!מן ו )יד( סלו ושקל‬ ‫&‪5‬נעו נוי ואינו יאייס על המיס כעליוניכ ו )ינ( נ נ ו א ס ‪.‬‬
‫את עצמו ונכנס למרשן‪) :‬מי( לא חסר מעיינו• מ י ז‬ ‫<ל פר!ון פניס כנראה נמראס ן )יג( ומאתו שסננס‪.‬‬
‫^ופיג^גן‬
‫האט רבי מאיר גטאגט צום' כותי קיק ידיך אייןיאץידי }!?יגלען‪ .‬האט דער'כור‪,‬י'‪.‬גיזעהן אין'שפי;על‬
‫אז‪,‬עיר איז קליין‪ .‬האט רבי מאיר גיואנט צום כותיי מאךאך רו מאס דו בייט גאר אמעגםש‬
‫^נ?‪1‬טו ליך לגלעדי; ווי דו וויל?ט‪ .‬אסאהל‪,‬זעהםטו אדם גרויס אוג אמאהל זעהםטו אויס קליין‬
‫;אט וואםער האט בשאפין ךי״גאגצע וועלט טיט' וייגע ךייריאיו ךאך געוויס' אז' ער" ‪.‬קען טיט דך‬
‫סאןץ ווי‪,‬ער מיל‪ .‬או‪.,‬ער ודל איזער פוהל ךי גאנצע הימעל אונ ליי גאנצע ‪7‬נרד‪ '.‬אוג אז‪..‬ער‬
‫ןןאט ?ימאלט האט ער ג;קענט‪.‬ךייךץ מיט' משיה צוויישען לי צמיי ‪#‬טעקינם פון' ארץ‪ .‬ר?י חניינא‬
‫‪3‬ךבי איסיי האט גיזאגט אמאלל‪.,‬קען ליגאנצעמעלט ניט פאר ;עמק רעם בבור פוןנ אט! אונ‬
‫ז‬

‫אימאקלךעט }אט מיטאמענטש פיןצווי^עיןדיגעךאר פון קאפ‪ .‬או‪1‬י ווי‪..‬עם שטייט אין פסוק‬
‫ז‬

‫ןאט "הא'ט‪.‬נ;ע;פעלטצו איוב'מן המנדה'‪ .‬פון צווי^ען זיינע האר פון קאפ‪; .‬אך הט גיכ־עגט‬
‫ז‬

‫דער כותי בייירבי' םאיר‪,‬עס שטייט איי פסוק ךער‪.‬קוואל פיון נאט איו מל טיט וואסער פו;'‪.‬לער‬
‫!ייטוואס ךי וועלט' איז'‪3‬שאפין ;יוואךין ביז' הייי^ט‪ .‬אינ״עם פעלט פוןאים^אד ניט‪ .‬ווייאזוי‬
‫‪ .‬קען ראם דין‪ .‬איזדפיל רענין ווי‪.,‬עפ‪.‬ןייטפון‪,‬ךע'ס קוואל'‪ .‬אונידערקוואילאיז פול‪ .‬וזט רבי‬
‫‪:‬‬ ‫‪%‬‬

‫גמיר ניוא;טצום כותי גיי אליין אין אהייםע ‪1‬יאד‪ '.‬אונ איידער דו וועסט‪.‬אדיין גיין אין ןיאיר‬
‫זאלקטודיךאפמענין‪ .‬אונ או דו ‪ tapvvi‬ארויס ניץ פו; ^אד ;אלסטו ידיך נאך אטיאהלאפ‬
‫זועיגיין‪ .‬ךער כותי האט עדי גיטאלון'או;ערהאטדךאפ ניוואנין‪.‬איידער‪;.‬ן'ר איז אליץיגיגאנגען‬
‫י‬
‫א ץ ן א ד אונ דער נאך ווי‪,‬ער איו'ארויםנינא}גע;פוןבאד‪ .‬אוג‪.‬עםה^אר גיט גיפעלטיפי;‬
‫ךי מאנ‪ .‬האטי רבי מאיר מיאגט צום כותי לי שווייס מאם אייז אתים גיגאנגען איו ניט פו;‬
‫ךיר אריים‪,‬ןיןאעען‪ .‬האט‪,‬לער כוסי ‪3‬יואגט ;א‪.‬עם איז פון פיר ארויס ןעאננען‪ .‬האט רבי‬
‫טאיר‪.‬גי;א?ט צום ביןןיטאדאך דו מאם דויביזט אטעגטש איז פון דיר אמיס‪.‬גיג'אמע;*אזויפיל‬
‫?!ווייס אוג_‪.‬עס פעלטגאר גיט פון דיר‪ .‬ךער'‪.‬קויאל יפו; גאט איו }‪.‬עודם‪,‬אפילו‪,‬עם איז ארויס‬
‫גיגא^ען פיון אים אזוי פילךעגיןפון דעםטוועיגיןפעלט פץאים ;ארי‪.‬גיט פו; י ווי‪.‬יער איז גיווע‪:‬‬
‫‪:‬מען‪.‬ער אמ בשאפי! גיייאלי! אין לי‪,‬ער??טע זעקם טע ‪-‬י )ד( <אמח חיי יוחנן יאגט ווען^אט״הו*‬
‫נ‬

‫בשאפין ליוועלטהאט‪.,‬ער נינוטע; אולעיווא^ער אוני האט די ןינעיץהעלפט אוייףדעם* ךיםעי‬

‫אונ העלףט אין'אוקיגום‪ .‬אווי ווי‪,‬עם'שטייט אין פסוק פלג‪.‬אלוהים כלא י מים‪ .‬פלג איז טיייטיש‬
‫ןעטיילט'‪ ,‬רעם פולקקוואל וואםער האט גאט ניטיילט‪" .‬העלפט זאל זיין אויה דיעים הימעל או‪.1‬‬
‫העלפט‬
 ‫יח‬ ‫בראשית‬ ‫י י‬ ‫ד‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫‪2‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬
‫סדר‬
‫עבות והן יורדי; לתוך מים )טז( המלוחים)ת( ואינן םתערבין‪ .‬איר יונה אל תחסה הדין‬
‫ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה‪ .‬מעשה נסים יש בדבר‪ .‬ארם כובר חטים‬
‫או תבן בכברה‪ .‬עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין‪ .‬ואלו מהלבין מתלך‬
‫)יה( במה שנים )יט( ואין מתערבי;‪ .‬רבי יורן בר שמעון אומר שהוא מורידן במרה ‪.‬‬
‫שנא׳ )איוב צו( כי יגרע נטפי םים‪ .‬המריא )ייקרא כז( וננרע מערכך‪) :‬ה( בעוביה של‬
‫ארץ כךעיביה של רקיע‪ .‬שנא׳)ישטיה מ( היושב על חוג הארץ ונו׳; )איוב כ‪ (3‬וחונ‬
‫שפים יההלך‪ .‬וחונ הונ לגזרה שיוה‪ .‬איר אחא בשם ר׳ הנינא )כ( כטס הזה‪ .‬ר' יהושע‬
‫ביר נהםיה אמר כשתים ושלש אצבעות‪) :‬ן( רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים‬
‫יתירין על התחתונים כשלשים )נא( כםוסטאות‪ .‬בין םים למים‪) .‬כב( למיד תלתין‪ .‬רבנץ‬
‫א מ י י !‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫היא עולי‬ ‫ונגיע וגו׳ י״י נו״ש ונו׳‪) :‬כ( נשם הוה‪ .‬הן‬ ‫‪ :‬ר « ס הדעס ממן יוזיס למשקל הראשון‪) :‬נןז( המלונים‪.‬‬
‫של הרק ע ולשון רקיע קזדיש נד״א וירקעו פחי הוהנ ונ!‬ ‫כ!וי& העליונים מתוקים וםחחשונים מלוחים‪ .‬נדאיםא פ״ק‬
‫פיר‪ ) :":‬נ א ( נסוס»א‪1‬ת‪ .‬פי׳ הערוך נזווטיאות והיא‬ ‫דתעניתו )יז( ואין מתעינין‪ .‬שיפה זי נשיפה ‪1‬׳ ונפי נ׳‬
‫שיעור מדה מה שמולד אלפ נשת׳ זרועותיו אחת הנה ואחיו‬ ‫תנא שעל נל טיפה ישיפה ממנה הקנ״ס מלאן להפרידה ‪11‬‬
‫םנה שקורן קלפשי״ר! ) נ נ ( למיד תלתין‪ .‬פי׳ רש״ישםציל‬ ‫דחי‪ .‬יבכ־ גרשינן נירושלמי נל שיפה וטיפה שהקנייה מוריד‬
‫נין‬ ‫לנו מגדע זו מזי נמה דאת אשר ני יגרע נשפי מיש ונתינ‬

‫^אןיץאטער‬ ‫העלקט זאל זיין אץ אוקינוס‪ .‬ךער‬

‫אינ פו; היי‪3‬ץ איו אגיוועלןטער םאפיט‪ .‬אונ פון ךעם אונןןוס ‪.‬גייט ארויף אהיץ ביו צום‬
‫הי^על וועךט דער הימעליפאקזוייצט ‪ .‬אונ פין ךי שוויים רי‪$‬ט צוךיקאין אוקינום גרדםע‬
‫?;רא^ץם‪ .‬ךי וואסער פו; איקיגוים איז ?עאלצין גאר איי די קופיעז אין ךי וואלקינם וועךץ די‬
‫! י ם ‪ .‬איג או די ייסע ‪9‬ראפי נס קופען צוךייק אדיין אין אוק;נו'ס‪.‬וועךין די ניט אויסנעטישט‬ ‫‪:‬‬

‫פיט ךי עאםער פון א‪1‬קינ‪1‬ס‪ .‬רבי יעה זאג‪:‬ט זאלםט ריף ‪.‬ניט וואנךעךין וואם ךי טראפיגס‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫יועדין ‪5‬יט א‪1‬יס;עםי?!ט אין ךעם איקיניס‪ .‬ירעד ‪.‬ירדן גייט אריץ אץ ךי וואםער פון טיךיא‬
‫אונ וועךט אייך ניט אייםנעםישט‪ .‬ךאס איו ךי ויואנרער פון ;אט‪ .‬או אמענטש זיפטייןייץ‬
‫^ךער ‪!?#‬רויא אין אדפ‪ .‬אז ךי‪,‬קעך;ער זעגען נאר אראפ‪.‬גיגאננען פין ךייךיפ צירי ארעי‬
‫ךריי פימער ווייט וועדי; די פאר}‪£‬י‪#‬ט‪ .‬אוג ךי וואםערין גייען שיין ווי פיל ;אהד צו זאםע;‬
‫איג ייער־ץ גיט אדם געפישט‪ .‬אוג' ךער רעגין וואם גייט פון היפעל !ייז אייף ךיא^ליד •‬
‫ייאפ פון הי^על ביו צו ךי'‪.,‬ע רד איז‪,‬פיגף'הוגדערט ;אהר גאגג‪ .‬אונ‪.‬עם גייט אזוי וויי פון‬ ‫‪:‬‬

‫אךפ ‪, .‬יערער ףראפי; ןעוונךיער ‪ .‬אונ"ךי מראפייןןפ וועךין ;יט ‪8‬ארמי?‪1‬ט ‪ .‬ך?י ‪ pv‬בר?י‬
‫•ש?זעון;א^ט‪,‬עם איז אפנע‪$‬אםטץ פץ לאטיוד פי'לר'עגץ‪.,‬עפ זאל‪.‬גייןיאןאהר•‪.‬אווי וויי‪,‬עס‬
‫ז‬

‫•^טייט אין ןסוק ‪3‬י ינריע נ^פי כןם‪, .‬ער ציילט ‪.‬דיי טרא״ינם ךענץ‪ .‬פון וויא^ע; ‪.‬ווייסין פיר‬
‫אי‪,‬ץכעאיז רער ‪3‬ויי?‪1‬ש ציילען‪ .‬אווי וד‪,‬עס שטייט אין פסויקונגבע מעךנף‪ .‬מען ד!טגיצייילט‬
‫זיין פארמי<נץ אונ״ער' איוארעם צו ‪3‬צאלין וואם ‪9‬ען דט אים' ^ישאצט‪) :‬הי()כעיניה(‪ .‬אז‪1‬י‬
‫‪:‬וירי‪.‬נךעבפוןךי‪,‬ערד אווי איו ךי נרעבפו; הי?ןע‪ .$‬ווארום אץ איין'§סיק ש^ייט' היושב‬
‫‪.‬על הוג חאךץ‪ .‬אונ אין א;ךעךי! פסוק שטייט וחוג שמים‪.‬יתהלך‪3 .‬יי ךי‪.,‬ער'ד שטייט‪.‬ךער‬
‫ווארט חונ אונ ‪3‬יי ךי חי?‪.‬על שטייט ךער וואיךט חוג לערנע׳ םיר אפ איין וואךיט חוניפון‬
‫א‪.‬י‪.‬ךעךץ וואךט חוג או די‪,‬יע;‪.‬ען'בייךע ןלייך‪ .‬ךי‪.,‬עךר ?יט״די היטעל‪ .‬די האביןיביידע איין‬
‫?רעב‪ .‬ר?י א^א יא גט פץך?י חדגא ם'ווענץ ךיינךעב פון הימעל" איו נאד אווי יוי"אבלעך‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫ל?י יהוש;; רער זוך; פץ רבי גהמ;ה זאןט ך גרעב פו; היפעל איו ווי צוויי ךריי פיגגעיר ן‬
‫<ן( ר?י'^?עון‪.‬ב; ‪.‬פזי זא;ט ךייאויבערשטע עא§ער זעגען מעיר פון די אוגטעךשטע ניאןוער‬
‫טיט לריי?ינ ?םוףטאות ^קלאפשערו‪ .‬ויואריום אץ ןםוק שטייט בין פים לפיים"‪ .‬האט ;ידאךלןט‬
‫^טיי; בי; מ;ם וימים‪ .‬אייו דאך דער ל_ס‪:‬ד איבעךיג‪ .‬ציו יוייוין אי ךי איובערשטע ו־אםיגריאת‬
‫^ערפו; ךי אוגטען^טע מיט ךריייםיג‪.‬קלא?ט‪.‬ער‪; .‬ואדום לפיד איו ךרייסינ‪ '.‬די״רבניייאןיןדי‬
‫צא§ער איזגיטיילט }יוואךין העל?ט איויף סעל§ט‪ .‬ךי אובעךשטע וואםער איו‪,‬אווי' פיל ווי ךי‬
‫איגטעדשטונ‬
 ‫בראשית‬ ‫ברא׳&ית פרשה ד‬ ‫סךף‬
‫אמרין מהצד‪ .‬על טהצה‪ (T) :‬ויעש אלחים את הרקיע זה אחד מן המקראות ;כג( שהרעיש‬
‫ג; זומא את העולם‪ .‬ויעש אתמהא והלא במאמר הן‪) .‬כז(הוי)תהליס לג( בדבר ה׳ שמיס‬
‫נעשו ובתה פיו כל צבאם‪) :‬ח( למה איו כתיב בשני כי טוב‪ .‬ר׳ יותנן תני לה בשם דיי‬
‫ביר תלפחא שבו נברא ניהנם‪ .‬שנא־ )ישעיה ל( כי)כה( ערוך מאתמול תפתה‪ .‬יום שיש‬
‫בו אתמול ואי; בו שלשום‪ .‬ר׳ חנינא איטר שבו נבראת מחלוקת שנא׳ ויהי מבדיל בין‬
‫‪3‬ים למים ‪ .‬איר טבי‪,‬ומי אם)כו( מחלוקת שהיאלתקונו של עולם ולישובי אי; בה כי ט ו ב ‪.‬‬
‫מהלוקת שהיא לערבוכו עאכיו‪ .‬איר שמואל לפי שלא ננמרה מלאכת המים‪ .‬לפ־בך‬
‫כתיב בשלישי כי טוב בי פעמים‪ ,‬אחד למלאכת המים‪ .‬ואהד למלאכתו של יום‪ .‬שאלה‬
‫מטרונה אתת את ר׳ יוסי אמרה לו למה אי; כתיב בשני כי טוב ‪ .‬אפר לה אעפיב הזר‬
‫וכללם כולן בסוף‪ .‬שנא׳ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪ .‬אמרה לו משל‬
‫ששה בני אדם כאין אצלך‪.‬ואתה נותן לכל אהד ואחר פ נ ה ‪ .‬ולאחד אין אתה‬
‫מנה‪ .‬ואתה חוזר ונותן לכולם מנה אקר‪ .‬לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות‪ .‬וביד‬
‫א ח י‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫בין מיס ו נ י ם ‪ ) :‬נ ג ( שזועיש כי׳‪ .‬מפני שכתיכ נהזיא רצה לגלותו ח מ ערן הרעש עכ״ל ורש"׳ סי׳ שה־עיש נפשי‬
‫ב ו נ י ם׳ שפים נעשו וכאן כת־נ ייעש והרמנ״ן ויל נדונ מן העולם כזאמרינן לעיל צ ‪ f‬היו ׳מיש קליס ני׳ • ) כ ז ( ה״ג‬
‫ממקום התימה היה שמיי אחר האמירה זכתינ ויאמר אל־‪-‬יס נילקיש כמאמר סן דניז־נ נ ז נ ־ הי• ) כ ־ ( עריו מאתייצ‪.‬‬
‫יהי ר ק * כתינ אחריי ועש ונו משאיכ נשאר הימים שמיל מדנר נגיהנס זכתינ נםיסיס מדורתה ר‪.‬שועציה ‪) :‬כי! מחלוהת‬
‫‪1‬‬
‫*‬ ‫״}‪-,,‬‬ ‫׳‬ ‫‪ jnft‬האמירה כתינ ויהי כן יאו‪:‬י היה לו פירוש נסתר ולא‬

‫^'^‪TTnT‬‬
‫עסוקים וואס ‪?.‬ןזוב!א האט געםא^ט ‪.‬שטאךעסעןךי וויעלט א‪1‬יףדער‪.‬ק^א‪ .‬ךא שטייט גאט‬
‫^אט גיטאןנט רעם היםעל‪ .‬דעריהיםיעל איו'דאך בישאפין גיווארין דורך די*ויידפ~ו; גאט‪.‬‬
‫אודוד״עם קזטייטאק פסוק מיט דייריידפוןנאט זענען די הימלעי גיםאכטגעואריןאוגםיפ‬
‫ןןעם ווינט ייאם איז אתים ;יגאמען פון זיין טויל זענען אלעי״ערשאפט ?שאפין ניווארי; ן‬
‫)ת( <ל?;ת>‪8 .‬אר וואט שטייט גיט ביי רעם אגךעלין' טאג ?י טובי‪" .‬רבי יוחנ^האט ןי^ערונט‬
‫פון ר?י יוסי בר חל?דצא'ם והעין דייל אין רעם אנדעלין טאג איו ?שיאפין ךוואךיןדער' גיהנם‬ ‫‪:‬‬

‫ךריבער ןנזטייט ניט כי טוב‪ .‬ווארום‪,‬עס שטייט אין יפסוק רער גידגם איו'אן גיגרייט פון נעכשין‬
‫^ער איי ‪3‬שאפין ניייאךי! אין אווי איטאגיניאם&יע; ‪,‬קע; ביי אים"ןאגין‪ .‬פון נעכטין אבער ניט‬
‫‪:‬‬

‫פון איידער נע?טין‪ .‬דאסאיודער ^ר?וטערמאיגטאג‪ .‬רבי מיןאהעטווייליאין דעסאנדעירין‬

‫טאג‪$0‬א?טאג> איי ;יווען אמךוליקת"צייי'‪#‬ען רייייאםעיר‪ ".‬אייי יודיעם שטייט איו'פסוק עס ואל‬
‫ביןזעווישען שיידון פון ךי' וואקערצויךי ייאםער‪ .‬דריבער שטייט ניט בי טוצירביייטבממי‬
‫האט ניז א;ט מאדאך ךי ©חלוקת וואםמען לאלף צוםיפיארבעםעריוננ פון דייויעלטאמ צויאיר‬ ‫ז‬

‫געויצו^ג‪? .‬זטייט ;יטביי איר בי טוב‪..‬ךי מחלוקת יןאם איי צום פארםישוננפו; דיוועלט‬
‫איו געיוים ניט גוט‪ .‬רבי קטואל יאגט ודיל ךי אךבעט פון ךי וואםער איו ניט גיענדיגט ניווארין‬
‫ךעם א^‪.‬ךערק טאנ דת?ער ‪#‬טייט'ניט כי טובי‪' .‬אבער רעם דךיטען טאג)ריינספדאטישטיייפ‬
‫עייייקןאסל כי טוב‪ .‬איי;ם צורי אך^עטפין־ ד נואסעריווםאיז ניענתנט גייוואריןדיעטאג‪.‬‬
‫אונ איי?ם צו ךי אךבעט פון ךי^טאנ יום איו אגגיהוייבין גיויארין אינ גיענדיגט';יווארין רעב‬
‫י‬
‫זע?בי‪.‬גען טאג‪ .‬אקרויא פון א&ר' האט;יפרענטיביי‪.‬רבי יוסי פאר יואם שטייט ני ט כי טוב‬
‫‪3‬יי רעם א^ךעךין טאג‪ .‬קט ‪.‬רבי יוסי צו א^ר גיזאגט ביי רעם "לעצטי; טאג' שטייט שיין ‪"5‬‬
‫טוב אייף אלע קעג‪ .‬אויף ‪.‬ךעם צווייטין טאג אויך‪ .‬גיארוםעם שטייט אין פסוק'נאט הטגיועה;‬
‫י‬
‫אלץ דאס‪,‬ער האט גיטאהן איוזייערגוט‪ .‬האט די פרויא גייאנט צו רבי יוסי למ שלועקם‬
‫מע?־?שין זענ«ן גיקי‪9‬ען צו דיר‪ .‬צו פיגף פון דייהאסטו גיג'עיי| צו יעד'ע;איי‪',‬הלק‪ 1‬אונצי‬
‫איינ‪.‬עם<דעםזע‪.‬קק‪:‬טין> דןא?טו״קיין דולק ניט נעעבין‪. .‬לער נאך האםטו גיינעביז ‪8‬יין הלק פאר‬
‫אלעזעקס‪ .‬קו?ט אדםפינף קעננ־שין האט י^ידער גיהאט אגאנציןיחלק אונאיעקסטילפין לעם‬
‫ל ע ך ‪ ! .‬י ; חלק‪ .‬אוגךער זעק^טער האט גאר גיהאטאיענןםטיל חלק פון דעםלעצטיןיהלק‪^'''.‬‬
‫ראך‬
‫יט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ד‬ ‫סףף‬
‫אחד שתות )‪ (O‬אתמהא‪ ..‬חזר ואשר לה כההיא ראהר ר׳ שמואל בר נחמן‪ .‬לפי שלא‬
‫נגמרה מלאכת המים‪ .‬לפיכך כתיב בשלישי ב׳ פעמים כי טוב ‪ .‬אחת למלאכת המים‬
‫ואהת למלאכת היום‪.‬ר׳ לוי בשם ר׳ תנחום בר חנילאי אמר כתיב )שס מו(םניד‬
‫מראשית אחרית‪ .‬טתוזלת ברייתו של עולם צפה הקביה משה קרוי טיב‪ .‬ועתיד ליטול‬
‫)כר!( את שלי )כנו( מתחת ידיהם‪ .‬לפיכך לא כתיב בהם כי טוב‪ .‬ר׳ סימון בשם ר״י' בן‬
‫לוי אמר‪ .‬משל למלך שהיה לו)צ( לניון קשה‪ .‬אמר המלך הואיל ולניון זה קשה אל‬
‫יכתב שמי עליי‪ .‬כך אטד הקב״ה הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול ‪ .‬ודור אנוש‪.‬‬
‫)לא( יתר הפלנה‪ .‬לפיכך )לנ(אל יכתב בהן כי טוב‪):‬ט( ויקרא אלהים לרקיע שמים‪.‬רב‬
‫אמר )לנ( אש ומים‪ .‬רבי אבא ביב אמר משים רב נטל הקב׳׳ה אש ימים )לד( יפתכן זה‬
‫בזה ומהן נעשו שמים‪) .‬לה( דיא שמים כתיב‪) .‬לו( שהן שטים מעשיהן של בריות‪.‬‬
‫אם ונו )תהציס ‪ \fi‬הנידו השמים צדקו‪ .‬ואם לאו )איוב כ( ינלו שמים עינו‪) .‬לז( דיא‬
‫שטים שהבריות טשתיםםים עליהן‪ .‬לאמור של מה הן‪ .‬של אש הן‪ .‬של םים הן‪.‬‬
‫אתמהא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ויפן א! תקרי ופן אלא ויצן שהניף שליסס סיס‪) :‬לג( שא‬ ‫הלוקה‪) :‬כז( אתמהא‪ .‬וכ; כאן האי שונ מאיד שנ על נל‬
‫מיס אש ומיס !ושויקין ‪ Sc‬שמיס‪) :‬לז( ופתנן‪ .‬פי' העלון‬ ‫מלאכי‪ .‬שכת ימיס ולא הגיע ליוס פני רק שתות מסאי שונו‬
‫ערנןונללן‪) :‬לס( ל״א כמיס כתינ ע״ש ימיס והשי״ן י מ י ת ו‬ ‫)כי‪ (.‬את שלו‪ .‬גור זין של עונש ‪) :‬כפ( מתחת יזיהן‪.‬‬
‫)לו( שסם שמיס‪ .‬לשין שימת ניד כזיא כל כשם אורחותיו‪:‬‬ ‫טי׳ מ ‪ 0‬המה מי מיינם‪) :‬ל( לגיון‪ .‬פי׳ הערוך חיל של‬
‫<לו( ז״א שמיס שהנריוש ונוי‪ .‬זויש ניה ל׳ שממם ‪:‬‬ ‫אגן• מנחמה‪) :‬לא( אל ינסנ נהן כי ס ו ב ‪ .‬שמו של הקנים‬
‫הוא‬ ‫ס ו נ ‪ -‬ה ' לכל‪) :‬לב( זוו הפלגה לקמן נפי נחפ׳נ״ח זוש‬
‫ראך אוואנדער‪ .‬ווארום דא איו אייך אזיי‪ .‬ביי פיגף קענ יוינטאנ דינםטאנ םיטוואך דאד‪1‬ר'ש^נ‬
‫פרייטאג שטייט ביי יערער טאג בזונדער כי טוב‪ .‬ביידעם‪.‬זעקסטין טאג שטייט ;אך אםאמל‬
‫בי טוב אויף אלע‪,‬זעקסיטענ )אויף נ‪£‬אנטאג א‪1‬יך‪ .1‬קומט דאךאוייס יערער טאנ האט‪.‬ויי; קי‬
‫טובאונ אועקםטיל כי טוב פון רעם לעצטין פי טוב‪ .‬אוינ טאנטאנ האטי נאד אזעקםטיל כי טוב‬
‫פוי רעם <‪$‬עצטין בי טוב אבער !יי; ?'י טיוב האט‪.‬ער ניט‪. .‬ךער ;אך דןאטךבי יוםייצו איר גץאנט‬
‫אווי'ווי רבי שמואל בר ןחיןן האט ןיזאגט ווייל די אךבעט פו; ךי וואםער איו ניט פערטיג גיוואלין‬
‫מא־טאג'ךךיבער שטייט';יט ‪3‬יי םאננןאנ בי טוב‪.‬ךךיבער ^!טייט ביי דינםטאג צוויי מאהל בי טוב‬
‫איייגם צויךי"ארבעט פון מאגטאנךינע ו‪1‬אםערוואםאיז‪.‬ני^דינטגיוואךין' ךינםטאנ אוני איינס צו‬
‫די ארבעט פו; ךינםטאג‪ .‬גיהער' ראך איי; ?י טוב פו; ךיינס^אנ צו מאג^אג' י‪ .‬שטייט שיין בי‬
‫טוב ‪£‬יי יערער טאנ בזונךער‪ .‬ר‪1‬יי לוי דזאט גטאגט פון'ך‪3‬י הגחום בר חגילאי ם והעין ןןס‬
‫שטייט אין' פסוק ;אט זא?'טפון ^הייבוואסךערסוףןועטדין‪ .‬פון אנהייב ‪3‬עשאפונג פון דער‬
‫יייעלט האט גאט גיועה; או משה' וועט נירו^ין וועךין טוב‪ .‬אוג‪,‬עריוועט גישטראיפט ווערין‬
‫דורך וואםער ‪ .‬ךרי‪3‬ערהאטנ'אטניט גישט^לט^ייךינואםער ביישובי‪ .‬תייסיימו; הטנייזאגט‬
‫כוי; רבי יהושע בן'לוי ם יףעין ל^ןןל אמלך ןאט גיהאט אשלעכטי! &ר‪ .‬האטךער מלך ^יואגיט‬
‫טייל' ךער ^ר איז' ‪#‬לעכט ךךיבער ודל איך גיט ©יין גאטע; זאל אויף אים ;עתפען ייעךין• אי‪1‬י הט‬
‫; א ט ^יואגט דייל‪.‬תראםער יע;ען שלעכט דורך די זעגען גי׳^לאגין גיןוארין ךער ד‪1‬ר המבול או;‬
‫ךער דור'>‪$‬נוש אוג רער דור הפל;ה<עןי;'פ‪ .‬לד‪.0‬ךךי^ער זאל ניט געשךיבען וועךין ‪3‬יי ךי וואםער‬
‫ז‬

‫‪.‬ק־ טוב‪' .‬ווארום גאט איז גוטיאוג ךי וואקער איו גיט גוט‪) :‬ט( לויקרא(‪; .‬אט האט גירופין ךעם‬
‫היםעל ^?דם‪ .‬רב זאנט ^םןם איז צווייי וועךטעראש וטים‪§ .‬ייער אונוואסער‪. .‬ך?י ‪?£‬א‬
‫בר'?ך‪;.‬א יאגט פון רבייסווענין ;אט "קאט!‪:‬ינומק נןייער טיט וואקער אונ האט א י י מ ^ ן ז ט‬
‫צו!אמען *אונ האט פון דייגיטאכט רעם היקעל‪ .‬אגךערע ^אגין?ןםים איו ;לייך יך ‪$,‬גם ודאלט‬
‫גישטאנען שמים‪ .‬אויב ךי מענטשי; זענע; ווכה^אןיין ךי הימלען דיזןר פרו^קייט‪ .‬אונ אויב‬
‫•דייזענען נ‪.‬יט זוכה ; א ק ךי קיימלעןיזייערע"עבירות‪8 .‬גךעךע ז^ין ןזםןט' איז ךער טיינזש‬
‫פארוואיגדערוננ‪ .‬ף םענטשין דאנךעךי; דך אירףדי אונ״פרענין פון מאס‪.‬וענק די קיטלק‬
‫‪}.‬י‪5‬אבט' ';יוואיךין‪ .‬פון' פייעו־ §דער פון ייאחער‪ .‬רגיי ?ןחם ;אג;ט פון רבי לד ם וועני; ךער ‪fwp‬‬
‫קימט‬
 ‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫ש ה ד‬ ‫‪3‬‬
‫בראישיי׳ י‬ ‫םדר‬
‫»תםד‪.‬א‪ .‬ר׳ פנחס בעם ר׳ לוי אמר )לח( הוא אחא וקש עליי ויחהלים קד( המקרה במים‬
‫עליותיו‪ .‬הוי של מים ה;‪ .‬סמים מה סמים הללו מה; ירוקי; ומה; אדומים‪ .‬מהם שחורים‬
‫ומהם לבנים‪ .‬כך שמים'פעמים ירוקי; ופעמים בו׳‪ .‬ר׳ יצחק אמר שמים שא מים‪ .‬טעון‬
‫בים‪ .‬משל להלב שהית נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של )לט( מסו‪.‬‬
‫הוא )מ( מרפף‪ .‬כיון שירד לתוכו טיפה אתת על מסו‪ .‬מיד הוא )מא( קופה ועימר‪ .‬כך‬
‫)מב( עמודי שמים ירופפו‪ .‬עמדו שמים ניתן בהם את המסו‪ .‬ויהי ערב ויהי בקר יום‬
‫שני‪ .‬אתיא כדאמר רב לחים היו בראשו( ובשני קרשו‪:‬‬
‫פרשה ה )א( ויאמר אלהים )או יקוו המים‪ .‬כתיב )ההליסקד( מ; נערתךינוםוןמקול‬
‫ונוי‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר אמי אמר יעשה מדר• לםים‪ .‬היך מה‬
‫דאת אמר)זכריה א(!קו ינטה על ירושלם‪ .‬ר׳ אבא ב׳כ בשם ר׳ לוי אמר‪ .‬אמר הקביה‬
‫יקוו לי המים‪ .‬מה שאני עתיד לעשות בהם‪ .‬משל למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה‬
‫אלמים‪ .‬והיו משכימים ושואלים בשלומו ע ל מלך ברמיזה ובאצבע)ב( ובמנולין‪ .‬אמר‬
‫הפלך אילו היו פקחין עאכ׳ו‪ .‬אתמהא‪ .‬הושיב בה המלך דיורין פקחין‪ .‬עמדו והחזיקו‬
‫בפלטי;‪ .‬אמרו אין פלטי)׳ זו של מלך שלנו היא‪ .‬אמר המלך תתזור פלטי; לכמושהיתה‪,‬‬
‫^‬ ‫מתנות בהונה‬
‫)לח( הוא אהא נ ו ‪ .‬לפינו נא סנשונ הוה העומד על נו״א ונננינה כקזאני ו )מנ( עמודי שמיס‪ .‬קרי כייד‬
‫הספק יהשהיממוח והורה לני שננרא ממיס כנאמר המקרה עמדו במיה מויפפיה ומן בהה כקיוה והעמדה נמאי דכתינ‬
‫יני׳‪) :‬לט( מסי‪ .‬ונר שמעמידין נו החלנ להקפיא אוהה ויהי ני׳‪ .‬שניוס שני נקדשו ו )א( יקיו נ ו י ‪ .‬דרס מדנחינ‬
‫נקיא מהי על שה שמחלק ומפריש מי החלנ מן החננ ו מ נ י נ ה ‪ :‬יקוו בל׳ נ נ ד ולא נפינ יקוו ל׳ קל פירושי יהיו נקווים ללוכ׳‬
‫)מ( מופן‪ .‬ויפן׳ ומנענע חמיד ו )מא( קופא‪ .‬עומד קפוי לעחיו לדור אניש ודור הפלנה ני' ‪ ) 8‬נ ( נמנולין‪ .‬פיוש״י‬

‫^ים^עליוקיו^ער האט‬
‫‪3‬ך'עקט מיט דאםער צינע בוךימם‪ .‬זעה; מיראי דיי היטלעןו_ענען';ישאכט פון דא^ער‪ .‬אנךערע‬
‫זא;ין' ש?‪:‬ם איזינלייך ווי‪.‬עםיוואלטיןי^טאנען מיטיאסי״;'‪ .‬אונ מען ואל לייענען ^מים‪.‬‬
‫;עווירץ‪ .‬אז‪1‬י ווייוןעוויךץ דננען דא פיל^ךליי' לןאלאךץ‪ .‬ןךינע רויטע ?זנואךצעווייקע‪ .‬רער‬
‫ד‪,‬יםע'ל איז א‪1‬יך איואהל רויט‪ .‬נעל שוואירץ ווייס‪ .‬רבייץחקוא;ט שמים מאקטי‪£‬א ‪ .q^p‬זנר‬
‫‪9‬ך'אגט אויף דך ךי וואםער וואס איןער איהם‪ .‬אזוי' ווי םילך וואם איז אין שייםעל‪& .‬ייך'ער‬
‫מען'ניםט אריי‪ :‬ךי עס־ג' אין ךי כולך איו ךי פילך ‪#‬יטעד ‪ '.‬או; ווי טען ;י?ט אכיין דיעיםינ‬
‫ןזעךט ךי פילך מ!ךיבט‪ .‬אווי זענען גיווען ידי היטלען שוואך אונ שיטער‪ .‬וד ;אט וזט ןיזא?ט‬
‫יקיירקנע‪ .‬זענען ךי'היטלע^גישט'ארקטנ;וואתן‪\.‬א'ם אייו ווי רב האט ני יאנט ךי היםלען ז_עמ!ן‬
‫ז‬

‫גיווען פ״כט רעם‪..‬עיךשטי; טאג' אוג ךעם אנךעךין טאג‪.‬ועגע; די גישטאךקט נימארין «‬
‫פרישה ה)אי()וייאפח ןאט האט ןיזא^ט ךי וואיםער ;אלין זיף פארזאףליען צו איין ארט‪, .‬ןגס‬
‫שטייט אין פסוק פון דיין ;ישךייא טוהק ויי אנטלויפין אוג ווייטער שטייט דו‬
‫האםט נימאכט אנךענעץ צום ‪ :‬ם ך י ו_ואקער;אלין ניט אךיבער גי'ין‪.‬ךבי ?רכיה וזאט‪.‬ג;ואגט פו‬
‫\ ‪-‬י «‪vt‬ר~"••‪"-:‬׳ייז ו״תגיז נאט האט ניזאט ז מ ואל נימאבט ומזדיין אנ׳אס ‪ n‬ךי וואסער !‬
‫י; י ״«‪!;.! ••jt‬הגו פארי‪1:‬פו\יו‪:‬ז אויף יי ו‪,‬אנגע'ערד ‪ .‬האין גאט‪,‬ויי גינעגנין אטא׳;!‬ ‫‪!•• t,‬י׳ !‬
‫אין ‪/‬חזלבדין אךט די י ך‪.‬ל• ן זיין‪ .‬אווי'ווי‪.‬עם שטייט אין ןסוק יכןוו המים‪ ,‬ירןיו איז דער טייטש‬
‫די זאלין ‪.‬גימאנוי‪!:‬יץ ותיגייין‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שטייט' אין פסוק‪.‬וקו‪,‬ינטה_על‪:‬תשלים‪ .‬אמאס ואל געיייגט‬
‫וועי־י! איייף יךושאם‪ .‬רבי א ב א י ב ר כ ה ג א זאגט פון רבי לוי ס וויעגין ןהןוו איז בער טייקש‬
‫האפק ‪, .‬יקוו' הפןם אל'נזקים א ח ד ‪ ,‬דיי וואסער ;אלין תא?ען צו גאט ןןאס‪.‬ערןו"ערטןיחפין‬
‫מקיים אוגייער איו אי ינער‪. .‬או;אם ויעטדי צוריק פארשפירייטען אויף ךער וועלט‪ .‬אוד ווי‬
‫״עפ איז ניו״וען ביי ךעםיפבול אונ ביי דעס דור אנוש אונ ביי ידעם דור הפלגה <_עןין פרק ‪ a‬למ׳^ל‬
‫«טלך האט ןיבאהיט אפאלאםט אונ‪.‬ער האט אךיין מועץט אין רעם פאלאקט שטוטע םענ^שין‬
‫פלעניןידי יאויפשמיין אלע טאנ פדייה אונ פלעגין ךאעןען רעם מלך איויפיןיוואונק פייט' ךי‬
‫פיננזןר את פלעלין א ר א ‪ 6‬נעקען דיי' הי^לע; פץ זייזגרעי^עפיפאר יאים‪ .‬ה ט דער מלוז‪.‬ג;וא?ט‬
‫או‬
 ‫א ש י ת פ ר ש ה‬ ‫ב‬
‫כ‬ ‫בראשית‬ ‫י׳‬ ‫י‬ ‫םרר‬
‫כך מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילופי של הקביהעילה)ג(‪ :‬אלא ם; המים ‪ .‬ה ה י ר‬
‫)יזהציס ‪5‬ג( םקולות מים רבים אדירים משברי ים‪ .‬ומה היו אוםרין אדיר בפרום ה ׳ ‪ .‬אסר‬
‫הקביה מה אם אלו שאין להם לא פה ולא אמירה ולא דיבור הרי הן םקלסין איתי‪ .‬כשנברא אד‪0‬‬
‫עאכיו‪ .‬עפד דור הפבול ופרד בו‪ .‬עפר דור אנוש ופרד בו‪) .‬ל( דור הפלנה ומרד בו‪.‬‬
‫אפר הקביה יפגו אלו‪ .‬דעםת ויבואו אותן שישבו בה; מקודם‪ .‬ההיד ויהי)ה( הגשם ‪by‬‬
‫הארץ ארבעים יום וארבעים לילה‪) :‬ב( אל םקום אחד‪ .‬ר׳ יוד; בשם ר׳ לוי ור׳ ברכיה‬
‫בשם ר׳ יורן ביר שמעון אמר בל העולם כולו םים במים‪ .‬ואתה אומר אל מקום א ח י‬
‫אתפהא‪ .‬פשל לעשר מדות נפוחות מונחות בטרקלין‪ .‬נצרך הפלך לפקופן‪ .‬פה הו*‬
‫עושה להן‪ .‬וו( פתירפ ופוציא את רוח; יפפלקן כווית אחת‪ .‬כך דרך הקב־ה על פי‬
‫בראשית ופלקן ביפ אוקיינוס ‪ .‬הה׳ד )איוב יב( הן יעצור בםים )ז( ויבשו ונוי‪) .‬פס ט(‬
‫ודורך על בפתי ים‪ .‬איר לוי הםים היו אומרים אלו לאלו‪ .‬נלך )ח( ונעשה קילוסי]‬
‫להקביה‪ .‬ההיד )תהציס צג( נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם ונו׳‪ .‬ר׳ לוי אפר דרך‬
‫ה י ם‬
‫מתנות כ הונה‬
‫משיר הקשר שנקשר שיהס <ע‪5‬יד נסם סרות‪ ) :‬ו ( ה״נ‬ ‫וכערון נםוזריס בעל ראשם שמסירי; אותי מראשם משני‬
‫וינשו וגוי וכתינ ודייו על נעתי יש וכן םוא נשינור שונ ‪5‬‬ ‫כניד המלו נמנםנ א־ן יון וארוס‪ ) :‬נ ( אלא מן המיס‪.‬‬
‫)ת( ונעשם י קילוסי; כוי‪ .‬שקבלו עליסס נשמתה גוירת‬ ‫שלא היה א! נעולס רק מיס ו )ד( ווו השלגס ‪ .‬שגם הס‬
‫המקים נ״ס ואמי שיום וקילוס‪ .‬או ייל שמס שקנלו על סס‬ ‫נדינו נ י ס כדלקמן נשי צ״גו )ה( סגשס‪ .‬שירש״ הגשם‬
‫גוירת המקום נ״ה הוא עלמי הקילוס והעריך ורש"׳ ויל גרס•‬ ‫״במע מששת ימי נראשית מדלא כתיב גשס‪) :‬י( מתירס‪.‬‬

‫אז אין עין ?אלאקט ווא^מין ^ ^ ! ^ ע נ ^ ן ן א ס ^ ^ [ י ״ ך ן ? א ^ י ‪ ^ 7 1‬א ך ~ ^ ^ ו י ם‬

‫‪3‬ענ!ער ;עדאנכןט‪ .‬ןאטדער ‪£‬לך אךייןניזקיט אין ךעם י‪£‬אלאסט פיענטשין ןןאס^׳ןנק‪-‬ויידין‬
‫ןא?ין‪.‬זיי צו‪.‬גינו‪9‬קדעם ‪8‬אלאףט די ןאןיין }יזזעט רער‪8‬אלא?!ט ךוןער^ארניט צוםמלןד‬
‫‪ vf%‬אוןז‪,‬ער‪ .‬דואט דער כלך }ייאגט איך וועל צוריק אייעק' ;עב־ן ךעםפאלאסט צו״רי‬
‫‪#‬טו‪$‬ע‪ .‬איזד איז גלווען אי! ‪1‬ן;וזייב ווען;אט ןואט !שא^ין‪.‬די וועלט ד!אבין אים ;אר ןילויבט‬
‫ליי גיא^ער )ואתם אויף רעד'וועלט'איי קןער ;יט גיווען ;אר עאקיער וואפ ןא?י; לי עא^ער‬
‫ןיואןט ;אט איו ‪@#‬אךק אין הימעל‪ .‬קאט ;אט ‪4‬י;אןט סאדאךיךי וואןןער ;ואס די ןזאמן‬
‫)יט ״קיין טויל אוינ‪,‬קעגען ‪2‬יט ךייךין אונ די לויןץ פיך‪ .‬אז איך וועל ‪4‬שא?י! א ^ ע ^ י ן‬
‫וועט‪?.‬נר ןאך פיך ;עויויס ליי^ין‪ .‬איז אויף^סאנען ןער דור מ!בולאוגד;אטטוךר;י;וען‬
‫אין ;אט‪ .‬ךער דור אנוש ד!ט טולד עווען אין נאט‪ .‬רעד דור הפן‪;5‬הןןט פ‪1‬רד ןיווען אין;אט‪.‬‬
‫ן א ט ;אט ;יזאג‪.‬ט זאלי; ךי םע^‪3‬י;‪3$‬יעק ;יין אוניזאלין צוךיקקו^עןךי גיאםער ;ואפ ןע;ק‬
‫?ליעי ‪-‬י‪5‬ק איייף רי י ל • *ייי' י‪ •?? £ .‬איו פסיקןעיר קמבןן **יי ‪ TOV‬אויף •ךי״ןזרי•‬
‫ייט‬
‫נס‬ ‫וי‬ ‫ט‬ ‫;ע‬ ‫ג‬

‫§עלציגטעג אוג פעךציג' ;‪,‬עקט• נוייל ״עם'^!טייט אין* פסוק ‪,‬ךערךעףן‪£ ap>p.‬ען‪.‬ךער‪.‬דעינין‬
‫;ואס מען ווייס שויין! וואט אייו ;יןוען איידער ךי וועלט*איז ג‪12‬אפי! }יווארי!'! )ב(‪£‬ל ?קייס‬
‫§חר‪^ .‬אט וזאט גיזא;ט לי עאםער זאל קומען צו איין ‪£‬לט‪ .‬רבי יורן פון ר?י לוי ם ויע;ין‬
‫אונ רבי ברמה וזו; ריבי יוד; לריר״ ‪ v‬יומת ייזזייו יז*'•?"'! יי•'׳־׳״‪.,‬״ די ‪ny,1‬״‪:‬י־‪.‬׳‪!:‬״'׳׳זץ•״)•׳!‪,-,‬׳ן‬
‫•י‪^1‬ז ׳ ‪ .‬ן ‪ • • .‬־ ‪•wj .‬‬ ‫פול פיט וואם‪.‬ערי‪ .‬אין ויו‪:•;•!:‬׳; י•!‪:‬׳‪ :‬־‪,‬״‪.‬ק ; י וזי•‪. , ; • u ^ !•;...‬״ ‪.‬׳ ׳{‬
‫‪1‬‬

‫?מיטל צעק; פקכעךס אן גי?ל'איענע וענן‪ ;!.‬גילעען ז‪/‬ק אפאלאממ «מ דעו־ מלך הט געדאלפט‬
‫רעם אלט פון ךי ‪3‬ע;‪3‬ערס‪ .‬ייאס האט דעך מלך ;יטאוזן‪.‬ןןר האשאויף }יבוגדען״די פע?כערס‬
‫איו ארילס פון די ךער וויגט ;ענען די קליין ;יוןאךין ןאט‪,‬ער די גילייגט אין אוד^על פון‬
‫‪:‬‬

‫?טוב‪ .‬אזוי הט ;אט אגןריעט ןיטאתן אייף ךי וואפער איז אריים פון די'רער לופט אוג זעגען‬
‫‪mi'prop‬‬ ‫וןייגי;ער ?יוואךין האט‪,‬ער‪.‬ויי §אריא'םולט אין ים א״וקיגוס‪ .‬אזוי ווי‪,‬עם ש‪%‬יט אין‬
‫האט גי^ךעצין אויןש ךי הייך פון ים‪' .‬רבי לוי זן!גי‪ 6‬די וואסער האניין ניואןט א‪:‬ימנ צויךי‬
‫א‪.‬גךערע ?יר וועלמ גיי־ לייבןן ; א ט ‪ .‬אזוי ווי עם 'שטייט אמ פסוק די טיייכין ‪«^1‬בין אויף‬
‫נןיהויבין וייןנר ׳‪?!5‬זימע צו לדבי; ; א ט ‪, .‬עס שטייט אין" ^סיק י^או נהרות דמם ‪. .‬ריש לקיש‬
‫י‬ ‫א‬ ‫א‬
‫זץ‪.‬ג‪.‬ט ר?ים איו ^וןיי ןוערטער דרך נם‪ .‬ווע! ';אט האט }יוא^טיצו ךי גי ?עי ייי ‪ 4‬ל ‪ 1‬גיין»‬
‫איי»י‬
 ‫פ ר ש ה ה‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫הים )ט( דרך הים‪ .‬ר' אבא ביב אסר )י( לדוכתא פלונית ולווית פלונית גלמ פלניהא‪.‬‬
‫דיה אסר להדך יפא )יא( להדך ימא‪ .‬ר׳ יהושע בר חנינא אסר )יכ( לדובםאים‬
‫לדוכםאים‪ .‬ר׳ אלעזר אפר קלפן הים‪ .‬הטד־א)איוב לח( הבאת עד )יג( נבכי ים‪ .‬עד‬
‫)יד( קלוטין ריפא‪ .‬רבנן אםרי‪,‬די‪3‬יס'‪,‬אני )טו( קבלונו םרוננים אנו קבליני‪ .‬א״ר יהושע ביר‬
‫נתםיה הםים היו עולי; תרים ויורדי! תהוםות‪ .‬ער שהניעו לאוקיינוס‪ .‬ההיר)חהליכ ק־( יעלי‬
‫הרים ירדו ונו׳‪ .‬אי זה םקום אל פקום זה יסדת להם‪ .,‬זה אוקיינוס‪ .‬דרש ר׳ אבהו אוקיינוס‬
‫נכוה סכל העולם כילו‪ .‬וכל העולם כולו סיפיו הם שותים‪ .‬איר לוי יש פו הדרשנים‬
‫שהן דירשין‪ .‬כנין בן עזאי ובן זופא‪ .‬נעשה קולו של הקב ה )טז( טיטטרון לפשה‪ .‬בשעה‬
‫שאיל )דברים לב( עלה אל הר העברים וגי׳‪ .‬נעשה קילי של הקביה םיטטרוןעל הםים‬
‫הה״ר )ההלים כט( קול היעל הטיס‪ Q) .‬א׳ר ברכיה לא פירשו הםים התחתוגים פן‬
‫העליונים‬
‫‪y‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫להדא‪ .‬יכילם גיטיייוין שלדגים קל־שיז)נ( לזינסאיס‬ ‫י׳ לקיים ?גירש שמיו! )ש( דין ים זט׳‪.‬‬ ‫קלווש׳׳‬
‫‪"0‬ג נילקוש חלים יפי׳ נשכיל הים יע׳׳ע דנסמן )ישי• ז״"‬ ‫יכיס ייש נוטריקון דין הים נ»»י <לו דיו סיס‬
‫נים דינים ים ופי׳ ני לממשלת הים ללד הים השזיי נ)‪1‬לכי '‬
‫ה‬ ‫פד יס אוקיינוס ורש"׳ זיל נים אומרים אלי לאלי לא]‬
‫פלןו ) ע ( נבכי ים‪ .‬נושייקי; של דטס ‪) :‬יד( קלינר; דימא‬ ‫יול פירושו שאמרו אלו לאלו להינ! נלו שהקנ״ם‬
‫מסגרה הים נמו נניכיס הס נארז םניריס הס נמדנר יי­‬ ‫אמר לס יקוו המים אל מקום אי סינן סוא המקום אמר‬
‫‪5‬‬
‫פי ננ״ר יבאיונ ‪) t‬שי( קנלונו נ ו ׳ ‪ .‬נו היו המיס אזמר״‬ ‫" הקניה ישאי נהרוח דכים דון ים אוקיינוס‪) :‬י( לדוכתא‬
‫ליס אוקיינוס קנלו נא אותנו ‪:‬אנו מדוניס ינשנריס מגיר״‪.‬‬ ‫נ ו ‪ .‬יניס טשייקין דונתא פי• למקום ינוו־ס פלונית תרד‬
‫של מקום ‪) :‬טו( מיטשיון‪ .‬פייש" וישוון מנהיג ומקדם לש‪,.‬‬ ‫גלגל וי של מיס וקי לכל גלגל וגלגל שנאה היה מראה לה‬
‫‪1‬‬
‫ואנ״א נשם י״מ ערמ״א פיישי כששיר לפיו לכולי‬ ‫סקנ״ם מקים מיוחד ששיד שמה‪) :‬יח( לסדן‪ .‬לואת נמו‬
‫י ט‬ ‫יי‬ ‫ט‬
‫‪ £ !"8‬ל ?א?ז ג ? ' ^ ^ ' * י ^ ? י | ' ^ ^ ׳ י ^ י ן ‪ ; .‬י י ן ?אט‪7‬אט"~צו די גייאגט דיי‬
‫יאלין ;יין דוךךדעם ווענ וו<דער אוקינים איו‪. .‬ל‪3‬יאבא בירכהנא ;אנט ;אט" האט גמאנט‬
‫צו ךעם ארטאונצו דעםןוץקול זאליגיין ראם ביםולדא^ער‪ .‬אמצו דעםארט אונציודעם‬
‫ןוי;קול ואל גיי; ראם כיסול וואםער‪ .‬אווי האט גאט *יין' ניטיילט ‪:‬ערער ביפול וואפער צו‬
‫איין ‪#‬ךער אלט‪. .‬ך‪3‬י הו;א זא';ט }אט האט גי‪.‬זאג‪:‬ט ךאפ ביסול וואסער ;אל גיין צו דעם״ים‬
‫אוג דאם בןיםול וואקער ;אל גץ; "צו ךעם‪:‬ם‪ .‬ר?י יהושע בד חנינא‪.‬יאגט ;אט האט גיואנט די‬
‫נוא^ער זאל ניין צו דעם אךט וואם ויעט גיןזעךיץ צו״דעםמלךאוג ךאס בייסול וואםעריזאל גיין‬
‫צו רעם אךט ;ואם וועט גיהעלין צו ךעם מלך‪ .‬רבי‪.‬אליעזר דאנט לייוואםער האביןיניטניוואסט‬
‫ווא מ ע י ן ‪ .‬האט רעד‪:‬ם די אליין'גיצוייגיי; איןיזייןד‪ '.‬אזד ווי״עס שטייט אי; פסוק הבאת עד‬
‫}?כי;ם‪? .‬יזמו דעי ^יקוטע; ביז צו‪.‬דעם אךט;ואם‪,‬ךער‪.‬ים'שליננט'‪:‬אי‪ 1‬זיךיעיץאלעיניאםיערן‪.‬‬
‫ךי ר^נן ;אגי; די ווא?‪.‬ער קאביןגיואנט צום'!ם מירויעגק צוישטיוייםי; וויילגאט הט אייף איונז‬
‫ןיטרע;&יןאונ איר ןענט אייך צו שטויסין ודיל ;אט האט אויןשיאייך אויןד גייטרעטין זענעןםיר‬
‫‪3‬יידע יויינעער }יוואךין אונ פיר ייעלין‪.‬קענען דין אי; איין אלט דריבעריזאילט איר אוני צו‬
‫נעקען צי זיף‪ .‬רבי ;הושע ברני ;חמיה י אגט לי וואםער יענקןינאנגען' אלף בערג אונהאבין‬
‫ז‬

‫;ע;ידעךט אין ף טאהלין ביז די !ענעי; נעקוסען צוםיאוקיגוס ‪ .‬אי‪1‬י"יוי‪.‬עס שטייט אין יפסוק‬
‫די ז^נען נינאנ^ן אויף ב ע ה אינהזעןן גענןדערט אןןטיאהליןבייזייועגעןנעקוםעןיצו ירעם‬
‫אךט ;ואס דו הא?ט‪.‬ייי אויסגייעצט ‪ .‬ראם'מיעט'מען דעים אוקןוס‪ :‬דרש ''רבייאבהו האט‬
‫ניוך^ת רער אוקיגוםאיז העקער ייי לי גאוןצע ויעלט' אוג די נאנצע״וועלט״טרינקעןידי‬
‫]יא^ער פון איקי^ום‪ .‬רבי ליי ?אט ניי^נט‪ .‬אנדערע' דודנים דרשגן־‪ '.‬ראם איי ב; עיאי א•;‬
‫‪ $‬זיוןא ךער קול פון ;אט איו ניזוק דער ?יךער' פין מ׳טה‪ .‬ויק ;אט' האט נייאגט צי משה גיי‬
‫ןןרדף אדף ךעם ‪3‬ארג״עןךים‪ .‬פין גיאגען ד אט מיצה גןיואסט ווא דער ‪3‬אמ עבריםייאיו"‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫;ארךער קול פון ;אט'קאט איס ןע?יךט צום גארג עץריס ‪ .‬אינ רער קול פין גאט האט‬
‫נעפיךט לי וואסערצום אוק^ם‪ .‬אזוי וד״עס שנןיייטאין פסק לער'קול פון גאט'איז גיוועי‬
‫אויף ךיוואס_ער‪):‬נ(^טר(ר^י‪3‬רכ;ה;^ט דיאונטערשטע וואםעך' דןא?ין זיף אפןישייירט'פון‬
‫ליאו^על^טענואסער^יט ‪.‬ניידי‪,‬־'‪* .‬ווייווי‪$‬ם שט״טיאי; ?סוק מבכי נהרות‪' .‬פון ךעם ;ידיין‬
‫פו;‬
‫כא‬ ‫בראשית‬ ‫בח*‪2‬ית פרשה ה‬ ‫סףף‬
‫העליונים אלא בבכיה ‪ .‬הה׳ר <איוב כרו( סבכי נהיות חבש‪ .‬ר׳ תנחום )יז(טייתי להסן‬
‫הבא )ירמיה י( עושה ארץ בכהו ונוי‪ .‬לקול תתו הםון סיס ונו׳‪ .‬ואין לקול אלא בכי‪.‬‬
‫היך טה דאת אסר )שם לא( קול )יה( ברםה נשםע‪ :‬יד! איר יוחנן תנאין התנה הקב״ה‬
‫עם הים שיהא נקרע לפגי ישראל‪ .‬ההיד )שמוס יד( וישב הים לאיתני‪ .‬לתנאין שהתנה‬
‫עכו‪ .‬איר ירטיה ב; אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקביה ‪ .‬אלא עם בל םה שנברא‬
‫בששת ימי בראשית ‪ .‬הה׳ר )ישעיה מה‪ (.‬אני י ד י ‪ :‬ט י שסים וכל צבאם צייתי‪) .‬יט( םידי‬
‫נטו שמים כל צבאם צייתי‪ .‬צייתי את הים שיהא נקרע לפני ישראל‪ .‬צייתי את השטים‬
‫יאת הארץ שישהקו לפני משה שנאי)לבריס לב( האזינו השם־ם‪ .‬צדתי את השמש ואת‬
‫ה רח שיעמדו לפני יהושע‪ .‬שנא׳ )יהושט א( שמש בגבעון דום‪ .‬צייתי את העורבים‬
‫^יכלכלו את אליהו‪ .‬שגא׳ )מלכים א יז( והעורבים מביאים לו וגוי‪ .‬צויתי את האור‬
‫שלא תזיק להגגיה םישאל יעזריה‪ .‬צייתי את האריות שלא יזיקו את דגיאל‪ .‬צויתי את‬
‫השמים שיפתחו לקול יחזקאל‪ .‬שגא׳ )יחזקאל א( גפתחו השמים‪ .‬צויתי את הרג שיקא‬
‫את יונה‪ .‬שגאמר)יונה ב( ויאמר ה׳ לדג ויקא את יוגה‪) :‬ה( אמר ריא )כ‪ (,‬מתחלת ברייתו‬
‫‪w‬‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫)איק״ניס‪) :‬ז( מייתי לס‪ .‬מביא ראיס מפא; שפירשו נ נ ט כ ‪) 1‬יט( מיד נטי שמיס‪ .‬מבעם שיי׳ נשו במים נ‪) :'1‬נ( מהחל•!‬
‫)יח( נרמס נשמע‪ .‬נופיה וקרא רחל מנכס על‪£‬ניה » נו״סו כוי‪ .‬שנור הקנ״ה שיהיו נקוים נמקים אמד וא״כ למה‬

‫פין די טייבין‪ .‬רבי ס‪.‬גהום לערונט דאס א‪.‬פ פון רעפ פסק לקול ר!הו המון״מים בקמיסדיקל‬
‫‪ ®?V‬קע! א;יוויץ‪ .‬אדי ווי‪.‬ז!ס' שטייט אין פסוק קול ברמה ג^םע בכי הפרוךים‪...‬עס איז‬
‫גיןל׳גלט גיוואךץ אין הימעל איקול <אשטיטע> טיט גיוויין‪" .‬זאגט רער פסיק וןע; ןאט הט גיגעבין‬
‫לי וואםער איבער רעם הי‪3‬על אונ די הא;יי; זין• אפגישייליט פון ךי אונטעלשטע ווא^ער ‪.‬‬
‫‪s‬‬
‫איו ?יהעלט לייארי! אקיל ‪ V‬א‪3‬ימ־ין ז )ן״( )אטר> ריי יודו;; יאנט ^אט דואט' ?יטאכט אתגאי‬
‫טיט לעם נם אז‪,‬ער זאל צוךיםען ווערין פאר לי יורי; ווק‪.‬ךי וועלין אדרם ג‪:‬י; פו; םיצתם'אזד‬
‫ווי‪..‬עם ?זטייטאין פסוק‪,‬לער ‪.‬ים הט צוךיק ;יקערט לא^נו‪ '.‬םיינט מען ל^אועראיז צוריק‬
‫גינא^נע; צו זיין ‪?.‬נל‪#‬טין תנאי‪ .‬ך‪3‬י‪.‬ילמ;ה ב; אלןנך‪/‬אגט ניט נאד פיט ךעם‪:‬ם אליץ האט‬
‫נאט'גיטא?ט הרגאיי‪ .‬נאר מיט אלע זאכין וואם' זענע; בישאפין;יוואלי; איןיךי‪,‬עלשטע‪.‬זעקס‬
‫^־עג האט'נאט ימיט די גי‪6‬אכט התנאי אי די יאלי; בטל וועלין פאר יולינם ייעניןייוק מ ק‬
‫יועטדארפין‪ .‬אזויווי״עם שטייט אין'פסוק אני ירי גטוש‪.5‬ים וןל צ‪1‬ןא‪.‬ס צדתי‪ .‬פין דער^יייט‬
‫יןאם טיייגע סעגט האבי; ‪.‬גמדגט‪,‬לעם הימ'על‪.‬וזא‪.3‬אי;זגיבאטיןצ^אלעדי‪^.‬ךע‪.‬הע'ךשא;ט‪.‬‬
‫אי־ האב;י^אטץ צום ‪:‬ם‪.‬ער יאל צוךיסען וועךין פאר ךי יורץ‪ .‬אץז האב גיבאטין צי לי הי״םעל‬
‫או‪ :‬צו לי ז‪1‬רר די יאלץ ^י‪.‬ייי}י; פאר משה‪ .‬אזוי ווי‪,‬עם שטייט אץ ^סיק מי^ה האט גיזאגט‬
‫פאר ^עםט איר לוימלק אונ איןד ייעל ריילין אונ די;‪,‬גירד יאל העלין ךי יאג פון מיין מדל‪ .‬ויען‬
‫פשה ד!אט גירעט ןאבץ לי הימעל אוג‪,‬ערד געשיייגע; אונ האבי; ניט ;יזאנט שירה‪' .‬איד‬
‫האב ניןאטין לי יוק אונ ‪1‬י ל‪$‬ה‪.‬זיי זאילץ‪.‬בליץיץ'שטיין פאר ‪.‬יד‪;.‬ישע‪ .‬אווי' ווי‪.‬עם שטייט‬
‫אץ פפוק‪.‬יהושע וזט ניזאןט די זוהן זאל ?ליייבי; שטיין אין נבעו; אונ לי לבנה יאלבלייבין‬
‫שטיין אץ'‪3?:‬ק א;לון‪ .‬איך ן א ב גייןאטין די ‪.‬קראהקיי ;אליןיישפייזץ אליהו הנביא‪ .‬אוד ווי‬
‫‪,‬עם קטייט אין פפוק ךי קדאוןק האבץ גיבריינןט צו אליהו ברויט פיט פלייש אץ דער‬
‫פריה אונ §אףן נאכט‪ .‬אייןו האב ניןאטין ראם "‪5‬י;ער ער ואל'ניט §אר בריענק צו ועגי^‬
‫מישאל‪.‬ועול;ה‪ .‬איך'האב !;יויאטץ לי ליי^ין די זאלין ניט שלעכטם פאק'צו'דניאל‪ '.‬אייןז‬
‫האב ;יןאטיץ די היטלק די ואלין טזגפונט ווערין פאר ןהזקאל‪ .‬אזוי ווי‪.‬יחזקאל האט ני;אנט‬
‫איל האב ניועהן ווי ידי הימלע; וענק גייעפונט ניוואןין‪' .‬אייך דדאב ;יןאטין ידעם קיש‪.‬ער ואל‬
‫אויסשפייעץ ךעם ;ביא יו^ה'‪ .‬אווי‪.‬ווי‪,‬עם'שטייט אין ןםוק ףי‪,‬ט הטניזאנט צום ?יש אונ‪.‬ןגר‬
‫האט איים ;עשפיגען דעס י‪;1‬ה‪) :‬ד‪) (,‬אמרו‪ '.‬רבי אלעוך הט ןייא^ט אי; ^‪.‬נהייב ידען;אט הט‬
‫ניעאפין ךי וויעלט הט‪,‬ער נוזל ניווען די דאםער יאל פארואבולטייוערץ אוייף איין ‪$‬ך‪£ >0‬אר‬
‫וואס‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ה‬ ‫פדר‬
‫של עולם‪ .‬גזר הקביה ואמר יקוו המים‪ .‬לכה )עמוס ה( הקורא למי הים )כס ט( הקורא‬
‫למי הים שגי פעמים‪ .‬אחת בר;ר המבול ואהה בדור אמש בשביל )קהלת ‪ 0‬והאלהים‬
‫עשה שייראו מלפגיו‪ .‬משל למדינה שטרדה במלך‪ .‬שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי‬
‫שיראו אותו בני המדינה ויתייראו מלפניו‪ .‬כך למה )חהליס לנ( כנם כנר מי הים ‪ .‬בשביל‬
‫וייראו מה׳ כל הארץ ו ג י ‪!) :‬־( בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן‪.‬‬
‫שמא כלי בלא בתוך כלי מלא‪ .‬כל העולם כולו מים במים‪ .‬ואת אומר אל מקום א ׳ ‪.‬‬
‫אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה‪) .‬וכוצהו נמי אימנהו במדרש קהלת ובאגמח דויקרא‬
‫רבה(‪ .‬ודכוותה )במדבר כ( ויקהילו משה ואהרן‪ .‬איר הנינא )כא( כמלוא פי כברה קטגה‬
‫היחה בה וכל ישראל עומרין בה‪ .‬אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה‪ .‬ודבוותה)שמות‬
‫ט( ויאפר ה׳ אל פשה ואל אהרן ! מ ( קחו לכם וגוי‪ .‬איר חנינא וכי חפנו של פשה היתה‬
‫מחזקת שפונה קמצים אתפהא לא ד פ י ) מ ( ההוא דהפן לההוא רקפץ‪) .‬כל( ההוא דהפן‬
‫תרי פההוא דקטץ‪) .‬כה( וכתיב וזרקו פשה‪ .‬נמצאת הפנו שלמשה חיתה מחזקת‬
‫שםנח קמצים‪ .‬אלא מבאן שהחזיק מועט את המרובה‪ ,‬ודכוותת איר יוסי ביר חלפתא)שס‬
‫אוחז‬
‫מתנות כהונה‬
‫מור ונזר וישפכם על פני האין ו ) נ א ( כמלוא פי נכרה קנ‪:1‬ס‪) .‬כד( ההוא דחפ! נו׳‪ .‬שנופל נמסנו סוא ממוין ארנע קימ‪:‬ין‬
‫סיה פני ססלעו )כנ()[־‪.‬י ל כ ס ‪ .‬מלא חפנינס פיח וגוי‪ :‬נפל מש־ס פיה נושל יד על יד קומן אמר ק י מ ן ז ) כ ה ( זנמינ‬
‫) כ ג ( ההוא ו ח פ ן ‪ .‬מי בנושל נחפניו נפעם אמת אינו דומה זורקו מכה כוי‪ .‬כרי שחפנו של משה החויק כני מפניס שלד‬
‫לוס במעל נ‪:‬ני פעמים נכל פעם מלא יד שנקרא קימן ו ושל אהרן דכתינ מלא משניכש ודייק מדכי‪,‬ינ וזרקו ככל דנר‬

‫^ייףיךיי^ועלט צוויי‬ ‫;ום' הטעיר גירושין צו ךי וואסער פיון‬

‫מאך‪,‬ל‪ .‬איי; מאהל אין די צייט פון מבול אונ איין ןןאך‪,‬ל אי; די צייט <&ון אנוש‪, .‬ןננפערטךער‬
‫^ךרש ראם ןאט ;אט ניטאהן §ען ז«י‪.‬ל פאר אים מורא האבץ‪ .‬למשל יאמרוה'האט פיורד‬
‫;יווען אדף‪.‬איר‪.‬נ!לך‪ .‬וזט דער פלך ;ע'נ!;קט שטאךקע זעלנער די זאלי; ארוםיריננלעןדי טרינה‪.‬‬
‫או ךי ?די;ה ;ועלץ זעךןן'ך ;ע‪;$‬ע'ר וועלץדי פיוךאיןיאבין פאר‪,‬רעם פלך*‪ .‬איווי האט ;אט‬
‫ארום ;עךינ נולט רי וןעלט טיט ךעם ‪:‬ם אוקי נום אונ דער'‪:‬ם אוקיגום איזיסעבער ווי ךיוועלט‬
‫י‬ ‫‪:‬‬

‫אונ די וואפער' זןוט״ק ארום ווי אוואנט‪ .‬ראם אלץ הט ;אטגיטאיו; ןןען'זא‪! $‬אראיםיםורא‬
‫האבץ‪ :‬ן דער םדךש פךענט ךער מ ק נ פו; די רעלט איז או א^ענטש עייל לייךיג ‪5‬אכץ אפולע‬
‫‪3‬לי‪ .‬ןיקטןןר ראם אביין אי; אלייךי;ע בלי‪ .‬אבער פץ אפילעיכילי אץ אפולע כלי‪,‬קק מען‬
‫ניט אדיין נןקען‪ .‬דיגאנצע !!עלטאיו ניווע; פול ‪.‬טיטמאםעראונדו^אנםטךי וואסער זאלין‬
‫‪9‬אר!אמוןט ווערץ אץ איין ^ךט‪ .‬נאד דורך אנס הט פארי נומען אקליןער אךט ךי וואקער‬
‫פון די נאנצעוועלט;אוד אזוי'אןלייכץ ;עיפינק ימיר משה פיט'אהרן'האבןץ פאירואפולט ‪18V‬‬
‫יורץ פאר רעפ שטיין‪ .‬דיי חנינא ?אט 'גי;אגטדער שטיין הט אויממועהן ווי״אקליינע זיפ‪.‬‬
‫ווי אדי וענק אלע יודץיני^טאנע; אתם רעם שביי;‪'.‬גאר דורך אנם'הטי רעד‪^.‬יינער •^ךט‬
‫פאר גו‪$‬ע; פיל 'םע‪!?:‬שץ ‪.' .‬נאך אזוי אגילייכין" נאט האט גיזאגט צו טעזה אוני צו אהרן אייר‬
‫זאלט‪.‬נעמען פילע וזעגטךאםווייסעוואס וועךט ;;;••־!‪ 2‬ניכלאייןפץ הייסע ק‪1‬ילץ‪ .‬הטרב הונא‬
‫ניוא;ט ן ט רען ךיפאנט פץ טשתגידזאלטץ אכט קוםצי'ם‪'..‬עם איואוואגךער‪ .‬גאר^סאיז‬
‫ניט נלייך או ‪?.‬ע; האדטביידע קעגטצוזאמעןהיאפע; צו מעין האלטךיידזעינט פארםאבט‪ .‬או‬
‫§ען סאקט ?‪.‬יידע סענט צו זאמען'האפע; עיט אריץ צווי י'מאהל אווי' פיל י ווי מען האלט אץ‬
‫ביידע הע;ט פארפא;טע‪ .‬ווארוס אי; אהאנ ט נייט אדיין איין קומץ איןךי אנךערע האנט אדך‬
‫איין קופץ‪ .‬איו‪.‬צוויי'קומצים‪ .‬אונאז ?!קילייגט צו!אמעןאייןהאנטנעבץיךיי אנךערעהאנט‬
‫ז‬
‫האפען‪,.‬קק אריץ גיי; ;אך אמאךי איוי פיל‪'.‬איו פיריקומצץ אין' כש־םיסענט‪ .‬אוג אווי‬
‫איז ניווען פירקו?צץאיןאןזרן ס'הע נט‪ .‬איואכט ק‪1‬םצץ‪'.‬דער ;א־ האטנינוטיע; משהאלע‬
‫‪:‬‬

‫אקט קוקצין• עיגע אוג אהרן ם ‪ .‬אי;'איי; האגט או‪ :‬האט ;אם‪.‬גיוואךפין גאנץ'ה‪1‬יך‪'.‬ווי אוד‬
‫זעגען אריץ נעאנגען א?ט קו?צי; אין איין האנט פון פשה יום זיא‪.‬קיק נאר יפאר נעםען איין‬
‫קומץ‪ .‬נאר רוךך אגב מט ךעיר קליינער אךט יפאר נופק פיל‪; .‬איך אדי אגלייכי; 'האט ר‪3‬י‬
‫יוסי‬
‫ככ‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫‪2‬‬
‫ם־אעית י^י׳‬ ‫סדר‬
‫בז( •אורך החצר מאה באמה ורהב המשים בחסשים‪ .‬וכל ישראל עומדים שם אחםהא ‪.‬‬
‫אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה‪ .‬ודמותה )יהושע ג( ויאמר יהושע אל בני ישראל‬
‫נשו הנה ונוי‪ .‬ר׳ הונא אמר זקפןבין שני בדי הארון‪ .‬איר אחא בר חנינא צ מ ק )סמק(‬
‫בין שני בדי הארון‪ .‬רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון‪ .‬אמר להן יהושע טמה‬
‫שהחזיקו שני בדי הארון אתכם‪ .‬אתם יודעים ששכינתו של הקביה היא ביניכם‪ .‬ההיר‬
‫)שס( ייאמר יהישע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם‪) .‬כו( ואף ביתשלם רתנן עומדים‬
‫)כז( צפופים וטשתחויפ רווחים‪ ,‬ר׳ שמואל ביר חנא בשם ר׳ אחא אמר ארבע אמות‬
‫לכל אחד‪ .‬ואמה מכל צ ד ‪ .‬כדי שלא ירא אדם שומע תפלתו של חבירו‪ .‬ואף לעיל כן‪.‬‬
‫שנא )ירמיה נ( בעת ההיא יקראו לירושלם)כח( כסא ה׳ ונו׳‪ .‬ר' יוחנן סליק למשאל‬
‫שלמיה דר׳הנינא‪ .‬אשכתיה דיתיבודריש בתדיןפסיקא )שם( בעת ההיא יקראו לירושלים‬
‫כסא הי‪ .‬איל רבי וכי מהזקת היא ירושלים כסאה'‪ ,‬א*ל הקב״ה אומר לה האריכי‪.‬‬
‫הרחיבי‪ .‬קבלי אוכלוםיך‪ .‬ההיד )ישעיה נד( הרחיבי מקים אהלך למה כי ימין ושמאל‬
‫תפרוצי ונוי‪) :‬ז( ויקרא אלהים ליבשה ארץ‪ .‬למה נקרא שמה)כט( א ‪ p‬שרצתה לעשות‬
‫רצון קונה ‪ .‬ר׳ נתן בשם ר׳ אהא ור׳ ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאסרתי‬
‫לשמים‬
‫מתנות כהונה‬
‫פלןיע״ג המיפוי)פח( כפא הי‪ .‬וסיפא יוןוא וגיןוו *ליה כל‬ ‫כגורק‪ rv:‬אינו אלא ניד אמלוו )כו( אף ניוושליס ‪ .‬הים‬
‫סגויס ועיין זה כמדרש מדת )זיז( ו סיג נילקינו וכי פ « י ת‬
‫(‬ ‫אמד מן ס‪!:‬ר‪,‬ו‪!-.‬ות כהמיעע התויק את המרונמ ) ט ( !פיטם‪.‬‬
‫היא אותה‪) :‬נש( ארן‪ .‬לשון ו;‪1‬ן הוא ן‬ ‫דחוי!" ע־ ‪:‬קצתם עומדים נאור ורגליהם לא הגיעו לאון בוס‬

‫יוכוי בחיי הלפרצא ן י ^ ן " ט ‪ ,‬ד י ' ^ ג * ^ ^ ף " » ך י ^ ן איו נייוען הונךעךט איילץ או; ךי‬
‫ברייטיאיי ניוויען פופץיג'איילי;‪ .‬איונ אלע יודין ;ענעןידאךטין‪/‬נישטאנעןיאין הויף‪ .‬איו ראך‬
‫אוואנךער‪ .‬נאר רודף אנס ?ט ךער‪,‬קליינעראךטפאר ע^ק ‪9‬י<"• !אך &ייי ‪;8‬ליי?ין ‪.‬הייטע‬
‫‪1‬‬

‫ד;ט ניזאןט צו ךי יוידין ;ינענט אהער‪ '.‬ר? י הונא ;אגט ןהו‪#‬ע ‪$‬ט ן י ^ ע ל ט די יוךין צ‪.‬ורי|ען‬
‫ךי צוויי ‪#‬טעקינם פון *ורון"‪ .‬רבי אחא' ‪1‬י‪.‬חיי חני;א ;אןט^ער ?ט גמע^ט' ךי יוףן צווי^עןךי‬
‫צוויי''טטעקינס פון אתן‪ .‬די ר^נן;אןין ךי'יוךץ'‪,‬יע נען‪5‬אקי‪.‬מיע?ק‪.‬צווי^ען ךי ץוןיי^ון׳ועקינם‬
‫י‬

‫פון ארון נארדי‪,‬וענק היינג ןןזע‪!5‬ין‪ .‬הט ;הישע }י;א‪3‬ט צו ךי יויךין פון דעםיוום אייר זעהט‬
‫אז רער קליינער ‪$‬ךט ;ואס ציווי^ען ךי צוויי ?!טעיןינס פון ‪1$‬רון הא^ין ‪6‬אר נוטען אייך‬
‫אלע‪, .‬קענט יאיר ויישען אז די שכינת פין ןאט איז צווי^ען אייך ‪ .‬אווי ןוי‪,‬עם ?זטייט אץ‬
‫§סוק יהושע ד‪1‬ט ןייאוןט טיט ךעים מעט איר וויסקי או דער לע^עדעער ;אט אייו צווישען‬
‫אייך ‪'.‬אין יךועןלגם איז אויךיאווי ניווען אקליין‪/‬ןר ארט ןאט פאר נוטען פיל מ ע ו י י ן ‪.‬‬
‫ווארים טיר דזאבי; נילעךונט ןןען איו ניששאנען היינג אונ טע; קאט זיך‪.‬געבוקט ‪3‬רייט‪ .‬ךער‬
‫ארט את בךייט ^יוואךין דורך אנס‪ .‬ר^י'שמואל ‪.‬בךיבי חןא^אנט פון רוייאחאם יועגי! יעלעי‬
‫האט ניהאט ליידינ פלאץ §יר ‪.‬איילין‪ .‬אאייל פון‪.‬יערער זייט‪. '.‬איי;ער ואל ניט העךין' ;ואם‬
‫ךער אנךעיןער‪.‬בעט פון ;אט‪ .‬ווען ט׳ןויח וועט קוטק ןועט אויך אוד ויין;וארום״יעם שטייט‬
‫אי; פסוק אין ךער ‪£‬ייט וועט ‪.‬מען דופק אין‪,‬ירושלים איו ךער שמוהל פון ;אט‪ .‬רבי יודען איו‬
‫;יגאעען צו‪,‬ךןיי הני;א אים פרענין ;ואס‪.,‬ער מאכט‪ .‬האט רבי יוחנן‪.‬גיטראפין או רבי חנינא‬
‫דצט' אונ דרשת רעם פסוק אי; דער צייט וועט"טקריפץ אין‪.‬ירי‪!£‬ל‪:‬ם'איי דער שטיהיל פון‬
‫‪$‬אט• האטיר?‪ :‬יודען ןיזאנט צוירןני ר!}ינא‪^.‬קק‪.‬ךק ירושלים ‪'5‬אךנע?‪1‬עןךי ?!טוהליפוןיגאט‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫האט רבי חנמא ף;אגט נאט וועט יאפיין צו ית^'לי‪.‬ם זאל‪9‬ט ;ועוץ ליי^ער אונ ברייטער אונ‬
‫;אלםט פאר נעמק מיין שטוהר אונ אלעיוךץ אויך‪ .‬אזוי'וויעם ןטטייט אין פסוקיואלםט ךער‬
‫בריייטעי־ין רעם ארט פון' דיןל ‪.‬גיצקלט‪§ .‬אר וןאפ‪; .‬ואדום דו דעםט ךיך שעאךקץ'רעכטם‬
‫אונ לעקם‪) :‬ן()ויקרא(‪; .‬אט האט';ירופין צי ךי טך;קע;עש ארץ‪ '.‬פאר ;ואים וועךט;ירופי;‬
‫ךי‪^.‬רד אךץ‪ .‬ודייל זיא האט גידאלט טאהן‪,‬ךעם ןוילע; פון ;אט ‪ .‬רבי נ?ן האט '‪5‬יוא?ט פון‬
‫רדי אהא ס וועגין אונ ךבי‪ .‬ברכ;ה האט ןיזאינט פץ רבי‪.‬יצחק ם ווענין נאט האט גיזאןט אני‪.‬אל‬
‫^•רי‪ .‬איך האב ;ייאגט צויףיקיםעל אונ צו ךי עךד ;ענונ‪ .‬וןק איך ;ואלט ניט זאןין' נענע‬
‫ןי‬

‫ייאלטין‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ךז‬ ‫סדר‬
‫•לשמים ^>‪ p.‬די‪ .‬שאלמלא כן היו םיהח־ם והולכים עד עכשיו‪) :‬ח! ולםקיה ממיס‬
‫קרא יפים אריי ביר הלפתא והלא ים אהד הוא‪ .‬ומה ת״ל יםים‪ .‬אלא אינו דומה טעם דג‬
‫העולה )ל( טעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא‪< :‬ט( ויאמר אלהים תדשא הארץ‪.‬‬
‫תני בשם ר׳ נתן נ׳‪.‬נכנסו לדין‪ .‬וד׳ יצאו םחויבין‪ .‬ואלו הן‪ .‬אדם והוה וגהש נכנסו‬
‫לרין‪ .‬ונתקללה הארץ עםהן‪ .‬שנא׳)בראשית נ( ארורה האדמה בעבורך‪ .‬שתהא פעלה‬
‫לך דברים ארורים‪ .‬כגון יתושים וזבובי; יפרעושין‪ .‬א״ר יצהק פגדלאה אף הן יש בהן‬
‫הנאה‪ .‬ולמה גתקללה‪ .‬ר׳ יהירה ביר שלופ ודי פגחם‪ .‬ר׳ יהודה ביר שלום אפר‬
‫)לאו שעברה על הצווי‪ .‬שכך אמר לה הקביה הדשא הארץ דשא ונוי‪ .‬פה הפרי‬
‫נאכל‪ .‬אף העץ נאכל‪ .‬והיא לא עשתה כן‪ .‬אלא !הוצא הארץ דשא ונוי‪ .‬הפרי נאכל‬
‫והעץ אינו נאכל‪ .‬ר׳ פנחפ אפר הופיפה על הצייי‪) .‬לנ( ממכה לעשות רצון בוראה‪.‬‬
‫עץ עושה פרי אפיי אילני סרק עשו פירור‪ ,.‬על דעתיה דר׳ יהודה ביר שלופ )לד( ניחא‬
‫אלא עלדעתיה דריפ לפה נתקללה‪.‬אלאכאינש דאטר יהון‪).‬לה(ליטון ביזיא דהדין פניק‪:‬‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫)ל( מעכו‪ .‬מן סיכגעיי פנו‪) :‬לא( שפניה על ה!וי כד‪ .‬עיין שהרי שינכה‪ ) :‬ל י ( ה״נ לייעץ ניוייא יסדי; מינק‪ .‬פי*‬
‫נמש״י ויל נפזר ‪1‬כן)לנ( הינ יתילאהאון דשא וגי' עז עיבה העריך איוייס המיה במרקיה וה ועל אזה רשע אימריס‬
‫פיי‪.‬נפד נאנל! )לנ( כמנה נוי‪ .‬נמה שהוהיפה המנה דעתה נן נלאית א נפ״ד ייפוי! נמאן קיינן ישיעא נר רשיעא אפ"‬
‫ביפה היא עישה נדמפיש ואיל‪) :‬לי( רי‪.‬א‪ .‬שנתקללה לרשיעא נר ‪5‬דקא נמאן נהא׳ תנא וכן נאן האיש רפא וניזק‬

‫ןןאלטין‪.‬זי״י״זיך גיצויגין'״אין ךי לייגג אונ אין די מ י י ט ביו היינט‪) :‬ח()ולטקו‪ . 0‬צו ךעם‬
‫?•ארזאמלוגג פו; ידעם ווא^ער האט"‪,‬ער ;ירוקי; ימים‪ .‬רבי יוסי בךבי הל‪1‬ןר» האט גיזאגט ךי‬
‫תורה "שפיועפט דאך גאר פו; איי; יב‪ .‬פו; ךעס ‪:‬ם אוד^ניס‪ .‬וואט איין אים איז ‪3‬אר זאמולט‬
‫גיי״אךין' א‪£‬ע" ווא‪5‬ער פארןאס ^טייט״יסים‪ '.‬נזיל נמים"‪ .‬גאר‪,‬עם איז גיט גלייך רער טעם פון‬
‫ךעם ?יש וואט איז אין• עכו צו' ךעם ?ייש וואס איז אין צידון ‪$‬ךער אי'ןאםפט;א‪, .‬עם איו‬
‫טאקי איי; נם‪ .‬נאר‪ .‬עס איז אין אים דא^טליכע^עךליי וואםער ‪ .‬נאך‪.‬יערער אקלים ווא‪,‬ער‬‫‪4‬‬

‫;ייט‪ .‬ךךי^ער‪.‬זענען די פיש אויך אנךעךיש'‪ .‬אונ״עסזעוזט אוים ווי‪,‬עס ;ואלט ניווען‪,‬עטלי‪?.‬ע‬
‫‪,‬זגךליי״נמים יי)ט(<ד*§ח‪; .‬אט האט'}^נטךי‪,,‬עךד;אל‪;4‬ךעקט וועךין מיטנראז‪ .‬פיר האיץ‬
‫גילעחןט פון תיי ^ ; פ וועךן ךדיי זע;ען אריין"ני!אנ^ען צום מש^ט‪ .‬אוני?יד זענע; ארויס‬
‫גינאעען פארשולךי^ט‪ .‬ךאס זעינען די‪§ .‬ךט אונ חוח אונ ךער'שלא‪.‬ג וע?עז אריץ ?מא‪.‬נגען‬
‫צוםנ‪$‬י§ט אוג די זענע; פאר שולךיןט ‪3‬י;ואךץ‪ .‬אונ ךי‪.,‬עךד איו אויך' ‪5‬ארשולךעט גןויארין‬
‫טיט דיי‪ .‬אזר ווי‪..‬עם י שטייט אין״^סיוק ךי‪,‬עךדזאל דץפארפלוכט פון דיינעיטוו^ני;‪ .‬ךאם‬
‫ןןיינט טען זיא וועיט ארויס ברייננען פארפלוכ^ע ‪!.‬אכין ?ליגע; קאמארעס ‪.‬פליייא‪ .‬רבי ;צחק‬
‫ז‬

‫מג‪.‬דלאה זאגט פו; די פלי‪.‬גען'?איט אויך ךי וועלט הנאה‪'.‬זיי נוצע; אמאהליצו אךפואה‪ .‬פאר‬ ‫ז‬

‫וואם איז ךיי״עךד }יפלוכט ניוואךי;‪ .‬אין דעםקיךינט רבי‪.‬יהודה'^רבי ?‪5‬לום אונ ר?י לןינהס ‪.‬‬
‫רבי יהודה ‪.‬בריבי ^!לום' זאנט ווייל ךי‪.,‬עך'ר האט ניט ;יטאדד ווי';אט האט איר ןיןאטין‪; '.‬אט‬
‫ןזאטיאיר‪,‬ני^א^ין זיא זאליארוים בעבי;'פון זיך עץ פרי איבדם ;ואם‪.‬ער איז‪.‬נלייך צוךי פרי‪.‬‬
‫‪8‬זוי ווי מען‪.‬קע; עכןץ ךי פרי ואל יטען‪.,‬קענע; ‪ ppjr‬ךיעם בוים‪ .‬אונ דא הט ניט אווי ;יטאהן‬
‫זיא האט אדויס ;י‪;.‬ע‪3‬ין פץ דך ‪.‬עץ עושה פרי‪ '.‬אבויים וואם א‪1‬יף אים ו_וא‪.‬ק?ט פירור!‪ .‬ךי פרי‬
‫זאל ‪.‬מעןכןענען‪!;.‬קי; אונ רעם בוים ;יט‪ .‬ר‪1‬יי פינחס ואנט ךי‪^.‬ךד האט נייטאהן ;אך מעהר‬
‫ווי גאט האט גיהייםץ‪ .‬זיא דזאט נימ י;ט או דערימיט‪.‬וועט דא ^אהן רעם וויילען פץ ^אט'‪.‬‬
‫אפילו אויף ךי לייךינע בדמער האט אויך‪.‬גץואקפין פירור‪ .,‬דאס טיי‪:.‬ט ‪.‬מען ״עץ עו‪'#‬ה פךי‪.‬‬
‫אפילו אויף ךעם האלץ האט אויך גיוואקםון פיירות‪ .‬גאך ךבי ‪.‬יהודה ברבי ^׳לום וואםי״ער'‬
‫זאנטאז ךי‪.,‬ערד האט ‪.‬ןעזיגדעט‪ .‬איו רעכטדאס זיא איו;יפלוכט‪.‬גיוואךץ‪ .‬אנער^אךר^י‬
‫פנהפפארוואפ איו ך‪/‬ערריגיפלובט ןיויאךי; ‪.,.‬ע^עךטטען ךי״עירדאיז ניט ךפלוכטןיוואךין‬
‫רירך אירע זינד נאר דורך דיי זינד פון מענטש‪ '.‬אזיוי ווי פענטשי; זא;ין §אר' פלוכט זאלץ‬
‫\יץ ךיףךיםטוואפ האבין'גיזו}ין‪.‬ךע'פ רשע‪ '.‬אזיוי ףאטי^ען‪.‬גיפלוכיט ךי‪.,‬עךד ודיל"דאיאדעווק‬
‫רעם‬
 ‫כג‬ ‫בראשית‬ ‫כראיית פרשה ה‬ ‫סךך‬
‫)י( ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי‪ .‬יום שנבראו בו נבורים‪ .‬היך מה דאת אמד‬
‫)יחזקאל כג( שלישים וקרואים רוכבי סיסים כילם‪ .‬כיי! שנברא הברזל התחילו האילנית‬
‫)לז( םרתתים‪) .‬לז( אפר להן מה לכם מיתתי* עץ מכם אל יכנס ב י ‪ .‬ואין אחד סכם‬
‫ניזוק‪:‬‬
‫פרשה ן )א( ויאמר אלהים יהי מאורות‪ .‬ר׳ יוחנן פתח )תכליס קיד( עשה ירה‬
‫למועדים‪ .‬איר יוחנן לא נברא להאיר)א( אלא נלנל חמה בלבד‪ .‬א׳כ למה‬
‫נבראת לבנה‪ .‬למועדים ‪ .‬כרי לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים‪ .‬ר׳ שילה דבפר‬
‫תםרתא בשם ר׳ יוחנן אמר אעיפ שעשח ירח למועדים שפש ידע מבואו‪ .‬משמש ידע‬
‫בביאי‪ .‬אין םונין אלא )ב( םשתשקע החמה‪) .‬ג( יוסטי חברא בשם ר׳ ברכיה אמר ההיד‬
‫)במדבר לנ( ויפעו פרעםסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש‪ .‬יאט ללבנה אתה‬
‫פונה עד כדון לית לה אלא י׳ד )נ( פטפועין‪ .‬הוי אין מונין ללבנה אלא םשתש‪5‬ןע‬
‫ה ח ט ה‬
‫מתנו ת כהונה‬
‫»ן פאיפפ ונעוגו »!קלל‪):5‬לו( מיחסיפ‪ .‬מפחדים לפון רתת ‪ cs‬ח נ פ ‪ ) :‬נ ( משמוש׳] שיקיפין ט נא פשמש ס‪-‬י מגוגמ‬
‫ווועה‪) :‬יו( אמר להפ נוי‪ .‬כנוזל אמר לאילנות ען מכפ שמפא כלומר "ד ימיפ שהרי איחי מילד כיפ נייס ד׳ אחר‬
‫אל נו׳‪ .‬אס לא שנגסו אתם נאון הגר!; לעשות נית יד נ ג ח ן מלות ור״מ פיס טופ פ' נדאיתא נסדר עולם ‪1‬נמפ׳ ריס‬
‫נא ינלו למשונ ני ולא תהיו חוקיה‪) :‬א( אל א גלגל ממה‪ .‬וגמיו׳ דנל מולו מולד לאחר מ‪:‬וס איגו גואה נאיהי יום‬
‫דיק מדנפינ יםי מארת מסר משמע מאיו אחד נן הוא א״נ אותז שלו לא היה נראה פד מוצאי יום פ׳ נחח־לת ליל‬
‫נשסייןסאו ) נ ( משמשקע החמה‪ .‬אע״ש שהלננה נראית גס ו' ואניס היו מיני] משקיעת חמה של יום ו מתמלת ליל ה׳‬
‫ביים עיש אץ מוגי! אלא מששפקע כחמה! ) נ ( יוסע׳ מנרא‪ .‬ונן אע״ש שהיא נ‪-‬לדפ טוס י׳ אץ מוני! לס אלא משקיעת‬
‫^^״‪...‬״‪..‬״‪.‬״^‬ ‫רעם §ע‪%‬ט • )י(‪).‬י‪.‬הי‬
‫(טטאלנןע ^ ? ? ז י ן ‪; .‬ואם די דעתן‪.‬נירי?ען ^ י ן ז ם ‪ .‬אזוי'ודעס'?זטיייט אין ן « ק שלישים‬
‫קרואים תמ־י סוסים כלם‪8#• .‬אךקע םענ?!שין;יאס יענען גירופין‪.‬נ;ייא‪.‬ח‪.‬ייייאך;אלערייטי‪1‬‬
‫ר‬
‫אויף §עךד‪.‬וד ‪.‬ך איין? איי' ‪'#3‬אפין'נייואךי; האבי;' די בויטר'‪$‬נ;יהר?ץ צויציטערין‪".‬האט‬
‫דער אייךן גימ^טצו ךי ביי^וער וואםציטעךט איר‪'.‬זאלנארניטאריין‪;.‬יין אןאלץ פוןאיץז‬
‫‪:‬‬
‫ןוין^יר‪ .‬וועט‪.‬קיינעם פו; איץדניט ‪«$‬ךץ טיאףן‪ .‬ייארים לי האק אן דעים הז^ץ וום!טטעקט‬
‫יי‬ ‫אין איס קען'ניט יזאקי; •י‬
‫ע‬

‫פרעה ו)א( <כאםר>‪ .‬נאט הט נייא;ט‪,‬עם יאל דין ?‪.‬עלייכטומען‪ .‬רבי יודען הטאנניהוי?ין צו‬
‫דך^ן אין די הותז ?ןטייט ךי ווקןנזיט די ל ‪ #‬ה יאלץ זייןיצו ליי‪.5‬טין אוני צי מועדים‬
‫מטים טוביטו‪ .‬אונ אין ון!הלים ^טייט‪,‬ער האט ‪5‬יטא?ט‪.‬די ל‪$‬ה צו םועךיים‪ .‬יאנט רביי״יוחנן‬
‫‪:‬‬
‫איד מיעט די הורה‪ .‬צום בעלייכטיואייו בשאנ‪5‬ין ניויא^ךי'יו‪.‬הןאלייולצויואס איי‪94‬א^ק‬
‫ןיויאליןידי לקנה ;אר צו םיעליים‪ .‬דוךןר ‪,‬לעסרע^ענונג פון ךי ל^נה ודיס‪.‬טע ;ועי צוסאןין‬
‫ראשיחדשיפ אונ;אהךין‪ .‬ר?י שי^ה' פון ךארף כ״פרןזא האט ';י^גט פץ 'ך?י"יוחנן ם ויע;ין‬
‫אפילו מעץ האט ‪.‬ניםאלט די ??}ה צו ידפעןיפץ אייר די םיעדיפ פון‪.‬ךעקטיועח שפש‪/‬דע‬
‫?בואו‪ .‬פו; די זול‪ ;.‬ווייפ ‪!?.‬ען ךעמךע‪3‬ענוננ פץ ךי לבנה‪ .‬צו די לבנה ציילט מען״ניאר ווען‬
‫ךי זוקן נ‪.‬ייט או‪.‬נטער‪ .‬למ^ל אפילו דער מולד איז'נ‪.‬יוו'ע;'‪3‬יי טאנ פו; דע^טייעגי; ליייבט ךןז^ן‬
‫ראש חךש‪3‬יי נא?ט'‪ .‬יו‪.‬סט'י ‪ iron‬האטיעיאגט פון‪.‬ך‪3‬י ירכ;ה ם רענין'״עם שטייט אץיפפוק‬
‫ךי יורץ הא?ץ ניציונץ פון רע?!ס'ס אין ל‪.‬עם*‪<.‬י^טין' חידש )נ\סן> דעם פיופצעדזינטין טאניאין‬
‫חלש‪ .‬אונ ךער פ‪1‬לר פון רעם חדש איו}יזויען טיטוואךינאןי האלבין טאנ!'או'נ'ל‪1‬יי‪5‬ינשעה‬
‫אייו ךיל^נה צו ?יךעקט‪ .‬האט מען דילב^האיצטיןיועהידיגאכטצופלייטאג‪ .‬אונ אויבפיר‬
‫ציילץפון לי לבנה דאילף מע; א'נהיי?ץ'ציילץ‪.‬לעם חדש פון די'נאבטצופרייטאנ‪.‬אונלייותן‬
‫ןענען ארויפ גיגאןןנען פון טץלים דאנעלשטאנ‪ .‬אינ פץ אנהייב אבענד' פלייטאנביודאנעלשטאנ‬
‫איי נאד פ;;נרץעל!ן מאליל דיי זורןן או;טער געאןנען‪ .‬ווארום דאנערשפאג אייו רער נ«רצעה;ט^‬
‫^אנ‪ .‬נאר ןויר ציילין ניט פון'לי לב^יה‪ .‬נאר ווע; ךיזוה;‪.‬נייט'א'ונטער\האט מעזאנניהויבי;‬
‫ןןיילין פון ןעהייב‪1‬אףט צו דאנעך?‪1‬טאנ‪ .‬איו' גיווע; ד'א‪.‬ערש^אג' רערפופצעהנטערטאנ ‪.‬‬
‫י‬

‫רבי‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית י י * ׳ " " י‬
‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬
‫בךך‬
‫החמה‪ .‬ר׳ עזריה בשם ר׳ חגיגא אסר לא גברא להאיר אלא גלגל הסה בלבד‪i's• .‬‬
‫למה גבראת לבנה‪ .‬אלא מלמד שצפה הקביה שעתידין אויה לעשותן אלנהוי‪ . ,‬אטד‬
‫הקביה מה )ל( אם משהן שנים מכחישין זה את זה‪ .‬אויה עושין אותן אלוהית‪ .‬אילו‬
‫היה אחד עאכויכ‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ סימון אמר שגיהם נבראו להאיר‪ .‬שנאמר )ה( והיו‬
‫למאורות ‪) :‬ב( ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ‪ :‬והיו לאותות ‪ .‬אלו )ו( שבתות‪.‬‬
‫ולמועדים‪ .‬אלו שלש רנלים‪ .‬ולימים‪ .‬אלו ר״ח • ולשנים‪ .‬זה קדוש שנים‪) :‬ג( )י( לך‬
‫»ום אף לך לילה )חהליס עד( לך היום מקלס ולך הלילה מקלם‪ .‬מה היום ברשותך ‪.‬‬
‫אף הלילה ברשותך ‪) .‬מ( בשעה שאתה עושה לנו נםים ביום לך יום‪ .‬ובשעה שאתה‬
‫עזשה לנו נסים בלילה‪ .‬אף לך לילה‪ .‬בשעה שאתה עושת לנו נסים ביום אנו אומרים‬
‫לפני־ שירה ביום‪ .‬ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה ‪ .‬אנו אומרים לפניך שירה‬
‫בלילה‪ .‬עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניי שירה ביום‪) .‬שופטים ה‪ 1‬ותשר דבורה וברק‬
‫בן אביגועם ביום וגר‪ .‬עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה ‪) .‬ישעיה ל(‬
‫השיר יהיה לכם כליל התקדש הג‪ .‬לך גאה לומר שירה ביום‪ .‬לך גאה לומר שירה‬
‫בלילה‪ .‬למה שאתה הכינות )ט( מאור ושמש ‪ .‬ואתת עשית את שני המאורות שנאמר‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫נם־ אות היא לעולם‪) :‬ו( לו יום וגוי‪ .‬פסיק םיא נתלים‬ ‫*המם זום וקאמר אלא משקיעת סחמ‪ ) 10‬ז ( אם משק שנים‬
‫ע״ד ‪) 1‬מ( נשעפ שאתם עושפ לנו יפיס ני‪1‬ס לן יום ונוי‪,‬‬ ‫מכחישין‪ .‬שעילת חמס ולמס מנמיש‪-‬ן זס את וה ‪) t‬פ( יהיו‬
‫ונומניש ואייל שאמוייס לו שיים ניום! )ש( מאיי ישמש‪.‬‬ ‫למאויוה‪ .‬מלא נוי״ו סי׳ שנינס למאור‪ (0 :‬שנתית‪ .‬זנתינ‬
‫;‬
‫^ ר נ א ר " ‪ £ 3‬א ? י ! ??איי! לי‬
‫יוק אל״;‪ .‬צו מאם איז ‪3‬שאי־ין ]ידארץ דיי ל^גה‪ .‬נאר נאט האט ןיוואקט או ךי פעלקער‬
‫זועלין״טאכין ליזוהן טיט לי ל;גה פאר ;אטער‪ .‬האט גאט גיזאנט שאןאןד' אידי זענען'ציייי‬
‫לילי זוהי אוינ ךי לבנה>'‪ .‬או‪ :‬לייזוה; ‪^.‬יקונט אפ לי לק;ה אז לי ל^גה איז גיט״קיין גאט ‪.‬‬
‫זוארוםידי זוהןפאירשטעלט אמאהלךיליבטיגקייט פו ליל‪;5‬ה‪.‬אונליל'בנהלייקונט אפ או ליזווז;‬
‫איז ניטיקיי; ';אט וואריוםיךי לקנה פאר שטעלט אםאוזל ליי ליףטןנקייט' פו; לי זולק‪.‬פו; ךעק^וועןין‬
‫ואני; ליייפעלקער אז ביילע זענק נאטער‪.‬או‪.‬עפ ןואלט נאר ניוועןיךי זוסן אליין ]ואלט טען ר נעוויס‬
‫}יהיאלטין פאר אנאט • ״רבי ברכיה האט ניזא;ט פו; רבי סימון ם ווענין די זו?ן טיט ךי ל?נה‬
‫ביידע וענק בשאפי; נייוואריןיצויםןעלייבטין‪ '.‬אווי ווי‪.‬עם ‪#‬טייט אין ‪%‬טק ןד־״יו למאורות‪. .‬גיי‬
‫זאלי; דין י צום בעלייבטין )ב( עיר״;(‪; .‬אט האט ?י;ע'‪3‬ין ךי וולזן טיט ךי'לבנה אין הימעל‬
‫ויייזאלין דין צוייצייכוניס‪ .‬דאםםייינמ שבוזים‪ .‬לפועלים טןי;ט‪.9‬ע; די דריי ;מים טובים)§סח‬
‫שבועות פויוח>‪.‬לימים מיי‪/‬ט מען'ראש* הלש‪ '.‬לגינים מיינט מ ק צו' היילינק די יאףלין •‬
‫זועלכער;אהד זאל דיין פון צוועלף חדשים אונ וועילכער פוןךרייצעסן חדשים‪0) :‬דוד ה?‪.‬לוז‬
‫האט גןזאנט צו* ליר איו טאניאונ צו' ךיר איז נאכט‪,'.‬לער טאנילויןיט צו ריר אונ די נאקט לויןט‬
‫צו לירי*‪ .‬אזוי די לער טאג איו אין דיין ךשותידו‪/‬יווקטיעןטיאויףאים‪ .‬אדי איוידינאקט‬
‫אין דיין לשות דו גיייועלטיגסט אויף איר‪ '.‬ווען דו טוהסט צו או?ז גסים ביי טא‪ :‬זעהט סעו אז‬
‫ךער טאנ איז דיין‪ .‬אונ ווק דו טוהסט צויאיגז גפים ביייגאקט זעו^ט טען אז לי ;א?'טאיוא‪1‬יך‬
‫דיי; \ווען ידו טוהקט צו'אונז גםיםיביי טאג'זאןין מיד פאריךיר שירה ביי טאג ‪ .‬אונווען ת‬
‫טוהסטיצו אונו גיסים ביי נאכט;א‪3‬ק פיר *פאר* דיר שירה ‪3‬יינא;ט‪ .‬דו האקט ^יטאק! י איך‬
‫צ‬

‫נסים ‪3‬יי קאנהאבי; ם־ר גיואגיט פארליר ׳^יו־ה ביי טאג‪ ,‬אדי ווי עם ןטייטאין ^סוק דבורה‬
‫אונברק ב[ אבינועםהאבי; גיזונגען ביי טאג‪ .‬ווען דו האקט ניטאקן ציי איני נקים ביי גאקט‬
‫האמפירי גיזא;ט ןןאר* דיר שיריה ‪3‬יי^אכט‪ .‬אווי וו‪/‬עםיץזטייט אין פסוק ךער ;י;אנ ג וועט‬
‫־‬
‫ז‬
‫דין צו איילי וויי לי גאכט ;יאים* איי ניהייליגט גןווארין' יום יטיב‪ .‬צו ךיר ז‪$‬י ‪#‬יי‪9 1‬ע! יאל‬
‫זאנין שירה ביי טאג‪ .‬או‪%‬צו ריר איזשייןימען ואל;אגין שירה ביי גאקט ‪& .‬אר;וס מייל רו‬
‫הא״םט אגיגיברייט'לי בעלייכטוגג טון די ל^גהואיונך זולון אונ דו האקט ;י‪5‬א?מ לי צןךי ‪1‬־‪.‬על‪1‬יכטוגג‪.‬‬
‫אווי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י *‬ ‫• ‪• • • • • : • : < :‬‬
‫כד‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פ ר ש ה א‬ ‫סךף‬
‫ייעש אלהים את שגי המאורות הגדילים וגו׳‪) :‬ד( ר׳ יורן בשם ר׳ תנחום ביר אחיי‬
‫ור׳ פנחס בשם ר׳ סימון אמרי םאהר שהוא קורא איתן גדולים‪ .‬הוא חוור )י( ופינם‬
‫אותה‪ .‬את המאור הנדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה אתמהא‪.‬‬
‫אלא עיי שגכנס )יא( בתחוםו של חבירו‪ .‬איר פנחס בכל הקובנית כתיב שעיר עיים‬
‫אחד חטאח‪ .‬ובריח כתיב שעיר עזים אחד חטאת לה׳‪ .‬אמר הקביה )יכ( הביאו כפרה‬
‫עלי שמיעטתי את הירה‪ .‬שאגי הוא שגרמתי לו להכגס בתחומו של חבירו‪ .‬ומח אם‬
‫זה שנכגס ברשות כך פגמו הכתוב הנכגם שלא• ברשות עאכיי‪.‬׳ )ד‪ (,‬ר׳ לוי בש׳רייוםי‬
‫בר אלעאי אסר דרך ארץ הוא שיהא הנדול טונה לנרול‪ .‬והקטן סונה לקטן‪ .‬עשו מונה‬
‫לחמה שהיא נדולה‪ .‬ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה‪ .‬ארינ והוא סימן ט ב ‪ .‬עשו מונה‬
‫להמה שהיא גדילה‪ .‬מה חטה היאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה‪ .‬בך עשו יש‬
‫לי חלק בעה־י ואין לו חלק בעהיב‪ .‬יעקב מוגה ללבנה שהיא קטנה‪ .‬מה הלבגה הזו‬
‫שולטת בלילה וביום‪ .‬כך יעקב יש לו חלק בעה״ז יבעהיב‪ .‬רב גחמן אבר כל זמן‬
‫שאורו של גדול קיים אי• אורו של קטן מתפרסם‪ .‬שקע אורו של גדול מתפרסם אורו‬
‫של קטן‪ .‬כך כל זמן שאורו של עשו קיים‪ .‬אין אורו של יעקב מתפרסם שקע אורו‬
‫של עשו מתפרסם אורו של יעקב‪ .‬ההיד )ישעיה ס( קוטי אורי כי בא אורך )ינ(כיהגה‬
‫החשוד‬
‫י‬ ‫מתנות כהונה‬
‫פלנגה נלילה והחמס ניופ ו‪:‬דמפרש ואזיל אתה עשית וסי ‪ :‬החמה וכל המוסיף גורע‪ ) :‬י נ ( הניא! כמיס עלי‪ .‬נש׳ אלו‬
‫)•(יפוגס איש־‪ .‬נמס שנתונ את המאור הקש! נדמפוש פרישות ד)! פ'» )יג( ני הנה המש!־ וגוי‪ .‬מאתר שהחשן‬
‫יחיל • )יא( נתיזימי י־ו׳ ‪ .‬שהלננס נראית נ‪,‬ולס בקיפת ינסה ארן העמיס הגיע שעתן שננו־ פ' עליך יורש <‬
‫^ד^יימ־ן‬ ‫&זיי ייי?ןס‪.‬שטייט'איין פסוק‬
‫נייאןמ פון ךבי ‪$3‬וזום בךבי חי;אס וועןין'אונ רבי פינחס האט ןץאגטיפון תייקויםון םוועןין‬
‫י‬ ‫עם‬ ‫א‬
‫^ריער יו^ט״עי ‪5‬ייךע ‪4‬רוי§ע‪ .‬רער !אך\אגט‪?,‬י ייף י **"?• ‪,.-‬עי ‪*5‬י ??יק ק&יין • ‪8‬ייי ייי‬
‫‪.‬״עט *ןטיייט אץ פסוק'}אם ךוי^ע בעלייכטונג ואל ג;וועלג!יגען ביי טאנ‪ .‬אונ ראם קלייגע‬
‫^עליילטו^נ ז*!ל ;יוךעלטעק ביי נא?ט'‪ .‬דאם איי אוואנךער • יבאר ייייל ד לבגה איו אריץ‬
‫}ינאעען אין ךי ?דיטיפץךי זולן‪ .‬לי לבנה אייו ביי טאגאוגןייי ;אכט‪ '.‬ךךי^ער האט מען‬
‫זיא ‪£‬ע;ער }י‪5‬א?ט‪ .‬רבי <‪#‬קס זא?ט ביי ‪#‬לע נןיץנות שטייט שעיר עדם' ^חי־ ת?את אונ‬
‫ז‬

‫‪,‬עם ‪#‬טייט ניט לה• ״'צו נאט״ אוינ ביי ראש חלשי שטייט ^עיר עדם אחד חטאת'לוז ״צו;אט•‪.‬‬
‫;אט הטןייאןט צו לייוךץ בריי^ט א^רבן פץי^עעט ולעניו' וו אס'אץו האב קלשער ;ימאכט‬
‫ז‬

‫ךילקןך‪ .‬ווארוםאיך האב גע?‪.‬רי'יננ‪.‬ט ךער צו לי לבנה זאל אליץ ביין אץ דעו־ ‪$‬ייט פון ךי‬
‫ט פ‬ ‫ע ר‬ ‫א ם‬ ‫‪7‬‬
‫ציי י‪ '1‬לי ייה יידוז רי‬ ‫יי‪0‬ן • אינ ?*יא! יי ל?^' ? ? י א איי אבי? מ י ‪ $‬מ * י ה ל‬
‫‪£‬גלל‪1‬י‪£‬ים פו; ‪$‬אט פון' ךעקטוועג? איז זיא גישטלאפטיניייאי^ ךא זאלקלענעיר ו י ע ח ! לער‬
‫ז‬
‫וואם עיט אלי? אי; אןןךענדץ פארטמין ן‪$‬ן '^ר'לוימיס‪ .‬ויעט ער געווים גישטךאפט ווערץ ו‬
‫׳‬

‫)ך!( רבי לוי האט ?ייא?ם פון רבי יוסי ‪3‬ר אלעאי ם דעגין לער לחו ‪%‬ץ' אייזידער גרויםער‬
‫זאל ‪.¥‬יילין צום ג‪.‬רויס‪.‬ץ'‪ .‬אונ ךער קליינער ואל ציילין צום קליינעים‪ .‬ע‪£‬ו וואם *ער איו דעו•‬
‫ןרעסערער ציילם‪,‬ער « לי ייהן ';ואס ייא איו גרוים‪. .‬י עקב';ואם‪.‬ער את ד׳״־ קלענעלער‬
‫ציילטערצי לי לבגד‪ :‬ייאטייא אייקליין‪ .‬דבטקםןזאנטידאסאיזאגיוטער^טן‪ .‬ע^יצי^ט‬
‫צי ךי ייהן יואט דא איי ?רוים‪ .‬אזוי‪.‬ווי לי ווה; ?יוועלטינט נאי־ בייטאנ אונידא גייועלטעט‬
‫ניט ביי נאקט‪ .‬אווי‪.‬עשו^אט נאר אחלק אוייף ילי יויעלטאונער ן;אטניט‪.‬קיץ חלק צו עילם‬
‫ד‪?.‬א‪ .‬אונ_;_עקב ציילטצו לי ל‪#‬ה ;ואם דא איי ןןליץ‪ .‬אזיי ייי יי ל מ ה ניויעלטינט ‪3‬יי‬
‫;א?ט אוג ‪3‬יי ?אג‪ .‬אזוי הט!‪.‬עקב אחלק אדף ךי וויעלט אונ אויף עולם'סבא‪ ',‬רב ‪ pro‬ואנט‬
‫אזוי לא?ג ויי לי לי?טעקייט פון דעם נרעםעלץ)־ץ דיי ווהן( איו דא‪ .‬זעהט ?מן ניט די ליקטעקיייט‬
‫פון ךעם‪.‬קלענערי; ופון לי לקגה(‪ .‬אז עם‪.‬גייט אונטערידי ליכטיגקיייט פון רעם גרעסערי'ן")פון‬
‫לי זןיףןו יעלט ?‪.‬ק לי ליבטיגקיים פון לעם קלענערי; ופון דיילמת‪ .‬דא ‪ m‬אוץי אודי אזוי‬
‫‪ m‬ייי‪.,‬עםאיי ךא לי ליקטיגקייטפץ ‪.‬ע*'‪ .‬זעד‪,‬טמעץ ניט לי*לי?טי^יטפו; _י‪.‬עקב‪ .‬ש ע ם‬
‫ייעט‬
 ‫כראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫‪0‬ףף‬
‫ההשך יכסה ארץ וגו׳ ‪ (1) 5‬ואת הכוכבים‪ .‬אמר ר׳ אהא משל למלך שהיו לי שני‬
‫אפוטתפים‪ .‬אתר שולט בעיר ואהר שולט במדיגה‪ .‬אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה‬
‫להיות שולט בעיר‪ .‬גוזר אגי עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אוכלוסא יוצאה עטו‪.‬‬
‫ובשעה שיהא גכגס תהא )יד( בולי ודימום גכגםת עסו‪ .‬כך אמר הקביה הואיל והלבגה‬
‫הזו מיעטה עצמה לתיות שולטת בלילה‪ .‬גוזר אגי עליה‪ .‬בשעה שהיא יוצאת שיהיו‬
‫הכוכבים יוצאין ע ס ה ‪ .‬ובשעה *שתיא נכנסת יהיו הכוכבים נכגסים עמה‪ ,‬ודמותה‬
‫)בראשית י( ושם אחיו יקטן‪ .‬איר אחא למה נקרא שטו יקטן שהיה )טו( טקטין את‬
‫עסקיו‪ .‬טה זכה‪ .‬זכה להעמיד ייג משפחות נדולות‪) .‬טז( ומה אם הקטן על ידי שהיה‬
‫סקטין את עסקיו כך ‪ .‬גדול שהוא טקטין את עסקיו עאכויכ‪ .‬ודמותה )שס מח( וישלה‬
‫ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר‪ .‬אמר ר׳ תוניא וכי טן התולדות‬
‫אין אנו יודעים שהוא הצעיר‪ .‬אלא מה הוא הצעיר‪ .‬שהיה מצעיר את עסקיו‪ .‬מוז זכה‪.‬‬
‫זכה לבכורה‪ .‬ומה אם הצעיר עיי שהיה םצעיר את עסקיו זכה לבכורה‪ .‬הגדול שהוא‬
‫מצעיר את עסקיו‪ .‬עאכ״ו)יז( אתטהא‪ (T) :‬ויתן אותם אלהים ברקיע השסים‪ .‬אמר ר׳‬
‫יוחנן נ' דברים נתנו טתנה לעולם ואלו הן‪ .‬התורה‪ .‬והםאורות‪ .‬והגשםים‪ .‬התורה םגין‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫שנא׳‬ ‫י‬
‫מ ת נ ו ת כהו נה‬
‫כיס כקפן שסרי פלנ סיס נמל »מ;‪) :1‬י!( ‪ ,iamb‬כלומי ‪ti‬‬ ‫)יל( גולי ו־ימוס‪ .‬פי' העיון ודלות‪) :‬סו( מקמץ עסקיו‪.‬‬
‫מס‬ ‫כלומר עיי ופסל ו )עו( ומס ‪ oh‬ה ק פ ן ‪ .‬ופי' כסר' נתמת‬

‫^ ? ט ע ק י י ט פון!"עקב ל א ו ו י ל‬ ‫וועט א'ונטער';יין ךי ליכטיגקייט‬

‫‪/‬ןסקזטייטאץ פםוק״דער^יאיאנטצוךייוךין שטייאוייףאו‪ :‬לייכיט ;ואתם דיין ליכטעקייט‬
‫איז גןקוןוען‪ .‬וואתם די פיגןםטעךגיש ייעט בךעקיין ךי‪,‬עךד אוג ךי פיעלקער‪ 0) :‬ואת הכוכבים‪.‬‬
‫אונדי ש‪9‬ערין‪,.‬ר‪1‬יי אחא'יאגיט לן^יל אמלךדןט לדזאטצוויי״עלצטע‪ .‬אןיגער הטןיוועלטיגט‬
‫ז‪/‬יבער איין ?זטאט אונ איי‪.‬נער האט ‪.‬גיייעלטינט אי‪.‬בער ךי גאינצע ^ ד ן ח ‪ .‬קזט לערי טלך‬
‫;יזאגט מייל'ךער;נלצ^ער ד‪1‬אט דך ‪.‬קלענןנר'ניטאבט‪,‬ער ואל ניייווע&זיגען;או־ אץיער אייי‬
‫‪#‬טא'ט‪ .‬בין איך גווךיאויף אים <פוןדי‪.‬געט וןעגיןואו ווען״ער וועטארידס עץ‪} .‬אלץ אלעזעלנעד‬
‫אתים גיין מיט אים‪ .‬אונ ווען ^ר וועט אריץ מין זאלץ אלע רייבע םענטקין אוג ירי זעלנער‬
‫אדיין‪;.‬יין סיט אים‪ .‬אווי קאט ;אט ניזאגט ודיל לי לן;ה האט זייך 'קליין גימאבט זיא יואל‬
‫}יויעלטיגק נאי־ בייגא?ט‪ .‬בין איך גוזר אויף איר)פץאיר‪.‬עטוו‪.‬עגי;>‪.‬יועןייא רעט ארדםיגיין‬
‫;אלין'די ^ ע ל י ; אתים '?יין טיט איר‪ .‬אונ)יען ייא ;ועט אריץ' גיץ;אלץךי שטערץאריץ גיץ‬
‫י‬
‫‪9‬יט איר‪^.‬אך אזדאגלייכץ‪,.‬עם שטייט אץ ?םוק‪,‬לער;אמען פי־ן‪.‬זיין ‪ 3‬ירער;ק^ן‪ .‬יזאט‬
‫לב אהא ניזאגטפאר ;ואס וזאט §ען איםןירופץ; קטן‪1.‬ייילזגר'הט קליין;ימיאבטדיגעיגישעפנןין‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ז‬ ‫אט‬ ‫ו א ס‬ ‫גי‬ ‫יי‬
‫׳נר איי ‪3‬יי‪.‬זיוי קל‪ .‬ן ‪} .‬יע! • נ ?י ‪^,‬י י?ה גיודען‪.! .‬עריהאטזוכוז גיווען‪,‬עם'זאל פוןיאים‬ ‫‪:‬‬

‫}יבארין ווערץךלייצעל^נתיקע טי?פחות‪.‬טאךאך י קט; וואם'‪,‬ער איי באקתיגיווק‪/‬לער קלענםטער‬

‫‪: 1‬‬

‫דייל‪,‬ער האט דך קליין ןיהאילטין האט ^ראזוי זוכה ביודעו‪ .‬איגתייםעיר מענטש איעריתאלט‬
‫זיל קליין וועט‪,‬ער';עווים זוכה עין צו';תיסע טובות‪ '.‬גאך אזוי'אגלייכין‪.'.‬עם שטייט אין‬
‫ןסוק‪.‬יעקב האט אוייקגיקגןךי^קט די; ךעילטע' הא;ט אונ האט זיא געלייגטאייףדעם קאפ פץ‬
‫ז‬

‫אפרים' ; ך איו רער ‪.‬יי;גסטער י‪ .‬האט‪,‬רבי'חו‪.‬ג;א גיואגט פון ראם נעבוריט דייסיןםירדעןגיט‬
‫איו א?רי'ם איז עווק דיער'ייעקטער‪; .‬או־ יואס‪,‬ךען *שטייט דא או אפלים איז לערי י‪:‬גגסטער‪.‬‬
‫ז‬

‫;אר טען מיי?ט‪.,‬ער האט דך״קליין גיהאלטץ‪; .‬ואם האט אפתם ווכה'‪.‬גיווק;ערזאלזגיןא^כ‪1‬ר‪.‬‬
‫‪3‬אדאך אפריים'יואם‪.,‬ער איז ;‪:‬ווען‪,‬לעריייןגםמער דייל‪.,‬ער האט דך קליין"'גיהאלפץ האט ער‬
‫זוכה ג‪:‬ווען צו די ?כורה ‪ .‬או אף־ויקער ה‪/‬ילט דך קליין וועט ער געוויס זוכה דין צוגרדםע‬
‫טובות‪ .‬ןם איו אווא?לער צי ;על;; ווי;רויסאי‪./‬דערש‪3‬רפץ'תט מעגטש וךאם איו קלוץ ב‬
‫י ו‬

‫זיך‪ (!) :‬עיהן>‪\ .‬אט וזאט ייי ןיגעביין אץ היהעל‪ '.‬ךבי ייחגן זאגטילתי זאכי; וזאט ;אט‬
‫ג ן ע י ץ אםר!נד‪ .‬צו ךער וועלט‪ .‬ךאס זענען ז‪.‬יי‪ .‬לי תורה אונ די*בעלייכטונגען אוני דעס רענין‪.‬‬
‫ביי קי תורה ?טייטדת; איל ט?‪1‬ה‪; .‬אט ד‪.‬טנישיינקטךי תירה צו משתי‪'.‬ביי די״יבעל״יכטוננ‬
‫שטייט‬
‫כה‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרימה ו‬ ‫סךך‬
‫שנא׳ )שמותלכ( ייתן אל משה וגו׳‪ .‬המאורות מנין‪ .‬שנא׳)בראשית א(ויתן אותם אלהיט‬
‫ביקיע השטים‪ .‬גשמים מגי!‪ .‬שנאי )ויקרא כו( ונתתי גשמיכם בעתם‪ ,‬ר׳ עזריה בשם‬
‫ר' יהודה ב׳ר סימון אוםר אף השלום‪ .‬שנא׳ )שם( וגתתי שלום בארץ‪ .‬ר׳ יהושע ביר‬
‫נחמי׳ אמר אף הישועת‪ .‬שגא' )חהליס ילו> ותתן לי טגן ישעך‪ .‬ר׳ תגחוטא אמר אף‬
‫ארץ ישראל‪ .‬שגא' )שס קה( ויתן להם איצות גוים וגו׳‪ .‬וי׳א אף הגקםה באדום‪ .‬שגא׳‬
‫)יחזקאל כה( ונתתי נקמתי באדום וגוי‪ .‬רבגן אמרי אף הרחמים‪ .‬שגא׳ )חהליס קו( ויתן‬
‫אותם לרחמים לפגי כל שוביהם‪ .‬ר' יצחק בר מדיון אומר אף הפרשת הים הגדול שנא*‬
‫)ישעיה מג( כה א מ ר ה ׳ הנותן בים דרך ונו׳‪ :‬ו ה ( רבנן אמרי הגותן בים ד ר ך‬
‫)יח( מעצרת ועד החג )ינו( ובמים עזים נתיבה‪) .‬כ( מן ההג ועד התנוכה‪ .‬ר נתן בהן‬
‫אחות דר׳ הייא בר אבא הוה מפרש בימא‪ .‬איל )כא( לאהוי)כב( צלי עלי‪ .‬איל )כנ( מת‬
‫נצלי עלך )כד( סן דאת קטר לולבך קטור ר נ ל ך ‪) .‬כה( אין עיילת לכנישתא ושמעתן‬
‫מצליין על מטרא לא תסמוך על צלותי‪ .‬ר׳ יהושע בדיד‪ ,‬דר׳ תנחוטא ביר חייא דכפר‬
‫יחנו‬
‫מתנותכהונה‬
‫ו«מה על עצמן נ מ י ;דיל נח הענוה ‪<) :‬ח( מעצרת־ עי שאצליח ולא אסתכן‪ ) :‬מ ( מה ;!לי עלין‪ .‬מה אתפלו‬
‫החג ‪ .‬אי] רוח מצי' נ״נ ‪) :‬יש( נמיס ע!י‪ 0‬ט ' ‪ .‬פרש"׳ עליך כלומר שמיר עצמן מלפרש נזמן השכנה יאל תשמין גל‬
‫אלו הנהיות ולא היש ולפיכן כתיכ נהם נתינה שצוין לכקש הנש יכדמנדש ואזיל ו )כד( »ן לאת נ ו י ‪ .‬הינן שאתג קישר‬
‫מקוש עמוק שהספינה ינולה לילן פס אנל ניס לנל צד שהוא לולבך כלומר כשיגיעו 'מ׳ החג ושם תקשור רנלן נלומי׳‬
‫פונה הרי דון נכין לפניו! )כ( מ; מזג נוי‪ .‬או א״א לפויש עמו־ ואל מפרו־שונ על כיש מפני הסננה‪):‬נה(אין עיילת י‬
‫ניס אבל כנהרות אפשר אנל מחנוכה ואילן אפיי נהרות א״א ו ואס תכנס לנ״פ ותשמע הצניו מתפללים על סמשר ‪m‬‬
‫)כא( לאחו‪ .‬לאחיי ר׳ חייא‪ ) :‬כ נ ( צלי עלי‪ .‬התפלל עלי תסמין על תפילתי אפילו אפ הוא קודם התג שתפילת צנור‬

‫עלייט דתן א‪1‬ר‪1‬ם אלהים‪ .‬גאט היט ייי גישיינקט צו לייכטין אויף ךי ערד ‪ .‬ביי ךע;ין שטיי»‬
‫ן^וי\ מןםיכםבעחם‪ .‬איך וועל שייגקע; אי^עררעגץ'אין וייער צייט'‪'.‬ך?י עיריהיאנט' פון‬
‫רבי יהוךה בר קיטון ם ווענין רעם שילום האט אייך;אט‪.‬גישייגקט‪ .‬אזוי וויי‪,‬עיס שטייט אין‬
‫§םיק ןןס?‪1‬י ?זלום‪ .‬איך ‪).‬ועל ‪.‬שיןנקען זןולום איף רער וועלט‪..‬רבייהושיע בר נחמיה קאט‬
‫ןיזאןטילי הילף ז?ו א‪1‬יך'אםמנה'פון;אט‪ .‬אווי ווי;ןס שטייט אין פםוקותתן לייכען ישעןז‪.‬‬
‫דו האםט מירי‪.‬נישיינקט ךאם בןזיצוננ פון דייןזדילף‪.'.‬רבי תנחוםא זאנט ‪£‬לץ ישראל איד‬
‫אויך אפד‪1‬ה ני;עביז" ניווארק צו לי'יולין‪ .‬אדי ווי ‪£‬ס שטייט אין פסוק דרןן להם ^לצומ‬
‫נ ד ם ‪; .‬אט האט געשייגקט צו ךי יוךין ךי לענךער פון די" פעלכןער‪ .‬אנךערע זאנין ךי‪.‬נ ק?י•‬
‫ז‬

‫! ‪B‬‬ ‫א ם‬
‫‪? V‬עט טאקיאין זןךום הייםט ךאם' אויך אמתנה‪ .‬אדי ווי עם שטייט אין י פסוק‬ ‫?‬
‫ונסתי‪.‬נקםר‪.‬י ןאדום"‪ .‬איך‪.‬ינעל שיינקען מיין גכןמה אין אדום‪ .‬לי לבנן יאגין דאס רהםנות‬
‫איו אייך אמרגנה‪ .‬אווי ווי״עפ שטייט אין פסוק ויתן א‪1‬וזם לרהמים לפני כל שוביה;!‪; .‬אט‬
‫‪$‬אט ןישיי^קט רחמנות אין ךי וזאךץ פץ ךי אלע פאננער זייי'ואלין‪.‬רחמנות דואןיי; אויףךי‬
‫יולין‪, .‬רבי ןצחק ‪3‬ר מרי‪1‬ן זאגט וואם _אמעגטש‪.,‬קען ^אךין אויף דעם״ים מגדול ראם איז אויך‬
‫ז‬

‫אמת;ה פון גאט‪ .‬אווי ווי ‪.‬עם שטייט אין פיסוק אווי דואט גיואגט ;אט חנ‪1‬ו‪;3 ;1‬ם דרך‪?. .‬ןר‬
‫האט ;עשייגקט אוועג אוייף'‪,‬לעם' נם‪) :‬ח( ‪.‬די ר^גן ואגי; ‪,‬ער האט ‪3‬יג‪.‬ע?ין אוועג אויף ך ע פ‬
‫גם‪ .‬ראש אייו' פו; שבועות ביז םובות‪ .‬דאטאלס איז}יטא״קיין וויג^ען‪,‬קען מען פארי; אוימ‬
‫רעם נם‪ .‬אוג אין דיי שטארקע עאםער ד;ט‪.‬ער'גי;ע?ין אוועג‪ .‬ראם'איו פון סוכות ביו חנוכה‪.‬‬
‫לאטאלם זענען דא ווינטען'‪ .‬אויף רעם ןם״קען‪9.‬ען גיט פאףן ‪ t‬גאר אויף טייכין‪,‬קען מען‬
‫^ארי;'‪ .‬אוני פון נאך חניכה‪.‬קען מעןאויף טייכיןיאויך נ‪.‬יט פארי;‪ .‬רבי נתן כהן‪ .‬דערברוךיער‬
‫פו; רבי חייא בר אבא'מט ;ייוואלט פארי; אויףךעם ‪ :‬ם ‪ .‬הט‪,‬לבינ^»ן גתאנט צו' זיין ברודער‬
‫רבי רדיא די מתפלל ‪ f a‬םיינע'טוי‪.‬ע;ין‪ .:‬האט ך‪3‬י דדיא גיזאנט וואס זאל איך מל;פלל ויין‬
‫אייף דיר‪ .‬אויף רעם אלט דא״ס ירוי וועםט*בינךע; רעם לולי זאלסטו בץךקדיינע יפיס‪ .‬וון!‬
‫דו ןועםט דין סוכות זאלםטו ויייטער' ניט 'פאת; אויף ךעם י‪ .'0‬וואריום נאך סוכות איו‬
‫עםבעזיצו פארי; א־ייף רעם י‪.‬ס‪ .‬אז'דו וועםט אדיין דין אי; שוהל אונוועסט דןערין מען בעט‬
‫שוי; אויף רענ‪.‬ין זאלםטו דיך ניט פארלאיין' אויף מיי; תפלה‪ .‬אונ ואלקט ניט פארין אויף י־עפ‬
‫ים‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫ערעד‬
‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫בראשית‬ ‫פדר‬
‫יעין הוח באםיא )מ( בעא דיטרוש‪ .‬אטרה ליה מטרונא )כז( באלן יוטיא פרשי אתסהא‪.‬‬
‫אתחזי ליה א מ י בחלטא איל ברי בלא קבורה‪ .‬שנא׳)קהלת ו( גם קבורה לא היה־ לו‪.‬‬
‫)©(ולא שסע לא לפילי דדין ולא לטילי דרין וכן תות ליה‪ ) :‬ט { זיק גלגל החטה ולבנה‬
‫נתונים‪) .‬כרו* ברקיע ה ש ט ‪ .‬שגאםר ויתן אותם אלהים ברקיע השפיט‪ .‬ר׳ פגחפ בשפ‬
‫ר' אבהו אפר פקרא פלא הוא‪ ,‬ואנשי כנסת הנדולה פירשו אותו)מומיה ט( אתה הוא‬
‫ה ׳ לבדך אתה עשית את השטים שפי השפים וכל צבאם ונו׳‪ .‬היכן הוא כל צבאם‬
‫בתוניס‪ .‬ברקיע )כט( שהוא לפעלה פן השפיפ‪ .‬ופן הארץ ועד הרקיע םהלך ה׳ פאות‬
‫ישנה‪ .‬ועוביו של רקיע פהלך תיק שנה‪) .‬ל( וטרקיע עד רקיע פהלך ת־ק שנה‪ .‬ראה‬
‫בפה היא נכוה‪ .‬ותנן באחד בתקופת תפוז אין צל לכל בריה‪,‬דכתיב )תהליס ייט( ואין‬
‫נפתר פחםתו‪ .‬נלנל הפה יש לו נרתיק‪ .‬שנא׳ ;פס( לשםש שם אהל בהם ‪ .‬ובריכה‬
‫־של םים לפניו‪ .‬בשעה שהוא יוצא‪ .‬הקביה )לא( פתיש כחי בםים שלא יצא וישרוף‬
‫א ת העולם‪ .‬אבל לעיל הקב׳ה )צב( מערטלו פנרתיקו ופלהט בו את הרשעים‪ ,‬שנאסר‬
‫ולהט‬
‫שיתנו ת כ ה ו נ ה‬
‫שיענע נ־ס ולא ששש לינויפס של ‪ 81‬ושל זאת ופן סיפ *‬ ‫<א ששוג דקפ‪ .‬יספילסי נשלה ננגדפ‪ ) :‬נ ו ( נע׳ דשדוש‪.‬‬
‫שמנע ניס נ ) נ ח ( נוקיע ששני‪ ,‬מלמשה למעלה‪) :‬נש( שהוא‬ ‫יצס לשלוש נים נין המג למגינה ו )נ!( נאלץ יומיא כ י ׳ ‪.‬‬
‫למעלה ני"‪ .‬חסי שמי השמים ‪) 1‬ל( ומרקיע עד הוקיע השג׳‪,‬‬ ‫מ מ י ם וגי נאלי ימים פוושין ניפו)כז( ולא שמע למילתא‬
‫שנו המאורות הלייס‪) :‬לא( מתיש כמו‪ .‬מפני שמומו גדול‬ ‫יאתגוזי נוי‪ .‬שיי ולא שמע לונריה ונראה לי אניו נתלים‬
‫עאד ‪1‬נן הוא נמווש קהלת )אן ו(‪) 1‬לנ( מערפלי‪wzti) .‬‬ ‫זאמו ליס נוי נו׳ רמז לו שאס יפרוש קמרה לא יפיס לו‬

‫^^ארףי״חנץ איז ;ידען אין אק;א‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫^אט^ער״ןיוואלט‪-‬פזןריןיאויף ךעם ‪; S‬אןז'פובות‪ .‬האט אפירשטץ נייא;ט צו ךןיייהוישן‬
‫‪1$‬ין ך ‪$‬עג §ארט §ען אויף ‪,‬לעפ ים‪ .‬עם איז אוואגךער‪ .‬איזידער פאט‪.‬ער ;יקופען צור?י‬
‫;הישע אין חלוט אונ האט ךמוןט צי איים״פיין זוהי‪ ,‬אן‪.‬קבורת ‪ .‬אזויווי‪,‬עיפ שטייט אין קסוק‬
‫^ער ‪. ap‬גןיין קבורה אויך ניט ןייהאט‪ :‬אונ רבי יהושע הט ניט ;יפאלגט ךי ךייד פוןפאטער‬
‫אונ ‪$‬יט ך ךיייד פץ די פיךמטין‪ .‬אוג‪,‬ער'איז ;יפארין אויף רעם ‪.‬ים אונ‪.‬איו דעי טרונקען‬
‫ןיזיאךין» )פז( ליוזיןן(‪ .‬ווא'איז ךער ריאד וואט אין אים איו ךי זוהן קיט ךי לןנה‪ '.‬אין‬
‫ן^ךעךין ןזימעל‪•'.‬אזוי ווי‪.,‬עם שטייט אין ‪£‬סוק;אט האט די גי;עבין <ךי זוהן ?יט ךי לןנד‪(.‬‬
‫אין רקיע ב!ש‪3‬לם‪ .‬אין ךעם ןזיטעל וואם הייכט ךקי‪.‬ע;ואס‪ .‬ער איז אי^ער רעם ה'י?!על‬
‫י‬

‫ןיאס דןיףט ^‪5‬ןם‪ .‬רבי ?ינחם הט ‪.‬גדאגט פוןיךבי׳ אבהוס !זע;יןדאס איז אןםיק ?פירוש‪.‬‬
‫איג דיא;שי ‪»$‬־< סןדו^ד האבץ נייאנטיךעם פסיק‪ .‬דוןאטביןט אליין דו וןאןוט'ניםא?ט‬
‫ךעם הי^על אונ דעם' היפעל ומס אי^ער‪,‬לעם הי^על אונ אלע‪,‬עךשא?ט )לי זוילןן ת‪.‬לן^ה‬
‫‪$‬לע *?טעלי!(‪ .‬ייאה^ען ניגעבין נדיארץ די אלע‪,‬עךשאפט אין רעם'היםעל יואס היי;‪1‬טךקי‪.‬ע‬
‫זוס‪.‬ערי איי איבער' לעם היםעל ןיאס הייםט ק‪:5‬ם'‪ .‬ראיס וועלט גירופץ ׳ןומי לןש?!‪:‬ם‪, .‬לער‬
‫^ הונדערט‬ ‫יד^על דאסאיבער דיעם היםעל ‪ .‬פון די ^עךד ביז צום סימעל ראףפ טען';יי;‬
‫י^הר‪ .‬די ןרעב פץ לויטעל איז פעף הינדיערט יאהר גאננ‪ .‬אוני פון איין לוי^על ביז צום‬
‫ן^דעלץ הייסעל איז ןעף הוגדעךטייאהריגאגג‪ .‬זעה וךיהויך ;נם איו פון ך ‪ ,‬ע ף ־ ביז צו‬
‫ךיייזוהן אוניךי ל?‪$‬ה‪ .‬אונ מירי האויץ' נילערו;ט רעם ‪,‬עךשםין טאג פו; ןזקופת' ‪£1‬םוז‪.‬קק‬
‫גיט ‪.‬יקיץ ‪#3‬עפעניש זיר בןזיצען אין ^אטען‪ .‬ודיל ךי' היץ איז אזוי‪.‬נרמס אז אקילו‬
‫אונטער א׳^אטען איז אוץד ל‪,‬ייס‪ .‬אוד ודעיס ‪#‬טייטאץ ןסוק מען‪,‬קען דןזיעט?אר^אלנןן‬
‫פון״ךי היץ‪ .‬אונ ‪1‬וייל ךיךיץ איז אזויןדייםחייןערהט ;אט ^;עיבין ךי זווק >ןין אנדערין‬
‫י‬

‫ן!ין!על‪ .‬וןארום אז זיא וואלט ?יייעךאין ‪ $‬־ ‪ j w‬הימעל ייאלט ‪9‬ען;יט ‪$‬יקע;טאד?והאל‪9‬ץ‬
‫פון די ד‪,‬יץ‪.‬די זוהן^אטאשיידיאין דאםיךאדעלט בלעקט'‪.‬אזוי וד‪.,‬עם שטייט אץ^סוק‬
‫‪.‬זנר האט ניםאכט אניצעלט צו די זוה;‪ .‬אונ איקוואל לואםיער שטייט ^אר ךי זוקן‪ .‬ורע; די‬
‫מזן נ;יט ארויס לייכטץ אויףךער ויעילט טאבט';אטשוואך‪,‬ךעם"כתפוןךי ייה! אין ייאקוער•‬
‫ןייזוהן זאל ניט ‪5‬ארברעגען די ייעלט! ^בערידע; ^קייח וועט קוםען עעט גאט יאלןעט םאןין‬
‫די‬
 ‫ב ר א ש י ת פ ר ש ד ‪,‬‬
‫כו‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫כדר‬
‫)מלאט ג( ולהט אותם היום הגא‪) :‬י( י ׳ ינאי וריש תרווייהו אפיין)לנ( אין ניהנם אלא‬
‫יום שהוא טלהט את הרשעים‪ .‬טה טעם )שס( הנה יום בא בוער כתנור זנו׳‪ .‬רבנן‬
‫אפרי יש ניהנם‪ .‬שנאםר )ישעיה לא( נאם ה׳ אשר אור לו בציון ונוי‪ .‬ר׳ יהודה בר‬
‫אלעאי אופר לא יום ולא גיהנם‪ .‬אלא אש שהיא יוצאה •גופן של רשעים וטלהטת‬
‫אותן‪ .‬טיט דכתיב )ישעיה לנ( תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם‪) :‬יא( רבי‬
‫יהושע בר אבין אפר )חהליס נ( ועירי שפים צדקו לעיל שםים )לד( םתנים צדקה שעשה‬
‫הקביה עם עולפו שלא נתנם )לה( ברקיע הראשון‪ .‬שאילו נתנם ברקיע הראשון לא‬
‫היתה בדיה יכולה לעםוד פאשו שי יום ‪) 5‬יב( איר לוי נ׳ דברים קולן הולך פסו!*‬
‫העולם ועד םופו והבריות בנתיים )לו( ואינם םרנישים‪ .‬ואלו הן‪ .‬היום‪ .‬והנשםיס‪.‬‬
‫והנפש בשעה שהיא יוצאת ‪ p‬הנוף‪ .‬היום טנין איר יהודה את טבור)לזן שהוא שף‬
‫ברקיע‪ .‬ואינו אלא )צט( כפםר הזה שהוא נופר בעץ‪ .‬הנשפים פני; איר לוי)תהליס‬
‫מ־ב()מ( תהום ‪ .‬אל תהו• קורא לקול ונוי‪ .‬והנפש בשעה שהיא יוצאת פן הנוף פנין‪.‬‬
‫"י‬ ‫מתנות כהונה‬
‫ז‬ ‫‪r‬‬ ‫‪w‬‬ ‫־‬ ‫‪i‬‬ ‫־ ג ס‬ ‫ג‬ ‫‪2‬‬
‫* י יישיי יי** שיין ועייל ‪ :‬שהוא שן • גלגל ‪9‬ייס‬ ‫עדים פן אישי נ ו ת ק ‪ W :‬י" * י '‬
‫פ״נ נש״ר פיפ הכיכנ ה‪1‬א פן ינמדרש כמיאל גרפ שגיוס‬ ‫)י‪.‬ד( מסרס ‪ .‬מספריס‪) :‬לה( נוקיע סראשון‪ .‬מלמטה‬
‫הופ שן כו׳‪) 1‬לנו( נמסר‪ .‬כמו מגיו׳ שמנסדס נו פעז‬ ‫נמעלה ‪) :‬ג‪ (1‬ואינפ מוגישיס‪ .‬אינה שומעי! ופ־רש״י שהיא‬
‫ונילקיש תליס גרס ?נסר פייישי אדס הנמסר ‪6‬ס המן קוד‬ ‫גולו ד ו ן שכיל ואי! נשמע לגויות כאוס שמונו עפ סכיוו‬
‫נסר ‪) i‬מ( תסיס אל תהום‪ .‬פ•׳ סהייפ התתסי! ר״ל פמיס‬ ‫ז ו ך קנה וחניוי שומע ואיו אתרי* שימעין <ן איתו הקול‬
‫התתתוניפ קורין אל מיס העלייניפ כדאיתא נפיק לתעניפ‬ ‫הקניה מכניסי לון שכיל שלא ישמע לנרות‪) :‬לי( שן‪ .‬סולן‬

‫די זולזן איג ייעטייא אתים' ^עיטע; ‪ . jw‬ד י ' ^ י ד ^ נ י ץ ר ״ י ^ ט מ ט ^ י י ^ ך פ א ר ברענען!^‬

‫ך^־עייס‪$« .‬זוי ייי זןם ׳?פייט אין פסוק ךער טאנ יואס ייע״ט קיטק !ועטי די ^ארבךענען‪:‬‬
‫)י( רבי ;?אי אמ רביי^קעין ביידע יאנין‪,‬עם ויעט ניט זיין״קיין ‪3‬יהנם"ייק ?ישים יועט‬
‫קומען‪; .‬אר ךי זול;; וועט פאר ?רענע; ךי למעיים ‪ .‬אזד י ^ ע ם שטייט'אין יפסיק ךער טאג‬
‫א‬
‫ןיעט קיקען ער ;יעט ברעגען ידי אהויבין‪'.‬דיירן^ן יא}ין'‪.‬ןגם ייעט י‪ ,‬עיין אעו^ם! אזד ווי‬
‫‪?,‬גם ?!מייטאין ‪$3‬סוק'דאםאיז ךירייד פון ןאט ייאם‪ .‬ער הטיאליכטעקייט^ןד^ט אין ציון‬
‫‪%‬‬

‫אינ אהד?ץ לדאם איי ךי ‪9‬יהר פון נ‪.‬יהנם> אץ ירו^זלגם ^ זעה; קיר•'ייען" ציו‪ ",‬אוג ירושלים‬
‫ויעלי! !יין גיןאלןט דען ‪ !rpto‬וזעט קו‪5‬ק ייעט דין אניה^ם‪ .‬ך?י יהודה'בר אל עאי יא־גיט‬
‫ז‬

‫ניט דיייהן וועט ןךעגען אונ ‪]1‬יט‪,‬עס וועט״ייי; אגיהנם נאר א^״ערןועט ‪.‬ארדסייגיין פץ ךי‬
‫ז‬
‫‪,‬קעל‪£‬ער ם פון די ל^עים אוג‪.,‬עס וזעט דיא <‪1‬ארןר?גק‪} .‬וארים ‪.‬עם"שטייט"אץ פסוק‬
‫‪:8‬לערע טז^זבית ;ואס איר נןראלט וועט זיין וד פלעוועם‪ .‬אונ אינערע מעשים דאסיאיר‬
‫טולט וואםייעגק ניבארין גייואתןיפץ אייז;ךע טז?!בות*ייעלץ יין ווייישטרויא‪'.‬אפניער ייעט‬
‫אריים ?‪.‬יין פין אייןז אוגעם וועט אייןזפארןךעגעז‪) :‬יא( רבי יהושע ‪3‬ר אבי; זא;ט עם שטןיט‬
‫א‪.‬ץ ?םיק ונגידי ש?‪?5‬ם זוךקי‪ .‬ויען םשיתיייעט קוםען ;ו^יןיךי^היטלען' דערצייילין ךי צךקית‬
‫ייאם גאט האט ;ימאףן 'טיט דין וןעלט ‪} .‬ואם‪,‬ער האט גיט גיגעבין ךי זוהן אין‪..‬עלשטין‬
‫היסעל ‪ .‬ווארום אז‪,‬ער וואלטןיגעבץידי זיהן אין‪?,‬וישטץ היטעליוואלטיקייןיבשעפעעשגיט‬
‫נ;קע נט בעטיין פין רעפ ^ייער פין ךי וילן'! )יב( ^ ם ח ‪ .‬ךבי לוי דואט }יואוןט דתי זאכץ‬ ‫‪:‬‬

‫;ייט זייער קול פץ א‪.‬יץ ?ויק דעלט ‪3‬יו ציים אגדעךץ עק וועלט‪ .‬אינ*לי מגנט^יןיזעןען אץ‬
‫ןי‬
‫י‬
‫מיטען אוג די‪.‬העךיז ניט‪ .‬ךאםיזעגען די לךיי' זאכץ‪ .‬די זו'ה;‪, .‬לער רעןץ‪ '.‬איג ךי'ג^םוז‬
‫ייען ייא ן‪:‬יט ארויס פץ נוף‪ .‬פץ עאג^ען וויייםין פיר אז לי זיק שרייט'‪, .‬ל?י יתדה זאגיט דו‬
‫מיי^סט אז ךי זוך‪.‬ן גייט פא^עלאןז אי; הימעל‪ '.‬עם איי ניט' אזוי‪ .‬ךי זוהן גייט אין ?יקעל‬
‫אוג זעג ט אווי ווי אםטאלאר‪.‬יעגט אברעט‪ .‬פץ 'ייזעע; ייייםין מיראז לער לעןין '?יכייט‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫רבי לוי וא?ט עם שטייט אין נ־םוק ‪^1‬הים אל קהום קורא ‪ .‬דעריאונ^עלשטער ז^;רו'גך ) ך‬ ‫ע‬
‫ע‬ ‫א‬
‫י ^ ל ק ט י ע גיא^עח רופט צו ‪,‬דעם' אובעךשטין אב ‪.‬גרונד )צו ךי איובעלישטע ויאסעח‪ .‬ךי‬
‫וואסער פו; הויבי; ואל אךאפ ‪.‬גינאסין וועךין אויף לי‪.,‬עךד'‪.,.‬עס‪.‬יאל רעגענען‪ '.‬ווען לי נשטה‬
‫‪,3‬ייט ‪.‬אתים פון גיף פץ ייאנע! )יייןוין פיר אז זי שרייט‪ .‬ווארום וץי שמואל רער ברוךש־‬

‫פי‪*1‬‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫מ־א׳טית‬ ‫סדר‬
‫דר׳ שמואל אחוי דר׳ פנחם ביר חםא הוה )מא( דמיך בצפורי‪ .‬והוון הבריי )מ‪ (3‬יתבין‬
‫גביה‪) .‬מג( אתת מלתא )מד( ושרין גחכין‪) .‬מה( אמר להון כמה גפשיה דאהוה דההוא‬
‫י‬
‫גברא סקצצא; ארדן ומקצצא אילגות‪ .‬ואתון יתבין גחכין ולא ידעי!‪ ) :‬ג! ויתן אותם‬
‫אלהים ברקיע השמים‪ .‬כיצד גלגל המה ולבנה שקועים ברקיע‪ .‬ר׳ יהודה בר אלעא׳‬
‫ורבנן‪ .‬רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה‪ .‬וריי בר אלעאי אמר מאחורי הכיפה‬
‫ולמעלה‪ .‬איר יוחנן נראין דברי דיי בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלן‪.‬‬
‫בימות החמה‪ .‬שכל העולם כולו רותח ומעיינית ציננין‪ .‬ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי‬
‫הכיפה ולמטה‪ .‬בימות הנשמים‪ .‬שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין‪ .‬אמר רשביי‬
‫אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן‪ .‬הדבר‬
‫קשה מאוד‪ .‬וא״א לבריות לעמוד עליי‪) :‬יד( ולמשול ביום ובלילה וגו ‪ .‬איר אילפא‬
‫אם לעגין המאורות הלא כבר ‪.‬גאמר את המאור הגדול לממשלת היום וגוי ומה תיל‬
‫ילםשול ביום ובלילה‪ .‬אלא אלויהצדיקים שהן שילטין במה שנברא להאיר ביום‪ .‬ובמת‬
‫שנברא להאיר בלילה‪ .‬ההיד )יהושע י( וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי אויביו‬
‫הלא‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫פרש״י ר' מחש הרגיש שר׳ שמואל אחיו נשמתו יוצא*‬ ‫ייסו מסין סעולס ועי סופו ונשיר פיס משרש היענ עיין‬
‫ואע״ם שאחרים אינס מרגישים אחים שאגי מפגי םקייוב‬ ‫‪) :05‬מא( ימין‪ .‬מת ו י י ן נ נ ו ז י נ ר כאילו כוא ישן ו‬
‫שניגיהס ואת נשרו עליו יכאכ ואמי להס נמס גשמת אחיו‬ ‫) מ נ ( יתנין ג נ י ם ‪ .‬יישניס מצל י' פגחס! )מג( אתת מלתא‬
‫של אומו איש כלומר נשמת אחי מקצצא איום כלומר מצשעית‬ ‫נ י ' ‪ .‬פי' סעיון נא לסם ו נ י של שחוק! ) מ י ( ישרי! גחכון‪.‬‬
‫פ י נ ס וצועקת ישונות באילנות לקילפ המי ואתם ׳ישנים‬ ‫ופתתילו משתקים‪) :‬מם( אמי לין ל פ נ ח ס ‪ .‬סיג נילקוש‬
‫ומשחקים ואין אהס מניניס כלוס סוי־ למלט מונוי י' פנחס‬ ‫חלים ונמ־וש שמואל שיש כמם נפשיס ואחוס וםסוא גנרא‬

‫פון דבי״לןנחם ברך ח?א איי טשטארבץ״אין״צפוריל^ונךי חברים"פון רבייפגחסי״זןגנען‬

‫}יזע'קין‪.‬געבין אים‪ .‬איז פאר די גייקיסען א;ילעכטער_זארהאבין‪.‬ייי אנגיהויביןצו לאכין‪ .‬האט‬
‫ןבי פנחס ג;ואגט צו די חברים ךי \ ‪ r a p‬פון' סיין במךער האט אזוי ןרויס צער אז איר‬
‫ןישבייא צו ברעלט טע;ען' בויםער אונ פךאםטע בויטער אונ איר זיצט אונ לא;ט אונ איר‬
‫ווייןוט ^אר גיט איר צער אונ וןערט ניט אירי}יןזרייא! )יג( )ויחף‪;'.‬אט האטי גי^עבין די‬
‫ווהן' טיט ךיא לבגה אץ דזי^על‪' .‬ווי אזוי זיצט ךיא ראד מיט ךיא זוהן אוג ךיאלבנח אץ‬
‫דזיטעל‪ .‬רבי‪.‬יהודה בר אלןזאי אונ ‪1‬י כבגן‪.‬קריגען‪ .‬די ךןגן זאןין רער ראד ךצט אוגטער‬
‫ז‬

‫‪3‬עם צ^ערין הי^על איין דעם האלבין דןייםעל וואט אוגטער ךי‪/‬עךר‪ .‬אוג'רבי ‪:‬הודה‬
‫‪3‬ר אלןאי מגט רער ראד ך ן ט אוגטער רעם אנךעךין היטיעל אין ‪ bjn‬האליץ לוי‪.‬ן!על'וואם‬
‫‪v‬‬

‫איןער'‪.‬ת‪.‬ערד‪..‬ך‪3‬י יוו‪;$‬אןט ‪13‬י'ר‪/‬י‪9‬עלט דיירייד פץ רבי‪:‬הוךת בר‪.‬אלע'אי וןאס‪.,‬ערמ!גט‬

‫אז רער ראדיאיז אונטער דעם' אנךעךין יזי‪9.‬על אין דעם דןאלביין דןיטער יואם אי^ער רי‪...‬ערר •‬
‫אום' זו?!ער‪ .‬דךיןעריאיי ךי‪1‬אנ‪.‬ן'ע וועלט'היים אונ ךי‪.‬קייאלין ווא^יער זענען״קאלט איוניטיר‬
‫ך§עלט דירייד פץ ךי ר‪$‬ן ייאים ד‪/‬יאניץאודערךאד איו אין רעם האלבץדןיטעל יואס אונטער‬
‫ךי‪,‬עךד‪ .‬אום יויגטער‪ .‬ךריבער איו ךי גאנצע'וועלט‪.‬קאלט אונ די‪.‬קדאלין וואםער יענען ויארעם‪.‬‬
‫רבי'ש?!עון ‪ $‬יוחאי דואט ;יה*גט ‪9‬יר ווייםין ניט אויב ךי וו‪.‬הן'אונ ךיל^נה אונ ךי ש^ערין‬
‫פליהקיאין ךער לוףטץ‪$> .‬ךע'ר די גייען אץ לדןןעל‪.{« .‬דער דיגי;ען'אין ראד‪.‬די זאןד איו‬
‫שןוער צו וויםעי אוינ טענטשץ כןענע; דאם ך ט וויםק‪) :‬י‪,‬־()ולמשול(‪ .‬צו גןוועלטןק ביי‬
‫^דע‪.‬טעןמיינט‪9‬ע־;אל‪.‬טוועל‪:9‬געןבייטאנ אונביינאכט‪.‬‬ ‫§אג אונ ‪3‬יינאכט‪.‬‬
‫אויב מען טיינטידאס די יווזן ?ויט דיי לנ;נה‪..‬עם שיטייש ךאןז שוי; די גרויםע בעלייכטונג <ךי ז'וה;>‬
‫זאל גיוועלטיגען בייטאגא״ונ ךי‪.‬קלןןעבעלייכטוגג)ךי ל‪$‬ה> זאלגיוועלט;גען‪3‬יינא^ט‪ .‬וואפ‬
‫ז‬

‫ןען מייניט מ ק צי גייועל^ק'‪3‬יי טאג' אוניבי״י נאבט‪; .‬או־ ראם םייינט טען ךיצמקיםייי‬
‫ןיוועלטיןען אויף ךי זאןו'דאם איז ‪3‬שאפין ןיוואי־ין צו לייכטין ‪3‬יי טאג'אוג אויףךי זאןזןואס‬
‫>ויי בשאפין גיוואךץ צו לייכטץ ‪3‬יי נאכט‪.‬אווי וו‪/‬עס שטייט‪.‬אץ פסוק‪.‬יוק יהושע ר!ט ןיואגט‬
‫ךי זוףן זאל בלייבץ ‪#‬טיין איין}?עץ אונ ךי לבגה זאל בליייבין שטיי; אי;‪.‬עםק א;לץ']איז איד גיווק‪.‬‬
‫ך זילדן איי נע'‪3‬ליבען'ןצטיץ אונ די לןנה איו'^עבלי‪.‬בען' יצטיין אונ האבין;יצאךט ביי לי יידין ?עלי!‬
‫הרגנן‬
‫בז‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר > ‪ £ ,‬ה‬
‫ביאשית‬ ‫סדר‬
‫)מו( הלא היא כתובה על ספד הישר‪ .‬מאי ספר הישר‪ .‬ספרןאברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫)מז( ואמאי קרי ליה ספר הישר‪ ,‬דכתיב )במוכר כנ( תמות נפשי מות ישרים‪ .‬ריחלפתא‬
‫םייתי לה מן הכא ולמשול ביום ובלילה‪ .‬ר׳ חנין בשם ר׳ שמואל מייתי לה )מרז( מסיפא‬
‫דפפיא )גראפית מ‪ (0‬ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו‪) .‬מט( ואפשר כן‪ .‬אלא זה יהושע‬
‫שהוא עומד ממנו שהוא מעמיר נלנל חטה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד םופו‪.‬‬
‫ר׳ חנין בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק מייתי לה םםיפא דאורייתא )לבריס לנ( בכור שורו‬
‫הדר לו‪ .‬אפשר כן אלא זה יהושע‪ .‬שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד נלנל המה ולבנה‪.‬‬
‫שהם שולטין מסוף העולם ועד סיפו‪ .‬ראםר רשב״י ספר משנה תורה היה )נ( םיננזן‬
‫ליהושע‪ .‬בשעה שנגלה עליו הקב״ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו אמר לו)יהושע‬
‫א( הזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה ונוי‪) .‬נא( נטלו והראה אותו‬
‫דנלנל תטה איל )נב( כשם שלא דוטםתי םזה אף אתה רום מלפני‪ .‬טיד )יכישע י( וידם‬
‫השמש‬
‫םתנות כהונה‬
‫רספיא‪ .‬מסיף ס' ניאשית; )מש( אפתי נ ן ‪ .‬פיפ״י שערו‬ ‫שקולי הילו ואי! אדם מרגיש‪) :‬מו( הלא היא נתונה ט ׳ ‪.‬‬
‫'היש מלא הגויס והלא לא העמיד נגיה נל נ ן ‪ ) :‬נ ( סיגמן•‬ ‫כתינ נתירה שהחמה והלבנה !ויניס להיות נשמעיס ומשיענדס‬
‫פי׳ הערון דגל וגרש סגגה ווש״י שירש חיתם ינן פירכו‬ ‫<גיירת הלדיקיס כגאמ‪,‬־ ולמשול טוס ונלילה‪) :‬מז( ואמאי‬
‫נעל ענוות הקודש פרק נ״ג מחלק היחוו ו )נא( נכי*‬ ‫קרי להפר אנרהם וי!תז רעקנ ספר הישר‪ .‬ספון של סישריס‬
‫ישישע‪ .‬נשל ספי משנה ססודס ‪ ) :‬נ נ ( נ כ ס שלא נ י ׳ ‪.‬‬ ‫דנתינ מות 'שייס ונאנות מדני ק ר א ן )מח( מסיפא‬
‫^^עםיי^יט‬
‫אין פסוק ךאם איז געשליבק אייף דעם ‪£0‬ך'ה;שר ‪ .‬וואס מיעט ‪9‬ען ספר ה;‪$‬ר'‪ .‬ךאסאיז‬
‫דערספר לראשית וואים דאךטוןערט ךעריציילט פון אבתזם‪.‬יצחק ‪:‬עקבי‪ .‬פאר וואט רופט‬
‫מעי אים ‪?0‬ר ה;שר‪ .‬ווארום"‪.‬עס' שטייט אין פסוק בל^ם ד!אט ןיואגט ^םות נפקזי מות‪.‬י^רים‪.‬‬
‫םליאייאלאיןז ?!טאל?ין ידידי ;ישרים!אברהם ןץחק^עקב( יק‪.‬ק }ישטאלבין‪ .‬אוג אין^פר‬
‫‪3‬ראי׳ן!ית ׳?טייט נל?ש‪1‬ל ביום ובלילה‪ .‬דער צדיקי יאל ‪.‬טוועלט^ען אוקסךי' זוהן טיט דיי ל^נה‬
‫וןם‪.‬י‪.‬י ‪ 2‬י‪3‬טין ביי טאג אונביי נאכט'‪.‬רבי חלפ^א‪^.‬לערונט א'פפון‪,‬ךעם פםוק‪.‬ולמשול ביום ובל‪:‬לה‬
‫ז‬
‫י‬
‫י‬

‫אזצךיקים ףוועלטעען אדף ךיווהןמיטךיילבנה‪ .‬רבי ד‪$‬פון ךבי^טיאלםוועגץ לערוגטךאס‬

‫אפ פי! סוף ספר ?ראשית‪!.‬עקבי א?עו האט ןיזאנט אויף אפל‪:‬ם'אונ מנשה‪ .‬דיין‪,‬יתערער‬
‫‪3‬רוךער )א;‪$‬רים>דעט זיין‪.‬גרע^ער פון איםיפון ?‪ ffwjs‬דייקעךער פון אפיים וועטידין'פול‬
‫אלע ?עלקעיר • די אווי‪.‬נןען דאס זיין‪ .‬אפנים האט נאד ‪.‬ניט'}'יהאט אזוי' ?יל‪.‬קיגךער‪$ .‬אר‬
‫דאם מיץט ‪.‬מען ןהושע וואס ‪_.‬ער איו פון״ש^ט‪.‬אפרים וואם‪..‬ער האט גי^טעלט דיי זוהו טיט‬
‫ךילנננהיואם די ןיוו^לטננקפון אייןןןק יועלטיביוצוםאןךעךין‪<.‬נקויעלט'‪ .‬אונ דערנס איז‬
‫ניהעךטניוואךיןאין״דעירגאןצערוועלטיביי' אלע ?‪.‬עלכןער'‪'.‬רבי חנן פון'רבי שמואל בר רב‬
‫לץחק ם‪,‬יוענין‪.‬לערון‪:‬ט ךאםי^פ פון'רעם ןםייק וואס' שטייט אין'סיף די י תורה‪ .‬ןכור שורו‬
‫דזךרלעקךני ראם!קרניו בהם_עטים ינןח ‪:‬חדו א‪!5‬נןי אריץ;הם רבבות אפרים והם אלפי ט;שת‪.‬‬
‫בכור מיץט ‪.‬מען יוסיף וןאס זיין שיעקייט <ךי מלי^וז איו צו איים גיקוםעןדיוךף ךי'ובבואה'פון‬
‫מירןם והלם ךאם וועלט ניארבעט רוךןז אקםין‪'.‬ךינע ‪.‬הערנער יענקיוי' ףדזעךנעריפוןאוויויל‬
‫)אווי אדדהי• נ‪£‬יט די קערנער וועט‪?.‬ןר ׳‪$‬וט‪1‬י'‪5‬ין ךי פעלנןיער' ביז אין‪.‬עק וועלט‪'.‬דאם מיעט מען'ךי‬
‫צעה; טווע^ךער עקאפרי״ם אוינ ךי טוועינדער פון‪.‬םנע!'ה‪./‬קק ךאם יזיין‪'.‬האט ד ק אפרים ג'ע‪$‬ירט‬
‫מלחמות‪.‬ביי‪..‬עק וןעלט‪}'.‬אר ראם מיעט מען יהושע וויאם‪.‬ןןר איו פון אפרים‪ .‬ךי מלחמה וןאם‪ .‬ער‬
‫‪%‬‬

‫ן ט געפילט פו; יודינף יוענק הט מען גןהערט ביז ?!ק וועלט‪.‬ווייל זןר הט נישטעלט די זוהן טיט‬
‫לי לבנה יייאס ייי ^י‪.‬ויע‪.‬לטןק פון אייןעקוועלט ביו צוםיאנידעךקןנק וועלט‪<.‬א'ונ לער שפריךץרים‬
‫היי?ט ם§ר ה;שר‪.‬ידיל אי! אים שטייט יזגשירז חיקןר ודןטוב‪/‬וואתם רבי שמעון ‪ $‬יוחאי רוט ןיןא;ט‬
‫ךער מ?ר מ‪#‬נה תורת איזניווקןיוואהנטיביי יהושע אין טויל‪.‬ןהו'שע חט א‪.‬יי‪3‬ינ נילערו^ט דעם‬
‫ספר דברים‪.‬־ דע; גאט האט יזיל בעודוען צו מזושע‪ .‬האטנאט ןיטראפין;הושע זיצט אונ האלט‬
‫אין הא?טךעם ספר‪.‬דירים‪ .‬האט גאט גטא^ט ציןחושע שטאךקיךי^יהושעיידעריספר ‪.‬זאל;יט‬
‫אפניטאן‬
 ‫בראשית‬ ‫ז‬
‫י‬ ‫< ‪ £‬ר ש ה‬
‫כראשית‬ ‫סףף‬
‫השמש וירח עמד; איר יצחק א״ל )נג( עבדא בישא לאו זביניה דאבא א ת ‪ .‬לא כך‬
‫ראח אותך אבא בחלום )בראשית לז( והגה השמש והירה וגו׳‪ .‬מיד וירם השמש‪ .‬וירח וגו׳‪:‬‬
‫‪ 3‬ר ש ה ז )א( ויאמר אלהים ישרצו המים‪ .‬כתיב )חהליס פו( אין כמוך באלהים וגוי‪.‬‬
‫בגיהג שבעולם מלך ביו צר צורה ביבשה‪ .‬אבל הקביה צר צורה בסים‪ .‬שנא׳‬
‫ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ גפש חיה‪ (2) 5‬יעקב איש כפר נבוראי )א( הורה‬
‫)ב( בצור‪ .‬דגים טעוגין שחיטה‪ .‬שמע ר׳ חגי )ג( שלח ליה תא לקי‪ (7).‬איל בר איגש‬
‫דאמר מילתא מן אורייתא לקי‪ .‬א״ל )ה( פגין היא דאורייתא‪ .‬איל ם; היד ויאסר אלהים‬
‫ישרצו הטיס שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ‪ .‬טה עוף טעון שחיטה אף דגים טעוגין‬
‫שהיטה איל )ו( לא הורית ט ב ‪ ,‬איל מנין אתה מודעלי‪.‬א׳ל )ז( רביע ואנה מורע לךי‬
‫דכתיב‬
‫מתנות כהונה‬
‫שסייס עלא כה!נס ו ) ז ( א״ל נן איש בארור‬ ‫מלקוח על‬ ‫כעסקתי נו יומס ולילה פגאמר ומשימו יהושע ונוי לא ימיב‬
‫יכא לוקס ג ח מ י ס ‪ ) :‬ס ( מנין היא נ ו י ‪ .‬ניכן‬ ‫איזנר מורה‬ ‫משין האסל‪) :‬נג( אמר ליס ענלא נישא‪ .‬יהושע אמר נן‬
‫בחורה שהוגיס מעונין בחישה ‪) 1‬ו( לא הוי״!‬ ‫הוא מונח‬ ‫החמס ע נ ו רע ומורד וני אין אתה ענד נמכר לאני יישן‪:‬‬
‫שסקת יפה‪) :‬ו( רניע‪.‬סרנן לקנל המלקות ‪:‬‬ ‫ש נ ‪ .‬לא‬ ‫)א( הורס בציר נ ו י ‪ .‬נירושלמי ש' נילי אשת אחיו‪:‬‬
‫איל‬ ‫) נ ( נציו‪ .‬נעיר לוו ‪ ) :‬נ ( שלח ליה תא לקי‪ .‬פ" נא וקבל‬

‫§?ניטאן וועךיןפון ביין מויל‪ .‬ווען להושע }‪.‬אט ;יךאךפט שטעליןךי זוהן־מיט ךיל‪1‬־ךו‪ .‬האט‬
‫‪?,‬גיר גינונ‪1‬ען דעם ספר ך^רים איונהט אים געוךוען ציו'ךי ווהן אונ‪,‬ער האט ןיוא^ט'צו ך י ווהן‬
‫אווי ווי איך האב ‪.‬גיט ;עי&וויגען פון רעם ספר);אר איך האבי אייבייג אין אים גילערוגט(‪ .‬אווי‬
‫;אלקטו (‪2‬ווי;נין פאר ‪.‬טיו־‪-‬איז ‪3‬אלד קטיל}יןארין ך י ווהן אונ ךי לבנה איז‪.‬געבליבען' שטיין‪.‬‬
‫רויי'י?תק זא;ט יהוש‪.‬ע רמלט ‪.‬גייאינט צו ךי זוהן דו שלעכיטער‪.‬קנעכיט ביזטו רען ניט ‪8‬ארקויפט‬
‫ךוואךין צו נ[יין פיאטער יוסף‪ .‬הטדיען ניט נ;יע'הןטייןי^יאטעראין^זלוםאז ך י זוףן אוג ךילבנה‬
‫‪y1\iVjv$‬‬ ‫ע^‪.‬ןןאיין ןיך ןימקט צו אים‪ .‬איז באלד ךי זרדזן ‪ #‬ט י ל ‪ 3‬ל י ? ק אונ ף זוהן טיט ד\‬
‫‪.‬ןעבליבען שטיין א‪1‬יף זייי^ר ארט‪:‬‬
‫פריטה ן)א( עיאכןח‪; .‬אט ןואט נייאנט די וואסער זאל״וויךמען אלע^עחןע וויךטוננ‪, .‬עם‬
‫שטייט אין ןסוק ‪,‬עם איז' ניטא אווי ווי דו}אט ביזט‪' .‬ךער ‪#‬טיינער פון ‪.‬ךער‬
‫ןועלט איו אטענטש מאהלט אדם' ‪#‬צורה אויף רעד טריכןעניש‪£!> .‬ער ;אט הט איויס ןי^ואיהלט‬
‫אצורה אי; דאקער ‪ .‬אדי' ווי‪,‬עם שטייט איןןסוקי^אט ד;אט;יזא}ט ךי ו_וא‪5‬ער ואל וויךמען‬
‫ז‬
‫!‬
‫אלעבעךלנע ווילםוננ )ב(‪.‬יעקבפוןדאךף ;בוראי ןןאט ני&סקת אין ךי ‪#‬טאטצוראז פישלאךןש‬
‫ןען ^ע‪9'3‬ין‪ .‬קאיט ךבי'חני דאם נייהעיךט‪ .‬האט ער ^עשיקט צו‪,‬רעם ‪,‬רבעעקב קום ‪.‬מען‬
‫י‬

‫)ועט דייר ^ולאגין מלקות‪ .‬האט רבי יזלקב ני‪-‬ואגט צו רבי ס';י אםענטשוואס זאנט אזאךיפון‬
‫דער תורה ואל‪.‬טע; יאים ‪#‬לאניו מלקות‪ .‬פאר וואם‪ .‬דןאטרבי חגיי ניואןט צו‪,‬רבי‪.‬יןןקב פין‬
‫עאנען איי ראם פון ךער תוךה‪ .‬ר‪1‬אט רבי‪.‬יעקב גיואןט פיון רעם ןסוק"‪; .‬אט' האט גיואגט‬
‫ךי וואקעריאל ןויךםע! אלעבעךיגע וויךימונג אונ אפייניל וואס זאל פליוזע; אויף ךי״ערד‪ .‬איווי‬
‫ןוי אפו־גייל ראיןף מיק שעכטץ‪ .‬איו׳"פיי׳ןידארף טע; אויך ש־‪1‬כטץ'‪ .‬האט רבי חגיי ניואנט צו‬
‫רבעעקב ת ד!'אףט‪:‬ניט ניט ניןםנןת‪ .‬ד!ט ךבי‪1‬יעס'בנייא;טצו"ך‪3‬יה;יפוןנואנקוועסטו'סיר‬
‫טאכיין וויםען או איך האב ניט "גוט ‪.‬ניפסקת‪ .‬קאט בבי'הני ניואנט צו ‪.‬רבי יעקב ליינ דיך‬
‫מען זאל ךיר‪#‬לאנין מלקות וועל‪.‬איך דייר זאןין‪., .‬עפ'שטייט אין פיסוק ט‪#‬ה רבייגו הטניואנט‬
‫‪#‬ען?יןאונ אקסיןוועטנעשאכטי; דערי; פון דהנירטדענין וןעטפארדי}יגוגדין‪ .‬אויב אילע‬
‫פיש' פון ‪1‬ם וועיט פאר‪.‬יאטולט‪.‬ויעךין פון יילערטוועגין' וועט פאר די ניגוג דין־ביי פיש שטייט גייט‬
‫ןישאןטין ווערין‪ .‬נאר פאתאמולט ויעדין‪ .‬ודיל פיש‪.‬רארף ‪.‬טק ‪.‬ניט שעכטין‪' .‬קאט רבי‬
‫‪.‬יעקב' ‪.‬גייאנט צו דלי חגי קלאג דייגע'מלקות‪ .‬אוי דייר די'עעך'ייד‪.‬לעוזךין'^יט טיר מין תודה‬
‫ןיא איז גוט' צום ל'<רנען‪)' :‬נ( לעקב פון ךאךף גבוראי האט ;י§סקת'אין די שטאט צור'אי‬
‫«נו;ה האט;יבאךיין'אקינד פוןי<ודי; מענ מען דעם‪.‬קינד מל ;יין״אום ש ן ח ‪ .‬האט רבי ת \‬
‫ראם‬
 ‫ז‬ ‫‪ 5‬ז י ת‪3‬‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫כח‬ ‫בראשית‬ ‫י^יי׳‬ ‫י׳‬ ‫סדר‬
‫דכתיב ובמלבר יא( הצאן ובקר ישחט לרם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאנף להם‬
‫וםצא להם‪ .‬ישחט אביב אלא יאפף ‪ :‬אפר)ח( חבוט הבטך )ט( רצוףרצפך ‪ .‬דהיאםב*‬
‫לאולפנא‪.‬־ )ג( יעקב איש כפר גבוראי הורה בצור ‪ .‬פותר לטול )י( בנה של גבריה בשבת‪.‬‬
‫שפע ר׳ חגי שלה ליה תא לקי‪ .‬אמר בינ דאמר םילתא ר אורייתא לקי‪ .‬איל ופז הוא‬
‫דאורייתא‪ .‬איל )במדבר א( ויתילדו על פשפהותם לבית א מ ת ם ‪ .‬פשפתת אב קרויה‬
‫פשפחה‪ .‬טשפחת אם אינה קרויה פשפהה‪ .‬אפר לא הורית טב ‪ .‬איל וםנין אתה מ ד ע‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫ט‪1‬נפ )לניד איפס ועוד ייל ילבון ינידי וצפפ ־‪ "e‬ן*‬ ‫)‪ (r‬א״ל נונונ! נוי ‪ 9 .‬׳ ר׳ יעקנ א י ר כן לוי מגי נ ן‬
‫ה נ א פ ‪ .‬לפי מדוש מזיל פדובו רצפפ יציז פה« )י( פינ‬ ‫מ ט י ן שואוי ונכון לקבלם ונעוין מכמע כוי הגי י מ ו נ ן ‪:‬‬
‫ננפ בל ננויח נטלו מישראל ונשנת שיי שפוופ לפתיר‬ ‫)ט( ונין ו צ פ ן ‪ ,‬פירש רכ״י ונר דנרי ן וכנס פלכותין בכפ‬

‫דאם‪.‬גיהערט האט‪ .‬ער‪,‬געשיקט צו רעם רבי‪:‬עקב קוים טען'"ויעט דיר שלאןיץ טלקות‪ .‬קט רבי‬
‫‪.‬יעקב גטאגט צו‪.‬ךבי חגי א^ענטש זואס זאנט אואןדופץ רער תורה זאל‪.‬טען איפ שלימין טלקות•‬
‫‪5‬אר וואס‪ .‬י האט ךבי חני;יואןטיצו ר?‪:‬י‪1‬עקב פוןדאנען‪.‬איז דאס פוידער תורה‪ '.‬חט רבי יןקב‬
‫ןיוא‪.‬נט פוןךעם פםוק‪^ .‬קינדער 'וואס‪,‬יע‪.4‬ען}יבאךין ;ידארי; יאלץ גיציילט ווערן צו‪.‬דיעלע‬
‫‪8‬א;‪1‬יליעס אוי ף די פאטעלם"גע‪8‬ען‪ .‬ךיט^פוץז פון פאטערהייסטא^ןץ! אוגרי ^ ח ה‬ ‫‪:‬‬

‫פון דיי מוטער‪.‬סיי‪.‬םט גיט״קיץ ‪?9‬ז§חה‪ .‬ךריגיער‪.‬ליי^ט ךיאם‪ .‬קיגיד איורי‪ .‬לאלף נ!ען אים ‪5‬ל‬
‫ניין‪.‬אפילו אים?זןת‪ .‬קאט ר?י ו^י גייאןט צו ר?י‪.‬יעקכ דו רןא?ט ניט גוט'?י§‪^5‬ת‪ .‬ןאט‬
‫רביי״יעקב ניזאןט צו רבי חןי פון וואגען וועםטו טייר ‪8‬אןין וויי^ען או אץז דואב )יט *גומ‬
‫}י&קקת‪g .‬אט '‪,‬לבי מ י ניזאנט צו רבי^עקב לייג לוך ^עןיזאלליר ^אגין טלקות וועל‬
‫אץד'ריר ;אנין‪ .‬הטרבי חןי גיייאגט צוו־ב^עקב אויב אגוי יואלטקומען צוךריאונןןאלט‬
‫ואנין איןז ודל ווערין איור אויף ‪.‬רעם ;עאי ‪$‬ען ואל טיף טל ‪1‬יין' א ו ם ^ ן ת ‪'$‬רער אוט יו‪0‬‬
‫;פור‪ .‬דז‪/‬לט טען ;!חלל ׳‪8‬ןת ןיווען >ודער יום ?פור פון די;עטייענין‪.} .‬עוויס}‪:‬ין‪) .‬ןארום‬
‫‪$‬ען איז אגךעלש }יט ףם?^ ש‪$‬ת'‪,$‬דער י‪1‬ס ?פור^אר ‪5‬ל צו דיין רעם זוהז ראם איז}יןארין‬
‫פו; איולי^עי^^ער"‪ .‬דןאט‪.‬רבי_יע‪:‬קב}י‪£‬א;ט צו‪,‬לבי לוגי פץיווא^עןיווייםטו ראם‪ .‬קיאט‬
‫רבי הניגיזאןט פון רעם פסיק ד ׳ יידן האבץ'ן‪:‬יזא;ט ?ירוויעליןצו זאגין צו" ;אט פיר זאלין‬
‫ארדפשלקעןיפוןאוף אלעגדשע וויי^ער טיט ךיא'קי}רער ןאסזע;ע; פוןדיני^אךין‪] .‬עהן‬
‫פיר אי אנדה האט'אקיןד פון איור ויעוןט״ער ךרעכץט" צו ךי פוטער ‪.‬ניט צופ ןאטער‪$ .‬אט‬
‫‪33‬י !‪.‬עקב גמאןט צו ריבי מ י נוייל די יזא?!ט ‪.‬גיפויגען אפסוק אין !?פר‪.,‬עירא ווילםטי ‪9‬יןד‬
‫שי^אגין סלקות‪ .‬האם רבי דוני ‪3‬ייאנט‪.,‬עם שיטייטךארט אין פסוק דייןאביין‪.‬גי^אוזןיווי‪.‬עם‬
‫?וטייט אי; דעו־ תודה‪ .‬האט ר?י יי עקב }ייואןט פוןיוןעלכי; ןסוק פון דערתורהיוזאביןייזיי‬
‫גילערונט דעט ךין‪ .‬האט יבי חגי }יוא}ט פון' ‪,‬לעם פסוקיוואם רבי יוחנן האט ניואגטפו;ר‪3‬י‬
‫ז‬
‫שטעון בן יוחאי ס ווענין‪ .‬יאט׳ האט ‪ ';$‬ניזאגט לי יולי! זאלין גיט נעטען מה)ר״גיםפוןגוים‪.‬‬
‫פאר וואם‪ .‬וואי־וס _או דו וועםט ‪j‬עבי; דיי; טא?טער צום נוי יפאר אווייב‪ .‬י אונ זיא ‪.‬וויעט‬
‫האבץ פון איפ אקינד‪ .‬וועט דער פאטער <ךער גוי( אפטאה; דיין‪.‬ק‪:‬נד)ליין אייגיקומיפון נאט‪.‬‬
‫זו‬

‫פארוואם שטייט גיט אין ^סיק אי ךיי; זולן וועטגע^ויען אגדשע טאכטער ‪5‬אר' אוגייבאונךא‬
‫ביי‬ ‫ד פו‬ ‫ע ט‬
‫‪ ^ • -‬י' ו ‪• • W‬יועט!יא'אוטאה! כיי! ייסוייייי^אייניקיל(פץ }אט‪ .‬ווארום‬ ‫?‬
‫פאר ךעם‪.‬קינד האדט }אט }'יט‪ .‬ודיל ךער‪.‬ק'־‪.‬נד הייסט ניט איודיש'‪.‬קינד גאראגדש‪.‬קינד‪.‬‬
‫זעת; חיר ןאך אי יראם ‪.‬קי;ר דאם יועלט }י^יאלין פון יולישע §אטער אונ טיטער הייםט״עד‬
‫איור‪ .‬אינ דאה‪.‬קינד ייאם וועלט גיביארין פון אגוי^ע טוטער אונ איולישען'פאטער היייםט‬
‫ניט איור ‪ .‬טאר ‪9‬ע'ןאים ‪1‬יט מלי דין אוםשןת‪ .‬דזאטרבעעקב };יאנט צו לבי מ י שלאג״כייגע‬
‫‪9‬לק‪1‬ת‪.‬ייי‪.‬יענען גוט פען יאלייי צו נעפען‪ .‬ריירידיינע דייר ידיי יענען נוט צום' לעמען' ‪i‬‬
‫יעי!*‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סךך‬
‫לי‪ .‬איל רביע ואגא בודע לך‪ .‬אמר )יא( אם אתי בר עםםיא לגבך ויאםר לך אנא בעי‬
‫מתעבדא יהודאי על מגת)יב( למגוריה ביומא דשבתא או ביוםא דכיפורייא‪ .‬מחללץ אותו‬
‫עליו‪ .‬והלא אין םחללין שבת ויהכ׳פ אלא על בגת של בת ישראלית בלבד‪ .‬איל ומנין‬
‫לך‪ .‬מן הדא‪ .‬יכתיב)טזרא י( ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל הגשים והגולר מהם‬
‫בעצת ה׳ וכר׳‪ .‬איל רבי)ינ( ומן הקבלה אתה מלקני‪ .‬א־ל והכתיב תמן)יד( וכתורה‬
‫יעשה ‪ .‬א״ל )ט‪ 0‬מאייו תורה ‪ .‬איל מן ההיא יאיר יוהנ; בשם רשב׳י )ובריס ז( ולא‬
‫חתהתן ונו׳‪ .‬מפני מה‪ .‬בי יסיר את בנך מאהרי‪) .‬טז( בנך הבא מישראלית קרוי בנך ‪.‬‬
‫ואין בנך הבאטן הכותית קרוי בנך אלא בנה‪ .‬איל הביט הבטךדהיא )יז(טבא בקולטא‪.‬‬
‫ורצוף רצפך דהיא טבא באולפנא‪) :‬ד( ועוף יעופף‪ .‬בנוהג שבעולם מלך ביו בונה פלטין‪.‬‬
‫ומשרה דיורין בעליוגים ובתחתונים‪ .‬שמא )יה( בהלל‪ .‬אבל הקביה משרה ייורין בתלל‬
‫כדכתיב ועוף יעופף על הארץ יני׳‪!):‬־‪ (,‬ויברא אלקיםאת התנינים‪ .‬ר׳פנהם בשם רבי אחא‬
‫אמר תנינם כתיב‪ .‬זה)יט( בהמות ולויתן שאין להם בן זונות ‪ .‬ארשביל בהמות יש לו‬
‫בן זוג ואץ לי תאיה ‪ .‬שנא׳ )איוב מ( נירי פהדיו ישורנו‪ .‬ר״ה בשם רב מתנא אמר‬
‫)כ( הצבוע הזה מטפה של לובן הוא‪ .‬ויש לו שם׳ה מיני צבעונים‪ .‬כםנין ימית השנה‬
‫של המה‪ (1) :‬ר׳ ירמיה כהנא ‪-‬שאל לרשביל המרביע מחית הים מהו‪ .‬איל אף הן‬
‫נ ה י ב‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נ‪1‬׳ ודיק מילא נתינ הסיר מ ן והיה משמע הגנרית שפיר‬ ‫<מיל נשנס נן וני׳‪) :‬יא( אם אמי נ ו י ‪ .‬אס נא א‪5‬לן‬
‫נ נ ן ביהיס לן ממנס אלא 'שיי את בנן פי׳ בסן לא מפן‬ ‫בן נני ויאמי לן אני רו‪5‬ה לעשות יסיי'‪') :‬נ( למנוייה•‬
‫לבנו ני מתנן ונוי סי' שננל נמשן אתי האס ונן נתן‬ ‫למול‪) :‬ינ( ומ; סקנלס‪ .‬פסיק שהוא נ י נ י ׳ קנלה ז‬
‫קיר ננן שנני נניס היי הן ננניס ‪) :‬יו( פנא נקולעא‪.‬‬ ‫) י י ( ינתייס‪ .‬פירושו נמו שכתינ נתוופ ש״מ דמ־אוו״תא‬
‫פינ לקולפה ילקנלפ‪) :‬ית( בחלל‪ .‬באויר מלל הפלשי! ‪:‬‬ ‫פואן‪) :‬שי( מאיוה הווה‪ .‬נלומו והיכן נתונ נתווה שולו‬
‫־‬
‫)יש( נםמות‪ .‬נםמית נהרו׳ אלן ו ) נ ( פצניע‪ .‬פיוש" גיומיפ‬ ‫* נ ד ת הוי סוא נמיחס ואימא ונתווה יעשו שיייש׳ » ו ן‬
‫עין!‬ ‫ונהוג! ולא שהוא נן מואוו״תא ! )נ‪1‬ו( ננן הנא מישואלית‬

‫^'ייעעיר'פון' י ע ר " ו ו ע ל ^ ז‬ ‫) ‪ 0‬ץע‪1‬ף>‪ .‬אונ פו‪:‬ניל זאלין ?לייזק ביו‬

‫‪$‬ז אמלך ^אףטא§אלא?ט ;ע^טער אכיין איינוו^הגער אץ ךי אובעךשטע שטובין אונאין וץ‬
‫אונטעך^טעי^טיבין‪ .‬טאמער'יועט‪.‬זגר נעמעןיאיינוויאהנער ז‪.‬יי ;אלין'וואהנען'אין ךער לופטין‪,‬‬
‫;ע'ווים'‪3‬יט‪}{ .‬בער נאט דזאט ניינומעןאיינוואהנעריאיןךער לופטץ א‪1‬יך‪.‬א'זוי ווי עם שטייט אין‬
‫פםוק גאט האטי בשאפץ פויניל ;ואס ואלין פלייהען אונ^ער דעם היטעל ז )ה(‪;/‬יברא(‪; .‬אט‬ ‫‪1‬‬

‫ן‪,‬אט בשאפץ ךי תנינים‪ .‬רבי פגחם האטןיייאגט פון'רבי אחא ם וועגץ״עס שטייט'אין פסוק‬
‫ר‪}1‬יגם‪) .‬יןגיגים איז ?יל‪ .‬אוג סיגיגם איי אייגעח‪ .‬ראם מייןט טען רעם אקס וואס היי?וט‬
‫בהמות‪ .‬אונ ךער לנןתן‪ .‬וואט ‪.‬זיי האבץ גיט‪.'.‬קיין פאר עקבות(‪/.‬רבי שמעון בןילקיש^ט‬
‫ז‬

‫ךער ‪£‬קס;ואם‪.‬היי_סט'בהמות האט;א‪.‬אגק^ה;אר‪.,‬ער^אטיןיט״קייןתאוהיצו אירי‪ .‬אזויוויעס‬

‫‪#‬טייט'‪.‬אץ פםוקךייאךעךין פוןדינע אייעד יעגען'^פ‪}.‬עריפען‪.‬כב הונאיא‪.‬גטפוןרבמת;אס‬
‫)יעני; ךער פויניל ויאס היי?ט צבוע וועךט ןיןארי; פיוןךעם טראפין‪.‬ןבע פץ רעם יכר וואס‬
‫די‪.‬זבע אייגויים‪ .‬אוג די ?‪.‬עדערין פוןדעם פויניל האבץ״דרייהוןךערטטיט ‪9‬יגף אוג‪/‬עכציג‬
‫‪,‬עךיליי פאךבין‪ .‬ווי פילטעג‪.‬עם איזדא אין יאהר נאך דעםרעכענוננפוןיךיזוק‪ .‬ר‪3‬י'יךט;ה‬
‫יב‬ ‫י ש‬ ‫־׳‪1J‬‬ ‫י‬ ‫‪3‬יי‬
‫' ? * ‪ * V s V‬י ר י ב י י היות פון!ם‬ ‫בהנא רוט ;יףרקט ‪ ,‬ך ‪ 3‬׳ ‪ ^ $ i F‬א י‬
‫איונ זיי צו זאמען ^ארין' זיי ;אלין האבץ‪.‬קי^רער‪.‬אייי^ער'פץ"אנדערץ‪^ .‬אט״ךבי ^‪9‬עון@‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬ב ה ע ‪ .‬פ ‪ 1‬ת פ ץ ‪ 0 1‬י ן ;אר^טיטדיער ‪P .!erej‬‬ ‫זיך‬
‫די!אך ^ ט ר ב י ש?!עון בןלקיש'‪8‬אר^רייט א^עץ צו פא;‪3‬ק ר!יי‪.‬יך?}יה בדןןיא •‪ .‬צוזאגין‬
‫אים אז ^‪1‬ען טאר ניט ציו״ואטען ןאריין' צווי;עך‪£‬יי חיות פון ‪:‬ם ‪ .‬האט ך‪3‬י'~ ירמיה ןהגא‬
‫גיפרעגט ביי פיש שטייט י־אך אויך ‪:.‬יי יאליןיייין צו״דיער ן‪1‬ץ‪ .‬אוג דא ביי פי^קען מ״ען‬
‫גיט טיי;ען‪.‬זיי זאלי"; ייך ‪3‬הע?טין גאר טיט ‪.‬זייער;!ין‪ .‬אז פיש בהעפטין זיך ;אר ןיט רער‬
‫וכד מיט די^קןה אווי ווי אליע לעבךנע זאכין‪ .‬מוז ‪?.‬עי ראך טיט ךעס מארט לםיניח^ לצו‬
‫ד;‪.‬ער מין! ;ואס >עךערש ‪.‬טי‪.‬ינען‪.,.‬קען ךאך זיץ או דער ;ואךט למיגידש ]צו {‪.‬ייןנר מין> וואס‬
‫עם‬
 ‫‪m‬‬ ‫ית‬ ‫ברא‬
‫כט‬ ‫בראשית‬ ‫׳& ®~ י‬ ‫סדר‬
‫)גל(( כתיב בהן לטיניהם‪ .‬כהדא פרס בן לקיש )מ( םצרתיה לכהנא ‪ .‬איתיב‬
‫בהנא ) » ( ג והלא אף הדגים כתיב בהן לטיניהס‪ .‬בהדא פרס כהנא סצדתיה על‬
‫רשביל‪ .‬והיך עבידא‪ .‬איר יונה)כד( יכול אגי םקיים לה משום מגהינ‪ .‬םביא ב׳ דגים חד‬
‫) מ ( מיידן והר )כו( אספרו ן וקושרן בגסי ופפשיכןבנהראו בים‪ .‬ואסור לעשות כן םשום‬
‫כלאים‪ .‬דתנן כלאים שאמרו )כז( הנוהג בהן אםורין לחרוש ולמשוך ולנהוג יחדיו‪ .‬שגא'‬
‫מת־‪.‬כל נפש התיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם‪ .‬ואת כל עוף כ ג ף ‪ .‬ז ה‬
‫)כה( הטווס‪< :‬ז( ויאפר אלהיט תוצא הארץ ונו׳‪ .‬איר אלעזרנפש חיה זה )כט( רותו‬
‫של אדה׳ד‪ .‬ייעש אלהים את חית הארץ לפינה‪ .‬ר׳ הושעיא רבה אסר זה הנהש‪ .‬אייר‬
‫הפא בר הושעיא בנפשות אוטר)ל( ד׳‪ .‬כשנבראו חיא אופר חית הארץ ‪9‬םינה‪.‬יאת הבהםוז‬
‫ואת כל רפש האדמה )לא( אתמהא‪ .‬ר׳ אוסר אלו השדיפ שברא הקביה את )לב( נשמתן‬
‫ובא לבראות את ניפן יקדש השבת ילא בראן‪ .‬ללטרך ד״א טי השדים‪ .‬שאם יהיה ביד‬
‫א ד ם‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫עוף צנוע מוזנים ה ר נ ה ‪) :‬נא( נתיב נהם למיניהם‪ ,‬שגי מ י ס ומשני מניא שני נו׳ ‪ pi‬מצאתי שוב בהוספיס‬
‫שייישי שלא ננזינפ אסוי להרביע! ) נ נ ( םינ מצלסי׳ על נננא קמא ) ז ן נה(‪) 1‬נה( מירי! נל׳ יו! לנ! ו ) ט ( אםפריו‬
‫‪-‬הכת • ויל פוש לו מצוום על נםנא ותפשו נמה שפשינו שמור וממילא ה! שני מיני! ו )נו( והנוהג נ ה ! ‪ .‬נאיום‬
‫בישיר ל ס י י ע ו ) » ( והלא אן פקגיש נ י ׳ ‪ * .‬ן ׳ שיין מין שאמרו ש־לאים נוהג בפן אפוי לחייש וני'‪) t‬נח( הטוופ‬
‫יז״ם הינעם שיי' אי! המומס דון הונעה שהנקבה פפו״י ו ) נ ע ( רוחו של איה ‪ .‬פירש" ונתינ ניה ויפי‬
‫משננת זיעה על פני ב א ת ואח״כ מפיל הוני ויעו של האדם לנפש חיה» )ל( אונע‪ .‬ינתינ נפש חים‪ .‬נ ס מ ס ‪.‬‬
‫ויעה‪ ) :‬נ ד ( ם«נ יכיל אני מקייפ לפו למינהו הנשונ ייפש‪ .‬ומיתי און ‪) 1‬לא( אפמהא‪ .‬נתניה למה לא נתיב‬
‫ב ‪ .‬ר ם פ ד נ י להנהיג אותם אשיי נשאינו מינו ואינו מדני ומיסו ארן» )לנ( נשמתן‪ .‬ופסוק תוצא האון מ ו נ ו ננשמות‬
‫‪3‬‬ ‫‪.‬‬‫ן נ ‪0‬‬ ‫נהרנעה ופריו ופיאן עטדא שיייב פיאן עושי! לפנהיג‬

‫‪.‬״עם ‪#‬טייט ביי ךי היות פ ו ך ן ה ז ם ע ^ י נ ט ״ ט ק ;או^!יט‪7‬יחאליךז^אךין }אר״״^ץיייייער‬

‫?!י! ‪.‬״עס ״קק דין מען מענ ?ווייעיךליי היות פון‪:‬ם אויןד צו!אטען ‪£‬אלין‪'.‬אונ רעם' למיציוזם‬
‫וא ם‬ ‫א‬ ‫ע‬
‫‪ 1 1 9‬י } ' &‪&". Bh;nj‬זוי ווי רער לטינידןם פון ךי פיש‪ .‬מיט ךי_קשיא רןאט" תיי‬
‫לקיש‪ .‬פרעןט דעריפדר^ וואט‬ ‫יל?!;ה בהנא ‪8‬אר ‪?#‬י״ט'א;‪.‬עץ צו פאנ^ען רבייש^עון‬
‫!‬
‫טולזט‪.‬םען טיט ךעםילטיניהם עאס ‪#‬טגי'ט ביי די פיש‪ .‬האט רבי יו}ה‪.‬נטא‪5‬טםען ‪.‬קען זא‪5‬יו‬
‫ז ‪:‬‬
‫א ז ך ע ר פסוק םיץט'מען ; א ל נ י ט פיךק״קייןזאףיטיט ציייי מינים ‪,‬פיש ‪ .‬למ'של טען^אל‬
‫בהישען ?ידי פיש' איי‪.‬נעם איוייסין אונ איינעס א׳טעאר?ין'מען ?יל‪.‬ייי' מ!אניעןיבינדע! ‪5‬יט‬
‫א?‪5‬טריקיל אונ‪.‬ייי יאלין ?!ל׳גפין רעם ?טליקול אין א ^ י ך ^ ך ע ר אין!ם‪ .‬דאם טארמען ף ט‬
‫ודיל‪?.‬נס איו ?‪:‬לאים‪ .‬אוני ;ןירדזאבין ןי^ערונט די צוךי מיגים ייאסיעגען אסור ן^ענין כלאים‪.‬‬
‫^ א ו ־ ^ ;יט' וזאקעךין טיט ך ץוויי?‪£‬יניס‪ '.‬אמי נןעןטאר ניט ציהעןיייןןייטד‪/‬קיין יאך‪.‬אונ‬
‫§ען ^‪1‬אר די ניט §יךען צו יאסען }יבוןדין‪ .‬ווארום ‪! 0%‬טטיייט^אין ןסוק אלע לעבעךי‪.‬גע‬
‫» ייי^ריןןין‪ .‬אונ‬ ‫‪fa2‬‬ ‫זא‪*V3‬ין‪.‬וואם‪.‬קריבען ;ואסרי וואםער ?אבץ ;עודלקעט ראם ן«ל‬
‫אל‪.‬ע פויניל ןום האבץ ?ליניל ראם מיינט טען 'א^אווע ו )‪ 0‬וויא^ח‪} .‬אט ^איט ‪.‬נ;יאנט די‬
‫‪.‬זגלד;אל ארויס ציהעןיפץ ייןד אלע^עמגען נפש‪'.‬רבי אלעוריזאןט דעם ;פ‪.‬ש ת;ה'מיינט‬
‫‪1‬‬
‫טען ךי״לעבעדעע‪.‬גשמה פון ארם'הלאשץ ודארום ךער מענטש איי צוזאטען ףשטעלט פון‬
‫?יויןעךליי לעבךיגקייט‪ .‬דער לעבלי;ער רןעך§ער דיגער איויארויס ךקוםען פון ך?!לד‪ .‬אזוי‬
‫ןוי אלע לעבעדינ^ בהמות אונהיות‪.‬אינ נ^טקאט אי; אים אדיין ;ינ^בין'אבזוגרער גשמה פון‬
‫ל‪.‬יטעל‪ .‬ראם איז די; ׳&‪:‬ל צי‪8‬אלשטייןדי ;אטליכ‪.‬קייט אינךי תוךה אונטצות!‪.,.‬עם שטייט‬
‫אין פסיק }אט דןאט ןימאקט די ידות פון די‪,‬ערר יעדערע צו איר ?!ין‪' .‬רבי הו׳‪8‬ע;א ך^ז‬
‫יא;ט דאס מיי?ט מעןדעם' ‪#‬לא‪.‬ננ‪ .‬רבי וחטא'בךביהושעי אזא‪5‬ט ביינ^שות שטייט פיר‪.‬‬
‫ז‬

‫נפש סיח • בהמה‪, .‬רטש‪ .‬ח‪:‬תו אוץ‪ .‬אונ ויען' ‪ $‬ק האיטיבשאפץ ךי"נו?ים ציו די נפשות‪.‬‬
‫^טייטנאר ןריי‪,‬ערליי נו?ים‪'.‬ח‪:‬ת הז‪$‬רץ‪ .‬ואת הבהמה‪ .‬ואת )יל רטשוזאדןה‪ .‬איזדאןי‬
‫גע?ליבק נאןל א‪.‬נפש §ן אנוף‪. .‬ךבי ואיןט דאיס יענע! ךי ?ודים‪} .‬אט'‪5‬אט"בשא?ין'‪.‬זץ^ךע‬
‫ן^יטות‪ .‬אונ‪,‬ערהאט נ;ייאלט ב^אפיי יייי^רע נופים' ‪..‬ךער נוייל ?יו ןי^אךין ‪) •rggi‬ע;ק‬
‫זייערע‬
 ‫טה‬ ‫‪2‬ית פ‬
‫בראשית‬ ‫ברא׳ י׳ י‬ ‫סדר‬
‫אדם חפץ טוב‪ .‬או מרגלית‪ .‬עיש עם חשיכה‪ .‬אוטרין לו השליך ממך‪ .‬שמי שאסר‬
‫והיה העולם היה עסוק בברייתו של עולם‪ .‬וברא את גשםתן‪ .‬ובא לבראות את גופן‬
‫וקדש שבת ולא בראן‪:‬‬
‫פרשה ח )א( ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדםותגו‪ .‬ר׳ יוחנן פתת )חהליס קלט(‬
‫אחור וקדם צרחני וגו׳‪ .‬איר יוהנן אם וכה ארם אוכל )א( ב׳ עולמות‪,‬‬
‫שנא׳ אחור וקדם צרתני‪ .‬ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבו;‪ .‬שנא׳ )שס( ותשת עלי‬
‫כפכה • איר ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקביה את אדח״ר אגדרוגינום בראו‪ .‬ההיד‬
‫זכר וגקבה בראם‪ .‬אמר רשבינ בשעה שברא הקב׳ה את אדה־ר דו פרצופ־ן בראו‪.‬‬
‫ונסרו ועשאו )ב( גביים גב לכאן וגכ לכאן‪ .‬איתיבון ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו‪.‬‬
‫איל )נ( טתרין םטרוהי‪ .‬המריא )שמותי ט‪ I‬ולצלע המשכן דםתרנפינ; ולכטר משכנא‬
‫ונו׳‪ .‬ר׳ תנחומא בשם ר׳ בנייה ור׳ ברכיה בשם ר׳ אלעזר אמר בשעה שברא הקב־ה‬
‫את אדהיר נולם בראו‪ .‬והיה מוטל מסומ העולם ועד סופו‪ .‬הה׳ד )תהליס קצט( נלםי‬
‫ראו‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫לזה לזבל וננ לכאן לנקבה‪ ) t‬נ ( מן שד! סנ‪1‬י‪1‬הי‪ .‬אתל‬ ‫מתיב נשש היה! )א( ‪8‬גי עילמות‪ .‬אמר וה עה״נ‬
‫משני‬ ‫לנהוף קלס וה העה״ו הקילה לו‪ ) :‬נ ( ננ״«‪: .‬ני גבות‪ .‬נ נ‬
‫דמןרע גופים ניט בשאפין ניוואךיי‪ .‬וענק די שךיםגעבליבעי גשמות אן גופים‪ .‬אי; אמת האט‬
‫;אטיניקענט בשאנןין ךי גופים פו; די‪}?'.‬דים אויך‪} '.‬אר'}אט ד‪:‬ט דייניט ‪?.‬שאפין מיר זאלין‬
‫לעךנעין דרך ארץ פון די שרים‪ .‬אז א?וע^ש וועט האבץ ‪3‬יי)יך^רב שבת פארי; ;אכט >!טי;ערע‬
‫זאךיאךער אךיטא?ט‪ .‬זא‪.‬גט מען צו אייםויארף דאםאייעק אוג״טראג‪/‬ניט אום ^ ת ‪ .‬וויארום‬
‫;אט איז ןיווק״עךב ^ת‪'3‬שע?טץט אין די וועלט ‪3‬שאפונ;נ‪ .‬א*נ‪.‬ער'ןאט ב׳צאפין נשמות‪.‬‬
‫אונ איידער״ער קט בשאנוץיד^ע גופים איו' ; י י י א ך ץ ‪ .‬האט‪..‬ער נילאזין ךיינ^סות‬
‫אן ךי נו§ים‪ .‬אונךי גופים דןאט ?גד שוי; }יט }יוואלט ‪3‬שא‪.‬פין‪:‬‬
‫פרעה ח)א( !עא^ח‪; .‬אט קאט גיזא;ט מיו־ ;ועלץ &א?ץ *אטענטש אין אונהנר פארעפ‬
‫אונ אין או;ז?‪5‬ר ןליי;ץ‪ .‬רבי יור‪}1‬ן ר!אט אגגיהויביץ צו דן‪#‬נ; פון' רעם פסוק‬
‫*!חור ;‪£‬דם צחןגי‪ .‬שפעקער איונ ‪£‬ר;ער'האםטו ‪9‬יך ב&איפין‪. .‬רבי יוחנן זאגיט אויביא^ענטש‬
‫איז זוכה ‪/‬נםטיזןר ‪?.‬יידע וועלטין‪ ..‬אווי ווי‪,‬עס'שטייט אין פסוק ‪$‬חור ;כןךם^ך^ני‪ .‬שפעטיער‬
‫אונ ?רי^עריןןאסטו ?ויך געאפי; ?!פעטערימ־ינט מען קילס הויא‪ .‬אוינ פך^ער מיינט'‪8‬ען‬
‫עולםיהזה‪ .‬אוני אויב ער איז ;יט'זוכה'מעט ‪^.‬ר געבין דין וריבון פאר גאט‪ .‬אייי'ווי‪.‬ע‪0‬‬
‫עטייט אין ןםוק דו הא‪!5‬ט ;י^ואקן אוייף טייר דיין הא‪.‬נט צו שטראפין מיך‪ .‬רבי יךמיה'‪3,‬ן‬
‫יי‬
‫‪$‬ל עור זא;ט ויען נאט קאט בשא^ין אךם ;!ראשון‪ .‬וץאט ער יאים בשאפי! ‪'$‬י ‪9‬ק?קץ צו‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫זאטק‪ .‬אזוי‪:‬וי‪.‬עם שטייט אץ פסוק איבר אונאנקבה האט‪,‬ער די בשאיפי;‪ .‬רבי' '^•מואל‬
‫‪3‬ר ;חמן זא^ט ווען;אט האט ‪3‬שאפין ז‪$‬דם וזךאשו;‪ .‬הט‪.‬ער אים ב‪#‬אפץ צוויי ןנייטם ‪? '.‬וויי‬
‫§ענט'שין צו'_זאםען‪ .‬אונ גאט הט אימ צו זענטאונוזט נימאכטצוויי פליייצעס איין פלייצע‬
‫צו דעם מענטש אונ איין פלייצע צו דעס מעננןש! הט טען}יפרענט צו״ךבי ‪27‬ומואל עם שטייט ראך‬
‫אין ןםוק נאט הט נינומען איינע פון ארם ס ךיפק איונ פון ידעם ריפ' הטיער נימאכט די חוה •‬
‫ןט‪.‬ךבי שטו‪.‬אל צו די }יזאגט אחת מצלעותיו מיעט מק איין דיט פץ בייריע וייטץ‪ ,‬גון אדם יום‬
‫‪.‬זני־ הט)גיהאטצוויי דיטץ )צוויי פגיטם> ן ט ;אט ניינומקאיץ זייט אונ'הט פון אים גיפאכט‬
‫חוהן‪ .‬אוד ווי;ןם שטייט אין'^סוק ולצילע המשכן טייטשט רער וזךגום ולםטר פשכנא‪ .‬פו; דער‬
‫זייט פון משכן!)ב(‪.‬ךבי תגחוטא ואגטיפץ ךבי בגי יה םיוועגץ אונ רבי ברכיה"יאנט פוייךבי אליעזר ם‬
‫ז‬

‫גלידערצו‬ ‫וועןין ווק' ;אט הט ישיאפיןארסי הראשון הטערבשאפין אגוילם‪'.‬אשטיקיעךד‬

‫שניטעגע‪ .‬נאר עם האט איים ניועהן ווי אמענטש ‪ .‬אונ ער איו גילעגין יפי‪ ',‬איי! ‪.‬עק יעלט‬
‫ביז צוםי״אןדעךין^עק וועלט‪ .‬אדי ווי‪...‬עס שטייט יאיץ פסוק גלמי ראו‪.‬עיניך‪ .‬דיינע אויגץ האבץ‬
‫‪.‬גיזעהן‪1,‬יי איך בין נללענץ ווי‪.‬אגילם‪, .‬רבי‪.‬יהושע ברנהםיה אונ רבי יהודה בר סימון הא?ין‬
‫גיזאגט‬
 ‫ל‬ ‫בראשית‬ ‫כראשית פרעה ח‬ ‫סףף‬
‫בי־א‪.1‬‬ ‫ראו עיניך ונר‪ .‬ר׳ יהושע בר נחמיה ודיי ברים בשם ר״א אסר‪ .‬םלא כל העולם‬
‫מן המזרח למערב מנין‪ .‬שנא׳ )‪) (00‬ד( אחור וקדם צרחני ונו׳‪ .‬מצפון לדרום מנין‬
‫שנא׳ )יבריס ‪7‬׳( )ה( ולמקצה השמים ועד קצה חשמים‪ .‬ומנין )ו( אף בחללו של עולם‪.‬‬
‫שנא׳ )תהציס שס()ז( ותשת עליכפכה‪.‬כר"א )איוב ינ( כפך מעלי הרחק‪ .‬אריא‬
‫)ח( אחיד למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון‪ .‬הוא דעתיה דריא‪ .‬דאמר‬
‫ריא תוצא הארץ נפש חיה למינה זו רוחו של אדה״ר‪ .‬אמר רשביל אהוד למעשה יום‬
‫האחרון‪ .‬וקדם למעשה יום הראשון‪ .‬הוא דעתיה דרשב״ל‪ .‬דאמר רשביל‪ .‬ורוח‬
‫אלהים מרחפת על פני המים ‪ .‬זו רוחו של מלך המשיח‪ .‬המריא)ישעיה יא( ונהה עליו‬
‫רוח הי‪ .‬אם זכה אדם אומרים לו)ט( אתה קרמת למהיש‪ .‬ואם לאו אומרים לו זבוב‬
‫קרמך‪ .‬יתוש קדמך‪ .‬שלשול זה קדמך ‪ ,‬איר נחמן אחור לכל המעשים )י( וקרס לכל‬
‫עונשיו‬
‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫הששי ‪1‬נפשו מ י א ת ניאשונה כיוס ו׳ כל״א מצא כאין נפש‬ ‫משי ציזיו כל‪1‬מי חלקיו! ) ו ( אמור זה מערנ מזמזת!‬
‫חיה וגוי‪ .‬וסיג יש״י !"ל אחור למעש‪ 0‬יום אחרון וקדם‬ ‫קרוי קדם מכלל ימערנ הוא אחור > )ה( ולמקצה השמים‬
‫למעשם יום אחרון וןירושו קום לממשה יום אמרו; שנפשו‬ ‫וגו׳‪ .‬דרוס וכפין נקראו חצווס נפי התונניי'‪) :‬י( אן נחלל!‬
‫ננראת ואסונה כז״א מוצא האון וגוי וניסו נאמרונם ונמדיש‬ ‫בל עולם ‪ .‬היה גולמו'מוטל נלי חיתון אנייס ‪) :‬ו( וסשח‬
‫תלים גיס ע״פ סמים וה רוחו של אדה״י אס וכה נו׳ דש‬ ‫עלי כסכה‪ .‬ו!הי עד השמיס נד״א דמיני שפמם שמים ‪ .‬או‬
‫ל״שני על פ׳ הקבלה « )ש( אתה קדמת‪ .‬הנפש שנניאמ‬ ‫נונל לומר ינתינ םשמיס נסאי ונתיב יו על כס יה ויד הייני‬
‫ניאשון !המלאכים או נשנ׳ או נחנישי נללעיל מ י נואית‬ ‫נ ן ‪) :‬ח( אחור למעשה יום ראשון‪ .‬נ״ג ייש פישז תזייע‬
‫לים ומי כדאית ליס ‪) 1‬י( וקוים לכל עונשין‪ .‬מפגי שנחנה‬ ‫וילקוש תלים וצ״ל ליום םיוסר»אומי מיוס יאשק ‪1‬וסי טוס‬
‫?י;א‪3‬ט פוןרבי ‪.‬אלזגירס ווענין *וךםהךאשון איו‪.‬כיודע]ךויס ווי ךי נאנצעוועןיט‪ .‬פ״יןוואנען‬
‫מייםייןםיראז‪/‬ער איז;יונעןילאן״פוןימורחצו מערב‪^ .‬וארום‪.,‬עס ?!טייטאיין^םו^אחור^כןידם‬
‫*ךןיעי‪ .‬ת רןאםט טיך 'בעןא^ין פון דוינטען ביז ג־ארונט‪ .‬פון טערב' ‪3‬יז מןיח ‪ .‬אונ פון וואנען‬
‫יי'יי‪9‬ין ?ויר או^נר איי;ידען ברייט פון״^פון ביז דרום‪ .‬דארום^עם ?זטיייט אין^סוק פון««ן‬
‫‪ pv‬הי‪?.‬ועל ביז צום >י‪.‬בדערין‪?.‬נק לוי^על‪ .‬פון צפון ביז דרום‪ .‬פין ויאנען יייי^ין מיר אז‪,‬ער‬ ‫‪v‬‬
‫ץ‬
‫‪($‬יז ןיוויען הדך ביז צוםיהימעל‪ .‬ווארום‪.,‬עם שטייט אין §םוק‪.‬ו‪£1‬טת ‪%‬ל ‪§3‬בה‪ .‬דו וןאףט‬
‫ןיטאהין אייף מיד דיין ךזימעל‪ .‬פון עאנעין ווייםין םיר אז ‪^3‬כה איז דער טייטש דיין ר‪5 1‬על‪,‬‬
‫י‬

‫ווארוים איוב ן!אט ‪.‬נעאנט כפף מעלי הרחק‪ .‬ריין הימעל ;אלםטו פון מיר דעךעייי^ערין‪ .‬זאלםט‬
‫מיך ניט שטראפין פון דיין'וזים&‪ .‬ריבי אקזר זא;ט צו ךי'ואבין דאם וענען בישאפין גיווארץ‬
‫פוי;ןךשטייןיטאנ ‪1‬ייז פרייטאנ"‪ .‬איז אךםיגיווען ךער לעצטער‪ .‬אונצו די ואכין וואס יענען‬
‫גשאפין ‪3‬יוואךי; רעםלעצטין ^אגגאום פרייטאג(‪ .‬איז ו^ידם ניץןען ךער‪ .‬עוץטער‪ .‬אייי הא‪£‬ט‬
‫י‬

‫רבי אל^ור‪ .‬ווארום ךבי‪.‬אלןעזר ךאט‪.‬גייאנטוואס״עס שטייט ביידעם לע‪.‬צט'י‪ ':‬ן‪$‬אג<פר‪.‬ייטאג>‬

‫ד״ערד ואל אויבציהיע; אילעבעךיגע נ^סה' צו איר מין'‪ .‬דאםמיץיט ‪3‬ען ירי נשמה פון ‪$‬דם‬
‫ר‬
‫ןןךאשון‪ .‬רבי שמעוןיבן לקיש' יאניט צו ךי !אכין וואס זענעןבי^אפץ ?י}יא‪ .‬יז •!'׳נם לע^זין טאג‬
‫לפרייטאמ איו ארס ניווען רער ‪.‬לעצטער‪ .‬אונ צו ךי זאכי; וואס זענען בשאפין ניייאףן רעפ‬
‫ןןרשטי[ ב א ו ‪ .‬איז אדיםניויען ךער‪.‬ערשטער‪ .‬אווי האלט רבי שףעון ן ן לקיש‪ .‬ווארום'ר?י‬
‫‪#‬־טעון‪ ;3,‬לקיש האט ‪.‬ניזאגט‪,‬עם שצייט 'אין פסוק <גאר" פאר אלע זאביןז ןרוח אלהים ?‪rami‬‬
‫_על פני הםןם‪ .‬רער גייםיט פון נאט האט נישוועבט אויף דעם וואםער‪ ".‬ךאםימיינט םק' ידי‬
‫נ י ^ ה פון מלך המישיר! ‪'.‬ווארום די נשמה פוןימשיח וועךט ‪.‬נירופין רוחה׳ אדי ווי‪!;.‬ס שטייט‬
‫אין ן ם ו ק ע ס וועט רוהען א‪,‬ייף אים ויאויף ״שיר!( דוחה‪/‬יאונ די נשמה פו; משיח איו די?ש^ז‬
‫פון ‪$‬דם הראשון‪ .‬אויב אםענטש איז דכה)איי ‪3‬יי אים דער‪.‬עי קר ךי ןשסה> זאגט^ען צויאים‬
‫ז‬

‫די בייט בשאפין גיווארין פריערוויךי כל‪$‬כים‪.‬די גשמה פו; אדם הךאישין איי בשאפין ניווארין‬
‫זוגטאג'‪ .‬אונ די מלאכים זענע; בשאגין ניוואךי; מאןטאג אךער דאגעךשטאג‪ .‬אוג אויב‪..‬ער‬
‫איז ניט ז‪?1‬ה איו ביי איס ךער עינץ־ ךער גוף ואנטי מען צו איםךי פליג איז בשאפיןגיווארץ‬
‫פךיזןר פאר ריר‪ .‬ךער קאמאר איז בשא‪.‬פין ביווא־יו ‪.‬פךיער פאר דיר‪ .‬דער ווערעמיל איו‬
‫ג ^ פ י ; ןיוואךין פר^ער ג־אר ‪.‬דיר‪ .‬ווארום‪.‬ךיעדע ‪.‬כןעךפעךס‪.‬יענק ‪3‬שאפי! ;יייאריו ?־היער}יי‬
‫רעד‬
 ‫ח‬ ‫‪2‬‬
‫בראיית‬ ‫בראשית *ישי׳‬ ‫•ךף‬
‫עונשין‪ .‬איר שסואל אף בקילוס איני בא אלא ב א ה ״ נ ה ‪ .‬ההיד )ת‪0‬ציס קמיח( הללו‬
‫את ה׳ סן השםים ונו׳‪ ,‬ואוסר כל הפרשה‪ .‬ואחיכ‪ .‬הללו את ה׳ סן הארץ ונו׳‪ .‬ואוסר‬
‫כל הפרשה‪ .‬ואתיכ אוסר סלבי ארץ וכל לאסים‪ .‬בחורים ונם בתולות ‪ .‬אסר רבי‬
‫שטלאי בשם שקילוםו אינו אלא אחר בהםה חיה ועיף‪ .‬כך ברייתו אינו אלא אהד בהםה היה‬
‫ועוף‪) .‬יא( מיט ‪ .‬שנא׳ ויאמר אלהים ישרצו המים‪ .‬ואחיכ ויאסר אלהים תוצא הארץ וגו׳‬
‫ואח׳כ ויאמר אלהים)יג( נעשה אדם ונו׳‪) :‬ב( ר חטא בר חנינא פתח )איינ כ( הזאת ידעת‬
‫סני עד ונו׳‪.‬א*ר חטא בריח טשל למדינה שהיחח מסתפקת מן)ינ( החםרין)יד( והיו שואלין אלו‬
‫לאלי םה שברון נעשה במרינה היום‪ .‬וטו( של ששי היו שואלין שליחםישי‪ .‬ושל‬
‫חםישי של רביעי‪ ,‬ושל רביעי של שלישי‪ .‬ושל שלישי של שני‪ .‬ושל שני של‬
‫ראשון‬
‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫קידם להפ ראד םים !סקליס נך^וסס ולפי' נואל השואג‬ ‫»ו זעה ונינס ונשי שדר* ח י ל נסנהווין ונשיג !ואלס‬
‫מס שממיס כלומר מיש נא ו‪,‬יל‪1‬םה נאוורונס משני שיציוסו‬ ‫ז » ו נסמס גני מנול ו )יא( מס שעמים וו׳ שמלאי‪ .‬שאמו‬
‫סיתה אמרונה הלא נין למ״ו וווח אצהיס וסו רוחו של אדם‬ ‫בדישו סיתם אחוונם‪ ) :‬י נ ( געשס אום ו נ י ‪ .‬יס״ל שמס‬
‫הראשון נין למ״ו תוצא האון‪.‬וגוי והו ווחו של אום‬ ‫שאמו נעשה אום ויל נגיף ונפש לא ננואת שנפש ניום‬
‫םואשון םיס ואוי להקדים םקילום שנא מלו סנשמם וםשינ‬ ‫ראשי! אי ניוס החמישי ויאמר אדם על הגוף לנוי שהגוף‬
‫ללא ם״ל נאמד מסס ונדסריש‪) :‬ינ( החמדן מולינין‬ ‫בלא נשמם אינו אדם ונדו האדם מי מונר עיש רומ ממללא‬
‫להם על סחמווים מנואס וכל צרכיהס ופינויו לסם <‬ ‫אשר נפח נאפיו ונפסוק ורוח אלםיס ס״ל נע״ו ום ריחו של‬
‫)יד( וכיו שואלי! נו׳ סחמגץ סנננסין שמהן שיחל'! לאלו‬ ‫סשימ ועיין נילקיש ויש פרי נואשית ותוצא ה א ח נפש מיה‬
‫סיוצאים ממנה מס שנוון כלומר עקמ ושעו השנואה נמדנס‬ ‫סייישי שיש ני חיות נמו שפירש" נפי׳ סחיפש לפינן אן‬
‫נמו״א לשבר אונל שנו שנוו לנו וני' ורש" יל נ ו ס מס‬ ‫הקילוס שנא מצו הנפש כיש נל משמם ססלצ ים ורממנא‬
‫שנון פי' שנו החמוץ ו )שי( כל ששי‪ .‬הממד! סנאי!‬ ‫לנא נעי סוא נא נאמרינם ג״נ ואילו סיס ננואת סנשמס‬
‫^ ^ ^ נ ר ^ י ^ ס ' ^ ^ ש ״ ^ י ^ י י י ^ ^ ^ ״ ^ ^ ש איז ב‪£‬א?ין}יוואךין רער לעןיטער‬
‫פון אלע'זא?ין‪ .‬אונ^יאמ‪/‬ךער^ךשטערצו^ע^וטראף • רבי‪#‬מואלוא}טן‪$‬פילוצו לויבין‬
‫;אטאייזאויך ךערטענטש דערלעוופער‪ .‬אזויו‪.‬וי;יס'?וטייט אין פסוק)תהליםקטחולויבטנאט‬
‫פון ך‪,‬י‪$‬על‪ .‬לוי?ט'}אט פון ךי‪/‬ערד‪ .‬רער ; א ן \ שטייט ווי ךער טע‪?3‬שלויבט;אט'ו‪ ,‬א‪$‬ע‬
‫״ק^נ‪:‬גץ אלע פעל״קער ‪3‬חודים בתולות אונ גוי;טער‪.‬רבי ש ^ י זאןט אזד וויי ךי לוייב פון מ‪#‬ט‪#‬ין‬
‫שטייט^אר' דילויב פין בוןיטות' תיות אונ עופותלוןהלים קטח> ‪ .‬אזיוי ראם ‪3‬ע‪#‬אפו?נ פון^וע^ש‬
‫איז אויך ניווען;אך אלע בוןםות אונ ‪0‬יות אונ עופות‪ .‬פון ווא;ען ודים דאם !;בי ? ( ^ י ‪^ .‬אריום‬
‫‪.‬עם שטייט אין ןםוק ;יאט' ןאט ןיזאןט ךי!וא‪?.‬ער זאל וויךםע; ?יש אונ עופות ‪. .‬ךער;אך ק‪151‬ייט‬
‫אין ‪1‬ןסוק}אט האט ניוא‪.‬נט ךי‪.‬ערדיזאל אויס {ייהען בהטיות אונ תיות‪ .‬דעו־}אך ^ י י ט ' ;אט‬
‫האט נטאוןט טירוועליקיטאייןיאטקטש ! ) ‪ 0‬ר ב י ח מ א ‪3‬ר חנינאףאט א‪53‬יהוי§ען צו ‪1‬ךןנן‬
‫^יטדיעם §סוק צגפריוןנעט^י^אט }יה»‪3‬טךאםוויי?טו פון איייבינ פון דער צייט;ואס^ק וןט‬
‫ןי^אךן ןעם §ענטש אויףיך^עךד‪ .‬זאןטר?י רןןא בדןי ח};נא אק^ל ‪ .‬א^ךןעהוואס ןאט‬
‫;יקד'נ!ט אלץ וואט;יא ןןאט;ידאר?ט »ן ליםזזרים ;ואם‪.‬פלענק בר״נןען אויףךיי אייןלען ו^בו^ר!‬
‫אונא^דעריע ?תורות‪ .‬אז אויף‪/‬דעם וועג ו»‪.‬בין זיך }'יטרא‪.‬פין ךי'סוחרים וואס‪}'.‬יי ען'צו ךי‬
‫ע‬

‫?ךי;ה‪ .‬טיט ךי סוחרים דאס ;יהגן פון די טדי}וז‪ .‬פףע;ןן איי;ע ‪3‬יי ךי אןדערע ווי ‪#‬טייק וזיץט‬
‫ךי ^יןחים לפרייזעןו פון ךי ?תורות אין ךי ?דעה‪ '.‬ךי סוחרים דאם;י;ען' צו ךי ?ךי}יו §ריי?(אנ‬
‫פרע;ין אדף ךי נידוים ‪3‬יי ךי סוהרים וואם‪.‬זענק‪.‬גיוועןיאיןךי ?ךי;הדא}עך?וט'אנ‪ .‬ן־י' סוהרים‬
‫דאם‪},‬יק צו דיי ?דינה ךאנעךשטאגפרע}ין א‪1‬יף ךיי ם קחים ‪3‬יי ךי סוהרים וואס‪.‬יע‪3‬ק ;יייק‬
‫ז‬

‫‪.‬איןךי?די}ה?י^'אך*אונ ךייפון םיטוואך ?רעןין ‪3‬יי ךי פון ךי נ?ןןאנ‪ .‬אונךיפון ךי?קטאנ‬

‫‪:‬‬
‫י‬
‫פרענין ‪3‬יי ך פוי; קא^אנ‪ .‬אונ ךי פון םא^אג פרעףן ‪3‬יי ךי פון זו נטאג • ךי וואט‪' ;.‬י‪,‬ען«‬
‫‪:‬‬

‫די טךי^זזוןטאנ בייייןע^ען ןיאביןדי צו פרעךן‪ .‬נאר ‪3‬יי די ^ ? ש י ן פון ךי?ךי;האליין‪.‬‬

‫י‬
‫{אס'די‪.‬זע;ען ‪3‬שע‪5‬טיןטאין ךעט ^ירוננ פו; ךערנזףנה‪.‬ךאאיזאוייך אזיי ניייען‪ .‬אל‪.‬ע!א? ן‬
‫;ואס איזני^אדזןנידארייןאין א^ע ^עבהא^ין ני'?רע;ט איי;ע ‪3‬יי ך אןדער^וועלכעבעע^מי^‬
‫;ואט}אט אין ‪15‬ייך‪3‬שאפין‪ .‬פרייטאנהאט ןיפחגנט‪3‬ייךאנערשטאג‪.‬ך'^עך^טאנ דןט }ץורעןט‬
‫‪9‬יי םיטמאך • ?יפזדאך קאט ניפרעגט ‪3‬יי ךיינשטאנ‪ .‬ךינסי^א‪ :‬האט ;יפרענט ביי טאנ^אנ‪.‬‬
‫םאנטאנ‬
‫לא‬ ‫בראשית‬ ‫בראיית פרש־‪ .‬ח‬ ‫סדר‬
‫ראשון‪ .‬ושל ראשון למי היה לו לשאול לא לבני המדינה‪ .‬שהיו עםיקין )טז( בדיםיסה‬
‫של מדינה‪ .‬אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות‬
‫ברא הקב״ה בכם‪ .‬היום של ששי שואל של חמישי וכוי‪) .‬יז( ער לראשץ למי היה‬
‫שואל לא לתורה שקדמת לברייתו של עולם‪ .‬דאםר רשב׳ל ב׳ אלפים שנה קרמה‬
‫התורה לברייתו של עולם‪ .‬הה״ד )משלי ח( )יל!( ואהיה אצלו אמון וגו׳‪ .‬ויומו של‬
‫הקב׳ה אלף שגים‪ .‬דכתיב)חהליס ‪ (5‬כי אלף שגים בעיניך ביום אתמול ‪ .‬הוי)יט( הזאת‬
‫ידעת מגי עד וגו׳‪ .‬התורה )כ( יודעת מה קורם לברייתו של עולם ‪ .‬אבל אתה אין‬
‫לך עםק לדרוש‪ ..‬אלא )איוב כ( )‪ (to‬מגי שים אדם עלי ארץ‪ .‬ר״א בשם בן םירא‬
‫אמר ) מ ( בגדול ממך אל תדרוש‪ .‬בחזק ממך בל תחקור‪ .‬במופלא ממך בל ת ד ע ‪.‬‬
‫בסכיסה ממך אל תשאל‪ .‬במה שהורשית התבונן‪ .‬ואין לך עסק בנסתרות ‪) :‬ג( ויאמר‬
‫אלהים נעשה אדם ‪ .‬במי נמלך‪ .‬ר׳ יהושע בשם ר׳ לוי אמר במלאכת השמים‬
‫והארץ גמלך‪ .‬משל למלך שהיה לו ב ׳ ) ע ( סנקליטים‪ .‬ולא היה עושה דבר חוץ‬
‫ם י ע ת ן‬
‫מתנות כהונה‬
‫שמה ביוש ששי שיאלי! )אלי אשל היו שמה גייס שמיש־! אז יהיה תמיה קיימת‪) :‬כא( ניני שיש ‪ .‬משח שהושם‬
‫)עז( נדימיס־‪ .‬הרש׳' והעיון נסדר המדיום ומנהגה וכיצד איש על האין ילא הקייס לכן‪ ) :‬נ נ ( נגדיל ו נ י ׳ ‪.‬‬
‫לקטע שער התטאה‪.‬על נכון‪) :‬יז( ה"; עד של ראשון סיכ״י ד׳ מייה •ש כאן לומר שאל מיקיר מה לשניה ומה‬
‫וכי ‪) :‬ינז( ואהיה ‪ .‬פי' הייתי מאז נמשפש וי״ו קמיצה לאחור מה למעלה ומה לזשה גדיל וחוק זה הקנ״ה מוסלא‬
‫המהפכת העתיד ל ע נ י ‪) :‬יש( הזאת ' י ע ת ‪ .‬ההורה ומטשה מעלה ומשה ואין לן עהק ננס־רוז מעשה מרננם‬
‫שנקראת ואת שנוי־ יואת התירה היא יידעת מה היה שהסתיר וכיסה אותן עתיק יומין נ ״ ה ‪ ) :‬כ נ ( סנקלונויו‬
‫ס‬ ‫י ‪5‬י‬
‫יע‬ ‫מאו מקדם‪) :‬כ( הואת ידעת קרי טה הזאת ידעתי )יודעת(‬

‫^ ווןגטאנ‬ ‫טא נטאג האט גי^רקט ביי וי;טאנ‬ ‫‪:‬‬

‫;י פרע}טביי דיתורה‪ .‬וואס ךיתורה איז בשאפי'גיוואךץ אייךער די וועלט קאט א^ןיהוי‪5‬ץ‬ ‫‪:‬‬

‫בןזאפין צו וועךין‪; .‬וארים ךבי שקעון‪.‬בן לקיש דואט גיואגטיידי תורה' איי בשאפין'ניווארין‬
‫נ!יט ?וויי טווענד;אוזר ףרי״עד אייךער ךיי ןועלט האט אנ;יהייבין ‪3‬שא‪.‬פין צו ווערין‪ .‬אזוי״ווי‬
‫״עם ?זטייט ‪,‬אין פסוק ךיתורהזאןט איך ‪.‬בין ניווען ^ערןאלטיןביי ;אט אמ‪.‬איך בין ןיויען די‬
‫אט‬ ‫פ‬ ‫ייד‬
‫?י‪ -‬י‪? } 1‬יוויי טאג‪ .‬אונ ךער טאנ פון }אט איז טווענד;אדע־‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שטייט אין‬
‫ןסוק טוך׳מד;אסראיו אין דיינע אוינין *!וווי ווי‪.‬נעבטי;ער' טאגתאםאייאיועק ;י‪.‬נאנ?ען‪? .‬וווי*‬
‫טעג איי וידי טווע;ר יאקר‪ .‬ךאם מיעט דעו• פסוק ה ז ^ ת ^ ^ מ ^ ע ד ! ךי תורה' וואט דא‬
‫היי?ט יאת‪.‬ייא ווייס וויאס״עס איי גיווען'איידערךיוועלט איי בשא?‪5‬ין ?'יייאי־ץ‪$ .‬ובער'דו‬
‫טאך?טגיט‪.‬פרענין‪-‬אינ ניט‪.‬קלעךי;וואם איו גיווען פריפרי‪ .‬גאר פץ דעו־ צייט'דאס;אטהאט‬
‫}יםא כט ךעם ‪9‬ע‪.‬נ?!ש אויף ידי‪.‬ערד‪ .‬טעגםטו'קלעריין‪. '.‬רבי אלןןזך קאט נייאגטיפון ןן סירא ם‬ ‫‪:‬‬

‫וועגיןאין ךעםוואס איו ןרעסעיריפון ךיר;'אלסטו‪.‬ניט פאו־עטין‪ .‬אין דעם וואס איו שטארקער‬
‫פן ךיר יאלןטו‪.‬ניט פארשטין‪ .‬אין דעם ייאיס איו אפגישייךט פון' דירי ואלםטו גיט ייעל?‬
‫יויםען‪ .‬אין ךעם תאם איי צו נלךעקטיפון דיר ואל‪1‬שוגי'ט פרעגיןוךאם טייגטיפען ידו יאלםט‬
‫י‬ ‫י‬
‫ניט ‪.‬וועלין ורסען וואם }אט איי‪'.‬אי‪ .‬ניט וואס״יעס }*יי }יגיע! ‪ £‬י‪1‬לעי ר ‪'.‬ייעלט איי בשאפין‬
‫;יויאךין‪ .‬אוג ניט ;ואם‪..‬עם וועט ויין;אך ךעם ווי ךי וועלט וועט אונ^עריגייין‪ .‬אונניט "יואס‬
‫איבער דעם היםעל אוג ‪.‬ניט ;־אס אונטער ךי‪.‬ערה אין וואם״עט איייךיר״ערלייבט מעגסטו‬
‫צ‬
‫'ל‪.‬עףו • אין ‪6‬אלוןאךגע;ע ואכין ;אלסטי ויך ניט בשעפטיגק י יי!ףק י)‪< >i‬ניא‪£‬ה‪;'.‬אט‬ ‫‪:‬‬

‫ן!אט גיןא^ט כור ייעלין םאכין אםענטש‪ .‬טיט יועמען האטי דך גאט‪.‬גיסאלטין א‪??.‬ה ‪ .‬ךבי‬
‫יה־שע האט ‪.‬ג;וא גטפון רבי לוי ם וויעיגין״ער האט גיפרעגט אע^ה ביי דייהימעליאיג ערר‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫!‬
‫למישל אמלך האט ניהאט ץוויי‪..‬עצה ;עבעךם‪ .‬אוניךער מלך האט ניט גיטאיזןאייןיאך אן‬
‫דיער‪.‬עצה‪ .‬ךבי ?זמואל בר נחמן זאנט ;ערער טאג ןועין}אט'האטעפעס בשאפיו האט״ער די‬
‫דערציילטאו‪.‬ערוועט בשא‪:‬־יןאמע;טש‪'.‬ל'טשל אמל־ הטניהאט‪.‬ע'צה ג‪.‬ע‪3‬עךסאונ ךעיר מלך‬
‫הט ניט ניטאןזן איין ואך אן‪..‬ז;ןער‪..‬עצה‪ .‬רבי אמי זא;ט גאט ת ט ד ך ניהאלטיןאעצת טיט'‪'1‬יץ‬
‫עייגענעהאיץ‪...‬עריאלבי&אפין רעם םיע^ש *•‪.‬רעי־מין‪. .‬למשל אטלךהט )יבאטאפאלאםט‬
‫דורך‬
 ‫ח‬ ‫ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫‪-‬‬ ‫בראעייז‬ ‫םדר‬
‫מדעתן‪ .‬ר׳ שמואל ב״נ אמר במעשה כל יום ויום נמלך‪ .‬משל למלך שהיה‬
‫)כד( סנקתדרון ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו‪ .‬ר׳ אמי אמר בלבו נמלך ‪ .‬משל‬
‫למלך שבנה פלטין עיי)כה( ארדכל‪ .‬ראה אותה ולא ערבה לו‪ .‬על מי יש לו להתרעם‬
‫לא על ארדכל‪ .‬אתמהא‪ .‬הוי ויתעצב אל לבו‪ .‬איר אסי משל למלך שעשה לי סחורה‬
‫עיי סרסור והפסיד ‪ .‬על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור‪ .‬אתמהא‪ .‬הוי ויתעצב‬
‫אל לבי‪ H ) :‬איר ברכיה בשעה שבא הקביה לבראות את אדה׳ר ראה צדיקים‬
‫זרשעים יוצאים ממנו‪ .‬אמר אם אני בורא אותו‪ .‬רשעים יוצאים ממנו‪ .‬ואם לא אברא‬
‫אותו‪ .‬היאך צדיקים יוצאים ממנו‪ .‬םה עשה הקב״ה )כו( הפלינ דרכן של רשעים‬
‫מכננד פניו‪ .‬ושיתף בו מדת רחםיפ ובראו‪ .‬הה׳ד)חהליס א(כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך‬
‫רשעים תאבד ‪ .‬איבדם םכננר פניו ושיתף בו םדת‪.‬רחםים ובראו‪ .‬ר׳ הנינא לא אמר‬
‫בן‪ .‬אלא בשעה שבא לבראות את אדהיר‪ .‬נמלך ב״מהיש‪ .‬א״ל נעשה אדם בצלמנו‬
‫כדמותנו‪ .‬איל ארם זה מה טיבו‪ .‬איל צדיקים עומדים ממנו‪ .‬ההיד )‪3‬ס( כי)כז( יודע‬
‫ה׳ דרך צדיקים‪ .‬כי הודיע ה׳ דרך הצדיקים למהיש‪ .‬ודרך רשעים תאבד‪ .‬איברה‬
‫טהם‪ .‬נילה להם שהצדיקים עומדים טמנו‪ .‬ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו‪.‬‬
‫לא היחה מדהיר נותנת שיברא‪) :‬ה( איר סימון בשעה שבא הקב״ה לבראות את‬
‫ר‬ ‫א ד ה‬
‫"‬ ‫ם תנות בהונה‬
‫)כו( ספליג‪ .‬הרתיק נוכננד פניי‪ .‬ושיתן מ״ד ‪:‬נאמו‬ ‫י ז ע ! י ס ו ) נ ד ( הקתדרין שר יוען העלו יושב שני על כסא‬
‫וייצר ה א!סיס וגו׳ ה' ‪ 11‬עדת סמזעיה‪) :‬נז( יודע ‪.‬‬ ‫של כבוד ו )כה( ארדכל‪ .‬ראש ננאיס וחורשי עליס ואכניס ו‬

‫דורך אגיאה מיייסטער‪ .‬ווי‪,‬ער ‪ iwj‬ניוע^דעס פאדאםט איי‪.‬ער~אים‪7‬יט^;פעלין‪"7‬אויף‬

‫וועםען איו לער '‪9‬לך |‪.‬ייו‪; .‬עווים אויה רעם באה מייםטער‪ '.‬ודיל ראם הארץ פון גאט‬
‫האט ןיהייסין בשאפין רעם ק ק ? ש ‪ .‬ךךיבער ווען דער מעגטש איי גיט }יפעלין צו נאט ‪.‬‬
‫האט ;אט גץ׳ורדערט אוייף זיץהאלץ פאר וואםיייא יואט נייהייםץבשאפץ רעם מענטש‪ .‬רבי‬
‫אםי זאןט ל‪£‬של' איקקטש האט ‪.‬נייקיי^ט איחורה תלך אםעקלער אונ ערי האט ^אדין גיהאט'‪.‬‬
‫אלףיוועטע; ךאךף דיעיר סוחר בייו זיין‪' .‬נעווים אייף ידעם טעקלער‪ .‬ךריבער'האט נאט‬
‫ןי^רדעלט אויףידין סאךץ‪ .‬ודייל דאם האילץ האט אים' אן נירעיט״עריזאל בשאפין דעם‬
‫טוגנטיש'‪ ) :‬ח ;אטח‪.‬לבי'בקניה ואןט ווען ;אט איז ניקומק בשאפין דעםימענטש האטי'ער‬
‫ףןעהן אז פו; איםוועלי; }י^יאךין ווערין צדיקים אונךש‪.‬עים‪ .‬האט גאט'ג;יא‪.‬נ'טא'ויבאי^ועל‬
‫ז‬
‫י‬
‫איםיבשאפי; וועלי; פון איםגיןארץ ייעלץ ך‪$‬גים‪ .‬אויב איך ייעל אים ;יט בשאםיי! ויי איו‬
‫ןיועלין פון אים גיןאלין יועלץ צקקים‪ .‬יואיס האט גאט ?יטאהן האט‪.‬ער דעי־;וייטערט די‬
‫]ועג פן; די ך^עים פיןדך‪ .‬איגהט גיגומק צו דך לימדה פון ח[םנ«^אונהאטבשאפץ‬
‫דעם מ^גטש"‪ .‬אזוי ווי״עס ‪#‬טייט אין ןםוק }אט ‪.‬ווייס ךי וועג פוי'ך צליקים *אונ לי״ווענ‬
‫פ ו ן ח ריבעים )האט ;אט גיילאןט( ייא ;אל פארלארץ‪.‬וועךין' פין §אר אים‪ ".‬או‪ .‬גאט האט‬
‫}יגוימקיצו ך ך ך י טרח פוןרחיםגית אוג‪.,‬ערהט בשאפיין רעם סעגטש ‪'.‬רבי חגיגאואגנ\;יט‬
‫אז‪1‬י'‪ .‬נארדען גאט איז גיקוטען ‪3‬שאפין אךם הלאשץ הטיער ףיפתנגט א‪.‬עצה‪3‬יי די'מלאכים‪.‬‬
‫ז‬
‫ז‬

‫אונ‪?.‬נר האט נייא;ט צו די‪ .‬ואלין מיר מאכין אםענטש ;ואס‪' V.,‬זאל נלייך דין צויאונז‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ןא^ין די םלאבים ךואןט צו ;אט וואם וועט דין טיט‪.‬לעם טעניטש \ ה א ט נאט"גי«(נטצו לי‬
‫מלאכים ^ל;קים ןועלין' גי^אךין וועלין פין אים‪ .‬אייי יויי״עס שטייט ‪.‬אי‪ *,‬פסיק ‪,‬כי יידע ה׳ לרך‬
‫צדיקים‪. .‬נאט ןאט ניג!א?‪:‬ט יי;סען צו לי קיאכיםרי וויענ פו; ךי ‪$‬דץקים‪ .‬אוני ךייוןענ פון די‬
‫רשעים האט ?!ר ןיטא?ט ‪8‬ארליךע;פץ די‪}'.‬אט וזט ןייאגט צו לי'מלאכים אי צדיקים וועלין‬
‫טןיזןלם ;‪,‬ךאשון‪.‬גי^ארין ווערין‪ .‬אינ‪.,‬ער האט‪.‬זיי‪.‬גיט‪3‬ייאגט אי ךעעים ייעלין איייך כין'איים‬
‫^יארון וועדי;‪; .‬ואדום אי גאט ;יאךט די;ייאןט אי ךע!עים'וועלץ'פו; אדם ?!ראשון גיבאירין‬
‫ירעדין‪ .‬וואלט דער טדת הלין גיט גילאזט אדים הלאשוןזאל בקאפין ווערין‪) :‬ה()א‪8‬ח ‪.‬ר'‪3‬י‬
‫ז‬

‫'^ימק״‪/‬גט'ווען גאט איי ןיקיטע! יאפיין ‪$‬דם הראשון‪ .‬ד‪1‬אבין ויך די מלאכים גיטיילט אץ‬
‫קאםפאניעפ‬
 ‫ח‬
‫דב‬ ‫בראשית‬ ‫‪£‬־ה‬
‫י'׳‬ ‫‪3‬‬ ‫י ת‬ ‫א‬
‫י ש‬ ‫ב‬
‫םרר‬
‫ארה׳ר ‪ .‬נעשו םהיש כיתים מתים‪ .‬וחבורות חבורות‪ .‬םהם אוסרים אל יברא ‪ .‬וטהם‬
‫אוסרים יברא‪ .‬ההיד )כס פה( חסד ואמת נפנשו צדק ושלום נשקו‪ .‬חסר אומר יברא‬
‫שהוא ממל חסדים‪ .‬ואםת אומר אל יברא שכולו שקרים‪ .‬צרק אוסר יברא שתוא‬
‫עושה צדקות‪ .‬שלום אוסר אל יברא דכוליה קטטה‪ .‬םה עשה הקב׳ה נטל אםת והשליכו‬
‫לארץ‪ .‬הה״ד )דניאל ח( ותשלך אמת ארצה ‪ .‬אמרו םהיש לפני הקביה‪ .‬רבון העולמים‬
‫מה אתה מבזה תכסיס )כח( אלטיכם־יה שלך‪ .‬תעלת אמת מן הארץ‪ .‬הה״ד )הכלים‬
‫פה( אמת מארץ הצמה‪ .‬רבנן אמרי לה בשם ריח בר אירי ור׳ פנחס ור׳ תלקיה בשם‬
‫ר״ם אופר‪) .‬כט( מאד‪ .‬הוא אדם ‪ .‬ההיד וירא אלהים את כל אשר עשה והנה‬
‫טוב מאד‪ .‬והנה טוב ארם‪ .‬רב הונא)ל( רבה של צפורין אמר עד שםה׳ש םדייגין אמ עם‬
‫אלו וםתעסקין אלו עם אלו בראו הקביה‪ .‬אמר להן מה אתם טדיינין)לא( כבר נעשה אדם‪.‬‬
‫ר״ה בשם ר׳ איבו אמר בדעת בראו‪ .‬שברא צורכי מזונותיו ואחיכ בראו‪ .‬אמרו מה־ש‬
‫לפני הקב׳׳ה‪ .‬רבון העולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪) .‬לב( הרא עקתא‬
‫ל ה ן‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫)לא( מ י נעשם‪ .‬קרי נים געשה השי"‪ 1‬ימוצה ו ‪ ) .‬ל נ ( היא‬ ‫קי׳ ניה הודע ה׳ וגומי ‪ ) :‬נ ח ( אלעינש״ה‪ .‬וווםס‬
‫עקתא נוי‪ .‬הציס מאס לםינ! ולמה תהא גביא שנל ימי(‬ ‫שחותמו בל הקניה אמת‪) :‬נש( מאי הוא א ו ם ‪ .‬אחיותיה!‬
‫פ‬ ‫א ‪,‬‬
‫ו נ‬ ‫מ כ‬ ‫שיה‪) :‬ל( יכה של ציפויי!‪ .‬הינ והאלו! של ע י י ‪:‬‬

‫^^ןדאנדערע‬ ‫קא?!פא'וןלעש ווייז‪ .‬א;ךערע האבי;‬ ‫ז‬

‫האבין גיזאןטטען זאל'ךעםמע‪.‬נ?ש יא יאפיין‪.‬אזוי ווי‪,‬עם'שטייט אין פסוק'חםדאונאות‬

‫ז‬

‫האבין ךך'‪.3‬נענ‪/‬נט‪ .‬צדק אונ״שלום האבין ךך ףקו‪#‬ט‪ .‬חסד האט?י;אנט מען זאלירעס‬
‫מע‪?3‬וש ‪3‬שאפין ;וארוס ךער‪.‬טע;?!ש וועט גומל חסר דין םיט'איע‪3‬שעפעניש'‪ .‬אמת האט‬
‫}יזאןיט טען ואל רעש טע‪.‬נ?‪1‬ש'ניט" ‪3‬׳«אפין ‪ .‬ווא'רו'ם‪.,‬ער ‪.‬וועט ואנין עלץיליןען‪ .‬צדק האט‬
‫}יזאנט‪.‬טען זאל ךעם ‪9.‬ענ‪.‬טש בשאפין ווארום‪,‬ער וועט טאהן ןודקוח‪^' .‬לוט' דןט }יזאגטטען‬
‫זאל ךעם םע^טש' ניט בשיאפין‪ .‬ווארום אלעויעלין זיךיקריןען‪ *.‬וואט ןאט גאט ‪.‬ני^אהןייער‬
‫ז‬
‫ז‬
‫?אט ‪.‬נינוטען ךעם אמת אונ האט אים *ראפ' גיוואך^ץ*אויף ךי‪ ..‬עךד ‪ *.‬אווי ווי‪.‬עם שטייט‬
‫אין ^סוק רו הא?ט'ג;וואךפין ‪,‬לעם אפתיאויןפךייערד‪ .‬הא‪3‬ין'ךי'טלאכים"גי‪0‬י‪.‬נ\‪5‬אר;אט‪.‬‬
‫‪0‬אר פוןיאלע וועלטין פאר ;ואים פאר^ע^טויךעיםיא^תוואםער איז'ליין חתיפה ‪ .‬זאל!‪$‬מז‬
‫ארויף ;יין פון‪,‬לער‪ .,‬ערר‪ .‬אווי ווי‪,‬עם שטייטיאין ןסוקיךער' אמת וועט שפראציןיפוןדער‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬עךד‪ .‬ךי רבנן ואנין פון ר‪3‬י ח‪4‬י}א בנר' אידים וועןין‪' .‬ך‪3‬י פנחס אונ ך?י חלקי‪,‬ה ואניןפו!‬
‫רבי טיטון ם וועןין ?ואד איז אדם }‪.‬עם איו ךי זעלביגע אוניות(‪ '.‬אזוי וךעם שטייט איןי^סוק‬
‫;אט ו^אט ךזעלזן אלץ וואס״ער וזאט ני״טאכט‪.‬והנה טוב נןאד‪ .‬איו'‪.‬נלייך' ווי עם וואלט‬
‫גי‪#‬טא‪3‬ע; יהנהטוב אדם‪ .‬ךערטע‪.‬נ?ש ייאם'איך וזאב אים בשאנןין איי״ער נוט^רביהונא‬
‫כ‪3‬ה פוןצפוךיי דןט ני^?ט ווען ךייטלאכים קא?ין נעקרינט איינער טיט דעםאנדערין אונ‬
‫;‪:‬אבין ‪.‬נ‪:‬קלערט אייןער ?‪1‬יט ךעם אנדערין מען זאל ;א ‪'3‬ק‪5‬א?ין' רעם ‪$‬ענט<ט ^עי־}יין‪.‬‬
‫רעד דייל האט נאט ‪#3‬א}‪5‬ק רעם טע;טש ‪ ' .‬האט ;אט ‪4‬י יאנט צו' די ‪8‬לאכים וואס קרינט‬
‫ז‬

‫איר אייך דער פע‪?3‬ש איז שוין ‪3‬ש<פין ניוואךין‪ .‬רבי הו;א האט נייאנטיפון רבי איבו פ‬
‫וועני; נאט האט ‪3‬שאפיןךעם ‪??.‬נ?זש נןיטהב‪$‬ה‪ .‬נ־ךיערהאט ;אט ‪3‬שאפין {{לעיעסענדינע‬
‫זאכי; דער נאך דזט‪.,‬ער ‪!?3‬א?ין דעים‪^.‬ענטש‪ '.‬רער‪9‬ע'נטש ואל ‪3‬אלד וןאבין ו;אםצו עסין'‪.‬‬
‫ךי מלאכים דזאבין ןמא;ט פאר גאט הארי פון דער וועליט' וואיס את ךער טיענטש דו זאלםט‬
‫אים ;יךילנקען וואט איז רער פענטשין זוהן ת‪,‬זאלפט אים‪.‬נרדם‪.‬םאכץ‪ .‬די צרה צו דם י איו‬
‫זי בשאפין גיוואךין להאס גאגצע '‪.‬לעבין פון מענטש איו נאר ‪,‬צרותי‪ .‬ציוום אט ע י ‪#3‬אפין‬
‫ז‬

‫ןיוואריןו‪ .‬האט נאט }יזא‪.‬גט'צו דיי סלאכים אזיגיט רער טענטש צו וואם^אב איךב׳טאפין‬
‫דישען־סין מיטלי לערער‪ .‬לי פייי‪.‬יל'אוג ך פיש צו וואסהאב ‪#‬יך‪#3‬אפין‪ .‬לקשלאטלןו‬
‫האט גיוזאט א?ז‪§.‬י‪:‬בלער פול מיט אלעס נוטען "‪...‬עסי; אמצו טלינקען‪'.‬אי ער האט״ךט‬
‫ויער ראם ;אל‪,‬ע‪0‬י|‪ .‬דאס פאר הנאה האם'‪,‬לער פלך פוןדעם;ואס רער שפייכלעראיז פול‬ ‫ז‬

‫טיט‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ח‬ ‫•ךך‬
‫להן פברי‪ .‬איל אם כן )מהליס ח( צוגה ואלפים כלם וגו׳ לפה נבראו‪ .‬צפור שטים‬
‫ודגי היפ לפה גבראו‪ .‬פשל לפלך שהיה לו םגדל פלא כל טוב‪ .‬ואין לו אורחים‪.‬‬
‫פה הנייה יש לפלך שפלאו‪ .‬אפרי לפגיו רבש״ע )שם( ה' אדוגינו פה אדיר שסך‬
‫בכל הארץ‪) .‬לג( עביר פה דהגי ל ך ‪ (1) :‬ר׳ יהושע דפכנין בשם ר׳ שפואל אפר‬
‫בנפשותן של צדיקים גפלך‪ .‬ההיד )דיה א ד( הפה היוצרים ויושבי גטעים וגררה‬
‫עס הפלך בםלאכתו ישבו שסה‪) .‬לד( הסה היוצרים‪ .‬על שם וייצר ה׳ אלהי׳ אה‬
‫האדם עפר סן האדםה‪ .‬יושבי גטעים‪ .‬על שם ויטע ה׳ אלהים נ; בעדן פקדם‪.‬‬
‫ונדרה‪ .‬על שם )ירמיה ס( אשר שםתי )לה( הול גבול לים‪ .‬עם הםלך במלאכתו‬
‫ישבי‪ .‬עם הפלך םס׳ה הקביה ישבו נפשות של צדיקים‪ .‬שבהן נםלך הקביה‬
‫יברא את העילם‪ (?) :‬ר׳ שםיאל ב״נ בשם ר׳ יינתן אפר בשעה שהיה פשה כיתב את‬
‫התירה היה כותב םעשה כל יום ויום‪ .‬כיון שהניעןלפםוק היה שנא׳ דאםר אלהים נעשה‬
‫אדם בצלמנו כדמותנו ‪ .‬אמר לפניו רכון העילם מה אתת ניתן )לו( פ״פ למינים אתמהא‪.‬‬
‫איל כתוב והרוצה לטעות יטעה‪ .‬איל הקב״ה משה האדם הזה שבראתי‪ .‬לא נדולים‬
‫וקטנים אני סעםיד ממנו‪ .‬שאם יבא הנדול ליטול רשות ט; הקטן מטנו‪ .‬והוא אוטר‬
‫סה אני צריך ליטול רשות טן הקטן סםני‪ .‬והן אוסרים לו למוד מבוראך שהוא ברא‬
‫א ת‬
‫מתנות כהונה‬
‫אח סעילס ‪ ,‬ועליהם נאמרה <עשה |אוש וגוי‪) :‬לה( מול גניל‬ ‫מנאוניס ונעס עניניו ונילקונו גוס למס מנוי ו )לג( עניו‬
‫ליס‪ .‬ויהי נווי שאין ליס רשימ ללאח אפי' נמלא נימאו‬ ‫מס וטי‪ .‬עשס מס ששונ מאס נ ע י י ן ו )לז( המה היוליים‪.‬‬
‫)לו( פתחון פה למינים ‪ .‬לאמור ששי ושוות הן ‪t‬‬ ‫םלייקיס היי עס הקנים ניצירה ינשיעס גן עין ונמאמר‬
‫לית‬ ‫ססחייס לםרמנ״ס מלאת׳ הגיר* שנהם נמלך הקניה יניא‬

‫דוביזטאונוער‬
‫האר ווי ‪#‬טאךק איז דיין ^מען' אייח ליגאןץע לועלט‪ .‬טוה ויי ךירגיפעלט‪ 0) :‬רבי להושע‬
‫פון ?מיויהאט ;י;אןטפון רגיי ?זםואלם ;‪jin‬ין)אט הט ךפרעגיט אעצה'‪3‬יי די לרמיות פון‬
‫ךי ‪£‬יח‪:‬קים‪.,‬ער זאליבשאפין טענטקין ‪$‬ךער‪.‬גיין‪.‬אזוי‪/‬ווי‪.‬ז‪1‬ס ^טייטיאי; ןסיקוןםה היוצרים‬
‫ךו?ו‪3‬י ?טעים ו;ךךה עם ה§|ך'‪93‬לא?תו ;‪#‬בו ׳ןמה‪ '.‬הןה מיוצרים מ י י נ ט ^ ‪ /‬ד י צדיקים‬
‫ניייל ייי'‪3‬אבין גי;ע‪3‬ין‪.‬די‪.‬עצה}אט ;אל בשא?ין רעם ‪.‬מענטש פון די‪?.‬גלד‪ .‬י ^ י גטעים‬
‫‪3‬יינט‪ pt;.‬ךי צדיקים ניייל פון‪.‬זייערטוועגין ן ט }אט נעפלאיגצט אגאלטין אין‪..‬עדן'פון'מז־ת‬
‫ןייט״וןדרהטייןט^ק ךי {יךלקים ודייל פוןזימןלט ווע״גיןירזט'גאט גימיאבט די זאטך זצרענעץ‬
‫!‬
‫אתם ים דערלםיאל גיטג!ע;ק ארדס ביין וןאירפליייצין די וועלט‪ .‬עם סטלך"בטלאקמו‪'.‬די‬
‫צדיקים יע;ען ;יייען ןןיט }אט אין ויק אך^עט‪ '.‬דארים ן‪$‬וט האט )יפרעגט א‪.‬עךז ביי ךי‬
‫ן^םוה פיון ליזלךיקים וזק ןך האט במאפיין'ךי יועלט‪ 0) :‬רבי שמואל ‪3‬ר !ר^ןהטגמא^ט‬
‫פון רבי יונקים וועגין ווען משה‪.‬לבינו קאט געשךיןע! ךי תוךהיהט״ער ‪?.‬ע^ד^ען יערער‬
‫^אג ייאם אין אים איויבשאפין ;יןואלין‪ .‬ווי‪,‬ער אייו ;יקומעןיצו דעםיןסויק }אטיהטנ״יזאגט‬
‫;זן‪$‬ה אדם‪ .‬טיר וועלין עאכין אטקפוש‪ .‬האט טשהג‪.‬ייאנטפאר';אט האר פו;דער'דעליט‬
‫דו ניב?ט אאפקע סויל צו די א^ק‪1‬ר?ים‪ .‬״עם אייו אווץנךער‪ .‬דייל‪.‬עם שטייט 'טירוועלין‬
‫‪8‬א?ין'יועלין ךי'?{פקולםים;אגין‪.,‬עס איז דא טער ווי איין״נאט‪ .‬האטי}אט }י;א}ט צו משה‬
‫דו ‪#‬תיב_נ_עשה אדם'‪ .‬טיר יןעלין ‪0‬א‪3‬ין ‪£‬טעגטש‪.‬אוג ווער^פייועט וועליןהאבקאטעות‬
‫אז‪,‬עם איזידא מער ווי איי; ;אט‪ .‬יאל‪,‬ער'הא;יןא‪1$‬עות'‪ .‬הט }אט }יייאןט צו משהיךער‬
‫^קלןש ווס איך וןאב אים ‪3‬שא?ין וועלי; פיון אים‪.‬גיןאלי; וועלץינרויקע אינ קלילנעמענט^ין‪.‬‬
‫אויבידעו•ןרויקער וועטקומקנעטק אעצה פון דעם קלענעךיןיפין איפ‪ .‬וועט דעריגרויםער‬
‫יאןין וואט 'דאוץש איך נעמען אעצה פון אקלעגעריין פו; ימיר‪ .‬יועט מע; יאןין צו אים לעדין‬
‫דיך פון דיין נישע^ער‪} .‬אטוזאט בשאפין״אןיץ וואס הויבי; אויף ‪.‬ךעםהיסיעל אונאלץ‪/‬אפ‬
‫אויטעי אויף די‪,‬ןןךד‪ .‬פון דעםטווע;ין אי‪?.‬ניר אמ ןיקומק בשא^יין דעים נןענטש האט יער‬
‫ייך לסאל?ין_אע?ה'מיט ך'מלאכיים‪ .‬אווייםענסטו אויך נעטעןאעצה פי‪'1‬אגןן!ענערין‪.‬ר‪3‬י‬
‫'"' למ‬
‫לג‬ ‫בראשית‬ ‫בר*שיתפרשהח‬ ‫סךך‬
‫א ת העליונים ו א ת ה ת ח ת ו נ י ם וביו; ש ב א לבראות א ת ה א ד ם נ מ ל ך ב ם ה ״ ש ‪ .‬אריל )לז( ל י ת‬
‫ה ב א ם ל ב ו ‪ .‬א ל א ם ש ל ל ס ל ך שהיה סטייל ב פ ח ח פלטי; ש ל ו ‪ .‬וראה )לה( בלורין א ׳‬
‫מ ו ש ל כ ת ‪ .‬א ס ר ם ה נעשה ב ה ‪ .‬ס ה ן אוסרים )לט> ד י ם ו ם י ו ח ‪ ,‬ומהן אוסרים )מ( פ ר י ב ט א ו ת ‪.‬‬
‫א מ ר ה מ ל ך )מא( אינדרטין אני עושה א ו ת ה ‪ .‬מי מ ע כ ב •י)ח( שאלו המינים א ת ר׳ ש ם ל א י‬
‫כ מ ה א ל ה ו ת בראו א ת ה ע ו ל ם ‪ .‬איל אני ואתם נשאל לימים הראשונים‪ .‬ההיו )דגריס ד(‬
‫כ י שאל נ א )מכ( לימים ראשונים למן היום א ש ר ב ר א אלהים א ד ם ‪ .‬אשר )מג( בראו‪,‬‬
‫א כ ״ כ ‪ .‬א ל א א ש ר ב ר א ‪ .‬חורו ושאלו א ו ת ו ‪ .‬איל מ ה ה ו א דין ד כ ת י ב ב ר א ש י ת בראי‬
‫א ל ה י ם ‪ .‬איל בראו)מד( אלהים א ב י כ ‪ .‬א ל א ב ר א א ל ה י ס ‪ .‬איר ש ס ל א י ב כ ל ס ק ו ם ש א ת ת‬
‫מוצא פ י פ ל ם י נ י ן ‪ .‬א ת ה מוצא ת ש ו ב ת ם ב צ ד י ‪ .‬חזרו ושאלו א ו ת ו ‪ .‬איל ם ה ה ו א דין‬
‫ד כ ה י ב נעשה א ר ם בצלמנו כדמותנו ‪ .‬איל קראין מ ת ד ב ת ר י ה ויברא אלהים א ת‬
‫ה א ד ם בצלמנו ל א נאמר ‪) .‬מה( א ל א ויברא אלהים א ת ה א ד ם )מו( ב צ ל מ ו ‪ .‬כיון‬
‫שיצאו איל תלמידיו ר׳ לאלו)מז( ד ח י ת ב ק נ ה ‪ .‬לנו מ ה א ת ה מ ש י ב ‪ .‬איל ל ש ע ב ר א ד ם‬
‫נברא‬
‫מתנות כהונה‬
‫ני באל נא ונו׳ עז סאיס על ה א ת ו )מג( ניאו האל‪2‬‬ ‫)לו( ליה הנא מ ל נ ו ‪ .‬אין פאן מבמעות המלנות ושאלה‬
‫נמלאפו״ס‪) :‬מד( אלהיכ‪ .‬משמעותו לשח יניס! )מה( אל‬ ‫ונפילת ישוח אלא נו׳‪) :‬נח( נלייין‪ .‬אנן גינו ננונה‬
‫ניא אלהיס‪ .‬ולשון אלהי& ננל מקום לפון יניס מ ‪1‬‬ ‫לבנין‪) :‬לנו( דמוסאות‪ .‬מרחצאות ‪ .‬ויש״י פ־' ננ״ניס ו‬
‫אלוני יושן נעליו אין עמו‪) :‬מ‪ (1‬בצלמו‪ .‬סטרא ליס יטנוי‬ ‫) מ ( פיינשאיש‪ .‬פושטת נאות נמצי המלןו)מא( אינררפין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סוי״ו של נ‪5‬למ‪ 1‬עוסנ על הקניה ולא נמו שפיש״ זיל‬ ‫‪8‬ויח ותמונת סמלן והעיון נ י ס אניריונפוס ופי־ נו הינל‬
‫נחומש שחוור על סאלס ‪) :‬מו( לחית נ ק נ ה ‪ .‬שמ״מ למה‬ ‫גאה ‪ ) :‬מ נ ( לימיפ היאשוניה‪ .‬נייושל' לפרק היואה‬
‫לו לומי לשון יניס געשה נצצמינו וגוי ׳אמי אעשה נ צ ל י‬ ‫גייס ולי אפס שואליס לני ושאלו לאיס היאשין שנאמי‬

‫}^}‪Jf^^T^i^ir^if^s‬‬
‫‪1‬‬
‫לוי ;א^ט ד״ער פסוקי ‪ $uqyp‬ןיט פון'א‪£‬צה ‪ .‬נאר‬
‫^עבין'ךי טיר פון די;'‪$‬אלא?וט‪ .‬ה א ט ‪ .‬ע ר ‪.‬ניועהן‪!;.‬ם'לינט ארוס ניהאקטעיר שטיין‪ .‬ק א ט‬
‫^גר גיואןט וואם ואלין ‪9‬יר נןאטן טיט י רעם שטיין‪ .‬אגךערע קאבין ;ייזאגט טע; ואל א י ם‬
‫איין קאהעךץ אין אשייגע ווא;ט"‪ .‬ענדעךע האבץ }יזאןט 'קען ;אל אים ליי;״* אץ'}אךטין‬
‫פץ‪.‬נןלןד צו זיצען אויף א י ם ‪^' .‬ער גילך'ר;אט ;;זא^ט איןז ו\על אויף איס אדםטאהלץ 'נ^ץ‬
‫צ ו ר ה ‪ .‬וועד ;ועט ?!ץז ‪4‬יט לאדן איזויי ‪$‬אף\‪ .‬ד א י איז א ד ך אווי גיווען ; א ט האטי "נינוטען‬
‫ע ך ד אוג דואט ‪8‬אר ‪ . pp^g‬רער ;אןד ק א ט ע ר גיפךעגט ביי דיי מלאכים וואס טען ;אל‬ ‫י‬

‫‪8‬אבין פון ךעם ‪ry‬״ ‪; '.‬ערער ‪ E$‬גיואגט וואם ' ^ ך ע ך ש ‪ ' .‬ה א ט ; א ט גייאגיט אץז ו ו & ט א כ י ן‬
‫‪v‬‬

‫י‬
‫פון ר ע ם ^ ר ד »?‪1‬ע?טש אין או?ז‪.‬ער בילד• מעריוועיט ס י ר גיט לאי ץ'‪< :‬ח'( •ושאלמ? די‬
‫«‪9‬קול‪9‬ים קאבין גיוןרעןט ביי רבי שמלאי ווי פיל'‪.‬גאטער האבי] ב^אפץ ךי ו ו ע ל ט ‪ .‬וואט‬
‫ר ק י ש?לאי צו זיי ןיזאג‪.‬ט איןז מיט איייןי וועלץ טיר פרעגין בייא ךיאיערשטע ט ע ג ‪ .‬אוד‬
‫ןוי״עם ^טייט אין פסוקי ?רעג ; א ר ביי דייז‪5‬לש!&ע טעגיפון ר ע ם ‪15‬אג'‪.‬א^ר' ^ ר א אלהיפ‬
‫‪ $‬ן ם ‪ .‬דיאס ; א ט ק ט בקזאל‪5‬י; ך ע ם ם ע ; ? ! ש ‪ ' .‬ש ט י י י ט גיט אשי־ ן ל א ו ‪ .‬ידי ד׳אבין בשאפיין‪.‬‬
‫}אר‪,‬עס שטייט אשר ‪1‬ירא ‪ .‬ע ר האט"‪3‬שא?ין‪ .‬א י ו ך א ך גאר' ד א א י ץ ; א ט ‪ ; .‬א ך ה א ב ץ ד י‬
‫<‬

‫א?קולםים ןי^רעןט ביי ר ב י ‪ £‬ק ל א י אוג האבץ ;מאגט צו אים ו;ס איז ך א ס ו;ם ע ס ש ט ן י ט‬
‫אין ן פ ו ק ב ר א ש י ת ן ר א ?<‪,‬להים' • אלהים איז ר א ך ' ר ע ר טייטש גאטיער‪/‬עהט אדים אז ע ס‬
‫א י ז ד א ‪9‬יל' ; א ט ע ר ‪ .‬האטי רבי ^מלאיי צ ו ד י ;יזאגט‪,‬עם ?זטייטגיטיבראו" אאזים• •'‪.‬יי״וןאבץ‬
‫בשאפין‪ .‬ךי ג א ט ע ר ‪ ; .‬א ר ןןם ש?וייט ^ ר א א ל ה י ם ‪ . .‬ע ר דואט ב ^ א פ ץ ‪ ' .‬ד ע ר ‪ /‬א ט ‪ .‬גיאר^אס‬
‫‪ ,‬ע ם שטייט אלרוים גאטער• ייייל ‪8‬לע‪,‬ער»אפט‪.‬י‪.‬וערט גיזאגט איןפיל?א'כין ן א ה ל "וויילעס‬
‫איז שזננעי־ 'אז‪1‬י‪ .‬ך ב י ^?לאיו^אט }יןאןט ווא דו'‪}.‬עפיגסט ‪£‬א‪.‬פעגע סויל צו די אפיקורסים‬
‫<א אךט ד י זאלין״קעגען ^ פ ע ס רייךין(‪} .‬עפיליסטו באלד ;עבין רעם'‪ .‬ךי אגטעאירט" פ א ר ד י‬ ‫ז‬

‫ד י ואלין‪.‬ניט‪,‬קע;ען רייךץ‪ .‬ךי ב ק ו ר ס י ם דואבץ }אןדיאןןאהל גיפרעגט ביי'רבי'שמלאי א מ‬

‫ן א ב ץ ; י ז א ן ט צו יאים וןם שטייט אין'ןסוק נעשה ו^דםכעלמנו בדימור״יגו‪ « .‬י ־ ויעלץשאכז‬
‫א מ ע ^ ש אין או;זער בילד'ווי אוןוער גלייכין‪' .‬פץ רעם יפסוק ועידט טעןדאןו אזיעם א י ז ד א‬
‫?עדירווי אייןנאט‪ .‬ה א ט רבי ן‪1‬נןלאי'ני;אנ‪.‬ט צו די אפקורםים ל י ; ע ; ט ו ו א ס ^ ‪ .‬ך ע ם ' פ « ס‬

‫שטי־פ‬
 ‫בראשית‬ ‫ח‬ ‫ש‬
‫בראעייז ‪ -‬י ~‬ ‫סדר‬
‫נברא מן האדמה חוה נבראת מאדם‪) .‬מח( מכאן ואילף בצלמנו כדמותנו‪ .‬לא אי»‬
‫גלא אשה‪ .‬ולא אשה בלא איש‪) .‬מט( ולא שניהם בלא שכינה‪ .‬חזרו ושאלו אותו‪.‬‬
‫א״ל מה דין דכתיב )יהושע כב( אל אלהים ה׳ וגו׳‪ .‬איל הם יודעים אכיכ אלא הוא יורע •‬
‫איל תלמידיו )נ( לאלו דתית בקנה‪ .‬לגו מה אתה משיב‪ .‬א״ל שלשתן שם אלהיש הן‪.‬‬
‫כאיניש ראפר )נא( בםילוגוס קיסר‪ .‬אגוםטום קיסר‪ .‬הזרו ושאלו לו‪ .‬איל מה הוא דין‬
‫דכתיב )יהושט כג( כי)גנ( אלהים קדושים הוא‪ .‬א״ל קדושים המה אכיכ‪ .‬אלא קדושים‬
‫הוא‪) :‬ט( א״ר הושעיא בשעה שברא הקביה אדהיר טעו בו םהיש ובקשו לומר‬
‫‪,‬‬
‫לפניו קדוש‪ .‬משל למלך )ע( ואיפרכום שהיו)נל( בקרוני! ‪ .‬והיו בני המדינה מבקשין‬
‫לומר למלך )נס( דומינו‪ .‬ולא היו יורעין איזהו‪ .‬מה עשה המלך‪ .‬דחפו והוציאו חוץ‬
‫י‬ ‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫שמוה נג׳ אדם ס ן ‪ ) :‬ג נ ( אלהים קיישיס נ ו י ‪ .‬מס בלא‬ ‫ודמזסי‪) :‬ממ( מנאן ואילן נללמינו ו נ י ' ‪ .‬לרן משפיע‬
‫אמרו סהלמיליס לאלו לחיש נקנה לגו מה אחה אומר ‪.‬‬ ‫•מקבל נ׳ נל הננואיס סקנליה וה מוה עי המשפיע העליון‬
‫לפי שי״ל אלהיס של קלושים הוא סמחקזשים ומיסריס עלמם‬ ‫<ר‪1‬ן הוא ‪) :‬מע( ולא שניהם נלא הקנייה‪ .‬שזורק נו הנשמה‬
‫עליו! )נג( ואיפיבוס ‪ .‬שר חשונ ‪) :‬נל( ׳נקרונין‪ .‬עגלה‬ ‫יודו נעשה לשק רניס ננירון האנ והאס‪) :‬נ( לאיו יחיש‬
‫משונה‪) :‬נה( דומינו‪ .‬שנח ונרנה בגון יחי אלוני המלן‬ ‫< ו ‪ .‬שמימ למה לי לימי נ' שמות יאמר אחז מהס ולא‬
‫וע״ע דומינו ורש"׳ פי׳ שייה וכ! נא! שעו ושניו ני ניא‬ ‫•תן מנשול לפני סעור נ י נ ר ו )נא( נסילונוס אנוסשים‪.‬‬

‫שטייט‪. .‬וייברא אלהיים״יאת״האךם בצל‪5‬ו"^אט"וזט ב'שאשי|‪/‬ךעם' מענטש אין או נזער פארענ*‬

‫י‬

‫האדם בצלמי‪ .‬גאט קאט בשאפין ךעם‬ ‫שטייט }יט‪} .‬או־ ‪.,‬עסי שטייט ויברא אלהים‬
‫מק‪1‬ןש אין זיין פאךעם‪'.‬פון‪,‬לעםיפםוקיזעהט מען אז‪,‬עם' אייו נארךא איין ;אט ‪ .‬נוי ךי‬
‫אפקוילםים זע;ען אוועק גיגא;ג‪.‬ען‪ .‬האבי; לי"תלשיךים גיזא;ט צו רבי שמלאי‪ .‬רבי‪ .‬צו די‬
‫אפקולםים דןאסטו אוועק }ישטויםין טיט אשט״עקיל ‪!; .‬יט }או־ גישט‪; '.‬ואס ;ועםטו אעז‬
‫^קפעךין‪, .‬עם'שטייט ראך נעשה אדם בצלמנו‪ '.‬טיר תעלי; מאיין אמעגטש אין אוגזער'^ארעם‪.‬‬
‫ן א ט רבי שמלאי צו די גיואגט אין אנהייב איז ז^דם בשאפי; נידארין פון זןף־ אונתוה איז‬
‫בשאפין ;יויאךין פון אךם‪ .‬ראם רןאטיגאט אליי; בשאפין‪ .‬פון אדם טיט חוד! אונ ווייטער‬ ‫ז‬

‫אזכר‪,‬קע; גיט גי^אךין אן״אנקבה‪ .‬אנקבהנןען גיט גיבאלין אן אזכר‪ .‬דער זכר טיט ךי‪.‬גקבה‬
‫‪^.‬קזעע; ניט גיבאלין אן גאט"‪ .‬ועגען דיא ךרי״י שותפים ביי ךעם םעגטשיגס געבורט‪ ,‬לריבער‬
‫ן א ט ;אט ניואגט סיר וועלין מאכץ אםענטש אין אונזער פארעם‪".‬איף' טיט ךי פאטיער אונ‬
‫םוטער‪ .‬נאף‪ .‬האיבין די אפקולםים גי?ר'ענט' ביי לבי שמלאי דים ששייט אין פסוק אל אלהים‬
‫ז‬

‫זד‪ .‬זעהט אדם ‪.‬עם איי דאיךליי גאטער‪ .‬האט רבי 'שמלאי צו י די גיואגט‪.‬עס שטייט ניט‬
‫ןזם יודעים‪ .‬די וו^יסין‪ .‬נאריעם שטייט הוא ייד_ע‪, .‬ער'ווייס‪ .‬איו דאף'גאר' ךאיאיי; ג אט‪.‬‬
‫ז‬

‫;;אבין' רי תלםילים גיואגט צו רבי שמלאי ךי אפקולםיםיהאסצו אוועק גישטויסין םיט איטטעקיל‪.‬‬
‫מיט ;או־ גישט‪ .‬וואט וועםטו אוגז'עגפעךין‪ .‬דזאט לבי שמלאי צו דיי גידאגט ךי אלע דליי‬
‫איו איי; נאמען פון ;אט‪ .‬אדי ווי אםענטש' ואגט בסיילונוס ]קיםר אנוםטום״קיםר‪ .‬דער‪.‬קיםר‬
‫איו איינער נאר מען רופטאים בסילונים אנוסטום‪ ',‬ביי;אט איו אויףאזוי‪; .‬אט איי אייגער•‬
‫נאר טען רו?ט אייהם איל אלהיםיה׳ אונ נאף נעםע;‪} .‬אף קאבין ךי אנןקוךןוים ניפרענט ‪3‬יי‬
‫רבי ש?!לאי';ואם איו ראם' ;ואם עם שטייט 'אין' פסוק בי אלהיםקרשים'הוא‪. .‬קדשים איז‬
‫ןאף ךער טייטש הייל‪?:‬ע‪ .‬פיל היייליגע ‪ .‬האט‪,‬ךבי שמלאי' צו די‪.‬נ;זאגט‪,‬עס'שטייט ניט‬
‫קדושים ה}!ה ‪ '.‬די‪,‬זע »ן היילינע ‪ .‬נאי־״עס שטייט קדושים הוא‪, .‬ער איז'‪,‬לער }אט פון די‬
‫יורי!' וואט !‪.‬יי יענען הייליע •י גט! )אמו־(‪ .‬רבי הוקעיה האט ייואגט ווען גאט האט ‪3‬שאפין‬
‫§דם קראשו; הא?ין ךימלאכיםגיהאט אטעיתדי האביןגעטיינטעראיי אגאטהאביןיייניוואלט‬
‫זאניןפאר אים סןדוש‪ .‬למשל אמלףםיטךץ נענעראל‪.‬זענע;'גיו‪.‬עםין אי; איין ו;א;ען ה!אטש(‪.‬‬
‫די טע^ישין פון לי מדינה האבי; י ניוואלט זאנין' צום םלף איניזאננ אונאלויב‪ .‬די האביןא^ער‬
‫ניט ^יוואםט וןעלכער״איו ךער מלך‪ .‬וואס האט דעי• י מלך גיט'אה;‪.,.‬ער האט ארזים נישטויסין‬
‫ןעם ^ עראל פון‪,‬לעם דאנען‪ *.‬האבי; אלע נעוואסט אז ןןר איו ךער מלך ‪ .‬אזוי איז' ג‪:‬ווק‬ ‫י‬

‫וועי‬
‫לד‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ח‬ ‫םךף‬
‫לקרונין‪ .‬וידעי הבל שהיא איפרכום‪ .‬כך בשעה שברא הקביה את אדה״ר‪ .‬טעי בי‬
‫סה״ש יבקשו לומר לפניו קדוש‪ .‬מה עשה הקב׳ה‪ .‬הפיל עליי תרדמת יידעי הכל‬
‫שהוא אדם‪ .‬ההיד )ישטיס ‪ (3‬חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במת נחשב‬
‫הוא‪) :‬י( וכר ונקבה בראם זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך זכר ונקובי!‬
‫בראם‪) :‬יא( ר יהושע בר נחמיה בשם ר׳ חנינא בר יצחק ורבנן בשם ריא אמרי‪.‬‬
‫ברא בו ארבע )נו( בריות פלטעלה וארבעה טלכטן‪ .‬אוכל ושותה כבהםה‪ .‬פרה ורבה‬
‫כבהמה‪ .‬ומטיל נללים כבהמה‪ .‬וטת כבהמה‪) .‬נז(ד׳ מלםעלן‪.‬עוטד כטלאכי השרת ‪.‬‬
‫)נט( מדבר כמה״ש‪ .‬יש בו דעת כמה״ש‪ .‬ורואה כמה״ש‪ .‬ובהמה אינה רואה ‪.‬‬
‫אתסהא ‪ .‬אלא זה)ס( מצדד‪ .‬ר׳ תפראי בשם ר׳ אחא‪ .‬העליונים נבראו בצלם ובדמות‬
‫ואינם פרים ורבים‪ .‬והתתתוניס פרים ורבים ולא נבראו בצלם ובדמות‪ .‬אמר‬
‫הסב״ה הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים‪ .‬פרה ורבה מן התתתונים‪ ,‬ר׳‬
‫הפראי בשם ר׳ אהא אמר‪ .‬אמר הקכ׳ה אם בורא אני אותו מן העליונים‪ .‬הוא חי‬
‫ואינו מת‪ .‬מן התחתונים‪ .‬הוא מת ואינו הי‪ .‬אלא הרי אני בורא אות‪,‬־ מן העליונים‬
‫יט!‬
‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫םתנית‬
‫ג ש מ ה מסכי שננוא נצלס כן סרש״י! ינייד' נ ו ו ת נ ו י ‪ .‬לשון סקווש« ) ס ( מ‪5‬יי‪ .‬לא מצדד ממש ראשו לנל ‪5‬מץ‬
‫< י ר ש ואויל ‪ :‬שאפילו נסמס מוכס נ! אלא סאוס אע״ס שמנינו לפניו‬ ‫יש נו ד' מדוש כמלאך וד׳ ננהמה‬
‫<נת(ד' מלמעלן‪ .‬לוה נתנ נצצמינו נדמות־נו נדמות מלאני מעלה‪ :‬וואס לצווי] אפיי מס שאינו ווצה לראות משא״נ ננהמה‬
‫ונר ונקנה נראס ‪ .‬אלו ו׳ ולמשן‪) :‬נש( מ ו נ ו ‪ t‬שאינס רואה מצדדס אא״נ נישה ומנענע ראשה לצ־דין‬
‫י‬
‫וועיןינאט האט בשאפין אדם ךןךאשוןיהאבין ךי מלאכים אויף אים אטעותניהאט אונ האבין‬
‫ןיוואלט דאגין ‪9‬אר ‪.‬אים נןרוש‪ ,‬וואס האט נאט'ניטאהן ער ךאט גימאבטפאלין אוי\ש ^ךם‬
‫ע‬

‫אשלאף‪ .‬האבין אלע ;יוואםט אז ‪,‬ער איז נאר אםענטיט‪ .‬ראם איו וואט שטייפ\ אין פסוק‬
‫§ארל‪£‬יידעט אייך פון רעם אדם )הראשון(‪ .‬זיין ;אנ *ויער לעבוננ איז נאר דיי נשטה וואס אי;‬
‫ךינע נאז לעכער‪ .‬אז ךי נשמה ‪.3‬ייט אוועק פון אים טיט' וואים איו‪.‬ער נירעכונט ו )י( זיר‬
‫זנקןה בראם‪ .‬ראם איו איין פסוק פון ך ‪.‬פסוקים וואס מען ^אט ניענדעךט פאר ר!למי המלך‪.‬‬
‫זכר ונקוייו בר>‪1‬ם‪, .‬ער וןאט בשאפי; רעם זקר טיט דיגע לעבער )דיי אדעךין ךי נאו לעכער‬
‫ך מדל אונ רי איבערינע לעכעח ‪) :‬יא( רבי יהושע בר נחמיף האט ניזאנט פוןי־ביחנינא‬
‫‪3‬ר יצחק ם ווענין‪ .‬אונ די רןנ; חאבין ןיזאןט פיון רבי אליעורם ווענין ;אטיחאטבשאפיןאין‬
‫ךעם מענטש פיר זאבין ;לייך צו*מל‪;$‬ןם וןאם ז‪.‬ע;ען הוייבין אי; הימעל אונ פיר זאכין;לייך צו‬
‫אןהקה דאם זיא איו או‪1‬ןטען אדף ךי‪,‬עךד‪.,.‬ער‪.‬עסט אונ טרינקט איוי ווי אבהמה‪ .‬ער ן;אט‬
‫ג;י';ךער אזד ווי אב‪.‬ה‪.‬םה'‪..‬ןנם עיט פוןאים אחים 'צ‪!>1‬ה איווי וויי פון אבהטה'‪, .‬ער שטארבט‬
‫אזוי' ווי אבהטה‪. .‬ער ‪#‬טייט אזוי וויאמלאך* ער רעט אזוי ןויאטלאך‪, .‬ער האט שבליאזוי‬
‫ז‬

‫ווי אמלאך'‪,.‬ער זען‪.‬ט אווי ווי אםלאך‪ .‬פרעגט ד‪.‬ערסךךש אבהמה זעיהטדען נישט‪ .‬אוואנדער‪.‬‬
‫'ןנןפעךיטךעיר מדרש אבהפהקק‪.‬ניט קוקען טיטיךי איויינין נאר נ ‪ 4‬ך ' ‪ .‬אונ אויבי זיא ודל נ^קק‬
‫או״יף אדיט‪ .‬מוז' זיא אוייסביינין ךעם קאפ צו דער דיטוזאםןייוויל דאךטקוקען‪ .‬אבער ךער‬
‫‪1‬‬

‫מענטש‪.‬קען האלטי;ךעם' קאפגלייך אונ קוקעןיםיטךי אדנין אין ביירע‪.‬זייטין‪ .‬רבי הפראי‬
‫ז‬

‫ד;אט' ניזאנט פון רבי‪ .‬אחא ם ווענין די ‪9‬ל>!כים'‪,‬ד;נען ב׳טאפי; ‪.‬ניוואךי! אין ךעם י בילדי אונ‬
‫ןישטאלט יפו! }אט אונקץךעריןא^ין״דינייט‪ .‬אונךי ביזמות האבין קיןדער אונ זענען ניט‬
‫בי‪8‬אפין גיוואךין איןךעםיבילד אונ}י^טאלט פון {אט"‪ .‬האט}אט‪.‬ני‪.‬ואג'טאיך‪,‬ייעל בשאפין‬
‫ךעם מענטש גאי; בעם בילד אונ נישטאלט פון ;אט אזוי ווי דימלאכים זענען ‪ .‬אונ‬
‫יער ‪.‬וועטיהאבין ‪.‬קינךער אזוי ווי בהמות‪ .‬רבי תפראי האט ני;אגט פון י רבי אחא'ם ויעןין‬
‫נאט האט גיזאגט אוייב איך וועליבשאפין רעם טענטש אזוי ו ו י ' ף מלאכים זענע! בשאפץ‬
‫ניוואךין‪ .‬וועט ער לעבי! אונ מיעט ניט שטאךבין‪ ,‬אוני אויב איךוועל אייםבשאפין אווי ווי ךי‬
‫'?הטית זענען בשאפיןניוואךין‪ .‬וועטערי^־טיאךבין אונ ןועט ניט לעבין‪} .‬אר איך ייעל אים‬
‫בשאפין'פוי; די אוינערשטע אונ פוי די אונטערשטע‪ .‬א‪1‬יב‪.,‬ערוועטזינך;נע;תעט‪,‬ערשטאךבון‬
‫אונ‬
 ‫ח‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫•ךף‬
‫וסן התחתונים‪ .‬אם יחטא ימות‪ .‬ואם לא יחטא יחיה‪) :‬יב( ורדו בדנו! הים‪ .‬איר‬
‫חנינא )‪ (ftp‬אם זבה רדו ואס לאו ירדו‪ .‬איר יעקב דכפר הנין‪) .‬סכ( את שהוא בצלמנו‬
‫כדמותנו ‪ J‬ורדו‪ .‬את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו ‪ .‬ר יעקב רטן כפר חנין‬
‫אסר יבא צלמנו ודםותנו‪ .‬וירדו )סג( לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו‪ (JP) :‬ויברך‬
‫אותסאלתים‪ .‬המן תנינן בתולה נשאת ליום רביעי‪ .‬ואלמנה ליום המישי‪ .‬למה‬
‫שכתיב בהן)סל( ברכה‪ .‬והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי‪ ,‬בר קפר«‬
‫«םר רביעי )סה( אור לחמישי )םו( וחמישי אור לששי‪) :‬יד( ר׳ אלעזר בשם ר׳‬
‫יוסי בן זמרא וכבשוה )סז( וכבשה כתיב‪ .‬האיש מציה על פריח ורביה‪ .‬אבל לא‬
‫האשה‪ .‬ריביב אומר אהד האיש וא׳ האשה‪ .‬על שניהם הוא אומר ויברך אותם‬
‫אלהים וני׳‪ .‬וכבשוה וכבשת כתיב‪ .‬האיש כיבש את אשתו שיא תצא לשוק‪ .‬שכל‬
‫אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל‪ .‬םנא לן מדינה‪ .‬שנא׳ )בראשית <ד( ותצא דינה ‪.,‬‬
‫ו ף‬ ‫ו י‬
‫"‬ ‫מתנות כהונה‬
‫יישיי« )שא( אם זכי רוו‪ .‬ימשלו כדיא והוא סיס )שס( איו לחמישי‪ .‬מרב ליוס ס' של ממר י‪0‬יס ״ס ‪%‬‬
‫ידם ו ) ס ב ( את שסוא נללמיני‪ .‬מסיו ושלם כאלפים לפיכן נשאת נוי ונבעלה מיי גליל הי שנ׳ כי נ י כ ם ו‬
‫ויזו ימשלו על סכל‪ ) :‬ס נ ( ל‪1‬איני יומה‪ .‬כפסמות וחיות ) ס י ( יממישי‪ .‬איר ערכ לששי לפיכן נשאת האלמנה לס׳‬
‫» י אלם סוועיס להם ‪) :‬כד( ניכה ‪ .‬לאדם ולדגים ‪ :‬וננעלת מיו ליל ו' ו )סו( יכנשכ‪ .‬כסינ חשו ויו משמעומיס‬

‫•יונ אויב עךוועט ןיט״יץלי^ען וועט ער ‪£‬עבין!ניב()ולדו בלינת ‪^ .cm‬ב~מינא''ואנטאויב די‬

‫ע‬

‫^ ט ש י ן וועלין זו§ה זיין וועלק די ;יוןיעלטיגען אוייף ךי'?יש פון נט\אונ'אויב זיייוועלק נןט‬
‫זי^יייןויעליןזיי^אןזיייןניךעךינעריוי לייפישפון״יט‪ .‬ךבייעקב פקדאךףהניןזאנטיאזוי קט‬
‫\»ט }יוא}ט רער םענטש יואס ייעט זיין אין אונוער }ילד אונ אין אונזערגלייכייןמגרוועט דין‬
‫ומליקו ו\עט ן ר ךווע'לטי;ען אוייף אלץ וואט אט' במאפיין גיווארין אויף״ךערוועלט‪ .‬אונךער‬
‫^ע^שוואס ;ועט ניט'דק אין אונוער בילראונ איןאו;וער נלייכק‪1‬ער וועט דין'אךשע‪ 1‬מעט‬
‫‪,‬ערי ידי; נידעךיגער ווי אלץוואם^נם איז דא אויף דערוועלט‪.".‬ךבי!‪.‬עקבפין דאךף הנין זאנט‬
‫‪1$‬ל קוטע; דעו־}יאם איז בשאפין‪.‬גימאלין אין אויניער בילד איונ אין אונוער נליייכין אוניזאל‬
‫ןץמעלטינק'א‪1‬יף דעםוואס איז ניט אין או^זער בי^ראונ אין אינזער כלייכין • )יג( על?רך(‪.‬‬
‫גאט האט די ן י ן ע נ ^ ט ‪ .‬דאלטאק אמעןנה הא‪0‬ין' טיר ;ילערונט'אבתולה זאל חתונה'רדאבין‬
‫ז‬

‫ליום רביעי)צו ‪ . qwtap‬אונ'אאלמ^ה זאיל חתונה קאבין ליום חמישי)צו ראנעךשטאנ(!ווייל‬

‫ביי די צוויי טענ שטייט אןרןה‪^' .‬ךענטךעירקלרשא^רקה שטייט דאך ביי דאנעךש^אנ אונ‬
‫ביי פרייטאנ‪ .‬אבער נישט" ביי סייטויאך‪ .‬האט'בר _כ‪$‬ךא';ייאנט ליום ‪.‬רביעי'מיינט מען ךי‬
‫רתמף פץ א^זולה זאל זיין ^יטוואןד אונ‪,‬ךער ‪5‬אן ‪.‬ןאל איר בוןגל זיין די ;אכט צו דאנערשט*‬
‫אונ ליום חמישי מיינט טען דייחתןה פון >‪1‬אל‪$‬ה ;אל דק דאנערשטאגיאונדערישאןזאל'‬
‫איר בועלי דין לי נאכט צו פרייטאנ‪) :‬יד( רבי' >ןלעןך האט ;יזאנט פון‪.‬לבי יוסי בן זםראט‬
‫ןוענין אז אין די ר‪1,‬רה וואלט נישטאנען וכבישוה‪ '.‬איר זאלט ‪.‬זיא איי; נעםען‪ .‬וואלטין' מיד‬
‫זאנין אז ךער סאן טיט ךייווייב זע^עין גיןאטין נדוארין ציו האבק ‪.‬קינידער‪ .‬או‪.‬עם י שטייט‬
‫]כביןה ‪7.‬ןר ואל דא איין נעםען‪ .‬מיינט מען דער מאן איז ני‪1‬יאטין אויף ^נרער האבק א?ר' ןאפ‬
‫וויייב איז ניט ניקאטין אויף קינךער קאבין‪. .‬ךבי יודען בן ברוקה זאנט‪.‬ךער מאן אמ דיווייב‬
‫זענען ניבאטין;יוואךין אויף קינלער האבק‪; .‬ואדום אויף בייךע ;אנט "ךער פסוק ;אט האט‬
‫די ני^ענטשט אונ האט ;;זא;ט צו די איר דאלט אייך פרוכטבארין איונ מעהלין‪ .‬אונוואסעם‬
‫שטייט ניט וכבשו^נאר וכב^ה‪ .‬וכבן^ה איז"דער טייטש'‪^.‬ר יאל זיא א‪.‬יין';עמען‪ .‬רער סאן‬
‫ל!אלט איין ןאם ודיב דאיזאל ניט אתיים ;יין אין גאס‪ '.‬ווארום ראפ ווייב ;ואם ג‪.‬ייט אין גאס‬
‫שפאצירען וזעט דין איר סוף זיא וועט מינה זיק‪ .‬ךאס ווייסין סיר פון ךי;ה‪ .‬אווי ווי‪.‬עם‬
‫שטייט אק ןסוק די}ה אמ ארויס ני^געןישיןאןוירען אין די שטאט שכם‪ .‬ן א ט איר ניזעהן‬
‫י‬
‫‪ caij‬אונ ן א ט טיט איר מונה ןיווען‪ .‬רבי יל‪;9‬ה אונ רבי אבהו אונ ר?י ;צחק בך מליון האבץ‬
‫נייאנט‬
 ‫ח ט‬ ‫אעית‪3‬‬
‫לה‬ ‫בראשית‬ ‫י^ה‬ ‫בר‬ ‫סרו־‬
‫!לבסוף נכשלה‪ .‬ההיד )שס( וירא אותה שכם וגוי‪ :‬ר׳ ירמיה ודי אבהי וו* יצח‪£‬בר‬
‫י‬
‫מדיון בשם ר׳ חנינא הלכה כ 'י •י )ט‪ (1‬איר אבהי נטל הקב״ה בום של ברכה וברכן‪.‬‬
‫אמר דיי בריט םיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של ארהיר ‪ .‬איר שמלאי מצינו‬
‫שהקב״ה טברך חתגים ‪) .‬סרו( ומקשט כלות ‪ .‬ומבקד חוליט ‪ .‬וקובר מתים ‪ .‬טברך‬
‫ז*גים מגין‪) .‬בראשית א( ויברך אותם אלה־ם ‪ .‬ומקשט כלות טגין ‪) .‬שם ב( רבן ח'‬
‫*לחים את הצלע‪ .‬מבקר חולים טגין‪ .‬שנא׳)שס יח()סט( וירא אליו ה׳ באלוג• ם‪0‬רא ‪.‬‬
‫קיבר מתים מנין‪ .‬שגא' )דבריס לי( ומ( ויקבר אותי בגיא ‪ .‬אמר רשבינ בשם ר׳ יונתן‬
‫אף מראה פנים לאבל ‪ .‬הה״ד )בראשית לס( וירא אלהים אל יעקב עוד ונו׳‪ .‬סת כרכו ר׳‬
‫מנתן אמר ברכת אבלים ‪:‬‬
‫פרשה ט )א( וירא אלהים את בל אשר עשה ונוי‪ .‬ר׳ לוי פתח)משלי כה( כבוד אלהיט‬
‫חפחר דבר וכבוד מלכים חקור דבר‪ .‬ר׳ לוי בשם ר׳ חםא בר חנינא אסר‬
‫מתחלת הספר )א( ועד ‪!tto‬־ ‪ .‬כבוד אלהים הוא הסתר דבר‪ .‬מכאן ואילך כבוד טלכיס‬
‫חקור דבר‪ .‬בבור דברי תורה שנםשלו כםלכים שנא׳)משלי וו( בי םלכים וטלוכו לחקור‬
‫דבר •י)ב( ד״א יירא אלהים את כל אשר עשה והנה)כ( טוב םאד‪ .‬ר׳ תנחוטא פתח‬
‫את‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫) ע ( י ק נ י י אותו‪ .‬ירש! חיל הקניה קני אישו •‬ ‫לשון מישיש ו )‪ (no‬ומקשנו כלות וינן ונוי ‪ .‬ודרשו חו״ל‬
‫)א ו יעד כאן‪ .‬עד ויפילו בניי אלסיס כששר‪ .‬שמא‬ ‫נפי הוולגיע‪ .‬מלמו שקששה ננלה שכן נכיכי פיס קורין‬
‫עיקר עעשס ניאשיח ושסיי חוים ל ת ל י ד נ י לזוישה ‪t‬‬ ‫לקלעיהא נניימא ‪ (BO) :‬וייא אליו‪ .‬לנקי החילה !‬

‫ניזאגט פון רבי דןנינא ם וועגין דער דין איז ווי דיי יוחגן אז ךי אשה אמ אויר ‪.‬גיןאטין״אויף‬
‫ןינדער האני! ‪) :‬טו‪ 0‬ךבי אבהיוזאנט גאט הט נינומען אכום דיין אין האנטאונ ער הט}י?‪.‬ענשט‬
‫‪$‬דם סיטחתד‪ .‬רבי יהודה בחיי סימוי ואנט מיכאל אוג גבריאל זעגען‪5‬יווען ךי אונטערפיךער‬
‫פון אדם הךאשון‪.‬ך‪3‬י שמלאי זאגט ‪!5‬יר נעפינע; או;אט רוט ניבענטשט חתנים‪ .‬אוג הטי אנגעצירט‬
‫בלות‪ .‬אונ איזךגאנ‪.‬נען צו‪.‬קראגקע‪ .‬אוגהט בנךאביין‪.‬מתים‪.‬או'}'א"טהאטןיבעגטשט התגים פון‬
‫וואנ‪.‬עןוויי^טיר‪.‬וואתק‪,‬ע‪# 0‬טייט נאטהטדי']אךם מיט חוה> גי‪.‬בענטשס‪.‬אז;אטיהטיאגגעציךט‬
‫ז‬

‫‪2‬לו"ת פון ווא^ען ןךץוין מיר‪ '.‬ווארום‪..‬עס ?וטייט אין פסוק ד ן ן יהי' אלדוים זץז הצלע‪) .‬אט הט‬
‫פאר‪.‬פלאכטין ךי וןאר פון די אזןה ;ואם‪,‬ער האט ניםאבט פון ךי ריפ‪ .‬עעןיי שבת פרק המצניע(‪.‬‬
‫אז^אט אמ }ינאנגען צו‪.‬קראנקע שטייט אין פסוק גאט איז גמעהן‪.‬גיוואךין צו'אברהם אין‬
‫‪8‬לוגי ©?וא‪) .‬יי״אחם אברהם איו'‪.‬קראנק גיייען^אןד רעם מלזיין‪ .‬איז גאט ‪.‬גיקי‪!3‬ען זעהן‬
‫;יאס‪,‬ער'‪8‬א?ט>\או }אט' בגראבט מסים פון'וואג‪.‬ק ויייםק טיר‪ .‬ווארוט עס ?זטייט אין ?םויק‬
‫‪%‬‬

‫י יקבור אותי' ‪3‬גי‪.‬א‪ m\.‬קאיט בןןאבין צו ט^ת אין ךעם §‪1‬א‪.‬תל‪ .‬רבי ?זםיאל' בר נחןן זאגט‬
‫פין‪.‬דבי יוגוזןט וועגין }אט גייייט' אי־רייליכען'ןגים צי אאבליאים צו ן‪8‬רי;םטין‪ .‬אייוי ווי‪..‬עס‬
‫‪#‬טי ט אין ןסוק' ;אט אמ ‪.‬ניזעהען'}יייארין צו !עקב אונ האט אים ‪,‬ניבקטשט‪ .‬ויאם האט‬
‫‪].‬ער איטי גי‪2‬ע^קוט‪..‬ךבי יו};;ן'«ל‪3‬ט‪.,‬ער ןאט אים‪.‬גי‪3‬ק?!?!ט איוי ודטען'בענט^ט אא‪3‬ל‪.‬‬
‫פרשה ט )א( גערא(‪ »*; .‬דואטי^מעהן אלץ יואם״ערידואט גיטאלן אוגדים 'א'יז'ד;ער גוט‪.‬‬
‫רבי לוי קןאט ^יהויבין צו ד'ךש‪ $‬טיט ךעם ןסוק ?«לם‪1‬ז חטלןז האט ;יזא;ט‬
‫דער ןבוד פון גאט איז §ען }אל ‪6‬אך?אךגין אזאך‪ .‬אוג דער ןבוד פון ?^כים איז ‪$‬ען «*ל‬
‫פארשטיין אזאןז‪ .‬רבי לוי וזאט גיזאןט »ון רבי הקא בר ח;י;א ס וועגין פון ‪$‬ו!ייב !ןטר‬
‫בראיית במ ויכלו'איו דער כ״בוד פוןג^ט לווי אזוי‪.‬ערה ט די וועקט ביןזאפיף‪ .‬ךייזאןז דארף‬
‫ז‬
‫י‬
‫מען פארב^אךגין'‪; .‬יט דערציי^ע; פאר‪.‬קיינעם‪ .‬אוג פון‪.‬אלה תולדות ה^טים ווןארץ היי?ופ‬
‫י‬
‫דער כבוד פון מלכים' רער קבור פון ךי תוךה דאם זיא איז גע;ל ‪5‬ק צו ?!דכים אזיוי ווי עם‬
‫שטייט אין פסוק" די תורה זאןט דוךןז מירקעגיגען אלעטלמם‪'.‬דאךף טען ^ארקטיין ןי״ירע‬
‫זאכין‪ .‬נאך אפ‪$‬ט איזאויןש דעס ןיםוק ;אט האט ^ועוזןיאלץ דאם‪^.‬ער ן א ט ;עןיאוין אינ&נס‬
‫י‬
‫איז ‪.‬גיעד גוט! רבי ר^וימא' האט ^^יהדביןיצז כךש}ן ׳?!'למה ס ^ • י^ט ; י ^ ט ^ ץ ‪^1‬‬
‫גאט‬
 ‫בראיית‬ ‫מ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית י׳ ""‬ ‫•ךך‬
‫)קכלח ג( את הכל עשה יפה בעתו‪ .‬איר תנחוםא בעונתו נברא העולם|‪ .‬לא היה העולם‬
‫ראוי לבראות )נ‪ (.‬קודם לכן‪ .‬איר אבהו)י( מכאן שהקביה הית בורא עולמות ומחריבן‪.‬‬
‫ובורא עולמות ומחריבן‪ .‬עד שברא את אלו‪ .‬אמר דין דניין לי יתהון לא הניין לי‪ .‬איר‬
‫פנחס טעמיה דר׳ אבהו‪ .‬וירא אלהיס את כל אשר עשה והנה טוב מאוד )ה( דין הניץ לי י‬
‫יההון לא יעיין לי‪) :‬ג( ד״א וירא אלתים את כל אשר עשה והנה טיב טאד‪ .‬ר׳ יוחנן‬
‫אמר מלך ביי בונה פלטין טביט בעליונים )ו( ראייה אחת‪ .‬ובתחתונים ראייה אחת‪ .‬אבל‬
‫הקביה טביט בעליונים ובתחתונים ראייה אחת‪ .‬אמר רשביל הנה טיב מאד זה העהיי‪.‬‬
‫)ז( והנה טוב מאד זה העהיב ‪ .‬העהיז והעהיב הביט בהן הקביה ראייה אחת‪ .‬רשביל‬
‫בשם ראב׳ע אמר)ירמיה לב()ח( אהה ה׳ אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ‬
‫בכחך הנדול ובזרועך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר •מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר‪.‬‬
‫ר׳ חני בשם ר׳ יצחק אטר )ד״ה ל( כרו( ואתה שלטה בני רע את אלהי אביך ועבדהו בלב‬
‫שדם‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הקיומים להם איגם גוונים בעיג׳׳‪ (1) :‬ראייה איוש‪ .‬נ ו מ *‬ ‫) נ ( ‪ 9‬ו נ מאז ונוי‪ .‬יסמין• לים ויכלו השמים! )ג( קולם‬
‫ויל ואיל ‪) 1‬ז( והגה יייז יי!יוה לרנייי אר‪,‬א לעוה״נ ונחינ‬ ‫לנן‪ .‬וזם נ ע ת ו ‪ ) :‬ז ( מנאן שהים נ ר ‪ .‬מונתינ ישה נעתי‬
‫ו ו א ואיים אחת נשניהכ ‪) t‬ח( אתה וגי׳‪ .‬שיהיה דקלא‬ ‫משמע בקווס עסו לא הים ישם ונן גס נ! מונתינ וירא‬
‫לא יפלא ממו נל ז נ ו משמע הכל ניויעס אחת גלוי וידי*‬ ‫אלהיס את נל וגוי במשמעותו נן נזמפוש ו״פ ואיל ‪:‬‬
‫לפניו ד נ ו ונפש ונן לקמן נ• נל לגנות הוא לורש נ ו ד ש‬ ‫)ס( זין מיין לי ו נ ו ׳ ‪ .‬אלו שינים ונאיס נעיג׳ ואלו‬
‫}אט ;יסאכטייטט אין זיין צייט‪ .‬רבי'תנח^םא ;אנט‪.‬די וועלט איז אויך ‪.‬בשאפין ‪;,‬יווארין ‪,‬אן‬
‫דער צייט'‪ ,‬ךיוועלט האט ניט נידארפט ב‪#‬אפץ ורערין פך;ער‪.‬אז‪.‬זיא וואלטפרי^רבשאפין‬
‫}יוואךין)ואלט זיא"ניט נוט ^יווען ‪ ,‬רבי אבהו;אגט פון ךעם פסוק ווייםין ימיר"אז נאט האט‬
‫שוין פתעריבשאפץ וועלטיןאונ האט זיייוויםט גןטאכט‪ .‬אונ‪.‬ער האט ב‪#‬אפין נאך וועלטין‬
‫אונ ‪£1‬אט' די וויםט נימאכט‪ .‬ביז‪.,‬ער האט ב׳‪5‬זאפץ די וועלט‪ .‬האט נאט ניואגט די וועלט‬
‫ניפעלט טיר‪ .‬אויניענע וו׳עלטין זענען טיר}יט ניפעלין‪ .‬רבי' פנחס ואגט פון וואנען ווייס ךאס‬
‫רביאבהו ווייל‪.‬עם שטייט"אין פסוק}אט האט ניזעןזן אלץ ;ואס‪;.‬נר קאט ניטאכיט אונ עם איי‬
‫ביער נוט‪ .‬ךי וואם'‪.‬ער האט אי^ט ןיטאכט איז‪.‬ך;ער גוט‪ .‬אבער ךי ‪.‬וואס״עיר האט 'פר;ער‬
‫}ימאכט‪.‬זענען איםניט ;יןעלץי‪^/‬אך אפישטאיז אויף ךעםפםוק נאט וזט גיועףן אלץווםער‬
‫ןאט';עטאהן איונ״עס איזזייער נוט‪ .‬רבי יוחנן וא?ט או אמענטש באוןזט אהויוימוו)ער קיקען‬
‫ז‬

‫אויף די א‪1‬בעך‪#‬טע שטובין"בזונךער אונ אויף די אונטעךשטע שטובין"בזונךער‪ .‬אבער ;אט‬

‫נ^קטאויףךייאיובעךשטע אונ איויף ךי אונטעךשטע טיט'איי; מאהל ‪ .‬אווי"ווי‪;.‬גס ‪#‬טייט אץ‬
‫ןסוק טיט איין קוק"האט ‪ m i‬ןיועהן אלץ'יוא'ס'‪^.‬ר האט‪.‬נימאכט‪'.‬רבי שמעו; בן לקיש;אגט‬
‫אז‪.‬עם וואלט ני^טאנען וזנה טובנן״אדעסאיי דיער נוט‪ .‬מיינטמעןךיוועלט‪ .‬אי‪7‬ןםשטייט‬
‫ןועה טוב'םאד‪ '.‬אונ‪.‬עס איזזייער נוט ;ודזנה טיט אוא״ו>‪' .‬מיינט מען ךי אנדערע ייעלט‬
‫אויך‪ .‬אדו! ךי וועלט אונ אויף יענע וועלטיהט נאט אויף די ניקוקטימיט איין טאלןל‪ .‬ריבי שמעון‬
‫ן ן לקיש האט ניואנט פון רבי‪.‬אלעיריבןיעיתהם דעגץ יךנןיה הנביא האט נ;ואנט ‪5‬אר ןיאמ‬
‫דוהאסט ;יםאכיטךי הימעל אונ'ך‪ .‬עךד'טיט דיץ‪/‬רויסיין לח אונ טיט דיין גיניינטץ ארעם‬
‫‪%‬‬
‫‪T‬‬
‫פץ דיר איי אלעייאכיןיניט פארהויליין‪ .‬פון רער צייט וואס דו דואםט ךי יזימעל אונ ;‪:‬רד‬
‫‪3‬שאפין ביז היינטינעןיטאג איז נאך פון ךיר״קיין ואןז‪.‬ניט פארהדלץ ניייואךץ‪ .‬דו ידי?ט אלע‬
‫זאקין' ךבי חני האט גייאנט פץ רבי יצחק ס ווע;ץ דוד המלך הט‪-‬ניוא^ט צו ?‪1‬למה‪ .‬דיו ‪rabf‬‬
‫ג!יץ ווק ווייס רעם נאט יפו; ביין פאטער אונ זאלסט איםךינעז טיט אנא^ע סאףן אונ טיט‬
‫‪8‬באנעךטץ ווילען‪ .‬דארום אלע האו־יצער ^ארשטינאט אונ אלע נעדא נקען וואט דער מענטש‬
‫‪:‬‬

‫נןראכט' פאר׳טטייט }אט‪ .‬אויב דו וויעיסט ^אריעויטין נאט וועט }אט וייפונע; דעךץ צו ךייר'‪.‬‬
‫אונ אדב דו וויעסט פארלאזץ ;אט‪ .‬וועט ;אט ידייך פארלאזיין אויף אייבינ‪ .‬איירער עם ןועךט‬
‫;אך בשאפין ידי" טךאכטונג אין סאךץ פון םענטשין‪ .‬ודים שדי}אט דאם רער מענטש וועט‬
‫מראכ^ין‪ .‬ר‪1‬יי יוד״ן זא;ט"פון רבי יצחק ם ווע;'ץ"‪.‬א־ידער ךער מענטש וועךט נאך בשאיפיןוןיים‬
‫שוץ‬
‫לו‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ט‬ ‫‪5‬ןךך‬
‫‪0‬לס ו ב נ פ ש ה ט י ה כי כ ל ל ב כ ו ת דורש ה ׳ וכל י‪3‬ר מ ח ש ב ו ת מבין א ס ת ד ר ש נ ו י מ צ א לד‬
‫»אם ת ע ז ב נ ו יזניהך ל ע ד ‪ .‬ק ו ד ם ) ט ( ע ד ש ל א נ ו צ ר ה מ ח ש ב ה ב ל ב ו ש ל א ד ם כ ב ר ה י א‬
‫גלויה ל פ נ י ו « ר ׳ יורן בשם ר׳ יצחק קודם )י( ע ד ש ל א נ ו צ ר י צ ו ר ‪ .‬כ ב ר כ ה ש ב ת י נ ל ו י ה‬
‫ל פ נ י ך ‪ .‬אם‪,‬י ר ׳ יורא )יא( ל נ ר ם י ה )חהליס קלט( כי אין מ ל ה בלשוני הן ה י ר ע ת כ ו ל ה‬
‫)ף( ר׳ ח ם א ב ר ח נ י נ א‬ ‫יקודם ע ד ש ל א )י‪ (3‬יארש לשוני דיבור כ ב ר הז ה ׳ י ד ע ת כולה‬
‫יד׳ יונתן‪ .‬רהב״ח א ס ר ם ש ל ל ט ל ך ש ב נ ה פלטין ר א ה א ו ת ה ו ע ר ב ה ל ו ‪ .‬א מ ר פלטין פ ל ט ץ‬
‫הליאי ת ה א ם ע ל ת חן לפני ב כ ל ע ת כשם שהעלית תן לפני ב ש ע ה ז י ‪ .‬כ ך א ס ר ה ק ב ׳ ה‬
‫לעולמו‪).‬ינ(עולםי עולםי הלואי ת ה א מ ע ל ת חן לפני ב כ ל ע ת כשם שהעלית חן לפני ב ש ע ה‬
‫י ו ‪ .‬ר׳ יונתן א ס ר ׳ ל ט ל ך שהיה משיא א ת ב ת ו ‪ .‬ועשה ל ח ה ו פ ה ובית ‪) .‬יד( וסיידה ‪.‬‬
‫)טו( וכיירה ‪ .‬וציירה‪ .‬וראה א ו ת ה וערבה ל ו ‪ .‬א מ ר ל ה ב ת י כ ת י הלואי ת ה א החופת ה ז א ת‬
‫מ ע ל ת חן לפגי בכד ע ת ‪ .‬כשם שהעלית תן לפני ב ש ע ה ה ז ו ‪ .‬כ ך א מ ר ה ק ב י ה ל ע ו ל מ ו ‪.‬‬
‫״ולמי ע ו ל מ י ‪ .‬הלואי ת ה א מ ע ל ת חן לפני ב כ ל ע ת ‪ .‬כשם ש ה ע ל י ת חן לפני ב ש ע ה ה ז ו ‪:‬‬
‫)ה( )טז( ב ת ו ר ת י ש ל ריט טצאו כ ת ו ב ‪ .‬והנה ט ו ב מ א ד ‪ .‬ו ה נ ח ט ו ב )יז( זה מ ו ת ‪ .‬א ס ר‬
‫דשב״נ ר כ ו ב הייתי על כ ת פ ו של ז ק נ י ‪ .‬ועילה טעירו ל כ פ ר הנן ד ר ך ב י ת ש א ן ‪ .‬ו ש מ ע ת י‬
‫‪ ns‬רשב״א יושב ו •ורש בשם ר י ט ‪ .‬ה נ ה ט ו ב מ א ד ‪ .‬ה נ ה ט ו ב מ ו ת ן )‪ (1‬ר ׳ ח ט א ב ר‬
‫הנינא‬
‫מתנות כ הונה‬
‫וגוי וה<ס עובי מאח• הרי שהפלתם וזן לפיו ‪1‬כייב ירא‬ ‫אזה• ) ס ( עו שלא ניציסי דיי! מלנהינ יצר מששטת‬
‫שנת! עיניו ט שיהיה ‪ p‬לעל! ) ל( סייי׳ ט ׳ ‪ .‬מלבנם‬ ‫זוחז'צי לשו! ׳צייה 'צ רה של מותשבה הוא מנין‪) :‬י( ע־‬
‫נ ס י ו ‪) :‬שי( ניירה‪ .‬פי׳ העיון מעשה ציור נשמי קוי‪0‬‬ ‫*‪ M‬נוצי יצור ‪ .‬דרש יצי נמי נוי ונל יצוי מני! ממשנתו‬
‫או נטפל כו״א נית איויא ננייי יאיוא וציייס מל פני‬ ‫׳טיל שהוא לא מצי‪) :‬יא( לגרמיה‪ .‬מחמת עצמו והראשון‬
‫נולה ‪) 1‬שז( נתויתו של י ״ מ ‪ .‬נשפי הויה שלו נ ת נ נ}‬ ‫* ר נשם רני יצתק‪) :‬ינ> יאר‪ .:‬לשין לבור כי״א וארשת‬
‫על הבליו!‪) :‬יו( וש מות‪ .‬שמוריוו מוה העולם סנלס ומניאו‬ ‫»פתיו ו )יג( עולמי עולמי כוי‪ .‬פרש•׳ מלנשינ י י א אלהיש‬
‫^ ו י ן ן ^ ך ה ט ;יוא;ט‬ ‫?יין }אטוואם״ער מעט ט ר א ; ט י ן ‪.‬‬
‫^י אין טלה בלשוני' הן ה‪; .‬דעי; ב ל ה ‪ .‬אייךער טייין צ ע נ ה א ט }איך א ח י ם גלך״עט אווארט‪ .‬ן!ט‬
‫‪0‬וין ;אט אלץ )יואןוט יואםיאיך'ויעל רייי־ין‪) :‬ב( רגיי רומא ב ר חנינא א ו נ ' ל ב י יונתן גןלי;ען‪.‬‬
‫!;וייחטא ברךונינא יאנט ל^של אמלך האט גיבאהט אפאלםט‪ . .‬ע ר ה ט גיזעה; ל ע ם פיאלאיםט‬ ‫ז‬

‫«י« ^ ר אים גיק‪.‬עילין‪ .‬ה א ט רער מ ל ך נ;וא‪.‬נט צ ו ם § א ל א ם ט ‪ .‬פאלאםט פאלאםיט‪" .‬הלואי ואלסיטו‬
‫ן י י ־ א ל ע ט א ל ל אווי גיפעלין' ויי ח?י§על‪9‬טטירהיינט'‪ .‬אוד ה א ט נאט גיזיאגט צו' ך י ד ע ל ט ‪.‬‬
‫מיין ייעלטמייין וועלט הלואי זאלסטו טיר"אלע §אהל'אזוי ניפעליןווי ר ו ניפעלסט ?'יד סייןט‪.‬‬
‫רבי יונתן יא^טלטשל א מ ל ך ה א ט חתוגה גיימאכטידיגע אטאכטעראונ‪ .‬ער'הט"ני‪5‬אכט פ א ר‬
‫‪%‬‬

‫איר אחו§ה איוג א ‪ #‬ט ו ב ‪ .‬מען ה ט ך י שטוב איגווייגיגיאוים גייקלעבט ניט)ואפגע איוג אוים‬
‫^י׳קאלכט ‪ .‬אונ אויש ג י מ א ל ט ‪ .‬ן ע ר מ ל ך האט גיועהן ךי חופה איז' דאי אים ג'יפעלי‪,:‬הט ר ע ר‬
‫^לךיגיואוןט צו ך י ^ א ? ט ע ר ‪ .‬מיין טאכטער הלואיי ואל טיר לי חופה'אלע מאהל אוויןי‪6‬עלין‬
‫ןוי זיא ;יפעלט טיר היינט‪ .‬אזוי ה א ט גאט גיואןטצו ךי וועלט‪ .‬מיין ייעלט מיין וועלט הלואי‬
‫;אלסטי טיר אלע ם א י ל אווי גןפעלין ווי רו גיפעלסט סיר הייגט לרביחנוא האלט' אז ; א ט‬
‫האטי בשאפין ך י דעלט ״ער^אל םאכין רורועז אין אי'רךישכי}ה‪: 1‬לאס היינוט פוןייייגעטוועןין‬
‫ך ר י ב ע ר ^ ט ^ ע ר י ד ע ם משל צו אמלך וואם ד!ט געבאהיט א‪9‬אלאםטפוןיי‪:‬נ'עטווע;ין‪.‬ךבי'יי;מ‬
‫האלט א ז ; א ט האטי בשאפין די ייעלט פאר די יוךיןס ווע;ין‪ .‬ך ר י ב ע ר ז א נ ט ״ ע ר י ד ע ם י ט ש ל צ ו‬
‫‪ 9 8‬ל ך ד א ס ןאט;יקאלטאפאלא!?ט'פאר זיין טאבטעךםוועגין(‪ 0)':‬ובתורתו(‪ .‬א י ן ד ע ם ה ו ם ש‬
‫ז‬
‫‪9‬ון ר ק י מ א י ר איי נ י ן ש א נ ק ;ע»?!ךיבען אויף ך ע ם ?םיק״והגה ט ו ב ס'אד‪ .‬גוט טייגט‪?.‬ען ך ע ם‬
‫ט ו י ט ‪ .‬דער ט ד ט איז' ניט' פ א ר רעם' ם ע נ ט ש ע ר ע י ט אוועק פון ךי' וועלט וואם ויאיאיז » ל‬
‫י‬

‫}‪1‬יט צ ע ר ‪ .‬אוג קי‪9‬ט אויף י ע‪$‬ע וועליט 'ויאס^יא איז פול טיט §ערגעניגען! רבי ^ ט י א ל ב ר‬
‫י‬

‫<ןח§ן האט גי;א‪1‬ןט איך ה א ב }עליטע! ביי ?וין ןןידעז אויף ד ע • אנןסילאינ \ *יי'‪9‬יט טיר‬
‫ןייגאנןען פון‪1‬יין שטאט צ ו ם ך א ך ף חנן דורך ך י ׳?מאט בית ש>*ן י‪ .‬ה א ב איך גמזעךט גיי ל ב י‬
‫^ ע ו ן ' §ן א ל ^ ר איונייע?ין אונ דואט נ י ד ך ‪ #‬ת » ' רבי קאירים וןענין רעם ^םוק'ורבה ט ו ב‬
‫מאד‬
 ‫בראשית‬ ‫ט‬ ‫בראשית פרשה‬ ‫^ךף‬
‫הנינא וי׳ יונתן‪ .‬ר׳ חבית אסר ראוי היה אדהיר שלא לטעום טעם מי^ה‪ .‬ולסה‬
‫נקנסה בו טיתה‪ .‬אלא צפה הקניה שנבוכדנצר וחירם םלך צור עתידין לעשות‬
‫עצמן אלהוח‪ .‬לפיכך נקנסה בו מיתה‪ .‬הה׳ד )יחזקאל כת( בעדן נן אלהים היית‪ .‬וכי‬
‫בנן עדן היה חירם אתטהא‪ .‬אלא איל )יח( אתה הוא שנרםת לאותו שבעדן שיטות‪.‬‬
‫ר׳ חייא בר ברתיה דר׳ ברכיהסשוםר׳ ברכיה אסר )שם(את כריב םםשח‪ .‬אתה הוא‬
‫שנרסת )יט( לאותו כרוב שיסית‪ .‬איל ר׳ יונתן א״כינזור םיתה על הרשעים ואל עזור‬
‫מיתה על הצדיקים‪ .‬אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רטיות ושלא יהי‬
‫הרשעים אוסרים כלום הצדיקים חיים‪ .‬אלא שהן םםנלץ טצות וטעשיט‪ .‬אף אני נסנל‬
‫מצות ומעשיט‪ .‬נמצאת עשייה שלא לשמה;)!( ר׳ יוחנן ורשביל ‪ .‬ריי אמר מפני םה‬
‫ננזרה מיתה על הרשעים‪ .‬אלא כל ימן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקביה‪ .‬ההיד‬
‫)מלאכי ב( הוגעתם ה׳ בדבריכם ‪ .‬כיון שהן מתים‪.‬הן פוסקים םלהכעיס להקכיה‪ .‬שנא׳‬
‫)איוב נ( שם רשעים חדלו רוגז‪ .‬שם חדלו מלהכעים להקביה‪ .‬מפני מר‪ ,‬נגזררו סיתה‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫שמעלתו‬ ‫עליו מיתסג ) ׳ » ( לאותו נרונ ‪ .‬אלם סואשון‬ ‫לעולש העומד וגס שם איני נ א בינ ליד חעא‪) :‬ית( אתה‬
‫היסס‬ ‫סוא שנרמס נוי‪ .‬והנה היא היה שס סהר׳ נשנילו נקנסה‬

‫מאד‪ .‬נוט״טייינט' קען רעם טויט‪ :‬רבי חטא בלבי חגיגאאוגךבי מנתן קל|עריןאי;ךערואך‬
‫רבי חקא ברבי' הני;א ואגט!‪$‬דם הראשון איו וויעךט}'יווען‪,‬ער זאל ניט שטאלבץ);וארים אייף‬
‫די; ‪.‬עבירה' קאט'‪.‬ער ד‪.‬שונ;ה ןיטאהן( נאר פאר 'דאם איו אויף אים)אוני אייף אלע סענטשיו־(‬
‫מזרי ןידאךץ״ערזאל שטאךבי;‪ .‬ודייל נאט האט ניועהן אז נבוכדנצר אונ חיךם ‪,‬לער מלןז פון‬
‫צור וועלין זא^י; אויף ךףאזזייזענען ;אטערדריבעריהט מען נווד ניוןען טען;אל שטארבין ‪.‬‬
‫אזד ווי‪.‬עם שטייט אי; ^םוק‪.‬יחזקאל הנביא האט ניזאנט צו חיךם דו בץט גיווען איי! ‪.!2‬ע‪• 13‬‬
‫איז רען חיךים ;יווע; איןנן ערן‪ .‬אוואנדער‪ .‬נאד אווי'י‪/‬אט דער;ביא'נ‪.‬ייא?ט צו חיךם די‬
‫א‬
‫האסט ניבךיינגט צו רעם דאם איוניז‪.‬עסיןאי;נן‪.‬עדן)>!ךםהךאשון(‪,‬ער ;אל שטאךבי;‪ .‬רבי ל ל‬
‫דערזוה; פון רבי ברכיהם ^אבטער האט ‪.‬ניזאגט פון‪.‬חיי ברכיהם ווענין פון ךיעם ^םוק ךער‬
‫נביאןאט ניואנט 'צו'תירם אתי ברוב ממשח‪ .‬רו הא?ט ניבירייננט מיו^ה אדף ךעם מקטש‬
‫<ארטהךא׳&ו;( תאם‪.‬ער איו נייווק אזוי ווי אמלאך‪.‬האט רבי יונתן גיזאגט צו רבי חטא אויב‬
‫‪,‬עס איו ווי דו יאגסט האט גאט גידאךפט ניוך'_זיין מירןה אויף ךי רשעים וואלט נבוןךנצר אוג‬ ‫ז‬

‫רוירם גישטארבין'‪'.‬אבער גיט א‪1‬יף צדיקים‪ .‬האט ךביהמאגיואגטיאז רשעים'וועלין שטאלבין‬

‫‪1‬‬
‫אוג צדיקים ויעליו גיט ?טאלבין‪ .‬וועלין ך לשעים טאהןאפאלשעתש"ובה‪.‬זייוועליןגיטטאהן‬
‫?;שובה דייל די האבי; הךטיה אויף ךי‪.‬עבירות‪ .‬ייי וועלין לאיר טאהןר‪.‬שובהייי זאלין גיט‬
‫שטאךבין‪ .‬ךי רשעים ייעליןיאגין פאר וואם לעביןדי צמקיםוויילזיייטוהען מצות אונ מעשיים‬
‫טובים‪ .‬מיר וועלי; אויך טאה; מצית אונ מע?זים טובים וועלין קיר א‪1‬יןז לעבי;‪ .‬וועלין די‬
‫דאך טאהן די מצות גיט פון גאטס ורעגין יי)‪ ci‬ךיי יודען אונ ךבי ^‪1‬מעון ין לקיש יאנין צוויי‬
‫מעטים אויף ךעים עטאלבין‪. .‬לבי יורע; ;אנט פאר דאס הט';אט גוזר גיןען ךי ך׳^עים ;אלין‬
‫^טאךבי;‪ .‬ווארום אווי לאננ ווי ךי רביעים'לעבי; דער צערענעןדי;אט‪ .‬אזיוי וויי‪,‬עם שטייט‬
‫איין ןםוק איר האט אפניםאטעךט }אט טיט אלןעלע דיירי‪ .‬אז ךי‪.‬רשעים שטאךבין‪ .‬העדין‬
‫די אויף דער ^•ערנען;אט‪ .‬אווי ווי‪.,‬עם שטייט אין פסוק ‪£‬ום לרועים' חדלו רוגז‪ .‬דאלט ןאבין‬
‫ךי וטועים א!יף גיהעךט רער צעילגע; ';אט‪ .‬פארוואס האטיגאט גוזר' גיוועןטיתה' אדף די‬
‫צדיקים‪ .‬נאד אווי לאנג ווי די צדיקים לעבין האבץ די מלחמה טיטלעם' י‪.‬צך הרע‪ .‬או די‬
‫שעאלבץ קאביןייי דוה ‪ .‬אווי ווי‪,‬עם שטייט אין פסוק דאריט רוהען לי אפנייםא^עךטע‪ .‬ךי‬
‫י‬
‫צדיקים ואנין נענונ פ א איבי;ואם מירי האבין אונו ניסאטיעךט אויף ך וועלט ‪ .‬רבי' ש‪9‬ע‪1‬ן‬
‫‪ $‬לקישיאןט‪.‬דריבער האטי ;אט נייר גיווען צד;קי'ם אינ לשיעים זאלין עשאלבין‪'.‬דיצליקיט‬
‫}אלין האבץ אטאפעלק ץכר‪ .‬אונ ך ךעןעים יאלץ האבץ א טא‪$‬עלען שטךאף‪ .‬ךי צךיקים‬
‫־‬

‫זאלץ‬
 ‫פ ר ש ה ט‬ ‫י ת‬ ‫ב ר‬
‫לז‬ ‫בראשית‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫יעל הצדיקים אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן״ כיון שהם םתיס הן‬
‫גחי]‪.‬ההיד )‪ (0D‬ושם ינוחו יגיעי כח‪) .‬כ( דיינו מה שינענו‪ .‬ורשביל אמר ליתן‬
‫שכר לאלו בכפלים ולהפרע מאלו בכפלים‪ .‬ליהן שכר לצדיקים שלא היו ראוים‬
‫לטעום טעם םיחה וקבלו עליהם טעם מיתה לפיכך )ישעיה סא( לכן בארצם משנה‬
‫יירשו‪ .‬ולהפרע ם; הרשעים‪ .‬שלא היו הצדיקים ראויים לטעום טעם טיתה‪.‬‬
‫)כא( ובשבילן קיבלו עליהן מיתה‪ .‬לפיכך )ירמיה יז( וםשנה שברון ירשו‪ (H) :‬אמר‬
‫רשביא והנה טוב מאד‪ .‬והנה טוב השינה‪ .‬וכי שינה טובה םאד‪ .‬אתמהא‪ .‬לא כן‬
‫תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם‪ .‬אלא מתוך שאדם ישן קימעא‪ .‬הוא‬
‫עומד ויגע בתורה הרבה‪) :‬ט( ר׳ נחמן בר שמואל בר נהםן בשם רב שמואל בד‬
‫נהמן אמר הנה טוב מאד‪ .‬זה יציט‪ .‬והנה טוב מאד )כ‪ (3‬זה יציה‪ .‬וכי יציה טוב‬
‫מ א ד ‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא שאילולי יצ׳ה לא בנה אדם בית ולא נשא אשה‪ .‬ולא הוליד‪.‬‬
‫ילא נשא ונתן‪ .‬וכן שלמה אומר )קהלת ד( בי היא קנאת איש מרעהו‪) :‬י( איר הונא‬
‫הנה טוב מאד‪ .‬ז ו ) מ ( בדת הטוב‪ .‬והגדז טוב מאד‪ .‬זו מדת יםורין‪ .‬וכי מרח‬
‫יסורין טוב מאד‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העה״ב וכן שלמה‬
‫אומר )משלי ו( ודרך חיים תוכחות מוסר‪ .‬אמרת צא וראה איזהו דרך מביאה את‬
‫האדם לחיי העהיב‪ .‬הוי אומר זו מדת יסורין‪) :‬יא( א״ר ועירא הנה טוב מאד‪ .‬זו‬
‫נן עדן‪ .‬והנה טוב מאד‪ .‬זו ניהנס‪ .‬וכי ניהנס טוב מאד‪ .‬אתמהא‪ .‬משל למלך שהיה‬
‫י ו‬
‫מת נ ווי! כ ה ונ ד‪,‬‬
‫עם היצי ו )כא( ונשנילן קבלו נ ו ׳ ‪ .‬נזנר׳ ר׳ יוני!! לעיל«‬ ‫םיהה יותי מהמלאכים וכיונים‪ ) :‬כ ( דינ‪ 1‬נ ו ׳ ‪ .‬כן אומר ס‬
‫) כ נ ( זם יצהיר‪ .‬וי"! של והנס וייש ו )כנ( נווה כטוב‪.‬‬ ‫הצייקיש לאיור מיתה זי לנו‪:‬ער ייניעה עי כאן מה שגלרמו‬

‫^ ' ם ט ע ם ^ ו ן טויט‪".‬אמ‬ ‫זאלין האבץאטאפעלע; שכר‪ .‬ווייל״די האבץ ניט‬

‫די האבץ ;א פארווכט ךעם טעם פץ טויט‪ .‬לךיבער ויעלי! די וןאויין שירצוויי מאהל אזוי‬
‫י‬
‫פיל‪ .‬אונ די ך^־עים'וועלין האבץ אטאפעלע; שטךיאף‪ .‬ווייל ךי צללקים וזיאבץ" ניט נידאך<‪«5‬‬
‫‪#‬טאלביןאונ דולך די עבירות פו; ךי י רשעים' יענע; ;ישןזאךבין ךי צדיקים‪ .‬ךךיבעירךאך^ץ‬
‫ךי לשעיםטאפעילט נ‪.‬י^דא?ט ייעלין«* )ח( <א'םר> • י‪3‬י ^־ףעיןיבן אלעזר חאט‪/‬ייאנטהנו‪:‬‬
‫טיבקאד‪ .‬עם איו דיער'ניט'‪ .‬דאם מיינט מי‪-‬ץ דעם שלאף‪/.‬איז רען ךערעולאף זייערנוט‪.‬‬
‫‪,‬עם איז אוואנךער‪ .‬האבץ מירךען ניט נילערונט מיץ אונ ש לאף צו'רומנים איז שיין צי‪.‬ייי‬
‫ד‬

‫אונ ??יין פאר ךי וועלט ודי מערי; שכיר פון ידעם' וויץ אונ דערץ אנטשליא^ין טוהע; ייי ניט־ קיץ‬
‫‪,‬עבירות פאר דך אונ טוהען ניט לויי; שלעכטמ די וועלטו זעהן טיר ךאךיאז שלאף איו נאר״נוט‬
‫צו ך^־עים‪. .‬ע^פעךט רבי ש?עון שלאף' איו' גוט צו ‪j‬ריקים אויך‪ ..‬או*דער צדיקשלאפט אביםול‬
‫??טייט‪,‬ער אויף מיט אגייעם פרו"אונ לערונט אונ םאטעלטזיך אין ךי'תוךה ?יל ^׳עוז! )ט( רבי‬
‫נחמן ךער וולן פון ׳?מואל דעו־ זיל; פץ נחמן האט נמא^ט פון‪.‬לב שמואל ברנח^ןים ויענץהגה‬
‫טוב קאד מייןט מען ךעם‪..‬יצר טוב‪ .‬א‪1‬נ והנה טיב מאד מיי;ט טע; ידעם יצל הרע‪ .‬איי רען לער‬
‫יצל ןךע דיער נוט‪ .‬אוואנלער‪{ .‬אר ויען ןייט לער יצרי הרע וואלט אטענטשיניטיגיןאהט אשטוב‬
‫אונ ווא‪.‬לט ניט }ינומק אודיב‪ .‬אוני וואלטיניט גיהאיט ‪.‬קינל'ער‪'.‬אונ'וואלט ניט גיהא״נרולט‬
‫^ולמה דומלך זאגט אויך אווי ווייל איינעיר איו מקןא‪,‬לעם ׳'אנלעלי; לליבעיר איו אויה" ניבאהט‬
‫נייייאךיןלי נאעיע יועלט‪) :‬י( יאמח רביהונא יאנט דעה טובי מאד ?‪.‬יינט מעין דאם נוטס וואט‬
‫גאטןיטדעם מע?קש א‪1‬יף לי דעלט‪ .‬והנה טוב מאד טיינט מען לי לסורים וואם^אט ניט חמ>‬
‫‪ a'p^'g‬אויף ךי וועלט‪ .‬איז רען'לסורים גוט‪ .‬אוואנ‪,‬לער‪'.‬נארדורךיסורים^עךץדי נןענט^ין‬
‫‪:‬‬
‫;־רויםיאונ קוטע; צו עילם ה^א‪ .‬ץזלמה המלך האטי אידך אזוי גמאגט צו לי ויעג פין לעבין קו?!ט‬
‫ן!ען דוךך^טראןש‪ .‬איך ויעל ךייר יאניןיני זעת וועלכע ווענ ברייןנט רעם מענטש צו עולם‬
‫כבא‪ .‬ראם איז יםוךים‪) :‬יא( רבי ‪.‬זעירא זאיוןט הנהי"טוב'האד י מיעט מען לעם ‪1‬ן‪.‬עךן‪ .‬ויעה‬
‫טיבקאד מיי?ט מעןךעםגיהגם‪ .‬אמ ״ע י‪.‬ער נןח^ו זילערינוט‪ .‬איואנדער'‪; .‬ארל^י^ל אמליך‬
‫ןאט;יהאט אומץ גארטין ןטזןר אריץ ניברייננ‪.‬ט ארבעטער אי; רעם ייייין נאלטיו‪ .‬אונ‪.‬ער"הט‬
‫‪:‬‬

‫*יבאהט‬
 ‫בראשת‬ ‫בראשית פרשה ט‬ ‫סךף‬
‫לו פרדס והכניס לתוכו פועלים‪ .‬ובנה אוצר על פתחו‪ .‬אמר כל מ• שהוא )כד( מהבשר‬
‫במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו‪ .‬וכל מי שאינו םתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס‬
‫לאוצרו‪ .‬כך כל מי שהוא מסגל מצות ומעיט הרי ניע‪ .‬וכל מי שאינו מםנל מצות‬
‫וטעיט )כה( הרי גיהנם‪) :‬יב( איר שמואל בר יצחק הנה טוב מאד‪ .‬זה מלאך היים‪.‬‬
‫והנה טוב מאד‪ .‬זת מלאך המות‪ .‬וכי מ׳׳ה טוב מאד‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא לטלך שעשה‬
‫סעידת וזיםן את האורהים והכנים לפניהם תמהוי מלא כל טוב‪ .‬אמר כל טי שהוא‬
‫אוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו‪ .‬וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את הםלך‬
‫יותז ראשו בסייף‪ .‬כך כל מי שהוא מסנל מצות וטעיט הרי מלאך חיים‪ .‬וכל ׳מי‬
‫שאינו טםנל מצות ומע״ט הרי ס״ה‪) :‬יג( אשר ריש בר אבא הנת טוב מאד‪ .‬זו‬
‫מרת הטוב‪ .‬והנה טוב מאד‪ .‬זו מרת הפורענות‪ .‬וכי מדת פורענות טובה היא ם א ד ‪.‬‬
‫אלא שוקד על הפורענות)ט( היאך להביאה‪ .‬א״ר סימון בשם ריש בר אבא )כז( כל‬
‫הטדות בטלו)נח( מרה כננד מרה לא בטלה‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ יוסי אמר מתהלת ברייתו‬
‫ש ל ע ו ל ם צפה הק ביה שבכרה שאדם מודד בה מודדי! ל‪ .1‬לפיכך אמרו חכמים‬
‫והנה‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫נראה עיקר שהקנ״ה שקד על הרעה היאך להניאה שתהא‬ ‫שהשעס מפהקת לו נעה"! ומצלה שנותיו נשוה ונעימה‪:‬‬
‫מדה מ נ ד מזה וכדמפרש וכולך בבס ר" ש נ ר אנא ורש"‬ ‫)כד( מ מ כ ‪. x‬עושה מלאכתו באמונה וטוב וכבר ‪ ) :‬נ ה ( הרי‬
‫פי' באס הגלם בימית הד‪1,‬רף לא יוכלו עמוד‪) :‬כז( כל‬ ‫גיהנפ‪ .‬ומפני מורא ננ׳ אדם סולכים דרך שינה ‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫המחש ‪ .‬פירש״ מ״נו מדות שנהן ננרא העולפ ‪) 1‬כת( מדם‬ ‫)כו( היאך להניאה‪ .‬כדכתינ וישקד על הרעה ויניאס עלינו‬
‫כנגד מדכ‪ .‬מאוד ורש ל' מיה כמו שדרשו מז״צ נכל מאדן‬ ‫כ׳ לדק ה' ודרשו יזז״ל שזהו הלוקה שהגלה אותם נ' כניס‬
‫נכל‬ ‫קורס למניין ונושמזם כלי שלא יתקיים אבד מאבדון ועוד‬

‫^^!רעסוועט‬ ‫גייי^אהט אאוצר ביי די טיר פון דיין גארטין אונ‬

‫נוט אךבעטי;אין רעם וויי; גאךטץוועט‪,‬ער‪.‬אדיין‪.‬כיין איי רעם אוצר‪ .‬אונ יוער‪?.‬ס וועט נ‪.‬יט‬
‫מט אךבעטין זאליגיט אדיין גיי; אי; רעם אוצר נאד אי; די תפיסה‪ .‬אווי האט יאט נייאנט רער‬
‫‪,‬עסודעטטאה; מצות אוג מעשיים טובים וועט‪;.‬נראךיין נייןיאין גן עדן‪ .‬אונווער‪.‬עם וועט ניט‬
‫‪$‬אהן מצור‪ ,‬את מעשים טובים ;ועט‪.‬ער אדיין גיי; אי; גיהגם‪ .‬דייל ךי טעגיטןדן'האבין םורא‬
‫איי ייאך ‪.‬לער‬ ‫פאר ךעם ניהנםיטוהען די מצות אונ מעשים טובים אוג קיסק אין‬
‫י‬ ‫ע‬
‫גיהנף גוט‪.. .‬ער ?ריי^ט יי ? ;?׳? ‪ M^.ITI* 1‬רב( רבי שמואליבר יצחק דאגט *הנה טוב‬
‫מאד ?ךןט מען ידעם'מלאך וואיםיהיט‪,‬ךעם טענטשינם לעבין‪ '.‬והנה טוב מיעט מען רעם טליייך‬
‫המות‪ .‬אייו רען ךער מלאך המות וייער גוט‪ .‬איוואנדער‪ '.‬נאר לכושל אמלך הט נימאבט אםעיודה‬
‫אוגזןרהאט ג‪.‬י?‪.‬עטי; געסט אונןך האט גיש^עלט פאר די אשיסיל פיולםיט אלעםיגוטען‪ .‬אוג‬
‫‪.‬ערהטגיזאנט ווער‪.,‬עם'וועט‪?,‬נםין אונ וועט;בענטשין‪.‬ךעם מלך זאלזך עםין'אוג‪.‬עס'יאלאים‬
‫‪3‬יץ‪1‬מאק י_יי;‪.‬אונ יוער עם יועט עסין אונ וועט ניט בענטשין ךעם מלך^אלישען' אים אפ'האקין‪.‬ךעם‬
‫‪,‬קאפ מיט א^ווערר‪ .‬אזויהט נאטנייאנט ווער עסיוועטינדאה; מצות אונ מעשים טוקים איז ךא‬
‫אמלאך וים וועט ‪-‬יטען ז‪:‬י; לעיין‪ .‬אונ וויער‪.‬עס ייעט ניט טאהי' מצית אונ סעשים טובים איו דא‬
‫אמלאך המות וואםוועט צו נעמען דין לעבין‪) :‬י‪ (:‬רבי שמעו; בראויאיזט נ;אןט הנה טוב מאד‬
‫מיינט טען דאס גוטס וואט נאט גיט אויה ךי ייעלט‪ .‬והנה טיב מאד מייגט מעז דיאם שלעכטם וואס‬
‫;אט בליי^ט אייףךיוועלט‪ .‬איו רען ראם שלעכטס ד;ער נוט‪; .‬איר ;אט ןיט אכיטוננ'אויף ךי‬
‫ץןלעןקס ווי אזוי״ער זאל זי ברייננ‪.‬ען‪.‬או פו; די שלענטם זאל אתים קוםען אנךויסע ג'וטם'‪.‬רקי סימון‬
‫זאןט פון ‪.‬רבי שןועין בר אבא' ס ‪ j‬עניי אלע מדות זע;ע; בטל גיייאלין נאד מידה'כ‪ .‬נךימרה איי גיט‬
‫בטל ניייארי; • צווי ווי אםענטש טוהט' אווי בצאדולט אים ;אט‪ .‬למשל אמענמש נייט אין‬
‫ציצית ‪ .‬ןיט אים ^אט אשיעעםטלית‪...‬ער םאנמ אבוויה‪ .‬ניט אים גאט אשייינע דירה‪3 .‬יי‬
‫‪.‬עבירות איי אויך איוי‪ .‬אווי ווי ךי‪..‬עבירה איז‪ .‬אווי שטראפט אים ;אט‪ .‬אונ דאם איו‬
‫אטוקה פאר רעם ?!ענטש‪, .‬ער יאל ידך היטע; די עיירה'נ!ער ניט צו טאהן‪' .‬רבי ה;נא‬
‫זאגט פון רביייקים ויעיין פון אנהייב ויען גאט דואט בשאפין לי וועלט האטי נאט מעלן אי‬
‫אזוי ווי ךי ‪£‬אס ;ים דער ‪5‬ענטש מעםט זאלמקאים מעםטין‪ .‬אזוי ווי לער מענטש טוהס‪/‬גוט‬
‫ןן‪.‬דערשל‪.‬ע?טיאזוי;אל?ען אים טאהן‪ ,‬ךךיבער דואבין ידיי חכנ!ים ‪,‬גיזאגיט והגה טוב מאיד טיינט‬
‫מק‬
‫לוז‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ט‬
‫‪m‬‬
‫®־‬ ‫בראשית‬ ‫סךף‬
‫יהנה טיב ט א ד ‪) .‬כט( זי טרה טיבה‪) :‬יד( רבנן אסרי לה בשם ר׳ חנינא בר אידי‬
‫זר׳ פנחס יר׳ חלקיה‪ .‬היא םאד הוא אדם‪) .‬ל( העין איתיית דיין העין אותיות דיין‪,‬‬
‫הוזיר )בראשית ח( וירא אלהים את כל אשר עשה והנה ;טוב ם א ד ‪ .‬זח אדם'*‬
‫)ט!( אטד דשב״ל הנה טוב ס א ד ‪ .‬זו םלכות שטים‪ .‬והנה טוב ם א ד ‪ .‬יו םלכית‬
‫הארץ‪ .‬וכי טלבית הארץ טיב מ א ד ‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא שהיא תובעת )לא( רקיון של‬
‫בריות‪ .‬שנאי)ישטיה מה( אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי! )ט!( ויהי ערק ויהי‬
‫בהר יום הששי‪ .‬איר יורן זו )לב( שעה יתירה שמיםיפץ טחול על ק ד ש ‪ .‬ובה ננםרה‬
‫מלאכת העולם‪ .‬עיכ כתיב הששי‪ .‬איר סימון בר טרתא עיכ טונין )לנ( לטנינו של‬
‫עולם‪) .‬לד( מיכן יאילך טובין לטנין אחר‪:‬‬
‫פלשה י )א( ויכלו השטים והארץ וכל צבאם כתיב )תהליס קיט( לכל תבלה ראיתי‬
‫קץ רחבה םצותך ם א ד ‪ .‬לכל יש סיקוסים‪ .‬שטים וארץ יש להן‬
‫סי סיבים‬
‫‪y‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫לש!־ היא ראשונה לשנת‪) :‬לנ( למנייני של עולש‪ .‬מהמעת‬ ‫ננ‪ 5‬מזה ומיי שהוא מ־יי לנ‪) :‬כנ‪ (1‬וו מזה שונה‪ .‬כלוי‬
‫ני״הי יום א׳ שתילת ניייתו וכן טלם ‪) :‬לז( מכאן ‪1‬אי;ן‬ ‫המזה ש״יזיין מזה כגנז מזה שונ הוא‪) :‬ל( הינון ‪.‬‬
‫מוני! למנין אשי‪ .‬יום א' נשנת יום נ׳ נשית או מלשים‬ ‫היי<י איחיות של וה ‪) :‬לא( וקיון‪ .‬פלכין ודן מי שעובר‬
‫ושנים או שמיעות וונלות‪ .‬או ירמו שעז אלן השש• ימנו‬ ‫על זת ו )לנ( שעה יתייה‪ .‬פייש״י ה״א לינות שעם אר‪,‬ר‪1‬י‪.‬ה‬
‫^ען ךי נוטע מאס ויאס טעןמעםט רעם קעניטש"איוי"'^ ‪!^''^1‬ט‪"1^7‬ךיכ?‪ £‬יהא‪5‬ץ‬
‫‪,‬‬

‫ניואןט פץ'רבי הנינא ‪3‬ר א‪7‬י איונ ריבי פניהםיאונ רבי ‪.‬הלקיה ס'‪.‬ווע;ין מאד איו אךם‪ .‬די‬
‫אוו־ויות פון מאדי זע^ען ף איוויות פון אדים‪ .‬ךאס איז ;ואם‪ .,‬עם שטייט איין פסוק ןאט האט‬
‫גיגעהןאלץ יויאם״ער הט גיטאךן והנה טיב מאד )אונ״עם איז זייער ניט;‪ .‬ךאס מיינטמען‬
‫§ןם )ךעים מענטש וואס‪.,‬ער האט ב‪#‬אפי;‪ .‬איז דיער ניט> יי ) ט ‪ ngft) 0‬תיי*שסעץ ןן לקיש‬
‫^?ט הנה טוב'מאד מיעט מען ךי מלוקה פון היי^על נפץ }אט‪ 1‬והנוז טוב מאיד טייינטימען‪-‬‬
‫ך?!לוכוזפץךי‪.,‬ערד )פץיאמלך(‪ .‬איזיךען ךי ‪9‬לוכה פוןךי^ז־ןייער ניט‪ ,‬אויאנדער‪^.‬ר‬
‫ודיל ךי ?לו^ה פון'ךי‪,‬ערר ';יט אכטוננ אויף דיי טענטשיןאייגער ואל ניט טאהן אעולה רעס‬
‫אנךעךין'‪ .‬ךרי^ער איו'יי נ י ט ‪ .‬איודיווי״עס ^‪3‬יי'ט'אץ §סוק';אט ואנט אץדיהאבינימאכט‬
‫י‬
‫י‬
‫ךי״ערד אונהאב בשאפין אטענטש )אנןלך( ;ום'_‪.‬ער ואל אויף איר אכטונג גע'בץי )טז('<דהי(‪.‬‬
‫‪,‬עם איי‪.‬בידוע! ‪3$‬ענד אונ‪.,‬עם'איי מווען פריה" יום הששי‪ .‬רעם'ועקיםטין טאנ‪ .‬רבייייות‬
‫יאןט״עס דזאט מקעינט שטיין יום ששי‪'8 .‬אר וואס שטייט מקשי‪ '.‬טיט אה״א‪'} .‬אר י א ט‬
‫‪5‬י'ינט ‪3‬ען ךי לע צטע עז‪/‬נה פון‪,‬ועקםץ טאנ ייאס מען נעטט צו ךי ^ ה פון יואךצו ‪ £‬ב ת ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫איייפעךטינ ?יייארי; ךי ארבעט &ץ‪.‬די וויענ^ז ‪ .‬ךךיבער שטייט העזשי וךער‬ ‫אין ידי‬
‫יע‪.‬ק‪.99‬עח נ!יט אה״א‪ .‬רבי םיטץ ‪3‬י ?ח‪$‬א יאנט ביי ׳טבת הט שען ניציילט צו ךי ייעלט‪.‬‬
‫דער'‪,‬ער?!טער טאנ פין בשאפוננ‪ .‬דער' אנדערער טאנ פון בשאפוננ‪ .‬אוינ אי‪1‬י'ידיטער‪.‬‬
‫פון ש^ת' ^ן‪.‬צייןט קען שוין ציו‪.‬איין' א?ךער'רע‪3‬ענו?נ‪ .‬דער‪.,‬עךשטער טאנ פון שןת‪'.‬ךער‬
‫א^דערער §אנ טין שבת‪ .‬אונ אזר ווייטעיר‪ .‬אוניטעןיץיילט צוןעילןזיחרשים צו א;אהר‪'.‬אוג‬
‫ייבען יאהר צו אשמטה‪ .‬אונ ייבען שמטות' ‪ V‬אייובל‪:‬‬
‫פ ר ש ה י ) א ( ויבולו ה‪£‬ם;ם ןהאךץ ןכל צבא‪.‬ס'‪).‬עם ןפטייט אין פסוק לכל תכלחראיסיקץ‬
‫ךיחןה ?צול!ך ק א ד ‪. .‬יערער ‪.‬ואך דאס ר‪1‬ט אסוף‪ .‬האב איך}'ץיעהן ךעם סוף‬
‫זןינעם‪ .‬אלע זאכין קאכיין יאסוף‪ .‬די הי‪5‬על אונ‪.,‬עךר האבץ ארך *אםייף'‪ .‬אווי' ווי עם שטייט‬
‫אץ פסוקייכילי ס^עלם)הארץ ןכל ? ן א ם ך י היסעל'אונ‪7,‬גךד אונ אלע יזער‪8‬א‪52‬ט זייערע‬
‫;ועלי; פאךלעןךט ויעךין'‪; .‬ארי איין'זאך האט }'יט ‪.‬קיץ פוף‪ .‬דאם איי ךיי ת י י \ • עיוי ויי‬
‫‪,,‬עם ףטיייט אי; ‪%‬םוק ךי ן‪1‬אם פץ ךי תורה איילייננער ווי ךי‪..‬עךד אונ בךייטערווי רער‬
‫ים ‪ .‬לטיי^י^ט מען דףוא‪ .‬ש‪1‬ר לע<דוננ>‪; .‬אך אפשיט' איז לכל תכלה ראיהי״קץ • אלע זאכץ‬
‫תאם ‪_.‬וענע; ‪.‬ג‪:‬ע?די?ט' ניו\ארץ אין ך'י‪<.‬מ־^ע מגקס טענ‪' .‬האב איך ;;זעה; דיער סוף‪!.‬םער‬
‫‪ £‬עוין ־ןיט ב'ע!אפין‪.‬ניווארץ צו ךי‪.‬ןאך'‪ .‬דאס מיעט מען די הימעל'אונ ער'ר‪ .‬ך י קימעל‬
‫״‬ ‫יז‬

‫איז‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פריטה י‬ ‫סדר‬
‫)א( סיקוסים‪ .‬חוץ םד״א שאין ל ו ס י ק ו ס י ם ‪ .‬ואיזו זו ה ה ו ר ה שנא׳ )איוב יא( ארוכה‬
‫מ א ר ץ ס ר ה ו ר ח ב ה מני י ם ‪ .‬ד״א ל כ ל ה כ ל ה ראיתי ק ץ זו מ ל א כ ת שטים וארץ ‪.‬‬
‫ש נ א ׳ ויכלו השמים ו ה א ר ץ ‪) :‬ב( ר ׳ ח ט א פ ת ח )משלי כה( הנו סיגים מ כ ס ף וגוי‪ .‬איר‬
‫אליעזר ב ש ם ר יעקב מ ש ל ל א ם ב ט י ש ה י ת ה מ ל א ה ם י ח ‪ .‬והיו ב ה שני)ב( דיוםקוסים‬
‫נ א י ם ‪ ,‬כ ל זמן ש ה י ת ה מ ל א ה מ י ם ‪ .‬ל א ה י ת ה מ ל א כ ת דיוסקוסים נ ר א י ת ‪ .‬כיון‬
‫)נ( ש פ ס ק ה וניער המים ש ב ת ו כ ה נ ר א י ת מ ל א כ ת ד י ו ם ק ו ס י ם ‪ .‬כ ך כ ל זמן שהיה‬
‫ה ע ו ל ם ה ה ו ובהו ל א נ ר א י ת מ ל א כ ת שםים ו א ר ץ ‪ .‬כיון ש נ ע ק ר ת ה ו ובהו מן העולם‬
‫נ ר א י ת מ ל א כ ת שמים ו א ר ץ ‪) .‬שס( ויצא לצורף ב ל י ‪) .‬ד( נעשו כלים‪ .‬ה ה ׳ ד ויכלו‬
‫ה ש מ י ם והארץ וכל צ ב א ם ‪ Q ) :‬ב י צ י ב ר א הקב״ה א ת ע ו ל מ ו ‪ .‬איר יוחנן נ ט ל הקב״ה‬
‫ש ח י )ס( פ ק ע י י ת ‪ .‬א ח ת ש ל א ש ו א ת ת של ש ל נ ‪) .‬ו( ופתכן זה ב ז ה ומהן נ ב ר א‬
‫ה ע ו ל ם ‪ .‬ר׳ חנינא א מ ר ד י ‪ .‬ל ד ׳ ר ו ח ו ת ה ש מ י ם ‪ .‬ר׳ ח מ א ב ר חנינא א מ ר ש ש ‪ .‬ד׳‬
‫ל ד ׳ ר ו ח ו ת ו א ח ת ט ל מ ע ל ן ו א ח ת מ ל כ ט ן ‪ .‬אדריינום )ז( שחיק עצמות שאליה לר׳‬
‫י ה ו ש ע ב ר ח נ נ י א ‪ .‬איל כ י צ ד ב ר א ה ק ב י ה א ת עולמו‪ .‬איל כ ה ה ו א ד א מ ר ר׳ ח מ א‬
‫כ י‬
‫מתנות כהונה‬
‫יאייד ימנסל סדר ומניס ו האמגש׳ ‪ ) 1‬י ( <עשי נליס‪ .‬ה‪:‬ן> קמילה ולדיש כלי ל' תתלה!‬ ‫מנ‬ ‫‪5‬מנ״‪ 0‬של עולס‬
‫) א ( סיקוסים‪ .‬מ״ה יקןוומן נל׳ י ו ן ‪ ) :‬נ ( דיסיןיסיס‪ .‬שלחנות )ה( פקעיות‪ .‬פי• של ששי יערב נקראו ‪ ( t p (1‬יפת״‪.‬‬
‫נולויריס ‪ ) :‬ג ( שפסקה‪ .‬קילות אמת המיס שמקלסת לתוך ומרב; ו )ז( שתיק עלמות ‪ .‬ישתקו ושחנו וימתו עלמומיו‪:‬‬

‫איז ניט ןרעסער מווארין ך י ‪ ,‬ע ר ד איויניט״נרעםער גיוואךין‪ .‬אווי ווי״עם שטייט ‪.‬אין ^םוק‬
‫ביטולו השמיט ידןאוץ‪ .‬ך י א ך ן ע ט פון‪,‬די תיםעיל אונ‪/,‬ןךר איז‪.‬נ;עיךי‪5‬ט ןיוו״ארין‪ .‬אבער ךי‬
‫ח ו ל ה אייגיטג;ענדינט‪.‬גיוואך'ין‪ .‬ך א וועךט א ל ע מאהל‪.‬נרעםעת ) ‪ Q‬ריבי ח מ א ה ט אנ?‪.‬עהיוייין‬
‫דךשגן טיט ר ע ם ' פ ס ו ק ‪ .‬הג‪ 1‬סיגים מכושף ויצאלצוךין״ ‪3‬לי‪ .‬רבי אל;עיך האט נמאנט פון‬
‫ר ב י ! ‪ .‬ע ק ב ס דעןין לם?§ל אווא;ע איו;יווען פ ו ל טיט יואטער‪ .‬אונ איין לי וואנע איז' גיווען‬
‫ןיוויי "שיינע צורות ‪ .‬אזר לאננ די ך י ד א נ ע איז פול מיט' וואםער זעהט‬ ‫ןימאקלט‬
‫‪5‬ען נייט ך י ' א ר ב ע ט פון ך י צ ו ר ו ת ‪ .‬אז טען ‪$‬אט נ א ר ארוייס ‪.‬נינאןץן די וואםער פ ו ן ' ך י‬
‫ויאנע‪ .‬זעלוט^ען שויןךי אר^עט פוןךי צ ו ר ו ת ‪ .‬ד א איז א ד ף ‪ .‬א ז ו י ‪ .‬אדי לאננ ווי דיוועלט‬
‫איו נייוען'תהו\בוהו דואט "טען ניט ניועהן די א ה י ע ט פון ךי לוימעל מיט ל י | ‪ .‬ע ל ד ‪ .‬ווי‪.‬לער‬
‫חוזי יביהואיז אוועק ;יגאג^ןק פ ו ן ד ע ר י ו ו ע ל ט ‪ .‬אייז גיועהן גיוואךין לי אלבעטפ'וןדי'הי‪.‬טעל‬
‫ס י ט ך י ן ן ק ד ‪ .‬אוג ד י ‪ .‬ז ע ; ע ן ^יוואךי! כליים‪ .‬אזד ו ד ‪ . ,‬ע ם שטייט אין פסוק ויבולו הש'ם‪:‬ם‬
‫וה&רץ וכליןןקאם‪ .‬ךי היטעל מיט לי‪.,‬ערד אונ זייןןר העילעאפט‪,‬זעגען }ידיארין כלים ‪t‬‬
‫<נ( פ י ‪ 3‬ח ‪ .‬ווי אזוי ה א ט ; א ט בשאפין ל י ' ו ו ע ל ט ‪ .‬ריבי יוחנן ואגיט גאטהאט‪.‬נינומע; צוויי‬
‫‪.‬קןאלין‪.‬איץ‪:‬ם פון פי;ער אוג אייגם פון שגייאיאוג‪,‬ער האט א ו י ם ‪ .‬נ ע מ י ש ט ן י ‪ 5‬י ‪ :‬ע ד ם י ט ' ך י‬
‫^ ג י י א ‪ .‬אוג פון ויי וזאט^ער בשאיפיןךי וועלט‪<..‬ער "האט ;ילייןט ךי צורי‪.‬קג אלץ איי מיטיען‬
‫ז‬

‫אלע" יייטין ב י ז ; א ט וזאט גייאנט ‪.‬נענוג אוגיאזוי איז‬ ‫אינ״זיי ז ע ג ק &אר?‪!?1‬רייט גידארין‬
‫גיווארץ ךי וועלט(‪, .‬לבי ח;ינא זא‪.‬נט ‪9‬יר‪.‬ק;אלין האט ‪£‬אט ןענומען א ו נ ‪ .‬ע ר רוט די גילייגט‬
‫אין די }‪5‬יר!ייטין‪.‬וועלט‪ .‬או‪ :‬ל י סייר‪.‬ק;אלין האביןזיך פארשפריייט אינווייינינ אריץ‪ .‬אונ אי;‬
‫לעל^י^ען זענען זיךיצו זאטען גיקו&ען אלע פיר ‪.‬ק;אלין אוני'עם איו ןיוואךין אוועלט ‪ .‬רבי‬
‫ח ט א ב ר ח נ מ א זא^ט‪.‬זענןט קנאלין האט ‪ j‬א ט נעינוטען‪ .‬פיר ה ט ע ר גיליעט אין לי פייר דייטין‬
‫ז‬

‫פו; ‪,‬לער ייעלט• איין‪.‬קנאלול' הויבין אונ איי; ‪.‬קנאל אונטע;‪ .‬אדתינום‪/‬צויךיבען ואלין ווערין‬
‫ד י נ ע ביינעח' האט ני?רע;ט ביי רבי‪.‬יהושע }ין חננירןיווי ^ דואט ‪£‬אט‪'£3.‬א?יןרימעלט‪.‬‬
‫ןואט ר?י ‪:‬הושע « ‪.‬אעזם' ;עואןט אווי ווי רבי ח^א ב ר חני^א דןט נ י ו א ן ט ‪ .‬ה א ט אדרינום‬
‫ןייאןט צו רבי יהיש׳& איי ‪ 9‬ק ל י ך א י ‪ ,‬ע ם איז‪.‬אז‪1‬י נמוען‪, .‬עם איזיאוויאנדער ‪ .‬רואטילבי‬ ‫‪:‬‬

‫יהו^ע אריץ ‪.‬נעפירט ‪,‬לעם' אללי^ום אין ‪.‬אקליינע ?וטוב אונ האט ‪.‬נטאגיט צי אים ציית‬
‫‪1‬‬
‫אוים ליין הא;ט צו טורח אוני צו מערב צו יצפון'אוני צו דרום ‪ .‬ה א ט לבי' יהושע גטאגט‬
‫י‬ ‫!י‬ ‫‪,‬‬
‫״‪1‬ו ^ ך ת נ ו ם אווי איז ניווען ‪3‬יי «!ט א ר ך ‪ .‬ךי ‪9‬יר ‪.‬קנא?? ! ‪ 15‬לי ?יי עי‪) ; 9‬ענ‪?.‬ן';יייק‬
‫אווי‬
‫לט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה י‬ ‫סדר‬
‫בר חנינא‪ .‬א״ל אפשר כן‪ .‬אתמהא‪ .‬הכניסו לבית קטן‪ .‬איל פשיט ירד למזרח‬
‫ולמערב לצפון ולדרום‪ .‬איל כך היה מעשה לפני הקב׳ה‪) :‬ד( א״ר הושעיא דרש‬
‫רבי אפם באנטוכיא‪ .‬אין לשון ויבלו‪ .‬אלא לשון מכה‪ .‬ולשין כלייה‪ .‬משל למלך‬
‫שנכנס במדינה וקילסו אותו בני הטדינה‪ .‬וערב לו קילוסן‪ .‬הרבה להן בדיצה‪ .‬הרבה‬
‫להן )ח( בהדיוכין‪ .‬לאהר זםן הכעיסו אותו‪ .‬ומיעט להן)ט( בדיצה ומיעט להן‬
‫בהדיוכין‪.‬כך עד שלא חטא אדם היאשין ה־ו המזלות מהלכי; דיך קצרה ובמהירות‪.‬‬
‫משחטא סיבבו דרך ארוכה ובמתינות‪ .‬יש מול שנומר הלוכו לי״ב חדש בנון כוכב‬
‫חמה‪ .‬ויש מול שהוא ממר הליכו לשלשים יום והיא לבנה ‪ .‬ויש מזל שנוסד הליכו לייב‬
‫שנה יהיא צדק‪ .‬ויש טיל שהיא ממר הלוכי לשלשים שנה יהיא שכחי‪ .‬חוץ מן‬
‫כוכב נוגה ומאדים‪ .‬שאין ממרין הלובן)י( אלא לד׳ מאות יפ׳ שנה ‪) :‬יא( יבעי שאלדד‬
‫שנונה מהלכת י׳ב מילות לעשרח חדשים‪ .‬כל סיל כיח יום‪ .‬ומאדים חדש!וחצי כל מזל‬
‫מהלך י ב בשנה ומהצה‪ .‬והיאך אומר כן נונה ומאדים אין נומרין הלובן אלא לד׳ מאות‬
‫ופ שנה‪ .‬חיינא חםיהא‪ .‬לפיכך בעי שאלה‪ .‬ר׳ פנחס בשם ר׳ חנן דציפירין תני‬
‫)יב( בנות שוח בשנה שנייה של שמטה נוהנ קדושת שביעית שלהן‪ .‬לפי שעושות‬
‫פירות )יג( לשלש שנים‪) .‬יל( ואותו היום עשי פימת בן יומן‪ .‬אבל לעיל הקכיוז‬
‫מ ת ‪ £‬א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ל ( ה‪-‬נ אלא לתיש שנהו)יא( ונע׳ ‪.-‬אלה כ י י ‪ .‬םילקוש ל*‬ ‫)‪ » (0‬י » ץ ‪< .‬ז׳ « י י ו ט י ף ‪ ( » ) 1‬ה״נ העייןי הרכס‬
‫ניים ליה! )ינ( ננית שית כ י ־ )ינ( לשלש שנים‪ .‬משתרש‬ ‫» ‪ .‬מ י מ ‪ V‬המילית קצר ייהם ה י י ן כ ד‬ ‫‪» » J‬‬
‫בשנת השמשה ‪ ) :‬י ( ואותי יום‪ .‬נעת הנראה «‬ ‫ל ה ס ^ ו י ו ונתמעש שמחתם ז‬

‫*‬ ‫™‬ ‫?‬ ‫)‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪f‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫>‬ ‫‪W‬‬
‫רבי הועועיה האט;יואןט ךבי אפם הטנילרשת אי; אנטוכיא לערוואריט ויבולו איז דערטיי^ש‬
‫א י נ ‪1‬‬
‫* א י ^ ל ! • ל??^ אמלןל איי'אליי! נינאננעו אייןאטליגה" די םענטשין פו;''די‬ ‫?‪PW‬‬
‫מ־י;ה האבץ אים ;ילויבט‪ .‬רעם‪!;.‬לך‪.‬איו מפעלי• דיעירלדב‪ .‬האיטער דך פייליןיפרייטטיט‬
‫די אוג האט די ןיטאל‪ ;.‬פיל טובות ‪ .‬אין אצייטשפעטער האבץ יימענטשי; פו; די מליגה אים‬
‫דערצערעט‪ .‬האט‪7‬ך וייינ‪:‬גער גימאכם דיער פלייר אוג האט ייייגייגער ממאכטיזייערע טובות‪.‬‬
‫דאאיי אויך אווי גיווע;‪ .‬אייךער>־‪.‬דם'הראשון האם געייגדיגטיייעגען די מילות "ניגאננע; טיט‬
‫אקילצעיוענ אונ ;ע?!ווי;ט‪ .‬ווי אדם האט געייגדינט' פירט'גאט דסיזלותדורךיאלאגגע וועג‬
‫אונ §אמעלאך‪...‬עםאיי רא אמילויאס‪._.‬ער ‪.‬ענדינטייין_גאגג צו צויעלף* חדשים‪ .‬דאסאיזדער‬
‫?טערין וואסהייסט ח ן ה ‪!7 .‬ם איו;א אמיליוואים ער ענריגט זיין גיאגגצו דרייסיג טעג‪.‬יאם‬
‫איוךער ?זפועךין וואס הייסטל?;ה‪, .‬עט איי לא אמיל' דאם‪.‬ערעגלינט ‪1‬יין"גא?נ צו צוועלף‬
‫;אלד‪ .‬דאס איו דער ‪#‬טעריןוואםהיינזטצלק‪, .‬עס איידאאמו״לויאסור ענדיגטייץגאגגצו‬
‫ז‬
‫ךכייסיג;אןזר‪ .‬ראם איו ךער ?עטעלי; ויאם הייםט שבתי‪ .‬אונדי דריי שטערין וואס הייסץ‬
‫כוכי גיגה ?(אדים ד‪/‬עגדמען'גיט זי;ער גאגג ביי פיר הונדערטטיט״אכצינ •אהה! איך ידאב‬
‫ךדאלט?רעגיןדער ?טעלין גוגה‪.‬גייט דוךךיךיצוועילף מ ל ו ת ' א ץ ' מ ה ן ח ד ^ ם ! יעדער מיל‬
‫דא?גרט פי נף אינ ןמאנןע טענ‪ .‬אונ‪.‬ךערישטערייןימאדיםמיט דורך יערער מזל אין אחדש טייפ‬ ‫‪:‬‬
‫י‬
‫אהאלןנס • אינ יי ‪-‬אלע מיעלך מילות ‪.‬נייט״ער דוךיליאיאהר ‪9‬יט אהאלבס‪ .‬ווי אזויייקענסטו•‬
‫זאגיןאוךער?זטערץנוגה אונדער שטערין מאדים ענידעעןיניט דיער גאגגנאר ביי פיר הונדערט‬
‫טיט א?טציג;אףר‪. .‬ועה איך אייאנדר‪ .‬לתבער'ד^רף סע; פרעגץ אדף דעיר זאך‪ .‬רבי פנדס‬
‫האט נילערונ טביי רבי הנ; פון ציפירץ בנות שיח ד א ם איי ייייקןע' פיייני!( וואס וואקםיןאויף'לע‪0‬‬ ‫‪:‬‬

‫י‬ ‫בוים ךעם א;דעלץ;אלר פון שסטה‪ .‬איז ביי ייידא היילינכדיט יפה שמטה;‪,;,‬ל‬
‫י י י‬

‫אויף ךעם ביים יכיי ;אךרביו די וועדיןצייטינ‪ :‬האבין ד י ראך אנמהויכץצו וואקםץ״אום‬
‫קזםקןה‪ .‬אוגךעם טאגוואם גאטהטאךםבשאפץ המשיי; אויףנייואקםי; פערטינע״פירות ונאר‬ ‫ז‬

‫דורך די ך ך פ ץ אדםה־אשין איז גישטראפטמוואךץ ךי״עיד מיטידי פיירותיאזידאסווא^ץ‬

‫ז‪$‬ל לאג נ יאעיין(‪ .‬אונ ויען משיח יועט קומגןוועמ ‪;,‬אט אויםהייליין דיי סבה" אע די"פ 'ר‪'1‬ת‬
‫;‬
‫‪:‬‬

‫ויעלי‪,‬־‬
 ‫י‬
‫בראיית‬ ‫בראיית פרעה‬ ‫•דר‬
‫מ ר פ א א ו ת ה מ כ ה ש נ א מ ר )ישעיה ל( ו מ ח ץ מ כ ת ו י ר פ א ‪ .‬מ ח י ן מ כ ת ו ש ל ע י ל ם י ר פ א ‪:‬‬
‫)|־‪ (J‬א ר י ב ״ ל נ ש ת כ ל ל ו ש מ י ם ב ח מ ה ‪ ,‬ו ל ב נ ה ו ב מ ז ל ו ת ) ט ו ( ו נ ש ת כ ל ל ה ה א ר ץ ב א י ל נ ו ת‬
‫ו ב ד ש א י ם וניע‪ .‬ר׳ סימון ב ש ם ר י ב י ל ) ט ז ( מ ב ו ל ל י ם היו ה מ ע ש י ם והיו מ ו ת ח י ן והולכין‪:‬‬
‫) ן ( ו כ ל צ ב א ם ‪ .‬א י ר א ל ע ז ר )יז( נ ׳ צ ב א י ם ה ן ‪ ,‬צ ב א ל ש ם י ם ו ל א ^ ו צ ב א ל ת ל מ י ד י ם ‪.‬‬
‫ו צ ב א ליסורין‪ .‬צ ב א ל ש מ י ם ו ל א ר ץ ‪ .‬ש נ א ׳ ויכלו ה ש ם י ם ו ה א ^ ו כ ל צ ב א ם ‪ .‬צ ב א‬
‫ל ת ל מ י ד י ם מנין ש נ א ׳ )איוב י ד ( ) י ח ( כ ל ימי צ ב א י א י ח ל ע ד פ ו א ח ל י פ ת י ‪ .‬ע ד יקים‬
‫ח ל ו פ י ‪ .‬ו צ ב א ל י ם ו ר י ן מ נ י ן ‪ .‬ש נ ׳ ) ש ם ז( ה ל א צ ב א ל א נ ו ש ע ל י א ר ץ ‪ .‬ו כ ל צ ב י ו נ ו ש ל‬
‫א ד ם אינו א ל א ע ל ה א ר ץ ‪ .‬ו מ ה הנייה לי )יט( וכימי ש כ י ר ימיו‪ .‬נ ח מ ן ב ר י ה דר׳‬
‫שמיאל ב ר נחמן א ס ר א ם י כ ה צ ב א לו ואם לאו צ ב א עליו‪ .‬ב נ ה ב נ ץ ע ל ה בידו‬
‫) כ ( צ ב א ל י ‪ .‬נ פ ל מ מ נ ו ו מ ת צ ב א ע ל י ו ‪ .‬א כ ל פ ת ו יהנייתי צ ב א לו ע מ ד ת ב ת ו ך נריני‬
‫ו ח נ ק ת י צ ב א ע ל י י ‪ .‬ה ר ב ה צ ב א י ם מ י נ ה ה ק ב י ה ל א ד ם ה י ה ‪ .‬ל ת ב ו ע ) כ א ן דקיון ש ל ו ‪.‬‬
‫ה י ב ה‬
‫מתנות כהונה‬
‫ודלי! ויואוס‪•) :‬מ( נל ימי ‪ 5‬נ א • ‪ .‬מ ו נ ו נ ח ל מ י ד ס נואיסא‬ ‫)טו( נשמנללי‪ .‬וינלו ורש ‪ !ui‬שכצול ! )שז( ממללים‬
‫ביומא ‪) 1‬יש( ונימי שניר‪ .‬נמו שכיר יום נ נ א סשמש‬ ‫היו נו׳ ‪ .‬נשמה‪ ,‬נריאמן מראו זרן נלל מקיש־ וממונם‬
‫מזמז• צאהי ‪ ) t‬כ ( צנא לי ‪ .‬תיל וצנאיוו ורש״י פ" לנאית‬ ‫נל׳ מימיך ושידוד והיו מוסהין והילכין כל ו' ימים על שיעורם‬
‫השמים והארן נעשו נשיייי ‪ .‬יאס לאו !יא ייו־ל ינא עליו‬ ‫עד שאמר מןניס די ופי׳ סנחונ נ ו יכלו ‪0‬נר היו שכוללים‬
‫וימיפיםו והספר עצמו מפרש ומלן• ננה בנין ט י ן ) נ א ( וקיק‪.‬‬ ‫םיו מיסמין !הולנין עד מס ״ ואו אמו םקנ״ם ד ונדעור‬
‫עלנק‬ ‫זה וינל אלהיס נוי ז )יו( נ׳ צנאיס ק ‪ .‬פיוש" ל' מ ‪p‬‬
‫ן ו ע ל ץ ^ ז ו ו י נ ד ד א ^ י ן ‪ .‬א ו ו י ייי ע ם ׳ ? ט י י ט א י ן ן ם ו ק י ^ ^ ו ־ ל ר י ר ן ^ ר ת ' ע י ה פ י ז ״ ך ע ר ייעלכי‬
‫ןיאס ך א איזיגי^לאגץ גיוואךיןויעט ג א ט אויםהיילין‪ ) :‬ה ( ך ב י י ה ו ‪ #‬ע 'ויזלוייואגט ל י ו ץ ‪ $‬ע '‬
‫א י נ ד ' ‪ ? .‬י ר ?־יי‬ ‫א י י ב ‪ #‬י ץ ט ‪.‬גיוואךץ ט י ט ך י זיז^ן א ו נ ט י ט ד י ל ב נ ה אוניטיטידיייישטיגךץ'‪.‬‬
‫‪ ! ? 3‬י י נ ט } י ו ו א ך ץ ן ו י ט ב ד ט ע ר א ו נ ' ט י ט ג ך א י א ו ג ‪ .‬ך ע ם ‪ .‬ג ז ״ ע ד ז ' ‪ .‬ך ב י ס י י ם ץ י ז א ו ט פץ' ר ב י ‪ :‬י ה ו ש ע‬
‫^ ן לויי ס יוע;ין ד י ה י ם ע ל א ת ז י ש א פ ץ נ ד ו א ר ץ ם י ט א ל ע ‪ /‬א ר ץ ו ו א י ס צ ו א י ם ג י ה ע ר ‪ -‬א ע ך י ^ ך ד‬
‫א י י ב ש א פ ץ גןווארץ ם י ט א ל ע י א כ ץ ד א ס צ ו א י ר ן י ה ע ר ‪ ' .‬א ו ג א ל ץ א י ז עניתוכןט ‪ 5‬י י י א ך ץ * א ו נ‬
‫^וא\יןוד עםת!ךףדיל‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬ניווארןסי ב י ‪ 9‬ל א ר ו ו י י י ‪. .‬ביו § ל י י ט א נ‬
‫< ו ( ע ק ל ץ ; א ם ו ‪ ' .‬ר ב י א ל ע ך ז א ן ט ךוייעללייי יאליזזעגען ד א ייאם ד י י י ז א ב י ז א א י י מ מ י ד צ מ ע‬
‫צייט'» ‪ ,‬ע ם א י ו ד א א א ו י ק נ ע י ע צ ט ע צ י י ט ציו'ךי'יזיימנל א ו ג ^ ע ל ד ווי ראנג" ד י ן א ל ץ ?זטייז"‪ .‬ע ם א מ‬
‫ד א א א ו י מ ע ז ע ץ ט ע צ י י ט י צ י י י ן ל ם י ל י ם י י ע י י י י יאלי׳ ג ר ד ס ד ע ך י ן ‪ .‬ע ם " א מ ך א א א‪1‬יט;עת!ד»ע ציייט‬
‫ז‬

‫צ ו י ף ל י ם ' י י ע ן ‪ .‬ך י ; א ל י י קי^ועי צ ו ר ע ם מ ע נ ט ש א י ג דע־'‪.‬ייי;א?ין פ י ־ א י ם ' א מ ע ק ‪ 1‬י י ן ‪ .‬פ י ז י ו א י ע ׳ ייייםיז‬

‫ווארום‪?.‬זים ש ט י י ט א ץ "?־סוק‬ ‫צ י י ט ' צ ו ל י ה י מ ע ל אוני;ןךד‬ ‫ם י ל י א י ן ס א י ז ד א אא‪1‬יקנ‪.‬עיע?טע‬
‫יץןלי ם ^ מ י ‪ .‬ם ו ד א ר ץ ד י ה י י ק ע ל ' א י נ ד י ע ר ד א ו נ א ל ץ ו ו א ם צ ו ז י י ג י ה ע ר ו י ע י י ן פ א ל ל ע ן ל ט ווערין‪.‬‬
‫פ ץ ווא^ען ודייםין ‪ p‬ר א י ‪ ,‬ע ס א י י י א אאוי‪!5‬י‪.‬עזעצ‪3‬ע צ י י ט צ י ת ל מ י ד י ם י ד ע ן דיי י א ל ץ ' ' ג ת י ם‬
‫צבאי' יאלע ט ע נ ייאם א י ל בין‬ ‫ו ו א ר ו ם ‪ ; .‬נ ם ? פ ן י י ט איז פ ס י ק א י ו ב ה א ט נ מ א ג ט ב ל י מ י‬ ‫ןוערין‪.‬‬
‫י‬
‫א י ן ל ם י ח ‪ .‬א י ח ל ״ ע ד ב « ח ל ־ ר ה י י ה א ב א י ך נ ע ־ א פ ט ^ י < ץ ו י ע ^ ק ו מ ע ן ' מ י י ! פארנזא•‪. (ipv^f‬‬ ‫ןיווק‬
‫אאויסיעועצטע צייט צו‬ ‫א י ך ז א ל שוין ך ו י ס ו ו ע ר ץ ‪ .‬פ ו ן וואגע; דייסי; מ י ד א י ‪ .‬ע י ס א י ז ד א‬
‫ק ו מ ע ן א ו נ י י ע ן י י י י א ל ץ א ד ע ק ^ י י ן ‪ .‬ווארוים ע ם ש ט י י ט א י ן ' ן ס י ק א י ו ב ה ט‬ ‫יסוליםוועז‪.‬ויי;אלי|‬
‫וייאוןט ה ל א צ ק א ל א ג ו ש ‪.‬עלי א ר ץ ‪ .‬ך י ‪ .‬י ם ו ר י ם ו ו א ם ק ו מ ע ן א ו י ף ‪ .‬ל ע ם ' מ ע נ ט ש ייעז ע ר א י י א ד ף‬
‫ך י ז ן ל ד ‪ .‬ד א ס האטי א א ו י ^ ע י ע ן ו ט ע זנייט‪ .‬ד א ם ג א ג צ ע גלוםטוננ פוןיימעגטשיאיו‪/‬אריער ז א ל‬
‫ך ץ י א י ו י ף ד ע ר ו ו ע ל ט ‪ .‬ד א ס י פ א ר ה נ ^ ה ה א ט ע ר פ ו ן דיין לעיבען'‪ .‬א ז ד י נ ע י ט ע ג ז ע ג ע ן א ו י מ ע ז ע צ ט‬
‫נ ח מ ן ך ע ר ז ו ה ן ' פ ו ן ' ר ב י ש מ ו א ל ב ר נהיםן ה א ט ' ג י ו א ; ט‬ ‫‪ 8‬י י י ייי ‪ 3‬י י א?יד'ינ;ענ‪.‬עם ‪ $‬ל ב ע ט ע ר ‪.‬‬
‫א ו י ב ד ע ר מ ע ; ט ש א י ז ז ו כ ה א י י ד י ה נ א ה ' צי א י ם ‪ .‬איינ א ו י ב ע י א י י נ י ט י ו כ ה א מ ל י ה נ א ה אוץ־‬
‫אדם‬ ‫אהויויאוינ‪^.‬רהאט‬ ‫אי‪..‬ער'באהט‬ ‫א‪1‬יף א י ם ‪.‬‬ ‫*?לע^ס‬ ‫הנאה‬ ‫פון לי‬ ‫א י ם ‪ .‬וועלט‬
‫; ע פ י ר י ז ד א ם ב א ה ו ; ג ‪ .‬ה א ט ע ר ה נ א ה ‪ .‬או‪.‬ןגר איו• א ר א פ ‪ ,‬נ י פ א ל י ; " פ ו ן ל י ה ו י ו א ו נ א מ ן י ש ט א ר ב י ן‬
‫א י ז ך י ה נ א ה ג י ו ו א ר ץ א ו י ה א י ם צ ו ם ? ! ל ע ? ט ץ ‪ .‬אז‪^.‬ער ה א ט ‪ ,‬ג י ג ע ם ץ ב ר ד ט א ו ^ ע י ר ^ א ט ה ^ ^ ז‬

‫גיהאט‬
‫מ‬ ‫בראשית‬ ‫•־אשית פ ו ע ה י‬ ‫סדר‬
‫הרבה דובים‪ .‬הרבה אריות‪ .‬הרבה נהשים‪ .‬הרבה שרפים‪ .‬הרבה עסרבים‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא כימי שכיר ימיו‪ .‬בר סירא אמר אלוה )»( העלה סםים ם; הארץ‪ .‬בהם‬
‫הרופא מרפא את המכה ובהם הרוקח מרקת את המרקתת‪ (t) :‬איר םיםוז איו כל‬
‫עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לי גדל‪ .‬ההיד )שם לחו הירעח‬
‫חקות שמים אס תשים משטרו בארץ וגו׳‪ .‬לשון שוטר‪) .‬שס( התקשר מערגות )מ( כימה‬
‫או מושכות כסיל תפתח‪ .‬ר׳ הגיגא בר פפא יר׳ סימון אמרי כימה )כד( מערגת את‬
‫הפירות וכסיל םושןד )כה( בין קשר לקשר‪ .‬הה״י )שס( התיציא מזרות בעתי ועיש על‬
‫בגיה תנחם‪ .‬ר׳ תנחום בר חייא ירי טיםין אסרי מיל הוא שהיא )כי( מפזר את‬
‫הפירות‪) :‬ה( רבגן אמרי אפי׳ דברים שאתה רואה אותן שהן יתירים בעולם ‪ .‬בגוו‬
‫זבובץ ‪ .‬ופרעושין‪ .‬ויתושי!‪ .‬אף הן )כז> בכלל ברייתו של עולם הן‪ .‬ובכל הקביה‬
‫עושה שליחותו‪ .‬אפי׳ עיי נהש‪ .‬אפילי עיי יתוש‪ .‬אפי׳ עיי צפרדע‪ .‬ר׳ תגחוםא א־ל‬
‫בשם ר׳ נהמיה ר׳ ברכיה בשם ר׳ חלבי‪ .‬י; אחא )כלו( היה משתעי הדין עובדא‪.‬‬
‫דודבינ )כס( הוה קאים על כיף נהדא‪).‬ל( חטא הר עירדען טענה חדא עקרב‬
‫)לא( ומניזה יחיה נהרא‪)) .‬ב( כיון דעביד שליחותיה אתזרתיה לאתריה‪ .‬ר׳ פנחס‬
‫ב ׳ ט ם‬
‫מתנות כהונה‬
‫אותם מיי כנה י י ־ סגירן‪) :‬ני( מלל ניייתז ‪ .‬יש נ ־ ס‬ ‫ושרש! העי ‪ ) 1‬כ נ ( השלם סמים ‪ .‬הצמית ודרש לנא‬ ‫ז‬
‫לירן ונס המה עיקר סנריאה‪) :‬כמ( היי ש מ ע י ‪ .‬ה "‬ ‫שלש! מפן !רצי! והנ״ה‪) :‬כג( כימה ‪ .‬נוננ נרקיע «‬
‫עומד‬ ‫מהפר ה‪:‬יעכה הזה ! )כפ( הוה קאיס כ י ׳ ‪.‬‬ ‫) נ ד ( מעדנת‪ .‬ניתן נהה שעה )עדן איה!‪) :‬כה( נין קשר‬
‫‪Z‬‬ ‫על שפת ־ ־ ־ י ־ )ל( ממא נ ו ׳ ‪ .‬י א ־ צפרדע אתת‬ ‫קשר ‪ .‬י י ־־־רני ־־דית ‪ p-fo‬כמין קבריה קש־יה‬
‫טוען ונישא עליי עקרנ א' ומעכירה על הנהר! ילאן מניוה‬ ‫ו נ ‪ ,‬קש‪,‬׳ םשנו‪,‬ין מושכ‪ ,‬ומגדל! ‪ ) :‬נו ( ממור ‪ .‬עושה‬
‫מ ע ט י ־ ני־א ונן'נגוזו ועני \ )לנ( נ ק שעשה ה ע ק ^‬ ‫‪ wit‬יזשלשו! נינה »יוי» וישיי זדש מ ‪ ^ 8‬אותה ומפריש‬

‫?ימאט • איי די ר ^ י א י ט צ ו ם נוטען‪8 .‬ז ד ? ר ‪ 1‬ט ף ט י ך נ » ט א י ^ ן ' ^ ז י א מ ; י ' ז ש ^‬

‫דעלשטיקט‪.‬איי ךי הגאה גיווען צו‪.‬ייץ ףלעכטין‪.‬פיל נייועל?‪1‬י'נע־ר'ם הט נאט אויףןינומע! אוייף רעם‬
‫‪:‬‬
‫ט ע ^ ש די זאלין פון אים אפ ?עטע; וואם״עד איי'ש'ילד'יג ‪ .‬פיליבערץ‪ .‬פיל ‪- . , V ,‬‬
‫פ י ל‬ ‫‪3‬‬

‫‪#‬לאעען‪ .‬פיל רענ‪.‬ע?ךע ?ולאננען‪ .‬פיל ענדעםין‪ .‬אינ דייגאנצעיטענ זיינע״זענען נאד‬ ‫?‬

‫ןיציילטע ווי אפאררונ ?ענער אךבעטער‪ .‬בר'ם;רא זאגט גאט הטי א|‪ «£‬גיבתיניט אזעלכע‬ ‫;‬

‫ןןאןין פון די‪.‬ערד ‪ .‬טיט די הי־לט דער דאקצאר אמ־ויה‪ .‬אונ טיט ויי םאכיטידער אפטייקער‬
‫ךעם ?ומעקקדינען אי‪ :‬ניטען‪.‬ריח‪):‬״ )אמר!‪ .‬רבי סיטין יאגט יעדער נראו האט אמזל‬
‫אין היםעל• אינ כעי ‪°‬יל ‪ w%‬אים אונ יאגט צי אים יואקם‪ .‬אדי ו ד ע ם שטייט'אץ‬
‫פסיק ח ווייקט די נייעץ בון היפעל אויב דו״קענסט מאהןייץ ניויעלטינקייט אויף״די ערד‬
‫©ז דער מזל זאל נייטען דעס גךאי‪,‬עי יאל נואקםי!'(‪, .‬עם שטייט אץ פסוק התקשר מעדנות‬‫‪:‬‬

‫^ • ^ י מ י • ‪3‬ר | ? א < ר ב י סיימין י א ג ץ ד ע ר י מ ^ ־ י מ ה‬ ‫בי מה אי מועכות ??יל‬ ‫ז‬

‫ז‬ ‫י‬
‫מאכטזים די פירודו‪ .‬אונדערמיל בסיל ציהט אוים דיבוימער פץ איץםיעק ביזצום אנדער ין‬
‫™‬ ‫סיי נק‪ .‬אונ ךי!א;נען ציהט <נר *ויספק איין קנופביו יצוםאנדעריןייקנופיייואלי!‬ ‫‪:‬‬

‫א‪.‬ינ ;רעםערייעיי! • איוייוי‪.‬עם שבייט אין פם'וק התוציא מורות בעתו וער״ציהט אדם די‬
‫ז‬

‫פילות יערער מזל אי; דין צייט>‪ .‬ךביד״נחים ר ח;יא אונ רבי מימין האביןיגיזאנטעסאיז‬
‫‪3‬‬

‫די רבנן יאגיו אפילו די יאכץ דאםידו יעהםט די‬ ‫דא אמיל וואסער מא?ם וויץז די פירות ־‬
‫) ח (‬

‫פאר איבעריג אויף ךער וועלט ‪ .‬למשל ?ליגען פלייא קאמאירעם'‪ .‬דייגי^ר״ י ־ י‪ ,‬״‬
‫א ו‬

‫בשאפוגג פון דער וועלט‪ .‬אוג טיט יערער ]אף' טוהט גאט דיי; שליחות"‪ .‬אפילו דורך אשלאננ‪.‬‬
‫אפילו מ ק ו א‪.‬קאמאר אפילו דוחלאיאבע ‪ .‬רבירןגתמא הט גיואגטפין רבי גחמיה ס ?ועני;‬
‫אונרבי ןרמה דואט גיי^גט פון רבי חלבו ם וועגיין ךבי אהא האט דער״ציילט די מ ע ש ה ‪.‬‬
‫אמע;טשאיזאקאוזל גיףטאנקנעבי!אטיייריזאטעיגיזעלוןוויאיאבע ‪ m‬א ו י ף י י ן ז ^ ש ל א נ נ‬
‫אינ ?וווי?ט טיט אים אריבער דעם טיץז יאוג דיער שלאגג האט אייףירי ־*נדעריע זייטטייר‬
‫‪ rypi‬אמע?^ש(‪ .‬אינ ווי ד ע ר ^ ^ נ הט ^גיטאקן דייזאןז ‪ .‬הט וי ‪ vm‬איו^־ צורים‬
‫גיטראנין‬
 ‫ח‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית‬ ‫בראיית י ^‬ ‫סדר‬
‫בשם ר׳ חגין דציפורין אפר עובדא הוה בחד גבר‪) .‬לי( דהוה קאים לםיהצד‬
‫)לל( בהדא בקעתא בי טרפא‪) .‬לה( חסא חד עשב ולקט יתיה ועבדיה כלילית‬
‫לראשיה‪) .‬לו( אזלא חד חויא וטחא יחיה וקטיל יחיה‪) .‬לז( אחא חד גבר וקם‬
‫לםםקר בההוא חויא‪ .‬אסר חסה אני על סן דקטל הדין הויא‪ .‬אפר ההוא גברא‬
‫אנא קטלית יתיה ‪) .‬לרו( תלה אפוי והטא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה ‪.‬‬
‫אפר םן קושטא את קטלית יהיה‪.‬איל אין‪ .‬איל )לט( יכול את סרים הדין עשבא ‪p‬‬
‫ראשיך‪ .‬איל אין‪ .‬כיון דאריס יתיר‪ ..‬איל את יכיל קריב הכא ופרים הדין חויא בהדין‬
‫חיטרא‪ .‬איל ‪$‬ין‪ .‬כיון דקריב להחוא חויא סיד )מ( נשרו אבריו‪ .‬ר׳ ינאי היה יישב‬
‫ודורש בפתח עירו‪ .‬ראח נחש )מא( םרתיע ובא‪ .‬והוה )מב( טרדף ליה פן הדין‬
‫םיטרא‪ .‬והוה חזר טן דין םיטרא‪ .‬ועוד הוה רדיף ליה טןהדין סיטרא‪ .‬והוה חזר‬
‫טן הדין טיטרא‪ .‬אפר זח חולןד לעשות שליחותו‪ .‬טיד נפלה )מג( הברה בעיר‪.‬‬
‫פלוני בן פלוני נשכו נחש ו ט ת ‪ .‬ר׳ אלעזר )מד( הוה יתיב פטייל בבהיכ‪ .‬אתא‬
‫חד‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫עשכ נעשה עטים ליאשו והניר סעשנ בהוא מנין ומכיל‬ ‫שליחות בנשסלח לו מן השמים הלפווע התזיוסה למקימה‬
‫נפני ארס ה;תש ‪ .‬אמר לאותו קילו מן קישטא את קטלית‬ ‫ועיין בוי״ר ונקהלת )ס י( שהמיתה שס ‪1‬ן אוה‪) :‬לג( זהום‬
‫יתיה ! )לש( יכול אתה לכריש ולהסיר אותו עשנ מעל ואשן•‬ ‫יןאיס למוזלו כוי ‪ .‬שכיה עומו לקלור הקמה נשוה ‪1‬‬
‫א״ל אין וכן עשה וכיון שנדמו והסירו <("ל יכול אתה‬ ‫)לד( נכוא נ ק ע ת א ‪ .‬ננקעה וו של ני שופא שס מקום ‪:‬‬
‫לקרנ לכאן ולסריס ומנוע וה ממש נוה המעה שהים נידו ו‬ ‫<לה( חמא כוי‪ .‬ראה עשנ א' ולקח אותו וששה ממנו עטרה‬
‫)מ( נשרי‪ .‬נפלו מפני חוזק ארס הנח‪) 8 :‬מא( מנתיע‪ .‬לי‬ ‫לראשי ‪) t‬לי( אזלא כי' ‪ .‬הלן שם נחש א׳ והכה הוא את‬
‫גיענוע ונדנוד ונפי קרח נוס מות־ח <' רתתא וכעם‬ ‫הנחש והמית אמ*« )לו( אתא כוי‪ .‬נא שם איס א' ועמד‬
‫ענינו‪ ) :‬מ נ ( ה״נ וה‪1‬ה מרדף ליה מן דין כוי פי' ר' ינאי‬ ‫לואות ולהסתכל ומתמס באותו נחש מפני נהיה ח נ ו ומכיו‬
‫הים רודף הנתש מל‪ :‬זה והיה חיוו ונא מ!ד אחו! )מנ( הנוה‪.‬‬ ‫נמו של‪.‬איתי נחש יאמר תמס אני על יי שהמית את הנחש‬
‫קול הנוה ! )מד( היה יפיי מטיל‪ .‬פיוש״י לעשות כרכיו‬ ‫היה אומי אותי האיש הקילו אני הוגתיי ‪) :‬לח( תלה נוי‪.‬‬
‫ולי‬ ‫סיס תולה עיניי והריס פניו למעלה וחמא ני' ראה לאישי‬

‫)יטרא;ין אויןפ זיין ארט‪ .‬רבי פיגחם האט ‪.‬ג;זאגט‪,‬רבי חנן פון צפוךי וזאם‪.‬גטאגט אםענטש‬
‫ד;אט אסאהל נעשניטען' ‪.?.‬בואה אין אפעלד וואם' ג;וזער צום ךאה&‪.‬בי טרפא‪ .‬הט‪.,‬ער'גטיעיחן‬
‫אשיןעם גךא־ וזיאט‪.‬ער יאים גיגו^ען אוגיהאט געםאכט פון איים אקרוי; ארוס ויץ קאפ‪ '.‬איו‬
‫ז‬
‫־ימ ג‬ ‫ט‬ ‫א י נ‬
‫‪. ? >7‬י?לגת •‬ ‫פאר ביי}ינאננען אשלאגג האט ךער מענטש ;יי^לאגין לעם ^טלאנג‬
‫איז ;וקוטע; א?!כשף אוג'האט ךך' גיינ^עלט קוקע; אויף ידעם שלאגנ‪ .‬אוג ‪.‬ערי האט גיזאגט‬
‫‪,‬עט איז ימיר אוואגדער ‪.‬ווער האט גיקעגט" הרןגן ךעטעולאנג‪ .‬הטידער מענטש נייאגטאייך‬
‫ן א ב אים ‪,‬גיקלן‪.‬ת'‪ .‬דןאט ךער טכ‪#‬ף איויף ג'יה'ו‪:‬בין דעם^קאפ אונ הט גיזעלןידעם‪; ,‬ראזווס‬
‫דער םע;?ןש קאט אים ניסאכט אקרוין אדום זיין קאפ‪ .‬האט רער ט‪3‬ש'ף גיואגטיצו לעם‬
‫ז‬

‫ןועגףש‪,‬עם איז אמת אז דו האסט ;עהוןת ךעם שלאנג‪ .‬האטי דעו־ ^עגטש‪/‬מאנט יא‪.‬‬
‫ה א י ט ד ע ר ^ ף ןיזאןט צו דעם §וענטש 'דו‪,‬קי'־נסט אראיפ גע^ען רעם גראיזיפון דיין' קאמ‪.‬‬
‫ןואט דער ^קפןש ניואןט ; א ‪ .‬ווי רער ‪8‬ענטש' האט אראפ גינלפען לעם ;דאז פין ויין קאפ‪.‬‬
‫מ^ט רער ?ז‪?3‬צ'ף צו ךעם ‪^5‬נ?‪1‬ש ת‪,‬קענםט' ניין צו דעם אלט אינ אויף ‪.‬הייבין };עם שלאננ‬
‫טיט רעם ‪#‬טעקין‪ .‬האט ךעיר' מ‪.‬ענ?'ש'גיואגט;א‪ .‬וויי ךער' מענטש איו צו גינאמען צו לעם‬
‫‪#‬לאגג זעגען צו§אלין ךיגע )לידער‪ .‬רבי _ינאי איו אםאהל גיזעםין ביי רעם טויןןר פון י דין‬
‫‪ mm‬אונ האט ןילערו^ט‪' .‬האט‪.,‬ער מועףן ווי אשלאנגיךילט דך פון יזיין אלט' אוג קומט‬
‫ןעני; אים‪ .‬האט רבי עאיי אוועס נע^אןט רעם שלאנגפוןיךי דיט‪ .‬איז‪,‬ער צולייקגיקומעןפ?‬
‫ךי א‪.‬נךערע ךיט‪ .‬האט^ר איםאוועקמ)יאנט'פון'לי אגךערע דיט'‪ .‬איו ;?ר ניקוםעןפוןדי‬
‫זןיט‪ .‬הט‪,‬לבי‪.‬ינאי ‪.‬ג;אג ט רער ^׳לאנג גייט געווים מאה; ויין שליחות ו!אם‪./‬ער איי' געשיקיט‬
‫‪:‬‬

‫}יוואךין פון ןאט'‪ .‬הט רבי_י‪5‬אי ?יילאזט רעם שלאנג גיין ךיןוועיג אין שטאטיאריין‪ .‬איזבאלד‬
‫ןייוארי; ‪.‬א^י^ורייא אין ?;טאט ‪,‬לער אויב לער מענטש האט אים אשלאננ' ]עביסען אונ‪,‬ער איו‬
‫}י^יאר?ין‪ .‬ךביאלעיר' אייאמאלזלניועםין איי; יית הכםא‪ '.‬איו נקומען יאגד פון רויםאונהט‬
‫צתים‪,‬ןעמריב״ען דעם רבי‪.‬אלעזל פי! ‪.‬בית הבסאאונ האט'ךך;‪:‬וקצטאזיף!יין ארט‪ .‬האט‬
‫ויי''‬
 ‫נזא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרעה י‬ ‫סדר‬
‫חד )מה( רומאי)מו( ותרבית )מז( וקדים יתיה ויתיב ליה‪ .‬אמר )מרו( לית די] על‬
‫מנן‪ .‬טיד נפק חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה‪ .‬וקרא י עליו )ישעיה מג( ואתן אדם‬
‫תתתיך ‪ .‬ר יצחק בר אלעזר הוה קאים )מט( ומטייל על )נ( טשוניתא דיטא דקיםרין‪.‬‬
‫ראה שם )נא( קולית אחת והוה טצנע לה )נב( והות טתגלנלא‪ .‬מצנע לה והוד‪.‬‬
‫פתגלגלא‪ .‬אטד זאת םוכנת לעשות שליהותה‪ .‬עבר תר )ננ( בלדר נכשל בה ונפל‬
‫ומת‪ .‬אזל )נ‪ (1‬פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבץ בישין על יהודאי רקיםרין‪ .‬טיטום‬
‫הרשע נכנס לבית קדש הקדשים והרבו שלופה בידו ונירר את )נה( שתי הפרוכת ונטל‬
‫ב׳ זונות ובעלן )נו( על נבי המזבח ‪ .‬ויצאת חרבו םלאת דם ‪ .‬אית דאםרי)נו( סדם‬
‫הקרשים‪ .‬ואיד םדם שעיר של י*ה'‪ ,‬וחירף ונידף ונטל כל כלי בהםיק ועשאן כמין‬
‫)נלו( נרגותגי אחת‪ .‬והתהיל מהרף ומנדף )נט( כלפי מעלה‪ .‬ואמר )ס( לא דםי ההוא‬
‫דעביר קרבא עם מלכא בםדברא ונצח ליה ‪ .‬לההוא דעביד קרבא עם מלכא בנו פלטין‬
‫דידיה ונצח ליה‪ .‬ירד לספינה כיון שירד )סא( מחאית נתשלא בימא אמר )סב( דומה זה‬
‫שאין‬
‫י‬ ‫מתנותבהונה‬
‫)גס( שתי שרונית‪ .‬שסיו נאמה שהיס ששק אצלם אס ניס מן‬ ‫ולי נקי ו נ ו ‪) :‬מס( וומאי‪.‬גוי א' מ; רימי‪).‬מ‪1 (1‬תוניה‪3.‬ונושו ‪1‬‬
‫קדש או מן קדשי קדשיס וקואו חו״ל אלוה טוקסין‪) :‬נו( על‬ ‫)מו( שהקדימו‪!.‬קליס יתיס ושנ גו‪) :‬מת( לית וין נו׳ ‪ .‬אין‬
‫גני המונח‪ .‬ונילקוע קהלת נ ו ס על ספר תווס ‪) :‬נו( עדם‬ ‫וה נקנס נא לידי שיצעוני נ״נ מיו יוא נתש א' ישנס אותי‬
‫הקדשים‪ .‬נתלנלן השרוכת ונגע נתרבו‪) :‬נמ( גרגזתני‪ .‬ס ל !‬ ‫והמיתון )מט( ומטייל‪ .‬נמכמעות! ) נ ( משוטתא‪ .‬חון היה!‬
‫)נט( נלפי מעלס ‪ .‬שאמר שהרג אמ עצמו ו ) ס ( לא ומי‬ ‫)נא( קולית‪ .‬עצס של רגל מן המת ו ) נ נ ( וסוה מתגלנלא ‪.‬‬
‫נוי ‪ .‬אינו דומס מי שעושה מלחמס עס המלך נמלנר ‪1‬מנלנן‬ ‫נל עוד שהיה מצניע אותה היתה חוזית ומתגלנלת באמצע‬
‫איתי ני׳ ‪) :‬סא( ה״ג מתמיה נחשלא נ י מ א ‪ .‬פי׳ הנהו‬ ‫הדון‪) :‬נג( בלדר‪ .‬פ״ כעוון שר משוב ממצד המלן‪:‬‬
‫נחשול »יס! ) ם נ ( ד‪1‬מם וה‪ .‬נלפי מעלה אמו ‪ p‬נושם‬ ‫) נ ז ( פבפשוניה נוי ‪.‬חפשיהו ננגדיו ונל׳ תשמישו ומצאו‬
‫נשי"‬ ‫אצלו שהיה נושא נסניס ועיס על היהודים מעיו קסרץ ‪:‬‬
‫^ י ״ ^ ^ ״ ן ^ ט ״ ^ ^ ״ ^ י ר ^ י ט או^יןןט‪ .‬אוו ן ן ר ו י ס ‪ ,‬ג ע א ^ ק א ^ ^ ג פיון בית הכסא אוב‬
‫האטי ניישלאנץ רעם נוי אונ האט איים'ניהך;ת‪ .‬קאט רבי אל^ר'נילי;ע;ט רעם ןםוק ןאוז‪.‬‬
‫אךם חחתיף"‪ .‬איןז וועל נעבין אנוי פון אךגםוואם‪.,‬ער'וועט''ניהוןת‪.‬וויעךין פון ני^ווענין‪'.‬‬
‫י‬
‫רבי ןצהק'בראל׳ני\א י אםאהל ןיגאנגעןייביי דעםיפארט פון רעם ‪.‬ים וואס איז ‪3‬יי[קיםרין•‬
‫י‬
‫הט‪..‬ער ךאךט' 'נייועהן ליגען אביין פוןיאפוס פון"אגישטאךבעגעם §עגטש‪ .‬הטתיי‪.‬יןיחקדעם‬
‫ביין בעקאלטין אין'ךי‪,‬ע'ךד‪ .‬אונ דער‪.‬ביץ איו‪.‬ארוים פון'‪.‬ךער‪.‬ןנךד אוג דזטזיןז}יקוילעךט אויןש‬
‫ךי״ערר‪ .‬האט רבי‪,‬יצחק דעט ביי; }אןל אנואהל‪.‬בעהאלטין אי;ךי‪.,‬ערר‪ .‬אונ‪,‬ער אייז אדויפ‬
‫פוו'‪.‬ך'ער‪..‬עךד אונ האט ‪.‬זיןז גיקדלעו־ט אויף ךי‪.,‬עךד‪' .‬דואט רבי\?יחק‪.‬גיזאנטידער ביין איו‬
‫נעוויים אינניבךןיט גיווארי] צו פןאהן די שליחות דאם ;אט קאט אייט געשיק״ט‪ .‬דעו־ ודיל איו‬
‫דוךןז געגאגלען אשר פון ^לןז איני דואט זיף אנגישטויםין ‪$‬ן רעם ביין אוני איז ניפאלין אוג‬
‫נישטאךבי;‪'.‬איז}יגאננען ריבי‪.‬יצחק זובען אין דיי קלייךער פון' רעם שר רוט ער ;יפוגען דער‬
‫^רטר״אגט פאפיךעןיוואם אויףיזיי איז ;עשריבעןישלעכטע‪.‬נורות אויףךי יוךין פו; די ‪#‬טאט‬
‫נןםריין*‪':‬טיטום‪ .‬דער רשע טיטום איז אדיין גיגאגנע; אי^קך^י לקדשים אונ האט גיהאלטין‬
‫חנם בלוייין שוועךד אין האגט אוג‪.,‬ער וזט גישטאכין ךי‪.‬בייךע‪,‬פרוכמין‪ .‬אונער הט}יניוםען‬
‫צוויי זונות אוני הט מיט די'מזגה גיווען אויףיךעם מזבח‪ .‬אונ‪^.‬ער האט אריים ןינו^ען רעם‬
‫שויועךד פו; ךי פריכחין פול'‪9‬י'ט בלוט ‪ .‬אנדערע ואנין ךי ןריבתין (ענען‪.‬כיודעי איי‪.‬נ‪.‬געריכט‬
‫פון' ‪.‬די בלוט פון^קר־^נות ‪ .‬ךריבעריאיז דער' שווערד איין געשטירט גיווארין מיט בלוט פיון‬
‫ןייפרוכיהין‪ .‬אנדערע ואוין די פרוכתין ;ענע; ניווע; איעןעריכט' פון ךי בלוט פון)ךעם'פר>אונ‪.‬‬
‫*עם ןןעיר פון'יום'כפור‪ .‬וריבעריאיז רער שוועךד אויןז א'יינ;עשםיךט ניווארי; טיט בלוט‬
‫‪ pa‬די פרוכתין‪ .‬הט פיטום גילעםטעךט ;אט! אונ טיטום ;ואט ניינ מען אלע כלים פוןיבית‬
‫ינןקדש"‪ .‬אונ פון די צוויי פרובתין האט‪,‬ער ןיםאכט אווי ווי אואק אונ האט אריי; נעלייגט‬
‫ךי כלים אין רעם‪.‬זאק‪ .‬אונ האט נילעסטעךט נאט אינ דואט גיוא‪.‬גט‪,‬עם איו ניט נליייןי‬
‫(‬

‫א״ינער _מאבט אמלחםה מ־ט אמלןז אין אווייסטיען אךט אונ״ער נעמט איי; רעם םלןז‪ .‬צו ידעם‬
‫;ואם מאכט אמלחמה טיטאמלןך ‪3‬יו רעם'§‪1£‬ז איין פאלא;!ט אוב‪,‬ער נעסט אים איין‪ .‬רעד‬
‫נאך‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫ביאשייז‬ ‫סדר‬
‫שאין בחו של אלוה של אומה זו אלא במים‪ .‬דור אנ‪.‬־ש לא פרע מהן אלא כמיס‪ .‬ד י י‬
‫הסבול לא פרע מהן אלא בסים‪ .‬פרעה וכל חילו לא פרע מהן אלא בםים‪.‬אף אני כשהייתי‬
‫בתוך ביתו וברשותו לא היה יבול לעמוד בי ועכשיו)סג( לכאן קדםני‪ .‬סבור הוא שיהרנני‬
‫בסים‪ .‬איל הקב״ה רשע חייך םבריה שהיא פחותה סכל הבריות שבראתי םששת יםי‬
‫בראשית‪ .‬בה אני נפרע מאותו רשע ‪ .‬מיד רמו הקביה לשר של ים ועסד םזעפי ‪.‬‬
‫כיון שהניע לרומי יצאו כל נמלי רוסי לקראתו וקילסו אותו‪ .‬כיון שעלה לרומי נכנס‬
‫למרחץ‪ .‬כיון שיצא הביאו )סד( פיילי פוטירון של יין לשתותו ונכנס יתוש בתוך חוטמו‬
‫זהיה נוקד את מוהו והולך‪ .‬עד שנעשה נדול כמו ניזל של כ׳ ליטראות ‪ .‬והיה מצווה‬
‫יאומר פצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש ‪.‬‬
‫סיד קראו לרופאים ופצעו מוחו‪ .‬והוציאו כנוזל של שתי ליטראות‪ .‬איר אלעזר בר ר׳‬
‫•יוטי )סה( אנא חםיתיה ברומי תרתיןליטרא םהכא ומולא םהכאוהקיל הד לקביל ה ד ‪.‬‬
‫ונטלו אותו ונתנו אוחו בחוך קערח אחת‪ .‬כל טה דהוה הדין )סו( שני ‪ .‬הוה הדין‬
‫שני‪ .‬פרח יתושא פרחה נפשיה דטיטוס‪ (12):‬ויכל אלהים ביום השביעי ונוי‪ .‬איר חנינא‬
‫טשכני‬
‫מתנות כהונה‬
‫נמף‬ ‫!שיני שאין מ י ו )שנ( לכאן קדמני ‪.‬לכאן קדם אומי» י ז ו מלחי! פני לינויות נ כ ן מאזנים מזס ימחל‬
‫וניל‬ ‫<סד( פ״ל' סושירין‪ .‬נוש של משקי! בשית״ןאתו המרתן‪ :‬מאזנים מזה והיי שוקלין נפיפ זה כזה ו )פי( פני‪ .‬שי‬
‫<סה( אנא חמיתיה נ ו י ‪ .‬אני ראיתי לאיתי גיוצ גרימי‬
‫}אך איו ?!יטיס אדיין ג נ נ ^ ק א ^ ש י ^ " ך״שייש איו ןיקומען אויף רעם‪.‬ים האטאדאל‬
‫טא‪5‬ער פץ ‪:‬ם ני^לאגין ךעם טיטום‪ .‬האט טיטוס ניואנט ;!יר דוכט אז ךער כח פון רעם‬
‫גאט פון ך יוךי^ע' ןאלק איז נאר ?‪1‬יט דאסער‪ .‬רעם דיור אנוש האט^ער גישטראפט טיט‬
‫‪1‬‬

‫וואםער‪ .‬דעט וזר בזיבול האט‪,‬ער נישטראפט טיט ייאסער! פרעה טיט זיק חיל האט‪.‬ער‬
‫}י^זראןט טיט דאםער• יוק איך בין •ניווען' אין דין שטוב •אין"בית המקדש( האט‪/‬נר ניט‬
‫?‪.‬יקענט בעטיין נענין מיד‪ .‬אי?יט אי איך בין‪.‬ניקינןען אויף ךעםוואהער^אט^מירניקוםען‬ ‫‪:‬‬

‫אןפזנענען אונ‪,‬ער‪.‬טיי;ט טיך צו הךננן מיטךעם גיאםער‪ .‬הט ^אט ניייאנט צו ?[יטוס דור^ע‬
‫איך ?!ויער ביי !יין לעבין אי ?ויט אבשעפענעש וים יייא איייךיקלענםטעפץ אלע בשעפענעש‬
‫ייאס איך האב בשאפין אין די ‪,‬ערשטע' יעק^טעינ ‪ .‬טיט דיי ב׳צעפענעש 'ויעל י איך ידיך‬
‫?!ףךאפין‪ .‬האט ‪3‬אלד נאט איונק גי^אהו"ציום ‪ • k‬פון‪:‬ם איוידערייםנעבליבען שטיל'פון‬
‫זיין ןיאךין‪ .‬ודטיטיס איי ניקיטיען איןרוים זענעןאל‪.‬ע‪.‬נרדם'ע לייט פון חיים' ארדס ;י;א‪5‬נק‬
‫!‬

‫נענע; איםאונסעןהאט אים נילויבט‪ .‬ייי ?יטיס איזיניקוםען איןשטאט איי‪.‬ערניגאננקיאץ‬

‫^אד‪ .‬ווי‪.,‬ער איי‪.‬אריים נינאננעןיפץ ‪1‬יאד האט טען פאר״אים ניברייננט א?רוים'ין ט ‪ 0‬ודין‬
‫צו‪.‬טך‪:‬נקע;‪.‬איי אדיין ‪?wj'J‬׳‪ P‬אי‪.‬ר״ישיאקליי!^י;ללע>;‪.‬י\ן‪.‬זיץ נאי' אונ״ער ןט' איים גילעכערט‬
‫ךי חייט פו; דין מוח ביו‪,‬ער איו אריין‪.‬ני‪.‬גאג?ע; אין מוח‪ .‬אונ אין םוחיאיייער ןיןוארץ ןרוים‬

‫פיןט‪ .‬רבי אלעזר בר ךבי יוסי זאןט איך האב ניזע?ן רעם ‪:‬תיש אין רוים אייינילענין צריי‬

‫אדך מענדעךט ניייארין‪ .‬ביז רער יתוש'איי נאייקןייייינמוארי‪-‬‬

‫אדי ווי‪,‬ער איו ?ריער ניייען אינ איי‪.‬אייעקניפל‪:1‬נין‪.‬איוי {־יידינשטהפ״טיטוםיאדדאיויעס‬
‫^‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א ט האט ;יענרינטדעםידבעטיוטאיג״ו‪'.‬ט‪(.‬ע‬ ‫נ‬ ‫)‬
‫גא״וע אךןעט‪ .‬רבי חנינא האט גיי א;ט רבי ןץטעאל בב?י יוסי' הט '?־יך אטאהל ג ע י ^‬
‫?‬ ‫ז‬

‫אין‬
 ‫מב‬ ‫בראשית‬ ‫בריטית פרישה י‬ ‫סדר‬
‫משכני רבי ישמעאל ביר יוסי אצל פונדק א ח ד ואיל כאן התפלל אבא של שבת בעיש‪.‬‬
‫ר׳ ירמיה וד אחא אפרי ר׳ יוחנן מקשי‪ .‬כאן התפלל אבא של שבת בע׳ש‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫)בז( ולא צריך מקשי‪ .‬דהא חמריא הוו םלקין מן ערב לצפורין‪ .‬והיו אמרין )סח( כבר‬
‫שבת ריח בן דוםא בעירו‪) .‬סט( ואי בעית מקשיא‪ .‬על הדא קשיא‪ .‬דאפר ר׳‬
‫חנינא משכני רבי ישמעאל בר׳ יוסי אצל פונדק א ח ד ‪ .‬ואיל כאן התפלל אבא )ע( של‬
‫אחר שבה בשבת ‪ .‬איר אםא אף על דא לא הוי צריך לבקשיא‪ .‬דהא ר׳ •הוה יתיב‬
‫ודרש והוה אמר לאבא יורן )עא( אמורית )עב( אכרוו קופי דצבורא יצלון דהולא עד‬
‫יומא קאים ‪) :‬י( ר׳ שאליה לר׳ ישמעאל ביר יוסי איל שמעת מאביך מהו ויכל אלהיט‬
‫ביום השביעי‪) .‬מג( א ת מ ה א ‪ .‬אלא כזה שהוא מכה בקורנוס עינ הסדן הגביהה‬
‫מבעוד יום )עז( והורידח משתחשך‪ .‬אמר‪ .‬רשביי ביו שאינו יודע לא עתיו‪ .‬ולא‬
‫רנעיו‪ .‬ולא שעותיו‪ .‬הוא מוסיף מחול על הקדש‪ .‬אבל הקביה שהוא מרע רגעיי‬

‫מתנות כהונה‬
‫זה יש להקשות ונו! ) ע ( של אמר שית ‪ .‬תפלת מילאי‬
‫שנת ו )עא( אמיריה‪ .‬שהיה עימד עליי להנדו קורבה‬
‫לרנים ‪ ) :‬ע נ ( אנוח נ ו י ‪ .‬הנרו לפל הלנור שיתפלל'‬
‫נ ט ו שהיום עומו שרה נא השמש ‪ .‬ושנת היה שנשנת היי‬
‫דוושין נניס לוניפ ו ) פ ג ( אתמהא דנל נו׳‪ .‬וני נשנש‬
‫היה עופס מלאנה ‪1‬ה;תינ ישנות ניוס סשניעי‪ ) .‬ע ו ( הווידה‬
‫בי" ׳ממלין נ ח ‪) :‬ס!( לא לוין• מקשי‪ .‬לא היה לרן‬
‫להקשית ני איני קושיא דהא מוליכי ממוויס היי עיליש‬
‫מפיר פרנ לעיר לפירי‪ .‬אי ויל מן ערנ נלוער נע״ש‬
‫קודם המסת שנת! ) ‪ :‬מ ( ננו כ נ ת ‪ .‬קבל כ נ ת והתפלל‬
‫א״נ ש״מ ו ו ׳ חנ־נא גינ עשם נן ואין לחמום על ו נ י‬
‫יום• ו )סט( ואי נעיי‪ .‬נו׳‪ .‬ואס תילה לנקש!ח על זנו‬

‫זדן״אנא^^וחי"^^ר"האט״טואנט צו נ!יר ך א אין ךי ?!טוב האס אסא?ל סיין פאטער‬

‫ניבאווינט מעריב פון' ש^ת אום‪,‬ערב ש‪$‬ח‪ .‬ך?י יךנדה אונירבי אחא ראבין גייאןנט״רבייימן‬
‫ד‪.‬ט גיפירעגט דא הט רבי יוסי גידאודנט מעריב פון' ‪2‬זבת אום״ערב שבת‪ ...‬עם איז אוואנדער‪.‬‬
‫זאנט דער מדרש לבי יוחנן ולאטגיט גיךאךפט פרעךן‪ .‬ווארום ךי אייזיל טךיי^ערוואם ?לע;ץ‬
‫קוטען‪/‬ערבישןתיפון ךי ש^אט ‪.‬ערב איין ךי שטאט צפורי פלעןי; דעלציילץ אזאיידערדי‬
‫<ע'נען ארוים ןינאננען פץ ךי שטאם_ערב האטישוץ ך‪1‬יי חגיגיאיב; דוכואלא^ג גע!אן‪:‬ט ‪ #‬ן ת‬
‫אין דין שטאט‪ .‬זיעהן טיר ראך אז רבי חנינא האט אויןז נידאווינט טןריב פון שבת אום‪,‬ערב‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬ךןיייו? אדך אווי ;יטאהן‪ .‬נאד אויב ת ווילטט פךענין אויןפךי זאך?רעג אוד‪.‬‬ ‫‪.«r8j‬האט‬
‫ווארום רבי חג‪£‬א האט ?יוא;ט רבי ישם׳ןאל ברבי יוסי האט פיך געפילט אין אןאקט הדו‪.‬‬
‫אונ‪,‬ער הט ‪3‬יזאגט צו מירךא ן ט שייץ נןאטעיר ניךאודנט מעי •ב פון מוצאי שבת אום ש ב ת ‪.‬‬
‫הט רבי יוסי ;יזאנט אויף‪.‬רעם דארף מען אויך }יט צו כךענין‪ .‬ווארום רןיי איז נייעסין אונ‬
‫האט ;ידר‪#‬ת‪ .‬קאט ךבי ;יזאנט״צו זיין אמורא אןא יודן רוף אוים פאר ךיטק?!שץ וואס‬
‫וענע; דאי אין שוהל די זאלין ראוותן דאם ןא^עךיןע ךאוו^ען פץ םוןאי שבת ווען ךי זול;; פץ‬
‫?!^ת ש‪8‬ייט נאך‪) :‬י דבי האטיניפרענט ביי תיי ;שמעאל ‪5‬ךבי יוסי דו הא?ט נין‪,‬עןט‬ ‫(‬

‫פין דיי( פאטער ;ואם מיעט דער נביוק נאט האט גי;‪3‬נ'די‪.‬גט די; אךבעט רעם ך^עטי; ק א נ ‪.‬‬
‫‪.‬עס איו אוואנדער ‪ .‬הטדען^אט גיאלויעט רעם זי^עטיןי^אנ אום'‪#‬בת‪ .‬וןאראזוי וויאיינער‬
‫וזאם‪.‬קלאפט'טיט אהאםער אויף ךעם'‪.‬קלאץ‪ ; ; .‬א ^ ע ר אויף}יהד?ץ ךי האוןט ‪£‬יט ךעם‬
‫הא^ער אין רער הייך איידער‪.‬עט'איו ^אךןיווען ש^ת אונ‪,‬ער הט אראפ ‪.‬גילאךן ךיהאנט‬
‫פונקט דע;‪.‬עם האט אגגיהלבץ צו ווערץ שבת‪. .‬זעהט אויס \ד‪,‬ער האט גיאלבעט אום ע ב ת ‪.‬‬ ‫ז‬

‫ןןארום פץ אויף הייבין ךי ‪3‬זא‪.‬ט ביז אראפ לאדן דיהאנטךאערט ראך ני״ט לא}נ‪.‬אוגרעד‬
‫זךילאיז ^עוואךין ‪ #‬ב ת ! האטאוים ניזעהןאז דאם אויף הוינניןידי דןאנט איז אדןל ןיווען אים‬
‫‪2‬ו^ת‪.‬אזוי'אמ ניוועןביי ךי הי‪.5‬על אונ^רדזיי ןזאיין ך ך ףצדנין ביז צו ךע״ר לעןוטער רנע ווס הט‬
‫אנףהויבין צו ןוערין ש^ת הט אויפני;‪.‬עהן'‪.‬אזוי ווי ^אט הט גיארבעט אום ש ן ת ר ב י שמעו; בן יוחאי‬
‫ואנטאםענטשווייל‪..‬ערוויים ‪5‬יט ךי צייט אונ ךי ךגע‪.‬ווען'‪,‬עם טיילט ךך^פדעי־ טאגפוןךי‬
‫גאכט‪ .‬ךריי^ער מוו"‪.,‬ער אוועק ליעי; ביין אךבעט ףרייטאג‪.‬פאךץינאכט ווען״עם איתאך טאג‬
‫אונ'^‪.‬ער געמט צו פוןידערוואכין צום ש^ת‪-‬י^בער^גאטווס״ערווייס ךי^ייט אונךי רגע ויען‬
 ‫בראשית‬ ‫כיאשייז י י " י‬
‫‪2‬‬
‫םדר‬
‫‪2‬‬

‫ועתיו ושעותיו‪ ,‬נכנס בו כחוט השערה‪ .‬גניבא ורבנן‪ .‬גניבא אפר ששל למלך שעשה‬
‫לו חופת )עה( וציירה וכיירה‪ .‬וסה היתה חסרה‪ .‬כלה שתכנס לתוכה‪ .‬כך')פו( טה‬
‫היה העולם חסר‪ .‬שבת‪ .‬רבנן אסרי סשל לסלך שעשו לו טבעת םה היתה חסירה‪,‬‬
‫חותם‪ .‬בך םה היה העולם חסר שבת‪ .‬וזה אחר סן הדברים ששינו לתלמי המלך‪.‬‬
‫ויכל אלתים ביים תששי יישבית בשביעי‪) :‬יא( תלמי הםלך שאל את חוקנים ברומי‬
‫בכפה יסים ברא הקב״ת עילםי‪ .‬איל לששוז יפים‪ .‬א״ל יםאיתה שעה גיהנם ניסיקוז‬
‫לרשעים אוי לעולם סריניו‪ ) :‬י ‪ 0‬מלאכתו לא כן איר ברכיה בשם ר׳ םיםין לא‬
‫)עז( בעמל ולא ביניעה ברא הקביה את עילמי‪ .‬ואת אומר מכל מלאכתו‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫אלא להפרע סן הרשעים שהן םאבדים את העולם שנברא כילי בעמל וביגיעה‪ .‬וליתן‬
‫שכר טיב לצדיקים שתן מקייםין את העילם שנברא כולי בעםל וביניעה ‪) .‬עס( וסד‪.‬‬
‫נברא בו לאחר ששבת‪) .‬עט( שאנן‪ .‬ונחת‪ .‬שלוה‪ .‬והשקט‪ .‬ר' ליי בשם ר׳ ייםי ביר‬
‫נהוראי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מלאנשו‪) :‬עז( געמל פ ו ׳ ‪ .‬כלומר שהנסינ על » מ י‬ ‫ס ׳ ‪ .‬אנ< וש״י י ל נ ו פ וסודה משסחשן־‪ .‬פ" המויו יזו‬
‫לשון מלאנס על ו ו ן שאמת נעשיה מאמיוס נברא העולם‬ ‫מן המלאכה משתחשן! )עה( וצ״יה‪ .‬לוייס בקורס ונכויוליס‪:‬‬
‫כל ז )עלו( ומה נניא נ ו ‪ ,‬בשנת מאמי שכנס מכל‬ ‫)עו( מה היה סעולס מסר‪ .‬שנס פירש" פהעולס היה מסר‬
‫מלאנתו‪ ) :‬ע ט ( שאנן נ ו י ‪ .‬נמ״ש מזיל מה היה סעול«‬ ‫משמה ונאשר נא שנס הרי נא גס נן מסמס וננמרס‬
‫ל ׳ ־ י‬ ‫המלאנה נצי משרון ופירושי רנל אלהיס ניוס השניפי‬
‫‪,‬עט וועךט ‪2‬ז?ת ‪5‬אט״עד ^׳עק״גילייגט ךי ארןעט פונקט"«'די^ע וואס "ער יאיו גיווארין‬
‫‪0‬ןת‪.‬ןזאט אוים ניזעק! אידיוד ‪?.‬נר האט ניאר^עט אום ?‪ '.rqt‬ןגי^איאוג ךירבנו'‪.‬קרי?ען‬
‫ןני^א זא?ט ל^של אסלך דןאט ניטא?ט אתו^הערדואט איר אויסניכןאלכט אונאוים]ע‪$‬אלט‪',‬‬
‫‪$‬אספעלט}אך‪ .‬די כ^היאל אריין ?יין אוןטער לי י׳י?ה• שיי איז ?ליוען ביי}אט‪. '.‬ערןןט‬
‫ןעןזאפין די וועןט ז״ער שיין‪ .‬וואם ד‪,‬ט'נ'יפעלט דער §אנ שןת‪ .‬ווען ךערטאגש?ת איו‬
‫ניקי^ען‪ .‬איי }יעןךינט ניוןאךין לי ארבעט! אונאיוי ‪8‬יינט רער ןםוקיייויכל אלןן־ים ביוט‬
‫ס^בי‪.‬עי‪.‬טלאףהו אשר עע!ה‪ .‬טיט ךעםיךבעטין ‪«$‬נ ‪£1‬אט }אטגיעגדיגט זיין' אךבעט ווסער‬ ‫ז‬

‫ןןט ני‪0‬א?ט‪ '.‬ךי ב‪#‬ן יא^ין לויאלי א^לךיהט ניטאכט אפיננעריל‪.‬פעלטנאך״םען^אלי^ין‬

‫^ורוי^ה אויןש רעם ‪$‬יעעריל‪ .‬אויף ךער חתין!ה'זאל ?מיין דערינאטען פוןימלך מען זאל‬
‫ויישען יועםעם פי^עריל ןאס איו‪..‬אזוי איוינדיען‪.‬ביי נאט‪, .‬ער^טיבעאפיןךיויעלט‪^-‬עלט‬
‫ןאךאחתיןןה אלע י״אלין ווי‪9‬ען אז;אט האט דא ^עשאפיןיאונ״ךי ייעלם נידןעיריצי אים‪,‬‬
‫ךריבער ‪$‬אט {אט ^יןעבק רעם ?זןח‪ .‬דער ‪#‬ןית זא‪3‬ט'‪.‬עתת או ןאט האט ?עשאפיין די‬
‫וועלט‪ .‬אונ איוי ‪8‬י?טךער פסוק ויבליאלהים ביוט'‪1‬קזב;עי טלאכתו אשר‪,‬עשת \ רעד‬
‫דבעטער טאג ואןט״עידות אז }אט האט גי^גדיגט ‪1‬יין אלבעט וואס״ער האטי גיסאכט‪' .‬אונ‬
‫ניט״קיין א^ךערער‪ .‬אמ ךער^סוק איו איינעיריפין ךי?סי‪,‬קים דאםי^עןהאט גיעגךערט פאר‬
‫דעם ‪9‬ל!י ייל^י •‪.‬גיבל נלוזים ביום הש‪,‬שי" וישבות ביום דןשביעי‪^ .‬אט האטי"גיענדיגט "דין‬
‫אךבעט‪.‬ךעם זעקנןקין ^אג אונ‪,‬ער האט ‪.‬נירולןיט ךעם דבעטין טאג‪) :‬יא( תלטי! לער סלך‬
‫ז‬
‫‪3‬לסי קאט ניפרעןט ביי ך אלפןע יוךין אין רוים‪ .‬אין ווי נןיל טענ האט }אט נישאפין' לי‬
‫וועלט‪ .‬האבין די'ןייא?ט אין ז‪£‬קס טעג‪ .‬הט וןלמי גיואגט פוןךיער ‪£‬ייט ביו היינט ב ל מ ט‬
‫דעו־ ניוןם ‪8‬אר די ל^עים‪ .‬דיי צו דער וועלט פון אדי אמש^טז)יב( <‪9‬לאכתו(! ןאט ‪eh‬‬
‫}יע;די?ט דין אןץעט‪9 .‬ךע‪.‬גט ךער מדרשי רבי בלמה והאיטי גמאגט פוןירבי'סימון ם וועני;‬
‫גיט טיט סאטעךגעש אונניט מיטשווערקייט הט'גאט‪3‬שאפין'ךי')יעלט‪'.‬אוגדוזאנקט' ער‬
‫האט גירוהט פון זיין אךבעט‪ .‬אויא‪.‬ג'דער‪} .‬אי־ לריבער האט }אט?‪.‬עש'ריבעןאויףךך‪.‬עררזט‬
‫ג י א ן ב ע ט ‪ ^ .‬יאל אמייצאהלט''וועךין פון ךיךןזעיים ןואס ייי ‪5‬ארלירען' איועלטיייאם איו‬
‫בןואפין גיןואלין מיטאי־בעטיאונ פיט ?אט^מעש‪ .‬אונ ‪?9‬ק \אל‪?,‬עבין אנוטיעןישבר צו די‬
‫צך;‪p‬ם ויאס די האל^ין אויף ך ויעלט וואס' זיא איז ביטאפין גייואךין טיט אךבעט אוינ טיט‬
‫טאטעלנ^עיש‪ .‬וים איי בשאפין ניוואךין אויה רער ויעלט רער נאך ווי ןאטהטגירויהט״שטילקיייט‪,‬‬
‫פערגענינען‬
 ‫פ ר ש ה‬
‫מג‬ ‫בראשית‬ ‫י יא‬ ‫בי־אש‪-‬ח‬ ‫סףף‬
‫נהוראי כ־ז שהיו ידי קוניהם סמשסשין בהם היו מותחים והולכין‪ .‬כיון שנחו ידי‬
‫קוניהם מהן‪ .‬ניתן לחם נ ח ח ‪ .‬וינח לעולמו ביום השביעי‪) :‬יג( איר אבא ביו בשעה‬
‫'שהוא עושה )פ( אםטאטיבה איני ניתן )פר(( דונטיבה‪ .‬ובשעה שהוא נותן דונטיבה‪.‬‬
‫אינו עושה אסטאטיבה‪ .‬אבל הקביה עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה וישבות ויברך ‪:‬‬
‫פרשה י א )א( דברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו‪ .‬כתיב )משלי י( ברכת‬
‫ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה‪ .‬ברכת ה׳ היא העשיר זו השבת;‬
‫שנא׳ ויברך אלהים את יום השבועי‪ .‬ולא יוסיף עצב עסה )א( זה האבל‪ ,‬המריא‬
‫)שמואל נ יט( נעצב המלך על בני‪) :‬ב( ויברך אלהים את יום השביעי ונו׳‪ .‬ר׳‬
‫ישמעאל אומר ברכו במן וקדשי במן‪ .‬ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר‬
‫יבעיש שני עומרים‪ .‬וקרשו במן שלא ירד בו כל עיקר‪ .‬ר׳ נתן אומר ברכו בסן‪.‬‬
‫וקדשו )ב( בברכה )נ(‪ .‬ר׳ יצחק אמר ברכו במן‪ .‬קדשו )ד( במקושש‪ .‬יברכי‬
‫בעטיפה‪ .‬רב הונא אמר צריך )כ( להחליף‪ .‬ר' חייא בשם ר׳ יוחנן אמר צריך‬
‫לערב‬
‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫אתה י״י מקדש סשנח‪ ) :‬נ ( ס״ג נילקיס אמי מ י ‪PuS‬‬ ‫ח ס י מנומס נאש שנש נא גנט*‪ :‬ו )ש( אסטאטינא‪ .‬נחר‬
‫נ י נ י בעטיפה יקישו נמקישש‪ ) :‬י ( נמקישש‪ .‬שנתק־ש שס‬ ‫מנומס על ע נ ד ו ‪) :‬פא( יינטינא‪ .‬מתנה ויברך סיושו לשין‬
‫שמיס עיי שנסקל על שתללי! )ה( לסמליו‪ -‬נל נ ג ד ! מנניי‬ ‫מתנה ני״א קת את נ י נ ת י ! )א( וה האנל‪fB .‬׳; אבילות‬
‫מול‬ ‫של פיסוס נוכנ נו ו ) נ ( נ נ י נ ה ‪ .‬שלין לברן עליה נרין‬
‫^^ם‪7‬וענין‬
‫אווי' לאננ וויי די הענט פיון נאט האבץ רך בא?ןעפטינט מיט די דוימעל'אונ״עיךד‪'.‬האבין ךך‬
‫ךי הימעיל אונ‪,‬ערד ןיצדגץ אל?ג קאהל ווייטער‪ .‬ווי דיי ךזענטפון }אט האבץ ךרווזט פון זיי‬
‫האבץ זך אויך ניירווזט‪ .‬אונ גאטהט נימאבט רוהען ךי וועלטמיא זאלזיך ניט פארי גךעסזוזנן‬
‫רעם ךבעןןין טאנ וי)י‪ 0‬ךבי א^א^אנט ייי א״םענטש)אימלךןאיז דערשטיןער ווען‪?.‬גריזייטט‬
‫די קנעבט זיי^ע ויי;אלץ רוןזע; מיי ניייען ניט' איין' מלתמה> ניט^רךי ניט״קיין מוןינות‪ .‬אונ‬
‫וועין זןר ניט די ©תנות מיי נייען אין אמלחמהו זאנט‪.,‬ער ניט זך ואלין רוהען‪> .‬וןער }אט‬
‫ןואט ניהייסין ךי מענט^־ץ ואלין רוהען אונ‪.‬ער ניטיךי מתנות אויך‪ .‬אזויווי‪.‬עס שטייט אץ‬
‫פסוק ךשבות דברך‪._ .‬ער האטייךהייםי; רוהען אונ ניןעיבשט אויך ‪ :‬י‬
‫פ ר ‪ #‬ה יא )א( וד^ךך(‪ .‬נ^אט הט ;יבענטשט רעם זיבעטץ טאג אוינ הט איםנעהי;ל;גט‪.‬שלמה‬
‫המלך הטגעואגט ף ברכה פון}אט זיא מאכט רייך אוגטיט^ר ויוערט ניט‬
‫נימעךט״קיץ טרוערקייט‪ .‬ךי ברכהפץ‪4‬אטךאמאכט‪.‬רייך דאם‪.‬מיעט ם ק ?זןת‪-‬אייי'ויי‪!/‬ס‬
‫‪:‬שטייט אין §םוק נאט האט נייבעגטשט דעם ךבעטץ טאג‪ .‬אונ מיט אייר וועךט ניט גיטעךט‬
‫[קיץ טרוערקייט‪ .‬ךאס מייגמ‪.‬מקי‪-‬ךלר אבל ;אל ניט טרוערץ איט שבת‪ .‬אבלות וויעךט ניירויפין‬
‫טרועךק»יט' אווי ווי‪.,‬עם שטייט אין פסוק ךער מלך דוד הט גיטרועךט אדף דין ^זוהן אב^ילוט‬
‫ו'וען‪.‬ער איי ניהתתגי?ארין‪ o< :‬וךבךך(‪ .‬נאטהטןיבענטשטךעם ךבעטץ טאג‪ ,‬רביישיועאל‬
‫זאגט ער הט אים גיבענטשט טיט ידעם מן אונ‪,‬ער הט'איים געהיילינט מיט רעם ימן‪. .‬עיר האט‬
‫אים גיבענטשט‪,‬טיטדעםינ־!! אנאנצע וואך איז גיגאנןען איין ‪3‬עסטי'ל ‪^ !3‬איר אטעגטש^עךב‬
‫ש^ה איו' ;ינאעען צוויי ‪5‬עםטריך' מן פאר א‪.‬סענט'ש‪ .‬אוג‪,‬ערי ^אט גיהייליגט' רעם שןת‬
‫טיט רעם מן אז אום ‪5#‬ת איו דער ‪} p‬אר גיט'ליגא;גען‪ .‬ךביג‪£1‬ןזאגט‪,‬ער הטגיבעןטשם‬
‫ךעם ש ן ת ן‪1‬יט רעם מן‪ .‬אוגהט אים‪.‬גיהייליגט ^יט״אבךכה‪ .‬מעןזאל זאניןםקךש'הש‪5‬ת‪.‬‬
‫רבי‪.‬יצחק זאן^ער סאט ניבענטשט ‪.‬רעם שבת טיט ךעים סן‪ .‬אוג״ער האט יאים ‪,‬גידויליגט‬
‫דורך ךעם ט״קישש וואם מיק י האט אים‪.‬גיהךגתווייל‪,‬ער האט מחלל ‪$#‬תג‪;:‬ווען‪ .‬אמ רער‬
‫ש ן ת ‪.‬גיהיילייגט גיוואךץ וסוף קדרה שלח לף>‪ .‬אוג;ןר האט גיןענטשט ךעם שבת ‪ p;ej‬זאל‬
‫גיץ ש^ת שייגע‪.‬קלןידער‪ .‬רביהונאיזאנט' אלע‪.‬קליירער דאךףמק'‪9‬אטשין אויף ^ ת ‪ .‬רבי‬
‫ז^יא זא?ם ‪ !w‬י י ו יוחנן ס ווענין אויב" ער האט }יט אלע‪.‬ק;|י^עראוןצו§אתשץ איזןזממ‬
‫מק‬
 ‫בראשית‬ ‫י א‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫בייאשיח‬ ‫סדר‬
‫)ו( לערב‪ .‬אכין בר חםדאי אסר צריך לשלשל‪ .‬ר׳ ירםיה ור׳ זעירא הוו! )ז( םהלכיז‬
‫כהדא‪) .‬מ( ואסתלקת )ט( נולתיה דר׳י ושי לשלה ר׳ זעירא‪ .‬הדא אסרה צריך לשלשל‬
‫ר׳ אלעזר אוסר ברכו כנד‪ .‬ובי היה הםעשה פעם אחת הדלקתי אח הנר בלילי שבח‬
‫ובאתי ומצאתי אותו בםיש דלוק ולא חסר כלום‪ .‬ברכו באור פניו של אדם‪ .‬קדש‬
‫באור פניו של אדם‪ .‬לא רוסה אור פניו של אדם כל ימות השבת‪ .‬כמו שהוא דוםד‬
‫בשבת‪ .‬ברכו בסאורות‪ ,‬ד״ש בריי איש כפר עכו אוסר םשום ריש אע״פ וי( שנתקללי‬
‫הםאורות מע־ש‪ .‬אבל לא לקו עד מיש‪ .‬אתיא כרבנן ולא אתיא כר׳ אמי‪ .‬דאיר אמ‬
‫אדה׳ר לא לן כבודו עסו‪ .‬מה טעם )תסליס מט( ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהםור‬
‫נדמו‪ .‬ורבנן אסרי לן כבודו עטו‪ .‬ובט״ש ניטל טטנו ויוו וטרדו סנן עדן‪ .‬ההיד )איוב‬
‫יד( טשנה פניו ותשלחחו‪ .‬כיון ששקע חחטה בלילי שבת‪ .‬בקש הקביה לננוז את‬
‫האורה‪ .‬וחלק כבוד לשבת‪ .‬הה״ד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו‪.‬‬
‫‪ 3‬י כ ו‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫מקישו ומסולק למעלה נתגווסי ונתיר רני זעיוא המייופ‬ ‫מול ל ע ד שנת« )י( לעינ‪ .‬נ ג י אתי של שנת עפ נ נ ד‬
‫ניי שיפלו ישלשלו למשה ונע״ש סמוי למשינה סיה או נ״בנת‬ ‫חול ויי נזם‪ .‬או י‪5‬ס לימי אס אין לו להתלין נולס א! ד‬
‫עלמה! )ש( גילת־ה‪ .‬נוליתו‪ ) :‬י ( שנתקלקלו‪ .‬ומלאת׳ הג‪-‬ו׳‬ ‫<ו נשיעינ אמד וכן אמי שונ גני שלשול שאש אי! לי‬
‫שנתקלקלו המאווות אור הראשי; הנדל הקנייה לשתיו מפני‬ ‫להתלין נלל ד לו שיתיר מגורו במשלשליס י י ן משה שלא‬
‫שלא היו נואי הרשעים ונורה וו עורה נע״ש נשמנוא אום‬ ‫מ ו ן סמול שמוגר אותם למעלה נ ד להקל פעמיי !‬
‫ואעיפ שנתלו סמאיוות ניוס ו׳ לא נגנז אוו ואשי! עד מוצאי‬ ‫)!( מהלכץ נ מ ו א ‪ .‬כולנ'] ניחו ! )מ( ואסתלקת ‪ .‬סיפ‬
‫!ע‬
‫^דנע'‪7‬קליירערךא‪3‬יז‬ ‫‪13‬‬
‫!‬
‫בר ח?דאי זאןטיאוי^ער'הט נאר ניט אום'צו טאה‪#‬ין יאל״יער אךאפ ךדוע; ד'יוואכעךי;ע‬ ‫ז‬

‫קלןידערדי זאילין אויסזעהן ליינ^ער‪ .‬צו !וימין א ו ; ו ע ט ע ר *ניט טאהן״קייןיאךבעט‪.‬‬

‫ןןאתם אז אטענ^ש ודל ‪ 'pfa‬אאךבעט מאבט‪.‬ער קיךצער ךי"קליידער אונ'‪.‬בייגטךי ארויף‪.‬‬
‫ז‬

‫ןבי‪,‬ירמיה אונ״ךבי זעירא"זענען'גינאנןען 'צו'!אמען•‪.‬ערב*‪#‬ית" §'ארין נאבטאיזיךי״קלייד‬

‫‪:‬‬
‫פון רבי‪.‬ירמיה ‪.‬געץען'אויף }יהיויבין‪ .‬אייינניבויןין'אונטעיר רעם !ארטייל‪ .‬האט'רבי ז‪.‬עירא‬
‫אראפ ‪.‬ניצדגין די‪.‬קלייד פון רבי ‪,‬יר?!;ה‪ '.‬פון דאנק' גוייסין סיר אויאויףשלןתידיאךף^ען‬
‫‪8‬ךאפ ציהען ךי‪ .‬ק^יידער די זאלין זיין לימעד‪) :‬ב( רבי אלןןוך ;אןט נאטוןאט גיבענטשט‬
‫דעם !‪6‬בת‪,‬עסזאל נ;טזןהן וועךין אין‪,‬אים‪,‬נסיים ביי ךי לי'כט‪'.‬אונ ביי טירהטךי‪.‬זאך'‪.‬ג^אפין‪.‬‬
‫אמאך‪,‬ל דואב איך אןנעצמךען‪.‬אלי‪5‬ט‪.‬ערב^בת‪.‬פאךי‪'1‬נאכט‪ .‬בין איך ניקומען מ‪1‬־צאי*?!בת‬
‫אונ האבניטךאפין ךי‪.‬ליכט בךעןט'נאך'‪ .‬אונ פון ךי ליכט איז נאד גיטיניווען אפניברענט‪.‬‬
‫ןאט האט גיב‪.‬ע;פןקט רעם ש^תימיט ךי ליכטינקייט פון״דעם םענטשינס פ;ים‪*.‬אוניעיר האט‬
‫<יותי‪:‬לי‪.‬נט דעםיש^ת ?‪1‬יט ךי ליכט‪:‬נקייט פיון דעם‪!?.‬ענטשינם'פנ'ים'‪ .‬״עס^איז ניטגלייך ף‬
‫ל^כטןגקייטפון‪,‬ךעם^נטשינ טןנים'אג^ע וואך צו ידיי ליכטיגקייט פיון דין פנים איםשבת‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןער פנים פון״דעס ייךין איום ‪#‬בת ועהט אוים ליכט;נער 'אוני היילינער פון* אגאנצע וראך ‪.‬‬
‫]אט ה א ט נ י ב ק ^ ט דעט שןת מיטךיבעלייכטומען‪'.‬ךי זוהן אונ ידי לןנה ‪.‬ועהןאויסש^ת‬
‫לילטןער ווי אנא;'צע וואך‪ .‬רבי ‪#‬מעוןןןןהוךה פיו; דאךף״עכו הטנמאגטפץ ריבי שטעון ם‬
‫ןוע;ין אפילו עם איו שוין ניווען אוןזרהיפוין ןאט^ערב שגית )באלד^וי !‪$‬דם וןראשייזיי^אט‬ ‫‪¥‬‬

‫]עזי‪.‬די}ט> אז ךי‪.‬ליכטעקייט פון ךי ווהן מיט די לבנה'ואלין פזינכןעלער‪}.‬וערץ* פון ךעסטדעןין‬

‫זע;ע'ן ךי ניט טינקיעלער ניוואךין ביז מוצאי' שבת‪ .‬ךאם איזייאזיוי ווי ךי" רןנן ניט וויי'רבי‬
‫י‬
‫אמי‪ .‬דארום רבי אטי קאט ניזאנט ‪.‬ךער ^בוד פון נאטהאט ניט'נעעכטעט ‪.‬טיט ‪£‬ו־ם‬
‫ז‬

‫ןןראשון איין ‪1‬א?ט אויך ;יט‪) .‬ווארום ךי זוהן אונ ךי לב|ה ‪.‬וענען באלד' פרייטאנ טעקעלער‬
‫ןיוואךיף•‪.‬אזיי יוי״עס ן‪8‬טייט‪,‬אין ןםוקאדםיהאט ניט'‪.‬נינעכטינט םיטיךי ‪!8‬ייערקייט ווייל‪£‬ר‬
‫!‬

‫‪$‬מ ^‪.‬ע?ליכען ףוואךיןיצו אבהמה‪? .‬יט רעם‪..‬עץ הדעת' ווא'ס‪.,‬ער ה'אט‪^?.‬ינדינט‪".‬אונ''ךי‬

‫רב^ן זאיגין זיין ?בור האט;א ‪.‬נינעכ‪:‬ט‪:‬נט מיט‪.‬אים שןת ביי נאכט יאונ מ ו צ א י ^ ת אמפיון‬
‫ןי‪.‬ים צו }ינו§ען ני וואךין‪.‬זיי; ^יןנקייט'אונ טען ;זאט אים ארויס^ע^ךי^ען פין‪/‬נןעךן‪ .‬אזויןןי‬
‫זי‬ ‫ז‬

‫עם‬
 ‫מד‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פ ר ש ה יא‬ ‫סףף‬
‫ברכו באורה‪ .‬כיון ששקעה ההםה בלילי שבת התחילה האורה ווזיתה סשטשת‪.‬‬
‫התחילו הכל םקלסין‪ .‬ההיר)שס לז( תהת כל השטים ישרהו ואורו על כנפות הארץ ‪.‬‬
‫ספני ט ה ‪ .‬ואורו על כנפות הארץ‪ .‬איר יהודה ביר םימון אור שברא הקביה ביוס‬
‫הראשין אדם צופה וטביט בו פםוף העולם ועד סופי‪ .‬ביון שהסתכל הקביה באנשי‬
‫דור הטבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין עמד וננזה והתקינה לצדיקים‬
‫לעיל‪ .‬וםגין שגנזה‪ .‬שנא׳)שם לה( ויםנע מרשעים אורם ונוי‪ .‬ומנין שהתקינה לצדיקים‬
‫לעיל‪ .‬שגא׳ )משצי ל( ואורח צדיקים כאור גוגה הולך ואור עד גכון היום‪ .‬ר׳ לוי‬
‫בשם ר׳ זעירא אסר )יא( ליו שעות שיםשה אותה האורה‪ .‬ייב של עיש‪ .‬וייב של‬
‫לילי שבת‪ .‬וייב של שבת‪ .‬כיון ששקעה התמה בםציש‪ .‬התחיל החשך מםשםש‬
‫ובא וגתיירא אדהיר‪ .‬שגא׳ )חהליס קלט( ואומר )יכ( אך חשך ישופגי ולילה אור‬
‫בעדני‪ .‬אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתת תשופגו עקב בא להזדווג ל י ‪ .‬מוז‬
‫עשה הקביה זימן לו )יג( שני רעפים והקישן זה לזה ויצא םהן אור ובירך עלית ‪,‬‬
‫ה ה‬
‫מתנותבהונה‬
‫פשיפגו זס ממש יצר סוע סמאל שמימיו פיניסס ‪B5‬‬ ‫שית ינזמפרב ^ » י )יא( ל״י שפ־ת נ ו ׳ ‪ .‬שלא משנ אלא‬
‫ה נ ר ו ת ‪) :‬־ג( שכ׳ רפפים ונוי‪ .‬נשימו שינ איתא ש‪:‬י‬ ‫׳'‪-‬יום שגנוא ‪ * n‬׳ ‪ c‬הואשון ששמשה נו לפניס מן השירה‪:‬‬
‫אנגיס אמי של אופל ואמז של צלמוש של* קן שש לחושן אגן‬ ‫) י נ ( ה״ג אן חוו ׳שופני‪ .‬איהי שנתינ מ נ ד ואתה‬
‫‪-‬‬

‫‪,‬עם שטייט אין״פםוק משנה פניו וישלחהו‪ .‬דאםייווארט^יי^ה'^מאכט‪ .‬מוצאי שבת ניטל הודו•‬
‫)"מוצאי ‪#‬בת איי* צו ניינו^ען ןיווארין' פון אים דין שיינלןייט‪ ".‬אונ §ען הט איםאוועקנ‪#£‬יקט‬
‫פון };‪.‬עדן!‪ .‬ווי לי זוהן'איו אוגטער נינאננען שבת ביי נאקט‪ .‬ן א ט ׳;אט ;יויאלט בעהאלטין‬
‫ךי ליכטיגקייט ‪; .‬ארערהט נלגעבין כבוד צו ©בת‪. .‬אזוי"ווי‪ .,‬ע ם שטייט ‪.‬אין פםוקי^אטיןט‬
‫ןיבעגטשט דעםך‪3‬עט'י; טאג אוג‪.‬ער האט אים גיהיי‪,‬לי‪.‬גט‪..‬ער האט אים גי‪3‬עגטשט‪p‬ט לי‬
‫ליכט'יג'‪.‬קייט‪'.‬אגהייב אבעגר פון שבת ווי לי ווהן הט ןילארפט אונטער‪;.‬יין‪ .‬הט די ליכט;גקייט‬
‫אייבעיתיים אןינית־ויביןיצוילייכטין אונ ך האט גיילדכטין ךי'לאנצע״גא^ט שכת אונ דעםנאנניץ‬
‫טאג "‪#‬בת • דזאבין אלע ב‪-‬שעיפענעש אנגיהמבין צו' למבין ו אט‪ .‬אזוי ומ‪,‬עם שטייט‪,‬אין פסוק‬
‫י‬

‫תחת כל השםןם ‪..‬ישתהו <אלע בשעפעגיעש וואם אונטער ך ע ם הימעל האבי! "ניזוננען‪ .‬וויי‪6‬‬
‫ואות ‪.‬על בנפות האלץילי ליבטינקייטיאיז ;יווען אוייף אלע ‪^.‬קיןיוועלט׳‪ ,‬אמר‪'.‬לבי יףודה‬
‫בךבי סימוי הט גייאגט לי ליכטיעקייט וואט גאט הט ביטאפין דעס‪?.‬נרשטי; טאג ווען דאמאלם‬
‫וויאלט גידען ‪.‬א^ענטיש וואלט״ער ג‪.‬י‪.‬קעגט ק ו ק ע ן דורך ד י ליכטעקי־ט פון‪.‬איין‪,‬עק דעלט ביו‬
‫צום אנדעךין‪.‬עק'וועלט ‪'.‬ווי גאט" האט מזעה; ך ‪ patejjrp‬פיון טיול אוג לי ?וקסשין פון‬
‫דור הפלגה או דמועליןיךנלמען‪ .‬האט ‪.‬ער בעהאלטין ליי ליכטיגקייט צו לי צדיקים מען משיח‬
‫וועט 'קימען‪ .‬פי; עאגען ווייסין §יר אז נאט האטיבעהאלטין'ךייליכטמךןיט‪ .‬ווארום‪,‬עם שטייט‬
‫אין פםוק״ער האט פאר נןיטע; פון די רשעים‪.‬וימגר ליןטעקייט ‪' .‬אויג פון וואנ^ען ויייםין מיר אז‬
‫}אט האט אגמירייט ךי ליכנדגקייט צויךי צדיקים ויען םשיחדעט קומען‪ .‬מארוס‪.,‬עם שטייט‬
‫אין פסוק לי ויעג פו; די'צתקים‪.‬וועט ‪ #‬י י נ ע ן ווי ךי ליכטינקייט‪ .‬די ליבטינק־יט‪,‬וועט ניין‬
‫אלע מאהל ליכ^ינער ביו עס וועט ><גגיברייט ווערין דערימיאנ לפון משיה(‪ :‬רבי לוי יאנ‪.‬טפין‬
‫רבי זעירא ם ווע;ין ווען אדם הראשון איי' בשאפין גיוןאלין איו גיווען ליקטיג ז‪.‬עקס אונ לרייםיג‬
‫^ • ע ה ‪ .‬צייעלף שעה פון‪.‬עלב שבת ‪ .‬צוועלף ש עה פו; שבת ביי נאכט‪ .‬צוועלוש שןןה פ ו ן‬
‫ז‬

‫שןתדיגען טאג‪ .‬ווי די ויוה; איי אונטעיר ;ייגאגגען םוצאי ‪#‬בת‪ .‬איג ידי פיגיסטעךגיש האט‬
‫אנגיהדבין צו קימען האט אדם הראשון מוךא גירואט‪ .‬אווי ו ו י ‪ .‬ע ם שטייט אין פסוק ואוסר אך‬
‫חשך ישופני ולילה אור בעדני‪ .‬ארם הראשון האט גיזאגט איך ד«‪'4‬ב נימיינט אז רער מאם ייי‬
‫>!ים שטייט הוא ;שופך ראש ו‪$‬תה רושיופגו ‪^/‬ב‪ .‬דאם מייבט מעןדעם ‪#‬לא}נ‪;,.‬ןר וועט קוטען‬
‫»יך ב״העפטין צו" ב!יר אי; דיי פינםטערנים ‪ .‬איער נאט'האט לי נאכטיפאר שיר ליקטיג‬
‫נועאקט‪ .‬וואס האט גאטניטאדן‪y;1‬־ ו^אט א}ניבר;יט ג‪$‬אר איס צומי שטץנזןר‪ .‬אונ אןםהפ‬
‫ני קלאפט‬
 ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫א‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫ה ה ׳ ד ) ‪ 0‬ס ( ולילה אור ב ע ד נ י ‪ .‬ס ה ב י ר ך עליה בורא מאורי ה א ש ‪ .‬א ת י א כ ש מ ו א ל‬
‫תחלת ברייתה‪ .‬רב‬ ‫ד א מ ר שמואל מפני מ ה מברכין על האור ב מ י ש ‪ .‬מפני שהיא‬
‫ה ו נ א ב ש ם ר ב ור׳ א ב ה ו ב ש ם ר ׳ יותנן א מ ר י א ף מ ו צ א י יוהיכ מ ב ר כ י ו ע ל י ו ‪ .‬מ פ נ י‬
‫ש ש ב ת ה א ו ר כ ל א ו ת ו ה י ו ם ‪ .‬ב ר כ ו )יד( ב י צ י א ה ‪ .‬ר ׳ לוי ב ש ם ר י ב י ת א מ ר כ ל יום‬
‫ש י ש בו ח ס ר ו ן כ ת י ב ב ו ב ר כ ה ואינו ה ם ר כ ל ו ם ‪ .‬ב ח מ י ש י נ ב ר א ו עופות ו ד נ י ם ; וב״א‬
‫ואוכלים‪ .‬כ ת י ב ב ו ב ר כ ה ואינו ח ס ר ב ל ו ם ‪.‬‬ ‫ואוכלים‪ .‬וצדים דנים‬ ‫עופות‬ ‫שוהטין‬
‫ב ה מ ה ואוכלי;‪ .‬יביא מ ת י ם ‪ .‬כ ת י ב בו‬ ‫ב ש ש י נ ב ר א א ד ם ו ב ה מ ה ‪ .‬ובני א ד ם שוהטין‬
‫ב ר כ ה ואינו ה ס ר כ ל ו ם ‪ ) .‬ט ו ( בז׳ ם א י א י ת ל ך ל ם י מ ר ; ר ׳ לוי ב ש ם ר ׳ ח ם א ב ר‬
‫ה נ י נ א א ס ר ס פ נ י ה י צ י א ה ‪ .‬ר׳ אלעזר ב ש ם ר׳ יוסי א ס ר ס פ נ י ) ט ז ( א י ס ט נ י ס י ם ‪ .‬ב ר כ ו‬
‫ב ט ט ע ם י ם ‪ .‬רבינו ע ש ה ס ע ו ד ה לאנטונינום ב ש ב ת ‪ .‬ה ב י א לפניו תבשילין ש ל צונן א כ ל‬
‫ת ב ש י ל י ן ר ו ת ח י ן ‪ .‬א י ל )יז( א ו ת ן‬ ‫בתול ה ב י א לפניו‬ ‫מ ה ם וערב ל ו ‪ .‬ע ש ה לו סעודה‬
‫ע ר ב ו ל י י ו ת ר מ א ל ו ‪ .‬א י ל )יח( ת ב ל י ן א ח ד הן ה ס י ר י ן ‪ .‬א י ל זכי י ש ) י ט ( ק ל ר ץ ש ל מ ל ך‬
‫ה ם י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אופל וצלמות ‪ ) i‬י ו ( ניליאה‪ .‬השו!אה לשנס י נ ה על האיש אגשים מפונקים התאנים שעפ שוב נ י נ י נשפם נוע וממפים‬
‫לפינן נ י נ ו ונמו שאחויל לוו עלי ואני פזוע ‪) :‬ש!( נו׳ ואיל« )יו( אות; עוגו לי ‪ .‬אותם־ שאכלתיס נ ‪ :‬נ ת והיו‬
‫שאי אים לן למימו‪ .‬לשי; שאגה הוא ‪) s‬ש!‪ (.‬איכעגישים‪ .‬לוגי; עונים עלי ‪•) 1‬יו( ת נ ל ‪ .‬חבלי!! )יגו( יולרי;‪ .‬אולו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ך ק ל א פ ט איי; ^•טיי; א ו י ף ך ע ם א נ ר ע ר י ן ‪ .‬איו' א ת י ם ^ נ א נ מ נ ^ ‪ 3‬ש ל ה א ^ א ד ם ז י ^ כ ט א ב ר כ ה‬
‫ץגיטייט א י ן פ ס ו ק ך י ‪ 1‬א כ ט " א י ז ג י ו ו ע ן י ל י כ ט י ג פ א ר ס י ר ‪ ' .‬ו ו א ט‬ ‫אויף ך ע ם פי;ער א י ד ווי‪.‬עם‬
‫ר א ם י י ע ט אוי״ם ק י ט ע ן ווי ש מ ו א ל ‪.‬‬ ‫ראשי‪.‬‬ ‫מאורי‬ ‫פ א ר א ב ך כ ה ה א ט ;אדם ני״םאבט‪ .‬ב ו ר א‬
‫ישבת‪.‬‬ ‫פיןער מוצאי‬ ‫א ב ר ^ ה ' אזין*‬ ‫וואם י ם א כ ט * טען‬ ‫גןיאגט' פ א ר‬ ‫שמואל ה א ט‬ ‫ו;ארום‬
‫; א נ ט י פון‬ ‫ש ב ת ‪ .‬ריב ה י נ א‬ ‫§ייער איז נידען מוצאי‬ ‫טייל ד א ם א^הייב בשאפו‪.‬נניפון ר ע ם‬
‫ר ב ם וועגין א ו נ ר ב י אבהיו ז א ? ט פיון ר ב י יודען ם ו ו ע ף ן מ ו צ א י י ו ם כ פ ו ר ד א ך ף מ ע י א ד ך י מ א כ י ן‬
‫גיטאךטיברענען פייער‬ ‫ו ד י ל ך ע י ם נ א ? צ י ן ט א ג י ו ם יכפור ק א י ט ט ע ן נ י ט‬ ‫א ב ר כ ה אויף פ י י ע ר ‪.‬‬
‫זעיקט איים ?‪.‬ליי‪ ?,‬ו ד ‪ ; ,‬נ ר ד א ל ט איןןט מ ו צ א ‪ :‬י ו ם ב ‪ 6‬ו ר ב ^ א פ י ן ^ נ י ד א ר ק ‪ ' .‬נ א ט ה א ט נ י י ב ע נ ט ש ט‬
‫כבילויזאנטיפו;‬ ‫ן ע י ם ש ב ת ם י ע נ ט ש י ן ואלין § א ל ר ע ע ‪ 1‬וואם‪!.‬יי ד א ר פ י ן א ד ס נ ע ב י ן א ו י ף ש ב ת ‪.‬‬
‫א י ז ד א י א פ ע ל ע ר א י ז ' ב י י איים ד א א ג ר כ ר ‪. ,‬‬ ‫ב ב י יוסי ב ן ‪ .‬ח ^ י נ א ם וועגין ךעיר ט א ג ו ו א ם א ק איים‬
‫מענטש•;‬ ‫‪ . ,‬ע ם ז א ל ג א ר נ י ט פע״לין‪ .‬ד א ג ע ך ש ט א ג י ע נ ק ‪3‬שא‪.‬פי; ניוואךין ע ו פ ו ת א ו נ פ י ש ‪ .‬א ו נ‬
‫‪ 1 £‬ע כ ט י ן ע ו פ ו ת א ו ג ‪ ,‬ע ם י ן ך י ‪ .‬א ו ג ' ו ^ ג ' ג ע ן פ ־ ש א ו ג ‪ .‬ע ם י ן ז ־ י ‪ .‬ך ר י ב ר ש ט י י ט בייזיי א ב ר כ ה ‪ .‬עסיזאיליניט‬
‫פ ע ל ־ ; ‪ .‬ק י י ; ע ו פ ו ת א י נ נ י ט ק י ץ פ י ש ‪' .‬נןרייטאג‪.‬זענע;בשאפיןגיוואךי; מ ע נ ט ש י ן א ו ג ' ב ה מ י ת ‪ .‬טענטשין‬
‫^ ז ע כ ט ק ב ה מ ו ת א ו נ ‪ .‬ע ס י ; די‪ .‬א ו נ טענטישי; ש ט א ך ב י ; ‪ .‬ך ר י ב ע ר שטיייטיביי ד י א ב ר כ ה ‪ .‬ע ס זיאליןיניט‬
‫ו ו א ם וועסטיו^אני;‪ .‬פ א ר וואט ש ט י י ט א ב ר כ ה‬ ‫פעו־י;‪.‬קיי;סעגטש^אונניט‪.,‬קיי;?ה‪.‬ם^‪'.1‬אויף'שב'ת‬
‫ר ב י ליי ז א נ ט פ ו ן כ ב י ח ט א ב ר ח נ י נ א ס ווענין ו ד י ל ס ע ; ג י ט א ד ם ג ע ל ט אויף ש כ ת ‪.‬‬ ‫בייעבת‪.‬‬
‫‪,‬ניגענ?ו?וט ייערין מ ע ן ז א ל ‪ .‬פ א ך ך י ג ע ן ‪ .‬ר ב י א ל י ע ז ר ז א ג ט פ ו ; ר ב י י ו ס י ם וועגין ד י י ל‬
‫ז‬ ‫דאךףטען‬
‫וו‪:‬לען‪^.‬סין נ י ש מ א ק ע ‪ ,‬ע ס ־ נ ו י א ך נ ‪ ' .‬ך ר י ' ב ע ר ה א ט ג א ט נ י ב ע נ ט ש ט ד י ‪ .‬ע ט י ן‬ ‫פעגטשי;‬ ‫ךייאייךעלע‬
‫אגוטען טעם'! ר ב י ה א ט נ״יםאכט'אפעודה פ א ר אנטונינים' אום ש ב ח ‪.‬‬ ‫פ ו ן ע ב ת זאלי‪ ,‬ה א ב י ן‬
‫הנאה‬ ‫גע‪.‬בריינגט פ א ר א ? ט ו נ י נ ו ם _ ק א ן ־ ט ע ‪ .‬ע ם י ן ‪ .‬ה א ט ‪ .‬ע ר 'גיגעטין פ ו ן זיי א ו ג ה א ט‬ ‫ה א ט ‪.‬טען‬
‫} א ך ' א ם א ל ו ל ה א ט ר ב י נ י ט א ? ט ' א ם ע ו ד ר ‪ .‬פ א ר א נ ט ו ג י ג ו ס א ו ם ד ע ר וואכין‪ .‬ה א ט ט ע ן‬ ‫ןיהאט‪.‬‬
‫האטי א נ ט ו נ ‪ -‬נ ו ם ג י ז א נ ט פ ו ; ‪ .‬ל ע ג ‪ .‬ע ‪ .‬ק א ל ט ע ‪ .‬ן ג ס י ן ה א ב א י ו ז‬ ‫^עבךייננט ‪8‬אר אנטונינוס הייםע;גסי;‪.‬‬
‫© ע ר ‪ r^ori‬נ י ה א ט ווי פ ו ן ך י ה י י ס ע ‪!?,‬סין‪ .‬ה א ט ב ב י ניזאניט אין' דיי הייםיעי״עםץ פ ע ל ט א מ י ן‬
‫^ ע ו ר ר ץ ‪ .‬ה א ט א ; ט ו נ י נ ו ס ניזא^ט פ ע ל ט ד ע ; ‪ ,‬ע פ ע ם אין א ו צ ר פ ו ; מ ל ך ‪ .‬ט ע ן ‪ .‬ק ע ן דיאןויביי ט י ר‬
‫א ך ע י ר י נ ע ס ע [ נ ע ל ט א ו נ קויפין ך ע ם נעוןירץ אוי!ז‪ .‬ה א ט‬ ‫אי; אוןיר ג ע פ י נ ע ; ' א ל ע ע ר ל ן י נ י ע מ י ל ץ ‪.‬‬
‫שבתדיגע‬ ‫ר ב י גי! א‪4‬ט' ‪,‬עם' פ ע ן ט ד א ם געיייךץ וואם ה י י ס ט ש ב ת ‪ ' .‬ה א ם ט ך ע ם ‪^,‬עווירץ' ש ב י ת ‪.‬‬ ‫ז‬

‫ג י ש ט א נ ן ע ר ווי ך י ו ו א כ ע ד י ^ ע ד ו ר ך ד י ' ב ר כ ה פ ו י ; ג א ט ‪ (;') .‬ר י ב י ‪ :‬ש מ ע א ל ב ר ב י ‪« V‬‬ ‫ז׳נ^ען‬

‫האט‬
 ‫מה‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשי׳ יא‬ ‫סדר‬
‫חסר כלום‪ :‬איל שבת הן חםירין‪) .‬כ( אית לך שבת‪1 :‬ג( ר׳ ישמעאל ביר יוסי‬
‫שייליה לרבי איל בני בבל )פא( בזכות טה הן חיים‪ .‬א״ל ‪1‬כב( בוכות התורה‪ .‬ובני‬
‫איי בזכות מה ‪ .‬איל )כנ( בזכות מעשרות‪ .‬ואנשי חיל בזנות מ ה ‪ .‬איל בזכות‬
‫)כד( שהן מכבדין את השבתות ו י ׳ ט ‪ ( ! ) :‬אמר דיה בר אבא פעם אתת זסנני אדם‬
‫אחד בלודקיא והביאו לפנינו )כס( דיופקים אחד טעון בייו מוטות‪ .‬ובו מכל םת‬
‫שנברא בששת ימי בראשית‪ .‬ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומד‬
‫)םס כד( לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי ב ה ‪) .‬כו( כיב למח‪ .‬כדי שלא תזוח דעתו‬
‫של בעיה עליו‪ .‬איל בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה‪ .‬איל טבת הייתי וכל בהםת‬
‫יפה שהייתי רואה כל ימות השבת‪ .‬הייתי בפרישה לשבת‪ .‬ואמרתי לו )‪ (D‬לא על‬
‫מנן זכית‪) :‬ה( איר הנהומא )כה( עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה‪ .‬והוה תטן‬
‫חד חייט ואזל דיזדב; ליה חד נון‪ .‬אשחכח הוא וטלייא דאיפרכום קיימין עילויה‪.‬‬
‫הוה הדי! מסיק ליה בטיסי‪ .‬והדין םסיק ליה בטיטי‪ .‬עד דםטיא לייב דנרין‪.‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬
‫ונסבה‬
‫מתנות כהונה‬
‫)ני( שלי( הזילו‪ .‬תתגאה ויזכיר כי מאת ס' םיסם ואת ־‬ ‫) נ ( איה לן שנח‪ .‬נחמיה! ) נ א ( נוכיח מה הס הייה ‪.‬‬
‫)כ!( לא על מגן‪ .‬לא על חגם נאת לן ‪ c<e‬לן !טס נוונ‬ ‫כלי׳ חיי סעושר שעניחשונ כמת ונפי כלכסני גרפ מעשר׳!‪:‬‬
‫לתלות נ ה ) כ ת ( עונוא כוי‪ .‬מעש־ סיס נעיר רומי נ ע י נ י״נ‬ ‫) כ נ ( מכוש סמרה ‪ .‬בנא׳ נה כי היא חיין ונתינ נשמאלם‬
‫שנקרא !!מא רנה הנוזל והחמור והיה שם חייש אחז תופר‬ ‫עושר וכביר ו ) נ נ ( נוכות מעשר‪ .‬וכתיב ע־ר תעשר ודרשו‬
‫נ ג ד ם נממש והלן לקנות וג אמד ונמצא שלא נשאר אצל סוג‬ ‫קויל עשו נשכיל שתתעשו ! )נל( שכן מכנלין כוי‪ .‬וכמו‬
‫מי שחסן לקנותו אלא הוא ונעו אחו ע נ ו לאיפונוס הוא שר‬ ‫גווש למעלה נ י נ ת ה׳ היא תעשיר ! ) נ ה ( דיוסק״ס‪ .‬פי׳‬
‫העיו וסיס ום מעלם אותו נומינ^והחייע העלה ׳וסו עי שהניעו‬ ‫געווך שלמן! )ני( כ״כ למס‪ .‬סיס התינוק מכויו כן ‪:‬‬

‫ןאט ;יפרעגט ביי כבי די מענטקין פון בב^אין וועליבין זכות לעבץ ייי אונ זענען כיי!״‬
‫האט רבי' גתאנט אין רעם זכות'ו;אם זיי לערנען תורה‪ ' .‬ך טעגטשין פד ארץ!שך‪8‬ל !יי! !יעלי?•''‬
‫זכות זעגען רייך‪ .‬ווייל ז‪:‬י ‪.‬נעבין טעשר‪ ' .‬ך נןענטשץ פון חוץ לארץ אין וועלבין זכות זע״נען‬
‫רייך‪ .‬ווייל די געבין בבד צויםשבתיאוג צי יום' טוב• ) ח אסר‪1‬כבי דדא בר אבא קאטןיזאינפ‬
‫אמענטשפון לוךקיא האטסיןז אטאהל פאךבעטין צו ךךאדף‪§#‬ת‪.‬האט טען געברי‪.‬ינ;טפאראוןז‬ ‫ז‬

‫אטישיוואם מעין י האט אים גיטראגין מיט]זעכ^עהן שטעקינס‪ .‬אונ אויף דעםיטיש' איז ניווען‬
‫פון אלע זאפין דאם זעבען ‪3‬שא?ין ניוואריין איי; ךי ערעןט׳עיזעקם טענ‪ .‬אונ אקינד איו ניזעםץ‬
‫‪,‬‬
‫אדף רעם נ!יטע; טיש אונ האט אדם נערו? ; ‪.‬ןעם' ‪ j‬סיוק לה׳' הארץ ומלואה תברךושבי ב ה ‪.‬‬
‫ךאם איז ניווען רעד בעל הב;תזאלךך ניט גרויס האלטין ‪9‬יט ךעם רייכטהום‪ .‬ךיריבער האט‬
‫‪,‬‬
‫דאם‪,‬קיגד איים ו^ערי?; אז ךי!אנצע וועלט‪.‬גיהער צו'}אט‪ .‬האט כבי חי;א ניזאנט צום בעל‬
‫‪.33‬ית טייץ זוה; דורך דאם ‪ XCQXTJ‬זוכה ;יוזען צו אזוי אןבוד‪ .‬האט ךער ‪3‬על הבי‪.‬ת' נמאנט איך‬
‫בי; גיווע׳ אק^ב אונ יערער 'נוטע בהמה מאם איך האב ניזעהן אנאנ^ע מאך‪ .‬האב איך זיא‬
‫בעסאלטין אדףשבת‪ .‬האט רבי' הי;א גיזאנט צום בעל ה‪3‬ןת ניט אום' זיםט האםטו זוכה ניווען‬
‫צו רעים רייכקייט‪ .‬נאד דאם איז דערשכר פון *עית‪) :‬ך‪ (,‬אמר‪ .‬כבייסנחוםא האט טואנט‬
‫‪,‬עס האט א״ןאהל גיטראפין אין רויים ערב יום כפור‪. .‬עם איז דארט גיוועין אשניידער אייער‬
‫}יגאנגען קויפין'אפיש'‪ .‬איז }אר ניווע;' איין פיש‪ .‬איז דער שניידער ניש^אנע; נעבין ךעם פיש‬
‫אונהאטאיםניוואלטקויפין‪ .‬אונ דער ק;עכט פץדעםישך פיץשיטאט איז אייך ני׳^טאגען נענין‬
‫ךעם תיש אונ האטי אים ני‪,‬ץאלט קויפץ‪ .‬ךערישניידער האט געשטעע;‪,‬ךעם ‪$‬יש א־ןיגעלט‪ .‬אונ‬
‫ךער ‪.‬קנעכט האט נ‪.‬עשטינען'ךעם‪.‬פיש אי; נעילט‪ .‬ביו ‪$‬ען האט נ^עבץ פאר דעם פיש צןועלף‬
‫גילחן‪ .‬האט ךער'?!ניידער '}ינעבין ךי צוועלף נילרין אונ האט נינוםען דעם פיש‪ .‬ווען ךער‬
‫ק?‪.‬ע?ט וקאט גיגעבי; ך'סעודה'‪ w‬ךעם' ישי־ • ודאט רער שר גיזא;ט צום ק;עכט ‪'6‬אר מאס‬
‫האםיטו גיט ןיברייגגט פיש ן־״אם דער ‪.‬קגעכט ניזאגט צום שר מיין הערר מאם ?זל איך פון‬
‫דיר'‪3‬ייכ‪1‬עגע!‪ '.‬איך' בין נינאגנען ציךיפיש איז גיטיםער ;יווע; ו^אר איי; פיש‪3 .‬ין איך טיט‬
‫איוךין גישטאגען געבין ךעם'<ןיש‪, .‬ער האט געשטינע; ז־‪.‬עם גןיש אין געיף‪ .‬אוג איך ד‪2%‬‬
‫^׳טי^עןידעם פייש איןיגעלט‪ .‬ביז' יען האט [גיגעבץ עאר דעם פיש ?;ועלף גילךן‪ .‬יואד?טו‬
‫מיין‬
 ‫שמות‬ ‫בראשית פרשה לא‬ ‫סףף‬
‫ונסבה ההוא חייטא‪) .‬כט( בענהא דאריםטין‪ .‬אסר איפרכום לטלייא לפת לא אייתית‬
‫לי נין‪ .‬איל סדי טה לכפור ס י נ ף ‪ .‬אזלית ולא הוה חסן אלא הד נון‪ .‬יאשתכחת‬
‫אנא וחד יהידאי קייםין עילייה‪ .‬והוה היא ססיק ליה בטיםי יאנא טםיק ליה בטימי‪.‬‬
‫עד דטטא לייב דנרין‪ .‬סה היית בעי דאייתי לך נין בייב דנרץ‪ .‬אתםהא‪ .‬איל‬
‫)נ( ‪ p‬ה י א ‪ .‬איל בינ פלן‪) .‬לא( שלח בתריה יאתא לנביה‪ .‬איל טאי הטיית חייט‬
‫יהוראי דאכלת נין בייב רנרין‪ .‬איל טרי‪ .‬אית לן חד יום‪ .‬רכל חיבי; דאנן עבדי! כל‬
‫ייטי שתא‪ .‬זעא טכפר עלינן‪ .‬וכד היא אתא לית אבן צריכין ליקוריה יהיה‪ .‬אסר‬
‫ביין שהבאת ראיה לדכריך הרי אחה פטור‪ .‬טה פרע לי הקביה ‪ .‬היך יקרע איחה‬
‫וזים] לי בחוכה טרנלית טובה והיה מתפרנס היםנה כל יםיי‪) :‬ו( טורנוסרופים הרשע‬
‫שאל אח ריע איל טה יום סיוםים‪ .‬איל וסה נבר טן גוברין‪ .‬אטד טה אטריח לך‪.‬‬
‫יטה אסרת לי‪ .‬איל אסרת לי)ל( םה יום סיוטים‪ .‬פ״ש יומא דשבתא מכל יוסא‪.‬‬
‫יאםרית לך וםה נבר םנוברין‪ .‬םיש טורניסריפום סכל ניברין‪ .‬איל שרצה הםלד‬
‫לכבדני‪ .‬איל אף זי שרצה הקב״ה לכבדה‪ .‬איל )לא( םנאן את מודע ל י ‪ .‬איל הרי‬
‫נ ה י‬
‫מתנות כהונה‬
‫ומיי לשים עשי ד נ ד ס ולקחו אותו החיינ!» )נש( ס״ג נ מ ת ה )צא( שלח נתניה נ י ס י ׳ ‪ .‬שליו אתריו ונא אצלו ‪ •ok‬לו‬
‫דארפשק אמי איפינס לט״לא נ י ‪ .‬נעת של סעולת סצסיים מס ראית אתה יהייי חייט !שאנלס יניס נ׳"' מיי! אמר‬
‫אמר סשי לנעיז לווה לא הנאת לי ו נ נאשי צרתין־ אמי לו לו אויני יש לנו יוס א׳ נל עונות שאנו עושי! נל ימית ם‪-‬ינה‬
‫אלמי מה אכפוי מפניו םלכת׳ לקנות י נ ולא סיס שם אלא סוא מכפי עלינו ונשנא אשי יום אין אנו צייניו ל נ מ ו‬
‫י נ אחו תמצאתי אני י מ ו ׳ אחו סעופליס עליו לקנותו וסוס נתמיס‪) :‬ל( מס יוס מיומים‪ .‬מס מעלת יוס אשי משאר‬
‫נוא מסיק פי׳ והיה םיהוד' מעלה אותו נימים ונ! אנכי הימים והשינ מס מעלת איש אחו משאו אנשים שלפעמיס‬
‫העלית־י נומיס ע י שהניע לי״נ יינייס מם הוות יוצה נמצא איש אחי נעלם משאוננ' אום אמי לו שוונוסוופום‬
‫שאניי לו מ נ ע ו שנים עשי דניים נ ת י י י )ל( מן אמוי ומשיש לי אין המת מס שאמות• לן ומס עניחני‪:‬‬
‫•ואדומי‪;.‬הוא אומו יהוד ‪ .‬א מ י ליס נן אוש פלוני ו )לא( מנא; כיי‪ .‬מהיכן אתה מ ו ד ע י נמופת שיצס סקנים‬

‫עדן הערר! נייואלט ‪.‬איך יאלךיר ןריי?נע! אפיש פאר ^ועלף״^ין״אוואנכער"" ו ^ ט ד ע ר ^ ר‬

‫ניןאנ‪.‬ט צום‪.‬קנעקטיוער איזךער יוד‪ .‬האט ךער‪.‬קנעבט ני‪/‬אנט יענער מענטש‪ .‬האט‪.‬רער ער‬
‫נע»נ‪;1‬קט ריםק ךיעםיוד‪ .‬איז רער יודניקוםעין צום שר‪ .‬האיט'דער״שר'נמאנט צואים ודקוסט‬
‫איודיעער ?;נייךיער זאל‪,‬עסי; אפיש פאר ?וועלף נילדין‪ .‬האטךער ש‪1‬ייךער‪.‬ניזא}ט'צום"ער מיק‬
‫^ערר ‪0‬יר האבין איין טאנ אק יאהי־ • 'אלע לעבירות דאם טיר טוהען אנאנץ יאהר‪ .‬איז מען‬
‫או‪.‬נזכוחלאץ‪.‬ךעם טאנ‪ .‬אונ אזךערטאנ קומט דאןפין ט־ראים ניטנעבין ןבויר‪ .‬האט דער‬
‫שר נייא^ט צוט קגייךער ווייל דו האקט ניברייננט אןעווייזוננ צו ריי‪.‬נע‪.‬ךייד‪ .‬ביזטו ‪.**np‬‬
‫ראם האט נאט בןיאסלט רעם ^;ייךעריידער שניידער האט נעןןפ־נט רעם פייש אונ האט נע^ונען‬
‫איעויינינ אךיטאנט אונ פון דעם נ‪.‬עקט פו‪ ,‬ךעם' ךיטאנט'האטי ^ער'ךך ניש^ייזט *זאי לאננ טי‬
‫ןןד האט נילע?ט‪ 0):‬טוךנוברופום רעד רשע האטנעןרעגט ב״ רבי'עקיבא פאר מאם־יאל זיין‬
‫?עםער איין* טאג ‪ 9‬י ארע^ךערעטענ‪ .‬האט רבייעקיבא ניואנט ציוטץ־נוסרופום פאר וואס‬ ‫א‬

‫זאל דין בעסער איק טע^נןש פאר &לע א?דערע ?לנטשין‪ .‬האט טורנוסריפוים ניזאנט צו כבי‬
‫ןקי^א ןיאס האב איך דיר ‪.‬נייא;ט אינ מאים האםטו'טיר נמאגט‪ .‬האטירבי^עקיבא ניזי«ט צו‬
‫טולנ‪?1‬רופום דו ק‪.‬א‪!5‬ט צו טיר ‪/‬י^זגט פיגר יואס זאל א־ין ‪'$‬אנ דין בע^ער ייי אלע ^נדערע‬
‫טעינ‪'.‬דאם האקטו ניטייןט פאר מאם זאל רער טאנ שבח _זיין בעםער וויי אלע טעינ פיויירער‬
‫וראך‪ .‬קאב איך צו דיר ניזאןט ג!אר מאם דאל איין קענטשךין בע^ער ויי אלע אןדערע םענטעןין‪.‬‬
‫דאס האב איך }ימייץט פאר מאם זאל טוךנוסרופיים זיין בעםער יד אלע אנךערע מענט^ין‪.‬‬
‫האט טוןנ‪91‬רופום ‪$‬יז‪#‬ט מייל רער §לך האט טיר ניייאלט נעבין ? מ ד ‪ .‬וזאט רבי‪,‬עקיבא ניזאנט‬
‫רעם שבת"האט אייך }!לט ניייאןט;עבץ ןבוד‪ .‬האט טיוךנויםרופוס גיזאג^ צו רבי‪ .‬עקיבא ווייאזוי‬
‫נןננםטוךאס מיר בעווייזין אז}אט האט‪.‬נ;}עבין ןבוד חנם ןןבת• הי&'רבי‪,‬עקיןא‪/‬יז־י<‪.‬ט דאס‬
‫‪$‬ענען סיר וויםען פון דעטטי? סט‪3‬טיון• אנאנןע וואך ייארפט ‪<.‬נר ?זטיינער• אונ שןת רוהט‬
‫‪,‬‬
‫^ ר ' ןאט טוךנוםרופוס ניזאןט » ר• ‪.‬עקיבא די טילטט «ך'?קע! איך זאל ‪9‬יט ך״ר ג‪.‬יין צוט‬
‫טייך‬
 ‫מו‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יא‬ ‫סךך‬
‫נהי סמבטיון יוכיח‪ .‬שטושך אבנים כל יטות השבת‪ .‬ובשבת הוא נ ח ‪ .‬איל‬
‫)לנ( לנ‪.‬רא אד• נגיר לי‪ .‬אתמהא‪ .‬איל והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח‪ .‬שהרי*‬
‫ע‪.‬׳לה כל ימות השבת‪ .‬ובשבת אינו עולה‪) .‬לנ( וההוא נברא ליהוי ברק באבוהו‪.‬‬
‫)נ־( חד זמן צריך )לה( וברק באבוהו‪ .‬וסלק כל יומא דשבתא ובשבוזא לא סלק‪.‬‬
‫)לו( בתר שבתא אםקית‪ .‬איל אבא ט; דט תת איהעבירית יהורי‪.‬זאתטהא‪ ,‬מפגי מה על ת‬
‫כל ימות השבת ובשנת לא ע ל י ת ‪ « .‬ל כל פי שאיני משטר את השכח לזו אצלכם‬
‫ברצונו‪ .‬כאן הוא משמר אותו בעל ברחו‪ .‬איל וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל‬
‫ימות השבת‪ .‬ובשבת אתם מהין‪ .‬איל כל ימות השבת אנונידונין‪ .‬ובשבת אנו‬
‫נוחין‪ .‬הזר אצל ריע איל אם כדבריך שהקב־ה‪ .‬מכבד את השבת‪ .‬אל ישיב בה‬
‫רוחות‪.* .‬ל ירד בה נשפים‪ .‬אל יצמיח בה עשב‪ .‬איל תיפח תחיה דההוא נברא‪.‬‬
‫אפשיל לך משל ‪ .‬לשנים שהיו דרי; בחצר אחת‪ .‬אם אין זה נותן עירוב‪ .‬ווה נותן‬
‫עירוב ‪ .‬שמא סותרין לטלטל בהצר‪ .‬אבל אם היה אהד רר בחצר‪ .‬הרי הוא מיתר‬
‫בכל החצר כילה‪ .‬אף כאן הקב״ה לפי שאין רשות אחרת עסו‪ .‬וכל העולם כולו‬
‫שלו מותר בכל העולם כולו‪ .‬ולא עוד‪ .‬אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו שכל‬
‫ימות השבת היה יורד‪ .‬ובשבת לא היה יורד‪ (T) :‬פילוסופים אחד שאל את ד׳‬
‫הושעיא‪ .‬איל אם הביכה היא המילה‪ .‬מפני מה )לח( לא נתנה לאדהיר‪ .‬איל‬
‫טפ‪.‬י‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫לנגד את השגת! )לנ( לנניא את גגיד לי‪ .‬למשין‪ :‬את מש‪::‬׳ נהוג ‪) t‬לה( ובדק‪ .‬ה ו נ ו נאניו לכןלותו מקנח ועלה ל*‬
‫כלומו ממשין יזומה איתי בומייה בעלמא מי יאמר ‪ toe‬כל ימות השניע ינשנת ולה להעלימו נ״נ ולא עלה לו ן‬
‫כן והרוצה לשקו מרמיק עוותו וכן •רש״יויל‪) :‬לנ( וההיא )לי( בתו שנת‪ .‬העלוהו ואמו לו אני אמ מיתתן נעשינו‬
‫גנרא‪ .‬על נףרנוסרופיס אמו כן אס תולה לנמון הוכר יהודי‪) :‬לו( א‪5‬ליכס‪.‬נעולם שאתה כחייש שרייס נו ‪$‬‬
‫בדוק נאנין ו )לד( חו ומן‪ .‬לזמן אמו סוס לוין לשאול )למ( למה לא נתנה לאוה״ר‪ .‬שהוא היה יליד נשו ומניב‬

‫טייך סמבטיון • מייל דו ווייםט אז איך מעל אזו• ‪}.‬ויוי^ץ^ייןי‪/‬זע^י״ידרי^עד זאנםטו סירי‬
‫אליגען• האט רבי עקיבא ניזאנט רעד מאם בךייננט אויף‪.‬ךעם מת פון ויער‪,‬עךד קיט ?ישו!*‬
‫מעט אויך^אני; אז שגת איז היירינ‪ *.‬אגאגצע וו'אך‪£‬ןעןער איט אדף ?ריינןען אונ שןת ל ט ‪.‬‬
‫אונ אויב רו ווילםט וויסע;‪.,‬קענפטו ראם' פיובין ?'•ט דיין פאטער‪ .‬א^אדזל האט טוךנופרופוט‬
‫גיראךפט ורקע; "אזאןז פון די; פאטער• אגאגצע מאך האט ער‪,‬גלקענט אויף בריינ^געןחגםפאטער‪.‬‬
‫שבת איז ךער ניאטער ‪$‬יט ניקוםען‪ .‬זונ‪!5‬א'ג האט טוךנוםרופום אויף ניבךעןגט רעם ל(אטער‬
‫האט טוךנוכרופום ;יזאגט צום §אטער'‪.‬ווי דו ביזט גישטאדכי; ביוטו גיימאריין איור‪ .‬אוואנךער‪.‬‬
‫פאר מאם אנאנןיע וואןד' ביזטו ארויף ‪.‬נקיםען אוינ שבת ביזטו ניט ארדף ^יסוטעי האט'דעד‬
‫פאטער גיזאגטיצו טוךניקריופוס מער ביי אייןל מיל ןיט היטען ‪ #‬ן ת קיט ךעם נוטען ויירען •‬
‫דא מוז‪;,‬ער היטען עבת'א^ר^ער מיל גיט‪ .‬האט טורגוםרופוס גיזאגט צום ‪$‬אטער האט איר‬
‫ךען אארבעט מאם אגאגצע מאך ארבעט איר אוג עבת רוהט איר‪' .‬האט רער פאטער גיואנם‬
‫אגאנצע מאך מערי; מיריגעםש^ט אוג שןית רוהען טיר‪> .‬ןז טוךגוסרופום גיקוםע; צו רבי עקיב*‬
‫אוגיהאט גיזאגט צו‪.‬אים אויב^עס ‪,‬איז ווי דו זאגנ‪:‬ט‪.‬אז^אט האט געעבין‪,‬כבוד צום שבית‪^.‬אל‬
‫ז‬

‫} י ט בלאזק‪.‬קיי;'וויגט אום שבת • אונ זאיל גיט _ן«ן רע;ין‪ .‬אונ זאל גןט וו^קןןין מ־אז אום ע ב ת ‪.‬‬
‫האטי רבי עקיבא'גי^ט צו טורנוסרופוס זאל אתיס ך נ‪!$‬ה פון רעם טעגטש • איך מעל ריר‬
‫נעבין אנמ‪6‬י ץ־ויי מע״נטשין האבי; גיוואהגט אין איין הוייף‪ .‬אדב ‪;.‬יי ביייךע'וועלין ניט טאכין‬
‫אעירוב צו זאימען • מעילי; זיי מעגין טראגי; אין הדף • נעמיס ניט‪ .‬אבער אז ‪ -yipx‬וו*»ון‪.‬נט‬
‫‪:‬‬

‫אליי; אין אהויף )טיט דינע קינךער אונ קנעבט(‪ .‬טענ' ער טןאני; אין רעם גא?צין הויף • ביי‬
‫ןאט איז אויך אווי וריד‪ .‬ק״ןער וואהנט ניט טיט אים צו'זא^ען אונ ךי נא?ןע וועלט אמ זיינע‪.‬‬
‫זרי סענטשי; הןיסין‪.‬זץנע קנעכטו ^ננ‪.‬ער טראנין אין ךי ‪4‬אנ?ע וועךט • 'ךףבער טענ ןלאזין‬
‫אךינט אונעם ‪9‬ענ ‪;.‬יין ריעניןיאוניךינראז קענאךוים קומען'פר די ‪;.‬ןךד‪ .‬אונךי יוךן מאם‬
‫האבין גיגעפין מן וועלין אויך‪.‬ערות זאגין אז עבת איז היילינ‪ .‬מאדום אגא;צע מאך איז ;י§אלין‬
‫דער ‪ ;8‬אונ ש^ת' איז דער סן ניט גי!!איץ‪ :‬ז)פילוסופוסו • אפ־לייזאף האט ניקרעגט ביי רבי‬
‫הושעיא‬
 ‫יא‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ע ה‬
‫בראיית‬ ‫סדר‬
‫מפני מה אוחו האיש ז מגלח פאת ראשו ומנית את פאת זקנו‪ .‬איל מפני‬
‫שנדל עטו בשטות‪ .‬א״ל אם בן יסמא א ת עיניו‪ .‬ויקטע את ידיו‪ .‬וישבר‬
‫א ת רגליו‪ .‬עיי שנדלו עטו בשטות‪ .‬איל ולאילן טיליא אתינן‪ .‬א ת ט ה א ‪ .‬איל להוציאך‬
‫)לט( חלק א־א‪.‬אלא כל מה שנברא בששת יטי בראשית )מ(צריכין עשייה‪ ,‬בנון החרדל‬
‫צריך ל מ ת ו ק ‪ .‬התורםיםים צריכין למתוק‪ .‬החיטין צריבין להמחן‪ .‬אפילו אדם צריך‬
‫תיקון‪) :‬ח( ר׳ יוחנן בשם ריי בר חלפהא אפר אברהם שאיו כתוב בו שמירת ש ב ח ‪.‬‬
‫ירש את העולם ב מ ד ה ‪ .‬שנאמר )בראשית יג( קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה‬
‫וגו׳‪ .‬אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת‪ .‬שגא׳ )שם לג()מא( דחן את• פני העיר‪.‬‬
‫נכגס עם דמדומי ח מ ה ‪ .‬וקבע תחוםין מבעוד יום‪ .‬ירש את העולם שלא בםדח ‪ .‬שנ׳‬
‫)שם כה( והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו׳‪ ) :‬ט ( דיא למה ברכו ר׳ ברכיה ור׳ דוסתאי‬
‫מתנותכהונה‬
‫‪ vchv‬הכל צריו שימון! )מ( ! ר נ י !‬ ‫נ נ נ י א נוששה ימי‬ ‫לפניי וראוי! )לנו( חלק ‪ .‬גלי עמס ואומר לן למה ציוני‬
‫עשייה‪ ,‬חייוי‪) :1‬מא( וימן‪ .‬משמע לשון שנפ ומנוחה ו‬ ‫<ש" לחסו ננוייחו ולמס לא נואוסו גולו מכול לפי שכל‬
‫ז‬
‫היעזע;א אויב ביי;אט איז לי‪»$ TO 8 3‬ל מין \<‪ • Ffar‬שאר וןאס וזאט ; א ט ״ ^ ר ב ^ ק ^‪1‬‬
‫הראשון ער זאל דין געעלת ;עודם דאךף מען זיךגיט מיל יייו‪ 7‬ווארום אטענטש ראךףזיךניט‬
‫‪:‬‬
‫ןגגדערץ פון ווי^אט ?'אטיאים ב‪£‬א?ין'‪ .‬האט רבי'הו‪#‬ע;א!גי;אגטצום פיליזאך רו בי‪.‬זטדאך‬
‫ניבארין‪.‬נידאריןםיטהאראמףדעם קאפ פאר וואס גאלסטו^פ ך הארפון קאפ‪ .‬אוגרי האר‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫פון ‪>3‬ךד וואט דו ביוט טיט ד י ) י ט גי^אלץ‪.‬ניוואךין'לאזטו עאקסין‪ .‬האט דער פיהלי‪/‬אך‬
‫ןי‪7.‬ן?פעךט ודיל ךי האיר פון קאפ דזאבין טיט אים געואקםיין ויען ^ ר איז גאך גייווע; קליין איי•‬
‫ז‬
‫ר‬
‫נארעש ךריבער ד>ךף ^ען די ן‪$‬פ ^אלין‪ .‬ז^ןער ךי האר פון בארד ועגען גיקוטק ייען‪.‬ע א י‬
‫ניוויען גךויסאוג קלוג‪ .‬האט‪.‬לכי הועעןא גיפךעגטדאךף ‪8‬ען ראך בלמד סאכיןדייאויגיןאונ‬
‫‪?$‬סאקץ די הע?ט אמ צו בךעכין די יפים ודייל!!יי האבץ';יואקםין'ויען‪..‬ער איו גיווען נקליין‬
‫אינ ;ארעש‪ .‬האט דער פיקלעאף גיואןט העעןמיר דע; ןיקוםען צו ךיךייד‪ .‬אוואנךער‪ .‬די‬
‫א ‪ ,‬נ‬ ‫י‬ ‫איי‬
‫ל י ^ע;ט אונ ךי פיס אז ק‪.‬ען מעט די פון ךך צו נעמען ויעט שוי; ניט דין״קייזיאנרעדע•‬ ‫‪!5‬‬
‫‪3$‬עראזמען;אלט אפ ךיהארפץ קאפ'‪1 .‬ואק?ט אויף אנדע"רע‪.‬קאט רבי הועעי א ניוא;טצום‬
‫ז‬ ‫ז‬
‫י‬
‫פיהלןאףיאיךזאילךיךאוועק לאזץלייךיג אוני ואל דיר ;איר‪.‬ניט‪ .‬ענפ‪.‬ערי';״קען ניט ךין< נאר אלץ‬
‫י‬

‫ווא'םג אטהאט בעאפין אץךי‪.‬זנלשטע זעקם‪.‬טעג דאךף טען‪.‬זיי צו!לעכט טאכץ‪.‬דער סרבל‬ ‫ז‬

‫איז ב׳טאפיןניןוארץבי^ער אונ מעןיךאךף איים מאלץזים‪ .‬תורמםץ יענען בשאפיי׳ גיווארץ‬
‫ביטער אוג^ען דאלףדי‪6‬אכין זים‪ .‬וויייץ טוו מעןןאהלץ‪ .‬אפילו אמענטשץדאךף מעןיאויך‬
‫פארבעקערין‪ .‬ךריבער איו ךער מע?^ש ניבאךין )יט ;יםלת‪.‬אונ‪.,‬ער זאל' ךךאלייין מל י דין או!‬
‫פארבעסעךין‪ .‬גאר עייל אדם האט באלד געיינדינט אונ אלע דורות ביז אבךהמ זעבזגן גיווע(‬
‫רשעים ןךיבער האט ג‪,‬אט די ;יט ני^אטין צום סל זיין ביו צו אבךהם אבינו *)‪ 01‬ךבי יויחנז‬
‫האט גיואןט פץ רבי יו^י בר חלףי‪/‬א יוענין אברהם אבינו וואט ביי יאים שטייט ניט אז'‪.‬ער האט‬
‫געהיט שוית^ערזאל צו ?עמק פץ קריייטאג צומ ‪ : $‬ח ‪ .‬אוריאל מאבי;‪'.‬עירובי ^חוםיןיוהטער‬
‫ןעילשת דיייעלט טיטא^אים )גארארץ‪.‬ישרא‪ .6‬אזד ידעם שטייט איי; ןסוק ;אט הטיךואגטצו‬
‫א?רהם עטייא אויף אוג גייא איןךעם לאך' צו איר ליץג אוג ציי איר בלייט‪ .‬אבער ‪.:‬עקב יתאם‬
‫ביי ‪,‬איט עטייט א ו ן ך ה א ט נעיהיט ש^ת אווי ווי‪,‬עם'שטייט אץ^םוק״ער^ט'גירוהטפאר די‬
‫ע ט א ט ‪ .‬אוג איז ניט אריץ נינאמעןאץע^אטנויילןןם איז אן גייקו^ע; ע ב ת ‪ .‬אוג‪.‬עי־ איי אריץ‬
‫?יגאג‪?.‬ען צום שןתווען די וולץ אייו גאך חייט געיען‪ .‬אוג‪,‬ער הט גימאכט ‪.‬עיריבי ותחומין' יוען‪.‬עם"איז‬
‫ן א ך נ י ד ק טאג פון פ‪.‬רייטאג'‪ .‬ךרי^ערדזט‪.‬ער'גע‪:‬לשת'ךי וועלט אן' אמאס‪ .‬אווי יודעם"שטייט‬
‫אין פסוק דילגע^ךיער}ועלי; דין ווי ךי'שטיויביפץ די ערדאונ דווויעםט זיךשטארקין מערב‬
‫גיןעשט‪ .‬רעם ש^ת‪.‬‬ ‫אונ טןרח ?פין אונ ןרוט י )ט()דגן־ אתו־(‪; .‬אך אפשט איי' דאם האט‬
‫ןבי ןר^ה אונ‪,‬ךבי דו^ןאי קךיגען מיט רבי שמואל בר נהמ; ‪ / .‬ר ך ד ־ ם ^ י זאןטיווייל־עןת‬
‫מן‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יא‬ ‫סרך‬
‫ודי שמואל בר נחמן‪ .‬ר׳ ברכי׳ ור׳ דוםתאי אומרים שאין לו בן זוג‪ .‬חר כשבתא תר•‬
‫כ ש ב ת א ‪ .‬תלתא ארבעתא‪ .‬חםשתא )מא( ערובתא‪ .‬שבתא לית לה בן זוג‪ .‬ריש ב ר‬
‫נחמן אמר ימכ( שאינו גדחת ‪ .‬י׳ט גדתה )מג( יה״כ נדחה ‪ .‬שבת איגה ג ד ת י ת ‪ .‬תגי‬
‫דשב׳י אמרה שבת לפני הקביה רבשיע‪ .‬לכולן יש בן זוג ולי אין בן זיג• איל הקביוד‬
‫כגסת ישראל היא כן זוגך‪ .‬וכיון שעמדו ישראל לפגי הר סיני‪ .‬אמר להם הקכ״ה זכרו‬
‫הדבר שאסרתי ל ש ב ת ‪) .‬מו( כגסת ישראל היא בן זינך‪ .‬הייגו דבור )שמות כ( זכור א ת‬
‫יום השבת לקדשו‪) :‬י( ר׳ לוי בשם ר׳ חסא בר חגינא אמר‪ .‬שלשה' בריות היה הקביה‬
‫בורא בכל יום ויום‪ .‬באי ברא שמים וארץ ואורה‪ .‬בבי רקיע וגיהגם וםלאכים‪ .‬בגי‬
‫אילגות ודשאין וגיע‪ .‬בר׳ המה ולכנה וםזלות ‪ .‬בה׳ עופות ודגים ולויתן‪ .‬בו׳ אדם וחוה‬
‫ורמשים ‪ .‬איר פגהם בוי )מה( ברא ששה‪ .‬אדם ‪ .‬והוה ‪ .‬ורמש‪ .‬ובהםה ‪ .‬וחיה‬
‫)מן! וםריאים ‪ .‬איר בגייה אשר ברא אלהיס ועשה אץ כתיב כאן‪ .‬אלא אשר ברא‬
‫אלה־ם ןמז( לעשות‪ .‬כל םה שהיה הקביה עתיד לבראות בזי‪ .‬הקדים וברא אותו בוי‪:‬‬
‫ייא( ר׳ פגחם בשם ר' הושעיא אמר אע״ג דאת אמר כי בו שבת )מח( מכל מלאכתו‪.‬‬
‫ממלאכת עולמו ש ב ת ‪ .‬ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ‪ .‬ולא ממלאכת הצדיקים‪ .‬אלא‬
‫פועל‬
‫מתנות כהונה‬
‫)מא( עיונתא‪ .‬ייס ששי נקרא נן על שש שהוא )מד( ננסת ישראל וכוי‪ .‬פשינחין נו‪) :‬ויה( נ י א ששה ‪.‬‬
‫נביאו נע״ש ‪¬.‬‬ ‫»"ש והיי הס ששה ימים והש שלשה זונות ונשאר השנת השלשה שהיו י א י ס לינראות נשנש‬
‫ע ז נלי זוג לשינו נ י נ ו •י )נונ( שאינו נוחה‪ .‬וזו םיא )מי( מראים‪ .‬ז ׳ העייו‪ .‬שיים‪) :‬מז( לעשות ‪.‬משמע מ ז‬
‫ם נ י נ ה ‪) :‬מג( יום כפוי נ ו ת ה ‪ .‬מפני ייקא ומשני מתיא ו ש־יס יאוי לעשות ‪») :‬ת( מכל מלאכתו נו׳ ‪ .‬ריק מילא‬

‫האט ניט״קיץ פאר‪ .‬זוגטאג מאנטאג‪ .‬ךינםטאג םיטוואןז‪ .‬ךאנערשטאנ פיייטאנ‪ .‬שבת האט‬
‫ניט‪.‬קיץ פאר‪ .‬ךליבער י{אט גאט נירענטשט דעםש^ת‪.‬רבי שמואל בר נחמו יאנט די ברכוד‬
‫איז ^ ן ת ז א ל ניט אייעק גישטויסץ דעךין י‪ .‬י יום טובוועלטאויעק גישטייסץ אדףאיין "אנךער טאנ‬
‫יוט כפור ויעךט אויעק גיעטויםין אויף איין אנךער מאי‪ .‬ידארום אסאהל מאכ« מען אעיבור ‪.‬‬
‫אונ אמא?ל טא?ט מען כסלו אוג טבת צו ציידי טעגר^ש ה ד ש ‪ .‬אוגאמאהל מאקט מען פסלו‬
‫אוג ט‪.‬ב‪.‬ת צו איין טאג ראש חלש(‪ .‬א!יער שבת וועלט ניט אוועק נישטויםין‪ .‬תני‪. .‬לבי שנןעון‬
‫בן יוחאי האט נילערונט שית האט גייאגט פאר גאט'רבוגו של עולם אלעיאכיןויאםידו האסט‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫־־*״‪.‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫• »‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫״‬

‫בשאפץ האבץ אפאר‪ .‬אוג איל האבגיטקיין פאר‪ .‬האט ג אט גייאןט צום שבת ךי יולי; וועלין‬
‫ז‬

‫דין דיין פאר‪ .‬ווען ךי יודץ יענען ;יש‪15‬א‪.‬ג‪.‬ק §אר רעם באךג סיגי‪ .‬ה אט נאט ןיזאגט צו לי‬
‫י‬

‫יולין גיךיינקטךי יא־ וואס איןד האב‪.‬נייאנט צום ש^ת אז לי יולין וועלין זיין דיין פאר‪ .‬דאם‬
‫איז דאם דעו• פסוק ;אגטצו ךי יולין גי‪.‬ךיי‪.‬גק'ט‪,‬ךעם;זאג ש^ת צו היילי;'ען‪.‬אים‪) :‬י( רבי ?!יי ל א ט‬
‫גייאנ‪.‬טפץרב‪:‬יחמאברחג;גאם וועגין ךךיי^רליי בשאפוגג האט גאט נשאקי; יערער ט א ג ‪.‬‬
‫יוגטאג האט‪.‬ן;ר בשאפץיךי הימערי^אס הייסטשםיט אוגךי‪.,‬ערד אוג לי ליכטיגקייט‪ .‬סאגטאג‬
‫האט‪.,‬ער בשאפי; רעם נהיםעל דאס היי‪9‬ט>'מןיע אוג דעם גיוזגם אוג לי כ!לא'כים‪ .‬ליגסטאיג ה ט‬
‫ן ך ב‪^.‬א?ץ לי בויקער אונ ךי נךאי אויג דעםגן^ל!‪ .‬טיטדאןדהאטעריב־^אפץךייווהן אינ‬
‫די לבנה אונ ךי מזלות‪.‬דאנעליגזטאנ יזאטער בשאפין עופותיאונ פיש אונ לעם לדתז‪.‬פרייטאנ ה ט‬
‫זןר'מ‪8‬א‪$‬ץ אךם אוג חוה אוני יאלץ וואםקריכט אויףךי‪,‬ערד‪) :‬יא( רבי פנחס זאנט פלייטאנ ן ט‬
‫;אט בשאפין‪,‬ןעקם זאכי;‪ .‬אןם אונ חוה אונ אלץ יואסיקליכט אויף ךי‪ .‬ערד‪ .‬בהמות אונ דזיות‬
‫י‬

‫אונ שלים‪. .‬ך‪3‬י'בנייה יאןט‪,‬עם שטייט ניט איין ^םוק יאשר ברא אלהים תנשה ויאס נאט הט‬
‫‪#1‬א‪3‬י; אונ ד«‪1‬ט ניטאכט ‪ .‬נאי־‪.‬עם שטייט אשר ^ראיאליהים לעשות ויאט נאט האט ?יואלט‬
‫ןזאלן שןעטער האט ער'‪3‬שאפץ ‪9‬ך;ער‪£ .‬לץ וואם נאטהאט ;ייזאלט בשאפי; שבת האט ‪"%‬‬ ‫י‬

‫בע״אפין' פריינןאג‪ .‬לבי פןחם יא‪3‬ט פון רבי הועעיא ם ויענין אפילו‪,‬לער ^סוק;אנט אז ^אט הט‬
‫ןירוהט פון‪.‬ייי;ע אלע אלבעטאו״ם שבת‪.. .‬ער האט גאר ^ירוהט פץ דיאך^עטייואס גןוהערצו‬
‫ךי וועלט‪£ .‬ןער פון דיי!אךןעט‪.‬אכטוגג' צו געבץ אויף ךי' רשעים‪ .‬אונ אכטוגנ צייגעיץ‬
‫אפילו' אום שןת ווייויט גאט אםיםן או‪.‬ער גיט אבטוננ‬ ‫אויף די לריקים ^אט‪.‬ער גיט ;ירוהט'‪.‬‬
‫אוי\ז‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרש־ יא יב‬ ‫סךף‬
‫פועל עם אלי ועם אלו ‪ .‬מראה לאלו ולאלו מעין)מט( חנםא גטורין שלהן‪ .‬מנין‬
‫שפירענוחן של רשעים קרויה מלאכה‪ .‬שנאסר)ירמיה נ( פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את‬
‫כלי זעמו בי מלאכה היא‪ .‬ומנץ ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה‪ .‬שנא׳ )חהליס צא(‬
‫מה רב טובך אשד צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ‪:‬‬
‫פרשה יב )א( אלה הולרוה השםים והארץ בהבראם‪ .‬כתיב )איוב כי( הן אלה קצות‬
‫דרכיי וגוי‪ .‬איר הינא כל םה שאת ריאה קצית דרכיו של הקב״ה הן‪.‬‬
‫הן אלה קצות דרכיו )שס( יטה שסץ דבר נשמע בו ורעם נבורותיו סי )א( יתבונן‪.‬‬
‫איר הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתיקונו‪ .‬אין כל בדיה יבולה לעמוד עליי‪.‬‬
‫נתכיגן אכיב אלא מי יתביגן‪ .‬הפקחים יודעין רמוזו והגיונו‪ .‬איר הונא אם על סדורי‬
‫של רעם אין אהה יכיל לעמיד ‪ .‬על סדורו של עילם עאכיו‪ .‬אתמהא‪ .‬יאם יאמר לך‬
‫אדם יכול אנ* לעטור על םרורי של עילם‪ .‬אמור לו אחרי מלך ביו אי אתה יכיל‬
‫לעםוד‪ .‬אחרי םםיה הקכיה אתה יבול לעסוד‪ .‬אתמהא‪ .‬איר גחמן )בו משל לחרישת‬
‫קנים‬
‫‪Y‬‬
‫ם ת נ ו ת כהוגה‬
‫‪6‬סיי איר ניהגס שונה נשניו ו )א( יחטנן משמע להנא‬ ‫כיוינ מנל שלאנס י )שש( די«א נ ש י ח ‪ .‬מיין ‪011‬‬
‫אף אס נא איש שכס לסשנמן איני יגיל ו ) נ ( משל‬ ‫לינמשיין ישירושו ויגמת שמיוהן אנל לא כיועניש משש‬
‫אויף ךי ר^עים ווארום‪,‬ער קזטךאפט די אפילו אום"ש^ת‪ .‬אוג צו"דיי'צתקים ודיזט״אדך גאט‬
‫‪8‬בימןאז‪.‬ער ניטאדף ייי אכיטונניאפלואיס ׳טבת‪ .‬ייארי^ער טוהט״ייי גיוט אפילו אום שבת‪.‬‬
‫פי; ייאנןן ווייסין טיר אז ךיי^ןךאף פון ךי רשעים דעךט ;יתפץיביי גאט אאךןעט‪ :‬וןארום‬
‫•ןןס ?זטייט ‪.‬אין ןסיק }אט ד‪:‬ט' ניזןפינט דין אתור אינ;נר ן ט אריים גינומגן ךי' כלים פץ זיץ‬
‫ץארען ייאתם ךאס איז&אר^עט‪ .‬אונ פי; ייאנען ידיסץ'‪9‬יר אי רעד ‪5#‬ר פון די צתקימ ויעךט‬
‫ןיתקין אאךןעט‪} .‬וארים ]עס שטייט אץ פסייקדי ?יל איי דיין נוטס ומום דו האםט בעהאלטין‬
‫עאר ךי ייאם ןזאןנץ םוךא שארי דיר ח הא?ט ראם‪.‬גיאך^עט צויליןאם בשי^ען י ? *{ין'ליי‬
‫;‪,‬עןין ליי קעןטשיי י‪:‬‬ ‫____‬
‫פח‪6‬ו‪ 7‬י ב ) א ( <א‪$‬זו דאם ‪ •pyjp‬לי ן^עבולט פץ ליי היקעל איג פון ך^ערד ד ק די זעגען בעאסץ‬
‫ןייואךיז‪ .‬איוב האט }י;!‪£‬ט הןאלה‪.‬קצית להןיגיזאגט רבי הי^אילץ ייאסרו‬
‫ןעהשטןייי ^איאביו^לפץ ך ייעןין פץ ';אט‪ .‬דארום‪?.‬נפ זןיז ן א ‪ /‬א ך אוועלט יואם דארטץ‬
‫איי ןאך דא פיל ןןעל״ר צו זץהן‪ .‬דאםיענען נאר אוייםול פץדלגעוועגין‪ '.‬ומה שמץ "ך^ר‬
‫ןקשע בו‪ .‬אונ ויאט ‪5‬אי־ א‪#‬עגדליקע ואך וועךטגי‪/‬ןךט ‪3‬יי אים‪ .‬ור?‪5‬ס ‪.‬גבותתיו מיי יתבו;;‪.‬‬
‫אונ דערדולער וואט‪,‬ער איז אוי^ער פץ ךי‪,‬נע'^טאליקייט ויער קע;דךאוי!שאים‪5‬אלשטיי;‪ .‬לב‬
‫‪,‬‬
‫יזייא יא?טךער דוןער‪.‬וה‪1‬ן ^ ר ןףט זןדוים ווי דין קראפט איז ‪ .‬איז ניטא‪.‬א‪3‬שעפ'עניש ויאם‬
‫"י־ל״קענען ייי^ען יואס^נר איי‪ .‬גסבונן ‪#‬טייט ניט‪ .‬אי״עסמאילט ;יןץטאנען ‪9‬י נתבונן‪.‬ו;א‪$‬טץ‬
‫ז‬
‫מיר יאנין״קייגער ודל דך ניט ‪6‬אר‪#‬טיין אדף״דעם תנער‪ .‬אי‪;.‬נם'שטייט מי ;ר»נ‪1‬נן‪ .‬סי'ינט‬
‫יי‬ ‫ע‬
‫לך ;יט פאוץטיין' אויף ךעם דוןער‪ .‬לי‪.‬קלו;ע וויי}!ץ ;אראויייף ויאס רער‬ ‫‪ 9‬ו~ק ‪1‬עי‪W,‬‬
‫דונער יייץטאונ !דאם ןאט ‪8‬יי?ט שיט דעם' תגער'צו ך )ועלט ‪ .‬אבערוואם רער דיגעראיז‬
‫י‬ ‫יט‬ ‫‪131‬‬ ‫י ט‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י י ס‬
‫מ ‪ -‬ק י ‪ 5‬ע י • ?א^ןטגיאךאיחי״סיי^י‪^-‬קק ‪ 3‬נ י'‪9‬ען‪.‬ךעם ארדעניגיג פץ תגער ‪.‬‬
‫כןען ‪$‬ען דאך רעם אדךענוףניפץ לי וועלט‪?,‬עוויס ‪.‬ניט יך^יע; \אייאנל*ער\אויב !*שענסש‬
‫וועט דיר יא‪$‬ץ זןיך״קען;איוויםען דעם'ארלענו;נ פון ךי' ויועלט‪, .‬יאלםיטואים זא‪:‬ין מאדאך‬
‫דו‪,‬קע?‪9‬ט ניטודסען ךי ואכין דאם ‪.‬א&לך')אסענטשלי‪5‬עח'טו'הט‪ .‬וועםטי״יקענען וויסק‪/‬וס‬
‫נאט האט ניטאקי‪ .‬אוואןדער‪ .‬לב נחמי; ואגט דאם' איז גלייך צויאנעךיכטען ניאלי ‪?.‬ח‬
‫מען^ש האט ניט ניקע;ט אריץ ביין'אין רעם וואלר‪ .‬אונ'ווער ‪.‬עם איז אתי; גיגאגגען״אץ‬
‫דעסידאלד האט ‪.‬ניללאנחעט‪ .‬ווס האט אקלוגער" גיןזאהן ‪,‬ער ייייי גיגאגגען צום לואלד אונ‬
‫האט ?יסאקט ת ב'דםע'ר'‪:‬אונ איז גיגאגגקיאוג' ‪,‬גי‪.‬האקט'געאננען אונןעזאקט ביז״ערהאט‬
‫ןימאלטאייעג‪ .‬ער איי אביץ גד»גען דורך רעם אויסניהאקט״ק ווענ אונ ןיז אריויםייניגאננען‬
‫‪v‬‬

‫דירך‬
 ‫ז ה י ב‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬
‫מח‬ ‫בראשית‬ ‫״*׳ י״ ^‬ ‫סדר‬
‫קנים‪ .‬שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה‪ .‬שכל טי שהיה נכנם לתוכה היה ט ו ע ה ‪.‬‬
‫ט ה עשה פהת אהד )נ( כםח ונכנס כ ס ח ו נ כ נ ס ‪ .‬נכנס דרך הככוח ויצא דרך הכםוח‪.‬‬
‫התחילו הכל טתכנםין ויוצאין דרך הכסוח‪ .‬רב נחסן אסר )ד( חורי‪ .‬םשל לפלטין‬
‫נרולה שהיו לה פתהין הרבה‪ .‬שכל טי שהיה נכנס לתוכה הית טועה‪ .‬טה עשה פקח‬
‫א ח ד ‪ .‬נטל)ה( פקעת של נסי)ו( וקשרה כננד הפתח ‪ .‬ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך‬
‫הפקעת‪ .‬תתחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך ה פ ק ע ת ‪ .‬ארשביי טלביו שבנה פלטין‪ .‬והבריות‬
‫נכנסין לתוכה ואוםרים ‪ .‬אילו היו העטורים נבוהין היתה נאה ‪ .‬אילו היו הכתלים נבוהין‬
‫היתה נ א ה ‪ .‬שסאיבוא אדם ויאםר אילו היו לי שלש עינים‪ .‬אילו היו לי שלש רנלים‬
‫היה יפה לי‪ .‬אתםהא‪) .‬קהלת ב( את אשר כבר עשהו לא נאסר כאן‪ .‬אלא את אשר כבר‬
‫)ו( עשוהו‪ .‬כביכול טפיה תקב׳ת ובית דינו נסני; על כל אבר ואבר )ז( םשלך וסעםידך‬
‫על טכונך‪ .‬שנא׳ )ובריס לב( הליי׳ תנםלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא‬
‫עשך ו י מ נ נ ך ‪ .‬איר לוי בר חיחא טלך ביו בונה פלטי!‪ .‬ואם נתן )ח( ביבה על פתהה‬
‫אינה נ א ה ‪ .‬טם״ה הקב־ה ברא האדם הזה ‪ .‬ונתן )ט( ביבו על פ ח ה ו ‪ .‬והוא נאה והוא‬
‫ש ב ח ו ‪ .‬איר יצחק בר טריון כתיב )בראשית ב( וייצר ה׳ אלהים את ה א ד ם ‪ .‬פ ת תיל אשר‬
‫•יצר‪ .‬כביכול הקבית טתנאה בעולטו ואופר ראו בייה שבראחי וצורה שצרתי ‪ .‬א״י‬
‫יצחק‬
‫‪K‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪.‬״וישז קנים‪ .‬פי׳ םיושסזיער של ק ר ס ! ) נ ( נ ש * טרפ עשו אותו‪) :‬ז( ‪.fet‬מהאיכרים אשר לן ו )יו( נ י מ ‪.‬‬
‫גקניס נמנל ומגירה‪ ) :‬ו ( הוד‪ .‬משל אשר‪ ) :‬ה ( פזעפ‪ .‬ליטר גמקלוו למון ונו שיפנק נל סשיסנין םמווםעין ‪:‬‬
‫כ י ו יאגיזם מן ג י י )י( קשרם נו׳ ‪ .‬יקנה האארון ) ע ( נינו על שתמי‪ 91 .‬מוישס נשונם למעלה עפת* פיו‬
‫ונ<א‬ ‫שמו בידו‪) :‬ו( עשוהו‪ .‬נ י נ י לפועלים ר נ י ס ‪ .‬פועלים רניס‬
‫‪9‬י‪'1‬־‪i[p^¥i^^^r‬‬ ‫יורך‪.‬־עיט א‪p^i‬געהא^ין ןןענ‪ .‬י ע ר ^ ן ז זע;ק?יין &<נ‬
‫ויענ‪ .‬רב נח?!; ;א^טינאך אט‪£‬ל'‪,‬עם איי ‪.‬ניווק אגדויסער &אלאץ אינוך?יג איז ניויעןי^יל‬
‫טיךען »ריין צו ;‪.‬יין אין פיל שטובין‪ .‬ויער‪,‬עסי איז'אכיץ ‪2‬י‪1‬אנ!ןען'אין רעם §אל'אץהאט‬
‫גיבלא?דיעט‪ .‬דאסהאט ‪#‬קל‪2‬ער גיטאוז;"‪, .‬עריןזאט נינומעןאקניויל פון שטךיקאונ ה ט ‪ /‬י י ן‬
‫‪,‬עק אעיבונךען אויף די טיר אונ דורך דעים‪.‬קנדל וו^ער הט יאים אויףנ?ניייקי'לט אונצו נעידקילט‬
‫איז‪,‬ער ^כיין ‪3‬ינ_אמען אונ אתיס' ניגאנג׳ג! • ל ע י ?‪,‬אךהגנןגן אלע אריץ ני'ג‪.‬אע‪.‬ק איונ ערדס‬
‫גיגאן‪.‬נען דוךך רעם‪.‬קנויל‪ .‬לםאדאך ךי יוענ אין יואלו־ אונ אין‪.‬פאלאסט וזאט‪.‬סע; ניט עקענט‬
‫יייסק ייעט‪?.‬עןקענעין וויםען ךי בשאפוןניפון ךיןועלט(‪.‬ר?י שמעון בן יודואיואנט לפ^ל אסלך קט‬
‫ע ם‬ ‫א י‬
‫?י^אקט ^אלא?!ט׳‪:1‬י טעי^שיןדס יע?‪.‬׳*! אייין ‪ 1 . J W W V‬ר ^^'^^אבין‪/‬יואגטיייען ךי‬
‫זיילין ייאלטץ גיייען הזיךיייאלט נויע;'שענער‪.‬דע;'ךי ווענט וואלטין‪.‬נייקהויך דאלט ?יייען ^ענער‪.‬‬
‫זועןדערסאפיטיולאט נידען הויך יואלט ‪,‬ניווען שענער‪.‬טאי‪1‬ער וועט אטע;‪ &9‬קוןןען ^נייןאו‬
‫איך יואלט טסאטייךריי אדנין ארעד ךריי פייס וואלט אייך ניוועז'שענער\א^ואנד'ער‪ .‬ש ל *‬
‫המלך האט}יואנ‪.‬ט ווער״קען קוםען ;אך ךיעם טלך את א ‪ #‬י ר כבר עשיהו \״עם שטייט ניט‬
‫ז‬

‫? ^ ה י ‪ .‬ויאסור'האט ?ימאןט‪' .‬נאר‪,‬עם'שטייט^עשוהו וואסדי'יזאבי; ניטאכט‪ .‬כביבול גאט‬

‫טיט דין בית ך ץ האבץ ך ך גציילט)טי^ב נדוען( אויף‪;.‬ערער נליידידיינעם ייי אזויייער זאל‬
‫;י?א?ט ייעךץ‪ .‬אונ‪.‬מען}‪:‬אט דיך ‪.‬ניישטעלטיאוץז דעםי^ררענוננ ווי דו בייט יעצט^איוימו‬
‫‪,‬‬
‫עס ?!טייט אין ‪£‬םוק נאט האט ריך '}יטאיט אונ האט ךייך ‪.‬ניפעסטינט‪ .‬ר? 'ליי בר״חימא‬
‫ןןאט גןאןט אי א‪8‬לך ^אט ףןיאהט א^אילאסט אויב ‪,‬ער וזאט' גיעאכט אךינע״לדי פאסי״ס‬
‫ןאל ת ך ך גייף ‪5‬אר ךי שיד‪ .‬איו ניט ‪#‬יין‪; .‬אט האט ני‪5‬אכט רעם מענטש' אונ האש‬
‫גיטאןנט אךינע פץ פאריןט‪ .‬די נאי‪ .‬דורך איר ואל דורך ניין פאםנוסטווא פון האלדייאונ‬
‫פץ םוח‪ .‬אונ ‪$‬ם איז‪.‬שיין אונ גוט ‪ .‬דבי' יצחק בר מריץ האט נייאגט'‪.‬זגס שטייט איין פסוק‬
‫גין<ר ־ אלהים אתהאךט‪ .‬נאט האטיבשאפץ רעם מענטש‪ .‬ציויווא^שטייט ‪ W‬אמאהל‬ ‫ז‬

‫א י ^ ר ; צ ר ייאס״ער האט בשאפין‪;;3 .‬בול נאט האלט ך ך דיים טיט מ וןעלט או‪ :‬ער זאןמ‬
‫דןר‪,‬ט ראם בשעפעניש ייאס איך ן א ב ב??אפץ'אונ דיי צורה וואם איך האב א י י ^ י ? ^‬
‫יבי‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יב‬ ‫סךף‬
‫יצחק בר םריו כתיב )שם( אלה תולדות הששים והארץ‪.‬בהבראם ‪) .‬י( בוראם פשבחן‬
‫ומי מנגן‪ .‬בוראן מקלסן וםי נותן בהן דופי‪ .‬אלא נאין הן וםשובחין ה ן ‪ .‬שנאמר אלה‬
‫חולדות השמים והארץ בהבראם )יא( ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים‪ Q ) :‬ר׳ פנהפ‬
‫בשם ר׳ לוי אמר בהבראם בתיא בראם )ישעיה סו( ואת כל אלת ידי עשתה ויהיו כל אלה‬
‫נאם ה׳ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח והרד על דברי ‪ .‬איר יהודה בשם ר׳ סימון לא‬
‫בעטל ולא ביניעה ברא‪-‬הקב״ה את עולמו‪ .‬שנא׳ ואת כל אלה ידיי עשתה‪ .‬ר׳ יורן אמר‬
‫בזכות התורה שנא׳ )ויקרא ט()יג( אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו‬
‫ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה‪ .‬ר' יהושע בר נחמיה אומר בזכות השבטים‪ .‬שנא׳‬
‫)שמות א( ואלת שמות‪ .‬וכתי׳ ויהיו כל אלה נאם ה ׳ ‪ .‬אלה תולדות השםים ונו׳‪ .‬איר‬
‫אבהו ביס שנאי אלת פסל את הראשוני׳‪ .‬ואלה מוסיף על הראשוני׳ באן שנא׳ אלה פ‪0‬ל‬
‫א ת‬
‫ס ת נ ו ת כהונ ה‬
‫בננוא נה״א א ‪1‬ת הקל ננל האותיות ולנ ן הניא את נל ‪riS‬‬ ‫והיא בנחו שעיקי חיותו תולס נמועמו‪) :‬י( נורא! מתנת!‪.‬‬
‫י ד עפתת והלא נלא עגול יגיעה ננרא ! )ינ(יחלה כחוקית‬ ‫נודנסינ אלה תולייח ספמיס ק י ״ ק ו ) י א ( גיוס ענות ונוי‪.‬‬
‫יו׳‬ ‫ר' פנחס אמר אעיג זנתינ ניוס עפות לא היה נו עמל יגיעה‬

‫^ נ ק ח ^ ר נ ‪ 1‬פ ץ ? ~ ק ן י ס ע ^ א ו נ ן ח ר מען‬ ‫רויייצחק'בר קרי‪1‬ןזא?ט^גם‬

‫^וען הט די ב<§א'פי;‪.‬אז' רער מס הט די בשאפין לויבט'ויי‪.‬מער ווע״ט די פאר מיאוסען‪.‬אז דעו־ מס‬
‫ר;טגייבשאפי^יאנטאז די‪.‬זעגען נוטווערוועט זאנין אזזיי‪,‬יענעןשלעכט‪,.‬גאר‪.‬ייי‪.‬זענק ??יין‬
‫אוננוט‪ .‬אזדווי'‪,‬עם שטייט אין פסוקי ראם זענע; די נעבולט פון די היטעל אונ״עילדימען זיי‬
‫ע‬
‫‪:‬‬
‫זע^ען בשאפין ניווארי; אין רעם טאנ מאס ;איטיהאט ניסאכט ךי‪?.‬נךד אוניךי וזיטעל )ב( רבי‬
‫פ?חם האט }יואןט פין בבי מיס מעני; זןם שטייט אין §'סוק בהןךאם יאל טעןלי;ענען בה׳‬
‫?ך>!ם‪ .‬טיט אה׳' האט;אט ב^אל‪£‬ין ךי היימעל' אינערד‪ .‬ווי גךינג‪.‬עםיאיו ארויס צו רעדין אוד‬
‫‪, ,‬‬
‫אזויןרץנןגאט^אטבשאפין ךיהיטעל אינ‪,‬ערד‪ .‬י איזד ווי ןןס שטייט אין פסיק לי עילע יא? ‪.‬‬
‫האט מיין סאןט ןיטא?ט אונ לי אלע זאכין זעמגן;יווארין טיט ריי״ד פון;אט אונ צו רעם ןןענטש‬
‫)יעל איף קוכןעןדער ימאס איז^רעם יאךער זןראיז אפילו רייןז;אר ןןר האלטךןז'ז‪$‬רע'ם>'«נ‬
‫זיין ;ייקט איז צו ברא?ין אונ ןר ציטעלט אויף «ינע רייד‪ .‬גבי יהודת ןאןט פון כבי יו קיטון ס‬
‫וועגיןניט ?יט ?!מיעלקייט אונ ניט טיטי^טערנעשיוןאט ‪ oiy‬בא^אפין ףיוועלט‪ .‬אזויווי זןס‬
‫‪#‬טייט אין ןסוק ידי אילע ואבין ?אט ‪9‬יין סאנט ני?וא?ט‪ .‬טיט איין הא‪.‬נ'ט איז יראם אדף במאמין‬
‫ניוואךין‪ .‬רבי יורן ואגט אין רעם זכות פוןיךיתורה' אמ ליא מעלט |‪#‬אפין ניווארין‪ .‬אזוי עי‬
‫‪,‬עם קטייט אי; פסיק אלה החוקים' ולמשפטים והתורות‪ .‬ךאס זענען ף‪ .‬נייעץ אונדי ךיכטונג‬
‫אונ ךי לערנו^ג מאם;אט וזאט גלגעיבי! '?מייישען יאים אינ צייישק ליי יולי; אויף דעס ב>‪¥‬־נ' ‪$‬י^י‬
‫דוךןז ט ‪' . %‬ביי ך בשאפוננ פון דער ןועלט ‪#‬טייט דאם מאלט •<!לה‪ .‬אונ ביי די תורה שטןיט‬
‫אמך דאט מאלט א‪£‬ז‪ .‬צו ומיזין או רוךןזידי תורה איי ךי וועלט בשאפין נימאךין‪ .‬רבי יהוש_ע‬
‫‪3‬ר ?חסיד‪ .‬זא^טאין ןכות פון לישבטיםאיזדיוועלט ב^אפיןגיוואדיי‪ .‬ווארום‪.‬עם ׳?טיי״ט אין‬
‫§סוק גאלה קםות בני;שראל‪ .‬א'ונ‪,‬עם שטייט דהייו כל אלה נאם ה׳‪ .‬ייי דייש^טים שטייט‬
‫ןאס מאלט א‪6‬ז‪" .‬אונ ביי די בשאיפוןג פין רער' מעלט שטייט אויןו דאם וואירט אלה‪ .‬צו‬
‫ווייךן אז" פון מענק ךי שןטיטאיו דיוועלט בקאפין;יווארין"‪ .‬אלה תולדות ה ^ ם וה‪$‬רץ ‪.‬‬
‫רבי אבהי זאןט מא‪,‬עם ‪#‬טייט‪.‬אלה סאקט דאם ‪$‬פ פון די פךיערךינע'‪ .‬ךייע‪.3‬ען אןדעלשיוי‬
‫די פךיעררעע‪.‬אונ מאזנם שטייט ואלה נידוער ראם צו ך פרי‪.‬עךךיג‪:‬ע‪;.‬רי‪.‬י?}ען ייי ף פרי^עררןע•‬
‫י‬

‫אונידאי^טןיט אלה האקט דאם אפ פון די ?ליערליןע‪£ .‬״ךיער אמ ןימעןיווינזט אינלעחר אונ‬
‫פ י ^ ע ר ‪ .‬אונ איצט איז אמעלט אונ ליכטיינ‪ '.‬רבי יהו;ה אונ ת ך נחמיה ‪.‬קךינען‪ .‬רבי יהודה‬
‫זאנט ךיוזיטעלאונ ןןלד זענעין ני^נדינט;ימאךין אייןך^ר צייט‪ .‬אונךייוהןטיטךיל^האונ‬
‫א|ע שטעךין אונ טילות‪.‬זענען גיוואךי; קפעטער אין ןיחנרצייט‪ .‬ןאט רבי' נחיךה נייאנט‪,.‬עם‬
‫ןף^ייטיןאןז‪,‬אין ^םוקךאםיאיז דאס;עבוופ פון ריהיטעל אונ^רר )יען ייייייעןע; בשאפין‬
‫!יוואריז‬
‫טט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשי״ יא‬ ‫םרר‬
‫אה הראשונים‪ .‬םה פסל תהו ובהו וחשך ‪ Q ) :‬ר׳ יהודה ור׳ גחסיה‪ .‬דיי אוסר ויבולו‬
‫השמים והארץ בזמנן )יג( וכל צבאם ביטנן‪ .‬איל רינ והא כתיב אלה תולדות הש‪0‬י‪0‬‬
‫והארץ בתבראם‪ .‬םלםר שבו ביים נבראו בו כיום הוציאו תולדות ‪ .‬איל והכתיב מחי‬
‫ערב ויהי בקר יום א ׳ ‪ .‬יום שני‪ .‬יום שלישי‪ .‬יום רביעי‪ .‬יום ה ‪ .‬יום ו ׳ ‪ .‬איל ר'‬
‫נחמיה )יל( בםלקטי ו‪/‬אנים ה ן ‪ .‬כל אחד ואתר הופיע בוסנו‪ .‬ר׳ ברכיה על הרא דר׳‬
‫נחמיה אסר ‪) .‬טו( ותוצא הארץ דבר שהיה פקוד בידה ‪) :‬ד( דרש ר׳ נחסיר‪ .‬איש כפר‬
‫םיחון כי ששת יסים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ ונו׳‪ .‬נ׳ דברים הללו הן עיקר‬
‫ברייתו של עולם‪ .‬ושהו נ׳ יםים והוציאו שלשה תולדוח‪ .‬הארץ )טז( בראשון כביה ‪.‬‬
‫ושהתה נ׳ ימים ראשון ושני ושלישי‪ .‬והוציאה נ׳ חולדות‪ .‬אילנות ודשאים וניע‪ .‬רקיע‬
‫בשני‪ .‬ישהה ג׳ ימים שני שלישי ורפיעי‪ ,‬והוציא נ׳ חולדוח‪ .‬חמה ולבנה ומזלות ‪.‬‬
‫ומים כשלישי‪ .‬ושחו נ׳ יםים שלישי רביעי חמישי‪ .‬והוציאו נ׳ תולדות ‪ .‬עופוח ודנים‬
‫ולויחן‪ .‬ר׳ עזריה לא אסר כן‪ .‬אלא ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושסים ‪ .‬שני דברים הן‬
‫הן עיקר ברייחו של עולם ושהו שלשה יםים‪ .‬וננסרה םלאכחן ברביעי ‪ .‬שםים בראשון‬
‫כביש‪ .‬ושהו נ׳ יםים ראשו; ושני ושלישי‪ .‬וננסרה מלאכתן ברביעי‪ .‬וםהו נסר סלאכתן‬
‫מאורות‬
‫מתנות כהונה‬
‫נ י ׳ ‪ .‬ייש ואת נל אלם יםים נל אלה‪ ) :‬י נ ( ונל צנאם נמנן‪ .‬עם שמים ואין ואח״נ מסיע נל אחל ואחז בזמנו ונומשישנ‬
‫שננרא לנא של שמיס ו א ת אחי שמיש ואין ו )יז( נמליך‪ !.‬י' נינים ואזיל‪) :‬שי( יסולא‪ .‬משמע שלא םים לייו ין‪,‬‬
‫תאנים ני' ‪ .‬התאי' אין מתנשלין נולן נאחז והיא לוקש נל 'ציאם שנני הים נ נ י א ונשקו ללה ! )ש!( ניאפון‪ .‬נניאמ‬
‫בראשון‬ ‫אחו ואי נזמנו זה אסר זה נ ן נל צנא השמים ו א ת נניאי‬
‫נימאלין • ךער פסוק לערו‪:‬טאונו'אז~דעם‪.‬זעלב;‪4‬ען ^אנמאס‪.‬זייז־ננ‪.‬ע‪3‬ש‪.‬פין ניווארין ‪$‬אבין יי‬
‫;יבאריןזיי^ר נעבולט‪ .‬דאס איז'לי זוהן ךי לב;ה די שטעלי; אונןןולות‪ .‬האט כבי יהודה גיואננו‬
‫צו רבי;חקוןה‪,‬עס ^טייט ראך אין ‪9‬םוק‪,‬עס' איו ;יויעין«{בעגד אונ פריה רעם ןלשטין ןזאנ‪ .‬רעינו‬
‫א?ךערין'‪ .wig‬רעם'דליטען ‪£‬אנ‪, .‬לעם"§עלנךן טאנ‪ .‬ךעם'פינ?טען קאנ‪ .‬דעםייעקסשין ט א נ ‪.‬‬
‫יעקן ‪9‬יר ךאך'אז איין מגלעד ‪$‬אנ איז מאם אנלעלש ‪ \WVS‬ןימארין‪ .‬יערער‪.‬זאןד איןידין צייט ‪-‬‬
‫האט רבי ןחםיה‪,‬נמאנט עזרי מי §ען קלוייבט'§יי;ין‪..‬יערער ‪8‬יינאין איר צייטמען ךאוועלפ‬
‫צייטינ‪ .‬דאאייז אויןד«}זוי ניווען‪ .‬מען דיי ידםיעל אונ‪?.‬נלדיענע! בשאפין;יוואריןאיז‪.‬איץ בעא^ין‬
‫}יייארין טיט די צי »מען‪^ .‬י‪.‬ר‪.‬יערערע יאיך האט‪,‬עירעיינטיאין דין ? י י ט ‪ .‬רבי בלב;ה זאגט וף‬
‫ר?י נחםיף זאןט איז רעבט וום^ס שטייט אק קסוק ותוצא הא‪.‬רץ‪.‬ך‪.‬ןנלד האט ארדס ניגעבק ווס ייי‬
‫איר איזיניויעןיבעוןאלטין‪ .‬רעם״ערשט־ן ןאנ ‪:‬איו אלץ בשאפין נטיואךק ;אר ךי‪,‬עלרקט ארויט‬
‫}ינעביי ןעדער זאןז «ן דק ציים יי י)!־( ודרש(‪ .‬רבי }חכןה פון ךאךןש ‪p‬׳‪ pn‬האט'}יררשת‪.,‬ע‪0‬‬
‫‪#‬טייט אין ןםוקזעקס טענ האט ;אט ןי‪5‬אבט די היטעיל אונ ךי ^רדאונ‪.‬רעם ‪'.q:‬ךי דריי‬
‫ואלין המען דער ]ע;קר בי^אפי^נ פון רער מעלט‪ .‬אונ ז;י האבין גמיאךט ךריי טעג אונ הא?ץ‬
‫ארוים ;‪:‬געבין לריי ואןין‪ .‬ך' עדד איי ‪3‬עא‪'9‬ין;יוואךין דעם‪ .‬ערשטין'טאג אייי ייי‪.‬בית ל י ל‬
‫י‬ ‫ןי‬

‫ןאנט ‪ .‬אונ י האט נןווארט דריייטענ וונטאנ םאנטאנ לינקטאנ' אונ דא ד‪.‬ז»ט ארויס ני;עבין‬
‫לריי ואכין‪ .‬בויןןער אונ;ראי אונ רעם _נן‪.‬עדן‪ .‬ךער הי^על"איז בן?אפין ניוואךין ךעט אנרעלין‬
‫ןאנ אונןןר הט ;ימאלטיךריי ןאג ןאנטאנ'דיןםטאנ מיטמאןו אונ‪.,‬ער האט אר‪1‬יס'גי;‪.‬ע?יו לכיי‬
‫!אכין‪ .‬לי יווזן לי לקנה ךי ‪9‬ילוח‪ 1‬ךי"וואיןער'איי ‪£3‬אפץ ‪,‬ניווארין דעםךריטען ‪ «tp‬אוני די‬
‫ג‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬
‫?יא? ! ‪7‬ייאךט ךלייי ?‪$‬עג ךינםטאנ טיטמאןז דאנעלש^אג י ‪!.‬יי ?אבין'ארייט ‪^ .‬ע?ין יייי‬
‫זאקין‪ .‬עופות ?יש אונ ךעםילייחן‪. .‬ךב'י_עיריה הטי"ניט איוי נייאןט ; א ד ןנס שפ‪1‬ייט אין ^'םוק‬
‫;אט האט גי‪8‬אכט‪ .‬ערד אונ ליטע^‪ .‬צוויייזאכין זענען רער‪.‬עי קר ב^אפוננ פון רער מעלטאונ‬
‫ז‬ ‫י‬

‫די האבין ניוואריט ךריי טעג אונ‪.‬ךי^ר אלבעט איז פערטע ניווארין דעםפערטין טאנ‪.‬ךייזיםעי‬
‫איז ‪^3‬אפין נימאלין דעםזגלשטין טאנ‪.‬אזוי ווי‪.‬ביית עםאי זאנט‪ .‬אונדי דןאבין ניוואךט לריי‬
‫טענזונטאנ קאנטאנ ךינסיטיאנ‪ .‬אונ דיער ארבעט אמפערטינ ניימאריןםיטמאןל‪ .‬מאם אייגיווען‬
‫ך §ערטינע אלבעט‪ .‬דיייבעלייכטיננ‪ .‬ךי״עלר' איו בשאפין נימארין רעם ךריטען טאנ אונ מם‬
‫זיא‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשת יב‬ ‫‪y1D‬־‬
‫שאורות ‪ .‬הארץ בג׳)‪ (P‬והוצא הארץ עיקר ברייתה‪ .‬ושהתה ג׳ יפים שלישי רביעי‬
‫חמישי‪ .‬ונגפרה פלאכתת בששי ‪ .‬ופהו גפר פלאכתת אדם ‪ .‬שגא׳ )ישעיה מה( אנכי‬
‫עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי‪) :‬ו־( תולדות‪ .‬א־ר שמואל ביר גתםן כל תולדות שגאפרי‬
‫בתורה הםרין בר מן תרין‪ .‬אלה תולדות פרץ ונו׳‪ .‬והדין‪ .‬ומפני מת אינון חםרין‪ .‬ר'‬
‫יורן בשם ר׳ אבין אפר כנגד )יח( ו׳ דברים שנטלו םאדה־ר‪ .‬ואלו ה ן ‪ .‬זיוו ‪ .‬הייו ‪.‬‬
‫וקומתו ‪ .‬ופרי ‪ . pan‬ופ־רות האילן‪ .‬ומאורות‪ .‬דייו פני; שנא׳ )איוב יד( משגה פניו‬
‫ותשלחהו‪ .‬חייו מגין ‪ .‬כי עפר אתה ונוי‪ .‬קומתו מנין שנא׳ ויתחבא הארס ואשתו ‪.‬‬
‫איר אבתו באותה השעה )יט( גזעה קופתו של אדה־ר וגעשית )כ( של מאה א מ ה ‪ .‬פרי‬
‫האילן ופרי הארץ מנין‪ .‬שגא׳ ארורה האדמת בעבורך‪ .‬מאירות ‪ .‬ר שפעון ביר יהודה‬
‫איש כפר עכו אמר משם רימ‪ .‬אע״פ שנתקללו תפאורות מעיש‪ .‬לא לקו עד מיש‪ .‬אתיא‬
‫כר^נן ולא אתיא כר׳ יוסי‪ .‬דאמר דיי אדה׳ר לא לן)כא( כבודו ע מ ו ‪ .‬מיט )חהליס מט(‬
‫ואדם ביקר בל ילין ונוי‪ .‬ורבנן אמרי בפ״ש ניטל ויוו מ מ נ ו ‪ .‬וטרדו מניע התיר וינרש‬
‫א ת האדם‪ .‬וכתיב )איוב יד( משנה פניו ותשלחהו‪ .‬איר יהודה ביר סיפון אותה האורה‬
‫שנברא בה העולם )כב( אדה־ר עמד והביט בת םםוף העולס ועד סופו‪ .‬כיון שראה‬
‫הסב״ה‬
‫‪Y‬‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ונ ה‬
‫שננזעה קימה!‪) :‬נ( של מאה אמה‪ .‬ונתינ ור‪,‬ש‪ 0‬פלי כפיו‬ ‫ברא פין‪) :‬י!( ותוצא האת עיקר ברייתה ‪ .‬כלומר והו עיר‪,‬י‬
‫כ״ף נניממ' מאה הוא! ) כ ז ( ככולו‪ .‬האווהנוונ‪ .‬לעיל פי״א‬ ‫גרייסה ‪) :‬יח( פפה זנדיס כוי‪ .‬ועשיר; לחוור ע״י מפיח‬
‫נרש ) נ נ ( אדה עמז והניש ‪ .‬פירושו נל אזה היה יכול‬ ‫<) דו־ הנא מסרן‪) :‬יש( נועה‪ .‬ננרעהינפקצוה שנאמר‬
‫לנניפ‬ ‫זיתמנא והלא ר‪,‬ומת‪ 1‬היה מלא נל העולס והיאך נתחנא אלא‬
‫זיא דואט ארוים גי;ע?ין ראם איו״גייוע; אירעי?ןר בשאשוןג‪ .‬אונ וי האט ניוואךט~דריי טענ‬
‫יינסטאג טיטדאך 'ראגעךשטאנ ‪ .‬אונ רעם יעקסטי; טאנ איז גלעגךיגט ןיוואךין' ךי א י ב ע ט ‪.‬‬
‫וועלבעם איז תןננדעפון איראךןעט‪ .‬דער מענטש‪ .‬אווי ווי‪.‬עסי שטייט אין פסוק איך האב‬
‫ןיטאכט ך י ע ר ר אונ ךעם םענטש ו! אם אויף איר האב איך בשאפין‪) :‬ד‪ (,‬מולדות(‪ .‬רבי‬
‫שטואל בר ןדאןן זא;ט אלע תולדות ווס שטייט אין •ךער תורה פעלט אין די אוואיו‪ .‬נאד צורי‬
‫מולדות זענען טיט ציויי וואוין‪#" .‬לת תולדות פיץאונ תולרותיהקועם והארץ‪ .‬אינ פארוואם‬
‫פעלט אי; אלע תולדות אווא״ו‪ .‬ר^י יורן האט ניזא;ט פיין רבי!ןבץ ם ויעני; נענען רי‪.‬זעקס‬
‫ואכיןווסזענעןצו ניני^ען ןיןואךץ פון אדםתראשו;‪ .‬יראם זענען דיזעקםואכין‪ .‬זיין שייגקייט•‬
‫בי• לעבי} • {יין הייך‪ .‬די פירות פון ךי‪,‬ערד‪ .‬די פירות פון בוים‪ .‬־י ^עלייכםונ! ודי ייק טיט‬
‫;‬

‫ךי לבנת ‪ .‬פו; וואנע; יוייםי; מיר אז פון'אדם הראשון איו צו‪.‬נינוםעןיןיוואריןידץ שיינקייט •‬
‫ווארום‪,‬עם ^טייט אין פסו*ק‪,‬ער האט ;;ענדעךט זיין פנים אונ האט אים אוועק;עשייקט‪ .‬פון‬
‫וואנען ויךיםקיםיר אז עם איז צו ניגוטע; גיווא‪:‬ין זיין לעכין‪ .‬ןוארום‪,‬עם שטייט אין'פיסוק דו‬
‫‪ 3‬י ו ט ‪.‬ערר אוג וועקוט צוךיק צין צו ךי‪,‬ערר‪ .‬פוןוואןעןוךיםיןםיר אז זיין וןיייך איזינידעריגער‬
‫ניויאךי;‪ .‬ווארום‪'.,‬עם ^טייט אין ‪$‬סוק ןןרם ‪9‬יט ‪1‬יין ווייב ^אבין דך §עהאל?ין‪ .‬רבי אבהי‬
‫ןאנשאין ךי צייטווסדיהאבי; געזינדי;ט איז ^ ע י ^ י ט ע ; ;יוואךיןדי הייךיפון ^ךםי^ראישו!‬
‫או'נ‪.,‬עם איו גאר גע?לי‪.‬ןען_ייי; ךץיךהעך^רט איילין‪ '.‬ויגרום אז‪,‬ער יואלט ;;ווע; אווי הויך ווי‬
‫פריער פו; ךי‪.,‬עךד'ביי צים היםעל דאלט ‪,‬ער דך ראך }יט ;;קענטיבעהאלטין‪ .‬פיץ יואניען‬
‫וריסי; טיר או ךי'פירור• פון ך בדנןער אונ די פירות פץ ךי‪,‬עךד זענק_קאל‪.‬י‪.‬ע'ניווארץ‪ .‬וואריום‬
‫ז‬
‫•עם שטייט אין פסוק ךי‪,‬ערד זאל ויין §ארפמבט פון דיינעטוועןין‪ .‬אז ך‪/‬ערר'איז ניט ג ו ט ‪.‬‬
‫זענ‪.‬ען'אלעפירות ‪3‬יט ניט‪ .‬פון ייאנען ווייישין' טיר אזדיוויוזןטיט ף ל^היז״ענען טינקעלער‬
‫גיווארין ‪ .‬ווארום ךבי שקעו; ברבי ‪.‬יהודה פון דאךף עכו תאט ןוייאנט'פון רבי'מאיר ס יוענין‬
‫אפילו נאט הט;יפלו?ט ךי זוך‪';.‬טיט ך לבנה יאלר^רב שית‪ .‬פין' דעטטייעגין זענען זייניט‬
‫טעקעלער ניוואךי״ן ביו מוצאי' שבת ‪ .‬דאס איז ווייךי רב;ן ניט ויי ר?י'ייםי‪ .‬ווארום ךבי יוסי‬
‫הט גי^אגט רער כבוד פו; ארם הראשון )דאם איו ךי ווהן טיט ךי ל^נה( הט ניט ;ינעכט־נט‬
‫ג‪2‬יט אים‪ '.‬איידער‪,‬עס איו נאך גיוואךין נאכט פון ש‪$‬ה זענען שוין ךי‪.‬בעלייכטוננען טינקעלער‬
‫ניו־אי־־ן‬
 ‫נ‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשהיב‬ ‫סדף‬
‫הקב״ה מעשת דור אנוש‪ .‬ומעשה דור המבול‪ .‬ומעשה דור הפלגת שהן מקולקלים ‪.‬‬
‫עמד יגנזו מהם‪ .‬שגא׳)איוב למ( וימגע מרשעים אורם ‪) .‬כנ( ולמה גנזו‪ .‬אלא גנזו‬
‫לצדיקים לעיל ‪ .‬שנא׳ וירא אלתיס את האיר כי טוב ‪ .‬ואין טוב אלא צדיקים ‪ .‬שגא׳‬
‫)ישעיה ג( אמרו צדיק כי טוב‪ .‬ומני; שננזו לצדיקים‪ .‬שנא׳)משלי ד( ואורח צדיקים כאור‬
‫נוגה‪ .‬וכיון שראה אור שהוא גגוז לצדיקים שמח‪ .‬שנא׳ )שם יג( ואור צדיקי׳ ישמח ‪.‬‬
‫ר׳ לוי בשם ר' נזירא אמר‪ .‬לץ שעות שמשה אותההאורה‪ .‬י־ב של עיש‪ .‬וייב של ליל‬
‫שבת‪ .‬וייב של שבת‪ .‬כיון שחטא אדה״ר בקש לננזה ‪ ,‬חלק כבור לשבת‪ .‬שנאי ויברך‬
‫אלהים את יים השביעי‪ .‬ובמה ברכו באור‪ .‬כיון ששקעה חחמה בליל שבת שטשה‬
‫האירה‪ .‬התחילו מקלםי; להקביה‪ .‬ההיד )איוב לז‪ ,‬תחת כל השמים ישרהו‪) .‬כד( מפני‬
‫םה‪ .‬ואורו על כנפות הארץ‪ .‬האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה‪ .‬כיו; ששקעה‬
‫המה‬
‫מתנות בהונה‬
‫להניש נו ספון המולה ני' ו ) נ נ ( ולמם נ מ ו ‪ .‬היה לו לומר והענירה •־ ) נ ו ( מפני שהוא מוצאי ‪:‬נש תשלש נרייפ‬
‫ןימאךין‪ .‬אווי ןוי״עם שטייט אי; פסוק ואךם בי קר יל ילין ‪ .‬אךם האט ןיט ‪.‬גיגעכטינט אין רעם‬
‫ז‬

‫בבור‪ .‬ךי רבנן זא;ין מוצאי שבת האטי נאט צו גינומען ךי ש־עקייט פו; אדם הראשון אונ לאט‬
‫אים אריים ;עטריבען פון‪.‬נ; ״עדן ‪ .‬אווי ווי‪,‬עס שטייט אי; פסוק ןאטוןאט אריים נעטריןען‬
‫דעם אדם‪; .‬אך" שטייט אין פםוק^אט הט גיענדערט ךעם פנים )פוןאךם• אונ הטאייםיאוויעק‬
‫געשיקט ופון גן עדן(‪ ,‬ר?י יהודה יר פיםו; זאלט די ליבטעקייט מאם טיט איר איז ךיא וועלט‬
‫בשאפין גימאךין‪ .‬הט אדם'הראשון דורך איר גיקענט יעה; פין איין זנק וועלט ביז צוםאנדעיק‬
‫‪,‬׳גק ייעלט‪ .‬ווי גאט האט נייעה; מאס' דער דור פון אנוש מעט טאהן איג מאס דער דור פון‬
‫מבול מיעט טאה; אונ וואם דער דור הפלנף מעט טאה;‪ .‬וואט די מעלי; זיגךעען‪ .‬האט ;אט‬
‫בעהאלטין די ליכטעקייט פי; יןי‪ .‬אווי ווי‪;.‬נם שטייט'אין פסוק‪,‬ער האטיפארמיטען פו; ךי‬
‫רשעים‪.‬זייער ליביטיגקייט‪ .‬פךעגט ךער מדרש‪ .‬ציו וואם הט נאט בעהאלטי; ךי ליכטינקייט‪.‬‬
‫‪5‬אר מאם הט‪..‬ער דא ניט פארנויןען זיא ;אל גאר ניט מער זיין‪ .‬גאר;אטהט ךי לייכםיגקייט‬
‫‪3‬עהאלטין פא־צך;קיםוועןקשיח מעט קוסען‪ .‬עיוו ווי‪..‬עם שטייט אין פסוק גאט ד‪,‬א'ט גייזעהן‬
‫ךי ליכטיגקייט ואו קע; דארף ךא בעהאלטין ‪.‬פאר ךי סענטןוין מאם §ען רופט די( כי טוב‪.‬‬
‫טוב ר״יגיט מען ‪5‬ךי‪.‬קים‪ .‬איזוי מי‪,‬עס ע‪8‬טייט אין פסוק זאגט צום צדיק כי טוב^ער איו גוט‪.‬‬
‫פי; יואנען‪.‬יויי‪9‬ין שיר או ^אט הט בעהאילטין ךי ליכטינקייט צו ךי צדיקים ויען מיטיח מעט קיטע;‪.‬‬
‫מארוס‪ ..‬עס שטייט _אין פסוק ךי ווענפוןידי צדיקים מעט שיל^ען ווידיליכטינקייט<פץ‪.‬עךש'טי;‬
‫טאג(‪ .‬ווי גאט האט ניועה; ךיליכטינקייט או זיא איו בעהאלטי; צי צדיקים‪ .‬האט ייך 'גאט‬ ‫ז‬

‫גיפרייט‪ .‬אזד ווי‪.‬עם שטייט אין ןםוק ואור ?ריקים ‪.‬ישמח‪; '.‬אט האט ךך גיפרייט אז די‬
‫ליכטיגקייט איו בעהאלטין נעייאךץ פארי צדיקים‪ :‬רבי לוי ו!ט ניואנט פו‪ :‬רבי;יירא ם ווע;ין‬
‫ך' ליבטיגקייט האט בעךינט זענןם אונ ךרייםיג ש;׳נה‪ .‬צוועלף שעה' פון‪.,‬ערב ש‪$‬ת‪.‬צויעל!ש‬
‫שעהידי״גאכט שבת‪ .‬צוועילך שעה ךעריטאג שבת‪ .‬וויע; אדם הראשון האט געויגדינט ערב‬
‫שבת‪ .‬האט ;אט יאלד גיוואלט ^עהאיטין ךי ליכטיגקייט ‪ .‬נאד ;אש האט;י;ע‪3‬י; כבור צו‬
‫‪£‬בת‪ .‬אזוי ווי ;!ם שטייט אין'פסוק גאט ‪£1‬אט גיבעגשט רעם דבעטי; ^אג‪ .‬טיט מם‪£1‬ט‪.‬ער‬
‫אים ניבענטשט‪ .‬םייט ךי‪.‬ליכטינקייט וואס ייא איז וןעבליבען ביו מוצאי ן ו ן ת ‪ .‬אונ ווי ‪;.‬נס‬
‫איז ןיקומיע; 'ךי ‪3‬ייט‪,‬עם זאל 'מעךין נאכט פון שבת‪ .‬מאם ךי זוהן פץ‪,‬ערב ?זןת ;אל‬
‫אונטערגיין׳ אונ ךיזוה; איז ניט אונטער״ניגאנ^עו נאד ויאהט ייייטער ;עשיינט‪ .‬האבי; אלע‬
‫אניגייהויןין לויןין ו^אט‪'.‬אזוי מי‪.,‬עם י שטייט אין פסוק אלץ ג־אס‪,‬עם איואונ^ערךעם נאנןןץ‬
‫ךימעל האבץ ןיווננען‪ .‬פאר מאם‪ .‬ודיל ף ליכטיגקייט איי'ניווע; אויף אלע‪,‬עקץ‪,‬עלר‪ .‬אונךי‬
‫ליכטעקייט הטגישיינט ךיגאנצע גאבט שבת אונ דעם גאגצען טאג שבת‪ .‬ווי״עס איו ךקוטען‬
‫מוצאי שבת אונ ךי ווהן איז אונטעריגינאנגע; אונ די פינסטערנים וןאט אננןהויבין צוקוכןע;‬
‫אין ךי צייט האט ארסי הראשון'מורא גיהאט אונ‪?.‬ר האיטי;יזאנט טאמער רער שלאננ מאש‬
‫ג־־םט‬
 ‫שטות‬ ‫בראשית פרשה יא‬ ‫סךף‬
‫ממה בסיש‪ .‬החריל החשך מםשסש ובא‪ .‬באותת שעוז נתידא אדוזיד‪ .‬אמר שמא איתי‬
‫שנתיב בו מ א •שופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי‪) .‬חהליס קלט! ואומר אך‬
‫השך ישיפני‪ .‬אתמהא‪ .‬מה עשה לו הקביה‪ .‬זימן לו שני רעפים והקישו זה לזה‪ .‬ויצאת‬
‫האיר ובירך עליה‪ .‬ההיד )שם( ולילה אור בעדני‪ .‬אתיא כההיא דהיני ר׳ ישמעאל ‪.‬‬
‫מפני מה םברכין על האור ב‪8‬יש בורא מאורי האש‪ .‬מפני שהוא תחלת ברייתו‪ .‬רב‬
‫העא בשםר׳ איבי בשם ר׳ יוחנן אמר‪ .‬במוצאי יהיכ מברכין על־ו‪.‬מפני ששבת באותו‬
‫היום‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמואל אסר‪ .‬אעיפ שנבראו הדברים על מלאתן‪ .‬כיו!‬
‫שהטא ארהיר נתקלקלו‪ .‬ועוד אינן הוזרין לתקונן עד שיבא בן פ מ ‪ .‬שנאי )רוה ד(‬
‫אלה תולדות פרץ מלא‪ .‬בשביל ו׳ דברים שיחזרו‪ .‬ואלו הן‪ ,‬זיוו‪ .‬חייו‪ .‬קוסתו‪ .‬פירוח‬
‫הארץ‪ .‬ופירות האילן‪ .‬ומאורות‪ .‬זיוו םנין‪ .‬שנא׳ )שופטים ה( ואוהביו כצאת השמש‬
‫בנבורתו‪ .‬חייו מנין‪ .‬שנא׳)ישעיה סה( כימי העץ ימי עמי ונו׳ ‪ .‬תני רשב־י אומר‬
‫)כה( אין עץ אלא תורה ‪ .‬הםדיא )משלי ג( עץ חיים היא למחדקים בה ‪ .‬קומתו מנין ‪.‬‬
‫שנא" )ויקלח כו( ואולן אחכם קוממיוח ‪ .‬חני ר׳ הייא בקומה זקופת ‪ .‬ולא יראים סכל‬
‫ב י י ה‬
‫מתנות כהונה‬
‫נאור‪ ) :‬נ ה ( אק ען אלא תורה‪ .‬ש־‪.‬יא ןיימת לעי נו יהיו‬
‫ביי אים ?זטייט הוא ןשיפןז ראש ואוןה תשופנו עקב קומט ךך בהעפשין צו סיר• אווי מי עס‬
‫י‬

‫שטייט אין ‪9‬םוק אךם ןןיאט ןייאנט אך י ח ש ך ןשו^י‪ .‬ראס פינקטעיךנים מעט א‪1‬יף}‪1‬ר'דעם‬
‫׳ןזלאןנ בךייג^ען‪ .‬אוואנךער‪ .‬ראם האט ניטאהין;אט‪_, .‬ער האטי אנלברייט צוויי שטיינער אונ‬
‫‪..‬ער הט*ניקל*?ט אייגעיםאויף ךעם אןךעךין איז אתיםןיגאננען <ןיי‪.‬ער'הט‪,‬ערניםאבט אברכה‪.‬‬
‫אווי וד‪.‬עם ?זןןייט אין ^םוק אךם קאטי^עיאנטךיןאקט איז ליכטינ ניווארין פאר טיר י‪ .‬ראם איז‬
‫ווי דבי ישמעאל ן א ט ;ילעי־וןט שאר דאם' ?אכט קען אבךץה םו?אי ש ; ת אויף פי;ער בורא‬
‫?איד וזא‪.‬ש‪ .‬ודיל דער י^היינ בעאפוע פון'פיץער איו' נימק מוצאי שבח‪ .‬רב הונא קאט‬
‫י‬

‫גיזא^ט פון חיי איבו אונ פון רבי יוזז^ןס וועגןן טוןיאיייום ?פור?אקט טען אויך *!ברכה אויף פייער‬
‫ווייליךער&ץערדןאט}ירוסם^ץ יוטבפור^ען ד!אטניט;ינןאךט*« צינךק'§יי‪.‬ער‪.‬איו^יך‬
‫ווי‪,‬ןןר מאלט אי!ןט בשאפין ?יייאךק ‪ .‬רבי בלכ;ה ןאט נמאנט פון רבי שטואל ס ווענץ א?ילו‬
‫אלע ‪1‬א?ין'זע;ען בשא‪0‬י; ניוואלין אויף זייןיר עלמילונג‪ .‬פון"ךעסטווע}ין יוד אךם הראשץ ן ט‬
‫נעיי;ךי;טאיז אלץ &אלןע ניייאךין‪ .‬אמדיוגעליןשיין;יטצוליקינוטוועדי!בי״ןיןפרץ)‪>p^'0‬‬
‫מעט קוןןען‪ .‬לךי^ער ‪3#‬ךי‪.8‬אין ‪ pof‬זן^וז תולדות »רץ פוסל טיט צירי ייאיי־־ן • ייענין ד^עקפ‬
‫!אכין מאם וועלין צוךיק קוטע]‪ .‬ךאס^עןק י ז יי‪ .‬דין ?{יינקייט‪.‬יזיין ל ע ? י ן ‪ [ .‬י ץ ' ז ץ ^ \ ך י‬
‫•ירותפון ךי^רד‪ .‬ךי ןןרותפון בוים‪ .‬ך ?;‪!.‬לייכטקנען <ךי ווהן טיט לי לנ‪$‬ה> • פיןייאנען‬
‫ויייםין ‪9‬יר אי די ל נ ק י י ם מעט צןךיק קוןןען \ווארום ‪£‬נ‪ 0‬׳?שייט אין ‪£‬סוק די מאס נאט יזטידי‬
‫ליב וועלין ךין ווי ךייזוףן וואט ן‪.‬ייט ארדס טיט!יין ש‪8‬א‪.‬רקייט‪ .‬פו; וואנעןיווייםי; '<‪$‬יר אז דין‬
‫^ע<נץ מעט צימק קוטק‪ .‬ווארום‪.‬עם קזטייט אין ‪ pvp‬אזד ווי ךיטענ'פון בוים וועט זיין די‬
‫ןןענ פץ הייז ןאלק‪ .‬רבי שמעון ןנן יוחי' האט נילערונט רעם בייט טיינט מען לי תורה‪ .‬אזוי‬
‫ייי״עט ‪1#‬ייט אין פסוק ךי תוךה איז אבוים פו; לעיבץ צו ךי מאס האלטיי! ‪1‬יא‪ •5‬אווי ווי לי תוךה‬
‫אמ אויף איי‪$‬ינ אווי ייעליןךיא טע^זיין לעקין‪/‬ייביג‪ .‬פוןי‪1‬א‪ 5‬ען‪.‬יייי‪.‬םין טיר אודי'היייךךינע‬
‫‪%‬‬

‫ןןעט צ?ריק קו^ען‪ .‬מארוס עם שטייט זןץ פסוק איך האב אייך נעפילט קוןןדות‪ .‬האט י־ב•‬
‫חייא נ‪.‬י‪.‬לעיץןט קוממיות ג!יינט טען *‪ «p‬ניהויבין רעם קאפ‪! .‬וייל ןוען מעט ‪8‬אר״קיינעם ןיט‬
‫י‬

‫םי‪5‬א ‪«5‬בץ'‪, .‬ךביייוךן יא‪.‬ג'ט ‪ w e j p i p‬טייי^ט מען די מעלין דין הויךתונדעךט איילי';‪ .‬אווי‬
‫י ז י ז מ י ן איי}יייען';אך‪',‬עם יי׳ךןען‪ .‬רבי שהעין יאנט קו?!טיות סיינט נזען מי וועלין‬ ‫יי‬
‫!יץהויך מ י י הוןךערט איילין‪ .‬ר?י >|^ר ביר רבי'שקעיןי^ט'קיציות'‪^.‬עט טע! לייי‬
‫*־‪.‬וןדערט איילי!‪ r t j p .‬איו הו^ךעךט‪ ".‬גזיות אח' צמיי הונלערט‪ .‬ךביאבהויאינט ‪.‬ייי מעלין‬
‫‪:‬‬

‫ק י הרןז עין הו;דערט ‪/5‬יילין‪'.‬רב'י ?ל?;ת הא& לואןט פון ר?י ריקאסמעניןךבי אבהויוויים‬
‫דאס‬
‫נא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יא‬ ‫סך־ף‬
‫גדיה‪ :‬ר׳ יוק אמר מאה אטה באדה׳ר‪ .‬ריש אטר‪ .‬ר׳ אטה‪ .‬ריא בר ריש אטר ג׳ טאות‪.‬‬
‫קומה מאה טיות טאתים‪ .‬ר׳ אבהו אמר ט סאות א מ ה ‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ דוםא‬
‫אמר‪ .‬טעמיה דר׳ אבהו טהכא‪ .‬כי כימי העץ ימי עמי‪ .‬כשקמה היו שהיא עןשה בארן‬
‫חיר שנה‪ .‬והוולד יוצא ממעי אמי )מ( באמה נרומה ‪ .‬צא והשיב אמה ומחצה בכל‬
‫שנה‪ .‬הרי תשע מאות אמה‪ .‬פירות הארץ ו‪6‬־רות האילן מנין שנא׳)זכריה ח( כי ורע‬
‫‪!1‬שלו• הגפן חתן פריה וגוי‪ .‬מאורית מנין שגא׳)ישעיה ל( והיה אור הלבנה כאורהתמח‬
‫וגו׳‪ 0) :‬לכל יש תולדוח ‪ .‬שמים וארץ יש להן תולדות‪ .‬שגאמר אלה תולדות השמיפ‬
‫והארץ בהבראם‪ .‬הרים יש להן תולדות ‪ .‬שנאמר )חהלים ‪ (5‬בטרם הרים יולדו וגו׳‪.‬‬
‫מטר יש לו•תולדות‪ .‬שנא׳)איוב לח( היש למטר א ב ‪ .‬טל יש לו תולדות‪ .‬שנא׳)שם(‬
‫או טי הוליד אנלי ט ל ‪ .‬רשביל אמר אלו )כז( טרנליות של טל‪ (t) :‬תני בל מי שיש לו‬
‫חולדות ‪ .‬מת ובלה ‪ .‬ונברא ואינו בורא‪ .‬וכל טי שאין לו תולדות‪ .‬אינו לא מת ולא‬
‫ב ל ה ‪ .‬ובורא ואינו נברא‪ .‬ר׳ עזריה בשם רבי אמר )כח( כלפי מעלה הדבר אמור‪ .‬כל‬
‫‪713‬‬
‫מתנות בהונה‬

‫בשני‬ ‫״‪ P‬סוללות שמים וארן ס! נואשו! נ י א שמיס וארן‪.‬‬

‫;‬

‫^ ע ר םימק‬ ‫דאם פון רעם פסיקאייי ויי ךי ‪3‬עג פון‬

‫ט‬ ‫ט‬ ‫נ‬
‫‪5} '. W,‬י‪/‬ען?ןען ינע ^ י ! אווי לאגג ווי יאבדם לעבט"‪ .‬מאדום טעיוועטלעךן אייביג‪.‬‬
‫‪$‬אר מען טיי;ט טע; מעט ‪1‬יין הייןי ווי רער בוים וואםלעיבטיצוםלייגנםטין איין דער‪.‬ערח ווי רער‬
‫מיס ש קמהוואס‪.,‬ערמאק?מ אץ רי‪.,‬עךדוע קסהוגךעךט;אהר‪ .‬ווארוט דאם'‪.‬קיגדיוואם ווערט‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןיבאלין צו פוןזלע גיי; חרשים‪ .‬איו‪.‬ער ןריויס אאייל' ט־טאאכטיל איילי‪ .‬דאם איי ביין א מ י ל‬
‫אייל‪ .‬וואק?!ט‪,‬ער ;עדער חדש איין אכטיליאייל‪ .‬אין צוועלף חדשים איו דאם אאייל םיטאהלב*‬
‫אייל‪.‬ביייעקם הו^דעךט י אהר ויאק^ט מען ביין הונדעךט' איילין הד־‪.‬פו;וואנעןווייםין'נןיר‬
‫ז‬

‫או לי פימת פון די עלו־ אוג די פימת פון יביים וועלין"?איר ןעםעלט מערי;‪ .‬ווארוםעם ‪5#‬יי•‬
‫אין פסוק דער וויי^טאק מעט געבי; אירע פריוכט ך‪,‬עלרוועט ‪;.‬עביין אילע פרוכט‪ .‬אילע‬
‫?רולט מיי?ט‪.‬םען• ל'י'?מ?ט מאם זיא האט'גינע?ין'אין'א;הי'יב מען ליי וועלטאייבשאפי^גץואךץ‪.‬‬
‫פין ויאנען ווייםין מיראי ירי ורלדן טיט לי לןניה מעלין לי'כטי}‪.‬ע'ר מערי;‪/.‬וארום‪.‬ע‪ °‬ש^יטיאין‬
‫‪$‬סוקלי לי?טיגקייט פוןךי ל^נה יועט זיין* ווי היינטלייכט ךיזווזן‪ .‬אוגד* ליכטייגקייט״פוןיךי‬
‫זולן מעט דין ווי זיא האט'גילויקטין לי‪<.‬נרשטע זיבען״טאניז )‪) 0‬לכל‪ .'1‬אלע'‪!.‬אכין גיבארץ‬
‫פו; זיף אןדערע‪ .‬לי ה ‪9‬על איני די‪..‬עלי־'גי'‪'3‬ארין פון זיף אנלערע‪ .‬אייי ווי עם'שטייט אץ‬
‫י‬

‫ןםוק דאם‪.‬יענען לי געבורטפין לי היטעל אינ‪.‬עלד מען‪!.‬יי זענעין בשאפין נעוי‪/‬רין •י לי בערג‬
‫ןיבארין פץךף א?רעךע‪ '.‬אזוי ךי‪.‬עס'שטייט איין קסיוק בטרם הרים ‪.‬ילו־מיאלסט ;יטלייןןנןן‬
‫•לדו‪ .‬ייי ז‪.‬ק‪.‬ע; ;ייגיארי; גיוואלי;‪' .‬נארייאלסט לימננע;;לת‪ .‬איילער לי ‪3‬ערג'האבין נ״יבארן‬
‫א גלערע(‪ .‬דער‪.,‬עגין גיבאךט אייך‪ .‬אווי ויי‪.‬עם'שטייט אין יפסוק האט רען רער רעגץ‬ ‫‪:‬‬

‫אפא‪0‬ער‪<.‬ויאס הט אים ?יבאךי; ‪.‬ער איז אליין'אפ‪..‬טער מאם ער מעט ניבאךין אנל'ערע>‪'.‬לער‬
‫^אהניבארט אויף‪ .‬אווי מי‪,‬עם ‪#‬טייטאין פםוקימע^^טיני^אךי^רייטראפיןי^אה‪ .‬ומיל‬
‫ךי נןראפין טאוז גי‪$‬אלי; נאף א^לעלע‪ .‬אוני;יט די ועגען גי‪1‬יאלי;'‪.‬ניו"וארין‪, .‬לבי שמעון‬
‫‪ ;3‬לקיש זא;ט ראם זענען די §עליל פון רעם טאה‪ .‬ליי טראפינס ו‪$‬אה מאס 'יעה; אמס‬
‫ןוי פעליל אונ ‪.‬ייי יענ‪.‬ען ;יבאלין פון לעם טאה פון הימעל'! <‪ o;Sy a‬טייר' קא^ין‬
‫ט‬
‫נילערונט רעד מאס גיבאלט ע‪.‬ע \ " ?יטאלבין אונ פארפוילט מעלי[‪ .‬אונ ‪ •%‬את‬
‫‪8<3‬אפץ גייואךץ אונ בעשאףטניטקייזאנדעח‪-‬יאונלער מאם ניביארמ^טוועטניטשטארבץ‬
‫* נ מעט }יט ‪5‬ארפוילט יועריץ אונ ער בע׳עא?ט אנךעךע אונ ןייי'אליי; ;יט ג?ןאפין גיוןארי^‬
‫רבי‬
 ‫שמות‬ ‫בראשית פרשה יב‬ ‫סדר‬
‫טה שאתה רואה תולדית שטיב וארץ הן‪ .‬שנא׳ בראשית פרא אלהיט את השסיס ואונ‬
‫הארץ ‪ .‬בשני ברא טן העליונים‪ .‬שנא׳ ויאפר אלהיט יהי רנ|יע‪ .‬בשלישי ברא מן‬
‫התחתונים ‪ .‬ויאפר אלהים תדשא הארץ‪ .‬ברביעי ברא טן העליונים ‪ .‬ויאפר אלהים יהי‬
‫מאורות‪ .‬בחמישי ברא מן התחתונים‪ .‬ויאמר אלהים ישרצו המים‪ .‬בששי בא לפראות‬
‫את ה א ד ם ‪ .‬אמר אם אני בורא אותו מן העליונים‪ .‬עכשיו העליונים רבים על התחתוני׳‬
‫כריה אהת‪ .‬ואין שלום בעולם‪ .‬ואם אני בורא אותו מן התחתונים‪ .‬עכשיו התתתונים‬
‫רבים על העליונים ברית אחר‪ .‬ואין שלום בעולם‪ .‬אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים‬
‫ומן התחתונים בשביל שלום‪ .‬ההיד וייצר ה׳ אלהים את האדם )ונוי(‪ .‬עפר מן האדמה‬
‫מן התחתונים ‪ .‬ויפח באפיו נשמת חיים‪ .‬מן העליונים ‪ .‬דאמר רשב״ל )איוב כה(‬
‫המשל ופחד עמו עושה שלום בפרומיו‪) .‬כט( המשל זת נבריאל‪ .‬ופתד זה מיכאל ‪:‬‬
‫)ך!( אסר ריב״ק בהבראם‪) .‬צ( באברהם ‪ .‬בזכותו של אברהם ‪ .‬ר׳ עזריה אמר על הדא‬
‫דריביק )נחמיה ט( אתה הוא ה׳ לבדך אתת עשית ונו׳ וכל אשר בהם‪ .‬כל )לא( האונקים‬
‫הזה בשביל מ ה ‪ .‬כשביל אהה הוא ה׳ האלהים אשר בהרת באברם והוצאתו םאור כשדים‬
‫זשמת‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫)ונמיר ינ( ילפי מס בנא ולפי סקנלה המפורסמת ליל‬ ‫נ י ‪ .‬ונא לומר שניאשון נירא מן סעליודס ומן התמתוניס‪:‬‬
‫נהיפיןו )ל( נאנרהס‪ .‬אותיותיו שיין« )לא( האונקיס‪ .‬המשא ‪1‬‬ ‫)נש( המשל זה ננריאל וטי‪ .‬לפי מס שנמלא נרונ הספריפ‬
‫רבי ןזתף מנט" פון״יבי ם ווענין ךי זאןד איז נמאנט ניוואךין ןןנןץ ;אט‪ .‬אלץ וואס דו ועסםט‬
‫!ענק גיכאלץ" נידאלין פון לייהיפעל אונ‪.‬עלד‪ .‬אזוי וד‪,‬עס שטייט אץ פסוק צו עיךשט<דעם‪?.‬נל??טין‬
‫ולאינו ן ט ; א ט בשאפין ד הימעל'אונ‪,‬עלד‪'.‬דעם אנךעליין טאג הט‪,‬ער בשאפין פיון ידי אובעל^קוע‪.‬‬
‫אזי ווי עם שטןיט אץ פ^יוקינאט האט'ניזא‪1‬יט‪,‬עם;אל ‪.‬זיין רקי״ע אפארשפרייטוננ‪ .‬ח‪'1‬ם'לר‪.‬יט‪.‬ק‬
‫§אג האט ערי ב^אפין פון ךי אונטערשטע אווי ווי ן ס שטייט אי; פסוק ;אט' דיאט גיןאןט ך‬
‫עךד זאל בךעקט וועךין טיט גךאיז'‪ .‬ידעם פעלןזי; טאג האט ער בשאפין פון‪.‬די אוןיעףןוטע‪ .‬אזוי‬ ‫ןי‬

‫ווי'‪,‬עס שטיייט אץ יפסוק ;אש האט גיזא‪.‬נ‪.‬ט‪,‬עםיזאל וועדי; בעלייכטוגגען‪ .‬ךי וווןן אונ ךי ל‪;1‬גה‪.‬‬
‫ןןעם פינפטען טאג האט‪,‬ערב׳ן!א?ץ פון'ך אונטעלשטע‪ .‬אזויווי‪,‬עם שטייט אין פסוק ; א ט ק ט‬
‫;יי^ט ךייייאםער זאלוויךטע; אלע^עליגע וויךמומ‪!.‬ךעם‪,‬זעק?טין טאג איז גאטגיקו^ען בשאפין‬
‫ךעם' טעגטש‪ .‬ן ט גאט גיזאגט אויב איך וועל אים בשאפין פו; דיאובערקט^ע‪ .‬ירגלין די אובעכ׳ןטע‬
‫זיין‪.‬טעריווי ךי אונטעךשטע טיט איין בשאפוננ‪ .‬וועטגיט דין שליום' אויף רעד וועלט‪ .‬אוג אויב‬
‫‪%‬‬
‫איך דעלאים בשאפין פץ לי'אינטעלשטע‪'.‬וועלי;לי אונטעי^זטעייקםער ייי לי אי?‪.‬עלש<^ע‬
‫ן י ט איין בשאפו^נ‪ '.‬וועט ניט דין'שלוםיאויף ךערוועדט'‪;'.‬אר איך‪,‬וועל אים בשאפי; פון' די‬
‫אובעלשטעאונ'פון די אונטעלשטע‪..‬עם זאל דין שליום‪ .‬אוד ווי‪,‬ע'ס ?ןטייטאץ פסוק ;אט‬
‫ןאיט '‪'5‬שאפין רעם מענטש' פץ ידיי ערד‪ .‬ראם איו פון לי אונטערקטע‪ '.‬אינ‪.‬ער הט אין אים‬
‫אדיין ניבלאיין אלעבעיךיגען אטעם פץ'ך איבעלשטע ‪ .‬ווארום‪,‬רבי'שטעון‪,‬בן לקיש וזטני\אנט‬
‫מרו שטייימ אין פסוק נץיחלמעקייט אמ פורלט' איז טיט אים‪,‬ער טוהט שלום אין הימעל‪.‬‬
‫ן י ו ו ז ^ ן ^ י י מ ^ י י ן ט ידץנגריאל ‪ .‬יזוךכט מיעט מקטיפאל‪.‬אונ נאט טא?מ שלום צוןישע‪.1‬ייי •‬
‫‪:‬‬

‫זעה! מירי אז ציוישע; מלאכים איו ארך דא'קנאת אוני םעןךאךףסאכין שלום ץווישעןזיי ‪1‬‬
‫‪u‬־!('רבי <‪ j#1rr‬ןן" קרחה'זאנט בה‪1‬ילאם ו׳^ען ידי אולרות ?אכןהם‪ .‬אין רעם זכור‪ .‬פון אברהם‬‫י‬

‫איי בעאפין'^יוואךץ די וועלט‪ .‬רביעזליהיואנטעםאיז ךא'אבעווייו^נאו‪,‬עם איז אווי ווי רבי‬

‫ןהישע ‪.‬ב; קלודזזאגט‪ .‬ווא'רום‪,‬עם שטייט אץ' פיסוק דו גאט אליי; הי^טניטאכט רעם הי‪9‬על‬ ‫ז‬

‫אוני'די'הי?ולען ‪ dot‬איבער רעם היטעל אונאלע ‪.‬עלישא^ט זיחןרע‪'.‬ךי עדר אונ אןץוואם‬
‫אויףיאיר ‪' '.‬ךידא^עלין אונ אלץ דאם" אץ ‪!.‬יי‪' .‬אוגדו זגלגערנןט אלע‪ .‬אונ'ךי‪,.‬עלשא?ט פון‬
‫ךיםעל בוקץדך צו דיר‪ .‬פוןידעטעס וועגיי האםטו ראיס אלץ בשאפין‪ .‬וויילדו" ביוט דעי*‬
‫;אט׳וואס דו דןאםט איים לער וויילט אץ אברם איונהאםט אים ארדם‪.‬גיצויגץ פו; אור ?שךים‬
‫« נ ןאםמ גק־‪-‬זיןדץ ;אםיע; אברהם‪ .‬ז{מר‪ .‬ירכי יוד; האטגיוא;ט אז אין פסוק•וואלט ני^טיא^ש‬
‫בהרים‬
‫גב‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרעחיב‬ ‫םדר‬
‫ושסת עסו אברהם‪ .‬איר יורן )לג( בהרים הגבוהים היעלים אכיכ ‪ .‬אלא )חהליס קל(‬
‫הרים הגבוהים ליעלים ‪ .‬הריס הגבוהים לםה נבראו)לג( בשביל היעלים‪ .‬םה יעלה זר‬
‫תיישה היא םתיראת סן החיה‪ .‬ובשעה שתיא סבקשת לשחות‪ .‬הקביה םכניס בה רות‬
‫של )לד( חזזית והיא מקרקשת בקרגיה‪) .‬לה( והיא שוסעת קולה ובורחת‪) .‬שם( סלעים‬
‫סחסה לשפנים ‪ .‬הדין)לו( טפזא )לז( מיגין תחות שקפא םפגי העוף בשעה שהוא פורח‬
‫שלא יאכלגו‪ .‬וםה בשביל דבר טםא ברא הקב״ה את עולםו ‪ .‬בשביל זכותו של אברהם‬
‫עאכיו‪ ,‬א ת ם ה א י ט( בהבראם‪ .‬ר׳ אבחו בשם ר׳ יוחגן אסר בהבראס בהיא בראם ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫וםה היא זה כל האוחיות תופסי; את הלשון‪ .‬וזה )לח( אינו תופס את הלשון ‪ .‬כך לא‪.‬‬
‫בעטל ולא ביניעה ברא הקביה אח עולטי • אלא )שם לנ( בדבר ה׳ וכבר שטים נ ע ש ו ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה נשיאה שאליה לרשבינ אטר טפני ששטעתי עליך שאתה בעל ה נ ד ה ‪ .‬טיד‬
‫)שם סח( סולו לרוכב בערבות ביה שסו ונוי‪ .‬איל אין כל טקום וםקום שאי; לו איש‬
‫מטוגה על ביה שלו‪) .‬לט( אגדיקוס בםדיגה טםונה על ביה שלו‪) .‬מ אנוםטוס בםדינת‬
‫מטונה‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫ערן שקף ‪) 1‬לו(מנץ‪ .‬ישן נו״א דגני אשוקון‪) :‬למ( אינו‬ ‫)לי‪ (.‬כהדס סננוםיש היעלים אין כתינ ‪ .‬שהיה משמע‬
‫תופס את סל^ין‪ .‬איני צרך להפיס םלשין להוצאות סס״אג‬ ‫היעלים נמצאים נ ה ד ה ‪) :‬לנ( הינ נשכיל סיעליס • •עלם‬
‫)<ע( א נ ד ק י ם ‪ .‬נ ע ו ו ן נרם אנדקוס‪ .‬והואשם מין שדרס ו‬ ‫זו תש״ס‪ .‬נלומר תשס נמס ולפיכך היא עולם על ההדס‬
‫ה״נ ממונם על ניס שלו ושי' סיענ״ן נ פ י מקן ני א ז י‬ ‫הרנים נ ד שלא יעלו המיות אתרה ונשהיא צמאה ומינרחת‬
‫נ״ אתה מעניו עלינו ושי' נו םומנ״ן ו״ל שננל מקום‬ ‫לייי לניס ומתיירא מן המיות‪) :‬לל( תווית‪ .‬יות של שמות‬
‫ומקום יש ממונם על צעקת ננ׳ מדנה והעוות שנעשס נקרנס‬ ‫ושנעון! )לה( והיא‪ .‬התיה שומעת קול הקיקוש ‪1‬מתי־יא‬
‫והקניה ממונה על עוותו של סעולס כוי! )מ( אנוסשוש‪.‬‬ ‫‪1‬נוישת‪) :‬לו( ספוא‪ .‬השפ; הוה שוננ לישן סתת הסלע‬
‫נעיין‬ ‫שמסיייא מן העונ«ת שלא ישושי עליו ויאנלט ועיין‬

‫בהליס הגבוהי^עלים^יראלט מען מיינען אויף ךי תויכע בערנ נעפינע;דך‪;..‬עלים‪..‬עם שטייט‬

‫אבער ‪.‬ניט' אזוי‪ '.‬נאר עם שטייט הרים' הנבוודם ליעלים‪ .‬טיינט מען צו מאם ועגען בשא?ין‬
‫גימאךי; ךי הויבעיבעליג‪ .‬פי; ייעגין ךי‪:.‬עלים‪. .‬ומייל ךי יעלים זענען שוואכע אונ‪!.‬יי האבץ‬
‫מוךא§אר ךי היות‪" .‬לריבער ;עינען‪.‬לי אידף'לי הויבע בעלנ‪ .‬די חיית יאלץ ני'ט‪,‬קענ‪.‬ען קוטעןצו‬
‫זיי‪ .‬אוג אז לי נעלה איז דאר׳טטיג אונ זיא ודל טךיגקען‪ .‬אונ זיא מוו אראפ גיי; פו; באךנ‬
‫צום מאםער ‪, .‬קע; 'דאך איר אה;ה הרג;ן‪ .‬בךייגגיט';יאט אריץ אין ךי‪1‬עלת א?!שוגענעם עים ט‬
‫‪:‬‬

‫אוג זיוועךט ויילד או‪:‬ךא‪.‬קלאפטמיט'ריהע"לנ?נר'אונליפי‪1‬ת וןעלץ רעים קלאפין ווערי! ייייא‬

‫דער שךאיקין אונ אנטלויפיןי״קען ךי יעלה אךיאיפ ‪;.‬יין טלעקע; וואסער‪ .‬ךי' גרויםע קטיינער‬
‫וענק'בעאפין גיויאלין דיי זאליןדין אבעשיצוגג צו‪.‬ד י י ?!'פגים‪,.‬לער שפן א)ער ודל '?!לאיפץ‬
‫לייגט״ערויך אוגטער ךי שטייגער ודיל יער 'האט‪ .‬מורא פאר לי עופות וואם פליהעןדי ואלין‬
‫אים גיטא;־יוש‪,‬עםץ‪ .‬טאדאןז וועגי; די ואכין מאם וע^עןטטא האט ;אט בשאפי; ךי וועלט‪.‬‬
‫ווענץ לעם זכות פון אברהם'האט נעמיס ;אט בעןאפין ך מעלט‪ .‬אמאנךער‪) :‬ט(בהבר'אם‪.‬‬
‫רביאבהו האט גיואגטיפו; רבי יוחנן ם וועגי; בהבראם טאכט בה׳ בראם‪ .‬מיט לעם' אות ‪71‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪» ;,‬‬ ‫‪I .‬‬ ‫—;‪v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪ . r‬׳ ! ׳ ‪ t‬ד י «‪ w r7,‬י־ענז ה י־ץן‬ ‫האט גאט כשאכ‪-‬י; די‪.‬ותולש אליז אוחיי׳־ן יןי׳ י מ ן ‪p j n‬‬
‫‪r‬‬
‫‪:t)••-‬‬ ‫«‪T-A.‬‬ ‫‪.‬ג‪n'«:‬‬ ‫ך'‬ ‫ייי ןךיי^ג טע‪:‬‬ ‫‪1‬אזי‬ ‫שה • איו׳‬
‫‪ ;.s‬פאטעךניש האט נאט בשאפי; ךי וועילט‪ .‬גאר אווי ווי גאט האט אודם גירעט‪.,‬עס ;אל‬
‫]יין אהימעל‪ .‬איזיעוין ‪/‬יוןארין אהיםעל‪ .‬רבי יהודה נשיאה הט גיפךעגט ב י י ו ב י ׳?!שואל בר‬
‫נהפ; ודייל איל האב גיהעךט אויף' דיר אז רויביוט אדרש; זאג סיר דעסיפסוק םאכט״אוועג צו‬
‫לעם מאם‪..‬עררייט אויןש רעם היטעל מאם הייםט ערבות ב;השטו‪ .‬האט ניראךןט קטיין;ה‬
‫שמו‪ .‬די; נאמקאיז י ה ‪ .‬האט רבי שמואל ניזאגט‪.‬עם אייוגיטא אארפ דאם דארט זאלגיט‬
‫דין אםענטש אעלצטער מאס ואל זיןז אן נעמען או־ןש רעם גישרייא וואס קו?׳ט פאר אים אז‬
‫אייגער ןאיטאי״םיאוטרעבטגיטאהן‪ .‬ווער גייט אגטוננאויף רעים גישלייא פון רער מעלטמאס‬
‫איינער טוהט אונךעכיט רעם אנלעךי;י‪ ; .‬א ט ‪ .‬זאלסט'ניטלי;ענע;י‪.‬יה ^•מו‪ .‬נאר זאלסט לימג;ען‬
‫ב י ה ' ? ס ו ‪ ' .‬נ א ט גיטיאכיפוע איוייףירעם עד‪ ,‬עיישלייא( פו; ד ע ר מ ע ל ט ‪ .‬צו ע^ךאפין רעם‬
‫מענטש‬
 ‫‪ r,Bn£j‬י ב‬
‫בראשית‬ ‫ר א ‪ ,‬־ ן י ת‬
‫ב‬ ‫סרר‬
‫)מא( טמונה על ביה שלו‪ .‬כך טי כטונה על ביה של עולם‪ .‬הקביה‪ .‬כיה שטו על כיח‬
‫»זל עולפו‪ .‬איל )מכ( אוי דטובדין ולא טשתכחין שאליה לייא ולא אמר כן אלא )ישעיה‬
‫•גז( כי כיה ה׳ צור עולטים‪ .‬בשתי אותיות ברא הקביה את עולפו‪ .‬אין אנו יודעין‪ .‬אם‬
‫ד‪.‬עה*ז נברא בהיא‪ .‬והעה־ב ביויד‪ .‬או אס הער‪ !*.‬נברא ביו״ר ‪ .‬והעהיב בהיא‪ .‬וטסה‬
‫•יאסר ר׳ אבהי בשם דיי‪ .‬בהבראם בהיא בראס‪ .‬היי העהיז נברא בהיא * וםה היא זה‬
‫םחים טבל צדדיו ופתוח טלטטה‪ .‬רמז שכל המתים יורדים לשאול‪ .‬והעוקץ שלו‬
‫טלפעלה‪ .‬רטז שעתידים לעלות ‪ .‬והחלון הזה ש ק הצד רםז )מג( לבעלי תשובה ‪.‬‬
‫זהעהיב נברא ביי״ד‪ .‬טה יויד זה קוטתו כפופה‪ .‬בך הן הרשעים קוטתן כפופה‪ .‬ופניהם‬
‫)מד( מקדירות לעיל הה׳ר)ישעיה ‪ (3‬ושח נבהות האדם ושפל רום אנשים ונשנב ה׳ לבדו‬
‫ביום ההוא‪ .‬ואומר )שס( והאלילים כליל יחלוף‪) :‬י( בהבראם ‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳‬
‫יהודה ביר סימון אסר ‪ .‬בלא עמל ובלא יניעה ברא הקביה אח עולםו‪ .‬אלא בדבר ה׳‬
‫וכבד שמים נעשו‪ .‬משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו)מה( חמיה ‪ .‬כך )איוב כו( עפודי‬
‫שםים ירופפו ויתמהו סנערהו‪< :‬יא( ר׳ אלעזר ור׳ יהושע ‪ .‬ריא אומר כל מה שיש‬
‫ב*!םיסברייחו סן השפים‪..‬כל םה שיש בארץ ברייתו מן הארץ‪ .‬וםייתי ליה סן הבא‬
‫)חכליס קמח( הללו אח ה׳ מן השמים ונו׳‪ .‬הללו א ח ה ׳ מן חארץ ונוי‪ .‬דיי אומר כל‬
‫מה‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫*עריו נרם אננסשס וסיא ג״נ בש מין שידה ו )מא( היג ממ<ו וונמיס הואשיניס‪ .‬טון ר״א ני באלתיו ולא אמר כן‪:‬‬
‫<ים שמו מעונם על נים של עולמו ידיק מדנשינ נים שמו )מג( לנעלי שבונה‪ .‬כלומר השה •תית להנ־םם ביננםי‬
‫יהלא ששי אינו אלא ים ומשיא נהזיא נמדרש סםליס יכן והקניה ׳קנלס‪ ) :‬מ ז ( מקדריח ‪.‬משלו רוח נ׳ נן םיי״ו‬
‫פילו נולס א' שתור! )מם( סמים‪ .‬מתמים ומנהילו‬ ‫» ‪ a‬נאן מ נ ו א ש נם׳ נראם נלומר נורא ממונם על נים‬
‫מער‬ ‫» י ! ) מ נ ( אוי ומינדן ט י ‪ .‬א י ו א נ י יש לצעוק על שנאנוו‬

‫^^מןק^ויף' די‪ .‬וואם‬ ‫^ק^שוזאס זןר‬

‫?יגיארי( נאךל**ךין אונעעלץ שיין )יט^ער ניפמע! )נעליי! • איך היאביליזאך ^יפרקט‬
‫‪ " j‬רבי אלןןזר האט זןר ניט אוויוייזאנט ‪ .‬נאר אזד מיינטמק בי ב ; ת ‪ p .‬ט ך ‪$‬וויי אותיות‬
‫»ה‪ .‬ה•צורעו׳לטים‪ .‬האט;אט ב‪#‬אפין בייךעוועלטין‪; '.‬איר ^ירדייםין ניט ן!ויב ךי רעלט‬
‫‪*1‬יי ‪#3‬א‪9‬ין ;יייאףן ‪!2‬־ט רעםה‪ .‬או‪ :‬עולם'ה^יאי^יטדעם יוד‪ .‬אךער ךי וועלט אייב‪£‬א‪"!5‬ין‬
‫{יןיאלין ןזיט רעפ יריד ‪ .‬אונ עולט הבא טיטדעט ה ‪; .‬אד ווי רביאבהי קאטיןמאןט פון רבי‬
‫•יורןןס וןעוןין בה‪;1‬ל‪$‬ם איז דער טייטש ןה׳ ב‪.‬ל‪1$‬ם‪, .‬זעהן טיר או די וןעלטאיי בעזאפיןגיוואלץ‬
‫‪9‬יט‪,‬לעט ה‪ .‬אונ איד ווי ךער ה‪ .‬איז §אר' שאכיט פון ‪$‬לע ךיטין אונ זןאפי; פו• אוןטען‪ .‬צו וךיזץ‬
‫&ז א‪$‬נ וואט שטאלבץ ןיךעלין אין גרוב‪ .‬אונ ךי ש?יצען וואס איז גן‪8‬אבט אדיף ‪.‬די ה‪ .‬אזוי‬
‫‪0,‬‬
‫ווי אקרוץ‪ .‬ראיס נוי'י‪.‬וט עז ך טר״ים )ועלץ לעבעךינ וועדי; אונדעלי; ארדס גיץ פיו יי ???ל •‬
‫אונ דאס קיםול פין ה וואש איז הויביין האפין אונ‪,‬עס ד׳נוזט אדס ווי אפענםנןערביי דערדיט‪.‬‬
‫ןאםווייזטאו די וואס ווי^ע; ר‪,‬שו}ה ^אוזןמעלץ‪,‬קענ_ען'*‪1‬ליין״גיין פוןיהייבץ אונ ;אט וועטזיי‬
‫־צו נעטען‪ .‬אונ עולפ י‪?£‬א איי בינאפיי; גיוו^ריץ טיטיאירד‪ .‬אזוי וד‪,‬לער יוד איזךץ זתייך אייו'‬
‫<יבי?ין • איוי ויעיין ‪3‬ין מ לןזעיםךןער הייךאיץ ;יבויגץאונ ךיערפנים שייאךץ אויןש עלם‬
‫איוי יך זןס ?זטייט אין' פסוק״עם יועט אןי^יבוינין וועךן ליהייןז פון 'לי טעןטיןזי;‪.‬‬
‫אונ עם וועט ןירעריג וועךץ ף הייןד"פון לי טענפ[<‪!5‬ין‪ .‬אונ ;'אט ‪.‬אליין ‪,‬ויעט ;רדםיועליין' דעס‬ ‫ןי‬

‫טאג• אונךי״עבודהירוח וועליןאץןאנצין צ־ארשניטקוועדי;! )!>{ ובה^ךאם(*‪.‬רבי'בל?;ה דזט‬

‫אחיעטאונ אן מאטער?עש'וזאט ;אט ב^יאפץ ךי‬ ‫גץז^ט פץ רבי‪:‬הודה ‪1g‬־ ?יםוןיט ןעיניי‬
‫ויעלם‪ .‬נאר'וד;אטהאט ארדםגי‪.‬לעט'עפזאל'וועךץאהיטעלאוגא;נלד‪ .‬איושיץ ךיהימעל‬
‫אונ ןןלדגיןוארין‪-‬למ^ל אפל;• ן ט איישךייא גיטאהן צו‪1‬ייןקגעכט‪'.‬איזרער‪.‬קנעכטגע?ליבע]‬
‫^טייןישארווא^דעדיט אונ‪,‬לער שךאקץ‪' .‬אווי זענעןיניווען לייזךליין פון היכ!ע'ל ‪£‬וואך אונ די‬
‫?אב‪:‬ץ יץי גןארוואנלערט'פון‪,‬רעם‪.‬נישליי פו; ;אט‪ .‬אונ זענען;עללי^ען פעףיט ?©יי]•)יא( יבי‬
‫‪.‬אלעור אונ רבי יהושע קריןען‪* .‬לבי אל^זר ואנט אלץ דאם איו דא אי; היטעליאיי בשאפץ ;יווארץ‬
‫פיןהיםעל*"אונ א?^ן ייאס' איז דאי אדף ךי ]‪.‬ערד איו ב^אפי; גיווארי; פץ ף ‪,‬ןןךד • אינ יבי‬
‫אלעזר‬
 ‫ב ר א ע י ת פ ר ש ה י ב‬
‫ננ‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫‪0‬ה שיש בשמים ובארץ‪ .‬איל ברייתו אלא מן השמים ‪ .‬ומייהי לה מהבא )איוב ליז( כי‬
‫לשלג יאמר הוא ארץ‪ .‬מה שלג אעיפ שהוייתו בארץ‪ .‬אין ברייתו אלא בשמים‪ .‬כף‬
‫כל מת שיש בשמים ובארץ‪ .‬אין ברייתו אלא מן השמים‪ .‬ר׳ הינא בשם ר׳ יוסף אמר‪.‬‬
‫כל מה שיש בשמים ובארץ‪ .‬אץ ברייתן אלא )מון מןהארץ‪ .‬הה׳ד )ישעיה ‪ (ft‬כי כאשר‬
‫ירד הגשם והשלג מן השמים וגו׳‪ .‬מה הגשם אעיפ שירידתו מ; השמים אץ ברייתו אלא‬
‫מ; הארץ‪ .‬כף כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ‪ .‬ר׳ יורן םייתי ליה‬
‫מהבא )קהלת ג( הכל הולף אל מקום אהד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר‪ .‬רב‬
‫נחמן אסר אפי׳ גלגל הסה‪ .‬שגא׳)איוב ט( האומר )מז( לחרס ולא יזרח•' )יב! ר׳ יוחגן‬
‫ור״ש ב״ל‪ .‬ר׳ יוחנן אמר מלך ביו בוגה פלטין‪ ,‬משהוא בוגה את התחתוגים‪ .‬אחיכ הוא‬
‫בונה את העליונים ‪ .‬אבל הקביה ברא את העליונים ואת התתתונים בריאה אחת ‪.‬‬
‫רשביל אומר‪ .‬סלך ביו עושה ספינה‪ .‬בתהלה הוא םביא קורות‪ .‬ואוזיב הוא סביא ארוים‪.‬‬
‫זאה׳כ הוא מביא ןמח( היגנים ‪ .‬ואה־כ הוא מעמיד עליה ןמט( נווטים‪ .‬אבל הקביה ברא‬
‫הן וםגהיגיהם ‪ .‬הה״ד )ישעיה מב( כה אמר האל ה׳ בורא השטים וגוטירם‪ .‬ונווטיהש‬
‫כתיב‪) :‬יג( ר׳ יצהק ורשביל‪ .‬ר׳ יצהק אמר )נ( מלך ביו‪ .‬בונה אהל זםותה או‪.‬ל‬
‫א נ נ ק י‬
‫מתנות כהונה‬
‫) מ ו ( מנור מן הארז‪ .‬בסמנים בואנים מיס אוקיינוס! )נוז( תרם הא‪.‬־ז‪) :‬תת( כוננים‪ .‬הי׳ הערון מאורס או שפס ימהנרת;‬
‫גר״סו מן האדמה והוא קורא לשמש תוס הרי כנרייתו מן )מט( נ יופיכ‪ .‬ספנים מוליכי כספינה‪ ) :‬נ ( כ״נ גירושי‬

‫^בט;אט~‪5‬ן‬ ‫אן^זך ברייגןט אבעווייזוננציו דינע רייד פץ רעם‬

‫הימעל‪ '.‬אוני ;ןך רעבו?ט איים אלע !אכין דאם אויף רעים יזי‪5‬על‪ .‬אונ‪,‬ער זאנט פון הימעל‪.‬‬
‫זךיל אלץאייגיוואירין ב^אפיןפו; הימעל‪ .‬אונ״עם שטייט הללו א‪.‬ת ה׳ מן ןארץ‪ .‬לויבטיואט‬
‫פוןךייןיךד• אונ‪,‬עררעכוגט אויפ אלעזאכין דאם אויף די‪.‬ערד‪ .‬אוגער יאגט פץ ךי ערד‪..‬ווייל‬
‫אלץ איזינייואךי; בשאפיי פון די ^רד‪ .‬ר?י יךוושע י>(גט'«]לץ וואם‪,‬עס איידדא אויףילי' הימעל‬
‫אויג א‪1‬יף די‪{.‬נלד‪ .‬איז ‪ }')if‬בעאפיןיגיוואךץ גאיר פץ ךילןימעל‪ .‬אונ ער ןרייג^ט אבעמייזוננ' צז‬
‫זיינע ךייד פץ רעם פסוק צום ‪#‬נייא האט ;אט גיזאגט די אויף ליורדי‪ .‬איווי וויי‪.‬לער שנייא‬
‫אפילו‪,‬ער איו אויףךי‪,‬ערר‪ .‬פו';‪,‬לע?ט]וע;ין בשאפין איו‪,‬ער ניוואלץ אץ הי‪^.‬על‪ .‬אדי אלעיזאכין‬
‫וואם איז דאאויףדעם הי§על אונ אוייף די‪,‬ערד איזיב^פץ ניוואךץ ;אד פון דןיטעל‪ .‬ריבי הונא‬
‫זאגטפו; ךבי יוסף ם וועגץ אלץ דאם‪,‬עם איויךא א‪1‬יף ךעם היםעל אונ אויף ליי‪.‬ערד‪ .‬זעמןן‬
‫;אי־ ב^א?ץ גייואךץ פון לי‪,‬ערד‪ .‬אייוי ווי‪,‬עםקזטייט אין ןסוקאווי וד‪,‬עם גי‪,‬לעחט'דער רענץ‬
‫אונךער שנייא כוי הי^על‪ .‬איווי ווי רער ךע;ין א‪:‬־ילו‪,‬ער נידעךט פ ו ן ה ^ ע ל ' פון דיעןטיועגץ‬
‫בשאפץ אי'ז‪,‬ער גיוואלי; ;אר פון די ‪-$‬ד‪<.‬ויארים לי וואל‪5‬ןי‪.‬גס טךיגקען ראם מא^ער פין ים איןץןיש•‬
‫אוגדער;אף נדעןךי ארויף אין דעו־‪.‬סייף‪ .‬אונ ניםעין אךאפ דאם ויאםער‪ .‬אונ דאם אייו‪,‬לער‬
‫רעגץ> אווי זןלע זאכץ וואם זענק ךא אויף רעם היימעל אוג אויף די‪,‬עלד‪!.‬עגען בשאפי; גיוויארי!‬
‫נאד פו; ךי‪.‬עךד‪,.‬ךבי יוךן ?רייוןןטדאם פץ רעם ןםוקאלץ^יט צויאייץיאךטאלץ איי ;יוואלין‬
‫פץ ךי‪,‬עךד'א'וג אילץוועט ציוךי^קעךין צו די‪,‬ערד‪ .‬רבי גיח^ זאגט״אןילויילי זוהן איז אדףפון‬
‫ןי‪.‬עלר בשאפץ‪" .‬ווארום‪.,‬עם ?זטייט אין פסוקי האומר לחרם ולא יזרח ‪^ .‬נר זאןט' צו'די זוה; זיא‬
‫זאלניט ‪#‬יי;ען • ח?טםע;ךי זולןחרס‪.‬א‪#‬ארבץ‪ .‬ודילידעו־^אךבין איז פץ‪ .‬עךדאוג ךיווהן‬
‫‪%‬‬

‫איז פון עלו־! )יב(‪,‬לבי יוחנן אונרבי' ש?!עון בן לקיש\א;'ץ בייךע צוויי' מ׳ןןליט‪-‬ירבי יוח;ןז אנט‬
‫ז‬

‫אז א?‪.‬ע?טש ןאלט אהויז‪ .‬פריער ןאהט‪;,‬גר חיאונטעךשטעשטיובי;'‪ .‬אוניאויףלי אי^על^טע‬

‫שטובץ י ןאהט '‪7‬ןר ד אובעילשטע שטו'?ץ‪ .‬אבער ;אט י האט ב‪.‬עשאפין די א‪$1‬עלש§ע טיט די‬
‫אינטעל^טע' טיט איין בי‪£‬אפ'וגג‪.‬רבו שטעו;‪?,‬ן לקישןאגט אז אמענטש באהט א׳ןזיף פ״ליןנר בךיינןט‬
‫ער'ב‪.‬על‪£‬עם‪.‬דער נאףנ‪-‬ריינ‪.‬ןט'‪ .‬ע'ר טענען בוינןער‪ .‬רער ^אף' ב'ל'ייננט‪.,‬ער אגקערם‪ .‬ךעיר ;'אף‬
‫‪%‬‬

‫שטעלטיער מעגטשין צו!ןיךען ךיישיף‪ .‬אבער גאט קאט בשא‪'$‬־ן' דיי היםעל'אונךי‪,‬ערי־ אינ‬
‫דיעלע פ?לעדס'אלץטיט אייןמאהל‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שטייט אין פסוק אזוי האטגייאןט^אטוואט‬
‫^ער חט בשאפין רייהיטעל ונוטיהם‪ .‬זאלםט ניט‪.‬לייענעןונוטיהם נאר עוט‪:‬־•‪ .‬ד;ערע פירעלסג‬
‫(‬ ‫ז‬

‫רבי‬
 ‫י כ‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ר א ש י ת‬
‫ב‬ ‫סדף‬
‫)נא( אננקי‪) .‬נב( עיי שהות הוא רפי קיטעא ‪ .‬ברם הבא )איוב ליז( תרקיע עטו לשחקים‪.‬‬
‫ואית שהן רפים ‪ .‬תיל )שס> חוקים כראי םוצק‪ .‬רשביל אטר ביו טוצק כלים‬
‫אננקי‪ .‬ע״י שתות היא םעלה חלודה‪ .‬ברם הכא חזקים כראי םוצק‪ .‬גראים בטי‪,‬־‬
‫)ננ( תרקיא ‪ .‬ר׳ עזריה אמר על הרא דרשביל ‪) .‬נד( כי בו שבת טבל מלאכתו ‪.‬‬
‫אלת תולדות השמים והארץ בהבראם‪ .‬אלא יום יוצא יום נכנם‪ .‬שבת יוצאת שבת‬
‫נכנסת ‪ .‬חדש יוצא חדש נכנם ‪ .‬שנה יוצאת שנה נכנסת •־ ) ‪ ( T‬ביום עשות ה׳‬
‫אלהים ארץ ושמים ‪ .‬ביש וביה‪ .‬בשיא )נה( מחשבה בלילה ומעשהביום‪ .‬וב־ה אומרים‬
‫מחשבה ומעשה ביום‪ .‬אפר רשביי המיה אני‪ .‬איך נחלקו אבות העולם ביש‬
‫וביה על בריית שמים וארץ ‪ .‬אלא םהשבה בין ביום בין בלילה‪ .‬ומעשה עם דמדומי‬
‫חמה ‪) :‬ט‪ (1‬ה׳ אלהים‪ .‬למלך שהיו לו כוסות רקים‪ .‬אפר המלך אם אני נותן לתוכן‬
‫המין הם )נו( םהבקעים‪ .‬צונן הם )נז( מקריסין‪ .‬מה עשה המלך ערב המין בצונן ונתן בהן‬
‫ועמדו‪ .‬כך אמר הקב״ת אם בורא אני את העולם במדח הרחמים הוי )נח( חטייה םניאין‪.‬‬
‫בםדת הדין האיך העולם יכול לעמוד‪ .‬אלא הרי אני בורא אותו במרת הדין ובסדר‪.‬‬
‫ה י ח מ י ס‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)פ״ק דנרנות( נשר ולס מופת בולש אנכי‪,‬׳ יפי׳ העריך בולש תוללומ שמיס וגו׳ למשמע־ לעשות מכאן ואילו מללוש שמים‬
‫מראם של וכונית כדאי' נמכילהין קפה סיס משג׳ תלקיס ואת יוסי נמס שמתדש נכל יום תמיד מעשה כראשית כלמפרש‬
‫יעשה כמ;ן נילוש של זכוכית‪) :‬גא( אגנקי‪ .‬נעת לרה ושעת ואיל תס כריש לקיש שעומדין נתזקתס ומראיתם יתמוגסס‪.‬‬
‫הדתק ‪) 1‬גנ( ע״י בסית‪ .‬כששיהה !עימד מעש היא נעשה כמי נעת המידוש‪<) :‬ה( ממשנה בלילה כיי! ) ט ( מתנקמים‬
‫רפוי מעש‪) :‬גג( סרקיא ‪ .‬מראה של זכוכית« )גל( כ׳ נו גשנריס לבנרים‪) :‬ני( נקרסים‪ .‬מתנקעיס נל' משרון י‬
‫‪ ri:‬וגו׳‪ .‬סיפא לקרא אשר ניא אגהיס לעשות אצה )גמ( מש״ם‪ .‬סגועא או המושאים יהיו רניס כי לא יפמלו‬

‫^ ^ ^ ! אניצעלט^זנ‬ ‫)ינ( רבי יןחק אונ רבי‬

‫‪.‬ערצילטאן' ךעם ליי‪.‬נוואנד' פוןךעםניצעלט היייגג‪ .‬פון דעסטווענץ' טיט לער צייטוועלט ךער‬
‫‪:‬‬

‫‪5‬ייןוואנד אביםוללויז‪ .‬ךא האט גאטאוים גישפךייט ךעמ הימעל‪'.‬טאטער וועסטיו ואנין די‬
‫זזגנעןדןוארין לויז‪•^ .‬טייט אי; פסוק יןי זענעןישטאלק אזוי ווי'אאייועלנער שפינול‪.‬רבי שמעץ‬
‫בן לקיש זאןט אז א‪£‬יע;?!ש נ‪.‬י?ט בלים <קי?ער;ע סעשענע אלער פון' איי; 'אנךערמאטריאא‬
‫אונ‪.‬ערמאטעךטךך§פ צו פוצע;‪!.‬יי זאלי; גלאנצען י‪ .‬פיו; דעםטוועגין םיטךעריןיייט וזעךין״זיי‬
‫§ארזאווערט‪ .‬אבערךאדער הימעל איושטארק אונ נליאנצט'אווי ווי איגלעועתער שפיגול ‪.‬‬
‫רםעזריהיהאט גטאנף אבעוויייונניפץ פסוק אויה ךעם וואס רבי ע‪1‬מעוןבן"‪$‬יש האט גיואגט ‪.‬‬
‫״עם ‪#‬טייט אץ ןםוק אום שבת האט נאט גירוהט פון אלע אריביעט‪ .‬צו וואט שטייט נאך אמיאהל‬
‫דאסוענען די נעבוךט פון לי היםעל אונ‪.‬ערר"ווען די זיענען בשאפין;יוואךין‪; .‬אר אטאנ‪/‬ייט‬
‫אוועק אונ אטאג קומט אן־אוואך נייט ‪.‬אוועק אונ אוואןז קומט אן‪'.‬אחלש נייט אוועק אונ אחדש‬
‫קו?ט‪$‬ן‪ .‬איא?רגייטאיועק אונ‪.‬איאיזריקומט אן‪: .‬אלץ קומט^יניי״ע‪ .‬נאד די״הימעל אוניןיי‬
‫זןלד ז‪/‬ננען די זעלביגע אונ‪.‬זענען אץ‪.‬זי;ער שטארקייט אוינ שיינקייט וויךי זענען גיוועין רוע; !‪:‬י זענען‬
‫בשאפין ניווארי;‪.‬מיי^ט‪.‬דער פיסוקךאםיזעגע; ךיגעבולט פון דיי הימעלייאוינ לי‪;.‬נרד ווען דיי זענע!‬
‫ב‪#‬אפין גיוואךץ‪ .‬אייביינ זענעןדי אווי ווי ךי זזןנען ב׳‪£‬אפין גיוואךין‪ .‬אונ וועיךץיניט גייענדערט‪" .‬אז‬
‫ראם זענע‪!.1‬יי יי )יד( ביום‪.‬עשות ה• אלהים ארץ ןשמים'‪.‬פאר וואם‬ ‫ל‬ ‫א‬
‫•?‪ W-AW‬א^ע ? ל‬
‫^טייט דאה־אונ אלהיס‪ .‬קלעען בית שמאי אונ בית הלל‪ .‬בית''^'טאי'זא‪.‬נץ' ביי' נאכט האט‬
‫נאט גי‪9‬לא;טצו בשאפץיךי הי?ועל אונ'‪#‬רד‪ .‬אונ ביי'טאג האט ‪?.‬נר דיבשאפין‪ .‬אמ בית‬
‫הלל זאיןט ןאס ‪9‬רא?טק אונ ךאם טאלןאוו ‪8‬לץ גיייען ביי טאג‪<.‬דער גאמען ה׳ ווייוט אויף‬
‫?!ראצןטין‪ .‬אונ דער נאמען אלהים דייזט אויףיטאה־('‪ .‬רבי שמעון ןן" יוחאי ואנט עם וואנלעךט‬
‫מיך ווי אזולקענעז קלינען אדעלבע‪.‬נרויםע לייט ווי ביתישמאי אונ ביח הללאויףךי בעשיאפוננ‬
‫פץ ךי לןימעל אונ עילד‪ .‬נאד דאם טראכטין איז נידען ביי טאג אינ" ביי נאכט‪ .‬איונ דאם טאהן‬
‫איו גיווען‪:‬ןוויןעע; מאג אונ נ‪.‬א?ט‪)':‬ט‪) 0‬ה׳אלתיים(‪ .‬אמלךהאטאםאהליגיהא׳^ דינעגלעזער‬
‫ד‪.‬ט ךער מלך ;ייא?ט אויב איך' ויעל אדיין ניסע; אין די הייםע וואסער וועליי ‪.‬דיי צו יךאכין‬
‫תעלי; אויף ?זטיקלאך‪ .‬אויב איך וועל אין‪.‬ייי אריי;'‪.‬ג;סע; ‪.‬קאלטע ווא^ער ]ועלץ זי״י צו שפאלטין‬
‫ויערי!‬
 ‫‪M i‬‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יביג‬ ‫סףף‬
‫הרחמים; והלואי יעםיי־‪) :‬טז( ארץ ושמים‪ .‬משל )נט( ללגיון שהמליך את הטלך‬
‫החלה‪ .‬אמר המלך הואיל ולגיון זה הסליבני תהלה‪ .‬הרי אני נותן לו )ס( פרוקופי של*‬
‫תזוז ממנו לעולם ‪ .‬בך אמר הקב״ה הואיל והארץ היא עשתה )סא( צביוני תחלה ‪ .‬חרי‬
‫אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז מסנה לעולם‪ .‬הה־ד )תסליס קיר( יסר ארץ על מכוניה‬
‫בל תםוט עולם ועד ‪:‬‬
‫פרשה יג )א( וכל שית השדה טרם וגו׳‪ .‬הבא את אומר בל שיה השדה ונו׳‪ .‬ולהלן‬
‫אח אוםר )א( ויצמח ה׳ אלהיט מ; האדמה‪ .‬איר תנינא)ב( להלן לגיע ‪.‬‬
‫וכאן לישובו של עולם‪ .‬תני ריח אלו ואלו לא צמחו‪ .‬עד שירדו עליהם נשטים ‪:‬‬
‫)ב( ובל שיה השדה כל האילנות )ג( כאילי םשיתין אלו עם אלו‪ .‬כל האילנות כאילו‬
‫טשיחי! )ל( ע‪ 0‬הבריוח‪ .‬כל האילנות )ה( להנאתן של בריות נבראו‪ .‬מעשה בא׳ שבצר‬
‫את‬
‫מתנות כהוגה‬
‫ק סעיגש נ )גש( ללגיון‪ .‬מיל של מלן‪ ) :‬ס ( פרוקיפו‪ .‬נ ט ל מנמיס ו״ל מקילס שמלא האלם נ ד שימצא סכל מתוק!‪•:‬‬
‫נלבין גיומטיןי ווש״י שי׳ מסנה והיא היא‪) :‬םא( צביוני* ) ג ( כאילו משינון אלו עס א ל ו ‪ .‬כאילו סס מניגיס לנר‬
‫פיוב״י ונתינ והוצא האון לבא מיל אמד הצוואה‪ :‬ומונויס וה עס ‪ ) : aj‬ד ( עש הנויות‪ .‬שיוש"'ויל שהנויות‬
‫)א( וצמת ה׳ אלהיס‪.‬סו• שהיו אילנות וכאן אמו וכל בית ויועין ומשעין מענו על מנת להוציא ס ו נ ה ‪ ) :‬ה ( להנאת!‬
‫נא היה ע ד ק » ) נ ( ‪1‬ישע ס׳ אלהיס גן נעל! מקוש ודרשו של נרות‪ .‬סיפיה דקוא דייק ואום אין הוי שהכל נשניל‬

‫ךער"טלך‪7‬יטא'ה;‪7‬ער' האט אדם געםישיט וואךעםע מאםער טיטקיארטע •‬

‫אוג הט אחיץיגיגאיקין אץךינ^קער'‪ .‬וענק מןלעוןנר ;עבליבען ‪3‬א‪.‬נץ‪ .‬אזויןט גאט נ'יואנ ט‬
‫‪:‬‬

‫אויב איך מעל בשאפין דיוועליטםיט רחשגות‪ .‬מעט מ ק פיל זינךי;ק'‪ .‬אדב איך ויעל בשאפץ‬
‫לי ליעלט טיט לץ • יועטיךי' וועלט גיט‪/‬קענק ‪3‬שטיין‪ .‬גאראיך מעל בשאפין לי וועלט מיט‬
‫ז‬

‫}!שןטיאונ טיט רחמנותי אוניהמאי ואל ךא‪.‬קע}‪.‬ק ‪?$3‬יץ‪) :‬טן( ארץ ושמים‪ .‬למשל טען‬
‫דזאט ןיםאכטאגיזעם מלך איז איין שר גיקומעןךער ערשטער צום מלךיאונ קאטאויף דך‬
‫}יגומען זיין מלוכה‪ .‬האט לער מלך גייאנט מייל ךער‪:‬טר איי גיווען דער עך^טער וןאס ן ט אדף‬
‫]יך נענומען מיץ מלוכה‪ .‬לךי^עיר וועליאיך אים געבין אזויאכבוד'דאם‪.,‬י‪.‬נס\אל‪..‬קיין מאלזלגיט‬
‫יצפגיטאהן מעלץ פץ אים‪ '.‬אווי האט גיזאנט גאט מייל לי?ןךד איז גיווען ךי‪,‬ערשמע יואעהט‬
‫גיטאףן ימיין'מילק* מעל איך איר^עביןאזוי אכבוד מאס ואל פץ איר קיץ מאילילניטאףניטאוזן‬
‫וועךין‪ .‬איד מייעם שטייט אין פסוקי נאט האט ;עגרינדעט לי זנךר אויף איר פעקטונניו״יא ואל‬
‫יי‬
‫י זיך לןיין מאהל ניט "אויס‪; 5‬ץ יי‬
‫פרשה יג )א( עכל>‪ .‬אלעבדמער פו; |עלרזעגען נאך גיט‪.‬ג‪:‬ווקפץ ךערןןךד‪5 .‬ךע?טךער‬
‫מלךשךא‪/‬אגסטי^אז ף בויטער זענען נאך גיט גמוע; ‪.‬מייל ךער'מענ?ש איויגאך‬
‫ניט ניווען‪ .‬אוג איין'אנדערץ פסוק שטייט אז ‪ /‬א ט הט גימאבט שפראצין פון דער‪,‬ערר אלע‪,‬עליייא‬
‫בדמעו־ גאך איירערידער מען^שיאיו ^יווען‪ .‬הט רבי חנינא ניזא;ט‪.‬איןגן‪.‬עךן זענען שיייןגיווק‬
‫בויקער פךיער פאר רעם מענטיש‪ .‬נאד אויף ךי יועילט ‪.‬וענק די בויי^ער גאך ;יט גיווען ביו רער‬
‫§ענטש איז גייקיטק‪ .‬תיי ח;יא הטףלערינט ךי בויטער פיו; ‪ JJ‬עדן אונ די בוימער פון רער מעלט‬
‫ןןאבין ניטגימאקםץ ביז איויףזיי חט גיתןנינט‪ .‬אוגיוואםעם שטייט אין פסוק נאט האט גימאקט‬
‫א‬
‫שפר ?יו אי! ‪.' ?-‬עלץ אלע‪*;.‬ללייא בוימער‪ .‬דאם מיינט טען אויך ךער נאך ווי;אלם איז שיין גיויעןג‬
‫)יבי( יוכל שיח השלד‪5.0‬אר'מאם רופט מען די בוימער שית‪ .‬עייל מ ק רער וףנט ביי;ט איין בוים‬
‫צום אנךעךין יעהט אוים ווי די בוימערישםועשין איינער צום אנךעךין‪ .‬אונאויב לאמאלם וענק‬
‫דא מענטשי; צווישק ךי בויםער זעילט אויסיווי ךי בויסער שטועסין מיט דיא ס‪.».‬נ?שין)יואריום‬
‫שיח אייוךער טייטש רעדי;(‪ '.‬אלע םיבער זעגען בשאפץ גימאלין מע^שין ואלין פיןגיי הנאה‬
‫ד‪.‬א?ין‪'..‬עט האט אמיאהל;יטראפץ איייגעריהאט אפ‪;.‬עשניטק ךי‪.‬טרוי'בי‪ :‬פי;‪1‬יץיייעגאל?ץ •‬
‫אוג ןאט גיגעכטיגט אץ מיין' גאלטץ ‪ .‬איו גיקומען איויניט אוג האט אים גיהתת‪ .‬יעל; מיר או‬
‫די טךויביןימאילטץ גיווק וואלטיןיךי פארשטעלט^סזאל" דער ווי;ט גיט צו' קוםען צו אים ‪.‬‬
‫אונ^יךי בויםיער זעיגעןגעבלייבקליידיגהאטדערומנט אים ;יהךנת‪ .‬ו^עגע; ראך ליי ןלעטער־‬
‫אונ‬
 ‫בראשית‬ ‫בראי&ית פרשה ע‬ ‫סדר‬
‫את כרסי ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתי‪ .‬וכל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ‪.‬‬
‫)ו( עבדת ארעא‪ .‬לא עבדת‪) .‬ז( וכל תפלתן של בריית איגה אלא על הארץ ‪) .‬מ( מרי‬
‫תעביד ארעא‪ .‬מרי תצליח ארעא • כל תפלתן של ישראל איגה אלא על ביהטיק ‪.‬‬
‫)ט( מרי •תבני בית מקדשא‪ .‬מרי מתי יתבני בית מקדשא‪ 0) :‬כי לא המטיר ה׳ אלהים‬
‫על הארץ ‪ .‬מזכיר שם מלא על עולם מלא ‪ .‬איר חלפאי כשם שהיא מיכיר שם מלא על‬
‫עולם מלא ‪ .‬כך הוא )י( מזכיר שם מלא בירידת נשםים‪ .‬אמר ישביי נ׳ דברים שקולין‬
‫זה כזה‪ .‬ואלו הן‪ .‬ארץ‪ .‬אדם‪•.‬וטטר‪ .‬איר לוי בר חייא ושלשתן מנ׳ אותיות ‪ .‬ללמדך‬
‫שאם אין ארץ אי; מטר‪ .‬ואם אין מטר אין ארץ‪ .‬ואם אין שניהם אין אדם‪) :‬ל( איר‬
‫הושעיא קשה היא נבורת נשםים שהיא שקולה כננד כל מעשת בראשית‪ .‬מ״ט )איוב‬
‫ה( עושה נדולות ואין חקר ונו׳‪ .‬בטה )פס( הנותן ט ט י על פני ארץ ושולה םים על פ&י‬
‫חוצות ‪ .‬ר׳ אחא מייתי לח מחכא‪) .‬ירמיה י( עושת ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו‪ .‬טה‬
‫כתיב בתריה )שס( לקול חתו המון םים בשמים‪ ,‬ואין קול אלא נשמים‪ .‬שנא׳)תהציפ‬
‫תהום‬
‫מתנותכהונה‬
‫נאוה ואעפ״נ לשעמיס נכשל נהס נםסוא מעשה כיי‪ .‬נן העילה תעש־ סארן ותצליח סאון ו ) ש ( מדי ׳תגני‪ .‬אזין‬
‫כירש׳׳י ו״ל ו )י( ענוש ארעא ז נ י • שתמיד טאלין זה ינון העולש '"ר‪,‬שיננה נ״ה יירש השלה וה נ״ם נו״א נ•׳!‬
‫ליס ששסס האי! נירוס או לא עשתה ילק כסינ שית ידנד שוס תתיש‪ ) :‬י ( מוכיר שס מלא‪ .‬כעי שנאמר טוס עשיר‪.‬‬
‫ננ׳ אלה עדין לא ס ס כ׳ לא המשיר יגו־ ‪) :‬ו( ייל ס׳ אלהיש אנץ ושמיש וכשש שהוכיר שס מ‪:‬א על עולס מלא‬
‫תפלת; נ י ' ‪ .‬ווש שית מלשון הפלה נ ו י א ויצא 'צתו‪ ,‬לשות כן ונו׳‪ .‬וכן מוכת נילקונ!‪ .‬ימצאסי שראוי להניס כן ואס‬
‫וגו׳ ‪) :‬ר‪ (,‬מ ד תעניו נ ו ׳ ‪ .‬כן היא תפלס! לכנןניס ונין אין שניכם אין אלס ואס אין אוס אין שניהס שנאמו ני‬

‫אוגך'י'‪7‬ירות'אטובה פאר ידעם מענטש ' ‪ " ' .‬א ד ע ר ^ ת ^ ד ה טייגט §ען‪ .‬דאם ;אגצע רייךין פון‬
‫מענטשין איז נאד פו; ‪3‬עלר‪ .‬איעער פרעגט ביי רעם אגרעךי״ן‪,‬עם האט‪.‬געואקסין‪.‬אין פעלר‪.‬‬
‫'עם האט ניט ניוואקםין׳‪1 .‬אלע תפלות פון מענטשין איז נאיר ווענץ ךי‪,‬ערד‪; .‬אט מיין §עלד;אל‬
‫}יאקםין‪] .‬גאט ‪5‬יי'ן §עלד יאל בנלי‪,‬קק)יאנטיךער פכוק צלע שמועםין פון ךיזבוי^ער זענען;אך‬
‫ןיט' גיווען‪ .‬אוג אלע שםועםין פון מעגטשי| ווקגי; פעלךער איזיגאך אויך גיט ‪.‬געוע;‪ .‬ודיל‪.,‬עם‬
‫איז גאך^יט}יוועןדיבדמעראונעסאימ^אךניט ני‪.‬ו‪1‬ען'םענטשי;‪.1‬אלע תפלות פון ך י יוךיןאיז ג אר‬
‫‪5‬‬

‫דע;י;ךעם בית המקדש גאט רעד בית המקדש ;אל גי^איהט וועדי;‪.‬גאטיוועןןועט ךר ביתס? קדב‬
‫‪:‬‬

‫גיןאהט ווערין‪ 0):‬כי י*א המטיר ה׳ אלהים‪.‬ווארום גאט הט גיט גימא?ט רעגענען‪. .‬ער הט"ךער‬
‫טאגמ רעם פולק גאםען וה׳ אלהים! איויך אפו‪$‬ע וועלט‪ .‬אוד ווי״עם שטייטה׳אלהים ן ט גיםאכט‬
‫ךי^עיר או‪ :‬די הימעל‪ .‬רבי' חלפאיןט ניזאנטיאזוי וד‪,‬ער דער "מאנט ךעם פולק ;אטען ילה‬
‫אלהיםי אייך אפולעךעלט‪ .‬אזר ‪,‬ךער;!אגט‪.‬ער ךעם פולק נאמע• לה׳ אלדיים( אדףדעסךעגין‪.‬‬
‫ריבי שטעון ^; יוחאי הט גיזאנט ךרייזאקין זעגעןגלייך ‪.‬איי;סוד דאס אנךעךע‪ .‬דאם‪,‬יענ‪.‬קךי‬
‫דריי!'אכין ךי‪.,‬ערד ךער טקטיש רעד ךע^ין‪ ".‬ריבי לןי ‪3‬ר חייא הט גמאגטיךי אלע ךכיי וועלטער‬
‫ןע;ע; צוךכיי איהיית )ארץ‪$‬דם םטר‪.1‬ךאם לערוגט איגזא^עס איזיגי^א״קיין^עךר איויגיטא‬
‫ךעיר רעגץ‪ .‬אז‪,‬עם איז;יטא רער ךקין איז ;יןוא״קיין^ערד‪ .‬אז^עךד אונ‪,‬רעגין איז גיפןאאיו‬
‫ךער‪.‬מענטש אויך ניטא‪ .‬ךי אלע ךריי״זאכי; דאךף האבין איינער רעם א;דעךין‪ .‬אונ אייגם ‪1$‬ן‬
‫אגךעריןי״קען ניט די;‪ 0 ) :‬ךבי הועןעיההט ןיואןט דאם ׳?טארקייט פוןדעםךענין איי אשדערע‬
‫זאך‪,‬עםאיז גיוו*!גין‪,‬געני אלע זאליןיוןאם יענען'ב‪#‬אפין'ניווארין אין ת ״עףןטע;עקם' טענ‪.‬‬
‫דארום‪.,‬עס שטייט אין ןסוק;אט טוהט ‪.‬גרויסע זאכין יום סען״קעןךי גאר גיט ןארשטין‪.‬םיט‬
‫וואט _ווייל‪!7,‬ר גיטרענןן אויף ךי״עךר אוג‪..‬ער?ד_קט וואםער אויןפ ךי ;אםין‪ .‬זעוןן טיר אז רער‬
‫רעגין אליין איו גלייןי צו אלע נרדםקייט וים גאט״הט ;יטאהן אין ךי‪..‬עךשטע זעקם טעג‪ .‬רבי‬
‫אחא‪^.‬לערוגטךאם אפ פון רעם'ן־םוק‪,‬ער הט נימאבטךי‪..‬עךד פיט ויין'כחי^ר וזטיזןנניבךייטךו‬
‫וועלטמים זיין חכמה‪ .‬יום שטייט ךערגאך צו דעם קולי ווים‪,‬ער גיט ךעםברוטוגג'פין‪1‬יאסער‬
‫אין' ל^על‪ .‬ךעם קול מייגטיםען רעגין‪ .‬אווי ווי‪.‬עם שטייט אין ןסוק איי; אבגךוגד רופט צום‬
‫אנךעךין אבגרונר צו‪.‬ךעם קול פון ךי ךינעם‪ .‬ווק‪,‬עם'ךע;ינט רי‪.‬פט איין אבנרוניד יצום אגךערק‪.‬‬
‫!אונ דער רעגין‪.‬נייט פון ךי יואלקין אזוי וד דורך ארינע‪ .‬זעחן םיר ‪ us‬וואיס רעד רעניןייוערט‬
‫י‬

‫גיגעבץ‬
 ‫פ ר ש ה יג‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫נה‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫מ*ב( תהום אל תהום קורא לקול צנוריך‪ .‬א״ר יצחק שהיא טרצה כקרבנית ‪ .‬שנאמר‬
‫)שס פה( רצית ה׳ ארצך‪ .‬ולהלן רוא אומר )ישעיה נ״ו( לרצון על םזבתי‪.‬ר׳ סימי! אשר‬
‫אף םכנםת את הנליות‪ .‬שנא׳ )תהלים פה( שבת שבות יעקב‪ .‬רבי יוהנן בר ‪0‬רי‬
‫אוסר ‪ .‬שהיא אוספת את העברה‪ .‬שנא׳)שט( אספת כל עברתך ‪ .‬ר׳ תנחום כר הנילאי‬
‫אומר‪ .‬אף )יא( טכפרת עלההטא־ם ‪ .‬שנא׳ושס( נשאת עין עםך‪ .‬רהביא אשר ושקולה‬
‫כננד תחהים‪ .‬ר׳ אבא ור׳ חייא בשם ר׳ )חייא בר( אבא א ס ר ו ‪ .‬אף חכמים קבעו אותה‬
‫בתה־ם‪ .‬בזו יד ובזו יד‪ .‬בזו פתיחה ובזו פתיחה‪ .‬בזו יד שנא׳ )יחזקאל לז! היתה עלי‬
‫יד ונוי‪ .‬יבזו יד )חהליס קמה( פיתח את ידך ‪ .‬בזו פתיחה)דכדיס כא( יפתח ה י ל ך ‪.‬‬
‫ובזו פתיהה )יחזקאל לז( הנה אני פותח את קברותיכם ונוי‪ .‬ר׳ יורן בשם ריא בר אבינא‬
‫אמר בזו שירה ובזו שירה‪ .‬בזו שירה )ישעיה מב( ידונו יושבי ס ל ע ‪ .‬ובזו שירה )תהליס‬
‫ככן יתרועעו אף ישירו‪ .‬רחב״א אמר ונדולה מתהיית ה ס ת י ם ‪ .‬שתחיית המתים לאדם ‪.‬‬
‫וזו לארם ולבהמה‪ .‬תחיית המתים לישראל‪ .‬ווו לישראל ולאוגנות העולם‪ .‬נוי א׳ שאל‬
‫אה ריביק‪ .‬איל אתם יש לבם מועדות‪ .‬ואנו יש לנו מועדות ‪ .‬בשעה שאה• שמחים‬
‫אין אנו שםהים‪ .‬ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמתים‪ .‬ואימתי אנו ואתם שמחים ‪.‬‬
‫בירידת‬
‫מתנות כהונה‬
‫טימא ידגא ן‬ ‫דמשרא‬ ‫יומא‬ ‫קשה‬ ‫‪:‬אוויל‬
‫לא המשיר וגו׳ יאוה אי|ז )יא( מנפוס ע; ההניאיס‪ .‬מהשם‬
‫ממארץ‪ .‬מייל עם‬ ‫ןינעבין איז‪.‬נלייך צו‪,‬לעם יעלעגען כה אונ הכמה ויום‬
‫^•טייט איי; ןםוק;עבי; רעם א‪.‬נךעךין‪. .‬תגי‪.‬יצחק ‪.‬יא‪5‬ט לער רענין‪,‬איז בוויליגט אווי ווי‪.‬אקר^ן‪.‬‬
‫ווארום״עס ?!טייט ‪.‬אין פסוק ביי רעם' דעגין ;אט האקט בווילינט' דיין לאנך‪ .‬אונ וייי ^מ־ן‬
‫קזטייט צו אבעונילינו ננ אויף ‪8‬יין‪.‬םזבת‪'.‬ךבי ‪9‬יםון זאניט רער רענין איז אזוי' נוט נלייך‪.‬ווי'לי‬
‫‪:‬‬

‫יוךין וואלטין איין‪,‬נטיאםולט ‪.‬ניוואךין' פון נלות‪ .‬ווארים‪'..‬עם שטייט ‪.‬אין ןסוק ‪3‬יי ךעם רענץ די‬
‫ז‬ ‫י‬

‫האףט צוריק ‪.‬נ‪:‬קעךטךו'צוךיק‪,‬קערו^ג פון!‪..‬עקב‪ -‬רבייוי?! ברנןרי זאנט דעי־ רעינין פאר‬
‫ואםולט רעם כעם' פון נאט‪.‬ךארום‪.,‬עס שטייט אי; פסוק דו וזאםט פאר נאמולט דייןיגאנצין‬
‫‪3‬עם‪ .‬ךביי ת;חום ‪3‬ר חנילאי זאנטךעררענין איז מכפר ךי‪.,‬עבירות‪'.‬ווארובעס שטייט אין §םוק‬
‫דוהא?!טפארנעבי; )'מוחל נידען> ף ‪.‬עבןרות פון דיי;פאלק‪.‬ך‪3‬יחי;אבראבאו'אנט דעררעין‬
‫איז ןיוו‪#‬ין נעגין ר״חינת המתים‪ .‬רעי אב‪,‬א אונ רבי חי;א'קאבץ ;יואגט פון רבי«*‪$‬א ס ווענין‬
‫די חכמים וזאבין רעד מאנט רעם רע‪3‬ין אין ךי ברכה פו; ו^חעת הטתים‪" .‬ביי רענין שטייט‬
‫יער וואךט״יר‪ .‬אונבייתחעת המדגים שטייט דיער וואךט י ד ‪ .‬ביי רעגין שטייטךאס "וואךט‬
‫‪^.‬עפענען‪ .‬אונביי לגחנית'הטתיט שטייט'דאם וואךט‪,‬עפענען‪. .‬ביי ו^ךדית המתים (שטייט‪.‬לער‬
‫וואי־ם !ר‪.‬״עם איו' ןיווע; אויף טייר ! ד ה׳ <ךי ‪.‬נבו**ה'פון נאט אז ךי מתים וועליין לעבעךינ‬
‫ז‬

‫ווערין‪ .1‬אינביי רעגי; שטייט אויך ‪,‬ךער וואלט _יר פי‪0‬ס את ידך )ער‪.‬עפ'נט דיין היאנט אונ‬
‫פא?ט‪.‬ואט אלע לעבעך‪:‬נע ‪ .‬אונ דורך רעןיין לועךין אלע‪.‬זאט>‪ .‬ביי'ךעינין שטייט דאם'מאלט‬
‫‪,‬עפענען‪. .‬י?תח יה׳ לך <;אט יאל ‪,‬עפענען פון דיינעטמעגין זיין נוטען אוצר אונ זאל נעויין‬
‫רעניןו‪ .‬אונ ביי וך״חצית המתים שטייט אויך דאם וואךיט״עפענען וזנה ע י פותת את‪.‬קברותיכם‪.‬‬
‫)א? מעל ‪?.‬פע;ע'; אי;ערע‪.‬ק‪3‬רים>‪ .‬רבי יורן זאנט פון״ךביאלגעיךבר אבינא ם‪.‬וועגין בייתדזיית‬
‫לטלגים ?!טייט מען וועט זייננען אוני ביי רענין'שטייט' מען' ‪.‬מעט דננען‪. .‬ביי' תדדית חמתים‬
‫שנןייט״יעם וועלין דנ;עןדי'וואם‪,‬זענ‪.‬ען ניזע^ין)ניילעניןי אונטערךי ^טיינער‪3 .‬י'י רעגין עזטייט‬
‫די מעלי; שאלין אונ זיננע; ודי חבמ!ה דאם ועגען גיוואקםין דורך ךעם'ךע;'ין>‪ .‬רבי תיא בריאבא‬
‫‪. am‬רעגין איו נרעס״ער ווי אוזנית הםהים‪ '.‬תה‪:‬ית' המתים איו נאר צו מענטשין‪ .‬אונ ךעגין‬
‫איז פאר מענטשיין איונ פאר בהמות‪ .‬תהי״ית המתים איז נאר צו יוךין אוינךיעניןאיז §אר'יורי;‬
‫אונ״פארנדם‪;:‬כלי‪.‬אנוידזט ני^ךענטבייי־בי‪.‬יהישע^קרח^אירדזטיםום טוביםאונ מיר האבין‬
‫;מים טובים‪ .‬ידען איר פרייט אייך‪.‬פךייען טיר ןיט‪ .‬אונ ויען סיר פריןען אונופרייט איר אייך ניט‪.‬‬
‫ןועןפרינען טי־ אלע'צו‪.‬ואםען‪'.‬דזאטרקי ‪.‬יהושע ני^נפעלט ווען‪.,‬עס ניייט‪.‬לעני;‪ .‬אזוי ווי‪.,‬עם‬
‫שטייט‬
 ‫בראשית‬ ‫י נ‬
‫ברא׳טית פרשה‬ ‫•ךך‬
‫בירידת גשמים‪ .‬טיט )שס( לבשו כרים הצאן ועסקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו‪,‬‬
‫מה כתיב אתריו הריעו לאלהים‪ .‬כתנים לוים וישראלים אין כתיב ‪ .‬אלא הריעו לאלהים‬
‫כל הארץ‪ .‬אמר ריביל בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת )יכ( הפקירה ‪ .‬פיט לבשו‬
‫כרים הצאן לבשו )יג( דכרייא ענא ל׳ נקי‪) :‬ד‪ (,‬ואדם אין לעבוד את האדמה ‪ .‬ואדם‬
‫אץ להעביד את הבריות להקב־ה )יד( כאליהו ובחוגי המעגל‪ ,‬וארם אץ לעבוד את‬
‫ה א ד מ ה ‪ .‬לא גברא אדם אלא ל ע מ ל ‪ .‬אם וכה הוא עמל ב ת ו ר ה ‪ .‬ואם לא זכה הוא עמל‬
‫בארץ‪ .‬אשריו לאדם שהוא עמל בתורה‪ .‬כי לא המטיר ה׳ אלהים על הארץ ואדם אין‬
‫זגו׳‪) .‬טו( אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה‪ .‬שגא׳)איוכ לח( להמטיר‬
‫על ארץ לא איש מדבר לא אדם ב י ‪ (!) .‬כל הגחלים הולכים אל הים וגו׳ )קהלת א(‬
‫מעשה בריא ור׳ יהושע שהיו מפרישין לים הגדול וגכגסה ספיגת; לים למקים שאין‬
‫םים סהלגי;‪ .‬איל ריא לריי לא באנו לכא; אלא לנםיון‪ .‬מלאו משם הבית מלאת םים ‪.‬‬
‫כיו;‬
‫י‬ ‫מתנות כהונה‬
‫) • נ ( תפקייס‪ .‬רימה יומה ימתאיה לתקן לנה זינה ‪) 1‬עי( אלמלא איפ כוי‪5 .‬אס גא היה נברא האזה לא כיה‬
‫)יג( יכי״א‪ .‬זנריס כריה כן איל הצאן ואמר שהכריס הנוית כיותה שייו המטר בשביל המיות יהנהמות וכי׳ כ•‬
‫לובשים נא! נקנות ולשין נ?׳ דני ‪) t‬יד( כאליהו וכוי‪ .‬שעל אס על נד המס־ ירמניש וכ! משמע נ׳ לא המט י מפני‬
‫באדם‬ ‫פי רצונם ירי המפר וכזה היו משענוים לנ הנריות להקנ״ה ‪:‬‬
‫‪?/‬טייט אץ^םוקךי שעפםץ לנקבות(ווערץ בע ק'לייךט טיט די שעפםין )?לים •""ךיןןרים^^ע]‬
‫;‬

‫אדףךי נקבית‪.‬אונךי טאהלין וועדי; בךעקטיםייט נןאלין‪ .‬די שאלי; אונךננען‪.‬ךער'נא;־ שטייט‬
‫איר זאלט שאלין צו;אט‪'., .‬עט שטייט ניט' כוזניםלדם ישראלים ]אלין שאילץ צו {אט‪ .‬נאיר עם‬
‫?זטייטאיו‪/‬יאלט שאלין צו;אט ידי ‪2‬אנצעוועלט‪.‬יהיין אוג גוים‪.‬ךבי‪.‬יהושע בןלךיאגטיוען‪.‬עס‪3‬ייט‬
‫רעגי; בעקינןען ךי‪.‬בהמות ראוך‪.‬ייי יאלץ זיף בהעפטין די‪.‬קרים טיט נ‪.‬קבות‪ .‬אזוי ידי״עס' שטייט‬
‫ס‬
‫אי! ? יק‪.‬יי ןןיע^סי^עךים'&יידע; ‪ $‬דיןןזעי^ןי^נקבות‪-‬״דער^^רעט^יטאדןעם^שוןו‬
‫)הןעאדמ‪-‬״עםאיז גיטגיוועןנןייי מענטש'צו'אךבעטין ד ‪ /‬ע ר ד ‪< .‬ןס 'איו ניט גיווע;‪.‬ק־ץ מענ^ש‬
‫‪.‬ןןריאל טאכין ךי‪.‬נע; די מע^טשי; צי;אט אווי וויי אליהו הנביא אונוך חיני הסע;ל‪'.‬ךער'ך^ץ'‬
‫איי}יייע; ביי די איןהאנ ט‪.‬ז|ם יאל;א‪.‬ןייןרעגין אךער גיי;‪ .‬אונאו יוךץ האבץ ‪.‬גיךאךפט ״עס‬
‫‪:‬‬

‫ו״אל ביין רעןין רוךף אליהו ‪£‬דער דוךף חוגי המע^ל האבץ די נימויט פריער תשוןה טאה;‪ .‬עם‬
‫איז גיט‪.‬נדוען אמק?‪1‬ש צו אךבעטין ךי״ערד‪ .‬דעי־ מענטש איי בשאפין ניידאריןינאר צואיבעטין‪.‬‬
‫אויב_‪.‬ער איו זוכה אלבעט‪;,‬גיר אין רעד תורה' אויביו־ איז ןיט ז‪?1‬ה ארבעט‪,‬ער ךי^נרר י‪' .‬וואהל‬
‫רעם סעגקשוואםאיךבעט אץךי תוי־ה ‪; -‬אטהטגיט גיםא‪5‬טךעגק‪.‬ען'אדףדי]ערד"‪ .‬דייל ״עם‬
‫איי}יט }יייען״קיין ‪.‬מע??ש ‪.‬ווען דערמעגטשיוואלט גיטגייוק וואלט ך^אטינייטפארבוניהק‬
‫םיטךי;ןרך;ןםזאל 'אויףיאיך רע;ענען‪ '.‬ווארוםיעם זאל רעגעגען פאר בהמותייעגין‪ .‬איזיי^אי־‬
‫^ארךחןגית‪$ .‬בער גיט א‪8‬ארביגדוגג‪ .‬דארום״עם* שטייט איי; פסוק צו טאכץ ר'ע?‪.‬עגען אויופ‬
‫אערד מאם דאלט איי נ‪.‬י?‪5‬א‪..‬קיין‪'5‬עגט'ש‪• .‬אויף איקתירייאםךארטאיי גיטא קיץ מענטש‪ .‬דאם‬
‫יט‬ ‫נ‬
‫איז';אר רחםגית‪<0):‬כל‪ 1‬אלע טייכיי! גייען אץ נם אוניךער ?ם ויעלט ‪ .‬פיהלייבי אלנעייך' אונ רבי‬
‫נת‪!?1‬י‪.‬ן‪.‬ועגע;א^ל }יפאלין־אץ א‪#‬יףאויף‪,‬לעם }'רויסץ ‪:‬ם‪'.‬איז לי שייף' אפיין'ניקיםק אויף‬
‫אזוי'א>«רט וואם ליי ווא§ער גייט ניט‪ .‬גאריעם איי אשטעענדיגע וואםער • וזאט‪.‬לבי'אלי‪.‬עיר‬
‫‪ y v t v‬י ר יעגען דא גיקומען' ;או־ צו פראבע'‪ .‬האבי! די §ן ?ישעפט פץ י רעם‬ ‫\ \ ‪9‬‬ ‫גייאןט צו ךבי‬
‫וואהעראפולע ?אם‪ .‬אוג ןזאבין ;ישטעלט אץ ךי שיף‪ .‬וד די ועג^ען גיקוטע;'אי; רלם האט‬
‫אןךינוםלצו ריבע; יאלץ וועדי; דינע *בי'י;עח‪.‬נייאגט צ ו ד י ווי‪,‬יענען לי מ'א‪5‬ער פון אוקיינוס‪.‬‬
‫איר זא;ט אז אלע טייכין ןליען איי; ‪:‬ם אוג דער‪:‬םיועלט גיט'פיסל‪ .‬יך איוי‪.‬קע; ראסדין‪.‬‬
‫האבץ ך י גייאגט' לי ויאםער פון אוקינום שליגגען איין אלע יואםע״לין‪ .‬האט אילריגוס גייאןט‬‫‪:‬‬

‫צ ו ך י ג י ט מיראביםולפוןךעם ויא?ער‪.‬הא‪3‬ץ די איםגיגעבין אביעקץ וואםער פוןי״רעם נ־אםער‬

‫ןיס די וכאבייניבריי;;ט‪ .‬האבץ די אריץ ג‪,‬ינ;א?ין אנרערע וואםער'אין לי יןאםער'פץ איקינוס‪.‬‬
‫האט‬
‫נו‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה ע‬ ‫סדר‬
‫ביון שעלו לרומי אסר להם אנדייאנום )טז( שחיק עצסוח‪ .‬םי אוקינום )יז( סה המוז ‪.‬‬
‫איל מים )יח( בולעין םים‪ .‬אםר להן )יט( הבו לי םנהון‪) .‬כ( יהכון ליה םלא )כ&(‬
‫לקינ־יאתא‪) .‬כב( והוו יהבין בגווה םים והיא בלעה להון‪) .‬מ( על דעתיה דריא‬
‫משם הם שואבים‪ .‬על דעתיה דריי לשם הם שביס ללכת‪) U)'.‬כד( כיצד היתה הארץ‬
‫שותה‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ גחםיה ורבגן‪ .‬ר״י אסר כהדין )כה( גילום‪ .‬דמשקה והדר טשקה‪.‬‬
‫וריג אמר )מ( כסי; תוכייה דהרין קבריא דםרכה וקבר‪ .‬ורבגן אסרי כםין)כז(׳תווי‬
‫)נהר בבבל ושמו תווי( ולמה קורץ איתי הווי‪ .‬שהוא חוזר וםשקת אתת)כח( לס׳ שגה‪.‬‬
‫יכך היתה ה א ‪ p‬שותה מתחלה; דכתיב ואד יעלה מן הארץ וגו׳ ותזר בו הקביה‪ .‬שלא‬
‫תהא הארץ שותה אלא מלםעלן‪) :‬ה( רבי הנן דצפורי בשם ר׳ שמואל בינ אמר‪ .‬מפני‬
‫ד׳ דברים תזר בו הקכיה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן‪ .‬מפגי )כט( בעלי זרוע;‬
‫י ב ש ב י ל‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫שאים עדי! * נ ם ינמי בשוש״י ׳•ל נסי׳ המומש ‪») 1‬׳( שסיק ס נ י ממיס עליונים יי*‪ 6‬ירש םם שנים מ נ ם םם שיאנים‬
‫ע" סעמי^יוסי סמשי סיייל ירט ׳הישע ליש נמשמעו‬ ‫עצמי* יש־‪,‬קו יימרזני ימסי עצמותיו וימת זנ י‪) :‬י!( מס‬
‫הס ומה שנעם השעם מפני שנתינ נל ה<מליס סילניס אל מצי ום ויתלק ינצי אמי סס יישל'! ל ש י נ י ו ) נ ל ( ניצל היסס‬
‫םים זהים אינני מלא יהין אששי ‪1‬ם! )יס( בילעין מיס‪ .‬ני׳• קיים שהמשיי מלמעלה‪ ) :‬נ ה ( נילוס‪ .‬גתל מצדם סוא‬
‫ל ז נ ו אינני מלא‪) :‬יש( הני ל׳ מ נ ה ק ‪ .‬לני יסניאי לי עילה ננל ייס ימשקם םארזז )ני( נמת תינ״ה נ י ‪ .‬העייו‬
‫מנס מניני איקיניס ני אינני מאנין לנם« ) נ ( יפני! ליס‪ .‬הניאי נ ע י ו מיי ילא פיישי יישיי גיס קנייאל ומ הוא‬
‫מוני לו מאיתן לים שהניאו משהו )נא( לקינואהה‪.‬סי׳ נמייש מימ )י מ( והיא נהי שעילה ימינה מיס ומוני‬
‫מיון־ ס פ ג ‪ ) :‬נ נ ( והוו יסנין נ ו ־ ‪ .‬היו נותני! נתונו נים וננלע נארמס ‪ ) :‬נ ו ( סוד‪ .‬סססי משרש והילד נהי נ נ נ ל‬
‫יםיי מ׳ אוקינופ נילעין לאיתן מיה! ) נ ג ( על ועתים נ ו ׳ ‪ .‬ושמי ת י ו ! ) נ מ ( למ׳ פנס ‪ .‬ולפינן נקיא תור ל׳ תמים‬
‫עיקר מאמי וה ייש מזיש קהלת ושש איתא פלינתא יי״א ותוהו שלאונעים שגה איני עילם ו ק פ ע ס אתת והיא מספיק‪:‬‬
‫ייני יסישע י״א פ נ י האין שותם גיס איקניס יי׳ יהישע )נש( כעלי וייע‪ .‬שלא ׳נישי סשפליס מן הנויית וסנאיוסז‬

‫האט ךי מא^עריפון אזק;נ‪1‬ם"^ן^לוע‪.‬ק יענע יואסער א" !יי ן מ ^ י ט ר ^ י י ^ ל ץ ‪.‬‬

‫א‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫נ‬
‫;אף רבי אלי^וך ^עפץ' די ייאלקין פון ‪:‬ם אי‪ #‬י • ךלי ר יעג^עןיךייאויףייך‪/‬ערד‪' .‬אונ‬
‫ז‬

‫ך וועךטער ^ם חם ^כיט ‪#‬כת‪ .‬דרשת רבי' ז‪$‬לי‪,‬עיך נלייף וד‪].‬עט ויאלט ןי?‪1‬טאנען" שם יןט‬
‫שוא?ים <‪5‬לכת‪ .‬דארט שע?ין די ויאלקןס ךי עאןןער‪ .‬ר?י‪.‬יהושע זום ]ער ואינט אזדיוןאלקין‬
‫י‬ ‫!‬ ‫י‬
‫?ךעקען פץ די א‪.31‬עח?טע‪1‬יאםער• שייפרט זןר ^םהם^בים ‪£‬ילכוז‪)» .‬עוואסעד ןניי?ן י« ‪1‬‬
‫ז‬
‫ים אונ‪.‬ןי;עןצוךיקפץים‪.‬אץ פסוק?זט'יי'טו>ןר‪.‬י‪,‬עלהטן הארץ והשנזה את כל ?גי האדמת*‬
‫‪8‬ייף‪$‬ט מ ד י דעו־ איןרוגד איי אויף גיגאנגען אונ ן ט אנ;יטרו‪#‬ען ת ערד םייט יואםער ‪:‬‬
‫<‪ .nra<0‬ווי אז‪1‬י ןטידי־״עךד ?י?[רו‪^.‬ק‪^;.‬י;ע; רבי‪.‬יהודה אוג' רבי }חבןה אינ‪.‬יי י ? » ‪.‬‬
‫י‬
‫טריגקט'>‪1‬ן אלעי^עלרער‬ ‫ר?י‪.‬יהותז זא^ט אז‪1‬י ווי דער נילוס ןדער שייף פץ םצחיסיוום‬
‫‪,‬‬
‫איי; קזאז^ל אונ נאף אנ^וזל‪ .‬אזוי אלע יאדזר‪ .‬רבי ‪5‬ח?ןה זאןט שיי ווי ידי טיפענןע פץ עייף‬
‫ז‬

‫קבר;א‪ .‬מס ך ינאםער פא'ק‪£‬לייץט ךי §עלרער אוני ךימי^םער ווערט איין}י״זאפט אי! לי‪.‬עיי‪.‬‬
‫אונ ‪$‬ע; פארי‪.‬ייעט'די ר)בי‪$‬ה‪ .‬דערנ אף ייי ‪9‬עןש;יירטאפדי'^בוןה‪ .‬ע?ינט דף די‪.,‬עךדאונ‬
‫י‬ ‫י‬

‫ך וואםער ?‪:‬יט איוים צוךיק אוג ‪ ay‬וווערט זן;אנ‪5‬ערשייף‪.‬אזוי איו}ידוען דעו־ !^בנרונד מס קט‬
‫‪v‬‬

‫אן;י!|[רינקע־‪.‬ד‪./‬ערר‪.‬דער גאף איידי ניאןוער צוריק אחים גיקומעןאע איז אריץ אץ^בןרוגד‪.‬‬
‫אוג ך רבגן;אנין‪,,‬עם את ‪.‬נמוען‪,‬יד דער רזמיי‪ .‬ךאכ איי אטייף אי| ?}ל ?גי י‪'1‬יין‪1‬ט סזןיי‪.‬‬
‫§אר ווס רו?ט טען איט כ״וויי מייל ?‪c‬־ ?!ריגקט ז*ן די‪,‬ערד אייןקןאדיל אין פעךציג'יארזו־ אמ‬
‫‪v‬‬

‫״עם איו גינוג‪.‬א'ונ דאס אמאווא גרער‪.? .‬וויי״איזטייןזשיאוואגדיער‪ .‬אוג אזד ןטידי^רד אוקי‬ ‫‪:‬‬

‫איו אויף‬ ‫}י?ורי‪$‬ען אין זן?הייב‪ .‬אייי ומ ״עס ?שייט אין פסוק יאד‪1‬ע‪$‬ה?!ן ר‪$‬ךץ‪ .‬דעי‬
‫ןיגא?;ען פון די‪.,‬עךד‪ .‬דער ;אף ןזאט ;אט סינזהגיםאט די‪.‬ערד יאלטריגכוען ;ארפון די‬
‫א‪1‬בעך‪#‬טע י‪.9 1‬ער•)ת(‪,‬רבי רןן פון »פ‪1‬רי הטןיואגט פץ רביישטיאל ‪3‬ר גח^ן ס ייעגץ פון‬ ‫א‬

‫ןןעגין פיר זאכץ הט גאט חרטה ניהאטאז ךי‪.,‬עךרזאל' נאר טירינקען פון די או^ערשטעווא^ער‪.‬‬
‫‪,‬י‬
‫‪..‬עכקנ?יגס תךף ךי ?!טארקע מעג‪?1‬שי!‪ «.‬וועל'ץ ציוזעןךי גאגצעמאסער אץידיערעפעלרער‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫(ויןייטונס‪.,‬עס זאל ‪%‬נ!וויי;קען פץ'ךי תבואה אונ פון ף בוי‪'5‬ערך^שלעכטעטהא‪'.‬דריטונס‬

‫דער חיי?‪.‬ער אךט ;אל האבץ אזיי ?יל ' ^ ‪ T‬ווי דער נידערינער‪'.‬פערט‪:‬נם'אלע ז^ין אייף‬

‫הייבץ‬
 ‫יג‬
‫בראיית‬ ‫בראיית ‪1s‬׳*־׳‬ ‫סךף‬
‫ב^ביל ) ‪ 6‬להריח »ללי‪ 0‬הרעים‪ .‬ושיהא הנבוה שותה כנמוך* ועוד שיהיו הכל חולין‬
‫»עיה‪) 0‬לח( כלפי מעלה‪ .‬הה׳ר )איוב ה( לשום שפלים לטרום ומי‪ ) :‬ט ( ומהיכן ה א ‪p‬‬
‫»ותה ריא אימר ססיסי איקיניס ‪ ,‬דכתיב ואד יעלה סן הארץ‪ .‬איל ר׳ יהושע‪ .‬וכי‬
‫מיםי אוקינוס לא מים םלוחים ה ן ‪ .‬איל סתסתקיס הן בעבים ‪ .‬דכתיב )איוב לז( אשר‬
‫)לב( תלו שחקים‪ ,‬היכן הם נוזלים בשחקים‪ .‬ריי אוסר סן העליונים ‪ .‬שנא׳)דברים יא(‬
‫למטר השמים השהה ם י ם ‪ .‬והעננים סתנברים מן הארץ ועד הרקיע וםקבלין אות] כספי‬
‫ה נ ו ד ‪ .‬דכתיב )איוב ל ו ( ) נ נ ( יזקו מטר ל א ת ‪ ) .‬ל ל ( וחושדים אות; כמין כ ב ר ה ‪ .‬ואין טיפה‬
‫גונעת ב ח ב ר ח ח ‪ .‬דכחיב )שמואל ב מ ( חשרח מים עבי שחקים‪ .‬לטח הוא קורא אותן‬
‫» ח ק י ‪ , 0‬רשב׳ל אסר שהן)<ה( שוחקץ אח ה ס י ס ‪ .‬ר׳ אבא ביכ אסר כהדין)לו( מסוםא‪.‬‬
‫ד ׳ שמואל בינ אסר )צז( כדקין הללו של ב ה ם ה ‪) :‬י( ר׳ יוחנן ורשב־ל‪ .‬דיי אסר אין‬
‫*נניס אלא מלמעלה‪ .‬שנאי)מינןל ז( וארו עם ענני ש ם י א ‪ ,‬רשביל אמר אין עננים אלא‬
‫מ ל מ ט ה ‪ .‬שנא׳)ההליס קצה( םעלה נשיאים מקצה ו«י\ץ ‪ .‬על רעתיה דריי ‪ .‬לאחד‬
‫• כ ב ר אח חבירו חכיח של יין)לי!( וקנקנה‪ .‬ריש אוסר לא׳ שאסר לחבית הלוני סאה‬
‫»ל ו א ד ם ‪ .‬איל הבא קופחך ובא ס ד ו ר ‪ .‬כך הקכיח אוסר לארץ אייחי ענניך וקבל‬

‫םתנות בהונה‬
‫)ל( לשד* » הוו«י‪ 8‬והאילנישו )לא( כלי מעלם‪ .‬יתפללו שומנים יממליןפ ‪ ewfi‬סיסויו‪) :‬לי( מסמא• נמו םהמספ‬
‫‪ i t‬מושר ו )לנ( י * ‪ .‬שלאתי נשיוש* יזלו יעתקי נוזלים ששיספ ישוש; אש םשאנל ‪) t‬לו( נוקץ‪ .‬פירש״י םייןן שיסיח‬
‫פהיקיםו )לג( תוקי‪ .‬נ י נ ן ס הייני שדת ו ) ל ו ( ימישדן‪ .‬המאנל םישנ שפני שמקומן לר ואס אין המאכל הוק היסנ‬
‫•יישיי פיק ותשני׳ כלו־ משיד! מ י ס לאון! )לה( שימקים‪ .‬איש יכיל לננה דיו שש ‪) :‬לנו( וקנקנה שלו ‪ .‬של השתן‪:‬‬
‫א ד נ י ; ש ט ״ ט י י א ץ ן ‪ £‬ק ^ קפוליס‬
‫ם‬ ‫וץיבין דיערע‬
‫ל ן ח ם ‪ .‬לי נירעףןע ואלין ?אוזן !‪^:‬רע אוי;ץ'צו ;אט ‪) :‬ט( ?מהי^ן‪ .‬פון ווא^ן נך‪.‬ץקט ךי‬
‫^עךד עא^ןר‪ ,‬ר?י ^ ע י ך זאןס פון ת מ^םער ;ואס אין אוקינום‪ .‬אווי ווי ״עס ?!?ןייייט)אי‬
‫י ^ ד ׳ מ ו^ןרץ‪ .‬או‪,‬וא?זןין מעט אויף ג;יץ פון ךי ?ןלד‪ .‬פון די מאסער ןוס א‪1‬יף ךי‪;.‬נ"רד‪ .‬חאט‬
‫ן ב י ךזישע ניז^ט ךי וואסער פון אוקי;וס זענען ראך ניןאלצין‪£1 .‬אט רבי אליעזר ניזא^ט‬
‫ןיי וועךין יי‪ 0‬אין ךי תאל‪,‬קץ‪& .‬זוי וויי^ס שטייט אין ןסוק״א^ר ‪.‬מלו ?!הקיפ‪ .‬מא ?עלץ‬
‫די ך ס אץ ךי יואלקץ;ואס או‪$‬טער ךעם יץטיעל‪ .‬ךבי יה‪#1‬נ זאןט ךי וו^לקינםטלי^ען'*!‬
‫י אץ ?סוק *צום רזעיןיפץ היםעלוו'ע?טוטרע?ק‬ ‫ךי אויעךןאןע ייא^ער‪ .‬אזוי מי ׳ןס‬
‫יי;יאלקיןס ^ןאךקין דך פון ךי״ערד ביו צום היטעל אונ די;עםע; ליימאיסער‬ ‫נוא?עי •י‬
‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬

‫‪*8‬י ייי*ין ‪8‬לא^יל‪ '.‬איד מי‪?,‬ס'?ט״ט אץ ןםוק ייוקו ן ק ר לאדיו‪ .‬ךער דעןין ביים אי; וואל?ין‬
‫‪»8‬וי ווי פין ‪}»$8‬יל‪ .‬אונדי}ואתקין)וארפיין אראפ ךי ווא‪.‬סערא‪1‬יףךי‪ .‬עךד אןיי ומ פון א ך פ ‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫!יין טרא^ץ ריר• }י• ן! }עם ^ךעךין! אזוי ומ ‪:‬עסי ^טייש אץ ‪$‬סוק ח?טרת ס;ם ע‪5‬י ?!למים•‬
‫ז‬

‫ף וי^לגץן וזאך^ין איא• די וזא^ער ןוי ת ל ך אזיפ‪'.‬יעךער טךאפין ביזוןדער‪§ .‬אר ווםרופט‬
‫‪$‬ען ךי מא?יקי)ס ^ ( י ם ‪ .‬ד?י ‪#‬טעץ ןין;יקיש זאגט !דיל זיייצו מאהלין ראם מא^עריעךיער‬
‫ז‬

‫ןיא?ין מזל זיין ביזוןדער ‪ .‬ר ב י « } א בריבךגא זאנט‪.‬אווי וד ךי‪,‬קישקע מאם צו נ«י‪.‬ה?ט‬
‫ןאס״עקין אץ בוץז\רבי ‪$‬םואל בר נלוןן זא;ט אדי ווי ך י ךעע‪,‬קי^ןיעס פין אבי^הו^ם‬
‫}יי לןאסלין ראם ‪,‬ןנפין גא?ץ לין * )י( ‪,‬ךבי יוחנן אונרבי ש?!עון'בן לקיש קרי;ען‪'.‬רבי יודיען‬
‫ץ^ט לי ןז^קי^ס‪.‬וענען פץ הויבין‪ .‬אזויווי״עם שטייט אין ^םוק !ארו זנים‪.‬ענני ׳?‪;5‬א‪ .‬אונ‬
‫‪ 7‬ר איז ן‪1‬יט ‪.‬די ;ואלקיןס פץ היטעל‪• .‬רבי '{!כזעון בן לקיש זאנט לי וואלקינס'זענען פץ‬ ‫י‬

‫אונםען‪« .‬זוי ייי״עס'?זםייט אין ןסוק ער בלייננט אדף מאלקינס פין״עיק מעלט‪;'.‬אןז רבי‬
‫זו‬

‫יון;ן זןיז דאס;ליץז ציו איי;ם ‪1‬יאס‪,.‬עי־ האטי ?כבד ‪.‬גמוען !יין" חבר מיט אפאם מיי; איניער‬
‫ן א ט זים ד ‪ .‬י י » «ייי ‪4‬יז*־ינק‪ .8‬אווי}יט נאט ךעם רענץ טיט ‪.‬די וואלקינם‪ .‬אונ ;אך דבי‬
‫‪9«7‬עון איז}^יך צי }|יי;עם מס‪...‬ער ן!ט ‪,‬נמאגט צו ךץ הבר ןאלנ מיי־ אקאךץיךיץ‪ .‬זאנט‬
‫ךזנר ל^ר צז ייים ‪1‬ייי?נ ‪1‬יין‪,‬קיןרב)יעל איך ךיר אפ ^עסטץ ךעם ]קאךץ וויייץ‪ .‬אווי נאניט‬
‫‪; »9?5‬ע^ען רעגץ‪)':‬יא( ?‪:‬נף נעםען מערין גירושין‬ ‫צי ף ^ ד ד מ ץ נ י י י ן ע‬

‫יי‬
 ‫נ?‬ ‫בראשית‬ ‫פרשה ע‬ ‫בראשית‬ ‫סךף•‬
‫פ ט ר ‪ ) :‬י א ( ה׳ שמוח נקראו ל ו ‪ .‬ע כ ‪ .‬א ד ‪ .‬ע נ ן ‪ .‬נשיאים‪ .‬חזיז‪ .‬ע ב ‪» .‬הו*‬
‫)צט( טעבכ אח פני הרקיע‪ .‬א ד ‪) .‬מ( שהוא שיבר אידן של בעלי שערים‪ .‬ענן‪ .‬שהוא‬
‫עושה!הבריות )מא( ענויס אלו לאלו‪) .‬מב( נשיאים‪ .‬שהוא עושה הבריוח נשיאים אלו‬
‫על א ל ו ‪ .‬חזיז‪ .‬שהוא עזשה )מג( חזיונוח ברקיע וםשרה רוהיק על הבריוח‪ .‬כד*«‬
‫י י ץ • ) י מ אסר רשב״נ ד׳ שטוח נקראו ל א ר ץ ‪ .‬מ נ ד ד ׳‬ ‫א ס‬
‫( י״י!‬ ‫ב‬
‫'‬ ‫י ש ע י ה י‬ ‫‪ft‬‬ ‫י ש נ נ י ה‬

‫תקופותיח‪ .‬א ר ץ ‪ .‬ח ב ל ‪ .‬א ד ם ה ‪ .‬א ר ק א ‪) t‬מד( ארץ‪ .‬כננד חקופח ניסן‪ .‬שהיא טרי»ת‬
‫א ח פירגחיה‪ .‬ח ב ל ‪ .‬בננד תקופת חטוז‪ .‬שהיא )מה( ם ח ב ל ח א ת פידותיה‪ .‬אדםה ‪.‬‬
‫כננד חקופח חשדי‪ .‬שהארץ עשויה )מו( מלין בולין של א ד ט ה ‪ .‬א ר ק א ‪ .‬כננד חקופוו‬
‫ט ב ת ‪ .‬שהיא )מז( טורקח אח פירוחיה‪ ) :‬י ‪ 0‬כסה נשםיס יורדין ויהיה בה )מח( כדי‬
‫)מט( רביעה‪.‬כםלא כלי טחרישה )נ( של ניט דברי ריט‪ .‬רייאוטר )נא( בקשה טפח ‪.‬‬
‫)נכ( ובבינוניח טפחיים‪) .‬ננ( ובשבעה נ׳ טפחים‪ .‬ארשב־א )נד( אין ל ך טפה יורד‬
‫טלםעלה‬
‫מתנות כהונהי‬
‫הקיר» )‪ (re‬כ ד י נ י פ ה ‪ .‬לענין דברי לםשסיק ה מ מ י *‬ ‫)לש( ס ע נ נ יני׳‪ .‬פגי הרקיע זהירים םם ונשהס מתנסי'‬
‫אפילי נח‪5‬י הייס אם ירח כ ד רניעם או לנין פליי נ ר מ ו‬ ‫נענים הס משחירים יענים ‪) :‬מ( היג נעריו ונילקיש‬
‫נשמיס נדלקמן‪ ) :‬מ ס ( יניעם‪.‬שיעיי מנוי שיש נו היי‬ ‫שכואישונר לנעלי שעיים שיש להם תנואה ימ״קר*! מ ו ע י ‪:‬‬
‫צייו הקרקע ונקרא נ] על שם שמנע את הקרקע להוציי‬ ‫)מח( עמים‪ .‬שאינם מקפידה זס על זס שנוול עצר ‪:‬‬
‫ולהוציא זרע ‪ ) 1‬נ ( של נ׳ טפחיס‪ .‬נן הוא שיעור ש נ נ מ‬ ‫) מ נ ( נשיאים‪ .‬פירש״׳ מפני ששדה אחת מתנרנ׳ ישל חנירי‬
‫סמתרישה נעימק הקיקע‪) :‬נא( נקשה‪ .‬נקיקע קשם שיעיל•‬ ‫‪6‬ינה מתירנס יניייש׳ פ״נ ותענית נייס שעישה נעלי‬
‫שננגס המעי מפת נעומק! ) נ נ ( ניניטש קרקע נ י ס י ת *‬ ‫ס י ם משיאיה‪) :‬מג( מויוטת• מראות ירוקי! ואדומים נויא‬ ‫נ‬

‫שפתיי' גיםיק פי' שגי שפתים ‪) :‬גג( ונשנעס‪ .‬קרקע שנ»«‬ ‫י י היא נשחקים ו ) מ י ( אוז• ל'רצם שמוציאה ומויצס‬ ‫נ‬

‫שנעצמם היא ו נ ה ילחה ו )נד( ם״נ נפיג דסענית )כה(‬ ‫איותיה‪) :‬מה( מתנלמ‪ .‬ותקיפת תמח מנוה מאוד ינחמם‬
‫אי! לן שפמ יויד מלמעלם ט' שאי! םנזהוס עולם מ י ‪t‬‬ ‫)!נשלת ומפתקת הפייימ‪) :‬מי( נולי;‪ .‬מתינות של אימה‪:‬‬
‫תםיפ‬ ‫)מו( מייקס‪ .‬פניהם מוייקית ולא נשת״יו נאיניהן מפני מ״ק‬

‫^א^ן״&קיראב‬ ‫ךיוואלקי‪5‬ס‪_.‬עב‪ .‬א ד ‪.‬‬

‫דעט וזיטיעל‪ .‬אד‪,‬והןךמ״ער ןירוןךן ודיל ״ער צו'ברע?ט די ‪5‬ענט?זין וום האןיין ר>ט>ןז«‬
‫‪8‬אר קוי!וין‪ .‬או‪,‬עט גייט רע‪3‬ין וועךט ר״בואה וועלויולער^ענן וועךט‪,‬ער ניתפין ודיל‪,‬ער?א?ט‬
‫ךי ^עןששין יאלץ וועךץ נידעךינ' אוינ נוט ‪.‬איינער צום אנךעךין‪' .‬ןוארום אז זןס עיט רעןין‬
‫}ויי רע‪$1‬וה דאלוויל אונ אלע זז^ען יאט ‪,‬איז ‪.‬איינער נוטייצום ^נךערין‪ .‬נ^יאיט וןעךט^ד‬
‫ןירו^ין יוייל‪,‬ער האקט לי ?^טשי ואלין וועךץ ןרויס איינער אוייף דעם א?ןעףן‪.‬איינש״ ‪tsj‬‬
‫ןוער קבואה פון ךעים י ^ ך ע ך ץ ‪ .‬ד‪1‬אלט‪.,‬ער דך ןרע^ער פאר רעם א^רעךין‪: .‬אבער אי זןס נ ך פ‬
‫}יט ךענין ^אט ‪.‬קיןער' ןיט ייובמויה‪; .‬ןיט ויאט וןעט ״ערייך ‪.‬נרוים' האלשין‪ .‬חזיז וועלט‪.‬ןנר‬
‫גירופין ע י י ל ‪ ,‬ע ר סאןט?‪1‬ען ן א ל יעהן קאלאךץ אויף ךעט ךוייןעל א^אי^ןל רדט א^א‪£1‬ל;ע^‬
‫ז‬

‫אנןאקול ?זעאךץ‪ .‬אונ]ער ‪0‬אףט רודזען רווז הקדשאויף״ךי טענט‪#‬ץ‪} .‬וארום_‪.‬עםגייטא^ערע‬

‫ןיט רענין ‪5‬יידץ טען טורזטיתשיןה‪ .‬וועריןדאך ך י פענט?!ץ' היילינ דורך ךעם תעיין‪ .‬חזיז‬
‫א י י רער ‪3‬ייףש‪.‬יעל;;‪ .‬איד ווי״עס שטייט חזון י‪.‬עזןן־;ו‪.‬ב'ן'זןטוץ‪ .‬די יעהונג פון‪.‬יעןעןז דצבי«ו‬
‫ויאס‪,‬ער האפ! נייעלזן טיט רוח ב!קרש‪) :‬יב( )א'ט‪*0‬ר‪? $‬ז‪9‬עין‪.‬בן ג מ ל י א ל יאנט ‪5‬יר ;עטען‬
‫‪$‬עלט אירופי; ךי‪,‬עיךר ;ענץ ךי ?ירי בקופות‪ .‬אךץת‪?.‬ל אך^תארקאי‪-‬אךץ זזערט ייאנירופק‬
‫;עניין ך י תקופה פון ניןון‪ .‬ודיל לי‪.‬ןנלר'?א?טלוי'פ'ין אירע פירות‪£ .‬רץ איז אייינויךץ״ לייפין•‬
‫תבל וועךט ך נירונ«ין ;ענין ךי תקופה פון' תמוז‪ .‬לת^ל איז ךער עייטש בע{םים>‪ .‬ע י י ל א י ן‬
‫‪8‬טוז איזךי וול‪ ;.‬׳‪$‬זטאךק אינ די ווהן מא^ט ןישטאקאונזיםךי פירות‪.‬אד^ה וועלט ד נירו?יןנענ‪.‬ין די‬
‫תקופה פון תשךי‪ .‬דייל‪,‬אין ת;‪8‬רי עיט רענין אונ ךי‪!,‬ןרד וועךטצו זאיטען ניקלעבט ש‪19‬ןקער‬
‫אונ אשטיק‪.,‬עךד וועךט גירושין ארמה ‪ .‬ארקא וועךטךא‪,‬נירויפין נענין ך י תקיןה פיין^בת‪.‬‬
‫ודיל ך י ?‪.‬יר‪1‬ת אונ די בלעטער וועדי; נעל פו;‪,‬קעלט)ארכןא איז וו*;רק נריץ(! )ינ()כ!^ז(‪.‬יך פיליךענין‬
‫אי‪,‬ח‪'15‬ךעןיןאייאךיי;נינא^ע;'איןךדרדטיףךריי‪jzrqa‬‬ ‫ן א ל ניין‪ .‬עםזאל זאט סאכיןךיעךד‪.‬‬ ‫י‬

‫ןר ןויף רער האקער »ךט‪ .‬איז שוין"ךי ‪'^.‬ךד זאט טיט רעגי;‪ .‬אווי זאנט' רבי מאיר י‪ .‬ר י י‬
‫ז‬

‫‪A‬‬ ‫יהודה ז אנט ביי האר^ע‪,‬ערד איז יינוג איי; ט^ז טיף‪ .‬בייםיטעלע‪,‬עךד צודי טפחים טיף^‬ ‫ז‬

‫זאטע‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פריטה יג‬ ‫סדר‬
‫טלמעלה‪'.‬שאין הארץ עולה כנגדו טפחיים‪.‬םה טעם )תהליס מ‪»(3‬ה( תהום אל תהים קורא‬
‫לקול )נו( צנוריך וני׳‪) :‬יד( איר ל‪1‬י השים העליונים זכרים‪ .‬והחחתינים נ ק ב ו ת ‪ ) .‬ג ז ( הן‬
‫אוסרים אלו לאלו קבלו אותנו‪ .‬אתם בריותיו של הקביה‪ .‬ואנו שלוחיו‪ .‬טיד הם םקבלים‬
‫איתן‪ .‬הה־ד )ישעיה מס( תפתח ארץ ‪ .‬כנקבה זו שתיא פותחת לזכר‪) .‬שס( ויפת‬
‫ישע‪ .‬שהן פרין ורבץ ‪) .‬שם( וצדקה תצמיח יתר ‪ .‬זו ירידת נ ש ט י ' ‪) .‬שס( אני ה׳‬
‫בראתיו‪ .‬לכך בראתיו לתקונו שלעולם ולישובו‪) :‬ט!( איר ברכיה )נח( עלה שבר מן‬
‫הארץ‪ .‬מיד והשקה את כל פני ה א ד מ ה ‪ .‬היא דעתיה דר׳ ברכיה ‪ .‬דאריב )דכריס לנ(‬
‫יערוף כמטר לקחי וגוי‪) .‬נט( שכרו בריות את ערפ; ‪ .‬סיד מטר יורדג )טל( כסה‬
‫גשמים יוררין ויהא אדם צריך ל ב ר ך ‪ .‬ר׳ יוסי בשם ר׳ יתודת ור׳ יוגח בשם ר׳ שמואל‬
‫אםרין‪ .‬מתחלה כדי רביעה‪ .‬ובםיף אפי׳ כל שהן‪ .‬ר׳ חייא בשש ר׳ יוהנן אמר בהחלה‬
‫בדי רביעה ‪) .‬ס( ולבסוף עד שידחו פ נ י ) ס א ( חקרם־ד‪ .‬ר׳ ינאי ביר ישמעאל בשם‬
‫רשב״ל‬
‫מתנ ו ת בהו נ ה‬
‫וכר ‪) :‬נש( שנרי נ ד ו ת ט ׳ ‪ .‬נתשינה נליא וערםנס לא‬ ‫) נ ה ( שסיס‪ .‬עליון קורא לתסוס התשתי!‪) :‬ני( צ נ י י ו ‪.‬‬
‫תקשו עוו יורש יעריףלשק עורף‪ ) :‬ס ( ילנסיו‪.‬סירש רש*‬ ‫<ש‪1‬ן ינים משקע שניסו )נו( וס! אומויס נ!׳ ‪ .‬סעליוניס‬
‫נומ! רניעס שנייס ‪) :‬שא( הקונויו ‪ .‬ש י ד ת יישטיי שני‬ ‫אינוריסנן לתתתיניסו )נת( עלס שנו נ ו י ‪ .‬או לשי! פ נ ו‬
‫לנ‬
‫־ ־‬ ‫־‬ ‫»שסירייס משנרי! את לנש נתשונה מיו וישמע ס' ומשקס‬
‫^ןבןיאילעור‬ ‫ואטע‪,‬ערד וואסיי איו פייכט א; ךעגין אייך‪ .‬לאלף זיין דליי‬
‫זא;טאז‪_.‬עםגייט אליי; אין ךי‪,‬עייר ךעגי; טיף ‪"#‬טפח‪;' .‬יטארויף דער אב גרונד פייכטקייט צוד•‬
‫?פחים ?עבין דעם איינעם ט‪5‬ח' ציו זאטען איז לי <‪5‬ייכטקייט ןויף דריי טפחים‪ .‬י פון וואנען וויייןי;‬
‫נ ו ר ך א ם ‪ .‬ווייל‪,‬עס קטייטיאין פסוקי תהום אל תהום קורא לקיל" ציניךיך איין ‪$‬בנרונד רופט‬
‫דעם א‪.‬נךעלין‪ .‬ליי אובעלעןטע עאקעריחפט ךי איגטעךשטעידאקער זך ואלי; ארויף קוטען‪.‬צו‬
‫‪ .‬אייגע‪; .‬ארךינעס*‪ .‬פיל‪ .‬איז ראך ניט‬ ‫די ^שי^ע פון די‪;:‬ע רייגעס‪ .‬עס'^טייט'גיט‬
‫ע‬

‫זוייני;ער ויי ?ידי‪) :‬יך( ‪ opto‬ך?י לוי;אנט לי אי^עלשטע וואםער ‪ x'nr^jy).‬ךי או‪.5‬טעךש'טע‬
‫זוא^ער זע;ען' ‪.‬גקבות‪ .‬אוג לייאובעךעןטע ייא^ער יא?ין' צו ךי' איגטעלשיטע וואםער ״עמט אונו‬
‫צו אייך‪ .‬איר ו ק ט ^עשאפין פון ויאט אוגמירועגען ?ע׳נדקט פיון גאט י טיר )אלין״אראפגךן‬
‫א ו ן ‪ $‬ק צו אייך‪ '.‬נעםע; לי אץטעךןוטע ו_ו*קער ?אלד' צייךי אובעלשטע יואסער ‪* .‬אווי"ווי‬
‫״עס ?טייט אין ן ם ו ק ך י ^ ר ר ^ ט ‪ -‬י א ו ו י ווי ךי‪.‬נק^ה״עפינט אונ נע?וט צו ך״עם זקר־‪. .‬עם‬
‫זןטייט אין ^סוקךלךוישע‪ .‬ךי עא^ער ?הקטבאךץ איני ?!;)רץ ךך‪ .‬אווי ווי_אוןרםיטאנןבוז‪.‬‬
‫*?דיןי׳ סץםיסיח'ד‪'.‬ךעררענין ייםגידעךט ט^ט ךעם ייאםער פון אונטעןיצי!אשען טאכץזיי‬
‫אןזיןןךאצין'צדקה)גיךעמי^קייט( אדףיךער ייעלט‪'.‬יאנט;א'ט ראםהאב^איך ןע?אפי!"‪.‬דריב‪.‬ער‬
‫האב איך ךאם בשאפיין ציו ךעם בךעלי^יש פון ךער ייעלט די;אלין בהמוטיייערין‪) :‬מוי( רבי‬
‫^ר?יה יא‪5‬ט‪,‬ואך !עליז ט; ד^ךץ טיץיטיםען‪ .‬אז<נס גייט ארדף *פון ךי מעגטישין ייאם אויף לי‬
‫‪.‬׳<רר אצו?רא?ין הארץ‪ .‬ךי ס'עגט?זי'ן טיהען ולושוןה‪ .‬באלד ט א ב ט ‪ /‬א ט אי טרעקעןליעלד‬
‫ן ו ט רע;ין‪ .‬אזוי יא^טךבי בל‪$5‬ה‪; .‬וארוסי‪.‬ךבי בךכ יה'ןאט‪.‬גי זאגט‪.‬עם ^טייט אץ פיסוק‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫‪:‬ערוף ?קטרלקיזי‪ .‬איויבךי טענט^זין ?אבין צובראכי'ןדי‪.‬ערהאקין\זך'האביןךך ‪.‬גיקעךטצו‬

‫;אט ?!יט ^שוןה‪-‬באלר גייט רענץ! )טז( <בסה>‪'.‬וך פיל רעןץ זאלמין'אמענטש^אלרארפי•‬
‫‪5‬אכין אברכה‪ .‬ךבי יוסי ד‪,‬טני{אןט פון רבי‪.‬יהודה ש ויענץיאונ רבי יוגה האטיןיואנט פון רבי‬
‫•שמואל ם ייעניןךערןןלקטער רעיני; ווס נןיטינאך םובויתאויב״עסגייטיאזוייפיל יאט צוטאניי־‬
‫ךיןנךד‪ .‬ואל טען טאכיי‪-‬יאביי^ה‪ .‬אינ ךער אנךערער רענץ‪ .‬די פ < ע ם נייטךאךף טען מאביו‬
‫זזבךנןה‪ .‬רבי ח;יא ןאטניוא?ט פו; רבי יותנין' ווזלין ךער עדשטער לעני; דארףגןץייאזוי' פ *‬
‫!‬
‫זאט צו טאכין די‪.‬ערד‪0 .‬א;ט ‪.9‬ע; אויףאיטאיךיכה‪ .‬אונדעראנלעדער"רענין אוער;ייטאוד‬
‫פיל אפ צו ^‪:‬יי?נןען ךי דאחעיוקעס פון לי ךעכער טאכט טעןיאדף אים אבר^ה‪ .‬רבי ינאי‬
‫בךבי ישמעאל ן ט ניואןט פון רבי שמעון בן' לקיש וועגץדעיר עךשטעררעגץ אויב עם נייט‬
‫ז‬

‫^ ו י פ י ל ו א ט צ ו מאכי; לי‪5;.‬ררםאקט‪9‬עןאויף אים א'?רבה'‪ .‬אונידער אנדערער רעגץאי״ער‬

‫נייט‬
‫נח‬ ‫בראשית‬ ‫ג‬
‫בראשית פרשה י‬ ‫סךף‬
‫רשב״ל אסר בתחלה כדי רביעה‪ .‬ולבסוף כדי שתשרה פי המגופה ‪ .‬והלא כםה נשםים‬
‫יורדין)סנ( ואין פי מטפה נשרת‪ .‬אלא תהא)סג( גראית כאילו שרויה‪) :‬י?( )סד( כיצד‬
‫הוא צריך לברך‪ .‬כתדא רתגינן‪ .‬על הנשמים ועל בשורות טובות הוא אוסר‪ .‬ברוך‬
‫הטוב והמטיב‪ .‬ר ברכיה בשם ר׳ לוי )סכ( םייתי לה םהבא ומפלי כה( םים קרים על‬
‫גפש עיפה ושמועה טובה וגו׳‪.‬םה שטועה טובה‪ .‬ברוך הטוב והמטיב‪ .‬אף םים קרים הטוב‬
‫והמטיב‪ .‬ר׳ יהודה אומר כדין מברך יהזקאל אבא‪ .‬יתברך יתרומם יתגדל שמך‪ .‬על כל‬
‫טפה וטפה שאתה מוריד לגו‪ .‬שמםגו אהה זן אלו מאלו‪ .‬ר׳ יהודה ביר שטעון אומר‬
‫שהוא מורידן)סו( במרה‪ .‬שגא׳ )איוב לו( כי יגרע גטפי םים‪ .‬המריא)ויקרא כו( וגגרע‬
‫מערכך‪ .‬ר׳ יוסי בר יעקב )סז( סלק למבקרי לד׳ יהודה מגדלאה‪ .‬שמע קליה מברך ‪.‬‬
‫אלף אלפים ורבי רבבות ברכות והודאות אגו צריכין להודות לשסך ‪ .‬על כל טפה וטפח‬
‫שאתה מוריד לגו‪ .‬שאתה משלם גםולים טובים לחייבים‪) .‬סח( איל כן הות ר׳ סיםון‬
‫מברך‪ .‬איר זירא )סט( תםן אטרין‪ .‬על הזול שהוא בא לעולם‪ .‬ועל השבע שהוא בא לעולם‪.‬‬
‫י ע ל‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ןע״‪,‬׳ מזה נפי ני תנא שממנה הקניה מלאני' להפדופ «‬ ‫) ס נ ( ואין פ׳ מגופה‬ ‫נעריו‪:‬‬ ‫גצננה שקורץ קומיו ועיק‬
‫מוי! )פו( נמלה ‪.‬פירש'׳ שמווו נמוה נמה ‪5‬רין לנל‬ ‫ם ׳ ‪ .‬פירש"' שהרי אין משהין את המניות אלא נאיצר‪:‬‬
‫קרקע וקרקע ימוריל לה נפי צרנה ילפינן צריו לברן על נל‬ ‫) ‪ :‬נ ( גראית נא‪-‬לי שרויה‪ .‬כ‪:‬הג‪:‬מיס יורד! נלי האלמה‬
‫ספה ושפה נפ;י עצמה‪) :‬שז( סליק למנקריה‪ .‬עלה לנקר‬ ‫) ס ל ( ניצו הוא‬ ‫למ‪:‬‬ ‫ונל׳ אנגים מסלמלחין מפני שטנען‬
‫ולוווש נשלימי ו )םמ( ה״נ איל הלא מגא לו איל נן נ ו ׳ ‪:‬‬ ‫מ״ת׳ לה מהנא ‪ .‬מניא‬ ‫ו נ י ' ‪ .‬נשהנןמיס מרדן‪) :‬שה(‬
‫גונה‬ ‫על נל אלי‬ ‫שש נא״י אימדס‬ ‫אמדן‪.‬‬ ‫)שש( תמן‬ ‫ראיה מנא! שמנוני! השינ יהמשינ‪ :‬ר׳ יהווה נר ימזקאל‬
‫אמת‬ ‫_ _ _ _ _‬ ‫‪ 1‬״ ״" •‬ ‫ממניע‬
‫ש ה‬
‫^‬ ‫ב‬
‫נוסיגן‪ .‬נירוש' נ ו ס שיית׳ שיייי ליי‬
‫‪5‬ייט"‪'^8‬פ^ז^דיי'?‪'9‬ו^ען»ן ךי ‪8‬ע&ער ווייןןאס ש^ייען אויףךי נאםוועךין צו ווייקט ‪.‬‬
‫דאלף םעןימאכין אבךי^ה'‪'.‬פרעגט ךעיר םךרש טיר‪.‬זעךןךאך או אפילו‪.‬עסי גייט קיל ךע;ין‬
‫ווערי; אויך ךי שפונךען גיט צו' וויייקט‪' .‬לאר ?ען םיי;ט‪,‬עם ‪ bm‬אוים דעןזן אז זיי וועךין צו‬
‫ויךיקט‪ .‬די ואלין'וועךין שטאךקנאס'‪ ,‬דאךף מען םאבין אברכה! )י‪ 0‬לביציח‪ .‬ווי אווי טא?ט‬
‫§ ע ן אבךקהיאויף רע';י;‪ '.‬אדי ווי קיר האבץ' ;ילערונט איויף ךענץ אונ ‪#‬ז טען קאט אים '‪$‬ן‬
‫ןיז אגט'יפו; נוטס‪ .‬זאל‪.‬ער ז אנין ברוך'הטובנסמטייב ‪,.‬רבי ברכיה פון רבי לדם }ועגץלערוןט‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫דאםיאפפון רעם פסוק‪. .‬קאלטע וואןןער אויףאטענטש וואט איז טיד אונ אנוטע סערו^נ‪ .‬עזוי‬
‫ז‬
‫ווי אז מען ן‪,‬עךט אנוטע !אךידארף'מען מאנין איבירןה ברוך הטוב והמטיב‪ .‬אזוי אויף״קאלטע‬
‫וואםער <רעניף דאךף קען אויך טיאכיןיאברכה ברוך ך‪,‬טוב ןהמטיב‪ .‬רבי ‪.‬יהודה האט }יוא‪?.‬ט‬
‫אוד אברכה האטיגימאכט ©יין פיאטער' יחזקאל אויף רעניין‪. .‬נילויביט אונ דער הויבין איונ‬
‫גינךייםיט ' אל וועךין' דיין'נאסען אדף'‪.‬יעךיער ל^ראפין ךענין דאם ו<מא?ט אוף }יךעךיןפי!‬ ‫ז‬

‫ד ע ם רענץשפייץט דואוגואייגעםפון אנךערין‪".‬רבי‪.‬יהודה ברש?עץ זא;ט;אט'מא?טנידערין‬

‫ד ע ם רענין טיט'אמאס‪ .‬ווי פיל ך פעלךיער דאךפין ‪.‬גייטםער גיטיווייניגער‪ .‬ווארום רא ביידעט‬
‫ךעמן'שטץט כי‪:‬נרע נטפי סי‪.‬ם‪' .‬אויגיביי שאצוגג שטייט ונגרע מ^ךכך‪ .‬אזויווי ביידעם‬
‫^אצונניהאט ךער כהן'ניראךפט זעוןזן טיט אמאס וויי פיל ‪.‬ער ‪.‬ואל ‪3‬״ רעם מענ^ש ;עמען‪.‬‬
‫‪$‬ער א ר ע ד ווייגיגער‪ .‬אזוי' רעם רעגיין גיט אויך גיאט טיט אמאס אמאקל מער אמאלל ווייגיגער‬
‫ליוגגרעימעךכך‪ .‬איםאהל געטט טען' ווייגיגער ווי דאס ‪#‬אצו;ג‪ .‬כי מריע נ?!פי םןם‪ '.‬אמאקל'}יט‬
‫;אט דייטריאפינס^עניןיוויייגיגעח‪. .‬ךבי' יוסי בר יעקב איז אמאלזל גיגאעעז צוךבי יועדה‬
‫מנךל^ת'זיעה; וואםעיר מאכט'‪ .‬הט רבי יוסי גיהעךיט ודרבי יהודה מאלטיאןיךבה א‪1‬יף'רע;ק‬
‫טוזעגד ‪$‬אקל טוזעגד אוג צעהן צווענד' מאהל'ץעל; טוזענך ןךכות אונ'לויב'ו}נ דאךתין סיר‬
‫לויביין צו דיין נאמען אויףיןעךער ימךאפין'רעןי״ן וואם דו'םא'כ?טאו נוניךעךין'דו ‪?3‬אהל‪9‬ט‬
‫;‬

‫נוטעס צו ךי פענטעןץ ו ו א ם זיענען פארשולךיניט פאר ךיר‪ .‬האט'רבי'יוסי;יזאנ‪.‬ט צורבייהיודמ‬

‫רבי סימון דןאט'אידך }יםאכט אזר אברכה'אוייףרענץ‪ .‬רבי זירא האט ניזא^ט איין אריץ י?*ר^‬
‫זאנט מ ק אדף די אלע זאכין איין ברכה‪ .‬אז תבו^ה וועךט וואלוויל אויף דער' וועלף‪ .‬או‪,‬עם קו?‪8‬‬
‫אזעט אויףךער וועלט‪ .‬איזאטייך״^אט ךךבהע?ט'צו א?!ךינה‪ .‬ואןט מען הטוב ‪.‬והט^יג‪.‬‬
‫פסוק‬
 ‫כראשית‬ ‫י ג‬
‫בראשית פרשה‬ ‫רןףף‬
‫יעל הנהר שטס פח לטדינה ‪ .‬אוטר ברוך הטוב והמטיב ! )יח( והשקה את כל‪ .‬ר׳‬
‫אליעזר בשם ר׳ יוסי בר זםרא אטד‪) .‬ע( הכל טתברןז )מא( סשא וטתן טתביך‬
‫)מנ( והפרנטיטוטץ םרויחין ‪ .‬ר׳ יוחנן בר לוי אסר‪ .‬אף םוכי שחין סרויחין‪ .‬ר׳ תייא‬
‫בר אבא אסר ‪ .‬אף החולין סרויחין‪) .‬ענ( ואבריהן )ד( רפין עליהם‪ .‬אביםי טן‬
‫)עה( תבריא הוד‪) .‬עו( סבקר מ ש י א ‪) .‬עז! כד הוות רביעתא נחתא הוה איל רחב״א‬
‫)ערן( טה איני) עבידין‪ .‬הוה איל )עט(נינוהו‪ .‬ו׳ אבא אוסר אף אבן טובה )פ( םרנשת‪.‬‬
‫רבנן אםרי אף חדנים םרנישים‪ .‬איר פנחס עובדא הוה כהדה עכו ת ר ו הד נין‪ .‬ושטו‬
‫יתיה ש׳ לטרין‪ .‬ותקלו יתיר‪ .‬ר׳ לטרין‪ .‬הוה חסן חד סב צייד ‪ .‬איל דלא נחה רביעתא ״‬
‫וכיון דנחת צדו חד נון‪ .‬ושטו יתיר‪ .‬טאתן לטרין‪ .‬יתקלו יתיה ואשכחוניה ש׳ לטרין ‪:‬‬
‫)יט( אסר ריא בריש אין הארץ שותח אלא לפי)פא( הסוסה‪ .‬םה א׳כ יעשו שרשי‬
‫חרוב‪ .‬ושרשי שקםה‪ .‬ששרשיהם עד תהום‪ .‬אלא בל אחד ואחד לפי צרכו‪ .‬ר׳ חנינא‬
‫ביר עיזקה ור׳ ברכיה בשם ר׳ יהודה אסרי‪ .‬שרשי חטה בוקעין בארץ נ׳ אםה‪ .‬שרשי‬
‫)פכ( חאנה בוקעים בצור‪ ,‬איר לוי )סנ( כך חוא כרקא אםרח לפי חסיםה‪ .‬וחרוב‬
‫ושקמה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מ נ ד ן ‪ .‬מה עישין אלי מיליה‪) :‬פש( ניניחי‪ .‬מצאי להם מנינו‬ ‫אחת נשיה ו ) ע ( הכל מתנרו ‪ .‬נשגיח ירידת גשמיס ‪:‬‬
‫מחל״!‪) :‬פ( מרגשי‪ .‬ימקנלת נש ונמלה ‪) :‬פא( תיסימס‪•.‬‬ ‫)עא( משא ימס! •פירש" כשניבא יגיש! איש עפ מנרי‬
‫קשייתה שנמקיס קשס אינם ביתה כ״כ נ ע מ ק נמי נמקים‬ ‫זנשעת םסמירית יורוית נשמים מםירת היא ני־ םתנרים‬
‫ס י ו ‪ ) :‬פ נ ( ה״נ נירישלמי דנרנית יפיק ותענית תאנם‬ ‫»יש נו שימן נרנה ו ) ע נ ( והפרנמשיע׳!‪ .‬הסימדפ«‬
‫רנים ניקעין נ!יר הסלע הקשס ‪ .‬נירישלמ׳ נרש ונד יי‬ ‫) ע ג ( א י נ ד ה ‪ .‬פירש* אפיי איתן שאין להם מיל! אלא נאנר‬
‫תרנא קיום ונרי )ואנ״ש( רימ נ ר מנ־נא יקי נתיישנ ייתר‬ ‫אמו ‪ ) :‬ע ו ( ו י ן ‪ .‬נימין יהנשו נתונו לקנל תויפה ו‬
‫ודיק» ) פ נ ( כן היא נ י ' ‪ .‬לעילם נוקאמות דאינה שיתס‬ ‫)עה( מנדא‪ .‬שס מקום‪) :‬עי( מנקד נ־שיא‪ .‬מ נ ן ו ‪0‬ו*ס‪:‬‬
‫אלא נשי תיסו״ס ‪1‬דקא קשיא לן א ח ר נ ישקמה אמס יני'<‬ ‫)עו( נ ו הית נ י ׳ ‪ .‬כשהים יווד הוניע׳‪) :‬עת( מס אימן‬

‫ן ד ^ א ^ א נ י י ^ ו נ ^ ע ן ך י נאנצע‪.,‬ער'ד‪ ) :‬י ה ( ) ^ ^ ז " ~ ר ב ~ א ל ^ ז ר הטניזאו‪,‬טפון !בייוטי‬

‫בי־ וסרה ם' ווענין' ווען‪,‬עם ניייט דעןץ וועךטאלץ ניבענ^ט‪.‬דער הא^ךיל וועךט‪/‬יבענטשט אוג‬
‫ך סוחרים §אךךינען‪ .‬ךבי יוחנן בר לוי 'וא;ט' אפילו דיי םזננטשין וואם האיץ מכות איז די‬
‫אוץז ‪/‬ךי^ער רעם §אג ייאס רעןי^ט ‪ .‬רבי רוליא בר אןא זא?ט אפילו‪.‬קראננןע איז די אויר‬
‫ןךיננעיר ךעם ^אג וואס ךע;י‪.‬נט‪ .‬איונ אפלו דער וואס איז קראנק ;אר אויף איין נליד‪ .‬וועךמ‬
‫‪«$‬יםאויןז ;די;‪},‬ערךער^יד'צי ניהיי^ט וועירין‪ .‬עביטי פוןיךער ^ א ט ס ב ד ן ה פילעןטגייייצו‬ ‫‪:‬‬

‫גןראנכןע זעסן' וואט י‪.‬יי ‪"5‬א‪5‬ין‪ .‬ךעם »אנ ;ואס איז ;ינא‪;5‬עןךענין'פלע;ט'‪.‬ךךהייא‪3‬ר ע ן א‬
‫סחמץ ניי אביקי וואם טוחען ךי קראנקע‪ ..‬ד!אט אביםי'נ;ענפעךטךי'רוחען‪ .‬ר?יאבא זאןפ‬
‫‪:‬‬

‫אפילו אךי‪0‬א?ט א^רילאנט ש^ירט אוץזווען עם נייטרע;ץ‪.‬ידעם ‪$‬אנ וועךין די ?זטארקער‬

‫אונ שענ ער‪-‬ךי כ?;ן?*?ץ א‪9‬ילו ךי}{ישי וואט אץ וואןוער שפיךעןאויך'ווע!‪;.‬נם^י'יטרענץ‪.‬‬
‫־‬ ‫י‬

‫ר!יי ??חם יא^ט‪!;.‬ם האט נייטראוןין אין ךי ש^אט עבו ?אטיכןען ניןא;;ען אפיש‪ .‬ה א ט ס ק‬
‫;ישא‪$‬ט‪.‬ער יאל ייענין ךרייחינךעךט פוןט‪ .‬מען האט אים ?ייואען‪ .‬הטי^ער ;אר ניוואןין ןזויי‬
‫הוןרעךט פו;ט‪ .‬איז דאךט ;ידעי! איץ אליטער ‪9‬יש ‪6‬אננער‪;; .‬אט^ר ןיזאנ‪.‬ט עייל עם ןט';אך‬
‫ך ט נירענ‪.‬י;ט ךךי§עראיו ךער תישןךיננ‪ .‬רעד ;אף"ווי‪,‬עם האט שדן ניךענינט' האט טען‬
‫אויף ;י‪5‬א‪$‬ע;'אפיש‪ .‬ן ט ‪5‬ען אים לשאצטערואלייעניף‪/‬וויי הונדערטפונטי‪ .‬אמ םעןהט‬
‫אים ;יוו**גין‪ .‬הט;ער ןיוו^ין ךריי הונךערט פונט‪) :‬יט()‪9£‬ר>‪. .‬ךבי'אליעזר בר רבי ^!םעוןהט‬
‫}יזא;ט ךי‪$‬רד טךץקטנאר נאןד אירי'האךטקיייט‪ .‬ווא ך^עךד'אייהיאךט נייטניט דייוואםער‬
‫אוד יטיף ווי אין אוויי^עךר‪ .‬פרענט ויער מדרש אוי^עם איז‪.‬אזוי ווי ךבי'אל‪$‬ר יא‪$‬ט וום ויעלץ‬
‫‪1‬‬
‫טאןזן ךי וואל?לען פץ רעם ביאקםיץ בויםיאונ ךי ווארצלען פץ דעםיוךלדען !ןייגיןיבדכו‪ .‬יראם‬
‫ד;ערע וואךיצלען זע?ען טיף אץ' ךי‪,‬עךד ביי צום אבנריוינד ‪ .‬ךער ךענץ‪.'.‬קעי ךאף אוד טיף‪/‬יט‬
‫קו?ע; יןי אווי וואקםיין ויי‪; .‬אר דער רעןין קוטט צו';עךיער ואןז אונ טרינקט איס >(; ווי פיל יער‬
‫ך>ךף• רבי חנ?א' בךביעך^ה אונ ריבי ברכיה פון רבי יהודהס‪,‬וי^נין האב'י';‪.‬נ;זאנט ךי וואךצלען‬
‫פין ו‪1‬ייץ<?@אלטץ'ךי‪,‬עךד פופציג איילין‪.‬ךי־וואךצלען פון ‪5‬יי';ץ בוים ^§אלטץ דורןדיאפיים‬
‫אשט־ין י‬
 ‫בראשית נט‬ ‫בראשית פרשה יגיד‬ ‫סףך‬
‫ושקטה אחד לשלשים יום חהוס עולה ומשקה אותה‪ .‬טיט )ישעיה כז( אני ה' נוצרה‬
‫לרנעים אשקנה‪ .‬איר יהושע בן לוי בשעה שהםטר יורד הוא עושה )פ־( פנים ל א ד ט ה ‪:‬‬
‫פרשה יד ) א ( וייצר ה׳ אלהים‪ .‬כתיב )משלי כט( טלך בםשפט יעםיד ארץ ונו׳ ט ל ך ‪.‬‬
‫זה מם׳ה הקבית‪ .‬במשפט יעמיד ארץ ‪ .‬שברא את העולם בדין‪ .‬ד נ א '‬
‫בראשית ברא אלהים‪) .‬שס( ואיש תרומות יהרמנה ‪ .‬זה אדה״ר‪ .‬שהיה )פה( נ ס ר חלתו‬
‫של עולם‪ .‬ונקראת חלה תרומה‪ .‬שגא׳ )במדבר ט(( ראשית עריםותיכס ונוי‪ .‬איטר ר'‬
‫יוסי בן קצרתה‪ .‬כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים‪ .‬וםנבהת ח ל ת ה ם ב נ ת י י ם ‪.‬‬
‫כןי בתחלה ואד יעלה ם; הארץ ונו׳‪ .‬ואחיכ וייצר ה׳ אלתים וביי‪ Q ) :‬וייצר שני יצירות‪.‬‬
‫יצירה לאדם‪ .‬ויצירה לחיה‪) .‬פו( יצירה לז׳‪ .‬ויצירה ל ט ׳ ‪ .‬רב הונא אסר נוצר לז׳ ונולד‬
‫לוז׳ או לט׳ ח י ‪ .‬נוצר לט׳ ונולד לת׳ אינו ה י ‪ .‬קיו לז׳‪) .‬פז( בעון קםיה דר׳ א ב ת ו ‪.‬‬
‫מנין שהנוצר לז' ח י ‪ .‬אסר להו; )פח( םדירכון אנא סטטי לבון‪) .‬פט( זיטיא אפטא ‪.‬‬
‫איטא‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫)פד( פ י ס לאדמה‪ .‬שנואין צמחים ומיני עשנים וזרעים וקידם מ‪1‬׳‪) :‬פז( כעי! קומי‪ .‬א׳ מאנשי יין שאל ליכ‪) :‬פח( מדמי‬
‫ני'‪ f.‬מכשנ ילשין פלכס אני מניא אמכס השונה ודאיים ו‬ ‫םיתה חרנה‪):‬פה( נמר תלתי‪.‬נדמפיש יאיל ומצאה׳ רמז האד״ס‬
‫ל״נפש חי״ה ריס למפרע חצהו )פו( יצירה לשנעה‪ .‬שאס )הע( ה״נ נעריו זימ״א אפש״א אישיא אונש״ן יפי׳ העויו‬
‫וישא פירוש בלשון יון יחי׳ אפעה שנעם‪ .‬ונאיתיות שלהן קירן‬ ‫נולי הולד נחדש השניעי מההריון יוכל להיות ח׳ ונן נחדש‬
‫^‪:‬דר^אג'טק?ז‬ ‫אי^טיין וואט לעט איין דער‪,‬ערר‪. .‬רבי לוי‬
‫דיי זןךד זאפט איין די עא^ער נאןז איר קאןטקייט ‪*0 .‬ר ווי אווי קוטטיצו דיער רעגי; 'צו‪.‬די‬
‫וואךצילען פיון ןאקסין בוים' אונ פון ווילדין פי״יגין בוים‪; .‬אר איין מאהיל אין דכייםיג"טענ עיט‬
‫אדויף דער א?נר'וגך אונ פןרי;‪.‬קט >‪ ;$‬ךיוואןצלען‪ .‬אזוי ווי עם שטייט אין יפסוק;אט זאגט‪.‬‬
‫זיי ‪.‬אן טרינקען‬ ‫איןז ;אט היטילעדער נאןל'צו״דער רגע וויען ידי דאךפין מאםער ס יי‬
‫א‬

‫ןוא^ער‪ .‬ך‪5‬י ןהושע ‪%‬ן לויזאןיטווען‪.‬עם רעגיגט טא'?ט‪,‬ער שייןךי‪.‬זןרד‪ .‬זיא ןועךטיבדעקט‬
‫טיט שייגע גראזיז י‬ ‫י‬
‫פרשה יד )א( ריצר ה׳‪.‬אלודם‪; .‬אט דזאטבשאפיין‪ .‬זגם שטייט אין פסוק נןלןז במשפט יעמיד‬
‫ארץ‪ .‬דעו־ מלןז מיי;ט מען ;אט‪, .‬ער"שטעלט אויף ךיוועילט מיט 'ם'נ!פט‪ ..‬עו־‬
‫‪%‬‬

‫האטבשאפין ךי וויעלטויא זאל נעפיךט ;ועדין טיט‪.‬דין‪".‬ווי‪.‬עם שטייט אין פסוקי בראשית ברא‬
‫אל'ד‪.‬ים‪ .‬צו‪,‬עךשט האט^אט וישאפיןיךי וועלט טיטךעם ;אמע; אלהים‪ .‬ךאס איז לין‪ .‬ו^יש‬
‫תרומות ;ה'ךם;ה‪ .‬דאס מיץט ‪$‬ען אךם הראשון‪ .‬די‪,‬ערר וואם פו־ ידעם איו דין גוןש ןינןאכט‬
‫גייווארין איז גיגוםע; ניוואךיין פון ךי ^א;צע‪,‬עךד אווי"די מען )‪,‬עםטיחלה פון טיינ‪ .‬אונ חןה‬
‫מע‪.‬רט ‪3‬ירי‪9‬ין תרומה‪} .‬וי ךער פסוקזאג‪.‬טאי;ערע‪,‬ערשטע טייג חלה'ר»ךיטו‪.‬זאלט איראפשיידין‬
‫הלה‪ .‬עד וןאט״צו ו ואך‪9‬ין'‪.‬ךי וועלט‪ .‬ך‪1‬יי יוכ‪1‬י בין'‪.‬קצךרצא זא^ט אווי ווי ךי אשה מאס' סאכט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫נאם ךי טיינ טיט מאםיער אונ ג‪.‬עמט אראפ אשטיקול טייג אויףיחלה‪ .‬אווי איו;ידען ביי ף‪.‬ערד•‬
‫פרמןר האט ;אט גאם גיטאכט ך';‪.‬עךד‪ .‬אמאלקין איואויף גינאגנען פו; דיעריראוג הטי נאם‬
‫נייםאכטז־י‪,‬ערר‪ .‬דערגאןד האט ;אט'גיגוטען'א׳טטיקול‪;.‬נךד אוג״האט פון איירןימאכט רעם‬
‫‪£‬ענט'ש‪) :‬ב( <י;י?ח‪. .‬עם ?!טייט אין פסוק מייצר מיט' צוויי יורץ‪ .‬ומיל‪.‬עס איז גיווען צומו‬
‫‪.‬ןעשיאפונג‪ .‬איי; בעשאפו‪1‬ןנ ציו אךם אונ איין בע'‪2‬זאפוננ צו דיה‪ .‬אייןבעשאפונגיצו זיבען טיענ‬
‫<'גאן־ רעם וויךער' מאן אייו ביי איר גיווען( אוג איי; ב‪.‬ע׳‪!5‬אפו?ג צו גייןיטעג ונאןז רעם'ווי ךער‬
‫מאן איו וייי אירןיוועף‪ .‬רב הוגא^טאוךאם^קיגדיאיו^עשאפיןףוואךין צוויבען טעג עאןז‬
‫ךעם ווי ךער ‪8‬אן איו ‪3‬יי איר גיווען'( אוג‪,‬ער איז' ניבארין גיוואךין צו אכט חד?!ים'אדערצו‬
‫ביין חרשים ןןעט‪.,‬ערלעבין‪ .‬או‪,‬ער איו בעשאפין גיווארין צו ‪3‬יין טעג );איןדךעיםווי ךער^אן‬
‫איו ביי איר ניווע;! אוגיער איז גינ;ארין ניוואןין צו אכט חדשים וועיטער גיט לעבין‪ .‬אז‪.‬עראת‬
‫גיןיאךין גיוואךין צו ךיבע; חרשים מעט זןר געווים ג״יטיילעבין‪-‬״מעןיהאיט גיפרעגט ןיי‪.‬ר‪1‬יי‬
‫אבהו פון וואנען ווייםין מירי אז דאם קיגךוואם איז ‪3‬שאפין גיוןאךין צויזיבעןטיעג^גאךךעסוך‬
‫דער מא; איו' ביי איר ג;ויעף‪,‬קען‪.‬ער לעבין‪ .‬הטר?י אבהוצו ךי ‪5‬י זאגט'פון'א;‪:‬ערשפראין‬
‫ז‬

‫מעל‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יי‬ ‫סףף‬
‫)‪ (5‬איטיא אובט׳א‪ Q):‬וייצר שתי יצירות‪ .‬יצירה סן התהתינים‪ .‬ויצירה םן העליונים‪.‬‬
‫י ׳ יהושע בר נחםיה בשם ר' הנינא בר יצחק ורבנן בשם ר׳ אליעזר ‪ .‬ברא בו ד׳ בריות‬
‫םלםעלן זד׳ מלמטן‪ .‬איכל ושותה כבהטה‪ .‬פרה ורבה כבהםה‪ .‬םטילנללים כבהסה ‪.‬‬
‫וטת כבהמה‪ .‬מלמעלה ‪ .‬עוטר כםהיש‪ .‬טדבר וטבין ורואה כםהיש‪ .‬ובהטה אינה‬
‫ת א ה ‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא ;צא( זה מצדד‪ .‬ר׳ תפדיי אמר בשם ר׳ אחא‪ .‬העליונים נבראו‬
‫)‪5‬ב( בצלם ובדםות ואינן פרין ורבץ ‪ .‬והתחתונים פרין ורבץ ולא נבראו בצלם ודמות‪.‬‬
‫אמר הקב״ה הרי אני בורא אותו בצלם וברמות מן העליונים‪ .‬פרה ורבה מן התחתונים‪.‬‬
‫אסר ר׳ תפדיי בשם ר׳ אהא‪ .‬אמר הקביה אם אני בוראו מן העליונים‪ ,‬הוא חי ואינו‬
‫ם ת ‪ .‬סן התחתונים‪ .‬הוא םת ואינו חי‪ .‬אלא חריני בוראו םאלו וםאלו‪ .‬אם יחטא יסור!‪..‬‬
‫ואם לאו יחיה ‪ ("!) :‬וייצר ב׳ יצרים‪ .‬יצר טוב ויצר רע ‪ .‬שאילו היה לכהםת ב יצרים‪.‬‬
‫כיון שתיתה רואה סכין כיד אדם לשחטה‪ .‬היחה )צג( מפחדת ומתה‪) .‬צ־( והרי אדם‬
‫יש‬
‫ט תנותכהונה‬
‫אצא כשהיא מצללת ראשה לא׳ מן הצור;‪) :‬צנ( נצלם ולשת*‬ ‫אל ס י דשא כלומו גן ז׳ ימיה‪) :‬צ( אינוא היא בלשון יון‬
‫צלם אלכיס ‪ .‬אש יתשא ימות גופיי וכן היא צעיל פ״וו ‪t‬‬ ‫ימות ואונעין כוא השי ובאותיות שלפן השי םוא נמקוש מ'‬
‫)‪ (<',‬מפחות כוי‪ .‬רש״י ו״ל ינילקינ! ;רם משמות *'מקומת‬ ‫שלנו כלומו נן ח'ימות וניויש׳ לפרק כמולן נרם תיאוכשין‪.‬‬
‫פצמ‪ :‬כו״א יאיהני שמרו מוסו וממון שאין נם ים"ר ו ו ט ם‬ ‫ש׳ איפשאו)צא( זה מ צ ו ו ‪ .‬פיוש״י האום אן כשהוא מניש‬
‫תמימות•)נו( והוי אום יש לו כ ו י ‪ ,‬ואפיים איט מת מפנו‬ ‫לפניו ממש וואה מה שנעשה מן הצווין והנהמה אינה ויאה‬
‫דע״^איף איץז בריי‪.‬עען אןעוויייו^‪ .‬זיט׳׳א ^ • א ^ ט ^ י ז י ^ י ט י ^ י ״ ^ ץ ר א ^ * ^‬
‫זיבען(‪ .‬אי ער איז' בשיאפץ גיוואךץ צו זיבען טעג וועטזגרילעבץ אליע מאהל‪ .‬םיי‪.‬ער וועט'גיבארין‬
‫ןןערין צו אבט‪.‬חדשים סיי צו ניץ חדשים‪ .‬איט״א "איכטיא לאיטא*איזידער טייטש שטאךבין‪.‬‬
‫אוכטאאיו ניץ>*‪ .‬אז^עראיזבשאפץיגיוואריןצונייןטענ‪.‬קקךיןיעריאליאטאהל שטאי־בץאויב‬
‫ער וועט עבאךין וועךין צו א?ט חריגים! )‪ (j‬וייצר שטייט מייט צוויי יורץ י‪ .‬נןיילנאט האט‬ ‫״‬

‫_ב?טא'פין‪,‬ךעם מע??!ש ץווייעלליי בשאפ^גג‪ .‬רעם גוף פיון די אונטעךשטע <פון ךי״ערח ‪ .‬אונ די‬
‫גשמה פו; די איובערשטע‪ .‬רבי יתוש_ע ברי נחממ דןאט גיואנט פץ רבי תניגא בר יצחק ס וועגץ‬
‫אוג די רבגן תאבי; גייאג ט פון'רבי‪.‬אליעורם וועגץ‪ .‬גאט האט בשאפין אין‪,‬רעם יטשטש' פיר‬
‫‪:‬‬

‫;‪!,‬דליי בשאפו^ג פו; הויבין אונ פיריןנרלןי בשאיפוננ פץ אונטען‪ .‬רער טיעגטיש‪.‬עםט אוניטרינקט‬
‫אוד ווי אבהמה‪, .‬ער ר‪.‬ט קי‪.‬גדער אזוי' ווי אןהםה'‪,.‬עסגייט'פון אים צואה אזוי ווי פץאבהםה‪.‬‬
‫אוג ;נר׳נןטאךןט אזוי ווי אבהטה‪ .‬צו ךיאויבעךשטעאיוער ‪.‬נליץזער שטייט אווי ווי מלאכים‬
‫?נר ‪,‬לעט‪,‬ער אייו פאךקטע^ךיג אוג זעהט אזוי ווי מלאכים‪ .‬פרעגט לער מדרש אבהטהז‪.‬עזט‪..‬דק‬
‫ניט‪, '.‬ע;פעלט ךער מדרשי אמענטש ווע; ער קוקט טיט די אויינין' דינע גרייף פון דעםטוועג\; זעהט‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬ער איין' דייזייטין אוייך‪ .‬אינ א'בהסה‪..‬קק ניט יעסן אןאזייט םי‪:‬ת; ייאבייגט אויםרעםי^אפ‬
‫רעכ?!ם אךער לי‪;.‬קם‪ .‬רביתפר;יא הט ניואנט פיןיךבי אחא ס וועיגין רי מלאכים יענעין בש״אפין‬
‫גיוןיאךין אין אצלם אוניאךמות אונהאבין‪.‬קיי;‪.‬קינדער‪ .‬די בהמות אוניתיות האבץקינדעראוג‬
‫יעגע; ניט בשאפין טיט אצלם אוג אןםות‪ .‬הטג אטנייא‪-:‬ם איו ייעל בשאפין רעם מענטש טיט‬
‫ז‬
‫י‬
‫אצלם אונ אךמות אווי ווי לי מלאכיים‪.‬אונ‪,‬ער וועט ה אבין‪,‬קיגדער איוי ווי אלע בהמות;צלם‬
‫‪:‬‬
‫אוינ ךמות מיי?ט מען לי ;שמה‪ '.‬ךי מלאכים יעינען נשמות אן'‪,‬קערפער )אואגוף( ‪".‬ךי בהמות‬
‫זענען‪.‬קעךפעלם אן ^מיות‪ .‬לערםענ^ט איז בשאפיןיגייואךיןיפיון בייילע צייואםען אנשמהימיט‬
‫אגויף‪ ..‬ךביי תןריי א 'האט גיואנף ‪2‬ו; יריבי אהא ס ויענץ נ אט הט גייאוןט אויבאץזוועלבשא‪£‬ין‬
‫י‬ ‫י‬

‫שםהאן'אגוף(וועט‪\5/‬לעב'יןאונוועטניטשבאריין‪.‬‬ ‫רעם מענטש אווי ווי ךי מלאכים זעגען‬

‫אונ או־ייאייןד ויעל אים בשאפין ווי ךי^חטותיענק ואגוף א ן י א נ ‪ /‬ם ה ^ ו ו ע ט ^ ר ^ ^ ב י ן א ו נ‬
‫וועט ניט לעבי;‪ .‬נאד איןדייעלאיםבשאפין'פץ ביירע' )אנשמהמיט איגוף(' אויב‪.‬ערי וועט‬
‫ויןדי^ק וועט ער^יטאלבי;‪ .‬אונ אויב‪;.‬נר וועט ניט זןנךיגעןיוועט‪.‬ער לעבי;•')‪ 0‬וייצר שטייט‬
‫מיט ציייי יורץ‪ .‬נאט' הט בשאפין רעם מענםש טיט‪/‬־וויי‪.‬עלליי'נעלאנקען' אנומע; אונ״אשלעכטץ‪.‬‬
‫ראם היי?ט איצר טוב אונ׳א‪:‬צר הרע‪' .‬יזיק לי בהמה מאלט ?יהאט ציייי‪,.‬ערליי געכ^עןייען‬
‫זי‬
‫ם‬ ‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫ש ד ‪,‬‬
‫י‬ ‫‪2‬‬
‫ברא^יי׳‬ ‫סדר‬
‫יש לו ב' יצרים‪5) .‬ה( איר חנינא בר אירא ‪0‬כריה יכ( ויוצר רוח אדם ב ק ר ב ו ‪ .‬טלטד‬
‫שנפשי של אדם צרורה בקרבו‪ .‬אלמלא כן‪ .‬כיו] שהיתה הצרה באה עליו‪ .‬היה שוטטה‬
‫י צ י ר ו ח ‪ . J 1‬יצירה בעה״ז‪ .‬ויצירה לעה״ב ‪ .‬ביש וביה י בשיא לזו‬ ‫י ) ‪ 1‬וייצר ב׳‬
‫כשם שיצירתו ב ע ה י ו ‪ .‬כך יצירתו ל ע ה ׳ ב ‪ .‬בעהיז)צו( טחחיל בעור ובבשר וגוטר בגידין‬
‫ובעצמות‪ .‬אבל לעיל םתתיל בנדיט ובעצמות‪ .‬יניםר בעיר יבבשר‪ .‬שכך הייא ב מ ת י‬
‫יחזקאל )יחזקאל לו( וראיתי והנה עליהם נירים ובשר עלה‪.‬א"ר יונת; )‪5‬ז( אי; למדין םמתי‬
‫יהזקאל‪ .‬ילמה היי מתי יחיקאל דוטים ‪ .‬לזה שהוא נכנם למרחץ‪ .‬מה שהיא פישט ראשין‬
‫היא )‪5‬ח( לובש אהרון‪ .‬בהיא כשם שיצירתו ב ע ת י ז ‪ .‬כך יצירתו בעהיב‪ .‬בעה״י מהתי^‬
‫בעיר ובבשר וגומר בגידים ובעצטות‪.‬כך אף לעיל טתחיל בעור יבבשר ינוםר בנידיס ובעצמו׳‪.‬‬
‫שכן איוב אוטר)אייב י( הלא כתלב תתיכני‪5) .‬ט( התכתני אכ־כ‪.‬אלא תתיכני‪.‬יבנבינה הקפתני‬
‫א סיס‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫גיזיש ועיי ונשי אבל למתיי שסכל ענר סקב״ס יתחיל כפין‬ ‫הפתי ‪) 1‬לס( איי מניגא כ ו ׳ ‪ .‬רולי כסינ סי׳ קישר יצירר‬
‫יצירת העה״ו‪) :‬לח( לובש אתריו‪ .‬וכ; סעוי הנוקנת תתלה‬ ‫שאלמלא כן זיא׳ היה שיניע׳ ומשליכ׳ מפני ספחז ומיני צדן•‬
‫מפני פמינחת ע״נ קרקע עלה עליהס באחרינ׳ יגידין תחלס של‬ ‫סיח ליה״ר ואס לא כן מיתרו מן הנהמס אין וכמי שורפי‬
‫העצמית שנשאיו עדיין יעל סגידסהנשר‪ .‬והעור נאמיינה אנל‬ ‫למעל׳ טיג מאי ות יה״י• )צי( מפתיל נעוי ינשי‪,‬כמישנ׳‬
‫לעמיו שהכל נרקנ יתחיל נעור שהוא עליון רנמיר נעצמית ‪s‬‬ ‫נאיינ עיר ינשר תלנישט יגידיס יעצמית תסיככני ו )צו( אין‬
‫)צ»( סשכסני היא לשין ענר ימירה על היצירה הראשונה ילא‬ ‫למדן כיי‪ .‬שירשיי לפי שעדיין היה נסם עצמית ילא חסרי כ״א‬
‫יי מאלט ניזעקן אז ךער מענטש האלט ?{טעקע^ונ מיל‪:‬ייא"שעבטין‪ .‬ייאלט״ךא״דער ען־אקץ‬
‫?‪,‬יי״אריין איג מאל^ באלי־ גיש!׳דאךבןן‪ .‬פרענט לער קדרש רער' מענטש ה אט ראך צומי ^רליי‬
‫ז‬

‫געדזעקען פאר מאס שט'אךבט‪,‬ער"‪,‬ניט פין שךעק‪ .‬הטרבי חנ;נא ביר איידי‪.‬גמאגט עם ש‪$‬ייט'אין‬
‫פסוקי וי‪1‬צר רוח אדם י בקרבו‪'.‬גאט האט איין גיבונדען דיי נשמה פון‪:,‬עךער םעינטיש' אין}זים‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫זיא זאל גיטקעגעץאתייםגיץ פוןאים פארתצייט‪-‬ימ^עםמאלטנ^יט^^יייעוייאי^סו^אלט‬

‫ניסומען אצרה אויף א‪.‬טע נפ!שוואלט‪,‬ער פון ך ך אריים גיגוםען ךיי גשמה אוג מאלט גישטאךבץג‬ ‫‪:‬‬

‫)הן מי^ר קטייט' טיט צומי יוךין‪ .‬צומי‪,‬ערייי ב^אפונג‪ .‬איין בישאפוגג צ\ךי'מעלטאוגאיין‬
‫בעשאפוןג צו}‪.‬עגע וועלט' )צי יהודית הםל‪1‬ים(‪'.‬בית ?טי!אי אונ בית הלל קרי;ען‪.‬בית שמעי ואגין‬
‫‪:‬‬

‫ווי ךער‪.‬מ'ע;‪9‬ש מעךיט בשאפיןסיינט מעט‪,‬ער בעשאפיז וועךין צו אוזנית הנ‪£‬סים‪.‬סייגט'ו!ייבט*ער אן‬
‫בע'‪#‬־<פין צוימעךין ?ךיזןרהמט רער ;אך פמיש אונ אךיעךין אונ"ביי?ער אןער צו'ר‪1‬הי‪1‬ח ה?מ*ס‬
‫מעט‪,‬ער ‪3‬׳‪8‬אפין מערי; פריער אדעךי; דר"נאך ביינער אונ הויט אונ פלייש‪ .‬מארוס ‪'8‬יוי שטייט ביי­‬
‫‪1‬‬
‫ל מתים ואס‪.‬יחן״קאל האט לעבעךיג נישיאכט‪ .‬איך האבגייעהן‪,‬עם' איז ךמארין אויף זיי״^דעךין‬
‫אונ‪.‬פלייש אונ המט אויף די ‪1‬יייגער‪.‬ךבי יונתן יאנט מיר לערנעין ג־ט א‪ £‬פון ךי טתים מא'ס יחזקאל‬
‫ז‬

‫האטלעבעךיג גימאבט‪ .‬צו מאסזעגקגלייך ךימהים מאםייהזקאל האט לעבעךיג גיטא־ט‪ ".‬צר‬
‫אטקטשמאםגייט אדיין אין אבאר מאס זןר טוהטאויסצו‪.‬ערשטטוהט‪.‬ער'אן'צוםלעצט'ווארום‬
‫ךי מתים מאס‪;.‬קזקאל האט לעבעךיג גימאכט דזיאבין גיהאט ביייגער‪ .‬ךךיבער"איי אויף די בייגער‬
‫גיקושען גןך;ער' אהויט ךער נא־ ‪$‬לייש ךערינאוד אךעךין‪.‬איוי יוייךער מענטש טייסט איים <מעל?עס‬ ‫ז‬
‫א‬ ‫ער‬ ‫; י י ט‬
‫•יערי ‪ 1‬ר?"י ?‪<1‬ין •‬ ‫‪,‬עם מעךיט ^ריזגר וןאדפוילט איןיכן^ח‪-‬פי^עיךי י •ל ‪^1‬־' די‬
‫ךךיבעריהאיבין ךי ביי?ער'אננ;טאלן'פריןנר ךיאךעךין דערנאךדי פ ל י י ש ך ע ר ‪ /‬א ך י ך ה מ ט ( ‪.‬‬
‫אבער מען משיח מעט קוםעןאונ^עםי‪.‬תגט‪1‬יין^חנר»סמ(ים‪ .‬וועלין'ךי‪.‬מענט‪¥‬ין ויין אין‬
‫פארפוילט ‪ .‬ךי ביןער אמך‪ .‬אינךי מעלין דאךפין נייא' ‪3‬ע?‪?2‬אפין מער״ין‪ '.‬ייעלין ייי'בעשאיפיץ‬
‫מעריןימ ךאסכךךוואסמערט ?עשאיפין ביי ךיםוטער איןבויך‪ .‬פרמנרהדט דערנאך קלניש‬
‫אונ אךעךיו אוג בייגער‪ .‬בית הלל ;אגין אייך אדי דיי ‪9‬ענטשין וואס ןועל״ץ‪.‬בעשאפץ יועריין״צו‬
‫אוזנית המתיט‪ .‬מעלי; בעקא‪9‬י; מעריןווי‪}1‬קינחמאםמע'ך'ט'בע‪/‬א?י'ןבייך'י םוטער אין בויך‪.‬‬
‫?ךןער הויטךער נאך ?לןיש אונ *!ךעךין אוג ביינער‪' .‬צו' תהי‪:‬ת המתים מעט אמך אווי זיין‪.‬‬
‫^‬ ‫‪4‬ל;ןני־ ה‪1‬יטדער;אך ©ליייפ אינ אךעךין אונ בי‪;:‬ער ‪ .‬איוב האט אייך'אזר ‪.‬נ;ואנט הלא‬
‫התיכגי‬
 ‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫בראשית פרשה‬ ‫סףף‬
‫א ב י ב ‪ .‬אלא תקפיאגי‪ .‬עוד ובשר הלבשתני אביב‪ .‬אלא ת ל ב י ש נ י ‪ .‬ובעצמות וגידים‬
‫טוככתגי אכ״כ‪ .‬אלא תסובבני‪ .‬לקערת שהיא טלאה ח ל ב ‪ ,‬עד שלא גתן)קו טסו בתובי‬
‫החלב )קא( רופף ‪ .‬טשנתן לתוכה )קב( ט ס ו ‪ .‬הרי התלב קפוי׳ ועוסד‪ .‬הוא שאיוב אמר‬
‫)שם( הלא כחלב חחיכני ונוי‪ .‬עור ובשר ונו׳‪ .‬חיים וחסד עשיח עסדי ופקודתך שסרה‬
‫רוחי‪ (!):‬את האדם‪ .‬בזכותו של אברהם‪ .‬איר לוי כתיב)יהושע י( הארס הנדול בענקים וה‬
‫אברהם‪ .‬ולסת קורא אותו נדול‪ .‬שהיה ראוי להבראות קורם לאדהיר‪ .‬אלא אסר הקביה ‪.‬‬
‫שמא יקלקל ואין סי שיבא לתקן תחתיו‪ .‬אלא הרי אני בורא את האדם תחלה‪ .‬שאס יקלקל‬
‫יבא אברהם ויתקן תחתיו‪ .‬אסר ר׳ אבא ‪'8‬כ‪ .‬בנותנ שבעולם א־ס יש לו קורה)קנ( שופעח‬
‫זזיכן הוא נותנה ‪ .‬לא באםצע טרקלין‪ .‬כרי שתסבול קורות שלפניה‪ .‬וקורות שלאתריה ‪.‬‬
‫בך לסה ברא הקב״ה את אברהם באטצע הדורות‪ ,‬כדי שיסבול דורות שלפניו ‪ .‬ודורות‬
‫של א ח ר י ו ‪ Y a .‬לויטכניםין את )קל(חסתוקנת לביתה של םקולקלת‪ .‬ואין טכניםןן אד‬
‫ת‬ ‫ה ט ק י‬
‫מתנות בהונה‬
‫סימונים משימסו וגן א‪ 0‬של אשם היא מלא־ וס יעיפס ‪ie‬‬ ‫אשיגן אלא תתיכנ׳ שהיא ל' עמיו נמששש איש';‪) :‬י‪(,‬מסי‪.‬‬
‫לנשת ׳ייי לתוכה ימיי מןפםו )קג( שיפעת‪ .‬׳שיה ומלקה‬ ‫םם או עשנ שנותגין גמלנ לכעמיי ילהפייו מ׳ המלג מן‬
‫ומושפעת ו )קל( המתוקנת‪ .‬אשה מכמה לנועם ומעשים שוגים‬ ‫הגבינה‪) :‬קא( ויפן‪ .‬מנענע נע וני*)קנ( מפו ל׳ מליקה כל״א‬

‫^םט'ט^'‪1‬יצא?ןין ‪.‬‬ ‫ן^חיכגי‪ .‬אזוי ווי ט־לך‬

‫גאר‪.‬זןס ע‪!$‬ייט ?*יניכגי‪ .‬ירו וועסט סיף גיסען‪ '.‬צו תרדית סםוןים ‪. .‬עם קזטייט גיט ומביאה‬
‫הקן׳רןני‪.' .‬אזוי ויי‪,‬קעי האםטו טיך פארגליוייעךט‪ .‬גאר ‪?.‬נם ‪#‬טייט תקפיאגי‪ .‬דו ןועםט' ‪9‬ין־‬
‫‪£‬אץל ועדין‪ .‬צו דזיעית הסתים‪. .‬עס "שטייט ניט הויטיאוניפלייש הלבשתני‪ .‬האםטו טיף‬
‫!קלןי ‪ . c‬גאר ןןס שטייט הלבישני‪ .‬דו וועסט ‪9‬יך בקלייךק טיט הדט'אוני פאיש‪ .‬צו תחנת‬
‫ךטתי‪. ....‬ביינער טיט אךעךיןיםוככרעי‪ .‬רןאיםטו טיך צו ;יךןקט‪ .‬שטייט;יט‪; '.‬או־ עם שטייט‬
‫^סו?י}י‪ .‬דו וועק!ט ?יך בךע קץ'^יט ביינער אונ טיט אךעלין‪ .‬צו ותךוגית הטתים‪.‬דאם איו&ץז‬
‫־‬

‫צו אשיםולייאיסןיא ‪,‬איז פול מילך‪ .‬אייךעו־‪^-‬ען ניסט אדיין אין לי טילך זאעלס‪ .‬איו לי ןוילןן‬
‫‪!£‬י§ער‪ .‬אוג ווי‪.‬טען גיסט אריץ יא^רס אין ף םילןז‪ .‬ווערט ת טילךגעדיכט'אונ געגליייעליט‪.‬‬
‫ןר׳ ילע וואט קו?ט אריץ' אין ךי א‪.‬׳‪ np‬איו ?ויטער ווי מילך'‪; ,‬אד ךייבלוט ראפ א י ך ך י א^זיה'איו‬
‫‪#‬אךף‪ .‬אוג ייאפאר ;ליוועךט ‪ n‬זכע>‪ .‬ראם איי וואם איוב האט גיזאנט איוי ווי סילך צו גיסט‬
‫דו מיך‪.‬טיט הויט אינ?לייש ןאנןטו פיך !יעקלייךט‪. .‬לעבץ אוג חקר יזאסטוגי^אהן'‪.‬טיט טייר‬
‫אונדיין בפעלללוואם רו דןאקט' גויר;יוועןוי^אס' היט' שיין נ‪?^.‬ה* )הלאחהאךם('‪; .‬אט ‪$‬אט‬
‫ב׳‪!5‬א‪!9‬ץ ךי וויעלט אין ‪,‬לעם יכו״ח פון אברהם‪ .‬האדם מייגט ט ק אבןקם‪ '.‬ווי'לך לוי הט גיוא;ט‬
‫״עם ‪#‬טייט אץ §םוכןה!‪$‬דם סן רול בע;‪£‬ים ךער ‪£‬ענטש •יואס'את דר‪.‬גרעםטער פץ ךי ךיזען ךאס‬
‫‪5‬יי‪.‬גט ‪5‬ען אברקם‪ .‬פאר ייאס רופט ט‪.‬ען זןב^םען' דער גרויסעיר‪ .‬וףיריער איו;יייק ררעםער‬
‫אין טעלות פון >וךם הראשון‪ .‬לריבער האט‪,‬ער גידאךפט בשאפיןיווערין פריער פאר >)ךם הראשון‪.‬‬
‫ןארפאר ;יאס איז^ר גיט בשאפין ;ידארין פריעריפאר אדם הראשון'‪ .‬גוייל;אט תאט גייאגט‬
‫ןזאמרגיעט אברהם !י‪.‬נ‪.‬מגען ויעט ןיט זיין וניער' ‪.‬עם ואל ‪8‬אריכט‪.‬ען זיין דגר‪ .‬ךריבער ייעל אייך‬
‫‪9‬לי‪,‬ער בשאפין ‪{$‬ךם'‪ .‬אויב ‪,‬ערוועט יעךי;ק' יועט קוםען אברהם אונוועט ‪8‬אריכקען ייאס‬
‫^גר האטגעזי‪-‬דץט‪ .‬רבי אבא בר ‪3‬יעא ואגט דער שטיי;ער פיץךערוועלט איו ^זיאםענ^ש‬
‫ן א ט א^טאל^ץ'‪3‬עלעקליי?ט‪.‬ער אים אין נ‪£‬יטען פאלאיץ‪-‬״ער^אל אויף היאלטץ די בעלקעיס ויאה‬
‫^אראים אונ וואס אוןטעריאיט‪ .‬ךךיבער האט ;אט בשאפי; אברןטען אין פיטעןדי דורות •‬
‫‪.,‬ער זאל אויף האלטץ ידיי דורות וואם וועלי; דין ‪$‬אד אים אוג ך דורות י״יאם יועיליז ‪1‬יץ' ;אך אים‪.‬‬
‫רבי לד האט ‪5‬יזא^ט או אייגער האט ^ ל ע ? ט ע ודיב אין *?טובי בריינגטןןר ציו איר אגיטע יייייב‪.‬‬
‫די ^ ע כ ט ע ואל !יך אפ לערגען לי גוטע מדות פון לי גוטע‪'^ .‬בעריאז איינער האט אגוטע ווייב‬ ‫‪:‬‬

‫‪%‬‬
‫וועט‪;.‬ןר גיט אליי; ;עמען איין שטוב אשלעכטעודיב‪ .‬ד ‪.‬זאלני'ט‪.‬קאליע ‪8‬א‪5‬ץדי גוטע‪ .‬אזוי‬
‫ןןאט ;אט גיבליי?‪5‬ט ?ליער רעם שלעכטץ דור‪ .‬רער ;אך האט‪,‬ער }יבריינג‪.‬ט & ‪ • P $ $ V‬י י‬
‫רשעים‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרעה יד‬ ‫סףף‬
‫הםקילקלת לביתה של מתוקנת‪ (T):‬עפר דיי בים אומר )קה( עופר )קו( עולם על פליאתו‬
‫נברא‪ .‬איר אלעזר בר״ש אף חוה על מליאתה נבראת‪ .‬א״ר יוחנן אדם וחוה)קן( כבני עשרימ‬
‫שנה נבראו‪ .‬ר׳ הונא אמר)קח( עפר זכר‪ .‬ארמה נקבה‪.‬היוצר הזה מביא עפר זבר‪.‬יאדסה נקבח‬
‫כדי שיהו כליו בריאין‪) :‬ח( מעשה באי* בציפורי שמת ב נ ו ‪ .‬איח דאםר )קט( מינאי‬
‫הוה יתיב גבית‪ .‬סלק דיי בר חלפתא )קי( לסחמי ליה אפין‪) .‬קיא( חםתיה יתיב ושחיק‪.‬‬
‫איל למה אתת שחיק‪ .‬איל אנן )קי‪ (3‬רחיצן במרי שמיא דאתחמוי לאפוי לעלמא דאתי‪.‬‬
‫איל לא מסתייה לההוא נברא עקתיה‪ .‬אלא )קע( דאתית סעקא ליה ‪ .‬אית הסטין‬
‫מתדבקין‪ .‬לא כך כתיב )שכציס ב( ככלי יוצר תנפצם‪ .‬אתמהא‪ .‬איל כלי חרש‬
‫)קי־( ברייתו מן המים והכשירו באור‪ .‬כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור ‪ .‬זה‬
‫נשבר ויש לו תקנה‪ .‬וזה נשבר ואין לו תקנה‪ .‬אתמהא ‪ .‬איל על ידי שהוא עשוי‬
‫)קטו( בנפיחה איל ישמעו אזנך מה שפיך אופר‪ .‬וםה אם זה שעשוי בנפיחתו של ביו‬
‫לש‬
‫מתנות כהונה‬
‫נ ו ׳ ‪ .‬לפראות לו פנים ילנממוו )קיא( ממתיס ני‪ .‬אני ‪pa‬‬ ‫ומי שי‪ 8‬לו רעס מכניס סנ‪!1‬נס נניתו נדי שתמפה על נאפה‬
‫אי ?מיןאשרישנשס ריאה ר׳ יוסי יישב וניתקו)קינ( רחיצין‬ ‫סרעס יתלפילאותס אנל איפנא לא פן תלמוד סעונס ממעשי‬
‫ני' ‪ .‬מינשתיס אנו נסי יתנרו שאתס תשוב יסראס פניו‬ ‫סרעס יכן סנניס הקניה אנרכס אניני נתין <ית סרשעיס‬
‫לעיסינ‪) :‬קינ( דאסיס‪ .‬איל סאנל אי סמי! סיישנ שמ‪ 3‬י‪:‬׳‬ ‫‪ saw‬עליהס ולימד דעת את סעס לסניר אניסס‬ ‫וכיס‬
‫אינו ד לו לאותה פאיפ סאנל נצרשו אלא שנאת לצער אותו‬ ‫ב נ ש מ י ס ו ) ק ס ( עופר‪ .‬עפר דרש לשין עופר נתור ומוק עומד‬
‫נדנרי סנאי וני יש מיסין נפנרין* שישונו ויסדנקו לא׳ ס ׳ ‪:‬‬ ‫על מעמדו ותקפו נד״א עיוור םאיליס« )ק!( פולס‪ .‬נער נתור‬
‫)קיד( נדיתו מ! סמים נוי‪ .‬ולכן אין תקנה לשנירתו מ^ני‬ ‫נ‪:‬ין עלם ‪) :‬קו( ננני עשרים שנה ננראי‪ .‬שנאי הן אדם‬
‫שתתלהו וסופו שני הפנים אנל הונינית שתלשו ומפי שוס‬ ‫כיה הי״ה נני' עשריה» )קת( עפר‪ .‬ל' ונר אדמה ל' נקנה‬
‫לפיכן יש לו תקנה לשנירתו ונן אנחנו נוצרים נדרן אתד שוס‬ ‫ופירש" ז״ל מיני עפרות הן מול הגס עפר ונר חיל כדק עפר‬
‫‪,‬‬
‫לפיכן יש לנו תקנהו )קשו( ננפימה‪ .‬הונונית נעשה על ידי‬ ‫נקנה ווה חוק מאוד ושניהם נאמד עוניהנ ה״נ רש״ )קש( מינאי‬
‫נפיחה לפינו יש לי תקנה ננפימה ננחו או לתקע מסיחה נ!‬ ‫היה ואית דאמרימין הוה יי‪.‬ינ נ ט ה ונן ננון‪) :‬קי( למחמ׳‬
‫רשעיםיאליןאפלעךנע; ךינוטעימדוחפוןאבךהם!)«נןןןרז‪.‬רב״גתוד־ת*^*?^*ט^^‬
‫ניטלץענען עפר <;;'ו־ד>‪ .‬ןאר'זאק?ט ליתגנעןיעיפר ליונג אונ ש‪9‬א'ךק>‪ .‬ךי יועלטיאייי בשאפק‬ ‫ז‬

‫?יוואךין מיט זיין פיקלקייט אונ שטארקייט‪ .‬רבי אליעור בר '?זםעון יאנט אפילו היה איז אויך‬
‫‪3‬שאפין גיוואךין מיט איר פווןלקייט אוני שטארקייט'‪ .‬ר?י יוחנן'יאנט ויען י‪£‬דט אע חוה וענעי‬
‫בשאפין נייוארין האבץ די אויים ןיזעןזן ווייםעניטשין וואסזענעןאלט'צוצ‪:‬ואנציני^ר‪.‬רב'הונא‬
‫זא?טןוא ‪;.‬נם ?וטייט עפר מיינט כ!ען ךי גראיבע יאמר)ייי זענען יכךים(‪ .‬א״ינ וויאעס שטייט אר^ת‬ ‫ז‬

‫מיי^טטען די ךינעיא?ד )‪.‬זיי'יענע;‪.‬נקבית>‪ .‬רער וואםמאבט ךי‪,‬ערדענע'' כלים ברעננטי״עךד‬

‫ייאסיענען ן^ךים <;רא'בע יא?וו־('אונ‪/‬עךרייאם‪.‬יעני‪1‬ן נקבות' )זץנע'‪.‬ז'אמח אונ מיישטיאוים צו‬
‫יאסען אונ ם'א?ט פין די ‪3‬לים! יענען די'פליםשטארק!')ךן( <מעשה>‪., .‬עם ר;ט אמאהל ניטרא?ין‬
‫^יזנ"ישטאךבין‪'.‬אנך^עזאנין‪.‬ער^יי!איזני‪.‬ויען‬ ‫אין רי ?זןזאט צפוךי‪3‬ייאייגעם'יואם‪.‬זיץ‬
‫י‬
‫אא^יקורוס‪ .‬א‪.‬נדערע זאגץ‪,‬ע אליי; איו ניט' ;;ויען אאפיקורום נאיר אאפיקורום איז נייעםין נעבין‬
‫איס‪ .‬איי רבי ייוןוי ‪3‬ר הלפר״א גיקומען צו רעם מענטש ם!חס‪3/‬ל !יין נצו טךייםטין אים>‪ '.‬הט‬
‫רעד אפיקורוס ?ייעלן ווי רבי ׳וכוי ויצט אונ לאכט'‪ ,‬ואנט דער אפיקורוס צו'תי׳ יוסי פאר‬
‫וואם לא;?טו‪ ,‬האט רבי יוסי;יואןט מיד זענען פאריויכעו־ט אויף' נאט אז אויף‪.‬יענע וועלט עוען‬
‫די ווע?ט אייך שעארבץ> וועםטו'‪.‬זעהי דיין ווהן‪ .‬האיטידער אפיקורוס‪.‬ג;יאנט י נייט נענונ §'אר‬
‫ךעם טע;?!ש דין צרה );ואם דין ווהן'איז ;עשטאךבי;> בייוטו נאף גיקומען אים מצער ויין מיט‬
‫נארע^עירייר•נןענע; רען שארבץס'צו זאקען' ‪.‬ניקלעבט ווערין אונ וויעךין' צוךייק אנאנצער‬
‫טאפ • ?!טייט רען;יט אזוי אין יפסוק דו וועסט דייצו שפרייטי; )צוברעביןזאיויוויאערדענעיביי‬
‫לוואם נןען ניט צוךיק גא‪.‬נץ ווערין!‪ .‬האט ךבי יוסי נייזאגט א^רךעינע כלי ווערט גימיאכט פון‬
‫!;ךד מיט( וואסער אונ זיא וועךט נישטאךקיט דורך ךעםיפץער' לרום סע; טךיקונט איר'אין פיייער(‪.‬‬
‫א}לעי‪.‬ערנע ‪..‬לי ווערט }ימאכט טיט' פייער אוינ זיא ווערט גיי&טארקט דורך פי‪;.‬ער‪ .‬אוידיא‬
‫?לעיעךנע בלי וועךט צו בר'אכי;‪..‬קען סען איר צוךיקיגאינץ מאבי!'‪ '.‬אונ אודי‪'.‬ערד‪.‬ענ‪.‬ע כלי‬
‫‪:‬‬

‫}ןעךט צ• בראכ‪-‬ין‪,‬קע; טע; אירןיט צוךיק גאנץ ‪9‬אכץ‪ .‬אוואנךער פאר וואט איז אדי י‪ .‬וןאי!‬
‫דער‬
 ‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫ע ו ה‬ ‫פ‬
‫בראשית י‬ ‫פדר‬
‫יש לו תקנה‪ .‬בנפיחתו של הקביה עאכו״ב‪) .‬קט(( אםר ר' יצתק ככלי חרם תנפצם אכיכ ‪S‬‬
‫אלא ככלי יוצר תנפצם‪) .‬קיז( כלי יוצר שלא הוסקו ימיין הן לתזור‪ ) :‬ט ( םן האדטה ‪.‬‬
‫ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל בינ אסרו )קיר!( טםקים כפרתו נברא‪ .‬הםדיא)שמות‬
‫כ( סובה ארמה תעשה לי‪ .‬אמר הקביה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי‬
‫יעמוד‪) :‬י( ויפח באפיו‪) .‬קיט( מלמד שהעמידו נולם סן הארץ ועד הרקיע‪ .‬וזרק בו את‬
‫הנשמה ‪).‬קכ( לפי שבעהיו בנפיחה לפיכך מת ‪ .‬אבל לעתיד בנתינה ‪ .‬שנא׳ יתזקאלי לז(‬
‫ונתתי רוחי בכם וחייתם ‪ ) .‬א ( חמשה שמוח נקראו לה ‪ .‬נפש‪ .‬רוח ‪ .‬נשמה‪ .‬יחידה‪.‬‬
‫חיה‪ .‬נפש‪ .‬זה הדם ‪ .‬שנא׳ )לברים יב( כי הדם הוא הנפש‪ .‬רוח‪) .‬קכא( שהיא עולה‬
‫ויורדח שנאי)קהלת ג( סי יודע רוח בני אדם העולה היאלםעלה‪ .‬נשסח זו)קכב( האופיא‪.‬‬
‫רברייתא‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫נמו עפה ו )קשו( איר 'צמק כיי‪ .‬גא למר! ‪:‬שאלת הנר! מגיר‪ .‬העומד אצלו• )קכ( לפי שבעולם הוה בנפיחה‪ .‬הנשמה‬
‫אינה נלוס ולא נתיב נוצר למשמע שניצר בנר אלא נל' יוצר יחן גו עיי נפימה ומצאתי הגירסא גהרנונ"! נעה"! ננפימם‬
‫שעו״! לא נוצרו• ) יו( ננ׳ יוצר שלא הוסקו‪ .‬שלא נשרפו ומי שנפמ ופתו למויר ריחי אליי לנו כתינ הריח הבונאל‬
‫עדי! נננשן ינ! היא נילקיש עדי! הס טיע וחמו יש תקנה אלה־ס אנל לעתיו לנא נמתנה שנאי ונהתי וימי ננס וח״תס‬
‫לשניות!« )נןח( מקוס מונח נ ו ׳ ‪ .‬וייק מוכת•' האומה מי ‪:‬משן אין לעמו לתיור‪) :‬קנא( שהיא עולה ויווות‪ .‬פיוש״י‬
‫והליל מן אומה משמע ממקוש מ י ו מ ו שבאומה ווה‪ 1‬המונח נשעת שינס היא עולה מן הנון ומשוטע נעולס ואמ״נ‬
‫שבמקום נ״ה ומכפר על ישראל ונתינ ננ" מונח אלמה תעסה» שב להון כגון ועי״ו ח‪1‬צס מלומותיו ממה שהחמ שומע‬
‫)קיט( מלמל שכעמילו נ ו ׳ ‪ .‬פייס״ ל״ק מילא נתינ וורק נעילס‪ ) :‬ק נ נ ( האישי'‪ .‬פיישיי ועיון עיקר‪ ,‬ועתו ‪:‬‬
‫ינריסא‬ ‫דהוס משמע למקיה ימוק ואמי ויפחנאלס הנופח להון פיו של‬

‫רער אפיקורוס נ;זא;ט ודיל ךי נלאו וועלט ניבלאוץ‪ .‬דךיבעל^ען מען זיא צוךיק נאנץ טאבין‬
‫אויך דוךןז ךעט כלאיץ‪ .‬האט רבי יונ‪1‬י'גיואניט צום אפיקורוס;אלין ליי;ע אדעליןהעריןוואס‬
‫ביץ טו‪ £‬זא;ט‪5 .‬אדאך ךי גלעזעתע כלי מאס זיא איז ניבלאיין ניווארין דולך אמענטשקען‬
‫טען זיא ציליק גא?ץ םאכין או זיא' ןועךט צו בראכין ‪ .‬ךעיר מענטש יואם‪.‬זגר איז 'ןייבלאךן‬
‫ןיייאלץפון;אט‪.,‬קען‪,‬ער נעמיס לעבעידינ ווערץינאך ויץשטאלכיץ ‪".‬ך‪1‬יי מחק ואנט‪,‬עם שטייט‬
‫ניט אין פסוק ככלי חרם לעפצם‪ .‬דו ייעםט די צו ברעכץ' ווי'אעללענע בלי )מאלט טען טיינען‬
‫אעלדענע ‪2‬לי'אפאל?זינע מאם‪,‬איו שידן'געטריקונט' ‪0‬דיארין איין' הוייבין‪ .‬אווי אכלי אז י»א‬
‫וועךט צו ןראנץ‪/‬קע״ן טען איר ניט צוךיק נאנץ 'מאכין*‪...‬עסו שטייט ככלי יוצר תנפצם‪ .‬דו‬
‫ווע?וט די'ציברעכץ ודא אעלרענע כלי וואםלאךף נאןז'פער?‪'1‬יג וועךין‪ '.‬זיא איו';אךמייך‪.‬‬
‫;אך ניט ;ע‪1$‬ריקו;ט דמאלי; אין הויבץ‪ .‬אדי אבלי או זיא וועלט' ציו בראכין‪ .‬קנעט §ען די‬
‫‪,‬ןגךד ;אך >!טאל!ל אונ טען עאקט אנ‪;1‬עבלי‪ .‬אזוי ווייך איו דעריטענטש^אזצו תחיעתהנןר״ים‬
‫ן ע ט נ א ט פון״זיין‪,‬ערד טאכץ א'ני;עם מענטש! )ט> )‪ p‬האדמה(‪..‬מען'הט בעאפץידעםטענטש‬
‫פין‪ .‬עלד•‪.‬ל‪9‬י ‪3‬ל?יה אונ רבי יזלפו האבץ גייאנט פון ו־בי ?זטואל ‪3‬י־ נחמן םוועןין ז‪$‬רט' איז‬
‫י‬
‫י‬

‫‪3?5‬אפין ןיווארי! פיון רעם ז^ךט ראם ער איו'סלט־ אויף דינע‪.‬עבירות)פוןיךעם אלט רם‪.‬לער‬
‫טןביזמעטאויף אים ‪#‬טיי|(‪ .‬ווי״עםי^טייט אין פסוק אמזבת פון״עלד ;אלסטי ‪5‬אבי'ן‪; .‬אט' ‪eg‬‬
‫;י;א‪.‬נט איך ויעל ‪3‬שאפץ רעם םענטשיפון דעם אלט מם'וועט אוייףיאים מכפר זיין אונ לןלואי‬
‫' •^י‪^-‬ק ?ע^טיי! ! ;י( <י‪§:‬ח ןאפי‪, ."0‬ער'האט אדיין ףבלאךןאיין ד;נע נאי לעכער‬
‫אל‬

‫אלע^ליןען ‪$‬טעם‪ .‬רער §סוק לערוגט' אוני אי ;אט הט גישטעלט' ארם הלאשיץיאנולם)אשעיק‬
‫‪,‬ןנלד> וואסער איינימעי הדך "פץ רי‪.,‬עלרביו צום הי^עליאונ״ער האט אדיין ניבלאדןאץאים‬
‫א;שמה‪ .‬מייל אלף רער מעלט איי אליין ניקיטק אין מענטש די ג^זמה דורך אבלאז! לרי^עיר‪.‬נייט‬
‫זיא ארויס פץאים דוךך א?לאז אונ‪.‬ער שי^ארבט‪ '.‬אבער צי יזודןז'המתים מעט ;אט אליי;‬
‫;עבין אין ‪5‬׳!?טש לי‪.‬נשמה מעט‪,‬ער שדן אייבייגילעבין‪'.‬מארוס אמתנה נעטט טען ניט צוליק‪.‬‬
‫)וי דער‪,‬פסוק וחטאיך מעל געבין מיין נייםטיע^םה( אץ אייך מעט איר לעבין‪) :‬יא(;חמשה(‪.‬‬
‫פי^ף נעטעןהאט ךא‪ vsi .‬ריס נשמה‪.‬יחידה ה;ה‪,.‬נ?ש ‪,‬איו ראם בלוטימי‪.‬לער פסוק';אנט‬
‫ךאס כלוט איזדעדנןש‪ .‬רוח רו'?ט שק ייא מייל זיא איו אווי ויי אווינט‪'.‬זיא' נייט ארויףאין‬
‫ך‪.‬יםעל אלע נא?ט אונ קימט אראפ אלע'?ךיה‪ .‬ויי ךערי^םוק יאנט מיער דיים ךעס רוח פין טענטיש‬
‫וואם‬
‫םב‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה י‬ ‫סףף‬
‫)קמ( דגרייתא אפרי! )קפד( האופיתא טבא‪ .‬חיה‪ .‬שכל האברים פתים )מכס( והיא חיה‬
‫בנוף‪ .‬יחידה‪ .‬שכל האברים )קכו( םשנים שנים‪ .‬והיא יתירה בנוף‪ .‬הה״ד)איוכ לד( אם‬
‫ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף‪ .‬ר׳ יהושע בינ ורבנן‪ .‬ריביג אטר אם ישים‬
‫אלהים לבו על האדם הזה‪) :‬קכז( רוחו בבר היה בידו ‪ .‬שנא׳ ונשמתי אליו יאסין*‬
‫בנופו כבר ינוע כל האדם‪ .‬אלא בשעה שאדם ישן‪ .‬נשמה מחמםח אח הנוף ‪ .‬שלא‬
‫יצטנן ויםוח‪ .‬רבנן אוסרים )קכיו( אם ישים אלהים לבו אל האדם הזח רוחו )קנט( כבר‬
‫היא בידו‪ .‬ינשסתי אליי יאסוף )קל( לטעלה‪ .‬כבר ינוע כל אדם יחד ‪ .‬אלא בשעח‬
‫שאדם ישן נשמה מהממת הנוף שלא יצטנן יימית‪ .‬ההיד )משלי כ( נר ה׳ נשמת אדם ‪.‬‬
‫ר׳ ביםני ור׳ אחא יד׳ יוהנן בשם רימ אוסרים‪ .‬הנשמה הוו ממלאת את כל הנוף‪.‬‬
‫ובשעה שאדם ישן‪ .‬היא עולח ושואבת לו חיים סלםעלן‪ .‬ר׳ לוי בשם ר׳ חנינא אסר‪.‬‬
‫על כל נשימה ונשיטה שאדם נושם‪ .‬צריך )קלא( לקלס לבוראו‪ .‬טיט )תהליס קנ( כל‬
‫הנשמה ההלל י ה ‪ .‬כל הנשימה תהלל יה‪) :‬יב( ויהי האדם לנפש חיה‪ .‬ר׳ יחורה אומר‬
‫מלמד שעשה לו )קל‪ (3‬עוקץ כחיה ‪ .‬יתזר ילקתי םםני ספני כבודו‪ .‬רב הונא אמר עשאו‬
‫ע ב י‬
‫מתנות כהונה‬
‫)קנח( אם ישים אלסיפ ל נ ו ‪ .‬עלומי שיתן ל ע » עליי‬ ‫)קנ^וניייתאאמר׳‪-‬וושםנויוסאומוי׳^קנ^סאופיסישנא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לםמיתו‪ :‬הינ )קנט( נ נ י הים נייו ונשמתו נ ו ׳ ‪ .‬פי ואש‬ ‫סועת םיא טונ ע•־ שאמו״צ ממן אמדן ועם קנית עם חםית ועם‬
‫׳אסון נשמתו אליו ויל על האום שתסיס קשיים נמקוס אמי‬ ‫מסרת מם קנית ד־א ני׳ כילם נים‪) :‬קנה(יהיא מים נ נ י ן •‬
‫‪,‬‬
‫ולא תהא נפזרס ננל הנין נ נ ר ינוע אלא ונו׳ ו)קל( למעלה‪.‬‬ ‫פירש" שעמים שהיא מצומצממ נצו א' של הנון וצו אמו של‬
‫אס אן כנשמה 'אסון אליו למעלה נ נ ו ינוע ן ) ק ל א ( לקלס‪.‬‬ ‫סנין נילי מ ת ‪ .‬ואיני ינול לפייס מאותו צו שאין המיס שולט‬
‫שיגיש* שאלמלא שהיה ממות אליי מיו היא מת• ליא פן ספת*‬ ‫נ ו ‪) :‬קנו( משים שנים‪ .‬שגי נינים שני אוניס ופן טלס ‪:‬‬
‫נשמתו ממש נאותן נשימות שמנשס נעת השיגה‪) :‬קלנ( עוק‪5‬‬ ‫)קנו( יומו נ נ י סיס נוי‪ .‬נעת השינה םוומ נ נ ו יצא ממנמ‬
‫^ו^ך^גי^^ןליאיי‬
‫נוט‪ .‬ודה רופטטען זיא גדיל אלע' נלידער זע;ען';ישטארבענעא'ונ דיי‪,‬נ^טהטאנןט לעבעךיג‬
‫דעם גאנ?ין נוף‪' .‬יחידה רופטקען זיא ודיל אלע ןלןדער זענען צוצודי)צווייאיי‪2‬י‪ •1‬ץייייקע^ט‬
‫אונ אווי ווייטער("אונ ךי נש§ה איז ;אר איינע אץ נוף‪.,.‬עס ?!טייט אץ פסוק אם ישים אליו‬
‫ז‬

‫לבו רוחו ונשמתו‪.‬א^יו ; ^ ו ף ‪ .‬דבי יהושע ברינהטיה אונ ךי ! ן נ ; קךינען‪ .‬ר^י יהושע בד;המיה‬
‫;אןט אווי ‪5‬ייןט ‪.‬ךערפיסוק אז;אטזאל וועליין טאקן דין הארץ'צו'דעם'םענ<?ש‪,‬ער מלאים‬
‫סךננ]‪.‬האטךאך}אטאל‪.‬עגאכטדץנ^^האץ האנטי‪ .‬אונ או}'אט ודל פאריאםמיט עיר די;שסה‬
‫פיון נאנצץ נוף אדף איץ«ןרט וועךטךיער נוף״קאלט אונ ךער ;זענטש איו שוין לאנל ווי ניי^טארבץ‪.‬‬
‫;ארוועןדער טע;טש שלאפטיפאר^זפךייט זץז ך ; ש מ ה אי§ער דעםנאנצץגוףאונךא ךער‬
‫נוארעבט אים‪.‬ןגרזאלניט^קאלטוועךןווארום ער‪.‬קע;שטארבין‪ .‬ךי רבנן זאנץאווי טיי^טךער‬
‫י‬
‫י‬
‫‪1‬יין*כזאךץ צו דעם‪9‬ע?טש‪.,‬עריאלאי םהך‪1‬נן‪ .‬האטדאךנ אט‬
‫י‬ ‫§םוקאי;אטיאל עמלי!‬
‫אלענאכט זיין נשטה איןהאנט‪ .‬אונ'אפילו ביי טיאניאונאטוועט וועלץ״פארזאםולט ער ךי‬
‫?שמה צייזיך איןהיםעל‪ .‬איז שדן ךער טענטש אץ גא^צץ ני‪#‬ט^וץץ\;ארפאר‪,‬קעךט'ווע'ן ךער‬
‫מע;נ?ש ?!לאפט רער וזארעטט ךי נש^ה'בעם גוףזגר זאל ניט קאלט וועי־ין אונ שטאךבין‪ '.‬ווי‬
‫ז‬

‫דעו־ יפסוקךא;ט נך ה׳ ?׳שטת ז‪$‬דם"‪ .‬ךיג^טה פוןטעגנןש איז אליכט פון נאט‪ .‬ויען י;אט וויל‬
‫פאר לעשט״ער די ליכט‪ .‬רבי יהושע טייטשט אליו "ציו רעם טענטש‪.‬אונ ךי רבנן ^ייטשץ‬
‫אליו ציו גאט‪ .‬רבי ביקיני אוני‪.‬רבי אהא אונירבי יורגן ;אני! פץ רבי מאיר ם ווענץ ר" נקטה איו‬
‫פולזל אין דעם_גא?צי'ן נוף ‪ .‬אונ ווען דער טענטש ^•לאפט נ‪.‬ייט ךינשטהיארויף איןהיטעל‬
‫אונ ךא שע§ט אן ליעבין צאונ בח> פאר רעים גוף‪ .‬רבי לויי יאניט פץ‪,‬רבי הנעא‪ 17‬וועגין אויף‪.‬יעךער‬
‫אטעם ;ואס רער טיענטש ציהט אין זיף־ דאךף‪,‬ער לויבץ נאט‪.‬ווי דעיר פסוק ןאנט כלי הנשטהיתהלל‬
‫‪:‬‬
‫‪ . rg‬אויף‪,‬יעךער מאךל ראם ידו ציף?ט רעם ‪ £‬טעם ךאך??טי לייבי! ; א ט רב( צןהי'ד‪1‬אךם לנפיש‬
‫‪:‬‬

‫ס;ה>‪ .‬רער מע;טש איו ניוןארץ צואנפש"חיה‪ .‬אזוי ווי אהיה‪ .‬נאט האט איםבשאפיין טיטזןוויידיל‬
‫אווי ווי אסיד‪ '..‬ךער נאןז האט ;אט צו;ינומק פון אים רעם ויייריל ודיל ‪7‬ןם ייעט ניט שןין דץ <ןאר‬
‫דעם‬
 ‫בראשית‬ ‫ט ו‬
‫י‬ ‫פ ר ש ה י‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫עבד םכודן בפני עצטי‪) .‬קלג( דאי לא לעי לא)קלד( נגיס‪ .‬הוא דעתיה דר׳ חנינא‪ .‬דאםי‬
‫)איכס א( נתנני ה׳ בירי לא אובל קום‪ .‬לעי באוריית׳ בליליא יביםםאלא טטי‪):‬יג> ר׳‬
‫שמואל חתניה דרבי חנינא הברהון דרבנן אםר‪ .‬כאן הוא עושה גשםה נפש‪ .‬ולהלן‬
‫הוא עושה נשםה רות‪ .‬םניין ליתן את האסור כאן‪ .‬להלן‪ .‬ואת האסור להלן‪ .‬כאן‪:‬‬
‫תיל דדים תיים לנזירה שוה ‪:‬‬
‫‪ ntJHB‬ט ן )א( ויטע ה׳ אלהיס גן בעד; פקדם‪ .‬דבי ר־ ינאי אםרין לםה הוא םזכיר‬
‫)א( שם םלא בגטיעת הגן‪ .‬שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון ‪ .‬קודם‬
‫)כ( עד שלא נוצרה םםעי אםה‪ .‬אדם צריך לכוון את רוחותיה‪ .‬תהיד )חהליס קד(‬
‫ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון אשר נ ט ע ‪ .‬איר חנינא כקרני חנבים היו‪ .‬ועקרן הקב״ה ושתלן‬
‫בתוך ניע ‪ .‬ישבעו עצי ה׳ ונו׳‪ .‬איר הנינא)ג( ישבעו חייהם‪ .‬ישבעו םיםיהם ‪ .‬ישבעו‬
‫מטעתן‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫שלא תצא שמורה ממעי אמה ‪ fcirc‬כגרעין כי היא אמו‬ ‫»ג ודייק מזכתינ שיה דמשמע כמו ןויס ממש חהו זננ שאילו‬
‫לרין סאדס לכוון רוחותיה שיהיה אותו מקיס מוכן לקבל אותה‬ ‫צוותו וקומתו ננר נתינ בצלמנו כזמותינו‪ :‬סיג נסי׳ רש״י‬
‫הגמישה נמו שאמרו מו״ל על כלמה שהיה מניר גילי ;אין יזיוה‬ ‫י ל עשאו ענל מנוון ננג׳ עצמו‪ .‬ושי׳ העוון• משוענו לעצמו‬
‫מסס סולן לכוש ונשע נו פלפ;ין־ כוי וקן נתונ נאן וינוע ״"‬ ‫שיעניו דעמול לפרנס את עצמו וכומפוש ואויל‪) :‬קלג( לאי‬
‫אלהיס גן נעוו וגו׳ רצו יינרא לא כתינ אלא וי»ע משמע‬ ‫לא לעי כוי‪ .‬אס לא יעמול דעפס מלאכה לא יהיה לו מה‬
‫מפנללו כנר אתר כן גפעס וכן אווי סלננין אשו גנוע משמע‬ ‫לאכיל! )קלל( גגיס‪ .‬אוכל והנס סוא כנסמה המשוענלת‬
‫מאמר שהס אוויס אמר כן נעעס כן מצאת• נרקנעי וכיון‬ ‫לאדוניה לכל מלאכה וזהו לנפש מיה ונסמס נכלל‪) :‬א( שס‬
‫שזיו הנטיע‪1‬ס נ ן סנפינ סקנ״ה על עצמו כן ן )ג( ׳שנעו‬ ‫ז!לא‪ .‬י" אלסיס נמו שאמרו טוס עשית ייי אצהיס שש פלא‬
‫מייהס‪ .‬הקב״ה גפן נה» נמ וקיוס שיעמדו מי ובריא אולס‬ ‫מל עולס מלא ‪ ) 1‬נ ( עד שלא גוצרס ממעי אמה נוי‪ .‬י ר ן‬
‫ועד שלא יכציזי נהם רקבו! נד״א שפע ימים ״ג‪-‬ןי וגס גסן‬ ‫כנשיעוס הוא שגוטעיס מתמלה הגרעין עד כצומתס ואמ״נ‬
‫להס שנע מיס ולא ׳בונו מימיהס נל״א און לא שנעה מיס‬ ‫עוקרין אמ כ‪1‬מוום ושותל׳! איתה נמקים אמו ולב! אמו עד‬

‫^ םענטש‪;.‬ןר'זאל'^ון‬ ‫דעם םע‪.‬נ?!ש‪..‬ער ואיל האבין‬ ‫־‬

‫א‪.‬קנעכטפאר)יךאליין‪.‬אי‪,‬ער וועטניט אךבעטי;וועטערניט י‪£‬אבץ דאם צו‪,‬עסין'‪'.‬ךאסזאןט רבי‬

‫מינא‪.‬יךטיה כ;ביא הט ניואנט גוזגגי ה־ בירייזאלםט ניט לייענען‪.‬בידי‪^ .‬ארו אלםט לייענען בידי(‬
‫ז‬

‫ןאט האטי טיך ניןעבין אין טיין יזאנט‪ .‬איך ואל אלייין' אךבעטין §'אר מיין יךעך‪9‬ע'ניש‪ .‬איונ עייל איך‬
‫‪8‬ךבעט אגאןצי‪ ,‬טאנ בי] איך ביי'נא?ט מיד‪ .‬לא אוכל קום‪,.‬קען איך נישטיאויף קטיין ביי;א?ט‬
‫•לעךנען הורה ‪,.‬קען^רךעןלעךנעןיביי נאכטתורהאז׳ביי'טאנהאטערניט‪5‬אךדינטוואסער‬
‫ד‪1‬אט נידאך?!ט ז )י‪ 0‬רבי ?!םואל דער אייךים פו; בבי ח‪.‬ני‪,‬נאדער חבר פיון‪.‬ךי רב^ן קיאטיגיזאנט רא‬
‫רוקט ךער פסוק ךי נשמה נפש‪ .‬ווי‪.,‬עם שטייט אין פםוקיער האט אדיין ניבלאיין אץדיגע}אז לעכער‬
‫בקמת חיןם איו דעי־ טענטש נידאךין אנפש ח;ה‪ .‬אונ דארט רופט עריך נשטה רוח‪ .‬וו;‪.‬עס ?זטייט‬
‫אין פסוק יערער וואםוזטיאנשמתתחחץם איןזיינע^אזילעכער‪-‬יפוןוואנען ווייסי; מיר אזיראךט‬
‫וןערט נירופיי ךי;שמה נפש אויך‪ .‬אונ רא וועךט ינידו פין ידי נשטה רוח א‪1‬יך‪_.‬ווייל די נשסה ווערט‬
‫גירויפין טיט ‪3‬ייךע‪.‬נעםען נפש אונ רוח‪.‬שטייט אי; פםוק ח;ים חץםודא שטייט נעזםת חיים אונ ךארט‬
‫?!טייט רוח חי‪.‬ים( אפ צו לעךגען אןינם פון ראם אנךערע‪ :‬י‬
‫פרשה טו)א( לולטע ה• אלהים>‪ .‬גאט האט'גיפלאנצט' אגארטין איןי״עךן פון טורח זייט‪ .‬דיי רבי‬
‫_י;אי ד*«בין פאר וואס רער מאנטי מעי; י צוויי שיפות‪ .‬ה• אוינ אלהיםיביי רעם פילאגציוע‬
‫פון גארטין‪ .‬ןויל'איירער טען רואטניפלאגצט ךעםןאךטיןהאט טעןגידאהפטגוט אכטונגנעבין‬
‫אויף וויעלכין ז^ךט מען זאל אים פלאנצי; י‪ ".‬וואירום *!צוויינ איידער ער קומט נאךיארדם פון‬
‫ךי טו^ער דאךף שוי; רעד טע;?‪1‬ש'‪.‬קלערין א ‪ sf‬דעלכין ארט‪.‬ער זאל אים פלא;צץ;ךי פלאגצערם‬
‫טוהן אזד‪ .‬זיייען איין אין ךי‪,‬ערד אכןעמךל‪ .‬פון רעם‪,‬ק'ער'‪.‬די‪%‬דאקסט ירויים אצוויינ ‪ '.‬ירעד‬
‫נאך כייבט מען אוים רעם ז?ייייג פו; ךעם ארט אוג מען פלאנצט אים איין אי;' איי; ז^נדער‬
‫אךט‪ .‬ךאםקעמךיל איוךי םוטער פוןךעם צויייגי‪ .‬וויי דעי־ פסוק יאגט ךי בדםער פון';אט‬
‫זזיעךי; זאט לפון דעט ךעגין ךי טעגן בוימער ייאם‪,‬ער קאט גיפלאגצט‪ '.‬זעה; טיר'אי ווען טען‬
‫פלאגצט זענען די שויןבייטעח‪-‬ךביהנינא זאנט ךי צייייגין וע‪.,‬ען'גי"ויען דין יד ךי‪.‬ס!עתער פון‬
‫ךי איייישעךןקען האט די נאטאויס געליסק אויג האטיו״;יגלאגצט אין נ'‪..‬עדן‪ .‬עם' שיטייטאי;‬
‫פסוק‬
‫מ‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה טי‬ ‫סח־‬
‫מועהן‪ Q ) :‬א״ר יוחנן לא היה העולם ראוי לחשחסש בארזים‪ .‬שלא נבראו אלא לצורך‬
‫ב ה ם ‪ .‬ההיד ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון ואין לבנון אלא ב ה י ט ‪ .‬הסד׳א )לברים ג( ההר‬
‫ה » ב הוה והלבנון‪ .‬ר׳ שמואל בינ בשם ר׳ יונתן א פ ר ‪ .‬כ״ד סיני ארזים ה ם ‪ .‬זאיז ל ך‬
‫םשיבחים םבולט אלא ז׳ הדייר)ישעיה מא( אתן כםדבר ארז שטה ו נ ו ׳ ‪ .‬ר׳ אחא א ס ר נ ׳ ‪.‬‬
‫ב ת ש ברחא ‪ .‬תדהר אדרא‪ .‬תאשור פםקינון‪ .‬ולטה מ ר א א ו ח ו תאשור‪ .‬שהוא טאושר‬
‫סכןלן‪ .‬הוסיפו עליהם עוד ג׳‪ .‬אלונים‪ .‬ארםונים‪ .‬אלפונים‪ .‬אלונים בליטין‪ .‬ארםונים‬
‫דילבון ‪. .‬אלסונים אלום ‪ U G) :‬בעדן ר יהודה ור׳ יוסי‪ .‬ר׳ יהודה אוטר‪ .‬נן נדול סערן‪.‬‬
‫שנא )יחזקאל לא( ויקנאוהו )ד( כל עצי עדן אשר בנן אלהים ‪ .‬ור׳ יוסי אוסר ערן נדולה‬
‫פ ג ז ‪ .‬שנאי ויטע ה׳ אלהיס נן בעדן‪) .‬ס( והכתיב ונהר יוצא סערן להשקות‪ .‬עיר דר׳‬
‫יוסי )ו( םחפציח כיח בור )ז( חרקכ שוחה‪ .‬על דעתיה דריי )ח( כפיני שהיא נתונה‬
‫ב נ ע ה‬
‫מתנות כהונה‬
‫שמסר ונתמלס ממה שמש?! נית כוו יכיל לשתות ש ו »‬ ‫וגם !ת! נכס תיששת נ ו נ ס ש‪ 5:‬מזיעות שנוטע׳! מסש ישלי‬
‫פי׳ שוה שוייע•! עליי סוי וקב שה! נ׳ קני! ועיי! נמו׳ מ מ‬ ‫י » מו נמוהס יוהו אבו נטע ׳"י ולא היצוני לא השקאה ולא‬
‫נפסוק אמס היא יונתי ונ! נא! מתמצית העון הנוול שוסס‬ ‫פני‪,‬ה ולא ומודה ומס לא נ! מיום ‪:‬גווש ארס ממט מ׳‬
‫ס נ ן ‪) :‬ו( תרקב‪ .‬פוש" סוי וקנ סס! נ׳ קני! שהרינימ‬ ‫) י ( ס י ג נ ל עצי עון אשו ננן אלהיס יא‪1‬מר‬
‫ניר ל׳ ‪ 1*0‬שה! ס' תוקני‪ 1‬שהרי סאה ששה קנין הוי‬ ‫נע‪ .‬נ! אלהיסכו׳ שעו! נ ת י ו ה ג ! ‪ ) :‬ה ( וסנתינ י נ ה ו י נ י ׳ ‪.‬‬
‫י ‪ -‬ח נ שהיא נ׳ קניו מלי‪ ,‬ששיס מנית ט ו ונ! מספציס ע ת‬ ‫»י ‪ w‬שדן ואמר עון נוול הנסינ וגני וגו׳ הוי ש־‪-‬עון‬
‫שוססהנ!שסואמלקששיסמ!העתזע"נפ"קוסענית<מ(נפיגי‪.‬‬ ‫»פ‪1‬ןתו שנ נ ! ‪ (1) .‬מתמצית ניס נ ו ר ‪ .‬ונר מועפ מס‬

‫^^‪£‬טמ'עריך‪.‬רבי‬ ‫|םיקז?כעי‪5£‬י‬
‫י‬
‫חני;אזא?ט זיי וועלין‪.‬זאט)ועךיןםיטלעבין‪; .‬אט האט ג?זמ ‪*1‬ק‪.‬ייי‪3‬ס"ךי'^ין‪8‬ייבינל^ין‬
‫א ם‬ ‫א‬ ‫עי‬ ‫א‬ ‫יט‬ ‫אט‬ ‫א‬ ‫אינ‬
‫אונ זאלין ניט פארפיילט)ןלליז • י ‪ ,‬ל י ! י‪ -‬יי! ‪ 9‬ג י ‪• • 9‬יי'ע ‪9‬עי } י טךינ‪.‬קטאן'לי‬
‫בוי§ער זאלין‪.‬קיץ מאקל ניט‪.‬טרןגןען ווערין‪ -‬אונ ואלין ‪1‬אט!יץ ‪0‬יט פלאנצו^ע!^ אלע פלאנצו נען‬
‫‪:‬‬

‫ןואם טען‪ .‬וועט פון זיי ?לא^צייזיאלין זיין אוד גוט !ד ךי ?לאנצוננ' וואס ;אט ןואט ןיפלאנצט;‬
‫)כ( רבי יודען זא‪4‬ט ךי וועלט וואלט ןיט ;ילאל?‪3‬ז;יציק טענען בוי^ער‪] .‬וארוס די ט ע נ ק‬ ‫״‬

‫בויםער הג;ען ;איר בשא?ין'}ייואך'ין פון וועןיןידעם בית מןקרש ‪ .‬יוד ךער פסוקיזאגיט ידי‬
‫בדקערפון;אט ייעלין ואט ווערין לטיט רעגין(‪ .‬ארדל^נון‪ .‬ךי'<§ע;ען בוימער פון לבנון‪ .‬פון‬
‫‪3‬ית !‪,‬טנןרש‪ .‬לבנק סיי?ט ?ךק רעם בית הסקרש‪ .‬וויי ךער ^םוקזאנט ךעיר נוטער באלנ אוג‬
‫דעו־ לןנון <ךער בית הקקדש(‪ .‬רבי?!טו‪.‬אל ברינחןן זז^טיפוןךבי יו^ן'ם וועני פיר אמ צוואנצינ‬
‫ןונים ^ע;ען בויטער‪.;.‬קען דא‪ .‬לייבעקטע פון די יע;ען ;ארזי^ען‪ .‬וד דערפסוק^נט אץ!‬
‫ןרוש ?;דקר תזןשור‪ .‬רבי אחאזאגטידי‬ ‫ןזעל;עבי! אין דער ?זך^ר ‪{$‬ךז ‪^ ripp‬דס ״עץ‬
‫§עק‪1‬טעד»ען נארלרייי‪ .‬ברוש איזבךןנה‪ .‬ןעזזר אס אןדא'‪ .‬ןןאשור איו פקסינון! פאר וזאפ‬
‫מ פ ט פ!ען רעם בוים לזאשור נוייל״ער איזןער'‪3‬עטטער»ן^ע בוייןער‪ .‬טעןיהט צו;‪:‬געבין‬
‫;אןי‪.‬דליי‪?.‬נרליי טענען בדקעל‪ .‬אלונןם אלסונים אלםוןים‪ .‬אלונים איז פלוטין! אלכוינןיםאיי‬
‫ךילבים ‪ .‬אילמוןיט איז אלים‪ 0) !.‬ען בעדן(‪;'.‬אט'^אט ני‪.‬פלאנצט א}אלטי'ן אין'עלן‪ .‬רבי‬
‫יהודה אונ רבי יוקי קריןק‪ .‬ר?י יהודה זא;טןער ;ארטי; איו נלעסער יד ‪.‬לער‪..‬עדן‪ '.‬וואתס‬ ‫{‬

‫?גם ???!ייט אין ןסוק‪,‬עט ?אבין >!י‪!?45‬י‪.3‬א?'יןעןאלעבויטערפו'ן'עךן דם ‪.‬ער איי אין;אלטין‬

‫פון ^»ט‪ .‬איי דאןל דער ‪.‬עדן אין;אןטין‪ .‬איו ךאןז רער ;אלטין גלעםער פין‪.‬עך! • י‪,‬לבי ייםי‬
‫«»?ט רער עדן איו;רעםערפון ;אלםין‪ .‬וואלום ךערןםוק ‪'; aia‬אט הט ניפלאנצט'א;אלטין‬
‫איו״עךן‪ .‬איו דאןדדער ‪£‬דן ןרעסעירפץ׳ דעט ;י«לשין‪-.‬״עס ?!"טייט אין ?פיק אטייןלגייט ארויס‬
‫פון‪.‬עך! ‪$‬ן צו נ?ר‪:‬נקען ךעם;אלטין‪ .‬אונ וד רבייו^יזאנטאזדערעדןאיזגרעסערפיןנארטין‬
‫איז‪.,‬ער ;ידען ?י־עןער זעמינ קאקל אזוי פיל‪ .‬ווארוםיפון רעםרענין'ווא‪';.£‬ייט ארויסייפון‬
‫אפור‪,‬קען א?טרעקען איךדקב‪ .‬צאבור את ךרי‪:‬סינ ןו^ה אונ אןןאה איי ועקכ‪_ 1‬ה^ין‪ .‬אונ‬
‫כ*ר_קב איז דליי קבין‪ .‬אהאלבער קאח‪ .‬איי ש‪.‬ןן?צינ חלק פון אבוח‪ .‬אונ או דיער‪.‬ע״לן טלינקט‬
‫א‬ ‫!זוי‬ ‫‪8‬‬ ‫יג‬ ‫ע‬
‫‪ *? ^? 1‬ד^ * ?יל• ? ר ^ ב י‬ ‫אן רעם ;אירטין‪ .‬איז דאןד'דער‪.‬ערן‪.‬נרעסער' פיו‬
‫‪:‬‬
‫ןהודה ;ואס ‪/‬נרזא?ט אז דערינארטין איז ?רע^על פוןעדן אונ דע‪%‬עדן איז מדען אי‪ ,‬טיטען‬
‫גאוטץ‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרש ה טי‬ ‫•ךך‬
‫בנינה‪ .‬וםשקה את כל הנינה‪ .‬והא ר׳ יהודה יש לו שני מקרא ו ו ‪ .‬ור׳י אין לו אלא‬
‫מקרא א ח ר ‪ .‬א״ר תנין דציפורי האיר הקב״ה עיניו של ר׳ יוסי‪ .‬ומצא לו מקרא איד;‬
‫)‪ id‬מכריע על נביו‪ ,‬ואיזה זה )ישעיה נא( )י( וישם מדברה כעדן וערבתה כנן ה ׳ ‪.‬‬
‫)ל( מקרם‪ .‬איר שמואל בינ‪ .‬את סבור קורם לברייתו של עולם‪ .‬ואינו אלא קודם לאדהיר‬
‫אדם נברא בששי‪ .‬ניע בשלישי‪ .‬ההיר )תהליס עד( ואלהים מלבי מקרם פועל ישועות‬
‫בקרב הארץ‪) .‬יא( ראו פועלא טבא שהתקין הקביד‪ .‬שכרי עד שלא עמדתי לפעול‪:‬‬
‫) ־ ( וישם שם‪ .‬ר׳ יהודה ור׳נהמיה‪ .‬ריי אומר )י‪ (3‬עילת א ו ת ו ‪ .‬הטדיא )דכריס י״ז(‬
‫שום תשים עליך מלך‪ .‬ר׳ נחםית אמר )ינ( פ־תה אותו‪ .‬לםלך שעשה סעודה והזמין אורח‬
‫בך הזמין הקב״ה את אדם בזכותו של אברהם‪ .‬ההיד )מהליס קלט( אתה ידעת שבתי‬
‫וקוסי בנתה לרעי מרחוק‪ .‬שבתי‪ .‬בתוך ניע ‪ .‬וקוסי )יר( טירופי םתוכת‪ .‬בנתה לרעי‬
‫מרהוק‪ .‬באיזה זכות יעצת לבראני‪ .‬בזכות אותו שהוא בא מרחוק‪ .‬התיר )ישעיה מו(‬
‫ק י י א‬
‫מתנות כהונה׳‬
‫גניו ‪) .‬יג( פיתה אותי‪ .‬סיור לפניו ונרי רצוי כל״א אש־ תשים‬ ‫<ו׳ ‪ .‬נוע״! ס"י פיג׳ ‪ ) :‬פ ( מנויע על‬
‫ניטה לצד פירושי ודעתו ‪) s‬י( וישם מ ו נ ו ם כ ו י ‪ .‬פוי לנניהס ודושו חז״ל ח ס ו י לפניכם כשלחן עוון וש" יי‬
‫שכמונו כגדלה נין סעונם קרא אותו עלן וםעונם ו‪,‬יוא נויא שים נא יזו לשק נקשה כוי ודיו‪ ,‬מללא כתינ דולו‬
‫הנן‪) :‬יא( ראו פועלא טנא‪ .‬אלם כראשון אמר כן טאו שם וטי ועיין לקמן ועגין הפיתוי שלא ישער בלעתו מקום‬
‫ואו פועל הטונ הוא הקג״ה שהתקין לי הקנ״ה שכרי כוי‪ :‬יותר שינ מזה ינחנ״א כתב שלא כים אלא דרו כניד כמ‬
‫) י נ ( עילם ‪ .‬העלה והגביה איתי שנא׳ ומיראכה יהיה כוי ‪ 1‬שמומינין אותו לשעילה פמפצירין ני לרן כניד‪) :‬יד( טירופי‬

‫^מיטעך‪7‬ארטין אוני ^רץקט אן רעם נא;צין נאךטין‪.‬׳‬

‫לבי'‪.‬יהודה האטיצוויי פסוקים ;ואם די זאנין אז דערינאלטין איו ןרעםער פון עךן)איין פסוק‬
‫״‬

‫ווייפיריער שטייט'״עם האבין אים ‪.‬סקנא ניוועןאלע בוימיער פין‪..‬ערן דאם‪,‬ער איו אין;ארטין‬
‫פון;אט״‪ .‬נאך אפסוק שטייט ‪3‬ערן _נן אלהים זדית‪ .‬ידו ביזט }יוועןאין‪.‬עדןוןם ‪.‬ער איז'אין‬
‫דעם ;ארטץפון נאטו‪ .‬אונרבי יוקויהט״נאר איי; פסוק לווי §ךיער שטייט ;אט ד;טני?לא^ןט‬
‫אנארטין' אי; עדן'‪ .‬לבי הנין פון ‪£‬יפורי האט;י יאנט ;אט האט ליףטיינ ךמא^ם לי אייינין פין‬
‫ז‬

‫רבי'יוסי אונעיר הט‪/‬יפונען אפסיק וך״ער וא;ט! ‪^.‬םשטייט אין ‪£‬םוק‪,‬ער'וזט גי‪6‬א;טדעם‬
‫י‬
‫טלןר נאזר נוט> ווי דער‪'.‬עדן‪ .‬אונ רעם ‪.‬ער^ה'האט‪.,‬עיר ‪.‬ני‪5‬א?ט ווי ךער;אלטי; פוי; ; א ט ‪.‬‬
‫דעם טד^ר וואםער איו ןרויים האט‪^.‬ער ניטאכט ווי‪.‬ךער‪.‬עד;‪' .‬ערגך‪ .‬וואס איז‪.‬קרענער האט‬
‫"יער ניטאכט ווי'ךער;ארטין‪ .‬איז ראך ךער^ךן ;ךע^ער ייי ךיער ;אלטין‪!;) 0) :‬קלם(‪ .‬פון‬
‫נר‬ ‫וא‬ ‫ט ג‬
‫?ליער‪. .‬לייי שמואל בר נתטני {אנט דו טיינ?!ט'או'ךער;אלטי! איי ני!‪2‬לא;? ‪ .‬ץ ‪.‬יי! ‪9‬ל?‬
‫איידער דיי וועלט איי בשאפין'ניוןאיךין‪ .‬ניץ‪ .‬נאר §ען טיי}ט'דער;ארט'יןאי'ז'ני?לא;צ‪.‬טני;יאךץ‬
‫איידער'אדם הראשי; איז בשיאפיןציוואךין\אךם'איי ב׳^אפין ;ידארין ‪;£‬ייט'אג אונ רער גן‬
‫‪.‬עלן איי*בשא?ין ניוואךין ךי;םג!אנ‪ .‬ווי דער פסוק ואןט ;אט איי סייןימלך פין ?ליער ‪,‬ער‬
‫טוהטיהילה אויף רער וועלט"‪ .‬זעהט לי נוטס וואם נאט ‪$‬אט ניטאלן‪ .‬נאט האט אנןיןרייט‬
‫מיין שבר !לעם נןיעדןויאייידער איך בין נאך בשאגין ןיוואךץ צו טאוד ם ץ ו ת ‪< ( h ) :‬י;׳|ם‬
‫•טסו‪'.‬רבי יהודה אונ רבי נהכןיה קלינען‪. .‬ך‪3‬י ‪.‬יהודה זאנט ;אט האט ;חיים ניםא?ט אדם‬
‫דילאשויןינאויףיאלע בחסות י « נ היות די זאילי; פיאר אים מורא דזאבין>‪.‬יוד ‪,‬עם קטייט אין‬
‫פסוק שום ו־‪/‬שים ‪£‬ליך מלך‪ .‬דו ;אלקט עאכין אויף זיך אמלך‪ .‬רבי נת‪.‬סי ה זאןט';אט האט‬
‫ז‬

‫ןירעט מיט >וך'ם נוטע רייד‪,‬ער ואל י אדיין גיין אין‪.‬נן‪.‬ע‪,‬רן נאזויי ווי‪,‬עם י‪£‬טייט אין פסוק שים‬
‫;א ילך'‪ .‬י_עקב האט נירעט מיט יוסף ניטע ךייד אונ האט ;יבעטץ ביי אים>‪ .‬אייי ייי אסלך‬
‫וואםיהאט‪/‬ניפאכט אםייורה אונ האט ניבעטין ;עםט ‪ .‬אווי האט נאט;יןעטין ביי ‪$‬דם ער‬
‫ז‬
‫;אל אליי; ביין אין גן~עךן‪.‬אין דעם יכות פיון א?רקם'ז‪?$‬יני‪.‬יוי דעו־ ןסוק זאוןט ז‪$‬ךםדןט ;יזא;ט‬
‫דו ווייםט מיין זיצען‪ .‬אונ עיין אויף'שטיין‪ .‬דויווייסט מיינע ;עדא;כןען פוןווייטין‪ .‬טייןזתיען‬
‫נץיגט טען" ;יאסי'איך בין ןיזעםי; אין' גן עד;‪ .‬מיין אויף קטיץיווען מען האט מיך אחים‬
‫געטריביען פון‪. p.‬עדן‪ .‬ידו וויייסט םי;נע נעלאנקע; פו; ווידוע;‪ '.‬אין וועטעס ןכות דואףטו אעצה‬
‫;יניעבין מיך צו בעשאפין‪ .‬אין רעם זכות יפו; ועם• דאם איז ;יקויםעין פון וויימין‪ .‬דאם איז‬
‫אברהם‬
 ‫ט י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫םד‬ ‫בראשית‬ ‫ביא^ייז‬ ‫סףף‬
‫)טי( קורא םםזרח עיט סארץסרחק)טז( איש עצתו‪ (1):‬וישם שם‪ .‬הסריא )דהיב ס‬
‫)יז( ויהי שם עד היום הזה ‪ .‬איר לוי ובלבד )יח( ביצירה זו‪ .‬איר יצחק בר פריון כתיב‬
‫איה תולדות השפים וגוי‪ .‬בוראן טשבחן וטי םננן‪ .‬בוראן םקלסן וסי יחן בהן דופי‪ .‬אלא‬
‫נאים ופשובחין הט‪ .‬אלה תולדות השפיט‪ (?) :‬ייט(ויצפחה׳ אלהים טין האדמה‪ .‬תנ• עץ‬
‫שהיא )כ ו פיסה על פני גל החיים‪ .‬איד יהודה בר אלעאי עץ חיים מהלך)כא( חםש סאות‬
‫שנה יכל סי בראשית סחפלנין םחחחיי‪ .‬ר' יורן בשם ר׳ יהירה בר אלעא• )כב( לא‬
‫סיף דבר)כנ(נופו םהלך תיקשנה‪ .‬אלא אפי קורתי טהלךתיק שנה‪):‬ח םה היה איתו‬
‫האילן שאבל טמנו אדםוחזה‪ .‬ריט אוטר הטיס היה‪) .‬כד( כד לא הוהבבינ דעה‪ .‬אינון‬
‫אטרין לא אבל ההוא אינשא פיתא דחיטי טן יוטוי‪ ,‬ר׳ שטואל ביר יצהק בעי קמי ר׳‬
‫זעירא‪ .‬איל אפשר הטים היה אסר ליה הין‪ .‬אסר ליה והכתיב עץ ‪ .‬אסר ליה‬
‫•תטדות‬
‫‪,‬‬
‫מתנות ב ה ו נ ה‬
‫!סשלמםו ‪) :‬׳‪ (p‬ויצממ וגוי‪ .‬סישיה לקרא ען הנדים ו ג י ׳‬ ‫שנעיף ונירש מ נ י ע ‪) :‬שו( קייא ממוות נ ו ‪ .‬ווה מ ו נ ו‬
‫) נ ( פיפי• גילן וננתנול על נל הת״ס נויא פ‪:‬ם יפשס כ‪1‬‬ ‫נאנוהס נפי בפייש״י שש* )»ו( איש עלפי‪ .‬עליי קיינן‪:‬‬
‫פייש העוין ע ו ן פס כשניע׳‪ ) :‬נ א ( ס׳ מאית בנס ‪ .‬ווט‬ ‫)ין( ייהיי בס ע ו הייש‪ .‬הזה וסאוין שס נגני נמקימי וכן‬
‫על נל הודס ני מן האון עו הוקיע מהלו תיק וכן" יש‬ ‫נהן הים יאו׳ לישאו נגיע לעינם וילין שש שס גג"‪!6‬‬
‫מקלם םעולס ועד קלהי« ) נ נ ( ולא סין ו נ י ‪ .‬נעו לאו‬ ‫<־מ( ניצירה וו‪ .‬אס היה נשאו כללם הלהיש הואשינה שלא‬
‫יוקא ‪ ) :‬נ נ ( נופו‪ .‬נון האמצעי אצא א ז ׳ הקייות ה‪-‬ולאין‬ ‫היה מושא היה נשאי נגיע לעילם אנל וש־גוא ונשסנה צלמי‬
‫מן הצדדן הס מהל ן ת י ק ‪ ) :‬נ ו ( נד לא סוס נ ו ‪ .‬כשאין ועם‬ ‫נילקנק שישה " ו או שלמי הקניה היצז נייא משנה פניו‬

‫אכרקט ביי אים^טייט^יר רופט פון מזרח ד י ט ד ע ^ ^ ד ג י ל י ״ ע י ט י ״ א י כ ך ן ^ פץ״אע^זע‬

‫‪5‬א;ר האט‪,‬ער גירויפין רעם מענטש'וואם האט גייגעבץ איויף טיו־זיין״ע‪$‬האיך יאל ג‪#‬א?ץ‬
‫ויעלי!‪) o :‬דשם שט‪ .‬גאט דןאט ןיטאו!; ךאלט ואין גן‪.‬עךףךעם אךם הראשון‪ .‬אזוי \וי‪.,‬עס‬
‫‪1‬‬
‫שטייט אץ פסיק גיהי'טם עד היום היה'‪. .‬ערי איו גיווען דאלט )אייבינ( ביז היינטינעןיטאנ‪.‬‬
‫איוי א‪.‬ךט ד!אט אייך גיראהפט זיין אין ‪5‬ן‪;.‬ןךן אייביג י‪ .‬רבי'לויי יאנט ;אר אז ^ריוואלט גיויק‬
‫•אשר ;צר׳׳ איוי יוי‪,‬ער איי'‪3‬שא‪9‬ץ גיויאלין‪. .‬יער וואלט' ניט נעזינךינט‪ .‬רבי יצדק בך טריץ‬
‫ןא;ט‪.,‬עם ‪#‬טייט אץ §סוק דאס וענען די!אכין יים!יעגען ןיןאךין' ובןטאפיף גייווארץ פון'די‬
‫ליי^על אוג‪.,‬עךד‪ .‬או דערוואס וזאטידי בעאפין לויבט‪/‬די‪ .‬יוער ייעט די שענדען‪ .‬אז ךער‬
‫;ואם האט י‪.‬יי‪3‬שא?ין רעט אייף די נוטערייר‪ .‬יוער וועט‪.‬ךייתן אויף‪.‬ויי'שלעבטע‪.‬דייר‪.‬‬
‫;אר זך יזעען שיץ אונ נוט‪ .‬ווי ךער ןםוק יאנט' לאס' יענען ת ואכין ייאם {‪.‬עינען ;י^ארי!‬
‫<‪3‬׳«אפין( גייואלץ פון ךי הימעל איונ‪,‬עלד‪) 0) :‬דצםח‪ . 1‬נאט הט גיםאכט* שפ־אזדן פון‪,‬לעי־‬
‫‪,‬עךר אלע‪,.‬עלליי בדטער‪ .‬אונ רער בוים פץ לעבייןאיז ניייען*אץ'טי»נן;אלנ^ין‪ .‬נזדו^אבין‬
‫נילעדו^ט לער בוים יןט דך פארזןפרייט אויןש אלע לעבעליגע )ערזןאטנ;קענטנעביןפחכטין‬
‫פאר אלע לנ‪3‬עלינע(‪ .‬רבי יהודה'‪3‬ר א?ןגאי «‪#‬ט'כ‪-‬ינף הונךעךט יאהר קאט ‪; \2%‬יךאלפט‬
‫ז‬
‫קריכען אויף ךעם בדם פץ ליעבין ביו מען זאל קומעןצום שפי'ץ‪ .‬אונ א^עייאסעךין ויאס‬
‫י‬
‫י‬
‫געקס טענ יענע; גיטיילט גיייאךין פון אונטער דעם בוים יעילערייאל‬ ‫זענע; ‪.‬ניךק די‬
‫גיץ אייף‪.‬ייי; ‪$‬־ט‪ .‬ךכי יורן' האט ג;יא?'ט פץ רבי‪.‬יהירה בו־ אאנאי'ס' יוענין ניט נאו־ איויף ד׳עם‬
‫טיטעלקןטען {עיייג האט טען נידאל^ט‪.‬קריכען פינף הונדעלט ;אהד ביז צום*שפיץ‪ .‬נאד‬
‫‪1‬‬
‫אפילי אייף ךי!ייטל;ע {יייייגץ האטיםעןיאויך ג־י^ט‪'.‬קר??ען פי^היגךעךטיאיהר ביי צום‬
‫שפיץ‪ :‬לה( למה הין«‪ '.‬וואס איו גיווען ךער בדם וואס אךם' איניחיף וזיאבץ פון אייםןינעםין‪.‬‬
‫רבי טאיר ז^ט דאם איז;ידען ווייץ‪ .‬דער םע;?!ש תאם״איו ניט ‪.‬קלונ זיאגט טען אויף אים‬
‫יט‬
‫ךער ‪0‬ע‪.‬נ^ש האט״קיי! ?אלל נ ?י;עסץ ייייציןיברויט‪-‬ךבי שטואל בדבי יצחק' הט;יפךעןט‬
‫^יי ךביזעיךא‪,‬קעז ךאם דין אוךערי״עץ קרעת איו נליייען וויייץ‪ ,‬חאטיךכייזעיךאנטאנטיא‬
‫‪,‬עם איי‪.‬נליוע! ווייץ‪ .‬ןזאט ך?י ?זסי‪8‬ל ‪ ? i• :‬׳‪ ^' J‬דאר״עץ*‪ .‬עבוים! הט לבי זעים*‬
‫‪,‬‬ ‫‪B,‬‬ ‫‪ay‬‬

‫ךוז^טךער ^ירויא פוןךעס וויייץ איו נמועיןהוייך וויי‪,‬לער טענען בוים אין וואלד‪..‬לבי ‪ 1‬עקב‬
‫!‬
‫בר אחא האט ניואןט רצי ןחנןיף טיט ךי ! ! ; ן גןיינען‪ .‬רבי' נתטיה יאנט מען'ואל «»נין‬
‫הםוציא לחם מ; וז^ךץ גאט הט אוים ניזיייגץ ן ת י ט פוךךי ןליד' ןיאי־ים אייידער‪/‬דם הט‬
‫נעיינ ריגט‬
 ‫ט ו‬ ‫‪5‬‬
‫בראשית‬ ‫בראעיייז ^ י ׳‬ ‫סדר‬
‫)כה( טתסרות היו כארזי לבנון‪.‬א"ר יעקב בר אחא )כו( איתפלנון ר׳ נחשיה ורבנן״ר״נ א פ י‬
‫)כז( המוציא לחם סן הארץ‪ .‬שכבר הוציא להם סן הארץ ‪ .‬ורבנן אםרי מוציא לחם‬
‫סן הארץ‪.‬שהוא עתיד להוציא לחם סן האדץ‪)<.‬חכלי‪ 0‬עב()כח(יהי פסח בר בארץ‪).‬כט(לפת‪.‬‬
‫הרין אמורא*; פליני‪ .‬ר׳ חנינא בר יצחק ור׳ שמואל בר אסי‪ .‬חד אסר לפת )ל( לא‬
‫פת היתה‪ .‬וחורנא אמר‪ .‬לפת )לא( לא פת תיא עתידח להיוח ‪ .‬ר׳ ירמיה כריך קמיה‬
‫דרי זירא המוציא לחם סן הארץ‪) .‬לב( וקלםיה‪) ,‬לנ( כרי נתסית‪ .‬אתסהא‪ .‬אלא שלא‬
‫לערב את האותיות‪) :‬ט( ר׳ יהודה בר אלעאי אסר ענבים היה שנא׳ )לבדם לנ(ענבימי‬
‫ענבי ראש אשכלות)לד( םרורוח לםו‪ .‬אותן האשכלות הביאו סדורות לעולם‪ .‬ר׳ אבא‬
‫דעכו אמר אהרונ היה ‪ .‬ההיד )בראשית נ( וחרא האשה כ• טוב העץ ונו׳‪ .‬אסרת צא‬
‫וראה איזהו אילן שעצו נאכל מ ר י ו ‪ .‬ואין אהה םוצא אלא אחרונ‪ .‬ר׳ יוסי אוסר‬
‫חאנים‬
‫מתנות כהונה‬
‫שלא נע‪5‬ם ממש הה ינן מ מ ר ס ! )ל( לא ‪ 66‬ס־תה ‪.‬‬ ‫ננן אוה הגויוח הס אומדה לא אכל איש הוה פת יומין‬
‫קייס שיושאאדם נוווש ו' מ ו מ ר ‪ ) :‬ל א ( לא פס היאזכו'‪.‬‬ ‫מימיו ונמו שאווו״ל אין הפינוי‪ ,‬מ ו נ ו אנא ע ז שאנל נויש‬
‫נסמיס וכרבנן ‪) 1‬לנ(וקלסי'‪ .‬ובנח אוהו‪) :‬לנ( ופיין־נר׳‬ ‫יגן הוי בהועת תולס נפת חמין ווה היה פן הדעת‪:‬‬
‫נתסי׳ עפה ובנק רבנן נתמיה ‪ .‬זמשגי להני קלסו שנוס‬ ‫) נ ה ( מתמויפ‪ .‬עלה למעלה נפמו וי« ) ט ( איתפלנין‪ .‬חולקין‬
‫נשאומיין המוציא לא יוכלו להסעונ שני סמע•"] העולש מוציא‬ ‫נ ו נ י וה ‪) :‬כו( כמוציא‪ .‬פיושיי שננו כונ־א כלחס מן‬
‫ולפיכן־ קלסי׳ כיא לא נבניל שסני נ ו י ׳ נמסיס ובירושלמי‬ ‫האון ממש נהייתו ומשחמא וגגזי עליז נויעת אפן־ ט' גספן‬
‫מס״ס שלועתו " ל ג״נ למס סמן סאין ו ) ל ד ( פיויוס‪ .‬ער‬ ‫לתנואסז ) נ ת ( פסת נר וגוי‪ .‬ודרשו חו״ל עתיו הקנ״ה‬
‫מוציא גלוסקאופ וכו'«)נע( לפס מיגי וועוגיפ נקראו לפת נל ומן‬
‫^‪5‬ן]אל"'^;ץ"טצ^‬
‫לחם'ם; הארץ‪ .‬נאטוועט אדםןייהיעןברויט פון'ךי״עךד זוארוםווען טשייח ותנט קומעןוועט‬
‫וואיןסין פון לי ״ערד פארטינע במיט>'‪ .‬ייו‪.,‬עס שטייט' ‪.‬אין ^סוק‪/‬יהי פיסת בר ‪1‬יארץ‪ .‬ךער‬
‫‪,‬קאךיןוום וועטוואקקין פיון די‪;.‬נרדוועט זיין אזויי ווי ברדט ‪$‬ערטינע)‪TOSS‬וועלט״נעדלשת‬
‫ווי פת‪ .‬בריויטי‪ .‬קארין אונ ו״ויייץ' אונ ^ ך א;ךעךע‪,‬קעךנער וןעלין;ינעביי; וועירין' אזויי ייייטיק‬
‫ז‬

‫״עםט פיריות‪. .‬טק‪,‬וועט ניט דאךפין טאכין פיון‪.‬זיי בחייט‪ .‬אי; רעםיוואךט לפת קלינען ציידי‬
‫אםולאים‪ .‬רבי חנ;נא בר‪.‬יןןחקיאונ רבי ?זטואלבר אטי‪ .‬איי^ער זא?'ט לןח עאכט" לאי‪,£‬ת‬
‫היוןה‪ .‬איו רען'דאם ניט ניויען אןאקל פאךטעע ברדט )אייךער^ךם וןאט‪.‬געדנדי‪5‬ט(‪ .‬אוב‬
‫רער א^ךעךער זא נט לפת ^א כט לא §ת וזיא‪.‬עתידה ןלןיות‪ .‬מעט רען ד־אס^ניטיויין^אךל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪5‬עןטי‪;.‬ע‪.‬בר‪1‬יט וויוען משיח וועט קימען(‪. .‬רבי‪.‬יךםןה איי א^איזל‪.‬ניזעםין‪9.‬אר‪.‬ךבי יירא אונ‬
‫ד‪.‬ט' ניםאקטא^רכה המוציא לרום‪ p.‬הארץ‪ .‬הטיךבידךא איםינילוי״^ט‪. .‬פרענטידעריטלרש‬
‫‪,‬‬
‫וזאלטין רען רבי ירמה אונ ך? ‪.'.‬ירא ווי רבי נחמיה ניט ווי לי ר ‪ $‬ן ‪' .‬אוו>ע'דער'‪..‬ענפעלט לער‬
‫‪-‬‬
‫מדרש ‪.‬עם איו בעםער צו יאנין ווי רבי' ‪ 'hjbra‬המוציא ‪.‬ניע; יאל ניט' צו' '?י ‪'p?f‬לי אותיות‪.‬‬
‫ווארום א‪ :‬טע; ואגט מוציא‪ .‬יאנט מ ק העולם מו‪.‬ציא מייט איין ם״ם‪) .‬לריבער יאנטילער‬
‫ירושלמי מען זאל';אנין להם הטין(! )ט( רבי יהודה ‪3‬ד אלעאי יאגט רעי־"עץ הדעת איז‬ ‫ז‬

‫; ‪:‬ווען‪/‬וייי^רויבין! וויךעיר פסוק יאגט‪,‬ענביטו עינבי ראש ‪#‬שכלות מתירות'ל‪0‬ו‪ .‬רי וויינטרויבין‬ ‫‪1‬‬

‫פון אדם הראשון ליואס ‪%‬ר יוערט' גירוקין ראש ‪ .‬ווייל״עריאיז גיווען ד ע אניסייב פוןאלע‬
‫י‬

‫מע;טשין> זעןען ביטערע יייינטרייבין‪ .‬די האבין;יברייננט אביטערקייט אויףךער וועלט‪..‬זעהן‬

‫טיר'אז ךייייי נ?!רויכין יענען'דער‪.‬עץ הדעת‪ .‬ךביי א}'א פין_עבו'הט ?']ייייט ‪.‬לעי‪?.‬ץייעת‬ ‫;‬

‫איי ניווען אתירונ‪ .‬ווי דיער פסיק יאנט ךי א?ןה קאט ‪.‬נמעהן אז רער בוים איז נוט צום‬
‫‪,‬עםין‪ .‬ךער' האלץ פו; ךעם בוים איז ניט צוס‪,‬ע?ין‪ .‬וועלי;'טיי־ יעלן ווע‪.‬ל‪3‬עד בדם איזךער‬
‫האלץ נוט צום ^עקי; אווי ייי לי פלי‪ .‬ךאם איז' נאר ךער אתרונ בוים‪ .‬רבי יוסי ואנט דער‬
‫‪.‬עין הלעת איי ניווע; פיינין‪ .‬ראם לעלנען סיר פון ידעם זעלביגדן ‪.‬ענ‪:‬ן<אינהאלם>‪ /‬למשל‬
‫אמלך ם זיתן האט מנה ניווע; טיט איינע פון ךי ךינסטע;‪ .‬וויי לער מלך האיט ראם ניהערט‬
‫דואט‪.,‬ער אים ארוים' נעטליבען פון שטוב‪ .‬איז ;!יריניגאמע; צו ךי ךינפטען האבי; דיי איים‬
‫ןיט ניוואלט צו נעקןןן‪ .‬אבער די ריניסט מאם זני־ הט םייט איר ףזנה'?'יווען זיא הט;י‪^.‬פינט‬
‫פאר‬
‫סח‪1‬‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשהטוטז‬ ‫סךף‬
‫תאנים ה י ה ‪ .‬רבד לםד )לה( מעגיגו‪ .‬משל לבן םלכים שקלקל עם א׳ ‪ \0‬השפחות‪ .‬מ ו ן‬
‫ששמע המלך טרדו והוציאו הוץ לפלטין ‪ .‬והיה מחזר על פתחיהן של שפחות• ולא‬
‫היו םקבלוח אוחו‪ .‬אבל אוחה שקלקלח עטו פחחה דלחיח וקבלתו‪ ,‬כך בשעה שאכל‬
‫אדהיר םאיחו האילן‪ .‬טרדו הקב״ה והוציאו חוץ לנ״ע והיה טחזר על כל אילניח ולא היו‬
‫טקבלין אוחו ומה היו אומרים ל ו ‪ .‬איר בדניה )לו( הא נגב ‪ .‬דגנב דעחיה דברייח‪ .‬ההיד‬
‫)ההליס לו( אל חבואני רנל נאוח‪ .‬רנל שנחנאה על בוראי• )שם( ויד רשעים )לז‪ (.‬אל‬
‫תנירני‪) .‬צח( לא תיסב טני עלה‪ .‬אבל תאנה שאכל טפירותיה‪ .‬פחחה דלחיה וקבלתו‪.‬‬
‫הה׳ד ויהפרו עלה ת א נ ה ‪) .‬לט( טה היתה אותה התאנה ‪ .‬ר׳ אבין אמר )מ( ברת ש ב ע ‪.‬‬
‫דאמטיית ז׳ יטי אבלא לעלםא‪ .‬ריי דסכני; בשם ר*א אטר )מל(( ברת אליתא‪ .‬דאטטיית‬
‫)מב( אליתא לעלםא‪ .‬ד׳ עזריה ור׳ יהודה בים בשםריביל אםר חיו‪ .‬לא נלההקב״ה אוחו‬
‫אילן לאדם ‪ .‬ולא עתיר לנלותו‪ .‬ראה ס ה כתיב )ויקרא כ( ואשה אשר תקרב אל כל‬
‫בהמת וגו׳‪ .‬אס אדם חטא בהטה טה ח ט א ת ‪ .‬אלא שלא תהא בהמה עוברת ב ש ו ק ‪.‬‬
‫ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה‪ .‬ואם על כבוד תולדותיו הס הםקום ‪ .‬על‬
‫כבודו עאכויכ אתםהא‪:‬‬
‫) א ( ונהר יוצא סעזץ להשקות את הנן‪ .‬ר׳סיסון פחח)איוב יל( חהקפהו‬ ‫‪3‬רשה‬
‫לנצח ויהלך טשנה פניוותשלחהו‪ .‬תוקף שנתןהקב־ה ל א ד ה ^ לנצח״‬
‫)א( לעולם ה י ה ‪ .‬ויהלך‪ .‬כיון שהניח דעהו של הקביה ‪ .‬והלך אחר דעחו של נחש ‪.‬‬
‫סשנה‬
‫מתנות בהונה‬
‫שאטם ה ם ו ) מ ( נ ו ח ש נ ע ‪ .‬שם מ י ן נ ‪ 0 < 6 1‬נ ק ר א י ו » ‪* » 0‬‬ ‫ממומו )לה( שעניינו‪.‬מעשו׳ ואדל! )לו( הא גננא ט' •‬
‫)מא( ברס אגיתא‪ .‬נס םיא מין מאנה ‪ ) :‬ע נ ( אציסא‪» .‬׳•‬ ‫מא סנננ ב » נ ועמ סואו בשנוי שהבית לא יוע ממט שמשא‪:‬‬
‫יננס וקנה ‪ ) :‬א ( לעולם םים‪ .‬סיס ראוי נסיוה ‪ p‬לעולפ‬ ‫) מ ( אל תניוני‪ .‬פי' לא מטו ותטע א מ י » )יש( ולא תיסנ‬
‫נאוסו‬ ‫נ ו ‪ .‬לא סקס מעני עלה‪) :‬לש( מס סימם נ ו י ‪ .‬שהונה מיני‬
‫פאר אים״אירע טיךען אונ זיא ן א ט אים יא צו גינוטען‪ .‬אזוי‪,‬איז ניווען ביי ‪<$‬ךם קראשון‬
‫ווען ?‪q‬־ קאט ןינעםין פון ךעם״עץ הדעת‪ .‬הט ;אט יאים ‪ 8‬ר ^ע? ? ?‪ ? .‬י‪? •\% V- 1‬ייי‬
‫פ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬ים‬

‫‪,‬ער קיגאמעןזצו אלע ב‪1‬יטעראונ‪.‬ךי האביןאים ניט צו;ינוטען‪ .‬דאסקאיביןדיגיוז^טצואיפ‬

‫רבי יןלכיה זזעט די ןאבין‪.‬ניזאגט אויף איםער א י ו ^ ב ‪ .‬״ער ‪$‬אט ניגנתי״ ךי‪.‬ד^ה פון;אט <ןנר‬
‫‪,‬‬
‫האט גיטייןט אז;אט ווייס ניני וואס‪,‬ער 'טול!ט>‪ .‬ך בדםער !;אבין נלוא^ט אל ‪ Jtftof‬רגל‬
‫גאיוז‪ .‬לי'פוםפון דעם ‪ tfwvg‬וואם זןר איז;חים גיוןע; ;עגען;אט‪ .‬זאל' ניט ?קען צו פ י ר ‪.‬‬
‫ף הא^ט »ן ךי ךיןזעיס ‪$‬ך‪ i w 6‬הווז> זאלין' םיך ׳ניט ^אקלען‪ .‬זאלםט ניט נע^ען פוןימיר‬
‫‪£‬יין ן‪5‬אט‪{! .‬ןערדער ‪6‬יינץ בוים וואט פון דינע ‪5‬יתח וזאט ?ך ?י;ע‪5‬י;‪ .‬דיער בוים וןאט‬
‫גיעפי^ט דינע ט‪:‬ךען אונ האט צו ;ינוטע; זןךם אונ וןהן‪ .‬אונ‪^.‬ר^אטזיי;י;עבין פון ד ע ע‬
‫‪1 3‬‬ ‫פ‬ ‫צ‬
‫‪ V " B 1‬י ם • ‪1‬ועל‪$‬ער‬ ‫‪ .‬ווי דער פסוק יאןט•‪ *1'•??* "3‬י _יא§ען נענןיט ב^ע^ער ין‬
‫מין פיי;ין איז דאם ניווען\ר‪1‬יי אבין ;א^טך'פיינ'ץרו}‪£‬ט'^ק ן ר ת ש ב ע ‪ ^ .‬ב ע איזיךער‬
‫טייו?ש דבען‪ .‬ךי ^יי^ין האבין‪.‬ניבליימט ייבע; ^ענ אבלות אויף דער ןיעלט • ‪.‬רבי‪.‬יהו^עיפון‬
‫?וכנין האט נייאנט פון דבי א‪$‬י‪$‬ך ט דזמין ךי&ייו‪:‬ק רופט טען ברת אליו{א'‪.‬ייי ?אבין' ניברייננפ‬
‫איקלאנ אויןש רעד ייעלט‪, .‬ךבי^עותה אונ ךבי‪.‬יהודהבךפי ?!ימון ךאןגין גייא;ט פון‪.‬ךבי'‪.‬יהי?מ‬
‫‪ '$‬לוי ס ווענץ הס ו^לום;אט ‪$‬ט ניט גייאןט'צו‪.‬קיין טענטש אונ ער וועט״ניט יא^יןויעל^ער‬
‫‪1‬‬
‫בויםךאס איז ;יווק‪ .‬זעה ייאם ןןס ןזטייטאין §סוק אא^הוואסיוועטנע^זדץ סיטאבהטה‬
‫;אל טען הךננ ן ךי א^ה אונ ךי בוז;‪1‬ה‪' .‬ךעד קענטש וזאט נעך‪3‬ך?ט א^ער' די בהןזז;ואס \‪vs‬‬
‫נעזינ‪.‬לי;ט‪; '.‬אר אז ךי ברזןה ויעט גיין אין ‪ b y‬וועט טע; ודייץיאויף ידי גהני!" אונ טען ווע‪8‬‬
‫זאגיןידאס אף ךי ‪ r p a z‬ןיס ‪£‬מ?נר זץו דורך איר נירילגת ניייארין לריבער הט;אט ניהייסין^ען 'זאל‬
‫די‪.‬בהקה דך;גן זייראלךט דין אויף דר דעלט‪ .‬י^עס'בוים הט אדןד'גאט ניט ףויאלט יאגי! יחגלבער‬
‫״עראיזטעיןי!^גיטזאןיןךס איוךערבוים ייםןטגעבריי;גטרעםטדט א ו י ף ד ע ר ד ^ ‪ . ' .‬א ו נ‬
‫אד‪ 3‬גאט איז אישאד‪.‬רער כבוד פון ךי;ע בשעפעגעש‪ '.‬איז'ןאך אים ךץ כבוד ;עודם'אזןאד ‪s‬‬
‫נ ר ש ה מ ן ) א ( ‪r;v1‬־(‪ .‬אונ אטייךגייט או־דםפון ‪ng‬אבעיומךינ^'ען‪ /‬ל ע ‪ ? < ,‬ק ‪ .‬רביקיםין‬
‫א‬ ‫םב‬

‫האט‬
 ‫בראשית‬ ‫כראשית פ ר ע ־ טז‬ ‫סדר‬
‫‪ 0‬ש נ ה פניי וחשלחהו‪ .‬ר׳ סיפון א פ ר ) נ ׳ ס יב( עטו חבטת וגבורה‪ .‬בשעה שהיה)‪ (3‬מושלם‬
‫לבוראו‪ .‬ד׳ ראשינהריחהיה )נ( פיתק בטנרופית א ח ת ‪ .‬ואלו הןד׳ ראשינהרית‪ .‬ונהר‬
‫יוצא סערן להשקית את הנן וני׳‪ Q ) :‬שם האחד פישון‪ .‬שהוא סנדל ) ־ ( פ ש ת ן ‪ .‬וםיטיו‬
‫םהלכין בשיפי‪ .‬היא הםיכב את כל ארץ התיילה‪ .‬עדיין לא היתה חיילת יאת אוסר הוא‬
‫הםיבב ‪ .‬א ת ס ה א ‪ .‬אלא )ישעיה מ ו ( ) כ ! םניר מראשית אחרית ‪) :‬ג׳ אשר שם הזהב‬
‫)ו( זהב ו ד א י ‪ .‬ווהב הארץ ההיא טוב ‪ .‬איר יצחק!ז( טוביי דהוא בכיתיה ‪ .‬טובוי דהוא‬
‫בלורתיה‪ .‬דאיראבהו טובה נדולה חלק הקכ׳ה ל ע ל ס י ‪ .‬אדם פורט זהוב אהד ‪ .‬והוא‬
‫מוציא פםגו כסה יציאות‪ .‬אריל לא היה העולם ראוי להשתםש בזהב‪ .‬ולסת נברא בשביל‬
‫בהטיק‪ .‬שגא׳ )בראשית ג( וזהב הארץ ההיא טוב‪ .‬המריא )־בריס יג( ההר הטוב הזה‬
‫יהלבנין‪ O) :‬שם הבדלח ואבן השהם ‪ .‬א״ר איבו אח סבור כבדלח הזה)נז( של פטמים‪.‬‬
‫יגיד עליי)ט( ריעי)במדבר יא( ועיני כעין הבדלח םה זה׳ אבן'טובה אף זה אבן טיבה ‪.‬‬
‫י ש ם הנהר חשני גיחון ו נ ו ׳ ‪ .‬עדיין לא עםד כוש‪ .‬והוא אוסר את כל א ‪ p‬כוש‪ .‬א ת ם ה א ‪.‬‬

‫מתנות כהונה‬
‫» א בנית שיטל צק‪1:‬ש נ ו » ס שייצם ושיבתו בלכתו נלון םיא‬
‫ליייתו שלי שנניע יכול למכרו!)מ( של פשמין‪ .‬מפשמי קשרת‬
‫מיי שמיש ליפיא‪ :‬ישימקץ ני לנר םלקדא גלילת !איני אנו‬
‫שונם וסיג נילקיש יגיל עניו ייעי מם וה ונייו )גו( ויעי‬
‫מישי »וקו« ) נ ( מושלם‪ .‬שלש וצדיק»ס םקנ״כ! ) ג ( פ ו ת ; ‪.‬‬
‫פותת <םן ששנו םתיני שישיק‪):‬ו( ששק‪ .‬ישישי שמלן בלש‬
‫ו » י ו ת ! ) ם ( עגיל שראשית נ ו ‪ .‬נלומוגשסוק מדני עלששיוו!‬
‫) י ( » ם נ וולד‪ .‬מנויי ימויקק ו ) ז ( עונד ט י ‪ .‬פירש* שינתי‬

‫^ ^ ‪ S g j p i j . p ^ w f l ^ f ^ T ^ y T‬ל ; צ ה ויהלןי‬ ‫‪« , W ^ V S‬‬ ‫ןאט‬

‫וןראשון האט יכאר?ט‬ ‫;‬ ‫‪0‬‬ ‫•‬ ‫>‬ ‫‪V‬‬
‫!!יןאייף ע י ב י נ ‪ ^ ,‬ר עייל^עריקאט אוועק^ילאזטךירייריפץ ;אט אונ״ער איויגי^עןינאוז‬
‫‪ n‬דייר פון ?ילאיןנ האט ;אט;;ע^ךעךט זיק ^ ם אונ האט אים אי־ויס ?עשיקט פיז ‪• pV. 11‬‬
‫י ב י א נ י ! ןז^ט״עס ?זטייט אץ פסוק ‪9‬יט אים איז חכ;!ה אונ ש!‪<«8‬ר?יט י ווען^ךם זןיז ניזוק‬
‫גאגץ מ ט נאט איזזןר גייזק קלוג אוג שטארק‪ .‬טיט' איין שטיק תאלץ האט‪.‬ער ףגןענט ‪5‬אר‬
‫‪3‬אן<‪$‬ין מיד טייכץ עא^ער‪ .‬ךאס זענען די פייר טייכין‪ .‬וויי^ער ןסוק זאנט אטייןו' איז אדרס‬
‫פון‪.‬ן‪1‬רן ן«?די‪.‬נ^ען דעם;>‪/‬רטץאונךעו־שייןז }ויזצוטיילט^דאךץאויףפירטייכין‪:‬‬
‫<ב( ע ם ^ ‪ . 1 1‬ךערנאקזן פון איין'שיץז איז נןיזען פישץ‪ .‬ודילידארט וזטני_ווא‪.‬ק‪9‬יןפש^‬
‫?לאקס‪ .‬אוג !דיל ךיגוא^ער ;ייטבשופי‪ .‬שטיל אונ רוו;יג‪ .‬דער ©ייןז נייט ארוםיךי ‪2‬אנצע‬
‫־לאןד חגי‪7‬ז‪< .‬ןןןע?ט ך ע ר ק ל ך ש לי לאך'חוילה איו נאך;אר‪5‬יט ניוןע! אונוץזאגקט רער‬
‫טייןו הט א ת ם ;עף?גולט ךי'ל‪.‬א‪$‬ד חיילת י‪ .‬גאר ךי חוךה זאנט פליער וואם שפעטער וועט דין‪.‬‬
‫;אלר‪.‬‬ ‫‪.‬״עס וועט נ י ^ ט ויערין אכא;ד ודמ]ה‪) (3) :‬אשר ?(ם הזר!('ייאים דארט איז רא‬
‫‪£‬םו(ה ; א ל ד ‪ .‬לי }אןד פין ךעםילאך איז גוט‪ .‬ךבי יצחק יאנט אז ט ק איז אין שטוב איז גוט‬
‫‪ 8‬ז ? ע ן ה א ט ; א ל ד • קען ״קען ראם תיטע! ‪6‬אר גגביים‪ .‬איי טען איי אין ייעג איז גוטאי טען‬
‫‪ 3‬א ש ^ ל ד ‪ . .‬ע ס את }יט״קיץ ‪ $ 9‬א צו טךאגין‪ .‬רבי אבהוזאגט אגתיסעטו^ה האט גאט‬ ‫י‬

‫י^אלל צי ך ייעלם סיט רעם נאלד‪ .‬אטענטש טא־שט^פיאיץ ;אל־ענע טטבע קעןיער‬
‫קויפץ פון ךעם ;עלר <ןיל זאבין‪ .‬ריש לקיש יא; ט ךי ויעלט איי גיט יוערט די' זאל בע‪5‬יצען טיט‬
‫; א ל ר ‪ .‬וואי־ום לי;אלד איי;אר בש»*!ין ;יויארין פון'ווענץ' לעס בית יןטקדש‪ .‬ווארום רער‬
‫‪$‬םוק ]אןט ך י ; א ל ד פין רעם לאט־ איי ניט‪ .‬אונ גיט ויעלט ;ירופץ דערבית המקדש!" ווי‬
‫דער פסיקיא?ט דער גוטעי־ באדני אונ ךערבית המקדש! <‪;o‬שםיהבדולחו"‪ .‬ד״ארט איז דא‬
‫דער ?טיין ;ואסהיי?!ט ב מ ל ח א ו נ דער?‪8‬טיין ייאסייהייםטשוהם‪ .‬ד?י אייבו זאגטדוטיינטט‬
‫אז דער ןרולח עי;ט ;!ען רעם ?שיין בדולח דאס לי א‪.£‬טי;קעךם שיטויסץ אים אץ םעתציןצו‬
‫רפואות‪ .‬דער בדולח איז ז^ראים^עריש^יין‪ .‬א^ערדער ‪ r&m‬וואס דאי שטייטטייינט סע!‬
‫אברילאנףז דאם הניםטבדו?ח ‪ .‬וגיל נזנבל בךיכח שטייט אבן חשר&‪ .‬אזוי ויייךערישיהםאיז‬
‫אבלי‪.‬ל^ט אדי י ע ר בדולח איז אייך אברילאנט‪) .‬ריי ויערטער ‪.‬ועינו כעין הבתלח• זענען מ‬
‫אי^עריג(‪ .‬אונ דער^אסען פון רעם אנרערין ט‪.‬יי!ל ^יוגי^ן' ״עריעיט א־יש״ךי לאני כוש ‪.‬‬

‫פרעגט‬
 ‫ט ז‬ ‫ב ר א ש י ת פ ר ש ה‬
‫םו‬ ‫בראשית‬ ‫םדר‬
‫אלא מניד מראשית אחרית‪ .‬ושם הנהר השלישי)י( חדקל‪ .‬שהוא חד בקולו‪ .‬הוא ההולן‬
‫קדמת אשור‪ .‬ועדיין לא עמד אשיר אלא מנידםראשיח אחרית‪!) :‬־‪ [,‬והנהר הרביעי הוא‬
‫פ ר ת ‪ .‬רב אפר פרת ]יא( אוותיגטין של נהרוח‪ .‬ר׳ חנינא בר אמי בשם ר*י דסכנין בשפ‬
‫ר׳ לוי אמר‪) .‬יב( אובל אוותינטין של נהרות‪ .‬והכתיב )מיאל ו( ואני הייתי על יד הנהר‬
‫הנדול)ינ( הוא חדקל‪ .‬אלא לפי שדניאל ראה ב׳ ח ל ו מ ו ת ‪ .‬אחד בתדקל ואחד‪ .‬באובל ‪.‬‬
‫והדקל נרול מאוכל‪ .‬לפיכך הוא קירא אותו נ ד ו ל ‪) .‬יד( והלא הוא בברייתו של עולם איגו‬
‫קורא אותו גדול‪ .‬אלא שעלה והקיף את כל איי‪ .‬דכתיב ביה )דבריה ד( כי מי נוי נדול‬
‫אשד לו אלהים ‪ .‬משל הדיוט אומר עבדא דמלכא מלכא‪) .‬טי( הדבק לשחון וישתון לך‪.‬‬
‫ר ב אמר לחייא ב ר י ת ‪ .‬בגת לי בית באיי‪ .‬איל להיכן‪ .‬איל )טז( א ע נ ר ת נהרא בגה‪ .‬שמואל‬
‫אטי‪,‬‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫על חדקל היסס גוולס מהעואס שהיחס ע! נסר אובל לפיכן‬ ‫הוא אב; השוהם מס וסאנ! שונה נ ו ׳ ‪) :‬י( חדקל‪ .‬נישייקין‬
‫קראוהו נמל אנל לעולם אונל גוול פשנוסם למ״ו אונל‬ ‫וו־ נקילי שהוא מל־ ורעש בקול יש״ש נ ד נקרא גיסו! ‪:‬םיא‬
‫איתינטיאה של מהיות‪) :‬יד( יהלא סיס נ י ׳ ‪ .‬למ«ו פרת גזול‬ ‫סילו ומנגח נמו ני ינמ ו )יא( אייחינפיא‪ .‬עיקי !מנסי‬
‫ם״ל לקייתי נזיל ננדיסו של פילס כשמש נ הנהייתנילןיםשינ‬ ‫שננל הנהיות ‪) :‬ינ( א‪1‬נל‪.‬הוא יובל‪ .‬ינען םתייס משתעי‬
‫טי; שעלה והקיף ני'» )שי( הדנק לשמי! נוי‪ .‬פ" העיון‬ ‫קיא וע! חייה נגיע היא‪) :‬יג( מ א תדקל • גייפת הילקוש‬
‫הדבק עצמן לתיש מם ומס לן נס אתם » )‪ (v1‬אעניס נהיא‬ ‫ומוקל גואה נוול מאונל נוי‪ .‬וסיימו מואה » שהיה‪JIII‬‬

‫^^ואן»‪1‬ער‬ ‫?רע?ט ד ער מדרש ך י ל א ך בוש‪.‬איז‬

‫טיי‪1‬ז'גיחוןהט'אחמ(גך^גולט די ל א ך בוש‪ .‬אוויאנדער‪; .‬אר דער ןםוק זאגטפךלערוואס‬
‫^פעטערוועט זיין'‪^. .‬סיוחנטגיבאהט ייעךיןךי^נדכיש‪ .‬אונ״ךער ;אמען'פיוןרעם'ךךי^ען‬
‫« י י ך היי?ט חידקל‪ .‬חידקל איז צוויי ויעךטער חר ‪ £‬ל ‪ .‬רער טייך האטאשארפע ש?ו'יטע‪.‬‬
‫ד• וואמןר רויקט דיעך 'ש עאלק‪ '.‬רער שייך חיךנןל עיט אין מזרחדיט פון״רעס לאנך אשור‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ף ר ק ט דער מךךש ןאס לאגד' אשור ‪.‬איז ראך נאך;אר ‪.‬ניט נלייק‪ .‬נאר ; א ט ו>‪#‬ט פךיער‬
‫!‬ ‫ש‬ ‫נ ד‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ע‬
‫ןואם ׳?פ‪.‬עטער וועט ד ק ‪ .‬עם וועט ;יבאקט יו י ‪1‬י ^ ל ‪ « .‬י י )‪1‬־‪ (,‬לוהגהר הרביעי(? אונ‬‫י‬

‫דער פעך^ער טיייך איז ? ר ח ‪ .‬רב זא^טיךער טייך פרת איו גיווען רער §עםטער'פון אלע‬
‫טיי?ץ‪..‬ךב'י תגינא בר אמי האט ‪;7‬אג‪.‬ט ר ? י להושע פו; םכגיןהאט גייאגט פון רבי לך ט ו״מין‬
‫רער ‪52‬ייך אובל איו גיווען רער בעס^ער פון'אלע טייכין‪'.‬פךעגט רער מדרש‪.‬עם •ןזטייטדאך‬
‫אין פסוק ךגיאל‪3‬אט ;יזאןט איך בין גייוען געבי; ךעם ;ג'רוי'‪<9‬טייך''דאם'איזח‪^.‬ל\איז‬
‫ראך חדקל דער ;‪.‬רע?(טער'‪3‬ייך‪ .‬גאר דייל דגיאל הט גיועהן צורי חלוטות‪ .‬אייןיחלום וןט‬
‫)ער גיועןז; געבץיךעם טייך חד‪£‬ל אוג רעם אגדעךץ חלום האט‪.‬ער ;יז״עהן געבין רעם עייף‬
‫אובל‪ .‬אונךער חלום דאם ‪.‬ער ?אט גייעהן געבין חדקל איי}יווק גךעםערפון רעם חלום‬
‫וואס ‪.‬ער קאט גייעהן ^עונין דעט שייך או^ל‪ .‬ךרי^ער רופט‪,‬ערי דעם״טייך ויקל״נדולעייל‬
‫‪,‬ער ר אט דאךט גליעהן א^רויםין חלום‪? .‬רע;ט ךער טךךש'&אר ייאפ ויען ;אט האט ב^אפין‬ ‫‪4‬‬

‫ך יועלט דאם ךאךט רעכו;ט טען ךי ‪9‬יר ©ייבין רויפיט מ‪.‬ען גאר }יט ךעם טיץז פךת ךער‬
‫ךויקעיר טייך‪; .‬אר מען מי'י‪.‬נט ניט §ךת איזךערגרעיס^עיר טייך‪ .‬גאו־ דעי־ בעשטער‪ .‬ודיל‬
‫^ער נייט ארים ארץ ישראלי‪ .‬שוי וויי‪,‬עם'?‪$1‬ייט'ביי'ךי יוךין יוער איי נאך' איזוי אנךויסע‬
‫ז‬

‫‪:‬‬ ‫י‬
‫§אלק לויייוךין( ייאם ;אט איי ;אנט צי אים'‪ .‬דגגק ד ק יורץ'דאם נ‪.‬רעסט עןאלק‪".‬נ ארזיי‬
‫זע;ען ךי ^עקטע‪ .‬דערוןך^!טער'קשל;א?טךער‪/‬קנעכטפון _אםלך אייי אדך א?לך‪©.‬זעפט‬
‫ך ך צו אוואךעטען םע&ש יועט ךיר אייך דין גיאךעם‪ '.‬איוי ויייל דעי־ טייך פרת איו נאנט צז‬
‫*‪1‬רץ ; ‪ V j p‬ן!אט ‪.‬זנר' אויך' אהייללגקייט‪ .‬ךרי^עריזןיחןר רער בעםטע^ייך״כב;•׳טג‪/‬אנט‬
‫צו זיין זוקן חייא ‪£‬אה פון מייגענןייעגין אשטוב אין ארץ‪,‬ישראל‪ '.‬האטךבי ווייא ךזאגט‪/‬זם‬
‫ןאטער אויף ^עלכין ז^ךט יאל איך בא‪.‬וזע'ן ךי ׳^טוב‪ .‬האט רב ןיזאגט צ ו אים י ווי דו וועסט‬
‫;אר אךיבער ‪;.‬יין' דעם״סייך פרת מע?קטי שוץ ^אהע;‪ .‬יוארים ךאט ?ייי שיין' ‪.‬אלץ י‪*.‬ךא‪.‬ל •‬
‫שפיצל זא‪.‬גט ביו דעם אךטו'ואם רער טייךפךת גייטביוןאךט איו >ןרץ‪.‬ישראל! ךארטאיז‬ ‫ז‬

‫ד»ר‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פ ר ש ה ט ז‬ ‫סדר‬
‫אטד ע ר םקי‪ 0‬שהנהר םהלך שם היא איי‪ .‬ואי זו זו )יז( תדבקנה‪ (1):‬ר׳ יהודה ור׳הוגא‬
‫ו״י אםר הוא פרת והוא )ילו( נהר כ ב ר ‪ .‬פרת שפרה ורבה עד שעוברי] אותו בספינות ‪.‬‬
‫פרת )ינ‪ (1‬שטיםיו פרין ורבץ‪ .‬פרת שספרה והולך עד שכלה בפנריטה ‪ .‬ככר )כ(שטיםיו‬
‫כלין‪ .‬כבר שפירותיו גםץ)כא( ואינן יורדץ ב כ ב ר ה ‪ .‬דיה אטד כבר בפני ע צ פ י ‪ .‬פרת בפגי‬
‫מ ס ו ‪ .‬ר׳ יהושע דסבניןבשם ר׳ לוי א ס ר ‪ .‬אוסרים ל פ ר ת ל ט ה )ככ( אץ קולך הולך‪ .‬איל‬
‫איני צריך‪ .‬טעשי םודיעים א ו ת י ‪ .‬אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום‪ .‬זורע בי‬
‫ירק והיא עוטרת לנ׳ יטיס‪ .‬אוסרים להדקל‪ .‬לטה קולך ה ו ל ך ‪ .‬איל הלואי נשפע פולי‬
‫ה‬
‫מ ר א ה ‪ .‬אוסרים לאילני ט א כ ל ‪ .‬לסו* אץ קולכם י ל ר • איל אץ אנו צריכים‪ .‬פירותיני‬
‫פעיךין עלינו‪ .‬אוסרים לאילני סרק לםה קולכם הולך‪ .‬איל )כג( הלואי נשםע קולנו‬
‫ו נ ר א ה ‪ .‬איר הוגא לא סשום הטעם ה ז ה ‪ .‬אלא אילני םאכל עיי שהן כבדים בפיריתיה‪0‬‬
‫ל פ י כ ף‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫של עשר‪):‬נ( שמימיו נלץ‪ .‬יאמר איש נ נ ר היו המיס״נשיי‬ ‫» » • <יי נשסענוי מ ס ר ננס שעס!כסיא א״י ו)יז( תרנקנה‪.‬‬
‫ענרי יהלני להס‪ ) :‬נ א ( באינס יירייו נ נ נ ר ה ‪ .‬יעיכ נקר*‬ ‫)יח( נסר נ נ ר ‪ .‬שש נסר ניג״קאלו )יש( ־מימיו‬
‫‪iw4‬‬ ‫כ נ ר פ< שנשאר נ כ נ י ס » ( אין קי*‪ .‬ס ו ל ו ‪ .‬ו ס מ ס‬ ‫‪):‬סיץ ידני)‪ .‬סויעיס נילקיי!! ה״נ י ש ״ ו ״ ל פרי‪ .‬שמפדי‬
‫‪-‬היג'נילקיט ) נ נ ( הלוח׳ אשיש קולי יאיאה‪ .‬פי׳ ואסיס‬ ‫וסילן נ י ' ‪ .‬פי׳ שנלס רסני עושסיסמי! איתי נ מ נ ד ‪ 6‬אחת‬
‫ס‬

‫^ת^‪1‬ונ"^י*ו‬ ‫לעד ז‪$‬לט &ךב<קךז‪ 0) :‬ך ב י ‪ .‬י ‪ £‬ך ז א ו נ י ב י‬

‫איין טיץז‪ .‬ןךיבעד רו?ט נןען דעם ‪8‬ייך פךת ודיל ךיווא^עריןאביןזיןז נייקערט א ז י ^ י פ ק‬
‫״קענען גיין אדף אים‪ .‬נאך אטעם פאר;ואס רו§ט שק אים פרת ומיל אל^ארזייהוננ וואפ‬
‫ןענען בנעץט קיט ךי ווא^ערפון §ךת )?־וקטבאךץז? אינםעחךץ זיךלךי עאקסין טט>‪;.‬אןז‬
‫אטעם פאר וואס רו§ט טען אים §ךת עייל'‪.‬ער נייט אזוי ווייט ‪1‬ייז ער ;ועךטי^נןאל אז נןען‬
‫ע‬

‫״קען אים פאי־ תאלטין טיט א׳?‪?:‬י^ל^ח־ וואים סען ממ‪2‬ט אץ םי^י •י ??י ריטטי^ען אים עייל‬
‫ךי וואםער וןעךין פאך‪2‬ע;ךט י‪ •q? .‬איו דער ע ״ י ט ש ״ א ^ ע ןיייט‪ .‬וד ״טען^זאןטיאןזאנזל^‬
‫אלא^ע צייט?ךיער"איז ן א ניעק עאקעראונ^יצטאיוישוין ניש^א‪ .‬נאף א&עם איז ךריבער‬
‫ת ? ט ט ק איםן^ר ‪ .‬עייל ךי &יר‪1‬תוואט ‪1‬ואק?ץ'נעבין רעםטייןד זענען ך ד ם א ז ט ק ל י ע ט‬
‫דיאכיי! אץאייפ סוןץ זייכלייבין ל‪;:‬עןאץךיידפיאוגד^קעגען^יטידוחז‪;.‬יין ל ^ ר א י ז ת ג ר‬
‫‪8‬יי?ש ‪8‬ייפ> • רבי הי;א זאןט ‪pp‬־ 'איז אבזונךער ט י י ך \ א ע פ ר ת אייז ^ } } ־ ע ר ט י י ך \ ר ב י‬
‫ר ווסםערפ‬ ‫א‬ ‫?‬ ‫‪1‬נץ?‬
‫ןמן ניט ביין ןןטיקע <ת וואסער ‪3‬ייט ‪#‬טי‪? .6‬אט ךעיר פרת ^ ע ך ט איך כאןף ןיט ש ת ו ק ‪.‬‬
‫‪5‬יי‪4‬ע עןשיס ייעלין טיך בעיואנןט סאלין אויף דער וןע‪$‬ט‪ .‬אם'ע‪9'3‬ש וועט ?לא^ציןיאט׳©‬
‫ו ן ע ט מ י ? ק טיט טיינע ווא^ער • אין דביי‪9‬ינ טענ ייעט שדן מאקסיין אויף אים §ירית‪.‬‬ ‫א י נ‬

‫אטענטש ויעט פאר זירןן‪,‬עךר‪.‬פרוכ^ק אונ וועט ב^יםק טיט ‪£‬יי;ע עאםער אץ ךריי טעג יןע‪8‬‬
‫שוין ארויס ?!?ראןוין‪!?, .‬עןייא^יט "צוםטייך קרקל §אר ייס העךט‪$‬ען דיין ?!טימע‪ .‬ת ר ו י ש ט‬
‫א י י ‪8#‬אךק‪ .‬האט ךער ח ת ^ ניןא;ט קלואי' ואל ט ק סעךין כךין ‪#‬ך;יען'אונ' כןען זאלשיץז‬
‫ןעהי‪.‬טען מיל ^ ע ע ווא§ער ;אר ^יט בנוי^ק״^עןייז^נט' צ ו ך י פרו^טען בויטער ‪6‬ארוואפ‬
‫ן^רט ^ען ניט אי^ער ^טי^ע )ודק דער ווי;ט בלאזט"אויף ךי ביידעו־ ךי פרוקןזע; בויפער‬
‫רוישין ניט אווי שטארק(‪'? .‬אןץ דייבויקער' גיןא‪5‬ט'טיר דאר?ין ניט קרייען אומערע פיחת‪,‬‬
‫«‪1‬ג\ן‪.‬ערות אויןש או;ז‪ ^ .‬ק מ ^ ט צו די ליידיגע בויטער יפאר וואם רויקט איר אזוי'׳?טארק ו ו ק‬
‫י‬
‫״עסאיו אווי^ט‪ .‬האבץ די בוימער גןהן;ט ו^גאי‪/‬אל טען וזעךין אומער מ נ י י ק אונ טעןז«»ל‬
‫«י?י‪.‬יש!! • ‪9‬ק בגוז^ט או;ו צו גאר ניט • ריבי ה^א *אנט נישט וועףן דיעם‪.‬טעם א ת ך א ס ‪.‬‬
‫ןאר ךי ףרו?^ען בוייקער ווייל ךי ?!•דיגין דענען שו{ער בעלאדען טיט §ירות ךףי§עי־ ‪5‬עךט‬
‫‪:‬‬

‫י‬
‫ןזק ןיט די‪^.‬ר שרייען‪4> .‬ןער דיי לייךתע בויטער)אפילי ך י ^אס ?א?ץ אייף ןןז א?י»ל‬
‫•ירות( דייל ךיי^דותןענען נמננ אדף ךי צוויינין ךךיןער רויקין די דורך אווינט‪ .‬ווי רער‬
‫ןסיק יאןט‪/‬זם האט ךך ןי^א‪.‬קילט‪.‬ייין מאךץ"איגךי'‪>3‬ךץ פון!יין ןא^ק'ייי״ז‪?'=0‬א‪,‬קלין|יף‬

‫די‬
 ‫ט ז‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫סז‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫לפיכך אין קולן הולך‪.‬אבל אילני סרק עיי)כד(שהן קלים בפירותיהם קולן הולהההיד )ישטיה‬
‫‪ >r‬וינעלבבו ולבב עטו כנוע עצי יער םפני רות‪ (T):‬איר תנחום בשם ריביל עתידהקביה‬
‫להשקות כוס הרעלה לעכו״ם)כה( ממקום שהדין יוצא‪ .‬טיט ונהר יוצא מעדן להשקות אה‬
‫הנן ומשם יפרר‪ .‬והיה לד׳ נהרים אכיכ אלא לד׳ ראשים ‪ .‬אלו ד׳ מלכיות כננד ד׳ ראשים‪.‬‬
‫שם האהר פישון זו בבל‪ .‬עיש)חבקוק א( ופשו פרשיו‪ .‬הוא הסובב את כל ארץ חחוילה ‪.‬‬
‫שעלה והקיף את כל איי‪ .‬דכתיב ביה )תהליס מב( הוהילי לאלהים כי עוד אודנו‪ .‬אשר‬
‫שם הזהב ‪ .‬אלו ד י ת ‪ .‬שהן נחמדים מזהב ומפז‪-‬רב‪ .‬וזהב הארץ ההיא ט י ב ‪ .‬םלםדשאין‬
‫חורה כתורת א י י ‪ .‬ולא חכםח כחכמת איי‪ .‬שם הבדלח ואבן השהם ונוי‪ .‬מקרא משנה‬
‫ותלמוד ותוספתא ואנדה‪ .‬ושם הנהר השני ניחון‪.‬זה מדי שהיה המן)כין ש ף ע ם א כנחש‪.‬‬
‫עיש )בראשית נ( על נחונך ת ל ך ‪ .‬חדקל זו יון‪ .‬שהיתה קלה וחדה בנזירותיה ‪ .‬שהיתח‬
‫א י ט ר ת‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫נוטריקון ממק‪1‬ס סד! ונתיב נסו נופיי‪ ) :‬נ ו ( שן עמא ‪.‬‬ ‫נואם‪ ) :‬נ ד ( שקלי! נפיוותיהן‪ .‬אפיי אותן אילני סרק שיש לסן‬
‫עס אומתו סיס שף ומסתיר סודות על ׳שואל ננמש ומלת נעז!‬ ‫ס־וות מס קלי! וקשניס ספ‪ ) :‬נ ה ( ממקום שהדין נוי‪ .‬מעדן‬

‫ךי בוימער פון וואלד ת ל ך ךעים וויןי־ י ) ‪ ^ 0‬ס ח ל ^ ^ ^ נ מ ^ ה א ט גיואגט פון רבי יהושע‬
‫בן לוי ים ווע;ץ נאט וועט' מנ?ין ?!לינקען צו לי נזמין דיינער פץ דעםפארפל'וכש‪.‬ען בוס פון חנם‬
‫אךט וואם אויףזיי וועט ארויס ניץ״אמשפט״ ווארום״עס שטייט אין ^סויק "איטייןד וועט ארדם‬
‫גיין פון עדן ‪$‬ןצו טרינקעןדעם נאךטין‪".‬אונ פון ראךטוו־‪:‬ט'ךער‪.‬טייך{יךצו ?ייךץ‪ .‬אונ‪.‬ער‬
‫וןעטדין צו פיר ראשיים‪, .‬עם ?זטייייט ניט‪.‬ער וועט דין'צו פייר טייכין‪ .‬נאר צו פיר ראעןים‪.‬‬
‫פיר‪.‬נןעפ‪ .‬דאם זע;‪.‬ען פיר ?!לכים‪ .‬דער נאיםעןיפון איין טייך איז פישון‪ .‬ךאס איז בבלי‪ .‬ווי״עס‬
‫ץ!טייט ופשו פרשיו‪.,.‬עס וועלין ךך ‪5‬עהךין'דינע רייטער‪ .‬ךער עייך וןאט ארום;ע'ריננו'לטדי‬
‫ןא^צע ל א ך חוילה‪ .‬רעד טייך פישו״ןהאט ארוטגעליננולט נאנץ ארץ ישראל‪ .‬וואס' זי ויועךט‬
‫ז‬ ‫ד‬
‫}יריופין חוילה'‪ .‬ווי‪,‬עם ‪#‬טייט איי פסוק הוחיליילאלהים )לואילט א‪1‬יףלי ל!ילף פון;אט' איך‬
‫;ועל אים'נא־ מיביף‪ .‬אונ ךאס טעלזלםטע ללב צו נאט איז‪.‬נעוען אין ארץ‪.‬יע‪1‬ראל לךאס‪9.‬ייןט‬
‫מען ן ב ל דןאט איין ;ינוםען ארץ' לשךאל(‪ .‬ווס ךאךט איז נ אלד‪ '.‬דאם טייינט מען ךי תורה‪op .‬‬
‫ז‬

‫יי‬
‫זיא איי ןעםער פון נ אלד אונ גיננאלד‪ .‬ךי ;אלד פון דעם״לאנד איז ניט דאם'ט‪: .‬ט*טק ךי‬ ‫ז‬

‫הורה פון ארץ ישראליאיו בעםער ווי ךי תורה' ןיאט וועלט נילערו;ט אין חוץ ל א ר ץ ' א מ ד י‬
‫ה;טה פץ ארץ י^ךאלאיו בעקערוויךי חכטה פון חוץ לארץ‪'.‬ךארט איודא בדולח אונדער‬
‫^טיץ שוהם‪ .‬ראם טיץט מען אין *וךץישךיאל וועלט ןילערונט תורה נביאיט ?'תוכים משניות‬
‫;םרא ת‪1‬ם?ר!א אנדה‪ '.‬ךער ;אטען'פון רעם אנךעלין פזייך איי ניהץ‪ .‬ראם איו §לי ויאפיהטן‬
‫ן א ט נייזאליט ‪#‬לאנץ לי יורץ אץ לער שטיל איזיד יד אשלא^נ ייאם ביי אים שטייט‪.‬על נחונך‬
‫תלך )די ^ל^ט‪?.‬יי; אויף ליין בויך‪ .‬שטיל(‪,.‬לער ;אימק'פץ‪,‬לעם ךריטען טייך איו חדקל‪.‬‬
‫דאם איז די ?ךי;ת י ץ )גריבענלאנח‪ .‬ווים זי איז ןיווען ;ךיננ<נעשווינרט> יגער צו ייץשאלפע‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫ןיךות אויף יורץ‪ .‬זיא האטי גהאגיט צו ךי יורץ ‪#‬רייבט' א״דף ךיעס״האלין פון ךעם אקס' אז‬
‫איר ‪£1‬אט ניט ‪.‬קיץ חלק אין ךעם' יוךי^ען ;אט‪ '.‬רבי הונא האט‪.‬טואגט ןוט דליי זאכץ איו‬
‫די ףלוכה פון מן ניווען פר‪:‬ער וויךי מלוכה פון רויס‪ .‬טיט פירוגגעין‪. .‬טיט ;עשךיפט‪£ .‬יט‬
‫^ ר א ; ע ‪. .‬ךבי הונא האטי;ייארט פץ'רבי «^וא ם ווענין אלע טדכים פאךצייטיגיע ווים זענען‬
‫ניריפי; ןיוואךץ אויף דעט נאמען פון אשור‪ .‬ודיל די פלעןץ רייך ;ועלץ'פץ ךי' יולץ)אשור‬
‫איז גןלייך ווי ןןס ;ואלט גל?טאגען עו^יר ‪ .‬רייכטוהםו‪. .‬לבי יוסי ‪3‬ר חנינא האט גיואנט אלע‬
‫י‬
‫ףלכיים פאךציייטינע'ייאם יעמנן גיריהץ ךוואךיץ אידף רעם נאמע; פי; נינוה‪ .‬ייייל‪.‬י יי'האבין‬
‫זיך שיי; ;ימא?טפון ךי יולין‪ .‬רבי יוסי בר רבי חלפרזא דןטניוא;ט אלע ‪5‬י<‪.‬צייטינע מלקים‬
‫וואם זענזץ נירופין ניוואלץ אויף דעט ;אמק' פץיט^לנם‪! .‬ןייל זיי האיבין שלעכט גיטאהן צו‬
‫לי יוךין‪ .‬ךער פעלטער ט״ך איו פ ך ת ‪ .‬ךאס איז אדום ‪5 .‬אר וים רופט מען' אדום פ';ת‪ .‬וףיל‬
‫שלעכט ;י^אי? צו די קינדערפו;;ץ‪.‬ט‪; .‬אך אטזןם‬ ‫‪$‬יא האט גישמעךט »ךי תורה( אוני זיא‬
‫פאר‬
 ‫בראשית‬ ‫כראשית פרש־ מז‬ ‫סדר‬
‫אופרת לישראל כתבו על קרן השוד שאין לכם חלק באלהי ישראל ‪ .‬איר הונא בנ׳‬
‫דברים)כז( קדמה מלכות יון‪) .‬כח( בניםוםץ )כט( ובפנקיםין‪ .‬ובלשון‪.‬ר׳ הונא בשם ר׳‬
‫אחא אמר‪ .‬כל המלכיות נקראו)ל( עיש אשור‪ .‬עיש שחיו מתעשרות מישראל‪ .‬איר יוםי‬
‫כיח כל הפלכיות נקראו על שם נינוה‪ .‬עיש שהיו פתנאות מישראל‪ .‬איר יוסי בר‬
‫חלפתא כל הטלכיות נקראו עיש םצרים‪ .‬עיש שהיו מצירות לישראל‪ .‬והנהר הרביעי‬
‫היא פרת‪ .‬זו אדום‪ .‬פרת שהפירה)צא( והצירה לבניו)ניא לפניו(‪ .‬פרת שפרת ורבת מברכתו‬
‫);ב( של זקן‪ .‬פרת )לנ( שאני עתיר להפרע לה‪) .‬לד( פית על שם סיפה )ישעיה שג(‬
‫)צה( פורה דרכתי לבדי וגי׳‪ (fl) :‬ויקחה' אלהים את האדם ונו׳‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נהםיה‪.‬‬
‫דיי איפר )לו( עילת אותו‪.‬חםדיא )ישעיה יד()צז( ולקחום עמים והביאום ונו׳ ‪ .‬ר׳נאםר‬
‫)לח( פיתה אוחו‪ .‬המריא )כישע יד( קחו עםכם ר‪8‬רים ושיבו אל ה׳ יני'‪.‬ויניחחו ר׳ יודן‬
‫ור׳ ברכיה‪ .‬רייא)לט( הניח לו)מ( והנץ עליו ועדנו מכל אילני נן עדן‪ .‬ר׳ ברכיה אפר‬
‫)מא( להניחו‪ .‬ולהנן עליו‪ .‬ולעדנו מכל אילני ניע ‪ .‬ויניחהו‪ .‬נתן לו מצות ש ב ת ‪,‬‬
‫כד־א‬
‫מתנות כהונה‬
‫יייק כו״א על נשינו הלן‪ ) :‬מ ( קומש מלטש יק ‪ .‬לפני מלטש האח וני' ומיה כאשר שריו ופרקיו עלון)לנ( שאני עמיד ‪.‬‬
‫״דיס ו ) נ מ ( ננימיםין‪ .‬נמיקית םנום נימים קניע ‪ :‬הקניה נ ת נ נשירתו! )לד( פ י ת ‪ .‬עיש שיפרע מפנה ודרש נ ו‬
‫‪,‬‬
‫) נ ע ( ינפנקסין‪ .‬ויל שאין להם נתנ ילשין שירש" נפ״ו נ ת נ לפין פיעיש א י י נ ‪) :‬לס( פייס ‪ .‬פ י ס לשין פירה‪,‬ינו׳ ימדנר‬
‫ילשין של רומיים מן אימה אמרת נא להם אתייס תקני להם נאדים ו )לי( עילה איתי נ י ' ‪ .‬סגניה אישי נעעלס ינניו על‬
‫םפויםס יע״ש נתוםפות ו )ל( על שם אשור‪ .‬נתנ וש״י זיל סנל ילעיל דרש יישש ינאן דרש יקמ ‪) :‬לו( ם״נ ילקחיס עמים‬
‫וו״ל הני' שלפנינו מושעת יסינ נל מלניומ שנקראי עיש אשיר יהניאיס‪) :‬למ( פיתם אותי‪ .‬רילם איתי נ ד שיננס לתיני‬
‫ישיייש נל מקוש שי‪.‬מ‪5‬א מלכיה הנקרא נ ‪ :‬פ אשור הטעם ינדלעיל‪) :‬לש( הנימ לי ‪ .‬לשין םנאס יקירת רומו)מ(־והני‪5‬‬
‫ע״ש שמחע‪:‬ויי‪ 1‬מיבואל ינן ע״ש ניניה ני׳! )לא( יהציוס עליי וכוי‪ .‬סיפיה וקרא ידריש יינימהו ננן‪-‬עדן ורש להננס עו!‬
‫לנניו‪ .‬ש‪ :‬הקנייה ‪) :‬לנ( של וקן‪ .‬יצחק שנייו לעשי משמני לשין עידון נמשמעו ו )ו א( להניחו ני' ‪ .‬עימ נן הימי ‪08‬‬

‫^ב'"‪^.‬א'ך‬ ‫פאר וואם רופט מען‪.‬אדום פךת‬

‫אטעם פאר וואםרופטטען אדום פרת ידיל;אט איי ^‪.5‬ני}רייט איר צוישטךאפין‪'.‬נאןיאטעט‬
‫סאר ייאסרו^ט ט‪.‬ען' אדום פרח‪ .‬וייילךא וועט א טאוזל' ;יירופין ווערץפוך'ה‪.‬אקעלפןער‪.‬גוייל‬
‫ז‬

‫;אטוועט איר צויטרעטיןאזד ווי טען טרעט וויינטרוייבין ז‪$‬ץ דעם'‪.‬קעל‪3‬זער •י )ח> וויכןחז^אט‬
‫האט גינוטען ךעם מענטש אונ רןאט אים אריץ גמעצט אין ‪1‬ן עדן‪" .‬רבי ;הורה אינ‪.‬רבי נחקמז‬
‫קךי;ען‪ .‬רבייהוךה;אנט‪.‬ו‪.‬י‪2‬חטיינט טען ג אט האט נחים ניטאכט אדם טיט דעםווא'ם‪.,‬עררןאט‬
‫ז‬

‫אים אריץ ^ייעץט אין גן‪.‬עךן• אווי' יוי'‪.,‬עס שטייט אין פסוק לקחום_ע‪.‬םים‪,‬והביאום)ךיפעלכןער‬
‫וועלין ג‪.‬רויס עא?ץךי יוךין טיט רעם ייאס די ייעלין דייגעמען אונ יועלץ‪1.‬יי ברייננ‪.‬ען אין‬
‫ז‬

‫ארץ ישןראל(‪ .‬רבי נחמ;ה זאנט_דקח מיינט מען נאט האט'איבער ןירעט אךם ער יאל וועלין‬
‫י‬ ‫ז‬

‫אדיין גץן אין גן‪.‬עדין‪ '.‬אווי ווי‪,‬עם שטייט אין פסוק קתו עטכם ךבריים‪.‬נעטט שיט *‪. TH‬רייי*‬
‫אונ‪,‬קעךט צוךיק צונאט<אונ רעט איבער ;אט ער ;אל איץדםוחל זדף‪.".‬ויניחהו‪ .‬רבי יוד;‬
‫א» רבי ברמה קךינען‪ .‬רבי יורן זאנ‪.‬ט_דניחהו םייגטטען גאט האט גיטאכט רור;ע; צו ‪$‬ךם‬
‫אונ קאט';י'מא‪.‬כט צו אים אפארגעגיגי״ן אין גן ״עדן';ןר האט אים‪,‬עךלויבט'צו‪.‬זגםין פון אלע‬
‫בדםער אוג‪,‬ער האטבשיצט איויףאים‪ .‬רבי ברכיה‪.‬זאנט ;אט האט אריי; ני;עבין אךם אץ‬
‫‪. y‬עדן‪.‬ער;אל רוקק ךאךט אוג‪;.‬נר^אל אויף אים בשיציען אוג זןר זאלהאבי; ^ארגעגיגעןפון‬
‫אלע בויימער פון גן עד; ‪,'.‬עם איז אבער גיט בעוען אווי‪ ,‬ווארום >‪$‬דם האט ‪3‬אלד נעויגדיגט‬
‫אוגםען ?אט אים פץ ‪2‬ן‪3;.‬ד; ארויס געטריבען‪;.‬אט האט ‪.‬גיןעבין צו §ךם ךימצוהפץשןת‪.‬‬
‫ווי עם שט־יט אץ פניוק‪?.‬נר האט גירוהט ךעם ךבעטין טאג‪.,.‬ער זאל אךבעטין‪ .‬ווי‪ .‬עס שטייט‬
‫י‬

‫איןיפםוק זעקס טעג וא'לםטו_אךבעטץ‪ .‬צו היטעו‪ .‬ווי‪.‬עם שטייט איין פסוק יאלסט ?;יטען‬ ‫י‬

‫רעם טאג שבתאים צו הייליגען‪ .‬גאןז אפשט איו צו ךיעגעןיאוגצוהיטען‪ .‬דאםיטייגטטען‬

‫םקךיבצו דין קךבג‪1‬ת• ווי‪.‬זנם שטייט אין יפסוק בעידון אתהאלהים‪ :‬איר זאלט ריגזק ; א ט‬ ‫ז‬

‫אויף רעם ‪3‬ארג סעי‪ .‬אונ דאךטיאיז;יט גיווע;‪.‬קיי; אנךערע ד;ע'נו?נ נאר וואס מען האט טקךיב‬
‫;ידען נןרןנית' לסוף ^ךרה טשיפטים(‪ .‬אוג ןדטען‪.‬טיייגט‪.‬טען אוין^קךןגות‪, .‬ווי עס ‪#‬טייט אין‬
‫ע‬

‫פסוק‬
 ‫‪m‬‬ ‫ש ה‬ ‫פ‬ ‫‪3‬‬
‫פדן‬ ‫בראשית‬ ‫י׳‬ ‫ייי*״‬ ‫סדר‬
‫)דברים ה|‬ ‫נייא )שמוחכ(וינח ביום השביעי‪ .‬לעבדה )שם( ששת יסים תעבוד‪ .‬ולשםרה‬
‫שםור את יום השבת לקדשו‪ .‬ד*א לעבדה ולשסרה ‪ .‬אלו הקרבנות‪ .‬שנא׳ )שמה ‪i i‬‬
‫תעבדו; את האלהים‪ .‬וכתיב )במדבר מ « תשםרו להקריב לי בםועח ‪) :‬ט( ויצו ה׳ אלהיע‬
‫על האדם לאפר )מב( םכל עץ הגן אכל תאכל ‪ .‬ר׳ לוי אםר צוהו על שש םצות‪ .‬ויצי‪,‬‬
‫על ע־ז‪ .‬הטדיא )הושע ה( כי הואיל הלך אחרי צו‪ .‬ה׳‪ .‬על ברכת השם‪ .‬כדיא)ויקרא מ >‬
‫ונוקב ש ם ה ׳ ‪ .‬אלהים‪ .‬אלו הדייגין‪ .‬שגא׳)שמות כב( אלהים לא תקלל‪ .‬על האדם‪» .‬‬
‫שיד ‪ .‬שנא׳)בראשית ט( שופך דם האדם‪ .‬לאפר‪ .‬זה גיע ‪ .‬שגא׳)ירמיה נ( לאסר הן‬
‫ישלח איש את אשתווגוי‪ .‬מכל עץ הגןאכל‪ .‬צוהו על הגזל‪) .‬מג( רבגן פתרין ליה כל‬
‫עגייגא ‪ .‬ויצו ה׳ אלהים‪ .‬רהם; אגי דיין אגי להפרע‪ .‬אלהים על האדם‪ .‬אסר לו אלהיט‬
‫אני‪ .‬נהוג בי כאלוה שלא ה ק ל ת י ‪ .‬כמה דכתיב אלהים לא תקלל‪ .‬ניע מניין‪ .‬ודבק‬
‫באשתו ולא באשת חכירו‪ .‬ולא מכיר‪ .‬ולאבבהמה‪ .‬אכל תאכל‪ .‬איר יעקב דכפר הנין‬
‫)מד( מתי יתכשר לאכילה‪ .‬טשתשהט‪ .‬רמז לו על אבר מ; החי‪) :‬י( פות ת פ ו ח ‪ .‬מיתה;‬
‫לאדם ‪) .‬מה( מיתה להוה ‪ .‬מיתה ל ו ‪ .‬מיתה לתולדותיו ‪:‬‬
‫‪/‬׳אמר‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫דאמיי׳ לעיל‪ ) :‬מ י ( מתי יתכפר נ ו ׳ ‪ .‬לרש נפ! לשון אמ!‬ ‫נוי שיגיש פס ויקנל הגאה יעייון יניליץנו לא ניס יי׳ נרניפ‪:‬‬
‫תאנל משמע משהיא אינל או סאנלגי לאפיקי אנו מן המו ‪$‬‬ ‫) מ נ ( מכל ען הגן‪ .‬אנל פאנל !לא היושס לאניל אלא נמס‬
‫)מה( מיתה לחיה‪ .‬כלימי שלא ׳אמו האימו למה מסס וזו‪3‬‬ ‫שהתית' לוי)מג(;ינגןפתרי! נל עג״גא ני׳‪.‬שייש׳« נל ענייניס‬

‫ןםוקאיר ?אלט היטען פקריב צו ז י י ן ) ד ע ם ^ ן ר‪.‬םיח אי‪31‬ין *ייט יי )ט( עעו>ל ןאט הא»‬
‫ני^אטין אויןש ‪$‬דט‪ .‬ךבי'לי‪/‬יאגט‪,‬יעןןם מןות האט ;אט ניבאטין צואךם‪'.‬יי‪3.‬י‪.‬םייגט‪/‬נמן‬
‫י‬
‫‪,‬ער האט אים ‪5‬יןאטין‪,‬ער ואל נןט ךיגען'‪.‬עבודה ;רה יוי‪?.‬נס שטייט א י ; פסוק"ער וןאט‬
‫}ייואלט‪.‬ניין אחרי צ ו ‪ .‬נאך די‪.‬עיבודה זרה‪ .‬ה׳ ?ץ^ןןען^עריזאל ניט לעםטערין ‪zaa‬‬
‫אווי ווי‪.‬זגמ קזטייט אין פםוק רער וואט וועט אתים רייךין רעם' נאמען פיון הי' )אוינ וועט אי‪0‬‬
‫לע?ט‪.‬ערין קייקט איט טיר״ר‪' .(.‬ןצלהים טייינט ‪.‬םען דיעים‪ .‬ייי״עסישטייט אין §םוק ‪.‬אלהיט לא‪.‬‬
‫‪1‬ן‪,‬קלל )אדיין זאלקטו ניט ‪. .r!r?6p‬על האדים טיינט טען ?ןר זאל' ניט הךגנן אקענטש‪ .‬ווי‬
‫‪,‬עם שטייט אי; פסוק שופך דם האדם)אז‪7‬ןר ‪8‬אךגי'?‪1‬ט ךי בלוטיפו; אטענטש'‪ .‬וועיט' מ ע ן אים‬
‫דךגגן>‪ .‬לאמו־ טיי^ט מ ע ן ‪ ,‬ע ד יאל ניט טינה דיין‪' .‬ווי זןם שטייט איין ןיסוק לאטר ה;‪.‬ישלת‬
‫איש את אשתו‪ .‬א ז איינעיר וועט שלקעו י;נ‪5‬ין( דין י י י י ב 'אונ ד וועט נעטען איין אנדער'‪5‬אן‪,‬‬
‫טאר ניט דער‪?.‬גלי^מער ‪!2‬א; איר צוךיק נעםען‪ .‬ראם הייסט מזנה זיין‪ '.‬שטייט ‪3‬י'י' טונה זיון׳‬
‫ד ע ר ווארט לאנ‪1‬־‪ .‬אז רא ‪#‬טייט לאטר מייינט מען אויןז טען האט גיבאטין צו ןוךם‪/‬עיר זאל‬
‫ניט^זנה דין‪ .‬פין אלע בויםער פון;ארטי;'יאלםטו‪.,‬עםין‪ .‬טע; האטאיםיגיבאטין״ערויאלניט‬
‫נ זלנן‪ .‬די רבנן;אנין אווי טיץט דער פסוק ‪ .‬ד צ ו ה׳‪.‬אלוזים‪ ; .‬א ט ה ט ‪.‬נץאנט צו ארם איןז‬
‫ד!אב ודומנות )אייף ךי ?רוםע(‪ .‬אונ בין אדי;;'צו שטראפין)ךי רשעים(‪* '.‬אלהים‪.‬על'האדם‪.‬‬
‫; א ט ה א ט גץא?ט צ ו אדם איך כין אנאט אויף ריר" ת ;אלסט ימיך' האלטין' פאר״אגאטלדנ!‬
‫ז‬
‫ואל?ט םיך ניט גןלופין‪ .‬ווי‪,‬עם ?!טייט אין פסוק‪.‬אלהים לאי^קלל"‪ .‬ג אט';אלסטוגיט פלוכין‪.‬‬
‫ז‬

‫פ ו ; וואגען ויייםין טיר אז ;אט האט גיבאטין אויףי^ךםער זאל־ניטיםונה דין ‪; .‬ואתם‪.‬עם‬
‫?וטייט אין פסוק ןיבק באז?תו‪,.‬ער זאלזיךבהעפטין ט י ט זייןעייב‪;! .‬בער'ניט ט י ט י‪1‬י!הברש‬
‫ו ו י י ב ‪ .‬אונ ניט מיט אזכךיאונ ניט ? י ט אבהמה‪., .‬עםין ואלסטו‪.‬עסין‪ .‬אעסיגווארגיזאלםטן‬
‫‪ . ,‬ע ם י ; ‪ .‬אבער אלע‪1‬יעדי;ע ?הםה;אלקטו ‪.‬ניט ;‪1‬םין‪'.‬רבי ‪.1‬עקב פון דארףיתנין ה'אט }ייא;ט‬
‫י‬

‫וועןוועךט ךיבהפה א^םיגוואךג‪ .‬ו ו ' ע ; ך וועךט נישאיכטין! אבער אפשנייךין אשטיקפליייש‬
‫פו; אלעןעךיגע ? ה מ ה אונ‪,‬עיםי; טאר טע; נ י ט ‪ ; :‬י ( ' ) מ ו ת ת צ ו ר ! ( ‪ .‬נ א ט הט גליאןט צו ארס‬
‫אז רו דע?‪1‬ט‪,‬עפין פון‪.‬עץ הדעת שטאךבין וועסטו קטאך^ין‪ .‬צ ו ו ו א ט א י ו ?יוויי מאהל ראם‬
‫וואךט קטאךבי;‪ .‬אדם ייעט 'נןטאיךבין' אינ ח י ה ו ו ע ט שטאךבי;‪ .‬א ד ם וועיט שטאריבין אוב‬
‫אלע וואס וועלין פין א י ם גיבארי; וויערי; וועלין אייך שטאךבין‪ :‬י‬
‫ויאפר‬
 ‫בראשית‬ ‫כראשית פר ש־ ‪r‬‬ ‫סךף‬
‫ין)א( ויאפר ה ׳ אלהיט ל א ט ו ב היות ‪ .‬תניגן ב ע ש ר ה מ א מ ר ו ת נ ב ר א העולם‬ ‫)‪£‬רשך|‬
‫ואלו ה ן ‪ .‬ב ר א ש י ת ; ורוח אלהים מ ר ח פ ת ‪ .‬ויאטר אלהים יהי אור‬
‫ו י א מ ר א ל ה י ם י ה י ר ק י ע ‪ .‬ו י א מ ר א ל ה י ם יקוו ה מ י ם ‪ .‬ו י א מ ר א ל ה י ם ת ד ש א ה א ר ץ ‪ .‬ו י א מ ר‬
‫א ל ה י ם יהי מ א ו ר ו ת ‪ .‬ויאמר אלהים ישרצו המים‪ .‬ויאמר א ל ה י ם ת ו צ א ה א ר ץ ‪ .‬ויאמר א ל ה י ט‬
‫ג ע ש ה א ד ם ‪ .‬ם נ ה ם ב ר יוםי מ ו צ י א ורוח א ל ה י ם מ ר ה פ ת ‪ .‬ו מ ב י א ו י א ם ר ה ׳ א ל ה י ם ל א ט ו ב‬
‫ה י ו ת ה א ד ם ‪ .‬א י ר י ע ק ב ב ן ק י ר ש א י ) ח ( מ א מ ר ניתן ל ר ו ח ב פ ג י ע צ מ ה ‪ ) :‬ב ( ל אט ו ב ונו׳‬
‫ח נ י ר׳ יעקב' כ ל ש א ץ ל ו א ש ה ‪ .‬שרוי ב ל א ט ו ב ה ‪ .‬ב ל א ע ז ר ‪ .‬ב ל א ש מ ח ה ‪ .‬ב ל א ברכדו‪.‬‬
‫ב ל א כ פ ר ה ‪ .‬ב ל א ט ו ב ה ‪ .‬ל א ט ו ב היות ה א ד ם ל ב ד ו ‪ .‬ב ל א ע ו ר ‪ .‬א ע ש הלו ע ז ר כנגדו‬
‫ב ל א ש מ ח ה ‪ .‬ש נ א ׳ ־ כ ר י ס י ד ( ו ש מ ח ת ) ב ( א ה ה ו ב י ת ך ‪ .‬ב ל א כ פ ר ה ‪ ) .‬ו י ק ר א ‪ [!v‬ו ב פ ר‬
‫ב ע ד ו ו ב ע ד ב י ת ו ‪ .‬ב ל א ב ר כ ה ‪) .‬ירזזקא! מ ד ( ל ה נ י ח ב ר כ ה א ל ב י ת ך ‪ .‬ר ' ס י מ ו ן ב ש ם ר ־ ב י ל‬
‫א מ ר ‪ .‬א ף ב ל א ש ל ו ם ‪ .‬ש נ א ׳ )כמוהל א כה( ו א ת ה שלום וביתך ש ל ו ם ‪ .‬ר ׳ יהושע דפכני•‬
‫ב ש ם ר ׳ לוי א מ רא ף ב ל א היים‪.‬שנא׳)קהלת ט ( ר א ה חיים ע ם א ש ה א ש ר א ה ב ת ‪ .‬ר ׳ הייא ב ר נ פ ד א‬
‫א ס ר ‪ .‬א ף אינו א ד ם ש ל ם ‪ .‬ש נ א י ו י ב ר ך א ו ת ם ויקרא א ת ש ט ם א ד ם ‪ .‬ש נ י ה ם כ א ה ד קרוים א י ם‬
‫ו י ״ א א ף )ג( מ מ ע ט א ת ה ד מ ו ת ‪ .‬ש נ א ׳ ) ב ר א ש י ת ט ( כ י ב צ ל ם א ל ה י ס ע ש ה א ת ה א ד ם ‪ .‬ט ח‬
‫כתיב‬
‫מתנות כהונה‬
‫וליפי חו״לאין נית אלא אפס‪ ) :‬ג ( ממעט כלמות‪ .‬שאיס‬ ‫אי המיס סנאיס אחריסס ומסיק ליס מייחודה‪ ) :‬א ( מאמי‬
‫מוליד נניס שנניאיס גדמותו וללמי בנאמר בצלמנו נדמופינו ו‬ ‫ניסן לרוח נ ו ׳ ‪ .‬נלומר נא וראס כנדול נח סרוח שנכתב עליו‬
‫כנגדו‬ ‫מאמי נפני עלמו ושנר כ־‪'.‬ק ומסני׳ ‪ ) 1‬נ ( אתפ וניתן ‪.‬‬
‫^ ל י ץ ״ מ י ר‬ ‫פרשה"יך‪7‬א(')ויא?ח‪ ; .‬א טה א ט‬
‫נ י ל ע ר ו נ ט מ י ט צ ע ה ן מ א ה ל ז א נ ץ ו ו א ט נ א ט ' ה א ט ‪.‬גיזאגט א י ו ך י ו ו ע ל ט‬ ‫האבי;‬
‫בשאפין‬ ‫ב ר א ש י ת )צ'ו‪,‬עךשט ה א ט נ א ט ג י ו א ג ט ‪ .‬ע ם ו א ל‬ ‫זענעןיךי‪.‬‬ ‫גיוואךי;‪ .‬ד א ם‬ ‫‪3‬שא?ין‬
‫גאט האט‬ ‫ד ע ר ווינט פ ו ; ג אט האט'‪.‬ניישוועבט אויף ד ע ם י נ ו א ם ע ר ‪.‬‬
‫ז‬ ‫אונ עךח‪.‬‬‫י‬ ‫היטעל‬ ‫ןזעךין‬
‫יי‬ ‫א פ א ר ש פ ך י י ט ו ג נ צווי'!‪2‬ק‬ ‫ג א ' ט ו ז א ט ג י ז א נ ט ‪ .‬ע ס \א'ל וועךין‬ ‫ליכטיג‪.‬‬ ‫מערי;‬ ‫ןייאגט‪,‬עםזאל‬
‫ד א ס ע ר ואליי; ו ו ע ך י ן פ א ך ו א ם ^ ל ט‬ ‫או‪1‬יעךשטע אונ ך י אונטיע־שטע וואםער‪ .‬נ א ט ה ט ניואנסך י‬
‫נאט האט ניואנס‪.‬עם‬ ‫גךאי‪.‬‬ ‫ך י ‪ ^ ,‬ר ד ז א ל ב ד ^ ק ט וועךין ט י ט‬ ‫צ ו א י י ץ י א ך ט ‪ .‬ג אט ^אטניץיאגט‬
‫ז‬

‫ז א ל ווערין' ‪ 3‬ע ל י י ? ט ו נ ; ע ן ‪ .‬ג א ט ה א ט ג'י;אגט ך י ו ן א ס ע ר ז א ל ו ך ד ם י ע ן ל ע ב ע ך י ג ע ז י י ל ץ ‪9 .‬י‪,‬ט ה ט‬

‫מא?ץאמענטש‪.‬‬ ‫ך י ‪ ; .‬נ ר ד ; א ל א ו י מ י י ה ע ן ל ע ב ע ך י ; ע ' ד י ל ץ ‪ ; .‬א ט ה ט גייזאנט מ י י ר ו ו ע ל י ן‬ ‫גיז^ט‬
‫פץ;אט^ט'גישוועבטאויף‪.‬דעםוואסער•׳‪.‬‬ ‫י ו ס י ך ע כ ו ן ט נ י ט ד ע ם פ ס ו ק ״דער‪-‬וויגט‬ ‫ןרבי‬ ‫??חם‬
‫רבי‬ ‫ג ; ו א נ ט ‪ .‬ע ס איז נ י ט נ ו ט א ט ע נ ט י ש זאלזייין א ל י ץ ‪.‬‬ ‫; א ר ^רךעכו^ט ך ע ם פסוק; א ט ה א ט‬
‫א ו ־ ף ך ע ם ווינטיעד‬ ‫ג י י א ג ט ע ס איו בזונידער ‪ .‬נ ט א נ ט ;יוואךין פ ו ; ' ; א ט‬ ‫נ ‪ .‬ע ק ב בי; ק ו ך ע ז א י ה א ט‬
‫ג י ל ע ר ו נ ט ד ע ר ו ו א ם ווא־נטא‪.‬ן'אווייב‬ ‫רבי'‪.;.‬עקב ה א ט‬ ‫‪.ate‬‬ ‫)‪ Q‬ו ל א‬ ‫ז א ל בש־אפי; וועךי! ז‬
‫ג ו ט ס ‪ .‬ווי ד ע ר‬ ‫ו ו א ה ^ ע ר § ן גו?זם‪ .‬א ן א ד ד ל ף ‪ .‬א ן לדיירי‪ .‬א; אברכה‪ ".‬איי א כ פ ר ה ‪ .‬אן‬
‫יאגטאיךוועל‬ ‫ווידערפכוק‬ ‫אהילף‪.‬‬ ‫ן ס ו ק וא}ט‪.,‬עםאיז'ניט ג ו ט א ם ע ג ט ש ז א ל ד י ן אליי; ‪ .‬אן‬
‫ז י ; ו ע ט יאים די; צ ו ו ז י ל ף ‪ .‬א ן ש מ ח ה ‪ .‬ו ו י ך ע ר פ ס ו ק ז א ן ט ד ו ; א ל ק ט‬ ‫נעביןאיוייבצו^דםוואם‬
‫פאךגעבץיפאר ך ך אונ‬ ‫ד ע ר פסוק'זאגט‪...‬ערז א ל‬ ‫ד י ך ן ר י ל ע ; ט י ט דיין ע י י ב ‪ .‬א ן א ב פ ך ה ‪ .‬ווי‬
‫א ב ר כ ה ‪ .‬וויידיער פ ם ו ק ו א ; ט ‪ .‬ע ס‬
‫ז‬ ‫פ ו ן מ ע ג ט ש איז ד א ם נדיב‪ .‬אן‬ ‫‪8‬אר זיין ע ן ט ו ב א ו נ ך י ‪ $‬ט ו ב‬
‫סימון"האטגיזאגט פון ך ב י ן ה ו ^ ע י ן ן‬ ‫ש ט ו ב "ואי; ד י י ן ו ו י י ב ( ‪ .‬ר ב י‬ ‫ז א ל ר ו ס ק ' א ב ר כ ה א י ; ידיי;‬
‫‪ :‬מ י ס ו ו ע ג י ן ר ע ר ו ו א ס ו ו א ה ג ט ״ א ; א ו ו י י ב ו ו א ה ג ט ‪ .‬ע ר אין פ ך י ד ע ן ‪ .‬ו ו י ‪ ,‬ך ע ר " ^ ם ו ק ז א ג ט ירו ז א ל ם ט‬
‫ר ב י ‪ .‬י ה ו ש ע פו! ? ב ג י ן ' ה א ט גיויאנט‬ ‫ווייטזאל‪/‬זיין פריךען‪.‬‬ ‫ד י ן פ ר י ך ע ן א ו ג ד י י ; ש ט ו ב )דיין‬
‫פ ץ ר ב י ל ו י ס ו ו ע נ י ן ד ע ר ו ו א ס ו ו א ה ג ט א ן א ו ו י י ב א י ו זיין ל ע ן י ן ג י י ט ^ ק י י ן ל ע ב ץ ‪ .‬ו ו י ד ע י ־ פ ס י ו ן‬
‫רביח;יא'בר גמרא' ואנטדעו‬
‫ז‬ ‫האסטיליב‪.‬‬ ‫ן א ; ט ז א ל ? ט ז ע ק ציו‪.‬לעבי; פ י ט ך י י ו ו י י ב ו ו א ם ד ו‬
‫;‪ as‬ד ; ט ' ן ‪ .‬ן י נ י ‪ .‬ב ע נ ט ש ‪8‬‬ ‫א י ו ‪ . ,‬ע ר א ל ‪ 1‬א ל ב ע ר ט ע נ ט ש ‪ .‬ווי ךיער פ ס ו ק ז א נ ט‬ ‫ןןאיס וו**ה‪1‬ן"ט א ן א ו ו י י ב‬
‫ל*!ךם ה‪1‬מבווהףא!ג_‪.‬ערוזאטגירופיז‪.‬ז'ץ‪.‬ער נ א ‪ £‬ע ' ן ‪ .‬א ר ם ‪ ' .‬ב י י ד ע צ ו ו א מ ע ן ו ו ע ר י ; ‪ .‬נ י ר ו פ י ן א ט ע נ ט *‬
‫^ ‪ .‬י ץ א מ נ א ר א ה א ל ב ע ר מ ע נ ט ש ' ‪ .‬א נ ד ע ך ע ואנין ד ע ר ; ו א ם ו ו א ה נ ט א ן א ו ו י י ב י ש א נ ©‬ ‫א^עד‬

‫ער‬
 ‫י י‬ ‫פ ר ש ה‬
‫‪$‬ט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית‬ ‫סףף‬
‫כתיב אחריו ואתם פרו ורבי‪) :‬ג( אעשה לו עזר )ל( כנגדו‪ .‬אס זכה עזר‪ .‬ואס לאו‬
‫כננדו‪ .‬איר יהזשע גר נחםיה אס זכה‪) .‬ה( כאשתו של ר׳ חנינא כר חכינאי‪ .‬ואם לאו‬
‫באשתו של ר׳ יוסי הנלילי‪ .‬ר׳ יוסי הוה ליה אנתתא בישא‪ .‬והוית ברתא דאהתיה‪ .‬והות‬
‫בזית ליה קדם תלםידיו‪ .‬אםרין תלםידיו‪ .‬שבקא לתדא אנתתא בישא דליתא םיקרך ‪.‬‬
‫אסר להון)ו( פורנא רב עלי‪ .‬לית בידי סה אשביק לה ‪ .‬חד זםן הוון יתבין)ז( פשטין ‪.‬‬
‫הוא וראביע‪) .‬ה( םן דחסלין ‪ .‬איל משגח רבי ואגן סלקין בביחא‪ .‬איל אין‪ .‬סליק‪ .‬כי‬
‫סליק אםכת לאפה וגפקת ל ה ‪ .‬צפה בההיא קדרה‪ .‬איל אית בההיא קדירה כלום‪) .‬ט( איל‬
‫אית פרפריין‪ .‬אזל גליתה ואשכח )י( פרגיין‪) .‬יא( ירע ראביע סה הוא שסע ‪ ,‬יתבוןלהון‬
‫אכלין‪ .‬איל רבי לא אסרת אלא פרפריין‪ .‬והא אשבחגן בגוה פרגיין‪ .‬איל )יכ( מעשה גסים‬
‫הן‪) .‬ינ( סן דחסליןאיל ר׳שבוקא ההיא אגתתא סיגר‪ .‬דלית היא עבדאליקרהך‪ .‬איל‬
‫פורנא‬ ‫י‬
‫מתנות ב ה ו נ ה‬
‫אמר לס ו ו ן שאלם סיש נזאס הקדום כלים לאטל ‪ ) :‬ט ( איל‬ ‫) ו ( כ!נוי‪ .‬מגנותו ומכעסס אותו על פרו תניד« ) ם ( כאשתו‬
‫אית פופויין‪ .‬מיני לשתן ועיין בעוון ו )י( פרגיין‪ .‬הי׳‬ ‫של י' מנינא נן סכיגאי‪ .‬נואיתא נפ׳ אעיפ שהעמיגס על‬
‫םערון פוננוליס פשיעות או עופות קשניס ‪) :‬יא( ידע ויא‬ ‫נעלה ו תנינת יינ שגס ילא עכנס על י־י‪ (1) :‬פוינא‪ .‬םיא‬
‫וני׳‪ .‬הנין שהיו שיגאים ום עם וה ושתק והיי יישב•) יאינלין‪.‬‬ ‫נ ת ו נ ה ‪) :‬ז( פ־שין‪ .‬סיו מ ד י ן הלמוי!‪) :‬מ( מן וחשלץ ‪.‬‬
‫א״ל ר״א לוי משי לא אמות שיש נקדרה אלא פרפויין והא‬ ‫גיסינן פ" משס״מיאמו ר׳ ייני לו״א השנמנא לונוי יאנמני‬
‫מליגי שיש נתיני פ ו נ ״ ן ‪) :‬ינ( מעשם נסים םם ‪ .‬ימה אימו‬ ‫נלך לבית לאניל נ׳ סליק נו׳ נשפלם ר' יוסי לביתו סיתה אשתי‬
‫נ ו נ ו י ס מפגי ננילוו )׳‪ (S‬מן דמשלין‪ .‬שסיימי לאטל א״לי״א‬ ‫משפלת פטם למטה נפגיס זועפים יילאס לה למין וכמי‪:‬אחו״ל‬
‫לי׳ ייסי עזונ אשה זאת פטיי איפה שאינה עישה לפי נ נ ו ז ן !‬ ‫מקששא ליס פימא ימהדיה לאפה לפה ר' ייש׳ יהשתכל נקדים‪.‬‬

‫‪,‬ער‪,‬עםזאלווייניגעריוועדי; דער״ןיש^טפץןאטאויף‪,‬לערוו^לט‪ .‬ווארום‪,‬ער האט }יט״קיין‬

‫‪.‬קינלער אונ‪.‬עם שטייט אי; פסוק אין ירעם;ישעאלט פו; ;אט האט״^ר גיטאכט רעם טקגןש‪ .‬דער‬
‫נאף שטייט אונ איר י;אלט א י י ך פרוכטבאךץ אונ §עהרץ ‪. o 5‬זןעשה‪*.‬איןז מעל איים סאכין‬
‫אהילף'‪.‬גע‪3‬י; אים‪ ".‬אויב‪.‬לעד טענטישאיז זוכה איילי נדיב צו אים אהילף‪ .‬אונ אויב‪;.‬גר איז}יט‬
‫זוכה' אייו ראם' ווייב איםידער ;ע;ען‪. .‬זיאיאנטיאלע םאל‪,‬ל א?ןעךשוןי‪,‬ער זאןט‪ .‬אוו‪,‬עם איז‬
‫קךינ צווישען ז‪:‬י‪ .‬רבי להושע ‪3‬ר נרוםיה^אנט ארב'זני• איז'ווןןן ןעקץןט״ער אווייב אזוי ומ‬
‫ך וריב פון רבי חנייןיא ‪3‬רח;ינאי איו^ווען‪ '.‬אונ אויב ^ר איז;יט זיובה ^עקו?!ט‪,‬ער אןוייב אזוי‬
‫ווי ךיויייבפץירבייזסי מלילי אמי נין\ען‪ .‬לבי יו?וי חאט ניוזאט א׳‪8‬לע?^ע ו!יב‪.‬אונךא איו‬
‫ניווען זיין שוועםטעלם טאכיטער‪ .‬אוג זיא י־לענט אים §אר ^עםען §אר ויינע סלטיךים• האבץ‬
‫ך ולפילים ףואיגט צוךבי'יוםי‪.‬גיבנט דיין'ש|עכטע ווייב דייל זיא ‪2‬יט דייר נייטןבוד‪ .‬האט‬
‫רבי יוםיגיזאגט צו ךי ר״לטיךיםך ד!אט אלף טירא^ת^םע ןתי^ה‪ .‬אוגאיך וזאבגיט איר צו‬
‫מ‬ ‫א‬
‫‪*9‬בין;ילער?ט‪.‬‬ ‫געבץךי כתויה‪ .‬אפאהל איז ןיזעםיןרבי יוסי אמ רבי «!ל;ןזר בן״ע‪11‬ץה‬
‫ווי דיי ?אבין ‪$5‬פ;ילערינ'ט‪ .‬ןאטיךייייוסי;יזאגט צו" רביא|עורזאל'דעררבי םיך קאלניןיאונ‬
‫ניין״מיטטיר אסיים ן^סץ‪ .‬האט רביאל^זר ‪.‬גיואגט;אטיר לון^יןאודיטאךן^וענען דייביידע‬
‫ןי;אננען צו רבי יו^י' אהיים* יךזיי ועינע״אדייןנעןוטען איןשטוכ ^אטזיא >ןךאפניבוינין דעם‬
‫ןניםאונאיז ארוים ;יןאן^ען פון שטוב• ^אט רבי יוםי אקוקני^אהן צום ?‪$‬אפ אונזא^ט צו איר איז‬
‫עפעס ךא אין;ואפ צי‪;.‬נסי;‪ .‬ד‪.‬אט"זי;יואנטזגם איוןאאין טאפ‪.‬ןןךר ?ת?טץ וקאךקאפלעס אדער‬
‫מעהרץ(‪ .‬האט רבי ייסי אדף גיךעקט ידעם נןאפ אזג האט גיזעלןן אי גוד'יךג איזיךא פיעיטע ?עער‬
‫‪:‬‬

‫ןיקאכטע‪ .‬רבי א^עזר האט שוי;" גי'ווא?‪'1‬ט פץ' רעם וןאם‪,‬ער וזאט ניהעלט או ראם ווייבהט סיי;ט‬
‫איר סאן רביייוםי'‪''.‬האבץ די זין־־ גייעצטץנוי^האט‪.‬ךבי אלןןור ;יואןטיצו רבי יוןזי דיין וןייבוןט‬
‫י‬
‫גיזץ‪.‬גט אז אין'טא‪ 8‬איז;־א‪,‬עלד פרו?טץ‪ .‬אונ טיר האבי; ‪4‬יפוגע['איןנ‪$‬אפ^עטעלזי;ער‪.‬האט‬
‫לבי יוסי ;חאגט ;ןס אמגידאךי'ןאגםא'ונ עם איז ;יווארין פעטע זזינער‪ .‬ודדייזאבין^נ‪/‬עםץ‬
‫זי‬

‫^אט רבי ^‪.‬ל;‪1‬זר ןי זא;ט צי‪.‬לבי יוסי לאז אוועק פון דיר דם יייי‪,3‬ווייל זי טווזט ניט ^»ןו דייו‬‫י‬

‫ןבור‪.‬־ האט לבי יוסי גייאגט' ךא האט אדףי^יראןרדםע כתו^ה או‪ 1‬אץל קאב ניט איר ןואס‬
‫צובעבץ* האט ליי אלעד•'מזאגט טיר וועלין איר'גע?'ץ ךי ?תיבה אוגל אזזיא אדעקפוזךר‬
‫ז‬

‫האנין ךי הלסיךים'אווי גיטאקן' אונ קאבין איר;י;עבין לי ?תו^ה אוג^ר ןןאט איר גיגט‪ .‬אונ‬
 ‫ח‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫ביא‬ ‫סדר‬
‫<ורנא רב עלי ולית בי םה אשבוק לה‪ .‬איל )יל( אנ; יהבינן לו! פורנא ושבקית שינך ‪.‬‬
‫עבדו; ליה כ;‪) .‬טו( פסק לה פורנא‪ .‬ושבקיתה טיניה‪ .‬ואםבון יהיה איתתא אחרא טבא‬
‫םינה‪) .‬טז( נרםון היבץ דההיא איתתא‪ .‬ואולת ואתנםבת לסנטרי; דקרתא‪ .‬לבתר מטין‬
‫אתון יםורין עליה ואיתעוור‪ .‬והוות ציירת בידיה )יז( וםחזרא ליה על שקקיא דקרתא‪.‬‬
‫כיון דהוות םטיא בשקקיה דריהינ ‪ .‬הוות קייסא לה וחורה לאחורה‪) .‬יי!( סן דהוה ההוא‬
‫נברא חכים קרתא‪ .‬איל לסת את לא טובלת לי לשכינתיה דריהינ‪ .‬דאנא שסע דהוא‬
‫עביר )יט( םצוה‪ .‬אסרה ליה )כ( טשבקתיה אנא‪ .‬ולית בי דליחםי סבר אפותי‪) .‬כא( חד‬
‫זםן אתון קרון בשכונתיה דר׳ יוסי)כי( אתיש בת יום קדםוי ויום תניין ושרי םחי לה‪.‬‬
‫ואזיל קלהו] והוון םתבזין בכל קרתא‪) .‬מ( אודיק ר׳י לקלהץ)כד( וחםהו! םתבזין בנו‬
‫שוקא ‪ .‬איל לסת את מחי לה‪ .‬איל בל יום )כה( היא םובדה פרגסתיה דהדין שקקיה‬
‫שיני‪ .‬כיון דשםע דיי כן )ט( נםבהון ויהב יתהו; בחרא ביתא סן דידיה‪ .‬והוה םפרנס‬
‫יתהון כל יופי תייהון‪ .‬על שם )ישעיה »‪) (f‬כז( וטבשרך לא תתעלם‪) :‬ד( וייצר ה׳ אלהים‬
‫ם‬
‫<‬ ‫מ ת נ ות כ ה ו נ ה‬
‫עליו שהיא נפל לזקיס ס י נ ם ‪) :‬יש( ייצוס‪5 .‬יקה ‪s‬‬ ‫]יד(אני‪.‬גישי יס״נ נעיין » י ן פס נלימו אנחנו תלמידו גית! לס‬
‫) נ ( משנקתיס ‪ .‬גרושתו אננייאיןני נת מפני הניפה ליתוש‬ ‫הנתינה !עוינאית־ממן יעפילו ק ‪) :‬טי( פסיק לס‪ .‬פירנא‬
‫פסנית פניי ו ) נ א ( ה״ג חי זמן אתון קרון‪ .‬זמן אשי נאי‬ ‫נרשי' סיס פוסק לה נתונה יעזנ אותס סימגו וסיו משיאין אותו‬
‫יקראו על ספתמיס נרחינ של י' יוסי! ) נ נ ( ארגיש‪ .‬םוגיש‬ ‫אשה אחרת שינה מיינה‪) :‬שז( גרמי! מינין גיסי׳ גרמי לה‬
‫יסיס מתקיטש עמס ייס ראשין ישני יסיף התחיל להכותה והלו‬ ‫עיניתיס של אותה אשס והלנה וכשאת לשימי סעיר לאחר ימיס‬
‫הקול נתין היחונ וכיו מ־נויס בכל העיר ‪ ) :‬נ נ ( א י ד ק ‪ .‬י '‬ ‫נאי יסייין עליי ינעשס ע י י ‪ .‬ס״נ בילקינו יהיית ל״ייה נידה‬
‫יישי נישי' פי׳ הניט והכקין נשניל קילס ו ) נ י ( וחמהון נוי ‪.‬‬ ‫ופי' אותות כידו יעיין נעיין ערן נר השני! )יז( יניחגיא ני'‪.‬‬
‫יראם אותם מתנויס נתון העיי ‪ ) :‬נ ה ( מונוא נוי‪ .‬ננל 'יס‬ ‫והיתה מחורת אותו על נל השווקיס !סרחונות שנעיר וכיין‬
‫היא מאנדת ממני פרנסת יתינ ום שאינה רוצס להוליכני פ ס ‪:‬‬ ‫שהניע ליחונ שיי יונו היה י י נו היסה עומדת וחוים לאחיינו‬
‫) נ ו ( נשיהין כוי‪ .‬לקת איתס והיה נותן אותם ננית אמו שםים‬ ‫)ימ( מן דפוס נוי‪ .‬מפני שהים אותו האיש מניי ונקי נימונות‬
‫שלו והיה מפרנסם כ‪) t '1‬כז( ומנשרן‪ 11 .‬אשתו נד״א והיו לנשי‬ ‫‪8‬עיר אמר לס אץ אמס מולנת אותי לר»‪:‬נ של י' ייסי אני שמעתי‬

‫!ייןאבי‪;7‬י^ג?יןצו רבי יוסי איין"אנךער ודיכ ‪?£‬ע?ערע י ן ‪ .‬י ״ מ י ' ^ ^ ^ י ‪ /‬י ^ פ י ^ ! ^ ‪ 5‬נ‬
‫י‬ ‫פ‬

‫ןזייב האכי; איר ;יבריימט זיא זאל'חתו^ה האבק םיטילעם תיטעריפוןךי שטאט‪ .‬י אין אציים‬
‫‪§#‬עטער גאך רער' חתו;ה איו ךער היטער בלינד גיוואךי;‪ .‬האט זיא אים גיהאלטיץ ביי די‬
‫סאנטיאונ איו סיט אים נלגאנןעןאיןךיגיאםיןיפוןשטאטבעטץ נדבות‪ .‬ווידאאיו'גיקומען אץ‬
‫ךיגאםוואךבי יוסי הגלילי האט געוויאועט תאט דא דך גישטעלט אונ איו צוךיק‪.‬גיגאגגק ‪.‬‬
‫י‬
‫ווייל‪;.‬נר הא'ט געוואקטיאלע גאםיןפון שטאט‪ .‬האט^ער גמאגט צו'איר§ארוואם פילקטו^םיןן‬
‫גיט אי; די גאם ווא רבי יוסי הגלילי יואתנט איוו ;זאב ^הערט' אז לבי יוסי גיבט פיליצידקה‪ .‬הט‬
‫זיאגיואגטצו אים איך בין עטאהל גיווע;' לי ווייב פוןריןי'יוסי אונער האט םייך ןיןטי״סעןאיף־‬
‫ניט‪.‬יעל‪,‬ן'דיןפ;ים‪ .‬א^אןזל זעגעןדי גיקוסען;א;ט פוןליגאסווארביייוםייהאט געוואהנטאונ‬
‫דןאבץ דארט גיבעטין ?רבות‪ .‬ר אט ‪,‬ערזיך געקרייגט טיט איר איין טאג אונ דעסאנרערי; טאג‬‫‪4‬‬

‫‪6‬אר וואםויאגץט גיט טיט אים איןיךי גאס פיון רבי יוסי‪.‬כיז‪;.‬ןרהט זיא גיש־לאגי;‪".‬איו'גיוארץ‬
‫א;י‪#‬לייא אוג אשאןדע אין ךי ;א;צ‪.‬ע שטאט ‪ .‬דואט רבי יוסייאויך גיהערטיראם גישליייא איו‬
‫ער גיקוטע; ועה;‪.‬וואט קע; קלייט'‪ .‬האט‪7.‬גר }יזעוןן״ור דיזעגען פאךשיעטט איןישטאט‪ .‬הט‬ ‫י‬

‫ר?י יוסי גייא‪.‬גט' צו איש ‪8‬אר ;ואס שלאגסטו זיא‪ .‬האיט^גר ;יואגט צו ךביי יוסי אלע טאג געםט וי*‬
‫ביי מיד אוועק די פךגןה פץ ף ;אסי‪-‬ניי ךבי יוסי האט דאם גיקיעךט הט ער די ןייגעביןאדאהגוגג‬
‫איןדי; הויו אוג האט די גיישפיייטווילאגגדיהאבץ }ילעבט‪'.‬ווי'יל‪.‬עם שטייט אין ןםוק וטב^רןד‬
‫לא תתעלם‪ .‬פון ליי; פלייש ‪1‬פון דיין ווייב> זאלםטו דיך ניט פיאתע? ; ז ')‪:!) n‬צחי‪; '.‬אט‬
‫‪,‬‬

‫ןדאט בעאפץ פון לי‪,‬עלד אלע חיות וואס ‪.‬יענען אין )יעלו־ ‪ .‬טע!* האט }יפרענט ביי רבי‬
‫יוחנן ב;‪.‬ו?אי‪,‬עס ^טייט אין' פסיק גאט האט'ניו א;ט ךי^ערד ;אל אויסציהען אלעןעדינע‬
‫ז‬

‫דילע צו אייר ג‪1‬ץ‪ .‬צו וואם שטייט גאך אסאסל ;אט הט ב^אפין פץ ךי״עךר אלע חיות מ ן‬
‫§ע'לד‪ .‬האט רבי יורו;; ןיואןט רער‪^.,‬רשטער יפסוק ךער ציילטיווי אווי גאט האט בשאפין‬
‫לעבעדעע ואכין‪ .‬דעריאגדערעריגןםוק חנרציילט ש גזזיט וןאט גינעבין אקע לעבעריגע‬
‫יאכץ‬
 ‫‪8‬‬
‫‪y‬‬ ‫בראשית‬ ‫^ י ׳ יי‬ ‫בראעייז‬ ‫סדר‬
‫םן ה א ד ט ה ‪ .‬מנון קומי ריביז‪ .‬כתיב ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה לטינה‪ .‬וסו! ת י ל‬
‫ויצר ה׳ אלהים מן האדמח כל חית ה ש ד ה ‪ .‬אמר להן להלן לבריאה‪ .‬וכאן)כמן לכבוש ‪.‬‬
‫המריא )לברים כ( כי תצור אל עיר ימים רבים‪ :‬וה> אמר ר׳ אחא בשעה שבא הקב״ה‬
‫לכראות את האדם נמלך כםהיש ‪ .‬איל נעשה אדם ‪ .‬איל ארם זה מה טיבו‪ .‬איל חכמהו‬
‫םרוכה םשלכם‪ .‬הביא לפניהם א ח הבהמה ו א ת החיה ואת ה ע ו ף ‪ .‬איל זה מה ש מ ו ‪.‬‬
‫ולא היו יורעין‪ .‬העבירן לפני אדם ‪ ,‬א י ל זח מה שטו‪ .‬אמר זח שור זח חסוד זה סוס וזה‬
‫נ ט ל ‪ .‬ואתה טה שמך ‪ .‬איל אני נאה לחקרא א ד ם ‪ .‬שנבראתי מן ה א ד מ ה ‪ .‬ואני מה ש מ י ‪.‬‬
‫איל לך נאה להקראוח אדני‪ .‬שאתת אדון לכל בריוחיך‪ .‬איר אחא)ישטיה מצ( אני ה׳ הוא‬
‫ש ט י ‪ .‬הוא שטי שקרא לי ארהיר‪ .‬הזר והעבירן לפניו זונות ‪ .‬אטר לכל יש בן ז ו נ ‪ .‬ולי‬
‫אין בן ז ו נ ‪ .‬ולאדם לא טצא עזר כננדו‪ .‬א ח ם ח א ‪ .‬ולטוז לא בראה לו ה ח ל ה ‪ .‬אלא צפה‬
‫הקביה שחוא עחיד לקרות עליח ח נ ר ‪ .‬לפיכך לא בראו? לו עד שחבעה בפיו‪ .‬כיון‬
‫שתבעה סיר ויםל ה׳ אלהים תררםה ו נ ו * ‪ 0 ) :‬ייפל ה׳ אלהים תררםה‪ .‬ר' יהושע דסכנין‬
‫בשם ר׳ לוי א ס ר ‪) .‬כפ( תהלח טפלה שינה‪) .‬ל( רמך ליה ולא לעי באורייתא‪ .‬ולא עביר‬
‫עבידתא‬
‫מתנות כהונה‬
‫*!ז‪) :‬נמ( לנגיש‪ .‬שיהיז ממיס ומשיענק ששש ידי נ י עליו אלא ע* ש־נס ופצליש שמתעצל פלסרמוז )ל( ומן *‪0‬‬
‫אדס נמו ששינזיי נמימש ו)נש( תחלה משלש שיגס‪ .‬דק ט'‪ .‬מתון שנוא יש! איש ‪ pew‬נשום ואינו ‪ pow‬נמלאנסי ו‬
‫מרמימש‬ ‫סונתינ ופל אצל מונס ופירשתשלש משלתו של אזס לא נא‬
‫‪,‬‬

‫האבץ אויף״די״יצו״עאפין‪ .‬ווארום ‪1‬ימ־‬ ‫^ ^ י נ ס ^ ט ' ‪ .‬דער‬ ‫ע ‪0‬‬

‫‪ Vf‬ל‬
‫איז דער שיי?ש§ע^עלין אונ איין נע‪9‬ק• ניי״עס ן«טיי ‪ 1!$‬י ? ‪ ? 3‬י י י &ל ע י י • " *‬
‫י‬
‫‪J‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬ט‬

‫ז ז וןעןוט בעלאנערין אויף א^טאט פיליטענ ‪) 5‬ה()אישי־(‪ .‬י־בי אתא ‪$‬אט ניזאןט ויק נאט‬
‫^ט נידאלט בשאפין רעם ‪$‬ענ‪^ .#9‬אט^ער ניפרענט ביי ך סלאכים‪^ .‬ערןואט }יואןט ‪W‬‬
‫ויי מ*ל איך בשאפין רעם ט ק ט ש ‪ .‬ןאבין ף 'םל^כים ןיואוןט"צו;אט וואטוזעט'דיןילער‬
‫‪5‬ען‪!?:‬ש‪ .‬דואט ; א ט נמאןטזייןיחןיןהוזזמ! ויי; נזעךירפין !*;‪,‬יעיייכ^ז^ער^ועט זיץ‪.‬קליגער‬
‫פון"«ייןז>;אט האט ןיבריי??ט פאר ך ‪8‬ל‪$‬ביט בהטיה א מ ס י ו ת ' א ו נ עופות• א מ ע ר זןא‪.«5‬‬
‫י‬

‫ןי^רעןט ביי די ווי מ»ל דץידער נאטען פקידי ב ס ן ה אוב טי! ד כ!יי־ • ייאבין‪.‬לי ?יטיןיוואסט‪.‬‬
‫דעו־ נאך האט ; א ט ניבריי;?ט לי בהםות אונ חיות א מ עופות §אר >ןךם‪ .‬אונ״ער ן « ט‬
‫}יףרעןט ביי ‪$‬דם אויף' ד;ערע ;עטען‪ .‬קט ז‪$‬דם}יזאןט ך בהנןוז ואל דין איר נאםען שור‬
‫ז‬

‫‪ •">f»j0‬ךיכהטה חסוד )אייייל(‪ .‬ךי בהםה סוס נפעךח‪ .‬דיבהוןוז ; ק ל ‪1‬קעהי‪6‬יאגט ;אט‪.‬‬
‫צו' §ךם יויייאל בין דיין נאטען‪ .‬האט אךט ןיזאגט' ‪ ,‬עס את'‪#‬יין הנס §אםט> סעןיואל םיך‬
‫‪%‬‬

‫רו^ין ‪ $‬ך ‪ . 0‬ווייל איך בץ כיעאפין ןידאלין פון ‪; .crjjjYigntt‬אנ‪.‬ט‪/‬אט צו' «וךס ןוי‪/‬זאל‪.‬ןיין‬
‫‪8‬יץ ;אטען‪ .‬האט אדם ניואןט‪.,‬עס איו ^יי; נןק ואל ךיף רופי;'אד;י« ודיל ידו בייט לער‬
‫הערר פוןךער וועלט‪ .‬ריי אחא ואןט ;אט הט נמאנט א;י זד היא' ?יטי • ‪ W‬בי! אד^י י־אס‬
‫אמ םיין גאםען(ךא'ס איי טיין ;אטען'יואס ‪$‬ךם ן־ל־אשון'ו‪$‬אט ןיך‪,‬גירושין‪ .‬ךער;אך~ד;טנאט‬
‫;עפילט ‪8‬אר ‪£‬ךם די ןדןסות אונ חיית אונ עופוח ןארץ עייז‪ .‬ןיך א מ נ ק ב ה ‪ .‬האט אדם‬
‫?אייו• אינ ?*‪? ^T‬ץ ;יט ‪.‬קיין ן א ד ‪ .‬ווי״עס ^זטייט איין §סוק‪$‬ךס ן א ט‬ ‫ןי^יט ‪$‬ל<<'‬
‫ניט ';עפונען אהילף געגין ייך‪.,.‬עס איז אוואנךער §אר ;ואט הט ;אט ניט ב^אפין קוה באלד‬
‫‪1‬‬
‫אין אנהייב ווען״יער האט ב‪#‬א‪.‬פין ‪$‬דם )'אווי ווי אלע לעכעךינע !א?ין וןאט ;אט בישאפיןידי‬
‫;‪.‬ק^ה' צו ואטע; טיט ‪.‬לעם ז כ ה ‪ .‬נאי־ ודיל ;אט ד!אט ןיוואףט אז ^דט וועט אנןאדול האבין‬
‫אטענה צואים‪6‬אר דאם‪.‬זנר האט אים נינעבין דאםדייב‪'.‬ךריבער האט נאט ני‪. 9‬ניוואלט‬
‫כשא?‪-‬ן ךאם ייייב ?מ ז‪;$‬ט יןט;יןעי?ין ביי ^אט‪,‬ער ואל אים אויך נןיבץ מיייב^י ^ ד ס ן ט‬
‫פאךלאןגט ראס ודיב האט ; א ט ןיתאךפץ א׳^יאף אויף איט עד ודיטער שטייט אין ןסוק> ו‬
‫ןו>'‪.‬דפל‪; .‬אט ד;אט‪.‬ניטא?ט פאלין א^זלאף איויף א‪.‬ךם‪ .‬ך?י ‪:‬הוענע פון ?בניין האט ני;אנט פון‬
‫יבי לויסווענין ךאס ער^טע פאלין פיוואמעגטש איז‪.‬ךער שלאף*‪ .‬עז^רישלאפטלערונט^ר‬
‫ןו‬

‫ניט‬
 ‫כראיית‬ ‫בראשית פרעה טז‬ ‫סדר‬
‫עבידתא‪ ,‬רב אסר שלש הרדמות הן‪ .‬תרדמת שינה‪ .‬ותרדמת נבואה‪ .‬ותרדמת‬
‫)לא( מרמיטה ‪ .‬תרדמת שינה )בראשית נ( ויפל הי אלהים תרדםה על האדם ויישן ‪.‬‬
‫הרדמת נבואה‪) .‬שס טו( ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם‪ .‬תרדמת מרמיטה‪.‬‬
‫)שיא כיו( אין רואה ואין יודע ואי; מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה׳ נפלה עליהם‪.‬‬
‫רבנן אטרי אף תרדטה של שטות‪ .‬דכתיב )ישעיה כט( כי נסך עליכם ה׳ רוה תרדמה‪:‬‬
‫‪ m‬ר׳ חנינא בר יצחק אסר ‪ .‬ג׳)לב( נובלות הן‪) .‬לנ( ניבלת םיתה שינה‪ .‬נובלת נבואת‬
‫חלום‪ .‬נובלת העוה׳ב ש ב ת ‪ .‬ר׳ אבין סוםיף עור תרתי!‪ .‬נובלת אורה שלםעלה נלנל‬
‫ח ט ה ‪ .‬נובלת הכסה של סעלה תורה‪) :‬ך!( ויקח אתת טצלעותיו‪ .‬רשב״נ אטד סן‬
‫)לן( סטרוהי‪ .‬הטדיא )שילות כז( ולצלע הטשכן‪.‬ושסואל אסר )לה( עילעא חדא םבין ב׳‬
‫•צלעותיו נטל‪ .‬תחתית אכ׳כ‪ .‬אלא תהתנה‪) :‬ט( איר חנינא בדיה דר׳ אידי‪ .‬טתהלת‬
‫ס פ ר ועד כאן אין כתיב סם׳ך )לז( כיון שנבראת נברא )לז( שטן עסה‪ .‬ואם יאטר לן‬ ‫ה‬

‫מתנות כהונה‬
‫)לא( מומישס‪ .‬פירש״י לשח נס!ס ונשויו ש״' דימש כמו מ!לעושיו פיוושו מנין צלעותיי יומו סמתנה ולשין וניס מייש‬
‫אנן מוניעה‪) :‬לנ( נינלית • ז י « א יי»י>‪ 1‬מעץ אותי ו נ ו תסס שני הצלעות מעלה ומשה‪ .‬שלקח מננת״ס הצלע האחת‬
‫שנדמה לו מל׳ עלה נונלת‪) :‬לנ( נובלה מימה שינה‪ .‬נמו‪ -‬והני מונת ניצקיע שנדם מנין שי עילעיא אנל למ״ו נ׳ פוצנפ־ן‬
‫שאתו״ל שינה אתת מסי שנמיהה‪) :‬לו( השווסי‪ .‬צדו‪• .‬רדיו היו ונשר האי מתניוו הליל תחתיה נלומו תחת הצד ש‪:‬קח ו‬
‫מהו נמ״ו דו פ־צישין נ נ ו א י » י ס לשניו ופניס לאחיויו ואח״נ )לו( טון שננראת מוה‪) :‬לו( ששן‪ .‬אע״ש ששטן הוא נש"!‬
‫נסיו ל ש מ ו ) ל ה ( ע י ל ע א ‪ .‬צלע •חיוה לקח מנין‪:‬טצלעיהיו‪.‬‬

‫ןיטתיוךה‪ .‬אוני אלביעטניטדין"‪:‬אךבעט"יבבןאנט‪7‬דריי^י!י^אף‪ 1‬אידךאד~^אף‪7‬ו«ום‬

‫‪8‬לע טע^ןוין לאלפי; (^א‪9‬ין‪ .‬א‪.‬ע‪$‬אף יואס‪.‬ךער ;'ביא^ליא^טא״ן דעי ךי נביאה קומט‬
‫אויףאים‪ ".‬אונ א^לאףיייאס קיטט פון אשרעק‪ .‬אשלאף'יוםיאלע טענטשיןידאךפיןש^אפין‬
‫ווי‪.‬ךער פסוק ןאןט ;אט דןט ;ימא?ט פאלי! אויף ן‪$‬דם א‪#‬לאף איבודי זןיז' אנטשלא?ין}יווארין‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אץזלאןש וואס ךער נביא ?ולאןט איי; יוק ךי נבואה קומט' אויף אים‪ .‬וך ‪.‬עם' שטייט אין פסוק‬
‫ז‬
‫ןדיךי זולזן קט אעיהדביץ איוןטער צו !;ייןאיי ‪.‬גי‪6‬אלץ אשטארקער'שלאף אויף אבךםילאונ‬
‫‪^,‬ר ד‪:‬אט' ניזעל‪ ;.‬די ?בואה אז' ךינע‪,‬קינרער מיי יוךץו וועלין זיין אין נלות וד״עם שטייט אין‬
‫די סדרה לף לף>‪ .‬א ^ א ף יואט קו?‪1‬ט' פוןאשרעק‪ .‬ייי^עס שטייט אין ‪§ P»f‬ען ראט ןיט‬
‫ןיזעו‪ £‬מען קאט ןיט ?'יוואףט טען דזאט ניט אדף ;עוואבט ווארום אלע דזנען}'ישלאפין עייל‬
‫א?זלאף פו; ;אט איו ןיפאילין אויףדי <דאם שפןייט ביי שאול המלד יי שמואל א_קפי^ל כו>‪.‬‬
‫לייבשן יאנין״עם א י י ד א א ^ א ף פון אקשונענעט )ודיל דער שכלי ויעלט פארטישטישלאפט‬
‫מען איין(‪ .‬וד עם ?זטייט אין פסוק ;אט וזיאט פארטי?‪1‬ט אדף אייןד א;ייםט פון ש^אף‪:‬‬ ‫ע‬

‫)‪ 0‬ךבי חני;א‪3‬ד יןחק זאנט ךריי״ערליי יאכין זענעןידא יואםךיזענעןאווי"ווי אשאלכץצו‬
‫‪$‬פךי‪ .‬ךי זענען נאר'פאר‪1‬ליי?ט'א‪3‬יסול‪ .‬דער שלאף איז אטייל פון טיייטיאז^גחלקזיאחלום‬
‫אין אטייל פון}בואה‪ .‬שבת איו אטייל פון עולם ה^א‪ .‬אבער נאד ווי אישיאלאכץידאס־האט‬
‫‪:‬‬
‫אדןךדעם טעם פו;ךי פרי‪ .‬רבי אבין יאנט ;אזי צוויי זאןנץ דייליכטעקייט פון ךי*זוהןיאיז‬
‫אטייל פון די ליכטץקייט וואס אדףךעם היםעל‪ .‬דיי חבטה פון ךי תירה איז אטייל פון די תבטח‬
‫פון ;אט ‪) 5‬ה()ייהןח אלות טצלעויויו(‪; .‬ואם טיינט ‪5‬ען םצלעי^י*‪. .‬לבי שטיאל ברינחטן‬
‫זא נטפץ זיי;ע זייטין‪ .‬אזר ור‪ .‬עם?ז‪?.‬ייט‪,‬אין פסוק ולצלעה??|ן‪.‬צו‪'n‬דיט פון'טישן;‪;.‬אט‬
‫י‬ ‫‪:‬‬

‫ן!אט ‪.‬נינו§ען אזייט פון אדם אונ דואט נימאכט פו; דעו־ זייט דין ווייב חוה‪ .‬אונ שמואל יאנט‬
‫;אט האט‪.‬ניני‪9‬ען איי; ריפ פין זיינע ךיפיען ;ארי ‪2‬יט פון״עק נאר פון צייישען ציייי לי?מן‬
‫ה א ^ ע ר ארויסנינוטען איי;ש‪ .‬ווארום‪.,‬עם ?!טייט ניט איץןסוק רןחתין"‪;' .‬אטקטנימאיכט‬
‫^אר נו^קםין ‪9‬לייש אויף איר ארט‪ .‬אויף דעים >{ךט פון ךי‪.‬זייט‪; .‬ארי^עם שטייטיהחו^ה ‪.‬‬
‫ח‬
‫א‪1‬יף די^ר ארט‪ .‬אויףדעט ‪$‬ך'ט פין לי רי?ק‪) :‬ט( <א‪.. • 5‬רבי*חני\אךער" זיהן פי! ‪?1‬י‬
‫אילי האט ניוא?ט פו; א?הייב תורה ביו ךעםוואלט דםנור שטייט ניט‪.‬קיץ םמןז‪ .‬יויחוה^אמ‬
‫‪.‬גשאפין ו‪.‬י;ואךין'איז נןיטיאיר ‪3‬עאפין ןיוואךץ דער שטן )א?!י;‪'9‬יט אםםןז'איו אייינס'אויב‬
‫איינער‬
 ‫עא‬ ‫בראשית‬ ‫י י יי^י׳ יי‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫ב ר א ש‬
‫סדר‬
‫אדם הוא הסובב‪ .‬האםר לו )לס( בנהרוח הכתוב מ ד ב ר ‪) :‬י( אמר ר׳ חנינא בר יצחק‬
‫עשה הקביה)לט( נוי לחחתיתו‪ .‬כדי)מ( שלא יהא מתבזה כבהמה‪ .‬ר׳ אסי ור׳ ינאי‪.‬‬
‫חד אמר עשה לו)מא( מנעל יאפיפורין)מב( כבוש עליו‪.‬כדי שלא יצטער כשהוא יושב‪.‬‬
‫ואחרינא אסר עשה לו כםחות‪.‬ר׳לוי ור׳אטי‪.‬חד אמר עשה לו)נע( קבירה״וחד אמר עשה‬
‫לו חכריכין‪) :‬יא( טטרונה אחח שאלה אח ד׳ יוסי‪ .‬אסרה לי )מל( לםח בנניבח‪ .‬איל‬
‫סשל אם חפקיד ארם לירך )מה( אינקיא של כסף בחשאי‪ .‬וחזרה לו ליטרא של זהב‬
‫בפרהסיא )מו( זו נניבה‪ .‬איל למה)מזו בסטםוניוח ‪ .‬איל בחחלחבראח לו‪.‬וראה איחה‬
‫םלאה רירין ודם‪) .‬ממ( יהפלינה מטנו‪ .‬חזר ובראה לו פעם ב׳‪ .‬איל מוספה)מטו אני על‬
‫דבריך‪ (5) .‬אמורה הייחי להנשא לאחי אמי‪ .‬ועיי שנדלחי עסו כביה התעכרחי‬
‫בעיניו והלך ונשא לי אשה אחרח ואינה נאה כמוני‪) :‬יב( מעשה בחסיד אהד שהיה‬
‫נשוי‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫)מג( ק נ ו י ה ‪ .‬ופי' סנסונ יסגיר הנשר נתמסית 'איז אד‬ ‫ע*ננ ג‪8‬מץ איא לשעות ולקיוס באוש; אמו משאינ נש•"! נאש‬
‫יסגוי נעלי נתנייס ו ) מ י ( לנוס נגגינס‪ .‬ביאס לו שלקס‬ ‫•קיא נשי"! ׳מניה אי! שש! ושגס רע ו )למ( ננסוות הנהינ‬
‫ממנו כצלע! )מה( אוגקימ‪ .‬משקל קטן ו )פי( וו גנינה‪ .‬נסמיס‬ ‫» ו נ י ‪ .‬מפסי איו הוא מהלך הנהרות אנל בענין סנייאס‬
‫ונן עשה הקניס נשל משפ צלע אמת וסמיי ליאשה שלמה ‪:‬‬ ‫!העב• ס אץ ס ' ‪) :‬לש( נוי לממשיתו‪ .‬נשי סמתינס קיייש‬
‫)מו( נסכומויוש‪ .‬נעת סשינס נסמנא ולמס לא נסקין ‪1‬‬ ‫ונזמפוש י' אמ• ונו׳‪) :‬מ( שלא יסא מסנ‪1‬ס טי• שיסא נקנ‬
‫)ממ( והפליגס ‪ .‬וסישיקס ממגי מסגי שהיתס מאיסה נעיניו ‪s‬‬ ‫נ‪-‬ת הריעי ניאה לעץ נל ומיפס כיא לו ‪) 1‬מא( מנפול‪ .‬בשה‬
‫)שש( אני ט"‪ .‬מיפין אני להניא יאיה ל ו נ ר ן שיפה אמית ‪1‬‬ ‫נתמתון סגוי נאילי מין שס נקנ משא״נ הנהמה! ) מ נ ( ועי־‬
‫נלני לסנשא ט ׳ ‪:‬‬ ‫) נ ( אעייס סייתי ‪ .‬אמרתי אני‬ ‫נניש עליו אפיפירין‪ .‬פי' סעיון• ויש* י ל נעין נשא ו‬
‫איי;ער ייעט ך ך ?ךעןץ^נס ‪£‬טייט ראך!ןריןןר״תא הסובב‪ .‬איז ראך ךא ז‪$‬ס‪£‬ץז‪~7‬זא^טי‬
‫אים^;‪$‬עלי;דאם'שטייט‪3‬יי'לי טייכין אוייף ןזעל^ע אךטער ויי נייק אויף רער'ייעלט! ץןער‬
‫ניט ‪ "3‬ד בשיאפוננ ‪ .‬אונ ביי וצד־‪.‬טבע‪#‬אפו}נ ?זטייט יא אםמך‪ .‬נויילבדט איר איז רער‬
‫ז‬

‫^ ו ן בעשאפין ניוויאלץ! )י()אטח‪ .‬רבי ועינא' ברי יצחק קאט ניזאנט ;אט קאט אוגטען עיין‬
‫}יטאכמדעם טענטש ‪£‬רזאל ניט גיין‪9‬אלש‪.‬עמט וויעבהטה‪ .‬רבי אמי אונ רבי‪:‬נאי קריג^ן‪,‬‬
‫ךבי א^יואנט נאט וזאט*פאו־סא?טנןען ואי }יט זעף; ידעם אלט ייאדי צואה נייט 'ארויט‪.‬‬
‫אונ צוייי קי׳טעלאזז פץ הויבין‪ ,‬ער'זאל ניט האבץ צעירקנס זאל'אים ניט סאךט ‪1‬״‪ q‬צוןיצען‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪%‬‬

‫רבי עיאי זאנט ךי ביינער ועןקניטאכט אזוי וד א‪#‬טוהל ער זא^קענק ךצען'‪ ,‬רבי &י אונ רבי‬
‫אס‬ ‫עם‬ ‫‪a‬‬
‫אטי‪.‬קרינעןיאיינער זאנט ^ ט האטי שיין ;ימא?ט' רעם טענטש ‪ • V‬ל י‪ 5‬טען בנראיבט‬
‫‪,‬איםנאך‪/‬דין טויט^ער בלייבטניט לי;ען אויףרעם פעלו־'חיות זאלין אים איץש‪^.‬םץ'‪ .‬אונ‬
‫איי;ער ןאנט ךי ‪#‬יינ‪.‬קייטאיו;ואםטען בנןאבפ^יםאין רןןךיכין ניט נאקעט‪) :‬יא('‪8‬טרי;ךז‪.‬‬
‫נאט‪,‬כע‪5‬אנ‪5‬ץ חדזןידירך ‪?.‬נ^ה‪. .‬ןער חט‬ ‫אסלבה דןאט ?יפלענט ביי' רןיי י‪?1‬י ןאר' וואט‬
‫ני^בת אריפ ביי' אדם אונ האט ‪3‬י‪5‬א?ט פון איר חוהן>‪ .‬האט רבי יוקי;יענפעלט צו ךי טל^ה‬
‫למשל איינער האט ^עהאלטיןביי ךייראזיל^עוןעטטבע אץ דער שטיל‪7‬אונ דוהיאסטאים‬
‫צוריקניגעכץ אפו‪.‬נט'גאלר'ו;אסאלעזעל‪,‬י‪'.‬היי?‪1‬ט דאיםדוהאםט ני!נבת דייילבערנע^יגע•‬
‫נעווים נייץ‪; .‬אט היאטאדך אזוי ףטאהן' ער ןאט;ינוטע; ביי'!‪$‬דםא'??טיק פליישאונהטאים‬
‫‪4‬‬

‫צוריק ני;עבי! אייייב‪ .‬הייםט רען דאם גיגנ^ת‪ .‬דיאט ךי מל^ה ;יזאנט צו רבי יוסי פאר דם‬
‫האט דאם נאט ^יטאוזן אין ד ע ר ^ י ל ווקיאךםאיינישלאפץ‪ .‬האטךבי יוסי'גייא?ט;אטהט‬
‫שיין אםאהל בע‪#‬אפין אודיב ‪1‬ןאר ^ךם‪ .‬קאטאךם ןייעהן ייא איי פול טיט לתות'לייאס רינט‬
‫פץ איר‪1‬־י'יכטקייט> אונ בלוט האט_^ר זיא דער ודיטערט פון דך‪ .‬האט ;אט אים^שאפין דאם‬
‫דייב נאך אםאהל‪ .‬וועין ער ‪.‬זאלינאר ניט זעל‪.‬ן ווייאזוי זיא איז בשא?ץ ניייאלץ‪ .‬ןאט די‬
‫מלכה ניואנטיצויךבי יוסי איך ווע^אךצו נעבין צו ליי;ערייד‪ .‬אז די בץטגירעכט‪ .‬איך‬
‫האבנימיינט אז איך ולעל חתונה וןאכין מיטיטיין םוטעלם ברודער‪; .‬אר ודייל אייך האב מ־ך‬
‫געאדעוועט םיט אים איין איי; ‪£‬טוב בין איך פאר מיאיוםת‪/‬יוויאךץ אץ דינע אוינין אונ ער‬
‫האטי ניינומע; איי; אנךערווייב אונ ךא איו ניט אווי שיין'ייי איך ‪) 5‬יב(<סעשה(‪ .‬אחסידתט‬
‫צ^אהל נייסאט אפרו^ודיב אחסיךה אונ די האבץ ניט ‪.‬גיסאט״קיון‪.‬קינךער‪ .‬האבי; די גייאנט‬
‫טיר‬
 ‫בראשית‬ ‫בראעית פריטה יז‬ ‫סףף‬
‫נשוי לחסידה אחת‪ .‬ולא העםידו בנים זה סזת‪ .‬אםרו )נא( אץ אנו מועילים להקבית‬
‫כלום‪ .‬עםדו ונרשו זה אה זה‪ .‬הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע ‪ .‬הלכה‬
‫זאח ונשאת לרשע אהד ועשתה אותו צדיק‪ .‬הוי שהכל סן האשת‪) :‬ינ( שאלו אח ר'‬
‫יהושע ספני םה האיש )נג( יוצא פניי לםטה‪ .‬והאשה יוצאח פניה לפעלה‪ .‬איל חאיש‬
‫מביט )נגו למקום ברייחו‪< .‬נד( והאשה מבטח למקום ברייחה‪ .‬וםפני מה האשה צריכה‬
‫)נה( להתבסם ‪ .‬ואין האיש צריך להתבסם‪ .‬איל ארם נברא מאדטה‪ .‬ואדטח אינה‬
‫ססרחח לעולם ‪ .‬וחוה נבראת מעצם משל אם תניח בשר נ׳ ימים בלא מלח מיד הוא‬
‫מסריח‪ .‬יםפני םת האשה )נו( קולה הולך ולא האיש‪ .‬איל םשל אס חסלא קדרה בשר‬
‫אין קולה הולך‪) .‬מ( כיין שחחן לחיכה עצם מיד קילה הילך ‪ .‬מפני םה האיש ניח‬
‫)נח( להחפחוח‪ .‬ואין האשה נוחה להתפתות‪ .‬איל אדם נברא םאדסד‪ .‬וכיון שאחה נוחן‬
‫עליה)נטו טפה של מיס מיד היא נשרית‪ .‬ותוה נבראת מעצם ואפי' אתה שורה אותו כסה‬
‫יםים בסיס אינו נשרו‪ ..‬ומפני מה האיש )ם( תובע באשה‪ .‬ואין האשה תובעת באיש‪.‬‬
‫איל םשל להיד‪ ,‬ל&חד שאבד אבירה‪ .‬הוא םבקש אבידחו ואבידתו אינה םבקשתו‪.‬‬
‫וטפני‬
‫מתנות כהונה‬
‫)נא( אין אנו מיעיליס וני‪/‬שנוא אותכו ליךוס סעילס שנא׳ לשנס נהן ייתר מ! סאיש ו )מ( קולס סילו‪ .‬סולו וסימה זעמה‬
‫•לוס‪) :‬ננ( יילא‪.‬לאייר סעילם נשנילו פניו למסס ו )ננ( למקים צלצל‪) :‬פ( טין פתק למינס‪ .‬לתין סקזוס ו)נס( להתשתית‪.‬‬
‫גיייסי‪ .‬היאשינס מן סעשי ליקמ ו )ני( יםאשס ‪0‬׳ ‪ .‬מנסת פייש״י לוין אק אמי שננסה ינסיא לסספייס מנעסי‪:‬‬
‫לעעצס ני מאיש ליקמה והיא עליי! עלים נפשת היגציני ‪) :‬נש( ששה של מיס‪ .‬רמז לולי דניים יונריג טווס יסליקים‬
‫)נס( לססנםם‪ .‬נמיני נשמ־ס יפעמניס מפני שזויהמותמצד נמי מיס ו )ס( תונע נאשס‪ .‬לוין אין להנשא לי נ‬
‫^ ל ט ‪ ' 7‬א י ז י ביי דיי‪.‬ןעבליןעןןיי ואלין ךך ן«ין‪ .‬ךעי‬
‫דקיד האטחתו;ה ניוזאט טיט אווייב אך‪_#‬עת האט ךא אים א י ד ך י ^ ז כ ט פאר ארשע‪.‬אינ‬
‫ךי חסידה דואט חתי;ה;יוואט טיט אךןזע אונ ןיא האט אים ;י‪8‬אכט ?ארי אצדיק‪ .‬זעהט מען‬
‫אי אלץ קו?‪1‬ט ;אר פוןךי א ^ ה ‪) :‬יג( )'‪$‬אלו>‪ .‬טעןקאט ןיפרקיט ביי רבי‪:‬הושע יפאר וואם‬
‫וןעךט אזוןר;יןארין ק!יט רעם ‪$‬נים אךאפ'אינ אנק^ה ויעךט' ני^אךין טיט דעם פןים ארויף‪.‬‬
‫דןאט רבי יהוקע ןיןנ§ערט‪.‬ןער זןר ק‪3‬קט פון ייא;ע;‪ .‬ער'איי בעאפין}יויאךי])פו;‪,‬ךי‪ .‬ערח‪.‬‬
‫‪%‬‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫אונ ךיגק^ה קו‪,‬קט"פו;‪1‬וא;ען זיא איז ‪3‬שא?ין ניווארץ )פון |‪?.‬ר>‪;.‬אך ;;אט^ען;קרענט סאד‬
‫;ואם ד י י נ י ה ךאךף דך קמירעןטיט ‪3‬ן‪91‬ים‪ .‬עס זאל פץ אירשטעקין‪ .‬אונ דער״^ך ךאריג‬
‫ז‬ ‫י‬

‫ןיך ;יט שטירען טיט בעטיים‪.‬דואט‪,‬ךבי״יהושע;;וא^ט ךער זןר)'^דם> איי בשאפין נ‪.‬יוףי‪.‬ךץ פץ‬
‫‪.‬עךד‪ .‬אונ^דוועךטניטפאו^וטונקען'‪ .‬אונדי‪.‬נק‪3‬יז לתה(‪.‬איו ביעאפץ;יווארי; פץ ביין‪.‬‬
‫‪7‬ןזןל תוועסט לאדן לי;ען פליייש' ךךיי פ!ענ אןיזאלץ וועט ראם באלר‪5‬ארשטינקע; )יערן•‬
‫;אןד דואט ^ען ני^רענט &אר ;ואס'ךער קול פין אננןבה קליעט‪ .‬אונ ^ער י קייל פון אויף‬
‫‪.‬קליננטןי^ט‪ .‬האט רבי יהושע;תאנט ל ^ ל דו וועןזט אריץי!ייןץ אפו^ען^אפ פליישוועט‬
‫'}ים'קלאןץ‪ .‬אינ א ז ' ח דע?ט ארייןילניגין אביין זןץ אן!אפ וועט יא נןלאןין‪ .‬וןייל דיער וכר איי‬
‫בשאגןין ניווארץ ^ץ^ערד קלי^ט ניט זיין קול‪ .‬אונ ף‪?.‬ק‪5‬יז איי'ב?!א‪9‬ץ;יייאי־ין פץ ביין‬
‫קלי‪#‬טאירקול‪; .‬אךדזט ןןיע; ;י‪$‬רענט פאר וןאם אז דעדז^ר^רטבייזאיוגךי^נאיםאיבעי־‬ ‫‪:‬‬

‫"צו גיעטין‪ .‬אונ או ךי נקבה וועךיט בייו איז שווער איר אי^ער צו ןע^ין‪ .‬האט רבי יהושע‬
‫נייא^ט א‪,‬ךם )ךער יןח' איי ב‪#‬אפץ נידארין פין; ‪[_.‬ג!־ד‪ .‬אונ אז ט ק ניט אטךא§ין דאםער אדף‬
‫‪,‬ןע־ד ןועךט ךי^גךד באןד צו ודי‪.‬קט‪) ,‬ךךיבער‪.‬אז מען רעט צוט ז^ך נוטע ךייד וועךט^י"באלד‬
‫יןייך(‪ .‬אמ רווח לדי נקןה( איי ב^״אפין;יוואךץ פץבייןאונאו ת יועםט' ורי‪.‬קיז א‪3.‬יין אץי‪1‬א?‪.‬ער‬
‫נוי ?יל ^ענ וועט‪.‬זןר ;יט צו וויי קט וועדי;‪ .‬מ־יןערןעךטד‪/‬נק^הניט ןךיך תךןזנוטע״דייד‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫;אך האט ט ק ןיפךעןט §אר מאיםךערזכרסאנטדי נק'§ה זיא ואל טיט אים חתונה האיץ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אונ ך נקבה ^אנט ניט דעם זןר^ער ואל ןויט איר 'חתו נת דואבץ‪ .‬האטיךבי יהועזע גייאנפ‬
‫ז‬

‫לטשל איינער האט פארלאיי; אואך‪ .‬ער יוכט ך זאךאבערךי זאךזיכטאים ניט\דאםוךיב‬
‫ע‬
‫י‬
‫איז נינו‪?.‬ען גיווארין פון סאן‪ .‬דרי^ער וובט' ע !יין וויביאןער זיא אייםווכט נ‪.‬יט‪; .‬אך האט‬
‫ןןען ג״יפרעגט פאר ו;אס ךער מא; ווקט וועלכעווייב ‪/‬ןר ואל נעםען נוויךי ג^יא יאגט אמענטש‬
 ‫בראשית עב‬ ‫בראשית פ ר ש ה י ז י ח‬ ‫סדר‬
‫וטפגי מה האיש מפקיד ירע באשה‪ .‬ואץ האשה מפקדת זרע באיש ‪ .‬איל לאחד שהיה‬
‫בידי פקדון‪ .‬ומבקש )סא( אדם גאמן שיפקדגו אצרו‪ .‬ומפגי מה האיש יוצא ראשו סגולה‬
‫והאשה ראשה מכיסה‪ .‬איל לאחד)סכ( שעבר עבירה‪ .‬יהיא מתבייש מבני אדם‪ .‬לפ־כך‬
‫ייצאה וראשה ממסה‪ .‬ומפגי מה הן מהלכות אצל המת ההלה‪ .‬א״ל עיי שגרמו מיתה‬
‫לעולם‪ .‬לפיכך הן םהלכות אצל המת תחלה‪ .‬הה״ד )איוב נא( ואחריו כל אדם ימשוך ימי‪.‬‬
‫ומפני מה ניתן לת מצות גרה‪ .‬עיי ששפכה דמו של אדהיר‪ .‬לפיכך ג־תן לה מצות גדה‪.‬‬
‫ומפני סד! ניתן לה מצות הלה ‪ .‬ע־י שקלקלה את אדה״ר‪ .‬שהיה )סג( נמר חלתו של‬
‫עולם‪ .‬לפיכך ניתן לה מצות חלה‪ .‬ומפני פה ניתן לה מצית נר שבת‪ .‬איל ע י י שכבתה‬
‫)סד( נשמתו של אדהיר‪ .‬לפיכך ניתן לת מצות נר שבת ‪:‬‬
‫ויק ה׳ אלהים את הצלע‪ .‬ריא בשם ר׳ יוסי בן זמרא אמר‪ .‬ניתן‬ ‫‪p‬־|‬ ‫)א‪1‬‬ ‫פרשה‬
‫בה )א( בינה יותר ם; האיש ‪ .‬דתגינן בת ייא שנה ויום אהד נדריה‬
‫נבדקין ‪ .‬בת י׳ב שנה ויום א׳ נדריה קיימין ובודקין כל ייב‪ .‬אבל לוכרבן י״ב שנה ייום‬
‫אהד נדריו נבדקין‪ .‬בן ייג נדריו קיימי!‪ .‬ובודקץ כל יינ‪ :‬ר׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל בר‬
‫י ‪ ,‬י‬
‫מתנות בהונה‬ ‫‪,‬‬
‫גיא נגמרר‪ .‬ומהזקן מל היריתי ‪ V‬כיה העולס נגמר ינעשס‬ ‫)שאן אדה נאמן כוי‪ .‬שירש ' י ק האשה יחנה לקנל הולד«‬
‫ננריאת אדס‪) :‬סד( נשמסו כוי והנשמה קרויה נר כמי שנא׳‬ ‫)שנ( שנר שנירה כוי‪ .‬וכן האשה היא אכלה מ; השן ונתנה‬
‫נר ס׳ נשמש אדס! )א( נינה ‪ .‬ויכן דרש לשון נינה מדלא‬ ‫נאד;‪) :‬סג( נמר חלשי נ י ׳ ‪ .‬כמי העיסה כשנוטל חלתה ממנס‬

‫‪,‬‬ ‫א ט‬ ‫ע י‬ ‫א ם‬ ‫‪,‬‬
‫^ ^‬ ‫^ ‪J W T ^ T ^ ^ ^ ^ ^ ^ T W‬‬ ‫י‪£‬‬ ‫»‬ ‫י‪,‬אל ^איקיי? ! * ? ז ע‬
‫זו;ט ניט ויער רער סאן זאל זיין‪ .‬נ אר יוער‪/‬עם ייילירא נעמען טיט'ךעםהאטדא מתונה‬
‫ז‬

‫<מ?קיד איז מקפיד‪ .‬ק ‪ 5‬נ ן ד ת איז טקפךת‪ .‬אונ ךי וועךטער זרע זרע איו איבעךיט‪ .‬הט רבי‬
‫?הושע גמא?ט'ל‪$‬של איינער קט צי';ע?י; בעהאלטיןאי‪1‬אך‪ .‬זוכט״ער אעלליכען מא‪ :‬וועמען צו‬
‫;עבץ בעהאלטץ ‪ .‬אווי יו?ט ךער ‪9‬א; אןןךליכע ניייב ייא יאל האבץ פץ יאים גוטעקיגךער‪.‬‬
‫;אך האט ‪5‬עןגי?ךע;ט §אר ייאסךער וברי נייט ^פנידעקט דעם*קאפ‪ .‬אוג ךי גקגןהגייטצי‬
‫ןידעקט ךעם קאפ‪ .‬וזאטךבי‪.‬יהושע ‪3‬ייא‪.‬נט לטשליאיינעיר דזאטניטאהןאעבירה שעטט ער זיך‬ ‫ז‬

‫‪8‬אר טע^ט^יץ‪ .‬ודיל ךי אשה קאט'נעךנדייןט טיט ךעט״עץ וזרעת ^זעטטזיא זיך‪.‬ךרי‪1‬יער ברעקט‬
‫ךא רעם נןאפ ‪; .‬אך האט ? ק גיפךעגטיפאר ;ואם בייאלוי ה טיעןידי ניייבער' פריןנר‪'.‬האט‬
‫ז‬

‫רבי יהושע ןיוא;טי‪1‬יילדי האבץ גי?רייגג‪.‬ט דאםשטארבין'אויף‪^.‬רך^ט‪.‬דריבערבייאלייה‬

‫ןךי‪.‬ען די §אלאוים‪ .‬ווי רער פסיק יא?ט נאך דעם מת ציילק אלע טעגטשץ‪ '.‬נאך הט טען נןפרעגט‬
‫§או־ האס איו גיגעבין גידאךץ צויךי אשר‪ ,‬די ט^וה פץ גךה‪'.‬האיטי רבי* יהושע גיזאנטיווייל‬
‫זיא וןאט §אר;א?ין ליא בלוט פו; אךם קךאשץ‪' .‬ךריבער האט טע; איר ;יגעבץ לייםיצוה פו;‬
‫ןדה‪; .‬אך האט םע; ני?רע?ט פאר וואט' האט םיע! גיגעבץ צו'די א‪£‬ה לי'מצוף פץ הלה‬
‫געסען‪ .‬האט רבי יהושע גייאגט וויילךיאשההט גיטאיכט ך‪3‬לעען' אדים קלאשוןיווים דיגע ערד‬
‫איו גיגוטע; גירארץ פץ די‪.‬עךר אוד ווי הלה פון טייג‪ .‬לךיבער קאטטען איר }י;עבין"לי מציה‬
‫פון חלהגעםעז‪ .‬אונ פאר וואםהט ק‪.‬ען גי;עבץ צו לייא׳ןה ליי^צוה פץליכט ציגלען'אויף‬
‫?!ןת‪ .‬האט כבי להושע ‪5‬ייאגט ווייל זיא קט פארלאשין לי גשםה פון !{דםיהראשץ לדי גשםוז‬
‫‪:‬‬

‫איז רי אלי;ט>‪ .‬ךףבערהאטסע; איר גי;עביןךימצוה פץליכט צי;ךעןאויףשיבת!"‬

‫פרשה יה )א( גדבן>‪ .‬רבי אן^זלהט !;יזאגט פץרבי'יו?י‪%‬ןוםךא'ס ווענין ;אטהטיגינעבץ‬
‫צו ך גקבה תקמה מערודיצודעם״יכר‪ .‬ווארום״מירקאבץ גילערונט אגקןה‬
‫האטגיטאוזן אנךךאדביךא אמי אלט זןלף יאלרטיט אטאג‪ .‬פךעגט מען איריאדב'ייא'ווייס‬
‫דאם אגרר' איז‪ .‬איז ךער ;וךגוט אוג זייא םוזיאים מקןןם דץ‪.‬איג אייב זיאוויים ניט וום אגרר‬
‫איז דארוש זיאאיםניטמןעםדץ‪ .‬אונ אויבדא אמ אל‪.‬ט צייעלף ;אתר םיטאטאג‪ .‬לארףטען‬
‫איר ;אר^יט פר^גין‪ .‬גאר ;עויים ווייס זיא ;ואם אנליר אימ‪'.‬אונזיא םוו טקילם זיין איר;לי־•‬
‫{«־; רעש ‪3‬א;צ'ץ צדעלפטין יאקר )ויען ייא טוקט אין אים אנרחדאךף מעין פריבץ אדב״דא‬
‫יייים‬
 ‫יח‬
‫בראשית‬ ‫‪ 3‬ר ש ה‬ ‫א ש י ת‬
‫בר‬ ‫סדר‬
‫ריי אסר )ב( אית דסהלפין‪ .‬דרכה ׳טל אשת להיות יושבת כתוך ביתה‪ .‬ודרבו של איש‬
‫להיות יוצא לשוק‪).‬נ( ולומד בינה םבנ* א ד ם ‪ Q ) :‬ר׳ איבו ואסרי לה בעם ר' בנייה‬
‫והוא הני לה בשם רשביי קישטה ככלה‪ .‬ואח׳כ הביאהילו‪) .‬ד( אית אתרץ דקריי; לקלעתא‬
‫כנייתא ‪ .‬אסר ר׳ חםא בית את סבור שםתהת )ה( חרוב אהד‪ .‬או שקסה א׳ הביאה לו‪.‬‬
‫אלא טשקשטה )ו( בכיי• טיני תכשיטין אח״כ הביאהלו‪) .‬ז! ההיד )יחזקאל כה( בעדן נן‬
‫אלהים היית כל אבן יקרה םסבתך אדם פטדה ונו׳‪ .‬רבנן ורשב׳ל‪) .‬א( רבנן אמרי עשר‪.‬‬
‫וריש אסר ייא ‪ .‬ר׳ חטא בר חנינא ורשביל תרוויהץ אטרין כלל ופרט‪ .‬עשה את הכלל‬
‫מוספת לפרט )ט( והבל בכלל‪ .‬כל אבן יקרה םסכתך כלל‪ .‬אורם פטדה ויהלום תרשיש‬
‫ונוי פרט‪ .‬הכל בכלל כל אבן יקרה טסכתך‪ .‬ר׳ לוי ור׳ סימון‪ .‬תר אסרט׳ והד אמר‬
‫י ׳ ‪ .‬טיר עשר כרבנן‪ .‬וט״ד ט׳)י( הדין רהב דהכא לית הוא הופה‪ .‬רב אהא ביח‬
‫אטר עשה כתלים של ! ה ב ‪) .‬יא( ובתי קריות של אבנים טובות וסמליות ‪ .‬ר׳ אלעזר‬
‫‪~°‬‬ ‫מתנות כהונה‬
‫נוננו ומיימי •ליס ליא״ה על יונ כבה• כעשה לי הקניה ו‬ ‫נתינ ויבנה ‪ ) :‬נ ( אית דמתלפין‪ .‬יש שעמלשק את האמוי‬
‫) ח ( ינגן א ת ר ‪ .‬יויו מושות עש‪ :‬לו וו״ש אמר י א ‪1‬‬
‫־‬
‫נתינות יהא נאמר נתינוקת וכנאמר נתינוקת במינוס ‪:‬‬
‫)ש( הנל נ נ ל צ ט ‪ .‬והאי כל ניכן על הכלל !לונוס מיפס‬ ‫) נ ( ולועד נינם ‪ .‬ולפינן לעני] נורים היא משונ נויל שנס‬
‫אמס ומכמ־פ סנו' נלל ופרש אץ נכלל אלא מה פנשוש ונשיש!‬ ‫אמת קווס לאשס ו )ד( אית אתוין נ ו ׳ ‪ .‬יש גמןזם שטוין‬
‫סס עשוה מיניס שיטת‪) :‬י( הדי! דהנ נוי‪ .‬הוהנהוה סנתוב‬ ‫לקליעות שעו סאשס ננ״סא לשו! •יכן*)ס( חוונ נוי‪ .‬נלומר‬
‫נא; אינו מופה מוקמשינ לנסון ‪) :‬יא( ונת׳ ק ד ו ת ‪ .‬לשק‬ ‫נל׳ קישוש יפיינא ‪) :‬ו( ננ״י נ י ׳ ‪ .‬י נ א ס נימשייא נ י י‬
‫תקוס אנשווס מלא מלונות נדי שיסיה קר מן הריח‪:‬‬ ‫ונישסאיני תנשיש! )ז( הס״ו כיי‪.‬םיפיהיקרא נייס הניאן‬

‫ווייס ניט ווס אנךך בעדייטעט איז איר נדר ;אר ןיט‪ .‬ביי אזכר איז ניט >ןווי"‪«1".‬ך^ט^בפ‬
‫ךך אן מיט א;אקר ק§עטער • נוייל דין ‪'6‬ארשטאנד קומט שןעטער‪ .‬דריבער אז‪^.‬ער איז א^ט‬
‫צוועלעף יאקר ל׳ויט זןטאנ אונ‪.‬ער קאט ניטאהן אנדר‪ '.‬דאיךף 'קןנן זעהן'אויב^ער ווייס ;ואם‬
‫אנדר איו‪.‬אז'‪.‬ער איו אלט ךרייןעהן;אהר טיט א^אניהננק זיינע נדרים' נ״וטאונ מען דאךןש ;אר‬
‫ניט נןרעגץ ביי אים אויב;נר ווייס ולס אניד איז‪ .‬אונ רעם גאנך; 'ךרייצעהנטין' יאהר)ויען ?ר‬
‫ז‬

‫טוהט' אין אים אנדחדארף טען פרובין אויב‪.‬ער ווייסיניט וואסאנ״רר איז'‪'.‬איז דעיר נדר נאד‬
‫ניט‪ .‬רבי ירנדה האט ניז!<נט פץ רבי שטואליבר רבי יהודה ם ;ועי}'; אנךעךעזאינץ תאירקעךט‬
‫אז אזכר האט יןערשכל וויאנק־ה‪ .‬ודיל ךינקבהזיצטשטענךיג אין"שטוב האט זיא ניט פון‬
‫וועטעןצו לעךנען ^ " ל ‪ .‬אבער ךער זכר‪.‬נייט‪.‬אין נאם 'לערונט‪(.‬גר ש^ל פץ אנךערע מענ'ט^ןין»‬
‫<ב> רבי איבו האט גיוא;ט‪ .‬א;ךערע זאןץ רבי איבו ד;אט'דאסנ‪.‬יז'אגטפו^רבי בןיךםיוןענין‪.‬‬
‫אונ רביב;;ה ד;אט ךאם'נילער'ו‪$‬ט פון ךביש?עץ בן יוחאי ס דענין'‪ .‬נאט ןאטיאוינצעצירט‬
‫חודןן ווי א?לה רעד ;אך ד‪,‬ט‪..‬ער' דא ;יברייננטיצו אךם‪ .‬ווארום ד^ן איו‪.‬ךער ‪6‬ייטשפלעכ‪2‬זין‪.‬‬
‫;נס איז דאאךטער ;ואם אויף?לעכטץ ;אנטי יטען בניייןא‪ .‬רבי חמא בר הנינא יאינט ד'ו?‪.‬יינםט‬
‫אז;אט הט ני?ריץ;ט חו הן צו'אדים פוןאיונטער אבאק‪5‬ין בוים אךער פוןאונטער אפיינין בוים‪.‬‬
‫ז‬

‫;אר נאט וזאט' אייר א^עציךט טיט פיריאונ צו\אנצינ עךליי צירוננ ךער״נאןז קאט^ערךא‬
‫י‬

‫ניןךייעט צו»ןךט‪\ ,‬וי'דעריפםוק^ט דו בץט}׳;וען אץ'‪.‬עדן אין';אךטין פץ ;אט טען האט‬

‫אויס ;׳?לאכטערט דיין חוןה סיט טי';עךע ש^יעער )זעהן מיר אז ^דם מיט דיה; האכיןיניט‬
‫;ץואהנ‪.‬טףי'ווילדע‪9,‬ע^י‪; .1‬אר טיט'‪.‬נרדס‪,‬כבוד אונ'ךייכטוהם(‪!.‬ץ;{ אוניךביי^טעוןב;‬
‫ןקיש קף;ען‪' .‬ךי רן;'; '«*נין צעקן חופות פץ ‪<:‬עה; טיהנרע'שטי'‪:‬נער‪.‬יענען גיוועןיואךם פטרה‬
‫יוזלום יך‪$‬זיש שמס ;*?פה ם_‪£‬יר'נו‪6‬ך ^רקת ;הם‪ .‬בבי שטעץ;אגט״׳נלףחופית• אייוניווע;‪.‬‬
‫ןבי המא בר חנינא אונ רבי שי?עו; בן ל!קיש האבץ!בי;דע 'ניזא‪:.‬טי‪£‬־ץ"ואך‪ .‬רא אמיאכלל‬
‫ז‬
‫אונ א?רט‪ .‬דיער כלל ניט צו צום פרט‪ .‬איו אלין אין כילל‪ .‬פךיץער שטייט פץ אלע טייזנךע‬
‫‪#‬טיי;ער איז;יווקו־יץ הו^ה‪ .‬איייאןלל‪ .‬אלע‪ '.‬ךערנאך שטייט אדים' פטדהנמיום־״ךשיש‬
‫שוהם ;זןפה‪§5‬יר נופך ^רקת זוזב‪ .‬איו ימירט‪ .‬איי ואך_אקש;א ‪$5‬ז טקיקאטפרןערגייאגט‬
‫אלע טיי^ערע קטיינער הט סען דאך ךי שטיינער אויך }י^יינטל צו דאם שטי?ע!'רי' שטיינער‬
‫בזונדער‬
 ‫‪$‬‬ ‫בראיית‬ ‫בראשית פרשה יה‬ ‫סךף‬
‫בר ביםנא בשם ר׳ אחא אפר אפי׳ ‪),‬יב( קורקיסים של זהב עשה לו‪ Q) :‬ר׳ יהושע‬
‫דםכנין בשם ר׳ לוי אסר )יג( ויבן כתיב ‪ .‬התבונן מאין לבראתה אמר לא אברא אותה סן‬
‫הראש‪ .‬שלא תהא )יד( םיקרת ראשה‪ .‬לא סן העין‪ .‬שלא תהא )טו( סקרנית‪ .‬ולא סן‬
‫האוזן‪.‬שלא תהא )טז( צייחניה‪ .‬ולא סן הפה‪ .‬שלא תהא דברנית‪ .‬ולא סן הלב‪) .‬יז( שלא‬
‫תהא קנתנית ‪ .‬ולא סן היד ‪ .‬שלא תהא )יה( סםשםשנית ‪ .‬ולא סן הרני ‪ .‬שלא ת ה א‬
‫)יט( פרםנית ‪ .‬אלא)כ( סםקום שהוא צנוע באדם‪ .‬אפי בשעה שאדם עוםד ערום‪ .‬אותו‬
‫המקום םכוסה‪ .‬ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אוסר לה ‪ .‬תהא אשה צנועה ‪.‬‬
‫אשה צנועה ‪ .‬אעפ״כ )מש״צי א( ותפרעו כל עצתי‪ .‬לא בראתי אות־ סן הראש‪ .‬והרי היא‬
‫סיקרת ראשה ‪ .‬שנאי)ישעיה ג( ותלכנה נטויות נדון‪ .‬ולא ‪ p‬העין‪ .‬והרי היא ס ק ר נ י ת ‪.‬‬
‫שנא׳)שם( וםסקרות עינים‪ .‬ולא סן האוזן‪ .‬והרי היא צייתנית‪ .‬שנא׳)בראשית יח(ושרה‬
‫שוםעת פתת האהל‪ .‬ולא סן הלב ‪ .‬והרי היא קנתנית שנא׳)שם ל( ותקנא רתל באחותה‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫ולא‬
‫טתנות כהונה‬
‫דבר! )יו( בלא תהא קנתנית גרהיס לפו) קנאה ‪z‬‬ ‫)ינ(קירקוסיפ‪ .‬סקר‪:‬יפ« )יג( ו י נ ! נ ת י נ ‪ .‬ו ל ת נתיב רבנו‬
‫)יס( ממנמפנית‪ .‬לנגוע ולמפמפ נל דני ‪) :‬יט( פרסית ‪.‬‬ ‫ביסיה גנון נ י ן עניפ ‪) :‬יד( !יקית יאשה‪ .‬לפון גנסית ונאוה‬
‫לבק נופרבפ פרסה ניומי ׳צאגית! ) נ ( ממקום בהוא צגוננ‬ ‫ינדלוי• ממש ונפי תלת ;א גרס ליס נלל‪) :‬ש!( סקרנית‪ .‬מנשי‪.‬‬
‫נו׳ ‪ .‬אתיא נמ״ד עילעאיוד נטל ונו ופוא מטסס מ! סייד‬ ‫יענקפמ ליאות את כ נ ל ו )פו( צייתנית‪ .‬מנקפת לפמיע נל‬
‫‪-‬‬
‫^ ו י ס י ץ י י ^ ן ע ן אד^ער ךי צעףן <?זטיי;ער וענק ןיווע; ;איי חופזת‬
‫פון ;אןד אנךערע^טיי;ער‪ .‬אונ סירי ווייסין ניט'ווי פיל‪ .‬זאנין נןייר אי נאןי איץ חוןהאיי ?יויק‪-‬‬
‫דבי לד אונ^ךבי ן‪1‬ימון‪.‬קרינען‪ .‬איי;ער זאנט ניי; חופות איז ניווען‪ .‬אינ איינער זאנט ציעףן‬
‫חופות איז ‪3‬יווק‪ .‬דער'וואם זאןט ^עחן חופות איו ^יווק חאלט ‪^.‬ער ווי ךי ר ‪ $‬ן ‪ .‬אונ ן ע ד‬
‫וואט זאןט ‪1‬יין חיפוח איו‪.‬ניווען‪ .‬דאם" ;אלד איז ף ט ‪,‬נימק‪.‬קיק'חוןה ‪ .‬רבי אחא בר קןןא חט‬
‫ניזאנט ךי ווענט פוןךי חופה איו ‪3‬יווען}אלד‪ .‬אונדי שטובע; פוןאפקיך‪,‬לען ךןך זענען ןיווען‬
‫פון טייערע ?עטילנער אונ די‪8‬א*טץ‪ .‬ןבי ‪£‬לןור בר כי'ם;א קט גייאנט פון ךבי א^א ס ויעבין‬
‫אליליו דייהאקין פו; ךי הופה איו אוץז ןיווען״פון ;אלד‪ 0) ':‬רבי‪.‬יהו'ש‪)2‬פון'?ועק הט }יזאןט‬
‫פון רבי לוי ם ןועףן^עם עזטייט אין ןסוק״דבן‪ .‬נאט' קאט ןיקלערט פץ וועלןץי^ךט פון אדם‬
‫זאל ^ר ביןואפץחוהן‪; .‬אט קאט ני«‪#‬ט אץז וועל ןיא ניטב׳טאפץ פון קאפ זיא ואל ניטנרויפ‬
‫ז‬

‫סאלטי; איך קאפ ‪ .‬ןיט פון אויג‪ .‬ז‪.‬יא' זאל ניט וועלין אלץ ז;‪3‬ח;‪ .‬נ;ט פון אתגר זיא זאלןיפז‬ ‫ז‬

‫וועלין אלץ ד!עףן‪ .‬ניט פון מויל‪ .‬ךא זאל ניט צופיל רייךין‪ .‬ניט פץ האר׳ן‪ .‬זיא יאל ניט‬
‫טקנא זיין‪ .‬ניט פץ ון^ט‪ .‬זיאזאל ניט;ועלץ אלץ נעטע;‪ .‬ןיט פון פוס‪ .‬זיא ואל ןיט וועלין‬
‫אומלויפי ‪; .‬אר אץל וועל ןיא בשא?י; פץ רעם '§עהא'לטענעם ‪$‬ךט פון טעננןט‪ .‬אפ‪.‬ילו ווען‬
‫דער ^ענטש שנןייטנאקעט איז אויןי דער ‪$‬רט בדעקט ‪ .‬אונ אוייף יערער ‪%‬ד יייאס^רייפי‬
‫אין איר ב^אפין‪ .‬קט ‪.‬ער נייאנט צו איר ת'יאל?ט'דץ אפרוטע דו זאלקט זיין א^רוטע‪ .‬פון‬ ‫;‬

‫דעסטיגעגין יענע; ניקטערט נייואךץ םיינע אלע' 'עצוח‪ .‬איןז דואב זיא ?ייט' בשאפין פון קא‪•6‬‬
‫ז‬

‫פוןידעי^יגעןי; האלט' זיא נחים דעם קא"פ‪ .‬ווי דער קםוק זאגט ךיטעכטער פון ציון}ענק‬
‫ז‬

‫ןיגאי^ען אייף ;יהויבין רעם' האלךי‪ .‬אץז וזאב זיא ;יטבושאפיןיפץ אויב פוי; דעס?‪1‬וועןץ קו‪.‬ק»‬
‫זיא א^ילו ודא ^ען טאר ניט‪ .‬ווי דער §םוק זאגט די קוקען ‪9‬יט ךי אוי;ץ אוץ! דייזכרים‪ .‬אץז‬
‫קאגלזיאנייט בשאנ־ץ פץ אהןרפוןרעםטווענין'וויל ייא אלץהעדן‪ .‬ווי דער פסוקזא^ט^רת‬
‫האט;יהערט אי‪ ,‬טיר פץ }יצאוזלט מיא קאט איינניבוינין רעם או^ר צו די טיר זיא זאל קערין‬
‫דאס^ען רעט> איןז ^אב ךא ןיטב^אפץ פון הארץ פון דע^והמץאייזיא מ_ק}א‪ .‬ווי רער‬
‫פסוק זאנט' רחל האט ?!קנא }יוועןאיר ?זוועכטער‪'.‬אי!ז האבי זיא נ־טבשאפין' פץ האנט פון‬
‫דעםטדעןין יןאט זיא ליב אלץ'צו וןאלטין' איין ד‪,‬אנט ‪ .‬ווי דערפםוק זאןט ךחלדאטניננבת‬
‫ךי ‪%‬ר‪£‬י‪ .0‬אץז קאב זיא ניט בשאפיןיפץ פוס פון דעסטדע‪.‬גץ איז זיא אאו?!לופערץ‪ .‬ווי דער‬
‫פסוק זא^ט רימז איז אריים ן״‪2‬אנ;ען מנהן די שןןאט שלם‪ .‬רב ‪ jnpn‬זאןט' ;אט הט ניןאהט‬
‫«‪4‬ין ךי ניק^ה חדרים )ציםנןעו־ץ( סער ווי אין';עם ^כר‪ .‬או^טעןיאיו ייא בלייט אונ הוי‪ 4‬ן‬
‫י‬

‫שםאהל‬
 ‫בראשית‬ ‫ייי‬ ‫ע ד ש ד ‪,‬‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬
‫סד־ו‬
‫ילא מן ה י ד ‪ .‬והרי היא מטשםשנית‪ .‬שנא׳ )שם לא( ותגנוב רחל את התדפיס •ולא ‪a‬‬
‫הרגל‪ .‬והרי היא פרסנית‪ .‬שנא׳)שס לד( ותצא דיגה‪ .‬רבתםרא אמר בגה בה )בא( מגוריה‬
‫ייתר סן האיש ‪ .‬רתבה מלמטה וצרה טלמעלת ‪ .‬כדי שתהא )כב( מקבלת עוברים ז‬
‫<!־( ייביאה אל האדם‪.‬אםר ר׳ אבין)כג(טביי לקריהדמלכא שישבינ־ה‪):‬ה( ייאמר האד‪0‬‬
‫זאת הפעם ‪ .‬ר׳ יהודה בר ר׳ אסר ‪ .‬בחחלה בראה לי וראה איתה כלאת רירי! ידם‬
‫;‬
‫)כד( יהפליגה םסגי‪ .‬וחזר ובראה לו פעם שגייח‪ .‬חהיד זאח חפעם )כה( זאת ה א של‬
‫איתי הפעם‪ .‬זאת היא שעתידה )כו( להקיש עלי כזיג‪ .‬הםר־א )שמוח כמ( פעם‪,‬־ זהב‬
‫ורטון‪ .‬זי היא שתיתה )כז( םפעםתגי כל הלילה כילה ־ בעין קוםי רשביל ‪ .‬מסגי טה אין‬
‫כל חחליםיח‪ ,‬םיגעיו אח חאדם ‪ .‬ייי סיגעח אח האדם • אסר ליה שםחחלת ברייתה‬
‫איגה אלא בחלים שגאמר )כדאשיה כ( עצם טעצםי יבשר םבשרי ‪ .‬אסר ר׳ חנחוםא‬
‫גשא אדם אשה מקרובותיו‪ .‬עליו הוא אוסר עצם סעצםי‪ (1) :‬לואח יקרא אשה כי םאיש‬
‫לקחה זאח ‪ .‬םכאן שגיחנה חורה בלהיק‪ .‬ר׳ פגחם ור׳ חלקיה בשם ר׳ םיםון אסרי כשם‬
‫שגיחנה חורה בלהיק‪ .‬כך גברא חעולם בלחיק‪ .‬שםעח סיםיך אוסר )מו( ניני גינייא‪.‬‬
‫אנחרופי אנחרופיא‪ .‬גברא גברחא‪ .‬אלא איש ואשה ‪ .‬לםה שהלשון הזח נופל על הלשון‬
‫ה י ה‬
‫כהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫^ ״‪T‬שווי ינקיומ ימ לכן ינ! היהלנשיף שםיהה פיללפ עליו בקולסו )ס( מפעמשד ‪.‬‬ ‫??ל? •‬
‫מי‪) :,‬ננ( מקנלמ עונדים‪ .‬סוולזזיז ו ) » ( עני לקיים מקשקשת ימפעשס אש יומי נל הלילה ע"' הימי ינועפרש‬
‫אשי־ י‪.P‬יד ושהשלו נעשה » מ « )ני( יםפלינה‪ .‬יאדל! ויו מיעעת נו׳‪ .‬נשאים יואה קי׳ נחלימילש&נ^‬
‫זםיייקה^)נם( ואם יאשל!אי» הפעם‪ .‬ואש םיא של ששש משתי נםיח « )נח( ניני א־תיישינניא נו׳‪ .‬נילשלשון‬
‫‪ 9‬ש ע ש םיאשי]‪) .‬ני( לםקיש עלי מ נ ‪ .‬נלישי שיושיעם עלי איש בלשונות מחולפיש יאק מפל על םלפוןלומי גינ״א אנתדפי‬

‫מיז; צו ^דט<בי {*בין ?*ןט ייאסל צי רעם קןטאט ^ענטש יוס דערי^לךאיז דין אונטערפירער‬
‫« י י חי^ח! )ה( <ניא§ח‪ .‬אדם האט ;ייז^ט דאםיןןאהל ‪ vf‬ראם ניייב"‪38‬יין פון מיינע‬
‫‪:‬‬

‫‪3‬יינער אינ ‪9‬לייש פון היין ן‪5‬לייש‪ .‬רכי יהירה בר רבי קאט ‪.‬נייאןט אין ‪$‬נהייב האט"גאט‬
‫גיבריי^ט ךאם עייב צו ‪$‬ךםקטער ;טעהןדא איז פול ‪9‬יט לחות לפייבטקייטאונטיטבליט‬
‫ן;אט‪,‬ער דאךעךגייי^עךטפון ך ך ‪ .‬דער';אךהט;אט ‪3‬שא?ין ךאס יויייב ;אך אטאהליאיז‬
‫!יא אים ‪3‬י‪9‬אןיין‪3 .‬יי דעי־ ןסיק ;אןט ז*ת הפעם‪ .‬ראם איז ךי יעלבי;ע ידיב פץ ן־ריער‬
‫;אר אי*ט אט ךא עענער ‪$ .‬ךער הפעם איז ךער שייטש •?לי^ק*‪ .‬אזוי יד עט ?‪ era‬אין‬
‫‪$‬םיק ^ ם ו ן זרב‪ .‬א;אלדענער ‪.‬נלאק‪ .‬ד‪,‬ט אדם' ןיזאןטיזאח הפעם‪ .‬ד א?ה דעט איויף סיר‬
‫ע ת י ק טיט איר קול אווי וד א ^ א ק ‪; .‬אך ד!אט‪.‬אדם גןאנטךי ‪0‬אוה צו די אןוה האט אין‬
‫‪$‬יר עקלא^ט אגאןצע גאבט‪ .‬טען ^ט ניפךענט ביי רבי קםעוין ‪;3‬לקישפ‪.‬ארויטאלעחלושת‬
‫סאכיןניט ?יד דעם ?וע^זש‪ .‬א ו נ א ‪ /‬ע ם י ה ל ו ' ^ אט^טש‪/‬ער אט ביעל אאשה איני עם נייט‬
‫אתים פין אים ירע‪ .‬ווערט דעו־ קעןטש טיד י‪'.‬האט רבי שטעון בן ליכץש'ניזאנט ודייל דער‬
‫^הייב ב^אפיננ פון לי א^האיי גייייעין אין הלום‪. .‬ויען אדם איי מ ש ו פ י ן האט ט ק בימאים‬
‫גיניםען אליפ פיןייי;ע ביעער אונ מ ק קט פו; איר גיטאכט חוהן‪'.‬ייי אדם האט גיואיטחוה‬
‫איי אביין פון מיינע ביי;עד אוג קלייש פון שיין פלייש‪'.‬איי ראך ךי נשאפיגגפייןידי אשת‬
‫‪3‬אןד גיווק תלך ;סורים צום טאן‪ .‬י־בי רזנהי^א ^אט ‪;4‬זאגט*או אייינער״נעטש אווייב זיייגע‬
‫אקרו^ה‪ .‬אויףאים יאןטדער^םיקייא אייאבייןפון ‪8‬ייגעבייגער‪) :‬ו\ליאתדריבערוועייט‬
‫ןאם ודיב ;ירופין א?וה ודיל זיא איו גינוםען גייואךין מאיש'<פון םא;> \ פון דאנקזעהן פיר‬
‫«ז די תורה איז ^יזאןטגייואךי; אויף לשון קדש)איש אונ א׳?ה>‪ .‬רבי פגחס״אוג רבי חלקיה‬
‫קיאבין גטאןט פון רןי נ!יםו;פ ייעגץ אזוי ייי' ךיתורה אט }יגעבין'גיויא״חאויףלשוןקדש‪.‬‬
‫»יוי איי לי ייעלט אייך ב^זאפין גידארין טיט לשו; קרש‪ .‬מען קאט קייןיטאהל גיט ניתעי־ט‬
‫מען יאל רופיןדעם עאן נ‪.‬ינ‪.‬י אונדאסדייב גינ;יא‪§ .‬ךער םעןיאל רופין רעם מאן איגתיופי‬ ‫ז‬
‫‪:‬‬
‫« נ דאסודיב א;‪1‬י‪.‬רופי א‪£ .‬דערמעןי אלרופי;דעם מאן נברא אונ ראם'ייייב ג'כרתא‪; .‬איר‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫אויף לשון קרש רו?טםע; רעם ‪5‬א; אישאונ דאםיייייב אשה‪ .‬ייייל \ ם פאםטאיץ דאלטציס‬
‫אנדעיי;‬
 ‫) ‪ £‬ר ש ה יח‬
‫ער‬ ‫בראשית‬ ‫בראשיח‬ ‫•ךך‬
‫הזה ז )‪ (T‬על כן יעזב איש‪ .‬הניא נר שנתנייר והיה נשוי לאהותו בין סן האב בץ סן האם‬
‫יוציא ‪ .‬דברי ריס‪ .‬וחכ״א טן האם יוציא‪ .‬סן האב יקיים‪ .‬שאין אב לעכו׳ם‪ ,‬אחיבין‬
‫ליה והא נתיב )בראשים כ( ונם אטנה אהותי בת אבי היא ונו׳‪ .‬איל )כט( כשיטת;‬
‫השיבן‪ .‬אתיב להון רים )שס ב( )ל( ע*כ יעזב איש את אביו ואת אםו‪ .‬איר יוחנן ופשטי‬
‫ליה עיכ יעזב איש את אביו ואת אטו הםםוף לאביו הםםוך לאסו‪ .‬אתיב ר׳ אבהו והכתיב‬
‫)שמותו( )לא( ויקח עםרם את יוכבד דודתו‪.‬איר שםעון בריה דר׳אבהו‪ .‬טעתה )לב( אפיי‬
‫כבני נה לא היו ישראל נותנים קודם םת; תורה אתסהא ‪ .‬איר לוי ופשטו ליה )ננ( עיכ‬
‫יעזב‬
‫מתנות כהונה‬
‫גנרמא אבל איש יאשפ שמעני ביי‪ ) :‬מ ו ( כשמס!‪ .‬לפי דנייהס אמו מאמו אבל אחוח אביו ואמו או אתוהי מן האנ ליש יין נ כ ‪1‬‬
‫שהס אין ח‪1‬כשין לזרע פאב לכן אמו ‪ p‬כ ד שלא יקח‪1‬ה עמגי )לא( ‪1‬יקח עמרס ט ' ‪ .‬שירש" מאי לאי שסיסס ליזסי מאס‬
‫ולפי סאמס לה סיסה אפ" בת אניי אלא נ ס ה ק יננ• נניס יקשה לפריריסי דאסרי אמית האס ימשני‪) :‬לנ( אפילי כבני נס‬
‫‪,‬‬
‫סוי הס נ נ נ י ס ‪) :‬ל( על נן יעונ וני'‪ .‬שירש״ ומשמע אווותו ט ' ‪ .‬נתמיס אלא פשעו ליס‪) :‬לנ( על ‪• p‬עזנ נ ו י ‪ .‬יזי‬
‫מן האנ או מן נאס יעזוב יונק באשתו שאינס קרינתי ומשי סיסס אהות אניו מן סאב ואי קשיא א״נ הקשי לו״מ " ל וו״מ‬
‫השמין לו מן כאס או מן האג ננון אמות תניי מאמו או אחות ורש אס אניו ואת אמו אחותו ממש או מן האנ אי מן סאש‬
‫אנךעךץ‪< 0):‬על'כן‪ .1‬ךךיבער זאל א‪£‬ענטש ‪ 8‬א ן ^ ' ^ י ך פ ^ מ ר " א ו נ מוטער אונןאיל״דןי‬
‫בהעפטי; טיט !יין ווייב‪ .‬פיר האבי; גילערונט אויב אגד קאט ניהאלטי; דימג אשוועסטער‬
‫פאר'אווייב‪ .‬סיידאאיזדינע א ש ו ו ע ^ ר פיון איין ןאטער אונסיי פון' איין טוטער‪ ".‬אונידער‬
‫גד האט זיף־ טמיר גיווען‪^ .‬אר'‪.‬ער';יט סאלטין דק ווייב‪ .‬אזוי זא^טךבי מאיר‪ .‬ך רוכסים‬
‫זא^י; אויב ייאיאיז‪.‬זץגע אשוועםטיער פון איין טוטער טאר‪ .‬ער זיא ןיט נואל^ין‪ .‬אוג אויב דא‬
‫י‬

‫איז וייגע אשוועםטער' פון אייןיפאטער טעג‪.‬ער זיא דואלטץ פאר אניייב‪" .‬מארוס בייךיגעצץ‬
‫ךי;ער ‪.‬קק סעןיגיט וויןע; אדב זיי האבין ביידעאיין ^א^עד ‪ .‬טאטער הט ךי מוטער מזגה‬
‫גיווען אוג ^ ר איז פון איין פאטער אוג זיא פון איין א;דער פא^ער‪ .‬דזאט טען גיפךעגט צו‬
‫רבי טאיר עס ^טייט ראך אי; ןסוק א^רהם א?ינו קאיט ןיזאןט צו ךי פלשיים או"שרה אמ‬
‫דינע אשוועסטער פו; איין פאטער אונ ןיטפון איייטוטער ךךי^ער וזאלט‪.‬עיר ךאפאראנוייב‪.‬‬
‫;עהן }!יר ךאןז או ‪9‬אר מיזן תורה האט מען גיטע?ט האלטיין פאר אווייב איןווועם^ער פון‪.‬איץ‬
‫פאטער‪ .‬זןאט רבי מאיר גיעגפעךט אברהם האט ?‪!?:‬נפערט צי ךי ?ל?‪1‬לוים דיי ביי די גדם‬
‫אי\}יווען‪ .‬אשו״ועם^ער פץ״איץיפאטער האבץ די גייגוטעןפאר אנוייב אוג אשווע?!טער פון‬
‫איץ מוטער האבץ ידי ניט גיגוםען פאר אווייב ‪ .‬אגןער אץ‪.‬א‪£‬ת איז ןאןד ׳|רה גיט ;יווק‬
‫אברזזם ים שוועכטער‪ .‬גאר דין ברודער ם טאלטער‪ .‬דזאט רבי ?ואיר ןיפרענט‪!;.‬ם שטייט דאןז‬
‫אין* פסוק אםעגיטש זאל פארלאזץ זיין ןאטעיר אוג זיין טוטער‪ .‬דאס מיעט טען‪.‬ער זאל‬
‫§ארלאזין זיין' שויועםטער פון איי; פאטער אוג דין <?וועמטער פון איין טוטער‪.‬זנר ואל ד י גןט‬
‫נעטען פאר וויייבער' גאו• אפרעטךע ווייב זאל ער נעמעןיאוג טיט איר זאל‪_.‬ער ךןזבהעפטץ‪.‬‬
‫טאיר טען דאןז ניט נע^ע; 'אשוועסטער פץ ‪.‬איין פאטער‪ .‬האט רבי יוד^ן ןמאןט אזוי מיעט‬
‫ךער פסוק אמענטש'זאל פארלאזיין זיין פאטער איג דין םוטער‪ .‬ךי וואם איזי^אנט צו זיין‬
‫פאטער אוג ךי דיאם איו ;אגט צו ךי; טוטער‪ .‬ערטאר‪.‬גיטגעםען פאר אווייב זיץיפאטערס‬
‫י‬

‫שוויעםטער וויאם די זזגנען שוועםטער אונ בריךער פון איין מוטער‪ .‬אוג ניט זיין טוטערס‬
‫^וועםטער ויאםדי זענען שיוועסטער פון א‪.‬יי"ןםוטער‪ .‬אבער פץ איין ^אטער^אט טען'‪»ip‬־‬
‫‪9‬תן תורה גיטעגט ‪'.‬האט רבי אבהו גיןרקט^עם^טייט דאןל אין פסוק‪.‬ע?ךם קאט‪/‬יני^ע‬
‫פאר א‪1‬וייב'_זי'ץ םומע יוכבד‪. .‬ךבי שמעיון דער זוףן פץ ך?י אבהו ו^ט גמא^ט האבץדאןי‬
‫ךי יורי; ‪9‬אר מתן תורה'גיטאק; נאןד‪/‬זגרןער וךיךי §ע'ל‪.‬קער'וואם‪.‬וענען }יןאךין ןןואךץ‬
‫פץ גח‪ .‬ךי פעלקער האבץ גיט התוגה גיהאט מיט‪.‬זי;ערע' מוםעם‪ .‬אוג' יוךין ;א‪ \vp ,‬דאם‬
‫‪y‬‬

‫די;‪ .‬אוואנדער'‪'.‬הט רויי לוי גיואגט רם ךער פסוק זאגט אטעגטש זאל פארלאזי! זיין^א^ערן‬
‫אונ םוטער מיעט מעין‪..‬ער ז א ל ניטנעטען דץפאטעךים שוועםטער פץ‪.‬איין פאטעראונ^יט‬
 ‫בראשית‬ ‫כראיית פרעה יח‬ ‫סךף‬
‫ישב איש וגו׳‪ .‬הסמוך לו מאביו‪ .‬הםטוך לו םאסי‪) *.‬ח( ר׳ אבהו בשם י יוהנן אסרי•‬
‫בני נח )לד( על הגשואות חייבין‪ .‬ועל הארוסות פטורי;‪ .‬ר׳ יוגה בשם ר שמואל א ס ר ‪.‬‬
‫רנה שהיא עוםדת בשוק ובאו עליה שנים‪ .‬הראשון פטור והשני חייב סשום בעולת בעל •‬
‫)לה( וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה‪ .‬הדא אסר בעילה בפני נח קונה )לו( שלא‬
‫בדת‪) .‬לז( ופניין שאץ להם נירושין‪ .‬ר׳׳י בר׳ סימון ור׳ הנין)לח( בשם ר׳ יוחנן אמרי שאיו‬
‫להם גירושין‪ .‬או ששניהם מנרשין זה את זה‪) .‬צט( איר יוחנן אשתו מנרשתו ונותנת לו‬
‫)מ( תפריו‪ .‬חני ר׳ חייא‪ .‬עמים שנירש את אשתו ‪ .‬והלכה ונישאת לאחר ‪.‬‬
‫והלכו שניהם ונחניירו‪ .‬איני קורא עליו )דברים כי( לא יוכל בעלה הראשון אשר‬
‫עלהה וגו׳‪ .‬ר׳ אחא בשם ר׳ חנינא בר פפא אסר בכל ספר םלאכי כחיב ח '‬
‫צ ב א י ת‬
‫מתנות בהונה‬
‫וכיו ש י נ ס נשוס לנשר אשד ואי ן אחז מבס יגול לגוששניי‬ ‫‪6‬נל אחוס א נ ואס לא נאסר עליסם ו ) ל ד ( על משואות נוי‪.‬‬
‫אלא וו אח וס ווה אס זו ‪) 1‬לע( איר יוחגן משמיס ונפשיס‪ .‬עמד‬ ‫סיישיי ודיק וזנק נאשתו עסגהנ עמס לרו אישות! )לנ( יני‬
‫על בירורו של ל נ ו איט יביללגושס שעליו נתינ וזנק •וגו׳‬ ‫»‪1‬ני‪ 1‬ניי״נתמיס א״נ אינס אשש איש עדין ו ) ל י ( שלא נ ו *‬
‫אנל היא ינילס לגרשו ו ) מ ( וישרי]‪ .‬פיוש״י נתינה נפולה כיון‬ ‫כלומר א י י לא גסנוי! לשם קיוישץ חסי שלא נ ו ע סירס ו‬
‫שהיא אישיולס‪ :‬ל ו ‪ .‬שניסגשורנא‪ .‬נתונה והאי לנשר‬ ‫)לז( מיין שאי ן לסם נ י • ‪ .‬ניוישלמי גרס מיין שיהא להם ז‬
‫אחל‬ ‫)לש( נשס ו" יוחנן‪ .‬טיוש* יונק נאשתי מלמומ שיסיי שרש‬
‫ז‬
‫‪.‬גץסי^עךס ? ו ו ע ^ ע ר פ ץ איץ^אטער‪) :‬ת( רבי אבהו קאט ;יזאןט פון ךןיייוהנזםוחעין‬
‫ךי‪.‬קי‪3‬ךער פון נח לאלע §עלנןער> אז״זיי קאביין מזנו! ;יווען טיט 'אאי^ה ו;אט קאט אטאן‬
‫קו?ט‪.‬זיי מיקה‪ .‬אוג אז ויי זע‪$‬ען ?!ונה מיט אאשה וואס טען ד!אט‪.‬איר ;אי־ עקדש ;יווען קוטט‬
‫;יט טי^ה‪ .‬רבי י‪1‬ןף האט ניזאנט' פון רבי שטואל ם ווע;ין אזוטז ;ואס שטייט אין';אס אונ‬
‫ןוויי טע?ט׳?ץ קאבץ ‪9‬יט }ץר"^ה;י;וק‪'.‬דעס על?וטין קוטט;אר?יט'‪ .‬אונ ךעםאנךעךץ‬
‫ע‬

‫קו?« םי}‪1‬ה‪.‬וואתם דאקאטךאןד' שוין א‪0‬אן)וער‪,‬עף?טער 'איז ניוואךץ ז{יר טאן(‪ .‬פרעגט‬
‫ן ע ר ^ןדש קאטדען^ער זןך^זער ןיטיינטדא זאל דעךץדין נןייב^ערהאטךא^ארמז^ת‬
‫ןיווען שיט איר‪ .‬פון לאנען "זעהן‪£‬יראזא'ךנ(גראיזמזנה ?!יט אא^זה ;ואס זיא האט‪.‬קיץ'סאן‬
‫זועךט ךא דץ ווייב‪ .‬א^ילו‪;.‬גר האט ניט ןיטיינט זיא זאל וןעךץזייןגוייב‪ .‬פון נואגקוךיסין‬
‫נויר ‪8‬ז אנוי״קען ניט ;טין‪1‬יץ וןייב‪ .‬ר?י‪:‬הודח בןבי סיטון אונ רבי חןץ פו; ‪..‬תני ייחבןם וועינץ‬
‫ן«גין אנוי״קען;יט נטץ דין ו ר י ב ‪9 .‬ייךיןזיי;טץביידע איינס ראם אנךערע‪ .‬רבי יוחנן זאןט‬
‫רעד ס א ן ^ נ י ט נטין זייןודיב‪ .‬אבער ו אס מייבקק ;מין ‪ ;i^wg‬אוני ךא^יט אים א ט א ^‬
‫בתו^ה‪ .‬רביך;יאהאט}יןער‪3‬נטאזאגוי ןואט‪.‬ני;ט בין וריב אונזיא קאטחחי;ה ךחאט ‪9‬יט‬
‫^ער אגךע^ער טאן איר אויןזגןט‪ .‬אונ דער‪,‬ער??ןער‬ ‫}{יין אן^ערםאן‪ .‬אינ דע״ר ;אך‬
‫‪8‬אן אוינ ראם וףיב דןאויץ ךןז ®‪ 1?.‬ןיווען‪§" .‬ענ ו־ער^ך?^ער פאן צוידיק נעטען ראם ווייב‪.‬‬
‫אויף איםזאןט ;יט דעו־««ק 'אז ךער^עך^טער מאן טאר' }יט איר צוריקנעמען‪ .‬רבי אהא‬
‫ס"ווענין אין ךעם גא^יץ ספר הלאביישטייט ה׳ צקאות‬ ‫ןזאמ }'יזאןט' פון רבי הני;א ‪3‬ר‬
‫אונ ן א קטדט אלוןייע‪1‬ךאל‪) .‬ד דער נ־םוק ^אגט ה׳‪.‬אלהי ישראל גךער ;אט פון ךי יוךי;>‬
‫קאט‪/‬יןאנט ^ ' ק א ט §ייןטטען ואל ;טין אווייב‪ .‬ןןםרוקט ניט דעו־ נאטען פון ;אט ;אר‬
‫אויף יורץ'‪ .‬אבער ניט אוייף ךי ;עצץ לי;ער‪ .‬זעךק טיר או איור ; ט דין ווייב דןייםט דאט‬
‫א;ט אןער או אןעצץ ך ן ע ר גט זיין נדיב איוךא״ם״קיין ; ט ‪5‬יט‪ .‬איז זיא ; א ך דץיווייבפץ‬
‫ןתןנר אונוזאס דערא;ךערער קאט איר ;ינוטען הייףטידאס^ערקאטטיט איר מזגה‪.‬גיווען‬
‫ךליבער ^!ענ ךא דער;ןיר^וטער צוףק געטען‪ '.‬רבי ו^י קט גיזא;ט מען ךי יודיןיזעגען א״ויף‬
‫!יגא^ע! פ‪1‬ן;לות ןבל דןגמנן די פניטער פץ ךי ודיבער שוואלץ ניוואךץ פץ די זוהן^‪ .‬האבי!‬
‫דסא;ען «ועק;ילאזטךיוךייעראונקאבין‪3‬ינוטען נוןשע ו‪1‬י'יבער‪.‬פלעגיןךיוךיש'עוויי^ער‬
‫ןייו ארזם רעם קזבם אונ וויינק‪ .‬ךאס איז דאם מלאכי האטי}יזאגט דאם איז לי צווייטע‬
‫_עבירה דאם איריטוהט‪ .‬אץ שטים האט איר אייך בהעפט צו ך יויי^ער פון סוו^ב אונ סדין‬
‫אוג ך א קאט ץיר עייך בהע?ט מ ^י ווייויער פון ךי נעצין דינער‪; .‬נס שטייט אץ פסוק לי‬

‫יורישע‬
 ‫עה‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה יח‬ ‫פדר‬
‫צבאות‪ .‬ובכאן כתיב אלהי ישראל‪ .‬שנא׳ )מלאכי ב׳( כי שנא שלח אמר ה־ אלהי‬
‫ישראל‪ .‬כביכול לא יחול שטו )מ( אלא על ישראל בלבד ‪ :‬איר חני בשעה שעלו‬
‫ישראל ם; ה מ ל ה ‪) .‬מא( נתפחטו פני הנשים סן השמש והניחו אותן והלכו להם ונשמי‬
‫נשים נכריות‪ .‬והיו מקיפות את המזכה ובוכות הוא שמלאכי אומר )םס( וזאת שנית‬
‫‪k‬‬

‫תעשו‪).‬מנ(‪ .‬שנייה לשטים‪ .‬כסיה דמעה את מזבח ה׳ ב כ י ) מ ג ( ואנקה‪ .‬אמרי הקב״ד‪ .‬סאן‬
‫קביל מהם בכי ואנקה‪) .‬מד( משנולד‪ .‬וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫ומניין שהן מוזהרין עלנילוי עריות כישראל‪.‬שנא׳ ודבק באשתו ולא באשת הבירו‪.‬ולא בזכור‪.‬‬
‫זלא בבהמה‪ .‬רישטואל ור׳ אבהו ור׳ אלעור בשם ר׳ חנינא אמרו‪ .‬בן נח שבא על אשתו‬
‫שלא כדרכה חייב מיתה‪ .‬איר אםי כל איסור שכתיב בבני נח לא בעשה ולא בלא תעשה‬
‫אלא במיתה‪) .‬מה( והיןז עבידא )בראשית ב( ודבק באשתו והיו לבשר א ח ד ‪ .‬למקום‬
‫א ח ד‬
‫‪) 5‬ט( ויהיו שניהם ערומים איר אלעזר שלשה הן שלא המתינו‬ ‫ששניהם עושים בשי‬
‫בשלותן שש שעיר!‪ .‬ואלו הן‪ .‬א ד ם ‪ .‬וישראל ‪ .‬וםיםרא‪ .‬אדם שנאי )שס( )מו( ולא‬
‫יתבששו‪ .‬לא באו שש שעות והוא בשלותו‪ .‬וישראל שנא׳ )שמוה לה( וירא העם כי‬
‫בשש משה ‪ .‬כי באו שש שעות ולא בא משה ‪ .‬סיסרא שנאי )שופטים ה( מדוע בשש‬
‫רכבו ל ב א ‪ .‬בכל יום היה למור לבא בנ׳ שעות בד׳ שעות‪ .‬ועכשיו באו שש ולא בא ‪.‬‬
‫היי ולא יתבוששו‪) :‬י( והנתש היה ערום‪ .‬לא היה צריך קרא לוסר ‪ .‬אלא ויעש ה‬
‫אלהים‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫זה״ג מאן יקבל מסן מבכי ואנקה ט י ‪ .‬פי׳ מי יוכל צקנל מה>‬ ‫אחד דרש ליס כדלקמן‪ ) :‬מ ( אלא טל ישראל‪ .‬גירושי ישראל‬
‫ונח ומנחה מפני בכי )אנקה בגורמים לנשותיהם‪) :‬מד( משנזליו‬ ‫נקראו גירושין ולא של עניים וא״כ שנ‪:‬אה השני הוי נעילת‬
‫וכוי‪ .‬סיפ" דקרא קדריש וכסס חמס על לבושו! )מה(והיאן‬ ‫זנוח‪) :‬מא( נתפחמו‪.‬נעשו שחורות ל׳פממין‪ ) :‬מ נ ( שנייה‬
‫עבידא ‪ .‬מלאת׳ נפייש״י והיאן ינא עליה מאמר שאסיר שלא‬ ‫לששים‪ .‬בראשונה דבקו בנכדות נשפים נערנית מואב וזאת‬
‫נדרכו ימשני ודבק ונו׳ ‪) :‬מו( ולא יתבוששו‪ .‬נוטריקון זלא‬ ‫כיה פעם שני! )מנ( ואגקה וגי׳ גרס׳׳‪ .‬מתיו פירש׳׳ למדתי‬
‫ז‬
‫יוךישע ווייןער האבי; בךעי^י^יט״טרעךין ךעם״מובח״פ^אט״םיט געוויין אוג גע טרי^!^ט‬
‫ןאט גיזאןט יוער וועטג^יען אכןךבןיפוןאועלכע'טא‪:‬ען וואס לי ניייבער שכיי‪?.‬גן איוי שטארק‬
‫אדף די‪ .‬אז דו האקט}׳;גילת אונ"גירויבט אוני האםט צו נינו‪$‬ען ךאס שיעקיייט פון דיין'יריב‪.‬‬
‫דער גאןז ?‪:‬רייכסטו ייא ארוים‪ .‬אוואנדער‪ .‬פון ‪1‬יא}'< וויי^ין סיר אי נויםזענע; פאר‪1‬יאטין‬ ‫ז‬

‫אייי ייי יולי! ייי ואלין ‪.‬ניט מוגה ויין''‪ .‬וויאתם״עס שטייט אין פסוק דער ‪5‬אן יאלייןד בהעפטין‬
‫טיט!יין ויייב‪ .‬ןןןעד ניט ימיט דין כברם ווייב‪ .‬אונ‪...‬ער זאל ניט מוגה זיין מיט אזבל‪ .‬אוניגיט‬
‫מיט אןהמה‪ .‬ךבי שמואל אונ רבי אבהי אונ‪.‬דיי אלעול דיאבין;ייאגיט פוןר?י חנינאם וועגין‬
‫אז אגויאיז בועל‪.‬זיין זוייב ניט ווי אלע טענטשין קומט אים טיוןה‪ '.‬לבי אםיזאגטאלעזאכיי;‬
‫וואם אגד איז דארויף ןיבאטי; גיוואךין‪ .‬םיי‪..‬ער איו ;ייבאטין גיוואךין ער זאליטאהין אםצוה אונ‬
‫‪__.‬ער האט גיט גיטאהן‪ .‬אוג םיי‪;.‬יר איי ניבאטין גיוואלין‪?.‬ד ז אל גיט טאדזן ךי‪.‬עביר'ה אוג'‪.‬ערהט‬
‫ז‬

‫;א ןיטאקן‪ .‬קיטט אים מיוזה‪ .‬ווי זאל ויער גויךןז פיךען טיט‪.‬זיין ייייב‪..‬ער זאל זיף בהעפטץ‬
‫מיט ]יין ויייב אונ‪.‬ךיזאלין וועךין איין פלייש‪._..‬ער זאל בועל דין דאם ווייב !ייגע אויף רעם‬
‫אךט דאם !יא‪...‬קען}י^אךין אקיגד וואםירורך לעם נןיגד וועליןדי איין פלייש‪)':‬ט( ;ויודו(‪.‬‬
‫איךם אוג חוהי‪.‬ע;ע; גיויען‪.‬בי;־ע }‪.‬אנןעט‪ .‬רבי אללנורייאגיט דריי םענטשין יענען ניט 'ןיווען‬
‫זעקס 'ש;‪1‬ה )אויפין טאג( אין זיי;ןר נוטס‪ .‬ךאס וענ‪.‬ען‪.‬ייי‪ '.‬אדם אוני‪:‬שראל אוג םיםרא‪ .‬ביי‬
‫א ן פ קטייט ולא‪:‬תבוששו‪ .‬זי^דם אוגיחוה יעגען גיט ;יווען זעקם ש‪7‬גה'אין די_ער נוטים‪ .‬ייי ךי‬
‫יורי; ^•טייט'ךא•'פאלק האט ןיזעסן כי בושש משהי‪...‬עם' איו שוין יעקםיש׳ןה' אין רעים‬
‫§ערצי;קטע; טאג או‪ :‬ם^ןהאיו גאך ניטגיקומע; האבי; ייי גיםאבט אעגל‪'.‬ביי םיסךא שטייט‬
‫<‪1‬דוע בושש ר?בו לבוא‪ .‬לי םוטערפון םיםךא האט זיף געוואנדעךט אלע טאג'איז םיםרא‬
‫געוואה^ט צו קיומען דליי ש^ה אדער פיר שי^ה אויפין טאג‪ .‬אוניאיצט איז שוי; ועקס ‪$‬ןוז‬
‫*יפי; טאג אוג‪.‬ער את גאך גיי‪1‬א‪ .‬ראם טייגט טען ולא‪,‬יתבוששו‪!. ".‬יי האבין ניט' ניויאלט‬
‫ז^קם ש;<ה‪) :‬י()והנחש(‪ .‬אונ ךער שלאננ איו" ‪.‬ניווע; קיליגעריפון אלע היות‪ .‬פרעגטךער ?!לרש‬
‫‪ Ts‬דאם ךער ציילט לי תורה די מעשה' ם־ט רעם שלאןג געיי; ידי דעלטעיר וןאס די תורה‬
‫דערציילט‬
 ‫י ט‬
‫בראשית‬ ‫בראעויתפרשהיח‬ ‫סרך‬
‫אלהים לאים ילאשתי מי׳‪.‬א׳׳ר יהושע ביק להידיעך )מז( טאייו הטייה קפץ עליהם אותי‬
‫הרשע‪ .‬פתוך שראה אוחן םתעסקין בריא נתאוה לה‪ .‬איר יעקב דכפר הנץ )ממ( שלא‬
‫להפסיק בפרשתו של נהש‪:‬‬
‫פ ר ש ה י ט )או והנחש היה ערום‪ .‬כתיב )קהלת אז כי ברב חבטה רב בעם יייסית‬
‫דעת יוסיף מכאוב ‪ .‬ע״י שאדם מרבה עליו חכמה ‪ .‬הוא )א( מרבד‪ .‬עליי‬
‫בעם ‪ .‬ועיי שהוא מוסיף דעה‪ .‬הוא מוסיף עליי מכאיב‪ .‬אמר שלמה עיי שהרבתי עלי‬
‫חכסה‪ .‬הרבתי עלי כעס‪ .‬ועל ידי שהוספתי עלי דעת‪ .‬הוספתי עלי םכאוב‪ .‬שסעת סיםיך‬
‫אוסר‪ .‬חסור זה יוצא צינה עליו‪ .‬כסה )ב( תככים באו עליו‪ .‬והיכן הן יםורי; מצויץ‪• .‬על‬
‫ביא ‪ .‬רב אסר )נ( אין חית צריך התראה ‪ .‬איר יוחנן ככלי פשחן הדקים הבאים םביח‬
‫שאן‪ .‬אם )ד( מתפחמין קיםעא הן אבדק‪ .‬אבל כלי פשתן )ה( חארבליץ‪) .‬ו( כסה ח ן ‪.‬‬
‫י כ ט ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) נ ( מנכים‪ .‬מי־י שחץ ‪ pie‬לחנן נשנילס ו נ ע מ ו גוסאננינו‬ ‫נאי שש שעות « )מ!( מאחי חש״ס‪ .‬חסי נמשנ לסם עו!‬
‫יש" ני היי יעיין נשי נ׳ה ובקהלת ‪ ) :‬נ ( א׳ ש״מ נ י ' ‪.‬‬ ‫אשר משא שעסקי בתשמיש לעין כל‪) :‬מח( שלא לכנסיה‪ .‬נדי‬
‫ינדפיישת׳ לעיל והמשל מ ט א ר ! )ד( מתפממץ‪ ,‬ל' שחרות‬ ‫)הפסיק ולסיים נדבר טינ ולא נפרשתי של ־מש שיש נו קללת‬
‫ופחמין־ )ה( הארנ״לין‪ .‬סנאים ממקיס מקרא ארנל ועי*‬ ‫םעולס נולי וסיים ננסשמ עור פסוא גמילות מסד ירהמיס ‪:‬‬
‫במדרש קהלת והערוך גרס ארנלו )ו( נמס סס ו ט ‪ .‬נלומר‬ ‫‪ (t!J‬מרנה גיליונעש• כמי שמלינו נני שלמה ששמן על רונ‬
‫אין דמי שוויין פלוס ואף נפפחמי מה נ נ ו ינן היא נ מ ד ד ־‬ ‫הנמשי ואמר אתי אל יאינל לעמוד וארנה כשן‪! ,‬סוסים ונשים‬
‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬
‫ילא אסיר מדבר ס' ולבסיף כהבל נשלשתן והכעיס להקנ״ס‪:‬‬

‫דערציילט אז ארם'טיט רדה יעק״ני^יי^עט‪ .‬אץ ך^ו‪5‬ןד‪1‬קאט‪.‬נידאועטשטיין>‪$‬דם שיט‬

‫חוה! יע;ען גיווען נאקעט האט ;אט ןימאכט פאר‪.‬י‪.‬ייקלייךער )העטךלאך'פוןפעל(אונהאט‬
‫די בעקליידט‪ .‬ךער';אך‪.‬ייעט שטיין די טעשה פץדעם ע‪1‬לאנג"! האטרבי‪.‬יה‪1‬ש_ע^ןנןךחת‬
‫;יקייטען^ף אךט טיט‬ ‫גייאןטידי תורה וויל אונן ואנין דורך דעלכע'עבירה איו רער‬
‫כווה‪ .‬דייל‪,‬ער האט ניזעטן די יע';ען נאקעטיאונ בשעפטינען דך טיט תשסישכ׳ט^ה^טי^ר‬
‫מלוקט צו דיה‪ .‬ךךיבער דואט^ער זיא אן ףרעט ציי גיעטען פץ״ע־!'וזרעתי‪^.‬ער דןאט ‪;3‬טיינט‬
‫זיא ייעט ;עבץ פוין״עץ הדעת ?מער צו ^דם' ייעט‪..‬ער שטאי־בין‪.‬יועט״ער נעםען חוהן*‪ .‬חיי‬
‫י ?אב פץ דארף חנין האט ‪3‬ייא;ט גיייל ךי תורוזקאט' ניט געוואלט^גךיגיע‪,‬־ ךי' §ך^ה טיט רעד‬
‫פון ‪#‬לאננ דאם דאם ?!יייא^לעכטע !אך‪ .‬ךךיבער‪5‬אט'‪1«.‬ן'}י'שטעלטך'עםפסוק^י‪.‬פ‬
‫גאט ןאט ^עקליידט אדם אוגיחןהין צום סוף ןחןיהיז י‬
‫פר׳טה יט)א()ןהגחש‪ .‬דער'^לא;ג' איו גיוועןקליגער פין אלע חיוח פון פעלד‪ .‬שלטה המלןי‬
‫האטגיואיןט דוךןי יפיל חכמה איי פילבעס‪ .‬וים‪.‬סער טע; דיייס ‪9‬ער שטאיצין‬
‫ןאט מען‪ .‬וייילךערמע;נ^ש טעךט אויף 'ךך חבטה‪ .‬ךךיבערטערטייער אייף ייך בעם‪"' .‬אוב‬
‫^מעךט‪.‬ער'אויףויך'שמאךצץ‪ .‬שלטההטגיןאנט‬ ‫וויילזך^עךט אויףייך‬
‫מייל איך האב גיטערט אויףיזיך ת־סה')אוג איך האב';ע;אגט איך יייןנל‪/‬עטעץפיל ווייבער אוג‬
‫ןץעלנןירטעךץ פיילייילבער אוג פיל פעךד אונ ייעל'גיט אויעק גיץ פין די" תוךה‪ .‬ט־י; חכ§ה‬
‫‪.‬גי^עךטיאויף‬ ‫ןאט מירניט נעהאלפיןיאונ בץ;א אוועק' ?עאגגע; פון' ךי ת‪1‬דה> אוג ;אט‬
‫‪9‬יר‪1‬ייןבעם‪ .‬אינ ייייר איך האב גיטערט אויןשיייך יייסענשאפט האב איך גי^ךטיאויף דך‬
‫?!םארזין‪ .‬האםטו רען ;יקעךט אמאוול ואבין אויף דע<אייייל איז אןרויסע‪.‬קיעלט‪ .‬ארעד ?יל‬
‫‪8‬אך‪'5‬עם איז אידף אים גיקייטיען‪ .‬דעו־ רען האט יסוךיט‪ .‬אםעגטש‪'.‬רב זאגט )אי אפיראסטיער‬
‫;!עיוןקש טוקוט אעביךה אויב ‪$‬ען זא;ט }יט צו איהם טיח' גייט ךי‪.‬עבירה' ווארום דו וזעסט‬
‫;עקזטרא^ט וועךין‪ .‬ויעךטןןרגיט גי^טךאפט‪ .‬אןעח אז אלטךן טוהט&עביחז אפילו טען‬
‫;אד 'גיטיןייאןט צי >)יס' דעךט ‪;.‬נר אוייך ^'ישטךאיפט‪. .‬זעהן ‪9‬יר או״מעתר הכט? איי^עתער‪-‬‬
‫רבי יוח;ן יאןיט אווי ווי ךיליי?וו'^דעגע‪.‬ק‪5‬ייךער';יאסי מען בךיינגטדי'פין בית שהאויב די‬
‫וועךין גארא‪?1‬יםול ^וואךץ זעיגעןיךי שיין ‪6‬אךלאךץ‪ .‬איבערידי נייננואנךענעי^י^ערטטמען•‬
‫ברייגגם‪.‬זיי פון אךבליץ‪ '.‬א?ילו ייי יוערין שנואךץ איו *אויך‪.‬כךין ^יאךץ!'וואחםוד‪9‬יל קאסטץ‬
‫ז‬

‫עי רען‪..‬ייי זענען' וואלוויל‪ .‬אווי אז אל^דן טיוהטאעבירה אפילו אקליעעלעבירה‪ .‬וועךט עד‬
‫‪v‬‬
‫איך'‬
 ‫‪}/‬ל‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשהיט‬ ‫^ךף‬
‫וכמה דמיהם‪ .‬תני ר׳ ישםעאל)ז( לפיס נמלא שיחנא‪ .‬בנוהנ שבעמים שני ב׳א נכנסין‬
‫וח( לקפילין‪ .‬חיא אייתי)ט( קופד צלי יפיתא נקייה ‪ .‬יהמר טב ‪ .‬יחיא אייתי)י( פית*‬
‫ותרדץ‪) .‬יל(ן דין אכל זמתנזק‪ .‬ודין אכל ילא מהנזק‪ .‬הוי על דין היא)יב( רבה‪ .‬ועל איחרן‬
‫לית היא רבה ‪ :‬תנא בשם רימ לפי נדילתו של נחש היה מפלתו‪ .‬ערום מכל‪ .‬ארור‬
‫סכל ‪ .‬ר׳ הושעיא רבה אסר‪) .‬יג( דקרטים היה עומד •בקנה ורנליס היי לי‪ .‬ר׳ירטיהבן‬
‫אלעזר אסר אפיקורס היה‪ .‬רשב״א אמר)יד(כנטל היה‪.‬טובמ נדולה הסר העולם‪) .‬טו(שאלנ‪«$‬‬
‫כן היה אדם משלה פרנסטיא בידו‪ .‬והיה הולך ובא‪) :‬ב( ויאםר אל האשה אף כי אמו־‬
‫אלהים ‪ .‬איר חנינא בן םנסן ד׳ הן)טז( שפתחו באף ונאבדו באף ‪ .‬ואלו הן‪ .‬נתש ‪ .‬ושר•‬
‫האופים ‪ .‬ועדת קרח‪ .‬והמן‪ .‬נחש )בראשית ג( ויאמר אל האשה א ף ‪ .‬שר האופים )‪CS‬‬
‫מ( אף אני בהלומי‪ .‬עדת קרח )במדבר טז( אף לא אל ארץ‪ .‬המן )אסתר ה( אף לז*‬
‫הביאה אסתר‪ Q):‬ותאמר האשה אל הנחש‪ .‬והיכן היה אדם באותה שעה‪ .‬אבא בר קוריית‬
‫אסר נתעסק )יז( בדרך ארץ וישן לו‪.‬רבנן אמרי נטלו הקב״ה וההזירו בכלהעולם כולו‪ .‬איל‬
‫כ א ן‬
‫מתנות בהונה‬
‫יאסשנ׳׳ חס שאכל סמאנל סגס איני ניויק מפני שכמו ‪W‬‬ ‫‪S1‬שמואל‪) :‬ז( לפיס גמלא שימנא‪ .‬לשי גידל ימחו! הגמל כן סוא‬
‫יטנעי מוק ונפשו יפה עליו והגמשל מניאר ‪ ) :‬י נ ( ר נ ה ‪ .‬נדי‪3‬‬ ‫מ ש א שמניח׳! עליוז )מ( לקיפילין‪ .‬לחנוש שמונריפ נו מיני‬
‫ולא יוכל לסובלו ולעכלו‪) :‬יג( דקוטיס‪ .‬ראשו זקיף ואדון ‪i s‬‬ ‫מאכל והמונר נקרא קפילא‪) :‬ט( קיפר נ ו י ‪ .‬נשר ללוי ופס‬
‫נל החיוס‪) :‬יד( נגמל היה‪ .‬אותו הנמש ! )שי( שאלמלא נ; •‬ ‫‪-‬נקייה ויין טונ ‪) :‬י( פתא‪ .‬פי׳ פת קיבר ותרתין מין עשנ ‪:‬‬
‫שחטא ונתקלל! ) נ מ ( שפתחו נאף נוי‪ .‬שאף הוא לשק מרון‬ ‫)יא( דין אכל פת נקייה וכוי‪ .‬המאכל מויקו אעיפ שאנל‬
‫ונעם וכן נאנדזנמרוןאן‪)1‬ת(נדרן ארן‪ .‬עם אםפו מסייגעג‬ ‫מאכלים דקיה וטוניס מפני שאין נפשו יפס עליי וטבעו רן‬

‫אייך ;ישטראפט‪ .‬אןער אפראםטער מענטש אז‪.‬ער טוהט אעביךה‪ .‬וואםאיזי^ריאמןש״^נ‬

‫זיין‪.‬עבירה‪. .‬ךבי‪.‬ישטעאליהאט גילערונטינאך רעם נןעטיליאיו ךי טשא‪ .‬אויף אעיטאךקין‬
‫פעךיד ליינט מעז מער משא‪ .‬מער חכמה מער צער • ל^של צוויי מענטשין גייען אריץ אין‬
‫אטרא‪.‬קטיר‪ .‬איינער זאנט מען ואל אים‪.‬נעבי] ןיבדאטענע פלייש' אונ קלארע ברויט אונ נוטען‬
‫)ויין‪ .‬י ויער אנו־ערער זאנט מען יאל אים ‪.‬נעבין' פךאם^ע ברויט לראואווע(' אונ‪.‬קרויט‪.. .‬ךעד‬
‫‪.‬עךשטער האט מנעםץ אונ‪.‬עם האט אים נעשאךיט‪ .‬אונ רער אנדערער האט }י״נעםץ אונ??ס‬
‫האט* אים ניט ;עש״אדט ‪ .‬פאר ווס‪ .‬ווייל ךער אנדערער איז אניזונטער מענטש האט אים ניט‬
‫ר‬
‫נישאךט אפילו ךי נךאבע‪..‬עםץ‪ .‬אונ דער‪ .‬עךשט‪.‬ע איי אש‪.‬וואכער האט איים נישאךט אפילו‬
‫‪%‬‬

‫ראם אייך״עלע^קין‪ .‬מיר האבי; גילערונט פץ רבי מאיר ם ןועגץ‪ .‬ךי שטךאף פון רעם שלאנג‬
‫אין גיווען נאך' זיין נרויםקייט‪ .‬ווייל‪.‬ערי איו גיווען קלינער פון אלע‪ .‬דרייבער איו‪..‬ער ניפלוכיט‬
‫ניוואךין ם‪.‬ער פון אלע‪ '.‬רבי הושע;א רבה האט גיואנט ך‪.‬ער שלאניג איי פריער ניווק' דעי‬
‫וזאר איבער אלע חיות‪?.. .‬נר איז'גישטאנען ווי אשטעקץ‪ .‬אונ ] ער'האט ‪.‬גיסיאט פיס‪ .‬יעי‬
‫‪%‬‬

‫ירפ;ה בן אל‪/‬ןיף זאגט ךער שלאנג אייו ביודעו אא?י'קורום‪^ .‬ער האט }ילייקונט אי; ;אט‪ *.‬ךבי‬
‫שמעון בן אלעור זאניטךער ע^אננ איז ניווען ןרויס ווי אנןעםיל‪ .‬דורך דעםיוואם דער שלאננ‬
‫איי' ניפלוכטיניראךין פעלט ?יל נוטס אויף ךער וועלט‪ '.‬ווע; רער 'שלאנגוואלטגיוועןווי‪.‬ער‬
‫איו פךיער ביווע; ןןאלט'אמענטש ניקענט שלקע; דורך אים סתורה י אוני‪...‬ער וואלט' ;ינאננען‬
‫אגנ גיקומען‪ (3):‬וייאמר(‪ .‬דער שלאניג האט ^יואנט צו ךי אי&ה אף כי אטד‪.‬אלהיט‪ .‬רבי‬
‫הנינא בן סנםן הט }ייאנט פיר האבץ אנניהויבץ רייךין טיט רעם וואךט אף אונ זענען פארלוייךין‬
‫ניוואךץ מיטיאף טיט צאךין(‪ .‬ךער שליאנג‪ .‬אונ ךער ‪3‬עקער פון פךעיה‪ .‬אונ ךי פאה־אמלוןנ‬
‫פון קרח‪ .‬אונ המן‪ .‬ביי ךעם שלאננ' שטייט‪.‬ער ד;ט ;יואגט צו ךי אשה אף כי אמר אלחים‪.‬‬
‫ביי רעם בעקער פץ פרעה שטייט אף אני בחלומי‪ .‬ביי ךי §ארואםלונג פץ קרח שטייט אף‬
‫לא אל ארץ‪ .‬ביי המן'שטייט אף לא הביאה' אסתר ‪) 5‬ג( )ותאמר('‪ .‬אונ ךי א^זה יחוה( האט‬
‫ניואנט צום שלאנג‪ .‬ווא איו ךאמאלם אדם וידוען‪ .‬א!יא בר קוךי;ה האט גיזאנט‪.‬ער הט משמש‬
‫המטה ניווען איז יערי ניודאךין מידיאונ איו אנטשלאפין ניוואךין‪ .‬ךירבנ; זאןץ נאטהטניינוטען‬
‫אדם אונ האט אים נעפיךט אין די גאנצע וועליט'‪ .‬אונ ןזט אים נעוויוען דערארט איו נוט צום‬
‫פלאנציו‬
 ‫י ט‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬
‫בראשית‬ ‫״אשיי‬ ‫סדר‬
‫כאן)‪ fp‬ביתי נ ט ע ‪ .‬כאן בית זרע‪ .‬ההיד )ירמיה כ( בארץ לא עבר בה איש ולא ישב‬
‫אדם שם לא ישב אדהיר שם ‪ (1) :‬וטפרי העץ אשר בתוך הנן ונו׳ ולא תגעו בי‪ .‬ההיד‬
‫)משלי ל( אל תוםף על דבריו פ; ייכיח בך ונכזבת‪ .‬תני ר׳ חייא שלא תעשה את ויה( הנדר‬
‫יותר על העיקר ‪ .‬שלא ייפול ויקצץ הנטיעות‪ .‬כך אסר הקביה כי ביום אכלך טמנו ונו׳‪.‬‬
‫והיא לא אסרה כן‪ .‬אלא אסר אלהים לא תאכלו םסנו ולא תנעו בו פן תםותון‪ .‬כיי; שראה‬
‫אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו‪ .‬איל הא לא סיתת‪ .‬כשה דלא ם־תת‬
‫)יט( בםקרביה כך לא ם־תת במיכליה ‪ .‬אלא כי יודע אלהים כי ביום וגוי‪) :‬ד‪ (,‬איר‬
‫תגחוטא)כ( השאלה הזו שאלוגי כאגטוכיא ‪ .‬אפרתי להם כי יודעים אלהים אכ״כ‪ .‬אלא‬
‫כי יודע אלהיס‪ (!) :‬ר׳ יהושע דסכני; בשם ר׳ לוי אפר ‪) .‬כל‪ (/‬התחיל אופר דלטוריא על‬
‫בוראו‪ .‬אסר םאילן הזה אכל יברא העולם‪ .‬והוא אופר לכם לא האנלו ספנו‪ .‬שלא תבראו‬
‫עולםות אתרים‪) .‬ככ( דכל אינש ואינש סני בר אוםנתיה‪ :‬ר׳ יהודה בר׳ סיפון אופר ‪:‬‬
‫נ‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫׳ודעיפ אלכי כ אלא יידע לשון ירוד יכיפיה דקראייועי בנע‬ ‫)יי( ניי‪ 1‬נטע ‪ .‬ראוי לנטוע א'ל!וס ‪) :‬יח( הגדר ייתר ‪.‬‬
‫וה״תס כאילו אמר וס״סס יידע׳ טונ ירע נאלהיס ‪:‬‬ ‫נינה ייסר שלא יפיל כנדר ייקנן ייכניר הנטיעיר‪)!,‬יס( נמקוניה‪.‬‬
‫דילטיריא‪.‬׳ מגן ורכילית י‬ ‫) נ א ( התמיל ננמש לדנר‬ ‫ננניעתי‪) :‬כ( השאלה סוי כי׳‪ .‬פירש״י דכתינ נאלהים יודעי‬
‫) כ נ ( דכל איגיפ כי׳ ‪ .‬כל איס ואיב כינא נ] אוממתו ‪:‬‬ ‫שונ ורע לשק יניס יהפינ להס ראפ כמקרא ייכית דלא ני‪.‬ינ‬

‫^‪5‬א;צץ בוימער‪ .‬ךער אךט איז נוט צו יייען נעךטנער פרובטץ‪ .‬ווי יךכדה הנביא הט גידאנ‪.‬ט נאט‬
‫וועט פאר ^רייבין ךי יורץ אויף אווי אעךד דאם״דאךט ׳‪ r.s‬״קיץ ‪5‬ע;פש גיט רוךך גיגאנגע; אונ‬
‫אךם איו ךאךט ניט גיזעםין‪.‬ךאס טיינט טע; אדם הראשון אט דאךט ניטינייעםין‪) :‬יד()וט־ךי העץ«‪.‬‬
‫אונךי?רו?טפו;ךעםבוים וואםאיןםיטען ^ארטיןהאט;אטגיזאנט מען ואלדי גיטעקיין אע ניט‬
‫אן ךירען‪ .‬ךאם איו וואט דער פסוק זאגט ואלסט ניט מעהרין אוייף ךי דייר פון נאט טאםער העט‬
‫דיך גאט ש^ראפי; דייל דו חאםט גיואנטאלעען‪ .‬רבי חיןא ןאט נילערינטיאלםט נים' מאכיןךי‬
‫וואך העכעיר ווי די‪.‬בוי^ער ;וארים אז די וואנט וועט די; צו הויך וועט' זיא אייינפאלין אוג צו‬
‫ברעכין די בדםער‪ .‬אווי איו ביווען ביי חוה; נאט האט גיזאגטאז טעןוועטעפץ״פון ךעם בוים‬
‫וועט ‪8‬ען קטאךבץ )אבער אן ךיךען דעם בדם טענ ‪5‬ען> אונ חוה האט נ;זא;ט'אז נאט הט גליאגט‬
‫טעןזאל ניט עסי; פץ ךעםבוים אוגמעןואל אים ניט אןךיךען טאמעריוועט םעןשטאךבץ'‪.‬‬
‫ווי רעד ??לאוןג האט ?;יעלזן או חדז ןןיט נעגיין ךעם בוים האט‪_.‬ער ייא אישטויים ניטאהן צום‬
‫בוים אונ זיא האט ךעם בוים אננעריךט‪ .‬האט‪ ,‬ךער שלאגג גיזאנט צו חוהיעםט ביםט ניט‬
‫ני??!טאךבין פון אןריךען אווי וועסטויניט שטארבין פון‪?.‬נסין‪) :‬ה()אסרו‪ .‬רביהנהומא האט‬
‫ןייא;ט ךי שאלה הט טען פיך גיפרעיגט אין אגטוכיא ‪ DV.‬שפייט אין פםוקיךער שלאגג האט ניואןט‬
‫צו חות איריזעטדץ כאלוזים מדעי טוב ורע)אווי'ווי ןא^ער וואט זיייווייסי״ןצוטאהןנוטאינ‬
‫ש^עקט( זעלט אוים ‪.‬עם איו רא פיל נאטער‪.‬האב איך די ג;ענפעךט אי; אנהייב פסוק שטייט כי‬
‫יודע אלהים ‪ .‬ווארום ;אט ודים‪ .‬אוינ ‪ ay‬שטייט ‪.‬ניט ‪.‬כי 'יודעים אלהים‪ .‬ווארום ךי גאטער‬
‫‪v‬‬

‫)ייי‪9‬ין‪ .‬ועוון טיר או‪..‬עם איז ;ארךא אייןנאט‪ .‬אונוואםיאץ פסוק שטייט וודיתם כאליהים‬
‫יזךעיטוב זרע‪ .‬מיעט אזוי דער פסוק איר וועט וויםען פון נוט אונ שלעכט 'אווי ווי;אט‬
‫ווייס! )‪ 0‬רבי יהושע פץ סכןין האט ניואנס פון דביליים וועניןךער שלאינג האט אגניהויבי;‬
‫ריידי; לשו; הרע'איי!‪; :‬אט‪..'.‬ער ןאט גי‪1‬אוןט;אט האט גיניעסין פץ ךעם בדם איזיער קלוג‬
‫ניווארין אונ האט גיקקט בשאפין ךי ויעלם י‪ .‬ךךיבער יאנט ער צו אייך איר ואלט ניטיעפץ' פי;‬
‫דעם בוים איר יאל^נייש בשאפץ אנךיעריע וועלםי;‪ .‬ייארום ‪:‬ערער מענטש ןאטפייעטךעס‬
‫אנדערין קע?טש ד״אם‪.‬ער אייאיויך איוי אני^ל מלאכה ווי״ער איי י‪ .‬ר?י" ‪:‬הורה ברבי סיםוןואגט‬
‫רעד קלא;ג האט גייאנט צי חיה ךי‪.‬יאך ;ואס איז בשאנ‪-‬י; ניוואריןשפ^טערנידעלטינטאוףךי‬
‫זאך ;ואם איו בשאפי; גיוואךץ ^־יער‪ .‬דער הייסעל וואט הייםט ';;מים' איי ‪3‬ש'א?ין ג'יו{א‪.‬רי! ‪.‬לעם‬
‫‪.‬עךקקין ^אג אונ דער הי?על וויאם הייםט רקיע אמ בשאשיייגידאת; רעם אי־ערי; טאג‪ .‬האלט‬
‫‪ p?j‬גיט אויף רער ךקיע ‪.‬ךעם שסןם אייו ךא־ דער רקיע בעםער וו;דער שמים‪-. .‬עד רקי‪.‬ע אין‬
‫בשאפין‬
 ‫עז‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשהיט‬ ‫סףף‬
‫בל שנברא אחר חבירו )כג( שליט בחבירו‪ ,‬שםים בראשי;‪ .‬ורקיע בשני‪ .‬כר! אינו םיבל;‪.‬‬
‫אתטהא‪ ,‬רקיע בשני‪ .‬ודשאים בשלישי‪) .‬כהן אינן מספקי; את םיםיו‪ .‬דשאים בשלישי ‪.‬‬
‫וסאירות ברביעי‪ .‬אי‪ ;:‬מבשלי; )בו( פירותיו‪ .‬מאורות ברביעי‪ .‬ועופות בחמישי‪ .‬איר‬
‫יהודה בר םימו; זיז עוף טהור הוא ‪ .‬ובשעה שהוא פורח םכםה נלנל חסה‪ .‬ואתם‬
‫נבראתם אחר הבל לשלוט בבל‪ .‬קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין‬
‫בכם‪ .‬הה״ד ותרא האשה כי טוב ונו׳‪ .‬ראתה דבריו של נחש‪ (f).‬רבי יוסי בר זמרא אמר‬
‫ג׳ דברים נאמרו באותו אילן‪ .‬טוב למאכל‪ .‬יפהלעינים‪ .‬ומוסיףחכמה‪ .‬ושלשתן נאטרו‬
‫בפסוק אהד ‪ .‬ותרא האשה כי טוב ‪ .‬טכאן שהוא טיב‪ .‬וכי תאיה הוא לעינים ‪ .‬מכאן‬
‫שהוא יפה לע־נים‪ .‬ונחמד העץ להשכיל‪ .‬מכאן שסיסיף הבסה‪ .‬הםד״א )חהליס פט ן‬
‫משכיל לאיתן האזרחי‪!) :‬־!ו ותקח ספריו ותאכל‪ .‬איר איבו סחטה ענבים ונתנה לו ‪.‬‬
‫ר׳ שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו‪ .‬איל מה אתה סבור שאני מתה וחיה אחריז‬
‫נבראת לך‪) .‬קהלה ‪) in‬כז( אץ כל חדש תחת השמש‪ .‬או שמא אני מתה ואת יושב לך‬
‫)כרו( הטלים‪) .‬ישעיה מה( לא תוהו בראה לשבת יצרה ‪ .‬רבנן אמרי התחילה)כ^ו( מיללת‬
‫ע‬
‫מתנות כהונה‬
‫) נ נ ( בלינו ננונירו‪ .‬הקודש לו‪) :‬נד( * נ ו פונלן‪ .‬נ ה י ה מנ‪£‬ל פיריתיי לא •‪:‬ממי ולא ׳נזלו פיוופיו! )נו( איןנלמדש‬
‫יכי הרקיפ אינו כובל ה מ י ם ותומן אותו והד הוא סר‪,‬ס טלם‪ :‬נוי ‪ .‬להיכן לא אמות וא״ה באמה לידן השאר ינויד׳ נלא א‪:‬ה‬
‫) נ ס ( אינן מספקי;‪ .‬הרקיע מספיק מיס ל־שאים ‪ s‬לא תהי נראה ולפיכך אם תאכל נם אתה לא תמות מבוס כני‬
‫<נו( פיריתיי‪ .‬של יים נ׳ הרי בהיא שילטעציי באס אינו סר׳ טעמא‪ ) :‬נ מ ( הפליה ‪ .‬פניי ינענ! )כפ( מיללת‪ .‬לעקם‬

‫בשאפיי‪.‬ניווארץךעםאנדערץ טאנ״אונ די נראו _איו בשאפץ;יוואךין רעם דריטעןטאנ‪ .‬ניט‪.‬ךער‬

‫רקיע וואסער צו ךי‪.‬נראו גבעךינט ךאןז רער רקמנ ךי גךאז>‪.‬די נראז איזבשאפיןניוואךי! רעש‬
‫ךףטען טאנךי ‪.‬בעלייכטונ^ע•‪.‬זענען ‪#3‬אפץ גיוואךי; רעם‪.‬פערטץ‪ .‬ךי בעלייכטו^נען לדי וווץ;‬
‫מים ךי לבנה! מאכין צייי!'יג אלעפירית‪ .‬אץ דאןז ךייזוהןטייטךי ל^נה גרעםעריויי ךי ?ראי‬
‫מען;יט די מאלט ךי גךאז ניט נעוואקםין‪ .‬ךי בעלייכטוננען לדי זוהן טיט ךיילבנה! זענען בשאפין‬
‫ניוואךץ םיטמאיך‪ .‬אוינ ךי עופות זענזנן במאפיין נייוואיךץ דאנעךשטאג‪' .‬אונ רבי‪.‬יהודה בר‬
‫קימץ זאנטיךער פוידלוואס הייםט' זיז איז ןשרצוםעםץאונדע]‪.‬ערש‪£‬רייט אדםךי פ^נעל‬
‫צום פליהען בךע‪.‬קט ער ךי זוהן‪ ".‬ןיוועלטעט ער אויף' ךי זוהן‪ '.‬איונ איירי)אדם אונ חוה(‪.‬זע;ט‬
‫בשאפי; ניוואךי; נאך אלעזאביין איר ואלט ניוועילטינען אדף אלץ‪ .‬עםט ‪.‬נ‪.‬ע‪#‬ווי?ט פץ ךעם‪.‬עץ‬
‫ויםנת אייךער נאט מעט בשאפץנאך וועלטץ די]אליןגיוועלטי^עןאיויף אייך‪' .‬ווי רעד פסוק‬
‫זאנט ךי אשה האט ניזעהן דעו־ בוים איז נויט צום^עםין‪' .‬אויבי אפרי איז גוט צום עםץ ךאס‪..‬קען‬
‫טעןךאך ניט וויםק מיט‪.‬זעהן‪ .‬נאר מק טיינט זיא ןאט ניזעה; רעם איו א‪ T‬ני^לץ( ךי דייר‬
‫פון דעם שלאננ‪)' :‬ן( רבי'יוסי בר זנןךא האט'}יזאנט ךריי‪.‬זאכין זענען גימזנט גימאךץ ביי רעם‬
‫בוים' <עץ'ךןדעת(‪..‬ער'איז גוט צום ?נסי; ‪;..‬נר איז ‪.£‬יץ ימס קוקען אויףאים‪'.‬אונ ?נר סאקטנ^ונ‪.‬‬
‫ךי אלע ךריי זאכיץ שטייט אץ ?סוק‪ .‬ך י א ^ ה ןאט טיעהןךער בוים איז גוט צום ע‪5‬ין‪;..‬ןר‬
‫איז נלינןטינ צו ךי אדני;‪;. .‬נר איז שיי; צום קוקען אויף' איים ‪ .‬אונ‪.‬ךער בוים איו;לו^טינ‬
‫צום קלי^ען‪ .‬מען ואל דורך'אים קלינער וועךץ ‪ '.‬אזדףי‪.‬עם שטייט אין פסוק םי^ביללאייןן‬
‫האזרחי‪ .‬דוךןד דעסרוחיהקדש וואם‪...‬עם איז נדוע; אדףיאית; האזרחי איז‪.‬ער אלע מאןל‬
‫יןליגער !‪.‬יייאךין! )ה! גיר‪/‬קח(‪ .‬חוה ןאט }ינומעןיאפךי פץ ךעםבויםיאונ חאסטנעםץיךי פרי‬
‫איו ^יווען וויינטרויבין( רבי אייבו זאנט הוה ןאט נינוםק טרויבין אונ האט פון די אדקגיקייעט^ט‬
‫זדי; אונ האט'}'י‪;.‬עבץ צו ^דם ער זאל טךינקען‪ .‬רבי קןיסראי האט‪.‬ניזאגטחוה איז גיקומען צו‬
‫י‬

‫אדם נןיט אטענודזיא הט;יזאנט צו אים דאםמיינםטו אז איןד מעל שטאךכין וועט פו; דיינעטווענין‬
‫בשאפץ וועריואיין אנךערחוה‪ .‬נאיד ךי‪!.‬עקםטענמעט שו'ין‪.‬קיץ'ני‪.‬י‪.‬עזאןז ניט בשאפין וועךין‪.‬‬
‫קאםער מינסטו אואייף וועל^‪9‬אךבץ וועםטוזיץ אליץ אן אודיב‪ .‬ירי וועלט איו ניט בשאפין‬
‫ניויאךין ךאיזאל בלייבין וויםט אן סענטשין‪ .‬נאי־ זיא ןאל בזעצט מערי; טיט מעננןשי;‪ .‬מויטו‬
‫ן^אבין ^ווייב זיא זאל האבץ'קינרער י‪ .‬ךךיבעראיזגעוייס אז אייךוועל ניט שטאךבין אונ או דו‬
‫וועסט‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פרעהיט‬ ‫סףף‬
‫עליו בקולה‪ ) :‬ט ! וגם רבוי‪ .‬האכילה את הכהטה ואת ההיה ואת העופות‪ .‬הכל שסעו‬
‫לה‪ .‬חוץ מעוף אחד ושסו חול‪ .‬הה״ר )איוב כצו( וכחול ארבה ימים‪ ,‬דבי רבי ינאי אםרי‬
‫אלף שנה הוא חי‪ .‬ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפתו‪ .‬ומשייר בו כביצה ‪.‬‬
‫)ל( וחוזר ומנדל אברים וחי‪ .‬ר' יורן בריש אוסר‪ .‬אלף שנים הי‪ .‬ולסוף אלף שנים נופו‬
‫כלח‪ .‬וכנפיו מתמרטץ‪ .‬ומשתייר בו כביצה‪ .‬וחוזר ומנדל אברים‪) :‬י(יחפקחגה עיני‬
‫שניהם‪ .‬וכי סוסים היו‪ .‬ר׳ יודן בשם ריביז ור׳ ברכיח בשם ריע אמר‪ .‬משל )לא( לעירוני‬
‫שהיח עובר לפגי חגיחי של )לב( וננ‪ .‬והיה לפניו קופה סלאה כוסוח )לנ( ודייטרוטץ‪.‬‬
‫והפשיל במקלו ושיבר;‪ .‬עמד ותפשו‪) .‬לד( איל ידע אנא דליח אנא םהג• ממד כלום‪ .‬אלא‬
‫בא ואראה לך כמה טובות איבדת‪) .‬לה( כך הראה להן כמה דורות איבדו‪) :‬יא( וידעו‬
‫כי ערומים הם‪ .‬אפילו טצוה אתת שהיתה בידן )לו( נתערטלו הימנה‪ .‬ויתפרו עלה תאנה‪.‬‬
‫ארשב׳י עלה )לז( שהביאה תואנה לעולם ‪ .‬ואריי )לה( קלקלת עובדך סב חוט וחייט ‪j‬‬
‫ויעשו להם חנורות‪ .‬איר אבא בר כהנא חנורה אכיכ‪ .‬אלא חנוהת‪ .‬חנורי חנורות‪.‬‬
‫™‪r‬‬ ‫מתנות כהונה‬
‫‪1‬‬
‫ל' סכליס שאיו גידד כ<ים א *‬ ‫שאיגי יכול ל»‪1‬ת ממן)פלס‬ ‫‪6‬ט‬ ‫והיו‪-‬־ ומגדל אינויס ‪ .‬שנן סימה‬ ‫מליו בדברי נרג;‪) :‬ל(‬
‫ווהו פקחית עיגיסיו‬ ‫ט' ‪.‬‬ ‫כן הראה‬ ‫טי‪) :‬לה(‬ ‫נא‬ ‫נוונת המצוה יסנרן ‪ res‬בוזה לא •אכל ימיה על וה האופן‬
‫‪.‬‬ ‫ע ר י ס‬ ‫במא‬ ‫)לי( גתעונולי צו׳ ‪ .‬דאל״נ גס ססימא יודע‬ ‫שבכל אלף שניה ׳אשף נעכר! יתחדש כנגר נעוריי!)לא( לעייי־י‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫)לו( בהביאה תואנה ‪ .‬יללה וננ׳ בנואיהו עז שיכל סח על‬ ‫חדס הדר נעיר ולה בכין! ) נ נ ( וגג‪ .‬אימן עושה נל' !נוטה!‬
‫*‪ V‬ה‪'_«1‬וד־‪_ 1‬לחנורה! )לח( קלקלת ני'‪.‬קלקלת מעשיו קת חיש !תסור‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬
‫' '"* י' " ' י‬ ‫ג ‪:‬‬
‫'" י'' י‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫(‬
‫^‬
‫^^‪rriFiiftwi‬‬ ‫יוע?!ט ?סין מעכוטו אויך ניט ?‪8‬אךבין •י‬
‫‪.‬ערי האט גיםוןט״עםץ! )ט()וגט * <נם שטייט אין קסוק זיא האט נינעבץ צום טאן־אויך‪'.‬צו‬
‫וועפען נאךהאט ןיאנינעבין‪!'.‬יא ןאט גיגעביןצוךי בהמות אוגהיות אוג עופות אלע האבץ‬
‫אירגיפא^ט אונהאבץ גיגעםין פון רעם‪.‬עץ כגעת‪ .‬נאר איין פויניל דם הייםט הול ערהש‬
‫ניט גיגעסין פון דעם״עץ הדעת‪ .‬דךיבער לעבט דינר פדנילדיער לאגנ‪!* .‬ווי ווי איוב האט‬
‫גייא^ט אפילי איך ]יעל לע?ין‪.‬אווי לאגג ווי ךער פוינייל חול לעבט‪ .‬ךבי רב ‪, ^.‬א‪ .,'.‬ף' ‪^ , j j‬‬
‫ער‬ ‫י‬ ‫יי‬

‫חול לעבט טוזעך ;אחר‪ .‬צום סוף טוזענד יאהר‪.‬גיייט אריים אפי‪.‬ןער' פוןידץ געםט'אוג עס פאר‬
‫ב‪.‬רע;טאיםאוג^ם ?לייבטפון אים אזד גתים ווי אאייאמער הייבט אןנאךאמאךל נרויםצו‬
‫וועךץ אונעםוואקסט אתם‪.‬נליךער אווי וויי פך;עראונ‪.‬ערלעבט;אךא^אהל טויענד יאהר‪.‬אונ‬
‫אזוי איואלע טוועך;אהר‪.‬רבי יורן ברכי שמעון ואנטי‪.‬ערי וועךטיגיט פאר ברענטנאריערליעבט‬
‫ר ‪ , y 5‬״‬ ‫ע‬
‫!ר‬ ‫ג‬ ‫מיזעך ;אסר‪ .‬צום סוף טווענך יאתר פאלי! ארויס פוי; איים ךי'פעדען־ץ‬
‫ט‬ ‫ן ו ע‬
‫‪:‬‬
‫ר‬ ‫א ו נ‬

‫ביז נ;אר ווי_אאיי;רוים‪ .‬רער ;אך' וועךט ער צוךיק ןרוים טיט' גירוייםע נלידער אונ לעבטינאך‬
‫^ "י‬ ‫אקאקל טוזעך ;אךןר‪ .‬אינאייי איי אלע טויענד ;אהר ז )י( וותפיקהנה(‪ ^ .‬׳‬
‫א ו נ‬ ‫א ד ם‬

‫ןי;עסץ פון ךעם‪.‬עץ הדעת איי ניעפינט ניייארץךי אייןץ פץ די ב\ירע‪..‬יעגען ייי דעןבייאיצט‬
‫ןיוועןבלץד‪ .‬דאם טען יאנט״יייערעיאויגץוענעו גיעפינט גיווארי;‪ '.‬רבייורן״האט גיויאנט פו­‬
‫‪ ; ? %‬ה הטיניואנט'פץ רבייעקיבא ם ווענין למשל אםענטש פר‬ ‫יבר‪W $W‬‬ ‫‪0‬‬

‫אקליין ?זטעטיל איז גי‪1‬אגגעו?אר אפיאכריק וים'טע;טאבט דארטגלאז‪.‬איודשטאנעיפאיא‪-‬ם‬

‫אקוי^ער <א^אךב> פולםיטגלעור אוג פלעשער‪ .‬הט ‪.‬ער אקלאפיגיטאהןםייט^ץשטעקיןיאי־‬
‫‪,‬קאךפ איני׳אט אלץ ציבי‪-‬אכין‪ .‬האטרערפאבר;קאנטאןנענוסעןדעם^נטש‪ .‬איניאנטצו‬
‫אים איך ודים איך ויעל ביי ף ר ;אר ניט נעםק ווארום דיוזאסיט ניט ‪ w‬בצאהלין נאד קום‬
‫י‬
‫איןדוועל דיר יויייץיוי ;דדם רער שארץ איי וואםדו דןאסטםיר' גיטאהן‪.‬אוד הט'גאטגיעי‪-‬י‪:‬ט‬
‫ךי אויגיןפון אךם אונ חוהאוג האט ייי געודיעו ווי ‪9‬ילטיילארדען מענטשין עםדעלי; שטארבין‬
‫חרך רער עבירה ;ואם די האבי‪ :‬גיגעםין פץ‪.‬עץ‪.‬הרעתי־ )יא( יוידע״‪-‬יזיי״ייהאבמי‪-‬יוואםט א­‬
‫‪,‬‬
‫״ זעגען גאקעט‪ .‬איין ט?וה האבץ ךי ;יהאט אוג די‪.‬יעגען פון"איר נאקעט •יווארץ אינ ייי‬
‫האבץ צו זאמען ;ענייט ^ ע ר פץ תואנה‪ .‬תיאגה איזידער טייטש אטרויער‪ .‬רבי שטעו­‬
‫‪1 9‬‬
‫יותאי יא?ט די האבין;יגומע; בלעמנר פו; רעם‪.‬עץ הד^ז יום ןר רוט ‪1‬ע?ריי‪,‬גט א־־ר^י‬
‫אייף‬
 ‫עח‬ ‫בראשית‬ ‫בראעיתפישחיט‬ ‫כדר‬
‫)לט( אסמכיון‪ .‬כליון‪ .‬סדינים‪) .‬מ( כשם שעושים לאיש‪ .‬כך עושין לאשה‪ .‬צילצלין‪.‬‬
‫קולסין‪ .‬סכני!‪) :‬יב( וישסעויאת קול ה׳ אלהים םחהלך בנן לרוח היום‪ .‬א״ר חלפי! שסעני‬
‫שיש הילוך לקול‪ .‬שנא׳ וישסעו אח קול ה׳ אלהים סתהלך בנן‪ .‬והילוך לאש‪ .‬שנאסר‬
‫)שמות ט( ותהלך אש ארצה‪) :‬יג( א״ר אבא בר כהנא ‪ .‬םהלך אכ׳כ‪ .‬אלא םחהלך‬
‫)מאן סקפץ ועולה‪ .‬עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ .‬כיון שחטא אדהיר נסתלקה שכינה‬
‫לרקיע הראשון‪ .‬חטא קין נסתלקה לרקיע השני‪ .‬דור אנוש לנ׳‪ .‬דור הטבול ל ד ׳ ‪ .‬דוד‬
‫הפלנה לה׳‪ .‬םדוםיים לו׳‪ .‬וםצרים ביסי אברהם לו׳‪ .‬וכנגדן עםח׳ ז׳ צדיקים ‪ .‬ואלו הן‪.‬‬
‫אברהם ‪ .‬יצחק‪ .‬ויעקב‪ .‬לוי‪ .‬קהח‪ .‬עםרם‪ .‬סיגה‪ .‬עמר אברהם הורידהלוי‪ .‬עםר יצחק‬
‫והורידה סן הו׳ לה׳‪ .‬עםד יעקב והורידה ם; הה׳ לד׳‪ .‬עסד לוי והורידה סן הר׳ לנ׳‪ .‬עםד‬
‫קהח והורידה סן הנ׳ לב׳‪ .‬עסד עסרם והורידה םן הב׳ לא׳‪) .‬מב‪ 1‬עםד טשה והורידה‬
‫םלפעלה לםטה‪ :‬איר יצתק כתיב )חהליס לז( צדיקים ירשו ארץ ונוי‪ .‬ורשעים םה יעשו‬
‫יכי‬
‫מ תנותכהונה‬
‫הרנה כך אחה יכול לדום על מ ה שהרי נסינ להם נשוס ‪s‬‬ ‫שקודם וה לא היו לרצים לוה כי ערומים היו נל׳ גובס ‪:‬‬
‫)מא( מקפן ונוי‪ .‬דיש מדנתינ מח־לו לשץ מהפעל משמע‬ ‫)‪:‬ט( אסשנון נ ו ׳ ‪ .‬מיני מלטשים הס וכולם של •זכר‪:‬‬
‫שאיני הלינה ממש ‪ ) 5‬מ נ ( עמד מכס נוי‪ .‬דנשינ ורד ס'‬ ‫)מ( כשם ונו׳‪ .‬פירוש נ נ ס שאתם דורש שעשס לאדם חנ‪1‬רוח‬

‫אוייף ךער וועלט‪ .‬רבי יוחנן יאגט או דו ק א ס ט ^ ^ ע ' } ש ^ י ״ י ת י נ ע י םעשיפ‪7‬עם אפאליס‬

‫אונ נייאצו‪.‬ןאטען‪ .‬אדם אוג הוהוז^יןגיטאכט§אר'(יף'גארטלען! רבי א^א ברינך^איאנט‬
‫‪,,‬עם שטייט ניט די האבי; נימאכט א^ארטיל )איינעט‪ .‬גאיריעם שטייט די האבי;' גןמאכט‬
‫ןאלטלע;‪ .‬פיל ערליי גאךט‪.‬ל‪.‬ען לקלייידעד( ןא?ק‪.‬זיי 'ני‪5‬אכט‪ .‬איםטכיךן;ליון' סדינים‪ .‬דאם איז‬
‫אזע?כע קליידעיר פאר אטיאןספיעךואל‪§< ;,‬אר אךם>‪' .‬אונ'‪.‬אזד‪.‬וו‪/‬טען האט גיטאכט קלייךער‬
‫פאר אדם אווי האט טען;יטא?טפאר חוה קלייךער ייאס דיהייםין צילצלין קיולטין םכנין ו‬
‫)יב( )ו‪.‬י?!?עו>‪ .‬די האבי; ניהעךט רעם קול פון ;אט‪.‬ער ‪;.‬ייטאיןיגאריטין צו ךער זייטיפון‬
‫טאג ‪ .‬רבי הלפו; זאגט פין לעם פסוק‪.‬זע?; טיר אז אויף_אק‪1‬ל יועךט' נייאנט‪.‬ער גייט‪ .‬ווי‬
‫דער פכוק זאיןט די דזאבין גיהעךטדער' קול פון ;אטגייט אין גאלטין י‪' .‬אויףיייפעער וועלט‬
‫אויןז גיזא^ט‪.‬ער‪.‬גייט‪ .‬ווי ךערןםוקזא^טדערפ״עראיזנינאננעןאויף לי‪.‬עלד‪) :‬יג(<‪£‬מח •‬
‫רבי אבא" בר ‪3‬הנא ן ט ;יזא;ט‪.‬עם ?זטייטיגיט ביי לעט קול״טהלך בגן‪ .‬ער גייט איןגאלטין‪.‬‬
‫י‬

‫;אר עם קזטייט מל<&‪.‬לך ב ג; ‪;'.‬נר איז גיגאנגען‪.‬גידאלין אין;ארטין‪ .‬ורילדער קולי האט ‪,‬ניט‬
‫ז‬

‫ןימאלט‪.‬זיין אויןפ רער‪.‬עךד גאר;ןר איי באלרארויף ציךיקאיין היטעל־‪ .‬איןייאגהייב אמןיוןען‬
‫דער ‪;!.:‬קו־ וואהנו;ג פון‪/‬אט אועזע; אויף'‪,‬לי‪,‬עךד‪ .‬ווי אךם הלאישון ןאט געךגליגט את לי‬
‫*ןכיגה אתיף }יגאעע! אין‪,‬עך‪#‬נדן היטעל‪ .‬יד _קין רוט ;עזינדיגט איז דשכיטזארויף;ינאנ;ען‬
‫אי; א;ךעלין הי;!על‪ .‬ווי דער ידור פין אגוש האט געייגךיגט איז ךיי שכיגה'ארויף גינ^גקיאין‬
‫לריטען ווימעל ‪ .‬ווי ךער דור פון ‪8‬בול האט נעזיינךגטיאיז לי שכיגה אלדף ךגאגנען אין‬
‫פעלטין ודןןעל‪ .‬ווידער דורה?ל}ה ן ט נעוץךיגט איו ךי שכינה ארויף גיגאגגעןיאיןפיגפ^ען‬
‫הי‪9.‬על ‪ .‬ווי ךי טע^טשין פו; קדום האבק נעזינלינט איז די שכינה אחיף ניןאננען איןזעקםיטין‬
‫היטעל‪.‬יוק ליםוןוץם ןא?ין‪.‬געויגךיגטאיןדיייצייט פויא^־יטיאמךי שכי;ה"'ארויףגיגאנגען‬
‫אין'ז‪.‬יב‪,‬עטין הי^על‪/‬ךער‪-‬ןענע^י׳עעיןגיייק ייבען צדיקים‪".‬אברןםיןצחק‪.‬י‪.‬עקב לוי נןהת‪.‬עטרם‬
‫י‬ ‫פ‬ ‫‪70‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ט‬
‫ליי•?^‪.‬אי! •‪1‬ע?ןםטין יזי?על‪.‬‬ ‫ט‪£‬ה ‪ .‬אברהם האט אךאפ ;ענ;ר?י' • י י ? ^ ' י ו‬
‫יצחק הט אראפגעגיךעךט ךי ׳?כינה פון זעקקטי; היטעל אין פיגפ?!ין\‪ :‬עקב הט אךאפגעגידעלט‬
‫די שכי;ה פון פי‪.‬נ?טען הימעל אין פעךטי; י‪ .‬לד האט אראפגענידעלט רי שכי^ז פיון פערטין‬
‫היטעל אי; ךךיטע;'‪ .‬קןתןאטאראפ';עניךעךט לי שכינה פון ךליטען ליטעל אק צודיטין'‪.‬‬
‫‪?.‬נ?ןךם ן ט אראפ ;ע?ידעךט לי ?!כינה פון צווייטין היסעל אין‪,,‬עלש‪9‬ין‪ '.‬טשה הט אךא^גיליעלט‬
‫ךי ׳?כינה פון קימנל אויף די ^עלר ‪ .‬רבי ;צחק ואיןט‪.‬עם"שטייט אק יפסוק ךצדי‪.‬קים'וו?^ץ‬
‫יך־ש;; ךי^עךד‪ .‬ווא מעלין ךע; ליך^עים‪1‬יין‪} .‬יטיאויף ךי‪/‬עךרז‪.‬ייי מעלי[ דק??יהעןאק‬
‫רער‬
 ‫י ט‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫כ ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫זכי)מנ( פורהיםבאויר‪ .‬אלא הרשעים )מד( לא השכינו שכינה בארץ‪) :‬ידן וישמעו‪ .‬אל‬
‫תקראו וישמעו אלא וישמיעו‪ .‬שטעי קילן של אילנות שהיו אומרים הא גנכא דגנב‬
‫דעתיה)מכ> דברייה‪ .‬ר׳א שמעו קולן של מלאכים אוסרים ה׳ אלהים הולד לאותו ש מ ז ר ׳‬
‫לוי ור׳ יצחק‪ .‬ר׳ לוי אמר )מו( מת אותי שבנן‪ .‬ר׳ יצחק אמר)מז( מת הלך לו‪ .‬אתמהא‬
‫א י ל הקביה לרוח היום לריוח היום‪ .‬הריני מחיה לו את היום‪ .‬כד אפרתי ל ו כי כיוס‬
‫אכלך ממנו מות המות‪ .‬אי; אתם יודעים אם יום•א׳ משלי‪ .‬אם יום א׳ משלכם אלא‬
‫הרי אגיגוהן לו יום א׳ משלי שהיא אלף שנים‪ .‬והוא חי ט׳ מאות ול׳ שנה ומגיח ע־‬
‫לבניו ההיד )תהליס ‪ (5‬ימי שנותינו בהם שבעים שגה ‪) :‬טו( לרוח היום ‪ .‬רב אמר לרוח‬
‫פורחית דנו‪ .‬לרוח שהוא עולה עם היום‪ .‬זבדי בן לוי אפר לרות מערבית דנו‪ .‬לרוח‬
‫שהוא שוקע עם היום‪ .‬על דעתיה דרב)מח( הקשה עליו‪.‬כל שהיום עורה הוא מדהיר •על‬
‫דעתיה דזבדיבן לוי)מט(ריתה עליו‪.‬כל שהיום שוקע הוא צינן‪).‬טז(ויתהבא האדם ואשתו‪.‬‬
‫א‬
‫"י‬ ‫םתנ ו ת כהונה‬
‫ל י מ ה ‪) :‬מי( מת כלן לי ־‪1‬׳‪ .‬הלו ינחר לי דרו לעצמו ‪:‬‬ ‫פל הר סיני‪) :‬מג( פורמים נאייי‪ .‬נחמיה ‪) 1‬מד( לאהבני״‬
‫‪:‬‬
‫)ממ( הר*־ נו׳‪ .‬הממיר בדיני נמו שחים סיוםהילוומתננ‬ ‫שנינה נ י ׳ ‪ .‬אלא נרפיהי מן הארן מ־א״נ ה‪5‬דקיס ־הש־יני‬
‫‪. S‬‬ ‫יפירש״י נתחלה א״ל אינה יאח׳׳נ המ; ה־ן ״אמ•‬ ‫השכנה נ א ף קרי ניה יישנינו־ מה ד נ ר י ה ‪ .‬של ־יראו ־‬
‫)מש( ריפה• הניחי ידני נמדפ רחמיה שנסחילה אמר נ ]•!‪J‬‬ ‫)מו( מת אומו נ י ‪ :‬ק ד ניס מס הלן נלומר אוחו שנגן הלן לי‬

‫ךער לו?טין ? נאר אווי מיינטךער ‪%‬סוק ךי‪.‬ר‪#‬ןיפ ך א ב ץ נ י ט ט ^ ט ז ד מ ן ״ י ד י י י י ^ י ^ י ^‬

‫די‪;.‬נךדז ) י <נישטעי(‪ .‬זייהא?יז ניהערט'‪ .‬זאלסט ניט לייענען וישמעו‪ .‬ייי'האבץ ניהעיט‬ ‫ד (‬

‫;אר זאל?ט לילענע; רשמיעו‪ .‬די האבץ' גיטאכט ־העדין‪ .‬די ביימר האוייץ ניםאבט ה‪1‬רמ‬
‫אקול אי נאט נןיט אץ גארטי; אינדיד!אבץ ניואניט אויף אדם ראם איז רערנ״נבייוואסהט‬
‫גינ;בתךי חגה פץ די; בשעפער‪;.‬אךאפשט איו אדם אוגחוה האבץ ניהערט ידדיטלאיים‬
‫ואגין ג אט גייטצו ךעם טענטש וואסאיו' איןנאךטיו‪ .‬רבי ל ד א ע רביייציהק קרינע; אץ'רעם‬ ‫ז‬

‫וואךט מוץללך‪ .‬רבי לוייא^ט ךאם איו צוויי ווערטערטת הלך ‪'.‬דיי מלאכים האבץ'גייאגט‬
‫רער םע^ש וואט אין ?ארטין איי גינאננען צום שטארבץ‪ .‬אווי ייי די ״רה יאט' אץ רעם‬
‫טאג דאם‪!?.‬ר וועט ‪^.‬סץ פץ ‪.‬עץ הדעת ייעש״ערי שטאירבץ‪ .‬ר?י' י!דזק"יאגט די'מלאיייז‬
‫האבץגטעהן אי אדם לע?ט האבי! די דך געוואגדעירט‪ '.‬איז ךיען ד*'גזחז»ן טייתה״יאוויעק‬
‫גיגא?נע; פון אים• איו רען ןטל גיויאךי; ךי גוריה ‪'.‬דזאט גאט גייאגטצו די מלאיים לרות‬
‫לאדןלעבין'דעטיםאג‪W.‬‬ ‫היום‪ .‬איר וועל אים דערןרייטעךין רעם טאנ • איך וועלאים‬
‫האבגייאג‪.‬ט צו אדם אין רעם טאג וואם ת וועםט‪.‬עסץ פון‪ .‬עץ הדעת וועסטו' שטארבץ‪ .‬איר‬
‫יייי?ט אבער ;יט ווי איך האב גימיינט איי; ^אג' פוי; מייגע טענ אדעריאיין טאנ״פץאייעירע‬
‫טעג‪ .‬איך‪ .‬ייעל אים ;עביןאטאג פוןסייגע טעג דאם איי טוזעגר יאיהר‪ .‬אוג אדם ייעטלעבי••‬
‫‪1‬‬
‫ניי; הונדעךט טיט ךרייסיג ;אהראוג זיכעציג יאהרויעט עיר לאיי;'יפאר ייינע‪/‬קיגידער" יוד‬
‫יאס‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬
‫‪' P&L‬נאי־יךבעדג‪) :‬ט‪^)'0‬ותהיום'‬
‫(‬ ‫} יי‬ ‫*?‬ ‫'‪?^l‬‬
‫רביא?ט ;אט איזגיקומען אץ ‪.‬גן‪.‬עד; פי; טינה דיט צו טשפטץ רעם נזענטש‪ .‬עראיזןי״סוסע•‬
‫פץ די יייט ייאם ךי ״ןוןגייט אייף‪ .‬יבךי בן ליי יאנט ;אט' איי גיקימען אין ״ ‪ /‬ק י פין מערי'‬
‫ז‬
‫‪r‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪,‬זייט צו ^ ן ט ץ רעם ‪5‬ע?טש‪. .‬ער איי גיקוטען פי; 'ךי יייט יואט די ‪ yin‬גייט איינטער‬
‫רבס פייני?נ איי גאט ניקי^ען אים מזער צו משפטי;‪ .‬אווי ודדי זוהי י פץ דער פריה ייערט‬
‫‪:‬‬
‫אלעמאלל הייכעראיוי האט ;אט אים ;עם?^‪ 1‬אלע מאחלשיוערער‪ .‬נאך די מיינו‪1‬גפו;‬
‫ע‬ ‫ז ךי בן לוי האט ;אט אייף אים רהם‪:‬ות }יהאט‪ .‬איוי יך די יוה; פ* פארי! נאיט״גייט א ל‬ ‫?‬

‫סא]זלאו_גטער אונ דעךט‪.‬קעלטער'‪ .‬אזויאיז רער כעס פון נאטייאלעיםאהלקעילטעריגיוואר'‪.‬‬

‫עיתתבא(‪ .‬ארם טיט דין ודיב ה ו ה האבץ ךךבעהאלטין• איו ראך אקשיא די אווי היא״‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪(ffi‬‬

‫*‪fcwt^nVffl‬‬ ‫די דך נ^ענט מנהאלטץאי ייי ין‪5‬נע;?רויס גןייע; פי! איין‪.‬ןנק דעלט‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫זא?ט רבי אייבי ייי יענע; ;יךעךי;ער נעיאךי; ביי ךי ה‪:‬י־־זי‪:‬ערע איי נ א ר מ ד ק ה‪1‬נדע‪4‬ט‬
‫&יילץ‪ .‬ר ם טיט חיה לאבי! ל־ טז«ל=ין ?ירקע; די בויבער פי; טורפי־‪ .‬יבייליי יאיטיארם‬ ‫?‬

‫האט‬
 ‫בראשית עט‬ ‫בראמית פ ר ש ה י ט‬ ‫סדר‬
‫א״ר איבו )נ( נרעה קומתו ונעשה של ק׳ אמה‪ :‬בתוך עץ ה נ ן ‪ .‬אמר ר׳ לוי רמז‬
‫לתולדותיו שיהיו ניתנין)נא( בארונית של עץ‪) :‬ין( ויקרא ה׳ אלהים אל האדם )ננ( איד‬
‫ועי!‪vs‬‬ ‫חוית‪ .‬אתמול ל ר ע ת י ‪ .‬יעבשיו לרעתו ש ל נ ח ש ‪ .‬אתמול מסוף העולם‬
‫)ננ( ועכשיו בתוך עץ הנ!‪) :‬יד!( אמר ר׳ אבהו בשם ר׳חנינא ‪ .‬נ!תיב )כישט ו( יהמה‬
‫בארם עברו ב ר י ת ‪ .‬המה כאדהיר ‪ .‬מה אדה׳ר הכנסתיו לתוך ניע וצויתיו ועבר על‬
‫ציוויי‪ .‬ודנתי אותו בשלוחץ ובנרושץ‪) .‬נד( וקוננתי עליו איכה‪ .‬הכנסתיו לתור‬
‫ג י ע ‪ ,‬שנא׳ ויניחהו בניע‪ .‬וצויתיו שנא׳ ויצו ה׳ אלהיט על ה א ד ם ‪ .‬ועבר על הציוד‬
‫;‬
‫שנא הסן העץ אשר צויתיך לבלתי אבל םםנו א כ ל ת ‪ .‬ודנתי אותו בשלוחץ‪ .‬שנא‬
‫וישלחהו ה׳ אלהים מניע‪ .‬דנתי אותו בנרושץ ‪ .‬יכתיב וינרש את ה א ד ם ‪ .‬שינתי‬
‫עליו איכה‪ .‬שנא׳ ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה‪ .‬איכה כ ת י ב ‪ .‬אח ב^ו‬
‫הכנסתים לאיי ‪ .‬וצויתים ועברו על הציווי‪ .‬דנתי אותם בשלוחי! ובנרושין‪ .‬וסוננתי‬
‫עליהם איכה‪ .‬הכנסתים לאיי‪ .‬שנא׳)ירמיה ב( ואביא אתכם אל ארץ הכרםל‪.‬צויתים‬
‫‪1‬‬
‫שנא )שמות כז( ואתה תצוה את בני ישראל ‪ .‬ע ב ת על ציוויי ‪ .‬שנא ) מ י א נו וכ‪%‬‬
‫ישראל עברו ת ו ר ת ך ‪ .‬דנתי אותם בשלוחי!‪ .‬שנא׳ )ירמיה טו( שלח םעל פני ויצאו‬
‫דנתי אותם בנרושין‪ .‬שנא׳ )הושט ט(םביתי אנרשם‪ .‬קוננתי עליהם איכה‪ .‬שנא׳)איכס‬
‫א י כ ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫*י‬ ‫ח הפלס ו ) נ נ ( * ו ‪rra‬‬ ‫וגליל‬ ‫העז‬ ‫נתיו‬ ‫•ולנתינ‬ ‫שנה גמושרוח מ ע מ י ת‬ ‫לאלן‬ ‫ממנווני״ואמינ סרוייו לו‬ ‫אכלו‬
‫'‪}L‬‬ ‫נה״ש ונשתנה דעתו־ ‪ ) z‬נ נ ( וענ־יו נמו ״ ־ ״‬ ‫־ לו ימלטנן! ) נ ( נדעה קימשי נו ‪ .‬ואלי; ה א־ השתנא הלא‬
‫‪l‬־'‪ (f-‬י ר י ^ י‬
‫וקינ‪-‬תי‬ ‫עלי ה» ) ־ ) נ ‪.‬‬
‫שננרע קומתו וינילת ^לה״״נא ני‪ ,‬ענ‬ ‫העולם היה‪ r‬נזלעיל ' נ ומאה אמה נ־קא ציה מדנתינ‬
‫?‬
‫‪r‬‬ ‫מנת נל‬
‫(‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬

‫ודלצעךנע‪.‬קא^טץס‪ ) :‬י ן )י‪:‬קרא>‪} .‬אט ן א ט נירופץיצו אדם אונהאט?'יזאנט צו אים ווי‬ ‫(‬

‫אייי ביןטו}י״ענדעלטןיוואךי!‪ .‬נעכטין במטוןידע; נ א ־ טיץ טיינוננ היינט במטו גיווארץ נאד‬
‫ךי בדינו? פין קלאע‪ .‬נע?טץ במטו ןרדם גיייע! פון איין״עק וועלט צום אנדערי; עקיוועלט'‬
‫היי;ט ביןטו קליין ;יוואךין אז דו^ענםט ד ך בעסאלטץ'צוויישען די בויםעריפץ נארטין!‬
‫)יחז <א‪8‬ח‪ .‬ך ב י אבהי האט ניזאנט פין‪/‬ךבי חנינאם ווענין‪/‬עם שטייט איןיפםוק יהמה כאדם‬
‫&נקת‪1‬ןיי‪1‬ז‪ .‬ךי יוךין הא‪3‬ין;יט }יסאלטץ רעם פארבינדוןנ'פץ )אט שוי ווי אדם' אווי ווי‬
‫‪$‬ןם הראשץ‪ .‬אזויווי אךם הךאשץ א י ך ן א ב איםיארייץ נייברייננט אץ נן עדן אונ האב אים‬ ‫ז‬

‫ןיבאטין אונ * ר האט ניט ניהאלטין היין ניבאהט ‪ .‬ן א ב איך איים ) ‪ W‬ע י זאיל ארדס‬
‫;ע^יקט וועךין פץ גן‪.‬עך; אונהאב אים אריים ;'עטךיבעןפץ ‪. U‬ע‪.‬ח‪'.‬אונ האב גיקלאנט אויוש‬
‫אים איכה‪ .‬איך ן א ב אים אריץ יבריי‪.‬ננט אץג;'‪.‬ע‪.‬ךן ווי״דערפיסוק זאנט ויניחהו בנן עדן‬
‫}‬

‫;אט ן א ט אריץ }ילאיין ?;ם אץ גן‪.‬עדן'‪ .‬איך ן א ב אים ‪ ! W‬ייי ךעריפסייק יאנטיגאט‬
‫ן א ט גיןאטין אויף ?דם ןןןד יאל ניטעסץ פץ‪.‬עץ הדעה(‪ .‬אינ ער האט ניס גיהאלטין מ״מיי‪-‬אט‬
‫ווי ךער פםוק;א;טאדב פון רעם בוים דאם איך ?אב ךיךניבאטץ דייזארכיטפץאים י ט ‪ 7‬י •‬
‫ס‬
‫י‬
‫האקטו נעעסין‪ .‬אינ איך חאב א י ם נ ע ם ש נ ־ ט ^ י א ל אתים‪?.‬עש‪:‬קט ווע‪4‬ין פץיגן ע ח "יוד‬
‫» קטייט אין פסיק ;אט ן א ט אים אתיים נע^יקט פץ נן‪.‬ע'רן‪ .‬אינהיאבאיםנ״עמשיתטםע‪,‬‬
‫זאל אים אתים ריי‪.‬בץ פץ נן זגה‪ .‬ווי ךער ל־םוק ;א;ט ער ה^ט ארויס געטריבען רעם אדם‬ ‫?‬

‫אונ איך האב אויףאיםניקלא;טביט רעםווארטאי^‪.‬יודךערפסוקזאנטינאיט האטנירופץ‬

‫צואדםאונ האט נייא?טצי אים איכה‪ .‬איכה'*י‪.‬ענט מען או‪ :‬איכה אמ נעשריבען םיטויעע‬
‫!‬
‫קץךער איי אייך איוי ניייען‪ .‬איך האב די אריץ גיבךייננט אין ארץ יעזיאל‪ .‬אונאיךהאי;יי‬
‫ניבאטץ‪ .‬אינדיהאבין ניט ניהאלטץ מיי; נ‪.‬יןאט‪'.‬האב איך דינעטשפט טיט ארדםישיקוע‬
‫אונ טיט ארוים טרייבונ נ‪ .‬אונ האב ניקלאיט אויף ייי איכה‪ .‬אייר האב די'אריץ• נעבריינגט‬ ‫;‬

‫אין ארץ ןשראל‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט איך האב אייך ;יבריענט אין דעםילאנד כרמל)ארץ י ש ר ‪4‬‬ ‫ז‬

‫איך האב די;יניאטי; ויי דערפסיק ;אגטואט האטיגייאיגט צייסשהאונ ח ׳ מ ל ס ט געייטק'‬

‫צו‬
 ‫י ט‬ ‫‪155‬‬ ‫‪5‬‬
‫בראשית‬ ‫ביאיטייז יי ׳‬ ‫סדר‬
‫א( איכה ישבה‪) :‬יט( ויאמר מי הניד לך כי עירום אתה הסן העץ‪ .‬איר לוי מה( לשואלת‬
‫חוםץ שנכנסה אצל אשתו )נו( של הבר ‪ .‬אטד לה םה בעלך עושה עמך ‪ .‬אסרה לח‬
‫כל טוב הוא עושה ע ס י ‪ .‬חוץ מחבית זו שהיא םלאה נחשים ועקרבים שאינו טשליטני‬
‫ע ל י ה ‪ .‬אסרה לה כל )נז( קוזםיקון שלו שם הוא וםבקש לישא אשה אחרת וליתן אותוז‬
‫לה ‪ .‬מה עשתה הושיטה ירה לתוכה‪ .‬התתילו סנשכות אותה‪ .‬כיון שבא בעלה שסע‬
‫קולה מצווחת‪ .‬אמר לח שמא באותח חבית נ נ ע ת ‪ .‬כך אמר הקביה לאדה׳׳ר )כראשית ג(‬
‫המן העץ אשר צייתיך וגי‪ ) :‬כ ( ייאמר האדם ונוי‪ .‬ד׳ הן )נחו שהקיש הקביה על‬
‫קנקני ומצאן קנקנין של מיםי רנלים‪ .‬ואלו ה ן ‪ .‬אדם ‪ .‬וקין‪ .‬ו ב ל ע ם ‪ .‬וחזקיהו‪ .‬ארס‬
‫שנאסר )נט( ויאםר האדם האשה‪ .‬קין‪) .‬בראשית ד( ויאמר ה' לקין אי הבל ונוי‬
‫ייאסר לא ידעתי‪ .‬בלעם הרשע ‪ .‬שנאי )במדבר כב( מי האנשים האלה עםך ויאםר‬
‫בלעם אל האלהים ונו׳‪ .‬חזקיהו‪) .‬ישטיה לט( םה אסרו האנשים האלה ונוי‪ .‬אבל‬
‫יחזקאל סצאו )ס( בקי םכולם שנאמר )יחזקאל לז( בן אדם החחיינה העצםות האלה‪.‬‬
‫ויאסר‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫תנשיעין‪) :‬נח( ‪ x^ite‬פי׳ נום שמנם על הקנקן לנסיש‬ ‫שליו אינה‪ .‬אינה קרי ניה איכה‪)£‬נה( לשואלת מ פ ן ט׳ ‪.‬‬
‫אם יעמלו אי ׳שנרי נו גסה' איתפ אפ יענו נמנן ולא ע מ ו‬ ‫־ס המפל בחומן ט היא נתלקצקות לשוגה נעשן לעירם‬
‫)נש( ויאמר סאשה נ!׳‪ .‬שהים לו להתוודות לומר חשאתי וסו*‬ ‫ונחומ! לשילם‪) :‬גו( של חבר‪ .‬ירש" חינר חבר גחשיס‬
‫היה ניפה נשינה שנתן לי הקדיש ברון הוא ‪) :‬ס( נקי ‪.‬‬ ‫וטיךניס ולעינו הס נתניות ‪ ) :‬נ ו ( קיומיקין‪.‬פי' העריו מיני‬
‫צו ף יורץ‪ .‬אונ ךי יוךין האיץ ניט ןיקז^טיןי^ין‪/‬י^אט״ו^ער ןסוק זאגט אלע״יי^די! האבין‬
‫ניט ;יהאלטץ דיין תוךה‪ .‬איך האבךי גע?ושפט טיט אדרם ‪#‬יקו‪.‬ננןוידער ןםוק ןאנ‪.‬טאי‪5‬־‬
‫שיק די אוועק פין טיר די ;אלין אתים ני‪.‬ץ‪'.‬איך האב ד י נ ע ס ש ן ט טיט אתים טרייביוננ מ*‬
‫י‬
‫רעד פסוק ;א?ט איך וועל די ארדם גןרייבין פון טיין שטוב‪' .‬איך האב אייף ‪.‬ייי ג ק^*‪•¥‬‬
‫איכה ווי רער יפסוק יא?ט איכה יש^ה !ידרג )יט( <ויא‪; .0$‬אט האט גיזאןט צו אדם וןןד‬
‫האט דיר וןייאנט אז דו' בייטנאקעט טא?ער האםטו גינעםין פון‪.‬רעם בייט יואט איך האב ף ד‬
‫)יבאטין דו ואין?וט פון אים ניט‪.‬עסי;‪ .‬ךבי לוי זאניט אשלעכטע פתיא איז אטאהל אריץ נינא^ען‬
‫צו אןרויא פויןיאקכשף‪ .‬האטךי שלעכטע פרדא גיזאניט ציו איר וואסטוהט דיין סאן '‪9‬יט‬
‫דיר‪ .‬הט זיא גיזןעעךט םיץ שאי טודזט טיט' נ‪1‬יר אלעס נוטעס‪ .‬נאד ךי פאט ווייל ךא איו‬
‫פול טיט ^זלאגגען'אונ טיט‪.‬ענךעסין האט ^ער ?‪1‬יר ?אחיאטין איך ואל ניט צו נ‪.‬יץ צו איר‪.‬‬
‫ן א ט ךי ^•לעיקטע נןרויא נייאיןט צו איר״עס איז לי;ען אין יי ‪8‬אס איי ניטא ‪.‬קיי• ?עיא^ק‪.‬‬
‫דיי; מאן האט אין ךי פאם אלע או?רוחייי;ע אינ‪..‬ער ןויל;עטען איין א^דער ויייב'אוני איר‬
‫אוועק ;עבץ אלע אוןןרות ‪ .‬האט זיא איר גיפאלןט אונ קאט'אדיין ;י?‪1‬טעקט ךי הא‪:‬ט » ן‬
‫ךי §אם‪ .‬הא?ין ךי שלא‪;2‬עי איר א^יהייבין בייסין‪ .‬דער דייל איו ?יקוטען איר מאן אונ‬
‫הט גיוזערט ווי זיא קירייט‪ .‬זא;ט‪.‬ער צו איר טאסערקאםטו אנ;עךיךט אץךי פאם‪ .‬אזויןאט‬
‫‪:‬אט וןיזא?'ט צו אדם הראשי; ןאסטו}י;עקין פון רעם בוים וואס איך האב ך ך ניב אטין דו‬
‫ז‬

‫ואלקט פון אים ניט‪...‬ע?י!ז )כ( עי^טח‪ .‬פיר נןענטשץ האט ;אט נעפרובט די עפעם פרע;ין‬
‫או; וןערי; וואס די וועלי; ‪.‬ענ^ערין‪ .‬אזוי ווי דער'טעפער פריבט זי'י;ע קךינזעה; צו‪.‬י‪.‬יי';ע‪.‬נ‪.‬ק‬
‫‪%‬‬
‫;ע‪§#‬אלטץ‪£‬ךער נא‪.‬נץ ‪ .‬איוינ״ער״נעפינט די‪.‬זענען פארשיטו^קען‪' .‬אזוי ןט ;אט ;יפונעןיף‬
‫טע^‪2‬י; ניט שיט נוטע אנטוואךט‪ .‬דאם יע;ען ךי פיר םעו;'טשץ‪!* .‬ךם_קלן בלעםחיק;הו‪.‬‬
‫ביי אדם ^נ?ייט״ער ןאט ני;אנט צו ;אט די'ווייב וואט דו ןאםט טיר ןעעבין י זי האט טיר‬
‫ניגעבין פון'‪.‬עץ הדעת האב איך }י;עםין‪ .‬האט‪.‬ער ;ייאנ ט אי;אט איי שולךיג וואם ער האש‬
‫‪:‬‬

‫נידעםי; פון‪.‬עץ קבעת• ביי‪.‬קץ י‪$‬טייט נ אט האטניזאגט צו_קץ ווא איו ידיין בךודער ה ב ל ‪.‬‬
‫ד‬

‫האט נןין ןי;אנ ם איך ווייס ;יט‪ .‬ביי בלעם שנןייט ;אט הט ;ייא^ט צו בלעם מעי‪.‬יע^ק ת‬ ‫‪:‬‬

‫מענ^י; מיט דיר‪ .‬האט בלזןם ני;אנט צו נאט די םענטשין קאט בלק נעשיקט‪.' .‬ק‪ ;:‬אונ‬
‫בלעם האבץ נימייןט אי ;אט' ןויים טאקי ניט‪ .‬ביי חזקיהו המלך שטייט טען'האט ביי אימ‬
‫ןיפרענט דאם האבץ ךי טענטשץ צו דיר ני;אנט• ויער‪-‬ייענען״רי מענטשץ‪ .‬ןאט ער ראך‬
‫נידארפצ‬
 ‫י ט‬ ‫ע ה‬ ‫‪2‬‬ ‫עית‬
‫פ‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ברא‬ ‫פדר‬
‫ויאמר ה׳ אלהים אתה ידעת‪ .‬איר חנינא בר פפא‪ .‬לציפור שהיתה נתינה ביד ציד ‪.‬‬
‫פנע באחד‪ .‬איל זו שבידי מה היא‪ .‬חיה או מתה‪ .‬איל )סא( אי בעית חיה‪ .‬אי‬
‫בעית בתה ‪ .‬כך בן אדם התהיינה העצמוח האלה ‪ .‬ויאמר ה׳ אלהים אתה ידעח ‪:‬‬
‫)בא( ויאמר האדם האשה אשר נתתה ונו׳‪ .‬הה״ד )איוב ט( אדברה ולא איראנו כי‬
‫לא כן אנכי עמדי‪ .‬אמר איני )סב( כאותו שאמר האשה אשר נתת עמדי ונוי‪ .‬הוא‬
‫שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי‪ .‬איר אבא ב*כ )סג( דינה אשתו‬
‫של איוב היהה‪ .‬עיכ אמר לה )איוב ב( כדבר )סד( אהת הנבלות תדברי‪ .‬נם את‬
‫הטוב נקבל מאת האלהים ונוי‪ .‬אקבל אכיכ אלא נקבל‪ .‬ושהן נאים בטובה‪ .‬ולא‬
‫נאים בפורענות ‪ .‬אתמהא‪) .‬כס( בכל זאת לא הטא איוב בשפתיו‪ .‬בשפתיו לא חטא‪.‬‬
‫אבל בלבו חטא‪) '.‬כב( אמר ר׳ אבא ב״כ )סי( ואכלתי אכיכ אלא ואוכל‪ .‬אכלתי‬
‫ואוכל ‪ .‬אמר רשב׳ל ארהיר לא נטרד מניע עד וםז( שחרף וגדף ‪ .‬ההיד )ישטיה ה(‬
‫ויקי לעשות ענבים ויעשבאושים יי ) • י ( ותאמר האשה הנהש השיאני ואוכל‪ .‬גירני‪.‬‬
‫חייכני‪ .‬והטעני‪ .‬נירני המריא )ההליספט( לא ישיא אויב בו‪ .‬חייכני המריא )דבריסכיד(‬
‫כי‬
‫מ ת נ ו ת כהוגה‬
‫יעקב‪) :‬הל( כאחת הגבלות‪ .‬וכתיב גבי דגה כ׳ נבלס ע‪:‬ה ‪:‬‬ ‫ומכיר לנ;יב מבונה שלימה‪) :‬סא( א• געית נוי ‪.‬‬
‫)סה( נא־ס בעונה‪ .‬גקנל נוטריקון גאים לקבל! )‪ (10‬ואכלת״‬ ‫א‪ :‬חדלה היא מיה ואס תרלה הרי היא מתה שנידו‬
‫‪1‬‬
‫הוא לשון עבר ודאי‪) :‬סו( שמרן ו נ ד ן ‪ .‬נמס שאמר ואוכל‬ ‫כמיתה ו )סב( כאייזי‪ .‬נאום הראשון ו )סג( דינה ‪ .‬בת‬

‫‪3‬ידאךפט פארשטיין אז נאט פךענט אויף‪.‬ייי;עמים איז״ער בייז‪ .‬אונ‪/.‬ןר האט נאר ניט‬
‫חרטה ניהאט נאר ‪.‬ער האט גיעגפערט יך זענען‪.‬ניק‪-‬־טען פון בבל‪ .‬אבער'רעם ;ביא יחזקאל‬
‫האט נאט ניטךאפין בעסער פון' אלע‪ .‬ווי‪.‬ךער פסוק ואנט נאט האט ‪.‬נייאנט צו ‪.‬יחזקאל ויי‬
‫ביי;ער וועלין' לעבין‪ .‬האט יחיקאל גייאנט נאט דו ווייםט ךאך אויב דיי וועלין לעב•; אךער‬
‫ניי;‪ .‬רבי חני;א בר פפא מעט למשל אפאננער האט גיהאלטי; אין האנט אפויגיל‪ .‬האט רער‬
‫‪8‬אננער ב;ענינט אמענטשפריעגטער ביי איםךי פויגיל וואם' איך האבאי; האנט ‪.‬איולעבעךיג‬
‫אד״ער טויט‪ .‬זאנט דעו־ מענטש אויב דו ווילסטכןק ךי פויךל בלייבען לעבי; אונ אויב רו‬
‫ורלםט״קע; ויא זיין טויט‪ .‬זיא'איו ראך ביי דייר אין האנט‪ .‬אווי האט נאט נייאנט צו‪.‬יחזקאל‬
‫די'ביי;ער וועלין לעניין‪ .‬האט ‪.‬יחזקאל גיזאגט צו;אט דיו ווייםט אויב‪;.‬יי וועלין' לעבי; אדער‬
‫ביין‪ .‬ווי דו וועםט ויעלין‪< :‬כא( )ייאמר(‪* .‬ודם האט גמאנט צו' ;אט ראם ווייב ;ואם דו האםט‬
‫טיר גיגעבין האט טיר גינעבין פון רעם בוים אוג איך האב גי;עםין‪ .‬ראם איז וואט איוב הט‬
‫?יואנט איך וועלרייךין אוגוועלגיט מורא האבץ כי לא כן אגיכיןימך‪ .‬ווארוםאיךבין גיט אווי‬
‫ווי אידם וואם‪.‬ער האט גמאגט האשה אשר ;‪ ijr‬עטך דאם ווייב וואס דו האםטמירגיגעבין‬
‫האט טיר גיגעבץ פון ךעםיבוים‪ .‬אדים האט גיפאלנטויין ווייבאוג האט געיייגךיגמ‪ .‬אבער‬
‫אי־ האב ניט גיפאלגט מיי; ווייב ויאט הט םיר גיהייםי; וינדי‪.‬גע;‪. .‬ךבי א^א ביר ‪'3‬הנא יאנט‬
‫דינה ךי טאכטער פ'ו;'_י‪.‬עקב איו ;מוען דאם וריב פון איוב! ךךיבער האט איוב ;יואנט ציום‬
‫דייב אזד ייי'^עם רעט אייגע פון ךי נבלות )שלעכטעוויי^עחיךעךםטו‪ .‬אונ ‪3‬יי ךי;ה'שטייט‬
‫ךער ייארט גילה ‪ .‬דאם נוטע יאלי;'מיר נעמען'פון ;אט אינ ראם שלעכטע יאלץ מירי ניט‬ ‫ז‬

‫וועלץ נעמע;'‪....‬עס שטייט ניט איך ויעל נעקען גא־ מירייעלין נעמע"; ואיוב אונ ראסווייבו‪.‬‬
‫‪.‬זגס איז שיי; צו ‪.‬געסע; ךאס נוטע אונ;;ם איז ניט שיין צו נעמען ךי שלעכטע‪ .‬אוואנדער‪.‬‬
‫‪3‬יי רעם אלעמען האט איוב גיט געזיגךינט טיט דינעלעפצץ‪ .‬מיט ךי לעפציין האט‪.‬עירגיט‬
‫געזיגדיגט ‪ .‬אי ער אי; הארצין האט‪.‬עיר ;עזינךנט‪)':‬כב()אמח ‪ .‬ךבי אביא בר בה;א זאנם‬
‫אךם' האט גיט גיזאגט אייך האב גיגעםין גאר'‪.‬ער האט גמאגט איך ‪.‬וועל ‪.‬עכין‪' .‬איך ןאב‬
‫גי;עםין פץ‪ .‬עץ הדעת אונ וועל פו; אים‪.‬עסי;‪ .‬רבי שמעון ב; לקיש זאנט ;אט האט ניטארדם‬
‫ז‬

‫געטךיבע; אדם הראשון פון ג; עדן ביי‪.‬ער הט נילעםטעךט גאט‪ .‬אוג‪;.‬ןר הט גיךעט שלעכטע ךייד‬
‫געגין ; א ט ‪ .‬ווי רעד פסוק יאנט ;אט האט ןיהאיפטיעםיזאל וואקסין ‪1‬פו; אדם> נוטע'ווייינטרדבץ‬
‫ד‬

‫אוו ^־ס ראט גיעאקםי; שלעכטע וויינטהיבי] יי)לנ( *והאןך(‪ .‬יודה האט ניזאגט הינהש השיאגי‪.‬‬
‫רער‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרש־ יט כ‬ ‫סרך‬
‫כי תשה ברע‪ .?,‬הטעני כריא )דהיב לב( אל ישיא אחבש חזקיהו ו‬
‫© ר ש ה ‪) 3‬א! ייאסר ה׳ אלהים אל הנחש וטי‪) .‬תהליס קמו איש לשון בל יבין‬
‫בארץ ונו׳‪ .‬איר ליי לעיל הקביה ניטל את העכו״ם וטורידן לניהנם‪ .‬ואוטר‬
‫להם לםה הייתם קונסי; את בני‪.‬והן אוסרים לו םהם ובהם היו באים ואוסרים להיר איש על‬
‫חבירו‪ .‬והקביה נוטל )א( אלו ואלו יסורידן לניהנש‪ .‬ר״א איש לשין יה הנחש שאסר לה׳ר‬
‫)ב( על בוראו‪) .‬נ( בל יבין ב א ‪ p‬על נחונך תלך‪.‬איש תסס רע יצודנו)־( למרהפיח‪ .‬לפדחפה‬
‫אכ׳כ אלא למדחפות‪ .‬אדם נתקלל וחוה נתקללח‪ .‬ונחש נתקלל •י לב( ויאםר ה־ אל‬
‫הנחש כי עשית יאת ונו׳‪) .‬משלי י( איש תהפוכות ישלח מרון ונרנן םפריד אלוף‪ .‬איש‬
‫תהפוכות‪ .‬זה חנחש שהיפך דברים על בוראו‪ .‬ונרנן)ה( שרינן דברים על בוראו ואסר‬
‫לא םוה תמותון‪ .‬מפריד אלוף‪) .‬ו( שהפריד אלופו של עולם‪ .‬ומיד נתקלל‪ :‬זג( ויאמר ה'‬
‫אל הנחש ונוי‪ .‬עם אדם נשא ונתן‪ .‬עם הוה נשא ונתן‪ .‬ועם נחש לא נשא ונתן‪ .‬אלא‬
‫אסר הקכ״ה נחש זה רשע בעל תשובות‪ .‬ואם אומר אני לו‪ .‬עכשיו הוא אוסר לי אהה‬
‫צוית‬
‫מתנות כהונה‬
‫» ו ‪) :‬א( אלי יאלי‪ .‬כננלביניש והפנו״סו)נ( על נוראי‪ ) .‬ז ( למזיזפית ‪ .‬דתיפית כינה משמע ו ) ס ( ‪5‬ריגן‪ .‬לשון‬
‫שאמו מן הען אנל יניא את העילה‪ ) :‬נ ( נל ינון נ י ‪ .‬הלינה נז״א דרנני נאהליהה ו )י( פהפייד אליוי ני׳ אוה״ר‬
‫יס‬ ‫־ ג‬ ‫בלא יהיה לי נן ינהיס ירגליס נמו פהיס לי נראפינה «‬

‫^^''‪9‬נ'מ!ט'טיךאן ?יךעט •‬ ‫ךער ‪£‬לא;נ האט ייך‬

‫דאםוואךט השיאני איו ךעיר טייטש ךייצין ווי דער פסוק יאנט לא ישיא ארב בו‪ .‬דער פיינדייועט‬
‫ייך ניטירייצין טיט אים‪ .‬ךאם יייאךט השיאני איו רער ‪8‬ייטש כשולךינען ווי‪.‬ךער פסיק יאנט כי‬
‫ז‬

‫ס׳^ה בךעף‪ .‬אז דו וועםט טאנען'ביי דיין חבר יואס ^ער איו ריר'שולרינ‪ .‬ךאס וואךט הביאני‬
‫איזךער טייששגינאךין'ווי‪.‬ךערפסוקואנטאל‪2‬שיאאחבם חזקיך‪.‬ו‪ .‬חוקיהו זאלאייך ניט געאךיןג‬
‫פרשה כ ) א ( עיא^ח‪; .‬אט הט ני זאנט צום שלאננ דו זאלםט נךן אויף כיין בדך‪ .‬זןס שטייט‬
‫ז‬

‫אין פסוק אישןשון בל י‪:‬בון ב‪$‬ךץ‪ '.‬ןער וואט רעךט טיט דק צוננישלעכטע‬
‫ךיידוועטער ניט דין אויף ךער וועלט‪ .‬רבי‪.‬לך ;אנטיויען משיח יועט קיטען וועט ;אט״נעיםען‬
‫א‪£‬ע געצין דינער אונ וועט‪.‬ייי אךאפ ניךעךין אין ניהנט‪ '.‬אונ עךדעיט ואנין צו די ‪8‬אר ;ואס הט‬
‫איר ני§ייני;ט טיינע קץדער מ־י יודיןי‪ .‬וועלץ ךינעצץ ךינערי^אנין ווייל ךי יודין האבץ ‪5‬ירעט‬
‫^שק קרעאיינער אויף ךעט אנךעךין‪ .‬וועט ;אט ן^עםק ךי יוךין וואםוזאבין נ י ע ט ישי; הרע‬
‫אייך אונ יועטדיאראפ;יךעךין' אין ניהנט‪ .‬נאך אפ‪#.‬ט איז איש לשון*‪ .‬דאט' טיינטבזע; ךעם‬
‫‪#‬לא;נ‪; .‬ןר דזאט עךעט לשין הרע אויףייין בשעפער אויףנאט^ער ויעטןיטןאי^יןנןיץ פיס‬
‫צי שטיין אויף ךי ^ךד‪; .‬אר;זר יועט ^יין אוף זיין בויך‪ .‬דער שלעכטער רו^ער הט אים גיסאנגען צו‬
‫פארישטוסועע;‪. .‬עם שטייט ניט צו פארשטויסוננ‪; .‬אר צופארישםויםונגען‪ .‬פיל‪8‬אי־שטויםונ‪.:‬‬
‫אדם איז פאר^טויםין אונ ניפלוכט נייואךין‪ .‬יודה איו פארשטויםין אוניניפלוכט נייואיךין‪ .‬דער‬
‫שלז^ג איז ני'נןלו?ט גייוארין"‪') :‬ב( )ויאמר(‪; .‬אט הטנמאנט צוםשלאננ״ווייילדויהאסטדאס‬
‫נייטאןזן ךךיבע'ר יאלקטי דיןפארפלוכט‪ .‬ךער פסיק יאגט דער ייאס ךעךט ?ארקעךטיע ‪.‬ךייד‬ ‫ז‬

‫ךייצט״ער אקךיג‪ .‬אויניךער וואם סיאכט ?ךנ שיידט‪..‬ער ?פ רעם האר‪.‬ךער יויאס רעךט פיאךקערטע‬
‫רייד ראם איז רער ‪$‬לא}נ‪ .‬״ער האט נייךעט פארקי;רטע ריייד אויןפ נאט‪ .‬אוני‪.‬עיר האטי נירעט‬
‫כןרינ אויף ;אט ;ןר ן ט ‪.‬נייא;טצו חדז אירוועטיניט' שטאךבי;‪ .‬אונ‪.‬ער האט א^ני^ייךטידעם‬
‫ד!אר פון דער וועלט‪ .‬אדם ווט‪;.‬ןר איי ניווען רער קארי אייף רעד ו־עלט‪ .‬איייער אפ;ישי'יךט‬
‫}יוואךין פו; דערוועלט^ער האט ןיטויט שטאיךבץ‪ .‬ךךיבער איו ךעירישלאננ באלדיןיפלוכט‬
‫ןיוואךק ג)ג()ויאטו״(‪ .‬נאט ךט נייאנט" צוים שילאננ דו יא'לםט _דץ פאךפלובט‪ .‬טיט' ‪£‬ךם' האט‬
‫ד‬

‫;אט‪$‬ריערנירעט‪5 .‬יט חוה הט ;אט פרמך'ןידעט‪^ .‬נריהטביי יי גיפרענט פאר ;יאט* די‬
‫האבין ראם ניטאןזן‪ .‬טיט רעם שלאינ ןאט ;אט ;אר ‪5‬יט ניךעט‪...‬ער האטיניט ןיפרענט ‪3‬יי‬
‫ן‪4‬ים ‪8‬אר ויאט‪..‬ער ןאט ראם ניטאףן‪; .‬אר נאט^אט נייאגט" ‪5‬ער שלאבנ וועט הא'כיןכ‪:‬יל צו‬
‫ענפערץ‬
 ‫פא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כ‬ ‫•ךף‬
‫צרת אותם ואני צייתי אותם ‪ .‬מפני מה ה;יהו צוויך‪ .‬והלכו להם אחי־י ציווי‪ .‬אלא קפץ‬
‫עליו )ז( ופמק לו את דינו‪) :‬ן״( ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשיתואת‪ .‬תניד׳ חייא‬
‫בגדולה מתהילים ס; הגדול ‪ '.‬ובקללה מתחילים פן• הקט;‪ .‬כגדולה מתחילי; מן הגדול‬
‫שגא׳ )ויקרא י( ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר‪ .‬בקללה מתחילי; מ; הקטן *‬
‫שנא׳ ויאמר ה' אלהיט אל הנחש ‪ .‬ואל האשה אמר תרבה ארבה עצבוגך יהריגך‪ .‬ולאדם‬
‫אפר כי שמעת לקול אשתך‪ .‬מלמד שמתחלה נתקלל גחש‪ .‬ואחיכ נתקללה הוה ‪ .‬ואחיכ‬
‫נתקלל אדם‪) :‬ה( הכל םשםשין פנים כנגד עורף‪ .‬חוץ מבי שםשפשין אחור כגגד‬
‫אחור‪ .‬גמל וכלב ‪ .‬וחוץ מני שםשםשין פנים כנגד פגים ‪ .‬פפגי שהשכינה דברה עםהם ‪.‬‬
‫ואלו ה;‪ .‬ארם‪ .‬נחש‪ .‬ודג‪ .‬אדם שנאי ולארם אפר כי שפעת לקול אשתך‪ .‬גחש ויאפר‬
‫ה׳ אלהים אל הנהש‪.‬דג)יונה ב( ויאפר ה׳ לדנ ויקא את יונה‪) (1):‬ה( כי עשית זאת‪ .‬א״ר‬
‫הושעיא כל מה שעשית בשביל זו‪.‬כל פעולה שלך לא!ושביל זו‪ .‬איר יהודה בר סיפון בשם ר׳‬
‫הושעיא טתהלת הכפר יעד כאן ע״א אזכרות‪ .‬מגיד )ט( שנידון בסנהדרין שלימה ‪ .‬ר׳‬
‫הושעיא רפכנין בשם ר׳ לוי‪ .‬אדרו בצרעת‪) .‬י( הדין סלעיא דביה ‪ .‬צדע; אי‪,‬נין‪ (T) :‬איר‬
‫אלעזר‬
‫מ ת נ ות כ ה ונ ה‬
‫עשית אלא נשנ'; ואת נשגיל הוה שימית אדס יאחס מקווגה ג‬ ‫שזיס אדי! על סעולפ כולי ו )ו( יפסק לי את דינו‪ .‬מפגי שאין‬
‫) פ ( שגידין‪ .‬מחש נסנפזרין שלימס ‪) t‬י( סדין סלעיא כיי ‪-‬‬ ‫מהפכין נזטס של מפית בלא יהא היא נגן עדן יתלמידי הרסת‬
‫המנרנירומ‬ ‫נניהגכ ‪) 1‬ת( כי עשית זאת‪ .‬נלימר מה שעשית מן הפתוי לא‬
‫‪.‬ענפעךץ״אי״^יך״ייעל צו‪.‬אים זאנין״פאר וואס״ער האטיאזוי גיטאהן‪ .‬וועט‪7.‬גרמיר^;פעךין‬
‫דו״האסט צו ייי גיב״אטי; ‪.‬ויי ואלין ניט ‪.‬עסי; פו; ;גץ הדעת‪ .‬אינ ‪.‬איך האב ;יזאג‪.‬ט זיי ואלין‬
‫;א‪.‬ז‪5‬םין‪ .‬פאר דאם האבץ די אוועק גילאף; ביי; גיבאט אונ האבץ גיטאךן טייי; גי‪£‬אט‪.‬‬
‫ךךייבער האט ;אט גאו־ גיט גיוואלט רייךין טיט אים נאר ןןר האט באלד ;י§"‪5‬קת זיין ךיז אוב‬
‫ד‬

‫ן א ט אים גיפלוכט! )ד()ויאמר(‪ '.‬גאט ןאט ניזאגט צום שלא^ג ודיל דו הא^ט אזר ךטאסן‬
‫זאדםטו זיין פארפלוכט‪ .‬רבי'ח;יא האט גילערוגט 'ביי ןדויםקייט היץיט טען אן פץ‪;.‬ךעקטין ‪-‬‬
‫ביי״אקללה הייביט טען אי; פץיקלענםטץ‪ .‬ביי גרויםקייט הייןט ןןעןןזן פץ}ךע?!טין'‪.‬ווי"דער‬
‫ןסוקזאגט משה האט געדאגט צו'אהרן אונ צו״^ןןך אונ צו' אין טר‪ .‬ןךהגרצי אהרן‪ .‬ביי‬
‫י‬

‫אקללה הייבט' מען אן' פץ קלעגםטי;‪.; .‬״‪.‬רער' פפוקיאנט נאט האט ןיו»ט צום קלאננ דד‬
‫זאלסט דין גע^לוכט‪ .‬אוג צו' ךי אשה ןאט‪7‬נר }יואגט איך‪.‬וועל םעןךין דיי; ?!‪,‬־ויער‪ .‬אוג צו‬
‫^דים'האט‪..‬עריגמיאגט ודיל רו ןאםט גיהעךט'ךי שטיטע פו;‪.‬דיין ווייבואל״ויץ ךי‪_.‬ערר;י‪£‬לוקט‬
‫פון רייגעטוועגץ*‪ .‬פוץער האט ;א'ט‪.‬גיפלוכטךעם'שלא;ג‪ .‬ךער;אך וזאט‪...‬ערןי^לוןט סןזץ •‬
‫דער ;אך' האט‪!.‬גרי נ״יפלוכט ארם‪< (h):‬הכ‪ . 6‬אלעזכךיםיייען די בהע?'טיןזיך' טיט‪.‬נקבות‬
‫איז דער ^נים פון זכר אוייף ךעם גאקע; פון די ג‪.‬קבה‪ .‬נאר ?וךי‪..‬זעגע; ךא)איינער איז דא( וואס‬
‫‪:‬‬

‫דיבהעפטץידך טיט"וי;;;רע ‪.‬גקבות איגטען ;עגי; אינטען‪ .‬ךאם איז אקעםיל אונ אהו;ט שין!‬
‫מסבת בכורות דף ח>‪'.‬אונךךיי זענען' ךא ;וסדי בהע?טיןזיך מיט דיערע‪.‬נקבות אתגייס געגין‬
‫פגים! ודיל ךי שכיגה האט מיט זיי' ניירעט‪ .‬דאס איי א‪?.‬ןענטש אונ א‪#‬לא;ג אוג אפיש‪ .‬ביי ךעם‬
‫מענטש שטייט'גאט האטגיואןט צו אךםדיילדו דןאםט גיהעךט ך ^ י י מ ע פץ דיי; ווייב‪ .‬ביי‬
‫ךעםישלאגג שטייט ;אט קאט נייאגטיצום שלא?ג‪ .‬ביי רעם פיש'•‪!$‬טייט ;אט ן א ט ניזא;ט‬
‫צום פיש‪._.‬ער ;אל ארוים געבץ פץ זיך )רעם'גבייא( יוגה‪.‬׳ )‪ 0‬לכי;נשייו^ ז**ת>‪ .‬רבי הי?‪3‬ע;א‬
‫ר‬ ‫א‬ ‫יז‬
‫זאנ‪.‬ט';אט ןאט‪.‬גיואןט צום שלאגג אלץיוואס דו האקט גיטאס! !* ל וי }* ‪?3‬יע! ‪5‬ע?י‪.1‬יי‬
‫אשה הוה‪ .‬דו האםט'}יוראלטיאדם ;אלי שטארבץ אונידו גאלסיט נענןען הוהן‪ .‬רבי יהוךה ב י‬
‫כיטץ האט ;;ואגטיפץ רבי הושענא ם וועגין פו; ןלנהייב ספר ביו‪.‬רעם פסוק איי ךער קאוןט‬
‫איין אוג ויבעציג מאהל'ךעם נאםעןפון ; א ט ‪ .‬צו יאגץ אז'רער ‪#‬לא;ג איז געםקפט גיוואךין‬
‫דורך איין'אונךבעןיגדיינים‪*.‬אגאנצין‪.‬בית ךץ‪..‬ךבי הושע;א פון ם;גץ ןאט‪.‬גיוא}ט פוןר?י‬
‫לדם וועגין‪.‬ערהאט אים גיפלוכט כויטצרעה‪ .‬ךיפלי<;קין'דאם‪.‬ועגעןאויף‪.‬ךעם ^'לא^ג;רוי‪0‬‬
‫ג‬
‫]וי טאלעלסידאס>!יז אןעלכע קךעץנ »> )אמרי‪ .‬רבי אלעךןט'גיזאגט ה אט טע! ‪h‬ו ‪.‬י‪3.‬עןנ‬
‫ז‬

‫אז‬
 ‫כ‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫כראשית‬ ‫סדר‬
‫אלעזר ראית מימיך מאחר שאים סכה את חבירו )יא( במקל‪ .‬הוא חוזר וטכוז אותו‬
‫)יב‪ (.‬ברצועה‪ .‬כך ארור אתה מכל הבהמה‪ .‬כיש מכל חית השדה ‪) .‬יג( תני בהמה נסה‬
‫טהורה יולדת לט׳ חדשים‪ .‬בהםה גסה ממאה יולדת לשנים עשר חדשים‪ .‬בהמה דקה‬
‫טהורה יולדת לחמשה הרשים‪ .‬והכלב לחמשים יום ‪ .‬וחהתול לניב ‪ .‬והחזיר לם׳ יום ‪.‬‬
‫והנטייה לעי יום ‪ -‬והצבי והשועל לו הרשים ושאר כל השרצים לו׳ חדשים‪ .‬הארי והדוב‬
‫זהנםר !הפיל והקוף והקיפוד לנ׳ שנים‪ .‬והנחש לשבע שנים‪ .‬והאפעה לע׳ שנה‪ .‬פילוסופים‬
‫אחר בקש לידע לכסה חנהש מוליד‪ .‬כיין שראה איחס )יד( סתעםקין זה עם זה‪ .‬נטל;‬
‫ונתנן בחבית ‪ .‬יהיה םםפיק להם מיונית ער שילדו‪ .‬כיון שעלו חוקנים לרומי‪ .‬שאלו את‬
‫דיג איל לכמה הנחש מוליד‪ .‬ולא יכול להשיבן טי^ונחכרכםו פניו‪ .‬פנע בו ר׳ יהושע‬
‫ופניו חולנית ‪ .‬איל למה פניך חולנית‪ .‬איל שאלה אתת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה ‪.‬‬
‫איל מה היא‪ .‬איל לכמה נחש ט ליד ‪ .‬איל לשבע שנים‪ .‬איל מנא ל ך ‪ .‬איל הכלב חיה‬
‫טמאה ומוליד לנ׳ יום‪ .‬ובהמה טמאה יולדח לייב חודש ‪ .‬וכתיב ארור אתה מכל הבהמה‬
‫וטכל‬
‫מתנות כהונה‬
‫מ ו נ ו נ ו י ו ת נמו סלעיה של הנמש לרעת הס נ )יא( נ מ ק ל ‪ .‬בסמלה אורו מן הנהמה ש!ער עיבורה רק " נ מדש ואחיה‬
‫»לי' מנס גדילה! ) י נ ( נרלועה‪ .‬סנה קנונה ע נתחלס אדרו מן החיה שלפר עיבורה ג׳ שניפ ו )יל( מתעסקין נוי‪ .‬נ ז ר ו‬
‫»נל הבהמה שלער עיבורה י״נ חדש יאת״נ מן החי־ שיילדה אדן‪) ».‬פו( נתכרנמו פגיו‪ .‬ונשקנו לירקון מפגי הניבה ו‬
‫־‬ ‫ע‬
‫ש נ‬ ‫» ח־ביס ‪) :‬׳‪ (j‬ומשני תני בהמה מ ' ‪ .‬מד נג' פניה והנ־‬
‫אז איינער ^לא‪;.‬טויין !זבו־‪^?i« 5‬נראים ש ^ א ^ ן י פ ת ^ ^ י ״ א ^ ע ק י י ך ד • ' נאךקיט•אפאסע״ק‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫*־יער ?זטארקעיךךער נאך קזוואיבער‪ .‬אונ גאטדויטיניפלוכט ‪.‬רעם שלאננ פרןער םיטאנרוייסע‬
‫לןללה ך״ער נאך טיט אקלעןערע‪ .‬נאט האט ‪.‬גייאנט ציםשלאננ רו יאלסטדיי; פארפלויכטפון‬
‫‪$‬לע ניהטית אונ פין אל‪.‬ע'סיות‪ .‬אז^ראיז פארפלוכט״םערווייאבהטהידאסךאאת מעוברת‬
‫י‬
‫זןוועלף חדשים‪ .‬איי‪.‬ער ראך שוי; ^ארפלובט סער ווי אלע חיות וייאם די‪ .‬זע‪.‬מי טעוברתזעקנ‬
‫חך‪#‬ים'‪ .‬צו ויאט הט נאט נידאךכ‪:‬ט ואנין דו יאילהטיייין פארפלוכיט טעריויאלעהיוח^נפעלט‬ ‫‪5‬‬

‫רבי אל עזך‪ .‬מיד האבין ןילעמ;ט ‪ /‬ת י ס ע בהמות דם‪.‬מען מענ'זיי'‪.‬עםין למשל אקוה אמ מעוברת‬ ‫ז‬

‫•ביין חדשים‪ .‬ןרויסע ?המות דאם מען טאר די ניטעסיןופעךר אייזלען( זענעזמעוןירתיצוועלף‬
‫חדשים‪ .‬נןליינע בהטות וןאם מען טענ די‪37‬סין )‪.‬שעפסין'צי;ען> זענען מעוברת פינף חדשים •‬
‫אהו;ט איז ?זעובךח פו?ציג טעג‪ .‬א‪.‬קאץ איו מעוברת *וויי אונ פופיציג טעג‪' .‬ז»תייר איזיםעויברת‬
‫זעלןצינטענ‪?'^ .‬ןיה איז‪.‬מעוברת זיןעציגיטעניודאם איו אווי אקלייינע חיה('‪{? .‬הערש * נ‬
‫אפוקס‪_.‬זענען?‪1‬עי‪3‬ךת ^קם'חדשים‪ .‬אונאלע שךציםזענע; מעויךתיעקסחךשים‪.‬אלייביאבעער‬ ‫י‬

‫^עינעןימעובךתךריי' "אחר ‪ .‬א׳?לאנג איז‬ ‫&לע;ן§עךט‬

‫לעוברת זעע; ;אהר'‪ .‬אאפעה ואייך אזאולט •?לאננ( איו מעוברך! זיבעצ״יג;אהך י‪ .‬יעה; קיר'אז עם‬
‫י‬

‫איי דא אתה דאם איי טעו?רי ‪ 1‬לייננער ווי אבה^ה‪ '.‬בייו ךרייי יאהר'‪ .‬אונ אשלאנניאיו' מעוברת‬
‫ביז ךבעצינ;אך‪.‬ר‪ .‬אפילטאףיהאט אימאךל ףוואלט ודפק ווי לאנניאשלאננ איו מעוברת‪ .‬יד‪.‬ער‬
‫דןטגייעה; ץיייי ?ולאעען א^ר טיט אגק?ה‪.‬יע;ען בןעפט‪ .‬האט‪.‬ערזייב'ייךענינומען אוני האט‬
‫ד י אדיין ניליי גט'איןא‪.‬פאם אונ האט די נינעגיין״עסי; ביי ייי ןאבין ניבארין דאס^קינד‪ .‬יד די‬ ‫‪:‬‬

‫אלטע לייטיענען ניקוםען אין ררם האבי; די נינןריעןט ביי רבן^מליאל* ווי לאננ אייו אשל^י‬
‫?עוברת‪ .‬האט‪?1‬ןגנ‪5‬לי‪.‬אל ניטניויאסטצו‪^.‬נפעךיןאונ דין^ניםיאימעל ניואךיין פאר שאנדע‪.‬‬
‫ן א ט רבי להושע בנעןיץט כבן גמליאל‪ '.‬אונ פךענט ביי אים פאר דאסןעהט אויס זיין פנים קראנק‪.‬‬
‫;ןאט רןן נמייאל נטאיןטטען וזט ביי מיר"ניפרענט אזאךאונ איך‪.‬ודיים ניט צו ענפעךיין‪ .‬הם‬
‫יבי ;הושע ני זא נט וואים איז ךי ואך‪ .‬האט ‪?; i ' j l‬ליאל ניואנט נוי לאנג איז אשלאנינ מעוברת‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫הט רביימשע ניזאנ‪.‬ט ךבען;אדזר‪ .‬ן ט כבןנ_?לי‪.‬אל גיזאנט'צי‪.‬רבי ‪.‬יהושע פון יואנעןויייקטי‬
‫צ‪.‬ז‪.‬זגס איז אזוי‪ .‬ןאט‪.‬ךביי יהוש״ע נייז^ט אהיונט איו'אחיה וןם‪/‬טעןיטאר זיא ‪.‬ניט‪£‬ם'י'ן‪ .‬אונ‬
‫זיא איי ?עוברת פו^צינ טענ‪'' .‬אונ אבהימה ויאס מען טאר זיא נייט ‪.‬עסי! איז טיעיברתצוועלף‬
‫ןוךשים‪ .‬אונ נאט ן ט נייא?ט צום ץןלאנו דו זאלםטדין‪?.‬ארנלוכט מער וויאלעייבהטותאיונ‬
‫•ער‬
 ‫פ ר ש ה כ‬ ‫כ ר א ש י ת‬
‫פב‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫וסבל חית השדה‪ .‬וכשם שהבהפה ארורה פן ההיה )טז( שבעה‪ .‬כך נחש ארור פן‬
‫הבתסה שבעה‪) .‬יז( כםפני רסשא סלק ואפר ל ה ם ‪ .‬התחיל)ילו‪ (.‬טטיח ראשו לכותל‪ .‬אסר‬
‫כל פה שעםלתי שבע שנים‪ .‬בא זה והושיטה לי בקנה אחד‪) :‬ה( על נחונך תלך‪ .‬בשעה‬
‫שאפר לו הקביה על נחונך תלך ‪ .‬ירדו סהיש וקצצו ידיו ורגליו‪ .‬והיה קולו הולך ‪80‬וף‬
‫העולם ועד םופו‪ .‬בא נחש ללפד על טפלתה של טצרים ונםצא לטד טםנה‪ .‬שנאפר‬
‫)ירמיה מו( )יט( קולה כנחש ילך ‪ ,‬ד׳ יורן ור׳ הונא‪ ,‬חד מגהון אטר אתה נרםת לבריות‬
‫שיהיו פהלכי)כ( נתונים על םתיהם‪ .‬אף אתח על נחונך תלך‪ ,‬איר אלעזר אף קללתו‬
‫של הקב״ה יש בה ברכה‪ .‬אפר אילולא שאפר לו הקביה על נחונך ת ל ך ‪ .‬היאך היה‬
‫בורח לכותל ונכנס לחור וניצל‪ ) :‬ט ( ועפר תאכל כל יפי חייך‪ .‬איר חילפאי לא עפר פכל‬
‫צד אלא בוקע ויורד עד שהוא טניע לסלע ושוטט נידין של ארפה ואוכל‪) :‬י( איר לוי‬
‫לע״ל חבל טהרפאין‪ .‬חוץ םנחש ונבעונים‪ .‬נ ח ש ‪ .‬שנא׳)ישטיה טה( ונחש עפר להטו לא‬
‫׳זרעו ולא ישחיתו ונו׳‪ .‬נבעונים )יחזקאל מס( )כא( והעובד העיר )כב( יעבדוהו סכל‬
‫שבטי‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫)פז( שנפה‪ .‬טנעה פעמי• ג׳ יום הס ימוה םפנה ‪ 1‬סופו יקצוץ יליס ורגלים נמ• מסיסים להא׳ קרא יניוינ‬
‫)יז( ננופנ׳ רמשא ‪ .‬לפנות הערנ עלה דיג לאופי פיליסיף נקרלומוס נאו לס נרפו יערה וגו׳ ולא מלינ! שמסר הנמש רק‬
‫יאמר לו שימי עינויי ו׳ שנינו)ימ( ניפימ‪ .‬הנה ראשי לניסל! ידם ירגליס ו ) נ ( נתינים ־ נפיפיס לרן אכילות ‪:‬‬
‫)יש( קיצה כני‪,‬ש נו‪.‬ש״מ שקולו של הנמש הולן ועדין לא ילענא )נא( יהעינ־ העיר‪ .‬אלו הגבעונים שהיי בואני מיס ומושני‬
‫עד היכן הילך ולא נא לססוס אלא לפרש מסוף הפולש ועל עצים לנית ם׳ נעיר ירושלים‪ ) :‬נ נ ( יענלוסי‪ .‬ינהגי ני מנהג‬

‫^טער~{'ד^חיה‪7‬יבעןסא^‬ ‫‪9‬ער וד אלע חיות פון פעלדלאזויי^י ךיי בהםה‬

‫אזוי פיל‪ .‬לךער הוגט איז טעובךת פופצינ טענ ךי בהמה איז םעיובךת צוועלף חדשים‪ '.‬איאה'ר‪.‬‬
‫ז‬

‫ויןע; טאןל פוקציג טעג איז א;אןר‪ .‬אזוי איז"רער שלאןג פארפליוכטיטיער ו‪.‬וי ךי בהמה‬
‫זיןע; מאקל‪ .‬איז' ךבען' ;אקח‪ .‬פאריין נאקט איז י־לןן גטליאל ניגא^ען צו ךיי אלטע לייט' איונ‬
‫האט די"נמאג‪.‬ט אז רער שלאננ איז מעוברת‪.‬זיבען יאףר‪ .‬ךער ?י^יזאף אייו אויך דאךט ןיןוען‪.‬‬
‫ז‬

‫האט דער פילייאף ןי^ול^יו'דעט ק"אפ'אן ךי'ו!א?ט'‪ .‬אונ ן א ט ןמאןט ;ואם איך' האב טיך‬
‫ז‬

‫גימאטערט ויבען יאהר‪ .‬איו ןיקומען ךער כבן גמליאל אונ האט ראיס מיר נינעבין טיט ‪#‬יין‬
‫טאךיל! )ת( של גף^ןז ‪£1‬לך(‪) .‬יען* נאט ן ט גמאנט צוםשלאננ ת ;אלםט ניין אויףךייןבויך‪.‬‬
‫ןענען אךאפ ניקוטען ?לאבים אונ האבין אים אפ ;יהאקט די הענט טיט ךי פיס‪ .‬ן ט טע; ניהעךט‬
‫בין קול פון אייןןקוועקט ביו צום אןדעךין עק ווע‪£‬ז‪ .‬ךעיר שלאנג קומט לעךנעןווייאיווייךי‬
‫ע‬

‫‪ 3‬ןלה פון מצרים מעט דין‪ .‬ווי דער'§מק זא‪.‬גט'ק‪';1‬ה כנחש‪.‬ילך‪ '.‬דער' קול" פו; טצר;ם יועט‬
‫גןי; אדי נוייט ייי^עם איי ךנאט־ע; דער קול יפי; שצאנניווען מען דואט אים אפןי׳גהאקט ךי‬
‫הע;ט מיט ךי פיס‪..‬יוייל‪..‬עם שטייט}יטווי ויייטדער'קול'ייעט‪;.‬יי; לעךנען ימיר אזיער יישוזניין‬
‫‪%‬‬
‫אזוי ווייטוואם‪?.‬נר^ען שויןיטער ;יט ניין דאסאיז פיו איין‪.‬עקוועלט צים'אנ‪.‬רעריגעקמעלט‬
‫לעכנען סיר אפי די ספלה פוןשלא^ג פון מצרים‪. .‬ךבי יוךן אוגרבייהוגאאייגער פון' דייזאגפ‬
‫ז‬
‫אזוי ןאט ;אט גמאגט צום ‪#‬לא;ג' דו ןאףט ;יסאכט אז טענטישץ ;אלין גיין )טרויעךע אוט‬
‫ציץגיבויגין ביז צום'בויך אויף זי‪7:‬נרע מוןים‪ .‬ךךיןער יאל^וטו״אויך טין אדףדייין בוייך‪ .‬רבי‬
‫אלעיך \‪ ap‬אפילי אין ךי קללה' פין ;אט א מ ך א אברכה ‪^ .‬ווען ;אט ;ואלט ניט ‪.‬גמאגט צום‬
‫‪#‬לא נג דו;אלףט גיין אויףךעם בויך‪ .‬ווי אווי וואלט ךערשלאננניקענטאנטלויפין צואוואנט‬ ‫‪:‬‬

‫אוג אביין גיין' אין אלאך ויך בעהאלטי!! )ט()^פרתאכל('• גאט'ןאט נמאנט צום שלאננ דו‬
‫;אלףט ע‪1‬ןץ‪._.‬ערד אווי לא;נ ווי'רוייע'?טלעבין‪ .‬ר^י חיל^א‪/‬יאגט ניט גאךעךיד וועטערעסין‪.‬‬
‫גאר'‪.‬ער ׳?§אלט ח ך ך ך ‪ /‬ע ך ר ביו‪,‬זגר קו?!ט צו םאךטע ;ןךדיאוי^עריכייכויטאוייםאדעךייפון‬
‫דער ‪£‬רד אוג^ער עףט‪.‬זיי'‪) ':‬י( ואמר(‪ .‬רבי ליי קט גייאנט' 'ווען משיח וועט קוטען וועליין אלע‬
‫ןיהיילט ייעךין נאריךער שלאננ אונ ךי גבעונים ניט‪ .‬ביידעם שלאנג שטייטדיןבירויטוועט‬
‫זיין די ערד‪ .‬אפילו אין די צייט ;ואס אלעיביייע חיות יןעילין שויין נייטשלעכטם טאהן‪ .‬ראם‬
‫^יי ;יע; מי^יחמעט קומען‪ .‬וועט אויך דער ??לאגג‪^.‬סין יגאו־‪;.‬נךד‪ .‬ביי ךיי גבעוניםשטיייטדער‬

‫ואם‬
 ‫בראשית‬ ‫כראשית פרשה כ‬ ‫סדר‬
‫שבטי ישראל ‪) .‬יא( ד' אםי ור׳ הושעיא כשם ר׳ אהא איל הקביה אני עשיתיך סלך‬
‫על הבהמה ועל החיה‪ .‬ואתה לא בקשת‪ .‬אני עשיתיך שתהא טהלך קיםסיות כאדם‬
‫ואהה לא בקשת ‪ .‬על נחונך תלך‪ .‬אני עשיתיך שתהא אובל םאכלות כאדם ‪ .‬ואתה לא‬
‫בקשת‪ .‬ועפר האכל כל יםי חייך‪ .‬אתה בקשת להרונ את אדם ולישא את חוה‪ .‬ואיבה‬
‫אשית בינך ובין האשה‪ .‬הוי מה שביקש לא ניתן לו וםה שבידו ניטל םשנו‪ .‬וכן מציגו‬
‫בקין‪ .‬וקרח ‪ .‬ובלעם‪ .‬ודואנ‪ ,‬ואחיחופל‪ .‬ונחוי‪ .‬ואבשלום וארוניהו‪ .‬ועיייהי‪ .‬והמן ‪.‬‬
‫םה שבקשו לא ניתן להם‪ .‬ומה שבידם ניטל מהם‪) '.‬יב ו אל האשה אמר הרכה ארבה‬
‫עצבונך והרונך ‪ .‬ר׳ יהודה בר׳ םיםון ור׳ יוחנן בשם ר׳ אלעזר כר סימון‪ .‬מעולם‬
‫)כנ( לא נזקק הקב״ה להשיח עם אשה‪ .‬אלא עם אותה הצדקה‪ .‬ואף היא)כד( עיי עילה‪.‬‬
‫ר׳ אבא כיכ בשם ר׳ יצהקאמר‪ .‬כמה כרכורין)כה( כרכר בשביל‪ ,‬להשיח עסה‪ .‬ויאםרלא‬
‫כי צחקת‪ .‬והכתיב )בראשית טז( ותקרא שם ה׳ הדבר אליה‪ .‬ר׳ יהושע בר ר׳ נחמיה בשם‬
‫ד׳ אידי אמר‪ .‬עיי מלאך‪ .‬והכתיב)שס כה( ויאמר ה' לה‪ .‬ר׳ לוי בשם ר׳ חםא בר חנינא‬
‫אסר עיי םלאך ‪• .‬ר׳ אלעזר בשם ר׳ יוסי בר זימרא אסר)כו( ע״י שפ בן נ ח ‪) :‬יג( הרבה‬
‫ארבה עצבוגך והרונך‪.‬ר׳ אבא בר כהנא בשם ר׳ שמואל אוסר)כז( כל שהוא הרבר; ארבה‬
‫ב‬
‫מתנות כהונה‬
‫שאדירה לא צמקתי ני יראה היה ל ד ו להשיב לה לאניצמיןי‪.‬‬ ‫מנדומ • ) » ( לא מקין נוי‪ .‬יוה שדנר עש מיה אין זהק־ר‬
‫נ ו שירש*׳‪ ) :‬נ ה ( נ ר נ ו נוי‪ .‬פדנ״י נמס גלגוליה גלגל‪):‬כו( ע״־‬ ‫שימס אלא תינמס מגילה ישימה סייגי שמזנר עמה סיטר‬
‫שס‬ ‫דנריס אי ונר צורו לה ו ) נ ז ( ע" עילה ‪ .‬שינה ועלילה מש;י‬

‫!ואס וןעט בךינע{ ךי שטאט ידאס זע;ען ךי;בעוניםזווא^ןיי״יהאביךיגיראךפט״בךלנען צום בית‬

‫המקדש וואם אין ךי שטאט;רושליםזוועלין טיט ירי ךי‪.‬נען אלע שבטים פון יוךין!אונ וויילעם שטייס‬
‫‪,‬‬
‫ניטור לא^נ איו דאםיאויף אייבינ‪) :‬יא( רבי אםי אונ י־כי הוישעןא הא? ; נמאנט פו; רבי אחא ס‬
‫ןףמין‪; .‬אט האט נמאגט צום שלאננ איך וזאב ךיך ניטאכט ד\זאלסט זיין אםלןז אויף די בהמות‬
‫אונ אויף ‪.‬די חיות‪ .‬אונ דו ןאםט‪.‬ניט ‪.‬ניויאלט‪; .‬אלסטו זיין פארפליויכט מער פון אלע בהמית אוג‬
‫חיות‪ .‬איך האב ךיך ןימאכט ד'ו יאלםט ‪.‬ביין" אויף ^זטעלט אווי ווי אטענטש‪ .‬אונ דויןאסט ניט‬‫ז‬

‫ןיוואלט‪ .‬זאלםטו ?יין אויף דיין בייך‪ .‬איך וזאב ךיך'}יטאכט די;אלםט‪.'.‬עסי; אז‪.‬עלכע‪.‬עםינוואךנ‬
‫ווי אמענ‪?.‬ש‪ .‬אונ דו האםט ניט ‪.‬ניוואלט‪ .‬זאלשטו עםי;‪.‬עךר אווי לאננ ווי דו וועיםט לעבין‪ .‬די‬
‫ןאקןט‪ .‬ניוואלט דןרננן אךם אונ נעמען חוף ‪3‬אר'אווייב‪ .‬ויעל איך מאביןיאפיינךשאפט צווישען דיר‬
‫אונ צווי^עו ראם' נוייב חוה‪. .‬ועה; יויר וואס רער שלאננ האט ןיוואלט האביין האט ^ען אים ניט‬
‫ןיגעבין‪ .‬אוג וואס ‪;.‬נרהאטנ־האטוזאטםעןאוייךפוןיאים' צו;ענומען'‪ .‬אוג אווי געפינעןמיר ביי‬
‫_ק;ן אונ ביי ק^ח אונ ביי בל;עם אונ ביי דואג אונ ביי אחיהופל אוגביי גיהזי אוגביי אבשלום אונ‬
‫‪3‬יי אדיוטהו אונ ‪3‬יי עוויהו אוג ביי ןםן‪ .‬וואם די האבי; גיוואלט האבי; האט ט ק די ניט גינעבין‪.‬‬
‫אונוואם זץהאביןעהאט ןאט ‪$‬ען אויך פון די צו}ינוםען •ירב( <אל האשה אמח‪ .‬צו חוה' הט‬
‫י‬
‫;אט גייאנט איךוועלטעתן דיין'טרו^ער אונ דיין שוואגגער שאפט‪ .‬רבי‪.‬יהודה ברבי סימוי‬
‫אונ רבי יוחנן פו; רבי אלןיזר ברבי סימון ס וועגין האכיןייגיואגט נאט האטי״קיין מאהל נישט‬
‫;י‪#‬טו‪.‬עסט טיט אאשה ;אר טיט די צד‪..‬קת)ע(רד‪ .6‬אונ דאם איזיאויך גיווען דורך אםבה)מעןיןיאט‬
‫גימוזט ‪9‬יט איר רייךין(‪ .‬רבי אבא בר ‪.3‬ה;אואנט פון רבי‪.‬יצחק םוועגין' ויי פיל סבות האט גאט‬
‫;יטא;ט‪.,‬עסיאל קוםע;‪..‬ערזאל‪.‬ךייךין הייטשךה'‪; .‬ואם האט נאט' ‪3‬יךעט מיט‪1‬שרה‪.‬״ער ןאט‬
‫ןיזאגט צו אירעם איו ניט ווי די יאנםט גאר דו האםט ;א נילאכט‪ .‬פךיענט ךער מךרשעם שטייט‬
‫ראך אין פסוק ה;ר ןאט גירופין ךע'ם';אםען פו; נאט' ייאס‪.‬ער האט ^יךעט צו איר‪ '.‬האט יאןד גאט‬
‫גירעטצו ה;ר אויך‪..‬ךבי ןהושע בר רבי גחם;ההאטגיואנט פוןךביי אךיסוועגין רורךאכ^אך‬
‫ןאט נאט צו איר ‪.‬גיךעט‪^.‬עם שטייט ראך'אין עסוק ביי ךבכןה ;אט ןאט ניואנט צי יאיר‪ .‬רבי‬
‫לוי ןאט ני;א;ט פון רבי המאבד חנינאם וועניןתרך אמלא*? האט ;אט צו איר ניךיעט‪ .‬רבי‬
‫א ^ ז ד זא^ט פין רבי יוסי בד זיטראיס וועגי; דורןז שיםךער זו־; פו; נח האט גאט צו איר נירעט‪:‬‬
‫)ינ‪) 1‬החיה>‪.‬רביאבא ברבהגיא^אגטפוךךביישםואלםןועגיןידער^ערדאם איזביי דיןמוטער‬
‫אי;‬
 ‫פג‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פ ר ע ה צ‬ ‫י‬ ‫סד‬
‫נ ל שהוא בטאתים וייב יום חי‪ .‬ר' תונא אסר נודר לטי ונולד לז׳ אינו חי לח׳ אינו‬
‫ח י ‪ .‬נוצר לז׳ ונילד לשמונה חי‪ .‬קיו לטי‪ .‬בעון קשיה דרי אבהו טניין שהנולד לשבעה‬
‫ח י ‪ .‬א״ל מן דידבו; אנא ממטי לנון )כיו‪ (.‬ויט״א איפט״א איט״א אוכטיא‪; :‬י!־( ר׳ ברייה‬
‫בשם ריש אמר ‪ .‬לעולם אין האשה יולדת אלא או לרע׳א או לרעיב אי לרע״נ‪ .‬לתשעה‬
‫)כט( הן ועיבוריהן‪ .‬חייא בר אבא הוה יתיב קםיה דרב )צ( הוה משבר ליה ולא־סבר‪.‬‬
‫איל לםה לית את סבי‪ .‬איל דהא חסרתי)לא( בעי למילר‪ .‬ואני טתירא ש‪2‬א)לב( תידון‬
‫ותמות‪ .‬איל )לג( ומאי איכפת לך‪) .‬לד( איל פעמים שהיא פוחתת‪ ,‬ופעמים שהיא טופפת‪.‬‬
‫פוחתח אינה פוחתת )לה( מימות הלבנה‪ .‬מוספת אינה מוספת על •ימית החמה ‪ ,‬איל‬
‫והכתיב )איוב לט( הידעת עת לדת יעלי סלע תספור )לו( ירחים תמלאנה‪ .‬איל להלן‬
‫)לז( בדקה‪ ,‬וכאן בנםה‪ .‬איל והא בקרות של אנטינינום היתת רובעת‪ .‬דורביעו מסנה‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫ב ס ‪ .‬נן נמ‪) :‬נו( נל שהיא הרנה‪ .‬גהיא במעי אמו כמנין לעילד נ ו י ‪ .‬היא רוצה לילד בכנר הגיע זמגס» )לנ( מילין‪.‬‬
‫הרנס דמיינו ר"׳ ימיה ואע״ג ‪:‬הרנה היא רי״נ פ" לנינו הלעג;! )לג( נוא׳ אינפת נוי‪ .‬הרי לא הגיע עדין ומן לילסה‬
‫נמיי ביוה הגי של התשמיש נתלש הזרע ואו מפמיל ההריון « של* !שלמי לס עדיין ׳"נ מלש סיוס שעלה עליה הוכר ‪:‬‬
‫סיג‪) :‬כמ( וישיא אכט״א איסיא אוכע״א וע״; לעיל פי״ד « )לל( א״ל פעמיס כיי‪ .‬ומאי לניט יניגי איכא למימש כל פעם‬
‫) נ ע ( ה; ו‪::‬נוריהן‪ .‬כמניין ימיה ‪•:‬ש בשי מדשיס יעינורהן שמא פלד השסא‪) :‬לה( ימוה הלינה‪ .‬שנייד‪ .‬ימיה הממה ‪,‬‬
‫וימי קליש״ז; ג׳ ׳מיס סיינו רע״נ ולפעמיס נקלע ביום נ' ואו פסיהו)לו( ׳ומיס תמלאנה‪ .‬משמע ד־מית מי״נ מדשיס אינס‬
‫סיא ועיש ולהעמיס טוס ראשין ואז היא רע״א ‪) :‬ל( הוה יולדמ‪) :‬לו( נדקה אינה פומתס עגועורם והיינו ס׳ מדשיפנ‬
‫נקרות‪.‬‬ ‫מםנואליה כוי‪ .‬להכינו מעם ידבר ולא הבין כיי‪) :‬לא( געית‬

‫איי בויך אווי פיל טענ ווי דאם דאךט ודיבה ויטךעפט ראם איי צוויי הונדעיט מיט צוועלף טענ‪.‬‬
‫ארבה וועל איך מעקרי; זיין לעבי;‪,‬וועט‪.‬ער לאניג לעבין‪,‬ךבי הונא;אנטךערק״נדדסוועךטיבשיאפין‬
‫ביי דין פוטער אין בויך צו ניי; טענ נאך ךעםיתשמיש אונערוועךטיגיבאךץמ זיבעןחדשים‪.‬וועט‬
‫‪~.‬ר ניטלעביז‪ .‬אונ‪.‬או‪.‬ער וועךט ניבאךין צו אכט חדשים וועטי^ראויןיףטלעבי;'‪ .‬אונאז'‪!;.‬ר‬
‫וועךט בשאפין ביי ויין טוטער אי; בויןדצידןען טעננאך רעם תשמיש און‪._.‬ערוועךט גיבאךק‬
‫צו א;ט חדשים;ועט‪..‬ער לעבי;‪ .‬אונ אז‪.‬ער וועיךט ניןאךין צו ניי; חדשים וועט‪.‬ער נעיוויס לעבין‪.‬‬
‫מען האט גי?רע?ט ליי רבי אבהו פו; וויאנען וריסי; טיר אז ךאס' קינר יויאם וועךט גיןארין צי‬
‫זייןע; חדשים ‪.‬קע; לעבי;‪ .‬האט רבי אבהו צו די ןיואנט פון אייער שפראך‪.‬וו״על י איך' אייך‬
‫ווייזין אז‪.‬עם איו אווי‪ .‬זיט׳׳א אפט״א'‪ .‬זיטא איו דער'טייטשלעבי;‪ .‬אפהאאיי ךער ^ייטש‬
‫ךבען‪ .‬אז‪.‬ער וועךט גיבאי־י; ציו ייבען חדשים יועט‪...‬ערלעבין‪ .‬איט;א' אוכט״א‪ .‬איטאיאיו‬
‫דער טיי‪.‬טש ‪#‬טאך'ב‪:‬ין‪ .‬אוכשא איו ךער טייטש אכט‪ .‬אז‪;.‬נר ויערט ןיבארין' צו אכט חדשים‬
‫מיעט ער ‪$‬טאך?י;‪) :‬יד('רבי ברכיה האטיניואנט פו; ‪..‬רבי שמעון ם וועגץ אפרויא נייבאךט‬
‫דאסקי;ד צו ?ודי הונדעךט איין' אונ ויבעןנינ טענ‪ .‬אךער' צו צוויי הונךעךט צוויי אונ זיבעצינ‬
‫טעג‪ .‬ארעד צי דודי הונךעךטךריי אונ זיבעציג טעג‪ .‬ראם אייו ניי; חדשים אוינ נאך ךךיייטענ‬
‫ביו ךי ורע וועךט' א; ניניומעין איין ךי טוטעךס בויך פו; איר זאל וועריין אקינד‪ .‬חי יא בר •אבא‬
‫ז‬

‫איז ניועםין פאר ךב האט‪.‬רב טיט אים ?ילערונט אונ האט אים ;ינעבין צו פאריטטיי; אואך‬
‫אונ ה;יאהאט ניט פארשטא;‪.‬ען‪ .‬האט רב ניזאנט צו חי יא פאר וואם' פארשטייםטויניט‪ .‬האט‬
‫ז‬

‫חי^יא נתא;ט מיין איץיל דאךף איצט ניבאךי; אקינד האב איך פוךא טאמער וויעט איר‪.‬קאלט‬
‫וועךין פון ?!יןאךצין אונ ייא וועט' פיינעךין‪ .‬וזאט'רב ניזאנט צו ח;יא וויאם האךט ךיך איצ»‬
‫‪.‬עם איז נאךניט די צייטךא זאל ‪.‬ניבאת; ראם ‪,‬קינד‪ .‬ווארום‪.‬עס איו נ אך ניטא א;אהר»«‪0‬‬
‫ז‬

‫זיא איז •?ועוברת‪ .‬האט רייא ‪5‬יזאגט אםאהל איי א‪.‬אייזיל מעוןרת )וויינינער ווי א;אך‪,‬ו! ««ן‬
‫אמאוףל מיער ייי א;א?ר‪ .‬אונ‪..‬עס איו שיי; ניאנט צום ;אהר דאךף ‪9‬ע; מורא האבי; אליע מני‪9‬‬
‫טאפער גיבאךט זיא שוין‪ .‬אויב זיא ניבאךט צו וויינינער וויי א;אהר איו ניט וויינינער ווי ‪W‬‬
‫ךריי הו^ךעךט פיר אונ פופציג‪.‬טענ‪ .‬די ד'ער;אהרפון'ת ל‪$‬ה אייז‪ .‬אונ ארב זיא ניבאךט‬
‫צו לייננער יד א;אהר איו'ניט לייננער ווי צו ךךייי הונךערט' פינף אונ‪.‬זעכצינ‪.‬טעג • ו\י" ליעד‬
‫^אןד פו; ךי ווק; איו‪ .‬האט רב נייאנטצו ך‪.‬י;א';אט האט'דאך ןחאנט צויאיוביווייסטודען ךז‬
‫צייט‬
 ‫כ‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫)מו( בקרות של רבי‪ .‬יש מהם שילדו עכשיו‪ .‬ויש מהם שילרו לאחר זמן‪ .‬איל להלן‬
‫בטהורה‪ .‬וכאן בטמאה‪) :‬טו( עצבינך זה צער העבור‪ .‬והרונןז זה צער )לט( העדוי ‪.‬‬
‫בעצב זה צער הגפלים‪ .‬תלדי זה צער הלידה‪ .‬בנים זה צער גידול בנים ‪ .‬אמר ראביש‬
‫נוח לו לאדם לגדל )מ( לגיון אתר משל זיתים בגליל‪ .‬ולא לגדל תיגוק אחי־)מא( כאיי;‬
‫)טז( ואל אישך )מכ( תשוקתך‪ .‬ארבע תשיקית הן‪ .‬אין תשוקתה של אשה אלא לאישה‪.‬‬
‫שנא׳ ואל אישך תשוקתך‪ .‬אין תשוקתו של יצחיר אלא על קין וחביריו‪ .‬שנא׳ ואליך‬
‫וזשיקחי‪ .‬אין תשוקתן של נשםים אלא על הארץ‪ .‬שנאסר )יזהליס סה( פקדת הארץ‬
‫וחשוקקה‪ .‬ואין חשוקחו של הקכיה אלא על ישראל‪ .‬שנא )שיר ז( ועלי השוסתו‪ .‬ד׳א‬
‫תשוקתו‪ .‬חשים אנו‪ .‬ואפי׳ שאנו תשים אנו םקוים לישועחו של הקביה‪ .‬ומיחדיםשמו‬
‫בכל יום‪) :‬ין( דיא ואל אישך תשוקתך‪ .‬בשעה שהאשה יושבת על הטשבר‪ .‬היא אופרת‬
‫עוד איני נזקקת לבעלי מעתה ‪ .‬והקביה אומר לה תשובי לתשוקתך‪ .‬תשובי לתשוקת‬
‫איש״‬
‫י‬ ‫מתנות כהונה‬
‫)למ( נקרות • ז ׳ הערוך עלרש ומאי לאו ‪.‬לאף נהמה לקה משמע שהיא ווסת האשש ימ״תירא לקרא פלייה הינ נינקיש ו‬
‫כיו וש״מ לנהמה לקס פוחתת ומוספת והאי קרא דתהפור )יי( לניון‪ .‬אתל משל ותיס יפרפ״י עונ לילאלשלשתס מינ‬
‫ירחיס עינ איירי ננסה ואיל לא ההיא לנית ר׳ סוי נסית וסא א׳ בגליל ששם נזליס וסיס הרנה ‪) 1‬מא( נ א * ‪ .‬דוחק פרנסה‬
‫לפתתו והותירו יושר משעור שנין שנות ל נ ״ נשנות החמס וקשה לפרנש אפילי תישק‪ ) :‬מ נ ( תשוקתו‪ .‬נומריקוו משיש‬
‫קן ‪0‬‬
‫י‬ ‫הסס הוו טהורות ואנא אמינא נשמאות ו)לש( העילי‪ .‬נעריך‬
‫^ ^ ! ? ^ ^ ך ע ר פילען י ךעם ‪j S ^ r w f‬‬ ‫ןוייט״יווען די‬
‫דיערע חדשים‪ ".‬ועמן םירךאך א^עסיויעךטדער פיילטיפוןקט צום חדשי‪ .‬ניט וויינעעראונ‬
‫ך ט טעיןר‪ .‬ן ט ח;יא גיוא^ט ראם איו ביי קליי;ע חיות אוני ביי י(ליינע בהטוח דיא ןיבאךן‬
‫פונקט צום חלש‪ .‬אבער ךוי^ע ?המוח גיבאךיין גיט פוגקט צום חלש‪ .‬ןאט רב ןיזאגטיצו‬
‫ח;י'א ‪.‬רי קטאלעם בהמות יפו; אנטוגינום ןאט טקיבהעפט טיט דיסטאדעס בהמות פון לבי‪.‬‬
‫״עם איז גיןןען א^ךיערע בהמות'וואס האבץ ‪,‬גיבאךיין באלו־ צוי^לער״צייט אגדעךע בחטוח‬
‫ןאבין גיליארין ‪ #‬ע ט ע ר נאך דעו־ ?ייט‪ .‬אין ךי םטיאךעם זענען;יווען‪.‬קליי;עב'סטו'ת לשעפםין‬
‫ציגען> אויך ‪ .‬זעהן סיר ראך אז ביי קלייג<‪? 1‬הטיתי איז יארך ניטא‪.‬קיץ אויםניועצטע ציייט‬
‫‪:‬‬

‫)יען די ואלין גי?אךץ(‪.‬י;עךע קיןרעד‪ .‬וזטח;יא גייא;ט ךאךטיעגע; גיוועןגאר'?ר‪1‬יפעבהמות‬

‫איעל?ע וואס טען §עג די‪?^.‬וין‪ .‬די ןיןאךץפיל טעג פארי דער צייט אוג פיל טעג;אך רעד‬
‫צייט‪ .‬אבער ?המוח ןרויםע' וואסםען טארזיי גיייט״עםץדי^יבאךיןאדעריצו ךךיי תוגדעךט‬
‫פיר אוג פוקצייג טעג ‪$‬ךער צו דריי הונךעךט פינןש אוג'ועכציג טעג' גיט‪ .‬שפעטער! )מו()עצבונך(‪.‬‬
‫דיין נךויעךיקייט מיי;ט'מען ךעם צערי פון טךאגין‪ .‬הרוגך טייגט'קזגן רעם" ?ןןר וואט זי ועיהט‬
‫דם נדה• בעצבםייןט םען ךעם צער ויען זיא ןאט;אטויטען‪.‬קי?ד‪'.‬הלךי מייגט סע; רעםיצער‬
‫ןוען זיא ;י^אךט אלעבעךנגיען כןיןר‪? .‬נים טיינט §ען ךעם צער פין *!ךעווע; דייייקינךיער‪. .‬רבי‬
‫אלעזך ברבי ש?עץ זאףט‪!7.‬ס איעריגגער צו געב'ץ‪.‬עםץ אאךםעזעלנער אין ;ליל ווים דאר״טיץ‬ ‫ז‬

‫וואקםץיפיל איילביךטעי‪ .‬אייבעריאוץש צו אךעיוען'איין‪.‬קינר'אץ אירץןשךאלוייילךאךטאיו‬

‫וויינינ פרנסה! )טד> )ואל אישך ול״שוקתך(‪ .‬צו דיי; מאן וועםטו גלוםטץ'‪ .‬פיר ^רליינדוהטויננ‬
‫זעגען דיא‪ .‬אוןייב ג לו?ט ;אר צו' איר מא;‪ .‬וד ךער פסייקיואגט צו ריין ‪5‬אן ד'עט(יץ' ריין‬‫‪:‬‬

‫?ליסטו;ג‪,‬ךעריצרוך'ע }'לו!?ט;אר צו‪.‬קין כוטיץגע חברים)צו איע^עמעגטשץיויקיןאייגיייע‪0‬‬

‫ויי‪/‬גיאטיהאט גיוא גט צו‪.‬ק‪:‬ן ךער יצר הרע ויעט גלו?טץ צו‪.‬דיר‪ .‬רער רעגץ ;לייםטיגאר' צי גיץ אוין*‬‫‪:‬‬

‫ךי‪7‬ןךד‪ .‬וד ךער פסוק זא?ט ^‪ Jrrpj‬ןאר'ץ‪.‬ו<שוק קה‪ .‬ת ןאקט 'גידייינקט די ערד אוני האסט‬
‫י‬ ‫ז‬

‫ןיבריי?;ט צו איר דעם ;ואס ?לו?זט צו איר‪ .‬ךיאס איזדערךעגץ‪'.‬דאס גלוי^טוגג פון' ;אט איו גאר‬
‫צו יוךץ‪ .‬ווי רער פסוק זא;ט איוגאויףםיר )יוךין> איז ‪1‬יץ גלוסטיגג‪'.‬גאך אפ?‪1‬טאיו יזישוקחו־‬
‫ז‬

‫את ?וויי ווערטער‪5 .‬ש‪.‬יקו‪ .‬עואךאינ האפעגיגג‪ .‬ךי ייוךין' ;אגץ מיר יעגע• ש א ך \ א ו נ‬
‫אפילומיר;ענעןקוואךפץךע^יטויעגץ האפיןימיריצוךיהילףפץגאט‪'.‬אוגיימיריאגץאלעטאנ‬
‫אז ‪ ay‬איז איינער'‪) :‬יז()דבר אחח ;אך ז ^ ע ט איו דיין;לו?טו;ג וועט דין צו דיי; *םא^ייע; אפתי‬
‫גיבערט‬
 ‫פד‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרי©־‪ ,‬כ‬ ‫•ךך‬
‫אישך ‪ .‬ר׳ ברכיה ור׳ סיפון ב ש ם רשביי א מ ר ו ‪ .‬לשי)מי( ש ר פ ר פ ה ב ל ב ה ‪ .‬לפיכך ת ב י א‬
‫)מד( ק ר ב ן פ ר ו פ ר ף ‪ .‬ב ת ו ר י ם ב ב נ י יונה ‪ ) 5‬י ה ! והוא י ם ש ל ב ך ‪ .‬א פ ר ריהיג יכול‬
‫)מה( כ פ ש ל ה מ כ ל צ ר ‪ .‬ת י ל )דבריס כד()מו( ל א יהבול ריתים ו ר כ ב ‪ .‬מ ע ש ה ב א ש ה א ח ת‬
‫מ ש ל ב י ת טברינופ ש ה י ת ה נ ש ו א ה ללבטים א ח ד והיה בעלה מצערה‪ .‬שמעו הכפים ובאו‬
‫א צ ל ה ל ה ו כ י ח ו ‪ .‬כיון ש ב א ת ל פ נ י ה כ פ י ם ‪ .‬ה ו צ י א ה ל פ נ י ה ם )מז( פ ג ו ר ה ש ל ו ה ב ו נ ר ש ל ח ר ם‬
‫ע ל ג ב ה ‪) .‬מח( לקיים מ ה ש נ א פ ר ואל א י ש ך ת ש ו ק ת ך ‪ ) :‬י ט ( ו ל א ד ם א פ ר כ י ש פ ע ת ל ק ו ל‬
‫א ש ת ך ‪ .‬ר׳ שמלאי אומר )מט( בישוב ה ר ע ת ב א עליו‪ .‬א״ל מ ה א ת סבור שאגי פ ה ה‬
‫ו ה י ה א ח ר ת נ ב ר א ת ל ך ) ק ה ל ת א ( )נ( א י ; כ ל ח ד ש ת ח ת ה ש ם ש ‪ .‬מ ה א ת ס ב ו ר ש א ג י‬
‫כ ה ה ו א ת ה י ו ש ב ל ך )נח( ה ט ל י ס ‪ ) .‬ע ט י ? מ ה ( ל א ת ו ה ו ב ר א ה ל ש ב ת י צ ר ה ‪ .‬ר ב נ ן א מ ר י ן‬
‫ה ת ה י ל ה מ י ל ל ת עליו ב ק ו ל ה ‪ .‬הה׳׳ר ו ל א ר ם א פ ר כ י ש פ ע ת ל ד ב ר י א ש ת ך אב״כ‪ .‬א ל א ל ק ו ל‬
‫)כ! ו ת א כ ל פ ן ה ע ץ ‪ .‬ה ד א מ ם י י ע א ל ה ה י א ד א ״ ר א ב א ד ע כ ו ) נ ב ( א ת ר ו ג ה י ה ‪:‬‬ ‫אשתך‪:‬‬
‫אשר‬
‫מ ת נ ו ת כה ו נה‬ ‫‪,‬‬
‫הוא על ו! עלי יאהנתו עלי‪) :‬מח( לק־יס ונוי‪ .‬נא; הוי*‬ ‫'קייס‪ ) :‬מ נ ( שרפרפה נ ל נ ה ‪ .‬פירש " הרהרה הנזר כלנה‬
‫מקויכ! )ניט( נישינ הזעס ‪ .‬נזנריס של עעם ולא נרעש‬ ‫ילא הוצאתו בניה ‪) :‬ניד( קרבן מרופוף ‪ .‬קל וקש! נמייונה ‪:‬‬
‫נרבנ; דלקנון! ) נ ( אין נל נ‪1‬זש וכוי‪ .‬ש‪:‬א יהא שוב בריאה‬ ‫)מה( ממשלה מכל צד‪ ,‬מצאתי בכם רש״י אשי' למשכנה ‪1‬‬
‫כבריאת ו׳ ימי בראשית י ק ע" אב ואה; )נא(כשלים‪ .‬פי'‬ ‫)מ!( צא יתנו)'‪ .‬וכתב נקרא בלפני זס כי יקר‪ ,‬איש אשם‬
‫הערוך יחיד יפני' יק״י שלא נמות שנינו משוס אין נל מיש ולא‬ ‫דשה וגוי ומפייה הפשיק ושמח את אשתו אשר לקח לא יחנול‬ ‫ה‬

‫תוהו נראה‪) :‬נב( אתרוג‪ .‬הים ששעס עלו נטעם פריו‬ ‫מים ורננ לומר באפילו נאשסו לא יחנול נוי ‪) :‬מו( מטרם‬ ‫ר‬

‫ווהו‬ ‫ו ' ‪ .‬רמו רמוה אע״פ שאני חשיב נמו הוהנ והוא כהרס מ״מ‬ ‫כ‬

‫ן י ב א ך ט ך א ם ק י נ ד ד ו ר ך ך י ג ר ו י ה ע ש מ ע ך צ י ן א י ר ע ו א נ ט זיא א י ך ‪ .‬י י ע ל פ י ך שוי; מ ע ר ג י ט נ ה ע פ ט י ן‬

‫דייןןלוםטוגנ‪ .‬ד ו וועםט נ א ך‬ ‫מ י ט מיין מ א ן ‪ ' .‬א ו נ ' ; א ט ז א נ ט צ ו א י ר ר ו ו ו ע ם ט צוךייקקוםע; צ ו‬
‫ו ו י י ט ע ר ג ל ו ס ט י ; צ ו דיין פ א ; ' ‪ .‬ח י י ב ר כ י ה אוי‪'.‬רבי ס י פ ו ן ה א ב י ן ג י ז א נ ט ' פ ו ן ' ‪ .‬ך ב י ש מ ע ו ן בן'יוחאי ם‬
‫ז‬

‫ו ו ע ג י ן ו ד י ל ך י א ש ה ה א ט נ א ר ג י ט ר א י כ ט ר ע ם ג ד ר ) א ז ז י א ו א ל ד ך נ י ט ' מ ע ר ב ה ע פ ט י ן מ י ט א י ר מא;(‬
‫ך ר י ב ע ר ך א ך ף ז י א ג א ר בךייננע; א ג ך י ג ג ק ק ר ב ן ‪.‬‬ ‫א י ן ה א ר צ י ; ‪ .‬א ו ג ה א ט ר א ם נ י ט ארוייס ג י ר ע ט ‪.‬‬
‫ט א ה ב י ; א ־ ע ר צ ו ו י י י ו ג ג ע ט א ה ב י ; ' ‪) :‬יךן( ) ו ה ו א ‪ :‬מ ש ל ב ך ( ‪ .‬א ו נ ‪ .‬ך י ע ר ' פ א ן " ו ו ע ט‬ ‫אלטע‬ ‫צוויי‬
‫גיוועלטינען א‪1‬יףךיר‪.‬ךבי י ו פ י ה ג ל י ל י זאגט' א י ך ו ו א ל ט מייגען א י ז ך ע ר מ א ן ו א ל ט א ק י גיוועלטיינען‬
‫ע י י ב א ו ו י ו ו י א ב ע ל ה כ י ת א ו י ף ד י ן ק נ ע ב ט ‪ .‬ש ט י י ט א י ן פ ס ו ק )אז א י י נ ע ר וועיט "נעםיע;‬ ‫אוייףידי;‬
‫אךבעטקמיט‬ ‫ו ן י ־ י ז א ל ‪ .‬ע ר ז י א פ ך י י ל א ך מ א ב י ף ל א ' ‪ .‬י ה ב ' ‪ 1‬ל ך ה י ‪ .‬ם ו ך כ ב ‪ .‬א ו נ ‪ .‬ע ר ו א ל נייט‬ ‫אנייע‬
‫טבךיניםו ואס‬
‫ז‬ ‫ךיפאםיליע‬ ‫מילי‪!:‬טיינער‪^'.‬ם ה א ט א פ א ה ל } י ט ך א פ י ן ב י י א א ש ה פון‬ ‫א י ר ביי ך י‬
‫ז י א ה ט ח ת ו נ ה ג י ה א ט מ י ט א ג י ל ; ‪ .‬ה א ם ר ע ד ימאן א י ר מ צ ע ר ג י ו ו ע ן ‪ .‬ו ו י ך י ח כ מ י ם ה א ב י ; ר א ש‬
‫גישטעלט‬ ‫א י ם י ש ט ר א פ י ן ‪ .‬איו זיא }יקוטען&אר ד י חכמים א ו גה א ט‬ ‫ג י ה ק ־ ט י ע ג ע ; ד י גיקו‪?.‬ע;‬
‫ל י י כ ט ע ר א ו נ אויה ך ע ם ל י י כ ט ע ר א י ז נ י ש ט א נ ע ; אקליי; ל י י כ ט ע ר י ל פ ו ן‬ ‫אגאלרעגעש‬ ‫פ א ר זןיא‬
‫ל י י ם ‪ .‬צ ו ו ו י י ז י ן ' א פ י ל ו ז י א ' א י ו ו ו י ג א ל ר א ו ג ‪ .‬ל נ ר א י י ג ע נ י ן א י ר ו ו י ליייםפוין ד ע ם ט י י י ע נ י ן א י י ‪ .‬ע ר‬
‫פ ס ו ק י ש ט י י ט דיין‬ ‫גיייאךין אווי ווי אין‬ ‫א י ב ע ר א י ר ‪ .‬איוג ז‪.‬יא ה א ט א י ם ל י ‪ . 3‬ך א א י ו מ ק ד ם‬
‫ג ל ו ס ט ו ג ג וו ע ט זיין צ ו ד י י ; מ א ן ! < י ט ( י ו ר א ד מ אפו־(‪ .‬צ ו א ר ם ה א ט נ א ט ‪ .‬ג י ז א נ ם ו ו י י ל י ד ו ה א ם ט‬
‫ש ט י ם מ ע פ ו ן ביין נ ד י ב ‪ .‬ר ב י ש מ ל א י ה א ט נ י ז א ג ט ה ו ה א י ז ניקויםען צ ו ^ ד ם מ י ט‬ ‫גי״עךט די‬
‫א ט ע נ ה ‪ .‬זיא ה א ט גיזאגט צ ו א י ם יואם מ י י נ ס ט ו א ז א י ך ו ו ע ל ש ט א ך ב י ן ו ו ע ט פ ו ן ךיינעטיוענין‬
‫‪3‬עאפין‬ ‫ו ו ע ט שיוין״קיין ג י י ע י א ך ג י ט '‬ ‫ךי‪!'.‬עקם ט ע ג‬ ‫וועךין איין א ג ר ע ר ח ו ה ‪ .‬נ א ־‬ ‫בשיאפין‬
‫ט א מ ע ר מ י י נ ה ט ו א ז א י ך וועל שטאךביין‪.‬וועסטו‪.‬זיין אליי; א ; אווייב‪ .‬ך י ו ו ע ל ט איו נ י ט‬ ‫ווערין‪.‬‬
‫ניוואךין זיא ; א ל בלייבין ו ו י ס ט י א ן טענטשין‪ ".‬נ א ר ו י א ז א ל ב ו ע צ ט וועךין מ י ט י מ ע נ ט ש י ן ‪.‬‬ ‫‪3‬שאפין‬
‫האבי; אווייב ך או א ל ת א י י ן ' ק י נ ד ע ר ‪ .‬ך ר י ב ע ר א־ז געווים א ז אייךוועלניט ש ט א ר ב י ן א ו נ‬ ‫טווטו‬
‫אנניהיויבין א י י ף א י ם‬ ‫ו ו ע ס ט ‪ . .‬ע ם י ן ו ו ע ם ט ו א ו י ך נ י ט ש י ט א ך ב י ן ‪ .‬ך י ר ב נ ; ואגין ז י א ה א ט‬
‫ז‬ ‫אזד ו‬
‫מ ז א נ ט צ ו א ך ם עייל ד ו‬ ‫פ ט ו ק יא^ט ג א ט דואט‬ ‫ביו‪...‬ער ‪ .‬ה א ט ג י פ ו ו ט ‪ .‬ע ם י ן ‪ .‬ווי‪.‬ך'ער‬ ‫שר;‪:‬ען‬
‫; י ה ע ך ט ד י ש ט י ט ‪ $‬ע פ ו ; ד י י ן ו ו י י ב ‪... .‬עם ש ט י י ט ג י ט ד ו ה א ם ט ן י ה ע ך ט ך י ך י י ד פ ו ן‬ ‫האםט‬
‫ד י י ; \ י ‪ ; . 3‬א ר ‪ .‬ע ם שיטייט ר ע ם ק י ל פי; כיי; וריב)ייאים ז י א ה א ט א ו י ף ד י ר געיםרייגע;(‪< 0):‬ור‪.‬א;ל‬

‫‪IP‬‬
 ‫כ‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫א ש י ת‬ ‫ב‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫אשר *יתיך לאפר‪ .‬םהו לאפר להזהיר את הבהטת ואת החיה ואת העופות ‪ .‬לא דייך‬
‫שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואבלי‪ ) :‬ב א ( ארורה האדםה בעבורך‪ .‬שתהא סעלה‬
‫לך דברים ארורים בנון יתושץ • ופרעישץ‪ .‬וזבובין‪) .‬ננ( ותעלה לך גמל ‪ .‬איר יצחק אף‬
‫הוא יש לו בו הנאה שהוא פיכרו ונהנה םדסיו‪) DD):‬נד( בעצבון תאכלנה‪ .‬איר אםי‬
‫קשה היא הפרנסה כפלים כלידה‪ .‬בלידה כתיב בעצב תלדי בנים‪ .‬ובפרנסה כתיב‬
‫בעצכון תאכלנח ‪ .‬ר׳ אלעור ור׳ שםואל ברנהםן‪ .‬ר׳ אלעזר אסר הקיש נאילה לפרנסה‪.‬‬
‫יפרנסה לנאולה שנאי)תהציס קלז( ויפדקמ מצרינו וםםיך ליה)שס( נותן •לחם לכל בשר‪.‬‬
‫מה )נה( נאולה פלאים אף פרנסה פלאים‪ .‬מה פרנסה בכל יום‪ .‬אף )גו( נאולה בכל יום‪.‬‬
‫רשביג אסר וגדולה מן הנאולה שהנאילה עיי מלאך והפרנסה עיי הקביה‪ .‬הנאולה עיי םלאך‬
‫מניין שג׳)בראשי־ מח(המלאך הגואל אוחי סכל רע‪.‬פרגםה עיי הקביה שנ׳)ה<ים המס(פותח את‬
‫ידך ימשביע לכל חי רצין‪.‬ריב'ל אמר נתלה מקריעת י״ס שנ׳)שם הלז()נז( לנוזר ים סוף לנזרים‬
‫ואומר‬
‫מתנות כהונה‬
‫ליס וישרקנו וכן בגאולת מצדם נתינ נורא הסליפ עובס פלא ז‬ ‫זוסו ותאכל מן הפן עצמו! )נג( ותעלה לן גמל‪ .‬נראה מפני‬
‫)גו( גאולה ננל יוס ‪ .‬שהש״׳ מפר מתפנות פוומיס סקמיס‬ ‫שהגמל מויק נייר היוצא מפיו נל הגיגע נו ועוד שהורג את‬
‫לבקרים והקנ״ה מצילנו מידס ‪1‬‬ ‫עלינו ננל יוס תדשיס‬ ‫גל נויה נשנא לעסיק נדרן ארן ‪) :‬נד( בעצבין‪ .‬לשק רניס‬
‫‪,‬‬
‫) ם ( לגיור וני'‪ ,‬סיפיס יקרא והעניר ישראל נתוני ואילי‬ ‫עשמע‪) :‬נה( גאולה פלאים‪ ,‬שנאמרילעושה נפלאות נו ושנון‬
‫״_‪.‬״‪..‬״״‪..‬״‬ ‫נ‪1‬ן העץ‪ .‬דו הא;!ט גיגעםי; פי; רעם‬
‫בוים‪ .‬נאד פון ךעם בוים‪ .‬ךי האלץ פו; ךעם בוים‪ .‬פון דאגען‪.‬זעה; מירי אזעם‪.‬ווי‪.‬רבי אבא‬
‫פון‪.‬עכו הט גייא^ט אז ךער‪.‬עץ'הדעת איו גיווען אתרוג‪ .‬אוג רעים בוים פון אתרוג‪.‬קעןםק‬
‫‪ .‬עסין אווי גוטויי רעם און״רוג‪ .‬נאט האט גייאגט צויאךם איך וזאב ךיך ?יבאטי; צויזאגי;‪.‬‬ ‫‪%‬‬

‫‪3‬ועטע;;אל‪.‬ערזאגין'‪..‬ער'זאל זאגין צי ‪£‬לע בהמות אוג חיות אוג עופות די זאלין גיט‪3;.‬סי;‬
‫פון‪.‬עץ ך!דעת‪ .‬גיט ‪.‬געגונ דו האקט די ניט ןייזאגט‪; .‬אר דו אליי; האםט ויי גיגעבי; פוןי״עץ‬
‫הךעתאוג די האבין ניג‪.‬עסין! )בא()ארורה(‪ .‬ךי‪/‬עךד זאלדץ פארפלוכט פוןידיינעטווענין‪.‬‬
‫ךי ^עךד ויעט דיר‪ .‬אויףברץגען ‪8‬ארפלוכטע ואכין! קאמעךין פלייא פ'לי;ע;‪ .‬דאם זעןען קליינע‬
‫ז‬

‫מייקייס‪ .‬איג ךי‪..‬עךד וועט אויף בךייעען ךעם‪...‬קעםיל וואם ;ןיראיז אמזייק יוער‪.‬עם'ךיךיט איים‬
‫א;‪ .‬אפילו טיט די ^פייאכץ פון' זיין מייל איז‪.‬ער אםזיק‪ .‬רבי ‪.‬יצחק זאנט דיער״קעםיל איו‬
‫ניט ‪.‬קיץ קללה ‪.‬טע; וזיאט הגאה פו; אים ‪9‬ען גןען אים פארקויפי; י האט 'םיען הגאה פו; חגם‬
‫;עלט‪) :‬לב( )בעצבי; תא?ל;ה>‪ .‬טיט ו^תיערקייט ויעט‪.‬םען‪?.‬ןכוי! פו; ךי‪;.‬נךד‪ .‬ריבי אפי}אנט‬
‫ךי ‪£‬ר;סה קו?!ט אן רעם היענטשטאפיליאזיויישמעריוויאקיגדיצו ןיבאךין‪-‬יביי אקינרןיבאךין‬
‫ז^טיייט בעצ‪.‬ב טיט ?!תיער ו‪.‬וע'םטוניןאךי;‪.‬קינדער‪ .‬אונ ביי פרנסה שטייט בעצמן מיט טאפעלע‬
‫^רויערקייט וועסטו‪.‬ע'קי; פוןיד‪/‬עךד‪ .‬ךביייאלעזר אונ רבי״שמיואל ברינה?‪. :‬קךינק •"'יבבי‬
‫א^זר' זא?ט ךאס איויקלייו^ג פון ;לות איזגליייךיצו פרנסה איונ פרנסה איויגלייך'צו ךיאס‬
‫א‪1‬יקלייוו;גפץ ;לוה‪ .‬ווארו'ם‪.,‬עם ?זטייט אין פסוק גאט האט אוגז אויפןיליץט' פון אונדגרע‬
‫פיץיד‪ .‬ךיער נע‪3‬ץ שטייט ;אך אפסוק גאט ‪5‬יט ברויט צו אלעיבשעפעגיש'‪ .‬אזד ווי״ןאס‬
‫אויקלייזוננ איז' ניווע; תךך וואןךער‪ .‬אווי §ךנםה קומט אויך דורך וואנךער‪' .‬אונ אווי וויפרג&ה‬
‫איז אלע טאנ‪ .‬אווי ליייט או'?ז'נאט אדם פץ אונזעריע <‪1‬ייגד אייך אלע טאג‪. .‬לבי שפיאל בר‬
‫נר^!ן;א?טפךנסה‪-‬איו ןרע^יער ווי ךאם אויבליטוגינ‪'.‬דארום דאם אויםליייוננ איו דורך אמלאך‪.‬‬
‫אונ פתקה איז ד?רך ;אט אליי;‪ .‬פץ ווא;ען וו'יי‪9‬ץ טיר אז אויסליייזינגיאייז דוחי א״על^ך •‬
‫ווארום‪/‬עם שטייט אי; ןםוק ‪:‬עקב האט גייאגטךער מלאך ויאט' יזאט מיך אויםנילייזט פון‬
‫אלע ^לע^טיס‪ .‬פץ ווא;ע;;די^ין נ!יר‪.‬אז^רנםיה איודוךך;אט‪ .‬וואתם‪.‬עם עזטייטאץפסוק‬
‫;אט הע?ץ דיין האנ ט אוג שאך !אט צו‪:.‬יערער לעבעךיגע; דין יודלק‪.‬י' רבי יהושע בן לוי‬ ‫‪:‬‬

‫‪1‬א?ט §תקה א^ךעםער ווי ךער‪.‬גםוואם דער נם איו' ןי^פאלטץ גיריאךץ‪!' ,‬ד'אתם‪.‬עס שטייט‬
‫אין פסוק ;אט האט צו קגיטען ךעם ‪.‬ים סוףאדף שט;קער* ךער גיאך שטייט ^אט ;יט ברויט‬
‫‪ W‬אלע בשעפעניש‪ .‬או מעז לד?'ט‪.‬איי;עםל‪1‬יבטסע'; איםפריער קלעגערךער ;אך‪/‬רעסער‬
‫אבעד‬
 ‫כ‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫כ ר א ש י ת‬
‫בראשית פה‬ ‫סדר‬
‫)שה( נ ו ת ן ל ח ש ל כ ל ב ש ר כ י ל ע י ל ם ח ס ד ו ו נ י ׳ ‪•) :‬כג( ו ק ו ץ ו ד ר ד ר ת צ מ י ח ל ך ‪.‬‬ ‫ואימר‬
‫ק י ן ז ה ק נ ד י ם ‪ .‬ד ר ד ר א ל ו ע ב ב י ו ת ‪ .‬ו י ש מ ח ל י פ י ן ק ו ץ א ל ו ) נ ח ( ע כ ב י ו ת ‪ .‬ד ר ד ר זיז ק נ ד י ם‬
‫) כ ד ( ו א כ ל ת א ת ע ש ב ה ש ד ה ‪ .‬ר ׳ י ה ו ד ה ו ר ׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬דיי‬ ‫ש ה י א ע ש ו י ה )נכי( ד ר י ן ד ר י ; ‪:‬‬
‫א מ ר א י ל ו ז כ י ת )ש( ה י ת ה מ ע ל ת ל ך מ כ ל א י ל נ י נ ״ ע ‪ .‬ע כ ש י ו ש ל א ז כ י ת ‪ .‬ו ק ו ץ י ד ר ד ר ה צ מ י ח‬
‫ל ־ ‪ .‬איר נ ה מ י ה אילו זכית היית ניטל ע ש ב י ם מ ת ו ך ניע וטועם ב ה ס כ ל מעדנים שבעולם‪.‬‬
‫יצחק על הדורות הללו הוא אופר‬ ‫עכשיו ש ל א וכיה‪ .‬ואכלת א ת ע ש ב השדה ‪ ,‬א׳ר‬
‫ו א כ ל ת א ת ע ש ב ה ש ד ה ‪ .‬ש א ד ם ) ש א ‪ ( ,‬ט ש ל י ף ש ד ה ו ו א ו כ ל ה ע ד ש ה ו א ע ש ב ‪ .‬כיו; ש ש פ ע‬
‫א ד ה י ר כ ן ) ס כ ( הזיעו פ נ י ו ‪ .‬א מ ר פ ה אני נ ק ש ר ל א ב ו ס כ ב ה ט ה ‪ .‬א י ל ה ק ב י ה )סג( הואיל‬
‫ו ה ז י ע ו פ נ י ך ה א כ ל ל ה ם ‪ .‬א י ר ל ו י נ ו ח ה י ה ל ו א ם ה י ה ע ו מ ד )שד( ב ק ל ל ת ו ה ר א ש ו נ ה ;‬
‫ב ז ע ת א פ י ך ת א כ ל ל ח ב ) כ ר א ש י ת נ( א י ר א ב ס ו ז ה א ה ד מ ח מ ש ה ד ב ר י ם ש ה ן ם י פ ן‬ ‫)‪2‬ה(‬
‫י פ ה ל ה ו ל ה ‪ .‬ואלו הן ע י ט ו ש ‪ .‬ז י ע ־ ‪ .‬ו ש י נ ת ‪ .‬ו ח ל ו ם ‪ .‬ו ק ר י ‪ .‬ע י ט ו ש מנין ש נ א מ ר )איוב‬
‫מ א ( ע ט י ש ו ת י ו ת ה ל י א ו ר ‪) .‬שה( וזיעה פ נ ץ ש נ א פ ר ב ז ע ת א פ י ך ת א כ ל ל ה ם ‪ .‬ש י נ ה פ נ י ן‬
‫שנאמר‬
‫מתנות כהונה‬
‫!הזיעה יוצאת מפניו מפני כ נ ח ‪) : :‬סנ( מאיל‬ ‫עוז ה׳ יהי‬ ‫‪9‬רנסה לכל העילה כולו‪) :‬נת( עכניוש יקוגדיס ‪ .‬מיני‪:‬מידם‬
‫נזעפ אפין ונו' קזריש‪) :‬הד( נר‪:,‬לי‪.‬י ה־אשינה‪.‬‬ ‫וכויעי כוי‪,‬‬ ‫הס ונדן למתק; עי" האוד ברוכה׳; וגי'‪!:) :‬ו( דדי; דרי;‪.‬‬
‫הנדס כנהנוס בכי‪ :.‬מפפרנש בלי דאגה ופרנשהו‬ ‫לאכול ע‪:‬י‬ ‫כן הקונדס נימת מזירין מזיזי; כמי האגיוים יע״ש כך נקרא דרדר‬
‫מקוה‪) :‬סה( ויעה מנ״! ט ׳ ‪ .‬נ ז י ע ת אפיי יגו׳‬ ‫מנויה בכל‬ ‫)‪ ;15‬דירה! )ם( כיתה ‪ .‬ההזמה מעלתנו׳‪) :‬כא( משליו‪.‬‬
‫י‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ילף ותולש ‪) :‬סב( היפי ‪ .‬נרתח ברתת ומורא מ־‪.‬זר גאין‬ ‫־‬

‫ש ^ ט ו א י ^ ^ מ ך ^‬ ‫נ י ט פ ר י ע ר ן ר ע ק ע ר ר ע ר נ א ף ‪ .‬ק ל ע נ ע ר ‪ .‬א ז פ ך י ע ר ש ש י י ט ךייייצו‬ ‫אבער‬

‫ך ע ך נ ע ר ‪ .‬ו ו ע ט דאקמין פון ר ע ר‬ ‫<כ;( ) ו ק ו ץ ו ד ר ד ר ( ‪.‬‬ ‫פ ך נ ם ה ‪ .‬איו ר א ך פ ר נ ס ה ; ר ע ק ע ר ‪:‬‬ ‫גא־‬
‫א נ ך י ע ך ע ואני; פ א ר נ ן ע ך ט קוץ' א ת‬ ‫‪ . .‬ע ר ד פ ץ _די;גע?‪1‬וו‪.‬עגץ‪ .‬ק י ץ א י ו ק ו ן ך י ס ‪ .‬ד ר ד ר א י ו _ ע ב ב י ו ת ‪.‬‬
‫טייטש'יוא־ניננען‪ .‬ךי‬ ‫איז'רער‬ ‫ד ך ד ר איו״קןךים‪ .‬ך א ם איז א ז ע ל כ ע ד ע ך ג ע ר ‪ .‬ד ר ד ר‬ ‫עכביות‪.‬‬
‫)כד( ) ו א כ ל ת ( ‪ .‬ד ו‬ ‫ךייוועלעשעגע ניס!‬ ‫‪.‬וע?ען ג י מ א ‪ .‬ב ט א ץ ו ו י י ג י ג ו ו א ־ י נ ו נ נ ע ן א ו ו י ' ו ו י‬ ‫ךעךנער‬
‫ר ב י ‪ :‬ה ו ד ה יאגט נ א ט ה ט‬ ‫ך י ;ו־או פ ץ פ ע ל ר ‪ .‬ר ב י י ה ו ד ה א ו נ ר ב י נ ה מ ; ה קךיגע;‪'.‬‬ ‫גוע?ט‪.‬עםין‬
‫ג י ז א ן ט צ ו א ך ם ויען ד ו ד א ל ק ט ז ו ^ ה ' נ י ו ו ע ן ו ו א ד ט ך י י ‪ .‬ע ר ר ' ך י ר י נ י נ ע ב י ן א ו ע ל ב ע י ו י מ ע ר ויי א י ן‬
‫אירדעךגער" י רבי נחמיה זאנט‬ ‫ג ז ע ד ן ‪ .‬א י ץ ט א ו ר ו א ה א ? ט ג י ט ויוכה נ י ו ו ע ן ; ‪ .‬ו ע י ט ! ו א ק ס י ; פ ו ן‬
‫וואלםט'דו'גיגומע;'גראופוןגן‪.‬ע'ק‬ ‫יוכהיגירען‬ ‫; א ט ג י י א ן ט צ ו א ד ם ו ו ע ן ד ו "וואלםט‬ ‫אזוי ה א ט‬
‫י‬
‫צ ו ם ‪.‬עסי; א ו נ ו ו א ל ? ט פאי־ווקט א ץ ך ע ם נ ר א ו א ל ע ב ע ם ט ע ש פ י י ' ו ' פ ץ ‪ .‬ך ע ר ו‪,‬יעלט ‪ .‬א י צ ט א י ד ו‬
‫ו ו ע ? ט ו ‪ .‬ע ס ץ ךי ג ר א י פין &על'ר‪.".‬רבי י צ ח ק ז א ג ט אויףיאונזעריע ד ו ר ו ת‬ ‫; י ט ז ו ? ‪ .‬ת }יווען‬ ‫הא?ט‬
‫בעל‬ ‫הוננער״קקרעי‬ ‫ת מ ל ק ט ‪ ,‬ע ק ץ ך י נ ר א ו פין' ?‪<:‬נלד‪ ' .‬נ ו י י ל ' ‪ .‬ע ם א י ו‬ ‫גיוואיין‬ ‫איז'גיזא?ט‬
‫נךאזרייםט־ער‬ ‫ה י י ת ג י ט ו ו א ך ט י ; ? י ו ך י ? ; ב ו א ה ; ו ע ט "צייטיג וועךיין נ א ר ו ו ע ן ע ם א י י נ א ן ז‬
‫ע ם ץ ג ך א ז איי ע ר‬ ‫האטיגידזערט א ז י ע ר ו ו ע ט סווין‬ ‫א ו י ס פ ו ן ? ‪ .‬ע ל ד א ו נ ע ק ט ‪ .‬וויי א ד ם ה ר א ש ו ן‬
‫ש ר א ק י ; נ י ו ו א ד י ; א י ע ם א י ו א ר ו י ס אשווייים א ו י ף ד י ן פ נ י ם ‪ .‬א ו ג י ע ר ה א ט י י ג י ו א נ ט אייך‬ ‫אזוי‪.‬ךער‬
‫ע ם איו‬ ‫מייל‬ ‫א ב ה פ ה ‪ .‬ה א ט ג א ט גיואנט'צו א ד ם‬ ‫ך י ק א ר ע ט ע א ו ו י ווי‬ ‫ז‬ ‫יועיל ויין ציו ג י ב ץ ך י ן צ ו‬
‫ליי י א י נ ט ע פ‬ ‫רבי‬ ‫ברוייט‪.‬‬ ‫כיין ‪2‬נים פון ץ ז ר ע ק ך ך י ‪ .‬ב ע ר * ד ע ס ט י ‪ .‬ע ס י ן‬ ‫ל ו ו י י ם אויה‬ ‫ארוים‬
‫עםיןנראז‬ ‫קללה^נרזאל‬ ‫י ר א ל ט ב ע ס ע ר ניווען פ א ר א ד ם א ו ‪ .‬ע ר ו ו א ל ט נ ע ב ל י ב ע ן בייידי; 'ערשטיע‬
‫נ‬
‫')כה(')בזעה א פ ך ( ‪ ' .‬ט י ט די‬ ‫‪5‬י ‪?,‬־'‪:‬‬ ‫י‬
‫נ י ט ^ ו ן ע ר נ י א ר ב ע ט איונ ; י ט נ י י א ר נ ט א י י ף נ ?‬ ‫וואלט״ער‬
‫ש ו ו י י ס פ ו ן ד י י ן פ נ י ם ו ו ע ם ט ו ^ י ם ץ ב ר ו י ט ‪ .‬ר ב י א ב ה ו י א ג ט ש ו ו י י ם א י ו א י י נ ם פ ו ן ידי פ י נ ף י א כ י ; ו י א ט‬
‫ד‬

‫קכאנקערניסט‪.‬אך'עךערשדיצט‪^.‬דער‪..‬ער שלאפט‪.‬אךער‬ ‫זעגע;אג»ערםיטוצואקראנקען‪.‬אז‪.‬ךער‬

‫ז‬
‫א ך ע ר ‪ .‬ע ם ג י י ט א ר ו י ס פ ץ ' א י ם ש כ י ב ת ‪ .‬י י ע •י א י י א פ י ם ; א ו ר ע ר ק ‪ .‬־ א נ ק ע ר י י ע ט‬ ‫‪ .‬ע ם חלו??״ א י ם ‪.‬‬
‫עטייטיאי;פיסוק‬ ‫ווארום‪.‬עם‬ ‫ו ו ע ך י ן ‪ .‬פ ו ן ! ו א נ ע ן ד י י ס ץ ט י ר א י ני‪?.‬ען איז' א נ ו י ט ע ר ס י מ ן ‪.‬‬ ‫גייוך‬
‫ה ה ל א ו ר ‪ .‬ניין?י‪.‬סעץ ט א ל ט א ל י כ ט י ג ק י י ט ‪ 3 .‬י י ' ש ו ו י י ס ^ ט י י ט א י ן פ ס ו ק פ י ט דיי ש ו ו י י ם‬ ‫‪.‬עטישותיו‬
‫ניו־נדוועריןיאונויויעט‬ ‫א ז ‪ .‬ע ר י ק ו ו י צ ט א י ז אסיים; א ו ‪ .‬ע ר ו ו ע ט‬ ‫יפו• דיי; פ נ י ם ו ו ע כ ט י ‪ ,‬ע ס י ן ב ר ו י ט ‪.‬‬
‫א י ך ב ץ ^ ז ־ ל א ן ץ א י ז מ י ר רוהיג נ י ע א י י ן ^ י י‬ ‫‪ #‬ל א ף ^׳טייט"אין יפסוק‬ ‫‪.‬ע?ין ג;רויט ‪ .‬ב י י ד ע ם‬

‫חלום‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרעוהג‬ ‫סףף‬
‫שנאסר )שם ג( ישנתי אז ינוח לי‪ .‬חלום מנין שנא׳)ישעיה לח( ותחליסני והחייני‪ .‬קרי‬
‫מנין שנאמר )שסע! יראת זרע יאריך ימים ‪ .‬רבנן דקםרי אםרין אף )סו( חלוך םעיס‬
‫בדרך הארץ‪ .‬פ״ט )שם נא( )סז( מהר צועת להפתח ונו׳‪ .‬ר׳ חני בשם ר׳ יצחק אמר‬
‫ובלבד)סח( בל יחסר לחמי‪ (13):‬עד שובך אל האדמה כי ממנה ונו׳‪ .‬א״ל קומץ עפר‬
‫של ארפה שנבראת ממנו)סט( לא נוולה בידך‪ .‬כי עפר אתה ואל עפר )ע( חשוב‪ ,‬אפר‬
‫רשביי מכאן רפז לתהיפ מן התורה‪ .‬כי עפר אתה ואל עפר חלך לא נאמר אלא חשוב‪:‬‬
‫)כן( ויקרא האדם שם אשחו חוה‪) .‬עא( ניהנה לו להיותו ומיעצתו)ענ( כחויא‪ .‬דיא‬
‫חוה )טנ( חיוה לה אדה״ר כפה רומח אברה‪ .‬ור' אחא אפר )עד( הויא חויך‪ .‬ואת חויא‬
‫דאדם‪) :‬בךן( כי היא היתה אם כל ח י ‪ .‬רשב״א אסר )ע־( עם כל ח י ‪ .‬חני העשיר‬
‫עולה עמו העני אינה יורדת ע מ ו ‪ .‬ר׳ םיםון אסר אם כל תי אם; של כל התיים‪ .‬דאיר‬
‫סימון כל קיל שנה שפירשו! חוה מאדם‪ .‬היו רוחות הזכרים מתהפפין מפנה )עו( והיא‬ ‫‪r‬‬
‫יולדת‬
‫מתנ ו ת כהו נ ה‬
‫לעפר תי כמו פ א י ״ עכשיו‪) :‬עא( ;תגה צו לחיותו‪ .‬ט לא‬ ‫משמע כשהוא מזיע יאכל למס ולא יפיח ו )כי( סילון מפייס‬
‫נויכ האזס למיית לבזו ונמנה לו להמיית נכפו יענשיי סיא‬ ‫נדרו ארן‪ .‬עשיית צרניו יפי' נו שלא ישלפל יותר מל* ו‬
‫נהפכת ל׳ כמיויא מל׳ מוס ו ) ע נ ( כחיויא‪ ,‬כנחש‪) :‬ענ( חי‪1‬ה‪.‬‬ ‫)ש!( מיהר לועה כוי‪ .‬שיפיס דקרא לא ימ»נ )סמ( נל ׳מסר‬
‫הגיד ז )עד( מיויא מיוון כוי‪ .‬הנחש כוא סיה נמש ומסית‬ ‫לחמו‪ .‬סישיה וקרא של מיהר הוא ור״צ שלא ישלשל יוסר‬
‫שלן ואסס היית גמש ומסית לאדפ‪) :‬עכ( פס כל מ׳ > כלומר‬ ‫מדאי וילשרן לאטל הרנה ואס יחסר לתמי ימות‪) :‬סנן( לא‬
‫קרי ניס עס נל חייס טוניס היא ‪) :‬ע!( והיא יולדת כוי ‪.‬‬ ‫גוולה נו׳‪ .‬זנחינ אשר לקמת ‪ ( i (1‬תש‪1‬נ‪ .‬משמע תחוור‬

‫חלום" שטייט אין פסוק וקחלימנתהחץני‪ .‬אז דו האםט גימאכט מיך יאל הלוםען איז אםימן אז‬
‫ז‬

‫דו וועםט פ י ך לאיי; לעבין'‪ ,‬ביי‪.‬ורעי שטייט אין פסיק' ‪.‬ער וו'עטזעת;זרעוועט‪._.‬ערלא?ג לעבין‪.‬‬
‫די רבנן פו; קסךי זאגין אז ת צואה"נייט פון אים ווי פוןיאניזונטען מענטש איו איויךאקיםן‬
‫אז‪.‬ער וועט ניזונה וועךין > יד‪?.‬נם שטייט אין פסוק או ךי צואת וועךט געשויויגךט}י‪;.‬ג‪9‬ינ‪.‬טוועט‬
‫‪.‬ער ניט שטאךבין‪. '.‬רבי חני הט גיזאנט פון רבי יצחקם ווענין ;אר‪_.‬עס זאל ניט פעלי! ייי!‬
‫ברויט‪ .‬מען זאל אים;עבין נוט‪_.‬עםין וו‪.‬עט‪._.‬ער גיוו;ךט וועדי;‪) :‬כן( לעד שוכך!‪ .‬ביז דו ווע?ט‬ ‫י‬

‫צוךיק קוםען' צו ידי ערד וואם 'פון איר ביוטו ניניוי^ען ניוןאךי; ‪; .‬אט וזאט גיזא;ט צו ‪$‬דם‬
‫ראס ביסול ‪.‬ערר וואט יפו; איר בייטי בשאפיין נייואי־ין איי גיגילת מעל איןז זיא ציוךיק אייעק‬
‫‪3‬עבי;‪; '.‬ואדום ידו ביזט‪ .‬ערד אונ צו‪.‬ערד וועסטו צוךיק !יין‪. .‬רבי'ש?ןעו; בן יוחאי ואוןט ךא‬
‫י‬

‫ויוייויט או‪/‬ז די תורה אז ךי מתים וויעלי״ן לעבעךיג וועךי;‪; .‬וארים‪.‬עם שטייט ןיט אין פסוק ת‬
‫ביזט ערד אונ צו‪.‬ערד וועםטו‪.‬ביין‪ .‬נאד' ‪.‬עם שטייט צו ערד וועםטו צוךיק‪.‬כןעךי;‪ .‬טיי?ט טען‬
‫אפילו ח וועסטשטארבין פיון ךעסטוועןי; וועםטו צוךיק‪.‬קעךיןלעבעךיגאזוי»ידיביןטאיץט•‬
‫)‪! (Q‬יקרא(‪ .‬יאדים האט גירופיןך'עם';אטען פיון זיין ווייב' חוה‪'.‬דאם ווייב איז ?•;ע‪1‬יין;יוואךין‬
‫צו אדם ךא זיאל אים פאר בעםעךין זיין ‪5‬עבען‪ .‬אונ זיא האט אים אעצה ;י;עבין עזוי ייי‬
‫אשלאע‪.'.‬ער{אל‪.‬עםיןפון‪..‬עץ הדעת אונ זאל שטאךבין‪; .‬אך א^שטאיז ךריבער ןאט אדם‬
‫זיא"גידופי;' חוה‪ .‬חוה איז טייטש זאגין‪ .‬ארם הטי איר גיזאג ט ווי פיל דורות ייא הט פארלארין‬
‫‪:‬‬

‫פון ךער' וועלט ‪ .‬רבי אחא זאגט אזוי האט אדם צו איר"^יואגט‪.‬ךער ?!לאןג איו גיויען דיין‬
‫שלאננ אונ דו ביוט דער י ^ י נ ג פון אדם י <כח( ‪?1‬י היא(‪; .‬ואתם זיא איז גייווען אם כל פי‪.‬‬
‫רבי שטעון בן אליעזר זאגט זאלסטיניט לייענען אם כל חי‪; .‬אר‪.‬עם בל חי‪ .‬דאם ווייב איז בשאפין‬
‫ב״יוואךין זיא זאל לעויין' מיטיאייר ‪2‬א; אג‪/‬טען לעבי;‪ .‬טיר חאבין;ילערו^ט אז דער שאן איז רייך‬
‫ךווארי; גייטידאם' ווייב ארויף םיט אים טוו‪,.‬ער דאםדייב אויךרייך' פיךען‪ .‬אוג אויב ‪;.‬נר‬
‫אין גיווע;" רייך ויק‪,..‬ער‪ .‬ן א ט מיט איר חתונה גיהאט רעד נאןו איז‪..‬ער אךעם גיייאךי! • נייט‬
‫^יט'ראפ ווייב אראפ טיט אים‪ .‬גאר‪.‬ער מוז דאם ווייב פיךען ווי פתער ווען ‪.‬ער איו רייך‬
‫גיווען‪ .‬היי קיטון'זאגטטירלייעגעןיאם בל חי‪ .‬חוף איזגיווע! ךיםוטעיר פון עלעלעבעלי^ע•‬
‫אפילו פון שדים‪ .‬וויארום‪.‬לבי סימון זאגטיךי גאנצע הוגךעךט מיטךרי‪/‬םיג^אסר ;ואס חוח איז‬
‫י‬
‫גי^ק ‪8$‬גישיילט פון אדם‪? .‬אבץ ןיך ף ‪£‬ךים !כרים'^‪,‬עפטטיט מ ה אוג'זיאהאטגי?אךן‬
‫פון‬
 ‫כ‬ ‫פ ר ש ה‬
‫פו‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית‬ ‫סן־ף‬
‫יולדת ט ה ם ‪ .‬ורוחות נקבית טתחםםות טארם )עז( וטולידות טסנו‪ .‬הה*ד )ישיב ז( אשר‬
‫בהעיתו והוכחתיו בשבט אנשים )עח( ובננעי בני אדם‪ .‬בנוי דארם קרטאה‪) .‬עט( מיד‬
‫רוחי רביתא טבין דרבין עטיה‪ .‬טיד אינין בישין רחכםין יצריח‪ .‬ריחין דחקלא ‪ .‬םיד‬
‫דאינו! טבין רלא חכמי; יצריה‪ .‬יטיד דאינין בישי! )פ( רלא רבין עטיה י )כט( ויעש‬
‫ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ .‬בתורתו של ר־ט טצאו כתוב כתנות אור‪.‬‬
‫אלו בנדי אדהיר שהם דומים לפנם‪) .‬פא( רחבים םלטטה וצרים םלטעלה‪ .‬יצחק רביא‬
‫אומר חלקים היו בצפורן ונאים כמרנליות ‪ .‬איר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית‬
‫שאן‪ .‬כתניתעור‪) .‬פב( שהן דבוקים לעור‪.‬ר'א אמר <פנ( איניאה‪ .‬ר׳ איבו אמר אגנייח ‪.‬‬
‫ריביל אסר לנאי‪ .‬ריב״ח אמר םיםרטון‪ .‬רשביל אמר נלי קםינון‪ .‬ובהם היו)פל( בכורות‬
‫םשתםשין‪ .‬רשבינ אסר צםר נםלים וצםר ארנבים היו‪ .‬כתנות עור‪ .‬כתנות שהן באין‬
‫מעור‪) :‬ל( אמר ר׳ לוי למדתך תורה דרך ארץ )פה( לפום חילך אכול‪) .‬פו( ופרא מן פה‬
‫דאת לביש )פז( ויתיר סםה דאת שרי‪ .‬לפום תילך אכול‪ .‬מכל עץ הנן אכול תאכל ‪.‬‬
‫ופרא‬ ‫י‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫הרי שהיתה אפי׳ אמן של הפליס יופו נל חי ו )עז( ומוציזית ימזיקין אותו‪ ) :‬פ ( ללא ונין עמיה‪ .‬ולא נהנין ממנו ילפיכד‬
‫ממנו‪ .‬והיא היתה הגורס לו שפירש ממנה וע״נ נקראו על מזיקין א‪1‬ס‪ 11‬נפנס‪.‬פי' מאורות נמו גר לולי‪) !,‬פא( רחניס‬
‫שמס אס נל חי‪) :‬עת( בנגעי בני א ל ס ‪ .‬איתא נמורש מיהר מלמטה‪ .‬נלרן בגי אלס נ נ ג ד ה ס ‪ ) s‬פ נ ( שהס דבוקים לעור ‪.‬‬
‫שבל אלו הנילליס ממנו נקראו בגי אלס ‪) :‬עט( מאי לאמר שמתוך לקוסן היו לנוקיס לעור ולא היה מרגיש בהן ‪1‬‬
‫רומין ני'‪ .‬יש מי שאומר פהרותות סמלויות נניס טוניס הס )פג( איגיאה נ י ' ‪ .‬מיג׳ נגזים משובחים‪) :‬פל( בנורות‬
‫ואינם מויקיס איתי מפגי שמתנדליס עמו ונהנין ממני ויש מי משתמשים‪ .‬נענילמן‪) :‬פה( לפיס חילך נ ו י ‪ .‬לפי נמן‬
‫שאומר שהם רעים לו מפני שמטרים רוע לנו ומחשבתו הרעס וינצסך אכול‪) :‬פו( יפרא ‪ .‬פחות ‪) :‬סו( ויותר ממס דאת‬

‫פון די שדים‪ .‬אוני ךי ?ןךים נקבות האבי! !יך' בהעפט םיט״אךם״אונ^וייי' האבץ‪7‬יבארי; פון‬
‫אים שדים‪ .‬ווי דער פסוק יאנט אז‪;.‬ןר וועט §ארקךיטען יער וועט זינרינען( וועל איך אים‬
‫שןןךא^ין טיט ארוט וואםסען ?זטךאפט מענט?!ין‪ .‬אונמיט ךי פלאנ פוןיאךם‪ .‬םייטךיקינךער‬
‫פון אדם הראשון‪9 .‬יט ךי שדים'ויואס‪.‬זע';ען' פון אדם ניבאךין ;יוואךץ‪ .‬דער ו;אם ;אנט אי רי‬
‫שךים וואם זע;ען ביי רעם סענטשאץשטוב זענעןגוט‪ .‬אונ טוהען ‪,‬אים״קיץ שאדי!• דייל ייי‬
‫אךעווען דך טיט אים‪ .‬אונ דער' ;ואם זאיגט או ידי שדים מאס זענען ביי ךעם פענטש אין'הטוב‬
‫זענען שלעכט‪ .‬דייל די יוייםץ דינ‪.‬ע געדאנקען‪ .‬ווייםין די איםשלעכטס צויטאיהן‪ .‬ךי שדיט‬
‫פון פעלד‪' .‬דער וואט זא;ט אי די יענען לוט‪ .‬ווייל די יוייםיןניט'זייינ^ געדאנקען • יוייםין ייי‬
‫ניט !‪; av‬ואם אים ‪#‬ל‪.‬ע?טס צו טאהן‪ .‬אונ רער וואס ואנט אז דיי זענען שלעבט ווייל ויי‬
‫אדעןוען ךך ‪2‬יט טיט' אים'הארט די"ניט אז ךי טוהע; אים שלעכט! )כט>‪.‬לד^ש(‪; '.‬אט האט‬
‫ניםאכט צו אום אונ צו דין ייייב כתנות עור‪. .‬דועסךער פוןיפעל אונ האט ייי ‪3‬קליידט‪ .‬אין‬
‫ןןער תורה פץ רבי מאיר האט ?!ען גיפינען נע^־יךץייק כתנות יאור‪ .‬העמדער פון לייכטיגקייט‪..‬‬
‫דאס ז ק ק ךי קליידער פץ אךם וואם ייי וענק ניווען ליכטיג אווי'וויי אלאנטעךנע‪ .‬אונ י‪.‬יי‬
‫;ענען ןיווע; אינעען ברייט אונ הויבין ש§אל אווי ווי אלאנטעך;ע‪ .‬יצחק רנ‪;:‬א'זאנט יך קליידער‬
‫פון ‪£‬דם זע;ק ;יוועיןנלאטאידווי נאגיל אונ^יין אזוי וך §עךיל‪!'.‬בי יצהק זאנט דיקליירער‬
‫פץ אדםזענע! ניוועןויי ךי ךינע פלאקקענע קלייךער וואם קיסעןיפון‪.‬ביית שא] י‪ .‬אוניךריבער‬
‫ן א ט מ ק די גידופי; כתנות עורי וויייל "ךי‪.‬יענען נןווען ךי‪.‬ען הא?י! ייי ייך בהעפט צו דיער הייט‬
‫פץ לייב ‪ .‬רבי אליעזך'זאנט ךי קליידער פו; אדם ;ענק }ידען פון איניאה יצינק פעל!‪ .‬רבי‬
‫אייבו זאנט אגנ;יה <פץ שיעפםין יפעל מיט ךי ;ואל וואם אויף ךי §על>‪ .‬רבי ןהושע ב; לוי זאנט‬
‫לנאי <פו;'חאיע; פעלו‪ .‬ריבי ייופיברחגעא זאנט םיסרטין לפון אקסין פעל(‪ .‬ריבי'שטעון בן לקיש‬
‫זאגט גלי‪,‬קםי‪-‬ין <פון אפעל פון אווי‪.‬אה;ה'וואם הייסט )יןהש>‪ .‬אונ ווק ךי בכורים האבץ‬
‫מקריב גיווע^קךבנותזעגען די אויך נעאנןען‪.‬אי; אועלכע קלייךער ווי אדם‪ .‬רבי שמואל בר‬
‫^חמגי האט גייאגט ךי' קליידער פון אדם יענען ;יוןען פיון כןעמיל' ;ואל אונ פץ האזין וןאל‪ .‬ווי‬
‫‪,‬עם שפייט אין יפסוק כתנות עור‪ .‬ך ‪.‬העסךער זעגען ניווען פין אווי אואך וואם‪.‬עם וועלט‬
‫אךאפ' ;ינוםע; פו; פלןל‪ .‬ראם איז האר אדער ;ואל‪) :‬ל( )אמר(‪ .‬רבי לוי האט ןיואגט ךיהורה‬
‫לערונט‬
 ‫כ א‬ ‫ב‬ ‫ע ר ש ה‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫)פח( ופרא טן םה דאת לביש‪ .‬ייעש ה׳ אלהים לאדם ולאשחו יבו׳‪ .‬ויתיר מסה דאת‬
‫שרי‪ .‬שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו‪:‬‬
‫פ ר ש ה ‪ 3‬א )א( ויאםר ה׳ אלהימ הן האדם היה כאחד סמנו ונו׳‪ .‬כתיב )דניאל ק(‬
‫ואשמעה אהד קדוש !‪ yb‬מדבר ויאמר אהד קדוש לפלםוני הסדבר עד‬
‫מתי ההיון התמיד והפשע שומם תת וקדש י וצבא מרמס וגי׳ ואשמע אחד זה הקב״ה‬
‫שנא׳)דברים ו( שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ .‬קדיש‪ .‬כי הכל אומרים לפניו קדוש ‪.‬‬
‫מדבר‪ •.‬נזר מרות קשות )‪ (3‬על בריותיו‪ .‬וקוץ ודרדר תצמיח ל ך ‪ .‬ויאמר אחד קדוש‬
‫לפלמוני המדבר ‪ .‬ר״ה אמר )ג( לפלנייה ‪ .‬תיתם עקילס )ד( לפנימי‪ .‬זה אדה־ר שהיתה‬
‫מחיצתו לפנים ממה״ש ‪ ..‬עד מתי החזון ההמיד‪ .‬נזרה שננזרה על אדה־ר לעולם היהה‪.‬‬
‫אתמהא‪) .‬שס( והפשע שומם‪ .‬כך יהיה פשעו שומם עליו בקבר‪ .‬תה וקדש וצבא מרמם!‬
‫בך יהיה הוא ותולדותיו עשויים מרמם לפני מלאך המות‪) .‬שט( ויאמר אלי עד ערב בקר‬
‫אלפים וני מאות ונוי‪ .‬ר׳ עוריה ור׳ יונתן בשם ר׳ יצחק בב״מ שיש ערב אין בקר‪ .‬וכ״ט‬
‫שיש בקר אין ע ר ג אלא לכשיעשה )ה( בקרן של עמים ערב‪ .‬וערבן של ישראל בקר ‪.‬‬
‫ב א י ת ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫וסרמז על ישראל המדנריש ישואליס ע י מתי לא נוכה להיגאל‬ ‫שרי‪ .‬ויותר ממה שיש לן עשה לן נית ד ר ה ‪) :‬פת( פרא‪,‬‬
‫ישיב להס אחז קדיש ע ז ערנ נקר נוי ‪ ) 1‬ו ( לפנימי‪ .‬לפלמוני‬ ‫פתת ולמצה ופירושו אניל לפי יכולת ולא תיסין> לפור עוז והי‬
‫דרש נופריקק לפנימי‪ ) :‬ה ( כקרן של פנויה נוי‪ .‬שמנליתיו‬ ‫מרכה לפור נמלנושין ויושר עוד נדידתו* )א( מ ז נ ר ‪ .‬לשו!‬
‫ועולי; נעוה״ו כאור נקר המאיר ומזהיר והונו והעוה״ו הוא‬ ‫תיק יקשה כד״א דנר האיש אדוני כאזן אתנו קשות‪ ) :‬נ ( על‬
‫לינ׳מןל‬ ‫נריותיו כוי‪ .‬כורך שנור על אדה״ר‪ ) :.‬נ ( לפלכייה ‪ .‬לפלוני‬

‫^טשידייניינ^ר‬ ‫לעתןןט אוןזדךך ארץ•‪.‬עבי!‬

‫ווי זיין פארמענין‪ .‬אונ מער ווי !יין פאירימעני; זאל‪.,‬ער וואהנען"‪. .‬ע?‪1‬ץ זאל אמעיניטש ;אך״דץ‬
‫פח‪ .‬ווי נאט האט ניוא;'ט צו אדם פוי אלע בדםעיר פון נארטין ?!'עגס^עםין! קליידיןזאלךןז‬
‫אם;ינ?!ש ווינינער ווי דיןיפארמענין‪ .‬ווי מיריועהן;אט הט נימאכט ציו ארם איונ דין וריב)פןאםטש‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫קליידער פון פעל‪ .‬אונ מער ווי דין פארםעינין ;אל‪.‬ער וואהנען‪ .‬די טיר זעה; אדם אוני חוה‬
‫זענען גיייען צורי טענטשין אונ האבץ גייוואהנט אין ךי גאנצע וויעלט"‬
‫פרשה כא )א( עיאמח‪; .‬אט הט נייאגט צו ךי מלאכים''אדם איו ?יוךאךין וויי איינער פץ אונו‬
‫צו וריםען פון שלעמןם אונ נוטס‪. '.‬עם שטייט אץ פסוק ואשמעה'אהד קדוש‬
‫קרבך ויאמר אחד יקתש לפלמוני הטדיביר עד מתי החוץ התמיד והפשע שומם תת וקדש וצןא‬
‫צןךמם‪ .‬דניאל האט ניואלט'ואשמעה אחד איך האב ניהערט אייינעם‪ .‬ךאס איו;אט‪ ".‬נאט איז‬
‫איינער‪ .‬ווי‪..‬עם קזטייט אין פסוק שמע‪,‬ישראל ה׳‪.‬אלהינו ה׳ אהד‪ .‬קרוש םיינט מע^נאט‪-‬יויארום‬
‫י‬

‫אלע זאני; פארי אים קדוש‪.‬מדבך‪..‬ערךעט‪,.‬ער איז נוזרשלעכטע נזתתאוייףדינעבשעפענעש‪.‬‬ ‫ז‬

‫ווי‪.‬ער האט ניואנ‪.‬ט צו אדם״הךאשיוץ דעךנער וועט וואקםין פיון דיינעטווענץ‪ .‬ויאמר אהד קדוש‬
‫לפלמוני ה?ךבר דער איעער ךער הייילינער האט ני;אנט צו פלםוניימאם האט נירעט • רביהינא‬
‫זא;ט פלמוני איז דער טייטש‪;,‬ענער‪. .‬עקילס זאנט פלמוני אייו גלייך ווי‪.‬עסוואלט ניששאנען‪-‬‬
‫לפנימי‪ .‬צום אי;ווייניןםטען‪ .‬דאם איו אדם הראשון דאם‪,‬ער איו מווען' נאר אינוויינינ נאך‬
‫‪1‬‬
‫דייטער ווי ךי ב'לאכים'‪_'.‬עד מתי רחיץ התמיד‪ .‬ביו ווי לאננ וועטידין ךי נירה י;ואס איו‬
‫אזר ניוואךיו אויף אךם הראשון‪ .‬ראם וועט זיין אויף אייבינ‪ '.‬אוואנךער‪ .‬והפשע שומם ךי‬
‫ך ך זיינע וועט אים פאר וויםטען‪.‬ביו אץ ‪.‬קבר‪ .‬אוואנךער‪ .‬תת ויקוךיש וצבא 'מרמס‪ .‬אונאזוי‬
‫מעט דין‪.‬ער מיט זיינע כןינדער צו טרעטין פאר רעם' מלאך חמות‪ .‬אייך אייבינ‪ .‬האט‪..‬ער‬
‫}י‪1‬א?ט צו מיד עד ערב בקר אלפים' ושלש מאות‪ .‬רבי עזריה אונ רבי יונוןן האבץ ניוא;ט‬
‫פו; 'רבי י‪.‬ץהק ס וועני; ווא ‪,‬עם איז ערל יאבענח איו ראך נייט בקר <פךיר‪ .(.‬אונ ווא עם אייו‬
‫בקר איז יראך ניט ערב‪ .‬נאר אזוי םיינט מען אז דער נןאךנין פו; ך׳ בעצי; ךינערייוועט'וועדי;‬
‫א‪3‬ץך‪ .‬אונ ךער אבענדפץ יוךין וועטיוועךין פריה‪) .‬צו ידי געצין ךינער וועטיוועךץ כינםטער‬
‫אוג צו ךי יוךין ;ועט ווערין ליכטינ(‪ .‬אין די צייט ונצדק קדש‪; .‬ועל איךינירעיכט מאבץיאךם‬
‫פו!‬
 ‫פז‬ ‫ברא^ת‬ ‫בראשית פ ר ע ה בא‬ ‫©‪-p‬‬
‫באותה שעה ונצדק קדש‪ .‬פאותה שעה אני מצדיקו טאותה גזרה ‪ Q) :‬ויאמר ה׳ אלהים‬
‫הן האדם היה כאהד טסנו‪ .‬על שדה איש עצל עברתי ועל ברם אדם חסר לב)משלי כד(‬
‫איר הונא הרי שקנה שרה וקנה כרם קרוי איש‪ .‬וקרוי ארם‪ .‬ונקרא עצל ‪) .‬ו( מה הנייה‬
‫לו‪ .‬אלא על שדה איש עצל עברתי‪) .‬ז( וה אדה־י־‪ .‬ועל כרם אדם חסר לב זו חוה ‪.‬‬
‫איר הונא היכן םצינו שנקראת חוה‪ .‬אדם )ישעיה מד( )חן כתפארת ארם לשבת בית‪.‬‬
‫)משצי כד( והנה עלה כלו קששונים‪ .‬וקוץ ודרדר תצמיח לך‪) .‬שם‪ (.‬כסו פניו חרוליפ‬
‫מ ע ת אפיך תאכל להם‪) .‬שס‪ 1‬וגדר אבניו נהרסה ‪ .‬וישלההו ה' מניע‪ .‬כיון ששלחו‬
‫החחיל מקונן עליו‪ .‬ויאמר ה־ אלהים הן האדם היה כאחד משנו‪ .‬וט( הוה כהד םםגו‪:‬‬
‫)ג( אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יניע )איוכ כ(‪ .‬אם יעלה לשמים שיאו‪ .‬וי( רימיה‪.‬‬
‫וראשו לעב יניע‪ .‬ער סטי ענניא‪ .‬אסר ריב״ח ור׳ יהודה בר סימון בשם ר' אלעזר מלא כל‬
‫העולם כלו בראו‪ .‬סן המזרח למערב שנא׳)תהליס קלט( אחור וקדם צרתני‪ .‬סן הצפון‬
‫לדרום םנין)ונריס ל( ולםקצה השסים ועד קצה השםים ‪ .‬ומנין אף כחללו של עילם ‪.‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫לישראל כערנ וזשן וואפלה* )ו( מה הנייה 'ש לו‪ .‬ולא סיס ‪ S1‬מסרגמינן נתישנמסא איתסא ויתנא נ נ י ת א ! ) נ!( סוס‪ .‬לשין‬
‫לקריר‪ !.‬אדס ואיש‪) :‬ו( וה אדה״ר‪ .‬שנתעצל מלעשיח השינה שנר נד״א היה על היה ‪) :‬י( דומיה‪ .‬שיאו‪ .‬פ" דומיה מד‬
‫מןןי‬ ‫עד שראה ר!'! סיור נמשיכה‪) :‬ת( נתפא‪-‬ר‪ .‬אדפ נוי ‪.‬‬

‫פון די ;זרה! )ב><דאס‪""0‬נאט קאט ניוא‪{£‬צו די"מ?אכיםאדם איי ניויאליףייאיינ^פיז‬

‫אונו צו וויםען גוט אונ שלעכט‪ .‬שלמה וזסלך' האט ניזאנט על עזךה אישיעצל עיירתי )איך בי;‬
‫ני‪'2‬א«ען נעיבין די פקיד פון' רעים פיילעין' ‪ \ 'tipfyq‬יעל ‪5‬ךם אדם חסרי לב *)אונ געכיץ רעם‬
‫ורי^ארטץ פץ רעם מק?וש וואס אים פ ק ט דאם הארץ( 'דאם *?ארשט אגרי‪ .‬רבהונאיא;ט או‬
‫‪,‬ערי י{אטניקוי?ט אפעלידיאונ רוט גיקויפט' אגייינגאו־טץ אונ ערווערט נירופץאישיאונ ^דם‪.‬‬
‫;‬

‫אונ‪.‬ער איו אפוילער ראם צו ןעארבעטץ‪ .‬וןאס ‪'5‬אר הנאה'^אט‪.‬ער פץ זיק'פעלד אוניפון‬
‫דין וויימאךטץ‪; .‬אר דער פסוק ק!טוע?ט פין אדם ?לאשץ‪ .‬נעבין' די נןעלד פון דעם פוילען‬
‫מענטשין בין איך ניגא?;ען‪ .‬דאסאיו אדע נ*בין לעם ‪:‬ויינןאךטין פץ דיעם מענטש וום אים‬
‫פעלט דאם הארץ)_ער האט ״קיץ פאר?‪1‬טאנד> ?ץ איך ני‪5‬א'נ;ע; "דאם איו חוה'‪ .‬רב הונאזאגט‬
‫ווא געפיןנען סיר אז דוה וועךט גידופיו אדם‪., .‬עם שטייט" אץ פסוק כתפארת אדם* לשבת‬
‫בית‪ .‬ואןטדער סךגום ווי ךיי שיי^״קייט פון אאשהווען זיאדצטיאץ שטובי‪ ".‬אדם איז‪/‬ץויען‬
‫פויל צו טאףן ילושוןה‪ .‬הוךזן האטיגיפעלט ש;ל !יא'ואל פריע'ר‪.‬עםין פון״עץ החי‪.‬ים'וואלטי;‬
‫די ניט ני^טאךכין‪ .‬דריבער איז אויף דןערע‪?.‬עלדער אונ !ויייגגעךטנער אויף גיוואקםין דערנער‬
‫ויי ;אט הט גיוא}ט'די‪,‬ערד וועט ?;?ראיציין ךעךנער‪ .‬דער פ?ים פץ"'"אדם איויבדעקיט 'גיוואךץ‬
‫טיט אפארףךיקוןטען שווייס‪ .‬ייי';אט האט ‪'3‬תא;ט טיט די לוויים פון דיין §נ‪.‬ים וועסיטועסין‬
‫כרויט‪ .‬אוינ‪,‬רער ?זטייגערגער §ארקא; איז צו וואו־פין!;יייואךץ‪. ".‬ער זאל‪.‬קע;ען' ארויס ניץ פון‬
‫; ן עדן‪ .‬ווי דער פסוק יא;ט ;אט האט אתים ;עשיקט אדם אונתה פו; ‪4‬ן ‪.‬עיר;‪ .‬די נאט האט‬
‫אים ארויס געש!קט פון ‪.‬גן‪..‬עדן וןאט‪.‬ןנר אןגייהויביץ צו טרדעייץ אויף איםיאוגיהאט ןייאגט‬
‫האדם ה;ה ?אהד ממגי‪ .‬היה איז ךער'טייטש צו בךאכין')אוד וד‪ .‬עס שטייט אין פסוק נהיירןי‬
‫‪%‬‬

‫איך בין צו ?ראכין ‪3‬ייוארי;>• נאט האט }יואגט עם איז אבךא^ צו אדם ;ואס‪.‬ער איוגייוואיריין‬
‫קלונ ווי‪.‬איי;ער פון אי;י• ךליבער )ועט‪,‬ער שוועד לעביןיאונ וועטמווץ שטאךבץ‪) 0) :‬אס‬
‫_י‪.‬עלה>‪.,.‬עם ?זטייט אין פסוק אויב דין גרויםקיייטוועטאוץפ גיין'ביוצוםהימעל‪'.‬אונ דיןקאפ‬
‫וועט זיין ביי צו די וואלקי^ם‪3 .‬וןךעסטוו'עגיןוועט אים ;אט אראפיניךערץ‪ .‬רבי יוסי בר חנינא‬
‫אונ‪.‬רבי‪.‬יהודה בר סימון'זאגין פץ'רבי 'אל‪$‬ךם ווע';ין רעד פסוק שטועםם פץ«ךס הראשון‪.‬‬
‫ויען ;אט האט בעזאפין אדם איי״ער גייויעין פיל די נאנצע וועיט‪'.‬פץ מורח ביי'מערב‪ .‬ווי‬
‫דער פסוק;אןטאהור ;קדם צךתני‪ .‬רו האםט ‪9‬יך ישאפץ פיו; הינקען בייו פארינט‪".‬פון מערב‬
‫ביז מורה ‪ .‬פץ וואגק ווייסין סיר או‪,‬ער איו גיווען גרוים פון צפו• ביו דרום י‪ .‬ווי רער פסיק‬
‫זאןט פון איין עק הי‪.‬םעל צום אגךעךין‪;.‬נק היטעל‪".‬פו; יצפין יייט צי דרויםזייט‪ .‬פוןיוואנע; ויייםין‬
‫מ־ר‬
 ‫ש ה כ א‬ ‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫בי״אעית י‬ ‫סח־‬
‫תיל )תהליס קלט( ותשת עלי כפכה‪) .‬איוב כ( כנללו לנצח יאבד‪ .‬על )יא( שגלל מצוח‬
‫קלה נטרר מגיע‪) .‬שס( רואיו יאסרו איו‪ .‬הוא חאדם כיון שטרדו התחיל םק־נן עליו‪ .‬ואוסר‬
‫)יג( הן האדם וגי ‪ O) :‬תתקפהו לגצח ויהלך טשגה פגיו ותשלחהו )איוב יד(‪ .‬תוקף‬
‫שגת; הקכיה כאדהיר לנצח )יג( לעולם היה‪ .‬כיון שהגית רעתו של הקביה והלך אחר‬
‫דעתו של גחש ‪ .‬משגה פגיו ותשלחהו‪ .‬כיון ששלחו התחיל )יד( טקוגן עליו‪ .‬ואומר הן‬
‫האדם )טו( היה כאחד ססגו‪) :‬ה( דרש ר׳ פפום הן האדם היה כאחד ממגו‪ .‬כאחד‬
‫ממהיש‪ .‬א״ל ריע דייך פפוס‪ .‬איל סה אתה םקיים הן האדם היה כאחד ממגי‪ .‬א׳ל שגתן‬
‫המקום לפגיו שגי דרכים דרך החיים ודרך המות‪ .‬ובירר לו דרך אתרת‪ .‬ר״י בר סימון‬
‫אמר )טז( כיחידו של עולם שגא׳ )לכריס ו( שמע ישראל ה׳ אלהיגו ה׳ אחד‪ .‬רבגן אסרי‬
‫כנבריאל שנא׳ )דניאל י( והנה איש אחד לבוש בדים‪) .‬יז( כהדין קמצא דלבושיה מיגיה‬
‫וביה‪ .‬ריל אמר )יח( כיונה‪ .‬מה זת בורח משליחותו של םקום שנא׳)יונה א( ויקם יונה‬
‫לברות תרשישה מלפני ה׳‪ .‬אף זח בורח מלקיים צווי הםקום‪ .‬טה זה לא לן בכבודו‬
‫אח‬
‫מתנות כהונה‬
‫)נ‪1‬ו( היה נ א ח י ‪ .‬שרו ממנו‪ .‬או ורש נאחד נאחר ‪:‬‬ ‫מפי נוי עד בהניע לעונים! )יא( שגלל‪ .‬העניו !דחס ממט‬
‫)ם!( ניחידו של עילם ‪ .‬יחיד נתחתינים נמו הש"׳ בעליונים !‬ ‫נל״א יגל אח האבן‪ ) :‬י נ ( הן הוא‪ .‬היכן הוא ‪) :‬יג(לעולם‬
‫)יו( כהדין קמצא‪ .‬מין שרן הוא בדיה שלבושו גדל עמו!‬ ‫םיה‪ .‬ראו היה להיית כן לעולם בן עלה במחשבה נהחלח‬
‫)ימ( כיונה‪ .‬דרש ממנו כאותו אחד שויחין עצמו וברח ממנו‪:‬‬ ‫מ״אתי ו )יד( מקונן נ ו י ‪ .‬נדלעיל נמלת הן ומלת היה ו‬

‫‪9‬יר או אדם איי‪.‬זיווען ;ו־וים אע ברייט^ו^יי ן‪,‬אנ‪£‬ע ייעלטל״^ט״יטיאין ןםיק ורןישת ןלי‬
‫בפכה‪ .‬דו ולאףט אויף טיר אויס^ישפךייט דיין הימעל'‪ '.‬מללוילנצתייאבד ‪ .‬וייילערהאיטאראפ‬
‫ןיוואךפין פו; ךך ךי ?רי;נע טצוה'‪ '.‬דךיבער ווע'ט‪.,‬ער ^אירלארי; וועךין אויןז איייבינ אונ איו‬
‫ארדס ;עטךיבען גיוואךין' פון גן‪.‬עד;‪ '.‬ךי וואם האןני; אים גיועהן'וועלין ;אןין אוייןפ אים ווא‬
‫איו ער דיער טע??וש ‪ .‬ייי ;אט קאט אים אריים ;עטךיבעןיפון ‪. ]1‬עדן האט ^ער אוייף אים‬
‫גע?!ת;עךט אונ הט נייאןט‪.‬הן ןאדםייא איז ךער מענטש!)!( לרןתקפהי(‪; .‬אט הט גישטאךקט‬
‫אךים‪,‬ער יאל‪,‬קעגען אייביג לעבי;‪ .‬יךא‪.,‬ער האט'אוועק ןילאךן דייגי^אט פון ;אט אוג דזאט‬
‫ןיטאוןז; ןוי דעו• ‪#‬לא;ג האט גייאגט‪$ .‬אט ;אט ג;עגךעךט דין פגים איר האט אים אתים‬
‫;עשמןט פין גן זןךן‪ .‬ווי ;אט ^אט' אים ארויס ;ע׳טןקט פון!ן‪.‬עירן האט ‪w‬־ מקלאגט אייף‬
‫‪v‬‬
‫א‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫צ‬ ‫!יז‬
‫‪ $‬י ^‪ 1 ^ 1* .‬לין'ויייל‪.'.‬ער איי‬ ‫אים 'איג דןאט‪,‬גיוא;ט וזן ןאךם ה;ה ?אסי ^ י '‬
‫}יויאריןייי אייגער פון או;ו צו וויםעןיגוט אוג ?!לעבט‪) :‬ה( )ךי‪:‬ש'‪/.‬ךבי ^פיםהאט ;ירך^ת‬
‫;אט האט }ייא?ט ארם איי גייוארין ווי אייגער' פון' אונו‪ .‬ווי אייגער פון ךי מלאכים‪' .‬האט‬
‫רבי‪,‬עקי^א גיואןט געגונ פפום‪ .‬ואלםט ניט אווי זאגין או אדם איז‪/‬ניייאריןיויי אםלאך‪ .‬האט‬
‫רבי'ןפוס גייאןט צו' רבי עקיבא וואס רען נןייגט טען רער ‪5‬עגטש איו גידאךיןווי אייגעריפון‬
‫או^ז‪ .‬קאט ךביי^עקיןא ןייאגט נאט האט ןעעןיין פאר ז‪8‬ךם ציייי ייעגין! די ויעג פון' לעבין‬
‫אוינ ךיווענ פון'?!טאך‪3‬ין‪'^ .‬אט ‪$‬דם אייסךער יייילט‪.‬איין אנךיעריוענ‪; .‬גיט ךיי ויעגיוםגאט‬
‫האט גיי׳ייןט‪ .‬ךךי^ער האט ;אט ;ייאןט אדם איי'ניוואךין‪.‬איינעריפין אונו ‪ .‬ןיטיטיט אונו‪.‬‬
‫^»ר פון אמו‪£ .‬פנעוו;ךעךט פון אוף‪ .‬אןךעךשווי ‪9‬יר'יע;ען‪ .‬ר?י ‪:‬הודה '‪3‬ר ;!יםוןיהט גימגט‬
‫אדם איז״גיןואךין אויף ךער וועלט' אייןער אווי וד נאטוןאס‪3‬יי אים שטייט ה׳‪.‬אחרי‪ .‬אונ‪3‬יי‬
‫‪$‬ןם ש!‪$‬ייט אויך >{חד‪ .‬ךי ר‪$‬ן זאךן אדם איז ניוואךין״אזוי וד רער' םל^ר גבריאל וואט ‪3‬יי‬
‫ז‬
‫אים ‪#‬טייט איש ‪$‬ן‪£1‬־ אונ ביי ^ךם ?ושייט אויך אחד ?אחד טמנו(‪ '.‬ביי 'נבתאל שטייט‬
‫לביש' ‪3‬ךים‪. .‬ניקלייךט אין ליץדאןר‪ .‬ךי‪.‬קלייךער מן מלאך גבריאל זענען }יייען אזוי ויי' די‬
‫איי^עריק'‪.5‬ייטא^‪.‬קלייר'טמיטא‪.‬קל‪:‬יד•‬ ‫^קליידער פוןדעם איי^עךיק‪-‬״עס !עלזט‬
‫אונ אין‪.‬אמת איז ךאס‪.‬קלייד ני‪5‬א?טפון אים אליין‪ .‬ביי רעם ‪5‬לאך !'?ריאל איו אייך אוד‬
‫‪,‬עם זעוןט אדם ווי‪ .‬ער'‪.‬גייט גיקליידט םיט ליינוואנד אונ אין אמת'איו דאם‪.‬קלייד פון אים‬ ‫י‬

‫אליי;‪ .‬ריש לקיש וא נט ‪$‬דם איו ?דויע; ווי רער' נביא יונה‪ .‬אזוי וויייונה איזיאנטלאפי; איג‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫;ואט‪3‬יט‪.‬גיוואלט זייןיא^ית פו; ; א ט ‪ .‬ווו"רער פסוק ואנט י‪;1‬ר‪.‬איז אוייפגישטאנעןייאנטלויפץ‬

‫איי‬
 ‫פח‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כא‬ ‫סךך‬
‫אף זה לא לן כבודו עסו‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ חנינא אםר כאליהו ם־ וה לא טעם טעם‬
‫סיתה‪ .‬אף זה לא היה ראוי לטעום טעם טיתה‪ .‬היא דעתיה דר׳ ברכיי בשם ר׳ הנץ‬
‫דאפר כ״ז שהיה ארם לבדו היה כאחד‪ .‬כיון שנטלה םםני צלעתו שב לדעת טוב ורע ‪:‬‬
‫‪ (It‬ועתה פן ישלח ידו‪ .‬איר אבא ב״כ מלמד שפתח לו הקביה )יט‪ (.‬פתה של תשובה‪.‬‬
‫ועתה‪ .‬אין ועתה אלא השובה שנאי)דבריס י( ועתה ישראל מה ה אלייך ו נ י ‪ .‬והוא‬
‫אופר פן וכ( ואין פן אלא לאו‪ .‬אפר הקב׳ה ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫ואם הוא אוכל הוא חי לעולם‪ .‬לפיכך וישלחהו ה׳ אלהים מגיע‪ .‬כיון ששלחו התחיל‬
‫)נא( מקונן עליו ואמר הן האדם היה כאחר ממנו‪ (T):‬וישלחהו ה' אלהים מנן עדן‪ .‬ר׳‬
‫יהודה זרי נחפיה‪ .‬ר־י אמר שלחו מניע בעילם הזה‪ .‬ושלחו פנ״ע )כב( לעוה״ב‪ .‬ר״נ‬
‫אפר שלחו מניע בעוה׳ז ולא לעוהיב ‪ .‬על דעתיה דריי הקשה עליו‪ .‬ועל רעתיה דריג‬
‫)כג( ריהה עליו‪ .‬איר הוגא איתפלגון ר' אדא בר אהבה ורב המנונא‪ .‬חר אפר כדיי‬
‫וחד אפר כר״ג‪ .‬והא פםייע לר״נ )חכליס יז( אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ‬
‫הטוגתך ‪ .‬לכשיקיץ אותו שנברא בדפותך באותה שעה אגי בצדק אחזה פניך‪ .‬באותה‬
‫מתנות כהונה‬
‫השמי סן ואל איני אלא לאו ו )נא( מקונן עליו‪ .‬כללעיל‪:‬‬ ‫)יש( התת של תשיבה‪ .‬שישיב בתשובה ויקבלני ולא יגזור עליו‬
‫) כ נ ( לעוה״נ ‪ .‬כלומר שאין לו תלק לעיה״נ‪ ) :‬נ ג ( ריתה ‪.‬‬ ‫מיתה ‪ ) :‬כ ( ואי; הן אלא לאו‪ .‬הלא ידוע שכל מקוה שנאמר‬

‫^ט‪7‬ידא‪1$‬םקיים?יץ די גיבאט‬ ‫אין תךשיש פון גאט‪ .‬אווי איז אדם אייך‬
‫פון גאט‪ .‬אווי ווי יוגה האט ניט ניןעכטינט'אי! זיין כבוד אפילו אייןגאכט ‪'.‬אזוי האט אדם‬
‫אייך ניט גינע‪5‬טינ‪.‬ט אין זיין כבור אפילו אייןגיאכט‪ .‬רבי ברכיה ןאט ניואנט פון רבי ךוניגא ס‬
‫וועגין אדם אייזגייווען אווי ווי אל;הו הנביא‪ .‬אזוי ווי אליהו הא^ניט פאחוכט רעם טעםפו!‬
‫טויט‪ .‬אזר האט אךם אייך גיט ניךאךפט פאריוכען ךעם טעם פון טויט‪ .‬אזר ;אנט רבי~ ברכיה‬
‫‪:‬‬
‫פון רבי הנין ם ויעני; אזוילאןג ווי אידם איזניויען אליי• אן ווייב‪ .‬איו‪.‬ערעווען כאחו־!"אזר‬
‫ווי ך‪.‬ער וואס וויעךט גירופין אחד‪ .‬ווי אםלאך‪,'.‬ער וואלט גילעבט אייביג! ווייגאטהאטגיגוטען‬
‫פו; יאים ךי ריפ אונ האט בשאפין חוהין אוג' האט נינעסין רוךך אייר פון ״עץ הדעת מוי"יער‬
‫^טארבי;‪) :‬ו( וןעתה(‪ .‬רבי אבא ב‪:‬ר כהנא זאגט דער פסוק לערוגט אונו או״נאט־האטנעורזען‬
‫אדם‪.,‬ער;אל ך‪.‬שובה טאק;‪ .‬ווארום ראם וואךט ועתה טיינטימען' תיטי^ה‪ .‬ווי ךער פסוק ואגט‬
‫}׳עתה ישראל‪ .‬אונ איץט יורי; וואםפארלאג;ט‪/‬אט פוןיךיירגאר דו זאלםט'פאריאים םורא‬
‫ז‬

‫האבין‪ .‬ךריבער האט נאט גייאגט צו אדם אידך דאם ווארט'וער'ה‪...‬ער ויאלייפארשטייןיצו טאהן‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫ל‬ ‫ך^שובה וועט^ער ניטעטאךבי;‪ .‬האטאךם נ;ענפעךט §ן‪.' .‬פן איזיךער טייטש ‪7‬י'ין‪ .‬אץ\ווע‬
‫נייט ך‪.‬שובה מאלז;‪ .‬האט נאט נמא^ט מאמער' וויעט' אדם אויםךהען די האנט צום״עץההייים‬
‫אונוועט געםען פו; אים אפרי אוג וועט״עסין‪.‬וועט‪,‬ער דאך לעבין אייבינ‪ .‬ךךי‪.‬בער"האטגאט‬
‫אים ארוים געשיקט פון גן‪.‬ער;‪ .‬ווי גאט האט אים אריים גע׳נוקט האט״עריאנגיהויבין אויף‬
‫אים צו‪.‬קלאגי; אינ האט גיזא?ט אדם האט גיקענט זיין ווי אייגער פין איני‪:) m :‬ישלתהו(‪.‬‬
‫נאט האט אים אוועקגעשןקט פון ג; עד; ‪.‬רבי‪.‬יהודה אונ רבינחם;ה‪.‬קריגק‪ .‬רבי יהודה"זאגט‬
‫גאט האם אוועק געש‪:‬קט'אךם פון דעם‪.‬נן'‪.‬עךן וואט אויף' דייייעלט אוני פו; ידעם _גן יעדן וים‬
‫אויף ‪?.‬ע;ע וועןט‪.‬רבי נס‪;9‬ה זא^ט נאט האט אים גאר אוועק געשי‪.‬קט פוןדיעם גן עידן'וואט‬ ‫‪:‬‬

‫אויף די וועלט אבער ניט'פון רעם נן״עוץדאס אויף‪.‬יענע' וועלט‪ .‬נאןז דעםטיינוננ פוןךבי‬
‫יהודה הט גאט •ץ‪"8‬ווער‪.‬נעמ^פט אדם‪ .‬אוינ נאך רעם מייינוננ'פיו; ר?ינחטיף הט ;אט רחמנות י‬
‫ד‬

‫גיהאט אויןש אדם‪ .‬רבי הוניא זאןט אי; ךי ואך ‪.‬קרי גט רבי'אךא בר אויבה אייג ךב הטגוגא‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫איינער זא;ט ווי‪,‬רבי ‪.‬יהודה אוינ אייןער זאנט ווי רבייגחלןיה‪ .‬פון פסיק זעהט‪.‬םען"אז'עס‬
‫איו ווי רבי נחף;ה‪ .‬ווא'רום‪.,‬עם ?!טייט אי; פסיק איך וועיל ימיט נירעכטןגקייט'זעהין ביין <‪¥‬ים‬ ‫‪:‬‬

‫ויע; איןל רעל טיך ארף ‪:‬ואכין ויעיל איך !אט וועדי; מיט דיי; גישטיאלט‪ .‬ווען״עס וועט אייף‬
‫וואכי; דער ראם איז בשאפין גיוואךי; אי; דיי! גי?!טאלט‪ .‬לךאס'האטי אךםיגיזאגטאויףךךו‪.‬‬

‫דאמאלס‬
 ‫פ ר ע ה‬
‫בראשית‬ ‫‪*°‬‬ ‫ם־אעיח‬ ‫סדר‬
‫שעה אני טצריקו טאותה נורת‪; .‬כל( באותו שעה הן האדם ‪-‬יה באחד טםני ‪ (H) 5‬איר‬
‫יהושע בן לוי )כה( כשבראו בראו בטדה״ר ובטדת הרהטים‪ .‬וכשטרדו טרדו בטית הדין‬
‫ובטדת הרהטים‪) :‬ט( )כו( הן האדם‪ .‬הא אדם לא יכולת לעםוד בצוויך אפילו שעה‬
‫אחת‪ .‬אתטהא‪ .‬דרש רבי יהודה בן פדייה )כ!( טי ינלה עפר טעיניך אדהיר שלא‬
‫יכולת לעמוד בצווייך אפי׳ שעה אחת ‪ .‬והרי בניך טסתיני; לערלה נ׳ שנים שנאמר‬
‫)ויקרא יט( שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל‪ .‬אטר רב הונא כר שמע בר קפרא‬
‫כן‪ .‬אמר יפה דרשת בן אחותי‪) :‬י( )כח( וינרש את האדם‪ .‬ר׳ יוחנן ורשביל ‪ .‬ר״י אמר‬
‫כבת כהן שנתנרשה )כט( ואינה יכולה לחוור‪ .‬רשב״ל אמר כבת ישראל שנתנרשה והיא‬
‫יכולת לתזור‪ .‬על דעתיה דריי )ל( הקשהעליו‪ .‬על דעתיה דריש ריתה עליו‪).‬יא( דיא‬
‫)לא( וינרש ‪ .‬הראה לו הורבן בהמיק‪ .‬הםד״א )איכה ג( וערם בחצץ שני‪ .‬ר׳ לוליאני בר‬
‫טברי בשם ר׳ יצהק אסר )צב( למנרשה של עדן נרשו‪ .‬והושיב עליו שומרים שישמרו‬
‫אוחו ההיד )ישעיה ה()לג( ועל העבים אצוה טהםטיר עליו מטר‪) :‬יב( מקדם‪ .‬רב‬
‫טתנות בהונה‬
‫י י ש סערין הגיח וריחש עליו« ) כ י ( נא‪1‬תס שמס סן האדס *גור כאשת ישראל‪) :‬כנו( יאיגס יכולה לחזור‪ .‬ע אדה״ר‬
‫סיס‪ .‬קרי ניס הדס סי' ׳סיס‪ ) :‬נ ס ( כשנראו הי‪.‬שנאמר אין לו חלק לעיה״נ ו )ל( הקשס עליו ט י ‪ .‬עעפא נדלעיל‬
‫וילד ה' אלפיס‪) :‬ני( הןיסאדס נוי‪ .‬דרש סן לשין לעקס וקיגס נשמין ונפי י״גו ו )לא( ויגרש‪ .‬דרש יגרש סשין נשעולת ‪:‬‬
‫מגרשי העריס ו‬ ‫נמו סוי‪) :‬כו( מי יגלה ינו'‪ .‬מי יגלס עינין ותסתנל נמעלס )לנ( למגרשס‪ .‬יגרש דרש לשון‬
‫׳ולאי חל! ן הסוניס מ מ ן ‪) :‬נח(!יגרש‪ .‬דרש לשון אשה גרישס )לג( ועל נעניש נ ‪ . ' 1‬נל ספרפס מדנר אין שנשחת סנרס‬
‫מאישה‪ :‬כ״נ רש״י ו״ל ר' ׳ומגן אמר נאשת נ ס ן ‪ .‬רשייל ויקו לעשות ענניס רעש נאיפיס נן אדס כראשון לא ע״ד‬
‫‪,‬‬
‫^ ' | ; ^ ‪ M * j T S j i‬אין ךער' צייט״וועל״איף אים‬ ‫ךאמאלם וועל איך‬
‫נירעכט םאכין פון די ןורה‪ .‬אונ'‪,‬ער וועט' האבץ עולם ה‪1‬יא‪ .‬איו ךי צייט וועט אךם זיין אדי‬
‫ווי א'יי;ער פון אונז‪) :‬ח( רבי יהושע'!‪ ;:‬לוי ואגט ןוע!־ ;אט ןאט בשאפי•'*!ךםהאט‪.‬ער אים‬
‫ב‪#‬אפין טיט טדת' סףן אונ ‪9‬יט טךת ןךח‪£3‬יט‪ '.‬אונ ווען״ערוזאט אים ארוים נעיטרי^יען ריאט‬
‫ער אים ארדם ;עטרי^ען אויך טיט מדת הדין אינ טיט' עדת ןרחמים •י )טי( ‪? W‬י^לט י‬ ‫״‬

‫אדם דו האןט ;יט';;קענט ‪0‬אל‪9‬ץ ביין ןי^אט אפילו ‪.‬איין ש;‪3‬ה‪ .‬אוואנךער‪ .‬רבי‪:‬הודה ‪;3‬‬
‫פך;יה האט ניח־שת אדם וועדי}ועט אךאפ ;עטען ךי‪.,‬עךד פון דיינע אוייגץ דו' ואלקט זעהן‬
‫ז‬

‫דו האםט ניט ניקענט דיאלטין דיין נ<ץזי& אפילו איין ^ ה ‪; .‬אר אזרו האםט גיזעהןידי ש'יי;ע‬
‫‪8‬ךי פיון‪.‬עץ תדעתיהאןוטיו זיא באלד }\טווט‪.‬ז‪1‬סץ‪ .‬אונ כיעע קינךער‪,‬ועהן ךרי״י יארןר עןיינע‬
‫פימת אויף ךי בויטער אונ ניאךןד; תדרייי }אוזר אונ‪,‬עםץ‪.‬ךי נייט‪ .‬ודיל נאט ןאט ניזאגט‬
‫ךךיי יארור ;אלין דין די פירות^עךלה ‪!5‬ע; ;אלי די ניט‪,‬עסי;‪ .‬רב הונא זאןט רען בר ‪.‬קפריא‬
‫ןאט }יהיעךט רעם דרש הטער ;ייזאגט צורבי יהודה דו"האםט נוט‪.‬גידךשתימיי{ שווע‪9‬טערס‬
‫זולן‪) :‬י( <ני‪;.‬ר‪.‬ש>‪; .‬אט הטיארוים נע״טךיןע; אדם‪ .‬רבי יוחנן י אונ רבי;טטעץ §; לקיישקריגען‪.‬‬
‫רבי יוחנן זאנט אדם איז ארויס ;עטףבען נידאךין פץ !; ‪.‬עדן אווי ווי אווייב' פץ אכהן ;ואס‬
‫ווערט ;ינט פון איר סאן אונ ךא‪'$‬אר שדןךט צוריק אדיין קוטע! צו אים‪ .‬רבי שמעון‪.‬בן‬
‫לכןייש זאגט ?‪ •q‬איז;אר ארוים געטריבען ניוןאךץ ווי אווייב פון אישי־אל ;ואס ווערט‪.‬גינט פיון‬
‫איר טאן אונ זיא טענ צוךיק קוסיעןצו אים‪; .‬אך רבי יודען ס מיינוננ האטאייט "נאט הארט‬
‫געטשפט‪ .‬אונ ;אןז רבי שטעון ‪ $‬לקיש ם טיינונג הט נאט אויף' אים רחמנות ניהאט' ג‬
‫)יא('<דןר אתר דנרש>‪ .‬טזך אפשט איז וערש איו דעו־ טייטש צו בראכי; ;אט האט ;עוויזע; צי‬
‫‪$‬ךםוויאזוי דוךןז אים וועט דורוב אונ צו'בךאכץ וועדי; ךער בית המקדש י‪ .‬ווידערפסוקיזאנט‬
‫וי_גרם בתצץ שני‪. .‬עד ןאט צו ^רא?ץ טיט שנ‪6‬יי‪.‬נ‪17.‬ר מיינע ציין‪ .‬איז'‪.‬דנרש אויךדער ‪6‬ייטש‬
‫צויבראיכין‪ .‬נ^יןד וויזןם וואלט נישטאנען טיט אסיין‪ .‬רבי לוליאני ברטבךי האט ניואנט'פון‬
‫רבי יצחק ס וועניןצו ידעם לי״יךינעןיפלאץ ;ואם נעבץ נין עדן'ןאט נאט וןארטךיבע; אדם‪.‬‬
‫אונ‪;.‬נ'ר האט ניועצט מנליין אים היטע״רס קען יאל אים תיטע;‪.,.‬ער יאל ניט צוךיקניץ איןנל‬
‫‪.‬עדן אונוויילןןר איזןיזעםין אויף אליידינעןפלאץ‪ .‬ךךיבער האט נאשגיבאטיןאייף די וואלקינש‬
‫די דאלץ אויןש אים ניט ך ק ע נ ק ‪) :‬יב( )םקידםי‪ .‬פץ מורח ךיט‪ .‬רב זאנט אלע מאהל נעםט‬
‫רער‬
 ‫פט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כא‬ ‫קן‪-‬ף‬
‫אםר בכל מקום רוח םזרחית ק ו ל ט ת ‪ .‬אדה״ר‪ .‬ויגרש את האדם וישכן מקדם לניע‪ .‬ק ץ ‪.‬‬
‫ויצא קין םלפגי ה׳ וישב בארץ גור ק דכה ע ד ן ‪ .‬הרוצה )לבריס ד( אז יבדיל משה שלש‬
‫ערים בעבר הירדן מזרחה שמש ‪ (Jp) :‬ד א מקדם‪ ,‬קדם לגיע גבראו )לד( המלאכים‬
‫הה״ד )יחזקאל י( היא החיה אשר ראיתי תהה אלהי ישראל בגהר כבר ואדע כי כרובים‬
‫ה מ ה ‪ .‬ואת להט ‪ .‬עיש )תהליס קל( משרתיו אש לוהט‪ .‬המתהפכת שהם מתהפכים‬
‫פעמים אנשים פעמים גש־ם פעמים רוחות פעמים מלאכים‪) :‬יד( דיא מקדם ‪ .‬מקודם‬
‫לגיע גבראת גיהנם‪ .‬גיהנם בשני‪ .‬וניע בשלישי‪ .‬ואת להט החרב המתהפכת‪ .‬עיש‬
‫)מצאכ* ג( ולהט אותם היוס הבא‪ .‬המתהפכת‪ .‬שהיא מתהפכת על האדם וםלהטתו מראשו‬
‫ועד רגליו‪ .‬ומרגליו ועד ראשו‪ .‬אמר אדם טי מציל את בגי מאש לוהטת ז ו ‪ .‬ר׳ הונא‬
‫בשם ר׳ אבא אפר חר‪ 3‬טילה‪ .‬שגא׳ )יהושע ה( עשה לך הרבות צורים ‪ .‬רבגין אמרי‬
‫חרב תורה שגא׳ )תכלים קמט( וחרב פיפיות בידם‪ .‬כיון שראה אדם שבגיו עתידים לירד‬
‫לגיהגם ‪ .‬מיעט עצמו מפריה ורביה וכיון שראה שאחר כ״ו דורות עתידץ ישראל לקבל‬
‫התורה‬
‫מתנות כהונה‬
‫עעמו נו ולכן כ‪5‬־נ עליו בומרס שלא יבו‪ :‬ליל‪,‬־ במה ! )לד( המלאכים‪ .‬כס כרובים ו‬
‫^ר^יייאדםייהראשון האט אים ךער' מזרח ךיט צו גיגי‪5‬ען‪ .‬ווי רעד‬
‫פסוק זאנט״ער האט אתים געטךמיע; אדם אונ האט אים נימא?ט רוהע; אץ טירתדיט פון‬
‫‪1‬‬
‫}{ עדן ‪ 5 ;j .‬ה א ט אים ךער מורת ד״יט צו ?ינומע;‪ .‬ווי ךער פסוק יא גט ‪.‬קץיאיו אתים גיגאעען‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫פץ פאר נאט אוג' איו' נץעםיי; אין ךי לאנד' נוד אין ימרח זייט פ ץ ‪ .‬ע ר ן ‪ .‬או אייגער הךנף‪5‬‬
‫אטענטש אוטגעךין אנטלויפט‪.‬עראין מזרחיוייט‪ .‬ווי‪.‬דעי־ פסוק זא?ט דאפאלם האט משהיאט‬
‫נישייךט ךרי״יישטעטיאויףיךער דיט_יךך; אין טירה דיט פץ ךי זוך‪ ;,‬ווער‪,‬עם וועט הרגנן‬
‫אטענטש אומגעריין ואל ךאךיט אגטלויפץ‪) :‬י;> ) ח ך אחר קקדם(‪ .‬נאיך א?שט איז טקדםיאיז‬
‫ךער טייטש פיריער‪ .‬ךי מלאכים זעינען כשאפי; גיוואךין פתעיר אייךער דעו־ גן‪.‬עךן איי בשאפץ‬
‫ניוואךץ‪ '.‬ווארום עם שפייט אין יפסוק פקדם ל!; עד; אתי הךיכים'‪ .‬ךי ?רובים יענען בשאפץ‬
‫ניוואךי; פךיער פאר רעם גן‪.‬עדן* פו; וואניען ווייםין'םייר אז כרובים טיןטטען מלאכים‪.‬וואתם‬
‫'עס שטייט' אין״פסוק ראם איי־ ךי חיה וואםאיך האב ‪.‬גמעןן אוןטער גאט נעיבץדעם טייןד‬
‫כבר האב איך גיוואםס אזזיי זענען כרובים )מלאכים(‪. .‬עם שטייט אי; פסוק ואת לסט‪ .‬ראם‬
‫‪1‬‬
‫זעגעל *מלאכים ‪ .‬ווי ‪1‬עם שטייטיאיץ פסוק בשרתיו אש לוהט‪ .‬ךי בךיגער פץ גאט זע?‪.‬ען‬
‫בךענענדיגער פייאד‪ '.‬דומתהןבת‪ .‬ךי*מלאכ'ים'פאדקעךי; ך ך ‪ .‬אמאףל ווי וכריסאטאלל ווי‬
‫נקבות אטאהל דייווינמעז אפאהל ווי מלאכים‪) :‬יך( מ־בר אחר מקדם‪ .'1‬נאך א?שט איוםרןדם‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫פךיער‪ .‬פך‪.:‬ער פארי ידעם גן ‪.‬עך; איו בשאפץ גיוואךי; ךער גיהנם‪ .‬ךער ניהנם איז בשאפץ‬
‫}יוואךין םאנטאי אונ ירעד ג; ‪:.‬נך; איו בשיאפין גיווארי; ךי^קטאג‪ .‬אונ ןאת להט החרב‪ .‬ן א ט‬
‫ברענוננ פון ידעם שוועה*‪ .‬דאם מיעט מען רעפ גי הנם ‪ .‬וויי‪...‬עס קזטיייט אץ פסוק ילהטאיוןס‬
‫היום הבא‪ .‬ךער טאג וואס דעט קופע; וועט זיי פארברעגעז‪ .‬הפון״הפכת‪ .‬דער פץ‪.‬ער‪...‬קעךט‬
‫י‬
‫ויך אוייף ךעים מענטש אונ‪,‬עם פאריבךעינט אים פוי קאפ ביי ךי פיסאינ פץ ךי פיס ביו ציום‬
‫־‬

‫ק א פ ‪ .‬וועט אמעניטיש ואני; ווער וועט רעשי; פ־עע קינדער פו; רעם י;רענע;ךינען פייער ךבי‬
‫הונא האט גיזאגיטיפו; רבי אבאםיוועגץ ךער קווערדיפו; פילה‪ .‬רעטעט רעם מע^ש פון‬
‫ניהנם*‪ .‬ווי גאט האט גיזיאגט צו יהושע מאך ךייר עאךפע קוועךךץ אוג די טל ךייוךין‪ .‬די‬
‫רינ; זאנץ ךער שוועת־ פון תורה לעךנען רעטעט רעים מע^ש פו; ‪.‬גיהנם‪ .‬ווי רעד פסוק‬
‫זאנטיייי' האלטין'אץיהאנט אשווערדיםיט יצורי עאךפין‪ '.‬ךיער ?ןוזעךד איו וואם ךי תירץ‬
‫פיט זיייןנר האלךז ידי גרוי״םקייט״פון" נאט‪ .‬דאם איז דיי תורה דאם די לעךנע;‪ .‬ווי אךם האט‬
‫גיזען״ אי זיינע נןנדער וועילץ ניךעךי; אין*ני־נם‪ .‬האט‪,‬ער ניט גיוואלט האבין‪.‬קי‪.‬נךער • ייי‬
‫'עיר'האש גמע‪-‬י' אוי נא־' זעקס אונ צויאנצוג דורות וועלין ךי יוךץ נעטען די תורה‪ .‬ן א ט‬
‫ער‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כא כב‬ ‫סךן•‬
‫התורה‪ .‬נזקק להעמיד תולדות שנא׳ והאדם ירע את חוה אשתו;‬
‫פ ר ש ה כ‪) 3‬א( והאדם ידע את חוה אשתו ומ׳ ו תכלים כה( זכור רחמיך ה׳ והםדיך‬
‫כי מעולם המה‪) .‬א( לא מן דכדון אלא כי מעולם ה מ ה ‪ .‬איר יהושע‬
‫בר נחמיה )ב( שבם נהגת עם אדהיר‪ .‬שכך אסרת לו כי כיום אכיף ממנו מות חמות ‪.‬‬
‫ואילולא שנתח לו יום אהד משלף שהוא אלף שנה‪ .‬היאך נוקק להעמיד ו ילדות ;‬
‫בריה‬ ‫‪v1.2‬‬ ‫(‬
‫קורם לאדה־ר‪.‬וירע אכ־כ‪ .‬אלא והאדם ידע את חוה אשתו‪; .‬ג( הודיע דרך ארץ לכל‪ .‬דיא‬
‫והאדם ירע‪ .‬ידע מאיזו שלוה )ד( נשלה ידע מה עברת ליה )ה( חוה‪ .‬אמר ר׳ אחא‬
‫)ו( חויא חיויך ואת חויא דאדס‪) .‬ג( וההר ותלד את קין‪ .‬איר אליעור בן עזריה נ׳ פלאים‬
‫נעשו באיהו היום‪ .‬בו ביום נבראו ‪ .‬בו ביום שמשו‪ .‬בו ביום הוציאו תולדות‪ .‬אמר‬
‫ריביק עלו למטה שנים וירדו שבעה‪ .‬קי; )ז( ותאוםתו‪ .‬והבל ושתי תאומותיו‪) :‬ד( ותאמר‬
‫קניתי איש את הי‪) .‬וו( חמת לה הא איתתא בנין‪ .‬אמרה הא קנין בעלי בידי‪ .‬ר׳ ישמעאל‬
‫שאל את ר׳ עקיבא איל בשביל ששימשת את נהום איש נם זו כיב שנה‪ .‬אכין ורקי!‬
‫טיעוטיו‬
‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שהיא נמש יכן ‪ -.r.h‬סנחש סיס םנתש ומסית בלו ואת ס״ש‬ ‫לאמ; וכלו;‪ .‬יושזן אינם מסתילין מעתס ומעכשיו ז‬ ‫)א(‬
‫גתש ומסית שלי‪ 0) :‬סדא כיי‪ (1) :‬יתאומתי‪ .‬לרש אש‬ ‫שנם ‪ .‬נרתמים ינמסו ניסגת ט ׳ ‪ ) :‬נ ( סיזיע לרן‬ ‫)נ(‬
‫לרנית יאצל סנל נתיני שני את את אתיי את הנצו‬ ‫ט י ‪ .‬קרי ניס ידע מיר״ין תמת כיי״ד* ) ז ( נשלם ‪.‬‬ ‫ואת‬
‫)ת( תמת לס ני'‪ .‬נשקאשם ריאה שיילדת מיס אימות סד׳‬ ‫ינסרו נד״א ני ישל‪) :‬ס( תום ‪ .‬דרש מלשק תיויא‬ ‫ערש‬
‫^;;אטגעלי^‬ ‫‪.‬זןר דך שדן בהעפטמיט דין ווייב צו‬
‫דין וןייב םיה‪:‬‬
‫פרשה כב )א> <והאדם>‪^. .‬ךם האט געליכט זיין ניייב ודה‪, .‬עם שטייט אץ פסוק ;אט‬
‫}'יךיינק דיינע רחמנות אוינ דיינע חם־ים‪ .‬די זענען' ניט פון איצט‪ .‬נאר‬
‫פץ איי?ינ‪ .‬רבי יהוש‪1‬ע בר טז?יה זאנט טיט ךיי;ע רחמנות אונ טיט דיינע חסדים ןאסטו‬
‫ז‬

‫געפיךט אדם הראשון'‪; .‬וארים ;אט האט ניואנט צו אידם אין רעם טאנ וואם ירו* וועסט‪.‬עיסיו‬
‫פץ'עץ הדעת וועסטו ?!טאךבין‪ .‬ווען דו ןאלסט ןיט אוטניטאךושט ידעם טאנ אוייף דייןיטא;‬
‫וואס״ער אי* טוזענד יאיןר‪ '.‬ויי אווי וואלט אדם ;יד״אט‪,‬קינךער‪ '.‬האסטו ראך באלד‪.‬נעפיךט‬
‫ךיוועלט טיט רחמנות‪) :‬ב(עהאדם ידע>‪ .‬רבי הינא אונ ךבעעקב יראבןהאבץינייאנטיפץ‬
‫ז‬

‫רבי בירכהנא סיויענץ״קיץ כ׳גזעפעניש האט ךך ניטבןעפט םיטדי; ‪.‬נקןה פאר אךם הראשון‪.‬‬
‫דארום‪.‬עסי שטייט ניט אין פסוקדרע ז^דם את חוה אשתו'‪ ,‬אךם קאט ניליבט ‪.‬ייץ יףייבסיה‪.‬‬
‫נאד עסי שטייט וה!‪$‬דם;דע את חתזא‪#‬תו‪ .‬טיץטטען אזוי‪ .‬אךםהאט ;יעאבט ווי^ען דורך‬
‫דין וךיב "רןה דאם ער האט דך טיט איי־ כהען־ט'‪ .‬צו אלע כשעפעניש אי די ייאלץ ךך אייך‬
‫בהעפנןץ םיטזייערע נקטת‪ .‬נאך אפ׳טט איז והאדם ;דע‪ .‬איים טיטויי; וריב דיה האבץ‬
‫אייצטיגיוואםטפוןויאםיפאר אגוטם‪.‬ךי‪,‬יענ‪.‬ען פארנך־יבעי ניוואךין‪ .‬אךכהאט איצטניוואםטיוואם‬
‫רווה האט אים ניטאהן‪ .‬ךביאחיאזאןט אזדהאט אידם גץאגט צו הוה דער שלאננ אייגיווען‬
‫ןיץ שלאנגוער הט ךיך‪£‬גגיךעט‪.1‬אינ דויביזט גיווען ןיץ שלאנמדו האםט מירא; נירע©'‪) :‬ג(‪1‬י‪1‬וזר‪.‬‬
‫רבי אלעיר‬ ‫רווה איו מעוברת ניוואריי' איונ ןאט }׳ןאריין אורלז‪ ,‬אונ זיא האט ניתפיץ ‪1‬יי; נאםען‬
‫גן ‪.‬עורןה האט גיואגטדריי וואנךערזענען גיטאהן גיוואךץךעם טאג‪ .‬אץ‪.‬רעם טאנ איו"אדם‬
‫י‬
‫םיט ח';ה בשאפץ ןיוואךין‪ .‬איין ידעם טאנ האבץ‪.‬ייי ד״ ‪ 3‬ידע כןעפט‪-‬אץ ךעם טאג האבץ *;יי‬
‫עוין גיונאך; ‪.‬קיגךער ‪ .‬רבי יהוש״ע ב; קךהה ואגט אדם טיט חוה וןאביי; וןך בהעפטיצוךי! אוג ווען‬
‫ז‬

‫זיי האבי; ךך געשיילטאיז שיין גדוע; 'ךמ!ן‪'.‬אךם אונ חוה‪..‬קין טיט אשוויעסטער'‪ .‬אונ הבל‬
‫מיט צוויי שוועסטער יי ) ‪< o‬נת*&מח‪ .‬ר!וה האט גיואגט איך האב גיקויפט אטעיגטש טיט גאט'‪.‬‬
‫או אאשה יעןט זיא ןאט ‪.‬קי‪.‬נךערזאנט זיא דאם פאךמענין פו; מיי! מאין איי ביי" טיר‪. .‬ער* יועט‬
‫כויך שיר; גייט פארלאךן‪ .‬רבי ןשסעאיל האט ןיפרענט ביי רבי עקייא דו האםט דאך בךיינט רעם‬
‫בחום איש נם זו ?‪.‬וויי אינ צודאנציג;אהר‪ .‬אונינהוים ןאט גייאיגט וואעס שטייט ךער וואךטיאך‬
‫אד ער‬
 ‫צ‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫‪£‬ףף‬
‫מיעוטים‪ .‬אתין ונמין רבוים‪ .‬האי את דכתיב הכא סהי‪ .‬אסר אילו נאמר קניתי איש ה'‬
‫היה הדבר קשה‪) .‬ט( אלא את ה ׳ ‪ .‬איל )ובדם לב( כי לא דבר רק הוא )י( ם;ם‪ .‬ואם‬
‫רק הוא מכפ‪ .‬שאי; אחם יודעים לדרוש‪ .‬אלא א ת ה ׳ ‪ .‬לשעבר אדם נברא מאדםה‬
‫זהוה נבראת מאדם‪ .‬מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו‪ .‬לא איש כלא אשה‪ .‬ולא אשה בלא‬
‫איש )יא( ולא שניהם בלא שכינה ‪) :‬ח( ותוסף ללדת את אחיו את הבל‪ .‬הדא םםייעא‬
‫לריביק דאםר עלו למטה ב׳ וירדו שבעה‪ .‬ותוסף ללדת תיסםת ללידה )ינ( ולא תוספת‬
‫לעיבור ‪) :‬ן( דהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדטה‪ .‬נ׳ הן שהיו )ינ( להוטים אחר‬
‫האדמה‪) .‬יד( ולא נםצא בם תועלת‪ .‬ואלו הן קין עובד אדםה‪ .‬נח )בראשית ט‪ 1‬ויחל נח‬
‫איש האדסה‪ .‬עוזיהו)דיה ב׳ כו( אכרים וכורםים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה‪:‬‬
‫)?( ויהי מקץ ימים ר׳ אליעזר ור׳ יהושע‪ .‬ריא אםר בתשרי נברא העולם‪ .‬דיי אסר בניסן נברא‬
‫העולם‪ .‬מאן דאםר בתשרי נברא העולם)טו( עשה הבל קיים סן החנ)טז( ועד ההנוכה‪.‬מאן‬
‫‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ד ב ר י א‬ ‫בי‬
‫ל י ' ו י ^ י אלי‬ ‫דאםר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים סן הפסה ועד העצרת‪ 1 .‬ל‬
‫מתנות כהונה‬
‫קטן נשל' שמעסס אל ׳עונג׳‪ ) :‬ס ( אלא א ס ס י ‪ .‬ש" עס ‪ 1 •0‬גולי ו )ינ( להו»יס‪ .‬מסידס ווייסיס‪) :‬יל( ולא גמלא נס ני׳‬
‫<׳( מ נ ס ‪ .‬קי״ק שמלל עלעו אינו רק אלא מלונסנו' ‪ t‬ין‪-‬ן הדג אש סנל‪ .‬גלו גשסנר ונא ליד ‪ pip‬פחי' גלערע‪:‬‬
‫)יא( ולא סניסס נוי‪ .‬שסקנ״ס ניסן ני סנשמס ‪) :‬ינ( ‪1‬לא )מו( עשה סנל נ ו ׳ ‪ .‬סיס שוסה נעולס <ד ו ו ך ס ו )סו( עי‬
‫קישהח לעיניר‪ .‬מילא נתינ ושהר עוד ש״מ שיוסדין הראשון סוונונס ‪ ,‬ואע״נ למר״וו תשרי עי יוסנס מ ס ששי מממשים‬

‫^ט"ת]אי‪77‬ויינינער צו סאכיןאונ ווא‪,‬עם ? { ^ י י ט ד ע ר ^ ך ט ז ו ת ^ ^ ד ^ ^ ט‬

‫נם איו צו נןעהרין‪ .‬ךער וואלט את וואם דא שטייט‪ .‬ן^ת ה•‪; .‬ואס קו?‪1‬ט צו קעהךין‪ .‬דיאט‬
‫ז‬
‫ךבי‪.‬עכןיןא ןיזאנט א'ו‪!7.‬ס ;ואלט}ישטא‪1‬ען כן}יך!יאיש ה י ‪) .‬איך האב ניקו?ט אפ'ע;טש ;אט> ‪.‬‬
‫;ואלט ך זאך שווער ניווען צו ךייךץ;אז‪.‬עס שטייט ‪#‬ת ה־‪ .‬מןץט נןע; איך האב גיקוי?־'ט אטע^ש‬
‫^יטינאיט‪ .‬זא‪.‬נט רבי עקי}א‪.,‬עם שטייט' איןיןםוק כי לא דברי רק הוא סכם‪ .‬ךיתורה איז ^יט‬
‫״קייו^ייד^ע^אך‪/‬י״עםאיזניטא'אין ךי תורה‪.‬קיץ ליידע וואךט‪ .‬אונאויב דו;עפי;?ט אמאקל‬
‫אי; ךי תורה א;ואךט וואםעם יעהטאדםי^ער איז לייךינ <א^עךינ>‪ .‬דאם איז ;איר ליידע פון‬
‫אייך‪ .‬ודיל איר וויייסטניט' צו ךך^נן רעם ווארט‪; .‬אר ז‪$‬ת ה י ‪ .‬פיט ; א ט ‪$ .‬יץט טען אזוי‪.‬‬
‫פךי^ר איי אךם בשאפין}יוואלין פין ערד‪ .‬אונ ח;ה איו בשא^ין ניוואךין פוי אדים‪ .‬פון איצט‬
‫וועריט אטענטש בשאפין‪.‬איןיאונזער בילד אונ אונזער ג‪.‬לייכין‪ .‬ךער זןר‪,‬קען ניט ניןארין אקי^ד‬
‫‪:‬‬
‫אנקקה‪".‬אונ_אנקבה‪,‬קען ‪'3‬יט ני^אךי; אקינד' אן‪:‬אוכר‪ .‬אונ ךער זכר טיט ךי‪.‬נקבה‪..‬קענעי‬
‫ת‬ ‫ז י י‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫י‬
‫ניט ניןיארין אקינד'אן ;א'ט‪) :‬ה( <ו‪,‬ו«ןןף>‪ .‬חוה האט ןי^ארי! ;אר אי|י‪ .‬י‪$‬י ^ ? ??•י •‬
‫טיט זיין בירוךער טיט ן‪.‬בל‪ .‬דאס איז ווי רבי ןה‪1‬ש‪.‬ע בן קרהה האט ניוא;ט א‪.‬ךם טיט שיה יענען‬
‫י‬

‫ארויף ניגאנגען צוךי אויף רעם !•עט אונ זענען' ^ראפ'נינאנ נען זיבען‪ .‬אידם אונ חוה ‪_ .‬ק‪:‬ן ל?יט‬
‫‪:‬‬

‫אשויעפטער‪ .‬הבלמיט צוויי שוועםטער' ‪..‬עם שטייט אין פסוק זיא האט גייאךין_ק‪:‬ן אינ ויאהט‬
‫גיםעיהךט' צו ניבאךין' הבל ‪ .‬ךיאיהאט !‪:‬עןעהרט צווץ^אךין‪$5 .‬בער זיא האט ניט ניטעסלט צי‬
‫םעובית וועךיין! ?ויט 'איין מאהל איו הוה'מעייבךת ןידארין מיט פי‪.‬נף קינדער ‪9 .‬ך;ער' האש‬
‫זיא ‪/‬יזיאדין כןלן קיט אטאכטער‪ .‬ךער גאך הבל מיט צורי טע?טע'ר‪) :‬ן( )ויהי הב'ל‪ .1‬ה?ל הט‬
‫י‬

‫געפיטערט שעפםיןאוניקץהאטןיארבעטדיעךד‪ .‬ךריי'מענטשיןזענען‪,‬נילאפיי צו‪,‬עךר אךבעט‬

‫אונ מ ק האט פון די‪..‬קיי; הילף ןיהאט‪, .‬קץידט' ניא'ךבעט'ךי'‪/‬נךדהאט‪.‬ער גיוזמתזיין ברוךער‪.‬‬
‫נח האט;יארבעט ךי‪.‬עךד איזיערנידאךין שכור‪ .‬ךער םלךעודהוהאט ניוןאט ערד אךיבעטער‬
‫אונארבעטעריצו ךיווייייננעךטנער אויף ךי בערגאונ אי; כרמל ווארום‪,‬ער הט ליב ;יהאט ךי‪,‬עלד‬
‫אךבעט'‪ .‬רער נאיך אמי עיודהו ביי זיך נו־וים גיוואךין אוני איו אריי; נינאעע; אין בית המ קדש‬
‫‪:‬‬

‫מקריב‪.‬זיץ''קךבנ‪1‬ת איז‪.‬ער קירעצינ ^';ואךין‪ 0) :‬עי‪.‬הי(‪ .‬אינ‪.‬עם איו ניווען'טיט אצייט שפעטער‪.‬‬
‫רבי'אליעזר אונ ךביייהושע קךעען‪ .‬רביאליעוך זאגט ךי וועלט איז ב׳טאפי; גיוואךי; אין י‪? 1‬זרי•‬
‫ר ‪ 4‬יהוש;ן זאנט ליי וועלט"את במאפיין}יוואךייןיאין ניסן‪ .‬ךעיר וואם זאנ‪.‬ט ךי וןעלט איז בשאפין‬
‫?יויואךין־איןר^רי האטהבלנילעבטפון סוכות ביוח;וכה‪.‬דער ו;אס ;א;טךי ווע?ט איו בשאפי;‬
‫ניווארע‬
 ‫בראשית‬ ‫ברא׳טית פרשה כב‬ ‫•ךך‬
‫הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום‪) :‬ח( ויבא קין מפרי האדמה‬
‫מנחה לה׳‪ .‬סן הפסולת‪ .‬לאריס רע שהיה אוכל את )יז( הבכורות ומכבד לבעל השדח את‬
‫)יח( הסייפות ‪) 5‬ט( והכל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן‪ .‬ר׳ אליעזר ור׳ יוסי‬
‫בר הגינא‪ .‬ר׳א אסר הקריבו בני נח שלמים‪ .‬ור״י אסר עולות הקריבו ‪ .‬אתיב ר־א‬
‫לריי ביה והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורוה צאנו ומהלבהן‪).‬יט(דבר שחלבו קרב)כ(םה‬
‫עביר ליה ר׳ יוסי כיח ‪ .‬עביר ליה )כא( ם! שםגיהון‪ .‬אתיב ר׳ אליעזר לר׳ יוסי ב׳ח והא‬
‫כתיב)שמויז כל(וישלת את גערי בגי ישראל)כב(ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלסים לה׳ פרים‪.‬‬
‫מה עביר ליה ריב׳ח )כנ( שלמים בלא הפשט וניתוח‪ .‬אתיב ריא לר״י בית והא כתיב‬
‫)שם יח( ויקח יתרו חותן משה עולה )כד( וזבחים לאלהים‪ .‬מה עביר ליה דיי ביה ‪.‬‬
‫כמאן דאמר לאחר מ״ת בא יתרו‪ .‬איר חונא איתפלנון ר׳ ינאי ור׳ חייא רבה • ר׳ ינאי‬
‫אמר קורם ם״ח בא יחרו‪ .‬ור׳ חייא רבה אמר אתר מ״ת ב א ‪ .‬א״ר חנינא )כה( ולא פליני‬
‫םא‬
‫'‬ ‫מתנותכהונד‪,‬‬
‫יזם יןרש* ולאי רוקי* גקש נ׳ יוסי )יו( מטריה‪ .‬מתנשליס ימייניס שככסאנל לעולם טיליו! סיו לא שלמים‪) :‬כנ( יעל‬
‫ייושיגסששש »™־)״( פפייפית‪ .‬סאשילות םמתנשלית עילית יגו׳‪ .‬סרי שסקריני גס שלמים ז )»( שלמים נל*‬
‫׳‬

‫»סי)"• ) »( ונרשתלנו קרנ‪ .‬יוסי שלמים שלאקונ מסן ספשגו ני׳‪ .‬קרי ניס שלמפ נו״א ונא יעקב שלש ילעילס‬‫י‬

‫אלא סמלנים י )נ( מס עניי לים‪ .‬מס עישס ממגו וסיאן עולות םיו‪) :‬ני( וונמיס‪ .‬סייגו שלמים נד״א ילונחסשלמיסו‬
‫" י " • < י <‪ •V°™>__V‬האי ממלניפן פי׳ כשמגים )נם( ולא פליג׳ טי‪ .‬לא פליגי נניאת יתרי מסי םיהס ני‬ ‫;א‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫גיווארין‪,‬אין‪.‬נ;םן‪ .‬האטה^ל^^עכט פון | ^ ‪ ' ^ w . ~ £ T ^ T ^ " ' . ' W € ^ T ' £ l‬אונים״ק^ד‬

‫קי] הטנעבךייננט‬ ‫רבי אליןנוך ד!אטה‪$‬לגילעכט איויף דער וועלט גאר פופציג טענ •י לה(‬
‫פון די פרוקט פון ד‪/‬עךדאםנחהלאטר״נה( צו נאט‪ .‬ךי'‪.‬עךנםטע פירית האט יער גיבריינגט‪ '.‬ווי‬
‫א?!לע?טער ארים טוןזט‪;. .‬נר ]ע?וטךי‪,‬עכ?וטצייטיגע ךי ^עסטע אוג בךייגגט ציום מלך״לצום בעל‬
‫‪3‬ב‪:‬ת>ד ?‪.‬־לעכטע וואם וועיךין (‪2‬פ'עטזנייפזיג ןךער םעגטיש ייאםבע^עטאפרעמךע פעלד‬
‫‪,‬ער זאל נעקען אהלק פון די תבואה; הייםטעראיי־יט! )ט('<יהבל הבי'א>‪''.‬אונ הבליהט ;יברייןגט‬
‫ך י ^ ן ט גע^ארעגע שעןםין וטהלביןן‪.‬רבי אליעזךאונ וכי'יוסי בר חגינא <זייגען‪*.‬רבי אליעזר‬
‫זא?ט יפון ‪ ra‬ביו די תורה איי גיגעבין ?יוואךיין' היייםי! א‪.‬לע סעגטשין בגייגת ךיי' גןנדער פון טח‪.‬‬
‫«?יא יי יילין אייך(‪ .‬בגי נח קא?ין שקךיב מייען ?!לטיס‪ .‬אונ רבי יו?יזאגט‪'•n‬בגי עזהאבין‬
‫& קףב ‪3‬ליוען עולות‪ .‬האטךכי אליעיך ניפרענט צו רבי ייטי בר הנינאעס"שו^ייטדאך אין‬ ‫‪:‬‬

‫פסוק הכל האט ;יבךיי^ט ךי‪.‬עךשט נעייארענע‪#‬עפם'ין'אוג יהלביהןיי‪-‬דאםטיינט טעןחלבהן‬

‫איעלכע קךבנוח וואט מ ק איז נאר טקריביפויןדי ךיחלב‪ .‬ךאםאיזךאך שלטים‪' .‬וואסיטוהט‬ ‫ז‬

‫רבי יוסי בר הנינא מיט דעם פסוק‪ .‬רבי יוסי זאגט הלבהן מיינט מען יי בזעןטע בהמות אבער‬
‫;‬
‫^יאל'יעו‪.‬ר‪1‬־יפרענט'צו'ךב^‪1‬םי'^חנינא^עס ?‪8‬ט יט‬ ‫‪,‬ער האטךי מקריב גיייע! עילוח •‬
‫ראך אין פסוק כ‪$‬ה הטגעשיקטךי יועעמעניטשייןיפון ייוידיןיאונ די האביין טקרייביןיוועןקרבינות‬
‫עולות אינ‪.‬י‪.‬יי י‪4‬אבין גיישאכטין שלנ‪1‬ים'צו ןאט אקםין‪ .‬אונ דאם איו ראך ביודע־ ‪#‬יידער ד?תורת‬
‫איו גיגעכין גייואךין דאם ןע! האט‪ .‬ייי‪.‬גיריפי; בנינח‪ .‬זעהן‪.‬מיר דאךיאיובנינ^האביזפקריב‬
‫;ידען שלטים‪ .‬ויאם טוהט רבי יוסי בר חנעאייטיט רעםפיסוק‪ .‬עגפערטרביייוםיייאלםטייגיט‬
‫ל״עגען ?זלסים‪ .‬גאר‪,‬זאלםט ‪.‬לדעגען שלמים‪ .‬מען האט םקריביגיייועי' יי" עילית גאגץ‪ .‬מען‬ ‫ז‬

‫ןאט פון ויי גיט אךאפגיצוינין די פעל אוינ סעו האט' זייניט צו שניטען‪'.‬האט רבי אליעזר גיפרעגט‬
‫ז‬

‫צו רבי י״י בי ח!‪:‬יגא‪;.‬גם קטייט י־אזז *‪ PBf V‬יהרו ךער שוועיר פון משד‪ .‬הזמזיגיגוטיק עולה‬
‫אוג ןבחים אוג האט די טקךיב גיווען צו נאט ‪ .‬וןאס טוהט רבי' יוסי בר חנינא מיטירעם פסוק ‪.‬‬
‫*‬
‫ת ו ר ה‬ ‫האט חיי יוסי }יואןט אייך חאלט ווידער וואסזאגט אז ייתרו איז גיקוםען ׳•עף נא‪-‬‬
‫ך ו‬

‫אתשוין גיגעביןגיוואךין‪ .‬וועךיין שויןךייוךין !‪:‬יט ‪.‬גירופין בניניו‪ .‬אונ זייר\כיןשוין'גיטעגט‬

‫מקריב זיין ??למיס‪ .‬רבי הוגא יאנט רבי ינאי אונ רבי חייא רבה קריגען‪ .‬רבי ינאי זאגט'ייתרו‬
‫אמ גיקיטןלן איידער די תורת איז גיגעבי! ;יימךץ‪ .‬אינרבי חייארבהיאגטיתרו^י^קימקדער‬
‫^וך ייי די תורה איז שוין גיגעקין גיוואךין‪ .‬ר?י הגי;א יאגט רבי יגאי אוניריבי חייא רכה האבץ‬
‫ניט‬
 ‫צא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫סךף‬
‫מיד קודם ם״ת בא‪ .‬הקריבו בני נח שלטים‪ ..‬וטיד אחר טיח בא‪ .‬עולזת הקריבו‪ .‬ודא‬
‫טסייעא ליה לריי ב״ה )שיר ד( עורי צפין‪ .‬וו העולה שהיתה נשחטת בצפון‪ .‬םתו עורי‪.‬‬
‫דבר )כה( שהיה ישן ומתעורר‪ .‬ובואי תימן‪ .‬אלו שלטים שהיו נשהטים בדרום‪ .‬ומהו‬
‫ובואי דבר של הידיש‪.‬א״ר יהושע דםכנין בשם ר׳ לוי קרא םםייעא ליח לריי ב״ח דכתיב)ויקרא‬
‫ז( ואת תורת העולה )ס( היא העולה‪ .‬שהיו בני נח מקריבין‪ .‬כד אתי לשלמים )״ס(‬
‫זזאת תורת זבה השלמים אשר הקריב אכיכ‪ .‬אלא אשר יקריבו מכאן ולהבא ‪) :‬י( וישע‬
‫ה׳ אל הבל ואל מנחתו‪ .‬נתפייס ממנו‪ .‬ואל קין ואל מנהתו לא שעה‪ .‬לא נתפיים ממנו‪:‬‬
‫)יא( ויחד לקין מאד )עז( ויפלו פניו‪ .‬נעשו ןכחו כאור‪ .‬ויאמר ה' לקין למה הרה לך‬
‫זלםה נפלו פניך הלא אם הטיב )נם( שאת‪ .‬ברכה‪ .‬כייא )ויקרא ט( וישא אהרן את‬
‫ידיו אל העם ויברכם‪ .‬ואם לא תטיב )צ( שאת ‪ .‬קללה רכתיב )שס כב( והשיאו אותם עון‬
‫אשסה» דיא אם תטיב אני )לא( מוהל לך על עונותיך‪ .‬ואם לאו חטאו של אותו האיש‬
‫נדיש‬
‫מתנות כהוגה‬
‫אין לאמו מפן ככרע מן הכתיניס פתי נ א ‪ ) :‬נ פ ( שהיה ישן ושי' פניי וווו ש?פו מחרון אפו שלא נתחלנו עליי‪) :‬ט!( כ א י י ‪.‬‬
‫נוי‪ .‬ככבר םקרינוהי ננ׳ נח ינכקמת כמשכן חור וניעור נלימר אדומים ונוער נאש מ ר ן בשורה ננעש וחרון ‪.‬‬
‫נוחי‪) ::‬כו( כיא כעולכ‪ .‬משמע פיא פניןרנס מימית עולס‪) :‬כט( שאס ברכס‪ .‬פי' תשא נרכס מאס י" כליידי דשא כוי ו‬
‫)כו( ויפלו פניו‪ .‬׳"ל כו״א על פני כל אחיו נפל‪ .‬׳פול מנין אלי )ל( שאת קללה‪ .‬מנלל כן אתה שומע לאז‪) :‬לא( מומללן‪.‬‬

‫ניט ״קיץ בעוויתוןג פון ךי תירה צו זייער‪.‬קךיג‪ .‬נאוייךער;?!םיאנט אז‪.‬ירןרו איזיניקומען״איייחנר‬

‫די תורה איז ןיגעבץ גידארין‪ .‬האלט ער"או בני נדו האבץ נימענט מקריב דין שלמים"‪ .‬ךךיבער‬
‫‪,‬קעןזיץאז יתרו איזניקומען אייךער ךי תוריה איו ;ינעבץניוואךיץ‪ .‬אונ ךער דאם יאנטיאזלתרו‬
‫איי גיקו^ען דער נאך ווי די תורה איז שוץ נינעבין}יוואךין היאלט‪...‬ער או נאר עולות'האבי; בני‬
‫נח ניסעןט מקריב דין אןער ניט שלמים‪ .‬ווייאזוי האט ‪:‬תרו מקריב ניווען שלמים‪ .‬מידן סיר‬
‫דאגי; אז ?נם‪.‬איו ניווען נאך מד!; תורה‪ .‬זענעןדי ניווען בני ישראל‪' .‬אונ פץ ךעם פסוק איז‬
‫א‪3‬עיויייי;נ צו רבי יוסי בר חנינא או בני נח האבץ ניט מקףב ניווען שלמים‪ .‬עורי צפון‪ .‬דער‬
‫ןועק דיך צפון‪ .‬ראם טייגט טען רעם כ ! ן ן עולה וואם מען האט איםיגימוויט שעכטץ אין צפון זייט‬
‫פו; סיבח‪ .‬וואם מיינ‪.‬טמע; דעו־ וועקידיך‪ .‬ודיל מען האט שדן אמאהיל מקריב גיוןען עולות ‪.‬‬
‫דער ;אך האט טען איויפגיהעלט מקריב צו זיין‪ .‬אוניאיצט הייבטםען א'ן ;אך אםאךול מקריב צו‬
‫ז‬
‫י‬
‫זיין עולות‪ .‬יועלטדאםגירופיןטען ךער וועקטךיפךיעךדינע‪ .‬אונ קום דרום‪ .‬דאסמיייגטמען‬
‫•שלמים וואס די ןועךין גישאקטין אין דרום זיייטפון ימונה‪ .‬וואם טיינטמען קום! ומיל ראם איז‬
‫אני;מ יאך׳ שלמים האט טען ביו איצט ;אך ניט מקריב ניווען‪ .‬זעה; טייר או בני גח האבץ ניט‬
‫נןקריב ניווען ‪#‬לםים‪ .‬רבי ןהוש״ע פון סכני; האט גייואנט פון ךבי לוי ם דענין פון‪.‬רעם פסוק איז‬
‫צבעווייזוןנצו רבי יוסי בר הגיגא‪ .‬ווארויםעם שטייט'אי; פיסוק ראם איו ךי לעךנונג פון'ךי‬
‫עולה‪ .‬דאם‪-‬איי די עולה‪ .‬ניועלכע עודה‪; .‬ואס'ןנני נח האבי; מקריב ניווען‪' .‬אז'‪;.‬גר קומט צו‬
‫ץלט־ם^טייט ראם איז לי לערינוננ פץ רעם קלב; שלמים‪ .‬שטייט ניט יאשר הקריבו;ואם מ ק‬
‫ז‬

‫האט מקריב ניווען‪ .‬נאר אשר‪.‬יקריבו ;ואס מען וויעט ‪.‬מקריב זיין‪ '.‬פון איציט' אונ ווייטער‪.‬‬
‫אבער ביו איןיט האט מען נאך ניט מקריב ניווען'שלטים ‪ .‬ווארום בני נח"האבץ ניט מקריב‬
‫ניווען קלמים‪) :‬י( לגישעה׳(‪; .‬אט האט ךך טקעךט צו הבל אוג'צו דין מגרך‪; .‬אט איז‬
‫איבער ניבעטי; גיוואךי; פו; ה‪.‬בל‪ .‬צו‪.‬קץ אונ צו ויין מנחה י האט ;יך ;אט נייט גי‪.‬קערט‪; .‬אט‬
‫איו‪.‬גיט איבעך;יבעטין‪.‬גיוואךין פון אים‪) :‬יא(לוןחר לקץיטאד דפלויפניו*‪ .‬ךער 'פינים פץ י‪5‬ן‬
‫האט !יברקט אונ רויט נידאךין פון בעםאונ אייןליפאלץ‪ .‬מא;'ער גיוואךץ' הט‪/‬אטןיזאגט‬
‫צו‪.‬קלן וואם ברע;ט אזיי ץזטאלק ‪.‬דיין ‪3‬עם אונ פאר ;ואם איי איין גיפאלץ דיין^ים‪ .‬אויב‬
‫דו וועקט גוני די; ק א ת ‪ .‬וועםטו האבץ א?ךכה ‪ .‬וד ךער פסוק יאניט דשא אהרן‪ .‬אהרן הט‬
‫אויף }יהוי^ץזייגע רןע;פ צוםיפיאךק אוג היאטךי גיבעיג^שט‪ .‬אונ אויב דויוועםט גיטגוטזיץ‬
‫שאת‪ .‬וועםטו האבץ אקללה‪ .‬וויידערפסוק יאגט והשיאו'אורזם‪..‬עץאשטה‪'.‬ךיויעלי;טראגין‬
‫אייף ייך א?‪?1‬וךאף פארידיער שוןד‪ .‬פאר ךיערע^עגירות‪ .‬גאך אפ‪#‬ט*איז אווי האט^גאט‬
‫גיזאגט‬
 ‫כ ב‬ ‫‪5‬‬
‫בראשית‬ ‫י^י׳‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬
‫סדר‬
‫)לב( נדוש ומגורש‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמעון בר אמי אמר )תהליס לב( לדור משכיל‬
‫אשרי גשוי פשע כסוי חטאה‪ .‬אשריו לאדם שהוא )לג( גמה מפשעו ולא פשעו גבוה‬
‫טמנו‪) .‬לל( שגא׳)בראשית ל( לפתח תטאת רובץ‪ .‬חטאת )לה( רובצת אין כתיב כאן אלא‬
‫חטאת רובץ‪ .‬בתהלה הוא תש כגקכה ואח׳כ הוא מתגבר כזכר‪ .‬איר עקיבא בהחלה רומה‬
‫לחוט של עכביש ולבסוף געשה )לו( כקלע הזו של ספיגה‪ .‬הה״ר )ישעיה ה( הוי טישכי‬
‫העין )לז( בחבלי השוא וכעבות העגלה הטאה‪ .‬איר יצתק )לח( בתחלה ןלט( הוא געשה‬
‫אורחואח׳כ הוא געשה בעל הבית‪ .‬ההיר )שמואל ב יב( ויחמול לקחת םצאגו ומבקרו‬
‫לעשיח לאורח הבא לו‪ .‬הרי אורה‪ .‬דקת את כבשת )מ( האיש הרש ויעשה לאיש הבא‬
‫אליו‪ .‬הרי כעל הבית‪) :‬יב( איר חגחום בר מריק אית כלבין ברומי דידעין למשתרלא‪.‬‬
‫אזיל ויתיב קטי פלטירא ועביד גרמיה םתגםגם‪ .‬וטרי פלט־רא םתנםגם‪ .‬והוא שפיט‬
‫עיגולא אארעא‪ .‬עד דהדא מצמית לון הוא טשתכר עיגולא וטהלןד ביה‪ .‬איר אבא היצר‬
‫ר‪,‬זה‬
‫מתנות כהונה‬
‫דרש שאח מלשין משא עון ומזכר על פשע‪) :‬לנ( נלוש ונזגייש‪ .‬היא ל׳ נר‪,‬נס והל״ל יונלת ל(י חעא רובן‪) :‬לי(‪:‬יןלע‪ .‬נחנל‬
‫ייל דורש שאת מלשון התנשאות שיתנשא עונו למעלה ראש ו מל׳ קליעה« )לז( נחנלי השיא ‪ .‬שאיוו חוה רק נחינן עכביש‬
‫)לנ( גנוה מפשעו‪ .‬תהיה נשא וננוה למעלה מחניאהן « יאח״נ נענות כענלה ‪) :‬לת( נתחלה הוא תש נוחו‪ .‬נתתנה‬
‫)לד( שנא ‪ -‬כלו׳ יש נידי להתנשא עליי על עוני יאס לא יש נאשר פותח נענירה החעאת הוא רונן ואתינמתננר וכוי‪,‬־־‬
‫ניד העי; להתנגו עליו שנאמר ונוי‪) :‬לס( רונגת‪ .‬חגואת )לש( הוא נעשה אורח ‪ .‬יהיר‪) :‬מ( האיש‪ .‬סירובו נעל‬

‫ןןעקוט ןיט גוט זיין וועלי; דיינע ‪ TO‬אויפגייהויביין וועךין גאגץ הדף‪ .‬רבי בת‪;:‬ה ןאט גיואגט פון‬
‫רבי ?‪?1‬ע‪1‬ן כר אמי ס ווע;ין"‪ .‬עם" ?זטייטיאץןםוקלךוד סשכיל אשרי נ^וי*פעע‪{.‬ואהל צו‬ ‫‪%‬‬

‫ךעם םע‪.‬ג^ש וואם‪,‬ער איז העכערייוי וייגע זיגד ‪ '.‬אוג גייט ךיגע יעד יאלץייויץ העבער פון‬
‫איס‪ .‬ווי דער ןםוק וא?ט לפר!ח רקאת רובץ‪ .‬ביי ךי טיר לעט ךי דגר'‪ .‬חטאת את לשון' ג קבה‪.‬‬
‫באלף ?!טיץ י§רןח סטאת רובצת• זיא לעט ‪.‬״עם שטייט' אבער גייט אווי‪; .‬או‪;/‬נם שטייט‬
‫חטאת רובץ ‪,.‬ער לי;ט‪ .‬אץ א?הייבא‪.‬יודער י‪?.‬יר־ ה״׳נ עןיגאף ו ף אנ״קבדז‪ .‬אז רער טענטשיוויל‬
‫^קע; ‪,‬ער זיף ‪#‬טאךקין אויף אים‪ .‬ךער ;אף אז ךער םע‪:‬טש האטי איים שיין גי^אילגט אפאר‬
‫^און״ל‪^ .‬עאר'קט‪3;.‬רזיףאויף רעם §ע?טש אווי וך' אזןיר •י ךבי‪..‬ע‪.‬קי?א{אגט אין אגהייב איזךער‬
‫יןןך הרע גליייף צו א^אךים פץ ?‪9‬״' ')‪.‬יעבאכץ‪?, .‬נם איי' ‪.‬ג'רי‪.‬ננ אים אךאפ צורייסןיפוןךף‪.‬‬
‫ךער נאף ויעלט ‪£‬ר גךאב ויי ז^פןריק פיון אשייף‪ .‬די דער ןיםיקיאנט אץ‪/‬גהייב ויען זיי ציהען‬
‫אויף זיף די ייך איוידעריצר הרע ווי אפאלשער שטריק )פץ אשפי; ייעבאכץ!'‪ .‬ךערגאף‬
‫‪:‬‬
‫ויעלט ךי זיך';ראב ייי א‪#‬טריק פץ אייאנין‪ .‬רבי'י?תקיאגטאין אגהייבאי\דער"יצרהרע‬
‫)יי א‪3‬א?ט ביי רעם ‪5‬ע ג?ש'‪.,.‬ער שעמש זיף צו ואגץיוואםי״ער י‪,‬־יל'‪'.‬או ער האט״איםיגאר‬ ‫‪:‬‬
‫ז‬
‫איין מאןל גיפאל;ט ‪ .‬וועי־ט‪,‬עיר' שוי; אבעל'הבית איבער דעם' ןןעגטש‪ .‬איג ניייעלטייגט איין*‬
‫אים‪ .‬ווי דעו• פסוק ואןט^ער ן א ט רהמגות גיהאט ציו ‪,‬ןעטען פץידינע ש‪.‬עפם'ץ''אוג'פון זייגע‬
‫רי?דער צוטאכין פאר'דעס ןאןןטוואיס איז צו אים גיקומען‪ .‬איו‪.‬עריגייוען אגאםט‪..‬ער״האט‬
‫ניניונןען דעם^ע‪!3‬ס פון‪,‬דעםארעם ‪8‬אן אוגער ןאט‪.‬זיא גימאכט לאייש ה‪$‬א"אליי ‪"'.‬צו רעם‬
‫בעל פ ע ת וואס איו צו אים ;יקומען‪ .‬אייעד שוי! א‪3.‬עלה‪:3‬ת‪) :‬יב()^םח רבי סינחום בר מריון‬
‫ן א ט ‪.‬גיזא?ט אץ די ?וטאט רוים זע;ען רא איעלכע תיגט וואם ווייםין צו' בעקומען עםץ ט י ט‬
‫דקמיז‪, .‬עיר יע?ט ייף'‪.‬גע;ען איבער דעם בעקיער דאם יייצטיאויף״די' גאט « פאחץיפיןיבתיט‬
‫אונ א^דערע ; ע ‪ 3‬ע ק ‪ .‬אוג ךער הו?ט םאכטידף שלא?יו'‪ ,‬אוג דער^עקער אי ערהאיטגיועהן‬
‫דער הו^ט ף‪$‬אפט איו‪,‬ער אויף אין אמות' אנטשלאפין ניווארץ‪ '.‬ווי רעד הונט האט ?ייעיהן אי‬
‫דערבע‪,‬קער שלאפטהאטןןר ^אפג'יווארפין'די' קארב^ט די גאיגצע' געבעק איייף רעי־ ערר"‪.‬‬
‫ז‬

‫ביז רער ‪.3‬ע‪,‬קער ןאט צו יאטעןגעקליבעןדי געבעק תאטיערדעיר ווייליגיחאפטאברויטאונ‬

‫איי א ג?לא?ין טיט אים‪, .‬רבי אחא יא?ט רער‪:.‬צר ןרע איז גליייף'צו אג״זלן וואט גיייט אייגגעויןץ‬ ‫‪:‬‬

‫עייל ^ר איז שוין גיווע; ?זראןז אונ קכ'א;ק אונ האט זיף;ייעץט דא די וועגיןשיידץ ייף‪ .‬ווער ^ט‬
‫איז‬
 ‫סךך בראשית ע ר ש ה כ ב בראשית צכ‬
‫הזה רוסה ללסטים )מב( שפוף שהיה יושב בפרעה דרכים‪ ,‬כל מאן רעבר הוה )מג( אסר‬
‫הב םה רעל־‪ .‬עבר פקח אחד וראה שאץ בו )מד( תוחלת לגזול לו כלום התחיל‬
‫םבהתי‪ .‬כך כמה דורות אבד יצהיר ‪ .‬דור אגיש‪ .‬ודור הפלגה‪ .‬ודור המבול‪ .‬כיון שעמד‬
‫אברהם אביגו וראה שאין בו תוחלת תתחיל מכתתו הה״ד )חהליס פנו( וכתותי מפגיו צריו‬
‫ומשגאיו אגיף‪) :‬יג( איר אמי אין יצהיר מהלך לצדדים אלא באםצע)מה( פלטיא‪ .‬ובשעה‬
‫שהוא רואה אדם םסשמש בעיגיו מתק; בשערו )מו(מתלא בעקיבו‪ .‬הוא אומר)מז( הדין‬
‫דירי‪ .‬ם׳ט )משלי כו( ראית איש חכם בעיגיו )מח( תקוה לכסיל ממני יי )יד( איר אביו‬
‫כל טי שטפגק את יצרו כגערותו‪ .‬סופו להיות )מט( מגון עליו בוקגותו‪ .‬טיט )משלי כט>‬
‫מפגק טגוער עבדו ואתריתי יתיה מגי!‪) :‬ט!( רבי הגיגא בר פפא אסר אם בא יצרך‬
‫)נ( לחשחיקך)נל(( דההו בדית‪) .‬אם עשית כ; סעלה אגיעליך כאילו בראת את השלום(‬
‫שגאסר )ישעיה כו( יצר םםיך )גב( תצור )ננ( שלום‪ .‬ואס עשית כן מעלה אגי עליך‬
‫כאילו בראת את השלום‪ .‬שלום אכיכ אלא שלום שלום‪ .‬וא״ת שאיגו ברשותך תיל כי ב ך‬
‫ח‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫נ ק ר א כ ס י ל ו י ש לו ת ק י ם מ מ י ש ה י א ח כ ם נ ע י ג י י ו מ ת ג א ה‬ ‫ו א ד ו ן ! ) מ נ ( ש פ י ן ‪ .‬ששל וכסון! ו ת ש נ מ ו ‪ ) :‬מ ג ( ס מ ר ס נ‬
‫שמו •‬ ‫')‪11‬‬ ‫נ ו ר נ י י ‪ C M ) :‬מ נ ו ן ‪ .‬א ד ו ן ומישל כ ד ״ א‬ ‫מ ה ו ט י ‪ .‬ס ן ל׳ מ ה ב ע ל י ו י ה י ו א ו כ ר ן כ ל נ נ מ ת י י ר א מ מ ט‬
‫) נ ( ל ה ש נ י נ ן ‪ .‬לשתוק י ל ה ת ע י ל ל נ ו ! ) נ א ( ד ח ה ו ‪ .‬כ ש ה י צ ס ״ ר‬ ‫תועלת‬ ‫)מד( תיתלת‪.‬‬ ‫פ ן י ה ר ג נ ו וניתן לו כ ל מ ה שעלי! ‪:‬‬
‫ק ר ו ב א ל י ו תליר ה ת י ר ה ש נ ק ר א ת שלים י ת ד ת ה א י ת י מ ע ל י ו !‬ ‫ו נ ח לנזיל מ מ נ י ‪ ) :‬מ ה ( ש ל ש י א ‪ .‬ר ת י נ ג ד ו ל ש ד נ י ם מ ל י י ש ש ש ו‬
‫) נ ג ( ת נ ו ר ‪ .‬דרש נ י נ ״ נ לשין ׳ ל ר ה ‪ ) :‬נ ג ( ש ל י ם ‪ .‬מ ש מ נ נ‬ ‫) מ ו ( משלא נ ו י ‪ .‬תולה עקבו למעלה ד ר ו גאוה ל י נ ן ע ק נ נלד‬
‫א ו ת ו שלוה ש נ י ר י ב נ ו כ ע ו ל ם מ ע ל ה א נ י ע ל י ו כ א י ל ו א ת ם‬ ‫א ג ו ד ל « ) מ ו ( הדין ד ד י ‪ .‬זה ש ל י ‪ ) :‬מ ת ( ת ק י ם לנפיל‪ .‬י ה י ר‬

‫^^'אדףייךך‪.‬‬ ‫איי גיגאו;?ען געבין אים האט רער גולן צו' אים‬
‫אונ ווייל'טען האט פאר אים מורא ;'יהאטטק האט'ניטיינט_‪.‬עראיינאךאיוי שטארקווי פרמנר‬
‫האט מקיאים אלץגיגעבץ ‪ .‬איז פאר ביי'גיגאעען א׳ןלייגער האט‪.‬ער ןיזעהן אזךער נזלן' איי‬
‫שוי! ^עאןז אונ האטשוין‪.‬קיי; כחגיטצו‪;.‬ילגןי; האט^ר אנגיהיי^ין שלאף! "רעם !!לן‪ .‬אווי‬
‫איז טיט דעםןצר הרע‪ .‬ווי פילמע;?!שין'האט‪,‬רער‪.‬יצר הךע ניהרנת‪/‬יךיעם'"דור פו;' אנוש‪.‬‬
‫רעם דיר פון הפלגה‪ .‬דעם דור פו; מבול‪ .‬האבי; אלע ניטיינט אייךעו‪/‬יצר הרע איייייטאקי‬
‫?ןטארק‪ .‬ווי אברהם איביגו אייגיקומען אוג האט ןייעו־ן; אז רער ‪.‬יצר הרע"איו;אר שוואןד הט‬
‫‪,‬ער אמיהויבין צוישטויסין רעם יצר הרע‪ .‬ווי רער פסוק זא?ט איך יועיל צושטויםץ פוןךינ״עטוועגין‬
‫י‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ע ם‬
‫‪ 5‬ץ טען דעם • ‪?.‬י ??ע יי )יג(')אסר(~‪ .‬רבייאנט‬ ‫י •י‬ ‫דינע פייני אינ ייעל‬
‫דעיר‪.‬יצךיהרע גייטגיט ביי רער וייט נ אר אי; טיטיען נאס‪ .‬אוניאו^ר ועהטאםענט״ש ראם‬ ‫ז‬
‫‪:‬‬
‫קוקט טיט* די אוי;ץ אויף יעךער יייט אונ ךי האר ייי?ע‪,‬יענען שיי; פאר ‪.‬קעכט'אוג גייט‬
‫§א'סעלאך ווי שפאצירען גווייל ער זאךןט ניט אויף ‪8‬ךנסה>‪ .‬ואגטרער‪:.‬צר הרע ךער מענטש‬
‫איו מי נער ‪ .‬וויי ךער פסוק זאןטאז ד'ו‪.‬יעלו?ט אמענטיש דאם אייז ביי ייך קלו"‪ .‬היאטךערנאר‬
‫לדער‪.‬יצר הרע( פיון אים אהאפיענווןנ אזןןר וועטאים'שיץ״קענען אןירייךץצואלע עבירות‪:‬‬
‫)יד( לאיטר" רבי אבץ האטגיזא;טדער וואס פאלגט‪.‬ךעםיןצר הרע אץ די יונעניר‪ .‬רעירנאך‬
‫אפילו אויף דיער‪.‬עלטער וועט ארך ‪.‬זיין דער‪:.‬צר הךע' אבעל' הבית אויף' אים" {וי רער פיסוק‬
‫זאנ‪.‬ט דעי־ וואס ניטיזייין קנעלןט <דעם‪.‬יצרהרע> אץ ךער יו;ענר אילץיואס‪.‬ער יןיל •'וועט* ער‬
‫!‬
‫ךעירנאך ייי; אבעל הביתיאויף אים ביי צום לעצטין טאנ )ט‪ '0‬ריבי ח‪:‬י}א כר פפאיואנט אויב רעד‬
‫י‬
‫יצר הרע קו?ט לאבי; פון דיר )דיך א^ריידיין צי‪.‬עבירות(‪" .‬זאלקטו אים אדעק &טויםין ימיט‬
‫תורה לעךנע;'‪ .‬אויב דו האםט אווי גיו^אק; רעכי! אי־ אויףךירלוועל איךךיריגעביןישכחןליייך‬
‫ווי ת וואילםט בשאפי; רעם •;‪:‬לום אויף'דעי־ ייעלט‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ‪:‬צר סמוך'‪ .‬אויךער‬
‫‪1‬‬
‫יצר הרע קומט;אנט צו דיר אונ ודל ךיך אןריייךץ צו'שאוזן‪..‬עבירות‪ .‬תצור •שלום‪ .‬יאלםשו‬
‫היטען צו לעךנע; תורה וואם זיא וועךט ךרופין שלום וועט רער יצר הרע פון דיר אוועק גיץ‪.‬‬
‫אונ י!צור אייו דער טייטשב&אפין״ווארום עס שטייט ניט אץ פיסוק עיין מאהלשלים‪ .‬נאר‬
‫‪7.‬נם שטייט צוויי מאהלי^לום‪ .‬איין מאהל שלוםימיינטםע; ךיתורה‪ .‬אונ א‪.‬יי'ן מאהל ^ ו ס‬
‫מייגט‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫פדר‬
‫ב ט ו ח ‪ .‬ו כ ב ר ה כ ת ב ת י ל ך ב ת ו ר ה ואליך ת ש ו ק ת ו ו א ת ה ה ט ש ל ב ו ‪ .‬ר׳ םיםון א ם ר א ם ב א‬
‫י צ ר ך להשתיקך )נד( שמתהו ב ד י ת שנא׳ יצר ס ם ו ך ת צ ו ר ש ל ו ם ‪ .‬ואס עשית כן ם ע ל ה‬
‫א נ י ע ל י ך כאילו ב ר א ת א ת )נה( ב ׳ ה ע ו ל ם ו ת ‪ .‬תצור שלום אכ״כ‪ .‬א ל א שלום שלום ‪.‬‬
‫ו א י ת שאינו ב ר ש ו ת ך כ ב ר כ ת ב ת י ב ה ו ר ה ואליך ת ש ו ק ת ו ו נ י ' ‪) :‬ט?( ויאטו־ קין א ל ה ב ל‬
‫אהיו ויהי בהיותם ונו׳ ‪ .‬ע ל מ ה היו מ ד י י נ י ם ‪ .‬א ס ר ו בואו ונהלוק א ת ה ע ו ל ם ‪ .‬א ת ר‬
‫נ ט ל א ת ה ק ר ק ע ו ת ואחד נ ט ל א ת המטלטלין‪ .‬דין א ם ר ארעא ד א ת קאים עליה ד י ר י ‪.‬‬
‫ודין א ס ר מ ה ד א ת לביש ד י ר י ‪ .‬די; אטד ח ל ו ץ ‪ .‬ודין א ט ר פ ר ת ‪ .‬ט ת ו ך כ ך ויקם קין א ל‬
‫ה ב ל א ה י ו ו י ה ר נ ה ו ‪ .‬ר׳ יהושע דסכנין ב ש ם ר׳ לוי אסר)נו( שניהם נ ט ל ו א ת ה ק ר ק ע ו ת ‪.‬‬
‫ושניהן נ ט ל ו א ת ה מ ט ל ט ל י ן ‪ .‬ועל מ ה היו מדיינין‪ .‬אלא זה אומר ב ת ה ו ם י ב ה ם י ק י ב נ ה ‪.‬‬
‫ה ה אומר ב ת ה ו מ י ב ה ס ׳ ק י ב נ ה ‪ .‬שנא׳ ויהי )נז( ב ה י ו ת ם ב ש ר ה ‪ .‬ואין ש ד ה א ל א בהטיק‪.‬‬
‫ה י ך מד״א )מיכה נ( ציון ש ד ה ת ת ר ש ‪ .‬ו מ ת ו ך כ ך ויקם קין א ל ה ב ל אחיו ונו׳‪ .‬י ה ו ד ה‬
‫ב י ר א ט י א ס ר ע ל )נמ( ח ו ה הראשונה היו מדיינין‪ .‬איר איבו חוה ה ר א ש ו נ ה חזרה ל ע פ ר ה ‪.‬‬
‫ועל‬
‫מתנות כהונה‬
‫נ ש ל ו ט ׳ ‪ .‬שניסס חלקו סכל נשוה! )נו( נסיוחס‪ .‬ופירשו‬ ‫נ י א ת איחו‪)1‬נל( במחמ ‪ .‬לוש שמון נמו בנוח בחילוף‬
‫‪1‬‬
‫נסייתס מלנריס ומל״ניס על נשלה וה נ״ה‪) :‬נח( חוס‬ ‫סמין נש" ; ינשמא עיסק בחירם נס •לה״ו נהנה ממני נל״א‬
‫סראבונס נו׳‪ .‬סס־רש הזס סבר שחיה הראשונה מיוס שאנל‬ ‫גילית ס׳ דרנ׳ איש נס איני! ישליש אתו‪) :‬נס( פניעולמות‪.‬‬
‫אדס מן הען נלקחה ממנו ולאח‪1‬רס עול והקניה נרא לו מיס‬ ‫שלים שלים דמו שלים לעלץניס שלים להסהוניפ! )נו( שניהם‬
‫^ " ה ר ע ״ א י ז ני^אלן‬ ‫טייןט טען ווי ך ע ר טייקש א י ז " פ ר י ד ע ן ‪ .‬ט א ט ע ר‬
‫דיין כ ח דו זאלי^ט אויףיאים ןיוועלטינען‪ ; .‬א ן ט דעו־ פ פ ו ^ כ י ב ך ב ט ו ח ‪ .‬זיי ‪8‬אר זיכערט א ד ף‬
‫ז י ך אי דווןעןןט ך ך ץטארקין'אדיף א י ם ‪ .‬ווארום איך ה א ב נ ע ש ר ץ י ק ^‪ .,‬ך י ת ו ר ה ' ך ע ר י ? ר‬
‫ן ר ע וועט ?לו'םט‪.‬ין צו״ךיר אונ דו וועסט }יייעלטי^ען אייף א י ם ‪ .‬ךביי'םיטון זאןט אויב דער‬
‫י צ ר ך‪,‬ךע וויעטיקוטען‪.‬דיך צו ד ע ר ?ךי;ען ט י ט ‪ ,‬ע ב י ר ו ת ‪ .‬י א ל ס ט ו א י ם ד ע ר פרייען מ י ט ה ו ך ה‬
‫‪ £‬ע ך נ ק ‪ .‬ד י רער ן ס ו ק זא‪$‬ט‪:.‬צר ן ם ו ך ‪ .‬א ז ‪ .‬ך ע ר תור ןרע' קוטט ;אנט ציו דיר ךיך ‪$‬ונצו‬
‫ךיייךץ צי ? ב י ר ו ת ‪ .‬ו^צור שלום'‪ .‬יאל?‪1‬טו ודטען צו לעךנען ת‪1‬ךה דאם'זיא 'י‪.‬יעךט נירופין‬
‫ז‬

‫ש ל ו ם ‪ .‬אוני ?!צור איי ד ע ו טיי?‪1‬ש ב ש א פ ץ ‪ .‬אויב דו האםט איוי^יטאה; ךיעכין איך אויף דייר‬
‫ןוועל איך ריר ;עבי] ?!ברגלייך ווי דו וואלםט ב^אפץ ביידע וועלטין! ווארום ע ם שטייט ניט‬
‫אי; ן פ ו ק איין יןאוזל שלום‪ '.‬נ א ר ע ס ?זטייט' «ויי מאד;ל שלום* איין מאהל שלום מייינטםע;‬
‫ע‬

‫ך י ת ו ר ה ‪ .‬ר א ם א^ךערע מאהל '^לים' מיעט יטען ו ו י ' י ע ר סייטש איי‪ /‬פ ר י ד ק ‪ .‬ע ר י מ א כ ט‬
‫פריךען עוי^זען ךיי'מע‪!?3‬שין פיון ךי ייעלט אונ די מלא?ים יואם״יענע! אייף ר ע ם הימעל‪ .‬מאמער‬
‫וועףטו זאנין אי ןןס איי ניט אין דיין' כ ח דו זאליםט אים איין נ ע ט ע ן ‪ .‬איך ה א ב שיין לאננ‬
‫; ע ^ ר י ב ק אין ךי ת ו ר ה ך ע ר <‪£‬ר ן ר ע וועט נלוםטיץ צו ךיר איני ח וועםט ניייעלטינען אוי‪1‬פ‬
‫א י ם ‪ ) :‬ט ‪ 0‬לניאנך(‪. .‬קןן ה א ט ן י י א ן ט צו דין ברודער ה ב ל ייען ך י ‪ .‬י ע נ ק ניוועןייאיןיפעלר‪.‬‬
‫אויף ןואס האבץ ד י נ ע כ ך נ ט ‪ .‬ד י האבין נ מ א ן ט ט י ר ייעליןאוני טיילץ מיטידי וועלט‪ .‬איעער‬
‫ד « ט ףנומען ךי‪,‬עךד אונאייינער ןזאט ; ע נ י י נ ן אלץ וואס אויף ךי״עךד'‪ .‬דיערייהאט נייאנט‬
‫ךי ^ ך ר וואס דו ק ט י י ק ט א ד ף איר איז מיינע ‪ .‬אוינ ך ע ר ן!אט נייאןיטיירי ק‪$‬יידער וואם אויף‬
‫דיר‪.‬זענ‪.‬ען טיי;ע‪ .‬ך ע ר ה א ט ^יזאןט ט ו ה י א ד ס ך י ‪.‬קלייךער‪ .‬א'ונ‪.‬ךער'האט'';יזאנט*פליהאין‬
‫‪:‬י‬ ‫יא‬
‫ך ע ר ל ו נ ן ט ‪ .‬דוךר ךי ך י י ד ^י ייף‪^ 1‬א?‪.‬ע‪^-1‬ץא‪'1‬יף‪1‬יי‪1‬בחךער'^לאונ האטאים}י'הך‪.5‬ת‪.‬‬
‫רבי ;הושע פון מקני! ו ז א ט נ י ו א נ ט פ ו ן ר כ י לוי ם ווע;ץ ‪.‬קןןאוניהבל ביידע האביןנינומעןערד‪.‬‬
‫אונ ביידע האבץ ןינוטען אלץיואםאייףךי‪,‬ערד"‪ .‬ייי ?אבץ ד ך נלייך ‪.‬ניטיילט' אדףיויואס‬
‫‪3‬‬
‫האבץ ד י ;ע קךי?ט‪ ; .‬א ר ק ץ ה א ט ניואןט איוייף טיין ח ל ק ?ךר מעט ‪.‬יןאהט וועךין ךער ב י ת‬ ‫‪:‬‬

‫נזטקדש‪ .‬אוני הבל האט ןיוא;ט אייף סייין ח ל ק ‪.‬ערד וועט ןיביאהט וועריץ ר ע ר ביתיהטקדש'‪.‬יוד‬
‫עס שטייט אין ^ ם י ק ד א ס איי ניייע‪ :‬ו י ק די‪,‬וענען ניויען *!ץיפעלר! ךיאם פעלד מיעט מען‬ ‫זי‬

‫ך ע ם ב י ת הטקדש ‪ .‬ו ו י ד ע ר ? ס ו ק י א נ ט ציו; יועטצי האקעךטוועירץ ו ו י א פ ע ל ד ‪ .‬פו; דיךייד‬

‫איי אויף נןשטאנען קץ אויף זיין ברודער הבל אונ האט אים';יהימיז‪ .‬י ה ו ך ה ב ר א ם י י א נ ט י ״ ך י‬
‫האבי ן‬
 ‫בראשית צצ‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫סדר‬
‫ועל מה היו מדיינין‪ .‬א״ר הינא תאומה יתירה נולדה עם הבל‪ .‬זה אומר אני נוטלה‬
‫שאני בכור‪ .‬ווה אומר אני נוטלה שנולדה עמי‪ .‬ומתוך כך ויקם קין‪) :‬ין( איר יוחנן‬
‫הבל היה נבור מקין‪ .‬שאין תיל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו‪ .‬איל )נט( שנינו‬
‫בעילם מה את הולך יאופר לאבא‪ .‬נתמלא עליו רתמים‪ .‬מיד עמד עליו ו ה ת ו ‪.‬‬
‫)כ( מן תמן אינין אפרי; טב לביש לא תעביד וביש לא יםטי לך‪) :‬יה( ויהרנהו ‪ .‬במה‬
‫הדני‪ .‬רשבינ אפר )שא( בקנה הרנו שנאי וילד לחבורתי‪ .‬דבר שעושה הכורת ‪ .‬ורבנן‬
‫אמרי באבן הרנו‪ .‬שנא׳ כי איש הרנתי לפצעי‪ .‬דבר שהוא עושה פצעים‪ .‬ר׳ עוריה ור׳‬
‫יונתן בר הני בשם ר׳ יצחק אמר התבונן קין מהיכן שהט אביו )סכ( אותו הפר‪ .‬שנא׳‬
‫) הדלים כט( ותיטב לה׳ פשור פר‪ .‬ומשם הרנו‪ .‬ממקום הצואר מקום חםימנין‪ .‬ומי‬
‫ק ב י ו‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫יגיע רעה ליוןו‬ ‫ייזרמ‪) :‬נפ( ‪;:‬׳גי נעולה‪ .‬ואי; לאנינו נן אחד מה שאמר אומרים פנויות »‪1‬נ לא העשס לאיש וע ולא‬
‫)אנא אה תהרננ•‪ ) :‬ס ( מ; חמן נוי‪ .‬משפ ממעשה ההוא )םא( נקנה‪ .‬תל פן ‪ ) 1‬ה נ ( איתי הפר‪ .‬גהקרינ אדה״ר שגא'‬

‫האבץ ייך ‪.‬נעקךינט ‪.‬ויעני• ךי ערשטע הוה יווארוםאךם האט ‪.‬ניהאטצוויי ווייבערלאייןערם‬
‫האט יאים גי‪.‬נ‪.‬עבי; עסי; פו; ‪.‬עץ הדעת‪ .‬ךי האט נאט פון אים צו‪.‬ניינוטען אונ‪.‬ער הט אים‬
‫גי;עבי; איין אנדער ווייב ראם האט אויך גיהייסין חוה>‪.‬קין האט איר גידאלטינעמען פאר‬
‫אדייב אונ הבל האט איר ניוואלט נעםען פאר אווייב‪ .‬רבי אייבו ‪.‬ואנט ךי‪.‬ערשפעיהוה איו‬
‫צוךיק ניגאנגען צו איר ערד‪ .‬זיא איו גישטאךבין‪ .‬אייף וואט ךען האבץ ויי ניעסךיגט‪ .‬רבי‬
‫הונא ואנט !פיט _קץ איז ניבאךין ניוואךץ אשוועםשער ןאט זיא _ק;ן ןינוטע; פאר״אוויייב‪ .‬אונ‬
‫טיט הבל יענעו גיבאךי; גיוואךץ צוויי שוועםטער‪ .‬איין שוועםנזער האט הבל נינומען §אר‬
‫איוייב> אויף ךיאנךערע ‪£‬רעסטער'האט'געקךיינט קץ מיט'ךן‪3‬ל''‪_ .‬ק;ן האט']נ;ואנט איך ייעל‬
‫זיא נעםען פאר אווייב ווארום'איך בין אבכור )אונ ‪, ay‬זענען דא ךריי שוועםטער ךאךף איך‬
‫‪v‬‬

‫נעמען צוויי‪ .1‬אונ הבל האט נייאנט איך דאךף ויא נעםען פאר *!ווייב ודיל זיא איו טיט מיר‬
‫צוזאםען גיבארין גיויאךץ • פון ךי קרע איז אייף^י^ימאנען‪2.i?j‬אויףדין ברודער הבל אונ הט‬
‫אים גיהךגת; )ין( <אפח ‪, .‬רבי יוחנן האט ניזאנט'הב‪:‬ל איז ניווען שטארקעי־ הון'_סץ‪ .‬ווארום‬
‫צו וואם ?זטיימ ״ק‪:‬ן איו אויף נישטאנען‪ .‬נאר_קץ' איז }ילעני; אונטעו־ הבל‪ .‬ווארום הבל הט‬
‫אים גיוואלט קךנבן האט‪.‬ק‪:‬ן גיזאגט צו הבל אויף ךי וועלט אייו ךא־ םעהר ניטא נאו־ טיר‬
‫ביידעאוידו וועפט מיך הךגנן וועט ראך אונזער פא^ער וויפע; או‪.‬קיינער'ןא'טטיך ניטניהר;ת‬
‫נאד ד ו ‪ .‬וואסוועםט׳ זאגין צו אומער פאטער‪ .‬האט הבל אויף אים רחמנות ניהאט אונ ןאט‬
‫אים ניט ניהתת‪ .‬איז_ען אויף נישטאנע; אונ ן א ט ג י ה ת ת צו הבל‪ '.‬פון ךאךטי;זא}ין טיר‬
‫צו א?זלע?טץ ;אלםטו ניט מאה; נוטס‪ .‬וועט צו ךיר‪.‬קיץ שלעכטפיניט קיטע״ )יח> עיסמיזיז•‬
‫‪.,‬ער האט יאים גיהךנת‪ .‬פיטוויאפ האט ‪,‬ער אים ניהתת‪ ".‬רבן'שמעון בן גמליאל זאנט טיט‬
‫א׳ףטעקי; הט‪,‬ער יאים ;יהךנת‪ .‬ווארום ‪,‬עם שטייט איין פסוק לטךיהט ניי אנ‪.‬טדלך לחבורתי‪.‬‬
‫ז‬

‫ךעם קינד_ק‪:‬ן האב איךגיהךנ־ טיט אווי איאך וואט מאכטא‪3‬ייל ידי בלוט'נייט ניט ארדם‬
‫נאד זי בלייבט אינו‪.‬ו‪.‬ייני‪ .0‬ראפ א‪.‬יז מיט אשטעקין‪ .‬אוני או _קןן איי ניהךנת ניוואךין דורך‬
‫אי^טעקין‪ .‬געוויס'האט‪.,‬ער ניהרנת הבל אוייך טיט אשטעקין‪ .‬ווארום נאט בצאהלט טךה‬
‫כ נ ך מךה ‪ .‬ךי רבנן ואנין מיט אשטיין האט‪..‬ער אים ניהרנת‪ .‬וואט ךי בלוט נייט אדרם‪ .‬ווי‬
‫לפך האט נייאנט ךעם מענטש‪.‬קץ'האב איך ניהךנת לפצעי‪ .‬איך ןאב איים ני‪9‬אכט אאפענע‬
‫יואנד וואםעם נייט ארוים״בלוט‪ .‬אונ ודייל למך' האטי גיידןךגת פ!י; מיט אאפענע וויאנד נעוויים‬
‫האפ _ק‪:‬ן ניהתת הבל אוייך טיט אאפענע וויאנד וואם ךי יבלוט נייט ארוים‪ .‬פרה כעד טרה‪.‬‬
‫רבי עיךיה אונ רבי יונתן יר חני האבץ גיואנט פון רבי יצהקיווענין‪.‬קין האט ;יזעק אוייף וועלכין‬
‫אךטיהיאט ךער פ>לטער נישאבטץ דעם אקס‪/‬ואס‪.,‬ער האט אים מקריב נץועןיאגןוץן‪ .‬ווי לער‬
‫פשוק י ע ט עפ זאל גוט‪.‬ןיץ ציו ג אט דער‪/‬קךב; נאך בעסערווי ךיעראקם וואם איךם הךאשון‬
‫ז‬

‫האט טק^יב ניווען‪ .‬א דף רעם אךט האט‪.‬ק'‪:‬ן ‪.‬ניהמת הבל‪ .‬אוייף רעם אלךו ווא ךי סימנים‬
‫* יער‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫סךף‬
‫קברו איר אלעזר בן פרח עופות השטים וחיות טהורות קברוהו‪ .‬ונתן להן הקב׳ה שכרן‬
‫כ׳ ברכוח שםברכיס עליהן‪ .‬א׳ לשחיטת וא לכיסוי הדס ‪ :‬ייט( ר׳ ייוושע דםכני; בשם‬
‫ר׳ לוי אסר כתיב )פס צז( חרב פתחו רשעים וני׳‪ .‬חרב פתיהו רשעים ודרכו קשתם יח‬
‫קין‪ .‬להפיל עני ואביון לטבוח )סנ( ישר• דרך‪ .‬זה הבל‪) .‬שם( חרבם תבא בלבם ונו׳‪.‬‬
‫נע ונד חהיה בארץ‪) :‬ב( ויאטר ה׳ אל קין אי הבל אחיך ונו׳ משל ;סל( לאיפרביס‬
‫שהיה מהלך באסצע )סה( פלטיא‪ .‬מצא הרונ ואחד עומד על נביו ‪ .‬איל טי הרנו‪.‬‬
‫איל )סו( אנא בעי ליה נבך ואח בעי ליה נ ב י ‪) .‬סי( איל לא אסרת כלום ‪ .‬משל לאחד‬
‫שנכנס לנינה ולקט )סח( חוחי! ואכל‪ .‬והיה בעל הנינה רץ אחריו איל מה בידך‪ .‬איל‬
‫אין בירי כלום‪ .‬איל והרי ידיך טלוכלכוח‪ .‬כך איל קץ להקביה השוטר אחי אנכי‪.‬‬
‫איל הקביה הא רשע קול דםי אחיך צועקים אלי ונו׳‪ .‬םשל לאחד שנכנס לםרעה והטף‬
‫נדי אהד והפשילו לאחוריו‪ .‬והיה בעל המרעה רץ אהריו איל טה כירך איל אין בידי‬
‫כלום‪ .‬איל והרי הוא)סט( מפעה אהריך‪ .‬כך אמר הקביה לקין קול דםי אחיך ונו׳‪:‬‬
‫י‬
‫'‬ ‫מתנות כהונה‬
‫יסישנ לה׳ משיר פר שהקדנ שור פר קרבן ל*‪ ) :‬ס נ ( ישד עד מיניי! ניניט‪) :‬סו( אמר ליה לא ‪6‬מרת כוי‪ .‬ליל שפני‬
‫דרןי‪ .‬וה הבנ שנהג דרן ישר עס קי! שלא הרני נשהיה נופל מכעיס ס י נישאיפ ינוחניס נדנר וה יאמר איש אל אשיו לא‬
‫מיופיו‪) :‬סד( איפ־ניש‪ .‬שר לנא המלן‪) :‬שה( פלנוא • רתונ אמיס נלוס נמשל וס שאי! הנדון דומה לראיס‪ ) :‬ס פ ( תופי!‪.‬‬
‫נדונה רשות סרביס ז )כי( אנא נעי ליס נרפי'‪ .‬אט מנקשו מיו פרי ו )סש( מפעה‪ .‬צועק ‪ ) :‬ע ( אתנינון נו׳‪ .‬פירש‬
‫־ ע ר י ו‬ ‫עעמן ואומר שאתה הרגתו ואתה אומר שאני הדגשיו נ׳ אין‬

‫^ ^ ‪ 1‬ך ת " ^ ט״ף‬ ‫ןעיר ?‪ rip‬טיט‬

‫עופות אוג די היות מאס טען טעגידי‪.‬זנםין האבץ אים'בגךאבין' א'וג';אט'הא'ט ‪.‬ייייגעעבין‬
‫זיי‪/‬ןר ^כר לי ?וויי ברכות יואט טען טאכט אויף די רען ‪ \yp‬שעכט די‪ .‬איין ברכה אויףיךעט‬
‫ש‪.‬עקטין אוג לי אןדערע ?רכ ה ייעןטען' ךעקט צו די^ר'בלוט‪)':‬ימ( ובי יהושע כוןסיכגין‬
‫ז‬

‫האט גיואןט פי! ‪,‬לבי מים' ווענץ ‪,‬עם שטייט אץ פסוק ךי‪.‬רשעים האבץ ניעפינטז״ער שוועךד‬
‫אונ האבץ נילןךעטץ זייזןר בוינין‪ .‬ראיס מיעט מען‪.‬ק‪:‬ן‪'.‬צוימאכץ פאלין'ךעםא‪.‬רעם‪3‬אן צו‬
‫שע?טץךעם ויאס נייט אין?לייכין ווענ‪ ,‬דאםאייז הבל‪ .‬ךיערשוועךד'זאל קומען אין ךיער‬
‫ייאךץ‪ .‬די ואלין גי^טךאפט וץערץ'‪ .‬ווי ;אט האטיניישטךאפט_ק‪:‬ןאונ האט ?יואנט ער" ואל‬
‫י‬
‫יין פאר;יאגיל‪.‬ט אויףיךער' ייעלט‪, .‬ער יאל‪..‬קיץ רוהץי ט האבץ‪) :‬כ( עיאםר(‪ '.‬גאט האט‬
‫ז‬

‫גייא?ט צי‪ \p.‬ווא איו דיץברוךער ‪.‬הבל‪ .‬למשל רער &ר פץשטאטאיו אטאהליגעאג‪/‬ען‬
‫אין נאס האט‪.,‬ער גיפי;ען לי;ען אגיהרגתץ אוג אטיעגטש שטייט'נעבץ אים‪/.‬אגטדערישר‬
‫צו רעם טע;?ש יוער האט איט גיהך;ת ‪ .‬יאנט ךערייט^נטש' צים שר איך וויליפרעגץ ביי‬
‫ךיר ווער ‪£1‬אט אים גיהלגת‪ .‬אוג ריויפרעגסט ביי מיו־ דער האט אים גייהרגית‪ .‬יאגט יער‬
‫‪£‬רצו‪.‬ךעם טענ?!ש רייגע' ךייד איו ;אר נייט• *י ‪. >H‬איי״קייגעוני^א^ריג^דסדזאסטו‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫אים גיהך;ית‪ .‬אווי האט‪.‬ק‪:‬ן גיו^ט צו גאט דו פרעגםט ביי'מירי ויער האשייגייהרגת ‪YV‬‬
‫כתךער‪ .‬אונ איך פרעג ביי ךיריווער האט איט גיהךית ‪*.‬האט ;אטנ;ואגט ריעע דייר איו‬
‫;ארגיט‪ .‬אי אויףדער וועלט איי‪.‬קיעער גי‪$‬א גארידי* געיוים האםטו״אים גיהרגת‪; .‬איד‬
‫אטשל איי;עי־ איי אייי! ןי!אנגען אין אנארטי; אינ‪..‬ער ןאט 'ניגוטע׳‪ '.‬תותץ )אוד אפרי( אונ‬
‫האט נינעקין‪ .‬אוג איו ארדם';יגאנג‪.‬ען פון';אךטי;‪'.‬איו נ ^ ט ע ן רער' בעל הכית פץ״וארטץ‬
‫אונ האט אים נאך ;ע;א;ט אונ ?ךעגט איםוייאם האסטו אץ האנט‪. .‬יאגט רער מענטש איך‬
‫ן א ב ;אר ניט‪ .‬יאנ ט רער בעל ניבית צו איפ !״נעיהענט זענען ראך נאם'פון תיתיי וואס‬ ‫‪:‬‬

‫דו האקט גיגעםין• איויהאט ‪3‬ייאגט_ק‪:‬ן צו נאט ביי אייךידעי; ךער היטער פון מיין ברודער‬
‫ןאט ;אט ני;א!ט «‪5<.‬ן די בלוט פון דיין ברוךער שרי‪.‬יען צו״טיר‪ .‬גאך אמשלאיינעת איז‬
‫אריץ ^אנ‪.‬גען אין אקטאךע אונןאט ניחאנ־ט אשעפםיאונ האט איים ניטראויןאויף ריייפלייצעם‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ךער בעל ש י ת פץ לי ?טאלע איי גילאפיי; גאך אים אוג‪/‬אגט צו יאים יואם האםטו 'נע'ומע|‬
‫פץ ךי קטאךע‪ .‬וא?ט‪.‬ער ;אר ניט‪ .‬זאנט ךער ב_על הב‪:‬ת דיער שעפםיויאם דיהאפיט א>‪0‬‬
‫נינוטק עךיט ראך פון ביינע ?לייצעם‪' .‬אווי האט נייא;ט ;אט' צו‪.‬קין ךי בלוט פו; דיי! ב ״ ד ״ ד‬
‫שדייק‬
 ‫צד‬ ‫בראשית‬ ‫פרשהכב‬ ‫בראשית‬ ‫פףף‬
‫)כא( ר׳ יורן ור׳ הונא ורבנן‪ .‬ר' יורן אוסר רם אחיך אכ׳כ אלא דמי אחיך‪ .‬דסו ודם‬
‫זדעיותיו‪ .‬ר׳ הונא אטד )מלכים ב ט( אד‪ .‬דםי נבוח ובו׳ דם נבות ודם בניו אביב‪ .‬אלא‬
‫את דםי נכות ואח דמי בניו‪ .‬דםו ודם ורעיוחיו‪ .‬רבנן אטרין ויפת ברם יחוידע אביב‪.‬‬
‫אלא )ייה נ כדי* בדמי יהוידע‪ .‬דםו ודם זרעיותיו •־)כ ב( אסר רשב״י קשה הדבר לאומרו‬
‫ואיא לפה לפרשו‪ .‬לב׳)ע( אתליטין שהיו עיטדין )עא( ומתנוששים לפני המלך אילו רצת‬
‫המלך פירשן ולא רצח חמלך לפרשן‪ .‬נחחזק אחד על חבירו והרנו‪) .‬עב( והיה מצווח‬
‫ואומר פאן יבעי דיני קדם מלכא‪ .‬בך קול רמי אהיך צועקים )עג( אלי‪ :‬מן האדמה ‪.‬‬
‫לעלות לםעלח )עד( לא היחה יבולה שעדיין לא עלחה לשם נשמה‪ .‬למטה לא היחד‪.‬‬
‫יכול־ )עה( לעטור שעדיין)עו( לא נקבר שם אדם ‪ .‬והיה דמו מושלך)עז( על העצים‬
‫א ת ה ‪ . 3‬אמר רשבינ בנ׳ מקוטות דברו הכתובים )עח( בלשון‬ ‫‪ Q‬ועתח ארור‬
‫מועט‪ .‬ועתה ארור אתה ‪) .‬נמדנר טז( ואם )עט( בריאה יברא ה י ‪) .‬שופטים יא( ואנכי‬
‫פציתי‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הערוך שרים‪ ) :‬ע א ( מתנוששין ‪ .‬מתאנקין להפיל איש אס )עו( לא נקבר ‪ .‬סנשמה אין לס מנוחה על שניןנר כנוף‬
‫י ע ה ו ‪ ) :‬ע נ ( והיה מלווח ט י ‪ .‬האיש המונה מלעין מ׳ יחן כזאיתא פון פורש קהלי! ‪) :‬עז( על ס ע ל ס ‪ .‬נואס‬
‫לי ‪ '0‬שימנע דיני ודעי מיד סמלו נ ׳ דמי בראבו שאס היה דדיק מונתינ מן האדמה למשמע למעלה פעל פני סאומה‬
‫‪,‬‬
‫דולה סיס מוחה ניד המנה! ) ע נ ( אלי‪ .‬נמו עלי ‪) :‬עד( לא ודם הוא הנפש ‪) J‬עח( נלשון מועט‪ .‬ש ד נ ו נל <ןצוס ועתה‬
‫םיתה ׳נולה‪ .‬נשמת הנל שעדיין נוי‪ .‬מפני שלא מת שוס אדם ארור שלא פי׳ במה נתקללו)עט( נריאה‪ .‬ינוא סליל פס לאח‪:‬‬
‫עדין שתעלה נשמתו לשש ז )עה( לעמוד‪ .‬ולרתון על הנוף ‪x‬‬

‫‪^f5‬־‪.^Tlw‬ןנם״עולצייט‬ ‫‪^ ] } ^ 7 p T‬‬

‫ניט אין פסוק דם אחיף‪ .‬ךי בלוט פון דיין ברורער‪ .‬נאד‪.‬עם שטייט ךםי אחיףךי בלוטין‬
‫פון דיין בתדער • ?יל <‪5‬רל‪.‬יי בלוט • ייי! בלוט אונ ךי בלוט פון_דינע‪.‬קינרער }ואס״ער ו ואלט‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫האבץ‪ .‬ריבי הונא זא נט' ביי נבות דאם איזבל האט אים ניהמת י שטיייט ניט דם נבות ירט‬ ‫‪:‬‬

‫בניי • ךי בלוט פון נבות אונ די בלוט פון דינע קינרער‪; .‬אר ‪.‬עם שטייט דמי נכות ‪ $‬ת‬
‫ךמי ‪$‬ניו‪ .‬ךי ?לוטי; פון נכות אונ ךי בלוטין פון ךינע קינךער י‪. .‬ךיעךע פיל בלוטי; ‪ .‬י די‬
‫?לוט פו; נכות אונ רי כלוט פון דינע קינידעו־ ווםער וואלט האבץ אוניית בלוט פיון ךי קינךער‬
‫;ואם ךי‪.‬קץדער יואלטיין האבץ בייו צום'פוף וועילט ‪/.‬דיי כןנן זאנין״עם שטייט ;יט'‪,‬ער איו‬
‫*•י^טארבץ ביים ‪.‬יהויךע ‪ .‬אין ךי בלוט פון ‪:‬הוידע‪ .‬נאר ?‪5‬ס שטייט' בךטיי יהוידע‪ .‬אין ךי‬
‫פ‬
‫בלוטי; פון לה^ירע" • ‪.‬יל בלוט‪ .‬ייי! כלוטאונ'די*בלוט פון דינע קינךער;ואס‪.‬ערוואלטהיאביןג‬
‫)כב( )אמרי(‪ .‬רבי שקעו;' בן יוהי האט ;יואנט ךי ‪1‬אך איו שוועריצו ואנין אונ ךייםויל״קען‬
‫דאם ניט ארויס רייךין*‪ .‬למשל ?‪.‬וויי שרים יעינעןינישטאנע; פאר רעם מלך'אונ וזאבץגישלאנץ‬
‫‪:‬‬
‫איי;ערךעם א;דעךץ אונ'איינער ן א ט גייואלט איומוואך^ץ רעם אנדעירץ‪ .‬אי ךער‪.‬ם‪.‬לך ו\אלט‬
‫דעלי; וואלט‪,‬ער‪.‬ויי צו ‪#‬ייךט‪ .‬ךער ?לךיוזאטיאבערןיטגיוואליט די צו שייךעןייוזאט ייך‬
‫}יק‪1‬טארקט איינער אויף ךעם' אנדערין איונ האט אים' ניהךגת‪7‬האט'ךער טויטער מנשריןען‬
‫ויעיר וועט םאנען םיין בלוט פוןיךעם מלך‪ .‬בער טלך איוי־שולתנ דאסייםען האט טיך"גיד!ךגת‪.‬‬
‫‪.,‬ער האט פיך נלקענטיךעטץ פין ךעםייצם"‪ .‬אווי'האט נייאינט ;אט צו_קץךיב'לוט'פו; דיין‬
‫!ירוךער קרילען צו י קיר‪ .‬פאר ויאס איך האב אים ניט‪/‬ירעטעט פון״ךייין' האנט‪ .‬פץ־ךי‬
‫‪,‬עךר‪ .‬ת נשמה פון הבל קןאט ניט ‪.‬מקענט ארויף ביין איין היטעל ;ואתם‪.‬עם איו נאך גן?‬
‫?שפ־ ניט ארויף ני_נא?נען אין הימעל ‪'! .‬האט זיא ניט ניוואסט' אויב וי דארף ארויף‪/‬יץ״אץ‬
‫הימעל(‪ .‬אויף ךי‪,‬ערד האט ךי נשפת ניט נ;קענט'‪1‬יץ וויילי״עם אייך"־'‪.‬קיץ טענטש נייט‬
‫בנראבין ניווארין‪ .‬האט ךי‪,‬עךד'ניט ניוואםט אויב זיא דאךף צו נעםע• אטדיטין מענטש‪ .‬אונ‬
‫ךי?שמה האט‪.‬קיץ רוה ביז כעד נוף וועךט בגראבץ‪ .‬איו דאם בליוט״ניווען איויף העלצעראוג‬
‫אייף שטיינעד‪) :‬כ;( <נעהה>‪ .‬אונ איצטייאלסיטו‪.‬ויין פארפלוכט'‪ ,‬רבן' שמעון ב; גמליאל יאנט‬
‫אי; ךריי אךטער ךעט‪,‬דער פסוק וויינינ‪ .‬איונ איצט זאלםטויזיין פארפלוכט‪ W.‬עם' שטייט‬
‫ניט דאם ך קללה איי‪ .‬אונ אויב נאט וועט בשאפין אבעשאפוננאונ״עס ^זטייטניט ער וויעט‬
‫בעואב־ין אםויל צו ךי?‪5‬רר‪ .‬אונ איך וזאב ג;עפי נט שיין טוייל צו;אט אונ‪,‬עם שטייט י ניט! אנדר‬
‫‪:‬‬

‫צו‬
 ‫פ ר ש ה כ ב‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬
‫בראשית‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫ה‬
‫פציתי פי ל ׳ •י)כד( כי תעבוד את האדטת לא תיסף תת נחה ‪ .‬ר״א ור׳ יוסי ב״ח‪.‬‬
‫ריא אמר לך אינה נותנת )פא( לאחר ניתנת‪ .‬ריביח אסר לא לך ולא לאחר‪) .‬פב( ורכוותה‬
‫)לבריס כהן זרע רב היציא השרה ונוי‪ .‬ר׳ יהודה יד׳ נחמי׳‪ .‬דיי אומר זורע סאה‬
‫ומכניס סאה ‪ .‬א״ר נהטיה איכ פרנסה בנין אלא הראויה לעשות כ׳ עושה ט״ו‪ .‬והראזיה‬
‫לעשות י׳ עושה תמש‪ .‬דיא כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כהה לך‪) .‬פג( כחה‬
‫אינה נותנת לך ‪ .‬כחך נותנת לך‪).‬פד( כל כחך אינה נותנת לך‪ .‬נותנת היא לך מקצת‬
‫בחך ‪) :‬כה( ויאמר קין אל ת׳ גדור עוני )פה( מנשא‪ .‬לעליונים ולתחתונים אתה סובל‬
‫ולפשעי אין אתת סובל‪ .‬ד׳א נדול עוני)פו( משל אבא אבא על מצוה קלה עבר וגטרד‬
‫סתוך גיע‪ .‬זו שהיא עבירה חמורה שפיכת דמים עאכויכ גדול עוגי‪ .‬הן גרשה‪) .‬פז( אתםול‬
‫גרשת את אבא‪ .‬ועכשיו אתה מגרשגי ‪ ,‬הן גרשת איתי היום )פח( שמא מפניך אסתר‬
‫והייתי נע ונד בארץ וני׳‪) :‬מ( ויאמר לו ה׳ לכן כל הורנ קין‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪.‬‬
‫רבי‬ ‫מ ת נ ו ת כ ה ו נוז‬
‫אינה מהנה כיי‪ .‬פירש''' כפי הראוי לנדל נפי נח האדמה‬ ‫)פא( נאמר נופנה‪ .‬אס יפנינס אמר תוציא !רעה יאף אס‬
‫אנל כפי כקן ועדתו‪:‬עמלת תר‪ ;,‬לן‪) :‬פד( כל נר< כיי‪ .‬לן‬ ‫•היה קי; נהנה ממני‪ .‬ירנ׳ יינו סנר פלוס לא צריו‬
‫קלייק ‪1‬מלת לא תיפיף מוכן את עצמו ואתר עמו ונמשו על‬ ‫לו ‪:‬כנר כתינ ני תענוד כי׳ לא ת‪1‬סין> סס נמה ני' הא אס‬
‫מלת לן וטעמו אל תיסן תת לפי כמה נס לא לפי כחן ו‬ ‫יעניה אחר תת; נמה נו׳ אלא נא לומר שאף לאחר לא תת!‬
‫)פס( מנשיא‪ .‬פירושו מלסבול עליו כאילו הוא ‪0‬שא כנד‪:‬‬ ‫פ; יכנה כיא ממנה‪) :‬פנ( ידכושה כוי‪ .‬הרי שלר' ׳הידהלא‬
‫)פי( משל א נ א ‪ .‬בניחותא ‪) :‬פז( אתמול נוי‪ .‬גרשה משמע‬ ‫יןיניא תיספס כלל נדעה ר' יוסי א‪5‬ל קללת קי! ירי נחמיה‬
‫לשענר נבר נושת כוי‪) .‬פח( שמא מפניך‪ .‬יהלא מלא נל‬ ‫‪ 0‬נ י שתוציא מעט ממ־ שראיה ורנילה וכ; דעת ר״א אצל‬
‫כארן‬ ‫קללת קי! שלא תוציא כדרנה אלא לאמי וצא לו‪ ) :‬פ נ ( נחה‬

‫*י טאהן ‪) 5‬כד( <כי סעבוח ‪ .‬או רו ייעםט בעארבע_טין ךיי^עךדידעט'ךאניט ‪9‬ער"מנ?ץ^‬
‫פח צו ךיר‪ .‬רבי אלמנזר אונ רבי יוסי בר חנינא קרינען‪ .‬רבי‪.‬אליעזך ואניט איווי האט גאט‬
‫ןיפיי;ט צו דיר וועט די‪.‬עןר ניט געבין איר כח•'אבער צו איין' אבי־עי־ין' וועט זיא יא ;עבין‬
‫ז‬

‫איר כח ‪ .‬רבי יוסי בר הנינא זא‪;.‬ט די‪,‬ערר וועט ניט נעבין איר כה ניט צו ריר אונ ניט צו איק‬

‫יי‬
‫«‪ ] 1‬כייי^ען פון פעלד אויך אםאה‪ .‬ריבי נחטעז ואיגט אויב אווי פון' וואגען וועט יטען‬
‫לעבין‪ .‬נאר ךי פעל־ וואס פון איר דאךף וואקםיין צווא״נציג סאה ‪ .‬וועט וואקםיןיזעבצעתן‪.‬‬
‫אונ וואם״עס דאךףוואקסין צעהן סאה'וועטוויאקסין פיינף סאה‪/‬נאך אפ שט איו' אזיידודעםט‬
‫‪.‬בעאךבעטי; ךי‪.‬ערד;ועט זיא נייט קעיך 'געבי; איר כיה צו דיר‪ .‬איר כיחוועטיךאצוךירנייט‬
‫;עבי! • אבער דיין כה מעט זיא דיר געבין‪ .‬ךי‪.‬ערד‪.‬וועט דיר נעבין תבוא־ינאך' דיין אירבעט‪.‬‬
‫‪$‬בער ניט ויי פיל ייא‪,‬קען געבין‪ .‬ביין‪.‬נאנצין' בח וועט ויא ריר ניט נעבד‪ .‬אבער אביםול‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪,‬‬ ‫" י‬ ‫י־‬ ‫י‬ ‫•י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫_ ‪_ .‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪...‬י*‪.‬‬ ‫‪?.‬מ‬ ‫דיי‪.‬‬ ‫‪•SRT‬‬

‫‪ :‬כח‬
‫נמים‬

‫‪ ._ _ . _-. . . . . . . ,-‬מיך אתים‪ .‬דו טרייבםט טיך‬

‫‪T‬‬ ‫ד‬ ‫‪. . . .‬‬
‫םיי;ט ארויס טין די ‪ W W‬ייעלט>• ייא הין וייעל איך גיי;‪ .‬קען איך רען מיך פארבארנין‬
‫§אר דיר‪ .‬דו בייטךאך פול ךי גאנצע ויעלט‪ .‬איך‪.‬ייעל גיי; אויף די״וועלט פון איי[ ארט‬
‫‪,‬‬ ‫ם‬
‫* י *?•יעי ״ )טי( יויאמח ‪ .‬גאט האטג;יאגט צו‪.‬קי• ךריבער יוער עסיויעטהרגנןקץויועט‬
‫נישטראפט‬
 ‫צה‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כב‬ ‫סדר‬
‫ריי אוסר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל‪ .‬אמר להו לכן אני אומר בל הורנ‬
‫קין יהרנ‪ .‬איר לוי בא נחש הקרםונ׳ להבוע דיני של הבל‪ .‬איל הקביה לכן אני אוסר‬
‫כל הורנ קין יהרנ‪ .‬ר׳ גחםיה אסר לא כדינן של תצחגין דינו של קין‪ .‬קין הרנ ולא‬
‫היה לי )סט( םםי ללמוד‪ .‬מכאן ואילך כל הורנ קין יהרג‪) :‬כ?( וישםה׳ לקץ אוח‪ .‬ר׳‬
‫יהודה ור׳ גחמיה‪ .‬ר״י אמר הוריח לו )‪ (5‬גלגל חמה‪ .‬א״ר נחמיה לאותו רשע היה םזריח‬
‫לי הקב״ה גלגל חמה‪ .‬אלא מלמד שהורית לו )צא( הצרעת המד־א )שמוח ל( והיה אם‬
‫לא יאסיגו לך ולא ישםעו לקול האות וגו׳‪ .‬רב אסר )צב( כלב םסר לו‪ .‬אבא יוסי בן‬
‫קמרי אמר )צג( קרן הצםיח לו‪ .‬רב אמר עשאי)צד( אות לרוצחגים‪ .‬ר׳ חגין אסר עשאי‬
‫)‪5‬ה( אות לבעלי תשיבה‪ .‬ר׳ ליי בשם רשביל אמר תלאו )‪ (15‬ברפיון ובא מבול ושטפו‬
‫שנאמר )כראשית(( וימה את כל היקום אשר על פגי האדמה‪ .‬כד־א ויקם קין וגו ‪:‬‬
‫)‪ (FD‬ויצא קין מלפני ה׳ ‪ .‬מהיכן יצא‪ .‬ר׳ יורן בשם ד׳ איבו אמר )צו( הפשיל דבריט‬
‫לאחוריו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כ א ח מ ו י ן ‪1‬אס נ! אנה אלן מרותן‪) :‬פש( ממי גנט ו‪ .‬שנן ר ר‪ =,‬עניו והצמיח לי קת ישועה ורחמ־ס ‪5) :‬ז( אות לרצסגיש‪.‬‬
‫<א יעשה‪) :‬צ( גלגל ממה‪ .‬פירש" בשבילי כזי שיועו הכל שממנו •ראו עוגש הרוצח שכנר יהיה להס ממי ללנמד ו‬
‫שתלה הקנ״ה את דני ולא רצה להרנו« )צא( הצרעת‪ .‬פי׳ )צה( אות לנעלי חשונה‪ .‬שאה ישיני יקנלס הקניה שהרי קבל‬
‫האנ״א נוה ידעו הכל שקנל את לינו שהמצורע משונ נמת ‪ :‬לקין נששנ והודה« )צו( ברפיון ‪ .‬נאויר ו )לו( הפשיל ‪.‬‬
‫כשלין‬ ‫)גנ( נ ל נ ‪ .‬לשומרו מן הרצמניס ו )צג( קרן‪ " .‬ל ס" שהקנ״ה‬
‫גי?!?‪1‬רא?ט"ווערץ>‪ .‬רבי יהודה אונ ר?י טת?;ה~קךיגען‪ .‬ך מ יהורה{אגט"חיבהמווראונ םיות‬
‫אויג עופות יזאגבין ויד וןארואסולט צו‪.‬קץ' טיאגע; פון' אים ידי ?לוט פו; 'הבל ‪ .‬האט גאט ןיזאןט‬
‫צו די ךךיבער יאנ איך אייך ידעי־‪,‬עס וועט החננן‪.‬קלן יוועט גיסךנתיוועךץ('‪ .‬ר?י לוי ]א‪.‬לט‬
‫ךער שלאןג ז‪$‬יי‪.‬גיקומק צו‪ -,p.‬םאגען פץ ‪.‬אים' ךאס בלוט פון הבל‪ '.‬האט גאט ניזאגםיצו‬
‫אים ךךיבער יאג איך ווער ‪,‬עס וועט ה‪.‬ר;גן‪.‬קץ ;יעט גייהרןת וועךין‪ .‬ך?י גחםיה ייאגטיךער‬
‫י‬

‫ךץ פין ‪£‬ן דאךף ניט ייץ ווי דעיר דן פויןיאלע רוצחים \;יען‪.‬ק‪:‬ן האט';יהךגתייוזאט״עריניט‬
‫גיהאט פץייעמען צילעךנען אז טען יאל ;יט איד'טאהן‪'.‬ךךיבערדאר'ף טען גיטהךגגןקץ‪.‬‬
‫אבער פון הי?ט אוג וויייםער ‪.‬יוער‪.‬עם וועט הר;גן‪.‬עןייןעט״ער' גייןרגת ייערין ג )מ(')משם‬
‫ה־>‪ .‬ןאט האט ;יטאןן צו‪.‬קץ' אצייכץ ‪ .‬יואס איו גידוען ךער צייקין'‪" .‬קךיגען‪.‬רבי‪.‬יהודה איונ‬
‫רבי ‪3‬ן?ןה‪.‬ךכי‪.‬יהודה יא?ט ;אט האט ‪.‬גיםאכט שיי;ען די זוה; )אץ‪.‬רעם'טאיג'מער ‪.‬ויי אל‪.‬ע‬
‫‪$‬א‪ 0‬האט מען ןיוואקט או ;אט ןאט אים 'מוחל ‪.‬גיייק ‪.‬די‪].‬עבירה‪'.‬רבי נחמיה יאגט פאר‬
‫ךעם ך‪$‬ע וועט ;אט' אויף ‪12‬ייגען ךי זוןן‪; .‬אר ךער {ףיכין איי ‪.‬גיוועין גאט האט ניטאכט‬
‫שייגק אויף אים קרעץ‪; .‬וארוס סיר געפיגע; או קרעץ וועךט גירו?י;'' אצייכץ * ;יארום־;אט‬
‫‪:‬‬

‫האט ג;יא?ט צו טי;׳ה אויב ךי יוךין וועלין דיר ‪.‬ניט גלייכין אוג די וועלין ניט אן געמען רעם‬
‫‪,‬עך^טין צייכץ וועלי די אן ;עטעןךעם א;דערין ?ןיייכין וואסדי וועןןט אריץ שטעקץידיהאנט‬
‫אי; בוזעם אונ וויעסט זיא ‪#‬ר'ויס געטען‪.‬קר‪.‬עציג‪_.‬רב ;אגט;אטהאט'גיגעבין צי'‪.‬סץאהונט‪.‬ער‬
‫זאל טיט אים ביין'אוג אים ד!יטק ‪ .‬אןא יוסי בן קםרי יאגט‪)<.‬ם'איו ארוים־גייוואקםץ"פון‬
‫‪.‬קץ ם שטעךין אןאךץ‪ .‬רב ;אגט אווי מיי^ט דער ןםוק ;אט האט גיטאכט‪.‬ק‪:‬ן'פאראציי;ין‬
‫אויף דער וועלט‪ .‬וועד‪,‬עם וועט הרג;ן אטענטשץ ייעט גישטו־אפטיייעךיץ אווי וזי‪.‬קין" ‪.‬רבי‬
‫חגי; ;!לגט גאט האט גיטא?ט‪.‬קין פאראצייכץ אדףיךער ווע^‪-‬יווער״עס ייעט'ד;ךינען»נ‬
‫וןעט ^שוץה טאן;‪ .‬וועט" ;אט אים טוהל !יין‪ .‬רבי לוי ‪,.‬יאגט' פין ךכי שמעון‪.‬בןלקיש וועגץ‬
‫גאט האט לויז גילאוי; _קץ‪ .‬איג האט אים גיט ‪,‬גישטראפט'‪ .‬ביי דער בבול איי גיקיםען אונ‬
‫ןאט אים פארפלייץט‪ .‬ווי רער ןםוק יאןט ךער מבול ןאט אפגימעקט דאסיגאגצע בשטאגד‬
‫פץ ךי ז^ךד‪ .‬איוג ביי‪.‬ק‪:‬ן שטייט‪.‬י^קם ‪.‬קין \קין איז אויףנישטאנ‪.‬ען‪.‬דאס בעשטאגדפון קין‬
‫האט אריך ךער טבול אפגיםיעקט ‪-‬י )כת( יויצא _ק‪:‬ן>׳ קין איו' ארויס גיגאגגקפץפאר גאט'‪.‬‬
‫פון וואגע; איו‪,‬ער ארויס גיגאג‪.‬גען‪ .‬רבי יורן האט גיואגט פון ךבי אייבום'ויועגין דיי דייר פץ‬
‫;אט האט ‪.‬ק‪:‬ן גידאךפין אינמער ךך• אונאיי אוועקגי_גאגגק' פץ‪,‬ךעם ארים ;ואם גאט ןאט‬

‫טיט‬
 ‫כ נ‬ ‫כ ב‬ ‫!‪R‬פרעד‬ ‫‪VRQ‬‬
‫בראשית‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫•לאחוריי )צח( ויצא כגונב דעת העליונה‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ריא כר׳ שםעין אמר יצא‬
‫)צט( כמפרים וכםרטה בבוראו‪ .‬ר־ חםא בשם רבי חגיגא בר ר׳ יצחק אסר יצא ש ם ח ‪.‬‬
‫הטדיא)כמוה ד( הגה הוא יוצא לקראתך וגוי‪ .‬פגע בו אדהיר אטד ליה טה געשה בדינך‪.‬‬
‫אמר •ייה עשיתי השיבה וגתפשרתי‪ .‬תתחיל אדהר טטפח על פגיו‪ .‬אמר כך היא כתה‬
‫של תשובה ואגי לא הייתי יודע‪ .‬מיד עמד אדהיר ואמר )תהליס צכ( טוטור שיר)‪ (P‬ליוס‬
‫השבח וט׳‪ .‬איד לוי המזטור הזה אדה״ר אטרו וגשחכח טדות ובא משה וחדשו על שסו‪.‬‬
‫»קא( מזמור שיר ליום חשבח טוב להודותלח׳ונו׳‪:‬‬
‫פ ר ש ה ‪) } 2‬א( דדע קין את אשתו ונו ‪) .‬תהליס מט( )א( קרבט בחיטי לעולם ‪.‬‬
‫ר׳ יורן ור׳ פנתם‪ .‬ר׳ יורן אסר םה סבורין הרשעים שקרבם בתיטו‬
‫לעולם יגי׳‪) .‬שס( קראו בשטותם )נ( עלי אדטות‪ .‬טבריה עיש טיביריאים‪ .‬אלכםנדריאח‬
‫עיש אלכםגררום‪ .‬אגטוכיאת עיש אגטיוכוס ‪ .‬וריפ אסר קרבם בתיסו לעולם‪ .‬לטחר‬
‫בחיחם געשיס)ג( קכריחם‪) .‬שס‪ 1‬םשכנותם לדור ודור‪ .‬שאינן)ד( לא חיים ולאנידונין‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שקראו בשםוחם עלי ארםוח‪ .‬ויהי מ ג ה עיר ויקרא שם העיר בשם בנו‬
‫"יי‬ ‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫»‪48‬ן מרי םש"׳ לאתינ״י ילא השניה נם!‪) :‬נמ( ויצא נישדקין משה וםוייל למיל ניניהם מפי עמס ישירה ו‬
‫מיננ ני׳‪ .‬באמר צא יועמי הנימי אווי אנני ו )א( קרנם נשישי‪ .‬שישארי נקרנ נשיהם לעילם‪) :‬נ( עלי‬
‫)צ»( נמפריש ‪ .‬לשן פרוסם ומליקה ביצא נלנ מלוה אלמות‪ .‬פל םעדס אפר המם נינים קוראים שמ‪1‬מס»‬
‫שלא מה פיי ילני שיין ינמרמה שאמי לון תשונה גליל )ג( קנדהס‪ .‬נמי שמפרש התרנים נניס קניוחהון ׳שרוו‬
‫שיני מנשוא ונקרני ישים אינו ו)ק( ליים השנת וני‪ .‬נוסינן לעלם‪) :‬ו( לא נדים נו׳‪ .‬פירש* שאי! לדנס נייר ‪6‬נל שעם‬
‫ויסיג שוב להודית ליי׳ ‪) :‬קא( פופוי שיר ליום ספגת ‪.‬‬
‫}ואם ‪,‬ער‬ ‫•^[‪n‬־‪5OTn*jjr‬‬ ‫ביט אים ןיךעיט' אוד "ווי‬
‫מיי;ט ‪ .‬ךבי'ןר?יף האט ‪.‬גןא^ט פון' רבי אדעזר בךבי ‪#‬זעין ם ייע^ין_קל־ איואוועק גיגא^ען‬
‫(‬

‫פו; ידעם ‪$‬ךט דאם ;אט האטי טיט אים גיריעט• טיט אצויטיילטע סאךץ ‪...‬ער האט ךטראקט‬
‫^ץ הארץ אןךערשווי‪ .‬ער ןאט ןיךעט פאר ;אט טיט ךעם"טויל‪,.‬ער ןאט גינ{יי}ט"או‪.‬ער‬ ‫‪%‬‬

‫‪ a y q‬גאט‪ .‬ךבי ח^א ןאט נייא;ט פץ ךבי חני;א בר דפי ן ן י ק ס ייעגין‪.‬קין איזארויט ?יגא^ען‬
‫פךיילאך • נוי ןאט האט }יוא^ט צו טשה אחרן ןןעט איריים'גיין נעןין ריראונדעט ייך פךייןנן‪.‬‬
‫וןןק טיר אי אךויס ביין םיי?ט טע! ?ךיילאך‪ .‬אדם ןךאשון קאט'בנע;י?ט_ק;י אוג האט ;עיזאןט‬
‫י‬
‫*ויזןים וןאסאיז גיוואחץ טיט נץיןיטשןט• קאט‪.‬ק;ן ניזאגט איך ן א ב ‪.‬ני^אןן ו^שו‪5‬ה א'ינ‬
‫וואב ?יןי פאוץלייבש‪ .‬ןאט ז‪$‬דם אנגיהיייכין שלאנין טיט' ךי ןע;ט ‪1‬עם §}ים! אונ ן א ט‬
‫ןיז»ט אזויגךדס איו רער כס פון תשובה אוניאיך ןאב }יט }יוואיסט' קאט ^ךם ז^גיהדבין‬
‫זאניין רעם ך‪%‬יטול מיטור ?זיר לייםיסשןת^עם איז ניט צי לייבין';אט )אונ ‪9‬ען זאל צואים‬
‫משובה קאתן‪ .1‬רבי'ליי יאןט ‪1‬עם‪.‬קפיטול ממור זןזיר ליום ס ש ן ת ן א ט א י ם אךםןךאשון‬
‫י‬
‫‪/‬מא^ט • ‪aq‬־ ;אך איי‪,‬ןנ "‪8‬ארן‪,‬עכ{ין ךייאךץ'• קאט אים ט‪£‬וה גיזא^ט אויןז זיין ;אטען‪:‬‬
‫פ ר ש ה ב נ )א( )יןךע‪.‬קלף ‪. .‬קץ דןאט געליבט דין ווייב אונךא ןאט גיןאךין אזייז; חנוך‪.‬‬
‫האט‪.‬קלן ני^אהט אש^אטאונ האט נירופין די ^טאטחנוך ווי רער;אשען‬
‫» ; זיין זוהן‪ .‬רוך סטלך ןאט }'יוא}ט‪'.‬קרבם ןי^יטו לעולם‪ .‬רבי יוךןאונ ךבי פ‪5‬חם‪.‬קךעען‪.‬‬
‫רבי יוד; ן^ט איי ן א ט ןץך ;יןז^ט ;יאם טיי;ען ךיי לןןעים‪,‬קרגים ?היטו ‪£‬ע'‪7‬ס‪ '.‬אז זיי‬
‫וועלץ זיין אייכינ אין ד;ערע סייוער• ךךיבער רו?ין גייידיערעגע^ען אויןפ ךי סייוער וואס‬
‫!יי ^אהק אויף ך ״ ע ן ד ‪ .‬מיןירואים קאט}י^אןט א^זטאט רויל^ט ^ער זיא טבךיה• אל^דרוס‬
‫^אט ^יבאןט א^ןןאט רוסט ןןר דא אלפסנךךי>ץז י אנטיוכס' ןאט ;יןאהט אי^אטירו^ט‬
‫‪.‬״ער ךא אנטוף^ה‪?,.‬ט י<עט ניט אזוי דין'‪ .‬ידי סייוער ‪.‬מיעלי! א?א^ל בליייכין ‪3‬יי ‪5‬רע?ן‪.‬ךע‬
‫^ענטשין אוינ יתנךע ; ע ט ק ויעלי; פון ךי הייןער אפ ןיטעקט וועךץ‪',‬רבי ‪ qrua‬זאןטיאזיי‬
‫ד‪,‬אטךוד ני^יינ^קרןס ^סיטו לעולם‪. .‬קךבס'אמ‪6‬אר‪.‬נן‪/‬ר'ט‪.‬קבךם‪ .‬זיייערע אייביגעיסייוער‬
‫זיעליןיזיין די‪.‬קברים'‪ .‬ךי‪.‬קברים' וועלין דיין דיער רוהוגינ אדף אייבינ• זיי וועלין }יט לעבי!‬
‫ייעט ךך״קיי; ןיאףל ; י ט ‪ $‬ן י ; ק ‪ .‬אונ ;יט גאר דאם טוןען ;ייא ‪Ii1‬־‪"5j‬‬
‫י‬ ‫אוני ןיי^ר‬
‫רופי‪1‬‬
 ‫ב ר א ש י ת צו‬ ‫ע‬ ‫בראשית פרשה‬ ‫סדר‬
‫חנוך‪) :‬ב( ויולד לחנוך את עירד וגוי‪ .‬אמר ריב״ל כולן לשון)ס( מרדות הן‪.‬עירד‬
‫)ו( עוררן אני מן חעולם‪ .‬מחויאל‪) ,‬ז( מוחן אני מן העולם‪ .‬מתושאל‪ .‬מתישן אני מן‬
‫העולם‪) .‬מ( למך‪ .‬מה לי ללסך ולתולדותיו‪ Q):‬ויקח לו למך שחי נשים שם האחת‬
‫עדה ושם השנית צלה‪ .‬א״ר עזריה בשם ר׳ יהודה בר סימון כך היו אנשי דור המבול‬
‫עושי]‪ .‬היה אחד מהן לוקח לו)‪ (p‬שתים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש‪ .‬זו שהיתה‬
‫לפריה ורביד! חיחה יושבת באילו אלמנה בחייה )ניא בחיי בנגלה( וזו שהיתה לתשמיש‬
‫היה משקה בום של )י( עקרים שלא תלד ‪ .‬והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה‪ .‬הה״ד‬
‫)איוב כד( רועה עקדה לא תלד ואלמנה לא ייטיב‪ .‬תדע לך שכן‪ .‬שהרי )יא( הברור‬
‫שבהן היה למך ולקת ב׳ נשים‪ .‬הידד ויקח לו למך שחי נשים שם האחת עדה)יב( דעדה‬
‫מיניה‪ .‬ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו‪) :‬ד( ותלד עדה את יכל ונו׳‪ .‬לשעבר‬
‫היו )יג( טקנין להקב״הבםטמוניות‪ .‬תזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא‪ .‬ההיד )יחזקאצ‬
‫"י‬ ‫כהונה‬ ‫םתנות‬
‫)ט( שתים‪ .‬שמי מ י ם ‪) :‬י( עיקרים‪ .‬שעל ידו נעקר האם‬ ‫שם תיישים ונידונין נ ל י ן ; י מ ס ‪) :‬ס( מרדות‪.‬מנות ושממון‬
‫שלה נלי שלא תלל‪) :‬יא( ס נ י ו ר ‪ .‬סשונ וסמונחר ‪:‬‬ ‫ע׳׳ש שמרדו נהקניס יגתתיינו נל״ס‪) :‬ו( ע ו ר ק ‪ .‬פיוס'׳‬
‫)יב( לעלה מיניה‪ .‬שהוסרה מ ע ט ‪) :‬ינ( מקרן‪ .‬לשין נ ע ם‬ ‫נערול הוה שהיא וו נ מ ל נ ר ואין אלס יולע נו ע מאנלן‬
‫וקנאה להקניס ודיש לשין אהל ופוןגה שיישנין נסתר האהליש‬ ‫אני מעולם‪ (1):‬מומן‪ .‬לשון וימת את נל ה ^ ס ‪) :‬ת( למן‬
‫ומקנים נענייית זיית שלהןואחינ נפיהסיא נ נ נ ו י ו ע ו ג נ ‪:‬‬ ‫מה לי וכר‪ .‬למן נישויקין מה לי ללמך אי מס ל׳ ו ל ן ‪:‬‬
‫אייף די עךד‪ .‬די הייזער יוע?ין?‪3‬ייבץ‬
‫אונ זיי וועליןיפון ךי וועלט אוועק גיין‪ .‬אזיי וו<ק;ן האט ןיטאיהן ‪$‬ר האט ניבאהט א׳ןטאט‬
‫אונ האט נירו?ין לעם נאי^ען פון די שטאט םנוך ווי ךער }אשען פון ‪1‬יין זוך‪-‬ן‪ .‬אוג‪.‬קלן איו‬
‫ניםא‪ .‬הנוף איז ניטא‪'.‬זיי זענען אלעיגישו׳ןאךבין‪) :‬נ()ולולד ל‪0‬נוך>‪ .‬ז י סניף איי ?יבאדין‬
‫גיווארין עיךד‪ .‬ך‪1‬יי ;הושע בן ליי זאנט ךיי אלע ;עמען ווייךן אז‪!.‬יי וועלין ניישלאןין‬
‫ווערין פון;אמ‪ .‬לער נאמען עיךד ויייזטיאו;אט מעט ןיי ‪9‬אךלירען פון ןער וועלט אזוייוי‬
‫רער שלאנג איז <!ארלארין ניוואלין‪ .‬דער נא^ען נזחולאל ייייןט אז ;אט וועט ז‪.‬יי א?‪5‬עקין‬
‫פון ךער וויעלט‪ .‬דעי־ גא^ען מתושאל ווייוט א ז ; א ט וועט ןיי אויסרייםין פון רער וועלט‪.‬‬
‫לער גא?וען'למךיניייזט מהלי'ללמך‪ .‬וואם חאב איך צו למך אינ צו זייןע קינךער די ןאלין‬
‫זיין אויף רעד וועלט )נ( עלקה(‪ '.‬ןיםך האט }יגימען ץוייי נייי^ער אייגע ל‪,‬אט ניהייסין עדת‬
‫ךי אנדערע האט ניהייםין צלה‪ .‬רבי ע‪1‬ל;ה האט ניזאןט פון ךבי להורה בר םיטוןיס ויעיין‬
‫די ^ענטשין;ואם וענק ניןוען אין דעו־ צייט פון סיול פלענין אזוי ‪£‬או־‪,‬ן‪ ,‬יערער ל!ט‬
‫צוייי וויייבעריאיינעצו קינךעד ןא‪$‬ין אונאיינע צו רוישמישהט^ה‪ .‬ךיגוייב וואסאיו)י;וען‬
‫צו קינדער האן־ץ אי! זיא;יזעןוין טרויןוליג;?ייך ףי זיא וואלט ניווען אאל}ז‪,‬גה‪ .‬אונךי )יייב‬
‫יואם איו ןיווען צי ןתישםיש ןאט קןעץ איר '?י;ע‪3‬ץ טלי;קען אזוי איושקה אז)יא {אל ניט‬
‫*קעגען קיגדיער הא^ין'‪ ,‬אונ!יא ‪$‬לע;ט זי?ען נייא איר סאן;עצילט ווי אזונה‪ .‬ןיי רער §סוק‬
‫ןאגט ליא ?רויאיואם וועט ניט קאבין קי;ךער האט ךער שאןןיא ;עפיןןעלט‪ .‬אוג ךי^רויא‬
‫מאס איו ^‪.‬ןעםיןייוי אאל^ןה‪ .‬איר ך‪.‬אט דער טאן‪.‬קיץ נוטס ןיןזאסן‪ .‬איך וועל ריר ניייזין‬
‫אז ז‪.‬יי <‪$‬לן«ין אזוי טאןן'‪ .‬דער ןעם^ער פון!יי אין;יווען'‪$7‬ך‪ .‬איג ער ל‪,‬אט אויך }יגו&ק‬
‫ץוויי וויי‪$‬ער‪ .‬ווי ךער ‪$‬סוק זאגט ?טך האט;ינו‪$‬ען ץוויי וויי^ער‪ .‬אייגע ן א ט ניהייסץ עדה‪.‬‬
‫וזייל זיא איז ןיווען אןגעזוגךעךט פין מאן ודי יואש איז}יווען צו קינדער ןאויין(‪ .‬די אנלערע‬
‫האט גץקיינךן צלה‪* .‬ווייל ;יא אי! ׳*וןעגליג;ץןען אין!יין ‪#‬א^ען‪ .‬זיא איז ?\;יען ;ע?ין איר‬
‫©אן למך‪) :‬ך( עתלד(‪ .‬עךה האט גי^אךין רעם ין!ל‪ .‬ער איז ניווען ןעי־ עךשטער פין ךי‬
‫ויאס;ע;ען ניזעםין אין ניצאל^ין ומקגה‪ .‬טקגה איז ךער טיי^ש לער (ועךנען‪ f .‬איז ‪4‬יווק•‬
‫ךער עו־שטער ייאס האט דעךיצעךינט;אט אין דער שן{»ל אין!יין ‪4‬י‪£‬יאןט‪5 .‬רי^ר האט מען‬
‫ז‬
‫דעךצעריגיט גאט אין *לער שטיל‪ .‬דש־;אך האבין זיי ‪;$‬ניהייכי| ךער צעךגען;אט ?§ק;זייוד‪.‬‬
‫ווי'רער §סוק יא;ט דארט זיצט ךאס ביןד לקגאד‪ ,‬הקובנה‪ .‬י\א‪•; 0‬עךצעךיןט ; א ט ‪ .‬את ‪5‬ז‪,‬ק;ח‬
‫רעד‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פ ר ש ה »‬ ‫סדר‬
‫ח( אשר שם טישב)יד( ססל הקנאה המקנה‪ .‬ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כניד‬
‫ועונב‪) .‬טי( אדרכילין וכורבלין‪ .‬וצלה נם היא ילדה את תובל קין‪ .‬ר יהושע יםכנין בשם‬
‫ר׳ לוי אטד זה )טזו תבל עבירתו של קין‪ .‬קין הרנ ולא היה לו כטה להרונ‪ .‬אבל זה לוטש‬
‫בל חירש נחושת וברזל‪ .‬ואחות תיבל קין נעטה‪ .‬איר אבא ביב נעםה אשתו של נח היתה‪.‬‬
‫ולמה היו קידין אותה נעמה שהיו מעשיה )יזו נעימים‪ .‬ורבנן אסרי נעםהאחרת חיחה‪:‬‬
‫ולמה היו קירין אותה נעמה‪ .‬שתיתת מנעמת בתוף לעבודה זרה‪) :‬ף‪ (,‬ויאמר לטף‬
‫לנשיו עדה יצלה שמען קולי‪ .‬ר־י ביח אנ‪1‬ר תבען לתשמיש; איל למתר המבול בא‬
‫)יח> נשמע לך ונהיה פרות ורבות )יט( למארה‪ .‬איל )כן וכי איש הרנתי לפצעי‪.‬‬
‫שיביאו עלי פצעים בשבילי‪ .‬יילד לחבורתי‪ .‬שיבואו עלי חבורות בשבילו ‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫קין הרג ונתלה לו ז׳ דורות‪ .‬ואני שלא התת• אינו דין שיתלה לי שבעים ישכעה‪.‬‬
‫ר׳ אמר הרי זה קיו של )כא( חשך‪) .‬כב( איכ טהיכן הקב״ה נובה שטר חובו‪ .‬ר׳ יעקב בר‬
‫אידי בעא קםיה דר׳ יוהנן ‪ .‬אם איש למה ילר ואם ילד למה איש‪ .‬איל איש )כ;( לאברים‬
‫וילד‬
‫סתנות כהונה‬
‫) • י ( סמל הקגאם‪ .‬לי מקגה והאי קרא וויייי נקגאס של נ ו ׳ ‪ .‬סירשיי נממש וכי אגי הרגשי אמ סנל »סיס * פ‬
‫שיג‪) :‬שי( אדינילין וטרנלין ‪ .‬מיני נלי »ור הן ז נקימםיילו נבגים נולקמן‪ ) :‬נ א ( משן‪ .‬שאין* שמו וששם ו‬
‫)שו( מנל מנייסו נ ו ׳ ‪ .‬חקו אונה נום שגית! תנלין נקלדס ) נ נ ( א״נ נ י ‪ .‬שנס בניו יאמנו נן מק״ו שלא משאי גם‬
‫ומתקגס ‪ ( r ) :‬נעימים‪ .‬ננשריתו ) מ ( גשמע ל ן ‪ .‬אסגשמע המה ימםינן יגנה הקניה אתמונו מדורםמנול‪):‬נג(לאינדם»‬
‫ל ן ‪) :‬ינו( למארם ‪ .‬לקללם ולמשכו!‪ ) :‬נ ( כ• איש סיגתי‬

‫רער טיי‪£‬ש רער צעך;ען‪~.‬ויער ;א§ען פון!יין״בי־ו^ר""^ ;ידען יי‪3‬ל‪£7‬ר‪£‬יז‪7‬י;יען רער‬

‫‪,‬עו^אער פו; ךי ;ואם האלטין כגור )עו;ב צו^זפילען"‪? .‬נור אונ עו^ב דאסא^אדרביל^אונ‬
‫ביי־בלין <א!‪£‬נלכע טוזגקאלייי&ע אינטט'רוטע;ט<\אונ ןולה ן א ט איי‪; ?,‬יןאךין'«{יווןן'תיבל ‪. HP.‬‬
‫רבי יהושע פון קי^ין ןאטגלזאןטפו; ךבי לוי ט יזעןין‪ .‬חובל אמדער ‪6‬ייטש ב^נןים‪ .‬רעד‬
‫אר‬
‫הו^ל ן א ט ? א ר ^ ע ר ט די ‪,‬עערה פון_ק;ן‪ .‬אזוי וד טע! ‪? 8‬עס‪^.‬ט אטאפ" ע^יין טיטב^טים‪.‬‬
‫י‬
‫‪ $‬ן האט ;יהךגך] איני ןאט ‪4‬יט גידןאם טיט;ואם צו _הר;גן‪ ^ .‬ע ר תובל דואט ני^אכט ‪3‬ליס‬
‫רןןוערדין ?ז?'יזען> פון קו§ער אונ פון אייךן‪ .‬ךי שוןעףטער פון תיבל קלן האט^יהייםין ‪1‬ע^ד‪-‬‬
‫ר?י אןא בר בךגא זא?ט !ןנ^ה אמ }יוןען‪.‬די וויייב 'פון צח‪* .‬אר ;ואס האט טען זיא ןירופין‬
‫י‬

‫גןןןזה‪ .‬נוייל אירע מעשים זע;עןעמען זים‪ .‬זיא איז גיווק פרום‪ .‬ךי ר^;'זאני;!_‪.‬עס איז ןיוןען‬
‫איי; א‪3‬ךער ג??|ה ‪ vorfS‬וואט איי גייוען ךי וויייביפו; עז‪ .‬אונפאר ;ואס ן א ט ‪.‬טען גירושין‬
‫חובל ‪ jp.‬ם ?ויועםטער ; ע ן ה ‪ .‬דייל ייאןאט ‪5‬ייי;גען דםע ליךער ייעןדאןאטןיפויקט «‬
‫י‬ ‫‪3‬‬
‫ד ^ ? י ז ^ ־ ! זה(<וי«'‪:‬ך>‪ .‬למך ןאט ;מאןט « ' ייי;ע ‪1‬ויי‪3‬ער;נרה אוג צלהז^עךיט עיין‬
‫?טינןע‪ .‬ךבייוןי• בר חגיגא זא^טער האט יייי^א^ט ציהש^יש‪ .‬ןאבין ךי ייייןער' גייאגט‬
‫‪ $ w‬ך ^אידן וועט גןטען אסבול צי ;ואס זאלין טיר האבץ‪.‬קינךער ‪.‬זיי‪,‬ואלין ךיערטרוגקען‬
‫?עלין ‪$‬י! הבול‪ .‬ן א ט לטך ;י;א?ט ז ו ך דייבער פאר וואם^אל איך רען גישטךא^ט'וועדי;‪,‬‬
‫ןעם טע;‪13‬ש!ק‪:‬ף וואט איך ןאב'ניןר;תאיזךעןךאם צו ‪p‬״‪ f‬וואנר‪.‬ךא'ךף איןזד״עןיגי^טךאקט‬
‫ןןערין ‪5‬אר אים‪^ .‬ךער רעם קיך )'הובל ‪ >;:g‬דאם איך האבי גיהר;ת' איו רען ךאםיצו ‪«9‬ן‬
‫‪5‬ייל‪ .‬ךאךף איך רען ‪3‬י?זטרא!‪'5‬ם )וערי; פאר אים‪ .‬אוואגךר‪. .‬קןןיהאט גיהרגת ד״^ל געךין‬
‫ן א ט ןוע! אים גיוו^רט ך^ען דורית‪ .‬איך ויאט האב ?יהךגת איט;ערין איייגעויים י אי טען‬
‫וועט טיר וואךןזץ ייי^ען אוג ךןעצ־ג דר‪-‬ות‪ .‬ךב‪/‬יאגטךאס איז א?ינסטערער‪.‬קל ויתואר ‪.‬‬
‫&אךישער‪ .‬אויבג אט וועט ןיט ?זטראלךן ךי קיגךער פ א ר ך עבירות״פיון ךי‪{.‬נלטערין! פון‬ ‫י‬

‫)ןא;ען ייעט ;אט ‪?$‬גע‪£‬ע; דין ‪ . sh‬ךריבעי־ אפילו ‪.‬למך אל־ין ןאט גיט געךיגדיגט‪ .‬פון‬
‫רזמונ^ועגיןןאךף^ער^ט זי;;ע ‪,‬כיגךעריגישטךאיפט וןעךי; רוךךךידגד פוןדיערע״עילטערין‪.‬‬
‫ד‬
‫רבי‪.‬י^עקב‪3‬ר איךי ן ט גי^רע^ט פאר רבי יוחגן לס־ ןאט‪.‬ג;יאגטוכי'איש ך‪,‬רגתי'לפצעי' ר‪.‬ל‪.‬‬
‫‪$‬זבירו?י‪ .‬האב איךךעןגירך;תאםענ‪.‬טשיואםךאס יאל‪.‬דין טייןויא;ד‪ .‬האב איךדק;יסירגת‬
‫ז‬

‫ז^ן^־ןןאס דאם יאל ויק טייי ביילי‪'.‬אויב ער איי ;יווע; איש)עךוי^גר טעגטש>פאר יואט‬
‫ז‬

‫ריפט‬
 ‫צז‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כ‪:‬‬ ‫סדר‬
‫וילד לשגיס ‪ .‬איל )כד( א י ת א ניזיל גבי א ד ם אזלץ לגבי א ד ם ‪ .‬איל עשו א ת ם שלב‪0‬‬
‫ו ה ק ב י ה עושת א ת ש ל ו ‪ .‬איל )כה( אסיא אםי ח י נ ר ת ך ‪ .‬כלום פ ר ש ת מ ת ו ת ה נ י ק י ל ש נ ה‬
‫א ל א כדי ש ל א ת ע מ י ד ם ט נ ה כ ן ‪ .‬א ת ם ת א ‪ .‬כיון ש ש ם ע כן נזקק ל ה ע ם י ר ת ו ל ד ו ת ‪:‬‬
‫)]־( וירע א ד ם ע ו ד א ת א ש ת ו ‪) .‬ס( נ ת י ם ף לו ת א ו ה ע ל ת א ו ו ת ו ‪ .‬ל ש ע ב ר ) ‪ ( O‬א ם ל «‬
‫ה י ה רואת ל א ה י ה ם ח א י ה ‪ .‬עכשיו בין ר ו א ה בין שאינו ר ו א ה היא ם ת א ו ה ‪ .‬ר׳ א ב א בר‬
‫יודן ב ש ם ר א ח א ‪ .‬רמז )כח( למפרשי יםים שיתו נזכרים א ת ב ת י ה ם ובאים ם י ד ‪:‬‬
‫)‪ 0‬ו ת ק ר א א ת שמו ש ת כי ש ת לי אלהים ז ר ע א ח ר ו נ ו ׳ ‪ .‬ר ׳ ח נ ח ו ם א ב ש ם ר׳ שמואל•‬
‫אםר‪).‬כט( נ ם ת כ ל ה א ו ת ו זרע שהוא ב א מ ם ק י ם אחר‪.‬ואיזה זה ס ל ך ח מ ש י ח •י )‪) (J1‬ל( ת ח ת‬
‫ה ב ל בי הרגו ק י ן ‪) .‬לא( םתטייה ש ל ה ב ל גהרג ק י ; ‪ .‬לשגי אילגות שהיו םםוכין זה ל ז ה ‪.‬‬
‫)לב( פ כ ר ה ר ו ח א ת א ת ר טהן וגפל ע ל תבירו ופכרו כ ך ‪ .‬ת ח ת ה ב ל כי הרגו קין ט ח ט י י ת‬
‫ש ל ה ב ל ג ה ר ג קין‪ ; :‬ט ( ו ל ש ת גם ה ו א יולד ב ן ויקרא א ת ש מ ו אגוש ‪ .‬ב ע ו ן ק ו ט י א ב *‬
‫כ ה !‬
‫מתנות בהונה‬
‫שרחוקים מטתם יעוררו תאיסם וימסרו ניאתם לניתס לקיי«‬ ‫) ן ה ( אשיא‬ ‫גזול נקומם‪ ) :‬ג ז ( איסא נחיל‪ .‬גרםי' פי' נואו ו‬
‫עי!ת! אחת לספה חלביה ‪ ) :‬כ פ ( גסתנלס אותם ורע ט׳ ‪.‬‬ ‫‪1‬ם‪1‬א זרי‬ ‫אס׳ כוי‪ f i n .‬רפא אס חיגרתן כלומר מכתו‬
‫ל' זרות וםיא מלו סמשיר‪ .‬ש‪:‬ח מזרע סואנ האסורים לנ*‬ ‫)נ!( גתוסף‬ ‫מבל פכ‪1‬א עלמז לא הים עושק נפריס !רניה ‪:‬‬
‫נקסל‪) :‬ל( תחת ס ג ל • נ ו ׳ ‪ .‬משמע הנל הרג לקין ‪a‬‬ ‫רואה‪ .‬את‬ ‫לי‪ .‬עול קזייש לשק ר נ י ‪ ) :‬נ ו ( אס לא היה‬
‫)לא( מתעייפ‪ .‬מס‪:‬׳ סחשא שגעשה נהנל» ) ל נ ( פ נ ר «‬ ‫'מיס אע״פ‬ ‫חים ז ) נ ח ( למפרשי ימים נ ו י ‪ .‬רמו למפרשי‬

‫ת ק ט ״ ע ד אים ילד י א ק י נ ח ‪ .‬אונאויב^ער איו‪,‬ניווען‪.‬ילד פאר וואט רופט^ער אים א י ש ‪ .‬רוט ך ב י‬

‫יוחנן)ייא;ט די נלןדער דינע זעגען ניווען נ ר ד ם ‪;.‬עעאקםי! ווי פין אנרייסי! ‪ $‬ע ; ט ש ‪ .‬אונ״אין‬
‫‪,‬‬
‫;א‪.‬־? ; איז' ;גר ; א ך גייוען אקיגר‪ .‬ה א ט ל מ ך נייאגט צו זיינע ווייבעירקומט טירוועלין}‪.‬יין צו‬
‫אךים‪ .‬י ע ; ק ד י ניגאג;ען צו אידם‪ .‬ה ט ‪$‬דם גייאכט צי ל מ ד ס' ודיבער איר'טוךוט ר א ם איי^רי^ע‬
‫אונ ב ן ע פ ט אייך םיטאייזןר טאן אונ האט ^ךנךער‪ .‬א ו ג ; א ט ז א ל מ א ה ן ד א ם ד י ג י ג ע ‪ .‬קא?ין‬
‫ךיווייבער ; י י א ג ט צ ו ^דםדאקו׳זאר וזייל דיין‪.‬קראגקייט‪ .‬פ א ר וואש האיןטו דיך אפניישןיךט פ ו ן‬
‫ה ו ה שוק הוןדערט טיט ךרייקיג יאחר‪ .‬דייל דוווילםט גיט וזאבי; פון איר‪.‬קי‪5‬ךער'‪ 8 .‬א ר ו ן א פ‬
‫הייףטו אוןו ה«בץ‪,‬קי<;דער‪ .‬ווי א ד ם האט ד א ס } י ן ע ך ט האט‪.‬ער ך ך ב ה ע פ ט טיט ח ו ה ע ר ואו*‬
‫האבץ פון יאיר קיןדע״רז )‪< 0‬וידע>‪ .‬ז‪$‬דם האט ן א ך י ל י ב גיהאט דין ווייב‪ .‬וואם ‪»8‬ינט § ע ן‬
‫נ א ך ‪. .‬ער ה ט אי‪$‬ט ניהאט צו א י ר ‪£‬א;ה ;אוו נןעהר וד פךיער‪ .‬פריער או ע ר ן ט איר}יט ניזעהן‬
‫ן א מ ^ ן י ט ןיגלו?וט מ א י ר ‪ .‬איצט «‪£‬ילו‪_.‬ער'ןאט איר נייט נייעןז; ן א ט עד אויך ‪3‬י;לוםט «‬
‫א י ר ‪ .‬ך ב י א ב א ‪ 3‬ר י ו ר ן ן ט ; י ו א ג ט פ ץ רבי א ח א ם וועגיןךאס‪1‬וייוט‪9‬ען‪.‬די ט ק ט ש י ן ו ן א ם ש י פ ע ך‬
‫ך ך א ו י ף ך ע ם יםייי זאךן גיךייגקעו אן וייגרע ודיבער אוגזאלין קיםעין געשוויגדט אהיים‪.‬ךךיבעד‬
‫ן ט מע; נינעבץ רעם טענטש א‪1‬ל]א!ח צי דין' י‪1‬יייב אפילו‪?.‬נר יעהט ייא גיט‪)':‬ז(!וו{קרא(‪.‬חוה ןט';ירו‪.‬פין‬
‫דעם גא§ען פו; ך ע ם ווהן" ‪*£‬ת‪ .‬ך א ה ט גי;אגט ; א ט ה ט טיר 'לגעבין איין אנךער‪/‬קינך פאר ר ע ם ק י נ ד‬
‫וואם‪.‬ק‪:‬ן ן ט איט ג י ה ר ג ת ‪ .‬רבי ר״גחוקאיזאןט פון‪.‬רבי עזםויאל ם יח^ץיפאר ו ו א ם ן ט ך י א גיזאןמ‬
‫‪,‬איין אט;ער‪,‬קיגד״‪ .‬אונ ן א ט ‪3‬יט ;י;או‪,‬ט;אט'ןאט ?!יר גי;עבין אזוהן‪ .‬ווייל זיא ה א ט ג;יעהן ו ו א פ‬
‫שפע©ער ייעט'זיין‪,‬עם ייעטפון אירעיקיגרער ארייםקוטע; אקי‪.‬גד' וואס‪,‬ערויעט קוטע; פון איי;‬
‫אנךער א ד ט ‪ .‬ראט"םייגט מען רעם ס ש י ח ‪ .‬וואס^ער קוטט ארוים' פון דודי‪ .‬אוג דיר איו ^יןאךין‬
‫פון מואבי ז )ח( <החח'הבל>‪ .‬דיךך ךי זינד ו ן א ם ‪ .‬ק ; ן ' ן א ט נ ע ך נ ד י נ ט א ן ן ב ל ;ואס‪,‬ער ה א ט‬
‫אים ג י ה ך ; ת ‪ .‬איו‪.‬קץ גיהר^^יוי״ארי•‪ .‬ל מ ש ל צ י ך י ברטער״זעגעןיגיש^אגעןאיינערגעבץ ר ע ם‬
‫אנךעךיןיןאטרערווינטצויבראכץ א י י ן ב ו י ם ‪ .‬איו ד ע ר ב ו י ם }יפאליי״אויף ךעםיאגדעךץ ב ו י ם‬
‫אונ ן א ט אים צו ברא?ין‪ .‬אזוי איז גיווען ך א אויך ‪_ .‬ק;ן ן א ט גיהךנת הבל‪ ..‬אייו ךי‪..‬עבירות‬
‫פין י ע ל ס הדגגןיגיפאלייאויףקץאוניוןאט אים אויך ג י ה ך נ ת ‪) :‬ט( ו ל ש ת ‪ .‬צו ש ת איז אויןי‬
‫גי^ארין גדואריי; אזוהן האט‪.‬׳גר גידופי; דין גא^ע; אגוש‪ '.‬מען וזאט גיפרע;ט ביי א^א ‪JTP‬‬
‫בכךלא פ א ר יואס ז אנט די ת ו ר ה ן ד ם האט גייאריץ ש ת ‪ .‬ש‪:‬ת האט גיבאךי; אנ‪'1‬ש‪.‬אונ ‪WJLNN‬‬ ‫ז‬

‫; א ג ט ^ י ט א נ ו ש האטיניבאךץ״קי;;‪ .‬ג א ר ך א ‪.‬סייבט ^; איי; אגדער זאך ז ה ס פ ך ‪.‬תולדות א ד ם ‪.‬‬

‫רער‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרעה מ‬ ‫סדר‬
‫כ ק )לב( ברדלא‪) .‬לג( אדם שת אנוש ושתק‪ .‬א״ל‪ .‬ע׳כ בצלם ובדמות‪ .‬מבא; ואילי‬
‫נתקלקלו הדורות ונבראו)לד( קינטירין‪ .‬ד׳ דברים נשתנו בימי אנוש ב; שת ‪ .‬ההרים‬
‫נעשו)‪ (X‬טרשים ‪ .‬והתחיל הפת )לו( םרחיש‪.‬ונעשו פניה! כקופות‪ .‬ונעשו )לז׳ חולין‬
‫למזיקין‪ .‬א״ר יצחק הן הן שנרטי לעצמן להיית חילי! למיקין‪) .‬לח( םה בי! דנתי! לצלמא‪.‬‬
‫לםא‪ ,‬דנחין לבר נש‪) :‬י( אי חוחל )בראשית ד( איר םיטון בנ׳ טקיםית נאסר בלשו;‬
‫היה לשין מרז־‪ .‬אז הוהל לקרא בשם ה ׳ ‪) .‬שס כו( ייהי כי ההל האדם‪ .‬היא החל להיות‬
‫נביר_בארץ‪ .‬איתיבין‪ ,‬והכתיב )לט( יזה החלט לעשית‪ .‬איל )מ( קיפח על ראשו של‬
‫גםרוך ואמר זה הםרידן עלי ‪ .‬איר לוי לאשת שאסרה לבעלה ראיתי בחלום שאר‪.‬‬
‫<מח( טנרשני‪ .‬איל ולמה בחלום הא לך )מב( בעלילות‪ .‬איר אחא אתם עשיתם עצםיכם‬
‫‪ 7‬ז וקראתם )מג( לשםכם‪ .‬אף אני אקרא לטי הים לשםי ואכלה אות; האנשים טן‬
‫י ! ע ו י ם‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪mm‬‬ ‫לכס‪) :‬לח( מהנין נ י כן סיו אישיים מס גי!‬ ‫י ? ‪ .‬ללא שםאיש‪) :‬לנ( אלם‬
‫לצלם משי נושי־ אי נץ המששמיס לאלם סמשונ מממאמר‬ ‫ששר שינ הדיריח‬
‫הקני־ אין צלם אלהים חשינ נעייכס יסיי סללס מפלינם‬ ‫) ל י ( י ז » ו י י | ‪ .‬מנעיסין לפג^ ס־מןים ‪:‬‬ ‫״״‪3‬‬
‫יםממךם ימצאי מקיש ל־לוס נ נ ס ז )לש( חם החילם‪ .‬י־יי‬ ‫י ׳ ם י י«?ס נסלע ילא היי ראיס לחריש‬
‫םם ל׳ ו ) מ ( קפח ‪ .‬סיןנ׳ה ס נ ה מל ראשי של גמריליאמי‬ ‫ז ״ י « _ )לי( ־ירח פ‪ .‬משש נרמס יחולעם ינראשינם לא‬
‫לפמליא סל מעלם ום ‪w‬־ ‪ C‬יהלדנס גמ‪-‬יל נמיים ־‬ ‫^ ״ ‪ " .‬״ י ) י ( ״*ין‪ .‬סיחל לרש לשה שילין שלימי‬
‫? » • לסין ה נ א ס ‪ ) :‬מ א ( מגרשי‪ .‬יסיא היתה^נרש‬ ‫״י^״יז״״פשלשי נהם יניאשנס סיי־נראיס‬ ‫״*‬‫ל‬

‫שיאמר מסלי לעשית נ י א ח ז ) מ נ ( נעליליס‪ .‬ננליי יפרהסיא »‬ ‫‪»n aw‬סם יה ו ‪ ,‬ס מ י י ו ן נדל׳ ינירמין עפ־׳ צלס סקייש‬
‫) מ ג ( לשמנם‪ .‬שןראי שמית האלם נשם ס" לעשיסן ע י נ ‪:‬‬ ‫ע ^ מ ש ג נ ר א י נקיפין יסר צלם אלסים מעליםס המזיקיןינלי‬

‫דער נאך יז^ט די תורה ד אי‪3‬ערי;ע דורות וד אווי איינעי־ ^ ^ ‪ ^ 1‬ע ם אגךערין •‬
‫ן א ט אןא כהן ;ייאןט מייל שת איי גיןאךץ גיוואךין אץדעסיפאתלייך פץ^דם‪ .‬אונאנוש‬
‫‪1‬‬
‫*יי ? ץאוץיאץ רעם §אר;לייך פץ ןטת‪.‬ךךיבער ‪#‬טיחןןף ךדייצויןאטען‪ .‬אבער די קיןדער‬
‫»ן‪$‬וש‪.‬זעגען;יט ןלייר גיייען צו אגיש‪ .‬ךי‪.‬קי'גדעריענ‪.‬ק ׳*וי!‪-‬קאל;ע ךוואךין אוני האבץ‬
‫רער צערץט ; א ט ‪ .‬ךרי^ער ן א ט ידי תורה ןישטעלטיד״י‪,‬קיגדער בזוגדער‪ .‬פיר זאכץ איז‬
‫ני^נדערט‪.‬ניייאי־י! אץ די ןיייט פו; אנוש ךער ווה; 'פץ שת •י דיי בערג זע;ע; גידארין־הארט'‪.‬‬
‫מעז יאל ןיט_קענק סאקעדין אוג דיזןין אויף די‪ .‬ךער דאם אמ גי?‪1‬טאר'בי'; איז §ארשטונ_קק}"יוו^יי;‬
‫אונ‪,‬עס ן ט אמיהויכץ ויערים צו‪.‬קךיבק‪ .‬יי;ער ןגים איז ןיוואךין זד רער פגים פץ אסאלפע‪.‬‬
‫איג י‪.‬יי י ע ק ?ראקט ןיווארץ ביי די'שדים‪ .‬פך;ער ןא^ץ די ‪#‬רים'ןיהאלטץ ךיאםענטשץ‬
‫‪9‬אר היילינ‪ .‬אונ סאבי; טיךא ;יפאט עאר דיי קענט?ךן‪ .‬דער נאך ןא״בין ד י ‪#‬דים' ׳טאדץ‬
‫‪ " ? f 9‬ל ב י י&חק ז״אגט ף ‪.‬םענטשין אליץ ןאבי; ךך ניכךייננט דעריצוזיי יאלץ‬ ‫‪•ptf‬‬ ‫יי‬
‫‪0‬‬
‫??א? )יעד! ביי ך!?רים‪' .‬לי ‪9‬ענט‪#‬ץ האבץ' ;ייאגם ןואס איו רער אוגטער^ייד צו מעז ביקט‬
‫ד ך צו אבילר צו מ ק ב‪3‬קט ךך צו אםעןטש ‪ .‬ויי די האבי! ‪8$‬נניהויכין ךיגען עיבודה ירה איו פי;‬
‫ןלי אךאפ גיגא;;ען ךער ?ילם אלריים‪" '.‬ןאבין שד; ף שדים אגגיהויבץ' גיוועלטינען אויף די‬
‫)י( <‪$‬והוחל>‪.‬ךבי םייטץ יא;ט אי; ךרייאךטער'שטייט רערוואריט הוחלאוג ראיס‬
‫]ריןטאיטעןןאטא^יהייבין מוךרדץ אין;אט‪'.‬אי הוחלילףר'** ב׳‪8‬ם ה׳‪.‬דיא האבץאגגיהדבץ‬
‫דופץךי‪,‬עבודה ורה טיט רעם נא‪$‬ען;אט‪ .‬רהי בי החל ן^יךם‪ .‬לער ?עגטש הט ייך ^גגייהויבין‬
‫^עןלין אויף ךער ייעלט ןאבץ די ^‪?.‬יהייבי; ךגדיגען‪ .‬הוא ההל להיות';בור ןארץ‪ .‬גםרוד הט‬
‫‪«? .‬יהייבץזיך ?!טארקץ אויף ךערוויעלטןאטערז־ך ןיעאכטוןאריאגאט‪ .‬האש"םען'?יפרעגט‬
‫‪:‬‬
‫צו ךבי סימון‪.‬עם ^ ט י י ט ראך אי; ןיםוק ויה החילם ‪.‬לעשות‪' .‬ךאס האט די אעיהויבץ ךי זאלץ‬
‫‪5‬א?ין רעם טאךעט‪ .‬האנין די ראך אויך ;עיויגךיגט איו ראך שדן דאיפיר ארטער‪" .‬הטי רבי‬
‫סיטין ניןנןפע־ט די וועך^ער •תה החיי^ד נייט' אויף נמרוד‪ .‬נ אט ןאט' גישלאגיןאויף רעם‬
‫ז‬

‫‪,‬קאפפון נמרוד אונ ד אט;׳;אנטי'ויוז‪ .‬ךערנםרוד‪ .‬ההלםילעשות האט די אגניהוייבץ בריינגען‬ ‫‪4‬‬

‫די;אלין מורד דין אויף מיר אוניואלץ' םאכיין דעםטארעם‪.‬רבילוי זאנט ‪$‬מ'של איאשה״האט‬
‫‪:‬ליאנט צו איר מאן איך ןאב נייען; אין הלום‪^! .‬ו דו הא?ט ?ייך' ;יגט‪'.‬י״אגט רער מאן'צו יאיר‬
‫פאר‬
 ‫צח‬ ‫בראשית‬ ‫בראעית פרעה בנכר‬ ‫סדר‬
‫זזע־לכ‪\) :‬א(דרש ר׳ אבהו אוקינום נכוה מבל העולם‪ .‬איד אלעזר בן מנחם והלא מקרא מלא‬
‫הוא)עמוס ה(הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה׳ שםו‪.‬אהםהא‪.‬כזה שהוא שופך מלמעלה‬
‫י‬
‫למטה‪ .‬שתי פעמים כתיב הקורא למי חים‪ .‬כנגד ביפ שערה ה ם)מר( והציף את העולם‪ .‬וער‬
‫היכן עלה בי־אשינה ועד היכן עלה בשניה‪ .‬ר׳ יידן יד׳ אבהו ור' אלעזר בשם ר׳ חנינא‪.‬‬
‫בראשונה עלה עד עכו ועד יפו‪ .‬ובשניה עלה עד כפי ברבריאה ‪ .‬ד הנינא ור׳ אחא‬
‫בשם ר׳ חגיגא‪ .‬בראשונה עד כפי ברבריאה‪ .‬ובשניה עד עכו ועד יפו‪ .‬הה׳ד )חיוב לח(‬
‫יאיטר )מס( ער פה חבא ולא היסיף ופה ישית בגאון גליך‪ .‬עד פה הבא ולא חוסיף ‪.‬‬
‫עד עבו תבא ולא תוסיף‪ .‬ופה ישית בגאון גליך‪ .‬ר׳א בשם ר הדוא אסר בראשוגה עלה‬
‫עד קלבריאה יבשגיה עד )מו( כפי ברבריאה ‪:‬‬
‫פ ר ש ה כ ד )א( זה ספר תולדות ארם ‪ .‬ר׳ הושעיא רבת פתה )יפטיה כט( הוי‬
‫המעמיקים מהי לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאסרו םי‬
‫רואנו וסי יודענו‪) .‬א( לארכיטקטום שגנה את הסדינה חדרים )ב( וביבים וסערות לאחר‬
‫ישים נעשה )ג( נבאי‪ .‬והיו בני הםדינה מטםינין מפניו בתוך ההדרים ובתוך הסערות ‪.‬‬
‫א‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪*8‬ג נילקוש ‪) :‬על( והלין‪ .‬אש העולם גיור אגוש ונדוד שי• שר וגדול האומגיס העושה קימונות ומדדים* ) נ ( נ י נ י ם ‪.‬‬
‫םסלגס‪) :‬מה( עד ס ס ‪ .‬פירושי נגע עד נ ס נושויקו! על ליגוווש שפופנין נם השופניו ווושלי! למון‪ ) :‬ג ( גנאי ‪ .‬נוגש‬
‫עכו ופה נעי יפו‪) :‬עו( נפי שסס וגניל‪) :‬א(ארניעיקפוש‪.‬‬

‫^ ב ״ ץ ;‪S!]TO$‬‬ ‫?אר וואם;אילבשוי^יין נעט איןך‪5‬ום_נא‬

‫איו אייך }יייעי ףךחך אק ךערשטיל אוד יד אין חלוט‪ .‬ךףבער שטייטיהיחל אינ החל אמ‬
‫ההלם‪ .‬ךער נ־אך האיץ זיי ;עךינדינטעפענ^ליך‪ .‬דליי אחא יא;ט }אט ןאט ניזאןט צו זיי איר‬
‫האט אייך?י‪9‬א?ט פאר אעבוךה' זרף אונ איר האט גירופין א^ער גאמען}אט‪ .‬מעל איך רופץ‬
‫ךי יואםער פץ!ם אייף מיץ נאמען אונ איך מעל ?ארלענלץ'ד ??עניטשץ פון רער וועלט'‪:‬‬
‫)י^ )דרש>‪.‬ר‪$‬י אבהי ןט;יךרשת רער נט אוקעוס איז ןזע^ער וך ךי גאינ^ע ויעלט‪ .‬ר?י אלןייר ?‪I‬‬ ‫(‬

‫?עחם מ^ט ךאם איי ראך ^פסו^ער ןט}ירופץ די ייאקער פון!ט אונ ך‪.‬ט די אוים גץאםיין אויף ךי‬
‫^ערדייין^עןאייה׳‪-‬א^עםשטייט^רןאט די אדם ‪.‬גיגאםץ אויףךי‪.‬ערד‪ .‬ראסאייפץהייבין‬
‫ז‬

‫אךאפ אוגטען‪ .‬איז ךאך רער‪:‬ם העכער וד ך^עךר‪{ .‬ווויי מאהל שטייט אין פסיק ; א ט הט‬
‫גירופץ ךי ןזאקער פץ גם‪ .‬דייל {יומי מאהל האט י רעד ‪§ eg‬ארפלייצט ךי ויעלט‪.‬ביו ודנןייט‬
‫ן א ט ךער נםו פאךפליי‪/‬צט ךאס^עךשטע״מאהל‪ .‬אוגביו ווי ימיט ןאט ‪ .‬ער פארפלייצט ךאס‬
‫‪%‬‬

‫אןךעךע קאןל‪ .‬ךיבי יורן אוג רבי'אבהי אוגיךיך אלןןזר פון רביח?י}א ס ייןעץ האבץ' ;יזאגט‬
‫דאם^ך^טע' קאןל ןאט ךער״נם ‪6‬ארפל‪.‬ייצט ביי‪.‬עבו אונ ביו;'פו‪ .‬דעטיאגךעריןיםאהלהט‬
‫רער ‪1‬ם|אר?לייצט ‪3‬יי ‪3‬ךבךי אה‪. .‬רבי' חן!ןא אוגרבי אחא ןאבץ ני^אוןטיפוי ךבייחנ^אם‬
‫ז‬

‫ויעגין דאם ןנירקטע ?ואןל ןטךער ‪:‬ם פאר^לךץט ביו בךפרי^ה‪ .‬ראם אגךערע טאוזל ןאט ךער‬
‫נם^אר^לייץט בייעבו'אונביי יפו‪.‬וויךער'^סוק יאץ<ע'רפה וובא נלאיתןםיף• בייךעםאךט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫זאל ךער !ס קוטען ;יט ודיטער‪ .‬ופה י‪#‬ית ‪;3‬און' ןליןז‪ .‬ךא זאל‪9‬מ ‪$‬אךן טיט ךויסקיי‪6‬‬
‫כיינע ניאללען‪ .‬במךעם^ךטיאלםטוקוטען?יטווייטער‪.‬במ עפי יאלסטו קוטען ניטיייייטער‪,‬‬
‫דא יאל?וטי ןזאןזן ‪£5‬יט ‪.‬נרמםקייטיךיינע ייאללען‪ .‬רנני אליעיך הטיךזאןט' פץ'רביועי;אס‬
‫ווע‪3‬ין יראם‪.‬ןנר^טע^אןל ן א ט רער‪.‬ים ‪5‬ארףל‪.‬יי?ט ביי‪.‬קלבריה * דאם אינךערע ‪9‬אהל ן א ט‬
‫רער ‪ c‬פארפלייצט' ביי ‪3‬ך^'ריא‪.‬ה‪:‬‬
‫פרשה כד )א( מהספר(‪ .‬ראם איז ךער‪.‬ם!ךייאס אץ אים איז‪.‬געשךיבעןךי‪.‬קעךערפץ‪£‬דם‪,‬‬
‫רבי הושעי א רבה ןאט א; גיהדבץ צו דךשגן ךי'§ךשה טיט רעם פסוק חיי‬ ‫ז‬

‫צו ךימקטשין ו;אס בעהאלטץ ךך פץ ;אט די בעהאל‪£‬ין‪7‬יי‪$‬רע‪.‬עצותאונ\יטי!ן זייןודע‬

‫מעשים אין'ךער ?ץקטער אויג ךי זאגץ מער זעהט אוגז אוג מער יוייים אוגז‪ .‬למ^ל אןאהכןיל^ער‬
‫ן א ט ןיןאןט א‪$‬ךיגה צי?!טעךץ‪ .‬ריגעם‪,'.‬קעלערס‪ .‬אץ א‪3‬ייט ^פעטער ןאט ךערי^ך‬
‫נימאכט‬
 ‫כראשית‬ ‫בראשית &דשה ‪0‬־‬ ‫סדר‬
‫*יל אני היא שבניתי את הםערית ‪ .‬יםפני טה אתם מטטינין עצמיבם בהן ‪ .‬נך הוי‬
‫המעמיקים טה׳ לסתיר עצה והיה בטחשך מעשיהם‪ (0D) .‬הפככם אם בחוטר היוצר‬
‫יחשב ‪ (7) .‬מרמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה‪ .‬כי יאמר טעשה לעושהו לא עשני‪.‬‬
‫•ה( ייצר אמר לייצרו )ו( לא הבין‪ .‬הלא עיר טעט מיער ישב )ז( לבנון)‪ (D‬לכרמל‬
‫לבית מלכות‪ .‬והכרמל ליער יחשב‪).‬ט( לחורשי רבני אינש ‪) .‬שם( ישטעי ביים ההיא‬
‫חוורשים דברי ספר ‪) .‬י( זה ספר תולדות אדם ‪) .‬ב( דיא זה ספר תולדות אדם כתיב‬
‫)מהליכ קלט( נלםי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו יםים יוצרו ולא אחר בהם‪ .‬ד׳‬
‫יהישע בר נהםיה ור׳ יהודה בר םיםון בשם ר״א‪ .‬בשעה שברא הקב״ה את אדה״ד ‪.‬‬
‫‪0‬לא כל העולם כילו בראו‪ .‬ממזרח למערב מנין‪ .‬שנא׳ )שם( אחור )יא( וקדם צרתני‪.‬‬
‫ומצפון לדרום מנין‪ .‬שנא׳)לברים ך( ולמקצה השמים ועד קצה השמים‪ .‬ומנין אף בחללו‬
‫של עולם‪ ,‬תיל )תהליס קצט‪ (.‬יתשת עלי)יב( כפיך‪ .‬ר׳ תנחיםא בשם רבי בנייה ורבי‬
‫ברכיה בשם ר׳ אלעוו אמר • נולם בראי‪ .‬יהיה מיטל מסוף העולם ועד מיפו‪ .‬ההיד‬
‫נלמי‬
‫מתנ ות כ ה ו נ ה‬
‫)ש( למורשים למי נשא; כיער הממש ע" מי אופ שהו*‬ ‫‪ 08‬סמלן מגלגולי! שאגשים ו )ל( מלשין נ ו ׳ ‪ .‬פייש״י עין‬
‫גשיע נסלר ומתוקן ושינ ייפה ולא ניער צוממ עצים מעצשו‬ ‫ש< משה לעין של מעלה ניוצר הוס או אומן אתל שעושה‬
‫ע״י מקיש נצי סלר והגהגם‪) :‬י( ‪1‬ה סשר סוללות נוי‪ .‬ששו‬ ‫*ורה נלמות צורת האומן עצמו ‪) 1‬ה( ויצר אומר‪ .‬גרסי' ופי־‬
‫היה לו לאלה״ר שניתן לו מן םשמיס יהננףמש סנניא שיסגלס‬ ‫סיי״ק הוא שס לנלי הטצר עיי היוצר• )ו( לא ה נ י ן ‪.‬‬
‫להן לעסילו )יא( ק־ס‪.‬וה מורח נל״א קלמס מורתס וממילא‬ ‫עשמניחיו והלא מ א אשר עשאס‪ ) 1‬ו ( לבנין‪ .‬יער גלול‬
‫מערנ גקרא אחור ונעקצה ונוי קאי על צפון ולרום * ) י ‪ 0‬כ » ן ‪.‬‬ ‫שאריס גנוהיסו )ש( נרמל‪ .‬מקיש שלם סנואס ונרס ‪:‬‬
‫נימאלטרעםבאןטייםטערלןאראנבאי]ער^"^‪"w^iiojipj^^l‬בייי״דםענטשיןפון רער‬
‫די‬
‫?(דינה‪.‬האבץ ךי'םע«!שן פון ייעד טךעהיבעהאלטץפאר אים ךיעךע יאכי! ‪5‬ין‪'7' .‬םמ'עךץ אונאץ‬
‫תקעלןקם‪ .‬קט ");ער^אןמיי^טער ‪.‬ניי^ט איך ןאב ךאך ני^איתט ךי‪.,‬קז}לעךם‪.‬וויי'ם'איןז ראך ווא‬
‫יי זע;ען פאר ווםי^עוזאןיט איר אייך פאר טיר‪ .‬איךוועל ךאך אלץ ;עפעען‪ .‬אזר ןאט רער נביא‬
‫ןא^טוויי צוךיטקקשןוישבעסאלטין ךךפון;אט‪.‬ויי'בעוזאלטן‪.‬יילערעעצותאונדיטוהען ךיזנרע‬
‫^עשיט אין רער נ‪8‬י;<‪5‬טער‪ .‬איי;אטיהאט ךי ירןלט בשא‪.‬פין ווייט ער ךאך ווא איר ;ענט ביעהאליטן‪.‬‬
‫<ןארקעךט‪ .‬איר ווילטיפאוץלייביןךי לייםצוט‪.‬טע‪.‬פער‪ .‬איר וד‪6 {$‬ארגלייכין ךי ציורה)פון רעם‬
‫‪$‬יינ« צו ך צורה פון ךעםיטיי^טער ‪ .‬איר וויליט ‪5‬אמלייכין ןאס פלאנצוןנ צו רעם טענטש וואט‬
‫ןןאטאיר ‪4‬י?לא‪^5‬ט‪.‬ךי^רןעט זא;ט צוט אךבעטערדויןאןזט 'טיך';אר;יטןיסאכט'‪ '.‬ךי‪1‬אך‬
‫§אם איי ב׳ןןיאפין גיויאךין יאג‪.‬ט צום טייםטער דאם ןאט ךא כ‪#‬א‪9‬ץ אז זןר ןט }יט פיאו־שיטא^ען‬
‫ווי אווי צו ‪#3‬אפין‪ .‬אזוי יא;ט איר אוייף ;אט אז ^ר דןאט ניט ןארשטאנען ווי אווי אייך'צי‬
‫בעא‪.‬פץ‪ .‬אונ איר ווילט ^ייך' פארנלייכין צו ;אט‪ .‬נאך אין עכיםיל ןייט וועט וועךין פין ל^ג‪1‬ן‬
‫אנך^ל‪ .‬פו; אוואלדוועט וועךין אוויי^אךטין‪.,.‬עם וועט ‪.‬ני?ע‪9‬טינט ויעךץאםלוכהביי יורץ ‪.‬‬
‫אונ פון‪3‬ך‪9‬לוועט וועךין אוואןד‪ .‬אץ״אוויינגאךטץ איוךא ווייניינ בויטער‪ .‬ויעט פון אים וועךין‬
‫י‬
‫אעאלז־פול טיט בוימער‪ .‬מענ‪?.‬שי;וועליןזיץ'אזר פיל וף אנואלד‪.‬אבערךיטענתיו ויעלי!‬
‫שוין דיןא^דערש‪ .‬ךי טרבע ןואס האבץ ניט ניוואלטןעךץ ךיי רייד'פץ;אט> וועליןנהערין‬
‫ךיךיידפון רעם כ^ר תולדות ‪$‬ךם‪ .‬וואט ראךט שטייט או נאט ןאט בשאפין אלעיטענטןוין‬
‫ז‬

‫«ונ‪..‬ערוךים ךין!רע';עד^נכןען‪ .‬דךיבעריי^ין'די מע;נ‪$‬שין ש‪1‬ין ניט‪.‬טעוזר ךנרינעןיז)ב(')ד‪1‬ןר‬

‫‪:‬‬

‫*ריח‪; .‬אךאלןעט איי‪,‬יה יספר תולדות אךם‪...‬עס'ץ‪'1‬טייט אץ פסוק אדם ןראשון האט ניזא‪«3‬‬
‫י‬
‫‪9‬יץ‪.,‬קעךפער'ןאבץ ריי;ע'אוינין‪.‬נייעןןיאונ' אויף' ריין בוך יענען‪^1‬ע'?אר^יךיבען ךיטיענ‬
‫)ואם))עליו ב‪#‬אפץ וועךץ וואם‪,‬עם איו נאך אןינ^ר פון יןי נ‪.‬יט ניייען‪ .‬ץךםטו שדן‪ '.‬רבי יהוישג‬
‫‪; j1‬רול^יה אונ ר?י יהודה בר קיטון ;אנין פין רבי אליליך ס ימנגין ויען;אט האט בשאיפץ ךם‪9‬‬
‫ןךאשין האטןןר אים בשאפין פול ךי ט^צע וועלט‪ .‬פון וואנען וךייסין טיר אז אדם איי ןיויען‬
‫ט‬
‫ןרוים פון סןרח צו פערב ווי‪<.‬נם שטייט אין פסוק ח ד!א? מי‪1‬י ‪!?3‬אפץ פץ ןינטק בת פארינט‬
‫פו; }!ירח ביו מערב‪ '.‬פץ גיא;ען ווייסין טיר עז אדם !*ייי}ידען נךוים פון צפץ ביו דרום ייי ‪j‬־»"‬
‫פסו?‬
 ‫צט‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כי‬ ‫סףף‬
‫)שס( גלמי)יג( ראו עיניך‪ :‬א״ר יהודה בר סימון עד שאדהיר מוטל גולם לפני מי‬
‫שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו‪ .‬דור דור והבםיו‪ .‬דור דור וסופריו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דור דור ומנהיגיו‪ .‬שגא' )שס( גלמי ראו עיניך‪ ).‬־( גילם שראו עיגיך כבר הם כתובים על‬
‫ספרו של אדהיר‪ .‬הוי זה ספר תולדות ארם‪ Q) :‬בר קפרא פתח )שס סט( ימחו מספר‬
‫חיים ועם צדיקים אל יכתבו‪ .‬ימחו מספר חיים‪ .‬מספר תולדות )טו( של מטה ‪ .‬ועם‬
‫צדיקים אל יכתבו‪ .‬מספר תולדות )טז( של מעלה‪ :‬תני בר קפרא )יז( ככל מקים שנא׳‬
‫ח י ‪ .‬צדיק‪ .‬ארפכשד חי‪ .‬שלח חי‪ .‬ד״א ימחו מספר חיים‪ .‬םםפר תולדות של אדם ‪:‬‬
‫)ן״( זה •פר תולדות אדם‪ .‬כתיב )ישעיה נזו כי לא לעולם אריב ‪ .‬עם אדח״ר ‪ .‬ולא‬
‫לנצח אקצ־ף ‪ .‬עם תולדותיו‪ ,‬כי רוח מלפני יעטוף‪ .‬א״ר הינא הרוה הזה בשעה שהוא‬
‫יוצא לעול• הוא מבקש לההריב את העולם והקב׳ה סרשלו בהרים ומשברו בנבעות‬
‫זאיל הזהר שלא הזיקבריוחי • טיט כ־ רוח מלפני יעטוף‪ .‬כה הוא יעטוף )יח( משלהי‬
‫ליה המריא )יונה נ( בהתעטף עלי נפשי את ה׳ זכרתי‪ .‬איר הונא נ׳ מהוה עיי שיצאו‬
‫שלא‬
‫מתנות כהונה‬
‫)עי( של מטס‪ .‬מכהנים לחיי פיה״ו! )פז( ‪ is‬מעל!‪ .‬פס‬ ‫וכחינ וימיר טפחה שמיה ! )יג( ואו ע י ר ן ‪ .‬יכחינ עיני‬
‫צדיקים לעיה״נ ‪•) :‬ז( כל מקום שנאמר חי כוי‪ .‬ולכן זה‬ ‫כ׳ המה מכיטטיח נכל האדן‪) :‬יז( גילה כראי ונוי‪ .‬ודוד‬
‫שכ־ונ ננשפר סייס ורש מספר סנדקים וכדלעיל‪) :‬יח( משלהי‪.‬‬ ‫על עצמו אמר נ; ואמר שהיה נר‪.‬ונ על יספר פנ אדה״ר ו‬
‫פםוקזאגט פון איין‪.‬עקהי§ועל ביי צום אנךעך״ין^עק היפעל‪ .‬פון צפון ביי צו דרום‪ .‬אונ פון‬
‫זואנען ווייסין םיר אז אדם איו ניוועןאין ךי נאנצע ברייטפון‪.‬ךערוועלט‪ .‬שטייט אין פסוק‬
‫ותשת <‪1‬לי כפיך דו האםט איבער מיר ניטאהן' דייןיהיםעל‪ .‬רבי י^חוטא פון חיי ב‪::‬הם‬
‫יוענין אונךבי בלכ;ה פון'רבי אלעיךם ווענין האבץ נייאנט נאט האט בשאפין אךםאנוףאן‬
‫אנשמה אינער איז'אזוי נילעניןיפיון איץ״עק וועלט ביו צום אנדעךין‪.‬עקוועלט‪.‬וד ךערפסוק‬
‫זאגם ולמי ראו‪.‬עעןך‪ .‬דיינ‪.‬ע אויגי; האבץ ניועה; מיי; ‪,‬קעךפער וועןזןר איו נילעןץ וד אנולם‬
‫אן' אגשיקה ‪ .‬רבי יהודה בר סימון יאגט ווען אדם הךאשו; איו גילעגין פאר גאט ווי אגולם האט‬
‫מען איים נעווייע; אלע דורות טיט זי;ע'רע דךשגים‪ .‬אלע דורות טיט וייעךע חכמים‪ .‬אלע דורות‬
‫מיטזיי‪/‬נרע שרייבעךם לוואס וועלין שטיכיןיםפוים(‪ .‬אלע דורות כרט ךיערע פירעךם‪ .‬ווארום‬
‫‪,‬עם שפייט אין פסוק נלטי ראי‪.‬עיגיף ‪ .‬דוד ה‪2‬לך האט }יזאגט אויף ךך ©יין גולם למיין‬
‫^קערפעח וואס דיי;ע אוייןי; האבי; אים ;ייעהן‪ .‬איו שוין לאגג ;עשךי‪3‬ע; אויף רעם ספןר פון‬
‫אדם" הר‪.‬אשון‪.‬וד ךער פסוק זאגט דאם איו ךער ספר פון אדם ס קיגדער יראם ןועלין פון אים גיבאךין‬
‫זועךין ביו רעם סייף יועלט ז ) נ ( בר_קפרא האט אגגיהויבין דךישגן ךי פרשה מיט ךעם פסוק‪.‬‬
‫דוד המלך הטגיפלוכטידינע פייגטךיואלץ אפגיסעקט וועךיןיפוןרעם כוך פו; לעניין‪ .‬אוג טיט‬
‫ךי צך;קים זאלי; די"ניטנעשריבען וזערין‪ .‬דיואלי‪ ppm2' ;3$‬ווערץ פון בוך פון לעבין מיעט טען‬
‫פוי ךי מעוטשץ וואס זענע; פארשליכען צו דעם לעבין פון ךי וועלט‪ .‬אונ טיט צףןקים יאלץ זיי ניט‬
‫געשךיבע; וועךץ מייניט מע; ייי ואלין ניט נעשךיבעץ וועךין צו ידעם לעבי; פו; עולם הבא‪ .‬בר‬
‫_ק^'רא וןטגילערונט ‪ i‬״ דעט מענטש ייאס שטייט חי‪ .‬אף ^ןרגןיוען א(ידיקאךפכ‪5‬דחי‪.‬שלהחי‬
‫;עגען די ניוזען ^'ךיקיט‪ .‬אז‪,‬עט‪#‬טייט די ייאלץ !‪2$‬ניטעקט וועךין פון ספרי חיים‪ .‬מןינף^ען‬
‫פץ ספר צך;קים‪.‬גאך אפשט איז ךיי ךאלין אפ ;ימעקטיוועךין פץ רעם ספר ודים‪ .‬פון רעם ספך יוס‬
‫אךס םקינדער זענען פארןזריבע; ביי סיף אלע דורות' פריער שטייט‪!):‬־( וד^ר אחח‪ .‬נאך‬
‫אפשט איז' זה ספר תולדות אדם‪; .‬אט האט גיזא;ט גיט אייביג רעל איך ‪.‬קךינעןו‪ .‬טיט !‪$‬דם‬
‫הראשון‪ .‬גיט אייביג ויעל איך צעךגען‪9 .‬יט די;ע‪.‬קיגךער‪ .‬כי רוח טלפגי‪:‬עטיה‪ .‬סאראןז‬
‫ךעט וויגט וואם גייס ארדם פון ‪«8‬ר נזיר טאךאיך איים שוואךער זאליגיט חרובםאכין די‬
‫וועלט‪' .‬וועלאיך ראך געוויס ועוז] אז ך יורי; יאלץ גיט חרוביוועךין אין ; מ ת ‪ .‬יליי הוגא‬
‫האט נמאנט ויען דעריויגט גייטיאתיסאדף רער וועלט וויל^ער ךי וועלט חרובטאכין‪ .‬אינ‬
‫;אט@אכט אים שעאך איוגצו ברעכט אים א; די ‪!$‬ך‪ .7‬אונ־יאןט צו‪.‬איש ואלקט דיך זזיגןזק‬
‫י‬

‫ניט‬
 ‫כ ד‬ ‫כ י א ע י ת פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫םדר‬
‫שלא במשקל היה העולם חרב בהם ‪ .‬ואלו ה; אחד בימי יונה ‪ .‬ואחד ביפי איוב‪ .‬ואתו­‬
‫‪(D0ft‬‬ ‫'‬
‫יה הטיל רוח נדולה אל הים‪ .‬של איוב על אותה הבית שנא׳)איוב א( והנה רוח נדילה‬
‫באה מעבר המדבר‪ .‬ואץ לך )כ( קווםיקו! אלא של אליהו שנא• )מלכים א יט( והנה ה'‬
‫זן‪ .‬בר ורוח נדילה וחזק מפרק הריס ומשבר סלעים ‪ .‬ר׳ חנחום בר חייא ואיל בשם רבנן‪.‬‬
‫לעולם אץ מלך המשיח בא )כא( עד שיבראו בל הנשמוח שעלו במחשבה להבראות ‪.‬‬
‫ואלו הן הנשמות האסורוח בכפרו של אדהיר ‪) :‬ה( ד׳א זח ספר חולדוח ‪ .‬כחיב )איוב‬
‫מ!( אז ראה ) מ ( ויספרה ‪ .‬רבנן ור׳ אחא ‪ .‬רבנן אםרין בל דבור ודבור שהיח הקביה‬
‫אומר למשה היה אומרו שני פעמים בלבו ואחיכ היה אומר למשה‪ .‬ום׳ט אז ראה ויספרה‬
‫ח ד ‪ .‬הכינה ונם חקרה ח ד ‪ .‬ואחיכ ויאמר לאדם ‪ .‬ז ה משה ‪) .‬כג( ור׳ אחא אמר ד ׳ ‪ .‬א ו‬
‫דאה חד‪ .‬ויספרה הד ‪ .‬הכינה חד ‪ .‬ונם חקרח חד ‪ .‬ואחיכ ויאםר לאדם זה משה ‪ :‬א״ר‬
‫יהודה ביר סימון )כד( ראוי היה אדהיר שתנתן הורה על ידו‪.‬מ׳ט זה ספר תולדות אדם;‬
‫א פ י‬
‫מתנות כהונה‬
‫עלפי יעסיף ינשמיס א י מנימי ו ס״ג ) נ נ ( ישפרס ‪ .‬מד‬ ‫» » סיח ויוונשא ו )יש( על אותה השפמס‪ .‬לנהינ והאג"‬
‫סניגס נוי ו ) נ ג ( מ ׳ אתא אמר ד ‪ .‬ל׳ פעמיס היה אומיי‬ ‫‪ ww‬לני־ נ א ־ ־‬ ‫» נ ס לסםני מנלל יעל אופה‬
‫נ ל נ ו ו )נל( ראוי סיה נ ו י ‪ .‬סהר ־ ׳ נ לריש על שית ‪I‬‬ ‫» ‪ : ) » i‬א ( על שינראי נ ו ׳ ‪ .‬פגתמר נ׳ רומ‬
‫ט‬
‫‪£‬י ?אדץצו©»‪5‬ין ‪ ^ P ^ v ^ f ^ ^ ^ i ^ V‬־ כ י ת ח ^ ו ז ע ט ו ף ‪ .‬ו ו ם טיינטקען‬
‫י‬ ‫פ‬
‫יעטוף ?יד טאכין‪ .‬וד דעו־ פסוקזאןט בהליע^עלי ג ‪ • ^-‬גי"! ^יץ‪;/‬פש ווערט אויף ‪£‬יר‬
‫‪ 9‬י י • ; ע י י ? ק א‪.‬יך אין ‪. .sty‬ךכי הו;א'יא'?ט ךריי ווינטקיוייל די^ענען אתים ןיןאנ^ען‬
‫«‪$‬אם איו ף יוקיטחךך זייןיוב ניוןארץ"׳ איין גיץטןיימןיען״איץ ךי צייטפון רעם נביא‬
‫‪ . ryV‬רעד א;ךעךער וזינ ט איו ניווען אין די‪.‬צייט פון איוב ‪ '.‬ךער דךטער ודנטיאיז טייען‬
‫‪:‬‬
‫ט‬
‫‪}1‬י; דיזץיטפון א'ל;הו הנביא‪ .‬רבי יורן ככבי ישמעאל י א ; לעיגוינטעאםאיז גיויעןי^ז‬

‫‪8‬ון איוב‪ .‬ווי רער פסוק זאוןט אךויםער ווינט איז ןיקיטען פון דעו־ טלבר !ייט אונ האט‬
‫אוטניךאךפין ךי‪#‬טוב‪ .‬נאריך איינע שטובי‪ .‬אשטארקער ווינט איז נאיר ניייעןאין לי צייט‬
‫»; אל;הו‪ .‬ויידערפםוקזאנ‪.‬טנאטייעטדיךך ;‪.‬יין אוב;לס איזגיווען אנךויסערווינטיאשטאךקער‬
‫־‬
‫‪ sv‬רייסט אוים‪.‬בעךנ אוניצי ברעכט ?זטיינער‪ .‬רבי תנחום'בר חייאהאט }ימנט‪ .‬אנךערע‬ ‫‪v‬‬

‫ואנין רביס;חום ;;אט ךאטניזאוןט 'פוןךי רבינ;םוועגיין‪ .‬םשיח וועיטאנךעךש}יטיקוםעןיסיימן‬

‫עס ייעלי! ^יין י‪.‬יין בשאפץ אלע' נקםוח ;ואס ;אט ןאט ;יטראכט צו בשאפין‪ .‬ךאםיזענען ידי‬ ‫״‬

‫‪^J‬מוחוואסיענען נקערילנען אץ רעם םפרפץ‪/‬אדם'הראשון‪) ,) :‬ח־ראחרגנאך אפעט איו‬

‫ה(‬

‫ןח ‪8‬פר תולדות §ךם‪.,.‬עם זןטייט אץ פיסוק ?נר־ האט }יועהן אונ ן א ט רער ציילט‪' .‬ךי ר‪$‬ן‬
‫אונ ךבי אחא‪.‬קרינען‪ .‬ךי רןןן יאןץ יעדעריאך ייאם ;אט' האט ;עזאלט זא^ץ « םשח ן ט‬
‫ער ךא ?ריזך?יייי טאףל נירמלת אץיהאדצין ךער;אךןזאט‪.‬ער דאםינייאנט צו בשה‪ .‬ווי‬ ‫י‬

‫ךער §סיקיא?ט זנר ן א ט ןיועךן אונ ןאט רערןיילט‪ .‬איי אייינם ‪ •vj.‬האט אנניבריייט אוג‬
‫ןיפאך^ט איז נאךאיי?ם‪ .‬רער';אך האט‪.‬ער ראם ןיזאנט צום' מענטש‪ .‬צו טש*הי‪'.‬רבי אחא‬
‫זאוןט ‪9‬ירטאןל קאט ';אט ניטנאנןט אין"האךצין ;ערער יאך אייךער‪.,‬ערקאט'ךא נייואנט «‬
‫‪0‬שה‪^.‬ר ןאטניועןן‪ .‬אייא‪.‬יץם‪.‬״ער ןאטיךערציילט ‪ .‬אמ צירי'‪,‬ער* ן א ט אנניבירייט‪.‬‬
‫י‬
‫איז ךריי‪ .‬ער ןאט'גיפאלשט‪ '.‬איו פיר‪ .‬ךעיר ;אך האט ע'רראם ניז**נט צום טענטש‪« .‬‬
‫י‬ ‫ע‬

‫ט ^ ה ‪ .‬רבי יהודה ןרבי סימון יאנט די תורה ן א ט ;ידאלפט}ינעבץ'מעךיץ צו אדם י הראשון‪:‬‬

‫יוי ךער ^ ו ק זא?ט יה ס§ר תולדות ^דם‪ .‬דער ‪5‬פר התורה האט ניךאךפט ‪.‬ענעבץ יוערץ צו‬
‫ןןןס טיטד^עקי^ךער‪ .‬נאט הטי נקא;ט ז^ךם ראב איך ‪3‬שא?ץ ?יט״^נע וזקטזאלאיך ^י‪0‬‬
 ‫ק‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כי‬ ‫סדר‬
‫אמר הקביה )כה( יציר כפי ואיני ניתנה ל ו ‪ .‬חזר הקניה ואמר ומה עכשיו שש םצוון‬
‫נחחי לו ולא היה יכיל לעטור בהן‪ .‬ותיאןז אני נותן לו תריינ מצות‪ .‬רשיח נמות עשה‬
‫ושט״ה מצית לא תעשה ‪) .‬שס( ויאמר לאדמ לא לאדם‪ .‬אני טחנן כי אש לבניו שנאסר‬
‫)כו( זה כפר תולדות אדם אמר רבי יעקב דכפר הנין ראוי היח אדהיר שישמרו׳ סמנו י״ב‬
‫שבטים‪) .‬בז( טיט ז״ה ספר תולדוח אדם ‪ .‬אמר הקב״ה ב׳ בנים נחחי לו ועטר אחד והרב‬
‫אח חבית‪ .‬והאיך אני נותן לו ייב שבטים ‪ .‬ויאסר לארם ‪ .‬לא לאדם אני נותנן אל*‬
‫לבניו שנא׳ זיה ספר תולדוח אדם סנין זית ז׳ שבעה ה׳ חסשה הרי ייב‪) :‬ן( דיא זה ספר‬
‫תולדות אדם‪ .‬אלין תולדות ואין הראשונים חולדוח ‪ .‬וםה הן )כוו( אלחות ‪ .‬בעון קומי‬
‫אבא כהן בררלא ארם שת אנושושתק‪ .‬איל עיכ בצלם אלתיםוכו׳)כדכתיב למיל(‪ .‬ד**‬
‫אלו חולדוח ואין הראשונים חולרוח ‪ .‬וםה חן ת ח ו ח דאיר סיבון כל קיל שנה שפרשה‬
‫חוה מאדם ‪ .‬חיו רוחות הזכרים םחחםםים ממנה והיא יולדה םהם‪ .‬ורוחוח נקבות‬
‫מתחממות‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫‪ a‬סיפיד‬ ‫)כ!( מאי טעמא יס גימגיריא יינ ‪1 .‬ורש ‪ 91‬ששו‬ ‫)כה( יציר כסי‪ .‬סוא א ו נ י ו ו‪6‬יני טסגס נספיס‪ :‬ת ל ‪01‬‬
‫מלדוס בל אדם ולא לו ‪) s‬כר‪ (,‬אלסות‪ .‬נניגוותא ‪1‬לא ‪jitij‬‬ ‫אמר א ‪ 1‬ר א ס וגוי‪ .‬מאן מנויאת עולס ראס ליסגס לאלס!‬
‫ונ‪:‬ס רש״י מצאתי שסיא לשון שימס ‪:‬‬ ‫תימס‬ ‫) ט ( וס סתר תולדות אוס ‪ .‬משמע לתוללויוו ולא לו ו‬

‫^‪5‬ר‪£‬יגק|אר‬ ‫ניט ‪;.‬עביךךיקתוריה^עוי נאף האט ;אט‬

‫ני;עבץיעקם נקמת הט‪.,‬ער די ניטטקן״ים ניווען‪' .‬ווי אזד‪.,‬קען אייף אים נעביןזעקם הו;ךעךט‬
‫מיט ךרייצעןן מצות‪ .‬צריי הינלעךט היט אבט אינ פעךצינ טצות עשה‪ /‬אונידכיי ת״נדערט‬
‫‪9‬ץף'אונ זעלצינ ט‪.‬צות לא תעשה• ויאמר ‪»6‬דט‪ .‬ןאט ;אט'‪.‬ניזאנט ניט צו אךם)יעל איןי‬
‫נעבין די תורת‪ .‬נאד צו דינע'‪.‬קינךער‪ .‬ווי רער ^טוק זאןט זה ספרי תולדות אדם‪ .‬ךעם ספר‬
‫התורה ייעל אץז ;עבין צו ךי‪.‬קינךער פון אדם ‪ .‬ךכי חןקב'פץ ךאךף ועין האט ניזאןט פון‬
‫«ןךם ןךאשוןןאט גידארפט ;׳ץאךין יוערין צוועלףש‪9‬טים‪.‬ודךער‪6,‬םוקזאנט יה ספר מלדות‬
‫אדם‪ .‬ךי‪.‬קי;רער פץ ^דםןאבין נידאךפטדץ' אווי'‪5‬ילווי ךערייאךטיהבטרעפט^ [ויועלף‪.‬‬
‫ציץ איי יי^ען‪ .‬ה איו פינף‪ .‬האט ;אטיניואןט צזויי‪.‬קעךער' וזאב איןי ני‪.‬נעבין צו §ךם‪ .‬תט‬
‫איינער ‪.‬נייזר;ת רעם אנךעךין‪ .‬ווי אזוי וועל אץז אים ;עכץ צוועל^קינדער‪ .‬דאמר ל«‪$‬דם‪.‬‬
‫ראט ;אט לןאנט ניט צו אדם רעל אץז‪?.‬עבין‪.‬צייעלף שןנטיס‪ .‬נאר צו דע^קינדער‪ .‬ווי‬
‫רער פסוק יאגט זה ספר תולדות אךם • אווי‪.‬פייל‪.‬קיינלעיר וויךערוואךט‪.‬יה כטרעפט‪ .‬ראם‬
‫איי ?ייעלף • זיאייייבע; אונ האיז פיגף‪ .‬דאסדעלאץזגעביןצו ךי‪.‬קינךערפץ אדם'‪)(1):‬דבר‬
‫אחר>‪ .‬ניאףאפשט איז זה ספר ת‪.1‬לרות אדע ךי יואט מען וועט ווייטער שרייבץ יעגען‪.‬קינדער‪.‬‬
‫אבער ךי ^ךיערדינע הייסין ניט‪,‬קינדער‪; .‬או־ךי היי‪.‬סץ ניאשער‪ .‬די האבץ אדף יץזנייהאט‬
‫רעם צלם אל־זים ‪ .‬טען ןאט ניג‪5‬רענט ביי אבא בה; ברךלא פאר דאם יאנט די תורה אדפ‬
‫ן א ט ניבאת; שת‪ .‬שת האט גנבארין אנוש‪ .‬אונ ךי תורה' יאנט ניט באלד אנוש ןט}יבארין‬
‫״קינן‪ .‬נאר זיא הייבט אן איין אנךער זאןל זה ספר תולדוח ארם‪ .‬דער ;אוד «עט ךי תוריד ד י‬
‫ז‬

‫איבעךי;ע דורות ווי אווי איי;ער האט ;י^יאךין ידעם'אנךעךץ‪ .‬האט אבא בהן ניייאנטודיל ??ת‬
‫איי ניבאת; ניוואךץ אץ רעם פארנלייף פץ אדם' אונ אנוש איויןיבאךץ ניווא־ין אץ דעם פאר‬
‫;ליץז פון שהדי ןאבץ אויף וץייניהאט רעם צלם אלהים‪ .‬ךךמיער שטץען ךיךריי צו‪.‬יאםען‬
‫‪$‬כער ךי‪.‬קי נךער וואם‪,‬יענע; ניבארץ ניוואךין פון אטים אוניווייטער וענק שוי; נייט נלייןזגיווען‬ ‫‪:‬‬

‫צו אנוש׳ די ןאבי; שוי; ךער —יךינט נאט‪ .‬ךךייבער ה א ט ת תורה' ;ישטעלט לי‪.‬קיגרער‬
‫בוו;ךער‪ .‬נאף אפשט איז ךי קינרער וואס וזייטער שטייען וענק גיווען קינדער‪ .‬אוניךי פתעךיךלמנ‬
‫זענען ניטןיווע^קיףדער‪ .‬נאר' שרים‪ .‬ווארוםךיי ‪5‬יטון הט גייאגטתהונךערטטיטדרייםינ‬
‫יאןר וואם ח;ה איי ניווען ««§נישייךט פו; אךם‪ .‬ןאבין ף שלים וכרים מונה'ניווקמיט מות‬
‫אונזיא האם גיבאךץ פוי; ךי שדים‪ .‬אונ די שתם נקבות האבץ מעה גיווקימיט ^דם אונ די‬
‫ןאבץ ןיבאךין פון אים ?!דים‪ .‬ווי רער פסוק זאנט" אויף שלמה המלןז איז;ןר וועט פארקי־ימען‬
‫וועל‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פרשה ס־‬ ‫סדר‬
‫מתחממות טאדם ויולדות םפנו‪ .‬הה־ד )שמואל ב ‪ (r‬אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים‬
‫יבננעי פני אדם ‪ .‬בנוי דאדם קדטאה ‪ .‬טיד דרוחי דביתא טבין דרבו עטיה‪ .‬וט‪Y‬‬
‫דאינון בישין דחכטין יצריה‪ .‬טיד דחחי דחקלא בישין רלא רביו עטיה‪ .‬וניד‬
‫)כט( דאינון טבין רלא חכםין יצריה‪ .‬ר׳א אלו תולדות ‪ .‬ואין חראשונים תולדות‪ .‬לטה‬
‫))( שהן כלין במים‪ .‬דאסר ריב׳ל כל השטות הללו לשון טרדות הן‪ .‬עירד ‪ .‬עוררן אני‬
‫מן העולם ובו׳ עד מה לי ללמך ולתולדותיו )כדכחיב לטיל פ׳ כנ(‪ (T):‬ר׳ תנתוטא בשם‬
‫ריא זר׳ מנחם בשם רב אמר‪ .‬כל האומניות אדהיר למדם טיט )ישעיה מד‪ (.‬וחרשים‬
‫הטה מאדם‪ .‬םאדהיר‪ .‬רבנן אמרי] אפילו )לא( םירנולו של מפר אדה־ר למדו שנאמר‬
‫)צב( זה ספר הוא וםירגילי‪) :‬ך|( ביום ברא אלהים אדם‪ .‬הדא םסייעא לההיא דאםר‬
‫ר׳א ביע שלשה פלאים נעשו באותו היום‪ .‬בו ביום נבראו‪ .‬בו ביום שמשו‪ .‬בו ביום‬
‫)לנ( הוציאו תולדות ‪) .‬צד( בן עזאי אוסר זה ספר תולדות ארם זה )לה( כלל נדול‬
‫בתורה‪ .‬ר׳ עקיבא אומר )ויקרא יט( ואהבת לרעך כםוך זה כלל נדול בתורה‪ .‬שלא‬
‫‪10‬‬
‫״" "‬ ‫מתנות כהונה‬
‫סלר תיקוניו והלכותיו! )לג( הוציאו מלחי‪ • .‬ינתינ ניוס‬ ‫<»‪ 0‬לאינק סכין ללא מנתין כ י ׳ ‪ .‬ע״ל פ״נ ייתנאר 'לן «‬
‫ניוא יסנזין ליה תילחת א ו ס ‪) :‬לד( נן עזאי איתר וה ספר‬ ‫)ל( שהן כלין נמיס‪ .‬כדש" אותן שמכאן והלאה נשאר מהן‬
‫תולדות וגוי וה כלל גלול כתורה שלא תאמר נ ו ׳ ‪) :‬לס( כלל‬ ‫<ה ונניו ומהראשיניס לא נשאר פרסה ‪) :‬לא( סירגולו ‪.‬‬
‫גלול והו׳‪ .‬לדייק שיפיס דקרא נצלם אל יס וגו׳ וווק ו‬
‫ה‬ ‫שירטועי כלשון יון ו )לנ( וה ס פ ר ‪ .‬משמפ סספר נול! ננל‬
‫‪,‬‬
‫ייעל איך אים •^ראקין מיט אריט ^ ' " ^ ‪ 9 ^ ? ^ ^ 1‬ע ? ^ ‪ ^ ¥ ^ 1‬ו ע ^ א י ם ש י ט ך א ^ ך ם י ט‬
‫ךי‪.‬פלאג בני אדם דולך די‪.‬ק;נרער פון אדם הראשון‪ .‬דורך די שריי• דאם‪;.‬ענק ניבארץ'פון‬
‫אךם ןךאישון‪. .‬ךער ';ואם ‪ ripx‬או די שרים יואס ןענען ביי ךעם מענטש אין שטוביז^ען נוט‬
‫אונטוהען איט״קיץ שאךין‪' .‬ודייל זיי אךעויעןךך נזיטאים‪ ".‬אונ'ךער וואםזאנט אזיךישדים‬
‫ו‬
‫ןואם יע;עו ביי דעם מענטש אין שטוב זענען שלעכט‪ .‬דייל די וויייםין זיינעגעראנקע!'‪. .‬ויי‪9‬ין'‬
‫ויי אים ?זלע^םצו טאל‪ ;.‬י‪ .‬ךי‪#‬יךים פון פעלר'‪ .‬רער וואס זאנט או די ועןען שלעכט ‪".‬ודיל‬
‫ךי אדעוועןךוז ניט טיט אים האלט די ניט' או ויי טימען איםישלעכט‪ .‬אוינ רער ראם זאנטאז‬
‫די ז^גען גוט‪ .‬ודיל זיי ווייקץ ניט זיינע ;עדאגקען‪ .‬ווייביין די" ניט טיט וואט איט שלעכטס‬
‫צוטאלון‪; .‬אך א?שטאיו ךיוואם ייעלץ }י^ארין ווערין ועגעו‪,‬קיגדער‪ .‬אןיער ךי פריערליגע‬
‫ז‬

‫זע;ען ניט‪.‬קי;דער' דייל די יזעלין פארלענלט ייעךין אין י וואםער'\ ווארום רבי יהוישעיבןילוו‬
‫האט גיזא;ט ךי אלע ;עטק' ‪1‬ייייין ‪8‬י‪!'.‬יי' ייעלין';ישלאגין‪.‬וועךין פץ;אט •'‪.‬לער ;אמע^עיךד‬
‫ווייןט אז;'אט ןועמ‪.‬ויי פארלירען פון רער ויעלט אזוייווי' ך״ער שלאגג איז פארלאריו־יייגייואךין‪.‬‬
‫רער ;א^ען ?חדאל ווייזט אז‪;.‬אט ייעט דיי איפטעקץ פו; 'לער'ייעלט‪ '.‬רער ;אמיען מתושאל‬
‫ווייןט אי ‪.‬גאט ייעט דיי אדםרייסי; פוןךער ייעלט‪ .‬ךערנאמען'למך יוייזיט }!הלייללםך‪ .‬וואט‬
‫האב איך צי ‪$5‬ך אונ צי וייגע‪,‬קיןדעיר די מזילין ויין *אויף ךער וועלט‪ «) :‬רבי חגחוטא‬
‫פו; דכי אלנעיךם ויעיין אוג תיי טגחם פץ רב ט דעגי; האבץ גיואגט אדם'הךאשון הטגיי^ענט ז^לזן‬
‫^ם‪.‬ה‪6‬המאדם‪.‬וי^י;קדי‬ ‫אךבעטיואס״עם אז ךא אוייף לער וועלט‪.‬ןוי‬
‫זעגע; ;ךעכערע ב‪.‬עלי ?!לאבות' ווי אדם לראיין איי !‪:‬ווען' ךי רב;ן' ]א?ץ'אפילו צוווירק‬
‫<ליניךען> אבוך הט א‪1‬יך‪$‬דם ד‪,‬ראשון}י‪.‬קענט‪.‬וויךער פסוק מעט דאם איז רער ספר‪ .‬דערי^ר‬
‫*ןונ ךי ודךעספון ךעם ‪»?.‬־! )ה( <כיום בריא(‪" .‬אין רעם טאג ראם ;אט'האטיבשאיפץ רעם‬
‫‪9‬ק?ש‪ .‬ראם איוווי‪.‬ךבי‪.‬אלןנ;ר בי‪.‬עזר;ה' האט גי;אגט ךריי וואגלעךס זעגען גיטאהןיגידאךץ‬
‫ידעם ?אג‪ .‬אין ד ע ם ט א נ ^ ק ז ן י בשאפין ?יייאךין‪'.‬אין ידעם''יעלביגען טאג האבק!!ייטשטש‬
‫המטה גיייען‪ .‬אין ךעם‪,‬זע?־בי;ע; טאג ןאבין די גיהאט קיגדער'‪ .‬בן עיאי ]אגט ויער פסוק‬
‫והם^ר הולדות אדם איו'א^רדמער ‪.‬כלל אין דער תורה‪ .‬רער' פסוק ווייוט אוימיר אלעיענען‬
‫ך^אךין פץ אךם הראשון אינ איין'‪.‬מענטש"איו ניט ^ער _יחןון פארידעם אגלעךץ‪ .‬רבי‬
‫לעקיבא י « ט ךער ‪%‬סיק ‪.‬י^ס?י״ ללדך ןמוף איז"אנרויםער בלל אין דער תורה‪ '.‬אז ‪$‬וין‬
‫§ע^ש ‪^.‬עיט ליב האבי• דע• 'א‪.‬נך'עךי! ייי ךך אליץ‪ '.‬דעלין אלע ^ענטישץ לעבין ב^לום‪.‬‬
‫מק‬
 ‫קא‬ ‫בראשית‬ ‫בראשי ת פרשה בדכה‬ ‫סךף‬
‫תאמר הואיל ינתבזיתי יתבזה חבירי עטי‪ .‬הואיל ונתקללתי יתקלל הבירי עמי‪ .‬איר‬
‫תנחומא אם עשית כן‪ .‬דע למי אתה מבזה‪ .‬בדמות אלחים• עשת אותו •‬
‫פ ר ש ח ‪) -Q‬א( ויתהלך הנון• אתהאלהים ואיננו כי לקח אותו אלהיט‪ .‬איר המא‬ ‫(‬

‫בר הושעיא אינו נכתב בתוך )א( טיםוסן של צדיקים אלא •בתוך‬
‫טי מיק )ג( של רשעים ‪ .‬א׳ר איבו חנוך חנף היה ‪ .‬פעמים צדיק ‪ .‬פעמים רשע‪ .‬אמו־‬
‫הקב״ה עד שהוא בצדקו )נ(אםלקנו ‪ .‬איר איבו )ד( בר״ה דנו‪ ,‬בשעה שהוא יין כל בא־‬
‫עולם ‪ .‬המינים שאלו לד׳ אבתו איל )ה( אין אנו מוצאין מיתה לחנוך ‪ .‬איל למה ‪ .‬א״ל‬
‫)ו( נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן)מלכים ב ב( כי היום ה׳ לוקה את אדוניך מעל ראשך‪.‬‬
‫איל אם ללקיחה אתם דורשים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן )יחזקאל כד( הנני לקח מטך‬
‫את )ז( מחמד עיניך‪ .‬איר הנחומא יפה השיבן ר׳ אבהו‪ .‬מטרונה שאל אח רבי יוסי‪ .‬איל‬
‫אין אנו מוצאין מיתה בחנוך ‪ .‬איל אילו נאמר )בראשית ה( ויחחלך חנוך את האלהים‬
‫ושתק הייחי איטר כדבריך‪ .‬כשהיא אומר ואיננו כי לקח אוחו אלהים‪ .‬ואינני בעוחיז כי‬
‫מ ת נו ת בהונ ה‬
‫נמ״ש ויניאו גני אלסיס וסילני ונוי ודרשו ח‪"1‬ל ראש השני‪:‬‬ ‫) א ( שימושן‪ .‬פ" הערק• מין קלף שעישין מקליפה ‪0‬ן ו‬
‫היה ‪) 1‬ה( אין אמ מולאין מימה נ ו י ‪ .‬יאע״נ שכיה חנן אי‬ ‫) נ ( של רשעים ‪ .‬לייר‪ ,‬מדנחינ ואינני ני סרשעיס נח־יםס‬
‫נטימוסין של רשעים נללע־ל‪) :‬ו( נאמר כאן לקיחה נוי • הוי‬ ‫קרייים מר‪'.‬ם ‪) :‬ג( אשלקני ‪ ,‬לייק מלנתינ נ׳ לקח משמע‬
‫למוני שלא מ ה ‪) :‬ו( ה״ג מחמל עינין נדגפה הרי שמח‬ ‫סקאום נלא ומני ! )ד( כראש בבנה ‪ .‬דייק אלהים ל' דין‬

‫§ען וועט ניט גזלנן ניט ננ?;ן אונ ניט אנךעךע‪..‬עולות טאהן‪ .‬טאמער יועם אמענטש ואני;‬
‫ןוייל איך ךאךף' מיין הבךינאר אזוי ליב האבץ ויייךך‪ .‬איינ אי איך ווער פארשעטט״ואל‬
‫‪8‬יץ חבר •או יך פארשעמט ןוערין‪ .‬או איך ווער ני?לוכטןאל סייןחבר אויך }יפלוכט'וועו־ין‪.‬‬
‫האט ךבי תנחוםא ניזאנט אויב ת א האסט אזוי}יטאה; ווייס וועיטען דו פארשעםםט'‪ ,‬רעם‬
‫בילד בון ^אט'‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט אץ רעם לןארגלייך פץ ^אט האט נאט }ימאבטידעם מענטש‪:‬‬
‫פ ר ש ה כ ה )א( )ויתהלך חנוך(‪ .‬חנוך איז ניגאנגען טיט נאט אונ‪.,‬ער איו ניטא ראתם ‪ j‬אט‬
‫־‬

‫האיטאיםיצוףנוטען ‪ .‬וואםטיינט טען ?ןר איז ניטא‪ .‬רבי רומא בר הועז‪.‬ע;א‬

‫זארט‪.,‬ער איי ?יטא פאר שךיבען ציוישען צתקים' נאר צוידשען ךשעים לפתער איז‪,‬ער גיייע!‬
‫אצדיק רער ;אך איז_ערגי'ייאךין או־שע> ‪ .‬ךךיןער האט אים';אטארדם ליניטען פץידעםבוך‬
‫ויא ךיא ‪5‬ךי‪.‬קיב יע;ע; פארשריבעןאונ ן א ט אים איין נעשךיבען אץ ךעט בוך פון ךי ך^ןיט ‪.‬‬
‫רבי איבו זאנטהנוך איו גיווע; ‪8‬אלש‪ .‬אמאהל איזמיר"נייוען אצךיק אמאהל א‪/‬זני־ךווען‬
‫אר^ע‪ .‬האטי נאט גיואנט ווע; ער יועט יןי; אצדיק ייעל איך אים צו נעמען פון ךער יויעלט‪.‬‬
‫׳‬

‫רבי איבוזאגט אום ראש הש;ה האט ;אט אים נעםשפט ווען‪,..‬ער טשפטיךי גאנצע ייעלט ‪.‬‬
‫<‪.‬ווארום רגעיים וועךין ;עםשפט באלד אום ראש ס׳‪$‬ה צום שטאךבין‪.‬׳‪ .‬א?יק'‪1‬ךסים' האבין‬
‫ןיפךענטיבייךבי אבהי פאר וואט ;עפינעןםיר ןיט אי; ךי תוךחיאי חנוך איו נישטארבין‪ .‬ךא‬
‫שטייט‪,‬ער איי נינוטע; ניוואךין אונ ךאךט שטייט ביי אל;הו ה;ביא סיינט וועט נאט צו נעםע;‬
‫דיין האר )אליהי( פון ריין קאפ‪ .‬אווי ווי אל;הו איו ארויף לעכעךינ איין היםעלאווי איי'חנוך‬
‫ז‬

‫אדך אררף ‪.‬לעבעךיג‪ .‬ייי רבי אבהי האט ;מעהן אי ת אפקורםים ייילען יאנץ אז הנוך‬
‫איז ןייוען אנאטליבקייט‪ .‬האט ךבי אבהי צו דיי נייאנט אויב איר דיךןןת ראיס וואךט ״נעםעך‬
‫ייאם^גס שטייט ביי חנוך‪ .‬פון ךעטאיז ףטכך; בעוךייוננאז‪,‬עראיז ניט ?י^טאריבין‪ .‬וואתם‬
‫םיר;ע^;עןביי שטאיהבץ אויךדאס ייאךט נעטען‪ .‬נאט ןאטןיזאנט צום נביאי יחזקאל אץך‬
‫רעל צו נעסען פון ךיר דאם ןלוםטינקייט פץ דיינע ארנין‪ .‬דיין ייייב ייעט ש?אךבין‪.‬ווי ״עש‬
‫שטייס אין פסוק ךא איז נישטארכץ'‪ .‬איר ;ואס עס שטייט ;אט האט צו נינומען חנוןז מייינט‬
‫ןי‬

‫§ען זןר איזנישטאךבץ‪ .‬האט ךבי ו^חו^א נייאנטיךבי אבהו וזאט ניט ני‪/‬ןנפעךט צו די‬
‫אלןקוךסים‪ .‬א‪'3‬ל‪3‬ןה' האט ?יפרעגט ביי רבי יוסי ‪8‬אר )ואס שטייט ניט אז חנוך איזיגי^אךבץ*‬
‫האט'רבי יוסי^גיזאןט צו אירי וועין״עם וואלט נישטאנען הנוך'איז נינאננק "טיט ; א ט ‪' .‬אוני^ער‬
‫;ןאלט ןיט ;ישטאנען‪ .‬יואלט איךגטאנטיוך ח זא;סט'אז‪;.‬נרז)יזניט';י^טארבין‪.‬אז^סק^ץ‪8‬‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כה‬ ‫סדר‬
‫ל ק ח אותו אלהים ‪) 5‬ר( •יקרא אה שטי נח לאטד וגו׳‪ .‬ר׳ יוחנן ורשי׳ל ‪ .‬ר״י אסר לא‬
‫)ח( המדרש הוא השב‪ .‬ולא השס הוא המדרש‪ .‬לא הוה צריך קרא למיםר אלא נח זה‬
‫יניהנו ‪ .‬או נהמן זה ינחמני‪ .‬אלא בשעה שכרא הקב־ה אה אדה״ר השליטו על הכל‬
‫הפרה היתה נשמעת להורש‪ .‬וההלם נשפע להורש ‪ .‬כיון שהטא אדם מרדו עליו; הפרה‬
‫לא היתה נשםעת לחורש וההלם לא היה נשמע לחורש‪ .‬כיון שעמד נח )ט( נחו‪ .‬ומנא לן‪.‬‬
‫נאמר כאן נייחה ונאמר להלן נייחה )שמות מ ( למען ינוח שורך וחמורך ‪ .‬פה נייחה שנאמר‬
‫להלן נייחת שור ‪ .‬אף נייחה שנאמר כאן נייתת שור‪ .‬רשביל אמר לא השם הוא הסדרש‪.‬‬
‫ולא המדרש הוא השם ‪ .‬ולא היה צריך קרא למימר ‪ .‬אלא או נח זה יניחנו או נחמן זה‬
‫ינחמנו‪.‬אלא עד שלא עמד נח היו הם־ם עולים וםציפים אותם בתוך קבריהם‪ .‬ב׳ פעמים‬
‫כתיב )עמוס ה( הקירא לטי הים ‪ .‬כנגד ב' פעסים שהיו המים עולים ופציפין אותן בתיך‬
‫קבריהם ‪ .‬א׳ בשחרית ואי בע־־ביה ‪ .‬ההיד )תהליס פח( כמו חלל־ם שיכבי קבר ‪ .‬שוככים‬
‫שלהם חללים היו ‪ .‬כיון שעפר גת נחו‪ .‬נאשר כאן נייחה ונאמר להלן נייחה )ישעיה נז(‬
‫יבא שלום ינותו על משכבותם ‪ .‬פה נייחה האמורה להלן )י( נייהת קבר ‪ .‬אף נייהה‬
‫האמורה‬
‫ם ת נ ו ת כ ה ו נד‪.‬‬
‫נתנתמו מעננון ההוא ו ) י ( טיסת קני ‪ .‬ובמנוחה ואת מיש‬ ‫גמנהה ‪ ) :‬ס ( המורש ‪ .‬לדש וה ימומנו תינ‪ 1‬יניל‬
‫מהס‬ ‫למלאו מת!ו שס נח » )ט( נ ח ו ‪ .‬ממרי! נ ק שנחו ממרק‬
‫^^ל)׳רימ*תם‬ ‫‪,‬ער אייניטא ראתם ;אט'ןאט אימצו‬
‫^אט האט אים צו;•נוטען פון די וועלט)אירי יך אלע ;ואס '^טארביף^ )‪ Q‬מלנןראז‪,'.‬ער האט‬
‫גירופץ דין ^אמק נח צו ואני; יה ‪.‬ינחמנו‪ .‬רער ייעט איני טךייםטין‪ .‬רבי יוחנן אינ רבי שמעון‬
‫ןי; לקיש‪.‬קרי;ען • ‪,‬ל‪3‬י יוחנן ^'נ ט'דער דרש איו"ניט ווי'רער נאטען‪ .‬אונ ךער;אטען איז';יט‬
‫‪:‬‬

‫ןוי דעו־ דר*‪ .‬נח איו ךער טייטש רוהיען‪ .‬ינחמנו איז רער טי;טש אוניטרייםטין‪ .‬אדער^ר‬
‫זאל‪.‬איםרופץנחאונ ;אנין זה !ניחנו‪ .‬דערוועט אונו עאבין רוהען‪^ .‬דערערזאלאים רויפין‬
‫גחטןאונ וא;ץ זה עחטנו‪ .‬רער וועט אונו טרייכטין‪; .‬אר ווען ;אט ןטבשא‪2‬ץ אדםןךאשון‬
‫ן'אט‪,‬ער אים גיימאףט ‪5‬יוועלטי;ען אויףיאליץ‪ .‬ךי קוההאט גיפאלנטךעםבנעל סביתךא זאל‬
‫גןין אכןעו־ין‪ .‬די‪,‬ןנךר האטיניפאלגט ךעם יבעל הבןת זי יאל צו אקעךט וועךין‪ .‬ווי אדם האט‬
‫געויךיןט האבץ ךיי אויפניהערט'צו!ןאלגין‪ .‬ךי קוה האט גיט גיפאלגטידעם בעל פב‪:‬ת צוט‬
‫אקעךץ‪ .‬ךיזןרד האט ןיט ניפאלןטדעם בעל הביך‪ .‬זיא זאל צו אקעךט וועתןוךריבער זענק‬
‫ךי מע;?ןשץ ;ידען ?!רדעךינ אוינ האבי! שוועד ‪.‬ניאךבעט>‪ .‬ווי י נח איז ןי^ארץ נידארין‬
‫האיין ידיי נירוקט פוןיזייער ווילךקייט‪ .‬פון'וואנען ‪.‬וויייםץ מייד אז זייןאבי; נירוהט‪ .‬דא‬
‫־שטייט ראם וואךט רוהען ‪ .‬אוני‪.‬ביי שןת שטייט ךאםוואךט רוהען‪...‬עם'זאל ריךיען כיין‬
‫אןקם אונ תין אייךל‪ .‬אווי ווי דאךט ביי שבת מיי;ט טעויךי רוהונג 'פץ אקם‪ .‬אווי ך א‬
‫מ'יי;ט‪ .‬םען אויך לי רוהו?ג? פו; י אקס‪ .‬דער אקס 'האט ;ירוהט פון דין ווילדקייט אוג‬
‫האט גי^אל^ט רעם ‪3‬על ה‪;3‬ת אוג ןאט ווייטער גיעאקעךט‪ .‬ןאבץ ךך שוץ ךיי' מענטשין‬
‫גימריי?ט פו; זי^ער ?‪:‬רדעךיגקייט אוג פון זןיערע' שווערע אךבעט‪ .‬דךיבער י שטייט‬
‫ןזז‪.‬יגחםגו‪ .‬רבי ש?עון §ן לקיש ^!גט‪, .‬ךער נאםע; איזיניט ווי ךער ךרש‪ .‬אונ דער ךרש איז‬
‫ניט ווי ךער ^אםען‪ .‬גח איו דער ‪8‬ז'ייטש ת ן ע ן ‪; .‬גחמגו איז לער טייטש טרייסטין'‪ .‬אלעד‬
‫‪^.‬ער ;אלי אים רופין גח אונ יאגץ זה !ניחנו‪ .‬דער וויעט אוגיז טאכץ רודןע;‪§ .‬ךער'‪,‬ער זאליאים‬
‫תפץ ;חפזאוג יאגיןזה‪.‬יגהםנו‪.‬ךער וועט אוגז טרייםטי;‪;' .‬אר איידער ע! איז' ‪.‬גי^אךי; ;יווארץ‬
‫מנ;ע; ת וואםער פו; !ם אי־ויף נינא‪;.‬ען אונ האבי; פאירפלייצט די טיויטע טענטשין אץ ךי‪.‬קברים‪.‬‬
‫;ואדום צוויי פאלל ?טייט אין ^סוק גאט האט גירופץ דיי וואםער פון !ט' אונ ןאט‪ ,‬ךי יאיים‬
‫גי;אםין אויף ךי‪!;.‬רד‪ .‬געגין די זןוויי ?אןלוואס ת וואסער'פין נם‪.‬זעגע;ארויף גיגאנגעןאונ‬
‫האבי; פאתן‪-‬ליתןט' די טויםע םעניטשין אץ די קברים‪ .‬איין מאהל'אין ךער פריה איינ איין‬
‫‪«5‬ך‪.‬ל ‪8‬ארין נא?ט‪ .‬ווי ךער פסוקי זא;ט בסו חללים שובבי‪,‬קיר‪ 1‬ת וואם המק נילעניי אין‬
‫די‬
 ‫קב‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה בה‬ ‫סףף‬
‫וואמודה כאן נייחת קבר‪ .‬ר׳ אלעור אמר )י( לשם קרבנו נקרא שנאםר )כר‪£‬שית ח( וירח‬
‫ה׳ את דיה הניחח‪ .‬ר׳יוםי בר ר׳ חנינא אסר לשם נחח חחיבח נקרא דכחיב )סס( ותנח‬
‫החיבה ‪ :‬איר יוחנן )יא( לא שמשו המלוח כל אוחן ייב חדש‪ .‬איל ר׳ יונתן שטשו אלא‬
‫שלא היה רישוטן ניכר ‪ s‬לא ישבוהו‪ .‬ר׳ אלעזר ור׳ יהושע ‪ ,‬ריא אוםרלא ישביחו טכא!‬
‫)יכ( שלא שבתו‪ .‬דיי אומר לא ישבותי סבאן ששבתי • ‪1‬ג( םן האדטה אשר אררה ה ' ‪.‬‬
‫עשרה שני רעבון באו לעולם ‪ .‬אהד בימי אדהיר שנאמר)שס נ( ארורה האדמה בעבורןד‪-‬‬
‫ואתר בימי למך שנאמר )שס ה( מן האדמה אשר אדרה ה׳‪ .‬ואתר בימי אברהם שנאמר‬
‫)שס יב( ויהי רעב בארץ‪ .‬וא׳ בימי יצחק שנאמר )שם כו( דחי רעב בארץ מלבד הרעכ‬
‫הראשון‪ .‬ואי בימי יעקב שנא׳)שס מה( ביזה שנתים הרעב‪ .‬ואהד ביטי שפוט השופטים‬
‫שנא׳)רות א( ויהי ביטי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ‪ .‬ואי בימי יוד שנאמר )ש־ב כא(‬
‫י י ה י‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫שמשו כי ‪.‬‬ ‫)יא( לא‬ ‫ו‬ ‫חסו ינחמנו‬ ‫שזרו ימשפשי‬ ‫סעולש על‬ ‫ק ו נ נ ו ‪ .‬על שנתקבל‬ ‫לשש‬ ‫‪) 1‬י(‬ ‫מסם עלנון רוח על משיסס‬
‫נולין ונוס ננית מסס עלבינס ילאנת לנס סן ישינ ס׳ למניל עיל שנאמר ייס ילילס לא ישניתו מנלל שנל ימי סמנול שנתי ‪1‬א"כ‬
‫ושינשחי בברית מלח עולם אשר נשנע על מ׳ נח לנל ישוב עול מסי נתלש השניעי א״ר יינתן ששמשי אלא שלא כיס רישומן ניני‬
‫וג״נ שלא ׳שנוסו ששס עתים קור ומס ונו׳ ואו תור מנסג פי׳ וש״י לא שמשו נסלנתן ימשפען ו )ינ( שלא שבתו‪ .‬ליש‬
‫ך‪.‬קןלים דז^ךגיןוען ךער ?זלא^ין" פו״״רעט וואםער‪ .‬ווי נח איז ן י ^ א ך ץ ״ נ י ^ ך י ^ ז ז ב ^‬
‫ןיתךןט‪.‬״עם איז שוין ןןער ניט גיקוטען דעו• ןץאסער אין ד י ו ר י ם ‪ .‬דיא שטייט דאם וואךט‬
‫יוהען אונ דארט שטייט ארך ראם וואירט רודןען‪;.‬ער';אל קוטעןיטיט ?ואם אוני ז>!ליןתןען*אר!«‬
‫ןךןןר נירעןער י• אזיוי וןי ןאלט עומחנ^ט^ען פוןארוהוןנ אין‪.‬ק^ר‪ .‬אזויךא ביי ‪3‬רז שמועםט‬
‫}!עןאויך פון ארוהו^נ אין״ק^ר ‪'.‬אוינאז ךי םהים ןואבין רוה אין‪..‬ק‪9‬־ זענען ךי לעבערי!;ע‬
‫ד‬ ‫ים‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫{‬
‫}י? כ י? אייף־י‪-‬״זלע ‪9.‬יי • ‪ . .‬י ? ע י ?אט § ק ןיזא;ט אויןזנח דעו־ וויעט אעז טירייסטיען‪.‬‬
‫‪%‬‬
‫}כי אל״וןזר זאנ‪.‬ט וועגין דעם ק'י‪:‬בן ויאם‪.,‬ער דואט טקךיב ;ידע; האט ?ען אים ^רופץינס‪.‬‬ ‫ז‬

‫)ויא דעו־ ןםוק'«{;ט ;אט ןאט }'יף^קט ידעם ריח מיחוח ‪; .‬יחודו א י י ך אותיות לה ‪ .‬אמ‬
‫דולך ך ע ם ^ ן א י י ז די וועלט}י?וריי‪9‬ט ני;ואךץ‪; .‬ואדום נאט האט גישדאךין״ער זאל שוין ניט‬
‫ןךנר בךיי^נק אמבול אויןפ ךער דעליט‪ .‬ך?י יונםי בר חנינא יאןט;ח איזטיי^ש רוהען • ידיל‬
‫י י א ‪ fiys‬וןאט ;ירוןט וןי ךער §סוק זא;טצ{גח ח?‪/‬בה ‪ .‬דריבער וןאטטען איםמרופין״נון‬
‫אונ ודיל ך תבה האט גירו‪1‬ל‪,‬טאונ איז ןייט ךער טרו;קען ‪.‬נייוואךן‪ .‬איזךיא וועלט‪/‬יטלייםט‬
‫ט‬ ‫ג‬
‫ןיוואךץ ‪}.‬ואדום פין נס איי «‪T‬־‪ ? . P‬א ה ^ א ר ק ״ ך י וועלט ‪ .‬ך?י יוח;ן'ואנט ת ט ו ל ו ת‬
‫}!אבץ ;יט בעדינט אויף דער מעלט ךי נאינצע ‪.‬צוועלף הרשים וואם דער מבול איז ;יןןען! ךז‬
‫ווהן אינ ךי ‪.‬ל^האונךי קזטעיךץ'קאבץ ניט' נעשיינט אויף דער ייעלט אונ יענען נישטאן״ק‬
‫אויף איין אךטל־בי חןןן זאןט די האבץ יוא בעךינט נאיר §ען האט‪.‬ייי ניט רער כ;'ענט‪.‬ךי יוהן אונ‬
‫לי לבנה האבץ נישיי;ט ;איר ניט אזוי ליכפזינ יויא א^ע מאלןל‪. .‬עם שטייטיאין נןםויקלא לשבותו‬
‫ךי ועקם צייטץ אין;אלר וועלץ ניט רוהיק‪. .‬קךי;ען ךבי א‪$‬זר' אונ רבי יהושע ‪ .‬רכי'אלעך‬
‫זא;ט ויי וועלץ ניט רוהען )פץ פייןט אינ ייייטער איוי"ייי ד י האבץ ניט'גירולט בייו איצט*‪.‬‬
‫זעהן טיראז ביז אי?טד|א‪3‬ין דיאויךניטנירוהט‪ .‬ראפ איז״ודא רבי יונתן ואנט‪'.‬רבי'‪:‬הושן‬
‫‪ a m‬זלי וועלין ניט רוהען לפין פיי^! אונ יךייטער(‪ .‬אבעריביי איצטיהאביין ד י ‪ /‬א נירוהט‬
‫<אץךעם יאהר ;ואס ‪.‬לער טבול איויניווען‪ .‬ווי רבי יוחנן זאנט> ‪ '>}):‬ט^האיךטה( פון די ערד‬ ‫ז‬

‫;ואם ;אט האט זי ניפילץט • צעיזן ^אדןל ד<ננער איז נלווען אדף ךער וועלט ] א‪.‬יץ מאהלי אץ‬
‫די צייט פון אדםהלאשץ ‪ .‬וזיךערןסוק יאג״ט פאר י לוכט זאל‪;,‬ועלץ ‪., n‬ערד דורך דירי‪-‬דאס‬
‫‪1‬‬
‫{יוךיטע מאןל אין דיא צייט פץ למך‪ .‬וויאדיער ?סוקואנטיפוןריא ערד'וואם ;אט האט איר‬
‫ני?לו‪.‬כט‪ .‬ךיאס ךךי^ע ^אףל אץיךי צייט פון אברהם'‪ .‬ווי‪,‬ךער'פסוק;אנט ‪^.‬ס איי ;יווען‬
‫!!הו^ער איןלאןר‪ .‬ראם פעךטע מאהל אין ד י צ יט'פון‪.‬יצחק ‪ .‬ווי ךער פסוקזאנט עםו^ת‬
‫;‬

‫ןיןןען ^ ע ר אץלא!ר ארסער דעםי״ער^טץהו^ער‪ .‬ןאס פי;?טעמאי‪1‬ל אין־ירי צייט ‪j c‬‬

‫יעקב‬
 ‫כ ה‬ ‫ע ה‬ ‫פ‬ ‫ית‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ם~אש‬ ‫סדר‬
‫ויהי רעב כיסי דור נ׳ שנים‪ .‬ואי כיסי אליחו שנאסר )מלכים א יז( חי הי אלהי ישראל‬
‫אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל יפטר כי אם לפי דברי‪ .‬ואחד בימי אלישע‬
‫שנאמר )מ״כ ו( ויהי רעב גדול בשומרון ‪ .‬ואהד שהוא מתנלנל )יי( ובא לעולם ‪ .‬ואהר‬
‫לעיל שנא )עמוסה( לא רעב ללהם ולא צמא למים כי אם לשמע את דבר ה׳‪.‬ר׳הונא‬
‫גר ירמיה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק ‪ ,‬עיקר )יד( אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות‬
‫בימי דוד אלא )טו( בימי שאול ‪ .‬אלא עיי שהיה שאול )טז( נריפית של )ח( שקמה‪ .‬נלגלו‬
‫הקב״ה והביאו בימי דוד ‪) .‬ימ( מתלא אמרין)יט( שילא הטא ויוחנא םשתלםא ‪ .‬אתמהא‪.‬‬
‫א׳ר חייא רבה משל לזננ שהיה בידו קופה מלאה כוסות )כ( ודייטרוטין‪ .‬בשעה שהיה‬
‫מבקש לתלות את קופתו‪ ,‬היה מביא יתד והקעת ונתלה בה • ואח״כ היה תולת את קופתו‪.‬‬
‫לפיכך לא באו בימי בני אדם )כא( שפופים ‪ .‬אלא בימי בני אדם נמרים שהן יכולין‬
‫לעמוד בהן‪ .‬ר׳ ברכיה הוה קרי עליהון נותן ליעף כ ח ‪ .‬ר' ברכיח בשם ר׳ חלבו אסר‬
‫)ככ( שנים באו בימי אברהם‪ .‬ר הונא בשם ר׳ אחא אמר אהד בימי לסך וא׳ביםי אברהם‪.‬‬
‫רעב‬
‫מ תנות כהונה‬
‫דיו שיניה חטא וויגיד מעיו ן )יט( שילא ייונונא ‪ .‬במות‬ ‫ע י ו עדין לא יפנתי ננוי שלא כנסי עד עתה ! )יג( יבא‬
‫של ננ' אדס יאירע לסש מעשה ‪!:‬ה תשא יתנירי לר‪,‬ה נדאת אמר‬ ‫לעולם ‪ .‬לעתיד‪) :‬יד( אייתנטיא ‪ .‬פירש ר‪":‬י יהעריו ממשלה‬
‫שנס נשא מגנא׳ נור טיניה נוי! ו ג ג ‪ .‬אימן עושה נל׳ וטנית ו‬ ‫ימתק ^ )טי( נימי שאיל‪ .‬פ" רש יי שנאמר אל שאיל יאל נית‬
‫)כ( דייטריטין ‪ .‬פי' סערין• כלי !טניס תשוניס ינאיס ‪:‬‬ ‫הדמיה ‪) 1‬טו( גרופית ‪ .‬פ״ נטיעה ‪) :‬יו( שקמס ‪ .‬אילן שרק‬
‫)כא( שפופיס ‪ .‬שפליס ותנשסננח צדקתס‪ ) :‬נ נ ( בגיס נאי‬ ‫והיא דרך משל יקיל! )יה( מסלא אמר כוי‪ .‬משל הדיוט נפי‬
‫כוי ‪ .‬פי' ושיי דכתינ ייהי רענ בארן מצנד הרענ הראשי!‬ ‫שנויות שילא הוא שר‪.‬טא ווחנא נשתלם יגגנה טינשו ממני על‬

‫^ ט ע ם א ה ל אין ךיא‬ ‫‪.‬יעקב‪" .‬ךיא״דער‬

‫צייט פון ךיא שופטים ‪'.‬ודא ךער פסוק י אנט‪,‬עס'איז גיויען אין די ציייט'יואם ךי שופטים‬
‫ז‬

‫האבי געמשפט אייו ניווען אהוננער אין לאגד‪ .‬דאם ךבעטע מאהל אין ךי צייט פו; דו־‪.‬‬
‫וויא‪.‬ךער פםוקואנם‪,‬עס איזגיויען א־וננער' אין ךיא צייט פו; דוד ךרייא יאד!ר ‪ .‬דאם אכטע‬
‫ז‬

‫טאלזל אין דיא ציייט פון אליהו‪ .‬ףיא דער פסיק ואנט אווי וייא נאט לעבט' וואם איך י בין‬
‫ןי^יטאנע; פאר אים אויב אי; ךיא ;אהרין וועט !יין טהא אונ ךענין נאר איי איך ייעל הייםען •‬
‫אי״עס איז ניט גיווען טהא אונ ךענין י איו נייואךין אהוגגער ‪ '.‬ראם ניינטע מאהל איי גיווע;‬
‫אין ךיאצייט פו; אלישע'‪ .‬וויאךער פסוק זאנטעםאיו'גיווען אנרויםער' הוגגיעריאין שומרון‪.‬‬
‫אצעלג&ער הונגעיר יועט זיין אייבעי" ?שים וויעט קוםען ‪ .‬אעלפטעיר הונגעיר וועט די; ווען‬
‫משיה וועט שוי; זיץ ניקומע;‪ .‬אבער ניט אהונגער צום‪.‬עםין‪'.‬נאיר'ודא ךיערפסויק יאנט }יט‬
‫אהומער צו ברויט אונ ןיט רארשט צו וואםיער נאד צו העדי; ךיא‪.‬דייו־ פו; נאט‪ .‬רבי הונא‬
‫אונ רבי ילמיה האבי; ניךאנט פון' ‪.‬רבי ׳?!מואל כר רב ‪.‬יצחק ס ווענין ךאם שטארקייט'פון ךעם‬
‫הועער האט ניט געדאלפט דין אין ךיא צייט פון ח ד נאר איי; דער צייט פון עזאול‪ .‬נאר‬
‫מייל שאול איו גיווע; ווייא אצווייג פו; אלייךלנען בוים‪ .‬ךיא יולין וואס יענען גיווען אין לי‬
‫צייטפון שאוליענען ניט פרום'גיווע;‪ .‬או נאט דאלט אויףוייא נעברעננטיא״הוננער‪ .‬וואלטין‬
‫ךיא גאר ניליןקעט אין גאט ‪ .‬דךיבער ןאט נאט' גיוואלט טיט דעיס'הוננער"אונ האט יאים‬
‫גיבךק;ט אין דייא צייט פו; דוד י‪ .‬ווי דער משל יאגט שיילא האט נעזינדיגט אוג יוח;א וועלט‬
‫גי^טראפט ‪ .‬אוואגדער‪ .‬ךבי חי יא רבה האט גיזאגט למשל אגלאז' הענךלער האטי‪.‬גיהאלטין‬ ‫ז‬

‫אין"הא^ט אקאךבפול מיטיגלעז^ר אוגפלעשער‪ .‬ווק‪.‬ער האטיגיוואלטיאייפהעגגען לי קאלב‬

‫ז‬

‫האט ‪.‬זגר גיבךעגגט אטשוואיק אונ האט יאים אריין ךשטעקטאי; וואגט אונ‪.‬עריהטדך אליין‬
‫אויפןיהאגגץ' אוייןפ דעם' טיטוואק ‪ .‬אז‪._.‬ער האט גיועהן רער טשיואק' איי ‪'#‬טארק האט‪.‬ער‬
‫אופ^יהאגגין דין נ;אךב טיט גלאז‪ .‬ךריבער האט נאטיןיט ניבךייינגט רעם הו״ננער' אין ךי צייט‬
‫פון שאול ודיל דיייענען גייווען גידעריגע מענטשין״ האט‪..‬יער 'נייט ניוואלטיפרובין אויף ךי‬
‫בךייג^ען אהונגער טאםער וועלין די גיט אויםיהאלטין‪ .‬נאר אין ךי ציייט פיו; דוד וואס די‬
‫^יענען ג;ןוע! שטי^קע צו‪/‬יקים ‪;.‬יי‪.‬וועלין ״קענען בשטיין געני; ‪.‬לעם הומער אוג וועלין גיט‬
‫לייקענן‬
 ‫קג‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה בה כו‬ ‫סדר‬
‫רעב שבא ביסי אליהו רעב של בצורת היה‪ .‬שנה )כנ( עבדה שנה לא עבדה‪ .‬רעב שבא‬
‫כימי אלישע רעב של מהומה היה‪ .‬שנאמר )מ׳ב ו( עד היות ראש חפור בשפנים כסף‪.‬‬
‫רעב שהיה בימי שפיט השופטים ר׳ הונא בשם ר׳ דוםא אמר ם״ב םאי; היי ונעשו מ״א ‪.‬‬
‫)כ״( יהא תני לא יצא ארם לחייל אא״כ היו מאתים של חטים הולכות בסלע ‪ .‬איר שמעון‬
‫אימתי ביטן שאינו טיצא ליקח‪ .‬אבל אם היה םוצא ליקת )כה( אפילו סאה בסלע לא יצא‬
‫לחויל ‪ .‬ואילו אלימלך יצא לפיכך נענש ‪:‬‬
‫פ ר ש ה ‪) "Q‬א( ויחי נח בן המש מאות שנה‪ .‬כתיב )ההליס ל(( אשרי האיש אשר‬
‫לא הלך בעצת רשעים ונר‪ .‬אשרי האיש)א( זה נח‪ .‬אשר לא הלך‬
‫בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ונו׳ ‪ .‬ר׳ יהודה ור' נחמיה ‪ .‬ריי אומר)ב( בנ׳ רותת‬
‫בדור אנוש ‪ .‬בדור המבול‪ .‬וברור הפונה ‪ .‬רינ אומר בדור הטבול ובדור הפלגה ‪ .‬אבל‬
‫ב דור אנוש היה קטן‪ .‬על דעתיה רר״י דאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים‬
‫זה דיר אניש ‪ .‬יכדרך הטאים לא עמד ‪ .‬זה דיר הטביל ‪ .‬ובםושב לצים לא ישב‪ .‬זה דור‬
‫‪5‬‬
‫י^ "‬ ‫מתנות בהונה‬
‫שנקרא איש שנאמר איש !די‪ ,‬שמים ‪ ) :‬נ ( נג׳ דירית ‪ .‬וכ!‬ ‫מכל! וקמאי ם״נ כ י י ע נ ‪ ) :‬נ ג ( ע נ ד ם ‪ .‬עשהה פיריח‪:‬‬
‫םוניר ג׳ פעמים ננתונ אנשי רשע רשעים ינזניאיס ונלניס‬ ‫)כד( יכחניא‪ .‬ננימיהא‪ ) :‬נ כ ( אפילי כאס נכלע ני׳‪ .‬ילכך‬
‫ינדמפרש אזיל יו׳ מגייס סנר שלפה אלה מאריס סלם‬ ‫ג»נש אלימלובלא הים השער סכר כנ כ ו ! )א( וס נ ס ‪.‬‬

‫^ האטי״גילייענט^^‬ ‫ל;ןקענען אי; ;אט‪.‬אויף ךי הט גאט‬

‫ןיי גאט ניט כח צו רעם וואט איייטיד"‪ .‬רבי ברכיה האט גיואנטייפץ ךבי חלבו ס ווע;ין‬
‫ךויי מאהל איו ןןןוען ה'ו?נער אק די צייט פון אברהם\‪.‬ךכי הו;א האט'גיזאגיט פו; "ךליי‬
‫אחא ט דעני; איין ‪$‬אוזל הומער איו ןיווען אין ךייצייט פץ לטך‪ .‬אונ אייןיטאהל הינ;ער‬
‫איו ניווק אין די ןיייטפו; א?רהט‪ .‬ךעיר חו;;ער דאם איי }יווען אין ךי צייטייפון אליהו‬
‫ווא‬
‫ה;ביא איז ;אר ןיווע; אהו^עיר פון וויינינ ‪«5‬־ו‪$‬ה‪ .‬א;אהר ד!אט‪.‬ני‪. -‬קםי‪^'1‬בואהאונא;אהר‬
‫האט ניט נידאקםץ‪ .‬דער הוננער וואט איז גיווען אי; ךיי צייט פר אלישע איז גיווען אהוננער‬
‫ויאם אלע יע;ען ןיווק פארםיי^ט מען האט ניט נייואמט פון וואנען צו נעםען אישיטיקיל ברויט‪.‬‬
‫די‪ ,‬ךערפסוק יא?ט'‪:‬אקאפ פון אאייךל ך‪.‬אט‪!2‬ען פארקויפט פאראכטצינ טאלער‪'.‬ךערהונגער‬
‫דאם איי}ייוען אי; ךי זיייט ויען ךי שוחטים האבץ געמשןט איי״גיייען‪/‬קלייגער הינגער‪.‬‬
‫רבי הי;אהאט גייא;ט פו; רבי דו^אס ייעגין‪.‬פךיעריקאטיטעןיפארקיויפט צייייילאונפעו־צים‬
‫‪$‬אה ‪3‬אר אטאלער‪ '.-‬ךער גאך האט טעי; פאר'קוי?ט איי; <אוג ^ערציט קאה״^אר אטאלעיר‪.‬‬
‫‪v‬‬
‫טיר האכץ אויך אווי נילערו;ט אטע;?ש ;!אר ;יט אריים גיץ פון ארץ י‪.‬שראל" אין « ‪v‬‬
‫לארץ סיירי! תבואה איז' טץזנר }יוואךיין או טען ‪8‬ארקויכט ?וויי נ‪$‬ה ווייץ פאר״אטאלער ‪.‬‬
‫רבי ש?עון ;א?ט ךאם איז;אר אז?!ען ודל שדן ;עבי; אטאלער פאר צדי ?אהידיץיאוג מען‬
‫בעקומט' גיט צוקויפיך‪ .‬אייער «ןז טען ןעקוםטיצו קויפץיאפילו‪,‬עם איויאיין סאה פאר‬
‫אטאלער טאר מען אדך ‪.‬גיטיארוים ן‪.‬יץ פון אךיץ ישראל איין חוץ ל«י<ץ• אינ״אלימאיז איז י*‬
‫או וים גינאמען פון ארץ ‪:‬עןחעל אין חוץ לארץ י דריןער את‪.‬ערגישטראפיט ןייוארץ‪*:‬‬
‫פרשה כו לא( יייהי גח"‪ .1‬גוז'איי אלט ניייארין' ?יניןפ הונךעךט;'אהרי^עט שטייט אין' פסון‬
‫‪1‬‬

‫א?זרי האיש אשר ‪'*6‬הלך ‪_3‬עצת רשעים"ונ־ךךך הטאיט ל^ע‪$‬ד'ו?טו‪#‬כ‬

‫לצים ל« ״טכ‪ .‬א^רי האיש‪ '.‬ו'‪#‬ו!ל צי ךעס'םענטש*‪'.‬דאס"טיי;ט מ ק נח‪ .‬רבי‪:‬הודה אונ‬
‫רבי ןח^ה‪.‬קךיגק‪ '.‬ךכי ;הודה יא?'טאין ךריי דורות איי גיפוגען נץואךץ נח אזוךיק‪-‬אץדעם‬
‫דור פץ' אגיוש אוג אי; רעם דור פון םבו׳לאוג אי; רעם דור פיון הפלגה‪ .‬רבי גחכןה יאןטיייאין‬
‫י‬
‫ךעפ דור פון ?בולאונ אץ רעם דור פץהפל;ה «‪7‬י נח נימק אצךיק• א?ע "אץ רעם דוד‬
‫פון אנוש איו;אך עו קליין ניווק‪ .‬נאך רבי יהודה וואם';ער רעכיגטדרץ דורות"‪ .‬עשוי‬
‫האישטיי?ט טען ‪;, fa‬ואם ער איז}יט גיגאנגק אץךי‪.‬עצה פון ך'רשעים‪ .‬ראם איז חגר‬ ‫׳‬

‫דור פו; אגוש'‪ .‬אץ ‪3‬י דענ פץ ךי יינדיגע איו ער ןיט״ני^טאנען'‪ .‬דאם איו רער דור״פון‬
‫י‬

‫טבל‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה כי‬ ‫סדן•‬
‫הפלגה‪) .‬שם א( כי אם בתורת ה׳ הפצו אלו שבע םצות שגצטווה‪ .‬ובתורתו יהגה יומם‬
‫ולילה‪) .‬ג( שהגה דבר םתוך דבר‪ ..‬אטד פה טעם )ד( ריבה הקביה בטהורים יותר‬
‫םטמאים‪) .‬ה( לא שהיא רוצה )ו( להקריב םהםקרבן‪ .‬מיד ויקת סכל הבהטה הטהורה‬
‫וני'‪) .‬שם( והיה כעץ שתיל על פלגי םים ‪ .‬ששתלו הקב״ה בתיבה‪) .‬שס( אשר פריו‬
‫יתן בעתי זה שם ‪ .‬יעלהו לא יבול זה חם‪ .‬וכל אשר יעשה יצלית זה יפת ‪ .‬ויולד גח‬
‫ני בנים את שם את חם יאת יפת‪ Q ) :‬כתיב )שס צבו שתילים בבית ה׳ בחצרות‬
‫אלהיני יפריחו‪ .‬שתולים בבית ה׳ ‪ .‬זה נח ששתלו הקב׳ה בתיבה ‪ .‬בחצרות אלהיני‬
‫יפריחו‪ .‬ויולד גח את שם את חם ואת יפת‪) .‬שס( עוד יטבון בשיבה דשגים ורעננים יהיו‪.‬‬
‫עוד יגובון זה נ ח ‪ .‬דשנים ורעננים יהיו ויולד גח‪ .‬א״ר יורן טיט כל דורוח הולידו לטאה‬
‫שגת ילםאתיס שנה‪ .‬ווה הוליד לחיק שגה‪ .‬אלא אסר הקביה אס רשעים הם )ז( אי; רצוני‬
‫שיאבדי בטיס ‪ .‬יאם צדיקים הם אטריח עליי ייעשה להם תיבית הרבה‪ .‬יכבש הקביד‪.‬‬
‫‪f‬‬
‫)ק(םעיינייהילירלת ‪,T:iv p‬ר׳נחסיר‪ .‬בשם ר׳ אלעור בגי של ריי הגלילי אסר אפילי יפת‬
‫שהיא‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫שיעה שנעה‪ ) :‬ה ( לא שהיא רילה‪ .‬ני!מי‪ 3‬ו )!( להקדנ!‬ ‫יודנריס נדיר סעניל ינן דרשי על אדס הראשין ינן שלשה‬
‫להיית מקרינו ‪ (0‬אי; וליד נ ו י ‪ .‬לא ׳לשער גש נאנדס ‪:‬‬ ‫תוארם א״ר נ!חשז)נ(שהגה‪ .‬הנין ידקדקכדאת אמר יהגיין‬
‫לנין ) ד ( וינה הקנ״ה נוי‪ .‬שאמר ימן הנהמה השהייה תקין‬
‫^^‪^JS^T^'j^r^T‬‬ ‫סבול‪ .‬אונ אי; די זיצו ננ פו; "ךי לצים יוואס‬
‫‪:‬‬

‫רער דיר ה?לגה ווואס האבץ גיבאןט דעם טאךעם!‪; .‬אר אץ ךי לערנו^נ פון' ;אט איו;יווען‬
‫דין וךל‪,‬ען‪ .‬ראם ז?ננען די דבען ט ך ת ;ואס גאט האט אים גיןאיטץ • 'אוג אץ זיק תורה ן ט‬
‫‪.,‬ער ןירעט טאג אונגא;טו‪,.‬ער האט ‪6‬ארש@אנען פץ איי; ואף )וואס גאטיהט איםגןואגטו‬
‫ךי א‪.‬נךערע זאך לוואם ;אט ודל טע; ;אל §'אהן>‪ .‬נח האט גיואןט פאר דאס ן ט ; א ט גיסייןין‬
‫איך יאל אריין‪.‬נעםק אין רער ת ן ה די סינים ;ואם טען שענ די״עםץ סער ווי רי ?ינים יואס‬
‫§ען‪9‬וארדיניט‪.,‬עםין‪;.‬עיייט ןויל ;אט ןןען זאל פון ךיי טקךיב ‪1‬יץ'א‪,‬קךןן‪ .‬ןאט ‪,‬ער ‪*3‬אלר‬
‫נינוטען פץ אלע מינים ;ואם טע! ^ענד‪/‬עסין אונ ןאט פין די ?זק־יבןיוועןאקךבן ייייטער‬
‫שטייט אין ^סוק‪,‬ער ייעט דין ווי אביים דאס איו ניפלא^וט ביי‪^.‬ואלין ייאסער ראם ©ייינט‬
‫‪$‬ען גש• ;אט האט אים וןיפלאגצט אין ד ע ר ת ן ה ‪ .‬דין פירוכט ייעט״ער געבץ אין זיץצייט‬
‫ןאס טייוןט קען עזם ךעם 'ווהן'פון לח‪ .‬זיי;ע בלעטעריוועלץ }יט §אךודעלקט וועךין ךאם‬
‫ןך;ט קעין ןם רער זוןן פץ גח‪ .‬אלץ דאסןנר 'וועטיטאהן וועט״ער ב;ליקען ראם איז ;פת‬
‫ווי ךער ןםוק זא?ט נוז האט ניןאךין ךךיי ךיןן ‪ qp‬חם ‪!$‬ת י ) ‪^ 0‬תיב>‪, .‬עס ש^ייט'אץ‬
‫ןסוק !יי יןעלץ דין גן?לא;ץט אין ךיי ‪#‬טוב פץ ;אט אץ ךי הויפין פון ;אט וועלין ויי‬
‫בליחען ךאס ‪8‬יינ ט טען ;ואם' גירו ןאט גיןארץ‪,‬קיגךער‪ .‬ווי‪,‬עם שטייט אין פסוק גח האט‬ ‫‪:‬‬
‫ת‬ ‫י‬
‫ניןאוךן ךריי‪,‬קיןידער ‪:‬טס ח ם ? • ייי ייעי‪/‬יןיוי ?'^??עאליןיאייף‪/‬רערעיטעמן־אסהיינט‬
‫ז‬

‫פעןנח‪-‬ךייי^ליןייץפעט אונ ‪5‬יי?ט דאם מיינט ^עןיוואס נח ןאט ניןארין‪.‬קינךער אויף ךער‬
‫‪,‬‬
‫^ ע ר ‪ -‬ר ב י ייך; יא?טפאר ייאס אלע דורויח ןאבץ אנניהיי? ! }י^ארין‪/‬קינךעיר" צי הונדעךט‬
‫יאןר צו ץיייי הו;דערט ;אןר‪ .‬אונ נח האט אנניהדבין ?י^אךץ נןיגדעיר צו פינף חוגדערט‬
‫יאןר‪ .‬נאד אווי האטי ;אט'נייא;ט ארב ךי‪.‬קינידער פץ נח וו?‪1‬לץ'זןי‪7‬ך^?יפ{וי'ל איהי ניט‬
‫ךיי;אלין ל־ארלארץ ייערי; אי; טבול‪ .‬נח יאל ניט צער ןאבץ ‪ .‬אוני אויב!ייי ייעלץ זיין‬
‫צדיקים אז‪,‬ערוועט אנהייבין האבי; ?דיה קי;ךער וועט״עיריןאבץ ?יו צוט' ?וביל פיל‬
‫קי;דער וועט ‪;.‬ער ןאבץ יפיל טךחה ווייל'‪,‬ער יועם דאך^ן טא‪.‬כין פיל ד״בית פץ זךערטווענץ‬
‫ןאט גאט איינגיהאלטץ דין ‪.‬קיואל ביו פינןז הונדעךט ;אהר ךער‪; :‬אוד ןאט״ערייביי''' ציום‬
‫‪8‬בול גיט פער ‪,‬ןיהאט ;אר'דריי ‪,‬קיגדער‪ .‬רבי י'חמ;ה 'יאגט רבי*;;מעור ךער זוהן פץ‬
‫רבי יוסי מלילי האט גיואןט'אפילו;פת וואם‪',‬ער'אי'ז ןיווען דר״עןיטעסיטערי״איי ביי צום‬
‫‪8‬בול גאך גיט אלט גיווען הוןךערט ;אוך‪ .‬אוני פאר רעם טבול האט גאט;יט';ישטראפט‬
‫דיי‬
 ‫‪ 3‬ח ‪ 8‬ה כ‬ ‫א ש י ת‬ ‫כ‬
‫בראשית קד‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫» ה ו א הגדוללכשיכא הםבול)ט(אינו גן סאה שנה שראוי לעונשים‪ (:!):‬א״ר חנינא אי! מ י ת ת‬
‫לע״ל אלא בעכו״ם בלבד‪ .‬רבי יהושע ב! לוי אמר לא כישראל ולא בעבויפ‬
‫שנאי‪-‬ר )יסעיה ככ( וםחה ה אלהים דמעה מעל כל פנים• מה עביר לית‬
‫ר ׳ חנינא מעל כל פנים‪ .‬מעל פניהם של ישראל ‪ .‬והכתיב )כס סה( ני‬
‫הנער בן מאה שנה ימות ‪) .‬ין ודא טסייע ליה לר׳ חנינא‪ .‬מה עביר ליה ריב׳ל‪ .‬ראיי‬
‫לכלל עונשים ‪ .‬והא כתיב )הכלים מט( כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים ‪.‬‬
‫ודא מסייע ליה לריח‪ .‬טה עביד ליה ריביל‪ .‬לפי שבעולם הזה )יא( פרעה בשעתו ‪.‬‬
‫סיסרא )יכ( בשעתו‪ .‬םנהריב בשעתו‪ .‬אבל לעיל הקביה עושה טלאך הםות)יג( סטטיונר‬
‫שלהם )יו( ההין )שס( וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול ל ו ‪ .‬מלמד‬
‫ששאול )טו( כלה ונופן אינו כלה ‪ .‬וכל כך למה על שפשטו ידיהם בזבול ההיד )מלכים‬
‫מ י!( בנה בניתי בית וביל לך‪) *.‬ח ויולד נ ה שלשה בנים את שם א ת ה ם ו א ת‬
‫י‪0‬ת‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪ (1)1‬מעייני‪ .‬של הכילוהו ) ס ( איגו נן מאה שנה‪ .‬וקייס ייעס מלאן המיה יהיה רועה ומנהיג שלהס ושייש״י שיוו‪%‬‬
‫פסי סירה לא היה מעגיש עד ק׳ שגה ‪) :‬י( ודא מסייע לנ* כילה נשיה לעילם ימלאו המיס ׳•יה ממיגה על אישה שנמ‪%‬‬
‫ו ו י נ א ‪ .‬יקיא איירי נעני״ס ו )יא( סרעס‪ .‬נסרע הקנ״ה ממני נכר אנ! כסייס לא ימיחי ‪fe‬׳| מיתה לעחיד נלל ‪ :‬ה״נ‬
‫ומשו! ליד מלאו המוס ‪) :‬ינ( נשעתו ונוי‪ .‬ולא נולס י ס ד ו )יד( ה ה י ו ‪ .‬מוס ירעס ורדי ני׳ ונ״מ נאכ״א ינילקיע‬
‫‪,‬‬
‫^ ( ה ״ ^ ר ש " ששטיונייפייש״י יעדיו שליט ימגהיג ודרש מות ישעיה גרס נמי הנא ו )שי( נ ל ס ‪ .‬לשון נל״ה יהססל ו‬

‫די קינךער פון ךי צחקים' ;ואים זענען אלט גיווען וךינינער ווי י הונדעךט יאהר‪) :‬נ( ואשח •‬
‫ר ף חני;א האט ןיואןט וןען מ‪#‬יח' יועט' קוםיע; וועט ״קיןנער ‪.‬ניט שטיאךבין'‪ .‬נארךי געןיין‬
‫ךינער ייעלין ?זטאךביין‪ .‬ךבי ןהישע ב! לוי ואנט אפילו‪.‬נעצין ךינער יועליין אויך ניטשטאךבין‬
‫;וארים דער‪%‬סוק זא^ט גאט מעט אפייי‪#‬ען ירי ?לעליו פוןיא^ע טענטשינס ^נים‪ .‬איז‬ ‫ז‬

‫ן א ך אק?דא אויף ך?י חנינא‪,‬עם ‪#‬טייט ראך ;אט וועט ^פוךשען די טרעךיין פון געדער‬
‫ןנים‪.,.‬ע‪?5‬ערט רבי חניגאמען םייגט פו; ‪.‬יעךער יוךין ס'פגים ‪' .‬פרעגט ךער'םךךש‪.‬עס שטייט‬
‫ראך ווער‪.‬עס וועט ץטאךבין צו הונךעוט;אהר וועט מען *אויף איים ואנין‪.‬ער איזייוגנ נישטאךגץ‪.‬‬
‫;עןן טיר ראך אז ^ען ;ועט•;א שטאלבי;‪; '.‬אר ;אך רביחנינא איז רעכט‪ .‬וועטדיער ‪$‬סיק‬
‫?ומעםין פון ךי ;עצין ךיגער‪; .‬ואם ;ועט >!בער טאה) רבי ןהישע בן' לוי‪,‬ערי;אגט ראך אז‬
‫‪,‬נןייגער וועטגיט ‪#‬טאךבין‪.,.‬עגפערט ךבי יהושע בןילף‪ .‬אזוייינןייגט ךער' פסוקי אי אייגער‬
‫ןןעט זי;די;ען ייאס ביתי דין וועט אען דאך?י'ן 'הרגגן‪ '.‬פאי־ הוגךעךט;איהר מעט אים בית דין‬
‫אויך גיט ש^ראפין‪ .‬אוג גאך ה^גדערט יאהר וועטנאיםביתךייןיאיהךגגן‪ .‬אבער'חרך ;אט‬
‫ןןגאטיךליכען טויט וועט״קייגער גייט'שטאךבין'‪ .‬געצין ריגער אויךגייט'‪ ,‬פךעגט ךער טךריט‬
‫‪,‬עם ?{טייט ךאך אין קפוקךי ייעלין גייטאהן ויערי״ן צום גרוב אזוי וןי ךי^עפםין‪'.‬ךער'טויט‬
‫;ועט יןי פיטעךין‪ .‬אוג ךי ‪9‬רו?!ע ויעלין אויףידי ניוועליטיגע;‪ .‬ראם'איז ךאך אווי וך רבי‬
‫וזנינא אז רשעים ייעלין ש@אךכ'ין‪ .‬דאם טייזט ך?י‪.‬יהושע'בן ליי טיט רעם ןםוק‪, .‬ענפעךיט‬
‫י ב י יהושע בן לוי ךער פיסוק' ^מו‪7.‬גסט גיט' פון גץע מעגטשין ויאט }‪.‬יעלי! שטאךכין‪ .‬דיארום‬
‫אם‬
‫^קיינעריוועט ניט שטארבין‪ .‬ךער״פכוק שםוןגסט פון* ךי 'י }‪* t.'iVJIW$>ya‬ויןילאננ‬
‫}י?זטאךבין‪ .‬ווארום §ךעה איו נאר גיש^ארבין אין דין ‪3‬ייט יוען ‪.‬ער איי גי‪#‬טאךבין‪ .‬פיסר״א‬
‫איז גי^טאךבין אויך נאראין די; צייט'ווען';ןר איז ןישטאלבין‪ .‬םנתךיב איו״ניש^ארבי; אויך‬
‫;אי־ אין דין ןייט דען‪,‬ער איז;י^טאיןבין'‪ .‬אבער ויען ט?!ירו'וועט קוםען וועט ;אט טאבין דעט‬
‫‪5‬לאך המות פאר אגיוועלטיגעריאוי^‪.‬זיי‪ .‬אוג״ער‪,‬וועט ךייגאך אמיאהליסשפטיןדעםגוףטיט‬
‫ד'עמג?‪.‬שצו ואמען‪ .‬ויויךער' ןסוק וא;טאיןך'ער פריה ;וועןךי ^יכיטיגקיייטיפוןימשית ייעט‬
‫קוטען> וועלץ די ?רוםע אויף די גיוועןייטיגען אונ דיןנר צורה יועט איבערלעבין ךעם גיהגמ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫דער ‪.‬גיוז;ם ;יעט וועךיין ‪5‬ארלקוןט אוג‪.‬ךי‪.‬ןנר גוך ןועיט גיט* פאיךלעגדט •‪.‬יערי!•' ; א י ייי ויעלי!‬
‫אייביג געמ^יפטווערי;‪ .‬פארויאס‪ .‬מוטל'לו‪ .‬מיי׳לוייהאביןחריובינייםאיכטיד^ביתהמןד^‬
‫ןיאס‪.,‬ער יןעיךט גירופין יבול‪ .‬ווי שלטה המלך האטניזאנטאיך האי גיבאהשבית וביללך‪.‬‬
‫א‪3‬ית פ!?קר'ש ?אר דיריז)ד( <ו‪.‬יולד'(‪ .‬גח ןאט גיבאךין ךךיי!יה; שם הם;‪ . ra‬פרעיגט ר ע ר‬
‫מדרש‬
 ‫כ י‬ ‫‪2‬ה‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫כ‬
‫בראשית‬ ‫יא^י י ' ׳‬ ‫סדר‬
‫)סז( יפת‪ .‬יהלא יפת היא הנדול ‪ .‬אלא בההלה )יז( אתה דורש שהיה צדיק‪) .‬ית( ונולד‬
‫כשהיא טהיל‪ .‬ייט( ישייחד הקב״ה שסו עליו‪ .‬ושאברהם עתיד לצאת מ מ נ ו ‪.‬‬
‫)כ( יששטש בכהינה גדילה‪) .‬כא( ושגבגה ביה בתהומי‪ ,‬שטעין בר חיטה אטר ‪.‬‬
‫שמגין אותיותיו תלה הקביה לדורות מן הטביל יעד הפלגה ‪ .‬שיט שנה‪) :‬ה( ייהי‬
‫כי החל האדמ‪ .‬א״ר סימון בג׳ מקומות גאסר בלשון הוה לשון מרד‪ .‬אז הוהל• ויהי‬
‫כי החל‪ .‬הוא החל להיות גבור בארץ‪ .‬אתיבון ליה והכתיב )בראשית יא( יוה החלט‬
‫לעשות‪ .‬איל קיפח על ראשו של גמרוד ואיל זה המריק עלי‪) :‬ן( לרוב על פני‬
‫האדמה ‪ .‬שהיו שופכים את זרעם )כב( על העצים ועל האבגים ‪ .‬ולפי שהיו שטופים‬
‫בזנות ‪ .‬לפיכך הרבה להם בגקבות ‪ .‬הה״ד )שס ו( ויהי כי התל האדם וגו׳ ובגות יולדו‬
‫להס•)ן( ריש בר׳ אםי ילדה אשתו נקבה ‪) .‬כג( חםתיח ר׳ חייא רבה‪ .‬איל התחיל‬
‫הקב״ה לברכך ‪ .‬איל וכד( טנא לך הא‪ .‬איל דכתיב ויהי כי חהל האדם לרוב וגוי ‪.‬‬
‫עלה אצל אביו איל שמתך )כהן הבבלי‪ ,‬איל כן וכן אמר לי ‪ 4‬איל אעפ״כ צורך‬ ‫‪k‬‬

‫ליי!‬
‫י‬ ‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫)ש!( יפה הנוול‪ .‬עיין נפרש״י נמשש ו )!‪ (1‬אפה דורש ‪ ) .‬נ א ( ישנננה יכי׳‪.‬שנאמר יישטן־נאהלי שכ! ) נ נ ( על העצים‬
‫נלימר ומקדיש עליי להזכירו ראשונה‪) :‬ית( ישנולד מהול‪ .‬נ ו ׳ ‪ .‬פירש" לדייק טדנפינ ענ האדמה ‪) :‬כג( שפתיה ‪.‬‬
‫פירש" שלכן־ נקרא שלש ‪) 1‬יש( ושייתד טי‪ .‬שנימר אלהי שס ו יאה אותי‪ ) :‬נ ד ( מנא לן הא‪ .‬שנקנה היא נרנה! ) נ ה ( הנבל׳‪.‬‬
‫ר׳‬ ‫) נ ( ישמש ננהונה נדולה‪ .‬שנאמר והיא נהן לאל מליון ‪t‬‬
‫מדרש ;פת איז ראך רעד ‪,‬עלטעסטער פאר דאם ציילט״םען אים צו לעצט‪; .‬אר פךיער‬
‫ציילט קען דעם ‪.‬קיגר וואם איו אצדיק‪ .‬אוג ז‪$‬יז גיןאךין גיייארין גיגזלין‪ .‬אוינ וראם ;אטיתפט‬
‫דץינאםען אויף אים‪ .‬אונ וואם אברהם וועט ?יבאףן וועךין פון אים‪ .‬אונ ויאסור איו ןיווען‬
‫אכ‪1‬זן ;רול‪ .‬אונ וואט ךער בית המקדש וועט ;יבאדזט וועךין אי; זיין לאגד‪ .‬ש^עו; בר הוטה‬
‫האט גיואגט נאט האט ניוואךט פון' מבול ביז צום' דור והפלגה ךריי הוגךעךט'טיט פער?יג‬
‫יארד ייי פיל ךי אילזיות שם' בטרעפט‪) :‬ה()ויהי כי החליה^ךם'(‪ .‬רבי'סימון זאגטאיי; ודיי‬
‫ארטער שטייט דער';עלכי;ער ;ואךט אונ ראםיווייזט אז מען האטי אמיהובין טורד זיין' אן‬
‫;אט‪';$ .‬ז הוחל לקרוא בשט הי‪ .‬ךי ןאבין אנניהובי; דופי; ף לעבודה‪/‬זרה פיט רעם;אטען‬
‫נאט‪) .‬יהי ?י החלהאךם‪ .‬רער מענטש האט'דך אנגיהויבי;מעהךין אויף‪.‬ךערוועלטןאבין‬
‫די אנניהדבין וינדןען‪ .‬הוא החל להיות ןבור בארץ‪ .‬נטריד'ןאט ^יהויבי; זייךישטאךכ^ן‬
‫אויף 'ךער וועלט האט‪.‬ער ךך גיטאכט ןאר אגאט‪ .‬האטי טען ‪.‬גיפרעגט צו רבי סייםון‪/‬עס‬
‫שטייט ראך אק פכוק תה החילם לעשות‪ .‬דאם האט‪!.‬יי אגגיתוייבקידי זאלין םאכי; רעם‬
‫טארעם‪ .‬האכק די ראך אייך געזץךיןט‪ .‬איז ראך שדן ראי פיר ארטער * האט רבי סימון‬
‫ניענפערט ךי ;ועךטער״ןוה ההלם׳׳ גייט' אויף גמרוד‪ .‬גאט האט גישלאגי; אויף דעם קאפ' פון‬
‫ז‬

‫נמרוד אוג האט'נייואגט'ןוה ‪...‬ךעד גטרוד‪ .‬מהלם ‪.‬לעשות‪ .‬ןאטזייייאנניהויבץיברייננען די‬

‫זאילק מורד דיי אויף ימיר' אונ זאלין מיאכי; רעם טאךעם‪) 0):‬לרובו‪ .‬די האבי; י ^מיהייבין‬
‫ךך מעסךין אויף ךער‪,‬ןגךד‪ .‬ייי האבי! א‪1‬יסגי;אםין ךיער‪,‬זרע אויןפ‪.‬העלצער אונ אויף שטייגער‬
‫אונ ודייל‪.‬ויי זענען;יווע; ךער היצט צו מזגה זיין' ךריבער האביין דיי גיבאהרין פילי‪.‬גקבוה‬
‫ומער ווי ןכךיט‪ .‬וויךער ‪3‬םוק;אגט אז ךיי מעגט^ין ןאכין «י‪;.‬גיהויבין צויא מעוזרי; ךך אויף‬
‫ךער ‪,‬עךיר קאבין די גיבאךי; טעכטער‪ :‬שי רבי שמעון ברבי אמי ס וריב האט ניבאךין‬
‫אםייליל‪ .‬חאט רבי חי;א רבה אים ‪.‬ג;זעהן האט‪..‬ער ;יזאגט צו אים גאט האט אגגיהייבין ךיןז‬
‫צו בע^שין‪ .‬האט רבי שמעון גייאגט "צו רבי ח;יא פון וואגען ווייםטו או ךאס איז אברכה‪.‬‬
‫האט ךביחץא ;יואנט ;ואדום‪,‬עם ?!טייט אין פסוק אז דער מעגטש האט אנגיהויבי; ידך צו‬
‫מעוזרי; ‪.‬זענען ןיבארין גיווארין ^עלטער‪ .‬איו רבי שמעון גיקויטעייצו זיי; פאטער‪ .‬האט רער‬
‫פאטער ;י;אג‪.‬ט צי ךבי שקןעון' רבי' הי יא וואים‪,‬ערי'איז פון בבל האט ךיך עפעם *פרךאאר‬
‫ז‬

‫ןיטא?ט ‪ .‬האט‪,‬ער דיך גיבעג ק^ט?‪ .‬האט רבי עןט‪.‬עון }יוא^טצוים §אטער אוויאוג איזוי האט‬
‫‪:‬‬

‫רבי‬
 ‫קו‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פר׳טה בה כו‬ ‫•ךך‬
‫ליין וצורך לחומץ‪ :‬צורך ליין יותר מן הוזוטץ‪ .‬צורך לחפץ וצורך לשעורים‪ .‬צורך לחטין‬
‫יותר סן השעורים‪ .‬משהאדם משיא אח בחו ומוציא יציאוחיו הוא אומר לח‪) .‬כה( לא‬
‫יהי ליך טחזיריך להבא‪ .‬דיג)כו( אםיב ברחיה‪ .‬איל אבא )כז( צלי עלי‪ .‬א״ל לא‬
‫יהי ליך םחזוריך להבא‪ .‬ילדה בן זבר איל אבא צלי עלי‪ .‬איל )כח( לא ישלה ווי מפומך‪.‬‬
‫איל אבא שחי שםחות שבאו לי אתת סקללני‪ .‬איל )כט( חרחיהון צלוון‪) .‬ל( מן נו דאת‬
‫הוויא שלפ בביהך‪ .‬לא יהי ליך מחזוריך להבא‪) .‬לא( וסן נו דהוהבריך קיים‪ .‬לא ישלה ווי‬
‫מפוםיך‪ .‬ווי רלא שחי ברי ווי רלא אייל ברי‪ .‬ווי רלא אזיל ברי לבי כנשחא *‬
‫)ח( ויראו בני האלחים‪ .‬רשביי קרא להון )לב( בני דייניא‪ .‬רשביי מקלל לכל פאן‬
‫דקרי להון כני אלחיא‪ .‬חני רשב״י כל פרצה שאינה מן הנתלים )לנ( אינה פרצה ‪.‬‬
‫כומרייא ננבו אלהיא מאן סוסי ביח או סאן מקרב‪ .‬ולסח אנןרא אוחן בני האלהיס‪.‬‬
‫י י׳‬ ‫ש ם‬
‫ח • י׳‬
‫י ן‬ ‫ר ׳ חנינא ורשכיל חרויהון אםרין שהרבו יםים בלא צער ובי‬
‫ח ג א‬ ‫י פ ו‬

‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫מריו שאי! תהיה שלמם ופובס גביה לא יסיס לן י״ום‬ ‫י־ ח״א דנם מננל גיס ‪ ) :‬נ נ ( שממן‪ .‬נלימו כלים בילו‬
‫לכאן! )לא( ומתיו שיהיה בנך קייס נשלוס ימינה לא תסיר מלי!‬ ‫אוהו לסימן »!נ נלילת הילל ע״ד שאתו״ל נית תיניר‪ ,‬יאשס‬
‫איימפיו שננל עת תאמר איי שעל״ן לא אכל מי אוי שעל״נ‬ ‫אע״פ כאין נימיש יש סימן‪ ) :‬נ ל ( לידו ליין נו׳‪ .‬נלימו מ״מ‬
‫לא שתה איי שעדין לא סלו לניתהננםת ‪) :‬לנ( נני ו״מא ‪.‬‬ ‫שונממנס סיסנן ונר‪):‬נה( לא יהי נו׳‪ .‬יהי ולין שלא תצערו‬
‫שני האלהיס פירושי נניהדייניס ‪'):‬נ(א<ה פרלה ‪ .‬פירושו‬ ‫לת!יי אלי »שא»נ לנן זנר ‪) 1‬נו( אסינ נרסיס ‪ .‬השיא את‬
‫שמתוו שהנלוליס פורצים הנלר כולס עושים אתריהם נ נ ס‬ ‫נסי לאיש ‪ ) :‬נ ו ( צלי עלי‪ .‬הספלל עלי ונרנני נא אני !‬
‫ימניא משל מהכימריס שהם ככני ע״נ נינניס ע»נ ימראיס‬ ‫) נ מ ( לא ישלה ס ׳ ‪ .‬לא יפסוק ויסיר אוי אף מפיו ‪1‬‬
‫שאין נה ממש מ׳ ׳שנע שינ נה או מ׳ ׳קרינאליה ? " ‪J‬‬ ‫)נש( שרתיה! לליון ‪ .‬כניסס ספליס ה; עליו! )ל( מן נ י י ט ׳ ‪.‬‬
‫^ א ע ה ו ו ן ^ י ס ט "וועגין וואלט בעסעי גיייען‬
‫אז דיין ווייב וואלט ‪.‬ניביאךין אבן ;כר‪' .‬ווארוםי^ק ךארף וויין אונ מען דאךף ‪,‬עםיג •‬
‫פון ןעםטוועגין דאךף טען דיין סער ווי^םינ‪ .‬טען דאךף וויייץ אונ טעןדארף ;עך‪#‬טין‪ .‬פון‬
‫דעקטיוע‪/‬ין ראךף'מען'ווייץ לעידוד ‪/‬ערשטין וםעןךאךף ןכךים אונ טען דארף‪.‬נקבות‪ .‬פון‬
‫דעקוטייעני; דאךף טען זכףם גיינןיןער ווי‪.‬נקבות>'‪ .‬אזאטע;נ‪$‬ש טא?ט חתו;ח יייניע א^אכטער‬
‫אוני ניט אויט";עלט'אויףאיר‪ .‬זאניט‪;.‬גר צו איר חלואי דו ;אלקט כלייבין ‪3‬יי ריין ‪8‬אן אונ דו‬
‫זאלםט ניט צוףק קוטן צו'טיר‪.‬זעהן טיר ש אטאכטר וועלט טען'קוים יפטור‪ .‬א?ער צו אזוןן זאןט‬
‫סקניט אזוי‪'.‬רבן !טקיאל' ןאט בוחו‪,.‬גה גימאכט' דיגע 'אטא?טער האט זיא גייאנט צום ג^אטער‬
‫כעט פון"‪12‬יי;עט*ווענין'‪".‬האט ךערפאטער ןיןא;ט הלואי דוואל?ט ניט צוריקיקוטקצוומיר‪.‬‬
‫דער נאךןאט ךא ני‪$‬אךןעיוןן ןאט' זיא גיואיגט ציוםפאטער‪'.‬יעט פו; טייגעטויענין‪ .‬האט‬
‫ךערפאטער גיואגטיצואיר דאםוץאךט אוי זאל ניט אויפןעךן פון דיין םויל‪ .‬ןאטדאניזא גט‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫צום ^טער צומי ^טהות ןאב איך*וךהאט אונ ביי ביידע קא^טו פיך נייןליכט‪ .‬האט ןער ‪$‬אטער‬
‫צו איר ניזאנט״בייךע זע;ק ר&לותאויף ךיר‪ .‬אזךיךוועטינוט די; ביי דיין פאן‪ .‬וזע?!טו ניט‬
‫צוךיק קוטע; צו'ן!יר‪ .‬אז דיין' זוהן ייעט לע‪3‬ין וועט ניט אופהעךין דאם דאךט אוי פון דיין טויל ‪.‬‬
‫דו'ייעסטיייזאןין אויטיין זוהן האט ;יט }יטרעקע;‪ .‬אד ‪!2‬יין ומזן ןאט ניט ני;עפין‪ .‬אד מיין‬
‫זוך״י״אייז נאך ניטנינאננק איין שוהל‪ ) :‬וילאו בגי ןאלהים‪ .‬רבי קןעון בן יוחאי ןאט ;יי א;ט‬
‫ז‬ ‫ה(‬

‫^גי האלהים ‪3‬ייגט םק‪/‬קיגדער פון דייגים‪ .‬רבי שמעון' ' ן יוןאי ןאט גיפלוכט‪ .‬די מקטקין וואט‬
‫‪3‬‬

‫האבץ גיייאגט'אז בגו האלודים זאל מק טייטי^ק ךיי קי דער פו; ;אט‪ .‬מיד ןאבין נילעח גט לכי‬
‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬

‫שטעו; ‪ a‬יוחאי" האט"גיזאגט די אויסברעכוגג וואט איז ניט פו; גר^ע לייט איז ראם גיט״קיין‬
‫ק ף נ־ראסנ!ע טקט^ין אויך גאט‪ .‬אז לי‬
‫ז‬ ‫ארםברעכוננ'‪ .‬אז די נרדםע לייט דיגק גאט‪.‬‬
‫ת‬

‫נררםע לייט זי״נדייגק‪ .‬דנריגע; דייפראםטע םענטשיןיאויך‪ .‬אז ךי בוקרים נ‪ |^5‬די‪^.‬עי‬

‫!‪TO‬יי‬ ‫‪3‬‬ ‫די'פראסטע '^עגטשי; אז ידי ג^טער זענען גאר ;יט>‪ .‬וועד וועט שיי;‬
‫י‬ ‫א י ?‬ ‫פ‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫צ י ? י ‪,‬‬ ‫י ב‬
‫«‬ ‫"‬ ‫‪=" f‬‬ ‫י ^ ־ ־‬ ‫‪5‬קי ^‬ ‫ת ס נאטאירעיזיעי‪/‬יעט‬
‫?גיי! ‪S‬‬ ‫״י ל '‬
‫‪,‬‬ ‫י‬
‫‪ -‬י • • ^ ^ יי‬
‫>א!‪:‬י‬
‫'^י חניגא אונ ריבי <מע‪1‬ן בן לקיש יא^יז ‪T 3‬״‬
‫י ‪ 1‬י ל‬ ‫י‬
‫ז‬
‫ז‬

‫יסון‪ .£‬ר*י<א האט גיזאיגש דיי יוקיפ ווע;י! דרייער האבק ‪,‬יי אווי לא* גילעכט ^‬ ‫פ ו ן‬
 ‫פ ר ש ה ב ו‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫יוסי אטר כדי לעטור על התקופות ועל החשבונות‪ .‬רבנן אםרין )לד( ברי שיטלו שלהם‬
‫ושל דורות הבאים אחריהם‪) :‬ט( כי טובות ה נ ה ‪ .‬איר יורן טבת כתי׳ טשהיו טטיבין‬
‫אשה לבעלה היה נרול נכנם ובועלת תהלה‪ .‬הה׳ד כי טבת הנה אלו הבתולות‪ .‬ויקתו‬
‫להם נשים םכל אשר בחרו אלו נשי אנשים‪ .‬סכל אשר בחרו זה זכר ובהםה‪ .‬ר׳ הונא‬
‫כשם רב יוסף אסר דור הםבול לא ניסוחו מ; העולם ער שכתבו )לס( נסוטסיות לזכר‬
‫ולבהסה‪ 0) :‬איר שטלאי בכים שאתה מוצא זנות )לו( אנדרלוםוםיאה באה לעולם‬
‫והורנת טובים ורעים‪ .‬ר׳ עזריה ור׳ יהודה ביר סיסון כשם ריביל אסר על הכל הקב׳ה‬
‫מאריך אפו חוץ טן הזנות‪ .‬טיט ויראו בני האלהים ונו׳ יטה כתיב בתריה )שס ו( ויאםר‬
‫ה ׳ אםחה את האדם‪ .‬ריביל בשם ר׳ פדייה אסר כל אותה הלילה היה לוט טבקש רחטים‬
‫על הםדוםיים והיו םקכלין טידו‪ .‬כיון שאםי־ו ליה הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשםיש‪.‬‬
‫אסרו ליה )שס יט( עוד )גז( סי לך פה‪) .‬ע׳כ היה לך( ללסד םנינוריא עליהם‪ .‬סבאן‬
‫׳אילך אין לך ללםד עליהם םנינוריא‪) :‬יא( ויאםר ה' לא ידון רוהי באדם‪ .‬איר ישםעאל‬
‫‪"°‬‬ ‫מתנות כהונה‬
‫סאתס ויקבלו שירעניתיהו! ייקמי נייסר הזירות הנאיכ‬ ‫סיג נילקיש וכלא יסוד! נל נ ו למס א״ו הגא נוי לעמול‬
‫גמימסיות ‪ .‬נתינס נלשיז יין ‪:‬‬ ‫)לה(‬ ‫אתריהם ‪:‬‬ ‫על השקופית נו׳‪ .‬שירש" מתיו שהאריס ׳מיס עמלו על‬
‫)לו( אנלולומפיא‪ .‬ו נ ר ננל מאל ‪ t‬סיג )לו( מ׳ לו פס‬ ‫גמר שהלו ממלות שאין מהלנ! שוס רנילולנגיסס אמריהם‪:‬‬
‫ללמול‬ ‫)לר( נוי שמזלו נ ו ׳ ‪ .‬שמתוך אוינות ימיהם יתמלא‬

‫ואלין זעהן רעם ‪1‬אן'ג פין'''ך«ן]~אונ פץ ף ל‪#‬ה ןועלין זיי ודםען צי ל ע ך ‪ %‬ן ‪ ? 7‬ע ^ ' ^ ^ ר‬
‫דעטרעמגג^גג פון ךי ?זקופות איוג ךי טזלות‪ .‬ךי ר^נן זאגין ךךי^ערןאביןיזייאזוי^^גג^עןט‬
‫דיןןר טאם עכירות ואל פול וןעךין‪..‬וועלין ויי גישט^פט ווערין אויף די וועלט‪ .‬אוג ךי'קיגךער‬
‫זיקייןךוי אראפ געטק אטוןר פון ויי‪) :‬מ(?י'טביז'הגה‪ .‬רבי יורן'זאגט‪?.‬גם שטייט' גים‬
‫טובות נאר‪5‬כח‪ .‬אי טען קאטאוים ניפתןטאאשה ךאייאל חתונה^אבין' טיט איר סאן‪ .‬איז‬
‫ןיקוטען דער ‪5‬ךע?‪1‬טער פון די אונ ןאט טיט איר פר;ער טזןה גיווען ‪ .‬ווי רער §סוק זאנט ‪.'.‬יי‬
‫‪v‬‬
‫דזאבץ ניזעהן ךי טעיכטער ‪.‬זע;ען נוט ראם מיינט טען ךי בתולות‪ .‬די ןאבץינינוםען ווייןערפון‬
‫)יעלכע ויי ןאבין ניוואלט‪ .‬ראם םייןט טען די תאבין ןיניוטען וויי^ער פון ךיי מאנען אינ האבין‬
‫טיטייי?ןי;ה }יייען‪ .‬ךייןאבין ?ןונה גידעין טיט וכרים אע טיט בןטות‪ .‬ר?יהו נא ןאטניזאןט‬
‫ז‬

‫פץ רבי יוםהם וועגין ךר דור פיון טבול ועג^ען גיט אפגי^עקטיניווארץ פון רער וועלט ביי זיי‬
‫ןאכץ חתו;הןיהאט םייטןכךים אונןאבין‪.‬נעשךיבע]צוךי'‪.‬אכתוןה'אווי וויי צואגקבת‪ .‬אונ‬
‫?‪.‬יי ?לקין נעטען צי ייך בןמות יי^הנען טיט ךיי אזיוי ווי טיט אווייב‪) :‬י( אטר‪ .‬רבי שמלאי ן א ט‬
‫גייא^ט ויען‪;.‬נס איו דאידיא‪,‬עבירה פון ןנות אויףךער וועלט קוטט אסנ^ה איויף‪.‬לער ויעלט‬
‫אונ‪.‬עם וןר?ת גוטע אוג שלעכטע‪ .‬רבי;ןזריה אונ רבי‪:‬היורה בלבי' סימון ןאט ניואןיט פון רבי‬
‫יהועןע בן‪.‬ליי ס ייעגין איייף אלע עבירות' עאךט ;אט' אוג שטראפט גיטיבאלד ‪; '.‬אר אויןן‬
‫ןגות ?ז?ןרא|‪£‬ט ‪.‬טען באןד‪ .‬וויךער פסוק זאגט ךי גרדסע ליייטיןאיבין‪.‬נטעה; ךי טעכטער אונ‬
‫ז‬

‫ןאבין ‪,‬מיטךי נינה ניזויען‪ .‬האט גאט גיואגט איןיוועליאפמ^קין ךי טעגטישיין פון ךעריוועלט ‪.‬‬
‫רבי ןהועןע בן ליי וזאט‪.‬ני יא‪.‬נט פון לכי פדייה ם וייעןק ייען ך טלאכים״זיענען ניקוםען״צולוט‬
‫ז‬

‫צו פזןרקעךין ?ודים‪ .‬אנאנציע נאכט ןאט' לוט וךבעטין ביי ןאט ;נר ואל רחמנות ןאבין אויף‬
‫?ןתם אונ זאלדיניט^ראפיןאוינמען הט דין תפלה ^נןינומען אונ מען'האט שוין';יייאלט‬
‫מוחל‪.‬דין ‪.‬סדים זיי^ערע לעבירות‪ .‬וד די םענטשין פון סרוםיןאבי; נמיאנטיצו לוט ניביאונוז‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ים‬
‫‪ 8‬י י ד‪.‬טע?? ?? ! ויאם'‪.‬יענען ביי ריר ידי מלאכים( אונ טיר וועלין טיט'‪.‬ייי מינה זיין'‪ .‬האבי}‬
‫יי סל‪$‬כים נייזאנט צו לוט עוד םי לף פה‪'.‬ואלסט ניט״ליי׳ןןען פה נאר פה'‪ ,‬ןאםטו*;א‪1‬ז‬
‫ז‬

‫אטויל צו בעטין ‪6‬אר ד י ‪ .‬ביז איצט' ןאסטו נאךינמןענט בעטין פאר ד י ‪ ' .‬פון איצט >‪1‬ן איו‬
‫שוין אויף די ;אר ניט צו ליעטין‪ ".‬עייל ידי זענען מינן ‪" .‬אוני טיט זכרים‪< :‬יא'( ךאםר ה׳‪.‬‬
‫;אט ן‪.‬אט ‪.‬ני;אנט לא ;דון רוחי באדם‪ .‬וואם סייינט מען לא ידון' תןייבאדם‪ .‬רבי ‪:‬שמעמל‬
‫ברבי‬
 ‫‪tp‬‬ ‫ב ר א ש י ת‬ ‫בראשית פרשה כי‬ ‫ס ך ך‬
‫בר׳ יוסי )צלו( איני נותן רוחי בהם כשעה שאני נותן סתן שכרן של *ריקים לעיל שנא׳‬
‫)יווזקאל ל‪ (1‬ואת רוחי אתן בקרבכם‪ .‬רבי ינאי ורשב׳ל חרויהון אסרין אץ ניחנם לעיל‬
‫אלא יום הוא שםלהט את הרשעים‪ .‬ם״ט )מלאכי נ( כי הנה חיום בא בוער כתנור‬
‫יהיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא‪ .‬ורבנן אסרי יש ניהנם שנאי‬
‫)ישעיה לא( נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לי בירושלים‪ .‬ר׳ יהודה בר׳ אלעאי אטד‬
‫לא יים ללא ניהנם‪ .‬אלא אש תיא שתהיה ייצאת סניפי של רשע וטלתטתו שנא׳)שס‬
‫לנ( חהרו חשש חלדו קש רוחכם אש תאבלכם‪ .‬איר יהודה בר אלעאי םהי )לט( לא‬
‫ידון רוחי‪ .‬עוד אין הרוחות הללו )מ( נידונות לפני לעולם‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ אחא‬
‫אמר בשעה שאני םחזיר הרוח ןמא( לנדנה איני טחויר רוחן לנרניהן‪ .‬איר חייא בר‬
‫אבא איני טטלא רוחי בה; בשעה שאני טטלא רוחי בארם‪ .‬לפי שבעהיז הרוח היא‬
‫)מב( נבזקת באחד םאיבריו‪ .‬אבל לעיל חיא נבזקח בכל הנוף‪ .‬הה״ד )יחזקאל לו( ואח‬
‫רוהי אתן בקרבכם ‪) :‬יב( א׳ר יורן בן בתירא עור איני דן את )מנ( הדין הזח לעולם‪.‬‬
‫ר׳ הונא בשם רב יוסף אסר )מד( לא אוסיף לא אוסיף‪) .‬מה( ליסני)מו( ליםני‪ .‬רבנן‬
‫בהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫) מ נ ( ננוקת‪ .‬נשורת שתהא יושירס ננל אינד הגון נוס‬ ‫ללמוד נ י ׳ ‪ .‬יקרי ניס פס הפיה פתימ נפתה ‪! pp‬‬
‫באין נן עתה שהיא קפירס נ א נ ו אמד‪) :‬מג( סדן מ ס ‪.‬‬ ‫<ימ( איני ניתן רוח• נ י ' ‪ .‬נלימר שלא ימיי לעתיד לנא ו‬
‫סמנול על נל ה»‪1‬לס ט ל ו ‪) :‬מד( לא אוסיף‪ .‬נ ת ע ל‬ ‫)לש( ילא ידיני‪ .‬ודיש לא ילון רומי לא דין ולא רות‬
‫פעמים ו )מה( ליפני נ י ׳ ‪ .‬לא שני ילא ישגה כליי ‪p‬‬ ‫שאין עימדין נדי! ואין להס רות להמיית עס הלדקים ‪:‬‬
‫לא הים מלפני ום יפן לא יינון אמר נ ן » )מי( ליסנ׳‪.‬‬ ‫) מ ( נדמית‪ .‬לפני בלא ימיי לעתיד לנא ‪) :‬מא( לנדנה‪.‬‬
‫קיליר ל' נמו לא שגי אי לא ישנה ‪ .‬ימלאמי נפי' ר ב *‬ ‫ה ג ו ן הוא נרתק ‪ pw‬אל הננמה נמו לנד; נרק ספנו;‪:‬‬

‫^ ' " ^ ‪ r ^ ^ V W l ^ F ^ ^ T ^ ^ ^ T ^ r‬שיר צי י י צדיקים אויף״עולם״ס^א‬

‫וועל אץד אין'יןי אריץ נ‪.‬עבין איין נשטה‪ .‬ווי רער פסוק ;אנט סיץ נשםה)אחלק פץ טיח ייעל‬
‫איך אין די אדיין געכיין די זאלין לעןךיג מערין‪ .‬א בער אי; די טעינטשין פון סכיל מעל אץו‬
‫ז‬

‫אץדי״קיץ נ?ן!‪$‬ה ניט אריץ געכץ •ידי וועלץ ניט לעןעדינ וועךין ‪ ' .‬ס נ י י_נאי אונ כבי שטעון‬
‫בן לקיש ואנין כיידע ווען‪ .‬םשיס דעט קוטע; וועט' ניט די;‪..‬קיץ גיר^ם‪;' .‬אר ךי זולן ייעט‬
‫פאר כרע;עי לי רשעים‪ .‬ווי‪.‬עם עןטןיט אין פםו^עם וועט קוםען אטאנ ;ואם‪^.‬ער ;ועט ברענען‬
‫?וי אהייכץ אונ אלע רשעים מעלי; דין ווי שטךויא אונ רער טאג וועט ךי פאר ברקען‪ .‬ךי‬
‫רבנן יאנץ‪,‬עס איו;א'דאא;יוז;ם וד רעד פסוק וא;ט אווי יאגט ;אט ;ואט‪..‬ער האט אפייזןר‬
‫ייי^לינז • כבי ןהורה בכבי אלעאי יאנט‪,‬עם יועט ניט‪.‬זיין ךי זיןן‬ ‫‪*5‬ין ציון אונ אהיי^יו‬
‫אונ עם וועטניט זיין אגיה;ם‪^ .‬אר א‪£‬י;ער' וועט ארדס ״גיין פו; ךעם‪,‬קעך§ער פון יערער ‪yjn‬‬
‫אונ ^עם וועט אים פאר כרעגען‪ .‬וןי רער ־ןסוק ^אגט איר וועט זיין ?ןעוןרת טיט א‪.‬פלע;וע אונ‬
‫איר וועטניבאףן א שטרויא אונ רער פיי^ר ויעט פאר ברענק אי;ערע נ^םות ‪ .‬י רבי יהודה‬
‫בתיי'אל עאי' זאנט וואם'םי‪:‬נט טען לא ;דון' רוחי‪; .‬אט ואנט די ערע נ^םותיוועלץ פאר ?!יר‪?.‬ויין‬
‫‪%‬‬ ‫ז‬

‫טאהליגיטגעםשפט יועךין'‪! .‬ביהוגא האטגיואגט פץ רבי אחאסיייעניןנאט יאנטייען איך‬

‫מעל צוךיק'נעב״ץ ךי ניבטות אץךיערע‪,‬קעךפערם'‪$ .‬בער ךי‪.‬נ‪$‬םות פון דירהסבי^ ;יעל איך‬
‫ניט צוריק ;עבין איןידיערע ‪.‬קעךפעךם‪ .‬רבייח^יא בר אןא״וזאט גיוא?ט גאנ‪ .‬זא‪.‬גט ויען איך‬
‫;ועל פול טא?ין די םעגטשץ טיט' נגיסות >{ןער רעם דור פון טבול וועד איןד ניט פול םא?ץ‬
‫מיט נשטות‪ .‬היינט איז״ךי נ^םה ';אר אין איין ארט‪ .‬אץ קאפ‪ .‬א?ער ווען טשיח וועט קוטען‬
‫ז‬

‫וועט'דין ךי נ^טה פארשפרייט אין גאנצץ גוף‪ .‬ווי לער ןסוק יאנ‪.‬ט מייןנ^בוה ייעל אי!ד;עבץ‬
‫אי; אייך‪ ) :‬י י ( !‪$‬טר‪.‬רכי"י'ורן בן בתיךא האט ניזא;ט;אט מגט ךעט דין פון טבול וועל איןד‬
‫ניטטשפטין אויףךיגאגצע יועלט‪ '.‬לביהוגא האט גיזאגט פון'כבי מסף ם ויעיין‪,‬עסי שטייט‬
‫אין פסוק לא או?!יף ל*‪ 1‬י אוסיף'צווי מאלל‪ .‬איך וועל ניט טעקרין איך דע^ ;יט'םעללין צו‬
‫בריינגען אטבול אויף דער וועלט‪ .‬איך האב גיט ניברייג גט אםכיל ביי איצט אוג וועליווייטר‬
‫‪:‬‬

‫ןיט בירייעען אטבול‪ .‬גאר דאסאיינע םאהל‪ .‬לי כמן ;איני; אזוי האט ;אט ג‪.‬יזא;ט איך וועל‬
‫;יט ברייג;ען אטבול צו די קיגרער'פון* נוז אונ וועל אויף ךי ?ז‪.‬פעטעררי;ע תרות אויך ';יט‬
‫בריינגק‬
 ‫בראשית‬ ‫בראיית פישה כו‬ ‫סדך‬
‫אסר׳ לא אוסיף לבני נח לא אוסיף לדורות‪ .‬אני אםרחי)מ ז( שחהא רוחי דנח בהן וחן‬
‫לא בקשו חדי אני )מח( משגםן ביםורין‪ .‬אני אסרתי שחהא רוחי דנה בהן והן לא‬
‫בקשו הריני )מט( םשגסן אלו באלו‪ .‬דאמר ר׳ אלעור אין לך שהוא םחחייב בארס הזה‬
‫אלא ארם כיוצא בו‪ .‬ר׳ נתן אוסר )נ( אפילו זאב וכלב‪ .‬ר׳ הונא בר נוריון אסר‬
‫אפילו סקל אפילו רצועה‪ .‬ההיד )ישעיה ט( כי את עול סובלו ואת סטה שכסו שבט‬
‫'‪1‬‬
‫וחשבון‬
‫בעצמן‬
‫‪\ .‬ו'כ אני‬ ‫‪.‬‬
‫טשנםן ביסורין‪) .‬נכ( א׳ר איבז סי נרם להם שיטררו בי לא עיי שלא שינסחי אוח‪0‬‬
‫ביסורץ‪ .‬הדלת הזו טי םעםירה )נג( שנםיה‪) :‬יד( א׳ר אליעזר )נד( בכים שאין דין‬
‫יש‬
‫נהונה‬ ‫מתנות‬
‫סדינו לגד שנפר ודם םן וגש סנשי מנו!( לפ־׳ סויני‬ ‫לא אוסיו עוד לעשית נן להוגה גני אדם לאבד עולמי‬
‫משגלו! כישורי!‪ .‬ולא ידון ר ו נ ו ‪ .‬פירושו רומי שנפתי‬ ‫בכן אלא איכ לימיד א! לשניס! )מז( שתהא רומי דנה‬
‫נהס * ר ד! איתי לנד ו ) נ נ ( א״ר איט ט ׳ ‪ .‬ורש לא‬ ‫ב ה ם ‪ .‬נלימר אגי אמרתי ייר\ יהא דן איסם וניהג נם‬
‫׳דין נדדרש לפיל אני אמרתי שתהא ירד דנה נהם «‬ ‫‪-0‬היי קיימים נראי מוצק נלי ישירים יצרם‪) :‬ממ( משנמן‪.‬‬
‫)נג( שגמיה‪ .‬הלירי הדלת וצירי הדלת המהמפונרים ימתיתכים‬ ‫ל' קישור ישיביר ילשין נשגה היא נשר קדר־ש ל׳ ניעריק׳!‬
‫ישינניס על לידם תמיד יאפפיינ לס מעמידן הדלת נך‬ ‫משגמן ניסורין‪ ) :‬מ פ ( משנמן אלי נ א ל י ‪ .‬מקשרה יה נזם‬
‫שנרי! הישיר׳ מעמידן האדם ‪) :‬נד( נכל מקים שאין‬ ‫יםקיפעי יה עם יה נאיפן ביתתייט וה עם וה יאנדי‬
‫דין‪ .‬ופירושי אס אין דין ומשפש נעשה למפה נעשס ד נ‬ ‫נ ו ל פ ז ) נ ( אפילי ואנ וכלב‪ .‬אס פגע! נאדס שלא נ ד !‬
‫«׳‪c-‬‬ ‫שמיה כיהן ליתן משנין‪ :‬ה״נ )נא( איני דן רימ! > איי י‪1‬‬
‫בךייעק אטבול‪; .‬אט יא גטאיך ו!אב ‪.‬גימייגצ אי מיין ךןיילעקייט יועט ייי פירק איו גיטען‬
‫‪:‬‬

‫ויעג‪ .‬אונ די קאבין גיט גיייאלט‪ .‬ייעל איך ךיי §אר ביגךין טיט‪:‬ם־ךים‪ .‬איך וזאב גיםיינטיאו‬
‫‪9‬יין היילעקייט יועטגי ?ירק אין'נוטען ויעג‪ .‬אוג ךי'ו!א‪.‬בין גייט גיוואלט ‪. .‬יויעל איך״זיי פאר‬
‫‪.‬קךיגען איןגע טיט רי אנךערע‪' .‬ייעלין ייי אלע ‪8‬ארלאךן‬ ‫יי‬
‫י‪.'.‬‬ ‫‪1 5‬ל ‪ 9 4 8 1‬ל‬
‫‪,‬‬ ‫י ט‬ ‫ע‬ ‫יי‬
‫ע‬
‫י‬

‫דעךי;‪; .‬וארוס רבי‪.‬אלעוך וזאט ןטאגט או ןאט יייל שטראפין אםעגטשיןישטראפט ער‪.‬אים ריךיד‬
‫אווי אמקףש ווי‪ .‬ער איז‪ .‬רער ןטלעכטער טענטש יאיל בנע;ענק ";אך אשליעכנזין ט ק ט ש אווי‬ ‫‪%‬‬

‫ווי ^ר אייו אוג אייגער וועךט ןיי^טךא^ט דוךיךךעם אגךעךין‪ .‬רבי‪$‬ן"יאגט אפילו' איןאלף‬
‫אךער אהו?ט אז די האכץ‪.‬ג'יט^הן ןזאדיין אזוי'^י<גטש'וואם‪ .‬ער ןאט‪.‬גיט גידאךפט גישטראפט‬
‫י‬
‫י‬
‫ווערין דוךך די‪ .‬ייערץ די ניי‪?!?.‬ךא‪.‬פט‪ .‬כבי הי;א'בר גיריון וזאט‪.‬ג;וא;ט אפילו דערישטעקין‬
‫אךער רער פאםעק ייאם ?!לאןיט רעם טעגטש ייאס סען ראךף אים גיט שלאני;‪ .‬ויערין!ייי‬
‫ןי?!ףרא?ט‪ .‬ווי ךער פסוק י>^ט רעם יא"ך';יאם ךי יוךין ןאביין אויף ייך גייטראגי;‪" .‬אונ רעם‬
‫??טעקין יואט איי‪.‬ניווען אויןשיךחןר >‪/‬קםיל אונ די"רוט וואט האט די צו‪5,‬עך'רי‪.‬קט האםטו צו‬
‫ביראכין ?יום ?דין אווי ייי אין רעם §אנ וואט דו‪ 1‬הא?‪:‬ט ;עטשפט‪ .‬ןךבי"אחא {איטי‪ fritr‬ךי‬
‫ז‬

‫לןידיגע בדמער יועלין אויך נעמ׳^פט וועךין‪ .‬פאר וויאס "ויי וויאקסין ניט פירור‪;0 .‬ן ואל פון זיי‬
‫י‬

‫הגאההאבין‪ .‬ךי רן;ן זאגין ךאסיפון ךעם פסוק רער םקטש 'איו‪,‬׳וי דער בוים אין ^עלר‪ .‬אוו‬
‫וויךערמק?!ש מיי‪.‬געביןךין אוג השבון אדףדןגע^סעישיים‪ .‬אזי וועליין ךי ביימער אדך געבין‬
‫רץ אונ ה^בין אויףזיך‪) :‬יג( אמר! כבי יהושע' בריגחמיה האטיןיזאגט נאטזיאנט איך 'וועל‬
‫ניט מקזפטין ךי;אך ךי;שכ‪1‬ה וואם איך האב אין די גייגעיבין‪; .‬וארוס די זעגעןיך״אך טקטישין‪.‬‬
‫;אי־ איר)‪.‬יעל צי א]‪.‬ועק‪£‬עכין ךפ ביםול^אלןרי^וואם איך הב ייי צו גיאגט‪ .‬טאיד ייעלן ךיתי״ובת‬
‫טאףן‪ .‬אונ אדב ייי וועלין גיט תשובה טאוזן וועל איך די פר‪.‬שניידין'םיט יםיורים‪ .‬כבי‪.‬אייבו הט‬
‫גיואןט וועד הט ךי גיבךיץ‪.‬גט דר צו ייי יאליןיאי; מיר סורר דין‪ .‬דייי״ל איך הב איויף ך י ניט גיבךייננט‬
‫ןםוךים‪ .‬דוךך פיל גו‪£‬ס דאם די ריאבין גיהאט האבין ייי אין מיר מורד גיווק ‪ .‬ווער' שטעלט‬
‫אויף ךיא טיר ייא יא״ל אייגןק‪ .‬ךיואווןעםעם * אונ ךיא‪.‬ואוו‪.‬יעסעפ‪.‬ןעגען'ניבראכ'ין‪ .‬אווי ךיא‬
‫יםורים ^טעלין אויףךעם טק?!שי!‪7‬ןר'זאל'ג‪.‬יין אין גוטקיועגיירר( ^‪5‬ר'‪ .‬כבי'אליעיך האט‬
‫גיואגט‬
 ‫בראשית ‪tp‬‬ ‫י‬ ‫מ ה כ‬
‫פי‬ ‫‪nwo‬‬ ‫סדר‬
‫יש דין‪ .‬רב טיבי בריח דד׳ אפי בשיטח ר׳ אליעזר )כראשיח ו( לא ידון רוחי‪ .‬איד‬
‫טאיר חן לא עשו טדח הדין למטח‪) .‬נה( אף אני איני עישח מרח חרץ למעלה חחיי‬
‫)איוב ד( הלא נםע יחרם בם יטוחו ולא בחבטה‪) .‬נו( בלא חבטה החורה‪) .‬שס( מבקר‬
‫לערב יוכחו מבלי משיט לנצח יאבדו‪ .‬ואץ םשים אלא דין‪ .‬המריא )שמות כא( ואלה‬
‫המשפטים אשר חשים לפניהם‪ .‬אמר ריחינ )נז( עוד איני דן מדהיר כננד ברח הרחמים‪.‬‬
‫<נח( ר׳ אומר ויאמר דור המבול לה׳ לא ידון‪ .‬איר עקיבא )תסליס י( על מה נאץ רשע‬
‫אלחים אמר בלבו לא תדרוש‪ .‬לית דין ולית דיין‪).‬נט( אבל אית דין ואיה דיין‪:‬‬
‫<טו( איר חנינא בר פפא אפילו נח שנשחייר מהם לא שהיה כדאי‪ .‬אלא שצפה הקביה‬
‫שמשה עתיד לעטור טמנו שנאמר בשנים זה משיה ‪ .‬דחושבניה דדין חוא חושבנית‬
‫דרין ‪ .‬רבנן מייהי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים‪ .‬ומשה היה קיכ שנה‪:‬‬
‫<טז( הנפלים היו בארץ בימים ההם‪ .‬ז׳ שמות נקראי להם‪ .‬אםים‪ .‬רםאים‪ .‬נמרים;‬
‫זמזומים‪ .‬ענקים‪ .‬עיים‪ .‬נפילים‪ .‬אםים שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו‪.‬‬
‫רפאים שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה‪ ..‬נמרים ר' אבא ביכ בשם ר׳ יוהנן‬
‫אמר )ס( מוח קוליתו של אחד מהם היה נמדד ייח אמה‪ .‬זמזומים א״ר יוסי בר תנינא‬
‫םנטרומין‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ו נה‬
‫מזת םרממיס אצא יקינ‬ ‫למעלה‪) :‬נה( אן אני איני עיפה עמהס נ ו י ‪ .‬פלא יזון דנניש מדת הדן לפני‬ ‫•שמיש‬
‫פ י הנםינ נ ן הוא יאמר ־‬ ‫סדן את ההר ו ) נ מ ( ר' אוסר‪.‬‬ ‫סם עשו שלא כפירה אן> אני אעשה עמסס שלא‬ ‫נלומר‬
‫שלא נשורת הזין ומנהנ של הקנים שניהנ משח זיר המנול כלפי מעלה לא יזין יכזמפ׳ ואויל ליס זין‬ ‫גשורה‬
‫סיני עם הנל לאלי אינו עישה כן ילא יזין פי׳ לא וני'‪) :‬נע( אנל אית ד ן וני׳‪ .‬שיפיס זקרא ני מסס‬ ‫ימזת‬
‫נ ד ן ישירה‪ ) :‬מ ( נלא מנמת םיוורס‪ .‬נשניל שלא עמל ונעש תניש וני" ו ) ס ( מימ קוליתו‪ .‬המית שנעלם‬ ‫אנהינ‬
‫הירי‬ ‫נתנמת ההורס! ה״נ )‪ |(r‬עיז איני זן‪ .‬נלזמר‬ ‫עסקי‬
‫גידאנט אז‪.‬עם וועךטייניט נעטאה; אמשפט״אויף ל'ער‪,‬עךד ווערט ןיטאן; אטקפט פון ל!ימע‪.5‬‬
‫רב ביבי ךיער זיוה; פון רבי אטי ;אנט אויך ווי רבי'אליעזר‪. '.‬זנם ?{'טייט אין פסוק לא ידון‬
‫תהי • בבי מאירי ואגט נאט ןאט ניואגט ודיל די וזאבי; ‪.‬ניט‪.‬ניטאהן‪.‬קיץ טעזןט אויף דער^רד•‬
‫דייל די האבי! ךך ניט נעפיךט אויף'דער וועלט ווי מענטשין דאךפיי זיך פירק • ןועל איך מיןי‬
‫ןיט !?ירק מיט ךי ווי ;אט דאךף ךך פירק‪ '.‬מיט רהמנות‪ .‬נאד איך וועל ךי טיןפטין טיט‬
‫א‪.‬מתין ?ושפט‪ .‬וד דר פסוק ואנט עם ןאט אוועק ניצוינץ פון די זיחןר נ;עךער‪.‬קייט" <ו^ם דר‬
‫מענטש ךאךף די; טעךןר ווי ךי בהטה דאם' האבץ די פאר לארץ( זיי וועלין ‪#‬טאל?ין ־א;‬
‫הבמה‪ .‬ודיל די האבץ' ‪.‬ניט נילערונט ךי חכמה פון ךער תורד‪ .‬ךךיבער וועלץ ךי ?!טאלבין‪.‬‬
‫פון פריה ביז אווענד וועלץ די י צו שטויםי; 'וועךין‪ .‬מבלי טשים' לנצח יאבדו‪ .‬משים םייוןט‬
‫מען משפט‪ .‬וויי דער' ןםוק זאנט ראם זענק די‪? ,‬שפטים אשר וי״שים ל?ניןם‪ .‬וואם ית‬
‫;אלםט'משפטי; פאר‪}.‬יי • עייל ייי ןאכי; נייט״גיטאהן משפט‪.‬איינער ‪9‬יט ךעם א‪.‬נ‪.‬ךעךין ךריבער‬
‫זזעלין דיי אוייף אייבע פאר לארץ ווערין‪ .‬ר מ יוסי מלילי זאנט ;אט ןאט ‪3‬י(א נט איך וועל‬
‫‪:‬‬

‫ניט ומעהר פערהאלטץ דם מדת הלין פאר רעם מדתיןךחםים‪^ .‬אר ךער מדת הלין וועט‬
‫פירק' ךי ייעלט‪ .‬רבי ואגט רער דור דןמבויל ן א ט נמאנט ;אט וועט או^ז ניט מק^טץ‪.‬‬
‫;וארים נאטיהאט ניזאנט אייך וועל‪.‬קיץ מאהל ןיט ש׳?פטי'ן די וועלט‪ .‬רבי‪.‬עקיבא יאןט ךןד‬
‫‪%‬‬
‫המלך ןאט ;עזאנט*טיט וואם ךער ^עדינט רער רשע ; א ט ‪ .‬ודיל ךער רי׳^ע זא?ט אץ ויץ‬
‫א‬
‫הארץ אז ;אט §אךשט ;אר ניט ‪. .‬עם איז ניטא‪..‬קיץ מ‪§#‬ט אונ‪,‬עפ איי ני? ‪ TR.‬לי;ן •‬
‫‪$‬ב'ער אין ?*טח ‪ m‬רא אקשןט אונ ‪;.‬גם את רא אד;ין‪)':‬טו(!‪$‬ט'ר‪ .‬רבי חנינא בר | | א‬
‫ןאט ניזאנט'אפילו נח יואם^ער איו ;עבליבק פו; ‪8‬בול‪^ .‬יט דייל ‪.‬ער אגיז ווערט גייוק‪.‬‬
‫;אר ;אט האט }יזעהן או טשה ייעט פץ' איים ני^אךץ וועךץ‪ .‬ור דער פסוק זא;'ט בז‪$‬ם‪.‬‬
‫דאם איז םשיז‪ .‬ב׳טנם בטךיעפטיךריי הונךעלט סינף 'אונ פעךצינ אונ ט׳^ה בפןרענןט אוץ•‬
‫ךריי הינדעךט פיניף אונ פעךציג • "ליכןנן'לערנן דם יפו; דעםפיםויקדעע נ‪$‬ענ׳וועלין זיץהו;דעלט‬
‫מיטצדאנץינ יאןר‪ .‬אונמ^ה קאט נילעבטהו|דעךט ט י ט ?ווא^צינ;א'ןר‪)':‬טז('מפלןם‪.‬די'"לי^נן‬
‫ד׳ננעןינידק אויף'דר ;ועליטאץ ךי‪£‬י;טן!ך§ק' ; ע מ ק ןזט טק';ירופץ'רי ךיזק‪'.‬אטים‪.‬ךפאימ ‪.‬‬
‫נבורים‬
 ‫כ י‬
‫בראשית‬ ‫‪3‬‬
‫בדאי&יח י^י׳‬ ‫םדר‬
‫מנמרוםין)סא( טניסטי מלחמה‪ .‬ענקים רבנןור׳ אחא‪ .‬רבנז אסרי שהיו מרבים ענקים על נבי‬
‫ענקים)פי׳ תכשינוין(‪ .‬ר׳ אחא אסר שהיו)סב(עונקים נלנל חסה‪ .‬ואוסרים הורר לנו נשםים‪.‬‬
‫עדם )סג( שצדו אח העולם‪ .‬ושהוצדו סן העולם‪ .‬ישגרטי לעולם שיצוד המריא )יחזקאל כא(‬
‫)ס‪ (7‬עוה עוה עוה אשיםנה‪ .‬אמר ראביש שהיו)סה( בקיאים בעפרות כנחשים ‪ .‬בנלילא‬
‫)סו( צזחין לחויא אויא ‪ .‬נפילים ‪ .‬שהפילו את העולם ושנפלו סן העולם ושםלאו את העולם‬
‫נפלים בזנוח שלהם ‪ ( D :‬וגם אחרי בן‪ .‬יהודח בר ר' אמי אמר )סז( אחראי לא ילפון‬
‫מן קדםאי‪ .‬דור הםבול לא לקחו סוכר מדור אנוש‪ .‬ודור הפלנה מדור המבול‪) .‬בראשית ו(‬
‫ונם אחרי כן אשר יבואו בני האלהיס אל בנות האדם‪ .‬איר ברכיה חיחה אשה ייצאה‬
‫בשוק והיחה רואה בחור ומהאוה לו והיחה הולכח ומשמשה םטחה והיחח מעסדח בחור‬
‫)סמ( כיוצא ב י ‪) :‬יח( אנשי השם‪ .‬איד אהא )איוב ל()סט( כני נבל גס בני בלי שם‪ .‬ואת‬
‫א מ ר ת‬
‫מתנות כהונה‬
‫אחה ארן מגדליו פרי זי ואייי פרי זיו )סי( ‪5‬ייידו נ י ‪.‬‬ ‫החליל־ )סא(ניגיסניי‪.‬פייש״י יילימד מלמננה ולשניים‬‫יין־‬
‫קירי! לנחש אייייאו )סו( אחראי נ ו ׳ ‪ .‬האחיינים לא לקמי‬ ‫מויייטס ;‪ ) 1‬ם נ ( נר‪.‬ק־ס‪ .‬מעמידן ויהי חניה יאשרו אי!‬
‫מישי מן סקומי־יס ידיי ספלנפ לא ל־ןמי מיסר מדור‬ ‫»ני ח«\ס טישיו אלא פן לנו משר ואז גפקדוו פפמיס‬
‫סמניל‪) :‬שח( •ניילא נ י ‪ .‬פייפ״י נשס חגנוימא דדיי־‪.‬‬ ‫נענים ו נ ע ילא אור ייידינשמיס! ) פ ג ( שלדו‪ .‬מורינו‬
‫פלנסינ וילדי לה! ילא נסינ ע ם ם ‪) :‬סע( נ נ י נ נ ל ני׳‬ ‫םשילס נומנס ונימו שיסינ לעתיד במבול ‪ ) s‬ס ד ( ע י ס ‪.‬‬
‫‪m‬‬ ‫שמעם ז )םה( נקיאיס נ י ׳ ‪ .‬בקיאים היי נגידי הארן‬

‫^‪ E£A".cT‬הט מ ק די גיתפין עייל)יער ‪7‬ןם הט ייי ניועהן איז אוין*‬ ‫ןכירים •‬
‫י‬
‫אים גיפאליןבאסורא‪ .‬לפאים הטי מ ק ךי גיתפין דייל ייערעס דזטדי}יזעהן איז ייי! הארץ )יייןד‬
‫ז‬ ‫י‬
‫ןיויאךיןויי ייאקס ‪ .‬גבירים האט מען‪.‬לי ;ירופין עי לי‪.‬ייוענ‪.‬ק גיויק'ו'יי^ר שטארק"‪.‬ורבי אבא‬
‫בי־ כהנא ןאט }ייאןט פין כבי יוחנן ס וןענין רער סאךןז פון אפוס פון אילגעם פון די ‪ .‬איו‬
‫איילי! • שיוטים ן א ט טען ויי ?יתפין ווי רבי יקי בר חניגא יאגט״ווייליזיי‪1‬‬ ‫‪V>WP7‬‬
‫ד‬
‫יענן ןיווק ;ילערונט ?!לחיןה צו האלטין‪. .‬עגקים ?אר וואס ' ן א ט םק די נירופין‪.".‬קרעען‬
‫די ב«ן אונ כבי ^חא‪ .‬די י}נן יאגין ודיל די האבץ אנגןפזאהן האלת בעגדער אויף היאלדז‬
‫ן״עף־^‪-‬‬ ‫§קדער די‪,‬יעגק‪.‬עגאגגק ‪9‬יט פיל צירוננ• כביאןא יאגט ייייל ייי" יענק‬
‫״עם ןאט אדם גי^עהן וד ךי זוהן איז אריים תער האלדי! אינ דיי האבץ גיואגט״צודי זוח•‬
‫ןאם דארפין ?יר דיין ליכפדגקייט ניב אמי בעסעי ממין‪_ .‬עוים האטי ט ק ת גירופין ווייל‬
‫ייי ?•אבין יייבט ‪.‬גיםאכט ךי ייעלט‪ .‬אונ די יעגק ‪5‬אר וויסט גיווארין פיון דער ייעלם "אינ‬
‫די ודאבץ גיבריי^גט ךי וועלט 'יאל וויםט וועךין‪ .‬פון ויאגען ייייםץ טיר אי עדם איי רער‬
‫»יי?‪1‬ש וויקט וד״עס ?זטייט אין פסוק _עוה _עוה _עיה א ^ מ נ ה ‪ V .‬ייעל דייוועלט ידסם‬
‫‪9‬א?ין‪ .‬רבי‪.‬אלקר ברבי עוטע‪1‬ן יאגט‪.‬ויי האבין‪.‬נלקענט'ךיןןירר אווי יוייאשלאנג'" ייי הא‪£‬י•‬
‫ז‬

‫ןיוואסט ריא‪,‬עךד צי וועל^ע פירות דיא שטיק‪.‬עךד' איז 'גמ! צום דיק איג צום" פלאגצי•‬
‫ב^מער• אונ צו וועןכע פיתח ךי ?!?!יק‪.‬עור אייינוט צום יייק אונ צום פלאנצץ בויפש•‬
‫אץנליל ת?ט מען א׳?לאן‪:‬נ ?דא • _קים'‪.‬טי‪:‬נט מ ק ‪.‬לי ‪,‬יעניק ןייוק איוי״א וויי שלאנגעז"‬
‫‪B‬‬ ‫מילים ןאט ‪ 5‬ק גי }יריפי‪ :‬יויילדי ןאבין ןייפאכט ‪ 1**4‬ך' ייעלט‪ .‬אמ יייייענק ‪. U i‬‬
‫ןי§אלין פון ךער דעלט‪ .‬אונ די ןאבין פול ןימאכט די גועלט סייטיאזעלכע תזקיייי יי מנעו‬
‫עייל די ןאבין ?!ינה ;יייק טיט פיל ווייןער אונ לי פייבער חאב״ץ ניבארץיייהןעדעיר יא!}‬
‫מ י ק י ‪* • a (D‬עזרי ‪3‬ן‪. .‬יהודה בר רבי אנןי האט ?ייאיןט די שפעטערדייגע תרותהאכיל‬
‫;יט אפ נילערו?ט פון ךי ?ריערת;ע‪ .‬דעי־ דור ‪3;3‬יל ןאביין ניט ‪ 'TO ! T O‬סוטר פו‪ 1‬ת ר‬
‫|«וש • אינ יעי י י י ה‪^9‬ה ןאבץ ניט ?ינומק ‪.‬קיין מוסר פון דוי־ ס‪5‬בו'ל‪ .‬רער נאף ווק‬
‫די ייןן פוי ךי ך ד ס ע לייט פלענין ?וטען צו די טעכטער פון די פראםטע ‪8‬קטשין‪ .‬רבי‬
‫^ י ה ןאט}ייא;ט אז אא^ה איי ^רוים ‪.‬גלגא^גק א'ין'‪1‬אם אונ זיאיהאטיייגייעהןייא^וור״אונ‬
‫^ ר איו איר ‪.‬ני‪%‬עלין ןאט זיא טיט אים מגה ןיויק אונ האט גי^ארי! איווי אבחור ווי ער‬
‫ר‪,‬שם ‪ .‬לבי אחא יאגט יייי^ענק דאןז‪.‬נייוק יטלעכטע סענט^זין ויאם‬ ‫)‪T‬‬ ‫‪v£p ( 1 8‬‬

‫יי‬
 ‫ב ר א ש י ת שש‬ ‫בראשית פריעה כ• בז‬ ‫סךף‬
‫אמרת אגשי השם ‪ .‬אלא )סט( שהשימו את העולם‪ .‬ושהושםו מן העולם‪ .‬ושגרמו לעיל‪0‬‬
‫שישוס‪ .‬ר׳ לוי בשם רשביג אמר אגשים שגחםרשו שמותן למעלה ‪ .‬דאמר דיי בן לר ‪* n‬‬
‫השמות הללו לשון מרדות הן ‪ ,‬עירד ‪ .‬עוררן אגי מן העולם ‪ .‬םתויאל ‪ .‬מוחן אני סן‬
‫העולם‪ .‬מתושאל‪ .‬מהישן אני מן העולם‪ .‬למך‪) .‬ע( מח לי ללמך ולחולדותיו ‪ .‬איד יוחנן‬
‫המה הנמרים אשר מעולם אנשי השם ‪ .‬ומי פירש מעשיהן‪ .‬אליפז התימני‪ .‬ובלדד‬
‫השוחי‪ .‬וצופר הנעםתי ‪ .‬ר׳ אוסר אילו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה דור‬
‫המבול דיו ‪ .‬איר חני! אילו לא בא )ט( אליחוא אלא לפרש לנו מעשח ירידח הנשמים‬
‫דיי ‪ .‬ראיר יוחנן כל אורה שנאי באליהוא אינה אלא )ענ( בירידח נשםים ‪ .‬י ׳ הושעיוד‬
‫רבה אסר אינה אלא כ פ י ת ‪ .‬בריא )מפלי ו( כי נר םצוה וחורח אור ‪ .‬ר׳ אחא בשם ריב׳ל‬
‫אמר קשה היא חםחלוקת כדור הםבול ‪ .‬נאסר כאן אנשי השם ונאמר להלן)כמדבר טז‪>.‬‬
‫קראי סועד אנשי שם‪ .‬םה אנשי שם שנאסר להלן םתלוקת ‪ .‬אף אנשי השם שנאסר‬
‫כאן םחלוקת ‪:‬‬
‫פ ר ‪ $‬ה כז )א( וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ‪ .‬כתיב )קהלח כ( כי יש אדם שעמלו‬
‫בחכמת ובדעת ובכשרון ‪ .‬איר יורן נדול כהן של נביאים שמדמים צורה‬
‫ליוצרה‬
‫מתנות כהונה‬
‫‪ p‬ניפאל ה ט י ו ) ע ג ( גידלת גש»‪. 0‬‬ ‫)ע‪ (6‬אציסו‪..‬‬ ‫שיי לוד סמטל ו )סש( בהשיגמ ‪ .‬ל׳ שממה ‪1‬כ! שם ל׳‬
‫כמס‬ ‫שממס ‪ ) t‬ע ( עם לי ללמך נ ו ׳ ‪ .‬עי ן לעיל ס׳ נ י ג ‪:‬‬
‫ייי דאךפץ״קיין ;אמען ניט דזאגיין אוג דו מןגםט אז די זעגק ןייוען קענטשין טיט אנ אטען‪.‬‬
‫ז‬

‫;אר שם טיינט טען ;יט אגאםען‪ ; .‬א י ‪#‬ם איי דער ‪9‬יי‪$‬ש מאךיו^נ}‪'.‬די חאכין ‪8‬ארוךטט‬
‫ך וועלט‪ .‬אוג ייי יזגבען §אךוויטט ןיווארי; פון די'וועלט‪' .‬אוג דיי דזאבין" ני‪8‬א?ט אי ךי'ייעלט‬
‫ואל פאךידכזט ייעוין • בבי' לויי‪.‬זאנט פון בבי ‪#‬טואל בד !וזמן ם וועןין אנ!‪'5‬י ??ם טיינט טען‬
‫נןקטשין ויאט דמןרע נעמען שטייק שוין פךיער‪ .‬ווארום ריבי ‪.‬יהושע ^ןלוי האט נמאנטיךי‬
‫«לע';ע?ען ווייךןיאז די וועלין ןי^אגין יועךין פון ;אט ‪ .‬רער נאמען עירד ייייןט אוי;אט‬
‫ןןעט די פאךללךק פון ךערוועלטיאווי ווי רער עזלאנג איזפאי^אריין ןיויאךין‪ .‬ךער ;א^ען‬
‫מתדאל יייייט אי ;אט יועט‪.‬ייי' אפמעקיין פון רער וועלט‪ .‬ךער ;אטען םתיעיאל עיייט או‬
‫;אם וועט ייי אוים רייםין פון דעו• דעלט‪ .‬דעו־ גא^ען לטןז ידיזט סה לי'ללטף יואט' קאב‬
‫איך צו לםןז אוג צו דינע קינדער די'זאלין דין אויף דעו־ ייעלט‪ .‬רבי יוןנן זא^ט ?ןט שטייט‬
‫אין פסוק זןי‪.‬זענען לי גבורים״וואם זע;ען פין צ‪-‬ייביג גיווען'טע‪:‬ט?!ין וטיט א;אטק‪;. .‬וער האט‬
‫}יזאןט ייאס יייידזאבין ;י^אדן"‪ .‬אליליו ה^י^ני אונ בלדר ד!שו!ד אונ צופר 'הנעמתי• לבי‬
‫ז ^ ט ייען איוב יואלט ניט^ער ניקוטעי אויף רער וועלט ;אר צו רער ציילין אי;י לי ?עעןים‬
‫ט‬ ‫‪1‬‬
‫פון' דור ס‪8‬בול‪; .‬ואלט נענונ ןיווען"‪ .‬רבי ח^יין יא;ט י ייק ‪?^.‬יהיא !אלט ?י ?עי ?עקי^עי‬
‫אויף רער ייעןט ;ארי צויךער ציילק או;ו ווי אזוי'רערךענין‪;.‬יי& אויף רער ייעלט‪ .‬וואלט‬
‫;ענוג גיוןען‪'.‬ווארום כבייייח^ן האט גייואןט אלע וועךטיער אור ;ואם אליהוא' וזאט ‪cawij‬‬
‫‪8‬יי^ט טען ךענין‪ .‬רבייהושעיה כ‪$‬ה קאט גיואןט אז לי ווערטער אור ;ואס אל;הוא ן א ט‬
‫גיזאגט ראם טיינט §ען ט^ןיתורה ‪ .‬ווי ךער פיסוק זאןט ?י נר טצ;ה ותורה אור‪ .‬ווערג!‬
‫י‬
‫ך י תורה ;ירולןיןיאור‪ .‬כבי אחא*האט גיזא;ט פון כבי'יהושע ב; ‪.‬ליי ס 'ייעגין‪.‬קי־יג איזאזוי‬
‫‪#‬לע כט ביי ;אט ווי ךער דור השבול אין';יווען‪ .‬דא '^טייט'ביי די טענפ^ןין פון טבול‬ ‫‪:‬‬

‫א‪#4‬י ‪ #‬ם ‪ .‬אונ דאךטיביי ךי קריג פון קרח שטייט אויןד' אנשי שם‪ .‬איד י יד דער * ש י‬
‫?!ס ויאס ?ןןטייט ‪1‬ייי קירח זענען ;ידען קריג טענט׳ןזין‪ .‬אווי י ךער אנשי ?!ם וןא״ט שטייט‬
‫ביי דעט"סבול'יע;ען אויף ';יווען קלע ‪ ' f p p p o‬י‪:‬‬
‫פר^ה ‪ 3‬ן )א( ‪.‬וילא ה׳‪; .‬אט ראט ;יזעקן אז לייו־^לעכףס' פון לי ‪^ ptwp^Tj.‬קןנן‬
‫}ווען זייןןר ?יל‪ .‬עזלםןזדמלך האט‪.‬ג;ואגט' עם!איו דאאטעגטש ייאס דין‬
‫‪6‬א§ערמ!ש איי !}ין ‪^1‬םה אוג אין ווי^עג׳ןןאיןט אוג אין רע‪¥9‬פאר^קייט • כבי' יידן ‪w»g‬‬
‫רך‬
 ‫כ ז‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ב ר א ש י ת‬
‫בראשית‬ ‫םדר‬
‫ליוצרה שנא׳)דניאל ח( ואשמע קול ארם בין אולי‪ .‬א'‪ 1‬יהודה ביר סיםון אית לן קריה‬
‫אותר; )א( רםחווך יתיר סן דין שנא׳ )יחזקאל א( ועל דמות הכסא דםות כסראה אדם עליו‬
‫סלםעלת ‪ .‬שעסלו יתכסה ‪ .‬שנא׳ )משלי ג( ה׳ בחכםה יםד ארץ ‪ .‬וברעח ‪ .‬שנאסר‬
‫)שס( בדעתו תהומות נבקעו‪ .‬ובכשרון‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר״י בר סימון אסר לא בעמל ולא‬
‫ביגיעת ברא הקבית את עולמו‪ .‬אלא)תהליס לנ( בדבר ה שטים נעשו‪ .‬בדבר ה׳)‪ (3‬וכבר‬
‫שמים נעשו‪) .‬קהלה כ( ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו‪ .‬זה דור ה ס מ ל ‪ .‬נם זה הבל‬
‫ורעה רבה ‪ .‬וירא ה׳ כ• רבה רעת האדם בארץ ‪) :‬ב( ר׳א וירא ה׳ כי רבה רעת הארס‬
‫בארץ ‪ .‬כתיב )שס( כי בל ימיו מכאובים וכעם ענינו נם בלילה לא שכב לבו נם זה הבל‬
‫היא ‪ .‬כי כל ימיו מכאובים‪ .‬זה דור אנוש ודור המבול‪ .‬שהיו מכאיבים להקב־ה במעשיהן‬
‫הרעים‪ .‬וכעם עגיגו‪ .‬שהיו מכעיסים להקכ״ה כמעשיהן הרעים ‪ .‬גם בלילה לא שכב לבו‪.‬‬
‫מן העבירות‪ .‬וםגין א ף ביום ת־ל )בראשית ו( וכל‪ .‬יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ‪ .‬ר׳א‬
‫גם בלילה לא שכב ל ב ו ‪ .‬זה הקביה מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות כלילה ‪.‬‬
‫דכתיכ )שס ז()ג( וימה א ת כל היקים‪ .‬דיא כי כל ימיו מכאובים ‪ .‬אלו סדוםיים ‪ .‬שהיו‬
‫םכאיבים להקביה במעשיהם הרעים ‪ .‬וכעם עגינו‪ .‬שהיו םכעיםין להקב׳ה בםעשיהם‬
‫הרעים ‪ .‬גם בלילה לא שכב ל ב ו ‪ .‬זה הקביה‪ .‬םלהביא עליהם פורעגות ביום ופורעטת‬
‫כלילה הה׳ד )פס יט( )ד( וה׳ הםטיר על סדום‪ .‬ד*א בל יםיו םכאובים‪ .‬אלו המצריים‬
‫שהיו מכאיבים להקביה במעשיהם הרעים‪ .‬וכעם עגיגו ‪ .‬שהיו םכעיםים להקב״ה במעשיהם‬
‫הרעים‬
‫מתנות כהונה‬
‫ניווון‪ ) :‬נ ( וימיו נ י ‪ .‬וכר‪.‬ינ ופי סגשס על הארז מ׳‬ ‫כמס דאת אמר ׳פין ע‪ !:‬אירי! ) א ( למתיי‪ •:‬יתיר כ ר ‪.‬‬
‫ייס ימי לילס‪) :‬ד( יס' המשיי‪ .‬יוס סיס נייס ינלילפ‬ ‫שכינו מתייר ימנירר ני שכש" נקרא א ד ם ! ) נ ( יכנר‬
‫‪SB‬‬
‫לנתינ וכמי השתר עלס יני׳ יכפינ השמש ילא על סארן‬ ‫‪ _ f‬״ ^ ‪ " ^ j‬״ ' ‪:‬כשמיס היו משכשרץ מעלמן נלי‬
‫^מג״בשעכ״עגיש‬ ‫דר בה פון רי;ביאים איי ;יייען אדי ךויס‬
‫ווי דניאל האט ;יי א?ט איך האב גיהעךט אקיל׳ פון' *מענטש" ציווישען אולי־\אוג ראם איז‬ ‫ז‬

‫נווען רער קול פון גאט‪ .‬האט דגיאל פאר ;ליי?ט ךעם קול פיון גאט י צו' רעם קוד פון אםענטש‪.‬‬
‫דבי‪.‬יהודה בככי סימון זא;ט מיר וןאבין"איין אגךער פסוק'וואט וויייוט בעםער ווי "בער‬
‫‪:‬‬
‫פסוק‪ .‬ויעד גביא יחיקאל האט גייאגט‪.‬עם וזאט איים גייעה; אויף דער שטיהל ווי אמעגטש‬
‫‪:‬‬
‫;ואלט אויף אים גיועםין‪ .‬האט ‪.‬ערי^ליכען ;אט צו אמענטש ‪/.‬ואם דין ‪8‬א^עךנעש איז‬
‫אין חכטה‪.‬אונ ךערפםוק ;אנ‪.‬ט ג אט האט נענךי;ךעט ךי^ערדיטיט חכמה‪ .‬אונ דין מאטערגיש‬
‫י‬

‫איו אין ויי‪.‬םעגשא?ט אוג ךך פסיק יא^ט גאט האט םייט דין וךםעגשאפט גיישפאלטין ךי אבנךינידן‪.‬‬
‫אוג זיין טאטעךגעש איי אין ךעכטפאךטעקייט‪ .‬רבי ברכ;"ה'האט גייאגט פיו; כבי יהודה״יבר‬
‫פיםיןם וועןין ניט טיט מאטעךנעש האטי גאט בשאפץיייייוועלט‪ .‬גארסיט די" דייר פון גאט‬
‫זע;ען גיטא?ט גיווארין ךי הייטלען‪ .‬גאט האט נאד ארויםיייניךעט עם זאיל וועירין״אהימעליאיו‬
‫י‬
‫שיין ןיוואךין אהיםעל‪ .‬אמ אלץ ן א ט זיף אליין פאךפארטיגט ‪ '.‬אונ 'צו' רעם' ''מענטש‬
‫;ואט האט זיף גיט געמאטעךטיןאט גאט אים ;יגעבין דין חלקי‪ .‬דאסאיו רער דור פו; מבול‪.‬‬
‫די ןאבין גיהאט ךאס נוטס פו; נ‪,‬אט אן טאטעךגעש‪ .‬ראם איו אוייף ;יווע! גארעש אונ‬
‫ראם האט די נעןדייניוט צו פיל שלעכטם‪'.‬ווייייל עם איז זיי' צו פיל גוט גיווע;'''דריבער‬
‫ןאבי; די נעוץרי?ט אונדמע; ‪.‬פאךלארי; גדוארי^ ויי רער' פםוקייאנט גאיט״האט גיויעה;‬
‫אי די ^לע;?ם פון טע?י?שין אויף דער ערד איי פיל י י)ב( ‪ y j‬־ אחיד‪ .‬נאף אפשטי״איז‬
‫;אט האט ;י״מזן אי ךי שלעכטס פון מענטקין אדף דער‪,‬ערר איי פיל ‪ .‬שלטה הטלף האט‬
‫;יוא^ט ‪ 0\.‬איו ךא אםע^ש' וואס דיניע אלע טעג‪.‬יענען טיט שםאךצין אוני טיט בעם אפילו‬
‫א‬ ‫י ט‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫יי‬
‫‪ 3‬נא? ייק‪ .‬אי־יזל ג !יין־ ‪ 0‬ךץ דאס איי' אייך גאר&י • ייי‪.‬נע אלע טענ זענען טיט שמאריצין‬
‫ראם איי ניווען ךער דור פון‪.‬אנוש אונ ךער דור פוי! סביל ‪.‬ידי האביין נייןאבט'שמארצין' צו‬
‫;אט טיט‪.‬יי;עךע שלעכטע ‪32‬ד*מ‪ .‬אינ זיין בשעפטיגיע איייז גייייעז טיט כעם !י דיי' האבי!‬
‫רער צעךי;ט ;אט מיט דןעךע' שלעכטע מעשים ‪ .‬ביי גא;ט"האט יזיין האךץ״גיט ןירוהט פד‬
‫‪,‬עבירות‪ .‬פו; ינאגען ויייסין קיר אי אפילו'כיי טאג האט‪.‬ער אייך גיטאהן יי עבירות‪ .‬ווי רער‬
‫י‬
‫ןםוק ;א;ט ראם ‪?1‬רא?טו?נ פון דין הארץ איו י גאר ז?לע?ט א;אג‪.‬צץ טאג ל ;אף אפש_ט'"איו‬
‫אפילו‬
 ‫קי‬ ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשה בז‬ ‫סףף‬
‫הרעים ‪ .‬נם בלילה לא שכב ל ב ו ‪ .‬מאחר שהיה בן ישראל נוטר את מלאכתו‪ .‬היה‬
‫אומר לו )ה( עדור לי שתי עדריות )ו( בקע לי שתי בקעיות ‪ .‬ר׳א נם בלילה לא‬
‫שכב לבו‪ .‬זה הקב״ה‪ .‬מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה ‪ .‬הה״ד‬
‫)זן ויהי בהצי הלילה ‪ 1‬גם זה הבל הוא‪ Q) :‬וירא ה׳ כי רבה ונוי‪ .‬ר׳ הנינא אמר‬
‫)ה( רבה והולכת‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ יוחנן אמר שמענו בדור המבול שגדוגו במים‪.‬‬
‫והםרומיים שנדונו באש‪ .‬ומנין ליתן את האמור כא; להלן ואת האמור להלן כאן‪.‬‬
‫תיל )ט( רבה רבה לנזירה שוה ז ) ‪ O‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ‪.‬‬
‫משהיתה חמה זורחת וער שהיתה שוקעת‪ .‬לא היתה בהם תוחלת‪ .‬התיר )איוב כד(‬
‫לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כננב‪) .‬י( ותא כתיב )סס( חתר בחשך‬
‫בתים‪ .‬למח שיומם חתמו לםו‪ .‬טה היו עושים היו מביאים )יא( אפופוליםיטון ושף‬
‫באבן‬
‫י‬ ‫מ ת נ ו ת כהוגה‬
‫כתיב נ ו ׳ ‪ .‬ואש אמר" יהי נ נ נ נ ולא נננ ממש ומשני‬ ‫וגוי! )ה( ע ז ו ר ‪ .‬מפור ממש הגפן ו )ו( נ ק ע ‪ .‬עלים ז‬
‫<ו( ויהי נת!י וגו׳ ‪ .‬ונתינ נעלס סיוס סוס יצאו לנאות שפול לסיפיה ונןרא יומס משמו נו׳ שזהו עיקר הגנינה‬
‫ס ' ‪) :‬ת( רנה והולנת‪ .‬שלא מורו נהש ונעו שפירש" ונלילה הוא נ נ נ נ ונ״מ שונ נפירש״' ועין נפי שלק שמא‬
‫נפי ררא נפסוק זעקת שלוס ועמווס ני ר נ ה ‪ ( » ) :‬רנס שש קנש נענין אמר‪) :.‬יא( אפיפילשימון‪.‬שק ערנ פלששו‬
‫נן‬ ‫י נ ס ‪ .‬ונתינ ועקת שחש ועמווס נ׳ ר נ ס ‪) :‬י( וסא‬
‫^ ן ע ו ‪ 7‬א ט ד ; א ט האט ניבךייננט אויף‬ ‫אפילו״״ביי^אבט'ןאטזיין״האךץ‬
‫‪:‬יי צרות ביי' טאנ‪.‬אונ ביי נאכט‪ .‬ווי ךער פסוק זאינט נאט האט אפגיםעקט דאם' גאנצע‬
‫בעשטאנד פון ךער וועלט‪ .‬נאך אפשט איזדלנע אלע' ‪$‬ענ‪.‬וענען שמאךצץ'‪ .‬ראם טיינט^ען‬
‫ךי מענטשין פון'םרים‪.‬זיי האביןניטיאכטשטאךצי;צו';אטמיטזיי_עךעשלעכטעמ_עשים‪".‬אינדין‬
‫בשעפטייגוננ איז טיט כעם‪ .‬ז‪:‬י האבץ' ךךיצעךעגט ;אט טיט ךלי‪1‬רע'שלעכיטע מעשים‪ .‬אפילי‬
‫ביי נאבט האט זיין הארץ ניט גירוהט‪ .‬ראם' טיינט טען גאט ן א ט גיט י גירוהט צו בךיינגק‬
‫אויף ךיי ןרות ביי טאג אונ צרות ביי נאכט‪ .‬ווי ךער פסוק זא;ט גאט ז‪£‬אט ;י‪8‬א?ט רענענק‬
‫אויף סדום שוועביל אונ פילער‪; .‬אך אפיעט איז זיינע אלע טענ זענזנן ׳?טאךצין‪ .‬יראם טיינט‬
‫§ען ךי מצךלם זיי ןאבין ?ימאכט שםאיךךן צו ;אט טיט זייןךרע ‪#‬ל‪.‬עכ'טע טעשים‪ .‬אונ זיין‬
‫בשעפטינוניג איי סיט כעם ‪ .‬דיי האבין'ךער צעךינט צו ;אט מיט'זי;ע'רע ^ ע כ ט ע מעשים‪.‬‬
‫א?ילי ביייגאכט האט'‪ .‬ער גיט נירוהט אז ךער יוד האט פאךין נאכט !;מננךינט' זיין אךבעט‬
‫י‬

‫לאוג האט ;יוואלט גיין אהיים אפ רוהעף‪ .‬האט דער טץרי ;ייא;ט צום יורץ'גריאכ פון ‪8‬ייגעט‬
‫יועגין אביםול צו האק פון מייגעט וועגין צווי ‪#‬טיקלא'ןד ןאלץ‪; .‬אך אפ^ט איו אפילו'ביי‬
‫נאכט האט !יין האךץ גיט ןירוןזט‪ .‬דאס איו ;אט‪^'.‬ער הט גייט גירוקט פון צו בךייגגען אויף‬
‫זייישטראף ביי טאינ אונביי נאכט ‪ .‬ווי דער פםוקזאןט אונזןם איי}יייעןאץ האלביע ?אכט‬
‫ןאט'גאט גיהך;ת אלע בכורים פון טצרים‪ .‬אונ דאם' איו אויך נארעש‪) :‬ג( גיראיוז‪; .‬אט‬
‫ןאט;יןעהז אוי ךי שלעכטס פץ רעם טענטש איז פיל‪ .‬ךבי חני;א זאגט ;אט האט ‪,‬גיועוז;‬
‫‪:‬‬

‫ך זיגד זייערע פארי גרעםיעךט זיף‪ .‬די ז״ינךןען אלע מאןליטער‪ .‬רבי ברמה האט ?יזאגיט‬
‫פץ ריבי יוחגןס וףעץ״מיר האבץ גיהעךט ז‪$‬ז רעד דור פין סבול איו געםשיפט גיויאךין טיט‬
‫וואםער‪ .‬אונ די םענטשין פון סדום זענע; נעםשפט ;יוואךי‪ ,‬טיט ‪«5‬ער‪' .‬פון וואנען וךיסין‬
‫מיר אז רער דור פון'סבול איויגעםשןט ;יוואךץ טיט פיי>ך אדך‪'.‬אונ ךי טעינטשץ פון‬
‫סדום זעמגן ;עםשפט ;ידאךין טיט עאקער איויך ‪ .‬זנס ?זטייט ביי ךעם דור פון' טבול ךער‬
‫וואךט רבה‪' .‬אוג ביי ךי מעגטקי; פון קדום ^‪13‬יים אויך דער ווארט רויה‪• .‬לעךגען מירי׳^פ‬
‫‪£‬יי;עם פון *גךערן או בייךע' ;עגע; ;עטש^ט גיייאךין טיט פיל^ער אוג טיט ייאםיער‪) :‬ד( יכל‬
‫יצר‪ .‬אלע טךאכטונגען פון דיו סאךן אייז ;אר גיווען ?‪1‬לע?סס צו טאהן אנאניצע טאג‪' .‬פץ‬
‫ד‪,‬ר צייט וןאםיךי״זוהן ןאט אדף נישייגט ביז ךי זוןן איזיאיוןטער גזעאגנען איו ביי ךיגיט‬
‫;יווען״קיץ האפענוננ זלי זאלין גוט וועךיץ‪ .‬ןוי רעד פסוק יא^ט' אז‪.‬עס איי קאנ דיןאיי! איז‬
‫^ר אויף גישטאגעןיהךגגן ‪5‬וענטשין‪.‬ער האט גיהךנת ארעםע לייט‪ .‬ביי נאבט איז‪ .‬ער ;יוואךין‬
‫‪%‬‬

‫עווי יך אג";ב‪? .‬רעגיטידער מדרשי דו יא^ט אזוי ויי אגגב‪ .‬די״יענק ןיאךיגיייען גג?ים ‪.‬‬
‫עס‬
 ‫כ ז‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫‪1‬‬
‫בראשית‬ ‫^‬ ‫ביאיטיי‬ ‫סדר‬
‫באבן ובאים בלילה ומריהיס וחותרים‪) .‬יג( בך דרשה ר׳ חנינא בציפורין‪ .‬אתעביד‬
‫ההוא ליליא תלת מאה חותרין‪ .‬הוה להון אפופוליםיםון טה הוה ציפוראי עבדין‬
‫בתטי׳‪) :‬ה( וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ )בראשית ו(‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחטיה י‬
‫דיי אטד )יג( תווהות היתת לפני‪ .‬שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו‬
‫טלטעלה לא הית טורד בי‪ .‬רינ אמר )יל( טחנחם אני שבראתי אותו םלםטה שאילו‬
‫בראתי אותו םלמעלה‪ .‬כשם שהטריד בי את התחתונים ‪ .‬כך היה טםריד בי את‬
‫העליונים ‪ .‬א־ר איבו תווהוח היתה לפני שבראתי בו יצ׳ה שאילולי לא בראתי בו‬
‫יציה לא היח טורד בי‪ .‬איר לוי םהנהם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ‪) :‬ן( ויתעצב‬
‫אל לבו‪ .‬איר ברכיה טשל לטלךשבנהפלטין ע״י )סו( אדרכל ‪ .‬ראה אוחה ולא ערבת‬
‫לו‪ .‬על םי יש לו לתתכעס לא על אדרכל‪ .‬כך ויתעצב אל ל ב ו ‪ .‬איר אסי טשל‬
‫לםלך שעשה סחורה עיי םרםור והפםיד ‪ .‬על טי יש לו להתרעם לא על הםרםור‪.‬‬
‫^‬ ‫מ ת נ ו ת ב ה ו נ ד‪,‬‬
‫נא וראה כמם אפלסמון סיה גדל ועושה נליפייין בעל ידו‬ ‫נדנים‬ ‫) י נ ( ‪ •p‬דרשם נרהי' ואולי שליל נדדרש׳ שדרשם‬
‫מאוס גמתיו שלשה מאוס נשים ‪) 1‬יג( תויהות‪ .‬חרשנ‪) :‬יד( מתגתס‪.‬‬ ‫שדוי םמנול סיו עישיש כו נעשו נאותו לילס נ׳‬
‫מאות דרשו לשק הגחם וקורת רוח‪) :‬פו( אדונג פי׳ •ועז בגא׳‪:‬‬ ‫מתירות ‪:‬תשוו סנננים סנאים נהמצאס זו ו וה״ג ג׳‬
‫מדוותא‬ ‫עליםס‬ ‫שתרין הוה להין נו׳ פירוש ר' מגינא סיס שתמס‬

‫^ י י ו ע ר לי״ענפעךט‬ ‫‪ Bf‬לאראי!‬ ‫••‬ ‫‪,,0‬‬ ‫?‪3‬ס‬

‫ךער טךרש ביי טאנ האבץ דיי גיםןמתיךי קייזער וועלכע‪/‬זיי זאלין״בעעבנ;‪' .‬אונ בי•‬
‫י‬
‫גא?ט האבי! די ניג‪^5‬ת‪ .‬איז ךאך ךעיריהויןטגנ^ה נידעןיביי טאנ ‪ .‬אונ'ביי״נאכט איו ער‬
‫;אר ;ידען אזוי ווי אגנן‪ .:‬וואט ןאכץ די ‪3‬יטאןן ביי ^אג‪ .‬או ויי האבץ ניזעהן אישטוב ;ואס‬
‫ראךט איז ךא פיל‪.‬נעלט דואכץ די ניכרייננט ?!םעקעךי;ע בוימאייל אונ ןיאכיין בשסיךטאויף‬
‫די וואןט פון ‪#‬טוב ךי בויסאייל‪ .‬רער ;אך‪.‬זענעןידי ‪.‬ניקובןקיביי נאכט אונ ואבין ?ישמעקט‬
‫צו ויישען וועלכע ??טוב ראיס איו‪'.‬אונ האבץ דא אונטער'נינראבין אונ אלץ‪/‬רויט ;י‪/‬נבת‪.‬‬
‫אזוי ן א ט ‪3‬יךך‪#‬ת'רכי‪.‬חנעא אץ צפוךץ‪ .‬האבי] ךיי' גנבים ךאס נ‪:‬העךט אונ ןאבין״אווי‬
‫ןיטאןן אונ ןאבין כאלר' ךי‪,‬ןעלבעע גאכט בעננבת ךריייהוגךערט י שטובין‪ .‬ןאט ךך כבי‬
‫חנינא ;עווא;ךעךט או'אץ צפירץ ואל זיין' אווי פיל שמעקעךינע בויטאייל 'צו בש^יריען אדף‬
‫ךכייהו‪5‬ך'עךט סייוערג)ד‪ (,‬דנחס ת ‪; .‬אט האט חרטה' ניהאט וואים״ער ןאט ניטאכט דעם‬
‫טק?!ש אויף ךער ‪,‬ערד‪ .‬רבי ‪.‬יהודה אונ רבי נחמ;ה נןךינק‪ .‬ר ב י יהודה ואגט דנחםייאיז‬
‫ךער טייטש ףחשה • ;אט ואנטאיך האב חרטה ;ואס איך האב בשאפין רעם מענטש'אונטיע;‬
‫אויף ךי‪,‬ערר • ד ק איך‪; .‬ואלט אים ב‪#‬אפין הויבין אץ היטעל ;ואלט‪".‬ער ;יט יסודר• נ״יווען‬
‫אין סיר‪ .‬רבי נח?;ה ז*נט'דנחם איז‪.‬ךער טייטש פארגענינק^גאט'האט נטאנט איך'דואב‬ ‫ז‬

‫הנאה וואט איך האב בשיאפין רעם ט ק ט ש אויף'ךער‪.‬ערר‪, .‬ווק איך ;ואלט איסיבשאפין אויןש‬
‫ךעם היםעל‪ .‬אווי ווי‪^.‬ר האט ‪3‬ינ!אכט זינךינק אויןש טיר אלע בשעפענעש פון אונטק‪.‬‬
‫אזוי וואלט ‪37‬ר ;יםאכטיךנךעק אויףיסיר 'אלע כ^עפענעש וואס הוייביין אץ הימעל ‪ ".‬כבי‬
‫איבו\אגט;אט ןאט';יזאנט איך ןאב חיטה ;ואס איך' האב ב^אפץ אין רעם טענטש ‪£‬י‪.‬צר‬
‫הרע‪; .‬ועז איךדאלט ניטיבשאפין אץ יאים איצך הרע וואלט ‪,‬ער ניט סורר גיווקיאין טיר‪.‬‬
‫כבי אי זא;ט אזוי'האט;אט גיזאנט איך האב חרטה וואט אייך האב בשאפיןידעם' טענטש‬
‫אויף ךער‪?.‬גךר‪ 0) :‬ויהעצב ^לילבו‪ .‬אונ‪,‬ער'האט ניטרויעךט צו דין הארץ• כבי ברמה‬
‫;א?ט למשל הטלך ן א ט ל^אהט א״אלאסט דורך אבאתטייסטער‪ '.‬האט^ר גייעה; ךעט פאלאיםט‬
‫איזןןר אים ניט ניפעלין‪ .‬אויף וועקק איז‪.‬עי־ אין כעם •;קוים אויף ךעם באהמייםטער‪ .‬אזוי‬
‫איז ;אט ניתק אץ'כעם אויףדיין הארץ ;ואס זיא ןאט אים נינעבין ךי‪.‬עצה‪,‬ער ;אלבשאפין‬
‫ךעם ט ק ט ש ‪ .‬כבי אפי;אנט לם׳^ל' איינער האט ניקויפט סתורה דורך אםעקלער אונ‪;.‬ןר‬
‫ןאט שארץ ניהאט אין ךיי סחורה ‪ .‬אויף דעטען איז‪,‬ערי ביייז נעוויס אויף רעם' םעקלער ‪.‬‬
‫אזוי ז{יו נאט ןיווק ‪?.‬ייז אויףיזיין הארץ וואם זיא ןאט אים ניגעבין ךי‪.‬עצה‪,‬ער ואיל ב&א^ן‬
‫רעם‬
 ‫ב ר א ש י ת קי**‬ ‫בראעית פרשה ט ב ח‬ ‫סףף‬
‫כ ך ויחעצב אל לבו‪ (?) :‬עמים אחד שאל א ח ריב׳ק‪ .‬איל אץ אתם אומרים‬
‫שחקכ״ח רואה אח חנולד ‪ .‬א־ל הין‪ .‬וחא כחיב ויחעצב אל לכו‪ .‬איל נולד לך בן‬
‫זכר מימיך‪ .‬איל ח י ן ‪ .‬איל מח עשיח‪ .‬איל שמחחי ושםחחי את הכל‪ .‬איל ולא‬
‫היית יודע שסופו למות‪ .‬א״ל בשעת )טו( חדייתא חדוותא‪ .‬בשעת אכלא אכלא‪.‬‬
‫איל כך מעשה לפני הקביה ‪ .‬דאטר ריביל ז׳ ימים גתאבל הקב״ה על עולמו )נח( קודם‬
‫שלא יבא מכול לעולם‪ .‬מיט ויחעצב אל לבו ואין עציכה )יז( אלא אבילות ‪ .‬חםר״א‬
‫)שמואל ב יט' נעצב המלך על בנו‪:‬‬
‫פו״&ה כ ח )א( ויאמר ח׳ אמחה אח האדם ‪) .‬איוב לד( לפן יכיר סעבדיהם והפך‬
‫לילח וידכאו‪ .‬ר׳ חנינא שאליח לר׳ יונחן איל מ״ד לכן יכיר מעבדיהם‬
‫וגו׳‪ .‬איל אין הקביה נפרע מן הרשעים ער שהוא קורא )א( אגאלינין שלהן מלמעלה‬
‫ואחיכ הוא נפרע טהן‪ .‬שהקבית הופך את יום ללילה )ב( והקשיטן לפורענות‪ .‬ואח׳כ‬
‫הוא נפרע ם ה ם ‪ .‬כך בחחלה )ג( וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ‪ .‬ואחיכ )ד( וינחם ה׳‬
‫(‬
‫כי עשח אח האדם בארץ‪ .‬ואחיכ ויאםר ה ) ה ( אמחה את האדם אשר בראתי‪.‬‬
‫ראטת‬ ‫י‬
‫מ תנות כהונה‬
‫ו ה נ נ ה ‪ ) :‬ג ( ו ו א ׳ « ו ג ו י ‪ .‬י ס ו ר מ ו ל י ך א ס סאגליגי!‬ ‫י ו ז ו ת א ‪ .‬נ ע ת ש מ מ ס י ש לשעונו ו כ ע ת ה א נ צ ׳ מ א כ ל ו‬ ‫)עי(‬
‫ש ר ו א ה מ פ ש י ה ם ה נ ל ס י ‪ .‬ה ג ו נ י ם ‪ ) :‬ז ( ‪ WOT‬ס ׳ ‪ .‬י כ י‬ ‫ק ו ד ם שלא י נ א ‪ .‬ע י שלא ב א ‪ ) t‬י ו ( א ל א אניל‪1‬ש‪.‬‬ ‫)עז(‬
‫קישוש ל פ ו ר ע נ י ו ת ‪ ) :‬ה ( א מ ח ה ‪ .‬ו ה ו ה ד י ן ‪ :‬׳‬ ‫א נ ל ו" י מ י פ ‪1 .‬נשעש ה נ י י א ה ס י ת ה לפניי ש מ ת ה ו‬ ‫יסתס‬
‫יעשם‬ ‫א ג א ל י ג י ן ‪ .‬פ ש ר ס י נ י י ן ‪ ) :‬נ ( י ה ר ! פ י ש ן ‪ .‬לפין ת־שינו‬ ‫)א(‬

‫ןעם ‪8‬ע;טש‪ 0).:‬עכו״ט אתר• אניי"^אט^מץזל ניפךעוןט ביי רבי‪.‬יהושע‪.‬בן ^קךןחה איר‬
‫ז>^ט עי ןאט יוייס וואם ש^עטער‪,‬ייעט ד י ן ‪ .‬דואט דבי ‪.‬ייתישע גייאגט יא גאט ווייס‪ .‬ן א ט‬
‫דעו־ גוי}יזאןט‪.‬עם שטייט' דאך ןאט האט גיטרדעךט אויף ךי ^לעכטקייט פון רעם טעג‪£‬ש‪.‬‬
‫§«‪.‬ןנר ןאט גיייאסטיפך^או‪.‬ער וועט ‪:‬טלעכטדין צו ;ואם האט'‪ .‬ער אים ב^אפין‪ .‬ן א ט‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫כבי להרטע }לזאגט ציום גוי‪{.‬נסיאיזיביי דיר אטאוול גיןארין גיוואךין איון;‪ .‬ן א ט דער גוי‬
‫;יז»ט ;א ‪ .‬ן א ט רבי ‪:‬הושעיןיזאנט צום גוי ;ואט האקטו ןיל^אןן‪ .‬האט רער גוי גיזאיוןט איך‬
‫ן א ב היך גיפלןיט 'אוני ן א ב פרייילאך גימאכט אגךעדיע םעגטשין‪ .‬ןאט כבי יהושע גייא^ט‬
‫ציםגדןאכןטו רען ניט ןיוואם״ט אי דער ווהן וועט *מאהלי׳^טאךבץ‪ .‬ןאט ןער גוי גיזא^ט‬
‫יוען‪..‬עם*איי אשמתה ךאךף מעןךך פמיק'"‪ .‬איונ רען‪,‬עם איז אטרדער דאךף ס ק ?ררערין •‬
‫ןוקיער וועט שטארביןיוועל' איך דאםאלם טרו;עךין‪ '.‬ראט רבי יהושע ךואג‪.‬ט צום'נוי אווי‬
‫איז ;יוןען ביי ;אט ‪.'.‬ווען ןאט ן א ט כשאיפין ידעם נ ^ ו ש האט ?נרייזיך גי^ירייט‪ .‬ןוע; ךער‬
‫טענטש ן ט נעוינךי;ט' הט‪.‬עראויףאיסגיטרו;עךט‪; .‬ואדום כבי יהושע בן ילך ן א ט ג;יאגט‬
‫ךיען' טאג ן'אט';אט גיטריויערט אויף ךער וועלט אייךער ךער מבוליאיו ניקומען אויף ךיער‬
‫וועלט‪ .‬ווידער פסוקזאגט דר}ע'צב אל לבו‪ .‬עצביות סייגט מען טרדעךין אויף אגקזםאךבעגעם‪.‬‬
‫)יי ידעי ^םוקיאגט^יזןצב היטלו _על בגו‪ .‬רוך 'ד‪?,‬לך האט }יטרולעךט אויף ייי! יייס! 'אבשלום‬
‫ווען‪,‬ער איי גישטארבין‪:‬‬
‫פרשה ^ףן )א( יויא;! ה׳‪;'.‬אט ןאט ^יואוןיט 'איך וועלאפ^עקין ךעםטע‪.‬נטש וואס איך‬
‫ןאב' בשא?ין‪ .‬איוב ןאט גיייאגט לכי‪ :‬נכיר מעבדיהם וןפך' לילה וידיאו‪.‬‬
‫כבי חגיגא האטגיפךעגט ביי בבי יו;ן; וואם מייגט מען לכן‪.‬יכיר' לעבדיהם‪ .‬האט כבי יונתן‬
‫גיואלט ;אט שטךאיפטיגיט ךי ךשעים כיז‪.,‬ער ל‪.‬יי‪.‬ענט אויןפ רעם הימעל פאר אלע מלאכים‬
‫זייערישטר חייבי ךיערע שלעכטע‪.‬מעשים וןאם די האבין גיטאהן‪ .‬ךך גאךשטראפט ‪?.‬נירייי•‬
‫‪8‬י'יגטיטען נכיר טע^ךיהם‪ .‬ער טאבט ךער‪,‬קעגען §אר אלע מלאכים ד;ערע‪.‬עבירות ;ואס‬
‫דייהאבין גי^אהן'‪ .‬גאט טאכט פון'טאג!אכט אוג‪.,‬ער בךייט אן' ך טענטז׳ךןיךי ;אלין צו‬
‫געמען ךי שטראןפוואס אויף די ו;עט קונןען י‪. .‬ךער ו;אך ש?!ראפט‪,‬ער‪.‬זיי‪ .‬איד אמ‪.‬נליוען ביי‬
‫רעם שבול'אידך‪ .‬פךיערדרא ה׳ כי ך^היךעת האדם‪ .‬האט ; א ט געוויזען ךי מלאכים אז ךי‬
‫;‬
‫שלעכטפ פון ד^םיםעגטעןיאיז פיל‪ .‬ד;ער נ§ך ח אט גאט חרטה ג;חאט' דאם ערה אט ב?‪1‬אנןן‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫דעם‬
 ‫בראיית‬ ‫בראיית פר^הכח‬ ‫סךף‬
‫) י ( ד׳ ברכיה בשם ר׳ ביבי‪ .‬יקוו המים‪) .‬ו( יעשה מרה למים‪ .‬כפו שנא׳ )זכריס‬
‫א( וקו ינטה על ירושלים‪ .‬ר׳ אבא ביב בשם ר׳ לוי אמר יקוו לי המים מה שאני עתיד‬
‫לעשות בם‪ .‬טשל לטלך שבנה פלטי; והושיב בה דיורים אלטים‪ .‬והיו משכימים‬
‫ושואלים כשלוטו של טלך ברמיזה ובאצבע ובםנולים‪ .‬אמר המלך מה אם אלו שהם‬
‫אלמים‪ .‬משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע ‪ .‬אילו היו פקתימ עאכויכ ‪.‬‬
‫הושיב הטלך בתוכה דיורים פקתים‪ .‬עמדו ותתדקו בפלטין‪ .‬אמרו אין פלטיז וו של‬
‫מ ל ך ‪ .‬שלנו היא‪ .‬אמר המלך תהזור הפלטין לכמו שהיתה‪ .‬כד מתחלה לא היה‬
‫קילוסו של הקביה עולה אלא מן המים‪ .‬הה׳׳ד )חלים צי{ מקולות מים רבים ונו׳‪.‬‬
‫וםה הן אוסרים אדיר במרום ה׳‪ .‬אמר הקב״ה מה אלו שאין להם לא אמירה ולא‬
‫דיבור הרי הן מקלםין אותי‪ .‬לכשנברא אדם עאכ״ו‪ .‬עמד דור אנוש ומרד ב ו ‪.‬‬
‫דור המבול ומרד ב ו ‪ .‬דור הפלנה ומרד בו‪ .‬אמר הקביה יפנו אלו ויבואו)‪ (1‬אותן‬
‫שישבי בהן מקודם‪ .‬הה״ר )בראשית ו( ויאמר ה׳ אסהת את האדם אשר בראתי' מה‬
‫הם סבורים אריות)ח( נסטריות אני צריך‪) .‬ט( הלא בדבור בראתי את העולם‪ .‬דבור‬
‫אני מוציא ומכלה אותן סן העולם ‪ .‬א׳ר ברכיה כלום בראתי אותו אלא סן העפר‪.‬‬
‫טי‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫־לענות‪) :‬נו( סלא בינוי ‪0‬׳ ‪ .‬ירמ״י דלייה מלת בראשית‬ ‫) י ( יעשה מלס ‪.‬נ‪-‬״א ונ! לא יעשה‪) :‬ז( אותן שהיו פה מקולס‪.‬‬
‫פ‬‫״‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫יאלו ס! סייס ולק אמר אמחס נמים « )ח( נסעריות ‪.‬‬

‫^^ךן^עםיייטע^ש‬ ‫ךעםמע^עז אייף ךער‪<.‬נךד •‬

‫‪,‬‬
‫דאם איך רףצב ב׳עאפין! )‪ Q‬רבי בבמה ןאט נייאנט פון רב בייבי ט‪/‬ווע; '; עט שטייט אין‬
‫פסוק י קו‪ 1‬הםן־ם‪, .‬עס זאל ני‪8‬אכט וועךין אמאס צו'ךי דאםער‪-‬יאייוי ווייעס שטייט אין פסוק‬ ‫ז‬

‫ו קו עטה ‪.‬על ירו‪£‬לים‪!3 .‬ען זאל‪.‬ניעי! אמאס אויף ‪:‬רושל;ם'‪ .‬רבי"אהא בר כהינא האט ניואנט‬ ‫ז‬

‫פר רבי לךס ויע;ץ‪;.‬קוו הםים טיי;ט מ ק ת ווא§ער האפ; צו טיר וואט איך וועליטיט די טאהן‪.‬‬
‫איך י א ל ד י צוךיק פאר?!?ךייטץ אויף ךי‪.‬עך'ד‪ .‬למשל אסלך*האט נייבאהט אפאלאםט אונ‬
‫האט אין איר אריץ ניוןקיט איץוואהנער שטומע סענטי?ין‪' '.‬זיי פלע?ין' א‪1‬יף שטיין״פריה ־אונ‬
‫פלעןץ ;ךיו^עןךעם מלך לןרענץ 'וואם'_ער מאכט אוייפיין וואנק מיטיךי פיננער אונפלעגין אראפ‬
‫געטען ךי הי?לען פאר איים‪ .‬האטךער מלך ניזאנט ‪5‬אראך ךי מענטשיןוואסזענעןישטוםע‬
‫פון ךע?ו?וועןין ‪#‬טי;ען ‪.‬ייי אויןש פתה אוניפךענין' ייאם איך טאזזייאויפיץ‪.‬יואנס״אונ טיט די‬
‫פי;נער‪ .‬אז קלו;'ע וואןטין גיי^מטאי! סיי'ן'‪9‬אלאםט ;יאלטין ויי ךאךימיר נעייים נעדאנקיט‬ ‫‪:‬‬

‫אונ נינע^ין כבוד‪ .‬האט ךער מלך אריץ נייעצט איןפאלאםט קלונע אייניו&הנעיר וואם״קענען‬
‫רייךין‪ .‬ןא?ץ ת קלינע אננינומען רעם ‪"8‬אלאםט אונ האבץ' גיייאנט דערייפאלאםט ניהער‬
‫ז‬

‫;אר ניט צום‪.‬מלך ‪. .‬ער איז או״ערער‪ .‬האט רער מלך אתים געטליבען די קלונע״פץפאליאםט‪.‬‬
‫אונ האט צוךיק אריץ }יזעצט ךי שטוםע אץ פאלאםט‪ .‬אזוי איו גיורען ביי די וועלט‪ .‬פךיער‬
‫איו;יייען וואסער אדף ליגאנצע ייעלט • אינךי יואסער ןאבץ ניילדבט נאט‪'.‬וויי'דערייפסומ‬
‫‪:‬‬
‫זא^ט‪.‬ף ^טיףמע; פון די פיליוואסעריהטסעןןהערטויוי יייייאנץונאט 'איושטארק'אץהים על;‬
‫הט ;אט נ‪.‬יי‪;!$‬ט סאדאך די ונאםער ;ואם די כןענען ניט ךיידץ אונ לויבץ מיףייאז איך ייעל בשאפץ‬
‫ע ^ ש י ן ויעלץךי ראך סיךנעודס לויבין‪ .‬האט נאטבשאפין מיענטשין‪ .‬אייו ניקומען״חגר‬ ‫?‬

‫דור פון אנוש אונ האט מורך ןעיען אין נאט‪ .‬ךער דור פון מבוליאוינ האט טורד !יווע״אץ‬
‫; א ט ‪ .‬ךער תרספל;ה אונ דזאט מורד ?ידע! אץ';אט‪ .‬האט נאט נייאנט ואלין"דייםיענטשן‬
‫אוועק ‪;.‬יין פון }ער וועלט‪ .‬אונ לאךן צוךיק קוטען ךי עאסער ייאםיזעניען פמעריניוועןאד״‬
‫ךער וועלט‪ .‬וויךער םוק ז^ט ;אט האט ;ייאנט איך וועל אפמעקין״דעם מענטש וראם איך‬ ‫?‬

‫וזאב שא?‪£‬ין‪ .‬וואם‪.‬טיי‪$‬ען זיי איך דאךף האביןילייבץ אידער םיילייטעריאפ צו ט ע ק ץ ד י ^ י ט‬ ‫‪3‬‬

‫איץוואלט ןאב איך מ )ועלט ב‪#‬אפין ‪ .‬איך וועל ארדםיריידץ ;ווארט״זענעו״זיי שד‪,‬‬
‫אללע?דט פון ךער ייע?ט ‪ .‬רבי בככין י אנט אודי האט ;אט נטאנט איך האב״ראךיבשאפץ‬
‫ז‬ ‫‪8‬‬

‫ע ם ^קטש פץ ןןרר‪ .‬וועד מאכט צי‪;.‬יין ןרד ] ‪3‬וואםער‪.‬דעל ‪-‬אי־ ךיא •פאר־פליי ץ‬
‫?‬ ‫‪3‬‬

‫םיט‬
 ‫כ ח‬
‫בראשית קיב‬ ‫בראעית״פרי&ה‬ ‫סףף‬
‫מי ממחה את העפר מים‪ (J) :‬ויאמר ה׳ אמחה את האדם‪ .‬ר׳ לוי כשם ר׳ יוחנן‬
‫אסר אפילו )ט( אצטרובולין על רחים נמחה‪ .‬ר׳ יהודה בר סימון בשם ר׳ יוחנן אמר‬
‫אפי׳ )י( עפרו של אדהיר נמחה‪ .‬כד דרשה ר׳ יהודה בציפורי בצכורא לא קבילו‬
‫מיניה ‪ .‬ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעו! בן יהוצרק אמר אפי׳ )יא( לוז של שדרה שממנו‬
‫הקביה מציץ את האדם לעיל נמחה‪ .‬אדריאנימ שחיק עצמות שאל את ר׳ יהושע בן‬
‫חנניא איל מהיכן הקביה )יכ( מציץ את האדם לעיל‪ .‬איל מלוז של שדרה‪ .‬איל מנין‬
‫אחה יודע איל )יג( איתיתיה לידי ואנא מידע ל ך ‪) .‬יד( טחנו ברחים ולא נטחן‪ .‬שרפו‬
‫באש ולא נשרף ‪ .‬נהנו במים ולא נםהה‪ .‬נהנו על הסדן והחחיל מכה עליו בפטיש‪.‬‬
‫נחלק הסדן ונבקע חפטיש ולא חסר כלום‪) :‬ד( אמחה אני )טו( ממחה על בריוחי‪.‬‬
‫ואין בריותי ממחים עיי‪ .‬א״ר אלעזר םשל לםלך שתיו לו אוצרות )טז( בלוסים‪ .‬והיו‬
‫בני המדינה םליזין אחדי הםלך‪ .‬לאםר )יז( מזנו של מלך רעה‪ .‬מה עשה המלך פחח‬
‫להם )יח( הםאושרי׳ שבהם‪ .‬ומלאו אח כל המדינה )יט( סריות‪ .‬התחילו טרפים‬
‫ומשליכים ליאור‪ .‬כך אלו החשובים שבהם כך עשו; הנרועים שבהם עאמ׳כ ‪) .‬קהלת‬
‫ז( אדם אתד מאלף מצאתי‪ .‬כהדא דתנן )כ( אלפא ליין )ניא לשמן(‪ .‬אמהר‪ ,‬אח‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ונ ה‬
‫יהופע אם הלוו‪) :‬נןו( ממשה‪ .‬משתרר עליהם ומיחס נידם‬ ‫זמשמע נלא עמל רגיעה ו ) נ ו ( איהםרונולין‪ .‬רחיים התתתינה‬
‫את אשר איגו ישר בעיניו‪):‬עז( בליםיס‪ .‬חתימים !מעודנים ‪:‬‬ ‫וז״ק את האדם שהוא קיומו של אדם ווהו הרחיים ו‬
‫)יו( מ ו נ ו ‪' .‬ש לו מוג רע שאינו רוצה לפתות אוצרותיו נ‬ ‫)י( עפרו של אדם הראשון ‪ .‬דייק היא הידע של האדם‪:‬‬
‫)ימ( המאושרים‪ .‬השונים והמשונחיס שנאוצרותיו! )יש( סריוס‪.‬‬ ‫)יא( לוז‪ .‬פירש" עלה קש! הוא קושר ניוולו נמו לוו ועומד‬
‫סרחון‪ ) ,:‬נ ( אלפא ליין‪.‬והמובחר נמו האליף שהיא בראש‬ ‫נ ס י ו השדרה‪ ) :‬י נ ( מלין לשון וילן נין ו )יג( איתישיה‪.‬‬
‫לנל‬ ‫הניאו לידי ואני מודיע לו ס ‪ p‬ה‪1‬א ‪) :‬יד( שחנו‪ .‬ר׳‬

‫נ ן ט ״ ע א ק ע ד ^ ״ ע ^ י ^ ט ר ה׳ ‪ " " .‬נ א ט ״ י ^ ״ ^ ן א נ ט איר "רעל אפ מעקץ רעם ‪.‬םיע^זש‬

‫פון דערידעלט‪ .‬רבי לוי ן א ט גייאגט *פון רבי יוחנן ם וווענין אפילו ךער אועןעך^טיער‬
‫שטיין פו; ךייטיהל שטיעער איז אייך צונאננען אין ךעם וואסער פי! סבול‪ .‬כבי יהודה ‪3‬ר‬
‫סיטו; זאנט פו; יבבי יוחנן ם וועןין אפילו די״^רד פון אדם ןראשון איז אויך צו נ'א;נע; אין‬
‫וואםער‪ '.‬דער‪,‬קעךפער פון §‪ cnj‬הראשון אין‪.‬קבר איו צו ‪2‬אעען ניוואךין אין יואיסער פון‬
‫מבול איד ןאט ניח־שת רבי״הודה אין צפוךי פאר פיל טענטשין‪ .‬אונ §ען האט רעם לרש‬
‫ניט אן נינומען‪ '.‬רןי' יוחנן ן א ט }לואנט פון בבי ?זמעון ביי יהוצךקם ייעןין‪ .‬יארע טוייטע‬
‫מענטשין אין' ךי ‪.‬קל^ים‪,‬זענע; צו גאננק אין רעם וואקער פון סבול(‪ .‬א?ילו דאם דןאךטע‬
‫י‬
‫בייינליל פון ךי שידרה וואם'‪ .‬ער הייםט' לו‪ 1‬וואם' פון אים ויעט נאט בשאפין ךעם םע??!ש צו‬
‫י‬

‫תחילת הםחים‪ .‬איז‪.‬ער אויך צו נאננען אין וואםער‪ .‬אדיליאנום )צו ריבע; ואלין וועדי; זיינע‬
‫ביינעח ןאט ‪2‬יפלע'נט ביי רבי ‪:‬הושע בן סגניה פו; וואנע; וועט נאט בשאפין די טויטע‬
‫םענטשין יוק מגירוי וועט קומען'‪ .‬האט"בבי יהושע }ייאנט פון ךעם ביי;ךיל לוי ייאס איו‬
‫אין״די שלרה‪ .‬ןאט אךלעוש"נידאנט צו רבי'יהושע פוןיויאנען ווייםטו יראם‪ .‬האט רבי‬
‫יהושע ;יזאנט צו אךרינוים בלייננ יסיר רעם ‪.‬בי״ינדיל ווועל איך דיר רייוץ אז‪,‬עם איו אזד‪.‬‬
‫ןאט מען נייבלייננט ךיעם ביעךיל צו רבי יהושע‪ .‬אונ ‪.‬ער האט אים ניםאןלין אין אמיהל‬
‫שטיין "אונ‪;.‬ןיר אייו ניט צו םאהלין ניוואךין"‪;. .‬גר האט אים ניברענט אין פילער אונ ;נר איי‬
‫;יט פאר ברענט ניגואךין‪ .‬ער האם אים אדיין ןיליינט אין וואםער'אונ_‪.‬ער איו ניט צו נאנ;ע;‬
‫ניוואלין‪$ .‬ר 'ןאט אים נייליינט אויף אקלאץ אונהאט ניקלאפט אדף איט מיט אהאמעיר ‪.‬‬
‫ךער קלאץ איז גישפאלטין ןיויאךץ‪ .‬דער'הא‪?.‬ער איו;ישפיאלטייןןיןואךין אונ פון רעם בייךיל‬
‫איז ;אר ניט אפ גיבראכין ‪.‬גיויאךי; ז י)ד( אמחה‪ .‬איך'וועל'אפ מעקין ךעם ווילען פין ס'יי;ע‬
‫ב׳טעפענעיש‪ .‬אונ ‪8‬יינע בשעפענעש וועליןיניט אפ םקקין מיין ווילע;‪ .‬רבי אלע;ר ןאט‬
‫ןיזא;ט למעזל ןמלך האט י נייהאט פאר חתסתה שפייבלער‪ .‬האבין' ךי מענ?שי'ן פון רער‬
‫מךיניה גיךעט י אויף ךעם מלך אינ האביין״ךזאינט ךיער מלך איו אשלעכטער פאר‬
‫;ואם ;נפי?ט ;ןיר ניט ךי שפיייכלערם ‪ .‬דייל זיי האבי; ניטיינט אין די שפיייכלעךם איו ךא‬
 ‫‪m‬‬
‫בראשית‬ ‫•־אשית פרעי׳‬
‫האדם אשר ביאתי‪ .‬אלף יוד עלו בםחשבח להבראות ‪ .‬ובטח נימוחו מהם‪ .‬ז*‬
‫הונא בשם ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי חנלילי אסר )כא( ט׳ סאות ועיר ת ח ת סיס‬
‫)חסלים קה( דבר צור‪ .‬לאלף ת ר ‪ .‬זו החורה ‪ .‬ר׳ לוי משום ר׳ שםואל בר נחם! אמר‬
‫ט׳ מאוח ושםונים‪ .‬טיט דבר צוה לאלף דור זו)כג( הטילה ‪) :‬ה( א׳ר אבא ביב‬
‫נעשה בעשרח השבטים טה שלא נעשה בדור הטבול‪ .‬כחיב בדור חטבול )כראשיח ו(‬
‫וכל יצר טחשבוח לבי רק רע כל היום ‪ .‬ובי׳ השבטים‪ .‬כתיב )מיכה ב( הד הושבי אץ‬
‫ופועלי דע ]על םשכבותם • הרי זה בלילה‪ .‬ומנץ אף ביום תיל )שם( באור חכוקר‬
‫יעשוה ‪ .‬אותן לא נשתייר טהם פליטה‪ .‬ואלו נשתייר מהם‪ .‬אלא בזכות הצדיקים‬
‫והצדיקות שהן עתידין לעטור טהן; ההיד )יחזקאל יד( והנה נותרה בה פלטה המוצאים‬
‫בנים ובנות‪ .‬הנה טיצאים בנים ובנות אכ״כ ‪) .‬כנ( אלא הטוצאים בנים ובנות בזכות‬
‫הצדיקים והצדקות העתידים לעטור טהן‪ .‬איר ברכיה נעשה בשבט יהודה ובניטין‬
‫מח שלא נעשח בסדוטיים‪ .‬בםדוםיים כתיב )כראשיח יכו( וחטאתם בי כבדה םאד ‪.‬‬
‫ובשבט‬
‫מתנ ו ח בהונה‬
‫<» האיףייפ! )נא( ש׳ שאיין ני' ו ינת־נ לנר!יה וגי׳ מגש עז אניםס ומאנרהם על משה ששש ייייש »‪r‬‬
‫שגיםהתייה ״תהים גחינה אמי אלן לוי וםיא גמגם חשריש סשקעיל ייייש« )ננ( סמילם נהנה לעשרם חי‬
‫‪ ^ J ^ J ^ L ^ .‬יעו מז ינ! סיי ממרי םתיחן ייי‪) :‬נג( אלאמייצאים‪ .‬מגאשינ •‬ ‫״‬
‫י‬
‫?יל נו?ס‪ .‬ייאם״האט ? טאח"^י'‪7‬םיר^ר' ך ^ ז י ע פ ע ט ^ י ‪ 7 ^ 7‬ע ' ^ כ ל ע ר ם ‪ .‬זןיז ת‬
‫מגןע קךינה פאך?זטינקען גיייארין‪ .‬ן א ט טען ;עםווט אוים ראםען די שפיייכלערס אוג‬
‫‪,‬‬
‫אריץ נואי־‪9‬ץאי; טיי‪,‬ד‪!? .‬א? ! יי סקט?זין נייא^ט אז פון ת נוטע 'ש‪3‬ייכ^'ערם'‪#‬טעקט אווי‪.‬‬
‫א‬
‫ל ו »‪ 1‬י י ?יע??ע ?י‪8‬יץ‪:‬ל‪.‬ע'ר'ט נאןל סער שטעקען • ביי ןאטאיזייאוץז' "אזוי ;יווען‪.‬‬
‫‪,‬ער האט ניט גמואלט 'ב‪£‬א?ץ די ‪9‬עגטשין אויף דעריייעלט‪ .‬ביי אלע בשעפענעש האבץ‬
‫‪8‬אר‪.‬לא?‪.‬נט‪.‬ןגס יאלב^אפץ וועלין טעננךןזין‪ .‬האט ער ב'‪#‬א?ץ א?יסו‪ $‬טעגטשץגריבעםטע‬
‫בני יןאלהימ אינ‪.‬י‪.‬יי ןאבץ ;עזי;די;ט'ביז‪.‬סע• ן א ט גיטוזט די רער ןזייינקק איןידאסער‪.‬‬
‫‪B‬‬
‫‪ .‬ס ע ג ט < ץ ^ י י יועלץ דאןז ;עודם ייגריגען‪ .‬קלטו! פסל!ז‬ ‫?‬ ‫ע‬
‫ןטניואןט זןדם *}חדםאלף ט(יאתי‪.‬א'וד'וו'י טיר האבי; גילערונט תקוע אלפא ליין'‪ .‬די ?טאט‬
‫הקיע איי;יייען לי כע טע צו עיץ‪ .‬א ‪ £‬א איז רער טיי׳טש דאם' בע?טע ״ אדט ™ טאלף‬
‫?‬

‫??אןיטיןט־סעןאיץ טע^קדן רעם בעסטין פו‪ :‬אלע האב איף עמנעיך‪ .‬ראם איידגח‪".‬נאט‬
‫;‬
‫האט ןייא נט איןליי<נל ?פ^עקין ךעם ‪}1,9‬־‪1‬ש יזאםאץר ן א כ ב‪£‬אפץ‪ .‬טו״מט דורוח האט‬ ‫;‬
‫‪,‬‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬
‫‪ .‬ל • ני ‪<9‬יעגעןאפ}יטעקט נידאךין פון‪.‬די‪ .‬רביחונא האט גייאגט פין‬ ‫‪W‬‬
‫כבי אליןניר בני של רבי יוסי עלילים ייעןין גיי; הונךערט טיט ‪5‬יר"אונ דבעצינ תרוח יענעו‬
‫פ ןיטעקט ןייואלץ‪ .‬ווי רער פסיק יאןט ד^ר ‪ hxs‬ל&ף ת ר ‪ .‬דאם כועס'טען ‪ n‬תורה‪:‬‬ ‫?‬

‫ןאט ן א ט גי?אטץ די תורה צום סוף טוועגד תתת‪".‬גיץ הוגדערט פיר אוג דבעיציג רותת‬
‫רותת‪ '.‬אונ פו; נס ?יי * ב מ « צעהן רורות'‪"'.‬פו; אברהם‬ ‫‪m‬‬ ‫ביי ד ם ‪ .‬אונופין>{דס ביו &‪r‬‬ ‫?‬

‫ביז ט‪.‬שה‪.‬יע<קם רותת‪ .‬צי!אטען איי טוזעגד דורית‪ .‬ר?י לדי האט״גי^ט פו; רבי שמאל‬
‫‪3‬יגח?!ן ס יי׳מין ‪3‬יץ המדעךט סיט אכ?וזיי'ג תרות זזעק פךם?;קט 'גידארין‪ .‬ווי״״דערפםיויק‬
‫‪¥‬‬

‫יאןט ד ר ציה לאלף ת ר ‪ .‬ראםטיינטיטען ךי םציה פץ מילה יייאם איי ניבאטיין גזיואריז צו‬ ‫?‬

‫*בי‪-‬הם צום סיף טויעך תרות‪ .‬ניץ' הונךערט אכטצינ ת ח ת ביי אדם‪ .‬אוני פץ יארס ‪ra‬‬
‫ז‬
‫‪ 8‬כ י ן ט איז ץיואמייג תרות‪) :‬ה א ‪ 6‬ר ‪ .‬י ב ב י ‪ ^ .‬א ־ ר כהנא האט *גייאנט ת צעה; שי‪4‬ם‬
‫‪3‬‬ ‫(‬

‫?אבין ןיטאןן מעי־ ?ובירות ווי רער תר פון מבול האכץ ‪3‬י‪£‬אהן! ביי דעםדוריפץיטבייל ש ;יט‬
‫ט‬

‫‪8‬לע געלאנקען ייאם דין האךץ ן א ט גיטראכט יענען ;יויען נאד שלעכט אןאנ?ץ טאג‪ .‬אבער‬
‫ביי גאכט?אבין די}יט;עך;ךיגט‪ .‬אוניביי ךי צעהן שבטים שטיייט די טיראכטץ אוגרעכט״אמ‬
‫טיי^ען לעכ‪ .‬ס אויף יייער ןילעגער‪ .‬הא?יי דיי ן^אה^עביר״ ביי־נאלט י פון ו^ינעןייייייסץ‬ ‫?‬ ‫?‬

‫? ר אי ביי טאג הא?ין די אוץ־ ;עדגדיגט‪^ .‬זטייט איין יפסוק ווי דער טאגיאמ "גאר לעטיג‬
‫‪? VWP‬א?י! י‪.‬יי שיין ;י^א^עביתת'‪§ .‬אר ויאם פון תרס^בול אטגאריגיטזגעבליי^ק‪.‬‬
‫אונ‬
 ‫קיג‬ ‫בראשית‬ ‫בראעיתפרשהכח‬ ‫סףף‬
‫ובשבט יהודה כתיב )יחזקאל ט( עין בית ישראל ויהודה גדול )כד( כמאד םאד‪ .‬ואות;‬
‫לא נשחייר םהם פליטה‪ .‬ואלו נשחייר םהם פליטה‪ .‬אלא אותה )איכה ד( ההפוכה‬
‫כטו רנע‪ .‬לא פשטו ידיהם בםצות‪) .‬שס( ולא חלו בח ידים‪ .‬א׳ר הנהום )כהן לא‬
‫הלח יד ליד‪ .‬אלו פשטו ידיחם במצות )שס( )כו( ידי נשים רחטניוח בשלו ילדיהן‪.‬‬
‫כל כף למה‪ .‬חיו)כז( לברוח לסו על שבר בח עטי‪ .‬א״ר חנין נעשח בכרכי חים טח‬
‫שיא נעשה בדור הסביל ‪) .‬צפניה נ( חוי יושבי חבל הים נוי כרתים‪ .‬נוי שהוא ראוי‬
‫)מז( כרח‪ .‬ובאי זה וכיח הן עוטדין‪) .‬כס‪ (.‬מכוח נוי אחד ‪ .‬מכוח ירא שםים‬
‫אחד ‪ .‬שהן טעטידין בכל שנה ‪ .‬ר' לוי פתר לו לשבח ‪ .‬יוי שירח בריח ‪ .‬המד״א‬
‫וכרות עטו הברית‪) :‬ן( ר׳ יורן ור׳ פנחס‪ .‬ריי אסר סשל לםלך שםםר את בנו לפדנונ‬
‫והוציאו לתרבות רעה ‪ .‬כעם הםלך על בנו והרנו‪ .‬אסר הםלך כלום הוציא את‬
‫בני להרמה רעה אלא זה‪ .‬בני אבד )ל( הוא וזה קיים •לפיכך טאדם )לא( עד בהםה‬
‫ע י‬
‫כהונה‬ ‫מחנות‬
‫הנראה‪ ) :‬נ ח ( שמ״נ ‪5‬ריו‪ .‬גלי פליפם ונדיר סמניל‬ ‫) נ ־ ( נעאד מ א ל ‪ .‬סרי ימני ‪ ) .‬נ ס ( לא מלתם‪ .‬לשין‬
‫היה פליעס גח וניסו וינא ספלימ גס מ א ‪ :‬סיג רש״י‬ ‫שיטן נלומר לא שכנס יד העשיר ניד סעג׳ לעזרו ולהימנו‬
‫) נ ע ( נזנוס גיי אמו דרא שמיס נ ו י ‪ .‬ונדוו סמנול לא‬ ‫נממנותיי ‪ ) 1‬נ י ( ידי נשיס ו נ ו י ‪ .‬נמדרש אינה ראיסי‬
‫ני היה ילשינו נאנדי ‪) :‬ל( יזה קייס ‪ .‬נימיה ו‬ ‫שהאשס לקחה נלוסקא מסי נעלה ימפ׳ נגיה יהלנה‬
‫)לא( ועד נהמה ס ׳ ‪ .‬שמפני רונ מונס מנסמוס יפיפות‬ ‫ומנרס ני את שטנית־ה ימנחמת אוסס ומעלה הנסונ עציהש‬
‫נעשו נמקוש לפיק• יאבדו נם הניס!‬ ‫ומיתי ‪ffi‬‬ ‫נאילי נשלו ילדיהן למלות ו )נו( לנרית ‪ .‬לקיים מצית‬

‫אונ פון ךי צעדן! ^ ^ י ם ר ^ י ^ ״ ^ ^ ו ן י נ ״ ^ י י ״ ^ י ל גאט האט ניייזעהן אז'פון"דור סטבול‬

‫וועלין ני^אךין וועךין נאר ך^יעים ביו צום'סוף וועלט ‪ .‬אונ פון ךי צעוזןיש^טים וועלין;יןאךין‬
‫וועךין צךיקים אונ צדקניות"‪ .‬ווידער פסוק יאגט‪.‬עם איז נעבליבען אאנטךניוננ אאיןער בלייבוגג‬
‫ר!טוצאים ;;נים וןנות‪ .‬אי‪37.‬ם וואלט ןישטאנען הנה םוצאיים בנים ובינות י‪ .‬וואלטין סייר מעין‬
‫טען שםו‪,‬עםט פו; די‪,‬קינךער וואם'‪.‬יענען שיי! ;יןארין ןיוואךין‪ .‬אונ ךער פסוק זאנט ייי ויעליו‬
‫ארוים‪.‬ניצוגין ווערין צו‪'?.‬״; אין נלות ווארום ךיקינךער וואם‪.‬זענ‪.‬ען שיין' ניבאריןזענען ראך אויך‬
‫ןיווק רשעים‪ .‬שטייט ניט איד ‪; .‬אר ‪.‬עס שטייט הטוראים בנים ובנות‪ .‬םיינט ךער פסוק‬
‫די וועלין ארויס גיצוגין וועךין פץ נלות אין רעם זכות פו; ךי קינךער ךי צךיקיים וואם וועלין‬
‫ןיןאךין וועךין‪ .‬רבי ברמה האט ןיואגט דער שבט ‪:‬הודה אוג בג;םץ דןאמן גיטאהן סער‬
‫‪.‬עבירות ווי די סעגטשיין פו; סדום האבי; ‪3‬יטאן‪.‬ביי ךי מעגטשין פון סדום שטייט ןייעיךע ז״יןד‬
‫'איו ןיווע; דיער שדיער‪ .‬אונ ביי דעם שבט‪:‬הודה )אונ בגיסין( שטייט ךיךגך פון ישראל‪ .‬אוג‬
‫יהודה' איו גיווען;'דיוים דיער אוג זיחנר‪ .‬איוג פץ ךי מענטשין פו; סדום איז ;אר‪.‬ניט נעיבליבק‪.‬‬
‫־‬

‫אונ פו; יהודה אונ בג;מי; איז;א אי^ער‪,‬געבליבען‪; .‬אר ךי טענטשין פון סדום זעגען §אך‪.‬קעךט‬
‫גיוואךץ״אץ איין טנוט דייל די האבי; ניט}'יטאוזן״קיץ מצות ‪ .‬אונ ךייוזענס האבי; ניט}ירוהט‬
‫;א גט כבי בךמה סע; מיינט די וזענד פון רייכיין האט ;ייט נירוהט אין ךייהענט פון דעם ^ךעם‬ ‫‪:‬‬

‫מאן‪,‬ער יאל אים‪;.‬נפעם גע?י;‪ .‬אבער ‪.‬ישראל אוג יהודה ןאביי; גיםאהן מצות ווי דעו־ §'םוק‬
‫זאנ ט ךי הע נד פו; ךי פרומע ווייבער ןאבין ;ע קאכט זייעךע קינדר‪ .‬פאר וואם‪, .‬עייל'ךי קאבין‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫צוינינוסען'ךאס לעןטע שטיקול ברדט פץידלעיךע קינךעריאיונ האןין ‪10‬ם גי;עבין‪,‬עשין ך‬

‫אבלים אוג האבי; די גיטךיייםט אץיךעםבראך פון' ‪8‬יין'‪5‬אלק‪.‬איזגלייך ווי י י וואלסיןיןיגןאקט‬
‫זייעךע קיגדער אונ גינעביין‪,‬עםין'צו ך י אבלים ‪; .‬ואתם ךי קיינךער זעגק גישטארבין פון‬
‫הויעער‪, .‬זעה; סיר אז די האבי; גיטאהן פיל צדקה‪ .‬בבי חניןזאגט אין ךיישטעט פון" ‪.‬ים איז‬
‫גי^אלזן;יייארין‪.‬עבירות‪. .‬מער ווי ךי מענטשין פון טבול האבץ גיטאהן‪ .‬וויידער פסוק זאןט‬
‫וויי אויף ךי נ!ענ?ו?וץ ייאס יעגען ביי ךיעם' ים גד כרוןים‪ .‬די יענע; אפאלק ויאט זענק ייעךט‬ ‫‪:‬‬

‫פאךי^ני^ען צו'וועךין‪; .‬אר רוךך וועלכין זכות לעבי; די ווויל‪.‬יערער ;'אהד* איי'ייך א'מ;עי‬
‫פו; די סנ‪:‬יר‪ .‬אונ‪;.‬נס וועךט ניבאריץ'פון‪.‬זיי‪.‬יעדר יאהר איי ן פרומיר‪ .‬רבי לוי זאנט נוי כוןץם‬
‫‪8‬יינט מע; צו אלוייב‪ .‬ךיי‪.‬יענען אפאלק ו;א'ס ןאבין' ניםא?ט אפאך?ינךוננ *ןייט נאם' יף‬
‫דעו‬
 ‫בראשית‬ ‫בראשית פרשהכח‬ ‫סדר‬
‫ער רמש‪f‬ועי עוף השמים‪ .‬ר׳ פנתם אמר משל למלך שהיה משיא את בני‪ .‬ועשה‬
‫לו חופה)צב( סיידה)לנ( וכיירה וציירה‪ .‬כעס המלך על בנו ו ה ת ו ‪ .‬מה עשה נכנס לתור‬
‫החופה!החחיל לשבר את הקנקנים)לד( מפקיע)לס( בחיצאות‪ .‬םקרע)לו( בכיליות‪ .‬אמר המלך‬
‫כאס עשיחי וו אלא בשביל בני‪ .‬בני אבד וזו קיימח ‪ .‬לפיכך מאדם ועד בהמה‬
‫ועד עוף השמים הה׳ד )צפניה א( אסף אסף כל םעל פני האדמה נאם ה ׳ ‪ .‬אסף אדם‬
‫ובהמה אסף עוף השמים ודני הים וחםכשלות אח הרשעים‪ .‬הם הכשילו אח הרשעים‪.‬‬
‫כד הוה צייד עיפא יא׳ל)לז( ויל ואשחק ואתי‪ .‬וחוא אזל ומשחמן ואחי‪ (t) :‬איר אלעזר‬
‫)איוב כג( אם לא נכחד קיםני‪ .‬בחחלה אבד הקב״ה את ממונן שלא יהיו אומרים‬
‫לםםונינו הוא צריך‪ .‬ויתרם אכלה אש‪ .‬שהיו רואים )למ( בלריות של זהב נחכוח באש ‪.‬‬
‫א‬
‫"י‬ ‫מתנות כהונה‬

‫רער ן » ס ;א;ט ון־ךויח עסו הברית‪,.‬ער האט פארשניטען םיט״אי״םאפארבי^ננז^ךרבי‬

‫ייןן אונ יבי פגחם קרי‪.‬גען‪ .‬כ?י יורן זאןט למשל אטלך״האטיניגעיבין ז״ןזוהןצו איינעם ער‬
‫‪:‬‬

‫ןאל אים אלעיוען‪ .‬אונ רער טע;טש ןאט רעם ‪.‬קינד'שלעכט ניצונין‪ .‬איז רער מל־ אי! נעם‬
‫ןיווארין אויף לי! ייהן אונ ןאט״איט ;יסמין ‪ .‬ןאט רער י מלך ןייאנט ויער האט רען טייז‬
‫‪w!wJ.‬יין*זוהן ואל יייו פאר לארי‬ ‫‪8‬‬ ‫??ט צו א?!לע?טע רערציהינג'‪,? .‬אי־ י ע י‬
‫‪1‬‬
‫אונ דער סק?זש ;אל לע?ץ?<איךיועלךע'ם מענטש אויך הרננןז‪ .‬ביי רעם מבול איז־אויךאזוי‬
‫*‪T‬׳‪ P‬י ךי טק?שץ ןאךן;עךנךיןט ודיל ת'‪7.‬נלר ןאט״זייי שלעביט ניצ'ו;ין‪ '.‬ד האט״ךי‬
‫ךןעכין פיל נוטס‪ .‬ןעטע ?רוכט ?עטע בהמות ‪ .‬פעטע עופות \ א ו נ נאט האט די סענטשיי‬
‫ןיהיןת‪ .‬ןאט נאט ן;וא?ט די טענטשין';אלץ ך ^ טתנקען ויעדי; אונ יי* אלע זאלין זיין‬
‫אויףךער יועלט‪ .‬איך רעל ?{פטעקין סענטקץסיט בהטיות אונ אלץ וואם קריכטיאויף״ת‬
‫‪,‬ערד אונאלע עופות ;ואם פליןען אונטעךיןיהיסעל )אונ ךי ערד וועט אייר קאליע יוערין(‪.‬‬
‫רבי פ;חם ואןט לטשל דטלך ןאט חתו;ה ניסאכטידין זוהן אונ ערי האיטןיפאכט'פון דינעט ויוענין‬
‫«חו§ה ?טיבאונזןר ןאט ךי ?!טוב איים ‪3‬י_קאלכט אוניאוים גיםאלט‪ .‬דערינאיז איזיידער״םלוד‬
‫אץ ‪3‬עם ניוואךץ אויף ךין זוןן אונ האט איט ; י ס ת ת ‪ .‬ונאם'האט רער מלך גיטאה!' ער'איו‬
‫אריץ ןיגאמען אץ ךי חופה שטוב אונ ן א ט ‪ psnjjp‬צו ב*רע?ין'די זלעוערנע'יכלים אונ‬
‫ציויייסץ ךיא ךייואגעס פץ ךיא ווענט אונ ןאט צו' ליםען' אלע ציתננ פון״י״תן'‪ .‬רעד‬
‫‪:‬‬
‫האט }ייאןט ךאט אלץ ןאב איך' ראך ;אי־ ;יטאכט פי!"' ייענץ סייז י י ק ‪ .‬אז פיין‬
‫זוןן א ז פאר לאךין ןאל ראם עלץ ?לייבימ‪}.‬יץ ‪ .‬רא איז אויך אדי! רי״נאנצע ייע״לט איו‬
‫לאף ‪«?3‬אסץ ניייאךין;אר §אר די נזע טשץ‪ .‬אונ אוךיא טענטשץ וועתן״פ^לז^ץדארף‬
‫‪5‬‬

‫אלץ ‪5‬ארלאלץ ירגלץ‪ .‬דריבער ?אט ;אט גע;א‪.‬נט איך וועל אפימעקץידי ‪ » fwwo‬ו*‬
‫הטות אונ לי עופות ויי רער םיק יא?ט איך' וועל אלץ פאר 'לענדץיפץ ‪4‬י ערד‪ .‬יאגיט‬
‫?‬ ‫?‬

‫ןאט‪ .‬איך וועל פאר לע;דין םענ שץ אונ הטות איך וועליפאר לעניין די עופות וואט פליהע־‬
‫?‬ ‫?‬

‫או״ףר ךעם ןימעל את ךי פיש פי!‪.‬ים ייעל איך‪.‬פאי לעניין‪ .‬נוייל ייי האביןניטאכט דנרעע!‬
‫ךי לשמנים‪ .‬אי איעער ןאט ניפאננען אעוף <אונ ער ן ^ י י ע ה ן דער עוףיאיזינזטייפעטויהאט‬
‫^ ר נייא;ט צום עוף ניי סאך ךיך פעט אונ קום צייליק צי סיר? רער' עוף איז נינאינגעןי״אינ האט‬
‫ייך פעט גיםא;ט אונ איי צוריק נקיסען צום פאננער אונ ער האט אים נינעסין האני! דאר די‬
‫״‪K2i?22‬‬ ‫״‪ I‬ו )‪0‬‬ ‫‪?m‬עופותניהאלפץ לי ^נ טשי; יאלץ‬
‫‪:‬‬

‫^*טפא^‪5‬‬
‫‪JS‬‬ ‫א ןיי‪ £‬האט)אט פאר לענךט*‪^.‬ער נעלט‪.‬‬ ‫?‬ ‫«י‬ ‫‪W‬‬
‫^ ‪ ,‬י ‪ ,‬נאט‪np.‬־או;יערנעלט‪ .‬אונ יואס ךי האבץ אראיבעךיינטהאטיפארברענט רערפיייאיר‬
‫‪5‬‬

‫וייא‬
 ‫כ ח‬
‫בראשית קיר‬ ‫בראשית פרישה‬ ‫סףף‬
‫איר ע ק י ב א )<ט( הבל קראו ת ג ר ע ל ה כ ס ף ו ע ל ה ז ה ב שיצא ע ם ה ם מ מ צ ר י ם ‪ .‬שנא׳ )ישעיה‬
‫א( כ ס פ ך היה לםגיס )הושט ב( וכסף ה ר ב י ת י ל ה ם וזהב עשו ל ב ע ל ‪) .‬שס רו( כ ס פ ס‬
‫וזהבם עשו ל ה ם עצבים למען י כ ר ת ‪ .‬ר׳ הוגא ור׳ ירמיה ב ש ם ר׳ שמואל ב ר ר ב י צ ח ק ‪.‬‬
‫למען יכרתו אביב‪) .‬מ( אלא למען יברח‪) .‬מא( באיגיש ד א ם ר י ת מ ח ק שמיה ד פ ל ן ; ד א פ ק י ה‬
‫לברי ל ת ר ב ו ת ב י ש א ‪) :‬ךןו ר׳ עזריה ב ש ם ר׳ יהודה ב ר סימון א מ י ה כ ל קלקלו מ ע ש י ה ן‬
‫ב ר ו ר ה מ ב ו ל ‪ .‬ה כ ל ב היה ה ו ל ך אצל ה ז א ב ‪ .‬והתרגגול היה ם ה ל ך אצל )מכ( ה ט ו ו ס ‪ .‬ה ת י ר‬
‫כי ה ש ח י ת כ ל ב ש ר א ת ד ר כ ו ‪ .‬ה ש ח י ת כ ל א ד ם אין כ ת י ב א ל א כי ה ש ח י ת כ ל‬
‫ב ש ר ‪ .‬ד' לוליאני ב ר טברין ב ש ם ר' יצחק א ס ר אף הארץ ו י ג ת ה ‪ .‬הוו זרעין ל ה היטין‬
‫; ח י א מ פ ק א )מג( זוגין‪) .‬מל( אילץ זונייא ר ב ה ‪ .‬מ; ד ר א ד ם ב ו ל א איגין‪ ) :‬ט ( איר י ו ח ג ן ם ש פ נ ז‬
‫דור ה ט ב ו ל ייב ה ד ש ‪ .‬גטלו דיגם ויהיה ל ה ם ח ל ק לעוהיב ‪ .‬ד א ם ר ריי כ ל ט י פ ה ו ט י פ ת‬
‫ש ה ק ב י ה מוריד עליהם היה מ ר ת י ח ה בגיהגם ומוציאה ומורידה ע ל י ה ם ‪ .‬ה ה י ד )איוכ ו(‬
‫ב ע ת יזרבו גצםתו‪) .‬מה( זריבחם‪) .‬מו( לחלטגית ה י ת ה ‪) .‬קהל׳ ט()מז(גם א ה ב ת ס ‪ .‬שהיו א ו ה ב י ם‬
‫לע״ז ש ל ה ם ‪ .‬גם ש ג א ת ם ‪ .‬שהיו שוגאים ל ה ק כ י ה ‪ .‬גם ק ג א ה ם ‪ .‬שהיו טקגאים ל ה ק ב י ת‬
‫בעיי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)מד( אלץ זיניא נ ו י ‪ .‬אלו זוני! הגדלץ ני! םהניאט‬ ‫)לפ( נ נ ל קראו סגר‪ .‬הקנ״ס והני‪.‬יאי‪) 10‬מ( אלא למען‬
‫מן דור סמנול ואילן גפנדלו יננארי נ ן ‪) :‬מס( זוינחס״‬ ‫'נרה ‪ .‬הנהן י ו ה נ ‪) :‬מא( נאינש ני' ‪ .‬נ א ד ס סאומר ימח׳‬
‫נמו לרינחס נלומר ברפהס ‪) :‬מו( לחלעניש ‪ .‬לחלוטי!‬ ‫שמו בל פלו' בהוליא מי לסרניס ר ע פ ‪ .‬נ ך ינרת הנםף‬
‫שפריפתס היה כרסה גמורה מ! אש של גיהנס וני קנל‪1‬‬ ‫פסיליא נגי להרנוס רעס ‪ ) 1‬מ נ ( השויס‪ .‬פפא״י נלע״ו‪:‬‬
‫עונשן' ייפ לה! מלק לעוה״נ ‪) :‬מז( גה אהנתס ‪ .‬מלע*‬ ‫וירן‪ .‬גרעיני! נחיריה הגמלאים ני! המפיס‪:‬‬ ‫)מג(‬
‫^ ^ ^ א ל צ ץ ד ו ך ך ר ע ם פי;ער ‪ .‬רבי‪,‬עקי‪5‬א"האט‬
‫גיזאגט אלע האבי; ;עקיךינט 'אדף דעים ך ל ב ע ר אוג ; א ל ד ד א ם די יורץ האבץ' ;יגו‪$‬ען פון‬
‫^ צ ר י ם ‪ .‬דיארום דאם האט גיעברייגגט ךי יורץ"צו א ל ע צ ר ו ת ‪ .‬ו ך ךער ן ם ו ק יאגט אין דיין ך ן ן ע ר‬
‫האןזטו אדיין געהישט א^ךערע ה א ט מ א ל צו גיגאךץ ‪ .‬נאך זא;ט ך ע ר פסוקי ך ל ב ע ר וזאב א י ך‬
‫י‬

‫זיי'ןיםעךט א ו נ ; א ל ד ‪ ' ' .‬ן א כ ץ דיי ג י מ א כ ט ‪ .‬ע ב ו ד ה זרות פון' ; א ל ד אוג ו י ^ ע ר ‪ ; .‬א ך ו א ן ט‬
‫רער פסוק פון ייער' ךל^״ער אונ פ ו ן ‪ .‬ך י ע ר ' ; א ל ר האבי; ד י ‪.‬גיטא?ט ^זבודה י מ ת • לשיען‬
‫י כ ך ת ! כיי הוגא איונ רבי יךטית האכין גיואגט פץ רבי שםואל ב ר ר ב יצדק ס וועגין‪,‬עס ‪#‬טייט‬
‫ןיט ל ם ^ ן ‪ :‬ן ך ת ו ‪ .‬די זאילץ יפאר שניטע; וועךין‪ .‬מ יוךין'‪ ; ,‬א ר ‪ ,‬ע ס ‪#‬טי'יט למען ^ ר ת ‪, .‬עיר‬
‫פאר שניטע; וועךץ‪ .‬ךער ;אלד א ו נ ד ע ר ד ל ב ע ר ‪ .‬אזוי י י י א מ ע ^ ש י א ^ ט ^ « נ י ט ע ק ט יאל וועךין‬
‫ךער גאמען פ ו ן י ^ ע ס ‪.‬טעןמש וואס‪,‬ער ה א ט ;עבךיינ^ט מיין'יוה;'צו א‪#‬לע?טע ך ר צ י ה ו ן ג ‪.‬‬
‫אווי ;אגט ךער גג־יא פאר״^גיטען זאל וועךין ך ע ר ; א ל ר אונ ךער ךלבער' ראס״ער ן א ט‬
‫) ‪ H‬ב י ‪ ,‬ע י מ ה ן א ט }ייאןט פון רבי ןהוךת ב ר קים‪1‬ןםווע;ץ‬ ‫‪8‬אדט י ; ד ; ק דיא י ו ד ע ן ‪1 ) ' :‬‬
‫אין ר ע ר 'צמטייפוןיפכול' ןאבין א ל ע 'געזיגךיגט ‪ .‬אהו;ט ק א ט מ ; ה ;ידען שיט אויא‪$‬ף ‪.‬‬
‫אהאן^ ן א ט ם!גה ;יווען טיט א § א ו ו ע ‪ .‬ןויא ך ע ר ^םוק' ;א?ט ?י' הץזחית ?ל ן ^ ר • א^ע‬
‫פלייש ואלע '‪ v'pypb‬זא^עף ןאביין ‪3‬אר ך א ר ב י ן ‪. .‬זגס ‪'#‬מייט ‪4‬יש' א ל ע מע;טשין ן א ן ^‬
‫§אר דאי־בץ ל ; א ר ע ס שטייט א ל ע ?לייש ןאבי; לןאר דיז^כץ ‪ .‬אלע לעןעריגע זאקען‬ ‫ע‬

‫‪:‬‬ ‫ז‬
‫ןאבין ?ן‪1‬נה ‪ .‬ג י ו ו ע ן ‪ \ .‬ב י ל י ל ‪ ^ :‬י ' ב ר ' ט ב ך ץ ן א ט ג י ז ^ ט פץ כבי י ? ק ק ם ' ו ו ע נ ץ ך י א ‪ ,‬ע ך ד‬
‫האטי אייך ט ז ; ן גיווען‪ .‬ט ע ן ' ן א ט גידיטיאץ ך י א ‪,‬ערד "וןייץ אוג זיא' ה א ט א ר ד ס ;יןעבין‬
‫ז‪1‬נין )אזעל^עישדאך^ע ‪^.‬עתער ו!אס !ואקפין ^ווי^ען ך י א ווייץ> ‪ .‬ך י ץ!ו‪1‬אךצע‪,‬קער;ער‬
‫וואס וואקםין צווי^ען' ךייאיווייץ איו ך א ס ' פץ דעריצייט פין ‪8‬ביל •י )ט('{זםר‪1.‬כי'יוחנן‬
‫ן א ט ‪.‬גיזאניט ד ע ר ט ש פ ט פון דור ה‪9‬בול איז ‪.‬גיוועין ןיוועלף חד?!ים ‪ .‬ןייא וזאבי; אפ}ינו^ען‬
‫זי‪:‬ער משפטיאוג"ויעיין האבי; עולם ה ב א ‪ ; .‬ו א מ ם רבי יוו^ן ן א ט ‪.‬גיזא}ט‪,‬יערער ?ךא§ען‬
‫וואםער' וואם ן א ט גידאךפט ‪;.‬יין ה א ט ‪ ; .‬א ט איחר ^ךי^ר חיים ;ימאכ ט אין ןןך^ם ר ע ר ; א ך‬
‫‪:‬‬

‫ז‬
‫איז'דאם ווא§ערגי‪8‬אלען'אויף ךיא‪3;.‬ךד ‪ .‬ודא ך ע ר ן ם ו ק זאןט ב ע ת י ז ו ר ב ו ג ^ ת ו ‪; .‬וען‬
‫ך י א ‪ /‬ו א ס ע ר 'איי'הייסיניוואךין ז^ץ דייא ק ע ^ ש י ן ^ארישגיטען'ןיווארץ י‪ .‬ךיא ה י ץ פ ו ך ך י א‬
‫זואםער‬
 ‫כ ט‬ ‫ב ר א ש י ת פ ר ש ד ‪ ,‬כ ח‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫בעיז שלהם‪ .‬כבר אבדו)מט(‪.‬וחלק אי; להם עוד לעולם‪ .‬על דברת )שס( כבל אשר נעשח‬
‫•וחת השמש‪ .‬א׳ר אבא ביכ כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן )נ( אתמהא‪ .‬אלא‬
‫אפי נח שנשתייר מהם‪ .‬לא שהיה כדאי )נא( אלא שמצא ח ן ‪:‬‬
‫פ ל ש ה כ ט )א( ונד‪ .‬מצא הן בעיני ה׳‪ .‬כתיב )איוב כיב( ימלט אי נקי ונמלט בבור‬
‫כפיך‪ .‬א״ר חנינא )א( איניניתא אונקיא אחת היהה ביד נח‪ .‬איכ‬
‫)ב( למה נמלט )ג( אלא בבור כפיך ‪) .‬ד( אתיא כההיא דא׳׳ר אבא ב׳כ כי נחמתי כי‬
‫?שיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהן לא היה פראי‪ .‬אלא שמצא חן בעיני ה׳‪ .‬שנא׳‬
‫ונח מצא ח; כעיני הי‪) :‬ב( ר׳ סימון פחח )ישעיה סס( )ה( כח אמר ח׳ כאשר ימצא‬
‫התירוש באשכול ואמר אל חשתיתהו כי ברכה בו‪ .‬מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמי‬
‫ב ש ב ת ‪ .‬וראה עוללה אחת וברך עליה‪ .‬אמר כראי היא העוללה הזו שנברך עליה‪ .‬כך‬
‫פ ה אמר ה׳ באשר יםצא התירוש באשכיל וני׳‪) :‬ג( איר סימון שלש מציאות מצא‬
‫ה‬ ‫הקב‬
‫"‬ ‫מתנות כהונה‬
‫נפירש״י ניעיע אוזן ונוח‪ .‬וי״צ מזה קשנה ‪ Ss‬זנית אווקיא‬ ‫־'או )מש( ותלי‪ ,‬אין להס ונוי‪ .‬צ״צ‬ ‫גאפי נפשס‬
‫והוא משקל קען ש‪,‬משקילית« ) נ ( למה נמלמ‪ .‬ממי המנילז‬ ‫נעיה״ו אנל נעיהינ יש להס נמו י׳ יוחנן לעליה קאי«‬
‫) נ ( אלא ננור נ פ י ן ‪ .‬נקיין נפיס של הקניה שנטה עלץ‬ ‫)נ( אתמהא‪ .‬אפ נמ מלא תן ז לפיו נציקתו אשי עשה‬
‫ין וחסו ונזמפיש ואוילז ) ו ( אתי• האי‪ .‬ו; שאמי שנת‬ ‫איו אמי נשמתי ני עשיתי׳ על נלפ ‪) :‬נא( אלא שמלא‬
‫ניצול י ק נ מ ס ד סש"! )ה( נ ס אמר "י ונו׳‪ .‬ופשוק‬ ‫תן‪ .‬משמע לפרס משיית סדן ו )א( אינוניסא‪ .‬מלאת׳‬
‫ייא‬ ‫א ט‬ ‫ר‬ ‫יא‬
‫^^האטי״צו‬ ‫אייף‬ ‫‪ 9 -‬ע ? ‪-? .1‬אי‬
‫יללערע‪.‬עבוךה }רות‪ .‬אונ זייןנר פיינדשא?ט וואם דיאיקאבין גלהאט 'צו ג אט‪ .‬אונ ךיער‬
‫ז‬
‫י‬
‫דערצערני^נ יואס ךיא האבץ ךערזיערונט '}אט סיט דלערע לעבודה ורות ‪ .‬ד א ס איי'אילץ‬
‫ניןואךין פארלאךין אונ ךיא האכיןישוץ' ניט _קיץ הלק אויף״דער ווע‪$‬ט ‪ .‬דורך רעם ויאט‬
‫״עס איי אלץ ניטאהן }יוואךין אוןטער ךי ווה; ‪ .‬רבי אבא בר כתנא יאנט נאט הט ;יזאנט‬
‫‪:‬איך דאב חרטה ;ואס איך חאיב ךיא בשאפין אונ נח האט י גיפונעין חן* בייא ןאט י ‪.‬‬
‫אוואוןךער‪ .‬וואס‪.‬ךער פסוק יא;ט צו ! א מ ק ךיא ך׳^עים טיט נח‪ '.‬נאד אפילו נח וואם״ער‬
‫‪:‬‬
‫*יי געכדיבען ^עבין איז אויך ניט דייל ‪,‬ער איז וועךט ניווען ‪ .‬נאר‪/‬וייל ‪".‬ער האטיגיפוגען‬
‫חן בייא ;אט י‪:‬‬
‫‪ SlfcfaD‬כ ט )אן ‪.‬ונח מצא ח;‪ .‬נח האט ניפונען ח; אין ליא אוי;ע; פץ גאט ‪ .‬איוב האט‬
‫ניזאנט לסלט אי נקי ‪ .‬נאט האט גיךעטעט אווי אשענטש דאם איי ניט‬
‫‪.‬ךיץ ןיווען ‪ .‬ראם איו נח ‪'.‬לבי חני;א זאנט אקלך;עם'זכות האט נחי }'יוזאט*‪ .‬נאר' פאר‬
‫;ואס איו‪,‬ער גיךע^עט גייוארעז ‪ .‬דורך ךיאךיינע הענט פון נאט ‪ .‬ווייל‪,‬ער ןאט ניפונען‬
‫ם; ‪3‬ייא ; א ט ‪ .‬יויא רבי בר ?הגא ןאט גיזאנט' גאט האט }*ואנם איך האב חרטה' וויאם‬
‫איך האבדיא גיסאלטאוג איך האב ח;טה אויף גח אויך ‪ .‬אכילי' גהייאם יער איי געבליבען‬
‫איי גיט ודיל‪,‬ער איי וועךטגיייע; נאר ודיל ‪,‬ער ןאט ;יפו;ע; ח; אץדיאייאועיע• פון;'אט‪.‬‬
‫נויא דער פסוק יא‪.‬נט גחיןאט גיפוגען חן איין ךיא א‪1‬י;ען'פון גאט! )‪ Q‬בבי קימץ האט‬
‫^?ניהויבין ‪1‬ךש;ין ךיא פךשה טיט ךעם פסוק ‪ .‬אוד הט ני;אנט ;אט אווי ודא איינר געפיגט‬
‫‪3‬יץ אין אןיווייניל יןרויבץ'איג‪,‬ער ;אן‪:‬ט מען זאל ךעםץווייגייליטרדבע; ניט פארדאךבץ דארום‬
‫«ין אים איז ךא א?ךבה ‪ .‬אווי ןאט נ א ט ' גיפו;ען נ ח אייןךעם שלעכיטען דור אינ״ער הט}ליאנט‬
‫אים ניט צו ‪9‬ארךאךבען ווארום אי; אים איו' רא אברכה ‪".‬פין י אים ויעלץ נייבאךין"ייעלי;‬
‫‪£‬יך‪:‬קים ‪, .‬עס הט אמאהל גיטראפי; אהםיד איו נינאנניין* אום ע אין זיין'נויינגאךיטען'האט‬
‫ז‬
‫‪ "V.,‬ניוערוין א?וויי}יל ףרויבען האט‪.,‬ער גימאכט אויף' איהר אברכה עיט צום‪,‬עםין'>‪;'.‬אר ‪.‬ער‬
‫האט גילויבט ;אט אויף' ריא שייגע פרי וואם‪,‬עיר ןאט ב‪#‬א?‪.‬ען ‪.'.‬ער האט גיואגטיךאם צוריאל‬
‫איי ייעלט טע! יאל אויף איר ‪8‬א‪5‬ען אברכה ‪ .‬אוו האטיגאטיגיזאגט אווי* ווי איינער'גפינט‬
‫ידי; אץ' אןווייגיל ?‪1‬ר‪1‬יבין אוג‪.,‬ער'יאןטמקואל דעם צדייגיל טרויבץ גיט פאירדאלבי; ייארוס‬
‫אין אים אייז דא 'אכרכה ‪ .‬אווי האב איך גיפוגען גיח ‪) :‬נ( יאמר ‪ .‬רבי םיםץ ;אגט הלייא‬
‫כציאות‬
 ‫ט‬ ‫כ‬ ‫ש ה‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית קטו‬ ‫בראשית י '‬ ‫סףך‬
‫ה ק ב י ה ‪ .‬א ב ר ה ם ד כ ת י ב )נחמיה ט( ו ם צ א ת א ת ל ב ב ו נאמן ל פ נ י ך ‪ .‬ד ו ד ד כ ת י ב )הסלים‬
‫‪ P D‬מצאתי ד ו ר ע ב ד י ‪ .‬ישראל ד כ ת י ב ;)משפ ט( כ ע נ ב י ם ב ם ד ב ר מ צ א ת י י ש ר א ל ‪.‬‬
‫אחיבון ה ב ר י א ל ר ' מימון ו ה א כ ת י ב ו נ ח מ צ א ח ! ‪ .‬א״ל ה ו א מ צ א הקב״ה ל א ם צ א ‪ .‬והזו‬
‫כ ת י ב )ירמיה לא( מ צ א חן ב מ ד ב ר ‪ .‬בזכות ד ו ר ה מ ד ב ר ‪ .‬ו מ צ א ת א ת ל ב ב ו נאמן ל פ נ י ך ‪:‬‬
‫<‪ n‬ר ׳ ה ו נ א ור׳ חנין ור׳ הושעיח )‪ (1‬ל א ס פ ר ש י ן ‪ ,‬ר ׳ יוחנן ורשביל ו ר ב נ ן מ פ ר ש י ן ‪ .‬ריי‬
‫א מ ר ל א ח ד שהיה מ ה ל ך ב ד ר ך וראה א ה ד )ז( ו ר י ב ק ו ‪ .‬ע ד היכן ע ד ש ק ש ר עמו א ה ב ה ‪.‬‬
‫ב ך נ א מ ר כאן חן‪ .‬ו נ א מ ר לחלן )כראשיח לט( )ח( וימצא יוםף חן בעיניו; ר ש ב ׳ ל א מ ר ל א ח ד‬
‫שהיה מ ה ל ך וראה א ה ד ו ד י ב ק ו ‪ .‬ע ד היכן ע ד ש ה ש ל י ט ו ‪ .‬כ ך נ א מ ר כאן ה ן ‪ ,‬ונאמר להלן‬
‫) ה ס ח ר כ( ותהי א ס ת ר נ ש א ת חן‪ .-‬רבנן א ס ר י ל א ח ד שהיה מ ה ל ך ב ד ר ך ו ר א ה א ח ד‬
‫ו ד י ב ק ו ‪) .‬ט( ע ד היכן ע ד שנתן ל ו א ת ב ת ו ‪ .‬כ ך נ א ס ר כאן ח ן ‪ .‬ו נ א ם ר להלן )זכריה‬
‫ושפכתי‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫׳וסנן נו׳ פלעי ונזמפרש ואויל ‪) t‬ז( וזינקו‪ .‬מונקו אליז‬ ‫זה מדנר ננת נמו שפי' פ ס רש״י התירוש ‪1‬ה נש שהים‬
‫ומסתנר ע מ ו ‪ ) :‬ח ( וימצא יוהן ונוי ‪ .‬ווה הים מ! ואהנס‬ ‫מתוק כאשכול נזיר המשונל‪ ) :‬י ( לא מפרשין‪ .‬אין מלקי]‬
‫התלוי נסנפסו וכשרון מעשיו ‪1‬נן סיס מנו של נת ‪) :‬ש( ע ו‬ ‫על ונרי ר' סימון הא‪1‬מר שנת לא ניצול מנות עצמו ור׳‬
‫קציאות האט נ א ט ן י פ ו נ ^ ^ ר ^ ם ״ ^ ז י ^ א ז נ יורץ ‪3 .‬יי אברהם שטייט"יייןאסט^יפונען‬
‫זיין האךץ איז בנלויבט פ א ר ידיר ‪ .‬בייא דוד שטייט א י ך ה א ב ןיפונען מיין קנעיכט ד ו ר ‪.‬‬
‫ביי יורץ שטייט איווי ו ד א טרויןיען אין ר ע ר מ ד ב ר ה א ב א י ך ‪.‬ניפונען ך י א יורץ'•י האבץ ךיא‬
‫הברים ניפרענט ייי רבי סייכון״עס קןטייט ך א ך 'נח ן א ט ניפונען ח ן ‪ .‬האט‪.‬רבי סימון ןיענפרט‬
‫נ ח האט ‪.‬ניפונען אםציאה א?ילו‪,‬ער" איו ניט אווי פרום ניווען פון ך ע ם ט ווענץהאטאיםינאט‬
‫גייא‪.‬יט לעבץ ‪ .‬א ב ע ר נ א ט ' ן א ט '}יט ;עפונען אםצי^ה אויף נ ח עייל יער איו נ י ט שוי פ ר ו ס‬
‫נ־וועין וויא ןאט ן א ט ניוואלט ‪ .‬ן א ט ^ען;יפךעניט ‪3‬ייא רבי םיםץ עס שטייט ך א ך איי פסוק‬
‫י‬

‫‪.,‬ער האט ;יפונעןחן אי; ‪,‬ךער מ ך ן ר )לייא יוךין ןיאבין ןיפו‪.‬נ‪.‬ען חן אין ךר' ט ך ב ח ‪ .‬שטייט ך א ך‬
‫אין פסוק ךי יוךץ ןא‪.‬בץ גיפונען חן ‪ .‬פץ ךעםטווענע; ;אנין ס י ר אז ך א ם נייפינעןריעכינט* ךך‬
‫אויף ^אט א י י ך ‪ ; .‬א ט ן א ט ניפונען אטצי^ה 'אוייף' ךיא יולי; ‪ .‬א ו נ ךיא יוךין האבץניפו;ין‬
‫אסציאהאויף גאט‪1.‬אזויבייע‪1‬דאס‪.‬עםשטייטעז ן ט }יפו;ן‪ .‬איו נלייך ו ו י א ע ס וואלט }ישטאנין‬ ‫ד‬

‫ן א ט ןאט‪.‬ניפו;ען זייא ן א ב ץ בייךע ןיפונען‪, .‬ענפערט' רבי סימון ו\אם'טיר זאנץ פריער אז‬
‫נ א ט ן א ט ףפונען אסצי^ה ךיא יוךץ ‪!? .‬יינטםעןיךייא יודען וואס זענ״ין ןיווען איןידריטךבר‬
‫ווען ד י וענע; ארדס'ניג‪.‬אנ;ע; פץ סןןרןם‪ .‬זי״י^ר זבות איז ג‪.‬רוים }יודען‪ .‬א ו נ ד א ם ךער פסוק‬
‫‪1‬‬ ‫ט‬ ‫א נ‬
‫ל א ל י יוי־ין האבי; '}יפונען דן' טיינט §ען ידי אליי; זענען ; י ט ווערט גיווען "ןאט }אט‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אויף ד י ניט גיפונען א מ צ י א ה ‪ .‬נ א ר ז ך האבץ ניפונען חן ביי ןאט' אץ רעים זבות פון ךי‬
‫יוךין דאם‪,‬זענע; }יווען אץ' ךער מ ך ן ר ‪ .‬א ו נ אין י ע ם זכות פון אברהם וואםיביי יאים שטייט‬
‫ד ו ן א ? ט ניפונען אז ויין היאךץ אייז בנלויבט פ א ר ךיר"‪ (!) :‬רבי הונא אונ רבי חנין אונ רבי‬
‫הוי‪£‬ע;ה קרעען ניט אויןש ל כ י טיטן‪.'.‬זיי'‪1‬זאלטין אויך או נח איי ניט נירעטעט ניוואךין דורך‬
‫זיין;כוח‪1 '.‬בי יוחנן אונ כבי שמעון בן לקיש א ו נ ך י רבנן‪.‬קריגען ;א'אייף כבי* סימוי‪ .‬ידי‬
‫יז‬
‫דואלטיןואו נ ח איו ןיךעטעט ניוואךין אין זיין י כ ו ת ‪ .‬כבי יוחנן';אנט למשל‪.‬איינער >ו ‪.‬געאנגק‬
‫אין‪ .‬ןוענ ן א ט ‪?.‬נר ניטראפין אמע;טש ן א ט ‪,‬ער אים ב ה ע פ ט צויךךיביז ד י האבץ ב י ד ע ל י ב‬
‫געקוםע; איינעיר ל ע ם א נ ך ע ל י ן ‪ ' .‬כ י י נח‪.‬איז אויך אווי נייווען‪ .‬ן א ט ה א ט זיך'בהע?ט צויען‬
‫א ו נ נדו ן א ט ך ך ב ן ע ס ט ' צ ו נ א ט ב י ז בייךע האבץ בעקומען ליכשאפט איינער צ ו ם א נ ל ע ך ץ ‪.‬‬
‫זוארום ד א ?זטייט נחי מצא ה ן ‪ .‬אונ ב * יוסף ?!טייט ד נ ^ א ' יוסף ח ן ‪ .‬ייוסף ןאטיניפיוגען‬
‫ח ן ביי זיין הערר א ו ך ע ר ה ע ד ר ן א ט אים ל י ב ו א ם ‪ .‬אווי ה א ט נ ח ?יפונען חןיביי נ א ט יא!‬
‫ער‬ ‫‪v‬‬ ‫ע‬ ‫י ב‬ ‫! י ם‬ ‫א ט‬ ‫‪m‬‬
‫^ • י ע *יי ?י;אנגען אץ וועג‬ ‫? ‪ $‬ל ל ס ״ י • ל?י זי? יז ‪® k $‬‬ ‫‪l‬‬
‫ן א ט ׳ ! ר ניןןראפין אמענטש ן א ט ‪ ; .‬נ ר ' א י ם ' ב ה ע פ ט צויזיךילקיט ליכשאפט( ב י ו ‪ .‬ע ר ה א ט יאים‬
‫;י^אכט }יוועלטינק ‪'.‬אזיוי ן א ט נלןיןיפונען חן ב י י ; א ט ביז ; א ט ןאט"איים נימאכט ןידעלטיינק‬
‫אויף‬
 ‫בראיית‬ ‫ט‬ ‫כ‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫בראשית‬ ‫סךף‬
‫יכ( ושפכחי על ביח דו׳יר ועל יושב ירושלים רוח וץ ותחנונים‪ .‬עד היכן עד שד‪,‬‬
‫יודע להבהין איזו בהםה ניזונח בשתי שעות ביום‪ .‬ואיזו ניזונח בנ׳ שעיח בלילה‬
‫)ה( איר סימון מצעו שהקביה עושה חסד )י( עם האחרונים בזכות הראשונים‪ .‬וםני‬
‫שחקב״ח עושח עם ^הראשונים בזכוח האחרונים‪ .‬שנא׳ ונח מצא חן בעיני ה׳ באי‬
‫זכות)יא( בזכות תולדותיו‪:‬‬

‫סדר נח‬
‫פרשה ל א אלה חולדות נח נח איש צדיק תמים ‪ .‬הה׳ד )משצי י( כעבור סופה‬
‫ואין רשע וצדיק יסוד עולם ‪ .‬כעבור םופה ואין רשע זה דור המבול‪.‬‬
‫וצדיק יסוד עולם זה נה ‪) .‬שס יכ( הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד‪ .‬הפוך‬
‫רשעים ואינם זה דור המבול ‪ .‬ובית צדיקים יעמוד זה נח ‪ .‬ההיר אלה הילדות נח ‪.‬‬
‫רשעים‬ ‫ר׳א אלה תולדות נח כתיב )שם יד( בית‬
‫מתנות כהונה‬
‫ינח מ‪:‬א חן ניכית‬ ‫פימייח קידש‬ ‫תולדותיו‪ .‬םמיהימ‬ ‫פ י נ ן ‪ .‬נניפ נפ״ת חני כל נח ‪ ) 1‬י ( עפ האחיוניס נ י ' ‪.‬‬
‫אלה‬ ‫שנאנוו חנותי להס נרית ראכוניס ונוי ‪) :‬יא( בזכות‬

‫אויףיךער דעלט‪ .‬ווארום ךא" שפייט ונח מצא חן אונ ביי אסתר שטייט ותהי אסתר נושיאת‬
‫חן‪ .‬אווי ווי אסתר האט ניפונע; חן ביי אחשוךוש ביז‪^,‬נריהאט }יא גימאכט פאר אמלכה ‪.‬‬
‫אווי האט נח ךפונען חן ביי נאט ביז ‪,‬ער האמ אים גימאכט יפאר אמלןז אוייף דערוועלט‪ .‬די‬
‫דןנן זא‪.‬נץ למשל איעער איו }יגאמע; אין יועינ האט ‪.‬ערי ‪.‬ניטראפץ' אסענטש'האט ?ןר אים‬
‫‪3‬הע‪.‬פט צו ךך ביו‪?.‬נר האט אים נייגעבין דין טאכטערי^אר אווייב‪ .‬אווי האט נח ;יפונען'חן‬
‫ביי ןאט ביו ער האט אים גי‪.‬נעבץ'ךי תורה דאיס' זיא ווערט ?ירופיי ך ט א ב ט ע ר פין נאט‪.‬‬
‫ראתם ךא שט\יט נח האט ניפונען חן‪ .‬אונ ךאךט שטייט איד וועל איים 'גייקען אויןפ ךי‬
‫הויו‪,‬נעזינ‪.‬ד פון דור אונ אויף די איינוואהנער פון ירושללם אגייפט פון הן אוני פון •ניבעיט‬
‫לדאס נךנט מען איך וועל די נעבין הכמה'אז דוךךיךיהכקןה זאליי; ייי כיי מיר‪.‬נעפינען' הן‬
‫אונ אוים' בעטין וואס די וועלי; דארפי;'( אוד ווי דאךט מיינט מען אח; פון הכמה'‪ .‬אווי ביי‬
‫נח מיץט סען ארך אח; פון חבטה‪'.‬ביז ווי ודיט איז ניוועזיךי'הכמה פון נחי‪ .‬ביי‪;.‬ער האט‬
‫נ^קענט וויםען וועלכע בהמה"‪^.‬סט צווי שןה אדנ!ין טאנ‪ .‬אונ וועילכע בהמה‪.‬עםט ךריי שעה‬
‫אץ ךער נא;ט‪) :‬יה( אסר‪ .‬רבי' סימון האט גייאנט סירנעפינען' או נאט מוהטיהסד טיט יו י‬
‫לעץטע דורות אץ ךעס יכוח פון ךי‪;.‬נרשטע רותח‪ .‬אוניפון וואנע; וך־סין טייר אוי נאט טוהט‬
‫חסד מיט ךי‪;,‬נך׳^טע דורות אץ ךעם'זכות פץ ךי לעצטע דורות‪ .‬וויארום' ‪.‬עס שטייט אץ‬
‫§םוק נח האט ןיפונען ח; אין ךי אויני; פיו; נאט אין וועלביין זכות‪ .‬אי; רעם זכות אלה תולדות‬
‫י י‬ ‫י י‬ ‫נח‪ .‬פו; דינע קינךער ג י‬

‫נה‬ ‫סדר‬
‫פרשה ל )א( אלה ת‪1‬לד‪1‬ת נ־ךן דאם‪,‬וענק ‪.‬די‪.‬קעדר פין נח • נרו איי גייען אצריק ‪.‬‬
‫־ ווי דר פסוק ואנט אזוי ווי‪.‬עם נייט רוךך אשטורעם‬ ‫•י‬
‫ווץטאווי נע^ווץט איו }יטא ךער רשע איונ רער צדיקי איז ךער פוראטענט פון ך ע ר וועילט‪.‬‬
‫אדי ודא ״עם נייט דוךך א‪#‬טוךעם ווינט)אווי‪,‬ניעשיוינט( איזניטא ךער רשע ‪ .‬דאם‪.‬סיינט יטען‬
‫י‬
‫ךי מענ טשין יואס‪,‬וע?‪.‬ען ך'ער?מנקען גיווארע; אי;הבול‪ .‬אונ ךערצריכ^איו דער פוךאםענט‬ ‫;‬

‫פון דער וועלט‪ .‬ךאס איז נח ‪, .‬עם שטייט אין פסוק״קער אום'‪.‬די רשעים‪.‬יעניק‪.‬ךיא ניטא'‪.‬‬
‫אונ ף ?(טייב פוי ךי צךלקים וועט שנזיין‪, .‬קער אום ךי ל‪$‬עים יענען די ניטא ״ ךים וענען‬
‫רי סע^שיז דאם וענק ךער <?ר'‪.53‬קען' ;עוואךין אין מבול ‪ .‬איונ ידי שטובי פון ךיי צךיקיםיוועט‬
‫?טןין דאם איו נח‪ .‬ווי ךער פסוק יא^ניט ראם וענען ךי קינדער פון נח ‪ .‬האטי'נח אויף‬
‫נשטעלט‬
 ‫‪r e p‬‬ ‫בראשית‬ ‫נ־ פרעה ל‬ ‫סדר‬
‫רשעים ישטר ואהל ישרים יפריח ‪ .‬ב י ת רשעים ישמד ז ה ד ו ר ה מ ב ו ל ‪ .‬ו א ה ל ישריס י‪8‬ריח‬
‫ז ח נ ח ‪) :‬ב( ד־א א ל ה ת ו ל ד ו ת נ ת ‪ .‬כ ת י ב )איוב כד( ק ל הוא ע ל פ נ י מ י ם תקולל ח ל ק ת ם‬
‫ב א ר ץ לא יפנה ד ר ך כרמים‪ .‬קל ה ו א על פני המים נורה ש נ מ ר ה עליהם ש י א ב ד ו ב מ י ם ‪ .‬תקלל‬
‫ח ל ק ת ם ב א ר ץ )א( מ י ' ש פ ר ע מ ד ו ר ה מ ב ו ל ‪ .‬כ ל כ ך ל מ ה ל א י פ נ ה ד ר ך כרמים ש ל א היתח‬
‫כוונתן )ב( אלא ל מ ט ע ת ברמים ‪ .‬א ב ל נ ח ל א ה י ח ה מ ו נ ח ו א ל א ל ח פ ר ו ת ו ל ה ר ב ו ת‬
‫ב ע ו ל ם ולהעמיד ב נ י ם ‪ .‬שנא׳ א ל ה ח ו ל ד ו ח נ ח ‪ (j) :‬א ל ה ת ו ל ד ו ת ‪ .‬א י ר א ב ח ו ב כ י ם‬
‫ש נ א ׳ א ל ה )ג( פ ס ל א ת ה ר א ש ו נ י ם ‪ .‬ואלה מוסיף ע ל ה ר א ש ו נ י ם ‪ .‬כאן שנא׳ א ל ה פםל‬
‫א ח הראשונים ד ו ר ה מ ב ו ל ‪) :‬ן״( א ל ה ח ו ל ד ו ח נ ח נ ח ‪ .‬א״ר א ב א ב י ב כ ל ט י ש נ כ פ ל‬
‫ש מ ו ‪ .‬י ש ל ו בעוה״ו ויש ל ו בעוהיב ‪ .‬אתיבון ל י ה ו ה כ ח י ב ח ר ת ח ר ח ‪ .‬א״כ י ש ל ו ח ל ק‬
‫בעוה׳׳ז ולעוהיב‪ .‬א י ל אף היא )־( לא ח ב ר א ‪ .‬ד א ס ר ר׳ יורן ב ש ם ר ׳ א ב א ב״כ )בראשית‬
‫טו( ו א ת ה ת ב ו א אל א ב ו ת י ך בשלום בשרו ש י ש לאביו ה ל ק בעוהיב‪) .‬שס( ת ק ב ר ב ש י ב ה‬
‫ט ו ב ה בשרו ש י ש מ ע א ל עושה ת ש ו ב ה ‪) :‬ה()ה( א ל ה ת ו ל ד ו ח נ ח נ ח א ת מ ה א ‪ .‬לא הוד‪.‬‬
‫צרוך‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫תילזית נמלות ס׳ י ת נ י ז ‪ ) :‬נ ( פס! אס סראמנים‪ .‬שלא‬ ‫אלכ הולדות ו )‪ (6‬פ׳ שפרש נ‪ .'1‬כן מקללין למי שאינו‬
‫סיו אלו ניוצא נסם ו ) ד ( לא תנרא‪ .‬פי׳ העריך אינו שנר‬ ‫עומד בדיבורו סר׳ כניתנם ס' לקללה נארן ו )נ( אלא‬
‫וקושיא לדנרי‪ :‬ה״נ ) ה ( אלה תולדות נח נת אתמהא ‪.‬‬ ‫למשעית נ ו י ‪ ,‬ונח לא נן עשה לפיכך קל הוא וגוי‬
‫דמשמע נח הוא מלמו תולדות נמ! ומשני גת האחרון פירושי‬ ‫־שניצל נתינתו ופונ מפרש אלא מה היתה כוונתו להעמיד‬
‫}שיטעלט״^ויז א ד ף א י י ב י נ ״ ^ א ך אפשט איז ךאם‪.‬וענען ךיא קינךער פון נ ח ‪ .‬וויא ך ע ר פ ם ו ק‬
‫זאנט די שטוב פץ ךי ך‪<'£‬נים וועט §א‪.‬רטילינט וועךין א ו נ ר ע ר ‪ j‬יצאהלט פון ך י פ ר ו ם ע ו ו ע ט‬
‫בלייתען‪ .‬ךי שטוב פון'ךי רשעים וועט פאךיטילעט וועךן ר א ם זענען ירי םענטשי; וואט זענען‬
‫ך ע ר טרונקעןיןיווארץ אין מבול ‪ .‬אונ ךעריגיצאהלט פון ך י ?רוטע וועטיבלייהען ‪ .‬דאם איז‬
‫יניח‪ .‬ויאםידין ניצאהלט ה א ט ן ע ב ל י ה ט מיט ק י נ ד ע ר ז ) ב ( ךנ‪:‬ר' אחר ‪ .‬נ א ך א‪$‬שט איז ראם‬
‫זענעןיךי קינךער' פוי; נ ח ! ‪.‬איוב ן א ט }יזאנט ‪ ,‬ע ר ;איו גךיננ אויןש ך ע ם וואןןער י‪ .‬זןס זאל § א ר‬
‫פלוכט ווןןךןידיער ח ל ק אויף ךער‪ .‬עךד‪, .‬ער זאל ד ך נ י ט ^ ע ך ץ ד ע ם ו ו ע נ פ ו ן ך י ו ו י ץ ^ ע ך ^ נ ע ר ‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫[ערי איז' גךינג אויף דעם וואםער ‪.‬מיעט מען ך י נורת וואם ; א ט ן א ט גוזר גיווען די זאלין"&אר‬
‫לארןיוועריןיאין וואסיער ‪...‬עם זאל פיארפלוכט וועךין‪:‬ך;ער ה ל ק אויף ךער‪?,‬גךד ‪ .‬ווארום אז‬
‫?ועין' מייל פלו?י; ך ע ם מענטש וואס האלט י ניט די; וואךט ‪. .‬יאנטמען‪,‬ווער‪,‬עס ן א ט נ?!טךאנ«ט‬
‫ר ע ם דור ייפו; מבול ואל יאים אויך שיטךאפין ‪ .‬פאר 'וו אס ה א ט נ א ט ייי‪.‬גשטראפט עייל ידי‬
‫האבין ך ך ניט ןיךארפט״קעךין צו ךיי'ווייננערטנער‪ .‬אונ‪.‬זייער ! א נ צ ע בשעסטינויננ איו }אר‬
‫}יוויען צו פלאנצין!ויין נ ע ך ט נ ע ר ‪^ .‬בער״נוז'האט }אר ;יוואלט ךיי וועלט זאל ;מיעךט ווערץ‬
‫מייט ק י נ ך ע ר ‪' .‬ווי ך ע ר פסוקי זאנט ד א ם זענען ךי קינךער פיון נ ח ז )‪'0‬אלה ת ו ל ד ו ת ‪ .‬ר א ם‬
‫ז‪.‬ענען ךי קינדער פיו; נ ח ‪ .‬ר ב י א ב ה ו ואנטי ווא ‪.‬עם שגוייט א ל ה האיןט ך א ס ‪$‬פ פון ךיא‬
‫פ ך י ע ך ך ‪ /‬ע ‪"'.‬פץ דאיען חייבט «‪ JJ‬א‪3‬וונךער זאך‪ '.‬אוינ ווא ‪;.‬ןם שטייט )אלת טיט אדא״ו ‪.‬‬
‫;ייהער‪.‬ע״ם צו ךי פריעךךיגע ‪ .‬אז ךא שטייט א ל ה ה א ק ט י ך א ם ‪$‬פ פון ך י פ ר י ע ך ך י נ ע ‪ .‬פץ‬
‫דיי מענטשין פון מיולי‪ .‬יענע‪.‬יעגן גוןען'ך^עים אונ ךיי‪,‬יענן צדיקים ז ) ‪ n‬אלת ת ו ל ד ו ת נ ח‬
‫נ ו ז ‪' .‬רבי א ב א זאנט ךערי^יענטש וואס _ז'יין נאמע; שטייט צווייא ט אד!ל אזו ווי ר א נ ח נ ח •‬
‫ז‬

‫ך ע ר מענטש ה א ט נייהאט עולם הוה אונ עולם ה י א ‪ '.‬ן א ט קע; אים;י'?רע;ט ;!ס ‪#‬טייט ד א ך‬
‫וי״ךח ת ך ח ‪ .‬ן*אט‪^.‬ער ניסאט שלם' היד‪ ,‬אוניעולם הבא ‪ v‬ה א ט ר ב י אבאיןיזאןט ר א ם איז אויך‬
‫יקיץ ‪.‬קיינןיא ‪ .‬ו ו א ח ם ר ב י יורן האט גיזאנט פץ ‪ 1‬ב י א ב א ‪ .‬ב ר כחנא ט ויענין }אט ן א ט ןזא^ט‬
‫ז‬

‫צ ו אברהם דויוועםט ק י ם ק צ ו דיינעיעלטערין ב ש ל ו ם ‪ .‬דין §אטער איי ך א ך גייען אנוי ןיאס‬

‫ה א ט יאים נאטיצויניזאנטיאז‪,‬ער ויעטיקיוםען צו'דין §אטער ‪ .‬נ א ר }אט ן א ט אים ‪.‬ניא^ט אז‬
‫ד ץ פ א ט ע ר וועטןאבעין ע י ל ם י ח ב א ‪ .‬ד ו וועםט ב‪.‬נךאבין וועףן ט י ט אנוט^עלטער‪ .‬ן א ט ן א ט‬
‫אים ןיאגט אז זיין זוה; ישמעאל ויעט טאה; ת ש ו ב ה ‪) :‬ה( אלח ת ו ל ד ו ת נדו נ ח ‪ .‬ךאםל‪.‬ע;ע!!ךי‬
‫'קינךער' פון נ ח ‪ .‬נח‪ '.‬אוואונדער'‪?.‬נם ן א ט גידאךפט שטיין דאס‪/‬ענ״ען ךי ק ץ ך ע ר פון נ‪1‬ן‪.‬‬
‫־‬

‫שם‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫יי"‬

 ‫ל‬ ‫נ ח‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫י^י׳‬ ‫סדר‬
‫צריך קרא לסימר אלא אלה‪.‬תילדית נה שם ‪ .‬אלא נייחה לו נייחה לעולם‪) .‬ו( נייחוז‬
‫לאצות )ז( נייחה לבנים‪ .‬נייחה )ה> לעליונים נייהה לתחתונים‪ .‬נייחה בעוהיז נייהה‬
‫געיהיב‪ (*) :‬אלה חולרוח נ ח ‪ .‬הה׳ד )משלי יי(( פרי צדיק עץ היים‪ .‬סה חן פירותיו‬
‫של צדיק )ט( מצויר‪ .‬ופעשיט‪) .‬שם( ולוקח נפשוח חכם‪ .‬שזן)י( יפרנס כל ייב חדש‬
‫בחיבה‪ .‬אחר כל חשבח הזה <שס( הן צדיק בארץ ישולם‪ .‬בא לצאת )יא( ונשתלם‬
‫אהםהא‪ .‬דא״ר הונא משום ר׳ אליעזר בנו של ריה׳נ נח כשהוא יצא סן התיבה הכישו‬
‫ארי ושברו‪ .‬ילא חיח כשר להקריב יהקריב שם בני חחחיי‪) .‬יכ(ק*י)שס( אף כי רשע‬
‫וחיטא‪ .‬זה דיר חטביי‪ (T) :‬איש כים שנאי איש צדיק )יג( וםוםחח‪ .‬שכל )יד( ק׳ך‬
‫שנה היח נח נוטע ארזים וקוצצן‪) .‬טי( אסרי למה כדין‪ .‬איל כך אסר סארי דעלטא דהיא‬
‫טייתי טבולא על עלטא‪ .‬איל )טז( אין אייתי טבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא‬
‫נברא‪ .‬כיון שמת טתושלח איל )‪ 1p‬הא לא אתי טבולא אלא על ביתיה דההוא נ ב ר א ‪.‬‬
‫החיד )איוב יב( לפיד בוז לעשתות שאנן נכון לטועדי דנל‪ .‬א״ר אבא ביכ )יח( כרוז‬
‫אהד‬
‫מתנות כהונה‬
‫י א ז י ל ו ) י נ ( ס " ו ‪ .‬פ ס י ם לו ל כ ת ב י ה ל י פ ר ע מ מ י ם מ נ ו ל‬ ‫לשין מ נ י ו ו ם ו נ ו פ י י ש י ו ז י ל ‪ ) :‬י ( נ י י מ ם ל א נ י מ ‪ .‬כדלע־ל‬
‫שאין נ ס ר ו ח ט י ג ל נ י י ר ׳ ‪ ) 1‬י נ ( מ י מ ס ם ‪ .‬נ ק י וונ״ז ל ז י ם‬ ‫פ ר י נ ״ ם פ ס מ י ס ה י י ע י ל י ס פ ע מ י ם נ נ ל י ו פ ימצ־פין א ו ס ס‬
‫מ צ ח נ י ר א י ‪ ) J‬י ד ( ק ״ ו שנס • שסלם ל ה ס נ ק נ י ם שמא‬ ‫ינשנילו נ מ מלאי מ מ ש י נ ן פירש״׳ ויל ו‬ ‫מסין סקנר‬
‫קין ש נ ה ג ה י נ‬ ‫י מ ו ר י נ ת ש י נ ה נ מ י ש נ א מ ר יםיי י מ י י‬ ‫) ו ( נ ״ מ ם ל ב נ י ם ‪ .‬שנשי מ ע י י מ ה מ מ ר י ש ה נ ד ל ע י ל פ ׳ נ י ס ‪:‬‬
‫) ע ! ( א מ ר י לים ל מ ה נ ו י ‪ .‬ו י ד ם מ נ י ל א מ ר י לי ל נ מ ל מ ס‬ ‫ט שמרנו וז׳דקס » ו‬ ‫) מ ( לעליונים‪ .‬שקערני מ ה אנוש‬
‫לן• נ ל ו א ת ‪ ) :‬ש ו ( א י ן א ת י נ ו י ‪ .‬ד ר ך קללה ה מ ש נ ל ס ם‬ ‫נתנתמי אז ע ל פ ס שעשס נ ת ת רימ ל י י ״ י ‪ ) :‬ע ן מצות‬
‫א ש י ב א מ נ ו ל ל א י נ י א א ל א ע ל נ י ת י של א ו ת י איש ‪ ) :‬י ו ( ה א‬ ‫נח‬ ‫ו מ ע ש י ם ש י נ י ם ‪ .‬ו פ ן א מ ר נ א ן א ל ם תילדיתי! של‬
‫ל א א ת י נ י ׳ ‪ .‬נ ל י מ ר צ ר ה ר נ י ! נ א ע ל נ י מ י של נ מ ל פ י‬ ‫)י( ימפרנס‪ .‬נל ס נ ד י ת‬ ‫ש ה י ה איש ל ד ק ‪ :‬ה ״ נ ב י ל ק י ט‬
‫ש מ ת י ש ל מ ס י ס זקני ס ״ ג נילקיש א י י נ ‪ ) :‬י ח ( נ ר י ! א ח ד‬ ‫נ ל י י נ חדש ‪ ) :‬י א ( ונשתלם‪ .‬נפרע ממני הקנ״ם נדמפרש‬

‫שם הם יפת ‪ .‬נאד ךערבוואךט נח איז ניט א;אמען‪ 7‬נדו איו ךער ‪6‬ייט׳ס~רוהמנ™~‪as‬־^‪v‬‬
‫־‬

‫גידוען ארותןגצו דעו־ גיעןט ‪ .‬ארוהונג צו ךי עלטעךי! )פוןךי צייטיוואס גחיאיויגיןאיךין‬

‫ןיוואךץ זעגען ךי גיי^טאךבענע ?ילעגיין רוהיג אוייףיךי ק^ךים )עיין פרשה כ״ה(אונ ארוהויגג‬
‫צו ךי קץךער‪ .‬ארוהו;ג'צו ךי אובעך?‪$‬ע צו ךי‪.‬סלאכיטלביז איצט האבץ די גזאנטצוגאט‬
‫‪9‬אר דאם דןאט ‪.‬ער בעןאפין ךעט סעןסשץ‪ .‬אז זיי'ך!אבין ןיזעה; ךי פרומקייט פו; נרו‪ .‬האבין‬
‫די &אר ?!טאגען או איוי אמעןףשווי' נח דאךף!דין אדף רער 'וו"עג&> ‪ '.‬אונ ארוהוננ צו די‬
‫או;טע‪1‬ןי‪5‬זטע )ךיי מע??‪1‬שץ קזאבץ ‪; eg‬ירוהט'פץ דץ שויעךעארבעט ‪,,‬ער האט ךיא נמאכט‬
‫ה‬ ‫א‬
‫‪3‬לי'ם צו' אךבעטין ך'י'‪,‬ערח‪ .‬ארוהו^נ אויף" ךיא וועלט' אונ ארוהונג צו" עולם ה?א •י )'ו( ‪$‬‬
‫תולדות ניח ‪ .‬דם זענען ךי קינךער פון גיח ‪ .‬וועלכע"‪ .‬וואס צח איז גווען צדיק ^םיםדאס יענען‬ ‫־‬

‫ואגט ?יי ?ךיק״עץירדים‪ .‬וואס זע^ען דייפירות פון* צךיק לי מצות‬ ‫דיגע ‪.‬קי;ךר»‪ .‬ווי דר‬

‫גיךאל?ט ארוים ‪.‬מיי פון ךער תבה איז‪...‬עד נישטראפט נווארן‪ .‬עוואונלער ‪ .‬דארוםרביהונא‪.‬‬
‫ןאטןיואןט רבי אלמנזך 'ךער זולן פון רבי יוסי מלילי'האט גידאגטי״ווען נח האט ניוואלט‬
‫‪8‬רויס גיץ פון דער ת^האייז גיק<סען אלייבאונ האט אים אכיםןיטאהןאוגןאטאים^יםאכט‬
‫אפעלער‪ .‬האט נים שוץ גיטגיטע;'ט מקריב‪.‬ויין‪.‬אקר!;‪ .‬האט ויין ווהן'שם טקריביגיווען״דעס‬
‫‪ \rp‬פץ ךלגעט ומעין‪ .‬אך^ע אונ אויגךיגער וועטגעווים גישטראפט ווערץ‪/‬ידאס״יוענען' די‬ ‫‪r‬‬

‫‪9‬עף?שין וואסמגגק ךער טרונקען }יוויארץ א ץ מ ב י ל ‪ 0 ) :‬איש" ויא עםישטייט רער וואריט‬
‫איש איז דער‪?.‬ע^ש ג‪:‬ייען אצדיק אונ «!פ נעהיט צו טאהן פונקט ווי;אט הייםט יי הונדעךט‬
‫סיטץווא^צינ ;אהר דואט נח ני?לא‪?4‬ט טעניק כו‪:‬סער• איי‪.‬ייי הינע; נמים נייווארץ האט ער‬
‫!יי ‪$‬פ}יס>ןקט‪' .‬האפנץ לי טענטישיןיניואנט צוינח ציוואם דאך^םיטו די טעגעין בויםער‪ .‬האט‬
‫ג^ו‪4‬יו>^ט אזויהאט ניז א?טךער בעל הכיח פוןדערוועלט מיי^דוועטיבר״נגען אטבולאויף‬ ‫ז‬
‫אויף‬
‫דר‬
 ‫קץ•‬ ‫בראשית‬ ‫נח פרשי‪-‬ל‬ ‫סדר‬
‫אחד עמד לי בדור המבול זה נה‪) .‬יס( תם] אסרץ כריז ליה לפיד ליה‪ .‬בוז;שהיו םגזיפ‬
‫עליי יקרי ליה )כ( ביייאסבא‪ .‬לעשתות שאגן‪ .‬שהיו )כא(קשים כעשתות‪.‬נכון למועדי‬
‫רגל ‪ .‬שהיו טוכגים)כנ( לשני שברים‪ .‬לשכר)כג( מלמעלה ילשבר מלמטה‪) :‬ח( תמים‬
‫היה בדורותיו‪ .‬בר חטייא אמר כל סי שנא׳ בו תטיס השלים שגיו )כל( למדת ש ב ו ע ‪.‬‬
‫היה‪ .‬איר יוחנן כל מי שנא׳ בו‪.‬היה מהחלתו ועד סופו הוא צדיק‪ .‬התיכון ליה והכתיב‬
‫)יחזקאל לג( אחכ היה אברהם ויירש את הארץ‪ .‬מעתה )כה( הוא תחילתו והיא סופו‪.‬‬
‫איל אף היא לא )ט( חברא דהא ר׳ לוי בשם ר׳ל אמר )כז( בן נ׳ שנים הכיד‬
‫אברהם את בוראו וכוי‪ .‬ר׳ חנינא ור׳ יוחנן חרויחון אמרי ן בן מיח שנה הכיר אברהס‬
‫את בוראו‪ .‬ומה אני מקיים היה‪ .‬שהיה םתיקן להרריןז כל העולם כולו בתשובה‪.‬‬
‫הן האדם היה‪ .‬מתוקן למיתה ‪ .‬נחש היה מתוקן לפורענות‪ .‬קין היה מתקן לנלות‪.‬‬
‫)כה( אייב היה מתוקן ליסורין‪ .‬נת היה מתוקן לנס‪ .‬משד‪ .‬היה מתוקן לנואל‪ .‬מרדכי‬
‫ה‬
‫מ ת נ ו ת כהונד!‬
‫וניס ! )כג( מלמעלן יכו׳‪: .‬המיס יורדי! עליסס מלמעלוש‬ ‫»מל לי נלוו המנול וה״ג סאנ״א ‪) :‬׳»( סמן אמרי! נ ו ׳ ‪.‬‬
‫והתהום עילה לכס מלמפה ‪) 1‬כל( למיס כנוע ! מיום ליום ‪t‬‬ ‫פי' הערוו שם אומרי‪ 0‬מקום אמד יש באומרים לפיד ליה‬
‫) נ ה ( םוא תחילתו כוי‪ .‬פרש רפי׳ נתמיה הרי נתמלתו‬ ‫נשרינים לומר נרו! לו נלומר קרא אותו ונח נס נן סיס‬
‫הים מוכר ללמיס לע"! ננית אביו‪ ) :‬נ ו ( צא ת נ ר א ‪ .‬אינו‬ ‫מקדש שם שמיס ואמר נפרהנוא נך אמר מאריה דעלמא‬
‫ק שיא ושנירס‪) :‬נו( בן ג׳ שנים נ ו ׳ ‪ .‬וסייט מתמילס‬ ‫כו׳‪) :‬כ( ניויא ס נ א ‪ .‬וקן מנווס ‪ ) :‬נ א ( קשים נעשתוס‪.‬‬
‫משהתינוק מתחיל לדנר‪) :‬נמ( איינ נאמר נו איש סיפ‬ ‫לשון עשת שן‪ .‬קשים לקנל תונחה או ר״ל קשס וחווק‬
‫נאת‬ ‫נ ע נ ע ובגריאוה ו ) נ נ ( לשני שנריס‪ .‬דרש למועדי לשון‬

‫ךער יועלט ‪ .‬האבץ ךי מענטשין ניואנט אויב נאט וועט״בריינגעך״אמבול״זועט ‪.‬ערי נאד דין‬
‫אויף דיין שטוב‪ .‬ווי טתושילח ךער‪.‬ויידע פון גח איז גישטאךבץ האבץ ‪!.‬יי‪.‬גיזא;ט צו נד!‬
‫זעהםט‪,‬עס איז ניקוםען'אצריה אויף דיין שטוב‪ .‬ךער ‪!2‬יו'ל ויעט אויןז גאר קוטע; אויף ליין‬
‫שטוב‪'.‬ווי איוב האט ניואניט לפיד בוז לעשתות שא;; נכון למועדי רנל ‪ .‬כבי אבא בר כ ת א‬
‫זא‪.‬גט אזוי האט איוב געטייינט לפיד‪ .‬איין'אוים רופער האב י איך ‪.‬ניהאט אין לעם דורי פון‬
‫טבול‪ .‬ךאם איז נח‪ .‬דאס‪.‬יער האט‪.‬אדם ןירופין איו‪,‬עם וועט ביין אסבול‪ .‬דאךט אין‪,‬יע;ע‬
‫שטאט או מען וזיל זאוןין צו" אטענטש רוף אים ‪ .‬זאגט טען לפיד ליה‪ .‬בוז נןיינט § ק ‪!, .‬יי‬
‫האבץ §אר שעמט רעם נוז די 'האיכיץ אים גירופין בידא קץא‪ .‬אלטער נאר‪ .‬לעשתות שאנן‬
‫םיץט טען ו‪:‬י וענקי?ייוען שטאךק אזוי ווי‪.‬עלפאנד ביין‪ .‬גבון למועדי רגל םיינט מ ק ‪ .‬י ד י‬
‫זעגק ניווע; אנגיברייט צו צוייי'ברא?ין‪ .‬די ייאלץ צו בראכין ווע״לין פון הויבין אונ צו בראכין‬
‫וועירין פוןו או?טען‪ .‬פון תיבין'איז ןיגאנןען ‪.‬ךענין פון' אונטען האט זיף אויף גיהובין' דעד‬
‫א?ג‪.‬רונ־ ‪) :‬חי('תמיט הי ה בדורותיו‪3 .‬ר'ה?י;ת ואנט ךער מענטש וואם מען זאגטאויף איפ‬ ‫ד‬

‫אז'?ןר'איז גיוןען י ט י ס ‪ .‬האט ‪,‬ער ארס גילעבט דיגע;אהליןיפונקט צו די דאןד‪ .‬למשל‪?.‬נר את‬
‫גיביארין גיוואלין דינסטאג ^עהן טאג אין תפוז איו' ‪.‬ער גיישטאלבין אויןד ךיגסטאיג צעד;! טאנ‬
‫אין ו^טוו‪ .‬םעןהאט‪/‬יוואלטביזעםיועטגא־אשאהל אויס קוטן צעהן טאג אין תמוז'דינסטאנ‪.‬‬
‫היה‪ .‬רבי יוחנן ;אגש דעו־ מענטש דאם ביי אים שטייט ךע״ר ווארט ‪ .‬היה ‪ .‬איז‪,‬עריגייוען‬
‫אצדיק פון א?הייב ביז צום סוף‪ ".‬וןאט טען ניפךענט' ביי רבי יוחנן‪.‬עם שטייט ראך אחדהמז‬
‫אברהם‪ .‬איוי״ער אויןז ניווען אצדיק פון אנהייב"ביז צום םוף * אין ‪%‬הייב האט ‪.‬ער דאןד‬
‫נעלי‪3‬ט‪_.‬עבודה זרה‪ .‬האט בבי יוחנן ניואנט ראם איו ייט ״קיץ״קשיא ראתם רבי י‪.‬לני האפ‬
‫ןיוא‪3‬ט פון ריש לקיש ם וועןיי דריי;אהר איו אלט ניווע; אברהם וויען‪,‬ער האט‪,‬ךערקענט או‬
‫‪,‬עם איו רא אנאט אויף ךער ייעלט‪ .‬רךכןט ראיס אויןד פו; אנהייב' ביו צום סיף • בבי‪.‬תגיט*‬
‫אונ רבי יוחנן זאגין אברהם איו אלט ;יווען אבט אונ‪.‬פערצינ^יא‪-‬ר יוק‪..‬ער האט דער^קענמנ‬
‫ןאט ‪ 1‬נאר וואס רען"מייןט מען היה‪,,'.‬ער איו ;יוןק'אגגיבריייט צו ליעךנען ךי'וועלט ד י‬
‫יאלץ ?‪ r^Wi‬טא־ן‪ .‬פלע;ט לער מלרש ‪7‬גם שטייט דאןזיסן האךנ\ה;'ה‪. .‬ער איזיגידען‬
‫^גיכל״ייט צום ^טאךביין‪;. .‬נס '?זטי־ט' 'ךאןז גהש'ה;ה‪ .‬ער איו ןיוייק אנגיברייט גישטראפט‬
‫י‬

‫צו‬
 ‫ט ה ל‬ ‫פ ר‬
‫בראשית‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫היה מתוקן ל ג א ו ל ה ‪ ) :‬ט ( ר ׳ לוי ו ר ב נ ן ‪ .‬ר ׳ לוי א ט ד כ ל טי ש נ א ׳ ב ו היה ד א ת ע ו ל ס‬
‫ח ד ש ‪ .‬איר ש ט ו א ל ח מ ש ה ח ן ‪ .‬ג ח א ת מ ו ל )איוב יד( )כו( אבנים שחקו מ י ם ‪ .‬דאיר לוי‬
‫ב ש ם ר׳ יוחנן אפי׳ )כ(( איצטרובלין של ר ת י ם נ ט ת ה במים ‪ .‬ו ה נ א א ח א מ ר ויהיו כ נ י‬
‫‪1‬ח היוצאים מן ה ת י ב ה ‪ .‬א ת ם ה א ‪ .‬א ל א ר א ה עולם ת ד ש ‪ .‬יוסף א ת ט ו ל )שסלים קה( ע נ ו‬
‫ב כ ב ל ר נ ל ו ונו׳‪ .‬ועכשיו)כראשית מב( ויוסף ה ו א השליט‪ .‬א ל א ש ר א ה עולם ח ד ש ‪ .‬ם ש ח‬
‫א ח ט ו ל ב ו ר ה ט פ נ י פ ר ע ה ‪ .‬ועכשיו ה ו א ם ש ק ע ו בים ‪ .‬א ל א ש ר א ה עולם ה ד ש ‪ .‬א י ו ב‬
‫א ת ט ו ל )איוב טז( ישפוך ל א ר ץ ם ר ר ח י ‪ .‬ועכשיו )שס מב( ויוסף ה ׳ א ח כ ל א ש ר ל א י ו ב‬
‫ל מ ש נ ח ‪ .‬א ל א ש ר א ה עולם ח ד ש ‪ .‬מ ר ד כ י א ת ם ו ל ה י ח םחוקן ל צ ל י ב ה ‪ .‬ועכשיו ה ו א‬
‫* ו ל ב א ח )כמ( צ ו ל ב י ו ‪ .‬א ל א ש ר א ה עולם ה ד ש ‪ .‬רבנן אםרין כ ל מי שנא׳ ב ו היח ‪ .‬זן‬
‫ו מ פ ר נ ס ‪ ,‬נ ח זן)כט( ופירנם כ ל )ל( ייב ח ד ש שנא׳ ו א ח ה ק ח ל ך ו נ ו ׳ ‪ .‬יוסף )בראשיח ‪Cm‬‬
‫ויכלכל יוסף א ת אביו ו א ת אחיו ‪ .‬מ ש ת זן ופירנם א ת ישראל א ר ב ע י ם ש נ ה ב מ ד ב ר ‪.‬‬
‫א י ו ב )איוב לא( ואוכל פ ת י לבדי‪ .‬ש ט א ל א א כ ל יתום מ ס נ ה ‪ .‬א ת ם ח א ‪ .‬ם ר ר כ י זן ו פ י ר ג ם ‪.‬‬
‫א י ר יודן)לא( פ ע ם א ת ת הזר ע ל בל ה ם נ י ק ו ת ו ל א ס צ א ל א ס ת ר ל א ל ת ר טניקה;והיה ם נ י ק ת‬
‫ה ו א‬
‫מתנות כהונה‬
‫) נ פ ( ופיתס ‪ .‬פרנשס נוא נל מיני צוניפ לנ־ ממזונות‪:‬‬ ‫נארן ע ו ן ‪ .‬ומרינ׳ נאמר נו איש ירוד׳ סיס ו ) נ ו ( אננ־ס‬
‫)ל( <"נ חדש ‪ .‬נך ניס המניל על הארן כ־לעיל סוף‬ ‫שמקו מיס ‪ .‬פירוש סמיס שתקו ופממי את אנניס ‪:‬‬
‫ס׳ נ״מו )לא( פעס א ח ת ‪ .‬סניא ראיס על נו; נמווןז‬ ‫) נ ו ( אצשרונלי!‪ .‬פי׳ סערון מושנ רחים הקנופ נ ק ר ק ע ‪:‬‬
‫נתין‬ ‫»"נ יושן אתמול ענו נ ו י ‪) :‬כת( לולניו‪ .‬המנקשיס לצולנו‪:‬‬
‫^״‪.‬״‪_..‬״‪.‬״‪_..‬‬ ‫״״‪.‬‬ ‫^ ‪ . . .‬״ ‪ .‬״ ™ ‪ .‬״ ‪ . . . ™ . .‬״ ‪ .‬״ ^ ™ ״ ™ ‪.‬״^_‬

‫זיין אלט‪? 037..‬זטיייט ך א ך איוב היוז •״עיר איו גיווען אנ‪.‬ניברייט צו יסוךים'‪ ,‬ע ס שטייט ך א ך‬
‫גרו ד ן ה ‪; .‬ןר איז גיווען אנגיבךייט טיט אים זאל ‪,‬גיטאהין ויועךין אגסי‪. .‬עם שטייט 'ךאך ט ש ה‬
‫^ ז ^ ע ר איז ;יווע; אעיבךיייט צו זיין אאויםלייזער‪,'.‬עם' שטייט ךאך' מךיךכי ה יה‪..‬ער איז‬
‫ז‬

‫אויך‪.‬גיזוען אןניביךייט ציו!יין אאויקלייזער! יי )'ט('בבי לוי אונ ךי ר ^ נ ן ‪ .‬ק מ ג ע ן ‪ .‬רבי ל ד יאנט‬
‫ר ע ר טעגטשיוואם ביי אים שטייט ר ע ר מאךט ו ד ה ‪ .‬ן א ט ‪ ,‬ע ר ‪5‬י‪.‬ועה'ן אג;ןע וועלט‪ .‬ריבי‬
‫‪#‬םו‪.‬אל ';א?ט ‪9‬ץף ט ק ף ש י ן זעגען ר א אזעלכע‪ .‬אייגער איו ג ח ‪ .‬געיכטין ה א ט ערי ‪;5‬ועהן אז‬
‫ד י וואםער ן א ב ץ ' צו ף ב ע ז שטיי;ער‪ .‬דארום כבי לוי ן א ט גמאגט'פון'רביייוחגן״ם וועג״ין אפילו‬
‫ךי םיהל ?זטיינער‪,‬זענע; צו ךיבען}יוואךין אין ו ו א ס ע ר ‪ .‬אוג ך א ‪ ,‬ז א נ ט דער פםוק^או נ ח ט י ט‬
‫דיינע 'קיוןדיער זעמגן א ת י ם נינא נ?ע; פון ך ע ר ותבוז‪ .‬א ו ו ^ נ ך ע ר ‪ .‬נאר נ ח האט גיועהן אנ‪1‬יע‬
‫‪:‬‬

‫וועלט‪ .‬יוםןפ איז געוען געכטין גי‪4‬ייגינט אץ״קייטץ‪ .‬מאךגץיהאט יוסף }יוועלטינט אוייףיםצרים‪.‬‬
‫ןאר‪.,‬ער דןאט גץעןן אגןיע ו ו ע ל ט ‪ .‬ם‪#‬ה איזנעכטין אגטלאפין פאר פךע'ה‪.,‬ער זאל אים גיט‬
‫נןרגנן‪ .‬ד ע ר נ א ך ן א ט טעזה ך ע ר ט ר ו ג ק ע ן ‪8‬רעה אין י ם ‪ .‬נאר^ערהאט" }יזעהן אנייע וועליט‪.‬‬
‫‪{5‬יוב ן א ט ‪,‬גע?טץ }יזא גט ר ו ך ך ויעע'ןרוי§ע'‪.‬יסוךים סיין גאל וועךט ‪5‬אר ;א?ין'א‪1‬יף ‪.‬לער‬
‫‪:‬‬

‫‪ ,‬ע ר ד ‪ .‬ד ע ר נ'אך ןאט'גאט'גיטעךיט צו איוב'זיין גוטם צוויי מ א ך ל אווי פיל‪.‬ווי‪,‬ער ה א ט‬ ‫ז‬

‫גיהאט ג§ך;ער‪ ; .‬א ר ‪ ,‬ע ר האט גי‪.‬ועהן אנליע ו ו ע ל ט ‪ .‬טךדכייאיז‪.‬נעכיטין גיווע; אנניבךייט טען‬
‫ז א ל א י ם ‪ /‬א י י מ ע ן ‪ .‬קיי;ט ן א ט טךךכי ניןאננען ך י וואסיןאבין איםיגייוואלט אייגנען'‪ .‬נ א ר ?גר‬
‫ן א ט ן י ז ע ה ן י א צ ל ע ד ע ל ט ‪ .‬ך י !בגין ;אנין ךיער ס ע נ ט ש וואט ביי אים עזטיייט רער ןואךט ה י ה ‪.‬‬
‫ן א ט ע ר ‪.‬ג?ז!ייוט 'א‪.‬גךעךע‪ .‬ג ח ה א ט גי׳^יןייוטיאיןיךער ת ן ה אלע ל ע ב ת ג ע 'צווע‪.‬ל^ חדשים ‪.‬‬ ‫ע‬

‫יוסף ן א ט ןי‪6#‬ייןט דין פאטער טיט דיגעיבליךער ‪ .‬מ ש ה ןיאטןיישיפיץטליייוילץיםיט מן‬

‫!‪.‬עךצינ יאןר' אין' ך ע ר מ ל ב ר ‪ .‬איוב ה א ט גיואגט ן א ב איך ךע; גי;עסין' מיין ברויט אליין‪.‬‬
‫ן‪.‬א'ט ךען גיט א;תום אייך ןיגעסין פו; ך ע ם ב ר ו י ט ‪ .‬מרדכי האט איויך ןישפיייזט ענךערע •‬
‫;וארום רבי יורן וןאטגמא‪.‬ןט אמאהל ן א ט מרדכי גיזוכטאא^ה וואס זאלגעבין דיגין אסתךין‪.‬‬
‫אע‪.,‬ער ן א ט אזר ‪;.‬ע?זו‪.‬וי;ט ניט }יפוגען ווערי^עם זאל איר געבין דיגץ ן א ט ‪ .‬ע ר א י ר י ן ן ע ן ו ן‬
‫ייי‪.‬גץ פון‪1‬י;נע בליסטי‪ .‬רכי בל?;ה אונ ריבי א ב ה ו האבץ גי״זאגט פון לבי אל עזר ס וועגין ע ס‬
‫ז‬

‫?{יו גיקומען מילך פון די ןרייסט פץ מללכי א ו נ ‪ ,‬ע ר ן א ט גיגיעבי; יניגי! *י'‪?8‬י‪£‬יי‪] •1‬וי ‪?1‬י‬

‫אכהו‬
 ‫‪3‬‬
‫בראשית קיח‬ ‫« ישי‪ -‬ל‬ ‫סדר‬
‫הוא ‪ .‬ר׳ ברכיה ודי אבהי בשם ר׳ אליעזר ‪ .‬בא לו חלב והיה םניקה ‪ .‬כד דרשה ר'‬
‫אבהי בציבורא )לב( גחיך ציבורא )לג( לקליה ‪ .‬איל ולא םתניתין היא ‪ .‬ר׳ שטעון ‪b‬‬
‫אלעזר אומר חלב הזכר טהור ‪) :‬י( בדורותיו ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪, .‬ריי אומר בדורותיו‬
‫היה צדיק‪ .‬הא אילו היח בדורו של משח או בדורו של שמואל לא היה צ ד י ק ‪.‬‬
‫)לל( בשוק םמיא צווחין לעווירא סניא נהור‪ .‬משל לאחד שהיח לו מרחף אחד של יין‪.‬‬
‫פתח חביח אחח ומצאה של הומץ‪ .‬שנייה כן‪ .‬שלישיח ומצאה קוסם‪ .‬איל‬
‫)לה( קוסם הוא‪ .‬איל ואית הכא טב מיניה ‪ .‬איל לא‪ .‬כך בדורותיו היה צדיק ‪ .‬הא‬
‫אילו היה בדורו של משה‪ .‬או בדורו של שמואל לא היה צדיק ‪ .‬רינ אמר )לו( וסו!‬
‫אס בדורותיו היה צדיק ‪ .‬אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל עאכויכ‪.‬‬
‫משל לצלוחית •טל )לז( אפרסמון מוקפת צםיד פתיל ומונהת בין הקברות והיה ריחה‬
‫נודף ‪ .‬ואילו היה חוץ לקברוח עאכויכ‪ .‬םשל לבחולה שהיתה שרויה בשוק של‬
‫זונות ולא יצא עליח שם רע ‪ .‬אילו חיחח בשוק של כשרוח עאכויכ ‪ .‬כך )לח( ומה‬
‫אם בדורוחיו היה צדיק אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל עאבויכ‪:‬‬
‫)יא( אח האלהים החחלך נ ח ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה‪ .‬ריי אסר משל למלך שהיו לו‬
‫שני‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מינ ממט נ ו לסי וירי שהיו כלס רשעיס הולט‬ ‫רואה‬ ‫) ל נ ( גמיו צניוא נ י ׳ ‪! .‬מקי ני סיס נמצמק נעיניסס‬
‫נקרא סוא לזיק סמיס יפיוש״י הניר׳ קרינס לוי‪.‬‬ ‫מנך‬ ‫ש ה־ס לזנר מלב להטק‪) :‬צג( לקליס‪ .‬בשביל קיל ו נ ר י ‪.‬‬
‫קייסא יקרינס לכממיז ע״! נעריו •י‬ ‫קיסס‬ ‫)לס(‬ ‫ויהינמצמק ה״י נמגמך כ; פ" העריך‪) :‬לד(ה״נ נילקונינסיק‬
‫ימס אס נ י ׳ ‪ .‬פלא היה לי מגי ללמוד היה צדיק‬ ‫)לי(‬ ‫שיניא ליומי! לעוירא סג׳ גהיר‪ .‬פי נשוי‪ ,‬שכילש סומין‬
‫היס נ ו י ‪) :‬לז( אפרסמון ג ר ס ‪ .‬פי׳ ש»‪ 1‬אפיסעו;‬ ‫אילי‬ ‫נגמרי קודן לעור שאינו סימא לנמר׳ יריאה ימעמס שגי‬
‫סיג )לת( עאכיי כך ומס אס «‬ ‫נהיר נלימר ריאה סישנ תה לפי שהס סימיש לגמרי ואין‬
‫א ס‬ ‫א ט‬ ‫‪,‬‬
‫^ ' ^ ^ ^ ‪ ^ T S ^ B ^ ^ ' ^ T‬ד י ד ז א ט ״ ר ב י אבהי‬ ‫ל ‪*'??1‬‬ ‫י‪ "?-‬י‬
‫נייאןט ראיס ןצטייט ךאך אי; אטישנה‪ .‬בבי ש?עין בויאלעיי יאנט ךי ט‪:‬לך פון״אוןר איז‬
‫י‬
‫טהור‪) :‬י( בדורותיו‪ .‬ל?י יהודה איונ כבי ;חמיה' ‪.‬קמ‪:‬ע;‪'.‬במו‪:‬הוךת ‪,‬יאנט אין זיינע דורות‬
‫ייאס אלע יעגען ?יודען רשעים איז ‪.‬ער ניויען'אצדיק‪ .‬אבער'אז‪,‬ער* מאלט מוען אין רעם‬
‫דור פיןמי^ה אךער אין רעם דור פו; שמואל מאלט ער י ניט ‪,‬נימען ףריעכונט יפאר'אצדיק‪.‬‬
‫אי; אנאם מאס ךאךט ייאמע; אלע כלינךע עי‪.‬׳נס איז דא אייניער צוויישען' די וואט יעוןט‬
‫י‬
‫אביםול‪ .‬רו?ט טען אים ךער ניט זעה'ןך‪:‬נער ‪'.‬למשל איינער האט' ?יסאטיצקעלעריטיט‬
‫י‬
‫פעסער מיין‪ .‬ןאט‪!?.‬ר גי‪'!£‬פי;ט איין פאים האט‪;.‬נר נ;יעה;‪.‬זןם איז ז;;הער‪ .‬ךי אנךערע פאט‬
‫איו אייך ניווען זאקער ‪ .‬האט‪.‬ער ןיעפי‪.‬נט ךי ךיךיטע' ‪'5‬אס' האט ‪.‬ער גיזעתןיעס אייינאך מיץ‬
‫נאר ‪,‬עם הייןנט אן זאהער ותלין • ןא<_ער ני?'ךע;'ט איו ךאיאכעסעךעיפאםיינויץיווי ךי איי‪.‬‬
‫האט מען ‪3‬ייא;ט ביין‪ .‬האט‪,‬ער גימץט ^ך‪:‬נ‪.‬קען לי יייין‪ .‬איוי איי גיייע; ביי נח'מייל אלע‬
‫זענק נימען ךשעים• האט ‪.‬ער ;יהייםץ אצךייק‪ .‬אבער אי‪.‬ער ייאלט'?יייע;"אי; רעם דור״פון‬
‫סןןזה אדער אין רעם דור פו; ;?מואל מאלט‪,‬ער ניט גיהייםץ אצךיק‪".‬לבי'נח^ן זאנט ניט‬
‫אווי‪ .‬מאדאך נח איז ניווען אצדיק מען ער איו גיייען צייישען ךשעים ‪ .‬אי‪?.‬ד מאלט ניווען‬
‫ןיווישען צליקים אזר ווי אין ךעט דורי פון" םשה ‪£‬ךער אין ידעם' דור פון שמואל מאלט יער‬
‫נימען אןךעםערער ‪$‬ךיק‪ .‬לם‪#‬ל אפלעשיל טיט שטעלןעךינעבוימאןיל נוט'‪3‬ארשןאפט ‪vit‬‬
‫גי?שאנק אי! עבית ד!ק?רות‪ .‬אונ פץ איר איי' ןייוק' אנוטער' ריח‪ .‬אז ייא'מאלט ניט‬
‫גי^טאנען אץ אבית קק^רות‪ .‬ייאלטפץאיר ;עוייט'נימען‪./‬גוטער ‪.‬ליס • לקשל* אבתולה‬
‫ןאט ;‪ typtfw‬אץ אגאס מאס ןאךט ןאבץ נע'וו*!הנט יונית ‪ .‬אוינ אויף״איר איז ניט""ארוים‬
‫נינאעען איטלעכטער נא^ען‪ .‬יוייליךא איי פריט }יייק ‪ .‬אי ייא יואלט ‪.‬געוו^תנטיאיןאנאס‬
‫פו; ?רומע ודיבער ייאלט ייא ראך‪.‬נעיייס פרום ניייען‪ .‬אווי איו }יויען ביי עז‪ '/‬טאדאך״אץ‬
‫דינע דורות איז‪,‬ער גימען אצדיק אז‪.‬ןנר וואילט}יווען א;; רעם דור יפו; ט‪#‬ה ד ע ר אין רעם‬
‫?‬

‫דור פון שמיאד מאלט ‪.‬ער ןעוךט נןויען אצךיק‪) :‬יא( את האלד׳ים • ^ איי גיגאננען ‪9‬יט‬
‫נאט‬
 ‫‪M‬‬ ‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫ל א‬
‫י‬ ‫ל‬
‫י ^‬ ‫סדר‬
‫שגי בנימ‪ :‬א׳ גדול ואחד קטן‪ .‬אסר לקטן הלך ע ט י ‪ .‬ואטד לגדול בא והלך לפגי ‪.‬‬
‫כךי אברהם שחיה בחו יפה )גראשיח יו( התהלך לפני וחיח חםיט ‪ .‬אבל נח‬
‫שהיה )לט( כחו רע אח האלהים ההחלך נ ח ‪ .‬ר׳ נחמיה אםר משל לאוהבו של טלדי‬
‫שהיד‪ .‬משתקע בטיט עבה‪ .‬הציץ חמלך וראוז אוחו‪ .‬א״ל עד שאחח םשחקע בטיט‬
‫הלך עמי‪ .‬ההיר אח האלהים הההלך נח ‪) .‬מ( ולפה אברהם דומה ‪ .‬לאוהבו של‬
‫מלך שראה אח המלך מהלך במבואות האפלים‪ .‬הציץ אוהבו וחחחיל מאיר עליו‬
‫דרך החלון‪ .‬הציץ המלך וראה אוחו‪ .‬איל עד שאחח מאיר לי דרך חחלון‪ .‬בא‬
‫וחאיר לפני ‪ .‬בך אסר חקביח לאבר‪1‬זם‪ .‬עד שאחה מאיר לי )מא( םאםפוטמיא )שלי(‬
‫!מחבדוחיה‪ .‬בא והאיר לפני בא״י‪ .‬חח״ר)נראשית מח( ויברך את יוסף ויאמר‬
‫האלהים אשר התהלכו אבותי לפגיו וגו׳‪ .‬ר׳ יוחנן יר״ל‪ .‬רייא אסר לרועה שהוא‬
‫עוטד )מב( ומביט בצאנו‪ .‬ריל אסר לגשיא שהוא םהלך וזקגים לפגיו‪ .‬על דעתיה‬
‫דר״י אנו צריכים לכבודו‪ .‬ועל דעתיה דריל הוא צריך )מג( לכבודנו‪:‬‬
‫®"‪1$‬־‪ ,‬ל א )א( ויאםר אלהים לנה קץ כל בשר ונוי‪) .‬יחזקאל יז( החסם קם לםטה‬
‫רשע‪ .‬החסם קם אחםהא‪ .‬חיו אינו קם ואם קם למטה ר ש ע ‪.‬‬
‫מ‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ו נה‬
‫עיר נארס ג ס ר ס ‪ ) :‬מ נ ( ומגיס נצאגו‪ .‬להשגימ עליהם‬ ‫)לע( ניוו רע ו נ ו ׳ ‪ .‬והיה ציין העד יפייעתא דשמיא נמו‬
‫נסשגמה גמורה נ ן היה השגוות השה יתני‪,‬־ על האנות‬ ‫שפי׳ רש*׳ נפי וו « )מ( ולמה ‪ .‬לדבר מה הוא דומה ‪t‬‬
‫שאין‬ ‫לננידנו‬ ‫מעשיהם השונים ו )מ;(‬ ‫נשניל‬ ‫<מא( מאספופמיא ומחנרותיה ‪ .‬י ומלאת' פירושו שם‬

‫^טשלי״ץיןער'דזאיט ךסאיט י *וויי‬ ‫;אט״י״ךבי ייהודה"אוני‬

‫קיוןךער אךויםין אונ אקליעעם ‪ '.‬צים קליעעם קינד יאנט'רער ^אטער קום טיט סיר'‪.‬ער‬
‫§יךטאים ביי ךי האנט‪ '.‬צום ןרייסין‪.‬קי‪.‬נריאגט‪.‬ער'ניי פאראוים‪ .‬צו אברהם וואס דין כיה‬
‫אין גיווען וןרויס ןאט' גאט גי<א?ט גןיאיפאר אוים ‪ .‬אבער גח מאס זיק בוזיאיז *גיווען 'קליין‬
‫איז ןןר ניגאעען טיט }אט מאט האט אים‪,‬געפיךט טיט ‪$‬רומקייט‪ .‬״ער ןאט גיט' צו גילאיט‬
‫נח \אל זעךינעןו‪ .‬רבי ?חס;ה זא^ט לקשל אנו^ער פריינד״פין' ‪£‬לך *זיז גיגאנגען אין געךיכטע‬
‫ליים‪ .‬האט ךער מלך ךאס גייעהן‪ .‬יאגט ‪.‬ער צו' איים צי מאס ‪.‬גייםטויאין די ליים יקום‬
‫‪5‬עסער םיט ימיר‪ .‬איווי האט ןאטיגיזאגטיצוינח‪ .‬צו מאם יאלסשו גייין םיט ךיי רשעים קום‬
‫בעםער מיט מיר‪ .‬ווי ךער ^סוק יא^ט גח איו גיגאגגען טיט ןאט"‪ .‬צומאס איי אבךהם גלייך‪.‬‬
‫ז‬

‫אגויטער ^ךייך פון מל־ האט גיועךן ךער מלך גייטיאי; פינםטערע ;אמין‪ .‬דזאטייךיער גוטער‬
‫פריינר ני^טעלט אבעלייכטונג אין פענסטער ךער מלך זיא״ל זעקן ויי צו ג‪.‬יין‪ .‬קאט רער‬
‫מלך אקוק ניטיאןן או; ןאט' גייעה; וויי ךער גיוטער י ?טימ־ ןעלייכט אים‪ .‬מעט ?!ר צום‬
‫גוטע; פריי;ד אייךער דו בעלייכםט טיר דורך רעם פע‪^:‬טער קיםיבעסער געבין• םירלייכט‬
‫סיר ןאךאויס‪ .‬אווי איי גיייען ביי אבךהם מאי ‪.‬ער איי ןיגאגגען ןאט ‪ 1%‬ביעקאןט ;יטאכט ךעם‬
‫גא§ען'פון ןאט‪ .‬ןאט ןאט ךיא^ט צי אכריןם אייךערית בעליייכסט טיר'אין אנןפיטים^א‬
‫אוני נאך איעלבע ?!בעט ‪ .‬קום בעלייכט ןעיםער אין ארץ ך&ראל‪ .‬סאך ^עםער ייעקאגט סיי!‬
‫נאיןע; אין ארץ י?!ראל‪$;. .‬ס ?!טייט אין פיסוק‪.:‬עקב האט‪/‬י^ענט^יט דיין זוד‪.‬ן יוכף אינ‬
‫האט ןיזא?ט גאט מאם סילגע ‪^.‬לטעךין יענען ;יגא??׳‪5‬ן פאר אים*‪'.‬לבי יור^ן אוני ריש לקיש‬
‫‪.‬קךיגען‪ .‬ך מ יון}; זא?ט דאם י איי נלייך' צו אפאיסטוך וואט שטייט אונ קוקט אויף !ייגע‬
‫‪#‬ע?םין‪ .‬ריש לקיש זא?טךאם איזנלייך צו «ש'יא ייאם גייט אונ ךיאלטע לייט‪.‬געען פאר אוים‪.‬‬
‫ןאך'רבי יוחנן אווי וויי רער פאסטוך ךאךף ניט ‪.‬יי שעפםץ ‪ .‬נאר ךי שעפקין'ךאר§ץ רעם‬
‫פאסטוך ‪ .‬אווי דאךף ניט גאט אוגז‪ .‬גאו• מיר דאךפין'צו גאט‪ .‬אונ ^אך' ריש לקיש זאזוי‬
‫ווי'רער נשיא דאךף ךי!‪:‬קנים‪ .‬מאריס §ן י״קגים 'איי זיין ןבוד }אר ניט‪ .‬אווי *דאךף }אט‬
‫אומער כבוד‪' .‬דורך די יורי! מעךט פאר גךעםערט ךער ןבוד פון גאט נ‬
‫פר^ת לא')א( ד^מר אלהים‪ .‬גאט ןאט ניואנט צו יגיח' ךער סוף פון אלע מעגטשין איז‬
‫גיקוטען' פאר טיר ורארום ךי עאנצע והנלט אןז פול גמהגךין' מים רויב‬
‫גולח‬
 ‫ל א‬ ‫‪RA‬‬
‫בראשית קיט‬ ‫סדר‬
‫)א( לוויובו של ר ש ע ‪) .‬שס( לא םהם ולא מהםונם ולא םהפהם‪ .‬לא טינהון ולא‬
‫מםםונם ולא סן )ב( חמחתהון‪ .‬למה לא נה בהם‪ .‬לא נח בהם ‪ .‬לא היה לשום בריר‪.‬‬
‫נחח רוח םהם ‪ .‬ולא היה להקכ״ח נחת רוח םהם‪ .‬לא נח בהם כחחיא דאיר אבא‬
‫ביב כי נחםחי )ג( כי עשיחם ונח‪ .‬אפילו נת שנשתייר םהם )ד( אינו כ ד י ‪ .‬אלא שמצא‬
‫חן‪ .‬ונח םצא ח ן ‪ .‬ולפי שהיו שטופים בייםה ניסוחו סן העולם‪) :‬ב( ויאםר אלהים‬
‫לנח קץ כל בשר בא לפני )איוב כד( בי! שורחס יצהירו יקבי׳ דרכו ויצמאו‪ .‬בין‬
‫שורותם יצהירו שהיו עושים להם )ה( בדדיות )ו( קטנוח‪ .‬יקבים דרכו ויצמאו‬
‫)ז( אפילו יקבים דרכו ויצסאו‪ .‬א׳ר איבו לםה יקבים דרכו ויצטאו לפי שהיתה מארת‬
‫טצויה בעםלו של רשע ‪ .‬ולפי שהיו שטופים )בזיםה( ונזל ניסוחו ם! העולם ‪:‬‬
‫)ג( ויאמר אלהים‪) .‬עמוס כ( שנאו בשער מוכיח ודובר חמים יחעבו‪ .‬דהוה‬
‫)ח( אמר להון רקים‪ .‬אתם םניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתהו״ לעץ יבש‪ .‬ולפי‬
‫שהיו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נמו ׳צעיר! ברדליף אופייה אחה״עו )ז( אפילו •קני*‬ ‫נ‪:‬יא נלא וקרפ והיא קיל‪) :‬א( למיינו י‪ .‬לפיית לו שמו‬
‫ד ר נ ו ‪ .‬ס" פפיעליס שזרנ‪ 1‬להם הענניש לא פניש!ש‬ ‫מנה נ ) נ ( המהתה!;‪.‬פי' הערון מ! נשיותה שיגיע להם‬
‫לאכול שמנו שגוזלים מהש ‪1‬ר' אינו ס נ ר פלא מפני !ה‬ ‫שמה ת״׳ תמה ע"נ‪ 1‬תנוס השני‪ ) :‬ג ( נ' עשיתים י נ ת ‪.‬‬
‫׳למאי אלא שהיתס מארס מליים נמלאנתס‪ ) :‬ס ( אמי‬ ‫למלל ‪:‬‬ ‫נדי‪.‬‬ ‫איני‬ ‫וי״י סעשון> קדריש ‪) :‬ד(‬
‫לס!‪ .‬נח אמר נ! ל נ י דורו ר!| נל נשר נא וני' נרחי׳ »‬ ‫)ה( בדליה‪ .‬נריטת שתמס הגפנים היפר׳! נע׳) נריטת‬
‫נתימיס‬ ‫נדי שיתקנצי שש המים‪) :‬ו( קנינוס‪ .‬מצאתי דד״ז יצהיר!‬
‫)נזלת>‪.‬״עס ?זטייט אץ פסוק החמס קם~‪5‬טטה רשע‪ .‬פרענט ה ג י ר ״ ^ ד ^ ל ^ י י ח מ ^ ז‬
‫ז‬

‫נ‪.‬ע?ליכען ?!טיין‪ .‬אוואנךער ח״ו‪ .‬וואט אייןער גןלתבלייבט ניט ביי אים'‪*.‬אוני אויב די רדב‬
‫׳?טייט ;א ביי אים‪' .‬איו דאם נאר צו ךער מאנען דין 'ועדי‪ .‬זיא שיטןיט ביי רעם רשע זי*‬
‫)אל דין ד;נער אזאטעקץ אים צו ?זטראפץ‪;. .‬נסישטץט 'איין פסוק לא מהם ולאםהפונם‪.‬ול*‪1‬‬
‫סהמתם‪ .‬נאט האט ניט ;יהאט נחת'ניט פו; ייי ‪5‬יט פון‪.‬ןץער נעלט ניט'פוןךי‪_.‬ערעקינךער ‪.‬‬
‫יייענען ?יייק שלעקט צונ;אט אונ צו‪,‬םענטשץ‪ .‬אונ״יילערע נןינלער'‪.‬זענע; אויף אזוי״ןיויען‪.‬‬
‫ט‬ ‫יי‬ ‫א ם‬
‫? ‪? ? 9‬ע! י‪.‬ל**'נ‪ 0‬ןהם• ילא ניס בהם‪.‬״קייןבשעפענעש'האט ניט נעהאט פארנעניגען‬
‫פו; די‪ .‬אינ נאט' האט ניט ניהאיט ‪8‬ארנעניגען פץ די\}אןר אפ׳טט איו לא נח בהם‪ .‬יפו;'נח‬
‫איי אוי־ ניט ניויען ?אךנענעען איוי יןי פץ דיי‪ .‬איוי וד רבי אביא בר כהנא האט ניזאנט נאט‬
‫האט ?ייא;ט בינחףתיכי‪.‬ע‪£‬יר‪.‬ם וגרז‪ .‬אץד האב חרטה וואס איןז האב {‪.‬יי כשאפי; אונאויף‬
‫נח האב אץד אויןד הרטה'‪ .‬אפילוילח וואט‪,‬ער איו' געכליבען פץ ייי איו אוץז ניט עיילי‪,‬ער‬
‫איז וועךט נייועןנאר ‪.,‬ער האט ניפונען חן'ביי ןאט י! אוני• ודיל די האבי! נ־יל מונה ?יווען‬
‫ךריבער יענען די אפ נימעקט ?יווארין פוי ךער ויעלט ‪ Q) :‬וי^מר אללרם‪ .‬נאט האט ניואגט‬
‫צו נח רער סוף פון אלע 'מע גסשץ איו ניקוטען' פיאר מיר ‪ .‬איוב י האט ניואנט בין שוהתם‬
‫‪:‬‬

‫ע ץ י ת ;‪,‬קבים דךכי!לימןאיו‪.' '.‬ייי ?לעני; אריץ ‪?.‬יין אין פךעסדע ודין‪,‬גערטנער אונ צווישיען‬
‫די וויי^זטאקין קלעגץ ךיטאכץ נןלייינע ןךיבער‪ .‬אונ פלעגיןיצנבנן טרוייבץיאינ אויטקיועטשין‬
‫אין די ט־יןער‪.‬קיינער יאל‪,‬ניט ‪,‬ןעחז אוניפלענין טרינקיע־ ראם'ודין‪'.‬אוני אץ ךלערע'אייגענע‬
‫ז‬

‫ווייעעך‪!$‬גער ?לענין זןי םאיי; ;רויםע גריבער צו טריעיטי! דיערע טרויבין אונ פון' דעסט יוענין‬
‫זענען די גיווען ראך^טינ‪ .‬ה‪'#‬ט לבי איבו או דיי'האבץ גיהאט'אייגענע גליבער עיין יפאר‬
‫דאם וענען י י ניוןען' דאךשםייג צו ודין‪ .‬ודיל ‪,‬עם *איו גיווען אקללה' אין לי ארבעט פץ די‬
‫לשעים‪ .‬אוג ייייל י י האבץ נאר ?‪.‬עיוכט צו נזל'נן ךריכער' ‪,‬יענען ידי אפ גיטעקט נייואךץ פיון‬
‫דער וועןט‪) .‬ג( וי^טר אללים • נאט' האט ?'יוא}ט' צו' נח ךער סוף ‪ W‬אלע םעניטשין איו‬
‫גיקומען פאר סיר‪ .‬ווי י^כיוס רער נביא ה‪<:‬ט גי)אנט ךי האבץ §יינט גיהאט לעמי מענטש‬
‫ראם ןאט יי־ גי^יטעלט אין טדער פי; שטאט ךי צו שטראפץ‪ .‬אונ דערוואס האטמיט״ייי‬
‫ןירעט_נא«קייט האבי; די אים פאר סיאויקר(‪ .‬נח פלעגט';אגין צו ךי נארעשע טענםשיץ איר‬
‫^•<וט אויעק גאט וואט ויין קול צי כרע?ט טענעין י בו‪-‬ימער אונ איר בוקטיאייןד צו' אשטיק‬
‫האלץ‬
 ‫בראשית‬ ‫™ פריטה לא‬ ‫סדר‬
‫שהיו שטופים בנדל ניםוחו טן העולם שנא׳ ויאסר אלהים לנח קץ בל בשר בא‬
‫זנו׳‪) :‬ד( ר״א קץ כל בשר‪ .‬כתיב )אייב לה( םרוב עשוקים יזעיקו ישועו מורוע‬
‫רבים‪ .‬מרוב עשוקים יזעיקו‪ .‬אלו הנעשקים‪ .‬ישועו םזרוע רבים‪ .‬אלו העושקים‪.‬‬
‫אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו‪ .‬אלו רבים על אלו )ט( בחימום םטון‪.‬‬
‫ואלו רבים על אלו )י( בחימום דירים ‪ .‬ער שנחהס נזר דינם‪ .‬ולפי שהיו שטופים‬
‫בנול נימוחו טן העולם‪) :‬ר‪) (,‬יא( קץ כל בשר בא לפגי‪ .‬הניע זמנן )יב( להקצץ‪.‬‬
‫הגיע זמנן לעשות )ינ( בתה‪ .‬הניע קטינוריא שלהן לפני‪ .‬כ״ב למה‪ .‬כי מלאה‬
‫הארץ הסם טפגיהם ‪ .‬איזהו חמם ואיזהו גזל‪ .‬איר הנעא חמס שאינו שוה פרוטה‪.‬‬
‫וגזל ששוה פרוטה‪ .‬וכך היו אנשי המבול עושים‪ .‬היה א׳ מהם מוציא קזפתו מלאה‬
‫הורםוםים ‪ .‬והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה‪ .‬וזה בא וגוטל פחות משוה‬
‫פרוטה ‪ .‬עד מקום שאינו יכול להוציאן םםנו בדין‪ .‬איל הקב״ה אחם עשיתם‬
‫)יד( שלא כשורה ‪ .‬אף אני אעשה עטכם שלא כשורה ‪ .‬הה״ד )איוב ד( הלא נסע‬
‫יתרם‬
‫מתנות כהונה‬
‫נילקיע להק!ן הגיע ‪1‬מנ! ליעשית נושר הגיע ומניליעשות נתה‪:‬‬ ‫)ט( נתימוס ממין • ‪:‬שזר' העושיןס היו מומסץ ממונם‬
‫)ינ( להןלז• לשי! קז קלליש נושר נבר הלריש ‪) t‬ינ( נ ח ה ‪.‬‬ ‫ימה רשעתה רנה מםנעשקיה ו )י( בשימוש ו נ ד ם ‪.‬‬
‫נ ת ה ‪ .‬מורנה ושממה נלאת אמר‬ ‫לשי! נא ןזריש ו‬ ‫הנעשקים רעתם רנה נוה שהיי מלנרים תיהו נלפ׳ מעלה‬
‫יישיתהי בתה ישונ לרש לפגי שהגיע קנויגיויא שלה! לפניו‬ ‫<_אמר ט יעשה אלם נלג׳ הים בהביעי בוגדם גוזלים‬
‫)יל( שלא נבירה‪ .‬לא נשירת לי! של מעלה שממלק ממשלי‬ ‫)יא( ק! נל נשר נא לפני‪ .‬ה״נ‬ ‫"‪<"lJ°f°Z‬‬
‫נ‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬
‫^ ‪ p F j n‬דער‬ ‫?**?׳ז ־ י" ^ !"‬
‫ז‬
‫וועלט‪ .‬ווי ךער פסוק יא;ט נאט' האט ןיזאגט י צו נפ י ע י ‪°‬י‪ 1‬פו^אליעייטעגטשי; איו געקוטען‬
‫פאר מיר עייל די‪:‬גא?צע וועלט איו פול ימיט גזלה‪ :‬י ) ‪ 0‬דבר אחר‪ .‬נאך אפשט איו דיער‬
‫פוף פון אלע פע^שין' איז;יקוםען‪ .‬פאר מיר‪ .‬איוב האט ניזאןט מרוב *עשוהיס יזעיקו ישיועו‬
‫קרוע רבים ‪ .‬ךי מקטשין וואס ‪.‬וענען גירובט ןיווארען וואס מען"האט" ביי'די"מגולת האב;‬
‫נע?זריגען‪ .‬אמ די נןלנים ןאבן' אוך ‪.‬געשלי?‪.‬ען‪ .‬ידי גערוביטע הא‪3‬ן"געשריגעךאויף די‬
‫גזלגים‪ .‬אוג ךיגןלגים האבין גע^ר־גגען אויף ךיי‪.‬ןערויבטע‪ .‬ךי געירויבטע ןאבין;ישי־יגען אויף די‬
‫י‬ ‫א ס‬ ‫א ר‬ ‫י ם‬ ‫נ‬
‫^ ‪• ¥ 5 • .‬יי •?עטע! אייעיק ביי‪.‬ויי זיילנר געלט‪ .‬אוני ךי גןתים האבין געשריגען אויף‬

‫אונ עייל די האבין גאר ;ייו?ט צי ביל‪ .‬בן ךריבער‪.‬יעגען די אפ גיטעקט גימארין פון רער‬
‫ןועלט‪) :‬ד‪..(,‬קץ ?ל בשר בא ל‪$‬גי‪. .‬זןם איז' ‪3‬קוטען'‪.‬זייער צייט ‪!.‬יי{אלי; אפגימאקטווערין‪.‬‬
‫?ם איז גיקומען זייזןר צייט די יאלין וועלין וויםט ‪'.‬עס איו גיקוםען' פאר ימיר דיי' רעד‬
‫צייא;ג פון דחןרע‪.‬עבירות‪ .‬פאר וואס‪ .‬ומיל ךי‪.‬ערד איי פול ןייראירין טיט חמם פאר !יי‪.‬‬
‫מאס איו חמם אוג וואם איז גולה‪ .‬רביחנינא זאגט אז ןךנער געמט איוועק פון דין חבר אואך‬
‫וואט איו ניט וועךט א ך ו ט ה ‪ .‬ראם' הייםט יחמם‪ .‬אוג' אויב ידי יאך איו ווערטייא־תטה‬
‫היי?!ט דאם ?ילה‪ .‬אונ אווי ןאבין די טענטישין פון מבול גיטאהן‪' .‬אז אייגער האט נעבריינגט‬
‫אי; נאם צו פארקויפין אקאךב סיט תוךמסים נאזעלכעיפירות(‪ .‬איויךיער מענטש ניקוטען‬
‫אונ האט ;יחאן־ט תולטיסים פאי־ ייייגיגעיר ווי אפירוטה‪ .‬רער אנריערער האט ארך נייוזאפט‬
‫§אר וויינינער וויאןרופןה‪ .‬אינ אידהאיבין אלע צו מאפטיביי א ע דיי תורםוקים ; יערערער‬
‫‪8‬אר וויינעער ווי א?רוטה‪ .‬אונ דורך דעם משןט ןאט ער זייי ניט ןיקענט םאנען ווארום‬
‫וויינינער ווי איךוטה מאנ ט גיט ‪3‬יתךין‪ .‬ןאט'‪,‬גאט ג^אגיט צו זיי אירי ן א ט ןיטאהןגיט ווו‬
‫‪:‬‬

‫§וען _דאךף זווארום אפילו יייימער ווי אפרוחה ראךף' מען אויך ןיט נעםק ביי'קיינעם> איך‬
‫וועל אויך טאן; ניט ווי מען לאלף )טעןידאריש אויף אמעגטש רחמנות האבין> אוג'אי־ וויעל‬
‫אויף אייך גיט ךחמנית ןאכין‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט ‪?.‬נם וועט' אוועקיציהק רייער געלט> וואס‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫זיי‬
 ‫קכ‬ ‫בראשית‬ ‫ח פרשה לא‬ ‫סדר‬
‫יחרם בם יטוהו ולא בחכמה‪) .‬סו( בלא חכמת חחורה ‪) ,‬שס( מבקר לערב יוכחו‬
‫מבלי משים לנצח יאבדו‪ .‬אין משים אלא די;‪ .‬הםייא )שמוח כא( ואלה המשפטים‬
‫אשר חשים לפניחם‪) :‬ו( דיא כי מלאה חארץ חמם‪ ,‬א׳ר לוי חמס )טז( זח ע״נ‪.‬‬
‫חמם זה ניע ‪ .‬חמס זה שפיכות דמים ‪ .‬המם זה ע־נ שנאי כי מלאה הארץ חמם ‪.‬‬
‫חמס זה ניע שנא׳ )ירמיה נא( הםסי )יז( ושארי על כ ב ל ‪ .‬חסם זה שפיכות דמים‬
‫שנא׳ )יואל ל( מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נ ק י ‪ .‬חסם כמשמעו‪) :‬ז( חנני‬
‫משחיחם אח הארץ ‪ .‬ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיח ‪) .‬ירו( אפי׳ נ׳‬
‫טפחים שהמחרישה ש ל ט ה בארץ נימוחו‪ .‬משל לבן מלכים שהיה לו פדנוג ‪ .‬כיז‬
‫שהיח סורח היה )יט( פדנונ שלו )כ( נרדה ‪ .‬ולבן מלכים שהיה לו םניקה כיז‬
‫שהיה םירח היתה מניקתו נדרה‪ .‬כך אמר הקביה הנני משחיתם את הארץ‪ .‬הא‬
‫אנא )כא( מחבל להון‪ .‬ומחבל לארעא עםהץ‪) :‬ח( עשה לך חיבה עצי גפר‪ .‬איר‬
‫אםי בד׳ מקומות גאשר בלשו; הזה עשה לך ‪ .‬בג׳ נתפרש ובא׳ לא נתפרש ‪ .‬עשה‬
‫^‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נל באר נשרו לא חקרנו לנלוה עריה ‪) :‬ימ( ג' ספתיכ‬ ‫לנל אלא דן גמור אני ניכנ נ כ ס ופיל פרי נ״י‪) :‬שו( נלא‬
‫נ ו י ‪ .‬את סארן פייישו עש שארן‪) :‬״נו( פדגוג‪ .‬אומ;‬ ‫הכמה ‪ .‬פלא הלנו נדרן מנמת סתורס ו ) פ ו ( ופ ע ״ ג ‪.‬‬
‫כמגדל נ י המלו‪ ) :‬כ ( נרדה‪ .‬לשון רדד ויסורין‪ :‬סדניג‬ ‫" ל שדרשוהו נמו שדרשו נמגילת אינס נפתימה הוי מגיע׳‬
‫ומגיקס המשל על סאדמס בלקתס על עון דדיה* ) נ א ( מתנל‪-‬‬ ‫נית נניס שהעמידו דעות של ע״א על נל מלס ותלם וסייג‬
‫משמיש‬ ‫נתינ ני מלאה סארן‪) :‬יו( ושארי‪ .‬ל׳ ונית נד*א אל‬
‫‪-‬‬
‫זיי האבק פאר איבעךיןט‪ ".‬די וועלין״שטאךבין״אן הכמה‪ .‬ניט ווי ךייחכ^ו‪'7‬פון ך ע ^ ^ י ח‬
‫סייסט • ךי תורהוזייםט רחמנות ;‪:‬אבין י‪ .‬אונ איך וועליאויף די ניט רחטנות קאבין‪ .‬פון פריה‬
‫ביז אבע?ד וועלין די יזיין צו שטויסין‪ .‬מבלי משיםלןצח יאבדו‪ .‬משים טיי^ט טען טקןט"‪ .‬ווי‬
‫ךער פיסוק זא^ט ראם זעןעןךי טשפטיםיאשרר״שים לפניהם‪ .‬וואם דוזאלסיט טאה; ‪5‬אר‪.‬זיי‪.‬‬
‫דייל ךי מענטשין פון מבול האבי; ניט גיטאוון ווי ךער דין וועלין די אוייף אייביינ פאר ‪£‬ארן‬
‫וועךין‪) :‬ן״( דבר אחר‪ .‬נאך אפשט איז ךי‪,‬ערד איו פול נידארין טיט חמם‪ .‬גבי לון זאןט‬
‫המס מיץט מען‪.‬עבודה זרד‪ .,‬חימם מי‪:‬נט מען מ נ ה זיין‪ .‬חמס טיינט סען בלוט פאר גיםעין‪.‬‬
‫ךיאלע ךריי‪.‬עבירות וזאבי; די ‪.‬ניטאהן‪ .‬די האבץ געךינט ‪.‬עבודה זךה‪'.‬אונ האבץ מזוה‬
‫ז‬

‫ניווען‪ .‬אונ האבץ טענמשין ניוןךנת‪ .‬וטס טיינט טען‪.‬עבורה זרה דארום‪.‬עם שטייט אץ פסוק‬
‫ויחזקאל ח> בי מלאו את הארץ חמס‪ .‬זיי האיץ פול נימאכט ךי ‪.‬זןךד ‪ p‬ט ]עבודת זרות» היום‬
‫מיי^ט םעןינות ווארום״עס שטייט אין פסוק חקסיושארייעל ^בל• ןאטיזאנט איך האב צו‬
‫מאנע; ביי'?^ל אויף ךעם וויאם !‪.‬יי יזאבין ןיירייבט ווייבער אונ'האכץ טיט די מזט‪ :‬ניווען‪.‬‬
‫המם מי־;ט מען טענטשץ התנ;‪ .‬ווי רער פסוק'זאנט נ‪£‬רןסס בני יהודה אשר שפכו דם^קי‪.‬‬
‫פו; ךעס חםםילךציחה( וואםיךי מענט^ין פץ‪.‬יהו;ה'דואבץ ניטאהןיךי הא'‪5‬ין §אר'נאסץ ךיינע‬
‫בלוט‪ .‬אונ חמם' מיי^ט מען רויב' ליווי‪,‬עס שטייט פךיזןר סימן ה>‪) :‬ז( הנני םשחיר»ם‪ .‬איך‬
‫ייעל זיי ‪wp‬־ דאךבץ מיט ךי‪,‬ערד‪ .‬בבי הוגא אוג' ר מ יךמ;ה האבץ געואנט פו; רב כיינא‬
‫בר סלכיך ם ןועגיין אפילו ךריי'טפחים טיף אץ ךי‪.,‬עךד וויי פזיף ךער 'אקעיר גייט איו אדך‬
‫גקאל^ע ןיןואךץ‪ .‬לטשל אקינדיפון הטלך *!יי ניייעןיביי אפךגוג לאםענטש וואט האט אים‬
‫געאךעוועט(‪. .‬ווען דער קינר האט געזינךיגט‪ .‬האט‪.‬טע; גישלאגץ רעם פ ת ע ‪ .‬עייל‪.,‬ער האט‬
‫איט שלעכט גיצוגין‪ .‬אךער אקינד פץ אסלך האט ו‪,‬יוויגי;'כיי אהאם‪ .‬ווען ך״ער קיגר וזאט‬
‫נעך^ךינטיהאט טען גישלאגין ךי האם‪ .‬אווי האט גאט גיואגט איך וועל פאר דאיךבי; רי‬
‫מעגטשיין‪ .‬אוג וועל §אר דאךבין ךי‪.‬ערד איויך עוייל ךי‪.‬ערד 'דזאט די גיגעבין צו פיל גוטט‬
‫דרייבער האבץ זיי }עזינךיגט("‪) :‬ח('‪.‬עיעןה לך‪ .‬גאט הא'ט!גיזאגט צו גרז םאך ךיר ^קאסטין‬
‫פו; גופר דזאלץ‪ .‬רבי אסי זאגט איין פיר אךטער שטייט אווי' אלשו;_עשה לף• ‪ IV‬ךכיי‬
‫אךטער שטייט וואם טען זאל! ‪9‬אכץ ‪ .‬אוגיאין! פערטען אךט שטייט גיט וואס טען'יאל‬
‫‪,‬‬
‫מיאקץ ‪ .‬ביי נח שטייט יאלסט דיר מא‪ ; ::‬אקאםטין פץינופד האלץ' יאגט רבי גן; די קאםטין‬
‫זאל‬
 ‫ל א‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫™‬ ‫פדר‬
‫לך תיבח ונוי‪ .‬א״ר נחן תיבותא )כב( דאעיןדקדרינון‪) .‬יהושע ה( עשה לך חרבות‬
‫צורים ‪ .‬נתפרש )כג( נלבין דטינורי‪) .‬במדבר י( עשה לך שחי חצוצרוח בסף ‪.‬‬
‫נתפרש ‪) .‬נמדבר כל(( עשה לך שרף )כד( לא נתפרש‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ איםי אטד‬
‫)משלי א( ישסע הכם ויוסף לקח זה םשה‪ .‬כיון שאםר לו הקביה לםשה עשה לך‬
‫שרף ולא פירש ‪ .‬אסר אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על לשון זה«‬
‫של כסף אין הלשון הזה נופל על לשון זה‪ .‬אלא הרי אני עושה אותו של נתושת‬
‫לשון נ פ ל על לשון‪ .‬שנאסר )במזכר כח( ויעש םשה נחש נתושת‪ .‬םכאן שניתנה‬
‫תודח בלחיק ‪ .‬ר׳ פנחס ור׳ הזקיה בשפ ר׳ םיםון כשם )כס( שניתנה הורה בלה״ק‬
‫כך העולם נברא בלהיק שמעת ם־םיך אומרים )כו( ניני ניניא אנתרופי אנתרופיא‬
‫נברא גברתא אלא איש ואשה‪ .‬לפה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה ‪) :‬ט( קנים‬
‫העשה את התיבה ‪) .‬כז( קילין ומדורי ן‪ .‬איר יצהק מה )כח( הקן הזה מטהר את‬
‫המצורע אף תבתך מטהרתך‪) :‬י( וכפרת אותה מבית ומתוץ בכופר‪ .‬הבא את אמר‬
‫וכפרת אותת ונו׳ ולהלן את אסר )שמות ב( וההמרה )כט( בחמר ובזפת‪ .‬אלא להלן‬
‫ע י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫השיימ היה פרן ופ״נו נמש ומפל מליו )פו! נמשה לאש‬ ‫זישתימ‪ .‬הינת נוסי' ו )כג( לאעין לקלדנין‪ .‬פי׳ העריו‬
‫לא כן למה עשאו מפה מנמשה ‪) 1‬כ!( ניני גינ״א כיי‪.‬‬ ‫נ‪1‬י; פן הנקרא קלריגן‪ ) :‬כ נ ( נלנין לטינורי‪ .‬כו המרנוס‬
‫‪,‬‬
‫עיין לעיל פ '״ח‪) :‬כ‪ (1‬קילין ומ־ורין‪ .‬וןדריס ועיין‬ ‫כל מרטה לוריפ ופיר‪ " :‬גלנין אזמל וכן הוא אומר‬
‫לקמן ו )נמ( הקן הזה‪ .‬קניפ לרש מלשון קן להור ‪:‬‬ ‫הער הגלניס‪ :‬שינרי‪ .‬סלע קשה ‪ ) :‬נ ל ( לא נפפרש ‪.‬‬
‫ה״נ ) נ ע ( נשמר‪ .‬מפני הרימ ונזפס מפני המיס <‬ ‫מא‪-‬וה יעשה הנמש ו )כה( שנפנה הורס ט ׳ ‪ .‬ולנד‬

‫זאל זיין פון אווי אהא לץ מאם היי‪.‬סט‪.‬קךךינו; ‪.‬־ ביי‪.‬יהושע"שטייט זאלםט דיר מאכין״יחךםת‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫צורים‪ .‬דאס איו נלבין ך‪9‬ינילי • ?ועםעךם פון שטיין מאם האבק אשיאיי־ף ‪ .‬ביי משה שטייט‬
‫זאן?ט ךיר ‪5‬אכין ץימיי ?!רימייטין‪? '.‬זטייט !ד ‪1‬אלי‪'11‬ין' פון זילןער ‪ .‬ביי משה שטייט זאליםט‬
‫דיר םאכין שרף נאווי א'‪#‬לא‪.‬נ‪ 0‬אונ)‪.‬עם שטייט ניט פון וואם״ךער <ןרף ואל זיין גיסאכט ‪.‬‬
‫רבי יוךן האט ניזאןט רבי איםי זא‪.‬נט ‪.‬עם" שטייט אין פסוק ךער חכם ;אל דןערין אונייאל‬
‫י‬

‫סעליין לעךנוןנ‪ .‬ךאם איז משה‪' .‬מען נאט'האט ;יואנט צו מ?!ה מאך ךיי אשרף אוניער‬
‫האט ‪.‬ניט נייא;ט פון מעלכין מאטריאל ךער שרף זאל ויין גינןאכט‪ .‬האט משה }יואגט אויב‬
‫איך מעל אים מאכין פו; ןאלר‪ .‬פאםט ניט דער מאךט ‪£‬יךף' צום וואךט והב‪ .‬אויב איך‬
‫מעל אים םאכי; פון וילכער • &אסט ניט ךער מארט שרף צום מאךט כהף"‪ .‬נאר איך ייעל אים‬
‫מאנין פו; קופער ‪? .‬זריש איז נחש לאשלאננ( • אונ קופער איז נחקר‪§ ..‬אםט איין מאלט צום‬
‫אנךעךין וואךט‪ .‬נהש צו ?השת‪ .‬מיי דער ןםוק זאנט טשה"האט ניסאכ״ט נתש נח?זת‪ .‬פון‬
‫דאנען ועוז; טיר אז ךי הורה איי ;יגעיי; ?יויאךיןיאויף ילשין קודש ‪'.‬כבי פנחים אונ רבי‬
‫חןקיה האבץ ;י;א נט פון כבי סיסי; ם וועניי אווי מי ךי תורה איז נעעבץ }יייאךץ א‪1‬יף לשו;‬ ‫‪:‬‬

‫קודש‪ .‬איוי איי די מעלט ב‪#‬אפץ ?יוואךץ אויין לשון קודש‪ '.‬האםטו רען *אמאהל ניהערט‬
‫או רעם טאן רוקט סע; ?־ני זאל מען ךאם ווייב רופין ןיני א'‪ .‬אךעי־ אז !מען ריפט ךעם' מאן‬
‫ז‬
‫י‬
‫אני־״רופ יאל טען ראם מייב רופין אנתתפ;א‪ .‬אךער איי טע; רופט רעם' מא; נברא יאל מ ק‬ ‫‪:‬‬

‫ראם ייייב רופין ! ב י ק א ‪ .‬ןאר אויןפ ילשין* קוחש' אז ‪ \jp‬רופט' רעם מאן איש רונ־טמען‬
‫דאס ווייב אשת‪ .‬מייל איש אונ אשת ?אקט איין מאלט יצום אנךעריץ•י )ט( קנים ס_עעןה את‬
‫בןת^ה‪. .‬קליי^ע ?זטובץ אע ‪.‬נתיקע שטיבי; יאלםשו םאכין אין'ךער תבה • כבי‪.‬יצחק' יאינט‬
‫ךליב־ער ‪£‬טייט ךאם מאךט קגים י‪ .‬אוויי מי א‪.‬קז)יראם איו אנעםטיםיט פיעיל( טאבץךיין *לעם‬
‫סצירע לקיעצעעף פו; 'ייי; טוךאה‪ .‬איוי ווי‪,‬עס שטייט איין ךי םךרה מצורע אור"מעט די‬
‫‪ rqfl‬ךיך ריין מאכין פון כי;נע'‪.‬עבירות ‪) :‬י( יכפךת‪ .‬דו זאל^ט בףלעביין ךי ך״^ה אינמיינינ‬
‫אונ אוישוויינינ מיט פעך‪? .‬ך'ע;ט ךער מךרש ךאיהאט מעןיבקלעכט מיט פיעך אינוויי}ינ אונ‬
‫אויסמייניג‪ .‬אונ ךאךטביי'משיז האט מעיןבקלענטךי‪,‬קעםפ‪1‬יל'מ ט'ליים אוני'§עךי‪} .‬ארדאךט‬
‫;‬

‫נ י מ ע ן ‪ ? ' p‬ז מ א ך ' ר ז י א ט מען בן־^עבט ךי ״קעםטייל איניייינינ מיט‬

‫ליים‬
 ‫בראשית סבא‬ ‫נחפישהלא‬ ‫םדר‬
‫עיי שתיו המים תשים ותחטרה בחמר ובזפת • )ל( בחםר מפני הרית ‪ .‬ובזפת מפני‬
‫המים ‪) :‬יא( וזה אשר תעשה אותה ‪ .‬א׳ר יורן )לא( זה וזה עתיד אחד למוד‬
‫באמתך‪ .‬הה״ד )דה כ ג( האורך אמות במרה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות‬
‫עשרים ‪ .‬ולמה היא )לכ( קורא אותת אמה )לנ( הביקין ‪ .‬ר׳ הונא אבר שהיו טתביאות‬
‫בה ‪) .‬לל( ורבנן אםרין על שם תיבתו של נח‪ .‬שלש מאות אטה אורך התיבה‬
‫המשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה‪ .‬בר הטיא אמר )חהטס קיט( בפקודיך‬
‫אשיחה )שס( בחקותיך אשתעשע‪ .‬לימדתך תורה ד״א‪ .‬שאם יעשה אדם ספינה‬
‫שתהא עומדת )לה( בלטין יעשה רחבה אחר מששה בארבה‪ .‬ונבהה אחד מעשרה‬
‫בארבה‪) :‬יב( צהר תעשה לתיבה‪ .‬ר׳ חוניה ור׳ פנחס ר׳ חני] ודי הושעיא‬
‫)לו( לא מפרשין‪ .‬ר' אבא ביב ור' לוי מפרש־ן‪ .‬ר״א ביב אמר חלון‪ .‬ר׳ לוי אסר‬
‫מרגלית‪ .‬ר' פנחס םשום ר׳ לוי אסר כל י*ב חדש שהיה נה בתיבה ‪) .‬לז( לא היה‬
‫צריך לא לאור החסה ביום ‪ .‬ולא לאור הלבנה בלילה‪ .‬אלא מרגלית היתת לו והיה‬
‫תולה אותה‪ (ni) .‬וכשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום‪ .‬ובשעה' שהיתה‬
‫םבהקת היה יודע שהוא לילה‪ .‬איר הוגא )צט( עריקין הויגן פ; קומי )מ( גוגדא‬
‫בהרא‬
‫מתנות כהונה‬
‫)ל( כחמר מפני ס ו י מ ‪ .‬משמע נל׳ להנן מפני ס ר ח נבי; תינפ נמ נושריקון! )לה( ‪ .‬בלמין ‪ .‬נון ן! סיס ‪:‬‬
‫הנא פן המון ו )לא( זה וזה ‪ .‬היה ׳נול לנתונ זה ונתנ )לו( לא מפרשי] ‪ .‬לא היו מהיליןין מה סיה זה הנוהר‪:‬‬
‫)נו( לא הי׳ לרין גרס׳' ו‬ ‫זי״ו לרבו״ אשא לעתיל נוי ‪) t‬לנ( קורא אותה אמה מרגלית המאירה לו ‪:‬‬
‫גרהי'‪) :‬לג( תניקין‪ .‬מתניאוס ‪ .‬הערון הניאו ולא פירשו )לת( נשעה שהיא כ ה ה ‪ .‬כמי שאמרו מזיל שרגא נשיהרא‬
‫ונשם ה־״ן מלאת׳ נשפר א‪1‬ת אמת פי' שאמה נית המקיש מאי אמי נ )לט( פרוק׳] נוי ‪ .‬דלים ונורתיש היינו‬
‫) מ( גונלא ‪ .‬ו י ל ‪:‬‬ ‫קורא תניקק על פה שהיו מהניאות פירוש שוות לאמה מפני מיל נמערה זו של פנריה ‪:‬‬
‫בושינוא‬ ‫של נת וה&רין נראיוס ‪) t‬לל( ורבנן נוי ‪ .‬לרש! תבינךן‬
‫פ‬
‫ליים דעו־ צךייק יואל גיטיישימעקין״אשילעבטין ירים י‪7‬ןע־‪ .‬אוג איוים ווייניג האט מען נקלעבט‬
‫טיט פעך די וואקער ואל נייט אדיין‪;.‬יין אי; כןעםטיל‪ .‬אבער רא ביי נח איז די וואםער‪.‬גייוען‬
‫שטאךק ןאט מען ‪.‬גיפויט אינווייגיג אויןד ביקלעבין טיט פעך‪) :‬יא( וזה איטר תעשה ‪ .‬רבי‬
‫יוךן זיאנט״עם האט ניקענט שטיין אין פהוקיית אונ‪,‬עס שטייט ויה‪ .‬דעריוא״ו גייייוט אונאך‬
‫איינעריוועט קוטע; מעםטיןמיט דיין מאם לרעם בית המקדש(‪' .‬ווי ךער פסוק ^אגטךי לייגג‬
‫פו; ךי איי‪.‬לי; מיט ךי״עךשטע מאם זעכצינ איילין אונ ךיי ברייט צוואנציג איילין‪'.‬פאר וואט‬
‫רופט מען ךי כ!אם אמה 'תביקין‪ .‬בבייהוגא זאגט דייל די זעגעייגייייען אמיטעלעםאם‪ .‬ךי‬
‫רןינ‪^ :‬א;י; ךךיבער האט מעין ךי מאם ;ירופי; תביקין ודיל ךי ז‪37‬לביגע מאס איז גיווען ‪3‬יי די‬
‫ד״ןה פון נח‪ .‬ךריי הונרעךט איילי; איו גיווען'ךי ליינג פו; דעו־ ת^ה פופצינ איילי; ךי בךייט‬
‫ךרייסיג איילי; 'ךי הייך'‪3 .‬ר רומא האט גייאגט דור י המלך האט גייאנט י אי; דיין תורה' טוה‬
‫איך ךייךין אוג פיט ךיינע גייעץ פדייה איך ימיך‪ .‬די תוךה לערונט' אונו רעם פירוגג פון‬
‫ךער וועלט אז אםעגטש מאכט אשייף זיא ואל‪.‬כיין אויף ‪.‬דעם״ים‪ .‬ואלי דין ךיי בךייט איעיקסטיל‬
‫פון ךייליייגג אונ ךי הייך ואלי זיין אצענטיל פון ךי ליינג‪ ) :‬י ‪ 0‬צדזר תע?!ה לתןיה‪ .‬אבעלייכטןןג‬
‫זאלסטו םיאכין צו ך תכה‪ .‬רבי הוני א אונ בבי פנחס רבי חני; טיט רבי ה‪'1‬טע;א קך‪:‬גען ןייט‬
‫ז‬

‫ןןאיס' דעי־ ^עלייכטוגג אט גיווען‪ .‬רבי איא ‪3‬ר כהגא אוג רבי לוי קךעען יא י‪ .‬רבי אבא גר‬
‫בועא ואגט ראם' בעלייכטוגג איז גיווען אפענסטער‪ .‬בבי לוי זאגט דאם ‪.‬בעלייכטונג איו ניווען‬
‫אךיםאנט'‪ .‬רבי ?נהם זאנט פון רבי לוי ס וועכץ די גאגץע צוועליף חדשים וואם נח איו גיווען‬
‫אי; ךייהבה ןאט יער ניט ניךאךפט ביי טאנ ךי ליכטעקייט״פוןיךי'זוהן‪ .‬אונביי נאבט האט‬
‫‪.‬ער ניט ניראךפט ךי ליכטינקייט'פון ךי לבנה‪ .‬נ'אר'‪,‬ער האט אויף גיוזאנגע; אךיםאנט‪ .‬אונ‬
‫ווע; ךער ךי^אנט איו טיניקעל ןיווארי; האט ןןר ניוואםט אי‪.‬עם איז טאנ‪ .‬אונ ויען ךער‬
‫ךימאנט האט ;'ילויכטי; האט ‪.‬ער גיוואסט ‪:‬אז‪.,‬עם איז'נאבט‪ .‬רבי הונא ‪.‬זאגט טיר ‪.‬זענען‬
‫א מאהל אנטלאפי; פאר מ;ליטע'ר לוואס האבי; אוג'ז‪,‬ג^יאו‪.‬ט( אוינ מיר האבין אונז'‪5‬עהאלטין אין‬ ‫ז‬

‫צקעלער איין טבריה‪ .‬אוני פיר האבי; גיברענט' ליכט'אין דעם‪_.‬קעל‪.‬ער‪ .‬ווען די לי?'ט זענען‬
‫גיייען‬
 ‫ל א‬ ‫‪RA‬‬
‫בראשית‬ ‫©•שי׳‬ ‫סדר‬
‫בהדא )מא( בוטיטא דטבריא‪ .‬יהיה בידינו נרות ‪ .‬בשעה שהיי כהים הייני יודעימ‬
‫שהוא יום‪ .‬יבשעה שהיי מבהיקים היינו יודעים שהיא לילה‪) :‬יג( יאל אטה הבלנה‬
‫מלמעלה ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪ .‬ר־י אוםר )מב( ש״ם ןש׳ל[ קילין היו בה ‪ .‬עשר‬
‫אמות על עשר אמות‪ .‬ישחי פלטייח של ד׳ אמות‪) .‬מג( קילי; מיכן וקילין מיכן‪.‬‬
‫קילין מיכן וקילין מיכן‪ .‬ובי אמות לצדדים‪ .‬רינ אמר ט׳ מאות קילין היו ב ה ‪ .‬יקיל‬
‫י׳ אמות על י׳ אמות‪ .‬וני פלטיות של ד׳ ד ׳ ‪ .‬וקיל מיכן וקיל מיכן ובי אמות‬
‫לצדדים‪ .‬על דעתיח דר׳י )מד( לא ניחא ועל דעתיה דרינ לא ניחא‪) .‬מה( ר׳י יר׳‬
‫נחטיח ‪ .‬דיי אימר )מו( כאמתא מלטטח כך אמתא מלמעלה; )מז( יאל אטה חכלנה‬
‫מלמעלה‪ .‬ר׳נ אמר בטי; )מח( קומריטי; חיחה יהיה טשקיף בה יעילח ‪) .‬נ( ומשקיף‬
‫כה ועולה ‪ .‬עד שהעטידה על אטתה ‪ .‬שנא׳ ואל אטד‪ .‬וני׳‪) :‬יד( ופתח התיבה‬
‫מתנות כהונה‬
‫מולל ומשער מימשה גס ע‪5‬מה היה מולל ומפעל ג‪0‬‬ ‫)מא( ניעיטא‪ .‬פי' העוון מערה ו ) מ נ ( ש״ש קילין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫למעלס ‪) 1‬ממ( קמויעין ‪ .‬שפוע יעניל ופירישי שמדור‬ ‫סיג נרש * ינעדין גרס ‪":‬ל קילין ונמדוד העליון היס‬
‫סעליון סיס משיפע יעילה נמ־ן ניפה עד שלמעלה סיס‬ ‫מק‪:‬ר עד פלא היה נ ס רק ג' שירות ן )מג( יהר'‬
‫ינילקיע גרס על דעתיה דרי יסודא‬ ‫רמנס אמס ‪.‬‬ ‫לפ‪:‬ין הצייר לדעת ר׳ יידא במדור סתמחון‪ .‬ינלייר סוס‬
‫לתא יעל דעסיס דר׳ גממיס לא גימא ‪) :‬מגי( רני‬ ‫סיה 'נינ נסדיר סאמלע׳ ונמדיר העליין הרי סן נל‬
‫נאמתא נו׳ ולפי גילסא ‪ 11‬איגי מווו‬ ‫אומר‬ ‫יולא‬ ‫הוןלין ג' מאוס וששיס ולפי גירש' הערון סמלור סעליון‬
‫למעלס וקאי אדלמפה שללנר• ר"י ׳ת״שנ הינינ ואל אמס‬ ‫סיס מקצר יעילה על שלא היי נה נ׳ אס שלש שירות‬
‫יגומר שלמעלה תקרת הפינה של מדיר הפליין היסה רמנה‬ ‫של קילין הן סנצ ג' מאות ושלשים קילין‪) :‬מד( לא ניתא‪.‬‬
‫ולדנרי ר׳ נממים דמפרש‬ ‫נמו תמתיתו של ה מ ד ו י ‪.‬‬ ‫דנמינ ואל אמה תכלנה מלמעלה דמנגוע שהיסה התינס‬
‫שהישה קמרופין לרין לפרש שהגג היה מש‪1‬פע ומתק!ד‬ ‫מתקצרת מלמעלה עד רותנ אמה וויל הערון והקשינו לר׳‬
‫עד בסיס רמנ אמה ורש"׳ ז״ל גרס להיפון ע׳׳ד דר״י‬ ‫יודא שהים פותת שירה מן השלישיים מהא דנתינ ‪1‬אל‬
‫נממים גימא ופירוש דמשיועית‬ ‫‪4‬א נימא וע״ד דרני‬ ‫אמר‪ .‬וגו׳ ענ״ל‪) :‬מה( ר' יוון ור׳ נתמים‪ .‬נל הד ומד‬
‫ואל אמם תנלגס נועה יותר לפי' דר׳ גממיה מדר׳‬ ‫פתין לפעמים נדמפ׳ ואדל » )מי( נאמתא סלמשם נוי ‪1‬‬
‫יודא ו ) ג ( משקיף‪ .‬לשין שיפוע ו‬ ‫)מו( ואל אפה תנלנה ‪ .‬פירושי שנאומו אמה שהים‬

‫^ ק י מ ^ ^ י ״ ^ ב י ן ^ י ר }יוואןט ‪8‬ז עם איי ןואג‪ .‬אמ ^וען ךי~ליכט האבץ רלייכטין האבץ‬
‫‪:‬‬ ‫ע‬

‫סייר ניוואיםט אי‪.,‬עם איו !אכט‪) :‬י‪ 0‬ואל אמת‪ .‬דו ‪,‬יאלףט מאבי; ךי תכה אלע םאףל‬
‫ז^םעליער הייבץ זאל דין ירייט ^אר איין אייל‪ .‬רבי‪.‬יהודה אונ ו־בי ט־ומ־ה קרי‪;.‬ען ‪ .‬רבי‬
‫‪:‬‬
‫!‬
‫יהודה זאיגט ךריי הונךעךט טיט ךרייפיג קילין <שטובץ‪ 1‬איז ניווען אץ ךי תנ‪:‬ה ‪, .‬יערער &!טוב‬
‫(‬

‫איי‪/‬ידע; צעה;איילץ ךילייננ אייף צער;; איי‪.‬לץ'ךי ברייט‪ .‬אוג נאף ךוויי פ_ל?‪:‬יום יקלעגערע‬
‫שטובע;( איי"ניייען צו פיר איילי; אויף פיר איילי; יערער ‪£‬לטיא‪.'.‬קילץ' מ!;ע; גייווע; פון‬
‫ךער'וייט פלנדאייאונ‪ -‬קיליי זעגע; גיווען פץ ךער אנדערער דיט פלטיא‪ .‬ייי די אןדעךע נןלטיא‬
‫איו ארך אזייי ןיווען‪. .‬קי‪.‬לי'; ביי ךי דיט פלטיי׳‪' .‬אונ‪,‬קי‪.‬לץ ביי' דייאנךעךע דיט ‪.‬פל^יא‪ .‬או‪:‬‬
‫צוויי איילי; איז 'ניווען ביי ךי ךיטץ לייךיג"‪ .‬רבי גחמ;ה זאגט בייד הונךעךט כךלץ ‪.‬זענע;‬
‫ניווען‪ .‬יערער‪,‬קיל איז;יווען‪.‬זעקם ‪$5‬יילין אויף יעקם איילין‪' .‬אוג ךךיי פלטייות‪,‬יענען גיגיינן‬
‫ז‬

‫יערער פ״לטיא איו ןיווע; פיר א\ילץ אויף פיר איילי;‪ .‬פון רער זיייט ?לטיא איי ליגען אקיל‬
‫אוני פץיךיייאנדיעךע ךיט פלטיא איו ןיווע; א‪.‬קיל‪ .‬אונ צוויי איילין יע‪.5‬ען ?יורע ‪ i‬לייךיג ‪3‬יי‬
‫ך זייטץ‪ .‬ןאןד רבי \הוךה'אץ דער ריעכענוגג ךיכטיג יפו; די ליץג אונ די בךייט‪ .‬דייל‬
‫הויבץ איו גיווען שםעלער ווי אוגטען\ווי רער §םו'ק זא?ט הויבין ואל זיין ‪#‬טאךל ביו איין‬
‫אייל ךי בךייט‪ .‬אייעד נאך כבי נ'המ;ה איז ניטךעכט‪ .‬וויארום או הויבי; איויןיווען ?!מעלער‬
‫ווי אויגטען קומט נייט אדם‪..‬עם זיאליויין אזוי פיל שטובין‪ .‬יאגט רבי ‪!?$‬יך‪ .‬הרבי; איז ניט‬
‫ןיזוע; שמעלער' ווי'אונטען‪ .‬או‪] :‬ואס‪,‬עם שטייט איין פסוק וא‪.‬ל'אמה תכל‪:‬ה מלמעלה‪ .‬מיי נט‬
‫‪:‬‬

‫מע; ךי'‪.‬יעלבינ‪.‬ע איילין' מאס וואס 'איו }יווען אונטע; אייו ניוועי הרבץ‪ .‬רבי י יהירה יא;ט‬
‫ךי תבה' איז נייווען נינ!אבט אווי ווי אקוטרוטין נאבייךיייל פץ א;עךטנער תיטעח ‪.‬עם איו ניווען‬
‫אלע *מאהל שמעלער ביז הויבץ איו אירועי נאר איין אייל ךי בךיייט )אווי איו ךי ניךסא פון‬
‫ןןךוך אוני ווי'‪.‬עם' א־י‪.‬געמא־לט ‪) :‬יד(' ופתה הת^ה; ךי טיר'פץ ךי תכה זאךכ« םאכץ‬
‫ז‬

‫‪5‬יי די דיט‪ .‬דבי יצחק' דאנט' די תורה ןערו^ט אונז ווי צו באהען‪ .‬אז אמענטש באד;ט‬
‫אשטוב‬
 ‫ר ש ה ל‬
‫קבב‬ ‫בראשית‬ ‫א‬ ‫נח *‬ ‫סדר‬
‫בצדה ח!«ים ‪ .‬איר יצחק ליטרתך תורה ר״א‪ .‬שאם עושה ארס טרקלין עשר על עשר‬
‫•הא עושה פתחו )נ( סן הצד‪ .‬תחתיים שניים ושלשים תעשה‪ .‬תחתיים לזבלים ‪.‬‬
‫שניים לו ולבניו ולטהורים‪ ,‬והעליונים לטםאים‪ .‬ויש טחליפים‪ .‬תתתיים לטמאים‪.‬‬
‫שניים לו ולבניו ולטהורים‪ .‬והעליונים לזבלים‪ .‬כיצד היה עושה ‪ .‬אלא כםין‬
‫)נא( קטרקטין היה לו והיה )נכ( פוססן סן ה צ ד ‪ .‬תעשה‪) .‬ננ( אף היא היתה‬
‫)נד( מסייעת את עצמה‪) :‬ט‪ (1‬ואני )נה( הנני‪ .‬הנני טסכים לדברי מלאכים שהיי‬
‫אוםרים )תהליס ח( טה אנוש כי תזכרנו‪ .‬את המבול םים‪ .‬םים היו וכיון שהיו יורדץ‬
‫)נו( היו נעשים סבול‪ .‬לשחת כל בשר כל אשר בארץ ינוע‪) .‬נז( יצטוק‪:‬‬
‫) ט ‪ 0‬והקטותי את בריתי ‪ .‬אתך ‪ .‬ברית אתה צריך םפני הפירות שאתה כונס שלא‬
‫ירקבו ושלא יתעפשו)נמ( ושלא ישתנו‪ .‬ברית אתה צריך )נט( הנמרים היה אחד ט ה פ‬
‫נותן רנלו על חחחום וסותםו‪ .‬נוחן ידו על חחלון וטותסה ‪ .‬היה בא ליכנס לתיבת‬
‫והיו רגליי )ס( מתערבלות‪ ,‬ההיד )איוב כו( הרפאים )סא( יחוללו םחחח םי‪0‬‬
‫ושוכניהמ‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫למלאות י נ ד ו יכן פירש״י נכל מיןוס אכן כאן פירש״י‬ ‫) נ ( מן הלז‪ .‬פירש* נ ק ח ו ו ו ס באם ׳עפה ספתת נאמלע יתויק‬
‫דדיק ו י ו ‪ :‬ל ואני‪) :‬ני( היו נענים מנול‪ .‬מ^ןיפיש‬ ‫יותר מאייו הניס שנפנים ענ״ל אנל אם למשה משיעור וה‬
‫וממנצים ומכניס העולם ‪) 1‬נו( ׳צמוק‪ .‬לשו; מצתמן‬ ‫אין התועלת נקרן זויית יותר משאם םים נאמצע‪1.‬‬
‫ויפה לו נפרק נירה יללמדמ נא שמלת ינוע אין‬ ‫)גא( קפרקשון‪ .‬הוא מגריפה או מרה שנו הים גורן‬
‫פירושי נמו ויגיע ואסף אל עמיו שהוא מיתת נשיקה ולא‬ ‫פזנל נצדדין ו )גנ( פיספן‪ .‬פרש"' צמצמן ומאפפן מן‬
‫נאמרה אלא אצל סצדקיפ‪) :‬נו( ישלא ׳שתני‪ .‬צורות הפירוש ו‬ ‫הצד ‪) t‬ננ( אן ניא נ ו ‪ .‬תעשה מיותר שסד נתנולת‬
‫)גת( סגנוריס‪ .‬סענקיס‪) :‬נש( על סתצון‪ .‬ארונות השמים‬ ‫םענין נתינ עשה לו לפיכך לרש התי״ו נינו לנקינם‬
‫שנפתת! להיויד נשמיס וסותמו ולא סיס מיק אותם ינפנאו‬ ‫נסתרת ו )נל( מסייעת נ ו ׳ ‪ .‬נלומר נעשה מאילים ועולה‬
‫לינגפ למינם היי רנליסס נטית ווס ם״תם אות םנרינ!‬ ‫יפצלמת נילי‪ .‬לנר ד נ י ר על אופניי ינסי בלושי אצל‬
‫שמום הניס לא סיס מיק אותם וכדלקמן ‪ ) 1‬ס ( פתערנלית‬ ‫)נס( םנל סשטם ‪.‬‬ ‫פלאנת המקדש והאיון ומנודה ‪1‬‬
‫נטית ו )סא( ׳מיללי ‪ .‬נפלי מלליס ורש״י פירש לשון מיל‬ ‫מלת הנני משמעוסים ננל מק!ם הריני מונן ימוימ!‬

‫אשטויב ‪/£‬הן" ‪,‬איילי!"אויף״צקזן איילין מול ער מאיבין ךי טיר ביי דעו־ דיט‪ .‬שטובין‬
‫אוינטעךשטע אונ צוךיטע אונ ךריטע וואהנו‪.‬ט‪.‬ען ואל ‪£‬נו־ טאכין‪ .‬די אונטעךשטע ?!טיבץ‬
‫זאל״זייי; צו מיסטי‪ .‬ךי אגלערע ?!טויין‪'.‬איז' }יווען ‪5‬אר גח טיט דינעיכךנךער אונ ‪6‬אר‬
‫ד בהסות סיות' עופות וואס' םיען םענ די‪,‬עסין‪ .‬איג די אובעךשטע שטוייי; ‪,‬זעגען ניייען‬
‫פארי בהםות תיות עופות וואם סען טאו־ זיי ‪.‬גיט‪,‬עסין‪ .‬אנדעךע\אגי; פאר‪',‬קעךט איז נןיען«‬
‫ךי אינטעךשטע שטייין זענען ניויען פאר בהםות היות'עופות וואס כ‪6‬ען טאר ייי }יט_ע‪15‬ין •‬
‫ך אגךעריע י שטובין‪,‬יע^ען גיייע; פאר נ ו ז " ס י ט ד ע ע ‪,‬קינךער אונ_פאר בןםות חיות עופות‬
‫דאסי‪-‬טע;'טעג' די‪.‬עסק ‪ .‬אוג ךי אובעךשטע ?וטובין יעגעןיגדיען צו טיסט'‪ .‬ווי אזוי ןאט גוז‬
‫ןיטאהן טיט ךי טיכוט‪.,.‬ער ן א ט גיהאט אווי ווי ‪1£‬־יךעל אוג האט 'צו גישאךט ךי סיסט‬
‫ביי ךיי ךיטין פון ךיי ייאג‪:‬ט ךי זאלין ניט אךאפ פאלין אין ךי מיטעלססע וואהגועע;‪ .‬העשה ‪-‬‬
‫ךי ?!בד‪ .‬זאלייך אליין'סאננין‪ .‬ךיאותבה א‪.‬ליין ןאט סיט ןוזאלפיןדאדאל ]געסאכט וועיךיןז‬
‫)טו( נאני הגגי‪ .‬ןאט זאןט איןז זאג איצט אויך ווי ךיסל^כיט האבי; גיוא;ט וואס איז דעד‬
‫מענטש'וןערט דו «»לםט' איט ךער ‪»$*•\pa3V‬ייךייעל ב ‪ .‬ד י י ק אסבול ייאסער‪. .‬פךיער‪.‬זעגען‬
‫ןיייןיייע! נייאסער ןוייזץ זעג^ע; אךאפ ןיקומען אויף ךי ‪,‬ערר זענען ךי ;יייארין אסבול 'צי‬
‫‪3‬ארדאךבין אלץ מ־אס אדף דער‪,‬זגלד‪) :‬טן( והקםורוי‪ .‬איך'וייעל אויף שטעלין סיין ^ארבץדונג‬
‫סיט דירי‪; .‬אט' האט ניואןט צו נחי דו לאךפםט אפאר דבעירוגג אויףיךי פירות דאם דו ״איר‬
‫זאםולםט די ואלין ניט פאר פוילט וועדי; איונ ניט פאר שימולט וועךין אונ ניט ןל^נרערט‬
‫וועדי; י‪ .‬דו ךאךפסט א‪£‬אר זיקערוגג אויף ךי שטאךגןע טענט׳ןין לויי יאלץ ךיך ניט הךננןז‬
‫איינער פוןךישטאךקע ןאטגישטעלטךי; פוס אויףדעם אבגיריונך האט‪,‬ער «ןם פאר יןאכט‪.‬‬
‫ערי ןאטגיגעביי; ייי; האנט אוייףיךעם ‪?.‬ענסטער יפו; ןי^עלי' ןאט‪.,‬ער אים פאר סאלט ‪ .‬פון‬
‫דעסטוועגי; וועךכער שטיארקעו־ פון די ראס' האט גיוואלט אליין גיין אין לי תבה ייאכי; יי?‬
‫אים״^אר דרייט לי פייס אוג ןאט גיט טקענט אריי;'‪1‬ג‪:‬ין ווי• דער פסוק זא;ט לי וין!מ‬
‫זענע!‬
 ‫א‬ ‫‪ M‬פרש‬
‫בראשית‬ ‫יי י‬ ‫סדר‬
‫יטוכגיהם ‪ .‬ארי חיה בא ליכגס לתיבה והיו )ס‪ (3‬שיניו קהות‪ .‬ההיד )שס י( שאנת‬
‫אריה וקול שתל ושני כפירים גחעו‪ .‬א״ר הייא בר אבא )סג( נגר היית ואילולא בריתי‬
‫שהיתה אתך לא היית יכול ליכגס לתיבה‪ .‬הה׳ד והקימותי את בריתי אתך‪.‬‬
‫)סו( אימתי לכשתכנס אל התיבה‪) :‬יז( אתה ובניך‪ .‬רבי יהודה בר סימון ור׳ הנין‬
‫ג ש ם ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק אמר נח כשנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה‪ .‬ההיר‬
‫זבאת אל התבה אתה ובניך לעצמך‪ .‬ואשתך ונשי בניך לעצם;‪ .‬כיון שיצא חתיר‬
‫ל ו ‪ .‬ההיד צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך ‪ .‬איר אבין כתיב )איוב צ(‬
‫כחסר ובכפן גלםוד‪ .‬אם ראית )סה( חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם ‪ .‬נלמוד הוי‬
‫דואה את אשתך כאילו היא )סו( גלמודה ‪ .‬שכן בברכי הים קורץ לנדה גלמודה‪.‬‬
‫איר םונא כתיב )בראשית מא( וליוסף יולד שגי בגיס )סז( בטרם תבא שנת הרעב‪:‬‬
‫)יח( ומכל התי סכל בשר שנים סכל ונו׳ ‪ .‬א״ר הושעיא אפי׳ רותות נכנסו עם נח‬
‫אל חחיכה ‪ .‬שנא׳ סכל ה ח י ‪ .‬סאות! שנבראו להם )סס( נפשות )סט( ולא נבראו‬
‫להם‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫אתנס מוס המית ואימת הנרות ו ) ס נ ( מסרו; נא לגמל*‬ ‫ורעדס ו ) ס נ ( שיניו קהות ‪ .‬בלומר בגפל לנו וננורתו‬
‫דנר ונסן רנננ בלשי! ארמית ומצאתי ברר‪ ,‬נטי הממס נין‬ ‫‪ * ( i t‬ה ׳נול ל־ננס לתינה ונאדות בעלמא משתעי יצא‬
‫שהקנ״ה מתעסק נמורנן סעזלס לא ׳תפסק סאום ביישנו;‬ ‫משתפי נאומי ארי שהנניסי נמ לתינה י ק פירש" ‪:‬‬
‫)סי( גלמודה‪ .‬פי' הערון נוטרי ‪ ft‬גלמודה לא מנעלה סי*‬ ‫) ס ג ( נגר היית‪ .‬ס" כן אמר הקניה לגמ אתה נעצמו‬
‫מעותקת ונדתית מנעלה‪) :‬סג( נפרס תנא נ י ׳ ‪ .‬לומר שאלו‬ ‫‪0‬יית הננר והאימן נננין הפינה ואילוצי נדתי לא היה‬
‫בשנות הרענ לא היו ראוי! להוליד מקני שנאסר בתשמיש ו‬ ‫יועיל לן כלומר מפני חוס המיס ואימת הנדות ו ) ש ד ( אימתי‬
‫)סמ( נפשות ‪ .‬נפש רומ מיות ‪) :‬פט( ולא ננרא להה נ ו ׳ ‪.‬‬ ‫נ ו ׳ ‪ .‬שיפיס לקרא קדייק !נאת אל הפינה כלומר נשעה‬
‫נדלעיל נפי נראשיש שנע״ש נין השזשית ננרא! ולא השפין‬ ‫שתנא אל מון התיבה תלטרן לק״ס נדתי שלא ׳ויק‬

‫זעגע; פאר ציטעךט }יוואךין פאר ךי וואיןער פץ מבול‪ .‬אז אלייב האט ניוואלט אדיין‪;.‬יין אין‬
‫די ת ן ה ‪.‬זע^ע; איים ךי ציי; היילינ‪.‬קוארץ או זןר האט ניט עקעגט ‪$‬פילי שיייען • ייי •לעי‬
‫פסוק ואגטידאם ןישךייא פון לייב אונ ךי שטיימםע פון ךעם'‪!2‬חל אונ ף ‪.‬ציץיפץ ך יו‪$‬ע‬
‫לייבין ‪.‬זענען _קאל‪:‬ע" עווארין אונ האבץ גיט ‪.‬ניקענט שרייען אויף גח‪ .‬רבי ח״א בר ^ א‬
‫יאגט גאט האט '?יזאגט צו גח דו ןיוט גיווע; אםטאלאר אונ האםט ;יסאבט ךי ה^ה פו!‬
‫ךעיםט ווענץ ויען ניט סיץ פאר ךכערוננ' וואם איך האב גימאכט טיט 'ךיר דאלסטו ניט גןקענט‬
‫אריץ עין אין ך חבה‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט איך וןעל אויף שמעלי; סיי; פאר ךכערונג מיט‬
‫דיר‪ .‬ווען דו וועסט אריץ ניץ אץ ךי ת^ה נ )יז( אתה ובניך‪ '.‬ת טיט ךיינע קינדעי־;אלט‬
‫‪,‬‬
‫איר אדיין עין י אץ ךי רן^ה • בבי ‪:‬הודה בר סימון אוג רבי חגץ האב ; גיזאגט פו; ריבי‬
‫־ ?וטיאל בר בבי ןצחק ס וועגין ווען גירו איז«<ריין ניגאגנען אין די תבה איו אים ז‪$‬ם'ור גיוואךץ‬
‫ציי בהעפסין ויךמיטדין ווייב‪ .‬ווי ךער פסוק ואנטי דו זאלםט קוטע; אין ךי ת^ה דו טיט‬
‫ביןנע ייוךן‪ .‬בזונדער‪ .‬אונ דיין עייב טיט ךי ווייבער פץ רייינע ייך‪ ].‬ואלין דץ ביונךער‪ .‬וד‬
‫ער איו ארוים גיגאעען פון די ת^ה האט נאט אים םרזיר ‪.‬ניווק ‪.‬ער זאל ךך בהעפטץ פיט‬
‫ז‬ ‫י‬

‫זיין ודיב‪ .‬ווי ךער יפסוק זאגט גיי ארויס פו; ךי ר^ה דו טיט דיי; וריב ‪ .‬אוג ךיעע זיק‬
‫קיט ךי ווייבער פץ דיי‪;,‬ע זיק‪ .‬בבי אבי; ז אגט ‪.‬עם שטייט אין פסוק בחסך ובכפן גלמוד'‬
‫ז‬

‫אויב דוהא‪.‬םט נ;י‪.‬ן‪.‬עהן ;נס איז ךא אפעלער אויף ךער וועלט אדער ?ןס איויךא הוננער' אויף‬
‫ךער וועלט! «י‪.‬לסטו די; אליץ‪ .‬זאלסטו דין אפ נישייךט'פון דיין ווייב נלןיך ווי ךא ויאלט‬
‫עווען אנדה‪ .‬דארום אין ךי שטעט' פון ים רו‪$‬ט מען' אויף אנדה נלטודה‪ .‬רבי הונא יאגט‬
‫‪_.‬עם ‪#‬טייט אץ פסוק צו יוםף‪,‬י'ענען‪.‬נעבארין‪.‬ניוואךין' ציייי‪,‬קינדער אייידער די הינגער יאהךין‬
‫ד׳גןען ןיקופען‪ .‬אבער אץ ךי הונ‪5.‬ער יאהךין}•!אטןער ךך' ניט בהעפט טיט זיין תייב י)ית( <יט?ל‬
‫ז‬

‫בחי(‪1 .‬בי הו^‪.‬עי א יא נט אפילו ‪#‬ךים'‪!,‬קע; אדיין גיגאננען פיט נח אין ךער ת^ה‪ .‬ןאירמ‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪.‬עס ?ןטייט אין יפסוק טבל החי‪ .‬פץ אלע ‪.‬לעבעיץגע ‪ .‬דאם טיינט מען ךי וואם יענען נשמות‬
‫אונ האבי; ניט‪..‬קיץ‪,‬קעך^עךם‪ .‬רבי ‪.‬יהודה אונ רבי גחמ;ה ‪.‬קךיגען‪ .‬בבי י‪.‬תוךה זאנט רער‬
‫»ייל איז גיט אביין נינאננען אין דעריתבה‪ .‬ודיל‪,‬ער״אייו ןרויס'דואט‪.‬ער נייט ניקענט אדיין‬
‫' ‪,‬ץ‬‫נ‬
 ‫קכג‬ ‫בראשית‬ ‫נ ת פ ר ש ה לא‬ ‫סדר‬
‫להב גופיס ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪ .‬ר׳י אוסר )ע( ראם לא גכגם עסו אבל )עא גוריו‬
‫גבנסי‪ .‬דיג אומר לא היא ולא גוריו ‪) .‬עב! אלא קשרו גת בתיבה ‪ .‬יהיה )פג( מתלים‬
‫הלטיות )עד( בטן טבריה לםועיתא ההיד )איוב לט( התקשר ראם בתלם עבותו אם‬
‫ישיר עמקים אחריך‪ .‬בימי ר׳ת בר אבא עלה גורא אחד לא״י‪ .‬ולא הגיח אילן ער‬
‫שעקרו ‪ .‬ועשו תעגית והתפלל ר׳ חייא‪) .‬עה( יגעת אמו מן המדבר וירד לקולח •י‬
‫זכר וגקבה יהיו‪ .‬אם ראית זכר רץ אחר גקבה קבלם‪ .‬נקבה רצה אחר וכר‬
‫)עו( אל תקבלם ‪ ) :‬י ט ( ואתה קח לך ונו׳ ‪ .‬ר׳ אבא ב״כ אמר'הכניס עמו דבילה‪.‬‬
‫הגי משום ר' גחפיה )עזו רוב םכגםו דבילה ‪ .‬ר׳ אבא ביב אסר הכנים עמו‬
‫)עח( זטורוח לפילים ‪ .‬חצובות לצבאים ‪ .‬זכוכית לגעמיות‪ .‬ר׳ לוי אסר הכגים עמו‬
‫)עט( זטורות לגטיעות ‪) .‬פ( יהודים לתאגים ‪ .‬גרופיח לזיחים‪ .‬על דעחיה דר׳ אבא‬
‫ביב‪ .‬והיה לך ולהם‪ .‬דבר )פא( שהוא לך ולהם‪ .‬ועל דעתיה דר׳ לוי והיה לך‬
‫ולהם ‪) .‬פג( אתה עיקר והם טפלים לך ‪ .‬ואספת אליך‪) .‬פג( אי! אדם מגם דבר‬
‫שאינו‬
‫מתנות כהונה‬
‫)עת( ומידית פל גפן‪ .‬להאכילם לפילים יכן תלונות לסאכיג‬ ‫לינראות ננופ; ‪) t‬ע( ראם לא נכנס‪ .‬מפגי גינה קומתי‬
‫ללנאיפ יכן נולס ‪ .‬חנינות מין ע פ נ ‪) :‬עפ( ומידית‬ ‫וגידלו נדאיתא ננ״נ ונפי דס חטאת ו )עא( גוריי‪ .‬נגי‬
‫לנטיעות‪ .‬לנשילא מן התיבה וישע מהם נרמיפ ונן ימוריה‬ ‫ראה הקטנים ‪ ) :‬ע נ ( אלא קשרו נו ‪ .‬אע״פ ש‪1‬י המנול‬
‫לנטיעות תאנים ושוי < )ס( יתוריס! הענפיס סן התאנים‬ ‫היי ייתחין הא אמרינן נפרק פרת מטאת ששנינות ההינה‬
‫נקראו יתירים יען מתיש נרופיפ ומן םנפניס ומוריש‪:‬‬ ‫נתקשרו המים‪ ) :‬ע נ ( מתלם סלמיות‪ .‬לשין סלמ׳ מחריש‪::‬‬
‫)פא( שהוא לן ולהס נוי‪ .‬ונל אלי ראויס לו ילהה‪:‬‬ ‫) ע ד ) כמן טנריא לסיםיסא ‪ .‬פי׳ כל כן היי הסצמים‬
‫) פ י ( אתם עיקר‪ .‬שלא סננישס רק נשניל עלמי ייטע מכס‬ ‫גדולים נמו ממקיה טנדיא למקום סיםי‪..‬א ו )עס( יגעת‬
‫אמ״נ נטיעות רק הפסולת היה נותן לנהמות וידית אנל‬ ‫א מ ו ‪ .‬אמי של אותו ררס לעקה במזכר דרד הראה אל‬
‫לא הנניסס נשינילס‪) :‬פנ( אין אדם נינם ני׳ ‪ .‬נלימר‬ ‫המוגר אתר הכרת קולה ‪) :‬עי( תקנלהו‪ .‬שהוא ע!ית‬
‫למדתן התירם דרן א ח שלא ׳נניס אדם דנר אא״נ לרין‬ ‫והשחתת דדן ו )עו( רונ מנניפו‪ .‬רונ מם ש־ננים היה‪:‬‬

‫ניק אין דער הבה‪ .‬אןער ךינע ק'ינךער‪.‬זענק יא אדיין;י!]אננען אין ךער ה?ה‪ .‬רבי נחמיר‪.‬‬
‫זא^ט ניטיךער וויזל ניט דינע קינדעיר‪,‬זענעז אדיין ני_גאננען אין רעד הבה‪ .‬נאד נוז האט אים‬
‫צו' ניבינךין הינסען נעפין ךי ה^ה‪ .‬אונ ןןר האט ףםאןז; אזעלקע ךויסעטליט ווי פון!?כליה‬
‫ביו םועייתא ‪ .‬וויי גאט האט נייאגט צו איוב האסטו ךעןיאמאהל אנגיבונךיןיאידזל טיט א^טריק‬
‫אוג‪;.‬נר ואל ‪.‬גיין ווא רו וועםט יאים פיריין‪ .‬האט‪,‬ער דע; צו טרעיטין דיי טאףלי; גאך גייע^דיג‬
‫אינטיער ךיר‪ .‬איין לער 'ציייט פון לכי חי;א בר אבא איו }יקוםען איוגגער ודיל אין ארץ‬
‫ישראל‪ .‬אונ‪.‬ערהאם' ניט נילאיט שטיין איין בוים‪ .‬אלע בוימער האט‪,‬ערי א‪1‬יסנ‪.‬עךיסע;‪ .‬ןאט‬
‫מען גיפאםט אוג לכי ח;יא האטי‪.‬גיכעטין ביי גאט ‪ .‬האט לי םוטער וייגע אגישרייא גיטאהן‬
‫אץ ךער מךבר‪ .‬איז‪.,‬ער אנטלאפין איןךער מדבר צו ךי מוטער‪ .‬גאט האט גיואגט צו נחלי‬
‫י‬
‫ןואס דו ‪.‬ידיעיםט אריץ' געמען אץ ךער חבה זאלין״דין זכר אוג ג‪.‬קבה‪ .‬אויב דוידעסטיעהן‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫ז‪:‬ער יכך לויפט נ אך דיי גיקבה ‪.‬זאלסטו זייא אדיין‪?.‬עםען אין דעו־ ה^ה‪ .‬אוג אויב דיו ווע?ט‬‫ז‬

‫זיעהן ךי ג״קביה לדפט נאיך דעם ;ביר יאלסטו זןיא ניט אליי; נעסען אץ דער הבה י )יט( )אהה‬
‫‪ npl‬לך ‪ ',‬ןאט דואט ?;ואנטי צו נח דו'‪.‬יאלפט ‪.‬געמען אריץ אץ ךער הבה אלע‪,‬י<ר‪.‬ליי'‪^.‬סץ‬
‫זוארג‪ .‬לבי אבא בר בהניא יאנט‪,‬ער האט'אליי;'נע'ןריינ?ט איןךערה^ה פייגין‪.‬געטליק^טע‪.‬‬
‫י‬
‫סיר ןאבי; נילערונט פי; לבי נחמיה ם‪/‬וענין ראם סעךסטע‪,‬עםין וואט גר! האט אריץ?ינו‪$‬ע;‬
‫אי; ךער לןןה אייו גיווען פייגיץ'‪ ,‬רבייאןא ברכהנא'ו'א נטנח האט אריץ גינוםען אי; ךיער‬
‫‪:‬‬

‫הבה' צוועגץ פו; ווייגי^יטאקין צו ‪,‬גע‪.‬בץ‪,‬עסץ ךי'‪.‬עלפאגיטץ‪ .‬חצובות וךאם איו אזוי אגךאי(‬
‫‪:‬‬

‫צו געבין‪.‬עםין ךי העךשץ ‪ .‬גלאזייצי געיבץ‪,‬עסי; ליי״נעםייות )אזוי אמי; ח;ה(‪1 .‬בי ליי'האט‬
‫ןיזאינט' גר! האט גיניומיע; אין ךער הרה' צווייגץ פו; וויי; ?זטאקין אז‪.,‬ער וועט ארדם גיין פון‬
‫ךער' תכה ןאל ‪.‬ערקענע; פלאנצץ אורץינאךטי;‪ .‬צוריגי;'פוןפייניי ןאט‪.,‬ער ?ינוטען‪,‬ער! זאל‬
‫ז‬

‫די״קעגען פלאגצין'עם' ואל'וואקסין פייגין*‪ .‬צווייגץ יפו; איילביךטע; האט ‪.‬ער^ינומען^נר ואל‬
‫ז‪:‬י‪'.‬קענען פלאנצץ ‪.‬עם |אל וואקסי; איילבירטע;‪ .‬ווי רבי אבא בר כהנא וא^ט אז‪,‬ער האט‬
‫ןינוימען' דאיס מעלסנזע פייגץ דייל עם שטייט'אין פסוקדאס‪,‬עפימוארנ'זאל זיין צוליר א ו נ «‬
‫׳י‬

‫יי‬
 ‫ל א ל כ‬ ‫שד‬ ‫נ ח‪3‬‬
‫ברא שית‬ ‫י ׳‬ ‫סדר‬
‫שיכון‬ ‫זה‬ ‫)‪.‬פד(‬ ‫עשה‪.‬‬ ‫שאינו צ ר י ך ל ו ‪ .‬ר ע ש נ ה כ כ ל א ש ר ציה אותו אלהים כן‬
‫לעש ית ה ת י ב ה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫כ ת י ב )חהליס ה(‬ ‫‪K‬‬ ‫ל ב )א( ויאמר ה ׳ ל נ ח ב א א ת ה וכל ב י ת ך א ל ה ת י ב ה‬ ‫פרעה‬
‫ת א ב ד דברי כ ז ב איש רמים ומרמה י ת ע ב ה ‪ .‬מ ד ב ר ב ד ו א נ ו א ח י ת י פ ל ‪.‬‬
‫ד ו ב ר י כ ו ב ‪) .‬א( הן ו ד י ב ו ר ן ‪ .‬ר׳ פ נ ה ם א מ ר הן)ב( ו פ ד ב ר ו ת י ה ן ‪ .‬איש ד מ י ם ומרמה‪«,‬‬
‫)נ( זה ה ת י ר נ י ע ושפיכות דמים ‪ .‬וזה התיר נילוי עריות ושפיכות רמים‪ .‬נ״ע שנא׳‬
‫ב א ח י ת י פ ל )ש״ב ט*(( ב א א ל פילנשי א ב י ך ‪ .‬ושיר ד כ ת י ב ) כ ס יז( ו א ב א עליו והוא‬
‫י נ ע ו ר פ ה י ד י ם ‪ .‬ו כ ת י ב )שם( והכיתי א ת ה מ ל ך לבדו‪ .‬ו ו ה ה ת י ר נ י ע ושיר ‪ .‬נ ׳ ע נחמן‬
‫כ ר י ה ד ר ׳ שמואל כ ר נ ח מ נ י ‪) .‬ד( א מ ר לשאול וכי יש אישות ל ד ו ד הלא מ י ר ד‬
‫ב מ ל כ ו ת ה ו א ו ח ש ו ב כ ם ח ; ועכשיו ח ת י ר )ה( ק ע ע ח ו ו ע ש ה אוחו )ו( זיטויטים‪.‬‬
‫וכאילו הוא ם ת ודמו מ ו ת ר ו א ש ת ו מ ו ת ר ת ‪ .‬ע מ ד שאול ונתן מיכל א ש ת ד ו ר על פיו‬
‫ל פ ל ט י בן ל י ש ‪ .‬ושיר ד כ ה י ב )שיא כ‪ (3‬ולא אבו ע ב ד י שאול ה מ ל ך ל ש ל ח יד ב כ ה נ י‬
‫ה ׳ ‪ .‬א ב ל ד ו א נ ה ר נ ן ‪ .‬שנאי )שס( ויםכ דואג הארוטי ויפנע בכהני ה ׳ ‪ .‬י ת ע ב ה ׳ ‪.‬‬
‫שאינם‬
‫םתנ ות כהונה‬
‫איש שגיסם ש!ץ במעשיהם כאיש אתי ! )ר( אמי לשאוג ‪.‬‬ ‫« )פ־( זס שינה לפשיימ םיינה‪-‬פיוש״י ו״ל פשוק וס מושנ ובייו‬
‫הוא אמר לשאול נ ו ‪ ) :‬ס ( קו»שו‪ .‬סי׳ ספריו אשפי ‪1‬‬ ‫על עשיית סתנה‪ ) :‬א ( ס! ידנוק‪-‬נלומו סןנעלמםמקילקליס‬
‫)י( וישרשוס‪ .‬פירש" משילצ והישר פז סת״ם ימי מיתר‬ ‫ינס דנירן נונ ישקר‪ ) :‬נ ( מרנויתיסם‪ .‬פירש•׳ מגהיגס ידני‬
‫‪u‬־ ‪,,,‬‬
‫‪B‬‬ ‫ש;הס מסייען לעשות ו ע ם ‪ ) :‬ג ( וס התיר‪ .‬י״ק מדנתינ‬
‫«‪1‬ר‪7‬ח'אוג פ א ר ^ ג‬ ‫•?״נ!‬ ‫!לי •‬
‫לעבעךלןע זאכין‪ .‬ראם איז ןאר &יי‪.‬גץ‪ .‬אונ' נאך רבי לוי סייגט ר ע ר פ ס ו ק ךאם״עםיננואירנ‬
‫ז‬

‫;אל זיין § א ר ך י ר אוג פ א ר ד י ‪ .‬די ביןט ך ע ר ‪ ,‬ע ן ק ר • אוניוואםיפון דיר וועט בלייביץ‪/‬אלסיטו‬
‫^ י ן ‪ .‬ך י ‪ .‬״ ע ס ?זטייט אין פסוק דו זאלםיט פארואמלען צו דיר‪ .‬ך ע ר פסוק לערינט אוינז אטעגטש‬
‫ז״אל ןיט §אר נאסלען א!אך וואט‪..‬עי־'כאוץ« ןיט'‪ '.‬גח ן א ט ‪.‬גיטאוץ אלץ' ווי נ א ט ן א ט אים‬
‫גיבאןוין אזר ן א ט ‪ ,‬ע ר }יטאףן‪ .‬ר א ם סיי‪.‬נט נ!ען אזוי ןוי‪.‬ןנר חאטיגי^אלגט ^אט צו טאכין ך י‬
‫ר ^ ח ‪ .‬אזוי ן א ט ‪ ,‬ע ר ני^אלנט א‪.‬ן צו ןרייטץ אלץ א י ן י ך ע ר י ר ע ה ‪:‬‬
‫פרשה ל ב ) א ן ד א ט ר ה • ‪£ .‬אט ן א ט ‪ $‬א נ ט צו נ ח קום דו אונ אליע טענט׳?ץ פון דיין ש ט ו ב‬
‫‪:‬‬

‫אין די ?{}ה‪ .‬דוד ס מ ל ך י ן א ט גמאנט פאר ;אטיידו';אילםט פ א ר ל י ר ע ן ך י‬

‫‪$‬ע נסשין וואט רייךץ ל‪:‬גען‪.‬ךי ט ע ^ ש י ן ייאס י ר י ק ' כ ל ו ט פ א ר גיםען איינגעגען פאלש פ א ר‬ ‫‪:‬‬

‫מיאוס ד י ן א ט ‪ .‬דוד ה א ט דאם';יטיי;ט דואג אונ אחימו&ל • י י י ריירין* ליגען‪. .‬ייי זענען‬
‫§אלש אונ ךיןןרע ךייד יענען ‪ 9‬א ק ש ‪ 1 ' .‬כ י פ נ ח ס ק א ט ג י י א נ ט י ך י ‪ ,‬ו ע נ ק פאלש אונ {ייעד‬
‫פירו^ג איז פ א ל ש ‪. .‬ייי יעגען טע נ?שץ פון בלוט אונ פאלשקייט"‪ .‬ךער ן א ט מר‪1‬יר ניווען‬
‫‪:‬‬

‫§ ק יאל סינף ‪'1‬יץ אינ בלוט ‪8‬ארגיםען אוג ך ע ר ן א ש טי״יריגיווען""טען יאל טיגה עין אונ‬
‫בלוט פ א ר ג ; ס ע ן ‪ .‬ווארום אחיתופל ן א ט גמאנט צי אבשלום‪.‬ער זאל טויגח דין ניט״די״נייןער‬
‫"ייעל קיטע! אייף ביין פאטער״ער'וועט זיין ס י ד‬ ‫פין זיין פ א ט ע ר ‪ .‬גאך האט ‪^.‬עריןייאגט‬
‫אינ ^ י י א ך י י ע ל איך ?זלאגין דיץ פאטער אליין‪ .‬אוני דואג ן א ט א ד ך ^ ת י י ר גיויען צו מוגה‬
‫ז‬

‫דין אונ בלוט פ א ר ל‪$.‬ען ווארוט גחמן ך ע ר ווהן פון רבי ש ש א ל ב ר גחמגיי ה א ט ;ייאניט‬
‫דואג האט}י‪1‬א?ט צ ו ‪#‬אול איו רען ־דיין טאכטער א א ש ת איש יוייל ך א ן א ט ח ת ו נ ה גיהאיט‬
‫י‬
‫ס י ט ד ו ד ‪ .‬דוד ן א ט ך א ך געךגךי‪.‬גט צו ריין' מלוכה דאךף'מען ר א ך איםיהרגגן‪ .‬איי'ג‪2‬ייך‬
‫ו ו י ‪ ,‬ע ר איז שוין א ט ו י ט ע ר ‪ .‬ן א ט ' ד ו א ג ט?יר למען ך עייביפון דוד יאל געםען איץ אנידער‬
‫מאן אוג איט ן א ט ‪.‬ער גיטא;ט §אר אטויטין גלייך ו ו י ‪ .‬ע ר איו שוין ל ש ט א ך ב ץ אוני מ ק י טעג‬
‫אים הךג^ן אוג דין ניייב מעג געםען איין אנדער מאן'‪ .‬ויי ••דואג ן א ט אזר' גיזאגט ה א ט‬
‫י‬
‫‪1£‬אול גינוםען דין טאכטער' סיכל ך י וריב פץ״דוד אונ ה א ט ייאיגיגעבין צו § ל ט י ב ן ליש ‪.‬‬
‫אוג רער פ ס ו ק ;א^ט ך י קגעלט פץ ?!איל ן א כ י ן ?יט גיוואלט הךגנן ךי כתנים פון״ןאט ‪.‬‬
‫אבער ד‪1‬אנ ה ט י‪-‬יי ג‪.‬יהמ‪5‬ת‪ '.‬ווי ך ע ר פסוק י אג ט רואו‪ .‬הארוטי האט ‪3‬ייד‪?.‬ה י י בהנים פין‬
‫;‬ ‫ז‬
‫א‬

‫גאט‬
 ‫ל ב‬ ‫פ ר ש‬
‫בראשית קבר‬ ‫יי‬ ‫נח‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫פ‬

‫שאינם לא חיים )ז( ולא נדונים ‪) .‬ח( ואני כאשר עשו כן עשיתי‪ .‬וסח ביני לביגם‪.‬‬
‫אלא שנפלת עלי ואפרת לי )ש״ב יב( נם ח׳ העביר חטאתך ונו׳‪ .‬דיא תאבד דוברי‬
‫כ ז ב ‪ .‬טדבר בדור הפבול ‪ .‬הן ודיבורן כזב‪ .‬ר׳ פנחס אפר ה; ומדברותיהן‪ .‬איש‬
‫דטים שנאי )איוב כד( לאור יקום רוצח יקטול עני ואביון ובלילה יהי כננב‪ .‬ופרסה‬
‫שנא׳ )ט( כי םלאח חארץ חסם כפניהם ‪ .‬יחעב ח' שאינן לא חיים ולא נידונין‪.‬‬
‫לי( ואני כאשר עשו כן עשיחי‪ .‬ופה ביני לבינם ‪ .‬אלא שנטלחני טובה ואטרח לי‬
‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה ‪) :‬ב( ר׳א בא אחח ונו׳‪ .‬כחיב )חהלים יא( כי צדיק‬
‫ה׳ צדקות אהב ישר יהד פ נ י ט ו ‪ .‬ר ׳ חנחוםא בשם ריי בר רביםיםון סנחסא בשם ר'‬
‫אליעזר בר יוסי אסרו איי לך אדם אוהב בן אוםניתו‪ .‬אבל החכם אוהב בן אוטנותו‪.‬‬
‫בנון ר׳ חייא דרי הושעיא‪ ,‬ודי הושעיא דר׳ חייא; והקביה אוהב את בן אוטנותו‬
‫שנא׳ כי צדיק ה׳ צדקית אהב‪ .‬ישר יחזו פניטו זה נ ח ‪ .‬שנא׳ ויאטר ח׳ אל נח בא‬
‫אתה וגו׳‪) :‬ג( כחיב )שס( ה׳ צדיק יבחן ורשע ואוהב חסם שנאה נפשו‪ .‬איר יונתן‬
‫היוצר‬
‫מ תנות כהונה‬
‫זימתו מיתרת לינשא לאתר ‪) 1‬ז( ילא ניוונים‪ .‬איני דן להתפלל ילסתוידות על ע י נ י ת י ‪ ( p ) :‬פי מלאם׳ האין חמס •‬
‫ממש סיא פתות מפיס פריפה ולא ניתן לםיפנין הפו‬ ‫אוהה שיוט אמיכ לעיה״נ ו )ח( יאני נריב תס־ן •‬
‫מרמה‪) :‬י( ואני נאפר ט י ‪ .‬מדני נ נ ס ‪ :‬הינ ינן םיא‬ ‫גלוווו נס אני נל אלה פשקי ר? בריב תשדן נמלת עלי שאמרת‬
‫גה ה' העניר משאתו על שתורתי נתשונה ינאתי אל ת י ן נ י י ך ביליןימ תליס ננון ו' מייא דר׳ הושעיא ירי סישעיא דו׳‬

‫גאט ‪ .‬נאט ואל די פאר םיאוםין‪ .‬די זארין ניט לעבין אונ ניט ‪,‬געםשיפט וועליןל^גט דוד‬
‫איך האב אויך אווי יןיטאהן ווי ויי ןאבין גיטאהןייאיך האב אויך מתיר גיווען מזנה י צי ‪n‬‬
‫מיט בת‪#‬בע אוג האב גייהמת אוך;ה הה‪,‬ל‪.‬י( וואםאיז ךער חילוק צודשען םיר אוני צווי^ען‬
‫די‪ .‬טיט מיר ןאםטו גיטאהן' חסד אונ האסט גיואוןט צו סיר דו בי‪.‬יט' מיר מוחל ודיל איך ן א ב‬
‫ןיטאלזן ו^שי^ה ‪ .‬גאך אפשיט איז דו ואלםט פאר ליךען ף ןאט ךייךין ליגען‪ .‬דאס םייגט מ ק‬
‫ךי טיקסעזין פון מכול •ידי אוגדיערעיירייר ‪.‬זעגען ללגען‪ .‬רבי פנחם^זאגט זיי אוג זיי{‪5‬רע‬
‫פירעךס זענען לי?נער‪..‬ךי‪.‬זענען םענט‪#‬יןו\אם ©אר ‪.‬גיםען בלוט ווי ךעריפםוקזאנט אזיעס‬
‫וועךט ‪.‬ליכטיג שטייט אויף ךער רוצח‪.‬ער ואל רןךגגן ךי זצרוםע לייט אונ ביי נאכיט ‪.‬איו‪[.‬ער‬
‫ז‬

‫אננב‪ .‬זיי זעגען סעגטשין פוןפאלשקייט ווי דער״פטוק זאגט די‪,‬ערד איו פול גידאךין טיט‬
‫חמם‪ .‬ח^ם איז יןאיל^קייט‪ .‬זיי האיביין ניטלת אילנער ביי דעםיאנדעךין' דאם איו וועךט וויינינעד‬
‫ווי א^רוטה כ!ען זאל'ניט‪,‬קענען ןאבין אטש^ט* ךאסאיז אשווינדיל‪ .‬ןאט ואל זיי§אר םיאוםץ‬
‫ייי ואלין ניט לעבין אונ ניט‪;.‬עמשפט וועךיין‪ .‬ואןט נס אונ איך'האב אדך אווי גיטאהן וף זיי‪.‬‬
‫וואם איו ךער חילוק צודעזען מייר אונ די‪; .‬אר ודיל איך ןאב ניטאהן וזשובה האםטו טיט‬
‫טיר ןי^אךן אטו^ה אוני ןאםט ‪.‬ניואנט צו טיר קוט דו טיט ריינע אלע שטוב מענטשין'אין דער‬
‫^ננה י )‪ Q‬וץר אחר‪ .‬נאך אפשט איז ‪£‬אם ;אט ןאט וןיזאנט 'צו 'נד! קום איין ך ע ר י ^ ה ‪.‬‬
‫דוד הנןלך ןאט }יזא;טןאט איז'אצדיק אוג‪?.‬נר ןאט ליב ‪.‬צדקות ךיא ךעכט פאךטיגע זעןן‬
‫דין ןנים‪ .‬ר‪1‬ף תו‪:‬הוכ‪1‬א ן א ט גיואגט פון כבי יוסי בר סימון'ס וועגין אינ״מגהטא "האט גלזאגיט‬
‫פון לבי‪.‬אליליך בר יוםיםגוועןין'יערער טעגטש האט גיט לייב ‪.‬לעט אנךעיךין סענטש וואס‬
‫‪.‬קען אויך ךאס זעלבלגע וואס‪,‬ער‪^ .‬בראיייוחכם האט ליב‪,‬לעם אגלעךין״חכם‪ .‬אווי' ווי מיד‬
‫געפיגען רבי חי;א' אוג לבי חושע;א ןאבין ליכ גיחאט אייגער רעם אנדערין*‪ .‬אבער ;אט ן א ט‬
‫;א ליב רעם םע;?ןש וואס טוחט' דאם‪.‬זעלב^ע וואם‪,‬ער טוהט‪ .‬ווי ךיער פסוק ‪7‬אגט גאט איז‬
‫‪%‬‬
‫אצדיק אוג‪.,‬ע'רהאט ליב ךעם' וואסטוןזט ?^קה*‪ .‬די יואם גיןנן >וין ;לייכין וןעגיווע^ין‪.‬זעןן‬
‫דין פגים‪ .‬דאם א י ו ג ן ‪ .‬ווי רער פסוק ^אינט^אט ןאטנלזאנט צו גרן קום אין דער‬
‫)‪? 0‬היב‪ .‬ןןס ?זטייט אין פסוק גאט פרו?ט רעם ?ליק‪ .‬אוניךעם ךשע אונ ךעם״וואם האט‬
‫‪I‬‬
‫ליבצוןןלגן ןאט^אט פייגט‪ .‬רבי יו^חןיזא^טךער וואם§אר ‪p‬י‪p‬ט ‪.‬טעפ או אילנערסוםט‬
‫צו אים "קוי‪5‬ין אטאפ אוג‪^.‬ר דאלף פרובין ךי טעפ ודיךן או די זעגען עז^ארק‪ .‬פרובט‪-‬עד‬
‫ןיט ף שלעכטע טעפ וואירום אז' \ וועט אויף די איין' ק^פ טאחן וועלין ידי ציו בראיןין‬
‫‪:‬‬

‫זוערין‬
 ‫ל ב‬
‫בראשית‬ ‫™ <*־»־׳‬ ‫י‬ ‫סד‬
‫)יא( היוצר הזה אינו בודק קנקנים טתעעים שאינו םספיק )יב( לקוש עליהם‬
‫)יג( אתת ער שהוא שוברם‪ .‬ובטי הוא בודק בקנקנים )יד( יפים ‪ .‬שאפי׳ טקיש עליהם‬
‫בפה פעםים אינם נשברים‪ .‬בך אין הקביה טנםה את הרשעים אלא את הצדיקים •‬
‫שנאסר ה׳ צדיק יבתן‪ .‬וכתיב )בראשית כב( והאלהים נסה את אברהם‪ .‬איר יוסי‬
‫בן חנינא )טו( הפשתני הזה בשעה שהיא יודע שהפשתן שלו יפה ‪ .‬כל שהוא כיתשה‬
‫היא םשתבהת וכיז שהוא •פקיש עליה היא )טז( פשתטנת ‪ .‬ובשעה שהוא יורע שהפשתן‬
‫שלו רעה ‪ .‬אינו םםפיק לקוש עליה אתת עד שהיא )יז( פוקעת ‪ .‬כך אין הקביה סנפה את‬
‫הרשעים אלא את הצדיקים‪ .‬שנא׳ ה׳ צדיק יבהן‪ .‬אר״א םשל לבעל הבית שתיו לו שתי‬
‫•דוח אחח )ימ(כחה יפת ואחת כתה רע‪ .‬על סי הוא נותן את העול‪) .‬יט( לא על זאת‬
‫שכהה יפה‪ .‬כך הקביה םנםח אח הצדיקים שנאי ה׳ צדיק יבחן‪ .‬ח׳ צדיק יבחן זח נח שנא׳‬
‫ויאםר ח׳ לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני‪) :‬ד( כי אוחך ראיחי צדיק‪ .‬אסר‬
‫ראביע םצינו שאוסרים טקצח שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו‪ .‬שכן הוא אופר‬
‫בנח איש צדיק תםים היה שלא בפניו‪ .‬וכתיב כי אוחך ראיחי צדיק לפני בפניו‪ .‬ר׳א‬
‫בנו של ריה״ג אסר סצינו שאוסרים טקצת שבחו של טי שאסר והיה העולם בפניו‪.‬‬
‫שנא׳ )חהלים סו( אסרו לאלהים טה נורא םעשיך ‪ .‬שלא בפניו אופר )שס קלון הורו‬
‫לה׳ כי טוב כי לעולם הפרי‪ (>!}:‬פכל הבהםה הטהורח וגזי‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ יוחנן ור׳ ברביוו‬
‫בשם‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ונ ה‬
‫עושה ומשקן הששיון ו )ט!( משסיינת ‪ .‬לטון שמן יטינ‬ ‫‪n‬״‪ •ft‬שי שנים אלי היו גדור אמד ושניהם שיוו בריתות‬
‫)יו( פוקעת‪ .‬כמי נוקעת‬ ‫כלומר משתבח מאודו‬ ‫של כל התלמיד יאין אלי סיי מקנאין באני! )יי(( הייצו‪.‬‬
‫נתילין איתיות נומ״ן ‪) :‬ית( כמה יפה‪ .‬נריאה וחזקה*‬ ‫אומן כלי מרס ‪) :‬ינ( לקיש ‪ .‬להקיש ולהכות‪) :‬ינ( אמת ‪.‬‬
‫)ינ‪ (1‬לא על ואת ‪ .‬בסמים» ס״ג לנח זג‪ ',‬ני א ו ת ן ‪.‬‬ ‫פעם אמת ‪) 1‬יד( יפיס ‪ .‬סטוניס וסחוקיס מקיש עליכם‬
‫ומצאתי‬ ‫לפראית אל סקוניס ב׳ ט‪1‬ניס כמס ו )טו( ספשתני‪ .‬אומן‬
‫^^"פיל״פאיהיל דע^ין‬ ‫יועךין‪ .‬וועל?‪.‬ע טעפ ןרובט^ר‬
‫די ניט צויבראכין ייעלי;'‪ .‬אווי וויל גאט ניט פרוכין די רשעים‪'.‬נאר ךי צדיקים‪ .‬י וויי רעד‬
‫§סוק יא?ט ג'אט ןריכט ךעם ןיךיק‪ .‬אונ ןאט וזאיט גיפרוכט' אברר;ם‪_*.‬רבי יוסי ב; חגינא זאנט‬ ‫ז‬

‫ךער ?לאקס אלכיעטיער אז‪,‬ער ווייס ךי פלאקם זיינע איז ניוט וואט טער ‪.‬עיר "קלאפט זיא‬
‫וועלט' זיא בעיוער אונ וואט* מער‪,‬ער ‪.‬קלאיפט' !יא וויעךט' זיא פעטער‪ .‬אבער או ער ווייס'או‬
‫ךי )?לאנןם איז שלע?ט‪ .‬אז‪,‬ער קלאפטיאויף איר אייןיקלאפ וויעךיט ויא באלר צו' שפאלטין‪-‬‬
‫אזוי ?רוןנט גיס גאט די ךשעיםינאריךי צדיקים‪ .‬ווי רעד פסוקיאגט ןאט פרובט רעם צי״יק •‬
‫רבי אלעזר זא?ט למשל א‪5‬על ס‪:3‬ח האט ניהאט ?ודיי‪.‬קיה‪ .‬איירע אנייונטע א״ונ אייגע אשעאכע‪.‬‬
‫אויף וועלכע קוה ליי גט ‪,‬ער ארויף ךעם ;אך נלא‪0‬ט>‪. .‬געוויס אויף "די‪.‬געזיגטע‪ .‬אזוי ג;אט‬
‫‪:‬‬

‫§רוכט ניאר ךי צדיקים‪ .‬ווי ךער פסוק ;אנט גאטיפרובט רעם צדיק‪ .‬ראם איז נרו‪ .‬ווי דעי'‬
‫פסוק ז אןט ;אט האט נייאנ ט צו נח ךיך האב איך גיזעהן או דו בייט אצדיק ‪? n) 5‬י'אותך;‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫ווארום ךיך האב איך גיזעהן או רו ביזט אצדיק‪ .‬כבי אלעזר‪,‬ב;‪_.‬ע!ריה זאגט_אז איי‪.‬ער לויבט‬
‫ז‬

‫אפע‪.‬ג?‪'1‬שין ;אל‪;.‬נר אביםול םעל‪1‬ח זאגין אים אין ךי אויגין ‪ '.‬אוגרי ‪3‬אג‪.‬צע מעלות זאל ער‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫זאגין יפאר אנךערע םקטשין' ווען‪,‬ער איז ניטא דער ‪3‬יי‪ .‬ווארום אזוי שטייט ביי נח‪ .‬ותגן‬
‫;אט האט דער ציילט ךייימעלות פון נח פאר אגךעךע מעגטשיץ האט‪.‬ער גיזאגט גו! איז אצדיק‬
‫ד״טים‪ .‬אונ ויען}אט דןאט' ‪.‬גיךעט טיט גרו האט‪,‬ער גיואגיט ךיך וזאב י איך עועהן ת במט‬
‫אצדיק‪ .‬אבער רעם ייאלט י״מים האט‪.,‬ער ניט ןייזאנט‪ .‬רבי'אליעזר דער זורו; יפו; רבי יוסי‬
‫ןגלילי האט גיואןט מירינעפינען או מען לויבטנאטזאל מעןיזאני;' אביפול לויב פארי אים'‪.‬‬
‫ווי ךער פםוק^גט לייכט צו נאט ווי פוךכטבאי איי יי?'׳ מעשייםי‪ .‬אונ ניט פאר ןאט‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ז‬

‫זאגט מען לוי?ט צו ‪4‬אט ראתם זןר איז ג‪5‬ט ‪ '.‬זיינע ח^דים' ‪,‬יעגען אויןש אייביג! )ה( מכד‪".‬‬
‫ןאט האט לזא^ט צי לס‪ %‬ואל געטען פו; אלע רייגע בהמית י ל? י יורן ןאטיגיזאגט פון' רבי‬
‫י‬
‫יודזנןם יועגין אונ לכי בלמה האט גיואגטיפון לבי אליעילם ייעןין‪ .‬אוג רבייינענ^ב "פון‬
‫ד^־ף חףן ןאט ניואןט פיון'רבי;הושע בןילויס ייעןין נור ^עיפינען' אי ;אט האטיניסעלט זיוויד‬
‫דריי‬
 ‫ב‬
‫בראשית קבה‬ ‫נח פרעי‪ ,‬ל‬ ‫סדר‬
‫בשם ר׳א ור׳ יעקנ דכפר חנין נשם ריביל‪ .‬םצינו שעיקם הקניה שחים ושלש תיבידג‬
‫בחורה ‪ .‬כרי שלא להוציא דבר טוםאה סהוך פ י ו ‪ .‬ההיד סכל חבהסה הסהירח תקוז‬
‫לך שבעח שבעח איש ואשחו‪ .‬ומן הבהטה הטסאה אכיכ ‪ .‬אלא אשר לא טהורה היא‪.‬‬
‫א״ר יוון בר טנשה אף כשבא לוםר לחם םיטני בהטח טפאח‪ .‬לא פחח לחם אלא בסיטני‬
‫באסה טהורה‪) .‬ויקרא יא( אח חגטל כי לא טפרים פרסח אכיכ אלא כי טעלת גרה‪) .‬שם(‬
‫ואת השפן כי־אינני טפרים פרסה אביב ‪ .‬אלא כי טעלה גרה ‪) .‬שם( ואת המיר כי איגג‪1‬‬
‫סעלה גרה אכ״כ‪ .‬אלא בי ספרים פרסה הוא ‪(!) :‬גם םעו|‪ 6‬השטים שבעה שבעה‪.‬א*ת‬
‫ו׳ טבל סין נטצא אחד טהן שאין לו בן זוג ‪ .‬אלא שבעת זכרים ושבע נקבות ‪ ,‬לא שאגי‬
‫צריך להם אלא להחיות זרע על פני כל הארץ ‪ (?):‬כי ליםים עור שבעה ונוי‪ .‬אסר רשב׳י‬
‫הן עברו)כ( על ההורה שניחנה לם׳ יום ‪ .‬לפיכך ס׳ יוכ ום' לילה ‪ .‬אסר ריביז הם )כא(‬
‫קלקלו אח הצורח שניחנה לס׳ יוס ‪ .‬לפיכך פ׳ יוס ום׳ לילה ‪) :‬ך!( וסחיחי את כל היקום‪.‬‬
‫ר׳ ברכיה אטר ) מ ( קיוםיה ‪ .‬ר׳ אבין אסר ) ע ( יקיםוניה ‪ .‬ר׳ לוי בשם ר״ל אסר‬
‫טחנות כהונה‬
‫) נ א ( קלקלי הלירה‪!6 .‬ירס הולד נתקלקל נאמה »‪ !1‬שהיי«‬ ‫ימלאתי מ מ ינתן צמנידיא ו״ה נ״ת‪ ) :‬נ ( על התירה ‪.‬‬
‫ניזנה שי{ ננ' יוס« ) נ נ ( קיישיה‪ .‬מ! נל המי אשר ‪B'a‬‬ ‫על דניים שאפי׳ לא היי נתינים יאייש הם לסנמנ צנון‬
‫םאועם םפק״ש ימעעיד סעילס‪ ) :‬נ ג ( יקימינים‪ .‬אלי נלו‬ ‫נל מלות המישנלות אי ׳*ל שהיי נהש ינשיס מניני דעת‬
‫א־ס‬ ‫לדעת את כל םנתינ נספר התירס הוס ילא עשי איתסו‬

‫ךריי וועריטער אין דעריהוךה ‪§ .‬ען זאל ניט ארדס ךייךין ךאם״וואךט טוט^ה פון" םויל‪ .‬ווי‬
‫דער פסוקי זאןט פין אלע ביזמות וןאפ זענען ריין זאלסטו נעמען צו ךבען זכר אונ ^ק^ה;‬
‫אונ פין בהמות וואס ‪.‬זעגען" טמא ‪$‬טייט ע ט ‪ .‬גאר ‪/‬נם שטייט פון בהמות וואט זעגע; ניט‬
‫ריין‪ .‬רבי יוד; בר ‪ ria'ip‬קאט גיזאןט ווען גאט דואט ניזיאנט ךי סימנים פון בקמות וןאס‬
‫ןןגבען טטא‪ .‬האט ער 'ניט אנעםיכין סיט די סיטעם מן טומאה ןאר טיט דיי סימנים פון‬
‫‪!3‬הךה‪ .‬למעזל‪.‬עם שטייט אין יפסוק טעןיאל עט‪.‬עסץאקעסיל • שטייט ניטפריער ךי סימנים‬
‫פיון טומאה ודיל ‪.‬ער האט גיט‪/‬ישפאלטענע ‪.‬קלאהען‪[ .‬נאד פךיער שטייט דלנע ריינע םיקעיס‬
‫‪.,‬ער ברייינגט ארויף ךעם ‪,‬עסין אץ״דואלךו; רער ;אך עזטייטיךער סימן פון טו?אה ווייל‪.‬ןור‬
‫האט ניט גישפאלטעןע ‪.‬קלאנזען‪ .‬מען טאר ניט‪.‬זג‪6‬ין דעם שפן'‪? .‬ןטייט עטי ;•ךהגר רער סימן‬
‫פו; טומאה ודיל'‪^,‬ר'האט עט גישפאלטענע ‪.‬קלאהעין‪ .‬גאו־ פריןנר ^טייטךער ךייגער סימן‬
‫‪,‬ער בליינגט אויףךעם‪,‬עםץ אק האללויךעל נאך שטייט ךער סימן פו; טיסיאה ווי־לערןאט‬
‫עט געשיפאל^עגע‪/‬קלאהען‪ .‬טע; טאו־;יט‪,‬ע‪.‬םץ ידעם חויר שטייט ניט §ךי;נר ךער סי^ון פון‬
‫מיםזךז ווי<‪.‬ער'ברייננט ניט אדף רעם עסיין אין האלרז״ינאר ‪0‬למנר' ?טייט ךער ךיי‪$‬עי־‬
‫סי^ן‪,‬ער דןא״ט עשןאלטע^ע ‪.‬קלאדןען! ךער'נאך שטייט דער סימן פו; טיסיאה [ער בכיי^ט‬
‫גיטאויף דעם‪,‬עסץ איןיסאלךז ר')‪ 0‬נם םעוף ל‪,‬שםים‪ .‬פון די עופותוואם ?'ליהען או';טע'רין‬
‫ןי^על זאלסטו געםען זי§ען'ךבען‪ .‬ווי ‪£‬יי;ט םען ד ב ק ‪ .‬טיר ואלין זאגיןיךכען פון יערער‬
‫טין עופות' וועלין ראך דין ךירייי §אר‪ .‬אוג איייגער ייעט בלייבין ־!ליין‪ .‬איקר אליץ זןדער‬
‫אגקבה אלייין‪ .‬גאר מען מיעט פץ יעךער סין פעךצעהן זיבען זכרים אונ זי^ען‪.‬נקבות‪ .‬זאגט‬
‫ןאט גיט ודיל איך דאךך זיי‪.‬ןאר דיי ואלין האביין‪/‬קייגךער א‪1‬יף ךער ויעלט• )‪ fl‬בי‪ .‬ווארום‬
‫גאך אץ ךבען טעג דעל איך מאיץ ךעגע^ן אויף רער‪,‬עךד‪ .‬אונ ךיער' ךעגין איו גיגא גנען‬
‫‪:‬‬

‫פעךציגטענ' אונ פערצייגנעכט־בבי שטעון בן יוחאיזאגטךי האבץ ניטעוזאלטין ךי ךן; מצות''פון‬

‫ךיתורהוואםך איזיגיןעבץיעדארין צו פעילציגטעג‪ '.‬לריבעראיז ךעררעען ענאננען פעלצינ‬
‫ן‪8‬ענ אונ‪.‬פעלציג }ע‪5‬ט • י?י יז?!נן ! ן ^ י י ^ ט צי'סי*‪9‬ח‪^»9.‬ע גייסאכט לי קי?דער' אץ‬
‫זי^ער מוטןעירם בויך דאם ?יז אקיינד וועלט י ‪3‬עאנ‪1‬י; דאז‪1‬ךט'‪.‬פעךצינ טענ‪ .‬לריבער איו‬
‫רער ךענין'ני]אננען פעךיןיג‪^.‬ענ אונ'‪.‬פעךצינ נעכט; )חי("ומתיתיי‪ '.‬איך רעל ^‪'6‬מעיקין את‪.‬‬
‫§ל הלקום‪ .‬רבי״ברכיףייאנטיסען וועט אפי^עקץיקיוסיה‪ .‬אלץ וואס לעבט אמ שטייט א‪"1‬ין«‬
‫דעו־ דעלט ב?י'?בץיאנט ^ען ייעט >!פ‪.‬טי;קץ יקיטועה‪ .‬ךייא ^ע;טשין וואם היאלטין אוון!‬
‫די‬
 ‫בראשית‬ ‫נ ת פ ר ש ה לב‬ ‫פדר‬
‫)כד( זה קץ שהית תלוי)כה( ברפיון ובא מבול ושטפו ‪ .‬שנא׳ ויםח את כל היקום ‪-‬‬
‫)ט(ויעש נח ככל אשר צוהו ה׳‪) .‬כו( זה שיכון לכנוס בהכה היה ועוף ‪ .‬ונח בן שש‬
‫םאות שנה והמבול היה םים ונו׳‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה‪ .‬ריי אומר שנת הטבול )כז( אינה‬
‫עולה מן המנץ‪ .‬איל ר״נ אע״פ שאינה עולה מן תםנין עולת תיא )כוו( בתקופות ובתשבונות •‬
‫)כט( ויבא נח ובניו ואשתו וגי‪ ./‬א׳ר יוחנן נח םחוםר אמנה היה ‪ .‬אילולא שהניעו הםים‬
‫עד קרסוליו לא גכנם לתיבה ‪) :‬י( ויהי לשבעת היםים ומי המבול ‪ .‬מלמד שתלה להם‬
‫הקביה ו' ימי אבילות של מתושלח הצדיק ‪) .‬ל( בדי שיעשו תשובה ולא ע ש ו ‪ .‬ד״א ויהי‬
‫לשבעת הימים ‪ .‬אפר ריב׳ל ז׳ ימים גתאבל הקביה על עולמו קודם שיבא מבול‬
‫לעולם‪ .‬טיט ויתעצב אל לבו‪ .‬ואין עציבה אלא אבילות‪ .‬שנא׳ )ש״ב י״ט( געצב המלך‬
‫‪7‬ל בגו ‪) i‬יא( איר יוסי בן דורםסקית הם חטאי )לא( בנלנל העין שהוא דומה לםים‪.‬‬
‫אף הקב״ה לא פרע מהם אלא במים‪ .‬א״ר לוי הם קלקלו )לנ( םילוגות שלהם‪ .‬אף‬
‫‪.‬המקים שיגת להם סידורו של עולם‪ .‬דרך הארץ המטר יורד והתהום עולה ‪ .‬דכתיב‬
‫)תהציש מב( תהום אל תהום קורא לקול צינוריך‪ .‬ברם הכא נבקעו כל םעיגות תהום‬
‫י ב ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫סעילס נפנה ההיא ‪) :‬כת( בתקופות ו ט ׳ ‪ .‬לעג'! הקינות‬ ‫אדם המקיימים ומעמידה אותו ‪ ) 1‬כ ו ( וה קץ ‪ .‬ינקרא‬
‫ועינויים שמתשנין מבריאת עילה ‪ ) :‬נ ע ( וינא נח וגניו‬ ‫יקימיניה ע״ש שקם על הנל אחיו‪) :‬כס( נרפיון‪ .‬פירש‬
‫ואשתו וגי׳ גיסי׳ ‪ .‬ודייק מסיפיה וקרא מפני מי המבול‬ ‫םערין באייר ‪) :‬נו( זה שינון גרס׳׳‪ .‬ועיין פירושו לעיל‬
‫נמי פפירש״י נפי׳ םשימש‪) :‬ל( נדי שיעשי תשינה‪ .‬נאנות‬ ‫שזן פ ל״א « )ני( איני עולה מן המניו‪ .‬צא יחשוב‬
‫דרי נתן פ׳ ל״א « ש דנר אחר קנע להפ ומן יה נשניל‬ ‫‪:‬שקידם מי המניל מיי י' מאית שנה יאחר המניל פלש מאית‬
‫ת מ נ ה ‪ ) :‬ל א ( נגלגל העין‪ .‬שעינם ממדי שאיני שנהם נמ״ש‬ ‫ייתמשיס שנה יעס פנת סמניל סתקנ״א שנס ינתינ נל ימי‬
‫נ׳ מלאם םארן ממס נס סשתיתי דרנס ננש׳ סנריהה •‬ ‫נח השר תי תתק״ן שנה הרי שנס סנובול איני נמנם לי‬
‫ורן הפילם ‪ :‬תהום‬ ‫)לנ( סילונות‪ .‬צינורית ינתינוס‬ ‫<ישיי יסניעם לסי שהים שנת לים ינאילי מת יעני מן‬

‫^^יך^אם‪7‬ער~איי‬ ‫ךי וועלט‪ .‬רבי לך ןאט }יזאן‪~5‬פון ריש‬

‫גיילאעען אץ דעו־ לו?טץ ביז רער מבול איי ןיקונןען אונ האט אים פאר פלייצט! ווי דער פסיק‬
‫;יסעקט דאם בע׳טטאגד‪ .‬וואם איז גישטאגען אין דעו־ לופטין‪) :‬ט( ויעש‬ ‫וא;ט ‪?.‬יר האט‬
‫נרו‪5 .‬ת האט עטאףן אלץ וואם גאט ן א ט אים גיבאטין‪ .‬אוג ער האט אריץ גינוםען אין‬
‫רער ה^ה ברומית חיותיאונ עופות ‪ .‬נית איז אלט ניווען‪.‬ועקם הונךעךט ;אהר אוג‪.‬עם איו‬
‫עוואי־ץ אמבייל‪ .‬כבי ןהודת אונרבי ^הסיה ‪.‬קלןען‪ .‬רבי י יהודה ואנטדער יאדזר פון מבול‬
‫איוגיט גירעכץט אץךיךאןךץפץנחם״לעבין! לכי נחמ;ה ואנט אין די;'אתרץיפו; נח ס לעבץ‬
‫איו ךער יאלר' פון מבול ניט ;ירעכו?ט ‪'.‬אבער אץ רעםיירעכענוגג' פון די תקופות ווערט'רער‬
‫יי‬
‫יאןר ;א עךעכו^ט‪ .‬גח טיט ‪.‬וייגע‪.‬ק^ךערי^ע! אכ ‪1‬ג'יקו'‪8‬ע;'אץ די הבה ‪ .‬רבי יוחנן זאנט‬
‫נה ןאטאויןז גייט גייןלייבט אז‪.,‬עסוועט_זיין'אמבול‪.‬ו!־ען ךיי וואםער ייאלטץגיט ניקוסעןיצו‬
‫זיינע קגעכיל וואלט ' ער' גאך ניט אריץ גיגאג?ען אין ךער תבוז‪) .‬י('‪1‬יהי ‪ .‬אונ‪.‬עם איו‬ ‫׳‬

‫ןיווען אץ ;ננךע ךןען טענ איי ניייארי! אשבול'‪'.‬גאט האט ‪.‬ניוואךט‪.‬עם ואיל אריבעריגיץ ידי‬
‫זיבען טענ ראם מען האט גיסרר׳נלט אויף מתושלח‪ .‬טאמער ייעלץייי אין ךייטעג לןישובה‬
‫טאהן‪ .‬נאך א?'טט איו ‪8‬אר'וואס'ןאט ןאט' ןיוואךט דבען טעינ‪1 .‬בי יהועע בן לוי זאנט‬
‫זיבען טעג האט גאט גיסרוי^נלט אויף ךער וועלט אייךער ךער מבול איו ו|יקו'םען י וויארוםכעס‬
‫^'טייט אין פסיק דתעצב אלילבו‪ .‬גאט האט גיטרומנלט‪ '.‬אונ עצבות טיינט םעןיאטרויער‬
‫ז‬
‫!‬
‫פיון אבלות )אויף רעם ראם שטאךבט> ווי ךער פ'סוק'\אגט‪.‬ג‪.‬עצב המלך ‪.‬על בגוי‪ .‬דעי־ מלך‬
‫‪-‬‬
‫דוד'ןאט ‪.‬גין׳זרדעךט אויף די; זוך; ייאם ‪;.‬נר איו גישטאדבין; )יא( אםר‪ .‬י כבי 'יוסי'בן‬
‫דולקןקית ןאט‪.‬גע'זא?ט זיי ןאבץ‪.‬געךנדיגט םיט ךיא 'אויןץ נצו מוגה דין ימיט פרעטלע ודייבער‬
‫אונ ?לוקטץ סרע?ודע'פארמעגיףוואס'עם'אי‪.‬ז גלניךצו וואםער‪'.‬האט די נ אט אויךנישטראפט‬
‫ז‬
‫־‬
‫מיט ויאםיר‪-‬כביי לוי זאןט נייילךי ןאביין‪.‬קאליע גיטאלט ליעם פירו^ג‪.‬זיו‪.‬ןןךין‪.‬האט ן‪.‬אט_קאלי^ן‬
‫ןימאלט ךעם פיתנג פון ךער יןעלט‪ .‬ךערישטץגער פון דער וועלט איי פךיער הייבטייאן‬
‫רענענען רעד גאך' הייכט'ךך אויף רער' א?ךוגד'‪ .‬וך ךער פסויק זאנט איין' ^בגרונד' רופט‬
‫דעם‬
 ‫קכו‬ ‫בראשית‬ ‫נח פרשה לכ‬ ‫סדר‬
‫רבח‪ ,‬ואחיכ וארובוח השמים נפחחו‪) :‬יב( בעצם היום הזה בא נ ח ‪ .‬איר יוחנן אטר‬
‫הקביח אם נכנס נח לתיבה בלילה‪ .‬עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים‬
‫ב י ‪ .‬ואלו היינו יודעים בו לא היינו סניתין אותו ליכנס‪. .‬אלא בעצם היום הזה בא‬
‫נ ח ‪) .‬לי( דרניש ליה יטלל‪ :‬הטה וכל התיה ‪) .‬לד( הסה עיקר ‪ .‬יהכל טפילה להם ‪.‬‬
‫כל צפור כל כנף‪ .‬איר אלעיר בשם רבי אםי לתבריה פרט )לה( לטירטיא ולקטעיא‬
‫שהן פסולין לקרבנות בני נ ה ‪ .‬וחבאים זכר ינקבה ‪ .‬איר אסי פרט )לו( לםריחין‬
‫זלםחוםרי אברים שפסולים לקרבן בני נה‪) :‬יג( והבאים זכר ונקבה ‪) .‬לז( איל נח‬
‫וכי )לח( קניני אנא ‪ .‬א״ל מה איכפת ל ך ‪) .‬לט( סובאים א״כ אלא הבאים‪ .‬םאיליהן‬
‫חיי באים‪ .‬ר׳ יוחנן אסר כתיב )ישעיה לד( דרשו םעל ספר ה׳ וקראו‪ .‬וםה אם להסנר‬
‫בחיכח י״ב חדש היו באים םאיליהן‪ .‬לחפטם מכשר נבורים עאכויכ‪ .‬חח״ד )יחזקאל‬
‫לט( בן אדם כה אסר ה׳ אלהים אסור לצפור כל כנף ולכל היח השדה הקבצו ובאו‬
‫האםפו סםביב על זבהי אשר אני זובה לכם 'זבה נתל על הרי ישראל ואכלחם בשד‬
‫ושתיתם‬
‫מתנות כהונה‬
‫נלא מסיין וגם ס מ ן כילו!כשעם ניי שיהיי יאיייס לקונן ‪i‬‬ ‫י ג ו ‪ .‬סםוס סתיומון קירא לתהיש העליון לקיל צינירין מ ז י‬
‫)לי( לםווווי!‪ .‬נראם ש" שנסרמי נונוית אי נ נ ק ט ת ‪:‬‬ ‫שלמעלם‪) :‬לג( ורגיש ליס ני' ‪ .‬סי' שמוגש ני יניאנ‬
‫)לז( יףל נ י ן ‪ .‬להקנ״ה ‪) :‬למ( קגיגי‪ .‬צייד עופית‬ ‫לי ׳ ו נ ר וימשה > )לד( המם עיקר‪ .‬גת ינניי שנשנילם‬
‫נמניר אס נלס אס וכר אם נקנה» )לש( מינאיס‪ .‬משמע‬ ‫יצילו נילס‪) :‬לה( למירנוא נ ו י ‪ .‬שנמרטו נוציתיםס אי‬
‫על‬ ‫נקגיעי אמד מאנריהס דנתינ נל לשיר משמע הצפוי נולן‬

‫ךעם אנךעךין אבנרונד אז ךי חעךין ך י ?יסיןןע פון״דיין ךענין‪ .‬פרלער העךץ״די די שטי?ע‬
‫פון‪,‬לעם ךעגיןדער ןאך רופט איין‪»$‬כנרונד צוםאנדעךץ זןבנרוך'‪ .‬ביי דעם סבול איז' ע‪#‬ט‬
‫איד עוןעין‪ .‬פרי‪,‬ער‪.‬ועגען'גישפאלטין' גיוואךין אלע ‪.‬קוואלין י פון גךויםין *ןבגרוגד‪ .‬רער גאך‬
‫זעגען ךי פעגיםמער פון' היםעל גיעפי‪.‬גט גידארין יי )ייכן מןצם וזייוט הזה‪' '.‬אין' מיסיען ךעם‬
‫טאנ איי גיקו^עין גיח אין ךער ‪' . iryD‬לבי יומן זאןט גאט ןאט גייאןט אז גח וועט אליין עץ‬
‫‪1‬‬
‫אין לי ר^ה ביי ‪3‬אבט‪ .‬יועלין ךי מעגט^זי! זאען ‪.‬ןןר האט ‪.‬גיקעניט אליי! גןיז ?י! •יי ^ י‬
‫דייל סיר האביןעט גיוואםט‪ .‬אייער'איו יסיר דאלטץ ויישען ויען ןןר עיט אריץ יזין ד !‪?£‬ה‬
‫מ‬
‫;ואלטץ טיר א י ם גיטעלאייט אדיין ‪.‬עין‪ .‬ךךי^עריןאט ןאט עיאגט ‪,‬ןני }אל אביק גיי! יזיז‪.‬‬
‫ה^ה אי; מיטען טאג‪ .‬ווער‪,‬עם י\יל עטי גרו זאל אריץ גיין איןילייתןה זאל ^ר אים פאר‬
‫דזאןטין‪ .‬ך י טעגטשין יעגע; אליין עגאגנען איןךי י^ה אוגאלע לע^עליגעיאכין‪ .‬דעו־ עיקר‬
‫איז' עניען נרו טיט ך;נע' ׳?טוב סעגטשין‪ .‬אונ לי אי^עתגע ‪1‬אכץ זעןען ערעטעט עייאלץ‬
‫‪Dh‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫? 'האבץ פליגול‪,‬זענען‪.‬גיקומען אין ךיי תיבה ‪ .‬ךבייאלעזר האט‬ ‫‪^?53‬‬ ‫‪ T P‬י•‬ ‫‪5‬‬
‫גייאנט פין בכי א?י ייעןין' צו דין חנ‪:‬ר ךיי&ייגיל יואט ביי ויי איי אדם !עפליקט עייאךין די‬
‫§עךעלין אךער א^ליד איז ‪ s$‬ניכראכין‪.‬גןיאךין וואס די זעגען פסול צו ^קלי^ן האט זיי ך‬
‫ב^ית עט צו גיגו‪$‬ען‪ .‬די ;ואס זע^ען עקוןןק אין ךי ר^ה‪.‬זיעגק* עווען זמ• אוג‪.‬גק^ה• לבי‬
‫אםי יז^ט ךי ;ואס האבק גיוןאט אגליד מער אד ער אגליד וויי‪,‬יןער וואם די‪.‬זע^״ען §םול צו‬
‫ז‬

‫^ל^ןיהאטדי ךי ך^ה עט צו }יגי^ען‪)":‬ינ( והבאים‪ .‬ךי יןאס ועגען עקוטען אין די ו^ה‬
‫;עןען גיווען זבד אוג גקןח‪ n) .‬האט עואגט צו ןאט בין איך ך ק אפאןןעיר פו; עופות איך‬
‫;אל ודסען וועל^ע עו'ף‪6‬איז אזןר*אוג וועלכע עוף איז אגק^ה‪ .‬ןאט ןאט'עואןט צו עווואס‬
‫האךט מך איך זאנ דאך ניט דו ןאלםטיזיי §אננען אונ כליי?ןען אין ךער ו(ןה‪; .‬אר די‬
‫וועילין אליץ קומען אין ךער ר»^ה • בבי יוחנן זאני^עס שטויט אץ ןסוק איר זיאלט §אר ‪#‬נ‪5‬יין‬
‫פץ ךעם ספר 'פון ןאט'אונ לייענט ‪ .‬שאראך ציו ע׳‪5‬זלא‪3‬צן וועךץ אין ף תןה' אדח ןמז^ף‬
‫קדשים זענען אלע‪:‬עופיח אלךןיעקומק ‪ .‬די ;אלין'דך פעט סאקץ ‪0‬ץ ךי קלייש פון "ךי‬
‫?(זטאךקע' מענטשין וועלץ ‪}.‬עוויס אלע קוטק‪ .‬וך ךער פסוק זאנט ;אט ןאט}י‪^0‬ט צום נביא‬
‫יחז״קיאל דוי^עינטשץ' זוהן אזוי האט ןאט'עזא?ט זאנ צו אלע פייעל וואס ןאבין' ?ליעל אונ‬
‫צו' אלע חיות יפי; פעלד' פאר זאסולט ‪ #‬י י ך אוינ קוםף פאר זאטולט אייך אלום ‪^ pp‬ן‪.‬ע?טימ‬
‫יואס‬
 ‫ל ג‬
‫כראשית‬ ‫™ *־*־«‬ ‫סדר‬
‫ישחיתם ד פ בשר נבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים‬
‫סריאי בשן כילם ‪) :‬יד( ויסנור ה׳ בערו‪ .‬איר לוי םשל לםלך שקבע )מ( דרולוטוסיא‬
‫שלו בםדינה‪ .‬ונטל אוהבו ותכשו בכית האםורין ונתן )מא( ספרנום שלו ע ל י ו ‪.‬‬
‫בך דסנוד ה' כ ע ד ו ‪) .‬מנ( בקשו להפוך התיבה ‪ .‬והקיפה אריות שלא ינעו ב ה ‪:‬‬
‫) ט ן ( ויהי הםבול ארבעים יום על הארץ‪ .‬רבי פנחס בשם דיל אסר כך היתה תיבתו‬
‫של נח )מג( טשוקעת בטיס כספינה הזי שהיא םשיקעת ועוטדת )מד( בלסין‪ .‬ועברו‬
‫הטים יני׳‪ .‬איר פנחס םשום ר״ל כך היחח חיבחו של נח שטה על פני חטים כעל ב׳‬
‫קורות ‪) .‬מס( בטן טבריא לסוסיתא‪) :‬טז( והטיס נכרו סאד םאד על הארץ וני׳‪ .‬רבי‬
‫יונתן •)מו( סלק לםצלי בירושלים )מזו עבר בהדין פלטאנים )מח( וחםחיה חר שמריי‪.‬‬
‫איל להיכן אח אזיל‪ .‬איל למיסק לםצלי בירושלים‪ .‬איל לא טכ לך לםצלי כהדין‬
‫איל רלא טף‬ ‫מירא בריכא‪ .‬ילא בההוא ביתא קלקלתא‪ .‬איל לסה הוא כריך‪.‬‬
‫בסוי דםבולא‪ .‬נתעלסה םעיני ר׳ יונתן ולא השיבו‪ .‬לשעה א״ל המריר‪ .‬ר׳ הרשיגי‬
‫ואני סשיבי‪ .‬איל הין‪ .‬איל אין טן טוריא רםיא ה ו א ‪ .‬הא כתיב ויכפו כל ההרים‬
‫הגביהים‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫לםיכיתא‪ .‬שמוח של נ׳ מיןימופ ‪5‬ן יפי׳ כמי שיש ממי(‪c‬‬ ‫פל יד אדם‪) :‬מ( מזלומיסיא‪ p» .‬שיג ומממש‬
‫שנייא למקים שוסיתא וכן סייש״י‪ (it) :‬הצק צנוצלי נו׳ ‪.‬‬ ‫ואנ־יןו )מוז( ספרגים‪ .‬פי' העי‪1‬ן מ פ ס ‪ ) :‬מ נ ( נקשו‪.‬‬
‫עלה לנת‪:‬לל נייושליס ו )מו( ע נ י נהדן פלשאנוס ‪.‬‬ ‫אנשי ווי המנול להפץ הסינה ‪1‬הוןשס נ י ס ‪ ) :‬מ ג ( משוקעת‬
‫‪,‬‬
‫פי' העייו ס י מ א הו גייוים‪ ..‬וי״" פי' פלפין יפאלוש‬ ‫נמים נ ד ‪ .‬נתנאר הישנ נפי׳ יש"׳ י ל נפי' החומש ‪:‬‬
‫נלע״ו‪) :‬מת( וחמתיס נ ו ׳ ‪ .‬ויאה אלם א׳ מאומה שנקראש‬ ‫) מ ו ( נ ל י ו ן ‪ .‬סי׳ סעיוו נמל !מחוז‪) :‬מס( נמ] שנייא‬
‫^"בעךג^ייורנט‬ ‫וואם איך וועלישעכסץ פון‬
‫נעסץ לןלייש אוגיוועט טךלגקק בלוט פלייש' פון שטיארקע' טעגטשין וועטיאיר ‪.‬עסץ אוג' די‬
‫בלוט פון לי גרויטע לייטיוועט יאיר טלעקען ווילךער״אונ '‪#‬עפםי; באק אונ 'אקםין וואס‬
‫האבץ ךך ;עפיטעךט אין בשן דעט איירי^םין‪) :‬יד( ויסגור ה׳‪ '.‬ןאט'האט פאר שלאםין ךי‬
‫תבה פאר נ‪1‬ו‪ .‬רבי לוי זאןט למשל אםלך ןאט גווך ןיווען מען ;אל ןךגגן ךי טע״נטשין פון‬
‫רער ט ך ן ה ‪ .‬ן א ט ‪?.‬נר טוךא }ירואט מען' וועט דין נוטען פריינד אויךיהךגגן‪ .‬האט!!גר איפ‬
‫‪8‬ליין';יזעץט אין אישטוב אונהאט לי שטוב פאר חתמת מייט !יין חתימה״סען ;אל ניטר עגען‬
‫(‬

‫אדיין קוםען צו אים' מען זאל אים ניט' המגן‪ .‬אזוי' האט נאט פאר שלאםיין די ?‪.‬בה טיט זיין‬
‫חתימה‪ .‬האבק די טעגטשין גיוואלט אומקעלץ ךי הבה‪ .‬האט גאט'ארומגעךינגולט די הבד‪.‬‬
‫מיט לייבץדי יאליןיגיט״קעגע; אגךיךען ידי קבה •י )ט‪ 0‬דתי סטבול‪ .‬רער 'מבול איז גיווען‬
‫פעךציג טעג אויף ךי‪,‬עילד י‪ .‬רבי' פינחס האט ניואגט פון ריש לקיש ם וןעגין ךי הבה פון‬
‫נח'איו ני^וטאנין אץ וואיסער אווי וויי אשיף וואט שטייט אין וואסערביי לעם פאלט פיו; נם‪:‬‬
‫ך יואםער ןאבין ךך גי^טאךקט‪ .‬לבי פגהס זאגט' פון ריש לקיש ם וועגיין ךי יצבה פון נח‬
‫איז גי^ייאטען אויף רעם ויאםער אזוי וויי טען שוויטט אויף צוויי בעלקעס פו; טבך;א ביו‬
‫סוסיתא'ג )ט‪ 0‬והמלם נכרו‪ .‬ךי וןאםער האבץ ךך עשיטארקט‪ .‬רבי יונתן' איי אמאהיל גיגאגגען‬
‫י‬
‫אין ירושלןם מתפלל דיין‪ .‬איז‪!!,‬ר 'גיגאגגען געבץ אבאלג‪ .‬האט אייגער פון שמרון ‪.‬נייעהן‬
‫רעם י רבי יונן^ן'ןאט‪,‬ער עיאןט" צו אים ווא‪.‬גייםטו‪ .‬האט רבי יוגוזן גייאגט איך גיי מתפלל‬
‫דין אין ירו׳^לןם‪ .‬ןאט ךער שימ״רוני מואגט צי"כבי יונתן איו גיט ‪.‬בעסער דו יאלםט םתפלל‬
‫זיין אויף ךעט באךנ וואס ‪37‬ר' איי עביענטשט ‪ .‬אונ ניט אץ ךי‪.‬פאר פלוכטע ‪#‬טוב )'בית‬
‫סםקדש( וואס אץ ירושלןם‪ .‬ן א ט לבי יונתן גייאגט צום שיםרוני מיט "יואםיאיזידער באךג‬
‫ניןיענטשט‪ .‬ןאט דעו־ שסרוגי גיוא?ט ודיל רער בארג איו ניט פארפל״צטניוואךץסיט די‬
‫וואסעריפו; סבול‪ '.‬ןאט לבי יוגןןיניט גיוואסט דאם צו ‪,‬ענפעךין‪' .‬אץ 'אשעה שפעטער‪.‬‬
‫ן א ט רעד אייזיל טלייבער פון רבי יונתןגת^נט'צו רבי יונתן;אל ךער רבי מירגעבין‪.‬עךלויבנים‬
‫וועל איך ;ןנפעלץ' דעם שיטתני‪ .‬ןאט רבי יונתן גיזאגט יא‪' .‬מעגסט איםיענפעירץ‪ .‬האט‬
‫רער אייויל טלייבער גייאגט' צום שהרוגי אויב ךער בארג את פץ' ךיי' הויכע בעלג! ווי אווי‬
‫זאגסטו‬
 ‫ל ב‬ ‫פ ר ‪ ,‬ט ה‬
‫בראשית קכז‬ ‫™‬ ‫םדר‬
‫הגבוהים ‪ .‬ואין סן םכייא הוא לא אשנח ביה קרייא ולא אחשכיה כלום‪ .‬סיד ירד‬
‫לו ר׳ יונתן םעל החםור והרכיבו נ׳ םילץ‪ .‬וקיא עליו ני מקיאות ))דכריס ‪ 0‬לא‬
‫יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך‪) .‬מט( אפילו בבהםות שבכם‪) .‬שיר ז( כפלה הו־םון‬
‫רקתך מבעד לצמתך‪ .‬אפילו הריקי! שבכם )נ( רציף תשובות כרםון‪) .‬ההיד( )ישעיה‬
‫נד( כל כלי יוצר עליך לא יצלת וכל לשון תקים אתך למשפט תרשיעי ואת נחלת‬
‫עבדי ה׳ וגו׳‪) :‬ין( חמש עשרה אמה וגו׳‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ .‬דיי אוסר טיו‬
‫אטה בהר‪ .‬וטיו בבקעה ‪ .‬ר־נ אטר )נא( ט׳ו אמה בהר‪ .‬אבל בבקעה ) » ( כל‬
‫שהן * )יח( וינוע כל בשר ההוטש ונו ‪ .‬כל אשר נשטח רוח חייט באפיו ונו׳‪.‬‬
‫ר שמואל חחגיה דד׳ חגינא חברהו; דרבנן אומר כאי הוא עושה )ננ( נשמה דוח‬
‫ולהלן הוא עושה )נד( גשםח גפש‪ .‬סגין ליחן אח האמור כאן להלן ואח האמור להלן‬
‫כאן‪ .‬תיל חיים הייס לנדרה שוה‪) :‬יט( מכל אשר בהרבה מתו‪ .‬פרט ?ידגים‪ .‬וייא‬
‫אף‬
‫‪1‬‬
‫םתנות כהונה‬
‫‪ m‬מיו אמם וגס נו״ו על‬ ‫ומשמע מלמעלס לא!ץ‬ ‫שמריי ו )מס( אפילו נ י ס מ י ת ‪ .‬מנסיגי סנסמיס אינם עקרים‬
‫סהריס יק״ל ג ) ‪ :‬נ ( נל בה! ‪ .‬מה שהיה הוא שהים לפי‬ ‫מ ו נ ר תירס ו )!( רצון‪ .‬מ מ נ ו ומהודק מלא סשונס‬
‫עימק הבקעה הן רנ ‪,‬סן מעש‪) :‬גג( גשמה ר ו ת ‪.‬‬ ‫להפינ אל המנהיליס ו כ״ג נרימין יהדק נל נלי ייצר‬
‫דנתינ גשמת ומן• נ )גד( גשמה גפש ‪ .‬נד״א רפת באפיי‬ ‫וגוי ו )נא( ש״ו אמם נ ו י ‪ .‬ו!הי דרו גס ידיק מדנתינ‬
‫גשמת‬ ‫נדשא ש״ו אמה גנרו סמים מלמעלה ואה״נ וינסו ההרס‬
‫^ניוואמןי^עס״^״יט"^' אין פסיק אלע הדכע‬ ‫יאגםטו‬
‫בעךג‪,‬זענעןיבךעקט' עייאיין סיט עאסער ‪ .‬אוג אויב'_עד'איז פון ךי גיךעךיגע בעךג איי‪?.‬גר‬
‫ךא'ך‪,‬געווים סאריפלייצט גיוואךין‪ .‬יועסטו פךעען פאר י דאם שטייט ניט אין ידי תוךה אי ךיער‬
‫באךג איי או׳יך ברעקיט גיןאךין טיט ויאםעיר‪ .‬ודיל‪,‬ער איז גייט אווי טייער ביי ךי תורה זיא‬
‫;אל איט ךער ‪.‬טאנעין טיט ךעם גאטען בזוגךער‪ .‬איז רבי יונוןן באלד אךאפ גיגאגגען פון‬
‫ךעם אייךל אונ ךאט אים גיםאכטךייטין איויףךעם ‪.‬איידלךביי ‪ mrvn‬שבת ‪ .‬אונ דואט אויף‬
‫אים ניליי‪.‬ענט ךריי עסוקים ‪ .‬איין פסוק‪, .‬עם יועט ניט‪.‬זיין'אין דייר א?‪5‬קר א‪1‬נ ניט א_עקרה•‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ראם טייגט מען עסי וועט גיט ויין ביו ךי יומן אפילו אייגער דאס זאל ‪.‬ביט‪1..‬קעב‪.‬עץ •^עייע! *‬
‫אוג אפילו בבהם־ך'‪ .‬ךי דאם פיךען די;גע בתטות דעילין אויך‪.,‬קעגען לערנען‪.‬גאך איין‬
‫ןסוק כפלח הךםון' ב קסך ‪ .‬אפילו ךי ליימגע 'אוג פךאסטע טעגטשק וואס ביי יוךין ויייםין‬ ‫ז‬

‫אויך צו‪.‬ענפערין תשובות צי אפקוךםים אזוי פיל יד'פיל^קעתער'‪,‬עם איו ךא אין אםילונרדם‪.‬‬
‫נאך איין פסוק אלעישארפעכלים <וואס מעןוועטדיר וועלין טיטךי שלעכטם טאוזן> וועלין אויף‬
‫י‬
‫מר ‪5‬יט כגליכןען‪ .‬איונ וועלכער םענטים‪,‬עם וועט וועליןסיטימר דןאביין אטענה ווענין‬
‫אמוגה‪ .‬ויעצמו יאים בשולך^עין‪ .‬ראם' וועליןטאהן אפילו ךי ^ענט^ין וואס‪,‬זעגען קגע?ט *‬
‫‪:‬‬

‫}ין> המש‪.‬עשרת אמה‪ .‬פופצערן איילין הדך איז גיווען ךי וואסער ‪ .‬רבי יהודה אוג רבי‬
‫גחמ;ה קךיגעין‪ .‬רבייןהוךה'זאגט אויף ךי בעךנ איז ניווען ךי דאםער הדך פי?צע‪.‬ה‪ 1‬איילי! ‪-‬‬
‫אוני אין י טאהל איו ארך גיווען' ךי וואסער הדך פופצעהן‪.‬איילין‪ .‬רבי ‪.‬נחטןה זאגט אדף ךי‬
‫בעךנ אייינייוען ךי וואסער הויך פופצעהן‪.‬איילין‪ .‬אוינ אין טאהל אמ עוויען ך ווא^וער טיף‬
‫יר'טיף‪,‬ןעךער טאהלאייגיייעןז ;מק('י‪£‬יע ןל בשר‪ .‬אלץ וןאם האטיגיסאט אלעבעמ‪,‬נען‬
‫אטעם איז'גישטאךבץ‪ .‬רביישטואל ךעריאייךיט פון כבי חגיגא ךער חבר פון ךי רטן האט‬
‫עזאגט דא רופט רער פסוק ךייגשמה'רוח‪ .‬ווי‪.‬עם שטייט אין פםוק‪,‬יעדע'ר וואט ןאט אג?‪5‬מת‬
‫רוחי חיים אין' וייגע גאז לעכער‪ .‬אונ דאךט ריופט'‪.‬ךער פסוק ך י \ ‪ r v f‬נןןש ‪] .‬יי‪.,‬עם ?זטייט‬
‫אין פםו'ק‪.‬ער ןאט אמין גיבילאזין אין זי;גע נאז לעכער נ‪#‬םת סייים איז דער!טע^טש }ייןץארין‬
‫אנפש היה‪ .‬פון וואנעי ודייסין מיר או רא וועךיט ‪.‬גירושין די ?^מה נפש אויך‪ .‬אוג ךאךט‬
‫וועךט גידופי; די נשטח רוח אויך‪ .‬ודייל ךי נשטה וועךט גירופיין טיט בייךע נעמק נפש אונ‬
‫רווק‪ .‬שטייט אין פסוק חיי‪.‬ם חי‪.‬ים וךאךט שטייט נשמת חךם אינ ךא שטייט רוח סץםו אפ‬
‫צו‪,‬לעמןגן איעם פון דאס אנדעךע ! )יט( טבל אשר ‪ .‬א‪.‬לץ וןאס אויה'רער סךיקענעש איז‬
‫נישטארבין‬
 ‫בראשית‬ ‫נתפרדה לב לג‬ ‫•דף‬
‫אף הן היו בכלל )נה( םאוםפין; אלא שברחו לים הנדול לאוקיינוס‪ Q ) :‬ויםח את כל‬
‫היקום וישאר אך נ ח ‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ יוסי )נו( אך םיעוט שאף הוא היה נונח רם‬
‫םפני הצנה ‪:‬‬
‫פ ר ש ה ל ג )א( ויזכור אלחים אח נח ואח כל החיח ונו׳‪ .‬כחיב )חהליס לו( צדקחך‬
‫כהררי אל משפטיך חהום רבה אדם ובהמת תושיע ח ׳ ‪ .‬ר׳ ישמעאל ור׳ע‪.‬‬
‫ר*י אומר בזכות חצדיקים שקיבלו את חתירח שניתנח מחדרי אל אח עושה עטהט‬
‫צדקה עד כהררי א ל ‪ .‬אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי אל‪ .‬את‬
‫מדקדק עםהם עד תהום רבה‪ .‬ריע אומר אלו ואלו מדקדק עםהם עד תהום רבה‪.‬‬
‫מדקדק עם הצדיקים ונוכה םהם טיעוט מעשים רעים שעשו בעוהיז כדי להשפיע להם‬
‫שלוה וליתן להם שכר טוב לעוהיב‪ .‬משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות‬
‫קלות שעשו בעות״ז כדי להפרע םהם לעיל ‪ .‬א׳ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת‬
‫הרשעים )א( בדירתן‪ .‬את הצדיקים בדירתן שנא׳ )יחזקאל לד( במרעה טוב ארעה‬
‫אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם ‪ .‬ואת הרשעים בדירתן )שס לא( כה אמר הי‬
‫אלהים ביום ררחו שאולה האכלתי כםיחי עליו אח תתהום‪ .‬ר״י בר ר׳ אמר )ב( חובלתי‬
‫כחיב‪ .‬אין עושי! כסוי לניניח לא של כםף ולא של זהב ולא של נחושת‪ .‬אלא חרס‬
‫ל א ו ח‬
‫מתנות כהונה‬
‫נדייון‪ .‬אז‬ ‫)א(‬ ‫ו‬ ‫נשמת מייס יהי האיש לנפש מיס ‪) 1‬נה( מאזספץ ‪ .‬מיעונו‪ .‬שאף נמ לא נשאר‬
‫נשלישישי‬
‫שירש"׳ ונתינ אסן עין השניים ימי היה! )נו( אן ׳רירו לשפיר‪ ) :‬נ ( הונלת'‪ .‬הנאתיו לרשע נ ד לפסוח‬
‫״״‪.‬״״__^‬ ‫ט‬‫}י״^ט^רבין‪; .‬אר פיש ג י ‪,‬‬
‫זענע; '^גטלאפין אין _ים אוקינום'! )כ( דמה ‪. .‬עריהאטאפנימעק^אםנאנצעבעשטאנרפון‬
‫ךער וועלט‪,‬עם איז געכלי^ען אך נח • כבי הונא האט ‪.‬נטאנט'פון*בבי יוסי וויעני'; ווא ‪,‬עס‬
‫שטייט' דער ןואךט איך איו נאר ווייענער צו עאכין ‪ .‬נוז איו אויך וויעינער ניוואריןיפוןיווי‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬ער'איו נמוען פךמנר ‪. .‬ער האט נעהוםט טיט בלוט פו; ךי'‪.‬קעלט ‪:‬‬
‫פרעה ל ; )א( דיבור אלהיים‪ .‬נאט' האט נעידיץקט נת טייט אלע היות" אונ כהסות ‪ .‬דוד‬
‫המלך האט גייא;ט צדקתך כהררי אל משפטיך תהום כבה אדם וכהנך‪.‬‬
‫הושי״ע ה ׳ ‪ .‬אי; ךעם ?שט פון יפסוק'‪.‬קיינען'רבי ;שמעאל'אונ כבי‪.‬עקיןא‪ .‬רבי‪.‬ישמעאל‬
‫זאנט אין רעם ןכות פון ךי צדיקים מאס‪';.‬יי האבץ גי^ען ךי תורה וואט זיא איז נינעבץ גיווארין‬
‫אויח ךעם גא^ליכע; ‪3‬אךג טוהםטו מיט די צדקות'ביו ךי בעךג פון נאט יראים מיינט מ ק‬
‫ןרויםע טובות(‪ .‬א?ער די ךשעיים מאם די האבץ ניט ענוטק' ךי תורה דאם ךא איו נינעיבין‬
‫}יוןאךין פון נאסליכען באךג‪ ".‬ד‪:‬עךע‪.‬עבירות זו?ט‪.‬ןאט ביזיצום טיפע] ‪$‬בנרונד‪ .‬רבי‪.‬עקי?א‬
‫זאןטןאט זוכטינאךךי סיזעזיםפוין ךי צתקים אונךי‪.‬רשעים ביו צום' אבנרונד‪'.‬גאט זוכטינאך‬
‫ךי מעע)ים פיון ךי צמקים אונ‪.,‬ער שטךאפט‪!.‬יי אויף'ךי;ביםול‪..‬עבירות מאם'‪!.‬יי האבץיניטאהן‬
‫אויף ךי)ןע לט‪, .‬ער‪,‬זאל״זיי״קענען נעביןינוטם אונ פךידען אויה עולם ס ן א ‪ .‬אונ צו ךי רשעים‬
‫‪:‬‬

‫ן י ^ ע ר נוקם אויף ךי וועלט פאר ךי;נר ביםולטציות' מאט ויי האיץ ;יטאה; ‪;.‬נר זאל״זיי‬
‫‪,‬קענע; ^סראפץ צו עולםהכא• כבילוי ואגט טירימעלץ פאר נלייכין ךי צתקים אין ייי‪.‬עי‬
‫וו‪$‬י‪.‬קגונ‪.‬נ צו עולם הבא אונ ךיולשעים אץיזייער וואהנוע צו עיולםידןבא‪ .‬בייידעםיוואהניוננ‬
‫פץ ךי צדיקים שטייט טיט אנוטע §יטערוננ מעל אייך'די פיטעךין אויף ךי הויכע יודיישיע‬
‫‪3‬עךנ מעט דין ז‪.‬י‪;:‬נר מ^זנץנ • ביי ךעם וואהנוננ פץ ךי לש?נים' שטייט אווי ןאט ןאט נייאנט‬
‫אין'רעם טאנווען‪.,‬ער מעט ניךעךץיאין ןרוב וייעל איך סאכץ טרו‪/‬נלין אונ רעל בךעקץיאדף‬
‫אים רעם אב נר‪3‬נד‪ .‬רבי יהודה בר רבי זאנט ‪,‬עם שטייט נייט האבליוי‪ .‬איך מעל מאכין‬‫־‬

‫ףרו^עדץ ו ןאר ‪^.‬ם ?זטייט' הובלר!י‪ .‬איך מעל פיךען ךי ךשעים'אין נרוב ‪ .‬מען מאכט ניט‬
‫ז‬
‫אצוךעק צו אפאם ;יט פון זילןער ניט פון נאלר ניט פץ קיפער ‪ .‬נאר פון'‪;.‬נלד‪'.‬פון'ף‬
‫זעלביןע זאך מאסרי ‪5‬אס איז! דיך^עים ‪,‬זענעןיפינסטער‪ .‬ךעיר ניהנם איז פינסטער‪ .‬ךער‬
‫^ב^רוךאיז פץקטער‪ .‬ויעל איך פייךען די ידועים איין'ניהנם‪ '.‬אונ מעל אויף זיייבדעקץ טיט‬
‫רעם‬
 ‫‪ £‬ר ש ה י ג‬ ‫נח‬
‫בראשית קכח‬ ‫פדר‬
‫)נ( לאות שהם ממינה‪ .‬כך רשעים השך וגיהנם חשך תהום ה ש ן ‪ .‬הובלתי רשעים‬
‫לניהנם וכםיתי עליהם את התהום ‪ .‬חשך יכסח חשך‪ .‬ר׳ יונתן ‪ 3‬ש ם ר׳ יאשיה םסרפ‬
‫קרא צרקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה‪ .‬מה הרים הללו אין להם ס י ף ‪.‬‬
‫אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן‪ .‬מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה‬
‫רציף את העולם‪ .‬כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את‬
‫העולם‪ .‬ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירית‪ .‬כך מעשיהם של צדיקים עושים‬
‫פירות‪ .‬ההיד )ישעיה ג( אמרו צדיק כי טוב ונו׳‪ .‬ומה תהום זה אין לו חקר‪ .‬כך אין‬
‫לפורענותן של רשעים תקר‪ .‬הה׳ד )שס( אוי לרשע רע ונו׳‪ .‬ומה התהום הזה לא‬
‫נזרע ולא עושה פירות כך אין מעשיהן של רשעים עושין פירות‪ .‬שאילו תיו עושין‬
‫פירות היו מחריבין את העולם‪ .‬ריב״ל סלק לרומי )ד( חםא תסן )ה( עמודים מכוסים‬
‫בטפיםין‪ .‬בצנה שלא )ו( יקדשו ובשרב שלא יתבקעו‪ .‬וכי הוי סהלך בשוקא המא‬
‫חד )ז( מסכן )ח( מכריך בחרא מהצלא ‪ .‬ואיד פלנא מרדעת דחםרא‪ .‬על אותן העטורים‬
‫קרא צדקתך כהררי אל‪) .‬ט( הן דיהבת אשפע'‪ .‬על אותו העני קרא משפטיך תהום‬
‫יבה )י( ה; דטחיית )יא( ניית ‪ .‬אלכםנררוס פוקדן אזל לנבי סלכא קציא לאחורי הרי‬
‫ישר ) י ‪ ( 3‬ושלח ליה‪) .‬ינ( נפק ליה והוא טעין)יד( נירוטי דדהב בנו )טי( דסקיט‬
‫ורהב ‪ .‬א״ל לםצונך אנא צריך ‪ .‬איל ולא היה לך מה טיבול בארעך דאתייח לך‬
‫להרי!‬
‫י‬ ‫מתנות כהונה‬
‫נש‪1‬ע ינמלוי ו )י( סן למחייה נ ו ׳ ‪ .‬סיכן שאתה מ נ ס‬ ‫שליי את סתכיס ‪ ) :‬נ ( לאות‪ .‬לסימן! )י( חמא חמן עמידס‬
‫אתה מנה נ נ ת ונגאות‪) :‬יא( גיית ‪ .‬פירושו לי גודל‬ ‫מנוסי! גדסי'‪) :‬ה( חמא חמן נו• דאה שש עמודיה שהיו‬
‫וגיאות ‪) :‬ינ( סלח ליס‪ .‬אצנםגדריס בלח למלן יוליא‬ ‫מכוסיס ננופושין פי' העיון נכי' של נרמיס סמלוייריה ‪1‬‬
‫שינא אלי!! ) י ג ( נפיק ליה נ ו י ‪ .‬יצא והיס מוען ונושא‬ ‫)י( יקישו‪ .‬היו גקישיס מחוזק הקור •י )ו( מסכן‪ .‬עגי ‪:‬‬
‫לי מנסה תתינית מ נ עשי ימית לחש על שולחן סל‬ ‫)ח( מ נ י י ן ‪ .‬היה נ ו י ן את עלמי נמהלנת של קגיס ‪:‬‬
‫והנ ו ) י ד ( ‪ .‬נידמו לשש־ )פו( דס‪-‬ןיס ‪ .‬שלחן ‪ .‬א״ל‬ ‫)‪ p (P‬דהנת ני' ‪ .‬הינן שאתה ניתן שונה אתה נישן‬
‫^ ™ ‪" j j ^ i‬זאויט‬ ‫ךעם אב נרונד‪ .‬איין פינםטעךנים וועט‬
‫פון רבייאש;הם יועניןימעןידארף אומדריןען רעם פסוקי צדקתך י על טש^^יף• ד;^ע צךקיות‬
‫פאר וזאלטץ רעם םשי־ט‪ .‬בהררי אל'‪.‬על תהום רבה‪ .‬אווי' היי ךי נרויםעבעךנ פאר האלטין‬
‫רעם אב;רוך מנר ואל ניט יפאר פלייצין ךיי וועלט>‪.‬אזוי ווי ךי בערנ ןאבייי'ניט‪..‬קיי!‪,‬ענ'‪.'.‬ע‪-‬‬
‫אז‪1‬י איז ניטא״קיין סוף צום שיכר פון ךי צךי‪.‬קים'‪ .‬אווי וד ךי בערנ פאר האלפןין רעם אב גיריונד‬
‫ער ואל ניט ?אר פלייצין ךיי וועלט‪ .‬אוד די לריקים _פאר האילטק ךי פוך;ענות די זאלין' ניט‬ ‫י‬

‫פאר בךענען ךי וועלט • איוי ווי ךי בעךנ וועךין פאר ךיט אוני״עם וואקםט אויף די‪ .‬אווי ךי‬
‫מעשים פון ךי צדיקים ייאקםין ארך פימת‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט‪ .‬זאנט צום צדיק ‪;.‬נר איו‬
‫נוט ךי!ןרו;ט פון זייעךע מעשים וועלין ד י ‪ .‬ע ן ‪ 1‬י ן ‪ .‬אזוי ווי מען'‪,‬קען נייט ךערפאךשטין רעש‬
‫*ובנרו^ד איווי‪.‬קעי מעןניט'ךער^אךשטין רעם שטךאף פוןיךי רשעים‪ .‬ווי ךער'ןםוק ויאנט‬
‫וויי צו ךעם ר‪£‬זע‪ .‬אונ איוי ווי ךער י אבגרונד וועךט ניט פאר ךיט אונעם וואקםט ניט איון‪:‬‬
‫אים • אווי די גזעשים פון די ליטעיס גואקםין' ניט‪.‬קיק פירות‪ .‬ווארום איו פון ךייעךע‪.‬עבירות‬
‫וואלט עגיאקםין פירות דאלטיןיךי די וועלט וויסט גימאכט• רבי להושע ב! ליי איזא^אהל‬
‫}יגזעגען אין מיס האט ״ער ןיזעןן אין נאם שטייען דילין בךעקט טיט שיינע ךיייעעם‪.‬‬
‫וועןעם איו‪.‬קאלט ואלין די ניט ע^ר״אךיןוועךין‪ .‬אונווק‪,‬עםאיזהייסזאלין די ניט צו שפאלטין‬
‫!ועדין‪ .‬איי‪,‬ער נייינןער גינאננען אין ‪ o n‬ןאט ‪.‬ער ניזעון אן‪$‬רעם טאן עיט בךעקט ימיט‬
‫‪:‬‬
‫אראנאיע‪ .‬אנךעךע זאגין‪.,‬ער'איז נוויען בךעקט מיט אהאלבין ואטיל פון א‪.‬אייךל‪ .‬אויף'ךי‬
‫דילין ןאט רבי יהושע ‪,‬גייאינט צדקהיך ?הררי אל‪ .‬ירא ת גיבםט‪/‬יטס ניבםטו שיין פילמייט‬
‫אלע פעךגענלגען‪ .‬אוייף ךעם"ארעםמאן האט רבי יהושע ניואניט משפטיך ר«ם רבה‪ .‬וועםען‬
‫ת א ^ ‪ .‬ם ט ‪?# .‬א?סטו שדןינוט‪ .‬טיט אלע' ןירות‪ .‬אלכסנדר י םויקךן איו אפאהל גיניאננען‬
‫צום ‪.‬מלך!קציא או^טעי־ די פי!‪.?:‬טעךע בעלנ"‪ .‬האט אלכסנדר אריין‪.‬גע^יקט צום מלך״קציא‬
‫ער ^ ל ארויס קומען צו אים‪ '.‬איו ךער ימליך כן־עא‪ .‬ארויים' ;יי^אנגען נעגין אלכסנדר טיט אםד״נר‪.‬‬ ‫״‬

‫נאלוי‬
 ‫ג‬ ‫נ ח פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סרר‬
‫להדין; איל לא אתית אלא בעיא לםידע חיך אתון דיינין‪ .‬יתיב גביה‪ .‬יוםא חרא‬
‫אתי הד בינ )טז( קביל על חבריה‪ .‬אסר הדין נברא זבן לי חרא קילקלתא‬
‫)‪ (P‬ואשכחית בניה סיטתא‪ .‬ההוא רזבין אסר קילקלתא זבנית סיסתא לא זבנית ‪.‬‬
‫‪.‬זההוא דזבן אסר קילקלתא ומה רבניה זבנית‪ .‬אסר לחד טנייחו אית לך בר דבר‬
‫איל הין‪ .‬ואסר לאוחרנא אית לך ברתא נוקבא איל הין‪ .‬איל זיל אסיב דין לדין‬
‫והוי מטונא לתרויהון‪) .‬יח( הסתיה יתיב תםה‪) .‬יט( איל מה לא דיינית טב ‪ .‬א״ל אין‪.‬‬
‫איל )כ( אילו הוי נבכון היך הויתון דיינין‪) .‬כא( א״ל קטלין דין ודין ומלמתא נםבא‬
‫טםונא דתרויהון‪.‬א'ל ) מ ( א י ת נ ב נ ו ן פטר נחיר‪..‬איל ה י ן ‪ .‬א י ל אית גבנו; )מ( שמשא‬
‫רנה ‪ .‬איל הין ‪ .‬א״ל אית נבכון )כד( בעיר דקיק‪ .‬איל ה י ן ‪ ,‬איל תיפח רוחיה דההוא‬
‫גברא לא בזכותבון נחית סטר ולא בזכותמן שםשא דנחא עליבון אלא בזבותיה‬
‫דבעירא דכתיב )תסליס לו( אדם ובהטה תושיע ה ׳ ‪ .‬אדם בזכות בהםה הושיע ה ׳ ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה כר סיםון)כה( פתר קרייא ב נ ה ‪ .‬אסר הקפיה צדקה שעשיתי עם נת בתיבת‬
‫לא עשיתי עטו אלא )כו( עם הררי אל שנא׳ )בראסית ח( ותנת התבה בתדש‬
‫השביעי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אימי• ) נ א ( איל קמלין נ י ‪ .‬היו םווגין וס וזה כלומ‪-‬‬ ‫אלנסנוחט וני לנומונן אני צריו נ ת נ ר ס ו )»ז( קבל• היה‬
‫שני נעלי הדן ו»מ‪ !1‬של ברסס היה נישל הנוצן נס נן‬ ‫קו»ל על שניי! לפני המלו אומר זה םאיש שני לי אשפה‬
‫גננו! מפר נשית נ י ס י ' ‪ .‬פ" יש‬ ‫לקנש‪ ) :‬נ נ ( איש‬ ‫נלומי מיינה ‪) I‬יו( יאשנמית נ י ׳ ‪ .‬ומצאתי נתינה אוצי‬
‫אצלנס משי סיירי נין השמים •• ) נ נ ( שמשא ונמ נרסי׳»‬ ‫שמק ‪) :‬יח( ממתים ני׳ ‪ .‬מלו יןציא יאם את אלנסנלדיש‬
‫פי' השמש וירח‪ ) :‬נ ד ( נעיר ו ק י ק ‪ .‬נרם נ־יישל' יפי׳‬ ‫•ישנ ישתנוס« )יש( א״ל מה נ ו י ‪ .‬בלומר מס אשם יושב‬
‫נהמות קפטת ‪ ) 1‬נ ה ( פתו קי״א ‪ .‬פסוק צדקתן נסרי'‬ ‫ימסמס יני לא דנתי •פ־ ו ) נ ( אילי סיפ גי'‪ .‬אילי םים‬
‫אל היה פותי! ודורשי על נ ת ‪ ) :‬נ ו ( עם הדיי א ל ‪ .‬על‬ ‫ד ן וס נא לפני סייין אצלנס נאיצנפ םיאן הייתת ייק‬
‫א‬
‫^ א נ ט ‪ 7‬צ ו ם ~ ^ ך &ץ;‬ ‫ןא לד ניסאלט‬ ‫‪:‬‬

‫ראךף איך רען כיין‪.‬נעלט וואט דו‪,‬האםט ימיר ניבבייננט ןאלר'‪ .‬האט דער סלך_קציא גיואןט‬
‫« אלכסןךר ןאףטו רען ניט נעןאט איין דיין לאנדוואם צו ?נסין ;ואסרו ביזטניקוטען אהער•‬
‫אט‬
‫ל י ‪#‬יכס‪2‬ךר ןיואנט איך }ין ניט טער ניקויטען נאר ודיל איך וויל ווי^ען וד איוי איר‬
‫כ!׳?פט‪ .‬איז אלכ^ךר נןעםק ביי;ךעם <‪%‬ך‪.‬קציא‪ .‬אםאהל איו ‪,‬ניקוסע; אטענטש צום פלך‬
‫_קצ;א םאנק ביי זףן ח^ר‪ ..‬ער ן א ט ניואינט צום מלך ךעריטעןטש ןאט סיר אטאהל ?אר קוייפט‬
‫‪%‬‬

‫&‪£‬לאץ ווי איך ןאכ }יןראביןאין ךי‪,‬ןנך'ד ן א ב אייך עפונען אאי‪$‬ר‪ .‬רער ;ואס'ןאט ;יקוי?ט‬
‫ךעפ ‪#‬לאץ ןאט ;יט ניחאלט נעסען רעם אוצר‪^ .‬ער האט ניזאנט איך וזאב ^אר ניקויפט‬
‫»‪#‬לאץ ז‪$‬בער ניט אאוצר‪' .‬אונ ךער ;ואם האט §אר'קויפט רעם ‪$‬לאץ האט אויך*יט גיוואלט‬
‫^עםען רעם אוצר‪. .‬זני• ן א ט עוא^ט איך ןאכ פאר קויפט ךעםיפלאץ אונ אלץ וואס‪.‬עס'איז‬
‫דא אין ךעם ?לאץ‪ .‬האט דעי ^ך‪.‬קציא *נטאנט צו איינעם דו ןא?וט אזוןן י‪ .‬זא?ט ע ר ; א ‪.‬‬
‫ןןער נאך זא‪.‬נט‪,‬ער צוס אנךעךיןידו ןאסט אטאכ^ער‪ .‬זאגט‪;.‬גר יא*‪ .‬זא^ט' ךער פלך טאכט‬
‫יזתוןח ךי בייךע נןיןךער 'אונ }י?ט די ידעם אתיר‪ .‬ןאט רער' טלך״קצןא גיזעןן ווי אלכסנדר‬
‫•זיןןט ןאר וואנדערט‪ .‬האט רער טלך נןזרא נץאנט צו אלכסנדר י ןאב איך ךע! שלעכט‬
‫)&ס?‪1‬פט‪ .‬ן א ט !איכפוןךר עיאנט;אי‪ ".‬האטידעריפ^ך ‪.‬קציא״עןזעט צו אלכסנדר איו'ךער‬
‫מ?זפט וואלט ניייעןביי אייך ווי ;ואלט איר ‪.‬נעטשןט ‪' .‬ןאט אלכסנדר ניזאינט איך ןואלט‬
‫‪4‬י‪5‬יןת ךעים אונ ךעםאונ ךי‪ .‬מלוןהוזאלט צו ענוםע; ביידעם געליט‪ ".‬ן א ט ךער םלך״קציא‬
‫גזא;ט צו אלן^דר איז ךא ביייא אייךיךענין‪ .‬האט אלכםנךר ןיזאנט יא‪ .‬האט ךער סלך‬
‫ז‬

‫‪.‬קציא ?יוא^ט "צו אלכטנךר איי ביי אייך' דא ךי ווהן ן א ט אלכסנדר' ניואנט יא‪ .‬ן א ט ךיער‬
‫מלך _קציא ןיואןט צו אלכסנדר איז ביי אייך ךא יוינגע ןהםות'‪ .‬ןאט אלכסנךד ניואנט {א‪.‬‬
‫האט רער ט^ך״קדא ןיזאינטיזאל אתים ךי נשטות'פון'א;עלבע טענטשין'‪''.‬ניט אין' אייעו•‬
‫ןכות נייט ךע‪.‬נין‪ .‬אונ ניט אין אייעד יכות איי ביי אייךךא ךי זויהן‪ .‬נארואין ךעם זכות פוןיךי‬
‫?הסית‪ .‬ווי דער פסוק יאגט אדם "ובהמה תישיע ה׳'‪ .‬נאט ןעלפט רעם מענטש אין רעם‬
‫^ י ת פון ךי בןםית‪ .‬ר‪1‬יי ייתורה ‪3‬ר "םיטון‪,‬יאנט ךער ^סוק צדקיתיף כהררי אל י שמו^סטיפון‬
‫נח‬
 ‫ג ח פ ר ש הלג‬
‫בראשית סבמ‬ ‫סדר‬
‫השביעי וגו׳‪) .‬תסליס לו( משפטיך תהום רבה יםורין שהבאתי על דורו לא הבאתי‬
‫עליהן אלא מתהום רבה שגאםר גבקעו וגו׳‪ .‬וכשוכרתי לו לא לו לבדו הזכרתי‬
‫)‪ (D‬אלא לו ולכל שיש עמו בתיבה ההיד ומכור אלהים את גח ואת כל התית וגו׳‪:‬‬
‫)ב( ר״א ההיד )קהלת ט( עיר קטגר‪ .‬ואגשים בה טעט ובא אליה מלך גדול וגו׳‪.‬‬
‫עיר קטגה זה העולם ‪ .‬ואגשים בה מעט זה דור המבול‪ .‬ובא אליה טלך גדול‬
‫וםבב אותה‪ .‬זה הקב׳ה‪ .‬ובגה עליה מצודים גדולים‪) .‬כרו( עקמן ובטנן‪ .‬וטצא בה‬
‫איש מסכן וחכם זה גח‪ .‬ומלט הוא אח חעיר בחכמתו‪) .‬כט( ויעל עולות במזבח‪.‬‬
‫ואדם לא זכר אח האיש המסכן ההוא ‪ .‬אמר הקב״ה אחון ליח אחון )ל( מגהרין ליד‪..‬‬
‫אנא םגהד ליח שגא׳ ויזכור אלהים את גת ז )נ( טוב ח׳ לכל ורחםיו על כל מעשיו‬
‫)סהליס קמה( איר לוי טוב ה׳ לכל על הכל שהוא םעשיו; א׳ר שסואל טוב ה׳‬
‫לכל ורחםיו על חכל שחן טדוחיו הוא םרחם‪ .‬ר׳ יהושע דםכנין בשם ר׳ לוי אמר‬
‫טוב ה׳ לכל )לא( ומרחמיו הוא נותן לבריותיו‪ .‬ר׳ חגחומא ור׳ אבא בר אבין‬
‫בשם ר׳ אחא למחר שגח בצורח באה והבריוח מרחמין אלו על אלו והקביה מתמלא‬
‫עליהן רחםים‪) .‬לכ( ביוםי דר׳ חנחוםא היו צריכין ישראל לתענית ‪) .‬לנ( אחון לגביה‬
‫ל‬ ‫א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נמעסיי‪) :‬לא( ומרממיו‪ .‬מי שיש גי שדת סוסמנית שהיא‬ ‫ייי הררי א ל ‪) :‬ני( אלא לי ילנל נ י ׳ ‪ .‬חסי ו‪.‬זס וג‪:‬מס‬
‫מזותיי של הקניה ינדמפרש רני סנמימא יאויל ושירש‬ ‫משיש ה' שזשיעת הש״י היה בשניל טלה ‪ ) t‬נ ח ( מקמי!‬
‫הנתונ ממדת הרחמנית סיא שהן רתמים שלמעשי י ד י ו‬ ‫ובניינים עקימיס לנא‬ ‫וכמניין‪ .‬ארנ שאיר נץ שס האייניס‬
‫)לנ( ניימי׳ נ י ׳ ‪ .‬נימיו של וני תנמימא היו לרינין ישראל‬ ‫עליהם נעקישין! ) נ ע ( ייעל מילות ‪ .‬וע" וה נשנע הקנים‬
‫למשי נשניל עלירת הנשמים‪) :‬לנ( איוק נ י ׳ ‪ ,‬אצל רני‬ ‫שלא ייסין! עוד להבא מי םמניל להציף העולס ‪) :‬ל( מנהרין‪.‬‬
‫תנחימא יא״ל ר' ניר העניין נור תעניש ניוס א׳ וייס נ'‬ ‫על ה כ ל ‪ .‬סוא מרמם למי שהיא עישס‬ ‫מונירין ‪:‬‬

‫' תכה "ראם״^ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫נח ‪} .‬אט ןאט גיואג ט‬‫‪:‬‬

‫איך גאר ;יטאןן וויעןין דייךיי^ע כעלג‪ .‬ווי ךעיר פסיקייאןט ךי'ו)בה האט נירוהט דעט‬
‫י‬
‫זיןןשין חירש אדף ךי בעךג'אררט‪'.‬לייגע ם‪§#‬טים איז דער' נריישער אבגרונד'‪ .‬ךיןםוילים‬
‫וואס איך האב גיכל‪.‬יי};ט א‪1‬יף רעם דור פון נח האב איך‪!.‬יי גייבריייגגט פוןינרויסין אב;רו‪,‬ד‬
‫אז איך האב נידיייעןט אין נח ‪ .‬ניט נרו אליי; האב איך נידיינקט '}אר איייף ‪ it‬אוג' אויף‬
‫‪£‬ע‪#93‬י; פיט "כהפות אונ חיות וואט טיט אים אין ךי ה ן ה ןאב איך ניךיינלןט‪ .‬ווי‬
‫ךער ן©ק זא‪.‬נט }אט י האש ‪.‬נידיי;?ןט נת טיט אלע' חיות אוג בדןמותיז )ב( ?בר אסיר‪ .‬נאיך‬ ‫ז‬

‫א?‪#‬ט איז ‪'#‬לט'ה המלך האט ני;א}ט אנןלייגע ‪#‬טאט טענטשין אין איר ‪.‬ווייניג אונ ‪,‬עסיאיז‬
‫}יקוסען צו איר א^רויםער מלך‪ .‬אגןלייגע שטאיט דאם איז ךי'וועלט ‪ .‬טענטשין אין איר‬
‫ווייגיג דאס‪.‬וענען ךי טע‪8^?5‬ץ פו; ימבול‪ .‬אוג‪,‬עם איז ןיקוטען צו איר אגרויסיער ‪.‬מלך אונ‬
‫ן א ט איר ארוכ‪1‬ערי גגולט'‪',‬דאםאיו }אט ‪ .‬אונ^ער האט גיבאהט אדף איר גךויסע פעסטוגגען‬ ‫‪:‬‬

‫נןיועע צו בעהאךטין ךך‪ .‬אוג ;ןר ןאט גיפוגען אין איר אאךם ‪5‬אן אקלו^ען' ראם איויג?!‪.‬‬
‫אונ‪.‬ער ןאטגירעטעט לי קטאט מיטזוין דיכנדז״ןנר קאט טקריב גיווען ‪.‬נןלןנות )אוג דורך ך‬
‫^קי־ןנות ןאט }אט }י?זוואדן‪,‬ער זאל שוין ניט'בךיינ^ען אטבוליאויף דר וועליט(‪ .‬אונ״קיין מענטש‬
‫האט ניטךדייגקט ךעם ארעים ‪8‬אן‪ .‬ןאט גאט ניזאנט איר }עדיינגןט ;ייט רעם אךעם טאן‪.‬‬
‫נ‬
‫ןןןיער איך ויעל אים יא ^עךיינכןען‪ ..‬ווי דער ^סי־ק זאנטןאט ןאטיינידייגקט ‪1‬ז • )‪ 0‬טוב ה׳‬
‫לבל‪ .‬גאט איו נוט צו אלע אונזיןןע רחמנות איו על ליל מעשיו‪ .‬לבי לוי ואגט }אט איז‬
‫ט ט צו אלע‪ .‬צו לי אלע וואפ טוןע; ווי }אט <טוהט‪ .‬ר׳ שמואל ;אנט נאט איז ניט צו אלע‬
‫ז‬

‫אונ ;ןר האט לןזמנות אויף די אלע טעןטשין וואט טיוהען ווי דעע מדות' ‪w‬־ ןאט אויך רחםגות‬
‫‪v‬‬

‫לבי יהוינןע פוי; סכגי; ןאט גייאןט פוי; לבי לוים וועגין גאט' איו נוט צו אלע אונ פון' זיינע‬
‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬
‫דך&ןנות ןאט ‪.‬ער ןיגעבי; אויף ךיי סענטשין ויי;אלין" אויןז לחמנוי ׳ ?י ?יז *‪. *^ P‬לעלע • יבי‬
‫ד^חו^א אונ רבי אבא ‪3‬ר אבי; ןאבין ןיזאנט פון לבי אחאם ווע‪$‬ין אז עם טרעפט ‪.‬עם את‬
‫אהינ^ער ;אהר אונ טענטשין האבי; לחמנות'א־ינער אויך ךעם אנךעלין • 'האט '}אט אויף ידי‬
‫אייך ררןטגית‪ .‬אין די'‪3‬ייט פו; רבי תנהומא האבין יולין ניראלפש פאםטין עם יאל דין רענןן‬
‫ז‬

‫איז‬
 ‫‪ m‬פרעד‪ ,‬לג‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫איל ד׳ נזיר תעניתא נזר העניתא יום קרטאי יום ב׳ יום נ׳ ולא נחת טטרא‪:‬‬
‫)לד( עאל דרש להון א״ל בני התמלאו רחטיט אלו על אלו והקב׳ה טתםלא עליכט‬
‫רחמים‪) .‬לה( עד שהן מהלקין צדקה לענייהם ראו אדם א׳ נותן מעות לנרושתו‪.‬‬
‫}צו( אתון לנביה ואיל ר׳ מה אנן יתבין הבא ועבירתא הכא‪ .‬איל ם ח ראיתם‪ .‬איל‬
‫ראינו אדם פלוני נותן מעות לנרושתו‪) .‬לז( שלח בתריתון ואייתינון לנו ציבירא איל‬
‫)לוו( מה היא לך זו‪ .‬איל נרושחי חיא ‪ .‬איל מפני מה נחת לח טעות‪ .‬איל ר׳ ראיתי‬
‫אוחה בצרה והחמלאחי עליח רחמים‪ .‬באוחח שעח חנביח ר׳ הנחים א פניו כלפי‬
‫טעלה יאמר רבץ כל העולמים מה אם זה )לט( שאין לה עליו מזונוח ראה אותה‬
‫בצרה נחםלא עליח רחמים‪ .‬אתח שכחוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם‬
‫יצחק ויעקב עאכו״כ שחחטלא עלי‪-‬גו רחטים‪ .‬מיד ירדו נשםים )מ( ונחתה‬
‫העולם‪) .‬מא( רבעו הוה יחיב )מב( לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי בצפורין‬
‫)מי( עבר חד ענל קודמי אזל לםחנכסה ושרי נעי כמימר שיובני ‪ .‬איל ומה אני יכול‬
‫ל מ ע ב י‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫נוי‪) :‬לפ( שאין לה עליי נ י ׳ ‪ :‬כלומר ישנואה היא לי‬ ‫ו״זם נ' ילא ידו משו ו )לו( עאל ני׳ ‪< .‬נ!ס לבית‬
‫שהרי גרשה‪) :.‬מ( משרים‪ ,‬לשין פינע נ־יא ליוען‬ ‫סנולרש ילוש להם ט י ן )לה( עז שהן נ י ' ‪ .‬נעיז שהיי‬
‫ססיס הריה‪) :‬מיו( רניני‪ .‬היא רני ייוא הנשיא ‪:‬‬ ‫מחלקי! לזהם לענייש‪) :‬לי( אשי! לנניס ני׳ ‪ .‬נאי אנל ר׳‬
‫סיה יפינ ני' ‪ .‬היה יישנ יעיסק נשירה לפני נים‬ ‫שנחומא ואמרו לים רני מה אנו ׳ושנץ פה ומנירה נא!‪:‬‬
‫להננל״ם נעיר ציפורי‪ ) •.‬מ נ ( לעי‪ .‬ינע נלומר עמל ‪:‬‬ ‫)לו( שלת נתריהק • אמר• האיש וגרושתו והניחם ליייו‬
‫)מנ( ענר ני'‪ .‬היה עיני לפניו עגל אחל שהיו מוליכי!‬ ‫פצנור ו )לח( מם היא לן ו ו ‪ .‬נלימר איוה קורנס יש לו‬

‫^;'''^';אל‬ ‫איו מען עקוטען צו‬

‫סא?‪1‬טץ‪ .‬האט^ר נווך ;ידען טע; ;אל פאסטין‪ .‬סעןיחאט ןי‪6‬אםט רעם‪,‬ערשטין ^אנ רעם‬
‫א‪3‬דעךץ טאנ ךעס ךךיטען טאנ אונ‪.,‬עם האט ניט ניךעןעט‪ .‬האטי רבי' הנחוטא' ניייאנט צו די‬
‫‪8‬יעע ^ ך ע ר ןאט' רחמנות אייגער אויף רעם אנדעךין וועט }אט אויף אייך רודנות ןאבץ‪.‬‬
‫יד די האבץ ני‪.‬נ‪.‬עבץ 'צדקה צויךי אךעםע״לייט יזאביןדי נייעןן ווי אסענטש נןט ‪,‬נעלטיצו‬
‫זיין גיייב דאם ^ר האט זיא נינט‪ .‬זענעין ד י ‪ .‬נ י ^ ע ; צו רבי' ך״נהו^א אוני האבי; ןיזא;'ט צו‬
‫אים רבי יואם ייצען היד דא אין ?וטאט אז אין ^טאט איז רא לעבירות‪ .‬האט י רבי ©נהוטא‬
‫}יוא;ט צי‪.‬ייי ייעלכע‪.‬עבירה האט יאיר נליעה;‪ .‬האבץ ייי טיאנטי־סיר ‪.‬האבי; נייעהן אמענטש‬
‫ןאט' נעעכין }עלט צו דין ניייב ויאט‪,‬ער האט ךא }ינט‪.‬האט רבי הנחומיא' ניעשיקט רופין‬
‫^עט <‪£‬אן טיט 'ךי טייב‪ .‬אונ טען ןאט די ‪.‬נעבריינןט צו ‪1‬בי ד»נהוטא ןאט תייייעח^א‬
‫ןייז^ט צי אים וואסאיז די אשה' מיט ךיר‪ .‬ןאט ‪.‬עריניזאנט דאסיאיו* מיין נדיב }יווען אונ‬
‫איך ןאכ ייא }י‪$‬ט‪ .‬ןאט ךבי תף־ווםא צו אים נייאנטיפאר דאם האיסטו איר נינ‪.‬עבץ'‪?.‬עלט‪.‬‬
‫ןאט‪,‬ער ניזאןט כבי איך האב ‪.‬נ;זעהן‪,‬עם איוואירדיער שלעכט האב איך אויף'אייר רחמנות‬
‫}יד«י‪.‬ט אונ האב איר ענעבץ ראם ‪.‬נעילט‪ .‬האט ‪1‬בי תניהומא אויף ניהייבין ייי; ?ניםי״נענץ‬
‫ןימעל אונ ןאט נייא‪.‬נט ךבונו שליעוילם מאדאך ךער מענטש ;ואס ידי אשה ןאטיביייאים‬
‫;אר }יט צו קאנען‪.,‬ער זאל איר ‪,‬נעבין‪,‬עסין פץ ךעםט ווענין אי‪.‬ער 'האט‪/‬נץעהן ייא ן א ט‬
‫ניט «״עןוין ןאט״ער אויף איר כתבנית נייזאט‪ .‬רו וואםיאויף דירישט״ט או ידיו ביוטארהום‬
‫ןחנץ אונ נןיר‪.‬זענען‪-‬יךי קי‪.‬נדער פון דיינע וגעליכטע אברהם ‪:‬צחק' ‪.‬יןעקב כאךפ?טו ‪j‬עיויס‬
‫אויף אוף רתםנית הא?ין‪'.‬איו באלד ענאנןען ךיענין אונ די וועלט איז יאט 'ניויאךץ'‪ .‬רבי‬
‫איי אםאןל 'נ;!עםי; נעבץן ךי שיןל' פץ די בבלים אץ צפורי אונ האטינילערונטתורה‪ .‬האט‬
‫מען נעפיךט ‪.‬נעבין אים ‪.‬אקאלב יצום שעכטי; • האט די_קא‪.‬לב נעשריגע! ‪£‬א'י־ כבי* אווי ווי‬
‫איינער וא';ט רעטע קיך‪ .‬ן א ט בבי ‪,‬ניזאנט צו ךי‪.‬קאלב ייאס״קע; י איך דיר העלפי; די בייט‬
‫בשאפי; נ‪-‬ווארין‪,‬מען זאל ךיך‪.‬שעבטין‪ .‬האט בבי}יהאט ציץישמאךצין דרייצעהן יאתר‪ .‬ר^י יוקי‬
‫בר >*בי; האט נ;יא נט ף ךרייצ^זן;אהר וואט בבי ןאט' ניהאט יציין' שמאךצין האט‪..‬קיץ‬ ‫‪:‬‬

‫?!עוברתה מפיל ניייען אונ וו"יי‪.‬בער ןאבץ ניןאךין ךי;!רע*‪.‬נ^נלער א; 'שימאריצי;‪ *.‬נאך לי‬
‫דרייצען‬
 ‫בראשית סל‬ ‫נחפיעהמ‬ ‫סדר‬
‫למעבד לך לבך נוצרת ‪) .‬מך( וחשש ר׳ את שיניו י״נ שנה ‪ .‬א׳ר יוסי בר אבץ כל‬
‫אות; יינ שנה שהיח חושש רבי את שיניו )מה( לא הפילה עוברת באיי ולא נצטער!‬
‫היולדות ‪) .‬מו( בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ‪ .‬ובעה למיקטליה ‪ .‬איל‬
‫ברתי שבקי׳ דכתיב )יזהליס קמה( ורחמיו על כל מעשיו ‪ .‬רבינו הוה )מז( ענותן‬
‫סני והוה אסר כל מח דיאםר לי ב״נ אנא עביר ‪ .‬חוץ ממה שעשו בני בתיר«ג‬
‫לזקני )מח( שירדו מנדולתן והעלו אותו ‪) .‬מט( ואין סליק רב הונא ריש נלותא‬
‫להכא אני קאים לי מן קודמוהי ‪ .‬לםה דהוא סן יהודה ואנא סן בנימין והוא‬
‫מן רכריא דיהודה ואנא מן נוקבתא‪ .‬איל ר״ח רבה והרי הוא עומד בחוץ ‪ (5) .‬נתכרכמו‬
‫פניו של ר׳ ‪ .‬וכיו; שראה שנתכרכמו פניו ‪ .‬א״ל ארונו הוא ‪ .‬איל פוק חזי מא; בעי‬
‫לך לברא ‪ .‬נפק ולא אשכח בינ ‪) .‬ננ(( וירע דהוא נזוף ‪ .‬ואין נזיפה פהותה מל׳‬
‫יום‪ .‬איר יוסי ביר אבין כל אותן ל׳ יום שהיה ר׳ חייא רבח נזוף מרבינו ‪) .‬נכ( אליף‬
‫לרב בר אתתיה כל כללי דאורייתא ואלין אינו] כלליא דאורייתא הלבתא דבבלאי ‪.‬‬
‫לםוף תלתץ יומין אתא אליהו זכור לטוב ברמותיה דר־ת רבה לנכי רבינו ויהב‬
‫ידיה‬
‫מתנות כ הונה‬
‫את עצמן מגדולת; ‪) 1‬נוע( ואין סליק נוי ‪ .‬ואס סיס עולה•‬ ‫אותי להישמע ונתחיל לצעוק לפניו נמו שאמר הצילנ• נא ג‬
‫לכאן רנ טנא הייתי עומד מפניו לנטדי מפני שהוא נ *‬ ‫)מד( !חשש‪ .‬היה תישש וכיאנ ב שיניו ! )מה( לא הפילה‬
‫נהפנו לירקין שר‪,‬רד‬ ‫)נ( נתנרנמי ‪.‬‬ ‫משנע יסולס ‪.‬‬ ‫נוי‪ .‬שיהודי הצדיקים מכפייה על הדור ו )מו( נתר יימין‬
‫והלכו דמיו‪ .‬ה״נ נמנרנרשו שניו א״ל ארונו הוא א״צ‬ ‫נ ו י ‪ .‬לאמר ימים אלו כלומר ׳"ג שניס אירע מעשה פשרן‬
‫רני לרני חייא נא וראה מי מ‪:‬ן נן לווצה ו )נא( וידע‬ ‫א' היה עונר לפני כתו של רני והיתה רוצם להמיתו‬
‫ל מייא שהיא נויף ודני אמר נן שיצא מלפניו ולא ירחם‬ ‫אמר לה רני נת׳ הנח אותו‪) :‬מו( ענות; שגי‪ .‬עניו‬
‫פניו ‪ ) 1‬נ נ ( אלין נוי‪ .‬למד רני עה רנ נן אמות׳ נ ‪3‬‬ ‫גדיל והיה חומר נל מס שיאמר לי אדס לעשות דנר‬
‫כללות‬ ‫הכנפה ושפלות רוח אני עינה כוי ‪) :‬ממ( שירדו‪ .‬היריד!‬
‫ךרייצען;אהר איו אשיץ נינאננע; פאר ביי זיין טאכטער‪ .‬האט זיא ‪,‬ניוואלט הרננן‪.‬רעם ן׳זךץ‬
‫האט רבי צו איר נייאנט מיין טאבטער לאו אים לעכץ‪,‬עס שטייט }אט'האטי רחמנות איויף‬
‫אלץ ראם ןןר האט בשאפץ‪ .‬רבי' איו ניןוע; כיי ךך זייער' ניךעךינ אונ‪,‬ער האט ניואנט‬
‫ראם אפענטש וועט פיר הייםי; טאה; וועל איך טאהן‪ .‬נאר וואם ךי בני בתירה האבין‬
‫ניטאהן צי״םיין ךידע‪ .‬די זענען אראל• ניגאננען פוי זייער נרויפקייט אונ ךאבץ ךאס נרויסקיית‬
‫אים אוועק ני?עבין‪ .‬דאם ויעל איך ניט טיאה;‪ .‬אונ אויב כיב הוגא ריש }לווזא וויעט "קוטע!‬
‫א‪.‬הער וועל איך אויף שטיין פאר אים ‪ .‬דייל‪,‬ער איו פון ע!בט יהוךה אונ איך בין פון שבנן‬
‫בנימי;‪ .‬אונ‪.‬ער איז פץ ךי זכרים פון שבט ‪.‬יהודה‪ .‬אונ איך י בין פון ךי‪.‬נקבות פון שבש‬
‫יהודה‪ .‬האטי בבי חי;א רבה נייואנש צו ריי‪ .‬רב הונא איז אויף ךי נאם‪ .‬איו ‪.‬נעל ןיוואירין‬
‫רער פנים פון ךןץ ודיל‪.‬ער האטי ייך דער שךאקין פאר בב העא‪ .‬ווי רבי חי יא האט נייעהן‬
‫ז‬

‫אז רער פנים פון רבי איו נעל ניוואךין‪ .‬האט רבי חייא ןיזאנט רב הו}א איו ניט ניקוטען‬
‫לע‪?.‬עךינ נאר‪.,‬ער איז;ישטאךבין אונ מען האט אים ןיבךייננט' מיט רער מטה ‪.‬מען ;אל אים‬
‫בנךאבץ רא אין אךץ‪.‬ישראל'‪ .‬האט כבי ניזאנט צורבייחייא ניי אריוים אונ‪,‬זעה רער דאלף‬
‫דייך אויף ךי נאם‪ .‬איז בבי ח;יא ארויס נעאנגען אונ האט״קיינעם ניט ניועה; • וזאט‪.,‬ער‬
‫§אר שטאנען או רבי איו אץ כעם אויף אים אוינ״ער דיל אים ניט זעה;‪ .‬אונ אז לתלמיד ח^ם‬
‫שרייט א; אויף אמענטש‪ .‬טאר ניט ךער ‪.‬מענטש ני‪.‬יעה; וועדי; פאר דעם תלמיד הכם‬
‫ךכייםינטענ‪ .‬כבי יוסי בר אבץ יאנט ךי ךכייסינייטענ וואט כבי חייא איזניווע; אן‪,‬נעשרעען‬
‫פון בכי‪ .‬האט ןןר ני‪.‬לערונט טיט רב זיין'שוועסטעךם זוהן אלע ב^לים פץ ךי תורה‪ .‬ךאם‬
‫זענען ךי כללים פץיךי תורה‪ .‬די ךינים פיון' ךיי תלמידי'הכםים פיון בכל‪ .‬נאך ךרייםינ ‪.‬טעג‬
‫איו' ניקומעין אליהו הנביא אונ האט ייך פאר שטעילט‪..‬ערי ואל אוים זעהן ווי ‪1‬בי חי יא אונ‬
‫ז‬

‫איז אריץ נעאננען צו בבי; אונ האט ניליינט זיין פיננער אויף ךעס צאן; פץ כבי איי בבי‬
‫נעוונךט ניוואריץ‪ .‬דר נאך איז ניקומע; רבי חייא צו ריבי אונ הט ניפךקט ביי אים !;ואם מאלט‬
‫דייןיצאה;‪ .‬האט "רבי ניואנס צו רב־ חייא פו; רעד צייט וואט דו האםט ךליינט דיין פ‪:‬נ‪.‬נע‪"5‬‬
‫אויף‬
 ‫לג‬ ‫נח‬
‫בראשית‬ ‫י^י׳‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫ידיח על שיניה ואתסי ‪ .‬כיון דאתי ריח רבה לנבי רבעו איל מה עבדת‬
‫בשיניך ‪ .‬איל )נג( מן עונתא דיהבת ידך עילוהי איתנשםית ‪ .‬איל לית אנא‬
‫ידע מה הוא ‪ .‬כיון דשמע כן שרי נהינ ביה יקרא ‪5,‬־( וקרב תלמידים ומעייל‬
‫ליה םלנאו ‪) .‬נכ( איר ישמעאל בר׳ יוסי ולפנים ממני ‪ .‬איל חיו לא יעשה כן‬
‫בישראל ‪ .‬רבינו הוה )נו( מתני שבהיה דרית רבה קםיה רריי ברי יוםי איל אדם‬
‫גדול אדם קדיש ‪) .‬נז( חד זמן המתיה בי בני )נח( ולא איתכנע מיניה ‪) .‬נט( איל‬
‫ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיח בי בני ולא איתכנע מינאי ‪) .‬ס( איל‬
‫א״ל רבי תייא )סר(( מםהכל היית־ באנדח ההלים ‪.‬‬ ‫ולמה לא איתבנעת מיניה ‪.‬‬
‫)שב( כיון דשםע כן מסר ליה תרין הלמירוי והוון עיילין עמיה לי‪.‬שינה )סי( דלא‬
‫ישה׳ )סי( ותזער נפשיה‪ (1) :‬ר׳א טוב ה׳ לכל ונו׳‪ .‬ויזכור אלהים אח נח ונו׳‪ .‬איר‬
‫שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם תופכים מדת רהםים לםה״ד‪ .‬בכ״ם שנא׳ ה׳‬
‫פרת רחמים )שמות לד( ה׳ ה' אל רחום והנון‪ .‬וכתיב )‪3‬רל!שיח ו( וירא ה׳ כי רבה רעת‬
‫זזאדם בארץ • )שס( וינחם ה׳ כי עשה את האדם‪ .‬ויאםר ה' אמחה ונוי‪ .‬אשריהם הצדיקים‬
‫‪w‬‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)מ!( ולא אישננע גי׳‪ .‬ר׳ ירא‬ ‫חייא ננית מירחן ו‬ ‫בללית של נל סיוירס נולס ו )גג( וון עוגתא נ ו ׳ ‪ .‬מן‬
‫לא היש נכנע מלפני י ׳ ׳שיישאל נלזנוו לא שפז בפניו ‪5‬‬ ‫א״ל‪ .‬י' וו״א‬ ‫ספת שנמפ ידן עליה נתרפאת ‪:‬‬
‫) נ ע ( א״ל שהיא נ י ‪ .‬י ישמעאל אמי לרני אותו תלמיד‬ ‫אין אני יידע מה היא זה שאתה אימי ני לא מתת׳ יד‬
‫‪1‬‬
‫פה״ת משנש איתי יאיתיי ננית הפרתן ילא הס מלפני ‪:‬‬ ‫יי ׳ יה ניין ששמע רני נן יהרגיש שאליהי עשה נן לנניי‬
‫) פ ( א״ל י׳ לו׳ מיא למס לא עמדת מלפגיי ‪1‬‬ ‫רני חייא השתיל לנהוג נניי ני׳ שייא! )נד( יקרב‬
‫)שא( מסתנל ני'‪ .‬היהיתי נאגדש תלים ומפני העיק‬ ‫הצמידי‪ .‬היתיק סתלמידיס לאמיייסס יהנניס יהקוינ י ׳‬
‫ס״תי שריד ילא יאיתיי ומעשה וס סיס ננת׳ ניא׳ שמיתר‬ ‫מייא ל שנ לפניו‪) :‬נה( א״י ישמעאל נ ו ׳ ‪ .‬דרך שאלה‬
‫שש ללמוד יליתן נ ט ו לסיח ו ) פ נ ( ניון ישמע יניט‬ ‫אמר לי׳ אס יננס יני חייא נס להניס ממני‪:‬‬
‫נן סיס מישר לי שני תלמידם שימשו עמו לאשונה פירש‬ ‫) נ ו ( מתגי שנסים‪ .‬סיס מספר שנתו שאדס גדול הוא‬
‫םעיין לנל ציקיש תשן ישמר של נית סמיהן נ ד שלא ינא‬ ‫יני ח״א יסיג רש״י זיל אדם נחל היא אדם קדוש םיא ‪t‬‬
‫לידי שנגה‪) :‬פג( שלא '׳שסי‪ .‬שלא ישתיעש ‪) :‬שד( ו ס מ י‬ ‫)‪:‬ז( מי ומ! ט ' ‪ .‬פעס אתת יאה יני ישמעאל ליני‬

‫אויף"רעם ןיאןן איז דעד״ןיא^ןניזונךט ‪.‬גיךאךץ‪ '.‬האט רבי" רויא ניזאןט איןו~ףי~}אר'‪7‬ט‪.‬‬
‫איר האב }ארי ;יט ‪.‬ניליינט רעם ?ייננער א‪1‬יף דיין ^אהן ‪ .‬וך כבייןאט ראם ניהעךט ןאט‬
‫״ער ‪8‬אר ‪#‬טאנען או אליהו ס}כיא ןאט ןאס ניןזאוזן ״ער ואל וועךץ ?!לום טיט כבי ייייא •‬
‫האט כבי ‪;3‬געכץ ^בוד צי כבי חי יא‪ .‬אונ בבי האט לער גוייט^רט אלע כגלסיךיס אע האט‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫ניניסע! כבי חי יא נעבין ךך ‪ .‬האט מי‪?.?'? .‬אל בבכי יוסי נייאנט צו רויי !ועט כבי חייא‬ ‫ז‬

‫ךצען יןריער ‪$‬אר טיר‪ .‬ןאט בכי ןייאנט הם ויגלום ;אל איעלןעיס ניט דין ביי ייךין‪ .‬כבי‬
‫ן א ט ןילויבט בבי ח«א רבה ‪5‬אי־ בבי י‪.‬ישמעאל בכבי יוסי אינ האט }ייאןט אויף ‪1‬בי דדיא‬
‫§ז‪,‬ער איי אןרוי^ער לסךן אונ אהייליגער נןענטש‪ .‬איזאןל ןאט רבי י?זק?‪3‬אל ןיטראפין‬
‫רבי ךוי;א אין ^אד‪ .‬אוני כבי חי;א איז ;יט אייף ^ישטאנען ‪$‬אר בבי י‪.‬שטעאל‪ .‬ןאט כבי‬
‫ישמעאל נייא;ט צו כבי דיין הלמיד ויאס דו ןאםט אים ‪.‬נילויןגש האב איך איט ‪,‬נסעה איו‬
‫ןאד אונ ‪,‬ער איז ניט אוץ* נישמאנען פאר מיד! האט רבי גיי«עט צי כבי ח״א ?אר ייאס‬
‫ביזטו ;יט אויף ןי^טאנע; &אר רבי'‪.‬יעזמעאל‪ .‬ראט בכי חי;א ני;א}ט איך ן א כ ןי‪.‬טבאכט אין‬
‫די דרשות פון ם^ר ואהלים האב איך'ניט גייע‪,‬־ן ייי בבי ישמעאלי איז ניעזטאנען יפאר סיר‪.‬‬
‫*וי כבי ןאט ניהעךט או רבי חי;א איז אזוי ‪8‬אר טראכט איןיךער תודה ן א ט ^ר אים }ינע^ק‬
‫‪$‬וויי ?ןלםיךים די יאלץ טיט אים שטענךינ ניין‪ '.‬טא‪5‬ער יועט ;ןר אריץ ניין יאק א^ינםטעךין‬
‫‪£‬ךט איוג ״ער וועט ויין §אר טראכט אין תורה ;אלי ך י אים ןיטען ״ער יאל ניט קוםען ‪W‬‬
‫א נ ^ ה * ) ד ( ן‪$‬ר אכור‪ .‬נאך אפ?ט איי ןאט איו נוט צו אלע‪ .‬יף ךער ןסוק יאגט }אט‬
‫ז‬ ‫‪v‬‬ ‫‪,‬‬
‫נ י י א נ ט ‪ r y‬י ו י י צו‬ ‫ןאט‬ ‫‪' 8‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ת אינ חיוח‪ .‬רבי ‪#‬טיאל כר‬
‫די ך‪#‬עים זיי סא?ץ פון רחמנות טשפט‪ .‬ווא‪;,‬עם שטייט ה׳ איז ךחלןנות‪ .‬אזוי ויי עס‬
‫שטייט אין פסוק ה׳ וד אל רחום וחניון‪ .‬ח׳ ןאט בחנןנות‪ .‬אונ‪,‬עם שטייט אין פסיק ‪1‬נלא‬
‫»׳‪ .‬ודוןאט }ירק; אז די של^עכטסיפין נרענטשין וואס די טוהען אויף ן ע ר ^ ר ד איז ‪5‬יל‬
‫וינחם‬
 ‫ג‬ ‫פ ר ע ה‬
‫בראשית קיא‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫םדר‬
‫שהן הופכים מדהיר למדה רחמים‪ .‬בכים שנא׳ אלהים חוא סו־היי )שמוח כ־( אלהים ל*‬
‫הקלל‪ .‬עד האלהיס יבא דבר שניחם‪ .‬וכחיב )שם ג( וישמע אלחימ אח נאקתם ויזמר‬
‫אלהים את בריתו וגו׳‪) .‬כראשית ‪ (J‬ויזכור אלהים את רהל וגו׳‪ .‬ויזכור אלהים אח נ ח ‪.‬‬
‫מה זכירח גזבר לו שין ופירגם אוחם כל ייכ חדש בתיבה‪ .‬ויזכור אלהים את גח‬
‫)סס( וחדין נותן בוכות הטהורים שהכגיס עסו בחיבה ‪ .‬רבי אליעזר אומר לשם‬
‫קרבני )סו( גקרא שגא׳ וירח ח׳ אח ריח חניחוח ‪ .‬ריביח אםר לשם נחת‬
‫התיבה גקרא שנא׳ ותנח התיבה )סז( בחדש חשביעי וגו׳ ‪ .‬ר׳ יחישע איטר לא‬
‫ישביתו מכלל ששבתו ‪ .‬א״ר יו חגן לא שמשו םולות כל י׳ב תדש ‪ .‬איל ר׳ יוגתן‬
‫י‬
‫שמשי אלא שלא היה רשיסן ניכ ‪) :‬ה( ייסכרו מעיגות ההום ‪ .‬איר אלעור לרעה‬
‫)כראשית ‪ (1‬ביום הזה נבקעי כל מעינית תחים רבה יני׳ ‪ .‬אבל לטובה ייסכרי םעינית‬
‫חחים ‪ .‬אבל לא כל טעינות הוץ טטעין )‪ (no‬טבריה ואבלונים ומערת פםיים ‪ .‬ותנח‬
‫התיבה בחרש השביעי בשבעה עשר יני'‪ .‬על )סט( טורי קרדונייא ‪ .‬ויהי מקץ‬
‫ארבעים יום ייפתח נח‪ .‬הדא )ע( מםייעא לההיא דאיר אבא כיב חלין ‪ (1) :‬וישלח‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫)סי( נקרא‪ .‬ששו גש על שם גיחות « ה«ג )‪ (10‬נ ח ו מ‬ ‫נסשיס ‪ .‬תהא נעזרת ו ס״נ גיסרנש איחס נל " נ חיש ‪:‬‬
‫סשניעי יגימו ר״א אומר לא ישנתי סנלל שלא שנתי‪:‬‬ ‫) ס ה ( והדן גיס! נ י ' ‪ .‬שיניה זקרא קד״ק יאת נל יני׳‬
‫)שת( ענייה הוי‪ .‬שמות מקוימת הן שיש שמה מים חמיןז‬ ‫ישר אתי נתינה לומר שונרי נינות נהמית הטהורים‬
‫)סע( עיוא זקרזנותא‪ .‬תרגיס של הרי אוקש ‪ ) :‬ע ( מם״ע‪.‬‬ ‫בהנגיס ‪ 1‬וי נדי להקריב מהן קינן ואיתי זטת זני לי‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫־^‪, ~^j‬־^‪^g‬־^^‪^jjj‬‬ ‫!‪.‬יגחם זד‪ .‬ה׳ האט חרטה גיוזאט ייאס״ער האט בעש פין‬
‫א‬

‫ןיז^ט איןז ויעל אפ סעקין אלע לע^עדינע פון רער יועלט‪ .‬יעהן' יסיר או פו; רחמנות* איו‬
‫ניוןארץ ‪ .vssfa‬ויאקל צו ךי צדיקים ‪.‬ייי סאכין פון קען|ט רחמנות‪ .‬יוא ‪.‬עם שטייט רעד‬
‫וואךט אלהים איי דין‪'.‬איו ורעם ‪#‬טייט אי; פשוק‪.‬אלהיט'א*‪_0‬קלל‪ .‬אד;ין ואילםטויןיטפמכץ‪.‬‬
‫‪.‬עד האלפים‪ .‬ביו צום דיץ זאל ק'ומען‪.‬זי;ערע טענות‪ .‬פו; דעםיט ווענין שטייט אין פסוק נישסע‬
‫ן!להים‪} .‬אט האט גיןעךט ראם }ישרייא פון'ךי יורץ‪1 .‬י‪,‬זכור אלהים‪} .‬אט האט גידיינקט‬
‫זיין פאר ביגדוגג וואט עיר האט גיםאכט סיט אבךהס‪.‬יצ^ק'‪.:‬עקב‪ .‬רוכור אלהים‪; .‬אט האט‬
‫ןידיי^קט חתל‪ .‬דיבור אלןים‪} .‬אט' האט }עריינקט גרן‪ .‬זעהן סיר אז פיו; דין איז גיוואךן‬
‫רחטגות‪ .‬וואס וזאט גאט }ידיעקט צו גת‪'.‬ןואס״״ער ןאט' גישןיייט אלע בהמות' אונ חיות‬
‫שןיועלף חדשים אין ךער ר^ה‪^ .‬אטךאט נידיינקט צו נח ‪ .‬דער דין האט אויןז ניזא^נט מען‬
‫;אל יאים גי‪.‬ליינ‪.‬קען‪ .‬נוייל‪,‬ער ןאט «ןריץ }יבלייגגט אין ךעריתןה' עופות דאם טע! סענידי‬
‫‪.‬זןםין״ער יאל סקליב זיין פון‪.‬זיי קך‪5‬גות‪ .‬ריכי‪.‬אליעזר זאגט ודיל גאט ןאט‪.‬גי‪.‬ווא‪5‬ט אז ‪r$‬‬
‫ז‬

‫;ועט ס‪.‬קריב ‪.‬זיין' קךןגות אוג ‪3‬יי ך'י קל‪$‬גות שטייט וירח 'ה׳ את ריח נעיחח \ דר״יכער ןאט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫;אט אדיין }י‪.‬גע?ץ'אין ךי }עי־אגקע; פון דין פאטער‪,‬ער ואל יאים רופין 'נח‪ .‬רבי יוסי ברכי‬
‫חנינא זא}ט דוךןז לי רוהונג פיק ךי יןןה וואם‪.,‬עס ששייט ייי‪1‬ח התןה‪ .‬ךלץיער‪.‬ןאט'טען‬
‫אים גירויי; נרו'‪31 .‬י יהושע זא‪.‬גט ‪,‬עס ?צטייט אץ ןסוק יי צייסין פון דיעריוועלט וועלין‬
‫<יט רוהען‪ .‬זןןער אין ךעם ;אהר פץ יסבול ןאכץ זיו יא }ירוהט ‪ .‬לבי יון}!׳' זזןגט ךי‬
‫‪ v^i‬צוועלף חרשים וואם רער טבול איי }יוחג; ןאכין ךי סןלוח גייט ‪1‬יעךי‪5‬ט \ ךי זוהן פיט‬
‫ךי ל‪$‬ח זענען ניט ?‪ . r W i^T‬ככי יונתן;אגט די האבץ ;א כעךיגט ‪ '.‬ךי וורזן טיט ךי‬
‫ל^גוז האבי! ני^יינט‪ .‬ו^אר‪ .‬עט אזוי גוט ליכטיג'ווי סייגט‪) :‬ה( ךםברו ‪. .‬עם דעגען פאר‬
‫‪4‬אכט ‪.‬גיוואךץ ךי‪'.‬קוואלץ פץ אבןדונד‪ .‬רביי^לעוךזאגטיצום שלעכטץ ווען'לער טבול ןאט‬
‫‪$‬נג'יהויכץ ןאפ‪:‬ץ זייף גיענ«גט אלע'אב גרוגךען‪ '.‬אןעריצום גוטעןיןויען ךי ‪.‬קוואלץ ןאכין וקן‬
‫עארסאכט זענע; ניט אלע'§ארמאבט ןיווארי;‪ .‬לעיר‪.‬קוואל פון טכךיה אוני אבלוגיסאוג רער‬
‫‪:‬גןע‪,‬לער פץ ‪6‬סי‪.‬ים איו‪.‬געכליבען האפיין‪ .‬די תןה האט גירוהט אין זיליעטץ ח^ש דעם ךבע‪5‬ענטי;‬
‫^אג אין חדש אייף די'בעךג אררט‪ .‬דאם זענען ךי בעךנ פון קוךלנ_י‪ .$‬אץ סוף §'עך'ציג‬
‫ןזעג ןאט לס ג;עפיגט רעם פעגםטער פו; די ?‪/‬בה‪ .‬ראם איי ייי לבי א^א בר כהגא האט‬
‫ניזאנט‬
 ‫בראש ת‬ ‫נח פרשה לנ‬
‫פדר‬
‫אח חעורב ‪ .‬ההיו־ )סהליס קה( )עא( שלח חושך ויחשיך ‪ .‬ויצא יצא ושוב‪ :‬ד׳‬
‫מדן בשם ר׳ יהודה ברים התחיל )עכ( םשיבו תשובות‪ .‬איל פכל בהמה חיה ועוף שיש‬
‫באן אין אתה םשלת אלא ל י ‪ .‬א״ל פה צורך לעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן‪ .‬ר׳‬
‫ברכיה בשם ר׳ אבא ביכ אפר‪ .‬א״ל הקביה )מנ( קבלי שעתיר העולם להצטרך ל ו ‪ .‬איל‬
‫איפתי‪ .‬א״ל עד יבושת הפים פעל הארץ‪ .‬עתיד צדיק אחד לעםוד )ע־( וליבש את‬
‫העולם ואני םצריכו להם‪ .‬ההיר )מלכים א ין( והעורבים םביאים לו להם ובשר בבקר‬
‫ולחם ובשר בערב‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נהםיה‪ .‬דיי אופר עיר היא בתחום בית שאן)עה( ושפח‬
‫ערבי‪ .‬רינ אפר עורבים פפש ה י ו ‪ .‬ופהיכן היו טביאיפ לו םשלחנו של יהושפט ‪:‬‬
‫)ן( דרש ר״ע פעשה דור הטביל בגנזק של פדי ולא בכו וכיו! שהזכיר להם מעשת איוב‬
‫סיר בכו‪ .‬וקרא עליהם הפקרא הזה )איוב כד( ישכחהו רהם טתקו רפה עוד לא יזכר‬
‫ותשבר כעץ עולה‪ .‬ישכחהו רחם הם שכחו דחפים מן הבריות אף הקב׳ה שיכח רהםיי‬
‫מהם‪ .‬מתקו רמה )עו( שטיתק רפה םהן‪ .‬עוד לא יוכר ותשבר כעץ עולה‪ .‬איר אבתי‬
‫)עז( תעקר אין בתיפ אלא תשבר‪ .‬כדבר שנשבר )עח( ואינו מעלה חלופין ואיזה זה >‬
‫מתנותכהונה‬
‫את העילס‪ .‬יסין שהחניא עצמו משני אוכל אשת אחאג‬ ‫לנשיא נוסי* פי' נסיק וה סייע לסמא זא״ר אנא מה‬
‫והעורניס מניאיס לו נוי ‪ ) 1‬ע פ ( ישמס ערני‪ .‬ונני אותה‬ ‫שנתינ להר תעשה לתיבה הייני מלו!‪) :‬עא( שלת משן‬
‫העיר הניאי ל‪ 1‬למס וגומר חסי העורניס נלומר בני‬ ‫ייחשין‪ .‬מי ששילת משן עושה מעשה מכוניה כמי נאן‬
‫מקיש ערני ‪) :‬עי( שמיחק ‪ .‬המתיק הרימה ותיגעה‬ ‫שנח שלח עורנ שמור משמיר תארו יהיא עוף טמא ימעל‬
‫מנס נאנלי אושש‪) :‬עו( תעקר נ ו ׳ ‪ .‬אילו רסינ תעקר‬ ‫בשליחתו יסשונתי נשאר מעל ‪) :‬ענ( משיבו השונית‪ .‬ישינ‬
‫היה משמע שנשתל נמקום מחר ‪) :‬עמ( אינו מעלה‬ ‫דרשו לשין תשיבה « ) ע נ ( קכלו‪ .‬נתין התיבה‪) :‬עז( ולינש‬

‫ןיואנט אין ךער הבה אט כיווען אפענםטער‪) :‬ן( וישלח ‪ .‬נח האט אידם נעשיקט פו; דער‬
‫ת^ה' ךי קראה‪ .‬ווי ךער פסוק;אגט שלח חש־ !יחשיך' או טען שי‪.‬קט פינםטער בלייבט פינםטער‪.‬‬
‫נח האטי געעזי‪.‬קט ךי קראה תאם דא איז שיואו־ץ גפינסטעח ‪'.‬איו די״אנטוואךט" אירע' אייך‬
‫ןיווען פינםטער‪, .‬עם שטייט אי; פסיק י‪.‬יצא';צו'איש‪1‬ב''‪ .‬רבי יוד; ן א ט ניואינטיפון רבי יהודה‬
‫ברבי םיפץ ם ווע‪.‬נץ ךיי‪.‬קךאה ןאט אנניהובי; ‪.‬ענפעךין צו גרז אונ האט ניייאנט צו אים פון‬
‫«*לע בהםות אונ דוות אונ עופות וואםירו ןאסט' אי; ךי הבה שיקסטו ״קיעעם ניט נאר פיך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫האט נח ניואנט צו ךי‪.‬קראה וואס ךאךף ךיך י די וועלט ןיט צום'‪ ; ci:.‬ניט צו‪.‬אקרבן‪ .‬רבי‬
‫ברכיה ןאט ניואנט פץ' בבי א^א בי־' כהנאם וועגץ'}אט האט ניזאנט צו נדו ‪;.‬עם' אריי] די‬
‫קראה אין ךער תיבה ווארום ךי וועלט וויעט דאי אמאהל באךניין‪ .‬ןאט נח גיפךענט ווען וועט‬
‫מען זיא דאךפי; ‪ .‬האט נאט גיואןט ויען ךי וואסער'וועטי‪.‬טרוקען וועךין פו; ךי ‪_.‬ןן'רר ‪.,.‬עם‬
‫זועט ז^םאהל ויי; אצדיק וואט וועיט טרוקען מאבי; ךי וועלט' וועל איך דאךפין ךי ‪.‬קיראהע;‪.‬‬
‫ראם איו נידען אליהו מביא וואס‪.‬ער האט נישראךין״עם יאלךריי יאהר ניט' ויין ךעגיין שטייט‬
‫ד‬

‫אין פסוק ‪.‬והעורבים מייאים לו‪ .‬האבץ ךיקראהען אים נייבךייננט' ברויט טיט פלייש אין‬
‫דינר פךיה אונ ברויט טיט פלייש סארץ "נאבט ‪ .‬רבי "יהודה אונ רבי נחמ;ה‬
‫קריגען‪.‬־ ר?י י־וךה יאנט והעורבים םיינט 'מען ךיא םיענטקין פון ךיא שיטיאט‬ ‫ז‬

‫*‪.‬ערבי‪ .‬דארום‪;.‬עיבץ בית שאין איז" נייו״ען אשטאטיוואס'הייםטעךבי‪ .‬רבי נהםיה ואנט והעיוךג״ב‬
‫מיינט מע; קראהען‪ .‬פץ'וואנען ןאבין ךיי קראהען גינומיען ךיי ‪.‬ברויט מיט' פלייש‪ .‬יפו; ידעם‬
‫מלך ‪.‬יהיושפיט ם טיש! <ן( דרש‪ .‬בבי‪_.‬עקיב'א האט גידךשת די מעשה פון מבול אין די שטאט‬
‫בנזק אין די מדינה מדי‪ .‬האט״קיינער ניט ניוויינט ‪ .‬ווי‪..‬ער האט רעד טאנט ךי מעשה פזי‬
‫איוב האבץ ךיי ניוויינט‪.‬יזאט‪,‬ער אויףדי נילימננט רעם פסוק‪ .‬ישכחהו רחם מתקויךםה עור לא‪.‬יובך‬
‫ותשבר בעץ עילה‪ .‬י‪.‬ש‪.‬כחהו רחם מיינט נזען די דןאבין פאר נעםי; רחמנות צוןאבץ אויף‬
‫כוע;טשי; ןאט נאט !ןאר' נ‪.‬עסין רחמנות צו האבץ אויף זיי‪ .‬מתקו רפה‪' .‬נאט ןאט זים נימאכט‬ ‫‪:‬‬

‫ךי וועךים פץיייער פלייש‪!. .‬יי ייעלין שוץ מער ניט ךער מאנט וועדי;‪ .‬די ויעלץ צו בךאבין‬
‫ווערי; ווי אבוים‪ .‬רבי אבהו ז!<נט‪,‬עס שטייט ניטן‪:‬י וועלי; 'אוים נעךיסען וויעךץ ווי אביים‪.‬‬
‫;אר ;ןם שטייט ךי ייעלין צי בראיבין ווערין‪ .‬אביים וואס םע; רייםט' אים' אויס טיט דעג‬
‫ווארציל‬
 ‫פ ר ש ה ל ג‬ ‫‪rJ‬‬
‫בראשית קלב‬ ‫פדר‬
‫זה דור הפלגה‪) :‬ה( וישלח את היונה וגי׳ ולא מצאה היונה מנוח וגי׳‪ .‬יהודה בר נה«‬
‫בשם ריש אטד )עש( אילו מצאה מגוח לא היתה חוזרת‪ .‬ודמותה )איכה א( היא ישבח‬
‫בנדם לא מצאח מנוח אילו מצאה םגוח לא היו חוזרים ‪ .‬ודמותה )דברים כח( ובגו*‬
‫ההם לא תרניע ולא יהיה מנוח ונו׳‪ .‬חא אילו מצאו מנוח לא היו חוזרים ז )ט( ויחי‬
‫עוד שבעת ימים‪ .‬ר׳ יוסי אסר ג׳ שבועים ימים‪ .‬ויוסף שלח את היונה ותכא אליו‬
‫היוגה וגו׳‪ ,‬טרף בפיה וגו׳‪ .‬מהו טרף )פ( קטיל המדיא )בראשיח לז( טרוף טורף יוסף‪,‬‬
‫א״ל )פא( אילו שבקתה אילן רב הוה מהעביר‪ .‬מהיכן הביאה אותו ר' אבא ב״כ אסר‬
‫)פי( סשבשושין שבא״י הביאה אוהו‪ .‬ר׳ לוי אמר )פג( מהי המשחה הביאה אותו‬
‫)פד( דלא טפח ארעא דישראל במבילא‪ .‬והוא שהקב־ה איטי ליהוקאל )יחזקאל כ‪(3‬‬
‫בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא ולא גשמה ביום זעם‪ .‬רב ביבי אסר‬
‫נפתחו לה שערי גיע והביאה אותו‪ .‬איר אבהו אילו מניע הביאה אותו לא תיתיז‬
‫טביאה דבר מעולה ‪ .‬או קנטון או פלםםון‪) .‬פה( אלא רמז רמוה לו איל לנח מיטב‬
‫)פו( מר מזה‪).‬פז( ולא מתוק מתחת יריד‪ .‬וייחל עור שבעת ימים אחרים )פרו( הדא םםייעא‬
‫להא‬
‫מתנות כהונה‬ ‫ישי‬
‫י‪ ! <-‬אין לו תקנם לסמליו גזעו ו )עפ( אילי מלאה שיודי שם סמים שנאמר ויכסו נל הסריס הגניהיס ‪xfi‬‬
‫פיות נל סשמיס נן פי' הרמנ״ן »סזר הזה ‪) i‬פה( אלא‬ ‫ט י ‪ .‬דאל״נ למס לי ילא מלאה אלא לדייקא אתא סא אס‬
‫רמז ני׳ ‪ .‬רנ ניני סשינ נן שלעיצם שערי ג״ע נפפנז^ ל‪9‬‬ ‫מיאה נוי לא היו מוזרים לירושלים ‪) :‬פ( קנויל‪ .‬המיס יהרנ‬
‫יהא ללא הניאה לנר מעילה ממנה לרמז עשחס נ ן ‪ :‬ה״נ‬ ‫‪ nfr‬הזית קודה זמנו שלא היה עימד לייןלן עדיין »‬
‫)פי( מר מזה ‪ .‬מתתת ידי הקנ״ה‪) :‬פז( ילא מתו»‬ ‫)פא( אילו שבקת" ‪ .‬אילו הנית' אותי איל; גדול היה נעשה‬
‫נ י ' ‪ .‬ו״ק שרן י מוי; נפרש" נםדר זה נפי' םתייע‬ ‫‪9‬י‪1‬ני יכו'‪ ) :‬פ נ ( משנשישין‪ .‬ומיררו נ׳ שדגים ת״א תלתא‬
‫ירמזה לי מופנ ינית צי להתשרנס פתמת ידי הקניה אפילו‬ ‫שזשין י‪ ) .‬נ נ ( מהר המשתה‪ .‬ששם היי גדלים זתיס הרנה‬
‫במזון ייסר מר מזית ממס שאתפרנס מתחת ידן נמזון‬ ‫י»״ש נ ן נקרא הר המשחה‪) :‬פד( דלא ספת נ ו י ‪ .‬שלא‬
‫מתיק מדנש ו )פת( םדא מסייע נ י ' ‪ .‬שנעת ׳מיס מד‬ ‫ה ל ז ארן ישראל נימי המניל ולא געקרי האילנות אע״פ‬
‫נואךציל‪,‬קק מען אים איינפלאנצין איין איין אנךער אךטל" ן^ש״"ד^ב?ים~^ם"איז צו‬
‫בראכין וועט שוי! מער ‪.‬ניט" וואקסין‪ .‬דאם איו יךער דור דזפלגה וויאם האבין נימאכט‪.‬ךעפ‬
‫טארעםז <ח(‪ rfffip.‬את היונה'‪ .‬נית האט אתים גע^יקט ךיי טאהב פון דיי תכה'אוני‪.‬זיא‬
‫האט גיט ןיפונען אתהינ אךט ווא צו עזטעלין ךי פיס • יהודה בר גחמן האט גץאגט פון רבי‬
‫ש^עיןם ייעגץ ווען ריטאףב ;ואלט יא געפונען ארוהיגיארט וואלט ךא גיט גיקיומען צוךיק‬
‫י‬

‫אין די ה^ה‪ .‬נאך אווי אנלייכין'שטייט'ביי יורץ זיא איז גיועםיין צווישען ךי פעלקער ןיא‬
‫האט גיט גיפוגע; ‪.‬קיץ תהי‪ .‬איעיר אז ךי יוךין וואלטין‪.‬געפיונען ריוה צווישען'ךי"§עלק'ער‬
‫זואלטין‪.‬ייי ?יט גיוף‪/‬לט גיין ציוךיק אין ארץ ‪.‬ישראלי‪} .‬אך אווי אנליימן \אגט'ךע'רפסוק‬
‫‪1‬‬
‫?יווישען ך ‪.‬פעלקעריוועט ךא ניט רוהעןיאוגךיא וועט גיט האבץ ירוה‪ .‬אןער אי די יוךין‬
‫יואלטץ‪.‬געפונען רוה ?ודשען ךי‪.‬פעלקער וואלטין די'‪3‬יט גיייאלט צוךיק גייןיאין אבץ י‪?.‬י‪*£‬ל י‬
‫)טי(‪.‬דקל עויר‪ .‬גה האט גיוואךט נאך ייבעין טעג‪ .‬רבי יוסי ואגט ךריי מאהל צו' יי^עןיטענ‬
‫י‬
‫האט‪;.‬נר גיוואךט‪ .‬ךער גאך האט‪,‬ער אריויס געש‪:‬קט ךי טאהב גאך' אטאהל‪ '.‬איו ך י טאיחב‬
‫גיקו^ען צוריקיאונ אכלאט פון אאיילביךט בוים טרף'בפיה‪; .‬ואים‪.‬מייגט מעןיטרף‪^ .‬פ געתםעין‪,‬‬
‫ווי ךער פםוק;א‪.‬גט יטרוף טורף יוסף'‪ .‬יוסף איו צעךיםען }יווארין‪ .‬האט *נח גץאגיט צו ך‬
‫טאדזב ווען דו יואל?ט די בלאט ניט *ופ ‪.‬געךיםעןיוואלט אכואתל פון רעם בלאט‪/‬ייקעוט זיין‬
‫אךויםער בוים‪ .‬פין וואנען ן א ט זיא געיברייננט ךי י בלאט‪ '.‬רבי א?א ביר כהנא י יאגט פון‬
‫די ץוויי‪.‬גץ וואט זעגען }ידען אין ארץ ישראל"האט זיא' }‪.‬עבךיינגט‪ .‬רבי ליייואגט פון הי‬
‫המאוחה דואט זיא‪}.‬ע?ךייגגט דאס‪:‬ב'לאט‪ .‬ראתם ארץ ךנ!ראל איז גיט פאריפרייצטיגידארין אץ‬
‫‪8‬בו'ל‪ .‬ראם איי ייאם גאט האט גיואג'ט צו‪.‬יחיקאל זאנ צו' ארץ;עוראל ת בייטיאלאנד וואם איז}יפ‬
‫‪:‬‬

‫^אךץאץךעםטאנפץצאך'ץ‪.‬רבי'ביבייאנטטען‬ ‫;ערייגץט;יוואךץ אונ ךא איי‬

‫ן א ט יןאר איר גיןןפו;ט די טדעךין פון גן‪.‬עדן אוג פץ דאךטין האט זיא גיברייננט דיי בלאט‬
‫כבי אבהו זא?ט אז יייא וואלט גיווען אין גן‪.‬עדן וואלט ךא געבתיגגט'אןעםערע״יאך'• ‪1*^85‬‬
‫‪%‬‬
‫'‪V‬אקי'}יויען"אץ ‪1‬ן‪.‬ערן גאר פאר';ואפ‬ ‫‪5‬‬ ‫ר'פל?מין‪ .‬ןאט כבי'ביבי }י^גפעךט זיא‬
‫האט‬
 ‫לג‬ ‫נח‬
‫בראשית‬ ‫‪ 8‬ה‬
‫י׳‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫?‬
‫להא דאםר ריב׳ח שלשה שבועות יםים‪ .‬משלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד‬
‫)י( ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד להרש‪ .‬תנינן משפט דור המבול ייב‬
‫ח ד ש ‪ .‬הא כיצד בשנח חיר שנה לחיי נח )פט( בחדש השני בייז יום לחדש‪ .‬וכתיב‬
‫ויהי הנשם על הארץ ארבעים י^ם וארבעים לילה ‪ .‬זה מרחשוון וכסליו‪ .‬וינברו המים‬
‫על הארץ חםשים ומאת יום חרי טבת ושבט אדר ניסן ואייר‪ .‬וחנח חהיבה בחדש‬
‫השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט זח סיון שהוא שביעי להפסקת נשםים «‬
‫לי״ו יום חסרו ר׳א‪ .‬אמה לארבעה ימים ‪ .‬טפח וםחצח בכל יום‪ .‬נסצאח אוסר שהיחה‬
‫החיבח םשוקעח במים י״א אמה‪ .‬וכולהם לששים יום חסרו‪ .‬ההיד והמים היו הלוך וחםור‬
‫עד החדש העשירי‪ .‬זה אב שהוא י׳ לירידת גשמים‪ .‬ד״א ויהי באחת ושש מאות שנה•‬
‫בראשון באחר לחדש הרבו הסיס םעל הארץ‪ .‬געשיח בסין )‪ (5‬טפיח‪ .‬ובחדש השני‬
‫בשבעח ועשרים יום לחדש יבשה הארץ‪ .‬געשית )צא( בגריר‪ .‬זרעו אותח ולא צםחה‪..‬‬
‫לםה שהיה )צ‪ (3‬סימן קללה‪ .‬ואין סימן קללה הוה לברכה‪ .‬והםחיגו עד שירדו גשםים‬
‫י ז י ע ו‬

‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫ס א י ז ‪ ) :‬נ ( טפיס ‪ .‬ליו ובדבר• מ״ל נ‪11‬פיו ע״מ להנןפיח‬
‫)צא( כגדי־ ‪.‬יבש מאד ו ) ‪ :‬נ ( סימן קללס‪ .‬מי המנ‪!1‬‬
‫היו נאיס לקללה ופי! קללה ה ‪ 1‬ס לגינה בסצממ האדן‬
‫עוד פרנס עוד י ׳מיס אסריס פוד ו׳ ימים ומקיש‬
‫הפלינזות היאשק לשליחות הבנ׳ ו )פש( בנזדש הפני זה‬
‫מרחשו!‪ .‬ונסון נתינ נשבעה !עשיים לסיש סדני ינבס‬

‫האט זיא ‪5‬יגוטעןו אב§‪£1‬ו"פ~ן^ן?י^ק !וייל ךא ן א ט גיוואלט גוייוין צו נחילים איובעםער‬

‫ךיא בי‪.‬טעךע בלאט' נו; גאט יויא דיא ך^ע פון ךיר‪ .‬עז איו ןיווזךט ‪.‬גיוואךץ באודי זיבען‬
‫טאג‪ .‬ךאם איו' ווי‪.‬רבי יוסי בר חגיגא האטגטאגט ךךייא מאל צוךבע; טענהאטגדןגיוואךט‬
‫רער נאך וזאט‪,‬ערארוים ‪.‬גישיקטיךיא טאהב אוג' זיא איז שוי; צו איחםגיט צוךיק ניקוםע; ‪1‬‬
‫י‬
‫) (‪.‬גי‪0‬י‪.‬אוג‪,‬עםאיז‪.‬גיווק‪,‬ווען'גח איז אלט גיוואךיןזעקם הונדעךטמיט ‪£‬ייי יאר ךעם‪.‬ערשט‪.‬יו‬
‫חולש רעם‪.,‬עךשטץ טאג אין חודש איז טרוקען ןיוואךיןךיאיחיאםער פון ךיא‪.‬עלו־‪.‬מיר^אבץ‬
‫גילערו;ט ךער'מ^ב‪-‬ט פון מבול איו ןיווען' ?וועלף חדשים‪ .‬ווי א ו ו י ‪ .‬ו י ק נח איז אלט ןיווען‬
‫זעקם הוןךערט ;אהרךעם אגךעךין חודש זיבעצין טאג אין חורש האט ‪»$‬ן גיחויביןודער סבול‪.‬‬
‫האט גיךעגץט פעךציג טעגיאוג פעךציג געכט‪ .‬דאם איז גיווע; מרחשוון אוג ‪5‬־‪.‬סדו'‪ .‬רער גאןד‬
‫ן א ט דך גי^־טאךקט דיא וואםער אויף ךיא‪/‬נךד הוגךעךט טיט פיופציג טעג‪ .‬איושוין אוועק‬
‫ןינאןנין טבת שבט אךר גיםןיאךר‪ .‬רער גאןז האט״ךיא ה ן ת גירוהטאוייף ךיא בעךג אררט‬
‫אין רעם דבעטייןחוךש ךבעצץטאג אץ חודש‪ .‬דאם איז סיוון וואס‪.,‬ער אוז רער ךבעטיער חודש‬
‫פון ךער צייט וואס רער ךעני; האט אויף גיןעךט צו גיי;‪ .‬אין זעכצין טעג זעגין דיא וואסיער‬
‫ךדעךץנער גיווארין פיר איילין‪ .‬אלע ‪$‬ירםעג א‪.‬ייןאייל‪ .‬יערער טאג'אטפחמיט אהאלבץטפח‪,‬‬
‫פון ךעםהשבון זעהט מען אולי'הבה איז גיוועןטיף איךעאםער״עלף איילי;‪ .‬אוג אי; ועכצינ‬
‫טעג איוךיידאקערי^פ ניפאלין‪ .‬ודא דער פסוק זאגטךי וואסער‪.‬זעגין' אלע מאל ווייגיגערעווארין‬
‫ב‪.‬יז צום צעהגטי; חודש‪ .‬ךאס איו רער הורש אב \ום ער איו״ךער צעהנטער חורש פון רער צייט‬
‫וואס ךער ךיעיגין האט אגגיהדבען צו גיי; ‪ .‬נאך אפשט איז וועיןגיחיאיו ‪£‬לט ?יוואלי; זעקם‬
‫וא‬ ‫גי‬ ‫איז‬
‫הונךערט טיט איין‪.‬יאהר ךעםעךשטין חולשךעמ‪.‬עלשטי; ‪£‬אג אין חיךש • ?י^קע! ‪. ) .‬י'ין'לי‬
‫‪1‬ןא‪9‬ערפו;דיא‪,‬עלר ‪ .‬אוג ליאיעלד אייוגאיך גיוועיןיגאם ‪ .‬אונאי; ךעם אנךעלין חולשיךבען‬
‫אוג צוואנציג טאג אץ חולש איו ך'י‪,‬ערד טרוקען' גידאלין‪ .‬זיא איז אבער' גייוק טי־וקען וויא‬
‫א‪#‬טיץ‪ .‬יטען האט אין איהר^יוייעט אונ‪,‬ע'סהאט ניט גיוואקםין‪ .‬עייל רער רעגי; פיו; םבולאיו‬
‫ןיוועןאקללה • אונ פון אקללה קען'ניט וועלי; אברכה‪ .‬ךרעיער האט סען }יוואלט ביועםהאט‬
‫}ירע^יןט דעו־ גאך האטיטען גץיי‪/‬נט אונעם האט גיוואקםץ'‪ .‬פרעגטךערמלרש או ‪.‬ליער מבול‬
‫ן א ט א?גי'הויבען ךבעצין טאג אין אגךעלין חודש האט יראך גיךאךפט טמ^יען‪.‬ןיעלי‪'1‬ףא‪.‬עלד‬
‫דגקצץ טעג אין אנדערין חולש‪ .‬וואלט גיווען ליכטיג אי אהר‪ .‬פאריוואס איז איצט' טריקץ‪.‬גייויאךץ‬
‫ז‬

‫ז;ב'ען אונ‪.‬צוו;<נצינ'ט־» אי; אנךערי; חוךש ‪ .‬כיט^ןנלף טעג שפעטער ‪ .‬גאר ך'אס‪,‬יע‪3‬ין ךיאעלן*‬
‫טענ‬
 ‫בראשית קלג‬ ‫נח פרשה לגלי‬ ‫סדר‬
‫זורעו‪ .‬לא הוה צריך קרא למימר )צג( אלא בטיז יום לחודש השני יבשה הארץ‪ .‬וסת‬
‫חיל בשבעה ועשרים יום להדש השני יבשה הארץ‪ .‬אלא אלו י*א יום שימוח החמת‬
‫יחידים על יטיח הלבנה‪ .‬אמר רשבינ כל מי שהוא רוצח לידע שימוח החםח יתירים ‪by‬‬
‫יםות הלבנה י*א יום‪ .‬יםרוט לו םריטה בכותל בתקיפת תמוז‪ .‬ולשנה הבאח באיחו חזםן‬
‫איז תשמש טנעת לשם עד י'א יום‪ .‬וטכאן אתה למד שיטות החםה יתירים על יטורו‬
‫הלבנח ייא יוס‪ .‬איר יוחנן לא שםשו חםז לוח כל ייב חדש‪ .‬איל ר׳ יונתן שטשו אלז*‬
‫שלא היה רשום! ניכר‪ .‬רבי יחושע אוסר לא ישבוחו מכלל ששבחו‪:‬‬
‫פ ר ש ה ל ד )א( וידבר אלהים אל נח לאםר צא טן חחיבה )תהציס קמב( הו ציאת‬
‫םםסנר נפשי לתודות את שסך בי יכתירו צדיקים כי חגםול עלי‪ .‬הוציאה‬
‫מפםנר נפשי זה נח שהיה סנור בחיבה ייב הדש‪ .‬להורות את שסך לתת חודיח לשםך‪,‬‬
‫בי יכתירו צדיקים )א( יתכללון בי צריקיא‪ .‬כי תנסול עלי שנסלח עלי ואסרח לי צא סן‬
‫החיבה‪ Q) :‬ה׳ צדיק יבחן ורשע ואוהב חסם שנאה נפשו)פס יא(‪ .‬א‪ Y‬יונתן היוצר‬
‫הזה אינו בודק קנקנים םרועעים שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת‪ .‬וטח הוא‬
‫בויק קנסנים יפים‪ .‬שאפי׳ הוא םקיש עליו כמה פעםים אינו נשבר ‪ .‬כך אין הקב״ת‬
‫סנפה אלא את הצדיקים‪ .‬א״ר יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה‪.‬‬
‫כל שהוא כוחשה היא פשחבחה‪ .‬וכל שהוא פקיש עליה היא םשת־םנח‪ .‬ובשעה שהוא‬
‫יודע שפשתנו רעה‪ .‬אינו םפפיק להקיש עליה עד שהיא פוקעח‪ .‬כך אין הקביה טנבת‬
‫אלא את הצדיקים‪ .‬שנא׳ ח׳ צדיק יבחן ונוי; ר׳ אליעזר אפר לבעל הבית שהיו לו ב׳‬
‫פ י י ת‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫) ג ( תעלה‪ .‬לשי! הסרה נו״א את נגן נאהנפ זכוה ז‬ ‫פל ית י )צג( אלא ‪9‬י"ו ייס נו"‪ .‬שכן ט א ׳•נ מלש‬
‫יגעלס נע־]‪ :‬ן‪.‬ג( נ ן אי! אג׳ ייצא ני׳‪ .‬ופ" הנפונ א‪6‬‬ ‫מעת לעתז )א( 'סנללי! •ני צדקייא‪ .‬ננסיס שעשית עמד‬
‫שעל‪8‬‬ ‫מנתידש ימגליליפ איתן הצליקיס שקנעי נס‪7‬ר תפלס יגס‬
‫‪-‬‬
‫^ ‪Sjjr^I‬‬ ‫טענ וואט ךער;אהר פון‬
‫‪1 3‬‬ ‫‪n‬‬
‫??? הסיט‬ ‫יא?טדערוואם וויל וךםעןאזךער;אהר פוןךיא' זוהן ‪.‬איז פער וויי ךער;אהר ‪. i‬‬
‫״עלף טענ ‪ .‬ווען״עפ וועטדין' ליאל‪1‬קופהפון המוז ;אל‪^,‬־ מאבין'אצייכין אויףיךיא גואנט ‪.‬‬
‫יזעט‪;.‬גר יעהן או איבערא;אהר אין ךערצייט וועט ךיאזוהן ניט קוםען צו‪.‬רעם צייבעןיביז‬
‫טיט ;זלףטעג ?זפעטער׳ }ןעטןןר וויפען או דער‪/‬ואהר פון ךיא ווהן איזיפער ווייא רער ;אהר פון‬
‫ךער לב}ה סיט‪,‬עלף מעג‪ .‬רבי יוחנן ואנטריא נא^צעצוועלף חדשים'וואיס רער מכיל אןמייען‬
‫האבין ניט ןעךץט ךייא סיאת‪ .‬דיא זוהן מיט די לבניה דןאב״ניט גישיינט • כבי יונןןיאינט‬
‫דיא האןן ;א״נעי^יינט נאר‪.‬ניט אזוי לי?טיג יויא אלע *מאהל‪.‬רבי יהושע'זאנט ‪ oy‬שטייט אין‬
‫‪v‬‬

‫פסיק ליא ‪5‬ייטי; פון ;אהר וןעלין שדן' }יט נישטעירט וןעךין ‪ .‬איער כיז א י י צ ט ! ‪ :‬י א יא‬
‫}יקזטעךט גיווען‪'.‬ווי״ר־בי יוחנן זאנט‪7‬‬
‫פ ר ש ה ל ף )א( וידבר • גאט האטיניךעטצו נח ניוא אריים פץךיי ו;?ה‪.‬ךוד דזמלך האט;יזא}ט‬
‫§'אר}אט הוציאה ממקגר ג?שי ךהודות את שפך בי נכתירו צדיקים ?יוזגפיול‬
‫עלי ‪ .‬הוציאה סט?!גר נ??!י‪? .‬יה אויםיפון שלאס שיין לעבין' דאס הט ‪ rp‬גיואגט ןואם״ער איז גיווען‬ ‫י‬

‫‪6‬אר ?!לאםין אין מ א ת י ה ץוועןף חדשים"\להודות אתי שמך •צו לויבען*דיין גאםע; ‪ .‬ב י יסיירו‬
‫ןיךקים‪ .‬חךך נןיר‪.‬וועליןיךיא צךקים דיריסאכין אקרויין'‪ .‬בי תנםול;ללי‪ .‬ודיל דו ןאםט פיר‬
‫גיטאהן אטויהאוג הא?ט ;יואגטצו סיר גייא ערויםיפון ךי^בהיז ) ט י ז ‪} ,‬אט פךובט דעם‬
‫צדיק אוג‪,‬ךעם ךעזע איונךעםיוואם דןאט ליב צו }ילנ ן האטןאטפיינט‪.‬בבייוגוןןיואנטדעד‬
‫וןאס סא?ט טעפ או אייגער קוסט צו אים קויפין אטאפאוג‪...‬ער ךאךף פרובי; לי טעפווייזק‬
‫אי‬
‫אז ךיא יעגען ?!טאלק נןרובט ;נר גיט ליא שלעכטע טעפ וואדום עי ‪.‬ע‪:‬ר יומט יף' ‪.‬יייא איץ‬
‫נןלאפ טאח!" ייעליןדיא 'צויבלאכין וועלין ‪ .‬וועלכע מעפפרובט^ער ‪}'.‬אר דיגוטע‪ ".‬אז״^ער‬
‫)יעט אויף די נןלאפין ייי ?יל' טאהל וועלין‪.‬יייא ניט ציו בראכין וויעךי;‪ .‬איוי פרוביט }אט }אר‬
‫די צדיקים‪ .‬בבי יוסי זאנט ךער פלאקס אךבע^ער איןןר ווייס" ךי פלאקס זיינע איי גוט‬
‫ןאם טער^ר!זלאפט זיאיוועילט זיא ?עקער אוינ וואםםערזך קדאפיט זיא וועילטךפעטער ‪.‬‬
‫אבער‬
 ‫בראשית‬ ‫נח ‪ nans‬לד‬ ‫פדר‬
‫פרוח אחה כחה יפה ואחח כחה רעה‪ .‬על םי חוא נוח; העול לא על אותה שבחה יפה‪.‬‬
‫כך אין הקביה טנפה אלא הצדיק שנא׳ ה' צדיק יבח;‪ .‬ד״א ה׳ צדיק יבחן זה נח שנאי‬
‫צא טן התיבה ‪) :‬ג( ר׳ יורן בשם ר׳ איימ פתח )משני יב( בפשע שפתים מיקש רשע‬
‫ויצא טצרה צדיק‪ .‬פטרד שטרדו דור הפבול בהקכיה באת להם תקלת‪ .‬ויצא פצרח‬
‫צדיק זה נח שנאי צא טן התיבה‪) :‬ן"( ר׳א צא פן התיבה‪ .‬כתיב )קהצח י( אם רוח‬
‫הפושל )ב( תעלה עליך פקיםך אל תנח‪ .‬מדבר בנח‪ .‬אפר נח כשם שלא נכנסתי בתיבת‬
‫אלא ברשות‪< .‬ג( כך אין אני יוצא אלא ברשות‪ .‬בא אל התיבה‪ .‬ויבא נ ח ‪ .‬צא טן‬
‫התבה ‪ .‬ויצא נח‪ .‬ד״א צא פן התיבה; כתיב )שם ז( החכסה תעוז לחכם פעשרה‬
‫שליטים אשר היו כעיר‪ .‬החכמה תעוז להכם ו ה נ ת ‪ .‬טי׳ שליטים טי׳ דורות שמאדם‬
‫ועד נ ח ‪ .‬וםכולם לא דברתי עם אחד םהם אלא ע ט ך ‪ .‬וידבר אלהים אל נח ‪) :‬ה( ר׳א‬
‫בתיב )שם ג( לכל זמן ועת לכל הפץ תחת השטים‪ .‬זפן היה לנח ליכנס לתיבה שנא׳‬
‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה‪ .‬וזפן היה לו שיצא פפנה שנאמר צא מ; התיבה‪ .‬משל‬
‫״לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו‪ .‬כיו; שבא א״ל )ל( צא פמקיפך‪ .‬כשני לסופר‬
‫ם ת נ ו ת כ ה ונ ה‬
‫לא ממקימו כי׳ ‪.‬‬ ‫י!מלס משמן רימ ממשלפ של מלש סדן אעפ״כ מקימן אל סנמ מעלמן אלא נציייי של שקום‪) :‬ו(‬
‫^|ער"{{ז‪,‬ער ווייס אז"ךיא"פלאקם"אי‪1‬שלעכט ‪ .‬אז‪.,‬ער קלאפט אויף איר איין‪.‬קלאפ וועךט‬
‫זיא צו שפאלטי; ‪ .‬אזוי פרובטינאט נאד' דיי צדיקים‪ .‬וויי רער פסוק זאנט נאט'מעט פדובין‬
‫דעם צמק ‪. .‬רבי אלעזר ‪.‬זאנט למשל אבעל ה‪.3‬ית האטניהאט צוויי‪.‬קיה'‪ ,‬איינע אשטאךנןע‬
‫אונ איינעאשנואכיע‪ .‬אויףיויעלכע קוהליינט ער אתיף‪,‬ךעםיאהך)לאםט( ‪. .‬נעוויפ אויףיךיא‬
‫׳ן‬

‫אטטאךקע'‪ .‬איווי נאט פרובטנארדעם צדיקי‪ .‬ווי‪,‬ךער פסוק זאנט נאטוועט פרוביןךעם צדיק•‬
‫;אךאפעןט איו;אט וויעט'פריבץ רעם צדיק דאם'איו נח‪ .‬נאט'האט ניואנט צו אים‪.‬ניי אתים‬
‫פון ךיא הבה ‪ 0) :‬בבי יורן ואניט פו; רבי אייבום ווענין שלמה המלך' דזאט נ;וא נט ?פשע‬
‫‪:‬‬

‫•שפסןם טוקש ר^ןע ‪ .‬דורך ךיא'זינו־ פון דיאלעפצץ איז גיישטרויכעלט ניוןאךיןךער רישע ‪.‬‬
‫ןאט ;ענען ךיא טענשץ פון מבול ‪ '.‬ודיל ךיא 'האבי; נחינךיניט צו נאט מיט וייגרע לעפצין‬
‫דךץיער זענין זייא'}ישטרויכעלט }יוואךין ‪ .‬אןער ךער צדיקיאיז ארוים גינאנגץ פון ךי צךה‬
‫דאם איו נח וויא דער ןםוקיאינט ןןי ארוים פון ךער ו‪£‬בר‪) :.‬ד( ך^ר אחר ‪ '.‬נאך אפשט איז‬
‫י‬
‫ןיי ארוים פון רער ר‪/‬בה ‪ .‬״עם שטייט אי; פסוק אם רוח וזטושל ד‪_.‬עלה על ך ‪ .‬אויב עם וועט‬
‫ז‬

‫?*רויףגין אויףיךיר ךער נייבאט פץ ניוועלטיגער ‪ .‬דיי; אךט ;אלקטו ניט אוועק יאזין‪ .‬ךאס‬
‫שמועםט פון ע! ‪ .‬נח האט נתאנט אווי וויי איך בי; ארייןינינאננין' אין ךער הב‪:‬ה דורך ךעם‬
‫ךבאט' פון}אט‪ .‬אווי רעל איך"ניט אתים‪.‬גיי; פון רער י‪.‬בה בייו נאט‪,‬וועט פיר הייםיין ארויכ‬
‫‪$‬יין‪ .‬ווען }אט וזט גייאנט צו נח קום אי; ךי ת^ה ‪ .‬איו‪.,‬ער ניקומען אין די ולבה ‪ .‬אונ ויען‬
‫;אט האט };זאגט צו אים ןייארדם פו; ךיא תבה ‪ .‬איו‪,‬ער אתים נעאננץפץ ךי סבה ‪;.‬אך‬
‫‪$‬פשט איז גך אתים פו; ךי ת^ה ‪• .‬שלמה המלך האט ניואנט ךיא ח;םה ^טארלןט רעם חכם‬
‫§ער פץ צעהין ‪.‬נןוועלטינעךם וואס‪.‬וענין‪.‬נןווק אין שטאט י‪. .‬מא חכמה ^טאךקט ידעם חכם‬
‫ראם איו נרו‪ .‬מער פון ?'עהץ ניוועליטעעךס‪ .‬טער וויי ךי ?עהן דוריות ייאש ‪.‬זעינין ניווע! פון‬
‫אדם ביו נח ‪ .‬טיט ךי אלע דורות דואב 'איך}יט}יךעטאפיל• פיט אי;נעם פץ ךי ‪; .‬אר ‪9‬יט‬
‫ךיר‪.‬ידךר ןסוק ;אןט ^ ט חט ;יזאןט צו נח‪) :‬ה(ךבר אחר‪ .‬נאך אפשט שלמיה המלך ן ט נ‪.‬י;אנ‪.‬ט‬
‫צו אלץ איז אצייט' אונ‪.‬עם איז א?ייט צוא יעדער ואך וואם או נטער דעמהימיעל ‪ .‬נח האט‬
‫‪:‬‬

‫ןיהאט אאוי‪}9‬יזעצט‪.‬ע צייט ןוען ער ןאל אריץ ^יי; אין דער וך״י^ת‪ .‬ווי ךער פסוק יא}ט קום‬
‫ז‬

‫דו סיט דיינ״עישטו״ב םענטישץ *אין‪/‬די ת^ה ‪ .‬אונ‪,‬ערהאט ניהאט אא'ויסגעי‪.‬קטע‪5‬ייט‪.‬ווען‬

‫‪?.‬גר ;אל ארדםניץ פון'רער ת ן ה ‪ .‬ווי ךער ןםוק זאגט ניי ארויס פון‪,‬ךערך»בה'‪ .‬לם^ןל ךר‬
‫טיךער פץ ש‪$‬אט האט}'יךאך?ט אוועק‪.‬פארי; ‪ .‬האטימע! ;ינוטען איי! א‪3‬ךעךי;אויף'‪1‬יי‪ 1‬אךט‬
‫‪7‬י'‪,‬ער איי'צוךיק עקו^ען ‪{1‬אט מ ק ;יי;\‪}.‬ט צום אנרעךין ניי אוועק פון' מין אךט אונ דיער‬
‫ערשטעד‬
 ‫נח ‪ 2‬ר ש ה ל‬
‫בראשית סלד‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו‪ .‬כיון שבא איל צא טמקוסך‪ .‬כך נח‪ .‬צא סן‬
‫התיבה ולא קיבל עליו לצאת אסר אצא ואהא פרח ורבה )ה( לםארה‪ .‬עד שנשבע לו‬
‫הסקים שאינו םביא סבול לעולם‪ .‬שנאי)ישעיה נר( כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי‬
‫מעבור סי נח‪ (1) :‬אהה ואשחך ובניך ונשי בניך‪ .‬ר׳ יורן בר ר׳ סימון ור׳ יוחנן בשס‬
‫ר׳ שמואל ב״ר יצחק ‪ .‬נח כיון שנכנס לחיבה נאסרה לו פריה ורביה ‪ .‬החיד ובאת אל‬
‫התיבה אתה ובניך לעצמך ואשתך ונשי בניך לעצמן וביון שיצא התירו‪ .‬החיר צא מן‬
‫התיבה אתה ואשתך ‪ .‬איר אייבו )איוב ל( בחסר ובכפן נלםור‪ .‬אם ראיח חוסר כא‬
‫לעולם וכפן בא לעולם‪ .‬גלםוד הוי רואת את אשתך כאילו גלםורה‪ .‬איר הונא כתיב‬
‫)בראשית מא( וליוסף יולד שני בנים‪ .‬איםתי בטרם תבא שנת הרעב‪ (T) :‬כל החיה‬
‫אשר אתך ונו׳‪ .‬איר יורן )ו( הוצא כתיב היצא קרי‪ .‬ושרצו בארץ ולא בתיבה ‪ .‬ופרו‬
‫בארץ ולא בתיבה‪ .‬כל החיה וכל הרמש וגו׳ כל רוטש איר אייבו רוטש סלא )ז( פרט‬
‫לכלאים‬
‫מתנות כהונה‬
‫נ י ׳ ‪ .‬פי' עשה להס שיהיו פריס ווניס היה נוכה איתס ‪:‬‬ ‫ינן נמ היה מנהיג יונר על נל הסי אשר תתת השמיס‬
‫)ז( פרפ לנלאיס‪ .‬נלימר שיהיה סרמישה בלימה ברצון הי‬ ‫עד נלית ׳"נ מדש יאמ״נ אמר לו הר‪,‬נ"ה צא‪) :‬ה( למארה‪.‬‬
‫ולא‬ ‫לקללה אנל נתינה נאשר בתשמיש המשה ‪) :‬י( הוצא נתינ‬
‫‪.‬עו־שטער(אל צוךיק נייןיאויףידין^ךט' ‪ .‬גאך אמשל "אשירייבר האט גירארפטיאוועקי״יפיאךין‬
‫האט מען גינומע; איין אנדעךי; אויף זיין אךט ‪ .‬ווי ךער״עךששער איו צוךייקיגיקומע; ‪ .‬האט‬
‫‪<3‬ען ןיזאנטצוםאנךעךי; 'נ‪.‬יי אוועקפון ךייןאךט אונ‪,‬ךער עירשטער ואל צוךיק ן_יין אויף דין‬
‫אךט )ביי ךעם מבול איי אויר '‪$‬ז‪1‬י;יווען‪ .‬פתער האט נישפייזט ןאט ךיא וועלט ‪ .‬אין ךעם‬
‫;אהר פון מכול האט נח גישפיייט ךיא וועלט'‪ .‬ווי ךער מכול'ןאט אויף ניןערט האט נאט‬
‫ניואנס צו נח גיי ארויס פון ידי ר^ה אונ אי־ וועל וויי^ער שפייוען ךי וועלט(‪ .‬ווען גאט האט‬
‫ןייא?ט צו נח גיי אתים פון ד י ת י ה ‪ .‬האט נח ‪.‬ניט ?יוואלט'אתים ניין ‪, .‬ער האט ניזאנט איןז‬
‫;ועל ארוים ‪;.‬יין האכי; קינדער די ואלין דער טרונקען‪.‬וועךין}אך אםאל אין אמבול • ביו נאט‬
‫ןאט גישווארין צו איש אז'‪..‬ער מעט שיין מער ניט' ברייננין אמבול אויף ךער וועלט ‪ .‬ווי ךער‬
‫פסוק יאגט ךאס איי ביי מיר ווי די ו!אס‪.‬ער פון גיס ויאס איך ןאב גי?!וואךין' דיי וואםער פון‬
‫נח <ךער יטביל( יאל שוין מער גיט דין אויף ךער וועלט ‪ 0) :‬אר־וח‪ .‬דו איוג דיין וריב אוג דייגע‬
‫ייהז אונךי ווייברפו; דיינעיויה; ואלט איר אחים נךן פוןךי‪.‬תבה‪_.‬רבי יורן ‪3‬ר ‪1‬בי םימו;אוג_רבי יוחנן‬
‫ןאכי‪-‬ן}יזאנט פו; רבי שטואל' ברבי ןצחקם ווענין ויען נח איז אדיין נינאננן אי; ךר ר!בה איו‪;.‬נר אסור‬
‫גיווארי; בהעפטין ךך' צו דין' ווייב'‪ .‬ווי ךער פיסוק זאגט דו זאל‪.‬םט קוטע; אין רער תכה רו‬
‫ז‬

‫טיט דיינע דהן )בוונךעח אוג דיי; יייייב מיט ךי וויייבער פון"ךיי‪,‬גע דה; )בוונדעח ייי י‪.‬יי‬
‫זעגען אתים גייגאנגע; יפו; די מ^ה האט ויי נאט' מתיר ניווען די ;אלין'זיך ב‪.‬הען‪£‬טין טיט‬
‫ךיערע דייבער ‪".‬ווי ךער פסוק זאגט גיי אתים פון ךי תכה דו טיט ריין וריב אונ דיי‪.‬גע‬
‫זיתן םיט ך;עךע וךיבער ‪ .‬ביי איבו זאנט‪;.‬נס שטייט אין ןסוק כחסר ובכפן גלטור‪ .‬או דו‬
‫וועכ!ט וען;'‪,‬עם קומט אפעלער )אצרה(" אוייף ךער וועלט‪ .‬אךער' אהועער קוקט אויף רער‬
‫וועלט ‪ .‬יאלםטו דיך דעיר'ווייטערין פון דיין ווייב נליייך ווי זיא וואלט ניווען' אנדה• בכ‬
‫הוגא זא}ט ‪.‬עם שטייט'אין §מוק צו יוסף איו גיבאךין ניוואךין ןוויי קינדער• ויען‪ .‬אייךער‬
‫ךי הונןער ;אהךיי; זעגען ;יקוטען! )ז( ןל החיה‪ .‬אלע תיות אוג בהמות הוצא‪ .‬רבי יורן‬
‫זאנט ‪£‬ם שטייט הוצא אוג סיר לייענען היצא‪ .‬הוצא מיי;ט מען עיר ;אל עפעגע; ךי טיר‬
‫פו; ךיי תבוז זיי ואלין אליין אתים כיין‪ .‬היצא מיייט טע; אויב ךי וועליןניטאליין אתים גיי;‪.‬‬
‫זאל ‪.‬ער די אתים טתיבין פון ךי תבה ‪' .‬אוג זיי ואלי; ארוםקריכע; אויף ךי‪;.‬נרד }יט אין ח‬
‫ד!בה'‪ .‬אוג יייא ואלין ךך פרוכטבארין אויף ךיא ‪!!,‬רד ניט אין ךיא ת^ה'‪ .‬ןל רונןש‪.‬‬
‫בבי אייבו זאנט דער ווארט'רוםש שטייט פול ימיט אוא׳ו‪ .‬צו ואנין •די ןעלבינע‬
‫^י}ים וואם יענע; ב‪#‬אפק* גיוואךין «{לי'ן ‪#‬יויס }יין אויף דער וועלט‪ ,‬אייעד י }יט‬
‫טען‬
 ‫נח פ ר ש ה ל ד‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫לכלאים‪ .‬לםשפחוחיהם )מ( פרט לסירוס‪ .‬על ז׳ דברים נצטיו כני נח על עיז ועל ניעי‬
‫ועל שיד ועל ברכת ה׳ ועל הדין ועל הגזל ועל אבר טן חחי‪ .‬ר׳ חנינא בן גםליאל•‬
‫אוסר אף על הרם סן החי‪ .‬ר׳ אליעזר אוסר אף על הכלאים‪ .‬רשב׳י אוטר אף על‬
‫הכשפים‪ .‬ר״י בן ברוקא אוסר אף על הסירוס‪ .‬א״ר אםי על כל האמור בפרשה גצטוו‬
‫בגי גח‪) .‬לבריס ירו( לא ימצא בך םעביר בגו ובתו וגו׳‪ .‬וכתיב בתריה כי תועבת‬
‫ה׳ )ט( כל עושה אלה‪) :‬ח( ויכן נח מזבח לח׳‪) .‬יא( ויבן כתיב נתבוגי‪ .‬אסר‬
‫מפגי מה צווני הקב״ה )יכ( וריבה בטהורים יותר טן הטמאים‪ .‬אלא להקריב םהן קרבן‪.‬‬
‫מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה ונו׳‪ .‬ר׳א בן יעקב אומר על מובת הנדול שבירושלים‬
‫ששם הקריב אדהיר שנא׳ )תהליס סט( ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפרים‪) :‬ט( וירח‬
‫ה׳ את ריח הניחח‪ .‬ר׳ אליעזר ור׳ יוסי בד תנינא‪ .‬ר׳א אוסר הקריבו בני נת שלטים‪.‬‬
‫דיי בית אוסר עולות תקריבו‪ .‬אתיב ר״א לריבית והא כתיב )בראשית ר( והבל הביא גם‬
‫הוא‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫י‪5‬א כלאים ‪) 1‬ח( פרע לסירוס ‪ .‬שאיני מעמיר משפוזופ‪ :‬נענשים עליהם שאין עי;‪:‬־; אלא אס כן מזהירים‪) :‬יא( יינן‬
‫נו׳ מולא נתינ רננה פייישי לשון הפנוננות‪) :‬ינ( יריבה‬ ‫) ס ( נל עיפה אצה ונוי‪ .‬ודיר‪ ,‬מסיפיה לקרא ‪1‬ננלל‬
‫נטהוריס ‪ .‬להנניס ליוינה ו׳ וונוס מכל מין ובנין ‪%‬‬ ‫התוענית האלה ה' מורשה מפניך יאי לאי להיזהר! לא היו‬

‫‪5‬ע; זאל צו זאםען פארי; צוויי מינים למשל אאקם ימיט אאייזיל פון די ואל ניבאךץ )ועריו‬
‫אניןער מין אךרייטער‪ .‬למ׳טיןחירךחם‪.‬ידי ואלין יזיין ןאמילי‪;.‬עס‪ .‬אבער מען זאל ניט סאכין‬
‫ז‬

‫אלעכעיץגע ]אך אנקןח ארעד אזכר ואלין ;יט כןענען לןיינדיר חאבץ‪ .‬אויף זיב; זאבי; איז‬
‫טיט ךיגע'קיגךער גייבאטין גיייאךי;• ךייאלין ניט דינע; עבירה זרה‪ .‬די ואלין ניט ?זונה ייי! ׳‪!.‬יי‬
‫;אלץ ג‪.‬יט המג! טעגטשץ‪!. .‬יי יאלץ ןיט לעסטעריין נאט ‪? .‬יי זאלין טשפטי; צייוישע! איי!‬
‫מענ^ש אוני דעםאנךיערץ אויב ‪,‬עם וועטיזיייןיאאוטרעכט צוויעןען ?יי‪ '.‬די זאילץ ניט‪;;..‬לגן‬
‫)אוועק געמען "אייגער״פץ אנדעךץ>‪ .‬אונ יאלץ ניט אפשנייךין אשטיספלייש פון אלעבעדיגע‬
‫ןןז^זת אונ עסץ‪ '.‬רבי חניגא ‪ $‬נמליאל‪/‬אנט זיי ]אלץ ניט }‪.‬עמק בלוט פון אלעבעךעע‬
‫בחמח אונ עסין‪ .‬ךבי אלןעוך ויאנטיזיי זאלץ' ניט פאךץ צוויי מינים )למשל אאקם סיט אפערד>‬
‫^עם ואל ניבאיין רעךץ'אדךיטער' מין‪ .‬רבי שמעון בן יורי• זאגט זיי (אלין ;יט' מאכיי כישוף‪.‬‬
‫כבי יוחנן ב; ך‪.‬ריקת זאנט זיי זאלין ניט מאיץ אלעבעלעע זאך זאל ניט ‪.,‬קע;ען ‪.‬קינךער‬
‫ד‬

‫האבץ‪ .‬רב אםיי זאנט נח טיט דינע קינדער‪.‬זענען נייבאטץ'גיוואךין זיי זאלץיניט טאץןיאלץ‬
‫ראם עס שטייט איין ךי פךשת )דברים י קפיטל"יח פסוק ‪ r‬פון לא ‪.‬ימצא ביו כי תועבת יה‬
‫בל עושה אלה ‪) s‬ח( רבן'נח ‪ .‬ניכן איז רער טייטש פאר שטא;ען‪ .‬נח האט ניזאןט פאר׳‬
‫;ואם האט םיך ;אט גיבאטץ איך זאל געםיען אין ךיער ‪ n^n‬פון די ייאם סען מעג‪,‬ע?ץ סער‬
‫וויא פון• דיא וואם מען טאר ניט ‪.‬עסי;‪ .‬געווימ' איך יאל פו; ךיא ם_קריב זיין ^קרבן' ‪.‬‬
‫ךריבער הט‪;.‬ןר ןינו‪.‬מע; פץ די ריינע'‪3‬המותאוג עופוחוואס מען מ^ג די‪3/‬םיןאוגהאט'פץךי‬
‫מקריב ניווע; א קרבן‪ .‬רבי אליעזר'בן‪.‬י^עקב יאנט נח האט מקריב גייווען ךי קךבנות אויף רעפ‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫י‬

‫נרויםען מזבח וויאם אץ ירושלים‪; .‬ואם ךארט האט אדם הראשון מקריב ג';ווען זיין קרבן‪..‬‬
‫ז‬

‫יאל דין ביי גאט יעםער וויי ךער אקס וואס "ךיגע‬ ‫ווי דור המלך האט ניואנט סיי!‬
‫‪.‬העךנער ‪.‬זענען גיווען פךיער ווי ךייקלאהען וואם אדם תךאשיון האט אים מקריב גיווען פאר‬
‫א;קרבן )מארוס ךער‪,‬עירשטער ‪$‬קם האס' איז זןרויס גיקיסע; פץ ךי ‪.‬עךד זענען ךאך ‪1‬י;נע‬
‫‪:‬‬
‫העתער פתער ארוים' גיקוםען ווי ךי קיאהען> ) ט ן ׳ ר ר ח ח ‪ .‬גאט האט גישסעףןט ךעם‬
‫גו^יען גי?ז'םאק פץ ךי קךבנות‪ .‬כבי אלמנזר' אונ בבי יוסי בר חני}א מלמען‪ .‬יבבי' אלועיך‬
‫ז‬

‫זאינט )פוי; נח ביז די תורה איז נינעבץ' גייווארץ האבץ גהייסין' אלע י‪.‬מעגטשין בגי &‪ r‬ךי‬
‫נןץךער פין נח‪ .‬אפילו יוךין אויךו י בגי גח האבץ מקריב גיווען שלמים‪ .‬אוני בבי יוסי ואנט‬
‫ךי בני גח תא?ין מקךיב גיייען עולות‪ '.‬האט כבי אליזגזך ךפךענט צי בכי יוסי בר חגינא עם‬
‫^!סיייט ראך אץ פסוק הבל האט גיבךיינגט ךי‪,‬עךשש גיןארענע שעפסץ אונ יהלבה;‪ .‬דאב טיינט‬
‫ז‬
 ‫בראשית קלה‬ ‫נח פרשי״ לי‬ ‫סדר‬
‫הוא מבכורות צאנו ומחלביהן‪ .‬מדבר שחלבו קרב ‪ .‬מה עביר לי׳ ר׳ יוסי‪ .‬םן שםניהון‪.‬‬
‫אוזיב ר׳א לריבית והא כתיב )שמות כד( וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויוכחו‬
‫שלםים ונו׳‪ .‬מה עביר ליה ר׳ יוסי‪ .‬שלטים )ע( בעורן בלא הפשט וניתות‪ .‬אתיב ר׳א‬
‫לריב״ח והא כתיב )שס יח( רקח יחרו חיתן משה עולה וזבחים‪ .‬טה עביר ליה ר״י בר‬
‫חנינא‪ .‬כמ״ר לאחר טית בא יתרו‪ .‬איר הינא איתפלגון רבי ינאי ור׳ חייא רבה‪ ,‬ר׳‬
‫ינאי אומר קודם ט״ת בא ור׳ חייא רבה אסר לאחר מית ב א ‪ .‬איר חנינא ולא פליגי‪.‬‬
‫טיר קורם טית בא יתרו‪ .‬הקריבו בני נח שלטים‪ .‬ומיד אחר טית בא יתרו‪ .‬עולות‬
‫חקריבו‪ .‬ודא מםייע לריב״ח רכתיב )שיר ל( עורי צפון ובאי תימן‪ .‬עורי צפון זו חעולה‬
‫שידחה נשחטת בצפון ‪ .‬ומה הוא עורי ‪ .‬דבר שהיה ישן ונתעורר ‪ .‬ובואי חיסן‬
‫אלו השלטים שהיו נשתטים בדרום‪ .‬ומהו יבואי ‪ .‬דבר של הרוש ‪ .‬ר׳ יהושע‬
‫בשם‬
‫מתנות כהונה‬
‫מ נ ו ו ן ‪ .‬שהעיר נשארה שלמה על הנשר נל' הששנ!‬ ‫)ינ(‬
‫^~ךי~ח‪^5‬דאם~אירדאך‬ ‫מען ןהלבסן • אזעל‪5‬עלרבנות וואם״טען‬
‫קלטים‪; .‬ואם מיסטי רבי' יוסי בר חנינא מיט רעם פישוק‪ .‬רבי יוסי ואנט חלבהן טיינט מען‬
‫דיי בעסטע ?המות'‪ .‬אבער‪.‬ער וזאטידי מקריב ;ידע! עולות‪ .‬האט רבייאליעור' נייפרענט צו רבי‬
‫יוסי בר חנינא‪.‬עם קטייט ךאןד אין פסוק משה האט ‪.‬נעשיקט ךי ימנע מענט‪#‬ין'פון יודין‬
‫אונ זיי האיבין נןקךיב ניווע^קרבנות עולות אונ‪'.‬ךי האבין נישאיטין' שלמים צו‪;.‬אט אקסין‪ .‬אונ‬
‫ךאם איז ךאך }יווען אייךער'ריא תירה איי נינעבץןיוואךין ראש מען האט דינירופ; בני נס‪.‬‬
‫זעהין יזיר דאך או ?ני נח האבין מקריב ניווע"; שלמים ! דאם טהוט רבי יוסי י בר חנינא‬ ‫ז‬

‫?יט ךעס פסיק • ‪.‬זגןפעךט רבי יוסי ‪/‬אלקט ניט לייעני; שלמים ‪ .‬י נאר‪ .‬ואלםט לןיענץ שלמים‬
‫מען ןאט מקריב גטיקדיא עולות גאנציע'‪ .‬מען האט פון' דיא ניט'אראפייגיצויגיען ךיי פעל‬
‫אונ סען האט דיא ניט צו ?זניטען ‪ .‬האט רבי' אל‪;.‬עזך נןפרענט צוא רבי יוסי ברי חנינאיייעם‬
‫?ןטייט ךאך אין פסוק יקרו רער קוועד פון טישה' 'האטי^ינוטין עולה' אוני יבהיםאונ ן א ט‬
‫ךיא מקריב גיווען צו;אט ‪ .‬וואם טהוט‪.‬רבי יוסי בר חנינא טיט ךעם פסוק ‪''.‬ןאט ךבי יוסי‬
‫נייאןט איך האלט יויא דערוואם ;אנטאו ‪.‬יתרו איזיגיקוםען ‪.‬דיער נאך ודא ךיאתודה איי‬
‫שוין גיגעבין ניוואיין‪ .‬דערין שויןךי יוךין ‪5‬יט ןירופי בני נ ח ‪ /‬אונ די הא?י! שויןינימעגש‬
‫מקריב דין קלטים ‪ .‬רבי הונא זאנט רבי ‪.‬ינאי אונ רבי"ח;יא רןח קרינען י‪ .‬רבי !;אי זאנט‬
‫יתרו אמ ניקומען איידער דיא תורת איו נינעבין ניוןארין ‪'.‬אונ רביחיי א" רבה ואנט יוןרו'אייו‬
‫ז‬

‫ניקוטען ךער ;'אך ווען ךי תורה איו שוין ניגעבין גיוואךין ‪ .‬רבי' חניינא ואיגט רבי ימאי אמ‬
‫כבי חייא ר?ה ןאבין ניט‪.‬קיין בעניייוו^ג פון' די תוךה צו‪.‬זייער‪.‬קריינ‪ '.‬נארדער וואםזאנטאז‬
‫ימרו איז ךקוםע; אייךער‪,‬רי תוריה איו נינעבין ;יווארין ‪ .‬האלט'‪.‬ער אזבנ‪ :‬נח ןאביןיניםענט‬
‫‪2‬קריב דין 'ןלמים ‪ .‬ךריבער ‪,.‬קען זיין או יסי־ו איז ניקוםען' אייךער די תוךהיאייז נינעבין‬
‫}יווארין‪ .‬אמ רער וואם זא;ט או ‪:‬חרו איז ;יקומען ךער ניאך וויי די תוךה איו שיין';יינעבין‬
‫נייואךין סאלט זןר או נאר עולות קאיבין בנ‪ :‬נח י גימענט מקריבי ויין ^בער ניט שלמים‪ '.‬ווי‬
‫אוד האט יוזרו ‪$‬ןךיב ניווען ץןלטים‪ .‬טווען מיר יאינין' אי עט איי }עיע; ;אך ‪ \ e h‬תורה ‪.‬‬
‫וע;עי י‪.‬ייא ניייק ?ני ?*׳אל ‪ '.‬אונ פון ךעם פסוק איז אבעווייוונג צויא ר?י יוםי בן חנינא‬
‫אז ?ני נוז האבי] מקריבי גיווען של?ים ‪ .‬עורי צפון‪ .‬דר וועק דייך צפון‪ .‬ךס טיינט טען ידעם‬
‫קךבן עולת וואס מען האט איםיויימוןט שעכטין איןיצפון' דיט פוןימובח*‪ •.‬ייאס מייינטימען‬ ‫י‬

‫ן ע ר ד ע ק ךיך‪ .‬דייל מען האט שוןיאמאהל מקריב 'גןווען עולות ‪''.‬ךער ;אך ןאט מען‬
‫אוי?;יחעךט טקךיב צו דין‪ .‬אונ איצט היי?ט מען א; נאך איטאתל מקריב צו!יין עולות‪ .‬וועירט‬
‫ךאם ניר'י?ען מען ךער ויעקט ךי פךמןךדינע ‪ .‬אונ קום דרום‪ .‬ךאסמיינט מען שלמים' ייאש‬
‫ז‬

‫עי;וערען ני'שא?טין איו דרום ךיט פון םיובח‪ .‬ראם מיעט מ ק קום‪.‬ודיל'ראם איי'אנייע יאך י‬
‫שלטים‬
 ‫נח‬
‫בראשית‬ ‫ל‬
‫י׳ י‬ ‫פ י ש‬
‫סדר‬
‫בשם ר׳ לוי אמר קרא מסייע ליה לריבית )ויקרא ו( זאת הורת העולה היא העולה שהיו‬
‫בני נח מקריבי; ‪ .‬וכי אתיא לשלמים כתיב וזאת תורת זבח השלמים ‪ .‬אשר הקריבו‬
‫אכיכ ‪ .‬אלא אשר יקריבו מיכן ולהבא ‪) :‬י( )יד( וירח ה' את ריח הניחח ‪ .‬חריח ריחו‬
‫של אברהם אבינו עולה מכבשן האש ‪ .‬וירח ריח של חנניה מישאל ועוריה עולה מכבש;‬
‫האש ‪ .‬משל לאוהבו של מלך שכיבדו ושלח לו דורון נאה )טו( דםקים נאה ועמד‬
‫בנו ולא כיבדו‪ .‬עמד בן בנז וכיבדו ; איל )טז( מה דמי דורון דידך לדורון דםבך ‪.‬‬
‫וירח ה׳ הריח ריח דורו של שמד ‪ .‬רב שלום בשם ר׳ כנהםא בר זעירא אמר משל‬
‫למלך שהיה מבקש לבנוח לו )יז( פלטין על הים ‪ .‬ולא היה יודע היכן לבנוחה ומצא‬
‫צלוחיח של )יח( אפולםמו; וחלך )יט( והריחה )כ( ובנה אותה עליה ‪ .‬ההיד )תהליס כד(‬
‫בי חוא על ימים יסדה ועל נהרוח יכוננה ‪ .‬באיזה זכוח ‪ .‬בזכוח )שס( זה )כא( דור דורשיו‬
‫מבקשי פניך יעקב פלה ‪) :‬יא( ויאםר ה׳ אל לבו ‪ .‬הרשעים הן ברשות )כב( לבן ‪.‬‬
‫אמר‬
‫מתנות כהונה‬
‫הוזלה בניינו ז)ימ( אפולפמן‪ .‬שמן פלכמו;‪) :‬יט( והרימה‪.‬‬ ‫ונימוס « )יד( וירמ ׳״׳ את רימ הנימונו‪ .‬הרי נ׳ רמות‬
‫היה מרית אותה ו )כ( ובנה אותה עליה‪ .‬על מיסו מקיג‬ ‫לרמז על נ' רימות עונות דלקמן שנונות! רימס על האדן‪:‬‬
‫שהיה מינמ סצלומיס‪) :‬גא( דור וירכיי‪ .‬זה דורי של שמד‬ ‫)שי(דסקיס‪ .‬פי׳ שלמן ‪) :‬עו( מה דמי נוי‪ .‬מס מאוד דומה‬
‫שהיי דורשין הי 'תנרן בכל נפשה‪) :‬כנ( לבן‪ .‬כלומר ינ״סר‬ ‫דורון שלן לדורון ששלמ לי זקנך‪) :‬יו( פלטי} על היה‬
‫כ׳ הלנ תומר לכל כמעשיה א‪:‬ר לא העשנה וא;מה נ ה ‪:‬‬ ‫כ ו י ‪ .‬נן העולס הזה עומד על המיס ואמר כמבול היה‬
‫עילמים" האטי מען" ביו איצט נאך ניט מקריב ‪.‬גןווען‪ .‬זעה׳; מיר אז בני נח האבין ניט מקריב‬
‫גיווע; שלמים ‪..‬רבי‪.‬יהושע פון סכנין האט נייאנט פו; רבי לוים תעני; פון ךעם פסוק איי‬
‫אבעווייזוננ צו רבי יופי'בר ךונינא'‪ .‬ווארום‪.,‬עםישטייט אי; פסוק ראם איז ך לעךנוננ פו;‬
‫ךי עולה'‪ .‬דאם איז די עולה'‪ .‬וועל?‪.‬ע עולה ‪; .‬ואם בני נח האבי; מקריב ניווע; ‪ .‬או‪^,‬ר קומט‬
‫צו שלמים שטייט ‪.‬דאם איו ךי לעךנזננ פון ^קךבן שלמים ‪ .‬שטייט' ניט אעןר הקריבו וואם‬
‫‪.‬טען'קאט מקריב גיווען‪ .‬נאר אשרי ייקךייבו • ;ואס מען וועט מקריב דין ‪ .‬פון איצט אונ ווייטער‬
‫אבער ביו' איצט האט כ!ע'ן נאך' ‪.‬ניט מקריב ניווען שלמ״ים ‪ .‬וןארום בני'נרו האבי; ניט‬
‫מקריב ניווען שלמים ן )י( ו י ר ח ה׳‪ .‬ןאט האט גישפעקט ךעם נוטען ךיה‪ .‬ךעם ריח פו;‬
‫אבךהם אבינו דאם איז אויף ‪.‬ניגאננין פון_קאלך הויבע; <נאט האט גיועהי; נלייך ווי אברהם‬
‫אבינו'ווערט פאר ברענט אין_קאלך הויכעןיפו; נמרוד‪ .‬אונ ךער ריח פו; יזיין פלייש קומט‬
‫פאר איטי אין רעם'זכות פין אברהם האט נאט צויניואנט ניט צו ברייננען אמייל‪ .‬גאטהט‬
‫גישמעקט דעם' ריס'פון חנניה מישאל אונ‪.‬ע ז תת גלייך ווי די וואלטין פאר בךענט גיווארין אי;‬
‫_קאלך הוייבין פו; נבוברנציר ‪ .‬למשל אנוטער פריינד פון פלך האט נינעבין'יאמרוה צום סלןד‬
‫אשיייגעם ט־ש ‪ .‬רער ווהן פון רעם נוטען פךי״ינדיהאט רעם מל־ ניט ניגעבין‪.‬קיין מהנה ‪.‬‬
‫ךעריאייניקעל פון ךעם נוטעןפריינד האט ^איניג״עבין אמתנה צום מלך ‪ .‬האט ךער מלך ניזאנט‬
‫צו רעם אייניקיל ידי מתנה איו '‪5‬לייך צו ךי מתנה פו; דיי; זיידען‪)'.‬אברהם האט ךך נילאוט‬
‫אדיין וואךפען אין‪.‬קאלך הרבי; צו סיילינען‪,‬ךעם נאםע; פו; נאט ‪ '.‬פון אבר^ם ביז חנניה‬
‫שישאל אונ‪_.‬עז‪.‬ריה ןיאט דאם‪.‬קיינער ניט ךטיאה;‪ .‬האט ;אט ניזאנט צוהננ>;ה מישא'ל‪!.‬אונ‬
‫וע ]ריה וואם זןיא האבי; ךך אויך נ;לאזט אכיי; וואךפין אין‪.‬קאןך הויבי; צוא' הייל;גע; ךעס‬
‫נאפען פון נאט אייעד מתנת איז ‪.‬נלייך צו ךי מתנה פון אייעיר דיךע אברהם(‪ .‬נאט האט‬
‫‪3‬יש'מעקט רעם ריח פון ךי טענטשיןיוואס דןאבין זיך נילאזט סךנני; ווען מען" האט ןיוואלטדי‬
‫ואלין ךך שסדין ‪ .‬רב שלום' האט ני;אנט פון רבי מנחםא בר"זעיךאם מעני; למשל אמליך הט‬
‫ניוואלט ביאךוק אפאלאסט נעבין‪.‬ים‪' .‬האט‪,‬ער ניט'ו‪.‬י'וואוסט אויף וועלכע; א'ךט‪,‬ער זאל ךעס‬
‫ז‬

‫פאלאםט באהען ‪ .‬האט^‪.‬ער ןיפונען אויף איין אךט אפלעשיל בויףאיייל האט‪.,‬ער גישפעקט‬
‫פו; רעים בוימאייל אשייניעם ריק האט‪.‬ער אויףךעם אךט ניבאהטךעם _פא‪.‬לאסט‪ .‬ודךר פסוק‬
‫זאנט ;אט הטגימאכטךעםפודאטענטפוןךי‪.‬זןרד אויףידי יפים אונ אויף ךיטייכען הט ן ו ד א‬
‫גיפעפטינט‪ .‬אי; וויעלכין זכות ‪.‬אין רעם וכית פון די מענטש‪ ;:‬וראם פארשטין איםאונוואס‬
‫זוכי!‬
 ‫ל י‬ ‫פ ר ע ה‬ ‫‪ra‬‬
‫בראשית קלו‬ ‫סדר‬
‫)הכלים יד( אפר נבל בלבו‪) .‬בראשית כז( ויאפר עשו ב ל ב ו ‪) .‬מ״א יב( ויאמר ירבעם‬
‫בלבו‪) .‬אשהר ו( ויאפר הפן בלבו ‪ .‬אבל הצדיקים לב! ברשותן )שיא א( והנה היא‬
‫מדברת על לבה ‪) .‬שם כז( ויאפר דוד אל לבי ‪) .‬דניאל א( וישם דניאל אל ל ב י ‪.‬‬
‫ויאפר ה׳ אל לבי‪) :‬יי( לא איפיף ולא אופיף ‪) .‬כנ( ליפני ליפני ‪ .‬ורבנן אמרי לא‬
‫אוסיף לבני נח לא אוסיף לדורות ‪ .‬א״ר חייא רבה )כד( עלובה היא העיסה שנחתופה‬
‫פעיד עליה שהיא רעה‪ .‬כי יצר לב האדפ רע פנעיריו ‪) .‬כה( אבא יוסי התורתי‬
‫אופר עלוב הוא השאור שמי שברא אותו פעיד עליו שהוא רע ‪ .‬שנא׳ )תהלים‬
‫קנ( כי הוא ידע יצרנו וכור כי עפר אנהנו‪ .‬רבנן אמרי עלובה הנטיעה ששי שנטעה‬
‫טעיד עליה שהיא רעה‪ .‬שנא׳ )ירמיה יא( וה׳ צבאית הנוטע אותך רבד עליך ר ע ה ‪.‬‬
‫שאל אנטונינום את רביני איל מאיםתי יצהיר נתון באדם‪ .‬משיצא מטעי אמו או עד‬
‫שלא יצא פפעי א פ ו ‪ .‬א״ל ער שלא יצא פפעי א פ ו ‪ .‬א״ל לאו‪ .‬שאילו היה נתון בו‬
‫עד שהוא במעי אפו‪ .‬היה )כו( הוטט את בני מעיה ויוצא ‪ .‬והודה לו ר׳ )כז( שהשוה‬
‫לדעת המקרא שנא׳ כי יצר לב האדם רע )כח( מנעוריו‪ .‬ר׳ יורן אמר מנעריו כתיב‪.‬‬
‫משעה‬
‫*‬ ‫אפשרת כ ה ו נ ה‬
‫נליניי תא• נ ו‬
‫) נ ס ( אנא יינו התידתי‪ .‬־ ו שמי ‪) :‬ני( מועט ‪ .‬מופר‬
‫מ‬ ‫) נ נ ( לסני לסני־ נ י ' ‪ .‬ר״ל נמו לא » י‬
‫ומיתר‪) :‬נו( כספיה‪ .‬לעתו לרפת סמיךא‪) :‬כמ( מנעוריי‪.‬‬ ‫עיל ‪) :‬נל( עלינה‪ .‬לשי! מצין יתרפה ינויי;‪:‬‬
‫_ ‪ _ . .‬״‬ ‫זובין דין ן‪.‬נים‬
‫ייךשעים וענק איבער ניגעבץ צוז״ער הארץ‪ .‬וויאס ךאם סאךץ דיגע נליוםטפוו״ערטאהן•‬
‫ווי רער פסוק זא?ט דעו־ ^לעקטער י א;ט אץ דין הארץ ‪. .‬עע‪1‬ו האט גיראגטאיןדץקארץ‪.‬‬
‫ז‬

‫; ר ? ע ם האט גיוא;ט אץ זיין הארץ ‪' .‬הנןן ןאט גיואנט אץידין האךץ'‪'.‬אבערבייא ‪.‬דיא‪.‬‬ ‫ז‬

‫זיךיקים ‪.‬איו יייער מארץ איכער ג;געבין צו יייא ‪ .‬זייא' טראכטין נאר ויאט ‪.‬י‪.‬יי*יוילען"צו ךינען‬
‫נאט ‪ .‬ווי רער פסוק זא?ט הנה האט גיךעט אויף איהר הארץ * דור האט גיואגט צוא 'ויק‬
‫‪:‬‬
‫האךץ ‪.‬דניאל האט ני יא?ט צו דין האךץ"‪; .‬אט ןאטיניואגט"צי גייןיוזארץ•)יב( לא אוםץפ‬ ‫ז‬

‫איך וועל ניט ‪.‬טעהךין ‪ .‬איץז ויעל ניט' מעןךין צו פלוכץ ךי״עךד ‪. .‬עם איי שון גיגוג‪..‬עסי איו‬
‫שוץ נינונ ‪ .‬די רבנן ואנין ךךיבער הט נאט גייאגט צויייי 'מאלל(& אוסיף‪ .‬אי־יוועל מער ניט‬
‫‪3‬ריי?;‪.‬ען אמביל אויף ךיא‪.‬קיינךעיר פון נדו ‪ .‬אונ ייועלימעהר ניט ברייננען אסבול אויף דיא‬
‫?ןפעטעךךינע טעטשץ ‪ .‬רבי חי;א רבה ואנט ווי פארשעימטיאיזידי טייג אז ךערבעקער‬
‫יא;ט אויף איהר ‪.‬עדות אי ייא איי קלעכט ‪ '.‬וד שלעכט איז רער‪.‬י‪$.‬ר" הרע אוי גאט' ואנט‬
‫אויף אים אי ?;ר איי ?לע?ט‪ .‬ווי ךעיו‪/‬פםוק יאנט דאם 'ינידאנקץ' פון'ךעם״מענטשעם הארץ‬
‫‪:‬‬
‫איי ץ‪1‬לע?טפץ דין יוניקד"‪ .‬אבא יוסי התוךתי‪/‬יאנט ווי פארשעטט איז ךייזאערע טיינ או‬
‫‪v‬‬
‫ךער יואס האט אים בשאמע^ואנט אויף א < ע ד ו ת או‪.‬ער איו של״עכט• וויי דר פסוק ‪ aiw‬גאט‬
‫‪1‬‬
‫ודים ויי ‪#‬לע?ט זענץ או‪5‬י‪.‬ערע י געדאנקין געדיינק אי סיר יעינין'נארי^עךר ‪ .‬די רבנן זאנין‬
‫ווי פארןצעקט איז דאםיקליא^ג אז‪/‬דעריייאםיחאטאיר נייפליאנצט זאנט איויף׳״איר״ערות‬
‫אז ייא איו ?!לעןנט‪ .‬ווי ךער פסוק ;אנט נאט ויאט האט ךיך נייפלאינצט'האט אויףרירגיךעט‬
‫?!‪.‬לע??ום זךיאס מיי^ט מען רעם ‪.‬יצרי הרע(‪ '.‬אנטונינום' ןאט טפרעגט ביי רבי *ורע; קומט‬
‫אריץ ךער‪.‬לצר ןךע אי; מע';טשץ י‪ .‬ווי ע ר איי שדן אדרם‪.‬עגאעען"פון דין מיוטעךס בדך ‪.‬‬
‫י‬

‫אךער אייךער‪.,‬ער איז ארוים'ג'יגאנ גען פו; זיין טוטעךם בויך‪ .‬האטךביניזאנטא\ידער‪..‬עראיו‬
‫‪:‬‬

‫ארויס גיגאעען פץ דין מוטעךם בדיך האט‪,‬ער שוץיגיהאט רעם ‪.‬יצרןךע‪ '.‬האטייאנטוניניום‬
‫גיוא?ט‪.,‬עס איו ניט אווי איז ראם קינר וואלט ‪.‬גידזאטיךעם‪.‬יצר הרע'ווען״ער אייו גאךאץדער‬
‫מוטערס בויך וואלט‪.,‬ער תךך געךאבין איךע קישקעם אונ ראלט ארויס גגאגגן פץ אירי פ ר ד י‬
‫צייט ‪ .‬ןאט רבי סודה ג;ווען צו אנטוניניס ‪ .‬ווארום‪..‬ער האט ניייאגט ווי אין ידי תורה שטייט‪.‬‬
‫רער‪.‬יצר הרע פון טע‪!?5‬שין איו?זלעכט מנעוריו ‪.‬דאם מיעט'מען מנעוריו'‪ ,‬רבי יודן״יאגט‬
‫ע ס ששייט טנ‪.‬עריו ‪ .‬ווע‪,‬י‪,‬ער דר ווענןטךךיארוים צו גיץיפין דין טויטךםיבוי־ קומט אין'אים‬ ‫י‬

‫רער‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ש ה‬
‫י‬ ‫‪2‬‬
‫ני‬ ‫ד ר‬ ‫ם‬
‫משער‪ .‬שהוא ננער לצאת ממעי אמו‪ ,‬ועוד שאל אנטונינום את רביגו א״ל מאימתי‬
‫נשמה ניתנה באדם‪ .‬משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי א מ ו ‪ .‬איל משיצא‬
‫מפעי אמו‪ .‬א״ל לאו‪ .‬משל אם תניה בשר נ׳ יםים בלא מלה סיד הוא מסריח‪.‬‬
‫והודה לו ר׳ שהשוה דעתו לרעת המקרא שנא׳ )איוב י( חייב וחסד עשית עםדי‬
‫יפקדתך שמרה רוחי‪ .‬מאימתי נתת בי את הנשמה )כט( משהפקדתני‪) :‬יג( עוד כל‬
‫ימי ה א ‪ p‬זרע וקציר וקור וחום ונו׳‪ ,‬ר׳ יורן בשם ר׳ שמואל מה סבורים בני נת‬
‫שבריתן כרותה ועומדת לעד אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין בריתן קיימת‪.‬‬
‫לכשיבא אותו יום שכתוב בי )ישטיה נא( כי שםים כעשן נמלחו והארץ כבנר תבלה‪.‬‬
‫באותה שעה )זכריה יא( ותופר ביום ההוא ונוי‪ .‬א״ר אתא טי גרם להם שימררו בי‬
‫לא עיי שהיו )ל( זורעין ולא קוצי־ין יולדין ולא קוברץ‪ .‬טיכן ואילך זרע וקציר יולדין‬
‫וקוברין‪ .‬קור וחום ןלא( חסה )לב( חכאכית ‪ .‬קיץ וחורף )לנ( םקייץ אני עליהם את‬
‫העיף כפדיא )ישעיה יה; יקץ עליו העיט יכל בהמת הארץ עליו חחרף ‪ .‬מעשה היה‬
‫באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשי‪ .‬ואית דאמרי ר׳ שמואל בר נחס; היה‬
‫»״יסר )לו( חמי מה עבד לן דרא דמבולא‪ .‬ר״א עוד כל ימי הארץ‪ .‬ר׳ היגא בשם‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ומלו ו‬ ‫מום פירושו ממה וסוא מולי ‪ 36‬חוס כמופרש‬ ‫נדמהוש ואזיל וי יוזן > ) נ פ ( משהפקדתנ׳‪ .‬נצומר שפקדתנ•‬
‫)לנ( מכאנית‪ .‬והוא מין שמין‪) :‬לנ( מקיץ‪ .‬מקין ומפורר ו‬ ‫לנרא א ת׳ ו )ל( וורפין ולא קולרין‪ .‬נלוער נל מעשיהם‬
‫)לו( מלוי מס נ ו י ‪ .‬ראו מם עשם לנו דור סמניל שקודם‬ ‫היו ימללמיס ועולים נידם היענ ה י ע נ ‪ .‬נראה דה״נ מכאן‬
‫לנ!‬ ‫ואילו ורע וקליל וורעיפ !קולרי! יילדן וקונרי'‪) :‬לא( ממה‪.‬‬

‫ךער יצר הרע ‪ .‬נאך'‪i‬האטיאנטוגינום"ניפרענט ביי רבי ווע; קו?ט אדיין ךי ן׳^מת אין רעם‬
‫‪5‬עגטש ‪ .‬ורע; ער איו שוי; אחים נינאיננען' פון דין םוטעךס בדך ‪ .‬אךער אייךער״ער איי‬
‫נאךיאךוים גיגאגגען פון דין טוטעךס בוייך ‪ .‬האט ךביג;זא'}ט ךער גאך ווי‪,‬ער איישוץארדס‬
‫ןינא^ען פין דין םוטעךם בויך קומט אין אים ךי נשטה ‪ '.‬האט או;ט‪1‬גיג‪1‬ס גיזא^ט ‪.‬עם איו‬
‫ניט 'אווי‪ .‬לןןיןל איי דו' וועכ!ט לאזען ליגען פליייש דךיי טעג אן זאלץיוועט באי|ד ןןרשטונקען‬
‫זוערין ‪ .‬אז ךאםכףגד וואילט נץוען בייא ךיא פוטער אץ בדןד אן ‪#‬נשםח ;ואלט‪,‬ער ?אלד‬
‫§ארפוילט ;ידאךין‪' .‬האט רבי מודה ?מוען צו איגטונןגוס‪ .‬ווארום‪.‬עיר האט גיזאןט ון‪ 1‬איי;‬
‫§םוק שטייט ‪ .‬איוב ן א ט ;טאנט לעבץ אונ רעך האסטו ניטא; קיט ט‪.‬יר וףקיךהוף שנדה רוהי‬
‫ביי; גיךייגקין האט געהיט ךיא ‪.‬נשטז‪ .‬ויען ןאסטו סיר ני;עכין ךי ^ ? ז ז מען דו האסט פיך‬
‫?‪.‬עךייגקטיצו בשאפיין ז)ינ( עוד ‪$‬ל ‪ .‬אלע ‪8‬ענ'וואםךי‪,‬עיך^ועט ?!?!יין יועט §עי ייןגןאינ‬
‫•שנייךען‪,‬עס וועט זיין_קאלט אונ וואךעם זונןער אוג וךיגטער ‪ .‬בבי יורן האט גלואגט פין‬
‫ביבי'שטואלס‪,‬ייעגי; גאט יא]גט דם טייגן ךיי קינךר פץ נח או אייך האב;י‪8‬א?ט טיט ייי א?ארביךונג‬
‫‪%‬‬
‫אויף אייביג‪,‬עפ ;אל‪.‬קיין מבול גיט זיין‪".‬נאר אזוי לאנג וויא ךיא היטעל אוג״עךד ^טייי‪£‬ן‬
‫שטייט ראם פארביגדוגג אויך‪ .‬אז‪?.‬נם וועט קוקע; ךער' טאג וואם ךי היטעל דעט אייעק‬
‫גיץ ווי עדרך אוגרי ^עךד וד‪8‬ט שארפרלטוועךץ'ווי אקלייד ‪ .‬דאמאלם‪,‬וועט גיקןטעיט וועךין‬
‫דאם פאר ביגדוגגאמ איך וועי ;אך אםאהל ברייגגיען אטבול ‪ .‬רבי אד!א זאןיט וועד האט‬
‫גיברייג^ט ךיי ^'עגט׳ןויןדיאזאלץ ךגךיגען ודיל'ךיא האבי; ןיךיט אוג‪.‬גיט נע?‪1‬ניטען ‪ .‬ךאס‬
‫מייינט'‪$‬ען די י״אבץ גיב ארין קינךער אוג האבץ גיט בגךאבין ‪ .‬פוי ;אף ךעם סביל אונ‬ ‫ז‬

‫ווייטערוועט מען זי‪5£‬ן אונ ?זגייךץ'‪'.‬טען וועט גיבארץ קינךער אונ מען וןעט ??ךאבין‪.‬קינךר‪.‬‬
‫עם' ‪.‬וועט״זיין נןאלט אונ ווארעם ‪,.‬עס וועטקו^ע; אויף״דעם םע‪.‬ג^שין קרא‪.‬נקייט פץ״קעלט‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫אונ קראנקייט פון ווארעם‪, .‬עםוועט ייץ‪.‬קי‪.‬ץ אונ חורף‪ .‬איך וועל איויף זייךער יי?קי!'ר‬
‫ודלרע ‪%‬י‪.‬געל‪ .‬נוי‪,‬ךער ןםוקזאינט ו ק ץ ^ י ו ה‪.‬ע;ט‪ .‬ווסער וועט אויף זיי קוםען;דע'ר פועיל‬
‫ז‬

‫‪ /‬נ י ט ‪ .‬אוג וויגטעירוזעט אויף ידי'קומען אלע‪,‬עךלייא ?חמות ‪ .‬ניייל‪!.‬יי יועלין האכץצרות‬
‫וועלין די ניט ךנךינען‪ .‬אייגעם פון ‪.‬די;רויםע חכמים האט אמאהל‪ .‬ודי גיטאתן ךער כ!אפ‪.‬‬
‫אנדערע זאנען ךאסיאיו }‪:‬מוען ךבי ןזםואל' בר נחייןן‪ .‬ןאט‪.,‬ער גיזא^ט זעןט וואט די מענט^ין‬
‫פיו"‬
 ‫‪ £‬ר ש ה‬ ‫ח‬
‫קלז‬ ‫בראשית‬ ‫לי‬ ‫פדר‬
‫ד׳ אחא םזז סגורים בני נח שבריחן כרותה ועומדת לעד‪ .‬כך אסרתי להם עוד כל‬
‫ימי ה א ‪ p‬ונוי‪ .‬אלא כל זמן שהיום והלילה קיימין בריחן קיימת וכשיבא אוחו‬
‫היום שכתוב בו )זכריה יר( והיח יום אחד הוא יודע לה׳ לא יום ולא לילה ‪ .‬באותה‬
‫שעח וחופר ביום ההוא ונוי‪ .‬איר יצחק מי נרם לחם שיסדרו בי לא על שהן זורעין‬
‫ולא קוצרין דאיר יצחק אחח לם׳ שנה )לה( היו זורעים‪ .‬וםהלכין םםוף חעולס ועד‬
‫סופי לשעה קלה‪ .‬וםתלשין ארזי לבנון בהליכתן; והיו אריוח ונסיים חשובים בעיניהם‬
‫)לו( כניסה כבשרו ‪ .‬הא כיצד היה להם אויר יפה כסן הפסח ועד העצרת‪:‬‬
‫) י ד ( רשכינ אוסר סשום ר״ט וכן היה ר׳ דוםא אוסר כדבריו חצי חשרי וםרחשו; וחצ׳‬
‫כסליו זרע‪ .‬חצי כסליו וטבח וחצי שבט חורף ‪ .‬חצי שבט ואדר וחצי ניסן קזר‪.‬‬
‫חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר‪ .‬חצי םיון וחטוז וחצי אב קיץ‪ .‬חצי אב ואלול וחצי‬
‫חשרי חום‪ .‬ר׳ יהודה טונה )לז( טטרחשון ריש םתחיל םחשרי‪) :‬ט‪ (1‬איר יוחנן‬
‫לא שםשו םזלוח כל ייב חודש‪ .‬איל ר׳ יונחן שטשו אלא שלא חיח רשופן ניכר‪.‬‬
‫ד״א‬
‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫כגיס יסילעיס‪) :‬לז( ממייושין‪ .‬םתמיל למגיש מ י ן העסיס‪:‬‬ ‫לכן ייז חיים שיניס בלי ! ע י ינל׳ הולס‪) :‬לס( סין‬
‫)לו( לא שנסי‪ .‬יו״ד האיתן עסיו במקום ע נ ד נמו או יעיר ובן‬ ‫יירעיס‪ .‬יפיס מספיק להם ע־ מ׳ שגה‪) :‬לי( ננימס‪ .‬נסי‬
‫^מעוען‪.‬‬ ‫פין הבול האבץ או;ו גיסאחן • יוק‬
‫ךי הא?י; ניבריי^ט' אלע‪.‬קכא}‪.‬קייטאויף רעד וועלט ‪ .‬נאף' א^עט איו'ע‪1‬ד'כל'‪.‬יטי יןאךץ ‪.‬‬
‫י‬ ‫י‬
‫יבי הונאהט‪/‬ניזאןט פון ריביאחאסייעןץ ;אט יאנטוום מיינען ךיקינךי פון ניו ‪8‬י'איןל האב‬
‫<יסאכט טיט די א‪£‬אר?יךו;נ אייף‪/‬אייכינ‪...‬עם יאל‪.‬קיץ מכול ניט' דין‪ .‬איןד ןאב‪4‬אר‪3‬יוא}ט‬
‫איוי ל>^נ ווי רער טאנ סיט ךער נא?ט ייעלץ עין יועט דין ךער פארבי;די‪5‬נ ‪ .‬או'‪.‬עס וועט‬
‫קו^ען ךער §אנ וואס ביי אים שטייט‪.,‬עם ;יעט דין ‪.‬איין ^אג יואס‪.,‬ער יועט דין' ןעוואסט‬
‫צי;אט‪.,‬עס ייעט דין ניט טאנאונ ןיטנאכט ‪ .‬אץ‪,‬ךעט טאנ מעט ןיישטעךט יועךץ איניער‬
‫פארבי}דו;נ אונ‪.,‬עם מעט דין אטבול ‪1 .‬כי'יצחק יאנט מער האט ניבךייננט‪^/‬טענט^וץיפון‬
‫מבול די (אלץ ךןתנען ודיל די וזאבין ניי«עט' אונידןאבץ ניט‪/‬עשני^ען'‪ '.‬ווארום_רבי יצחק‬
‫ן א ט ןיזא^ט איץיםאהל אין פעךצינ;אתרי האבץ‪.‬זיי‪;.‬עךיט ‪'.‬אוני אץ ‪8‬ק?!יינעצייט זענען‬
‫!‪:‬י גיגא^ען פין איין ‪.,‬עק וועלטיצום ז^ךמךן ״עק וועלט ‪ .‬אוננייןנןךינ פלענץ‪.‬ףיא'אוים‬
‫יייסען ' ^ ע ן ב ד ם ע ר ‪ .‬יצייןעןאונ ‪£‬ע?ן§עךטין איזיב״ דיא}יווען נךיננ צו"הך?נץ‪8‬יו יויא‬
‫אסלדא ‪ .‬ביי זיי איי אייבינ נימק דער" ל'וג!ט אווי גוט ייי ביי' אוניו' פץ ‪.‬פסח ביו ?זבועוח‪:‬‬
‫)ין־( רן; ש?עין ןן גסליאל דואט ןייאןט פין' כבי טאיךסוויעןי; או‪ .‬רבי רוםא ןאטיאדןד אזר‬
‫}ייא‪.‬נט אהאילןער' חודש ‪,‬יוקןרי אונ אגא^ער חורש חץןוון אונ אחאלבער חמיש כסליו אמ‬
‫ךיציייט צום&ארךיען ד*בואה‪ .‬אחאלבעריחודש כסליו אוני אןאנ^ער חודישטבת אוניאיזאלןער‬
‫חידש ?כט ‪ .‬איו ווץטער ‪ .‬אהאלביער חורש '?עט אונ ךיער נאנצער חודש ^ךדי״אונ‬
‫אסאךבער חודש ניסן‪ ',‬אמ ‪,‬קעלט‪ '.‬אסאל^ער חודש ניסן אוינ ךער ]אנצער חיוךש אייר אונ‬
‫אדו^יבער חורש סמן קנייט' ‪.‬םען ךי הבויןזח‪ .‬איהאלןער חודש םיץ אונ דר נאנצערחוךש‬
‫סםיז אונ אחאקןער ח)דש אב‪ .‬איי וויטער * אםאל^ער חירש >ןב אונ ךיער גאניצער חודש‬
‫אלול אונ אחאלבער חודש ת * ‪ #‬־ י איז נואךעם‪.‬כבי יהוךח צייילטךי^עקםי^ייטיןפץסךח^ן‬
‫אונ בבי ש?עו; הייכט' א; זייילין פון ר״ישךי •י )ט‪ (1‬א‪£‬י־ ‪ .‬יבבי יודען זאנט ?ךער ‪j » 6‬עי־‬
‫ז‬

‫יאהרמאם ךער טבול איו ןימען ןאבין ניט בערינט ד םזלות!‪.‬ךיזוהן אוני די'לן;הקיאבין‬
‫‪$‬יט ‪.‬נילייכסי! • בכי יוחנן זא נט !ני ?אבי! ;א';ילויכסץ נארןיט 'איד נוט )יייהיינט‪,‬עם אמ‬
‫‪:‬‬ ‫י‬

‫}יט ;מוען צו ךער‪.,‬קענץ חךך די ?י^טעךקייט פון ךיא ןואלקיןס ‪ .‬כבי אליעזר איונ רבי‬
‫‪,‬‬
‫יח‪1‬ש_ע קךינק ‪ .‬רבי אלי;ניך זאנ‪.‬ט‪.,‬עם'ץזט'ייט אין ןסוק ^ 'י(טבותוי‪ .‬ךי )ע קט ציי? ! אין‬ ‫‪:‬‬

‫יאתר ‪;'.‬אליןנ‪.‬יט ;ישןןערט מעךץ • אונ ידי זענץ ?יטנישטעךטגימארץ • אקילי איןךציייט‬
‫פין מכול איז אייך;יוועןיוויןטער אונ זוםער נןאלט אונ עארעם‪ .‬ווייל רי ‪;8‬לוח‪.‬זע?ין ןי;אננין‪.‬‬
‫רבי‬
 ‫בראשית‬ ‫נתפרשה לד‬ ‫סךף‬
‫ר׳א ור׳ יהושע‪ .‬ר׳א אופר לא ישביתו)לז( לא שבתו‪ .‬דיי אוסר לא ישבותו טכללשיטבתי‪:‬‬
‫נטז( ויברך אלהימ את נח ואת בניו ראםר לתם פרו ורבו ופלאו את הארץ )בראשית‬
‫‪) (0‬לח( זה שיכן בזכור‪ .‬הקרבנווע)יין( וםוראכם וחחכם יהיה‪).‬לט( מירא וחתית חזרו‪ .‬ורדיית‬
‫לא חזרח ‪ .‬ואיםתי חזרה‪ .‬כיסי שלפה‪ .‬שנא׳)מיא ה( כי הוא רודה בכל עבר הנהר‬
‫סתפסח ועד עזח ‪ .‬חני רשביא אופר חינוק בן יופו חי םהללין עליו אח חשבת‬
‫אבל דוד פלך ישראל פח אין טחללין עליו את השבת‪ .‬כיז שאדם חי טחללין עליו‬
‫אח חשבח אבל אם טח אין פחללין עליו את השבח‪ .‬וכן היח רשביא אומר תינוק‬
‫בן יומו חי אין משמרים אוהו טפני החולדה ומפני חנחש שלא ינקרו אח עיניו ‪.‬‬
‫)מ( ארי רואח אותו ובורח‪ .‬נחש רואח אוחו ובורח ‪ .‬א בל עוג מלך הבשן מח משמרין‬
‫אוחו מן החולדח ומן חעבבריס שלא עקרו אח עיניו‪ .‬כ׳ז שאדם חי מוראו על‬
‫הבריוח ‪ .‬פח ניטל מוראו מן הבריוח החיד ומוראכם וחתכם יחיח‪) :‬יך|( כל רטש‬
‫אשר חוא חי אך בשר בנפשו דמו‪ .‬ר׳ יוסי בר איבו בשם ר׳ יוחנן אדהיר שלא‬
‫הוחר לבשר חאוה ‪) .‬מא( לא הוזהר על אבר מן החי‪ .‬אבל בני נח שהותרו לבשר‬
‫חאוה‬
‫מתנות כהונה‬
‫) מ ( ארי וואס איתי נ י ׳ ‪ .‬שנל ומן שאזס עיפס ו!ין‬ ‫נ י ׳ ‪ .‬נלימר שנן ישייך נפניל‬ ‫וניס ו )למ( זס שינן‬
‫נוראי אימ מתיירא מן המיס והמיס נירסת מללס אלסיס‬ ‫ומסית מורו נ ו ׳ ‪ .‬אמי המטל‬ ‫מןרנגות ו )לש( מורא‬
‫אסר על סני האדם ו )מא( לא סוזסר‪ .‬לא סיס צריו‬ ‫סאוס על סתיות נמו שהיס נימי‬ ‫‪ ran‬לסי‪1‬ס פמז ומורא‬
‫לסוטו!‬ ‫מורס שלא נאמר ורוו אלל נמ ‪t‬‬ ‫אוה״ר אנל ו ד י ס לא‬

‫בבי ןהו^ע זאנט אזוי״נץינט רער ןטוק די {אלין ‪5‬יטנישטערט‪7‬וערין פין תיינט אונ וריטער ‪.‬‬
‫‪$‬כ ער אין דעט יאהרפוןיעבול זעגין !יי}ידען גיש?‪.£‬עךט'! )טן'(!י^ךךו‪ .‬גאט' ןאט ףבענט^ט‬ ‫‪%‬‬

‫זנוא גזזי ‪9‬יט זיינע קיןךער אונ ןאטש ןיזאגט זנו ידיי פרוכט‪3‬אר'ט אייך אונ מעןרט אייןז‬
‫ד‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫‪9‬י‬ ‫אינ‬
‫< ? י י ^ ל ^ ? ‪9‬י*י ^‪ . ptptijy‬די ברכה האט ךי ‪/‬אטי^יגעבי; רוךך• ךי^ןךןגות דאס‬
‫‪ ni‬ןאט מקריב ףווען ‪) :‬ין( וטוראכם‪ .‬אייןנר מורא מ ל זיין אויף ךיא חיות פון פעלר‪ .‬ראפ‬
‫איי ?קדם'ןיוואךין ‪ .‬ךי ןךןה ןאט גאט ני?עבין צו גיח אוו ווי צו‪$‬ךם ןראשון־‪^ .‬בער ‪.‬די‬
‫ןזקטיעזץ ואלין גיוועלטי;‪.‬ען אדף אלץ וואס אויף רער וועלטךי ביןז! האט ;אט גיט גלנעבין‬
‫צי &‪; . r‬אר צו אךט ‪' .‬ווען איז ךי ברכה צוריק!)יקונןע;‪ '.‬אין ךיא^ייט פון שלמה ‪. .‬וויךער‬
‫ןםוק יאןט ?ןלטהדןאט ;יוועלטיגט אויף ךי גאגצע א^ךערע דיט סייך פו; ר»פסיו ביז‪ V.‬י' ה •‬
‫מ ר הא^ין גיילערונט ‪.‬רבי '?!'טעון בן אל?נ;ר ןאט גיזאנט אז ‪.‬אקינד ייאס '‪.‬איז אלט אטא‪:‬‬
‫‪5‬ע?ט איז קע•‪ ,‬פוןיוייגעט ויעגןן החלל ישבת אז טע; דארף ‪{* .‬בער אז ךוך רער §לך פו; יוךין‬
‫איו‪/‬ני^ןןארבין איז‪$‬ען פון די;עט יועןיןניט טחלל ‪ 0‬ח ‪ .‬איוי לאננ ודאי!ענ‪85‬ש' ^עוןט איז‬
‫ןען פוןדי^עט ייענין מחלל קןית אז ‪ $‬ק רארף ‪$$ .‬בער ‪.‬א^ער אייזןיש‪$‬אךכין איז ^ע; פין‬
‫צןעט ווענץ ;יט ?הלל שןת‪; .‬אך ןאט ךכי שטעון ‪ $‬אל?נ זר ניואןט אז' אקיך וואט איי‬
‫‪8‬לט אנ‪0‬אנ לעןט דאךף ט‪.‬ען אידם }יטתיטען פארי אקרעט״אונ‪.‬ניט ‪'%‬אר אשלאננ זיי ואןין‬
‫ןיט א‪1‬יס ^טע?ין ןףןע אוינען ‪ .‬ווארוט אז אלייב זעהט אים אנטלויפט‪,‬ערי ‪8‬אר אים ‪ .‬אז‬
‫א^לא^נ זעןט אים אנטלוינ!ט‪,‬ער ‪8‬אר אים‪$ .‬בער אזיעונ ‪9‬לך'ןבעז'ןאיו ניישטארבין האט‬
‫‪$‬ען אים ןידאךפט הי^יען אזאקרעטאךער טייז ןאלין ןיט אדרם נעמין די^עיאוינען‪ .‬אווי‬
‫‪2‬אגג ווי א^עגטש לעבט איזדין' טוךא אויף_אלע ב^זעפעניש‪ .‬אז יער איז נישטארבק איז צו‬ ‫־‬

‫ןיגיוטען נייואךין זיין טויא‪ .‬פון אלעבשעןעניש ‪ .‬ווי ךער ^םיק יאגטאי;ער'ם‪1‬רא וועט זיין‬
‫אויף אלע היות ‪) 5‬יח( כל ך^ש‪ .‬אלע י לעבעךיגע ‪.‬ואלין וואס‪.‬קךיבען אוייף ‪.‬ךער וועלט אזוי‬
‫לאע ווי ראם ל?לייש איז ‪9‬יט ךי ;^}‪1‬ה ‪'.‬ךא לעבט‪ .‬ואלט איר !יא ניט ‪?.‬נםין‪ .‬רבי יוסי‬
‫בראיבו ןאטןיוא;ט פון ‪1‬בי יוחנןם' וועןק אז ;אט ןאט״גיט בך״ירגיוועי צו אךםןךאשון‬
‫ער ואל‪,‬עטין קליייש ‪ .‬האט מ ק אים גיט }ידאךנןט §אד ןאטין״ער ואל ניט >!פ ?!נייךץ‬ ‫״‬

‫א^םיק ?לןישפו! אלעןעךינע בהמה אונ‪,‬עםין‪.‬או פון«‪;1‬ישאכטענעהאט‪.,‬ערא‪1‬יךגיט‪'5‬יטארט‬

‫‪,‬זנקין‪^ .‬כער ךיקןדער פי! נס ייאס דיי האט טען ‪2‬ז!ך*יר‪.‬נמוע; צו^עסין^לייש ‪ .‬ןטמיןן‬
‫ויי‬
 ‫נח‬
‫קלח‬ ‫בראשית‬ ‫י־&י׳ לי‬ ‫‪3‬‬
‫םדר‬
‫האוד‪ ,‬הווחרו על אבר םן החי‪) :‬יט( )מ‪ (3‬אך להביא את החונק עצטו‪ .‬יכול‬
‫)מג( כשאול‪ .‬חיל א ך ‪ .‬יכול כחנניה טישאל ועזריה‪ .‬חיל אף ‪ .‬טיד כל חיה זה הסיסר‬
‫אח חבירו לחיה להרגו‪ .‬טיד איש אחיו זה חשוכר אח אחרים להרונ אח הבירו‪.‬‬
‫שופך דם חאדם באדם רפו ישפך וגו׳‪ .‬איר חגינא בולחם כחלכיח בני גח בעד אחד‬
‫בדיין אחד בלא עדים ובלא התראה )מד( עיי שליח עיי עוברים‪ .‬בעד אחד בדיין‬
‫אחד שופך דם חאדם באדם אהד דםו ישפך‪ .‬בלא עדים ובלא חחראח שופך‬
‫דם חאדם' דמו ישפך ‪ .‬ע״י שליח שופך דם חאדם עיי אדם דמו ישפך ‪) .‬מה( עיי עוברים‬
‫ש פך דם האדם ‪ .‬ר׳ יהודה בר סימון אמר אף ימו( החוגקו שופך דם האדם וגו׳‪.‬‬
‫איר לוי הרי שהרג ולא גהרג אימתי הוא גהרג )מז( לכשיבא אדם‪ .‬שופך דם האדם‬
‫באדם‬
‫מתנות כהונה‬
‫שרב״י ו״ל על עונרסשנמעי אמןינההייניס •!יחס יסייג! דם‬ ‫וגי' להניא‬ ‫להוהירו »ל נ ו ו ס״ג ) מ נ ( אן אה זמנם‬
‫האלס נאלם בעירי במעי אמ! ו )מו( החוגק!‪ .‬אעיפ פלא‬ ‫שלא יתעללו‬ ‫וגו׳ ‪) :‬מג( כשאול‪.‬שהפיל עלמי נסרנ נענור‬
‫שפן למי יל״ק נאלם משמע בגשאר למי בקרבי ‪:‬‬ ‫ע״י שליח ‪.‬‬ ‫נו הפלשהיש ויהיה מל‪1‬ל ננוד שמיס נדנד‪) :‬מד(‬
‫)מו( לנשינא אדס‪ .‬נלומד לסנדיס המסיס ייבא אז״הר ‪t‬‬ ‫בדין ישראל‬ ‫הפילון בליח להריג חנירו השילנו חיינ משא״נ‬
‫מפי‬ ‫ע״י עינריס‪.‬‬ ‫שהשליח מיינ שאי! שליש לדבר ענירה ו )מה(‬

‫ויי'שארןאטיק די ;אלין' ניט א פ ״ ^ י י ך י ך ״ א ^ י ק פלייש״פון אלעבעךינע בהמה אוג עסי;‪.‬‬

‫;אר פרי‪.‬ער מוזין ךי ךי בהמת שעכטין ‪) 5‬יט( אך' את ךםבם‪ .‬גאר אייער אי^ענע בלוט‬
‫;אלט יאיר היטען ‪ .‬אמענטיש ו^אר ךיט הר;נין זיף אלייין ‪ .‬איך וואלט מייגע; אז ע!אול דזאט‬
‫אוי״ך גיט גיטאךט דך אלייין וזרגנין ‪ .‬אךער חנניה מישאל א־ג__עז'ריה האבי; ניט ‪.‬גיטארט‬
‫ךך לאדי אךיין רארפץ אין ‪,‬פייער ‪ .‬שטייט' אץ פסוק אך ‪ .‬גאר אטאהל טעג §ען ;א זייף‬
‫אליי; חרגגין ‪ .‬או‪,‬עס איו צו הייילנגען רעם ;אטען פו; ;אט ‪ .‬וד חננ יה מישאל א ו נ ע ז ך ; ה ‪.‬‬
‫ז‬

‫אךער ‪.‬ווע; שאול ;ואלט אליין ‪.‬גיפאלין צו ךי פלשיים ;ואלטיןיזיי טיט אים סזגה בידוען אוג‬
‫;םוךיםאים גיטאן ‪ .‬דירך אלע סיוחדעל איך ^אךשטין ראיס בלוט פון טע;טש'י;‪ .‬אז ‪.‬אייגער‬
‫בינךט אםעגטשי; אונ לייגטיאים §אר אחיה זיא זאיל אים סךגגי; ‪. .‬וועטיגיאט אים חךגגין‪.‬‬
‫פו;" איין נןענטש ;ואס וועט המגי; רעם אגךערץ מענטש' אפילו‪.‬ער אלןין האט אייט ניט‬
‫גיהמיצ גאר‪'.‬ע'ר ךיגגט םענטשץ טען יאל הרגני; זיין חיר ‪ '.‬וועט נאט אים סךננ‪.‬ן ‪.‬״עם‬
‫שטייט' אין פסוק שייפיך דם' רןאךם באךמ דמוי ישפך‪ .‬ךבי חנינא זאגט ךער ^אנצער §סוק‬
‫איז גאר ניואנט נידארין ‪3‬יי ךי ךי;ים פון נח ס קינךער לביו' ךי תורה איו נינעבן לוואדי;(‪.‬‬
‫ביי בניי נח וועךט נעטשפט דורך איין ‪.‬עדות‪ .‬אוג' דורך איי; !יין ‪. ;$ .‬עדות ‪ .‬טען ךאךף‬
‫גיט פךיער אן זאגין' ת זאלםט גיט ר!ךג נ; ווארום נןעןיוועט ךיך הךננן ‪ .‬אונ דורך אשליס •‬
‫אונ 'דוךך ‪.‬קעךער וואס זענין בייאיךיא סוטער אין בויך ‪ .‬פון וואנען וריםין טיר אז ךיא‬
‫משפטי; י דורך 'איין עדות איונ דורך איי; דיין‪ '.‬ווארום״עס שטייט אי;פס‪1‬קאזמע;פארגי‪9‬ט‬
‫ךיי בלוט פוי; אפענטש‪.‬דורך איין טעגטש זאל ויין בלוט פאריגאםץ וועדי; ‪ .‬אז איי; מענ‪1?.‬ש‬
‫וועטי״עתת ;אנין מעג איין מענטש"משפטין טען 'זאל הךגגין ךעם רוצח ‪ .‬אונ אז ‪,‬עם איז‬
‫גאר גיטא _קיי'ן‪..‬עדות אוג טע; האט איםיפריעיר ניט ‪'^ $‬יואנט'‪ .‬פון וואנע; ווייםע; טיר אז‬
‫מען ה מ ת אויך ‪ .‬שטייט'אין פסוק שופך דם ה§ךם דמו ישהך ‪ .‬אי איינער פאר גיסט דאם‬
‫בלוט פון' זיין חבר <אפילו‪.‬עס איז‪.‬קיץ‪..‬עדות גיט נןווען‪ .‬נאר‪,‬ערהאט אליי; מודה גידע;>אונ‬
‫י‬

‫אפילו טען האטי פךיער גיט אן ;יואגט״ער זאל דאם ;יט טאה;‪ .‬פץ ךעסטייענץ ;אל ‪-‬ייי!‬
‫בלוט פארגאםץ וועךץ ט ק זאל אים סךטיץ ‪ .‬אוג אז איינער שיקט אשליח'‪,‬ער ;אל המניו‬
‫דין חבר פץ !ואנען‪.‬וריסי; טיר אז ‪2‬וען' הךןויו אים ‪ .‬שטייט אי; פסוק אז‪,‬ער פאר^יקט ךי‬
‫בלוט פץ אטעגטש דוךך אמענטש יחךך אשיליד!( ואל טע; זיין בלוט פאר גיםען • אי איינער‬
‫נזךגת אקינד רען‪.‬ערי איי נ אך ביי דין טוטער אין בויך פו; וואנען ווייםין פיר אז מ ק סתיג‬
‫י‬

‫איים"‪ .‬יוארום‪,‬עם שטייט אין פסוק שופך דם האדם באדם ‪ .‬אז‪.‬ער פאר גיקט ךי בלוטי פץ‬
‫אזוי אםענטש וואם ןןד איז נאף אין אטענטש ‪ .‬זאל מען דיין בלוט ‪1‬ןאר ניסע;‪ .‬רבי ןהיןה‬
‫בר‬
 ‫‪ m‬פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫סדר‬
‫באדם דמו ישפך‪ ) :‬כ ( דרש ריע כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאילו ה ו א‬
‫ממעט את הדמות‪ .‬ם״ט שופך דם האדם באדם דמו ישפך‪ .‬מפני מה כי בצלם אלהים‬
‫עשה את האדם‪ .‬דרש ראכיע כל מי שהוא מבטל מפריה ורביה מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו הוא ממעט את הדמות‪ .‬טיט כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה‬
‫ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו‪ .‬דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל מפריה ורביה‬
‫מעלה עליו הכתוב באילו שופך דמים וממעט את הדמות‪ .‬םיט שופך דם האדם מפגי‬
‫מה כי בצלם אלהים וגו׳ ומה כתיב אתריו ואתם פרו ורבו‪ .‬איל ראביע גאים רבדים‬
‫היוצאים )מח( כפי עושיהן‪ .‬ב״ע גאה דורש )מט( ולא גאה מקיים‪ .‬איל אני לפי‬
‫)נ( שחשקה גפשי בתורה‪ .‬אבל יתקיים העולם באחרים ‪ ) :‬ב א ( ואתם פרו ורבי‪ .‬אמר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)ממ( מסי עסיסן‪ .‬האימו דנו מום ימקייס מה שאישו‪) :‬מט( ולא נאה מקיים‪ .‬שלא סיס נשיי אשה ‪) :‬ג( שהשקה‬
‫^^קיין בלוט ניט ארוים‬ ‫בר םיםץ יא?ט או איינער דער‬
‫ןיגא^גץ ‪ .‬פון וואגען‪.‬ווייםין טיר או מען דאךףיאים הךגנין ‪ .‬שטייט אי; פסוק שופך רם‬
‫האךים ‪!$‬ךם ‪,,‬ער האט פאר גאםין ךיא כלוט פו; אםעיגטש )אוני ‪.‬יי בלוט'איז גיט אדרם‬
‫גיגאגגעףגאו־ ‪ W‬איז‪,‬געכליבען אין מעגטש ‪; <.‬אל 'מען אים הרגגין !‪.‬רבי' לךיזאןט אז‬ ‫‪v‬‬

‫איינר הט ןיהךגמ אטע;טש אונ ביתךין הט יאים ניט גיהךגיזיווע; ויועךט״ער ןיזזךגת אז אדם ןךאשון‬
‫וועט ק;סען‪.‬ךס'איו ייעןימשיח וועט קוםען‪ .‬ווי ךער' פיסוק זאגט שופך דם' ד«זךם ^אידםךטו‬
‫ישפך ‪ .‬אז איינער פארני^ט ראם ?לוט פון אםעןטיש אונ כיח דין הךג;ין אים גיט‪ .‬וןעט‬
‫!יי! בלוט ‪5‬אר;אבץ וועךין דורך אדם הראשון" אדער דורך מ?ןיח ווען' ער וזעם קומען ‪t‬‬
‫ןן‬

‫י‬
‫)‪ O‬ירש ‪_ .‬רבי‪_.‬ע‪.‬ק ‪3‬א האט גיוךשרזךר וואס פאר'גיםט בלוט"אונ קך^י^טענטש רעכינט‬
‫ןזע; אויף איםיןלייך ווי‪,.‬ער ןאט וו'ייגי;ער ‪.‬גיםאכט רעם גיישטאלט פוןיגאט ‪'.‬ויי יערי פסוק‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 1 ,‬‬
‫ר {אמין וועריין דוךך‬ ‫א‬ ‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪" l‬‬
‫מע?‪$‬שין ‪ .‬פאר וואם‪ .‬ווייל ;אט ן א ט ני‪'5‬א?ט ךעס מענטש אין ךעס בילד פון';אט ‪' .‬או‬
‫^ער הךנ^ א ם ק ס ש מאקט‪,‬ער ויייני;ער דעם ?ילד פון' נאט ‪' .‬ר?י אלעזר בן_ע ז ך;ה האט‬
‫ןידרשף ‪,.‬ךער וואם ודיל ניט ןאבי^קינךער ‪ .‬ךעלינטיאדף אים רעריפםוק נלייךייויא״ער‬
‫;ואלט ייייגי;ער ג‪.‬ימא?ט ךעם?;לד פון גאט ‪ .‬ודא ךער פסוק {אגט^גאטיןאט ניסאכט דיעם‬
‫ט ק ‪ 9‬ש אץ רעם בילךפון ;אט ‪ .‬אונ איר «!לטאייך פרוכטבארין אונ ^עןךין ויויךמעט אייך‬
‫אדןש ךי‪ .‬עךד אונ מעיךךט *ייך ‪; .‬ועט ?ימערט' ייעךץ דער' בילדי פון ;אט א‪1‬יף‪,‬ךער וועלט‪.‬‬‫‪%‬‬

‫‪ $‬ע)אי קאט גידלשי^יךער דאם ייילניט האבץ קינדער ךעכיינט אויף איםדער פםוקגלייך‬
‫ו‪.‬ד;נרייאלט ? ק ^ ת י ^ ט ש י ן אונ ךאלט‪ .‬ווי‪:‬ני;ער‪.‬גיטא^ט דאס"בילד פו;'גאט‪ .‬יד דר פסוק‬
‫ז«^ט‪.,‬ער‪.‬פאר }י?ט ד״בליט פין ‪9‬ענט?‪1‬ץ דייל אין דעם בילדי פץ ;אט וזאט גאט בשאפן‬
‫ןעםקעג^ש ךאס ?!טייט יןיי^ער אין"פסיק אונ איר זאלט אייך פךו;טכאךץ איוג טעןרץ‪.‬‬
‫א^עראז איהר ;ועט אייך ;יט פהכטבאךץ איז נילייך ךיי איר וואלט ךיאס בלוט סאר נאסין‬
‫אונ ;ואלט ומיני;ער ני‪5‬א?טךאם בילד פון נאט ‪ '.‬ך?י § ל ^ ר בן^עזך;ה האטגיזאגט צו בן‬
‫ז‬

‫‪.‬עיאי״עסאיי ‪#‬ין צו ;אנין םו^ר אז טען אט י‪1‬ל‪.‬יי‪ 1‬מקנים ;ואםיטעןייזאגטאבער בן_עי»י‬

‫דךשך* ?!יין אונ איז ניט ?!יין ?כן‪::‬ם ‪ .‬פאר ייאס‪.‬נעמ^ט דו ;יט‪.‬קיץייייברו' זאלםטהאבין‬
‫י‬

‫‪,‬קיןדער ‪ .‬ן א ט ןין_עזאי גיזא;ט 'ודיל איך וויל תורה לעךנען אונ אז איך ייעל'?עטין אודייב‬
‫אונ ןאבץ״קיגךער אונ ייעל‪'.‬ייי דאר?ץ גע?י; ;ואם ייי דאךפין מעל״איך ניט האננין ןייט צו‬
‫‪$‬ערנק‪ .‬זאל ךי יועלט ןי^אוזט ןועךץ דורך אנךעךע טע?ט'שין ז )כא> ואתם פרו'ורבו‪ .‬אונ‬
‫איר יאלט אייך ?רי??באךץ אוג טעהלי!‪ '.‬ךיש לקיש ;אגמ נאט האט נימאכט' אפארבינדוננ‬ ‫ז‬

‫‪:‬‬
‫?!יטתא אנן^ימק אין יועןכין אקלים רעד םעגטשאיז גייבאךין דארטיאל ער יועלין י*הגען‬
‫י‬

‫י‬ ‫‪1‬‬
‫איי ‪2‬ייעםין גילערונט הוךהייאין‬ ‫אפיא רער עקלים איו ניט ‪.‬אייי'ניט • יכי ^? עין ‪%‬‬
‫אגאס‬
 ‫קלט‬ ‫בראשית‬ ‫פרש־ לי*‬ ‫נח‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ם‬

‫דיל )נל|( בריח נחלקה לאוירוח‪ .‬רשב׳ל )נכ( חוח יחיב לעי פאוריחא )ננ( בחרא אילטיס‬
‫רטבריא ‪ ,‬נפקי; חרתין נעץ מ; המן‪ .‬אסרה הדא להברחה )נד( בדיך דאפקן םן חדק‬
‫א ו י ר א בישא‪ .‬צווח להון ואמר להון מה הן אתון‪ .‬אמרי ן מ; סזנא‪ .‬אסר אנא חכים‬
‫סן ם ז ג א וליה בה אלא חרתין עסודין‪ .‬אמר ברוך שנתן חן מקום על יושביו‪ .‬חד תלמיד‬
‫מן דר׳ יוסי הוה )נס( יחיב קודמוי הוה כסכר ליה ולא סבר ליה‪ .‬איל למה ליח או*‬
‫פיר ‪ .‬איל )נו( דאנא נלי מאחראי ‪ .‬איל מהיכן אחר א ח ‪ .‬איל מן )נז( נובח שמאי ‪.‬‬
‫א״ל )נח( ומה אימן אוירא דתמן‪ .‬איל );ט( כד ינוקא מחיליר אגן גבלין ליח אדמדמני‬
‫וטושי; מוחיה )ס( רלא יכלוניה יתושא‪ .‬אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו‪ .‬אף‬
‫לעיל ט שנא׳)יסזהאצ צ!(והםירלתי את לב האבן טבשרכם ונו׳)סא( לב בשר לב בוסר בחלקו‬
‫של הכירו‪:‬‬
‫פרשח‬
‫מתנות כהונה‬
‫שש נני אלה וגם גבים אלו קשה עליהם אדום של פנויה‬ ‫ואס ישא אשה יהא עוול נפוגסס אשתו ובניו‬ ‫נוי‬
‫ונתוו נאיר מווגה! )נה( יתינ קידמוי נ ו י ‪ .‬היה יושנ‬ ‫ויתנפל מתלמודו‪) :‬נא( נ ד ת נחלקם‪ .‬שנל *קלים‬
‫לפניו ושונה והים ר' 'ים׳ משנו ליס משנתו מ י ו‬ ‫ואיקליס אע״פ שאוירה לא טונ הוא הן ׳!שניה עליו‬
‫)נו( ואנא נל' נ י ‪ .‬אגני גולה ממקומי ואין לעתי‬ ‫זנומריס ניפינתו מלנתינ ברלו בארן ודנו נה שנאותה‬
‫מיושנת עלי שאין האויר שננאן נוח לי‪) :‬נו( ג נ ת‬ ‫ארז שבורלין ופרין ורנין נו נו ירנו ו י ו ג ו ‪ ) 1‬נ נ ( הוהיתינ‬
‫שמאי‪ .‬שם המקיש ‪) 1‬נמ( ‪1‬מה *נון נוי ‪ .‬מה הס‬ ‫נ ו ׳ ‪ .‬הים ייפנ ועוסק במורה נרחינ של טנריס 'לאי שתי‬
‫מתיילד גרפי‬
‫נתנכנ!‬ ‫נד ינוקא‬
‫מעננים שנא‬ ‫)נש(עיסה‬ ‫נולדשלאנובם ‪:‬‬
‫נונליס‬ ‫האזיריס‬ ‫ועינם של‬
‫נשהת־נוק‬ ‫פירוש‬ ‫רמונ הוה‬
‫‪1‬‬ ‫פירש״׳ הרע‬
‫מן אויר‬ ‫לטיס‬ ‫נחדא ‪ .‬א׳‬
‫שהוציאנו‬ ‫)ננ( הוא‬
‫נו׳ ו‪1‬י ‪ .‬נדון‬ ‫)נד( משש‬
‫נריו נ‬ ‫נשים‬
‫נל צרנן ומיפמין נו מומו של תינוק נפירש"׳ ‪) 1‬ש( דלא‬ ‫היה קורא רשנ״ל להן ואמר להן מהיכן אסם אמדו ממקום‬
‫׳נלינה! נ ו י ‪ .‬שלא ׳אנלוסו היתושים וינקרו את מומו‬ ‫שנקראת מזוגא אמר רשנ״ל אנכי מניר מהות המקום ההוא‬
‫ואעפ״נ היה נומר נאות! מקום ולא היה דעתו סיושנו‪.‬‬ ‫ואין נו מק יה ראי׳ לישינ אנא נין העמודים ריל נמו‬
‫עליו תו; למקומו ‪) 1‬סא( ה״נ לנ נשר לנ נ ו פ ר ‪ .‬נלומו‬ ‫שיעור נין העמודש ששה כיה יושב ‪1‬ש!גס ואפיה דרים‬

‫אגאם אין ךי שטאט טבך;ה ‪ .‬ןענק אריים גיגאגןען זןוויי מייבער פון ףבךיח‪ .‬ןאט איי^ז‬
‫}יואגט צוךי אנךערע ןיילויבטיאייז נאט מיר‪3.‬י;ען שוץ' אחים פון רעם ן‪8‬לע??ין לו?ט‪ .‬ן א ט‬
‫‪n‬‬
‫רייש‪/‬לקישינייאגיט צו ךי ווייבער פץ וואנעןה^ם איר‪ .‬האבי!‪!.‬יי גיזא‪/‬ט מ י י יענען »< ‪.‬‬
‫שטאט מןנא * 'האט ריש לקיש גי זאנט איןז‪',‬קען די ?!טאט מונא אונ ךאךט איו רער <‪aqt‬‬
‫ז‬

‫אזוישלעכט אוינאר צווישען ךי ךיילץ ןאט'מען טקעןט וואקניע;‪ .‬אונ אין ?ובךיה איז ךער‬
‫‪:‬‬
‫;א מאץנעל‬ ‫לופט' '§י ל בעםער ודא 'אץ מזנא ‪ .‬פון ךעםטיווענין^קען״יייא אין‬
‫אונאץ טבך יה'ניט\ האט ריש לקיש גיזאגט גילויבט איו נאט מאם ‪,‬ער האט ניןעבין‬ ‫ז‬

‫רעם' חן' פץ ‪.‬יערער *שטאט אויף זיינע' אייגוואהנעיר ‪ .‬עתלמיד איז ^טאןל גלזעסין‬
‫‪3‬אר רבי יוןוי האט רבי"ייקי אים גיגעבין צו פאר שטךן ךי גמרא אונ רעד הלטיר ן ט ניט‬
‫פאר שטאנען‪ .‬האט בבי יוסיךואנט צום תלטיר פאר וואס פאר שטייכטו ניט‪ .‬ןאט רער רי״לםיד‬
‫גיואנט ודייל אי־ בין פאר טריבע״ן גימאךץיפץמיי; שטאט ‪ .‬האט ריבי יופיגידא^ט צום תלמיד‬
‫פץ וועלכע ש»'אט ביזטו אןעיר ניקימען‪ .‬האט דעריתןטיד גיואןט פון מבתי שמאי‪ .‬ףאט‬
‫דבי יוםי״ניזאנט ווי איו' דארט' ךערכלופט‪ .‬האט רער תלמיד גיזאגט' ךער לו‪$‬ט איו ךאךט אייי‬
‫שלעכט איזיאקינד וועךט נייבאךין קנעט פען אטיינ טיטיךי זאףטיפון או‪9‬ציי'טי;ע נןרויבין אונ‬
‫דיי טיינ לייגט יטען רעם קינד אויף ירעם'מוח ךי פלינע; ‪,‬ואלין' ניט צו ^טעכין זיין טוס‪ .‬עייל‬
‫ךער לופט איו"פול מיט פליינען‪ .‬אונ אין ךי קטאיט ווי בבי יוסי האט גיוואה נט איז דער לו‪?1‬ט‬
‫‪:‬‬

‫פיל בעסערינמוען‪ .‬פון דעסטוועגין האט ךעיר ר״לסיר נלקענט פאר נעפקיךעם לו?טפון זיין‬
‫שטאט נובת שמאי‪ .‬אע ירעם לופט פץ די שמאט מא רבי יוסי האט ‪ ophvj‬האט ‪;.‬נר‬
‫ס‬
‫נייט גיקענט פארנעמען‪ .‬האט רבי'יוסי ניואגט גילויבטיאיז ;אט מאם‪;.‬נר ןאט ןי;ע?י‪ 1‬ל ע‬
‫חן פון* יעדער שטאט אדף וייגע איינוואהנער‪ .‬יערער םעןטש ו אל אים ניפעלין ךי ‪#‬טאט‬
‫י‬

‫ווא ער וואהנט‪'.‬ו{ע; משיה וועיט קוקען מעט אוייך אדי זיין ‪ J‬ווי ךער ןםוק זא?ט איך' )ועל‬
‫אפיטיאהן פץ' אייך ךי*שטיינערנע הארץ‪ .‬אונ איך מעל אייך געבין לב בשר‪ .‬זאןכט ניט‬
‫ז‬

‫‪£‬ילענע; לב בשר גאר לב בוסר'‪ ,‬איך' מעל אייך נעבי; אהאיץ ויאט זיא מעט פאר מיאוםץ‬
‫וואם‬
 ‫בראשית‬ ‫ל ה‬
‫יי‬ ‫נ ח פ ר ש‬
‫םדר‬
‫פ ר ש ה ל ה )א( ויאמר אלהים אל נח ואל בניו ונו׳ ואני הנני מקים‪ .‬רבי יהחיח ודיי‬
‫נחמיה‪ .‬ר׳ יהודה אמר )א ‪ I‬לפי שעבר על הצווי לפיכך נתמה ור׳נ אמר‬
‫)ב׳ הוסיף על הצווי ונהג בקדושה ‪ .‬לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור‪ .‬ויאמר אלהים אל‬
‫נח ואלי בניי‪) :‬ב( ויאםר אלהים זאת אות הברית אשר אני נוח! ביני וביניכם ונו׳‬
‫לדורות עולם‪ .‬אסר ר׳ יורן )ג( לדרת כתיב‪ .‬פרט )ד( לשני דורות‪'.‬לדורו של הזקיהו‪.‬‬
‫ולדורו של אנכהינ‪ .‬ר׳ חוקיה םוציא דורו של אנכה־נ‪ .‬ומביא דורו של רשי־י‪ .‬אליהו‬
‫זכור לטוב וריב׳ל )ה( הוון יחבין תנין כהדא‪ .‬מטון שסועה סן דרשביי‪ .‬אסרי הא סדא‬
‫דשמעתא ניעול ונישייליה‪) .‬ו( על אליהו זיל לנביה‪ .‬א״ל פאי עמך‪ .‬א״ל נדול הדור‬
‫ריב־ל‪ .‬איל נראתה הקשת בימיו‪ .‬איל הן‪ .‬אמר אם נראתה הקשת בימיו )ז( לית הוא‬
‫כראי למחמי סבר אפאי‪ .‬ר׳ חוקיה בשם ר׳ ירמיה אמר כך אמר רשביי בקעת בקעת‬
‫א י מ י א י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) ג ( לזרת‪ .‬תפר ת י ייי•!! ) ז ( לנ' זירות נ ו ׳ ‪ .‬פלא‬ ‫מהשם יזייאש נתלקי של ת י ר י לאפיו אי! ל׳ ר!פן ואוסנ‬
‫נראם הקפת בימיהם פלא הוצרכו לאות‪) :‬ה( סוי יתני)‬ ‫״לקי ו )א( לפי שענד ט י ‪ .‬שירש"׳ כהקנ״ה א״ל צא‬
‫ת־'! ני׳ ‪ .‬היי 'ישני! י נ י ח ניתז יכניעו לשמיעה אתת‬ ‫מ‪! ,‬התנה אתה ואשתו ני׳ לשורות שהיתר בתשמיש‬
‫משמועת רשנ" ונתקשו נה ואמר אליהו הוי איה של איתי‬ ‫מיפה ימא לא עשה נ! אלא וינא נת ונניי ינו׳ ילנ;‬
‫הלנה פירש•׳ קנרו אשר היא קניר שם איננו רתוק מנא!‬ ‫נ ״ נ ה שצירף נניי עמי נ ו ט ר ‪ ) :‬נ ( והיס־ף נ י ׳ ‪ .‬שלא‬
‫נלו שמה ינשאל את פיהי‪) :‬ו( על אליהו ‪ .‬נננש אליהו‬ ‫נתאוה לתשמיש מיד והיסיף הדישה לעצמו לפיכן ונם‬
‫אל המעוה של ושב" ו )ו( לית הוא נדאי נו׳ ‪ .‬איש‬ ‫‪-..‬ם בניד עמו ‪ pi‬לננואס וננל אדס מתקנא מון מבע ו‬

‫ויאט ךער הבר ןאטדי^ךע״ורע^נאי־"לפעלין" זיץהלכ^‬

‫פריטה לה )א( ויאמר‪ .‬נאט האט גייא?ט' צו נחי אוניצו זיינע ^קינדעי־ איךוועל אויפשטעלין‬
‫‪8‬יץ פאר בי;ת?נ פיט אייך ‪ .‬רבי יהודה אונ כביגיחכןה קרי״גען‪ .‬רבי ייהודה‬
‫י‬
‫זא?ט עייל נח ןאט ניט}יטאןן' ווי נאט ;‪ as,‬אים 'ניבאטין מאט ןאט }י;אגט'צו אים‪.‬ער זאל‬
‫אתים גיין פון דער חבה צו זאטען קיט ויין עייב‪ ..‬ךאם ה־יסט‪,‬ער ואל ךך בהעפיטין טיט זיין‬
‫ייייב צו האבץ קץךעד אונ ייי}‪.‬ע זיר‪,‬ן זאלין אתים }‪.‬יין טיט זןיערע עייבערל אוג‪.‬ער האט‬
‫ניט אווי גיטאףן‪ .‬גאר‪^.‬ר טיט ייינעייץזן‪!,‬ענק אתים }'יגאננען' ביונךער‪ .‬אונ דייייויויןער‬
‫יענק נינאמען בוונךעה ‪ .‬ךריבער האטי איים איצט נאט פאר״שעמט אונ האט ניט' ןילעט צו‬
‫אים אליין‪ .‬נאר צו אים טיט וייגע קינךער < י א פ ק ‪ .‬רבי נהכדה יאנט פאר קערט ויויילנת‬
‫ן א ט גיטאןן סער ווי נאט ןאט אים ןיבאטין אונ‪.‬ער האט זיךיגיהייליגט אונייהאט ייך }יט‬
‫בןעפט טיט ניין ווייב )אונ זיינע קינךער האבץ'אויך אווייניטאהףידריבער האט נח פיט‬
‫!ייגע קיןךער זוכה גיווען נאט זאל טיט ויי ךיידין )אונ אםענטש האט ניט קיץ קנאה וואט‬
‫עין זיקן איז אווי;רוים ווי‪:.‬נר‪ .‬ךריבער איו נח ניט פאר ש־ימט'גיווארין וויאם נאט האט גיךעט‬
‫צו אים פיט זיןע ‪,‬קי^ךער צו ]אםעף ווי רער פםוק ואגט נאט 'האט גמאנט צוינח אוני צו‬
‫י‬ ‫‪1‬‬

‫וייגע קי}ךער« )‪10‬יא‪£‬ר‪ .‬גאט האט }ייאנט דאם איי רער צייכין אויףידעם פארבינדוננ‬
‫וואט איך ויעל ‪,‬געבין ?ויישען נזיר אוג אייך‪/‬לדורות עולם' אויף אייביג‪ .‬רבי יורן יאנטדער‬
‫וואךט לדורות ;שטייט א; ויאוץ לדרת‪ .‬ךי ציייי ייאוין ;ואס ךא "פעלי! יייייץ *או *איו צוויי‬
‫דורות איי ךערצייכין ניט גיווק'‪ .‬אין ךעם ידור פון מל־ תיקיףו‪ ' .‬א ע אי; ידעם' דוריפון״רי‬
‫א‪.‬נשי ;‪:‬גפת הנמלה‪ .‬ייייל ייי וענק גיווק גרויםע צדיקים האבץ ייי 'גיטיגירארפט רעם‬
‫ןיייכץ‪ .‬רבי חזק;ה זאגט אין רעם דור פו; ךי אישי' בנסית הגדול‪ !-‬אי‪ ' ',‬ק ־ ״ ״‬
‫ף‬ ‫נ י ו ו‬ ‫ו א‬

‫נאר אין ךעם מר פץ רבי שטעו; בן יוחאי איו דער צייייכץ ניט גיייק‪ .‬אליהו״הנביא אוג ריייי‬
‫י‬
‫יהושע ב; ליי ןאבין אמאןל נילעתנט צי יאמען‪ .‬זענק ייי ניקומען צו ארץ ייאם רבי שמעיו;‬
‫בן יוחאי ןאט ני יא נט‪ .‬ןאביןךי ניט נעויאםיט וואם רבי שמעון בן יוחאי האט ניואנט‪ .‬האט‬ ‫;‬ ‫ז‬

‫אל;הו הגביא גייאנט צי כבי יהושע בן;לויי ךא נישט ווייט איי בגראפ? רכייש״עץ וואם‬
‫^ ר ןאט ךעם דין נייאלןט סיר יועלין ניין אים פלענין‪?.‬איי אליהו יעריץ נעאנגעןייאץ רעם‬
‫״קעלער י\אכבי ש?עוןאיי}ילענין‪ .‬ןאט בבי קיפעון גיו־י‪.‬גט צו אליהי ייעראיי‪/‬אךגיקימק‬

‫טיט‬
 ‫בראשית קמ‬ ‫ל‬ ‫נח פ‬ ‫ח‬
‫י‬
‫ר ש ה‬
‫פד‬
‫איםלאי דינרי זהב ונתמלאה‪ ,‬ר׳ חזקיה בשם ר׳ ירמיה אסר כך אסר רעב־י אי בעי‬
‫אברהם למקרביה מן גביה ועד נ ב י ‪ .‬ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא ‪ .‬ואין‬
‫לא בעי ‪ .‬יצטרף אהיה השילוני עטי ‪ .‬ואגן מקרבי; מן אברהם עד םלכא םשיחא ‪.‬‬
‫ר' הזקיה בשם ר׳ ירמיה אסר כך אסר רשביי אין העולם יכול לעמוד בפחות ‪ (nj‬מל׳‬
‫צדיקים כאברהם אביגו‪ .‬אי חלתי; אינץ אגא )ט( וברי הרץ מגהץ ‪) .‬י( ואם עשרין‬
‫אינו; אנא וברי מנהו;‪ .‬ואם עשרה איגון אגא וברי סגהון‪ .‬ואם חמשה איגון אנא‬
‫וברי מנהון‪ .‬ואם הרין אינו; אנא וברי ה ; ‪ .‬ואם חד הוא אנא הוא ‪ 0) :‬את קשתי‬
‫נחתי ‪) .‬יאוקישוהי ‪ .‬דבר שהוא מוקש לי ‪ .‬אפשרכן‪ .‬אלא קשץ דפירי ‪ .‬והיה‬
‫בענני ענן על הארץ ‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ יורן בר סימון לאחד שהיה בידו)יב( קלוב‬
‫רותח בקש ליתנו על בנו ונתנו על עברי ‪ (1) :‬והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור‬
‫ברית‬
‫מ תנות כהונה‬
‫מוקש לי כלומר דומה ל׳ ופריו א‪:‬שר לומר נן שהוא‬ ‫יאו׳ שיראה ויקיל פ‪:‬׳‪) :‬מ( משלשים לליקיס כוי‪ .‬לכתיב‬
‫דוגמא לכנולו יתגרו ומסרן הדמיון הוא כמו למיו! הקש‬ ‫»אנרםס היו יהיה נניפשויא שגבי‪ (p): :‬נרי‪ .‬ננ׳ אליעור‬
‫שעל הפיוי בהוא שפל לפירי נ ן למות מראה הקשת פפ‪5‬‬ ‫בר שמעון ‪) t‬י( ואפ פשייס נו׳ ‪ .‬פי' אושש המאיס‬
‫למראה ננודו ׳תנרןנן פירש״י‪) :‬ינ( קלונ‪ .‬פירש"׳ קרדום‪.‬‬ ‫פני השנינה נאספקלו״א המאירה ונננסיה ‪5‬לא רשית ו‬
‫כשיעלה ענן של רוגז לפני לשהת העולם נמיס אתננו במקום‬ ‫)יא( קיטשי‪ .‬לשין דונמא והיקש נדמפרש ואזיל דנר שהוא‬
‫קיט ך י ^ ה א ט אליהו גיואנט אנךויםער״מא; פון ךעפ דור ראפ איו בבי ‪.‬יהושע בן‪^.‬וי״איז‬
‫‪1‬‬
‫רא טיט מיר‪ .‬האט רבי שמעון'ניזאגט צו אליהו איו גיזעהן וךוואךץ אךיענץ ב‪1‬יגץ אי! לי‬
‫צייטיין פץ רבי !הישע‪ .‬האט אליהו גידאגט ;א ‪ .‬האט בבי שטעון גיזאגט אויב אין‬
‫זיין'ןייט איז גי‪.‬ועה'ן גיוואריןיארעגיגבויגין איז‪.‬ער ניט וועךט צו זעה; מיץ פנים‪ .‬רבי היקי ח‬
‫ז‬

‫האט ןיואנט פון יבי ירמיה ם וועגיי בבי ?זטעוןבן יוחאי איו א^אהל גי^טאנע; נעבי; אטיאףל‬
‫האט‪.‬ער "נעואנט ךערימאהל זאל פול וועךי;' מיט גא‪$‬ךע;‪.‬ע מטבעות ‪ .‬איו פול ןיוןאךץ טיט‬
‫גאלרעגע 'מטבעות'‪ :‬נאף האט רבי חוקיה ניואנט פון רבי ירט;הם‪.‬וועגץ אזוי האט גיזאג ט‬
‫‪:‬‬

‫רבי"?!מעון בן יוהאי אויב אברהם וועט רעלין אויף זיף ;עמי';' צו לייךץ פאר ךיא עבירות‬
‫;ואם ‪.‬עם אייז ניטאהין ניוואיין פו; זיין צייטביז צו מיר‪ .‬וועיל איף אויף זיף בעטין צו לייךץפר‬
‫די לעבירות יואט ויעט גיטאהן ויעף; פון מיין צייט ביו משיח וועט קוטע;‪ .‬אונ אויב אבךהס‬
‫וועט ‪5‬יט וועלץ ‪ .‬וועל איף נעםין רעם נביא אחיה השלוני צו סיר‪ .‬וועלין מיר אויףיאונז‬
‫נעטען צו ליידין פר'ךי‪_.‬עבירות ;ואם איז ןיטאהן גיוואךץ פון אבךהסם ןייט ביז משיחוועט‬
‫קיטען‪; .‬אף האט רבי' הוקיה ;יזאנט פון בבי יךמ;ה פ ווענין אוד האט רבי שטעון בן יוחאי‬
‫וייאגט אויב‪.‬עם איז דא'אויף רער‪ :‬וועלט ווייניגער ווי דרייםיג צךי‪.‬קים וויואברהם אביגו‪,‬קען‬
‫ניט'ךי וועלט' שטיין בלייבין ‪ .‬אויב‪.‬עם זענען ךא ךרייםיג ןיךיקים בין איף' פיט מיין זוהן‬
‫צ;ויי פון ךיי ךריייסינ‪ '.‬אויב ‪.‬עפ זענען נאר ךא צוואניצינ צךינןים בי; איף מיט מיין זוהן צוויי‬
‫פו; די צוואנציג ‪ .‬אויב‪,‬עם זענען גארדא צעהןיצדץיקים בין איף טיט מיין זוהן צוויי פון' ךי‬
‫צעתן ‪" .‬אויב‪,‬עפ זענען ;אר רא פינף ןךיגןים בין איף פיט מיי; זוהן צוךי פץ "ךיא פינף ‪.‬‬
‫אויב‪,‬עם זענען נאירךא צוויי צדיקים ד‪!:‬ס בץאיף טיט מייןווהן‪ .‬אונ אויבעס ‪.‬איז גאריךא‬
‫‪,‬‬
‫איין צדיק‪ .‬יבין איף דאם רער צדיק ‪-‬י)‪ 6‬אר׳‪-‬קשר! נתתי ‪ .‬דאם מיינט טען‪.‬ק‪9‬ולוי‪.‬עיין‬
‫נלייכץ ־‪ .‬ךער ציי‪5‬ין וועט‪.‬זיין אזוי אואף וואט איז נ״לייף צו מיד‪ .‬פךעינט רער מדרש נןק‬
‫ךע; דין איאף גלייף צו גאט ‪.,.‬עגפערט דער מךרש^עם איז אווי גליייףיוויא שטרויא צו ךי‬
‫‪1‬י‪.‬בו«*ה‪ .‬זייזענען דאף ניט נלייף״איייגס צו דאם‪.‬אגךעךעפוןךעםטווע‪.‬גי; איי ךיאס איץ‪.‬זאף‪.‬‬
‫אווי ךער ךעןץ בועק האט‪,‬עטוואים אפארגלייןז'צו‪.‬ריא זעהויגנ פון ;אט ‪ .‬נאט זאנט אז‬
‫איף‪,‬וועל טאכין ךאלקעגען איןאילקץ אויף ךער' וועלט ‪ .‬בבי יורי; האט גייאגט פו; רבי יוךן‬
‫בר סיםון ם ווענין דאם איו גלייך' צו איעעם וואס האט ‪.‬גידזאלטץ אהייםע האק האט‪,‬ער זיא‬
‫}יוואלט ווארפין אויף ויי; ווהן האט‪,‬ער זיא ןיוואךפין אויף זייץ‪.‬קנעכט"‪ .‬אזוי ווען‪.‬ן!ס מעט‬
‫פארוואלקענר‬
 ‫‪ra‬‬
‫בראשית‬ ‫יי׳‬ ‫פ ר ש ד ‪,‬‬
‫סדר‬
‫בדית עולם בין אלהיס ‪ .‬זו מדת הדין שלמעלה ‪) .‬יג( ובין כל גפש חיה וגוי ;‬
‫דבי יצחק ור׳ יוחנן ור׳ יורן גיורי הלכו לשמוע תורה מרשב״י ‪ .‬איד פרשת גדריס‪.‬‬
‫ואיד פרשת נסכים ‪ .‬ונטלו היסגו ר ש ו ת ‪ .‬והמתינו שם עוד יום אחד ‪ .‬אמרו צריכים‬
‫אנו ליטול מםנו רשות פעם שנייה ‪) .‬יו( חד םנהון דרש וא״ל‪ .‬כבר כתיב )יהושע כב(‬
‫דברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם ‪ .‬םת תיל ונם כי שלחם יהושע אל אהליהם‬
‫ויברכם‪ .‬אלא בשעה שהיו ישראל םכבשים וטחלקים את הארץ‪ .‬היה שבט ראובן וגד‬
‫עטהם ועשו ייר ש ג ה ‪ .‬גטלו רשות ם; יהושע ללכת לאהליהם‪ .‬ושהו שם עוד יטיס‬
‫אחדים‪ .‬וחזרו ונטלו טסנו רשות עור פעם שניה‪ .‬לכך נאמר וגם כי שלחם וגו׳‪ .‬א״ר‬
‫יורן שבט ראובן ונד בני )טו׳ פסליא של יהושע‪) .‬טז( וליוה אותן עד הירד;‪ .‬וכיון‬
‫שראו )‪ (P‬שנתםעטח בני פמליא שלו‪ .‬חזרו וליוו אותו עד ביתו‪ .‬הברכה האהרונה‬
‫זזיתה נדולה מן הראשונה‪ .‬הה־ד )שס( ויאמר אליהם לאםר בנכסים רבים שובו אל‬
‫אהליכם ובםקנה רב סאד בכסף ובזהב ובנהשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו‬
‫שלל אויביכם עם אחיכם‪ .‬ואוהרנא דרש כבר כתיב )מ״א ג(( ביום השםיני שלח את‬
‫העם‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫וגפ״ק דמ״ר! איתא שישנ״י באל למם מזוז ליכגול ובית‬ ‫‪80‬ץ גם •ישוב של ג י א י ם ‪) :‬י‪ 6‬וני! כ‪ 5‬גפש גויס ו נ י ' ‪.‬‬
‫שפת והס השיני לו כל מל ומר שעמיר‪») :.‬ו( פמליא‪ .‬נזיל •‬ ‫סיומת דמלשא למניס נעמוד ו ה ‪) :‬יד( מד מגהמ לרש‬
‫)טו( ילייה איתן‪ .‬יהושע‪) :‬יו( שנתמעט נו ‪ .‬פלא נשמר‬ ‫ני ‪ .‬אמד מסס דרש שהד! ליעיל רשות מרפנ״י מפשיר‪ ,‬וס‬

‫‪5‬ארויא‪$‬ןע[ר וועריןאיייס צו ניטען אטבול ""וועט נאט הייםין ךי וואלקיגס זיימ^ליןאויםממנ!‬

‫ךי וואסעראויף ךי״עךד וואס םי^שין וואהגע; ‪.‬ניט! )ד( והיר^יה^קשת‪ .‬ךערךע?ץ בוייגין‬
‫וועט דין א!י; וואלקין אונ איך רעל איר זעק צו ך ד י ע ק ק י ך ע ם איייביגען'פארכינדונג וואס‬
‫;עס איו בין אלהים‪ .‬עיויי׳ןען רעם מדת הדין דאם אין הימעל'‪ .‬אוג צו'ד‪,‬שע;אלע לעי^עךגע‬
‫דאס ‪.‬זענען אויןפ‪,‬ךער‪.,‬עךד ‪ .‬רבי ;צחק אונ בבי יוחנן 'אונ רבי יוד; גיורי זענען גינאמען‬
‫העךין תורה פי! בבי ׳?טעון ןן יוחאי ‪'.‬אגדערי ;אנין ךיןאבין גילעתגט די גןדשה פון‪,‬גדר'ים‪.‬‬
‫א‪.‬גךערע זאנץ ךי קאבין'?יל‪.‬עיו?ט ךי ?רי^ה פו{ נסבים*‪ .‬דער"גאך ןאבץ ךייא‪/‬זיך גי‪7‬עגיגט‬
‫טיט בבי ש?!עון צוגיין אהיים י‪ .‬דער }אך האבץ'זלי‪.‬גיעאךט דאךט אין שטאטנאךאטאג‪/‬‬
‫ןא‪3‬ץ די‪.‬גי;א;ט טען באךף גיץ נאך אמאהל צי בבי שמעון גיוע^ענען ‪. .‬איינער פו; ךיא האט‬
‫י‬
‫}יזא?ט פץ ךע'ם‪?.‬סוק יהוש״ע האט ךי גיןעצטשט אוג ןאט'‪.‬זי'י'אוועק געע‪'::‬קט‪.‬ךי ;אלץ!ג י‪1‬‬
‫צו ךיערע גיצאהלטער ‪9'.‬אר וואט קטייט גאךיאםאהל !הושע דזאט דיא' אוועקגעשיקט צוא‬
‫ד;ערע ניצאהלטיין אונ האט די } י ב ע ^ ^ ט ‪ /‬גאר‪,‬ווען' ךיא יוךין האבץ איין ;עגוטען דאם‬
‫ן‪5‬א?ד אוג האבץ זיאצוטיילט איז ךעיר 'שבט ראובן אוג דערישבט גד }יווע; מיט ייי^אוג‬
‫האבץ ךאךט גייא?ט פיךצעין; ‪.‬יאהר' ‪ .‬ךער נאך האכין ךיי ךך ניזעניגט מייט יהושע צו גיץ‬
‫אמיים ‪ .‬גאךךעםגיועגעגעןיהאבי^ךי ‪8‬ארזאםט אץ ארץ ‪,‬ישראל גאיך‪.‬עטליכיע טעג‪!.‬עני;‬
‫די נאך אמאהל נעאעיען צו‪.‬יהועןע ג;ועגעני; םייט איהם' י‪ .‬ךךיבר שטייט' גאך אטהאל יהושע‬
‫ן א ט ו י י } י ב ע ^ ז ט ‪ .‬יבבי יורן ;אוןט ךער שבט ךאוב; אוג';ר'יענע; ניווען ךי מיליטער פון‬
‫יהו‪.#‬ע ‪ .‬ווען‪!.‬יי זעגען גיגאעען אהייים האט י יהושע‪.‬ךי בלייט'ב'יזצום'‪.‬יךך;‪ .‬וראי!‪:‬יי האבין‬
‫‪-‬גיזעהן אן ךי טעע‪1‬שץ וואט טיט יהושע זע?ע; ווייגיג‪ .‬האבץ ‪!.‬יי אים צוייק בעלייט ביו צו‬
‫!יין היים ‪. .‬דךיבער האט ‪,‬ער ךיא גאךיאישאהל גיבענטשט ‪ .‬ךיא אנדערע בךיכה איז גיווען‬
‫ןךעסער וויךי‪,‬ע‪:,‬ששע ‪".‬ווי ךער פסוקזאנט יהושע" האט גיואנט צוךיאיוךין ורעם שבט‬
‫ךאובן אונ ; ח טיט" פיל פארטענץ נייט איי צוךיק צו אייערע גיצאלטער'אוג מיט פיל בהמיות‬
‫‪ p‬ט דלבער טיט גאלד טיט קופער טיט אייוין טיט ‪.‬קליידער‪.‬דיער פיל איר ואלט ךאס'טייליי‬
‫מיט אייעךע ברידעריוואס זענען גייעםץ אין ךערהייים אונ האבץ אלץ געהיט'‪ .‬דר אנדערר‬
‫ן א ט ‪ rffi'TW‬פון רעם פסוק ואו מען ךארף ביין נאך אפאהל צוארבי שטעו; גטעגענע; םיט‬
‫‪ >ajt‬ז^עס אנ^טין ט;אג ו^אט ^לטה אוועק'ו^גשי‪.‬קט דאספאלק אונ די קאבץ גיבענטשטדיעם‬
‫"יפלו יי־‬
 ‫בראשית קמא‬ ‫ה‬
‫נח פרשי׳ ל‬ ‫י‬ ‫םד‬
‫העם ויברכו את הפלך‪ .‬םח ח״ל )דה ב ז( וביום כ״נ לחדש השביעי שלח א ת העם‬
‫זנו׳‪ .‬אלא נטלו ממנו רשות ‪ .‬ותמתינו שם יטיס אחדים וחזרו ונטלו טסנו רשות‬
‫פעם שניה ‪ .‬לכך נאמר וביום כ״נ לחדש השביעי שלח את ה ע ם ‪ ,‬א״ר ליי כתיב )םם(‬
‫כי חנוכה המזבח עשו שבעח ימים והחג שבעח ימים‪ .‬ואין לך ז׳ לפני החנ שאין‬
‫בהם שבת ויהיכ‪ .‬ואותן ז׳ ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נדות‪.‬‬
‫יבםוף תזרו ונצטערו על הדבר אמרו תאמר שיש בידינו עון שתללני שבת‪ :‬ולא התענינו‬
‫ביום הכפורים; וכדי לפייסן שרצח חקביח טעשיחם‪ .‬יצחד‪ .‬ביק ואמרה להן מלכם טכני‬
‫העהיב‪ .‬והברכה האחרונה היחה נדולה סן הראשונה ‪ .‬שנא׳ )מיא מ( וילכו לאחליהם‬
‫שמחים וטובי ל ב ‪ .‬א״ר יצחק שםחים שםצאו נשוחיהם )יח( טתורוח‪ .‬וטובי לב שנחעברו‬
‫זכרים‪ .‬א׳ר לוי יצחה ביק ואסרה להם כולכם מבני העוהיב‪ .‬ואוחרנא דרש כבר כחיב‬
‫)מ״ב ד( ותלך מאתו‪ .‬סח חיל )שס( ותבא והנר לאיש האלהים‪) .‬יט( אלא ויעםוד‬
‫השמן‪ .‬שהוקר השמן ובאת לשאול אם תסבור אם לא תמכור‪ .‬הברכה האחרונת חיחח‬
‫גדולה טן הראשונה‪) .‬שס( ואת ובניך חחיי בנותר‪) .‬כ( עד שיחיו הסתים‪) ,‬כא( וכיון‬ ‫‪1‬‬
‫שראה‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫ישנו( ותגד ני׳ שסוקר סשמן והשעו סים עימד יגדיל ו‬ ‫»ו ל* כבודו רירי עמו ילנן נרכס שרש ימשירש״י משמע‬
‫‪1‬‬
‫'™‪L''? * !"I‬‬ ‫‪ 1‬י מ ר‬
‫"‬ ‫‪ m‬ל י ה‬ ‫‪i‬‬
‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬ ‫״‬‫כ‬ ‫י א ל‬
‫נ ( ע י שיייי נ י •‬ ‫יהס‬
‫פשיטא שנן ׳סיס ! ) נ א ( יכיין ש י א ה כ ו י ‪ .‬אללעיל יןא'‬ ‫^הל אנא אשר‪.‬י ‪) 1‬יש( אלא ויעמוד כשמן‪ .‬ואמ׳נ נתינ‬

‫^ץריייאוני^^גציגםטען טאג אין ךבענ^ין חורש יןאט‬ ‫מלך ‪'",‬וואס‬

‫^לםה אויעקיגעשיקט ראסיפאלק'אונ'ךיא האייין ו|י^ע;ט?!ט רעם מלך‪:‬נאד די חאבין‪ .‬זיך‬
‫‪$‬ייעגע?ט ימיט שלמה איי; מאהלי‪ .‬אוגדי ןאבין גאך ^איר‪/‬אקט אין יךושלי‪,‬ט;ןקל‪.‬ינז‪ 5‬טענ•‬
‫ךליבער האבי; ידי ךך גיזע;יגט טיט שלטה ג אך אקאהל‪ .‬ךריבער זאןט רער פסוק רעם‬
‫־‬

‫ךריי' אונ צוואנ?י;םטען טאג אין ויןיעטין חודש האט ‪ habf‬אתעק ‪;.‬ע׳?י קט ךאס פאלק ‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫ראם אנךעךע מאהלי‪..‬דליי לדי יאגיט‪/‬עם שטייט אין פסוק דאם בעג‪:‬יהו;נ פו; מיבסקאכין‬
‫ויי גימיאכט'דבק טאג אוג ד ב ק טאג'אןו גיווע; פוכות ‪ .‬אין ךי ייייע; פןענ וואסנ־ר סוכות‬
‫איי גיוועין שבת אוג יום כפור ‪* .‬אין ךיי זיבע; טעג האןיי; ךי יולי; גינעסיי אונגי^רוג‪_..‬קע;‬
‫אונ יענע; פךיילאך גיווען 'אוג וזאבי; ביי‪.‬גאכטייפיל ליקט גיצונךק ‪ .‬ךעי־ נאך קאמןליא‬
‫יוךי;'צ‪.‬ער'גיפאט אינ האבי; }יואנט טאמער'האבי; ‪£‬יר'געךנדי';ט מיר יןאגיי; ?חלל שבת‬
‫‪.‬גיווען מיר ןאבין ניט גיפאםט יום כפור‪'.‬נאד איבער בעטין ךיי אז גאט א‪,‬יז גיפעלין נואם די‬
‫האיץגיטאה; ‪ '.‬איז ארו״יס'ניגאננק א^ול״פו; הינןעל' אונ ן א ט ‪.‬גיזאגט צו די איר וועט אלע‬
‫האבי; עולם חןא"‪ .‬די אנדעירע בר?ה וואס שלמה' ן א ט די ג י ^ ט ש ט איו גיייען גיע^ער‬
‫ור ךי‪.‬ער‪/‬יםעיברכה ‪" .‬וויי דערייפסוקיזאנטידי‪.‬יעגען גיגאנגען אהיים ?ךיילאך טיט נוטע‬
‫‪:‬־ריילאך;יעוך‪.‬ער 'ןאט ;יפונע; זיין ייייב ריין פון‬ ‫האוןצער‪/‬״רבי'חיחק ‪ ^ ,‬ך ‪ ,‬ך ^ ‪.‬‬
‫טומאת גדה ‪'.‬םיטיגוטע הארצעו־ אלע' ווייבערזעגען" םיעויךת גיוואךי; טיט וכרים‪.‬רבי לי‪.‬י‬
‫;אג״ט ‪^.‬םייאיי ארויס ני^עןיייאקולפו; הימעל אוני האט נמא^ט איר וועט אלע ד^איין עו^ם‬
‫סבא‪ '-.‬דער דריטער האטיגידרשת פון רעם פסוק ךי שעמית אין א;ועק גיגאע‪.‬ען פין ?{לישע­‬

‫‪.. .‬‬ ‫תלמידי הימים זיי !אלין הערי; וום‬

‫"עסי שטליט' אק פסוק דער מראך פוין גאט ראס גייט האר ךיא מ מ ה פו; יוךין איז ‪,‬ער‬
‫גיגאגנק' אינטער די ח^ה ‪'.‬ווא‪.‬ם שטייט נאך א אהל דער וואןקין וואס ןאט ג‪ .‬צויגין‬
‫?‬ ‫?‬ ‫‪9‬‬

‫‪1‬‬
 ‫בראשית‬ ‫נ ה פ ר ש ה לה‬ ‫סךף‬
‫שראה אותן שה! בני אדם של יישוב‪ .‬שלח עמהם זונ אהד של ת״ה לידע טה הנו‬
‫דורשין בדרך‪ .‬וחד טנהון דרש כבי בחיב )שמוח יד( ויסע מלאך האלהים ההולך לפני‬
‫מהנח ישראל וילך מאחי^יחם‪ .‬טה חלמור לומר ויםע עמוד חענן מפניהם ויעמוד‬
‫מאחריהם‪ .‬אלא אותו )כב( מדת הרין שהיתח מתוחה )מ( כננד ישראל הפכה‬
‫הקב״ה ומתהה כננד המצרים‪ .‬ואוהרנא דרש כתיב והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור‬
‫בריח עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה ונוי‪ .‬בין אלהים זו מרה׳ד של מעלה‪ .‬ובין‬
‫כל נפש חיה זו מדהיר של מטה‪ .‬מדהיר של מעלה קשה‪ .‬וטדה״ד של מטה רפח‪ .‬והד‬
‫מנהון דרש כתוב אחר אומר )משלי מ( וכל חפצים לא ישוו בח‪ .‬וכחוב אחר אומר‬
‫)שם ג( וכל חפציך לא ידוו ב ח ‪ .‬חפצים אלו מצות וםע״ט‪ .‬הפציך אלו)כד( אבנים‬
‫טובות ומרנליות‪ .‬ר׳ אהא בשם ר' תנחום בר ר׳ חייא חפצי וחפציך לא ישוו בה ‪.‬‬
‫)ירמיה ט( כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני הי עושה תפר וטשפט‬
‫ונו׳‪.‬ארטבן שלהלרבינו טרנלית )כה( אטימטון‪.‬א'ל שלת לי)כו( מילא טבא רטבא דמותה‪.‬‬
‫שלח ליה חרא מזוזה‪ .‬שלה וא״ל אנא שלחית לך )כ‪ (1‬מילא דלית ליה טימי‪ .‬ואת‬
‫שלחת לי מילא דטבא חד )כח( פולר‪ .‬א״ל )כט( חפצי וחפציך לא ישוו ב ה ‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שלחח ליטילא)ל( דאנא צריךטנטר ל ח ‪ .‬ו אנא שלחית לך מילא דאת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫זה סניא פ ס ק ני אס נואת יתהלל יגי׳ שאין לי להתהלל‬ ‫י פ י " יא» י' ייל! ירי‪.‬י יוחנן ני׳ שהם אנשים מיינניס‬
‫התנס נמנמתי ני אס מאס ונימר סס־ ומשפט שהס‬ ‫בלעת ידיו ארן ז ) נ נ ( מלת ׳ ‪ p‬ני׳‪ .‬יזהו עמוד העין‬
‫נזיל‪:‬‬ ‫מעשיס פוניס ‪ ) :‬נ ה ( אמומטין • נשוה אוצר‬ ‫שמלת הדן מנינה בלשה ענן ומשך ‪ ) 1‬נ נ ( נ ג נ ז יפראל‪ .‬נל‬
‫) נ י ( מילא שנא יניוס׳‪ .‬פי׳ לנר ש‪:‬יא טונה‬ ‫ה״נ‬ ‫זמ! םיותש מצרים ; ) נ ו ( אנניפ שינות נ י ׳ ‪ .‬וס ווה‬
‫נמיתה ‪ s‬מלס ולית לס טימא גרסינ; פ״ לנר שאין שומא‬ ‫‪ M‬׳שיו לינר אתל של תירה ישני האי תנא תלעיל עיקר‬
‫)נז( טימי איצר יעי!" ‪ ) 1‬נ מ ( פילר‪ .‬שם מטנע ‪) :‬כט( מפי׳‬ ‫יו אתת יפליג יסנר מעשה עיקר ולכן אמר תפצי אלו לנרי‬
‫יתפצין‪ .‬נל ממין שיש לשנינו» )ל( ‪-‬אנא צריו נ ו ׳ ‪.‬‬ ‫הורם וחפציו אננים טונות לא ישיו למעשים של תורה יעל‬

‫^]ין^?*ךפט‬ ‫פאר די ןאט ךך ?י^טעלט‬

‫ני^ךא?ט וועךין ןאט איים נאט ניברייננט אויף' ךי מצרים ‪.* .‬רער' אנדערער ן א ט גירךשת‬
‫עם ‪#‬טייט אין פסוק ךער‪,‬ךע‪.‬ני; טיןיין וועט״דין אין' ראלקין' אונ איך ייעל איר ועהןצוא‬ ‫;‬
‫א‬ ‫נ‬ ‫אט א‬
‫ןיייי״ןען ראםאייבעע פארבינרוננ וואם ?ווי?"! ‪ 4‬י ' א ל ע למביעייגע י ?ען • ''צימיעזע;‬
‫;אט מיעט הען ךעם סרת קרי; וואם אין י היטעל אונ צייישיק אלע לעבעדינע קיינט' טע;‬
‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫אם א י נ‬ ‫ע ם‬
‫י‪ 1‬י ל ‪ '1‬י*י שטאיק אונירערטרת הרי‪:‬‬ ‫‪• • 1 £‬יעי סיי׳‬ ‫^ליי י‪1‬‬ ‫ל‬
‫פון או;טק איו ׳?!ואך ‪ .‬ךערךךיטער ן א ט }ירךשת ‪.‬עם שטייט י אין י פסוק אילע ואכין וענק‬
‫ניט ‪.‬נלייך צו די תורה ‪ .‬אונ אין אןךעלין §סוק שטייט ליינע אלע ואכין וענק־ ניט נל״ך‬
‫צו די תורה ‪ .‬אלע נאכין מיעט מען'מצות אונ טעיש־ים טובים ‪ .‬וענק נייטייגל־יך צו תורה‬
‫לעתען ‪ .‬דיימנ אלע יאכין מיעט מק ךיםאנטי; אוניפעךיל וענען״ניטגלייךצו״הור־לעךנע•'‬
‫לבי אדזא ןאט גיואגט פון רבי תנחום בר ח;יאם ווענין ^'אט 'האט ניזאנט מיינע ייאכין טצות‬
‫אונ ממעשים טובי© אונ ךיינעזאכי; ?אלד בלילאיטען( ‪.‬זענען *ניט גלי*יך צוא תורה לערניק‬
‫נאר מיט ךיא זאך‪..‬קען ךך כריהםע; א‪.‬מענטשוו'אם‪.‬ער איו קלוג אונ ווייס טיך* או איך נאט‬
‫טוה חסד אונ משפט‪ .‬אךטןן האט נעשיקט צו רבי •אברילאנט יום" ער ™ ווערט' גיווע;‬
‫!‬
‫י‬ ‫ם‬ ‫אךוים ‪8‬ארםע‪3‬ין ‪ .‬אונ‪,‬ער האט ני ואגט צום'שליח‪.‬עיר זאל'זאגין צו*רכי'ער'ו לא'י‬
‫א‬ ‫ז‬

‫שלקע‪ :‬אנוטע יאך וואס איו אויך איד פילווערט ‪'.‬האט רבי'נעעךקט' צו ארטבןיאםיווה‬
‫ן א ט ‪ ;ypS‬נעש‪:‬קט צו רבי איך האב דיר נעשיקטאיוי איאך דאם האט נאר"‪TO‬שא*צונו‬
‫ווי פיל דאם איז וועךט ‪ .‬אונ דו האקט סיר נעשיקט איוי אואך יום איו ווערט איין נילרי\‬
‫ן א ט ךבי נעשיקט צו אים יאןי; מיין פאר טעןין' אונ דיין פאי* ממין זענען ‪ m‬אוד יפיל‬
‫וועלט ויי לי ?וויה ‪ .‬אונ נאך מער וועל איך דיר יא;י! תא האסט מיד ^עשיקט אזוי‬
‫א‪1‬אך ויאס איך דאךף זיא היטען‪ .‬אמ איך ןאבךיר געשיקט אייי אייאך ויום ר ע ן ת ו ו ע ס ט‬ ‫ז‬

‫?לא־!ין יועט ךא דיך היטען‪ .‬ווי רעד פסיק יאנט ויען דיי יועםט מין ייעיט די הורה ד ?‬
‫"י‪5‬ק • »יף‪ .‬לי ניעלט ‪ .‬ויען ת א ייע?ט לינע‪ :‬ייעט ייא ליך ה י ט ק ‪ .‬יוק ייא יוע^ט ]יין‬
‫גישטארבען‬
 ‫בראשית סמב‬ ‫נחפרשהלהלי‬ ‫סדר‬
‫דמיך והיא מנטרא לך ‪ .‬שנא׳ )משלי ו( בהתהלכך תנחה אותך‪ .‬בעוחיז‪ .‬כשכבך חשמור‬
‫עליך‪ .‬בשעת המיתה‪ .‬והקיצות היא תשיחך‪ .‬לעתיד לבא‪:‬‬
‫ל ן א( ויהיו בני נח היוצאיס מן התיבה ‪) .‬איוב לד( והוא ישקיט ומי ירשיע)‬ ‫‪3ntiH‬‬
‫ויסתר פנים ומי ישורנו ועל נוי ועל אדם יחד ‪ .‬דרש רים והוא‬
‫)ה( ישקיט מעולמו ‪ .‬יסתיר פנים לעולמו ‪ .‬כדיין שםותחין )כ( כילה על פניו ואינו‬
‫יודע םה נעשה םבהוין ‪ .‬כך אסרו דור המכיל )שם כי( עבים סחר לו ולא יראה ‪.‬‬
‫איל )ג( רייך מאיר ‪ .‬אמר להון ומה הוא דכתיב והוא ישקיט ומי ירשיע ונו׳ ‪ .‬אסרו‬
‫נתן' שלוה לדור המבול ופי בא וחייב; ‪) .‬ל( ופה שלוה נתן להם )שם כא( זרעם נכון‬
‫לפניהם עםם וצאצאיהם לעיניהם )שס( ישלחו כצאן עויליהם וגו׳‪ .‬ריל ורבנן‪ .‬דיל‬
‫אמר לג׳ יפים היחה אשחו מעוברח ‪ .‬שנא׳ בא; נכון‪ .‬ונאםר להלן היו נכונים ‪.‬‬
‫מה נכון שנא׳ להל; לנ׳ ימים ‪ .‬אף נכו; שנא׳ כא; לנ׳ ימים ‪ .‬ורבנן אםרין ליוס‬
‫א׳ היתת אשתו מעוברת ויולדת ‪ .‬נאסר כאן נכון ונא׳ להלן נכון‪) .‬שמוח לד( והיה‬
‫נבון לבוקר ‪ .‬פה נכון שנא׳ להלן יום א׳‪ .‬אף כאן יום א ׳ ‪ .‬וצאצאיהם לעיניהם ‪.‬‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ונ ה‬
‫נדמפרש ואיל ‪ ) :‬נ ( ני!ה ‪ .‬יריעה מפסקת נינו וני!‬ ‫שאני לוין• לשמרה מן הנגנ־‪ .‬ואנכי שלחתי לן לנר שאפס יובנ‬
‫העס‪ ) :‬נ ( דיין מאיר‪ .‬ד לו נונריש הללו נלו' קצר‬ ‫ננ׳ לאנס והיא מנשרא יו‪) :‬א( ישקיש מעולמו‪ .‬נלוסר‬
‫לנרין שכוונת הנסינ לא כן הוא ‪ ) :‬ז ( ומ• נא נוי‪ .‬נתמיס‬ ‫נמלו שמנם לפניס תדר נסדר למקים מנוחה והשקע‬

‫גישטאריבען אונ דעםט ל‪:‬נען אין‪.‬קבו־ץיעט ד" ךך״היטען" ווע; דו וועיפט אוינזטאכי; רעט וי מיט דיר‬
‫׳}זטועםיי; י‪ .‬ויען משית וועט קוטע; אונ ךיא נ‪$‬תים וויעליין לעכעךיג‪!.‬יעיל *‬
‫פרשה לו')א(!והיי כ‪}.‬י ניס ‪ .‬איוב האט נייאנט ‪.‬והוא ‪.‬ישקיט וסי ירשי‪ 2‬ךםדןר פנים וטי‬
‫ישוךנו ו״על נוי ו‪.‬על אדם ירןד י‪ .‬ריי מאיר ^אט גידךשיק אווי האט אייב‬
‫נימיי?ט ךיא "מענטשי; פי; מבול האבי; גיואכט איויף ^אט‪ .‬והוא' י׳טקיט • ג*לט איז‬
‫‪#‬טיל אונרוךוינ פהדיןוועלט ‪, .‬ער קיקט גאר ניט ^‪.‬ייף דערווע״לט אונ וויל נאר ניטיייסע;‬
‫פו; איר ‪ .‬וטי _ירשי_ע ‪ .‬ווער וועט אוני ןעשולךינע; אויף רעם 'וןאם פיר טוהען ‪ .‬ךפרצר‬
‫פנים‪ .‬נאט האטי פאר ^אךגין דין פנים פון רער וועלט ‪, .‬ער וועט ניט קוקין אויף יאיר ‪.‬‬
‫אווי ווי ארך; ;ואס טען ןאט פארהאנ;ע; אפאירהאננ פאר אים אונ‪.,‬ער דיים ניט ;ואס‪,‬עס איז‬
‫אויף ךיא א‪.‬נךערע דיט פאלוזאננ ‪" .‬אווי האבי; ניטאנט ך א נןענטשי; פון טבול דיא‪ .‬דאליקן‬
‫פאר׳ןטעלין אים או‪, :‬ער י׳!זןט';אר ניט וופאויף ךי‪,‬ע'רד איו‪ .‬הט מען גמאנט צורכי מיאיר‬
‫?‪.‬ענוג דןר׳טנין ניט איוי האטי איוב נעסיינט‪ .‬האט רבי מאיר צו די ?יואנט';ואס רען האט‬
‫איוב ‪.‬געטיי^ט ןהוא !שקיט ומי‪.‬יךשיע ‪' .‬האבי; ויי ניואנט אווי האט איוב'‪.‬געםייגט ;אט הט‬
‫רוהיג גיפא'?ט ךיא םעגטשי; פון טבול אוג האט ךיא נעעבין פריךען ‪ .‬ווער וועט זייא‬
‫בעשיןךיגעןי‪; .‬ואם איו ןיווע; ךערפךירע; וראם גאט האט״זייי ג;געכין! זרעםיגכון לפניהם‪.‬‬
‫דיערע‪.‬קי נךער זעגען גיווע; אגגיבךייט פאר זיי‪ .‬וייערע ‪.‬קיגדר״ועיען ךווען פרךנערעיאויגין‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךי האבי; געשיקט זייערע יוננ‪.‬ע'‪.‬קינךער ווי ךי שעפםין ‪.'.‬ךיש לקיש'אונ ךי רב ן'‪.‬קרינען •‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ריש לקיש זא?ט ךיערע' ייייבער ‪..‬יע;ען גיווען טעוןקת ‪ .‬נאר ךךיי טעג‪ .‬ייארום״ךיא שטייט‬
‫ךר ו‪.‬יאךט‪,‬נכ‪'1‬ן אונ ךאירט קצייט היו נבונים י‪ .‬אזוי" ווי ה‪:.‬ו נבוגיםזענען ךי ;יייען אנ;יבךייטצו‬
‫ךרייא טענ ‪ .‬אווי ז רעם נכין מיעט' מען אויך ךיעךע קיגיער זענען אגגיברייט )"פעלטיגז‬
‫גיייאךין צו ‪.‬דליי ‪$‬זאג ‪ .‬ךי רבנן זאגין‪.‬זי;עךע ווייבעיר זענעין' גיווען'מעוברת }'אר איין טאג ‪.‬‬
‫ז‬
‫אם‬ ‫א‬ ‫גי‬ ‫ז א ט‬ ‫א י נ‬
‫‪ ? . 3‬לץ ‪ '1‬נץך ‪,; .‬־אדום ךא שטייט רער וויארט ;כיון ‪ .‬י אוגךאךט שטייטיךער‬
‫יואךט ;כו;‪. .‬והחת גכון לבקר ‪ .‬אווי ודא דאךט מיעט מען נכון אנגיכרייט איייף איין טאינ ‪.‬‬ ‫ז‬

‫פו; היי‪$‬ט ביז אין ךער ?דיה ‪ .‬אווי ךא זענען אייך דיערע ‪,‬קינךער' אמיןךייט ‪.‬גיייאלין פון‬
‫ע‬ ‫ט‬
‫סיי? ?יי םאי־ק‪ .‬ידינט יענע; ‪.‬ויי טעוןירת;יךאךין איני ^אךגין הא?ין‪1‬יי ‪? 4‬אל ‪.! • f‬ייעלע‬
‫‪.‬קיוןךער‪,‬יעגען גיויען פאר ך;ערע אויגיין ‪' '.‬ךי האבי; נייעךזן קיגךער אינ אייניקלאך‪ .‬ישלחו‬
‫א‬
‫‪.. ! *3‬עייליסם ‪ .‬רבי לוי יא;ם אין‪.‬ערב;א ריפט מען אויף אקעד״עיילה‪...‬די הא?ין נז^טינןט‬
‫וייערע‬
 ‫‪ n2hfi‬לי‬ ‫‪ro‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫שהיו רואים בניהם ובני בניהם ‪ .‬ישלחו כצאן עויליהם ‪ .‬איר לוי בערבי צוחין לינוקא‬
‫עוילה ‪ .‬וילדיהם ירקדון‪ .‬כאלין שדיא ‪ .‬המי׳א )ישעיה יג( ושעירים ירקדו שם ‪.‬‬
‫כשהיהה אחת מהן יולדת ביום ‪ .‬היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טבורך ‪.‬‬
‫בלילה היתה אומרח לבנה צא חדלק לי נר לחחוך טבורא דילך ‪ .‬עובדא הוה בחרא‬
‫איחחא דילידח בלילח‪ .‬אטרח לברה זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך ‪ .‬נפק ופגע ביה‬
‫שירא)ד( שמרון‪ .‬איל זיל גלוג לאימך דקרא תרנגולא ‪ .‬ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא‬
‫מחי יתך וקטליתך‪ .‬איל זיל אר‪ .‬נלוג לאיטך דלא קטעת אמא שורי‪ .‬דאילמלי‬
‫דקטעחיה חייגא מחי יתןו וקטיל יחך‪ .‬הח׳ד )איוב כל(( בחיהם שלום מפחד‪ .‬מן‬
‫הםזיקין‪ .‬ולא שבט אלוה עליהם ‪ .‬מן היםורים ‪ .‬וכשהםחיר פגיו מהם ‪ .‬טי א״ל שלא‬
‫עשית כשורה ‪ .‬ומה הסתיר פניו מהם ‪ .‬שהביא עליהם מי המבול ‪ .‬ההיר)כראשית ז(‬
‫ויסת את כל היקום וגו׳‪ .‬על גוי ועל ארם יתד ‪ .‬על גוי‪ .‬זה דור המבול ‪ .‬ועל אדם‬
‫זה גת ‪ .‬יהד שממנו הושתת העולם ‪ .‬ויש לו להעמיד עולמו מאומה שלימה וםאדם‬
‫אחד ‪ .‬שנא׳ ויהיו בני נח היוצאים וגו׳‪) :‬ב( ירוע כבירים לא חקר ו נ י )איוכ לי( ‪.‬‬
‫הריעו אנשי דור המבול בםעשיהם חרעים ‪ .‬ואין חקר ‪ .‬אין הקר במעשיהם הרעים ‪.‬‬
‫)שם( ויעםד אחרים חחתם ‪ .‬אלו בגי נח ‪ .‬ויהיו בני נח שם חם ויפת • )ג( נם מיום‬
‫אגי הוא ואין מידי מציל )ישעיה מנ(‪) .‬ה( םהעכו׳ם ‪ .‬אפעל ומי ישיבגה ‪ .‬כל פעולות‬
‫ומחשבות‬ ‫•‬ ‫‪ ,‬י ‪-‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫^ ^מי ינ* לישיל »ה! &‪1‬שה שלוה ו ) ו ( שמיי!‪ .‬שש הש־ ו )ה( מענו״ם אפשל וגו׳ ‪ .‬לשלם להם ס;מוצס ו‬
‫^"!ישפרעמגן‬ ‫ז«ערע יונגע ‪.‬קיןךער ווי ךי שעפםין ‪ .‬וילדיהם יר״קדון‬
‫ווי ךי שדים ‪ .‬ווי דער פסוק (אנט ושעיףים ‪.‬ירקדו שם ‪ .‬שךים ויעליו דאךט שפךיננען ‪.‬‬
‫אז א;«רויא ןאט גיזיאךץ אקינד ביי טאנ ןאט י זיא ניואגט צום‪.‬קינד גיי בךיינג אשאךפעיואך‬
‫אפצוץזנייךן ריק נאפיל‪ .‬אויבך הט‪.‬גיבאךיןאקינדביי נאכיט ןאט זיא גייאגט'צום‪.‬קיגדגיי'צינד אן‬
‫אלמןטיוועל איךזעןן אפ צו שנייךין דיין נאפיל ‪,1‬עס ן ט ךך אטאהל ‪.‬נייטךאפין אאשה ןט;ניבאךין‬
‫א קי;ד‪3‬יינא?ט ן ט יי‪.‬נ;יאנט צוםקינדגיי צעד א;אליכט וועלאיך זעה!'אפ צושנייךין דיין נ אפיל‪.‬‬
‫ז‬ ‫ג‬

‫איז דם קי;ר ניעאנ^‪.‬ין ן ט אים בנ‪;.‬נג‪:‬גט' ךר שך יום הייםט שמרין‪ .‬קט דר שד ני^אגיט צו^קינד גיי יאנ‬
‫־‬

‫ךיי; טוטער‪,‬ךר ןא; ן ט שוי; גיקריןעט‪ .‬איו שוי; באלר טאג י‪ .‬טארין טייר שוי; ניט שאךין‬
‫מאוזן צו טע‪.‬נ?‪1‬שין ‪!{ .‬יער או ויער הא; וואלט נאך גיט גיקךימוט וואלט איך ךיך גישלאגין‬
‫ביי איךייאןט ליךגיהת^ ‪ .‬האט דער‪.‬קינד גיזאנט צום ‪#‬ד'עיא דאנידוא דייו מוטעיר ‪.‬אז‬
‫מיין מוטער האט נאך "ניט אפנעשניטע; טייי; נא?יל ‪ .‬אבער או‪.‬םיין גאפיל ייאלט שוי; גיווען‬
‫ז‬

‫אפגע^יניטען ‪;,‬ואלט אי־ ךיך גישלאגין ביי איך וואלט ךיך גיהךנרצ‪ .‬ווי ךער פסוק ואנט‪.‬ייןןגרע‬
‫הייזער יענען גיווע׳ פךיךע; פוי; שיעק פאר מזיקים ‪ .‬שדים'‪ '.‬ךי רוט' פון גאט אייו אייף די‬
‫ניט ניווען‪ .‬ךיא האיכין ניט ניהאימ יסוךים‪ .‬אונ אז נאט האט בעקאלטיןדין פנים פון די‪.‬‬
‫ווער כןען רען זאגין צו גאט רו ןאסט';יט נוטניטאהן ‪ .‬טיט ;ואם האט נאט בעפאלטי; זיין‬
‫פגים פון‪-‬דיא‪ .‬יואם ‪;.‬נר ןאט ;יבךייגגט איויף ךיא אסבול ‪ .‬וויא דער פסוק זאגט‪.‬ער תאט‬
‫א״ניטעקט ראם גאנצע' בעשטאנר פון'רער וועלט‪ .‬אייף אפאלק אונ אויף אמענטש צוא‬
‫;אטע; ‪ .‬אויף אפאילק םיינ'ט‪.‬מע'ן די מענטשין וואם זענען ךערטרעקען גיוואךין אין" מבול ‪.‬‬
‫איויך אםענטש מיעט' מען יניח ‪ .‬צואזא^ען'מיעט § ק ;ואס פון נח" איו צוךיקאויף גישטעלט‬
‫ניוואךין ךיי' ייעלט"‪ .‬נאט‪,.‬קען אייף שט״עלין אןועלט פו; אפאלק אונ פון איין מענטיש 'איויך‪.‬‬
‫ווי ךער §סו'ק ואגט די קיגךער פו; נח זעגען ארויים ‪.‬ניגאנגין יפו; ךער תבה ‪ .‬פו; ‪'!'.‬יי איו אויף‬
‫‪3‬ישטעלט גיוואךין' ךי גאג׳<ע וועלט ‪) :‬ב( איוב ןאט גיואנט ירו_ע כבירים לא ח‪.‬קר‪ .‬ךיא‬
‫ז‬

‫מענט'׳?'י; פין ‪!£‬בול האבי;' שלעבטים ממאה; מיט דןערע של;כטע מ‪.‬עש'־ם ‪,.‬עם איו נאד ניט‬
‫צו ^ארשטי; וי^ערע שלעכטע מ‪.‬עשים ‪ .‬האט גאט אויף גיש^עלט 'אנךעךע מענטשין א‪1‬יף‬
‫ןייעראךט‪ .‬ךאם'‪,‬זענען די קינךער פון נח ‪ .‬ווי דער פםוקלזאנט ךי'‪.‬קינךער פו; נח יענען‬
‫ךווען שם חם ; פ ת ‪ (3) :‬נם מיום‪ .‬פוןךעם טאנ;ואם איך בין‪'.‬קען מעןיפון מיי; האנט ניט‬
‫ןעטען‪, .‬רי‪-‬פעל‪,‬קער‪.,‬קעני; אייך ניט ‪.‬גירעטעט וועךין פון מיין ס א נ ט ‪ .‬או איך טוה' ‪..‬קען‬
‫קיינער‬
 ‫בראשית קטג‬ ‫לי‬ ‫ש ה‬
‫‪ m‬פי־‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ם‬

‫ומחשבות שפעלתי עם דור חםבול סי אסר לי לא עשיח כשורה ‪ .‬אבל נח נכנס בשלוש‬
‫ויצא בשלים ‪ .‬ויחיו בני נח היוצאים וני׳ ‪) :‬ך־( וחם הוא אבי כנען‪) .‬ו( אבוי רפחחא ‪.‬‬
‫שלשה אלה בני נחוסאלה נפצה כל הארץ‪ .‬לםה הדבר רוסה )ז( לרנה נדולד‪) .‬ה( דנפצת‬
‫עוברה וםלאה ארעא‪ :‬ויחל נח איש האדמה ‪ .‬נתחלל ונעשח חולץ ‪ .‬למה ויטע כרם‬
‫לא היה לו ליטע דבר אהר של תקנה ‪ .‬לא )ט( יחוד אהד ולא גרופית אחת ‪ .‬אלא‬
‫ויטע כרם ‪ .‬ומהיכן היה לו‪ .‬איר אבא ב כ הכגים עמו וסודות ונטיעות ויהודים של‬
‫האנה ונרופיות לזיתים הה׳ד )בראשית ו( ואספר‪ ,‬אליך ‪ .‬אין אדם כונס דבר אא״כ‬
‫היה צריך ל י ‪) :‬ה( איש האדםה ‪ .‬ג׳ הם שהיו להוטים אחר האדמה ‪ .‬ולא נםצא‬
‫בהם היעלה ‪ .‬ואלו הן קץ ‪ .‬גח‪ .‬ועוררו ‪ .‬קין היה עובד אדמה ‪ .‬גח איש האדטה‪,‬‬
‫עוויתי )ליה ב ט‪ (.‬ואברים וכורםים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה ‪ (1):‬איש האדמה‪.‬‬
‫)י( שעשה פגים לאדמה)יא( ושבשבילו)יב( נתלחלהה האדמה‪ .‬ושמילא כל פני האדמה ‪.‬‬
‫איש‬
‫מ ת נ ו ת כ ה ו נד‪.‬‬
‫) י ( שעש־ שנים לאומה‪ .‬שאילי קייס כנטיעה » י ס נ '‬ ‫)י( אני׳ ושמתא‪ .‬אגיי קל כפחימוהגרוע והמקולל‪) :‬ו( ללגמ‪.‬‬
‫היה לס ני אם מיונן ישממון ‪) 1‬יא( ישנשנילו ט ׳ ‪ .‬אמ־‬ ‫וג נקנה» )מ( לנפלה נ ו ׳ ‪ .‬מריקה נל הניליס שהיא מעונות‬
‫שהקרינ קרנן ונילקיש גרס שבשבילו ולפי וה ואוי לגיישד‬ ‫מסן ומכל גרגיר וגרגיר נעשס לנ ונהרן עין מלא ממנה‬
‫ומילא נל פלי סאלמה• והיה הכל ענין אתל‪ ) :‬י נ ( נמלמלמ‪.‬‬ ‫נל המיס ‪) :‬ש( ימור‪ .‬הוא מתאנים גרופית מן הזתיס ‪:‬‬
‫‪.‬כןייגער" גיט צוךיק ‪.‬קערי; ‪ .‬אלץ וואס איך האב גיטאה; טיט די מענטשין פון ם־ול ‪ .‬וועד‬
‫קען דען סיר ואנין או איך האב ניט נוט גיטאהן‪ .‬אבער נח איי אדיין גיגא גגץאי; ךיס?יז‬
‫‪:‬‬ ‫״‬

‫בשלום אוני אמארויס גיגאעען פון איר בשלום‪. 0 ) :‬יחם הוא אבי כ נע;'‪ .‬חם איי רער‬
‫‪:‬‬

‫פיאטער פון ‪ . jjj.jp‬דעריפאטער פון רעם פאח?לוכטץ ווחן ‪ .‬ךי ךריי זענען די קי‪3‬ךער פץ‬
‫נוזיאונ פון ריקינדער איו *פאר שפרייטניוואךץ'ךי נא^עוועלט‪ '.‬צויוןאםאיז ךיזאך^לייך‬
‫צו אגרויסין'פיש'אנ‪.‬קבה ;ואם זיא' האט אתים גיגעבין" פץ זיןז אלע אייער אין איין מאהל•‬
‫אונ אין איי; מעוט אייו פול גיוואףן דאם נאגצע וואםער מיט פיש‪ .‬פון יערער *!יי אמ גיוואךין‬
‫אפישיל ‪ .‬רא איו אויך אווי ניווען ‪ .‬פץ דער הבה מנימגן ארויס גיגאעען גאר ךריי ויק; פון‬
‫‪1‬‬
‫גח אוג אץ אקוךצע צייט איו'פול גיווארץ ךיוגעלט טיט‪.‬מענטשין‪.‬ג;םל ה ^ ק?ל?לי •‬
‫גוז איו פראםט "נייוואךין ‪ .‬פך;ער איי ‪.‬ער גיווע; ימיט גאט י‪ .‬י איצט איו ‪;.‬גר גיוןארץ אערד‬
‫‪:‬י‬
‫מעגטיש ‪ .‬פאר וויאםאיז ‪.‬עריפראםט גיוןארי;‪ '.‬עייל‪,‬ער האטגיפלאןץט אוויץ גארטי;‪.‬ןאט‬
‫'יער ידען ניט ‪.‬גיקענט פלאנציץ אזאך אנייטיגע ‪ .‬אצעייג פון י פיייגי; אךער איץוןייג פון‬
‫איילבייךטען ‪ .‬גאו־‪,‬עיר האט גיפלאלצט אוויין גאךבץ ‪ .‬פון וואנען האט ער גיהאט צו?לא;צי;‬
‫ע‬

‫אוויין'גארטין‪_*.‬רבי' אבא בריכהנאיואגט נח ווע; ‪..‬ער איז אריץ ‪.‬גיגא^ען אץ ךי תןיה האט‬
‫"ער מיטזיך גיגומע; צגוייגין פץיעיין^יטאקץ‪".‬ץווייני; פון פייגץ ‪? .‬ווייגי; פץ איילביךטע; •‬
‫ווי נאט האט יאים' גיהייפע; ת זאלסטיךירפר ואמלען‪.‬אםענטש פאר 'זאמילט ניט נאר אזאך‬
‫;ואס״ערידאךף"‪ .‬האט ‪.‬ער ראך *גיוואטט אז‪;.‬גר ויעט אלץדיאךפין לןלא^ ציי * ‪ .‬פץ‪.‬ךע??!ויעני‪1‬‬
‫האט יער דאם״עךשטע ניפלאנצט'אוויץ נארטי!‪» :‬־‪ (,‬איש האדימה ‪' .‬ךריי מעג^שי; האבץ ליב‬
‫גיהאטךי‪.‬ערד'ארבעט או״נ האבי; ניט הנאה גיהאט פו; איר‪ .‬דאםיזענען די‪.‬קץ נחעודהו‪.‬‬
‫'‪.‬קין האט גיאךןעט ךי‪.‬ערד איזער פאר טריבען גץואךין פו; איר ‪ .‬נח האט גיאךבעטדי‬
‫"ערר \ איו'ערי שכור גייוויאךץ האט אים דער' זוהן ?סרס גיווען ‪,‬ער זאל ניט‪,‬קענע! ט ע י‬
‫'"קינרער 'האבי;‪ .‬י דערטלך עוןיהו האט ניהאט מעניטשין צו ‪.‬זץ^ךד את־עט אונ צי ךיא‬
‫וויינגערטנער'אויףייךי בערנ אויניאיךכרפל ווארום ‪ .‬ך האט ריב ;יהאט'ף‪,‬ערד‪ .‬איז‪.,‬ער‬
‫"קךעציניןיווארין אונ האט נימזיט זיין 'איי; ני^לאםי! אין אקטוב ביו •ער איז ;יקטארכיו י‬
‫)‪ (1‬איש האדמה ‪ .‬גח'האט גימאכט אפנים צו די‪,‬עךד ‪ .‬פריער א־ז ךי‪.,‬עך גיווען וויקט •‬
‫אונ ער האטי איר שיין* גימאכט טיט ךינעפלאנצונגע;‪ .‬פון {יינעט וועגין אייז נאפ ךוואךי; לי‬
‫ערר טיט טהא אונ‪.‬רענץ־עס זאל וואקסין'וואם״ער האט נידיט ‪ .‬אונ‪,‬ער ןאט רער פילט‬
‫גו‬ ‫ב‬ ‫ע ם‬
‫די י ערר מיט' מענטשין‪ .‬איש האדמה‪ .‬דער ;לרד מענטש ‪ .‬אזוי ווי מען רו?ט ‪ ? 8‬י ל י ־‬
‫חייל‬ ‫י*‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫י יי‬
‫‪: I‬‬
‫‪:‬‬ ‫;‬
 ‫נח פרישה לו‬
‫כראשית‬ ‫סדר‬
‫איש האדמח)ינ( בורנר לשם בורנרוח‪ .‬א״ר ברכיח חביב משה מנח ‪ .‬נח )יו( משנקרא‬
‫איש צדיק נקרא איש האדמה ‪ .‬אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש חאלהים נ‬
‫)‪ (T‬ויטע כרם ‪ .‬בשעה שהיה הולך ליטע כים ‪) .‬טו( אפגע בו שירא שמדין‪ .‬איל‬
‫)טז( שוחפי עמך ‪ .‬אלא איו דהר בך דלא חיעול להלק־‪ .‬ואם עלת בחלקי אגא הביל‬
‫בך ‪ .‬וישת מן חיץ ‪ .‬וישת )יז( שתה שלא במרה ונתבזה ‪ .‬א״ר חייא בר אבא ‪ .‬בו‬
‫ביום נטע ‪ .‬בו ביום שתה ‪ .‬בו ביום נתכוה ‪ .‬ויתגל בתוך אהלו‪ .‬ר׳ יהודה איר‬
‫חני; בשש ר׳ שמואל ביר יצחק )יח( ויגל אכיכ אלא ויתגל ‪ .‬גרם גלות לו ולדורות ‪.‬‬
‫עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל י י ן ‪ .‬התיר )ננמוש ו( השותים במזרקי יין‪ ,‬וכתיב‬
‫)ישעיה ה( הוי משכימי בבקר שכר יררופו וגו׳‪ .‬שבט יהודה ובגיםין לא גלו אלא בשביל‬
‫י י ; ‪ .‬שנא׳)ש ס כח( גם אלה ביין שגו ובשכר ת ע ו ‪ .‬בתוך אהלו‪ .‬אהלת כתיב ‪.‬‬
‫)יט( בחוך אהלה של אשתו‪ .‬א״ר היגא בשם ר׳א בנו של ריחיג נח כשיצא סן התיבה הכישו‬
‫ארי ושברו ‪ .‬ובא לשמש טטתו ונתפזר זרעו ונתבזה ‪ .‬איר יותגן לעולם אל תחי להוט‬
‫אתר היין שכל פרשת היין כחיב בה ווין ייר פעםים ‪ .‬הה״ר ויחל גת ‪ .‬ייטע כרם ‪.‬‬
‫דשת‬
‫מ תנות כהונה‬
‫)פז( שיחסי עלון‪ .‬אהיה שוסף עמן יק הים ס»־ פלא‬ ‫סאדמס‪ .‬שירלי גשמים שאחר מ׳ המניל לא ! מ ח ו ם״ג‬
‫תכגס לחלקי ואס ת מ ס נמלקי אט משתית אותן‪) :‬יו( שתה‬ ‫גמליו ינילקופ איש האלמה )יג( מ ד ג י לשם נורנריתי ‪.‬‬
‫שלא נמדם ‪ .‬ודייר‪ ,‬מדנתינ יק היין משמע מן סין‬ ‫»י העיון גקיא איש האדמה על שש שענד אש האדמה ‪t‬‬
‫כילי ולא מש ליקח ממנס נמדה משוערת‪) .:‬ית( ייג;‬ ‫)יל( משנקרא איש ללק כ י ׳ ‪ .‬א‪-‬זר שנקרא איש לדק‬
‫אין נתיני‪ .‬ר״ל ויסגל הוא אי תיות גליית ועז לעשרת‬ ‫לשנמ סור אח״נ וקרא! איש האלמה אנל משה להיפן ע״ר‬
‫השיעים שגלו ע" ס ״ ! ! )יש( נתיו אהלס של אשתו‪.‬‬ ‫שעלי; נקדש ואין מורידן ‪) t‬עי( אפנע נ י ה ‪ .‬פגע נו ו‬
‫^ ל ע ל ר טעגטש‪.‬‬ ‫ודיל‪.,‬ער מא?ט בוירגין'‪ .‬בייךלאך •‬
‫ודיל‪.‬ער האט ^•טע‪.‬נךיג גיאיבעט ליא ‪;.‬נלד ‪.‬יריבי ביםח יאנט משה איז‪/‬יווע;'ליבער וויי נח ‪.‬‬
‫נדו איז ?תער‪/‬גירושין ;יוואךין איש צךיק רער' גא־ איוועד ןיירופין' גץואךץ אישאדמה"‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫איז‪,‬ער קלענער ןןואךין‪ .‬איער משה איו גיווען פאר״קעךט פריער אייו‪/‬ער גיתקין }יווארי;‬ ‫(‪:‬‬

‫איש ט?'ךי ךיעך נאך האט מען איס ‪.‬ניתפץ איש יןאדהים י• **יי •?נ'י ?העשעי דןיאךין •י‬
‫)ז( ו_יט'ע?‪,‬לם « נח האט נקלא^ט אידי; ןאלטין ‪ .‬ידען' נח איו מאנגיעןיפלאנצין ידעם‬
‫דיין נאךטיין האט איט בנעני^טיךער ^ד שסרו"; האט‪/‬ךער שך ניז אנט צו נח יי איך'וועל זיין‬
‫ז‬

‫אשותו* טיט ריר אין‪,‬רעם וויי; נאי־טץ ‪ .‬נאיר זאלסט ךיך הייטען‪..‬תיא זאיםט ניט אליי! גיין‬
‫אין ‪8‬יץ חלק ‪ .‬אונ אויב דו וועלזט ;א אדיין ניץ אץ שין חלק ‪ .‬וועל איך דיר שלעכטם‬
‫טאהן ‪ .‬ךער ורץ גארטין איי פעךטינ ניוואלץ ןאט נל! גיטתנ‪..‬קען יפו; דעס ודין מער וויא‬
‫ךיא טאם לצו פיל(‪' .‬איו‪,‬ער פאישע?ט גיוואךץ ‪ .‬רבי הי יא בר אבא זאנט ךאס יאלץ'איו‬
‫ז‬
‫ז‬
‫}ידען אין איין טאג ‪ .‬ךעם טאנ"יןאט ער גיפלאגצט' ‪.‬ךעם ‪1‬רין‪ .‬נאך‪5‬זיוי אין רעם זעלביגע;‬
‫י‬ ‫י‬

‫טאנ הט‪.‬ער גיטרונ_‪,‬קען פון'דין ודין‪ .‬אונ אץ ךעם יעלבינען טאג איי‪.‬ער פר שעמט גיווארין •י' ניהנ‪.‬ל‬
‫בתיך אהלו‪' .‬לבי' יהודה הט גיזאןט רבי רוני; האט ניזאנט פו; רבי ?זסואל ברבי' יצחקס ו״ועגין‬
‫א‬
‫‪,‬עס ‪#‬טייט גיט וךיגל } י‪1‬י)על'‪ .‬ךאם איי ךי איטיות גליות‪" .‬צו (אנין איי יגוז ןט‪/‬יבךייגןט‬
‫ז‬

‫ךעם ;לות אויף רער וועלט פאר דך אונ פאר‪.‬ייינע ‪,‬קיגךער ‪" .‬ךיא צעהן שבטים '"זעגיען‬
‫&אח?ךיבען גיוואךין גאיר עייל די האבי; גי?ת?‪.,‬קק נןיין"‪ .‬וויךער פפוק זאגט‪/‬ךי ןאבין‬
‫נילןרי'נ‪...‬קען וויין אין ‪3‬עקי‪$‬ם ‪ .‬אין רעד פריה' באלר ‪,‬יד זיי'זענען א׳יף }ישיטאניען ןאבי;‬
‫‪:‬‬
‫ךי'גיוו?ט ווא טען בעקו?!ט נוטען וויץ |‪1‬טאךקין'‪' .‬ךער שבש יחוךה אינ בג^ין‪.‬יענען‬
‫אויך פאר^ךיבען גיויאךץיגאר תךך ‪,‬לעם !ויין טלי;קען'‪ .‬וויאידערינןםוק יאגטיךיא יענען‬
‫אייך אוועק ‪.‬נינאמען פון ;אט רויךך ךעם גייין 'טרינ״קען ‪' .‬בתיך אהלו ‪ .‬אין ךץ' גיצאהלט‬
‫שטייט גיט ‪ .‬נאד‪,‬עם קטייט בתוןז אהלת ‪ .‬איין איר ןיצאהלט איןייזיין וריבם ;יצאהלט ‪.‬‬
‫ער איז ;יקומען ייך בהעפטין מיט זיין וריב ‪ .‬לבי הונא האט גייאגט ‪" .‬לבי אליעזך יער‬ ‫ע‬

‫ווה; פון רבי יוסי‪.‬מלילי ךטג;זא גט!ווען נח איו אתים גיגאננן פון ךרתבה הט אים אלייביאביס ןי‪£‬אן‬
‫‪:‬‬

‫אוג ד‪.‬ט אים צו ?ראכין א?יין‪ .‬איי״עי ‪ #‬א ־ גיוואיין ךךייירדען גח האט ךך בהעפטיםןט )יין‬
‫ונייב‬
 ‫קמר‬ ‫בראשית‬ ‫נח פרשה לי‬ ‫סדר‬
‫ויעת טן היין‪ .‬ויחנל‪ .‬וירא ח ם ‪ .‬זינד לשני אחיו‪ .‬ויקח שס ויפת‪ .‬וישישו ע‪$‬‬
‫שבם שניהם ‪ .‬וילכו אחורנית ‪ .‬ויכסו אח ערות אביהם ופניהם אחורניח וערוח אביהם;‬
‫ויקץ נח‪ .‬וידע אח אשר עשה לו‪ .‬ויאםר ארור כנען עבד עבדים וגי׳‪ (H) :‬וירא חם‬
‫אבי כנען‪) .‬כ( ואסר להון ואניד להון‪ .‬איל אדה׳ר ב׳ בנים היו לו ועםר א׳ םהן‬
‫)כל(( והרג אח הכירו‪ .‬וזה יש לו נ׳ והוא םבקש )כב( לעשוחן ד׳‪ .‬איל ואניר להון‪.‬‬
‫איר יעקב בר זבדי טיפ עבר יוצא בשן ועין‪ .‬םהכא )»( וירא וינר‪) :‬ט! ויקח שם‬
‫ויפת את השטלה‪ .‬א״ר יוחנן)כד( שם התחיל בסצוה תחלה ובא יפת ונשסע לו‪.‬‬
‫לפיכך יכה שם )כה( לטלית‪ .‬ויפת )כו( לפיוולא‪ .‬וישיטו על שכם שניהם וילכו אחורנית‬
‫ויכ« את ערות אביהם ‪ .‬טםשםע שנאםר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא‬
‫ראי‪ .‬אלא מלטד שנתנו ידיהם על פניהם והיו םהלכין לאהוריהם‪ .‬ונהגו בו כבור כםורא‬
‫האב על הבן‪ .‬אסר הקביה לשם אתה כםיח ערוחא דאבוך‪ .‬חייך שאני פורע ל ך ‪.‬‬
‫ולניאל נ( באדין נבריא אילך כפיתו בסרבליהון‪ .‬ר׳ יורן ורב הונא‪ .‬ר׳ יורן אסר‬
‫)כז( בניליהן‪ .‬ר׳ הונא אסר )כח( בםוקםיהון‪ .‬אסר הקביה ליפת‪ .‬אתה כסית ערות‬
‫^‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ייקיז שם ויפי! יגא‬ ‫ע* השניס ‪ : ) :‬ז ( שם התיוי) כיי‪ .‬לנתינ‬ ‫לישר ששיי היין ניסת לזנית ו יו ו״י נקידס נפתח משתמע‬
‫ויי לשין אי ‪) :‬כ( אמר לסי; יכו׳‪ .‬משן לנס נזגרי אמר רקתי! ) נ ה ( לטלית ‪ .‬של מצית ציצית ‪) :‬פי( לפיתלא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שפס ‪ ) :‬נ א ( ינרנ את מניר!‪ .‬נשניל ירושת סעולס ‪ :‬פירש״י שלית נאם ונממש פיר־״ שוני נני גונ לקביים‬
‫) ל נ ( לעשותן א ו נ ע ‪ .‬נלומד נ׳ נניס יש לו ומנקש ע!־ יגראס דסיא םיא שיונו לקיירס ייתנסי נתנוינק »‬
‫רניעי! ) ע ( ורא י ג ל ‪ .‬ראיה ע״י העין יסליניר נתתן ) נ ו ( נניליסן‪ .‬נורש״י ‪1‬הערון מי; נ נ ד ‪ ) :‬נ ח ( נמיקשיםמ‬

‫^""יי^ךזאגט‬ ‫יוייב איז אריויים ךגאימק די ורע‬

‫*!מקםש זאל גיט דיןפארליבט אי; וויץטרעקץ ‪; .‬ואתם אין ךיא פלשה שטייט נעביי‪.‬רעם‬
‫לויי; פערצעס טאל ו י ‪ .‬ו_;חל נח‪ .‬ייטע כירם‪ .‬וישיח ‪ p‬הי‪ .‬ין ‪ .‬עתלל • עלא וןם‪1 .‬נ‪}.‬ר‬
‫ל&ני אחיו ‪_\1 '.‬קח שם די פת ‪ .‬ו;שיטו‪1‬על שכם" שגיןם ‪ 1.‬ילכו'אחורנית ‪ .‬געםו את‬
‫‪,‬״עירות אביתם ‪ .‬ו^קם נח ‪!.! .‬לע את א‪#‬ר עשה' לוי‪'! .‬יאשר אתרכנ‪.‬ק י )ח(‪.‬עלא ח ם ‪.‬‬
‫ז‬

‫חםרער פאטער פון ?נ_ען ןאט גיועת; ווי ךער §אטער לעט שכור או‪ :‬אויף ?ידעקיט האט‬
‫;ער ראפ ןי\א‪5‬ט צו דיגע ןריךער‪, .‬ער האט גיזא‪.‬גט צו ךייאךם הראשון האט גיהאט צדייא‬
‫קיגךער דואט'אייגער גיהךגי•‪.‬ךעם א‪.‬נךעךין ודייל‪ .‬ער האט גיךאלט‪%‬ץירשנ;‪.‬ת וועלט'‪.‬אונ‬
‫אומער פאטער ן א ט ךריי‪.‬קעדער צו ךער‪:‬תשה אונ‪,‬ער ווילינאוד האביןיאפעךטין' ‪.‬חם האט‬
‫}?עבי; צוא §אר ?טיי! דינע בךיךער אז י טען דארף זעהן ךער פאטער זאל ;יט האבץ‬
‫מער קץךער ‪ .‬לכי _י‪_.‬עקב בר יבדי יאנט פאר וואט 'אעבד בנ עני אי §ען סאקט אים אויפ‬ ‫(‬

‫אצא; אךער אאויגגיייט ‪.,‬ער ארוים פלייא ‪ .‬ומיל‪,‬ער אייו'^ארפלוכט ניווארין צו'זיין אקנעכט‬
‫דוךןז ךעם אוע אונ דורך רעם צא; ‪ .‬ודיל‪..‬ער ןאט גמעה;'אוני ג;זא‪:‬ט‪ .‬ךךץיער אז'מען‬
‫האקט אים אויס אצא; אךער אאויג האט ‪,‬ער שוי; אפ 'גיגוםע; די; שטיאף טעג‪.‬ער שדן‬
‫אתים גיין ?לייא ‪) 5‬ט( י‪.‬ן‪.‬קהשם ; ; פ ת ‪' .‬שם אינמןת האבי; נינוטעןיאקלייד יצואיברעקין‬
‫ךעם פאטע״ר ‪..‬רבי יוחנן יאנט שם האט אנניהייכץ צ'ו‪^:‬אתן ךי מיצוה ךערנאך ןאט י; פת‬
‫}יפא‪£‬ט י‪.‬יין ברוךער שם 'אונ האט אויך אננינומע; ךיא קלייר‪ .‬ךיריבער ן א ט שם ווכת‬
‫גיווען צו גיי; אין אטלית ‪ .‬אונ \ פת האט יוכה ניווען צו תכךיבין י‪ .‬שם אונ י פת האבין‬
‫}ינומק דאם‪.‬קלייד אויף יי;עךע אקםלען *צונ ‪.‬וענקי גינאנגען'אינטער ‪.‬דך אוג ןאיפי; ב־עקט‬
‫ךי‪.,‬ער;ה פו; ד;ער פאטער אונ ךיא‪,‬עתה פו; ‪.‬זייער פאטעיר האבץ זיי ניט נטעה! • או 'עם‬
‫‪#‬טייט ךי‪,‬זעגע; גינא?נץ איגטער ייךיווייםין טיר ראך שוי; אי דיא האבץ נייט ניועה! ל א‬
‫^עךוה פון ך‪;:‬נר פאטער ‪ .‬ציו )ואם שטייט ךי‪.‬עליה פון דיער פאשער האבי; די גיט גייעי־ן •‬
‫נאיר רער פסוק לעמנט א<ני ווי נ‪5‬יל כבור ״ויי האבץ ‪.‬געעבין ‪.‬יייער פאטער אויסער'רעם‬
‫;ואם ‪.‬ךיא‪!,‬ענק נעאינןץ אינטער ייך האבי; יןי נאך בלעקט זייער פנים טיט ךיא הענטיוייא‬
‫זאלץ ;יט ‪.‬יעהן די‪,..‬עתה פו; זייער פאטער ‪ .‬די האבי; י גיגעכץ' כבור צו וי;ער פאטער וויא‬
‫אזוהן‬
 ‫פ ר ש ה לי‬ ‫‪ro‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫אביך‪ .‬ה»ך שאגי פורע לך‪) .‬יחזקאל לס( ביום ההוא אתן לגוב מקום שם קבר בישראל‬
‫ני העוברים קדפח הים וחסםת חיא את העוברים וקברו שם אח גוג ואה כל חטומ‬
‫וקראו ניא הםון גיג‪ .‬אפר הקב־ה לחם‪ .‬אתה בזיח ערוח אביך‪ .‬חייך שאגי פורע לןד‬
‫)ישעיה כ( כן יגהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף‬
‫וחשופי שת ערות מצרים‪) .‬י( ויקץ נח מיינו‪) .‬כט( נתפרק ייגו מעליו‪ ,‬וירע את אשר‬
‫עשה לו בנו הקטן‪ .‬בנו הפםול‪ .‬הה׳ד )מ׳א ח( כי פזבח הנתשת קטן םהכיל ונו׳‪:‬‬
‫)יא( ויאםר ארור כנען עבד עברים יהיה לאהיו‪ .‬חם חטא וכנען נתקלל‪ .‬אתמהא ‪.‬‬
‫ר׳ יהודה ור׳ נהמיה ‪ .‬דיי אמר לפי שכתוב ויברך אלהים את נח )ל( ואת בניי‪ .‬ואין‬
‫קללה הוה בפקים ברכה ‪ .‬לפיכך ויאמר ארור כנען‪ .‬רינ אמר כנען ראה והניד‬
‫להם ‪ .‬לפיכך חולץ אח הקללה בטקולל ‪ .‬א׳ר ברכיה הרבה צער נצטער נה בתיבה‬
‫שלא היח לו בן קטן שישפשנו‪ .‬אפר לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישםשני ‪ .‬כיון‬
‫שעשה לו חם אוחו מעשה ‪ .‬אפר אתה מנעח אוחי מלהעמיד לי בן קט; שישטשני ‪.‬‬
‫לפיכך יהיה אוחו האיש עבד לאהיו שהן עבדים ל י ‪ .‬ר׳ הונא בשם רב מכף אמר אתי־‪.‬‬
‫מנעת אותי מלעשות דבר )לא( שהוא באפלה ‪ .‬לפיכך יהיה אותו האיש )לב( כעור‬

‫נאפילס ‪ .‬תשמיש סמשס ‪:‬אסור אילו לאור סגר מ מ י ז‬ ‫שין ג נ ז « )נמ( נתפרק ט ׳ ‪ .‬דיש ר?ז לסי! קציצה ‪:‬‬
‫סרסו‪) :‬לנ( כעור‪ .‬מ נ ו פ ר ! ומסומם‪) .‬פון פחם נלימי‬ ‫)ל( ואת נ ר ו ‪ .‬ם מ בחס נתנרן נס נ ו א ‪) :‬לא( שהיא‬

‫אזוהן דאךף מורא ןאבץ פאר אפאטער‪ .‬האט }אט‪.‬נייאןט״צ״^ם״דדהאי^יב^^'ךיעךדז‬

‫פו; דיין פאטער‪ .‬איך ‪#‬ווער ‪3‬יי ךיץ לעבי; אז איך'רעל דיר דאם באצאיהלן וועןימע!‬
‫האט אדיין ?יוואךפי; חג״ניה טישאל אונ_ע!ך;ה אץ רעם בךענענדינק הויבין יעינק יייא‬
‫}ינאעען‪ ,‬אייננענדקלט' איי! ז«ערע קלייךע'ר‪ .‬או‪ :‬ךי יענען אירוייםיךנא^ען פון פ;‪:‬ער ‪9‬יט‬
‫‪:‬‬

‫ךי קלןיךער‪ .‬אונ דר פייער קאט ניט }יברענט אק־לו אויףן דיעחע קלייידער‪ .‬רבי'יידן אמ‬
‫רב הונא ‪.‬קלי}ק אין יו"ע‪.‬ל‪$‬ע ‪.‬ק^ייךעד חןלןה מישאל אונ‪_.‬עז'ך;ח‪.‬ויענען' ןיוןען ;יקלךךעט‬
‫ויק טען ןאט ךי אריץ ליוואךפי; אץ פייער ‪ ,‬רבי יוד; זאיןט 'ךיאיזענק נימק ניקלךדעט‬
‫בגוג;יהי‪.‬ךב הוגא יא?ט די יעגען;מיק נינןלייךט במוקס‪:‬הן‪.‬נוליןן אונ םוק‪9‬יהן ךם זענ״ן כעמק פון ‪16‬־‬
‫צייטי‪.5‬ע קלייךר‪;.‬אט קט גייאןט צו; ‪.‬פחידו קאםט בךענןיט ך‪/‬עלוה פו; ריין פאטר‪.‬אץח?ווע'ר דיר ביי‬ ‫‪:‬‬

‫דיין לעבי; ‪£‬י איך;ועל דיר דאט בצאיילי! י'י‪-‬ייא'‪,‬לעי פסוק יא‪.‬ג‪,‬ט אין רעם'מצג י ויעל איך‬
‫;עבץ צו נונ‪,‬ער ואל ןאבץ א‪.‬קבר ןייוישען יוךץ ךעם ^אל וואםיןייטיאץ ןזוח דיט פון ים‬
‫אונ זיא §אר‪#‬לי?‪1‬ט אונ ןאזט ניט דורך ‪.‬ןיין ף דורך }״״‪,‬ערס ראךט רעם ןןען ןיןראבץ ךעס‬
‫י‬ ‫יט‬ ‫ג י ג‬
‫? ‪ 12‬גא־?ע כינה אינ מען‪/‬ועט רו?ין ךיעס ‪$‬ךט ניא !הטון נונ לרעד יטאל ראם‬
‫דאךט ליןט די ?חנןז'פון נום ‪; .‬אט ןאט ניואנט צו חם דוא ןאםט &ארשעטט ךי‪,‬עריה‬
‫פון דיץ פאטער‪' .‬איך ?ןווער ביי דיין לע?ין אוי איך רעל ךיריךאס ‪3‬צאה‪$‬ן ‪ .‬וויידער‬
‫ןםוק זא?ט איד ייעט פ;לען ןער טלך אשור ךי ןי§אננ‪.‬ע;ע פץ מצרים את ך פארטריבענע‬
‫פון כוש יו;גע אונ אלטע גאקעט אוג ^אלוועס אוניאדיף ןיךעקט ךי‪,‬ערוה וואס ןאםייעיט‬
‫דין א‪£‬אנדע §אר נןזילןם ‪ .‬כיש אונ ?צתם זעגען דיא קיגךער פון חם •י <י( נ‪.‬י\דן גס‬
‫מץנו ‪ .‬נח ן א ט ךך אויף ך!וא?ט פץ זיין'ודין ‪,' .‬ךיער !ויין איזי^פניטאן‪.‬ניוהע־ין פין אים ‪.‬‬
‫אוג‪,‬ער האט גיווא?!ט וזאס ?נו דז ק‪ $‬ןאט אים ניטאהן ‪ .‬ראם םייינט טען ה קטן ‪ .‬הנימול‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז‬
‫‪1‬‬
‫די; ?!לעכטער זוהן ‪ .‬וויא ךער פפוק ‪/‬אןט רער קופעלגער ‪ 'r&ip‬איו' גיוועי כ;טן פהכיל ‪.‬‬
‫ןםול פקליב צי זיין אויף איט ךי כןךבגוח ‪)' :‬יא( ךאמר ‪ .‬גחיהאט ןיזאגט פארפלוקט ;אל‬
‫די; כנען ‪3‬קג_ע?ט זאד‪,‬ער דין צו דיינע בךיךער ‪ .‬חם ן א ט ;עךנליגט אינ כגען' ןאט טען‬ ‫י‬

‫}י?לוכט ‪. .‬אוואונךער ‪1 .‬בי יהוךח אוג רבי'גחם;ה קריגען ‪' .‬רבי' יחוךח זאגט עייל }אט‬
‫לאט גץיע}פ?זט נח מיט דיגע קינךער ‪ .‬איו' ראך 'חם^גיבעגטשט^יוואךץ פון גאט‪.‬קען‪.,‬ער‬
‫עוין נ‪,‬ןט ג‪.‬י?לוכט וועךין'‪ .‬ךיריבר האט נם ניטיגיפלוכט חים 'נ'א\ ‪3‬נ*ען ‪ .‬רבי'גחג־ייהיאגט‬
‫)‪1‬ייל‬
 ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית קמה‬ ‫לי‬ ‫™‬ ‫סדר‬
‫ומפוחם‪ .‬דיה בשם ר׳ יוסף א״ל אתה מנעת אותי "טלהעםיד בן רביעי לפיכך אני‬
‫מאדר בן רביעי שלך‪ .‬א׳ר חייא בר אבא הם וכלב שימשו בתיבה )לג( לפיכך יצא חם‬
‫םפוחם וכלב )לל( מפורסם בחשמישו‪ ,‬איר לוי לאחר שקבע )לה( מוניטין שלו בתוך‬
‫)לו( אהלו של מלך ‪ .‬אסר חםלך גוזר אני שיחפהםו פניו ויפסל מטבעו ‪ .‬כך חם וכלב‬
‫שיםשו בתיבח ‪ .‬לפיכך יצא חם םפוחם וכלב םפורםם בתשמישו‪) :‬יב( ויאפר ברוך‬
‫ה' אלהי שם ‪ .‬אסר ר״ל )לז( אף םיפת עםדו באחלי שם ‪ .‬ייאסר בחך אלהי שם ויהי‬
‫בגען‪ .‬יפת אלהים ליפת ; זה בורש שהוא גזר שיבגה ביהםיק‪ .‬אעפיכ וישכון באהלי‬
‫שם ‪ .‬אין שכיגה שורה )לח( אלא באהלי שם ‪ .‬בר קפרא אמר יהיו רית גאםרים בלשוגו‬
‫של יפת בתוך אהלי שם ‪ .‬ר׳ יורן אטר טכאן לתרגום מן התורה הדא דכתיב )נחמיה‬
‫ק( ויקראו בספר תורת האלהים ‪ .‬זה הםקרא‪ .‬םפורש זה תרגום‪ .‬ושום שכל‪ .‬אלו‬
‫הטעםיס‬
‫מתנות כהונה‬
‫וצלמם ! נ פ ס ל ; ' נ משנע פלכן מס ובטי יצאי מפיתש ינעיר‬ ‫שמיר יםניש״ם יצאי מסס ו )לג( לפיכן יצא מס מפומס ‪.‬‬
‫צלננס נמנזס ינן סנלנ מטנעתי נפסל נחנזס ינזי נזיין ‪1‬‬ ‫להודע שנכנ היפר נ ד נ ר שנזהג נאפילה ‪) 1‬לד( מפורסם‬
‫ה״ג )לז( אן מיפת עניד ני' ‪ .‬ודייק דכתינ ברון ס׳‬ ‫נתשמישי‪ .‬נקשר וקלונו גלוי לעין נל‪) :‬לס( מיטשין‪ .‬מגינע ו‬
‫ני׳ יפת אלהיס ני' שגס יפת ננלל נדנה להיות נאהל׳ שס‪:‬‬ ‫)לו( אהלי של מלן‪ .‬וממשל הסינה נם היא אהלי של‬
‫)לת( אלא נאםל׳ ב ס ‪ .‬ננית עולמים שנגס שלמה הנא מ|‬ ‫םקנ״ה יהס קנעו שמס משנע שלהן שמשי להיליד נדמיתס‬

‫ומיל כגען חאט גתעחן ווי גח לעט אויף גיךעקט אוג ער״קאט ראם ןייאנט זיין פאטער חט‪.‬‬
‫ךךיבעיר איז כג‪.‬ע; גיפלוכט גיוןאךיין ‪ .‬ומיל כג_ען ארןין האט גיראךפט בךעקי! !יי! ךידין •‬
‫בבי בי־כיוז יאגט פילי צ'‪.‬ער האט גח גידואט אין ךער ד‪,‬בה וואם״ער'ןט ג‪:‬ט גיהאט אקליינעם‬
‫זוהן וואים ןאל אים בךיגען ‪ .‬חאט גח ןייאגט או איך ‪.‬וועל אתים ‪.‬ןיין פון ‪.‬ךער ‪$‬בח ייעל‬
‫איך זעהן איך זאל דואבין אקלןינעם זוהן וויאם זאל טיך בךינען ‪ .‬ווי הם האט אים ??!ךט‬
‫ז‬

‫}יייען‪,‬ער הצל ניט ‪,‬קענען‪!;.‬ער קינדער ןאבין ‪ .‬ךזאט' גיס גייאנט צו חס דו נ־האסט }יםא?ט‬
‫‪,1‬‬ ‫א ם‬
‫אי איך זאל ניטכןענין וזאבין אקלייגעט ווהן ? *‪? I‬יך כדיגען'‪ .‬טוזץ ךאך '?ויך בעדינן‬
‫שם אונ י פ ת ‪ .‬ךךיבער ואל ריין קעך זיין אקנעכט צו שם אונ י‪?.‬ת מאם‪!.‬יי‪.‬וענעןיהיינט‬
‫ז‬

‫םיעע קנעכט טיך צו בךינען ‪ .‬רבי ה ן א האט ג־ואגט פון רב יוסף ם דעני; אווי ןאט ‪rti‬‬
‫ןיזאנטיצויחס ‪.‬־ דו ןאכ!ט }יסאכט אז איך זאל ניט נןע^ען טאהן ךיא !אכין וואם וןעךין‬
‫גיטאיחן אין ךער פיגםטעיר )איך זאל טיך גיט ״קעגען בןעפטי; מיט מיין ווייב> ‪ .‬ךךיבער‬
‫זאלםטו זיין מיאוס'אמ שוואךץ <מיא פינםטעח ‪1 .‬בי הונא ןאט ;יואגט פון רב י יוסף ס‬
‫וועיגיין אווי ןאט גוז גיזאגט ציו חם ‪ .‬דו'ןיאסט ;יטאכט איך זאל גיט‪.,‬קענין וזאבין אפעךטין‬
‫ז‬

‫זיוה; ‪ .‬ךךיבער וועל איךיפלוכין ךיין ?‪.‬עך^יןיזוק ‪ .‬תיי חי;א בר אבא זאגט חם דעו־ "זוהן‬
‫פון נחיאוג ךער הוגט האבי; ךך בהע§ט קיט ךיעךע ג״קבות איןךער תבה ‪ .‬ךרייבער איו‬
‫י‬
‫חם ארוים ג גא?;ין 'שוואךץ אונ דעו־ הונט בןע?ט ךיך מיט ויין'נ‪.‬קבה אפילו 'אייןךיגאם‬
‫דע; אלע מ ע ^ ז י ; יען;‪ '.‬רבי לוי זאנטילטשל איינער ןאט ךטאכט ךינע מטבעות אין‬
‫ךי שטוב פון' 'מלך ‪ .‬ןאט ךער מלך י גיןאןט איך יבין ניזך מען ‪.‬זאל שוואךץ טאכין !יין‬
‫פנים' אונ ךי מטבעות וואס‪.,‬ער ןאט גיהאכט זאל מען }יט געקי; אין ךער' טדיגת ‪ .‬אוד‬
‫האבי; גיטאהן הם אוג‪,‬ךער הוגט די האבי; ךך כןעפט טיט זי‪;.‬ערע ג‪.‬קבית אין ךער ת‪$‬ה‬
‫וואם ראם איו גיווען ךי שטובי פו; יאט ‪ .‬די זאלין ןאבין ‪.‬קיגךיער ‪' .‬וואם ךאס איי דיעלע‬
‫לטבעות ‪ .‬אזוי ווי אימף 'אםטבע איו רא די צורה פון ‪5‬לךאו‪1‬י<איואויףדעם ‪.‬קינד‪.‬די צוריה‬
‫פוי; פאטער ‪ ,‬ךךייער ןאט נאט ;יזאוט ךי טטב‪.‬ע פון חם הצל ‪.‬קאליע וועךי; דינע‪,‬קינדער‬
‫זאליז דין שוויאךץ ‪ .‬אונ רער הונטיזאל ךך"בןעפנזין מיט דין נ‪.‬קיבה אפילו אין נאס״יוען‬
‫אלע מעגטשיי; זעהז י• )יב( ויאמר י‪ .‬אוג גרו האט גי זאגט גיליבט' איז ךיער נאט פון עט ‪.‬‬
‫ז‬

‫ריש לקיש ואגט פין ; ?‪.‬ת איז טען ו‪,‬ץוען אין ךיא ?יצאהלטין י פון שם • גח ןאט ;יזאגט‬
‫ןילויףט איוו ךער ;אט' פון שמ אונ כנ‪.‬ע; יאל זיין צואיאים אקנעכט ‪ ,‬נאט יאל רעד‬
‫כרייטערין‬
 ‫‪ m‬פ ר ש ה לו‬
‫בראעזית‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫הטעםים‪ .‬ייבינו בטקרא‪ .‬אלי ראשי הפסיקים‪ .‬ר׳ הוגא בן לוליאני אופי אייי‬
‫)צם( החכרעיח יהראיוח‪ .‬רבנן דקסרי אסרי טיבן למסורה‪ .‬ר׳ זעירא ור־ חננאל בשס‬
‫ר׳ אפי׳ אדם רניל בחורה בעזרא‪ .‬לא יהא )מ( קורא מפיו יביחב‪ .‬יהא חני םעשה‬
‫שהיה רימ )מא( באסייא ולא היח שם םנילח אםחר וקרא לו מפיו וכחבח‪ .‬חמן אמרי;‬
‫שחי םנלוח בחב‪) .‬מב( ננז אח הראשונה וקיים אח השניה ‪:‬‬
‫פ ר ש ה ל ז )א( בני יפח נומר ומנונ‪ .‬איר שמואל בר אמי זו אפריקא‪ .‬ונירמניא‪.‬‬
‫וסדי‪ .‬ומקדוניא‪ .‬איסניח וחוניה‪ .‬חירס ר׳ סימון אמר זו פרס‪ ,‬רבנן‬
‫אמרי חורקי‪ .‬ובני נוםר אשכנז וריפח ותערטה‪ .‬אםייא‪ .‬וחדייף‪ .‬ונרמנייא‪ .‬ר׳ ברכיה‬
‫אמר נירםניקייא‪ .‬ובני יון אלישה וחרשיש‪ .‬אלטוטרוס‪ .‬איטלייה‪ .‬דרדנייא‪ .‬כתוב‬
‫אחד אומר ודודנים‪ .‬יכחיב א׳ איםר )דכיא א( )א( ירודנים‪ .‬ר׳ סימון ור׳ ועין‪ .‬ריס‬
‫אסר דודנים שהם )ב( בני דודיהן של ישראל‪ .‬רודנים שהם )ג( באים ורודי! אוחם‪.‬‬
‫א ״ י‬
‫כ הונ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ל‪5‬את נס י ד מ נ ת י ו )א( יויוניש‪ ,‬נ ן נהינ ריש ל נ ד‬ ‫שס נ! שיוש״י‪) :‬לט( סהנרעיש נ י ' ‪ .‬סיאו ילהינן י נ ד ע‬
‫ס י מ ס ‪ ) :‬נ ( נג׳ יילנן אגן‪ .‬נלומר אין מקרני! לישראל‬ ‫לפניי אי לאתריי‪) :‬מ( קירא מפיי נ י ׳ ‪ .‬נעל פס אלא‬
‫אלא להנאת עצמן נ‪ ) .‬נ ( ינאי; ירודין אותן‪ .‬כשמשה ילפ‬ ‫מתיו הנתי ו )מא( נאס״א‪ .‬שס מקיש‪ ) :‬מ נ ( ננז את‬
‫נעינש‬ ‫היאשינס ‪ .‬על שננתנה שלא מסין ה נ ס נ יקיים אס סשנ״ס‬
‫^'''׳זאל״יב^נ;‬
‫רעם בית סקקלש ‪ .‬פון‪,‬דעםנןווענין וועט‪,‬ער רוהען אין די ניצאהלטץ פון י שם ‪ .‬ך שכי^ה‬
‫;ועט נאר רוהען אין די גיצאהלטין פון ‪ . og‬בר ‪.‬קפרא ואנטי די תירה וועט ;לערונט וועךין‬
‫אץ ךי ני^אהלטין פון ‪ a?.‬טיט' ךיא ׳ןןפראכע פון ;‪.‬פת ‪' .‬ךבי יוךן ;אנט נ!'יר זעה! פי!‬
‫דא^ין אז די'תורה ךאךף נייאנט וועךיץ' אוץפ ‪,‬יןרנום )ווארום הךנים איו"דיא שפראכע פץ‬
‫יפת>‪,,.‬עם עטייט אין פסוק די האבץ נילייענט'אין ךי ספר תורה פון ;אט ‪'.‬ךאםימיינט‬
‫ןוען די תורה ‪ .‬טפוךש בשייךט ‪ .‬פארטייטשט א‪1‬יף מ־נום יךאמאלס האבץ אלע ןירעט‬
‫‪0‬רנום>‪ .‬טיט ?זבל ‪ .‬דאם אייי די ןגי;ה ‪ '.‬זיי האבץ פארשטאניןיךי פסוקים‪.‬יויא יצוא‬
‫ם'א?ין אאנהייב ןסוק אונ אסוף פסוק ‪ .‬ר‪1‬יי הינא בן לוליאנ^ האט ןטאניט דיי האבץ פאר‬
‫שטאנין אויף יערער ;ואלט צו‪;.‬נר גיהער צוא פללער ‪$‬דער צוא שפעטעך‪ .‬די רבני פין‬
‫קסךי האבץ ניזאג‪.‬ט ‪!.‬יייהא^ין ;יוואסט ךיא איבעלנעבונג פון דיא תווןת' • ייעלכער'דאי־ט‬ ‫י‬
‫ז‬
‫איז' פול טיט וואוץ' אונ מיט יוךין‪ -‬אונ ייעל^עי וואךט' אמ אן וואןן אונ אן יויךיי‪ .‬ר ב י‬
‫!‪.‬עירא אונ רבי הנ נאל ןאכץ ןייאנט פון‪/‬ר^ים ןוענץ א!«ילו ‪,‬ויער טענטש יואט ידיים‬ ‫‪:‬‬

‫אויםוויי^ינ די תוויה' אווי נוט ווי‪!?.‬ירא !‪!,‬אט ניייאסט ‪ .‬פון‪,‬ךעםטיוענץ ;אל'‪.‬ער ניט לייענען‬
‫אויסוויינינ אונ ^לייבין‪; .‬אר פון אספר יאל‪.,‬ער לליענען אונ ?זלייבץ ‪ .‬פליעןט דר ןןדריש‬
‫מיר קאבץ דאך נילערו;ט ר?י ‪8‬איר איז אטאהל ';יווען אין אסייא איז דאלט }יט ניווע;‬
‫קאט^־ אדקוויי^ינ נעשךי?ק א‪!5‬נ^ה‪.,.‬ענ?עלט דער מדרש ךאךט האט‬ ‫א^לת‬
‫§ען ;יזא^ט אי כבי מאיר האט }ע^רי^יען 'ציייי מןנלות י‪' .‬ך‪.‬ערשיטע קאט ער נעשליבע;‬
‫אויסווייניג'‪ .‬ךי אנךע‪,‬רע ןאט״ער"‪.‬נעןןךיבען״פון ךיא‪.,‬ער?!טע'‪ '.‬לייא ‪.‬ע^שטע טינלהיןאט‬
‫‪.‬וכי ‪9‬איר בעהאלטין‪ .‬פון* ךיי אנדערע טנלה האטי מען גילימננט 'פורים'!‬
‫פ ר ‪ #‬ה לז )א( בגי ״יפת‪' '.‬ךי‪.‬קץדער פון'‪;,‬יפת 'וענען <יווען י נוטר אוני מנוו י‪ .‬רבי שמואל‬
‫בר אטי זאןט ךאים' איז אפל;קא אונ גידשנ;א ‪ .‬מדי אינ ‪ 9‬קדוניא איו‬
‫אסי‪£‬א אונתוניה ‪ .‬תירס‪!'.‬־‪.‬בי ‪9‬יםץ ;אנטי דאם איז ןירם'‪ .‬דיא רבנ; יאגין דאס איו‬
‫תןךיקי ‪ .‬ךי ‪.‬קיןדער פון נומר ;עמנן ןיווען י אשכני לי©ת תוגלקה ‪ .‬האס" איי אס״א הדייף‬
‫נך‪5‬נ;יא ‪ .‬רבי י בלמה וא;ט דם איז ןילמניקןיא'‪ .‬די קינךער' פץ \ \ \ זעגןןי ;יי!יק א‪.‬לי'‪%‬מ‬
‫!^־^יש ‪ .‬ראם איו' אלסוטרום אונ א'י‪9‬ל;יה אונ דךדנ';יא‪ .‬אץ איי; ןפיק שטייט דודנים‬
‫אונ אין איי; ןסוק ^‪9‬ייט'רודנ‪.‬ים ‪ .‬לבי קיםין אינ ‪1‬בי'ח?י; קלי;ע;‪ .‬לבי ןוימון ;אנט^ק‬
‫האט‬
 ‫בראשית סטו‬ ‫נח פ ר ש ״ *‬ ‫י‬ ‫סד‬
‫איר הנניא בשעה שישראל נתונים בעליה‪ .‬אינין אםרין להון בני דודבם אנן‪ .‬ובשעת‬
‫שהם נתונים בירידה הם באים ורודין אותם‪ Q ) :‬ובני תם כוש ומצרים ופוט וכנען‪.‬‬
‫אסר רשביל היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט‪ .‬בא יחזקאל ופירש ‪j‬יחזקאל ‪(i‬‬
‫כוש ופוט ולוד וכל )ד( הערב וכוב ובני ארץ הבריח אחם בחרב יפולו‪ (J) :‬וכוש ילד‬
‫את נמרוד‪ .‬ההיד )תהלים ז( שניון לדוד אשר שר לה׳ על דברי כוש בן ימיני‪ .‬י*‬
‫יהושע בר נחםיח בשם ר׳ חנינא בר יצחק‪) .‬ה( כננד בימה של )ו( רשע אמרו‪ ,‬וכי‬
‫כושי הוה עשו‪ .‬אלא שעשה כמעשה )ז( נמרוד ‪ .‬ההיד עיכ יאמר נמרוד נ ט ר ציד‬
‫לפגי ה׳ אכ׳כ‪ .‬אלא <ח( כנמרוד גבור ציד‪) .‬ט( מח זח צד אח הברייה בפיהם‪) .‬י( אף‬
‫זה צד את הבריות בפיהם‪) .‬יל( לא גנבח סן ננב עטך‪ .‬לא קטלח סן קטל עםך ‪:‬‬
‫)‪ 11‬היא היה נ מ ר ציד לפני ה ׳ ‪ .‬חטשה הוא לטובח ‪ .‬וחםשה הוא לרעה‪ .‬הוא חית‬
‫נבור‬
‫כהוגה‬ ‫מתנות‬
‫מורס‬ ‫ננמווד‪ .‬הן מעיון‬ ‫וכוש ילד את ‪:‬מרוד וכדלקמן‪) :‬וו(‬ ‫נשמש שמים ו )ז( סערנ יכינ ‪ .‬גיסי' ישסוק מ א‬
‫נתיג‬ ‫שמדמה אדם למודול ווסו עשי ו )ש( מס וס צו‪ .‬שנן‬ ‫*יתוקאל סי' ל'‪ ) :‬ה ( ננגד נ י מ ה ‪ .‬נלומר משפעיו ודייו ו‬
‫סדן‬ ‫גמר ציד ו ) י ( אן זה ‪ .‬עשו‪) :‬יא( לא גננת נו׳‪.‬‬ ‫) ‪ ( 1‬רשע‪ .‬ריל עשי הרשע ו )ו( נמרוד נקרא נוש ננתינ‬

‫האט ‪/‬די" ;ירופין דודנים ודיל ךי״^עגען גיווען ךי קיגךער פ ץ ך י יוךיןס ‪?.‬עטיער עשמ ע*‪* J 5‬‬
‫‪,,‬‬
‫י‬

‫ניווען _י‪..‬עקבם פעטער ‪ .‬אוג די‪.‬זענען ‪.‬ניווען י^ם״עאלם‪.‬קינךעח ‪ .‬רודנים האטי מען ךיא‬
‫ןירופין' עייל די האבץ נישלאנץ' די יוךיין ‪! .‬ביי חעי א האט ‪.‬גיזאגט ווען ךיא יוךין זע;ק‬
‫ז‬

‫נרויס גיווען פלעגין יש^עיאלס‪.‬קיגךער זיף בעךימען' ‪9‬יר זענען ךיא קיןןדער פון ךי יוךיןס‬
‫פעטער • אונ״וועןךי יורץ ;ענען רער גיךעךט גיוואךץ ‪ .‬פלעניןקומע; יקמעאלם‪.‬קי נךראונ‬
‫‪:‬‬

‫פלעגין שלאגץידי יורי; •י )בןוכגי קם‪ .‬ךייקינדער פון 'קם יעגען גיוועין כושי מצ רימ פוט‬
‫‪:‬‬

‫כג״ען‪ .‬רבי שמעון בן לקיש ןאט גייאגט מיר"הא?ץ ‪.‬נעמייגט אז ךי מ׳?ןחה פו; פוט איז‬
‫אוים ;‪.‬על‪5‬ישט '}יוואךין צווי^ען אגךעךע' משחקות ‪ .‬איז גיקומען דער גביא ןחן״קאל אינ‬
‫האט ןייאגט או ךי ‪p‬׳‪^a‬חה פון פוט' ‪^ m‬אך' דא‪. .‬ער ציילט ךיא ?‪.‬ע^‪,‬קער כוש פוט לוד‬
‫אוג‪.,‬עךב' אונ כיב אוגיךי טעגטעזץ פץ ארץ הכרית וועלין טיט ךיאיצו !א§ען ‪9‬אלץאין‬
‫‪5‬‬
‫שיועךד )‪ 0‬וכוש;לר את ןםרוד‪ .‬כוש י האט נייבאךין רעםנקרוד ‪ .‬ודא רער ןסוקזאןט‬
‫קזגיון' לדוד‪ .‬א‪,‬עאגג צו דוד וןאס‪.,‬ער ןאט נייוננעי צוא ןאט ויעני; כוש ן; ימיני ‪ .‬בבי‬
‫יי־יישעיכר גךוםןה האט }יואגט פץ' רבי חגינא 'בר ‪.‬יצהקם וועגין ‪ .‬דוד ך‪,‬אט }'יזונגען דע*‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬אייו ךע;‪..‬ע וידוען ‪#‬כושי ‪ .‬נאר ךיילז‬ ‫טל ‪ F-^V•?-‬ג ר ו י ם ג ך י ט ' ‪^ .‬ר‪0‬פוןד ע ! ע‬
‫עשו האט גיטאה; 'אזוי' וך גמרוד וואם ^גר איז גיווק אכוןןי ‪ .‬רו?ט‪,‬ן!ר‪.‬עשו אויך טיט‬
‫רעם ןאמע; כושי ‪ .‬וין ןמ״יני ןאט מען ‪.‬עשו ‪.‬גיירופץ מייל די;' ל א ך איו ןווק אין‬
‫דרוס יייט( ךךיבער שטייט אין §סוק ךךיבער וועךט ןחאגט כנקרוד נבור ‪.‬זניד ‪.. .‬עט‬
‫שטייט ;יט גםירוד' איז'גיווען אשטארקער <{אנג‪:‬ער יפאר ;אט ‪} .‬אר'‪.,‬עם ‪#‬טייט אווי ודא‬
‫}ימרוד ‪ .‬שמועסט יטען }יט' פו; נמרוד'‪ .‬נאר מען' שסועםט פון איי; א;דער םע;?זש וואם^ער‬
‫איו ןיווען' אווי וויי נמרוד ראם" איז‪..‬עעןו‪ .‬איו וויי גםרוד ןאט גי}אךט ‪.‬טע; טשין טיט זיין‬
‫;‬ ‫‪1‬י‬

‫טויל ‪'.‬אזוי האט ‪;.‬׳נ^ו אויך גינארט םענטשץ מיט זיין' טויל ‪ .‬אונ ךי קיגרעירפון ע^ונארין‬
‫אויך מענטעזין ^יטדיער טוי״ל ‪ .‬ךייא' דייגים פו; ‪..‬ע^ו גאךין אייך מעינ^שין‪ .‬לםע^ל״עם‬
‫קומט פאר'‪,‬ךעם דיין אייגער וואם מען זאנט אויף אים אז‪.,‬ער חאט גיג^ול•‪^ .,‬ךער טען וא?ט‬
‫איייף אים אז‪,‬ער האט ;יסךגךן אםענטש ‪ '.‬אונ די ליןקענק ‪. .‬עריא?ט ;יר האטגיטגיע^ין‬
‫^ךער״ער ‪.‬זאנט אזי‪.‬ער הא'ט"}יט גיהךגת ‪ .‬אינ ךערדי;;' ודל בייאיאים אוים }יגארי! אינ‬
‫ךיסען ידעם אמת ‪' .‬זאגט‪.‬ער צום ננב״רו ןאםט טאקי גיט ג י נ ^ גאר ווער ןאט מיט דיר‬
‫ט‬
‫}י^נבת‪ .‬דוייהאםט ניט ?ילרגרז נאי־ ווער האט מיט דיר ניהך^'‪ .‬איך טיי; ^ ליך }אי‬
‫ןענעי מעגטשין*‪'.‬דעו־ וויייל 'איז ‪.‬רער גנב ארעד רעד רוצה מידה'‪.‬וועד טיט אים איז גיוןעןן‬
‫)"‪ n‬הואי הייה ‪.. .‬עיר איו גירען אשטארקער פאגגער פאר }אט‪ .‬פי;ף טאהל ‪?#‬ייטו רעד‬
‫דארט הוא צוא גוטען אוני פיגףי^אהל שטייט'דער וואךט הוא ‪:‬יום שלע?טין ‪ .‬הוא‪«(5‬‬
‫גמר‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫»‬ ‫‪, 1‬‬
 ‫לז‬ ‫נ ח‬
‫בראשית‬ ‫ש ה‬
‫י'‬ ‫‪£‬‬
‫סדר‬
‫נבור ציד לפני ח ׳ ‪ .‬חוא עשו אבי אדום‪ .‬הוא דתן ואבירם‪ .‬חוא חםלך א ח ז ‪ .‬הוא‬
‫*חשזרוש‪ .‬וה׳ הוא לטובה ‪) .‬יכ( אברם הוא א ב ר ה ם ‪ .‬הוא םשה ו א ה ה ‪ .‬הוא אהרן‬
‫ו ס ש ה ‪ .‬הוא חזקיח ה ם ל ך ‪) .‬יג( הוא עזרא עלה ם ב ב ל ‪ .‬רבי ברביח בשם ר׳ חני; אן*‬
‫)יי( איח לן חד הוא טכא טן כולהון‪ .‬הוא ה׳ אלהינו‪ .‬שמדת רחמיו לעולם‪) :‬ד‪ (.‬ותהי‬
‫דאשיח מםלכחו בבל וארך ואבד וכלנה‪ .‬חרן ונציבץ וקטוםפין‪ .‬בארץ שגער ד ב ב ל ‪.‬‬
‫ל פ ה נקרא שמה שנער‪ .‬אמר דיל )טי( ששם ננערו מתי דור המביל‪ .‬ר׳א שנער‪.‬‬
‫שהיא )טז( מנוערת פן הפצות‪) .‬יז( בלא תרומה‪ .‬ובלא מעשרות‪ .‬ובלא שביעית‪ .‬ר׳א‬
‫?!נער שהם מתים )יח( בתשנוק )יט( בלא נר )כ( ובלא מרתץ‪ .‬ד״א שנער )כא( ששריה‬
‫טהים נערים‪ .‬ד״א )ככ( שנער ששריה םביטין בתורה עד שהם נערים‪ .‬ר׳א שנער‬
‫‪:‬‬
‫•שהעטירה שונא וער להקב״ה‪ .‬ואי זה זה נ ב ו מ ־ נ צ ר )ל׳ טן הארץ ההיא יצא אשור‪.‬‬
‫מ ן ) מ ( העצה ההיא יצא אשור‪ .‬כיון שראה אוחן באים לחלוק על הקב״ה פנה מארצו‪.‬‬
‫איל הקב׳ה את יצאת לך )כך( בארבע‪ .‬תייך שאני פורע לך ונותן לך ר ׳ ‪ .‬ויכן את‬
‫נ י נ ו ה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫)•<( נלא סיימם טי‪ .‬שכל מצות םתלייוס נקוקע אין מסגי!(‬ ‫‪ t r t a‬לאמת ייצינ שעניפ גגצ ולא השנימ נמס שאמר לא‬
‫אלא נא״י' ל נ י » )ית( נששנינן • לשון ווסי־וא ולשון ליס‬ ‫גגנתי יק שיאמר לי מי גגנ עמי ו )ינ( אירס םיא אניסס'‬
‫יציקה‪) :‬יש( נלא גר‪ .‬שירש׳" שאין שמן מצי בנבל ‪:‬‬ ‫פסיק היא ריש זכרי הימים‪) :‬יג( היא עווא נ ו י ‪ .‬ידיי‬
‫) כ ( נלא מריע‪ .‬ס י ר * מחיםר פצים ז ) נ א ( ששדה מתיש‬ ‫ק א הקשן לא קתשינ לים מילא נתינ הוא ד י י ‪) :‬יי( איש‬
‫ני'‪ .‬פירש" ת״תו ) נ נ ( ש נ ע י ‪ .‬גיסדקיו שריה נערים ו‬ ‫‪ p‬כי ‪ .‬יש למ עיד הוא השינ מנל אלם הוא ה ' י כ י ' ‪:‬‬
‫) נ ג ( מעצ‪ :‬ההיא נ ו י ‪ .‬מעצת דיר הפלגה‪ ) :‬נ ד ( מארנע‪.‬‬ ‫)טי( ששס מערי בבל היא הארן השפלס מנל הארצות‬
‫נו‪ 6‬ע‬
‫וג‬ ‫גפינו ננער! שש ‪) 1‬טו( מנוערת ‪ .‬נתרוקנה מן םפצי־ג »‬

‫ןכור ציד לפני ה׳ ‪ .‬הוא‪..‬עשו אבי אדום״ז״״הוא דתן ‪^ ™ l H r r T n ^ w ^ 1 ~ ^ l j 5 .‬‬

‫«סי‪!5‬ורוש ‪' .‬ךאם איו פינ_ף םאל צום' ץזלע?‪9‬ין‪ .‬אוניפינף טאל הוא צי נוטע;‪ .‬א^ךם הוא‬ ‫ז‬

‫א כ י ה ם ‪ .‬הוא משה לאהרן‪ .‬הוא אהרן'ומשה ‪.‬הוא חוקיה ממלך ‪ .‬הוא‪.‬עירא עלה מ כ י ל ‪.‬‬
‫י‬

‫ד‪3-‬י ?ך?;ח האט לזא?ט' פון רןיי חניןם מעני; םיררןאיכץ }אך״איץידא ראפ ‪,‬ער איו בעםער‬
‫פ ץ אלע ‪ .‬היא ה׳ הלחינו ‪; .‬יאדים דינע רחמנות איי ארף איי?יג • ) ה ( ! ת ה י ראשית‬
‫&‪9‬ל‪3‬ת‪1 .1‬יץ‪,‬עלשטע קינינתיך איז ניוויען ?'בל אמ ‪£‬כך אונ א§ד אונ כלנה ‪ .‬ךאם איז‬
‫^ךןנאונ}ציכין אוני ‪.‬קטוכפץ ‪ .‬אין לאנך ש; ער ‪ .‬ךאסיאיז ליבל ‪ .‬פאר דאם רופט טען‬
‫ז‬

‫ן ^ ל ש? ער ‪ .‬ריש לקיש ןא?ט ייייל איי! ? ן ל איז אריץ ני^אקיילט גייואךי^ליא טויטעיפון‬ ‫ז‬

‫«ביל ‪'.‬ודיל ‪1‬יבל איז‪.‬רעריןיךעליןקטער אךט ועגע; אלע אריץ'גישוואמק אץ '}^ל ‪.‬‬
‫ןאך אןשט איו ןליבער רופט טען גיבל' ש? ער ייייל [יא איי ?פ;יש^קילט פון ט*ו‪,‬ת‪.‬ךאךט‬
‫ז‬

‫}יט ^ען }יט וזריזה אינ ניט ^ ר ו ת אוני מען האלט נןט "שפטה * נאך אפשט איו ךריבער‬
‫מ ? ט מען יןבל ען? ער ‪ .‬עייל ידי מע;?!שץ פי; בכל שטאךכין אי; ^רות איי; ךעיר פי;סטער‬ ‫ז‬

‫§ן אלי?ט אוינ ניט ארוטנעוואשץ ‪ .‬נ{צך אפשט איו ךריביער רופטיטען בכלישנ ער״ייוייל‬
‫ךי ד^מ;לי חכפים פו; ן‪.‬בל שטאךבץ יוננ‪ .‬נאך אפ ‪ i f‬אייז ךריןער "רופט יטען ן ב ל שנער•‬
‫‪9‬ייל ךי ך^ימידי חכמים‪,‬לעה\ע; תורה רען‪;.‬יי ‪.‬וענע; ; א ך יוגג‪ '.‬נאך ‪.‬אפ׳‪5‬יט 'איו' ךךיכער‬
‫ז‬

‫רו?ט טע! ן^ל ש? ער ודיל' זיא ןאט אויף גיע־טעלט אשונא צו נאט ‪ .‬ךאם איי'נבוכדןצר ‪t‬‬ ‫ז‬

‫»־( ט! ןארץ וזדויא יצא אשור ‪ .‬פו; ךי״עצה וואס 'איו גיויען אץ די ‪.‬לאגד איו אשור עועק‬ ‫ז‬

‫גינא;נען ‪.‬׳‪.‬ווי אשיר ן א ט }‪:‬זעךון אי ךי מע^שין קוטע; '‪.‬קיי?ען אויף }אט איז ״ער אייעק‬
‫גינא^נע; פץ ל א ך ‪ 4‬ןאט נאט נייאן‪.‬ט צו אשור דו ביוט ארויס ?יגאנג״ען פין דו?ירלענדער‬
‫ע^ליאךך א‪3‬ד כלנה( ‪ .‬איך שוועריניי ביין לעבי; איי איך ‪.‬וועל ךייר ראם כאצאהלץיאונ‬
‫}ועל ךיר צוךיק אייעק }ע?ץ פיר לע?ךער ‪ .‬יייא רער פסוק ‪/‬אנט'‪.‬ער האט ניבאהט דיא‬
‫‪T‬‬
‫ע ^ א ט נינ‪.‬וה אונ ךחובות ‪.‬עיר אוני כילה אונ ךם;‪ '.‬דאם איו יגלו^ר ‪ .‬אונאשור הטיגיפ‬
‫*י<‪$‬אן ווי‪.,‬ער ןאטי^נניתרבין !ןרום צי דין‪} .‬ארי ווי‪,‬ער האט ניטאכט שותפות טיטזעדערע‬
‫§על קער חרוב צו ‪2‬אכין ךעםיבית הנןקרש‪ .‬דואט }אט ניואגט צו'אשור נעכטין ביזטוניורען‬
‫‪$:‬זא?־ר‪1‬ח היץט ?‪:‬וטו ‪.‬נידארץ ‪.‬אאיי‪ .‬פון אאיי ווע־ט ניבאיי; אאפרוח איוננעדוינדיל‪-‬איבער‬
‫‪1‬ין איומע חעדייל וועךט ניט צוךיק אאיי‪. .‬נעכטי; ביוטו אוועק ניפלוינק פוןיידיין!לאני‬

‫צי‬
 ‫קמז‬ ‫בראשית‬ ‫נח‪3‬רשהא‬ ‫סדר‬
‫נינוה ואת רחובות עיר ואת בלחי! ואת רסן‪) .‬כה( תלחסר‪ .‬ולא עשה‪) .‬כו( אלא כיון‬
‫שבא ונשתחף עםהן בחורבן ביהםיק‪ .‬א״ל חקב״ח אחמול אפרוח עכשיו ביצה‪ .‬אתמול‬
‫)כז( םפריח מצוח וםעיט‪ .‬עכשיו )כח( מכונן כביצה‪ .‬אחסחא‪ .‬לפיכך ))תהליס פג(‬
‫)כט( חיו זרוע לבני לוט סלה‪) .‬ל( ללווט ז)‪ (j‬ואח רסן בין נינוח ובין כלח ונו׳‪ .‬אין‬
‫אגו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם ניניה היא הנדולה‪ .‬סן טח דכחיב )יונה ג( ונינוח‬
‫היהה עיר גדולה לאלהים םהלך ג׳ יםים‪ .‬הוי גיגוה היא הגדולה‪) :‬ח( וםצרים ילד את‬
‫לודיס ונו׳‪ .‬א״ר אבא ביב אמר ריב׳ק כל )לא( טוניטא של מצרים איגה אלא בים‪.‬‬
‫לודים לודי ים‪ .‬ענטים‪ .‬ענםי ים כשםן‪ .‬להבים להבי ים ‪ .‬נפתוחים גפתוחי ים ‪ .‬פתרופים‬
‫פרוויטות‪ .‬כסלוהים פסוםים‪ .‬איר אבא ב׳כ פתרוסים וכסליהים היו סעםידין)לב( הוטליםין‪.‬‬
‫היו אלו םננבין נשותיהן של אלו‪ .‬ואלו מננבין נשותיהן של אלו‪) .‬צג( טה יצא טהי‬
‫)לד( פלשתים נבורים‪) .‬לה( כפתורים ננם־ם; וכנען ילד את צידון‪ .‬ואת ההוי)לו( חלחן‪.‬‬
‫ואח הערקי ארקא דליבנן‪ .‬ואח הסיני ארחוםיית‪ .‬ואת הארודי ארווד‪ .‬את הצםרי‬
‫ח ס ץ ‪ .‬ולםה הוא קורא אוחד‪ ,‬צםרי‪ .‬יהודה בר ר׳ אסר שהן עושין בצמר‪ .‬ואח החמת‬
‫פיפניה‪ .‬ויהי נבול הכנעני םצדון ו נ ו ‪ .‬עד )לז( קלרה‪) :‬ט( ולשם יולד נם הוא אבי‬
‫בל בני עבר ונוי‪ .‬אי! אנו יודעין אם שם הוא הגדול‪ .‬אם יפת הוא הגדול‪ .‬מן מה‬ ‫‪1‬‬
‫דכתיב‬
‫מתנות כהונה‬
‫)צא( מוניטא‪ .‬מטנע שלש! ועיקרם‪5) :‬נ( משלוש׳! ‪ .‬נמו‬ ‫נואיינע ארצות ננל ואין ואנד וכלנה ‪) :‬נס(ת!־‪.‬שי‪ .‬פי' ש!‬
‫אינויםין ופי׳ מגיוס « )לג( מה יצא מפס נוי‪ .‬ולג!‬ ‫ישן•‪ :‬ולא עשם‪ .‬לא ע נ נ הקנ״ה נאסנתי אותי‪) :‬נו( אלא‬
‫כתי יצאו מס! פלשתים ולא נתינ •ולדו פיצאו ?‪ p‬וימה ‪:‬‬ ‫נ‬ ‫כיון נ ו י ‪ .‬שנאמר גס אשור גלים עמס ‪ ) :‬נ ו ( מפוימ‬
‫)לד( פלשסיס ג נורים‪ .‬מפולשים ומפורסמים נגנורתס וגזלנ‪:‬‬ ‫כוי‪ .‬שנרח מארצי לאהנת םש״י‪) :‬מ‪ (1‬מכונן נניצס•‬
‫)לה( נפתור ים ננסים‪ .‬קצור יעגיל ננפתירג )לי( מליון‪.‬‬ ‫מסוננ ומקושר‪) :‬נש( היו ורוע ונוי‪ .‬ס י ז ם דנךא נ ס‬
‫‪0 6‬‬ ‫? ! י א‬ ‫ח‬ ‫‪B‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪iS‬‬ ‫‪6‬‬ ‫צל‬ ‫‪w i‬‬ ‫‪si‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫?‬ ‫ג‬ ‫} ל ( ללייע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪15‬‬
‫י ‪ ' L!2‬י‬ ‫" " "י י ^‬ ‫'‬ ‫יי‬ ‫י י ''‬ ‫•‬ ‫'‬
‫^ ^ ^ } ^ ־ ' ^ ! ־ " ^ ^ ^ ^ ^ ז ד ~ ה י י ‪ 3‬ט " ה א ם ט ו ךיך ןי‪.‬פעקטי;ט צו ;יבוי^ךי; צוא ךיא‬
‫פעליקער 'ודא אאיי ‪ '.‬אווא‪.‬נךער ‪ .‬ךרייבער זאןט ךער פסוק היו !רוע לבני לוט סלה ‪.‬‬
‫זייער שטארקייט ‪.‬איו ‪.‬גיווארין *ואייבלנע‪.‬קןלה ‪ :‬יש‪.‬ואת רסן‪ .‬אונ רסן איו ניווע; ץוןישע;‬
‫<יגוה אוג כלח דאס איז‪/‬דיא גרויסע שטיאט‪ /‬מיר ווייסין' 'ניט ו;עלכע איז דיא ןרייהע‬
‫שטאט ‪ .‬אויב רסן אייו ךיא ןרוסע שיטאט אךער ךגוה איז ךיא ךויסע קזטאט ‪ .‬אז‪.‬עם‬
‫שטייט אין פסוק 'ניטה איז ניוןען אינר״וי^ע שטאט צו'נאט פון א‪.‬יין‪^.‬עק •?טאיט צום א?ךערי;‬
‫‪.‬עק שטאט האט מען גידאךפט'‪?.‬יין ךמיאטאג'‪ .‬ועהן מיר אז געוה מ‪:‬ינ'נ‪ 1‬טעןדיא ?רויסע‬
‫ז‬
‫שטאט*‪) :‬ת> ומצרים ילר את לוךים'‪ .‬רבי אןא בר כהןא זא;ט' פון רבי' ןהיושע בן קךחהם‬
‫ז‬

‫יוענין אלע ‪,‬נעמען' פון ךי ק^פחות פון םצרלם‪,‬וענען אין סוף ןןיט ךי אותיות'ים ‪ .‬לוךיים ‪.‬‬
‫לודיי ים"‪.. .‬ענמים ‪. .‬ענמי ;ם' *‪ .‬להלם ‪. '.‬להבי;ם ‪ .‬ניתוחים ‪ .‬נ‪?.‬תוחי;ם ‪ .‬זפןרוןים ‪.‬‬
‫פתירוםי;םי‪/‬יכםלוודם*‪' .‬כסלותיים( ‪ .‬פתרונים רון־ט מען פןוויטות ‪ .‬כסלוחים רו?ט‬
‫מען פקוקים ‪ .‬רביא^א ברי כחןא ואגט פלזרוםים אונ כףלוחים' חאבין אדף' ני?!טעל‪.‬ט פיל‬
‫ברורים ‪ '.‬ם*ךים ‪ .‬ךי פתרוםיס האיביין ניגניבי•‪ .‬ווייבער פון ךי ‪3‬ק!לוחים ‪ .‬אונ ןאביין מיט‬
‫זייא' םגנה״ןיווען ‪' .‬אונ ךיי' בסלוחים האביןיי^גער; ווייבער פון ךיא לרוסים אונ האבי!‬
‫קיט די םוגה״גיייע; ‪ .‬פיון ךייזעגען ?יבאךי; גידאךין ?ליקתים וואס ועגען גיווען ‪#‬טארקע‬
‫םיעגטשין‪ '/‬אוג כפתוךים! וןאםיזעגען נייוען גירעךיגע 'טע;?!שין‪ .‬קגען האט ןי?אךין ךעם‬
‫?ירון י‪ .‬אונ רעם~חוי'דאם ‪.‬איז הלירון י‪' .‬אוג ךיעם ‪.‬ערקי דאם איז ארקא אוג ךליבג;‪ .‬אוג‬
‫רעם כזיני דאם איו אךתוקללח ‪ .‬אינ רעם ארוךי דאם איז אתור ‪..‬רעם' צ‪.‬םרי ?אס איי ס?'! •‬
‫שאר וואס^ופטיםעןיזיאיצמרי‪ .‬להורה בר ךבי ו אנט עייל זייא אךבעטין וואל ‪ .‬ךער חמוןי‬
‫ז‬

‫דאס איז פיפ״יוז‪ .‬רעד }‪.‬רעניץ פון' כג‪_.‬ע‪.‬גי איוייגיווען' פון צידון ביז' _קלךח ‪) :‬ם> ולשם יי‪2‬ר •‬
‫צו שם וויאםי״ער איו דיער פאטער פון אלע ‪.‬קינךער וואם זענק אויףיךי א?ךעךע יליט שייך‬
‫דער״ברוךעריפון‪.‬יפתידעריגרויםער ‪ .‬סיר ווייםי; ניט וועכןע; מען מיעט דער גךויסער ‪.‬‬
‫אייב '?!סאיו דער גרויםער אךער ; פ ת איז רעד ךוי^ער'‪ '.‬אז^ם ‪:‬טט״ט דאם ;יענען ךי‬
‫קינדער‬
 ‫לז‬ ‫פרע{ה‬
‫בראשית‬ ‫™‬ ‫סדר‬
‫דכתיב אלה חולדות שפ שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שגתים אחר ה מ ב ו ל ‪,‬‬
‫)צח( הוי יפת הוא הגדול‪) .‬י( ולעבר יולד שני בנים שם האתר פלנ כי ביטיו נפלנה‬
‫הארץ‪ .‬ר׳ יוסי ורשב־ג‪ .‬רבי יוסי אומר הראשוגים על ידי שהיו מכירים את ייהוםיהם‪.‬‬
‫היו סוציאין שסן לשם הםאורע ‪ .‬אבל אגו שאין אנו סבירים את ייחוםימ‪ .‬אנו םיציאין‬
‫יישם אבותינו‪ .‬רשביג אומר הראשוגים עיי שהיו משתמשין ברוהיק ‪ .‬היו םוציאין לשם‬
‫המאורע‪ .‬אבל אנו שאין אנו משתםשין ברוה״ק אנו מוציאי! לשם אבותינו‪ .‬אריי ב ר‬
‫חלפתא גביא גדול היה עבר שהוציא לשם המאורע‪ .‬ההיר ולעבר י ו ל ד שגי בנים וני ‪.‬‬
‫ולמה גקרא שמו יקטן‪ .‬שהיה מקטין את עצמו)לט( ואת עסקיו‪ .‬ומה זכה‪ .‬זכה להעמיד‬
‫ייג םשפחות‪) .‬מ( וםה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך ‪ .‬גדול שהוא מקטין את עסקיו‬
‫עאכיו‪ .‬ודכוותה )בראשית מח( וישלח ישראל את יםינו דשת על ראש אפרים והיא‬
‫ה צ ע י ר ‪ .‬א׳ר הונא וכי סן התולדות אין אנו יודעין שהוא הצעיר‪ .‬אלא שה־ה מצעיר‬
‫את עסקיו‪ .‬וםה ז כ ה ‪ .‬זכה לבכורה‪ .‬וםה אם הצ!יר עיי שהיה טצעיר את עסקיו זכת‬
‫י ב נ י י ה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ו נ ו ו )ני( יינה‪ .‬אם הקנון‪ .‬ש־יה קני‪ :‬נשנים ו‬ ‫)ליו( סיג הד יפה ה א הגדול ‪) 1‬לנו( יאה עפק‪-‬ו‪ .‬נלימר עניי‬
‫נ‪:‬״‪,‬י‬ ‫נענזי ישפל ננל עניינ־י שנא היה מגניה עצמי נניס‬

‫‪.‬קימ־ער פון שס ‪ .‬שם איי אלט גיווען הוגךערט ;אהר האט‪..‬ער‪.‬ניבארי; דעם אךפכשד צוד׳‬
‫;אהר גאף ךעם עבול ‪ .‬איו ךיאף שם אלט ניוואלין הונרעךט י אהר צווייא ;אהיר נאף ‪.‬ידעם‬
‫ז‬

‫סבול ‪ .‬אוג י פ ת איו אלט גיוואךין הונדעךט י אהר א;אה'ר גאףידעם מבול ‪*.‬איו ךאף ‪.‬יפת‬
‫י‬

‫גיווען אלטער פו; ?צם ‪.‬׳' )י( ול‪.‬עבר ‪ .‬ציו ‪.‬יעבר איז גיבאךץ גיוואךין צווייא ‪.‬קיגדער • דעי‬
‫}אמע; פץ איינעם איז ןיווען פלג ‪ .‬דייל אין !יי; צייט יענען צו טיילט גיוואךץיךי םענטשין‬
‫אויף ך י גא;צע וועלט ‪ .‬רבי״יוםי אוי הין שטעון בן 'נמליאי ‪.‬קךעען*‪ .‬ךבי יוסי 'זאניט‬
‫ךי פארציי‪;13‬גע םע?‪#?1‬ץ ודיל די האבי; }•‪.‬קעניט ו‪.‬י;ער ;חוסי‪ .‬למשל ךי צעהן דורות ווס‬
‫פץ ארם ביז נח ‪:;'.‬אבי; }אף אלע‪.‬עלטעיךין'נילעבט 'האבין‪.‬יי'יא*נירופין'ךיא נעמען פון‬
‫ךיעךע ‪.‬קץךער אויף ךי ואכין וואס' ןאט"‪.‬ניו^ךאפי;! אבער טיר וואט כ[יר‪.,‬קענען ניטיאוטער‬
‫יחוס ‪ .‬טיר ‪.‬קע^ק ניט או‪.‬נועךע‪,‬עלטערץ •עייל יערער פון אונו לעיטיתייינצ ווייניג אויף‬
‫ךער וועלט‪ .‬תפין סיר ךייא }'ע^יען״פון די קיןךער }אף דיא נעטען'פץ אונזעךע ‪.‬עלטךין •‬
‫טיר ;אלץ דיא ניט ‪»g‬־ ‪.‬נעסין ‪ .‬רןן שטעץןן }מליאל ואנט ךיא פארצייייטינע 'מענטשין‬
‫טייל די ןאבין לסאט ריס סקוךש אוג קאבץ גיוואיסט וואם' ‪.‬עם!ועט טךעפין״איןדייצייטין‬
‫פי; דעם ק י ך האבץ די ;ירופי; ךי געסען פץ די‪.‬עך‪.‬ע *קיגךער אויף ךייא‪.‬ואכין' וואם זןיא‬
‫‪1‬‬
‫וועט ןךעפץ ‪ .‬ו ^ ע ־ ?זיר וואם טיר האבץ ;יט ‪.‬קיץ רוח !זקוךש אוג םיר וריסי; גיט ווס‬
‫מיט ר ע ם ‪ .‬ק י ך ‪.‬וועט זיין ‪ .‬רופין •סיר דיא נעקען פון אונזערע קינךער ינאף ךיא נעימען פון‬
‫אונזערע‪,‬עלטערין ‪ .‬רבי יוסי ברבי חלפתא וזאט ניואנס‪.'.‬עביר איו'{‪!:‬־יק אנרויםיער' נביא‬
‫״ער האט ניווא?ט צו רול‪/‬ץ ךעם נאטע; פץ ‪.‬זיין דהן אוייף ךי זאבי; ראם'אץ' דין ציייט‬
‫)ועטטןעפין‪ .‬ווי‪,‬ךער פסוק ז^ט צי עבו־ איו גיבאלין }יוואךץ צוויי דהן איינעם הט ‪.‬ער‬
‫נירופץ פלג ודיל אין ויי; צייטיזענע; צוא טיילט נ;וואךין ךיא םענטשי; אויף 'ךיא ‪/‬אגיצע‬
‫וועלט‪, .‬ךיעם אנרערי; האט ״ער נירופין ;‪.‬קטן ‪ .‬פאר וואס האט‪£‬ר אים נירויפין יקט;'‪.‬‬
‫נוייל‪.‬עבר ר‪.‬אט 'ניוואקט או ךער קינד ‪.‬וועיט זיין ביי זיף קליין אוב אלץ וואס‪.‬ערוועט‬
‫טאהן וועט ‪.‬ויין טיט "ניךעךיגקייט ביי' זיף ‪ .‬ראם האט ;‪.‬קטן' זוכה ניווען' ‪. .‬ער האט זוכה‬
‫}יווען צו בליי^ען ךרייצעהן פשפףות אויף ךער וועליט ‪ .‬טיאךאף'י‪.‬קטןיוואסער איז‬
‫ןיווען ךער קלע;סטער ודיל ‪.‬ער ןאט זיף קלךן גימאכט‪ .‬האט ‪.‬ער אזוי ויוכה ‪/‬יווען ‪ .‬אז‬
‫י‬
‫אךדסער מעגףט מא?ט זיף קליין וועט‪.,‬ער'געוויס זיכה ‪1‬יי; צו"פיל טובות י‪ .‬איווי אגלייכין‬
‫זאנט ‪.‬־ער פסוק !‪.‬עקב האט י אוי^ני^וטךעקט זיין רעכטע האגט אונ האט זיא גיטאהן או'י‪1‬פ‬
‫ןעם^קאפ פו; אףרים אונ״ער איו גיוויען ךיער ״ננבטעיר ‪ .‬רבייהונא זאנט פון זייער גיבוךט‬
‫ווייםץ‬
 ‫בראשית קמח‬ ‫פ ר ע ה לז ל ח‬ ‫נח‬ ‫פד!‬
‫לבכורה‪ .‬נדול שהוא מצעיר את עסקיו עאכ״ו‪) :‬יא( ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף‬
‫ואת חצר מות‪ .‬ר׳ הונא אמר מקום הוא ששמו הצר מות שהן אוכלים כרישים ולובשים‬
‫כלי )מא( פפייר )מכ( ומצפים למיתה בכל יום‪ .‬ר׳ שמואל אמר אפיי כלי פפייר אין‬
‫להם •י )יב( ויהי מושבם ממשא‪ .‬אלעזר בן פנהמ אמר )מנ( םישא מיתה‪ .‬מדי)מד( חולה‪.‬‬
‫עילם גוביכי גוססות‪) .‬מה( חכל ימא )מו( תכלתא דבבל‪ .‬צור צייר תכלתא דתבל ימא‪.‬‬
‫ר׳ יהודה אומר בין הנהרות כגולה ליתוסים‪ .‬באכת םפרה מפרי‪ .‬הר הקדם טור‬
‫םדיגהא ו‬
‫פ ר ש ה ל ח )א( ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳‪ .‬אלעזר ב״ר יוסי בר זימרא פתח‬
‫)חהליס נט( אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידסו‪ .‬רבנן‬
‫פתרי קריית בדואג ובאתיתופל‪ .‬אמר דור אל תהרגם לדואג ואחיתופל‪ .‬פן ישכתו‬
‫עמי פ; ישכחו הדורות הבאים אחריהם ‪ .‬חגיעמו בחילך טלטלםו‪ .‬והוחרמו מגדולתן‪.‬‬
‫ולנו מה יעשה )םס( םגגגו הי‪ .‬הטאת פיםו דבר שפתיםו‪ .‬זה התיר גיע ושפיר ‪ .‬וזה‬
‫התיר ניע ושפיר‪ .‬זה התיר גיע ושפיר שגא׳)ש״כ טז( בוא אל פלגשי אביר )שס יז( ואבא‬
‫עליו‬
‫בהו נה‬ ‫מתנ ו ת‬
‫)‪KB9‬‬ ‫כמו דוב סחולים לין״ס • סיג נירושלמי דפוק‬ ‫מא( פפייר‪.‬פי׳ הערוך שס עשנ ועושי! ממנה קליפה והיו לובשין‬
‫‪,‬‬
‫יוחסי! עילס ונבכי נוסשוס ‪ .‬וגנט שש המדינה‪ .‬נוהשוה ‪.‬‬ ‫אוי‪) ! .‬מנ( ומצפים למיתה ‪ .‬כלומר אי! מכירי! בשום טונה‬
‫כלוי רונו ממז־יס כמו רונ גוססים למיד‪) :;.‬מה( תבל‬ ‫שיהא אימת המוס קשה עליהש ‪) :‬מנ( מישא מיתה‪ .‬כצו׳‬
‫ימא ‪ .‬שם מדינה ‪ ) :‬מ ‪• ( 1‬חכצתא נ ו י ‪ .‬נלו׳ הפאר והנוי‬ ‫גני‪.‬מיסה שכולם ממוריה‪) :‬מד( תולה‪ .‬כלומר רינה יוותסיפ‬
‫ווייםין ‪:‬מיד ‪.‬ךאך אי א?רים א־ו ‪.‬גיווע; ‪,‬יענער פון מנשה ‪ .‬צו וואס זאנט ךא ךער פסוק‬
‫אז א?ך;ם ״איי גיווען ךער יעגםטעיר ‪ .‬נאר טען מיעט' אפרים איי ביי' ךך קליין ביייעז •‬
‫צו ראם האט‪.‬ער ויכה י ניווען"‪',‬ער האט יוכה ;ידען' צוא' ךי בכורה ‪ .‬םאךאיך ךר;ענם^ר‬
‫ר‬
‫דייל‪,‬ער האט ייך ‪.‬קליין נימאכט ן א ט ‪ .‬ע ייבת ביווען צו די בכורה ‪ .‬או אנרויסער מענטש‬
‫מאלט ייך ‪.‬קליין וועט‪.,‬ער נעיווים זוכה דין צו &יל נוטס ‪) 1‬יא(ו י‪.‬קטן‪ .‬י^קטן הטניבאךין‬
‫ז‬

‫אלטוךד שלף חורטות‪ .‬רבי הונא זאנט ‪,‬עס איי נמוען אארט וואם האט ניהייסין חצךטית‬
‫די ?לעני; ‪...‬עסי; כרישים ואווי א‪.‬ןךאז( 'אונ דיעריע קליידיעד זעגען גיווען פון פפייר‬
‫לאועלנע כלעטער( ‪ .‬אוג ויי האכץיאלע טאג נייהאפט'אויף' ךעם י טויט‪ .‬דאם הייסט‪.‬ךיא‬
‫האבי; ^יט גישראקין פאר ךעם טויט וואירום זי;ער לעביין איו אויך ;ידען ווי גייטטארבי;‪ .‬ר?י‬
‫•שמואל ;א}ט אפילו קלייךער פו; !!פייר האיץ ךיא אויך גיט גיהאט ! ) י ‪ 0‬ויךוי מושבם‬
‫טמשא • ‪.‬ךןער וואהני^ג איזמווען פו; משא ‪ .‬אלי׳ןזר בן פנחס ;אנטךי םענט^יץ פו; משא‬
‫רארפין אלע ^טאךבין' עייל ייי זע;ען םטי‪.‬רים‪ 1‬ךיא' מענטשין פון מךי" זענע! אייי יייא‬
‫‪.‬קרא‪.,5‬קע ‪ .‬דאם' ^עךסטע מעןין בלייבץ' לעבין דייל זיייא י זענען ‪.‬עךליבע'‪' .‬אינ אביםעל‬
‫פו; ךיא ‪,‬יענען צום ‪^.‬טאךבץ עיילי זי׳ יע»נ!'מםז‪.‬ךים ‪ .‬ךיי ם״ענטשין פיון‪.‬עילם אונ גובכי‬
‫ז‬

‫דגנען אווי יויא נוקסים ‪ .‬ךאס םעךםטע דאךפיןישטארבין וויילידי ‪.‬זעגען ממורים‪ .‬אונ‬
‫אביםיל מעני! בלייבין לעבי;‪ .‬ודילדיא ויענען‪.‬עךליכע ‪ .‬ךיא מךעהיחבל ימא איז ךיא‬
‫עןע^טע פץ ?בל ‪ .‬ציד אינ צייר זענען ךי שענסטיע פון חבל ‪:‬מא ‪ .‬רבי יהודה זאגמ ךיא‬
‫מע‪.‬נ?‪£‬יעך; ראם יואהגען ץיףשען ךייטייכץ יקען' אזעלכע מיוחסים* ווי נולה לוויא ךיישטאט‬
‫פו^ךיתא( ‪ .‬באבה ?פרה‪ .‬יויא מען קומט אין ךי שטיאט ספרה דאם איו טפרי הר הקדם •‬
‫ךיא !יעךג וואם' יץקען אי; מזרח ד י ט ‪:‬‬
‫פ ר ש ה לח )א( עתי ‪5‬ל האךץ י‪ .‬דיא מענטשץ פץ ךיא גא}צע וועלטהאו‪-‬ין וןיהאט ‪.‬איץ‬
‫שפיא^ע‪ .‬אל^יר ברבי יוק(י'‪3.‬ר‪.‬יכךא האט אנניהדןין' ךי פךיןה קיט רעם‬
‫ןםוק דור המלך 'האט נ‪.‬ייא?'ם צו נאט דוא ;אלסט די ניט קרי^ץ פמקער וועט עיין פאלק‬
‫פארנעםין‪ .‬פארוןאגיל אים טיט ריץ כס אוג ןיךער אים אךאפ י‪ ".‬ךיא' ריבגן ;אנין ךער ?סיוק‬
‫שמועםט פון דואג אינ‪.‬אחיתוןל ‪ .‬דוד דואט נייאגט צוא גאט דו ואלםט ניט וזך';}[ ד׳־אנ‬
‫אונ אחיתופל ‪ .‬טאטער'וועט מיי; פאלק ‪$‬אר ;עקץ‪ .‬ךי דורות וואס וועלין ׳^עטער קוב‪1‬ען‬
‫״עליו‬
 ‫נ ח פ ר ש ה ל ח‬
‫בראשית‬ ‫פדר‬
‫עליו והוא ינע ורפה ידים‪ .‬וזה התיר נ״ע ושפ״ד‪ .‬נחם! כריה ריטואל אסר התיר‬
‫קונעתו מטנו ועשה אותו זיטיוטניס וכסי שהיא מ ת ‪ .‬דמו סותר ואשתו סותרת‪ .‬ר*א‬
‫בשם ר׳ יוסי בר זימרא פתר בדור הפלגה‪ .‬אמרו ישראל אל תהרוג דור הפלנה‬
‫ישכחו עמי פן ישכחו הדורוח חבאים אחריהם‪ .‬הגיעמו בחילך והורידםו‪ .‬טלטלמו‬ ‫ז‬

‫והורידמו מלמעלן למטן‪ .‬ולגו מה יעשה מגגגו ה׳‪ .‬הטאת פימו )א( מחטייה שהוציאו‬
‫מפיהם‪ .‬אסרו א׳ לאלף ותרגיו שנה הרקיע םתםוטט‪ .‬אלא בואו ונעשה סמוכות אחד‬
‫מהצפון ואחד מהדרום ואהד םהטערב וזה שכאן םוטכו סן הפורח‪ .‬דבר שפתיטו‪.‬‬
‫ויהי כל הארץ שפה אתת ודברים אחדים‪) :‬ב( רבי אבא פתח )מפלי כז( אם תכתוש‬
‫את האויל בםנתש בתוך הריפיח בעלי לא תסור םעליו אולתו‪ .‬איר אבא ביב כזה‬
‫שהוא כותש את השעורים)ב( בפלבן‪.‬םבור שהוא טביאן לידי םוטב‪).‬נ( ועד הוא סליק‬
‫ועד הוא נתית לא תסור פעליו אולתו‪ .‬כך דור הםבול ודור הפלנה )שנתים( אחר‬
‫הטבול‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כלי‪ : .‬נ י כיתשין ימלננין השעידס ‪) :‬נ( יעז היא סליי‪,‬‬ ‫‪8‬ל נכל ליותשין‪) :‬א( מאפייא‪ .‬מפני המשא» תה *כאן‪.‬‬
‫נו׳ ‪ .‬ינעיו שהמקל עילה סרס שיורו איני תחר למוני;‬ ‫ממינה שנינה נאן יהא ה מ ס מ] המזרמ‪ ) :‬נ ( נמלנן‪.‬‬
‫ןועלין גאר פאר נעסין וואס‪.,‬עם איו ני‪.‬ווע; טיט דואנ אונ אחיתופל‪ .‬ווארוט שטאךבין איי‬
‫י‬
‫אניוויי;ל ‪.‬ל‪ 1‬ואך ‪. .‬וועךט דאם פאר ‪.‬נעםין ‪ .‬פארוואניל זי יא נ!יט ‪.‬ריין כח אינ פארווארף‬
‫די ‪ .‬אונ ניךער‪.‬ויי אריאפ פון זיןער גרויםקייט ‪ .‬ראם וועט מעי געךיינ״קען אויף אלאגנע‬
‫צייט ‪ .‬אונ צו אונו ו ו א ט יאל נאט טאה; ‪ .‬אונו זאל נאט בשיצע; ‪ .‬ד ו ד האט גיבעט־ו‬
‫ביי ;אט‪,‬ער ואל שטךאפין דואג או‪ :‬אחיתופל אויף ךי זיגד פון זךער מייל אונ אויף ך י א‬
‫ךייד פון ז‪.‬י‪:‬ערע לעפצין ‪ .‬דואג האט מתיר ‪.‬גיווען טען זאיל מזנה !יין אונ‪.‬מען זאל םעגשי;‬
‫וזךננ ן ‪ .‬אינ אחיהופל האט אויר מתיר נלווען מען ;אל מז‪,‬נה זיין אונ מען זאל פענטשין‬
‫היתגן ‪ .‬אחיתיופל האט מתיר ‪.‬גלווען מ ע ן ;אל ממזז זיין אונ המ‪.‬נ; אפענטש ווארופ״ער‬
‫ןאט גלגעבץ א עצה צו אבשלום‪.‬ער ואל מונה ‪.‬זיין מיט ךי‪.‬ווייביער פו; ‪.‬זיייין פאטער דור ‪.‬‬
‫אונ‪,‬ער האט ניואנט מען זאל קומען אויף דור עייל ‪ .‬ער איו מיך אונ עיוא־ וועט מען‬
‫י‬

‫אים נןענע! סמני;'• אונ דואג האט אויך מתיר גיווע; ט; נח זיין אונ סךנ'?;‪ .‬ווארום נחמן‬
‫ךער ווהן פוי; שמואל האט ןיזאגט דואנ האט מרויר ‪.‬נייווק ךאס ווייב 'פ^ךוד ואל נעקען‬
‫א י י ן אנךר םאן‪'.‬אונ דודן הט זןר 'נימאכט פר אטויטין גלייך וך ער ;ואלט שוי; גיווע; לאנג‬
‫גישטאךבין"‪ .‬אונ ‪.‬זיין בלוט איז מוו;ר <םע; טענ אים' סך^יף אינ ז‪:‬י; וריב §ענ }‪.‬עםען‬
‫א י י ן אינךער מ א ן ‪ .‬רבי אלעזר ןאט גי;אגט פ ו ; רבי יוסי בר זטךאס וועגין דער פסוק‬
‫י‬

‫שםועסט פון דור הפלגה' !ךיא יוךיןןאבי; כיזאגט צו ; א ט דוא זאלםט ‪.‬ניט הי‪.‬ג‪,‬נ; רעם‬
‫דיור הפלגה ‪ .‬טאמער וועט מיין פאלק פאי נעםין‪ .‬ךי קינךער מאס י וועלין עין י נאך אוגז‬
‫וועלין נאר ‪8‬אר געםי; אין רעם דור'הפלגה י‪ .‬נאר פארוואניל‪.‬ייי טיט דיין כס אונכגיךעיר‬
‫זך אראנו ‪ ,‬זאלסט ויי‪ 44‬ארא‪ 5:‬נידעךין פין !‪rr‬׳׳‪ j‬אי־אז אונ‪;:‬י!ן ‪ .‬א י נ זיו אונז ז ז א ס ו א ל‬
‫נ א ט ט א ן ‪. .‬ער ואל" אונו בי&יצ;‪.‬אונדיואלי;‪$‬ושטראפטוועךי; דורך'ךיזיגד ו ו א ס זיי האנין נירעט‪.‬‬
‫מיט זייער מויל‪!. .‬יי'האביןניזאנט איין מאהלי אין טויזענר זעקם הונדעךט ט י ט זעקםאונ פופצינ‬
‫;אהר וועךט איין ניביינין רער היטעל ‪ .‬ק ו מ ט ט י ר וועלין' מאנין אחויכע; מאהער ביז צ ו •‬
‫היםעל אייינעם אין צפוןריט אונ איינעם אין דרום זייט אונ איינעט אין מערב זייט אוג‬
‫ךער מאהר ;ואם מיר מאכין איצט ‪ .‬ו ו ע ט אים אי לעהנען אין מזרה זייט ‪' .‬דאם איזטווען‬
‫ךי ךייד פון זייעךע לעפןנין ‪ .‬ווי דר פסוק ואנט ךיינאינצע‪ .‬וועלט מע?טשי; וענע! גיייע! איי!‬
‫שפךאך אונ איינע ‪.‬ערליי ךייד ‪ .‬אלע האי יין גיךעטיאיין שפראך ‪) :‬ב( ‪1‬בי אןא ןאט‬
‫אנגיהויבין דיא ןךשהימיט ךעפ פסוק אויב רואי וועסט שטוייפיןכדעם נאר אי; אשט״ים‬
‫אדער אין צםטעימפע טיט אשטיק האלץ ‪ .‬וועסטו ;יט' אפ'טאהן פון אים זיין נארעשקייט‪.‬‬
‫כבי אןא בריכהנא ואגש וויא' ךער וויאם שטו"י?ט גערשנךן !^ק «?טעםפע ךיא שאלאכץ‬
‫י‬ ‫ואל‬
 ‫קמט‬ ‫בראשית‬ ‫נח פרשה לח‬ ‫סדר‬
‫ח פ מ ל ויהי בל הארץ שפח אחר• ודברים אחדים‪ Q):‬ר׳ יוחנן פתח )שם יז( משיב רעח‬
‫החח טובה לא חמוש רעה מביחו‪ .‬איר יוחנן)ל( קידמן• הכירך בעדשים קדמהו‬
‫בבשר‪ .‬למה שהוא גםל עליך חחלה‪ .‬איר שמעון בר אבא )ה( לא סוף דבר םשיב‬
‫יעה חחח טובה‪ .‬אלא אפילו משיב רעה חחח רעה לא חמוש רעה םכיחו‪ .‬אמר רבי‬
‫אלכםנדרי טשיב רעה חחח טובה שאטרח חורה )שמות כינ( כי חראה חמור שונאך‬
‫רובץ חחח משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו‪ .‬עליו הוא אומר טשיב רעה חחח‬
‫טובה לא חמוש ונו׳‪ .‬ר׳ ברכיה פחר קרייה )ו( בדורוח הללו‪ .‬דור המבול‪ .‬ודוד‬
‫הפלנה ‪ .‬דכחיב נשנחים[ אחר הםבול‪ .‬ויהי כל הארץ שפה אחח ודברים אחדיט‪:‬‬
‫)ד( יחודח ביר פחח )ישעיה מיל( לא ידעו ולא יבינו כי )ז( טח םראוח עיניהם‬
‫מהשביל לביתם‪ .‬ההיד הנפילים היו כארץ ביטים ההם‪ .‬יהודה ביר אוטר לא הוח להון‬
‫י‬ ‫לםילף‬ ‫י‬
‫י‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ימדלת מעזונ לו משט שופס גמלן מקיום נמו שאמי‬ ‫‪6‬פילי נשת ונונש ההיא ו ) ל ( אס קיומו! בקידס לננו‬
‫ממור שזנתן‪ ( 1 ) :‬נחרוש סללו‪ .‬נצומר בחוות סניווניס‬ ‫אוהו* ) ם ( לא סין ו נ ר נ ו י ‪ .‬שראוי לקללם אלא אפילו‬
‫לפנינו נפי שפם אמת נ ו י ‪ .‬זו יא שובם גמלם לסם וגאו‬ ‫‪9‬משינ ו ע פ תמת רעם וםאי זנתינ משינ רפס מתת שינס‬
‫סס לשלם ועפ‪) :‬ז( שמ מיאוס עיגיסס כ ו י ‪ .‬שלא זכרו מס‬ ‫סיווש » ק ו ס יפונה שיש נ י מ לנמול אותו משלם את רעם‬
‫שנעשס נהראשוניס ונדמפ׳ ואזיל לא היה כוי יני לא היש‬ ‫תפני שרשם נמלהי מקודם לנן ונומפרש נ* אלנםנורי ונו׳‬

‫^ ע^ס"ר^י‪^77‬ר טיינט חךך ךעם ‪.‬קלאפין וואם^ר ‪.‬וועטיש^זנין‬

‫ךגאי־ין ויעלין ךי ןעםער רעךין‪ .‬אייךער‪. .‬ער הייכט‪.‬אויףךעם'שטעקיןצו שלאגין אונלאוט אים‬
‫־‬

‫»ן־אפ אקלאפ מ ה א ו ז ן י דזאט‪.‬ערישוין' ‪.‬פאר !נעםין ייאם טען האט יאים פרייגר נייעולא^ין‬
‫אונ זיין נארעשקייט גייט גיט אוועק פון אים > אזוי איז גיווען פון דור המבול כיי' צוט‬
‫דור הפלןה אייז ןיווע; צוויי'יאהר' האביןזיי שדן פאר נעסין ךעם ^?זךאף פון מפול אונ דיא‬
‫גא?צע' וועלט אייו}יווען איין ףפראך אונ איין ‪.‬עךלייא ךייד צוא' האכין רעם טאךעם ‪s‬‬
‫)נ>'רכי יוחנן ןאט'^גגיהויבין'ךיי פרקה טיט ‪.‬ךיעם §םוק ד ע ר מקטש וואם ?הוט אפ‬
‫אר עת פאריאטו^ה ייעטיזיך ;יט ז‪'6$‬טאהן_קיין ^י‪£‬זכטס פו! ייין שטוב ‪ .‬רבי יוחנןזא;ט‬ ‫ז‬

‫אויב דיין חבר האט י דיר א‪$‬אל גי;ע?ין ‪,‬עסי! אךבעים' ‪ .‬זאל?!טו "אים צוךיק נעבין‪.‬עסין‬
‫פלייש ‪ .‬וויייל ״ער קאט ךיר פךיער גיגעבין ‪ .‬ריבי שמעין ביר אןא ואגט ניט נעגוג דאם‬
‫ןוע; טאר גיט ^פפזאהן אמןח פיריאטו^ה‪ .‬גאר אפילו‪.‬או טען טהוט אך עה' פאר אך עה‪.‬וועט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫זיך אויך גיט זןפ טאהן_קיין שלעכטס פון דין שטוב ‪ '.‬רבי אלןסןךרי האט ;יז א;ט אי‬
‫ז‬

‫איינער טוהט אר עה צו דין ‪1‬ק§ר ווען‪,‬ער האטי אים ניקענט טאהן אטובה ‪ .‬אזוי ווי ךיא‬ ‫ז‬

‫תורה זאנט או " ו וועםט זעןן ךער״אייזיל פוי דיין פיי?ד ליןט או;טער זיין םע‪1‬א אונ״קען‬
‫ךך* נ י ט אויף וןיירין איונ דוא 'וועםט ך י ך עארמייךין פון ציוא העלפין אים ‪9 .‬םו!טי אים‬
‫ןןעלפין ‪ .‬אונ אויב דו וועםט ניט" לזיעלפין זאנ‪.‬ט אויף אים ךער ‪£‬יסוק ‪#‬ז‪.‬זנר טהוט' אר עה‬
‫ז‬

‫וועןייער האט ‪.‬נ‪:‬קענט טיאהין אטוןהיוויעט ךך' ניט ז‪$‬פ טאן‪.‬קיין ?ולעכבם פון'ויין ע‪$‬טוב ‪.‬‬
‫רבי ברכיה זאנטיךער פסוק שמועםט פון ךי דורות ‪ .‬פון דור המבול אינ פון דור ד&ל;ה‪.‬‬
‫;עם שטייט אין ןסוק *אין צווייא ;אהר נאך דעם נ‪1‬בול איז ךיאנאנצע ‪.‬וועלט ניווען א‪.‬יין‬ ‫‪T‬‬

‫שפךאיכע אונ י איק ע‪:‬ךליי ךיייד ‪ .‬האט ראך ^ ט ךיא ןיטאהן אטו‪1‬־ה ‪ .‬פיון ךעקכןווענין‬
‫^אבין״ןך אפ ניטאהן'צוךיקאך עה אינ האבי! ני‪8‬אכט ךעםטאךעם ‪ 0 ) :‬יהודה ברבייךט‬
‫ז‬

‫אגןייהדבין ךיא' §ךשה כ!יט רעם פסוק‪.‬זייא וויםין נייט אונ פארשטי^ען ניט ךיערע' אויגען‬
‫«!נען בקלעליט פיוןיצו זעהן י‪ .‬ז״עךע האךצער זעגען פארמאכטפוין צו קליגק ך ך ‪ .‬ייי האבין‬
‫‪:‬‬

‫ןיראךפט 'ועהן וויא נאט האטיןיישטראפט ךיא ^ריעךדיגע סענטשין"זאיין דיא שדן מורא‬
‫קאבין' צו'זיגדיגען ‪ .‬וד ךער פסוק ' יאגט ךי ךיזען זעגען גיווען" אויף ךער‪,‬עוןד אין ליא‬
‫ז‬

‫‪5‬ייטק ‪ .‬אונ היאבין געךנךיגט ‪ .‬יהודה' ברבי זא^ט האבי; ויי רען גיט ;ידאךפט אפלזךגק‬
‫«י; ידי פחזגךךינע ‪ .‬איוואנירעיר ‪ .‬די מעגטישין פו; י מכול האלין' גיךאך^ט אפלעךנקפוין ךי‬
‫^עןףןוין' ;ואיטי ז ע נ ע ן י גיוויען אין ךי '‪3‬יי'ט פון ז^וש ראם אךךיטיל ןןעלט איי '‪9‬אר?ליי?ט‬
‫גיווארץ‬
 ‫פ ד ש ה ל ח‬ ‫‪ra‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫למילף מן קמאי‪ .‬אתמהא‪ .‬דור המבול )ח( סדור אנוש‪ .‬דור הפלגה סדור המבול ‪%‬‬
‫דכתיב ]שגתים[ אהד המבול‪ .‬ויהי כל הארץ ונוי‪) :‬ד‪ (,‬ד׳ עזריה פתח )ירמיה ניא(‬
‫)ט( רפאגו את בבל ולא גרפתה עזבוה וגלך איש לארצו כי גגע אל השמים משפטה‬
‫ונשא עד שחקים‪ .‬רפאגו אח בבל ‪ .‬בדור אגוש ‪ .‬ולא גרפחה בדור המבול‪ .‬עזבוה‬
‫ונלך איש לארצו‪ .‬שנא׳ ויפץ ח׳ אוחם ונוי‪ (1) :‬ויהי כל הארץ שפה אהח‪ .‬ר׳ אלעזר‬
‫ודי יוחנן‪.‬ר״א אומר )י( דברים אחדים דבורים אחודים‪ .‬מעשה דור חסבול )יא(נחפרש‪.‬‬
‫מעשה דור חפלגח לא נחפרש‪) .‬יכ( ודברים אחדים שאמרו דברים )ינ( הרים על‬
‫ה' אלהיגו ח׳ אחד ועל אחד היה אברהם בארץ‪ .‬אמרו אברהם זה פרדה עקרח הוא‬
‫אינו מוליד‪ .‬ועל ה׳ אלהיגו אמרו לא כל היםגו )יד( לבור לו את העליוגים וליתן לגו‬
‫אח חחחתוגיס‪) .‬טו( אלא בואו וגעשה לגו מגדל‪ .‬ונעשה עיז בראשו וניתן חרב בידה‬
‫ותהי גראית כאילו עושה עמו מלחםח‪ .‬דיא ודברים אחדים דברים )טז( אחורים‪ .‬מח‬
‫עביר זה ביד זה‪ .‬ומה שביד זח ביד זה‪ .‬רבגן אמרי )יז( שפה אחת‪ .‬משל לא׳ שחיה‬
‫ל י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫דוש‬ ‫נשר ירכו ו ) י נ ( ונריס מדים גו׳ ‪ .‬וגויס אחדים‬ ‫* « ללמוד ממס שנעשה נהואסיניס נתמיס‪ ) :‬ס ( מדור‬
‫מיש‪ .‬שהליף סקנ״ס שלישו של עולם ולא לקחו מיסד ו ניעריקון דנריס סדים דנריס על אתדיס על שנים שנקראו אחו‪:‬‬
‫)יג( סדים‪ .‬לשין כרע נחרנ סיפ ‪) :‬יד( לניר ‪ .‬לנרר ו‬ ‫) מ ( רפאנו את נ נ ל ‪ .‬נלומר דור‪ .‬כפלנס םסיו בנבל והים‬
‫) פ ו ( אלא נואו גרס׳׳‪) :‬פו( אחודיס‪ .‬אמוויס יחל נשיפפור‪.‬‬ ‫<סס ללמוד ולקנל רפואה מהם ולא נרפתה ! ס״ג כילקיכו‪.‬‬
‫)י( דנריס אמוזיס יסגוריס שלא נתפרש משאתה‪ :‬א׳ וניש א׳ לכלסס •י )יו( שפה אמת נ ו ׳ ‪ .‬קרי נים שפס‬
‫(‪.‬״ן‬ ‫־‬ ‫)יא( נתפרש ‪ .‬שנת׳ ני מלאה הארן חמס ‪1‬כן ט השמית נל‬

‫^^רגעך״פון‬ ‫ןיויאךין ‪ .‬ךי §'ע?'‪9‬שי'ן' ויואם‬

‫ךיא םע גט‪#‬ין פון נ!בול ‪ .‬ווארום פון^זבול ביי צוםטיאריעם ©אכין איי גא'ר' גיוויען צוויי;אר‪,‬ר‪:‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫<ה( ר?י ‪.‬עו״ריה האט ^גגיהויבץ ךי פרשה טיט ‪1‬עם פסוק ימיר האבין }'יהיילטיבבל אונ‬
‫זיא איו גייט'גיהיילט ‪.‬גיוואךץ ‪5 .‬ארלאזט איר אוינ טיר וועלין גיין‪/‬יעךער "ציא י\ין' לאנד‬
‫ווארוט איר ?קפטהאט אנגערילט ?יו צום היטעל ‪ .‬אוגיגאך וזעכערבייז צום הימעל וואט‬
‫י‬
‫הייםט ?!הקים ‪ .‬מיר האבי; ניהייילט ןבל אין דר צייט פון אנוש י‪ .‬אוג זיא איו ניט גיהי ילט‬
‫ןייואךץ'אין דער צייט פו; מבול ‪ '.‬פארלאיט איר אונ ;ויר וועלין ניין‪.‬לערער' צוידיןילאינד‬
‫ווי ךער ^סוס ואןט נאט האט‪.‬יייא פארשפרייט אויף ךיא נאנצע ו‪1‬עלט ‪. 0) :‬דרי ‪ .‬ךיא‬
‫‪%‬‬

‫ןא?צע וועלט ‪.‬זענען גיויען איין ?!?•_ראכע‪ 7‬אונ ד^ךים אחדים ‪ .‬י כבי אל ע ירי אונ רבי‬
‫י‬

‫יוןגן‪.‬קךיגען ‪ .‬רןגי אל ע זר ז א;ט (אל?‪1‬ט ניט לי;‪,‬ענע; ךבךים אחדים נאד 'ךבוךיםאתוךים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫י‬

‫§אר^ןאסקע רייר ‪ .‬מען ווייקיט גיט' וואם ך;ער‪/‬עבירה*איז גיווע; \ ‪3‬יי'ךי טעגטשיןפון‬
‫‪8‬בול ?ןטייט אין ךיא תורה דאס ךיא האבץ ניעךנךיגט ‪ .‬ייאס' דיא מעגטשין פון' טארעם‬
‫האבץ ‪£‬עזינד?ט ?זטייט ניט אין ךי תורה ‪ .‬ווארום'‪.‬מען ודים ניט וואם דיי האבץ ;יוואלט‬
‫ז‬
‫סיט ‪.‬ךעם טאךעם ‪ .‬ר?י יוהנ; זאנ‪.‬ט ולגלים אחדים‪ .‬ךיא האגיץ* ניז א;ט שא'רפע ינייד‬
‫ז‬

‫אוין( נאט וואס״ער איז איינער אונ אויף' אבךןם וואם ‪.‬ער אייז ניווען איין יוד צו' גאט ‪.‬‬
‫אויף אברהם הא?ץ‪.‬יייא ‪.‬ג;יא;ט‪...‬ער איו דאך ווי אפךךה )אזוי אאי‪/‬ייל( דאם האט גיט״קיץ‬
‫‪.‬קץךר ‪ .‬ךךי^ער האךט איםיגיט אויף דעם פירוגגיפץךער ‪.‬וועלט'• אוג א‪1‬י^‪.‬גאט האבץ‬
‫די גיזאגט 'וועד וזאט י דאס אים‪.,‬עךלוי?ט ‪ 1 s‬זאל געטען' ‪8‬אר ךך רעם הימעל אונ אונו‬
‫‪r‬‬

‫ןאל ‪.‬ער ‪.‬ןעבין ךי‪,‬עךד‪ .‬קו?ןט טיר וויעלין' פאכי; א״ןארעם אויןפ' ‪.‬לעם טארעם וועלין סיר‬
‫־?ט‪.‬עלין א‪.‬עבוךה ;ךיה ‪9‬יר ויעלי; נעליי; אשווערר אין די; האנט ‪,‬עס ואל 'גיועוןין וועךיןיור‬
‫יי‪..‬עבורה ; ך ה סאלט מלהקה קיט נ אט ‪' .‬נאך' אפשט איז ולבדים אחדים •י רןלים אהודים‪.‬‬
‫ז‬

‫מיו־ וועליןמאכץ אשוך‪,‬פות טיט נאט‪ .‬יואםגאט ן ט ‪ /‬א ל ^ ר 'אונז נעבץאונ ווס קיר האבץ‬
‫וועלץ טיר אים ;עבי; ‪ .‬ךי רבנן ואנין ‪£‬יפה אתתי• איו נליייך יייא ‪,‬עס וואלט נישטא;ץ‬
‫^ ן ה טיט אשי;‪ .‬איין ?זמלקייט ‪ .‬איין ‪.‬דעה‪ .‬למ^ליא^ענטש 'הטיןיהאט אקעלער נייין •‬
‫ן א ט ןןר ן;עפי;ט ךיא‪,‬עך׳?!'טע פאס האט‪.‬ער ניפונע; זיא'איז ‪.‬עםיג ‪" .‬ער האטי' טעפינט‬
‫וךא אגךערע עאס האט^גר גיפינע! לא איו <ןקיג י‪ .‬ער קאט גיעפינט די לליטע נאים'האט‬

‫ער‬
 ‫בראשית קנ‬ ‫ח‬
‫נח פרעה א ל‬ ‫פדר‬
‫לו םרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חומץ‪ .‬שניה ומצאת של חוםץ‪ .‬שלישית‬
‫ימצאה של חומץ ‪) .‬יח( הא טשפו דבולא בישא‪ .‬איר אליעור אי זו קשה זה שאומר למלןז‬
‫או אני או אתה בפלטין‪ .‬או זה שאוסר אני בפלטין ולא אתה‪ .‬בודאי זו קשה שאומר למלך‬
‫אני בפלטי! ו לא אהה‪ .‬כך דור המבול א ס ר ו )איוכ כ'כ()יט( םהשדיכי נעבדנו ומה נועיל‬
‫כי נפגע בו‪.‬דור הפלנהאמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתוניס‬
‫אלא בואי ונעשה לנו מנדל ונעשה עיי בראשו וניתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה‬
‫עמי מלחמה‪ .‬אותן של ד ו ר המבול לא נשתיירה מהן פליטה‪ .‬יאלי של דיר הפלנת‬
‫נשתיירה מהם פליטה‪ .‬אלא דור המבול עיי שהיו שטופים בניל שנא׳)שס כיל( נבולית‬
‫ישיגו ע ד ר גזלו וירעו‪ .‬לפיכך לא נשתייר מהן פליטה‪ .‬אבל אלו עיי שהיו אוהבים זה‬
‫את וה שנא׳ ויהי כל הארץ שפח אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה‪ .‬ר׳ אומר גדול‬
‫השלום שאפי׳ ישראל עובדים עיז ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשליט‬
‫בהם כיון ששלום ביניהם‪ .‬שנא׳ )הופע ד( חבור עצבים אפרים הנה לו‪ .‬אבל םשנהלקו‬
‫‪ra‬‬
‫מתנ ו ת בהונה‬
‫‪5‬לזל<תומס ואוויואוי‪.‬וי=‪5‬ק שפיא ‪) t‬יש( מס שד נ י ‪.‬‬ ‫<‪:‬׳"! ‪?:‬ודה נימי! מל׳ כפופה ״; נפ׳ הזסנ ‪ (v) t1‬פא‬
‫לא‬ ‫נישפי כיי‪ .‬מיניו הדפס שפוי הו־‪ !:,‬נ׳ כן היא ואירס לריקים‬

‫^^ןעסער‬ ‫‪,‬ער ניפוגען זיא איז ‪.‬עםינ‪ .‬האט‪,‬ער ‪;£‬זאגט הא םשפו ךכולא‬
‫?אר ׳?וטייא איך אז ‪$‬לע פעםער' זענען עםיג‪ .‬איד איו ‪3‬יי ןאט גיווני ^פה עדות י‪ .‬איין‬
‫דןןה אז אלע מע?פ!שי; וועלין ניט נוט דיי; ‪ .‬ומיל ךעד דור אנוש'האט ן‪.‬עךגדי;ט‪ .‬רעד‬
‫דור מ פ ו ל האט 'ג'עך?ךי‪3‬ט ‪ .‬אוג ךער איצטיגער דור ןאט אויך געךנךיגיט'‪ '.‬וויעלין שדן‬
‫אלע יינ‪.‬ליגען ‪ .‬רבי אליעזר זאגט וועמעס את ‪,‬עךגער ‪ .‬צוא דעו־ וואט' זאגט" צום טלך‬
‫אךער איך אךער ‪,‬דייא וועלין "זיין אין״פאלאסט י‪ .‬י 'ז‪$‬ךער ‪,‬ער יא?ט צום טלך איך ויעל‬
‫דין אין פאלא?ט אוג גיט דוא ‪ .‬געווים אייו דאס עמעי־ ‪ V 1‬וואס יאןיט ציום מלך‬
‫;אר איך וייעל זיין אין פאלאכ!ט ניט די • איוי איי גיויען כייא ךיא י מענט?!ין' י ‪.‬‬
‫ךער דור המבול ןאבין גייאנט' וואס איי רען נאט טיר ואלין אים ד ‪ $‬ע ן יואם' ייעל׳; טיר‬
‫ןעלפין או מיר וועלי; כעטין' צו ‪.‬אים‪ .‬האבין ךיא ףוואלט ‪ j‬אט זאל דין אין'היטעי‬
‫אינ יייא ייעלי! זיין אויף דיא ‪.‬ז‪1‬ךר ‪ .‬דעו־ דור ד;פל;ה* ןאט גייאו־ט יוער ןאט' ידען‬
‫קאט זןיזלויכט‪,‬ער זאל ךך געפען' ךיא ןימלען אוג אוגז זאל״ערגע^עןיךי״עךד‪; .‬אר קיטט‬
‫מיר ויעליו מאכין אטאךעם'אוייף רעם נןארעם וועלין ימיר שטעלין אעיבידה ורדו אוג טיר‬
‫?יעלין בעבי! לי‪.‬עבוךה זריז א^זוועך״ד אין האגט' ‪?.‬נם ;אל איים ‪.‬יעיז! ]וי ייא מאלט מלחםה‬
‫מיט }אט‪ .‬ןאבין ךי ;יוואלט ;אט' אי; גאנצין' אריוים טרייבען‪ .‬ןאט ךאך רעד דור הפלגה‬
‫?!ט«)רקער‪.‬געוי גמגט ווי רעד ח ד המבול‪ .‬פיאר יואט איז'פון דור סי־ביל״קיינער ניט נעבליבען‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אונךער דור ה?־ל'גה‪,‬יעגען אלע ‪.‬געבליבען‪; .‬אר דייל ךער דור נןמבולןאיבין כעילת ווי דעו•‬
‫פסוק זא^ט אי ?וויי מע‪5‬טעזין ןאבץיגימיאט פעלרער‪.‬איינעי־‪^.‬ע^ין אגךעךין אוג ןאבי! ניסאכט‬
‫‪:‬‬
‫!‬
‫אווא גט טען ואל וויםען״ביז וואגען‪..‬יעךע;ם ^עלר איי‪ .‬ביי גיאכט ןאט ‪.‬איי^ער אפיגירוקט ךי‬ ‫‪:‬‬

‫זיאוןט צו פאר גרעםעלין ייי; פעלי־‪.‬ייי פליעגין אוועק געםען ס^ארעסןהמות דאסיהאכין‬
‫י‬
‫זיןז געפיטעךט איויפין פעלד‪ .‬ךלילייער ‪.‬וענעין'אלע רער נךונקען';ימאךין אונ‪..‬קין‪.‬נ ער אייןיט‬
‫^‪.‬ע|לי?ען פין!‪.‬יי‪ .‬אבער'דער'דורהפ‪.‬ל;ה'ודיל'זיי חאביןיליב ניפאטיאייגעריידעים אגךעךין‪.‬‬
‫ןוי ךער פסוק זא?ט אלע האבי; ניהאיט איין שפל^ע למייט ליב‪#‬א‪9‬ט>‪* .‬ךךיןער זעגיען' ויו‬
‫א^רונען גייואלין"‪ .‬רבי וא?ט וד ;ררם איז ^לום אי אפילו יוךין רינען‪.‬עבודה זרה אי עט‬
‫איו ןאר ?זלום צווישען די וא?ט ;אט איך‪.‬קע! ניט ?ייזער^לגען אויףידי״שלעכ^ס' צו״טאון‬
‫מייל‪,‬עס איז צוךשען די שלום י‪ .‬ווי ו;ער ןסוק זא?ט אקל‪:‬ם ^ ז בןע^ט' איי;ער' צום !*;דערין‬
‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫ייא‬
‫‪3‬ייען‪!.‬יי ד^ן״עכיךה ‪:‬רד ךריבער לא! אים אוג'שטוךאיז אים גיט ‪ .‬אןער אז!‪ .‬לי '<ן'‪T.‬‬
‫‪ e?t‬גמיילט אייגער פי; דעם אנדערין‪ .‬וואם ;אני׳ז רער פסוק‪ .‬ץיער ®‪ jy‬איי ?פ נשיילמ וועלין‬
 ‫בראשית‬ ‫׳יי‬‫‪1‬‬ ‫י ח פ ר ע ה‬
‫סדר‬
‫מ ה הגא א ו מ י )שס יי( ה ל ק ל ב ם ע ת ה י א ש מ ו ‪ .‬ה א ל מ ר ת גדול השלום ושנואה ה מ ח ל ו ק ת ‪.‬‬
‫)כ( ודברים אתרים מ ע ש ת ד ו ר ה מ ב ו ל נ ת פ ר ש א ב ל מ ע ש ה דור הפלגה ל א נ ת פ ר ש ‪ .‬ר ׳ א‬
‫ו ד ב ר י ם א ח ד י ם ‪ .‬שאמרו דברים חדים אמרו א ח ת לאלף ותרג״ו ש נ ה הרקיע מ ת מ ו ט ט‬
‫בואו וגעשה ס מ ו כ ו ת א ח ר מן הצפין ו א ח ד מן ח ר ר ו ם ו א ח ד מן ה מ ע ר ב וזח שבכאן סומכי‬
‫ם; ה מ ז ר ח הה״ד ויהי ב ל הארץ ש פ ה א ח ת ודברים אחדים ‪ ) :‬ן ( ויהי כגםעם מ ק ד ם ‪. .‬‬
‫גםעו )כא( מן ם ד י ג ח א למיזל למריגחא‪ .‬א ס ר ר׳ אלעזר ב ר ׳ שמעון הסיעו עצמן מקדמוגו‬
‫ש ל עולם אסרו אי אפשיגו ל א ב ו ולא ב א ל ה ו ח ו ‪) :‬ח( וימצאו ב ק ע ה ‪ .‬רבי יהודה ו ר ׳‬
‫ג ח ט י ה ‪ .‬ריי אומר ה ת כ ג ם ו כ ל אוהיע ל ר א ו ת אי זה ב ק ע ה מ ח ז ק ת ל ה ם )ככ( ובסוף מ צ א ו ‪,‬‬
‫! ט ( וישבו ש ם ‪ .‬א׳ר יצחק כ י ם‬ ‫)כנ( ורינ א מ ר וימצאו )משלי גי( אם ללצים היא יליץ‪:‬‬
‫ש א ח ה טיצא ישיבה השטן ק י פ ץ ‪ .‬א״ר ח ל ב ו ב כ י ס ש א ת ה מוצא נ ח ת ר ו ח השט; מקטרג‪.‬‬
‫א״ר לוי בכימ ש א ה ה מוצא אכילה ושהיה השטן ט ק ט ד נ ‪) .‬י( ויאמרו איש א ל ר ע ה ו ‪ .‬מי‬
‫א מ ר ל מ י ‪ .‬ר׳ ברכיה א מ ר )כד( מצרים א מ ר ל כ ו ש ‪ .‬ה ב ה נ ל ב נ ה לבנים ונשרפה ל ש ר פ ה ‪-‬‬
‫עחירין אלין עמםיא )כה( מ ש ת ר פ ה מ; גו ע ל ם א ‪ .‬ו ת ה י ל ה ם ה ל ב נ ה לאבן ו נ ו ׳ ‪ .‬ר׳ ה י נ א‬
‫א ס ר )ס( הוות מ צ ל ת ת בידן אתי למבגי ח ר א הוא בגי ת ר ת י ! ‪) .‬כז( אתי למישוע ח ר ח י ו‬
‫והוא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נילני היה )והקייס מתשנישיני ו )כד( מצרים אמר לכיש *‬ ‫לא נקשי' רק סס למטה ישיא למעלה‪) :‬כ( דנייס אחדים ‪.‬‬
‫כלומר לא שדנר איש לרעהו ומשמע יחיד ליחיד אלא‬ ‫אתיויס ו מ פ י ג ד פ ‪) :‬כא( מ! מדינחא כיי ‪ .‬נסעו ממזרח‬
‫אימה לאומה ו )כה( משתרש־ נ ו י ‪ .‬מקומו וענר מן‬ ‫דכתינ קידס לוה וסי מישנס יני׳ הר הקדס וארן שנער‬
‫העילה‪) :‬כי( הוות מצלחת כוי‪ .‬המלאכה היסה מצלחת‬ ‫נס היא נמונ־ח נתמיה ומשני אר״א וכי ! )כנ( ובסוף‬
‫יעילה נידה כשבא לננית ולקטע אנן אחת היו נקנעיס‬ ‫מצאו ‪ .‬דייק מדכתינ 'יעצאו משמע שכלה חפשי !מצאי ‪:‬‬
‫שניס ! )נו( אתי למישוע נוי‪ .‬וכשיא לשוח ולחבר שנ"‬ ‫) נ נ ( ודני נחמיה‪ .‬סנר שהקנ״ה המליא להה הבקעה‬
‫סיי‬ ‫דרך מציאה נדי שלא יאמרו אלו מצאנו נקעה מחוקת‬

‫ך י איצט ‪5‬אר ורןזט ויעיין‪ .‬זעהןיטייריווי גרוים שלום איו"! אונ ו\י פיינט ן א ט האט ק ר י ג ‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ודברים א ח ד י ם ‪ .‬פארשלאםענע ר י י ד ‪ .‬ויאס ר ע ר דור הטבול ן א ט נעזינדינט שטייט ‪ .‬א ו נ‬
‫אונ וואם' ר ע ר דור וזפלנה האט נעיינךינט שטייט נ י ט ‪ .‬נאןז אפשט איו ורבדים ‪.‬אחדים ‪.‬‬
‫די האכין נירעט שאךפע רייך ‪ '.‬די האבי; גיזאנט איין מאהל אין' טווענד ד׳גקם ה ו נ ך ע ר ט ט י ט‬
‫זעקם אונ פופצינ יאהיר‪ .‬ידעךט איינניבויןין‪/‬ךער היטעל^ ק ו מ ט מיריוועלין טאיכין אהויכין׳‬
‫מ א ן ע ר ביי צום היטעל איינעם אץ צפון ד י ט אונ איינעם אין' דרום דיט אונ אימעם אין‬
‫ק ע ר ב דיט אונ ד ע ר םאהער יראם מיד מאכי; איצט וועט' אים א; ;לעהנען אץ מזרח ד י ט ‪ .‬פון‬
‫ד ע ס ט וי;ע;ין זענען ךי*נעבליבען לעבי; ןןייל אלע זע^ען ןיווען איי; ^ ר א כ ע אינ איייגעךלייא דייר‬
‫פון' ל י ב ש א פ ט ‪< :‬ז> דהי בנכד׳גם מקדה פ ל ע ן ט י ד ע ר מדרש‪.‬ויי ןאבין אוועק ניצוינין פון;!ןרח‬
‫אונ זענען געאננען צו מ ו ר ח * ? ן א ט ר ב י «ל!ג<ר כ כ ב י שיגעון ג י מ נ ט מקדם מיי;ט סען ניט"פון‬
‫ק ר ח ‪ .‬נאר ייי' האבץ ךןו ז‪$‬פ ג‪.‬יצוי‪.‬גין פין }‪.‬אט וואס‪,‬ער ווערט'גירופין‪.,‬קדם ר ע ר ‪ ,‬ע ך ^ ט ע ר ‪.‬‬
‫ך י ן א ב ץ גיזאגט טירווילען ניט אים טיר ווילען ניט זייןנאיטליכקייט ז )ח( ‪1‬י‪?9.‬או' ב ק ן ן ה ‪.‬‬
‫ך י ןאבען' ניפוגען' אטאוץיל‪ .‬רבי לחודר! א ו נ י ת י י נח?ןה קרייגען ‪ .‬רבי יהודה זא;ט' א ל ע‬
‫§עלקער ן א ב ן ןייןי פאר {אטולט‪,‬זעה; דעלכער ארטיינייעט די‪.‬קענע; אלע פאר נע‪5‬ען‪ .‬ה א ב ץ‬
‫יי״ןיפונען ‪ '.‬נ כ י נחגןה יאגט״ןאיט ה א ט ד י ןיעפיןיט די אויגי; אונ האבי; רער זעהן ר ע פ‬
‫ן א ן ז ל ‪ .‬יפאר וואס ן א ט דאם'גאט גיטאתן‪ .‬וויי שלמה המלןך ן א ט געיא^ט א ם ליאליים ה ו א‬
‫יליץ‪ .‬ווער״עס ורלןיגךיןען ‪3‬יט אים* נ א ט אאךטיזןר זאל'‪,‬קענען ןץתןען ! ) ט ( ר ע ן ב ו ש ‪0‬‬
‫די‪.‬יעגען גיזע?וץ דאךט'אין ר ע ם ' ט א ה ל ‪ .‬רבי' יצחק זאנט ויוא ידו‪,‬נעפינםם מען איז ניזעםץ‬
‫איז'רער שטין גיקימע; שטערץ';דאם ייצונג‪ .‬רבי' חלבו זאגט ווא ת נעפינןןט מע;טעןץ האבין‬
‫?יוזאיט פאךגעגיגען ן ט דר שטן *גי?‪1‬טערט' דאם פאר^עג^ע;‪ .‬רבי לוי זז^גט ווא דיו געפי^?!ט‬
‫§ען ה א ט ' ג ע ע ם ץ ;יטרונקע; האט 'רער' שט; גישטעךיט דאם ‪,‬ע‪,‬םין אוג פזרינכןע;‪) :‬י( ‪.‬ויאגרו‪.‬‬
‫צי ןאבין גיואגט אייינעיר צום א נ ך ע ר י ן ״ ווער' האט גיזא;ט צו וועמעין‪ .‬כבי כככןך‪ .‬יא^ט‬
‫!!צכ‪:‬ם ד‪.‬אט*;ייאגט צו כ ו ש ‪ .‬ברייט אייןז ו^אריםיר וועלץ םאכן ציגעל אונ םיר וועלץדי‬
‫גרענען‬ ‫י‬
 ‫נח‬
‫בראשית קנא‬ ‫ש ד‬
‫י י י לי׳‬ ‫‪2‬‬
‫סדר‬
‫רזוא מישוע; ארבע ‪) :‬יא( ויאמרו הבה נבנה לנו ונו׳‪ .‬א״ר יורן מנדל בנו עיר לא כנו;‬
‫אתיבון ליה והכתיב וירד ה׳ לרא־ת את העיר ואת המגדל‪ .‬יי איל )כח( קרון דכתריה ‪.‬‬
‫ויחדלו לבנות המגדל אביב אלא ויחדלו לבנות העיר ‪ .‬איר חייא בר אבא המגדל הזיז‬
‫שבנו שלישו נשרף ‪ .‬ושלישו שקע‪ .‬ושלישו קיים ‪ .‬ואית )כט( שהוא קטן‪ .‬ר׳ הונא בשם‬
‫ר׳ אידי אמר כל טי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפגיו )ל( כאילו חגבים ‪.‬‬
‫ונעשה לנו שם ‪ .‬תני ר׳ ישמעאל )צא( אין שם אלא ע׳ז‪ .‬פן נפוץ על פני כל הארץ ‪.‬‬
‫אטד ריש ב‪ Y‬הלפתא )משלי י״ח( )לבן פי כסיל מחתה לי‪ ) :‬י י ( וירד ה׳ לדאות את‬
‫העיר ואת הםנדל ונו׳‪ .‬תני ריש ביר חלפתא זו אחת מעשר ידידות האמורות בתורה‪.‬‬
‫אשר בנו בני האדם איר ברכיה וכי)לנ( מה נאמר בני חמר״א או בני נםליא ‪) .‬לד( אלא‬
‫בנוי דאדם קרטאה מה אדהיר אחר כל הטובה שעשיתי עטו אמר )לס( האשד‪ .‬אשר‬
‫נתתה עמדי וגו׳‪ .‬כה־ שנתים מדור המבול ער דור הפלגה‪ .‬ויהי כל ה ארץ שפה אחת‬
‫‪1‬‬
‫ויאמר‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫סאדס וני נ ר ממריא וכזי ממרים ונמלים« )לד( אלא‬ ‫כיו נמימיש אוגע ז )‪:‬מ( קרון לנמרים נ ו י ‪ .‬קראו‬
‫נטי נ ו ׳ ‪ .‬מיו של אום הראשון באמזו ו ו נ ס ינדמפרש‬ ‫כמקרא שלאחריו ‪) 1‬נש( שהוא קשן‪ .‬אותו שליש שמא‬
‫ואויל‪)•:‬לה( האשם אשר נתש ונוי‪ .‬שנפה נשונתו שנתן לו‬ ‫קיים עדיין« )ל( נאלו מגני‪ .:‬מפני רום סמנלצ ו‬
‫הקנ״ס שכל השורה נלא אשה ש!רה נלא פינה• ם״ג‬ ‫)<א( אין שם‪ .‬האמור נאן ו )לנ( פי נסיצ ו ג ו י ‪.‬‬
‫גילקיש נ ו שים שנים מדור םנונול נ ו י ‪ .‬נלומר עדיין‬ ‫שפיהם םנשילס שנן היה להם נשון שנאמר ויפן ה׳ אותם יגי׳ ‪1‬‬
‫)לנ( מה נאמר‪ .‬מה היה לנו לומר אילי לא נתיב ננ•‬
‫ברענען‪ .‬שטייט ונשיפה ‪ ".‬איז דעו־ טייטש‪:‬סיר וועלץ"‪£‬אר י"ןירענט ~ ויער ץ ״• ״ יייא האבץ‬
‫איוים גירעט אשלעכט יואךט אויף דף אלייין‪ .‬אז די זענען ^נניבךייט די יאלץ פאר בךענט‬
‫ןוערי; פון ךער וועלט‪ .‬ךיי ציגעל איי בייא ‪.‬ייי ?יגיע'! ©א^ו 'שטייגער‪ .‬בבי הוגא ואי^ט ידי‬
‫אך‪3‬עט האט געגליקט אין וימןרע העגט‪ .‬די ןאבן'גיוואלט איין ^אהעךין איין שטיין'האט‬
‫זיך איין נימאהערט' צוויי שטיעער ‪ .‬ידי האבץ ניוואלט בקלעבץ צוויי שטיינער האבץ זןיא‬
‫בקלעבט §יר ש'טיי_נע'ר ‪) :‬יא(!יאםיו‪ .‬יייא האבץ נזאנט ‪5‬יר ויעלי; באדןען אשטאט אוג‪.‬‬
‫אימארעם‪ .‬רבי יורן זא‪:‬ט אטארעם 'האבי; זיי ניבאהט אונ אשטאמ האמן די }יט ניןאהט‪.‬‬
‫האט מע; אים גיפי־עןט ‪,‬עס שטייט ראך אין פסוק נאט האט ;ענידעךט יעה; די שמאט' אוג‬
‫רעם טארעס‪ .‬היט ךיי יורן צו ויי נייאגט לי;ענט רעם ‪,‬פסוק ויאם _ווי;ט'ער שטייט דייא ן א מ ן‬
‫אייף גיהעךט באהען די שטאט אוג 'עס שטייט גיט די האבץ אויף גיןעךט יןאהען ךעם‬
‫טאךעם‪ .‬ווארום רעם טארעם האבי; די טאקי איויף ניבאהט‪ .‬אונ ךי שןזאט' ‪.‬ניט‪ .‬נאר נאט‬
‫האט נמען; ךי שטאט וואם די האבי; ‪.‬נדואלט באהע;'‪. .‬ער ןאט נייועהן דאם טכאכטוננ‬
‫פון יייער הארץ‪ '.‬רבי חי;א בר אבא זאנט רעד'טארעם מאס‪.‬ייי האבי; א‪.‬״יף ‪.‬ע^אהט' ארךיטול‬
‫איי פאר ברעינט גיוואךין‪ .‬אינ אדךיטוליאיז איי; ‪.‬ניזוגקע; אין ך ערד‪. .‬אונ אךךיטול אייז רא ‪.‬‬
‫טאםער וויעסטו םיינען יאם ךךיטול איז נידעךיג‪ '.‬רבי הוגא ןאט ‪,‬ניזאגט' פו; ר?י אירי ס‬
‫דעני; ךער'וואם גייט‪.‬ארויף אויף רעם ש‪2‬יץ ^ארעם‪.‬זעךון כיי אים ף בוימער ‪.‬קליין ‪.‬ייי לי‬
‫איישעךיקען‪ .‬ייי האבי; גליאגט ‪$‬יר וועליץ אונו מאכץ א;אםען‪ .‬רבי ;ש^ועאל האט נילערונט‬
‫ןעם גאסען םיינט מע;_עמדה ירה‪ .‬מירייעלץ מאבי; פאי אוני א‪.‬עבודה ורה‪ .‬טאמערוועלץ‬
‫מיר פיאר שפריייט מערי; אויף ךי !אנצע וועלט‪ .‬בבי שטעון 'ברבי הלכ־ו^א יאנט ךי מויל פץ‬
‫רעם גאר ביייננט אויף אים אבךאך‪ '.‬ודיל די האבי! נייאןט טאמער י וועלין טייר וןאר שפרייט‬
‫ווערין זענען ייי' ןואקי ‪£‬אר שפרייט גיראךץ * )יב( ו יךיד ה׳ ‪; .‬אט האט אךאפ }עןיךערט‬
‫יעה; ךי שטאט טיט רעם מארעם ‪ .‬רבי שמעו; ב; חלפתא האט נילערונט ‪?.‬ער!; מאהל שטייט‬
‫«‪$‬ין' ךי תורה ;אט ןאט איאפ געגיךעךט איג'דאם איי אייגער פי| יי ‪2‬עחן!' ראיס די‬
‫מענףיטץ ‪.‬קינךערהאבין ניבאהט ‪ .‬י־בי ברמה זאגט אז עם וואלט גיט ןישטאגען ךי סקטשין‬
‫ןי‬

‫קינךער‪ .‬ראם ךע; וואלטין מיר‪.‬י^ין‪ .‬וועד רען'ך׳מען די גיווען‪. .‬קינךער פין‪.‬אייילען ז^דער‬
‫פון‪,‬קעמלע;‪ .‬גאר מען' םיינט ךי קץךער פץ ו‪$‬דם הראשון‪ .‬אווי' ווי זןדם הךאשון נא־‬
‫אןע טובות וואס }אט ןאט אים ;יטאוזן‪ .‬ןאט ^ר ניואנט ךי א^ה וואם דו האסט קיר‬
‫ניגעבין‬
 ‫בראשית‬ ‫יי׳‬ ‫פ ר ע ה‬
‫™‬ ‫סדר‬
‫‪,‬‬
‫| י ‪ 0‬ויאמר ה׳ הן עם אחד ושפה אחת לכולם‪ .‬רבי יהודה ור׳ נחמיה‪ .‬ר״י אומר)לו( היאיי‬
‫ה! עם אהד ושפה אתת אם הן עושין תשובה אני מקבלן‪ .‬ר״ג אמר מי נרם להם שימררו‬
‫בי לא עיי שהם עם אחד ושפה אחת‪) :‬יד( ועתה לא יבצר ונו׳‪ .‬איר אבא בר כהנא‬
‫מלמד שפתח להם הקב׳ה פתח של תשובת‪) .‬לז( שנא׳ ועתה‪ .‬ואין עתה אלא תשובה ‪.‬‬
‫המריא )דברים י׳( ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה‪ .‬והן אטרין לא‪.‬‬
‫אמר הקביה יבצר םהם כל אשר יזמו לעשות‪ .‬הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה‬
‫בעליו עושי! לו )נמ( טנםםין אותי‪) :‬טון הבה נרדה‪ .‬זה אחר מן הדברים ששינו לתלמי‬
‫המלך )‪,‬ט( הבה ארדה ואבלה‪ .‬ונבלה שם שפתם‪ .‬א״ר אכא ביכ משפתם )מ( אעשה‬
‫נבלה ‪) .‬מח( הוה הד מנהון אמר להבריה אייתי לי קולב‪) .‬מב( והוא הוה יהיב ליה‬
‫מ י ו פ י ‪) .‬מנ( הוה מחי ליה ופצע מוהיה‪ .‬ההיד משפתם אעשה נבלה ‪) :‬טז( ויפץ ה׳‬
‫אותם משם‪ .‬רבי יהודה ור׳ נתםיה‪ .‬ריי אמר הלכו להם בני צור לצידון וכני צידה‬
‫לצור‬
‫מ ת נ ו ת כה ו ג ה‬
‫נגייס שיין גני כרס ונו יבצר מהם לי משפחות כדלקמן‪:‬‬ ‫נח היה זמ! אדיו שהציל אותם הקנים מן כמבול נ״א‬
‫)לס( הנה אריס כי׳ ‪ .‬כן נסנו לשלמי סמלן ו‬ ‫‪ 8 6‬שנה יסס נסו בשונה זו ואמרו א׳ לאלף תרנ׳יו‬
‫) מ ( אעשה‪ .‬אותם ננלה‪) :‬מא( הוה מז מנהו! בו׳ ‪.‬‬ ‫‪5‬נס העולש מסמונוש נו ‪) :‬לו( היאיל והן נ ו ׳ ‪ .‬שיש‬
‫‪,.‬גיס ותהנה ניניהם תקנלס אע״פ שלשי מעשיה! אינן ראוי! נשהיה אחד מהש אמר למנירו הביאי לי נלונ שייני״‬
‫קרדום! ) מ נ ( והוא היה נוח! לי מגרפה ‪ .‬פי רמת‬ ‫נקבל נתפי־ה‪) :‬לו( ש‪;:‬מר יעהה‪ .‬יכאילי נ‪:..‬ר הרי תשינה‬
‫פא«׳א נלפ״ו‪) :‬מג( הוה מסי כ ו י ‪ .‬ומנירו סיה מנה‬ ‫והס עני גא נציעד לא נשיב יםקנ״ס השיג יבצר מה!‬
‫אותי‪ :‬ה״ג נילקיש נמ ציי לצידו! ר׳ נחמיה אומר בראשי‬ ‫וגימ‪ -‬ו )למ( מגמתי!‪ .‬כירחי! הענפים תהי ׳נצר לכי!‬
‫^ן״יצוו״יי‬ ‫׳ןיגעבין ןאט טיך ניםאףט ןימ־יגק‪ .‬יא איי‬
‫יאלזרגאןי ךעם מבול ווי גאט'האט די ג^אהן ךי טו^ה אונ האט ךי‪/‬ילאוט רעבין‪ .‬האכין‬
‫זיי נימאכט ךעם טארעם צו ךנד;גע; צו גאט'ז )יג( וי^מר ה־‪/.‬אט"הט ג‪/‬אגטגיי ועני! איי!‬
‫פאלק אונ אלעהאבין איי; ?זןיראכע‪ .‬רבי יהודה אינ רבי נחמ;ה‪.‬קי־יגען*‪ '.‬רבי״יהודהואנט‬
‫אזוי האט נ אט ניזאןט עייל ךיי זענען איין'פאלק אונ איין'שפדאבע' ךךיבער'אויב די וועלין‬ ‫ד‬
‫ז‬
‫טאקן ?שובה ייעל איך ייי צו נעםעו‪ .‬כבי ;ת'ט;ה ואנט אוו'האט נאט' ניואגט וויערייןאט‬
‫;עבךייגןט ייי ואלי; וי?ך‪:‬גע; צו מיר‪ .‬עייל‪.‬ייי'יעני; אלעאיין §אלק אוני איי; שפראכע ו‬
‫)יד( ן_עיגה ‪. tft‬יבצר‪ .‬כבי אבא בר כהגא ואגט גאט האט די גיואנט אוואלט ךייזאלץיפאר‬
‫שטיין אז‪,‬עי פאילא^ט ייייאלי; ‪1‬ל‪,‬שו'בה טאהן‪ .‬ווארום ‪.‬ער האט נייואגט וע^ה"‪* .‬אויג ;עתה‬
‫טי‪.‬י;ט םע; ל‪1‬שו‪$‬ה‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ו‪.‬ער״'ה ישראל‪ .‬איצוגד יורי] ייאס פאי לאננט‪/‬נאט‬
‫פון אייךנאר איר ואלט מורא האיין פאי אים‪ .‬אוני די האבי; '}י;אנט ןויר וועלין ניט״ך״שו^ת‬
‫טאן;‪ .‬האט נאט ?ייאב‪.‬ט או די ווילע; ניט ר״שובןה טאהן וועט גיעטינערט וועךין פון ייי ייאס‬
‫ז‪,‬־י האנין גי?ראכט צויטאףן‪ .‬די וועלין נייט‪,‬ענךיגען'וואם ךיי האבי; איי‪.‬ניהויבין‪ ".‬אדער‬
‫יבצר איי יער טייטש אפקנייךין‪ .‬איוי ווי אוויינינארטץ או‪.‬עם וואקםטיאויף איים ניט״קיין‬
‫פירות‪ .‬וואט טוןט ךער בעל ה‪:3‬ת טיט אים ‪.‬עיר שנייךט איםאפ! אווי האטינאט' ‪3‬יי'אנט‬
‫‪,‬עם וועט פאר ?!ניטע; ווערין יואם די ודלק טאה;'‪) :‬טו( ןץוז נרדה‪ .‬נןיר וועליןיאראפ‬
‫ןיךעךין‪ .‬ראם אייז אייגע פין יי!אכין וואס טען האט מענדערט צום מלך תלמי ליועו" מען‬
‫האט איבער גייעץט פאר אים ךי תורהו‪ .‬הבה'אלדה יאבלה• ‪ W‬ייעל גיךערי!"• *יך ייעל‬
‫פאר מישע; ד;ער ?!לןלאכע‪ .‬ווארום או‪,‬עם שטייט ?ייר וועלין ;ידעיךין קען'מען דאךסיעק‬
‫ט‬ ‫א‬
‫‪,,‬עם איו רא פיל נאיטיער'‪ ,‬ו‪.‬נב‪ rh‬שם ?!'פיזם •י לבי אבא יבי־ ‪3‬הנא יאנ‪ °‬י ^ ? •לייענען‬
‫נכלה‪ .‬פאר םישען‪ .‬נאריאלקט לי^‪.‬ען נכלה ‪ .‬תלך ךמןי שפראכע ייאם‪/‬יאיאיז״איינס‬
‫ויעל איך פו; ויי םאכין ;בלותי‪ .‬טויטע‪..‬קעךפעלס‪ .‬איו אייניער ןאט נייאןט צום' אנדעךין ניב‬
‫טיר אהאק‪ .‬האט ;ןר אים ניגעכין אוןיךלע! האט‪,‬ער אים אךאפ ניוואריפץ ידי יויללעייצילי^א*‬
‫הט אים ני׳נזפאלטין ךעם קאפ‪ .‬ודי ךעיר' פסוק יאינט משפןם א עע!ה'נבלה •י פון&ייער שיפראכע‬
‫ז‬

‫)יעל איך מאבי; פין ייי נכאת‪ .‬טויטע‪.‬קערפערים ‪) :‬טז״ניפ׳ן' ה׳ אותם משםי‪ .‬גאט האט"'ויי‬
‫אר שפ־ייט פו; ך^רטי;'‪ .‬בבידודה א ו נ ' ר ב י | ג ח מ י ה ‪ .‬ן מ ג ע ן ‪ ^ .‬ב י ‪ .‬י ה ; ד ה ^ ת ‪ .‬ס ^ ט ^ ן‬
‫‪8‬‬

‫י‬
‫פיו‬
 ‫בראשית סנא‬ ‫נחפרעהלח‬ ‫סדר‬
‫*צוד‪ .‬סצדים תופשת לארצו‪ .‬רינ אמר כל אחד ואחד חופש ארצו שהיה חחלת שבתו‬
‫שם ולשם הוא חוזר ‪ .‬אלא מהו דפץ שנכנסו כל חארצות בראשי החרים וחיחח כל‬
‫אחח ואחח בילעה אנשי מקומה ‪ .‬רבנן אמרי אין ויפץ אלא ויצף ‪ .‬הציף עליהן הים‬
‫יחציף ל׳ משפחוח מ ה ן ‪ .‬ר״ל אסר אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בח ריוח ‪.‬‬
‫איחן ל'משפחיחמהיכן ע מ ד ו ‪ .‬מאברהם‪ .‬ט״ז פקטורה ‪ .‬וי״ב מישמעאל‪ .‬ואלין‬
‫)מו( חרחין חירנייחא ‪) .‬ברמשית כה( ייאמר ה לה )מה( שני גייס בבטנך ‪) :‬יז( עיכ‬
‫קרא שבה בבל ‪ .‬חד תלמיד מן דרבי יוחנן )מו( הוה יתיב קודטוהי‪ .‬והוה םםבר ליה‬
‫ולא סבר‪ .‬א״ל ם״ט )מז( לית את סבר‪ .‬איל )מוז( דאנא גלי מן ארעאי ‪ .‬איל )מט( מהיכן‬
‫ארעא דידך ‪ .‬א״ל מן )נ( בורםיף ‪ .‬איל לא תאמר לי כן אלא מן )נל‪ (,‬בולםיף כי שס‬
‫בלל ח׳ שפת כל הארץ •־ )יה( ואלה תולדות תרח תדח היליד את אכרם ונו׳‪ .‬איר אבא ב״כ‬
‫כל מי שנכפל שסו יש לו חלק לעהיי ולעהיב ‪ .‬אתיבון ליה והכתיב אלה תולדות תרח‬
‫הרח‪ .‬יש לו בעה״ז ויש לו לעה׳׳ב ‪ .‬אתמהא ‪ .‬איל )מ( אף היא לא תברא דא׳ר יורן‬
‫משום ר׳א ביכ )הס טו( יאתת תבא אל אביתיך בשלים ‪) .‬ננ( בשרו שיש לאביו חלק‬
‫ב‬ ‫י ע י‬
‫'"‬ ‫כהונה‬ ‫מחנות‬
‫אין אתה מנין! )ייח( דאנא גלי ה י ׳ ‪ .‬א ‪ :‬׳ גולה מארצי ז‬ ‫גמ־יס נליניי גמקיש נגוס יימס קנל וכנס אליי נל‬
‫)מס( מהיק ני'‪ .‬מאיזה צד יאקליס היא ארן מילדתן‪:‬‬ ‫י(רן י״ון את אגשיי יריק מדנסינ ייפן ה׳ איתס מ‪6‬ה‬
‫)־‪ (.‬נירסיף‪ .‬מקיס א׳ יש נננל שמו בויהין יאייר שלו‬ ‫מצ פגי כל כאין ו אץ ויפן נו ‪ .‬דרש ויפן נמי רצף נמי‬
‫‪:‬‬
‫משנת הי‪:,‬מוז< ) א ( נילסין ‪ .‬נוגיריקין נלל בפל•‪:‬‬ ‫נשב ננש ‪ ) :‬מ ז ( תרסין חורנ״תא‪ .‬נ'משפתות סתסריס‬
‫) ; נ ( אף היא לא הברא ‪ .‬אף וס א'] סתירה ושבירה‬ ‫מ־לשיס‪) :‬מה( ש;׳ גויס ונו'‪ .‬הרי שהגיע מההפצה‬
‫לדנריגו‪) :‬ג‪ (1‬נברי שיש לאני! נוי‪ .‬דאל״נ היאן נשר!‬ ‫שדות טונה לאברהם ולישמעאל יליצחר‪) !,‬מו( הוה יתיב‬
‫‪bye‬‬ ‫נוי‪ .‬היה יישב לפניו ללמוד ממגי תורה ‪) :‬מו( לית אס שנר •‬
‫כ‬
‫^תאננעןיי״^ץ צורדמצמס‬ ‫־י!'ציי ‪W I‬‬
‫קןאט נינוםען צוךיק ויין לא נר וןאס‪.,‬ער י דואט פךיער ‪.‬ניך‪,‬אט‪ ! '.‬כ י נחמ;ד‪ .‬יאנט יערער אייו‬
‫‪:‬‬

‫ויגא^ען צוךיק אק דין לא;'ד‪ .‬ווא ^ער איז פךיער' נטעסין איו ‪.‬ער איצט צוריקיינעאננען‪.‬‬
‫;אר וואט ד ק מיי;ט מען ער האט ייי פאר שפךייט‪ .‬נאר אלע לענךער יענע; ניקומק צו ךי‬ ‫־‬

‫ףפיץ ‪.‬בעךינ‪ .‬ייא'ךי מע^שין יענק }ישטאנע;‪ .‬אונ ‪.‬יערער לאנ״ר האטייפאר נוטע; אירע‬
‫^קטשין‪ .‬ךי רבנףזאנין ‪$‬א'ל?ט ניט לי‪;:‬ע;ע; ויפץ'נארדצף‪.‬׳פ'רפלייצט‪ .‬נאטיהט אויף ויי פ ר פלייצט‬
‫רעם‪:‬ם אונ דרייםינ םקפהוית וענק ךר טרונקען ניוואךיין‪ .‬ריש'לקיש יאינט איז עם קומט צו‪.‬אייינעם‬
‫‪!$‬צרח טוי ייין א§ארךץ‪.‬סט צום א^ךעךין‪ .:‬ידי ךרייםינ משפחות יואס״ראהאיטניפעלט‪ .‬יענ?ן‪.‬ייי‬
‫ןי^אךי; ניוואךין פוץ אבךדזם ‪. .‬זעיקצ^הן משפחוח ‪,‬זעניע; ניבארין }יוואךין פיו; קטורה‪.‬י' אונ‬
‫?ייועלף פון‪,‬ישמעאל‪ .‬אונ נאף' צוויייזענעןיניבאךין' }'יוואךין*פון יצחק‪ ".‬וד רער פסוקואנט‬
‫י‬
‫;אט האט גי;א?ט צירבגןה ?יוייייפעלקער ‪.‬זע‪.4‬ע; ביי דיר אין בויך' ‪) :‬יןי( על ‪5‬ן קרא שטה‬
‫ז‬

‫?‪.‬בל‪ .‬ךךיבעי דזאט מען גיתפין ךעם נאטקיפון ךי שטאטי^בל‪ .‬אהלמיד פון ‪1‬בי יוחנ\איז‬
‫י‬
‫ניזעסין ‪5‬אר רבי יוחנן‪ .‬האט רבי יוחנן יאים נ;געבין צו פאי־ שטיין״יךאס לעךנק אונ״רער‬
‫ך;לטיד האט ניט פאר ׳‪.:‬זטאנע;‪ .‬האט ךבי יוחנן 'נמאגט צום הלטיר פאר וויאס יפאר שטייםטו‬
‫} י ט ‪ .‬ןאט דער ‪3‬למיד" ג;יאו‪.‬ט ווייל איך בי״פאר טךיכען פו;'_טיין לאנד‪ /‬האט רבי" יוחנן‬
‫‪$‬י;א}ט צום דולםיד"‪ .‬פון וועילכע לא נד ביוטו‪ .‬ןאטיךעיר תלמיד גיואניט פון*בוךםיופ‪ .‬האש‬
‫‪:‬‬

‫רבי יוחנן גיוא‪.‬נט צום תלמידי יאלםט ניט זאני; בורםיף נאר'בולםיף*‪ .‬יבול איו רער טייטש‬
‫^אר מישע; וויייל דאךט' האט ןאט פאר מישטךי שפראכע פוןדיינאנצע וועלט‪)':‬יךן("ואלה‬
‫תולדות תרח‪ .‬דאס‪.‬זע;ק ך קי;ךער פו; ך‪.‬רח‪ .‬ת ר ח האט ניבאךיןאברהם‪ .‬רביאבא״בר‬
‫בהנא וא?ט דער םע^ש ;ואם זיין גאטע; שטייט איין ךי תורה צורי םאהליאיינס ‪.‬נעבין דאם‬
‫א^ךערע‪ .‬האט ער נייוזאט בייךע וו״ערטי; עולם רזיה 'אונ עולםיהיא \ ןאט טען נייפךיעגט צו‬
‫‪:‬‬
‫כבי אבא <נס ?זטייט דאף אלה ‪:‬היולדות הרה ר»רח‪ .‬האט ד ק תרח ןיסאט' עול'ם 'היה אינ‬
‫ניט‬
‫ע;לם הבא‪;. .‬נר איד ךא־ כידוע; ארשע ‪ .‬האט רבי אבא נייאנטיךאם איז ‪.. .‬קיי‪.1‬ק'שיא •‬
‫}וארים רבי יוד; וזאט ןיזאןט פון רבי אבא ‪3‬ר כהנא ס רענץ ';אט האט }יואנט צ ו אברהם‬
‫דו‬
 ‫ח‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ר ש ה‬
‫פ‬ ‫‪m‬‬ ‫סדר‬
‫לעהיב ‪ .‬תעבר בשיבה טובה‪ .‬בשרו שישמעאל עושה תשובה‪) :‬יט( וימת ה ק על*ני‬
‫הרח אביו‪ .‬ר׳ חייא בריה דרב אדא )נ‪ |1‬ריפו אמר תרח עובד לצלטיס ומוכר היה;‬
‫חד זמן נפיק לאתר ‪ .‬הושיב לאבדם מוכר תחתיו‪ .‬הוה אתי בר איניש בעי דיזבן‪.‬‬
‫והיה א״ל בר כמה שנין את ‪ .‬והוה איל בר חםשין או שיתין ‪ .‬והיה א״ל ווי ליה לההוא‬
‫גברא דהוא בר שיהין ובעי למסנד לבר יומא ‪ .‬והיח מחבייש והולך לו ‪ .‬חד זמן אחת‬
‫הדא איתתא מעינא בידה חרא פינך דסולח ‪ .‬איל הא לך קרב קודמיהון‪ .‬קם נסיב‬
‫ביקלםא בידיי; ותברהין לב־להון פסיליא‪ .‬ויהב בוקלםא בירא דרבה דהוי! ביניהץ‪.‬‬
‫כיון דאתא אבוה איל מאן עביר להון כדין‪ .‬איל מה נכפיר מינך‪ .‬אתת חדא איתתא‬
‫טעינא לה חרא פינך דסולת‪ .‬ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון‪ .‬קריבת לקדמיהון ‪ .‬הוה‬
‫דין אמר אנא איכול קדמאי‪ .‬ודין אמר אנא איכול קדםאי ‪ .‬קם הדין רבת דהוה ביניהון‪.‬‬
‫נסיב בוקלםא ותברינון‪ .‬א״ל מה אתה )נו! מפלה בי)נז(וידעון איבון‪ .‬איל)נח( ולא ישמעו‬
‫אעיד םה שפיר אומר • )נטונםביה ומסריה לנמרוד ‪ .‬איל נםנוד לנורא ‪ .‬איל אברהם‬
‫ונסגוד‬ ‫י‬ ‫י‬
‫כהונר‪.‬‬ ‫מתנות‬
‫)ני׳( ילא ישמפי כ י ׳ ‪ .‬נפליישז )גט( נםגים כוי‪ .‬תיש‬ ‫ש־נא אל אנוחיי לעיג״ב אפ לא פשה תגינהו )גד( דפי‪.‬‬
‫לקח לאברהם ימסרו לכמריו איל נשנוו כי׳ ‪ .‬נדירוד אמר‬ ‫ממקיפ יפו‪) :‬נו( מפלה‪ .‬פי' יוסעילל נ י ‪) :‬נו( יידפין‬
‫לאנרכפ אש לא ששת־ניס לאלה נא ינשתחוה לאש ‪:‬‬ ‫אינו;‪ .‬נהמיה יני יולעין הן מאימה להבין ילדנר ילסתנענשו‬

‫^ ' ' " ע ל ט ע ל ״ מ י ט שלום‪ .‬די‪;.‬ע ‪.‬עלטערין זעגען דאך גיווען רשעים‪.‬‬ ‫דו‬
‫זיעט^ר קוםיען צו די'אי;'ניידים ‪ .‬נאר גאט האט 'צו'גיזאוןט צו' אכלןם אז ךעריפאטער‬
‫וועט'האבין'עולם ה י א ‪ .‬ת וועסטיבנךאבין וועךין ‪9‬יט אנייט עלטער • }אט ןאט אים צו‬
‫געיאנט אוןשמעאל *וועט טאהן'תשו^ה ! )יט> יימת הרן‪ .‬וזךןיאיו ‪3‬י?‪5‬נזאך‪3‬ין ‪4‬אד זיין‬
‫פאטער וי רח'‪*.‬רבי חייא רעד 'יוה; פון רב אךא פוץ ךי ?וטאט יפו האט גיזאןט תרח פלע?ט‬ ‫(‬

‫‪£‬אכיי גאיטער צום ‪5‬אד 'קויפי;‪ '.‬אמאהל איו ר־ח אוועק נינא^ען פון ?ושוב‪ .‬האט ‪,‬ער‬
‫גייאגט 'צו' אברהם‪.‬ער זאל ךצען אויף ויין ארט פאר קויפין ךי}אנןער‪ .‬איי גיקוטען אמע_נ?וש‬
‫קויפיץ אנאט‪*'.‬ןאט'אברהם ןיזאגט צו ךעםי^קףש וך פיל;אןר בץטו אלט‪ .‬האט ד״ער‬
‫§ענםש ;יזאנט'איך בץ*אלט ו*פופ?ינ ;אךער'ועכציג יאןר‪ .‬ןאט אברהם ';יראןט צו ךעם‬
‫מענטש וויי'צו ריר רו ביץט אלט ‪,‬יעכצייג יאןר אינ וויילםט ךיך בוקין צו ‪£‬נאט וואס‪,‬ער‬
‫איז״אלט אטאג )טען האיטי איטי נע'כ‪?1‬ין נימאיכט(‪ .‬ןאט' ךך רער מקלןש ‪6‬ארש‪.‬עטט אינ‬
‫איז אדעק גיגאגנען‪* .‬א^אזזל איז'ןיקומען אאשה ןאט גיהאלטץ ?!ייןיסא^ט אשיסול מיפו‬
‫‪r‬‬
‫טעהל'‪ .‬ן א ט יייא ‪.‬ניזאנט ציו אברהם נאיךיר ךי מעןל ז‪:‬י טקךיב פאר די עבודה ‪• CV‬‬
‫ן א ט אברהם ןיגומעןיאשט־עקין איןיהאנט אונ ןאט ‪ V‬ן ר א ‪ 5‬ץ אלע בץרער ‪'.‬אונ ^‪1‬ר ןאט‬
‫גינעבין' רעם ?ז^עקין אין ךי מאנט פץ ךעם גיעסטין }אט וואם ראךט'איז גיוןען‪ .‬ווי דעי‬
‫ןאטער איי ?יקומען ןאט ‪.‬עיר גיזאגט צו אברןם ווער ן א ט דאם ניטאןן‪ .‬ןאט •לבךןם ‪5‬יוא נט‬
‫‪:‬‬

‫צים' פאטער ייאים ואל ‪1$‬יך ליןקעיגען פון דיר ‪,‬עס איז גיקוסען אאשה'האט ‪.‬גיבבייעט !!שיםול‬
‫^עהל* אזג ןאט גייאנט צו ןוייר ;א דיר ךי מעהל ויי מקריב פאר ךי‪.‬עבורה'זירות‪ .‬ן א ב‬
‫איך' מקךיב ;ידען ‪8‬אר ד י ‪ .‬ךער גאט האט גייאנט איך וועל פךיער ‪;.‬ןםץ' די ^עףל אוג ךער‬
‫}אט ן א ט }ייאנט איך מעליפךיער עסי; לי מיעןל‪ .‬אייו אויף גיקמאנען דעו־ נךעףטער‬
‫}אט וואט איי'}יירק צוויישען די אוגיןאט גינונןען רעם שטעקץ אינ האט ‪.‬ייי צו בןאלנין •‬
‫ןאט רןלח ןיזאןט צו'א?ךןם יואם לאכסטו פץ' נזיר וךיםץ ידען ךי ‪}.‬אטער‪ .‬ןאט אבךיזם‬
‫‪,‬יואגט' צו !‪£‬רח פאר וואים ןעךץ גיט רייןע אומנךין וןאס דיין םדל « ^ ט ‪ .‬אז ךי גאטער‬
‫ווייםיין}אר "ןיט §אר וואם די‪.‬ג?‪1‬טו‪.‬זיי‪ .‬ןאט ו‪£‬ר'ח גינוסען דין זון; אבלןם אוג ןאט אים‬
‫אוןעק גןעבין צו נמרוד‪^.‬ער זאל אים ט<‪?9‬טץ'‪ .‬נמרוד' ןאט ;מא נט צו אברהם טיר דעלץ‬
‫‪:‬‬

‫אונז בוקין צו פיי‪.‬ןר"‪ .‬ןאט אבךהם ?יךאנט״םיר וועלץ אונו בעסעריבוקץ צו ווא^ער‪ .‬ווארום‬
‫)ואיסער פאר לעשט ראך לעם'^י;ער‪ .‬קאט נמרוד גיז^גט' טיר וועלין אונו מקי; צו עאקער‪.‬‬
‫האט‬
 ‫ש ה‬ ‫‪5‬‬
‫בראשית קנב‬ ‫« י ליי‬ ‫סדר‬
‫ונסנוד לםיא )‪ (0‬דמטפין נורא • א״ל נםרוד גסגוד למיא ‪ .‬איל א״כ נסגוד )סל!( לענגא‪.‬‬
‫רטעין םיא ‪ .‬איל גסגוד )סב( לענגא ‪) .‬איל( א״כ גםגוד לרוחא )סנ( דםבדר עגנא‪ .‬איל‬
‫נסגוד לרוחא ‪ .‬א״ל )ס־( ונסגור לבר אינש דםביל רוחא‪ .‬איל )סס( טלין את משתעי ‪.‬‬
‫אני איני טשתחוה אלא לאור הרי אני טשליבך בתוכו‪ .‬ויבא אלוה שאתה טשתחוה לו‬
‫ויצילך היםנו ‪) .‬סו( הוה תםן הרן קאים פלינ ‪ .‬אטר םת נפשך אם נצח אברהם אנא‬
‫אמר )סז( סן דאברהם אגא ‪ .‬ואם נצח גםרור אנא אסר דגםרוד אנא‪ .‬כיון שירד‬
‫אברהם לכבשן האש וגיצול ‪) .‬סז( אםריןליהדםאן את ‪ .‬א״ל סן דאברהם אגא‪ .‬גטלוהו‬
‫והשליכוהו לאור)סח( וגחסרו בגי מעיו‪ .‬ויצא וסת על פגי תרח אביו‪ .‬ההיד )בראשית יא(‬
‫ויסת הרן על פגי תרח וגי׳ ‪ (3) :‬ויקר! אכרם וגחור להם גשים וגו׳‪ .‬אברם)סס( היה‬
‫גדול מנתור שנה א ׳ ‪ .‬ונחור היה נדול טהרן שנה אי‪ .‬נםצא^אברהם גדול טהרן שתי‬
‫שנים‪ .‬שנה לעיבורה של םלכה ושנה לעמרה של יםכה ‪ .‬הרן םוליד )ע( לששת‬
‫שנים‪) .‬עא( ואברם אינו טוליד אתמהא‪ ) :‬ב א ( ותהי שרי עקדה ‪1‬נו׳‪ .‬אסר דיל בבל‬
‫ב ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ביש ממשית אלהות גס למדי חו״ל המוסר עצמי עימ‬ ‫) ס ( דעשפין‪ .‬שמשנין נפשת־ כנה ‪ 1‬פי׳ תרגיש כנוצנ״א עמו‬
‫ב ‪ ; -‬י יו נש אין עושי! לו גס וסו] במן על סגס ו‬ ‫וניפו‪) :‬סא( לעננא נוי‪ .‬לעננים ששיענין ונושאי! את‬
‫) ס פ ( סיס גלול מנחיר נ ו י ‪ .‬פירש" לנתינ יילל אמ‬ ‫מ נ י ס ‪ :‬סיג ) ס נ ( לעננאא״ל א״נ נ ו י ‪ ) :‬ס ג ( למצור•‬
‫אנרם ואת מזור יאס סח ‪ ) 1‬ע ( לוי שנים‪ .‬שפרי אנרםס‬ ‫שמפזר! ) ס ל ( יגסגיי לגר אי<ש‪ .‬גשתתי‪ :‬ל נ י אום‬
‫היה גלול משרה יי שלם שהרי כשנולד י‪5‬סק הים היא נן ין‬ ‫שהיא מלא נקניש והרות נשאר נ ק ר נ י ‪) :‬סה( מלין נ י ׳ ‪.‬‬
‫שנה יהיא היתס נ ס צ׳ שנה ינמצא נשהיה היא נ! יי גוללה‬ ‫לנדיס רקיש אתה מלבר ‪) :‬שי( היה תמ! נ י ׳ ‪ .‬היה שם‬
‫שדה ואו היה הרן נ! מ' צא מה! שנה לעינורה של מלנה‬ ‫הרן נ! סרח והים עומד מחיל•; נלעתי עם נד יסנים לעתי‬
‫ושנה לעינורה של יסכה היא שרה נמצא נשנא הר! על אשפי‬ ‫ויזמר ממינ נוי‪) :‬סו( מן דאנרהס ‪ .‬מן אמינת אנוהס‬
‫ינסענרה הים ‪ p‬י׳ שנים ‪) :‬עא( יאנרסס אינו מוליד‬ ‫אמח לי לסרן של מי‬ ‫א נ נ ׳ ‪) :‬סז( אמרי! ליה נ י ' ‪.‬‬
‫אתמהה‪ .‬ימשני שלכך נתינ ותהי שרה ני' להידע שהעיןרימ‬ ‫אתה ‪ ) :‬פ ח ( ונחמרו נוי ‪ .‬שמעצמו היה לי לידע שאין‬

‫האט אברהם ^ י ך א ^ ם ^ י ע ^ ן אוף כעםער בוקין״צו ךיייוואלקין ויאם ך י ״ ט ך א נ י ך א ^ ן ד‬

‫י‬
‫ךייואסער‪ .‬רואט'נ?תד נייאןט טיר ויעיין אעז מקין צו ךי ראלקין‪ .‬האט אבךך‪,‬ם'ניז^ט‬
‫סיר ייעלין אי;י‪?.‬ע סער מקין' צום )ויןט ו י א ס ו ר פאר שפרייט די וואלקינם‪ .‬ז‪$‬לט נמרוד‬
‫גיזאנט סיר ויעלי; או;ז ביקי; צום וו‪:‬נט ‪ .‬ן א ט אברהם נייאנט טיר יועלין אונו מקין' צו‬
‫א‪$‬ענטש וואס‪.,‬ער ‪9‬רא‪.‬נט אין ךןז רעם וויןט‪ .‬האטי נטרוד^י'זא?ט צי אכרןםידו ךעךטט‬
‫;אד "ליידוע ךייד‪ .‬איך' בוק טיך נאד צום ‪5‬יחנר‪ .‬אונ איך)יעל ךיןד אכיץ"נויאר^ין אין &ייער‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אי‪ :‬יאל קוטע; ךער נאט ראם ת בוקקט ךיך צו אים אוני ואל'‪.‬דיך ךעטץ פון דעים פיו^ער"‬
‫ןךןדער ?רוךער פון אברהם אמ ד‪£‬־ט ני׳ןטאנען אמ האטיניטראכט וואם ‪.‬ער‪/‬אל טאהן‪.‬‬
‫ןאט‪.,‬ער נייא^ט אויב א'‪3‬ךןם וועט ‪.‬ניט ‪8‬אר ברענט ווערין איי' דעם ‪2‬י;ער"מעל איך ואנין‬
‫איך _נלדב אין ךעס נאטוואם אכרןם ‪.‬גלדכט‪ ".‬אוינ אויב אכרןםידעט ;א' פאריירענט' וו״ערין‬
‫ייעל איך יא^ין איך ;לרב אין ךעםנאט וואם ןטחד ?לויבטיווי אבךהםיאיי אריין ^וארפין‬
‫!יוואךין אין ךעם פץןער אע איו נייט ‪.‬פאר בךקט }יוןאךין‪ .‬האט מעןנייאןט צו״הרן צו וועסק‬
‫ןלדכ?וטו‪ .‬ןאט ‪$‬ר גייא?ט איך ‪.‬גלדב איין ךיעם }אט ויאמ* אברהם נלדיגט‪-‬וזאט מען אים‬
‫אויך אריץ גייואךפי; אץ'פי;ער זענען אי; אים די קישקעס פאיר״ברמטייניווארין אוג"‪,‬ער'איי‬
‫אתים ‪5‬י_נאננע; פון פי‪:‬ער איוג איז ני^טאךבין נעבייןידץ פאטער'וי»רת‪ O) :‬י?‪.‬קתאברם'‪.‬‬
‫אבןם אונגחור האבץ גיגיטען ייייבער‪ .‬אבךם איו גיוועןיעלטער פאר }חור טיט איאד‪,‬ר‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫אוג גחור איו ניויען‪,,‬עלטער ‪5‬אר 'הרן טיט' א;אהר‪ .‬איי י אבדם נייוען‪/‬עלטעיר ‪6‬אר היץ‬
‫םיט זןוךי יאןר‪ .‬איין יאןר איו די וריב פץ ןךן'מעוברת גיווען טיט"מלכיה'אמ־}אך איאהר‬
‫י‬
‫איי ייא מעוברת גיווען טיט ‪:‬קכת‪ .‬ויען הרן האט אנגיהויבין האבץ ‪.‬קינךער אט ערא?*ט‬
‫־‬

‫}יווען יעקס יאןר ‪ .‬ווארום אברהם איז גיווען אלטעו־ייפון‪.‬יםיה יראם אט שרה טיט צעהי‬
‫יאןר‪ .‬ווען שךה איי גיכאלין ןייואףן איו א‪1‬ברם' אלט גיויען צעהן ה*הי • ייעןיהרן'איי אלט‬
‫}יווען‪,‬זעקס;אףר אס אברהם אלט ניווען אכט ;אוזר‪ .‬האט ןיק'חתונה ןיהיאט אונ אין איאהר‬
‫?ופעטער איז גיבארין }יוואךין םדכ־ נאך אין איאהר שפעטער איו ‪/‬יבארי‪} :‬יויארי; * ז ז‬
‫•‬ ‫י»ץ‬ ‫•‪• T* *S‬י‬ ‫• י •‬

‫או*‬
 ‫בראשית‬ ‫ט‬
‫ל‬ ‫נח פרעה ל‬ ‫©־ף‬
‫סקום שנא׳ אץ לה )פכ( הוה לה‪ .‬ותהי שרי עקרה אין לה ולד הוה לה ‪ .‬וה׳ פקד אמ‬
‫ערח וגי'‪) .‬שיא א( ויהי לפנינה ילדים ולחנה אץ ילדים והוה לה ‪) .‬שס( כי פקד ה׳‬
‫את הגת ותהר ותלד וגו׳ ‪) .‬ירמיה ל( ציון היא דורש אין לה ‪ .‬והוה ל ה ‪) .‬ישעיה נט(‬
‫ובא לציון נואל )שס נד( רגי עקרה לא ילדה )עג( פצתי רגה וצהלי ‪:‬‬
‫פרשת לך לך‬
‫פ ר ש ה ל ט ) א ( ו י א מ ר ה׳ אל אכרם לך לך מארצך וגו׳‪ .‬ר׳ יצחק פתח )תהלים מה(‬
‫שמעי בת וראי והטי אוגך ישכחי עמך ובית אביך‪ .‬איר יצחק‬
‫מעל לאחד שהיה עובר ממקום למקום‪ .‬וראה בירה אתת דולקת ‪ .‬אפר תאמר שהבירה‬
‫הד בלא מגהיג‪ .‬הציץ עליו בעל הבירה ‪ .‬איל אגי הוא בעל הבירה ‪ .‬כך לפי שהיה‬
‫אביגו אברהם אומר חאםר שהעולם היה בלא מנהיג ‪ .‬הציץ עליו הקב״ה ואיל אגי הוא‬
‫בעל העולם ‪) .‬שם( ויתאו המלך יפיך כי הוא ארוגיך ‪ .‬ויהא־ המלך יפיך )א( ליפוהיך‬
‫בעולם ‪ ,‬וה*והחוי לי ‪ .‬הוי ויאםר ה׳ אל אבדם ‪ Q ) :‬ויאמר ה׳ אל אבדם ‪ .‬ר׳ ברכיה‬
‫פ ת ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מדנר נציי! ‪ ) :‬א ( ליפושץ‬ ‫עיזה ‪) :‬עג( פצמי מ ה יצהל' ‪.‬‬ ‫ילנו‬ ‫לוו היה מצדו‪,‬רון מצלה ‪ ) :‬ע נ ( הוה לה ‪ .‬אתר כן‬
‫וגג•‪;.‬‬ ‫נשע אי; כפירושי כמו הן כלומר הן יהיה לה אגו״נ ולא‬

‫אונ אבךס האט ניט נייהאט ‪.‬קיץ קינךער ‪ .‬אוואנךער ! )כא( נתחי‪ .‬שךי איי"גייוען"אעקרה‪.‬‬
‫י‬
‫אין לה ולד‪ .‬ךא האט ;יט גיהאט״קיץ קינד‪ '.‬ריש לקיש זאנט רא ‪.‬עם שטייט ייא האט‬
‫‪ p p‬ה א ט זיא שפעטער יא ‪$‬יהאט‪ .‬שרי איי'גיווע; אעקרה' ייא האט *ניט‬ ‫ז‬ ‫גיט נהאט ‪.‬קיין ‪. 1‬‬ ‫‪t‬‬

‫גיהאט‪.‬קיץ קץד‪ .‬האט זיא שפעטער ;א גיהאט‪ .‬ווי ךער פסיק ‪,‬ואנטי גאה ןאט ךערמאגט‬
‫שרה אונ ךא'איי ?עוברת }יוואךין אוג האט גיבאךין אקיגד‪, .‬עם 'שטייט אין פסוק פנינת‬
‫האט גיהאט ‪.‬קיןדעיר הגה האט ‪.‬גיט }יהאט ‪.‬קיגךער'‪ .‬האט'זיא שפעטער;א גיהאט אקיגד‪.‬‬
‫ווי‪,‬עס ?!טייט'א‪.‬ין ^םיק נאט האט ךער מאגט חגה אונ זיא איזיטעיבךת גייוארין איני האט‬
‫גיהאט אקי נד‪ .‬ןייון ןאט ;יט ווער ‪;.‬נים ואל איר פאךשטין‪ .‬האטי זיא' ךער' נאך יא ניהאט ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫)וי ?נס קטייט אץ פסוק ‪.‬עס וועט קו?ןען צו ציון ארעךלייוער‪ .‬נאך שטייט אין* פסיק ייגנ‬
‫ח^עןקרוז וואס ת הא?ט גיט' גייאךיין‪,‬עפין ךי מדל אונ {יננ מיט פרייר אייך• !ייגע ?יל‬
‫'‪.‬קיגךערוואס רו ןאםט שפעטער ןי‪$‬אךץ»‬

‫לך לך‬ ‫ס ד ר‬
‫פ ר ש ה ל ט <א( ויאמר ו ז ‪; .‬אט ןאט ניואגט צו אבךם ?‪.‬ייא פון דיין לאנד ‪ .‬י‪5‬־ יצחק‬
‫ןאט אמיהדבץ ךיי פרשה טיט רעם פסוק הער' טאטטיער' אונ‬
‫זעה בייג איין דיין אוער אונ פאמעםדיין ?אלק אונ דיין פאמערפ שטוב‪ .‬אור האט גאט‬
‫גיוא‪;.‬ט צו אנןרהם‪.‬ער זאל ?אר'געסין דין פאלק אוג דין פאטיעךב שטוב‪ .‬רבי ‪:‬צחק ואגט‬
‫למשל איינער איי נינאנגען פון איין אךט צום אנדעךין אךט‪ *.‬האטי‪.‬ער גייעה; אשטוב*בךענט‬
‫;‬
‫ןאט ‪.‬ערףיאןט^קען ראם דין אז ךי '?וטוב האט ניט״קייין בעל הב ה‪ '.‬האט ךעי?‪12‬סביה‬
‫די‬‫פו; ק!טוב אקוק ;י‪$‬אוזן צו אים אוניןאט ןיזאנט צו אים איד בי; רער בעד'‪0‬בית ‪"7‬‬
‫פו‬

‫?!טוב ‪ .‬אייי איי נייוק ‪3‬יי אברהם‪, .‬ער ן א ט ך ך געויאנךעךט ‪.'.‬קע;' דאם״ייי; אז לי מעלט‬
‫איז ‪ $‬אבעל ןבית‪ .‬האט ^אט אקוק נימאה; צו איים' אונ ןאט'‪.‬ניזא‪.‬גט איך ‪3‬ץ ךיערייבעל‬
‫י ם‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫אט‬ ‫אינ‬ ‫י‬ ‫פ י‬
‫י ל י ‪., • 1‬עי ?י ‪5‬י; ? « א ‪8‬י יי' ינע?= צ<יעק‪.‬גיין' פו; ידיין' פאטעךס‬ ‫י‬
‫ט‬ ‫וע‬
‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫מ‬

‫לא נד יועט ךער מלך יג'אט> נלוםטץ דיין שץנקייט ווארום'‪.‬עי איו דיין הערר נאטייוועט‬ ‫‪:‬‬

‫}לו?!טי! ךיך ‪8‬יץ צו םאכץ אויף דעי־ וועלט‪ .‬אמ דו וועסט ךיך בוקין צי אים ויי ן ס שטייט‬
‫אין פסוק גאט ןאט גימזןנט צו אברהם י איך רעל ןרויס מאכץ דיין נאפע; או‪ :‬וועל ךיך‬
‫ג ^ ? ‪) 8 ' 1‬ב( ניאסר ה׳ •י;אט האט גיואגט ציו אבךוזם ‪ .‬כבי ב־כיה *תאטי א^ייזויבי!'' לי‬ ‫! י‬ ‫ע‬

‫פרשןז‬
 ‫בראשית קנג‬ ‫לףלףפישהלמ‬ ‫סדר‬
‫פחח )שיר השירים א( לריח שםניך טובים שמן תורק שמך ‪ .‬איר ברכיה למה היח אי*‬
‫דומח ‪ .‬לצלוחית של )נ( אפופילםיםון מוקפת צמיד פחיל ומונחת בזוית ולא היה ריחת‬
‫נודף ‪ .‬כיון שחיתה מטולטלת היה ריחה נודף ‪ .‬כך אמר הקבית לאיא טלטל עצמך‬
‫ממקום למקום ושמך מתנדל בעולם ‪) :‬ג( ויאמר ח׳ אל אכרם‪ .‬ר׳ ברכיח פחח )שם ח(‬
‫אחות לנו קטנה ושדים אין לח ונוי‪ .‬אחות לנו קטנה זח אברחם )נ( שאיחה את בל באי‬
‫העולם ‪ .‬בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע ‪ .‬קטנה שער שהוא קטן היה מסגל‬
‫מצות וםעיט ‪ .‬ושדים אין לה ‪ .‬לא הניקות לא מצות ולא םע־ט ‪ .‬מה נעשה לאתותנו‬
‫ביום שידובר בה ‪ .‬ביום שנזר עליו נמרוד לירד לחוך כבשן האש ‪ .‬אם חוטה היא‬
‫נבנה עליה ‪ .‬אם מעמיד דברים )ד( כהוםה נבנה עליה‪ .‬ואם דלת היא נצור עליה ונו׳‪.‬‬
‫אם דל הוא בםצוח וטע״ט נצור עליה לוח ארז ‪ .‬מה הצורה הזו אינה אלא לשעה ‪ .‬בך‬
‫אין אני )ה( םחקיים עליו אלא לשעה ‪ .‬אמר לפניו רבון חעולםים אני חומה )ו( מעמיד‬
‫אני דברים כחומה ‪ .‬ושדי כמגדלות ‪) .‬ז( זה חנניה םישאל ועזריה‪ .‬אז הייחי בעיניו‬
‫כהוצאת שלום ‪ .‬שנכנס בשלום ויצא בשלום‪) :‬ד( ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך ‪) .‬קהלח ז(‬
‫החכמה‬
‫ות בהונה‬ ‫מתנ‬
‫נצילני ונבנה איתו בעולם ‪ ) :‬ס ( ‪ ,‬מחק״ס עליו ‪ .‬לעמול­‬ ‫יפיו פי' שתהא אפה ישה ו ) נ ( אשיפילשימון‪ .‬שמן המור ‪s‬‬
‫וצהשגימ ולהציל מיו הקמיס עליו ‪):‬י( מעמיל וננ־יס נ ו ‪ .‬לשוק‬ ‫)}( שאיחה• שוזינרש ומפרש ‪ :‬היג נמורש שזית נל נאי‬
‫ולעמול נאמונת השי! ‪) :‬ו( זה חנניה וני' ‪ .‬שהושלכו ;‪0‬‬ ‫עולש נפני הקנייה ‪ :‬ה״נ )ל( כחומה נבנה עליה וגומר ‪.‬‬
‫^ ך ^ ו א ^ ^ ג ט ״ ך ע ר ריח פון תינע'אייל איז נוט דיי; גאטען‬
‫שמעקטיאזוייווי בוימאייל וואסיוועךט ני}אםי| פו;«איין כלי איןךי זןנדערע ‪ .‬כביברמח זא;ט‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫צו' וואם איו גלייך גיווע; אברהם אבינו‪ .‬צו א?לעשיל ץטעקך^ע' ב'וינ!א‪.‬ייל וואס זיא איו‬
‫גיווען גוט §אר שטאפיט אוני איו גישטאנען אי; אוויגקיל ןאט פון איר גאו־ גיט ‪3‬י?!טע<קט‬
‫ווי טע; ןאט אירי אן ךהויבין טראניןיפוןיאיי; ארטצום א‪.‬נדעךין‪$‬ךט האט ^גיהויכין ^םע^קץ‬
‫צו ביין' פון אייןאךט צום אןךעךין‬ ‫פון איר‪*.‬אזוי ןאט ‪.‬גהאגט' ;אט צו אברןם ד‪,‬יי'ב גאר‬
‫^ךטיוועט דיין גאםק‪/‬רוים רעךי; אויף רער וועלט‪ (j) :‬ויאמר הי‪ .‬גאט'האט גיואןנט צו‬
‫אברם'‪ .‬כבי ‪1‬יךכ*;ה' ןאט אגןייהויבין ךי פרשה טיט רעם פסוק אחות לגו קטגה ו^זבןם אין‬
‫לה* טיריןאביןיאקליינע שוועס^ער ראם איז אבךןם‪ .‬תאם‪,‬ער האט בןעפט ךי גא‪.5‬צע‬
‫וועלט צו ןאט‪ .‬בר _קפךא'\אנ'ט אווי ווי ‪.‬טען נייט צו יאמע; אאךט וואט איז צוריס‪.‬ען‪.‬‬
‫אקילייגע שוועםטער‪ .‬רען אבךןם איז ‪£‬אך ניווע; קליין ןאט ‪.‬ער שוין גיזאםולט םצות אונ‬
‫מעשים טונ־ים'‪ '.‬אוג זיא ך‪,‬אט גיט ״קיין בךיםט‪ .‬טען האט אים גיט גיגעבין ךיגין ךי טזןות‬
‫אינ ‪5‬עשים טובים‪ .‬יער אאט ךי מצות אוניטעשים טובים פון״קיינעם גיט גילעתנט‪} .‬אר‬
‫פין זיןד אליי; האט ‪.‬ער ךער‪.‬קענט }אט‪ .‬וואס 'וועלי; פיר טאהן םיט אעוער ‪#‬וועסטער אין‬
‫רעם טאנ וואם וועיט פו; איר נירעט וועךין‪ .‬אין רעם טאנ י מאס נ?!רוד ןאט נוזר ניווען‬
‫אויף אברהם מען ואל אים ארייין וואךפין אי; פימןיר‪ .‬אויב זיא איויאטאוזער וועלין טיר‬
‫ןאהען אויף אייר‪ .‬אויב אברןם וועט'שטיין ביי זיינע ךייד אווי ווי אמאהער וואם‪,‬ערוא^ט‬
‫ע\ךינט נאד'^אט ‪ .‬וועלין ימיר פוי; אים'אויף ^אןען אלע יוךין‪. .‬ואם דלת היא נצור עליה ‪-‬‬
‫ז‬

‫אונ אויב אברהם וועטידין אךעם אין מצות אונ מעשים טובים׳‪. .‬וועט‪,.‬ערי נאד ‪.‬זיין ווי אצורה‬
‫וואם וועךט' גימאלט אויף איברעט‪ .‬איוי ווי רי יצורה וואם וועךט גיטאןלט אויף אכךעט איו‬
‫ראך גאר'צו דעריצייט‪ .‬רארוים טיטאלאגגע צייט וועךט ‪.‬קאליע ךי ‪3‬ךעט טיט ךי צורה ‪.‬‬
‫אזוי רעל איך' העלפין אברהםע; נ*ר צו ךיי צייט גיט אוייף אייבייג‪ .‬ןאט אברהם גיואןט פאר‬
‫גאט 'ךבוגו של עולם איך* בין אמאןער ‪ .‬איך וועל האלטין טיינע ךייד שטאךק ווי א^אהער‬
‫אינ מיינע ביךיםט זענע; ווי ךי טאךעמם‪> .‬י‪:‬יך וועל םייג‪.‬ע דייר געבי; וייגין צו םייגע‬
‫קינדער י‪ .‬ראם איז חנניה טישאל או‪ _ :‬עיךי‪,‬ה ‪ .‬די וועט מען אויך אךיי; וואךפי; אין פייןנר‬
‫אוני די וועלין אויך' ניט אוועק ניין פון דיר‪ .‬דאמאלם בי; איך ^יווע; ביי'‪.‬גאט ווי י!ען‬
‫געקינט שלום ‪ .‬איך בין אריי; גינ‪.‬אננ‪.‬ע; אין פיי^ר בשלום אונ בין ארוים ;ינאננען פון פייער‬
‫טיט‬
 ‫־ ר ש ה ל ט‬
‫בראשית‬ ‫לר לר‬ ‫סדר‬
‫החבטה תעוז לחכם־מעשרה שליטים אשר היו בעיר‪ .‬מעשרה דורות שםנח ועד אברהם‪.‬‬
‫שפכולם לא דברחי עם אחד אלא עטך ‪) :‬ה( ויאםר ח׳ אל אכרם לך לך ‪ .‬ר׳ עזריה‬
‫פתח)ירמי׳ נא( יח( רפאנו אח בבל ולא נרפחה עיבוה ונלך איש לארגו‪ .‬רפאנו אח בבל‪.‬‬
‫בדור אנוש ‪ .‬ולא נרפתה בדור חםבול‪ .‬עיבוח בדור חפלנח‪ .‬ונלך איש לארצו ויאםר‬
‫ה׳ אל אכרם לך ל ו ‪ (1) :‬ר׳ עזריח טשום ר׳ אחא פתח)תהליס מה( אהבת צדק ותשנא‬
‫רשע על כן םשחך אלהים אלהיך שטן ששון םחבריך ‪ .‬ר׳ עזריה פחד קרייה באברהם‪.‬‬
‫בשעה שעמד איא לבקש רהטים על הםדוםיים ‪ .‬םה כחיב חסן )בראשית יח( חלילח לד‬
‫מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה ונוי‪ .‬א׳ר אחא נשבעח ואמרה שאין אחת‬
‫מביא סבול לעולם ‪ .‬ומה אתה סערים על השבועה‪ .‬אתםהא‪ .‬סבול של םים אין אתה‬
‫מביא‪ .‬טבול של אש אתה טביא ‪ .‬א׳כ לא יצאתה ירי השבועה ‪ .‬איי־ לוי השופט כל‬
‫הארץ לא יעשה םשפט ‪ .‬אם עולם אתה םבקש )ט( אין דין‪ .‬ואם דין אתה סבקש‬
‫)י( אין עולם ‪ .‬מה )יא( את תופש החבל בתרץ ראשין‪) .‬יב( אתה בעי עלטא ובעי דינא ‪.‬‬
‫<יג( סב לך חרא םנייהו ‪ .‬ואם לית את מוותר ציבחר לית עלםא יכיל קאים ‪ .‬אמר לו‬
‫ה ? ב ׳ ‪ ,‬ה‬
‫מתנות כהונה *‬
‫נ פ י ראשי! יםיא ל ו ן משל» ) י נ ( ‪6‬יו נעי ‪ 0‬׳ ‪006 .‬‬ ‫םם נמש!יני‪5‬ילי‪)5‬מ( רפאני‪ .‬ק הוא סיןויו)ש( אי! די!‪.‬‬
‫ריצס םעילם יסרלם גס פוי! ו )יג( ס נ לו מ ׳ ‪ at .‬לן‬ ‫אי‪ ,‬מקים לד! נמיר נלא רשמים ‪) :‬י( אי! עילם ‪ .‬א״א‬
‫אי מס! שאם אין אתם מייתר מעש לפגים מן םשירם אי!‬ ‫לעילם לפתיןיס י )יא( אתס תיפפ ני' ‪ .‬אר‪.‬ס איתו סתנל‬

‫ג!יט שלום •י )ד( גי*‪1‬םר הי‪, .‬נאט ן א ט גיואנט צו אקרןם ?‪.‬יי פון דיין לאנד‪ .‬ש?יטה הסלך‬
‫האט ?יזאןט ךי תק?ות ?זטאךקט רעם חכים מער פון די צעןן }יוועלטנערסיוואם ‪win‬‬
‫ןיייען אין ןטטאט‪ .‬ךי ח?כזח ראס אברהם האטי ניהאט האט"איים נישטאיךקט מער פץ'ד*‬
‫‪$‬עןן תרות ייאס יענ״ען "גיייען פץ ניס ביי אבךוזם‪9 .‬יט ליא אלע'צערן'וורוח חאט ;אט‬
‫}יט נירעט אפילו ניט טיט איינעט פץ ייי‪ .‬נאי־ טיט אבךהט ך‪,‬א'ט ‪.‬ער'ניךעט‪) :‬ך־‪ (,‬דאםד‬
‫ה ׳ ‪ .‬ןאט ן א ט ןיו^נט צו אברהם ניי פון דיין לא נד • כבי לעזריה האט ‪$:‬נני'הוי?ין ךי ‪6‬ךשד‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫טיט ךעם פסוק‪ .‬טיר האבץ ניןיילט ןבל אונ זיא איז ניט'ניהיילש גיייאךץטיר ויעליןיאיד‬
‫סרלאךן אונ טיר וועלץ נןץ‪:.‬עךער ציי ויין'לאנד‪9 .‬יר וןאבץ נוזיילט בבליאין ךעם דור פון אנוש‪.‬‬
‫זיא איו ניט נהיילט גוואךין אין רעם תר פון טיבול‪ .‬טירןאבין אירי §ךלאוץ'אין'דעם דור הפלנה‪.‬‬
‫‪ 9‬י ויעליו ניי; יערער צו‪:‬יין לא^ד ווי נאט ן ט ניואנט צו אברהם ניי אדרס פץ חנם לאנד כשרים‬
‫דאם איי ?בל‪ 1 ) :‬כ ב י ‪ . i‬ע ו ת ה פץ רבי אחאם וו^ין האט אנניהדבי; די פלשה קיט רעם‬
‫פסיק דו ןא?ט ריב נירעכטינקייט אינ ןאסט פייניט שלעכטם ךךייניער ןאט' }אט דיך‪.‬געיאלבט‬
‫סיט ?רייליכע' אייל טער פון ליי;ע חבלים ‪ '.‬רב^עיריה' יאנטךער §סוק‪:‬שםועסט פוןאברחם‪.‬‬
‫‪.‬ןוען^ור איז ?י^טאנען פאר }אט אוינ האט ניבעטץ יטען זאןי רחמנות האבץ אויף ךי טענטישי;‬
‫פץ ? ת ם ‪ .‬וואם האט אכלקם ןיוא^ט צו נאט §אר ?ויטען צוךיר רו‪/‬אלםט טאהן איווי אואך‬
‫ז‬

‫צו קר?}! רעם צדיק טיט ךעם לישע‪ .‬לבי אחא יאנט אברהט ןאטינטאנטיצו }אט רו‬
‫הא?!ט ניז?‪1‬וו‪4‬גךין אי דו וועיןט ניט ?ךיינגען אטבול אויף ךעו־יויעלט‪ .‬וויילםטו ניט האלטין‬
‫!‬
‫ךי ?!ביעה‪ .‬טיט ועסה'‪ .‬אוואןדער‪ .‬ת וויל?ט יאנין א י י ת ןאסט }אר )יע!י*ךין אסבול‬
‫פון יואםער \אל?!טו ניט בךייעען אןער אסבול פין פייער טענםםיי בךייננען‪ ".‬נייין ניט אוד‬
‫ט‬ ‫איי ניייק ‪.‬דיין ?!בו עה‪ .‬ד ו ן א ף ט גי?‪1‬ווארין דו זאלסט ניט פיאר דאךבין ךייועלט‪ .‬ניט}‪1‬י‬
‫ז‬

‫ויאםער ניט נזיט פייער‪ .‬אונ אי רו וויעסש משפטץ םיתם טיט תייערי וועכמטו ראך ניט האלטץ‬
‫דיין ‪#‬בו עה‪ .‬לבי לד זאןט נאך האט אברהם'ניואנט פאר נאט ךערי״ויאם טשפטידי נאנצע‬ ‫י‬

‫ויעלט כאךף ניט טאןן אםקופש ימיט אמת(‪} .‬אר'?נר סוו‪.‬עפעם' שיינקען‪ '.‬אויב דו ווילסט‬
‫אוו״עלט ‪ ? ;!?yp ?5IRA‬ניט ט א ן ז פ י ט ‪ .‬אונ אויב״דו ווילסש'משפטיקענסטו ניט האבץ די‬ ‫‪v‬‬

‫יועלט‪ .‬רו נע?סט"‪,‬אן רעם ?{טריק'ביי בי;ךע ‪...‬עקץ‪ .‬ריויווילסט האבץ אוועלט אינ ווילסש‬
‫טאקן טי׳ןזפט‪ .‬נעם דיר איץםיפי; ליבייךע‪ .‬םשפט אדעריאוועליט‪ .‬אויב רו ויעסטמט‬
‫«־יי^ע! אכיסיל וועט לי רץלט ניט‪..‬קענע; שטיין'‪* .‬ןאט'נאט ניואנט צו אברהםיידוהאסט‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬
‫' ליב י‬
 ‫בראשית קגד‬ ‫לךלףפרי&הלט‬ ‫סדר‬
‫הקב׳ה אברהם ‪ .‬אהבת צדק וחשגא רשע ונו׳ מחבריך ‪ .‬םהו םחבדיך מנח ועד אצא•‬
‫י'דורות ‪ .‬ומכולם לא דברחי עם אהד םהם אלא עטך ‪ ) :‬ן ( ויאםר ה׳ אל אברם לך ל ך ‪.‬‬
‫פה כחיפ למעלה מן הענין וימח חרח בחרן‪ .‬איר יצחק אם לענץ החשבון ועד עכשיו‬
‫מחבקש לו עיר ששים וחמש שנים ‪ .‬אלא בהחלה אחה דורש שהרשעים קרויים מחים‬
‫בחייהן‪ .‬לפי שהיה איא םפ‪.‬יזר ואומר)יד( אצא ויהיו םחללין מ ש ם שמים‪) .‬טו( ואומרים‬
‫הניח אביו והלך לו )ניז( לעח זקנחו‪ .‬איל הקדוש ביה )יז( לך אני פוםרך מכיבוד אב‬
‫ואם ‪ .‬ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם‪ .‬ולא עוד אלא שאני )יח( מקדים מיתתו‬
‫ליציאתך ‪ .‬בתהלה ויטת תרח בחרן ואחיכ ויאםר ה׳ אל אכרם ונו׳‪) :‬ח( ר׳ יהודה ור׳‬
‫נחמיה ‪ .‬ר׳ יהודה אוסר לך לך )יט( שני םעםים ‪ .‬אחד )כ( מארם נהרים ‪ .‬ואחד‬
‫פארם נחור ‪ .‬ור׳נ אמר לך לך ב׳ פעםים ‪ .‬אחד םארם נחרים וםארם נחור ‪ .‬ואחד‬
‫שהפריהו מבין הבתרים והביאו לחרן‪) :‬ט( הח׳ד)תהציס קי( עמך נדבוח ביוםחילך‪.‬‬
‫)כא( עמך הייתי בעת שנדבח לשמי לירד לכבשן ה א ש ‪ .‬ביום חילך בעח שכנסח לי‬
‫כל אוח! )ככ( חחיילות והאוכלםים ‪ .‬בהדרי קדש )כנ( םהדרו של עולם הקדשתיך ‪ .‬מרחם‬
‫טשחר‬ ‫י‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫) נ ( מאוס נשדס נ ו ׳ ‪ .‬פירש" וגא לא" ושס ל נ ו שמו ‪p‬‬ ‫הפולש יכול להתקיים ‪) 1‬יל( אצא‪ .‬מארצי ימנית אני נ ו נ ר‬
‫סנתריס ימני; הנתריש חיר צמרן ינתעננ שס שמש שניס <‬ ‫׳ • י ‪) :‬טי( יאימריס הנינו‪ .‬פי׳ נן יאמרו הנרית יש מלול‬
‫) נ א ( עשו הייתי‪ .‬עמך לרש עמן העי״ן נתיר״ק ז‬ ‫שיש נ ו נ ר י )פז( לעת זקנתו‪ .‬של תרח הנימי אנופם»‬
‫) נ נ ( התיילית ני' ‪ .‬שינן הוא לשין תיל יהש אישש שניר‬ ‫)י!( לו אני * פ י ו ‪ .‬גתרא קלייק ‪);:‬׳ת( מקוים מיתתו ני"‪.‬‬
‫וםננישש תתת מפי השנינה שנאמר ואת הנפש אשר עשו ‪s‬‬ ‫נשניל מרות העת דה שלנאוום ׳שנרי שמת קולם צאתו‪:‬‬
‫) נ נ ( מהדרו של עילם‪ .‬םירש״י ממזרח שהוא הדרו של עולש«‬ ‫)יפ‪ 1‬שני פעמים ‪ .‬דריש לו נתרא ננתינת‪ 1‬לי הלינה ‪t‬‬

‫'{ךך ךיך'[אלבין טיט פרייליכע‬ ‫ליביןיס^^שיייאונ'ו^‪9‬ט ‪8‬י?ט ^‪ . opjP‬ן־רי^עד‬

‫אייל‪ .‬איךיוועל ךיך נרדם 'מאמן'מער יפי! י די‪}:‬ע חברים"‪ .‬וואס מיינף מען שער פוי; נייגע‬
‫חברים‪ .‬פין ניס ביו צו דיר איז ניווען ‪.‬ץעחן רותת האב איך םיט‪.‬קייגעם ןיט נירעט נאד‬
‫ויאמר ו ז ‪ .‬נאט האט ניזאנט צו אברהם‪.‬ןיי פו; דיין לאנד‪ .‬וואם שטייט §ריןןר‬ ‫מיט ךיר‪J>0‬‬
‫תרח איו נישטארבין אין חךן‪ .‬רבי‪.‬יצחק ןאנט אויב דו וועסט ךיקטע ךעכענען פעלט' ךאך‬
‫צו וי!רח ם יאהךיי; נאך פי;ף אינ זעכציניאהר‪} .‬אר פר;ער וועליין טייר דךשינן תרח ןאט‬
‫‪9‬אקי נילעבט' נאך אבדהם ם איועק ;‪.‬יין ^אך' נ{ינך אינ‪..‬זעכציג ;אהד‪ .‬נאר'‪9‬אר וואט ?!טייט‬
‫‪:‬‬

‫דא ר‪,‬רח' אייו נישטאךבין‪ .‬נאר רביעים אפילו וויען די לעמן הייםץ די אויך מו־ןים‪ .‬יוארום‬
‫אברהם האט םורא נייהאט אוועק צו‪?.‬יין פון פאטער‪ .‬ווייל״עם רעט ניט שיי; דין §אר }אט‪.‬‬
‫‪ ;vg‬וועט זאןין איך דןאב ןילאוין אאלטין פאטעיר אונ בי; אוועק נינאנ;ען‪ .‬האט }אט ניואןט‬
‫צו אבךהמ ךיך מאך איך פתיא פון'צו ^עךיגען ךיי; פאטער‪ .‬אנדערע םענטשץ וועל איך‬
‫ניט פךייא מאמן פו; צי בע'ךי‪.‬נען‪.‬ךיער ^אטער‪ .‬נאר ךיך מאך אייך פרייא‪' .‬נאןז ‪5‬ערוועל‬
‫איך }!אףן אייךער דו וועםט אוועק ביי; פו; ריין פאטער וועל איך שוי; שטיבי; אויף אים‬
‫או‪.‬ער איי נישטאךבץ‪' .‬דריי^ער'שטייט פר;ער תרח איי נישטאךמן אי; חרן‪.‬ךער נאך שטייט‬
‫^אט האט נייאגטיצו אברהם נךא פון דיין לאנד‪) :‬ח( רבי יהודה אונ רבי נחמיה קלינען•‬
‫רניי ןהורה ואו;ט ךךיבער שטייט דאם ווארטילך לך‪ .‬צוויי'פאהל דאם וואריט ניין'‪ ,‬ווייל‬
‫איי; מאחל איו'אברהם ןיגאנגע; פו; אךםנהר‪.‬ים‪ .‬דאםיאנךעךע פאהל אטער נינאנגע; פון‬
‫ארם נחיר‪ .‬כבי נחט;ה ואנטי ךךיבער' שטייט צורי מאהל ראם 'וואךט גיי; לך לך‪ .‬איי; מאהל‬
‫ר‬
‫איז ^ר ניגאננען 'פון' ארם 'נהר;ם אונ פון ארם }חור‪ '.‬דאם אנדעיךע מאהל איז ^ ‪5‬י^אנ}ען‬
‫פו; רעם ארט וואם נאט האט נימאכט טיט יאים א‪8‬אךב;ינדונג צוריק אין חך; •י )ט( הרא הוא‬
‫ךבתיב‪ .‬ראם איו וואס ךער פסוקי ‪.‬יאגט עמך נדבות ביום חילך‪ .‬יאלםט ניט ליינען עמך‬
‫דיין פאלק‪ .‬נאר זאלםט ליינען עמך‪ .‬ימיט ריר •י }אט האט נייאנט צו אברהם טיט ךיר מ ן‬
‫איך ‪.‬ניווען ויען דו היאםט כוויליניט אריץ צו ניי; אי; פייז!ר צויהיילינע;' עיי; נ אמ‪.‬ע;‪ .‬אין‬
‫ז‬

‫ךעם טאנ וואם דו האקט פאר גאמולט אזוי פיל טענטיטי; זיי יאלץ טיך ך;נק‪ .‬פון רעם‬
‫שענםטץ ארט פו; רעד וועלט יךאס אייו מורח זייט וואס דארט שיינט אוייפ די ווה« האב איך‬

‫י?‬
 ‫ט‬ ‫פרשר‪,‬‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫יר יו‬ ‫סדר‬
‫םשחר)כד( מדווטו של עולם שוורתיך ל י ‪ .‬לך טל ילדותך לפי שהיה אביט »בו»‪0‬‬
‫טתפחד ואוסר תאטר שיש בירי עין שהייתי עובד ע׳ז כל השנים הללי ‪ .‬איל הסביה לד‬
‫טל ילדותך ‪ .‬טת טל זה‪-‬פירח ‪ .‬אף עונותיך פורחים ‪ .‬טה הטל הזה סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫אף אתה םיםן ברכה לעולם‪) :‬י( תתיר)שס נה( ואסר טי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ‪,‬‬
‫למה כיונה ‪ .‬ר׳ עזריה בשם ר׳ יורן אסר לפי שכל העופות בשעה שהם ינעים ‪ .‬הן נחיז‬
‫על נבי סלע או על נכי אילן‪ .‬אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויניעה‪) .‬כה( קופצת‬
‫בא םאגפיח ופורחת בא׳מאגפיח ‪) .‬שס( הנח ארחיק נדוד ‪) .‬כו( נדנוד‪ .‬טלטול אהר‬
‫טלטול‪) .‬שס( אלין בטרבר סלה‪ .‬םוטב ללון בםדברוח של ארץ ישראל ולא ללון‬
‫בפלטריית של היצה לארץ ‪) .‬כז( ואם חאםר שלא נהץ אברהם ושבח על דיבור המקום‪.‬‬
‫ולמה לא יצא‪ .‬שעדיין לא הורשה ‪ .‬אבל םשהורשה וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳‬
‫יילך אחו לוט ‪ .‬א׳ר לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נחרים ובארם נהור‪ .‬ראה‬
‫אותן אוכלים ושותים )כח( ופוחזים‪ .‬אמר הלואילא יהא לי חלק בארץ הואח‪ .‬וכיון‬
‫שהגיע )כט( לםולםה של צור ראח אותן עםוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת‬
‫העירור‪ .‬אמר הלואי יחא חלקי בארץ‪ .‬הזאה‪ .‬א״ל הקב״ה לזרעך אח! אח )צ( הארע‬
‫ה י א ת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫גיסון כלומר מאהו כסיה מלוט מזזירז לצאת )מםנתעננ ‪hpj‬‬ ‫) נ ז ( מותניי של עולם‪ .‬ממקום שהאורס יוצאס נתיניקהיילא‬
‫ם' פנים‪ ) :‬נ ת ( ושושויס‪ .‬פ" סעריו קופצים נלימר שוםק־ס‬ ‫מימש אמו« ם״ג נילקוש תלים ואשכונס מדני נאנרהס ‪.‬‬
‫נליצנית ושמצניות‪) :‬כט( לסולמה שלצור ‪ .‬פייש״י פיק דני*‬ ‫למס טונה ‪ ) :‬נ ה ( קיפצת‪ .‬כלומר מנענע מעש לפי שא'א‬
‫ציר היתה יושנת על הר גניה וםיו עולי! לס נמעליפ לפינו‬ ‫לפרות נאתר אם לא שיתגעגע גם האתר קצת או מלשון לא‬
‫קורי! איתם שילם*)ל( האון הזאת ‪ .‬ם׳ דםארן קד״קהארל‬ ‫סקפון נלימר כונשת את האתד על הגיף למען ינוח ‪ :‬ה״ג‬
‫סמיומד‬ ‫) כ י ( גוגוד אתר נדנוד שלשול ונו'‪):‬נז( ה״ג וא״ת גנן והוא ל׳‬

‫^^וי^יפארשט‪.‬‬ ‫לי‪1‬י‬
‫אמ עייל אכןןם האט טוךא ;יהאט אונ האט ניואגט איך האב *‪.‬עבירות ייאס איךיהאביאזוי‬
‫פיל ;אוזר ג'עךי?ט_עב‪1‬רח זרח‪ .‬האט ןאטגיזאנט צו אברהם דיין יונענד* איז אזוי ווי טהא‪.‬‬
‫אדי ווי טןא צןיליןט‪ .‬איוי ויעלץ אוועק פליה־‪ |1‬נייגע זיג"‪ .‬איוי ווי טהאיאיז אברכה'אויןפ‬
‫‪:‬‬
‫ךער וועלט‪ .‬איוי וועסטו א״ויך זיין אברכה אויף ךעריוייעלט‪) :‬י('הר*א הוא דכחיב‪ .‬ראם‬
‫איי ראם זנס ןטטייטיאין פסוק דוד'המלך האט ';יואגט ווער וואלט״יםיר געכין פליגול*ווי‬
‫‪:‬‬
‫אטאןב איךייאלט ;!ליןען אונ רוהען)ציי!אמעןז‪ .‬פאר וואס פליגול פון אטאהב ‪/.‬יט פץ‬
‫אייי אנדער פויג'יל‪'.‬רבי_עוריה האט גייאגט פץ ךבי יוךןים ייעגץ ודיל אלע עופות ייען זיי‬
‫?ליהען לאג‪.‬ג אוג וועךין סיר רוןע; ךי ארף' אשטיין ארעד אויף אבדם‪ .‬אבער ךי טאהב ךען‬
‫»יא ?ליקט אוג וועיךט ?י״דםאלטךא איין פליגיילגעבץ ךך אונ רוהט אים אפ אמ פליהט טיט‬
‫^עם אןךעךין ?ליגיול‪ .‬דער גאך רוןשךאיךעם פליגיל' אוג פליהט כץטמגגעם‪ .‬אזוי^אהשט‬
‫זיאדי?ליגול‪ .‬איונ דאךף גיט רוהען'‪ .‬איך רעל םיך ךער ייייטעךין איין'ךער ווייטערוגגיגאך‬
‫רעם א?ךעךץ‪ .‬איך רעל נע?טינ‪.‬ען אין ךער טךבר‪., .‬עם איי טיריבעםער איך ןאל געכטעען‬
‫אץ ךער סך^ר פון ארץ ^ןראל אונ ניט געכטינען איין ךי פאלאצין פץ חוץ ‪ $‬ך ץ * טאםיער‬
‫)וע?טו יאנץ אזאבךוץם ןאט ךך ניט געפרייטיווען נאט האט נייאנט צו אים ער יאל*ארוים‬
‫נ‪:‬ץ פון דין ל א ך ‪_ .‬ער ןאט ךך יא ‪.‬געפ'רייט‪}'.‬אר פאר;ואס'איייער ניט בארד״ןיגאגגען‪.‬‬
‫גיייל }אט האט נאך ;יט ןיזא^ט‪,‬ער ואלי שוין‪.‬גיץ‪ .‬אבער‪/‬וי גאט האט'ןיואנט ער זאל״ישוץ‬
‫‪.$‬יץ‪ .‬איו‪,‬ער באלד גי‪4‬אננען ווי גאט האט צו אים גיךעט אוג לוט* איז אויך טיט ניגאנגק‬ ‫‪:‬‬

‫םיט א‪.‬ים‪ .‬רבי לד ;אנט רען אברהם איי גינאמען איין ארם נהרים אוני אין ארם' נחורל האש‬
‫‪,‬עיןחעהן‪.‬ךי‪.,‬עםץ אונ ^ךיגקען אונ ט^צין'‪ .‬ן א ט ‪];.‬ר נייאנט הלוא־' יאלאיך ניטןאבן‬
‫נןיץ חלקאיןךעם לאך‪ .‬ווי'אברהם איו נייקוםען צו ך שיטאט צור" )י;אס זיא' שטייט א‪,‬ייף‬
‫‪:‬‬
‫אבאךגו האט‪,‬ער גיועהן ךי כשיעפטינען דך טיט ךיפעלךער אוג נערטנער‪'.‬ווען ם'ען דארף‬
‫איים רייסין ךי ?!לעכטע ?ראי פי! פעלד רייםץ ייי אויםיייען מעז דארף גראבץ די ערד גראבין‬
‫‪:‬‬
‫די‪ .‬האט אבךהם גי;א?ט סליאי יאל איך ןאבץאחלק אץ ךי לאנר‪* .‬האט גאטגי;אגטצו‬
‫אברה•‬
 ‫קנה‬ ‫בראשית‬ ‫ט‬
‫ל ך ל ף פריעה ל‬ ‫סדר‬
‫זזזאת ‪) :‬יא( איר לוי)לא( ב׳ פעםים כתיב לך לך ואץ אנו יודעים איזו חביבו! ‪CM‬‬
‫חשניה )צג( אם חראשונה ‪) :‬יב( א׳ר יוחנן לך לך םארצך )לד( מאפרבי שלך‬
‫וםםולדתך זו שכונתך ‪ .‬וםביח אביך זו בית אביך ‪ .‬אל הארץ אשר אראך‪ .‬ולטח‬
‫לא נלח לו ‪ .‬כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר )לה( על כל פםיעה ופסיעה ‪ .‬הוא‬
‫דעתיה דר׳ יוחנן ראטר דיי )בראשית כב( ויאטד קח נא אח בנך אח יחידך ‪ .‬א״ל זה‬
‫יהיר לאסו וזח יהיד לאסו ‪ .‬איל אשר אהבת ‪ .‬איל )צו( ואיח חהוםין בסעיא‪ .‬איל‬
‫את יצחק ‪ .‬ולמה לא גלה לו כדי ל חבבו בעיניו וליחן לו שכר על כל דבור ודבור ‪.‬‬
‫דאםר רב הונא בשם ר׳ אליעזר בני של ריה״נ )לן( םשהא הקכ״ה וםתלה עיניתם של‬
‫צדיקים ואחיכ הוא םנלה להם טעמו של דבר ‪ .‬כך אל הארץ אשר אראך ‪ .‬על אחד‬
‫ההרים אשר אוסר אליך ‪) .‬יונה נ( וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך ‪.‬‬
‫קום‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שאס גלה אותה ייז סיס מקלי הדרן למהר ניאמ‪ 1‬שמם‬ ‫מייחדה שממו איתה‪)1‬לא( נ׳ נעמיס‪ .‬אחתינאן ‪ rnfti‬גני‬
‫ועכשיי היה הולך ימהלן למליא אזהה ארן שונר לי םמקום‬ ‫עןילת יצמק‪) :‬לג( אם הראשונה‪ .‬מ! מה רנהינ אל איז‬
‫‪1‬נ; פירש הרמנ״ןו )לו( ואיש ממימי! נוי ‪ .‬יני יש חחימץ‬ ‫גמו־יה הוי שריה מנינה מ! הלאשינה פי׳ מזלא אמר ג״נ‬
‫נמעיים לילע מי סוא סחנינ יוסר ששגיסס אהוניס עלי ו‬ ‫אל ארן כגפן ופי' איפה נהדא ארן המיריה הרי גילם‬
‫)לו( משהה נ ו ׳ ‪ .‬משהם וממשיך לנס ועיניהם סלויות ומצפוש‬ ‫פהדליכס ההיא היסה חנינה על‪-‬ו‪) :‬לז( מאפרני שלן ‪.‬‬
‫מתי‬ ‫בערוך משמע כל העיר נכללה‪) :‬לה( על כל פשיעה ט׳ ‪.‬‬

‫אברהם צו לי;גע ‪.‬קינדעריייעל איךיינעבין ךילאנד‪) :‬יא( אמר""בבי לוי וזאט נמאנט צוךי‬
‫טאןל ?!טיןען ךי יועךטער לך לך ‪ .‬איין מאהלי שטייט לך לך מארצך‪ .‬ת ואלםט אייעק‬
‫גיי; פץ דיין לאנד ‪ ' .‬א ו נ נאך אמאהל שטייט לך לך ביי י ךער‪ .‬עקידה ‪ .‬טיר"וריסי; ניט‬
‫זועלכער ניץ איו' גיווען לייעד ביי}אט‪ .‬ךיאם אנךעךע' צו ךערעקדה ‪ .‬אךער ךאס״עךשטע‬
‫פו; זיין לאנד ואז ביי ךער״עקדה שטייט‪.‬ער )אל 'גיי; צום לאנד מ‪1‬ך;ה‪; .‬ואם ךאךטיאיז‬
‫גיווען דעד' בית וזטקדיש"‪ .‬ווייםין מיר או ךאס אנךערעיטאהל‪.‬גיי; איו גיוועןיליבער‬
‫ביי נאט׳ יי רב( אמרי‪ .‬רבי יוחנן ןאט ני;אנט }אט י האט י גיואנט צו אברהם ‪;.‬יי‬
‫פו; דיין‪.‬לאןר • אונ פו; ךיי; שטאט‪ .‬אונ פון דיין ארט ודא דו וואהנםט‪ .‬איונ פו; דיין פאטעךס‬
‫שטוב‪ .‬צו די לאגד מאם איך" מעל דיר ווייוין‪ .‬פאר מאם האט גאט אים באלר ניט ;טאנט‬
‫וועלכע לא;ד‪ .‬ךיא ;אל געליגיט וועךין ביי אבךןם ‪ .‬אי אםענטש מיל ורסעןיאזאך אונ‪.‬טיק‬
‫זאןיט אים ניט‪ .‬רעךט די!'אך ביי אים לץנער‪} .‬אך אטעם' איז פאר וואםךאט אים }'אט‬
‫באילד ניט ניזאנש וועלכע לאנד דאם איו‪ .‬מאדום אז‪.‬ער מאלט שוין געוואםט אז‪.‬ן!ר ‪.‬נייט אץ‬
‫ארץ ?נען מאלט ‪,‬ער אפ געקיךצם ךעם ווענ אונ מאלט נייגאננע; מאם נענטער‪ .‬מאלט‪,‬ער‬
‫גיהאט מיינינער ע!כר‪ .‬א‪3‬ער אז'ער ןאט ניט ניוואםט מא ןין' ‪,‬ער נייט איו''‪..‬ער נינאננעןפיל‬
‫העני; מעט אים נאט }‪.‬עבי; פיל ישכר פאר ״יעךעי־ טליט‪ .‬איוי זאנט רבי יוחנן‪; .‬ואתם בבי‬
‫ז‬

‫יוחנן הט גזאי‪.‬ט}אש הט נ‪/‬אגט צו אברןםגעם ךיץ זוהן דיין איינציגן‪ .‬ןטא^רהם נייאנט יצחק אונ‬
‫ישמעאל יענען בייךע איינצ^ע‪" .‬יצחק איו איינעי־ בייזיץיטויטער אוינ ןשמעאל איו'איי‪.‬נער‬
‫ביי זיין מוטער‪ .‬ןאט גאטגמאנט ציי אברהם‪.‬נעים‪.‬רעם קינד ויאסרו האםטליב‪ .‬ןאט אברהם‬
‫גייאןט איו דע; ךא אא?טיילוגג' אין ךייגיךעלים ביו ווי ווייט איך האב ךעם ליב אוג ביו'וריט‬
‫אי־ האבךעם ליב• איך האב‪..‬ייי בייךע ‪.‬גלייך ליב ‪ .‬האט נאט ניואניט געםדיין יוה; ‪.‬יצחק‪.‬‬
‫פאר מאם האט ;אט ‪.3‬אלר נייט נץאניש ‪37‬ר ואל נעםע; דין זוהן ;צחק‪ .‬גאר ‪" y 1‬זאל'אויןפ‬
‫‪v‬‬

‫אים ליב מאכץ ריקיןךער‪ .‬אונ‪.,‬ערייאל טיט אים' פילךייךין מעט‪.‬יער אים נעבץ שכראויף‬
‫יעדר וואךט‪ .‬ראתם רב הו^א הט גיואןט רבי אליזןזךךך ווה; פו; לבי יוסי הגלילי הטגיזאגט אז‬
‫גאט זא;ט אזאך צו לי צדיקים;אגט‪.‬עיר די גיטיבאלדךעם טעםפץךערואך' גאד‪,‬ער לאויט די‬
‫ווארטין' אונ די תיי^ין אדן? זץעךע' אייףן צו גאט [ער זאל זיי שוי; זאגץ‪ .‬ךער גאך' זאנט‬
‫‪,‬ערי‪:.‬ייאיןש ךעם טעם פץךער ואך‪ .‬אזד האט נאט }י;א‪.‬נט צו אברהם ת זאלסט נייןצו‬
‫ךי לאגד מאס אי־ מעל דיר וןייוין‪ .‬ת ואלםט ‪3‬ך; צו אייינעם פו; ידי בעלנ מאס' איך ייעל‬
‫ריר‬
 ‫ל ט‬
‫בראשית‬ ‫ע ד ‪,‬‬ ‫‪£‬‬
‫^ י‬ ‫‪#‬‬ ‫סדר‬
‫)יחזקאל ג( קום צא אל הבקעה ושם אדבר א״ר ‪ ) :‬י « )לח( ר׳ ברכיה בשם ר׳ חנינא‬
‫אמר לפלך שחיח עיבר ממקום למקום וגפלח מרגליה מעל ראשו ‪ .‬עמד הסייד והעמיד‬
‫פמליא שלו ש ם ‪) .‬לט(ועשה צבורים והביאמכברוחוכבר )מ( אח הראשוגח ולאמצאה‪.‬‬
‫בשניח ולא מצאה ‪ .‬ובג׳ מצאה ‪) .‬מא( אמרו מצא המלך מרגליח שלי ‪ .‬כך אמר‬
‫הקב ה מה צורך היח לי ליחס שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג גחור חרח ‪ .‬אלא‬
‫בשבילך ‪) .‬נחמיה ט( )מב( םצאח אח לבבו נאט; לפגיך ‪ .‬כך אמר הקביח לדוד ‪.‬‬
‫מה;מדך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עםינדב נחשון שלמון ביעי עובד ישי דוד ‪ .‬לא‬
‫בשבייר ‪) .‬תהציס פט( מצאתי דיר עבדי בשמן קדשי משחתיי‪):‬יד( ואעשך לנוי גדול ‪.‬‬
‫א־ל )מג( יםנח לא העםרת ע׳ אוםות ‪ .‬איל אותה אימה שכתיב בה )דברים ל( כי מי גוי‬
‫בייל אני מעמיד מסך ‪ .‬אמרר׳ ברכיחאחנך יאשימך אכ״כ אלא)מד( ואעשך ‪ .‬משאני•‬
‫עושה אותך )מה( כריח חדשה אח פרה ורבה‪ (Iffi) :‬ר׳ לוי בר חייחא ירכי אבא בריח דרכי‬
‫ח י י א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫על ו נ ו המתנקש נז״א ייניקש סונר יימלאו)־״( ימית ל*‬ ‫־?•!י‬ ‫י׳יי לייעל־‬ ‫י ח י ס ^ ' ^ ‪ ' ^ , 2‬י ‪:‬‬
‫־עמדה נ ר ‪ .‬ישינ נל יילאי חללי לא 'היי אלא אומה אמת‬ ‫ייי אל אנרס יעס אחל מסס‬ ‫‪ ? Z‬״ ״ ™ ׳ *‬
‫יחיו־ עמ־ס אלא פסוא •סירס על ע' אימיח אומה קריש־ כמי‬ ‫» ‪ j v ' M‬ס ו ט ר « פמליא פלי‪ .‬ת״ליתיי‪) :‬לפ( יעשה לבידים‪.‬‬
‫לשק הקידפ שהיא יסר על ע׳ לשיטת ניתיל נ ק ל ו ש ה פ מ ו ״‬ ‫המרנליית שפה! ) מ ( את הראשים !נר‬ ‫« ״ » י ־ *‬
‫אלקיפ ‪:‬‬ ‫ייעש ה׳‬ ‫לשק נריאה נל״א‬ ‫יאעשו ‪.‬‬ ‫ורן )מד(‬ ‫ני'‪.‬‬ ‫שראשי‪ .,‬השט נוסי׳‪) :‬מא( אמרי מלא סמלו‬
‫‪pft‬‬
‫)מה( נריאה תלשה‪ .‬שהוליאימו״לו הראשי! נ ס נ נ ר ח )!פילס‬ ‫יגי׳_‪ .‬ל׳ מליאה טפל‬ ‫^‪!...‬״!!!!‪!!!..‬״?‪f^* ^...:.‬‬
‫א‬
‫^‪3‬אלג‪'.‬צום‬ ‫דיר י ‪5‬ין‪ .‬אינ האט יאיים ןיט‬
‫}?יא י ן ה ה ט }אשג;וא‪.‬נט תזאלףט רופיןיצו ;ינווז ךי רופוגג וואס'איך וועל 'צו דיר דיירי;‪.‬‬
‫אונ ן א ט אים ניט ןייאןט יואם‪/‬ער זאל רייךיי‪ '.‬צום גביא‪/‬יחיקאליהטיייגאט גייאגט‪/‬זיטייא‪.‬‬
‫אייף אינ גייא אתים ציו ךעם פלאץ אונ ךאךט רעל איך ימיט דיר תירץ אונ האט "גיט‬
‫ןיךעט טיט אים באלי־ ‪) 8‬י« רבי בלכיד! יאנט פון כבי חנינאם' ווע;י; 'למשל אםלך איי‬
‫‪1‬יין‪.‬קריין וואט‬ ‫גיגאעע; פון איין אלט צום א;ךעדין אלט איי' ע־דס גיפאלץ אדיכואנט‬
‫אייף דין קאפ‪ .‬האט ךער מלך ך ך גישטעלט איג דואט גישטעלט גיץ מיליטעראויף רעם‬ ‫ז‬

‫אךט איג ‪9‬ען האט גיטאכט בעלגלאך‪.‬יאמר אוג טע! יזאט‪/‬ייבריייגגט ייפעןי^ען האט }עייפט‬
‫דאם ‪?.‬נךקטע כעךףל ‪7‬נרד אונ ‪$‬ען האט ידעם ךיהאנט ;יט ‪.‬גיפונע} ‪ .‬יטען האט *?עויפטידעט‬
‫א גךעךין בעךניל‪,‬עךד איג טען האט רעם ךי^נט' ןיט ןיפונען‪ .‬איןידעם דריטען'בעדגיל‬ ‫‪:‬‬

‫!אמד ןאט ‪.‬מען גיפוגעןךעם ךימאנט‪ .‬ן א ט מען;';יאנט דער מלך האט גיפונען דעםדייימאנט‪.‬‬
‫אייי ןאט ‪ aim‬גאט צו וואס האב איך ןידארפטידער צייליין רעם‪ :‬יחוםייפו; שם ארפבשו‬
‫ןזלח‪.‬עבר פלג רעו שתג }חור תרח‪ .‬נאר פץידייינעיט ויענין • ביי איך האב ת ך מפוגע;‪.‬‬
‫<וי ךער פסיק יאגט ת ןאסט ‪.‬גיפינזגן י י סאלץ פון אברהם איי ;יווען בנלויבט פאר דיר‬ ‫ז‬
‫י‬
‫אונ איוי האט גיואןט ‪,‬גאט צו דוד ‪ .‬צו ראם האב איך ;ידארפט'דעריציילין רעם ייחום‬
‫פון פרץ ח רון רם^עטינךב נחשון שלטון ביעי עובד ייעי דור‪ .‬גאר יפו; דייגעטויעגין‪-‬יביו‬ ‫?‬

‫איך ןאב ךיך גיפונען‪ .‬ווי ךיער פסיק ואנט איך האב ניפונען *מיין קנעכטידודייאיך האי•‬
‫י‬ ‫יט‬
‫אים ייי׳ילכט ‪3 9‬י‪:‬נע היילינע אייל־ )יד( יאע?!ך‪} .‬אט האט גייאנט צי אברהם איך‬
‫רעל ךיך טאכין צו אךייםע פאלק‪ .‬האט אברהםינייאנט צו נאט אוג פץ גח ה^סטי ניט‬
‫*‪ } >p‬י ^ ט ךבעציג פעלקער"‪ .‬איז‪..‬ער ראך א‪1‬יך ןיידאךץ דבעצינ פעלקער‪ .‬האט נאט‬
‫גיי^ט צו א?רהט איוי טיין איך‪ .‬ךי ‪,‬םאלק יואס ויארעט !ערמון ונערץ גוי גדול!אגרויסע‬
‫?אלק‪ .‬ייעל איך זיא אדף שטעלץ פון ליר‪ .‬לבי כככיה ייאגטיעסיישיטייט גיט אתגך איך‬
‫ןןעל דיך געבץ צואןרויסע פאלק‪$ .‬דער אשטך איךייור^יתךייטאהןיצו^תיסעייפאלק‬
‫}אר‪..‬עם ?זטייט יא‪.‬ע־^ז‪ .‬איך ייעל ךיך מאי?! עי מציע &«עפעניש •י איך ייעל תךיארויס‬
‫^עקען פון רעם טיל אץ איין אנדער מיל‪ .‬אוג דויייעםט ידיך טל ייי!‪''.‬וועםטו האבץ‬
‫נן?ךער ‪) 1‬טו( לבי ליי ר חןתא אונ כבי אבא ךעריזוהן פץ גבי חי;א בר אבא הא?ין‬ ‫‪3‬‬

‫ניזאנט‬
 ‫בראשית קנו‬ ‫לךלףפרשהלט‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫הייאבראבאאטדו)מו(שלשחגדולוח)מז( וארבעה ברבות כתיב כאן‪.‬בשרושהן שלשה אבות‬

‫וארבע אפהות‪ .‬אטד ר׳ הייא לפי שהדרך סגרטת לשלשה דכריס‪ .‬טטעטח פריה ורביה ‪.‬‬
‫וממעטת את היציאה‪ .‬וטםעטת את השם ‪ .‬ןמח( טפעטת פריה ורבית ואעשך לגוי‬
‫גדול‪ .‬טטעטת את )מט( היציאה ואברכך‪ (:).‬טטעטת את השם ואגדלה שמך ‪) .‬מ(( ולטוס‬
‫דאטרץ איגשי טבית לבית חלוק‪ .‬םאתר לאתר גפש‪) .‬גכ( ברם את לא נפש את הטר ולא‬
‫מסי!‪) :‬טז()נג( ר׳ ברכיה בשם ר׳ חלבו אטר שיצא )נר( םוגיטון שלו כ״ולם‪ .‬ארבעח ה‪0‬‬
‫שיצא להם טוגיטין בעולם‪) .‬נה( אברהם ואעשך לגוי גדול יצא לו טוניטון‪ .‬וסהו טוגיטון‬
‫שלו זקן וזקגח טיק )נו( בחור ובחולה טיכן‪ .‬יהושע )יהושע ‪ (1‬ויהי ח׳ את יהושע ויחי‬
‫שמעו בבל חארץ ‪ .‬יצא לו מוניטין בעולם ‪ .‬מ ח ו ‪ .‬שור מיכן וראם טיבן‪ .‬על שט‬
‫)דברים לנ( בכור שורו הדד לו וקרני ראם קרניו‪ ,‬דוד )דיה ‪ b‬יד( רצא שם רוד בכל‬
‫»ארצות ‪ .‬יצא לו טוניטון בעולם‪ .‬וטה חיח טוניטון שלו)נז( טקל ותרטיל מיכן ומנדל מיכן‬
‫ע‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫וי‪ .‬מנית לביש מאגד חלוק או נס״ג מפקוס למיןנס אתר‬ ‫משנה לעילו‪) :‬מו( שלשם גדולות‪ .‬ואעשן לנד גזול ואגליס‬
‫מאני נמש אמש כלומר משזרח הזיונחלש םגוו מאבד הווו •‬ ‫» * שניס ואעשן גס הוא לשין נחלה נ ו י א אפי עשה אוו‬
‫) נ נ ( נרס אפ ‪ .‬אנל נאמת אסס נו׳ ו ) < נ ( ר נ י נ ו פ י *‬ ‫»‪ ss‬ואס׳ אפרן פי' אשי סגדל אס משם ‪) :‬מו( וארנש‬
‫מזר על ואגדלה שמןו)נד( שונינוון‪ .‬ממנעו)נס( ‪*0‬ג א»ו‪80‬‬ ‫נ ר נ ו ת ‪ .‬ואנרנן ‪ .‬וסיס נ ר נ ס ‪ .‬ואנינפ ‪ .‬וננרנו ו‬
‫ואגדלה שמן יצא לו מיניסץ ‪ .‬ואגילס שמן »‪wte‬‬ ‫) פ ח ( ממעשס שרים ודנים‪ .‬פירש״ שאין ורן א ק לשמש‬
‫ששמ‪ :‬יוצא ננל העולם ‪) 1‬נו( ביזור ונסולס ‪ .‬רמו ליצמן‬ ‫•שתו נדרן ו )מט( היציאה‪ .‬הממון שעיקרו עומד להוצ־ם נ‬
‫ולרנקה ואמר שנולדו יצא סמשנע או קודש ו י ם ו ו ו ננואה•‬ ‫) נ ( ממעש את השפ‪ .‬פירש" אינו ינול לק״ס מצות הש״י‬
‫)גו( מקל ותומיל ‪ .‬ו מ ו שהיה נואשונה ו ו ע ס ז א ן ‪ .‬ותועיל‬ ‫נמו שהוא נמנותה נניתו ו )גא( ולפיס דאמ‪.‬יי נ ו ׳ ‪ .‬ולפי‬
‫שק קטן שנ‪ 1‬מצניעין סוועים מאנלס נ ז י א בנלי הנושים‬ ‫»ה שאומרים הנדות םמושליס משל הנוסע ועוקר דישו אפילו‬

‫^ןייט״דאייאיייךדי ‪£‬םוקים‪} .‬אט תאם‬ ‫ןיואגט‬

‫‪ ;$‬נטאןט אבךהטעןיאז״די וועלין זיין ךכיייפאטעךס )אכרןם ןצןזק _יעק‪ . '>3‬אונ ג{יר טו^ערפ‬
‫<ן‪$‬־ה ריבגך‪ ,‬רחל יל^תו‪ .‬ך^י וזייא‪.‬ז^ט ‪1‬וייל ךי‪ .‬ןזענ ב״ךיינןט רעם [ טעגטש צו ךריי זאכין ‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫!יא ‪3‬אכט אים וויינינ^ער פון קיוןרער' האכין‪ .‬ךא טאיכט יאים וויי?י}‪.‬ער ךאש }עלפ‪ .‬ו זיא‬
‫גןאלט אים ו מ י ו ע ר ךעט נאטעין‪ .‬ךריבער ן א ט }אט צי אים !;יזאןט ביי ךיריוועט יין‬
‫פארקעךט ‪ .‬ךי ווענ מאכט ךייני}ער פו; ‪.‬קינךער ןאבין‪ .‬אינ ךיך רעל'איך מאכין צ ו א ך ו י פ‬
‫פאלק •י ךי וועג"פאכט וךיגי^ער ראם געלט'‪ .‬ךיך וועל איך ןעןטשין דו ןאלקט ןא^יין ‪»$‬ל‬
‫}עלט‪ .‬די ווענ סא;ט וויי;י;ער רעם נאטען‪^ .‬ןער !יין גאטען וועל איך ןרוים טאכין‪ .‬איג‬
‫וויייל קענטשין יאןין אי קען ‪ 7‬ה ט פון'איין ‪#‬טוב אין די א^דערע לןאר לירט טען אהעטד‬
‫;מען ם'וו'‪ .‬ע§עס פאךלירעף‪ .‬אוני אז טען ץיןזט פון איין שטאט אץךאןךערע ד ע ך ט ך ע י‬ ‫־‬

‫טענטש אייך פאךלארין'‪ .‬ךער ע ו וועךט ^פינישוואכט‪$ .‬בער דו יוע?וט '}יט §א‪.‬רליךע‪!;.1‬יין‬
‫מעגטש אוג‪.‬קיין^געלט ז )טן> בבי ברכי ה האט נ;יא^ט פון רביךולבוס ווע;ין אג־רןם ן א ט‬
‫ז‬

‫ארויייס }י}עבין מטבעית אויף ךער ויעלט‪§ .‬יר ‪.‬טקטישיןזענען}יווען אויף רער וועלט יואס‬
‫ןאבין ארויס ךגעבין טטבעית‪ .‬צו' אברהם ןאט"}אט י נייאןט איך וועל ךיך מאכין צו‬
‫אגמים וןאלק‪ .‬ןזאט‪?.‬וריארויס גיג‪.‬עבין'טובעות‪ .‬וואם איו ןישט^ק אויןש זיין מפ!כ׳‪ • 1‬איין‬
‫אילטער טאן אוג אאלטע פרויא איז גיוועןיאויף איין דיט לראם' איו אכרןס אוג ׳ןןרד•(‪ .‬אינ‬
‫אבחור טיט אבתו^ה לראם איו ןצןק "איג ך^ח« ועגען ;יןוען אויןפ ךיי א‪2‬ךעךע זייט‪ .‬ביי‬
‫יהושע שןןייט }אט איז}ידען כ!יט' יהושע‪ .‬דין חערוגג איו }יווען אדף דיי גאיגצע וועלט ‪.‬‬
‫י‬
‫ער ןאטארויס ןיגעןין לטבעות א'ויף דער וועלט‪/.‬ואם איז גישטא^ען אייף'זיין }׳!טבע ‪.‬‬ ‫ןי‬

‫אאקם אויף איין זייט‪ .‬אוג'אורזיל נאווי אויה( אידף ךי א^ךעךע !ייט ‪ .‬וףיל יהושע איו פון‬
‫שלט יוםףביי יוסף שטייט בכור שורו ןךר לו‪.‬וקר^י תום״קי^יו'ודר בכור‪,,‬עם איו שיין צו אים‬
‫דר כח פון >וקס אוני די העךגער פון וויוי‪ .6‬ביי' דוד שטייט רער ^א§ען פון דוד איו אחים‬
‫ןינאג;ען אין' >{לע לע^דער י‪ ' .‬ער חאט אדרס ןינעבין טטבעות אויןפ ךער וועלט‪ .‬ראם איו‬
‫‪%‬‬

‫גין‪8‬א^ען אויף עין ‪ •i'Sps‬א?זטעקין ?ךט אטארןע אויף עיין זייט לווען^ד ן^יו ןיווען אפאף»ןז>‬
‫אונ‬
 ‫בראשית‬ ‫קזלףפדשהלט‬ ‫סח־‬
‫על שם)ביר ד( כמגדל דוד צוארך ‪ .‬מרדכי )אסתר ט( כי נתל טררבי בבית הםלי‬
‫ושמעו הולך בכל המדינות יצא לו מוניטין‪ .‬ומה מיגיטין שלו שק ואפר מיכן ועטרת‬
‫והב םיכ]‪) :‬י?( א״ר י ו ד ! ק ו ב ע אגי לך ברכה בשמוגה עשרה אבל אין את יורע אם‬
‫שלי קודמת אם שלך קודמת‪ .‬א־ר איוויה בשם ר׳ זעירא )גט( שלך קודמת לשלי בשעה‬
‫שהוא אומר טגן אברהם אח״כ מחיה המתים‪ .‬ר׳ אכהו אמר הבט גא )ס( שמים אייכיאלא‬
‫השמים אמר הקב׳ה בה׳א בראתי את העולם הריגי מוסיף היא על שמך ואת פרה ורבה‪.‬‬
‫זאיר יורן והיו אוחיותיך)סא( מגין אברככה רמ׳ח‪.‬א'ר ליי לא)סב(שפ אדם פרה מאברהם ער‬
‫שנתברך‪ .‬ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם‪) .‬סנ( כיצר אברהם היה מתפליל על עקרות‬
‫יהם נפקדות ‪ .‬ועל החולים והם םרויחים ‪ .‬ר׳ הונא אסר לא םוןש דבר אברהם הולך‬
‫אצל החולה ‪ .‬אלא החולה רואה אותו וםרויח‪ .‬איר חנינא אפיי ספינות שהיו מפרשות‬
‫בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם ‪ .‬ולא של יין נסך היו‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא)סד( הלא‬
‫מזיל תםרא ‪ .‬בכל מקום שיין עמים מצוי יין של ישראל גםכר בזול ‪ .‬א״ד יצהק אף‬
‫ל א י י ב‬
‫כהוגה‬ ‫מתנות‬
‫לשון שומת נ״ו ור״ל קנה נשומהושו״ה ‪) t‬סנ( טלו‪ .‬כלומר‬ ‫ינילקיס ‪ ) :‬ג ת ( קובע ‪fi‬־׳ לן ברכס כוי• ושיה נ י נ ה י״ק ק‬
‫כילד סיס כתו גדול‪) .‬ס־(הלא מדל ממרא גרס‪ .‬ש" כל מקים‬ ‫סייב' נת״ש• ה״נ )נש( שלן קודמס לשלי משהן אומרים כוי‪:‬‬
‫שיש מומן סרנה ם״! סיא נוול כ! סיס גלול ״! נסו כרי שיהיס‬ ‫)ס{ה נ שמים אין כתינ נאן אלא השמימה אמר הקנים נה״א‬
‫יי! נשר נ׳ול! )סם( ומשיו ליעולמסני שהיה מתנין באותו‬ ‫בריות׳‪:‬יו)סא(ה"ג נינקיס ורש" מנין א^רכךמה אנרכנה‬
‫‪s‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪n‬‬ ‫<רמ מ אן אותיותיו רמ״ס ולא קיושינ ו״ו סשימיש‪ ) :‬ס נ ( שש‪.‬‬

‫אונ ךער בית המקדש אדף ךי א?ךערע דיט‪ .‬ו ו ‪ /‬ע ס ש ^ ^ ט ^ ן פ ס ו ק ^ ד ל י ךורייייצ^ארןר‪.‬‬
‫דיין האלךי איז ניווען ווי ךער טאךעם פון תר )וויי ךעיר בית סמקדש(‪ I‬ביי מררכי^שטייט‬
‫מךלבי איז ?ייוען ?דרס אין ךי עןטוב פו; מלך 'אוג יייןייהעתנג איז גיגיאגגען"אין אלע״םדיגית‪.‬‬
‫‪,‬ער האט אתים געעבי; סטבעיות‪ .‬וואם איי ;ישטאגען אויף זיין מטבע‪.‬־ אזאק טיט אש‬
‫אייף איין דיט‪ .‬אונאנאלךעגע קרוי; אויף די אגךעךע״יייט ! )ין( אמר‪ .‬רבי יורן האט גיואגט‬
‫?‪ ox‬האט ניואןט צואכרהםיאיך ייעל דיר נעביין איךכה אי; שמונה עשרה‪ .‬ת וריםטיאבער‬
‫;יט יועםעם ןךכה ייעיט !יין ן‪8‬תער מייגע א^דער תיגע ‪ '.‬האט בבי אחו יה גיזאנט פון* ירכי‬
‫זעיראס וועןין גאט וןאט ?י;א?ט צו א?רהם דיין ברבה ייעט !יין פךןער פאר 'מייגע‪ .‬פךי־ער‬
‫זא?טםק ‪$‬נן אכרהם ךער ניאך ואנטי מען מחוך! י המתים‪ .‬בכי אבהו זאגט יוק'נאט האט‬
‫;ייאןט צו אכך הם ‪.‬ער;אל קוקען צו ךי‪#‬ט'עףן פו; הימעל‪ .‬האט‪.‬ער*ניט נייואנט ציי *אים‬ ‫ז‬

‫ך‪,‬בט נא ?!שלם‪ .‬נאר ‪.,‬ער האט נייאגט וד^סים‪ .‬טיט דוה״א ‪*.‬גאטיהאט ניוא*טצו אכי־הם‬
‫טיט ךעם ה״א האב איך כשאפי; ךיי וולט • איך רעל גע^יןסדןא *צו דיין* נאטק "יויעםטו‬
‫ןא‪.‬כק ‪.‬קיןדער‪ .‬גאך האט רבי יורן ‪.‬גיואגט נאט האט ני יאנט צו אברהם היינט *איז ריין נאמען‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫אמ־ם‪ .‬איך ;ועל ךיך רופין אברהם ]ועלי; !יין ךי איידות פין דייןינאםען ווי דעריווארט‬
‫י‬
‫א^ךככה בקרע!?ט‪? .‬וויי הונךעךט טיט אכט אוג פעךציג‪ .‬בכי לוי זאניט אז' אי' ינער*האט‬
‫ןיקדפט אקוה מ‪$‬רער איין אן;ךערע יאך( פיון א?ךהם אייךער‪.‬זנר דואט יאיר נאך״נישאצטיווי‬
‫פיל ‪.‬ער\אל ‪8‬אר איר ליצאהלין איז‪,‬ער שוין ניבענטשט ניוויארי;‪ .‬אונאז איינער' האט פאר‬
‫קוי?ט אקוה לאךעד איין ‪.‬אנךער יאך( צי אברהם אייךער מען* האט איר נאך״נישאצט ווי"‪£5‬יל‬
‫אכחזם יאל §אר איר בצאהלין איו‪,‬ער שוין גיבענטשט גיווארין‪ .‬ווי נרדם'איו ניווע; רער‬
‫בח פון א‪5‬ךןם‪ .‬או ר רזאט ?;בעטין &אר‪..‬עקרות'‪.‬ייי' ;אלין* ןאכין‪,‬קינךער‪ .‬ןאבייןיייי ניהאש‬ ‫זיע‬

‫ןץןךער‪W .‬־ ןאט ?יבעטין שאר ‪.‬קראנקע״ייי;אלין גיוונרט ווערין זענען זיי ?ייונדטניוויאךין‪.‬‬ ‫‪v‬‬

‫רויי חי}א יא?ט ניט אןנרהם האט גידארפט ?‪.‬יין צום‪.‬קראנקי; יערי'יאל אים גיוונדטימאבין‪.‬‬
‫‪!:‬‬
‫}אר אז רער ‪.‬קר*קער יזאט גלוקז! אברהטען איז ער שוין ניוונדט ניווארין‪ .‬רבי"מינא‬
‫זאגט אפילי ךי שיפע! ןואס‪.‬יעיען ני^אנגע! אויף רעם נתיםץ עזי וענק ;ירעטעט ניווארלן־ איו‬
‫ךעב יכיר; פון אכרהם‪ .‬פרעגט רער^ךרש אייף ךי שיפע; יעגע; יראך ביודעו יטרפה *ידיין וואס‬
‫ך גויס ?אכין ראם גיהייל‪:‬גט צו ךער^עבורה זרה ווי אזויאייו דאס גירעטעט"?יווארי( דורך‬
‫רעם‬
 ‫בראשית קנז‬ ‫לףלףפר־&הלט‬ ‫סדר‬
‫לאיוב עשה כ; שנא׳)איוכ א( מעשה ידיו ברכת‪ .‬לא נטל אדם פרוטה מאיוב)סה( ונצטרך‬
‫ליטול ממנו פעם שנייה • )יה( והיה ברבה ‪ .‬קרי ביה בריכה ‪ .‬מה בריכה זו מטהרת את‬
‫הטמאים ‪ .‬אף אד! מקרב רחוקים וםטהרם לאביהם שבשמים ‪ .‬איר ברכיה כבר כתיב‬
‫ואברככה מה תיל והיה ברכה ‪ .‬אלא אמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי טימ‬
‫ואילך הרי הברכות ממורות לך‪) .‬סו( ולמאן דחזי לך לםברכ׳בריך‪ .‬ואברכה מברכיך‪ .‬א׳ר‬
‫ירמיה החמיר הקב־ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו‪ .‬בכבודו כתיב )שמואל א ב( כי‬
‫מכבדי אכבד ובוזי)סז( יקלו עיי אהרים ‪ .‬ובכבוד של צדיק כתיב‪ .‬ואברכה מברכיך‬
‫ומקללך אאור )סס( אנא‪) .‬סכי( תניא אלו ברכות שארם שוחה בהם‪ .‬באבות תחלת וסוף ‪.‬‬
‫מודים תחלה וסוף ‪ .‬והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח ‪ .‬ר׳ יצחק‬
‫בר נחמן בשם ריביל אמר כהן נדול תתלת כל ברכה שוחה ‪ .‬ותםלך בתחלת כל ברכה‬
‫וסיף כל ברכה שוחה ‪ .‬ר׳ סימון בשם ריביל אמר המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד‬
‫שהיה נוטר כל תפלתו ‪ .‬הה״ד )מלכים א ח( ויהי ככלות שלטה להתפלל אל ה׳ את כל‬
‫התפלה והתחנה הואת קם מלפני טובח ה' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים‪ .‬ואיזי‬
‫כריעה ואיזו בריבה‪ .‬רבי חייא רבה הראה כריעה לפני ר׳ ונפסח^ונתרפא )ע( ובר םיסי הראה‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫מתנות בהונה‬
‫אתרים ילא נתינ יאקללס » )פלו( אנא ‪ .‬אני נעימי ו‬ ‫פריעה‪) :‬סי( ולמאן דחוי נוי ‪ .‬ולמי שראוי וסבון בעיניך‬
‫)סט( תניא נו׳ ‪ .‬על והיה נרכה קאי‪ ) :‬ע ( נ ר סיסי‪ .‬הוא‬ ‫ל כ ת ב י ו נינה!‪) :‬ה!( יקנו‪ .‬הקיף פתיחה פ" יכין נקלים עי"‬

‫^''^וארו^~א‬ ‫ךעם זכות פין אכךןם •‬

‫‪:‬עם איז דאפיל ‪/‬נםיג איז' נןיין וואלוויל‪.‬י מען דאךף 'ניט טאכין פין ך־עם ודיין ןןםינ‪ .‬אזוי‬
‫ווא ‪.‬עם איז ךא נ־יל ?‪6‬רפה וויין אייו כיטךער !ויין' וואלוויל‪ .‬רבי‪.‬יצחק' יאנט צו'איוב האט‬
‫ז‬

‫נאט אייך אווי ניטאהן ‪ .‬ווי רעד פםוק זא!ט וואסאיוב' האט ניטאה; *איומבענמשטניתאךין‪.‬‬
‫ז‬

‫אז איינער האט גינו^ען אןרוטה פון איוב‪ .‬האט‪,‬ערשוין גיטגיךאךפט נעמען' פון אים נאך‬
‫אסאןל א^רוטה ‪; .‬ואדום י ךי ?רוטה איו גיבענטשט גיוואךי;'אונ'‪?.‬ר איו'רייך ניווארין ז‬
‫)יה( והןה ?רכה‪ .‬ו;אי‪£‬ט ניט'לי;ענע; ברכה ‪".‬אבענטשוננ‪ .‬גארייואלסט ליןענעי' ברכת ‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫*(‪.‬קגיאל‪ .‬אייי ייי אקוןיאל ו_וא‪£‬ער' רייני‪.‬נט ךי ואכין' מאם' זענען טטא‪ .‬א ו ד ' ן א ט אברהם‬
‫נא?ט נימאלט ךי ;ואם יענען גיווען עייט פון נאט אינ‪.‬ער האט‪.‬ייייינירייגינט צו נאט \*רבי‬
‫ב‪:‬קיה יאנ‪.‬ט ‪.‬עם •*טייטיךאך שויין יא^ךככה• איך ויעל''ךיך בענטשין'‪".‬צי ייאס שטייט והין‬
‫ברכה ‪ .‬דו זאלסט ביין ניבענטשט‪' .‬גאריאזוי האט נאט גייאנט״צו אברהם‪ /‬בייאיצט האב‬
‫איך גיבע??‪1‬ץ‪1‬ט מיין ייעלט‪ .‬פון היינט אינ ווייטר זענען ךי ברכות נינעבקיאיןדייןהאנטוועםען‬
‫די ייע?ט ייעלין בענטשין‪} .‬אלסטו בענטשין‪ .‬איז'לער טייטש והיה ברכה ״ דו״זאלםט 'יזיין‬
‫ן;ער ן ע ^ ע ד ‪} .‬אט ןאט ניזא;נט צו אבךןם ואברכה םבךכיך‪ $ .‬ייעל בענטשיןידי ייאם‬
‫ייעלין ךיך בע‪.‬נ?שין‪ .‬רבי וךמיה זאנם נאט האט פאר נרעםערט רעם כבוד''פון צדיק מער‬
‫ווי זיין ?בור‪ .‬ביי ךעם כבודיפון }אט ?זטייט אין פסיק ךיי ;ואם ייעלין טיר נעבין ככור וועל‬
‫איך‪.‬ייי געבין כבוד‪ .‬אונ ךי וואם פאר‪'.‬שע‪9‬ען םיך ייעלין פאר •‪$‬עמט ווערין דורך אנרערע‬
‫מע^שין‪ .‬אונ ביי רעם בבור פון צדיק שטייט איך'ייעל בענטשין דייוואםיוועל^ךיך‬
‫ן ע ^ ש י ן ‪ .‬אע די ראם וועלין ךיך פלוכין ויעל איך פלוכין‪ .‬נאטיאליין וועט זיי פלוכיין‬
‫‪9‬יר האבין נילערונט כיי די ברכות דאךף ךך ךער מענטש איינביינין‪".‬וועןייער הייייבט אן' צו‬
‫זאנין ‪. ruw‬ןק«־ה‪ .‬אונ ביי ךי ‪3‬ךכה מנן איבךךם‪'.‬ויען‪..‬ער ^'אגט מודים‪ .‬אונ ווען ער‬
‫י‬

‫זא}ט לי בך^ה הטוב שמך ולך נאה להורות‪ .‬אונ ךער וואם ודל י דך איינבייני; « יעךער‬
‫ר כ ה ‪ .‬לערו^ט טען אים‪;.‬נר זאל ךך גיישט איינביינין‪ .‬רבי יצחק בר נחמן ואנט פון רבי יהושע‬ ‫?‬

‫ב! אים ווענין ךער כהן גדול האט ךך נירארפט אייגבייגין צו יערער אגהייב' ברכה פוןישםנה‬
‫^ ך ה ‪ .‬אינ ךער מלך האט ייךנידאךפט עיינבייגי; צו יערער אנהייב ברכה אע צי לערער‬
‫‪1‬‬
‫םוףברכה‪ .‬רבי ק־מי; ןאט ני!א‪.‬נט פון רבי'יהושע בן לוי ם ייעגץ ייען ךער מלך ןאט‬

‫אנגיהויבץ‬
 ‫ל ט‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית‬ ‫לד ‪ ^ 1‬י ׳‬ ‫סדר‬
‫ר׳)‪ its‬ונפסוז ולא נתרפא‪) :‬יט( ינברט ב ך ‪ .‬הגשמים בזכותך ‪ .‬הטלליט‬ ‫בריכה לפני‬
‫בזכותך ‪ .‬הוזיר )הסחר כ( ויודע הדבר למרדכי וינד לאסתר המלכה ו ג י ׳ ‪ .‬וה מהול וזה‬
‫ערל • )טכ( וחם ע ל י ו ‪ .‬א ת מ ה א ‪ .‬ר׳ יהודה וי׳ נהמית ‪ .‬ריי אומר )חהליס קיט( מזקנים‬
‫אתבינן כי פקודיך נ צ ר ת י ‪) .‬שג( אמר‪ .‬יעקב בירך את פרעה שנא׳ )בראשית מז( ויברך‬
‫יעקב א ת פרעה ‪ .‬יוסף נילה ל ו ‪ .‬דניאל נילה ל נ ב ו כ ד נ צ ר ‪ .‬א ף אני כן )אסתר ב( וינד‬
‫לאםחר הטלכה ‪ .‬ור׳ נחמיה אסר ‪ .‬אמר הקביח לאיא ונכרכו כף כל משפחות האדמה‬
‫ובזרעך‪) .‬עד( אין תימר דלהוי עתירין הריעחירין אנון מינן‪ .‬אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה‬
‫הם נשאלים לנו ואנו טנליס ל ה ם ‪ Q ) :‬וילך אכרם כאשר דבר אליו ה׳ ונו׳‪ .‬ולוט טפל‬
‫ל ו ‪ .‬ו א ב ר ם ‪ p‬שבעים וחמש שנים ‪ .‬חחיד )שם( ד ה י אומן את ה ד ס ה היא א ס ת ר ‪ .‬רב‬
‫אמר ב ח ארבעים ח י ח ה ‪ .‬ושמואל א מ ר ב ח שמונים ש נ ח ‪ .‬רבנן אסרי ב ח שבעים ו ח מ ש ה ‪.‬‬
‫ר׳ ברכיה בשם)עכ(רבנן דתמן אםרי‪.‬אםר ה ק ב ׳ ה לאברהם אתה יצאח מביח אביך)נ‪1‬ו(בן עיה‬
‫שנים‬
‫םתנות כהונה‬
‫שיסיו עשירים הרי כנר ‪0‬ס עשירים נלא נונוסיני יישר ממנו‪:‬‬ ‫לוי בר םיםי ו )עא( ינפשיו ‪ .‬ל׳ פםמ יצילעז ) ע ג ( מ ס‬
‫)עם( ובנן ושמן אמר נרי פי' ר׳ ברכים אמר ‪ p‬נ שם רננ(‬ ‫שליו ‪ .‬מרוני הים מס על אמשורוש ו ) ע נ ( אמר ‪.‬‬
‫של א״י‪) :‬עו( נן שנעיס וחמשה נוי‪ .‬ננרית נץ םנתריס סיפ‬ ‫‪ p‬אמר מרדני ו ) ע ־ ( אי) שימר נ ו ׳ ‪ .‬איפ שיסנרני‬

‫§}גיהויכץ ש ס נ ה ‪,‬עשרה ה א ט ;נרי ‪£‬עקניט איני האט זיזי ןיט אויף גישטעלט כיז נ א ך ךי‬
‫נא;צע שסגה'‪,‬עשךה‪ '.‬ווי שלטה ס^לןז' ן א ט גיטאהן • ייען שלטה דואט 'ניעניךיגט בעטי; צו‬
‫}אט ך א ס ג א ^ ע רזפלה ן א ט ‪,‬ןנר זיך אויף גישטעלט פיון זיין‪.‬קגיהען פ א ר רעים טיבה אונ‬
‫דיגע העגט‪!.‬עכ‪.‬ען ?ידען פאךשפךייט צום היטעל‪ '.‬וואס היי‪.‬םט בך״הנה אוג וואם הייםט ב ר י כ ה ‪.‬‬
‫רבי ךןייא ר ב ה ןאט‪.‬געוויז"ען' '§אר רבי כךי עח לוועלכעם ‪.‬קיגיהעין הייםט כךי עה‪ 1‬איז‪.‬ערי לאהם‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫}יויאךין אונ איז ;יהיילט גיראךין• ‪3‬ר םיםי ןאט'‪?,‬עורייען פ א ר רבי' בךייכת עועלכעם ‪.‬קניהיען‬
‫קייםט בריכה* איז‪,‬ערי לאהם ‪.‬גייואךץ אונ איז ניט ניוונךט ?יייאלץ ז )יט( וגבךכי כ ף ‪} .‬אט‬
‫ן א ט ןיזאגט צו א ב ר ה ם ^עם וועלין גיבעגטשט וועךין דולן• דיר‪ .‬ךעגין וועטיזייןיאין דיין‬
‫ןכות‪ .‬טןיא וועט ‪1‬יץ אין דיין זכות‪ .‬ווי ך ע ר §םוק זאגט' ךי זאך איו ר ע ר וואסט גיווארן‬
‫צו טךךכיי ‪1‬או בןןן אוג ןךשיווילען דורגנן אחשוךוש("‪ .‬ה א ט ‪ ,‬ע ר ד א ס ?מאנטי צו אםתרן‪.‬‬
‫איי ר א ך אוואנךער‪^ .‬ךךכי איו ?יווען }עמל?; )איוח‪ .‬אוג אחשיךוש איו גיט גיייען ג ע מ ל ת‬
‫‪$‬געצץ ך י ג ע ‪ . 0‬חאטימךךבי רחטגות גיסאט אויף אח^וךיש ‪"5‬ען ואל אים ניט סהנן" • כבי‬
‫יהודה אונ כבי ‪.‬גרוטאה זאגין‪ .‬רבי יהודה יאגט מללבי י ן א ט ‪.‬גיועהן ר ע ם פסוק'}ואם דור‬
‫‪0‬טלך ה א ט ?יןאגט'פון די אלטע ליייט לווי ד י ן א ב י ן ני^אהן( ‪£‬ארשטייא א י ך ייי איוי א י ־‬
‫זאל טאהן‪ .‬מךילכי ן א ט גיואיגט _י_עקצ ה א ט גיבעגטשט פ ר ע ה • יוסף' ה א ט בשיידט צו פ ר ע ה‬
‫!יין חלום'‪ .‬דניאל ן א ט בשייךט צו גבוכךגצר ךין״חלום‪ '.‬איך וועל אויך אווי ט א ה ן ‪ .‬הז‪4‬ט‬
‫^ער ניזאןט צו‪.‬א‪£0‬ר אי ‪.‬מען ו ד ל הךננן אחשורוש‪ .‬רבי נחכןוה ואנט אווי ה א ט נןךרכי ניזאןט‬
‫}אט ה א ט ני;א?ט צו אברהם אבינו' ^נם' ייעלין ניבענטשט' וועלין ימיט ךיר א ל ע משפחות פו;‬
‫ך ע ר ‪ ,‬ע ך ר אונ ט י ט ריינע ק י נ ך ע ר ‪ .‬אויב ד ו וועםט זאןיין זיי ויעלי; ניבענטשט וועךי״ן‪.‬י‪.‬יי יאליי‬
‫דין כיי״ך‪ .‬די‪,‬וענען רייכער 'פון אונז א; ך י ב ר כ ה ‪ .‬נאד זיי דארפין בעטין ביי א ו נ י ‪ .‬א ו ר י‬
‫§עלנןער‪,‬יעגען אין אצרה ‪^.‬ע‪.‬טין דיי ביי אוגזיםיר^זאלץ זיו ה ע ל פ ץ ‪ .‬אונ‪.‬טירזאנין זייוואס‬
‫‪:‬‬
‫זיי'פעלט אונ טיר ןעלפין ד י ‪ .‬ך ף ב ע ר ייעל א י ך אויך‪.‬גיץ חעלפין צו ^ ח ש י י י ע ) כ ( י ‪ .‬נ ל ך‬
‫אכרם‪ '.‬אבדם איז גיגאגגען אווי' ווי גאט ן א ט גיךעט צו אים‪ '.‬אוג לוט ה א ט ך ך ב ן ע פ ט‬
‫צו א י ם ‪ .‬אוג א כ ר ם אייו ראמאלס א ל ט גיווען פיגף אוג ךבציג }אהר‪ .‬אין פסוק שטייט‬
‫^ךךכי ן א ט געאךעוועט ךי ‪ j j‬ס ח ך א ס איו אםרצר‪ .‬ךכי ואגט ויען א ס ת ר איי ‪.‬געושע;‬
‫ניןויאךין צו אחשוךוש א י ז ! י א א ל ט גיווען פעךציג *;אהר‪ .‬שמואל ז אגט זיא איז א ל ט גיווע•‬
‫ז‬

‫אכ^זציג ;אההויךי רב^ן זאנין זיא'איי א‪.‬לט נ ל ך ק פינף' אונ זיכעציג ‪ . T W‬רבי ברכיה ה א ט‬
‫ז‬

‫}י{אע‪ 8‬ך י ר ב נ ן פון ארץ ישרא׳• ןאביןיגינאגט ג א ט ' ן א ט גיואגט צו איבךןם רו'ביוט אריים‬

‫גיגאנגק‬
 ‫בראשית קנח‬ ‫מ‬
‫ל ף לף פרשי־ ל‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫ש נ י ם חייך אף נ ו א ל שאני ט ע ט י ד ם ס ך יהיה ב ן ע י ה שנים כסנין ה ד ס ה ‪ ) 5‬כ א ( ו א ת ה נ פ ש‬

‫א ש ר עשו ב ח ר ן ‪ .‬איר אלעזר ב ר ד ס ר א א ם ם ת כ נ ם י ן כ ל ב א י העולם ל ב ר ו א אפילו‬
‫יתוש א ח ר אינן יכולין לזרוק ב ו נ ש ם ת ו א ת א ס ר ו א ח ה ג פ ש א ש ר ע ש ו ‪ .‬א ל א א ל ו ה נ ר י ם‬
‫ש נ י י ת ‪ .‬א י כ ש נ י י ת ל ם ה א ש ר עשו ‪ .‬א ל א ל ל ט ד ך ש כ ל סי ש ה ו א ם ק ר ב א ת ח ע ב י י ס‬
‫ו מ נ י י ת )טז( כאילו בראו ‪) .‬עח( ו י א ם ר א ש ר ע ש ה ‪ .‬ל ם ה נ א ס ר א ש ר ע ש ו ‪ .‬א י ר ה ו נ א‬
‫א ב ר ה ם ה י ת מנייר א ת האנשים ושרה מניירת א ת הנשים! ) כ ב ( ויעבור א כ ר ם ב א ר ץ ו נ ו י ‪.‬‬
‫לא‬ ‫ע ר עכשיו )עט( נ ת ב ק ש ל ה ם זכות בארץ ‪ .‬וירא ה׳ א ל א כ ר ם ו י א מ ר ל ז ר ע ך ו נ י ׳ ‪.‬‬
‫לבית אל ‪.‬‬ ‫ב נ ה מ ז ב ח א ל א ע ל ב ש ו ר ת א ר ץ ישראל •י)בג( ו י ע ת ק מ ש ם ה ה ר ה מ ק ד ם‬
‫)פ( ל ש ע ב ר ח י ח ה נ ק ר א ת ב י ת א ל ועכשיו ה י א נ ק ר א ת ב י ת א ו ן ‪ .‬א י ר אלעזר ל א ז ב ח ח‬
‫ל ה ק ר א י ת ב י ת ה ע מ ד הרי ה י א נ ק ר א ת ב י ת ה ע ם ל ‪) .‬פא( ח ס ן קריין ל ם ו ע ל א ט ב א ע מ י ד ה‬
‫ולהרהץ ש ל מימי רנלים ע ט י ל ה ‪ .‬ויט א ה ל ה ‪ .‬א ה ל ה כ ת י ב מ ל מ ד ש נ ט ע )פב( א ה ל ש ר ה‬
‫ת ח ל ה ואת״ב נ ט ע אחלי ‪ ) 5‬כ ד ( ויכן ש ם מ ז ב ח ל ה ׳ ‪ .‬א י ר אלעזר נ׳ מ ז ב ח ו ת ב נ ה ‪ .‬א ח ד‬
‫לבשורת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כיתה !קראת כן ולא אמ״נ‪ .‬יענשיו פירש" מימית ׳רנעס‬ ‫בן עין)עז( כאילי כראי‪ .‬כי״א ייפש אלסיס » )עמ( ייאמר‬
‫יאילן ו )פא( חמן קריין כיי‪ .‬שש קירי) לפיעל שינ‬ ‫אבר כ י י ‪ .‬הכתיב יאמר אשר עשה כלומר אנרהם ‪ .‬למה‬
‫עמידה ‪ ) t‬פ נ ( אהל שרה מחלה משוה כניד נ ח מלן פנימה!‬ ‫נסב עשי ו )עש( נתנקש להס‪ .‬לאומית היישניה נ כ שלא‬
‫ואתו‬ ‫נתמלא סאתס עדיין‪ ) :‬פ ( לשענר ם ' ‪ .‬מקדש דייק מקידה‬
‫נ י נ א נ נ ק פץ דיין פיאטעילם שטוב~ווע|־ ד ו ביוט א ל ט גיווען פ ץ ף אונ זיבעציג יאוזר‪ .‬איך‬
‫שוועיר ביי דיין לעבי; ירעם' אוים ליייער ר א ם א י ך ר ע ל אויף שטעלין' פון דיר'לצו דיינע‬
‫קינךער(‪.‬וועט‪,‬ער א ר ך א ל ט ‪.‬ויין פינף אונ ויבעצינ ; א ו ז ר ‪ .‬אםך ר 'אייו א ל ט נירע; פינף אונ‬
‫(‬

‫ךבעצינ יאהריזען זיא ‪.‬איו' ‪.‬נינומעןיניווארין צו אחשותש‪.‬׳ וויפייל ך ע ר וואלט ה ד ס ה ב ט ר ע פ ט‬

‫להדסה איז י פירי א ו נ זיכעצינ‪ .‬א ו נ ך ע ר וואךט' ה מ ! ה איו איינם> •י )כא( ו א ת ה נ פ ש ‪ .‬ידי‬
‫טענטשין וואם זיי האבין ןימאכט א ץ ח ר ; ‪ .‬ריבי אלעזר ב ר ומראי זאנט אויב ידי גאגצע וועלט‬
‫םענטשין וועלין זיך פ א ר ואמלע; צ ו כשאפין אפילו נ א ר איין יפליג וויעלי; זיי ניט״קענען ארייין‬
‫געבין אין אים א ג ש מ ה ‪ .‬אוג ת ;אגםט די סעגטשי; וואס ך י י ה א ב ץ גומאכט אץ ח ך ן ‪ .‬נ א ר‬
‫ך א ס מיינט מען די גרים וואם ך י ' ה א ב י ; מעיריגיוועןז‪ .‬אז זיייהאבץ נאריםגייר גיווען פ א ר‬
‫ר א ם שטייט וואס די האבי; גיםאכט‪ 1‬נאיר ךי ת ו ר ה לערונט אונו ד ע ו ־ וואם אייו םניןר‬
‫אגעצין' ךינער איז גלייך ו ו י ‪ ,‬ע ר ; ו א ל ט אים ביטאפי;‪ ; .‬א ל שטיץ איין פ ס ו ק ו א ת ה נ פ ש א ש ר‬
‫ןנשיה‪ .‬ךי טענטשין' ו ו א ם ‪ ,‬ע ר ה א ט ג י ם א כ ט ‪; .‬ואם א ב ר ן ם ה א ט גיםאבט‪ .‬פ א ר וואיס שטייט‬
‫א ש ר ע ש ו ‪ .‬מאים ד י האכץ נ י ם א כ ט ‪ .‬רבי הונא ; א נ ט בייךע ה א ב ץ ע י י ר ניווע;‪ .‬איבררזט‬ ‫ז‬

‫ה א ט טמיר ניווען מאנסלייט אונ ש ר ה ה א ט מגייר נייווען ווייבער י ) ‪_ Q 5‬ר עבור ‪ .‬א ב ר ם‬
‫איו ד ו ר ך נינא‪.‬ננען די'לא^ר ?גע;‪ .‬ביו אתןט האבץ נ א ־ דינבנענים גיהאט אזכות אין ר ע ם‬
‫ל א ג ד ‪ .‬איצט איו גאט ג י \ ע ה ן ' ניוואךין צו אבךם א ו נ ה א ט גיואגט צו אים צו ת י ג ע קינךער‬
‫מעיל איה ני‪!,‬כי; ף ל א נ ד ‪ .‬ה א ט א ב ך ם ג ־ ב א ה ט א ס ו ב ח צ ו ג א ט אויושךעם צ ו ז א ג אז‪.‬ער'וועט‬
‫ה א ב ץ לי ל א נ י ?נע! •י־ ) כ ג ( ‪ , 1‬י ‪ .‬ע ה ק ‪ .‬אברם ה א ט י א פ נ י מ ק ט דין ני^אלט פ ץ ר ע ם אךטיאונ‬
‫ה א ט א י ם ןישטעלט א ו י ף ר ע ם ביאךנ א י ן ' מ י ר ח יייט פו; ביית א ל ‪ .‬אטאתל ה א ט טעןיןירופץ‬
‫ר ע ם א ך ט ב י ת א ל <ךי שטוב פץ'נאט( היינט רופט מען ר ע ם א ל ט ב י ת און)לי י שטוב פון‬
‫אוטךעכט>‪ .‬ר ב י ‪ .‬א ל י ע ז ר ה א ט ןיזאגט ךי שטיב ה א ט נ י ט זוכה גיווע; צו גירופי] וועךין בית‬
‫אין‬ ‫מ ג מ ל ‪ .‬אנןאר ם י א ו ם ק ה ש ט ו ב ‪ .‬ד א ר ט‬ ‫גירופין בית‬ ‫)אגוטע ש ט ו ב ( ‪ .‬ווערט זיא‬ ‫העמד‬
‫ארץ י‪.‬שךאל רופט מ ע ן איויף' אגוטע ! א ך ‪ .‬ע מ י ד ה • אונ‪.‬אכלי ‪.‬מיט השי^נה' רופיט ‪ .‬מ ע ן _עט;לח _‬
‫ניט א ‪ .‬ה ל ה ‪ , .‬ע ם ' שטייט א ח ל ה איר נ י צ ע ל ט ‪ .‬אינ מ ע ן לייןגנט א ה ל ו ‪ .‬ז י י ן ' ג י צ ע ל ט ‪ .‬פ ת ע ר‬
‫ן א ט י ע ר א ו י ף גישטעלט אניצעלט פ א ר זיין ווייב‪ .‬ך ע ר נ א ך ה א ט ‪.‬ער גיישטעלט אגיצעילט‬
‫פ א ר ל ך •י )כד( ו י כ ן ‪ ' .‬א כ ר ם ה א ט דארט ניבאהט אטובח צו נ א ט ‪ .‬ר ב י אלעיל' ואנטי ךריי‬
‫ק ז ^ ח ו ת ה א ט א ב ר ה ם ג י ב א ה ט ‪ .‬איין מ י כ ה האטי‪wv‬־ גי^אהט ו ו ע ן נ א ט ה א ט אים גיזאגט א‬

‫ער‬
 ‫פ ר ש ה ל ט ם‬ ‫ל‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫ור‬ ‫סדר‬
‫ל ב ש ו ר ת א׳׳י‪) .‬פנ( ואחד ל ק נ י י נ ה ‪ .‬ואחד ש ל א יפלו בניו בעי ‪ .‬הוזיר )יהושע ן( ויקרע‬
‫יהושע שמלותיו ויפול ע ל פניו א ר צ ה לפני א ר ו ן ה׳ ע ד ה ע ר ב ה ו א וזקני ישראל ויעלו ע פ ר‬
‫ע ל ר א ש ם ‪ .‬א מ ר ר׳ אלעזר בן שמוע התחילו מזכירים זכותו ש ל איא שאמר)כראשית יט(‬
‫זאנכי ע פ ר ואפר ‪ .‬כלום ב נ ח אברחם מ ז ב ח ב ע י )פד( אלא ש ל א יפלו בניו ב ע י ‪ .‬ויקרא‬
‫ב ש ם ה ׳ ‪ .‬מ ל מ ד ) פ ה ( שהקריא ש מ ו ש ל ה ק ב ׳ ה בפי כ ל בדיה ‪ .‬ד ב ר א ח ר ויקרא ה ת ח י ל‬
‫מנייר נרים ולהכניסם ת ח ת כנפי השכינה ‪ .‬ויםע א ב ד ם ה ל ו ך ונסוע ה נ נ ב ה ‪) .‬פו( מ ח ק ה‬
‫והולך ומכוון כ נ נ ד ב י ת ה ם ק ד ש ‪:‬‬
‫פלשה מ )א( ויהי ר ע ב בארץ וירד א כ ר ם מצרימה לנוד ש ם ‪ .‬כ ת י ב )חהליס ל״ג( ה נ ה‬
‫עין ה ׳ א ל יראיו לטיחלים ל ח ס ד ו ‪ .‬ה נ ה עין ה ׳ א ל יראיו ‪ .‬ז ת א ב ר ה ם‬
‫שנאי)בראשית כינ( כ י ע ת ה ידעתי כי ירא אלהים א ת ה ‪ .‬לםיחלים ל ח ס ד ו שנא׳ )מיכה זי(‬
‫ח ת ן א ם ת ל י ע ק ב ה ס ד ל א ב ר ה ם ‪) .‬חהליס לינ( להציל ם ם ו ת נ פ ש ם ‪ .‬ם ם י ת ת ו של נ ס ת ר ‪.‬‬
‫ו ל ח י ו ת ם ב ר ע ב ‪ .‬ויהי ר ע ב בארץ ‪) :‬ב( ויהי ר ע ב ב א ר ץ ‪ .‬ר׳ פ נ ח ס ב ש ם ר ׳ חנין‬
‫דציפורץ פ ח ח )שח צ״ד( אשרי ה נ ב ר אשר חיסרנו יה ‪ .‬ו א ם כא)א(להקפיד)‪(3‬וםתורחך‬
‫ה ל ם ד נ ו ‪ .‬מ ה כ ח י ב ב א ב ר ה ם ו א ב ר כ ך ו א נ ר ל ח ש ס ך ‪ .‬כיון שיצא ק פ ץ עליו‪ ,‬רעבון‬
‫ולא‬ ‫י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) פ ג ( ואמו לקניינים ‪ .‬שונס נס שנאפו קוס התסלן וגומר ילסכניהס ויקרא ורפ שקרא אופס לסניאס יומת ננסי סשי״מ‪:‬‬
‫ונמו שלמדו מו״ל מנ"! וו״ש אמלרא קנס ‪ :‬ה״ג)פד( אלא ) פ ו ( משק* לי מיקו ודמיון ו ) א ( להקפיד‪ ,‬לסרסו אמר‬
‫מדותיויסנון ו ) נ ( ומתורתו סלמדש ‪ .‬למדנו משורסןשאי!‬ ‫שלא יפלו נגיו נע׳ ‪) 1‬פה( שהקריא נ ו ׳ ‪ .‬הרגיל אותו נפי‬
‫לסרהר‬ ‫מ ל עי שנולס קראו נשס ה' וקר׳ ניה והקריא או ויקריאו‬
‫^ א ס ט ^ ע ן ^ ! ר ץ ‪.‬ישראל‬ ‫‪%‬״ עעם אים‪'1‬ע?יזי‪39‬ץ י ^ י ^ י‬
‫איז שיין ןיוואךין זיין‪ .‬ר ע ם ך ך י ט ק מובח ה א ט ‪,‬ער ןיבאוזט א ו ךיגיע ‪.‬קינךער' ;אלין' ניט‬
‫פאלי; אין ר ע ר מלחמה ייאם וועט' זיין טיט ך י ש ט א ט ‪ .‬ע י ‪ .‬י ווי ר ע ר פסוק יאגט יהושע ה א ט‬
‫ז‬

‫צו ר י ס ק ך י נ ע ‪.‬קלייךער א ו נ איז ני‪5‬אלין טיט זיין פנים אויף ךי‪'.‬עךד §אר רעם ארון יפו; }אט‬
‫ב י ו נא?ט ‪,‬עיר א ו נ ךי אלטע יורץ אונ ד י דוא‪.‬בין ארויף גילייגט '<נ'רר אויף‪.‬ז״ער ‪ .‬קאפ‪ .‬כבי‬
‫ן‬

‫אלעזריב! עטרע זאונט ךי״עךר ר א ם זיי רואבין ארויף }ילייגטיאוייףידיער קאפ איז ; י ו ו ע ן צ ו‬
‫ז‬

‫ךיער טאנען ר ע ם ;כות פ ו ן ' א כ ך ן ם אבינו ו ו א ם ע ר האט גייואנט איך בין‪.‬ערר אונ א‪.‬שי‪ .‬פ א ר‬
‫)ואם האט א^ררוםיניכאקט ‪£‬מיבת אין'עי }ארידיגע ‪.‬קיגךער';אלץ ניט פיאלין אין ךי מלחמה‬
‫פ ו ן ‪ ,‬ע י ‪ .‬פ א ר וואס זעגעין ךי יויךין איצט ניפאלץ אץ רער' מ ל ח מ ה ‪ .‬אזוי האט ניטענת ! ת י ע מ‬
‫א‬
‫‪ 8‬י ; א ט •‪?1‬קלא ןש‪.‬ם ה־‪ .‬אבךם ה א ט ג י ל ע ת נ ט אלע מעיגטעזץ ךי זאלץ רופיןיךעם'}אטען‬
‫פון נ א ט ‪} .‬אך מיי;'ט מען ןןר האט נירופיןיךעם }אטען פיו; }אט‪, .‬ער ה א ט ‪.‬אנניהוייבץ טגיגיי‬
‫דין‪.‬גךים א ו נ ד י אריץ כיץייגגק או^טער רעים בשיציוננ פון ; א ט ‪ .‬א כ ך ם האטיגיצויך; ‪,‬ער איו‬
‫ז\נאנ‪.‬גק א ו נ ניצר^ין צו דרום ד י ט ' ‪ , .‬ע ר איז גיבאננען אונ ןיזוכט ר ע ם א ך ט מ א ^ער ב י ת‬
‫המקדש וועט ‪!?$‬יין •י‬
‫פרישה מ )א( ך ף י ר ע ב ‪1‬יאךץ‪,. .‬עם אייו ניווען אהוננער אין ל א נ ד ה א ט אבךם‪?,‬עניךערטאין‬
‫נו_צר‪:‬ם‪,‬ער ואל ךאךט וו^וגיען‪ .‬ד ו ד י ה ט ל ך ה א ט גמאנט ירי אוינ ' פ ץ ' ; א ט‬
‫? ק ט אויף די מ'ע??ושי; וואט ן א ב ץ טוראי פ א ר אים איונ ד י וזאפיי ציו זיק ח ס ר ‪ .‬ךי אוינ‬
‫פון' נ א ט קוקט אוץפ' ךי מענטשין ר א ם האכין טורא פ א ר א י ם ‪' .‬דאם איו א ב ר ה ם ‪ .‬אברהם‬
‫ת א ט מירא ף ה א ט פאר }אט‪ .‬ווי ך ע ר פ ם ו ק ז א נ ט איצט וריס איך אז ד ו ךואםט ס‪1‬רא י פאר‬
‫ז‬

‫}אט‪ .‬צו ךי וואם האפין צו זיין ךוםד‪ .‬ר א ם איז א ב ך ה ם ‪ .‬ווי ך ע ר פסוק זאנט ת זאלסט‬
‫ןעבין א מ ת צו‪.‬יע^ב אונ ח ס ד צ ו אברהם ‪ .‬טען זאל ך י ךעט־ןיפץ ט ד ט ‪ .‬פיון ר ע ם טוייט‬
‫ן א ם נ^רוד ןאט' אים ןיייאלט הךננן‪'.‬מען יאלוךי רער ‪.‬נערץ אץ הונ^ער זוייט‪ .‬וווי ך ע ר‬
‫‪ Q‬ד ח יר‪ ^ ' )J‬ב י ן א ך ץ ‪.‬‬ ‫זא‪?,‬ט‪,‬עס איז נ י מ ק אהוגגעיר' איו ‪1‬אברהם גיגאגןק אץ מ?ב‪:‬ם‬
‫‪?.‬נם איי ניווען אהוןגער אץ "לא נד‪ .‬ב ב י י פ נ ח ם ואגיטרבי חניןו פו; צפוךץ ן א ט אנגיהוייבין‬
‫‪:‬‬

‫ך י §ךשה ^ י ט ר ע ם פסוק וואהל ך ע ם מענטש ר א ם גאט שטראשט א י ם ‪ .‬אונ אויב ר ע ם‬

‫מענטש‬
 ‫בראשית קנט‬ ‫ק י ל ף פרשה מ‬ ‫סדר‬
‫ו ל א ק ר א ה נ ר ו ל א הקפיד א ל א וירד א ב ד ם ם צ ר י ט ה לגור ש ם ‪ .‬ויהי ר ע ב כ א ר ץ ‪ .‬ר י ב י ל‬
‫פ ת ח )שס קיא( ט ר ף נתן ליראיו ‪) .‬ג( טירוף נ ת ן ליראיו בעוה״ז א ב ל לעיל יזכור ל ע ו ל ם ‪.‬‬
‫מ ה כ ת י ב ב א ב ר ה ם ו א ב ר כ ך ו א נ ד ל ה ש מ ך ‪ .‬כיין שיצא ק פ ץ עליו רעבון ולא הקפיד ו ל א‬
‫ק ר א ת ג ר א ל א ויהי ר ע ב ב א ר ץ י י ר ר א ב ר • טצריםת לניר ש ם ‪ Q ) :‬עשרה רעבין באי לעולם ‪.‬‬
‫א ח ר בימי אדה׳ר )וכוליה עניינא ע ד ואהד לע״ל )עמוס חי( ל א ר ע ב ל ל ה ם ולא צ מ א‬
‫למים כי אמ ל ש מ ו ע א ת ד ב ר ה׳ כדלעיל ס ו ף פ׳ כ י ה פ ס ו ק מן האדמה אשר א ר ר כ וגו׳(‪.‬‬
‫ר׳ ה ו נ א ור׳ ירמיה ב ש ם ר' שמואל ב ר רבי יצהק עיקר ‪ (TI‬אווהנטיאה שלו לא ה י ת ה א ל א‬
‫בימי ד ו ר ולא היה ראוי ל ב א א ל א בימי שאול ‪ .‬א ל א עיי שהיה שאול גרופית ש ל ש ק מ ה‬
‫גלגלו ה ק ב ׳ ה והביאו בימי ד ו ד ‪ .‬שילו חטייה יוחגה מ ש ת ל ם א ‪ .‬לפיכך כ י ל ם ל א באו‬
‫א ל א בימי בגי אדם גבורים שהם יבולים ל ע ט ו ר ב ה ן ‪ .‬ולא ביםי בגי א ד ם שפופים שאינן‬
‫יכולים ל ע מ ו ד ב ה ; ‪ .‬א ׳ ר חייא ר ב ה מ ש ל לזגג שהיה בידו ק ו פ ח מ ל א ה כ ו ס ו ת ורייטרוטין‬
‫יכז‪11‬׳<וה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫לס־גר איוריו ‪) :‬נ( שיוון ‪ .‬שלעיל ונדנוד בלי שליה ‪) :‬ד( אייסנשיאס נ ו ׳ ‪ pm .‬וממשלה של אור‪.‬ו דענ בסיס נימי‬
‫‪9‬ענטש וועיךט בייו אויף גאט פאר ראם‪..‬ער ש ט ר א פ ט ^ ם י ״ י ^ ט ו ״ א י ם ! " לערנען ‪JWT'JW‬‬
‫גיזאנטיצו אברהם או ת ר ע ם ט‬ ‫ת ו ר ה א ז ‪ .‬ע ר ל א ל ף גיט ולין ב י י ו ‪ .‬ווארום גאט ן א ט‬
‫אוועקגיין פו; דיין לאגד וועל איך דיך בענטשין אונ ייעל גרייס םאכין ליין גאמען‪ .‬ווי‪.‬ער איז א ר ר ט‬
‫גיגאעען פו; ויי; לאניר איו גיוואךין א ה ו מ ע ר ‪ .‬אוג א כ ך ה ם ה א ט גאר גיט‪.‬געקליגט אויף ; א ט‬
‫נאר ‪.‬ער" איו }יגאנגינ" וואהנע; אין מצרים'• דאךפין אלע‬ ‫אוג איו ניט בייו 'גרואךן‬
‫ט ע ^ ש ץ ייך א פ לעךגען פון א ב ר ה ם ‪, .‬עם איי ;יווע; אהונגער אי; ל א ג ד ‪ .‬רבי'‪.‬יהושע כ ן‬
‫לוי ה א ט א ‪:‬ג‪:‬יהויבץ ךי ‪3‬ךע‪1‬ה ימיט רעם ^םוק טרף גס; ל י ר א י ו ‪ .‬אויף' לי וועלט ה א ט ג א ט‬
‫‪:‬‬

‫ןיגעבין אפאר וואךפונג צו ךי טעגטשין וואס האבי; םורא פ א ר א י ם ‪ .‬ךי צךיקיים‪.‬וועךין פ א ר‬

‫ראלפין פו; די‪.‬ער לאנד אין פרעמדע ל ע נ ך ע ר ‪ .‬אבער ‪$‬עי משיח וועט קימע; וועט ג א ט ד י‬
‫גיךיינקען אויף אייבינ‪ .‬ביי אברהם שטייט }אט האט ניזאנט צו אים או דו וועםט אוועק ניץ‬
‫פון דיין לאנר ר ע ל איך ריך'בענטשין אונ ויעל נרויס ‪6‬אכין דיין נאטען‪ .‬וויי״ער איז אריים‬
‫גינא ניען פו; דין ל^נר איו^גיווארי; אהוננער אינ‪^.‬ו־ איז ניט אין בעם ניווע; אויף }אט אונ‬ ‫‪:‬‬

‫האטי ניט נעקליןט אויף אים ‪ .‬נאר א י ‪ ,‬ע ס איי ניויאלץ אהונגער אין לאגד' א י ו ‪ .‬ע ר ג י נ א נ ג ק‬
‫וזאקגעו אי; מץךים‪) :‬נ(_עשרה‪5 .‬עהן מאהל הוגגעראיו גיייען א ר ף ך ע ר ו ו ^ ל ט ‪ ' .‬איין טאיהל‬
‫אין ך צייט פו; אךם הראשון‪ .‬ווי ךער §םיק יאג״ט פארפלוכיט זאל ווערין דיי‪'.‬ערד דורך ד י ר ‪.‬‬
‫ך א ס ץווייטע מאר‪,‬ל אי; ךי צייט פון ל ס ך ‪ .‬ווי ך ע ר פ ס ו ק יאגט פון' ך י ‪ .‬ע ר ד ' ראם גאט ה א ט‬
‫איר גי'?לו;ט ‪ .‬ךאיס דריטע םאוזל אין לי צייט פון א ב ך ה ם ‪ .‬ווי ךער פםוקיזאנט‪.‬עם *איי גירען‬
‫אהי^ער אי; ל א ג ד ‪ .‬ראם )‪£‬עךטינ מאהל אין ל י צייט פו; ‪.‬יצהק‪ .‬ו ר ‪ .‬ך ע ר פסוק ז א נ ט ‪ .‬ע ם איז‬
‫ז‬

‫}ידע; אהוננער 'אין לאנד אוייםער ךעריערשטי; הוננער ‪ .‬ר א ם פינפטע ט א ־ ל אי*; ידי צייט פון‬
‫ג ע ק ב ‪ .‬ודי דער פסוק ; א נ ט ע ס איז שוי; ציךי ; א ה ר ה ו נ נ ע ר ‪ .‬ןאם‪.‬ןעקסטע מאהל אי; די‬
‫צייט פץ די שופטים‪ .‬ווייךער פסוק יאנט‪,‬ע'ם איו;ייווען איין ךי צייט וואיםיךי שופטים ה א ב ץ‬
‫געפשפט איו ניווע; אהונגער אין ל א נ ד ‪ .‬ראם ך ב ע ט ע ט א ה ל אין לי צייט פון ד ו ר ‪ .‬וויי רעד*פסוק‬
‫זא נט ‪?.‬ס איו גיווען א ה ו ע ע ר אי; ךי צייט פון דודי דליי יאהו־‪ .‬דאם אכטע*מאהל איין דינצייט‬ ‫‪:‬‬

‫פו; א מ ה ו ‪ .‬ווי ך ע ר ןסיוק ואגש אווי ווי}אט לעביט וואםיאיך בין נישיטאנע; פאר אים אויב‬
‫אץ ךי;אהלין וועט ויין ט ל א אונ ךענץ }אר אז' אייך וועל הייםין‪ .‬אז ע ם איז ניט ניווע; ט ה א‬
‫אונ ךענין איו ניעאלי; א ה ו ע ע ר ‪ .‬דאם ניי‪.‬נטע מאהל'איז גיווען אין דיי צייט פץ' אלישע •י ווי‬
‫ך ע ר פסיק יא?ט ‪,‬עם איו גייווע; אונרויסעריהץנעריאין שוםרון‪ .‬אצעהנטער הוננעיריוועש ויין‬
‫אייךער משיחי וועט ק ו ט ע ; ‪ .‬אעלפטער הוגגעיר ויעט זיין ויען משיח'יועם שוי; יזיין גייקומע;‪.‬‬
‫אבער ניט 'אהומער צום ‪.‬עסי;‪" '.‬נאר ו ך ' ך ע ר פסוק יאנט ניט אהונגער צי ברויט אוני ניט‬
‫דאך;‪!1‬ט צו וואםיער נאר צי הערץ ךי ךייר פו;*‪^1‬אט * ר^י הונא אונ רבי 'יךמ;ה האבין‬
‫ניזאנט‬
 ‫בראשית‬ ‫ל ך לף פ ר ש ה מ‬ ‫סרך‬
‫ובשעה שהיה סבקש לתלות את קופתו היה טביא יתד והוסעה ונתלה בה ואחיכ היזז‬
‫תולה את קופתו‪ .‬לפיכך לא באו ביםי בני אדם שפופים אלא ביםי בני אדם נמרים‬
‫שהן יכולים לעםוד בהם ‪ .‬ר׳ ברכיה הוה קרי עליהץ)ישעיה מ׳( נותן ליעף כח ‪ .‬ר'‬
‫ברכיה בשם ר׳ הלבו אסר שנים באו כיסי אברהם‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אחד)ה( ביסי‬
‫לסך ואחד בימי אברהם‪ .‬רעב שבא ביםי אליהו רעב)ו( של בצירח היה ‪ .‬רעב שבא ביםי‬
‫אלישע רעב )ו( של םהוטה היה ‪ .‬רעב שבא ביםי שפוט השופטים‪ .‬ר׳ חונא בשם‬
‫ר׳דוסא )ז( סיב סאין היו ונעשו םיא ‪) .‬ח( והאתני )ט( לא יצא אדם לחיל אלא א־כ‬
‫סאתים של חטים הולכות בסלע ‪ .‬ארשביי איםתי מ ס ן שאינו מוצא ליקה ‪ .‬אבל אם‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫נחמשיס בקל‪) :‬ז( מ״נ סאין היי‪,.‬נפלע אי כשקל ‪ tot‬יה*‬ ‫דיו לא היה יאדה לנא אלא נימי באילו )ה( נימי לגיו‪.‬‬
‫תגא נגייווהא‪ :‬הולנת בסלע נתתילת מגילת ריח גרס נשקלז‬ ‫האי דכתנ הראשין היה נימי למן‪):‬ו( ש! נצירת ‪.‬פי׳ לעיל‬
‫ה״גו )ש( לא י‪5‬א לנז״ל ואלימלך יינא ילפינן נפגש! הינ‬ ‫פנ״ה שנה ענדה שנה לא ענדה‪) :‬י( של מהומה‪ .‬ראש תמיר‬

‫גייאנט פון רבי שמואל בר רב ‪.‬יצחק ס וועגץ ראם שיטארקייט פון ךעם המנער אמ ‪.‬גיווען‬
‫אין'ךי צייט פון'דוד‪ .‬דער המנער האט ניט גיךאךפיט זיין אין ךי ןייט פו; ירוד נאד אין די‬
‫זןייט פון שאול‪; .‬אר ודיל ^איול איז גיווען ווי אצודינ פון אלייךינען בוים • ךי יוךין יואט‬
‫זענען גיווע; אין די צייט פון שאול זענען <;יט פרום'ניווען‪ .‬אז }אט מאלט אוץז די ניבךייננט‬
‫אהוננער וןאלטין ויי נאר ןיליי‪.‬קינט אין}אט‪ .‬י ךךיבער האט }אט ןיוואךט טיט ךעם הונל‪.‬ער‬
‫אוניןאט אים ניברייעט אין דייצייט פו; דודי‪ .‬ווי ךער ?ושל זאנט שילא האט געויגידיגט‬
‫אונ יוחנא וועךטיןישיטראפט ‪ .‬ךךיבער זענע; די אלע הוננעךם ניטיניקוםען }אר אין ךייצי״יט‬
‫פו; צךי‪,‬קים וואט דייןאבין נלקיענט שטיין }עני; ךעםהונ;ער אונ ניט זינד;נע;• אונ ^יטאץ‬
‫ךי צייט פו; ניךערי;‪.‬ע מעגטשץ')םיטעלע*‪ .‬ווארום זיייוואלטי; ניט ניקענט בשטיי; גענין‬
‫ךעם הונןער‪ .‬ראלטי; די'‪,‬גיעדגתגט'‪ .‬רבי חייא רבה האטיניזאנט למשל צ‪3‬לאו‪.‬ןעגךלער‬
‫האט ניהאלטין אין' דזאנט אכןארביפול טיט גלעןער אונ פלעשעיר ‪' .‬ווען ‪^.‬ער' האט }ייוואלט‬
‫אויפהיינ^ען די קאךב‪'.‬קאט‪.‬זגרגיברייגגט אט׳טוואק אונ האט אים אדיין גישטעקט אין וואינט‬
‫אוג‪,‬ערי האט דך אליי; א‪1‬י‪;$‬יהאגגען אירף ךיעם טיטוואק ‪ .‬אי‪,‬ער האט נמזגה; דער טשוואק‬
‫איז שטאלק ן א ^ ע ר אויפגייהאג^ע; אויף אים זיי'ן קאךב טיט גלאז‪ .‬דריבער האט }אט גיט‬
‫ז‬

‫ניבריינגט' רעם הוןנער אי; ךייצייט פו; גירעריגע לימיטעלע!'מעגטשין‪ .‬טאמער וועלין די‬
‫?יט‪,‬קיע^ע; בשטייין'געגין רעם הונ}ער וועלץיךי דנךיגען'‪ .‬נאראלעיטאןל איז דעי־ הומער‬
‫ןיוןע; אין ךי צייט פון צד;קים ‪ .‬מאס די וועלץ ‪.‬קענע; בשטייןגעגץ רעים הוגגער אוג וועלי־ו‬
‫ניט זיןךיגען‪ .‬רבי נידמה ן א ט גילילעגט אויף ךי }אטיגיט כיח רעם מאס אמ טיד‪ .‬רבי‬
‫ברבין!'ןאט ניזאנט פון' בבי חלבום וועגין צורי מאהל איו גיווען הוגגער אין ךי צייטיפון‬
‫^בךהם ‪ .‬גבי הו}א האט ;יואןט' פון בבי אהא ם ווע;ץ איין טאיהל הו^גער איו גיווען אץ די‬
‫צייט פון לסך‪ .‬אוג איין ןאהל הוגגער איו ךווען אין די צייט פון'אברהם ‪ .‬ךער היוגנערוךאס‬
‫איו ?יווען אין ךי צייט פוןיאלי־וימביא איז גאר גדוע; אהומער 'פון וויי^יג תבו^ה‪ .‬רער‬
‫הומער וואט איו ניווען אין ךי *ייט פץ אלי שע איו גיווען אהיוןגער וואס אלע זענק }ירק‬
‫ז‬

‫‪8‬ארטישט § ק האטי ‪3‬יט גיוואםט פץ מאנען צו געמע; אקטיקול ןרויט‪ .‬ךער הומער וויאס‬
‫איו גיווען אין די צייט מאס ךי שופטים האבץ ‪.‬געטשפט 'איז גיווק אקלייניער היג;ער‪ .‬רבי‬
‫הוגא ןאט געואגט פון נבי דו‪$‬א ם ווענין פריזך האט מען פארקדפט 'צוויי לאוג פ_ערצי‪0‬‬
‫§אה פאר אשאלער ‪ .‬ךער גאך ןאט ^ען פאי־קוייפט איין )אוג פעךצי‪^ 6‬אה פאר אטאלער‪.‬‬
‫טיר ןאבץ אמך אזוי גיילערונט אםענטיט טאר ניטיארוים גיץ פוןיאךץ ‪.‬ישראל אץ חוץ לאן׳ן‬
‫‪5‬ייךץ ר!בואה איז טייער גימארי; איוג״מען פאר קויפט צוויי םא‪.‬ה ווייץ יפאר אטאלער‪*.‬רבי‬
‫שמעון זאגט דאם איז גאר אז טען וןיל שוי; ‪.‬געבין' אטאלער פאר צוויי סאה ווייץ אוג ט ק‬
‫^עקומט }יט צו קויפי;‪ .‬אבער אז ט ק כקומש צו קויפין אפילו‪,‬עס אמי איין סאה ‪5‬אר אטאלער‬
‫באר‬
 ‫בראשית סס‬ ‫ל ך ל ך פריפה מ‬ ‫סדר‬
‫היה םוצא ליקח אפיי סאה כסלע לא יצא לחוזה לארץ ‪) :‬ד( ויהי כאשר הקריב לבא‬
‫מצריםה ‪ .‬כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אוסר לח )י( הנה נא ידעתי כי אשה‬
‫יפת מראה א ת ‪ .‬אלא שעיי הדרך אדם מתבזה וזו עמדה )יא( ביפיה ‪ .‬ר׳ זעירא כשם‬
‫ד׳ סימון אמר )יב( הלכנו )יג( בארם נהרים ובארם נהור ולא מצאנו אשה נאה כמותך‪.‬‬
‫עכשיו שאנו נכנסים לםקום כעורים ושחורים אסרי נא אחותי את וני׳‪ (T1) :‬ר׳ פנחס בשם‬
‫ר׳ אכון אטר ב׳ בני אדם היו עיקר ועשז עצטן טפלה ונעשו)יד( טפילה ‪ .‬אברהם‬
‫ו ב ר ק ‪ .‬ברק )שופטים ד׳( ותשלדו ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי וחאםראליי‬
‫הלא צוה ה׳ אלחי ישראל לך )טו( וםשבח בחר חבור ולקחת עמך עשרת אלפים ונו׳ ויאסד‬
‫אליה ברק אם חלכי עסי וחלבתי ואם )טז( לא הלכי עסי לא אלך ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳‬
‫נהםיה ‪ .‬ריי אוסר אם חלבי עםי לקרש )‪ (P‬אלך עמך לחצור ‪ .‬ואם לא חלכי עטי‬
‫לקדש לא אלך עטך לחצור ‪ .‬ר׳נ אמר אם חלכי עטי לשירה אלך עסך לםלחםה‪ .‬ואם‬
‫לא תלכי עסי לשירה לא אלך עםך לםלהםה ‪ .‬ותאמר הלוך אלך עמך )ימ( אפם כי לא‬
‫ת ה י ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫עצמי שסל לס ינומפוש ואזיל‪ :‬סיג )מי( אס לי( שלט ‪TO‬‬ ‫) י ( הנס נא ייעס׳;‪) :‬יא( ני»יס‪ .‬ילכן החליש ןלאמח ילינ‬
‫לקדש ‪ .‬נקיש שה היה ו י י נ ר ק ‪) .‬יו( אלו עמן לחציר‪ .‬מקים‬ ‫ש י יישי אמש‪-‬ימלרם גס המה יסמהי על וה‪) :‬ינ( נלנני‪.‬‬
‫האי נ •ביו מלו חמי ינתינ סיסיא שר לנא מלו חציר‪ .‬הו•‬ ‫כ ן ממר א נ ‪ .‬ה ס י ) ע ( נארס נסרים ני׳‪ .‬ישס אינסשחיויש‬
‫שאמר אלו עמו לחליר םיא עיקר יםיא שפל לס יני ל נ *‬ ‫נל נו יאפיים אץ נא? נמיסן יא!> נ׳ אס ננא למקים נעיריס‬
‫אלו עמך למלחמה‪) :‬יח( אפס יני'‪ .‬סיפיה וקרא נ׳ ני־‬ ‫נ י ‪ :‬ה״נ )יי( עפינם ‪ .‬ינעשי טפילה אנוהס יניק ‪:‬‬
‫אשה ימטר • " א ס סיםרא יסדי שהיא נשארה עיקר א!‪4‬‬ ‫)שי( ו•משנס וגי׳‪ .‬היי שהוא היה העיקר יאמר אליה יגי׳ עשה‬

‫טאר טען ארך"ינים"ארויס מין פו; ארץ י^ראל אין חוץ )^‪rTcn^T^wrnrrf‬‬
‫גיווען נא^ט צי קוטע; אין ט?רים‪ .‬האט‪.‬עיר ניואנט צו ‪ $‬ז ז איצט‪.‬ווייס איך'אי דויביסט‬
‫‪#‬יין‪!5 .‬ךע;ט רער ?!לרש אזיוי פיל ‪.‬ןאהליץ האט'אברהם מוואהגט לןיט שירה האט ערי ?יט‬
‫;יוואףט אז זיא איז שיין‪ .‬אונ איןיט זאנט ;!ר צו יאיר איצט ‪.‬ווייס איך או רויכיוט' ‪#‬יץ‪.‬‬
‫ז‬

‫ןאי־ דייל אי טען *יו אץ ווענ וועלט מען ‪8‬ארםיאוםת‪ .‬אוני זיא איויאיצט ארך שייןגיווען[‬
‫איי אןוייכין אז זיא אמ טאקי אשייינע‪ .‬כבי זעירא' האט גייאגט פון רבי' םיםוןם ייעקייאיוי‬
‫האט גיזא^ט אכרהם צו ‪$‬רה מיד זעגע; }יכאננען אץ ארם*‪.‬נהרים אוג אץ ארם'נתור וו־אס‬
‫י‬
‫ךאךטץ‪/‬זענען שיןנע מע נ?שץ האבץ טיר ‪.‬גיט ‪.‬ניפונעןיאיוי אשייגע ייי דו ביוט‪ .‬איצט אז‬ ‫‪:‬‬

‫טיר ני;ען צווו?זען טעינטשץ מאס יענען ?!יאוםה אינ ?י־עאךצע‪ .‬וועםטו ראך געוויס דין די‬
‫שע??‪1‬־!ע‪ .‬ךךיבער האב איך מורא טאטער וועט ‪9<5‬יך' ‪$‬ר»\?ע זא^ ך י ך נעטק פאר‬
‫אנוייב‪ .‬לריןער יאלקטו זאגין אז דו ביוט סיינע אישוועםטער ‪l) t‬־‪ c‬רבי פנחס ןאט' גייאנט‬
‫פין לבי ?בין ם ויעני! ציויי טענטשץ‪.‬יעניע; גיווע; דעיר עיקר אינ‪.‬ייי ןזאכי! ך‪1‬ל אייין ניטאכט‬
‫אבחע?טו ננ צו עיין א;ךעךץ‪( .‬ענער זאלדץ ךער'‪,‬ע;קר‪ .‬אונ״עם איו איווי נעבליבען י‪ .‬יענער‬ ‫‪:‬‬

‫איי גיוואךץ דערע;קר אונ די ‪.‬יענען נאר נייוען אכהעפטוננ'צו‪,‬יענעם‪ .‬דייציייי ‪.‬טענטישץ‬
‫ןענען אףרהם אונ ברק‪. .‬כיי ?רק שטייט ךבוךה וזאט^עז־ךקט תפץ ?רק' בן אבינועם פץ‬
‫‪,‬קרש ג?תלי אונ זיא האט }ייאנט צו אים ';אט האט }י^אטיין ת א יאלסט ציהען צום באוי־נ‬
‫‪$‬בור ‪5‬יט ?עןן טויעך םענטשין‪ .‬אונ זאלםט טלח^ה סאלטין טיטסי?ורא'‪ .‬איז ראך'ברק‬
‫ןיווק ךער זגיקר צו ך י טלחםה; האט ?ריקיגמאגיט « דבורה אויב דו'וועסטגיץ כ‪1‬יט « ר‬
‫ד‬

‫)יעל איך אויך מין אינ אויב ת וועסט ניט ניץ טיט ‪9‬יר' וועל איך אויךיןיט ?יין‪ .‬האט יער‬
‫ניסא?ט ךבוךה יאל דין ךער עי קר‪ .‬אינ‪,‬עד יאל דץ בהע?ט צו דבורה‪ .‬רבי יהודה ״א«‬
‫ז‬

‫קליג‪.‬ען‪ .‬לביןהודה יאגט אזר ןאט ?רק גייאןט צו ךמךה אייב דוויעסט נייו‬ ‫כ?י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪njps‬‬
‫טיט ?יי אי! ‪ B R‬ייעל איך ניץ םיט דיר אין ןצור ‪ .‬אוני אויב דו' ווע^ט ‪ pi‬גייז״מיט ‪ 4‬ר‬
‫אי; ‪,‬קדש רעל איך ?יט מין מיט ליר אין חצור‪ .‬רבי נחנןה זאגט איוי'האט ברק גייאגטיצז‬
‫ןבורה אויב דו יוע?!ט ‪.‬גיי; מיט סיר יאמן שירח‪ .‬ייעל איך נייץ ‪9‬יט דיר צוידערימלחטוז‬
‫אינ ארב דו יוע סט?יט‪.‬גיי; נ‪1‬יט טיר;אמןשירה‪ ,‬יועל איך ביטויי! טיט דיר צויךער מלרמוז!‬ ‫‪:‬‬

‫האט‬
 ‫מ‬
‫בראשית‬ ‫יר יו‬ ‫סדר‬
‫תהיה תפארתך ‪ .‬א״ר ראובן)יט( לשון יוני תיא אפם ‪ .‬אסרה לו םה את סבור שתפארתה‬
‫של שירה נםסרה לך לבדך ‪ .‬אתםהא ‪ .‬ונעשה מפלה )שם( ותשר דבורה וברק בן‬
‫אבינועם‪ .‬אברהם היה עיקר‪ .‬ויקח אברם את שרי אשתו‪ .‬עשה עצםו טפילה אסרי‬
‫נא אחותי את ‪ .‬ונעשה טפילה לה ולאבדם היטיב בעבורה ‪) :‬ן״( ויהי כבא אברם םצריםח‬
‫ויראו המצרים‪) .‬כ( ושרה היכןהיתה‪) .‬כל(( נתנה בתיבה ונעל בפניה‪) .‬כב( כיון‬
‫דםטא לםכסא אםרין ליה הב םכםא‪ .‬אסר )כג( אנא יהיב םכםא ‪ .‬אמרי; ליה סאנין את‬
‫טעין‪ .‬אמר אנא יהיב דםאנין י‪ .‬איל )כד( דהב את טעין‪ .‬אסר אנא יהיב דדהב‪.‬‬
‫איל )כס(‪-‬מטכםיןאת טעין‪ .‬אסר דטטכםין אנא יהיב ‪) .‬כו( טרנלין את טעין‪ .‬אטד‬
‫אנא יהיב רםרנלין ‪ .‬אםרין ליה)כז( לא אפשר אלא דפתחת והסית לן םה בנוה‪ .‬כיון‬
‫שפתחה הבהיקה כל ארץ םצרים םזיות ‪ ,‬ר׳ עזרית ור׳ יונתן ב; הני משים ר׳ יצהק אסרי‬
‫)כמ( איקונין של חוה )כט( נסםרו לראשי הדורות ‪ .‬להלן כתיב )מיל( א׳( והנערה יפת‬
‫ער םאד ‪ .‬םגעת עד איקונין של הוה‪ .‬ברם הכא כי יפה היא סאד ‪ .‬םאד םאיקונין ‪W‬‬
‫ח ו ה‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫שימנעו! א״ל מאנין נוי‪ .‬גלים אתה !ושא נתינה אמר אתן‬ ‫נמלחמה ונס לעי! השירה שעשה עצמו בם עיקל נעשה סהל‬
‫מנס הנא מ! הנל־סז ) נ י ( זהב נ ו י ‪ .‬והנ אתה נושא נ ו ו‬ ‫לה יכדמפרש ואייל« )יש( לשו! יוני הוא א פ ס ‪ .‬מיעוש נמו‬
‫) נ ה ( משנשין‪-‬מש׳ מוננזר‪ ) :‬נ ו ( מרגלי!‪ .‬מרגלייר‪ .‬אנא יהינ‬ ‫פ׳ אפס נלף וממעש אח נרק מן השירה‪ ) :‬נ ( שרה הינ!‬
‫נ ו י ‪ .‬הנל נ ד שלא יפתחו החינה ויראוס נ ת ו נ ה ‪ ) :‬נ ו ( לא‬ ‫נ ו י ‪ .‬שאמר ננוא אנרס והל״ל נניאס פישול אחריו שונ‬
‫אפשר ני׳ ‪ .‬א' אפשר שתפש‪.‬־ אלא תפתח ההינה ותראה לני‬ ‫דראי אותה ונוי ועיו שננר עשה אותה עיקר ‪ ) 1‬נ א ( נפנה‪.‬‬
‫מה שנתונה‪) :‬נת( איק;נין‪ .‬תוארה נ )כש(נמסרי כיי‪ .‬ש »‬ ‫אנרכס נתנה נתינה! ) נ נ ‪ 1‬כיו; שהניע לתת המקש אמרו‬
‫משעדן‬ ‫לי תן מנס ‪ ) :‬נ ג ( אגא יהינ נ ו י ‪ .‬אגי נותן מנס מס‬

‫ןאט ךבוךה גיזאנט צו ?ךק אקז״ע^״״י^ין"שיט^‪™™?wT5‬ל^״יחהמדתפאךהך‪ .‬מ י‬

‫איז אפם' ךער טייטש נארניעזט‪ .‬דיין שיינקייט וויעט ^בערנאיר‬ ‫ךאובן;א‪.‬גט אויףלשץ‬
‫}יטדין אויףךעם ווענ‪ .‬ךבוךה האט';ייאנט צו ?רק‪ .‬וואס םיינסטייאז ךי'שענקיייט פון ך‬
‫שירה דעטויין צ ו ך ר אלייין‪ .‬אוואנךער‪ .‬אונ ןרקיאיז @אקי ניוואךיו אבהעפטוננ' צו ךבוךה‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק יאןט ‪.‬דבורה אונ ברק בן אבינועם האבץךזוננע;‪ .‬יפרחו!־'דבורה ךער נאך‬
‫ן ך ק ‪ .‬אבךןם איז' ניווען ךער ע;קר ווי'ךער פסוק ואנט אכךןם י האט'נינומע; דץ עיייב ‪#‬רה‪.‬‬
‫י‬
‫ךער נאך' האט‪ .‬ער דיך בהעןט צ ו ^ ך ה ‪ .‬איונ עזךה ‪.‬איז ג;יוארי; ךער ‪.‬ע;קר"‪ .‬וד‪.‬ער האט‬ ‫ז‬
‫‪:‬‬
‫‪3‬יזא?ט צו איר זאנ אז דו ביזט םיעע אשךעסטער‪,‬ויעל איף ‪.‬לעבין' חרך דיר‪ .‬או‪.':‬ער* איו‬
‫נעכליבען א‪3‬הע?טו?נ צו שרה‪ .‬ווי ךער'יפסוק ואג'ט נאט דזאיט גיטאהין נוטס צו איברם פץ‬
‫ז‬

‫אירעמיעגץ ‪) 1‬ו(‪.‬דהי‪ .‬אונ‪.,‬עס איז ניווען ווי איבךם איז ניקומק אין מצחם‪ .‬וזאט ראך‬
‫גידאך‪$‬ט ?זטיץ ווי'אכךם אוני שרה זענעין ניקו^ען אין מצרים‪.‬ירא איו ז|רה ניווען‪ .‬אבךם‬
‫האט בעהאלטץ שךה; אין אקאקוטין אונ האם פארשלאסץ' רעם‪.‬קאסטין‪ *.‬ווי "אבךם האט‬
‫}יךאוץ‪'5‬ט }עכין צאןל‪ .‬האבי; ךיי טץרים'ניזאןט צו' א?רם ניב צאהל פון אלע 'כ?!ים *אונ‬ ‫;‬

‫םתוךה וואם דו פיךקט ‪ .‬האט אכ;ם' ‪.‬נעיאנט י איך ויעל נעבין‪ .‬האבץ ךי מצחם נייאנט‬
‫צו א?ךם אץ דעם'_קא‪!5‬טץ איז ךא ‪?.‬לים'‪ .‬דואט אכרם ‪.‬ניזאגט איך וועל״נעבין צאהל פו;‬
‫כלים‪ .‬ך<גץ ךי מןיחםיצו אבדם אין ךעם‪.‬קא?‪1‬טץ איז ךא }אלד ‪ .‬האט אבךט ניואנט איך‬
‫)ועל בןאהלץ פאר}אלד‪ .‬האבץ ךי םצךים ניואנט טאב!ער איו ךא אין‪.‬קאםטין ךידענזןיינ‪.‬‬
‫האט אבךם ?יי*)נט אייך‪,‬וועל ^אףלין פאר״זיידעןגיינ‪ .‬האבץ ךי*סצךים גליאנט טיאםער אמ‬
‫ךאאין קא?טין בךילא^טיןפעךיל'‪ ,‬האט אבדם גמאנט איך וועל ^צאהרין יפאר ברלאנטיןאונ‬
‫פעךיל‪ .‬האכין ךי מצחם נמאןט צו אברים‪,‬עם‪,‬קען' ניט דין' אנךעךש נאר רו"מויט‪/‬עפענע;‬
‫ךעם‪.‬קא?םץ נןיר זאלץ‪,‬זעה; וויאס אינוויינינ'איז'ךא ‪ .‬ווי אבךם״האט נ‪^/‬פינטךעם לןאםטין‬ ‫ז‬

‫האט ךי שיינקייט פון שרה לי?טע ניםאכט !אנץ טצוץם‪ .‬רבי‪_.‬ע;ריה אונ רבי"יונתן בןתני‬
‫‪5‬‬
‫האבין נמאנט פון ר?י‪.‬יץחקם ווענין ראם שיינקיייט פון חוה " אייו נינעכין" ניוואךי; "צו״די‬
‫?ךעףטע טע??!שין פון‪.‬יעךער דור‪ .‬אין פסוק שטייט ךי גערה איז '‪.‬גייווען שיין*‪.‬עיר נ‪1‬אד‪.‬‬
‫ביז ד^ער‪ .‬ביז ךי שיינקייט פון חוה‪ .‬ביי שרה שטייט י ךא איז ניויוק וךער״שיץ! נאך‬
‫שענער‬
 ‫לך לך פרשה מ‬
‫בראשית הסא‬ ‫פדר‬
‫חוה ‪) :‬ז( ויראו אוחה שרי פרעה ‪ .‬רבי יוחנן אמר )ל( םחעלח וחולכת‪ .‬חד אטר)לא( אנא‬
‫יהיב ק׳ דינרין )לב( ואיעלל עמה‪ .‬וח׳א אנא יחיב מאתן ואיעלל עםה‪ .‬אין לי אלא‬
‫)לנ( בעליתן‪ .‬כירידתן מנין‪ .‬חיל )ירמיה ל״ח( וימשכו אח ירמיהו בחבלים ויעלו אוחו‬
‫מן הביר‪) .‬לד( מעלין אותו‪ .‬אין לי אלא בעוה׳ז‪) .‬לה( בעוהיב מנין !‪:‬יל )ישעיה י"־(‬
‫ולקחום עמים והביאום אל מקומם •י)ה! ולאבדם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר ו נ ו ׳ ‪.‬‬
‫ויצו עליו פרעת אנשים וישלחו אותו‪ .‬רבי פנחס בשם ר׳ הושעיה רבה אמר‪ .‬אמר‬
‫הקביה לא״א צא וכבוש את הדרך לפני בניך ‪ .‬אח מוצא בל מה שכתוב באברהם כתוב‬
‫בבניו ‪ .‬באברהם כתיב ויתי רעב בארץ ‪ .‬בישראל כתיב )בראשית מ*כ‪ £‬כי זה שנתים‬
‫הרעב בקרב הארץ ‪ .‬באברהם כתיב וירד אבדם מצרימה לגור שם‪ .‬בישראל כתיב)במדבר‬
‫כ׳( וירדו אבותינו מצרימה ‪ .‬באברהם כתיב לגור שם‪ .‬בישראל כתיב )בראשית מיז( לניר‬
‫בארץ באנו ‪ .‬באברהם כתיב כי כבד הרעב בארץ כנען‪ .‬בישראל כתיב )שם מ*ג >‬
‫והרעב כניד בארץ‪ .‬באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב‪ .‬בישראל כתיב )שמוח י*ד(‬
‫ופרעה הקריב ‪ .‬באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו‪ .‬בישראל כתיב )שם אי( כל‬
‫הבן הילוד תיאורה תשליכוהו‪ .‬וגיי;באברהם כחיב אמרי נא אחותי את לטען ייטב לי‬
‫כ ע ב ו י ך‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אתעולל נ ס ‪) 1‬לנ( נעל״תן ני׳ ‪ .‬נעל״תן של !וקיש ה ‪8‬‬ ‫משעריו היופי‪) :‬ל( ממשלה ני׳‪ .‬וריש רסללי כנוי ייעייו‬
‫מספלי; והולנין‪ .‬נשהס ניריוס ונשסלוין מני] שהס מתעלין‬ ‫נמילין אותיות אתה״פ‪) :‬צא( אנא יהינ נ ו ׳ ‪ .‬אני אתן מאה‬
‫יסילנין‪) :‬לד( מעלין ני' ‪ .‬יעלו לוש ל' פלייה ו)לה( נעוהינ‪.‬‬ ‫וינרין ‪) :‬לנ( ואיעלל ני'‪ .‬ואננס אצלה לנעולה או ׳״ל‬

‫שענער פו; חוה ‪) :‬ן( ויראו אוןה ‪ .‬ךי שרים פון פרעה האבץ״ךער זעןן שרה; • כ?י יייןץ‬
‫זאנט זיא איו אלע םנוט טייעךער ןיוואךי; מען ן א ט אלע םנוט }ינעבין פאר איר םעהר }עלט‪.‬‬
‫אייגער ןאט גייאגט איך ןיב חונךעךט ;ילדי; איך ואל זיא בועל זיין‪ .‬ךער אנדעירער קאמ‬
‫ןיואנט איך }יב צוויי חוגךעךט לילדי; איך זאל ךא בועל זיין‪ .‬פון ךאגע; זעחן ן!יר ^אר ןוע!‬
‫ךי יורי; זענע; נליקליך וועךיץ דייאלע מאהל טייעךער‪.‬פון וואנק ווייםין טייר או אפילו ווען‬
‫ךי יוךין‪,‬זענען אוטנליקלייך פון ךעסטוועניןיוועךין די אויך אלע מאהל טייינרער‪ .‬שטייט אין‬
‫פסוק מען האט ‪.‬גייציויגיין ךעס נביאי יךמ;ה ט י ט שטךיק !יןןלו אותו טן הבור ‪ .‬טען ן א ט אים‬
‫אדף גיבךייגגט פון ךי גרוב‪ .‬אויםער וואם‪.‬טען'האט אים ארויס גינוטען פץ ךי ןרוב‪ .‬איז‬
‫‪,‬ער אלע מנויט כוייעךער' ;יוואךין‪ .‬ךער האט גיזאגט איך ןיב איוי ‪9‬יל געלט איך ;אל איש‬
‫ארוים נעפע; פו; נרוב > דער אנךעךער ןאט ;יואנט איך ניב נאך מעהר‪;.‬עלט איך ;אל‬
‫אים אחים‪,‬נעטען'פון ךי נרוב‪-‬זווייים איך נאר אז אדףךי וועלט‪.‬זענען ךי יוךי;‪5.‬י;ער פון וואנק‬
‫וךיסין טיריאזיווע; ט׳טיח' וועט ‪ \yop‬וועלין אויך ךי'יורי; טייזגר !יין‪# .‬טייט אין פסוק‬
‫ךי §עלקער וועלין געטע; ךי יודץ איונ וועלי; זייא בךייננע; צו ךי‪.‬ער ^ךט אי"; ארץ ^שךאל •‬
‫)ח( ולאבדם‪ .‬צו אבךם האט‪;.‬נר;יגעבי; גוטם פו; אירעטוועניי‪ .‬אונ‪.‬ער האט גיסאט שע^םין‬
‫ךינרער איייזלען קנעכט ךינםטין‪ .‬אונ פרעח האט גיןאטיין'םעגטשין די ;אלין בלייטץ אברמק‪.‬‬
‫כיי' פנהם האטיגתאיגט רבי הושעיה חיה ןאט גיואנט‪; .‬אט האט נהאןט צו אברןם ‪.‬ןיי‬
‫םרעט'אוים אוועג ‪5‬אר דייגע קיגךער‪ .‬דו ^עפיגםט עלץ וואםזןם שטייט ביי אבךהם שטיינ*‬
‫ביי דיגע קיגךער ‪ .‬ביי אבךןם שטייט״עם איו גייןוען אהוג?ער אין לאגד‪3 .‬יי ךיי יוךץ ‪$‬טייט‬
‫‪.‬עם אייו שוי; צוויי יאהר 'הוגיעו• אץ לא‪:‬ד‪ .‬ביי אכןןים שטייט אברם ןאט געגיךעךט אין‬
‫מצרים ‪.‬ער ;אל ךאךטיוואמען‪ .‬ביי ךי יורי; שטייט'אונוערע‪,‬עלטערץ ןאבי; געגידעךט אין‬
‫מצחם ‪ '.‬ביי אכלם שטייט'‪,‬ער איז גי;אנג‪.‬ע; אין י מצרים ^'נור שם! צו וואהנען דאךט אקיי?ע‬
‫צייט‪ .‬ביי ךי יוידץ שטייט אויך די ןאיבץ גייאגט לגור ב^ךץ ןאגו‪ .‬מיר ‪.‬זענען גיקוטען‬
‫אין מצחם צו וואהנע; אקליי‪.‬נע צייט‪ .‬ביי אברהם שטייט וןארום ךער הוננער איז ׳‪$‬ןו‪.‬וער‬
‫גיווען'אין לאנד ?נען'‪ .‬גיי ח יורץ שטייט אייך ךער הונ;ער איי שוועו־ ^יווען' אין לאנד ע ע ן ‪.‬‬
‫ביי אברהם שטייט _ויר‪,‬י כא‪#‬ר הקיךיב‪ .‬אז ער איי ניקומע; נאנט צו םצךים י ביי יוךין‬
‫שיןןיטי ופרעתי הקריבי‪ .‬פריעה איייגיקוםע; }א^ט צי די יידין • ביי' >‪' cirqp4‬שטייט ן‪.‬יי וו^ין‬
 ‫מ מ א‬
‫בראשית‬ ‫יו יד‬ ‫סדר‬
‫בעבירך וני׳‪ .‬בישראל כתיב )פס( וייטב אלהים לטילתת ‪ :‬באברהם כתיב ויהי כבא‬
‫אכרם מצרימה‪ .‬בישראל כתיב )שס( יאלה שטית בני ישראל הבאים טצריטה‪.‬‬
‫באברהם כתיב )בראשית יינ( ואברם כבד םאר בטקנה‪ .‬בישראל כתיב )חהליס ק׳ה(‬
‫זייציאם בכסף ייהב‪ .‬באברהם כתיב ייצי עליי פרעה יני׳‪ .‬בישראל כתיב )שמוח ייב(‬
‫זתהזק םצרים על העם‪ .‬באברהם כתיב )בראשית ייג( וילך לםםעיי‪ .‬בישראל כתיב‬
‫)במדבר ליג( אלה מסעי בני ישראל‪:‬‬
‫פ ר ש ה מ א )אז ויננע ה׳ את פרעה ננעים נתלים ונו׳‪ .‬כתיב )חהליס צג( צדיק‬
‫כתמר יפרח יני׳‪ .‬מה התמרה הזו וארז אין בהן לא עקומים ולא‬
‫)א( םיקוםים‪ .‬כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא םיקיםים‪ .‬מה התמרה וארי צילן‬
‫רחוק‪ .‬כך )ב( מתן שכרן של צדיקים רחוק‪ .‬מה התמרה וארז לבן )ג( מכוון למעלן‪.‬‬
‫כך הצדיקים לבן מכוון להקביה‪ .‬ההיד )שס כה( עיני חםיד אל ה׳ כי הוא יוציא‬
‫טרשח רנלי‪ .‬מח חמרה וארז יש להן האור‪ ..‬אף צדיקים )ד( יש להן חאוה‪ .‬ומה‬
‫היא תאותן הקב״ה שנא׳ )שס מ( קוה קויתי ה ׳ ‪ .‬א׳ר חנחומא מעשה בחמרה אחת‬
‫שתיתה עומדת )כ( בתמתן‪ .‬ולא היתה עושה פירור!‪ .‬עבר )ו( דקלי א׳ וראה אותה‪.‬‬
‫אטד תמרה זו )ז( צופה םיריהו‪ .‬כיון שהרכיבו אותה עשתה פירות ‪ .‬אי מה תתמרד•‬
‫ה י י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נדלק*; ו )‪ (0‬נשמתן‪ .‬שם מקים ‪ (1) :‬לקלי‪ .‬אימן נקי‬ ‫*מיש שמשיש ‪) :‬א( שיקישיס‪ .‬ק ש ו י ס ו ) נ ( מתן שנין כי׳ ‪.‬‬
‫ממיעיס וקלים נזאמוינן תמיא נמלא ‪ (!) :‬גיסה מידתי •‬ ‫זשנר מלית בהאי עלמא לינא אלא לעילם סנא ! ) נ ( מניין‬
‫זני אמד עימד ניוימי יםיא מתאיה ‪-‬לקנל הרננה מנינו‪ .‬סיג‬ ‫* ע ל ם ‪ .‬מפני באין ני עקמימית נדלעיל‪) :‬ד( יש לםן תאיה‪.‬‬

‫אינ״ךיך גיעליןגיי״^אוין‪.‬לע?י‪ • 1‬ביי ךי יוךין שטייט אלע ^ ן ^ ^ ^ ן ^ ף ן‬

‫דעךץייאל § ק אתי; !ואןפץ איןיוואםער • ביי אברהם שטייט‪.‬ער האט גייאגט צו ישרה‬
‫זאג י י ביןט טייגע אשוועקו״טער‪..‬עם ואלי טיר נוט זיין י פון דיינעט ויעיין * ביי ך* יודין שטייט‬
‫צ‬
‫ןאט ןאט' ניט ‪3‬יטאל‪ '1‬י יד הייבא‪5‬ס • ביי אברהם שטייט ווי אבךט איו גיקוטען אין םצרים‪.‬‬
‫ביי ךי יורי; ?!טייטיךאם יענען ךי גענ!ע; פון די יוךין יואס‪.‬יעגען* גיקומען אי; םצריט ״‪' .‬ביי‬
‫אברהם שט־יט אבךם ^יוןימק שוועו־ בלאלין טיט בהמות'אונ םיט'נ אלר איניךלבער ‪.‬‬
‫ז‬

‫‪3‬יי ת יורץ שטייט }אט האט ויי ארויס }ינומען פץיטצריט טיט ךלכער' אונ ןאליד'‪ .‬כיי‬
‫אברהם שטייט ^רעד‪ .‬ןטןיבאטץ א‪1‬ןן זךנעםענטשין די יאלץ אתים פיךע; אבךהםן פון'םצךים‪.‬‬
‫י‬
‫‪3‬י'י דייוילץ ‪£‬טיי'ט םץתם האטךך גי‪£#‬אךקט'ארףרעם פאלק)אויף ךי ייד;( ‪.‬ךי' יאלץ אררס‬
‫ז‬

‫גיי; פו; מץךים • בייא?רןם ^טייט_‪"57,‬ר איו נינאננען צוזיינע ציהי‪.‬ע‪ .‬ביי יי ייייו עןטייט‬
‫לאס ‪.‬יע^ען לי דהוננ״פץ ךי יוידין ‪t‬‬
‫‪ 3‬ר ש ה מ א )א( ‪1‬יעע ה׳‪} .‬אט האט גי?לא^ט 'פרעה טיט גרדסע פלאנ‪ .‬דוד המלך ן א ט‬
‫גייאןיט ךער צדיק יועט' ב״ליהעןיאיוי וויאטייטל בידם‪ .‬אוג״ער יויעט גתים‬
‫!יין ווי דער ט ק ק בוים אין וואלר‪ .‬אוד ווי ךער טייטל בוים אונ דער טענ‪.‬ע; בוים ‪.‬ןעגען‪.‬‬
‫גיט ‪.‬קרים אינ ניט טיט ‪!5‬י‪.?:‬קעס‪ '.‬אזד ‪$‬תקים'איו איןיךי ניטא״קיץ'פאךקךיטוגג‪ .‬אוני ניט‬
‫״קיץיםיעקעם‪;.. .‬׳גס זאל אפיהאלטץ ‪.‬יייער ?רוםקייט‪ .‬אווי ווי ךער טייטל בוים' אוני ךער טע}ען‬
‫גדם ‪;.‬יייט דיער שאטען גיייט‪ '.‬איוי איי ךער' שכל פין ד צךיקים יןייט‪} .‬אט ב^אי־לט ניט‬
‫‪:‬‬
‫באלד ךעם ש‪2‬ר ‪$‬אר זיי‪;.‬ןר תורה אוג טצות‪ '.‬אזוי ווי רעד טייטל בוים* אינ ך ע ר ט ע נ ק‬
‫א‬
‫בוים איו ךי סאךץ ך;ערע נוואס אין בד©' ;לייך אררף אזר איז' יי ס לץ * ו י לי דליקים‬
‫‪f‬‬

‫}לייך אתיףצו }אט‪ .‬צווי וןי ת ר המלך קט ‪.‬נייאנט ^־‪;:‬ע אוי‪.‬גן‪.‬יענ‪ 1‬אייביגצו^אט ‪ji‬אתם יער‬
‫וועט אויס ציהען פיינע קיט פון ךי נעץ‪ .‬אווי י ווי רער טייטל' בדם אונ ךער טקען בוים‬
‫ןאבץ ז^לוקטוןנ‪ .‬אזר די ןיךיקים ‪4‬לי?!ן‪1‬ין ארך‪ .‬וןאס איו'ךיער נלוסטונינ‪ .‬צו נאט‪ .‬ווי‬
‫דער ןםוק וא?ט איך ןאף צי }אט‪'.‬רבי ת;חוםא‪.‬יאנט ‪..‬עם האט אמאהל גיטראסי!* אטייטל‬
‫בוים איז ןי‪!?#‬א}ען אץ‪.‬ח?ןזן‪ .‬אונ‪;.‬נס ןאט' ‪.‬גיט גיוואקםיץ אויף אים טיייטלען‪ '.‬איי פארי ביי‬
‫;י!אנגן אנזענףזשראס ^ נ ן י ט בויםער הטער גלועתן דים טךטל כרם‪ .‬חט'‪/‬ןיר !יזאגטרר בוים‬
‫איו‬
 ‫בראשית קסב‬ ‫לףלףפרשהמא‬ ‫סדר‬
‫וזזו אץ עושין ממנה כלים ‪ .‬יכול אף הצדיקים כ ן ‪ .‬א ת ם ה א ‪ .‬חיל כארז‪ .‬א׳ר ה ע א‬
‫)<‪ (r‬המן עבדין מיניה מאנין‪ .‬אי מה הארז אינו עושה פירות כך הן הצדיקים ‪.‬‬
‫א ת כ ה א ‪ .‬ת״ל י פ ר ח ‪ .‬מה תמרה זו אין בה פסולת‪ .‬אלא תמרים לאכילה ולולבים‬
‫)ט( להלל ‪) .‬י( חריות לםכוך‪) .‬יא( סיבים לחבלים‪) .‬יב( םנסנים לכ!‪.‬רה ‪) .‬יג( שפעת‬
‫קורות )יד( להקרות בהם את ה ב י ת ‪ .‬כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא םהם בעלי‬
‫בקרא ‪ .‬מהם בעלי מ ש נ ה ‪ .‬מהם בעלי תלמוד ‪ .‬מהם בעלי א נ ד ה ‪ .‬מה תםרה זו‬
‫וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו םשםר את עצםו הוא )טו( נופל ו מ ת ‪ .‬כך כל‬
‫מי שהוא בא )טז( להזדוונ לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתתת ידיהם‪ .‬תדע לןד‬
‫שכן‪ .‬שהרי שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת ‪ .‬לקה הוא וביתו כ נ נ ע י ם ‪.‬‬
‫ההיד ויננע ה׳ את פרעה נגעים נתלים וגו׳‪) :‬ב( ריל בשם בר קפרא אמר פרעת‬
‫)יז( בראתן ל ק ה ‪ .‬אמר רשב־ג מצאני זקן אהד מוכה שחץ בציפורין ואמר לי כיד מיני‬
‫שהין ה ם ‪ .‬ואין לך קשה מכולם )יח( שהאשה רעת לו אלא ראתן ב ל ב ד ‪ .‬ובו ל ט ן‬
‫פרעה‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‬
‫י י ן פסוניניה איתס ממני! )מ( תמן נוי‪ .‬נ נ נ ל עושי] גלים ) נ ( שפעת קירות‪ .‬פי׳ כעוון קורות וגדולות ‪) 1‬יו(להקיית«‬
‫אף מן התמרה ו )ע( להלל‪ .‬לשנת להקניס נתג הסוכות ‪ :‬לעשות ממנה תקרה על ס נ י ת ‪) :‬שי( ניפל ט ‪ .‬מפני שנג‬
‫)י( תריית‪ .‬הענפים של וקל קורין חריות! )יא( סינים‪ .‬הינ הענפיס הס למעלה נראשי‪) :‬פו( להזדווג נו"‪ .‬להרע להסן‬
‫כגדל פנינו עושין ממנו חנליס ונשיתר עינ גיס נהדיאהסינ )יו( נואתן‪.‬מנת ואת! ו )יש( שהאשם ועס לי‪ .‬תשמיש אשהו‬
‫‪p‬‬ ‫) בלה ‪ ) :‬י נ ( סנסגיש ‪ .‬נמין מושי! שילין ממגי נמי נגפן ‪i‬‬
‫‪pv5‬‬

‫איז אגקבה אונ זיא יעןט }אך אטייטל בוים אויר שטייט אין"יךיתו‪ .‬אונ ךא ‪.‬גלוסט צו ךעם‬
‫בוים או מען וועט ךי בייךע בוימער בהעפטץ וועט "אדף רעם'בוים דאקסין טייטלען‪ .‬האט‬
‫מ ק גינומען אעיייגיל פון ךעם בוים וואט אץ' ‪:‬ךיהו אוג' מען האט אריץ ;ייעציט' אין רעם‬
‫בדם ת‪.‬ג‪.‬ק‪5‬ה‪ .‬האט באלד‪.‬גיוואקםין טייטלען אוייף ךעם בוים‪ .‬אזוי יד פץ ךעט״טייטל בוים‬
‫‪5‬א‪.‬כט יוען גיט״קיץ כלים‪ .‬איוי'‪,‬קען מען' 'פון ךי ןיתקים ארך גאר ;יט םאכי! י טע^‪.‬קען פין‬
‫די ןיט הנאה האבץ• אוואגךער‪ .‬יאוןיט ךער פסוק ך צךיקים יעגען ייי אטעגען בוים וואס‬
‫‪$‬ען טאכט פון די כלים‪?1 '.‬י הונא י*ןנט אין }‪.‬בל סאכט מען כלים פין טייטל ברטען•‬
‫אויך‪ .‬אייי טי ךער ‪.‬טעגק בוים נוא‪.‬קףט' }יט ‪,‬קיץ^פירות' אווי זע‪'3‬ען ת צדיקים‪ .‬פוןזיי‬
‫איז אויך ניטא‪.‬קיץ פ י ח ת ‪ .‬אוואנךער'‪' .‬שטייט אין ןסוק ךער צךיקייועט כליהען‪ .‬אזוי ויי‬
‫דער פךיטל בוים איז פון אים ניטא אזאך אוועק צו עארפץ‪ .‬נאד' אלץ' פון אים רעךט‬
‫‪3‬נו?ט‪ .‬ךי טייטלעןעקט טען‪ .‬טיט ךי לולבים לובט טע; נ^איט אום'סוכות‪ '.‬טיט תטריק׳עע‬
‫צוךידן כ ד ע ק ט ' § ק ' ךיי סו^ה‪ .‬פון‪^.‬קארע ?לע?ט מען שטךיק • פח יי ‪.‬ייגע ריטלאך טאכט‬
‫מען ךפען‪'.‬פון ךי ?ךאבע טייטלבדטעריסאיכטיסען ‪.‬בעלקעם צו בדעקין'טיט‪.‬ייי אשפוב‪.‬‬
‫אזוי זעןען ךי יוךץ ^עם איז ניטא פון די וועקעין אדעקציו וואךפץ‪ .‬אנךרע' פון די לערנןיתורח‬
‫ןביאיםיכתובים‪ .‬אי^ךעךע לעךנען מדיניות‪ .‬א?ךעךע לעתען "}מרא• אנרערע'לעךנען‬
‫*‪.‬גלתות‪ .‬אזוי ווי ךער טייטליבוים אויג ךער טע‪5‬ען בוים ווער ‪.‬עם גייט אתיף' אויף ךיעס‬
‫שפיץ בדם אוג‪.‬ער היט ך ך גיט וועט‪ .‬ער אראפ ‪6‬אלץ אזגיוןעט״שטאךבין‪ .‬אזר ג ו ע ר י ם‬
‫י‬

‫קו?ט ךך בןעפטין צו ךי‪.‬יוךין די שלעכטם צו טאוזן‪ .‬געמט‪.‬ער'פון ידיי דין שטראף‪ .‬איןך‬
‫מעיל דיר ווייזין אז עמ איז אווי‪ .‬עיילי פךיעה האטניענומע; 'שריה ן צו ךך אויףיאיין נאביט‪.‬‬‫״‬

‫איז‪,‬ער מיט !‪.‬ייגע ‪#‬טוב סענטשץ גישלאגין גיוואךץ ימיט'מכות* ווי דעו־ פסוק ממיט נאט‪A‬‬
‫}י‪2‬לא?ט פרעה מיט די)‪.‬ע שטוב כןענטשץ גךויםע מכות יי )ב( ‪.‬ליש לקיש האט" ןיואגט*‬
‫ברי״קפראם' ויעיין פרעה איזי^טלאןץיגיווארין ‪"9‬יט ךי נעה ראם הייסט רא^ן • כבי שמעון‬
‫‪ $‬ג&יאל האט גיזאןט שיך האט גיקראפין אאלטער טאן אץ די שטאט צפוךין ראם'‬
‫ן א ט גיהאט אפארך‪".‬ןאט‪.,‬ער מיר נייאגט פיר אינ צוואנצינ‪,‬עךליי'שחין <טכות>‪.‬זענען דא‪,‬‬
‫די‪,‬עך;?!‪.‬טע פ ץ אלע איו ך י מכה וואס הייםט ךאןן'‪, .‬ךער יואם האט די מכה ריאת; טאר‬
‫ז‬
‫|יך נייט בןעפטי; טיט אאשה‪ .‬אינ די מ^היראן•; האט'פרעה* גיהאט‪ .‬ךבי אחא ;אנ ט‪.‬א‪!:‬י*‬

‫די‬
 ‫‪ n a n s‬מ א‬
‫בראשית‬ ‫יו יו‬ ‫סדר‬
‫פרעה ‪ .‬איר אחא אפי׳)יגו( קורות ביתו ל ק ו ‪ .‬והכל היו אוסרים על דבר שרי אשת‬
‫א ב ר ם ‪ .‬איר ברכיה)יט( עלו דטולםוסין לטקרב לםםאנא ד ם ט י ו נ א ‪ .‬וכל אוהו הלילה‬
‫היתה שרה שטוחה על פניה ואוסרת רבין העולמים )כ( אברהם יצא בהבטתה ‪ (toj .‬ואני‬
‫יצאתי ב א ם ו נ ה ‪ .‬אברהם יצא חוץ לסירה‪ .‬ואני בחוף )כב( הסירה‪ .‬איל הקב־ח‬
‫כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה‪ .‬והכל אוסרים על דבר שרי אשת א ב ד ם ‪,‬‬
‫איר לוי כל אותו הלילה היה מלאך עומד )כג( וסנלב ב י ד ו ‪ .‬הוה אמר לה )כד( אין‬
‫אמרח מחי מחינא ‪ .‬אין אמרת לישבוק שבקינא‪) .‬כה( וכל כך למה שהיתת אוסרת‬
‫לו איא אני ולא היח פורש ‪ .‬ר׳ אלעזר חני לה בשם ר׳א בן יעקב שמענו בפרעה‬
‫שלקח ב צ ר ע ת ‪ .‬ואבימלך )כו( כעיצור‪ .‬מנין ליחן אח האמור של זה ב ז ה ‪ .‬ושל זה‬
‫בזה ‪ .‬חיל על דבר ש ר י ‪ .‬על דבר על דבר לגדרה שוה‪) :‬ג( ואברם כבר םאד במקנה‬
‫בכסף ו ב ז ה ב ‪) .‬כ!( ההיד )תכליס קה( ויוציאם בכסף וזהב וגו׳‪ .‬וילך לסםעיו‪ .‬במסעות‬
‫שהלך‬
‫מתנ ות כהונה‬
‫נתיו הסירם‪ .‬נמנים ו ט יצא ואש מלפניו‪ ) :‬ג ג ( » ‪j i‬‬ ‫)יש( קירות נימי‪ .‬דיין מ ו נ י ו נ יאש ט ס ו טסי ממם ‪:‬‬
‫רציעה ומקל! ) נ ו ( אין אמרת נ י ׳ ‪ .‬אש תאמר שאלקה פרע־‬ ‫)י ש( עלו ועילמוסין נו׳‪.‬העוון פי' שילמזס איש נליפל ורשע ולפי‬
‫יננ׳ טסי אלקה אותם ואם שאמר שאניתם אניחס ‪ ) 1‬נ ה ( יכל‬ ‫«ס יכיל להיות שפירושי נסדיינייס בקשו לנפיל מנעל של‬
‫נ ן למה‪ .‬סר׳ היה ס ט ר פרפה שנסיתר לקמס‪) :‬ני( נע־לור‪.‬‬ ‫משריגס שוואי איני יולא נקי ז ) נ ( אנרם יצא נהני‪-‬יתס ‪.‬‬
‫עצירת נקנים שנאמר ני עליר פלו ׳•׳ נ ע ז נל רמס ינמ‪,‬‬ ‫שאתם שנשחתו שלא יטק שנאמר ואנרנו ונומר ‪ ) :‬נ א ( יאני‬
‫שפירש" שם‪ ) :‬נ ו ( הסי־ וייציאס ‪ .‬שאנרסם סיס סימג‬ ‫•צאתי עיפ ונרי שםאמגת׳ ושעת׳ נמתינ־ נ ו א ן על נ נ שלא‬
‫לנניו‬ ‫הנניחתגי ‪ ) 1‬נ נ ( שיוה‪ .‬נית םסוסו שגלקתס נ ע י נ » יאני‬

‫ךי ?'עלקיעם פון דין שטוב זענען ארך ‪3‬ישלא‪.‬נין ניוואךין טיט~!־ב‪1‬ת‪ .‬אלע האבין נייאנט‬
‫ןןיר וועלין גי׳?לאגין דוךך ?‪6‬לה ךי טייב פין א?ךט‪ .‬בבי ברכיה יאגט ודיל ירי' שלעכטע‬
‫ק^עקט פון פךעה‪,‬ןענק'}יגא‪£‬ען צו ךי מל^ה <עןרה> איר **ייסיטאהן ךיי שיך‪ .‬דךיןער* זענע!‬
‫ז‬
‫י י אייך ב א ך גישן־א־נין‪.‬ניוואךין ‪$‬יט סכות ‪ .‬ךייגאנצע נאבט אט שירה' ןיווען &אר שפריים‬
‫אויףךי‪,‬ערר נןיט איר פגים אוגךט ןיואגט צו}אט לבינו של עולם' אבךרום איו אתים גיגאעען‬
‫פון דין ל ^ ד טיט אצויאג ‪ .‬רו האןז״ט איט צו ךוא?ט גלי‪.‬קל*ך צו'‪5‬א?ין‪ .‬צו טיריןאסטו‬
‫דאך}אר }יט גיזאןט }אר איך ?ין אתים מאןגען פין כןייןילאגד !דיל איך ן א ב גיגלויבט‬
‫‪5‬ייןטאן א ז ת ק א ק ט א ז ד ןיזאןט אוג האב טיך״מארדכעךט אייף דיר ‪ .‬אבלוזם איו ג־ט‬
‫}יפאעק אונ איך' בין גיפאגגיען‪ .‬ן א ט } א ט גיואגט צו ןןךה אלץ וואיס איך וועל^טאוזן וו&‬
‫איך }אי־ ?אלז *‪ 1‬בי;‪3‬עט ; ת ק ‪ .‬אלע וועלין'זא}ץ שיר וועךין }ישטריאפט וועגין ז|רת ך‬
‫וריב פון אבלט‪ .‬ר?י לך זאגט ךי גאגצע גאיטאיי ‪3‬יש‪8‬א}ען א‪5‬לאךביי ‪6‬ךעה אין *שטוב‬
‫!‬
‫א ע האט ‪.‬נייו^לטץ אעזטעקץ אין האנט אונ^ער דואט'}ימעט צו ^רת אז דו וועיסטיזאגין‬
‫^ י ן )יעל איך שלאןין‪ * .‬ז דו יועסט ;אנין א י ך ז א ל אפלאיי! ייעל איך אפלאדן‪.‬‬ ‫‪W‬‬
‫פאר ראם איי §ךע‪1‬ז איוי}ישטראפט ;יייאךין'‪ .‬ניייל ‪ $‬ה ן א ט ף ן א ג ט צו פרעה *איך ן א ב‬
‫אטאן‪ .‬אוג‪,‬ער וזאט זיך }יטיןיוואלט א פ ל י י ת ן פון איר‪ .‬לבי ‪,‬אלעוך ןאט״גילערוגט פון‬
‫יבי ןןליעזר בן_י‪.‬עקבם ייעגין טיר ייאכין ןיהעךט אז פרעה איו גי'^לא‪.‬גין גיווארין'טיט מכות‪.‬‬
‫אונ אביטלןז איו גישלאןין גיייארין טיט אויף דזאלטוגג' לעם'איזיאויף }יהאילטין גימארי! אלי׳נ‬
‫*רוים _גאגנ פץ טע^׳ןזיך‪ .‬פון ןואנק ווייםין מיד אז §ךעה 'איז ארך ני^אניןיןירארין מיג!‬
‫אויפמאלטי^נ ויי;אביםלך• אינ‪.‬אביעלך‪1‬איז אייך נישלא‪3‬ין גיראלי! ‪9‬יט מכות‪'.‬אוד יוי"§רעה‪ .‬ביי‬
‫‪9‬ךעה ׳ףטייט‪.‬על לבר שךי‪ .‬אונ ביי אביטלך שטייט יעל ךבי־ שרי‪. .‬לעוץען גןיר איינס‬
‫פון רעם א?ךערין‪ .‬אז ‪6‬ךע‪1‬ז טיט אכימלך זענען ג^ייך גישלאגין ניווארין‪ » 0 ) :‬א ב ר ט ‪ .‬איבדם‬
‫איו גיווען ‪£‬דער כלאךיך טיט בוןטת אונ זילבעיר אונ }'אלר‪, .‬עיר* איי ניווען אצייכין צו״דיגע‬
‫קץדער‪ .‬איד י ד ‪ ,‬ע ר איז ארויט‪.‬געאגגען פון ?צרים טיט דלבער אוג" ‪,‬גאל״ר‪ .‬י אווי זעגען‬
‫זייגע קץךער ארדם גיגאגגען פון םצךים טיט ךלבער אונ גיאלר‪ .‬יד רעריפסוק'יאנט ער‬
‫קאט די אויס ;יצדגין פון' ‪'? qnyp‬יט ךלבער אוני נאלד‪. .‬ערי איי ניינאננען צו נייגע ציהוןג‪.‬‬
‫ת ר ך רעם ייענ יואס זןר איז גיגאעען ציי םזןעם איי' ;לרי^גאגגען צויךיק פון מצךים• ל?י‬

‫אל עזר‬
 ‫בראשית קסג‬ ‫לךלףפרשהמא‬ ‫סדר‬
‫שהלך בהן חזר‪ .‬איר אלעזר ב״ר םגחם הלך לפרוע )כח( הקפוחיו ‪ ( t (1‬וגם ללוט‬
‫ההולך את אברם וגוי‪ .‬ד׳ דברים טובים היו ללוט בעבור אכרם‪) .‬כראשיח יב( וילך‬
‫אכרם וגו׳ )כט( וילך אתו לוט ‪) .‬שס יג( וגם ללוט ההולך את אכרם‪ .‬י ש ב את כל‬
‫הרכוש וגם את לוט • )שם יט( ויהי בשחת אלהים וגו׳ ויזכור אלהים את אברהם וישלח‬
‫את לוט םתוך וגוי‪ .‬וכגנדן היו בגיו צריכים לפרוע לגו טובות‪ .‬לא דיין שלא פרעו‬
‫לגו טובות אלא רעות ‪ .‬ההיד )במדבר ככ( וישלת מלאכים אל בלעם בן בעור וגי׳‬
‫)ל( ועתה לכה גא ארה לי את העם‪) .‬שופטים ג( ויאסף אליו בגי עטו; ועמלק וילך ייך‬
‫את ישראל ויירשו את עיר התמרים‪) .‬דיס ‪ 3‬כ( ויהי אחרי כן באו בגי םואב ובגי‬
‫מדין ועמהם מן העםוגים על יהושפט למלחמה‪ .‬ועור כתיב)איכה א()לאךרו פרש צר על כל‬
‫םחמדית ‪ .‬וגכתב )לב( חטא שלהש בד׳ מקומות ‪) .‬דברים מ ( לא יבא עמוגי ומואבי‬
‫וגו׳ על דבר אשר לא קדמו אתכם בלתם )לג( ובמים ‪ .‬וכתיב )מיכה ו( עמי זכר גא‬
‫טה יעץ בלק מלך טואב ומה עגת וגו׳‪) .‬ל‪ (7‬עמדו ד׳ גביאים וחתםו גזר דיגם‪ .‬אלו‬
‫הם‬
‫נ ו ת כ ה ונד‪.‬‬ ‫מת‬
‫ישראל ו )לג( ונמיס וגוי‪ .‬נרפיגן !שיפיס וקרא ואשי שנר‬ ‫!לנגיי ו ) נ ח ( סקפיתיו‪ .‬מס שגגיל נאמגה‪; :‬נש( וילך אתי‬
‫עליו את נלעס גראה דם״ג !מה עגה וגומר! נ׳ לא קדמי‬ ‫<יש‪ .‬סיפיה וקרא ואש נל רנושס משמע שגס רכושו היה לו‬
‫ישראל נלתס וישכור עליו את נלעס לקיל ;ממיס ׳'ג יקרא‬ ‫נעיור אנרהה‪) :‬ל( ועתה לנה גא ונו׳ ‪ .‬נל אלו מקראית‬
‫לנלעס נן נעיר לקלל אתנה יהיפע ניד והמדקדק ימלא כ׳‬ ‫מדירים נעמי] ימיאנ יכני ליש ו )לא( ידי פרש לר‪ .‬מדנר‬
‫גני! הוא« )לד( עמדי ני'‪ ,‬יהדי םם דילאינאעמוגי נו׳ •‬ ‫נעמין ומואב‪) :‬לנ( משא שלהה‪ .‬ששכרי את נלעס לקלל‬

‫אלעור' ברכי מגהם יאנט ‪.‬ער איו גי_נאנ‪.‬נען אין ך״עם^עליבינק‪,‬ווענ צוריק ‪.‬ער זאלבצאףלץ‬
‫ראם‪,‬ער" האט'וךבארגט וועין ער איז גיגאמק אין מצרים ‪) 5‬ד( וגם ללוט‪ .‬לוט וואס‪.,‬ער איז‬
‫‪f‬‬

‫גיגאנגען טיט אירס" האט אייך ןיסאט בהמות אוג'יילבער אוגי^אלר ‪ .‬פיר נוטע‪.‬ואכין הט‬
‫לוטיגיהאט דורך אבךם‪ .‬אבדם איו אתים געאנגעי פון'זיין לאגד אייו גיגאנגען מיט אים לוט‬
‫שטייט די האבין 'טיט ןיגיוטען ויי^ער פאר םיעגין‪ .‬האט אברפ יאידר ןינעבץ אחלק פין‬
‫דין פאר מעני! צו לוט‪ .‬ווען' אבךם איו ;יגא^ען פון מצרי‪.‬ם שטייט רוט ודיל‪,‬ער איז גיגאמען‬
‫מיט אבךם האט ‪.‬ער אויך גיהיאט בהמות זילבער גא'לד‪ .‬ווען לוש איז ניפאןגק ;יראתן‬
‫ז‬

‫סיט דין גאגץ פאר מעגין‪ .‬האט אכרם טלחי!'ה ‪.‬גיהאליטץ פון דעעטווענץ אונ‪£.‬ר האט אים‬
‫צוךיק ‪.‬גיבריייגגט אהיים מיט זיין !איגץ פא״ךמעגץ‪ .‬אוג ווען גאט האט פאר בךעגט סתם‬
‫ז‬

‫האט }אט ‪.‬גיךייגקט א! אבךם אוג‪.,‬ער דזאיט אוועק ‪,‬נשיקט לוט פו; קתם ‪., .‬ערייזאל' ניט‬
‫פארלעגךט וועךיץםיט ‪!.‬יי'צו זאמע;'‪, .‬ןעגין ךי'§יר טובות'ראם לוט האט גיהאט פיןאבךם‬
‫האבי; זייעע קיגךער גיראךפט אינז אויך טאהן טובות‪ .‬ןיט בענוג די ןאבץ אוף ניטןיטאףן‬
‫טובות ךיי האבץ אוגז גאיך' גיטאהן רעות‪'.‬ווי ךער פסוק זא;ט ב‪:‬לק דער מילך פון מואב‬
‫למואב איז גיווען אזויה; פון לוט( האט בעשי‪ !^.‬צו באנם‪,.‬ער‪,‬יאל קוסע״ ?לובי! יי ייייו •‬
‫עמון איז אייך גיווען' אזוךן פון מ ט האט‪.,‬ער זיךפאך'ואםולט*מיט‪.‬עמלקואונ האטגיש^אגין‬
‫די יורץ אונ ןאט אוועק'גיגוטען פון די יוךץ די שלןאט תמרים‪'.‬ךער }אך זעגען גיקוטען‬
‫טואכ אונ טדי; אונ עטין אונ האיץ םלרטה ;יהאלטיין טיט‪/‬יהר׳^פט‪ .‬נאך שטייט‪.‬עמון אונ‬
‫מואב האבין' פארשפךייט ךי ןעגט צו‪.‬נעטען פץ ייוךין ךיעךיע אלע §עםשע'‪.‬זאכין‪ .‬אין פיר‬
‫אךטעי" שטייט ‪.‬ךיןד זי}ד דיאס ויי ןאבין ןיטאהן נעיין די יורץ‪ .‬אין די תורה שטייט‬
‫עמוני אויג מואבי זאלי; ניט קימק אין ךי פארןאמלוננ פץ יוך;‪ .‬ודיל ייי ןאבץ ניט ןיכךיץגט‬
‫צו אייך ברויט אונוואן!ער • אונ מייל ‪,‬ער ן א ט ןיתגגען בלעם עד יאל אייך ?ליכין"‪ .‬ךיער‬
‫י‬

‫נביא טילה ןאט ‪.‬ני ואןט ןיין פאלק גיךייגק ^אר ראיס ?לקי ךער מלך פון ט‪1‬אב ןאט אוץש‬ ‫ז‬

‫דיר‪.‬עצות גיגעכץ‪ .‬אוינ וואט ?לינים ןאט'אים גזןגפעךט‪ .‬פיר נביאים ןאבץ ^יחתמת ךעם‬
‫נזר דין פון‪.‬עטין אונ טו‪$‬ב‪ .‬דאם זענען זיי• ישעיחו" ‪:‬ךכוחו ציפמח יחיקאל‪ .‬ישעיה ןאט‬
‫‪;7‬אגט ךי גביי^ה פץ מו‪$‬ב ביי נאכטיאיו גירויבט' גיוואיךי; ער'םואב‪ .‬זיא איז פאר שנישען‬
‫ז‬

‫גיוואךץ ‪ .‬ביי נאכט איז‪.‬ניתיבט ניוואךין ‪.‬קיר" מואב‪ ,‬זיא איז ^ארשניטען }יןואךין‪ .‬יךןןיז‬
‫האט‬
 ‫פ ר ע ה מ א‬
‫בראשית‬ ‫יו יו‬ ‫סדר‬
‫תם‪ .‬ישעיה ירמיה צפניה יחזקאל‪ .‬ישעיה אסר )ישעיה טו( משא מואב כי בליל שודד‬
‫ןר מואב נרםה כי בליל שודד קיר מואב נרמה‪ .‬ירמיה אסר )ירמיה מט( לכן הנה‬
‫•םים באים נאים ה׳ והשםעחי אל רבת כני עםון חרועח םלהםה והיחה לחל שכסה‬
‫ובנוחיח באש חצחנח וירש ישראל אח יירשיי אמר ה ׳ ‪ .‬יהזקאל אמר )יחזקאל כה( לבני‬
‫קדם על בני עםין ונתתיה לםורשה לםען לא חוכר בני עםין בטיס ובמואב אעשוז‬
‫שפטים יידעו כי אני ה ׳ ‪ .‬צפניה אסר )צפניה כ( לכן תי אני נאם ה׳ צבאית אלהי‬
‫ישראל כי מואב כסדום תהיה ובני עמו; כעטורה וגי׳ ‪) 5‬ה( היה צאן יבקר יאהלים‪.‬‬
‫רבי טיביח בי־ יצחק אסר שגי אוהלים ‪ .‬רות המואביה וגעמח העמונית ‪ .‬דכוותה קום‬
‫קח אח אשחןד יאת שחי )לה( בניחיך וגו׳‪) .‬ר׳ טוביח ביר יצחק אמר ב׳ אוהליס(‪.‬‬
‫רבי יומי ביר יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית‪ .‬איר יצהק‬
‫)תכלים פט( מצאתי דיד ע ב ד י ‪ .‬היכן םצאתיו בסדום‪ (!) :‬ויהי ריב בין רועי סקנר‬
‫אברם וביי רועי טקנה ל ו ט ‪ .‬רבי ברכיה בשם ר׳ יהודה בר ר׳ סימין אמר ב ה ‪ 0‬ת ‪1‬‬
‫של איא היחה יוצאה )לו( זמומה ‪ .‬ובהטחו של לוט לא חיתה יוצאה ומוטה ‪ .‬היי‬
‫אוסרים להם רועי אברהם )צז( חוחר הנזל‪ .‬היו אומרים להם רועי לוט כף אשר‬
‫הקב׳ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ היאת יאברהם )לח( פרדה עקרה ואינו מוליד‬
‫למחר‬
‫מתנות כהונה‬
‫נ' מציאות ‪) :‬לי( ומיניה ‪ .‬גיס סיס כוהן נפיהס כוי שלא‬ ‫על אשר לא קומי כיי הוי א' זכר נא מה יען וגוי הרי בניס‬
‫ירעו נשמש אמייס‪) :‬לו( סיפר הגול ‪ .‬ביומיה‪) :‬למ( פרדה‬ ‫ט לא קדמי ישראל נלמסהו‪ :‬ג' דשנור עציו את בלעם לקלל‬
‫אינ‬ ‫ס ר ד'‪ 1‬ס״ג )לה( נניתין ימי‪ .‬ר׳ סוניס נר ינמק אמר‬

‫האט ניוא^ט ‪ oy‬וויעלין קיטע; "ט‪.‬עג זאגט‬ ‫‪v‬‬

‫אשאלוננ פון מלחמה אונ זיא וועט ויעךין אוויםטער בארג או‪ :‬אירע ךעךפער ךעלין אנניצונךין‬
‫וועךין אי; פימניר אונ ךי יוךין וועלין יךשנן ךי מענטשין ראם האביין'ךי געיךשת איווי;אנט‬
‫נאט‪ .‬יחזקאל האט ניזאןט ךי וואס וואהנען אין' 'מזרח ךיט וועלין קומיען'מלחמת האליטין‬
‫מיט ךי ]קינךער‪.‬עמון אוני איך ויעל געכי;'‪.‬עםיו; אי; ךיער האנט די‪.‬ואלין' זיא ‪:‬רשנן‪. .‬עמון‬
‫זאל ניט טיעתר ךער מאנט וועךין צווישען‪.‬פעלקער‪ .‬איוג מואב ויעל איך אויך 'טשפטין זיי‬
‫זאלין וויסען אז איך בי; נאט‪ .‬צפנ;'ה האט גיייאנט נאט ן א ט ניזאנט אזוי ווי איך'לעב אז‬
‫מואב מעט דין ווי סרופ אונ ‪1‬עטון וועט יייןייוי _עםורה‪) :‬הן יחיה‪ .‬לוט וואם'‪,‬ער איי‬
‫ןיגאנגע; טיט אבךם'האט‪.‬גיהאט שעפםי; ךינךער גיצאלטין‪ .‬ךבי םו^יה בר יצחק זאנט צורי‬
‫ךצאילטין האט לוט גיהאט‪ .‬רות' וויאם איו' גיבאךין פו; מואב אוני נעמה וואס איז גיבאךין‬
‫פון‪.‬עמון‪ .‬אווי אנלייכין געפינען סיר ךער מלאך האט ףואנט צו לויט געס דיין גוייב אוג‬
‫דייגע צומי טעכטעיר וואס וועךין גיפוגע;‪ .‬רבי' יוסי ברבי יצחיק יאגט צורי מציאות ןאט ‪?.‬נר‬
‫געפונען רות פון' מואב אונ נעטה פו! עטו;‪ .‬כבי יצחק'יאןט^יאט וזאט‪.‬גייאגטיאיך האב גיפוגען‬
‫‪8‬יין ""קנעכט דוד‪ .‬ווא האב'איך אים געפונען‪ .‬אין סדום'‪) :‬ו( ויהי ריפ‪,‬עם איו גיווען אקךיג‬
‫ןווישען' די פאסטיכיער פון_אבךםס בהמות אונ די פאםטיכער פון לוט בהמות‪ .‬רבי ברכיה‬
‫ןאט' גיואיגט רבי ויהודה כר י רבי סימון ואנט די בהמות יפו; אבךהם ‪.‬זענען אררם ךגיאננען‬
‫פאךשלאס״ין די םיילער זיי ואלין ניט‪.‬ןגםיןיפו; פרעטדע פעלךער'‪ .‬אוג ךי בהמות פון לוט‬
‫זענען' ניט גיווען פאךשלאםין ךי מיילער‪ .‬האבי! "ךי פאסטוכער פון אברהם ןיוא?ט צו ךי‬
‫פאיסטוכער פון' לוט מען מענ שוי; ‪.‬וזלנין‪ .‬אייעךע בהםיח‪,‬עסי;' דאך פו; פךעםדע פןעלךער‪.‬‬
‫ןאביןיךי פאםטובעריפון לוט גיואנטיאיזוי ןאטנייאנט נאט'צו אבךהם צויךיינע קי‪0‬ךער ייעל‬
‫איך געבין דיילאנד‪ .‬גיהער ראך'שוי; ךי לאגד צו'אברהם אונ'אברהם איו אעקר?‪5‬ר ייעט‬
‫גיט האבי; קיגךעיר ‪ ,‬אז‪,‬ער וועט שטארבין וועט אים י לוט יךשני וויי יל‪,‬ער איו ויין ברוךעךס‬
‫זוהן * ןיהער ךאך ךי לאגד "שוין צו לוט ‪ .‬או ךי בהמות‪.,‬עסי;‪, .‬עםין ךי ךאך פו; לוטי ם‬
‫פעלךער‪ .‬האט גאט גייאניט איך ןאב נ;יאנט צו איברןם צו כיי‪,‬נע קינךער ויעל איךגעבץ‬
‫‪ v j 3‬א ; ד ‪. .‬ער׳טטינם וועטי^ר געווים ןאבין‪/‬קינדער‪ '.‬צווייטינם אויף וןיען האב איך אים צי‬
‫גיואנט‬
 ‫בראשית קסד‬ ‫לןילףפרשהמא‬ ‫סדר‬
‫לסחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו‪) .‬לט( ואין אכלין מדידהון אינון אכלין‪ .‬איל‬
‫הקכיה כך אטרתי לו לזרעך נ ת ת י ‪ .‬איטתי לכשיעקרו שבעה עםטים ט ת ו כ ה ‪ .‬והכנעני‬
‫והפריזי אז יושב בארץ ‪) .‬מ( עד עכשיו טתבקש להם וכוח כארץ‪) :‬ז( ויאטר אכרם‬
‫אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ונו׳ ‪ .‬רבי עזריה בשם ר׳ יהודה בר ר׳ סימון‬
‫אמר כשם שהיה ריב בין רועי אבדם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברהם ללוט ‪.‬‬
‫הה״ד ויאםר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ונו׳‪ .‬וכי אחים ה י ו ‪ .‬אלא‬
‫שהיה )מא( קלסתר פניו רומה לי•י )ה( הלא כל הארץ לפניך )מב( הפרד גא מעלי‪.‬‬
‫א׳ר חלבו הבדל נא אכיכ אלא ה פ ר ד ‪ .‬טה הפרדה הזו אינה קולטת ז ר ע ‪ .‬כך איא‬
‫לאותו האיש להתערב בזרעו של א ב ר ה ם ‪ .‬אם השמאל ואיםינה ואם היםין ואשטאילח‪.‬‬
‫א״ל אם את לשמאלה אנא לדרומה ‪) .‬מנ( ואם אנא לדרומה את לשמאלה‪ .‬א׳ר יוחנן‬
‫לשני בני אדם שהיו להם שתי כורים אחד של חטים ואחד של שעורים‪ .‬איל אם חטייא‬
‫דירי שערי ר י ד ך ‪ .‬ואם שערי רידך חטייא דירי‪) .‬מד( מן כל אתר הטייא דירי;‬
‫כך אם השמאל ואיםינה ואם חיםין )מה( ואשמאילח ‪ ,‬א׳ר חנינא בו יצחק ואשםאלה‬
‫אכ״כ אלא ואשמאילה )מו( מן כל אחר אגא משמאיל לההוא גברא ‪ ) :‬ט ( וישא לוט‬
‫את עיניו וירא א ח כל ככר חירדן‪ .‬איר נחמן בר חנין כל טי שהוא להיט אהר‬
‫בולמוס‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫אנא לורימ' 'יי• '‪ V P‬ינק כן אנכי לוווס ואתה ללפין‪:‬‬ ‫איני מוליד לנן קורן לנל ע׳־‪,‬ר פרד ן )לני( ואי! אכלי) נ ו ׳ ‪.‬‬
‫)מד( מן נל אשר‪ .‬מנל מקוש יהיי החפץ שלי‪:‬‬ ‫לנן אף אס אונלין נפדית אמרים משלהן הם אונלין ואין ני‬
‫!אשמאילה נשנו״ל המס אניף ראשונה פירושו יאני אלן‬ ‫נזל‪) :‬מ( עד ענשיו נ ו י ‪ .‬נלומר עדיין יש להס וסת נארן‬
‫)מה( ואשמאילה לשון מפעיל לאחריה‪:‬‬ ‫אל השמאל‪:‬‬ ‫שלא נתמלא שאתם עדיין ו )מא( קלסתר‪ .‬תואר ומראס‬
‫)מי( מן נל אתר טי‪ .‬מנלמקוש תרצה או לא תרצה‬ ‫פ נ י ם ו ) מ נ ( כפרד‪ .‬לשין כ מ ס נ פ ר ד ‪) :‬מג( ואם‬
‫ןי^‪5‬ט » ^ ‪ ^ ^ ^ T ' i‬ל י ^ י ' זיןען ןע^ןער ויעלי; שוי; ניט ‪.‬זיין אין ך י ל א ך ‪ .‬דר‪.‬ייייל‬
‫ךצט ךאך' נאך ךער כנעני אוג רעד פךיך אין ךי לאנד ‪ .‬ניהער ךאך ךי לאגד צו אבךהם‬
‫אוייך ניט‪* .‬דער' ווייל'האבי; נאך ךיי זייען פעלקער אזכות אין ראם לאןד״נ )ן( ייאסר •‬
‫ז‬

‫אברהם האט" גי;אגט צו* לוט איך בעט ךיך ;איליגיט דץ'‪..‬קיין‪.‬קךיג ןיוד^ען סיר אונ דיר‪.‬‬
‫ינ‬
‫כבי^עזתה האטיגיואגט פון כבי ‪:‬הודה בר רבי םיט־וןם יועגיןיאווי ווי‪,‬עם איי גיייען ‪.‬קר‬
‫צווישען אבךם ס פאיםטוכער אוג' צווישען לוט ס פאםטוכער ‪ .‬אווי איו נירען קךיג זךךשען‬
‫אברים אונילוט‪ .‬ווי רער'פסוק זאגיט אבדם האט געיאגט צו לוט איך בעט ךיך יאל גיט זיין‬
‫קייין קךיג צווישען מיר אוג ךיר»' ווארום מיר זעגען י ךאך בךיךער‪ .‬יעגע; די ךע; כיודע!‬
‫^ריךער‪ .‬גאר ךער פגים פון לוט איו ניוןע; גלייך' צום פגים פו; אברהם האבי; אלע;יטיי גט‬
‫;‬

‫זייזיענען בריךער‪) :‬ח( הלא‪ .‬אברהם וזאט ניזאנט צו ‪$‬וט ךי גא‪.‬גצע ‪.‬לא‪.‬גד ‪.‬איז ךאך פאר‬
‫דירי'‪"'.‬הפריד יגא מעלי‪'.‬רבי חלבו ואנט עם שטייט ניט הבדל נא מעלי‪ ".‬נ אר זנס שטיימ‬
‫ז‬

‫ה§רד‪ '.‬אברהם האט גיזאגט צו י לוט איוי {ר ךיי פרדה )אזר אמי; אייזימ‪,‬נעםט ‪.‬ניט אן'‪.‬קיץ‬
‫זרעיפץ‪..‬ק״ן"ובר‪ .‬אז‪1‬י*קעגםטו גיט דין צו זאמעין מיט ךי קיטןער טיינעיוואם איך וועל‬
‫האבין‪...‬עם שטייט אין פסוק אם משמאל ואימיגה ואם ודמין ואשמאילה‪ .‬אברהם האט גייאגט צו‬
‫לוטי‪ .‬אויב י דו וועםט גיי; לינקס' רעל' איך גיי; רעכטם איוג אויב איך ויעל ‪;.‬יין רעכטם‬
‫וועםט רוא ניין' 'לינקם‪ .‬רבי יוחנן זא‪.‬נט למשל צוויייא מענטשי; האבץ ‪3‬יהאט צוויייא‬
‫ז‬

‫{;ארץ תבו§ה ‪ .‬א‪.‬יין'‪.‬קאךץ איזנימע!* ויריץ‪*".‬די א^'ךעךע‪.‬קאךץ איו גיווען ג‪.‬עך'‪,‬ןזטץ‪'.‬האט‬

‫איינער גיזאגט צום אגדעךין אויב ךי ווייץ איו מייגע איו די ‪.‬געךשטי; דיינע‪' .‬אונ אויב ךי‬
‫;עךשטין אייו ךיינע איז ךי ווייץ מיינע‪ .‬םיי ווי איו ךי וךיץ םיינע‪ .‬אזוי האט ניי אנט אברם‬
‫י‬

‫צו לוט אויב דו וועסט ג‪.‬יץ לינקם וועל איך גיי; ךעכטם‪ .‬אונ אויב איך וועל מין ךעכטם' וועםטו‬
‫גיץ ליגקם‪ .‬כבי' חנינא בר״יצהק ואנט״עם שטייט ניט ואשמאילה איך וועל גיץ לינקס ‪.‬‬
‫גאר עם שטייט ואשמאילה‪ .‬וויו ‪,‬עם וועט‪.‬ויי! 'וועל איך ךיך םאכין רו זאלםט גיי; לי‪.‬נקס ‪:‬‬
‫) ט ( ' ד ש א ‪ .‬לוטי ך‪.‬אט *אויף ניהיויבץיויינע אוינין אוג‪,‬ער האט גטעהן אתי ן ל בכר הירד] •‬
‫רעפ‬
 ‫בראשית‬ ‫לףלףש־שה‬ ‫סדר‬
‫)מ‪ (/‬בולמוס של עריות סיף )מח( שמאכילים אותו מבשרו‪ .‬איר יוסי בר חנינא‬
‫כל הפסוק הזה לשון עתה הוא ‪ .‬המד״א )בראשית לט( ותשא אשת אדוניו )מט( את‬
‫עיניה וגוי‪) .‬נ( וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה ‪ .‬המריא )משלי ז( כי בעד‬
‫אשה זונה עד ככר לחם‪ .‬כי כולה משקה‪ .‬המריא )במדבר ה()נא( והשקה את האשת‬
‫אח מי חסרים‪ .‬לפני שחח ה׳‪ .‬הםדיא )בראשיח ־לח( והיה אם בא אל אשחאחיו‬
‫ושחת ארצח ‪ .‬כנן ח׳ לאילנוח ‪ .‬כארץ מצרים לזרעים ‪) t‬י( ויבחר לו לוט ‪ .‬איר יוסי‬
‫בר זיםרא )נב( כאיניש דבחר פורנא דאיםיה ‪ .‬ויםע לוט טקדם ‪ .‬הסיע עצםו סקדםונו‬
‫של עילם ‪ .‬אסר אי אפשי לא באברהם ולא באלוהו‪ .‬ויפררו איש םעל אחיו )ננ( אבדם‬
‫ישב ‪ .‬רבי אומר)נד( אין לך בכרכים רע כסדום כשאדם רע קירין איחי םדיםי‪ ,‬ואין‬
‫לך בעססין קשח מ א מ ו ת ‪ .‬כשאדם קשח חן קורין אוחו אמורי‪ .‬איר יוסי אי(‬
‫לך בכרכים יפה מסדום‪ .‬שחזר לוט על כל ערי חככר ולא מצא מקים יפח כסדום‪.‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פוונא ט ׳ ‪ .‬נופ שניתר נתינה ליוש נשונמ אמו נשמחה‬ ‫י ע נ יתאים של‬ ‫)‪ (to‬נולמום‪.‬‬ ‫אשמאיל אגי אוסן‪:‬‬
‫ונן היה נוחר נערים הללו לאסנת סזנוש ינן מלאתי שינ‬ ‫ע ך ו ס ‪) :‬ממ( שמאנילין טי‪ .‬פירש" סוף שננשל בקרוביו ו‬
‫נפייש״י ו ) נ נ ( אניס יפנ וגומי גרסיק ‪ : ) 1‬ו ( אץ‬ ‫‪ <"9‬בילקונו לשון ערוה הוא ושא היאך מה ואש אמו‬
‫לו ננרניס רע נסווס ונא נ נ ת ו נ ומכפר בגנותו שבחי‬ ‫זסשא אשת אווגיו וגוי ‪) 1‬מט( את עיגים‪ .‬ט היא‬
‫נסיושר כשיש שננולס ורבי ייהי שני שבשנתו שפו הנתונ‬ ‫ישרם נעיגיו ו )נ( סיג יירא‪ .‬יייא אותה שנס‪ .‬את נל‬
‫שלא מצא ננילס מקוש יפה נאגשיס נשריס יסגוגיס‬ ‫מ ר היוון שיאו מס ז״א ני נ ע ז נ י ׳ ‪) :‬גא( ינשקס‬
‫ימעתס נא וואס אלי שהיו פמשוניס יסמינתדס שננלס‬ ‫אמ האשם ‪ .‬נילקיש גרס עוד ל״א אלנה אמרי מאסנ׳‬
‫שעליהם נאמר יאנשי סדיס ני מניאים נניליי עויימ‬ ‫ניסני לסמי ונימי שמני ושיקויי ‪ ) :‬נ נ ( נאיגיש ינתר‬

‫יעם ג&ך! §לאץ ראס'‪1‬ע^ך^ךן‪ .‬רבי!חסן בר חנין זאנט דער וואס דזאט ‪;7‬תיםע""‪5‬אוה‬
‫צו קזני! דין‪ .‬ןועט טען אים }עכין ‪,‬עסין פון זיין פלייש‪% .‬ר וועט טונה דין טיט דינע‬
‫קריבים ייאם‪,‬ןענען אסור צו אים‪ .‬ךכי יוםי בר חנינא ^זאנט ךער \אנצער פסוק ‪.‬שמיעוט פו;‬
‫זנות‪ .‬יי‪$.‬א לוט ‪.‬אח‪.‬ע;ניי‪ .‬לוט האט אויף ניהוייבין דינע אויני; ציידי §!עכטער פין דעס‬
‫§א}ד‪,‬ער זאל טיט‪.‬ךי ?ונח דין‪ .‬אזוי וך ‪.‬ןנס שטייט אץןםוק וך^אאשח אדוניו את״עינייז•‬
‫י‬
‫די)וייב פין פו?!יפר דואט אייף להייכין אירע אויןין צו יו?ף‪..‬ער זאל טיט~איר טונה' ויין‪.‬‬
‫_וירא *(ת ?ל כ‪3‬ר וצךךן‪ .‬ער הט גייעהן רעם ?כר פון לךךן‪07. .‬־ ן ט ניזעחן ךעם ינוח אויב ער‬
‫י‬

‫)ועט דאקענע! ?‪ rug‬דין‪ .‬איוי ווי‪,‬עם שטייט אין ןםוק‪/‬כי ‪.‬בעד אשה' ז‪£‬ת_עד ??ר לחם‪.‬‬
‫ד)רך אא־^ה זונה קו?!טטען ביו נישיט צו' ןאבין אבתיט‪ .‬כי יבולה'משקה‪. .‬עם איז אי; נאנצין‬
‫^‪.‬גיטתנקען פון ינות‪ .‬ודעס ׳ףטייט אין ‪$‬סיק יתשקהאת ןאשה‪ .‬יטען זאל נעבי; טךינקע!‬
‫די אשד‪ .‬וואס איז אזו^ה ךי ביטיערע ראסער‪ .‬ליןנן'שן(ת ה־‪ .‬אייךער' נאט ן א ט פארדאךבן‬
‫ז‬
‫ןודום אינ‪.‬עטורה עייל זיי ןאבין' מןך‪}' .‬יויען‪' .‬ויי ךער פסוק יאנט או א‪/‬נ; פלענט קוטין‬
‫צו דין ןרודערס ווייב )׳?תת אך^־ו‪ .‬ן א ^ ע ר §אך'ךארבין ךי {רע אויף דער'‪'.‬עך'ד‪ .‬גער‬
‫?לאץ יזיז‪.‬נלןןיען ווי ךער^ןרטיין פון נאט צו בדטעירי^ילאנצין‪" .‬אונ ווי ת'לאנר״מצךים צום‬
‫פאר ז״ען‪^,‬נךד ?רולטין‪) :‬יי( רבחר לו לוט‪ .‬לוט ןאט אוים דער ווייילט רעם ‪8‬לאץ‪ .‬רבי‬
‫יוסי ברייתא יאנט אזוי‪.‬ווי אטענטש וואס ‪.‬נייט‪.‬נעטען אירוי^ח לי ?תוכח פון"זיין םוטער‬ ‫ז‬

‫ןןיט^טחה‪ .‬אווי האט לוטךנוטע; טיט שסתתךעם פלאיץ ודיל‪.‬ער^וע^קענען מינה‪!.‬יין‪.‬‬

‫ניסע לוט ?ןקךם‪ .‬לוט האט ךך אפניצויניןיפון }אט וואסער איזירער פךיעךךינער פאר ךי‬
‫זזעלט‪^ .‬ר ן א ט ניזא‪.‬נט איך וויל ‪3‬יט א^ךןמע אונ וויל ניט דין נאט'‪ '.‬אונ לוט טיט‬
‫*(כלןם הא?ין ךך!{פ '}ישייךט איינער פין ידעם אגךערין‪ .‬רבי יא^ט‪.‬עם איז ני‪$‬א צווישק‬
‫»לע ‪#‬טאט אווי אשלעףטע שטאט ודא סדום‪ .‬אז איינער איי אשלעכטער טענטש' רויפט‬
‫;‬
‫? ק איים ?דוטי‪ .‬אינ״עס' איזנ טא ציייעועןיפעלקער איוי אשלעכטע פאלק ווי אטות איז‪ .‬אז‬
‫ןןיינער איי ‪$‬שלע?ט‪.‬ער םע;?ש תפיט מען איםיאסולי ‪ .‬לבי י'וסי יאנט פ'אר"‪.‬קעךט'צירשע]‬
‫ז‬

‫‪8‬לע שטאט איז ניט ;יןק״אייי איניטע ש^אט "ווי סדום‪ .‬לוט איי* ארוט גיגאננען ציוישען‬
‫‪:‬‬
‫א^ע ש^עט פון ךעם ‪9‬לאץ אונ‪,‬ער ןאט}יט ‪.‬ניפונען אור איוטע שטאש ווי סדום‪' .‬ךי סענטישין‬
‫פון' ״ '‬
 ‫בראשית קסוז‬ ‫לךלףנ־רשהמא‬ ‫סדר‬
‫ואל!• היו החשובין שבהן‪ .‬ואגשי סדים רעים וחטאים לה׳ ם א ד ‪ .‬רעים אלו לאלו‪.‬‬
‫חטאים בניע‪) .‬נה( לה בע׳י‪ .‬סאד ב׳יי׳י•‪) :‬יא( וה׳ אמר אל אכרםוגי׳‪ .‬רבייהודח‬
‫אוטר כעם היהלהקב׳ה על אבינו ‪.‬רהם בשעה שפירש לוט בן אחיו מעםו‪ .‬אסר חקביח‬
‫לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק‪ .‬רבי גחהיה אסר )נו( כעס היה לו להקביח‬
‫בשעה שהיה מהלך לוט עט א י א ‪ .‬אמר הקכ״ה אני אמרתי לו לזרעו נתתי את‬
‫הארץ הזאת‪ .‬והוא מדביק את )גז( לוט בן אחיו כדי לירשו‪ .‬איכ ילד ויביא לו‬
‫שני )נח( פרםתקין מן השוק מורישם את שלו ‪ .‬כמו שהוא רוצה בן אהיו‪ .‬הה׳ד‬
‫)משצי ככ( גרש לץ ויצא מדון ‪ .‬גרש לץ זה לוט ‪ .‬ויצא מדי! )נט( ויהי ריב בי!‬
‫רועי אבדם וגו׳‪ .‬וישכור‪ ,‬דין וקלון ויאםר אביס אל לוט אל גא חהי סריבח וגו׳‪.‬‬
‫)שס( אהב טהר לב ח ן שפתיו רעהו מלך ‪ .‬הקב׳ה אוהב כל טי שהוא טהר ל ב ‪.‬‬
‫ומי שיש לו ח ן בשפתיו מלך הוא רעהו‪ .‬זה אברהם שהיח חמים וטהר לבב וגעשה‬
‫אוהבו של מקום ‪ .‬שנא׳ )ישעיה מא( זרע אברהם אוהבי‪ .‬ולפי שהיה לו ח! בשפתי‬
‫שנא׳ )איוב מא( ודבר נבורות וחין ערכו ‪ .‬נעשה לו הקביה כריע ‪ .‬שמתוך אהבת‬
‫שאהבו א״ל לזרעך נתתי את הארץ הזאת‪ ) :‬י ‪ 0‬וה׳ אמר אל אכרם אחרי הפרד‬
‫ל ו ט‬
‫ב הונ ח‬ ‫מת נ ות‬
‫נועם עליי ו )מ( וליט נד לידשו‪ .‬להוריש אש אשר‬ ‫נדיא ותשאת׳ לאל־יסו )נ־( ל״י נ ע ׳ נ ‪ .‬ניידי( כלש׳‬
‫לי נאילי מ״ו איגו מאמי! נהנשיוסי ישני‪) :‬נמ( הרםט־י‬ ‫ני״' למו ‪ s‬מאדנששינות דמים‪ .‬מצאתי שנאמר וגם רס נקי‬
‫נירש•׳ אסושיס מ! השיק ‪) 1‬נע( יים׳ ר י נ ‪ .‬אותו מדיין‬ ‫ש‪8‬ן סרנה מתד‪) :‬נו( נעם הים נוי‪ .‬הקנ״ם םים‬

‫^^ט"'אויןז'~^ו'‪5‬ך ‪.‬‬ ‫‪3‬ע‪.‬יעז לי ?;עיקטע‬ ‫פון ?!דיים‬

‫ךי טע‪!?3‬שי; פו; !ךום ז׳עען }יייען שלעכטעיאונ ךנךיגע צו'גאט ךלער שטארק• שלע?ט‬
‫‪:‬‬
‫ד!נען ךי ניווען איי;‪.‬ער צום אנדערין י‪" .‬ךנךייג מיט זנותי‪ .‬צו‪,‬נאט מיט' עבודה זרה דיינע;‪.‬‬
‫ך;ער שלקכטטיט ךציהה‪) :‬יא( דד אמר‪ .‬גאט האט גיזאנט צו אבלם‪* .‬רביייהודה זאנט‬
‫}אט איז אין כעס ניווען אויף אמזער פאטער אברם‪.‬ווע;' *לוט איו אוועיק ‪.‬גיגאנןע; *פון *אים‪.‬‬
‫}אט האט ןיוא^ט צו אלע ‪.‬םענ?!שין בןעפט )יך אברהם אינ צלזיין ברוךער לוט קען ער זיף‬
‫ניט בהע?טין‪ '.‬לבי טח?ו;ה;א‪.‬גט פאר‪.‬קעךט }אט איי אין בעם ניייען אויף אבךהם מען לוט‬
‫איז ?יט אים !‪:‬ינאננען‪ .‬גאט'האט גיואנטיאיך ןאב ןיזאנט ציאביךיזם צו ךיעעקינדערוועל‬
‫איך געבין ךי ל א ך ‪ .‬אונ‪.‬ער בהע‪.‬פט צו זיר דין בתךעלס זוהן'‪.‬ער זאל אים‪.‬יר׳צנן‪ .‬אויב‬
‫‪,,‬ער יויל ניט דינע ‪.‬קיןדער יאלין איים נלשנן יאל ‪.‬ער נעמע; צווייימענטש^ פו^דיייינאס אונ‬
‫ז אל‪.‬ייי מאכין‪.‬יךעונן דין פאךטענין אווי ווי‪.‬ער וויל דין ^רודעלםיווה;'יאל איםירשנן‪ .‬ווי‬ ‫י‬

‫ן־ער פסוק יא‪.‬נט גרש לץ ן‪:‬צא מדון‪ .‬ףלייב'אריים רעם לץ יראים איי' לוט‪ .‬מעט אויעק גיץ‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫ךי קליג יןי ךער פסוק זא;ט די פאםטויכער פין אבךןם האבי; נעקרינט טיט' די פאםטוכ״ער‬
‫פון לוט‪ .‬מעט }ישטעךט מערי; ‪.‬קליג פו; לאגד'\ויי אברהם האט גייאגטיצו״לוט יואל‬
‫?יט דין ״קיץ נןריג (ימי‪/‬טען אויגו וויארום מיר יעגען יךיידער'איז *גיט ?ךיןיטיר ואלי; אינו‬
‫קליגען • שלמה המלך ןאט גייא‪.‬גט אהב טהר לב חן'שפתיו רעהו מלך‪'.‬גאט'האט לייב דעם‬
‫?ען^ש מאס האט אליי! דואךץ'‪ .‬אינ ךער ‪!3‬ענטש מאס‪.‬לעטי מייט' רון‪*.‬איי *לער מלך'דין‬
‫חבר ‪ .‬ךאם איי אברהם ‪,‬ער איז גיגא^ע; ימיט גאגצקייט אונ מיט" אדיין‪ .‬הארץ איי ‪.‬עי‬
‫ביויאךין ךער געליבטער פון נאט ‪ .‬וויי דער פסוק"יאנט ךי ‪.‬קינדער "פי! מיין‪ .‬נעלעטק‬
‫‪%‬‬

‫א‪5‬רהם‪ .‬אוג מייל' לי ךייד פון אברהם‪,‬יעגעןיגיויען מייט חן ‪ '.‬מי ךער פסוק ;אגט' ולבר‬
‫ןבורוח ‪,‬וחין‪,‬עךכו‪, .‬ער ןאט ?יךעיט שיזארקע ךייד די‪,‬יעגען אבער }מוען פאלןיששעלט‬
‫מיט חן‪ '.‬איו נאט גיויארין צואיםיאח^ר'‪ .‬אונ נייייל נאט האטי אים*'ליב גיחאט ךךי‪%‬ער'ןאט‬
‫^ערגיך^ט צו אים צו דייגע קינךער מעל איך געבין ד* לאגד! )יכ( והי א«ר‪ '.‬אונ }אט‬
‫האט גיוא‪.‬נט צו אכךם ךער}אך ייי אט' איו!ןויעק גי_גאנגען פון איט‪ .‬ךי‪.‬גאנ^ע לאגד וואם‬
‫דו יעה?ט מעל אייך ךי'ר‪.‬ג‪.‬עבין אוג איך מעלטאהן דייגיע קיגדער מי לי שטויב פין*ךי‪.‬ערד‪,‬‬
‫&ומ וןי ף שטויב וואם אדף ךער‪,‬ערד איי פי! *עיי! ‪,‬עק ייעלט ביו'צום אנרערין ‪,‬עק מע^ט‪.‬‬
‫««י‬
 ‫בראשית‬ ‫לך קז פרישה מא‬ ‫סרף‬
‫לוט‪ .‬כי את כל הארץ איטר אתה רואה לך אתגגה וגו׳ ושםתי את זרעך כעפר‬
‫הארץ‪ .‬םה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו‪ .‬כך בגיך יהיו מפוזרים מסוף העולם‬
‫ועד סופו‪ .‬ומה עפר הארץ איגו מתברך אלא בסים‪ .‬אף ישראל אינן םתנרכין אלא‬
‫בזכות התורה שנמשלה למים ‪ .‬ומה עפר סבלה את כלי םתכות והוא קיים לעולם‪.‬‬
‫כך ישראל כל העכוים בטלים והם קייםים ‪ .‬ימה עפר עשויה )ס( דייש‪ .‬אף בניך‬
‫עשויין דייש למלכיות ‪ .‬ההיד )ישעיה נס( ושמתיה ביד טוגיך וגו׳‪ .‬מה‪.‬הוא םוגיך‬
‫אלין )‪ (to‬דממגין מכתיך )סב( רמלחלחין סכתיך‪ .‬אפי׳ כן לטובתך )סג( םשקשקין‬
‫ליך )סד( מן הוביך הסד״א )ההליס סה( ברביבים המוגגגה ‪) .‬ישעיה נא( אשר אמרו‬
‫לגפשך שחי וגעבירה ‪ .‬מה היו עושים להם‪ .‬טרביצים אותן בפלטריות ומעבירין‬
‫)סה( רדיא עליהם‪ .‬ר׳ עוריה בשם ר׳ אהא בר סימון הא סימן טב ‪ .‬מה פלטייה‬
‫זו מבלה את העוברים ואת השבים וחיא קיימת לעולם‪ .‬כך בגיך סבלים אח כל‬
‫העכוים והן קייםין לעילם‪) :‬יג> קום התהלך בארץ‪ .‬תגי הילוך בשרה בין לארבה‬
‫בין לרהבה קנה עד מקום שהלך‪ .‬כדברי ר׳ אליעזר שהיה ר״א אומר הילוך קנה‪.‬‬
‫וחכיא לא קנה ער שיהלך לארכה ולרחבה‪ .‬א״ר יעקב בן זבדי טעםיה רר״א קום‬
‫התהלך בארץ‪:‬‬
‫ויהי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) ס ו ( מן חינתין ‪ .‬מעונייוץ‪ ) :‬ס ן ( ר ד י ‪ .‬כצי סחוישס‬ ‫) ס ( דיש ‪ .‬סכל‬ ‫הלן לו ו מ ל ן ‪ .‬הקנ״ס געשה לו מנו »‬
‫לא תחרוש חומס אינקליס לא ת ו ד י ‪ .‬ה״נ ר' אתא‬ ‫מיסמיש ומירוק‬ ‫ושי! עליה ‪) :‬סא( ו מ מ י מ ן ‪ .‬לשון‬
‫נירוש' וקיוושץ ונתוסשתא ס׳ נ' ו נ ״ נ‬ ‫הא שימן טינ ‪.‬‬ ‫מולתלחין מנתין!‬ ‫נ־״א נמוגו נל יישני נגען! ) ס נ ( שיא‬
‫וחנ״א‬ ‫זע״ל פ״ד ‪:‬‬ ‫ממרחי! וממרקין‬ ‫) ס ג ( משקשקין ‪1‬‬
‫אווי רעלין דיעע קינךער ‪.‬זיין פאךשפרייט פון‪.‬איין‪,‬עק וועלט נייז צום‪.‬אנךעךי; ‪,‬עק וועלט‪.‬‬
‫אונ אזר ווי‪.‬ערר וועךט אנדערש ניט ניבענטשט נאר דורך וואסער • אייי ייעלין די יייריו'‬
‫אנךעךש ניט ןיבענטשט וויעךין נאר דורך ךי תורה וראם זיא איו‪.‬נענליכען צו וואםער‪.‬‬
‫אונ אווי ווי אז מען ליינט אדיין איץעךנע כלים איןךי ^ךד‪ .‬פאר פוילט ךי עךד ךי פליט‬
‫י‬

‫אוג ךי‪.‬ערד בלייבט גאנץ‪ .‬אווי וועלי; אלע נעצין ךינער פאר לענךט וועדי; אונ יורי; וועלין‬
‫בלייבין‪ .‬אונ אזר' ווי םענטשין טרעטין אויף ךי ‪,‬ערד‪ .‬אווי וועט' מען טרעטין אויף דיעע‬
‫קיגךער‪ .‬ווי ךער פסוק זיאגט ושמתיה ביד מונןך ‪'.‬וואט איו ךער טייטש טוגןך‪ .‬די מאבי;‬
‫צוגיין ריינע מכות‪ ...‬ךי מאיכי; נאם תןגע מכות‪ .‬פו; ךעםט ויעני; איז ךאיס דיין טובה‪;.‬ואתם‬
‫טע; ךעכונט דאם אפ פון דיינע‪.‬עבירות‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ברביבים תםוננ^ה‪ .‬ראם יואט‬
‫ךי מכות יפו; ךי יורי; צו גילען י‪ .‬דאם איו פאר די אברכה אווי ווי ךעיר רעגין‪!. .‬יי הא?ין‬
‫גיזאנט צו ךיר בייג דיך איי; אונ סיר וועלין גיי; אויף דיר‪ .‬וואם האבי; ךי געצין תגער‬
‫גיטאהן צו ךי יורי;‪ .‬יןי האבי; איים גילייגט ת יוךין אויף ךי גאםי; אוג זעגען אויף י ך•‬
‫נפאךין מיט רעם אקער‪ .‬רבי עותה האט ניואנס פון רבי אחא בר סימון ם וועיגין ראם איז‬
‫אנוטער סיס;‪ .‬אווי ווי ךי נאס' פיאךפוילט אלע' םענטשין ראם נייע; אוי!« איר אונ ךא איז‬
‫אויף אייבינ‪ .‬אוד וועלי; דיינע קינךער' פארלענךיין אלע געצין ךי^ער אונ יןי וועלין בלייבין‬
‫אויף אייבע‪) !.‬יג('קים התהלך בארץ‪ .‬גאט קאט גיואגט צו אברהם גיי איין רעם י לאגד‬
‫אין ךער ליינג אונ אין ךער' ברייט ווארום צו דיר וועל אייך זיא געבץ‪ .‬םיר האבץ נילערוניט‬
‫אז טען הטגי^ךינקטצו איןנעם'א‪2‬עלר אונ ע ר איי ןיגאגגע; אין ךי ‪.9‬עלד<‪£‬יי אץ ךער לייננ‬
‫אוני םיי אין ךעיר ברייש האט ‪.‬ערי ווכה ניווען אין ךי'פעדר ביו רעם' אךט וואס ‪,‬ער אייו‬
‫גיגאגגען‪ .‬איוי יא‪.‬נט רבי אליעיך‪ .‬ווארום רבי‪.‬אליןןזך ןאט גייואנט טיט גיי;'אין פעלד איו מען‬
‫ווכה״ךי פעלו*‪'.,‬ךי רוכשים זאגץ ס ע ; איו אגךערש גיט זוכה ידי פעלד סייךיןיםיען גייטיאין‬
‫אייר ךי ליינג אוג דייברייט‪ .‬רבי‪.‬יעקב ב; ובתי זאגט רבי אלועוך 'ךיים זיין ךין פון רעם‬
‫וואם נאט האט ניואגט צו אברהם גיי אץ ךעם לאנד 'וועםטו זיא יוכה ויי; וזעה אין נמרא ‪?|1‬א‬
‫בתךא פרק המוכר פירות ‪ .‬ךאךט שטייט ךייכטינער ווי דא ששייטו י‪.‬‬
‫פרשה‬
 ‫בראשית קסו‬ ‫לך לך פרשה מ ב‬ ‫פדר‬
‫פ ר ש ה מ ב )א( ויהי בימי אםרפל מלך שנער‪ .‬ר׳ יהושע דםכנין בשם ר׳ לוי‬
‫פתח )חהליס לז( חרב פהחו רשעים ונו׳ חרבם הבא בלבם ונוי‪.‬‬
‫מעשה בריא בן; הורקנוס שחיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהד ונפלח פרתו‬
‫ונשברה ‪) .‬א( אמר לטובחי נשברח רגל פרחי‪ .‬ברח והלך לו אצל ריב״ז‪ .‬והיה אובל‬
‫קיזזוח ארפה ער שעשה פיו ריח רע‪ .‬הלכו ואטרו לריב״ז ריח פיו של ר״א קשה לו ‪.‬‬
‫איל כשם שחבאשח ריח פיך על החורה‪ .‬כך יהיח ריח תלמודך הולך מסוף העולם‬
‫ועד סופו‪ .‬לאחר ימים עלה אביו )כ( לגרותו בגכםיו‪ .‬ומצאו יושב ודורש וגדולי‬
‫מדינתו יושבים לפגיו‪) .‬ג( בן ציצית חכסת‪ .‬ונקדיםו! כן גוריו]‪ .‬ובן כלבא שבוע‪.‬‬
‫ומצאו יושב ודורש הפסוק הוה‪ .‬חרב פחתו רשעים וגו׳ זה אםרפל והביריו‪ .‬להפיל‬
‫עני ואביון זה לוט ‪ .‬לטבוח ישרי דרך זה אברהם ‪ .‬חרבם חבא בלבם ויחלק עליהם‬
‫לילה הוא ועבדיו ויכם‪ .‬איל• אביו בגי לא עליחי לכאן אלא לנדוחך םנכםי ‪ .‬עכשיו‬
‫הרי כל נכסי נתונים לך מחנה ‪ .‬אסר )ד( הרי חס עלי חרם ואיני אלא שוד‪ .‬בם כאחי‪:‬‬
‫א‬ ‫י‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫לאניו הוי הניחן לעת זקנתן ולאחי מותן ישולננכםין‬ ‫ימכ״א לא קנס עז שיחון א״ר יעקג‪). :‬א( ה״ג אמר‬
‫ממני שוש נשיה ועלה לפני י*י נ״ז לגלותו גהסנמתי ו‬ ‫לטונת׳ ולעצמו אמי נצנו כן‪ :‬קוזוות פרש" כמו קלילות‬
‫)צ( נ | ציצית הכסת כוי‪ .‬כילם שמית גלילי ירושלים ג‬ ‫מסיכות יגערין פירש נין אלמה אלימה ימפני בלא היי לו‬
‫) ל ( הרי הס עלי ח־ם ‪ .‬כיי שלא ׳הנה מלית יאיני רוצה‬ ‫מה לאכול‪) :‬נ( לנדיתי‪ .‬סירש״י אתיי קטרגי עייו יאמרי‬
‫™‪.‬״‪.‬״_‪^...™.‬‬ ‫פרישה‬
‫פו; שמגר‪ .‬רבי יהוש״ע פו; סבני; ןאט גיזאנט פו; רבי לוי ס ייעגין'!‪.‬יד‬
‫המלך האט ;יזאגט ךי רשעים האבץ גיזןפינט ךיי שייר אונ האבץ אחים גיגוםען ךיי שוועךר ‪.‬‬
‫ךיער שוועךד וויעט קומען אין דןער הארץ'‪ .‬דבי אליעזר בן הורקנוס איז אםאהל גיווע; ימיט‬
‫דיגע ביךיךער אין פעלר אוג ןאיכץ נעאקעךט‪ .‬ךיי בךיךער האבץ נעאקעךט אויףיאגלייכין‬
‫פליאץ ‪ '.‬אונ זןר ןאט }עאכןערט אדף אבארנ‪ .‬איו יזיין קוה ‪?.‬עפאלין אוני האט צו ?ראכין‬
‫אפום ‪ .‬האט כבי‪.‬אליעזר גיזאןט צו ‪5‬יין נוטען האש ךי קוה צו בראבץ ךי פוס ‪ .‬ודייל‪.‬ער‬
‫האט מורא ניהאט״צו" !יין אודים איז‪,‬ער אנ״טלאפי; צו ךבי יוחג;' בן‪.‬זכאי לעךגען תורה ‪.‬‬
‫אונ ווייל‪,‬ער ןאט גיט גיהאט וואס צו‪,‬עסץ״האט‪,‬ער אויס גיגראבי; וואךצלען גראז פון ךי‬
‫•‪,‬ערד אינ ןאט גיגעםץ ‪ .‬איז גידע; אשילעכטער ריח פון ויי; מויל פץ ךיי״גךאו'‪ .‬האט מ ק‬
‫ניואנט פאר רבי יוחנן אז פץ רבי אלי‪,‬עוךס 'םרל איז אשלעכטער ריח אינ ךאיס איו שעדלייך‪.‬‬
‫ןאט רבי יוחנן ;ייאגט צו ךןיי ‪.‬אלימןזך איוי ווי דו ןאסטיפאר שטונקע; דעם ריח יפו; דיי;‬
‫מדל דורך די תורהי‪ .‬אווי יאל שמעקין ךער ריח פץ דיי; תורה 'פון'איץ‪,‬עק וועלט ביו צום‬
‫אגדעךץיעק וועלט‪. .‬אונ רער פאטער טיט ךי בךירער ןאןיין ניט גיוואםט וויא רבי אליעזך‬
‫אייו‪ .‬איז ךער פאטער אין'כעט ןיווען אויף זיין זויהן רבי אליעיך דייל ערי איויאייעק פו; אים>•‬
‫אין אצייט שפעטער איי נעקוטע; רער פאטער פון'רבי אל;עוך צי כליי יוחנן בן זכאי ‪5£‬ר ואל‬
‫}אנין אהרם'אייך זיין ווהן קני ‪.‬אליעזר ‪,‬ער ^אל נןט הנאה האבץ טון ויין פאר יעניין‪ .‬האט‬
‫‪.‬ער ניטראפץ דין זוהןירכי אללעיר ךצט אוג ^אגט אדךשה אוג‪.‬די נךעטטע מענטשין פו;‬
‫ךער מדינה ךצען פאר אים‪ .‬אץנער אייו}ידען בן' ציצית ה ן ס ת ‪ .‬ךער״אגךעךער נקךיטון‪?.‬־‬
‫ניוךיון י‪ .‬דעו• דךיטער בן כלבא שבוע‪ .‬ךער פאטער ןאט ןיטראפי; וויי רבי אליעור איי‬
‫גהעםי; אונ האיש גיךךשת רעם פסוק‪ .‬ךי רשעים האבץ ניעפינט ךי ש‪.‬ייד פו; שוועךר‪ .‬ךא‪1‬‬
‫איז אמרפל טיט דיניע חברים‪ .‬צו מאכי; פאלי; ךעם אךעם מאן דאם איו לוש ! צו' שעכטי;‬
‫ךי וואים גייע; אין גלייכיץ ווענ ראם איז אברהם‪ .‬ךער ש^עךד זאל קונ‪1‬ע; אץ ךי‪,‬ער הארץ‬
‫ווי ךער פכוק זאנט'אברהם מיט זיינע קגעכט ןאבץ ךך צו טיילט ביי נאכט )אינ האבי; אתם‬
‫געךיננולט אסךפל מיש דינע חבךים> אמ האיץ ‪.‬זיי ןישלאנין‪ .‬האט דעו־ פאטער גיזאגט צו‬
‫רבי אליעזר • 'מיץ ווהן איך ביי; גיקוטען אה ער רבי יוחנן' זאל אויף ךיר ואני; אהרם ת ‪.‬ייאלסט‬
‫ניט טאךי; הגאה האבץ פו‪ ,‬מיין פא־שעגי;‪ .‬איצט ניב איך מיין גאנץ פארטעגין דיר אמתנה‪.‬‬
‫האט‬
 ‫בראשית‬ ‫לך לך פרשה מ ב‬ ‫םח־‬
‫) ‪ Q‬דיא ה ר ב פ ת ה ו רשעים ודרכו זה אטרפל והביריו‪ ,‬ויהי בימי א ט ר פ ל ‪ .‬ר ׳ ע ם ו א ל‬
‫ב ר ש י ל ת פ ת ח )קהלת כ( וגם זה רעה ה ו ל ה כ ל ע ו מ ת ש ב א כן י ל ך ‪ .‬איר שמואל ב ר‬
‫ש י ל ת כ מ ת ר א ת א בהליטין כ ך הוא אזיל )ה( ב ח ל י ט י ן ‪ .‬איר אבין )ו( כ ש ם ש פ ת ח ב ד ׳‬
‫ס ל ב י ו ת כ ך איגו ח ו ת ם אלא בד׳ מ ל כ י ו ת ‪ .‬א ת כדרלעימר מ ל ך עילם ו ת ד ע ל מ ל ך גוים‬
‫זאמרפל מ ל ך שגער ואריוך פ ל ך א ל ס ר ‪ .‬כ ך איגו ח ו ת ם אלא בדי מ ל כ י ו ת ‪ .‬מ ל כ ו ת‬
‫ב ב ל ומלכות מ ר י וםלכות יון וםלכות א ד ו ם ‪) :‬ג( ר׳ פ נ ח ס ב ש ם ר׳ אייבו פ ת ח )מיכ‪3‬‬
‫ד( יהמה ל א ידעו מ ח ש ב ו ת ה' ולא הביגו עצתו כי ק ב צ ם כעמיר גרנה ‪) .‬ז( ל מ ה כל‬
‫א ל ה הברו א ל ע מ ק ה ש ד י ם ‪ .‬כ ר י שיבאו ויפלו ביד א ב ר ה ם ‪ .‬ה ה י ד ויהי בימי א כ ר פ ל‬
‫)ד( ד־א ויהי בימי אמרפל ‪ .‬ר׳ ת ג ח ו מ א ב ש ם ר׳ חייא ר ב ה ור׳ ברכיה ב ש ם‬ ‫יני'‪:‬‬
‫ר״א ‪ .‬זה ה מ ד ר ש ע ל ה בידיגו מהגולה ‪ .‬כימ שנא׳ ויהי בימי צ ר ה ‪ .‬ייהי בימי א מ ר פ ל ‪.‬‬
‫ימה צרה ה י ת ה ש ם עשו מ ל ח מ ה ‪ .‬איר שמואל ב ר גחמן ו ה מ ש ה ה ן ‪ .‬משל לאוהבו‬
‫ש ל מ ל ך שהיה שריי ב מ ד י ג ה יבשבילו גזקק ה מ ל ך ל ם ר י ג ה ‪ .‬וכיון שבאו )ח( ברברים‬
‫)ט( ליוקק ל ו ‪) .‬י( אמרו אוי לגו שאין ה מ ל ך גוקק למדיגה כ מ ו שהוא למוד א ם‬
‫נהרוג‬
‫כהונה‬ ‫ות‬ ‫מתנ‬
‫לעסיד אלא נוי מלכיס שכל מס שאירע לאנרהם היא סי'‬ ‫גישיל אלא שוס נוי ו ) ה ( נתליפין‪ .‬פירושו כשס שסאלס‬
‫לנניו‪) :‬ו( למה נל אלה נוי ‪ .‬למה כתן ״׳ נלנס נכה‬ ‫נא לעילם רך ירולש וצריך למאנליס וקיס כן לעת זקנתי‬
‫נדי נוי ו )מ( חנרנריס ‪ .‬גרס" סי' אומה כוויה מלומדת‬ ‫נעשה רך וסל‪ :‬וצריו למיני חלינוין ומאכלים דקיה ‪:‬‬
‫מלתמה‪) :‬נ‪ (1‬נוקוןי ל י ‪ .‬להרגו ו )י( אמרו‪ .‬נל ׳ישבי‬ ‫)י( נשם שפתח נוי ‪ .‬נשם ששתת צערי של א״א נדי‬
‫הארן אש יכרגי אס איהני יגרוס ששינ לא יהיה לי שייטת‬ ‫מלכים שנאי עליי להרגי יאמ״נ ניצל מהם כן איני חיתם‬

‫ן א ט חיי אליעזר גיזאגט צום פאטער דיי; גאגץ פאךםעגץ ואל זיין אויף םיר ח ר ם אויב רו‬
‫ויע?וט מירגעבין מעריפון מיינע ב ך י ך ע ר ‪ .‬נאר א י ך ' ו מ ל האבי; אגלייכי; ה ל ק ' מיט מייגע‬
‫כ ר י ך ע ר ! )‪ (3‬ךגנר א ה ד ‪ .‬נאך אפשיט איז ךי רשעים האבי; גיעפייגש ךי שייר אוג א ת י ם‬
‫נינומעךדעם שוועךד אוג א; גיטרעטין די פיילע בוינינם ‪ .‬ךאם אי! "אמרפל טיט י י ג ע ח ב ר י ם ‪.‬‬
‫ע ם שטייט איי; פיסוק מהי בימי אמךפל‪ .‬רבי שמואל ב ר שי_לת האט אמיהויבץ' דרשנן די‬
‫פ ך ש ה ם י ט ך ע ם פסוק‪ '.‬דאם איו'אוייך אשלעכטעקראגקייט איוי מי ע ר איו גיקוטעיןיוועט‬
‫ןןר אוועק ‪;.‬יין‪ .‬רבי שמואל ב ר שילת זאגט 'אזוייויייךער מענטש קומט אויף ך ע ר ייעלט‬
‫שוואך ‪ .‬אזוי גייט ע ר ' אוועק פון ך ע ר וועילט שוואך ‪ .‬רבי'אבין ז אגט אווי ווי ידי עךישטע‬
‫ז‬ ‫י‬

‫מלחמה וואם אכרהם האט גיהאטאיז גימען' טיט פיר מלכים‪ .‬אווי ךיי לעצטע מ ל ח מ ה ' מ א ס‬
‫זיינע ‪.‬קינךער ויעלי; האבי; מען משיח מעט קוטע; מעט א ר ך זיק מיש פיר מלכים ‪'.‬ת״עךשטע‬
‫פ י ר ‪9‬לכים יעגען גיווען בדךילעוסר מ ל ך ' ‪ .‬ע י ל ם ‪ ' .‬ת ד ע ל מ ל ך ג ו י ם ‪' .‬אםךפל מלןז שמגר'‪' .‬איריוך‬
‫§ ל ך א ל ס ר ‪ .‬די לעןיטע פייר מלכים מעלי; !יין ב ב ל מךי' יון אדום ‪ 'Q') :‬רביייפנחםיהט ג־ואגט‬
‫ז‬

‫דבי אייבו האט אגגייהויבין ךיי פרשה מיט ך ע ם פיסוק ד י האבץ גיט גיוואםט וואיס גאט טראכט‬
‫אוג האבץ גיט פאירשטאנע; דץ‪'.‬עצה‪,‬ער ה א ט ז י י פ א ת א ם ו ל ט ווי טק§א'ריאמולט ךיביינטלאך‬
‫ד‪.‬בואה אין ש ץ ע ר ‪" .‬צווואסהאבין ך ך פאריאמילש ך י א ל ע מלכים צו ד ע ם א ר ט ‪ .‬ע מ ק ה ש ד י ם ‪.‬‬
‫ך י ; א ל י ן פאלי; אץ ך י ה א ; ט פו; א כ י ה ם ‪!) :‬־( ד ב ר אחרי‪ .‬גאך אפ‪#‬ט'איז ניהי ב י ם י א ש ר פ ל ‪.‬‬
‫כבי תןחומא האט גי>א;ט'פו; רבי' יייא כבה ס *מעני; אונ רבי ברכיה האט גיואנטפויןירבי‬
‫אלןעירים ווענין רעם מךרש האבי; טיר מיט ניייךייננט פון גלות בבל ווא״עם שטייט ויהי‬
‫בימי איז ןיווען א צ י ה • ו‪:‬סי בימי אמךפל איוינימען א צ ר ה ‪ .‬וועלבע'' צךה איו נ י מ ק ‪.‬‬
‫א ט ל ח מ ו ז ‪ .‬רבי ‪#‬טואל ב ר נחמן זאנש פינף מאהל איו ךא ויהי בימי‪ '.‬למשל אנוטער פךיינד‬
‫פץ' § ל ך ה א ט }יוו^ן נט אין״א^רינה‪ ,‬פון זיעעיט מעגין פלעגט דער ס ל ך אלע מאהל קוטען‬
‫‪:‬‬

‫י‬
‫אין ךי ?דינה‪ .‬ווי ךי בךבךים ז ע נ ק ניקומען הרננ; רעשי'נוטע; פריינד״פץ'טלך ‪ .‬וזאבץ״ךי‬
‫גיזא^ט וויי צי או;ז או ימיר מעילי; אים הךנ;ן ימעט' ךאך ךער' ‪2‬מ'ל־ ניט י מער ‪.‬קוטע; צו‬
‫או;ז אי; ךער טך;גה אזוי ווי‪.‬ער קימט אלע'מאהלי‪ .‬לדער גוטיער פרייינד פון ןאט איו א ב ר ה ם ‪.‬‬
‫» ; מעגי; איןךהש האט }אש אקטוג‪; ;.‬יגעבץ איויף ך גאגצע יוינ^״ט'‪ .‬איצט אז י י ן א ב ץ‬

‫גיוואלט‬
 ‫בראשית ססז‬ ‫לןילףפרשהמב‬ ‫סדר‬
‫‪,‬הרונ את אוהבו‪ ,‬ההיד וישובו ויביאו אל עין משפט היא קרש‪ .‬איר אחא לא באו‬
‫להזדווג אלא לתוך גלגל עיני של עולם‪) .‬יא( עין שעשתה מדיה בעולם הם מבקשים‬
‫לםםותה ‪ .‬היא קדש א״ר אחא הוא כתיב‪ .‬היא שקידש שמו של הקב״ה בכבשן האש‪.‬‬
‫יכ־ון שבאו ברברים להזדווג לו‪ .‬התתילו הבל צוותים ווי‪ .‬הה״ר ויהי בימי אםספל ‪.‬‬
‫)ישעיה ז( ויהי בימי אחז‪ .‬מה צרה היתת שם‪) .‬שס ט( ארם מקדם ופלשתים מאחור‪.‬‬
‫משל לבן מלכים שגזרווג לי )יב( בן פדגיגו להמיתו‪ .‬אמר אם אגי הורגו עכשיו אתחייב‬
‫מיחח למלך אלא הריגי מושך םניקתו ממגי ומעצמו הוא מ ת ‪ .‬כך אמר אחז אם אין‬
‫גדיים אין תישים אם אין חישים אין צאן‪ .‬אם אין צאן אין רועה‪ .‬אם אין רועה אין‬
‫עולם ‪ .‬כך היה סבור ברעתו לומר ‪ .‬אם אין קטגים אין תלמידים ‪ .‬אם אין תלפידים‬
‫אין חכםים‪ .‬אם אין חכמים אין יקגים ‪ .‬אס אי! יקנים אין גביאים‪ .‬אם אין נביאים‬
‫אין הקב׳ה משרה שכינתו עליהם ‪ .‬הה״ר )שס ח( ציר תעודה חתום תורה בלמודי ‪.‬‬
‫ר׳ הוניא בר אלעור אמר למה נקרא שמו א ח ז ‪ .‬שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ‪ .‬ר׳‬
‫יעקב בר אבא בשם ר׳ אחא ‪ .‬אמר ישעיה )שס( וחביתי לה׳ המסתיר פניו מבית יעקב‪.‬‬
‫אין לך שעה קשה כאות־ שעה שכתוב בה )דברים לא( ואגכי הסתר אסתיר פגי ביום‬
‫ההוא וםאיתה שעה קייתי לי שאסר כי לא תשכח ספי זרעי‪ .‬יטה הועיל לי)ישעיה ח(‬
‫‪n‬‬
‫™‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫המגדלי ו‬ ‫אימ!‬ ‫פדגוג ‪.‬‬ ‫מעושה ‪) J :‬ינ(‬ ‫גנו‬ ‫נד״א‬ ‫שדנמה‬ ‫)יא( עין שעשתה ‪.‬‬ ‫וקיוינ דעת )ארן הזאת‪:‬‬
‫^״״‪_™.......‬״™^‬ ‫^ ‪.-_.‬״״‪-‬״‪..‬״‪.‬״‪.‬״״‬ ‫^‬ ‫ניוואלט הלננן אבןהם ^‬
‫ווייםין סיר אי ייי האיין גיוואלט הך?גן אביהם(‪ '.‬ווי ךער פסוק יאו־ט די'זעגען גיקיטע; צו‬
‫‪.‬עין ןד^טדאס איו נןךש‪ .‬רבי אחא יאןט זיי‪,‬וענען'נאר ניקוםעןיךך בהעפטיז צו' המגן‬
‫ךעם מ'ע??ש וואס ‪ •%‬איו ך אויג פו; ךער וועל‪ !:‬וראם איו אברהם(‪ .‬ךיי אוינ וואס חאט‬
‫גיטאן; ט^פש ארף דעו־ וועלט ווילען'ךי בילינר מאבי;‪ .‬היא גןי־ש ‪ .‬רבי אחא זאנט ‪.‬עם‬
‫^*טייטהוא‪. .‬ער‪ .‬אנןרהם ייאיס‪,‬ער האט געהיילינט ךעסנאמען פון נאט ךע טען ןאט אים‬
‫ניוואלש אריין וואךפץ' איי §ייער‪ .‬אוג וויי ךי ברברים זעגען גיקומע; הרנגן אברהם האבי•‬
‫אלע אעיהויבין ‪#‬וךייען וויי ‪ .‬ווי ויער פסוק ‪.‬יאגטךהי בימי אמי‪8‬ל ‪. .‬עם שטיי״ט אי; פסוק‬
‫י_יהי בימי אחז • ייעלכע צרח איו דאיט גיייען‪ .‬ארם' איי גיקומינ; פו; טןךח ריט ךי פלשיים‬ ‫‪:‬‬

‫וענק גיקומע; פו; מערב זייט םלח^וז סאלטי; טיט אחו‪ .‬למשל ךער ראם האם געאךעייעט‬
‫לאס קיך פו; מלך ןאט גיוואלט הרען יראם קינד‪ .‬ןאט ער ןיזאנט אויב איך וועל אים‬
‫הרננן וועט טע; ראך טיך הרגנו'‪ .‬נאר' איך רעל אויעק נענןען' פו; אים ךי אם ראם זייגט איס‬
‫ןויעט ‪,‬ער אליי; ‪#‬טאךבץ‪' .‬איוי ןאט גיזאנט אחז אז‪;.‬נם איו ניטא קליינע ציגען‪ .‬וועט גינו‬
‫דין ;תיסע צעען • 'או גרויםע ציגע; יעגען אויך גיטא וועלץ שעפסין אויך גייט ייי;‪!? .‬ו עם‬
‫איז ניטא שעפםין איז ניטא ךער פאםשוך‪ .‬אז‪.‬עם איו נישא ךער פאםטוך‪ .‬איו גיטא ךי וועלט‪.‬‬
‫אזיי האט אחו ןייאנט או קליינע קינךער וועלין ניט לעךנע; תירה‪ .‬וועלי; ניט דין נרויםע‬ ‫‪:‬‬

‫ר‪,‬לםיךים‪ .‬או גרויםע ד״לםילים יועלין' ניט דין‪ .‬וועלין ניט די; חכמים י‪ .‬או חכמים עעליי; ;יט‬
‫ץין וועלי; ניט ידי; ז‪.‬קנים‪ .‬אז ו״קנים ויעלין ניט זיין ייעלק ?יט זיין נביאים‪ .‬או נביאים ייעלק‬
‫גיט ויי; וועט גאט' ניט מאכיין רוהע; די שכינה אויף די‪ .‬ווי רער ןםוק זאנט בינך איין‬
‫דאם לעלגוננ פאר חתמה ךי תורח טיט טיינע לעךגער ‪ .‬רבי חוג;א בר אלעזך'ןאט'גייאגט‬
‫פאר ראם האט טען אים גידופי; אהי‪ .‬דייל ?ןר "האט פאר האלטין די שויהלען אוג ךי ‪$‬תי‬
‫מדרשים מען זאל ניט לעךנען אי; די • לבי‪;.‬עקיב ‪3‬ר אבא ןאט'ניואגט פץ' רבי ארויןם וועגין‬
‫‪8‬‬
‫ישן׳דה הנביא ןאט ניואנס איך האף צו נאט' תאם‪,‬ער האט בעסא״^י! י‪-‬יק ?נים יו' ‪.‬יי ייידיי •‬
‫יעים איו ניטא‪.‬קיי; ‪!;.‬תעירע צייש ווי די צייט וואם נאש בעהאלט' דין פנים פו; די יולי; אונ‬
‫וול ניט קוקע; אויףיךי‪ .‬אינ פו; די צייט ןאף איך אויך צו}אש וואם ער האט צו ניואנט‬
‫אז ךי תורה וועט ניט פאר‪}.‬עסי; רעלי; פו; ויינע קינךער‪ .‬ראם האט אהו ניהאלפין‪;. .‬נר‬

‫האט‬
 ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫מ כ‬ ‫ש ד‬
‫י ׳‬ ‫‪2‬‬
‫ר לו‬ ‫סדר‬
‫הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה׳ לאותות ולמופתים ‪ .‬וכי ילדיו היו והלא הלמידיו היו‪.‬‬
‫אלא םלסד שחיו חביבים עליו כבניו ‪ .‬וכיון שאחז בחי כנסיות ובתי מדרשות התחילו‬
‫הכל צווחים ווי‪ .‬ויהי בימי אחו‪ .‬ויהי ביםי יהויקים ומה צרה היחח שם )ירמיה ל(‬
‫ראיתי אח הארץ והנח חהו ובחו‪ .‬משל לטלך ששלח)יג( פרסטגמא שלו בסדינו־‪ .,‬מה‬
‫עשו לה בני המדינה ‪ .‬נטלו אוחה וקרעו אותה ושרפו אותה באש ‪ .‬שנא׳ )שם צו( דהי‬
‫כקרא יהודי שלש דלחוח וארבעח‪ .‬חלת ארבע פסוקי‪'.‬כיון שתניע)יד( לפסוק )איכה א(‬
‫היו צריה לראש קרעה בתער חםופר ותשלך אל חאש עד חום כל הםנילה על האש‬
‫אשר על האח‪ .‬כיון שראו הבל כן‪ .‬החתילו הבל צוותים ווי ויהי ביםי יהויקים‪,‬‬
‫)רוח א( ויהי בימי שפוט השופטים ומה צרה היהה שם‪ -.‬ויהי רעב בארץ ‪ .‬למדינה‬
‫שהיתה חייבת ו‪ (\0‬ליפס למלך‪ .‬שלה המלך )טז( נבאי טמיון לנבותה ‪ .‬מה עשו לו בני‬
‫המדינה ‪ .‬נטלו אותו וחכו אותו‪ ,‬ואחיכ אסרו אוי לנו כשירניש הסלך בדברים הללו‪.‬‬
‫מה שבקש לעשוח לוו עשיני לו‪ .‬כך בימי שפוט השופטים חיה אדם מישראל עובד עיז‪.‬‬
‫והיח חריין מבקש להעביר עליו מרח הדין‪ .‬והיה היא בא ומלקה אח הדיי; ‪ .‬אמר מה‬
‫שבקש לעשות לי עשיתי לו‪ .‬אמרו אוי לו לדור ששפטו אח שופטיהם ‪ .‬ההיד ויהי‬
‫בימי שפוט השופטים ויחי רעב בארץ‪) .‬אסתר א( ויחי בימי אחשורוש ומה צרח‬
‫היתה שם‪ .‬להשמיד להרינ ילאבד‪ .‬משל למלך שהיה לו כרם אחד ינזדיונו לו ג'‬
‫שינאים‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)פו( גנאי נמיין‪ .‬נרסי׳ פי׳ מ נ ס נוס לא‪1‬צר ה‪-‬ולו!‬ ‫)'נ( פרשנוגניא‪ .‬פי׳ ספריו איגרס‪) :‬יי( לפסיק סיי‬
‫חו״ל אלי סנ׳דלרין‪:‬‬ ‫)י!( סחרש יספשגר • יאזרו‬ ‫‪) vzT.no‬נוי( ליפש‪ .‬פי' ספריו נוס‪:‬‬ ‫גייס ‪ .‬פהוא פסיק‬
‫‪-‬‬
‫^^ "מייט־ךי‬ ‫האט נימיינט עם ניעט שיין‬
‫נןץךער ראם }אט האט סיר ?יגעבין ;יעלי; סיר די; צו דייכנים אינ צי 'וואנדער‪ .‬זעיגע! !ני‬
‫ךע־ ניווע; ךינע קץךער • ‪.‬ייי‪.‬יעינק לאיךןיווען זיינע ר‪,‬לטיךים'‪} .‬אר ייי יענעןייאויף אים ליב‬
‫־‬

‫ניווען |נלייך ייי‪!.‬יי' וואלטי; ‪.‬ניווען דינע ‪.‬קינךער‪ '.‬ווי אחו האט פארשלאסין ךי שוהלע; אונ‬
‫ך בתיי םךרשים ךאבין' אלע'א?ניהייבין שביי״׳מ עיי‪ .‬ניהי ביםי ‪$‬ןו'\ןנס שטייט אי; פסוק‬
‫ךהי‪.‬ביטי' יהוי‪.‬קיס‪ .‬וועל^ע ^רה' איז ךאןט" ןיווע;‪ .‬יךט;ת רזנביא ןאט‪.‬נייאנט איך האב ניועהן‬ ‫‪:‬‬

‫ךי‪,‬עךד זיא איז ווי?ט למשל אכןלך ןאט נעיטיקט אבךיף אין ךער םרי}ה‪ .‬אונ ךי סענטשיין‬
‫פון ךי ;!ךי^ה האבי; גינוםען ךעם כךיף אונ האבי; אים צווךיםען אונ פארברענט • ‪ ' V‬ך ע ד‬
‫ןםוקיאןט אי!הוךי האט נילייעןט אץךער טנלה ךריי פיר פסוקים ווי'‪.‬ער איו ניקוימען‬
‫צום פסוק היו צךיה לראש יךי פייך ייעלי; דין' די‪^.‬על?טע> ןאט' ער צו' שניטען דיי טנ?ה‬
‫י‬

‫מיט רעם שךליבעיןס םעסער אונ האט ^יוואךפין שטיקלאכודיו אויףדעם §ייער'ביז‪.‬ער'האט‬
‫‪6‬אר וירקט' ךי גאי^ע ?צלה אויף רעם &ייער‪ .‬וויי ךי יורץ האבץ ךאס ניועהן הא‪2‬ץ אלע‬
‫‪1‬‬
‫אנניהויבי; שרייע; וך‪ .‬ניהי בינך ;הדקים‪.. .‬עט שטייט אין פסוק דתי בימיי שפוט השופטים‪.‬‬
‫וויעלכע ?ירה איו דאךט גייווען‪. .‬זמ איי ניווען אהומער אין 'לאוד‪'.‬ל‪#9‬ל איסךינוז איז ניווען‬
‫‪:‬‬
‫שוילךינ פאךאטקעםיצום מלך‪ .‬האט ךער מלך '‪}.‬עשי‪.‬קט א‪.‬טענט?ד; אי; ךי מדינה' אפ'צו‬
‫}עםען ךי פאדאטקעם‪ .‬וואס ןאבץ ךי ם־^ףשין פו; ךי טדינה' ניטאהן י‪ .‬ייי'האבי; אים‬
‫נישלאנץ‪ .‬ךערנאך האבץ די ךזא?ט וויי צו יאונו אוךער טלך וועטריםען ראם טיר האבץ‬
‫}יטאןן‪ .‬ויאט ‪;.‬גר האט נידאך^טיאוף טאהן ןיאכץ ימית איים }יטאהן‪-‬״שיי איי ?יייע*־ אין‬
‫ך צייט פץ שפוט סשו^טיט •י אי איוב האט נעךינט עבודה ‪.‬זךה* אינ ךער דיין האט אים‬
‫ניראלט <?ג?ךא?ין ‪ .‬ןאט' ‪,‬ער נישלאנץ ךעם ךדן‪^ .‬ער ן א ט ןיזאנט ראם ירעד‪.‬דיין ןאט ‪TO‬‬
‫ןיוואלט טאףן ןאב איך יאים ;יטאף;‪ .‬האבץ ךי חכמים ןטאנט' וויי צו ךעם ריר* וואםיךי‬
‫^שפישץ ךיעךע ש‪?1‬טים‪ .‬ווי ךער'פםוק\אנט‪.,‬עם'איז גץועןיאץ ךער^ייט שפוט השופטים‬
‫יואט' מע; האט נעמשפט ךי שופטים‪ .‬איו גיוואךי; אהיוננער אין לאנד‪. .‬עם שטייט "אין‬
‫§סוק ויוזי בימי אח‪#‬ור'וש‪ .‬וועלכע' צךה אייי דאךט ניויען !' ‪3‬ע; ןאט ניוואלט המג; אלע‬
‫•י‪:.‬ץ‪ .‬למשל אטלך ןאט ניהאט' אווייעאךטין‪.‬וענק ';יקומען צום וריננאךיטין ךריי'שונאים‪.‬‬
‫איינער‬
 ‫מ ב‬
‫בראשית קסח‬ ‫לך לך פרשה‬ ‫סדר‬
‫ש ו נ א י ׳ ‪ .‬הראשון מ ת ח י ל ט ק ט ף ב ע ו ל ל ו ת ו ה ב ׳ מ ז נ ב ב א ש כ ו ל ו ת והגי מ ע ק ר ב נ פ נ י ס‬
‫כ ך פ ר ע ה )שמוח א( כ ל הבן הילור היאורה תשליכוהו‪ .‬גינ|)ירמיס כט>)‪ (P‬ה ח ר ש ו ה מ ס ג ר‬
‫א ל ף ‪ .‬רבי ברכיה א מ ר ה ח ר ש א ל ף והמסגר אלף ‪) .‬יח( רבגן אםרין כולם א ל ף ‪.‬‬
‫המן ביקש לעקור הגפן כולה שגאמר )אסתר ג( להשמיד להרוג ו ל א ב ד א ח כ ל היהודים‬
‫וגוי ‪ .‬וכיון שראו ה כ ל כן החחילו צווחים ו ו י ‪ .‬ההיר ויחי בימי א ח ש ו ר י ש ‪ .‬י י ש ב ר א ב א‬
‫ב ש ם רבי י ו ח נ ן ‪ .‬כ י ם שגא' ויהי מ ש מ ש צ ר ה ושמחה ‪) .‬יט( א ס צ ר ה אין צ ר ה כיוצא‬
‫ב ה ואם ש מ ח ה אין ש מ ח ה כיוצא כ ה ‪ .‬א ת א ר׳ שמואל ב י נ ) כ ( ו ע ב ד פ ל נ א ב כ י ם ש נ א ׳‬
‫ויהי מ ש מ ש צ ר ה ‪ .‬והיה ש מ ה ה ‪ .‬מתיבי; ליה ו ה כ ת י ב )בראשית א( וימי אור ‪ .‬איל‬
‫)כח( עור ה י א אינה ש ם ח ה ש ל ס ה ‪ .‬שלא זכה חעולם ל ה ש ח ט ש ב א י ח ח האורה ‪ .‬איר‬
‫יהודה ב ר סיםון א ו ת ה האורח ש נ ב ר א ה ביום הראשון היה א ד ם ס ב י ם ב ה מ ס ו ף העולם ו ע ד‬
‫ס ו פ ו ‪ .‬כיון ש צ פ ה ה ק ב ׳ ה ב ד ו ר ה ס מ ל ובדור ה פ ל נ ה גנזה לצדיקים ל ע י ל ‪ .‬ההיד )משצי ל(‬
‫ו א י י ח‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫)כ( וענו סלנא ‪ .‬עשה מיוליקת יהלונתא יסלק עליי ‪t‬‬ ‫)י!( סיורש יהמסגי אלף ‪ .‬ר׳ נרטה אמר השיש אלן ימיכני‬
‫)נא( עיו שיא‪ .‬עדיין אינה שמימ שלימה יאמר ל יוזא‬ ‫»׳‪) : J‬־יו( וימן אמיי יכו׳‪ .‬סיג יכיי! בראו כן סיזחילו‬
‫נרסי ן‬
‫־‬ ‫ככל ציימין כוי‪) :‬יש( אס לרס‪ .‬אס מלני נלרס ו‬

‫איינער ן א ט ^געריקןען ךי יימע־טמיבין ךי קליינע‪ .‬ךער ^נךערער״ןאט״זאפיגעתםען‬

‫{ודיי?לאןד מיט )?רייבין‪ .‬ך ע ר ךךיטער ן א ט אויםנעריםע; ךיי יייינש״טאקץ ‪9‬יט ל י י{אר‪.¥‬לען •‬
‫אזיי איו גיייען ביי ךי י ו ך ץ ‪ ' .‬פ ך ע ה ה א ט ‪.‬גיזאגט יןעלכער ‪.‬קיגד‪/‬אי^ח ויאם 'יועט גייבארץ‬
‫ויעלי; זאל מען א י ם ד א ר פ ץ אין טייך‪ .‬ןבוכרגצריןאט פארטריבע; פו־ ךי>י*ךין ה ח ל ש וה*םם‪;.‬ר‬
‫א ל ף ‪ .‬רבי ברכיה זאנ ט ט ו ו ק ד מע??שי'ן‪.‬זענען ניווען ך ע ר החרש אונ טווענד מענטש'י;‪.‬ןענען‬
‫‪:‬‬

‫;יווען ך ע ר ם ? ג ר ‪ .‬ך י רבגן זאגין ךיער החרש אוג ךער מסנךצו‪1‬אסען'‪,‬זענע;'ניוו'ע; טיוזענד‬
‫<הלש ם י ^ ט מ ע ן ך ר‪.‬לםידי חכמים ‪8 .‬סגר מייגט מען'די רייכע>‪ .‬ן ס ן חאטיגיוויאלט אוים ריייםען‬
‫ךעם גאנ״צין דיין ‪ #‬ט א ק ‪ .‬ווי ךער פסוק זאניט ןןר ן א ט גיוואלט* הל?;! א ^ ע י י י ד ! • י י י ' ד‬
‫יולין האבי; ראם גיזעןן האבץ ךי א^גיהויבי; שרייען ו ו י ‪ * .‬ווי ךער״פסוק זאגט ויהי בימי‬
‫*‪,‬־?!ומש‪ .‬רבי ש?!עץ ב ר א כ א }א‪.‬נט פון רבי יוחנן ס' וועגין ווא ע ם שטייט דעו־ ווארט ויןןי‪.‬‬
‫איו אטאהל נייוע; אצלה אונ א ס א ן ל אש?!תה‪* .‬אויב 'ן‪1‬ם איו' ניויע; י אצרה י איו *נייט ניווק‬
‫‪.‬קיץ גרעסעלע ^ י ־ ה ‪ .‬אונ אויב״עםיאייןיווע; אשסחה איו גיט עווע;‪.‬קיץ גרעםעלע ש מ ח ת ‪.‬‬
‫ל כ י שמואל ב ר נהשן קךיג‪.‬ט אדיף לבי ש‪0‬עון א ו נ ‪ .‬ע ר זאגט ויא '‪ .‬עס שטייט ויקי" איו }יווען‬
‫‪%‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫אצרי־ • נ ן ן ז איי ןמוען אעזןוחה‪ .‬ן א ט מען גיפךענט ייייירבי' שמואל '‪.‬עם שטייט ר א ך ויהי‬
‫א ו ר ‪ .‬יזןס איונדואלי; לי?שי'ג( אינ‪..‬עם איו ניט' ניוויען‪..‬קיץ צרה‪'.‬ןאט ריבי שיטיאל ?יענפעלט‬
‫ךי לי?טיןקייט איו גאךנייט גידען״קיין ג'א‪5‬צע ש?‪1‬חה ‪ .‬ו ו י י ל י ך י ד ע ל ט ן א ט ניט זיוכהייגיווען‬
‫צו ני‪£‬ע; ט י ט ל י לי בט‪:‬נקייט ‪ .‬רבי ‪.‬יהודה'בר סימון יאנט די ליכטינקייט* וואם איו'בשאיפי;‬ ‫‪:‬‬

‫!‬
‫}יוואלין רעם ‪.‬עלשטיןיטאנ ויען דאםאל*ם וואלט' ני‪.‬ווע*'אםענטש יואל'ט‪..‬ער*נן‪.‬קענט יעהן פון‬
‫איין ילק וועלט צום א?דעךין‪..‬עק וועלט• ווי י ^ א ט ' ן א ט ניייעין; אי^עם י וועט'?יביאךץ 'וועךין‬
‫ך ע ר דור פץ ‪8‬בול אויג ךער דור ה פ ל ג ה ‪ .‬יוואס האבץ גיימאכט רעם טאךעם(‪ .‬ה א ט י גאט‬
‫^עהאלטין ךי ליכטיגקייט צו ך י צך‪:‬קים וואם ייעלץ דין ייעןימשיח וועט 'קוטען‪*.‬יוי ‪.‬לער‬
‫פסיק זא?ט לי וןעג' פון‪ .‬די צדיקים וועט שיוגען ווי די ליכטעיקייטי״עס וועיט אלע' מאהל‬
‫לי?טיגער' יועלין ביו‪,‬עם )ועט אעיןרייט וועדי; י רער טאנ י‪ .‬מעין ק א ט גיפרעגט כיי לכי שםואל‬
‫‪ { V‬י י ?ידען א מ ג נ ד אוג י'‪.‬עם' איז ניייעןיפלייה‬ ‫י ~ ל ה • ‪- ^ :‬ילידי'?‪.‬קי י }‬
‫‪a‬‬
‫‪5‬‬ ‫ב‬
‫^‪':'°‬״‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫י י ט‬

‫‪:‬‬
‫ךעם‪,‬עךשטי; טאנ>‪ .‬אונ ‪!;.‬ם איו נייט ניוויען‪.‬קיץ צרה‪ .‬ן א ט רבי שמואל' ג‪?:‬ננפעלט'‪.‬עם איו‬
‫נ א ך ניט ?יווען‪.‬קיץ נא;צע' ש ? ח ה ‪ .‬ווארום אלץ ;ואס‪,‬עם איו כשאפי; 'גיוואלץיידעם 'עךשטין‬
‫טאנ וןעט‪.‬קאליע ‪.‬וועךיין‪ .‬ווי"ךער פשוק זאנט ךי היםלעןייועלי; צו גיי* וויי ר ע ר תיךייאונ‬
‫ך י ע ל ד יועט פארפוילט וועךין ווי אקלייד‪ '.‬ן א ט מעןיגיפךעןט ביי ר?י ^וםואל‪.‬עם שטייט‬ ‫ז‬

‫ראך‬
 ‫פ ר ע ה מ ב‬
‫בראשית‬ ‫לך לך‬ ‫סדר‬
‫ואורח צדיקים כאור נונה הולך ואור עד נכון היום ‪ .‬מתיבין ליה והכתיב )גראשיה א(‬
‫ויהי ערב ויהי בקר ‪ .‬א״ל עור אינה שמחה שלמה ‪ .‬שביי םח שנברא ביום ראשון עתירין‬
‫לבלוח שנא )ישעיס נא( כי שםים כעשן נסלחו והארץ כבנד ח ב ל ת ‪ .‬אחיבון ליה והכחיב‬
‫ויהי ערב ויהי בקר יום ב׳ יום נ' יום ד׳ יום ה׳ יום ו י ‪ .‬איל עיר אינח שמחה שלםח ‪.‬‬
‫שכל טה שנברא בששת יםי בראשית צריכים עש ה ‪ .‬כנון החרדל צריך ליםתק החטים‬
‫צריכים להטחן‪) .‬כב( התורססין צריבין ליםתק ‪ .‬םתיבין לי־ והכתיב )בראשית לט( ויהי‬
‫ח׳ אח יוסף‪ .‬א״ל עוד אינה שטהה שלםח ‪ .‬שנזדוונח לו אותה )כג( הדוב ‪ .‬םחיבין‬
‫ליה וחכחיב )ויקרא ט( ויהי ביום השםיני קרא םשה ונו׳‪ .‬איל עוד אינה שמחה ש ל ם ה ‪.‬‬
‫שםחו נ ד ב ואביהוא‪ .‬םתיבין ליה והכתיב )במדבר ז( דהי ביום כלות משה ו נ ו ׳ ‪ .‬איל‬
‫עוד אינח שםחה )כד( שנננזח כבנין ח ב י ת ‪ .‬םחיבין ליה והכתיב )יהושע ז( ויהי ה׳‬
‫אח יהושע ‪ .‬איל עוד אינח שטחה‪ .‬שהצריך לקרוע בגדיו‪ .‬םתיבין ליח וחכחיב‬
‫)שיב ‪ (f‬ויהי כי ישב חטלך בביחו וחי חניח לו וגו׳‪ .‬א״ל עוד אינה שמחה שלטה‬
‫שבא נחן ואסר לו )מלכים א מ( רק אחח לא חבנה ה ב י ח ‪ .‬אסרו ליה )כה( א ם ק‬
‫דירן אסור רידך ‪ .‬איל וחכחיב )זכריה יד( והיה כיום ההוא יצאי טים חיים וני׳‪.‬‬
‫)ישעיה ז( והיה ביום ההוא יחיה איש ענלח בקר וטי • )שס יא( והיה ביום ההוא‬
‫יוסיף‬
‫י‬ ‫ט תנות כהונה‬
‫שנאמר ילא ינול מפס לנא אל אהל גמעו וגושי *‬ ‫נוסיגן ו ) נ נ ( סירמסין‪ .‬מין קנוניות מרס ונתנשלת ו׳‬
‫) נ ס ( אמו! ד ק ‪ .‬נבר אמרמ אש שלט מה שיש להשיב‬ ‫העמיס יאח״נ היא מתוקה ע" סיסי! ו ) נ ג ( סזינ‪ .‬אש־ו‬
‫על‬ ‫פונףסר‪ ) :‬נ ד ( שנגנזה‪ .‬נננין הנית גרשי׳ ‪1‬פי׳ המשנן‬
‫ראך אין פסוק‪ .‬דהי״עךב ניהי"ב^ייט ? ט נ י ^ ' ^ ^ ^ ו ע ן י ״ י ^ ב ^ ^ ו ^ ס א י ^ י ^ ן פ ף ה‬
‫ךעם אנךעךין טאנ(‪ .‬אונ אזויי שטייט ביי רעם ךריטען טאנ אוגיביי רעם פערטין טאג אונ‬
‫ביי דעם פינפטען פ!אג אוג ביי י רעם זעקסטץ טאג‪ .‬אונ‪...‬עם איי ניט ‪.‬במדען‪.‬יזיין צךה ‪ .‬האט‬
‫ר^י שמואל גיואגט‪,‬עם איו נאך ניט ןימעןיךץ‪.‬גאגצע שמחה ‪ .‬מאדום אלץ מאם‪.‬עם איי‬
‫בשאפין ‪.‬גיוואריןיאץ ף ‪,‬עךשטע ‪,‬ועקס טענ דארף סע; נאך &איטיג מאבי;‪ .‬רעם'חרדל‬
‫דאךף טע; וים ‪5‬אכי;‪ .‬מייץידאךף מ ק מאלי; ‪'.‬תור'םי‪.‬סץ ךאךף מ ק יים טאכץ‪'.‬ןאט מ ק‬
‫גיפרעגט ביי‪.‬ךכי שמואל‪,‬עס שטייט ךאך‪.‬אץ פסוק מהי ח את יוסף לגאט א י ו ; י מ ק נןיט‬
‫ז‬

‫יוסף('ויעלבע צךהיאיי דאךט ןיווק‪ .‬האט כבי שמואל גייאיגט דאךט איו אויך גייט ןיווען‬
‫‪.‬קיץ גאגצע שףהת‪ .‬מארוס ךער בער <ךי נדיב פון פוטיפר> האט ך ך בהעפט צו אים ‪ .‬האט‬
‫‪ 9‬ק גין)רע‪.‬נט ביי רבי שמואל ‪{.‬נס שטייט ךאך אין פסיק דחי ביום השמיני קרא משה ;ךעם‬
‫ז‬

‫אבטץ וןזאג' האט ם^ה גירושין צו אהרן טיט דינע קינךע‪ .'0‬וועלכע יצרח איז דאךט גימע;‪.‬‬
‫האט רבי ‪#‬מואל גיזא^ט ךאךט איז אויך ניט נימק'‪.‬קיץ גאנצע' שמחת‪ .‬מארוסי נדב'אונ‬
‫אביהוא יענק ‪,‬גי;‪8‬טארבין‪ .‬הט מ ק ;יפךעגט ביי כבי שמואליעים שטייט ראך אי; פסוק ויהי‬
‫י‬

‫ביום ?לות משה ;?ם'איז גיווען אין רעם'טאג מאם משת הט גיענךינט אויף שטעליןדעם‬
‫ט?זב;> יועןכע ^ךה איז דאךטגיווק‪ .‬ןאט כבי שמואל גמאגטךאךטו«זאויךגיטני‪.‬ויען!קיין‬
‫;א;צע 'ש?תה‪ .‬מען טען האט אויף ;י‪$‬אהט רעם בית המקדש איו ךער משכן בעהאלטין‬
‫גיוואךי;‪ .‬האט מען ניפרקט בייז כבי שמואל ‪:?.‬ם ‪#‬טייט ךאך אץ פסוק !יהי' ה׳ את‪.‬יהוש_ע‬
‫נ^אטאיז ד י ו ק נ‪1‬יט ‪:‬הושעו‪ .‬מעל^ע צרה איז ךאךט ‪.‬גיווק*‪ .‬האט רבי שמואל גיואגשידאךט‬
‫איז נאך ‪5‬יט ‪.‬גיויען״קיץן!טחה‪' .‬יוארום ‪.‬יהושע* האט גיךאךפט צי רייסץ ךי קליידער‪* .‬האט‬
‫טע; גיןךעןט ביי כבי שמואל ‪.‬עס שטייט ךאןז אין פםויק מהי כי;‪4‬־ב הימלך״בביתוייה׳‬
‫הגיח לו <מען ךער ‪5‬לך דוד איז גייעסין אץ שטוב אוג* גאט האט אים גימאבט רוהען פון‬
‫זיינע פייך(‪ .‬וועלבע' צרה איז דארט' גמע! ‪ .‬ן א ט כבי שמואל *גיזאגט ךאךט איז גאך אויך‬
‫גיט ;מוען ״קיץ !א‪.‬גצע ש^חה ‪ .‬מארוס גןן ן א ט גיזאנט צו דודי ת'וועםט' ניט ^אהע; רעם‬
‫בית סמקדש ‪ .‬ןאביןךייר^נן גיזא;טצוךבי שמואל* טיר האבץ שויןיניואנט' ראם אוגזעליגע‬
‫ןןאס קור ןאבץ גידןאט צו וא‪.‬נץ‪ '.‬זאנ רו וואס דו ןא?ט' צו זאןץ'‪ *.‬ןאט* רבי שמואל‬
‫גיזאגט‬
 ‫בראשית קסט‬ ‫ל ך לף פ ר ש ה מ ב‬ ‫סדר‬
‫יוםיף ה׳ וגו׳‪) .‬יואל ג( והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס‪) .‬ישעיה כז( והיה ביום‬
‫ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳‪ .‬םתיבין ליה והכתיב )ירמיה לוו( והיה כאשר נלכדה‬
‫ירושלם ‪ .‬איל עיר היא שטחה שבו ביום נטלו ישראל)כו( אופבי על עונותיהם‪ .‬יאיר שטואל‬
‫בר נתםן אופכי גדולת גטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב ביהמ״ק שנאסר‬
‫)איכה ל( תם עוגך בת ציון וגו׳‪) :‬ך!( ויהי בימי אםרפל ‪ .‬נ׳ שטות נקראו לו ‪ ,‬כוש‬
‫נםרוד אטרפל ‪ .‬כוש שהיה כישי ודאי ‪ .‬גםרוד שהעטיר טרד בעולם ‪ .‬אטרפל שהיתר‪.‬‬
‫)כז( אמירתו אפילה ‪ .‬דאםרי יאפלי בעלמא )כת( דאםרי )כט( ואפלי באברהם‪ .‬שאסר‬
‫שירד לכבשו האש ‪) :‬ן! ואריוך מלך אלסר ‪ .‬איר יוסי )ל( םסלחיי תמן תנינן )לא(איסרין‬
‫לשם אלסר ‪ '.‬כדרלעוםר מלך עילם ותרעל מלך נוים ‪ .‬א׳ר לוי אתר הוא חמן)לכ( םצטווח‬
‫ברומי‪ .‬ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליתם ‪ .‬איר יותנן ותדעל הוא ש ס ו ‪ (I) :‬ר״א‬
‫ויהי בימי אמרפל מלך שנער‪ .‬זו בבל ‪ .‬ואריוך סלך אלסר )לנ( זה יון‪ .‬כררלעומד סלך‬
‫עילם‬
‫מתנות כהוגה‬
‫)ל( מלח״א‪ .‬שש מקום ‪:‬‬ ‫מפלי ננני ירושלים ‪:‬‬ ‫על דבריו משסה אמור אתם מס שיש בידן לומר ו‬
‫)לא( איסרין‪ .‬מפנע שקורי! אותה אישר! על שם אלסר‬ ‫)כי( איפ;׳ כי׳ ‪ .‬פי׳ הערון היחס יקירת רוח ‪:‬‬
‫שהוא תיקן איתי משנע ‪ j‬־"נ )לנ( מלשוות נוים אתר‬ ‫)נו( אמירתי אפילה‪ .‬אמרפל ;!עריקון אמירה אפל‬
‫הוא נו׳‪ .‬מקום יש נרומי שקורי! אותו נ ר ם ‪) :‬לנ( ו ה י י ! ‪.‬‬ ‫הנעיהו יהיה מתעילל ושחק ננל העולם ! )נת( דאמר׳‪.‬‬
‫מלו אלאסר נישדקין מלן אל אש‪.‬־ שאסר אל עציין ענ‬ ‫םנעיס! ) נ פ ( ואפל׳ ילשין שתוק וצחק נדאמרינן דהוי‬

‫אין'"פם‪7‬ק^תיה"בויום" ההוא‪.‬יצאו מים חיים מירושלים )אין רעם טאג מאס‬

‫ירושלים' מעט גיניאהט ויערין ‪/‬ועט זןרויס גיי; קןעלעךןע וואםער פון ירושל‪.‬ים> • והיה ‪3‬יוט‬
‫‪:‬‬

‫ההוא )אין רעם טאג'וועיט אםעגטש אדעייען איין _קאלב אונ [ימיי שע פםין אונ״ער מעט !ענוג‬
‫‪:‬‬

‫האבי; זיין פרנסה פון' די('‪. .‬רזיה ביום מהוא )אין רעם טאו‪ .‬מעט }אט קויפין גאך אטאףל ךי‬
‫געבליבענע פץ‪.‬זיין ^אלקו‪' .‬והיה ביום מהוא יאץ רעם טאנ מעט ךי‪;.‬ע; פון ךי בעךנ ןי‪5‬קייט>‪.‬‬
‫ויהיה ביום ההוא )אין דעם טאג מעט‪.‬גיכלאזץ מערי"; טיט אנרויסץ שופח‪ .‬האט מען ;ייצןךקט‬
‫ביי רבי שמואל‪.‬עם שטייט אי; ‪ peg‬והיה כאשר ;לכדה ירודים )או ירושלים איז איין גיגוטיען‬
‫גימארץז‪ '.‬וועלכע שמתה איו דאךט גייווען‪' .‬ןאט בבי שמואל גייא?ט דאס איו גיווע; אש?‪£‬חוז«‬
‫מייל רעם טאג'האבץ ךי יוךיןיאפךגוטען אשטראף §אר וייגרע ו י ך ‪ .‬ויעלי! זיי שוי; ניט‬
‫מער גישטראפט *וועךין‪ .‬מארוס רבי שמואל ביר' גחט; האט }יןא;ט ידעם טאג ראם רער ייח‬
‫המקדש י איז חרובי}יראתן חאבי; ךיי יורץ ^פנינוםען אךויםין'ש^ראף פאר יי;ערע זיבי •י‬
‫מעלי; ‪.‬ךיישוי; גיט מער ןישטראפט וועדי;‪ .‬ווי‪.‬ךער פסוק ואגט צו ציו; ךיינע ךןד האבי; ךך‬
‫שוי; אויםנילאיץ ‪) :‬ה( רהייביטי אסךפל ‪ .‬ךריי נעטק האט §ע; אים גירופץ ‪ .‬כוש גיךור‬
‫אמךפל‪ .‬כוש האט טע; איים גיירופץ ומיל‪;.‬נר איי גיוועין פון כוש‪ .‬ננךודןאט מען אים גיתפיז‪.‬‬
‫ותל';!ר דואשיגיםאבט ךי מעלט ואל ווייךער שפעגי}ען ןעגץ }אט‪ .‬אטךפל האט טען אים‬
‫גירופיין מייל ריניע תיד ןעגעי; גיווען פיגסיטער‪;' '.‬נר האט פי‪.‬ג?ושער גיטאכט ךי מע?ט <סיט‬
‫זיינע' ךייד מאם^ר "האטי אנגיךעיךט סע; יואל וךךער שפעגיגען' }עגץ }אט(‪;.'.‬נר האט קיג‪?.‬טער‬
‫ניטאכט'אברהםן'מעןיער האט';האנטיטע; זאל אים ארייץמארפי; אץפייער‪ .‬מארוס אכרהט‬
‫האטידאך‪/‬גייט גיוואםט או }אט מעט 'איםו^אה; אגס‪,‬ער האט גימי‪/‬נש ‪;.‬ער מעט פאר ?ךענט‬
‫ז‬
‫רעךץ איי ךאך אים ךער מייל פינסטער גימע; י‪) :‬ן ואףוך מל־ אלסר‪ .‬רבי יוסי פץ ם?חי;ה‬
‫(‬

‫האט גיואגט ךאךטץיהאבץ טייריגילערוניט' ךי סטבע ימאס טען ת?ט איסר איז דאם אויף‬
‫רעם 'נאמע; אלסרי‪ .‬מייל' ךער מלך אלקר האטי זיא גימאןיט‪ .‬פדךלעומר ךער מלך פו!‬
‫‪1‬‬
‫' ע י ^ א ו נ תדעל ךער״םלךייפו; ניוים ריבי לוי ז » ט אץרוים איז דאיא^רט וואםהיי?ט נוים‪.‬‬
‫האבי; זיי גינוטע;'' אםע^טש אוג האבץ אים גיטיאכט אסל‪ -‬אויף ך ך ‪ .‬יאגט בבי יוה}! ךער‬
‫דבר יאחר‪; .‬אך א?שט איז ‪.‬ויד‪,‬י בימי אקרפל‬ ‫נאטען יפו; רעם'מלך איו' גמוע; תדעל !‬
‫) ז (‬

‫מלך שנער‪ '.‬שגער איז בבל‪ .‬אךייוך מלך אלסר‪ .‬דאם איו י*;‪ .‬קדךלעוםר‪^.‬יך‪.‬ע;לם ךאס‬
‫אמ ךי*‪ .‬תדעליםלר גויס‪ '.‬דאס איז אדום‪'.‬זיא פאר שרייבט די פ אדאטקעם מאס י‪.‬יא‪}.‬ע?ט‬
‫ז‬ ‫מ‬

‫»‪1‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫י י "‬ ‫י‬ ‫!‬

 ‫ל‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫מ ב‬
‫י׳‬ ‫פ ר ע‬
‫רף‬ ‫םדר‬
‫)לד( עילם זה טדי‪ .‬ותדעל מלך גוים זו טלכוח אדום ‪ .‬שהיא סכתבת )לה( טירוגיא‬
‫)לו( מכל אויה ‪ .‬א׳ר אלעזר בר אביגא אם ראית טלכיות מתגרות אלו כאלי ‪ .‬צפה‬
‫לרגלו של משיח ‪ .‬תדע שכן‪ .‬שהרי בימי אברהם עיי שגתגרו הטלכיות אלו באלו‪.‬‬
‫)<ז( באה הגאולה לאברהם ‪):‬ך!( עשו מלחמה את ברע וגו׳‪ .‬ריט חית דורש שמות ‪.‬‬
‫ריב״ק הי׳)לח( דורש שמות‪) .‬לט( ברע שהי׳ בן רע ‪ .‬ברשע שהיה בן רשע ‪ .‬שגאב‬
‫שהיה שואב טמון‪) .‬מ( ושמאבר שהיח פורח ומביא ממון ‪ .‬ומלך בלע היא צוער ‪.‬‬
‫)מא( שגתבלעו דיוריה •י )ט( כל אלה חברו אל עמק השרים ‪ ,‬ג׳ שמות גקראו ל ו ‪.‬‬
‫עסק השדים עמק שוה עמק סוכות‪ .‬עמק השרים שהוא מגדל םדני׳ ‪ .‬ר׳א שהוא עשוי‬
‫שרים שדים תלסים ‪ .‬דיא שהוא םגיק את בגו )מנ( כשרים ‪ .‬עסק שוה ר׳ ברכיה ור׳‬
‫חלבו בשם ר' שמואל בר גחמן ששם הושוו כל אויה וקצצו ארזים )מג( ועשו לו ביטח‬
‫גדולה והושיבו אוחו לסעלח ממגה ‪ .‬והיו סקלסין לפניו ואוסרים שמענו אדוגי גשיא‬
‫אלהים‬
‫ב ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫‪ 1‬י ק לי א נ ו כייגס וגו׳‪) :‬מא( שנתכלעו נו׳ ‪.‬‬ ‫•‬ ‫נ‬
‫שנשנעי ונבלעו נהפנח שחס יעמירס ינלע דרש לשין נלוע‬ ‫שלה נאלהי ישראל ו )לז( עילפ‪ si .‬יין נמי שזרשי‬
‫והניא ממין נגול יעילה ‪ .‬שגאנ שוגא אניי שישמיפ‬ ‫שו״ל שש שגיס מלו יין נעילש ע נ י ל ‪ :‬פילס היא נ מ ד‬
‫‪c‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מ ד נ ה‬ ‫‪6‬‬ ‫ג ע י‬ ‫‪6‬‬ ‫ה‬ ‫ה ג י‬ ‫‪C‬‬ ‫‪M‬‬ ‫ת‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬י‬ ‫ש‬
‫ל״ין ולמרוד נהקנ״ס ‪ :‬ה״ג נילקוש‬ ‫** י "‬ ‫* '‬ ‫י * י‬ ‫' '‬ ‫?* ' * י " '‬
‫ונייש״י מגדל סדגיס סי׳ שהיי מגדלים אילנית גדולוש‬ ‫)לס( שורניא‪ .‬העדין פי׳ פגין מם ‪ :‬ולי( פנל אומית‬
‫שעישין מהן סדן לקצב עליי נשר ודרש סשדים לשון שדנים‪:‬‬ ‫העולם‪ .‬ילסינן נקראת גויס! ה״נ נילקיני )לי( נאה‬
‫)מנ( נשדיס ‪ .‬דרש השדים לשין שדים נד״א יינק שד‬ ‫נאילס לאנרהס ינדלקמן ‪) :‬למ( דורש שמית נל׳ ׳‪!.‬עריקון‪:‬‬
‫אמי יי״ל שהיה ארן שינה ושמנם ‪ ) t‬מ נ ( יעשי לי נ י מ ה ‪.‬‬ ‫ולש( נרע ‪ .‬נן רע נדשע נן רשע שנאנ שיאנ מ מ ק ‪:‬‬
‫לאירהס נשתוו מן המלחמה ונצח איתס ‪ 1‬אל ימסר נ י ׳ ‪.‬‬ ‫)‪ (8‬שמאנר‪ .‬פס אנר לפר‪1‬ח לקנן הון ר נ ‪ :‬אנר ננפים‬

‫^'^!"לתשות‬ ‫פון אלע פעלקער‪.‬ךבי ‪.‬אליעזר ןר אכינא האש‬

‫^ווי^זען די ?ל?ים‪ .‬זאלכוטויחאפין אויףנןשיח‪ .‬איך וייעל ריר ווייךןי‪%£‬עם איז איוי‪'.‬ראתם‬
‫אין די ןייט פון אכךהם דייל‪,‬עס איי גיווען אסלח^תיצווישק ךי'מלכים‪ .‬איז‪.‬גיווארין א אדם‬
‫איזוןג<א}ר‪1‬י‪£‬קייט> ציאכרהפ! )ה(;‪.‬נשי מלחמה את ברע‪ .‬רבי'‪?.‬איד י!אט*?ידר‪.‬שת די‬
‫נעטע!• בבי ;הושע ‪#‬־ קוחה ןאטאויך גידךשת גענןען"‪^ .‬רע וואט }מן אים ןירופין ודייל‬ ‫ז‬

‫‪,..‬עיי איי גיייען ?‪ 1‬כע‪ .‬אשלע;טער יוןן‪ .‬בי־שיעחאט §וען אים ןירופין"‪ .‬ווייל ‪?.‬נר איו ןיווע;‬
‫ןן רשע‪ .‬אש‪£‬ע‪.‬כטער יוהן‪ .‬שגאב ןאט טען אים גירופין‪ .‬ודיל שהית שואב ממון‪. .‬ער ןאט‬
‫ןישע?ט געלט‪'.‬ש?אבר'ןאט מק אים ;ייתפין‪ .‬ידילישס א§ר\‪.‬יער ןאט ?יםאכט אייןפיייך‬
‫אפליגיל‪^. .‬ר איו גי?לויגין אפילו אין ויץטע לעגדעד גאר צו §אר נאמלק ‪3,‬עלט'‪ .‬רער כלך‬
‫ן^ע דאס איו צוער‪ .‬יפאר ייאם האט טען' איו־ גייתפץ ^‪2‬־ע‪ .‬דייל ך'שטיבי] פון צו_ער‪.‬יעג‪.‬ען‬
‫איין גייעקע; ?יייאי־ץ אין ךי‪?.‬מ־ר‪) :‬ט( כל אלת חיברו‪ .‬תא אלע מ^כים ןא^ין ייך בןעפט‬
‫צום״עטק השדים• למי נעטען ןאט ‪.‬ךער אלט גיחאט‪. .‬עמק נושרים‪ .‬״עמק קיו!‪.'.‬עסק‬
‫סוכות‪. .‬עמק השירים‪.‬ןאט נזק אים גירופין ודיל ראלט האט גיעאקסין נתיטע אוינ גראבע‬
‫בויסער וואם מען האט פון די גיםאיט םר}ים‪ .‬ך קלעצעד ייאס מ ק האקש אייף די פלייש‪.‬‬
‫ןאך א?שט אט שלים איז רער נןייטש פעלרעיר‪'.‬רער ארט ווא ךי'נ‪1‬לכים ןא?'ין זיך‬
‫‪6‬ארזאסולט איו גץוקפעלרער אוג בייטקיזאנאנעס‪ '.‬גאך אפשט איז ע!לים איו‪/‬לייך ווי‬
‫‪,.‬עסוואןט' גיששאגעין שידים‪ .‬כליםט‪ .‬דיי^עלךער' וענק }יווען'פעט'אוג ןאיין'גישיפייזט די‬
‫?‪ r^fjr‬אייייייי ךי בךי םט שפ״ייזין רעם ךןענדיגען קינד ‪'.‬פארי וןאם ןאט טען'‪.‬גיירופיין רעם‬ ‫‪:‬‬

‫§ךט‪.‬עמק שוד‪ ..‬כבי'ברכיה'אוני בבי חלבויןאבין ניואנס פון בבי שמואל בר גחמן ם ייעגין‬
‫ןוייל דאלט האכין ךךיואלע פעלקער פיארגלייכט אוניןאביןאפניהיאקט ?!עגען בוימעריאוג‬
‫ןאבץ גיטאכט אךדםע ביטח' )אלשעמעה אינ האיץ ארויף' ןטעןיט אברוזם ן' ארח י־י בי?ה‬ ‫‪:‬‬

‫אונ הא‪3‬ץ איים גיילויבט אונ ןאבץ"^יזא;ט הער צו אונז^י־ הערר‪ .‬י ת ביוט א^אטליכער גשיא‬
‫<«יך‪#‬ט> (!וויסקי אוף‪ .‬דו ביוט א‪£‬לך אויףיאונו‪ .‬דוביץט אנשיא ארף אונו‪ '.‬דיו ב'‪:‬וט אנאט‬
‫איי!ז איןו‪ .‬האש אברהם גטאגט צו ךי‪ .‬עס פק־ט ניט'ביי ךי וועלט אירי מלך‪?. .‬נם פעלט‬
‫י‬

‫ןיט ביי די וועלט אייר גאט‪ .‬פאי וואס האטי מען גןרוקין רעם אךט ?ןמק סיבית'דיילי ;‪i1‬‬
‫איי‬
 ‫בראשית סע‬ ‫ק ד לןז פ ר ש ה ם ב‬ ‫ד ר‬ ‫פ‬
‫אלהים אתת בתוכנו ‪ .‬איל מלך את עלינו‪ .‬נשיא את עלינו‪ .‬אלוה את עלינו‪.‬‬
‫איל אל יחסר העולם מלבו‪ .‬ואל יחסר העולם אלוהו‪ .‬עסק סוכות שהוא טסוכך באילנות‪.‬‬
‫איר תנחוםא גפן ותאנה ורמון אגוז ושקד תפוח ופרסק ‪ .‬הוא ים הטלת איר אייבו לא‬
‫היה שם אלא צנורות היאורים נתבקעו ונעשו ים ההיד )איוכ כח( בצורות יאורים בקע ‪:‬‬
‫)י( שתים עשרה שנה עברו ונו׳‪ .‬רבי יוסי ורשבינ‪ .‬ר״י איםר ייב וי״נ הרי כיה ‪ .‬אסר‬
‫רשבינ כולהון יינ שנה היו‪) .‬מד( םה םקיים רשבינ ובייד ש נ ה ‪ .‬אלא בייד)מה( לטרדן‪.‬‬
‫וכייר שנה בא כדרלעוםר ‪) .‬מו( בעל קורת טעין בעוביה ‪ .‬והםלכים אשר אתו ויכו‬
‫את רפאים בעשתרות קרנים בעשתרא רקרנא ‪ .‬ואת הזוזים )מז( בהם ית ויותנה דבהון‪.‬‬
‫ואת האסים בשוה קריתים תרתין קריין אינון ‪ .‬ואת ההורי זו)מח( םטרפולין ‪ .‬ולםת הוא‬
‫קורא אותה חורי שבררו אותת ויצאת להם )מט( לחירות בדור הפלגה ‪ .‬עד איל פ א ‪p‬‬
‫אשר על הםרבר ‪ .‬עד )נ( םשריא דפארן ‪) :‬יא( וישובו ויבואו אל עין ונו׳‪, .‬איר אחא‬
‫לא‬
‫כהונה‬ ‫מ תנות‬
‫עיקר משאו נ! היה הוא העיקו שננשס ואנונה וגו כים‬ ‫בלא ולה לקנל עליו אפילו שס המלונה ואן נ׳ שס‬
‫עיקר המרו‪) :‬נמ( נהם נקמיו נמו נסנו״ל‪ :‬הריח‬ ‫אלמת שנשם שנפועק מן העונד ) נן נסרעין מן הנענדן«‬
‫‪,‬‬

‫קריין נו׳ ‪ .‬נ' מקומות היו שנהם ׳ושנים םאנדס ודרש‬ ‫ה״נ )מד( מה מקיים רשנ״נ ונארנע עשרה דמשמע שנשנת‬
‫קרישים לשון קריה ‪) 1‬ממ( מערפזלין‪ .‬פי' העוון הנדל‬ ‫׳יד למרדן נא נדרלעומר ומשני ארנע עשרה למרדן ‪1‬‬
‫והאס נלפון יון משדא אש פולין ע״ו‪1‬ת נלומו האש‬ ‫סיג )מה( למרת‪ .‬והוא לשו; רדוי ומלנות נד״א וסוא‬
‫ועיקר של העיירות ו )מש( לחידוש נ ו י ‪ .‬פירש״ ל י‬ ‫היה רודה שנדרלעומר הים נוגש אוהס נתוקם עד שענדו‬
‫שנתינ ו פ ן ה׳ אותם משם אנל אלו ניררו לסם העיר מאש‬ ‫אותי נעל נרחם ונן לשון הכתינ " נ שנה ענדו משמע‬
‫ונתקיימה נידס ולא נפוצו משם ו ) נ ( משריא ו פ א ר ! ‪.‬‬ ‫שלא נעונתס‪) :‬מו( נעל הקורה נ ו י ‪ .‬מי שהקירה שלו‬
‫איל‬ ‫אפיפ שאתרים שועניס עמו סוא נננס נעוניס וסובל‬
‫‪ rjt‬גיוזק ברעקט' טיט בוימער‪ .‬רבי תגתומא^אנט אויף ךעם״אךט איז גיווען ווייגשטאקין‬
‫‪8‬ייגין מילוךוימען‪ .‬נים מאנךלען העפיל אפתן!קין‪'.‬ךאךטאיז'דאם ג'יזאלצעגע"‪:‬ם‪ .‬רבי' אייכי‬
‫זאןט דאךט איז גיווען קלייי^ע טייכין דעריגאןד איו די‪,‬עוד ןישפאלטיין ןיוואף; איז גיוואךץ‬
‫א‪:‬ם‪ .‬ווי'ךער פסוק זאגט בצורות;אורים בקע‪ .‬צווישען דיי שטיי'גער'תאט‪!.‬גר ארןפ;ישפאלטץ‬
‫א‪:‬ם‪) :‬י( שתים‪,‬עשריח שנה ‪ .‬צוועלף ;אחר‪' .‬ןאבין די געךיגט ךעם כדךלעומר דרייצעהן‬
‫יאוןזר וזאבין' די סורר גיווען אן י איםי‪ .‬רבי יוןי אוג רבי שמעו; בן גמליאל קךיגעז‪' .‬רבי‬
‫יוסי זאג‪:‬ט צוועלף אוג ךרייצעהן איו פיגף אוג צוואגציג‪ .‬רני שטעון בן גמליאל ואגט ךי‬
‫יאקרין'וואם די" וזאבין יאים' }עד^ט אוג' ראם די היאכין אין אים מורד גיוועין צו זא;ו‪1‬ן אס‬
‫ביווען ךרייצעהן ^אהר‪ .‬וןאס רען זאגט ךער פסוק פערצעתן ^אהר האבין ידי טורד ןיווע;‪.‬‬
‫}אר טען טיינט ניט פעךצעיןן יאחר‪ '.‬גאר מען מיעט ידעם פערצעהגטי; ^אהר ווי‪ .‬די ןאבץ‬
‫טורד גיווע; איז ניקוטעןיכדרלעוטר טיט די םלכים דאם םיט איים‪ .‬ווי מעגטשין זאנין ךער‬
‫פע?טש וואם ךער בעלעק י איז דינער ‪!?.‬ר י טראנט ךי גךעבערע דיט פוי;' בעלעק אונ ךי‬
‫איביעךינע מעניטשין יזעלפין אים נאר טראנץ'‪ .‬אווי איו ניווען ךער עיקר פון די םלתןד•‬
‫^דרלעוטר אוג' ידי איבעיוץגע מלבים‪.‬ועגען גאר גיקוםען העלפין אים‪ .‬זיי רןאבין גישלאני; ף‬
‫ךפאים אין‪.‬עשירותיןרגןם‪ .‬די האבין'גישלאגין ךייגבוךים' וואס ‪.‬יעגען גיןוען' אין‪.‬עשתרות‬
‫ואת וזווןים בהם‪ .‬זאלםט גים ליןענען בהם‪ .‬גאר ברןם‪ .‬זיי האבין' גישלאגין ךי שעגםטע‬
‫םע‪5‬ףשין וואט איו ןיווען צווישען זיי‪ .‬אונ זיי הא?ין גישלאגין די אי?!ים אין שוה‪.‬קרית‪.‬ים•‬
‫אין״ץןויי שטעט ןאבין ניויו^נט ךי אימים‪ .‬חורי איו גיווען די ךעזערענט שטאט‪ .‬פארייאש‬
‫האט ‪?.‬ע; גידופי; די שטאט חורי‪ .‬דייל ווע; די זעגען פאךשפךייט גיוואריןיאויף ךערייעלט‬
‫ביי ךעם ד‪1‬ר חפלגה האבי; די וי!ז בזעצט אין די שטאט 'אוני ךי שטאט איו פרייא גיוואךין‬
‫צי״זעגעןפון איר ניט פאר טךיןיען גיוויאךין‪ .‬ביז איל פארן ראסיגעבי; רעם" םךבר' ביו‬
‫י‬
‫ךעם ?לאץ פארן‪) :‬יא( דשובו !יבואו‪ .‬ךי זענע; צוךיק ‪.‬גיקו§ען ביו' צום ארט‪.‬עי; םשפט‪.‬‬
‫רבי אחא ואנט פאר וואם האט מען גירופי; דעמ אךט עין משפט‪ .‬דיילי ויי האביין‪/‬יןז‬
‫נהע^ט אויףךעם אךט צו ד‪.‬עכ מענ‪.‬טש ראם ‪,‬ער איו ךי אוינ פון'רער וועלט‪ .‬ךי אוינ ראם‬
‫האט‬
 ‫בראשית‬ ‫ב‬ ‫מ‬
‫לך לף פרשה‬ ‫פדר‬
‫לא באו ליזדווג אלא בהיר )נא( נלנל עינו של עולם‪ :‬עץ)נב( שעשתה םר״ה בעולט‬
‫ומ מבקשים לםטותה‪ .‬אתטהא ‪ .‬היא קדש איר אחא הוא כתיב ‪ .‬הוא שקידש שפו‬
‫ע ל הקב״ה בכבשן האש ‪ .‬ויכו את כל שדה העטלקי ‪ .‬עריץ לא נולד עמלק ואת‬
‫אטרת ויכו את כל שדה העטלקי‪ .‬אלא )ישעיה מו()ע( טניר םראשית אחרית‪ .‬וגם‬
‫את האםורי היושב בחצצון תמר )נד( בעין נדי)נה( דתטריית ‪ .‬ויצא סלד סדום וטל‪,‬־‬
‫עמודה ונו׳ את כדרלעוםר סלך עילם ונו׳ ד׳ מלכים עשו םלחםה כננד חסשת )נו( ויכלו‬
‫להם ‪ .‬ועסק השדים בארות בארות חסר )נז( בירין בירין ססקן חסר ‪ .‬וינוסו טלה סדום‬
‫ועטורה ויפלו שסה ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחםיה ‪ .‬ריי אוסר ויפלו שסה אלו האוכלוסין ‪.‬‬
‫והנשארים הרה נםו אלו הםלכים ‪ .‬ור׳נ אםר דפלו שסה אלו הסלכים ‪ .‬והנשארים‬
‫הרה נסו אלו האוכלוסין ‪ .‬על דעתית דר׳י )נח( ניתא ‪ .‬ועל דעתיה רר׳נ קש־א ר׳‬
‫עזריה ור׳ יונתן בן חני בשם ר׳יצהק אסרו )נט( בשעה שירד א״א לכבשן האש וניצול‪.‬‬
‫יש טאויה שהיו םאםינים ‪ .‬ויש שלא היו םאםינים‪ .‬וכיון שירד סלן־ סדום לחסר וניצול •‬
‫החתילו סאםינים באברהם לםפרע ‪ ) :‬י י ( ויקתו את כל רכוש סדום ועטורה ואח כל אכלם!‬
‫י'‬ ‫כ ה ונ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫״כלי ‪>tnw‬‬ ‫יאמרשארנעה עשו מלסמ׳ עס סחמשס לימד‬ ‫איל שיוישי שידו )גא( גלגל פץ ני׳‪ .‬זס אנלהס שמאיר‬
‫למדיני׳ דאלינ כנר ידעני שהם ו׳ יס׳! )נו( נידן נירי!‬ ‫מיני נל סעולס נענין סאמיגס ‪ ) 1‬נ נ ( שעששס ‪ .‬שננשס‬
‫נ י ׳ ‪ .‬ני תרנס אונר‪,‬ליס יש" נורית שממני סיי מעליפ‬ ‫כזיא גש מעישס ‪) 1‬ננ( שגיד מראשית נ ו ‪ .‬סנתינ קראי‬
‫תמר לתומר‪) :‬נת( ניתא‪ .‬שהרי מליני אש״נ שמלו סדוש‬ ‫ע״ש שיפי‪ ) :‬נ ו ( נעין ג ד ‪ ,‬נתלצין תמי שרגיש אינקליש‬
‫יצא לקראתי » )נש( נשעס שירו נ ו י ‪ .‬ולעילם המלניס‬ ‫נעי! גד ‪) t‬נס( זשמרייפ‪ .‬ששש נדליס תשריש סרנס‬
‫נפלי שמס ימלו סדום יצל י י ז נש למען יאמינו נשו‬ ‫‪ t t o‬ננישי <‪ p‬גד; ) נ י ( יינלי ל‪9‬ש‪ .‬לכן תור‬

‫^אימט^ר ‪,‬‬ ‫האט אפגיהא^טיו‬

‫ן ז י א ^ ‪ .‬כבי אתא ואןט ‪^.‬עם שטייט הויא קרש‪ .‬ער האט'‪.‬גיהיילי‪.‬ןט דעםיגאטען פון גאט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ויען נןען האט אים גיויאלט ארי'יץו‪«0‬יפין אין פיןער‪ .‬יי דזאבין ?יעז^אןין די גאנצע ? ‪i b s‬‬
‫פו; ‪..‬עמלק‪. .‬עטלק איוגאך ;יטגי^ארין גיייאלין אויג דו זאגםט די ן־״אכין ‪3‬ישלא‪.‬גין די גאנצע‬
‫‪:‬‬

‫יי‬
‫ל\ע • ‪ • 1 5‬א י י ך פעלד״וועט‬ ‫ט‬
‫ןעלר פון‪.‬ע'טלק‪ .‬ןאר די תיריז ‪? ?*9‬ל^י י‪,‬‬
‫ואם‬
‫ט‬

‫‪8‬םאןזל ןיהעךין צו״עםלק‪ .‬ךעם'‪.‬אסולי'וואט וואיהנט' אין ח״צצון תמר" ןאכין'יי אויןז•‬
‫ןישןייאוגין‪ .‬חןיצון ^ ר איז ךיי ?זטיאיט ‪.‬עין גדי ראס״דאךט וואקםיי פיליטייטלען • ןערטלןד‬
‫פון ?דום אונ דער מלך פון״עמורח אונ ךער סלך פון אלמה אונ ךער טלך פון צביים איונ‬
‫‪1‬‬
‫רער טלך פון בלע חאבין גי‪.‬ה^לטין מלחשה טיט בדרליעוםר אוני הרעל אונ אמרפל אונ‬
‫אךיוך‪? .‬יר^לכים האכין גיחאלטי; מלחמה טיט פיניף'‪ .‬אוינ ךי פיר ידאבין איין ךגוםען ך‬
‫פיגף‪ .‬אויף רעם ?לאץ״עםק סשירים אייי גיווען נלייבער טיט ליים'‪ .‬אונ ךיער מלך'פון םרוים‬
‫אוינ ךער מלך פון לעמודה יענען א;?לאפין אוג די‪.‬יענעןיאלייין ןי‪8‬א‪.‬לין אין רי ניריבערלייים‪.‬‬
‫יבי יהודת אונ רבי נרוט;ה קליגען‪ ".‬רבי‪.‬יהודה ואגט וואם״עס שטייט די זענעןאריי; גיפאלין‬
‫‪%‬‬
‫םיינט טען די זעל?ער'זי;ע'רע זענ ען אליין גיפאלין! אונ וואם^עס"^טיי ט די" איבעריגע‬
‫י‬

‫זעגען צום בארג גילאפין‪ .‬ךאם‪,‬יענען די ??•כים‪ .‬רבי נחמיה יאגט פאר קעי־ט איי }'ץיען‬
‫די מלכים זענען אביי; ?יפאלין • אוג די‪,‬זעלגער זעגעי‪/‬ילאפק צום בארג‪/.‬א!־־ רבי יהודון‬
‫וואם ‪,‬ער יא‪.‬נם או לי ?!לכיס ‪.‬יענען }יט אדיין ניפאלין אין די נליבער‪ .‬איי רעכט יואם טיר‬ ‫ז‬

‫}‪.‬עפינען אי רער מלך פו; ףרוט איו ךער נאך גיקוטען'צו אברהםען‪ .‬אכעריינאך ר?י נחמיה‬
‫ןנאם ‪^.‬ר יאןט אידי מלבים זענען יא אליי! ;יפאלין איי ךי'גךעער‪.‬רי‪-‬איראירדע^םלך‬
‫פון ?ודום ךקומען צו אלרהם‪ .‬רבי‪.‬עוך‪;.‬ה אונרבייו‪:‬תן כן חגיייא^ין פי! "לבי יצחק ם וועגין‬
‫ווק טען האש אבךהם אבינו אליי;' ?ידאלפין אי; §ייער י אינ ער איו ןירעטעט גיוואירין‪.‬‬
‫א‪.‬נךערע האבי; ני;לויבט אונאנדע‪$‬ע ןאבי; ניט נינלוייבט ‪ .‬אוניווי רער מלך' פו; סמםיאיו‬
‫אליי; נינןאלין אין רעם ליים גרוב אונ איי ?ירעטעט' גיייאךין‪ .‬רייל מען וזאט ניועה; או דאס‬
‫‪.‬קען עין האטםע; שיין ני;לויב ט אז רער נם פין אברהם איז אויךיאטת‪) :‬יב> וייקחו \ ך י‬
‫‪:‬‬

‫ןא?י; גיטםעי ראם גא^צע פאלםעגין פון סתם אונ פיון עטורה אינ י'י!‪$‬ר ;נסיננואךנ'''‪.‬כוועליע‬
‫עסינווארג‬
 ‫בראשית קעא‬ ‫לףלףפרשהמב‬ ‫סדר‬
‫ד׳ יהודה אומר זו )ס( עבודה ‪ .‬ור׳ נחמיה אמר אלו )סא( ה כ ו ת מ ת ‪ .‬ויקחו את לוט‬
‫ונו׳ כך עשו ללוט נתנו אותי)סנ( כפירה ונטלו אותועמהם ‪) .‬סנ( כ*כ למה והוא יישב‬
‫בסדום‪ .‬לקיים מה שנאי)משלי יו( חולך את חכםים יחכם ורועה כסילים ידוע ‪ .‬ויבא‬
‫הפליט ‪ .‬ר״ל כשם קפרא אמר הוא עוג הוא פליט ‪ .‬ולםה נקרא שסו עונ ‪ .‬שבא ומצא‬
‫את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות ‪) .‬סג( הוא לא נתכיין לשם שסים‪ .‬אלא)סד( אסר‬
‫אברהם זה ק־ניון הוא ‪ .‬ועכשיו אני אוסר לו גשבה בן אחיך והוא יוצא לםלחטה‬
‫ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו ‪ .‬א״ל הקביה תייך שכר פסיעותיך אתר‪ .‬נוטל שאת‬
‫מאריך ימים בעולם ‪ .‬ועל שהשבת להרוג את הצדיק ‪ .‬הייך שאתה רואה אלף אלפים‬
‫ורבי רבבות מבני בגיו < ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן ; שגא׳)דברים ג(‬
‫ויאםר ה׳ אלי אל תירא אותו כי בידך יגו׳‪) :‬יג( וינד לאברם העברי ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳‬
‫גהםיה ורבנן‪ .‬דיי אומר כל העולם כולו מעבר אחר‪) .‬סכ( והוא מעבר אחר ‪ .‬רינ אסר‬
‫שהוא מבני בניו של עבר ‪ .‬ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ‪ .‬והוא )סו( משיה בלשון‬
‫עברי‬
‫כהונה‬ ‫מתנ ו ת‬
‫ירעני אותי‪) :‬סג( סיא לא נתכוון נ י ׳ ‪ .‬עיג לא נתניי!‬ ‫של אנרהס ו ) ס ( ענודה‪ .‬נקשתי ילא נולאתי פירושי ואולי‬
‫לש״ש נמה שבשר לאנרהס משנס לוע ‪) :‬שר( אמר עיג‬ ‫הוא מין פרי ‪5‬היה עיקר שאכלם ‪) 1‬סא( הנוי‪:..‬׳־״ «‪ .‬ר ‪: .‬‬
‫נלנו אגרםם קוניון‪ .‬קנאי נלימר נוקם נד״א נקגאי את‬ ‫) ס ב ( בסירה‪ .‬בניה הסוהר ז ) ס נ ( ונ״נ למה ‪ .‬למה אינה‬
‫קנאתי‪) :‬סה( והיא מענר א ת ד ‪ .‬נ ל י מ ר בקי! מ ג ו כולם*‬ ‫הקניה ליה נך ומשני יםיא יישנ נסרים לפי שנתיישנ‬
‫)סי( משיה‪ .‬מדבר ‪ 1‬כאיל נאון אתרא נ ו ׳ ‪ .‬מקום יש‬ ‫במקים רשעים לאל״נ ישיא יישב נסרוס למה ל׳ וכנר‬

‫עםי^יואךג האבץ די גינו^ען‪ .‬כבי יהודה ואנט ךאס איז‪.‬עבירה )אווי אנןץ פלי ויאס דאם‬
‫איז גיווען ביי די ראם מעךםטע‪,‬עסי;"(‪ .‬בבי נחמיה זאגט טייטלען האבץ‪!.‬יי צו גינוטען‪ .‬ראם‬
‫איי ניייען ביי‪.‬ויי דאם 'טיערםטע ‪.‬ע?ץ‪ .‬איונ'לוט האבץ דיי אויר גינוםען גיפאניגק‪ .‬אווי‬
‫האבץ ייי גיטאןן צו לוט 'ךיי'האבי! אים גיבונךע! אוג האבץ אים געפילט טיטיייך‪ .‬פאר‬
‫ןואם איי לוט גיעאמען ניתאךין‪ .‬רייל‪,‬ער איו נ';יעסין אין סדום ‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט דעו•‬
‫וואם גייט מיט חכמים יועט ‪,‬ער יקליד‪ .‬וועךץ אוני ךער וואם' איו אחבר טיט* די גאךי; )ימיט‬
‫ךש‪.‬עים> רעט‪,‬ע'רצו ביאכין ווערין‪ .‬אונ רער אנטרונענער איי גיקיומען‪ .‬ריש לקיש יאגט‬
‫ז‬

‫פון בר _קןראם ווענין רער אנטרונענער איז עוג‪ '.‬יפאר וואם האט מען אים ןירופין עויג‪.‬‬
‫נוייל רען ער איו גיקוימק צו' אברהם האט ‪.‬ער גיטןאפין אז אברהם האט ייך בשעפטיגט‬
‫מים ךי מציה פץ ‪.‬ענית ‪ .‬קוכונם'‪, .‬ער האט גיבאקש מצות‪ .‬עוג' וואם״ער האט גייאגיט 'צד‬
‫אברהם או לוט איו גיפא‪.‬נ‪.‬נען ןיוואךץ ה^ט ‪,‬ער ניט גיםיינט פון מציה יוענין‪ .‬נאר‪.‬ער האט‬
‫איוי גיזאןט אכלהם איז אגרוי‪5‬ער כעס; אז איך רעל יאים זאנ״ין זיין ברודעךם י ווהן* איז‬
‫ניפאעק גיוואךין וו עט‪.‬זגר‪.‬ן'יץ טיט יענע פעלקער טלחי!ה האלטץ וועט‪'.‬ער'‪.‬געורם גיהל}ת‬
‫;יעיין ייעל איך משען זיין וריב עדדז ‪ '.‬חאט״גאט ?ייאנט צו עוג'אדי ווי דוילעבםש אי דו‬
‫‪? 4 9 1‬ען שכר פאר למנע טריט ראם י דו ביזט גיגאגגע; זאגי; צו אירהם אוי לוט איו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ן‬

‫ןיפאננען‪,‬נעויאריץ‪ .‬דו וועףט לאננ לעבץ אויף ךעררעלט"‪ .‬אונ וויילדוהיאסט ניטראבטיאו‬
‫אבךהם זאל ;יהרנת יועלין‪ .‬שייער'איך ביי ליי! ליעכי; או דו וועםט דעהן טו^ענר מאהל‬
‫ז‬
‫טוזעך איג צעהןטוזעך מאהלי צעה; טרעך פץ יייגע אייניקלאך‪'.‬אונ דוו‪.‬ועסש'פאלץ }אף‬
‫אי; דיערע יזקוט‪ .‬ווי םשיז' ככינוי האט ניזאנט גאט האטי גיזאגט צו טיר ירי יאליםט גיט‬
‫מורא האבץ פארעונ ווארום איך ‪;.‬ועל אים געבין אין כיין האנטי‪) :‬ינ(‪.‬ו‪:‬נד לאברם'העברי‪.‬‬
‫אונ‪.‬ער האט ןיוא?ט צי ?*כלס העיכלי אז לוט איז‪.‬גיפאגנען ןיוואךץ‪§ .‬אר יראם האש'מען‬
‫אים גירופץ״עכלי‪. .‬קליגעןירגןי יהודה אונ לבי נחמיה איוג ךי לבנן‪ .‬רבי ןהוךה וא;ט עברי‬
‫נ‬ ‫טז‬ ‫י‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫!ע‬ ‫ט‬
‫ניעל ‪ ¥ ^ ? .‬ן ע י? ו'?יי‪1‬ע‪ 1‬אייי י אייי נ י א י א ^ ם‬ ‫איי ךער ‪9‬יי?ש ^ י • עי לי‬ ‫ט‬ ‫י‬

‫אליץ אויף דיא^ךערע דיט‪ .‬ייאליט *‪£‬ר"ןיייען חשיב ביי }אט ‪.‬ןעגין אלע‪ .‬ו בי נחמיה יאנט‬
‫עבלי איו אנאטען‪ .‬מען האט איםיגירופץ עברי‪ .‬ווייל‪,‬ער איי יפי; די'אי^י‪.‬קלאך פין״עבר‪.‬‬
‫"י ל^נ; ואנין מ ק סאט אים גידופי! עביי ווייל ער איי }ירק פון ךי אנךערע דיט טייךיפךח‪.‬‬
‫ןן‬

‫אינ‬
 ‫פ ר ש ה ם ב ט נ‬ ‫ד‬ ‫ל‬
‫ברא שית‬ ‫לר ו‬ ‫פדר‬
‫עברי ‪) :‬יד( והוא שוכן באלוני םסרא ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪ .‬ריי אסר בטשריא דטטרא ‪.‬‬
‫ורינ אסר בפלטץ דממרא ‪ .‬על דעתיה דר״י אחרא הוא דשםיה םםדא ‪ .‬ועל דעתיה‬
‫דר*נ)סז( נברא הוא דשטיה סטרא ‪ .‬ולסה נקרא שסו מםרא ‪ .‬ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה‬
‫בשם ר׳ סיםון ‪) .‬סח( שהםרה פנים באברהם ‪ .‬בשעה שאטר הקב׳ה לאברהם לפול‬
‫הלך ונםלך בשלשה אוהביו ‪ .‬איל ענד כבר בן ק׳ שנה אתה ואחה הולך ומצער את‬
‫עצמך ‪ .‬א״ל אשכול םה את הולך )סט( ומסיים את עצמך בין שונאיך‪ :‬איל מטרא‬
‫אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון‪ .‬והדבר הזה שאסר לך לסול )ע( אין‬
‫אתה שומע לו ‪ .‬א׳ל הקביה אתה נחת לו עצה לסול ‪ .‬הייך שאיני ננלה עליו לא בפלטי ן‬
‫של ענד ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך ‪ .‬התיר )כראשית יה( וירא אליו‬
‫ה' באלוני ממרא‪:‬‬
‫פרשה מג )א( וישמע אברם כי נשבה אחיו ‪) .‬חהליס קיב( משמועה רעה לא יירא‬
‫נכון לבו בטוח בה' סמיך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו ‪ .‬משמועה‬
‫רעה לא ייראןיח אברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה‪ .‬נכון לבו בטוח בה׳ ום‪4‬את‬
‫את לבבו נאמן לפניך ‪ ,‬סמוך לבו לא יירא שנא׳ )בראשית טו( אל תירא אכרם ‪ ,‬עד‬
‫אשר‬
‫מ ת נ ות כהונה‬
‫ימזילו‬ ‫יאמר לו ‪5‬מול כמופרש‬ ‫גנזי‬ ‫‪:‬העין פניי‬ ‫‪ 5‬כ מ ו מנורא‪ : ) :‬ז ( גנרא ה ו א ‪ .‬ולכן אניד איצונ־ מנזרא‬
‫לבין סוף וקן כלומר כפשאר ניר!‬ ‫יכי׳‪.‬‬ ‫) נ פ ( ימש״ה‬ ‫היכל ופליךן של מלן! ) נ ס ( פהמרה ‪ .‬לפין מרי ורונו‬

‫אונ‪?.‬נר האט נירעט ךי שפלאכע וואט מען האט נירעט״אויף ליי״אנךערע'דיט־טי״ך"פרת‪.‬‬

‫)יד( ‪.‬והוא שוכן‪ .‬אונ‪,‬ער'ןאט נירוןט אין אלוני ממלא • ‪:‬כבי יהוךהיאוינ רבי נחמיה קליינעף‬
‫לבי‪.‬יהודה וא‪$‬ט אלוני ממלא איז ךיער טייטש ךער' פלאץ פון מםךא‪ .‬רבי נחמיה'ואנטי רער‬
‫§אלאץ פון מייןךא‪ .‬לבי ;הילה יזאלט ממלא איו'אנאכוען פון' אארט‪ .‬אלוני מטרא לער‬
‫פלאץ וואם היי?ש ממלא‪ .‬לבי ?ח«ת האלט ממלא איז אינאםען פץ'אמענטש • אלוני' ‪?9‬לא‬
‫ךער פאלאץ פון רעם מענ^ש וואס הייסט ממריא‪ .‬פאר וואם האט מען ;!'ים גירופין ספרא‪.‬‬
‫לכי ‪.‬עוריוזהאט נייא;ט לבי ;תודה האט נייאינט פו; לבי םיםוןים וועינין דייל‪..‬ער האט ניךעט‬
‫שטארקע רייד‪,‬נעני; אברהם• ווען נאט האטי גייאנט צו אברהם יער זאל ךך םלךין'\איו‬
‫י‬
‫א ‪ £ » J V‬צ ה ביי דינע ךריי נוטע פליינר ענך'א שכול אינ ממלא‪ .‬ענר האע‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫יענין‬
‫}יואןט צו א^רהם רו ביןט שוי; אלש באלד הונךערט יאהיר' וועסטו גיין' נעסען אויף*זי־‬
‫אועילכע <‪15‬טאףוין־ • אי?כול ןאט נייאינט צו'אברהם דו וועםט ניץיווייךן פאר ליינע פייינד‬
‫אז דיו בייט קלא^ק ויעט מען ארויף פאלי; אוין‪ '5‬דיר אונ מען' וועט ד ך הלננן‪ .‬מטרא האט‬
‫גייאןט צו' אבלהס נאט דאם ‪,‬ערהאט ךיך ניךעטעט פון רעם פי;ער אונ פוןיךי םלכיםיאינ‬
‫פו; הועער‪ .‬או‪..‬ער האט צו דייר ןיואנט דו ןאלסט ךיך טל ייי; 'יועסטו אים ניט *פאלני;‪.‬‬
‫!‬
‫ןאט'}יאט ?יואוןטצו ממלא דו ה*!‪!5‬ט גיגעביןיא׳גצה אבלהם ן‪..‬ער זאל'ךך מל זיין \ איך‬
‫שווער ביי דיין לעבי; איי איך ויעל ניט נייעסן )יעדן צו אברהם'וועןיער וועט דין אין ליעם‬
‫‪8‬אלאץ פון ^נך אונ נןט ווען ער וועט דין אין ידעם פאלאץ' פון א'שב|‪\ .£‬אר ייען ע ייעט‬
‫י‬

‫זיין אין דיין &אלאץ‪ .‬ווי רעד פסוק יא;ט נאט אייי גיועןן גיוואךי; צו אברהם אייןדעםפאילאין‬
‫פון כמלא •י‬
‫פ ר ע ה מ נ )א( וי\ןםע אבלם‪ .‬אקיהס ןאט ניהעלט אוךץ ברוךער איי גי^אנגען }ייוארין •‬
‫דודי הסלך' האט גייאןט פי; א'‪<?.‬לע?טע הערויננ'יועטיןגר' ןיטיימורא'האבץ‬
‫זיין סאךץ איז פעסט פאר זיכעךט אדיף נאטייין' האלץ איי אנןילעהנטי^ר ויעט גיט 'מורא‬
‫ןאבין ביו‪?.‬נר וועט יעה; אגססה' אויף ייינע פי‪:‬נד ‪ .‬פיון אשלעכטעיהערוננ' יועט‪.‬׳נר ניט מורא‬
‫ן א י י ן ‪ .‬ךאם איואירהם‪ ".‬ודיל‪.‬ער ןאט מורא גיהאט ‪8‬אר }אט לליבערןאט‪/‬נרישוין פאר‬
‫״קיק !אך‪ .‬ניט מולא ךהאט‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט איצט ‪.‬ווייס איך' או" דו ןאםט מורא §אר‬
‫}אט‪ .‬דין הארץ איי פע?!ט פאר דכעלט אויףינאט‪'.‬ווי רער פסוק "זאנט דויהאסטיגיפונען‬
‫!‬ ‫־‬
‫‪! us‬יין סארץ }לויןט אץ ליר• דין הארץ איי אנ;יל‪.‬ען;ט אויף }אט ‪.‬וועט‪,‬ער ניט' בורא‬
‫האבץ‬
 ‫בראשית קעב‬ ‫לןזלןזפישזסנ‬ ‫פדר‬
‫אשד יראה בצריו ויחלק עליחס לילה ‪ .‬וישסע אכרם כי נשבח אחיו‪ .‬ההיד)ישעיה לג(‬
‫אוטם אזנו םשסוע רסיס ונר ‪ Q ) :‬וירק אח חניכיו‪ ,‬ר' יחודח ור׳ נחסיח ‪ .‬ר״י אוסר‬
‫הן )‪ (ft‬חוריקו פנים כננד אברחם ‪ .‬אסרו ח׳ םלכים לא יכלו לעטור בחס ואנו יכולים‬
‫לעםוד בהם ‪ .‬רינ אסר אברהם הוריק פנים כננק ‪ .‬אסר אצא ואפול על קדוש שסו‬
‫של םקום ‪ .‬אבא כר זבדא אסר בבלי זיין הוריקן‪ .‬הםדיא )חהלים לה( והרק הניח וסנור‬
‫לקראח רודפי‪ .‬ארשביל באבנים טובוח וסרנליות הוריקן ‪ .‬הםדיא)שם סח( ואברוהיה‬
‫בירקרק חרוץ‪ .‬ר׳ לוי אטר )כ( כפרשת שוטרים הוריקן‪ .‬הםד״א )דכרים כ( טי האיש‬
‫הירא ורך חלבב ילך וישוב לביתו‪ .‬חניכיו בעלי)ד( חניכחו שסם אבדם כשטו‪ .‬שםנח‬
‫עשר ושלש םאוח ‪ .‬ריל בשם קפרא אליעיר לבדו היה ‪ .‬םנין אליעזר שייה • וירדו)*‬
‫עד דן שם ע*ז היא וסכה םלפניח וםאחריה ‪ .‬סכה םלפניה וירדוף עד דן ‪ .‬וסכה‬
‫טאחריה‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫שיטת‪ .‬נ ד פלא יפנו אל סשלל ני אם אל סצלה נפשות ‪t‬‬ ‫א ו נ י ו שישמעו ני תולה אתה וינואו עליו ויםדגיו‪:‬‬
‫) נ ( נפי' שינוויס‪ .‬נ ד ן פרשת פושרים עשם אותי וי‪,‬‬ ‫) ע ( אין אתה שומע נוי ‪ .‬נתמים‪) :‬א( םוריקו פניהם‪.‬‬
‫כלומר שהיה ממעש אותם! ) ־ ( מנינתי‪ .‬נינוי נד״א‬ ‫םיו משנים פניכם מלילו עננו ולש ן וירק קודש ! אננים‬
‫האבץ‪ .‬ווי דער פסוק יאןט ואלםט ניט םורא האבץ אבדם‪ .‬ביו‪.,‬ער רעט זעהן אנ^טה או״ף‬
‫זיינע פץנד ‪ .‬ור ךער פסוק יאלט ךי נאבט איז אויף די צו טיילט גיייאלץ'לאויף אבדם טיט‬
‫דיגע ‪.‬קנעכטו אונ האבין ‪-‬ייי ?ישלאנין‪ '.‬אברם חאט ניהעךט איי ייי! בייבער ?יי ?י&אנגען‬
‫ךייאךין‪ .‬נןט ייי ךי מע?ט<טץ ראם פאר מאיץ ד;עךע אועךין אונ ווילען ניט העדין ךי צ מ ת‬
‫פון דיערח^י־‪) :‬ב( !ירק את חניכיו‪ .‬רבי יתוךח' אונ רבי נחמ;ה קלעען‪ .‬לכי'להורה'זאנט‬
‫זיע; אברהם האט גייא?ט צו דינע בוענטשין זיי ואלין ‪;.‬יין טיט יאים 'אין ךער טלחטת * הא‪9‬י;‬
‫זך נעל נע‪8‬א;ש זייער' פנים‪.‬גענין אברהם לדי יענען אין כעם ניייאי־ין אויף איים' ‪5‬ין ך‪:‬ער‬
‫פנים איו נעל ניוואךץ פו; פעט• !;לקי את חניכיו איז דעו־ טיי‪.‬טש אבךרום האט נעל ?יטאיכט‬
‫רעם פנים פון זיי‪.‬נע מענטשין‪ .‬זיי האבץ ;יואנט פינף טלכים האבץ ניטדקענט ביטטיין‪.‬נע^יו‬
‫־‬

‫ךי פיר ?!לבים יועליין"טיר‪.‬״קענען בשטיין גע?ין !יי‪ '.‬לכי נלזמיה ואגט אבררוםיוזיאטיינעל‬
‫י‬

‫?י‪8‬אנ‪:‬ט זיין ‪£‬נים נעגין ד י ‪ .‬אברןםיאיז איין בעב גיראלין אייף״ייי ביי דין יפנים איו נעל‬
‫^יוואךק פון נעם‪ .‬פאר ויאט‪.‬ייי רזאבין ניט גץיןאלט ביין טיט אים אין ךער טלחצמ‪' .‬אבי־לזם‬
‫האט ניואןט איך ייעל ‪.‬כיין לשלחמח חאלטין ארב איך ויעל געוועע; ךי ‪ rorfe‬ייעטיידאך‬
‫ניתיילי נט וועךין דערנאםען פון' נאט דורך טיר‪ .‬אבא בר ובךא ייאנט' וירק' את חניכיויאיו‬ ‫‪:‬‬

‫ךער טייטש‪,‬ער האט ןיזואפ?ט ייינע מענטשץ‪, .‬ער דואט די אנניטא‪1‬־‪'*;.‬נךוער ר״שוועךךי;‬
‫שפיוען‪ .‬וד רער ‪%‬טוק יאןש ןקרק חנית‪ .‬ראפין ליין שפיז אונ פאךשליים ךיי לועג נעגיןטיינע‬
‫ז‬

‫נאך ;אנער‪ .‬לבי ש?‪1‬עו; בן לקישייאנט ‪..‬ער תאטךיא' בדעקט מיטיבלילאנטיץ אוניפעריל‪.‬‬
‫‪w‬־ האט י י ן?עבץ ברןלא?טין אונ פעךיל ווי ךער פסוק'ואגט ואברותיה'כילקלק' חרוץ‪.‬‬ ‫‪v‬‬

‫אירע ?לינול״יענען נירען בלעקט טיט נאלר‪ .‬וירק אונ ‪.‬ילקלק אייו איץ' ווארט^ לבי לו!‬
‫זאוגט טיט די פר‪^/‬יה ראם לי שואלים ואני; האט ער די ניראיפינט ציגיין אי; ךער }!להטה*‪.‬‬
‫ווי‪?.‬נס שטייט אץ פסוק ךערםע;!ןש וואס האט מורא אוני האט אווייכע האלץיייזאל ‪.‬ער״גיץ‬
‫צוליק אהיים אונ ואל ניט' גיץ אייןיךער מלחמה‪ .‬אווי האט אברהם ארך איים נירופץ צווישיע׳‬
‫ךינע ק;ע?ט‪ .‬ךריבער האבץ די ךך נישטארקש אונ יענען ניינאננק אי; רער מלחמת‪ '/‬פיאר‬ ‫‪:‬‬

‫וואם 'רו?ט ייי רער פסיק ח‪.‬יכיו‪ .‬וויילידייהאבין אייך' ניהייסי; אכלם איוי ווי יער‪ .‬ךריי‬
‫הוןךעלט טיט אבטצעהן טע'נ‪.‬טשי; חאט אבלם טיט נינוםען‪ .‬יץש לקיש‪/‬זא‪.‬נט פין בי־ קפרא״ם‬
‫וועינין ער האטנאר נינומען' איי; מענטש דיין קנעכט‪.‬אליעייך‪ .‬נאד לאם יוא־־ט אליעזר ‪ .‬בטלעפט‬
‫ךריי הוןךעךטמיט א ב ^ ע ה ן ‪ .‬א;רהם האש‪.‬ךי'‪,‬נעיאגט''ביו'דן' ךן'איו אנאמע; פץ עבודה‬
‫זרף‪ .‬אבלןם האט ^יקעץט שלאגיין לי פעלקער' איידערילי עבירה זרת לן איו ניוועץ‪'.‬ווי‬
‫דער ^סוק יאןט ער האט ‪.‬ךיי ‪.4‬ע;א;ט כיו' ד;‪ .‬אונ ;'כוכדנצר האט נ^ענט עזיאניןידי יורץ‬

‫רער‬
 ‫בראשית‬ ‫ג‬ ‫ט‬
‫לףלףפרשה‬ ‫סדר‬
‫האהריה )ירמיה ח( םדן נשמע נחרת םוסיו‪ Q):‬ויהלק עליהמ לילה ‪ .‬ר' בנימין בר‬
‫יפת משם ר׳ יונתן חלילח נחלק מאליו‪ .‬ורבנן אפרי)ה( יוצרו הלקו‪ .‬אסר הקביה אביהם‬
‫פעל עמי בהצי הלילה ‪ .‬אף אגי פועל עם בניי בחצי חלילה‪ .‬ואימתי במצרים‪ .‬שנא׳‬
‫)שמית יב( ויחי בחצי חלילח וה׳ חכח בל בכור ונו׳‪ .‬איר חנחומא )ו( אית דמפקיןלישנא‬
‫אחרינא‪ .‬אמר חקביה אביחם יצא בחצי חלילח ‪ .‬אף אני אצא עם בניו בחצי חלילח ‪.‬‬
‫שנא׳)שס יא( כה אסר ה׳ כחצוח הלילה אני יוצא ‪) :‬ד( ויכם וירדפם‪ .‬וכי יש אדם‬
‫רודף הרעים ‪ .‬איר פנהס רודפיו של אברהם אבינו)ז( הרונים היו‪ .‬שנאמר )חהלים סט(‬
‫בי אתה אשר הכית רדפו‪ ,‬חחיד )ישעיה מא( מי חעיר ממזרח צדק יקראהו לרנלו‪.‬‬
‫&י הוא זה שחעיר לבם של מזרחיים שיביאו ויפלו ביד אברהם ‪ .‬צדק יקראהו לרנלו‪.‬‬
‫וזי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך ‪ .‬איר ברכיה מזל צדק היה מאיר‬
‫ל ו ‪ .‬איר ראובן צדקה חיחח צווחת ואוסרת אם אין אברחם אין סי שיעשח אוחי‪.‬‬
‫ההיד )שס( יחן לפניו נוים )ח( ומלכים ירד‪ .‬ר׳ יהורה ור׳ נחמיח ‪ .‬ריי אוסר אברהם‬
‫ה י ה‬
‫מתג ו ת בהונה‬ ‫‪,‬‬
‫שס יתנינא ואיש ליס יסלס היו נרים ונקראו א נ ו ס םקנ״ס שקיום הרד&ה היי מונים עיי הקניה‪ :‬ס«ג‬ ‫כל‬
‫כמי ו ) ס ( ייצרי מלקי‪ .‬יפייושי ויחלק עיש בוראו ‪ 5‬נילקיש ׳שעיס צייק מ׳ שילשים כיי צוקה היסה !ממשי‪.‬‬ ‫»ל‬
‫איס ומשקין נ י ' ‪ .‬יש שמיציאץ איתי בלשי) אסר‪ :‬יזהו לדק ׳קראהיו ) ח ( ימלניס ירו י ג י ' ‪ .‬נרם׳' ישישיה‬ ‫)י(‬
‫)ו( םריניס היי שנאי נ י ׳ ‪ .‬וש" םייניש היי עיי דקרא יש! נעשר מרני נקש נדן קשתו‪ .‬ששמע הסינית‬ ‫‪"9‬נ‬

‫לער }אך ווי"מעבורה זרה דן איז שדן צו נינוטען ;יוואלין‪ .‬ור דערפם״וק‪7‬אןט"פוןדן״איו‬
‫?ירועךט }יויאליןידאס גישלייא פוןזיינע ‪?.‬ערר‪ 0)":‬ויןלק‪ .‬דיינאכט זןיז אויףיךיצו טיילט‬
‫ןיוואלי)‪ .‬לבי ב?;טין בר'יפת ן א ט }מאנטי פון כבי ייוג^ן ס ווענין‪.‬ידי נאכט האט ד ך אליי;‬
‫ט‬
‫צו טייל • דיכ^נן זאנין (אט האט צו טייילט דינאכט"}אט ‪ oitp‬נייואנט "טיטךמןר ?אטער‬
‫‪8‬כרןם האב איך }יטאףן נםיט ךי <נל‪#‬טע האלבעיגאכט• אונ כ‪1‬יט ךעע קינדער ייעל איך‬
‫‪$‬אןק נסים די א}ךערע'וזאלןע _נאכט'‪'.‬אין ט?מם‪ .‬וריךער ‪$‬םוק ;אןטיסאלבע נאכט האט‬
‫ןאט גיש^אןין ארע ?כורים' אין ט‪1‬גל‪:‬ט י כבי' !־!נחו^א ;אנט אנרערע ואנין" אווי חיאט }אט‬
‫ןיזא}ט זייןןר פאטער 'אקרןם איז אתים ןיג»}ע; חאלבע נא?ט )סלחםה נזאלטץ ‪9‬יט לי מלכיםו‬
‫איך רעל'אייך אימים ג;'ין כ!אלבענא‪.‬כ» העל?ין ‪1‬י;נע'‪.‬ק‪.‬נךער‪ .‬ודי ךער פםיוק זאגט אווי'*ןאט‬
‫}ייאןט }אט סאל^ע }א‪.‬כט רעל' איך'אדרם ניין אין ?!צלים ש^א;ין זייערע בכורים •י)ד( ויכם‬
‫נירלפם‪ .‬זןר ןאט די}יהתףז אונ האט די }‪.‬עןאנט ‪ '.‬או‪,‬ער האט‪.‬ייי" ‪.‬נייהלנת וועטען האט‬
‫‪?.‬גר נעי א}ט‪ .‬יאןט נןק דען‪,‬ני‪3‬ר}ד*וז‪ .‬רבי פנחס'זא}ט ךי םענט׳ןזין ויאס אבירןם *וכינו ןאט‬ ‫ז‬
‫י‬
‫ויי נעיא}'ט זענען ניויען ?לייך' וויי }יהרנת רוךך }אט‪ .‬ווי" רער פסוק יא}'ט רעם וואם דו‬
‫ן!א‪.‬סט נישלאנין ןאבין זיי'}עיא}ט ‪ .‬וויי רער פיסוק ;א^ט ןוי רןעיר ?מזרח צדק יקלאהי ל ל נ ל י י‬
‫ןןער ןאט'ךער רעקט פון ןןורחוייט צדק ןאט אים גירושין ‪3£‬ר יאל טיט אים ?יין"‪ .‬רער' האט‬
‫דער ווע קט לי העךצער פון ידי מענטישין וואס וואהנז״ץ אין מורת דיט‪.‬די ואלין קוםען פאלין‬ ‫‪:‬‬

‫אין ךי ןע?ט פו; אבלךם ‪ .‬ןידק האט אים נירופי;‪.,‬ער יאל ןןיט אים גיי;‪ .‬דער וואס ‪.‬לעבט‬
‫ז‬

‫אייבינ וואס זןר ןאט' ‪.‬נילויכטין פאר אים ווא‪ .‬ער איז ניגאנןען‪ .‬איו‪.‬ער היינט אייך טיט' אים‬
‫י‬

‫?יגא?}׳? • כבי קלטה זא?ט רער ‪5‬יל צ‪,‬לק ן א ט ליכטיינ ך&אכט ךי וויענ פאר אבלוזמ‪.‬‬
‫רבץ ‪.‬ראובן יא^ט "צדקה ןאט גע^לינען אונ ןאט ניזאנט פאר נאט אויבי אברדוס )ועטי ניט‬
‫זיין ווער רעמי טיך טאןן‪ .‬ןןער וועט טאןן צךגןה‪ .‬ווי'‪,‬דער ןסוק ואנט^ר וועט גע?ין פאר‬
‫«»ים פעלנןער אונ״קעניניק וועט‪,‬עי־ ‪«0‬כין אראפ ניךערין' רבי יהוךה'איני לבי' נחמיה קליןק‪.‬‬
‫מ י יך‪,‬ודה י‪,‬א}ט אקרןט ן א ט }יוואך?ין אויף די‪,‬עלו־‪ .‬איי פון ף ‪ .‬ע ר ר ניוואיךיןישווערךין‪.‬‬
‫‪,‬ער ןאט}ייןאךפין'אויףךי ?ז?ורדא' איו פין יי שטרויא ניוואךיןיפיילין‪' .‬רבי נהנץה"'ייאנט‬
‫‪,‬עס שטייט ניט אין ^סוק ‪^.‬ער האט גיגעבין‪,‬ערד‪ ' '.‬נאר ^סיש^ייט ;ןר ן א ט }ינעכיין אזר ווו‬
‫ז‬
‫א‬
‫‪,‬עךד‪ .‬די ןא^ין‪-‬גיייארפין ^וויעךלין אייוז אברהם איי פי! לי ^יייערלי! ל? לי; ? ל י • ייי‬
‫'‬ ‫איו פין י לי‬ ‫‪8‬פיייליף‬
‫אברהם‬
 ‫קעג‬ ‫בראשית‬ ‫לך לף ־־רשה מג‬ ‫סךן‬
‫היח משליך עליחם עפר וחוא נעשה חרבות ‪ .‬קש ונעשה חצים ‪ .‬ורינ אמר יהן עפר‬
‫לא נאמר ‪ .‬אלא כעפר ‪ .‬הן היו טשליבים חרבוח על אברהם ונעשין עפר ‪ .‬חצים והן‬
‫נעשיח ק ש ‪ .‬חודר )שס מא( ירדפם )ט( יעבור שלום ‪ .‬ר׳ לוי בשם ר׳ יוסי בר זימרא‬
‫פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלש מילין ‪ .‬ר׳ יורן בר ר׳ מימון אמר )י( םיל ‪ .‬שנאי‬
‫‪-‬‬
‫)שס( אורח ברנליו לא יבא ‪ .‬ר׳ נהמיה אסר בשם ר אבהו לא נתאבקו רנליהם אלא כזה‬
‫שחיא חולו מביתו)יא( לבית הכנסת •־)ה( וישב אח כל הרכוש וגם אח לוט וני׳ ‪ .‬ר׳‬
‫יורן אמר אנשים ונשים השיב‪ .‬וטף )יכ( לא החזיר ‪ .‬עםדו ונחניירו ‪) .‬יג( ונדרו‬
‫ערות אבותיהם ‪ .‬הה״ד )יחזקאל ז( והבאחי רעי גייס ‪ .‬מיהם )יד( רעי נרם ‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫בר ר׳ סימון אלו אנשי סדום ‪ .‬שגא׳ ואגשי סדום וגוי‪ (1):‬ויצא מלך סדום לקראתו וגי׳‪.‬‬
‫ר׳ אבא ביכ אמר התחיל)טו( לקשקש לו מ נ כ י ‪ .‬איל מה אחה יררח לכבשן חאש וניצלח ‪.‬‬
‫אף אגי ירדחי לחסר)טז( וניצלתי ‪ .‬אל עסק שוה ‪ .‬ר׳ ברכיה ו ר ׳ חנינא בשם ר׳ שמואל‬
‫בר גחםן‪ .‬ששם הושוו כל אויה וקצצו אריים ועשו בימה גדולה והושיבי איחי בחובת‬
‫למעלה והיו מקלםין לפגיו ואוסרים לו שמענו אדוני ונו׳ ‪ .‬אמרו לו מלך אח עלינו‪.‬‬
‫נשיא א‪,‬ה עלינו‪ .‬אלוה את עליגו‪ .‬אסר להם אל יחסר חעולם םלכו ואל יחסך אלוהו‪:‬‬
‫וסלכי‬
‫כ הונה‬ ‫מ ת ג ות‬
‫אל אביתם ייתזיי לפירס ו )ינ( ינוח פרית אנותיהס‬ ‫נילוש סיס מפנס הקניה כמי עפו יפן התצים ‪ (t) t‬יעניר‬
‫נ ו ס י יפי' הרפת אייתכס ופרצופס כ־יי רעים !נושאים‬ ‫שלום וני'‪ .‬גרפי' יסיפיס וקרא אורש ברגליו לא ינאו‬
‫‪,‬‬
‫גורי סתם ינתניירי ו )יד( רעי נדם נרם ' והנאתי‬ ‫שלשם מילין‪ .‬סי׳ אנ״א שליש נישויקין שלש מיל‪:‬‬
‫ועי נ ו ס ‪ .‬הנאתי סתת מפי השנינה ‪ 1‬ה״נ יאנשי סדיש‬ ‫)י( מיל‪ .‬שאין אורת פתית ממיל! )יא( לנית ם נ נ ם ס ‪.‬‬
‫יגי' יסיפיה דקרא רעים יתעאיש ו ) ט ‪ ( 1‬לקשקש לי נ י ׳ ‪.‬‬ ‫בנאמר שמיר רגליו נאשר תלו אל נית האלהיס שלא ׳היי‬
‫נלומי המניף והמליף לי דנריס ננלנ הוה שמשנין ימתמפא‬ ‫ייניינפית נעפר יאנק ו )ינ( לא םיווי ‪ .‬אלא הניתס שם‬
‫עצמי לההרציס אל אוזנו ו )פו( וניצלתי‪ .‬גרתי׳ יהואש‬ ‫ניין שהרג נל האונלושין והשעפ נדי שלא יצט‪.‬־ו להתירם‬
‫‪,‬‬
‫אברהם ן!אט‪ ? vT‬א ו י " ' ^ ' * י י א ר ^ ע ר ^ א י ^ ע ן " מ י ט ״ ^ ל ו ט ' ‪ ' " " .‬ר ב י ~ ל ך ~ ה א ט ניזאןט‬
‫פ\; רבי יוסי בר זמראויס ווענין ךי טךיט פון אכרןיס >!בינו זע^ען ןיווען ךריי קחום ש?ת‬
‫!!עקם טויענד איילי;'( ‪ .‬בבי יורן בר'ר?י שימון האט }ייאנט איי; תחום שיןח )ציוויי טווענד‬
‫איילי;(‪ .‬ווארום ‪J‬׳‪ 0‬שטייט אי; §סוק אכךהם איו ןיגאןנען אויענו וואם ‪;.‬נר איי' דארט ‪..‬קיין‬ ‫‪V‬‬

‫ןזאהל טיט זי״ןע פיס נים ;יקומע;‪ .‬אוני אווענ מיינט ‪5‬ען אתחום שבת‪ .‬רבי נחטיוז זאנט‬
‫פו;'רבי אבחום וועבין ‪;.‬נם איו" אפילו‪.‬קיין שטויביגייט אררף א״ויף זייגנרע פיס‪ .‬נאר' אווי ייי‬
‫ךעד וואס ציט פון זיין ?וטוב אי; שוהל • "וואס ךינע פיס זענען ביין‪» :‬־‪ (,‬וישב‪ .‬אבךוט‬
‫האט צוריק גיגעבין דאםי^אנצע ‪9‬ארמעגין יןאס טען ןאט גינוטען פו; לוט• בבי יודןייאןט‬
‫^אנען אונ ורייןער האט ‪^.‬ר״צוךיק געעבין • קליי^ע קינךער האט ‪.‬ער ניט צוריק גיגעבין"‪.‬‬
‫האבין זיי ךך מציר ןיוןען‪ .‬אונ זיי האןין אפ';י^אה; די ‪ #‬א ך פון י‪.‬יי‪,‬עךע‪,‬עלטעךין‪ .‬ווי ךער‬
‫פסוק זאנט איך רעל בךייגגען ךי שלעכטע פעלקער')אונטער יך פליגול פון‪ ,‬נאט(‪ .‬ווער״זענען‬
‫ךי שלעבטע פעלקער‪ '.‬בבי‪.‬יהודה ברי ךבי'סימון זאנט דאם ‪..‬יענע; ךי מענטשין פון יסריט‬
‫ווי ךעריפםיק זאנט ךי טעגטשין פון קדום זענען גיווען שלעקט ז)ן( רצא'‪'.‬ךער מלך'פון‬
‫םרום איו אריים ןינאג^ע; ‪},‬עני; אבךהם'‪ .‬בבי אבא בר כהנא זאנט ךער מלך םיוס האט‬
‫אנגיהויבין חנפ^ן אבךןיםן‪ .‬אזוי וריאהונט ויאס ו‪#‬פת דין בעל סבלת אונ‪,‬ער שאקילט טיט‬
‫דיין וךיךיל‪' .‬ךער ‪8‬לך ?דום ןאט ניואלט צו אברהם אווי ווי דו ביזטןיווען אין פייער אונ‬
‫בייט גיךעטעט ?ירארין‪ '.‬אזוי בין איך ןיווען איין לייםע; גרוב איונ בין «אויך גיךעטעט‬
‫גיראךין •י אלע האבין זיך ‪9‬אר זאטולט צום״עטק ^ ו ה ‪ .‬פאר" ראם רופט ט ק ךעם* ארט‬
‫‪..‬עמק שוה • ‪1‬בי בךכ;ח אינ בבי חני^א ומגבין גיזאנט פון בבי שמואל בר'נהםןיס וועגץן‬
‫ןוייל דארט ןאבין״ךך ‪5‬אר זאטוןיט ^ ע פעלקער 'אוג ןאכי; אפ גיהאקט' טענענבויטןן•‬
‫אוג י־׳אבין ‪3‬יטא‪5‬ט אגמי^עבי^ה )אל^עטעחיאונ האבין גיועןט אברןם ן איויף די'בימה אינ‬
‫ן״אבין ‪$‬ים ןילויבט אונ האבין ןי^אןט''צו אים דו ביוט «מלך אויף א‪;1‬ו‪ .‬דואיביוט א^שיא‬
‫אויף‬
 ‫פ ר ע ה מ נ‬ ‫ל‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫דף‬ ‫סדר‬
‫)|( וםלכי צרק מלך שלם ונו׳‪ .‬ההיד)חהליס מה( ובח צור במנחה פניך יחלו )יז( עשירי‬
‫עם ‪) .‬יה( ומלכי צדק מלך שלם ‪) .‬יט( המקום הזה מצדיק אח יושביו ‪ .‬מלכי צדק‬
‫אדני צדק ‪ .‬צדק נקראת ירושלים שנאי)ישעיה ‪ (6‬צדק ילין בה ‪ .‬מלך שלם ר׳ יצחק‬
‫הבבלי אומר )כ( שנולד מהול ‪.‬הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪ .‬ר׳ שמואל בר‬
‫גחמן ורבנן ‪ .‬ריש אסר חלכוח כהונח נדולח נילח לו‪ .‬לחם זו לחם הפגים ‪ .‬ויין אלו‬
‫הנסכים‪ .‬ורבנן אסרי חורח גילח לו שנא׳ )משליט( לכו לחמו בלחמי ושחו ביין מסכתי‪.‬‬
‫והוא כהן לאל עליו; ‪ .‬ר׳ אבא ביכ ור׳ לוי‪ .‬ראביכ אסר כל יין ־שבחוב בחורה עושה‬
‫)כא( רושם חוץ מזה ‪ .‬א״ר לוי אף זה)כב( לא יצאנו מידו‪ .‬שמשם קרא עליו ועבדום‬
‫וענו אוחם ארבע מאוח שגה •י )ח( ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונח שמים‬
‫וארץ‪ .‬ממי קנאן‪ .‬ר״א בשם רב כהגא ור׳ יצחק‪ .‬ר׳ אבא אמר כאיגש דאםר פלן‬
‫עיגוהי יאי שעריח יאי‪ .‬א״ר יצחק היח מקבל אח העוברים ואח השבים ומשהיו‬
‫א ו כ‬
‫^'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ששמו היה ליק! ) כ ( שטלי מהיל • ישלם פי׳ לשין‬ ‫שוס שראוי לי שישא את פדי שכפי יפה כניוי‪) :‬יו( עשירי‬
‫שלימית ‪5‬׳ סערלס מוס נאום ונהסרת׳ נשאר הארס שלס ו‬ ‫עס ‪ .‬נת ליר ‪1‬־ אנרהס נ; שהליר למלנ־ס !הלירי ל‪1‬‬
‫) כ א ( רישס‪ .‬שילא ממט דנר תקלה <ת ובני אהרן י ק כלס;‬ ‫נמנמה ני׳ו )ית( ומלכי צדק סמקוס כ י ׳ ‪ .‬ידריש ‪5‬ר תשר‬
‫) נ נ ( לא ינאני רק מתתת ידו ‪ .‬שמשם נלומר מיד אמר‬ ‫<"י לשין צרה‪) :‬יפ( המקוש סוס שנקראת צדק על שס‬
‫ום נאמר לי ועבדום יענו איתס ו נאינש דאמר ו נ י ‪.‬‬ ‫שמצדיק את ׳ושניו וצדק וה מ א ירושלים דנתינ צדק ילין‬
‫נוס שאומר פלוני עיניו יפיס ישערו יפם נלומר מתוקנים‬ ‫בה מלט צדק פי' אלנ׳ לדק האדון של מקים צדק ולא‬

‫אויףאוןיז‪ .‬ידו' ביוט אגאט״אויף אוניו'׳ד״האט״^ר־הנדךיז^ט צו ךי‪.‬עםיפעלפ'"ניט"איויףידער‬

‫וועןט דין ‪5‬לך איונ עם פעלט גיט אויף דער וועלט זיין גאט‪ «) :‬ומלכי' צדק 'רער מלך''פון‬
‫ז^לם האטגיגעכין אמ־הםן'^רויט טיט וויי;‪ .‬ווי'ךער פסוק ואגט ךייטאבטעריפו; צור וועט‬
‫צו רירקוטען טיט אמנחה‪".‬ך בייכ^טע פוןפאלק וועלי; בעטין דיין' פגים' יראם איו }יואגט‬
‫ניוןארי! אויף משיח‪ .‬אונ אווי איוגייווען ביי אברהםךער סלך פו; שלם איזיגיקומען צויאיט‬
‫טיט ןרדט אוג דיין(‪ .‬מלכי צדק מלך שדם‪ .‬ךער' ‪$‬רט מאכט ד;נע ןליינוואהנער פאר צךיקי״ם‪.‬‬
‫מלבי צדק אדני צדק‪ .‬צדק מיץט טע; ירושלים‪' .‬ווי ךעיר פסוק זאניט צדק וועט נעכטינען‬
‫אין ירושלים'‪ .‬מלך שלם‪ .‬רבי יץהק סכבלי זאנט שלם איז ךער טייטש נאניץ‪.‬עיר איוי״ניבאךין‬
‫}יוואלין גימלת‪.,.‬ער האט ארויס גינ?ךאגי; ?רויט אוג ‪:‬ויי; 'אוג ער איז ניוועןיאכהן צו נאט‪.‬‬
‫כבי שמואל כר גחמן אונ ךי רבנן קךיגען‪'.‬ךבי שמואל זאנט מלבי יצדק האט גילערוגט טיט‬
‫אבלהם ךיךיגים פו; אכהן גדול‪ .‬לחם מייגט טען* רעם לחם'הפנים‪' .‬דיין‪/‬מייגט 'מעןךי וויי;‬
‫וואם מען האט נינאסין אויף ךעם מ ע ח ‪ .‬ךי כבני •זאגץ מלכי צדק האש גלערוגט טיט אכרהם‬
‫תורה‪ .‬ברויט אוג וויי; וועךט גידופי! ךי תורה‪ .‬ווי רעיי־ פסוק זאנט ילכו לחמו בלחמי‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ןייט שפיייט אייך מיט מיין'ברויט אינ ?‪:‬רינקט רעם ודיין* וואס איך האב ניגאםי;‪ .‬ךאס איו‬
‫ךי תורה‪ .‬אונ‪.‬ער )מלכי צךק> איו ניווע; יאבחן'צו נאט‪ .‬רבי אבא בר כהנאיאונ רבי לוי‬
‫קליגע;‪ .‬כבי אבא ברי בהנא זאגט ווא ‪.,‬עס שטייט אי; ‪.‬ךער תורה איעער ך‪.‬אט גיטירונקעז‬
‫לויי; • איו גירק אעבירה אוג אשטלאף • <‪3‬יי ניס ביי'לוט ביי ךי״קינלער פי; אהרן' ביי‬
‫בלשצאר ביי איוב נ אר פון רעם ריין יראם מלכי צדק חאט גיגעבין צו אברהם איו ניט גיווען‬ ‫ז‬

‫‪..‬קיי! שלע‪.‬כנ‪1‬ם‪ .‬לבי לוי יאןט פו; ךעם וויי;‪,‬זענען מיר ארך ניט גילעטעט גיוואירין‪' '.‬ביי‬
‫ךער ןיייט האט גאט ןטאןט'צו א?רהם לייגע קיניךער' רעלין וואהנע; "אין אפרעטדע לאגד‬
‫או^מען וועט אךבעטי; טיט‪!.‬יי אוג' מען וועט זיי פייניגען' פיר הונדעירט ;אהר •י)ית( ניבלכהו‪.‬‬
‫‪,‬ער האט אים‪.‬גיב'ע;?!שט אונ האט נייאנטיניבענטשט ;אל !יי; אידם צו גאט‪ .‬וואס״ער״איו‬
‫ךער אויבער^שער איבער אלע‪ .‬וואם ^ר האט״גיקויפט לי היםעליאונ לי'ערר ‪ 1‬פון״יוועםיען‬
‫ןאט‪?.‬גר זיי ניקר?ט‪ .‬רבי אבא פון רב כהנא ם רעיני; אונ לבי יצחק קריגען‪ .‬רבי'אבא‬
‫י‬
‫ןא‪$‬ט אווי ווי איינער זאןטיענער מענטש האט שייגע ארנין אוג'שיינע האר'<לויבין"אמענטש‬
‫^קען מען גאר מיט אווי אי_א־ וואסיער האט אליי! אויס ניארבעט ידי זאך‪ .‬אבער ראם''די‬

‫גאטור‬
 ‫בראשית קעד‬ ‫לך קד פישר‪ ,‬מ‬ ‫סדר‬
‫איכלין ושיחין היה אומר להן ברכי‪ .‬והן אומרים לו מה נאמר‪ .‬והוא אומר ל ה ם ‪,‬‬
‫אמרו ברוך אל עילם שאכלני משלי‪ .‬איל הקכיה אני לא היה שמי ניכר לברייתי‬
‫יהכרת איתי גבריותי‪) .‬כנ( מעלה אני עליך באילו אתה שותף עמי כברייתו של‬
‫עילם הה״ד )בראשית יד( קונה שםים וארץ‪1 :‬ט( וכרוך אל עליין אשר מנן צריך‬
‫בידיך ‪ ,‬רבי הונא אמר שהיפך )כד( מנננין שלך על צריך‪ .‬ד׳ יורן אמר כםה‬
‫)כה( םנגגאוח עשיתי להביאן תחת ידיך ‪ .‬אוהבים היו זה לזה‪ .‬זה משלח לוה כהבים‬
‫וזה משלת ליה דורונות‪ .‬והםררתי אותם אלו על אלו כרי שיבואו ויפלו חחח ידיך‪:‬‬
‫)י( ויתן לו מעשר מכל‪ .‬ר׳ יהודה בר סימון אמר מכח אותה ברבה אכלו נ'‬
‫)כי( יתירות נרולות בעולם‪ .‬אברהם יצחק ויעקב ‪ .‬באברהם כתיב )בי־אשית כד( והי‬
‫ברך את אברהם בכל‪ .‬בזכות וית; לי מעשר מכל ‪ .‬ביצחק כתיב )שס כז( ואוכל מכל‪.‬‬
‫בזכוח וירע לו םעשר מכל ‪ .‬ביעקב כתיב )שם לג( כי חנני אלהים ובי יש לי כל‪.‬‬
‫בזכות‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫שהישן כוי‪ .‬שהרי לא נאי המלכים אלא להרוג לאנוהם‬ ‫הישנ על מלאותם נן פי' קונה נמו תקן ועשה ‪t‬‬
‫אותם‪:‬‬ ‫נדלעיל פ' מ״א וגהפן עליהם שהוא הרג‬ ‫)כג( מעלה אני עליו נוי‪ .‬ומלת קינה תיור על אנרהס‬
‫)כה( מנגנאות ‪ .‬המפולות וערמות ‪) :‬כי( יתי־ומ‪ .‬האנויז‬ ‫)כד( מגננון • נ ע ר ן משמע ענין מנת ומיתה ‪1‬‬ ‫אניגו‪:‬‬
‫נאטור האט אים נינעבין‪ '.‬אונ‪,‬ער האט ביי ךיזאך גאר ניט גיטאהן‪ .‬קומט אים ניט ‪.‬קיי'‬
‫לויב‪ .‬ךךיבער אי איעער האט ‪.‬שייגע אויגין אונ שייגע האר דאם האט ךאך אים ךי נאטור‬
‫גי^עבץ‪ .‬פאר ויאס ליויבט מען אים טיט ךי האר אונימיט דיאויגין‪ .‬פון ךעםטוועגץ ייעלט‬
‫ןיזא}ט יענער האט שייגע'אויגין אונ ןןזיינע רןאר‪ .‬זעהן טיר או מענטשין' היטען נייט ידי‬
‫וועוךיטער ווי זיו ואלין זאןין ‪ .‬אזוי האט מלבי צדק גיזאגט אייף נאט ‪,‬עיר האט גיקויפט ךי‬
‫היםעל אונ‪,‬עךד‪ .‬וריל חזךער _זאך ראם אמענטש האט אייו ךאך נאד גיקוי^ט‪ .‬אווי האט ןןר‬
‫ניןאגט אויף' נאט ארך ךעים וואךט גיקויפט'‪ .‬יראם'אין א?ת האט ‪,‬ער ךיא ןועלט בשאפיןו‪.‬‬
‫בביייצרוקיאגט אברהם"האט אדיין נינוםען צו ךך אין'שטוב אלע דורך גימןר״אוג האט ויי‬
‫}יןעבין״עםין' אונ טרינקען‪ .‬ווי זיי האבץ אפ ‪,‬ג^עסי; האט אברהם }ייאןט ציו זיי ןע נ?זשט ‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫ןאבי; ‪.‬זיי גטאגט ווי *‪.‬ואלין טיר בענטיטץ‪ .‬האט אברהם גיו^אנט צו ויי‪ .‬זא^ט נלריבט' איו‬
‫ךער ^אט פון ךער‪.‬וועלט וואם טיר'האבץ ני^עםין ויינם ‪ .‬האטי ^אט }יזאגט "צו אבריהם ביז‬
‫איצט האבי; ךיי םענטשין נאד ניט גיקענט םיץ^אמיען‪ .‬אונ רודואסט טיך בקענט ?ימאכט‬
‫ךרישען די מענטשין י‪ .‬איו ביי סיר כלייך• ווי דו וואלסט גיווע; צו טיר אשור^ף אין יי יועלט‬
‫בשאפוננ‪ .‬ךריבער זאנט ךער פסוק" נאש האט ניקויי^ט ךי הימעל אונ‪,‬ערד לאזוי ווי אי;נער‬
‫קויפט אזאך' אייו פךיער ;יודען איין אנךעךינס נא^ען אויף ךי _זאך אונ איציט איו _זיי; ^אסע;‪.‬‬
‫אווי' איז פריער ניוויען דעו־ נאמען פץ' ךי גיעצין אויף ךער וועלט‪ .‬ךער גיאך איז גיוואךץ ךער‬
‫ןאטען פו; נאט אויף' ךער וועלטז ‪) 5‬ט( ובדוך‪ .‬אונ נילויבט' אייו נאט‪.‬אשר מנן צריך ביךיף ‪.‬‬
‫ר^י הונא ואגט טגן אייז ךעיר'‪6‬ייטש שטאךבץ‪ .‬נאט האט ניגעבץ דיי'; טויט אויף דיעע'§יי נד‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫ן;י יענע; גיקוםען ךיך הךננן היאםטיו‪;.‬יי ניהךגת‪ .‬רבי יהודה זאגט מגן איז רער טיי?!ש‬
‫‪.‬עצות‪ .‬גאט ך‪.‬אט גיזאגט צו' אכחזם ווי פיל״עיצות האב אייך גיטאה; ביז איך ואל‪.‬ךי ןךיינ^ען‬
‫ז‬

‫אין דיין דזאנט‪ .‬ךי נייץ מלכים' האבץ ליב ןיהאט ‪.‬איינער רעם אגךערין זיי ןאבץ געעויקט‬
‫בךיף אמ מיצנות איינער צוםיאנךעךין‪ .‬וןאב איך גימאכט צעךענען איץעם אויף ךעםא‪5‬ךערק‬
‫ייי יאלץ קוטע; אוני^אלין אץיךיין האנט; )י( מתן' לי ‪!2‬עשר מכלי‪ .‬אינ ^ער האט אים‬
‫ניןעבץ מעשך )אצעהנטיא פו; אלץ ‪ .‬רבי יהירה בר סימון'ואנט פוןךעם זכית פץ ךי ‪5‬ךכה‬
‫האבי; נינעסין ךי ךךייי' אבות אויף די וועלט'‪ .‬אברהם תיחק א"ונ_י_עקב ‪ .‬ביי אבךהם ׳ףטייט‬
‫גאט האט ניבענטשט אברהם ן בכל‪'.‬וואט מיעט מען'בכל‪ .‬אץ'רעם ןכות ראם‪,‬ער האט‬
‫גיגעכץ צו מלבי'צדק'‪.‬מעשר מכיל ופו; אלץ(‪'.‬ביי‪.‬יצחק שטייט איך האב נעעםי! מכל‪.‬‬
‫ןיאס' מיעט טען' מבלי‪ '.‬אץ ךעם ימת ראם אברהם האטי גיגעבי; צו מל^י ןירק ‪5‬עזצר מכיל‬
‫יפו!‬
 ‫מ ג‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫יד יד‬ ‫סדר‬
‫בזכות ייתן לו מעשר מכל‪) :‬יא( מהיכן ובו ישראל לברכת נהנים‪ .‬ר׳ יהודה ור׳‬
‫גחםיה ורבנן‪ .‬ר*י אמר מאברהם‪ .‬כה יהיה ורעד כה תברכו את כני ישראל‪ .‬ר*נ‬
‫אמר מיצחק שנא׳ )בראשית כב( ואני והנע־ נלכה עד כ ה ‪ .‬לפיכך אמר המקום כה‬
‫תברכו את בני ישראל ‪ .‬ורבנן אמרי מיעקב שנא׳ )שמית ים( כה תאמר לבית‬
‫יעקב‪ .‬וכגגדו כה תברכו את בני ישראל‪ .‬אימתי אני מנדל את בניך ככוכבים‬
‫)כז> ר־ אליעזר ור׳ יוסי ביר הנינא‪ .‬ר׳א אמר בשאגייה עליהם בכה ‪ .‬כה תאמר‬
‫לבית יעקב ‪ .‬ור״י ביר הנינא אמר כשאנלה על מנהינם בכה שנא׳ )שס ד( כה אמר‬
‫ה׳ בני בכירי ישראל‪< :‬יב( ויאמר מלך סדום אל אכרם תן לי הנפש ונו׳‪ .‬ויאמר‬
‫אבדם אל מלך סדום הרימותי ירי ונו‪/‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ורבנן‪ .‬ריי אשר )כח( עשאן‬
‫תרומה המריא )במדבר יו!( והרםותם ממנו תרומת ה׳ ‪ .‬ור״נ אמר עשאן‬
‫)כט( שבועה המריא )דניאל יב( וירם ימינו ושמאלו יאל השמים וישבע בתי העולם!‬
‫ורדו י‬
‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫למפלה עליימ ו )גת( עשא! נ ו ׳ ‪ .‬אנרהס עשה ו נ ש‬ ‫זץא ‪ p‬ניתז הז־ התקיע כמגןיס גאמן‪ :‬הינ )כי( י״א‬
‫נ מ א ס לווים«‬ ‫שאסורה‬ ‫מלו סזוש עליי כתרומה‬ ‫• ו י י ס ׳ נ״ר תנינא ר״א אמר אימתי אני מגזל את בלן‬
‫) נ פ ( שניעס ‪ .‬אסון עליו באיטר שביעה ‪) t‬ל( עשא!‬ ‫בנונניס נשאגלה אליהס בנה כיי תה היה נמית שעלי‬
‫^ק״ךןטיץק‬ ‫<פיו אלץ> • ביינ‪.‬עקב‬
‫בל‪ .‬אין ךעם זכות ראם' אביהם האט נינעכין צו מלכי צדק ‪.‬מעשר מכיל טון אלץ> ךךיבער‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬ןאט }אטמיריאויך ניגעביןיאלץ וואס איך דאךף‪) :‬יא(''םהיכן "‪ .‬פון וואנען וזאבין ךי יורץ‬
‫א י נ‬
‫!י‪ PIT-‬קךיגק•‬ ‫ווכהנייוק ךי כתנים ואלין ייי' בקףשין‪ .‬רבי'יהודה אינ כבי‪/‬נח??יז‬
‫רבי‪.‬יהודה יא?ט' פון א^ךהם; ‪} .‬אט האט גייאינטיצי אכ־הם כיה'יהיה זרעך)איר וועילין' זיין‬
‫ביןעקץךער( אוג צוךייבהנים האט‪,‬ער• גיואגטיכוז תבריכ״את בגייייישראל )אווי יאלט איר‬
‫^עוןטשין ךיייריף‪ .‬רבי}חמיהוא;ט פיון יצחקן‪ .‬ודייל'אברןסיהאטגיזאנש צודינעיםענטשין‬
‫איך אוג ךער יו?ג )‪?:‬חקו וועליןימיר גיין ‪.‬עד כ ה ‪ .‬ביז' צו רעם ארם‪ '.‬ךךיבער' האט גאט‬
‫ןיוא}ט צוךי^בהנים כה ןבירכו את ן;י ‪:‬׳אראל )אווי זאלט אייר בענטשין ךיי יוךין(\ ךי ר^נן‬
‫זא;ין פון_י‪.‬עקבן ווי ךער'פיסוק יא גט'כה'תאמר ןבירעעקב )אזויייאלסטיו ןא;ין צו ידי"הדו‬
‫‪:‬‬

‫נעיי?ד פון‪.:‬עקב(‪ .‬ךער ‪,‬נענין האט ;אט ןיוא^ט'צי ‪ n‬כתנים כה תבךכו *את בני ישראל‬
‫)אזר יאלט יאיר בע‪.‬נ?!שין ךי יוךין( ‪ .‬נאט האטי נייאנט צו אברהם רען רעל איך נרויםיטאכק‬
‫די‪:‬נעקי}‪.‬ךער ווי ךייששעךין‪ .‬רבי אליליך אוני רבי' יוסי בלב״חנעא "קריגען‪.‬רכי אליעיר‬
‫זא^ט אווי ןאט גאט גי;א‪.‬גט צו ‪.‬א‪.‬בך'הם רען איך‪.‬וועל'‪.‬נטעה! ‪.‬וועירין צו דייינע קינדער' אינ‬
‫ןועלךי זאגין רעם ר^רטיכיה ‪ .‬כ‪1‬זתא‪£‬ר לבית‪.;.‬עקב‪ .‬איוי יאיסטו ואנין צו ביתי‪ j.‬עקיב ‪ -‬די‬
‫^אלין סיטען ךי תורה"‪ .‬דאטאלם ייעל איך'‪.‬ייי נמים טאכין ווי״ךי ששעךין‪ .‬רבי רפי ברבי‬
‫חגינא זאנט אווי האט }אש ני;א^ט צו אברהם ויען איך ייעל ני‪.‬י‪.‬עהן וויעךין צי רעם פירער' פון‬
‫דיעע קי^ךער אונ רעל ואנין ציו אים רעם ווארט כ ה ‪ ' .‬כיה אמרי הי' ביני בכורי ישראל‪ .‬אווי‬
‫האט ניזא‪.‬נט }אט יירין‪.‬יעגען מיין ערישט ניבאךענער ווהן‪* .‬דאם הייםט ייעןיוץוועליןאהיים‬
‫‪.‬גיי!׳ פון םיןןרים ‪ .‬ייעל איך די ךוים' "מאכין ווי ךי שטעיךין‪ ) ' :‬י ט ‪.‬ויאמר‪ .‬דר מלך פין מדום‬
‫האט ניז אנ ט צו אבירם ניב מיד די מקטשין אונ ךאס פיאר םעגין }עם דיר‪ '.‬ןאט אברהם נייאגט‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫צום נ!לך ?ודוס הךמותי;די‪ .‬וואס מ״ייינט מען הרשיתי‪ .‬כבי ןהיוךה י אונ רבי נחמיה אונךי‬ ‫‪:‬‬

‫כבגן קךינען‪ .‬רבי ןהוךה ;א;ט הרטותי איו ךער טייטש תרומה‪ .‬איוי ייי עסי ששייט איין‬
‫פסוק והךםו‪.‬ןם מטנו ך״רומת ה׳‪ '.‬איר ואלט אפש־יךיןיפוןךיי תבואה תיוטהיצו ןאט‪ .‬ן א ט‬
‫א^רןם גייא?ט צום מלך פון סדום ליי! פארםעני; איו אויף מירי אשור אווי ווי קרוןןה‪ .‬כבי‬
‫נת'?!;הזא}ט הךמותי מיטטטען איך האב ‪.‬ניישיוארין‪ .‬ווי ךעריפםוק זאנט _ויר‪.‬ם ‪.‬יטעו ושמאלו‪.‬‬ ‫ז‬

‫‪£‬גר' האט אויף ניהויבין זיין רעטזע האגט אינ דין לעקע' האנש אוב האט גיישוואךין ביי‪.‬לעם‬
‫ןואס לע?ט אייבינ‪ .‬קאט אברהם גיזיאנט צום מל־"פון סדום איך האב ניישוויארין או'איך‬
‫יואל‬
 ‫בראשית קעה‬ ‫‪ £‬ר ש ה מ נ‬
‫לדלד‬ ‫סדר‬
‫ו ד מ ן אמרי)ל( עשאן שירה ה ם ר י א )שמות טו( ז ה אלי ואנוהו אלהי אבי ו א ר ו ם ם נ ה ו ‪.‬‬
‫י ׳ ב ר כ י ה ור׳ חלבו ור׳ א ט י ב ש ם ר׳ אלעזר א ס ר ו ‪ :‬א מ ר ם ש ה בלשון ש א מ ר‬
‫)לא( א ב א שירה הריםוחי ירי א ל ה י ‪ .‬ב ו בלשון אגי אומר ש י ר ה ‪ .‬שנא׳ אלהי אבי‬
‫ו א ר ו ם ם נ ה י ‪ ( D :‬א ם ט ה ו ט ‪ .‬איר א ב א ב ר מ מ ל איל ח ק ב ־ ה א ח א ט ר ח א ם ס ח ו ט ‪.‬‬
‫חייך שאני נוחן ל ב נ י ך ם צ ו ח ציציח ‪ .‬ה מ ר י א )במדבר טו( ונהנו ע ל ציצית ה כ נ ף‬
‫פ ת י ל ת כ ל ת ומתרנטינן ח ו ט א ד ת כ ל ת א ‪ .‬ו ע ד שריך נ ע ל חייך שאני נותן ל ב נ י ך‬
‫ם צ ו ח י ב מ ה ה מ ר י א )לברים כה( ו ח ל צ ח נעלו ם ע ל ר ג ל ו ‪ .‬ר ׳ א א ם מ ח ו ט )לנ( ז ה‬
‫המשכן שהוא מצוייר ב ת כ ל ת ו א ר ג ם ן ‪ .‬ו ע ר שרוך נ ע ל אלו עירו ח ה ת ח ש י ם ‪ .‬דיא‬
‫א ם מחוט אלו ה ק ר ב נ ו ת )לנ( כההיא דחגן וחוט ש ל םיקרא חוגרו ב א מ צ ע ל ה ב ד י ל‬
‫בין דמים העליונים לדמים ה ת ח ת ו נ י ם ‪ .‬ו ע ד שרוך נ ע ל אלו )לד( פעטי ר נ ל י ם ‪.‬‬
‫ויהיר‬ ‫ה מ ר י א )שיר ז( מ ה יפו פ ע מ י ך ב נ ע ל י ם ‪) :‬יד( בלעדי ר ק א ש ר אכלו הנערים‬
‫י י ע‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪«6‬י‬ ‫פ׳נ ו )לל(‬ ‫מזיה‬ ‫נ ה ה י א דשנ‪ . ,‬נ מ ש ׳‬ ‫)לנ(‬ ‫שירש‪ .‬כלי׳ ק ד ש ק ו ש י פ ‪ ) :‬ל א ( א נ א ‪ .‬כ ל ו מ ד א נ ו ה ם א נ‬
‫מלים‬ ‫מ כ א ן י נ י לעשיית ה מ ג נ ן ‪:‬‬ ‫לכילני ‪ ) t‬ל נ ( ‪ 51‬ה מ ש נ ן ‪.‬‬

‫זאל ניט גע‪£‬ע'ן פון דיין פאר מענץ״דך"רב^א{ץ ד ‪ ,‬ר ט ^ " ' ^ ך ט " ם ^ ש י י ך ה ל ^ נ י ^ נ ‪.‬‬
‫ד ע ר פסיק יא‪3‬ט ך א ם איז מיין נ א ט אונ א י ך רעל' אים בשיינען ע ר איו ר ע ר ; א ט 'פון‬
‫‪8‬יין פאטער_וא'רו‪9‬םנהו‪ .‬איך ר ע ל אים אויף הייבין‪ .‬אזר האביןךי יוךיןט־ט טשה }ייוננען‬
‫א ל ע שירים יינייאיננען( ייאס מען ן א ט ניווננע! פ א ר נאט יענען חיילי;‪ .‬ר ב י ברכיה ‪ m‬דכי‬
‫חלבו אונ רבי אמי האבי; ןייאנט פון בבי אל עוךם יממץיטשת ת א ט גיואנט ימיט ך ע ם לשין‬
‫ז‬

‫ן א ם ט י י ן ן א ם ע ר אקרהם ן א ט גיואנט שירחי הךיטוןי ; ך י א ל ח ׳ ‪ /‬א י ך י ן א ב אויף ןיהויבין‬

‫‪5‬יין ד;א;ש צו' ג א ט ‪' .‬טיט ך ע ם לשון ר ע ל איך'אייך זץגען צ ו ג א ט ‪ .‬איך ר ע ל ואנין ך ע ר ג א ט‬
‫פון םיין פאטער וארונזמגהו‪ .‬איך וועל אים א‪1‬יף היייבין‪ .‬אווי ה א ט אבךהם נעואגט שירה‬
‫א ו נ האטגיהייליןט ךיעם'פארמעגץ פון ס ד ו ם ‪, .‬ערזאל פון אים גייט הגאה ה א ב ץ ^ )‪ C‬א ם‬
‫ק ח ו ט ‪ .‬אויב פו; אפאךים‪ .‬רבי אבא ב ר ממל ן א ט גיזאגט גאט ן א ט ניואגט צו אברהם ר ו‬
‫ןא?!ט גיואיןט אויב אפאךים ר ע ל איך נעמען פץ םדוםיאיןד שווער ביי* בייץ לעביןיאז א י ך‬
‫ןןעל נעבץ צו ביעע קינךער אמצוה פון פ ע ך י ם ‪' .‬ךאס איי ךיי טצוח (ייצית‪" .‬ווי ךער פסוק‬
‫‪*$‬נט ד י זאלץ נעבץ אוייף ךי ציצית וואם וועט ןןין אין עק קלייריפתיל ת ב ל ו ז ‪' .‬טייטשט רעד‬
‫׳י‬

‫תךיגום אפאךים ג^אך?ט יץכלת <כלאה>‪ .‬נ א ך ן א ט ^אט ‪5‬יךאןט צי אבךהם רייל דו' האיםט‬
‫‪$‬יוא גט צום ס ל ך פון'?דים' אפילו'אשגירול פ ץ אשוך וועל אייך ב י י ךיירגיט געמען‪ .‬שווע־‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬
‫ןויךיביי דיי! לעבין אי"איך רעל ‪.‬געבץ ציביינע ק ץ ך ע ר ך י מציה •פון מיבם י ד י ן ‪ .‬ו ו י ך ע ר‬
‫§סוק זא;ט זיא ואל אויםטאהן דין ש י ן ך פץ זיין פוםילוואםךער שוך וועטיזיין פאר בוגךין מיט‬
‫אשגירוא' )יעה אין ךי םךרה' פון תצאי ר א ם ט ע ט ויין אייו(‪ .‬גאך אפשט איז וריליאבו^ןם‬
‫ן א ט }יוא;ט צום מ ל ך פון טרום איך ורעל ניט געםען פץ ךיר אפילו איין פאךים‪ .‬ךרייבעד‬
‫ןואבץ זייניע קיגךער ניובה גייוען צו סאכץ אםשכן ר א ם ‪ .‬ע ר איז ןיווען גיםאכט פון ת כ ל ת 'אינ‬
‫פין ארגמן‪ .‬אוג' ווייל‪.‬ער האטגיזאןט איך רעל 'ניט נעםען אפילו אשניתל פץ א שוך י‪ .‬ךיריבער‬
‫ן»יי גיווען אין ?וי^בן פ ע ל פץ ז^חיח ר א ם היי?ט ןעויש י‪ .‬גאך' אפשט איז ווייל אברהם ן א ט‬
‫}יואגט צום מלך פון סדום איך וועל גיס געטען פון ךיר אפילו איפאדים‪ .‬ךךיבער האבץ וייגע‬
‫גןי גך'ער זוכה גלווען צ ו טקךיב זיין ^קךבגות‪ .‬ווי ?!יר האבץ גילערוגט ארוייטער *פאךים איז‬ ‫‪:‬‬

‫גיווען אךום }יגומען אין מיטען טובח'א!וי ווי אגאבטיל א פ צו שייךץ ךי בלוט ר א ם דארפין‬
‫;עש^ריץט רעךין אויך ר ע ם אייבערשטין חאלבץ םיבח אוג ך י בלוט ראם דאךפץ געש״רייצט‬
‫ויערין ארף ך ע ם אונטעךשטין סאלב״יןיטזבח‪ '.‬אוג_ווייל‪.‬ער ן א ט י נ ט א נ ט איך ויעל גיטיגעמיע;‬
‫אפילו אשגיריול פון אישוך' ךךיבער' ןאבי; ךי יוךין זוכה גיווען צו‪.‬ניין' טיט ךיי פיס אייף "יים‬
‫י ט‬ ‫י ט‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫א‬
‫? רי שייך ‪) :‬יד( בלןנכי •‬ ‫ט י ב אין י ר ו י י ם ‪ .‬ווי רער' פ ס י ק } ? }יי שיין' ‪.‬יעגע; ביי‪. .‬ע ? ?‬
‫איררגי‬
 ‫בראשית‬ ‫לך לף פרשה מג מ ד‬ ‫סדר‬
‫)שמואל א צ( ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד ויאפרו יען אשר‬
‫לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אס איש את אשתו ואת בניו‬
‫וינהגו וילכו‪ .‬ויאמר דוד לא תעשון כן אחי את אשר נתן ה׳ לנו וישמר אתנו ויהן‬
‫אח הגדוד הבא עלינו בידינו‪ .‬וסי ישסע לכם לדבר חות כי כחלק היורד במלחמה‬
‫וכחלק היושב על חכלים יחדיו יחלוקו‪ .‬ויהי םהיום חחוא )לה( ומעלח וישיםח )דוד(‬
‫לחוק ולמשפט לישראל עד היום הזה‪ .‬א״ר יוד! והלאה אכ׳כ אלא וםעלה‪.‬‬
‫וממי למד םאברהם זקנו שאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים והלק האנשים וגו׳‪:‬‬
‫פ ל ש ה מ ד )א( אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אבדם בסחוה לאסר וגוי‪.‬‬
‫)חהלים יח( האל חמים דרכו אמרח ה׳ צרופה סגן הוא לכל החוסים‬
‫ב ו ‪ .‬אם דרכיו חמימים ‪ .‬הוא עאכיו‪ .‬רב אמר לא גחגו המצוח אלא לצרף בהן‬
‫אח חבריוח ‪ .‬וכי מה איכפח ליה להקביה לטי ששוהט מן הצואר או מי ששוחט‬
‫טן העורף ‪ .‬הוי לא גתגו המצות אלא )א( לצרף בהם את הבריוח‪ .‬ר׳א חאל חסים‬
‫דרכו )ב( זה אברהם שנא׳ )נחמיה ט( ומצאת את לבבו נאםן לפניך‪ .‬אטרת ה׳‬
‫צ י ו פ ה‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫ינפסה רצונו‪ :‬ס״נ ) נ ( זפ אנוסש ‪ 1‬שנאמר ספסלו לפני‬ ‫רגליס‪ .‬ונות סולני‪ .‬לרגל‪) :‬לה( ומפלה‪ ,‬משמני משנים‬
‫והיה שיש ינילקיני סליס אל תירא מהלל שהיה מתיירא‪1‬‬ ‫קדפוטס‪) :‬א( ללרף נ ו ׳ ‪ .‬לוקקס ילוניסס שהפ"' אמר‬
‫אברהם האט גיזאןט צום ^יך פ י ן ״ ס ח ם ' ^ ‪^1‬אם מיי;ע טע^טשין״האבי;'";ינעםיךדיא^יו‬
‫י‬
‫ניט צו בצאללין‪ '.‬אונ רעם חלק פון ךי םענטשין וואיס זעגען מיט מיד גיגאננען מוו מען‬
‫אויןז ‪,‬ןעבין ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט ךי שלעכטע״מענטשין יואס זעגען נינאננען טיט דור האבץ‬
‫ןיזא^ט עייל‪.‬יע?ע טע^טשין יענען ניט'גילאעע; ימיט אוגי מעלי ן'נזיר זיי'ניט געבין פון *ךעם‬
‫ררב ייאס טיר דואבץ גיךעטעט‪ .‬גאר יעךען' מא! ייעלין'נןיר געכין זיין וריב טיט זיינע קינלער‬
‫ןאלץ די‪.‬געטען איג ‪}.‬יין‪ .‬ןאט דוד ךואנט כןייגע בךידער איר יאלט ניט אווי" ^אהין ‪.‬‬
‫ז‬

‫וואס ^אט דזאט א^גז גיגעבין אונ‪..‬ער האט אונו געהיטאוניךי מחגה ןואסזעונען‪.‬גיקוםען'א‪1‬ף‬
‫אוף האט גאט די גיןעבץ אין אונזערע העגט‪ .‬וועד וועט אייך צו‪.‬ךןריין צו טאה; אזוי‬
‫אואך לטען יאל‪.‬ייי ;אר ניט געבין״פץ' רעם 'רויכ‪ .'1‬נאיר איוי אחלק ראם וועלין נעמען ךי‬
‫ןואס האבץ !ענידעךט אין ךיי מלחמת ‪'.‬אזוי אחלק יאלץ געמען ךי טעגטישין ;ואס' יענען‬
‫ז‬

‫גיזעםין אוג ;עדויטילי כלים‪ .‬דיי זאלין זיך ןלייך' טיילין‪ .‬יפו; רעם טאנ' 'ומעלה האטי דור‬
‫ןימאכט איוי ‪#‬נייעץ אונ אטשפט ביי יוךץ ביי דויינטינען טאנ • ‪.‬אי ךי דאס' נ‪.‬יי‪.‬ע! אי! לי‬
‫נ!לחםה אינ ךי וואס היטען אץ ךער חיים יאלץ ךך ןליייך טיילץ םיט ךיי רויב ראם' טען וועט‬
‫בבייעען פין ךי מלחמה‪ .‬רבי יורן ואנט‪.‬עם שטייט ניט והלאה )אינ ווייטער( גא‪ .‬י‪ ay.‬שטייט‬
‫ומעלה)אונ ןעןער‪? .‬ליע‪ .0‬פון פךיזגךדיגע ציייטין איז״אזוי לירק ךי דוד'האט איצטיןיםאכט‪.‬‬
‫פון וועמען האט דאס דוד ;ילערונט‪ .‬י פץ ויין ויידע! אברהם וואט‪.‬ער דואט גיזאניט צום מלך‬
‫פין קדום אויםער וואט סיינע מיענטשין האבץ ג;געםי! אונ אטייל פאר ךי מענטשץ ייאם‬
‫‪.‬יע?‪.‬ק }ינאןנען טיט מיד אייןיךער מלחמת ]ועל איך נעמעז פון דיין פאךטענץ ‪:‬‬
‫פרישה מד )א( אסר סך‪5‬ךים האלה‪.‬נאך ךי מלחמה פון אברהם היט ךי'מיצבים‪ .‬איו‬
‫גיווען ךי רייר פון נאט צו אברהם‪ .‬דו ואלםט' ןיט מורא וןאביץ דיין ע!כד‬
‫איז פיל‪ .‬דוד המלך האט נטאנט האל ^מים דרכו <ךי וועג' פו; נאט איו גאנץ(‪ .‬אסלת ה‬
‫?תפח לךי זאג פון נאט איו ניליי^עלט(‪ .‬נאט'בשיצט ךי ‪2‬וענטשין וואס קומען צו אים •‪.‬ער‬
‫זאל אויף די שיצען‪ .‬אויב ךי ייעןין' פון גאט ‪.‬זעגען גאגץ‪§ .‬יז דאך גאט געוויס !אגץ'‪.‬‬
‫רבי יא?ט ךי טצות יעגען גאר ‪.‬גיגעכין גיייאךץ צו פרובץ'םיטךי ךי טענטשי] אויב‪.‬ייי ויעליו‬
‫מורא האבץ פאר גאט‪ .‬ווארום ויאט האלט דע; ;אט צו טען עןעכט י ךי בהמה פון נאקין‬
‫צו טען שעכט ויא פו; האללו‪; .‬אר נאט האט גיראלט פרובין ךיא מעגטשץ 'אויב די זועלין‬
‫§אלו; ווי גאט האט ניבאיטיין‪ .‬גאך אפשט איו גאט ויי; ויענ איי גיאינץ‪ .‬ראם מיינט מען‬
‫אברהם‬
 ‫קעו‬ ‫בראשית‬ ‫לףלף‪3‬רשי‪.‬טד‬ ‫ר‬ ‫סד‬
‫צרופה‪ .‬שצרפו הקביד‪ ,‬בכבשן האש ‪ .‬מגן הוא לכל החוסים בו‪ .‬אל תירא אכרם‬
‫אנכי מגן לך‪ Q ) :‬ר׳א אחר הדברים וגו׳‪ .‬כתיב )משלי יד( חכם ירא והר מרע‬
‫וכסיל טתעבר ובוטח‪ .‬חכם ירא אל תירא אברם‪) .‬שם ג( אל תהי חכם בעיגיך‬
‫ירא את ה׳ וםור מרע ‪ .‬אל תהי הכם בעיגיך בםה שאתה רואח בעיגיך ‪) .‬ג( תאסר‬
‫שאגי מוליד תאםר שאין אגי מוליד ‪ .‬ירא את ה׳ אל תירא אבדם ‪ Q) :‬ר׳ אבין‬
‫בשם ר׳ הניגא פתה )שס יל(( רשע עושה פעולת שקר ]וגוי[‪ .‬רשע עושה פעולת שקד‬
‫זה גםרוד שהיו פעולותיו על שקד‪ .‬וזורע צדקה זה אביהם שנא׳ )כראשית ימ(‬
‫ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקת ומשפט ‪ .‬שכר אםת אל תירא אכרם וגו׳‪) :‬ל( ר״א‬
‫אל תירא אבדם‪ .‬ההיר )ישעיה מא( ואתה ישראל עברי יעקב אשר בחרחיך זרע‬
‫אברהם אוהבי אשר החוקתיך מקצות הארץ ‪) .‬־( מסםפוטםיא ומחברותיה‪ .‬וסאציליה‬
‫קראתיך)ה( מםפולשין שבה‪ .‬קראתיך )‪ 0‬זטנתיך‪) .‬ז( בחרתיך ולא םאסת־ך‪ .‬בחרתיך‬
‫באבדם ‪ .‬ולא טאסתיך באברהם ‪) .‬ח( אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני‬
‫אלהיןז‬
‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שלפתי הלויס ימשיפק ו זמנחיך‪ .‬וכלפון מו״ל סמזימנים לסעירס גקראיס קרואים‪:‬‬ ‫) ג ( תאמר שאגי ני' ‪.‬‬
‫אין מארלית הרתיקיס מן לא״ס ! )ז( נמרתין ‪ .‬נאנרס גרש" פ" נעיז ‪ !re‬אנרש נמי‬ ‫) ד ( מספיממיא •‬
‫)‪ (r‬ממסילשין‪ .‬מהמפורשמיס האילית פיחעיפ נשם ותםלס שגאמר אשר נחרת נ א נ ר ס ‪ :‬וה״ג ) ח ( אל תירא ני‬
‫עמן‬ ‫מנס קראתיך לי נשמי‪) :‬י( ומנתין‪ .‬קראתיו פירישי‬
‫אברןםן • ווי דעו־ פסוק זאגט רו האםט גיפונעי דין דןאךץ איי בןלויבט אין ךיר‪ .‬ךיזאג‬
‫פון גאט איו גללייטעךט ‪ .‬גאט האט ןיילייטעלט אברהם ן י אין פיןער לווען גטרור ן א ט אים‬
‫ןיוואלט פאר ביעגע;!‪., .‬ער איו אבשיצער ציי אלע' יואס קוםען צו אים ‪ iy‬זאל אויף די‬
‫‪v‬‬

‫שי^ען‪ .‬יד גאט ןאט ‪.‬גייאגט צו ‪8‬כלם יאלםט גיט טוךא ןאןיין איך ויעל אדף ךיר ?זיצעןוז‬
‫ז‬

‫) ‪ Q‬ר^ר אתר‪^ .‬אך אפי&ט איו אתר דןר^ךיים ןאלה‪ .‬שלמה הטלך ןאט גייאגט אןכטיןאט‬
‫מורא אונ^ע^קערט ‪$‬פפון שלעכטם אינ ךער גאר ‪.‬ץיעריגט אוג' לעבט ןיכער‪ .‬ךער חכם‬
‫ןאט מורא ווי ו^אט' ןאט גיואגט ציו אבךם דוזאלםט ניט םיורא האבין'‪ .‬דו זאלסט גיט מורא‬
‫האבי; יאנט מען צו איעלכיןיייאם חאיט מורא ‪;'.‬אלסט ןיט״זיין״קיין ועם אי'ן"‪:‬ךייגע אוי^ין‬
‫ןאב מוראי ?איר ;אט אונ‪.‬קער *»פ פון שלעכטם‪ .‬זאילסט ניט ייין״קיץ רגם אין ריינע אייגין‪.‬‬
‫אויף ךי יאך ראם דו‪,‬זעןסט טיט דיינע 'אויגין‪ .‬וויייל ת יאנםט או דיין מיל ווייוט או די‬
‫יועםט ניטהאבין קינךעיר‪'.‬ךךיבער איי ביי דיר אספק אסאהליייאנםטו רו וועםט יא ןא|ין‬
‫קי^ךער‪ .‬אךאהל^ואנסטו ךיי וועםט ‪.‬ניט האבין‪.‬קיגךער‪ .‬האב טוראי פאר נאט‪ '.‬ווי מען ןאט‬
‫ז‬

‫גי]א;ט צו אבךם ואלסיט גיט םורא' חאבין פר קיין זאיך גאר פאר;אט‪) :‬ג( רבי אבין ןט;יזאגט כבי‬
‫חגיניא הט אגגי־ויבייןיךרש^ן ח §ך^‪1‬ה טיט ךעם פסוק דר רעזע ׳טוהט פאלשע ואכין ךר ר'‪!1‬ע' טוהט‬
‫פאלשע ואכין דאס אייינמרוד‪ .‬אלץ ראם ער ן ט גיטאךק איז גיךעין פאלש ‪,.‬ער ךיהט צך קה ךאס‬
‫ז‬

‫איי' אברהם ‪ .‬ווי ךער ןםוק זאנ!ט אכךןם וןעט זאנין דעע 'קינךער די ואלין'היטען ף וועג‬
‫פון נאט צו סאה; צדקה אינ טש^ט‪ .‬יועט‪.‬ער וזאבי! אאםתין״שכר ‪ .‬ווי ;אט ןאט ניוא^ט‬
‫צו אברהם יאלםש ניט מורא האבי; דיין שיכר איז ?יל ‪) :‬ד( ידבר אחר‪; .‬אך אפשט איו‬
‫זאקןט ניט םורא האבי; אבךם‪ .‬ווי ךער יפסוק יאנט דו‪.‬ישראל ‪.‬מיץ ‪.‬קנעבט ‪..:‬עקב ראם איך‬
‫ן א ב דיך אויס ךער וויילט ךי קינךער פו; טיי; נעליבטען אברהם יראם איןד ןאב ךיך ^ן‬
‫ןינוטע! פון די‪,‬עקץ ייעלט‪ .‬פון רעם אינועל טפפי‪8‬טיא אוני פון נאך אינילע;‪ .‬וטאצילין‬
‫קראתיך‪ .‬איך האב ךיך וייתפץ פון ךי גרריםע לייט‪ .‬קראתיך מיעט מען איך' האב דייך §'אר‬
‫בעטין אויף ךער וועלט אווי ווי‪.‬טען פארי בעט געפט צו אסעודה'‪ .‬אייך ןאב ךיך אוים ךער‬
‫ויויילט אונ האב ךיך ניט פאר מ־אוכ‪1‬ת‪ .‬איך ןאב ךיך אויסיךער ךיילט רען דו ןאסט ניחייסין‬
‫אכרם ‪ .‬אונ ןאב ךיך ניט פארםיאוסת רען דו הייםט אבךןם‪; .‬אליסט ניט טוךא הא?ין‬
‫ראתם איך ?ין טיט דיר‪ .‬אל רצשתעיבי אני אלהיך'‪ .‬ואל'ךיי; האךץ'‪.‬ניט‪.‬ווערין ייי ניאקם‬
‫ז‬

‫פון שךעק ראתם איך בין דיי; גאט‪ .‬רבי הושעיף זאנט רע; יצחק'ןאט גיוא;‪ !:‬צי‪.‬יעיקין‬
‫גיגק‬
 ‫בראשית‬ ‫*־׳*•‪,‬ט•‬ ‫לולן*‬ ‫סדר‬
‫אלחיך א״ד הושעיח בשעח שאמר יצחק ליעקב )בראשית נז( גשה גא ואםושך בגי‬
‫נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפח כשעוח‪ .‬וזימן לו הקב״ח שגי מלאכים אחד‬
‫‪0‬ימינו ואחד משמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול‪ .‬התיר )ט( אל‬
‫חשתע כי אני אלהיך )י( לא תשוע‪ .‬אמצתיך אף עזרתיך אף חםכחיך בימין צדקי‬
‫)יא( הן יבושו ויבלמו וגו׳ אלו שהם שוטגימ בך‪ .‬יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך‬
‫אלו שחן עושץ עמך םריבח‪ .‬חבקשס ולא חמצאם אנשי םצותך אלו שהן עושי;‬
‫עטך מצות‪ .‬כי אני ה׳ אלהיך )י‪ (3‬האומד לך אל תירא שנא׳ אל חירא אכרם‬
‫ומ׳» )‪ (!1‬אל תירא אכרם אנכי מנן ל ך ‪ .‬ד׳ לוי אמר חרתין‪ .‬ורבנן אמרי חרא‪.‬‬
‫ר׳ל אמר לפי שהיה אבינו אברהם םתפתד ואומר‪ .‬תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי‬
‫שהיה בתם צדיק אחד‪) .‬ינ( וירא שמים אהד‪ .‬משל לא׳ שהיה עובר לפני פרדסו‬
‫של ס ל ך ‪ .‬ראח חבילה של קיצים וירד ונטלה והציץ הםלך וראה אותו‪ .‬חחחיל‬
‫טטמן מפניו‪ .‬איל מפני מח אחה םטםן ספני‪ .‬פועלים הייחי צריך )יד( שיקושו‬
‫אותח‪ .‬עכשיו שקששת אותה בא וטול שכרך ‪ .‬כך אסר הקב״ה לאברהם אותן‬
‫אוכלוסין שחרנת קוצים כסוחים היו‪ .‬הה״ד )ישעיה לנ( והיו עמים משרפות םיד‬
‫קוצים כסוחים ‪ .‬י׳ לוי אמר אוהדי לפי שהיה אבינו אברהם מחפחד ואוסר‪ .‬חאםר‬
‫א ו ח‬
‫'‬ ‫מתנות כהונה‬
‫) י נ ( ה א י מ י לו אל ש י ר א י כ ן ל א ג ו ם ס שנא׳ א ל ת י ו א‬ ‫ה״נ‬ ‫) ש ( א ל ש ש פ ע ‪ .‬נ ש ע י ס ל ר פ ת ש ת ע לשון‬ ‫אני ו‬ ‫»יו‬
‫ו נ י ' ו )•נ( יירא ב מ י ם א ש ל ‪ .‬ד ה י ה נ ע נ פ עליי ו ) י ל ( ש י ק י ש י ‪.‬‬ ‫) י ( לא ת פ י ע ‪ .‬ל א‬ ‫ידיו‬ ‫אלילי‬ ‫שרפיוי‪.‬‬ ‫‪8‬עיה!‬
‫פ י ׳ ה ע ר י ן ל ע ו ר י ק י נ ק י ש ו ה ו ע י ד ו ר א ל א פ ע י ל י ו נ נ פ נ י ס וקשקוש‬ ‫ש ה י ה כ ‪ 5‬ע י ‪ ) « 8‬י א ( ה ן י נ ו מ נ ו י ‪ .‬מלות לפון מ ל ס ו מ ר י ב ה ‪1‬‬

‫‪ 1W‬צוםיר איר ?על יי‪1‬י ? ע ^ י ץ ל ^ י ! ? ^ איז מ ^ ק ״ ר י סש^‪1‬אויוז" ך״פים״אינ'‬

‫י‬
‫ך ‪>3‬ךץ דינע איו ג ו יא‪.‬יי! שיואך ווי וואקס'‪' .‬האט אים ;אט ‪$‬ן‪.‬ניבךיייט צוויי מלאכים איינער‬ ‫ז‬

‫פון ךי ךעכטע !ייט אונ ‪.‬איינער פון ךי לינקע דיט אוג ייאבין"ניוזאלטין י‪.‬עקבן ביי'ףי‬
‫״עלי‪,‬נבוי‪3‬י;ס ‪w‬־ זאל ניט ‪6‬אלין‪ .‬ודא רעד ןםוק זאיןט אל ‪? Vpw‬י אני אלוןיף לי*‬ ‫‪v‬‬

‫לזשויע‪; .‬אלקט ניט ווייך דין וד וואקס פון קןךעק ווארוט איןז בץ ידיין ;אט 'וועםטו ניט‬
‫ךאךפין ^רייע; ?גס איו דיר ?‪1‬לע?ט‪ .‬איך ןאב דיך נישטאךקט איךיזןאב דיר‬
‫ןיןאלפין ^יך וזאב ךיך ןז^לעחנטיםיט מיין ;יךעכט‪:‬נע סי^ט• די וויעןיק זיך !סעטען ךי‬
‫ןןאט ןאבין ךיך §י?ט‪ .‬די'‪,‬ווזלין' ויין ווי;אר;ישט אונדידעי^ין §אךלאךי;וועךין ךי מענטשין‬
‫}ואם וןעלין‪.‬קתנען״טיט ךיר‪ .‬רו וועסט די וובק אונ וועןזט די'גיטי״געפינק ךי נןענטשץ‬
‫ןןאפ ןאבין נ‪£‬יט ףר ;עקקנט• ווארום איך כץ כיק ‪;.‬אט 'אונ איך‪$‬אנךיר רויזאלםט" ניט‬
‫‪:‬‬ ‫‪10‬‬
‫? א ?!אבין‪ .‬ווי ;אט ןאט ;יזאןט צו אבדם זאלםט ‪.‬ניט טורא ןאבין אבךם ')ה( אל‬
‫י‬
‫הירא‪ .‬יאל?ט ןיט מורא ןאבין אכרם איך וןעל ליךיב^יצען‪ .‬רבי לוי ןאט' }ייאנט צוויי‬
‫ןאכין אונ ךי ר^נן האבץ ?יואג‪.‬ט איין ‪1‬אך‪ .‬כבי *• ןאטיןיזא^ט יוייל אבךןס ‪5$‬ינו ןאט‬
‫מורא גיםאט‪ .‬אוג ןאט גיואגט איך האב גיהר;ת אזוי ‪.‬פיל ‪!;.‬ענטשין טאמער איו צווישען‬
‫ויי גיווען איינער אצדיק אךעיר איי^ער דאט ןאט מורא ןיהאט §אר נאט‪ '.‬לט׳ןל אץנער איו‬
‫גיגא^ק^עכין ךעם וזיין‪.‬ןזךןןין פון‪^.‬לך‪ .‬ןאט ״ער גיזעהן איןגאהטי; לעט אבעטיל'רעךגער‬
‫איז‪?.‬ד אכיין געא^ען אין ;אךטין אויג ןאט ;יגונ‪$‬ק רעם בץטיל' ך?ןר;ער‪ .‬ןאט דעריטלך‬
‫א‪1‬יף אים אקוק ניטאןן‪ .‬ןאט ער מורא ניפאט אונ ןאט' גיוואלט' בעדזאלטי; ךיי כיגטול‬
‫ןעך^ער• ןאט דעו־ טלך ;יזאןט'באךפסט‪.‬ניט בעדזאלטין ךיךערגער‪' .‬איך ;ואלט'גיךאי־נוט‬
‫ךי?נען אך‪$‬עטער די זאלין אוייםךא^ען'ךי ךעךגער יפו; נאךגפיןי‪' .‬איצט 'אודו ןאקט"או־וים‬
‫ןיגו^ען ךי^עך^ער פון;אךטין קום ןעם דיין * לוין געלט‪' .‬אווי ןאט גיזאנט ;אט צואברהט‬
‫ךי טע;‪!5‬שין דאם דו ןא?!ט ;יוןרגתיזענען ךווען וויי‪.‬ךעךגער וואס ‪.‬טע; 'האט ךי גידאך^ט‬
‫!‬
‫אוים ׳?;'ייךין‪ .‬וד ךער ^סיק וא^ט ךיי פעלקער וועליןינייןיי^ייברעגיט דיי נואפנע אוני' ווי‬
‫§ארשניטעגע ךעךנער‪ .‬רבי לוייזאנט ;אך א!אך'‪.‬ווייל אברןם ^בינוי־האט םוךאיןיהאט אונ‬
‫ןאט'נןא;ט טאטיער וועלין קו^ען ךיקץךער פו; די ?ל?ים'דאסאיךןאב ‪.‬גידךנת אונוועלץ‬
‫פאר‬
 ‫‪ £‬ר ש ה מ ד‬ ‫ל‬
‫בראשית קעז‬ ‫קי ר‬ ‫םדר‬
‫אותן הטלכים שהרגתי שבניהם םבנםין אוכלוסין ובאים ועושים עטי םלחםח‪ .‬איל‬
‫הקב״ת אל תירא אגבי טגן ל ך ‪ .‬םה הסגן הוה אפיי בל התרבות באות עליה היא‬
‫עוםרת כגגד;‪) .‬טו( כך את אפי׳ כל אויה םתכגםין עליך גלחם אגי כגגרן‪ .‬ורבגן אסרי‬
‫חרא לפי שהיה אביגו אברהם סתפחר ואוסר ירדתי לכבשן האש ונצלחי» ירדתי‬
‫לםלתםת הםלכים וגצלתי‪ .‬תאםר שגתקבלתי שכרי בעוהיו ואין לי כלום לעיל‪ .‬איל‬
‫הקב־ה אל תירא אגבי מג; ל ך ‪ .‬כל םה שעשיתי עםך בעוהיז )טז( הגם עשיתי עםך‪,‬‬
‫אבל שכרך מחוקן לעיל ‪ .‬שכרך חרבה מאד המריא )חהציס ‪ (tt‬מח רב טובך אשר‬
‫צפגת ליראיך‪ (!) :‬ר׳ יוד; ור׳ הוגא חרויחון בשם ר׳ יוסי ב; זימרא‪ .‬ר׳י אמר בכ״ט‬
‫שגא׳ אחרי סמוך אתר מופלג‪ .‬ור׳ הונא אמר בכים שגא׳ אחר סמוך אחרי םופלג ‪.‬‬
‫אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיו שם ‪ '.‬סי הרהר‪ .‬אברהם הרהר‪ .‬אסר‬
‫לפגי הקביח רבון חעולםים כרח בריח עם גח שאיגך מבלח את בגיו‪ .‬עטרחי וםיגלחי‬
‫מצות ומעיט יותר ממנו )יו( ודחת׳ בריתי לבריתו חאמר שאחר עימד וםםגל םצות‬
‫וטעיט יוחר ממגי חרחר• בריתו לבריחי‪ ,‬א״ל הקב״ה טגח לא העמדתי מגינים של‬
‫צדיקי׳ אבל םםך אגי םעםיד םגיגים של צדיקים‪ .‬ולא עוד אלא בשעה שיהיו בגיך‬
‫באים לידי עכירות ומעשים רעים אגי רואה )ית( צדיק אהד שבהם ומכריעו עליהם‬
‫שהוא יכול לומר למהיר די )יט( אגי גוטלו וםכפר עליהם‪ (T) :‬היה דבר ה׳ אל אבדם‬
‫במחזה‬
‫ב ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫מתיש » )שי( נ ן אמר הקניה נ י ‪ .‬ו‪1‬ס שנאמר אל תירא )יו( יזמתה נרית׳ נ י ׳ ‪ .‬ש־ו׳ הרגתי ס ו נ ־ אינלוסץ מ נ י י ן‬
‫זני׳ ‪) :‬סו( חנס עשיתי יני׳ ‪ .‬סגן נלשין ארמי מנש ‪ :‬ה״נ נילקיני )ית( צדק א־וז שנהה שהוא ינ‪1‬נ ונוי! )יט( א;י‬
‫פאר זאמלען סענטיטין אונ וו״עלץ״קומען מלחמה האלטין טיט סיר‪ .‬האט נאט ‪.‬גיזאנט צו אברהם‬
‫זאלםט ניט מורא'האבץ אנכי מגן לך אייך רעל‪.‬ויין דיין §אנץיר‪ .‬אווי ווי אפאנציר אפילו‬
‫אלע שיועךרץ קומען אויף איר שטייט זיא ;עגץ די אונ ‪.‬מען ‪^.‬ען זיא ניט צו האקץ ‪ .‬אווי‬
‫י‬
‫אפילו י אלע ‪5‬עלקער וועלין ךך אויף דיר פאר יאסלען‪ .‬רעל איך נ!לחי‪1‬ה סאלטין ?‪'.‬׳מי! ‪.‬י‪.‬י •‬
‫ך ר^נן האבי; ןייזאנט איין ואך ודיל אברהם אביגו ןאט מורא גייהאט ‪^.‬ר י חאט גיזאגט‬
‫מע; האט מיך אריץ ןיוןאךפין אין פייעריאוג גאט האט מוך }יךעטעט‪ .‬איך בין ניגאג^ען‬
‫מלחמה האלטין מיט ךי מלכים אוג ןאט'האט מיר גיהאלפין‪ .‬טאמער האב איך שוי; אפ ןינויטען‬
‫מ״; ישיר אויף ךיוועלט*‪ .‬אוג אויף רגגער וועלט 'רעל איןד' שוין גאר גיט האבץ‪ .‬האש‬
‫^אט ןייאנט צו אברהם זאלםט ניט מוראי האבץ'אנכי מנ; לך‪ .‬אלץ ראם איך האב גיטאןזן‬
‫טיט דיר אויף די וויעלט ‪ .‬האב איך ניטאה; טיט ךיר אוםזיסט‪£ .‬בער דיין שיכר איי אנניבךיייט‬
‫פאר דיר אויף עולם הןא ‪ .‬דיי; קקך איז דיער פיל‪ '.‬ווי רער ןסוק ז אנט !ך פיל איז ךיין‬
‫ז‬

‫נוטס וואט דו ןאםט ^עהאלטין פאר ךי ראם האבץ םור א‪£‬אר דיר ‪) :‬ו('כבי יורן אינ כבי‬
‫ז‬

‫הונא בייךע ןא?ץ ניןאנט פץ כבי יוסי ‪ $‬זיטראס ווענין‪ .‬רבי יורן האט ניואנט ווא ‪E£‬‬
‫י‬
‫שטייט אחךי איזנאנט אחר איו ווייט‪ .‬אוג כבי הוגא ואנט ווא ‪,‬עם שטייט אחר איז נאננ‪1‬‬
‫י‬
‫אךדי איז ווייט‪ *.‬אחר הךבךים ןאלה‪ .‬גאךוךי טכאכטונג וואס דאךטין איי גירען‪ .‬ווער‬
‫האט ‪5‬יטכאכט‪ .‬אברהם האט גיטכאכט ‪. .‬י‪1‬ר האט ;יואגט ‪wp‬־ ;אט' ךבוגו של עולם דו*‬
‫האםט גייטאכט אפאךבעדוגג טיט ברן לדו האסש אים צו נטאנט( דו זאלםט }יט פאר לע;דין‬
‫ןיינע קינךעיר‪ .‬איך' האב ״ אבער גיטאהן מציות אוג מעשים טובים מער י פץ גוז‪ .‬דואט מיין‬
‫פאר ביגריןג אוועקו‪.‬גישטויםין רעם פאר ביגדוגג פץ נס‪ .‬ראתם איך האב ‪.‬גיהךנת ?יל פון‬
‫זיי‪-‬ע קינריער‪'.‬טאטער רעם אץגער טאהןימיצות אוגו מעשים טובים ‪$‬ער פו; טיר וועט‬
‫אוועק שטויםיןדץ פאךבערוגג םייינעם‪ .‬האט ג'אט‪,‬נראו‪.‬ט צואבךהם פו; גרז זענען גיט‪.‬גיןאךין‬
‫גייווארץ'איעלכע צךיקיים'וואים ;אלץ בשי^ען אויף רעים דור‪'.‬אבער פץ דירי וועלין‪ :‬גי^ארין‬
‫וועדי; אזעלכע צדיקים וואם וועליין כשיצע; אויף ךעם דור ‪ .‬אונ גאך מער רע; ביעע ‪,‬קי^לעי‬
‫ויועלין טאהן'_עביר‪1‬ת אונ שלעכטע מעשים אי איך רעל‪,‬זעה; ‪,‬עם איז רא צויישען !!י אייי‬
‫‪1‬‬
‫אצדיק ראם ]ער‪.‬קע; ואנין'ציום' קרת יהדי; ‪.‬עם איז שרן געגוג ציו שטרא?ין וועל איך אים צו‬
‫‪$‬עמען• פו; ך ער ךעלט*א'ונ‪,‬ער וועט מכפר די; אויף די ז י)‪ (T‬ח;ה ךבר ה׳‪ .‬עס איו ניוועןךי‬
‫״‬

‫רייה‬
 ‫פ ר ש ה מ‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫לר לך‬ ‫סדר‬
‫בטחזח לאםר ‪ .‬עשרת לשוגות נקראת נבואה ‪ .‬חזון‪ .‬הטפה ‪ .‬דבור‪ .‬אםירה‪ .‬צווי‪.‬‬
‫ם ש א ‪ .‬משל ‪ .‬מליצה‪ .‬חירח ‪ .‬ואיזו חיא קשה שבכולן; ר׳א אםר חזו; שנא׳‬
‫)ישעיה כא( חווה קשה הוגד לי‪ .‬ר׳ יוחנן אטד דבור שנאי )בראשית מנ( דבר האיש‬
‫*;דוני הארץ אתנו קשוח ‪ .‬רבג; אמרי משא כמשמעו שגא׳ )חהלים לח( כמשא כבד‬
‫יכבדו מ מ ג י ‪ ,‬גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון‪ .‬שנא׳ חיח דבר ה'‬
‫אל אכרם במחזח לאםר‪1) :‬־|( אל תירא אבדם ‪ .‬ממי גחיירא‪ .‬רבי ברכיה אפר משש‬
‫נ ח י י ר א ‪ .‬הה׳ד )ישעיה מא( ראו‪ ,‬איים וייראו קצוח הארץ ויחרדו וגוי‪ .‬םח איים הללו‬
‫םםוייםים בים‪ .‬כך היו אברהם ושם פסויימין בעולם ‪ .‬וייראו זת גתיירא מזה וזח‬
‫נחיירא מ ז ה ‪ .‬זה גתיירא מזה לומר שמא יאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את‬
‫ב ג י ו ‪ .‬וזה גתיירא מזה לומר שמא יאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים‪.‬‬
‫קצות הארץ‪ .‬זה שרוי בקיצו של עילם וזה שרוי בקיצו של עולם ‪ ,‬קרבי ויאתיון‪.‬‬
‫וה קרב אצל זה וזה קרב אצל ז ה ‪ .‬איש אח רעהו יעזורו‪ .‬זה עוזר לזה בברכות‬
‫וזה עוזר לזה במחנות ‪ .‬זה עוזר לזה בברכוח ויברכהו ויאמר ברוך אבדם לאל עליון‬
‫‪1‬גו׳‪ .‬וזה עוזר לזה בםתנוח ויחן לו מעשר מ כ ל ‪) .‬כ( ויחזק הרש זה שם שעשה‬
‫א ת החיבח ‪ .‬אח צורף זה אברהם שצרפו הקב׳ה בכבשן האש ‪ .‬טחליק^פטיש אח‬

‫מתנות כהונת‬
‫ומיין‬ ‫יוזלו פן העילס ‪ .‬ימיתהו מכפרת עליהם ‪ :‬ה״ג )נ(‬
‫ןץיד פון נאט צו אכרם ב^ה"‪~.‬איךא]עהונרד טיט "צעהן '^רליי לשונות ווערט ;ירופין די‬
‫‪ '.vvp‬ט^ל‪'.‬ל?לי'צח‪ .‬הירח! רעלכע איי‬ ‫בבואה ‪ .‬ח ז ו ן ‪ .‬הטפה‪ .‬דבור"‪ .‬אמירח‪'.‬צווי‪.‬‬
‫די שוועךסטע גמאה ‪ .‬רבי אליעזר זאגט חזון‪ .‬ווי‪;.‬גם שטייט אין יפסוק חוות קשח י אשייערע‬
‫ז‬

‫ןבו^ח איז גיזאגט *גיווארץ ציו''טייר‪ .‬ריבי יורמי זאגט ךבויר איז די שווערםטע ‪.‬גבואד‪ .,‬ווי ךער‬
‫^םוקזאגטיךכר ןאיש' אדוגי הארץ אתני‪/‬קשות'לךער מ ק ט ש ןואם״עריאיוידער דועךר פץ‬
‫רעם לאגד י ה א ט ‪ /‬י ר ע \ ס י ט אונזיהארטע רייח•'ךי רבנן' ;א;ין משא איז ךי שווערסטע‬
‫ג מ א ה ‪ .‬ווי ךער טייטש איז פון ידעם וןאךט‪.‬משא ‪ .‬וד רער פסוקזא;ט כט׳|א כבד ‪.‬י?'בדו‬
‫ממגי לדייזעג״ען שווערער ‪ 0‬ץ טייר אווי'ווי אשווערע טע(א(‪ .‬ווי ךיויש איז דעו־ בסי פון‬
‫אבוהט' אז ; א ט האט י טיט אים נירעט ןוט דעם' ווארט דבור אונ?!יט רעם ווארט חזון‪ .‬ווי‬
‫דעריפםו״ק זאגט וזיה \‪ iy‬ה׳ ‪$‬ל' אבדם בםחןה לאמי־)גאט האט ‪.‬גירעט צו אבירם מיט ךעש‬
‫)ואךטיךבור אוני טיטירעם רארט ואן(‪< :‬ח אל ר‪1‬ירא אביים‪ .‬זאלןוט }יפ םורא האבי; אכרם‪.‬‬
‫(‬

‫‪9‬אר יועמק האט‪.‬ער טוראיגיהאט‪ .‬כבי ברכיך‪ ,‬ואנ‪.‬ט'‪,‬ערהאט' םורא ;יהאט פאר שם 'ודיל‬
‫^ער האט }יסך^ת ךינע קינךער‪ .‬זר רער פסוקי זאגט'ךי'אי^זלען האבץ ‪.‬גיועהן האבץ ךיטורא‬
‫ן י ס א ט ‪ .‬ךי‪,‬׳עקץ "פון ךעו‪/‬ןןרי ודזאבץ גרעהן'או'‪ 0‬דואבץ״געצלטעךט • ‪8‬י‪1‬י ניי יי איגילק‬
‫ןןןנען בעצייכונט אין ים‪ .‬אי'ד‪.‬יענען ניווען' אברהם אונ שם כעצייכו^ט אין ךער רעלט‪".‬אונ‬
‫גי״ןאכץ'םורא גיחאט‪ .‬אקרהם' האט םורא נייסאט פאר שם אינ ןפם האט טורא ןיסאט שאר‬
‫‪$‬כךהם'׳ אברד&יה״אט םורא״גיהאט פארישם‪ .‬׳‪0‬־ האט גיך^ט טאנ‪£‬ער איי שם בייו אויף‬
‫מיי־ ווייל איך ןזאב ; י ה ר ^ זיי^ע קינךער‪ .‬אוג שם האט ט ך א גיהאט &אר או^הם ‪. .‬ער‬
‫ן א ט }יזאנט טאטער 'אט' אברהם ‪5‬ייז'אד!פ ?יד ווייל איך האב ‪2‬יבריי;נט ךשעים י ארף דער‬
‫ז‬

‫יועלט \ךי‪!?,‬קין פון דער וועלט‪ .‬שם האט גיוואהנט אץ איי; ‪$‬ק ווע^ט‪ .‬י אוג אברןם האט‬
‫נייוואהנט'אץ אנךערי^עק וויעלט‪ .‬די וןאבץ נינעןט אינ‪,‬זעגען גיקוםע;'• שם את ;יקוטען ‪W‬‬
‫אברהם אינ אברדזים איז ?יקומעו צו שם ‪ .‬איינער האט ניהאלפץ ךעם !מ‪.‬דעךץ‪ .‬שט הא!>‬
‫}יהאלפין צו אברהם טיט ברכות‪ .‬אוג אברהם האט גיהאלפץ צו שם טיט מתנות‪ .‬שם האט‬
‫ניהאל!‪£‬ץ צו אברהם ימיט ברכות‪ .‬ווי דע" פסוק ;אנט‪.,‬ער האש א י ם ‪ .‬ג י ב ו ש ם אונ הא*‬
‫גיןא^״ט' אנ^ם יאל‪/‬ייין גיבעניטשט צו נאט ראם;נר אייו ךער אויעךשטער )איבעיר אלע>‪ .‬אוג‬
‫! ‪ .‬ן ר ן ם וןאט גיהאל^ן ציו שם' מיש ט^גות * ו ר ד ע ר פיסוק זא;ט'‪7‬נר האט איים גיגעבין מעשר‬
‫י‬ ‫פין‬
 ‫קעח‬ ‫בראשית‬ ‫לןילףפרשד‪-‬טי‬ ‫סדר‬
‫הולם פעם שהחליק )כא( פטישו והלם את )ככ( כל באי עולם בדרך אחת למקים‪,‬‬
‫*יטו־ לדבק טוב הוא אלו עמים שהן אוםרין טוטב להדבק באלוהו של אברהם ולא‬
‫נדבק בע׳ז של נםרוד‪ .‬ויחזקהו במסםרים החזיק אברהם אח שם בםצוח ימעיט‪.‬‬
‫לא יטוט אברהם ‪ ) t‬ט ( ויאפר אברם ה׳ אלחים טח חחן ל י ‪ .‬א׳ר יונחן נ׳ חן‬
‫שנא׳ בהם שאל‪ .‬ואלו הן שלםח ‪ .‬ואחז‪ .‬ומלך‪,‬המשיח‪ .‬שלטח דכחיב )מלכיס א נ(‬
‫בנבעון ‪,‬נראה ה׳ אל שלםה בחלום חלילח ויאמר אלהים שאל טה אחן לך ‪ .‬אחז‬
‫דכחיב ) שנניה ז( שאל לך אוח טעם ה ׳ ‪ .‬טלך הטשיח רכחיב ביה )חכליס נ( שאל‬
‫מםני ואתנח נוים נחלחך ‪ .‬ר׳ ברכיח ור׳ אחא בשם ר׳ שטואל אוטר אנו טביאים‬
‫עוד שנים טן ההנדה‪ .‬אברהם ויעקב‪ .‬אברהם דכחיב ביח ח׳ אלחים טח תתן ל י ‪.‬‬
‫אינו אוסר מה תתן לי אלא שאםר לו שאל‪ .‬יעקב דכתיב )גראשיח כיו( ובל אשד‬
‫חתן לי עשר אעשרגו ל ך ‪ .‬אינו אומר כן אלא שאמר לו שאל‪) :‬י( ר׳ יורן ור'‬
‫איימ בשם ר' יוחנן‪ .‬ב' בני אדם אמרו דבר אחר ‪ .‬אברהם ודוד ‪ .‬אברהם כתיב‬
‫ביה ה׳ אלהים סה תחן לי‪ .‬אסר לפניו רבשיע אס עחיד אני להעסיד בנים ולהכעיסן‬
‫)כג( מוטב לי ואנכי הולך ערירי‪ .‬דור אפר )תהליכו קלט( חקרני אל ודע לבבי‪.‬‬
‫י ע‬

‫‪,,‬‬
‫ס תנות כהונה‬
‫ס"«‬ ‫ואני‬ ‫לסידני! נעיג גרש ו )נג( ‪ <pw‬לי‬ ‫אוויו‪ .‬ולא‬ ‫להינמוש‬‫ששינה‪ ) :.‬נ א ( *ושי‪ .‬דמו‬ ‫אש‬ ‫וזוש ‪ 51‬שש שעשה‬
‫עדרי ‪1‬‬ ‫נלומו מישנ לי לישאר כמו עכשיו ונוחר אמ לסיוש‬ ‫וויו ‪ t‬ס״נ ) נ נ ( נל נאי עילס סעס‬ ‫עם נגי‬ ‫וסונסיש שסין לו‬

‫פון אלץ‪ jjjrp .‬חרש‪ .‬ךער שייןטער קאט נשטאךקט ‪ .‬ךאס איו שם‪ .‬״ער וזייםט ©ייסטעד‬
‫!ייל ‪.‬ער ןאט ןיסאכט ךי תבוז' ז‪$‬ת צורף‪ .‬ךעם״פךו^ער ‪ .‬ראם איו אקרהס• ןאטיחאמ‬
‫‪8$‬ים ניפריבט ביי רעם פייער‪ .‬אייב זןר ‪.‬וועט ךך ‪£‬אךן אריץ וואלפין אין פייזןר פון ןועןין‬
‫^אט ‪ .‬מחלק §‪9‬יש את הולם פעם‪. .‬ער ןןאט ארס ‪.‬ניגלייכט דעם היאמער‪ .‬אונ ״ער ןאט צי‬
‫‪3‬לא?ט "אלע ראט זענען ניקוטען אויף ךער וועלט זיי 'ואלין ‪;.‬יין אין ‪.‬איין יענ צו ך ן ק‬
‫^«ט'‪, .‬ער זא;ט צוט בחע?ט?נ'זןס איז נוט‪ .‬דאם‪.‬זקק ף נרם‪ .‬די זא;ץ‪ «£,‬איז בעםער‬
‫י‬
‫»י בהע!‪8‬טין ןיךצום ‪$‬אט' פין אכךהם‪ .‬אונ §ען מולידך ןיט בד!עפ^ין צו ךי‪..‬עבורה ;ןיז‬
‫פון נ?«רוד‪ .‬״ער ן א ט אים ןישטאךקט שיט טשוועקעס‪ .‬אברןט ן א ט נישטאךקט צו ‪0#‬‬
‫‪9‬יט םצות אונ גועשים טיבים‪ .‬אזר ור טען "שטאך‪.‬קש איאךיםיט ט‪#‬מעקעם‪ .‬לליןעלויעמ‬
‫אבחךיןיט איימיכוןין ןזעלין‪ (0) :‬ראנך‪ .‬איבךםייהאט ‪.‬ניזאגט ;אט "ויאם וועםשו טיר ;עכץ‪.‬‬
‫יבי יונןן יאנט' צו לליי טענטשץ ןאט ;אט';‪.‬עיא;ט ןעטיפון נויר איך ואל דיר ‪,.‬עפעש‬
‫^עבין • צי שלטה איונ אחו אינ צום טלך סכושילו‪ .‬י ביי שלטה שטייט אי; ;בעץ איז ^אט‬
‫ןייעהן ;יייאךיין צו שלטה ביי גאכט אין חלוט ן א ט נאט נמאנט צו איט בעט ביי טיר ראם‬
‫ואל איך דיר געבי״ן‪ .‬ביי אחזשיםךט לשעיהו הנביא ןאט צו י אים נייאנט ן ע ט אצייכץ פון‬
‫‪$‬אט• ביידעם מלך חמשיח שטייט'ב עט פיץי^יר העל איך ךיר^עבין פעלקער' דו יאלםט ךי יךשןן‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫בבי ברמח אונ רבי אחא ןאכץ ניזאנט פון לבי שטואלם ווענץ ‪9‬יר ווזלין צו כליי^ען ^אך צוךיא‬
‫^ענטישין‪ .‬מאס ^ע; לערונט אפ פון'פםוק או נאט ןאטךיניפךענטראס ךי פאירלא^ע!• *כררש‬
‫אונ'‪.‬יעקב‪ .‬ביי אבןןם שטייט‪.,‬ער חט)ייאנט צו;אט וואם ייעסטו טיר נעכץ‪ .‬אי טען ‪5‬ךזעט'ייאס‬
‫ןןע?טו טיר;עבץ‪.'.‬נעוויס' ןאט ^אט צו אים' ‪.‬נעזאנט בעט ביי יסיר איך יאל דיר‪,‬ע‪$‬עם'‪.‬געבין‪ .‬ביי‬
‫ע ק ב שטייט אלץ ראם ת וועםט מיר ;עבין'רעל איך עראפ ^עןןען אצעמטיל 'אונ ?\על‬
‫גןיילי‪.‬נע'ן צו ‪.‬דיר"‪ .‬פץ וואנען האט !‪,‬עקב ;יוואסט אז נאט וועט אים ‪.‬עפעם ‪.‬נעבין‪}" .‬אר‬
‫ןעיךם ן א ט ;אט צו אים פליי׳נר גייאנט ‪,‬ער זאליביי איםע^עם בעטין )ועט ער אים געבץ‪.‬‬
‫)י( רבי יורן אמ מ י אייבי האבי; ;יואגט פץ רבי יוןןן ס ווענץ‪.? .‬וויי סענטשין ן א י ץ‬
‫ןיזאנט איין זאך ‪ .‬זןברןם אינ דוד‪1« .‬בררט ןאט ;ייאנט ;אט ראסיויעםטו'טיר נעבין‪,‬‬
‫‪8‬בלחם ןאט ;יזאנט רבוגו של עודם אייב דו ייייםט אייךי כןנךער ראם 'איך ;יעל ן א ן ץ‬
‫ןןעלין ךיך ךער צעךענען איו בעסער איך זאל גיץ ‪^5‬ליץ א; י קינךער‪ .‬דוד האט }ייאןט‬
‫}‪§ ut‬אך^ט' טיךיאיניגךיס מיי; הארץ‪) .‬וייס ךו קן‪.‬נךער ןאם ייעלי! ‪}7‬אלין ?עלי! <ין‬
‫מיד‬
 ‫כראשית‬ ‫לףלףפרעהםי‬ ‫י‬ ‫סד‬
‫דע )כד( הפורשים טםני‪ .‬וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם ‪ .‬אסר לפניו‬
‫דבשיע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם ‪) :‬יא( ובן‬
‫משק ביתי‪ .‬ר׳ אלעור אומר בן משק ביתי זה לוט שנפשו )כה( שוקקת עליו ליורשני‪.‬‬
‫הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק )כו( ועודני האל‪ .‬ר׳ל בשם‬
‫בר קפרא אמר בן משק ביתי )כז( בר ביתי הוא אליעזר )מ‪ (1‬שעל ידו רדפתי מלכים‬
‫עד דמשק‪) .‬כט( ואליעזר היה שמו‪ .‬שנא׳ )בראשיח יד( וירק את חני־יו ילידי‬
‫ביתו שי׳ח מנין אליעזר הוי י׳ח וג׳ מאות י ) י ם ויאמר אבדם הן לי לא נתת‬
‫זרע ‪ .‬איר שמואל ב״ר יצחק )צ( המול דוחקני ואומר לי אבדם אץ את מוליד ‪.‬‬
‫)לא( איל הקביה הן כדבריך ‪ .‬אברם לא מוליד אברהם מוליד‪ .‬שרי אשחך לא‬
‫הקרא שפה שרי‪ .‬שרי לא חלד שרח חלד‪) :‬יג( והנה דבר ה׳ אליו לאטד לא‬
‫יירשך‪ .‬ר׳ יורן ור׳ אלעזר בשם ר׳ יוסי בר ויםרא‪ .‬ה׳ אליו‪ .‬דבר ה׳ אליו‪ .‬והנה‬
‫דבר ה׳ אליו‪ .‬מלאך אחר םלאד‪ .‬דבור אחר דבור ‪ .‬אני ושלשה סלאכים ננליס‬
‫עליך ואוםריס לך )לב( לוט לוטא לא יריח לאברהם‪ .‬ד׳ הונא ור״א בשם ר׳ יוסי‬
‫בר זיטרא כתיב והנה רבד ה׳ אליו‪ .‬והנח ה׳ בא ודבור עטו‪) :‬ין*( ויוצא אוחו‬

‫ייאמר לי ע‪1‬ו מ‪5‬ד ששמי א נ ו ס סן לי לא גחת ורע כי נן אני‬ ‫) נ ו ( הפירשיס מניני‪ .‬נלימר ננ׳ *צאו ממד ז )נס( שיקיןת‪.‬‬
‫רואס נאצפננינית שלי‪,:‬ס״ג )לא( א״ל סקנ״ס יני נ מ י י ן •‬ ‫יושן ימשתויןק ימשק ורש לשין תשוקה ‪) :‬ני( ומייני אל ‪.‬‬
‫"י אל י ‪ .‬שסל״ל ס' אליו לאמו שסיס משמע אמירת ס׳‬ ‫אליעור קדריש‪ ) :‬נ ו ( נר נ י ת י ‪ .‬נן הממונה על ניתי מצשס‬
‫היתה אליי ינתנ יהנס הנס יכנס זנר הרי נ׳ יאת״נ ס׳ נעלמי‬ ‫ליוש אותי‪ ) :‬נ מ ( על ידו ‪ .‬שהיא הלו עמי למנחמה לבדו ‪I‬‬
‫ובכבודי« )לנ( לוש לועא ‪ .‬מלת זה קדוש הווורס על הנינמ‬ ‫) נ ש ( ואליעזר היה שמו‪ .‬ולא נדדרש אליעזר נלשק ניעדיקין‪:‬‬
‫אלינא דר׳א ק * דדריש לעיל נסמוך נן משק ניתי וצו׳ דדנד‬ ‫) ל ( הנמל דומקנ׳ נ ו ׳ ‪ .‬מדמזו ואמר ויאמר אנרש ומנים‬
‫נלוש וגם נר קפד א דאמי שמדנר נאליעור נם הוא היהלונוא‬ ‫קםדק וסוס ליה למלל! נמאמר אמד דייק ׳תורא דקדא הנ'‬

‫םיר ‪, .‬יעהאייבעס וועט״ארויס קוםקפון טיר אטרממ^נ^יי^ןד^ץלדעם אייבעען ווענ י‬

‫דוד ןאט ניזא^ט פאר נאט ךבעו של עולם ארבית ןוייייסט אז ד קינךער'וןאס^לין;יןאךין‬
‫ןועךין פון סיר יועלין ךיך ?!ררןןךינ םאכץ‪ .‬ןע§ער פיר קיך אין' 'ךער אייביגער ויענ ‪$‬ן‬
‫!‬
‫‪.‬קץךער לא( י?ו ‪$‬שק ביתי‪ .‬גבי אמןזך יאנט' §' קישק ביחי נ?יינט מען לוט‪ .‬מאם ער‬
‫}ליףט ?יך צו יךש;ן <ם^ק איז דער עיי‪'9‬ש ‪ >TPP*J‬י היא לםעןק ארי^זך"‪ .‬ראם שינט ‪'9‬ען‬
‫לוטי‪ .‬פון רינעט ייענין האב ‪$‬יך‪?.‬זןאןטיךי ף‪?$‬ים ביי ךטעזיק' אונ}אט ןאטיןזיר }יןאל?ץ‪.:‬‬
‫ריש לקיש תאט נייא^ט פון בר‪.‬קפראיס רענין בן טשק ביתי‪5. .‬דנט ט ק מיין הרו טעניטיש‪.‬‬
‫דאם איז אל;עוך‪ .‬דורך *וים האב איך‪.‬נע;א^ט ךי' םלכימ ביז רמ^ק‪ .‬אינ דין נאיטע; איז‬
‫אליעזר‪ .‬ווי ךער ?םוק וא?ט‪,‬ער ןאט נעיויאפיינט זיי^נ םענטשץ וואט וקען}י^איץ לוואדי;‬
‫ביי אים אין שטוב‪ .‬דריי הו נךעךט טיט אכטזיעהן‪'.‬ראיס עינט טען אליעזר‪ .‬ווארוםיךער‬ ‫‪:‬‬

‫זואךט אללעיך" בטרעפט ךריי' הונדעךט ?ייט' 'אבטצעהן‪) :‬יב( ך^סריאברם‪ .‬אבךהט האט‬
‫}יואו^ט צו }אט צו טיר ןא?טו ניט ןעעכץ קינךער‪ '.‬ר?י שמואל"ברביייצחק ןאט ני]אנט‬
‫אכךוזט ןאט ךזא^ט צו }אט רער ‪8‬ןל ?!טרסט טיך אונ זא?ט צו טייר אבךם ת וועםיטיניט‬
‫ןאןנין‪.‬קןךעד‪ .‬ןאט }אט ןי זאנט צו אים‪.‬עס איז אזוי ור ת א האיבט ניזאנט אכךפ ךעט‬
‫ז‬
‫י‬
‫ביט ןאבץ נ^ךער ?בעראכלןם וועט ; א ןאבץ ק־נךער'‪ .‬דיין!ריב ‪$‬־'י ‪' .‬זאלםט }יט רופן‬
‫איר נאטען שרי‪ $ .‬ץ )ועט ניט ןאכץ קינךער'‪".‬א‪.‬בער שלח ‪.‬וועט;א ןאבץ קי}דער'‪1‬‬
‫א י נ‬ ‫י‬ ‫יו‬ ‫ד‬ ‫ג‬
‫ב י »ל‪,‬עזך ןאבין נייזאנט פץ‬ ‫י* ‪ • H *WIT‬ב י יל‪1‬‬ ‫ל > ל!?ר ‪5 :‬י יי׳ «^‬
‫‪:‬‬
‫ו?י י‪1‬נ‪£‬י בר ךסי‪*£‬ס )וענין‪3/.‬ס האט נןקענט ?זטיין אין פסוק ה׳‪.‬אייו'‪ ''.‬אל‪.‬ער ךבר' ח׳ אליו‪.‬‬
‫אונ עם '^‪.‬יט ילעל! י‪/‬כל ח׳ אליי‪ .‬עם איי ניקוםען צו *!!בדד׳ם &יץ סלאך נ אך רעם אנדערין‪.‬‬
‫ז‬

‫איין קאןלךיךךדפון )אט אונ נא‪.‬ך א״אהל לי רייר פון נ אט'\איך אונדריי‪5‬לאכים'וועלין^‪:‬זעה;‬
‫ז‬

‫וןעךין צו דיר אונ וועלין דיר ;אנין ךעיר §אר ?ליכטער לוט {ועט ךיך" ניט״יךעןנן יי רב 'הונא‬
‫אונ רבי אלעזך ןאכץ ;רא;ט פון רכי יו?וי ביר 'יייסךאס רענין עם שטייט יאיץ פםייק יהנח‬
‫ך^ר ה ׳ אליו‪ .‬נאט רעט קויטען אינ דינע ךייד ווע‪ 6‬טיט קימען' ימיט א־ם‪) :‬יד( ויוצא איתו‬
‫‪3‬חוצה‪.‬ךכי‪:‬הושע פץ ?;כנין ה א ט נייאי^ט פון רבי לוי ס וועניץ ה א ט ךען נ א ט ארו״ים״ןינומען‬
‫ז‬

‫אברהם ען‬
 ‫בראשית קעט‬ ‫לך לף פרשה מ י‬ ‫סדר‬
‫החוצה‪ .‬רבי יהושע דםכנין בשם ר׳ לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו שאטר הכתוב ויוצ‬
‫אוחו החוצה‪ .‬אלא )לג( אחוי ליה שקקי שםיא‪ .‬המריא )משלי ח( עד לא עשה ארץ‬
‫וחוצות ‪ .‬א״ר יחידה בשם ר׳ יוחנן העלה אוחו למעלח טכיפח הרקיע‪ .‬הוא דאמי‬
‫ליה הבט נא השמיטה אין הבטה אלא מלמעלה למטה‪ .‬רבנן אסרי נביא אח ואת‬
‫את )לד( אסטרולוגום ‪ .‬שנא׳ )בראשית כ( ועתה השב אשח האיש כי נביא הוא •‬
‫בימי ירמיה בקשו ישראל לבא )לה(‪ .‬לירי םדה זו ולא הניח להם הקב׳ה‪ .‬הה״ד‬
‫)ירמיה י( כה אסר ה׳ אל דרך המים אל תלמדו ומאותות חשםים אל תחחו ונוי‪.‬‬
‫ככד אברהם אביכם בקש לבא לידי מדת זו ולא הנחתי אותו‪ .‬ואיר לוי עד‬
‫דםנדלא ברנלך ד ר ו ס )לו( כובא‪ .‬וכל פי שהוא נתון למטה םהם הוא מתיירא‬
‫מהם‪ .‬אבל את שאת נ ת ו ן למעלה םהם )לז( דיישם‪) :‬טי( ר׳ יודן בשם ר׳ אלעזר‬
‫א מ ר נ׳ דברים מבטלין ניירות ר ע ו ת ואלו הם חפלה‪ .‬וצדקה‪ .‬ותשובה‪ .‬ושלשתן‬
‫נאמרו בפסוק אחד ‪ .‬הה״ד )ליה ב ז( ויכנעי עטי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו‬
‫זו תפלה ‪ .‬ויבקשו פני הרי צרקה‪ .‬כםד״א )חהליס יז( אני בצדק אחות פניך «‬
‫)דהיב ז( וישובו םררכיהם הרעים זו חשובה‪ .‬ואחיכ )שם( ואסלח לחטאתם וארפא‬
‫אח‬
‫‪0‬תנות כהוגה‬
‫‪1‬‬ ‫ע‬
‫)לי( ט נ א ‪ .‬קיצים ‪ .‬ילוש הנינניפ לשין נינא כצימי ליין• על‬ ‫בניס י " י »*ז הליקילל ‪ ) :‬י ( אייי' לי ט׳ ‪ .‬הראה לי‬
‫נמתי היראית סנינניה שאין הוראתו וממשלתי רק על העכי״ם‬ ‫ביקיה ירתונית השמיס ‪) :‬לי( אסנירוליגי׳‪ .‬חוזה ננונניפכלימר‬
‫הימשליס נקוצים כללעיצ ע״נ ולרש הנש כמו תמי לשון תנעם‬ ‫נ ת ן למעלה פאששויליגין ואין אתה עולה ננינניס ‪: hCnai‬‬
‫ולרישז‪) :‬לז( דישן ‪ .‬לשון דשה כלומר לריס עליהם •‬ ‫)‪ (-1‬ליד מזה ז י ‪ .‬ששמט ותלו עצמם נ זיר איש המזלות ‪:‬‬
‫??בךןשען א;יי‪5‬ער ךיא וועלט וואם דוא ואנםט ‪.‬זןר האט אים ארויס נעפירט ההו^ה אץ‬
‫ז‬

‫ךרויטין‪ .‬נאד וזהוצה איו ניט דער טייטשיאץיךרויסין‪ .‬נאד אויף 'ךי ;אס‪ .‬ןאט ך‪,‬אט‬
‫ןעווייען צו אברוזם לי נאסי; פון היטעל‪'.‬ווי ךעריפסוק ואנטי איידער״ער האט נימאכט ךי‬
‫ד‪11,‬ןד אונ די גאםין‪ .‬רבי ‪:‬היךה ואנט פו;‪ .‬רבי יוחנן ם ווענין "נאט' האט ארויף לינוםען‬
‫איגלהםן איןיער ךעם הי?ועל‪ .‬לליבער' דואט ;אט צו אים ;יו>«נט הןט נא השמןטה‪ .‬הבט‬
‫מיי‪.‬נט ‪5‬ע; קוכןען פון הייבין אראפ • לי ל^נן יאנץ נאט האט'גיואניט צו‪.‬אברהם דו ביזט‬
‫אנביא אליער ניט ‪.‬אןזטעךין‪.‬יעתער‪ .‬דאךפםטו‪.‬ניט קוקעןיאויף ךיי שטעךין יראם יןי ורייוין‬
‫או דו ווע?ט ניט האבי; ‪.‬קי‪.‬נךער‪ .‬נאי־ י דו ייעסט יא קינךער האבץ ווי ךער פסוק זאנט‬
‫ז‬
‫; א ט ןאטגייאןט צי אבי‪!?.‬ךך'ניב צוליק די וריב י צו יאיר םיא; ווארום ‪.‬ער איי אנ‪,‬כיא‪ .‬אין‬
‫ך צייט פץ ךעם ?ביא ‪:.‬ימיה האבי; ךי יורי; אייך ניוואלט גלויבין איי; ךי צייכינש פון די‬
‫שט‪.‬עךץ ןאט ייי ^אט ניטיגילאיין‪ .‬יך ךער פסוק יאנטיאזוי' האט ; א ט ‪ /‬ץ א נ ט ידעם ווענ‬
‫שן ךי כ־עלכןער יאלט איר א י י ך ניטלעךנע; פאר ךי ציייכי; פץ הימעל ואלט איר ניט צו‬
‫י‬

‫בראכץ וועךין‪ .‬אייןןר פא»ער אברהם' ן א ט ארך גיוואלט נלויבין' איןיךי צייכץ פץ ךי‬
‫שטעלין‪ .‬האב איך אים ניט ;ילאיוין‪ .‬אונ רבי לך האט נייואניט או ךי שיך ;ענעןינא־ אריף‬
‫י‬
‫דיינע פיס נ?רעט אייף לי שטערין‪; .‬יוועלטיג א ו י ף ך י ‪ ' .‬ך ע ר ראם איז ;יךעךינער פץ ךי‬
‫שטערי; ךער לאלף מורא ןאבץ §אר ךיי‪'$!' .‬בער דו וויאס ידו בייט העכעריפץ ידי שטעלין‬
‫קרעט אייי' ‪.‬ייי‪) :‬טו( ך ך יוד; ן א ט ?ייאגט פץ רבי אל;׳ניר'ס וויענץ ךריי‪.‬ואכין'וענען‬
‫קיט׳ ךי של‪.‬ע?ט‪.‬ע ןילות‪ .‬ראם יענען ך י ‪ ' .‬ת פ ל ה אונ צדקה אונ רצשו^ה‪ .‬ךי עלעיךליי‬
‫שטילען אץ איין פסוק‪ .‬מיין פאלק יואם כןייז" נאסק וועילט נירופין אויף ךי יענען אונטער‬
‫ז‬
‫טעגינ ניויאלין אונ ד י האבץ ‪ tfppa‬ניייען צו ?'יר‪'.‬ךאיס איי ר^לה‪ .‬די" ןאבץ ניכעטין‬
‫מיין פנים‪ .‬ייי האבץ גיגעבץ צדקה‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט אניבצדק' אתיה"?ניך‪'.‬איך';יעל‬
‫!‬
‫ועחן ליץ ?נים תלך לי ?ודקה וואס איך ייעל }עבץ'‪ .‬י זיי הא?י'ן'צורי'ק'נ‪:‬כןעתז ץ ןילערע‬
‫פ‬

‫שלקנטע ויעני;‪ .‬די האבץ ניטאןן ולייעודה‪ .‬ךער נאך רעל איך מוחל זיין זיי ערע ןיני ‪.‬‬
‫י‬

‫אינ רעל םיילי; ך;ער לא נד‪ .‬רבי הי;א בר ‪?1‬י ייכןיש יאנט או כןען זןנדעלט״ךעם }אטען‬ ‫‪:‬‬

‫אונ מען טודוט נוטס‪ .‬יווערט אייך ויטל רער ע ר ך ץ ‪ .‬איי מען ;ןנרעלטירעם נאיטען רעךט‬
‫בטל‬
 ‫לף ק ז פרשה מ ד‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫את ארצם‪ :‬ר׳ הונא בר רב יוסף אסר אף שנוי שם ומעשה ט ו ב ‪ .‬שנוי השם‬
‫ולא יקרא עוד שסך אכרם‪ .‬טעשה טיב םאנשי נינוה שנא׳ )יונה‬ ‫מאברהם‬
‫ג( וירא אלהים את מעשיהם כי שבו ונו׳‪ .‬וייא אף שנוי םקום שנא׳ )כראשית י‪(3‬‬
‫ויאמר ה׳ אל אכרם לך לך ‪ .‬ר׳ מונא אמר אף התענית שנא׳)תסליס כ( יענך ה׳ ביום‬
‫צרה ונוי‪ ,‬רבא בר םהםיא ורבי חמא בן נוריון בשש רב אמר יפה תענית לחלום באש‬
‫לנעורת‪ .‬איר יוסף ובו ביום ואפילו בשבח •י )‪ OID‬ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך‬
‫מאור כשדים ונוי־‪ .‬ר׳ אליעזר בן יעקב ורבנן‪ .‬ראב״י אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן‬
‫האש ‪ .‬ורבנן אסרי הקביה הצילו ‪ .‬ההיד )בראשית פו( אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור‬
‫כשרים ‪ .‬ואיםתי ירד םיכאל בחנניה םישאל ועזריה ‪) :‬ין( ויאמר ה׳ אלהים בםה א ד ע ‪.‬‬
‫ר׳ חייא ב״ר חנינא אמר )לח( לא בקורא תנר אלא איל באיזו זכות‪ .‬איל)לט( בכפרות שאני‬
‫נותן לבניך ‪ .‬ויאמר אליו קחה לי ענלת משולשת ‪ .‬הראה לו נ׳ סיני פרים וג׳ מיני‬
‫שעירים ונ׳ מיני אילים ‪ .‬נ׳ מיני פרים פר יוהיכ ופר הבא )מ( על כל המצות ועגלה‬
‫ערופח‪ .‬ונ׳ מיני שעירים שעירי רנלים שעירי ריח ושעירה של יתיד ‪ .‬וני מיני‬
‫אילים אשם ודאי ואשם תלוי וכבשת של יתיר‪ .‬ותור וגוזל תור ובר יונח ‪ ,‬ויקח‬
‫ל י‬
‫כהונה‬ ‫ות‬ ‫מתנ‬
‫)לפ( בכפרות ‪ .‬הקרנניס שמכסדס עיגיתיפס ז ) מ ( על כל‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫)לת( ולא טןייא מגר ‪ .‬יאיגי‬
‫מאמי] חיו נהנעמת סב* !‬
‫בטליךי ?זרה ווייסין טח־ פי! ‪8‬כרהם‪ 7‬נאט'האט‪7‬יו'^ט‪7‬ו'"אבךם אזויי''לאנינ״ור דו""ךעםט‬
‫ם‬ ‫וזייםי; אביס‪.‬ווקןטו ניט האבין קיגךער‪ .‬דיין נאטען יואל ניטימעהר נירופיין גיעלין אבר‬
‫נאד אקי‪-‬הם וועיםטו האבץ קי?דער'‪ 1‬או מען טולט נוטס וועךטיבטל לי נירה' דאם וךיםין‬
‫‪9‬יר פון ךי מעגףשין פו; גי גוה‪ .‬ווי דער פסוקי זאנט';אט האט גיועהן ךייעךע מעשיים "או‬
‫‪:‬‬

‫ן‪:‬יא ןאןין צורייק גיקערט פון ךיעד ^'לענטי; ךעג'האט{נר מבטל ?ירק לי שילעבש־עימרה‪.‬‬
‫אןרערע ואמן אז מען'ע;דעךט לעם' אריט רעיךט ארך יבטל'די גזרה‪ .‬ווי דעו־ יפסוק'ויאגט‬
‫ז‬
‫}אט 'וזאט ניואןט צו אכלם'‪?.‬״ ארויסיפוןידי' לאנד אץיאייןיאגלער לאנדיךעליאיך ךיך‬
‫בע‪ 5‬ט‪#‬ץ אינ 'ווע?ט ?רויס וועלין • לבי מונא זאגיט או מען ?אםט וועילט ''יארך יבטל י די‬ ‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫;זךף ‪ .‬ווי ךער פסוק זא?ט_י_קןז ה׳ ביום צרה‪'.‬נאט ןיעט ךיר‪.‬ענפעלין אץרעם טאג ראיס‬
‫דו וועקט ויין אין אצרה' <ראם דו ווע?וט פאםטץ‪ .1‬רבא בר מחם]א אונ ךביייחשאבן גיליון‬
‫האבץ ניוא;ט פו; לבם ווענין דאם פאםטין איי גוט צו מבטל ויין אשלעכטץ חלום‪ .‬אווי‬
‫ור ךער פייער בלע^ט די פלא‪.‬קם ‪ .‬אזר פאר ברענט דאם פאםטץ לי •נזלעכטס פץ הלום ‪.‬‬
‫לב יוסף זא‪.‬נט ראם' ‪:‬איי גאריאו מען פאםט באלר טאךגין"נאך דיינאכט פון חלום‪*.‬אפילו‬ ‫ז‬

‫אום שבת‪) :‬טז ויאמר ‪ .‬גאט האט גיואיגט צוייאברהם איך בץידעריגאט ראם האב" ריר‬ ‫(‬

‫אויס ניצרגין פון אור כ?‪1‬דים‪ .‬לבי!*לתנוך בן!עקב אונ ךי רבנן'קרי;ען‪ .‬רבי ‪.‬אלי?ור'‪4‬‬
‫י עקב יא‪.‬נט מיכאל האטי אראפ נענידיעלט פון הימעל אוני האשיניךעטיעט אברהם פץיקאי־‬
‫הויבין‪ .‬די רבנן זאןין גאט אליין האט אים נירעטעט פון פייער‪' .‬וויי רער פסיק ואנט אי־‬
‫בין דער גאט ראם האב ךיך אויס ניצויני; פו; רעם ‪8‬ייער יפו; בשלים • ווען האטי' טיי־אל‬
‫‪8‬לאפ נעניךעךט ‪ .‬רען מ ק האט אליי; ניוואךפץ חנני ה מישאל אוני עול;ה'אי; פייאריתאש‬
‫ז‬

‫די מיכאל ;ירעטעט‪) :‬ין !יאמר‪ .‬אבדתם האט גיראגט ‪ ; '.‬א ט ‪ .‬טיט ויאט ייעל איך ומסע•‬
‫(‬

‫אי איך רעל יל׳טנ; ךי לאנד בנע;‪ .‬לבי תיא ברבי חנינא *ואנט ניט ער האטי' ניט'גיגלויבט י‬
‫}ארער ןןאטנקרזעט טיט רעלכין זבות ייעל איך‪:‬לשנן ךאםיגלאנד כנ_ק‪ .‬האט נאטגייאגט‬
‫‪:‬‬

‫דורך די ‪,‬קלבנות ראם איך רעל ‪,‬גיעבין צו ךייגע קיגךער ר עלץ דיי יוכה זיין צו ירשין"די‬
‫לאגד כנען‪ .‬נאט ןאט‪.‬נ;ואנט צו _אבךהם‪.‬געם‪.‬ענלה משולשת'לרריי קעלבעח‪ .‬ועי םשויישת‬
‫)דליי קאיעם>‪ .‬ןאןל משולש )לליי אילים‪ .‬ווייךדעח'‪ .‬גאט האט נעיויזיען צו אברהם דריו‬ ‫ז‬

‫״עךליי אקסין אינ ךליי‪,‬ערליי קאיעם ‪ .‬אוג ךריי' ‪.‬עךליייווידדער ראם די יורץ וועלץ מקריב‬
‫ז‬

‫יין‪..‬דך;‪ .‬עלליי אקסץ‪. .‬איי; אקס ראם מ ק איז'מקרב אום יוםכפור‪ .‬אוב איין אקשריאס‪.‬‬
‫מק‬
 ‫ספ‬ ‫בראשית‬ ‫לףלןזערשהמי־‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫לו את בל אלת‪ .‬רשביי ורבנן‪ .‬רשביי אומר בל הכפרית הראה לו ועשירית האיפת‬
‫לא הראה לו‪ .‬ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו‪ .‬נאמר כאן ייקח לו את‬
‫כל אלה‪ .‬ונאמר להלן )ויקרא כ( והבאת אח חטנהה אשר יעשה מאלה לח׳‪ .‬ואת‬
‫הצפור לא בתר‪ .‬הראה לו הקביה שמבדילים בעולח העיף )מא( ואין מבדילים בחטאת‬
‫העיף‪) :‬יךן( דבר אחר קחה לי ענלה משולשת‪ .‬זו בבל שהעמידה שלשה מלכים‪.‬‬
‫גביכדנצר ואייל מרודף ובלשצר‪ .‬ועז משולשת זו מדי שהיתה מעמידה ג׳ מלכים •‬
‫מרש ידרייש ואחשורוש‪ .‬ואיל משולש זי יין‪ .‬ר׳ אלעור ירי יותנן‪ ,‬ר׳א אמר כל‬
‫הרותות כבשי בני יין יריח מזרחית לא כבשי‪ .‬א״ל ריי יהבתיב )דניאל ‪ (0‬ראיתי‬
‫את האיל מננח ימה יצפינה וננבח יכל חיית לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו‬
‫יעשה כרצוני והנדיל‪) .‬מב( הוא דעתיה דריא דלא אסר מזרחית‪ .‬ותור ובזול מ‬
‫א י י‬
‫‪°‬‬ ‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫‪ewei‬‬ ‫• י ן ו ראייגןו מיס א ת י נ דנתינ ימס‬ ‫לעתיס ו י ״ א ‪.‬‬ ‫סמלית‪ .‬אשר)א תעשינה יהיא פו הפלס ונר ו ) מ א ( יאין‬
‫נגנה‬ ‫פנדלי! ני׳ ‪ .‬ולא ינ־יל נפר' ייקרא סי׳ ה׳ ו ) מ נ ( היא‬

‫איז״^ריב אז אלע יומן האבין } ^ ^ " ‪ ^ T s ^ l T ^ g‬ל י ^ ל נ ר ו ו א ד ״ מ ע ץ ^ ן ^ ו‬

‫איר אפ דעט כןאפ אז מען‪.‬ןעפיןט א‪.‬נ‪.‬עדךנקין מע;?!ש אינ ‪$‬ען ןוייס ניט רער האט איים‬
‫ןידןר^ת ירי‪,‬עם שטייס אין סוף םךרה שו‪.‬פטיב«‪ .‬ךךיי‪^.‬ערליי שעירים ;קאזעס(‪ .‬איין שעיר‬
‫ןואיס טען איי מקריב יום טוב‪ .‬אייין ‪#‬עיר ויאם ‪5‬ען איו' מקריב ראיש ד)ךש‪ .‬אונ איין ‪1!£‬יר‬
‫ןואם איור ברייננט אדןרןן אויף זיין‪.‬עבירה‪ .‬ךריי‪,‬עךליי'איילים )יךךדער‪ .‬עשעפס איבר‬
‫ןאם ער איז עלטיער ייי דביי^עהן חדשים הייסט;ןר'אאןל‪ .‬אוויךדעיח ‪ .‬איין איל ךאס‬ ‫׳י‬

‫‪$‬ען ןריי^ט פאר אא^ום 'אייףיא^עירםע‪,‬עבירה'‪ .‬איין א יל ןאם טען בךייןןט פאר אאשם‬
‫י‬

‫אויף 'א^ופק עבירה‪ .‬אוני א‪#‬ע‪$‬ם ראם אםענטש ןריי^ט ארף דינע אע;ירה‪ .‬אונ אאל^ע‬
‫ןזאןב אונאייוננע טאהב יאליאו״יףאברוזם '‪1‬ןר'י'יננען‪ .‬איכךןם ןאטיגינוטען ךי א‪.‬לע בהמות‪.‬‬
‫לבי' ש?עץ בן'יוחאי אונ ךי ר‪$‬ן קךעען‪. ".‬דבי ‪ jws$‬בי *יוחאי וא;ט אלע^קךןנוד‪ .‬ראם‬
‫ך יודין' ויעלין מקריב דין האט אים'נאט ;עוומען‪ .‬נאד דאם צעהנטיל' אי^ח )איפה איי אווי‬
‫יט‬
‫א^אם( מעןל <אםנחו‪ 8‬ראם ך יוךין וועלין מקריב זיין האט איים נאט ‪ • WW<, 3‬ו י‬
‫ןןב;ן זאןין דאס צעחנטיל איפה טעהל האט אים איייז ןאט ;עיייזען‪ .‬דא שטייט א?רןם‬
‫ן א ט ןינומען את ?ל" אלה‪ .‬אונ דאךט שטייט דו ואלםט בךיי^ען ךי ‪ rigjij‬ראם 'רעפ‬
‫ןימאלט רעלין צו נאט מאלה ‪ .‬אווי ויד ךעירוואךט מאלה" מיעט '^ען פון די טנחות‪ .‬אווי‬
‫דער'אלה וואם דא שטייט ביי אברןם מיעט §ען אדןד מ;חות‪ .‬רעם צפור )פויניל( האש‬
‫^ערניט צי שניטען‪; '.‬אט ןאט‪,‬געוריען צויאברןס ךי טאהב ןןאסי^ען וועט ביץענען אעולת‬
‫ןועט טען צו' ש;ייךין אויף צורי שט;קער‪ .‬אונ ךי ^זאהב' ראם ‪$‬ען וועט בריינניען אדצזאת‬
‫וועט טען ניט צי שנייךין‪) :‬יךן( ד^ר אסר ‪; .‬אןז אזאןז ןאט ; א ט ניטיינט ראם‪,‬ער ן א ט‬
‫ניואןט צו אברןם' נעם‪,‬ע;לה ?!שולשת‪ .‬ךי‪.‬קאלב נןייןט §ען ^ ל ‪; .‬ואס ךא ן א ט אויף‬
‫ןי^טעןט ךריי מלכים ‪ .‬נביכדנ^ר‪. .‬אייל טרירוי' בלש‪$‬ר‪ .‬״עז טשולשת י ‪1‬י קא‪!.‬ע ‪3‬יינט‬
‫ז‬

‫‪ jyg‬טדי‪ '.‬זיא'האט אוייןז אויף נישטעלט ךריי מלכים‪ .‬כוךש"‪ .‬ךריוש‪ .‬אחשורוש‪^ .‬‬
‫?ושילש‪ .‬רעם וךךדער מיינט מען יון'‪,‬יריבי אלעוף'אונ חיי יןז^ן קרינעין‪ .‬ריבי'אלעזך זאגט‬ ‫ז‬

‫אלע דיטין פון ךעיר וועלט האכין י י ן איי;נינוטק‪^ .‬אר די טזרח עיט' האבין!יי ניט אייינ^ינוטען‪.‬‬
‫ז‬

‫ןאט רבי יוחנן ןיזא;ט'צו רבי א^עוך ‪.‬זגם ^טןיט ידאןד אין פסוק דניאל ןאט ןיואינט איןז‬
‫ן א ב ?רעהן רעם איל ורעם וויךךער ‪ .‬ךעם‪/‬םלןז יון^ער שטויסט אין ט^ערב דיט אונ אץ‬
‫^פון דיט אונ אין דרום' זייט אונ אלע' םיותילאלע מ'^ים>'‪.‬קענע! }יט כשטיין‪.‬גענין אים‪.‬‬
‫אינ מען‪,‬קען ןיט רעטי; פון דין הא נט‪ .‬אונ‪,‬ער וןאט' ניטאהן ווי‪?.‬נר האטי גיךאלט' אונ איי‬
‫‪:‬‬

‫גדרם גיראךין‪ .‬יעךן טיר דאןזאי;;'ן ןאט אייננינו^ען ךי‪»1‬צע רעלט• ן א ט ' כ ך אלעיי"‬
‫•יןאןט פון רעםנןסוקאיו ארא;הנא^עלייייוןט ו\י איןדואנ‪ .‬או מרח ד י ט ן ט מ ן ניטאיין;י«^ע‬

‫יוארים‬
 ‫בראשית‬ ‫^ ן ל ל ף <‪-‬רשהמד‬ ‫פד!־‬
‫אדום ‪) .‬מג( תור הוא אלא שגזלן הוא ‪ .‬ד״א ויקח לו את כל אלה‪ .‬ר׳ יהודה ויי‬
‫נחשיה‪ .‬דיי אפר שרי עבי״ם הראה ל ו ‪ .‬ר׳ נחמיה אמר שרי ישראל הראה ל ו ‪.‬‬
‫על דעתיה דר׳י )מד( קחדרין דרי! לקבל קחדרין דדין‪ .‬עיר דרינ )מה( ששם היו‬
‫סנהדרי נדולח של ישראל יושבח )מו( וחוחםח דיניהם של ישראל ‪) .‬מן( ואח הצמור‬
‫לא בחר ר׳א ביכ בשם ר׳ לוי אמר הראה לו הקביה )מח( כל מי שהוא פעםיד פנים‬
‫בנל הנל שוטפו ‪ .‬וכל מי שאינו מעמיד פנים בנל א י ן הנל שוטפו‪ .‬וירד העיט‬
‫על הפגרים‪ .‬א״ר אסי נסב אברחם )מט( מכישה והוה מכיש להון ולא חיו מכתשי}‪.‬‬
‫אעפ׳כ וישב אוחס אברם כחשובה‪) .‬נ( איר עזריה לכשיעשו בגיך פגרים ג י א‬
‫גידים ועצמות זכותך עומדת לה!‪) :‬יט( ויהי השמש ל ב א ‪ .‬ר׳ יהושע דסכגץ‬
‫בשם‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ומהרש ר׳ אנא וני' ‪) 1‬מיז( כל שהיא מעמיד כוי ‪ .‬כלומר‬ ‫»גנס ואילי מורו! לא אפר ‪) :‬מג( שיר היא ‪ .‬נלימר ס"‬
‫שאינו נדחס מפני סשעה השע־ דימקתיינל מדווה משני נשעה‬ ‫<שחס יש לי שהוא ננו של'למק אניני אי י״ל שמראה עלמי‬
‫השעה נדמי! מפני! מי שנדמה מפני השעה נלפור זה ששורש‬ ‫עיי ובשר ניונס ולפן המשילה! גס ‪ p‬למזיר סשישני שלפיו‬
‫ינמלש נשמרגיש דמייס מועשמ לא נא לנלל ידליק ינישיר‬ ‫לסראיש נשרוסו ובקרבו ישיש ארנו ו )מד( קתדרין ני' ‪.‬‬
‫ינויתה‪) :‬מש( מנישה‪ .‬פי' הערוך מקל יהעיש רמו אל סלריס‬ ‫יסאית ששס ישני נסאות למשפני וה לקראת וס נך <רי העדין‬
‫יהגליוס נד״א סעיט לנוע היסה נמלס׳ )ירמיה ׳"נ( וסהגר־ם‬ ‫זוהי איש נתרן לקראת רעהו וה!פ‪1‬ר ירשה לישראל שלא יאנדו‬
‫רמו לישראל שסם ניגיהס נסנריס מתיש ואןנה״נ יישנ לשו;‬ ‫גדניהס ‪) :‬מס( 'שס היי סנהדרין ני׳‪ .‬בסון דרש על לשכת‬
‫תשיבה שנונית המשונה ינאלי נמו שנאמר נ מ נ ה ונמת סישעון‬ ‫םנוית שנקראת נך נדנתינ נירמיהי ליש יישנו נשער התוך‬
‫ידיק מדנקש םספרמס וההכאה נלשין יישנ ו )נ( ידני עוריה‬ ‫ודרשוהו מ״ול על לשנת סגוית ! )מו( יתימנת‪ .‬דיניהם נרם"‪.‬‬
‫סנר שהקנים רמז לי אע״פ שםיי עוימיס בלא מנית ווניוש‬ ‫ודרש ד נ ת י לשק מתינות דן! )מו( יאס סישור נ י ' ‪ .‬על‬
‫י ונות‬ ‫דעתיס דרני נממיס לרך לשרש מאי היא סר׳ כנל א״ר נישראל‬

‫ווארוים״יטורח שטייט נייט אי; פסיק" ל תור אונ נוזל מיעט סען אךוס ‪. .‬ער שטעלט ייך פאר פאר‬
‫מענששי; ינום ווי אטאהב אונ‪,‬ער איזאנזלן‪ .‬נאך אפשט איז אבןחם ןאטיןינו^ען לי אלע‬
‫בהם״וח‪ .‬רבי יהודה אע לכי נחמיה קריגע;‪ .‬ר ך יהודה ;א^ט ;אט ן ט ‪;.‬עורוען' צו אברהם‬
‫ךי שרים פון ‪§ rj‬עלקער‪ .‬בכיי י נחמיה ;אנט ךי ןזךים פוןיךי יוךין רוט'נאט'אים געיוייזען‪.‬‬
‫נאך רבי יהודה ן ט נאט נעייייען צו'אברהם ךי שטוהלין לדי ^ךיט פון די פעלקר נענין ךי שטוהלין‬
‫)ךי אריסיו פון די יורי;‪; .‬אך רבי נחטיון ן ט ;אשיגעויריע; צו אברןם לי סנהלילי; )איין אונ זיבעיצינ‬
‫דעיםו פץ יורי; זיצע; אין בית ססקלש אוג התטנן' ךי דינים פון די יורי;‪ .‬רעש פוי;יל'ןאט‬
‫אברהם ןיט צו ?זני^ע׳ • ל?י אןיא §ר ‪2‬הנא' ןאט ;יזאנט פון רבי לוי ס וועני; גאט האט‬
‫ןעוויזען צו אבךןם איוי וזי איעער ;ואם י שיפט ךך אירף ךעם ים אינ ליי נואלען פון נם‬
‫נואךפין אויף ידעם מענטש‪ .‬אויב ךער מענטש שטעלט ךך געגין רעם וואל‪}' .‬ועט ךער‬
‫וואיל אים פאר פלייצען'‪ .‬אינ אויב‪,‬ער כיינט' 'ייך איי; 'אונטער דעס יואל ‪.; .‬ייט ךער וואל‬
‫אךיבער איבער אים‪ .‬אונ‪,‬ער הייבט ייך אויף אונ פאלט ווייטער‪ .‬איוי או ;נם קומט צרות‬
‫אויף אטענטש אוני ךער טק‪9‬ש ךיל ניט לייךין ךי ןדות אונ‪.‬ער איז בייו אויץש גאט‪ '.‬יועלין‬
‫ז‬

‫ךי צרות פון אים ניט אוועקיניין‪ .‬אינ ארב ךער טענטש ‪.‬נעםטאן טיט ליכשאפט אלץ‪/‬ואס‬
‫‪£‬אט טוןט ‪ .‬רעט }אט פון אים צו געמען ךיי צרות אוג וויעט אים פיל גויטם '}‪.‬עבין‪ .‬אווי‬
‫טוהט ךר פויניל ארך אז‪,‬ער שפיךט ‪5‬ען ךיל אים תאפי; שטעלט״ער ךך' ‪.‬ניט' ;עגין לעם‬
‫פאנ;ער נאר <ןר אןקלויקט‪ .‬ךליי^ער רעךט‪,‬ער ניט צו שנייטען י‪ .‬ךער 'פויןיל וואם ןייסט‬
‫עיט ןאט אראפ ‪.‬גענייךעךט פו; זיין פליהען אויף ךי ןטטיקער‪< .‬פיל אזעלכע פויןיל וענען‬
‫ןיקוםען אויף ךי קזטןקיער' ףלייעמ רבי אםי יאגט אכלןם ן א ט נינומען אשטעקין אוג 'האט‬
‫ז‬

‫גישלא‪,‬גין ךעם ‪.‬ע;ט די יאליין אוועק גיין פון ךי ששיקער‪ .‬אוג די זעגען ;ייט' אוועק ;י^אנגען‬
‫י‬
‫<דאס גיייוט אי ךי יולי; ייעלי; זיק אין }לות אווי'ווי י טויטע ^ענטשיין אונ ךי פעלקער ייעלין‬
‫אויף ךי'ניוועלטי}ען‪ .‬איונ םע; וועט ניט ‪,‬קענעןךעטיו ךי יורי;"פון דיערהאנטי(!'"'פוןךעםט‬
‫ויעני; ר‪#‬ב אוןם אכךפ‪ .‬ןאט אכךם די אוועק' ניבלאיןין‪ .‬ישיט אשטעקין האט‪.‬ער די ניט‬
‫ן;קענט אוועק ?!רייבין אונ מיט אכ^אז ןאט ‪.‬ער די';א >ןיועק ‪.‬געטלייכע;'‪ .‬צו רייייין או דורך‬
‫תשובה‬
 ‫בראשית ק פ א‬ ‫ק ־ י ף פריטה מ ד‬ ‫ר‬ ‫םד‬
‫בשם ר׳ לוי אמר )נא( תחלת מפלה שינה‪ .‬רםיך ליה ולא לעי באורייתא‪.‬‬
‫)נ‪ (3‬דמיך ליה ולא עביר עבודה‪ .‬רב אמר ג׳ תרדמות ה ן ‪ .‬תרדמת שינה‪ .‬ותרדמת‬
‫נבואה‪ .‬ותרדמת מרטיטה‪ .‬תרדמת שינה )כראשית ב( ויפל ה׳ אלהימ תרדמה על‬
‫האדם ויישן‪ .‬תרדמת נבואה ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אכרם ‪ .‬ותרדמת‬
‫מרמיטה שנא׳ )ש״א כו( ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה׳‬
‫נסלה עליהם ‪ .‬ורבנן אמרי אף תרדמה של שטות דכתיב )ישעיה כט( כי נסך עליכם‬
‫ה׳ רוח תרדמה ונו׳ ‪ .‬ר׳ חנינא ב ר יצחק אמר נ׳ נובלות הן‪ .‬נובלת מיתה שינה‪.‬‬
‫נובלת נבואה חלום‪ .‬נובלת העוהיב שבת‪ .‬ר׳ אבין מוסיף תרתין‪ .‬ניבלת אורה‬
‫‪:‬‬
‫של מעלה נלנל ה ט ה ‪ .‬נובלת חכמה של מעלת תורי־ )כ( )ננ( והנה אימת השכה‬
‫נדולת נופלת עליו ונו׳‪ .‬אימת זו בבל דכתיב )דכיאצ נ( באדין נבוכרנצר התמלי‬
‫חםא ‪ .‬השכח זי מדי שהחשיבה עיניהם של ישראל בצום ובתענית ‪) .‬נד( נדולה זו‬
‫יון‪ .‬ר׳ סימון ורבנן‪ .‬ר״ם אמר קיכ )נה( דוכסים קיב אפרכון קיכ אםטרטליטין ‪.‬‬
‫ו י ב נ ן‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אימה נמו תימת גמילון אותיות אמה״ע ‪;) 1‬ד( גוולס ‪ 11‬יון‪.‬‬ ‫זנית אנרהס ישנ ייפיימ אותם מנניו‪) :‬גא( תתלת מסלה‪.‬‬
‫נדמפיש יאויל גדולתו מאי היא ‪) :‬נה( דונסין יני׳‪ .‬מיני‬ ‫<^א השינה « ) נ נ ( דמיו ני׳ ‪ .‬שנשישן איני עיסק נתירה‬
‫ממשל״!‬ ‫ומיני עינה מלאנתי ‪) 1‬נג( יהנה אימה ני' ‪ ,‬מימה‪ .‬דיש‬

‫?!שולןת וועלין ךי יוךין איים גיליייט וועךין פון גלות ‪ .‬ךבי"עיךיה האט״גיזאגט 'גאט האס‬
‫געזאןט צו אקרהם או דיינע ‪.‬קיגךער וועלין וועךץ אין גלותי איר ווי*ךי מתים וואט ‪.‬זענע;‬
‫שוין"אן אךעךין אוג אן בייוןער‪' .‬רעט דיי׳ זכות !יין אויף די אויס ‪.‬געלייזט' צו *וועךין יפו;‬
‫}לוח י• )יט( גיסי השמש לבוא‪ .‬ווי ךי ווה; דזאט גידאךפט אונטער‪.‬ביין איו‪.‬גי_פאלי; אשלאיף‬
‫אויף א^רהם‪ .‬רבי‪.‬יהושע פון םכןין האטיניואנט פון רבי לוים'ווע‪.‬נין ךאם״עךיטטע אוטנליק‬
‫פון ‪!2‬קג!ש איז ךי!ם שלאפי!‪ .‬אז|‪..‬ער שלאפט לערונט‪.‬ער ניט תורת‪. .‬אז‪.‬ערישלאפט "טוהט‬
‫‪,‬ער גיט זיין אךבעט ‪ ! .‬ב ‪ /‬ז א ג ט ךריי'‪,‬ערליי שלאף איז ךא ביי אטענטש ‪ .‬אנעויויינליכער‬
‫שלאף ראם יערער מע נףש רארףישלאפיין‪ .‬אוינ אשלאף פו; נבואה‪' .‬רען ךי"נבו^ה קומט‬ ‫‪:‬‬

‫איויף רעם נייא רעךט ‪?.‬גר אנטשלאפץ‪ .‬אונ אשלאוי ראם קימט*פו; אשרעק‪'.‬ךער שלאף‬
‫ראם אלע םע^שי; דאךפץ שלאפין‪ .‬ווי רער פסוק ‪,‬זאנט גאט האט ניימיאכט פאליןיאויף‬
‫אדם אשלאף אונ‪,‬ער איי א;טשלאפין נרואךין‪ .‬ךער שלאף וואם ךער נביא ‪.‬שלאפט איין רוע;‬
‫ךי;בואה קו?ט אויף אים‪''-‬ווי‪,‬עם שטייט אין פסוקי‪ .‬ווי ךי זויהן האט אינניהוייבין אונטיער‬
‫צו‪.‬ניין איז גיפאלי; איןטארקער שלאף אויף אבךם )אוג‪.,‬ער ו;אט'‪,‬גי‪.‬ו*עהן ךי״גבואה אוזייינע‬
‫‪.‬קי‪.‬נךער ידי יוךין( ךעליין דיין אי; '}לות ‪ .‬וזי‪,‬עם *שטייט'אין *די סדרה ילך י לףיו‪*.‬ךער שלאף‬
‫וואס קו?ט פון אשרעק‪ .‬ווי ‪ .‬עם שטייט אי; פסוק טען האט 'ניט גרעה; מען' האטי ‪1‬גיט‬
‫‪%‬‬

‫גיווא^ט מען האט ניט אויפןעוואכט ווארום אלע‪,‬וענע; גישלאפין ודיל אשלאף פון* גאט 'איז‬
‫גיפאלין אויף ויי לראס שטייט ביי שאול המלך‪ .‬שמואל'א קפיטל כו>‪'.‬ך* ‪.‬רבגן זאנין‪..‬עם‬
‫ז‬

‫איי ךא אשלאןש פון א;!שוגעגעם ודייל דער ישכל רעךט פאר טישט שלאפט טען* איי! • י ווי‬
‫‪,‬עם ?זטייט אין §םוק ;אט חאט פאר מ״ישט איויף אייך אגייסט 'פון שלאף‪' .‬רבי חגיגא בר‬
‫יץחק יאו‪.‬ט ךךיי‪?,‬גךליי !אכין ‪,‬זענען דא יראם די ועגען איוי' ווי אשאליאכץ צו אפרי* ייי‬
‫ןעןען גאר פאר ‪.‬נלייכט ‪.‬אכיםויל‪ .‬ךער שלאף איז‪.‬אטייל פון טרט‪ .‬אחליום איז אטייל פון‬
‫?בו‪$‬ה‪ .‬שבח איו אטייל פין עולם סבא! אבער ^אר ויי ‪.‬אע!אלאכץ*ראס דואט ארך רעם‬
‫טעם פון ךי פרי‪ .‬רבי אבין ואגט גאך צורי זאבין ךי ליכטעקייט פון ךי זוהן איו אטייל'פון‬
‫ךי ליףטיגקייט ראם אויף ךעם הימעל‪ '.‬ךי רגמה פון יך'תוךה איז אטייל פון ךי חכקה‬
‫פון גאט ‪ Q) 5‬ןהגה איטה ךד‪!8‬כה גדולה נופלת ^עליו‪ .‬אםוךא אונ אנררסע פינםטעךגים 'איו‬
‫גי?אלי! אויף אכרם ‪ .‬איטה')אמורא( ראם איו זיןל‪ .‬ווי רער פםוקייאגיט גבוכיךגצר איז פול‬
‫גיוואךיןטיט בעם ‪ .‬ךאס פינםטעךנים איי סדי‪ .‬זיא האט פינסטער ‪,‬גיטיאכט ךיאויגין פון די‬
‫!‪r‬‬
‫יוךין חרך דם סא?טין אויף ד;עךע שלעכטע גזרות• אךיםע• ים * ‪ • !V,‬בכי סימון• אוג ךי ר‪1$‬‬
‫קרעען‬
 ‫ט ד‬
‫בראשית‬ ‫לך לף פרעי׳‬ ‫סדר‬
‫ורבנן אמרי סם׳ ם'‪ .‬דכחיב )דברים ח( נחש שרף ועקרב‪ .‬נחש זו בבל‪ .‬שרף זו‬
‫מדי‪ .‬עקרב זו יון‪ .‬טח עקרב זו יולדח לששים ששים‪ .‬כך חעטידח טלכית יון‬
‫מששים ששים‪ .‬מפלח עליו וו אדום שנא׳ )ירמיה מט( מקול נפלם רעשח הארץ‪.‬‬
‫ויש שםחלפין מפלח עליו זו בבל דכתיב בה )ישעיה כא( נפלה נפלח בבל‪ .‬נדולח‬
‫זו מדי דכתיב )אסתר נ( אהר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש‪ .‬השכר‪ ,‬זו יון‬
‫שההשיכת עיגיהם של ישראל בגורותיה‪ .‬שתיתה אומרת לישראל כתבו על קרן‬
‫השור שאין לכם חלק באלהי ישראל‪ .‬אימה זו אדום דכתיב )דניאל ז( וארו חיוה‬
‫רביעאה דהילה ואםתגי ותקיפא יתירה‪) :‬כא( ויאמר לאבדם ידוע חדע כי גר יהיה‬
‫זרעך‪ .‬ידוע שאני מפזרן הרע שאני םכגסן‪ .‬ידוע שאגי טםשכגן תדע שאגי פירקן‪.‬‬
‫ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן‪ .‬בי גר יהיה זרעך בארץ לא להם‪.‬‬
‫ונו( םשיראה לך זרע‪ .‬איר יורן נירות בארץ לא להם ‪ .‬עבדות עינוי )נז‪ 1‬לאםפטיא‬
‫שלהם‪) :‬בב( וגס את הגוי אשר יעבודו דן אגכי‪ .‬היה לו לומר גם מאי ו ג ם ‪.‬‬
‫אלא נם הוא םצרים )נס( ונם לרבות ארבע סלביות ‪ .‬אשר יעבורו דן אנכי‪ .‬ר׳א‬
‫בשם‬
‫בהונה‬ ‫מ תנות‬
‫המוכן לסם חסי נמלריה וסכל יחד יהיס אריע מאות ‪6‬נה ‪1‬‬ ‫ממשלות סס ו )גו( משיראה לו זרע ‪ .‬יוסי משנילד ילהק‬
‫)‪:‬ת( יגס לרמת כי׳ ‪ .‬סרימזיש נאימס תשנס גדולה נדלעיל‬ ‫נמו שיאמר כ׳ ני‪:‬ר‪,‬ק יקרא לן זרע ואו התיזינו ד' מאות‬
‫וכולהי‬ ‫כנה של השיענוד ‪) :‬גו( לאנפנויא שלסס ‪ "» .‬העריך נעיר‬
‫קללןק‪ .‬רבי סיטון זאונט הוגךעךט מיט צוואגציג דוכסים אונ הונדעךט םיט צוואגציג אפךכין‬
‫י‬
‫אונ הו;ךעךט מיט צוואנציניאםטלטליטץ' )איזעלכע שרךים( זענע״ן ניווען אין ךי םדינה‪5 ,‬ז *‬
‫ך רבנן זאנין‪,‬עם איו גיט גיייק' ציו הונךעךט י מיט"צוואנציג'נאר צו יעכצינ‪ .‬י ווארום זןס‬
‫שטייט אין פסוק נחש שרף ועקיב ‪ .‬ךער שלאגג מיינט מען בבל‪ .‬ךער "בךענעךינער שלאנג‬
‫םיי‪.‬גט §ען מדי‪ .‬ךער‪,‬ענךים טיינט מען י{ ן‪ '.‬אזוי'ווי דער״עגדיםיגעבאךט ‪'.‬יעכציג קיגךעיר‬
‫טיט איין מאיזל ‪ .‬איוי איי גייוק״אץ י י ן אלץ צו זעכיצינעעבציג'דו'כם'ים‪'.‬יעכציג אפךקין‬
‫ן׳מןיינ ^קקךטליטין(‪ .‬איז די ?וליגה נץ *י ו ן נרוים גיווען צוייישע; ליפעלקער' נופלת^עליי‪.‬‬
‫זיא פאלט אויף אים ךאם םיינט מען די מדינית פו; אדום‪ .‬ביי' איר שטייט ראם ווארט פאלין‬
‫פון ךעם גע׳גורייא פץ זיחנר פאלי; האט ךי‪.‬זנלד געציטעךט לךאם ‪.‬וענק ךי פיר ;לותן‪ .‬ב‪3‬ל‬
‫מדי יון ארוט‪ .‬א?ךעיע טאףשץ אום ךי פסוקים'‪ .‬זיא'פיאלט אויףיאים ראם איז בבל‪ .‬וואם‬
‫ביי איר שטייט בבל איז גיפאלין‪ .‬אנךוייסע ראם טייגט' מען מדי‪ .‬דאם ביי איר שטייט‬
‫נט‬ ‫י‬
‫ןאך ךי דייר האט ךער מלךאחשוךושיגרויים‪,‬געמאבט"דזטןי• ?'??‪?.‬עי ‪6‬י ‪?'. |\yJ"? .‬אס‬
‫זיא האט פינםטער גיטא;ט ךי אוני; פץ ידי יורץ טיט אירע גזרות'‪ .‬זיא קאטיגיואגט צויךי‬
‫יורץ איר זאל'ט שלייבץיאויף רעם הארץ פון אקס אז"איר רזאט ‪.‬ניט‪ ..‬קיץ טייל'אין רעם‬ ‫ז‬

‫יוךיןטעז נאט‪ .‬אמורא טיי;ט טע; אדום ‪ .‬ווי ךער פיסוק זאנט ךי פעךטע חיה איו פיךכטערליך‬
‫אונדיער שטאךק אונ ךיאס טיץט מען אדים! )בא( ויאמר‪^ .‬גאיטיוזאט גייאנט ציו'אברהם‬
‫דו זאל?ט וויקען או לייגע ‪.‬קץךער וועךן ייי; אין אפךעםךע לאנר* דו זאלםט וויסקי אז‬
‫‪*5‬יןד וועל ךי פאר ^נןךייטץ‪ .‬אונ זאלםט ורסק או איך' 'וועל די פיאר ואסלק י‪ .‬זאלסט' ודםען‬
‫או איך מעל ךי נעבין פאר אמשכיון'‪ .‬אוני זאלםט ודםען איו איך וועל די• אויס לייךן‪.‬‬
‫זאל?וט וויקען אז די וועלין גיהעלץ צו אמלך פץ אפרעםךע לאנד‪ .‬אונ זאלסט וויםען או איך‬
‫ייעל' ךי אוים לייךן‪ .‬ווארום דיינע ‪.‬קיגךעיר' וועלין זיין' גרים אי; אלאנד דאם' איז' נייט !‪.‬ייערע •‬
‫ווי דו ווע?‪1‬ט נאר האבץ קעדער וועילין ךיי שוין ויי; אין פךעטדע לענךער‪ .‬רבי יורן'ואנט‬
‫^רעקךע וןעלץ ךי‪.‬זיין אין א!ןךע?‪£‬ךע לא^ד אונ מען וועטיםיט זיי אךיבעטי; אונ טען *ועט‬
‫זיי פייניגע;‪ .‬ראם יועט אלץ'דין'צו איין'רעכענוגג צו' ךי פיר הונךעירט יאהר! ) ל ב ( יגם •‬
‫אונ אייך ךי פאלק ודאס ‪:!:‬עלץ אךבעטין טיט ליי ייךין ייעל איך" דיי טשפיטץ‪. .‬עם האט‬
‫נידארןט שטיין נס‪ .‬אויך‪ .‬פאר וואס שטייט וגם‪ .‬אוג אוייך נאד ״אויך׳׳ טיינט טען םצךים‬
‫ןןעלץ טיט די ארליעטק ‪ .‬אונ אויך מיינ‪.‬ט מען ידי קיר קלכים ראם יועלי; טיט זך אךביעטיין‪.‬‬
‫אשר‬
 ‫בראשית ק פ ב‬ ‫לףלףפרש־מד‬ ‫סדר‬
‫בשם ד׳ יוסי בר זיטרא אםי )<ט( בשתי אוחיוח הללו הבטיח הקביח לאיא שהוא‬
‫נואל את בגיו‪ .‬ושאם יעשו תשובה גואלן )ס( בעיב אותיות‪ .‬דא״ר יורן )לגרים ל(‬
‫םלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד ובםוראים גדולים אחח טוצא )‪ (to‬ע״ב אותיות של‬
‫הקביה‪ .‬ואם יאםר לןד אדם ע׳ה הם‪, .‬איל צא םהם נוי שני שאינו םן הםנין‪ .‬ר׳‬
‫אביו אמר בשמו גאלן ששמו של הקב׳ח עיב אותיות ‪ .‬ואחרי כן יצאו ברכוש‬
‫גדול ‪ .‬איר אהא אהר כן אכ״כ אלא )סכ( אחרי םשאביא עליהם עשר מכות ולאחיב‬
‫יצאו ברכוש גדול‪ .‬א ״ ל )נמ( אף אגי כשיעבוד‪ .‬א״ל ואתה תבוא אל אבותיך‬
‫בשלום וגי׳ י )‪ (JD‬אר״ל שלשה הם שגא׳ בהם בשיבה טיבה‪ .‬אברהם היה )סד( שוה‬
‫לו‪ .‬דוד שוה ל ו ‪ .‬גדעון לא שוה ל ו ‪ .‬למת )שופטים ח( ויעש אותו גדעון לאפוד‪.‬‬
‫ל ע י י ‪) :‬כך( ויהי השמש באה ועלטה היה ‪) .‬סה( אמיטתא ה ו ת ‪ .‬והגה תגור עשן‬
‫ולפיד ‪ .‬שמעין בר אבא בשם ר׳ ייחגן אמר ד׳ דברים הראה לי‪ .‬גיחנם‪ .‬ימלכיות‪.‬‬
‫ומית ‪) .‬סו( וביהמ׳׳ק‪ .‬איל כיז שבגיך עסוקים בשתים הם גיצולים משתים ‪ .‬פ־רשו‬
‫טשתים הם גידוגין בשתים‪ .‬א״ל בפת אתה רוצה שירדו בגיך בגיהגם א ו במלביות‪.‬‬
‫רבי חגינא בר פפא אסר אברהם ברר ל י את הפלמית ‪ ,‬ר׳ יורן ור׳ אידי ור׳ חםא‬
‫‪"°‬‬ ‫כ הוג ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ושתיש אישיות‪ ) :‬ס נ ( איורי‪ .‬סיו״ו רמז לי׳ מניח ו ) ס ג ( ואף‬ ‫זנילהו אתרנאי שילין אותם הקנים ‪) 1‬ננ<( בשתי אותיות כיי‪.‬‬
‫אני נשיעניד ‪ .‬לשין שאלה ואייל הקניה לא אלא ואתה תנא‬ ‫דן רמו לזן במות מוונעים היוצאים מתיליף צירוף שם של אונני‪:‬‬
‫נ י ' ‪ ) :‬ס י ( שיה לו‪ .‬רא‪1‬י והנון ‪) :‬שה( אמישמא תרנוס‬ ‫)ש( נע״נ אותיות‪ .‬ע״נ שמות היוצאים שיסע וינא יש ונם‬
‫של ועלמה ‪) 1‬סי( ניס המקדש ‪ .‬נלומר זנות הקרננוס ‪:‬‬ ‫שם של ד׳ מתנלגל נצירופי ע״נ‪ :‬ה״נ )שא( אתה מ‪1‬נא שנעים‬
‫י‬ ‫!נ‬
‫^"‪".‬וו^יאץיקוו‬ ‫‪ - -‬י לו ? ? • לי‬ ‫ע ב ו ד‬
‫‪:‬‬

‫‪9‬ש?טין‪ .‬רבי ‪.‬אליעזר האט גייואןט פון לבי יוסי'בן ימ־אס‪.‬ויעניין ;אט ןאט צו ;יזאגט צו‬
‫‪1‬‬ ‫י‬
‫אברהם אבינו ‪,‬ער זאל אויםלייזין'דינע ‪,‬קינךער ? ' ד &י י״אותיות דן‪ .‬אינ אויב'ךי ויעליו‬
‫‪ 1‬י ט‬

‫ז‬
‫‪$‬אןן ?שובה ךעט ‪,‬ער ‪1‬יי ארם לימין' םיטיץוויי אונ ךבעצינ אוו‪1‬יות‪ .‬ךארום לבי יורן ן א ט‬
‫ןיזא?ט פון לב** לקתת לו גוי מקרב גוי ביו ובמוראים ;דולים איו רא צוויי י אונ *ויבעצינ‬ ‫ז‬

‫אותיות ראם ד י וענען רער נאסען פון גאט‪ .‬אוג אויב טען' יועט ביי ליר״פלעגין‪.‬עם איו‬
‫דאןז פינף אוג ייןעציג אוניות‪ .‬ואל^שו זאניןךאס אגדערע יוא״ךט גוי וועךט'ניט';ילעכינט‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫איי דליי אותיות וויעיגער בלייבט 'פינף אוג זיבעציג" אותיות‪ '.‬לבי אבין ואינט גאט'האט‬
‫ז‬ ‫ז‬
‫אוים?יליי;ט ך יודין מיט '!יין נאטען י‪ .‬דער נאיטען פון נאט איי צרייאונ דבצינ אור\ ות‪.‬‬
‫‪,‬עם שטייט אין פסוק ]אחלי כן‪?:.‬או ברכוש גדילי דעו־ ;אך וועלין‪{.‬יי אריים גייין טיט נרויס‬
‫נו?ם‪ .‬לבי א ה א וא;ט ‪}?.‬ם שטייט גיט אחר כן‪ .‬גאר ‪.‬עם שטייט אחרי כן‪ .‬איז ראך' רער‬
‫י י י איבעךיג‪ .‬יוד איי צעהן"‪ .‬נאט האש נייאגט אי איךיוועליברייגגען אוייף ךיי םצלי‪.‬ם צעהן‬
‫‪ 9‬כ ו ת יועלין ד י ךער נאך ארוים גיי; טיט' פיל נוטס‪ '.‬האט אברהם ניפליענט 'ייעל איך‬
‫אייך דאךפין אךבעטי;‪ .‬האט ׳נאט נייאנט דו וועםטיקוםק צי בייגע״על^ע־ין' סיט* פרירען‬
‫}אך ליין טויט 'ןיעט לאם אלץ ‪1‬יי] •י לבני( אשר‪ '.‬ריש לקיש זאנט ניי לריי םענטישין שטיוט‬
‫די‪.‬ועגען ‪.‬גישטאךכין מיש 'אגוטע ‪,‬עלטער‪ .‬אברןם‪ .‬דיר‪ .‬גךעו;‪.‬אברןם איז'" ראם ווערט‬
‫}ירק‪ .‬דוד איו אויך וועךט ?ירק ‪ '.‬גךעון איי' גיט ווערט ?ירק‪ .‬וואחם עם שטייט' אין‬
‫ןסוק ?לעון האט דאם נימא?ט צו אאיפוד‪ .‬צו "אע‪1‬־‪1‬דרז יהז י ')כי־( יייזי לייייית! איי‬
‫•י'‬

‫או?‪.‬טער ןיגא^ק איז גיוואלין אפינמשעלניש ; אונ‪,‬עם איו גיראךין ארויך״רי פון אהייבין אונ‬
‫אפייער‪ .‬ש?!עון בר אבא האט נייא?ש' פון רבי יוחנן ם ךעגיין פיר זאכין האט ;אט געוויוק‬
‫צו אבךהם‪? .‬יהגםאוג גלות אוג תורה אוג לעם בית המקדש‪ .‬גאט האט געזאגט צו אברהם‬
‫אייי לא^ג ייי לי?)') קעדער ליעלין ייןז כ^עפטל״גען טיט' ך י צריי!אכין'! *טיט תוררויאונ‬
‫מיט רעם בית המדרשי‪ .‬ןועלין ד י גיךעטעט רעליין פון יעגע ?וויי נאמן‪ .‬פון' גיחגםיאוג פון‬
‫?לירי• אי י‪.‬יי רעלין דך אפ שייךין פין־ילי ?וויי ואכין‪ ".‬פון תורה אונ פון בייתיהמקדש ‪.‬‬
‫מעלין די געטשפט וועךין שיט ךי א?דערע ?וויי ואכין‪£} .‬יט רעם‪?.‬יהנם אונ טיט }לוח‪} .‬אס‬
‫האט‬
 ‫בראשית‬ ‫לך לך פרש־ מד‬ ‫סףף‬
‫בר הנינא אסרו)סז( אברהם ברר גיהנס‪ .‬והקנית ב י י לי את המלכיוח‪ .‬הה״ד)דברים לכ(‬
‫אם לא כי צורם סברס )סח( זה אברהם ‪ .‬והי הסגירם םלםד שהסכים הקב״ה לדבריו‪.‬‬
‫ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אמר כך היה אברהם אביגו יושב ותםה כל אותו היום‪.‬‬
‫אמר בםה אברר בגיהגס או בטלניות ‪ .‬איל הקכית אברהם קטע הרין )סט( םוגיטא‬
‫מן כדי‪ .‬ביום ההוא‪,‬כרתה׳ את יאבדם ברית לאמר‪) .‬ט( מהו לאמר‪ .‬באגו למחלוקת‬
‫ר׳ הגיגא בר פפא ור׳ יודן ור׳ אידי ור׳ חטא בר חגיגא‪ .‬ריח בר פפא אמר‬
‫אברהם ברר לו את הםלכיוח התיר )חכציס סו( חרכבת אגיש לראשגו באגו‬
‫באש ובסיס‪ .‬ריביל אמר אף קריעת יים הראה לו דכתיב אשר עבר בין הגזרים‬
‫האלה הטדיא )שס קצו( לגוזר ים סוף לגזרים י )כה( ביום ההוא כרת ה׳ את אברם‬
‫בריח לאמר ‪ .‬רבי יורן וריביז וריע ‪ .‬הד אסר ) ט( העוהיי גלה לו אכל העוהיב לא‬
‫גלה לו‪ .‬ואוחרגא אסר אהד העוהיז ואחד )ע( העוהיב גלה לו‪ .‬ר׳ ברכיה א׳ר אלעןר‬
‫זרי יוסי בר חגינא ‪ .‬חד אמר )עא( עד היום הזה גלה לו‪ .‬ואוהרגא אסר עד היום‬
‫ה ת י א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לו ביים ההיא שנעשה ה־יאורע ווכו עולש הזה ‪ ,‬ואיזן זוש‬ ‫)סז(•‪ :":‬אנרהס נירר לו אה המלטות הה״ז אס לא ‪1‬גו׳!)סת(וה‬
‫מדלא קאמר ניוסהזה אלא כיום ההוא רמו לימות המשיח כז״ת‬ ‫אנרהס ‪ .‬נלאמר׳' הניעו אל ליר תצנסני )סש( מוניסה לער‬
‫ועלו מושיעים ונו׳ ביוש ההוא יהיה "יי אמד ‪ ) :‬ע ( העולם‬ ‫•ותרזה ‪ :‬מן כזו ‪ .‬ס" מכאן ‪ ) 1‬ע ( מהו לאמר ‪ .‬באנו‬
‫הנא ויו' • פ" ימות המשיח ‪) :‬עת( עז היוה הוה גלה‪ .‬על‬ ‫למחלוקת לצמאן זאמר אנרהם נירר לו המלטות !הקניה הסכים‬
‫סיוס הגוהר נפסוק ואיו״כ יצאו נרכיש גזול ע־ נא; גילה לו‬ ‫על יזו אמר לאמר על ההסכמה על יזו ולמ״ל הקנ״ה נירר‬
‫מה שיעטר על נמו ותו לא ואיזן סנר מזנתינ ניוס ההוא‬ ‫םמלכיות אמר לאמר על העצה ו ה״נ והקניה נייר !‪ 1‬את‬
‫שרמו לביום הה‪1‬א יהיה יגו' שככל נילה ל! עז •מות םמשייו‪:‬‬ ‫המלטות הה״ז הרכנת אנוש וגוי ו )סש( סעוצס הוה‪ .‬גלה‬

‫ן א ט ניזאןט צו אברהם מיט וואם רילםשו ואלין דייגע קינרער‪.‬נישטראפטי״וועלין אי י‪.‬יי ויעליו'‬
‫י‪.‬י;ך;נע;‪ .‬די ;אלין גיךעלי; אין גיהנם' אךער ז‪:‬י יאלין'דין אין'גלותי‪ .‬לבי חנעא בריפפא‬
‫זא‪.‬נט אכלהס ןאט גיראלט די ;אלין גיי! יאי; גלות‪ .‬גיט אין גיהגם‪ .‬לבי יורן אונ רבי אילי‬
‫אונ רבי חטא בר חנינא ואנין אבךהם תאט גיראלט ‪.‬ייי;אלין לי; אין נןמם ניט אין נלות‪.‬‬
‫אונ נאט ןאט גיואגט‪.‬זיי ואלין דין אי; גלות‪ .‬וויי דער פסוק זאנט כי צורם םכרם‪ .‬זייער‬
‫שטארקייט ראם איייאכרןם האט ויי פאר ק‪1‬י?ט )אין}לות>‪ .‬אונ נאט האט די אייבער נינעבין‬
‫י‬
‫אין גלות‪; .‬אט ןאט 'מסכים ניווע; לטיט נעשטימטו ווי אברהם האט נייאנט ויי ואלין' ביין‬
‫אי; גלות‪ .‬רבי הונא האט ניזאנט פון לבי אחאם רע;ין אברהם אבינו'איי' גיזעםין אנאנצין‬
‫טאנ אוג האט ניקלערט ראם ‪.‬ער ואל וועלין'‪ .‬ניהנם זןדער נלוח‪ .‬האט נאט גיזאגטייצו‬
‫א?רהם האק אפ ידי מ?!בע פון דאנען‪ .‬קלער ניט ווענין ניהנם • זאל כלייבין אי'!יי'ייעליי‬
‫ך;ליגע; וועלין די ניין אין נלית‪ .‬אין רעם' טאג האט נאט גימאבט טיט אבדם אפאךביגתננ‪.‬‬
‫לאפור‪ .‬צו ואנין‪ .‬ראם מיעט מען צו ואנין‪ .‬אזר ווי רבי חנינא ‪3‬ר פפא האט געקיריגט מייט‬
‫רבי יורן אוג רבי אידי אינ'רבי חטא בר הנינא‪ .‬לבי חניניא ‪3‬ר פפא ןאט ניואנט אברהם‬
‫האט גיךאלט ויי;אלין ביין אי; גלות‪ .‬וויךער פסוק ואנט הרכבת אנוש לראשנו' ידו אברהם‬
‫ןאםש גיטאכט רייטין אטענטש אויף אונוער קאפ י)אוני האםט אונו' געשיקט אין ןלותו‬
‫ז‬

‫זע‪:‬ע; טיר ‪.‬גייקי^ען אין פייער' אוג אין וואסער • לבי ‪.‬יהושע ‪.‬בן לוי זאיגט' גאט' ןאט געוויזען‬
‫צו אבןןם ווי‪,‬ער רעש שפאלטין רעם נם פון זייגע קינךיעךם וועגין‪ .‬ראתם רא ששייט ‪.‬ער‬
‫איז דולןז גינאננען בי; יזנזרים האלה‪ .‬צווישע; ךי ששמןער‪ '.‬אוג ביי רעם‪.‬ים שטייט ‪.‬ער‬
‫ןאט 'יני שניטע; רעם נם 'למרים ‪ .‬אויף שטינןער‪ .‬מיעט טע; ן א אוי־'גאט האט געוךזע;‬
‫צו אברןם' ווי ךער נם איו צי שניטע; אין שט‪/‬קער•י)לה( 'ביום ההוא‪ .‬אי; רעם טאג האט‬
‫גאט פאתשניטע; לגעסאכט( אפיאךבינדונג מיש אכרם‪ .‬רבי יורן אונ רבי יוחנן' בן זכאיאוג‬
‫רבי ‪.‬עקיבא ‪.‬קךי;ען‪ .‬איינער זא‪.‬נ'ט נאט' ןאט געויוייע; צו אברהם ךעם פאךנענינען ראם ךי‬
‫יוךין וועלי; האבין אויף די וועליש רע; משיח וועט קונןען‪ .‬אבער רעש פאךגעניגען פון עילם‬
‫ד;בא האט ‪^.‬ער אים ;יט נעךיזען‪ .‬ךער אנךעךער זאגט ;אט האט ;עךייען ציי אברהם רעם‬ ‫ז‬

‫§ארנענינען פון ךי וועלש רע; ששיח וועט' קויםען אונ פון עולם סבא‪ .‬יבי ברמה *זאנט'לבי‬
‫אלעור‬
 ‫בראשית קפג‬ ‫לך לך פרשה מ ד‬ ‫סדר‬
‫החוא נלח ל י ‪ ) :‬ב ‪ 0‬לזרעך נתתי ונו׳‪ .‬ר׳ הונא ור' דיםתאי בשש רבי שמואל בר‬
‫גחמן אף מאמרו של הקב־ה הוא )מב( מעשה‪ .‬שנא׳ לזרעך נתתי‪ .‬אהן את הארע‬
‫ה את אכ״כ‪ .‬אלא נתתי את הארץ הזאת‪ .‬ר׳ יורן בשם ר״א בר כהגא אמר ושס‬
‫קז( יאמרו נאולי ה׳ אשר היא )ענ( נואלם לא נאשר‪ .‬אלא אשר גאלם‪ .‬א׳ר אבי!‬
‫)ירמיה )ח( כי פורה ה׳ את יעקב אכ־ב ‪ .‬אלא כי סרה את ה' יעקב ‪ .‬רבנן אמרי‬
‫)זכריה י( אשרקח לחם יאקבצם כי אפדם אכ״כ‪ .‬אלא כי פדיתים ‪ .‬איר יהושע‬
‫)ישעיה י( ויברא ה׳ על כל מכון הר ציון אכ׳כ‪ .‬אלא וברא ‪ .‬ככר חיא ברואה‬
‫יםחיקנח • ) כ ‪ 0‬ר׳ דיסתא• בשם ר׳ שמואל בר נחמן אמר לפי שאיני מומר כאז‬
‫החיי לפיכך היא מביא )על( רפאים חחחיחם‪ .‬ר׳ חלבי בשם ר׳ אבא בשם רבי יוחנן‬
‫כך עלח בדעחי של מקים להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עססים ‪ .‬אח הקיני‪.‬‬
‫את החתי‪ .‬יאת הפריזי‪.‬‬ ‫ואת הקניזי ‪ .‬ואת הקדמוני‪ .‬ולא נתן להם אלא י׳‬
‫ואת הרפאים‪ .‬ואת האמורי‪ .‬ואת הכגעני‪ .‬ואת הגרנשי ‪ .‬ואת היבוסי‪ .‬הרי‬
‫שבעה‪) .‬עכ( ולמח נתן להם ו׳ )פירושן לעיל(‪ .‬ואיזה הם הנ׳ שלא ניתן לתם‪.‬‬
‫י'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫היא נכלל הנ״מי כ• גן כנען היה ו ) ע ה ( ילמם גת! להם‬ ‫) ע נ ( »״שה• כלומר כאילי כ־י ־שיי ו )עג( גואלה‪ .‬״שווע‬

‫‪^ ^ ^ _ 2 ! 1‬‬
‫שנעה ‪ .‬כלומר למה לא גת רק אלי שיעה ישלשה הנשארים‬ ‫להנא גאלם משמע נאלם כנר • )על( רשאיה תחתיהם‪ .‬נירש•'‬
‫לא גת!‪ :‬ומרס היא נלה לזנר הניא מחלוקת נשמית יאח״נ‬ ‫שנאמר ההוה יקרא ארן רשאים והחד‬
‫‪,‬‬ ‫י‬
‫ס‬ ‫‪£‬‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫‪5‬‬ ‫אלעיר אינ ב? יי?"‬
‫רעט ייי; מיט דעע ‪.‬קי נךער כיז רעש טאינ ייאם'‪.‬יייייועלץ אתיים' גיי; פו; "מצרים ‪ *.‬םעהר‬
‫‪:‬‬

‫האט ער}יט ‪.‬געורוען‪ .‬רר אגךעךער יאגט ג אט ןאט נעיורזען צו‪ :‬אברהם ראם עם וועט זיין‬
‫ז‬

‫קיט ‪.‬וייגע ‪.‬ק‪:‬גךער ביי םשיח‪,‬יועט קימל‪) :‬כ‪0‬־לירעןז גםיצי‪ .‬גאט' ןאטיגיזאנט צי אברהם‬
‫צו ךיינע ‪.‬קימןער ןאב איך ני}ע?ץ די לאנר ‪ .‬רבי״הוגא איג כבי תםתאי האבץ ;יואגטיפון‬
‫רבי שמואל בר נחשןם ויעני; אי נאט זאנט ‪.‬ער רעש טאוזן איו גלייך ור ‪.‬עם אץ שיין‬
‫ןיטאן; ;ירארין‪' .‬ווארום ‪.‬עם שטייט אץ פיסוק'צו דיעע‪.‬קינדעריחאכ״איךגיגעבץ דאם לאגד‪.‬‬
‫!‬
‫ועם שטייט ןיט איך ייעל געבין‪ .‬גאר‪.‬זזם שטייט איך' חאכ גיגעבין‪ .‬גלייךיךי איך ק א ‪ 2‬י י א‬
‫שיין ןיגעבץ • כבי יורן האט גיואגט פון כבי >!בא כר ‪5‬ה}א ם' ווע;ץ עם י ששייט ניט אין‬
‫פסיק ‪,‬עט ייעלין ואכין די ארס ניליייטע פו; גאט ייאס עיר רעטיזיי י איים ליירן‪ .‬גאר עם‬
‫שטייט ויאם^ער ן א ט ‪.‬ייי ארם גיליייט‪ .‬ועהן מיר או }אט האט גאר צי גייאגט ער רעט‬
‫איים לייר;‪ .‬איי יןלייך ווי ער ןאט'שרן אויםינילייזט‪ .‬רבי* אבץ זאנט עם' *שטייט ניט ץ‬
‫א‬

‫ןםוק גאט ןיעט איים ליייי! ‪:.‬עקב‪ .‬גאר‪,‬עם שטייט‪.‬ער האט ארם גילייוט ‪ .‬ךי״רכנן' ואןץ‬
‫ז‬
‫!‬
‫״עם ששייט גיט אין פסיק אייר ייעל אגישרייאיטאהןיצו די אוג רעל זיי !ןארזאמלען ראתם‬
‫י‬
‫א ןז ייעל‪.‬זייא אויסלייזין‪ .‬גאר ‪£‬ם שטייט איך ןאב‪.‬ייי אויםגילייזט‪. .‬יעוץ טיר איי נאש האט‬
‫נאר צו ;ייא?ט ארס צי ל־ייי!'איי';לייך וויי‪,‬ער וואלש שוץיארםגיליייוט‪ .‬רבי יהישע ]אנט‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬עם ^זטייט ניט אין פסיק נאט ויעט כשאפין'אויף די אגברייטונג פון בארג' ציון‪ ''.‬נאר עם‬
‫שטייט‪.,‬ער ןאט בשאפין‪ .‬אי^אט ןאט נאר צו נייאנטיצו ‪3‬שאנ&ץ איוייןלייך ךי‪'.‬עם איו‬
‫ז‬

‫י )כן( כיי ר ^ א י האט גייאגט פין רבי שמואל' בר נחמן ם ייעגץ‬ ‫שיי! ?א?ג‬
‫ווייל ךא ששייט ניט דערםא;ט די לאנד חוי‪ .‬דריןעיר שטעלטי^ר' אויף ךעם ארט ךי לאגד‬
‫ל־פאים;‪ .‬כביחלבו ןאט מוא^ש פון לכי'אבאס ךיעגין אוני פץ ‪.‬רבי יוחנן ים רענין}אש האט‬
‫}יוואןט געבין צו די‪ ,‬יורי; ךיי ראגד פון צעח; פעילקער פין‪.‬קיגי אוגקןיך אוג‪.‬קידמוני ארך‪.‬‬
‫אוג‪,‬ער האט אבער גיט מעףר געעבי; נאר די‪.‬לאגו־ פץ ויבק פעלקער‪ .‬פון‪.‬חתי אונ פריד‬
‫אונ‪.‬רפאים אוב אשורי אונ ןנעני אוג גרגשי‪ .‬אוג ןבוםי‪'.‬איז דביען‪ .‬אוג פארי ראש האפ‬
‫‪,‬ער טאקי געעבין נאד ייבעין'ניט צעהן' <שטייט שירן אויף איין' אנדער ארט" אין*מדרש(‪.‬‬
‫וועלבע זעגען די ךכיי ראם מען ןאט זיי נייט געעבץ‪ .‬רבי זאנט עירביא ‪'*.‬שלמייה‪ .‬גוטיית <•‬
‫‪:‬‬ ‫י‬
‫רבי שטעו; בויוחי^י יאנט ךאם איו דרטוםקוש איני ^קי‪,‬יא אוג א;!§?'י‪,‬א ‪ *.‬כבייייאליעזך בן מןקב‬
‫זאנט‬
 ‫בראשית‬ ‫לך לך פרשה מ ד מה‬ ‫•ךך‬
‫ד׳ אושר )עי( ערביא‪ .‬שלםייה‪ .‬נוטייה‪ .‬רשביי אוסר דרםוםקום‪ .‬ואםייא ואספםייא‪.‬‬
‫־יא בן יעקב אומר אסיא‪ .‬ותרקי‪ .‬וקרטגינא ‪ .‬רבנן אמרי אדום‪ .‬ומואב‪ .‬וראשית‬
‫בני עמון הם הנ׳ שלא נתן להם בעותיז‪ .‬אדום שנאי )דברים ב( כי לא אתן לכם‬
‫מארצם ונו׳ כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר‪ .‬ובמואב כתיב )שם( אל תצר את‬
‫שואב )עז! ואל תועד בם מלתטה‪ .‬קניזי הוא מ ע ש ו ‪ .‬קיני וקדמוני היא מעמון‬
‫ומואב‪) .‬עח( אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל‪ .‬כדי לקיים םאשרו של‬
‫הקב׳ה ‪ .‬אבל עכשיו שבעה נתן להם שנאי )שס ז( שבעה נוים רבים ועצומים מ מ ך ‪:‬‬
‫איר יצחק חזירתא בעשרה )כד!( ואימרתא ולא בחר‪ .‬כל אילין אמר הקב״ה לאברהם‬
‫ריהינ ליה את הקיני ואת הקניוי ונו׳‪ .‬ועדיין ושרי אשת אכרם לא ילדה לו ‪:‬‬
‫פרשה מה )א( ושרי אשת אבדם לא ילדה לו ונו׳‪) .‬משלי לא( אשת היל מי‬
‫ימצא ורהוק מפנינים מכרה מהו מכרה ‪ .‬רבי אבא ביכ אמר עיבורה ;‬
‫ההיד )יחזקאל טז( )א( מכורותיך ומולדותיך‪ .‬אכרם היה נרול מנחור שנה ונתוד‬
‫היה נדול מהרן שנה‪ .‬נמצא אביש גדול מהרן ב׳ שנים שנה לעיבורה של מלכח‬
‫ושנה לעיבורה של יסכה ‪ .‬והרן מיליד לשש שנים )ב( ואברם אינו מוליד ג )‪ (2‬ישרי‬
‫אשת אברם לא ילדה ל ו ‪ .‬ר״י ורינ‪ .‬ריי אמר לו לאברהם לא ילרה אבל אילו‬
‫נשאת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫יהננש׳ רועה יחידה יאפי' נן אחו אין עמה יכן נל האיניוש‬ ‫מסיק השעס שאילו נ' גשארי לימית המגיח ‪) 1‬עי( ערניא‬
‫האלה אמר הקנ״ס לאנרהס שיתנס לו יכנר היי נעילס יאנרהש‬ ‫שלמיא כוי ‪ .‬כילס שמית ארצית סס ‪ 1‬ה ״ ג ) ע ! ( ואל תשגר‬
‫השהור וסקווש נתינ ניס ושרי אשת וגו׳ ! )א( מכירתין‪.‬‬ ‫נ ה שלשמה ‪ .‬ונן נעמון קגיוי הוא מעשו קיג׳ וקדמוני הוא‬
‫מדנתינ קורה מולדתן סירישי לשון הריון או י״ל»‪:‬ורת ן מגוריו‬ ‫מעמו! ומיאנ ‪ ) :‬ע נ ו ( אנל לימות נ ו ׳ ‪ .‬מאמרי שצ הקנ״ה‬
‫וו״צ נמקיש‪ .‬שהיס גר ני קודס הלידה ‪ ) :‬נ ( ואנרש א״‪.‬ו מוליד‬ ‫שהנעימו נעשו עממין‪ :‬תזירתא ני' ‪ .‬משל היא נשי הגרייה‬
‫נחמיה‬ ‫המוירה השמאה היא ריעס על פני סשוס נעשרס מויריס נניס‬

‫זאנט ךאם איו אםיא אונ בןרקי אונ ‪.‬קךטגינא • ך רבנן זאןי! ארים אונ מואב אונ עמון ראם‬
‫ן^עיגע; ךי ודיי ראם נאט ןאט ניט }ינעןין צו ךי יוךין א‪1‬יף ךי וועלט‪ .‬ביי אדום ששייט‬
‫איך וועל ניט געבין צו אייך פון דיןר לאגד‪ .‬ווארום רעם כארג שקר האב איך ך‪.‬גע?ין‬
‫איתשה צו ןן^ו‪ .‬ביי מואב שטייט' זאלסיט ;יט בעלאנעךין מואב זאלסט ניט ךייצין מיט‬
‫זייא אמלחמה‪ .‬קגיוי איו פון ‪ . Hp£‬״קיני' אונ ‪.‬קךטוני איז פון‪.‬עמון אוני מואב ‪ .‬אןער ויען‬
‫^שיח וועט קוטע; וועלי; זיי }יןעךין צו ךי יורץ‪ .‬צומקןם ‪.‬זיין ראם }אט דואט גיואגט צו‬
‫אברהם‪$1 .‬בער איץט ןאט גאט גיגעבין צו ךי יוךין גאר זיןען ‪?.‬עלקער‪ .‬ווי ךעריפשוק‬
‫ןאגט ויבען פעלקער' וואט די זעגען יפיל אוג שטארקער פון ךיר קושםשו ‪.‬איין צו געשע;‪:‬‬
‫)ט־ן( בכי יצחק ןאט ‪.‬געיאגט ךי וועלט זאגט אמשל' ךער חדר פיטעךט ךך אין פעלר טיט‬
‫צען; קינךער‪ .‬אונ ךעיר ש״עפם ואל איין קינד אויך גיט ןאבין‪ .‬דאשיאלץ ןאט גאט' גייאגט‬
‫ז‬

‫צו אקרחם‪,‬ער ייעט איםנעביין ךעם ‪.‬קיגי אוני קניוי אונ‪.‬קרטוני‪ .‬זענע; שד; די אלע פעלקער‬
‫ןיווען'אויף ךער וועלט ‪ .‬אונ שרי ךי ווייב פון״אברם האט ניט ניןאךין איין קיגר ארך ניט‪:‬‬
‫פרישה מ ה )א( ושרי‪ .‬אוג שרי ךי וריב פו; אבךם ןאש גיט גיבאךין‪..‬קיין"קינד‪ .‬שלטה‬
‫חמלך ן א ט ?יואגט אאשת חיליךער ‪,‬קע; געפינען עם איו ווייטער' פון‬
‫פעריל ט?רה‪ .‬דאם מיינט טען מכרה• בכי אבא בר כהנא זאגט ‪,‬עיבוךח ואיר שראגגער‬
‫שאפט>‪.‬ךער אךט יוא טען אייו טיט' איר גיבארין גיוואךי; י איז ווייט‪ .‬ור‪,‬עם שטייט אין פסוק‬
‫םכוו־ותייך וםו'לד‪1‬ת;ך‪ .‬ךיי; שראמערשאפט אונ דיי; געבוךט‪ .‬אבדם איו גיויוע; ‪.‬עלטער פון‬
‫נחור םיט א;אןר‪ .‬אוג}וקור'איו גרוע! עלטער פון הין טיטיא^אהי"‪ .‬איואבךם' גיוויען''‪.‬עלטער‬
‫פון ח ק ץוויי ; א ן ר ‪ .‬אוג אי אהר איזיןךןם וריב גיווען מעוברת מיט מלכח‪ .‬אוני;אך‬
‫ז‬ ‫י‬

‫א;אןר איז זיא ניווען מעוןךת ימיט ים^ה‪ .‬אונ אברהם איז' ‪.‬גיווע; ‪.‬עלטער 'פון ןםכה ודאס‬
‫איז ישרה( טיט צען; ;אןר‪".‬האש ןר; אנגיהויבין ?‪:‬בארי; קץךער ויען יער איז אלט ןיווק‬
‫זעקס י אןר‪<• .‬וךי יאןר' איז}ירע; פו; אברהם ביו הרן‪ .‬ןךן'‪!,‬עקם יאןר'‪ .‬ביו יסבה לשרתו‬ ‫ז‬

‫‪f‬־‪;"U‬אךר •־ )‪ (i‬ושריי‪ .‬שרה ךי ניייב פיון אברחס האט ניט'גיבאךין‪.'.‬קיץ נןינד‪* '.‬צו אים‪.‬‬
‫רבי‬
 ‫נ‪£‬רשה מ ה‬ ‫ל‬
‫קפד‬ ‫בראשית‬ ‫לר ף‬ ‫סדר‬
‫נשאת לאחר ילדה‪ :‬ור׳ נחמיה אמר לא לו ולא לאחר ‪ .‬ומה דכתיב לא ילדה ל ו ‪.‬‬
‫)ג( לו ולה‪ .‬ולה שפחה מצרית ושמה הנר )ל( שפחת מלונ היתה והיה חייג‬
‫במזונותיה ולא היה רשאי למכרה‪ .‬בע־ן קומי ריש לקיש מהו דתנא עבדי מלונ‪,‬‬
‫אמר י להון כמה דתימא )ה( מלונ מלונ‪ .‬אמר רשביי הנר )ו( בתו של פרעה היתה‪.‬‬
‫זכיון שראה פרעה )ז( מעשים שנעשו לשרת בביתו נטל בתו ונתנה לו‪ .‬אמר‬
‫מוטב שתהא בתי שפהה בבית זה ולא גבירה בבית אהר הה׳ד )בראשית טז( ולה‬
‫שפחה מצרית ושמה הגר )רזי הא אגריך ‪) .‬ט( אף אביםלן־ כיון שראה גם ים שנעשו‬
‫לשרה בביתו גטל בתו וגתגה ל ו ‪ .‬אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא‬
‫גבירה בבית אהד‪ .‬ההיד )תהליס מה( בגות מלכים ביקרותיך גצבה שגל ליםיגך‬
‫בכתם אופיר‪ Q) :‬ותאמר שרי אל אבדם הגה גא עצרגי ה׳ טלדת ‪ .‬אמרה יודעת‬
‫א נ א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פירי שעריך נעין מליגת כראש שמילשין השער ימנימץ הראש‬ ‫בשמיש אלא ישרי כיי ‪ .‬מ!דס ולא מלוי ! )ג( לו ולש ‪.‬‬
‫נך הנעל אוכל פירימ ימגימ הקר! יאי! לי רשות גהה ‪) :‬ו( נהו‬ ‫סמיכות קדרש •שמיך לי* ולה שפמה כלומר לא לי הישס מילדש‬
‫של פרעה נ ו י ‪ .‬דיק מ־נתינ שפתה מצרית שלא נא הכתיי‬ ‫ילה כלומר מצדה נ״כ אינה מולדת אפילו לאיש אמר ‪) t‬ד( שפמת‬
‫לסחוס אלא לפרש! )ז( מ‪-‬שים‪ .‬מעשה גסים ! )מ( הה אגרך‬ ‫מלוג ‪ .‬וריק מדנתינ ולס דמשמע ולא לו‪ .‬ילנ! אמר ולא‬
‫סי' שנרך ווריש הגר נלבין נונוריקין הא א ג ר ד ‪ ) :‬ע ( א;י‬ ‫היה רשאי למונרה דאל״נ היה נש לו מלק נה ‪) :‬ה( מלוג‪.‬‬

‫^ ניט ‪7‬גיבאךין‬ ‫רבי יהודה אינ רבי גחמ;וז‬

‫אבער אז זיא ראלט גיהאט איין אמ־ער טאן דאלט יייא יא גיןאריןז* כבי גחםיה ואנט זיא‬
‫האט ניט גיבאךין' צו אכךןס איג או זיא וואלט }יהאט איין א״גדער מאן ראלטיזיא אייך גיט‬
‫ניבאךין‪ .‬אונ ראם עם שטייט זיא האט גיט גיבאךין צו אים‪' .‬ניט צו איים י איני ניט צו רך‬
‫האט ייא מבארי;‪ .‬זיא 'ןאט }יט מקקגט האבי; ‪,‬קינךער‪ .‬שרה האטי גיהאט אךינסט פון‬
‫י‬
‫ם?תם זיא האט גיהי‪/‬םי; הנר‪ .‬זיא איו י געוען פו; נכסיי מלוג <אי אאשהיןאט א‪£‬אי־ מעני;‬
‫ראם זיא האט דאם גיט גיגעבי; צום מא;‪ .‬גאר‪.‬זיא האלט ךאם ‪.‬פאר דך‪ *.‬ךאךף ךער' מיאן‬
‫}עמק ךאס ‪3‬ארךי;?ט‪ .‬אוג לי_יאך גיןער צו איר‪ .‬ראם הייסט גכםי מלוג‪'.‬ביי י הגר איז‬
‫ארך אזוי מ ר ק ‪'.‬זיא איז ןיווען ךי ךינםט פון עורה‪ .‬אוני האט גיידארפט ברינען צו‬
‫אכלהמק(‪ .‬אוג אברהם האט איר גידאךפט געבין‪..‬עסי;‪ .‬אונ פאר קויפי; ייא' ןאט‪.‬ער ניט‬
‫?׳טאלט‪ .‬מ ק האט ןיפתמט בייא ריש י לקיש‪ .‬וואם מיינט מען‪.‬עברי מלוג‪ '.‬קנעכט פון‬
‫טלונ‪ .‬האט‪.‬ליש לקיש מיאנט צו‪!.‬יי ווי םע;;אנט מלווי‪ .‬םליונ •ידיים דיים ‪'.‬לער מאן'כייטט‬
‫אפ דאם פאר לי‪4‬קט ‪ .‬לבי שמעון בן חגי'זאגט הגרי איו גיווען ךי טאכטער פון פרעה‪ .‬ווי‬
‫ןןךעה האט מזעה; ךי גםים ראם גאט ןאט' גיטאה; צו שרת ביי יאים'אין שטובי האט ‪.‬ער‬
‫גיני?!ק ניין טא;טער אונ האט זיא גיגעכין צו שרה‪ .‬פרעה ןאט ןיזאגט עם‪:‬איז בעםער מיי;‬
‫טאףטער יאל זיין אךץםט אין לי שטוב פון אברהם‪ .‬איוג ניט איין פילשטק אי; איי; אנרער‬
‫שטוב‪ .‬ווי רער פסוקי ז^ט אונ ציו שךה איו' מרע; אריגסט פון מצילןים‪ .‬איר נאמק״איז‬
‫ניווק הנר ‪ .‬הנר איו ?ךיי וועךטער‪ .‬דאם איז דיין לוין‪ .‬פלעה האטיגיזאגט צו שרה ראם‬
‫איו ליין לוי; פאר ליי; ?ער‪ .‬אז אביפלך האט מיעןן ךי גסים וואס איו גיטאה; ניוואךץ' צו‬
‫שרת ביי אים אין שטוב‪ .‬האט‪:?.‬ר נינומק דין טאבטער ‪ .‬איג האט ךא מגעביו צי שרה‪.‬‬
‫*ביבלך ןאט ןייאגט ‪.‬עם איו בעסער מיין טאכטער ;אל !יין אדינםט אין ךי שטיב י פון‬
‫אברהם‪ .‬אוג ניט אפיךשטי; אין איין אנךער שטובו‪ .‬וך דער פםיויק זאגט ד׳ ‪'.‬קענינללכע‬
‫טעכטער וועלי; ךיך טייער האלטי; !יין!וייב 'וועט שטיי; ביי דיין רעכטע האניט אייר'ווי‬
‫אסלבה טיטאקרר; פו; אופיר גאלד‪ 0) :‬ותאמר • שריה האט גיזאגט צויאבךהםיגאט האם‬
‫םיך אויפגיהאילטי; פו; צו מבאליןיקינדער‪ .‬שרה האט גיואגט איך יורים פארי יראם'איך האב‬
‫ניט‪..‬קיין קינךער‪ .‬ניט ווי מענטשין זאנין איך ךאךף אקמיע‪ .‬איך לאלף טעךיצין‪ .‬ראם‬
‫אלין רעט טיר ניט ןעלפי; וואדייס גאט האט מי־ אויפניהאלטי; פון צו ניבאלין'‪ .‬טיר האןין‬
‫}ילעקנט ךער ראם ןאט גיט‪.‬קיי; קינךער איו‪1;.‬ר גלייך' ווי גייטטאךבין‪ .‬נלייך ווי צו ךאךפין‪.‬‬
‫גלייך‬
 ‫בראשית‬ ‫לןז ל ף פ ר ע ה מי׳‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫פ‬

‫אנא סהיכן היא סבתי‪ .‬לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריבה )י( הימוס היא‬
‫צריכה אלא הנה נא עצרני ה׳ םלרת‪ .‬תני כל סי שאין לו בן באילו הוא מ ת ‪.‬‬
‫כאילו הרוס‪ .‬כאילו םת )בראשית ל( ותאםר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו׳‪.‬‬
‫כאילו הרוס שגא׳ אולי אבגה םסגת אץ בוגין אלא את ההרוס‪ .‬וישמע אכרם לקול‬
‫שרי‪ ,‬ר׳ יוסי אמר לקול )יא( רוה־ק‪ .‬המד״א )שמואל א טי( ועתה שמע לקול דברי‬
‫ה' ז )ן״( ותקח שרי אשת אכרם את הגר הסצרית שפתתח ‪) .‬יב( לקר!תה‬
‫בדברים‪ .‬אסרה לה אשריך שאת םתדבקת לגוף הקדוש הזה‪ .‬םקץ עשר שנים‬
‫לשבת אכרם בארץ כנען‪ .‬ר׳ אםי בשם ריל םגין תגיגן גשא אשה ושהה עסה י׳‬
‫שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ספריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת ‪.‬‬
‫מהכא‪ .‬םקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען‪ .‬הדא אסרת )יג( אי; ישיבת‬
‫חיל עולה מן המנץ ‪ .‬ותתן‪ .‬אותה לאברם אישה )יד( ולא לאחר‪ .‬לאשת )טו( ולא‬
‫לפילנש ‪) '.‬ך!! ויבא אל הנר ותחר‪ ,‬ר׳ לוי בר חייחא אמר מביאה ראשונה גתעברח‪.‬‬
‫א״ר אלעור לעולם אין חאשד• מחעברח מביאה ראשונה‪ .‬והכתיב ותהרין שתי בנות‬
‫לוט מאביהן‪ .‬איר הגתוםא שלטו בעצמן והוציאו עדותן ונתעברו כמביאה שניה‪.‬‬
‫א״ר‬
‫כ ה ונ ה‬ ‫ות‬ ‫נ‬ ‫מת‬
‫נ ו י ‪ .‬שעין מולה לאון גורס ואילי אינם עקרם ודייק מדנתיי‬ ‫אנימלן נוי ‪ .‬דיין מדנתינ נגית מלניס לשון רניס כדלקמן‪:‬‬
‫לשנת אנרם וגומר ‪) :‬יד( ולא לאמר ‪ .‬אע״פ שתיעלת‬ ‫)י( הימוכ‪ .‬עלן רנואה ‪) 1‬יא( רומ כקודש ‪ .‬דאל״נ לקול‬
‫המין שאמר' אילי אנגה היהנשלםמאמר ג״נ לא היסה גוסנס‬ ‫למס לי ז ) י נ ( לקמת׳ נדנייס ‪ .‬שאן לשין לקימה נופל על‬
‫‪1‬‬
‫אלא לונ )סו( וצא לפילג‪.:‬נדי שינא ורע הנולד מאישוס גמור‬ ‫נן אדס לה׳ שאץ לוקמין אותו נידיס ולנן ננל מקיס שירש "‬
‫גם כדי שתהא גיירה נמותה ותהיה לצרה נאמת וזכותה יעמוד‬ ‫ויל לקימה והמשכה ע* דנור ו )יג( אין ישינת מון לארן‬
‫}לייך ווי נישטאךבין ווייםין מיר פון רחל ‪ .‬רחל האט ןיואגט י צו יי״עיקב"‪.‬ניבי סיר‪.‬קעדער אונ‬
‫אויב גיט שטאךב איך‪ .‬גלייך ווי צו וואךפיי ווי שרה האט גיזאגט' מאםער וועל איך גיניאהט‬
‫ווערץ פון איר‪. '.‬מען }אהט אואך וואם איו צו וואך?יז‪ .‬אבדם 'האט גחערט' ךי שטיטע 'פץ‬
‫יין ווייב ^ ר ה ‪ .‬בבי ייוםי 'זאןט אקרט האט גהיעךט רעם' רוח הקודש י וואט י|ךה' האט‬
‫גיו>^ט‪ .‬אזוי ווי‪..‬עם שטייט אין פסוק רו ואלםט' העךי; די שטימע פו; ;אט ס דייר ‪s‬‬
‫)ד(‪.‬ו‪.‬יקח‪ .‬שרה ךייוןייב פוןאבךםהאט נינומיען דיי הגר סםצרית איר דינםט‪ .‬זיא האט‬
‫איר גינופען טיט נוש!ע ס י ד ‪ .‬שךיה ןאט גייאנט צו הנר וואהל צו ריר או"דו וועםט ייך‬
‫בןען׳טין צו רעם ןייליןען ‪.‬םעגטש אברהם‪" .‬ראם איו גיווען אץ ‪,‬ענךע ‪$‬עהן יאדיר יייא‬
‫אכרם איזנייעםין אין ךעם לאנד'כנ_ע;‪ '.‬רבי אמי האט נ;יא'גט פו; ריש לקיש'ם וועןין 'פון‬
‫ראגען ווייםי; מיד ךאם ;ואם ימיר האבץ גילערוגט או איינער ןאט גיגוטעןיאווייביאוג ןאט‬
‫גיווא;ש מיט ^יר צעחן ;אןר אוג זיא האט ;יט ןיהאט ״קיץ קיגדער סוו‪ .‬ער ויא ‪.‬גטי! אונ‬
‫י‬

‫געמע; איין א;דער טייב‪...‬ער זאל גיט סבטל זיין ךי מ?יוה פון קיייגךער ןאבין י‪ .‬ראם ווייםין‬
‫מיר פון אברהם ‪ .‬או‪;.‬נר האט ?יוו^נט טיט שרה ?עה; ;אתר איוניךא ןאט' ‪3‬יט גירואש‪.‬קיין‬
‫קץדער‪ .‬האט ‪.‬ער גינוסען דין רינףט הנר‪ .‬איי ם'וף'‪.‬צעה;';א‪:‬הר ;וי אכרם ‪£‬יי ;ייעסץ אין‬
‫לאןר ןגען‪ .‬פץ דא‪;.‬ען זעהן טיר'‪#‬י דאס וואןגוגג פון'חוץ ל«!רץ ווערטיגיט גיךעכוגט‪ .‬אז‬
‫איעער' האט ‪.‬גינוטען אווייב אין חוצה לארץ אוני ןאט גיוואהנט טיט יאיר‪.‬עטליכע ;אהר אוג‬
‫י‬
‫זיא ןאט ?יט גיוזאט‪.‬קיץ קינדער* דעריגאך איו ‪^.‬ר ןיקומע; מיט איר אין ארץ ״&ראל *‬
‫הייןט מען אן ציילץ ךי צעהן יאןר פון ךי״״צייט דאם זןר' איז ג‪.‬יקי?ען אי; ארץ ‪.‬י^ראל •‬
‫שרה ר»ט ןנגעבץ ן;ר צו איר מאן אב;ט ‪$ .‬בער ניט צו איי; אנדעךין‪ .‬צויאווייב״אבער‬
‫}יט זיא זאל דין א?יל;ש‪ .‬אברהם ן א ט חחוגה גיהאט טיט ןנריאונ זיא איו לוואדי;'‪.‬ויין‬
‫צייב אווי ווי ^ ר ה ‪ .‬אונ ער י ן א ט גי‪ £‬ןיוואהנט ‪9‬יט איר ווי פיט אפילנש א]חתו;ח‪5‬‬
‫)ד‪ (,‬נ י ^ ‪ . .‬זןכןןם איו }יקויםען צו ן;ר אוג ייאיאיז מעוברת ןיווארין• בבי י לני בד״ה־יןזא‬
‫ואןט ן;ר איז' לעוברת ןיוואךץ פץ רעם‪.‬״עך^זין ‪£‬אןד וואסיאבךהם איו ביי איר *ייוען‪.‬‬
‫רבי אן עזר ןאט גייאגט אכתולה‪.,‬קען גיט מעוברת וועדי; פון ךעי׳‪/‬עךשטי; מאןל וואס' רער‬ ‫ז‬

‫©אן איו ביי איר‪ .‬נןרקטידער מדרש ?]ס'שטייט ראך אץ ^םוק ךייצוויי ‪.‬טעכיטער פו; לוט‬
‫'יענען‬
 ‫בראשית ק פ ה‬ ‫פרשה מ י‬ ‫קילף‬ ‫סדר‬
‫א״ר חנינא בן פזי חקוצין חללו אינם לא )טז( טחנכשין ולא נזרעים‪ .‬טאיליהן ח ן‬
‫יוצאים וםתםרים ועולים‪) .‬י!( החטים הללו כסה צער וכסה יניעה עד שלא יעלו‪ .‬ולסת‬
‫נחעקרו חאסהוח‪ .‬ד׳ לוי בשם ר׳ שילא דכפר חסרחא ור׳ חלבו בעם ר׳ יוחנן‬
‫שהקביה םחאוח לחפלחן ומחאוח לשיחחן‪ .‬שנא׳ )שיר כ( )יח( יונחי בחנוי הסלע‪.‬‬
‫יונחי בחנוי לפה עקיחי אחכם בשביל הראיני אח םראיך השםיעגי את קולך ‪ .‬ו*‬
‫עזריה משום ר׳ יוחנן בר פפא בדי שיהיו )יט( מתרפקות על בעליהן בנויין‪ .‬ר׳ הונא‬
‫בשם דיה בר אבא כדי שיצאו רוב השנים בלא שיעבוד‪ .‬ר׳ הונא ור׳ אבין בשם ר׳•‬
‫מאיר אמר כדי שיהנו בעליחן מחן שכל ומן שחאשה םקבלח עוברין היא סחכערוז‬
‫)כ( יטחעזבח‪ .‬שכל צ׳ שנה שלא ילדה שרה היתח )כא( ככלח בתוך חופתה והיו‬
‫סטרוניות באות לשאול בשלוםה של שרה והיתה שרח אוםרח לחם צאו ושאלו‬
‫בשלוםה של )כב( עלובה‪ .‬והיתה הנר אוסרת לתם שרי נברתי )כג( אין סחרת‬
‫י ה‬ ‫כ נ‬
‫לי‬ ‫מ ת ני וי ת״ י<כ ‪.‬ה וי נ‪- ,‬‬
‫ה‬
‫נלימר הנעל מרחיקה ‪9‬מני כד״א לא יאמר לו עוו עיינה‬ ‫לש ‪) :‬נ‪1‬ו( מתנכשין גרס׳' לשין ניניש ועיוור ‪ (r) J‬המשים‬
‫פירושי מרוחקת ושוממ׳ ‪ ) :‬נ א ( ננלה נתין מיסתה‪ .‬נלומר‬ ‫ני׳ ‪ .‬מיש ליש שעשו מעשה קין ומעשיש רעים עלמה‬
‫יישנת נניסס מקיששת ננלם ‪ ) 1‬נ נ ( עלינה‪ .‬על הגר א » ד ‪0‬‬ ‫ניזפ יהנר הכשרה יוימיה הילרני לגירות ילמשיל נעלמה ילהיליא‬
‫נן והוא לשי! כביד תעלינה יסעגיס נדעתס ינאסס לסיד*‬ ‫ערות! המילה ‪ 1‬ה״ג )יס( יונתי למה נו׳ ‪ .‬ופי' אמר להם‬
‫שז‪-‬א ננירס נמיתס ישונה הימנה ‪ ) :‬נ ג ( אי! ססוס ס׳;‪.‬‬ ‫סקנ״ה אני אומר לנס למס העקרת׳ ני׳ ‪) 1‬יש( מהזפקית‪.‬‬
‫ז״ק מ‪1‬תקל גניותס שהיסה קלה ומשווה נעיניס שהיפן כ נ ד‬ ‫נל‪1‬מר נויהין תנינ יוופק על לנ נעליהן ו ) נ ( ומתעונמ‪,‬‬

‫^נק״^עוב^ונ‬ ‫‪,‬ןונען ?עוברת ניייארץ‬

‫פ‬
‫ניייאד; י! ‪.‬עך'ש?‪£‬ין ‪$‬אןל‪ .‬ןאט כבי ד‪1‬תוםא ‪.‬נ^ענפעךט ךי טעכטער פון לוט האבץ ^רי^נד•‬
‫אתים נינומען' זייערע ?תולים טיט רעם פיננער‪ .‬דרייער ןא^ץ ידי ןיקענט ?עו^ךת וועףן‬
‫פון רעם‪;.‬נלשטין םאןיל‪ .‬נדיל דאם איו';ידען אזוי ווי ךעו־ אנךעךער ‪5‬אהל‪'.‬רבי תני}«‬
‫בן פך יא;ט ךי ךעךנעיר וועךץ }יט ‪!6‬אר ך;עט יניפלאנצטז אונ‪,‬עם וועךט ניט' *אויס ‪?.‬עיךיםען‬
‫‪,‬‬
‫ךי שלעכטע נךאי דאם וואיקסט ארוט ךיא‪ .‬נאר ךי ניאקיסין פץ ךךאלךןיפין ^עםטייע; ! ניאקםין‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫זיי איוי ך ד ם ווי ךי טייטיל' בוימער‪ .‬אונ ווייץ וואםיךי וועךין' פאר דןעט אינ* טען ריייםט‬
‫אוים די שלע?טע נראי וואס נואקסט צוןישען ויי‪ .‬פון' ךעםט וועניןיווי ?יל ןיער אוג‬
‫םאטערנעיס האט בןק ראם ביז ךיי וואקקין אויף ‪ .‬ךי טעכטער י פו; לוט אונ קנך זענען באלד‬
‫קעובךית ניוואךי; אונקרה די ?יל ?ער ן א ט זיא ‪ Wrpj‬כיו זיא האט איין קינד^ץאךיןי‪..‬‬
‫פיאר וואס‪,‬זענע; או‪1‬ן;ערע םוטעו־ם ן(!ךה ך^קה רחל אונלאה גיווען‪/‬עכןרות‪ .‬ריבי לוי האט‬
‫;יוא?ט כבי שילא פון ךאךף ‪£1‬מךןזא האטיניוא^ט אונ יבי חלבו האט‪.‬ני;אנט פוןיךבי יוהנ; פ‬
‫ווע‪.‬גי; יוייל נאט האט ליביצו הערק ךי^ךע תפלות אונ דיעךעךייד‪ .‬ווי רער פסוק יא?ט שיין‬
‫טאהב איו אי; ד ש§אלטי; פו; שטיק ! שיין' טאהב האט צער‪} .‬אט ואנט פאר וואם' ן א ‪3‬‬
‫איך ני‪5‬א;ט איןערע טיטעךם ;אלין‪-‬ייץ^קרית י‪! .‬דיל איך ודל ‪!.‬יי;אלין פאר טיר גייעהן‬
‫יועךין אונ איך יאל הערץ די‪,‬ער שטיטמע ווי די ןעטין צו טיר‪ .‬כבי _עז_תה ןאט ?יואגט ש»ן‬
‫כבי יוחןן ברפפאט ייעןין ךךיבער^ענען אונזעךע םוטעךס ניווע; ‪,‬ענךוח ‪.‬ייי‪,‬יאלץ *געליבט‬
‫ויעךין ביי זך עךע שאנען ?ייט יייער ‪#‬יינקייט‪ .‬דארום' אא^זח דאם' ןאט קינדער' פאר ליךט‬ ‫י‬

‫איר שיעקייט‪ .‬רבי הונא ןאטנעיאנט פון כבי חי;א בר אבאס וועןין ךךיבעריזענען אוניעירע‬
‫טוסערס ?יווק__ענןרות ‪,‬עם יאל ‪£‬ווע'ק‪.‬ןיין דאם ^עךםטע צייט פון ךי'פירי הונךעךט יאהר '‪$‬ן‬
‫אךבעיט‪ .‬ווארוים נאט ןאט נוזר ניווע; ךי קינךעיר'פיון' אברהם יאלץ ויין אין"אפךעטד'ל^ד‬
‫איונ מ ק יאל טיט די ארבעןזין‪§ .‬יר הונךעךט ;אהר ‪ .‬אז' ךי טו^עךס אונזערע ולמשל ^‪irpt‬‬
‫ווא‪.‬לט באלד ןאבין קץיךער ור<לט שוץיאננייד^יבין' ךי נזרה‪1 .‬בי הונא אונ!כי'אבי; האבין‬
‫גייאנט פי! כבי מאיר ס ווענין‪'.‬ךךיבער זענע; אונועךע' טוטעךס ניווען^עכךות דיערע ‪19‬אנ'ען‬
‫זאלין פץ זיי הנאה ןאבין‪ .‬ווארוס או אאשה וועךט מעובךת ווערט' ;יא' מיאוס אונ זיא ייעךט‬
‫פאר לאך; «ן מא;‪ .‬ווארום ךי נאנצע ניינצינ;אהד וואס' שךה האט ‪.‬ניט' ניהאט קינרער אין‬
‫זיא גיווען ווי אכלה יואס נייט יפו; דעיר הוןח‪ .‬אינ פיךשטלימע וויי^ער פלענץ קןםע‪3‬‬

‫נריםען‬
 ‫פ ר ש ד ‪0 ,‬‬
‫בראשית‬ ‫״‬ ‫‪ v‬יו‬ ‫סדר‬
‫ננלויה‪ .‬נראת צדקת יאינה צדקת‪ .‬אילו היתה צדקת ראי כסת שנים שלא נתעבדח‬
‫ואני בלילה אחת נתעברתי ‪ .‬והיתה אוסרת )כד( עם דא אנא פיסב וםיתן אנא‬
‫מיםב ומיתן עם מרה‪ (1) :‬ותאמר שרי אל אכרם חםסי עליך‪ .‬ר׳ יורן בשם ויי‬
‫בר סימון )כה( חומםני אתה בדברים לםה שאתה שוסע בקליני ושותק‪ .‬ר׳ ברכיה‬
‫בשם ראביב אטד )כו( בעי דיני נבך‪ .‬םשל לב׳ בני אדם הכושים בבית האסורים‬
‫נמצא דםלך ענבר‪ .‬איל חד‪) .‬כז( תבע דקיון רידי‪,‬אטראפקוהי‪) .‬כח(איל הבדיה)כט(בעי‬
‫דעי נבך‪ .‬אילו אםרח חבע דקיון דידן כטח דאפקך כן אפקני‪ .‬יכדו דאםרת‬
‫הבע דקיק דידי‪ .‬לך אפיק לי לא אפיק‪ .‬כך אילו אםרח ואני הילכים ערירים‬
‫)נ( כמה דיהב לך ‪ p‬יהב לי‪ .‬ובדו דאםרח ואנכי הולך ערירי לך יהיב ולי לא יחיב‪.‬‬
‫משל לשני ביא שחלבו ללוח זרע מן חסלך ‪) .‬לא( איל חשאיל לי זרע ‪ .‬אסר ויהבון‬
‫נבך ‪ .‬אילו אמרת חשאיל לנו זרע כמה‬ ‫כעי דיני‬ ‫איל חבריה‬ ‫ליה •‬
‫דיהיב לך כן הוה יהיב לי‪ .‬ה׳נ אילו אסרת הן לנו לא נתת זרע כסה דיהיב‬
‫^‬ ‫כהונ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫האסודן ‪ ) :‬נ ע ( נעי דני נ ו י ‪ .‬דניועלנונ׳ עליו היא אילי‬ ‫»יא קל ו ) נ ד ( עס דא ט ׳ ‪ .‬יני עם זאת השסלה אני‬
‫אנוות אל מולן היה תונע עלבון שנינו נש‪ 0‬שהיציאין נ ן‬ ‫»שא ונותן למזקינוע עמס נתנויכו)נה( ממשנ׳ אתם נזכרים‪.‬‬
‫סוציאר ועסם שאמרת תנע עלנונ׳ םוציאן לנד ולא הוציאני ו‬ ‫*לומומינע וגתל ששט הדנור הראוי לן ל ד נ ר נ ע ד ‪ (0)1‬ונעי‬
‫תנע נרם" ו )ל( נמה דיהנ לן נ ו ׳ ‪ .‬נשם שנסן לן זרע‬ ‫* י י ג נ ן גרס" ו י י דיי ותמס הנעשה ל׳ הוא •תנע אצלן‬
‫נ ן היה נותן ל• ולא סיית׳ לרין למסור לן ששת* » ה״נ‬ ‫ושלין‪):‬נז( תנע־ דיןון נ ו ׳ ‪ .‬כיה אתה תונע נולניני להוציאני‬
‫)לא( אמר ליס תד שבאיל לי ורע אמר יסמן ליס‪ .‬פי׳ אמו‬ ‫מיאן י ייךין‪ .‬עלקין ו אניד ס מ ל ו ‪ .‬אסתום! סוליאוס! לוס‬
‫מאלו‬ ‫יונית כאשוח ‪) :‬נמ( איל מ נ ד ה ‪ .‬מ נ ו שלוה היושנננית‬

‫ן ף ‪ 5‬ק עןרהן אונ פךקין אויף איר‪.‬פךיךען‪ .‬פלקט ןרןז צו ייי ;אנין גייט פרענט״ביי הגר‬
‫אויף איר פריךען ‪ '.‬פלקט ה;ר צו"זיי'זאגין'ק|רה ‪5‬י'‪ *1‬כ‪£‬לת הב‪:‬ת איז ניד' אזר פרום ייי‬
‫דיא ודץט‪ .‬ךא ווייזט זיא זןיז אצךנןת אונ זיא איז ך ט ‪.‬קיין צדקת‪ .‬יודען זיא וואליט גיווק‬
‫אצךקת‪,‬זעףט גאד ווי §יל ;אקר זיא וו>‪1‬הגט שיט א?ךדט אונ זיא' איז ניט שעוברת' ניוואךין‬
‫פו; אים‪ .‬אונ איך בין ניוועיימיט אכךהים' }אר איין'‪7‬אכט אזג בי; שוין !?עוברת‪? .‬לעגש‬
‫לי‪}.‬יעל אייי •לעל? • י איך ייעל ^עםער ליין רעדי; שיט איריבעלסכלתיםיט‬ ‫‪W‬‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫אברהם‪ 0) :‬יך&טר‪ .‬ןאט שרה וןיזאגט צו אבריהם' כדין רויב איז אויף דיר‪ .‬לבי יוד; האט‬
‫גייעט פין לבי י‪.‬וךן בר סימי; ם ווענין' ן(רה האט ;יזאנט צו אברהם דו עלטת מיך ט י ט‬
‫ךייד ‪ .‬וואט דו ךעל?ט ניט פון םייגעט וועןין‪ .‬רו העליםט וןי מען פאלשעמט״מיך אונ ח‬
‫»נייי??ט‪ .‬לכי בלקיה ןאט גייא?ט' פון לבי אבא בר כיהןא ם יןעגי; ןזריה האט ניואגט צו‬
‫י‬
‫ואברהם גאט זאל ‪9‬ךענין ביי דירי מיין דין ‪ .‬למשל ציךי מענטעין !ע?‪.‬ען' גיויען גיבוגליין אץ‬
‫^עפיעקענים‪ .‬איו ךער מלך דוךך נינאנגע;‪' .‬האש אי״ינער {;זאגט ציום‪/‬מלך 'פרענ אויף מיין‬
‫ה ל § ח ‪ .‬פאר ויאם ב‪.‬ין איך אין'‪;.‬עפיי‪.‬נ‪£‬ע'ניש ‪ .‬האט ךעיר פלך'ניהייפין מ ע ן זאל אים פלייא‬
‫‪9‬אכץ‪ .‬תאט ךער א ^ ר ע ר ע ר ניי^נטיייצו אים *איך ייעל טאנעו טייי דין' ביי* דיר‪ .‬רען רו‬
‫ז‬

‫וואלסט ניזאונט צום §'לך קלענ אייך ך י עזאנךע פון אוני בייךיע‪ .‬איוי)יי מען האט ך י ך פרייא‬
‫ןימא^ט ;ואלט מ ק טיך קלייא ןיטאכט‪ .‬אייצט או דו האםט' ןיזאןט ?‪.‬לעני אויף מיין שאנךע‪.‬‬
‫ן א ט שק דיך סלייא גישאלט אונ מ י ך ןאטיטע; ןיט פלייא נישאכיט‪".‬אווי ןאט שרה ני;א;ט‬
‫צו אבךהם ייק די ייאלכט ןיזאנט צו }אט פיר נייקי אליי; ‪.$‬ן'קינךער‪ .‬אזר ווי }אט ןאט‬
‫ךיר)י;ע?ין קץךער ךאלט ‪.‬ער שיר אדך גי נעבק קינךער ‪ .‬איץט אזי דו ןאףט נץאנט איך גןי‬
‫י‬

‫‪8‬ליין‪ .‬דיר ןאט } א ט געעבי; ק י ; ד ע ר אוג סיר ןאט ע ר ניט ניגעבין‪*.‬לם^ל צירי מענטשין‬
‫ןענען }?אנ^ק צום מלך ‪£‬אמין פיו; אים תבואה צים'פאר ךיעין‪ .‬ןאטיאיינער' גיואנט״צום‬
‫§רך ןאלג נזירוך‪,‬בואה צום פאר ךי‪?,‬נן‪ .‬ןאט רער ?לך ףהייםין' מען יואל אים‪:‬נעכק ^בו>זה••‪.‬‬
‫‪$‬אט דער אןןךערער ןמא;ט צי אים איך רעל מאנק מיין ךיז'ביי* ר י ר י ‪ .‬וויע; דויוואלסט‬
‫?ייא^ט צום מלך באךנ אוג‪.‬ז ביידע תבואה \ איוי *וויי מען האט דיר ניבארנט ;ואלט ם*ען'םיר‬
‫אייך }י^אןןט‪ .‬אזר האט י ?זרה גייא'?ט צי זי‪-‬ביןם ווען תויאלקש ניואגטיצו גאט די'הא?‪8‬‬
‫ז‬

‫אונז‬
 ‫קפו‬ ‫בראשית‬ ‫לך לך פרשה מה‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫לך הוה יתיב ל י ‪ .‬וכדו דאמרת הי לי לא נתת זרע‪ .‬לך יהיב לי לא יהיב ‪ .‬רינ בשפ‬
‫ר׳ אביון אסר )לב( חיםםה בפניו‪ .‬ורבנן אסרי ד׳ סרות נאסרו כנשים ‪ .‬נרנרניות ‪.‬‬
‫צייתניות‪ .‬עצלניות ‪ .‬קנאניות‪ .‬נרנרניות םחוה)בראשית ג( ותקח ספריו ותאכל ‪ .‬צייתניות‬
‫)שס יח( ושרה שומעת ‪ .‬עצלניות )שס( סחרי שלש םאים קפח סולת ‪ .‬קנאניות דכתיב‬
‫)שם ל( יתקנא רחל באחותה‪ .‬ר׳י בר נהפיה אפר אף איםטטניית ‪ .‬ודברניות ‪ .‬איסטטניוח‬
‫)שס טז( ותאמר שרי אל אבדם חםםי עליך ‪ .‬ודברניות )בס־גר יב( ותדבר פרים ואהרן‬
‫במשה ‪ .‬ר׳ לוי אמר אףננביות ויוצאניות ‪ .‬ננביות שנא׳)גמ‪1‬שים לא( ותגנב רחל את‬
‫התרפים ‪ .‬יוצאניית )שם צד( ותצא דינה ‪) :‬ן! ר' חנחוםא אסר בשם ריח רבה ור'‬
‫ברכיה אמר בשם ר' חייא כל מי )לנ( שהרתיק אתר סרת הדין לא יצא שפוי םתתת‬
‫ידיה‪ .‬ראייה היתה שרה להניע לשניו של אברהם ‪) .‬ל‪ (7‬ועיי שאמרה )שס טז(ישפוט‬
‫ה׳ ביני וביניך נטנעו םהייה פיח שנה ‪ ) :‬ח ( כתיב ויבא אל הנר ותהר ‪ .‬וםה תיל הנך‬
‫הרה וילדת בן ‪ .‬אלא םלפד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה ‪ .‬איר יוחנן‬
‫ביני ובעיך )לה( ובנך כתיב ‪ .‬איר חנינא אילו אלישע הנביא אסר כן כרוהיק ד י ‪.‬‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫)לנ( שהרתיק לשי;‪.‬הנאה נלימר שיוחדה איוי מות י ד ! ‪.‬‬ ‫שאלי שניס אמר למלן השאילר ורע אמר שמלו נמשדת׳! תנו‬
‫)לז( על שאמרה ישסיש נ י ‪ .‬שמסרה זינה לשמים ‪) 1‬לס( ‪yyi‬‬ ‫ל ו ‪) :‬לנ( ממשה בפניו‪ .‬נערון פירש משרשי! ומינונית פניי ‪1‬‬

‫אומי ניט ^גיגעבין ‪.‬קינךער‪ .‬אזר ווי פע; האט ךיר נינעבין ‪.‬קינךער ךאלט מען כ‪1‬יר אויז<‬
‫גיגעכי; קימ־ער‪ .‬אבער אז דו האםט נאד גיבעטין פאר דך דו האסט 'מואנט צו נאט ת‬
‫זזאסט שיירי ניט גיגעבין ‪,‬קינךער האט מען ךיר ניגעבין כןעדער אונ טיר י האט ‪5‬ע; ניט‬
‫ןינעבין קינדער‪ .‬רבי נהמן״האט גיואגט פו; רבי אבין ם רענין הנך האט נירעט צו י^רת‬
‫איעלנע וךעךטער פאר אברהם‪ .‬אז אברהם האט ניט פאר שטאנען אז ךי וועךטער ; ע נ ק‬
‫ציו דיער 'צעריענע; שךהןיאונ צו לאכיין פון איר‪ .‬אבער ז^יה האט ;א ניוואשט ראם ה‪$‬ר‬
‫מיינט מיט ךי וואךטער‪ .‬ךךיבער איז שרה בייו ניווארי; א־ויף אברהם טיט ה^ר‪ .‬ךי ר?נן‬
‫זאגיי; נןיר מדות זענע; נייאנט ניוואךין ביי וךייער‪ .‬די זענען פרעםערם • אינ ייילען אל׳‪1‬‬
‫העדין‪ .‬אונ זענעןיפויל ציו אךבענזין‪ .‬אונ יענען מקנא‪'.‬אז זיייזענען פךעםעךם רייםין טיר‬
‫פו; הוה‪ .‬זיא' האט ניוןעסי; פץ ‪.‬עץ סבעת‪ .‬או ידי וךלען אלץ העדין ריי״ין פיר פון‬
‫שרה י ווע; ךי מלאכים' זענע; ניווען ביי אביהם‪ .‬איו שךה ‪.‬נישטאנע; אינטער ךי ‪9‬יר צו‬
‫הערץ ראם די רעיךין‪ .‬איידי‪.‬זעינען פדל צו אךבעטין ווייסין טיר ארך פץ שרה‪ .‬ןץארום‬
‫אברהם האט צו' איר ןייאנט נעשווינט נעם ךרייימאם מעהל‪ .‬ךךיבער ר‪.‬אט‪.‬ער ‪.‬ניןאןט ‪W‬‬
‫אייר געשווינש‪ .‬וךיל‪.,‬ער "האט }'יוואסס יייא'איו פויל צויאךבעטץ‪ .‬אי ייי זענע;'ף_ק‪3‬א‬
‫ווייס׳;' סיר'פץ ךחל‪ .‬ווי ךער פסוק זאנם רחל האט מקנאי ניווען איר שווקסטער‪ .‬ך‪3‬י‬
‫‪0‬‬
‫יהודה ‪1‬יר נחכדה ואנט ךי ייייבער זענען קךינעךינס אינ ךעךין פיל‪ .‬אי ךי‪.‬זעבען‪,‬קר^עדג‬
‫וריסי; טיר'פון שךה‪ .‬ןיא האט ניזאןטיצו אבךהם שיין רויב איז אויף ךיר‪ .‬ך^נר ‪H|tg‬‬
‫איר }אר ע^עס מרעט‪ .‬האט זיא שוי; געקףנט טיט אבךהם ‪ .‬אזדי רעךין פיל וךיםץ סיד‬
‫פון מ‪.‬ר;ם‪ '.‬מך;ם טיט אהד; דןאיץ ^ירעט' אויף' משה‪ .‬ריבי‪.‬לוי יאנט ךי וריבער זע;ע; ג^בים‬
‫אונ יענע; אוייםמיערינם י‪ .‬ננבים ווייםץ מיר •פץ רחל‪ .‬זיא האטי נינ^ת די ^ילךער ביי‬
‫איר '^אטער‪ .‬י אוייםניייעךינס ווייםץ מיר פץ דינה‪ .‬אלע יענע; ;ייעקץ אין ךי שטובין אמ‬
‫דינה איז' נענאננע;' זעה; ידי שנזאט שכם‪) :‬ן> רבי ר״;הומא •האט ‪,‬נייאנט פו;' ךבי חי;א‬
‫ר?ה ס רעני; איוינ‪.‬ךכי'ברכיה האט ןיזיאנט פון רבי ודיא ם יי׳מיז ‪..‬יעי ‪5‬ק?זש ווס ךער‬
‫רעקט ךעם מדת הךי;‪.'.‬ער בעט ביי ו^אט ‪..‬ער זאל איינעם שטךאפין‪ .‬וועט';‪:‬ר ארך ניט‬
‫אוועק מץ רוהיג ניט כעשטראפט( פון רעם מדת הדי;‪ .‬שרה האט ניראך?ט לעבע! אייי‬
‫יאננ ווי •<ביוזם‪ .‬ודייל זיא' תאט ניזאנט צו אבךהם נאט יאל משפטי; צרישען שיר אינ‬
‫צורשע; דיר‪ .‬איו איר לעבי; ווייניגער‪/‬יראיץ טיט א?ט אונ פ^יציג יאוך! ;ח( ?קיב‪.‬‬
‫עסי‬
 ‫‪ n 2 h s‬מ ה‬ ‫ל‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫ד ו‬ ‫סדר‬
‫)ל)( אלא שזכתה לדבר עמה המלאך‪) :‬ט( ויאמר אבדם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך‪.‬‬
‫אמר לה )לז( לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה ‪ .‬כתיב )וכריס כא( לא תתעמר‬
‫בה תחת אשר עניתה ‪ .‬וזו טאחר שציערמ אותה אנו משתעבדץ בה לא איכפת לי לא‬
‫בטובחה ולא ברעחה ‪ .‬כתיב )שמוח כא( לעם נכרי לא יטשל למכרה בבנרו בה ו ז ז ‪.‬‬
‫מאחר שעשינו אותה נבירה אנו עושין אותה שפהה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעחה ‪.‬‬
‫וחענח שרי ותברח מפניח ‪ .‬ר' אבא ביב אמר )לח( מנעחח מחשמיש המטה ‪ .‬ר׳ ברכיה‬
‫אסר טפחהה )לט( בקוררקייסון על פניה ‪ ,‬ר׳ ברכיה בשם ר׳א בר כהנא )מ( דליים‬
‫זכנדיוח הוליכה לה למרהץ‪) :‬י( וימצאה טלאך ה׳ על עי; הטים ונו׳‪) .‬מא( באורחא רחלוצה‪.‬‬
‫ויאמר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נקרא ע‪:‬וי נמי שנאמר את מענם את מיתי! )לני( נקורדקייסון‬ ‫נ ס י נ ‪ .‬משר סייד״ין קרי בנן שיי נ! שלן ששיא סרס ניגין־!‬
‫סי׳ מנעל‪) :‬ני( ולייס‪ .‬לשין דלי בשיאניס ני מים ננית סמרמן‬ ‫)לי( אלא שונתס לדנר עמס סמלאן‪ .‬יי״ל שאעפ״נ מתיו‬
‫יפנדייס גס ניא!ידן נלי שמשתמשי! ני ננית סמרמן ונעריך‬ ‫סרעס סואת יינאס לס ש‪1‬נס ש‪1‬נתס לדנר מילאן עמס ילנשרס‬
‫גרס ננריית ולא נירש! ‪ :‬סייג )מא( נאורסא דתלילס נ! תרגש‬ ‫בתסר עוד ו ) ל י ( לא אינפת נ י ' ‪ .‬כלומר אי! נידן לסרע‬
‫ירושלמי ‪ ) :‬מ נ ( מד אידנין וני" ‪ .‬אס יאמר לן אדם אונן‬ ‫לס ונמדפ' יאויל‪) :‬למ( מנעתס מתשמיש ‪ .‬מניעית תשמיש‬
‫^ א ך ץ ‪ ' " 7‬א מ ךא‬ ‫‪,‬עם שטייט אץ ^םוק א}־ך'ט" איז‬
‫ראך שוי! ;יווען ?!עוברת ‪8 .‬אר ראם האט ךער מלאך צו איר'ניזאנט דו וועםט מעוברת‬
‫וועךין אונ ווע?ט ?יבארין אווןן‪ .‬נאד ע!ךה'האט גינעבץ אעץ הרע אויף הנר האט י זיא‬
‫שפיל ןיווע; דאם ;נןי׳?זמע קיןר‪ .‬ךךיבער* האט דערימלאך צו איר ןיואנטיאו זיא וועט‬
‫נאך אמאןל מעוברת "וועךין אונ וועט גיבאךי! אווה;‪ .‬רבי יוחנן זאנט ‪1/‬ךה האט גיואנט‬
‫*י אבי־ןם }אט זאיל ששפטץ ביני ומניף‪ '.‬האט גידיאךפט 'שטיין*‪* .‬עם שטייט אבער ובנך‪.‬‬
‫נאר אווי ןאט ‪#‬רה ניזא^ט צו אקרהס ^אט* זאל' ???'?יי! צניי?יען'מיר אונ דיין' זוה; ראם‬
‫דו רעקט ןאבץ פון הנר‪ .‬רבי חנינא ואנט רען אלישע'הנביא יואלט אזוי נמאנט טיט‬
‫רוח סקרש אז זיא וועט האבץ אקיןד וואלטיאוייך נענונ*ניווען*צו נלויבץ‪ .‬ךא האטי אבער‬
‫זובח ןיווען או א ט ‪ $‬ך האט טיט איר ג‪:‬ךעט אונ האט אירי צו ןיזאנט' או זיא וועט האבין‬
‫‪8‬יוי!ן ‪ (D) 5‬ראטר‪ .‬אכרם ן א ט ניוא‪$‬ט צי ןורה טוה טיט הןר וזיינם איו נוט אין דיינע‬
‫אוינץ‪ .‬ווי דו ווילקט‪ '.‬אכרןם האטי ניזאנ‪.‬ט צו ^־רת‪..‬עם האךט שיך נייט איר נוטס איונ‬
‫עם הארט טיך ‪.‬ניט איר שלעכטס ‪ .‬ראם' הייסט איך טוה י איר ניט״קיין'נוטס‪ '.‬אבער‬ ‫ןו‬

‫ודל איך איר אייך ניטיטאקןווארוים״עם שטייט אין פסוק אז אייוןער געיםט‪.‬‬ ‫‪f?vbf0‬‬
‫אנדה וואס‪,‬ער ןאט זיא ‪.‬ני‪5‬א‪.‬נ?ע; איין ךי מלח?ה • ייי באדרי‪.‬ער* האט ןיא איין סאה^‬
‫בועל נימען‪ .‬טאר ‪,‬ער שרן ניט אךבעטין טיט י איר דייל ‪.‬ערי האט זיא גיפייינינט‪ .‬אונךי‬
‫ן ך אז שיר ןאבין זיא ?צער ?יריע; לדו ןאסט זיא סיר י ניןעבי; פאר *ארייכ>'טארין שיד‬
‫ך ט טיט איר ?ר‪.‬ער ארבעטיין‪}? .‬ס הארט מיך ניט איר ניטסיזויער איך ךיל איר ניט טאהן‬
‫^לעכ?וס ‪7 .‬נס שטייט'אין ןםוק אז‪,‬ער נעטט זיין ךינםט פאר אךייביזאל ‪?.‬ןר ניטניוועלטיגען‬
‫אויף איר צו ‪8‬ארקוי‪9‬ין זיא צו אפרעטיד'פאלק ודיל'‪.‬ער ןאט אויף* איר פיארשיןרייט זיין‬
‫קלייד אונ ןאט איר ביעל }ייוען• אונ די ןנר אז מיו־ האבץ ךא איין'מאהל גימאכט פאר‬
‫אוריב םיי}ע‪ .‬ואלין מיד זיא אץט עאכין נאך אסאהל פאר אךינסט‪* .‬ראיס ‪.‬קען ניט‪.‬רץ‪.‬‬
‫‪,‬עם האךט &יך ניט איר גיטם‪' .‬אבער איר* שלעכטםיריל איך אויך ניט‪ .‬שירה האט* איר‬
‫}י§ייני?ט ביו זיא אמ אנ‪?.‬לא'פץ פץ איר ‪.' .‬ךבי א^איבר' כהנא זאנט ע‪5‬ך'ה האט ניט* גילאזט‬
‫זלמ־חשע! ר^ןנען טיט ה ך ‪ .‬רבי ברב;ה'זאנט ^ךה האט* נישלאנין* הךן טיט דיי *שיך‬
‫אויף איר פנים‪. .‬ךבי כרכיה האט ^אניט פון רבי 'אבא* בר כהנא ס' ךעגץ רען ‪#‬רה איז‬
‫?•עאננען אין אבאד ןאט ה^ר נימווט טךאגץ ^אר שרה ם רענץ דל;ים אונ'פנדיות לראם‬
‫זענען איעלכע כלים ראם מען דאך״ף זייי האבץ אין באח צו'נייץיןיפאר אלע טענטשין אז‬
‫^נר ‪.‬איו איר ךי^קט‪) :‬י( דשצ^ה‪ .‬אמלאך פון נאט ןאט ‪3‬י?!ךאפץ דןר זיצט ביייאקוזאל‬

‫וואםער‬
 ‫פ ר ש ח ם ה‬ ‫ל‬ ‫ל‬
‫בראשית קפז‬ ‫ף ו‬ ‫סדר‬
‫זיאטר הנר שפחח שרי‪ .‬מתלא אטד אם אטד לך)מב( חד אודניך דחטר לא תיחוש ‪.‬‬
‫)מנ( הרין עביר לך פרוכי‪ .‬כך אברהם אמר )מו( הנח שפחחך בידך ‪ .‬הטלאך אפו־‬
‫הגר שפחת ש ר י ‪ .‬וחאמר מפני שרי נברחי אנכי בורחח ‪ .‬ויאמר לה םלאך ה׳ שובי אל‬
‫גברחיך והתעני ונו׳ ויאמר לה מלאך ה׳ חרבח ונוי‪ .‬כמה מלאכים נזדווגו לה ‪ .‬ר׳ יופי‬
‫בר הנינא אסר ה׳ ‪ .‬בכ״מ שנא׳ אמירה מלאך ‪ .‬רבנן אמרי ד' בכיט שנא׳ מלאך ‪.‬‬
‫איר חייא בא וראה במה בין ראשונים לאחרונים ‪ .‬מנוח אמר לאשתי )שופטים יג( מות‬
‫גםות כי אלהים ראיגו‪ ,‬והגר שפהת שרה רואה ה׳ מלאכים בזה אחר זה ולא נחייראח‬
‫מהם‪ .‬איר חייא)מכ( ציפרנן של אבות ולא כריס! של בגיס ‪ .‬איר יצהק)משלי לא(‬
‫צופיה הליכות ביתה ‪ .‬בני ביתו של א״א )מו( צופים היו והיתה רנילה לראות בהם‪:‬‬
‫)יא( ויאמר לה מלאך ה׳ הגך הרה וגו׳‪ .‬א״ר יצחק ג׳ הן שנקראו בשמם לפני הקביה‬
‫ער שלא גוצרו‪ .‬ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו‪ .‬ביצחק כתיב )כראשית יז( אבל שרה‬
‫א‬
‫^‬ ‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ואסר שהמלאן אמר גס היא הגר שפתת שרה ע מ ה זאמרם‬ ‫»אמד היא של שמיר לא משנית יאש יאמרו לו נ! שגי בני‬
‫מפני שרה גניוס׳ ונוי ‪) :‬מ־‪ (.‬ציפורנן ט ׳ ‪ .‬שוב היההצפיר;‬ ‫אדס שיס רסן נסיו נסמור ‪ :‬ה״נ הילקוט )מג( תרץ ע נ ו‬
‫של אנוס נסיא סמפלוהמיתו שנה;מנרס של נניס אע״פ שהוא‬ ‫לן פרומ׳ פי' עבה לו רש!‪) :‬מד( הנס שפתתן וגו׳ ‪ .‬והנר‬
‫עיקר ורונ שני ‪) •.‬מי( ציפיס‪ .‬נניאיה נד״א צופה נתתין ומנו‬ ‫שמעה ולא השניתה ולא דנוה מאומה אעיפ שהיתה ננירס‬

‫וואםער‪ .‬אין די וועג ווי מען גייט״צו די ?טאט חלוצתז״ ךער" טלאךןאט"נטאנט״צןי״איר^‬
‫הגר די די?קט פון שרה ווא הין גייםטו‪ .‬ךער י משל זאגט אויב איין מענטש וועט יאנין‬
‫צו דיר נייגע אוערין תננען ווי פו; אאייויל‪ '.‬זאל ךיך *דאם גיט האךין'‪ ,‬אבער אז צווייי‬
‫מע;נ?שי; וועלין צו דיר זאגי; דייגע אועךין איו ווי פון אאייזיל‪ .‬ואלםטו ךיר*מאבין אצאהם‬
‫ז‬

‫ייי אאייייל נקין מקנות כהונה( ‪ .‬ביי הנו איו אויך אווי גיווען‪ .‬אבךהם האט גיזאגט צו‬
‫^ ך ה דיין ךץקט איז אין ביין הא?ט ‪ .‬האט ‪,‬ער ג;זאגט אויף הגר זיא איי אךיגםט ‪ ' .‬האט‬
‫הגר ראם גיט' גיוואלט אן נעמען ‪ '.‬אונ זיא איז א נ?לאפין‪ .‬אז״ךער מלאך האט אויךיצו‬
‫‪:‬‬

‫איר גיואןט הגר ךי ךי;?וט פו; שךה‪ .‬האט‪,‬זיא גייקןפעךט איך לבין מאקייאדינסט אוג איך>‬
‫אנ‪.‬נ!לויף פון מיי; ב‪.‬עלת'הב‪:‬ת שיךה ‪ .‬האט ךער מלאך' פון נאט צו איר גייאגיט' גיי צוךיק‬
‫צו דיין בעלת הכית אונ זיי אונטעךטעגיג אונטער אירע הענט‪ .‬נאך האט* דעו־ ס_לאך צו‬
‫איר גיוא‪.‬נט איך ויעל מעןזרין' דיינע קי;ךער לפון ךייר ווע״ט זייןיאגרדם פאלק(‪ .‬וזי פיל‬
‫מלאכים‪,‬וענק גיקוםען צו וזגר‪ .‬רבי ימיי בר חנןנאיאנט פינןש‪ .‬ווא' ‪.‬עם שטייט יבייהנח‬
‫ויאמר );נר האט גייאג‪.‬ט צי איה איז גיווען אביווגךער מלאך‪ '.‬אונ פינ״ף מאהל שטייט *כיי‬
‫ןנר י‪#‬מר‪ .‬איז גייוע; פיגה מלאכים‪ .‬י ךי ךיגן״יאנין פיר מלאכים יענע;* נמיען ‪ i‬יייא ;ןס‬
‫שטייט מלאך איו גדוע; אבווןךער מלאך‪ .‬ךכי ח;יא האט גטאגט ‪.‬יעו! 'ווי טענדעךט יעניק‬
‫ד שפעטעךךעע ?וקקשי; פוי;'ךי פריערתנע‪ .‬מנוח האט גיייאיגט צו ויין ווייב'טייר‪.‬ייעלין‬
‫שטאךבין ווארום מירי האבין ןיזעןן אמלאך‪ .‬אונ הנר ךי ךינםט פון שךה האט גייזעה;‬
‫פ;נף מלאכים אייגעם גאך ךעם אגךעךין אונ זיא האט ניט מוךא ניהאט פאי־‪.‬ייי‪"' '.‬רבי‬
‫דייא האט גייאגט דער גאגיל פון ךי‪,‬קלטעךין איז בע^ער פו; *ךעם בדך פון ךי ‪.‬קינךעיר‬
‫<ךער גאניל איו נאד ‪3‬הע?ט צום מענטש י‪ .‬אבער גיט ירעד מענטש ‪ .‬ךער בייך איו ראך‬
‫ךער מקפןש אליי‪.‬״‪ .‬פיון'ךעםטוועגי; איז רער גאניל פון' ךי‪.‬עלטיעךין בעםער ווי דעי־ בויך‬
‫פון ךי קןךער‪ .‬הגר וואס זיא'איו ג אר ןיווען כהע?ט צו א^רהם'‪ '.‬האט יויא ניזעהן'מלאכים‪.‬‬
‫ז‬

‫אונ ךי קינדער ודי יורץ( ויאס זענען ניבאךץ פון'א?רןם'‪.‬זעהק ניט מלאכים(‪ '.‬רבי*יצחק‬
‫ןא;ט עם שטייט אין פסוק צופיה הליכות ביתה‪ .‬זייא האטי גיקוקט״דעיםיפירוגנ" פון איד‬
‫שטוב‪ .‬ךי'?טוב מקנ?שין פון אברהם אבינו זענען ניווען נביאים פלענין אלע מאהל קוםען‬
‫צו זיי מלאכים‪ .‬איז הנר נעוואה?ט ;ידען צו‪,‬יעה; מלאכים ‪ .‬ךךיבער או ךי םלא^ים‪.‬יעניק‬
‫צי איר גיקימק ‪,‬איו זיא ניט ךער שריאקין נדוארין‪) ':‬יא( ראםר ‪ .‬ךער' מלאך 'פוןי^אט‬
‫ןאט גי;א^ט צו הןר דו ווע?ט ?עוברת וועךין* אונ ווע?ט ;יבאךיין אזיץזן ‪ K i‬זאלםט דופק‬

‫ויי\‬
 ‫כ ה‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫יר לף‬ ‫םדר‬
‫אשתך יולדת לך בן ונוי; בשלמה מה הוא אומר )־'כ א כפ( הנה בן נולד לך הוא יהית‬
‫איש מנוחה והניהותי לו טבל אויביו מסביב בי שלמה יהיה ש מ ו ‪ .‬ביאשיהו כתיב )ירא יג(‬
‫דקרא על חםובח בדבר ח׳ ויאמר מזבח מזבה כה אסר ה׳ הנה בן נולד לבית דור יאשיהו‬
‫שמו‪ .‬וייא אף ישמעאל באומוח ‪ .‬הנך הרה וילדח בן וקראח שמו ישמעאל ‪) :‬יב( יהוא‬
‫יהיה )מז( פרא אדם‪ .‬ר׳ יוהנן ורשב״ל ‪ .‬ריי אמר שהכל יהיו נדלים ביישוב והוא יחיח‬
‫נדל בטדבד ‪ .‬רשב׳ל אםר פרא ארם וודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשוח ‪ .‬ידו‬
‫בכל ויד כל ב ו ‪ .‬קרי ביה כלבו ‪ .‬הוא והכלב שוים ‪ .‬מה הכלב אוכל נבילוח אף הוא‬
‫אוכל נבילות ‪ .‬א״ר אלעזר מתי ירו בכל ויד כל בו לכשיבא אותו שבחוב בו)דניאל כ(‬
‫ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב כירך והשלטך בכלהון‪ .‬הה״ד‬
‫)ירמיה מט( לקדר ולמטלכות הצור אשר הכח גבוכדנצר טלך בבל ‪ .‬נבוכדראצר כתיב ‪.‬‬
‫)מח( שאצרן במדבר והרגן‪) :‬יג( על פני בל אחיו ישכון‪ .‬הכא את אמר ישכון)מט( והתם‬
‫כתיב‬
‫בהונה‬ ‫סתנרת‬
‫יכו׳‪ .‬גירשת הילנןיש ע נ נ איתש אי היא נמו עלון לפין נ י‬ ‫‪58‬ני הוואם ‪) :‬מ!( פרא‪ .‬הוא מדבר נד״א יניא ני; אחיה‬
‫מעלות' כלימר •רנן נמו ננת ‪) :‬נונ!( והתה נתינ גפל ‪90‬‬ ‫יפריא ‪ 1‬נו!ו נפנות ‪ .‬פדא אוס הידמו ירדן נ י אזה פרא‬
‫ת׳‬ ‫בלשון ירושלמי לפח י ד פ ה ידלה ‪) :‬מת( אלון‪ .‬נמו ‪1‬עלרן‬

‫דין }אטען ישמעאל‪ .‬רבי יצחק זאנט ןדייי״טענטשץ האט ^ ט ^ מ י ן ‪ 7‬ד ג ע ^ א ^ נ ן ^ י י ' ^ "‬
‫צי זענען בשאפץ גיראךין אין דיער"םוטעךם ברך‪ .‬יצחק אונ שלמה'אונ יאשיהו‪ .‬י ביי‬
‫‪£‬הק שטייט נאט האט גייאגט צו אברחש דיי; וריב שרה וועט גיבאךין אזוהן אונ ואלםט‬
‫יופץ דין נאםק ‪.‬יזןחק‪ .‬ביי' •?למה שטייט נאט האט ןיזאינט צו ״ דוד ‪.‬עם י וועט צו ידיר‬
‫ניבאךין רעךין אזוןן ;ןר רעטידין אריוהיגער מענטש אונ איך רעל איםימאכיין רוהען פון‬
‫ייינע אלע פייך 'ארום רארום דין נאמע'ן רעט' דין שלטה‪ .‬פךיךען‪ .‬ביי יאשיךו שטייט‬
‫ז‬

‫‪,‬ער האט גידופי; אויף ךעם ‪ njw‬טיט ךי דייר פון ^איט אונ‪.‬ער האט גיןאנט טובח 'מזבר!‬
‫אווי האט ןאט גיזא גט‪,‬עס רעט גיןאךין רעךין אזוהן צו ךי §אטיל‪:‬ע פון'רוך דין }אטען‬ ‫‪:‬‬

‫ןיעט זיין יא&יוזו‪ .‬אנךערע זאגין ביי גרם איז ארך גיווען אייגעריןואם גאט האט גירופין‬
‫דין נא^ען אייךער‪,‬ער'איי' בי&אפין גריאךין ביי דין מוטער אין ברך‪ .‬דאם איז‪,‬ישמעאל‪.‬‬
‫ווי ךער מלאך האט ןיואןט צו הנר רו רעםט מעוברת וועךין אוג וועםט גיבאךין איוווזן אינ‬
‫}אלקט ריפין ייין נא^ען י‪.‬שפעאל‪:‬׳ )יב('יהוא‪".‬אונ]ער וועט ןיין פךאי^דם‪ .‬ראם מיעט מען‬
‫§ך'א >!ךם‪ .‬ר?י יוד‪}1‬ן אינ רבי ‪#‬טע‪1‬ן ן ן לקיש קךעען‪ .‬ובי"יוחגן זאגט אלע מענטשין‬
‫אךערען ייך אין שטאט צויי^ען טענטיטי;‪ .‬אמ‪.‬ער יועט ךך אךעווע; אין' ךער מדבר‪' '.‬פרא‬
‫את ךר טייטש מטך^ר ורטט • כבי שטעון כן לקיש זאגט פרא אדם איז ךער טייטש' אווילרער‬
‫םקנ?ש‪ .‬רארום אלע גזלנים רובין נעלט אונ‪.‬ער ךעט' הרננן מענטשי;‪! .‬יין היאנט רעט דין‬
‫אין אלע מע^שין‪ .‬ךך כל בו‪ .‬זאלםט' לייעניען איין ראךט בלבו‪ '.‬ויין הונם‪;. .‬ניר מיט רעם‬
‫הינ‪.‬ט ‪!,‬ענען נלייך‪ .‬אזוי ור ךער הוינט‪.‬עםט י נבלות אווי' ‪.‬עםט' ‪:‬שפעאל אויך'נבלות‪ .‬רבי‬
‫אלןןזר זא?ט וועןוועט דין זיין האנט אייןאלעימענטשיןאונ ךיהאינט פון אלעמענטשיוירעטזיין אין‬
‫אים‪.‬ןייען‪,‬עם וועט קוסען דר מלך נבובדנצריראס ביי אים שטייט אלעמענטשין ראם וואהגען‬
‫א‪1‬יף ךי‪.‬ןנכד'אונ דיםיותיפוןיוואלידאוינ״ךי עופות ייאם פלייהק אונטער״ךעם דזימעל האט נ*‪3‬‬
‫גיגעכי! אין' דיין סאןטאונ האט ךיך ;יטאכט נירעלטי^ען אויף' אלץ'‪'.‬ראטאלם רעט ;בוכדג^‬
‫?^־אנין ךי ישמעאלים לדי טעךקין‪ .0‬ור דעו־ פםו'ק;אגט צו קדר איונ צו ךי‪,‬קיגיגךייך תצור'ווא«‬
‫״‬

‫}בוכךנצר ךער §לך פון ןבל ןאט זיי ני^ןאנין‪ '.‬מןדר אינ הצור ךאס זענען יש^עאליז•‬
‫עס ‪#‬טיי& אין ןםוק גביבדיראצר ‪.‬ער האט ויי פאר האלטין אין רער םךןיר אינ'האט ‪$‬י‬ ‫ןי‬

‫}יהךגת‪ .‬אצור איז ךער טייטש פארי האלטיי‪) :‬י‪ 0‬על פני‪,‬־ פאר ייינע אלע בךיךער ישבק‪.‬‬
‫ןועט‪,‬ער רוהען‪ .‬ךא שטייט' ‪,‬ישכון‪; .‬ןר וועט רוהען‪ .‬״ אונ ךאךט שפןייט פיאר דינע 'אלע‬
‫^ךיןעדנפל איז‪,‬ער ני?אל‪.‬ין‪ .‬נאד אזיוי לאננ וך אברןם אבינו" האטי‪.‬נ‪:‬לעבט האט ישםןןאל‬
‫נירוה‪!:‬‬
 ‫בראשית קפח‬ ‫לןזלןדפרשהמה‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ס‬
‫כתיב נפל ‪ ,‬אלא ביז שהיה איא קייס ישכון ובשטר! אברהם נפל ‪ .‬יןר שלא פשט ידו‬
‫בבהםיק ישכון כיון שפשט ידו בביח המקוש נפל‪ .‬בעה״ז ישכון אבל לעתיד לבא נפל ‪:‬‬
‫)יד( ותקרא שם ה׳ הדובר אליה אתה אל ראי ‪ .‬רבי יהודה בר סיטון ורבי יוחנן בשם‬
‫ראביש מעולם לא נזקק הקב־ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת‪ .‬ואן« היא‬
‫עיי עילה‪ .‬ר׳ אבא בשם ר׳ בירי כסה כרכורים כרכר בשביל להשיה עטה ראםר לא בי‬
‫צהקח ‪ .‬וחבתיב וחקרא שם ה׳ הדובר אליה ‪ .‬ר׳ יהושע בר נחטיה אסר עיי טלאך ‪.‬‬
‫והכתיב ויאםר ה׳ ל ח ‪ .‬ר׳ לוי בשם ריח בר חםא אסר עיי םלאך ‪ .‬ר׳א בשם ר' יוסי‬
‫בן וםרא אסר עיי שם ‪) :‬ט‪ (1‬אתה אל ראי איר אייבו אתה הוא הרואה בעלבון של עלובים‪.‬‬
‫כי אסרה הנם הלום ראיתי אחרי רואי ‪ .‬אסרה לא דיי שנזקקתי לדבור אלא למלכות‬
‫הםר׳א )שיכ ז( כי הביאתני עד הלום ‪ .‬ראיתי אחרי ראי ‪ .‬לא די שנזקקתי עם נברתי‬
‫לראות המלאך ‪) .‬נ( אלא שאפילו נברתי שהיהה עמי לא ראהה‪ .‬דיא לא דיי שנזקקתי עם‬
‫נברתי אלא ביני לבין עצמי‪.‬אריש בר נחמן משל למטרונה שאיל המלך עברי לפני‪ .‬עברה‬
‫לפניו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שנורה שלא ר איידי אליו נאמלעית גי‪.‬יתי יזכייוס‪ .‬עכעיי‬ ‫ש' מיי שוס ו היג ) נ ( אלא שאפילו גברתי לא היתה עמי‬
‫ראיתי שהוא נראה אף אלי לבדי כי היא רואה נע‪:‬נ?‬ ‫יפי׳ מהר״ר אליהי מזרחי הייתי‬ ‫ואיתי לא ליו נ ו י ‪.‬‬
‫נירוהט ‪ .‬ווי אברהם איז גישטאךבץ איי‪.‬ישמעאל גיפאלץ‪ .‬אייךער די ;שמעאלים האבץ חרוב‬
‫‪,‬‬
‫}ימאינט רעם בית רוטקדש האבץ‪.‬דיי ניר״והט‪ ..‬אבער רער גאך ווי דיי האבץ חרוב גיטאכט‬
‫רעם'ביתי סמקדש‪.‬זעניען ויי גיפאלץ‪ .‬א‪1‬יף'ךי וועלט וועלץ ךירוהען‪ .‬אבער רען םשיחרעט‪.‬‬
‫ז‬

‫קוטע; וועט״עיר ‪6‬אלין"‪) :‬יד(‪.‬ותקרא ‪ .‬זיא ןט'‪.‬נירופי; ךעם נאםען פו;»גאט וואם האט צי‬
‫אירגירעט‪!.‬דו בייט ךער }אט פון ימיין ועהן‪ .‬רבי‪.‬יהודה בר סימון האט ניואנט אונ ‪1‬כי יוחנן‬
‫האט ;יזאגט פץ רבי אלעזר ברבי שטעון ם )יענץ }אט האט‪.‬קיי; מאהל ניט נייךעט טיט אאשח‬
‫}אר טיט די‪.‬צדקת 'ימיט ישרה( אונ ךאס איו אייך ניךען דורך אסבח‪ .‬רבי אבא האט‬
‫ניזאנט פו; רבי בירי ם ווענץ ווי פיל סבות הט }אט נימאבט‪,‬עם יואל אים איים קוטן צוךיידין‬
‫טיט ידי צרכ!ת )טיט שךה> ןןר האט ניזאנט צי איר‪,‬עם איז ניט ווי דויזאנםט נאד דו האםט‬
‫י א גילאכט‪ .‬פרענט רער טדרש ‪,‬עם שטייט ךאך אץ פסוק ייי מ ר ויא״האש נירופי; רעם‪.‬‬ ‫ז‬

‫נאטע; פיו; נאט ראם האט צו איר ניךעיט • האט ראך }אט נלךעם צו הנר ארך‪ .‬רבי יהושע‬
‫בי־ נחם;ה ראנט דורך אשלאך האט }אט צו איר ניךעט‪, .‬עס שטייט ךאך אי; בשוק נאט' האט‬
‫צי יאיר נץאנט )ציו הנר> י‪ .‬רבי לך יאנט פון רבי חנינא ‪3‬ר חמא ס ךעןץ רוך־ אמלאך האט‬
‫}אט צו אירי מואגט‪ .‬רבי‪.‬אלעוך זאנט פץ רבי יוסי ‪.‬בן יםרא ס רענץ דורך שם רעד זוהן‬
‫פו; נה האט נאט צו אירניךיעט! )ט‪ 0‬אתה‪ .‬דו בייט ךעיר נאט פו; מיץ'‪,‬יעה;‪ .‬רבי‪.‬אייבו‬
‫ואגט הנר האט נייאנט צו' נאט דו זעהסט די שאנר' פון רי וואס וועדי; פארשעמט )אונ דו‬
‫טרייסט ויי(‪ .‬ווארום הנר האט ניזאנט הנם הלום ראיתי אתרי רואי‪ .‬הנר האט ניזאנט ניט‬
‫}‪.‬ענונ איך האב ווכחנירען נאט זאל צו מירךייךי;‪ .‬האב איך נאך זוכה מרע; או פון מיד‬
‫ראלי; מבארי; רערי; מלכים‪ .‬הלום איו ךער טייטש מלכות‪ .‬ווי דוד המלך האט ניזאנט צו‬
‫נאט רו האקט שיך מברייננט ער הלום ‪ .‬ביז צו מלוכה'‪ .‬הנר האש ניזאנט איך האב ניועתן‬
‫}אך שיין זעיהן‪ .‬ניט ניענוג״וואם איך ןאב ניועהן'מלאכים רען איך בין מרע; טיט שךה ‪,‬‬
‫נאר איך האב נאך בעםער ני‪.‬יעה; ךיא מלאכים ווי שרה ‪ .‬רארום ןוךה דורך איר פרומקייט‬
‫האט ךא מורא ניהאט צו קוקע; אויף ךיי מלאכים‪ .‬אונאיך האב ייי ניט ניייעה;‪ .‬נאךירואט‬
‫ה ך ניואגט ניט גענונ ויאט איך האב גיזעסן'מלאכים רען איך בי; ניווען צו ואטע; טיט שרה‪.‬‬
‫נאד אפילו רע; איך בין ביודע; נאר אליי; האב איך אוי־ מזעה; מלאכים‪ .‬רבי שטיאל בד‬
‫ןחט; ואגט למשל אמלך האט ניזאנט צו רי מלבה ניי פאראויס‪ .‬האט ידי מלכה ייך "אננילעהנט‬
‫אויף איר דינסט אונ האט פאךשטעלט איר פנים אונ איז נינאננען פאר ךעם סלך ‪ .‬האט‬
‫זיא ניט נוט מוןרזן רעם מלך י‪' .‬אבער ךי ךינסט ראם זיא האט ניט פאךששעלט איר פנים‬
‫האט‬
 ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫טי‬ ‫מ ה‬
‫ישי־‬ ‫‪3‬‬
‫לו ו‬ ‫סדר‬
‫לפניו וחיחח טםחםכח על שפחתה )נא( וציסצטה פניה ולא ראחה המלך)ננ( והשפחה ראתה‪:‬‬
‫‪3‬רשה מו )א( ויחי אברם בן תשעים שנה וחשע שנים‪) .‬הושע ט( בענבי׳ בסדבד‬
‫סצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ונוי• איר יורן חחאנח חזו בהחלה‬
‫)א( אורים אוחח אחח אהח ואחיכ שתים ואחיכ שלש ער שאורים אוחה בסלים ובטנריפות ‪.‬‬
‫כך בתחילח)יחזקאל לנ( אחד חיח אברחם ויירש אח חארץ‪ .‬ואחיכ שנים אברהס ויצחק ‪.‬‬
‫ואח״כ שלשה אברהם יצחק ויעקב ‪ .‬ואחיכ )שמוה א( ובני ישראל פרו וישרצו וירבו‬
‫ויעצםו בסאד מאד ‪ .‬איריודן םה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצח בלבד ‪ .‬העבר‬
‫אותו ובטל המום ‪ .‬כך אסר הקביה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה ‪ .‬העבר אותה‬
‫יבטל המוס‪ .‬התהלך לפני והיה תטיס ‪) :‬ב( לכל זס; ועת לכל חפץ חחת השטים )קהלת‬
‫נ ( ‪ .‬זםן היה לו לאברהם איסתי שניתנה לו הםילה שנא׳ )בראשית יז( בעצם היום הזה‬
‫נטול אברהם וישמעאל בנו‪ .‬זםן היה להם לבניו שנמולו ב׳ פעמים ‪ .‬אהד במצרים ואהד‬
‫בםדבר שנא׳)יהושע כ( כי טולים היו כל העם היוצאים ונוי‪ .‬ויטל בן טיח שנה היה כשהכיר‬
‫את בוראו ‪ .‬אלא )ב( שלא לנעול דלת בפני הנרים ‪ .‬ואית היה לו ליםול בן פיה שנה‬
‫בשעה‬
‫ות כהונה‬ ‫טתנ‬
‫לראיה פגי סמלו נן שיי זנות שוס יויך!ה כנר לראיית פגי‬ ‫סנסלניןו )נא( ולמלמס‪ .‬נלומר ספתירס פניס שלא לזו; עיניה‬
‫המלאו והמפל היא על כראיות סראפינות פניית אירהס ו‬ ‫מפני המלך מפני מירא מלכות ‪ ) s‬נ נ ( והנתתה ראתה ‪.‬‬
‫)א( אוריס‪ .‬סלקנוס‪ ) :‬נ ( שלא לנעול ללת נו ‪ ,‬ולכן נימיצ‬ ‫יוה מפני שננירתס נסמנה עליה דאי לא נן מ׳ נניאס‬

‫פמער^י^רה~טיט"^י(‪•.‬‬ ‫האט ךא גוט ניזעןן ךעט ט}ך לווי ךער מדרש זאנט‬
‫פרישה מ ו ) א ( ‪ .‬ד ת י ‪ .‬רען אברם איז‪.‬אלט נלווען ביין איונ ;ייגצינ יאהר האט נאט צו אים‬
‫גייןאגט ;נר זאל ךך מל‪.‬זיין‪ .‬אין ‪$‬םוק שטייט אזוי״וד שען ‪.‬נעפינש גויי;‬
‫^רויבי; אי; ךער מדבר אזר האב איך ניפונען ךי יוךי;‪.‬א'זוי ווי ךי‪ .‬ערשטע'פייג'דאס וועךט‬
‫י‬

‫‪$‬ייטיג‪ .‬אזר האב איך ניזעהן אייערע על^ערץ״רבי יורן ואגט ךי פיייגץ רען ויי הייבץ אן‬
‫צייטינ עעךין קלויבט ‪.‬טען זיי אדאפ פון י ברם איינצינךייו‪'.‬ךער נאמ קלויבט טען זיי צו‬
‫צורי ודייו‪ ,‬ךער }'אך צו ךריי ווייו‪ .‬ביז מען ‪.‬נעםט' אךאפ פולע‪.‬קעךב י‪ .‬אזיוי אין אנהייכ‬
‫איו באר ניווען איין יוד‪ .‬אברהם‪ .‬ךער }אך איזיניווע; צורי יורי;‪' .‬אברהם אונ יצחק •*'רער‬
‫נאך איו ;יךען ךריי יורץ‪' .‬אבךןם יצחק ‪.;.‬עקב‪ .‬ךער נאך איו ניוואךין פיל יוךי!"‪• .‬ייי ךיער‬
‫^םיק יאגט ךי 'יוךין האבין ייך גיפרוכטכארט אונ ;עורךמעט ךי שרצים אונ ;יםעהךט אוג‬
‫»!אבץ דיך דיער נישטארקט‪ .‬רבי יוךן זאגט אזוי ווי'אין ךי §ייג ‪,‬איו גיטא‪.‬קיץ״פעלער‬
‫}אר ראם ךיטול‪ .‬שיען נעםט אראפ ראם ריטול איז שוי; ניג^א‪.‬קיץ פעלער‪ .‬אזוי' ןאט‬
‫נאט גייאגט צו אבךהם אץיךיר איו ;יטא‪.‬קיץ פעלער נאר ךי עךלה'‪.'.‬געם אךאפ ךי‬
‫ז‬

‫‪^.‬ךלה אוג של ךיך וועט שרן ניט ‪.‬ויין‪.‬קיץ ?‪.‬עלער‪ .‬גיי פאר טיר אוני די נאנץ אן‬
‫אפעלער ‪) s‬ב( לפל ומ;‪ .‬אלע !אכין וואס אונטער ךעם הימעל הא?ץ אאוים גייועצטע‬
‫!יייט ווען ךי יאלץ זיין‪ .‬אברהם האט ניהאט'אאיים ;יועצטע צייט רען צו אים יואל‬
‫‪5‬י}עבי; וועךין ךי טזףה ערי זאל ייך מל דין ‪ .‬ווי דעי־ "פיסוק יא^ט'אין מיטען ‪.‬ךעס‬
‫^אג ?אט ייך ;ישלך‪' ,‬א^ךןים טיט זיין זוק ןשםעאל‪ .‬צו _יי;נע ‪.‬קיגךער **יז'גרוע; ציייי‬
‫מאךל אאויםןמעץטע צייט רע; ךי ‪,.‬ואלין ךך שיל דין <אלע מייט איין' מאהל(‪ .‬יאיץ מאהל‬
‫אין' כןןיךים "אונ יאיץ מאהלי אין ךער מךןר ‪; .‬וי ךער פסוק ;אנט ראש נאנצע פאלק‬
‫)ןאס ןננען אדרם ;יגאנגען פון םצךים "זעבען ניווע; נימלת‪ .‬פךיענט ךער מךרש יפאר‬
‫וואט ןאט אברהם ךך'‪.‬גייט מל גיוויען ןוען'‪,‬ער אייו אלט ;ירע; אבש' אוג פעךצייג יאתר‪.‬‬
‫ןיען ‪.‬ןנר ןאטיךער ‪,‬קענט ^אט‪} .‬אר טען' ‪.‬יאל ניט פארשליםען ךייטיר §אר ךי מענטשין‬
‫ןןאם ךילע; ךך מגייר י זיין‪^ .‬אטער וועט אייגער ךך רעלץ מ;י‪.‬יר דין ארף רי עלטערע‬
‫יאןךין רעט ?!ר' םורא האבץ ךך טגייך « יזיין עייל'‪.,‬ער רעש ךך ךאךפץ'סל״דץ ‪.‬‬
‫ןךיבער ן א ט טע; ניהייםץ אכרהטען' ווארטי; בוו צו ךי ;נלהער ‪ .‬צו רייייץ אז טל זיי!‬
‫שאיט‬
 ‫בראשית ק פ ט‬ ‫*‬ ‫פ ר ש ה‬
‫קי ‪t‬‬ ‫סדר‬
‫בשעה שנדבר עטו בין הבתרים ‪ .‬אלא )נ( כדי שיצא יצחק סטיפח קדושה‪ .‬ייטול כן‬
‫פיו שנים בשעה שנולד ישטעאל ‪ .‬אסר ריל קנטון אני טעטיד בעולם ‪ .‬טה קנטון הזה‬
‫כיי שאתה מזבלו וםעדרו הוא עושה פירות‪ .‬כך טשנצרר דמו טשבטל יצרו םשבטלה‬
‫חאיתי טשנקשר דטו‪ .‬אטד אם הביכה היא הטילה ספני טה לא ניתנה לאדת״ר ‪ .‬איל‬
‫הקביח לאברהם )ד( דייך אני יאתה בעילם ‪ .‬יאם אין את טקבל עליך לטיל )ה( די‬
‫לעולטי עיכ ‪ .‬ודייה לערלה ע ׳ כ ‪ .‬ודייה למילה שתהא )י( עגיטה ע׳כ ‪ .‬אמר עד שלא‬
‫מלתי היו באים וםזדוונים ל י ‪ .‬תאמר משםלתי הן באים )ז( ומזדוונים לי ‪ .‬איל הקב״ה‬
‫אברהם דייך שאגי אלהיך‪ .‬דייך שאני פטרונך ‪ .‬ולא לך לעצמך אלא דיו לעולמי שאני‬
‫אלוהו‪ .‬דיו לעולמי שאגי פטריגו ‪ .‬ר׳ גתן ורבי אהא ורבי ברכיה בשם ר׳ יצחק אני‬
‫אל שרי ‪ .‬אגי הוא שאמרתי לעולמי ולשמים די לארץ די‪ .‬שאילולא שאסרתי להם די‬
‫י‬ ‫ע‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כמ;•; « ן אנרסש שוס מורה שנשנילו ;נרא העולש »‬ ‫נ! ליינו בגס שיראו סוקניס באי! מלית סמילס נוחלשת כס‬
‫) ה ( ליו לעולמי נ י ׳ ‪ .‬ששינ לא יסיס לי קייס ‪1‬ד *עולם‬ ‫הסיס שהד וס שהיה נממש נענר ונמל מ; העילס וסיס‬
‫ששלשה נעולה ע*נ יד למלית מילה שהיסה ענומס על עסה‬ ‫נימול יהנמוריס 'שאי קל ומומר נעלמס‪ .‬נ! שמיניס י נ י ׳ ‪.‬‬
‫ילא תהיה עגומה מעתה א! ימרנ העולס‪ (!) :‬עגימה נשי‬ ‫שכנר סגיש לימי הגיורות והלימוד נמקומי עימד‪) :‬ג( נדי‬
‫עגינה מלש‪1‬ן עגמת נפש‪ (1) :‬ומודיוגים ל'‪ .‬כל נני‬ ‫שיצא ילמק יכו'‪ .‬ילשינו המתין עד ומן ההיא יינא הלימיד‬
‫סעולס תנרי אלי ימנקד׳ אות׳ מאמר משמלתי ‪ p‬נאין ג י נ‬ ‫ע ר י ם יתולעמ 'צמק נאמד‪) :‬ד( דיין נ י ׳ ‪ .‬־׳ לן גדולה‬
‫נסעיה ואיל הקנ״ה אן אם ימנעי ממן נל נאי עולש‬ ‫ינניי שדמימין לי יר״ל שמעתה יסיי רמ״מ איבריו שלמים‬

‫שאךט‪.‬קיינעם ניט‪ .‬וועםטו פךענין האט א^רהם ךך ‪5‬יךאךפט טל_זיין"צו"^ף איג״^כטציג‬

‫יאקיר )איז דאך שיין אויך די אלטע יאהךיף ווען נאט' האט טיט אים גייךעט ביי' רעם‬
‫&ארבי;דו?ג פון ךי עוינות‪ .‬נאר'}אטן'אט ;יוןאלט ישמעאל יאל ‪5‬יןאךין וועךין איירער‬
‫אברהם וועט ךך מל'דין‪ .‬אוג י‪.‬צחק ואל גיבארין וועךין נאך ךעם מל זיין‪ .‬יצחק יואל‬
‫גיבאךין וועךין פון אהייליגע טראפין‪.‬יכע‪ .‬אוג ישטעאל גיט ‪ .‬פךע?ט ךער מדרש האט‬
‫אברהם ייך גיךאךףש מל זיין' צו יעקם אינ אכיטציג יאחר ךער גאך "ווי ישמעאל *איי‬
‫גיבאךין ןידארין ‪ .‬האט ריש לקיש גיואןט גאט וזיאיט גיואגט אייך וויל בךיינגען'אויף ‪.‬רער‬
‫וועלט בשטים וואס היץוט קנסון‪ .‬אווי ווי דער ‪,‬קנטון 'אפילו‪.,‬ער איז שד; נאנץ אלט‬
‫‪,‬‬
‫פי! לע^ייע? ! יוק ‪?.‬ע; 'ליינט אויך אים םיסש אונ טען נראבט ך‪,‬עךר ארום אים' וואקםש‬
‫אייף אים גייע פיר^ת‪ .‬אזוי האט ןאט נישאכטיטיט אביס ויען *ביי! בלוט איו שיין פארבונדע;‬
‫ביוואךין אין ךי אךעךין‪ .‬דין ן‪.‬צר הרע איי שוין"פון אים אויעק גיגאגןען‪ .‬זיין תיאוה‬
‫די‬
‫צו אווייב האט שיין אייף ןיסעךט • ‪ .‬בלוט ךינע איי שדן פארגלייוועךט גןייארק*‪.‬‬
‫ן א ט אים }אט גיהייםין ‪,‬ער זאל ךך מל דין‪ .‬אוני פון ךעסטוועןין וועט‪,‬ער נאך*האבין‬
‫‪.‬קי;ךער אויף דיי‪,‬עלטער ‪ .‬אכךןם ןאט גיואגט צו }אט אויב ביי דיר איו ליב* מ ק יאל‬
‫זיין‪,‬ניטלת‪ .‬פאר ייאם ןאסטויגיט גיזאןט צו"«^ךם ןךאשון‪.,‬ער זאל דך טל די;‪ .‬האט נאט‬
‫גיואןט צו אבךןם נענוג ‪.‬גירויסקייט פאר תר אז נאד איך אינ ת ‪.‬זעגען ‪,‬מיר אויף רער‬
‫ןועלט‪ .‬אוג 'אויב דיו וויליקש'ניט געמען אויף ךך דו יאלסט ךיך טל זיין וועט זיין נענונ‬
‫ז‬

‫פאר ף וןעלט וואט זיא איו גיווע; ביזיאיצט‪ .‬אונ‪,‬עם מעט‪.‬ויי; געגוג פאר ידי עךלת דאם‬
‫ז‬

‫זיא איז ןיוויען אויף ךי מענטשין ביז איצט‪ .‬אונ נענוג פא\ ךי״מצוה פו; מילתיוואם *זיא‬
‫איז וןיווען‪3‬ךו;עךיג ביו איצט י‪ .‬אונ פו; איצט א; וועט ךי וועלט וויםט וועךין‪ .‬האש אבךןם‬
‫גיז»ט אייךעי־ איך ביי גיימלת קומען מעגיטשין א״וג כהעפטיין ךך מיט שיר‪ .‬א^ער איי איך‬
‫וןעל' גןיך מל ניק וועלין אויך קושק קענטשי; ךך בהעפטין טיט' טיר‪} .‬עודם גיט‪ .‬ן א ט גאט גיואנט‬
‫צי אכךןם דאם דאךפםטו שענטשין געיגוג וןאר דיר אז איך בין ריין}אט‪ .‬געגוג האר ת ר אז איך‬
‫בין ‪.‬דיין בשיצער אונ דיין"העלפער ‪ .‬אונ ניט פאר ךיר אליי; "}אר געגונ פאר ךי וועלט‬
‫אי אי־ בין דין }אט ‪ .‬יענוני פיאר ךי יןעלט אי איך כין ךין בשיזןעיר אונ זיין העלפעיר‪,‬‬
‫רכי נתן אוג רבי אחא אוג רבי ברקיחה' האבין ^טאנט פון רבי ‪.‬יצחק ם ווענין נאט' האט‬
‫גייאנט‬
 ‫‪n 2 h s‬מ‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫יו וי‬
‫עד עכשיו היו נמתהים והולכים ‪ .‬תניא םשז& ד״א בן יעקב אני הוא שאין העולם וטלוא‬
‫כדי לאלהותי‪ .‬תרנום עקילם אכסיום ואנקום‪ 0):‬א׳ר לוי למטרונה שאסר הטלך עברי‬
‫לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה‪ .‬אמרה תאמר שנטצא בי פסולת ‪ .‬א״ל המלך אין‬
‫בך פסולת אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך נדולה קימעא העבירי אותו ובטל הטום‪.‬‬
‫כך אטר הקביה לא״א אין בך פסולת אלא הערלה הזאת העבר אותה ובטל ה מ ו ס ‪.‬‬
‫התהלך לפני והיה תטיס ג ) ח ואתנה בריתי ביני וביניך ונוי‪ .‬אירהונא בשם ביק ישב‬
‫אברהם ודן נזירה שוה ‪ .‬גאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם ‪ .‬םה ערלה שנאמרת‬
‫באילן מקום שהוא עושה פירות ‪ ,‬אף ערלה שנאסרה באדם מקום שהוא עושה פ י מ ת ‪.‬‬
‫איל ר׳ חנינא בר פזי וכי נתנו נזירות שוות לאברהם‪ .‬אתמהא ‪ .‬אלא רמו רמז לו ‪.‬‬
‫ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד םאד ‪ .‬ואתנה בריתי ביני ובינך במקום‬
‫שהוא פרה ורבה‪ .‬רבי ישמעאל ור*ע‪ .‬ר׳ ישמעאל אומר אברהם כהינ היה שנאמר )חהליס קי(‬
‫נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם וט׳‪.‬ונאמר להל!)כראשיח יז( ונמלתם את בשר ערלתכם‪.‬‬
‫מהיכן ימול‪ .‬אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב‪ .‬מן הפה אינו כשר להקריב‪ .‬מן הלב אינו‬
‫בשר להקריב ‪ .‬מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב‪ .‬הוי אומר זו ערלת הנוף ‪ .‬ד״ע אומר‬
‫ד׳ ערלות הן ‪ .‬נאסרה ערלה באוזן )ירמיה ו( הגה ערלה אזנם ‪ .‬ונאמר ערלה בפת‬
‫‪F‬‬ ‫_‬ ‫_‬
‫גיזאגט ‪:‬איך יבי" אלי שדי‪ .‬איך ^ץ ךער ^אט ?יאם איך האב גיואניט' צו ימיין"וועלט אונ‬
‫צו די ןימלע; געגוג‪ .‬אוג צו ך ‪ .‬ע ר ד י וזאב איך אויך ;יזאגט ‪.‬געגוג י‪ .‬ווען איך ראלט ניט‬
‫ןאגין צו די נענוב‪ .‬וואלטץ די ךך' גאך גיצויגין ךיז הייגט רוארום ךע; י גאט האט בשאפין‬
‫ךי הימעל אוג‪.‬ערר‪ .‬איז ךי היטעל ןיווען אווי ווי אקגיויל אוג ךי ‪.‬ערר איו גיווען אווי ווי‬
‫אקנייל'‪ .‬אונ ךי קנוילין האבין ךיך גיצויגין אין אלע זייטץ ביו עם איז פאישפךייט גיוואךין‬
‫דו הימלען אונ ךו עךד*‪ .‬ביז נאט'ןאט ניזאנט י נענונ זענע; די ?‪.‬עבליבען' שטיין אווי ווי‬
‫י‬

‫די זענען הייגט>‪ .‬נ‪1‬יר האבי; *גילערונט רבי אל;עיך ן; !‪.‬עקב זא;ט נאט ;'א^ט איך ביי‬
‫ךער ראם ךיי גאג^ע ז^ךד טיט'?{לץ וואס' א‪1‬יף אייר ‪.‬י״ענען' גיט רעךט צו פארגעמען ©יין‬
‫גאטליכקייט‪ .‬ךער'רןךגום ע קילס' <אוגקלוס> טייטשט לעם רארט אל ‪!2‬ךי אקםיוס אונ‬
‫אגקום'‪ .‬אייביגאוג "שטאךק‪' ".‬גאט איו אייביגיאוג שטאךק‪ (:/ :‬אמר‪ .‬רבי'לך האט‬
‫ןיזאגט למשל אטלך ןאט גיזאגט צו ף מלכה גיי דורך' פאר טיר‪ .‬איז זיא רוךך ;ינאעען‬
‫^אר אים* אוג איר ^ י ם איז"געל גיראךיץ פאר שךעק ‪ .‬זיא ן א ט גי^ראכט טאמער רעבו‬
‫ךער מלך געפי‪5‬ען אויף איר אפיעלער‪ .‬האט ךערימלך צו איר ניואנט' ‪.‬עם איז אויף דיר‬
‫ניטא‪.‬קיץ פעילער נאד ךיער }אגיל פון דיי; קלייגעם' פיגגער איז אכיםול צו ; מ י ס ‪ .‬נעם‬
‫אראפ״ךעם' גאגיל וועט' שוין*ךער פעלער "אויך';יט דיין'‪ .‬אווי ן א ט ;יזאג‪'.‬ט גאט צו‬
‫אבךןם^ם איז'ארף״ךיר }יטאי״קיין פעלער‪ .‬גאר ךי זןךלה‪ .‬שנייד אפ ךי ‪£‬ךלה ווע?טו‬
‫שויןיגיט האבץ‪.‬קיץ י פעליער‪ .‬גיי פארי ?יר אוג די גאגץ נ )די( יאועה‪ .‬אויג איך יי‪¥‬ל‬
‫;עביןישייןיפיארביגחגג'צווישען מיר אונ דיר‪ .‬רבי היוגא ןאט ‪"4‬יוא^ט פץ בר _ק§ךאט‬
‫וועגין אברןם איו'גיזעםין איוג ןאט ןילערוגט אגזךה שוה ביי אכרם' ‪#‬טייט ךער וואךט‬
‫ערלה‪ .‬י אוג ביי אטעגטש שטייט ארך' ךער וו>}רט ?גךלה ‪ .‬אזוי ווי'רער ראךט זנךלה‬
‫וואם שטייט ביי ךעםבויים טייינט מען ראך דער אךט וואס וואקםטפירות ;אל די; עךלה •‬
‫ז‬

‫אזוי דעיר ווארט '^ךלה ראם שטייט ביי ‪,‬רעם מענטש שיינטימען ארך ךעס ארט ראס‬
‫פו; אים )ואקםט פירות)יןיגךער(‪ .‬האט ךבי חגיגא 'ביר פוי״גי^ט צו ךבי הונא'איז ד ק‬
‫;יגעבץ ‪.‬גיו״ואךין צו אברהם גזרות שוות צו ‪£‬עך}‪.‬ען‪ .‬אווא}ךער'‪ .‬גאו־ }אט האט אים‬
‫נעוויזען אויפיין וואנק ודעל?ץ 'אךט ןןען ואל טלי זיין ‪} .‬אט י האט ;יזאןט צו א^רהם איך‬
‫וועל י נעבץ טיק פיארבינרוינג צוויישען'טיר אונ ךיר אונ איך רעל ךיךיטעןךץ ךי‪/‬ןר אינ‬
‫ןיין}!־'<ח וועסט ןאבין פיל י קינךערז‪ .‬אזוי ןאט נ>!ט ניעינ^ איך רעל }עבי; עין‬
‫פארבינדונג‬
 ‫קצ‬ ‫בראשית‬ ‫לך לף פ ר ס ה טי‬ ‫סדר‬
‫)שמות ו( הן אני ערל שפתים ‪ .‬ונאםר ערלה בלב )ירמיה ט( וכל כית ישראל ערלי לב ‪.‬‬
‫ונאסר ערלה בנוף וערל זכר‪ .‬ונאמר לו )בראשית יז( התהלך לפני והיה תםיס ‪ .‬אם יטיל‬
‫‪0‬ן האוון אינו חסים ‪ .‬מן הפה אעז הםים ‪ .‬סן הלב אינו תםים‪ .‬ומהיכן ימול ויהית‬
‫המים ‪ .‬הוי אומר זו ערלת הנוף ‪ .‬מקרא אסר )שם( ובן שםונת יםים ימול לכם בל‬
‫זכר לדורותיכם‪ .‬אם ימול מן האוזן אינו שומע ‪ .‬מן הפה אינו םדבר ‪ ,‬סן הלב אינו‬
‫הושב ‪ .‬מהיכן יםול ויהיה יכול לחשוב ‪ .‬זו ערלת הניף ‪ .‬איר תנחיסא םסתברא הרא‬
‫מקרא וערל וכר וכי יש ערל נקבה ‪ .‬אלא ממקום שהוא ניכר אס זכר אם נקבה טשנז‬
‫מוהלים איתי‪) :‬ה( ויפיל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאםר ‪ .‬ר׳ פנהם בשם רבי‬
‫ליי ב׳ פעםים כתיב באברהם נפילה על פניו ‪ ,‬כנגדן נטלה מילה מבניו ב׳ פעםים אחד‬
‫בםצרים ואתר בטדבר ‪ .‬בםצרים בא םשה וסל; בםדבר בא יהושע וטל! ‪ (1):‬אניהנת‬
‫בריתי‬
‫‪9‬איביג דו‪5‬נ ץורשק םיר״״אונ ךיר‪ .‬ו^כער״^ךטי^ועט״ךץ"ראם פארבינדו;נ'‪^~.‬זנר את«‬ ‫‪:‬‬

‫ןןאס פיון'איטי רעקטו ניטעוןךט‪.‬וועךין‪ .‬רבי‪.‬ישמעאל אונ ךבי‪/‬קי^א קךיגען'‪ .‬ך מ י ש ^ א ל‬

‫זא?ט ?*כךהם איז' גירען אכהן גדול‪ .‬ןוי ךעיר* ^סוק זא;ט 'ןאט האט 'גישווארץ 'אינ ‪,‬ער‬
‫;ועט ןיט חרטה ןאבין דו ייעםט זיין אכ© ‪8‬ייבינ‪ .‬אונ נ^אט ןאט גיזאגט צי אביחם‬
‫״ער יאל ^?שנייךין ךי פל‪.‬ייש פון דין ?ךלח‪ .‬פון וועלכין אךט מ**ל ^ריאפשגיידין‪ .‬אויב‬
‫‪:‬‬

‫״ער ויעט א?שנייךין פוןיאוער‪ .‬וועט‪,‬ער'דאך ןאבין' !*פעלער אוג ךעיט גיטיטאךין טקךיב‬
‫ןיין ‪ '.'nuyp‬אויב ‪w‬־ וו^עט אפ^יגייךין פון טול ר״עט ‪;.‬גר ארן ניט ^אךין מקריב‬
‫‪v‬‬ ‫‪T‬‬

‫דין ‪,‬קךבנות‪ .‬אויב ‪.‬ער וועט אפ שיגייךץ פון האךץ וןיעט״ער אויןז ניט טאךין ‪3‬קךיב זיין‬
‫‪nta‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ p‬־ ר א ם‬
‫‪T‬‬ ‫ךעלבץ אךט ;אל‪^.‬ער' אפשנייךץ איונ ואל מעןין מקך־ב זיין‬
‫‪1‬‬
‫אייז גאר פון רעים 'גליד‪ '.‬ךבי‪.‬עקיבא זיאגט ביי ?יר ואכין'שטייט'ךער ראךט‪/‬עךלה‪3 .‬יי‬
‫^ ‪" .‬זייעיר אוער אי*ז פארםאכט‪ .‬ביי‬ ‫רעם אוןןר שטייט ךער ראךט' ‪,‬עךלח*‪.' .‬ערלה‬
‫ך טויל ששייט ךער וואךט ןךלה'‪ .‬אני 'ז!רל שפוןןם‪ .‬איך האב פארטאכטע לעפצין אונ‬
‫‪.‬גןען ניטיךיידץ‪ .‬ביי ךיי האךץ ששייט ךער וויאךט עךלה ‪* .‬ו^ל בית‪.‬י^ראל‪ Z?4‬לב •‬
‫ז‬

‫אלע יוךין האבץ פארסא?טע האך^ער‪-‬יביי ךעים נלייר* שטייט אויןו חזר דאךט' עך^ה‪.‬‬
‫ז‬

‫ו^ךל זכר ‪ .‬ךער ארט ראם‪,‬עם י איו צו רער ‪,‬קענק צוךישען אזכר אינ אנקבה איז'פאר‬
‫האקט‪ .‬אוג גאט האט גיזא?ט'צו אברהם גיי ‪3‬אר'םיר'אונ ‪1‬יי‪*/‬אגץ‪ .‬אויב‪,‬ער וועט״טל‬
‫‪3‬ן )א??זגייךין פון א‪1‬ער‪ .‬י מעט‪,‬ער גיט ‪.‬ויין גאגץ‪. .‬ער וועט םל ךץ פון טריל‪ .‬דעט ‪.‬ער‬
‫ניט דין' 'גא?ץ‪, .‬ער וויעט טל דין פי! שאךץ רעטער גיט דין גאנץ‪ .‬פון וועלכץ אךט זאל‬
‫״ער מל זיין איג מ ל דין גא;ץ‪ .‬ראם אייו נאד ךי הויט פון רעם גליד‪ .‬אץ' פסקשטייט‬
‫דאם קיך אזכר יואס רעט אלט )ןעךין אכט טאג ;אל מען אים שליזיין‪ .‬פץ ייעלכץ' «ןךט‬
‫;אל מען סל דין )אפ שנייךין(‪ .‬אויב טען' רעט ‪$‬פ שגייךן פון או^ער‪ .‬ןיעט ״ערי טויב ןזעףן‬
‫אונ וועט ;יט ןעךין‪ .‬אז נןע! וועט אפישנייךין פון טייל \ וןעט ‪,‬ער ניט ‪,‬קעגק ט י ו ל • ‪V‬‬
‫‪$‬ען ייעט ?פי&גייךי! פי! סאןץ‪ '.‬ןןעט ‪.‬זני־ ניט ‪.‬קענע; טראכ^ין‪' .‬פון וועלכין״זןריט זאל ן!ען‬
‫אפ שנייוץן ;נר זאל ‪,‬קענען ?ראכטץ‪ .‬יראם איו נאר ף חויט פץ ךעם נליד ‪ .‬ו־בי חנחושא‬
‫^?ט יראם )יייםין ןזיר פץ רעם פסוק‪;.‬ערל ;כר‪ .‬איו דק ךא אעךל נקןןח‪ .‬אז טיר ךעלין‬
‫^גץ גאט ןאט גימייגט טען ןאל אפ שנייךין פין איעריאדער פץ הארץ‪^ .‬אר יאם ;אל מען‬
‫!זאקי אפשניידן גאריפץ אזכר‪ .‬זאלימק >‪1‬פ שניייח־*פץ אנקןה אויןו‪ .‬אז ך תורה זאנט‬
‫אבער נאי־ פון איכר ‪}.‬עודם טיי;ט טען ינאי־ מק'יאל מל דיןיואפשנייךק( פץ דעם ^יטוואס‬
‫ןטן ךער נןקט צוןישען איכר אונ אנקבה *')ה>*ויפיל • אב־םיאיז'גיפאלין א‪1‬יף ‪£‬־ן פגים‬
‫אונ }אט ןאט טיט אים גירעט‪ .‬בבי ?גחס האט ןיואנט פון רבי לידם‪ W"?1BX‬א מ י‬
‫!‬
‫^‪9‬ייט ביי אנןרןם אז‪,‬ער איי }י&אלין אויף!יץ פ‪.‬נים‪.'.‬נע?ין רעם ןאט טיק ‪8‬ל ניזוען דיןע‬
‫רןןךער ןןוייי מאהל‪ .‬איין מאחל אץ מצךי‪.‬ם‪ .‬אונ*ךאם אנדעךע ^אחל איןךער מדבר‪.‬‬
‫?ץ^ם }־‪.‬אט ט?«ה די }ימית'‪** .‬ין דער ןן־ןר ןאט יהו^ע ! י } י ^ ת ז")ח ^ןני י}אט ןאט‬
‫ניזאנמ‬
 ‫פ ר ש ה מ י‬
‫בראשית‬ ‫לו יד‬ ‫סדר‬
‫בריתי אתך ‪ .‬ר׳ אבא ור׳ ברכיה ור' שמואל בר אמי הוו יתבין וממשי!‪ .‬מנין ניטריקו!‬
‫מן התורה שנאמר והיית לאב הםץ נוים לאב הם דהוה הסיר רייש‪ .‬ולא יקרא עוד את‬
‫שמך אברם והיה שסך אברהם‪ .‬בר קפרא אמר כל םי שהוא קורא לאברהם אבדם עובר‬
‫בלא תעשה ‪ .‬ר׳ לוי אסר בעשה ולא תעשה ‪ .‬ולא יקרא עוד את שסך אברם בלא‬
‫תעשה ‪ .‬והיה שמך אברהם בעשה‪ .‬והרי אנשי כנסת הנדולה קראו אותו אברם שנא׳‬
‫)נממיס ט( אתה הוא האלהים אשר בהרת באבדם והוצאתו מאור כשדים )מ( ושמת שמו‬
‫אברהם ‪ ,‬דלמא שנייה היא )ת( שעד שהוא אברם בחרת בו‪) .‬ח( דמותה הקורא לשרה‬
‫שרי עובר בעשה‪) .‬מ( אלא שנצטווה עליה ‪ .‬דבוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה ‪.‬‬
‫)ט( תני לא שיעקר שם יעקב םםקוםו אלא )בראשית צה( בי אם ישראל יהיה שמך ‪.‬‬
‫ישראל עיקר ויעקב טפלה ‪ .‬ר׳ זבדא בשם ר׳ אחא טבל טקום שמך יעקב כי אם ישראל‬
‫יעקב עיקר וישראל טיםיף עליו‪ (T):‬ונתתי לך ולזרעך אתריך את ארץ טנוריך‪ .‬ר׳‬
‫י י י ן‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫היא!‬ ‫קושיא‬ ‫לשיה כיי‪.‬‬ ‫אנוהס ‪) s‬מ( לנוותה כקורא‬ ‫היא‬ ‫שניה‬ ‫אנרסס‬ ‫ישנות שמו‬ ‫ה״ג‬ ‫)מ(‬ ‫דד‪:‬‬ ‫נלייתא‬ ‫די לו‬
‫לנמ‬ ‫אנרהפ‬ ‫נלעויה עליה‬ ‫היא‬ ‫אלא‬ ‫ה״נ‬ ‫)ש(‬ ‫) ת ( שעז שהיא‬ ‫שאני נלשון תלמיד נגלי ו‬ ‫בניה נמי‬
‫אנרהס‬ ‫לקויתה פרה ונתיני אל מקרא יאילי נני‬ ‫נלנןווה‬ ‫שנקרא‬ ‫קולס‬ ‫אנרס‬ ‫שמא ^שמו‬ ‫<י‬
‫^^_״_‪.‬״_‬ ‫ןיוא?ט צו אקרןם איך ניב‬
‫שמואל בר אמי ז ע ג ע ן גיועםין אוג האבייןיגיפךעגט‪ .‬פון ייאנען וריסי! ימיר פץ די הורה־ צו‬
‫דךשגן ראשי הבית ואז איין אות ;אל רייוין אויף אנאנץיודאךט( האבץ די גיפונעןירעם‬
‫ןמוק‪ .‬נאט האט גייאנט צו אברהם והץת לאב המון גרם‪ .‬חיוועםט דיןאפאטער צוייפיל‬
‫^עלקער ווארום דאס ווארט אקרקס איו ;ליייך ווי עם ראלט שטיין אביהם \ א ו נ ךערריש‬
‫וואלט ניפעלט < איו בערי טיי?ש אב )אפאטעח הם )צו די( זנו ךי פעלקער‪ .‬נאט האט‬
‫גיוא;ט צי אכרם‪.‬ידיין גאמען זאל גיט מעהרייגיתפץ רעךץ אברם‪' .‬גאר דיין נאמען ואל יזיין‬
‫אבקהש‪ .‬בר״קפךאזא^ט ךער ראם רופטאויף אברהם אבךםיאיו‪.‬עריעובי ארףיייאלאו‪ .‬רבי‬
‫לך ואנ‪.‬ט ‪,‬ער איז עובר אויף אםךת'‪.‬עשה אוגיארף אל« תעשה‪ .‬דיין גאטען״זאל "גייט‬
‫‪:‬‬
‫גתפי; ר ע ך י ן אכךם‪ .‬או‪,‬ער רופיט איים ;א אבךם‪ .‬איז ‪.‬ער עובי־ אייף" אלאו יי דיין נאםען‬
‫זאל דין אבךהם‪ .‬אז ‪,‬ער רופט אים גיטיאבךהם גאר אביס‪".‬איו ער עובר אויף אימצות‬
‫ן!‪#‬ז‪? .‬ךע?ט ךער מדרש ךיי א}שי ?גסת הגדולה דןאבץ ךאך אים גירופין אבדם‪ .‬ו\י רער‬
‫פסוק זאג‪.‬ט ת בץט ךער גאט ראס דו י האסיט אויס דיער ריילט' אין אבדם "אוני האםיט אים‬
‫אריים גיגומען פו; אור כשדים אוג האםט ןייטאהן דין'}אטען אבריהם‪".‬ענפערט רער מדרש­‬
‫י " אייאגרעלש‪ .‬אזר האבץ ריגיטייגט ווען ער האטנאך גיהיייםין אבדם האםטי אים״שוין‬
‫י‬
‫אוים רער יייילט‪} .‬אך אזר אגלייבי; פךעגט דער מדרש אי איינער זאנט אויך שרה שרי‬
‫דאךף ‪;.‬נר ךאך אויך עובר ויין איויף אלאו‪! .‬עגפערט רער מךרש אויף שרה איו גאר *אברהם‬
‫אליין גיןאטץ ןיווארין‪.,‬ער זאד ניט רופץ רץ נייייב שרי גארי^רה ‪ .‬אבעראנדערעםעגטשן‬
‫§עןץ איר רופין שרי אייך‪} .‬אך איוי אנלייכץ פךענט ךער טךךש‪ .‬אז״איינער רופט אוץ־‬
‫י^ראל ‪? 1‬קב דאךף ‪,‬ער אייך עיבר !וין אויןש אמיציות' עשה‪ .‬ענפערט רער' מדרש מיו־ האבץ‬ ‫‪:‬‬

‫ןילערוןט }אט האט נאד לט ניטיינט ‪.‬אז‪.‬ךער !אטען ‪.‬יעקב" יאל'אוועק נינומען ווערץ פון‬
‫אים‪ .‬גאט האט }אר נייא}ט צו !?נקב דיין }אטען ואל ונין ‪:‬שראל‪ .‬ךערייהויפטינאמען‬ ‫ז‬

‫דייגער זאל דין יק‪1‬ראל‪ .‬אינ יעקב';אל טע! ךיך אייך רופין‪ .‬רבי* יברא'האט גייאגט פר‬
‫מ י אלו‪$‬ס ויעגין אזיי ן א ט גאט גיזאגט צו !עקב אייביג זאל ייץ ידיין גאסעןייעקב און‬
‫‪;*?:‬אל אויך‪ .‬רעד עיקר }אטען דץנר יאל רץ מנקב‪ .‬אונ רער נאמען ישראל איו צו״יגיגעבץ‪:‬‬
‫)« )}תתי‪ .‬גאט קאט גיואגט צי *ברהט איך ייעל געכץ צו ידיד אמ צוידיינעיקינדעד‬
‫^ ך דיר ךי ‪$‬אןד }ואם דו ר^הנסט אין איר‪ .‬כבי יורי; יאגט פיגף יאבי; האט גאטיגיואגט‬
‫צי א‪$‬ך‪.‬ם‪ .‬אויב דיי}ע ‪.‬קיןדער ויעלי! אייך ייך נ״עטקםיין גאטליכקייט• ייעל איר ייין* צ‪,‬‬
‫ויי‬
 ‫בראשית קצא‬ ‫לןזלךפרשהמו‬ ‫סח־‬
‫ייי! אף• חטש ‪ .‬אם סקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה )י( ולפטרון‪ .‬ואם‬
‫יאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון‪ .‬אם נכנסים בניך לארץ הן מקבלי; אלהותי‪ .‬ואם‬
‫לאו אינם םקבלין ‪ .‬אם םקייםין בניך את הטילה הן נכנסים לארץ ‪ .‬ואם לאו אמ‬
‫נכנסים ל א ק ‪) .‬יא( אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ ‪ .‬ואם לאו אין‬
‫נכנסים ‪ .‬ר׳ ברכיה ור׳ וחלבו בשם ר׳ ׳‪:.‬בון ביר יוסי כתיב )יהושע ה( ווה הדבר אשר‬
‫מל יהושע ‪ .‬דבר אמר להם יהושע ומלן‪ .‬איל מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ‬
‫ערלים‪ .‬כך אמר הקביה לא׳א ונתתי לך ולזרעך אחריך ונוי על מנת ואתה את בריתי‬
‫השמר ‪ ) :‬ח ( ואתה את בריתי תשמר ‪ .‬ר׳ הונא ור׳ יוחנן ‪ .‬ר׳ הונא אומר ואתה‬
‫)יב( מיכן למוהל שיהא מהול ‪ .‬ור׳ יוחנן אמר )ינ( המול ימול מיכן למוהל שיהא מהול‪.‬‬
‫חניא)יד( ישראל ערל אינו מוהל קיו עכו״ם ערל ‪ .‬ונםלתם את בשר ערלתכם ‪) .‬כיו( כנומי‬
‫היא תלויה בגוף ‪ .‬וםעשה בםונבז הםלך ובזוטום בניו של תלמי המלך שהיו יושביו‬
‫וקורי] בספר כראשית כיון שהגיעו לפסוק הזת וגמלתם את בשר ערלתכם ‪ .‬הפך זר‪.‬‬
‫פ נ י י‬
‫כהונה‬ ‫מ תנות‬
‫נ ד ת מ * נשינ איו״נ ואיו נרי־י יני׳ו )ינ( מפא}‬ ‫בהינלא •ק־א ינןנני יעקנ לא יאתרו לנייתה הקורא לישראל‬
‫למוהל נ ו י ‪ .‬מואתס קדיק ‪ :‬ניג( המול ימול קרי נים‬ ‫» ‪ .‬נס האי לשון קושיא ו ) ת ( תגי נו׳‪ .‬תירוצא היאז )י( סנורון‬
‫המל 'מול יהא גמול‪) :‬יר( ישראל ע ר ל ‪ .‬צא שמתו‬ ‫לאנ לפרעה תרגום לפטרון ורש לאלהיש לשק אלוה ולשון‬
‫אתיו מתמת מילם אלא המסנויו לםשד נויס ‪):‬נטפי(‪1P‬‬ ‫‪ 1t.ea‬ומגהיג‪) :‬יא( אס מקנלין את םשנת נ ו ׳ ‪ .‬לרש‬
‫נ מ ו‬ ‫הת לנתינ ואתם את נרתי תשמור על נדיס שנה לאילו‬

‫גי ‪ iayS‬אמ אפאטער‪ .‬אע איויב״ךי רעלין טיך ףט נעמען פאר'אנאטןזועל''>ן^יט זיין‬
‫דיער גאט אונ ניט ךיער פאטער ‪ .‬אויב דיינע קינךער וועלין אריץ ‪}.‬יין‪;*:‬רעם לאנד וועלין‬
‫‪%‬‬
‫י י אויף ךך נע§ען טייץ נאטליכקייט‪ .‬אונ אויכ ידי ייעלין ניט־ אריץ ביין אין רעם לאגד ‪.‬‬
‫ןןעלץ די גיט געמען אויף' ךך מיץ נאטליכקייט י אויב ריינע ‪.‬קינרער ויעלי; "טקיןם‬
‫זיין ךיא טץות טיילה ייעלין י‪:‬יא אכיץ'‪}.‬ייץ'אץ רעם לאנד‪ .‬אוג אויב דיא גיעלי!" גיט‬
‫מ‪.‬קךם דין ךיא מזןות מילה וועלין זייא ניט י אריץ ניץ" אין רעם לאגד‪ .‬אויב ריינע‬
‫קיוןךער רעלץ וזיטק שכת וועדי; ךלא אפיין נןין אין *ךעם'"לאגך\ אונ ארב״זייא‬
‫דעלץ ניט היטק שכת‪ .‬ייעלין ךי ניט אריי; ?‪.‬יין אין רעם לאיר‪1 .‬כי'ברמהאונרבי חלבו‬
‫;‬

‫האבץ גטאןט פון רבי אכין כרבי יוסי ס רענץ עם ששייט איי; פסוק וזהקךבר"אשר מל‬
‫;‬

‫יהועןע‪ .‬להוש_ע האט גיזא?ט 'צו די אואך ךער' גאך' האט ?נר זןי געמלת‪".‬יהושע' האש‬
‫נ־וא^ט ציו ךייוךץ ראם טייץט איר ‪ .‬איר ריעט *כיין גיי; אץ ארץ ישראלי ניט''ןיםילת‪ .‬ארי‬
‫האש }אט גייא^ם צי אכייהם'אביגו איך רעל געבין ךי לאגד צי" דיר אוני צו דיינע קיגדער‬
‫נאך ךיר‪ .‬אבער ארף רעם וך^אי או דו וטיט ‪.‬ךייגע קיגךעח ייעל'••; היטען רעם §אךכינדונג‬
‫טיינעם ייי יאלץ ייך טל דין! )'ח( ואתה‪ .‬נאט האט גייאנטיצו אבךהם דו יאלםט הישען מיץפאר‬
‫בץרו^ג ראפ איך האב גיםאכט טיט דיר‪ .‬כבי הו}א אוג ךביייותנ! ‪.‬קךינע;‪ .‬רבי״הונא יאנט‬
‫דייל גאט האט ג;ואגט צי אבךהם ואתה‪ .‬דו זאלםט טיל ייין‪ 7‬וריסי'; טיר'אי גאר רער‬
‫וואט איו ג י ^ ת )אווי ווי אכךהם>'םעג טל דיין'‪ '.‬אינ רבי יודען זאנט' ויייל עם שטייט‬
‫המיל ימול‪ .‬יייי?‪1‬ץ סיר אי גאר ‪.‬ךער וואם איי ?ימלת ם ע " מלי דין‪ .‬טיר האביו‬
‫גילערו^טאיוד ראס איי ניט ;ימלת טאר ‪.‬ניט טל דין‪ .‬אגויי וואס איי ניט גימלת טארגעיויס‬
‫ניט מל דין‪:, .‬גס שטייט אין פסוק ונטלךגם את כשר ערלתכם‪ .‬י )איר ואלט אפשנייךץ ידי‬
‫&ייש פון אייער ?ליד( ‪ .‬ךיהרט פץ'די עךלה אייננטיאויף רעם 'נליר אייי ייי יי אייאךציל‬
‫ז‬

‫<א?ראךערקע> ונאם מען דאךף איר אךאפ 'שניידין‪".‬עם האטי ניטראפין דעי־ מלך טוניבז‬
‫אוג דין ?רוךער !זוטום ראיס זיי וענען גיוןען ךי קיינדער פץ רעם מלך תלמי‪ .‬וענק‬
‫גיזעםץאוגהאכיןגילייענטךעם‪.‬ספר בראשית• יייי‪.‬י‪.‬י זענען גיקומעןציםפסוק ונםלתםאתיכ^ר‬
‫;ןךלך״כם‪ .‬אירי אלטאפשנייריןדי הוייטפוןאיןערגלידיהטטונבזאוםניקעךטייץפניםצוםראננז‬ ‫ז‬

‫אונ הט א^גיהייבץ י‪.‬ייי?‪.‬ען‪ .‬אונבזוטוס ן ט או?נ‪:‬כןעךט זיין פגים צום ווא;טאונהט אנגייהויבין וייינען‪.‬‬

‫רער‬
 ‫ט ו‬
‫בראשית‬ ‫לך לך פיעיי‬ ‫םדר‬
‫פניו ל כ ו ת ל והתחיל ביבה ‪ .‬וזה ה פ ך פניו ל כ ו ת ל ו ת ת ח י ל ב ו כ ה ‪ .‬הלכו שגיהם ונימולו‪.‬‬
‫ל א ח ר יםים היו יישבין וקורץ ב ס פ ר ב ר א ש י ת ‪ .‬כיון שהניעו לפסוק הזה ו ג מ ל ת ם א ת‬
‫ב ש ר ע ר ל ת כ ם ‪ .‬א ס ר א ח ד לחבירו )טז( אי ל ך א ח י ‪ .‬איל א ת אי ל ך ‪ .‬ל י ל א אוי ‪.‬‬
‫נ ל ו א ת ה ד ב ר זה לזה ‪ .‬כיון שהרנישה בהן א ם ן ה ל כ ה ו א פ ר ה לאביהן ב נ י ־ ע ל ת ת‬
‫)יז( נוסי בבשרן ונזר הרופא שימולו ‪ .‬איל י ם ו ל ו ‪ .‬ם ה פ ר ע ל ו ה ק ב י ה א י ר פ נ ח ס ב ש ע ה‬
‫ש י צ א ל ם ל ה ם ה לח( עשו לו סיעה ש ל )יט( פסטין וירד מ ל א ך והצילו ‪ ) :‬ט ( ובן ש ם ו נ ת‬
‫ימים יםול לכם ‪ .‬תניא הלוקח עובר ש פ ח ת ו ש ל גוי ר׳ יוחנן א ס ר יםול לחי יתאני ר ׳‬
‫ח ם א ב י ר יוסי ימול ל ח ׳ ‪ .‬ותני שמואל כן מ ה ד א ם ר שמואל לבז)יט( א ו ל ב ת מ כ ל מקום ;‬
‫ה מ ו ל ימול ‪ .‬מילה ופריעה ‪ .‬מילה וציצין ‪ .‬המול ימול מיכו ל מ ו ה ל שיהא םהול ‪.‬‬
‫ה מ ו ל ימול ל ה ב י א א ת שנולד מ ה ו ל ‪ .‬ח נ י א רשב״א אומר ל א נחלקו ב י ש וביה על שנולד‬
‫מהול‬
‫בהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫פרשה סס גוהנין מכל מקום מאישי פושה גיוינ ינייס‬ ‫עמי ינלת שהיא מותר ועומד ליקלן ו )עז( אי לו ‪.‬‬
‫השמיגי ונוי וכן ל ‪ . -‬מ״מ שאמס טמאה עליס סנועייס‬ ‫שאתה אינן י מ ו ל ‪) .‬י!( שמי ננשרן‪ .‬נ ג ס ו ערלתו‬
‫עימ ונשמל נו׳ נ‪ .‬ז י ובמל וה״ג נילקיש‪ :‬ה*ג תני‬ ‫אש יגורו אותי 'היי !מיליס כיהודית ו )ית( עשי לי‬
‫המש? צריך למול מהול שגמשנס ערלתו ונסתם את‬ ‫נ ו י ‪ .‬םאויניס עשו לו מארנ ‪) :‬יש( פסעין פירש העייו‬
‫םעערה ‪ :‬סיג רני יודא אומר לא ימול ט ׳ ‪ .‬מפני שהיא‬ ‫ייל לפי ‪ .‬הנינק הוא מאדנ נ)יש( ה״ג נילקיש לנן מכל מקום‬
‫ערלה ננישה יאש ימול יעשנה נרות שפכה שסכנה היא‬ ‫לנת מ״מ וניאה 'דדריש לנן נל ויגיש הנתינים נאיתו‬
‫‪-‬‬
‫‪.‬לי י ? ביירע'"גע‪9‬לת "אץ״ךעי־ ש מ י ל ‪ .‬מו נבז" לאט״ניטילגיווא^ט אז‬
‫‪:‬‬ ‫ךער ^‬
‫י‬
‫ב י ו ט ו ס ה א ט ייך ‪ £ 7‬ל י * ‪ .‬אונ ביוטום'חאט'}יט גיוואםט אז מוגבי ד‪.‬אט ך ך גי‪5‬לת'‪|UK .‬‬
‫‪,‬‬
‫ב ר א ש י ת • גיי •!יי ^ ק ן י ק י ק ע ן‬ ‫א צ ץ ט ש ? ‪ .‬ע ט ע י ? א ? ! ?!}אך אןזאךל ;יליחןנט ר ע ם‬
‫צ ו ם פסיק וג‪5.‬ליט ‪$$‬ת כ ‪ £‬ר ע ך ל ן כ ט ‪ .‬ה א ט טי;בי גיואגטיצו ביוטוס וויי צ ו ךיר ‪8‬יץ‬
‫ז‬

‫?רוךער יואיסידו ?יזט'}יט נ י י מ י ת ‪ .‬ה א ט בזוטיס ניזא^ט צו'מי}בז צ ו ך י ר איי וויי‪.‬‬

‫א ב ע ר צ ו ס י ר איז גאר }יט וויי‪ .‬ן א ? ץ זיי גייאנט איי}ער'צוט זעךעךין ‪8‬י‪,‬ייי‪.‬יענעז ביידע‬
‫נ י ט ל ת ‪ .‬ווי ך י טוטער ן א ט ןינואסט אז דייןיאבץ זיך }יגןלת"‪ .‬ן א ט זיא טוךא גיהאט‬
‫§ א ר ךמנר פ א ט ע ר ‪ .‬איז ד א ;ינאנגען צו ך י ע ר ^אטער א ו ג ן א ט ןיזאנט צ ו א י ם כילןע‬
‫קיגדער האנין אם?ה א ד ך ן ע ט }ליד ן א ט ' ך ע ר דא‪£‬צאר ניהייןזין מען' זאל ‪.‬לי ה ל ‪1‬יין‪.‬‬
‫ן א ט ך ע ר פאטער נייא?ט מען }אל ד י מ ל זיין ‪ .‬ןאיס פ א ר אשיו־ ן א ט }אט אים ‪,‬ני?‪.‬עבץ‬
‫פ א ר ך ע ם ב ל ד י ן ‪ .‬ה א ט ך^י פ ג ן ס ך ז א נ ט י ו ק טונבז איזיגיגאגגק אין דעו־ מ ל ח נ ך‬
‫ה א י ץ ך י פייגד ןארשןךייט ‪}8‬עץ'אים צו'שא}}ע; ‪ .‬איז ; י ק ו מ ק א ם ל א ך א י נ האט" אים‬
‫}יךעטעט •י )ט> ו ב ן ‪ .‬ר א ם קי}ר ד א ס ‪.‬ןיעט א‪,‬לט' וועךין א ; ט ‪$‬אג }אל ? ק איג‪ .‬מ ל ד י ן ‪.‬‬
‫מ י ר האבץ גילערץט א י ‪8‬יי‪!(1‬ר האט ג י ^ פ ט ר א ם ‪.‬קיןד פון א ג ד ‪ $‬ע ' ך י ג נ ן ט ווען דאם‬
‫ז‬

‫ד‬
‫‪.‬קינ‪ .‬איי נ‪,‬אן־ ?ייייען ב י י איר א ץ בויך ! א ו נ ד א ס ‪.‬קיןד' איו }יןאךין נייואךין‪ .‬ךבי יוהנן‬
‫זאו^ז או ר א ם ‪ .‬ק י ך וועט א ל ט וועךץ א מ ט ט א נ ו א ל ם ק ' «<ים ס ל דין ‪ .‬שיר ן א ב ץ גילערועז‬
‫« ! ^ ־ א ם ‪ .‬ק י ך וזעט א ל ט ^‪ 3p‬א ק ט ט א ג זאל‬ ‫ר ב י ח ט א ב ך ב י יוןוי זא?ט י אויך ‪.‬אוד‬
‫§ ק אים ט ל י נ ץ ‪^ .‬יםואל ן א ט אויך א ז ד ן י ל ע ת ן ט ‪ .‬ווארום' שטו*|ל ; א נ ט ‪,‬עם שטייט‬
‫א ץ ?סיק לבן א‪ 1‬ל ב ת ‪; .‬וער ‪.‬ךער ווהן איז או״נ יוער ך י םו^ער "איי אז‪?.‬נר ?יסער נאד‬
‫צ ו איודין איי ‪5‬ען יאים ©ל צ ו אכט ט א ג ‪., .‬עם ‪«!8#‬ט אין פ ס ו ק הטול ‪ .‬י מ ל ‪ .‬מ ל דין {אל‬
‫§ ק ‪5‬ל ד י ן ‪ .‬ך א ס שיי}ט מען י מילה א ו נ פ מ ע ה ‪ .‬ם ק זאל *גפשגייךין ך י הויפ אונ ךי‬
‫איבעךיגע הויט זאל מען' איי!" רייםץ אונ אךיבער ‪3‬יינץ ‪* .‬אונ טען‪?.‬ייןט סילה יציץי! •‬
‫‪%‬‬
‫ט ק זאל א^ש;ייךין ך י הויט אוג ביי ד י יייטין ארום ןאל טען א ד ך ^רוט ש נ י י ך ן ‪ ' ' .‬ה ט ו ל‬
‫‪ :‬מ ו ל ‪ .‬פו; ךאגען וךיכןץ מ י ר א ז ך ע ר מוהל מוז דין ג י מ ל ת ‪ .‬הטול ‪,‬יטול‪ .‬י ר א ם לערונט‬
‫אי;ו אז אייגער איו ;יבאךין גיווארץ נימלת ‪ .‬מוז מ ק י ^ ן ע ם «יי‪'# 1‬ייךי| ‪ ? ,‬ס ז א ל ' א ר י י ם‬
‫ציד א^ראפי! ?לוט ‪ .‬טיר ן א ב ץ גילערונט ר ב י ׳^טעין בן א ל ק ר 'יאגט ב י ת שמאי אונ‬
‫‪3‬ית ן ל ל ‪.‬קךיגק ניט ב י ו ר ע ם קי?ד יויאם איז }עןאךין' גיוויאףן געמלת אז ק ק דארף‬

‫פי‪1‬‬
 ‫פ ר ש ה מ ו מ ו‬ ‫ל‬
‫קצב‬ ‫בראשית‬ ‫לו ף‬ ‫סדר‬
‫מחול שהוא צריך להטיף ממנו דם ביית טפני שהיא ערלח כבושה ‪ .‬ועל םח נחלקו על‬
‫גר שנחנייר םחול ‪ .‬שביש אוסרים שהוא צריך לחטיף םםנו דם ברית וב׳ח אוםרים‬
‫אינו צריך‪ .‬ר׳ אליעזר בנו של ריח׳נ אומר ביש וכיח לא נחלקו על זה ועל זה שהוא‬
‫צריך לחטיף םםגו רם בריח ‪ .‬ועל טה נחלקו על מי שנולד מחול וכשחל יום שמיני‬
‫שלו להיות ב ש ב ח ‪ .‬שביש אוטרים צריך להטיף טמנו דם בריח וביה אומרים אינו‬
‫צריך ‪ .‬ר' יצחק בר נחמן בשם ר׳ הישעיא הלכה כדברי התלמיד ‪ .‬וערל זכר‪ .‬ר׳ חגי‬
‫אמר וכי יש ערל גקבה אלא ססקום שהוא גיכר אם זכר אם נקבה מוחלים אוחו‪ .‬את‬
‫בריחי חפר ‪ .‬זח חמשוך ‪ .‬חגי המשוך איגו צריך לימול ר׳ יהודה אומר ימול ספני‬
‫שהיא ערלה כבושה ‪ .‬אמר לפגי ר׳ יהודה והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא לכולתון‬
‫בנין הוזרין ומולין ההיד הטול ימול אפילו ד׳ וודפעמים‪.‬את בריתי הפר )כ( זה המשוך ‪:‬‬
‫פרשה מז)א( ויאסר אלהיט שרי אשחך ונו׳‪ .‬כתיב )משלי יב( אשית חיל עטרת‬
‫בעלה‬
‫כ הונה‬ ‫מתג ו ת‬
‫ונלמוס ומלו עליהס נ' שדש יממלס וחזרו ומלו כימיו ‪s‬‬ ‫לוו והא הרנה נ ו י ‪ .‬הרנה פולס היי שמשנוס מריס‬
‫) נ ( יה כ מ ש ז ‪ .‬שנימול נ נ ו והיא השר סנריח ‪s‬‬ ‫נאונש נ נ ר ו ניסר יננרס יר בן נוינא ונמזס נהס‬
‫פון אים ארוים נעםען אביסול בלוט‪ .‬טייל עם ^ ך א ^ ^ י ט ״ א ו י ף ' ך ע ם גליד נאיר מען‬
‫ךער נןענט ניט‪ .‬ךךיבער ךאךף כ!ען אביסיל איין שנייךין‪,‬עס זאל אתים' גיין אביטל‬
‫ז‬

‫בלוט ‪' .‬א‪1‬יף וואם'רען' קךי}‪.‬ען' ‪.‬בית ‪?#‬זאי טיט ‪.‬בית ו‪£‬־ל'‪ .‬אז אגר האט ךך טנייר גיווען‬
‫‪:‬‬

‫אונ‪!;.‬ר האט ךך ;ימלת' }אך פךיער ויען‪ .‬ער איו גירע; ‪.‬אנ‪1‬י‪ .‬בית שמאי זא;ין' מען דאךף‬
‫י‬

‫אביסיל עיין ?עיידן‪,..‬עם }אל ארויים ביין אטךאפין בלוט ‪ .‬אונ בית הלל ואנין טען דאירף‬
‫}יט‪ .‬ך?י אליעזר ךער ווהן פון ךבי יוםי י סגלילי זיאנט בית שמאי אונ בית הלל ‪.‬קךיגען‬
‫ןיט ‪5‬יי ךער קייגד ראם איו גילןאךין ןעוואךי( געמלת‪ .‬אוג םיייעם האט ךך מגייר גייוק‬
‫‪8‬גוי ;ואם ;ןר איי }יווען גימלת‪ .‬ראךף מען פון ‪3‬יי‪,‬ךע ארויס נעםען ^ ר ? ץ " בלוט פון‬
‫א‬

‫ך ןךלה כוך טצ‪.‬וה ון״עגין‪ .‬אויף וואים ךען קךיגען ד י ‪ .‬אז אקיגד איז'‪.‬גיבאךין'גיוואךין‬
‫}עסלת אוג ךעריאכטער קאג ייינ^ער איי גי‪6‬אלי; אום שבת• ביתי שמאי זאגין ןוען ךאךף‬
‫אדרס געמע; א^ךאיפין בלוט פון ךי עךלה אפילו אום שזית‪ .‬אוג בית הדל זאבין איים‬
‫ז‬

‫מ^ת גיט‪ .‬נארייוןטאג וועט מען אביםול איי; שגייךין ךי עךלת אונ אדרם געמען אטךאפין‬
‫י‬

‫כלוט‪ .‬רבי יצןק בר ;חי!; יאןט פון רבי הושעיאס רעגיןיךער ךי; איו ווי ךער סילסיד‪.‬‬
‫ור רבי ‪,‬אליזןיך • ‪,‬עם קשייטיאין נןםוק וערל י זכר‪ .‬רןי סגי זאגט איי‪,‬ךען ךא "אערל‬
‫ז‬

‫נ^קןיה ‪}' .‬אר אויף ךעםיאךט ייאס טע;‪,‬ךער קענט צייישען אזןר 'אוג אג״קבח ךאךט זאל‬
‫§ע; ‪£‬ל די;‪ .‬א!ח כךיןי "הפר‪, .‬ער האט }יןזטעךטיטיי; בוגד‪ .‬דאס טיינט טען'אז ךי‬
‫וזויט איי צוךיק ארויף }יוואקםין‪ .‬טיר ןאכי; "גילעירונט אקינד' ראם טע; האט אים גיטלת‬
‫אוג ךי חרט אמ צוךיק ארויף גיוואקםי;‪ .‬ךאךףימעןיאים ‪.‬גיט מל דין גאך א מאך‪.‬ל‪ .‬רבי‬
‫י‬

‫יהודה זאןט קע; דאךף אים מל זיין' גאך איםאהל‪ .‬ווייל ךאס איז‪.‬אעךלה )אהו״יט( גאר‬
‫ז‬

‫פריער איז זיא ףויען בעהאלטין האט סען ;ימייינט ‪53‬ען ן א ט אפנעשנייטען אין !אגןנין‪.‬‬
‫אונ ראם ;ק‪.‬ען רעיט איצט אפשניידין נאך אטאהל דאם וועט ךעם גןינד נאר ניט שארון‬
‫בואה;‪ .‬קע; האט גיזאגט ‪8‬אר'ךבי יהודה פיל ‪.‬טיענטשין יעןען גילוען אין ךי ןיייט פון בן‬
‫ו‬
‫בוזיןא ראם‪..‬ייי ןאכיןיגייזאט ‪.‬קינךעיר ראם ךי ;!דליות‪.‬ךיעךע יענען צוךיק ארויף ני !אנ!סין‬
‫}אך רעם ‪8‬ל דין‪ .‬אוג מען האט‪.‬ויי }אך אטאיהל גימלת‪ .‬אונ ‪£‬ם ןאט ויי גאר'?יט‬
‫גישאיךט‪ .‬ווי ךער ^םיק ואיגט הטול יטול‪§ .‬ע; יואל ‪8‬ל ךין אינ ^‪1‬ך א}!אהל ‪5‬ל דין‪.‬‬
‫אפילו' ?יי אךער פינף קןאהל‪, .‬ער ןאט ןישטעךט מיין @ארבינתנג ראם ‪8‬יי'נט טען ךער‬
‫מענטש וואס ציהט ארויף ךי ^רלה מ ק ואיל ניט דער‪.‬קענען אז מען ןאט אים ניטלת‪:‬‬
‫פ ר ש ה מז )א(' ויאי‪1‬ר‪ .‬נאט האט ניזאנט צו אברהם דיין ווייב שרי ‪.‬זאלםטו איר רו?ין‬
‫^ ר ה ‪ .‬שלטה המלך האט נייאניט אאיטת חיל איז אקרוין'צו איר מאן‪.‬‬
 ‫‪ro‬‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫לך יר‬ ‫סרר‬
‫בעלה‪ .‬איר אחא )א( בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה‪ .‬רבנן‬
‫אמרי)ב( מרחא לבעלה‪ .‬בכים האיש ניזר ברם הכא )כראשית מ!( כל אשר חאמר אליך‬
‫שרה שמע בקולח ‪ .‬אמר ריב״ק יו״ד שנטל הקביה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם ‪.‬‬
‫איר שביי יו׳ד שנטל הקביה משרי היח טם ופורה לפני כסאו של הקב״ה ‪ .‬אמר לפניו‬
‫רבשיע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת ‪ .‬איל הקב״ה לשעבר‬
‫הייח בשמה של נקבה ‪ .‬ובסופן של אוחיוח ‪ .‬עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן‬
‫של אוחיוח ‪ .‬שנא׳)גמלכר יג( ויקרא משח להושע בן נון יהושע ‪ .‬א״ר מנא לשעבר‬
‫היתה שרה לעצמח עכשיו חהא היא שרח לכל באי חעולם ‪ ) 5‬י ( וברכחי אוחח ונם‬
‫נתתי טמנה לך בן וברכחיה ‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ‪ .‬ריי איכר וברכתי אותה ליהן‬
‫לה בן‪ .‬וברכתיה לכרכח החלב ‪ .‬איל ר׳ נחטיח וכי בבר נחבשרח בחלב והלא עדיין‬
‫לא נתעברה אלא מלמד שהחזירה הקב״ה לימי נערוחה ‪ .‬ר׳ אבהו בשם ריי בר ר׳‬
‫חנינא )ג( נותן אני יראחה על כל איה )‪ (7‬דלא יהוון מעין לה וצווחין רא עקרתא‪.‬‬
‫ר׳ יורן בשם ריל עיקר פטרון לא הוה לה ונלף לה הקביח )כ( עיקר פטרון ‪ .‬מלכי‬
‫עמים‬
‫כהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ני ‪ .‬שלא יסיו מקנעויס איתה י ק י א‬ ‫) י ( ולא ימיי!‬ ‫) א ( נעלה נתעשר נס ‪ .‬שנאמו לממן יישנ ל׳ בעבורן וני׳‬
‫) ס ( עיקר מערי;‪ .‬פי' סערין נל' ריעי‬ ‫אותס עקרס ‪t‬‬ ‫) נ ( מ ר ת א ‪ .‬גניותס ו‬ ‫ונתעשר ממנה נ נ נ י ו ונלילס‪:‬‬
‫סרמש‬ ‫)נ( נותן אני נוי ‪ .‬סיסיה לקרא קוריש יהיתס לנוס יני'‪:‬‬
‫רבי אחא זאנט ךער מאן ווערט ניקךיינט דוךך איר‪ .‬אבער ‪,‬זיא רעךט ניט גיקךיעט״דורך‬
‫איר טאן‪$' .‬יוי ווי מיד נעפינעןיביי' אברהם ןןר איז י רייך ניראךיץ דורך עזךח‪£ '.‬בער‬
‫שרה פון אכךןט האט _קיין טוןה ניט גיוזאט‪ .‬די רבנן יא}ין אאשת היל ן א ט עו שאפי;‬
‫אויף איר מאן‪ .‬אין אל״ע חיייער האט‪,‬ךער טאן צו שאפין‪ .‬דא י ביי אכךןס האט {אט‬
‫נעואנט אלץ ראם שרה יועט צו ךיר זאגין יאלםטי העךין איר שטיממע‪ .‬רבי יהוש_ע‬
‫בן נןךחא '}אנט רעם יוד וואט ;אט האט צו נינימען פון שף׳ האטי מען' אים'צו טייילט‪.‬‬
‫איין העל^ט 'קאט טען ;ינעבין צו ^רה אונ איין העלפט צו א?ךןם‪ '.‬דוד איז צעה; ה׳‬
‫איז פינך' י‪ .‬ןאט מען פץ רעם יוד נימאכט צורי' ההין ‪ .‬איין' וד ןאט טען גינ״עבץ צו‬
‫שרה יפתער ן א ט §ען• זיא נירופץ ^ךי ךער נאך •‪$‬רה>‪ .‬אונ‪.‬איץ ה׳ ןאט מעין גיגעכין‬
‫צו א‪5‬ןהם‪? .‬תער האט מען אים ןירופין אכרם‪ .‬ךער }אך אבךהםו‪. .‬ךבי שטעון‪.‬בן יוהאי‬
‫זאנט'ךער יורי וואם }אט ןאט אים צו גיניטע; פון‪ .‬שרי איז ‪;.‬ןר ניפלויגץ פאר ךיי שטוהל‬
‫פון' נאט‪ .‬אונ ןאט ניואגט פאר ;אט ךביני של עולם ייייל איך כין ךער ‪,‬קלענסטעיר פון‬
‫די אותיות ךךיבער ןאסטו טיך צו נינוםען פון ךי צדקת ‪ $‬ר ה ‪ .‬ן א ט }אט' נייואןט צום‬
‫יוד פריער ביייטו גיווען אין ךעם }אמען פון אנקבה אונ ךער לעצטער פץ ךי אותיות‪.‬‬
‫איזןט' וועםטו דין אין רעם נאמען פון' אער אוני דער ‪;.‬נךשטער פון' י־י אוניות‪ .‬ךי רער‬
‫ןסוק וא;ט ט‪$‬ת ן א ט י נירופין צו הי‪_#‬ע בן נון‪.‬יהושע‪ '.‬י רבי ‪$‬נא יאנט פמער ן א ט ^ךת‬
‫}יהאט צי שאפי; נאר אויף ייך אליץ‪ .‬איצט וועט ךא וזאבין צי שא‪9‬ין' אויף ךי גאנצע‬
‫וועלט! )‪ (3‬וברכתי‪ .‬נאט ן א ט נייאנטיצויאבךןם איך רעל זיא בע?טשין אונ״רו‬
‫וועןט האבץ אווחן" פון איר אינ איך רעל זיא בענטשין‪ .‬רבי ‪:‬הודח 'אוני'רבי ;חמיה‬
‫ןןךיגעי‪ .‬רבי ;הודה יאנט }אט ןאט נוואנט ארך' ^ךה איך ייעל יייא ‪.‬בענטשין' !יא'ריעט‬
‫האבץ אווהן‪ .‬אונ איך רעל זיא נאך אמאהל בענטשץ זיא יאל האבץ טיילך'אין ךי בר״יםט‬
‫ז‬

‫צו ךיןין ראם קינד ‪ .‬רבי נחטיה ואגט שרה אייו' נאך ביי ךערצייט ניט ניייק טע״יכבת‬
‫וועט מען איר שיין בע}ןשין';יא זאליןאבין טילךואץ ךי בךיםט‪ .‬נאריךי אנידעךע ברכז*‬
‫איז ניווען זיא זאל צוךיק יונג וועךין‪ .‬ךבי ז^בהו האט נואנט' פץ רבי יוסי ברירקי חנינאס‬
‫יועג; נאט ןאט ניואגט איך' רעל ‪.‬נעבין ךי מורא פץ שךה 'אויף אלע פעלקעד מען זאל' איר‬
‫}יט דער ו^ערענען אונ שני;ען אוף איר זיא איז «!עקרה‪ .‬רבי יוד; "האג! ניואגט פון ךןש‬
‫לקיש‬
 ‫‪ra‬‬ ‫פ ר ש ה‬
‫קצג‬ ‫בראשית‬ ‫לדלף‬ ‫סדר‬
‫עטים טמנה יהיו איר חטא בר ר׳ חניגא)ו( סיכן דרש אברהם והתזיר את קטורה‪ Q):‬ייפול‬
‫אברהם על פניו ויצחק ‪ .‬שתי פעמים נפל אברהם על פניו וכנגדן ניטלה טילה מבניו ב׳‬
‫פעמים ‪ .‬אהד במצרים ואהד במדבר ‪ .‬במצרים בא משה ומלן במדבר בא יהושע ומלן‪:‬‬
‫)ן*( ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ונר ‪ .‬ר' יורן ור׳ עזריה ‪ .‬ר׳ יורן אמר הלבן‬
‫מאה שנת יולד למה )ז( ששרה הבת תשעים שנה תלד ‪ .‬האיש )ח( אינו מזקין והאשה‬
‫מזקגת ‪ .‬ר׳ עזריה אמר )ט( אף לזאת לא גצרף שהרי שרה בת צ׳ שנה ולא הזקינה ‪.‬‬
‫אי זו היא זקנה )י( כל שקורץ אותה אימא פלגית ואיגה מקפדת ‪ (J1):‬לו ישמעאל‬
‫יחיה לפניך ‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ יהודה בר סימון אמר משל לאוהבו של מלך שהיה המלך‬
‫מעלה לו אנונה ‪ .‬א״ל המלך אני מבקש לכפול )יא( אנינה שלך ‪ .‬איל )יב( לא תמלי‬
‫רוחי קריר הלואי קדמייתא לא תמנע ‪ .‬כך לו ישמעאל יהיה לפניך‪ .‬ייאמר אלהיט‬
‫נ ו ת כה ונה‬ ‫טת‬
‫מלהוליד‪) :‬ט( אף ליאת לא נלרן כיי‪ .‬דרש ה״א של‬ ‫שרמס נקרא מינירא‪) :‬י( מיכן דרש כיי‪ .‬ממס שאמר‬
‫הנש ‪5‬׳ בנס תמיה ק״מח וכן ו נ י ס ו )י( כל שקורי! כיי‪.‬‬ ‫יקנ״ס יילט עמיס משמע מלכיס של עמיס ולכן המיר‬
‫מפני זקנותה ואינה מקפדמ ו )יא( אנינס ‪ .‬פי' סערו!"‬ ‫*[טירה והורע ההוא נקרא עיש שרה כ׳ אמרה אולי‬
‫מנוס פרנשה מניס המלן‪) :‬ינ( לא סמלי וישי ט' ‪.‬‬ ‫אננס ממנה ו )ו( ששרה כוי‪ .‬דייק הכי מדלא כתיב כשרה‬
‫קריר לשין קומ! ר‪1‬מ לא מקרר רומי כ*כ מלא וגדיש‬ ‫נת נ' וגוי‪) :‬מ( אינו מזקין‪ .‬וקניתי אינו מויק לו‬

‫לקיש ם רעגי; שךה האט }אר ניט גיהאט אין בויך אאךט אויף ק״ינדער צו האבץ ‪ .‬האט‬
‫גאט איצט בשאפין אין איר אארט זיא ואל ‪,‬קענען מעוברת רעךץ' ‪ .‬נאט האט גהאגט‬
‫צו אבךהם ‪.‬קעגיגין צו פעלקער'ייעלין פון איר ך ץ ‪ " .‬ךבי המא בר רבי תנינא יאגט ווי‬
‫אבךהם האט מועהן שרה איי גישטאךבץ אוג האט גאר גילאך; איין ווהן ‪:‬צחק ‪ .‬י קאט‬
‫‪,‬עיר נעטראכט 'וויי אזוי וועט זיין ימיט' ךי ברכה אז פי; שרה וועט גיבאךץ וועךין‪.‬קעני^ען‬
‫צו פעלקער"‪ .‬ךריבער האט‪.,‬ער צוךיק גיניוםע; קטורה )ראם איו ד‪1‬גר> אינ פון איר האט‬
‫אברהם' גיסאט'גאך ועקם קייגךער ראם די יעגעןיגייוען מלכים‪ .‬אוג דאם וועךט נירעבו;ט‬
‫אוייף שרה ם גאםע; י עייל שירה האט ןיבךייננט ך הגרי צו א^והם יי )ג(‪;.‬יפיל • אברהס‬
‫איי }יפאלין אויף'‪.‬ויין פנים אוג ןאט גילאכט"‪ .‬צורי 'מאהל איז אברהם גןנןאלץ ארף דין‬
‫פנים‪ .‬נעגץ ךעם ןאבץ ךך דינע קיגךעיר נךי יורץ( גימלת )אלע' טיט איין מאהל( ‪3‬ריי‬
‫מאךל‪'.‬איץ מאהל אץ םצתם אונ איין ‪£‬או;ל אץ ךער מהיר‪ .‬אין מצרים האט משה‬
‫י י י ‪ /‬י ט ל ת ‪ .‬אי; דער מדבר האט יהושע ךי'!;ימלרצ ‪ ) :‬ף ( רא§ר‪ .‬אכךהם האט גי^ראנןט‬
‫אין סארץ אטענטש ויאיס' איז אלט היגךעךט ;אדןר זאל נאך‪.‬נןעגען האבי; קימןער‪ '.‬רבי‬
‫יורן אוינ ךבי עזריה קףגען‪ .‬רבי יוךין' זיאנט אזר האט אבךהם גי\א‪.‬נט‪ .‬אטענ^ש ראם‬
‫איז אלט הוגדעךט ;אהד זאל גאך‪.,‬קעגע; ך‪.‬אבץ‪.‬קיןךער פון' אאלטע 'אשה אזר ווי שרת‬
‫ראם איו א‪.‬ל'ט ניינציג' יאהר‪ .‬אוכר רעךט ניט אלט ‪.‬יער ‪.‬קען ארף רער אלטער ארך‬
‫האביןיקינךעח ‪ .‬נאר אנקבה רעךט אלט <ךא‪.,‬קע; 'ניט האבץ קינךער ארף ךעיר אלטעח‪.‬‬
‫רבי _עז_ך;ה' יאנט ‪9‬יר דאךפין י נאר נייט אווי זאגין‪ .‬נאר ‪8‬בךה'ם האט זיך }איר ניט‬
‫ניוואנךעיךט ‪.‬יליט ארף ךך גיט אויף שרה‪ ^ .‬ר אווי האט ‪;.‬ןר נראנט אפיא איך בין‬
‫אלט״הונךעךט יאהר וועל איך }אך ןאבין‪.‬קיגךער‪ .‬אונ שרה' אפילו'זיא' איז שדן א?ט‬
‫נייגציג יאהיר פו; י ךעסטווענין וועט זיא נאך האבץ קיגךער‪ .‬ראתם זיא זעןט נ אך ארם‬
‫ז‬

‫יוגג‪ .‬וועלכע אשה הייסיט אאילטע ‪ .‬אז פרעמךע טעננ‪$‬שץ רופין זיא םוטער‪ .‬אוג ‪,‬עם‬
‫האךט איר״ניט !' <ה( לו ישמעאל• אבךהםיהאט' גיואגט צו }אט ס?ואי זאל יעןטעאל‬
‫י‬

‫לעבי; פאר דיר ‪ .‬רבי יוךן האט גיואגטיפץ רבי יהודהיבר מימץס רעןץ *למעוליאםלך‬
‫האט ניהאט אנוטץ 'פךייגד ראם רער סלך האט יאים גיגעבץ ‪.‬זיין פך}םד‪ .,‬אמאךל האט‬
‫ךער מלך צו אים גיויאנט' איך רעל' ךיר (עבין צורי מאןןל אזר פ ל אויף ‪6‬ךנסה'ווי איך‬
‫פי‬
‫ךב דיר ביז איצט \ האט ןןריניענפערט צום "מלך * יגיב סיר ניט * י ‪ .‬ל ' ‪?.‬ער;‪.‬ע?יגען‪.‬‬
‫הלואי יאלפטו ביי טיר ניט ציו (געימע; ראש רו גיבםט שיר ביו איצט‪ .‬אווי האט אבךחפ‬
‫• י י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ד ‪1 :‬‬ ‫‪i‬״‬ ‫‪-‬‬

‫גיזאגט‬
 ‫פ ר ש ה מ ו‬ ‫ל‬
‫בראשית‬ ‫ר יר‬ ‫סדר‬
‫אבל שרה אשתך ‪ (1) :‬ולישמעאל שמעתיך ‪ .‬ר׳ יוחנן בשם ר׳ יהושע בר חגיגא ‪p‬‬
‫הנבירה למד סב; האמה‪ .‬הנה ברבחי אוחו זה יצחק‪ .‬והפריתי אותו זה יצחק ‪.‬‬
‫והרביחי אוחו זה יצחק ‪ .‬ולישמעאל כבר שמעתי אוחו ע״י מלאך ‪ .‬ר' אבא ביב בשם‬
‫ר׳ בירי כאן בן האמה למד מבן הגבירה‪ .‬הנה ברכחי אוחו זה ישמעאל ‪ .‬והפרי*‬
‫אותו זה ישמעאל ‪ .‬והרביתי אוחו זה ישמעאל‪ .‬קיו ואח בריחי אקים אח יצחק ? )ז( א״ר‬
‫יצתק כתיב )בראשיח מט( כל אלה שבטי ישראל ייב אלו)יג( בגי גבירה ‪ .‬וישמעאל‬
‫אינו מעמיד ייב ‪ .‬אלא אותן נשיאים הטדיא )משלי כה( גשיאים ורות וגשם אין‪ .‬אבל‬
‫אלו טטות כםדיא )חבקוק ג( שבעות )יד( טטות אוסר סלה ‪ .‬ואת בריתי אקים את יצתק‬
‫י ׳ הונא בשם ר׳ אידי אותה השנת )טו( טעוברת היתה ‪) :‬ר!( ויכל לדבר אתו‪ .‬חני‬
‫הגפטר טחבירו בץ גרויי בין קטן צריך ליטול טסנו רשות ‪ .‬טטי אתה לסד באברהם ‪.‬‬
‫פעם אחח היה אברהם םדבר עם הקביה באו טהיש לדבר עסו ‪ .‬אסר לחן)טז( גפטר טן‬
‫השכינה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ילואי שלא שניגע ק‪ 9<5‬שקיומם ‪) t‬יג( בני גניוס ‪ .‬נלימר מוןיש משש ‪) : 00‬שי( מעיניס םיתס ‪ .‬שמולאו‬
‫ג י שוס אמנו ישמעאל אינו מעשיו נתניה יאינ מאי סיס עומד נתשו׳ ומנשי ענ נישן ומקשה ‪1‬אנתי ני'‬
‫מ י ס ת ו מ י מנירה שהנסונ משנת ואומי נל אלה שנשי מזשיס מ׳ ילוס ומשני אומה שנה מעונית היתה ישוס‬
‫ישראל י*< ‪,:‬נשיאים‪ .‬ע‪9‬ום נענ!' כלס י נ ן ‪ ) :‬י ו ( מעות‪ .‬אמנו ילוס לוי שושיס‪ :‬סיג )שו( גסשר אנ• מן וגוי •‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬ ‫‪,‬‬
‫}יזאןט ‪6‬אר }אט דןלואי זאל ‪,‬ישמעאל לעבץ &אר דיר ‪ .‬ןאט ‪}.‬אט גיזאגט אכער ךיין וריב‬
‫‪ rrijff‬ןעט ןאבין אזוהןז )‪ 0‬י ול‪.‬יש?‪?.‬אל‪ .‬אוג וואט דו ןאםט גיבעטין ייע?ין ישטעאל‬
‫ן!אב *יך ך ך אייך צו' ‪$‬יהעךט'‪' .‬רבי יוחנן ןאט ןייאןט פון רבי' יהוש״ע בר חגעאס‬
‫ןעןין ךעם יוןן פון וז}ר לעךגען ?יר אפ *פו; ‪.‬רעם זוןןיפין שרה'‪ .‬עזר ווי ‪ ay‬ןאט‬
‫ןיבע‪3‬פן‪#‬ט ‪.‬יןחק‪ .‬וועט ״ער * ‪.‬ישמעאל אדך ^ ' ט ש י ן ‪} .‬אט ןאט ןיוז^ט איך ןאב אים‬
‫}י?ע}?^ט‪ .‬דאם מיי^ט קען ייזיחק‪ .‬איך רעל' יאים ‪!$‬תכטבאר מאמן י‪ .‬דאם ‪5‬ייגט טען‬
‫יזיחק‪ .‬איך ןעל איט טעחךץ‪ .‬ראם טייגט טען יצחק ‪* .‬אוג' ראם‪,‬עם וועט !יין טיט !שק׳ןאל‬
‫ןאס ןאכ איך שוין‪,‬ג'ייא}ט דוךך ךעם' מלאך 'לוואס ‪£‬יז ;יקוםען צו'ח}ך> ‪ .‬רבי אבא ‪3‬ר‬
‫‪ 9‬ע א ןאט גיזא^ט פון רבי כירי ם וועןק רעם זווז; פון ?ןרח |ערגען סיר אפ פון ךעם זוןן‬
‫פון ןןר‪ .‬איך *האב אים ןי^עגטשט‪ .‬ךאס טייגט ןען ישסעאל) איך רעל אים פרוכ^באר‬
‫‪0‬אכין‪ .‬ראם מיי;ט מען‪.‬ישמעאלי‪ .‬איך רעל אים םעןריין' ראם טייגט טען ישמעאלי‪ .‬אז‬
‫איך ןאכ אזר גיבעגטשט י יש^׳ןאל רעל' איך ךאך אויף שטעלין מיין י בוגד ימיט ןצחק‬
‫) \ ‪ . t y ? V‬ךבי יצןק ןאטיגיזא^ט‪,‬עם שטייט אין פסיק‬ ‫א י ם ‪: 1‬‬ ‫י‬
‫ראם זענען ךי ןיוןעלף ?זןטים פון ישראל ‪ .‬ןאם י זעגען שךח ס קיגךער ‪ .‬ןאט ‪.‬רען‬
‫ישט^אל ןיט ניראט ?}ועלף קי‪5‬ךער‪}'.‬אר ךי }ואס יע}ען פון ישמעאל רעךין גירופין‬
‫}שיאים ‪ .‬אונ גשיאיםיאיז דער'‪9‬יי‪!5‬ש וואלקיגס ‪ .‬אזוי ווי דער פסוק זאנט נשיאיט ות‪0‬‬
‫}}‪.‬שם ‪$‬ץן‪ .‬וואלקינס אונ וךנט איונ ךעןין'איז }ישטא‪ .‬אווי {ר ךי ןןאלנןנם )}'עךין‬
‫שיארלמךט אווי וועלין די ‪5‬ארלעגדט רעךין‪ .‬זןבער 'שךה ם קינךער וועךי; נירופין טטות‬
‫שטעקינם ש‪9‬אךק וד ‪£‬ש‪.‬טע‪.‬קץ ‪" .‬ןךי ךער ‪»£‬ק זאגט שבועות ‪5‬ט‪1‬ח או^ר טלה‪ .‬ךי‬
‫שמעה וואס^אט ן א ט }יישןיזןרין צי די ש^יםךאס' איו ניזאגט אייך אייביג‪} .‬אט חאט‬
‫ןיזאג‪.‬ט צו אכךןם מיין בונד ויעל איך אוייף שטעלין טיט ‪.‬יצחק‪ .‬רבי הו}א ןאט גיואגט‬
‫‪ po‬יבי איריים וועןין רער יאו<ר ראם יצחק איו‪.‬גיכאךין גיוואךין איז גיווען מעוברת )צומי‬
‫קזאןל יןךח‪ .‬ראתם ךער טל^ך וואס האט גיזאגט צו שרה זיא רעם ןאיין' אזיוחן‪ .‬חאט‬
‫אירי ןייאןפ אין תשרי‪ .‬אונ גייןן איי יצחק גיכאךין גיוואךין‪ .‬פוןיתשת ביז גיסן'איו ךאך‬
‫}אר זעקם חרשים• אונ אקיגד פין‪,‬זעקס חךשים‪,‬קען ךאך ניט לע?ין‪ .‬טורן סיר ואנין‬
‫ןער ;איהר איז גירע; מעובךח' צוןיי מאהל אדר איי ישרן }יווען רבע; חרשים‪ .‬אונ צו זיבק‬
‫^‪.‬ןשים ^קען אקץד לע?י‪) :"1‬ת( נ‪5:‬ל‪' .‬גאטיהאטגיעגךי?ט'תיךין' ^ויאבךןם ‪ .‬טיר קאבק‬
‫נילערוגט‬
 ‫קצר‬ ‫בראשית‬ ‫ל ך ל ך פ ר ש ה מי‬ ‫סדר‬
‫דשכינה שהיא גדולה מכם תחלה ‪ .‬אח״כ אני מדבר עסכם ‪ .‬כיון שדבר עם הקב׳ה כל‬
‫צרכו אמר לפגיו רבון העולמים )יז( צריך אני לדבר ‪) .‬יח( א״ל הפטר בשלום ההיד‬
‫)כראשית יז( ויעל אלהים מעל אברהם‪ .‬אמר דיל האבות הן הן המרכבה שגא׳ ויעל‬
‫אלהים מעל אברהם ‪ .‬ויעל מעליו אלהים‪) .‬כראשית כח( והנה י׳י גצב עליי ‪) :‬ט( ויקת‬
‫אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו‪ .‬איר אייבו בשעה שמל אברהם אותן‬
‫ילידי ביתו )יט( העמידן גבעה ערלות וורחה עליהם חמה והתליעו‪ ,‬ועלה ריחן לפני‬
‫הקב״ה כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים ‪ .‬אםר הקביה בשעה שיהיו בגיושל‬
‫זה באים לידי עבירות ולידי מעשים רעים אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם‬
‫רחמים ומרחם עליהם ‪) :‬י( ואברהם בן תשעים ותשע ונו׳‪ .‬הכא את אמר בשר עילתו‬
‫)כ( ולהלן את אמר את בשר ערלתו ‪ .‬אלא אברהם על ידי שנתטעך עיי אשח כתיב‬
‫בשר ערלתו ישמעאל שלא נתמעך עיי אשה כתיב )כא( את בשר ערלתו‪) :‬יא( בעצם‬
‫היום הזח נםול אברהם ‪ .‬א׳ר ברכיה )ישעיה מ״ח( לא מראש בסתר דברתי‪ .‬אלא אמר‬
‫הקב״ה‬
‫כ הונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫) נ ( ולהלן נ ‪ 6‬ו מ‬ ‫העמידן נ‪ .'1‬ר״ל;המרלוה‪:‬‬ ‫)ע(‬ ‫)יח( א״ל הפער‬ ‫‪3‬״ג )יו( !דו א!׳ לונו למלאכים‪:‬‬
‫אצל ישמעאל‪) :‬נא( את נשר ערלה!‪ .‬אה )ימת א!|‬ ‫נשלוה‪ .‬הכ״ז ויעל אלהיס כוי שנפער ממני נישות!‪:‬‬
‫נילערונט ךער ראם נייט אוועק פון זיין חבר ‪ .‬םיי אגרויסער מענטש םיי אקליינער‪ .‬דאךף‬
‫‪,‬ער ?רעק ביי יענעם אויב‪?.‬ןר ואל אוועק גיי; ‪ ,‬ראם ווייםץ ימיר' פון אברהם ‪ .‬אמאדל‬
‫ן א ט אברהם ?יךעט מיט }אט‪ .‬יענען גיקוטע; מלאכים ךייףן טיט איךהם‪ .‬ןאט א?ךן'ש‬
‫‪$‬יזאנט צו די מלאכים ‪ .‬פךי‪.‬ער ‪.‬ייעל איךינעמען' רשות )‪.‬ערלויןענים(' פון }אט לערי אט‬
‫גךע^ער פון אייך( אוועק 'צו גןין פון אים ‪ .‬ךערינאך וועל איך ךייךין מיט אייך ‪ .‬וך‬
‫ז^רהם האט שוי; ‪2?£‬יךעט מיט גאט אלץ ראם ‪ •w‬האט גיךאךסט ‪ .‬האט ‪.‬ער ןיו אנ ט‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪v‬‬

‫צו' }‪,‬אט ךבוגו של עולם' איך דאךף ךעךייי טיט ךי מלאכים ‪ .‬י האט גאט גיואגט צו‬
‫אברהם ג‪.‬יי טיט פךיךען ‪ .‬ווי רער פסוק זאןט גאט איויאויף ןיגאננען פון אברהם‪ .‬ריש‬
‫לקיש זאןט ךי אבות )אבךןם יצחק‪.‬י‪..‬עק‪. 0‬ועגען גיךען די מלכ^ה'‪. .‬גאט ןאט אויף ‪.‬ייי‬
‫ג י ר ו ן ט ‪ ' .‬ווי ךער פסוק'יא‪.‬נט 'נאט איי א‪1‬ין«' ;ינאיעען פץ''אברהם ‪} .‬אט איז אוץז‬
‫?יגאעען פון אים‪} .‬אט שטייט אויף אים אויף י‪:‬עקבג')ט('ך‪£‬־ו‪ .‬אברהם ןאט גיגומען דין וווןן‬
‫ישמעאל אונ אלע מענטשין ראם זעגען גיבאירץ גיראךץ ביי איים אי; שטוב‪ .‬אוג האש‬
‫זך' מל ןיווען ‪ .‬רבי איייבו יאגט רען איךהם האט סל גרוע; ךי אלע מעניטשי; וואם‪.‬זענען‬
‫ןיבאףן ‪.‬גיוואי־ין ביי אים אין ^טוב ‪ .‬האט ער גיסאכט אבארג פו; ךי י‪/‬ןךמת ראם ‪,‬ער‬
‫}יואט אפנעשגיטען‪ .‬ווי ךי זוןן ןאט }ישיינט 'אייף ייי' ‪.‬וענען דיי פאריטטונקע; גיוואיין אינ‬
‫ךענען וועךעקךיג ?יי״יארין ‪ '.‬אונ דער ךית איו אויף 'ניגאננען פארי}אט אווי ווי ט ק‬
‫"זואלט ניךייכערט בשיטים ‪ .‬אינ ווי ‪.‬אקךבן עולה ראם וועךט ?אר ברענט ארף רעם‬
‫‪3‬יי‪.‬ער‪ .‬ןאט }אט נייואנט ויען אכי־הם ם ‪.‬קינךער יועלין טאה; עבירות אינ שלעכיטע מעשים רעל‬
‫‪$‬יך זך‪.‬ךער םאנע; ךעם‪.‬ריח אונ איך רעל פול רעךץ טיט‪.‬רחמנות אויהזיייאוניוועל‪!.‬ייי העלפין‪:‬‬
‫<י( א^ךהם‪ .‬אויג אבךהם איז אלט ?'ירע; גיץ' אוג גיינצי"נ*}אהר בהםולו בשרןזךלתי •י יוק‬
‫‪<,‬נר ןאט אפ }עש^יטען ךי הויט פון ךי טילה‪ .‬פרעגט ךער מךךיש ךא ביי אברהם שטייט‬
‫בשר ^רלתו‪ .‬אוג ךאךט ביי‪.‬ישמעאל שטייט ‪.‬את״בשר^ירלתו!'גאר ודיל אברהם האטי שוץ‬
‫‪$‬יהאט אווייב ןאט ךך ךי הויט פו! ךי מילה אראפ נינומען אין נאנצץ מייט איין מאהל‪,‬‬
‫ךךי^ער שטייט ניט ךער וואךט את‪.$ .‬בער ‪.‬ישמעאל ראםי^ער האטינאך גיט גיסאט ‪.‬יקיץ‬
‫טייב‪ .‬איז ךי הויט פון ךי מילה ‪.‬גרוען נויט צו נייראקםין אונ^םיט איי; מאהל ןאט מען ניט‬
‫ג;קע;ט אראפ }עמע; ךי גאנ‪.‬צע הויט‪} .‬אר מק האט גימווט אפ שניירי; איי; מאהל אונ‬
‫‪:‬‬

‫}אךיאםאלזל‪ .‬ךחבער ?!םיייט את בש^עךלתו‪) :‬יא( בעצם היום י הוה‪ .‬אין טיטען טאג‬
‫ןןאט ךך אכרןם ןימל‪ .£1‬רבי ברכיה }אנט }אש האט גידאגט אץ אנהייב רען איך האב‬
‫גיגעבין‬
 ‫פ ר ש ה םז‬
‫בראשית‬ ‫לו• לד‬ ‫סדר‬
‫הקב״ה אילו טל אברהם בלילה היו כל בני תרו אומרים בכך וכך אילו היינו רואים‬
‫אותו לא היינו מגיהים אותו לימול‪ .‬אלא בעצם היום הזה )כג( דרגש ליה ימלל‪.‬‬
‫גמול אברהם א״ר אבא ב״כ )כג( הרגיש ונצטער כרי שיכפול לו הקב״ה שכרו ‪ .‬איר‬
‫לוי מל אברהם אכיכ אלא גמול בדק את עצמו ומצא עצמו םהול ‪ .‬א״ר ברכיה‬
‫)כד( בההיא ענתא אקיל ר׳ אבא ביכ לר׳ לוי איל שקרנא כזבנא את ‪ .‬אלא הרגיש‬
‫ינצטער כדי שיכפול הקביה שכרי ‪) :‬יב( וכל אנשי ביתו יליד בית וטקנת כסף ‪.‬‬
‫)כה( תניא הולכים ליריד של עכוים בהולו של מועד ליקח םהם בתים שדנת וכרמים‬
‫ועברים ושפחות ‪ .‬ר׳ אםי בשם ר״ל אסר )מ( לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו אלא‬
‫אפילו ערלים מפני שהוא מכניסן התת כנפי השכיגה ‪ .‬ריב״ל בעא קוסיה דריל איל מהו‬
‫ליקה עברים ערלים סן העכוים ‪ .‬איל אימתי את שואלני בי״ט ‪ ,‬תני אפילו בשבת ‪.‬‬
‫וכן הקינה הצר באיי א״ל )כז( הרי לסהר בכך וכך םשום דהביבה איי יש לו רשות לוסר‬
‫כך ‪ .‬תני הוקיה )כח( עד רדתה )כט( אפילו כשבת שכן םצינו)ל( שלא נכבשה יתהו‬
‫אלא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫דנר ע נ ד ם מהולים הוא לוקח אלא זם' ‪) :‬כז( םרי‬ ‫עור הפריעה ואנרהס שכנר נהמען־ מפני ירן ארן לא‬
‫למתר כוי ‪ .‬למתי את! לן כן וכן ;נירישלמ׳ איתא‬ ‫סוציו לזה ו ) כ נ ( לינש ליה ‪ .‬מי שכואנ ליה ומרגיש‬
‫שמראה לו כיסים של וינרין כלי ‪8‬י‪0‬א לו על מ י‬ ‫צער נעלמו י ו נ י ויעננ ‪ ) 1‬נ ג ( הרגיש ונצטער‪ .‬מלנתינ‬
‫לסמוך‪ ) :‬נ ת ( על רלםם‪ .‬נפרשת שיפטיס ונניש מצור‬ ‫נימול 'נל' נפעל משמע שנצטער מממש המילה ורני לוי‬
‫עז רלתה ז•‬ ‫אשר היא עישס מלתמה‬ ‫על העיר‬ ‫לרש נימול מעצמו ‪) 1‬כל( נההוא ענתה נ ו ׳ ‪ .‬נאותו עת‬
‫יכול לעשות עמה מלחמה כלי‬ ‫)נש( אפי׳ נשנת‪.‬‬ ‫יזמן קלל תלול ר' אנא לר׳ לוי ואייל שקרן ונזק ני' !‬
‫לננשם משוס ישונ ארן ישראל ו )ל( שלא נכנשם‬ ‫) נ ה ( ותני הולכים נרסי'‪ :‬ה״נ בילקוט ) ט ( לא סין־‬

‫^ ל ע י ^ א ל י ; העתן *‬ ‫ןינעבין ךי תורה טיט‬

‫}אט האט ןיוא;ט אי אכרהם וועט ךך מל‪.‬ויין כיי נאבט אין "ךער שטיל‪ .‬וואלטץ טענטשין‬
‫זאגץ או סיר וואלטץ גיועוזן אביהם ודל ךך ‪5‬ל דין'וואלטין יסיר אים ניט גילאוט‪ .‬ךךייבער‬
‫האט גאט גייא?ט 'אכרהם ואל ךך טל זיין אי; טיטען טאג וואט אייגער יייל יאל‪{.‬גי כיילי! •‬
‫ןעס שטייט אין פסוק נטול אברהם‪ .‬אברהם איו געמלת גיוואךץ‪ .‬רבי אגיא ‪3‬ר כהגא זאגט‬
‫אבךהם האט גיהאט ‪:‬סורים אונ^ער פון ךעם מל!יין״פץ ךעםטוועני; הט״ער ייך גישטאךקט‬
‫אויג האט ייך סל גיךען‪ .‬ךךיןער איו‪,‬ער וועךט אז גאט זאל יאים געבץ טאפיל שכר ‪' .‬רבי‬
‫לוי וא}ט‪.‬עם שטייט ניט אברהם האט ךך מל ןיווען‪ .‬גאר‪.‬עם שטייט‪.‬ער איז נעטלת;יראתן‪,‬‬
‫עראיו' ;עמלת ניווארין פון ךך אליי;‪ .‬ער האט אקוק ןיטאיהן אויף ךי מילה‪ .‬האט ‪.‬ער‬
‫ניזעך; ‪?.‬נר איי נעמלת‪ .‬רבי בךכןה ואנט'אין ךער צייט האט רבי אבא בר בהנא פאךשעמט‬
‫כבי לוי‪, .‬ער האט גמאגט צו' איים דו במט אליננער‪} .‬אר אבךהם האט דך א־ייין מיל ניווען‬
‫אוג דןאטגיהאט ?תיסעי לסורים פץ ךעסיטל זיין‪ .‬דרי^ער איו‪.‬ער ווערט אז ג;אט זאליאים‬
‫נעבין טאפיל ?!כר ‪) 5‬יב( וכל אנשי ביתו‪ .‬אונ אל‪.‬ע טענטשין ראם זענען גרוע; ‪3‬יי אברהם‬
‫אי; שטיב‪ .‬םיי לי ראם זענען גיבאךץ גיוואךין ביי אים' אי; שטוב‪ .‬אונ םיי ךי מעגטשין‬
‫ראם'‪,‬ער האט ניקויפט פאר נעלט‪ .‬אלע האט אברהם נעמלת'‪ .‬מירהאבי; נילערונט'יטען‬
‫מעג זיין חול המועד איויף אנוישעןיךיד מען זאל קויפץיכיי ךי נרם הייזער‪ .‬פעלרער ריינניעךטנער‬
‫קגעכט תנ?טע;‪ .‬רב אמי יאנט יפו; ריש לקיש ם רעני; ניט גאר קגעכט ראם ‪.‬זעגען‪.‬געיסלת‬
‫מענ'‪,‬ער קויפץ‪} .‬אר אפילו קנעבט וואס וענען ניט געםלת טעג‪,‬ערי ארך קוייפיין ריייל‪'.‬עיר‬
‫וועט די קעיר ךי;‪ .‬רבי יהושע בן ליי האט ?יפרענמ ביי'תש לקיש אויב טען מענ קויפין‬
‫‪.‬קנעכט ראם ‪,‬זעגען גיט גימלת פו; אנוי‪ .‬האט ריש' לקיש גמאנט צו ךבי יהושע אויף ווען‬
‫פיעיגםטו אויב טען מעג קויפין‪ .‬אום יוס טוב ‪ .‬פיר האבי; גילערוגט אפילו אום שכת‬
‫םעג'מען אויך קויפץ‪ .‬אונ או איינער קרפט אהויף אין ארץ ישראל יפו; 'אגוי אום שבת‪.‬‬
‫‪5‬ענ‪ .‬ער יאנין צו אים מארגי; רעל איך ידיר ;עבי; אווי' פיליאוג אזוי פיל געלט ‪ .‬ניייל‬ ‫‪4‬‬

‫ארץ ישראל איז ךי‪,‬ער ל‪.‬יב'אויף 'ךעם יורץ מעג'?ך אזר יאני; צום גוי אים שבת‪ .‬חיקיף‬
 ‫בראשית לןצה‬ ‫לףלךפרשהמזמח‬ ‫סרך‬
‫א ל א ב ש ב ח ‪ .‬ש ל ש ה ירידים ה ם ‪ .‬יריד עוה יריד עכו יריד בטנן ‪ .‬ואץ ל ך מחוור‬
‫מכולם א ל א יריד בטנן ‪) :‬יג( א מ ר א ב ר ה ם ע ד שלא מ ל ת י היו ה ע ו ב ר י ם והשבים ב א י ם‬
‫•‪:‬אצלי‪ .‬ת א מ ר מ ש מ ל ת י אינן באים א צ ל י ‪ .‬איל הקב״ה ע ד שלא ם ל ת היו ב י א ערלים‬
‫ב א י ם א צ ל ך ‪ .‬עכשיו אני בכבודי ב א ו נ נ ל ה עליך ‪ .‬ה ה י ר וירא אליו ייי באלוני מ מ ר א ‪:‬‬

‫וירא‬ ‫סדר‬
‫‪ ilE^D‬מ ה א וירא אליו ה׳ באלוני מ ס ר א והוא יושב פ ת ח ה א ה ל ‪ .‬כ ת י ב )ההציס י*ח(‬
‫וחח! לי מנן ישעך וימינך ח ם ע ד נ י ו ע נ ו ה ך ח ר ב נ י ‪ .‬וחתן לי מנן‬
‫י ש ע ך זה א ב ר ה ם ‪ .‬וימינך ת ס ע ד נ י ב כ ב ש ן ה א ש ברעבון ו ב מ ל כ י ם ‪ .‬ו ע נ ו ח ך ח ר ב נ י ט ה‬
‫ע נ י ה ה ר ב ה הקב״ה ל א ב ר ה ם שהיה יושב והשכינה ע ו ס ד ת ‪ .‬ה ה י ד וירא אליו ה׳ ונוי ‪i‬‬
‫< ב ( ואתר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה )אייב י ט ( ‪ .‬א מ ר א ב ר ה ם א ח ר ש ס ל ת י‬
‫ע צ מ י ה ר ב ה נרים יבאו ל ה ד ב ק ב י א ת ה ב ר י ת ‪ .‬ומבשרי א ח ז ה אלוה ‪ .‬אילולא ש ע ש י ת י‬
‫בן םהיכן היה ה ק ב י ה נ נ ל ה עלי וירא אליו ה ׳ ‪ Q ) :‬ר ב איסי פ ת ת )שם צא( א ם א מ א ס‬
‫משפט‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪,‬‬
‫•דמו נ י ‪ .‬מדנסינ יני‪ 81‬נשניע׳ מפיני אמ נעיר ו׳ סעיייס יריק ס״א ‪6‬ל מןניעי סנניעי סידיע ‪ion‬‬
‫ח א ^ ^ ד ע ח ^ ט ^ י י י י ת ו י י ך ה ' ה א ט י י ל ט א ג ט ״ א ו " ד ו ״ ר ^ ט ״ ס א ל ט ץ ' מ^תמת״״אויף אישיטאט )ראם‬
‫אין איר וואהנען מנצץ ךי}עח סענםטו א‪1‬יף איר לאגעךי[ ביז דו ר ע ם ט זיא א ך א פ ניךעךין‬
‫אפילו אום ש ב ח ‪ .‬ן‪1‬יר }עפינען די שטאט ‪.‬יריחו איז א ר ך איינןינוטען' ניוואךץ אום ש ן ת ‪.‬‬
‫ךךיי י ך י ך ם זענען ך א ‪ .‬אי; ע ז ה אייו ;ירע; א י ת ר ; אץ עכו' א י ת ר ‪ .‬אי; ‪3‬טנן איךיד •‬
‫ך ע ר ב ע ם ט ע ר פון אלע יךיךים איז ג י ר ק ‪,‬אין"בטנן! )ינ> ‪ $‬מ ר ' ‪ .‬א ב ר ה ם ה א ט ני'זאנ‪.‬ט‬
‫אייךער אייך ן א ב טיך ניטלת פלענץ אריע קענטשץ' ר א ם זענע; גינאננען פ א ר מיין ש ט ו ב‬
‫אדיין קי‪9‬ען צו ט י ר ‪ .‬אבער 'איצט או איך ה א ב מיך ג י ס ל ת רעלין' די שרן ניט וועלין‬
‫קומען צו ט י ר ‪ .‬ה א ט נ א ט נייאנט צו' אברהם אייךעי־ דו ה א ם ט ך ך נ י ט ל ת פלענין קיטע')‬
‫צו ת ר אוננימל!‪£‬ת מענטשץ ‪ .‬איצט ייעל איך אלץן קומען ציו ר י ר ‪ .‬ווי קער <ןסוק יא‪«^.‬‬
‫}אט איי ;ייעהן ניריאךין צו א ^ ך ן ם אין אלוני מםךא ‪t‬‬

‫וירא‬ ‫סדר‬ ‫‪3‬‬

‫״ ל • ‪? FE'V ™ l‬יייאףן עי »?יק‪ 0‬אין אלוני ס?!ךא‪ .‬אינ אבךוןם‬
‫‪a t t‬‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬ ‫) א (‬ ‫‪m‬‬
‫י^י׳‬
‫איו נייעסין אין די ?יקד פון ניןיאןי^ט^עם שטייט אין'פסוק ת ר ה‪.‬טלך‬
‫ן א ט ^ץאנט צו ; א ט דו האםט מיר ;ינעבין ר ע ם ‪0‬א;?יר פון דיין ח י ל ף ‪ .‬אונ ךיץ ך ע מ ‪ £‬ע‬
‫הא}ט לעקנט טיך אונטער‪ ".‬אונ דיין ניךעךיינקייט 'טוהט טיך גרויס' מ א מ ן ‪ .‬ךעם פ ס ו ק‬
‫ה א ט דויד נ ע י ^ ט אויוש" אברהם א ב י נ ו ‪ .‬ת הא?‪1‬ט טיר 'נינעבץ ך״עם §אנציר פץ דיין ו ד ל ף‬
‫<ואס דו האקט'גיהאלפין צו אברהם ‪ .‬דיץ ך ע כ ט ע האנטי האטי מיך אונטער }ילעהנט רען‬
‫מען ה א ט ם י ך ‪.‬אדיין' גיוואךפין אץ _קאלך הייבץ ‪ .‬אונ ווען ‪.‬עם איי גיווען אהונ'}ער אונ‬
‫רען ךי מלכיט האבץ מייט מיר ק ל ח ן ה ‪}.‬עוזאלטין ‪ .‬איונ ליין ;יךעךינקייט טווזט ט י ך‬
‫ך ו י ס מ א כ ץ ‪) .‬יעלבע ניךעךעקייט "פו; נ א ט ן א ט א כ ך ן ס ע ; נ ד ר ס ;י‪5‬אכט‪ .‬א‪.‬נ־ךןם איו‬
‫גי‪.‬יעםץ אונ נ א ט אייז גיש‪8‬ואנען נעבץ א י ם ‪ .‬ווי ך ע ר " פ ם י ק י א נ ט }אט איז ניועהן ; י ר א ת ן‬
‫ז‬

‫א ו נ‬ ‫ם‬
‫א ? ך ד ם איי ;יועםין אץ טיר פץ ניצאד;לט‪ Q ) :‬ואחר עורי ‪.‬נקפו ז א ת «‬ ‫*י א ? ל ?‬
‫א ב ך ה ם ה א ט ניוא';ט ך ע ר נ א ך ! ר { י ך ן א ב א פ נ ע ש ל י ט ק ת היויט פץ ךי מילה זענען‬
‫פיל גךים }עקוסען' ך ך ב ן ע ? ט ץ צ ו } א ט אינ י ז א ב ץ י ך ך אייך ‪ ? ? %.‬י ק • י‪^|9‬רי ?חזיז‬
‫‪ £‬ל ו ה ‪ .‬פון מיין פלייש זעה איך } א ט ‪ .‬דייל איך ד א ב טיך ט ל גירען ךךיןער' ה א ב א י ך‬
‫זוכה }ירע; צו‪.‬זעלזן נ א ט ‪ .‬רען איך ר א ל ט אזר ; י ט ןיטאףן ןיאלט ייך' }אט }יט ב ע ו מ ק‬
‫צו‬
 ‫‪ra‬‬
‫בראשית‬ ‫י^י•‬ ‫‪2‬‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ר‬

‫משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו‪ .‬אתתיוד‬
‫דר׳ יוסי )<‪ (f‬הות מכתשא עם אטתיה‪) .‬כ( אכחשה קדמה ‪ .‬א״ל )ג( מפני מה אתוד‬
‫מכחישני לפני שפחתי‪ .‬איל לא כך אמר אייב )פס( אם אמאס משפט עבדי ונו׳‪ .‬ד׳א‬
‫אם אםאס םשפט )ד( זח אברהם ויקח אברהם את ישמעאל בנו ונו׳‪ .‬אמר אילולא‬
‫שעשיתי כן םהיבן היה הקב״ה נגלה עלי וירא אליו ה׳ באלוני סםרא והוא יושב ‪) :‬ן״( ר׳‬
‫יצחק פחח )שמות כ( מזבח אדמה תעשה לי ונו׳‪ .‬א׳ר יצתק סה אם זה שבנה )כ( םובח‬
‫לשמי הדיגי גגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי עאכו״כ וירא אליו ה׳ באלוני‬
‫ממרא‪ .‬רבי לוי פתח )ויקרא נ‪)(1‬ו( ושור ואיל לשלמים לובוח לפגי ה׳ ‪ .‬אמר מה אם‬
‫זה שהקריב )ו( שור ואיל לשמי הריגי גגלה עליו ומברכו ‪ .‬אברהם שמל עצמו לשמי‬
‫עאכו׳כ וירא אליו ה׳ באלוני ממרא ‪) :‬ד‪ (,‬כתיב )ישעיה לנ( פתדו בציון תטאים ‪ .‬א״ר‬
‫ירמיה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫לימיל ישמעאל נ! האמה ויליד ניהי מ י השפתות ימוןות‬ ‫מוינה זמתקוניעת ‪:‬‬ ‫שנת ‪) t‬א( המת מנהשא נ ו י ‪.‬‬
‫נספ‪ 1‬הענדיס נדי להיליא לאוו משפעיהס ולהכניסה‬ ‫) נ ( אנתשס‪ .‬היה מונית אותה ומנמישת לאמר שהליין עש‬
‫תתת ננשי השנייה! ) ה ( מוצת אדמה וג‪1‬׳ אנא אלין‬ ‫האמה‪ ) :‬נ ( מפני מה נו׳ ‪ .‬מפגי כנידה לא היה לו‬
‫ינרכתיו! )י( ישיר ואיל וגוי‪ .‬ריש פרשת שמיני־‬ ‫להוטש !להכתישה בפניה‪) :‬ד( וה אנרהה‪ .‬שלא מאש‬
‫^'ב״״יהאט‬ ‫צו מיר! )ג( כבי אים! האט אנניהויבין צו‬
‫ןייאנ ט אויב איך האב פאר טיאיופת ךעם משפטיפון טיץיקנעכט אויג פון* מיין ךינםט *ויען‬ ‫‪:‬‬

‫די האבץ נע_קרינט טיט טיר‪ .‬ראם רעל איך טאוזן או'}אט'‪.‬וועט אויף שטיין')ימיך'צו‬ ‫‪:‬‬

‫משפטיו׳‪ .‬אוג אז גאט רעש מיך געךיינקען ראם' רעל איך אים‪.‬עגפעךין י‪ .‬דאם וריב‬
‫פץ' ךבי יוסי האט ייך גע‪,‬קךי?ט מיט איריךיגםט‪ .‬האט ‪,‬רבי יוסי יאיר אפנעלייקונט אוג‬
‫האט גיזא?ט או ךי ךינסט אייו גירעכט ‪ .‬ןאט' ךאם וריבי גיואגט צו' רבי'יוסי ‪9‬א'ר וואס‬
‫וזא^טו םיך אפנעלייקונט פאר מיין ךינסט ךא ואל דאם העךץ ״‪ .‬רען ידו האסט ןיוואםט‬ ‫י‬

‫או ךי ךי;?וט איו }יךעיכט‪ .‬האםטו מייד ךאס גידארפט וא?ץ אין י רער שטיל ךי ךיגםט‬
‫ז‬

‫זאל ניט העדין‪ .‬האש רבי יוסי י צו איר גראגט האש'רען איוב גיט געראניט האב איך ד ק‬
‫אםאןל פאר םיאוסת ךעם משפט פון מיין קנעכט >!ךער פון מיץ ךיניםט‪ '.‬אז* דיא ךיניםט‬
‫איו 'ניךעקט דאךף איך ואנין' זיא איו ניריעכט'‪} .‬אך אפשט איז האב איך ידען' פאר‬
‫מיאישת רעם משפט‪ .‬דאם איו אבךהם י‪ .‬אברהם האט גיגוסע; דץ זוהן ‪.‬ישמעאל אונ‬
‫האט אים מל גיווען‪ .‬אכךהם האט 'גראגט אוי איך ויאלט ניט' איוי גיטיאהן ‪ '.‬ראלט ךך‬
‫ךאך נאש ניט בעוךיען צו מיר‪ .‬אייעד איצש שטייט }אט איו נייעהן גיווא״ךין צו אבח־מ‬
‫אין אלוני מ?!ךא אונ ‪,‬ער ךצט אי; טיר פון' גיצאי־לט‪ 0 ) :‬רבי יצחיק האש אנניהויביין* צו‬
‫דך׳‪$‬יגן ךי פירשה מיש רעם' פסוק דו זאלםש מאכץ צו מיו־ אמזבח פון ערר ווא איך‬
‫רעל דער מאנען מיץ }אשען רעל איך קוימען צו דיר אוג ולעיל ךיך בענששין‪ .‬ךיי‬
‫י?הק זא נט נאט האט נייאןט עאךאך ךער ראם האט }אר ;יבאהיש אמזכח צו' ימיין נאטען‬ ‫‪:‬‬

‫רעל איך }ייעךן וועךין צו י אים אונ רעל אים בענטשין ‪ .‬אבריהם ראיס ‪,‬ער האט ךך מל‬
‫}ירע; צו מיץ' נאמען‪ .‬איו נערים אז אי־ רעל' 'גיועהן וועךין צו אים אוג רעל אים‬
‫בע??!שין‪ .‬ווי רער פסוק ואגט גאט איו נייעהן ניוואירין' צו' אים אין'אלוני ‪5‬מךא‪ .‬רבי‬
‫י‬

‫לוי האט א?ניהויבץ ךי פרשה' מיטיךעם פסוקי משה האט גראנט צו ךי יוךיןיאיר יאליט‬
‫}‪.‬עמען אאקס טיט איויךער צו שעכטין שלשים פאר גאט ‪ .‬האטי גאט גראגט מאדאך *רער‬
‫ראיס האט'}אר טקךיביגירע; אאקם אוני אוךךער צי ‪£‬יין }אטען האב* אייך ‪ \ 0‬בעוורען‬
‫צו אים אוג וןאב אים גיב‪.‬ע?טשט ‪ .‬אבךהם ךאם‪ .‬ער האט ‪.‬ייך' מל*}ירק צו מיין' נאטען‬
‫‪%‬‬

‫איו געךים או איך רעל גרעןן ווערין צו איש ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט }אט איו נייעהן‬
‫}יךאךין צו *ןים אין אלוגי ??יא•י )ה( כתיב‪., .‬עם שטייט אץ פסיק אי! צין' שרעקין‬
‫ך ןיגךיגע‪ .‬רבי יךכדה כן אל;גזר ^ ט למעול '?וויי נןינרער ^ענע[ אנ?לאפ‪.‬ץ פץ ח י י •‬

‫ויק‬
 ‫קצו‬ ‫בראשית‬ ‫ףיא פרשי‪ .‬סח‬ ‫סדר‬
‫ירמיה בן אלעזר סשל לשני חיגוקות שברחו םבית הספר היה )ז( זה לוקה ווה סירתת ‪.‬‬
‫א״ר יונתן כל חנופה שנא׳ במקרא במינות הכתוב מדבר ובנין אב שבכולן פחדו בציון‬
‫חטאים אחזה רעדה חנפים‪ .‬איר יהודה בר ר׳ סימון ;מ( לארביליסטים שמרד במלןז אסר‬
‫המלך בל מי שהוא תופשו אני נותן לו )ט( פרוקופי‪ .‬עםד אחד וחפשו ‪ .‬אמר הםלך‬
‫שמרו שניהם עד הבקר ‪ .‬והיה זה םחפחד וזח טחפחד ‪ .‬זח טחפחד לומר אי זו שרוקופי‬
‫המלך נוחן לי ‪ .‬וזח מהפחד ואומר אי זה דין המלך דן אוחי‪ .‬כך לעיל ישראל מחפחדים‬
‫יעכו״ם םחפחדים ‪ .‬ישראל מחפחדים )הושע נ( ופחדו אל ח׳ ואל טובו באחריח הימיס ‪.‬‬
‫עמים םחפחדים )ישעיה לנ( פחדו בציון חטאים ‪ .‬א׳ר •חורח בר ר׳ סימון לםח הוא‬
‫קורא אותן )י( סוקרי עולם שאילו ניתן להם רשות היו סוקרים כל העולם כולו על יושביו‬
‫לשעה קלה ‪ .‬הולך צדקות זה אברהם ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט ‪) .‬שם(‬
‫ידובר מישרים שגי )שיר א()יל(( סישרים אהביד ‪) .‬ישעיה לנ( מואס בבצע םעשקות‬
‫שנא׳ אס מחוט ועד שרוך נעל ‪) .‬שס( נוער כפיו מחטיך בשוחד הרימותי ידי אל ה׳‬
‫אי עליי] • )שס( הוא מרומים ישכון ר׳ יהודה ביר סיםון בשם ר׳ ועין בשם ר׳ יוחנן העלה‬
‫אותו‬
‫מ תנ ו ת כהונה‬
‫רעדה היפיס ‪) :‬ח( אונליסשים ‪ .‬פי' מ ו י ן שר על‬ ‫כסיף נסינ ויצאו מ ו נ י אס העם וירא כניד ה׳ אל‬
‫הלסנויס ו ארנ׳ פייישי שו המישל ‪) 1‬גי( פווקי&א ‪.‬‬ ‫העש הרי שהשנים הקנ״ם על הנרנה ו )ו( יה ליקה‬
‫סי׳ סערין שנר שינ ונניד ז )י( מוקד עולם סיפים‬ ‫ני' • יכן נסינ נדשא שמעי רכווקיס אשד עשיתי לעי‬
‫ןםאי קרא מ׳ ׳גיר לגי מוקדי עילם‪) :‬יא( מישרים‬ ‫קריניס גנירתי יאת״נ נתינ פסד‪ 1‬ג‪5‬יון תמאיס אתוה‬
‫^שטלא?ט‪$7‬ייןץשע‬ ‫רען ךער רבי שלא'}'ט‬
‫שרעקין אלע ךשעים‪ .‬ךבי יינתן'יאנט ווא‪,‬עם'שט"ייט אין פסוק ךער וויאךט חניןה‪ .‬טיינט‬
‫‪ 9‬ק אפיקורסות‪ .‬אינ פון ךעם פסוקי' וויייכוי; י סיר ךאס‪ .‬אין ציץ שךעקין ךי ךנךיגע‬
‫‪,‬עס האט אן גינוטען אךטעמעש די חנפים לדי אפקוךםיםו‪ .‬רבי ?הוידיז בר ועי 'סימון‬
‫ןטניזאנט ?משל ךער ‪,‬עלצ^עיריפון ךי‪1‬יןנים דט מולי־ י נריע; אץ מלך‪ .‬ןאט ךער סלך‬
‫‪2‬יזאנט רער ?!ם וועט איים י‪£‬א‪£‬ין ייעל י איך איט נעבין אינוטע כעלונוננ‪ .‬האט אייינער‬ ‫‪:‬‬

‫אים ניחאפ ט ‪ .‬ןאט רעד מלך נייאנט מען זאל בייךע היטען ביז אי; ךער פריה ‪ .‬ךער‬ ‫‪:‬‬

‫האט ‪2‬ישךאקץ אונ ךיער ןאט גישךאקין‪ .‬ךער ראם ןאט איט גיחאפט ן א ט ‪.‬גי^ךאקין‬
‫ער קאט ןייאןט רער ודיים ראם יפאר אשבר ךער מילך וועט סיר געבי;‪ .‬אונ ךעיר ‪!2‬לו‬ ‫״‬

‫ן א ט נעקראקק ער האט טזאנט רער ווייס וןאם פאר איטשפט ךער מלך יועט טיך משפטי;'‪.‬‬
‫אור ךעט זיין רען משיח רעט קוסען ךי יוךין רעלין שריעקין אע די נרים רעלץ שרעיקין •‬
‫ךי יוךין ויעלין שךעקין ווי ךער פסוק ‪.‬יאנט ויי רעמי; שךעקין צו זעהן י ךי נוטס יראם‬
‫}אט וועט די }‪.‬עבץ אין ךי לעצטע טעג‪ '.‬ךי נרם' רעלץ״שךעקין וויידיער פסוקייאגט ךי‬
‫ךנ_דינע ויעלי; שרעקין אין ציון !רער ווייס ראם פאריאטשפט נאט וועט אונו שטראיפין(‪.‬‬
‫רבי יהודה בר רבי סימון זאנט !!אר ראם רופט מען ךיי רשעים מוקךי עולם'‪ '.‬או ךי‬
‫וואלטין ניקע;ט ראלטץ ‪.‬ייי פאר בךענט ךי גאנצע וועלט יסיט ךי איינוואהניער אי; איין‬
‫מנויט ‪£ .‬ר מיט טיט צךקות ראם' איו אברהם ‪ .‬יורי רער פסוק ואינט אכךןם וועט‬
‫}‪.‬עביטען ךי}ע קינךער‪!.‬יי'ואלין היטען ךי וועגיפון }אט'צו טאהן צדקה אוני משפיט ‪.‬‬
‫ער ךעט ?לייכקיייט ךאס איו אבריהם‪ .‬ווי י ךער פסוק זאגט *טיישךיים *אהביף ‪ .‬איברןט‬ ‫י‬

‫י?הק נעקיב ראם ךעךץ פיט נליייכקייט ןאבין ף ך ליב‪5?'.‬ר פאר מיאיםת גענזלת־׳נ‬
‫}‪.‬עלטךאם איז אבךהם ‪?. .‬נר ןאט'גייאו‪.‬ט צום מלך פון סדום איך ייעל נייט נעטקי״פין‬
‫ביינע ניט אןאךים אונ ניט !!שנירול 'פון אשוך'‪,'.‬ער שאקילטיאפיךי 'הענט פון צו‬
‫נעטען שוחד ךאס איז אבךןם‪ •y ' .‬ןאט ניואגט איוי ןאב' אייו* ךהויבין' ךי הענט צי‬
‫‪v‬‬

‫}אט אונ ןאב נישראךין 'איך זאל' פץ ךיד }ארי;יט ‪.‬נעסען ‪, .‬ער וועטיריהען אץ ‪.‬לער‬
‫קייך ‪ .‬רבי יהודה כרבי סימון האט ;יי;א?ט פון רבי חןייןס ייענץ "אונ פו; 'רבי'יוח}ןם‬
‫ייענין‬
 ‫מ ח‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫יירא‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫אותו למעלה מכיפת הרקיע ‪ .‬הדא דהוא אפר ליה הבט נא השםיםה ‪ .‬אינו שייך לוטר‬
‫הבט אלא מלמעלה למטה ‪) .‬שס‪ (.‬מצודות סלעים משנכו אלו ענני כבוד ‪) .‬שס( לחמו‬
‫נתן מימיו נאמנים יוקח נא מעט מים ‪) .‬שם( מלך ביפיו תהזינה עיניך וירא אליו ה׳ באלוני‬
‫ספרא ‪ (1):‬והוא יושב פתה האהל כהום היום‪ .‬רבי ברכיה משום ר' לוי אמר|ישב כתיב בקש‬
‫לעמוד איל הקב״ה שב )יכ( אתה סימן לבניך מה אהה יושב ושכינת עומדת כך‪ .‬בניר יושבין‬
‫ושכינה עומדת על גבן‪ .‬כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קיש והן יושבין‬
‫לכבודי ואני על גבן שנא׳ )חהליס פ‪ (3‬אלהים נצב בעדת אל ‪ .‬איר תני בשם ר׳ יצחק‬
‫י‬

‫עומד אכיכ אלא גצב )יג( אטיםום‪ .‬כמה דתימא ונצבת על הצור ‪ .‬כתיב )ישעיה סה>‬
‫והיה טרם יקראו ואני אעגה ר׳ שמואל ביר חייא ור׳ יורן כשם ר' חגייא על כל שבח‬
‫ושבח שישראל משבחין להקכ׳ה משרה שכינחו עליהם ‪ .‬מה טעם )תהליס כב( ואתה‬
‫קדוש יושב חהלוח ישראל ‪) :‬ן( פחח האהל ‪ .‬פתח טוב פחחח לעוברים ולשבים‪ .‬פתח‬
‫טוב פתחת לגרים ‪ .‬שאילולא את לא בראתי שטים וארץ שנאי )ישעיה מ( ויטתחם כאהל‬
‫לשבת ‪ .‬שאילולא את לא בראתי גלגל המה שגא׳ )חהליס יט( לשמש שם אהל בהם‬
‫שאילולא‬ ‫״ _ ״‪_ _,‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫סאיתן מורס על העמיד שישנו מיו זכזא יעיייו‪) :‬ינ( אכייגייס‪.‬‬ ‫)ינ( אחה ‪ '>0‬נוי‪ .‬יו"־‬ ‫מ ז ג ו נאנות העולש ‪:‬‬ ‫‪3‬הגיו‪.‬‬
‫^סוק״י^אנט״^אט‬ ‫יועגין"נאט ןאט ערייך‬
‫האט ;ייאגן( צו אברהם הבט גא' השמיטה י‪ .‬קוק גאר אויןז ךעם היטעל ‪ .‬ךאס' וואךט‬
‫סבט וועךט גיואנ‪.‬ט אי טען קוקט פון י הויבץ אראפ‪ .‬איז אברהם גיווען איבער ידעם‬
‫היטעל אוג האט גיקוקט אויף‪,‬ךעם הימעל ‪ .‬דין שטארקייט וועט ‪.‬זיין'ווי אפעיסטוגג' פון‬
‫שטייגער‪ .‬ראם ‪,‬יע‪.5‬ע; ךי וואלקיגם ;ואם גאט האטי פיט *״ייי בשיצט אויף אבךהם ‪ '.‬ויין‬
‫?רויט וועךט גיגעכין וייגע וואסעריזעגע; אבןת )גי}עבין גיייאךץ(‪ .‬ראם מייגט טע; *אברהם‪.‬‬
‫ווואם‪.,‬ער האט גי;א_גט מען זאל געטיען אביםול וואטער אוג געבין אשטיקול'בריויט § א " ךי‬
‫אוךןים ‪ .‬רעם טיך טיט ‪.‬ייין שייגקייט וועלין י‪.‬עהן' דייגע אויגין‪ .‬וויי ךער פסוק זאנם גאט‬
‫ז‬

‫איי' ‪.‬גיזען; }עוואךין צו אכרהם אץ אלוןי' ממריא ‪)' :‬ו( והוא‪ .‬אברהם *איז עזעםיןיאין‬
‫טיר פץ גי^אןלט ווען ךער' טאג האט זיך ךעיר וואךעםט י‪ .‬רבי ברמה ןאט גייאגט פון‬
‫דבי לון ס ווע;ין עס שטייט ;שב ‪. .‬ער איי }יועםין י'טיי;ט קע; 'אבער איצש זיצט ‪.‬ער‬
‫ןיט>‪ .‬איג סיר לי;ע}‪.‬ען יושב ‪. .‬ער ך־<ט ‪ .‬איצט אויך‪}' .‬ארי איוי איי גיוועין • ויען }אט‬
‫איו ןיקוםען צי אברהם‪ .‬איז אבךהם גייעםין ‪ '.‬האט אברהם ךך גידאלטיאויף שטעלץ‪.‬‬
‫האט גאט גייא?ט צי אים זיץ רו וועםט' דין אםימן צו 'דייגע ‪.‬קיגךער ‪ '.‬אווי ווי ידיו ךצט‬
‫אינ ךי ש?י}ח שטייט ‪ .‬אווי ןועלין' !'ייגע קינךעריךצען אוג' די שבינה וועט שטיין נעבין‬
‫י‬
‫זיי‪ .‬ייע; ךי יורי; וועלי; אריץ ‪;.‬יץ אץ'‪.‬די שיהלען אינ אין די ב‪£1‬י םדךשים י אינ וועלין‬
‫לילע;ען קךיאת שמע ייצקךיג אונ איך ייעל שטיין נעבץ ייי • ייידעיר*§סוק זאנט' נאט‬
‫‪1‬‬
‫ןועט קטיץ געכין ךי גאטליכע געפיי;ךע ‪ '.‬רבי חני'ןאט נייאגט פוי; רבי יצתקס' דע;ץ‬
‫‪,‬עם שטייט ניט אי; פסוק אלחים עומד‪} .‬אר ‪.‬עם שטייט אלהיים נצב‪. .‬גצכ' פייגט"טען‬
‫}אט שטייט שוי; פו; פך;ער אונ וואךט די יאלץ קוםען אווי ווי‪.‬עם שטייט אץ פסוק‬
‫מצבך‪. .‬על הצור‪} .‬אט ןאט ןיואגט צו משה די יאלםט שטיץ 'ביי ךעם פעליי! י אייג‬
‫י‬
‫וואךטין ביי איך וועל קוטע;‪., .‬עם שטייט אין פסו?'אילךער‪.‬ייי וועלץ' רי?ץ' ייעל איך‬
‫‪,‬ענפעיין‪ .‬ךבי שמואל בךבי ח;יא אוג י רבי יורן קאבין ?יזאגט פון רבי תגי}א"ס ייענין‬
‫‪8‬אר יערער לויגל ויאס ךי יוךץ לוץיין }אט ‪8‬א?ט }אט רוהען' !יין שביןה אייך ‪.‬ייי י‪ .‬ווי‬
‫דער פסיק יאג ט דו ביוט הייליג אוג‪.‬ויצט צו הערץ ךי לויביפץ ךי יורי;‪< :‬ז( פתח האהל‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪£‬אט האט נמאנ‪.‬ט צויאבךןס אגוטע טיר האםטו ;יעפיגט צו די דורך ‪.‬גייער‪'.‬אגיטע טיד‬
‫ןאקטו ניעפי;מ'צו רי מיע^זשי; ייאס ווילע; דיך נעךרךי;‪'} .‬אט ןאט מיאנט צו איבךןים‬
‫ןוען ניט ד ו וואלט איך די״היםעל אינ‪,‬ערר ניט בשאפי! ‪ .‬יואתם ביייךייהימעל איוגעךל‬
‫שטייט‬
 ‫‪ra‬‬ ‫י ר א ‪2‬רשד‬
‫קצז‬ ‫בראשית‬ ‫־‬ ‫סדר‬
‫ולוי‬‫שאילולא אח לא בראתי אח הירח שנאי)איוב כה( הן עד ירח ולא יאהיל ‪ .‬א״ר‬
‫לעיל אברחם יושב על פתח ניהנם ואינו מניח אדם מהול םישראל לירד לתוכה ‪ .‬ואותן‬
‫שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם ‪ .‬מעביר את הערלח מעל נכי תינוקות שמחו עד‬
‫שלא מלו וניתנה עליהם ומורידן לניהנם ‪ .‬ההיר )תהליס נכ()יל( שלח ידיו בשלוםיו‬
‫חלל בריתו ‪ .‬כחום היום לכשיבא אותו היום שכתוב בו)מלאכי ג( כי הנה היום בא‬
‫בוער כחנור ‪) :‬ה( כחום היום‪ .‬חני ר׳ ישמעאל )טו( כחום היום הרי שש שעוח אסורות ‪.‬‬
‫הא מה אני מקיים )שמות טז‪ 1‬וחם חשםש ונמס בד׳ שעוח ‪ .‬אחה אוסר ד׳ שעות או‬
‫אינו אלא בששח שעוח‪ .‬כשהוא אומר כחום חיום חרי ו׳ שעוח אטורוח ‪ .‬או חלון!‬
‫כחום היום בד׳ שעוח וחם השמש וגסס בו׳ שעוח ‪ .‬אמרח חיאןד אחח יכול לקיים כחום‬
‫היום בד׳ שעו׳ והלא בד׳ שעיח אין חום אלא כמקים שהחמה זורחת שם ‪ .‬שכד׳ שעות‬
‫טזלא _קריר ושמשא שריב ‪ .‬בשש שעוח )טז( טולא ושמשא שריבין כחדא ‪ .‬הא אמ‬
‫עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון ‪ .‬כחום היום בו׳ שעות וחם השמש ונמס‬
‫בד׳ שעוח שבמקום שהחמה זורחת בלבד שם נסם ‪ .‬איר חנהוםא בשעה שאין לבדיה‬
‫י‬ ‫צ‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אפי׳ נמקים שאץ םשמה «ומח הסי נסעה ‪:‬פיס נ * סיים‬ ‫שדם ביאס! )יד( שלש ידו‬ ‫‪ 'v‬הערוך מוכן ומזומן נ ס‬
‫סא מס א־י מק״ס וחס השמש יימס דמשמע שלא <מש‬ ‫אישן הראיין לתשליס להסיע‬ ‫נש‪-‬ימיי‪ .‬קרי ניס נשלמיי‬
‫אלא במקום החינם נארנע שעות שלא נחנומס סייס‬ ‫ידי ומילל נייח מילנונ י״י‬ ‫מר‪ :‬רינ עילושיהו שלח נס‬
‫עדיין נפירש״י! )סו( שילא קדר ‪ .‬פי׳ הצל קר יניייויס‬ ‫נחים כיום‪ .‬־־מגי שגויג <*‬ ‫שמכסה עציהם ערלה ‪) :‬מו(‬

‫שטייט נאט ןזאט ייי אויס וגישפריימ ייי "ייצארט צום דצען‪ .‬אונ"‪£‬יי~א^רהם שטייט‬
‫י‬
‫‪,‬ןער איי נייעקין אין טיר פון גיזנאלט ‪0‬ייןט מען'ךעם ןיןאלט פץ די חיטעל אוג^רד»‬
‫ןאט האט גייאגט צו א^רהם רען וןיט די וואלט איך ךי'ייהן ניט 'בשאפיין • מיי יער‬
‫§םוק זאנט צויךי זוןן האט ןאט ןימאכט עןיי^אלט‪ .‬אמ ביי אברהם ש‪?5‬ייט ״ער״איז‬
‫גלמזםין אין טיר פץיגיצאלט‪ .‬טיינט מען ךעט )יצאלט פון ךי זוה"‪ .‬נאך' ןאט }אפ‬
‫גייאג‪.‬ט צו &‪ ap-‬רען ;יט' דו וואלט איךךי לןיה ניט' ב׳‪3‬אפץ‪ .‬ור ךער פסוק יאגט״ער‬
‫האט ‪$‬פ גןןאמג ד לנןנח פון איר ;יצאלט‪' .‬ךןטיךאך ךי'ל}}ה‪/‬ץ אגיצאהלט ‪ '.‬אונ‬
‫ביי אנןתןם ^'טייט ‪;.‬ןיר איי גייע‪9‬ץ אץ 'טיר פין }יצאלט‪ .‬שינט פעי ךעם' נ״יצאלט פון‬
‫ך ל}‪$‬ח‪ .‬רבי ליי יא?ט אכךחם ךןןט ביי ךיי טיר פון נ‪:‬דןנם אונ ךער יוד יראם איז‬
‫}י_םלת ^אןט' אים ניט איךהם' אדיין גיין אין גיחנם‪ .‬אונ ךי״יודין ראם וןאכין ‪3$‬ער פיל‬
‫}‪.‬עיעךיןט 'אונ באךנ‪£‬ין ןעטשיפט וועךץ אין ג‪.‬יך‪$‬ם ‪ .‬ראם טוהט מען כזיט ויי י‪ .‬געמט‬
‫דער ק‪!!£‬ך ךי ^ךלית פון די קיגךער וואס זעגען }ישטאךבץ אייךעיר טען האט די מל‬
‫}ירק ‪ .‬אונזנר טוףט ראם >*; אויף די ?;לה' פון דיךעזעים‪ .‬ךער‪,‬קעגט יאים אכךרם‬
‫}יט‪,.‬ער טיי^ט זנר' איז ניט ‪.‬ניטלת ‪ .‬לאזט‪,‬ער אים אריץ גייין אין "גידלם ‪ '.‬ווי ךער יפסוק‬
‫זא?ט קןלת ידיו ב^לו§יו חלל כךיתי • ‪wj‬־ שיקט דין האןטילאוג' נע?ט ף ^עךלהיפון‬
‫ךי קינךער ‪$‬אס זענען איועק ;*ינא‪}5‬ק פץ ךער' רעלט> טיט' פךידען \ "אונ'בךעקט טיט‬
‫ךי ןנךלת ךעם ?ךית'טילה 'פון ךי ךןמןגים‪ .‬רק ‪.‬וויעט' דאם זיין בחום סיום‪ .‬אזי״עס ‪,‬וועט‬
‫קונ!ע'ן ךער טאג'ראם‪,‬ער וועט בךקען )וי אהויבץ ! )‪1‬ץ( כחום סיום ‪ .‬רבי ישמעאל ך‪,‬אט‬
‫נילערי‪5‬ט קחום היום ‪ .‬רען יךער טאג ‪.‬איז ךערראךעטט ״‪ .‬ךאם טיינט טען "ךי ‪.‬יעקסטע‬
‫‪ $‬ן ה אויפין טאג‪ .‬אינ ןחם קשםש ןג§ם‪ .‬עז די ווהן איז ווארעם גיוואךין איו ךער'‪5‬ן‬
‫צו גאןגען‪ .‬דאם איי גייוען ךי פעךטע*‪$‬עוז אויפץ ^ א ג ‪ .‬קרע;ט דעיריטךךש דו'זאגםט‬
‫ךאס איז גיויע; ךי פעךטע שןךז' אויפץ ‪£‬אג ‪ .‬טאטער איו יראם גריק ךיי יעקסטע‬
‫אויפץ טאג‪. .‬עשעךטידער טדךש עז עם שטייט רען ךער טאג האט זיך ךערייוארעקזט‬
‫ראס מייג ט מען'דיייעקישטזנ ש;ןה‪ .‬פרעגט ךער מדרש ^אסער ^אר ‪.‬קעךט רען ךער^טאג‬ ‫‪:‬‬

‫ןאט ךך 'ךער ווארעמיט "מיינט מען ךיי' פיעךטע ^ןןת ארפין טאג‪ .‬אוגיאז ךי זיוה! האפ‬
‫ןיך ךער ווארע^וט אייי ךער' קי צונא;נען'טייץט טען ךי יעקן!טע ןו״עה ‪. .‬ע}§עךט רער‬
‫מדרשי‬
 ‫מ ח‬ ‫פ ר ע ה‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫פדר‬
‫צל תחתיו ‪ .‬איר ינאי ניקב נקב םגיהנם והרתיח כל העולם כולו על יושביו לשעת‬
‫קלה ‪ .‬אסר הקביה )טז( צדיקים בצער והעולם בריוח‪ .‬הדא אמרת שהחימום יפה למכר‪: .‬‬
‫)ט( אמר עד שלא מלתי היו העוברי' והשבים )יז( באים אצלי‪ .‬איל הקב״ה עד שלא‬
‫מלת היו ב״א ערלים באים אצלך ‪ .‬עכשיו אני ובני )עז( פמליא שלי‪.‬ננלים עליך‪.‬‬
‫הה׳ד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים )יט( נצבים עליו ונו׳ ‪ .‬וירא בשכינה‪ .‬וירא‬
‫במלאכים ‪ .‬איר חנינא שמות חדשים עלו מבבל ‪ .‬ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים‬
‫מיכאל רפאל ונבריאל ‪ .‬א״ר לוי אחד נרםה לו בדםות)כ( סדקי‪ .‬ואחד בדמות)כל(( נווטי‪.‬‬
‫ואהד בדמות )ככ( ערבי ‪ .‬אמר אם רואה אני ששכינת ממתנת עליהם אני יודע שהן‬
‫בני אדם גדולים ‪ .‬ואם אני רואה אותן חולקין כבוד אלו לאלו אני יודע שהן ביא‬
‫טהוגגין‪ .‬וביון)כג( שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן ביא םהוננין‪) .‬כל( א״ר‬
‫אבהי אהל פילון של איא )כה( םפולש היה ‪ .‬ר׳ יורן אסר כהדין)כו( דרוםילוס‪ ,‬אסר‬
‫‪w‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נ' פעמיה‪ ) :‬נ ( סמך‪ .‬פירש״׳ מוכר פש‪) :‬נא( גיוטי ‪-‬‬ ‫השמש לנו סוא סס נו׳ שעיש השמש והצל המיס נאי‪:‬‬
‫מנסינ סכפינס ‪ ) :‬נ נ ( ערני‪ .‬ישמעאל‪ ) :‬נ נ ( שראס אוהו‬ ‫)עז( בילקוש ורש" נרס לזיר! וס נלער פירש" שמנתו טאנס לו‬
‫מילון׳! ננו־ אלי לאלו ושניגס ממסנמ להס ידע שהן נ‪:‬׳‬ ‫!הסיס רפואס גי מוענ שיהיה סעולס נ‪5‬ער וסוא נריוח נדי‬
‫אדס וגי'‪ :‬ה״נ )נד( א״ר אנהו פלן של א״א נו׳ פי'‬ ‫שההופא מנסו ועוד שלא •שדמו אוסו עונריס ושניס ‪:‬‬
‫הערוך מקומו כלומר אהלן! ) נ ה ( מפולש פירש״י פתוס מפר‬ ‫ס״נ )יו( נאיס אללי‪ .‬נלומר ומשמלסי איגס נאיס אללי א״ל‬
‫לדדיו !לפיכך וירא וידן וגוי« )נו( דרומילוס‪ .‬פי' הערוך‬ ‫סקנ״ס נוי עד ערליס נאים אצלך נו׳ ‪) t‬׳‪ (n‬פמליא‪'« .‬‬
‫תונס‬ ‫סערון וזיל ו )ינ‪ (1‬נלניס עליו ונו׳ נרסינן ודריש ףרא יירא‬

‫מדרש יוד אזוי‪,:‬קענםטו זאגין״״אז״ךער טאג ןאט־ךך״ךער יואךעסט מיעט ‪.‬מען ךי פעךטע‬
‫^ ה ‪ .‬אין ךי פעךטע ש^ה איז ראך ךער טאג נאך ניט וןאךעם ‪. .‬עסי איו נאד וואךעם‬
‫ווא די ווהן איז‪' .‬ווארום ךי פעךטע שןנה ווא ‪.‬עם איז אשאטע; אייו‪.‬קאלט אונ ווא ךי‬
‫זוהן איו ךא אי! וואךעם‪ .‬אוג ידי‪.‬זעקסטעיישזזה איו אין אלע אךטער נלייך דןייס א‪1‬יף‬
‫ך' זוןן אוג אויף ךעם שאטען‪, .‬קעניםטו אנךעךש ניט ואנין נאי־ ווי מען האט פךיער‬
‫}ייאגט ‪ .‬ווי ךער טאג האט ךך ךעיד וויארעםט מיעט מען ךי ‪.‬זעקסטע ש‪:‬נה אויפי; טאג ‪.‬‬
‫זוען ךי זותן האט ךך ךער ווארעטט איז' רעד מן' צו'נאנגען "דאם מיעט טען ךי פעךטע‬
‫ש^ה ‪ .‬גאו־ ווא די זוהן האט גישיעט ךאךט איז דער מין' צו גאנגען‪ '.‬אונ ווא ‪:.‬גס י איי‬
‫גיוןען אשאטע; איו ך״ער מן נעבליביע; ליגען‪ .‬ךיייתנחומא זאנט״בהים היום'‪ .‬ווען ךער‬
‫טאג האט דך ךער ווארעמט'מיי?ט מען ךי צייט איין טאג וואסיקיין בשעפעגיש האט‬
‫גיט״קיין ^•אטען‪ .‬דאם איו ידי זעקםטע שעה אין טאג ‪ .‬רבי !נאי יאגט גאט האט גיטאבט‬
‫אלאך אין ניהנם איו אךוים נינאנגיען ךי היץ פון גיהנם אוג״עים האט אויף אקלייגע צייט‬
‫היים ‪.‬גיכואכט ךי גאגצע וועליט מיט ךי איעוו^תגער‪ .‬גאט האט גיואנטיךער צריק‬
‫אברהם האטי צער פון דיי מילה אינ ךי גאגצע וועלט״ךצען פריילאך ‪ .‬ךךיבער האט גאט‬
‫ןזיייס גימאכט ךי וועלט‪ .‬ווארום דאם !וארעמקייט' איו גיט צו אמכה ‪,‬עס !אל געשודגט‬
‫ןעהיילט וועלין‪) :‬ט( אסר ‪ .‬אברהם האט'גיזאגט איידער איך האב טיך געמלת פלעיןין‬
‫ךי דורך ג‪.‬יי‪.‬עךם אריין קוטען צו מיר‪ .‬אבער איצט טאםער וועלין די שיין גיט קו§ען‪.‬‬
‫ןאט ;אט גיייאגט צו אבריהם אייךער ת 'האםט 'ךך ‪.‬געשלת' יעגען צו ךיר }עקימע;‬
‫^ענטי&ין ניט }עמלתה ‪' .‬איצט אז דו ןאיזט ךך געמלת וועל איך קומען צו ךיר ?יט‬
‫‪8‬ייגע מלאכים‪ .‬ייי ךער פסוק יאגט אבךהם ןאט אוייף גיהויבין ייעע אוי;ין אונ האט‬
‫גייעהן ךריי םעג^זין שטיןען ‪,‬געביין אים ‪, .‬ער האט ‪.‬גיועהן ךי שכעה ‪;.‬נר האט גייעהן‬
‫ךי מלאכים‪ .‬ךבייהניןאיזאנט ךי‪.‬נעמען פון די חדשים ז?גנען אויף ןינאגגען פון בבל‪ .‬ריש ןי״קיש‬
‫יאגטיךי געמען פון ךי מלאכים מיכאל רפאל גבריאל האבין אוייך ךי יוךיין געוואסט אין‬
‫^ ל • ךבי לוי ^אגט אייגער' פון ךי ךךיי' ןאט איים גיועהן וך אבעקער ‪ .‬ןעריאגךעךעד‬
‫י‬
‫)יי ע^יפער‪ .‬ךער ךךיטער ווי אכיאבןער‪ .‬אברוןם ‪£1‬אט גיואגט עי א‪1‬י ליעל יעק! לי‬
‫שכינה‬
 ‫בראשית קצח‬ ‫ייאפרשהמת‬ ‫סדר‬
‫אס אני רואה אותן שהפליגו »ת דרכם להתקרב דרך כאז אני יודע ׳טחן באין אצלי‪.‬‬
‫כיון שראה אותם שהפליגו סיד וירץ לקראתם ספתח האהל וישתחו ארצה‪ .‬ויאשר אדני‬
‫אס גא םצאתי ת ן ‪ .‬תגי רבי חייא )ס( לגדול שבהם אסר זה מיכאל‪) :‬י( יוקת גא מעט‬
‫םים‪ .‬ר׳א בשם רבי סיםאי אטד‪ .‬אסר הקביה לאברהם אתת אמרת יוקת נא מעט מים‬
‫הייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולע־ל‪ .‬ההיד )במדבר כא( אז ישיר ישראל את‬
‫השירה הזאת עלי באר ענו לה הרי בטדבר‪ .‬בארץ כנען מנין )לברים ח( ארץ נתלי טיס‬
‫עינות ותהוםות יוצאים בבקעה ובהר‪ .‬לעיל מנין תיל )זכריה יל( ביום ההוא יצאו םים‬
‫חיים מירושלם‪ .‬אתה אמרת ורחצו רנליכם חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב‬
‫ולעיל ‪ .‬במדבר מנין שנא׳ )יחזקאל טז( וארחצך בשים ‪ .‬ביישוב מנין שנא׳)ישעיה א(‬
‫רחצו הזכו ‪ .‬לעיל מנין שנא׳ )שס ד( אם רתץ ה׳ את צואת בנות ציון‪ .‬אתה אמרת‬
‫וחשענו תתת העץ חייך שאני פורע לבניך כוי‪) .‬תהליס קה( פרש ענן למסך הרי במדבר‪.‬‬
‫בארץ מנין )ויקרא כג( בסוכות תשבו שבעת יטיס ‪ .‬לעיל מנין שנא׳)ישעיה ־( וסוכה‬
‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬
‫כ הונ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫‪m‬‬ ‫ומנה גדולס! )כז( לגלול שגם! כיי‪ .‬מולא נתינ אלוני הטי! ‪ mo‬לשי; רנים אלא ניןמן ‪»6‬נ‪ 1‬ולא אמי‬
‫שכינה וואךט אייף די • וחני איך ייים‪.‬ען עז״^״יזעכען״^י?•! ‪5‬ייט‪ 7‬אינ^ז~>*יןז~חוע^‬
‫זעקןךיניבען כבודאיינער צום א?ךעךץ‪'.‬ייעל איךוך״סען אייזייייענען ארענטליכע טענטשץ‪.‬‬
‫ווי א^ךהם האט גיזעק או דיי גי?ען כבוד איינער צום אנךערץ האטי‪.‬יער געייואיסיט ‪«$‬‬
‫ויי זענען אךע נטליכע טענ‪.‬טשץ • ‪.‬ךבי אבהי זאנט ראם גיציאהלט פו; אבךהם אביגו איו‬ ‫‪:‬‬

‫ןיווען אדיין אויג ארדס צו‪;.‬יין פון אלע דיטץ ‪' .‬ךבי יורן ואנשי ראם ניצאתליט איז ניווען‬
‫}‪.‬עתאקט אווי וד אךרוטילום ואךדסער' גאםט הויויםיט פיר טייךען אין יערער'ךיט אטיח״‬
‫א^ךהם האט גיזאגט אויב איך'יוזמי זעהןיךי גייען אוועק פוי; גלייכיןיוועג צו ךער דיט‬
‫ייא היין שטוב איי‪ .‬ייעל איך יייסע; אז י‪:‬י ‪;.‬י;ען צו טיר‪ .‬ייעל איך זיי ביין אנטקענין‪.‬‬
‫ווי אגןרהם ןאט ‪!;3‬על!ן ךי גימץ אויעק פו; ווענ צו זיין ‪#‬טוב‪ .‬איז‪ .‬ער באלדיןילאפין‬
‫־‬

‫פון טיר פץ זיין גיציאןלש ‪.‬נענען 'ךי אונ ןאט ךך ‪.‬גיבוקש צו ךי'‪.‬עךד ‪ ' .‬א ו נ האט‬
‫ןטא;ט מיין האר אויב 'איך וןאב גיפוגען חן אין דייגע אויגי; זאלםטויגייט איועק טין•‬
‫רבי חייא האט גילערו;ט צום גרעסטץ 'פון די האט אכךהס ראס נייואגט ‪ .‬דאס איז ךער‬
‫‪3‬לאך ;!יכאל ‪) :‬י( ייקח‪; .‬אלי ניניו^ע; וועךין אביםוליוואםער ‪. .‬ךבי אלעוך האט ;יזאנט‬
‫פץ רבי סיכןאיס ווענין נאש האט ;יוא;ט צו אכךןם דו האקשיניזאנטייעס ואל ^ינוטיען‬
‫וועךין אכיםול וואםער ‪ .‬איך שוועד ביי' דיין לעבין או איך ייעל ךאם' בצאהלין צו דיינע‬
‫קי;ךער אין ךער םןץר אוג אין בעוואהנטע אךטער‪ .‬אונ ייען משיח וועט 'קוםען‪ .‬דעי‬
‫^סוק זזן;ט דאטאלים האבץ ךי יורץ נעויוננע; ידעם ‪;.‬עיאנג אונ *ןאבין' ;ידאנט' גיי אוץ*‬
‫*־רו;ק ידאס איז'ךער ‪#‬טיץ וואס איז געילאנגע; ;זיט ךיי יידן אץיךער מךבר אונ פון‬
‫^‪-‬יס איז ‪.‬נענא;‪;.‬ע; וואקעח‪ .‬אין לאנד'^נעןי^איז אויך ניווען וואםעיר‪ .‬וךיךער ‪peg‬‬
‫‪,‬אנט איך וועל' ךיר ‪.‬נעיבין אלאנך טיט טיייכין וואםער נןוואלין אונ *!'בנרונדען וןאם ‪5.‬י‪.‬י‪.‬ען‬
‫ארוייס פץ טאןלץ אונ פון בעךנ'‪ .‬ווען משיח וועט' קומע; זאןט אוץזיךער פסוק אי; דעט‬
‫‪$‬אג וועלץ ארדם ן\ין קוועלע;ךי;ע' וואםער פץ ירושל‪:‬ם* 'נאך ן א ט }אט ;יזאנט צו‬
‫‪:‬‬

‫עבךןם רו ןאטט }ייא;ט צו ךיי מעגששיין איר ואלט וואשין אייעךע פים‪£ .‬יך שווער‬
‫ביי דיי; לעבין 'אז איך' וועל ראם ביצאהלץ צו ךיינע קיגךער אץיךער מדבר אונ״א־ן‬
‫‪$‬עוו«ד!נטע אךטער אונ מען משיח וועיט קושען‪ .‬י ווי ךעיר ^סוק יאנט אייך ן א ב ךיך‬
‫גיוואשיץ' מיט י ייאסער אץ' ךער מךבר ; גאך זא?ט ךיער פסוק וואשט' אייך אפ אוג‬
‫‪9‬א?ט אייך ריין‪.‬יוק איר ך‪;1‬ט גאך אין ארץ ‪.‬י?}רא'ל‪ .‬גאך יאגט דער״ןסוק נאט וועט‬
‫א?ו‪,‬יאשין ךי טיסקייט פץ ציו"; ם טאכטער ויען טישיח וועט קומען‪" .‬נאך האט נאש ‪.‬גיי״אגט‬
‫ציי^^ךןס דו ןא?!ט }ייא;ט צו ךיי פע;נזשי; איר יאילט עייך ‪$‬ן ^עהנען אונשער רעם‬
‫ביים‬
 ‫‪TO‬‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫יירא‬
‫בראשית‬
‫מהיר‪ .‬לצל יומם םחירב ‪ .‬אתה אסרת ואקחה פת לחם חייך שאני פורע לבניו־ וכי׳‬
‫בארמ‬ ‫)שמות טז( ויאמר ה׳ אל משח הנני ממטיר לכם להם מן השמים הרי במדבר‬
‫מנין שנא׳)דברים ח( ארץ חטה ושעורה‪ .‬לעיל מנין)חהליס עב( יהי פסח בר יארע‬
‫כך כתיב ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך ובו׳‪) .‬במדבר יא( ורוח נסע‬
‫מאת ה׳ ייני שלוים מן הים הרי ב מ ד ב ר ‪ .‬בארץ מנין)פס לב( ומקנה ר ב היה לבני‬
‫ראובן ‪ .‬לעיל מנין שנא׳ ־)ישעיה ז( והיה ביום ההוא יחיה איש ונו׳ ‪ .‬כ ך כתיב והוא‬
‫עומד עליהם ‪ .‬חייך שאני פורע לבניך ונו׳ • )שמוה יג( והי הולך לפניהם יומם בעמוד‬
‫ענן לנהותם הדרך הרי במדבר ‪ .‬כארץ מני] שגא׳ )חכליס פב( אלהים נצב בערת א ל ״‬
‫לע ל סגין שגא׳)מיכה ב( )כח( עלה הפורץ לפניהם וגו׳‪ ) :‬י א ( ואקחה פת לחם וסעדו‬
‫לבכם אחר תעבורו ‪ .‬איר יצחק בתורה וכגביאים ובכתובים מציגו דהדא פיתא םווגיתא‬
‫דליבא ‪ .‬בתורה מניין ואקחה פ ח לחם וסעדו לבכם ‪ .‬בגביאים )שופטים יט( סעד ל ב ך‬
‫ת‬ ‫פ‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫ט ח נ ו ת‬
‫מכס לגדול שננילס ‪ ) :‬נ ח ( "לס " י י ן וגוי‪ .‬גיסי׳‬ ‫לאחד‬
‫^ ^ _ _ ״ ‪^ _ . . .‬‬ ‫איך עןוןער ביי‬ ‫בוים‪.‬‬
‫ךער פסוק יא?ט נ‪,‬אט האט פאש?ךייט אויאלקץ צו בשיצקאוייף ךי יוךיןיאץ' רער מדברי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫נאך האט ‪.‬גייאגט גאט איר יאלט זיצען ‪.‬איין סוכות זייבען טעג אין ארץ'ישראל <אונ אץ‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫אןן־עךע לע;ךער זןם זאל א‪1‬יף אייך !ישיצען>‪ .‬נאך האט נייאנט נאט אי משיח רעט קומען‬
‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫וועט ייעךין ‪?.‬עםא?ט סיכות ‪.‬עם זאל דין איין בעשיציננ אויף אייך פץ די היץ‪ .‬נאך‬
‫האט נייא?ט גאט צו א?רהם דו ןאםט ‪.‬ניזאנט איך ‪.‬ייעל נעטען אשטיקול ברויט נעבץ‬
‫י‬
‫ל ^ ? ׳ ? י ‪ • 1‬איך שיועד ביי ךייןילעבין אי איך ייעל נעביין ברויט צי יייגע קינדער‬
‫אץ ךער טךבר אמ אין אךץ ‪.‬ישראל אונ רען משיח" וועטיקוטען י‪ .‬אין דער מדביר האט‬
‫•ןאט גייאןט צו משה איך רעל מאכץ ךעגעןען צו אייך בירויט פץ היטעל "לראם * איו‬
‫ךער ט ף ‪ .‬אויף ארץ י^ראל האט נאט נייאיגט ךאם איי'אלאנד טיט ווייץ אוג טיט‬
‫}‪.‬ער^טין‪ .‬ווען משיח וועט'קוםען ן א ט ‪ 0‬ג ט גיזיאגט^עם עעט״נימערט'וועריץ קארץ אויןן‬
‫די ע ר ר ‪; .‬אט ן א ט נייאנט צו ‪.‬אברהם דו' ביוט 'ןילאפץ צו דיי א ק ם ץ ' ג ע ב ק‬
‫?־לייש ך י מע נ?‪1‬שין ‪ .‬איך עןווער ביי דיין לעבי! איך ייעל נעבין 'פלייש י צו ריינע‬ ‫‪:‬‬

‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫ע ר‬ ‫ן ‪ 5‬י‬ ‫? ן י נ‬

‫ישראל איני רען' משיח 'וועט "קוטע! ‪ 1‬״ אין‬ ‫?‪ " ?1‬י‬ ‫י‬ ‫י ־‬
‫ךער םךבר הט גיצויגין אוויגט פון גאט אוג ן א ט גיםאכט' פליהען פייג״יל פון ים‪ .‬אין ארץ‬
‫ישראל איי גיווען פיל בהמות' צום שבט ראובן אונ ןד ליאונ צו ידי איבערינע שבטים ארך(‪.‬‬
‫מען משיח וועט קוטען וועלין מענטשין ךך רער נערי! מיטקעלבערלאונינאךייאנדערעכהמת(‬
‫נאט ן א ט ןייא^ט צי אברהם די בייט נישטאנען נעבין די טעניטשין ייי צו *בעדי״נען^איך שויער‬
‫ביי דיין לעבין אז איך ייעל ‪#‬טיץ נעבץ ‪1‬ייגע‪.‬קינךער אץיךיער כ!ךבר אוני אין אריץ ישראל‬
‫אינ)יען ?שירו ;ועט קומע;‪ .‬אין רער מךבר שטייט';אט גייט פאר די* ביי טאג' טיט' איואלקין‬
‫ויי אךיל ד י מ ויייךן די ייעג‪ .‬אין' ‪£‬ךץ'ישראל שטייט גאט שטייט״געבץ די געטליכע יורישע‬
‫פאר ‪1‬א?לו«‪ .‬ווען משיח ךעט קוטען זאנט ךער פסוק ךייער פלךיאיי'ניינאנגען" ‪6‬אר זיי‬
‫אוג פאךאויס <!ןאר רעם מלך> וועט זיין }אט‪) :‬יא( <ואקחו«‪ .‬אברהם האם נייאנט « ת‬
‫‪:‬‬
‫‪ W‬ייעל }עשק א^טיקיל ךרויט וועט איר אונטיער לעהנען״אייער הא'רץ דערנאך‬
‫ןועט איר ץ אדערווענ‪ .‬ךבייןיחק זאגט אין ךערתוךה אמ אין נביאייט אמאץיכתובים‬ ‫‪5‬‬

‫‪:‬‬
‫ןעפמען היי אז ברויט לעןנ‪.‬ט אונטער דאם וזאךץ‪ .‬אץ ךער תודה שטייט איך'וועל •‬
‫אשטי‪.‬קיל ך י י ט אונ איר וועטיאונםער לעהנען איייעריהארץ*‪ .‬אין"נביאים שטייט"לעהן‬
‫אונטעד ביין סאךץ ‪9‬יט א‪#‬ט‪:‬קיל ברויט‪ '.‬איין כתיבים שטייט ברויט ;עהגט''איונטער ךי‬
‫ניאןץפון ?זע^ש‪ .‬ן ב י אחא זאןט‪/‬עס ?י^יט ‪3‬יט וסןנת' לבבכם‪ .‬לעהנט אונטער‬
‫הארציגר‬
 ‫בראשית קצט‬ ‫וירא ©־שד‪ ,‬ס ח‬ ‫פרף‬
‫פת ל ח ם ‪ .‬בכתובים )יזהלים ק־( ולחם לבב אנוע יסעד ‪ :‬איר אחא וסעדו )כט( לבבכם‬
‫אכ׳ב אלא וסעדו לבכם ‪ .‬הדא אסרת אין יצר תרע שולט בסלאכים ‪ .‬היא דעתיה דר׳‬
‫חייא ‪ .‬דא״ר תייא)ל( שיתו לבבכם לתילה אכ״כ אלא לבכם הדא אסרת שאין יצ׳ה שולט‬
‫לעיל • י ) י ‪ 0‬כי על כן עברתם על עברכם‪ .‬א״ר יהושע ם יום שברא הקב״ת את עולםו‬
‫הייתם םיופנים לבא אצלי ‪ .‬כי על כן עברתם הםריא )לא( יהי כן ה׳ עטכם ‪ .‬ויאסרו‬
‫כן תעשה כאשר דברת ‪ .‬אשרו אנו )לכ( אץ לפנינו אכילה ושתית‪ .‬אבל אתה שיש‬
‫לפניך אכילה ושתית כן תעשה לעצמך כאשר דברת ‪) .‬לנ( יהי רצון שתזכה לעשות‬
‫עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתליר לך ‪) :‬יג( ויסהר אברהם האהלה אל שרה ויאםד‬
‫טהרי ‪ .‬רבי אביתר אסר תשע סאין אפתה‪ .‬שלש לעונות שלש )לד( לחביץ ושלש לסיני‬
‫סלוטםיח‪ .‬ורבנן אטרי שלש‪ .‬אחד לעונות ואחד לחביץ ואחד)לה( לסלוטטיה‪ .‬לושי‬
‫ועשי עונוח • חרא אסרת פרס חפםח הוה ‪ .‬ר׳ יונה בשם ריח בר חנינא היא שדבר סין‬
‫חיא טדבר אלוש םאיוו וכוח זכו ישראל שניחן להם טן בםרבר ‪ .‬מכוחו של אברחם‬
‫שאמר‬
‫כהונה‬ ‫ות‬ ‫מתנ‬
‫ונו*‬ ‫לפנינו נ ו ׳ ‪ .‬ריק מוסיי ליס למנתנ נ! געשה כאשי‬ ‫שיפיס יקיא ו ע ט ר מלנם לשניסש וי״ו נראשס! )ננו( לבננה‬
‫לכסע־נ פה אסן יכתנ ‪ p‬שעשס משמע ;עצמן תששס נ! ‪1‬‬ ‫משמע בכי לבבית יצר שונ ויצר הוע לננס משמע לנ אמד‪:‬‬
‫)לנ( יהי רציך נ י ׳ ‪ .‬ז״ק הנ׳ מנאשר ז נ ו ת שהוא מייסר‬ ‫)‪ 0‬שיסו לננס לחילה‪ .‬קרי ניה למולה לשו! מחיל יורשי‬
‫לומר שעול יעשה כן לעתיד נכיוציד צו נ! זכר ‪s‬‬ ‫ד ו ‪ /‬עתיד י‪-‬קנ״ס לעשית מסול ל־נדיקיפ יאי אין יצר הרע‬
‫)לד( למנין מין מאכל מפירורי למס נילוש יחד ודייר‪ ,‬מדכתיכ‬ ‫שילש נעילס ועיין בויקרא רנה סיף פרשה "א ‪) :‬לא( יהי‬
‫לושי‪) :‬לה( מלונומיס גס סיא מין מאכל ודייק מוכתינ יעפי‬ ‫נן ס וגומר‪ .‬ויהיה ני על נן נניתותא שטדאי ע״כ ענרסש!‬
‫שסיס‬ ‫יהי כן ה ׳ ‪ .‬פי׳ ל' אמת וכן יהיה פירושו נ א ן ! )לנ( אין‬

‫הארצער‪ .‬נאר ‪.‬עם שטייט )סערו לבכם ‪. .‬לעהנט אונטער אץער קאךץ‪ .‬פון" ראנען״וןי״סי^יר‬
‫אז מלאכים האבץ ניטהןיץ‪.‬יצר'ה;ע‪ '.‬האבץ ךיי נאי־ איין הארץ‪ .‬אווי' יאנש ךבייודיא‪ .‬ווארום‬
‫רבי הי יא האט ניואוןט ‪.‬עם שטייט ניט שיתו לבבכם ‪,‬להילה‪ .‬טוך‪.‬ט אייערע' האךצער צוט‬ ‫ז‬

‫טא?ץ‪ .‬נאר עם ששייט טוהט אייעיר הארץ צום "טאנץ‪ .‬פון‪:‬דאנען )יייםיןיטיר אזיווקטשיס‬
‫ייעט קוטע; ויעלי; טענטשין' ניט האבץ ‪.‬קיץ‪.‬יצר הריע אינ גאטיוועט טאכץ אטאנץ פאר ךי‬
‫י‬
‫ןןךיקים אינ יןי ויעלי; טאנצ‪.‬יןי‪ ):‬ב()כי‪.‬על כן(‪ .‬ודיל איר זענט גי^אננען פאר ביי אייערקנעכט‪ .‬רבי‬
‫להושע וא;ט אקףהם האט ‪.‬נטאנט צו ךי טענטשין פו; רעם טאנ וואם נאט האט בשאפין'ךי‬
‫וועילט ‪,‬זקט איר נןווען ‪,‬אנניבךייט איר "זאלט קוטע; ציוסיר‪ .‬כי‪.‬על כ;‪..‬עברתם איז אזויווי‬
‫יהי יכן ה׳ ע מכם‪ .‬פךעה האטיניזאגט צו מ^ח יהי כן ת• עמכם זאל אזר' אשת נאט דין טיט‬ ‫י‬

‫אייך‪ .‬איז בן ךער' טייטש ‪.‬אג‪:‬ת‪'.‬אזוי מיינט מען בי על כין עבךך‪1‬ם‪.,.‬עם'איז אמת או איר‬
‫האט ניךאופט ניין נעבין א;יער ‪.‬קנעכט ‪. '.‬זיי האבין ‪.‬נראלט 'צו אברהם כן ו;עשת כאשר‬
‫ךבך^‪ .‬דו' אליי; פאר זיך‪.,‬קענפטו' טאה; אווי ווי דוא האםט' ניךעט‪'. .‬ייי ךוא?ין 'נימיינט יפאר‬
‫אוניו ‪.‬נןענסטו ךאם אלץ ניט טאה;‪ .‬וויארום סיר‪.‬עםץ ניט אונ טךעקען ‪3‬יט‪ .‬אבער רו ראם‬
‫דו‪,‬עםט'אונ טךיננןםט״קענםטו יפאר‪.‬ייך אוד טאהן ווי דו ףאסט'נירעט‪ .‬נאט זאל נ‪.‬עבין‬
‫דו;אלסט זוכה דיין י צו םאכץ נא־ ‪.‬אםעוךת צו רעים בן זכר ראם שרה וועט דיר גיבארין ‪1‬‬
‫)יג( )וימהח‪ .‬אברהם האט ניאיילטיאךיץ צו ניץ אץ רעם ניצאהלט צו שרה אונ האש‬
‫ניואנטיצו איר איויףנעשודנט ‪.‬יאלסטו נעםען שלש םאים״קסח סלח‪'.‬ך!יי מאסטעהל‪ .‬רבי‬
‫אביוזר זאנט שךה האטי גייבאקט' ליין מאם םעהל‪ .‬פץ ךךיי טאם האט זיא נעטאכט קוכונס‪.‬‬
‫פץ ךריי מאם הט ו‪.‬יא ניטאכט חביץ לקוכונם מיט בוימאייל(‪ .‬פוןךריי מאם הט ויא ניטאכט‬
‫מלוטטןה לקוכונם ייסע מיט האניג( ‪ .‬די רבנן ואגץ שרה 'האט ניפאל!ט ךריי מאס‬
‫קועהל'‪ .‬פץ איין' מאש האט ךא ניבאקט קוכונם‪ .‬פץ איין מאם האט ךא ניבאקט היביץ‪ .‬אוג‬
‫פץ יאיץ מאס האט זיא נעבאקט טלוטניה‪ .‬אברהם האט נטאנט צו שירה ‪.‬קנעט אינ ‪8‬אך‬
‫קוכונם‪ .‬פון דאנען וריסי; מיו־ אז'ראם איז גייווען פסח‪ .‬ךי קוכונס‪.‬זענען ניווע; מזיה‪ .‬ךבי‬
‫יונה י תאט ניואנט פו; רבי חייא בר הנינא ם וועגי; מדבר סי! איו' מדבר אלוש ‪ .‬ער ווערט‬
‫‪ .‬־ ג‬ ‫‪T‬‬ ‫•;־ז‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫•;‬ ‫־•׳'יו‬ ‫‪:‬־יי‬ ‫**‬ ‫• *‬ ‫‪• v‬‬ ‫י‬ ‫• ז • ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬
‫נירזפץ‬
 ‫וירא פרישה מ ח‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫שאפר לושי ועשי עונות ‪) :‬יד( ואל הבקר רץ אברהם ‪ .‬איר לוי רץ )לו( לקדם אותת‬
‫אומה שכתוב בה )הישע י( ואפרים עגלה מלומדה אהבתי לדוש‪ .‬ויקח בן בקר ‪ .‬יכול‬
‫גדול תיל רך אי רך יכול הסר ת״ל וטוב‪ .‬ויחן אל הנער‪ .‬זה ישמעאל בשביל לזרזו‬
‫במצות‪) :‬טןי( ויקח חמאה וחלב‪ .‬איר חניגא המעולה )‪1‬ז( א׳ טס׳ בחלב והבינוני אחד‬
‫כשי והקיבר א׳ סכי‪ .‬ר׳ יונה אסר הםעולח אחד םק׳ בינוני אחר סס' )לס( והקיבר א׳‬
‫פכי‪) .‬לט( ופת היכן הוא אפרים מקשאה תלמידו דרים משום ריס אמר פירםה נדה ונטמאת‬
‫העיסה‪ .‬רבנן אמרי )ם( אפי׳ פת הביא לפניהם‪ .‬םה אם דברים שלא אסר הביא‬
‫לפניהם‪ .‬דברים שאסר להם עאביי‪) :‬טז( והוא עומד עליהם‪ .‬הכא את אסר והוא‬
‫עומד עליהם ולהלן אפר נצבים עליו • אלא )מא( עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו כיו;‬
‫שיצא ידיהם והוא עוםד עליהם‪ .‬אימתו מוטלת עליהם‪ .‬מיכאל סירתת‪ .‬נבריאל םירתת‪.‬‬
‫ד׳ תנהוטא טשים ר׳ אלעיר יר׳ אכין בשם ריס םתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסה‪.‬‬
‫למעלה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫סינ; היא‪ .‬נלייור לא היוני שהניאתי‪) :‬גו( אפ" פת‬ ‫שהיה לי לומר לוםי עיגיש « )לי( לקום אומה אומה נ ו ׳ ‪.‬‬
‫םניאה‪ .‬אע״פ פלא היוני נפסיק ‪) :‬מא( ‪£‬ל פלא יצא‬ ‫פייש"׳ להקדס להם ל נ י שהיי מסנפו׳! ני וה ישמעאל‬
‫'ליהס‪ .‬קולס פילא ׳"מ עמהס להנגיסס ולהאנילם ולהפקיתש‪:‬‬ ‫היא הידעה של הגעי קל״ק ‪) 1‬לו( אחל מם' ‪ .‬גן החלנ‪:‬‬
‫מסלא נ י ׳ ‪ .‬םמשל אמר אס גנגשת לעיר לן במנהגה ‪:‬‬ ‫)לח( יהקינר‪ .‬פי' העריו לנר סשילת גקרא ק י נ י ו ) ל ע ( יפת‬
‫כית‬ ‫פ‬ ‫‪3‬‬ ‫ו‬
‫ןיריפץ'ימיט ?‪.‬י‪.‬יי עזםמ• מ! ״* ^י*י• י! גיעל?יז י‪^^ .‬ן^'"ייך‪1‬י^‪5‬ימע‪^5"7‬זאל‬
‫ךיגעבין מן אי; ךער טךבר‪ .‬אין רעם זכית פו; אביהם‪ .‬ויאס ערתאט גייאגט לושי‪.‬ועשי‬
‫עוגיות‪..‬קנעט אונ מאך קוכו^ס פאר ךיגע?ט‪ .‬דוךך רעם ייאךט לושי האבץ ירי זיכה ניויק‬
‫מען ואל די געבי; טן אץ אלוש‪ .‬לישי אוג אלוש' איויאגלייכעיר וואךט )יד( ואל הבקר ‪.‬‬
‫צו ךי אקםי; איו אברהם גילאפין‪, .‬רבי לך יא;ט אבךןם איי' גילאפיי; פאר האלטין ךייפייגד‬
‫יןי ואלין' ניט קוםע; אויף ראם פאלק ‪.‬ראם ביי איר שטייט אפך‪:‬ם איו וויי אגעלערונטיע‬
‫קאלב ראם האט ליכ צו ךךעשין ובבואה‪ .‬האט גיוואלט אברהם אז ךער' זכות ראם עד‬
‫גיט' ף פלךש פון רעם אקים צו ךי גע?[ט יאל דאסיפאר יזאלטין אי ךי פיינד ואלי; ניט‬
‫‪,‬קעגע; קויןען ארף ךעם §'אלק ראם איויגע^ליכען צואקאלכ‪'.‬ך'אס יעגעןךיגעקינדער רער‬
‫‪W‬ייבען אגךו'יסץ אקס ‪ .‬שטייט''אץ‬ ‫י‬
‫‪5‬‬ ‫שבט א?‪ . :‬י ‪ . ,‬י ?> ‪•?? £ ? .‬י י ‪^ 1‬‬
‫ט‬ ‫ו‬ ‫‪v‬‬ ‫‪m‬‬ ‫אפ‬ ‫ע‬ ‫י ם‬

‫פסוק רך‪ .‬איונגען אקס‪ .‬אויב איי^ען וואלט אייך מיינען אםיאנערי;• שטייט אי; פסוק וטוב‪.‬‬
‫אנוטען‪ .‬אכךהם האט ניגעבין דעם אקס יצום יו;ג‪ .‬ראס םיינט מק «'‪.‬ישמעאל‪/. .‬גר זאל‬
‫ז‬

‫איםי נערייגען צו כפאסן טךח ‪-‬י )ט‪< 0‬ר_קח>‪ .‬אבךןם האט ניניוטען פיטעי־ימיט מילך‪ .‬רבי‬
‫חגינא' זא?ט גוטע פוטיער איי איעכזךג הלק פון ךיי מילך ‪ .‬טיטעלע פוטעיר איי' אפעךצינ סלק‬
‫פון ך טילך‪? .‬ךא?!טע פוטער איז אץךא^יג חלק פון‪.‬די טילך‪.‬ירכי יוגה יאגט־יגוטע פוטער‬
‫איז י אהונךעךט' חלק פון ךי ‪.‬ט^לך'‪ .‬טיטעלע פוטער איז אזעכציג* חלק פון' די טילך‪[.‬‬
‫פךאםטע״פוטער איו א?וואנציג חלק פץ ךי סילף • רא איו ךאס ברויט ראפ‬ ‫‪:‬‬

‫אבךהם האט ‪.‬ג;יאןט צו בךייגגען' ‪ .‬אפחןם פכ!ש ‪ rf‬רער 'פ!לטיד פו; י רבי מאיר‬
‫האט גיז^ט פון רבי טאיר ס ןועגין שרה' 'האט גייעהן גדה איי" ךיי טייג טמא גיוואךן‪.‬‬
‫ך י ר^גן‪.‬זא^ין ברויט האט א בךןם ‪-‬ארך גיבריי^נט פאר‪.‬די ;עםט‪8 '.‬א'ךאך' ער הטי גיבךייגגט‬
‫‪:‬‬

‫‪8‬אר זיי ךי זאכץ וואם‪,‬ער האט גאר ;יט י גי^גט <?לייש‪ .‬פיטער אינ ‪ *. q^p‬ךיייאךייואם‬
‫‪.‬ער קאט ;יואנ ט )ןרויט( ןאט ‪,‬ער געורם ן״יברייעט § י ‪1‬ייא •י )ט‪ 0‬לוהוא(‪ '.‬רא שטייט‬
‫א‬
‫‪:‬‬

‫והוא עומד עליהם י‪ .‬אבךהם שטייט אייף ייי ‪ .‬י אונ" פךתגר שטייט נצבים' עליו ויי ששייען‬
‫אייף אים ‪}' .‬אר איירער ער האט גיטאףן די מ?וה צו'געכי‪'1‬י‪.‬יי‪.‬עםץ‪.'.‬זענ^‪.‬זיי'‪/‬ע^טאנע]‬
‫אויף אים‪ .‬העכער פון יאים‪ .‬יר ׳ך תאט שרן אפגיטיאתן ךי נזצוה‪..'.‬ער האטי ייי שרן‬
‫גיגעבץ‪,‬עםין‪ .‬איז‪,‬ער ףשטאנען אויף זיי וזעכער פץ די‪'.‬דין טוריאיאיו גייייע; אויף ייי• דעי‬
‫םןאך מיכאל האט טוראי גיהאט ‪ .‬רעד מלאך גבריאל ןאט מורא*;יהאט'‪".‬רבי תנתויטאיןט‬

‫גזאגט‬
 ‫ר‬ ‫בראשית‬ ‫וירא פ ר ש ה ט ח‬ ‫סךך‬
‫למעלה שאץ אכילה ושהיה עלה טשה לסתם ולא אכל שגא׳ )וכריס ט( ואשב בהר‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וסיס לא שתיתי‪ .‬אבל למטה שיש אכילה‬
‫ושתיה והוא עוטר עליהם תחת העץ ויאכלו‪ .‬וכי אוכלץ היו אלא גראין כאוכלין‪ .‬ראשי!‬
‫ראשון מסתלק‪) :‬ין( ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגי׳‪ .‬אל״ף ירד וייו נקוד לסיר‬
‫אינו נקוד אמר רשכיא בכימ שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב‪.‬‬
‫נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה‪ .‬כאן שהנקודה רבה על הכןב אתה‬
‫דורש את הנקודה איו אברהם‪ .‬א״ר עוריה כשם שאמרו איה שרה כך אמרו לשרה איו‬
‫אברהם י ) י ח ( ויאמר הנה באהל‪ .‬הה־ר )שופטיה ה( תברך םנשים יעל אשת חבר‬
‫הקיני מנשים באהל הברך‪ .‬ר״א ור׳ ששואל בר נחמן ר׳ אלעור אמר )מנ( מנשי דור‬
‫המדבר שהן יושביה באהלים שנא׳ )כמ־גד יא( איש לפתח אחלו‪ .‬ילםה תבירך םהם‪.‬‬
‫הן ילדו יקיימו את העולם ‪ .‬ומה היה מועיל להם שאילמלא היא כבר היו אבורין‪.‬‬
‫וכוי‬ ‫ר׳ שמואל בר גהשן אשר )מג( מן האמהות‪ .‬הן ילדו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) מ נ ( מן סאמסות‪ .‬שצנתנ נטלן אסל‪ .‬נשיס כיס נאכל‬ ‫) מ נ ( מגשי לוי סמלנר ‪ .‬ס ט י ו יעל ייסר מ נ ס ונשי ליר‬
‫נרנקס האהלס שיה אמי רחל ולאס ייצא מאסל לאס וינא‬ ‫כמדנר ל־קגיית םיו ועיין נמלרש תו ת נפהיק יפס את נתוצס!‬

‫גי;א;ט פו; רבי אלעוךס רענין אונ רבי אבין האט גיוא^ט־ ‪6‬ון'ן^יי״^ךיסיי^עןץי^ערי^ל‬
‫יא;ט רו בייט אריץ גיגאננעו אי; איםטאט ואלםטו גיי; 'אין איר פירוננ‪ .‬אויפי; היטעל י איו‬
‫ניטאקיץ״עםץ״קיץ טרעקע;‪ .‬רען' נ‪1#‬ה איו' ארויף‪,‬געגאגגען ארפין' היטעל האטי״ער גייט‬
‫גינעסי; גיט ני?רו נ‪,‬קען‪ .‬ווי משה האט נייאגט איך בין גיויעםץ אויפי; ביאךג פערצייג טעג‬‫‪:‬‬

‫אינ פעךציג נע;ט בי־ויט האב איך ניט גיגעםץ וואםער'ןאב איך גיט גיטרוגקיע; אבער‬
‫דא אויף ךער‪,‬עךד‪,‬ע?‪1‬ט ^ען אונ מען טרינקט‪ .‬איו אברהם גישטאנען נעבין ךי מלאכים אונטער‬
‫ךעם בוים אונ די האבץ)י^עסץ‪ .‬האבץ זייידעןגיגע‪9‬ץ‪ .‬נאר זןם היט איים ןיועה;ךי*די‪..‬עס ]‪'.‬וום‬
‫י‬

‫די האבץ &כיין }ילייןט אץ מייל איו פו; י דעם' נאד נישט' ןיווארץ! )ין( לויאםרו איליו(‪ .‬ךי‬
‫מלאכים האבץ ‪3‬י!א}'ט צו אט־הם א‪:‬ה ^ךה א^תך י ירא איי ביין וריב שריה‪ .‬רער אל״ף‬
‫ירד יא״י פון דעם ריארט אליו יענען געפינטולם'‪'.‬אונ דער למ״ד איו ניט״נעפינטולט )'אין‬
‫ךער ספר תורה איי ךא פינטעלאך אויףיךעםאיופון וואךט'אליו אונאויףדעםיל איוניקא‬
‫‪.‬קיץ פינטעלע!‪ .‬ךבי ש?עון'בן אלעור יאגט רא ךי ניט נעפינטעלטע אותיות‪.‬ייעגען מער ור‬
‫ך ‪.4‬עפי‪.‬גטעלטע יאל ‪9‬ען כךןטנן 'ךי ניט געפיגטעלטע אותיות י‪ .‬אונ ווא דיי געפינטעלטע‬
‫איהיות יענע; מער ווי די י ניט געפינטעלטע'‪/.‬אל' טען' דרשנן ךי נעפינטעלטע אותיות‪.‬‬
‫אונךא ביי ךעם ראךט אליו איו ךאך! ךיי נעיפינטעלטע אותיות טער ויי'ךי ?יט נעפינטעילטע‬
‫דאךף ‪.‬טען ךאך דו־שנ; ךי גע‪2‬י נטעל§ע'אותיות'‪ '.‬רעם אייו" פון' ךעם וואךט' אליו'‪,‬‬
‫‪:‬‬

‫אינ איו איו ךער'טיי?!ש ראי איי'‪!..‬עי־• רא איי י אברהם‪ .‬רבי' עוריה'ואנטי' אזר‬
‫יר לי סלא;ים וןאבין' גי?ר‪.‬עגט ביי" אבךהם ראי איי ישרה‪ .‬איוי האחיין ויי ';יפרענט‬
‫‪1‬‬
‫ביי עזךה ויא איו אלרהםי לווען‪,‬ער אייייאיועק ניגאנגען פון ויי> ־ )ית( )ךאטח‪ .‬האש‬
‫אכךהם ‪;3‬יאי‪:‬ט שיה '‪.‬איי אין' גיצעקלט‪ .‬ווי ךעיר פיסוק יאןט ;על ךי וריב פץ הבר‬
‫ה״קיני יאל ניבענ‪.‬סשט וועךץ מעי־ פון ךי ורי‪3‬ער \ פון ליי ייייבער י ראם יענען י אין‬
‫ןיצעןלט ;אל‪ 1‬ךא'גייבע^שט רערץ מער פון דיי‪ .‬ךבי ‪.‬אלןןור אוני רבי שמואל בר נחיןן‬
‫גןריגען‪ .‬ךבי אל;‪<1‬ך ;אוןיט״דאם םיי}ט יטען די יריבער ראם"‪.‬זעגען גיוויען איין דער טך^ר ‪,‬‬
‫!‪:‬י‪!.‬ענע! ?ייעםין אין גייצאתלטץ ‪ .‬ווי ךער פסוקי זאנט‪/‬יעךער' טעניטש אין י טיר פון זיין‬
‫גיצאהלט ‪§ .‬אר דאם ואל ;‪.‬על גיבקטשט וועךץ *מער 'פון די‪ '.‬יריל די האבץ גיבאךק‬
‫קעדער אויף רער ווע?־ט‪ .‬ראם וואלט'ג'יהאל?ין ךי קיעךער או םיםךא ןאט די ניךיאלט' הה‪•$‬‬
‫רע; גיט ;על וואלטץ אלע יוךין גיווען פארלארין‪ .‬ךיריבער ייאי^ ייא ןיבעעןשט וועךין‬
‫‪ 9‬י ‪!.1‬יי י ‪.‬ל?י שמואל ‪3‬ר נחשן' יא?ט ;על דאךף ניבענטשט ווערץ' מער פיון'׳‪^,‬רה לב קיז‬
‫ז‬
‫פי‬
‫ע‬

‫רחל לאה ראס די יעגע; גרעסין אץ ניצאהלט ‪ .‬ידי האבייןיגיןאךץ קיינךער‪^ .‬בערירען‬
‫גיט‬
 ‫‪TO‬‬ ‫עןה‬ ‫וירא פ‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫ובו׳ שאילולא היא כבר היו אבודין‪ ) .‬י ט ( ויאסר שוב אשוב אליך כעח חיה ומ׳ זהו*‬
‫אחריו‪) .‬מד( זה ישטעאל‪ .‬והוא אחריו טפני ח י ח ו ר ‪ .‬והוא אחריו זה הטלאך שהביט‬
‫לאחריו וחרניש )מה( שבאת אורח סאחריו‪ .‬ואברחם ושרח זקנים‪ .‬איר יוחנן כבד כתיב‬
‫ואברהם ושרח וקנים םח חיל ואברחם זקן‪ .‬אלא שחחזירו הקביה ליםי נערוחיו צריך‬
‫לכחוב פעם שניה ואברהם זקן‪ .‬ר׳ אםי אםר כאן זקנה שיש בח לחלוחית ‪ .‬ולהלן בזקנה‬
‫שאין בה לחלוחיח ‪ .‬חדל לחיוח לשרה אורח כנשים חטדיא )דכריס כנ()מו( וכי ח ח ד ל‬
‫לנדור ‪ .‬פסק הםדיא )כמדכר ט( וחדל לעשור‪ .‬חפםח •י)כ( ותצחק שרה בקרבה לאמר ‪.‬‬
‫זח אחד טן הדברים ששינו לחלטי חמלו וחצחק שרה )מז( בקרוביה לאפר ואדוני ו ק ן ‪.‬‬
‫אסרה האשה הוו כיז שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים ‪ .‬ואני אחרי בלותי היתח ל*‬
‫עדנה ‪ .‬תכשיטים ‪ .‬הםדיא )יחוקאל טז( ואעדך ע ד י ‪ .‬האשה הזו כ׳ז שהיא ילדה יש‬
‫לח וסתות ‪ .‬ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה ‪) .‬מק( עדנין ‪ .‬האשה הזו כיז שהיא‬
‫ילרחיש לח )מט( עדונין ואני אחרי בלוחי חיחה לי עדנה ‪ .‬זםני הוא ‪) .‬נ( אלא ואדוני‬
‫י ק‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פירושו שלא עשה פסמ מעילם שאפילו פשה שסי! נל ימיו‬ ‫גאסל ומל‪) :‬מל( זס ישמעאל‪ .‬שרש* סיס עומד אחר סמלאן‬
‫יפסר‪ ,‬ולא עשם העם אחת הרי הוא נהרס נ )מז( נקויגיפ‬ ‫מפני היחיו שלא חסימל שרה עס סילאן וכן הוא נחרגיס‬
‫פירש״י נפ״ק ומנילס שצחקה וספרה לנרי הצמוק נתון‬ ‫ירושלמי ו ) מ ס ( שנאת אורם‪ .‬משרם אמנו ו ) מ ו ( וני תחול‬
‫קרוניס אנל אנרםס צחק נלנו ולפיכן סקשיל תקניים עלים‬ ‫וגו׳ פירושו שלא ילוד צור נלל ונן פירושו נאן לא הוה לס‬
‫וצא עלי!‪) :‬מת( עידני;‪ .‬ומ! יושת גדתה ‪) :‬מש( עודי!‬ ‫אורח נגשים מעולם ואתינ אמר או ׳סיס פירושו פסק אנל‬
‫הריק נלשון תרגום ונולש דיק מלשו; עוגם ‪) t‬ג( אלא‬ ‫שקודם זש הים לה אורח משים נעו יתוצ לעפות הפסח אי!‬

‫ניט ;‪£‬ל ראלטין שדן די קיןדער אלע נירען פארלאךין פוי‪.‬ךער )ועלט'!~)יטך‪3‬יא^"!ץער‬
‫‪3‬לאך האט 'ניזאנ‪.‬ט צו אברהם איך רעיל'טיך צוךיקיקעךיןיצו ךיר איןךערזעלבינ^רזיייט ‪.‬‬
‫אונ י ‪ $‬ח ן א ט ךאם אלץ' }יהעךט איין טיר פון;יצאהלט‪ .‬והוא אחריו‪ .‬איוני^ר״איז ; י ר ק‬
‫אי נטער אים ‪ .‬ךאס טיי^ט ‪.‬טעןיישטעאל איז ןרוען אינטעיר ך ע ם פ ל א ך ‪ .‬דעו־ מלאך זאל‬ ‫‪:‬‬

‫ניט זיין אליי; טיט ^רה)טען האט ךאך נימיינט אז‪?.‬גר"איז אמענטש(‪} '.‬אך אפשטיאיז וחוא‬
‫‪ .‬ךער מלאך האט אקוק }יטאהן אי;טע'ר ךך'ןאט‪...‬ער נייועה; א ו אינטעי־ אים איז' רא‬
‫« ת י ם ע לי?ט‪:‬גקייט‪ .‬אברהם אונ שרח זענען' '}ירע; אלט‪ .‬ךביייוחנן זאנט א ו ' ך א שטייט‬
‫שיין אכרןם א ע שרה זענ_ען גיווען אלט‪ .‬פאר ראם שטייט } ' א ך אםאהל אבךוזסיאיזינירען‬
‫אלט‪ } .‬א ר וריל נאט האט איכרהטען צוךיק יונג}יסאכט ‪ . .‬עס זאל "גןענען״יגיארין ווערץ‬
‫י‬ ‫ז‬

‫י‪.‬צחק‪ .‬דעו־ } א ך איו אבךהם צוךיק"אלט ;יוואךין'‪ .‬ךךיןער שטייט נאף אנןאהל אברהם איי‬
‫אלט‪ .‬רבי אמי יא;ט ביי ךעם ^ נ ז ט י ן מאהל יואם ‪..‬עם שטייט אלנרחם איו ז!לט ‪ I‬פו;‬
‫‪1‬ז‬
‫דע??‪1‬ייע;ץ רןאטןןר}אך ניסאט איין״ייך אפייכטקייט ציו האב'י;‪.‬קינךער'‪ .‬ךעם אגךערין מאהל‬
‫ןואס״עם ‪87‬נ‪$‬ייט אבךחם איי אלט‪ .‬האט שרן'אברהם ןיט ;יהאט'‪.‬קיץ‪5‬ייכטקייט צו האבין‬
‫^ינדער‪ .‬ר!דל לןיות לעורח ארח ב}שים‪ .‬חדלי איז איוי ור ‪,‬עם שטייט וכי״^חדל לנדור'‪.‬‬
‫דו ויע םט ניט ? א ן ; ‪.‬קיץ‪.‬נדר‪. .‬טיעטםען‪,‬ער ןאט‪..‬קיץ ?'אהל ניטיניטאהןקיץ נדר! אזר‬ ‫‪:‬‬

‫ן(רח האט ‪.‬קיץ סאןל ניט ;יועהן' לם נ ד ו ת ‪ .‬האט ייא ‪..‬קיץ }!אוזל ניט" גיקענט האבין‬
‫נןעךער‪ .‬אין איר יונענד אייך ניט‪$ .‬ךער ךער ‪9‬ייטשאיו דא האט אטאל יא'גייעהןינדח‪.‬‬
‫}אר ךא ןאט שוי! א‪1‬י?ןיהעךט צו זעהן'‪ .‬אזוי ווי‪.‬עם'שטייט ויחדל לעשות הפסחי‪'.‬יער האט‬
‫אלע קאןל גיטא?ט {]קךבןיפסח‪ .‬נאר דעט ?אהל ןאט‪..‬עריאויפנלרוערמ צו״םאכין אקרב!‬
‫§םח‪) :‬כ( עתןהק ןןןךה בקך^ה(‪ .‬ראם איי איינם פו; ךייא;ץ ראםייטעןהאטיניענךעךט‬
‫צורןלמי ןםלך !תצחק שריה בקרוברז • ^ ה ן א ט ?ילאכט' «די‪#‬ען*אירע' ניטע פריערץ &‬
‫אונ האט נטאגט ‪5‬יין וזאר )מיץ מאן( איז שרן אלט ייי איייי "ייעל איך האבץ' קינדערל שרה‬
‫‪:‬‬
‫ן א ט גייאנט אלע ייייןער רען די זעכ״ען יונג האיבץ לני שייניע ציתננזייי'יאלי‪,‬־ ניפעלי; ת ׳‬
‫‪3‬א?ע^ אינ איך א?ידו איך בי; שוין אלט פי; דעםטווענץ' האב איך ליב ציריניג"‪' .‬עדנת‬
‫איז רער ‪9‬ייט‪.‬ש צירןנ‪ .‬איוי ייי‪# cqg.‬טייט אין ?סו<ו‪.‬אןנד'ך‪??.‬ךי‪ .‬איך האב ךיך א; נעצירט‬

‫םיט‬
 ‫רא‬ ‫בראשית‬ ‫וירא פ ר ש ־ מ ט‬ ‫סדר‬
‫י ק י ‪ .‬רב יהודה אמר )נל(( מיה; ולא פילם ‪ .‬א״ר יהודה בר סימון אמר הקביה אתם‬
‫)נב( מילדים עצםכם וםזקינים את תברכם )ננ( ואני זקנתי מלעשות נסים ‪) :‬כא( ויאמר‬
‫ה׳ אל אברהם למה זה צהקה שרה לאמר ‪ .‬בר קפרא אמר נתל השלום שאף הכתובים‬
‫דברו בדויים בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרח ‪ .‬וחצחק שרה בקרבה לאםר אחרי‬
‫בלותי היחה לי עדנה ואדוני זקן ‪ .‬לאברהם אינו אומר כן אלא לםח זח צחקה שרת‬
‫לאסר האף אםנם אלד ואני זקנתי‪ .‬לא דיבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן אלא‬
‫ואני זקנתי נ)כב( היפלא מה׳ דבר ונו׳‪ .‬ר׳ יורן בים אמר משל לאחד שהיה בידו שתי‬
‫)נד( קפליות הוליכן אצל נפח א״ל יכול אתה )נס( לתקנם ל י ‪ .‬איל לבראת; כבחחלה‬
‫איני יכול‪ .‬לתקנם לך איני יכול ‪ .‬כן הכא )לחחררם( לבראחן כבחחלה איני יבול‬
‫להחזירם ליםי גערותן איני יכיל ‪) :‬כג( ותכחש שרח לאםר לא צחקתי וגו׳‪ ,‬רבי‬
‫יהודה בר סיםון אסר םעולם )נו( לא גזקק הקביה להשיח עם אשה אלא עם אותת‬
‫הצדקת ואף היא ע״י עילה ‪ .‬ר׳ אבא ביב בשם ר׳ אידי אסר כסה כרכורים כרכר בשביל‬
‫להשיח‬
‫כהוגה‬ ‫מתנות‬
‫עצמינם ילדיס נילקוע גרס ומוקיניש את אדגינס ‪ ) :‬נ נ ( אי‬ ‫ני׳‪ .‬הלומד אין כאן חפרו! ‪ p‬שאדני זקן ‪1‬‬ ‫איי‬
‫זקגתי מלעשות גסים נתמיה ודרש ואני זקגת׳ על סקניה ‪I‬‬ ‫)נא( שיתן נ י ' ‪ .‬דייק מדאמרס א ח י משמע פאדנותו‬
‫)גד( קנליימ‪ .‬נער‪1‬ן משמע שלשלאות‪) :‬נה( לתקגס ל׳ טי *‬ ‫וגמרתי נמקימי עימד מצד כמעשה יא״נ מה שאמרה וקן‬
‫נ ת מ י ה ‪ .‬ה " ג נ ן הנא לנראת נו׳ ו )צו( לא ‪:‬זקק הקנים ‪-‬‬ ‫היא על םון המעשה‪) :‬גנ( מילדים עלמינס‪ .‬עשיתם‬
‫מיט צירו^נ‪ .‬אלע !ויי?ער ווען ךי‪7‬זענען יוגג האבי; די דיער אויםגי‪.‬יעצטי‪~1‬צייט"צו"ןעוי)‬
‫נ ת ת ‪ .‬אונ איך בי; שיין אלט פו; "ךעםטוחגנין האב איך נאך םיץ אוייםיניועצטע צייט צד‬
‫יעןז; נ ת ת ‪ .‬אלע וךיבער }יען די זענען״יייגג וועדי• די םעוברת‪ .‬אונ איך י אפילי איך בין‬
‫שוק אלט פון דעסטדעגץ‪,‬קען איך נאך מעיבךת זועךין‪ .‬טיין' צייט איי }אך צו אלץ‪} .‬אר‬
‫מיין האר ©יין טיאיף איז אלט ‪ .‬בב‪.‬יחוךה האט ‪.‬גתאגט רען אברהם וזאט כיעל ?יווען ז ‪ $‬ת‬
‫איז פין אים ניט אריים גיגאגנען‪.‬זרעי‪ .‬ךבי ;הורה ברי סימון זאנט נאט האט גיזאגט צו שרה‬
‫איר וא}ט אויף אייך איר ‪.‬ייעגט }אך ייגג אינ טיך םאכט איר אלט או איך״קען שוין ניט‬
‫ןזאןן נקים‪§ .‬אר‪.,‬קעךט אירי זענט שדן אלט אונ אי'ר קענט ש״וין ניט האיבין קיגךער ‪-‬‬
‫ןי‬

‫אונ איך רעל טאףן א;ם אז איר זאלט יא האבי; קינךער ‪) :‬לא( )וי**מר>‪} .‬אט האט״גחאנט‬
‫ז‬

‫צי אבךהם ‪8‬אר יויאס "לאכט ןורה‪" .‬בר‪.‬קפךא ;אנטי צו טאכין שלום' איו אגרויםע טצוה'‪.‬‬
‫ךי _פםוקים ןאבין ?ייאגט לןען גאר‪.‬זנם זאל זיין שלום צווי^יען אברהם אוינ ע‪5‬ךה‪^'.‬ךו‪:‬‬
‫האט גילאלט אי; ייך אונ ןאט ןיזאנט‪,‬ךער גאך‪.‬ווי איך'בי;' אלט גיווארין פי; ךעםטוועגין‬
‫ז‬

‫האב איך }אך ‪5‬יין {יייט גדות‪ .‬גאר' מיין האר ימיין ‪8‬אן( איז אבער אלט‪ .‬צו אברהם האפ‬
‫ז‬

‫אבער }אט ניט איוי גלואנט‪ .‬פאר )ואם לאכט ?‪8‬ךה אונ זאגט״קע; איך דע; האבי; קיגדער‬
‫אז איך }י] שמן‪.‬אלט‪ .‬ןאט נאט }יט גיואגט ווי ‪£‬רה האט ניזאנט אז אבךןם איו אלט ‪.‬‬
‫}אר }אט האט גיזא';ט או ׳^רה האט ניזאנט אויף ייך איך כין אלט‪ .‬אבךהם*זאל ניט בייו‬
‫‪:‬‬
‫ווערין אויף שרה ) כ ב ( לדוןפלא מה־ ך^ח ‪ .‬איז רען רא איא־ וואט נאט ‪,‬קען ניט' טאהן‪.‬‬
‫רבי יורן ?בבי םיטון זא;ט למשל אטענטש ןאט ';יהאלטץ אין האנט צירי שלעסער״צי‬ ‫י‬

‫ןנראכעגע"‪ .‬ןאט‪.‬ער דיי ;יטיראנין צו אשילאקאר אונ ‪.‬זנו־ פךעגט ביייאים' ‪.‬קענסט' ^אריכטי;‬
‫ךי ‪#‬לעםער‪ .‬ןאט דער ןטלאםער ;יואגיט םאדאך איך‪.‬קען מאבי; גייע שלעםיעיר‪.;.‬קען'איך‬
‫ןאך נןאריכטען אשלאם }עיוךם‪ .‬אזר האט גאט גיזאגט'עאדאך איך'‪.‬קען'בשאפין' אגייעש‬
‫טענו^ש ‪.‬קע; איך ךאך געווים מאבי; אז אןרןם טיט שרה זאלין צוךיק קוטע; צי יילערע‬
‫!‬
‫י'וגגע כחות ) כ ‪ 0‬עתיחש>‪ .‬שרה ן א ט נעלייסונט אונ האט נ;זאנט איךןאביגיט ‪.‬גילאכט‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫איונ נאט האט ניזא;ט'צו שרה ביין דו האסט יא גילאכט ‪ .‬רבי יהודח בר םיםי; יאגט }אט‬
‫ן!אט נאך״קיין מאהל ניט ניךעט טיט אאשח נאר טיט ךי צךקח‪* .‬אונ ארך דורך אסבה ‪.‬‬
‫רבי א?א בר כהגאןאט }יזא גט פון ךיי אימים ווענין ווי פיל סבות איז רא גןווען עם* ואל‬
‫‪:‬‬

‫ממען ךער צו נאט זאל ךיידיי; טיט י שרה ‪ .‬וואים האט גאט צו איר גירעט ‪. 'V‬עי־ האט‬

‫גיו‪1:‬גט‬
 ‫ע ה‬ ‫פ‬
‫בראשית‬ ‫ם ח מ ט‬
‫י‬ ‫וירא‬
‫פדר‬
‫)מ( להשיח עמה ויאמר לא כי צחקת ‪ .‬ר׳ אלעור אומר והכתיב )בראשית טז( ותקרא‬
‫•שם ה׳ הדובר אליה ‪ .‬ר׳ יהושע בשם ר׳ נחמיה בשם רב אידי אמר ע״י מלאך ‪ .‬והכתיב‬
‫ויאמר ה׳ לה ‪ ,‬ר׳ לוי אמר עיי מלאך ‪ .‬ר' אלעזר בשם ר׳ יוסי בר זימרא אמר עיי‬
‫שם בן נח •י)‪0‬־( ויקימו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם ‪.‬‬
‫םתלא אםר )נרו( אכלית ‪ .‬אשקית‪ .‬לוית ‪ .‬כך ואברחם חולך עםם לשלחם ‪:‬‬
‫פרשה מ ט )א( וה׳ אמר המכסה אני מאברהם ‪ .‬ר׳ יצחק פתח )משלי י( זכר צדיק‬
‫לבריה ושם רשעים ירקב ‪ .‬איר יצחק כל מי שהוא מזכיר אח הצדיק ואינו‬
‫מברכו עובר בעשה ם״ט זכר צדיק לברכה ‪ .‬ובל מי שחוא מזכיר אח חרשע ואינו‬
‫מקללו עובר בעשח מיט ושם רשעים ירקב ‪ .‬א״ר שמואל בר נחמן שםוחן של רשעים‬
‫דומים )א( לכלי קור־ים ‪ .‬מה כלי קוריים בל מה שאתה םשתםש בהם הם עומדים ‪.‬‬
‫)כ( הנחתם הם םחרפים‪ .‬כך שסער! מימיך אדם קורא שם בנו‪ .‬פרעה ‪ .‬םיםרא ‪.‬‬
‫סנחריב ‪ .‬אלא אברחם ‪ .‬יצחק ‪ .‬יעקב ‪ .‬ראובן‪ .‬שמעון‪ ,‬ר׳ ברכיה ור׳ חלבו‬
‫םשום‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫איפס ג״נ י )א( נלי קיו״ם ‪ .‬פיש״י כלי אורגים ונמויש‬ ‫עיין לעיל פ ״ ן ; ה״ג ) ש ( להשיח עמם ייאמר לא נילהקת‪:‬‬
‫קהלה ) נ י ש״י( משמע שהם מ ד ם שפונים« ) נ ( המותס‬ ‫) נ ח ( אכליח אשר‪,‬ימ נ י ׳ ‪ .‬סאנלש האורחים יכש!ימס תליה‬
‫^'שט‪.‬״ט""ךאך~ביי חנר זיא‬ ‫?מא?ט ביין דו הא^ט י א געלאכט ‪.‬‬
‫י‬

‫‪$‬אט ןירופין ךעם נאמען פון }אט ראם ‪,‬ער י האט 'גיךעט ציו איר ‪ .‬ןאט ראך ןאט‬
‫ןיךעט ‪9‬יט ןןר ארך ‪ .‬האט רבי ;הושע נ‪;.‬יא?ט פין ךבי נהנןה ס וועןץ אמ פו; רב‬
‫אידי ס ‪,‬וועגין תךך אםלאןז האט }אט גיךעט"צו ה^ר‪ .‬פךעניט ךער מדרש‪.‬עם שטייט‬
‫י א ך אין ^םיק ביי ךןנקה נאט האש גיואנט צו איר‪ .‬האט ד א ך ' ג א ט גירעט ימיט 'ךג}קה‬
‫!אייך ‪^ .‬בי לוי יאנט דורך אםלאך האטי^אט צו איר }יךעט ‪ .‬ך י י אלעור ןאט ןייואגט‬
‫&ון ר!יי יוןי !יר יי^ךאם 'יועגץ תךך שש ךער יוןן פי• יניס ןאט נאט''צי איר נ;ךעט‪:‬‬
‫<כד( מקומו‪ .‬ךי'מע?‪9‬שין דןנען אויף 'ני^טאנעןיפין אב;ןם אוגיהאבין ןיקוקיט'אויף‬
‫קדום אונ אבךןם נייט" טיט די צו בלייטין' דיי‪ .‬ךער ם‪£‬ל זאןט ןאסט }ינעכין ע‪5‬ין‬
‫א מ טךינקעזיצו פךעסךע ‪.‬טענטשין יאלםשו די בלייטין אויןד‪ .‬י אברהם קאטיאדךיאזוי‬
‫י גייטאהן‪!?.‬ר האט‪.‬די‪.‬גי}'עבין עםין' אונ טריגקען אונ ןאט די'בלייט אמך ‪:‬‬
‫י‬

‫פ ל ש ה מ ט )א( וה׳ אמר‪ .‬אוג }אט האט גיואןט' ורעל איך ךען §אר ךעקין פץ אבךהם‬
‫ןאס איך ךיל טאןן אוג ויעל יאים גיט זאגין‪ .‬ךבי‪,‬יצחק ן א ט אגגיהמבין‬
‫דךשגן ך פךעןה מיט ךעם פסוק אז מען דער מאגט אצדיק זאל טע; אים ^עגטשין‪.‬‬
‫איוגיךער }אטען פון ךי ך׳טעים ואל פארפרלט רעךץ‪'.‬ךבי יצחק }אגטיךער וואסיךערמאגט‬
‫^עם'}א‪£‬ע; פו; אןידיק'אונ‪ .‬ער ליעגטעזט יאים ניט ‪ .‬האט!ער ניט' ‪5‬ק‪::‬ם גיויען אטצות‬
‫‪%‬‬

‫^נשה‪ .‬ווארום ךער פסוק יאגט אז' מען ךער מאגש אצדיק זאל מען ‪,‬אים בענט^דן‪.‬‬
‫אוני דער דאם דערנ^ט אךשע אונ‪ .‬עך פלוכט אים ן׳ ט ‪ .‬האט ןןר' גיט צןקךם״גיווען‬
‫‪%‬‬

‫אםצוית ‪,‬עשת ‪ .‬ווארוםיךער ^םיק יאןט ךער נאשע; פי; ךי ך^עים יואל פארפוילט וועיךיי;‪.‬‬
‫דבי' שמואל ‪3‬ר גחמן זאןט ךי געםען פון ד י רשעים יעגעין גלייך צו כלים פון האליץ ‪.‬‬
‫^זד וויי הילןיערגעיכלים איד לאגג ייי טען ניצט ם־ט די ‪ '.‬זענע; ךי גאגץ ‪ .‬אז'טע!‬
‫לייגט די אוועיק רעךץ ייי ?אטךייקונט אונ פארפוילט‪ .‬אזר זענעין'ךי ךשעים'‪ .‬שוי לאגג‬
‫זד ‪/‬זיי לע‪3‬ץ רו^ט טען י י ביי ך י נעמען ‪ .‬ווי די ךמען נאד גישטאיבי; ‪ .‬רופט טען‬
‫שמן ניט ךי נעמזמ ‪ .‬ן א ‪ $‬ן ו רען ןיהעךט אז איור זאל רו‪9‬ין!יין ווןן' §ך"עח אךעריביםיךא‬
‫זאךער םנחךיב ‪} .‬אר ‪,‬ערי רוןט אים אביהם‪.‬יצהק _י_עקב ראובן שטעו; י‪ .‬ךבי*'ברכ;ה 'אינ‬
‫רבי חלבו' האבץ ןיזא;ט פון ירכי שסואל' בר גחםןםיוועגיןיאו רבי'יונןן פדענט' קומע; צו‬
‫דעם יפסוק אשר ןנ^ה מיךוישאם עם הגלה י אשך הגלה נבובךנצך ‪ .‬פלעגט ער זא}ין‬
‫ןיבוכדןצר ^חיק ;גןםיות מאלץ צו ריבע; וועךיןידיגע בייינעח‪ .‬פאר ראם'האט רבי יוניןן‬
‫נ־ט‬
 ‫רב‬ ‫בראשית‬ ‫וירא פרשה מ ט‬ ‫ף‬ ‫ס ד‬

‫משום רשביג ור׳ יונתן כשהי׳ מגיע לפסוק הזה אשר הגלה מירושלים עם הגולה וגו׳ הומ‬
‫אסר נבוכדנצר )נ( שחיק עצמות ‪ .‬ולמה לא הוה אסר כן בירמיה ‪ .‬אלא שכל נינ‬
‫שכתוב בירמיה )ל( חי תוה ברם הכא מת הוה ‪ .‬רבי כי הוה מטי להסן בפורים אסר ארור‬
‫הסן וארורים בגיו לקיים םה שגא׳ ושם רשעים ירקב ‪) .‬ה( א״ר פגחם חרבונה זכור‬
‫לטוב ‪ .‬א‪ Y‬שטואל בר נחמן םצינז שהקב׳ה םזכיר שםן של ישראל וםברכן שנא׳)תהציס‬
‫קטו( י״י )ו( זכרנו יברך ‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אסר אין לי אלא ם׳ רבוא ‪ .‬מנין שכל‬
‫א' ואי מישראל שהקביה םזכיר שסו וםברכו שנא׳ וה׳ אסר הםבםה אני סאברהם אשר‬
‫אני עושה ואברהם חיו יהיה לנוי נדול ועצום ‪ .‬לא היה צריך קרא לםיםר אלא גיאטר‬
‫ה׳ זעקת סדום ועמורה בי רכה‪ .‬אלא אטד הקכ׳ה הזכרתי אח הצדיק ואיני מברכי ‪.‬‬
‫ואברהם היו יהית לנוי נתל ‪ Q ) :‬כתיב )ההציס כה( סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם ‪.‬‬
‫איזהו םוד ה׳ זו מילה ‪ ,‬שלא נלה אותה םאדם ועד עשרים דור ‪ .‬עד שעמד אברהם‬
‫ונתנה לו שנא׳)בראשית יז( ואתנה בריתי ביני ובינך ‪ .‬איל הקביה אם תמול תטול סוד‬
‫ה ׳ ‪ .‬טה סוד ה׳‪ .‬ס׳ ששים‪ .‬ו׳ ששה‪ .‬ד׳ ארבעה‪ .‬הרי שבעים;‪ .‬שבעים אני טעםיד ממך‬
‫בזכות המילה‪ .‬שנא׳)דברים ו( בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו‪ .‬ומעטי׳־ אני מהן שבעים‬
‫זקנים שנא׳ )במדבר יא( אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ‪ .‬ומעמיד אני מהן משה‬
‫שהוא הונה בתורה בשבעים לשון שנאמר )לברים א( )ז( הואיל םשה באר ונו׳‪ .‬בזכות טי‬
‫‪1‬‬
‫בזכות‬
‫כהונה‬ ‫מתנזת‬
‫) י ( חי סוס ‪ .‬ונתינ נס נמו!‪1‬ן מלן אל תקלל‪) :‬ה( איר‬ ‫שם מסופים‪ .‬נ ן שזית כרשעים לאחו מותש א נ ו ונוס ישס‬
‫פ!תש‪ .‬רני פנחס אמר מרני!ם כוי בפורים כשהניע לפשוק‬ ‫דשעיס ירקנ‪ ) :‬נ ( שתיק עלמות ‪ .‬כלומר ימתו ויפתקו‬
‫ראשו תרנונס‪) :‬י( ונהו‪ .‬ורש לשו! וכרון ‪) :‬ו( סואיל מפס‬ ‫פלמית״! ונמס' סופרים פרק ׳״ו נורפ ננונזגלר רשיעם שמו‪:‬‬
‫ניט ןיזאנט ‪£‬ור"ביי'ידעם וואךט נביכךנןר ראם שטייט אין ספר יךמ;ה • נאי לי ‪8‬לע‬
‫וועךטער'נבוכךנצר וואם שטייט אין יךטיה האט גאך ‪.‬גבוכךגצר ;ילעכט ‪ .‬אןער ךא אין‬
‫מלת אסתר!איו‪.,‬ער* שר; 'גיווען גישטאךבין‪, .‬רבי אי‪,‬ער ?'ל‪.‬ע;ט קוטע; פורים צום ראךט‬
‫הק;‪ .‬האט‪.,‬ער גטאנט זךור ה^ן‪.‬וארורים ‪ $‬י ו ופאר נןלו?ט \אל ‪.‬ויין המן אוג פאר?לוכ‪.‬ט‬
‫זאלין דין וייגע קיגדיעח ‪ .‬צו םקיים דין מאם‪,‬עס שטייט אין פסוק ךער }אטען פיון די‬
‫רשעים ואל עארפוילט וועדי; ‪ .‬רבי פגחם פלעגיט ואגי; קרבוגה זכור לטוב עץ־בוגה ואל‬
‫ךערטאגט וועךין צוינוטעף"‪ .‬ךבייי^םואליברינחם; האט גיוא^ט מיר‪?.‬עפיגע; איז גאט ךער‬
‫םאנט רעם י}אטען פון ידי יודין בעגטשט ?‪:‬ר ויי‪ .‬ווי ךער פסוק ואגט ה׳ ןכךנו יברך‪ .‬אז‬
‫}אט ךיער ?ןאגט אוגז בעגטשט‪^.‬ער״איוגז‪ ,‬י רבי הו}א ןאט נתא;ט'פון ך‪5‬י ‪.‬אחא ם ווענין‬
‫ןאם איז }אריאו גאט ךעריסאגט אלעיועקס מאהל הוגךעךט טוזע;ד יורי; ב ע ^ ק ט ;ןר‬
‫זיי‪ .‬פי; ויאנע; וריסי; ״ טיר איי}אט ךעריעאנט '}אר איין' יורי; בעיגפןקט ‪.‬ער איםיאויך‪.‬‬
‫^וארום ‪,‬עם שטייט אין פסוק }אט ןאט גייאנט רעל איך ךע; פאךךעקין' פוי; אבךהם <אונ‬
‫וועל אים גיטיזאגין( ראם איך ודל טאהן !*בךןם וועט דאךיזיין אךויקעפאלק אשטארקע‪.‬‬
‫ךער §סוק'האט'דאך ךי וועךטער }אר גיט';ידאך?ט ואגין ‪., .‬עם האט }אר "גידא‪.‬ר'?ט '^ט‪.‬יין‬
‫ז‬

‫גאט האט גיואגטילצו אבךןם>'ךי גישריייא פו; סדום אוג‪.‬עטורה איו }ררם‪} .‬ארי}'אט ן א ט‬
‫גיואנט אי'איך' ןאב דערסאנט רעם צדיק )אי^ךהם( רעל איך דעי; אים גיט בעגטשין‪.‬‬
‫ךךייער ןאט }אט באלד;יזאינט אכךהם ךעט ךיי; צו א?רויס פאלק‪) :‬ב( כתיב‪^ .‬עס ‪#‬טייט‬
‫אין יפסוק* סור הי ליךאיו וברייתו להוך;ע'ם ‪} .‬אט ןאט ;ייאגט'עבעהאלטעגע _יאך צו ךי‬
‫זואם* ןאבי; מורא פאר אים‪, .‬ער זאל ךי שאכין ריסק דין פארבעדו^ג‪ '.‬רעלכעס איו ךער‬
‫י‬

‫סוד פון}אט \ ך א ם איז ךי מצות *מילת‪ .‬פון >!ךם ןךאשו; צוואגיציג' דוריות'האט }אט צו‬
‫קייגעם גיט גייא^ט די מצוה ‪ '.‬ביז אבךהם איז גיקוסען ארך ךיער ויעלט ןאט ‪.‬ער אים‬
‫נינעבין די מצ}ה'‪ .‬ווי ךער*פםוק ואנטי נאט האט גיואנט צו אברהם איך רעל גע?י; מיין‬
‫פארביגדיוגג ציוךשען טייר אונ דיר*‪ .‬גאט האט גיזאנט צו א^ךהם'‪ .‬אויב דו ךעףט ךיך מל‬
‫די; וועםטו געמע; ךעם סור ה׳ ‪ .‬ראם טיי;ט מען סור 'ה׳ ‪ .‬פמ׳׳ך איז ;ע?ציג‪ .‬ר איו‬
‫ועק‪0‬‬
 ‫פ ר ש ה מ ט‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬
‫בזכות הטילה שנא׳ סוד ה׳ ליראיו‪ .‬א״ל הקב״ה לאברהם דיו לעבד שיהא ברבו ‪ .‬אמי‬
‫לפניו וסי יםול אותי‪ .‬אסר אתה בעצםך‪ .‬טיר נטל אברהם סכין והיה אוחו בערלתו‬
‫ובא לחתוך והיה םהירא שהיה זקן‪ .‬םה עשה הקביה שלח ירו ואהז עטו והיה אברהם‬
‫חוחך‪ .‬שנאסר )נחמיה ט( אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באביב ונו׳ וכרות לו‬
‫הבריח אכ״כ אלא וכרות עסו‪ .‬םלםד שהיה הקב׳ה אוחז ב י ‪ Q) :‬ד*א סוד ה׳‬
‫ליראיו‪ .‬בחהלה היה סוד ת׳ ליראיו ואח״כ לישרים )משלי נ( ואת ישרים סודו‪ ,‬ואחיכ‬
‫לנביאים )עמוס ג( בי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם נלה סודו אל עבדיו הנביאים‪.‬‬
‫אסר הקב׳ה אברהם זה ירא אלהים שנא׳ )בראשית כב( עתה ידעתי כי ירא אלהים‬
‫א ת ה ‪ .‬אברהם זה ישר סן הישרים שנא׳ )שיר א( םישרים אהבוך‪ .‬אברהם זה נביא‬
‫שנא׳ )בראשית כ( ועחה השב אשת האיש כי נביא הוא‪) .‬ח( ואיני םנלה לו •‬
‫*‬ ‫אריב״ל‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫סיר ס׳ ‪;1‬י׳ יוס ונריתו לסודעס אי ר״ל נדאיהא לעיל •י‬ ‫נאר ני' ‪ .‬ידושו ת!*ל נע׳ לשו! ו ה״נ ליראי! ונוי‪ .‬סיפא‬
‫מ״ו שאמר לי שקנ״ס ד י ן איי יאתה בעולם וסואשין עיקר‪:‬‬ ‫דקרא !יבריחו לסודיעס די לעבד שיסיס בשיו רני יכדנתינ‬
‫זעקט • ד איז" פיד‪ 7‬צו ואטע! איי זיבעציניל״זעעי^נל^^י^ועס^בךייננען" ארף‪7‬תור‬
‫רעילט אין ךעם זכות פון מלי דין‪ .‬ויי ךער פסוקייאנט םייט ךבעציג םענטשין יענען ביינע‬
‫‪,‬עלטעךץ געאננע״ן אין מצרים‪ .‬אינ איך ייעל אויה שטעלין פוןדי ייבעיציינ_אלטע לייט ‪.‬‬
‫ךיי נאט האט'ניואנט צו משה פארואטול צו סיר ךבעציינ'מענטשין די יאלץ זיין ךי״עלטעםטע‬
‫פץ די יורץ ‪ .‬אוני איך רעל אויף שטעלין פץ ךי משה ראם יער וועט לעךנען ךי תורה איייף‬
‫ךבעציג‪?.‬נךליי ש^ראך‪ .‬יר ךער פסוק דאנט משה האטיאננייהרביץ בישיייךין ךי תורה לארף‬
‫אלע ש?ראכין> י‪ .‬י חךך וועמיעם ‪.‬זכות ‪ .‬אץ רעם זכות פון טצות טילה‪ .‬ווי ךער ‪$‬םוק‬
‫‪.‬‬ ‫‪8‬־ה׳ ליךאיי‪ *.‬נאט יא נט ויינע סודות צי ךי'מענטשץ וואם ןאבץ מורא‬
‫‪:‬‬
‫א ט‬ ‫ייט(‬ ‫‪:‬‬
‫ךאים איז ךי טצות טילה )ייי פגיעי ׳‪!? ^ • .?¥‬אטי^ייאנט צו אבךהם נענונ §אר רעם‬
‫גןנעקט אז‪.,‬ער איו איוי ווי דעי־ בעלמבית‪. .‬נענונ פאר דיר או איך זיאגךר' פיינע סודות‪.‬‬
‫ןאט' אבךהם נייא}ט צו '}אט וועד וועט טיך טל רץ ‪ .‬האט {אט ןיואנט צו אברהם דו‬ ‫ז‬

‫ווקוט ךיך אליין מל ‪.‬זיין ‪ .‬האט אברהם באלר גינומען אםעםער אוני האט א; גינוסען ך‬
‫שטייקול הויט פון ךער טי‪ :6‬אינ והאט נעוואלט אפ שנייךין‪' .‬האט״עריטוראיניתאט וןייל‬
‫‪^.‬ד איו נןווע; איין אלטער טאן האבץ אים ךי ןענטינעציטעךט‪ .‬ךאס האט }אט ניטאהן‬
‫‪^.‬ער האט איים נישטרעקט ‪.‬זיין האנט אונ האט אנניינוםען' ידעם טעםער צו !אטען *טיט‬
‫אברהם האט אברהם אפ }‪.‬עשניטען' ךי שטיקול הייט ‪ .‬י ווי ךער ^סוק יאנט יכרות עטו‬
‫ז‬

‫הברית‪, .‬עם שטייט ניט וכרות לו הבךית‪ .‬אבךהם ןאט אפ'נעשניטק דיין שטיקול הויט‬
‫פון ךי טילה‪}'.‬אר ;נם שטייט וןרות עמו‪/ .‬ןר ןאט אפ נעשניטען' טיט אים‪ .‬יראם לערונט‬
‫אוני אז }אט האט ניהאלטץ רעם נןעסער צו !אטען מיט אברהם אונ‪.‬ייי האבץ ביידע אפ‬
‫}‪.‬עשניטען ךי הויט פון ךיי טילה‪< :‬נ> וי^ר אחר‪ .‬נאך א‪2‬שט איז מ ד ה׳ ליךאייו‪ .‬אין‬
‫א}הייב ןאט }אט ניואנט ייינע סודות }אר צו ךי טענטשין' ראם ןאבי; מורא פאר איים‬
‫דיער }אך ןאט }אט ניחאנט'דינע סודות צו ךי טענטשץ ראם גץעןיאץ גלייכין ווענין‬
‫רי דער §סוק יאנט ואת יי^רים י סודו‪ .‬טיט ךי טענטישין ראם גץעין אין נליייכין ווענ איו‬
‫זיינע סודות ‪ .‬ךער נאך האט }אט גיואנט ימנע סודות צו ךי ננניאים‪ .‬י ווי רער פסוק‬
‫מ!נט נאט טוהט ניט‪..‬קיץ ואך ביז‪..‬ער 'זאנט ךינע סודות צו ךינע ‪.‬קנע?ט ךי נביאים‪.‬‬
‫ןאט נאט ;יזאינט אברהם ןאט טורא פאר טיר‪ .‬ווי ךער פסוקי}א'?ט איצט ירים איך‬
‫או דו האקט מורא "‪6‬אר נאט ‪ .‬אברהם נייט אץ נלייכין ‪.‬ךענ‪ .‬ור ךער פסוק ואנט‬
‫מישרים אהבוך‪ .‬ווייל דו ‪.‬נייםט אין גלייכין ווענ ךרייבער האב איך ךיך ליב‪ .‬אברהם‬
‫איו אנביא‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט צו איבימלך ניב צוךיק ךעם טענטיש )אבךןם( !יין'!וייב‬
‫רארום ער איו אנביא‪ .‬רעל' איך רען >ןים ניט ואנין ראס ז‪$‬יך"וךל }|אהן צו סדום ג‬

‫א‪0‬ר‬
 ‫וירא פ ר ש ת מ ט‬
‫רג‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫)ן״( אריב״ל משל למלך שנתן)ט( איסיא לאוהבו‪ .‬לאחד זמן כקש המלך לקוין מתוכה‬
‫חמשה אילני סרק ‪ .‬אטד המלך אילו טן)י( פטריקין שלו הייתי מבקש לא היה מעכב‬
‫ומה בנך ונמלך בו ‪ ,‬כך אשר הקכיה כבר נתתי את הארץ מתנת לאברהם שנא׳‬
‫)בראשית טו( לזרעך נתתי את הארץ‪ .‬וה׳ כרכים הללו בתוך שלו הס‪) .‬יא( ואילו‬
‫מפשריקו שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי ופה בכך ונמלך בי‪) :‬ה( אמר ריי‬
‫בר סימון לסלך שהיה לו נ׳ איהבים ולא היה עושה רבד חוץ מדעתן‪ .‬פעם אחת‬
‫בקש|[ המלך לעשות דבר היץ מדעחן‪ .‬נטל אח הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין‪.‬‬
‫שני הבשו בבית האיסורים ונתן )יב( ספרנום שלו עליו‪ .‬שלישי שהיה הביב עליו‬
‫יוחר םדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו ‪ .‬כך אדהיר ויגרש את האדם‪ .‬נח‬
‫ויסגר ה׳ בעדו‪ .‬אברהם שהיה הביב עליו יותר םדאי אסר )יג( מה אני עושה דברי‬
‫חוץ מדעתו‪ 0) :‬א״ר שמואל בר גחסן םשל למלך שהיה לו )יד( םנקתדרים אחד‪.‬‬
‫ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו‪ .‬פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו‪.‬‬
‫אסר המלך כלום עשיתי אותו םנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ פדעתו‪.‬‬
‫י‬ ‫א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שיסו לא הים ממנב וא״כ אין לרץ• לאמלוכי נים ומ״מ מם‬ ‫) ח ( ואיני מגלם לו‪ .‬נתמיה‪ ) :‬ט ( אוסיא‪ .‬פירש״׳ ושעריו‬
‫בכך אפייה כמלך בו ‪) :‬ינ( ‪ . c!«cp‬פ" העוון מותם ו‬ ‫שדות ונרמיס ‪) :‬י( פיעריקין פ" העיון הפשרון יהתשיניס‬
‫)יג( מה אני עושה‪ .‬נל' הימה וני אני נוי ו )יל( סנקתזרס‬ ‫שיש לו מנמלות אבותיו‪) :‬יא( אילו מ; פטוריר‪,‬ון כוי‪ .‬אילו‬
‫פי'‬ ‫הייתי מבקש ממנו שיתן לי ס' אילנית מוטה ותשובות מהין‬

‫)ד( אמר‪ .‬רבי יהושע בן לוי האט ‪.‬ניזאנט למשל אטלך האט ןינעבין צו זיין נושק‬
‫פריינר אפעלד‪ .‬י אץ א‪.‬צייט שפעטער האט ךיער מרך גיוואלט אויםסאקין פון ךי פעלד‬
‫פינף' לי‪/‬תגעי בוימער ‪ .‬האט דער שלך נ״אנט אפילו איך' ;אל וועלין אויםהאקץ' ךי‬
‫בעסטע בויטער פון פעלד ‪ .‬וואלט‪.‬ער ‪.‬טיך אוייך גיט גישטעךט ‪ .‬דאם איו אוי איך רעל‬
‫אויםוןאקין פינף לייךיגע' בויפער' אן זיין וויסען‪ .‬רער גאך זאגט דער מלך פון דעםטוועגין‬
‫רעל איך ‪.‬אים פךעגין‪ .‬אווי האט ןיזאגט גאט ךי לאגד האב אייך ךאך' שרן לאנג אוועק‬
‫»ינ‪.‬עבין אמו־״נה״צו אברהם ‪ .‬ווי ךעריפםוק זאגט ציו דיינע קינךער האב איך" גי‪.3‬ע?ין‬
‫ך לאנד‪ .‬אונ די פ;נף שטעט )סדום עטורה אדמה צברם צועח זענען אין דין לאנד •‬
‫ןוע; אפילו איך זאל בעטין כיי אברהם ?נרי זאל טיר'אוועק נעבין ךינע "בעסטע שטעט וואלפ‬
‫זןר טיר א‪1‬גך ;ץעבין‪ .‬אוג אז אייך רעל נאר נעטען ךי‪.,‬עךנסטע שיטעט וועט‪..‬ערי ךאך מיד‬
‫}‪.‬ערים ניט שטעךץ‪ .‬מענ איך ךאך‪.‬ייי נעטען א; עין וךסען'‪ '.‬פון ךעסטוזעגץ ןאט }אט ‪3‬יי‬
‫אים גיפךענט' אויב‪,‬ער זאל נענןען וויםמ ‪3‬אבין ז־י פינף שטעט!‪) :‬הי( י ) א פ ה ‪ .‬ךבי יוךן בר‬
‫םיטון ןאט' גיואגט למשל אטלך האטי ניהאט ךךיי ניטע י פריינד אונ ער האט ניט )יטאןן‬
‫״קיץ זאך אן זייןנר וייסע;‪ .‬אמאהל האט ךער מלךגיוו>!לט "טאה; אואךידי ואלין ניט ךיםען‬
‫ד‪,‬אט‪.,‬ער ?ינומען ןעם‪,‬עךשטץ אוג ןאט אים אדרם גיטךייבען פון ייי; פאלאץ‪ .‬רעם אנךערין‬
‫האט ער אריץ ניוקיט איי; ר;פיםה אוג האט טיט ךץיחתיפח פאר חר־ומת ךי טיר פון תפיסה‪.‬‬
‫ךעם ךריטק ןאט‪,‬ער ^בער" שטאךק ליב גיהאט ןאט" ךער מלך גי;א‪?'.‬ט אן דין וויםען ייעל‬
‫איך }'אר }ישט טאהן‪ .‬אווי איז גיייע! ביי }אט‪ .‬אךם הראשון' האט '}אט ארוים געטרייןק‬
‫ן«ן גן‪.‬עדן‪ .‬י נח ןאט אים נאט אריץ גיועצט אין אתןה אוג ןאט פארשלאסין &אר' אים‪.‬‬
‫אבךהםען ןאט גאט ‪#‬טאךק ליב ןיהאט‪'.‬האט גאש גייאנט ינעל איך ךע; טא~ אזאךיגר‬
‫זאיל נייט וויםע;‪) :‬ן(')!^םח‪ .‬רבי שמואל בר גחמן ןאט ניואנט למשל אמלך ןאט גירואט‬
‫ביי ךך איין ‪.‬עצה }‪.‬עבער‪ .‬אז ךער' טלך ןאט גייט גיטאהן‪.‬קיץ זאך א; זיין' וויסען‪ .‬אמאהל‬
‫ןאט ךער טלך גיוןאלט טאן; אזאך ךער‪.‬עצה }עןער ואלי גיט וויםען‪ .‬ןאט ךער מלך גיזאנט‬
‫צו ראס ןאב איך אים ןיןןאכט פאר אעצה נעבער איך ;אל‪..‬קיץ ואך ניט טאהן אן אים‪ .‬ווי‬
‫אזר רעד איך איצט טאן; >!} איהם‪ .‬רבי יוד; יאנט }אט האט גיזאגט ךאךט' אי; סדום איו‬
‫דא אברהם ס בי״וךער וויה; לוט‪) '.‬וי אזר ייעל איך ניט יאנ‪.‬ץ אבךהמש או איך ווייל וויםט‬

‫מאני!‬
 ‫כ ט‬ ‫‪1‬‬ ‫ו י ר א ‪2‬‬
‫בראשית‬ ‫י^י‬ ‫סדר‬
‫איר יורן אמר הקביה הרי יש שם לוט כן אחיו ואיני מגלה לו ‪ .‬ורבנן אמרי ככד‬
‫קראתי אותו )טו( אביהם שנא׳ )כראשית יז( כי אב המון מים נתתיד‪ .‬ונחו דנים את‬
‫הבן חוץ מן האב‪) .‬י(( ם׳׳ת גליתי לו ניהנמ גליתי ל ו ‪ .‬דינה של סיום למחר ואיני‬
‫מגלה ל י ‪ .‬ר׳ אחא בשם רשב־ג בשם ר׳ גתן אמר )ילו( אפילי הלכות עירובי הצירות‬
‫היה אברהם יודע ‪ .‬ר׳ פנהס בשם רבי שמואל אמר )יט( אפילי שם הרש שהקביה‬
‫עתיד לקרא לירושלים שנא׳)ירמיה ג( בעת ההיא יקראו לירושלים כםא ה׳ היה אברהם‬
‫יודע ‪ .‬ר׳ ברכיה ור׳ חייא ורבנן דתםן בשם ר׳ יהודה אין יום ויום שאין הקב״ה מהרש‬
‫הלכה כביד של מעלה ‪ .‬מ״מ)איוב לז( שמעו שםוע ברני קולו והנה טפיו יצא ‪ .‬ואין‬
‫הגה אלא תורה ‪ .‬שנא׳ )יהושע א( יהגית בי יימס ולילה‪ .‬אפילו אותן הלכות היה‬
‫אברהם יידע נ)‪ (T‬ואברהם תיו יהיה‪ .‬ר׳ תנתום בשם ר׳ ברכיה אמר בשרו שאין‬
‫העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם ‪ .‬ר׳ יידן ירכי אחא בשש ר׳ אלכסנדרי מייתי לת‬
‫מהכא ואברהם היו יהיה ‪ .‬יויד עשר וה׳ חמש‪ .‬ויויד עשר יה׳ חשש ‪ .‬כי ידעתיו למען‬
‫)כ( אשר יצוה ר׳ יורן בשם ר׳ אלכםנדרי זו )כא( הובריא ‪ .‬ורבנן אמרי זו ביקור חולים ‪.‬‬
‫ר ׳ עזריה בשם ר׳ יהודה מתחלה צדקה ולבסוף משפט ‪ .‬הא כיצד אברהם היה מקבל את‬
‫העוברים ואת השבים םשהיו אוכלים ושותים איל ברכו‪ .‬א״ל מהנאמר‪ .‬איל אמדו‬
‫^‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אשר שמע אניהס נקולי ו ג י ׳ ‪ .‬והניאו וש״י ויל •נפרשה‬ ‫הי' !זי 'יניז על נסאו לפני סמלו ‪ (1») :‬אניסש של אלי‬
‫תולדית ‪) :‬יש( אש" שה תדש נ ו ׳ ‪ .‬עיין לשמן נפישה כ״ר‬ ‫ממש ע״ייש‪) :‬נו!( יגיס אח ה נ ן ‪ .‬נחמיה ‪) :‬יז( מ״ת‬
‫ויסנאי לוי ) כ ( אשר יציה יני׳ גרסיגן ‪ .‬ישישיה דןיא ייוקהג‬ ‫וגיהגס בנייח בין הנתייס יע״ל פ׳ ק״נ‪) :‬יי‪ (,‬אפ"‬
‫) נ א ( הונריא סעיזת הנראה שמניין אח סאנל יזה צדקי‪i .‬‬ ‫עיוני הצירות‪ .‬נן דרשו הזיל לקמן ]גפיי סיר מפסיק עקב‬

‫^"ךער״״פאטער‬ ‫האכין נוןןדיום ‪. .‬די רבנן זאגק אווי האט גאט גיואגט‬
‫פון אלע פעלקער‪ .‬ווי ךער פשוק זא;ט איןזוזאי ‪.‬י־יןדי‪-‬נינעביז פאר אפאטער צו פיל פעלקער ‪.‬‬
‫זעגען ךאף ךי טע‪?5‬זשין פון ?דום איר ווי ‪,‬קינךער צו' אברהם‪ .‬ווי* איוי״קען טען' טשפטין‬
‫‪.‬קינךער א; ךעם פאטערם יויםען‪ .‬אי איןז וועילינעכי; רי תורה צו ךינע ‪',‬קינדער האב איןי‬
‫אים טוא^ט‪ .‬אי‪..‬עם איו ךא אניהנם האב איי־ איים נייאנט ‪*.‬טאו־גי; דיאךיף ריין ךער משפט‬
‫פין סדום יאל איןז אים גיט\א‪:.‬ין‪*.‬רבי אחא דואט גייאנט פון *רבי'ששואל בר נחמן ם ריעינין‬
‫אונ פון רבי נתן ם ויענין אפילו ךיא דינים פון״עירובי'חצרות' האט אברהם אויןי געיואםט ‪.‬‬
‫רבי פ;חם האט גיוא‪.‬נט פון ר?י ששואל ס וועגין אפילו ךעם נ*י;‪.‬עם נאשען ראם'נאט רעש‬
‫דופי; צו ירושלים האט אוי־ אביהם געוואטט ‪ .‬ור ךער פסוק ;אגט אין' ךי צייט וועט'מען‬
‫דופי; צו ןרושליש די שטוףל פון נאט‪''.‬רבי ברכ;ה' אונ*ךבי חי;א אונ די רבנן יפו; ארץ‬
‫;?וךאל וזאבי; ניוא;ט‪1‬פון רביןהודהס ויענין אלע' טאג ואגש נאט נייע דינים ביי רעם ביתדין‬
‫ראם אויף ךעם הימעל‪ .‬ווי רער פסוק ;אגש זייא העדין" מיט ציטערנעש די שטימםע 'פון‬
‫גאט והנה םפעיצא ‪ .‬אונ פון ךי מויל פון נאט גייס אחים הנה‪ '.‬הנה מיעט יטעןיתור־ ‪.‬‬
‫ןוי דעו־ פסוק זאןט והנית בו יומם ולילה ‪*.‬יאלםש לעךנען הורה שאג אוג נאכט אפילו* ךי‬
‫דינים ןאט אויןדיאכחןם^עוואףט‪) 0) :‬ואברהם וזיו'‪:‬־';ה‪ .‬רבי' תנחום האט גייאגט פו; ריבי‬
‫ברכיהם רעגין גאט'ןאט ניואנט צי אברהם אי אין ךער יועלט וועט״קיין מאהל ניט פעלין‬
‫פון ךרייםיג צדיקים איעלכע ייי‪.‬אברןם איז‪ .‬יהיה 'בטךעפט ךרייסינ‪. ,‬רבי י יוד; אוני ׳רבי‬
‫אחא פון רבי אלכםףןרום רעגין לעךנע; דאם אפי פין דעםיפםויק ואברהם' היו יודה ‪ .‬יייאייו‬
‫{;עף;‪ .‬ה איזפינף‪' .‬נא!ז אטאןל י איי צעה;‪ .‬נאי אמאהל*ה איזיפינף*‪; .‬אש האט נייאנש‬
‫איןד האב ליב אם־המע; !דיל‪ .,‬ער וועט געביטען זןינע 'ק־נךער ‪.‬ויי ואלין טאוזן ‪.‬צדקה אונ‬
‫(‬

‫משןט‪ .‬רבי יוד; האט גיואגט פון ךבי אלכסנךרום י דעני; "צדקה מיעט מען' די ‪.‬ערשטע‬
‫‪5‬עוךה ראם ‪.‬טע; ניט ‪..‬עקין' אא‪3‬ל רען עריקוטט פון'ךער‪.‬קבורה‪) .‬ךאסיםוו אפרעימדער‬
‫^עביף ךי רבנן ;אני; צדקת מיינט ‪.‬מען ביקור הולים )וויאש מען גןיט צו קראגקע ועהןיוואס‬ ‫י‬

‫‪ 1‬י ‪£‬אנ‪:‬ין אונ‪,‬נ‪1‬ען בדי‪.‬גט‪.‬זיי(‪ .‬ךבי‪_.‬עוריה האט גי;א נט*פו; רב‪.‬י יהודה םיוועניין אברהם ן א ט‬
‫;‬

‫גיטהאז‬
 ‫ט ט‬
‫רד‬ ‫בראשית‬ ‫יירא פ‬ ‫סדר‬ ‫ר ש ה‬

‫בתך אל עילם שאכלנו טשלו‪ .‬אם מקבל עליו וכריך )ככ( הוה אכיל ושתי ואזיל‪ .‬יאי‬
‫לא הוה םקבל עליה ובריך הוה איל הב טה דעלך ‪ .‬ואםר מה אית לך עלי‪) .‬כג( הוון‬
‫א״ל חד )כד( קםיט דחטר בי׳)כה( פולרין‪ .‬וחד )כו( ליטרא דקופר בי׳ פולרין‪ .‬וחד‬
‫עינול )כז( דריפהא בי׳ פולרין‪) .‬כח( מאן יהיב לך חםרא בםדברא ‪ .‬טאן יהיב לך‬
‫קיפד במדברא‪ .‬מאן יהיב לך עינולא במדברא ‪) .‬כנן( מן דהוח חמי ההיא עקתא דתות‬
‫עקיליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו‪ .‬חהיר לכחחלה צדקה ולבסוף משפט‪:‬‬
‫)ח( לסען הביא ה׳ על אברהם ונו׳ חני רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מי שיש לו בן‬
‫ינע בחורח כאילו לא מח ‪ .‬שנאמר למען הביא ה׳ על אברהם )ל( אח אשר דבר אליו‬
‫לא נאסר אלא אח אשר דבר )ה׳( עליי‪ ) :‬ט ( ויאםר ת׳ זעקת סדום ועמורח כי רבה ‪,‬‬
‫ר׳ חנינא אמר )לא( רבח והולכת‪ .‬ר׳ ברכיח בשם ר׳ יוחנן שמענו ברור חסכו‪*,‬‬
‫שנידונו בסים‪ .‬והםדוםיים שנתנו כאש‪ .‬מנין ליתן את האסור בזה בזה‪ ,‬ת׳ל )לב( רביג‬
‫י‬ ‫רבה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לחם‪) :‬מז( מאן יסיג לו פ י ' ‪ .‬מ׳ ני!! לו מעילם נ מ ו נ ר מ ל •‬ ‫) כ נ ( סוס אכיל יפסי יאז־ל‪ .‬נלימר אחר אטלס יפתייס סלו‬
‫ילחם ויין‪) :‬כס( מן וכיה כוי ‪ .‬מבסיס מאס האיות הצלע‬ ‫צי ילא סרע לי כלום ‪ ) :‬נ נ ( סוס אומר כי׳ ‪ .‬אנרהס סיס‬
‫סהיא שהיא מילר לי סיס מכרו‪) :‬ל( את אפו יבר ע ל י ז ‪.‬‬ ‫אימר לאותו אורח הן לי מס פיפ עציו כעד העוונות באכלת‬
‫עליי משמע על עלמו! )לא( רכס והולכת • יאינס סתיי‪6‬‬ ‫ואמר האורת אמור אהה כמה יפ לו עלי‪) :‬כד( קסיס‪ .‬פי׳‬
‫נתשינס בדקדוק‪) :‬לנ( רנה ‪ .‬ובדור המבול כתיב »עיי‪0‬מ‬ ‫‪.‬עריו כלי של חדש אי מתכת אי מכל דבר‪) :‬כה( פולרין‪.‬‬
‫‪BW‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ין ממנע‪) :‬כ!( לינירא וקיפד‪ .‬ליטרא נשר ‪) :‬נו( ריפתא‪.‬‬
‫ןי^אהן״״אין אנהייב צדקה ךער }אך מ שפט‪.=7‬ווי אזר‪. ,‬אבךהם ?לענט ״ געבץ ?סיז״אלע‬
‫‪:‬‬

‫םענטישין ךאם‪,‬ןענען צו אים אריין ניקומען"‪ .‬ווי די האבץ ‪$$‬פ נעעסיןיאונ' אפ'‪.‬ניטרונקק‪ .‬האט‬
‫אברהם צ ו ד י ניו^ט בענטשט‪ .‬וזאבץ ןיי נראנט ראם יאלץ סיר ואנין‪ .‬האט אברןם צו‪.‬ךי‬
‫נזאנט יאנט גילויבט איו ךע״ר״גאט פון דעי־ וועלט יום סיר האבי; פו; דינם ננעםן אוב דרי מענטש הט‬
‫י‬ ‫ז‬

‫אירנייאנט‪ .‬האט‪;,‬גר ןינעסין אונ גיטרונקיען‪ .‬אונ איז אוועק גיגאננען‪ .‬אינ אויב ךער״טענטע!‬
‫האט ניט' ניוואלט אזר זאני; ‪ .‬האט אברהם צו אים‪.‬נקאגט ‪.‬ניבי טיר אלץ וואסידו האםט‪.‬‬
‫האט ךער מענטש נייאגט צו אברהם וואס קומט דיר ביי טיר ״ האט אביףם צו איםנמיאנט‬
‫פאר אםאםיור״ץ קומט טיר אפול״ךץ גךאס איז י איוי אמטבע‪ .‬אפלוךי!(‪ '.‬פאר אפוינש פיליייט‬
‫קימט מיד אפולךי;‪ '.‬פאר אבךויט קומט םיר אפולךי;‪ .‬וועד האט דיר אמאהל לניעבין ריין‬
‫אי;' ךער מךבר‪ .‬רעד האט דיר אטיאהל נינעבין פלייש אין רער מךבר‪ .‬וועד האט ךיד‬
‫אמאהל ניגעבין בךויט אין ךער מדבר‪ '.‬ווי‪,‬ךער מענטש האט נייעהן ךי צרה ראס איש‬
‫ןאטיניטךאפין ‪'.‬האט‪,‬ער גיזאנט נילויכט איז ךער נאט פוןךעריייעלט ראם מיר האכין‬
‫ןינעםין פו; זיינע‪ .‬אין'אנהייב איו ;נר‪.‬מקוטע; ציו רעם מענטש' טיט' צדקה‪ .‬דער נאך איז‬
‫^נר גיקומען ציו אים «ט' משפט ‪) :‬ת( למען ‪ .‬פון רענין'נ אט זאל 'בךיינגען' אירףיאברהפ‬
‫ז‬

‫ראם ער האט אים צו גיזאנט‪ .‬טיר האבץ גילערונט דבי שמעון בן ייחאי'האט נייאנט'ךעד‬
‫ראסישטאךבט אונ לאיטאווה; ראם שאטעיט זיך איןךי הורה‪ .‬איו‪.‬עלייך ווי‪ ..‬ער ראלט‬
‫}אר נייט גישטארבין‪' .‬ווי דעו־ פםוה זאןט נאט ;אל בךיינ‪.‬נען אויף אברהם ראם ‪..‬ער האט‬
‫ןיךעט איויףיאים'‪ .‬עם שטייט ניט ךאם‪,‬י<ר האט נ‪.‬יךעט צו' אים‪ .‬נאר'‪.‬עם שטייט'ראם‪?.‬ד‬
‫האט גיךעט אויף אים‪ '.‬צו אים וואלט מען מיינען נאט האט ניךעט צו אבךהם פון וועינין‬
‫ךינע קיגךער‪ .‬אבער א‪1‬י!ס אים מיינט מען ארף אברהם אליי!‪ '.‬אברןם האט ךאךידאס‬
‫גאנצע נוטס }אר ניט נייעסן ‪ .‬נאר ודיל דינע ‪.‬קינךער האבץ נילערוניטיתורה את נלייך ווי‬
‫‪.‬עריאליץיוואלט נילעבט אינ צו אים אליי; וואלט נאט נינעבין ראם נאינצע נוטס•' )‪ (b‬גיאטו־‬
‫ה׳‪} .‬אט האט גיזאגט דאם נעשלייא פון סדום אונ‪.‬עטורה כי רבה ‪.'.‬רבי חנינא זאנט ךבח‬
‫והולכת‪ .‬דאם נעשרייא וועךט אלע מאהל נרעסער‪' .‬רבי ברכיה האט גיואנטפון רבי'יוחנן ס‬
‫וועניץ טיר האבץ ניהעךט או ךעיר דור 'פץ״מבול איו נעטשפט ניראךי; טיט וואםער ‪".‬אונ‬
‫די טענטשין פץ םדויםיוענען געטשןט נייואךין מיט פייאר‪ .‬פון ראנען וךיםיןיסיר אי די‬
‫םענטשין‬
 ‫מ ט‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫י ר א‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫ד ג ה למרה שוה ‪) :‬י( ארדה נ א ‪ .‬תני רשב״י זו אתת מעשר ירידות האמורות כתורה‪.‬‬
‫זאיר אבא ב*כ מלמד שפחח להם המקום )ניג( פתח של תשובה שגא׳ ארדה נא ואראה‬
‫הכצעקחה הבאה אלי עשו כלה בלייה הן הייבין‪ .‬ואם לא ארעה ‪ .‬אודיע בהן מדת הדין‬
‫כעולפ‪ .‬איר לוי אפי׳ אגי מבקש לשתוק דיגה של )צח ריבה איגו מגיה אותי לשתוק‪.‬‬
‫מעשה בשתי גערות שירדו לשתות ולמלאות מים‪ .‬אמרה אהת להכרתה למה פגיך‬
‫חולניות‪ .‬אמרה לה כלו מזוגותיה וכבר היא גטויה למות‪ .‬פה עשהה פלאה את הכד‬
‫קמח והחליפו נטדה זו פה ביד ז ו ‪ .‬וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה‪ .‬אפר הקב׳ה‬
‫אפילו אגי מבקש לשתוק דיגה של נערה אינו טניח אותי לשתוק‪ .‬הה״ד הכצעקתה‬
‫הכצעקתם איגו אופר אלא הכצעקתה‪ .‬ואיזו זו דיגה של גערה‪) :‬יא( איר ירפיה בן‬
‫אלעור עיקר שלוותה של מרום ל א היהה אלא ג״ב שגה‪ .‬ופהם עשרים וחפש שגה היה‬
‫הקב׳ה מרעיש עליהם הרים וםביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשי‪ .‬הה״ד‬
‫א י ו ב‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫תנוש רנם‪) :‬לנ( »ר‪ ,‬של השינה ‪ .‬נמה שאייר וארזה שאם ימות כששינה לא יראה נהה כלוה !)לד( ד ג ה ‪ .‬מ!וס ידריש‬
‫‪5‬ענ?!שין פון קדום זענע; געםש־פט גירארין מיט עאטער אויןז‪ .‬אוג״ך״מ^שין"‪¥‬ן" מבור‬
‫זענק נעמשפש גיךאךין מיט פייאר אייך‪ .‬ביי ךי מעגטשין פון מבול שטייט' ד א ם ווארט‬
‫רזיה י^עלנות ול‪.‬ה‪1‬ם ל^ה(‪ .‬אוג ביי ךי םע?פ!שין פון סדום שטייט אוי־' ראם ראך־\רבד‬
‫לכי רבה>‪ .‬לעךנע; מיר או ביירע זדנען ?ליייןד נישטךאפש ניראךין ‪ .‬מיט וואסער אונ מיש‬
‫י{ייאר‪) :‬י( אלדה גא‪; .‬אט האט ני;א}ט' איןז רעליאךאפ נידעךי;‪.‬זעה! דעם טארעם ‪ .‬רבי‬
‫שקעו; בן יוחאי ה>!ט גילערונט דאם איז איינם' פון ת צעהן אראפיגיךעדוגנ‪/‬ואם שטייט‬
‫<ני'י נאש( אין ךי הורה‪ .‬רבי' אבא בר כהנא האט ניזאנט רער פסוק לערונט אוני אוי נאט‬
‫האט‪.‬ויי ניעפץט אטיר פין ל־״שובת‪ .‬״ערי האט ויי אויואנק ניטאה! ייייאלץ תשיבה טאיה;‪.‬‬
‫ז‬
‫ווי ךער פסוק זא^ט א י ־ רעל אךאפ נלךעךין אינ ייעל'‪.‬יעהן אויב ווי ראם נעשלייא וויאם‬
‫‪,‬עם איז‪.‬געקושען צו מיר האבי! ‪.‬ייי טאקי גיטאה;‪ .‬רעל איןז‪.‬ייי פארלעגרען‪'.‬אוינ אויב ניט‪.‬‬
‫אדזןה‪ .‬וועל איןד רודף די מאכין יייםעןאי״עם איו ירא אמשפט ארף״דיער רעלט‪ .‬רבי לד‬
‫וא}ט }אט האט גייאנט אפילו איןז ואל וועלין שויייגין‪ .‬דער' משפט פו; דאס טייךיל לאזט‬
‫ןויןז גיט שווייגי;‪, .‬עם האיש אפאןל גי?ךאפין אין סריס ‪:‬ווויי פיייךלאןז‪.‬זענען גיגאנגען שעפין‬
‫זואםער צום טרינקען‪ .‬ןאט אייגע גיייאגט צו ךי אגיךעךע ריין פגים‪'.‬זעהט ארם ייי דו‬
‫וואלפט קלאגק' ניווען‪ .‬האט ויא ניענ?ערט א י ־ האבי ניט ראם צו‪..‬עסי;'אינ האב פורא‬
‫איף״זאל ניט' שטאךפין פון הוננער ‪;'.‬ואם האט ךי‪,‬ען־שטע גי טאהן‪ .‬זיא ןאש ניגוםען‬
‫ז‬

‫אקרוג םעןל אונ האט איר נינעבי; ךעם קרונ מעהל איונ'האט ביי'איר צו נינוטע; דעם‬
‫ליייךינען קרע אונ האט אי; אים אננישעפיט וואםער אונ נעבךיינגט אהיים‪ .‬ווי דיימענטישין‬
‫פון םדוםיזענע; ךער וןאקט ניראךיין פון' די _זאןד ‪ .‬האבי; •!יי' נינוטע; ראם טייךייריאונ‬
‫האבי; איר פאר בךענט' אין ‪.‬פילער‪ .‬וואט ; א ט ניזאנט אפילי אי" יאל ]יעלי! שוייידן • ייי‬
‫נא!ז ניט משפטי;'‪ .‬אבער ךער מעןפש פו; ‪,‬לעם מיידילילאזט מיןז ‪.‬ניט שךייגין"‪ .‬יר ‪.‬לער‬
‫פסוק זאגט י אזר ווי איר נעשליי ‪ .‬איוי ווי‪.‬יייער געשלייא לפו; ךי םענטשין פו; סדום(‬
‫שטייט גיט ‪ .‬גאר ‪,‬עש שטיייט אווי ווי איר געשךייא ‪ '.‬אור רי האס 'געשךייא פץ י ךאס‬
‫מיירל ראם זיא האט ‪.‬געשךיגען רען טען האט איר פאר בי־ענט‪) :‬יאי( אסר ‪ .‬דיי‬
‫ירמ;ח בן אלעד• האש גיזאגט ?!דום איז גליוע; אין פךידע; }אר {ווויי אוג פופציג ;אקר‪.‬‬
‫אונ פי‪.‬גף אונ ציואנצינ ;אקר יפי; יי (ווויי אונ פויפצינ פלעגט' }אט מאכין* שטורעמען‬
‫אויף דיי ךי‪?.‬ערג אונ פלעגט אויף ייי 'ברייננען‪^.‬עךר' ציטעלנעש ‪.‬ייי ואלי; טאק; תישובה‬
‫אונ האבי; גיט'תשיןה י גיטאהן‪ .‬ווי ויער פיסוק זאנט ‪,.‬ער האט אוים געךיסען בעךג אוג‬
‫!‪:‬י האבין׳גיט }עוואםט וראם גאט מיעט(‪ .‬ביו צום לעצט האט ‪.‬ויי }אש פארקעלט טיט‬
‫ויין'‬
 ‫מ ט‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫וירא‬
‫רה‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫‪ :mfij‬ט( המעתיק הריס ולא ירעו ־ יבסיף אשר הפכם באפי‪) :‬יב( ויפנו משם האנשים‪.‬‬
‫מדא אמרת )לה( אין עורף למלאכים‪ .‬וילכו םדומה יאברהם עודני עימד לפני ה׳ א׳ר‬
‫סימון תיקון סופרים הוא זה )לו( שהשכינה היתת םסתנת לאברהם‪) :‬יג( וינש אברהט‬
‫זיאםר ונר‪ .‬ר׳ יהודה ור׳ נהמיה ורבנן‪ .‬רייאומר )לז( הנשהלמלהםהשנא׳)דיה א יט(‬
‫‪1‬ינש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלהמה‪ .‬רינ אמר הגשה לפיוס המריא )יהושע יל(‬
‫זינשו בני יהודה אל יהושע‪ .‬רבנן אמרי הגשת לתפלה המריא )מלכים א יח( ויהי‬
‫בעלות הםגחה וינש אליהו הנביא ויאמר ה׳ אלהי אברהם יצהק וישראל היום יודע כי‬
‫אתה אלהים בישראל וגו׳‪ .‬ר׳ אליעזר )לח( פשט לה אם למלחמה אני בא ‪ .‬אם לפיוס אגי‬
‫בא‪ .‬אס לתפלה אני בא‪ .‬ר׳ פגחם ור׳ לוי ור׳ יוחגן ‪ .‬זה שהוא עובר לפגי התיבה איא‬
‫לי )לט( בא ועשה בא וקרב בא ועשה קרבן של צבור ‪ .‬אלא )מ( בא וקרב להתפלל‪:‬‬
‫)יז־(א׳ר תנחוטא למה התקינו ברכות חמש עשרה^עד שומע תפלה‪ .‬כגגד ט*ו אזכרות שבהבי‬
‫לה׳ בני אליס עד ה׳ למבול ישב‪) .‬מא( שהוא םכלת את הפורענות םלבא לעולם ‪ .‬ר׳‬
‫ה ו ג א‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫)לו( הגשה למלחמה‪ .‬הגשה וי היתה למלחמה ינן מלס ו‬ ‫ק ד ניה ד נ ה ו )לס ( אין עורף נו׳‪ .‬לייי! מלכסנמשש‬ ‫ינס‬
‫)לח( פשס ויגש והנא מלכתינ סתס פירושו על נלה ו‬ ‫ל' פגים לומר שאן שס היה להס פגיס ולא עירן י‬ ‫דריש‬
‫)לגי( בא ועשה‪ .‬משמע עשה צרכי לניר ‪) :‬מ( נא וקרב ‪.‬‬ ‫שהשכינה נו׳‪ .‬נן הוא האמס ־השנינה היחס ממתנמ‬ ‫)לו(‬
‫נומפ׳ ואיל עשה קרנן של צבור פי' מלחזתן של צבור אלא‬ ‫ט ו נ וירא ה' אל אברהם הרי שהשכינה באתה א‪*5‬‬ ‫שהרי‬
‫ניא וקרנ להתפלל כלומר שירד למלחמה ולהתפלל הכולל פיוש‬ ‫לו ועקת סלוס ונוי והל״ל והי עול;׳ ונוי אלא שהנתונ‬ ‫ואמר‬
‫ותפלה‪) :‬מא( שהוא מכלה נ ו ׳ ‪ .‬התפלה מכלה כו׳ •‬ ‫הל»ר מפגי הכבול ככוהר זה שמחק! לנר מה ‪I‬‬ ‫תיקן‬

‫צי! ?איי! •י )יב( ר?נו‪ .‬ךי מע‪.5‬טשין האבק ךך אזועק^עךט^קי״^הסל"פון״בא^ען‬

‫ןע־ן פיר אז מלאכים האויין ניט ״קיין נאקין‪ .‬נאד פין אלע פיר דיטין *איז פנים‪ .‬אין‬
‫י‬
‫וועילכער דיט ךיא ווילען ניין דאךפין ‪.‬ויי ייך גיט אומקעךין‪ '.‬די יענען ;יגאינגע; צו קרום‬
‫אוג אךךןם שטייט נאך פאר גאט ‪ .‬רבי םיםו; יאנט״ךאס האבי; ךיי סופרים"יוואס שרייבין‬
‫רי סןרי הורות( פאר בעפעךט ‪ .‬ווארום אין א?ך‪ .‬איו פאר נןעךט ניוויען ךי *שכינה האט‬
‫‪1‬‬
‫}יגיאךט אויף אקכהש ‪ (<) :‬ר;ש‪ .‬א^רןם האט ניגענט צו" נאט איונ האט}יזיאנט‪ .‬ךכי‬
‫יהודה אונ רבי )ו־^יה אונ ךי רבנן קךייגען ‪ .‬ךבי יהוךה זאנט אברהם ןאט גיגקטיצי‬
‫אמלחמה‪, .‬ער זאל זי־ קךיגע; מיט נאט'‪ .‬ווי"ךער יפסוק ‪.‬זאגט רנשייואב ‪ .‬יואב' טיט‬
‫דעם פאלק וואס מיט אים האט גינענט צו אךם די ואלין מיט אים פלהמה האלטי;‪ .‬רבי‬
‫?הסיד‪ ,‬זאגט אברהם האט נעעגט צו' נאט‪.‬יער יאל אים איבער"בעטיין *אויף ךיי רנד'פון‬
‫ב ח ם ‪ .‬ווי ךער פסוק יא‪.‬נט ועשו בגי יהודה אל ןהושע‪ .‬רער שבט יהודה האטי נינענט‬
‫צו ןה‪1‬ש‪.‬ע איפ איןער צו בעטיין‪' .‬ךי'רבנן זאגין'אברהם האט ניגענטיצו נאט ;גר יי ואל‬
‫י‬

‫בעטין פאר סדום‪ .‬ווי‪,‬עם שטייט אין פסוק ביי אליהו הנביא ‪.‬ווי ״עם איז גיקוםען ךי צייט‬
‫פו; מ ח ה ‪^1‬ש אליהו הנביא‪ .‬האט אמהו הנקיא געענט' צו גאט אונ האט ןיזאגט דער‬
‫}אט פו; אקרןזם אונ פון יצחק אוג פון ‪:‬שי־אל סיינט' ואל רער וואסט וועךי; 'או דו בייט‬
‫א;אט ביי ךי יוךין‪ .‬רבי אלמןיך וא?ט אנלרהם האפ! גיזאגטיפארייגאטארבידו ווילםטקךייג‬
‫בין איך ניקומען פיט דירי קךינען ‪'.‬אוני אויב ת ךילםט מען ואל ךיך איבערבעטין‪ '.‬בק‬
‫איך ;יקומע; ךיך איכערבעטיין‪ '.‬אונ אויב דו ויילםט טעןזאל תפלהטאהןצו דיר‪ .‬בין אייך‬
‫ניקומען םןפלל דין‪ .‬ךבי פנהם אונ רבי‪.‬ליי אינ רבי *יוחנן''יאנץ רער וואם נייט צום‬
‫‪,.‬עםיד דאוונען^אל מען ‪.‬ניט ואנין צו אים קויםאוג טוה ‪ .‬או״גיט יקום אוג געע;‪".‬אונ ניט‬
‫קום איג מאך אכןלבן פאר רעם פאחאםלוןג‪ .‬נאר ?ע; ואל ואנין צו אים יקום אונ ניינען‬
‫ךאוונען •י )ידז רבי ת נהומא האט גייאגט יפאר ראם'איו רא פופצעוזן ברכות כיז שומע‬ ‫‪:‬‬

‫הקלה• געף; ךי פוןצעוזןשםית ראם דור ןאט גיןאןט אין חגם‪.‬קפיטול ןבו לה׳ בני אלים‬
‫כיי ה׳ למבול ישבי‪ .‬ךיי פופצעךן ברכות פארבןייךין'ךי שלעיכטם זאל גיטיקוסען אויף רער‬
‫וועלט‪ .‬י־בי הונא האט גע;א נט'פו; י רבי‪.‬אחא ט יועגין ‪.‬אברהם האט ‪,‬גיזאגט צו גאט האף‬
‫‪:‬‬

‫ו ע פ ה ‪ .‬ת‪,‬קע‪1‬ןסט אויף האלטין אונ נירעלטינען אויף דעם' ‪?3‬נס ‪*.‬אבער‪!.‬־יער כעס‪.‬קע;‪7‬יט‬
‫גיוו־<לטיגע‪4‬‬
 ‫מ ט‬
‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫י ר א‬
‫י‬ ‫םדר‬
‫ו!ונא;בשם ר' אחא האף תספה‪) .‬מב( אתה נודר את האף והאף לא ינדרך‪ .‬איר יהושע בד‬
‫נתסיה אף שאתה מביא לעולםך אתה םכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים ‪ .‬ולא דייך‬
‫שאין אתת תולה הרשעים בשביל הצדיקים‪ .‬אלא שאתה םכלה את הצדיקים עס‬
‫הרשעים‪ .‬רבי ור׳ יונתן‪ .‬ר׳ אומר ביו חמה נובשתו‪ .‬אבל הקביה כיבש את ההמה שנא׳‬
‫)נחום א( נוקם ה׳ ובעל חמת ‪ .‬ר׳ יונתן אמר ביו קנאה כיבשתו אבל הקב׳ה כובש את‬
‫הקנאה שנאמר )מנ( אל קנא ונוקם ה ׳ ‪) :‬טל( ר׳ שמלאי שאליה לר׳ יונתן מאי דכתיב‬
‫מעשה באחד שנשתלח‬ ‫)משצי יג( ויש נספה בלא משפט ‪ .‬איל בלא משפט מקומו‬
‫)מד( לגבות םם מבני טבריא ובני ציפורי‪ .‬כשהיה נובה בטבריא ראה אהד מציפורי‬
‫עםד גתפשו ‪ .‬איל מציפורי אגי‪ .‬איל יש בידי כתבים מציפורי לגבותה‪ .‬ולא הספיק‬
‫לגבות בגי טבריא עד )מה( שבאת דוהה לציפורי ‪ .‬ונםצא גםפה בלא טשפט מקומו‪.‬‬
‫י י לוי אמר)מו( לדובה שהיתה משכלת בתיה ולא טצאה לשכל בהיה ושכלה בבגיה ‪.‬‬
‫י‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫היא לפין‬ ‫) מ נ ( אתה תנליל ותגזור אפ סאן־ ואפס תמשול ט יהאף סאוין המיפל על התימה ‪) 1‬מג( אל קנא‪ 5» .‬גס‬
‫לא יגדור אותן למפולנן• כביכול ודרש תספם מלפין אסיפה‪ :‬אונות ואיילות‪) :‬מז( לגנות מם המלך ו )מה( ‪ :‬נ א ת רווחה‪.‬‬
‫ס״ג« ולא דייו שאין אתה תולה ו ונעל תימס ‪ .‬פירושו עמדם לסם רות והללה ומתה מאת המלך‪.‬׳ )מו( לדינם‬

‫^האט גיואןט״צו״^אט״דעם‬ ‫גיוועילטיגע; אייף ךיר •‬

‫בעם ויאט דו ךעקט בךיינגעין ארף ךעריוועלט ייעםטו נ‪1‬י"ט איים פארלענךין יי צדיקים מיט‬
‫ךי רשעים‪ .‬גיט גענויג דיו בייט גיט מוחל ידי רשעים פון והעין יי צרי‪,‬קים‪ .‬נאר דו ווילסט‬
‫גאך פאר לעןךין ךי צךיקיםיםיט ךי רשעים‪ '.‬רבי אוג'רבי יונתי קךינען‪*.‬רבי זאגט'ביי‬
‫ז‬

‫אםע^ש נירעלטיןט ךער‪.‬כעם אויף איים‪ .‬אבער גאט גירעילטינטיארף ךעם ‪.‬בעם \ ייי ״דעי‬
‫פסוק זא נט נוקם יד׳ ובעל חמה‪ .‬גאט צעךינט ‪^.‬ר ‪.‬איי אבער" דער בעל הבית אויף ידעם‬ ‫‪:‬‬

‫כעס‪ .‬רבי יונתן ואןט ביי אטענטש גיוועלטיגט ךי ‪.‬קגאת אייף אים ‪ .‬אבער גאט גיוועלטינט‬
‫אייף יי ‪.‬קנאה‪ .‬ווי דעי פסוק'יאנט אל'‪.‬קנא ‪.‬ונוקם' ה׳‪ .‬גאט שטאךקט ךך אויף ךי קנאי׳‬
‫ע‬ ‫@ י י‬ ‫ע‬
‫^ שטארק> ! )ט‪ 0‬רבי שמלאי האט גיפרעגט ביי' רבי יונת; ראם מיעט‬ ‫^ ! * י י י 'י‬
‫יער פסוק ‪.‬רש נףןה בלא משפט‪ .‬אטאהלישטאךבט אמענטש ;א; משפט‪ .‬ווי אווי‪..‬קען‬
‫דאם זיין‪ .‬האט רבי יונןן גיואג‪.‬ט מען מיינט אן' ךעים' משפט יפו; זיין אךט‪ .‬למשל אויףיויין‬
‫שי^אט ווא ער וואן;ט איז ניט נגור גיוואךין שלעכטס'‪, .‬ער ‪.‬איז אבער גיגאנגע; אי! אייי‬
‫א^טאט' ראם אייף די שטאט איי';א נגזר גיוואךץ שלעכטס‪ .‬וועךט ‪..‬ער גישטראפט מיט‬
‫ד י ‪, .‬עם האט אמאהל גיקראפין‪,‬מען האט געשיקט' אמיענטשין אפנעמען פאראטקעם פו;‬
‫ך מע^שין פון •פ‪$‬בר;א אונ פון ךי מענטשין פון צפוךי‪ .‬י"ווי עד 'איז' גיווע; ‪.‬איי; טבך;ת‬
‫י‬

‫^עטק ךי ^אדאטקעס האט‪.,‬ער ךער ‪.‬יעץן אין טבן;ה אמענטשין פון צפוךי'‪ ,‬האט ‪.‬ער אינן‬
‫}יחא^ט‪,‬ער יאל כצאןלץ ךינע פא_ראטקע'ס‪ .‬האט רער ‪5‬ענטש נייאנט איך בין פון צפורי‪.‬‬
‫ז‬

‫ן א ט ךעיר גיואןט איך ןאב געשךיבען איך זאל פון צפויךי״אויך נעמען פאדאטקעם ‪ .‬ן א ט‬
‫ז‬

‫דער מענטש ניטולט בצאןלץ' ךי פאדאטקעס‪ .‬ךער ווייל איידער ךער מענטש האט איין‬
‫ןיםאנט ךי פאךאטקעם פין' ^בךיה‪ .‬ןאט ךער מלך נישיינקט' ךי פאדאטקעם פון צפורי‪.‬‬
‫אונוואם דער ‪.‬מעיןןטש פון ציפורי ןאט בצאהלטאיז נירען פארפאלץ‪ .‬ווע;';נר ראלט אבער‬
‫גיךען אין רץ ?!טיאט אין צפורי וואלט‪.,‬ער דאך אירך גיט ניךאךפט ביצאהלין ‪ .‬דאם מייינט‬
‫§ען איעער יועוןט גישטךאפט יריל'‪.‬ער איו ניט אויף ויין ‪£‬רט' • בבי'לןי זאןט אבעער‬
‫_אנקבה> ןאט גקיךצת ךיייסיות פון ויאלר ‪ .‬אםאהל ןאט ייא ביט גייטראפץ״קייין ח;ה צו‬
‫הך^ן‪ .‬ןאט זיא ניהך^ת אירע אייגעגע קיגךער‪ '.‬יריל ייא האט גיט גיקעגט שטילען‪.‬לעם‬
‫כעס ביז זיא רעט יועסען הךננן‪ .‬אווי א ו ‪ £‬ס קומט אמלאךייצום' הרננן' ‪ '.‬אזיןןריטרעפט‬
‫רשעים קךנת‪,‬ער‪ .‬אז‪,‬ער טךעפט צךלקים הוץת ער אייך*‪ .‬ביו‪.‬ער שטילטדץ כעסי‪. ".‬ריבי‬
‫^טון ואניט איוי ווי ךער שנייךמעםער ראם 'לןר שנייךט עלץ וואם ";נר"טךעפט‪ .‬טרעפט‬
‫ערי‬ ‫י‬ ‫י‬
 ‫ט ט‬
‫רו‬ ‫בראשית‬ ‫יייא‬ ‫פדר‬
‫ר׳ סיפון אסר לסגל )מז( כוסחת )מס( מבין ולא שלים לה שושנה ולא שלים לה ‪j‬‬
‫)טן( הלילה לך ‪ .‬איר יורן הלילה הוא לך )מט( בייה הוא לך ‪ .‬איד אחא חלילה‬
‫חלילה ב׳ פעםים ‪ .‬חלול )נ( שם שפים יש בדבר‪ .‬א׳ר אבא טעשות דבר אביב אלא‬
‫טעשוח כדבר ‪ .‬לא חיא ולא דבווחה )נא( ולא דפחיהא פינה ‪) :‬ין( איד לד שני ב״א‬
‫אסרו ר ׳ א ‪ .‬אברהם ואיוב‪ .‬אברהם אסר חלילח לך טעשוח כדבר חוח לחפית‬
‫צדיק עם רשע ‪ .‬איוב אפר )איוב ט( אחח היא על כן אפרתי הם ורשע הוא סכלה ‪.‬‬
‫אברהם נטל עליח שכר‪ .‬איוב נענש עליח‪) .‬נב( אברחם אפר בישולח איוב אפר)נג( פנה‪.‬‬
‫אחח חיא עיכ אםרחי חם ורשע הוא פכלה ‪) :‬יךן( ר׳ חייא בד אבא אפר ערבובי‬
‫שאלוה יש כאן אברהם אפר חלילח לך םעשוח כדבר הזח לחטיח צדיק עם רשע ‪.‬‬
‫והקביה אוסר והיה כצדיק כרשע ‪) .‬נד( יחלה לרשעים בשביל צדיקים‪ .‬הלואי צדיקים ‪.‬‬
‫דחא אינם אלא צדיקי )נס( ניבלי ‪ .‬דאטר ר׳ יוחנן כל צדיקים שנאסרו בסדום צדיקם‬
‫כתיב ‪ .‬היא דעחיח דר׳ יוחנן דאטר ריי )יהושע ט( ויאסרו אלינו זקנינו וכל יושבי‬
‫ארצנו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אמ‪.‬־ בישולה‪ .‬בלומר מנושל נשונ ששש וושס שאמי וולילס•‬ ‫מ ׳ ‪ .‬ונן הנא תשפה לזיק עפ רשע‪ .‬נילקוש ניס ושנלס‬
‫)ננ( סנה בלתי מנושל נלי לעס שאמי שש וישע נו׳»‬ ‫ננסמוס! )מו( נ‪1‬פ»ז‪ .‬קולרה‪) :‬מח( נונין‪.‬קיצים‪) :‬מש( ברייה‪.‬‬
‫) נ ל ( יתלס לרשעים נ ו י ‪ .‬נלומר לא !‪ 1‬שלא אנלס הלו יקים‬ ‫פירפיי לנר חילץ הוא לו‪ .‬ונירםת הספר נ ד ם הוא לן י״ל‬
‫אלא רצוני לכתליה אן! לרשעים נשניל סלויקים סלואי היהיו•‬ ‫מ נ ולנר שקי‪) :‬נ( שפ פמים ‪ .‬עיי! נפייש״י נממש ‪:‬‬
‫צליקיס אנל * נ ס אלא צליקיס ננ י כוי ‪) 1‬נה( ננלי ‪ .‬לשון‬ ‫)נא( ולא ופמוסה ‪ .‬ולא לני קטן מוה! ה״נ )ננ( אירהס‬

‫ערי'דעךנער שנייךיט' יער‪{« .‬ו"צווישעךת~ךעךנער איז "ךא~אמיזיי |זנויךט זנו• ארך ‪.‬‬
‫)וייל אמיעיקער ווייס ךאך ניט ראיס‪,‬עיר טוהט‪ .‬אווי ךער טלאך וריס אייך‪.‬ניט וואסער טוקט‬
‫ךךיבער' הךנת ער רע'םען‪.,‬ער טךעפט‪ .‬ך^עים אונ לריקים! )טן> )חלילה לף>‪ .‬היי יורן ואנ ט‬
‫‪:‬‬

‫אברהם האט ‪.‬נייזאניט צו נאט פארםיטע; צו ךיר ראם איז אויםער ךיר‪),‬עם איז"ניט‪-‬שיין פאר‬
‫ךייחדו ואלםט הךיננן צדיקים נלייך טיט ךשעיט‪ .‬רבי אחא זא;ט ץווייםאו־ל האט אכךהם‬
‫ניראנט דאם'וואךיט י וזלילה ‪ .‬פארמיטען פון דיר צויטאקן די זאך דו זאל?ט קךננן צדיקים‬
‫גלייך טיט רשעים ער'רבי יורן }אנט>‪ .‬אונ אויב דו רענןט יא אזר טאףןיזאלקטו'ורסען או‬
‫‪ 0%‬ךעט ךיי; ארולול השם‪ .:‬רבי אב‪:‬א זאנט‪.,‬עס שטייט ניט טעשוח ד^ו־ הוה‪' .‬פון צ? טאןזן‬
‫ךי ואך ‪ .‬נאר ‪.‬עם שטייט פון צו טאהן אווי וויי ךי זאך‪ .‬נישט' ךי זאך‪ .‬אינ נישט אזר ווי ךי‬
‫ןאך‪ .‬אונ אפילו נישט וךיניגער ווי די ואך גרו זאלםט ניט' הךננן ך צדיקים אינ;אלקט ניט‬
‫בךייננען אויף ויי יםוךים נרוייםע אךער ‪.‬קליינע>‪) :‬ין()אםח' רבי לד זאנטץורי טעןטשין‬
‫האביןניי אג‪.‬ט איץיזאך‪ .‬אבךןם אוינ איוב‪ .‬אברןם האט גיזאןט פארמיטע; ציו ךיר פו'ן*צו‬ ‫ז‬

‫טאחן ‪%‬וי'אנאך צו הךגנן רעם צדיק טיט ךעם רשע‪ .‬איוב האט נייא^ט ‪<.‬נס איז ביי נאט‬
‫אלץ איינם ךךיבער האב אייך ני}אנט אז }אט פארלענדט רעם §רוםע; ‪9‬יט רעם רשע ‪i‬‬
‫אבךהם האטי‪.‬נינוטען ישכר ארף ו<י}ע ךייד‪ .‬איוב איז' ‪'3‬י'שטרא?ט }יווארין אויף ‪1‬יינע יייר •‬
‫אברהם האט ךאם'נוטיגיואנט אווי י ווי אפארטינע'זאך ר״אם אייז נוט צום ‪^.‬עםין אזר איו נוט‬
‫גיווען ךינע ךייד‪...‬ער ןאט ניט ניזא}ט }אט טוהט אזוי‪ .‬נאד‪,‬ער האט ניבעטין נאט זאל ניט‬
‫אזוי טאה;‪".‬אי‪1‬ב'ןאט שלעכטיגייאנט אזוי ווייאאוםצייטיגע פךי ראם איז שלעכט צום‪,‬עםץ‬
‫אזוי איז'שלעכט ניךען זיייניע'ךייד‪!!.‬ר האט ניואנס יארך נעוויס אז }אט טוףיט אווי‪.,.‬ער האט‬
‫ניואנט ביי ימיר איז' איין ך עה נעבליבע; אז נאט פארלעניךט רעם ‪.‬פרוטען' פיט רעם רעןע ‪:‬‬
‫ז‬

‫)י*ח| רבי ה' יא בר אןא האט גיואנט' פערםישטע שאילות איז ךא צו ^ךעגין אברהם האט‬ ‫ז‬

‫ניואנט'צו י נאט ‪3‬ארםיטען צו תר פון צו טאה; אווי אזאך צו הת;נן רעם צךיק'טיט רעם‬
‫רשע‪ .‬אונ נאט האט גיזאגט רער צדיק איו אזר ווי רער רשע‪ .‬איך רעל ראךטין טיט י י‬
‫רשעים ארך פון* וועגין‪/‬די צךיקים'‪ .‬הלואי }אל איך נעפינען צדיקים‪ .‬זיי יענען פאלשע‬
‫צךיקים‪ .‬רארום רבי'יוחנן האט נייאגט אלעיצתקים וואפ ש'טי;ען ביי ?דום ?!טייט *יךיקם • אן‬ ‫(‬

‫איו״ר ‪ « .‬רייךן' אז ת זענען נ*ט' ניווע; אפתה ?ריקים'‪ .‬אזר זאף! רבי' יוחנן‪ .‬ווארום‪,‬דבי‬
‫יוחנן‬
 ‫מ ט‬ ‫יד‪,‬‬ ‫ו י ר א פר‬
‫בראשית‬ ‫*‬ ‫סדר‬
‫ארצנו זקננו כתיב ‪) .‬נז( זקני אשמה הייני סבי דבהתא • אשר ריביל אםר אברהם‬
‫<נח( צרף םעשי ויעלו לםנין הטשימ ‪ .‬אהר ר' יהירה בר סיפון לא את הוא צדיקו של‬
‫עולם צרף עצמך עפהם ויעלו למנין הםשיס •־ )יט( אמר ריבים כך א״ל אברהם סלך‬
‫ביו תולין לו ‪ toj‬אנקליטון מדוכום לאפרבום ‪ .‬וםאפרבוס לאםטרליטיס ‪ .‬ואת בשביל‬
‫שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון ‪ .‬לא תעשה סשפט ‪ .‬איר יהודה ביר סימון כשבקשה‬
‫לרון את עולמך מסרת אותו ביד שנים ריטיפ ורוםילום ‪ .‬שאם בקש אחד מהם לעשות‬
‫דבר חבית מעכב על ידו ואת בשביל )ס( שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט ‪:‬‬
‫)כ( א״ר אבא נשבעת שאין אתה פביא מכול לעולם ‪ .‬מת את מערים על השבועה ‪.‬‬
‫מבול של פיס אין את מביא מבול של אש את מביא ‪ .‬איכ לא יצאת ירי שמעת ‪ .‬איר‬
‫לוי השופט כל הארץ לא יעשה םשפט ‪) .‬סא( אם עולם אתה מבקש אין דין‪ .‬ואם‬
‫די; אתה מבקש לית עולם‪) .‬סב( את תפיס חבלא בתריו ראשין‪ .‬בעי עלסא ובעי‬
‫דינא ‪ .‬אם לית אתה םווחר ציבחר ליח עלםא יכיל קאים ‪ .‬איל חקכ״ה‪ .‬אברהם‬
‫)תלליס מה( אהבת צדק ותשנא רשע ‪ .‬אהבת לצדק את בריותי; ותשנא רשע םאנת‬
‫לחייב‪/‬‬
‫‪J‬‬
‫כהוגה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫פני מלנ׳ אותות היו והרב שס סוב נ ת נ בדרשותיו נפ׳ וישנ‬ ‫ננלת שמראיה את ע‪»5‬ם גליקיס ונתונס ישימו ארנס‬
‫שמלה אביהם נמת לידתה ‪ 6‬היו יוצאות מנתיניו שוי אודיה‬ ‫ונילקונ! נרש ננלי מלאיס ננלי ערמומיות‪) :‬נו( וקני אשמה‪.‬‬
‫ושורשים עירו אשר הוא מושל ונאשר הק־ן הנידו לו שכנר‬ ‫נמו וקני אשמאי רעים ושישים ינדמפרפ שני ונהשא שיריש‬
‫יללה אשתי תאומיה ישפע נ׳ הס האילים אשר סלם וצום‬ ‫זקניש של נושה ותרפ' במבושיו תרמם נהתתיה‪) :‬נת( צרף‬
‫להשלינס ניער יק עשו ינולמנה לסם יינה והציקה אותה ונו׳‬ ‫מעשי נ ו ׳ ‪ .‬להשליש למניין‪.‬עשרס לנל נדן וכרן וע״; נפירש״‬
‫עד ימהם םמשפתות םגלולית שברומי יהס הלונ״ה ענ״ל‬ ‫נתימש‪) :‬ננו( אנקליפון‪ .‬לפי הענין פירושו פסק ליני שיצא בפני‬
‫יספלינ נגדולתן נשפר יוסיפו!‪) :‬סא( אה עולה אתה מנקש‬ ‫הדונם אם איני ריצה ננו סולן לו לפני האפרנום שהיא ייתר‬
‫נו׳ ‪ .‬ייהיס ס״א שלהשופניתמיה קיימת הנגלה נגליתי ונהנה‬ ‫דמוי מהדוכס וכן מן האפרנס לאספריש" < ) ס ( שאין לו‬
‫ר נ ו ת ‪) :‬סב( את תפיס נוי ‪ .‬אתה רוצה לאת‪1‬ו התנל נשנ׳‬ ‫ני'‪ .‬יוה שאמר סשיפני נל האדן וגו׳‪ :‬רמוס ורומילים ניסינן‪.‬‬
‫יוחנן האש נלזאןט עם ששייט אי; פסיק דאמר אלינו י״קנ^י"ונ^־~ו^י"^צנ^^־י~ג‪5‬עו‪3‬יט‬
‫האבי; נייא?ט אוניערע אלטע לייט אונ אלע איינוואהנער פון אונוער 'לאנד' האבי; נייא;ט צי‬
‫א?נז> עם דארף שטיין;‪.‬קניינו מיט איו״ד‪ .‬אונ‪ bj{,‬ששייט זקננו א; איו״ד‪ '.‬מיעט טען גארעשע‬
‫ז‪.‬קנים • אווי ךא עייל'עם ששייט צדיקים אן איו״ד טיינט מען פאלשע צתקים ‪.'.‬רבי‪.‬יהושע‬
‫בן ‪.‬לוי יא?ט א?ךהם האט ןיזאנט צו נאט רעכין צו מיעעי מעשיים'אויך וועט וועךיין פופציג‬
‫צדיקים ‪ .‬ךבי יהודה בר סיפון יאנט אזוי האט אברהם ניואנט'צו נאש דו ביוט ךאך דעו• ןיךיק‬
‫פון דער וועלש ךעכין ךיך אלייןיצו ויי וועט דיין פופצינ י צךיקים •י )יטן"<אפר> רבי יהיךה‬
‫בר סימון יא?ט אווי האש ניזאנט אבךהם צי נאט ביי 'מענשלנכע שלכיש איזיךעד פירוננד״ער‬
‫משפט נייט אתים ?תער פון דוכוס ‪,‬קען נ?ען מאכין אפיאלאצוע פון דוכום צום אפךכים' פון‬
‫אפלכוםקע; מען םאכין אפאלאציע יצום אםטךליטוס‪! .‬וייל״ייעךער‪.‬ווייס אז אויף זיין םיטפט‬
‫‪,‬קען מעין״םאכי! א פאלאציע‪. .‬ךרי‪.‬ב'ער‪.‬זעהש‪;.‬ןר‪^.‬ר זאל‪.‬אמת משפטין‪ .‬אבער ת ווייל אויףיתר‬
‫י‬ ‫ז‬

‫‪:‬קע; טע; ניט םאכין אאפילאזדע ךךיבער וועםטו ניט א‪£‬ת משפימין‪ .‬רבי‪.‬יהודה ברבי סימון‬
‫מנש אביהם האט נייאןט צו'נאט או דו ןאסט ניוואלט משפטי; ת וועלט חאסטיו די וועלט‬
‫איבער;ניגעבי; צו צוויייםענטשי; רוטום אונ'רומילוס'‪ .‬אז איעער פון {‪.‬יי'האט ניוואלט ^איהן‬
‫איאך ;ואס ניט נוט' איו‪ .‬האט אים ךער אנךעךער ניט נילאזין‪ .‬אונ דו דייל דו היאםט ניט‬
‫וועד ת ך יאל שטעךין ךךיבער ווקוטו ניט' טיאה; ‪.‬קיין משפט •י )כ( )אםח‪. .‬לבי אבא האט‬
‫;יזא^ט אברהם האט נייאנט צו ןאטידו ןאסש ;ישוואךי; די יאלסט ניטיבךיענען אמביל אויף‬
‫ךער וועלט‪ .‬ווילקטו םאכין אשווינךיל פיט ךי שבו עה‪ .‬אטבול פון 'וואםער יאלםטו ניט‬
‫י‬

‫בלייננע; א?ער אטבול פון‪.‬פייער' זאלםטו יא בךיינגען‪.‬וועםטודאךניט ‪.‬טקי‪.‬ןמךין דיי;שבועה‪.‬‬

‫ז‬ ‫ז‬

‫תיי לוי וא?ט אווי ך‪.‬אט אנןרהם ניוא^ט צו נאט‪".‬דער יואס משפט ךיי נאנצע וועלט זאל ניט‬
‫טאךן״קיין מ?יןט‪ .‬אדב דיו ווילםט האבי; אוועלט זאלסטו ניט'טאה;‪..‬קיי'ן'טשפט אינ אויב‬
‫דו וויך?ט ט'?זפט ייעסשי ניט ךיאבין״קיי; וועלט‪ .‬ידו נעמםט ;א! ךעםישטריק ביייביידע עקין•‬
‫רי יוי^ןש ^וועלט אונ ווילםש משפט‪ .‬אויב רו וועיםט י ניט עןיינקע; "איבייסיל ייעש ךי וןעלט‬
‫ניט‬
 ‫רז‬ ‫בראשית‬ ‫יירא פ ר ש ה מ ט‬ ‫סדר‬
‫לחייבן‪ .‬על כן משחך אלהים אלתי!־ שמן ששון מחבריך ‪ .‬טהי סחבייך מנח ועד‬
‫אצלך י׳ רותח ומכולם לא דברתי עם אהד מהם אלא עמך ‪ .‬ויאמר ה׳ אל אכרם ל ך‬
‫לך ‪) :‬כא( ויאמר ח׳ אם אמצא בסדום ‪ .‬ר׳ יורן וריבים בשם ר' יחושע בן לוי אמרו‬
‫)איוב לד( כי אל אל האסר נשאתי לא אחכל‪ .‬היינו דכחיב ונשאחי לכל חםקום בעבורם‪.‬‬
‫לא אחבל איני מפשכנם ‪ .‬חםר׳א )שמות כב( אם חבול תחבול ‪ .‬והן חובלים עלי‬
‫דבר־ס ואומרים איני דן כשורה ‪ .‬בלעדי אחות )סכ( בר סיני דל פשפש דינא ‪ .‬ואם‬
‫טעיתי אתה הורני‪ .‬ואם עול פעלחי עם הראשונים לא אוסיף עם האחרונים‪ 3):Q‬לא‬
‫אהריש בדיו )איוב מא( ‪) .‬סד( לך אני םחריש ולבדים היוצאים מסך • לאברהם שהוא‬
‫אופר הלילה לך •מעשית כדבר הוה‪ .‬ולמשה שהוא אומר )שמות לב( לפה ה׳ יהרה אפך‬
‫בעמך ‪ .‬וליהושע שהוא אומר )יהושע ז( למת העברת העבר את העם ‪ .‬ולדוד שהוא‬
‫אומר )תהליס י( למה ה׳ תעמוד ברתוק תעלים לעתות בצרה ‪) .‬איוב מא( ודבר נבותת‬
‫וחין ערכי‪) .‬סה( חן ניתן בעריכות שפתים בשעה שבקש רחמים על הםדוםיים ‪:‬‬
‫ו י ע‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אס טעיתי נאתו מסס ואס שעיתי ונוי ‪) 1‬שו( לו אני‬ ‫ראשי! תפן אתס נעילס וגס חפן אמה נזין אתת אם אין אתה‬
‫מתויש‪ .‬ניס׳' יהיה פ" הכתיב נלשון תימה וני לן ולבייש‬ ‫מיותי מעש אין סעולס יכול לסיזק״ס אס לית א־• ניס" ‪:‬‬
‫היוצאים ממן לא אתריש‪) :‬סה( תן גיסן‪ .‬ירש ומין כמו‬ ‫)סג( נ י מיני כיי‪ .‬תון ממ‪ ':‬ונצעד׳ לן אתה ח־ןור זיג׳‬

‫ניט נןענען שטיין‪ .‬האט נאט ניואנט צו אברהם אתבי‪ £‬צדק ור שנא רשע‪ .‬דו האקט"ליכ‬
‫(‬

‫גיךעכש צו םאכין םיינע סענטשיין‪ .‬אונ דו האםשיפייגט ויי צו ‪.‬בעשולךיגע;‪ .‬ךיריבער‬

‫האט ךיך }אט גייאלבט מיט פךייליכע בוםאייל ‪ ' .‬מ ע ר פו; תיגע חברים ‪'.‬מער פוןיוועיכע‬
‫חברים‪ .‬פו; נח ביו צו דיר איו גיווק צעקן תרות אונ פון ת אלע דורות האב אייך טיט‬
‫״קייגעם ניט ‪.‬ניךעט נאד מיט ךיר‪ .‬ווי ךער פשוק ואנט נאט האטי געיאגט צו אברהם גיי‬
‫ז‬

‫פי! דיי; לאך! )כא( )ייאמר • נאש האט ניזאנט אויב אייך מעל געפינען אי; םתםפופציג צךיקיס‬
‫ייעל איך שיימןען רעם נאנצי; ‪$‬וךט פון‪.‬ךיעךטווענין‪ .‬רבי יוךןיאונ רבי יורן ברבי סימון‬
‫האבי; נמ^נט פון רבי‪.‬יהושע כ; לויי ם וועגין אליהיא האט נייאגט צו איוב בי אלי אל האטי־‬
‫נשאתי לא אקבול ‪ .‬או נאט האש ניואגט איך בין מוהל איך'וועל ניט פארךאךבי; ‪'.‬וועט‬
‫ןןר וייגע ךייד ‪2‬קן‪.‬ים ייין‪ .‬ךע; האט נאט ניואנט איך בין מוחל‪ ".‬ביי סדום‪ .‬איך' וועל מוחל‬
‫ויין רעם נא נצין' אךט פון זיי^ךטווענין‪ .‬לא אהיבול ‪.‬מיעט טען איך רעל ניט נעםע; אסשכון‬ ‫‪:‬‬

‫ךי צדיקים פאר ךי ךשעים‪ .‬פון ווא}ען וךיסין פיר או אקבול איי רער' טייטש געפען אמשכון‬
‫ווי‪...‬עם שטייט אין פסוק אש חבול תחבול שלמת רעך! אויב דיויעסט נעטען' אפשכו; ידיין‬
‫סברס קלייר‪ .‬אמ די פאחאטלע; אויף סיר יתיר אוב ואבין או איך'פשפש נישטיווי ךער‬
‫ךי; איי‪ .‬בלעדי אחיה‪ .‬ארםער טיר גיי‪,‬יעה רעם משפט‪ .‬אונ אויב איך' האביאיטעותניהאט‬
‫זאלקטו טיךלעךנען‪ .‬את אויב איך האב ניטאה; אויטרעכטטיט ךי״עךיגישע םענטשין‪ .‬רעל‬
‫איך שיין ניט ‪.‬מעקר פויץזן אומךעכט טיט ךיא' שפעשעךךינע מענט^ין! )כב(' ;לא אחריש‬
‫בךיי(‪ .‬ייעל איך ךע; ניט שדייני; 'זיינע קינךער י‪' .‬צו'‪,‬דיר 'אוני צו' תא‪.‬קינךער ראם יועלין‬
‫פון ת ר גיבאךין וועתן וועל איך שעיייגי;‪ .‬איך רעל די טוחל ויי; יייעךע'זיינד ‪ .‬צו אברהם‬
‫ווייל‪.‬ער האט ני״יאןט צו }אש פארטיי^ע; פו; ךיר צו טאהן אווי אואך צו חךננן צדיקים פיט‬
‫לשעים ‪ .‬אונ צו "ט?ןח רייל‪.,‬ער האט ‪.‬נייאנט נאט פארי ראם ואל ברענקיתי; צארי; אויף‬
‫ביי; פאלק‪ .‬אונ צו יהושע וואס‪.,‬ער האט ניזאןט פאר ראם האםטו אתבער נעפיךט' ת ייתן‬
‫י‬
‫רעם ירדן ךער }אך ואל?!טו‪.‬ייי }עבי; אין* די האנט פון ך פעלקעיר'‪ .‬אוינ צו דור ראם‬
‫‪,‬ער האט נייאנ ט }אט פיאר ראם יאלסטי שטיין פון' יוייטין דו 'ביזט פאר הוילין<בע'קאלטי;>‬ ‫‪:‬‬

‫אי! ךי&יייטין ראס‪,‬עם קוטט אצךהאויף ת יודין‪ .‬צו ת פיר טענטשין רעל איך'מוחל'דין‬
‫ןיחנךע וי}ד אונ ך י ו י ך פיון ריערע ‪.‬קיגךער ‪ 1‬גאט האט נייאנט'צי'איוב וךבר' גבורות וקין‬
‫‪:‬‬
‫עךכי • }יען אברהם האט גיכעטי; }יטי^ארקע תיד ‪6‬אר' ךיי טענטשין פו;'םרום איי ניוויען‬ ‫״‬

‫חג‬
 ‫מ ט‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫) ב ג ( ויען אברהם ויאפר הנה נא )סו( הואלתי ונו׳‪ .‬אמר אילו הרגני אםרפל )סז( לא‬
‫הייתי עפר‪ .‬ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר‪ .‬א״ל הקב׳ה חייך‪ .‬אתה אפרת)סח( ואנכי‬
‫עפר ואפר ‪ .‬חייך שאגי ניחן לבניך כפרה בהם שנא׳)במדבר יט( ולקחו לטמא פעפר‬
‫שרפת ההטאת ‪) .‬כס( ואסף איש טהור את אפר הפרה תגיגן סדר תעגיות כיצד‬
‫מוציאי; את ההיבה ברהוב העיר וכוי וגותגין אפר טקלה על גבי התיבה‪ .‬רבי יורן בר‬
‫מגשה ורשכ״ג ‪ .‬חד אמר זכוחו של אברהם‪ .‬וחיא זכותו של יצחק ‪ .‬מיד זכותו של‬
‫אברהם אגכי עפר ואפר ‪ .‬מיד זכותו של יצחק אפר בלבד ‪ .‬םילחא דר׳ יורן פליגא אהא‬
‫דר׳ יהודה בן פזי ‪ .‬דהוה פכריז בציבורא ואמר )סט( כל מאן רלא םטא שליחא‬
‫דציבורא לגביה למית; קיטםא בראשיה יסב איהו קיטםא ויהיכ בראשיה ‪ .‬פילתיח דר׳‬
‫יהודה בן פזי אפר הוא עפר והוא אפר י ) כ ד ( אולי יחםרון חםשים הצדיקים חמשה ‪.‬‬
‫איר חייא בר אבא בקש אברהם לירד לו פחפשים לחפשה‪ .‬איל הקביה הוו־ בך למפרע‪.‬‬
‫י‬ ‫א‬
‫ות כהונה‬ ‫םתנ‬
‫תענית כילי מיי וכוחו של אניהש נין עפי נין ‪ •*ft‬ואנם‬ ‫וחן‪) :‬סי( היאלת׳ ונימי‪ .‬גיסי׳ וסיפיה דקיא עפי יאפי‬
‫עפי יאפי פ" ונין עסי ונין אפי ניתי; ע״נ התינס •‬ ‫קז״ין‪) :‬סו( לא ס״תי עשו ‪ .‬כלימי יא‪1‬ס‪ 1‬וכיש ׳עמיו‬
‫)סט( כל מאן דלא מטא כוי‪ .‬כיום התענית סיס מכריו •יי‬ ‫לי ענשיו שתקיל תחנוני‪) :‬סח( ה״נ נייושלמ׳ פ' סדר‬

‫״"‪»r^r^~i^5^7‬‬ ‫‪ !0‬אייך ניינע למ^יי! ־ )‪3< 00‬י‪.‬ןן(‪^".‬ר^אט ךזאןט"‬

‫תיתן פאר דיר אונ איך בץ‪,‬עךד אונ אש‪ .‬אבךהם האט ןיייאנט רעך אפרפליוואלטיםיך נייהרנת‬
‫ראלש איך רען שוי! ל*<ננ ניט ‪.‬ניווען‪,‬עךד‪.‬אונ רען* נמרוד ראלט םיךפאךיבךע‪/‬ט וואלט איךיךיע;‬
‫שוין‪.‬לאננ ניט נריע; אש‪ .‬ווער ןאט טיך ניךעטעט פון אמיפל אונ רער' האט טיך נירעטיעט‬
‫פון גןןרוד‪ .‬נאד דו גאט‪ .‬האט }אט גיואנט צו' אכךןם אייך'שווער כיי דיי; לעבי; ת 'האסט‬
‫גייאנט איך בין עךד אינ אש‪ .‬איך ויעלי גע?ין צו ךי‪:‬גע ‪,‬קינךיער אכפרה םייט _עךד אוג טיט‬
‫אש‪ .‬ויי ךער פסוק יא;ט טען ואל געטען צו ךעם טמא פון'ך‪./‬עךד"אש( וואט'מען האט‬
‫פארכךעןטךעם חטאת לדי פרה ארומה! אונ אךייגער מעגטש ;אל פאר זאםלען ךי אשפי;‬
‫ך ןרה ארוסה לדי ררטע קוחי‪ .‬אונ סע; ואל די עש א'‪1‬יםב‪1‬ישען פיט ראסעיר'אוני שפךיצען‬
‫ארך רעם םי^טש ראם איז טמא מעט ‪,‬ער וועךין טהור‪ .‬פיר האבי; גילערונט ווי איווי איו‬
‫גרוע; ךער סדר פץ ךי י‪£‬עגיר‪1‬ים וואס טע; האט גיפאםט אויןן ךעגין אין' ארץ ‪.‬ישראל ‪ .‬טען‬
‫‪:‬‬

‫האט אתים ני טךאנץ רעים זךון קרש י אין רעם סאךק' פון שטאיט'איג'טעןייןאט"ןיגעבין אש‬ ‫‪:‬‬

‫פו; ניכךעע!ע ן>‪/‬לץ ארף רעם ארץ‪ .‬רבי יוד; כרימנשה אונ רבי שטיואל ‪1‬יר נחמני קליגע!‬
‫איונער יא‪3‬ט די אש זאל ךער כ‪1‬א}ען'ךעם זכות פץ אברהם‪ .‬אונ איינ^ר זאנטיךיייאש יאל‬
‫ךערמאנק ךעם זכות פץ יןחק‪ .‬ךער וואס'זאגט ך<אש זאל ךער'טאגעןיךעם זכות"פון‬
‫אברהם וואס‪,‬ער האט ;יזא;ט ואגכיי עפר ואפר‪ '.‬איך בץ‪^.‬עךד אוג אש‪.‬קעןטע; ליעי; אויף‬
‫ז‬

‫ךעם ‪$‬תן אש ן‪.‬ךער‪,‬עךר‪'.‬אוג' ךער ראם ןאגיט ךי אש זאל"רער מאנען דעםיייוכות פון לצחק‬
‫ראס‪.,‬ער ןאט ?;יאלט §אר ןךע?ט ךעךי; ארף רעם םיבס למוז מען לייוןין'יארך ידעם ארון גאר‬
‫אש גיט ‪.‬ערד(‪ .‬ך‪'3.‬י יןן קרץטיאויף רבי‪.‬יהודית ב; פך‪ .‬ייארוים רבי יורן פלעגט אויםרופין‬
‫ךער םע‪.‬ג?‪1‬ש יואסךער שי^ש' איו גיט גיקויסען צי יאים צו ‪/‬עבץ אש ארך דץייקאפיאלער‬
‫אדיין געמען אש אינ ל‪:‬י‪ 17‬זךףדץ‪/‬קאפ‪ .‬גאר אש‪ .‬אוג ךבי יהודה בן פוי האט גייאיגט‬
‫^ס איי אלץ איי?ם‪,‬ערד אונ אש‪ .‬ויעלכעם‪^.‬ריייל‪,‬קעזער ‪.‬לייגי] אירף ךעם‪,‬קא"פ‪) :‬כד()אולי(‪.‬‬
‫§אםער וועט פעלץ פון ךי פו?זיינ צתקים י פינך‪ '.‬רבי ח;יא בר אביא יאגט א^רהם האט‬
‫ןיוואלט ?‪.‬ךע?י; אלע מאןל טייט פעף וויינינער אוניער ןאט נייואלט אראפ ניץיפוןפופצע‬
‫ביו פי נף אפילו‪.,‬עט יועט'נאר דין ‪9‬י';ך צךיק־ים יאל ארך ;אט ייי *מוהל דין‪ .‬האט נאט;יזאנט‬ ‫‪:‬‬

‫צו אים גיי צוךיק‪;.‬ךבי לו‪.‬י יא?ט ביי אברהם איי גייוען אווי רי דער םגהג״איי ביי אלע תעים נעבץ‬
‫ז‬

‫ןעם תין ?לקט שטיין א?לא'ש וואםער אין ךי פלאש איו גיךקיאקליעע׳ לעכילאורילאג־ג'ווי עם איז‬
‫^אךגירען וואםעראי; ת נןלאשהט דעראדוואקאטניטענט'טענען‪.‬אז‪/‬די וואסער הטאתים גערונען‬
‫טראפינס‬
 ‫רח‬ ‫בראשית‬ ‫ף ד א פרשי‪ .‬מ ט‬ ‫סדר‬
‫איר ליי)ט( לחלף םרדה׳ מלאה םים כ״ז שהיא מליאה מים הםנינור מלםר ‪ .‬סעטיט‬
‫שהדיין מבקש שילמד סניניריא חוא אומר חיסיפו בחיכח מים ‪) :‬כה( ייאסר אל נא‬
‫יחר לה׳ אולי ימצאו; שם עשרח« ילםח עשרח ‪) .‬עא( כדי כניסה לכילם ‪ .‬דיא למה‬
‫עשרח ככר נשחייר בדור הםבול שםונה )עכ( ילא נחלה לעילם בזכותן‪ .‬ר׳א למה‬
‫עשרה ‪ .‬שהיה סבור שיש שם עשרה לוט ואשחו ‪1‬ד׳ בניחיי)טנ( ודי חחניו‪ .‬ר׳‬
‫יהודה ביר מיםון יר׳ הנין בשם ר׳ יוהנן כאן עשרה ובירושלים אפי׳ אהד ההיד)ירמיה‬
‫ה( שוטטו בחוצוח ירושלם יני'‪ .‬וכאן הוא אוסר )קהלח ז( אחת לאחח לםצא‬
‫חשבון‪ .‬איר יצחק עד כמה חוא מצוי חשבון)עז( לעיר אחת ‪ .‬עד אחד ‪ .‬אם נמצא אחד‬
‫בכל העיר תולין לח בזכוחו‪) :‬כן( וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם‪ .‬הדיין הזה‬
‫כ׳ז שהםנינור )עה( מלמד הוא ממחין נשחהק הסנינור עמד לו הדיי;‪ .‬כך ייל‪ 3‬יי'‬
‫כאשר כלה לדבר אל אברהם‪ .‬הםנינור הזה כ׳ז שהדיין מסביר לו פנים הוא םלסד‬
‫עםד לו חריין נשחחק הסנינור ‪ .‬כך וילך ה׳ כאשר בלה לדבר אל אברהם וכחי׳‬
‫‪4‬‬

‫זאברחם שב לטקוטו‪ .‬חקטינור חזה כיו שהסגינור מלמד והדיין מסביר לו פנים‬
‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬
‫ממתין‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ולהתפלל ננית סננסת ‪ ) :‬ע נ ( ולא נתלה ט ׳ ‪ .‬לפינו לא‬ ‫שלא הניע אליו ‪!c‬׳‪ 15‬לנוד ליס! אפו על ואתו יקת הוא‬
‫נקש על פתות מי׳ ז ) ע נ ( ‪71‬׳ מפניי‪ .‬וסס לא סין נשרים‬ ‫נעצמו אפר דת! על ראשו משמע דוקא אסר נירס דהיינו‬
‫שנאי ויהי נמצתק נעיני תתני!‪) :‬עד( לעיר אמת נ ו י ‪.‬‬ ‫וןפעא ווי יודא ‪ p‬פזי סנר שעשר ג״נ מותר ליקמ והיא‬
‫ווהו אתת לאסת פירוש צדק אתד לעיר אמס! )עה( מלמו‪.‬‬ ‫שיא ו ) ע ( נתלן ם ר ו א ‪ .‬נערוו ערן סדר פי' עדינה של‬
‫זטת‬ ‫נחתומים! )עא( נדי ננישס ‪ .‬עשרס שראוי! לקרוא נתירה‬

‫טראפינס וריז פון ךיפ"לאש‪.‬הט ךער אדוואקאט ניםוזט אויפקעךץ צו טענען‪.‬או ךער ךי;; הט אבער‬
‫ניוואלטךעראךראקאטזאל נאך^נ^ן‪ .‬הט זןד ;י'היי‪9‬ץ מען ;אל אריץ ניסע; נאך וואםער איו'‬
‫ז‬
‫אט‬
‫ך פלאש‪ .‬ע ם ‪ /‬א ל ניט איי}‪.‬עשוויינט אויסמנק ‪ .‬ביי אבךוזם איז אייך איוי ביויע"! • }‬
‫זזאט״אים ניט ניענפעךט טיט י איין ‪£‬אהל אין' סדום איז ניטא ‪.‬קיץ ‪.‬צךיקים ‪ .‬וואןט שוין‬
‫אברהם ניט }ירואטיריאם צו ךייךין ‪} .‬אט ןאט'אבער גיראלט אברהם זאל נאך בעטי; פאר‬
‫סדים האט אים }אט ניןגנפערט ביםלאביויי!‪ .‬אויף ‪.‬יערער' ז_אך ראם ?זר האט גיפ‪.‬רע?ט‪.‬‬
‫טאפער איזךא פינף אונ פעךיצינ צדיקים י‪ .‬פעךצינ דרייםינ‪ .‬ךוא}ציג‪ .‬צעק!‪) :‬כה(ויאמר‪.‬‬
‫אבררום האט וןיואינט זאל'}א'ט ניט אין כעם!יין טאטער איז ךאיאי; ?דום צעקן צךיקים‪,‬‬
‫פךענט ךער םךר׳ט פאר וואם קאט אברהם ;יפ‪.‬רע;ט נאר אויף צעקן י‪,‬ע^ערט ךער מךרש‬
‫פוי; אלע שטעיט ;אל‪,‬קענען זיין אמני; צעקן טענטשין צו טתןלל דין §אר }אט‪} .‬אך‬
‫אפשט' איז' פאר ;ואסידואט אברןםיניט ניפךיענט' איוייף רייניגער ווי‪.‬צעקן‪ .‬עייל ‪.‬ער האט‬
‫ניזעהן אץ ךי צייט פין ‪8‬בול‪.‬זענען נייוען אכיט צדיקים לנה מיט ךריי ךקן' אונ פיר וריבעה‪.‬‬
‫אינ נאט האט ‪.‬ניט ןיוואךט טיט רעם עןטךאף ת ך ך זיחנר זכות‪} .‬איך א?שט איז פאר‬
‫וןאס האט אברהם ניפךעניטאויף צעהן‪ .‬יריי^ער ןאט גינןיינטיךאךט איזדא צעוז;צךיקים‪.‬‬
‫לוט טיט ךץירייב אינ נ‪/‬יר ©עכטער אונ <ויר איידיטס‪, .‬ךבי יהודה בךבי מימון אונ ךבי‬
‫הנין קאכין געיאנט פון רבי י'וח};'ם ייעןץ‪ .‬ביי ?ודום זיא' זאליניט הרוב רעךץ קאטטען‬
‫ניךאךפט צעקן' צדיקים‪ .‬אינ ביי יךושלןם זיא זאיל ניט חרוב וועךין איז געניג ניווען אייו‬
‫ץךיק‪ '.‬ווי ךער ןסוק זאנט נייט ארום אין די גא?וי; פון ירושלים אונ זעקט אויב ‪.‬זגס איז‬
‫רא איין עךליכער פא;‪'.‬רעל איך ‪.‬ייי מוחל זיין דייגךע'‪.‬עבירות‪ .‬אויף'קדום זא}ט‪.‬ךער‬
‫פסוק אחת י לאחת למצוא חשבון‪ .‬רבי יצחק זאנט ווי גןייל'איז ןיווען דער חשבון אויף איין‬
‫שטאט‪ .‬איי"; צדיק'אויף יאיץ שטאט‪ .‬אז נאט' ראלט }עפינען אץ יערער׳ שטאט איין צדיק‬
‫}ואלט נאט ניט ח ח ב ניםאכט ך שטאט רע‪.‬נץ רעם' איין צךיק‪) :‬כן( ‪.‬וילך ה׳‪} .‬אט איז‬
‫אוועק נינאננע; ניע; ‪^.‬ר ןאט ארפניקעךט צו ךייךין מיט א‪.‬ברך‪.‬ס‪ .‬ךער_דיץ אזוי לא‪.‬ננ ווי‬
‫ךער אחואקאט ךעט'וואךט ןנך‪ .‬העךטיאויף ךער אךוואקאט' צו ךייךין !;ייט ךער כיין י‪1‬מעק‪.‬‬
‫ז‬

‫אז אברהם האט אויפןיהיעךט צו ךייך״י; §אר }אט איו נ אט ארעק נינאןנען‪ .‬ךער ^מןאקאט‬
‫ז‬

‫איוי לאננ ווי‪.‬ער זעהטיךער דיין זיצט ‪9‬יט אפךיילאך פנים איונ קעךט יראם ‪.‬ער ךעיט‪ .‬זאנ ט‬
‫‪:‬‬

‫ער ךינע גצענוה‪ .‬ווי דער דיין נייט אוועק‪'.‬הערט אדף רער עדיווא^קאט צוךייךין‪ .‬וא'«‬ ‫י‬

‫מי‬
 ‫שה מ ט ‪3‬‬ ‫פר‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫'‬
‫םםתין‪ .‬עםד לו הדיין ונשתתק חסניגור הטקטרנ הילך לעשות שליחותו‪ .‬כך וילך ר־‬
‫יכתיב דכאו שני המלאכים םדומה בערב‪:‬‬
‫‪) J f l E h D‬א( ייבואי שני המלאכיס^םרוטה בערב ונו׳‪) .‬יחזקאל א( וחחיוח רצוא ושוב‬
‫כםראה הבזק‪ .‬איר אייבי)א( רציח אכיכ אלא רצוא‪ .‬רצץ לעשיח שליחותן‪.‬‬
‫כמראה הבזק‪ .‬ר׳ יהודה בשם ר׳ סימון בשם ר׳ לוי בר פרטא כזה שהיא )ב( בוזק נפח‬
‫בכירה‪ .‬ר׳ חייא בר אבא אסר )נ( כרוחא לזיקא‪ .‬רבנן אמרי כייקא לעננא‪ .‬נפטרים‬
‫סאברהם בשש שעוח )ד( ובאין סדומח בערב‪ .‬אלא מלאכי רחמים היו וחיו ממתינים‬
‫וםבירים שמא ימצא להם זכית‪ .‬יכיין שלא מצא להם וכיח ויבאו)ה( שני המלאכים‬
‫סדוםח בערב‪ Q ) .‬וחוא באחד יסי ישיבני ינפשי איתה ייעש )איוב מ ( ‪ .‬תני אין מלאך‬
‫אחד עושח ב׳ שליחות ולא ב׳ םלאכים עושים שליחות אהת‪ .‬ואת אםרח שני‪ .‬אלא‬
‫מיכאל אסר בשורתו ונסתלק‪ .‬נבריאל נשחלח להפוך את סדום‪) .‬ו( ורפאל להציל את‬
‫ט‬ ‫מ‬
‫כהונה‬ ‫תנות‬ ‫מ‬
‫נ ן שמא ימצא אנושה לה‪ :‬וכיס‪) :‬ס( ואץ שגי מלאניפ‬ ‫מיש ו )א( רצות‪ .‬טגר לנקניס ונוי! שפל על שיות ואמר‬
‫נ ו י ‪ .‬זנסינ והיא נאמד עושה שלימיפו ע״י מלא־ איזו‬ ‫רצוא לפינו ו י פ נו לשו; רלק‪ ) :‬נ ( נהק‪ .‬פי׳ שפרין מנור‬
‫ואע״ג ונתינ להלן ייחויקי הא<פיס נידו ויוליאוהו ששניהס‬ ‫סש שמא שפור גפ; פהיא פסילפ פל זתיס נתין התגיר‬
‫הוציאוהו פון לעיר ויפאנ הלך עמי עד ציער וגבריאל היה‬ ‫שהאש מאפו נסן מיד ומלקו ‪ ) :‬ג ( נרופא לזיקא‪ .‬נרות‬
‫מציה אותו למהר‪) :‬י( ירפאל להציל נ י ' ‪ .‬יאע״ג דאמריק‬ ‫שמגלגל הטו ורננן אמרו נדקא נמש המוק המפור העגגיש ‪:‬‬
‫‪/‬נפ׳ השונר שרפאל ריפא נמי א״יהפ שירצו התוספ־ח שה‬ ‫)ד( ינאיס נ ע ר נ ‪ .‬נפמיה כיון שרליס ננוק למה שפי נל‬

‫)יי ג אט^ז'"^עק‪7‬ינאנגע; !ויען ןןר האט אויף גיהיעךט צו ךייךין""צ‪1‬אבךהםז״איו אברהם‬ ‫י‬

‫אויך }יגאגנעןיצו זיין ארט‪ .‬דעיר קריגער‪ .‬אזוי לא;ג ווי דעי־ אךוואקאט שטייט אוגי״רעט‬
‫ר‬
‫אונ רער ‪.‬מין העךט !ייגע דייר‪1$< .‬וייי‪4‬ט‪,.‬ע • ‪8‬י‪.‬ךעי‪^-‬ין גייט אויעק אוג ךער אדוואקאט‬
‫ןעךט אויף צורייךין‪ '.‬נךט ךער'קךי}ער טאןןוואס טען ןאט אים גיהייסין טאהן'‪ .‬אווי‬
‫אז ‪ /‬א ט אינ אברהם זעגען אוועק ;יגאגגע; יענען ;יקוםען ךי מלאכים אין סדום פאךין גאכט‬
‫די ואלין איר פארוויםטען‪:‬‬
‫פ ר ^ ה נ )א( דבואו‪ .‬ךי צוויי מלאכים‪,‬ועגען ניקוטיק אין ?!רום פארי; נאכט‪:. .‬חזקאל‬
‫דגביא ןאט גייזאגט והחיות רצוא ושוב כמךאח'ה בוק •‪.‬ךבי איייבי יאיגט״עס‬
‫ז‬

‫שטייט גיט רצות *‪ .‬ךי תות לויפין'‪ .‬גאר ןןם שטייט ךציוא‪ .‬ער לויפט'‪ .‬גאר ךציוא איו‬
‫}יט רעד טייטש לדפק‪ .‬גאו־ זיי ווילע;‪ .‬ךיי חיותי ייילע; טאהז‪.‬ךיער שליחות צו וואס טען‬
‫ןאטיךי}עשייקט‪ .‬וואם ג?יינט מען ןםךאח בוליזק‪ .‬רבי‪.‬יחודה' חאט גיה*גט פו; כבי סיםו; ם‬
‫ןוענין אונ פון רבי לד בר פריטא ם וועגץ ‪ .‬אווי ווי טען ?ארשןךייט גפת לדי" אויםנעקוועטשטע‬
‫אייללייךטען( אויך רעם פייער וואס אדף ‪.‬רעם קויטע; ‪ .‬ןייט' דער פ‪:‬יער געשווינךט' אציגר‬
‫אן ךי'}פת ‪ .‬אזד געשיויגךט לויפץ״זיי טאןן וואם מען ןאט ‪.‬ויי‪.‬געשיקט‪ '.‬רבי חייא בר‬
‫אןא ואגט ווי‪,‬געשווינט דער' ווינט יאנט אוועיק ךעם לייךינע; פענהאךז‪' .‬אונ ךיי רבנן זאנין‬
‫תי ג^עישיויגט ךער וד״גט יאגט אוועק ךיייאלקיגס אייי‪}.‬עשוועטילוי״פין די טאה; דאם טען‬
‫ןאט ךיי ‪.‬נעשיקט‪ .‬פךענט דעו־ טדרש ךי ‪8‬ל?!כיםיעגען אוועק גינאנגען פון'אברהם האלבין‬
‫§ א נ ‪ .‬אינ‪.‬ךיי זענען״ניקוםען אין ?ודוס פאךין' נאכט ‪ .‬רו זאגםט ךאך פרןער אז'‪.‬ייי טוהען‬
‫דיעךע שליתות אין איין רגע‪ .‬נאר ךי מלאכים האבץ רחמנות ני־אט חרוב צו טאיכין‬
‫םדיומ האבץ זיו געואךט אונ ןאבי; גיטיי}ט טאםער וועט' אברהם ‪.‬קענע; •אויס בעטין ךי‬
‫שטעט זאלין ניט חרובי וועךץ‪ .‬ךי‪.‬ויי ןאבין }ייעןן או‪.‬אברהם'האט גיש'גיקעגט אויסבעטיץ‪.‬‬
‫ךנגען די גיקוטען פארין גא?ט אין קדום‪) :‬ב( והוא‪ .‬יער איז ביי איינש 'ווער ‪.‬קעיי אים‬
‫צוךיק ‪,‬קערין וואס״ער האטי גינלוםט' האט‪,‬ער גיטאןן ‪ .‬טיר האבץ ניליעתנט גאט טוהט‬
‫דין ואך דוךך איין מלאך‪ .‬איין מלאך טיןט גיט ‪.‬צוויי ואכין‪ .‬אוג צווייי מלאכים טוקע;‬
‫}יט איין זאך‪ .‬פאר וואט זענען ניקויםען צו'סדום צוויי מלאכים‪ .‬גאו־ מיכאל' האש גיזאגט‬
‫« אברןם אונ שרה אז זיי וועלץ האבץ אזוןן‪' .‬אונ \ איו אוועק גינאננען*‪ .‬גבריאל‬
‫איו‬
 ‫בראשית רט‬ ‫וירא פ ר ש ־ ג‬ ‫•ךך‬
‫לוטי‪) :‬ג( ויבאו שני המלאכים םדומד‪ ..‬הכא את אמר םלאכיפ )ז( ולהלן קורא אותן‬
‫אנשים‪ .‬אלא להלן שתיתה שכינה על גביהן קראן אנשים‪ .‬כיון שגםהלקה שכינה מעלי‬
‫גביהן לבשו מלאכות‪ .‬א״ר תנחומא איר לוי אברהם שהיה כתו יפה נדמו לו בדםוות‬
‫אנשים אבל לוט עיי שהיה כהו רע נדמו לו ברמות מלאכים ; א״ר חגינ*‬
‫עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים‪ .‬משעשו שליהותן קראן מלאכים איר חנחיםא‬
‫ער שלא הגיע )ח( לבית אוריין שלו‬ ‫שגטל הגמוגיא מן המלך ‪,‬‬ ‫לאחר‬
‫היה מהלך )ט( כפגן‪ .‬כיו; שהגיע לבית אוריין שלו היה מהלך )י( כקאלמין‪ .‬כך עד‬
‫שלא עשו שליחותן קראן אנשים‪ .‬כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים‪ :‬י ח מדומה תגי‬
‫משום ר׳ נהםיה כל דבר שצריך למיד בתחילתו תן לו ה״א בסופו םדוטר‪ .‬שעירה‬
‫מצרימה חרגה‪ .‬אתיבון)יא( והכתיב )חהליס ט( ישיבו רשעים לשאולה‪ .‬ר׳ אבא בר ובראן‬
‫אטר )יא( לביטי התחתונה שבשאול‪) :‬ך!( בערב בא ערבה של סדום ושקעה!‬
‫שמשה וגחתם גור דיגה‪ .-‬א״ר ל י אין הקב״ה דן את העמים אלא בלילה)י‪ (3‬בשעה שהן‬
‫ישנים‪ .‬יאינו‪,‬ד; את ישראל אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצות‪ .‬הה׳׳ד )פס( והוא‬
‫ישפוט )יג( תבל בצדק‪ (1) :‬ולוט יושב ישב כתיב ‪ .‬אותו היום מינוהו ארכי דיינים‬
‫‪7 1‬‬
‫נ‬ ‫מתנות כ ה ו נ ה‬
‫)יא( והי( כתיב נוי ‪ .‬ואס י‪.‬״א בסיף התינס משמשת כמי‬ ‫דרפואס והללה מדא מילתא היא ‪) :‬ו( ולהלן בראש כפרשה‬
‫למ״ל בראש הדתי למה גי ו )יא( לניט׳ נודר ודיר! לשאולה‬ ‫קורא אוס; אנשים והנה ג' אנשיה ויפנו משם שאנשיה‪:‬‬
‫כאינו הוא נ' תיבות! )ינ( סכי גרםינן כשהן ישני; ‪p‬‬ ‫)מ( לבית אוריין‪ .‬ופי׳ נו מקום גדולתו וישיבו‪) :‬ט( כפגן‪.‬‬
‫העבירוה ‪) :‬ינ( תבל בניין‪ .‬פירש" תבל אלו ישראל המתובל׳;‬ ‫פי' כעיון איס הדיוט‪) :‬י( כקאלמין פי' סערין חדה משוב‪:‬‬

‫איו" געשיקט גיוואךין״צו פארקעךין סדום‪ .‬אונ ךןאל איו גינאננען ךעטין לוט‪ .‬ןאט ‪,‬יערער•‬
‫‪ o‬י ויבאו‪ .‬ךיי צוויי מלאכיים ‪.‬זעגען גיקוטע; אין ס ד ו ם ‪.‬‬ ‫מלאך גיטאהן אביונךער זאך‪:‬‬
‫פרענט ךער' מדרש'ךא רופט‪,‬ער ויי פלאבים ‪ .‬אונ דאךט כיי אברףם ןאט‪.,‬ער די גירופין‬
‫^עגטשין'‪ .‬נאר' ודיל ךארט ביי אבךהים ‪.‬איו גיווק ך שכינה טיט'די‪ .‬זעגען ייי גיךעכוגט‬
‫} א ר ו ר טענטשין‪ .‬וויי ךי שכינה י איו פון״זיי אוועק גייגאננען‪ .‬געןין ‪5‬עגטשין זענען ‪.1‬יי‬
‫מלאכים‪' .‬רבי תגחוםא האטי ‪.‬גייאגט פון רבי‪.‬לוי כ ייעגיןייוען‪.‬ייי זענען נ ירע; ‪3‬יי אבךהפ‬
‫ראם ער איי ןיווען אןיךיק‪ .‬זענען‪.‬ייי ביי אים גיךע; גיךעכונט גאר ווי מענטשין‪ .‬א‪1‬יע'ר אי‬
‫ז‬

‫ןיי‪.‬וענק ניקומע; צו לוט ראם‪,‬ער איו ניט }ידען פרום‪ .‬ביי אים זעגען ךיי גיווע; מלאכים‪.‬‬
‫רבי' חנינא ואגט אייךער ויי ןאבין גיטאה; זייערע שליחות האט מען די גירופין שעניטשין‪.‬‬
‫וויי ךיי האיין שוי; גיטאהן דיערע שליחות רופט״ערךי מלאכים‪ .‬ך‪5‬י ותגחומא ואגט''לםשר‬
‫י‬

‫דער סלך האט גימאכט איינעם נ!אר אעלצטין"‪ .‬איידער ער איו גיקוקען צו דעםאךט' וואט‬
‫יער ךאךף ךאךט גיוועלטיןע;‪ .‬גייט‪..‬ער'פךאםט רי אלע םעגטשין‪ .‬ווי זןר "קומט 'צו ךע‪0‬‬
‫י‬
‫אי ט ויאס‪,‬ער'ךאךף ךיאךט ניוועלטינען‪" .‬נייט‪..‬ער שוי; ווי א‪1/‬לצטער‪ .‬אווי זענע! ן )‪.‬וען לי‬
‫מלאכים‪ .‬אייךער ';‪:‬י זענען גיקומע; 'צו רעם אךטוואט דיךאךפין ךאךט גיךעלטיגען‪ .‬זעגען‬
‫ז‬

‫ךיי גיווען ווי טעגטשין‪ .‬וך‪!.‬יי‪,‬זע;‪.‬ען גיקויםען ציו רעם אךמ וואםדי דאךפין ךאךט ניוועלטיגען‬
‫ועגק ידי גיו^ארין" ?ל^ביס •י )ד( םדומה י‪ .‬מיר ןאבין גילערונט פו; רבי ןחטיח ס ייעןיין כעי*‬
‫ויואיךט ראם דאךף אין אגהייב אילם״ד‪ .‬שטייט אה׳ אי; פוף‪ .‬איוי ווי י םרו?ה שעירו;‬
‫מצרימה הרנה •י איי }לייךיייי ‪£‬נם וואלט נישטאנען לסדום‪ .‬לשעיר‪ .‬למצרים'‪ .‬לדע־ן‪ '.‬ן א ט‬
‫}!עןיגיפךיענט עס שטייט ךאך ךי‪.‬רשעים }ארי; צוךיק‪,‬קעךי; לשאולה'‪'.‬שטייט ךאך אלמ׳׳ד‬
‫פיט אד‪.‬׳'‪' .‬האט רבי אבא בר‪.‬וברא ניזאגט‪ .‬ךאס ווייוט אז ךי ‪.‬רשעים יועלין גיךעךי; גאגין‬
‫טיף אי; ניהנם ‪) :‬ה( בערב‪ .‬וריל‪.‬עס שמיייט בערב‪ .‬אייו גלייך ווי ;ןס וואלט גישטאנען צורי‬
‫וועךטער בא ע ר ב ‪, .‬עם איו ניקומק ךער אבעניד'פון סדום"‪ .‬אונ עם איו אוגטעריןיגאגנען ךי‬
‫זיוה• אירע‪ .‬אונ עס איי ניחתםת ניוואירי; איי נזר די;'‪ .‬רבי לוי יאגט נאט' משפט די'רשעים‬
‫פו; ךי פעלקער נאד ביי נאכט רען רי שלאפי;‪ .‬אינ ף יורי; משפט‪.‬ער ביי טאנ רען ייי‬
‫טוהע; מצות‪ .‬רי ךער פסיק יאנט והוא ‪.‬ישפוט הבל בצדק נאט' משפט ךי יזעלט‪.‬ייען די‬
‫טיןען ;יךעןטיגלףט • )‪ 0‬יולוט ישבי!‪. .‬עם'שטייט ישב אן ארא״ו‪ .‬לוט ךצט‪ .‬מייגט פען‬
‫ער‬
 ‫נ‬
‫בראשית‬ ‫ייי י ׳‬ ‫־ ‪ 1‬ה‬ ‫פ‬ ‫א‬
‫סדר‬
‫ה׳ ראשי דיינים היו בסדום ‪) .‬יך( קץ שקר )טו( ורב שקר רב מסטירין רב נבל )טז( וקלא‬
‫ב־נדר ‪ .‬לוט ה י ־ )יזן ארכי הדיינים שבכולן בשעה שהיה א ו ס ר להם דברים שהם ערבים‬
‫להם הן אוסרים לו גש הלאה )יח( סק לעיל‪ .‬ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין‬
‫ערבים להם היו אוטרין לו האחד בא לגור וישפט שפוט‪) .‬ן( וירא לוט ויקם לקראתם‬
‫וגוי ויאםר הגה גא אדוגי‪ .‬ר׳ יורן ור׳ הוגא‪ .‬ר׳ יורן אסר סורו גא אפי׳ איגי כדאי‬
‫)יטו עקטו עלי את הדרך‪ .‬ר׳ הוגא )כ( אסר עקמו עלי את הדרך כרי שלא תהיוגראים‬
‫באים א צ ל י ‪ .‬אל בית עבדכם ילינו ו ר ח צ ו אברהם סקרים רחיצה ללינת‪ .‬ולוט מקדים‬
‫לינה לרחיצה אלא אברהם מקפיד על טנופת ע*ז לפיכך הקרים רהיצה‪ .‬ולוט אינו מקפיד‬
‫על טנופת ע׳ו‪ .‬וי־א א ף זה עשה כשורה ‪) .‬כא( כדי שיצאו ויראו אבק על רנליהם שלא‬
‫יאמרו היכן לנו‪ .‬ויאמרו לא כי ברתוב נלין ממאנין בקטן)כב( ואין מטאנין בנדול ‪:‬‬
‫ו יפצר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪5‬‬
‫מ ל ! ס ו ) י ז ( א ר נ י הדיינין‪ .‬סואש והאיק ‪) :‬יר‪ (.‬סק לעיל‪.‬‬ ‫נשעס שניישי! יקיש ש‪:‬וא במס‪:‬‬ ‫במלית ״ אותס‬
‫עלה ושב למעלה ‪) :‬יש( עקמו עלי כוי‪ .‬כלומר תעברו על‬ ‫) י ז ( קן שקר ‪ .‬י״ל שהוא שלשי! קליר ורש״י גרס קי שקר‪:‬‬
‫מות כנוזכס ‪1‬דוככס! ) נ ( אמר רב ס‪1‬גא עקמו עלי אר‪.‬‬ ‫‪9‬טו( רב שקר ?"ג ג״כ נרש״י ו״ל‪ .‬מסנוירין‪ .‬גוג‪1‬ס דק‬
‫כדדן‪ .‬עלי כמו ממני‪ :‬סייג על עגופת ע״ג ‪):‬כא(כדי שילאו‬ ‫יי״ת ויסש‪) :‬נ‪ (!1‬קלא פנדר‪ .‬העדין נביאי !לא גס! נו‬
‫^ךפיו;''סיחם" גיייםאכט‬ ‫‪,‬ער ךץט' צו טש§טי; דאם פאלק‪.‬‬
‫לוט §אר ךעם‪£‬לצטץ פו; ךי דייגים‪ .‬פינף'‪.‬עלצטע מיגיםזעגע; גיריע; אין סריס‪ .‬דאסזענען‬
‫ריעךע געסע;‪.‬קץ'שקר ‪ .‬ךב ‪.‬שקר ‪ .‬רב סםטייךין'‪ .‬רב נבל'‪ .‬קלאפגךר‪ .‬לוט איז גיוועןירער‬
‫ז‬

‫זןלןןטער דןןן פוןאלע‪ .‬ןוען לוט האטניזאגט צורי איעלכע ואכין ראם ךיאייגיפעליץ הא^ץ‬
‫ן‪.‬יי גיזאןט צו אים ‪5‬ש ןלא״ה‪ .‬גיי ארויף העכער‪ .‬אוג רען‪,‬ער ןאט גיואגט ציידי איעלכע‬
‫זאכץ ראם ךי איז גיט גיפיעלין‪ .‬האבי; ךי גיזאנט צו אים אייגער אפרעמךער איז;יקוטען וואהניען‬
‫‪3‬יי אי}י אונער משפט אונה )ז( _<ייךאלוט> י\וילוט וזאט דער'זעהין ךי כל‪$‬ןכים'איועראויף‬
‫ןישטאגען געגין ךי אינ‪.‬עיר ן א ט גייאנט צו זיי איך ‪3‬עט אייך מייגע סעךרץ סורו נא אלי‪.‬‬
‫‪,‬קעךט אפ צו מיד‪ .‬ךבייייךן אונ ךבי' הוגא קךינען‪ .‬רבי יורן ואגט אווי'האט לוט גייאגט ‪.‬‬
‫אפילו איך בין ניט יועךט איר ;אלט אדיין קיוטען' צו 'טיר‪ .‬פון ךעסטוועגין מורו גא‪' .‬נייט‬
‫'אוועק פו; }ל_ייכי; ורעב י אונ §אךק'ריםט אייער וועג אוג קומט אריץ צו' טיר‪ .‬רבי הונא יאנט‬
‫אווי הט לוט גיזאגט איר ואלט גייטאוריין גיי; גליי!ז צו סיר נאר איר ואלט ניין אקרומע! ווענ‪.‬עם‬
‫זאל אויט זעןן איר ‪;.‬ייט צו'איין‪#‬גדער ארט אונ דער גאך זאלט איר אדיין' קוטען צו טיר‬
‫מען ואל ניט'יעה; ווי איר קומט אריץ צוימיר‪ .‬אונ איר וועטיביי טיר נעכטיגען אינ איר‬
‫ייעט ייא?זין אילעךע פיס ‪ .‬אברהם האט גיזאנט ךי יאלץ פריעד ראשין ך י יפייס דיער נאך יאליי‬
‫ך י גע?טיגען‪ .‬אוג לוט ןאט 'גייאגט ייי זאלין פךיןןר נעכיטמען ךער נאך זאלץ' !;י ייאשי; די‬
‫פיס‪ .‬נאר א?ךןם האט ניט גיוואלטאי; ‪.‬ייי; שטוב ואל זיין אעבוךה זךה יאוגךי פלעגץךיגען‬
‫צ י ך י ‪ 5 7‬ך ד איו ךי שטויב מאם אויף זייןןרע יפים ניווע; ‪.‬ביי'‪.‬ויי היילינ( ךריבער באלרךי ייי‬
‫זענען גיקוטען צי אים האט‪.‬ער ניהייםין ז‪:‬י י אלין אפ וואשין ךי שטויב פון ךיערע פיס‪ .‬ןעער‬
‫ז‬

‫לוט האט גיט גינזאךט ייאם'‪3‬יי אים אי; שטוב איז דא‪.‬עבודהיירה‪ .‬ךריבער ןאט ער די‬
‫גיהייםי; ?ךיןןר געליטעען ךער נאך רעלי; ךי וואשין ךיי פיס‪ .‬אנךעךע' ואנין לוט ןאט גוט‬
‫גיטאךן יייאם‪.,‬ער האט ךי גיהייםע; ?‪.‬עכטיגע; מיט ךי שטויב וואס' אויף ךיערע פיס ווארום‬
‫אץ דער ?ךיה אי די ויעלי; אדרס גייין" טיט ךייגע פיס'ויעלי; רי מענטשץ' פו; סדום פךעגין‬
‫‪,‬‬
‫ווא די ןאבין גיגעכטיגט‪ .‬טאמער וועלץ ךי מענטש ; פו; סדום יויםע; אז ךי האןיין גיגעיכטיגט‬
‫‪3‬יי לוט רעלץ ‪!.‬יי יאים הךננן ‪ .‬אבער אז ךי ןויעלין גיין' אין ךער פריה ןיט פאר שטובטע‬
‫פיס וועלי; ךי פענ!?שץ פון י סדים מיינע; ךי‪,‬יענען אי(יט אריץ ‪3‬יקוטען אין שטאט' אוני ייי‬
‫נןיען דוךך ךי שטיאיט ךיער ווענ!וייטער‪ .‬ןאבין ךי'‪5‬לאכים נייאגט מירי וועלץ ניט אךיין‬
‫צץ « דיר נאר' אין נאס וועדי; מיו־ נעכטינען‪ .‬או אקליינער )אפראםמער( מענטש בעט ‪.‬‬ ‫ז‬

‫םענ‬
 ‫נ‬
‫רי‬ ‫בראשית‬ ‫‪3‬‬
‫יייא יעי׳‬ ‫פדר‬
‫)‪ ( » ) (It‬ויפצר בם םאד‪.‬הכנים בם אף וצרה‪ .‬ויסורו אליו ויבואו אל ביתו )כד( היא‬
‫טםייעא לההיא דאםר ר׳ הונא עקםו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראים באים אצלי‪.‬‬
‫ויעש להם משתה‪) .‬כה( בביתו של אברהם אבינו היה שהיה מקבל את העוברים ואת‬
‫השבים‪ .‬איי יגהק )כו( מצות נדולה עםרה על הסלח )כז( דהוה איל )מו( הב לאילין‬
‫אכםנאי קליל מלח‪ .‬והות אמרה לי׳ אף הדא )פט( םוניתא בישא את בעי מולפא הכא‪:‬‬
‫) ט ( טרם ישכבו‪ .‬התחילו שואלים אותו א״ל אנשי העיר ‪ 3‬ה הם‪) .‬כט( איל כל אחר אית‬
‫טבין ובישי! ברם הכא )ל( סונייה בישין‪ .‬ואנשי העיר אנשי סדום נסבו)לא( על הבית‪.‬‬
‫אי; אהד מהם מ ע כ ב ‪ .‬ויקראו אל לוט ויאסרו לו‪ .‬ריביל בשם ר' פדיה אמר כל אותו‬
‫הלילה היה לוט מבקש עליהם רהםים )לב( והיו מקבלין ממנו‪ .‬ביון שאמרו לו הוציאם‬
‫אלינו ונדעה אותם לתשמיש ‪ .‬איל עוד טי לך פה ‪ .‬קרי ביח עוד סי לך פח‪ .‬עד כאן‬
‫חיה לך דשות ללםד סנינוריא עליהם מיכן ואילך אין לך רשות ללסר סנינוריא עליהם ‪:‬‬
‫)י( דצא אליהם לוט חפחהה אל נא אחי הנה נא לי שתי בנות ונו׳ רק לאנשים האל ‪.‬‬
‫חקשות‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מולא אמו עוגות נמו גני אנרהס ועל נל פרס כץ עוגופ‬ ‫וותר יראו הפדומיס סאנק ולא ירגישו פלנו נתון סניס‪.‬‬
‫יפ" ירחצו רגלינס ‪ .‬לייתר שתצאו מ ו ס ‪) :‬ננ( ואין מלות נל׳ מלת מפגי פספס על סמלת ‪) :‬נו( וסוס אמי‬
‫לה‪ .‬ליש לאפתו‪ ) :‬נ ת ( הנ נ ו י ‪ .‬מן לאורנוס סללו מעש‬ ‫ננמאגין נגדיל ‪ .‬ילפיע לאנרהש אמרו נן תעשם ‪:‬‬
‫) נ נ ( ויפצר‪ .‬ניניחקק ווי אן וליה « )נד( הדא מסייע נ ו ׳ ‪ .‬מלח והיסה אומרת לו אן המנהג הרע אתס וילש ללפלי‬
‫פסו )נש( סיניתא‪ .‬פירש " נעיר יננוהו)נמ( נ ל א ת ר מי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דאי נדי ׳ודן אמר הנתונ שסמלאניס ענרו על מדסס !נאי‬
‫נל עיר יעיר יש נפ אנפיס פיניש ירעיס אנל פה נלס‬ ‫אליו נאילי אין דרנס להתאנכן אלא עס אגשים משוניפ‬
‫•יןיל‪) :‬נה( נניתי של אמהם נ ו י ‪ .‬וממני למד ‪ :‬ם״נ ועיש ‪) :‬ל( סונ״ה‪ .‬הפונ והנלל ‪ s‬ה״נ)לא( על סנית‬
‫)ני( ומנית אפה ונו׳‪ .‬א״ר יצחק מצות רינ וקשנוה ודייק ופיפיס דקדא מקפן יעד גדיל ‪) :‬לנ( וסיי סמלאניס פקנלין‬
‫מענ םע! ניט ויעלי;‪ .‬אבער או א^רויק‪.‬ער ‪$‬ענטש בעט ;אלי מע‪ 7‬אים'יאפאל;ץ‪ .‬ךךיןעראי‬
‫אברהם האט גיבעטין ךי טלא?ים'זיי זאליןיביי אים עםין‪ .‬האבי; די אים'כאלדיןיפאלגט ‪.‬‬
‫אוג אי לוט האט די גיבעטיןיהאבץ ךי אים ניט ;ידאלט' פאלגי;! )ה( )רפצח‪ .‬הט זיי לוט שטאךק‬
‫ןיבעטי; נאד ודיל לוטהט ניט גיוואלט טע; זאליעוו; ווי‪.,‬ער בעט ךי‪'.‬ךךיבערהט‪.‬ןנרנ'עוריע‪1‬‬
‫אויף ייי כעם אוג בייוקייט‪ .‬מע; זאלמיינק או‪.‬ויי בעטין ביי אים‪.‬ער ואל די אדיין געטען‬
‫נעכטינען אוג‪,‬ער וויל' ניט‪ .‬ויסורו אליו רביאו ‪ b$‬ביחו‪ .‬ךי האבץ' ‪$‬פג;קעךט צו אים אונ‬
‫זענע; גיקומען צו אים אין שטוב‪ .‬ראם איז ווי רב הוגא חאט נייאנט‪'.‬אז' לוט ן א ט די‬
‫גיבעטי[‪.‬ייי;אלץ פאר‪.‬קרימע'; רעם וועג אווי ווי זיי גי^ען אנךעויש ירא אונ ?!ק זאל ניט ועןן‬
‫ויי ז;י נימןן אדיין צו איים אין ששוב‪ .‬אונ אט האט ניםאכט §אר די אסעוךה‪ .‬ער ‪£‬יי ןיוןען‬
‫ע‬

‫ביי אבךהם אין שטוב האט‪;,‬ניר ‪.‬ניזעהן ויי אבךהם טוהטינץט פךעמןעימענטשי^ער ‪$‬יט ויי‬
‫‪.,‬עסי; אונ ?‪:‬ךינקען ןאט‪ .,‬ער אדך אזר ^יטאהן‪ .‬ובי';צחק יאיגט אגרויםעייקריג איי ?יודען‬
‫ביי ךעם ‪!.‬אילץ'‪ .‬לוט האט נייאןט צו זיין וויייב ניב ‪.‬פאר ךי }‪.‬עיםש אבי?!'יל_זאלץ‪ .‬ןאט ךיאם‬
‫וריב גיזאןט נאך ךעם עלעכטין'מגןג ווילסטו דא איין פיךען ‪ ) ' :‬ט ( וטרם ישכבי(‪ .‬אייךער‬
‫די האבץ ךך ניליי נט ןא?י; י ייי גיפרענטיביי לוט וואט זעגען די מעגטשיין פץ' שטאט‪ .‬ן א ט‬
‫‪:‬‬

‫לוט ‪5‬ייא}ט אץ אלע ‪#‬טעט יעגען'ךא'שלעכטע סעגטשץ אונגיטע מענטשין‪ .‬איין ךי ‪£#‬אט‬
‫י‬
‫יענען ךא שלע?טע מע‪.‬ג?שי;'מער ווי 'נוטע‪ .‬אוג ף 'מעגטשיןיפץישיטיאיט ךי מעניטשץ פון‬
‫?!דום האבי; ארומנעךי^לט ךיא שטוב ‪ '.‬אייגער פין' ךיי ןאט ניט גייאנט מען' 'יאל ניט‬
‫את^רינגלען לי שטיכ‪'.‬או'נ ךי האבי; גערופץ צו לוט אונ האבץ ניואנס'צו'אים"‪ .‬ךבייחושע‬
‫§ן ליי יאןט פון ךבי ?דה; ס ויע;ץ אגאנצע ן‪.‬אבט ןאט לוט גיבעטין' פאר ךי מעינטשיץ פון‬
‫?!דום מען ואל אויף ךיי ךהמנות האבץ‪' '.‬אונ מען האט אנןינוטען זיין גיןעט טען האט שוץ‬
‫ןיראקט אויף יייא רחמנותי האבץ‪ .‬ווי ךי םענטישין פון סדום האבץ ניואנט צו ליוט ניב אדרס‬
‫די §ךע?!ךע מ^שיין טיר רעלין טיט ךיא ימונה זיין‪ .‬האבי; די מלאכים'גי^נט צו לוט‪ .‬עוד‬
‫מי לך פה‪; .‬אלסט ניט לי;ענען פה‪ .‬נאד';אלםט לייענן פה ‪ .‬אמייל ‪ .‬ןיאםםו רען ןאך‬
‫אטויל צו ןעטץ פאר‪.‬ויי‪ .‬ביי איזיט ןאסטו ןינןענט בעטין יפאר די‪ .‬פון איצט אן טאךנ^‬
‫שוץ‬
 ‫פ ר ש ה וירא נ‬
‫בראשית‬ ‫סרר‬
‫מקשות ‪ .‬ר׳א )לנ( אלהות הם אלו )חזקים(‪) .‬לל( כי על כן באו בצל קורתי ‪ .‬לא‬
‫בזכותי אלא בוכותו של אברהם‪ .‬ר״א כי על כן באו בצל קורתי ‪ .‬מלמד )לה( שהמתח‬
‫אח הבית עליהם ‪ .‬אמרה לו אם בעית םקבלתהון קבלינחו בחלקך ‪ .‬ויאמרו נש הלאה ‪.‬‬
‫קרב )לה( להלן‪ .‬ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט ‪<) .‬ז( דין שדנו ראשוני• אתה‬
‫בא להרוס ‪ .‬ר׳ טנחטה משם ר׳ ביבי כך התנו אנשי סריס ביגיהם ‪ .‬אמרו בל אכסנאי‬
‫שהוא בא לכאן יהו בועלים אוחו ונוטלים אח ממונו‪ .‬אפילו אוחו שכתוב בו )כראשית‬
‫יח( ושטרו דרך ח׳ לעשות צדקת ומשפט אנו בועלים אוחו עיטליס אח ממונו‪:‬‬
‫)יא( וישלהו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם ומ׳ ואח האנשי׳ אשר פתה הבית‬
‫ונו׳‪ .‬מי שהחחיל בעבירה ממני חתחילה הפורענות ‪ .‬שנאי ואנשי סדום ונו׳ סנער ועד‬
‫זקן לפיכך הכו בסנורים מקטן ועד נדול ‪ .‬דמותה )בראשית ז( וימת את בל היקום אשר‬
‫על פני האדמה ונו׳‪ .‬מי שהתחיל בעבירה םםנו התחילי הפורענות ‪ .‬דמותה )במדבר ג(‬
‫כיום הכיתי כל בכור )לח( בארץ מצרים ונו׳‪ .‬מי שהחחיל בעבירה מטנו התחילה‬
‫הפורענות דכוותה )שס ה( וצבתה בטנח ונפלח ירכח ‪ .‬אבר שחחחיל בעבירח תתלח‬
‫טמנו‬
‫ה‬ ‫כ ה ונ‬ ‫ת נ וח‬ ‫ם‬
‫‪en‬‬ ‫יכנו־ ‪) t‬לו( ד; שלגו‪.‬‬ ‫»גוריא שלוו סיג )לג( אלהות הס אליו )לל( ני על נן‪ .‬ילא נווי פורש לעיל למעלה‬
‫המשפט ׳מימוש נקווה ‪ :‬היג‬ ‫וישפיע ששיט ישפוט לצד אסל‬ ‫ניסיתי של אנרהס‪ .‬דרש לל קורסי לשין לילי ימניני‬
‫ניקה משפט ‪) :‬נח> נאת‬ ‫)לס( סהטתס הנית טי יפי אפתי נטסה הניס ומעכית &‪ 0.11‬דדך ס׳ ישישיה וקיא לעשות‬
‫לקרא מנכי פרעה ו ט ׳ ‪:‬‬ ‫מלהננס לתין הנית ילני בצל קייה אחת משלי‪) :‬לה( להלן מצרים וני' גיסי׳ יש פיה‬
‫שזין ניט בעטין פאר ך י ! ף( ויצא(‪ .‬יליט איו אריוים ניגאננען צו ייי נעבץ ך טיר אונ‬
‫ן ט געזאןט צו זיי מייגע בריךער איך בעט אייך איר }אלט ניט אייו ‪£‬אהן איך האב צוויי טעכטער‬
‫איך רעל ויי אייך געכץ טוהט מיט די ראם איר ווילט‪.‬רק" לאנשים האל האל איו דער טייטש' שטארק‬
‫ךי טע נ^שיןוענען ‪#‬טאךקער פץ אייך‪. .‬איר ווע'ט‪.‬זיי }אר ניט‪.‬קענען טאץ‪ ,‬אדער האל מיעט מען‬ ‫‪:‬‬

‫‪3‬י }ענע! }א?!לי?ע '‪5‬ע^שין‪ .‬איך בין גאר ניט וועךט אועלכעימענטשיןי^אליןיצו טיר קוטען'כי‪.‬על‬
‫‪ !3‬ןאו כצל ק‪1‬ך‪0‬י‪..‬ייי יעניען נאר ןיקוטען צו טיר אין' ךעם זכות פץ אברחם וואס‪.‬ער איי מיץושאטען‪.‬‬
‫}ך ‪#‬יצט אויף‪.‬טיר‪ .‬נאך‪.‬אפשט איז בי_על‪.‬כן באו בצל קיךוזי‪ .‬ךאם וריב פון לוט הט איינניברגין‬
‫ז‬

‫ןאט ןיצעןט אונ וןאט ניט' }יוואלט אדיין לאדן ךייםלאכים געכטיגק‪ .‬זיא האט גיואנט 'צו לוט‬
‫אויב דו ווילסט אריץ }עטען ךי םענמשץ נעכטינען'‪ .‬געט' זיי אריץ אין דיי; טהיילישטוב‬
‫ךךיבער ן ט לוט נייאןטךי זע}ען ןיקיטען איי; ךעם שאשען פו; מיין בעלעק‪ .‬האביןךי מיענטשץ‬
‫פון ?!דום נייא נט צו לוט רוק ךיך ‪$‬פ פון אונו‪ .‬אונ ךיי האבי; ניזאגיט איינער איז ניקוטען' ךא‬ ‫‪:‬‬

‫וואלזנען אונ‪.,‬ע'ר ודל ביי אונו סאבי; _נ;‪.‬יע רעים‪ .‬דו ווילםט צו וואךפין ךי דינים דאם ךי‬
‫}‪:‬ךיעךךיגע מע^שץ האבץ גימאכט‪ .‬רבי נןגחמה האטי גיזאגט פון רבי ביביים ווענין אווי‬
‫ןאבין ךי םע}?שץ פון ?!רום צוויןגזען דך גימאכט ‪,‬לערער _גאםט ראם וועט צו‪.‬ייי קימען ואל‬
‫מען טיט אים ?ענה זיין אוג צו געמען ויי; געלט‪ .‬אפילו‪?.‬נס וועט צו אינו קוטע; אברהם ראם‬
‫‪3‬יי אים שטייט‪.,‬ער וועט }עביטיע; אויף ךינע' קיגדער ךיי ואלין הי^ען רעם וועג פון}אט' צו‬
‫^אןן צדקה אונ משפט ויעלץ ימיר טיט אימ ארך מונה דין אוני מירי רעלין צו געטען זיין‬
‫}‪.‬עליט‪) :‬יא( ינישלהו( ךי מלאכים האבי; אךויפ נישטעקיט"ךיערע וזענט אוני ןאבין אריץ'גינומק‬
‫לוט אי; ‪.‬שטוב אריץ‪ .‬אוג ךי ‪8‬עףןשץ ראש זעגע; ניויוען געביץ רי טיר פץ״שטוב‪.‬ןעגען בל׳נר‬
‫ניךאךין פץ‪.‬קליין ביז ?רויס ‪ .‬רער'‪,‬עם ןאט צו״עךשט גיטיאה; ךי לעבירה‪;.‬ךער אייו צו ערשט‬
‫‪%‬‬
‫}י‪.‬ש?!רא?ט'גיראךץ‪' .‬ווי ךער פסוק יאנט ךייטענטשין' פיון סדום ןאכין אריםגערי‪¥.‬ילט די‬
‫‪:‬‬
‫שטוב פון יוגג ביו אלט‪ .‬ךךי‪5‬ער‪!,‬ענעי'‪!.‬יי לליך ניוואדין אידך פץ ‪.‬קליין ביו'גרוים‪ .‬אווי‬ ‫‪:‬‬

‫איי ‪.‬גיווען ביי ךעם מבול‪,‬ער האט א?־גי‪.‬מעקט' דאם' נאגצע בעשטאנר וואט איוי' ניווען אויף‬
‫ז‬

‫ךי‪.,‬עךד‪ .‬וועד‪,‬עם האט אנגיהויבץ דיי עברה פון אים האט אנניהויבץ די שטךאף‪''.‬אונ אווי‬
‫איז ניווען‪.‬אין‪.‬ם צוץם רען'גאט האט גישלאגץ ךי בכורים‪ .‬רער‪.‬עם האט אנגייהויבין די עברה‬ ‫‪:‬‬

‫בון אים ןאט אנגיהימ־ין ךי שטראף‪ .‬אונ אווי איו גיוועןיביי"ךי מטה '‪.‬עם א־ז גישוואלין‬
‫;‬

‫גיווארין‬
 ‫נ‬
‫בראשית ריא‬ ‫!ירא ‪™ne‬‬ ‫ם ד ר‬

‫‪0‬פנו התחילה הפורענות‪ .‬דכמתה )דבריס יג( הכה חכה אח יושבי העיר ההיא לפי‬
‫הרב ונוי‪ .‬מי שהתחיל בעבירה תתלה טמנו התחילה הפורענות י ) י ב ( וילאו לםצא ה פ ת ח ‪.‬‬
‫אלאון המי״א )ישעיה ‪ (p‬והיה בי נראה בי נלאה מואב ‪) .‬לצו( איגסון המריא )שס א(‬
‫נלאיתי נשא ‪) .‬מ( אישתטון המריא )ירמיה ד( כי )מא( אויל עטי ‪) :‬יג( כי משחיתים‬
‫אגחנו ‪ .‬ר׳ לוי בשם רב נחמן מה״ש עיי שגילי)מב( סםטורין של חקביה נדהו טמחיצחן‬
‫)מי( קליח שגה ‪ .‬ור׳ תנהוטא הוה מפיק )מד( לישנא קלה ‪ .‬איר חםא בר חנינא ער‬
‫שגתגאו ואמרו כי משחיתים אגחגו את המקום הזה ‪) :‬יד( וידבר אלחחגיווגו'‪ ,‬ד׳בגות‬
‫היו לו ב׳ ארוסות וב׳נשואות‪) .‬מה( לקוחי בגותיו אכ״כ אלא )מו( לוקחי בגותיו‪ .‬ויהי כמצחק‬
‫בעיני חהניו ‪ .‬אמרו לו )מז( אררבולין ובדבלין במדינה ‪ .‬ומדינה נהפכת •י )ט!( וכמי‬
‫השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר • א״ר הגינא משעלה עטור השחר עד שיאיר‬
‫המזרח אדם מהלך ד׳ מילין‪ .‬משהאיר המזרח עד שהנץ ההפה ד׳ מילין‪ ,‬שנא׳ ובסו‬
‫השחר עלח ‪) ,‬מח( וכחיב השמש יצא על הארץ ונו׳‪ .‬וטםדום לצוער ד׳ מילין‪ .‬איר‬
‫זעירא‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫הגדילה בעצמם נאמוס אנחנו‪) :‬מס( לקיתי משמע לקינים‬ ‫אלאו! לשו! לאיה יעייסוש ו )לני( איגסון‪ .‬לפו! קן ימאים ‪:‬‬
‫כבר‪) :‬מו( לוקחי משמע שנוי"! סין לוקחים והולכים‬ ‫)מ( אישתטין ששות ושיגעון ‪) :‬מא( אויצ‪ .‬וילאו לשי!‬
‫שעד״! היו ארוסות ומוכתינ משגיו משמע שששי נגוס היו‬ ‫אוצת ‪ ) :‬מ נ ( מסנוורי]‪ .‬סודיסיי יסתריו שאמר! שנשתלחו‬
‫לקיחות לסם ‪) :‬מו( אדרנלין וכרבל׳] במרינה ‪ .‬פירש״‬ ‫<השחית העיר יהקנ״ה לא נילכי אפי׳ לאנרהס ‪) :‬נונ( מאה‬
‫והעיון מיני ומר כלומר העיר צהלה ישמסה יסיר( נכפנס‬ ‫ושלשים ושמנה פ נ ה ‪ .‬עד שנאמר אצל יעקב מלאכי אלסיס‬
‫בהמיה ודייק מדנתינ כמצחק ‪) 1‬ממ( וכתיב השמש יצא‬ ‫‪ v‬ולים חודים נ ו ‪) :‬מד( לישנא קלה‪ .‬כיס מוצא לשי! קל‬
‫כוי • וכשעלה עמוד סשתי יצא מסדום דכתינ וכמי כפחד‬ ‫ד י ן כבוד כ‪9'1‬י המלאכים שלא גילו מסניורין אלא שתל!‬
‫ןיוואךץ איר בייך~או'נ‪7‬עם איו״״אפגיפאלץ ךי ריט‪ .‬ןועלכעם נליד‪,‬עם האט אנניהויביךךי‬
‫עבירה פץ אים האט אנגיהויבץ ךיי שטראף‪ .‬אוג אזר איז גיוועין ביי ךי שטאט' ראם ו־ואט‬
‫געךץט״עבוךה ירה‪ .‬דו זאלםט שלאיניי; מיט ךער שגיעךד אלע איינוואהנער' פו; ךי שטאט‬ ‫ז‬

‫ןוער‪.‬עם האט אנגיהויבץ ךיי'עבירה פון אים האט 'אנגיהויבץ ךי •טטראף י )יב( <ילאי> • י‪.‬יי‬
‫זעגען מיד גיךאךץ צו‪^.‬עפיגעין ךי טיר‪ .‬אזוי ווי‪.,‬עם שטייט אץ פסוק וןיה כי נראה'כי נלז^ז‬
‫מואב‪ .‬אז ער רעט ןעוזן מואב איז מיד גיוואךין'‪ .‬אךער דער טייטש איי'וילאו למצוא‬
‫רןפתח ‪ .‬״עם י איי'רי פארימיאוםט גיראךי; צו ווכען געפיגען ךי סיר‪ .‬אייר ווי‪..‬עם 'שטייט אין‬
‫§םוק נלאיתי נשוא‪!?. .‬ם איו פיר פאר מיאוסט ניוואךיץ ליייךענדיג‪ .‬אךערדער טייטש'איו וילאו‬
‫למצוא הפתח"‪ .‬זיי וענע; משונע גיוואך־ין צו ווכע; נעפינע; 'ךי טיר‪ .‬ווי‪,‬עם שמיייט אין פסוק‬
‫ביי אויל עמי‪ .‬מיי; פאלק איו נארעש אונ םשונע‪) :‬יג()‪ . 03‬ן ארום מירי ויעליו פארדארבין‬
‫די'שטאט ‪ .‬רבי לוי האט גיזאגט פו; רב 'נחמן ס רענץ ווייל ךי מלאכים וזאבין אוים' גיזיאגט‬
‫ךי סודות פון גאט זעגען זיי פארשטויםין גייוואךי; פו; ג אט אויף הונךעךט טיט אבט אוג‬
‫ז‬

‫ךרייסינ;אהר‪ .‬רבי תנחוםא האטיגייאנט מיט אנגריגגען לשון‪ .‬רגיי חסא בר חגיגא האט‬
‫ניזאגט ךי'מלאכים זעגען גישטראפט גייוואךי; וךיל' ידי'ןאבין ך ך נרדם נימאכס אונ האנין‬
‫גיואגיט טיר וועלי; פאר ךאךבי; רעים אךט‪ .‬ויי האבץ גיךאךפט זאגיין גאט וועט פאךרארבץ‪,‬‬
‫<יף( עידבח‪ .‬לוט האט גיךעט צויךיגעיאייךימס‪ .‬פיר מעכטערוהאט לוט גיהאט‪ .‬צוויייזעגען‬
‫גיווען כלור״ אונ צוויי האננץ שרן }יסאיט םאגען! ודיל‪.‬עם שטייט חתניו אינ לוקחי בנופיו התיגיו‬
‫זענען אייךימם‪..‬עם שטייט ניט לקוחי בגווזיויזיי האבץ שרן‪.‬נינומען זיינע טעכטער‪ .‬נאד עם שטייט‬
‫לוקחי בנו^יו׳ךי רעיל; נעטען דינע טעכטער‪.‬אבער זיי האבץ ייי נאך ניט נינוטען ייי וענען נאך' ‪,‬יווען‬
‫כלות‪.‬א'וג‪.‬עם איו גיווען אווי ווי אנילעכיטער ביי דיגע אייךימפ‪.‬ךי האבק גיזאנט אדרבולי! אינ ןךבלין‬
‫)טוךקאלישע איגסטרוטענטין( שפילען אין ךער מדינה ‪' .‬אוג ךי מדיגה וועט פארקעךט רי׳נךין‪.‬‬
‫ור איוי קע; דאם זיק ז )ט‪'(1‬וכמו‪ .‬ווי"ךער םארגען שטעךין' איי אוי\^ גיגאנינען' רזאיבין ךי‬
‫מלאכים ניאיילט אין לוט‪ .‬רבי" חניגא זאנט פון "ךער צייט ראם רער מאךגייגשטעךין גייפ‬
‫אויף ביו ךעריפירח דיט ווערט ליבטיג‪. .‬קיע; אפעינטש גךין פיר החום שןת"‪' .‬אונ פון דער‬
‫ןייט ראם ךער מזךח ךיט רעךט לינטיג ביו ךי זוהי; רעךט גןועיהן‪,‬קען אטענטש גיץ פיר‬
‫החום‬
 ‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫י״״‬ ‫‪3‬‬ ‫א‬
‫ייי‬
‫זעירא המלאך היה )מט( מקרר לפגיהם את הררןז‪ .‬ומנין משהאיר הטזי־ח עד שתנץ‬
‫החמה אדם מהלך ד׳ מילין‪ .‬כמו וכמו מילתא דםיא לםילתא ‪ .‬איר יומי בר אבין אם‬
‫יאמר לך אדם הדא נוכבתא דצפרא איילחא דשחרא ‪ .‬שקרן הוא‪ .‬פעמים פוחתת‬
‫ופעמים שהיא מוספת ‪) .‬נ( אלא כמין חרחין קרנין דנחורא םלקין מםדינחא וםנהרין‬
‫לעלמא ‪) :‬טז( ואת שתי בניתיך הנמצאות ונו׳ ‪ .‬א׳ר טוביה בר ר׳ יצחק שתי מציאות‬
‫)נא( רוח המואביה ונעמה העםיניח ‪ .‬א״ר יצחק )תכלים פט( מצאתי דוד עבדי‪ .‬היכן‬
‫)נב( םצאחי אוחו בסדום ‪) :‬ין( ויהמהמה חמהון אחר חםהון‪ .‬אסר )צג( כסה אבוד‬
‫בכסף וזהב באבנים טובוח ומרנליוח ההיד )קהלת כ( עושר שמור לבעליו לרעחו ‪.‬‬
‫ריביל אמר זה לוט‪ .‬ר׳ שמואל בר נחמן אמר זח קרח ‪ .‬ר׳ יהודה בר סימון אסר זה‬
‫נכות ‪ .‬ר׳ לוי אמר זה המן‪ .‬ר׳ יצחק אמר זה שבט ראובן ונד ‪ .‬רבנן אמרי)נד( זה‬
‫איוב‬
‫ות כהונה‬ ‫מתנ‬
‫ונעמס‪ .‬ייצאים ממית ליש ז )נג( »צ‪6‬תי ויו כוי‪ .‬שיצא‬ ‫שלה דאיצי ‪ Vu‬ינשהשמש יצא על האין והייני משהאיר פני‬
‫מרית סעאניס ו )ננ( נמס אגיל ני'‪ .‬יהיה חפן לישיל‬ ‫שנמרח יהשמש יצא להוציא אירס על הארן אי נא ציער יפרן‬
‫הנל אי סיס יישנ יתיהא נמה ינויד אי ניס אי נו‪8‬‬ ‫ימפויס לצוער ו׳ מילין סס נתמיס סלא ייתי הס ‪:‬‬
‫ינפיויש יש״י» )צו( וה איינ נ י ׳ ‪ .‬שאני עשוי לנפר‬ ‫)מש( מקרי ניםינ! סי׳ נוקב ומשוה הנניס !הנמוך ימקצי‬
‫עיניתי! וא״נ העושר ההוא היס שמור לימי רעתו‪ :‬וס לוט ‪.‬‬ ‫לפניהם הורן ‪) :‬נ( אלא נמץ ני'‪ .‬נמי בנ• קרניים של‬
‫ששהה על עפרי יעי• וה מתה אשתו שאילו הלן־ לי מיד‬ ‫איו ע!ליס מ! המורת ומאיייפ לעולם ווהי אילת השתי ‪:‬‬
‫לא הים נאסר מסניש אתרו שלא התתיל פורענות' ע ד י ן ‪.‬‬ ‫ינירוש׳ נרם שני לוקיני! ופ" י פ " עמידס ‪) :‬נא( יית‬
‫™‪.^.....‬״‪.‬״‪^..‬‬ ‫^ ״‬ ‫^חום'שבת"‪.‬‬
‫}י;א;גען פון בדים(‪ .‬אוג ווי ךיי ווןן איו אריים ניגיאגגען ארך‪.‬ךער וועילט אונ ןאט ליכטיג‬
‫}ימאכט ךי מןרח דיט איו לוט גייקומען אין צוער‪" .‬פרקט ךער נ!ךךש' איו רען פון סדום‬
‫ביז צוער }אר פיר החום ש ן ת ‪, .‬עס איו ךאך טעהר ייי ‪5‬יר רצחום'ש^ת‪ .‬ןאט ךבי״זעירא‬
‫‪.‬גלזאגט‪.‬ךער ‪5‬ן;אך ךאט ‪$‬פ ‪.‬געקיירץט ‪.‬פאר‪.‬ךיי‪.‬דיי יןעג‪.‬איי גיווע; גאר פיר יזחיים' שקה‪.‬‬
‫י‬

‫אוג'פון וואנען'ווייםין סיר אי פון' ךי צייט ראם ךער ^זךח ןייטרערט ליכטיג בט לי זוהן‬
‫}יעךט גייעןן הןען אייך אטקנןש ‪;.‬יי; פיר תחום שבת \עג‪$‬עךט דעו־ טךרש ודיל ״עס ‪$‬אט‬
‫}יקי^נט ^טיייןיכםו ב!שסר ^ ה ‪ .‬אונ‪,‬עם שטייט י?טי ס‪#‬חר'<נ^ח‪ .‬שיט אואיי *‪ w‬סייזי!‬
‫איך ןאל'}לייכין' איין יאך צו ךי א‪.‬גךעךע‪' .‬איוי ור״טען‪.‬קען‪;.‬יין פיר החום שכתפון ן ע ר‬
‫זנייט וןאם' דער מאךגע! שטעךין‪;.‬ייט אויף ביז ךי מרת זייט וועךט ליכטינ‪ .‬אזוי‪.‬גןען קען‬
‫גיי; ?יר \י‪1‬חום ש^ת פוי; ידי ןןייט וואם ךער טןרח 'זייט וועךט 'ליכטיגייביי ךי יוק )יעךט‬
‫};ועוון‪ .‬רבי יוסי בר ‪£‬קץ זא}ט' אויב אטע^ש'וועט ךיר }א;ץ או'‪,‬ןער טאיץיןישטעךין‬
‫איז דאס‪,‬זעלביגע ;ואס אילת סשנור‪ .‬איו ןןר אלי}}ער‪ .‬ןוארומ פון \ ע ם ןאתין שטעךץ‬
‫ביז ךי טזרחייייט וןעךט ייכ^יג ‪,‬קע; טען אייביג‪}.‬יין פיר ^תום ש‪$‬ת‪ .‬אוגיךעריאןלת‬
‫ב!שבור איז פו; אים ביוךי מורח ךיטוועךט ליכ^יג‪ .‬אטאהל' יךיניןער צייט אטאהל םעןר‬
‫צייט ‪} .‬אר וואס איז ‪#‬ילת'ס‪#‬חר‪ .‬י‪,‬עם ‪.‬גייט ארויס'אליכטעקייט פון מזרח ךיט אווי ווי‬
‫ץוויי ןעךגער פון אא;ל<אי‪1‬י אחיה> אוגדאם לייכט אייך‪,‬ךער'ויעלט •י )טז('יאת‪ .‬ךי מלאכים‬
‫ז‬

‫ןאןנין גרא;ט צו לוט אונ דייגע צורי טעכטער וואס וועךין גיפיוגען }אלסטי ארך טיט}עיטען‪.‬‬
‫רבי טיב^חבר רבי ןץחק ןאט ןייא?ט'ץוךי ?דוטע‪.‬גקבוח ןאט }אט"}עפיגען‪.‬וועלייגיבאךין‬
‫ןועךיןפון לוטם טעכטיגר‪ .‬ת ת פין םו^ב אינ נע?ה פון עמו־ן‪ .‬רבי יצןןקייואנט }אט ן א ט‬
‫ןייא?ט איך ןאב ;יפינק ‪8‬יין ק}עקט ךןד‪ .‬נוא ןאכ איך אים }יפונען'‪ .‬אץ 'סדום לוואחם‬
‫‪:‬‬

‫ךןר איי ‪.‬ניבאךץ פץ רות ןמיאב;ה> ז )י‪ 0‬וןתטוזטה‪ .‬לוט ןאט ךך שטאךק' נעוואנךעךט‬
‫אונ גי!?רא?ט יןי ?יל ךלבער אונ }אלד ווי פיל בריליאגטץ אונ‪.‬פעךילוץעל 'איך ירא'וןארלייךען‪.‬‬
‫נןייל לי מלאכים האבץ אים גיאיילט האט‪.‬ער גימויוט אלץ לאזץ אץ סדום‪ .‬דאם איז יראם‬
‫ךער פסוק זא;ט ״דאם בייכקייט אייו אמאהל געהיט יצום בעל ךבלת צו'ךץ שלעכטיך‪ .‬ךבי‬
‫יהוש״ע ^ן לני יא}ט ךאס איו לוט ‪ .‬רען‪^.‬ר"וואלט גיוואךט צו נעטען !יין ריייכקיייט וואלט‬
‫ער‬
 ‫בראשית ריב‬ ‫וירא פרשת נ‬ ‫סדר‬
‫איוב דחוה עתיר ינתםםבן וחזר למה דחוה ‪) :‬יד!( ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד‬
‫שתי בנותיו ונו׳ ‪) .‬נד( םי היה זה‪) .‬נכ( זה רפאל‪ .‬אתיבון והא כתיב ויוציאוהו ויניחוהו‬
‫זכתיב ויהי בהוציאם אותם התוצה ‪ .‬א״ל )נו( קרון דבתריה ויאסרו הסלט על נפשך אץ‬
‫כהיב אלא ויאםר המלט על נפשך ‪ .‬ההרה הסלט פן תםפה ‪ .‬בזכות אברהם שנקרא‬
‫הר שנאמר )שיר ב{ םדלנ על ההרים‪ .‬ואוסר מיכה ו( שםעו הרים וגי ‪) :‬יט( ואנכי‬
‫לא אוכל להטלט ההרה ונו׳ ויאמר לופ אליהם אל נא אדני ‪ .‬הנה מצא עבדך ח!‬
‫בעיניך ונו׳‪ .‬ר׳ ברכיה ור׳ ליי בשם ר׳ חמא בר הנינא שני ביא אסרו דיא לוט וצרפית ‪.‬‬
‫צרפית אמרה; עד שלא באת אצלי היה הקכיה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו‬
‫מעשי רבים על אנשי בני עירי‪ .‬והייתי צדקת ביניהם‪ .‬עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר‬
‫את עוני ולהסית את ב ג י ‪ .‬לוט אמר ‪ .‬ער שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב״ה רואת‬
‫מעשי וטעשה בני עירי ואני צדיק ביניהם ‪ .‬עכשיו שאני הולך אצל אברהם שםעשיו‬
‫רבים‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫השליח נבם מפלתו יכן ר נ י ס ‪ :‬יהא דנתינ ויסויקי יגי׳ ‪Je‬‬ ‫שבט ראונן ע ז ‪1-6 .‬״׳ נהיה להס מקנם רנ נחרי לס‪8‬‬
‫רפאל וגבריאל ונדפירש״י בחומש ‪) :‬נו( קרון ונתמה «‬ ‫נ ע נ ר הירדן ילא נכנסו לאין וגס אתינ הם היי גיליס תתלה‬
‫קראו המקרא סנתינ אחריו ייאמר המלש הרי שעיקר סהצלם‬ ‫נמו שולשו חו״ל נחצה מנוהלת נראשונה וממר ‪) :‬נד( פי נים‬
‫ע״י אחד שגבריאל לא היה רשאי להפוך את פדום אלא אחר‬ ‫זה ‪ .‬שנאי עליו נממלת ‪0‬׳ שנל השמות האמורים נלוש חול‬
‫יציאתו מן המקום ולנן המויק גס היא נידי לםיציאי יל*‬ ‫חון מוס ויאמר לוש אל נא אדני‪) :‬נה( וה רפאל‪ .‬ונקרא‬

‫‪ .‬ער קארלאךק גיראךין צו ואסע; טיט םדי״ס‪ .‬רבי שמואל בר גחםן'"«!גט"דאס איו"קרת «‬ ‫‪%‬‬

‫רייל ‪.‬ער ןאט גיגיאלט דין אכהן גדולי‪,‬ער יאל רייך ךעךין ךריבער"איז ער פארלאךין‬
‫גיוואךין‪ .‬רבי ןהוךה בר סימון זאגט ךאם איו ג בות ‪ ' .‬ר ע ן ‪.,‬ער וואלט גיט גיהאט רעם‬
‫ז‬

‫וויי?}ארטי; ראלט זןר גיט ;יהךגת'גיוואךין יטלכיס א כאי(‪ .‬רבי ‪.‬לויי וא^ט דאם איו יוזמן‬
‫דוךיך זיין רייןנקייט איו ‪7‬נר כיי' זיך גרוים }ירע; ךיז ןר איי גיהרגת ;יוואךין‪ ,‬ך?י יצחק‬
‫זא';ט דאס איז ךער שבט ךאיבן אונ גד‪ .‬דוךך״ךיער רייכקייט ‪.‬זעגען‪.‬זיי‪,‬נעבליבען אויך' די‬
‫ךיט _יךדן‪ .‬ךריבער זענען'ויי פארטריבען ניוואךין פיץעריךי אלע יייין‪ .‬ךי'כבנין זאניןךאט‬
‫איז איוב ווייל‪,‬ער איו גיןןןין רייך האט ךער שטן אים טקגא גי־ועי ביו‪.‬ןןר איז ןיוןאךין‬
‫;‬

‫אךעם ‪ .‬דער}אך איו ער צוךיק רייך ניוואךין יי )ית( !!הזיקו‪ .‬ךיי מענטשין ןךי מ‪$6‬כי«‬
‫האבין אמינוטען ךי קא'?ט פון לוט אונ ךי האנט פון ויין וריב אונ ךיי תיאנט פון זייגע' צורי‬
‫טעןטער‪ .‬רער איו ;יוויעןךער שלאך‪ .‬רפאל'‪ .‬ןאט טען‪.‬גיפךענט ווי אויר זאנםטויזןםיאיו‬
‫גיוויען נאד איין סלאך‪.,‬עס שטייטיןאך אין פסוק די האבי;'אים ארויםנעפיךט"‪ .‬דיי ןאגין‬
‫אים גילאךן‪. .‬זי׳ ןאבין לוטי טיט זיין וריב אונ טעכטער ארויםגעפיךט אויםער ךי שטאט‪.‬‬
‫אי ‪.‬עם שטייט רער וואךט ״זיי״ איז ךאך ביצוען מערי ווי אייגעו־‪ .‬ןאט ‪.‬טען}‪£‬ג}פעךט פון‬
‫ךעם רייטעךמגען פם‪1‬ק'‪.‬יעןט מען עס איו }אר גיווען‪.‬איין מל אך ‪ .‬רארים‪,‬עם'‪,‬שטייט ניט‬
‫ז‬ ‫י‬

‫אין פסוק ויא?רי המלט ‪.‬על ‪2‬פשך‪ .‬די האגנין גמאגט צו לוט 'רע?‪1‬טע דיין לעבען‪ .‬נאר״עם‬
‫^טייט ויאמר'ןמלט ‪.‬עלי נפשך‪. .‬ער ןאט גיואגט 'ךעטטע דיין לעבע;‪ .‬איין מלאך האט‬
‫}יזא;ט‪ .‬דער םןאך האט'גייא;ט'צו לוט צום באת אנטלויך טיאטיער ךעסטו פיארלענךט‬
‫וועךין‪ .‬אי; רעם'וכות פון אבךוזם ראם זןר וועךט 'ניתפיין' באךנ‪ .‬וועסטו;יךעטעט רערין‪.‬‬
‫ויי ךער פסוק;א;'ט ?׳דלג ‪.‬עלי ןהרים )}אט איו'אייער וןישפרונגען ך• צייט פון' טצךים אין‬
‫רעם זכית פון די בעיךג‪ .‬אברהם יצחק י_עקב>‪ .‬נאך זאןט' רער פסוק די ‪.‬בערג')אברהם‬
‫יצןק ‪.1‬עקב> ואלין העדין 'ךי קךיינ וואס'}אט קךינט טיט דיין פאלק •י )יט( ואנכי‪ '.‬לוט‬
‫י‬
‫‪1‬‬

‫האט גייא;ט איך‪,‬קע; ניט לרפי; י צום באךנ‪ .‬נא־ ןאט לוט ך‪.‬יאנט צו די םל«‪$‬כים ‪!2‬יינע‬
‫ןןעךךן אייך בעט אייך‪ .‬איוי ווי כיי; קנעכט האטניפונען תן אי; 'כיינע אויבין"‪ .‬ךיל איך‬
‫לויפין נ אר ביז צו ךי‪.‬קליינע שטאט צוער‪,'.‬רבי ברכיה'אונ רבי‪.‬לוי ןאבין ניואנט פון רבו‬ ‫י‬
‫‪,‬‬
‫חמא בךבי הנינאס ךיענין‪ .‬צורי מענטש ; ןאבין' ניזאנט איייןזאך‪ .‬לוט אונךי'אלמנת'פון‬
‫ןירפת‪ .‬ךי אלמנה פו; צךפתיהאט נןואנט צו אליהו 'הגןיא איידער דו ביוט ;יקיומןג; צו‬
‫טיר‬
 ‫‪ m‬נ‬ ‫ו י י א‬
‫בראשית‬ ‫^‬ ‫סדר‬
‫דכים על שלי איני יכול לעשור בגהלייי‪) :‬כ( ואנכי לא אוכל ‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי‬
‫)נז(טן הן תגינן כשם שהגוה הרעה בודק כך הנוה היפה ב ו ד ק ‪ .‬מן הבא ‪ .‬ואנכי לא‬
‫אובל להסלט ההרה פ; תדבקני ונו׳‪ ,‬וסדום בעומקא היא ‪) .‬נמ( לפום כך הוא אומר‬
‫ואנכי לא אוכל להמלט ההרה‪ .‬שרי בעוםקא ‪) .‬נט( ואינץ א״ל פוק למורא ‪ .‬והוא אמר‬
‫הכין ‪ .‬הדא אמרה אפי׳ מנוה הרעה לנוה היפה ‪ .‬הרי שהנוה היפה מ ד ק ‪) :‬כאי( הנה‬
‫נ א העיר הזאת קרובה לנום ש מ ה ‪ .‬ויאםר אליו הנה נשאתי פניך נמ לדבר ה ז ה ‪.‬‬
‫) ס ( איר תלפתא קםרייא )סא( ומה אם לוט עיי שכבד את המלאך נשא לו פנים‪ .‬לך‬
‫לא אשא פנים ‪) .‬סב( מפניך וםפני אבותיך )במדבר ו( ישא ה׳ פניי אליך ‪ ) :‬כ י ( מהר‬
‫הטלט שמה כי לא אוכל לעשות ונו׳ השמש יצא ונו׳‪ .‬איר לוי משל למדינה שהיו‬
‫לה שני)סג( פטרונין‪ .‬אחד )סד( עירוני ואחר בן)סס( הםדינה‪ .‬וכעס עליהם המלך‬
‫ובקש לרדותן ‪ .‬אסר הםלך אם רודה אני אותם בפני בן הםדינה ‪ .‬עכשיו הן אוסרים‬
‫א י י י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫רפס מ! העמק יסוא אמו סט! לא אינצ נתמיה‪ ) :‬ס ( רב‬ ‫*שביל לסצילו ‪) s‬נו( מ! ק ‪ .‬מהיכן כלומר מניין‪ -.‬המס‬
‫» ע ס ניוקת כ י ׳ ‪ .‬כשיצא אדה מניה יפה לנוס רפס מוין חלפסא קסרייא ‪ .‬ממקיס קםרייא ‪) :‬הא( ומהי אס לוס וכו ‪.‬‬
‫נ ן אמר סקנ״ס לישראל‪ ) :‬ס נ ( משניר‪ .‬כלומר מפני מעפין‬ ‫ואח הנוף ונא לידי חולי‪) :‬נוז( לפוס ט' לפינו סיס אומר‬
‫‪ J1‬להמלט ההרס שמע מניה סדום נעמנן היה! )נפ( ו א י נ י ! ס ש י נ י ס ו )סג( פטרונין‪ .‬אוינ־ס מלשין פשרי!‪) :‬פד( וחד‬
‫•אמרי נ י ' ‪ .‬והס אמרי לי צא לו אל ההר פןס האויר טונ עירוני‪ .‬מכפר‪) :‬סה( מדינה נרן גדול ונעם המלך על ננ׳‬

‫^ןלהאב^ך‬ ‫מיר האט גאט גייעןןטייגיע טעשימ אוג‬

‫גיהאט מער ‪.‬מעשים טיבים וויי ‪8‬יי}ע שטאט מענטי&ק ‪ .‬בין איךיעוועין גירעכונטיאצךקת‬
‫צדישען ד י ‪' .‬איןט אז רו בייש ניקוטעין‪ .‬נעניןידיר‪,‬בין איך}אר ניט פרוס‪ .‬דו ביזטיגאר‬
‫ןיקומען }אט ;אל דערטאנען י םיינע זיגד איוג זאל המגן טיין ווהן‪ .‬לוט האט אויך אווי‬
‫ןיזאנ ט• אייךער איך בין ;יגאעען צי א כ ך ן ם ‪ .‬איך האב ניוי^הנטיאי; סדום אינ איןאגדערע‬ ‫‪:‬‬

‫אךטיער ן א ט נאט ג;יעסן _טיי}'ע מעשים אוג ךי נןעשים פון'מייגע שטאט טענטשין'‪ .‬בין‬ ‫ז‬

‫איך גיייק אןידיק ויישען‪.‬ייי‪ .‬איץט או איך גיי'צו אברהם 'וואם' ויינע'מעיניים טובים‬
‫ז‬

‫זענען טעוזר פון םיינעדעל איך ניט כןענען _זיין }עכין א י ם ‪ V‬איך ייעל אפנעבריט וועךין‬
‫פי! ייי! ליל‪) :‬כ> ויאניכי‪ .‬זאנט לוטיאוינ איך ‪.‬קע; ניט אנטלויפי! ביז צופי באךנ‪ .‬יריבי‬
‫ברקיה האט ניוא נט פון‪,‬רבי לויי ם ןזענין פץ דאגק סאבי; טייר נילערונט אזוי ווי אטענטיש‬ ‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫?ייןט ‪#‬רוים פו; אגוטע וואהנו;ג אי; אשלע?טע'וו*זדןנוננ‪, .‬קען' דאם אים שא־ען^ר }אל‬
‫_קרא?ק וועךי;‪ .‬איוי או טעןיציןט ארויםיפויןיאשלעכיטע ו‪*1‬הנוננ *אין אנוטע וואהנוננ קע;‬
‫אויך שאדע; מען ואל קראןק וןעךין‪ .‬דאם ווייסין טייר פון"דאכען*‪ .‬לוט'האט ‪}!.‬ואגטאיך‬
‫^קען ניט א_נ?לויפין צום באךג טאםער וועט טיך טרעפין אשלעכטס )אקראנקי'יט> פדום‬
‫איז ניווע; אין אטאוזל‪ .‬וואט ךאךט איו' אשלעכטער' לופט‪ .‬אונ ךי‪.‬מלאכים'האבי; ניואנט‬
‫צו אים‪.‬ניוא אויף ךעם באךג אייףיאבארג איזיאגויטיער לופט‪ .‬פון דעםטוועגק האט'לוטי מורא‬
‫ןיהאט צו ניין מיט איין מאןל פו; ףדום ציום באךג טאםער וועט‪.‬ער‪.‬קראנקדערין ‪ I‬זעה; מיריאי‬
‫אפיליפו; אשלע?טע וואסנו ננ איין‪.‬אגוטעוואהנונגזאלמען אוייךניטאוייםצייהעןמיטאייןמאהל‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫'ןוארום רי ניי^ע וו'אןנו}נ'‪,‬קע; אויך‪.‬קראנק םאכיף )בא( הנה ‪ .‬ךי ששאיט 'איו'}אנט איך‬
‫וועל צו איר א‪.‬נ?!אי'פי;'‪ .‬ן א ט רעדי מלאך גיוא;ט צו לוט איך ייעל דיר ראם אויךצו ליב‬
‫ט א ק ן ‪ .‬רבי הילנןתא פין‪.‬קםך}יא האטי ג״אנפינאט האט ניואגט צו' דיייודין טאדאך לוט‬
‫זוייל ןןר האטי גינעבי; כבידי צום טךאך‪ .‬ןאט רער מלאך איםנינעבץ ויאיס ‪.‬ער האט ביי‬
‫אים ףבעטין‪ .‬זאל איך ‪.‬דיר גיט געבי; מאם רו פארלאנגםט פו; ;זיר ‪* .‬פון ויעגין דיר אינ‬
‫פון וועגין נייגע ‪.‬עלטערין וועט דיר נאט געבין ויאס דו פיארלאגגםט פון אים ‪)'":‬כבי( ‪9‬הר‪.‬‬
‫ךער מלאך האט גיוא}ט צו לוט נע^־ווינט'אגטלויף ווארום איך‪!.‬קען גאר'‪.‬גיט ‪' ' ' 3 . - ,‬‬
‫ד‬ ‫י ז‬ ‫טא‬

‫ןועסט צו צוער קופעין‪ .‬ךי ווהן'אייי אירדם' גינאננק אויף ידעו־ וועלש האט גאט גימאיט‬
‫}ירעךי; קוועביל אוג &ייער פון ה־טעל ‪ .‬ךבי לוי וא?ט לפשל אין אשךי}ה ;ענע!" }י\\ען‬

‫צומי‬
 ‫בראשית ריג‬ ‫וירא פ ר ש ה נ נ א‬ ‫סח־‬
‫אילו חיה עירוני כאן)סו( היה מתקיים עלינו‪ .‬ואילו היה בפני עירוני עכשיו הן איטרין‬
‫אילו היה בן המדינה שם היח מתקיים עליני ‪ .‬כך לפי שהיו סדוסיים ‪ .‬םהם עובדים‬
‫להטה ומהם עיובדים ללבנה ‪ .‬אמר הקב״ה אם אני רודה אוחן ביום ‪ .‬עכשיו הם‬
‫אומרים אילו ודתה לבנה שם היתה םחקיימח עלינו‪ .‬ואם אני רודה אוח‪,‬־ בלילה ‪.‬‬
‫עכשיו הס איםרים אילי היתה החמה שם היתה מתקיימת עלינו‪ .‬אלא אנקם םהם‬
‫)סז( ט״ו בניסן בשעה שחמה ולבנה עומדת ברקיע ‪ .‬ההיד )סח( השמש יצא על הארץ‬
‫ולוט בא צוערה ונו׳ ‪:‬‬
‫©״שד! נא )א( וה׳ המטיר על סדום ועל עטורה נפדית ואש ונו׳‪ .‬כתיב )חכליס נמ(‬
‫בסו שבלול תמס יהלך נפל אשת בד הזו שמש ונוי‪) .‬א( בהדין כיליי םיליי‬
‫ל־מצא ‪ .‬בשלשול הוה שהוא נמחה בצואה ‪ .‬באישות זו שאינה מספקת לדאות שמש‬
‫עד שהיא יווזרת לעפרה ‪ ,‬כאיא שזינתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו‬
‫בלילה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שלשתן מיגי שיציס סס ופירש" נמומש ההימש לימצא ‪1‬‬ ‫המדצכ ‪) :‬פי( »»« !והקייס‪ .‬מתקומש פליט להציל‪ !:‬ו‬
‫השלשול‪ .‬הוא שרן קטן‪ :‬אישיח נריס באי; לו עיגיס !דר!‪.‬‬ ‫)סו( נט״ו נני‪6‬ן‪ .‬כמ״ד פשה היה ‪ ) :‬פ ת ( השמש יצא ‪.‬‬
‫אשת כמי אישוש נפל של אפיו‪ .‬כן הסדומ״ם נימוח! ‪p i‬‬ ‫‪ ra‬כלמה עדי‪ :‬עימדי‪ .‬נוק‪-‬ע‪) :‬א( כסי'( כיליי פילי׳ לימצא‪.‬‬
‫?וויי ׳‪$‬ךים‪ .‬איינער איז גיוןען פון אךאךך אונ איינער איז נדוען פון אגרויםע שמאט‬
‫אםאלול איו ךער ‪9‬לך אין כעם גיוואיי; אויף ךי מענקשין פון'דער מדיניה אונ‪!;.‬ר האט‬
‫זיי לוואלס קטראפי;‪ .‬האט ךער מלך ‪.‬ניואנט אויבי איך וועל די שטךאיפי; אין ךיא צייט‬
‫ווען נ אר ךער' שר פין ‪£‬טאש וועט דין אונירער שרי פון ךאךף וועטייניט‪.‬זיין‪ .‬ויעלי! די‬ ‫ז‬

‫‪$‬ע;ט שין ואנין ויען ךער שר פון דאךף וואלט גיווע‪ :‬דאלט״עי־ ניט' נילאיט אונז שטראפין‬ ‫‪:‬‬

‫אונ אדב איך ויעל די ש?ןרא?ין איין ךי ?יייט'ווען נאר" ךער שר פו[ ךאךף" וועיט' דין אונ‬
‫דער ?ןר פין ש^אט ויעט'ניט זיין‪ .‬וועלין ךי טענטשי; זאנין ויען ךער ?!ריפו; שטאט וואלט‬
‫גיזוען וןאלט‪,‬ער ניט נילאןט איני שטראפין ‪' .‬איוי 'איזיגיווען ביי'ךי טענטשיןפו; סדום'‬
‫א}‪.‬ךעךע פון די האבין נעך^טיצו'ךיי ווה;‪ .‬אנךערע פון זיי הא?י; נעךי״נט צויד 'לבנה‪.‬‬
‫האט נאט נייאנ‪.‬ט אויב איך ‪.‬וועל די שטיאפין ביי טאנ‪ .‬וועלין ך םענטשין וואס ךינען צי‬
‫נה‬ ‫י‬
‫‪ 7‬ל ו יאני! )י״; יי ל^נה וואלט ניווען וואלט זיא ניט'‪.‬נילאזין מיקיזיאל אונו שטךאפין‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫אונ אויב איך ויעל‪.‬ייי ש?‪1‬ראפין "ביי נאכש יוק ךי ל^ח איו ךא ‪ ".‬וועלין ךי טענטשי; דאם‬
‫ךינע׳ צי ךי זיסןואגין רען ךי זוהן וואלט ניוויג; }ואלמי זיא ניט נילאיין יטען }אל אונז ששראפין‪.‬‬
‫}אר איך גועל‪:.‬יי ^־טךאפין ךעם'‪.‬יע?צ'עתנטין טאנ'אין ניסן אין'ךער פריה אי; ךיי צייטיךאס‬
‫ךי זוןזן ‪9‬־ט ‪.‬די לבנה זקען ךא צו'ואסע;א‪1‬יף ךעם הי‪5‬על‪ .‬אינ ביייךע)יעלי; די ניט ‪.‬קענען‬
‫העלפין‪ .‬ווי דעי־ פשוק וא?ט נאר וואש ךי ווהן* איו'ארוים נזמאננעןילייבטין אייך ריי״עךד‬
‫ואונ ךי‪.‬לבנה איז }אך אייך גי^טאנע;( או; לוט איו ניקושע; אין'צוער'האש נאטנימאכפ‬
‫ז‬

‫ךע;׳עע;'שווע?יל אונ פייאר פון היימעל'‪:‬‬

‫‪-‬‬
‫פ ר ע ה נ א )א( יוה ( ‪ .‬נאט האטי נישא?ט רענ_‪.‬ענען אויף' סדום אונ אויך ‪.‬עטורה שוועביל‬
‫אונ פייער‪ .‬דוד המלך האט ‪.‬גיזאינט אווי וויי רעד שנעק וואס הייסט' שבלול‬
‫ער ייעךט נערו;ען אונ צו נאננען‪ .‬איווי ווי רער מילר וואךעם 'וואםיקע; ניט זעהןיידי יוה; ‪.‬‬
‫אזוי ווי די '‪?,‬רצים וואם הייסין כיליי םיליי ליםצא! אוי איוי ווי רער וואךעםוואסער דערט‬
‫צונאעען אי; ךי צואה‪ .‬אונ אוד וויךער מילר' דארעםראש וועריט ניבאךי; אונ איידעירער‬
‫זעקט נאךדי זדדזן פיינעךט ער שויןיאונ״עם ווערט'פון יאים צוריק״עלד‪ .‬אונ איוי״וויייאאשת‬
‫איש וואש האט ?‪_1‬ינה ?יויעןאמ לא שעמטיךך'‪ .‬אינ וזיל מען יאל ניט ;זעהן ךאסיקיני' ביי‬
‫נ«?ט ויען זיא נעבעךט דאם קינד וואריפט זיא אים אוועק ‪.‬ער ואל ניט זעה;'די זוהי י איוי איו‬
‫יידע; ביי קדום ייי האבץ ניט ךער לעביט' צו‪.‬יעה; ךיי יוה; ^' אמךער די דה; איו אויףנעאננעי‬
‫וזננען שוי; אלעטויטניווק‪ .‬ווי ךער פסוק^נשיךי דרדקי איז אריים ניגאנניע; אויף ךער"ייעלט‬
‫איו‬
 ‫וירא ‪ £‬ר ש ה נ א‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫בלילה ק ו ד ם ש ל א תהינו ש מ ש ‪ .‬הה״ר ה ש מ ש יצא על הארץ ולוט ב א צוערה נ )ב( ו י ו‬
‫המטיר ע ל ס ד ו ם ו נ ו ׳ ‪ .‬מ ש ל לשני מדינות ששררו ב מ ל ך א מ ר ה מ ל ך תשרש א ה ת ) א ( ט ש ל ה ״‬
‫ו א ח ת ת ש ר ף )‪ (3‬ם ט ם י ו ן ‪ .‬כ ך )ג( להלן)ישמיה לד( ונהפכו נ ח ל י ה ל ו פ ת ועפרה לנפרית י‪.‬‬
‫שהיתה רודה‬ ‫ברם הבא וה׳ ה ם ט י ר על ם ר ו ם ועל עמודה ו ג ו ׳ ‪ .‬א״ר אבי! ‪ .‬ל ש פ ח ה‬
‫פת ב ת נ ו ר ‪ .‬ב א בן נ ב ר ת ת ו ר ד ת פ ת וגתגה לו ‪) .‬ד( ב א בן ב ג ה ו ר ד ת גחלים ו נ ת נ ה‬
‫י ו ‪ .‬כ ך ל ה ק )שמות טז( ויאמר ה׳ אל מ ש ה הנני מ מ ט י ר ל כ ם ל ח ם מן ה ש מ י ם ‪ .‬ב ר ם‬
‫ה כ א והי ה מ ט י ר ע ל םדום ועל עטורה נ פ ד י ת ואש ונו׳ ‪ Q) :‬ר׳ ח ל ב ו בי ר׳ הילפי ב ר‬
‫מ א ת ה׳‬ ‫ם מ ק א י ב ש ם ר׳ יהודה ביר ס י מ ו ן ‪) .‬ז( וה׳ המטיר על ס ד ו ם )ח( זה גבריאל‬
‫מ ן השמים זה הקב״ח ‪ .‬איר אלעזר כ ׳ מ שנא׳ יה׳ ה ו א ו ב י ת ד י נ ו ‪ .‬א״ר יצחק ב ת ו ר ה‬
‫בנביאים ו ב כ ח ו ב י ם מצינו שההדיוט מזכיר שמו ב ׳ פ ע ם י ם ב פ ס י ק א ה ד ‪ .‬ב ח ו ר ה‬
‫)בראשית ד( )ט( ויאמר ל מ ך ל נ ש י ו ‪ .‬נשי אביב א ל א נשי ל מ ך ה א ו נ ח ו נ ו י ‪ .‬בנביאים‬
‫)מ׳א א( ויאטר ה ם ל ך ל ה ם קתו ע ם כ ם א ת )י( ע ב ד י א ד נ י כ ם ו ה ר כ ב ת ם א ת ש ל ט ה בני‬
‫ע ל‬
‫כ הו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫וננל ננ' ישראל שעינלים לרונג העמיס ‪) :‬ז( הקב״ה הניגרי‬ ‫העולש עי שנא ׳‪:‬א כשמש על הארן‪) :‬ח( משלה • מאש‬
‫למס מ! השמיס‪) :‬ח( וה ננריאל‪ .‬וכשליח נקרא נשס‬ ‫פלהס ‪ ) 1‬נ ( נושמיין‪ .‬מהון אוצר סמלו‪) :‬ג( להלן גני‬
‫שולחי י ) ע ( ויאמר לוזן כוי ‪ .‬הרי שהכתינ מזכיר שש‬ ‫שליש‪ :‬סיג )ד( נא בנס ‪ .‬יהסזומ״ס היי עינדס לחמה‬
‫הדייע נ' נעמיס יהיה יכיל לומר נשיי‪) :‬י( עניי אליניכס‪.‬‬ ‫ןללננה ילכל צנא השמיס ימשמים המטיר עליהס אש יגפריח‪.‬‬
‫ט‬ ‫י‬ ‫!י‬
‫^ומםאונ^ף‬ ‫ייי!‬ ‫* י ^י ‪ 1‬ל י‬
‫‪.‬עמוךה ?!וועביל א מ פ י י ע ר ‪ .‬למשל צוויי מדינות האבץ געייניךעט צום מ ל ך ‪ .‬ה א ט ר ע ר מלף‬
‫}ייא‪.‬נט בייךע מדינות‪,‬ואל ‪9‬ען פארבירעגען‪ '.‬אייגע י אל פ א ר 'בךיענט ויעוץ; טיטיאיר איינעמנם‬
‫ז‬

‫‪8‬יחןר אונ ךייאנךעךע יאל §ארברענט י רעךין פץ ך ע ם ם ל ך ם י פ י י ע ר ! ' אזר ן א ט י י ש ע י ה ה נ ב י א‬

‫?ייאנט אויף א ף ת נ ה אז ןיא וועךיט פ א ר י ך ע נ ט וועךין מ'יט‪:‬איר אייינענעם ‪6‬ייער‪ .‬אי‪:‬ךע טייכין‬
‫}ועלץ וועךין ‪.‬פעך אונ ך י ‪ ,‬ע ר ר )ועט זיין י שויעביל א ו נ ‪ ,‬ע ם וועט" ברענען \ אבער''‪5‬דוט איז‬
‫‪9‬אר ‪.‬בך׳מט }יוואךין טיט רעם פי;ער פון נאט‪ .‬ווי ך ע ר פסוק‪/‬זאגט' נ א ט ן ט ?יםאכט'ךעגעגען‬
‫אויף ?רום אונ אויץז עמורת שרעכיל אונ פיי‪,‬ער‪'.‬רבי אבין ואנט למע!ל אךינסטיהאש אריץ‬ ‫!‬

‫נייע?ט ב ת י ט אין הייבין‪ .‬אייו' ניקו^ען ךעריזוףן פין לי בעלתי הבןת* האטי ךיי דינםט א ר ר ט‬
‫נינומען א?ר‪1‬יט פו; ה ר ב ץ אונ ה ט אים'נינעבין‪.‬איו'גיקומען איר אייניקיל האט ל א אתיים נןנומע;‬
‫?יבל‪.‬ע?ט‪.‬ע קוילין אונ ה ט איר געעבץ‪ .‬אלץ' פון רעם זעלביגע; הייבין ‪£‬י‪1‬י איי ?יווען מען יח־ץיזענק‬
‫}יקומען האט ; א ט ‪.‬ג;זא נט צו ׳משה איך רעל מאיכי; ‪,‬ךעגענען צו אייך ברוייש פץ הייטעל‪ .‬ביי‬
‫‪:‬‬

‫?ודום ן א ט ן א ט ‪.‬ני‪!2‬א‪.‬כט רע}ענ'עז אויף סדום אונ‪.‬עמוךה'שווע‪5‬יל אונ ‪.‬פךער פון הימעל‬
‫אלץ פץ \־עם‪!,‬על^יגען חימעל'‪ (j) :‬ךבי' חלבו ןין ךבי ח'יל'?י ב ר םטקאי האט גיואגיט* פון‬
‫ן ב י ‪ .‬י ה ו ד ה בךבייסיטוןם ויעני;‪ ; .‬א ט האש'‪.‬נ'יטא?ט רענע^ן' אויף ס ד י ם ‪ ' .‬ך א ם איזינבךיאל‪.‬‬
‫‪9‬ץ }אט פון' ן י מ ע ל ראם איי גאט אליי;‪ .‬רבי א ל ‪ $‬ך ' ן א ט ‪.‬גראגש ווא״עס שטיייט ‪1‬הי' איו‬
‫}אט ט י ט ד י ן ב י ת ך ץ ‪ .‬ך?י י?חק האט ני;או‪.‬ט אייןיךי הורה אונ אי;'נביאים איונ אין כתיבים‬
‫)עפיגען מיד אז א‪9‬ךא;וטער '?!ענטש ך ע ר ' מ א נ ט דין נאמען צוויי מאהל אין איין פ ס ו ק ‪.‬‬
‫ז‬
‫ןוץ ך י ת ו ר ה ^טייט ל מ ך ן א ט גראגט' צו ‪1‬יי}'ע ווייכער‪, .‬עם שטייט ניט' }שי )מייגע ‪1‬יייכעי>•‬
‫ןאר ‪,‬עם שטייט ג‪#‬י ל מ ך ‪ .‬ך י רייבער' פו; ל מ ך פאךגעטט םייגעיךייד‪ .‬אין נביאים שטייט' ד ע ר‬ ‫‪:‬‬

‫מ ל ך )ד!ד> ן א ט ‪.‬גיוא‪::‬ט צי ד י געמט טיט אייך רי כןנעכט פץ אייער הערר לדוח אוג'יאיר‬
‫}אלט מאכין ‪.‬ךייטין םיץ יוףן שלטה אויף מיץ‪.‬אץויל'‪.,.‬עם שטייט גיט איר יאלטימאבי; רייטין‬
‫י ע ם זוףן פץ ‪.‬כ‪1‬ל־ )יוייל ‪.‬מיק ר ע ט גיט וויםען וועלכץזוהן( י'}אר‪.‬עם שטייט מיין ייתן י שלמה ‪.‬‬
‫»*ין ?תוכים שטייט רי שךי?ט ר א ם איו' }עשליבק גיראיין אין לעם נאסען פץ ?לך אונ‬
‫ט‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫יט‬ ‫‪,‬‬ ‫‪s‬‬ ‫נ‬
‫‪ i‬ל ~ • ש??י ' ‪ 3‬י ‪ P‬י מ ל ך צירי‬ ‫‪9‬‬ ‫עם איו ג י ח ן מ ת גיראלין' טיט ךעם ?י‪.? .‬עליל‬
‫ן ן א ה ל ‪ .‬אינ דו ךא^ךעךכט ך ך אז }אט ךערמא^ט דיין נאמעין מניי '^אהל איי; איין פטןיק •‬

‫גפרית‬
 ‫נ א‬
‫ריר‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫םרר‬
‫על הפירה אשר לי וטי‪) .‬יא( את ב‪ :‬המלך אכיכ אלא את שלמה ב נ י ‪ .‬בכתובים דכתיב‬
‫)הסתר חן כי כתב אשר נכתב בשב'המלך‪.‬ונחתום בטבעת ה מ ל ך ‪ .‬ואת תמיה שהקביה‬
‫פוניר שפו שני פעמים בפםיק א ח ד ‪) :‬ך״( נפדית ו א ש ‪ .‬ההיד )תהצים יא( יפטר על‬
‫רשעים פחים אש ונפדית וגוי‪ .‬פחים )ע( מפרי; )ע( ומצרי;‪ .‬אש ונפרית איר יוד; מפני‬
‫פה א י ם מריח ריח נפדית ונפשו )יו( סולדת עליו‪ .‬לפה שהיא יודעת שהיא נידונת בה‬
‫לעיל שנאמר )שס( םגת כוסם‪ .‬ר׳ ישמעאל בר נחם; משום ר׳ יונת; )טו( כפיילי פוטרין‬
‫אתיבון והכתיב‬ ‫לאחר המרחץ‪ ) :‬א״ר הנינא אץ דבר רע יורד םלםעלה ‪,‬‬
‫)תהליס קמה! אש וברד שלנ וקיטור‪ .‬איל רוח סערה הוא שעושה ד ב ר ו ‪ .‬פילתא‬
‫דרשב׳ל פליגא אהא דא־ר חגינא ב; פוי דאםר רשביל )דבריס טז( יפתח ה• לך את‬
‫אוצרו הטיב‪ .‬סעאן שיש לו אוצרות אחרים ‪ .‬מאת ה' פן השפים )טז( כפרתק פן גבר ז‬
‫)‪ (1‬ויהפוך את הערים ה א ל ‪ .‬ר׳ לוי בשם רשביג )יז( חפשה הכרכים הללו היו יושבות‬
‫על צור א ח ד ‪) .‬יח( שלח מלאך את ידו והפכן‪ .‬ההיד)איוב כח( בחלסיש שלח ירו הפך‬
‫משרש‬
‫טתנות כהונה‬
‫כמהו צפיי תל כח‪) 1‬יד( כוללת ‪ .‬נשין ונבהל מפניי‪:‬‬ ‫וכנו נתיב יאמי סמלו וכליל מ ע נ ד ו )יא( את נן כמלל‬
‫)שי( כפ״ל׳ שימיין‪ .‬הוא משיןס סל נשמיס ככור‪.‬׳) לאתר‬ ‫אי! כתיב כ א ן ‪ .‬נא לימי שלא יקשה שיאוזר נ״כ את נן‬
‫המימן כן ישקה ס' יתבדו נצמא פירענופפ געהיו»‬ ‫הגולן כיו! שדני בלשו! נסתי ע נ ד אדינינס ואמי שהוא‬
‫נמדתי‪ ,‬נוי כאנן המושל]• נכח מ! ה נ נ י »‬ ‫)עו(‬ ‫משיש שלא יוק על נ! מלן אתי ולא יפיל שעיש ועיעוי‬
‫מרתי( ס" העיון אגרון‪) :‬יו( חמשת רנדכיס נ ו ‪.‬‬ ‫במלכות ‪:‬למה לומר שאניו לא ‪ 015‬להמליכו‪) :‬ינ( נומדין‪.‬‬
‫עם צוער היו חמשה‪) :‬יח( בנח מלאן ידו והנכ! איח! ארנ»‬ ‫סינוס של פ ־ ס ‪) :‬יג( ו‪:‬צצדי! כד״א הסת גשנר‪ .‬מצוי! נד״א‬

‫)ד( לנפךית ואש>‪'7‬שוו'עבל אונ~‪8‬ייער‪77‬וי^ךער פסוק זאגש ג אט ויעט שאכין רענעגען אדף‬
‫ז‬

‫ך ךש?יס §חים איש'ו}פרית‪.‬פחים'איו ךער טייטש קולי; אונ נעצץ‪ .‬אש תקרית‪ .‬פיי^ר‬
‫'*ונישוועביל‪ .‬רבי יוךןייאנט §אר ראם נןען ניט אטענטש לייךץ רעם‪.‬ךיחפון'שיועביל‪ .‬ווייל‬
‫ן ך ווייס אי‪.‬ערי מעט אנןאהל געמ‪#‬פט וועדי; טיט שוויעיכיל‪ .‬ווי ךער פסוקזאףצ ‪ rup‬כ‪$1‬ש‪.‬‬
‫ךאם ןיעט ךץייץער ג‪6‬ייל ווע; משיח וועט קוטע;‪ .‬רבי ישמעאל בר נחס; האט גיזאןט פון ך‪1‬יי‬
‫יוגןןט ויעני! איוי' ווי אטענטש טרינקש ‪.‬טיט אפעטיט אנ לאז נוטען דיי; ויען‪.‬ער ‪.‬נייט ארדם‬
‫ז‬

‫פץ ן א ד ‪ .‬איוי וועט גאט אגיטריגנןע;' ךי רבועים ך;עד שטראף ווע; משירו וועט קוטע; »‬
‫)ה( )אמח‪ .‬רבי' תגחוטא האט 'גייאגט פון' חיקעל }‪.‬ייט י נייט‪.‬קיץ שלעלטע״זאך‪ .‬האט מען‬
‫ניפרענט ‪/‬נס'^וטייטידאך ן‪1‬ין פשוק פיייער אונ האניל שנייא אינ רויך גןיט פוןהימעל‪ .‬ן א ט‬
‫רבי' ךוי^ינא גיןןגפעךט ראם מאבט ךער' שטורעם ווינט י‪ .‬דער §ייער פון היקעל איו ניט צים‬
‫בךעלען‪ .‬נאריךעריודנט דאם קומט אריץ אין ךעםיפייער טאכט אים שלעכטעריאל״קענען‬
‫ןרענע;‪ .‬אונ אזוי אלע זאבי; וועךי; שלעכט ךער }אך ווי ויי 'קו^ען אריאש פץ הימעל‪. .‬ך‪9‬י‬
‫'שיפזלץי^ן לקיש‪.‬קךי;ט אויף רגיי ךוןעא ב; פוי‪ .‬ווארום רבי ש^עץ בן לקיש האט גי}אג‪.‬ש‬
‫עש שטייט אין פסוקי }אט ואל ח'ע?עגן צו ךיר דין גוטעןיאוצר ‪'.‬זעך׳ט אויס אז גאט האט‬
‫‪#‬לעבטע אוצרות אייך ‪ .‬ךי שוועכיל אונ פייאר איי גיגאננע; א‪1‬יף כדים פון נאט פון הימעל‪.‬‬
‫צווי ויי אשטיאךקער מענטש ווארפט אךאפ אשטיין פו; א־ויכין אךט‪) (•\< :‬וןהפוך*‪ .‬ער האט‬
‫ןןארקעךטילי ששעט‪. '.‬לכי לוי האט גיואגט פון רבי שמואל בר ;חש; ס וועגין די אלע ?יגן*‬
‫‪1‬‬
‫שטעט'‪.‬זענען נייגע? ; אויף איי; שטיין‪' .‬האט ךער מלאך אדם ניצויני; ויי; קאנט אונ הי^ט‬
‫אננענוטיען״ךעם'שטיין אוג האט י אים אוםניקעךט ‪.‬זענען אלע םי‪.‬גף שטעט טיט איין מאוזל‬
‫אוםגןקעךט ‪/‬יווארי; ‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט בחלמיש שלח נרו הפך משרש הךים‪.‬ךער מלאך‬
‫האט'אוייםגישטךעקט ויי; האגט אוג האט איננעינוטען ךעם ששיי; אינ האט או?‪£‬ני‪.‬קעךט די‬
‫בערנ פץ יואךציל‪ .‬ציךי אמוראים ‪.‬קךיגע;‪ .‬י אייגער ואנט דעי־ מלאך האט א^יגו^ק ךעם‬
‫שטיין מיט איפינפט חלק פון האנטי‪ .‬ראש איו מיט אפינגער‪ .‬ךער אנךעךער^אנטךער פלאך‬
‫האט אננינוםע; ‪'.‬לעם שטיין שטי אפינפש הלק פץ‪.‬קלענםשץ פימער‪ .‬רבי יהושע ואנט _עס‬
‫שט־־טי^ץ פסוקי וצטח' האךטה‪ .‬לי שפייאצוע פוןיךיי^ןד‪ .‬אפילו ךי שפךאצוגנ פו; ‪ n‬׳‪*ri‬‬
‫‪v‬‬

‫איו‬
 ‫בראשית‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫וירא פ ר ש י ׳‬ ‫םךך‬
‫©שרש הרים‪ .‬תרין אמוראי פליגי‪ .‬ח׳א )יט( בחלמיש של י ד ‪ .‬וח״א בחלמיש של אצבע‬
‫קטנה‪ .‬איר יהושע וצמח האדמה‪ .‬אפי׳ צמחי אדמה לקו‪ .‬אמר ריביל עד עכשיו אם‬
‫יקלוט אדם מטר מאוירה של פרום ויתן בערונה אינה מצמחת ‪ (T):‬ותבט אשתו מאחריו‪.‬‬
‫ר׳ יצחק אטר שהטאה במלח ‪ .‬באותה הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה‪.‬‬
‫הולכת אל כל שכינותיה ואוטרת להן הנו לי םלח שיש לנו אורחים‪ .‬והיא טתכוונת‬
‫שיכירו בהן אנשי העיר‪ .‬על כן ותהי נציב מ ל ה ‪) :‬ה( ויהי בשתת אלהים את ערי‬
‫הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלה את לוט‪ .‬מה זכירה נזכר לו ללוט‪ .‬שתיקה ששתק‬

‫שאול בסערה‪ .‬אסר לפניו רטן העולמים עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים‬
‫בשבילי‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫לסם‬ ‫םנספכיסו )יפ( נמלמיש של יו‪ .‬וה ו(צנע ‪6‬מד‪ ) :‬נ ( משוך הפפכס וגוי פזר בכולן פפמיס פם ופעמים פס ומליש‬
‫^'''נעמעןייי״אין‬ ‫איז ארך‪,‬קאלע ניראךץ ‪ .‬רבי יהושע‬
‫אבלי אךער אץהא^ט אכיםוליךעניץ וואםער גיעןזןם ךענינטיאין םדום‪'.‬אפלו'‪.‬ערוועט חאפין‬
‫ךי ראפער פון דער מןטין איירער ‪.‬עם פאלט אראפ ארך די ערד‪ .‬אוני עד וועט'ךאס ביטול‬
‫זואפער ארויך ;יעען אוייףאפעלר ‪ $‬ע ר אויף' אנארטץ‪ .‬וועט שרן פון רעם אריט ניט וואקסין‪:‬‬
‫)ן( <ותבט>‪ .‬דאם וריב פון לוט ך!אט ‪.‬ניקוקט אויןפ סדום אינטער לוט איז פון איר ניווארי!‬
‫אשטיק יאלץ‪ .‬רבי ןץהק זאןט גריל ךא האט נעוינדינט סיט_ז'אלץ איז פון איר גיייארין יאלץ•‬
‫אץ רי נאכט ראם ךיי מלאכים זענען ניווק ביי לוטיראם הט די ווייב' פץ לוטי ניטאהן ‪ .‬זיא‬
‫איו גינא?נען צי אלע שכנות אונרזאט מיאנט צורי ניט מיר אכיםולזאלץ מיר האבץ נעםט‪.‬‬
‫אונ זיא האט נימיץט אז מען זאל וויסקיאיין סדום פץ ךי }‪.‬עםט‪ .‬ךךיבער‪/‬איז פוןיאירגייוואיףן‬
‫ז‬

‫אשטיק ‪.‬יאלץ! )ת( )ויהי(‪ .‬אונ ן פ איי ניווען רען' נאט הט ‪3‬אר"ךאתיז; די שטעטפוןךעםפלאץ‪.‬‬
‫הט נאט ניךייגקט אכרהפען אונ‪.,‬ער האט אריים געשיקט לוט פון •דום‪ .‬ראם יפאר איכות איו' ךער‬
‫מא}ט נייואךין' אויף' לוט‪ .‬רען אברהם האטיגיואינט אויף זיין' ווייבישךה או זיא ‪.‬איו זיינע‬
‫אשווע?טער אונ לוט האט פון רעם נעוואםט אונ עיר האט‪.‬נעשוייגען‪ .‬ראם איי אים נירעכינט‬
‫ךרארי[ איכות ‪ .‬אונ}אט וזאט אים גיךעטעט פיון ךי ‪5‬אךקערי'נג ראם ‪,‬ער האט פאיךקעךט‬
‫ךי שטעטיוואס לוט איז אין די נץעםי;‪ '.‬איז ךע; לוט גייעםין ‪.‬אץיאלעישטעט ‪. .‬ערי האט‬
‫דאך גיוואף^ט אין ?!דום ‪ .‬ךבי שפיאל בר נהםן זאנט לוט האט געוואהנט'אץ ךי אילע פינך‬
‫שטעט ‪ .‬איפאקל אין די שצאט אמאהל אי; ךי עטאט ‪ .‬ךי רבנן זיאני; לוט האט פאר‬
‫ץ^רןט נעלט אויף פךאצענט צו ךי ‪9‬ענטשץ פון ךי אלע פינף שטעט ‪ .‬ודיל‪.‬ער האט‬
‫ניהאט דין געלט אץיאלע פי‪.‬נף שטעט‪' .‬איז נלייך ווי‪.‬ער וואלט גייוואהנט אין אילע פינף‬
‫שטעט יי )ט("ויעל‪ .‬לויט איו א‪1‬יף נינאננען פץ צוער אונ איו נןיעסי; אויף ךעם' באתי‪.‬‬
‫}עבי; רעם ‪3‬אךנ איו ניויען ‪.‬אקעלער האט לוט פיט ךינע טעבטער‪.‬נעוואהנט אין רעם‬
‫‪,‬קעלער‪ .‬רא אין ךעם נןעלער זענען די צורי טעכטער פץ לוטי םיעובךת' גיויארי! פי! ‪.‬יייעי‬
‫פאטעראונ א‪.‬יינע האט ניניאךין ךעם זוהן מיאב‪".‬אונ פו; ךעם טואב' איו גיןארין ניראיךין‬
‫דוד ה?^ך‪ .‬ךריפער־ ןוען דוד המלך איו אנמלאפץ פאר שאול *אונ ךאטיץייבעהאלטץ‬
‫אץ אקעלער ‪ .‬האט‪,‬ער ךיכבינ ניטךאפין ךעס זע'לבינע;‪.‬קעלער יואס פו; אים איז‪.‬ער ניבאךץ‬
‫ןיראךין‪ .‬ךךיןער האט ‪.‬זנו־ יאי; קןעלער געווננען רעם מוטור למנצח אל השחתי‪ .‬אונ‪..‬ער‬
‫האט ןיזאןס פאר }אט ךבונו של עולם נאך אץךער איך בי; אדיין ניגאננען איי; ךעם״קעל״ער‬
‫ז‬

‫הא?וטו •\‪.‬מאד‪:‬ל ניטאהן חקד מיט אןךעךע ימיט לוט אינ זיעע טעכטעח וואט וענעין ניווק‬
‫אין רעם ‪.‬קעילער ‪ .‬אונ ךעם חסר האסיטו ניטאה; פץ מיינעיטוועגין' איך זאל קימען ארך‬
‫ןער וועלט • איץט אז איך בין ךא אץ' רעם‪^.‬קןןלער ‪,‬בעט איך ךיך זאלםט פיט מיר ארך‬
‫מאח!‬
 ‫פ ר ש ה וירא נ א‬
‫בראשית רטו‬ ‫סדר‬
‫בשבילי‪ .‬עכשיו שאני נתון במערה יהי רצון טלפניך אל תשחת ‪) :‬י( ותאמר הבכירה‬
‫‪#‬ל הצעירה אבינו זקן ונו׳‪ .‬שהיו מבורות שנתכלה העולם כדור המבול‪ .‬לכה נשקה‬
‫את אבינו יין ונו׳‪ .‬ר׳ תנהומא משום ר׳ שםיאל !־נחיה מאבינו ורע ונחיה מאבינו בן‬
‫אכיכ אלא ונהיה םאבינו זרע‪ .‬אותו ורע )כא( שהוא בא םםקום אהר‪ .‬ואי זה זה מלך‬
‫המשיה‪ .‬ותשקין את אביהן יין ונו׳ נקוד על ואיו של ובקומה שבשכבה לא ידע בקומת‬
‫ידע‪ .‬ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה ונו׳ מני; היה להם יין במערה ‪ .‬אלא‬
‫ממה שהיין)כב( מרובה להן היו מתביאין אותו במערות ‪ .‬אמר ריבים )כג( נעשה להם‬
‫מעין דונמא של העוהיב המד״א )יואל נ( והיה ביום ההוא יטפו ההרים עםים ‪:‬‬
‫]יא( ותהרין שתי בנות לוט מאביהן‪ .‬איר אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה‬
‫‪-‬אשונת‪ .‬אתיבון והא כתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן‪ .‬א״ר תנתומא שלטו בעצמן‬
‫]כד( והוציאו עדותן ונתעברו כמביאה שניה‪ .‬א״ר נחמן בר תנין כל טי שהוא להוט אחר‬
‫בולטים‬
‫מת נוח כהונה‬
‫לאנס׳ הדיס ועמורס‪ ) 1‬נ ג ( נעשה להה מעין נוי‪ .‬נ י‬ ‫‪ :‬י נ י ס ‪ .‬דשי" וקיומו היה מ! נל העדים האלו ו ) נ א ( שהיא‬
‫שיצאו שתי אומוש מהן עמק ומואב‪ ) :‬נ ד ( והיציאו ע מ ק ‪.‬‬ ‫נא ממיזם אשר נוי‪ .‬ד ו ד ‪ :‬ודע מלשין ורית יוסי מלו‬
‫נתוליהס‬ ‫‪:‬משית שנא מנסיל סששחה ממואנ‪ ) :‬נ נ ( מדונה לה!‪.‬‬

‫י‬
‫האט ;יזאןט צו ךיייי}?ש‪.‬טע אומער פאטער איו אלט אונ טער םעניטישץ אויף" רער ייעלט‬
‫אויסער אי?י איי ניטא"‪.'.‬ייי האבי; ניטיינט או די נאנצע ייעלט איי פארלענךט נייזאה' אייי‬
‫)יי‪,‬עם איי גיויע; ביי רעם מבול ‪ .‬מיריייעלץ נעביןייאונייער• פאטער ודיין צו טרינקע;‪ .‬אינ‬
‫‪%‬‬
‫‪3‬יי נאכט ייעלין םיר ליגען מיט אים וועדי; מיר ךער לעכין'פו; אונזער פאטערייקינךער •‬
‫רבי ה^חוטא קאט נייאנט פון דכי שמואל ם ייענין •י יעךערע־ איז ראך }אר ניווען טיט" איר‬
‫פאטער איין מאץל‪ .‬היאכץ ‪.‬ויי דאר נאר ‪.‬נעוואלט י האבץ פון פאטער אייןיקינר'‪ .‬האט‬
‫דאך ;יראףןט שטיין מיר וועלי; רער לעבי! פוןיאונזעריפאטעריבן'‪ .‬אקינד'‪ .‬יפאר וואס‬
‫ש‪.‬טייט‪...‬זרע‪ .‬קיןךער‪ .‬נאריזיי האבץ '‪.‬ניט גימיינט'וןענץ'איצטיגען קינד יראם די וןעלין‬
‫}י^אךץ‪ .‬ךי האבי; ‪7‬טיי?ט רעם קי;ד ראם וועט ניבאךין ךיעךין פון איין אנךערע' פריויא‪.‬‬
‫ןןארום עם איז אין די אריץ גיקוםע; א נביאית‪ .‬י אינ האבץ'נטעהן אז אשיאהל' שפעטעד‬
‫‪:‬‬

‫רעט אררט קוםען אקי?ד ראם וועט איייפסאלטין די וועלט‪ .‬ראט'‪,‬איז ךער מלך המשיח‪.‬‬
‫אונ ראם ןןעטדץ נאר'פץ‪.‬זיי‪ .‬וואחם ייי ןיאכין ראך' ניטיינט אז ‪9‬וער ן^ענטשי; אייףרער‬
‫‪%‬‬
‫זועלט איז ניטא‪ .‬ךריבער האבץ די געטאהן ראם די האבץ ;י^אןן‪ .‬אונ די האבץ אן‬
‫}י^רונ^ע; ךעם פאטער נזיט ‪.‬ורץ אז‪!,‬נר וזאט* ניט גיוואשט' בשכ^ה ובקומה‪ .‬נייט ווען ךי‬
‫טאקטיער איז נילענץ נעבץ אים אונ ניט ויק ךא איי אדף ף?«טאנען פון אים‪..‬עם שטיייט‬
‫אפץטול אויף ךעם וא״״ו פץ ובקומה ‪ .‬ציו ואני! אונו רען זיא איוי״נילענין'נעבץ' אים האט‬
‫ער'ניט גיווא?ט‪ .‬ןאר ויען ךא' איו אדף נישטאנען' פו; איים האט‪.‬יער יאינעוואםש‪ .‬ארך‬ ‫ןי‬

‫^ ר ג י ן האט ךי‪,‬על?טע גייאנט צו די ץננסטע זיא יאל ארך אווי טאהן^ פץ !ואנע; האבץ‬
‫ז‬

‫די ןיהאט נךץ א'ץ'‪,‬קעלער ‪'.‬עייל ךי מעניטשין פץ םדיט ?אבין ניסאט פיל ידיין פלעגין‬
‫ך י בעהאלטץ ריין אין ךי קעלעךם ‪ .‬רבי ייהודה כרבי‪.‬םיטון ואנט דוךך אנם איו נייראךין‬
‫מיין אין ךעםקעלער שוי ווי‪,‬עם ויעט דין' רען משיח וועט קוטען ךי ךער פשוק זאגט אין‬
‫רעם טאנ רעלץ ךי בערג ךינען ריין ז )יאי( ‪.‬וך״הךץ‪ '.,‬ךי ?וויי 'טענטעריפו; לוט‪/‬יענען‬
‫?עוברת ניוואךץ פץ ‪.‬יי;ער פיאו^ער ‪ .‬ךבי אלעוך' יא־נט אבתיולה‪.‬קען'ניט מעוברת ייעיךיו‬
‫פון ךעם‪,‬עף?שץ מאהל ראם אםיא; איי ביי אייר ‪ .‬האט מען ;יפרעגט ‪.‬עם שטייט ראך'ךי‬
‫צורי טעכטעיר פו; לוט זענען ?עוברת ‪ \™p.‬פי!*‪.‬ליער פאטער ‪.‬י' די יענע;" דאך ניוויען‬
‫בתולות איונ דאם‪,‬עךשטעימאןל'‪ .‬קאטךכי תנתוסא גיזאנט די'האבין פךייןגר' אמיםנינימען‬
‫ךי ‪1‬ך*ולים מיט‪.‬ךע'ם'פ'יננער יענע! •ייי ®*"‪?! ' V 5‬קיקיי; ^תולות האבץ ;‪:‬י״שוין ניקענט‬
‫י ט‬

‫מעוברת‬
 ‫וירא נא‬
‫בראשית‬ ‫פרישה‬ ‫סדר‬
‫)כה( בולמוס של עריות סיף )כח‪ .‬שפאכילין אותי םבשרי י )יב( ר' ייד; רסן נלייא‬
‫ורשבינ תרוויהו; אמרי משום ר׳ אליהועיני ‪ .‬אי; אנו יודעים אם לדט נתאיוה לבנותיו‬
‫אם בנותיו נתאוו לו‪ .‬מן מה דכתיב )משלי יח( לתאוה יבקש נפרד ‪ .‬הוי לוט נתאוה‬
‫לבנותיו ובנותיו )כז( לא נתאוו לו‪ .‬ר׳ תנהוםא בר ר׳ חייא משם ר' הישעיא תורגםנא‬
‫)כח( אין כל שבת ושבת שאין קורי] בה פרשתו של לוט‪ .‬ם״ט )םס( בכיי תושיה‬
‫)כט( יתנלע‪ .‬א׳ר אהא יתנלעו אביכ אלא יתגלע ‪ .‬האנשים נתרהקו והנשים נתקרבו‪:‬‬
‫)יג( ההיי־ )ירמיה מה( אני ייעתי נאום ה׳ )ל( עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו‪ .‬ר׳‬
‫הונא בר פפא וריס‪ .‬ר״ה אסר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשישי‪.‬‬
‫שנא׳ לא בן בדיו עשו לשיש אלא לשם זנות שנאי)במזכר כה( וישב ישראל בשטים‬
‫ויחל העם לזניה ונו׳‪ .‬ר׳ סימון אמר םתתילת עיבורו של םואב לא היה לשם שמים אלא‬
‫לשם זנות שנאי עברתו ולא כן בדיו‪ .‬לא עשו כן בדיו לשם זנות אלא לשם שמים‪.‬‬
‫ש נ א ׳ ) ה ה ג( ותרד הנוח ותעש ככל אשר צוחה' חמותה‪) .‬לא! איר לוי אם החלתו של‬
‫מואב‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אלא נישום ישיב העולם שסברו שנתנלה העילה כלי נדלעיל ‪:‬‬ ‫נסוליםם נד• שיתענו! מיד! ) נ ־ ( נולזים ‪ .‬רוב תאום‬
‫)כת( אי; נל שנת נו׳ אולי היה נ ן מנהגם נדי להשריש‬ ‫זרענו;‪) :‬כי( מאכילי! אותו מ נ ש ה ‪ .‬כלומר סין שמונה‬
‫העם‪ .‬מעריות ‪) :‬כש( יתגלע נמו שדרשו חו«ל עממי ‪1‬לל(‬ ‫פם קרובותיו ובנותיו שהם נשר מנשיו ולוט הים לה!ש‬
‫עמונית ‪) :‬ל( ועניתי לשק םייו; !עינוי ‪) :‬לא( אמר ו׳‬ ‫אמי הונית « )נו( לא נתאוו ל ו ‪ .‬ונל ממשנת! לא היה‬

‫נןעובךת וועךץ ביי רעם ‪,‬עךשטין מאהל אווי ווי"פון רעם אנדעךין ^אהל'‪ ,‬לב נתסן״בר‬
‫ועץ האט גיואןטךער }יאסי האט גתים יצא;־ צו טיגףדין‪ ".‬איי ‪,‬ךער סוף או'‪.‬ער איי‬
‫סיגה קיט עין אייגע; לייב טיט עין' איינענע טאבטעיר‪) :‬יב( רבי יורן פו; נלי א אינ רבי‬
‫ז‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫שמואל בר יני ? ! ‪?.‬יידע יזאבין נייאנט פן; ‪.‬רבי'אליהי‪.‬עיני ם מעני; סיר ווייםי; ניט אויב‬
‫לוט האט ניג‪.‬לו?!ט צו זיינע טעכ^ער‪^ .‬ךעיר ‪.‬די טעבטער האבי; ניגלוםט צו לוט‪ .‬אז‬
‫‪ r t d h f‬המלןד ןאט ןייאנט לתאוה יבקש נפרד‪ .‬ךער 'וואים' איו אפגישייךיט גיוואךין ופון סרוסו‬
‫ןיאט גי?לוםט ‪. .‬זען; טיר י איו לוט ןאט 'גיגלוסט צו וןיגע §עכטער איעד ניט ךי טעכטער‬
‫האבץ }י}לוםט צו'לוט‪ .‬זיי ןאיין דאם נאיר ';יטאןן״עיס ואליבלייבי; םענטשץ אויףידער‬
‫וועלט ‪ .‬ךבי רן;חוםא ךער ווהן פון רבי חייא האט גיזאןט פו; רבי הושןןא תוךנםנאס‬
‫דעני; אלע שןית לימיגען מייד ךי פרשת פו; לוט ‪ .‬עייל 'ךער פסוק זאגט בכלי תושןת‬
‫ז‬

‫יתגלע‪ .‬אץ ךער נאנצער תורת איו' פארשןיךייט גיוואךין ךי ‪!3‬עש'ה פון לוט ')?יט דינע‬
‫פ!ע;ט‪.‬עח‪ .‬ך‪.‬בי אחא }אלט עם שטייט ניט'יתגלעו‪!. .‬יי‪.‬ועגען פארשפךייט ני;וא‪.‬רין ולוט‬
‫טיט די טע;טער!‪ .‬נאר ןם שטייט‪.‬יועלע‪.,.‬ערי איו פארשפךייט גיוואריין'‪ .‬גאר לו‪ !:‬אליין‪,‬‬
‫זוייל לוט ןאט ניטיינט צו זנות אונ ךי‪ ,‬טעכטער האבי; ניייסיינט אויף צו שטעלין אוועלט ‪.‬‬
‫ךריבער זענען ךי )כרים פון' ‪.‬עטו; אונ מואבי אסור צו קיסען צווישע; יורץ ‪ '.‬או‪ :‬גוייבער פץ‬
‫‪.‬עמון אונ מו§ב מעני; קוטע; צווישען יוךץ‪< :‬ע( הרא הואי דכתיב‪ .‬ראש איו מאם רער‬
‫פסוק יא^ט אגי יד^^י גאים ה‪./‬עבךתו \‪.*6‬כ; בדיו' ל** כ! עשו‪ .‬רבי הינ א ‪3‬ר §ןא' אונ‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫רבי םים״ין ןןךינען ‪.‬אין דיעם פסוק‪ '.‬רבי' הונא יאנט אי; אנקייב ווען' ךי טאכטער פץ לוט‬
‫איו קעובךת גיוואךץ פיון פא^ער טיט םי^ב‪ :‬איז ניט גיוויען וןייל זיא ןאט געוואלט טונה‬
‫ןיץ‪}' .‬אר ניייל ייא ן א ט ‪.‬גטואלט עם זאל וועךץ }אך אטאוןל אוועלט‪ .‬אבער ךיי קיגידער‬
‫פון מואב האבץ ניט אווי גיןזאהן ‪ .‬י זיו האבץ געמיינט מונה צו‪.‬זיין'‪ .‬ווי ךער פסיק יאנט‬
‫ךי יוךין זענע; נייעםץ אץ שטים ןאט ךאס ןאלק אנניהוייבץ טינה זיין ‪«5‬יט ךי טעכטער‬
‫פו; םואב מאגט ךער פסוק א‪.‬י יךעתי גאום ה׳'‪..‬עברתו‪ .‬גאט'ןאגט איך ווייס ווי אווי ךי‬
‫י‬ ‫ז‬

‫מוטער פו; מיואב איי נ!יט אים טעוכרת ניווארין‪ .‬ולא ‪.‬כ; בךיו‪.'.‬ייןנע קינךער‪,‬יע‪}.‬ען ?ןט‬
‫אזוי ג־ווען‪ .‬לא ‪^ ;3‬ישו‪ .‬עי ןאיבץ ניט איוי גיטאוזן(‪ .‬רבי סימון ואנט פאר ‪.‬קעךט אין‬
‫א^הייב ויען ךי טוטער פון מואב איי טיט אים מעוברת גיוואךץ‪ .‬איי נייט גיווק 'פון' נאט ס‬
‫ןע}ין }אר ךא ןאט גיוואלט מונה זיין‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ^ י ^דער‪/‬י גאים ה•‪.‬עבךתו‪.‬‬
‫נאט‬
 ‫נ א נ ב‬
‫בראשית רטן‬ ‫ה‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫‪£‬‬ ‫א‬
‫ייי‬ ‫סדר‬
‫טואב לשם זנית גם סופו היה לשם זנות ‪ .‬בדיו לא כן עשו וישב ישראל בשטים וגוי •‬
‫ואם טתחילת עיבורו לשם שטים אף סופו לשם שטים‪ .‬בדיו לא כן עשו שנא׳ ותרד‬
‫הנורן יני׳‪ (T) :‬ותלד הבכירה בן ונוי‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ אייבו הבכירה עיי שביזתה‬
‫כבוד אביה ואמרת שסו מואב סאב אםר הכתוב )זכרים כ( אל תצר את םואב ואל‬
‫תתגר בם ם ל ה ם ה ‪ .‬םלחמה אי אתה עושה ע ם ה ן ‪ .‬אבל אתה )לכ( םפתק הנהרות‬
‫שלהן‪ .‬שורף גדיש־ם שלהן ב א ש ‪ .‬אבל הצעירה עיי שחסתה על כבוד אביה ואסרה‬
‫יתקרא שמו בן עסי)לנ( בן טי שהיה עסי אסר הכתוב )‪0‬ס( אל הצורם ואל תתגר ב ם ‪.‬‬
‫כל עיקר • א״ר יהודה ביר םיםון ור׳ הנין בשם ר׳ יוחנן בגותיו של לוט הולכות לעבור‬
‫עבירה )לד( ונתפקח ‪ .‬באיזה יכות‪ .‬בזכות טואב )לה( טי אב שנא׳ באברהם )כראשיפ‬
‫יו( כי אב המון גוים נתתיך ‪:‬‬
‫©"‪ !"1$‬נב )א( ויםע משש אברהם ארצה הגגב ‪ .‬ר׳ אבין פתת )איוב יד( ואולם הר‬
‫גופל יכיל וצזר ׳עתק מםקיםו‪ .‬ואולם הר גופל זה לוט )א׳ שגפל מהר‪.‬‬
‫וצור )נ( זה אברהם‪ .‬יעתק שמקומו פגה ממקימי‪ .‬לפי שהרב םקיםת של סדים פסקו‬
‫העוברים והשבים‪ .‬ואמר מה אגי מפסיק צדקה מביתי הלך וגטע לו אהל בגרר‪ .‬ההיד‬
‫ויםע‬
‫מתנות כהונה‬
‫נחיי״ק ‪) t‬לו( ינתפקוו• כהריון וליוה ו )לס( מי * נ ‪ .‬מי‬ ‫לוי כ • ' ‪ .‬בזיו לא כן עשס נחמיה יהנפינ וישב ישראל וגוי‬
‫שנקרא א נ ! ) א ( שנפל מ ס ר ‪ .‬פייפ״י נפילתו וחסרונו‬ ‫‪ pi‬נויו לא נן עפו נחמיה ‪) :‬לנ( מפסק מקלקלין אש הנהר‬
‫נא לו ממה שעשה נ ה ר ‪ ) :‬ב ( וס אנרהס‪ .‬שנקרא נור שני‬ ‫והמים מלכיה )הס ‪) :‬לג( נן מ׳ שהיה ע מ י ‪ .‬העי"!‬

‫אים" ‪^T^rS^T^liwp‬‬ ‫ןאט זאנט איך ווייס ווי אזר ךי םוטער מן״״טואב" איו טיט‬
‫כן )ידיו'‪ .‬איער ניט אווי ןאבין גיטאהן דיגע ‪,‬קינ־ער‪ .‬דיגע‪.‬קיגךער 'האבץ ניט ניטיאהן‬
‫‪8‬ון ווענין זנות גאר פון נאט ס ווענין‪ .‬ווי רעד ןפויק ואןט רות האט געניךעךט אין שייער‬
‫אונ האט גיטאה; אלץ אווי ווי איר שךיגער האט איר גיןאטץ‪ .‬תיי‪'.‬לוי (אינט ארב רער‬
‫אני‪.‬ייב פו; מואב איו ניווען דורך זלות‪ .‬איז ךער סוף אויך ג‪:‬יךען ייענין זנות‪ .‬ווארום‬
‫זייינע קינךער האיץ ךען ניט איווי ניימאהן ‪ .‬רען ךי יוךין זענען ניווען אין שיטים רזאכי! ייי‬
‫}!וגת גיווע; טיט מראב‪ .‬אוג אויב דער ^‪:‬קייב פץ מואב איייגיייען פץ } א ט ם ווענין‪ .‬את‬
‫ן ע ר סוף אויך גיווען פו; ^אטם לוע‪.‬גץ‪ .‬ווארום דיגע‪.‬קי‪.‬גךער וזאבי; ךע; גיט איוי ןי^אהן‪.‬‬
‫ןד ךער פסוק ואינט רות איז גינאגגען אץ 'טייער צו בועז פו; גאט ם יועגין» )יד( ‪£13‬לד‪,‬‬
‫ךי עלצטע טאכטער ן א ט גידופי; איר זיתן מואב‪ .‬ךי אגךעוע ^אכטער האש ניתפץ איר‬
‫זוהן‪:‬עמון‪ .‬ךבי" יורן האט ניואנס פץ‪.‬ךבי אייבום ךעגיןיייייל ךי‪,‬עילצטע ן א ט ‪9‬ארשעטט‬
‫רעם כבור פץ איר פאטער אוני האט אים נירופי; טואב• מ א ב ‪ .‬פץ ימיין פאטער האב איך‬
‫אים גיבאךץ ‪ .‬ךךיבער האט ךי תורה ןיזאגט יאלסט ניט בעלאגעךין טואב זאלםט ןיט מאכר‬
‫מיט ךי אמלהשה‪ .‬אמלחםה ואלםטי גיט'םאכין' טיט‪.‬ךי ‪ .‬דו מענםש אבערי״קאמע םאכין‬
‫די‪.‬עךע @יינין‪ .‬טעג?ט יפאר בךעגען זץעךע שילעךץ טיט תבואה ‪".‬אבער די ‪:‬ינלערע עייל‬
‫זיא האט בךעקיש אויף רעם כבור פץ איר פאשער אונ דאי ן א ט }ירופין דין נאםע; _עמו;‪.‬‬
‫‪ ;3‬עטי‪ .‬ךער' זוףן פון ךעם מענטש ראם איז גיווען ?דט ‪.‬טיר‪ .‬ן א ט ךי הורה }יזאנט‬
‫זאלסש ניש כעלאנעךין ט‪$1‬ב אונ יאלםש ניט ךייןיין ט י ט ד י ‪} .‬אר ןיט‪ .‬רבי י‪.‬הוךה בדבי‬
‫סימון אונךבי חני; האביןגיואגט &ץ יריבי יוחנןם ווענין ךי טעכטער פץ לוט זענען נעאננען‬
‫^אף; אעביךה אינ !‪ an‬ןאט‪'.‬ייי ניגעבין קינךער‪ .‬אין וועלכיין זכות‪ .‬אץ ךעם וכיח'פץ‬
‫מואב‪ .‬י אין ךעם יכות פון ךעם מענטש ראם רעךט ניתפיץ א ב ‪ .‬א^אטער‪ .‬דאס איז‬
‫א^ךןם • ביי אברהם שטייט כי אב המו; נרם נתתיך‪ .‬אפאטער ארף קיל' פעלקער האב‬
‫אייך ךיך גי'}עבץ;‬
‫‪ ilSHS‬נ כ ) א ( ך ‪ 8‬ע ‪ .‬אברהם האט אוועק נעצויגין פון ךאךט אין דרום ך י ט ארץ ישראל‪.‬‬
‫רבי אבין האט אנניהויבין צו ךךשנן די פירשה מיט רעם פסוק ואולם ך‪.‬״‬
‫טפל ;בול וצור יעהק ממקומו‪ .‬אבאךנ פאלט ראם איז לוש ‪, .‬ער איו אךאפ •גיפאלין ‪po‬‬
‫דעם‬
 ‫נ ב‬ ‫ר ר א‬
‫בראשית‬ ‫ישה‬ ‫‪3‬‬
‫כדר‬
‫דםע םשם אברהם ׳גוי‪) :‬ב( אח נפשע מקרית עוז)משלי יח( אה זה לוט שהיה בן‬
‫אחיו של אברהם‪ .‬לפשע מקרית עוז‪) .‬ג( פשעת באברהם כפרח ביח שקרח ביה‪ .‬ומה‬
‫גרם לך ומדנים כבריח ארמון‪ .‬הביא עליו מדנים בבריחי בהם־ק ‪ .‬טה להלן )דהיכ כג(‬
‫ולא יבא טמא אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה ׳ ‪) :‬ג( ד׳א דםע םשם אברהם ‪.‬‬
‫)שס י( חכם לב יקח מצות‪ .‬הכם לב זה אברחם‪ .‬יקח מצוח לפי שהרב מקופה של סדום‬
‫ופסקו העוברים וחשבים ולא חפר )ה( קלורין שלו כלום‪ .‬אמר םח אני םפםיק צדקח‬
‫טביתי הלך ונטה לו אהל בגרר‪) .‬פס( ואויל שפתים ילבט זה לוט שהיה אויל בשפתיו‬
‫שהיה צריך לוםר לבגותיו דךר )ו( שלקה בו העולם אני באים לעשות אלא ילבט‪ .‬מה‬
‫נרם לו‪ .‬ילבט‪ .‬הביא עליו )ז( למטי לבוטים‪ .‬מה להלן )לה־כ כג( לא יבא טמא לכל‬
‫דבר אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה ׳ ‪ .‬ויםע םשם אברהם‪ .‬פנח מפני ריח רע‪.‬‬
‫שתיו אומרים לוט בן אתי אברהם בא על שתי בנותיו‪) :‬ד( ארצה ה נ נ ב ‪ .‬ו׳ שמות‬
‫נקראו ל ו ‪ .‬דרום ‪ .‬ננב ‪) .‬חן תימן‪ .‬תדר‪ .‬י ם ‪ .‬וימין‪ .‬וסינים )נ"‪ 5‬ומנינים(‪ .‬התיכון‬
‫והכתיב‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לוי העמל שנא׳ ני השמית כל נשר את זוכו על ה א י ן ‪:‬‬ ‫הניעו אל לוי מלנתס ז ‪6‬ניפ לו שנתבייש ממנו על אודותיו‬
‫) ו ( לנע׳ לניעיס‪.‬ענין נשלין‪ 1‬יגיעם ‪) :‬מ( תימן‪ .‬מדרי‬ ‫עס נניתיו‪) :‬ד( פשעת נ ו י ‪ .‬נפשע דרה נלשין נונוריקו•‪:‬‬
‫תימן‬ ‫) ה ( קלורי)‪ .‬פ" הערון איורו )ו( שלקה נ‪ 1‬העולם‪ .‬נימי‬
‫רעם באדנ לפון' ךי״״זאכץ י וואס ‪,‬ער האט ניטאהן ביי דעם באך«‪ .‬צור ךאס איי אברהם‬
‫^ער איו גירען שטאךק ווי אשטיין‪_ .‬יןןהק ממקומו‪ .‬אברהם איז אוועק גיגאנגען פון זיין‬
‫ארט ‪ .‬עייל ךעיר ארט פו; סדום איז ורפט גיוואךין זענען שוי! ״קיק מענששץ גיט גיגאגגע;‪.‬‬
‫האט אבךןם'נטאנט רעל 'איך דע; אויף העךין צו נעבין •<רד‪,‬ה‪'.‬איז'‪,‬ער ניגאנגען״אונ‬
‫האט גיןיאהט אגיצאלט אין ‪1‬ךר‪ .‬ווי ךער פסוק זא^ט אבךהים האט אוועק גיצויגץ פון‬
‫דאךט! )‪ Q‬שלמה סמלך האט ;ייאנט את גפשע מקרית עוו‪ .‬אבתדער ןאט געוינךץט‬
‫פו;' אשטארקע' שטאט'‪'.‬אברוךער ראיס מיעט טען לוט וואס ‪,‬ער איי גיווע; ‪,‬ךער ווהן פון‬
‫אברהם ם י ברוךעיר‪ .‬אשטאךקע ששאט ךאים עיינט טע• אבךהם • לוט האט געזיגךיגט צו‬
‫אברהם ראיס‪,‬ער האט איפ'‪5‬ארשעפט‪ .‬דאם האט אים ןיברייגגט וםדיגים כבךיה ארבי! •‬
‫ןגר ואל האבץ אויף ךך‪.‬קריג ווי ךייךיגלען פון בית המקדש'‪ .‬אווי ווי אטמא טארגיט"אדיין‬
‫קומען‪,‬אין בית המקדש‪ '.‬אור נ!אר גיט עמון אוג מואביאריי; קופען אין ךי פאריאמלוגג פון‬
‫ןאט‪) .‬נ( <ךבר אהח‪ .‬גאך אפשט איז ךריבער ןאט אברהם פר ךאךט אוועק גיצרגי';‪ .‬רייל‬
‫ךער פסוק ואןט חכם לב ‪.‬י‪.‬קח י‪1‬צות‪ .‬אקלוגע הארץ ראפ איז אברהם‪., .‬ער ורלגעםען מצות‪.‬‬
‫וןיילךער ארט' פו; סדום איז וויםט ןיןוארץ‪ .‬אוג פךעמךע פענטשין' האבי; ארפגיהעךט ךיאךט‬
‫‪ w‬גיץ‪ .‬אונ ‪.‬די אוצרות פץ אכךןם איז }אר ניט גיפעלט גיוויארין‪ .‬ןאט אברהם גתאגט רעש‬
‫ךע; ארפניהעךט רעיךין צמןה פץ ‪5‬יץ שטוב‪ .‬האט״ער גיבאהש אגי‪:4‬עלט אין גרר‪ .‬אונ ךער‬
‫ןואס האט נאךעשע לעפןין רעט סיד י וועדי;‪ .‬ךאס איו לוטי‪. .‬ער איו גייוע; נארעש טיט‬
‫!ייגע לעפצין ‪^.‬ר' ןאט ןידארפט זאגין צו ייינע טעכטער פיר‪.‬נייען טאהן אזר‪.‬אזאך וואסךי‬
‫)ועילט איז דורך ךעם אטאהל' גישטראפט גיראךץירוךך ך‪..‬עבירה פון זנות איו גיווען רער‬
‫ןןבויל^נא^ער איז טיר גיוועין ראם צו«‪1‬גץ‪ .‬ךריבער ן ט ‪w‬־ אויף ךך גיבךיינגט פיל טיךעקייט‬
‫‪v‬‬

‫אזוי ןוי אטנ«‪ 1‬טאר ןיט אריץ קוטק אץ בית הםקךש‪ .‬אזר טאר ניט קומען' עמו; אונ מואב‬
‫אין‪.‬די ^ארואשלוגג פון נאט‪ .‬אבךןם האש פון ךאךט אוועק גיצרנץ‪ .‬דורך ךעם שלעכטין‬
‫ריח‪ .‬דורך ךעםישלעכטץ ‪.‬נאםע;‪ .‬מען האש ניואגט לוט ךער זוה; פון אברהם ס ברוךער‬
‫האט טיגה נירען מיט '_זייגע צורי טעכטער‪) :‬ך( וארצה הגנב(‪ .‬אין" דרום _יייט‪ .‬זיבע; נעםען‬
‫ן א ט ךי ךיט‪ .‬דרום‪ .‬גנב‪'.‬הי^‪'.‬ח'דר ‪ .‬נם‪ .‬ימי;'‪ .‬םניים ‪ .‬האט מען ניפךעגש;גם שטייט‬
‫ךאך)לא מםךןר ןךים‪ .‬איו ךאך נאך אנאםע; ‪.‬הרים״‪' .‬האט מען גיעגפעךט הרים אינ דרוס‬
‫איז אלץ איי;ס ‪) :‬ד‪< (,‬אמר> ‪ .‬רבי ‪.‬קייא בר אבא האט ניואנט איך יבין'גי‪.‬נאנגע; ‪.‬פאר ביי‬
‫אשוהל‬
 ‫נ ב‬ ‫פ ר ש ה וירא‬
‫בראשית ריז‬ ‫פדר‬
‫והכתיב )מכלים פה()ט( ולא םםדבר הרים‪ .‬א ל )י( אף הוא דרום הוא‪) :‬ה( איר‬
‫חייא בר אבא )יא( עבר הוית קמי כנישתא רצפרין שטעית מינוקא יתיבין וקריין‬
‫ויסע םשם אברהם‪ .‬אמרתי גדולים דברי חכמים שאטרו הוי זהיר בנחלתן שלא חכות‬
‫שנשיכתן וכוי וכל דבריהם בגחלי אש‪ .‬שטשעה שפירש אביגו אברהם מלוט היתה פרישתו‬
‫)יכ( פרישת עולם‪ (1) :‬ויגד בגרר )יג( בנרריקי‪ .‬ויאמר אברהם אל שרה אשתו אתותי‬
‫היא‪) .‬יד( על כרחה שלא בטובתה‪ (T) :‬ויבא אלהים וגו׳ בחלום הלילה ‪ .‬א׳ר יוסי אץ‬
‫הקב׳ה גגלה על גביאי עכו־ם אלא בשעה שדרך בגי אדם לפרוש זה מזה‪ .‬ההיד )איי‪5‬‬
‫ד( בשעפים םחזיוגות לילה‪ .‬ואלי דבריגוגב ונוי‪ .‬םה בין גביאי ישראל לגביאי עכוים‪.‬‬
‫ר׳ חנינא בר פפא ורבנן‪ .‬רחביפ אמר משל לםלך 'שהיה נתין הוא ואוהבו בטרקלין‬
‫ווילון מונה ביניהם‪ .‬כ״ז שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון )טו( וטיבר‬
‫עסו‪ .‬אבל לנביאי עכוים אינו מקפל אותו אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון‪ .‬ורבנן אמרי‬
‫למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא וכשהוא‬
‫הילך אצל פלגשו הולך בםטםוניות‪ .‬כך אין הקכיה גגלה על גביאי עכו"ם)טז( אלא בלילה‪.‬‬
‫ויבא‬
‫כהונה‬ ‫מתנ ו ת‬
‫עולם‪ .‬שלא ונ‪ 0‬ורעי ליונק נזוע אנרסם‪) :‬ינ( נגרדקי‬ ‫שימן‪ ) :‬ם ( ילא מ מ ו נ י םריס‪ .‬יוהו ריח דרומית ‪) :‬י( אף‬
‫פי׳ םערוו תרנוס ירושלמי מן נרי הוא נרדקי‪) :‬יד( ע״נ‬ ‫סוא דרוס‪ .‬דרוס לשון רום ונן הריס‪) :‬יא( ע נ י הוינא‬
‫שלא נפונתם ‪ .‬שהרו לא נעל ממיס רשות נמו נניאם‬ ‫ניסי׳ פ" עיני הייתי לפני נית הננסי‪ .‬של ציפורי ושמעתי‬
‫למצרים« )עו( ימדנר ע מ י ‪ .‬פנים אל פניש ! )פז( אל*‬ ‫היטקות של נ ת רנן יישנ" וקורים ייסע כי׳‪) :‬ינ( פרישת‬

‫אשוהל אין די שטאט צפוךין‪ .‬ןאב איך גיהעךט‪,‬ווי‪,‬קינךער לעךנען רעם פסוק אברהם האמ‬
‫אוועיק ‪.‬גיצויגי; פיון ךאךט‪ .‬האב ‪,‬איך גייאגט וויי גתים‪.‬זעגען ךי'ךייד פון ךי חכמים זיי האבין‬
‫ןיזאגט דו ואלםט ךיך ףיטען גיט אפ צו בךיהען ךך פון ךיעךע קרלי;‪.‬ךארום אלע ךייד פון ךי‬ ‫ז‬

‫חכטיים ‪.‬זעגק'‪.‬ו'וינ!י;עררינע קךלי;‪ .‬פון ידי צייט ראם אבךהם האט אויעק גיצוייגין פון לוט ‪.‬‬
‫איז‪.,‬ער שרן ניט בהעפטיגיווארין מער מיט אים‪ .‬די האיכין ךך א‪£‬גי‪#‬ייךטאויףאייביג‪_.‬עם‪1‬ן‬
‫אוג מואב טאךין ךך ניט בהעפטי; טיט יוךין‪ (1) :‬נרנח‪ .‬אנ^רהם' האט ניוואהנט ‪,‬אין גרר‪.‬‬
‫נרד איו גרך;קי‪ .‬אברהם האט'גיזאגט‪:‬אויף דין וריב ע‪1‬ןה יייא איז זיינע אשרעםטער‪ .‬אפילו‬
‫ז|ךה האט גיט ?יוואילט‪.‬ער זאל איוי' יאגין‪ .‬פון ךענןטוועגין האט‪.,‬ער אזר גיזאגט‪) :‬ז( <רבא> •‬
‫גאט איו‪.‬מקוטע; צו 'אבימלך ביי גאכט אין חלום‪ '.‬רבי יוסי זאגט רען}אט רייל קו^ען צו ךי‬
‫ןביאים פון ךי}‪.‬עצי! ךינער‪ .‬קומט ער צו די נאר ביי גאכט ווען מעיטשין‪,‬זענען אפנישייךט‬
‫איינער פין אנךעךין‪ .‬וויי ךעד פםיק זאגט אין ךי געדאגקע; פו; ךי זעהונג פון ביינאכט איו‬
‫צו ‪,‬םיר ניננבת ניךאךי; איאך‪ .‬ראם איז רער אונטעךשיייד צורשע; יודישע נביאים צו ךי‬
‫?ביאים פיןיךי געצין ךינער‪ .‬רבי חני}א כר פפאיאונ ף רבנן קיךיןען‪ .‬רבי חינינא בר פפא‬
‫זא;ט למשל אטלך טיט' זיין ניטען פריינד ‪.‬זעגען גייוען אין שטוב צווישעין דיי איי גיווען‬
‫אפאךהאנג‪ .‬רען ער האט ניוואלט ךיייךין טיט זיין נוטע; פריינד י האט'‪,‬ער פארוויקולט ךיעם‬
‫§אךסא}ג'אונ האט גיךעט נ‪£‬יט"אים‪ .‬אבער « ךי נביאים'פון' ךי נעצי; ךי^ער האטי‪!;,‬ר ניט‬
‫פארוויקולט ךעם^אךסאגג ‪ .‬גאר ךער פאךהאגג האט ןיהאגגע; אוניער האט גיךעט מיטזייא‬
‫איגטער רעם פארהאגג‪ '.‬די רבנן זאגיי למיטל אםלוו האט גייחאג׳ אווייב אונ אפילגש ‪ .‬ווען ער‬
‫גייט צו זיין וריב גייט‪,‬ער רען אלע ועהן‪ .‬אונ רען‪,‬ער גייט צו דין פלגש עיי; געליבטעז‬
‫נייט ‪.‬זגר ^עהאלטין‪.‬קיינער יואל נייט זעה;‪ .‬אווי ר״ען '}אט נייט צו ךי נביאים פו; ךי‪.‬גיעצין‬
‫ךיג;ער‪ .‬עיטזןריגאר ביייגאבט‪^ .‬אט איז ניקוטען צו בלעם ביי נאכט‪.‬נאטאיז גיקומען צו •לבן‬
‫הארסי ביי נאבט אין חלום'‪ .‬נאט איי גיקוםען צו איביםלך ביי גאכט אי; חלום‪ .‬ראם איז‬
‫ךיער א^נטעךשייד צוךשע; ךי יוךישע נביאים צו די נביאים פו; דיינעצי; ךינער‪ .‬רבי חטא‬
‫ברבי חנינא אונ רבי יששכר פון ךארף' ‪3‬נךי קךיגע;‪.‬ר'בי המא ואנט !זע; נאט רערט גייעהן«‬
‫ךי }כיאים פו; ךי נעצי; ךינער ךעךטיעד מיטיךיינאר האלבע ריעךטער‪ .‬ווי ךעריפםיק יאגט‬
‫וי קר אלהים אל ‪.‬בלעם‪ ..‬עם שטייט ניט א‪,‬גאנצער וואךטרקךא‪ .‬נ'אר‪..‬עם שטייט‪.‬וךכןך‪ .‬י‪5‬י‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫יששכר‬
 ‫נ ב‬ ‫‪n t J h s‬‬
‫בראשית‬ ‫א‬
‫ייי‬ ‫םרר‬
‫)במדבר כג( ויבא אלהים אל בלעם לילה ‪) .‬בראשית לא( ויבא אלהיס אל לבן הארסי‬
‫בחלום הלילה‪) .‬פס כ( ויבא אלהיס אל אביסלך בהלום הלילה‪ .‬מה בין נביאי ישראל‬
‫לנביאי עכוים ‪ .‬ר׳ חםא ביר חנינא ור׳ יששכר דבפר םנדי‪ .‬ר׳ חםא אסר אין הקב׳ה‬
‫ננלה על נביאי עכי״ם אלא בחצי דיבור המריא )במדבר מ ( ויקר אלהים אל בלעם‪ .‬א׳ר‬
‫יששכר דכפר מנדי אץ הלשון הזה ויקר )י(( אלא לשון ט־מאה המריא )דבריס מ ( כי‬
‫יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה‪ .‬אבל נביאי ישראל בדיבור שלם בלשון‬
‫חיבה בלשון קדושה בלשון שטה״ש מקלםין אותו‪ .‬שנאי )יפנניה ‪ (1‬וקרא זה אל זה‬
‫ואמר קדוש ונוי ‪ .‬איר יוסי בן ביבא )מפלי טו( רחוק ה׳ מרשעים ‪ .‬אלו נביאי עכו׳ם ‪.‬‬
‫ותפלת צדיקים ישסע‪ .‬אלו נביאי ישראל •י ) ח ( ויבא אלהים אל אביםלך ויאמר לו הנך‬
‫פ ת על האשה וגו׳‪ .‬םכאן)יח( שאין התראה בבני נה‪ .‬והיא בעולח בעל איר אחא בעלה‬
‫גתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה‪ .‬רבנן אסרי םרתא דבעלה‪ .‬בכים האיש גוזר‬
‫ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שסע בקולה ‪ .‬ואביטלך לא קרב אליה וגו׳ הגוי‬
‫נם צדיק תהרג ‪ .‬אסר אם כך דגת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו‪ .‬איר ברכיה‬
‫)יט( אי נוי זח ההרונ צדיק ההרונ הלא הוא אסר לי ונו׳‪ .‬והיא נם היא‪ .‬היא )כ( וחםריה‬
‫י נ ם ל י ה‬
‫נהוגה‬ ‫מתנות‬
‫מח אתה אע״פ פלא סחוס ‪ :‬אס כן ד!י‪ 1‬על חטאים ‪life‬‬ ‫גלילה ‪ .‬אנל לנניאי ישראל ניופ ז )יו( אלא לסו; פיוואס ‪.‬‬
‫צדיקי© היי‪ .‬ולא נזין מתם ! )יפ( אס נוי וס סהרוג ‪.‬‬ ‫פירש"׳ שהיה דיניה לפני הקניה נאילי מדני עם ס מ א ‪:‬‬
‫על עצמי אפר נ ן ‪ ) 1‬נ ( יחווריה נוי ‪ .‬ינמליה ננ׳ אדם יויליניה‬ ‫)יח( שאץ התראה ני' ‪ .‬אינם צריניס םתראם שהרי א״ל‬

‫יששכר פון דאוץש קנדי יא;ט ךער וואךט_ויקר איו «אוטריינער'‪7‬ואךט^ ווי'ךער״פמק״מנט‬
‫‪8‬ו‪,‬עם וועט רץ ביי ךיר איםענטש ראס‪:‬ער ךעט ניט זיין ריין פץ ךי טרעפוננ פין ביינאכיט‬
‫»; קר איי ‪8‬יין‪8‬ש ?‪8‬ךעפו;ג‪.,.‬עם האט אים גיטראפץ ביי נאכט פון איים איז'אריים נינאננען‬ ‫ז‬

‫זרעו‪ .‬אבער ךי יוךישע 'לביאים ךעךט }אט םיט ךי‪.‬נאנצע וועךטער‪ .‬טיט ליבשאפט ‪ .‬ימיט‬
‫הייל‪:‬גקייט‪ .‬טיט ךי יעלביגע וועךטער ראם ךי מלאכיים' לרבץ אים‪ .‬ווי ךער'פםיקיאגםעס‬
‫‪ wp‬איינער צום אגדעךין או; "זאגט הייליג איו'}אט‪ .‬רבי ייםי בן בי^א זאנט גאט איז‬
‫ווייט פץ ךי רשעים‪ .‬י דאם זענען די}?יאים פו; די }עצין ךיגער‪ .‬אינ די ותפלת יפויי רי צדיקים‬
‫וועט‪,‬ער ןערין‪ .‬ךאס זענען "ךי יוךיישע נביאים‪ :‬ויה( וייבא(‪} .‬אט איויגייקוסען צי אבימלך‬
‫אונ האט ןייא}ט צו אים דו ווע?וט "שטאיךבין ווענץ די אשה ראם רו ןאסיט ןינוטען‪'.‬פו;‬
‫דאנען ייייםי; טיר או אייךער די"תורה איו' ןינעבץ ניוואךץ ןאט מען ניט 'נידאךפש פריער‬
‫זא;ץ צי אמע^ש ואל?ט ניט טאן; ךי‪.‬עבירה ווארוםיעס וועט דייר קוטען טיהה‪'.‬ךער נאך‬
‫אז‪,‬ער ןאט ךייא‪.‬עבירה' ניטאהן יאל טען' אים סךגנן‪ .‬ניאר אפילו יטען האט אים פריער }אר‬
‫ניט נייא;ט הך}‪.‬ת ‪ ]10.‬אים ארך אוי!פ די‪.‬עבירה'ראם יער טוהט‪ .‬ךא האט אמאן! רבי אחא‬
‫זא}ט אב;הם האט ךך ‪3‬עריה?!ט אז ע!ךה' איזידץ יןייב'‪ .‬אבער שרה האט דך ניטבעךיהםט‬
‫ןזיט א בךהם אז‪.,‬ער איז איר ‪ 8‬א ן ‪ .‬ךי רבנן ואנין ע‪1‬ךה איייינייוקיאוזאר איבער איר'טאן‪ .‬ביי‬ ‫‪:‬‬

‫‪8‬לע ‪9‬א; אונ וריב האש ךער מאן צי בפעךלין‪.‬יך ךער מא; זאנט מוז דאם וריב טאהן‪ .‬דאהט‬
‫גאט ‪ apm.‬צו א^ךהם אלץ ראם ‪#‬רה'וועט ךיר' יאגין יאלסטו איר פאלגץי^אונ אביםלך‬
‫ז‬

‫הט ניטנינענ‪.‬ט צו'שךה‪.‬דךי'בער הא^ער‪,‬געואגט צו }אטיאפאלקיוואס איו' ןירעכט ורלםטו‬

‫אייו ןרגנ; • אכיטלך ןאט נץאגט צו }אט אויבי רו ןאסט אזרינעםשפט רעם דור'המבול' אונ‬
‫ךעםדור הפ לגה ווי די ויילםט'טשןטין טיך יעגען ייייגיווען צדיקים! ךבי ברכיה זאוט אזר‬ ‫ז‬

‫חט ניט אבימלך גיזא}ט צו'}אט אויב רו ורלסט 'הךנגן מיין פאלק‪.‬ואלםטו יוייםען איריייעםט‬
‫כךננן ‪$$‬אלק וואם‪.,‬ער איז אצךיק‪ .‬אברהם האט 'ךא־ גי\אנט איויף' 'שךה אז !יא איי‪1‬יינע‬
‫אישוועקטער‪ .‬אוג‪.‬זיא האט נראנט אויף' אברהם אי‪.‬ער איו אברוךער‪ .‬אירע אייוייל טרייבערס‬
‫או״ג אלךע״קעמעל טריי‪.‬בעךס אוגאיךע שטוב ^עגט^־ץ אלע"ןא?ץ איירי גיזאגט איי‪!.‬יי‪.‬יענע;‬
‫שיע?!טער אינ בךייךער‪' .‬פיט די גאגצקייט פון ימיין הארץ האב איך דאס י גיטאהן‪'.‬ווייל‬
‫ן|ר ןאט גיט גיואנט סיט ךיא ךיינקיייט פץ ךיא הענט פון דא^ע; ‪/‬עהןיםיר אי מיט ך א‬
‫העגט‬
 ‫־‬
‫נ ב‬
‫ריח‬ ‫בראשית‬ ‫<‪£‬רש‬ ‫ר א‬
‫י‬ ‫י‬
‫פדר‬
‫מפליה ובני ביתה ואנשי ביתה כולם אסרו כ ן ‪) .‬כא( בתם לבבי‪ ,‬דדא אסרת משמוש‬
‫ידים היה‪ ) :‬ט ( ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי ונו׳ ואחשך נם אנבי אותןל‬
‫טהטא לי‪ .‬ר׳ יצחק אמר מחטא לי )כב( מחטוגך ל י ‪ .‬על כן לא גתתיך משל לנבור‬
‫רוכב על הסיס והסוס רץ וראה תיגוק אחר מושלך ומשך הסום ולא הזיק את התיגוק •‬
‫לסי הכל םקלםין לסוס או לרוכב‪ .‬לא לרוכב‪ .‬כך על כן לא נתתיך לנגוע אליה מחטא‬
‫ל י ‪ .‬מהטונך ל י ‪ .‬יצרך הטהטיאך בידי הוא מסור ואני מנעתיך מלחטא משכתיך מן‬
‫חחטא‪ .‬והשבח שלי הוא ולא שלך‪) :‬י( ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא‪ .‬איל‬
‫) מ ( מי מפייסו שלא נגעתי ב ה ‪ .‬א״ל כי נביא ה ו א ‪ .‬איל מי מודיע לכל‪ .‬איל‬
‫)כד( ויחפלל בעדך והיה‪ .‬ואם אינך משיב דע כי מוח חםוח סיכן שאין התראה כבני‬
‫נח‪ .‬וישנם אבימלך בבקר וגוי‪ .‬א״ר חגין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן‬
‫האש אמרו חאםר אוחן הםלאכים שנשחלחו לסדום באו לכאן לפיכך וייראו האנשים‬
‫מאד‪ .‬ויקרא אביםלך לאברהם )כה( ויאמר לו סח חטאתי לך ומה עשיח לנו‪ .‬המריא‬
‫הגך מת על האשה אשר לקהת וגו׳‪ .‬וסר‪ .‬חטאתי לך‪ .‬ואם אינך משיב דע כי טוח‬ ‫‪r‬‬
‫תמות‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫) נ ; ( מ׳ מפייסו ‪ .‬לאנרסס שיאמין שלא ננעיוי נס ‪t‬‬ ‫ממודם יסגמליס !דייק מזנתינ גס ‪ j‬ה״ג ) נ א ( נסס לנני‬
‫) נ ו ( וינפלל נעדן ‪ .‬ויתפדסס סזנר לנל« ס י ג ) נ ס ( ויאמר‬ ‫וגוי‪ .‬וסיפיס לקרא יננקיון נ פ י ם קיויש על משמוש ירם ‪:‬‬
‫לי‬ ‫א ו ה ו לי ינרשיתי םיא ‪1‬‬ ‫׳ ג ר ן סממגןיא‬ ‫) נ נ ( ממנויגן לי •‬

‫ךוענט האט אכימלך אגגעףךט ע!ךה» )ט( לךאטח‪ .‬גאט האט ‪.‬גיזאגט צו אביטלך אין הקייס‬
‫ע‬ ‫י‬ ‫‪1‬א‬ ‫גי‬
‫איך ווייס אויך אז דו ןאסטיניט געייגתגט טיט שרהן‪ .‬אונ איך האב ךיך ניט ‪. ! ! ? .‬יי^י?‪1 .‬‬
‫רבי יצחק יאגט מחטא לי איי נלייךיורי״עס וואלט גישטאגע; טחטוגף לי‪ .‬ךער‪;.‬צרהךעוואס‬
‫מאכטייינדינען אםיענטשי; ניןער צו טיר האב אייך אים ניט גילאזט‪,‬ער זאל ךיך ‪3‬אכין‬
‫זינךיגע;‪ '.‬למשל אשיטאךקעריםעגטש האטגעךיטע• ארך אפעךדאונ רעד‪.‬פעךד איי נילאפין‬
‫דואט ךערירייטער געעהן אקינדילינט אויף'ךי״עו־ר‪ .‬האט‪.,‬ער אציה נינעבין ךעם <!עךד ‪W‬‬
‫אייןאינךער דיט‪ .‬אוני ךאט‪,‬כןעד'רואט״קיין שאיתן ;יהאט‪ .‬וועםען לויןיט טען ךעם פעךד‬
‫אךער״דעם רייטער ‪. .‬נ עודם רעים רייטער‪ .‬אזר האט}אט גיואגט צו אביםלך דו בעךיה^טט‬
‫ךיך רו האסט ניט נעזינתגט טיט שרה‪ .‬איך האב ךיך ניט גילאזט דו זאל?ט זיא אןךיךען •‬
‫מחטא לי‪ .‬גלייך ירעםיוואלט גישטאנען מהטיגך לי‪ .‬תי; ‪.‬יצר הרע יראם‪,‬ער מאכט ךי‪1‬ז'ך;ךיג‪.‬ק‬
‫אייו‪,‬ער גיגעיבין אי; מיין האנט‪'.‬אוג איך'האב ךיך פארמיטק פו; צו‪.‬זי‪.‬נתגען‪. .‬איך האב ת ך‬
‫אפגיצויגין פון ךי ך נ ד ‪, .‬טיך ךאךף טען לויבין ניט ךיך‪) :‬י עעתהו‪ .‬אונ איצט גיב צוריק‬
‫(‬
‫‪0‬‬ ‫‪s‬‬
‫ךעם מאן דין וריב ווארום ‪,‬ער איו א^ביא‪ .‬דואט אממלך גיואגיט מעי גיעט ' ^ ‪"??** i‬יו י‬
‫‪T‬‬

‫אי איך האב זיין ווייב גיט אעעךיךט‪ .‬האט גאט גייאגט ‪^.‬ר 'איז אגביא‪., .‬ער ווייס שוי; אז‬
‫דו האםט ייא גיט אגגעךיךט‪'.‬האט"אביםלך ןייאגט רעי־ וועט וויםען מאמן ארף ךער ךעלט‬
‫אז איך האב זיא ניט אננעריךט‪ .‬האט נאט גייאגט אבךןם וועט בעטי; פו; דייגעט ךע״גין‬
‫דו יאלםט לעבי;‪ .‬או דויויועםט לעבי; ויעלי; אללע וויסען אז דו הא?וט זיא ניט אעעךיךט ‪.‬‬
‫אונ אריב דיו וועסט ניט צוךייק נעבין אבךהמען דיין' ווייב‪ .‬ואלםטו וךםען או ת וועםט' שטאךבין‬
‫אוג תיגע אלעישטוכ טעגטשין וועלין'שמאךבין‪ .‬זאנט ךעיר' רךרש ‪:‬ודיל ת שטוב מע^טשין‬
‫פון אביימלך וועלין שטאךבין אפילו מען'ןאט' יןי נאר' נןט גיזאנט פריער זיי ואלי; ךך היטען‬
‫פק אבימלך ם_ עבירה‪. .‬זעהן ימיר או צו נח ס קינךער לאייךער ית תורה איי גיןעבין גירארין(‬
‫ןואט מען' גאר ניט גיךאיךפיט פריער אן זאגין ךיי זאלין ניט טאהן ךי‪.‬עבירה מארוס מען וועט‬
‫ן;י שטראפין‪. .‬אפילו טען' 'האט ךיי ניט גמאגט האט מען רי ארך גישטראפט‪ .‬אבימלך איי‬
‫אויף' 'גישטאנק פריה י אינ האט ראם ךער ציילט זיינע שטיב מענטשין ראם נאט האט טיט‬
‫»‪$‬ים גיךיעט ‪1‬יי גאכט‪ .‬האבי; אלע מורא ניהאט"‪ .‬רבי'חגיין }אגט ודיל זיי האבין גיועןן ךער‬
‫רויך פון ןרום גייט' אויף אזוי ווי *!רויןד פו א‪£‬אלך הויכין‪ .‬האבין ויי}יוא גט טאטער' יןעלין‬
‫;‬

‫די‬
 ‫י ר א נ ב‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫המות‪ .‬כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה ‪ .‬כי עצור עצר ה׳ בעד כל רהם לבית‬
‫אביםלך ‪ .‬מעשים אשר לא יעשו איר הלבי )ס( בכל מקום היחח רווחה מקדטחך וכאן‬
‫קרםך רעבון‪ .‬מעשים אשר לא יעשו‪ .‬ויאמר אביםלך לאברחם מח ראיח כי עשיח את‬
‫הדבר וגו׳‪ .‬ויאםר אברהם כי אםרחי רק אין יראח אלהים‪ .‬וגם אמגח אחותי בת אבי‬
‫היא )כז( בשיטחן השיבן‪) :‬יא( ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי וגו׳ איר‬
‫חני; )כמ( הליאי נדריש הדין קריא תלת אפין וניפוק ידיי‪ .‬בשעה שבקשו אייה‬
‫)כט( ליזרווג לי עד שאגי בבית אבי גתקיים עלי הקביה‪ .‬ובשעה שבקשו אויה להתעות‬
‫אותי‪ .‬נגלה עלי הקביה ואמר לי| לך לך‪ .‬ובשעה שבקשו אויה לחחעיח אותי מדרכיו‬
‫של והקב״ה העמיד להם שגי גדולים משל בית אבא שם ועבר והיו טתרים בהם ‪:‬‬
‫) י ם ויקח אבימלך צאן ובקר וגו׳ ולשרה אמר הגה גתחי אלף כםף! לאחיך‪ .‬א״ר יהודה‬
‫כי־ י ׳ אילעאי)צ( אזלח למצרים םחרת בה אתית להכא וסחרת ב ה ‪ .‬אס מטון את בעי‬
‫י ‪ ,‬א‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פגי‬ ‫הקניה ונשעה שבסשי א״ס לעני׳ *פי העניו להס‬ ‫<‪ 1‬פה עשיפלני‪ .‬הין ני׳ ‪ ) :‬נ י ( נ נ ל מ י \ ס ‪ .‬שבאפ פייה‬
‫א»‪0‬‬ ‫גדילי פדיי שפ ועני יה־י מתרס נהם ינשעה שבקש!‬ ‫י ח פ רימ ו׳נל שינ ונא! רמ־ין קיפ; ‪) :‬ני( נשיפת! ה « נ ן ‪.‬‬
‫לו‪-‬‬ ‫להתעות איח׳ נגלה עלי הקניה ואמי לי לו‬ ‫ש נ י גת )!( היי גיפגיפ איסור נשאר האנ רק נשאר האפ ‪1‬‬
‫נהס‬ ‫לענית איפ׳ פירש" נשס פרקי ר״א אלמלא שהחרי‬ ‫) נ מ ( הלוא׳ נ י ׳ ‪ .‬מי יתן שנדריש אותו מ׳ פגיפ ינלא ייי‬
‫אולי!‬ ‫שפ וענר היי מיסריס אותו נימדיס קשיש • )ל(‬ ‫שינתי לנוי! ס*ופ ו ) נ פ ( ליודויג ל ' ‪ .‬שגעיו שסיס קש!‬
‫שגא׳‬ ‫למצרים נ י ׳ ‪ .‬נשהלנס למצרים עשית שתירס עמס‬ ‫בקשי גדולי מלנית יהקיסמיס לסיגי‪ .‬סיג נפישיי עלי‬

‫ך מלאכים פון ?רוט קוםען אהער‪ .‬דריבער האבי!*'יי^^״מייר?יסאט‪»~i7.‬ביטלך''האט‬

‫נירופין א?דןטען אוג האט נייאג ט צו אים וואם האב א י ך געךגךיגט צו ךיראוג ויאט‬
‫‪:‬‬

‫ןןאןוטו ?;טאףן צו א^גז‪ .‬ייי }אט ןאט ‪.‬גייא^ט צו אביפלך דו וועםש שטארבץן וועגץ די‬
‫־‬
‫אק!ה וואםדו ןא?‪1‬ט גיגוטען‪ .‬אוג וואט האב איך נעזעדיגט צו דיר"‪ .‬וואמ גאט האטי גייזאגט‬ ‫ז‬

‫צו סיר אויב דו יוקוטאים דין ייייב ניט ציךיק געכיןיאלםטו ויישען או דו וועםט שטאךבי|‪.‬‬
‫רו האוןוט גע?ריי‪ 5‬גט אדף כייר אוג אויף מיין‪.‬קעגיגרייך אנרויםע יינד‪ .‬יייארום גאט האט‬ ‫‪:‬‬

‫אויפניהאלטין אלע טוטער לייבער פיןאביםלךם' הדיי די\אלין גיטינןענען‪.‬קינדערניבאךין‪.‬‬

‫אזעלכע זאכץ ווס זעגען נ א ך גיטיגןטאקן גיווארין האםטו ניטאתן מיטיטיר'' רבי חלבו זא;ט אווי הט‬
‫אכימלך ניזאנ‪.‬ט צו אברהם אין אלע אךיטער איו;יוואךין אךערבךיייטערונג אי״ירער' דו ביוט גי־קוםען‪,‬‬
‫אוגדא איז גיוואךין אהוננער אייךער רו בייט גיקוםען"‪ .‬אועלכע ואכין"וואס יענען ניט' גיטאהן‬
‫}יוואךין צו״קייג‪.‬עם‪ .‬האסטו גישאהן צו טייר‪ .‬אביטלךהאט"‪.‬גייאגט צו אברהם יואםהאםטו‬
‫גייעןן אי דו האףט נישאה; ךי יאך‪ .‬האט אבךןם ניואנט איך 'האב גיטייינט או ביי* אייך‬
‫האט מען ניט מוךא פאר גאט‪ .‬אוג א י ן אםוז איז זיא טייין שוועםטער די טאכטער"פון‬ ‫ז‬

‫‪9‬יין פאטער‪ .‬אברהם האט די ?יענפעךט' }אךי״ער מייגונג או אברורער האטייגימעגט‬

‫}עמען אשוועףטער פין איין פאטער פארי אווייב‪) :‬יא(‪.‬ויהי‪ '.‬אינ עס איי}ידע; ווען״נאט‬
‫ן א ט מיך פאיכלאנדיעט פון• מייןפאשערס הויו‪ .‬האב א י ך דיאגטיצו מיין ייייב רעם חסד‬
‫זאלקשו טאןן מיט ם י ר ווא מיר וועלין קומען זאלסטי יאגין דו'ביוש טיינע א־שוועסטעיר"‬
‫רבי חני! יא;ט ה ל ו א י יאלי; םיר דךשנן רעם פסוק אין ךךיי ערליי אופנים"אוני ע ם זאל‬
‫ז‬

‫}‪.‬עגוג ייי! ‪; .‬וען ךי פעלקער האךיי ‪.‬ייך גיויאלט בהעפטי; י צ ו ' ם י ‪ ,‬ו ק י ^ ״ י‬
‫‪s S‬‬ ‫ר‬

‫ןיויען ביי עיין פאטער אין שטוב‪ .‬ןאט ג א ט 'טיר גיהאלפין ‪ .‬אוג' ווען די פעלקעיר האבי•‬
‫מיך ניוואלט פארבלא}חען פו; נאט‪ .‬ןאט ךך }אט בעיוץען צו םיר אוג היאטייגיזאנט צו‬
‫^יי־ גיי פון דיין ל א ך ‪ .‬אונ ווען ך י פעלקער האבין ניוואלט ם י ך פארבלאנדוען פון ג א ט ס‬
‫ןוע}ין; ה א ט ג א ט אויפגישטעלט ?ימיי נךויסע םענטשי; פרן מיין ןאטומ־ם' פאשיליע* ראם‬
‫איז שם אונ עבר אונ ו‪:‬י ה א ב י ; ניו אגט צו ך י פעלקער ך י ואלין ^ ר גיט‪ 1‬שלעכטם טאהי!‬
‫ז‬

‫)יב(‪.‬ו‪.‬יקח ‪ .‬אביטלןז ה א ט נינומען שעפםי! אוני א ק ק י ן קגעכט" אוני דיניסקעןאונ ה א ט ניועבי'‬

‫צו אכריט ‪ .‬אונ צ ו שרה ה א ט אבימלך נ י ו ^ ג ט א י ך קאב'}י}ע‪3‬י‪ 1‬ט״^נד טאלער צייי^ין‬

‫בחרער‬
 ‫יירא פ ר ש ה נ ב‬
‫בראשית ריט‬ ‫םדר‬
‫)לא( הא לך טמון ובטי טינה עינא‪ .‬הנה הוא לך כםיח עינינו‪ .‬א״ר יוחנן עשת לה‬
‫כסוח שיהיו חכל )לב( מביטין בבםיתה ולא בנויח‪ .‬כמוח עינים‪ .‬כסוה שהיא עשויה‬
‫עינים עינים‪ .‬ר׳ ברכיה אמר )לנ( עשאה טטרוניז כסוח שהיא מכוסה טן חעין ‪ .‬דיל‬
‫אסר בקש )לו( להקנוחה בפני בעלה לוםר כל השנים הללו היא עטו ולא עשה לה דבר‬
‫זזה לילה אחה עשה לה אח כל הכבוד הזה‪ .‬ר׳א אמר להט אחם )לה( כםיחם םני את‬
‫העין‪ .‬בן שאחם טעסירים יהא כסוי עינים ‪) :‬יג( ואח כל ונבחה‪ .‬איל כבר חוכחתיה‬
‫דההוא נברא נביח דחנן חמורדח על בעלה פוחחין לח םכחובחח ז' דינרין בשבח«‬
‫ולמה ז׳ דינרין כננד ז׳ מלאכוח שהאשה עושה לבעלה טוחנח‪ .‬ואופה ‪ .‬ומבשלח ‪.‬‬
‫וםכבסת ‪ .‬ומניקה את בנח‪ .‬ומצער‪ .‬לו אח המטה‪ .‬ועושה בצמר‪ .‬לפיכך זי‪ .‬וכן המורד‬
‫על אשתו מוסיפי ן לה על כתובתה נ׳ דינרין בשבת ‪ .‬למה נ׳ כננד נ׳ דברים שהוא‬
‫מתחייב לח שאד כםוח ועונה לפיכך ני‪ .‬אסור שהכניםח לו עבדים שפחות אינה‬
‫ג‪,‬תחייבת לו כלום‪ .‬אסור שלא נתן לח לא שאר לא עונח לא כסות אינו מתחייב לה‬
‫כלום‬
‫ה‬ ‫הונ‬ ‫מ ת נ ות כ‬
‫סבי( מיו לידי שקלה‪) :‬לנ( עשאס משרינ' • אנימלן‬ ‫ילאנוס הניינ נ ע מ ו ס וני׳ ו עכשיי באח לכאן‪ .‬יעשיפ גס‬
‫סלנישפ לביש מלנית נמשריגית נזי שיראו ממנס מלשלינג‬ ‫פס סמירס פניס נ ס״ג נילקיפ )לא( סא לו מגוי! יבשי‬
‫נ ס עוד יו ו )לד( לסקניפס‪ .‬ל׳ קנאס ו )לס( נס־סס מיני‬ ‫עיניו מ‪:‬אי‪ .‬דנר אמר סנפ ונוי‪) :‬לנ( מניפי! ננםופה‬
‫אפ‬ ‫יפס מליייר פיסי נל עיניס מניפין נו ילא נ פ נ ד סלא‬
‫ברודער‪ .‬רבי יהודה בר רבי אילעאי האט ניואנס אביטלך האט גיואנט צו אברהם דו‬
‫בייט ךקומען אין מצרים האםטו נימאבט אוזאנךיל מיט ריין נדיב שךה ‪ .‬בייט ניקומען צו‬
‫מיו־ האסטיו גימאכט' אהאנךיל םיט דיין וריבי שרה ‪ .‬ארב דו פעךלאננםט נעלט נא דיר‬
‫נעלט איונ נעם צו ריי^ע״אויןין פון מיר^דאם ‪.‬איז ביי ךיר כסותי‪.‬עיליים ‪,.‬רבי יוחנן ואןט‬
‫אביימלך האט גימאבטיאשיינעקלךד פאר שרת אלע םענטשי; דאלין קוקען איויףאיר קל‪.‬ייי‪-‬‬
‫וועט מען ניט קיקען ארף אירישיינקייט ‪ .‬כסות‪.‬עינלם‪".‬אקלייר וואם איו נימאכט ניוואךין‬
‫צו פיל א‪1‬י?ין‪ .‬פיל מענטשין זאלין זעהן ךיי שיינקייט פון די קלייר‪ .‬רבי בבכיה זא‪.‬נט‬
‫אבימלך האט איר נימאכט‪.‬אקרייד אווי'ווי אעלבה‪ .‬זיא ‪.‬זאל וועךין בךעקט פיו; ךי ארנין‪.‬‬
‫מענטשין זאלין מורא קאבין 'ארף איר צו קוקען‪ .‬ריש לקיש ואנט אבימלך האט נרואלט‬
‫^ריה' יאל בייז וועךין אויף אברהם ‪ .‬אזר ^אננ ראהנט שוי; אברהם טיט שרה אונ‪.,‬ער‬ ‫ז‬

‫האט איר ניט נימאכט אור אעןיינע קלייר ‪' .‬אונ איכיםלך איו גיווען טיט שרה נאר איין‬
‫גאכט ‪ .‬אונ‪;.‬ןר האט יאיר ;ינעבין איר יפיל מיזנות; נאך אפשט איז כסות״עינים • אכיטלך‬
‫האט ןייאגט' צו אברהם מיט שרה איר האט פץ }!יר בךעקט די 'אויןין לאיר האט מיר‬
‫ניט ;ייאנט אז איר "וענט מאן אוג וריב(‪ .‬ואלט איר נישטךאפט וועךין אז דער זוך; ראם‬
‫וועט פון'אייך גיבאךין' רעךין מ ל האבין בךיעקטע ארנין'‪.,.‬ער ואל דין בלערג )יג( יאר•‬
‫כיל ונכחת ‪ .‬אביסלך האט }יואנט צו אברהם'מיין שטךאך ראם •איך דאךף }ישטךאפט‬
‫וועךיין איו שוי; ביי ידיר ‪ .‬איך האב דיר פיל טעהר בציאהלט ווי^ם איז וועךט צו בצאחלין‪.‬‬
‫איך חאב ךיך ^ארטיטען איין נאכט פו; צו די; טיט '^ךה‪ .‬רי פיל קומט צו בצאףלין‬
‫אווי ווי ןןם שטייט אין ךער משנה' אז אאשת וויל ‪.‬ניט וואהנען טיט איר מא; ‪,‬ךעכינט'מען‬
‫ה‬ ‫ת‬
‫איי אפ *‪. 1‬יי ? י ? 'ךגיען נילךין אראך ‪< .‬אמ איך האב שיין בצאהלט פיל מער ווי‬
‫ךבען נילךיןי‪ .‬פאר ראם ויניען נילךין‪ .‬גענץ ךי זי^ען םלאכוח רם אאשח ראךף טאן;‬
‫צו י איר מאן ‪ .‬מאהלין מעהל ‪ .‬באקין‪,‬קאכין יואשקד;נין ראם _קיך ‪ .‬בעטי; ך י בעטי‪.‬‬
‫שפינען ראל‪ ,‬ךריבער איי זיבען ;ילךען ‪ .‬אונ אז רער סאן ודל נייט וואהנען מיט דעס‬
‫;ריב‪ .‬ךער לייניט מען איר צי ‪.‬יי כתובה ךריי גילףן אויאך‪ .‬פאר וואס ךךייי נילךי;‪ .‬ודיל‬
‫ךער סאן דארף' איר נעבין ךךיי זאכין‪ .‬שפייזץ ק^ייךין וןשםיש המטה ךךיבער' איי ךריי‬
‫;‬
‫גילךע;‪ .‬אויב דאם רייב האט ניבךיינ^ט "צום טיא; ‪.‬קנעבט אונ ךי נסטע;'‪ '.‬דאלף ‪.‬יא {אי‬
‫‪:‬‬

‫‪£‬יט טאה;‪ .‬אונ אויב ךער מאן האט יארס ניךעט עיט רעם וריב רע; ‪^.‬ר ה א ט איר מקיש‬
‫גי״ען'‬
 ‫נ ב‬ ‫יירא‬
‫כראשית‬ ‫י״׳^י׳‬‫‪2‬‬
‫סדר‬
‫כלים‪ .‬איר יוחנן צערו של איש פחבה םצערה של אשה הה״ד )שופטים י(( ויהי כי‬
‫הציקה לו בדבריה בל היפים ותאלצהו‪ .‬שהיתה שופטת עצפה פתחתיו‪ .‬ותקצר נפשו‬
‫לפות‪ .‬אבל היא לא קצרה נפשה‪ .‬שהיתה עושה צרכיה‪ .‬פפקום אחר ‪) 5‬יד‪ (.‬ויתפלל‬
‫אברהם אל האלהים‪ .‬א׳ר חטא ביר חנינא טתחילת הספר ועד כאן)לו( לא נאפר בלשון‬
‫הזה כיון שהתפלל איא הותר הקשר הזה‪ .‬כי עצור עצר נאםר עצירה בפה‪ .‬עצירה‬
‫בנרון‪ .‬עצירה באוזן‪ .‬עצירה פלפעלה‪ .‬עצירה טלטטה‪ .‬והכל אוםריס על דבר שרה‬
‫אשת אברהם‪ .‬איר ברכיה )לז( עלו דטולפיפין לפקדב לפםאנא דטטרונה‪ .‬כל אותה‬
‫הלילה היתה שרה שטותה על פנית יאוםרת רכון העולםים אברהם יצא בהבטחה ואני‬
‫יצאתי באםונה‪ .‬אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה‪ .‬איל הקב״ה כל טה שאני עושת‬
‫בשבילך אני עושה‪ .‬והכל אוסרים על דבר שרה אשת אברהם‪ .‬איר לוי כל אותה‬
‫הלילה היה םלאך עופר ופנלב בידו‪ .‬והיה פתיעץ בשרה אם אסרה ליה )לח( םחי‬
‫מ ח י ‪ .‬ואס אסרה ליה שבוק הוה שביק‪ .‬כיב לטה שתיתה אופרת לו איא אני ולא היה‬
‫פורש‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שלא גליתם לי שלא אח ואחות אתס‪ .‬ה״נ מלאכול נ ע ץ מליאות נאי!] מלשמוע שלמעלה מלמשש‬ ‫את העץ‬
‫והיא לא קצים נהנה ויש אומייה שהיחה כוי ‪ :‬קשרם ‪.‬ונמלים כן פירש״י‪) :‬לו( עלו' דשולמוםן וכוי‪.‬‬ ‫גיריפלמי‬
‫נאמר נל' הוה‪ .‬פיישיי שיהא אדם מתפלל על ה״נ ‪) :‬לח( מחי מ ה מחי‪ .‬וכל וה כפול לעיל פ׳ מ י א ן‬ ‫)לי( צא‬
‫‪9‬‬‫»ג‬ ‫ה״נ עליי עצייה נפה יני׳‪ .‬נפה מציני בנרי)‬ ‫אחריה ‪t‬‬
‫^טהד‪7‬אי^~יר‬ ‫ביודע; זיא זאל ניט םאנען ביי אים‬
‫נאר ניט שולךיג‪ .‬פאר יואס או זיא ךיל ניט 'ו*ועע; טיט אים ךעבינטימען אור אפ פוי'ךי‬
‫?חובת ויבען נילךען ‪ .‬אונ אזןנרורלניט יואהגעןיםיט איר ניט יער איר נאד ךרייגילרען‪.‬‬
‫רבי יוחנן יא;ט מייל ז_יי; צער י אז‪,‬ער איי ^־'איךיב איי גךעסעי־ ווי איר צער אז'זיא'איו‬
‫אן אמאן‪ .‬ווי רער פסוק זאנ‪.‬ט ביי ראם רייב פי; שמשו; רען זייא האט אים צוגעךריקט פיט‬
‫אירע רייד אלע טאנ אונ וייא ןאט אים צו }‪.‬עךךיקט‪. .‬טיט וואם האט ייא יאים 'נאך צו‬
‫;‪.‬עןךיקט‪ .‬רען שפשון‪-‬האטפיט איר משמש המטה'ניווען‪,‬אין מיטען השמיש האט זיא אים‬
‫אוייעק גישטויפין פון דיך‪ .‬איז אים שילעכט ניווע; ביו צום ^טאירבין‪' .‬אבער איר 'איז 'ניט‬
‫‪#‬לעןט ?יווען‪ .‬נאך אז_אך איו ביי איריניוועין זיא האט מנה ?יווען טיט אנךעיע ז )יד( רר»§לל •‬
‫אכןהם חאט ;יבעטין כיי גאט פאר אכימלך ם ווענין‪' '.‬ךבי' ח?א בךבי' חנינא האט ‪3‬יואנט‬
‫פי; אנוזייבם^ר ביז ךעם אךט איז}אך'גייט ןיוועןאז איי&ר זאל טיתילל״זיי; אוג טעןיואל‬
‫}!אן; ווי‪.,‬ער האט ?יכעטי;‪ '.‬ווי אברהם האט איצט ןיכעטין אונ טען האטי אים ניענפעךט‪.‬‬
‫פו; ךער צייט איי שיין אויף גיבוןדין גיראךין מעין ואלי ^נפערי; אויף תפלות ‪ :‬וואיריום נאט‬
‫לאט אייך ;יסאןטין‪, .‬ער ןאט ארך גינזאלטין'ךי טויל «*ל ‪.‬גיט‪.‬קעגען' תירי; \ ת האלי־י‬
‫זאל גיט‪,‬קענען אךאפ^ולץגען ךאם‪,‬ע‪3‬ץ‪ .‬ךי אועךין זאלין ‪2‬יט הערין‪ '.‬דיאס יעגעןת איבעךשטע‬
‫י‬
‫^עבער‪;. .‬נר האט אויך'ניהאלטי; ך אונטערשטע לעכער ךייזאלין* ניט ״קעגע;אתים גיי;‪.‬‬
‫אלע האבי; ‪,‬ניואנ‪.‬ט ךאס‪-‬איז פו; רעןין ^!'רהךאס וריב פון אברהם‪,.‬רבי בדקיהךואט נייאנט‬
‫‪1‬‬
‫ךריןער‪,‬זעגען ךיי שטוב עע?נ‪8‬שי;'פון אביטלך נישלאנין ניךאריי; ודיל‪.‬ךיי יענעין אדיין ניניאננען‬
‫צו שרה אונ האבין איר גיוואלט אויםטאןן ת שיך‪ .‬אגאגצע _גאכט אייז'‪$‬רה גילע';ין ארך‬
‫איר פנים אוג האט געוויי;ט אונ האט ניואנט ךבונו ‪#‬ל עולם אכךהם איויאררסיגיגאנ^ען‬
‫פון ‪1‬יין לא;ד וךיל דוא הא?ט אים צונר^נט או‪,‬ער וועט גיןענטשט ךעךין פון ךיר"‪!{ .‬ביער‬
‫איך ?ץ ארויס }ינא;נען פון טייןלאגך וריל איך י האבי גיגלויבטיאיין ריר אן אצויאנ‪ .‬אנךיהם‬
‫איז ניט נ‪:‬י‪9‬אעען איוינ איך בין;א געפא‪.‬ג‪?.‬ען‪ .‬האט נאט ‪.‬ניזאנט צו שיה א\ץ וואס איך‬
‫ויעל טאן; צואבי‪.‬טלך ייעל איוי טאדזן פיון תיגעטוועגין‪ .‬אלעירעלין יאגין אזידאם איז פון‬
‫‪5‬ע;י; ^רהךייוייב פון אברהם‪ .‬רבי ליי יאגט ךיי )אנצע גאכט איויגישטאנעיךערטלאך‬
‫ז‬

‫נ!יט א‪.‬קא;טי‪1‬זיק אין הא^טיאוג האט גיפךעגטיכיי שרה''ראס‪..‬ער ואל טאהן ‪ '.‬איי'זיא האט‬
‫י‬
‫ןיזא^ט ציידים שלאנ‪ .‬האט \י ;י»‪¥‬לאני'ן'‪ .‬או זיא האט גיוא‪.‬גט' לאז* אפ האט‪;.‬ני־ אפגילאיט‪.‬‬
‫פאר‬
 ‫נ נ‬ ‫ו י ר א ! ‪ £‬ר ש ה נ כ‬
‫רכ‬ ‫בראשית‬ ‫סרר‬
‫פודש ‪ .‬ר׳ אלעזר ת נ י ל ה משום ר׳ אליעזר שמענו ב פ ר ע ה ש ל ק ה ב צ ר ע ת ו א ב י ס ל ך‬
‫ש ל ק ה כעיצור‪ .‬מנין ש ה ב ל ל ק ו בזה ו ב ז ה ‪ .‬ת״ל ע ל ד ב ר ש ר ה א ש ת א ב ר ה ם נזירה שיה ‪:‬‬
‫פרשה נג )א( והי פ ק ד א ת ש ר ה כ א ש ר א מ ר ‪ .‬זה שיה )יחזקאל יז( וידעו כ ל עצי השדוד‬
‫כי אני ה׳ ה ש פ ל ח י עץ נ מ ה )א( ה ג ב ה ת י עץ ש פ ל ‪ .‬איר יורן ל א כי ק‬
‫ראמרין ו ל א עבדין א ל א )שס כב( אני ח׳ ד ב ר ח י ו ע ש י ח י ‪ .‬איר ב ר כ י ה א נ י ה׳ ד ב ר ת י‬
‫זעשיחי והיכן ד ב ר ‪ .‬למועד א ש ו ב אליך כ ע ח חיה ו ל ש ר ה ב ן ‪ .‬וירעו כ ל עצי ה ש ד ה א ל ו‬
‫ה ב ר י ו ח ‪ .‬ה מ ר י א )דכרים כ( כי ה א ד ם עץ ה ש ר ה ‪ .‬כ י אני ה ׳ ה ש פ ל ה י עץ נ ב ו ה ז ת‬
‫א ב י מ ל ך ‪ .‬הגבהחי עץ ש פ ל זח א ב ר ה ם ‪ .‬ח ו ב ש ח י עץ ל ח אלו נשי א ב י ם ל ך ד כ ח י ב‬
‫א נ י ח׳ ד ב ר ח י היכן ד ב ר ל מ ו ע ד‬ ‫כי עצר עצר ה׳ ונו׳ ‪ .‬ה פ ר ח ת י עץ יבש וו ש ר ח ‪.‬‬
‫א ש ו ב אליך ‪ .‬ועשיתי הה״ד ויעש ה׳ ל ש ר ה כ א ש ר ד ב ר ‪) :‬ב( האנוש מ א ל ו ה י צ ד ק‬
‫• ש םעושהו יטהר נ ב ר )איוב ו ( ‪ .‬וכי א פ ש ר ל א ד ם ל ה י ו ת צ ד י ק יותר מ ב ו ר א ו ‪ .‬א ם‬
‫יטהר נ ב ר וכי אפשר ל א ד ם לתיות ט ה ו ר יותר מבוראו ‪ .‬ט ה אלישע א ו מ ר‬ ‫מעשהו‬
‫לשוגמיח )מיב ל( למועד הזה כ ע ת היה א ת ה ו ב ק ת ב ! ‪ .‬א י ל )שס( א ל ארוני איש ה א ל ה י ם‬
‫אל‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪,‬‬
‫תתל וט׳ וידעו נל עצי הנדה‪ :‬ואמרי' נו׳ ‪ .‬באומדן מנתי!) ־‪,‬‬ ‫)א( ס״ג בילסיכו סדר וס ונסתר ׳מויןאל סגנהתי ען‬
‫פ א ר ר א ם איז אבימלך אזוי" ^ישטראפט גיךאךין‪ .‬ווייל שרה ה א ט גיזאגט צו אביטלך א י ך‬
‫בין א א ש ת איש א ו נ י ע ר האט ךךיגיטיגץואלט אפשייךין פון א י ר ‪ .‬ך ב י א ל ע ז ר האט גילערו^ט‬
‫פון רבי אליעוך ס ריעגין כיי פ ר ע ה שטייט אז יער איז גישלאגי; גיוואךי; טיט צרעת א ו נ‬
‫א ב י ם י ך איויגישלאגין גרואךין מיט איויפסאלטוגג וווי פךיערישטייט(‪ .‬פו; וואגע; וריסי; מיד‬
‫מיט‬ ‫מיט בייךע' זאבי;‪ .‬ט י ט צרעת אונ‬ ‫פ ר ע ה טיט'אב‪:‬מלך*זענען ;ישלאנין ןיוואךיין‬ ‫אז‬
‫ביי אבימלך‬ ‫‪ 3‬י י § ך ע ה ‪ .‬אונ‬ ‫אויפהאלטוגג‪ .‬שטייט אין פסוק _על* ד ב ר ‪ $‬ר ה אשת א ן ך ם‬
‫‪#‬טייט 'או<ך ע ל י ך ב ר ש ר ה * א ש ת א ב ך ה ם ‪ .‬לעךנען מיר";אפ איינעםיפון א נ ך ע ך י ן ‪ .‬אז §ךע‪1‬ז‬
‫מיט אבימלך וענען נלייך נישטךאפט ‪.‬ניוואךין!‬
‫נ נ )א( ו ה י ‪ .‬נ א ט האטי גידיינקטי^ייהן איזויי ווי'‪.,‬ער האט נייא‪.‬גט‪ .‬ר א ם איי ר א ם‬ ‫פרישה‬
‫איך נאט וזאב‬ ‫ך ע ר פ ם ו ק ז א נ ט אלע‪3'.‬וימער פו; ^עליד ;ועלי; וויםען או‬ ‫ז‬

‫נימאבטיךעםיהויכין בוים אינ ה א ב אויף ניהוייי; ךעם ןיירעךינע; ב י י ם ‪ .‬רבי יורן‬ ‫גיךעריג‬
‫זאינט ;אש איז' ניט ווי ך י ראם ;אנין אוג טווזען ג י ט ‪ .‬גאר איך ; א ט ה א ב גריעט אוג וזאב‬
‫רבי ב ר מ ה וא‪.‬נט נאט ה א ט ניזאנט איך }אט ן א ב גיךעט אונ ה א ב נ י ט א ח ן ‪ .‬ווא‬ ‫גיטאה;‪.‬‬
‫ןאט'גאט'גיךעיטי‪ .‬צו‪.‬ך'ער ‪2‬ייט וועל איךיצוךיק קוטע; צו דיר אונ איר אלע וועטלעיבין‬
‫דאם‬ ‫אזר ווי איצט אונ שרית וועט ןאבין א ר ה ; ‪ .‬אלע ב‪:1‬טער פון פעלד וועלין וויםע;‪.‬‬
‫‪9‬יינט מען ידי מענטשין ‪ .‬ווי ך ע ר פסוק זאגט ך ע ר מענטש איז וויי א כ ר ם אי; נ־עלד‪ .‬איך‬
‫}אט ה א ב גידעךיג' 'ניטאכט רעים הויבין ב ו י ם ‪ .‬דאם 'אייו' אבימלך ‪ .‬איך ן א ב אויף' ;יהויבין‬
‫ר ע ם גיךעךיגע! ב ו י ם ‪ .‬יראם' איז א י ן ך ה ם ‪ .‬איך ן א ב טרוקע; גיםא;ט ר ע ם פייכטין ב ו י ם ‪.‬‬
‫}אט ה א ט ארפגיהאלשין אלע‬ ‫א ב י מ ל ך ‪ .‬ווי ך ע ר פסוק י זאגט‬ ‫דאם זעיגק ךי ווייבער פון‬
‫מענטשין' פוןיאבימלךם הרז ויי ואלי; ניט״קענע; גיבאךי;‪ '.‬איך ה א ב ף‪5‬א?ט בלייהען ך ע ם‬
‫טריכןיענעם בוים'‪ ,‬דאם איז ‪ £‬ר ה ‪ .‬איך גאט ה א ב ר א ם ף ר ע ט ‪ .‬ווא האט נ א ט ראם נ י ר ע ט ‪.‬‬
‫ד ע ר צייט ר ע ל איך ‪,‬טיך״צוךיק' קעךי; צו דור אוג שרה רעט• האכי; אזוקן • אונ א י ־‬ ‫צו‬
‫ה א ב אווי גיטאה;‪ .‬וויי ךעיר פסוק ואגש ג אט ה א ט גיטאה; צו שרה אווי ווי‪_.‬ער'האט ג י ך ע ט ‪:‬‬
‫ז‬

‫} א ט ‪. .‬קען ד ע ;‬ ‫אטע נ?!ש'דין מער‪.‬צדיק פון‬ ‫‪:‬‬ ‫) ‪ Q‬האנושי‪ *.‬איוב ןןאט ;ייאגט*קען רען‬
‫איבער‬ ‫אםענטש ‪.‬זיין רייגער פון נ א ט ‪ .‬ך ע ר נביא אלישע ה א ט גי;א נט צו ךי שולמית‬
‫‪:‬‬

‫ה א ט ךי שונכית ניוא?ש‬ ‫אוון(‪.‬‬ ‫א;א‪.‬־זר אין ךי ציייט ך ע ם ט ו ‪ .‬ל ע כ י ; ' א ו נ דו וועםט האלשי;‬
‫צו אלישע עיי; הערר דיו ביוש אגאטליבער מאן' זאלםט ניט יאנין צו דיין ךי?ףט אזוי אואך‬
‫ז‬

‫וואסי״עם איו ליגען‪ .‬ך י ‪.‬מלאכים'וויאסי האבי; גי*זאנט צו שרה או זיא ר ע ם האבי! ‪£‬יי‪0‬ן‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫האמן‬
 ‫בראשית‬ ‫‪: 1‬‬
‫ייראפרעה‬ ‫פדר‬
‫אל תכוב בשפחחך‪ .‬אותן המלאכים שבשרו את שרה כך איל לסועד )נ( אשוב אליי‬
‫כעת חיה ולשרה ב ן ‪ .‬אמר לה אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקיימים לעולם‬
‫אמרו למועד אשוב אליך ‪ .‬אבל אגי שאגי ב׳ו קיים היום מח למחר ‪) .‬ג( בין חי בין‬
‫ס ת למועד הוה את הובקת בן ‪ .‬מה בחיב שם וחהר וחלד בן למועד הוה כעח חיה‬
‫אשר דבר אליה אלישע ‪ .‬דבריו של ביו מתקיים )־( ודבריו של הקב׳ה אין מתקיימץ ‪.‬‬
‫וח׳פקד אח שרח כאשר אסר וגי׳ •־)‪ G‬כי האגה )ה( לא חפרח ואין יבול בגפגים כחש‬
‫מעשה דת ושימות לא עשה וגו׳ )מבקוק ג(‪ .‬כי האגה לא חפרח זה אברהם‪ .‬הטד׳א‬
‫)הושע ט( כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם ‪ .‬ואי; יבול בגפגים זו שרה ‪.‬‬
‫המריא )חהליס קכח( אשתך כגפן פוריה וגוי‪ .‬כהש מעשת זית‪ .‬אותן הםלאכים שבשרו‬
‫את שרה האירו פגיה כזית )ו( כחשים היו‪ .‬אלא שדמות לא עשו אוכל‪ .‬אותן)ז( השרים‬
‫וזםחים לא עשו אוכל ‪) .‬חבקוק ג( )ח( גזר ממכלה צאן הםדיא )יחזקאל לד( ואתן צאגי‬
‫צאן מרעיחי אדם אחם‪ .‬אלא )ט( ואין בקר ברפחים חםדיא )הובע י( ואפרים עגלח מלוםרח‬
‫אוחבתי לדוש‪ .‬חזרה שרת ואמרה )י( מה אגי םובדח סכרי מן בריי‪ .‬אלא )חבקוק נ(‬
‫י א נ י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)י( ניתשיס שיי‪ .‬נתמיס ‪) :‬ז( השדס‪ .‬ושמית ויש ל׳ שדס‬ ‫» י מה יאיני פיפי! ברצי! או מקיצי י ת ) נ ( אשינ אליו‪.‬‬
‫לא עשו אינל ‪) t‬ת( גיר ממפלס לא; נ ו ‪ .‬ישראל'שנקראו‬ ‫<פלשע לא ו נ ר אשינ אלין ‪ ) :‬נ ( ני; מי יני׳‪ .‬נין שיסיס‬
‫צא! פיו נז‪1‬יפ מפנה שווששס שרפ שלא יעמדי ממגס ‪:‬‬ ‫<י אי מת יאליפע על עצמי אמו נ;‪ (:):‬ידנויי של הקנ״ש נו׳‪.‬‬
‫)ע( ואין נקר ‪ .‬ישראל שנקראו נקר נזמפוש ואויל נת״אשס‬ ‫נתניה יני יצדק אגיש ייתר מאלי־! )־(לא תפרח‪ .‬וס אנרפם‬
‫שלא יעמדו ממנה! )י( מה אני מונדה ‪ .‬נלומר למהוס ימס‬ ‫‪ J ^ p‬שנסנשי־_יאין יניל נ ו ‪ .‬זו שיס קידש שגתנשרה‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫|א?י‬
‫^ ‪ " ^ ^ " T‬קוםען‬ ‫*י‬ ‫‪ 3‬י ״"‬
‫אונ דו ןוע?ט '‪,‬לעבין אווי ווי דו ‪£‬ע?‪.‬םט' איצט 'אונ ע|ךה וועט דואבין אווהן יפאר ר א ם‬
‫זאןםטו אויך ניט אז דו וועקט צוךיק״קוטען' א ה ע ר א י כ ע ר ' א ; א ן ר ‪ 1 ' .‬ו י י ל דו וויי‪9‬ט דייני!‬
‫דייר זעגען ניט ‪.‬אמת וייל?טו שוי! א ה ע ר י ג י ט ‪,‬סער ק ו ט ע ן ‪ .‬חאיט אלישע צו אירי נ ר א נ ט ‪.‬‬
‫־‬
‫ל י ס ל ^ כ י ם יזאכץ געוואקט ייי‪..‬ייי לעכי! אייכיג‪ .‬האבץ די גיקענט '«*טן צו ךיי ציייט וועלין‬
‫מ י ד צו דיר צוךיק ק י ‪ $‬ע ן ‪ .‬א ן ע ר ' איך בין ך א ך }אר א מ ע נ ט ש ‪ .‬הייינט ל ע ב איך ‪ '"'.‬אונ‬
‫םאךג‪.‬י;‪,.‬קק ‪.‬איך ^־טאךבין‪ .‬יאג‪.‬איך דיר מיי איך ר ע ל לעבין אונ ‪5‬יי איך ר ע ל שטאךבין‪.‬‬
‫ז‬

‫‪1‬‬
‫ח וועסט געיויס לעכי; איבער איאלור אינ יועםט סאלטי״ן א ז ו ה ן ‪ .‬אוג י עם"איו אווי גייויען‬
‫ךי שונטית איו מעוברת גיןואךין איונ וזאט גיבאךי; איווה; צו י דער צייטיייויאם ‪.‬אלישע ה א ט‬
‫א י ר צו גיזאןט‪ .‬אי ך י ך י י ד פ ץ אלישע איי מ ק ד ם גיראירץ‪ .‬וויעלין ךי דייר פון'גאט געוויס‬
‫מ קו;ם וועךי;‪ .‬ךךיבער זא?ט דיעיר פםוק גאט ה א ט גידייגקט יא; שרה אז‪1‬י ו ד ‪ .‬ע ר י ' ה א ט‬ ‫‪:‬‬

‫צו איר ג י ר ע ט ז ) « כי תואנה ‪ th‬ת פ ר ח ואי; ‪.‬יכיל בגפנים כ ח ש ‪.‬מעשת" ד ת ' ו ש ד מ ו ת לא‬
‫״ע^ה א‪1‬כל‪ .‬ךער ‪5‬ייגין בוים וועט גיט בליהען'‪ .‬ר א ם ' א י ו אברהם ‪ "I‬ווי רער פסוק זאגט‬
‫אווי יןי אעלשןט צייטי;ע ‪5‬ייג איי ליב ביי אםענטש אווי <ליב>* ה א ב 'איך גייעה; איייערע‬
‫‪7‬‬
‫״על^עךין‪ .‬אייו א?רהם ‪.‬יצחק י‪,‬עקב ?‪.‬ענליבע; 'צו"‪§.‬ייגין‪ .‬או ך א שטייט' דער'"§ייגץ בוים‬
‫ןיעט ניט בליהע;‪ .‬םיי^טיעען ראם אבךוןם‪ .‬אין ליי עייןשטאקיןיאיז ניטא קיץ ' פ ת כ ט ‪.‬‬
‫דאם םייגט טע; ‪#‬רה;‪ .‬אאשח איז }ע?לי?ען ‪ w‬אוויין ש ש א ק ‪ .‬וויי רער * פסוק יאגט ד־יין‬
‫מייב ןועט זיין ‪.‬ויי א ך ו ף ט כ א ך ע ר ‪1‬ויין שטאק ‪ .‬ךי מלאכים דוס האבי{ גיזאגט צו שרה אז‬
‫זיא וועט האבץ אייח;‪ '.‬אונ האבץ גימיאכט לייכטין איירי^נים אווי ייי אאיילבירט לויאם די‬
‫בוי?אייל דינע ליי?'ט>‪ .‬יעגע; די ךען 'גיייען ליגנעיר ‪ .‬איז רען ךייעךע' ךייר נ י ט י ם ק ד ם‬
‫־‬
‫; י ו ו א ך ץ ‪ .‬נ א ר ר י ן ך י ף ט פון שרה ר א ס ז ע נ ע ן גיווע; 'אזר ו ו י ט ו י ט א ו נ האיכין נייט ^ ע ? י ; קיץ‬
‫״עסין)קיץ ?ילך('‪ .‬אי?ט זעגע; ךילעביעךיג;ידארי; אוגיהאכין גאך גיזוץנין פרעמדעיקינךער‪.‬‬
‫}!ר ממ?לה צ א ; ‪ .‬שרה האט‪.‬גיכ‪1‬ייג'ט אז פץ רעם שטאלרעיט ‪.‬ניט ייי! 'קיץישעפםץ' ‪ .‬א ב ע ר‬
‫פון איר י‪$‬ען א ר ד ם גןקומע; פיל ש ע פ ס י ן ‪ .‬י ר א ם !}געי‪.‬ךיייוךין‪ .‬ווי ךעיר פסוק ‪7‬אגט‬
‫‪1‬‬
‫א ! י ף ךייוךין איר‪!..‬ע‪.‬נט עייגע שעפסץ איר זענט א ך פ ‪ ' .‬א ל ע ווי איי; מ ע נ ט ש ‪ .‬ואי; בקר‬
‫ן ך פ ת י ם ‪ .‬״עם איז גיטא״קיין ‪,‬אקסיין אין ך י שטאלין‪ '.‬ד א האטיגימיינט א!" זיא ך ע ט י ן י פ‬

‫האבי!‬
 ‫ז י ר א פ ר ש ה‬
‫בראשית רכא‬ ‫ע‬ ‫פדר‬
‫זאני בה׳ אעלוזה אגילה באלהי י‪0‬עי‪ .‬איל הקביה את לא אוברית סיבריך‪ .‬את אנא‬
‫איני םיבד ית םיבריך ‪ .‬אלא וה׳ פקד את שרה ‪1) :‬־( וה׳ פקד את שרה ומי‪) .‬ישעיה‬
‫מ( יבש חציר נבל ציץ יני׳‪ .‬יבש )יא( חצירי של י׳אכיטלך ינבל ציצו‪ .‬ודבר אלהינו‬
‫יקום לעולם ויי פקד אה שרה כאשר אמר‪) .‬חהלים קיט( לעולם ה׳ דברך גצבבשםיס‪.‬‬
‫הא בארץ לא‪ .‬אלא )יא(‪:‬םח שאטרח לאברחם בשטים לסועד אשוב אליך כעח חיה‪ .‬י׳‬
‫גחםן דיפו םשם ר׳ יעקב דקיםרין פחח )שם פ( אלחים צבאוה שוב נא הבט טשםיס‬
‫יראה יפקוד גפן זאת ‪) .‬יב( שוב ועשה סה שאסרת לאברהם הבט נא השטיםח וספור‬
‫הכוכבים• יפקיד גפן יאח יה׳ פקד אח שריז‪) :‬ה( ר׳ שםואל בר גחמן פתה )במדבר » (‬
‫לא איש אל ויכזב ובן אדם ייחגהם‪ .‬א״ר שםואל הפסוק הזה לא ראשו סופו)יג( ולא‬
‫םופי ראשי‪ .‬לא איש אל ייכוב יגי׳ ההיא אטד ולא יעשח ודבר ולא יקיםגח ‪ .‬אלא בשעח‬
‫שהקכ׳ה גוזר להביא טובה לעולם לא אי‪ #‬אל ויכזב ‪ .‬ובשעה שהוא גוזר להביא רעה‬
‫ההיא אסר ולא יעשה ‪ .‬בשעח שאסר לאברחם כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל‬
‫ויכזב ‪ .‬ובשעה שאמר לו קח נא את בגך אח יהידך ההוא אסר ולא יעשה‪ .‬בשעה‬
‫שאסר הקב״ה לטשה )שמוח ג( פקוד פקדתי אחכם לא איש אל ויכזב‪ .‬ובשעח שאסר‬
‫י י‬
‫מתנות כ הונח‬
‫ני ‪.‬‬ ‫מא יים שאיי שאני מקיסי שן נ ו ל * « )יא( הצירי של שינשמו פיםא לשום ‪ p‬למועו‪) :‬ינ> שינ יעשה‬
‫»־״לו ני‪ .‬שנא׳ ט עליי שלד ה׳ יגי׳ ו ויא( מם שאמות ית־לת םמשירו היסם ־אילי עימד ימי אניהם ! )ע( לא‬
‫)אנרהפ נשמים קיום בנגלה אליי על האין אמר }מלאן_םופי ראשי נ י ׳ ‪ .‬נראשינם אמר פלא ינונ ימסיים שאמי יני‬

‫^ךי״ידערפמק‬ ‫ןאבין״קיין אקסין‪.. .‬קיין‪.‬קי}ךער‪.‬‬

‫זא}ט ‪.‬אפרים איו יר אנעל‪.‬ערי}טע ‪.‬קאןבייא ןאט ליב' צו ךךע^ין ?!ביאה‪ ".‬ךער גאך האט‬
‫שרה גייאןט ראם רעל איך פארלירען מיין ןא^ענוגנ פון‪/‬אט‪ .‬איך רעל טיך}אך פרי‪.‬י‪.‬ען‬
‫מיטג אט‪ .‬איך רעל מיןז ‪.9‬ך«ען עיט רעם }אט ראם' ןאט טיר אייביג'גיהאלפי;‪ .‬האט ןאט‬ ‫ז‬

‫‪2‬ייא?ט צו שךה וריל דו 'הא'?!ט ?יטיפארלאךין דיין האפעניונג‪'.‬ייעל איך אייך מט עאכין‬
‫‪8‬ארל;ךען דיין ןאפעגוג ג‪} .‬ארי}אט האט }עדייגקט אן עךהייאוניזיא איז מעוברת'גיןואךין‪:‬‬
‫‪:‬‬

‫)ד( יה׳‪ .‬נ אט האט;עךייגקט עןרהן‪ .‬ך‪.‬ער פסוק יאיגט ךי גראז איו טרוקען גיוגאךין'‪ '.‬ךי בליהאכץ‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫איז אראפ גיפאלין ‪.,.‬עם איז!ךוקעןגיווארין די נראופו; *אביעלך^ עס אייז אריאפ גיפאלין‬
‫בין בליהיגג פון דין פא?ק איל פין דינע‪.‬קיניעייאיי עויןניטיאי״קיץ גאיםעןיאדף רער וועלט‪.‬‬
‫־‬
‫^ךקי^יווי‪,‬ערןאט‪.‬גי;א גט‪.‬‬ ‫אבער ‪.‬יייייי פו;}אט שטייט אויף‬
‫‪1‬‬
‫אונ איךע‪.‬קעדער‪.‬זענע;'נע?ליב‪.‬ע; אויףךערוזעלט אייבינ‪ .‬ךייייוךיןגענען״אאיייכע^פא^ ‪ .‬ןוך‬
‫המלך האט גיואגט }אט דייגעךייד ש־טייע; אייביג אין הייטעל‪ .‬אבער ארףוךיי^רד }י« נאד‬
‫וואס ת האסט 'גיוא}ט אין הימעל צו א״כךהם אי‪3‬ער איאהר אין״ךי צייטיךעל' איך קוטק‬
‫ז‬

‫צו ךיר צוךיקאוג שרה וועט ןאבין אזוןין‪ .‬דאס איז מקוים גיוואךין אייך !{ייביג‪ ".‬ךכיגכןמן‬
‫פו; ;פו האט גיוא}ט רבי‪;.‬עקב פון קיסךיין האט אמיהויבין* ךי פךשה מיט רעם יפסוק גאטטן‬
‫אלע העךש^ט‪.,‬קער ךיך צוךיק אוג ז‪.‬עח פון הימעיל אינ געד״נק‪/‬דעם וריגשטאק‪. .‬קער דיך‬
‫צ^ייקיאיוג טיוה ראם דוהאסט ןייאג‪.‬ט צו‪.‬אברהם' קיק אייף דעםהיטעלאונ'ציילדי^עךין‬
‫אזר פיל וועלין זיין ךיינע קעדער ‪' .‬אונ נעךיינק ךעם ריין שטאקיךאם מיעט" מען' שרה; ייא‬
‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬
‫זאל דאןי; ן^נדער‪ .‬אונ אווי איז טאקי גייוען' }אט ןאט ניךי ינ‪ 1!^.‬שרהן'‪)%‬ה('ךבי שמו‪.‬אל‬
‫בר גתמ; האט אגניהויכין ךי‪.‬פר^ה טיט רעם פסוק‪} .‬אט איי'ניט יר *אםענטש ער" ואל ואנין‬
‫ליגען'‪ .‬״ער איז'ניט ויי אםע‪'?4‬ש ;נר יאר חרטה דןאבין‪ .‬רבי שמואל זאנטייךער פסוק בער‬
‫אנהייב איו ניט ווי ךער סוף‪ .‬אינ ךער סיף איי ניט ווי ךער ז‪$‬נהייב'‪ .‬אין אגהייבזאגט ךער‬
‫פיסוק אז }אט מגט ניט לי}ען אונ‪!?.‬ר האט ניט חיטה‪ .‬ךער נא^יאגט' רער פיסוק }אט זאגט‬
‫י‬
‫אינ ^ר טוהט ניט‪, .‬ער רעטאונ איי ניט ע_קי‪:.‬ם‪.‬נאר אזר ואנטי דער פסוקי ליען'נאש* איי נו(ך‬
‫טובות אויף' ךעררעלט ‪ .‬ייעט גאטטטייאגין לעען‪,. .‬גאר'ךי'טובות ךעלין נערים'קוטען"‬
‫אוג רען }אט איז גרר רעות אויף ךער רעלט‪ .‬זאו^ט‪/‬ער אונ איז גיט טקץם‪ .‬״ ויען ג‪,‬אט'האט‬
‫י‬

‫גיזאגט‬
 ‫בראשית‬ ‫וירא פ ר ^ ה נ ג‬ ‫•ףך‬
‫לו הקביה)לכדים ט( הרף ממני ואשמידם ההוא אםר ולא יעשה ‪ .‬בשעה שאסר הקביה‬
‫לאברהם וגם את הגוי וגו׳ לא איש אל ויכזב ‪ .‬ובשעת שאיל )יד( ועבדום וענו אותם‬
‫ההוא אמר ולא יעשה‪ .‬בשעה שאיל הקב׳ה שוב אשיב אליך לא איש אל ויכזב אלא והי‬
‫פקר את שרה וגו ‪) :‬ן( וה׳ פקד את שרת )מ*א ח( )טו( אשר שמרת לעבדך דוד אבי‬
‫את אשר דברת לו‪ .‬אשר שמרת לעבדך זה אברהם ‪ .‬את אשר דברת לו למועד אשוב‬
‫אליך‪) .‬שס( ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הוה וה׳פקר את שרה‪) .‬תסליס קיג( מושיבי‬
‫עקרת הבית אם הבגים שמהה‪ .‬מושיבי עקרת הבית וו שרה שגא׳ ותהי שרי עקרה ‪.‬‬
‫אם הבנים שמהה שנא׳ היניקה בנים שרה‪ (1) :‬והי פקד את שרה כאשר אמר ‪) .‬ט!( מה‬
‫שאמר לה הוא באמירה‪ .‬ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר‪ .‬מה )יז( שדבר לה עיי מלאך ר׳‬
‫נחמיה אמר וה׳ פקד את שרה כאשר אסר ‪ .‬מה שאמר לה עיי מלאך‪ .‬ויעש ה׳ לשרה‬
‫כאשר דבר מה שאסר לה הוא‪ .‬ר׳ יהודה אסר כאשר אסר ליתן לה בן ‪ .‬כאשר רבד‬
‫לברכה בהלב‪ .‬א״ל ר׳ נהםיה והלא כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקב״ד‪.‬‬
‫לימי‬
‫מ ת נות בה ונה‬
‫הזכיר אנלו ע נ י ׳יי ו )סז( מס שאמר לס הוא נאמייה ‪.‬‬ ‫ילא יקימנו נ )יי ועמוס ומנו איתס • סיפיה דקוא ו' מאוס‬
‫דנתינ ייאמר '״י לאירהפ למס וס נמקה וגו׳ ‪) 1‬יו( נזינוי‬ ‫ש‪:‬ס וחשנ את כקן לחשינ זי מאות שנס מיום שמל־ ילמק‬
‫ע״י מלאן‪ .‬ניין שנשורה הראשונה סיסס ע״י מלאן וכל‬ ‫ולא נאו לכלל עניות ופנוי עז אתי מיתת יוכן רק גייות‬
‫הסתלה היא העיקי קיא אותו דינור וסימן לדני נל הפוזלות‬ ‫גסק״ס נהם ! )פו( אשר שמיפ וני' ‪ .‬דיש לעניו על‬
‫קשית יי' נתמיס סנר יעיקי הנפתה היתס נדינירו של‬ ‫אנרסס שנאותי פרשה עלמי הזכירו ננפתי פעמיש ינות ילא‬

‫גייאנט צו אברהם "יצהק ויעט יייז ךי״ינע" קינךער ‪ .‬איי גאט ניט גיווען ווי אטעגיטש‪,‬עועלאל‬
‫ואנין ׳ליגען‪ .‬אונ יוען' גאט האט גראנט צו אבךהם נעם דיין איי‪.‬נצל?ען ווהן טאיכץ א קךב; ‪.‬‬
‫ז‬

‫האט‪.,‬ער גייאנט אונ האט ניט ‪.‬אזר ‪.‬נייטאךז;‪ .‬רען }אט האט ןייאנט צו משה ארף ךי'יוךין‬
‫איך נידיינק אייך ארם צו ליייין פון מצרים‪ .‬איו }אט ניט גיווען ויי אטענטש‪.,‬ער;אל זא}ין‬
‫א ט‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ s‬פ‬
‫ליגען‪ .‬איונ רען }אטןאט!ניואנט צו משה ?אי ? י‪ ? 1‬יי *יך ‪.‬ייעל‪.‬ייי'פארטיד‪.3‬ע‪ •1‬ק‬
‫^ר ןי}א;ט אונ האט ניט אווי ןיטאוזן‪ .‬ווע; }אט האט ניואנט צו' אברהם דאס פאלק ראם‬
‫ןועט ךי}ען מיט דיינע קינךער רעל איך‪;.‬יי משפטי;‪ .‬איז נאט ניט'ניווען ווי אטעינשש‪.‬י‪$‬ר‬
‫ןאל יאגין לי}ען ‪ .‬אונ רען'נאט ןאט ;ייאנט צו אברהם מען וועט פיינגעין דיי}ע קינךער פיר‬
‫הוגךעךט }אהר‪ .‬האט גאט ניזאנט אונ היט ניט אווי‪.‬גיטאהן‪ .‬זיי יענעןיגירען אין םצר;ם גאר‬
‫ןיויויי הונךעךיט טיט צעה; יאתר‪ .‬ויען גאט האט ‪.‬נייאגט צו' אברהם איך רעל טיך צוריק קעךין‬
‫צוךיר‪ .‬איו}אט ניט וויי אמעינטשיער יאל יאגןן ליגען‪ .‬נאר נאט האט נעךיינקט ‪$‬ן שדהן אונ‬
‫זיא איז מעובךת }יווארין‪) 0) :‬יהי(‪} .‬אט האט נעדיינקט שרהן‪ .‬שלבה המלך האטי^יואנט‬
‫דו האנ‪1‬ט' }‪.‬עיהיט צו דיין קנעכט מיין פאשער דוד אלץ ראם דו האםש ^ירעט צו אים ‪ .‬ית‬
‫ןא?!ט '}עהיט צו דיין‪.‬קגעיכט ‪ '.‬צו אברהם‪ .‬ראם דו' האםט נירעש צו אים‪ .‬צו רער צייט‬
‫}!יעל איך נ!יך צוךיק קיעךין צוךירוועט שךה האבין אווהן'‪ ,‬דו האםש גיךעט מיט דיין םויל‬
‫אוג טיט דיי; האגט האסטו ךערפולט אזוי ווי דזיינטיגען טאג אונ נאט האט געךיינקט שרה;‬
‫אונ זיא איז ףעובךת ניוואךץ‪ .‬דודי הטלך האש גיואנט‪.,‬עך האט גימאכט ןיצע; ךי'‪.‬ע^רה;"פ‪,‬ין‬
‫‪#‬טוב זיא זאל דין אטוטער טיט‪,‬קיגךער זאלץ ךך פריןען‪ .‬ךי^קךה יפו; שטוב אייו ^רה ‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק יא?ט שרה איז נירען'אע קרה‪ .‬זיא איז ניראךין אמוטער טיט פךייליכע‪.‬קיניעי•‬
‫ז‬

‫‪1‬ך רער פסוק ז^גט ^ךה האט גיזויניין קינךער! )« <והי>‪ .‬נאט'האט נעךיינקטישירהן״אייי‬
‫)וי ןןר האט ניוא^ט‪ .‬וואם }אט אליי; האטי צו גייאגט שרה;‪ .‬איו דאם גיווען'ניזאנט‪ .‬ווי״עס‬
‫ששייט אין פסוק !יאמר הי • }אט ןאט גיואגט ראם לאכיט שרה‪ .‬ךא ךעט האבי; אווהן‪.‬‬
‫אוג נאט האט‪.‬גיטאהן' צו שרה אזר ווי ער האט גירעט‪ '.‬ראם‪..‬ער האטגירעטיצו איר דורך‬
‫ןןעם מלאך ‪ .‬ךכיגןנדה זא?ט גאט ן ט געריינקט שרהן אור ווי‪,‬ער האט גייאגט‪ .‬דאס טייגט‬
‫ז‬

‫§ען ויאט‪.,‬ער ?אט';י}אג ט"צו איר דורך' רעם מלאך'‪} .‬אט ןאטיגיטאהן צו ישרה אזר וייגער‬‫‪:‬‬
‫י‬
‫ן א ט נידעט ‪ .‬ראם‪.,‬ער ‪£‬ליין האט צו יאיר' ;ייאגט‪ .‬רבי ‪:‬הורה ואג ט'אווי וךיער האט גייאגט‬
‫מיוגט‬
 ‫ננ‬
‫בראשית רכב‬ ‫יירא פ י ־‬ ‫ש ה‬
‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫לימי נערותה‪ .‬ר׳ אבהו אפר נותן אני)יח( יראתה על כל א‪*1‬ה דלא יהון )יט( טוניןלה‬
‫יצווהין לה עקרתא ‪ .‬ר׳ יהודה בשם דיל )כ( עיקר טטרין לא היה לה‪) .‬כא( ונלף לה‬
‫הקביה עיקר פטרי! ‪) :‬ה( איר אדא )ככ( בעל פקדוגות אני ; עםלק הפקיד אצלי‬
‫)כנ( הבילות של קיצים והחזיר לו הקב״ה חבילות של קוצים שנא׳)שיא טו( פקדתי את‬
‫אשר עש׳ עטלק לישראל‪ .‬שרה הפקיד׳ אצלי טצות וטע׳ט ההזי׳ לה הקביה טצות וםע״ט והי‬
‫פקד את שרה‪) :‬ט( וה׳ פקד את שרה ‪ .‬א״ר יצחק כתיב ובמדבר ה( ואם לא נטטאה‬
‫האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע ‪ .‬זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אביפלך‬
‫ויצאה טהורה אינו דיו שהפקר ‪ .‬איר יהודה ב״ר סיפון אע״נ דאיר הונא םלאך הוא‬
‫שהוא ספונה על התאוה אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו‪ .‬אלא הוא בכבודו וה׳ פקד‬
‫את שרה נ ) י ( ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו‪ .‬םלסד )כד( שלא ננכה זרע טסקום‬
‫אחר‪ .‬בן לזקניו טלטד שהיה )כה( זיו איקונין שלו דוםה לו‪ .‬לסועד אשר דבר אותז אלהיט‬
‫ר' יורן ור׳ הפא ‪ .‬ר׳ יורן אסר לטי הרשים נולד שלא יהיו אוטרין )ט( נרוף טביתו של‬
‫אבימלך‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)כג( חבילות של קיצים ‪.‬‬ ‫שקגים נעלמו ולפיכן יימס אליש לשין לימי לשון תיוק יקיוש‪ :‬אני ‪51‬׳ פקד ויש מלשון הקדין ‪1‬‬
‫שלא נננס נ ו י ‪ .‬נההיא‬ ‫)ימ( ' י א ת ם ‪ .‬י נ ש ע ת םכנשחס נק־אח ע ל ש ם י י א ה ז י ו‪ .‬שהיס קין מנאונ לישראל! ) נ ו (‬
‫המיס נמן מתחילתו ונקלש‬ ‫)יש( מוגין‪ .‬מלעיגין עליה ‪ ) 1‬נ ( עיקר מערק ‪ .‬סי' הערין דאמרינן נאמנניי גתעניה שהויע‬
‫תיאר פניו ולרש לוקיניו‬ ‫ומס ואס שלה יכן נלשין יין קירי] לאס משראו )נא( וגלף מוליד אח״נ ו )נה( ויי איקונין‪.‬‬
‫קא נקש נוה שגורן את‬ ‫ניעייקין‪) .‬ני( נרוף לישנא נויין‬ ‫ימקק פיישיי לנס־נ ונס נתתי ממנה לן נן ונתיב הניעו‬
‫האשפה‬ ‫אל ציר חולנסס ואל מקנס נור ניקיתם ‪ ) :‬נ נ ( נעל פקלונות‬

‫מיץט פע;‪.,‬ער"זאנ* איר געבץאיוהן‪ .‬אווי ווי״ער האט ןיךעטםיינט סען‪.‬ער ואל איר בענטשין‬
‫עיט טי לןז‪ .‬זיא ואל רואבין צו זייני;‪ .‬האט רבי נחמיה ניואנס ןטרה איז ךאןז שוין לאני• אן‬ ‫‪:‬‬

‫ןיואןט ‪.‬גיוואךץ אז ךא וועט האבץ צו !‪::‬נץ'רעיץ'ליעיל §רשה מ״‪ ..0‬נארךערפםוק לערעט‬

‫•<נז אז נאט האט ?מעניין צו שרה אנייעם כס אז זיא אייו צוךיק יונג ניוואךין‪ .‬ךבייאבהו‬
‫זאןט נאט דזאט ?יזאנט איך רעל נעבין ךי מורא פון ^רה אויף אדע פעלקער טען'רעט איר‬
‫שרן עער ניט ךער צעךנען מען וועט שוי; ניט שך״ען אויף איר עכ!רה ‪ .‬רבי ןהודח זא}ט פון‬
‫ריש לקיש רענין ^!ךהידואט' נאי־ ניט ניהאט‪.‬קי'ץ מוטער אזר ווי אלע וריבער דואבץ! האט‬
‫נאט איר איץט בשאפץ אמוטער זיא יאל‪.,‬קענען מעוברת רערי! ‪) 5‬ח()אמח‪ .‬רבי אךאזאנט‬
‫נאט האט ניואנט ביי פיר‪.‬כןען‪.‬מען נעבין בעהאלטין עמלק האט בעהאלטץ ביי פיר בינטלאןד‬
‫ךעךנער‪ .‬האב י איך אים צוךיק נינעבין ביניטלאך'ךעךנ‪.‬ער‪,.‬ער הטיניהמת פו; ךי יודץיהאכין‬
‫ךי יורי; ניהךנת פון אים‪ ,‬ווי דער פםוק'יאנ‪.‬ט איך' מעייינק וואט‪.‬עמלק האט }יטאהן‪ .‬שרח‬
‫ז‬

‫האט בעהאלטץ ביי טיר סצוח "אמ מעשיםטובים‪ .‬האט נאט איריצוךיק ןינעבין שכר פאר‬
‫אירע ט?וח אונ מעשים טובים‪ .‬נאט האט איר ‪.‬נעךיינקט צו‪.‬נעבין איר אווה; יי )'ט( <וה׳>‪.‬‬
‫ןאט האט נעךיינקט שרה;‪ .‬רבי יצחק^אנט עם שטייט״אין פסוק אויב ךי אשיח איו ניטטפא‬
‫ניוואךין זיא איז״ךיין‪.‬זיא האט ניט מזנה' ניווען וועט זיא דזאבין קינדער‪ .‬ען־ה איז ניייע; ביי‬
‫פךעא ‪.‬אץ שטוב אוני ביי אביםלך אץ' שטוב איונ איז ארוים נינאננען ריין‪ .‬דאךף דאך זיין‬
‫ךיער דין)יא;אל האבץ‪,‬קינךער‪. .‬רבי‪.‬יתדה בר סימון זאנט אנ‪-‬ילוירב הונא האט ניזאנטעם‬
‫ז‬

‫איי רא אמלא־ וואט ךער' וועקט די'תא;ח ביי מא; אוני יריב די יאלץ דך בהעפטין‪ .‬א^ער‬
‫^!רה האט ';יט ניךאךפט רעם'מלאך‪ .‬ניאר נאט אליי; האט נעךיינקט שרד‪ ,‬ןיא ואל מעוברת‬
‫)ועדין י‪) .‬י( יותהרו‪ .‬י שךה איז מעוברת }‪.‬יךאךין אונ האט גיבאריץ אווה; צי אברהם אויןז זיין‬
‫ןןלעערךער פסוק לערונט אונז״אז זיא ךזאט ניט ני‪3‬נבת דאםקינד פון י איין אנךער ארט‪}.‬יט‬
‫פץ פרעה ניט פץ אבימלך }אר פו; אברהם‪ .‬נאך זאנט ךער פיסוק ךער פנים פון יציהק איז‬
‫ניווען נלייך צו רעפ פנים פץ אברהם'‪. .‬יצחק איז' ניבאךי! ניוואךין צו ךער צייט ראם נאט‬
‫האט מיט אים למיט אבךהם( נירעט‪ .‬רבי'יורן אונ רבי חמא ‪.‬קריגען‪, .‬רבי יוד; ואגט יצחק‬
‫איז נייאךץ נירארין ציו ניין חדישים‪" .‬אז״ער וואלט ני^אךי; גיראךין פר‪:‬ער וואלט מען י!אנ‪'0‬‬
‫אז‬
 ‫פ ר ש ־ וירא נג‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫אבימלך‪ .‬ר׳ חםא אמר )כז( לז׳ שהם ט׳ מקוטעים ‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ הלקיה בחצות‬
‫היום נולד‪ .‬נאמר כאן מיעד ונאמר להלן )לכדים טז( כבא השמש )כה( מועד צאתך‬
‫ממצרים‪) :‬יא( ויקרא אברהם אה שם בנו ונו׳ יצהק‪) .‬כט( יצא חק לעולם ‪ .‬ניתן‬
‫)ל( דורייה לעולם ‪ .‬א׳ר יצחק )לא( חפושיה)לב( יויד עשרה כננד עשרת הדברות‪ .‬צדיי‬
‫תשעים ואם שרה הבת תשעים שנה תלד‪ .‬קו׳ף מאה הלב; מאה שנה יולד‪ :‬חי״ת כננד‬
‫המילה שניתנה לשמונה‪ .‬ויםל אברהם את יצחק ונו׳ הת״ד )בראשית יז( ובן שמונת יםים‬
‫ימול לכם כל זכר לדותחיבס ‪):‬יב( ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים‪ .‬רבי ברכיה ביר‬
‫יהודה ב״ר םיםון בשם ר׳ שמואל בר ר׳)לב( יצחק ראובן בשמחה שטעו; מה איכפת ליה‪ .‬כך‬
‫שרת נפקדה אתרים מה איכפת להם‪ .‬אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבף עקרות‬
‫נפקדו עמה‪ .‬הרבה חרשים נתפקחו‪ ,‬הרבה םוטים נתפתחו‪ .‬הרבה שוטים נשתפו‪ .‬נאמר‬
‫כאן עשייה‪ .‬ונאמר להלן )אשתר ב( והנחה למדינות עשה ‪ .‬מה עשייה שנא׳ להלן ניחן‬
‫)לנ( דורייה לעולם‪ .‬אף עשייה שנא׳ כאן ניתן דורייה לעולם‪ .‬ר׳ לוי אמר )ל־( הוסיפה‬
‫ע‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫‪).‬לא( מפישית גיסי' ונראם שמפרש דור״ה לפון דויד יתירות‪:‬‬ ‫האשפה ‪;) s‬ו( לו׳ שסס סשעה פיןישעין‪ .‬ריס א׳ מחודש‬
‫) נ נ ( ינתק יו״ד עשרה כוי‪ .‬עשה לי אלסים וגו׳ גרסו׳ ‪.‬‬ ‫ראשו! ונן יום אחד מחדש אחרון ‪ .‬ונחשב לב׳ חדשיש פלמיס ‪:‬‬
‫וסיפא דקרא כל השומע יצחק לי ועליה זןאי ר׳ נדנים «‬ ‫)כת( מועד צאתן ממצרים‪ .‬ונתינ סוף פרשת נא ויהי נעצם‬
‫)לג( דורייה חירות והנחה ‪ :‬נשתפו ת‪1‬רו לדעתן להיות נש‪1‬פי‬ ‫גיוס הוה הוציא ה׳ וגו׳ ! )כפ( יצא תיק לעולם ‪ .‬פירש״י‬
‫שקפים ישלו׳' ברעיוגיה׳‪) :‬לו( הוסיפה על המאורות ‪ .‬ולולי‬ ‫ישראל שקבלו ההורה שגא' כי חוק לישראל הוא ! )ל( דוריים‬
‫נרית‬ ‫פירש״י מתנה ודורו! ‪ :‬ה״נ רש״י ויל ד״א ניחן דור״א ‪:‬‬

‫אזי שרה האט אים גיבךיייגנט פון אביםלךס הרז‪ .‬אבער איצט איו שוי; גירע; פיל מעד‬
‫ווי!יין חדשים פון דעריצייט' וואס זיא איו ניקומע; פו; אביטלך'‪ .‬אינ אא^ה איז ךאך ניט‬
‫עעובךת לייגגער רי ניין חדשים‪ .‬רעלין אלע וויסע; או יצקק‪.‬איי ניבאךין פון אברהם‪ .‬רבי‬
‫חטא ואנט יצחק איו גיבאיךי! גיראךין צו זיבען חדשים'ראם ךאם הייסט ניין'חדשים ניט‬ ‫ז‬

‫גאגצע ‪. '.‬למשל שךה איו םעוכךת גיווארי; ךעם‪.‬לעצטין טאג פון חדש חשו; אונ ניבאךין‬
‫«‪1‬יז ‪.‬ער ניךאךין איין טאג אין רןםוו‪ .‬אויף די‪.‬געמען' פון ךי חדשים איז'גיי; חדשים‪ .‬אין‬
‫אמת איו }אר רבע; חרשים ‪ .‬רבי הונא ואנט פו; רבי חלקיהם ווענין יצחק 'איו גיבארין‬
‫גיויאךין האלבין טאז‪ .‬ךא שטייט ךאס וואךט מועדי‪.‬יצחק איו גיפאךץ גיךאךין למועד אשר‬
‫דבר אות! אלהים‪ .‬צו דעו־ צייט ראם נאט האט טיט אים ‪.‬גירעט‪ .‬אוג ביי אריים גיי} פון‬
‫ןזצךים שטייט אויך דער וואךט מועד כבא השמש מועד צאתך מטצרןם‪ .‬רען ךי זוהן וועט‬
‫א')נטער ניי; אין ךער צייט וויאם דו ביוט ארוים געאנגען פון טצךןם'‪ .‬אונ פו; מצרןם איו טען‬
‫ארויס ניג^נגע; בעצם היום אין םיטעןיטאג איו ‪.‬יצחק אויןד ^יביאךי; גיךארי; אין מיטען טאנ ‪:‬‬
‫)יא( ר קריא‪ .‬אברהם האט גידופי; רעם נאמען פיון זיין ווהן ‪.‬יצחק‪ .‬ראם איז צורי רעךטער‬
‫י צא חקי‪ .‬פון איים רעט אריים ביין אגייעץ אויףךער רעלט ‪' .‬דאם טייגט מען'די תורה‪. .‬עם‬ ‫ז‬

‫איי ‪.‬גיגעבין‪.‬נרואךין אםחנה אויף ךער וועלט‪ .‬רבי‪.‬יצחיק זאגש הפושית ‪ .‬אפרייהייט איו‬
‫גיויארין אייף דער וועלט‪ .‬יו״ד איו צעחן נעגין ךי‪..‬עשרת הדברות‪ .‬צדי״ק איי ניינצינ‪ .‬געגין‬
‫זןורה ראם איו אלט ‪,‬גרוע; ניינציג;אהר' רע; ןצחק' איי גיבאךיי; גיוואךין‪ .‬קו״ף אייו הונךערט‬
‫געגין אבךהם ראם איו אלט 'גיווען הוגךערט יאתר רען ‪.‬יצחק איו גיבאךין גיווארין‪.‬יחי״ת‬
‫איי אכט‪ .‬ודיל‪.‬ןןר איז נימלת גיוואךין צו אכט טאנ‪ .‬ווי ךעיר פסוק זאגט אבךהם האט גיעלת‬
‫זיין זווזן ןצדוק רען ;גר איז אלט גיווען אכט טענ‪..‬יוי ךער ךי; איי ךער ובך ראם איז אלט אכט‬
‫טאג מוז טען אים סל ייי! יי )יב(_וו&שך ‪ ' .‬ש י ה האש גיזאנט נאט האט טיר גיםאבט אגילעכטער‬
‫ואפךייר(‪ .‬ווער‪.,‬עם ךעט העךי; וועט ךך פךי־ע; אויף מיד‪ .‬רבי ברכיה ברבי יהודה'ברבי‬
‫סימון האט ניפרענט פון רבי שמואל ‪3‬ר רבי יצחק ם ווענין‪ .‬ראובן'האט אעזמחהיךאם גייהער‬
‫ךי שטחה צו' פךיעטךע מענטשין‪ .‬גאר רע; שךה איו מעוברת ;ירארין זעגע; פיל עקרות‬
‫מעיןרת ניוואךיין‪ .‬פיל טרןיעיוענען ךזעךיגךיג גיראךין‪ .‬פיל בליגךע זעגזג; זעהעגךיג גייןואךין‪.‬‬
‫‪4‬יל טשי^ענע זעמנן נייונדט גיראךין‪ .‬ךא שטייט ךאם ו;ארט ט*‪,‬הן‪ .‬אונ דאךט ב‪:‬י אסתר‬
‫שטייט‬
 ‫בראשית רכג‬ ‫וירא פ ר ש ה ע‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫על המאורות‪ .‬נאמר כאן עשייה עשה לי ‪ .‬ונאמר להלן רעש אלהים את שני המאורות‪:‬‬
‫)יג( ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה ‪ .‬ר׳ פנחס משוש ר׳ חלקיה מי אמר טי‬
‫דבר אכיכ‪ .‬אלא מי מלל רמזו שהוא מוליד למאה שנה‪ .‬מנין מלל ‪ .‬ר׳ פנחס אמר‬
‫)לה( קומתו של א״א היתה יבשה ונעשית מלילות‪ .‬היניקה בנים שרה היניקה בן אכ׳כ ‪.‬‬
‫אמנו שרה היתה צנועה יותר מראי אמר לה איא אין זו שעת הצניעות ‪ .‬אלא נלי את‬
‫דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקביה לעשות גסים ‪ .‬גלתה את דדיה והיו נובעות הלב‬
‫כשני׳ מעינות‪ .‬והיו מטרוניות באות וםניקות את בניהם ממנת ‪ .‬ותיו אוסרות אי; אגו כדי‬
‫להניק את בנינו מתלבה של אותת צדקת ‪ .‬רבנן ודי אחא ‪ .‬רבנן אמרי כל מי שבא‬
‫לשם שמים נעשה ירא שמים‪ .‬ור׳ אחא אמר אף מי שלא בא לשיש ניתן לו ממשלה‬
‫בעה״ו‪ .‬כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה םהם )לו( אותה הממשלה ‪:‬‬
‫)יד( ויגדל הילר וינסל‪ .‬ר׳ הושיעה רבה אסר ננםל םיצ״ח ‪ .‬רבנן אסרי גגמל מחלבו‪.‬‬
‫רעש‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫<ריס מילה המאורות אספו!גהם ‪) :‬לה( קמחו פלא״א גרס׳'‪ .‬מלפון קמה א‪ 1‬גויש ‪:‬‬
‫ה״ג כילקינז )לו( מושה ממשלה שגא*‬

‫ששייט דאם ווארט" טאהן‪ .‬והנחה"למריטת יעשה ‪ 7‬אהשורוש האט גיטאהן אפרייהייט צורי‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫י י‬ ‫»‬ ‫;׳•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־־‪* :‬‬ ‫‪:‬־‪1‬ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מךיגות‪ .‬אור ווי דאךט ביי אסתר איו ניטאהן גיוואךין אפרייהייט אוג עפ איז ניג‪.‬עבין גיראךין‬
‫מהגות ארך ךער ךעלט‪ .‬אזר' דא ביי שרת איו }יטאהן ‪$‬יוואךין אפרייהייט אוג ‪,‬עס איו גי‪.‬געבי;‬
‫}יוואךין מ^גות אוייףךער וועלט‪ .‬ךבילויזאגט רען ‪,‬יצחק איו ‪5‬יבאךין גיוואךק ‪ ;!yjn‬ךיזוןן טיט‬
‫די לבנך ליבטינער ניוואךין‪ .‬ווארוים רא ששייט' דאס' ראךט טאהן‪!; .‬שח לי‪.‬אונ ביי דיזוןן‬
‫טיט ךי לבגה ששייט ארך ראם ראךט טאןן רעש אלהים את שני המאורות‪ .‬גאט חש גיטאן; ךי‬
‫[ווויי ‪3‬עלייכטוג'ג צו וריוין אז דורך יצחק איו גיטאהן ניוןאךי; אגיןיע ליבטיגקייט איןךי בעליי^טומען־‬
‫)יג( וייאמר‪ .‬ישרה ןאט גייאיגט מיי מלל רער' האט נ‪;:‬ךעט' צו אברהם אז ןזךה וועט‪.‬ויייףן‬
‫קינךער‪ .‬רבי פנחס האט }י}אנט פו; רבי' חלקיה ס ווענץ ;נם שטייט ןיט מי אמר‪ .‬אךער‬
‫מי ך ן ר ‪ .‬נאר ‪.‬עס ששייט מי מילל‪ .‬דאם ווארט מלל בטךעפט הונךעךט‪ .‬וועד האט ניואןט‬
‫צו אברהם עז צו הונךעךט יאהר וועט‪.‬ער ןיאבין ‪.‬אקיגר‪' .‬רבי פגהם^ואנט איר האט שךה‬
‫גיואנט ךי חייך פו; אברהם לבינוי איז'ןיךען טרוקען‪ '.‬אוג‪,‬ער איז‪.‬גיריאךי; ?!לילות‪ .‬אזד‬
‫ווי פייכטע ‪.‬ואגנע;‪., .‬ער איו גרוע; טתקען צו יי האבין קינךער אוג‪,‬ער איז §יי'?ט גיוואךין‪.‬‬
‫‪^.‬עם שיטייט אין פסוק היג;קה בגים שרה ‪ .‬שךה ןאט גיורגין קיגךער לפיל קיגד'ער>‪.,‬עם האט‬
‫ןיךאךיפט שטיין ׳טרה האט גיורךן איר קיגך‪ .‬זיא ןאט ראך נאר ‪,‬גיהאט איי; ‪.‬קינד‪ .‬נאר‬
‫אוגוער' טוטער שרה איו ;יווען זייער פרום ןאט אברוזם גיזאנט צו איר איצט איי ניט ךי‬
‫צייט פון פרוםקייט‪ .‬העפין דיינע בךיםיט אוג ווייו פאר אלע םעגטשין או דו'ןאםט גי^אךין‬
‫אקיך • אילעייאלין וךםען או נאט האט אנניהויבין צו טאהן נסים‪ ".‬האט שךהניעיפי^ט אירע‬
‫ברייםט איז' נינאננען פו; די םילך אזר וויי פו; צורי קראלין‪ .‬וענען ןיקומען ךייכע'וריבער‬
‫אונ ןאןיין אן נייוינץ ךיעךע קינךער לייי שךה‪'.‬אונךי האביןיגיי^אגט טיר זענען ;יט וועךט‬
‫אומעךע קינךער יאלין ךיגין ךיי טילך פון ךי צדקת‪ .‬רב}ן אונךביאחא קךינע;‪ .‬די רבנן‬
‫זאיגין ךי אשיה ראם ןאט גיגעגיי; יייגי; איר קינר' פון שךה ךער קינר ואלי רעךין אצדיק ‪.‬‬
‫איז ראם קיגד ארף גיראקםי; אוג איז גיווען אצדיק‪. .‬רבי אהא זאגיט אפילו ך אשה ראפ‬
‫ןאט גיגע?י'ן איר קינר דיינען פו; שרה גיט פו; }אט ס רע;ין‪ .‬האט‪^/‬ער' א‪1‬יך זוכה גיווען צו‬
‫אנרועלטינקייט ארף ךירעלט‪ .‬ווי‪..‬עפ ‪.‬איו ףקוטע; צום בארג סיגי אוג‪.‬ךי האבי; גיט גיוואלט‬
‫נעמע; ךי תוךה‪ .‬איז פו;'ךיא אוועק נינוטען ןיווארי; די נייוועלטעקייט ‪) t‬יד( !ינבל ‪ .‬ךאם‬
‫קץר איי גךויס גיוואךין אונ איו״עגשוךיגט גיראךין‪ .‬רבי הושי עה ר'בה זאגט ער איו‪,‬ענטריינט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ןיויואךין )אפניצייגין ניוואךיף פו־'‪;.‬צר 'הרע‪ .‬ךי !בנן ^זאנין ער איז ענטוויינט ניראיךי; פו;‬
‫זייני;‪ .‬האט אברהם נימאכט אנךוייסע סעודה‪ .‬רבי יודא ברבי סימון זאגטיךער גךעםטער‬
‫פו; אלע וועלטין )נאש( איו' ניווע; ביי דער סעודה‪ .‬רבי יורן בר םספרתא' זאגט ע• שטייט‬
‫אין‬
 ‫פ ר ש ה נ;‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫ויעש אברהם משתה גדול‪ .‬ר׳ יודא כר ר׳ סימון אמר )לז( גדול עולםיס היה שם‪ .‬ד׳‬
‫יוק בר םםפרחא אמר )אסתר ‪ (3‬ויעש המל!־ משתה גדול גדולי עולם היו שם ההיר‬
‫<דבריס ל( כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר ‪ .‬כאשר שש על אבותיך‬
‫בימי אברהם יצחק ויעקב‪ .‬א״ר יהודה ביר סימון משתה גדול משתה גדולים עוג וכל‬
‫גדולים עמו היו שם‪ .‬אסרו לעוג לא היית אוסר אברהם פרדה עקרה ואיגו מוליד‪ .‬איל‬
‫עכשיו מתנתו מה היא ‪ .‬לא )לח( שפופה‪) .‬לט( אין יהיב אגא )מ( אצבעי עליה אגא‬
‫פהיש ליה‪ .‬איל הקב׳ה מה אתה מבוה על מתנתי‪ .‬הייך שאת רואה אלף אלפים ורבי‬
‫רבבות יוצאים םבגי בניו‪ .‬ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו‪ .‬שנא׳)נמלברכא(‬
‫ויאמר ת׳ אל משת אל תירא אותו)מא( כי בידך גתתי וגו׳ ‪) .‬מצ( דא״ר לוי לא גרגרת‬
‫)מגן עריסה תתלה אלא בביתו של איא ‪ .‬דאיר יהושע בן מגחמה אותו סיב מלכים שהרנ‬
‫יהושע כולם היו בםשתה של א״א‪ .‬ולא ל׳א היו‪ .‬אלא כי ההיא ראיר ברכיה ור׳ חלבו‬
‫יר׳ פרנך משום ר׳ יוחנן‪ .‬מלך יריחו אחד‪ .‬םה חיל אחד ‪ .‬אלא הוא )מד( ואגטקיםר‬
‫שלי‪) :‬ט‪ (1‬וחרא שרח אח ב; חגר חטיצרח ‪ .‬ארשב״י ר׳ע חיח אומר בו דבר לגנאי;‬
‫י א נ י‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫לא גדנדה נ י ' ‪ .‬נפייפ׳׳י מצאתי שנא׳ גיוס מ מ ל את ילחק‬ ‫מ ס י מלכים פתת וגו׳ אי* * ‪ t j‬גגמל מילר היע ‪ .‬נלו׳‬
‫ייס שגסגיסי נעייסס עסי משחס גזול! )מג( יפרסם‬ ‫נ "ג שנה ״או נא 'צי שינ ו ) ל ! ( ג ח ל עילמיס‪ .‬והסיןנ״ם‪:‬‬
‫מגוש קצים שיינע־עין נהם סילדס ‪) :‬מד( יאנפיקסיי‬ ‫) מ( שפיפה‪- .‬פלס ונמונס ! )לש( אין יהינ ני׳ ‪ .‬אש את!‬
‫שלי‪ .‬פייפ״י שי צנאי היה ג״נ שמם ועמהס היה ס״נ‬ ‫אגני א׳נעי עליי אגי פתיפ ני׳ ז סיג )מ( אלנעי עליה אנא‬
‫יע״כ נתינ מלן •דתו א׳ וכן א!ל נלש נתינ א׳ לינות את‬ ‫פחיש‪ .‬התיש פ׳ העווו פיחת צייתי‪) :‬מא( מ נידו לתת•‬
‫הממיגה תחתיי לעשית נל צרנ׳ מילונם ו ט גנמו נשא‬ ‫י י י ת י ^ ״ * מ ש מ ע _ נ נ י נימי אנרסס ו )מנ( דא״י ליי‬
‫^מךדער‪7‬ועלט‬ ‫אין פסוק ךער מלך אחי^וחש האט‬
‫יעגען גרוע; אדף די קעורה‪ .‬וד ךער פסיק יאגט ‪ /‬א ט מעט ייך צוריק"קערין‪.‬ער ואלייך‬
‫?־‪.‬ךייען אויף דיר צו נוטען‪ .‬אין ךי צייט פון 'מךךכי אינ אסתר‪'.‬אוד ווי ער האט ייך‬
‫ניפךייט אויף דיינע ‪,‬עלטעי־ץ‪ .‬אין די ?ייט פון‪.‬איךהם יצחק'ייעקב‪ .‬רבי יהודה ברבי סימון‬
‫;אגף אבךוןם האט גי»א‪.‬כט ט?זתה }חל • םיינטימק אסעוךח פאריגרוי^עילייט'! עוגיאונ‬
‫גאך גרויםע קלכים‪!,‬ענען גיוועין אויף ךי סעודה‪ .‬מען וזאיטגמאנט צויעוג״ח״פלעגםט אלע‬ ‫‪:‬‬

‫§אלזל יא?ץ אז אכךהם איז אווי ווי אןךךה וואם‪ ppj‬ניט האבי; קינדער‪^. .‬עהםטו אז~ער‬
‫האט ;א א‪.‬קיך‪ .‬האט עונ טענפעךט אונ איצט ראם איי דין' מר^ה'‪ .‬ניט‪/‬ידערינ^ איך‬
‫רעל נאר ;‪.‬עיכין מיין פיעער אוייףיאים האט‪.‬ער שרן‪.‬קיץ צירה"ניט• האט נאט נייאגטיצו‬
‫ע‪1‬נ דו פארשע??ט ‪ .‬מ י י ! ‪ .‬איך שווער' ביי דיין לעבץ איי דו ייעםט יעהן פון'' דעש‬
‫‪.‬קי נד טוזעך מאלול טוזקד אינ צעק; טירענד מאוזל צעהן טיוענד קינדער‪ .‬אונ ת וועםש‬ ‫‪:‬‬

‫גיט פאלי; אין‪.‬קיין‪.‬אגךער האגט גאר אין‪/‬רי קאנט פון דינע'קעדער׳;' ווי דערפםוק״ואנט‬
‫‪:‬‬
‫גאט האט ‪7‬ו א?ט צי טשה יאלקוט ניט טודאהאגיין פאר עוג איך״האכ א ם'גיגעבין אץ דיין‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫הא;ט‪ .‬ווארום רבי לד דואט גטאגט ךי ‪.‬עךשטע וריגול איז ןיווען ביי אברהם'אין' שטוב‬
‫לווייל אלע קי?ךער זע?ען גיןאךין גיראךין גרויים' אוג האבץ ‪.‬גיטיגעךארפט קיץ ודגול‪''.‬נאד‬
‫יצחק ‪:‬ויל‪,‬ער איז קליין }יכאךין גיייאךץיליוי עוג האט';;ואגט( ךךיבער ‪ asg‬ער גירארפט‬
‫אוויגוא‪ .‬ויארום ךבי יהושע כן טגח^ה דואט גי;אגט ךי יצירי' י איוג זעכציג" מלכים ראם‬
‫יהושע האט }עהך}ת יענען אל‪.‬ע גייייען אויף ךי סיעוךה פויןיאברןם אביגיו‪ .‬פרעגטדער‬
‫מךךש עם איז ךאך }אר ?ירע! איין אוג דרייהיג מי^כים‪ .‬נאר רבי ברכיה אוני'רבי‪.‬חלבו‬
‫איג ךבי פרגך האבץ ‪.‬גייא?ט פץ רבי יוחגןיס וועגץ ‪.‬עס שטייט אין פסוק מלך יריחו יאחד‬
‫ןויער מלך פון יריחו איי}ע'ח‪ .‬צו ראם שטייט ךער ווארט אחד ‪ '.‬נאד אזוייטייגטטעןךער‬
‫מלך אונ ךץ ;?!נעכאל אונ «י‪1‬י איי ?')יען ביייאלע מלכים‪*'.‬איין אונ דרייםינ''םלכיםיייאונ‬
‫־‬
‫איין אונ ךרייםיג גענעראלץ‪ .‬צו זאמעין איו צוךיי אוני י‪.‬עכציג« )טו־( ותרא‪ .‬שרה האט‬
‫גיועדון ךעם ווץ; פץ ה;ר המצךיח מצחק‪ .‬ראם מייגט מען'מצחק‪ .‬רבי"שטעו;*בן יוחאי‬
‫האט }מאנט רבי עקיבא האש ףוא;ט מצחק איו אשע;ךליכער וו^רט‪ .‬אוני^יךיהאבגטאגףאו‬
‫מצחק‬
 ‫בראשית רבד‬ ‫י ר א פרשה ע‬ ‫םח־‬
‫ואני אוסר בו דבר לשבת ‪ .‬דרש ר״ע ותרא שרה וגו׳ אין םצתק אלא בלוי עריות המריא‬
‫)בראשית לט( בא אלי העבד העברי אשר הבאת לגו לצחק בי ‪ .‬םלםד שהיתה אםגו‬
‫שרה‪ ,‬רואה איתו לישמעאל)מה( מכביש גגות ‪ .‬וצד גשי אגשים וםעגה אותן‪ .‬תני ר׳‬
‫ישמעאל אומר אין הלשון הזה של צתוק אלא עיו שנא׳)שמות לב( וישב העם לאכל ושתו‬
‫ויקמו לצהק ‪ .‬מלמד שתיתה אמנו שרה רואת את ישמעאל בונה )מו( ביםםיות וצד הגבים‬
‫ומקריב עליהם ‪ .‬ר׳ אלעזר בנו של ריה׳נ אומר אין הלשון הוה צחוק ‪ .‬אלא לשון‬
‫שפיכות דמים המריא )שיב ‪ (3‬יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ‪ ,‬ר׳ עזריה משום ר׳‬
‫לוי אמר איל ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה ‪ .‬והיה ישמעאל ניטל קשת‬
‫והצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק ‪ .‬הה״ד )משלי ט( כמהלהלה חיורה‬
‫זקים ונו׳ כן איש רפה אח רעהו ואומר הלא מצחק אני ‪ .‬ואומר אני בו דבר לשבח ‪.‬‬
‫אין לשון חזח של צחוק אלא לשון ירושח‪ .‬שבשעח שנולד אבינו יצחק היו הכל‬
‫שמחים‪ .‬אמר להם ישמעאל שוטים אחם אני בכור ואני נוטל פי שנים‪) .‬מז ו שפתשובח‬
‫אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאח עם בני ‪ .‬אחח למד ‪ .‬כי לא יירש‬
‫עם‬
‫ב ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫‪0‬׳ ‪ .‬ה ד לו‬ ‫שמתשונת‬ ‫שתצנה מתחלה לנימוס ‪) :‬מו(‬ ‫מלכותו נשלימוח‪) :‬מה( מנניש‪ .‬היה טנש ודוח־ על הגוחת‬
‫שעל‬ ‫ת ו ן הגגות! ) מ ו ( נימסא‪1‬ח ‪ .‬נ מ ו ת נ ה ה ו א ששמו אנ!‬
‫נ‬

‫ה ןירק‪.‬‬ ‫ג‬ ‫!‬ ‫ט‬ ‫‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ך‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫?צחק איו אשיעער‬
‫אווי ווי פוטיפרס וריבי וזאט גיואגט ארך יוסף ‪ '.‬דער יי־ישע קגעכט' וואם דויהאםטיאימ‬
‫גיבךיי^גט אי! גיקופען צו מיר לצחק בי‪ .‬צו טזגה זיין טיט' פייר'‪ ,‬דער פםוק לערוינט אוגז‬
‫או אונוער מוט נר ^רה האט גייעתן ייי ‪.‬ישמעאל טךעט אויף געךטנער אינ האפט וריבעיר‬
‫פון טיאנען אונ איז ?!זנה טיט‪;.‬יי‪ '.‬רבי'‪:‬שמעאל' חאט נילערונט"ךער וואךט מצחק טיינט‬
‫מען עב״וךה^ךה‪ .‬וויי ךער פםוק ו ע ט דאם' פאלק האט 'ךך גייעצטעסץ אונ טךינקע; אונ‬
‫דעען' אויףגישטאנע; לצחק‪ .‬צו ךינען ךעם ‪.‬עגלי)עבודה 'זךה>'\ רער'פסוק לערונטיאוגואז‬
‫אוטער מוטער שרה האט גיזעהן ווי לשמעאל שטעלט ארף שטייגער אוג פאגנט איישעריקען‬
‫אוגיאיז די מקריב פאר‪,‬קךבנות ‪ .‬רבי' אלןןיריךער דהן פון''רבי' יוסי הגלילי האטי״גיזאנט‬
‫ךער וואךט עצרוק םיי?ט מען םע?נ?שין הרגגן‪ .‬ךי ךער פסוק זאגט ;אלין' גאר אויפשפיין‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ך יו;?‪.‬ען ןישהקו לפנינו‪; .‬ועלץ ךיי ייך איבייסול שלאנין‪ .‬ביז‪.‬זיי האבין גייהרגת אייגער פון‬
‫א‪.‬ג‪.‬ךערין פ'יל'פע;טשין‪ .‬ישמעאל וזאט אויך געהךנת מענטשין‪ '.‬רבי עזריה'האטיגיזאגטפון‬
‫‪:‬‬
‫רבי לוי ם ןועגין ‪.‬ישמעאל האט ‪5‬יוא?ט צו יצחקיקום ימיר רעלץ'ג‪:‬ץ אץ'*פעלר‪.‬זעה]א‪1‬נזער‬
‫הלק‪ .‬אונ ישמעאל האט טיט נינוםען א_פי'ילע בויגין טיט פייילץ אוני האט''נישא‪3‬ין געגין‬
‫ך<חק אוג‪,‬ער האט ןיזא?ט‪.‬ער ?זפילט ייך טיט רעם שיפען<אונ' אין אנך‪ ,‬הא'ט*_ער ניראלט‬
‫איז אפייל יאל ?ךעפין‪?:‬הק אונ יאיל אים חךנ?ן ‪ .‬נאר' ‪.‬ער ;אל‪..‬קיענען יאגין יער איו ניט‬
‫שולדינ>‪ .‬ווי ךער פסיק' יאנ‪.‬ט אווי ור ‪;.‬נס "שפילטיזיך ידעו־ וראם ‪:‬וארפט'פונקען פיייעו־‬
‫אוייף‪.‬זיין חבר‪ .‬אזר !אךט אייינער רעם א^ךעךיין אונ‪.‬יער ואגט ח‪ »6‬םצחק אני •י איך שפיל‬
‫טיך ‪!,.‬עלז! םיר או עצחק טיי;ט טען אשפיל פי! פיילין ‪:‬ואךיפץל רבי'"שטעון*'בן יוחאי ואנט‬
‫איך ואג או נןצהק מיעט מען צו נוטען‪ '.‬רעם ראךטימצחק' טיינט' מען' ירושח‪ .‬ווען יצחק‬
‫איו גיבארין גירארי! יענען אלע קנעבט פין אברחם גיווען' פריילאך > חאט ישמעאל גיזאניט‬
‫צו די איר ‪!,‬קט נאךין ראם איר פרייט אייך'איוי טיט לצחק‪ .‬איך בין איבכור' ייעל'איך‬
‫נעטע; ‪:‬ליייי י^קים‪ .‬וועט איר מייגע קנעכט דין‪ '.‬מערי {יי יצחק סי‪ .‬פיון' די אינטווארט‬
‫ראם שרה האט ניע;פעךט צו אךרהם ‪:‬או דער זיתן"פין ךי ךיינפט וועט ניט ירשנןיםיט‬
‫‪:‬‬
‫עיין זימן‪ .‬לעךנען מיראי די האבץ ך ך געקריגט יועןיין לי ירושה‪ '.‬שרה האט גייא^ט'ישמעאל‬
‫וועט ניט_יךשנן טיט שיי! זיון מיט ;צחק‪ .‬צו ראם וענע; ךייטאיפעלע רעריטער‪ .‬נאיר אזר האט‬
‫ח _ ^‬ ‫ק‬ ‫צ‬ ‫שרה?ראנ‪.‬ט‪: .‬עןטעאל וזעט ניט‪1‬ךשנן' פיט מיין ווהן‪ .‬אפילו‪,‬ער ראל ־נ ט ^‬
‫;‬ ‫י‬ ‫ט‬

‫טיט‬
 ‫בראשית‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫‪£‬‬ ‫א‬
‫ייי‬ ‫סדר‬
‫עם בני אפי׳ שאינו יצחק • )ממ( ועם יצחק אעיפ שאינו ב נ י ‪ .‬קיו עם גני)מח( ועם יצחק ‪:‬‬
‫)טז( וירע הדבר מאד בעיני אברהם ‪ .‬התיר )יספיה לנ( ועוצם עיניו מראות ברע«‬
‫ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך ונו׳ א״ר יורן יצחק אכיכ )מט( אלא ביצחק‬
‫ר' עזריה בשם בר חטייה ביית תרין במי שהוא מורת )נ( בב׳ עולמות ‪ .‬איר יורן ביר‬
‫שלום כתיב )הכלים קה( זכרו נפלאותיו אשר עשה םופתיו ומשפטי פיו‪ .‬מופת נתתי‬
‫למי שהוא מוציא מתוך פיו ‪ .‬כל טי שהוא מודה בשני עולמות יקרא לך זרע ‪ .‬וכל מי‬
‫שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע ‪ (p) :‬וישכם אברהם בבקר רקח לחם וחמת‬
‫מים ויתן אל הנר ‪) .‬נא( ביתו של איא וותרנים היו שנא׳ וישכם אברהם בבקר‪ .‬וית;‬
‫אל הגר שכן דרך עבדים שיהיו )נ‪ (3‬ממלאים כדים על שכס• ‪ .‬על שכמה ואת הילד ‪.‬‬
‫)ננ( בן כיו שגים ואת אפרת שם על שכמה ‪ .‬אלא מלמד שהבגיכה בו)שרה( עין רעה!‬
‫וגכגםה בו חמד‪) .‬נד( ואכאביח ‪ .‬חדע לך שכן דכחיב ויכלו המים מן חחםת ‪ .‬שכ‬
‫דרך החולה להיית שותה הרבה ובכל שעה ‪ .‬ותשלך את הילד תחת אחד השיחים •‬
‫איר מאיר שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר ‪ .‬איר אמי החת אהד השיחים‪ .‬ששם‬
‫השיחו‬
‫כהוגה‬ ‫מתנות‬
‫)נא(נית‪ .1‬כלומר ננ׳ נימו וותרנים סיו‪ ) :‬נ נ ( ממלאים כלי‪>,:‬‬ ‫שעל עסקי הנחלה סיס מלגו; )ממ( יעפ יצחק‪ .‬אף ‪06‬‬
‫של עיס יה״ג נילקיפ ‪) :‬ננ( נ; כי׳ו שניס ‪ .‬סירש״י שהד‬ ‫היה נ! אשה אחרח והיה נשר כמי שהוא עכשיו לא היה‬
‫נימיל ‪ p‬י״נ שנה ונשנולל ׳!מק נן 'יל שנה היה ינשעשה‬ ‫יאיי שירש עמי‪) :‬ממ( אלא ביצהר‪ .,‬מקצתי ולא נולי‬
‫אברכם משתה גלול ניוה שנגמל מיצר רע ליצר שוב נדלעיצ‬ ‫להוציא את עפו מכלל ורע ‪) :‬ג( נשג׳ עולמות‪ .‬לאפיקי‬
‫היה )ינמק י״נ שנים ולישמעאל ניו שגיס ‪) :‬גד( ואנאניות‬ ‫עשי שנפר נתמיית המתים שאמר הגם אגני הולן למות ‪:‬‬

‫טיט ‪.‬יצחק רעט‪,‬ער גיט ירישגן אפילו ער ראליט ןיט גיווען"שיין זוהן‪ .‬אז ער'איז מיין״זוהן אוג‬
‫תרזק )ועט געוךם ישןעאל נייט _יךשנן טיט' אים ‪) :‬טן( ו‪.‬יךע‪ '.‬ךי זאך איז זייןןר ‪#‬לעכט‬
‫‪3‬יווען אין ךי אויגין פון אברהם‪,‬ערי זאל ארויס טרייבי; דין זוהן‪:‬שטעאל • ור ךער פסוקי ואנט‬
‫ןןר פאר טאכט וייגע ארףין פון צו זען; ראם שלעכטם‪ .‬אזר האט אברהם פאר טאכט דיגע‬
‫ארנין ‪.‬ער זאל ניטיזעןן די שלעכטס וואם ישפעאיל טוהט ‪ .‬האט גאט'גיואגט צו אברהם ואל‬
‫}יט עלעכט רי; אין דיייגע אויגיייאויף שירה וואם זיא הייסט אתים טרייבי; הגר פיט ישטעאל ‪.‬‬
‫ןיארום ביצחק ‪.‬יכןרא לך זרע )דיינע קינךער וועלין גאר דיי; יצחק(‪' .‬רבי יוד; זאגט עם' שטייט‬
‫ניט ‪.‬יצחק'נאד בןצהק‪ .‬האט רבי עותה גייאגט פו; בר הטייה ס ווענין ב׳ איז צורי‪' .‬דיינע‬
‫‪.‬קינדער רעלין נאר ויין ךי ראם נלויבין אז‪,‬עיס איו דא צורי וועלטין‪ .‬רבי יוד; ברבי שלום‬
‫ןאט גיזאגט דור המלך האט ניזאנט צו ךי יוךין ‪.‬געדיינקט דעע ךאנךער ראם‪.‬ער הט גיטאה;‪.‬‬
‫זייגע ךאגךער אונ ךי םשפטים פון‪.‬זיין טרל‪ .‬וואנךער האב איך גיגעבין צו ךעם וואםירעט‬
‫אתים יי פיון‪.‬ויין םויל אז'עם איז דא צורי וועלטין‪ .‬ךער ראם גלויבט אז‪.‬עסי איזךא צורי‬
‫יועלטין ‪.‬ךער וועט נירופין' ווערין דיין קינך‪ .‬אוני ךער ראם נלויביט ניט אי עם איו ךא יצריי‬
‫יועי^ין רעם‪.,‬ער ניט גידופי; וועדי; דיין' קינד ‪) :‬ין( וישכם'‪' .‬אברהם איז' ארף ניששאנע;‬
‫־‬

‫נאגיץ ‪.‬פךיה אוג האט גינוםען אבררט אוג אלערעךנעם כיייטיל מיט' וואםער אונ האט גיגעבין‬
‫צו'הגיר‪ .‬ךי שטו‪ 3‬םעגטשין פון אברהם זענען גיווע; נו^ע מענטשין‪ ,‬ווי דער פסוק יאגט‬
‫אגןרהם איו אייך גישטאגען פךיה ציו נעבין ראם ברויט טיט ־עסי וואםער ציו הנר אונ או‬
‫אבךןם איז גוט גיווען‪ .‬נעווימ יענע; ייי^ע אלע "שטוב םענטשין גוט }יךען‪ .‬אברהם האט‬
‫ניגעבין ראם ?רויט מיטידעם 'וואםער 'צו הגר‪, '.‬ער ןאט דאם איר'געלייגט'אזיף רעם‬
‫^קםיל‪ .‬ראתם אזוי ןאבין גיטאןן ארע קגעכט אז זיי ןאכין אן גישעפט אקתג ראסער‬
‫ןיאבי; ייי‪3‬י?ראןין ךעם‪.‬קרוגאויף ךעם אקםייל י‪ .‬אוג רעם קינך ןאט ער ארך גיגעבי; 'אייך‬
‫איר ‪.‬אקםיל ‪ '.‬פךעגט דיער סךו־ש! ישמעאל איז דאמיאלםיאלטיניויןען' ייבען אונ צוואנציג‬
‫יאןר‪ .‬צו וואס האט זיא איםיגיטראנץ ארף איר אקפיל! נאר' שרה האטיגיגעבי; אעיןהרע‬
‫אייף ‪:‬שמעאל‪ .‬ןאט‪.,‬ער בעקופע; אהיץ ‪.‬קראנקייט'‪ .‬אונ האט ניט גלקענט גיין‪ .‬האט"זייא‬
‫אים ניטיוט טךאגין‪ .‬אןד וועל ידיר רייך;" אז'‪,‬עס איו איוו גרוע;‪ .‬ראתם רער פפוק ;א;ט‬

‫עס‬
 ‫נג‬
‫בראשית רכה‬ ‫י׳‬ ‫‪ 3‬ר ש‬ ‫א‬
‫ייי‬ ‫פדר‬
‫)נה( השיחו עטה טה״ש ‪) :‬י|־|( וחלך ותשב לה םננד ‪ .‬נאטר כאן ותשב לה םנגד ‪.‬‬
‫ולהלן הוא אומר )במדכר ב( מ‪:‬נד סביב לאהל מועד ‪ .‬הרחק ‪ .‬חכא אח אוסר )נו( הרחק‬
‫כסטחוי קשח ‪ .‬ולחלן את אומר)יהושע נ( אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמת‬
‫במדח ‪ .‬הא למדנו נגד טננר ורחוק מרחוק ‪ .‬איר יצחק כמטחוי קשח שלי טווחים כקשת‬
‫טיל‪ .‬א״ר ברביח כםטחת דברים כלפי מעלה‪ .‬אמרח אחמול אמרח לי הרבה ארבה או!‬
‫זרעך ונו׳ עכשיו חוא )טח( בצםא ‪ .‬הה״ר )מהליס נו( נודי םפרח אחח שיטח דםעחי‬
‫בנאדך ‪ .‬באותה )נז( בעלת נור ‪ .‬כשם שכתוב בספר תלים )שס לט( שטעה תפלתי ה '‬
‫ישועתי האזינה ונו׳‪ .‬אל דמעתה של הנר לא החרשת‪ .‬ואל דמעתי אחה מחריש ‪.‬‬
‫ואיח עיי שהיחח ניורח היחח חביבה ‪ .‬אף אנכי )שם( בי נר אנכי עמך תושב בכל‬
‫אביחי‪) :‬יט( ויקרא םלאך אלחים אל חנר‪) .‬נח( בזכותו של אברחם ‪ .‬באשרחוא שם״‬
‫ביכיח‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫געי *לפיס‪) :‬יי( נעלת גיד‪ .‬זי מ ו ששם אנרםס על ‪;5‬מם ב‬ ‫מי! מולי‪;) :‬ס( השיתי‪ .‬לנרי ‪:) :‬ו( הותק מוחיק ‪ .‬מה למי!‬
‫)נמ(‪1‬גזנית אנוהס ‪ .‬פירש״י דנתינ אללי וקרא מלאן *י‬ ‫אלפים אמה שנן נתינ אןרמוק יהיה ניייכס אלפים אמה הנא‬

‫‪,‬עם איז פאךלענדש ?'יוואך^ך״מאסעדיפון ךעם בייטיל ‪. .‬פארידאם‪ .‬נאי־ ייייל ער י!אט‬
‫זי‬

‫‪3‬יד!אט אהי׳ן'קראגקייט ןאט‪..‬ער פיל ניטרונקען אלעסנוט‪ .‬ןגר ןאט אוועק ג‪.‬יוואך‪8‬ןין דאם־‪,‬‬
‫קינד אוגפעריאייגעם פון די בויטער‪ .‬רבי מאיר ואגט ךי בויטער וואם הייסץ ךחםייםוואק^ן‬ ‫‪#‬‬

‫איין ךער' מדבר‪' .‬אינ שיירו איז ידעו־ בוים וואם חיייםט רוחם ‪ .‬רבי אמי ואנט דארט יעגען‬
‫גיווען אנךעךע בוימער ניט רותם‪ .‬נאר פאר וואםירופט ןןק זךא שיחים‪ '.‬שיחיאיזךער‬
‫טייטש שיטו^םין‪ .‬ךאךט ביי ךיי בוימער וזאנוין די מלאכים' מיט איר גישמו‪,‬עסט ווען זיז*‬
‫‪%‬‬
‫איז'אנטלאפין פון ‪#‬רח‪) :‬יה( ותלך ‪ .‬ן^ר איז גיגאננע! ותשב ‪ rh‬מננך אונ תאט ך ך‬
‫ניזעצטיפון ווייטיןפון לשמעאל‪ .‬ךא שטייט דאם וואךטיםננך‪ .‬אונ דאךט שטייט אויך ראט‬
‫יואךט מננד ‪ .‬מגנד ?בייב לאהל מועד‪ .‬פון ווייטין ארוס רעם אןל ט‪3‬עד ‪ ' .‬ך א שטייט דאם;‬
‫ןואךט וןךחק‪ .‬ווייט‪ .‬הרחיק כסטחוי‪..‬קשת‪! .‬וייט ווי מען‪.‬קען שיםען טיט אפייליפון בוינץ‪.‬‬
‫אוני ךאךט 'ןוטייט אויך'ךעריוואךט 'רחוק‪ .‬ווייט‪ .‬אך רחוק יהיה בינןכם וביניו כאלפי‪.‬ם‬
‫אןה כםךח ‪,'.‬עם ;אל‪.‬זיין ווייט'צווישען אייך אונ‪,‬ךעם ארו; אווי וד '}ע^אםטענע זי וויי‬
‫טוזענו־ איילין‪ .‬לעךנע; ימיר אפ ידעם וואךט ?צןך וואס שטייט ביי ןגר פין ידעם וויאריט‬
‫‪!5‬ננר' וואט שטייט'ביי'רעם אהל מועד‪ .‬אוניךעם דאךט רחוק ו;אם שטייט כייןןר פוןךענן‬
‫ווארט רחוק' וואט שטייט ביי רעם ארון‪ .‬אווי ווי מען איז ;יווע; ךער וךיטעךט פון ארו;‬
‫זוווייי טויעגר איילי;‪ '.‬אזוי איז גיווען הגר ווייט פו; ישמעאל צוויי טוועגד איילי;"‪ .‬רבי ןצחק‬
‫זא;ט‪..‬עס שטייט אין פסוק ןןר איי ביודע; _וו»יט פו; ‪.‬ישמעאל כטטהוי‪.‬קשת‪ .‬ווי םען‪,‬קען אדפ‬
‫שישען צווייי טאןל טיט ‪.‬לעם &ייל פו; בוי‪3‬י;‪ .‬למשלי ביידעם‪,‬עךשטע; שאם איו דערפייל‬
‫גיפאלין ווייט טתענד אייךן‪ .‬פו; ךעם ארט שיםט ^ר וךיטער וךיט טויעגד איילין‪ .‬צו‪.‬ואשען‬
‫איז צוךי טוזענד איילי;‪ .‬טיל‪' .‬אך‪,‬חום שבת ‪ .‬רבי בךכ;ה זאינט הגר האט גיוואךפין ךייד‬
‫ן‪.‬ענען ‪£‬אט‪' '.‬זיא ןאט גייאגט צו' ןאט געכטי; רואסטו י גייאגט צו טיר איך ייעל םעךךין‬
‫דייגע קינךער; אונ איצט דעט ‪.,‬ער שטאךיבי־ן פון'ךאךשט; ווי דור ממלך דואט גיזיאנמ‬
‫נוליספךת'אד‪1‬ח‪ .‬דו ןאםט דערצייילט אין ךיתוךחפו; חגר י;אס ךא ןאטאויף ויךגיטרא;ין‬
‫אנוד‪ .‬אבייטיל וואםער‪ '.‬יוע; זיא ןאט געווייגט פאר דיר האםטו איר גיןןעעךט‪ .‬טוה'‪8‬יימ‬
‫טךעךין אי; דיין בייי^יל‪ .‬אוג יאלםט מיר אייך‪,‬עגפעךין איוי י יד‪,‬עם שטייט"אין טפו־ ך!ןליפ‬
‫דויד האט נייאגט פאר גאט הער'טיי; תפלה‪ .‬אינ‪.‬פאר געט ם־יי גישךייא‪ .‬צו די טךעךין‬
‫פון ןגך ןאסטיו ניט געשוויגע; אוג צו סייגע טךעךין שוךיגםטו‪ .‬טאמער יועסטו ;אני! ‪.‬מייל‬
‫הגר האט ייך עייר גלוועין‪ .‬איי‪.‬ויא גיווען ליב'‪5‬אר דיר‪ .‬אייך בי; אייך אגך אוינ אבעזעסענער‬
‫‪,‬‬
‫אזוי ווי אלע !זיינע •עלטעךין ז )יט( ויקרא‪ .‬אסלאך פי; ןאט האט ‪.‬גירו? ; צו ן ן ר ‪$ .‬ין‬
‫רעם‬
 ‫ננ‬ ‫וירא ‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫י^‬ ‫סדר‬
‫בזכות עצטו ‪ .‬יפה תפלת ההילה לעצטי יותר טבל ‪ .‬באשי הוא שם‪ .‬ארים קפצו‬
‫‪0‬ה*ש לקטינו ‪ .‬אסרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להסית בניך בצמא‪ ,‬את‬
‫מעלה לו באר • איל עכשיו מת הוא צדיק או רשע ‪ .‬אטרו לו צדיק ‪ .‬איל איני ד!‬
‫את האדם אלא בשעתו‪ .‬קיכוי שאי את הנער ויפקח את עיניה ‪ .‬א״ר בנימין הכ‪$‬‬
‫בחזקת סומין עד שהקב״ה מאיר את עיניהם ‪ .‬מן חכא ויפקח אלהים את עיניה ‪.‬‬
‫ותלך ותסלא את החסר‪ .‬הדא אסרה )נט( מחוסרת אמנה היתה ‪) :‬כ( ויהי אלהים את‬
‫יונער ‪ .‬וינדל ‪ .‬ר׳ ישמעאל שאל את ריע איל בשביל ששי משת נחום איש נם זי כיב‬
‫איל‬ ‫שנת ‪ .‬אכים ודקים מיעוטים אתין וגטין ריבוים ‪ .‬הרין את דכתיב הכא מהו‬
‫אילו נאסר ויהי אלהים הנער היה )ס; הדבר קשה אלא את הנער ‪ .‬איל )דבריס צב(‬
‫כי לא דבר רק הוא פכם‪ .‬ואם רק טכס שאין אתם יודעים לדרוש ‪ .‬אלא את הנער ‪.‬‬
‫היא )סא( ותםריו ונםליו ובני ביתו‪ .‬ויתי רובה קשת ‪).‬סב( רבה ומשיותו עטו‪) .‬נ״א י כ ה‬
‫וקשיותו אפו(‪ .‬רבת םתלטד בקשת ‪) .‬סנ( ר״א רבת על כל הטורים בקשת ‪.‬‬
‫וישב‬
‫מת נות כהונה‬
‫שעויס לו ציעש‬ ‫קישי עיסו ואומן לננ! ‪ :‬וקשיות! א מ ו ‪.‬‬ ‫אל אניםס שכיח מ! סשמיס ‪) :‬נש( מתיסרס אימס ‪ .‬פייש״י‬
‫שסיס לס ליקש‬ ‫ולכן פמון ותקת לו אמו אשס מאין מצריס‬ ‫מ ת י נ יהשצא אס שממת שעומס מתיייאה שלא יחן לס עי־ ‪1‬‬
‫ו נ ס על נל יני׳‪.‬‬ ‫ממשפמס אניהס !שוסו ) ס ג ( סיג ל״א‬ ‫<ש( הדני קשה ‪ .‬מפני סמיניס אלא את סגעי פירושו עס‬
‫השירים זולתו ‪%‬‬ ‫ו נ ם י נ ואימן המירם ישינ על נל‬ ‫»נעי ‪) :‬סא( יממייי ני׳ יעל שימרי סחמיייס ינמליס אמי‬
‫על‬ ‫<] ‪ ) :‬ס נ ( י נ ס ‪ .‬מלשון יניס כלומר געי ואעפ״נ קשייתו עמי‬
‫ןעם ןכות פון א‪£‬־הם • אונ‪,‬ער ןאט גייאגט צו איר ןאט האט ;יהעךט ךי שטיםע פון‬
‫?עם ‪.‬קץד רא ןנר איו ךאךטין אונ‪,‬ער מעט‪.‬אים געבין ויאםער ז‪$‬ין ךיי! אייגעגעם' וכות‪ .‬ךי‬
‫הפלה וואט דער ‪.‬קראגקער אדיין בעט פון זי;‪3‬עטוועגין איז' בעםער פון אלע 'תפלות ראם‬
‫ישםעאלאל״יין ן א ט גיבעטין א‪.‬ייבאלראננינומען'ןיוויאךין‪ .‬ייאםטיייגט טען באשר הוא שם‪.‬‬
‫‪'3‬בי סימון זאןט ך מלאכים ןאביי; גיעקריגט אויף ישמעאל די י האבץ גראגיט פאר גאט‬
‫יכונו של עולםיךער טענטשוואם וועט אמאדןל הךננן דייגע‪.‬קיגךער טיטדאךשט‪ .‬ךילםטי‬
‫פוןךיגעט וועגין אויפבךייגגען אברונען וואםער‪ .‬האט ג אט גייאיגט צו די מלאכים ראם'איז‬
‫ז‬

‫^ןטעאל איןיט‪ .‬אצדיק אךער ארשע‪ .‬ןאךין ‪.‬מ טלאכים גלזאגט איצט ‪.‬אייז‪.‬ער אצריק‪.‬‬
‫ןאט ןאט גיואןט אי־ ?שפט אטעגטשין גא‪.‬ר ווי‪,‬ער'איו איצט‪ '.‬באשר הוא שים‪ .‬אווי תי‬
‫ער איז אי צט'ךארטין‪ .‬האט ‪.‬ךיער' '‪3‬לאך ןיןאנט' צו ן;ר 'שטייא' איויף טראגיךעם‪.‬קיגד •‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫ן א ט ג אט ‪.‬גחגקץט אירע אד?ין‪ .‬רביביגיטין זאגיט אלע‪,‬זעגען'איוי ויי בלעדי ביז'גאט מאיכט‬ ‫ד‬

‫ליכטינ זייעךע אויגין‪ .‬יד‪,‬עם איי גיווען ביי' הגר זיא האט גיט גייעהן‪.‬רעם ברוגען בת‬
‫^אט ן א ט ןתןןיןט איךע אויןין‪ .‬ןגריאיי גיגאגגען אינ ןאט א; גיגאםין' אפולעןיבייטיל‬
‫)ןאםער‪ .‬פון ךאנען ועהן סיר אז הןר ןאט ניט ניגלרבט אין ג אט • ויען' זיא ראלט‬
‫ז‬

‫מלויבט אז גאט ‪.,‬קען געבין וואםער אין אלע ארטער‪ ".‬וואלט זיא ניט נעינומע; אפוליען‬
‫‪$‬ייטיל ווא^ער ‪ .‬נאר אביםיל יי לכ( ניתי‪^ .‬איט איז' גריען את סגער מיט ידעם' קיגד גםיט‬
‫ישטעא‪ 6‬אונםער איז גרוים גיוואךין' רבי ישטעאל האט גיפרעגט'ביו'ךבי[עקיבא ת‬
‫אישגם זו צורי אונ צוואנצינ יאהר‪ .‬אונ נחום' ן א ט גייאנטירא‪.‬עם‬ ‫} ‪' 2 u v i‬‬ ‫ט ‪a!p‬‬
‫שטייט‪,‬ךער וו^רט &ך אךער דק איז ורינייגער צו טאיבין‪ .‬אונ דער ווארטיאת ארער״נפ‬
‫ןויז מעןר צו מאכין‪ .‬דער את ראם ד שטייט ‪.‬את הנערי‪ .‬יראם ךעט ‪.‬ער םעהךין‪.‬‬
‫ןזאט ךבי^קי^א ‪.‬ני^פעךט ךער ״את״ מעהרט ןאר ןיט נאר ‪;.‬גר מוו שטיין‪. .‬רען‪.‬עם ראלט‬
‫וידזי אלהים נער‬ ‫‪.‬‬
‫ןריבער' מוז שטיין ויהי אלהיט את'הגער‪'.‬גאט איו גיוועז טיט ידעם יונג‪ .‬נ‪1‬יט'ישמעאל‬
‫ןאט רבי‪:‬שםעאל גי'זא;ט צי רבי״עקי^א עם שטייט אין ^סוק כי לא דבר רק הויאימבם‬
‫ך תורה איז ניט״קיין לייידיגע !אך‪ .‬אונ ארב זיא איו יא לייךיג‪ .‬איז ךאם נאר פון ‪1‬י'יך‪.‬‬
‫ןיייל §יר ןןיי^ט גיט צו דך‪:‬שגן‪ .‬ג א ר ^ ת הגער• טיט ו־עם קיגד‪ .‬מיינט טען"גאט א י ו ; י ן ק‬

‫טיפ‬
 ‫נ ד‬ ‫‪a‬‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫א‬
‫רבו‬ ‫בראשית‬ ‫ייי‬ ‫סדר‬
‫יישב בפרבר פארן ונו׳ איר יצחק זרוק הוטרא לאוירא)סד( ועל עיקריה הוא קאיס‪ .‬כך•‬
‫לפי שכתיב )בראשיש יו( ולח שפחה טצריח ושפה הנר ‪ .‬לפיכך וחקח לו אטו אשד‪.‬‬
‫טארץ מצרים ‪:‬‬
‫פלשה נ ד )א( ויהי בעח חחיא ייאםר אביטלך יפיכל שר צבאי ‪) .‬ע!פלי יו( ברצית‬
‫ה׳ דרכי איש נם אויביו ישלים אתו‪ .‬ר׳ יוחנן אמר וו אשתו‪ .‬שנאי‬
‫)מיכה ז( אויבי איש )א( אנשי ביתו‪ .‬סעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז‬
‫את ראשי‪ .‬יייא אף התיז את ראשה‪ .‬ר׳ שסואל אסר )נ( זה הנחש‪ ,‬תנא ר׳ חלפחא‬
‫איטר חנחש חיח להיט אחר השים‪ .‬יםעשה בנחש אחד שירד םן ההר לבית וםצא‬
‫קערה של שים יאכלה יהקיא בחיכח‪ .‬וראח נחש שבבית ילא חיה יכיל לעטיד לי‪.‬‬
‫ביין שיצא איחי הנחש‪ .‬יצא הנחש של ביח )נ( וםילא איחה עפר‪ .‬ייביל אסר זח‬
‫יציה‪ .‬כניחנ שבעילם אדם נדל עם חבירו ב׳ נ׳ שנים ככרך ‪ .‬יחיא קושר לי אהבה‪.‬‬
‫»וה גדל עם אדם מנערותו עד זקניתו‪ .‬אם מצא )ד( בחוך שבעים היא טפילי)ה( בתיך‬
‫שפונים‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫) ס י ( על שיקוי קאי נ ו פ י ׳ ‪ * .‬י ש רש* נשתוריק ממשם שגקרא א י נ שנאי * נ ם יפית נין וומן וגוי •• )ג( ומילא‬
‫איי‪ !.‬עפו ‪ .‬נ ו י שלא יאנלו שמגס נ ל האיש ה ד שגש‬ ‫ליייו םאייי ללד מעלם חיוו וגישל על האון למקום‬
‫שישי לצו מטם« )א( אנשי בית!‪ .‬ואין נישו אלא אששו הגמש עמו לעורם נעת שהים עליו םיצק מאת ה ׳ !‬
‫) ו ( נסיך שנעים שגם‪ .‬אשיש שהיא סין ימיי‪ {3) :‬נתין‬ ‫»‪. sn‬‬ ‫גמי שוישי חויל נהינם מקימית ‪ ) 1‬נ ( זס‬

‫^^"^נידינע‬ ‫‪9‬יט‬
‫שטוב ‪5‬עננןשץ‪. .‬אלע^ען ןאט ןאט ב^לןקט פון ךינעטןוענין‪. .‬ךןי רו^ח _ק׳‪£‬ת‪; .‬שטןאל‬
‫ןאט ןיניאקםץ אין דין מאךטקייט דין שלעכטס ןאט ניזואקםץ טיט אים‪ .‬אךער אווי' םיינט‬
‫‪9‬ק י^עאל האט וייואק^ן' אץ ךי האירטקיייט ךי שלעכטס פון ךץ טוטער ןאט ניוואקסין‬
‫סיט «גנמ‪ ny».‬איז ךער טייטש ני«ןקןו'ץ'‪..‬ק‪$‬ת האךטקייטי‪ .‬נאך אפשט איז רובח'_קשח‪.‬‬
‫»־ ןמטןיך ‪;4‬לעחןנט שיטען ‪9‬יט ‪8‬יילץ‪} .‬אןז א״פשט איז* רובה י קשת ‪,‬ער'איו ;‪priv‬‬ ‫‪Y‬‬

‫ןעי־ וץיפץ א^ע ןןאס עזי^ק ‪3‬יט שיילץ ‪,.‬ער ןאט״נילערונט ‪.‬אלע^ע; שיםען טיט §יילץ‪.‬‬
‫אונ‪.‬י‪#‬ט?אל איז גיזעסין אין ךער טךןר §ארן‪ .‬רבי יצחק זאנט יואלף איצטעקין אין רעד‬
‫קייך וועט ער פאלץ צי זיין ייאךןרל'‪ .‬אויף ד‪,‬עךד‪ .‬אזר ודיל‪,‬עם שטייט'אץ ^ ם ו ק שרה‬ ‫י‬

‫ןאט ‪.‬ניןאט אדי^ט » ן סזןךןם״זיא ןאט ןיסיי?!ץ ד‪$‬ר‪ .‬תייל ייא אייי גיווען פון טצרלם* •‬
‫ללי^ער ןאט'ךא ‪.‬גיני^ען אעייב פאר איר זוןן אויך פון טצרים ‪:‬‬
‫פדטה נד )א( ויחי‪ .‬אונ ״עם אה ?ירק אץ ‪.‬די ‪,‬יעלכ‪£‬ע ‪(.‬ריט‪ .‬ןאט אביטלך אונ זיין‬
‫^עגעראל ?יכול ‪5‬ייא‪.‬נט'« אבדןם לריאם ורי^ער שטייט(‪ .‬י ‪#‬לםה הםלןז‬
‫ן!אט ‪3‬מאןט }יען ;אט ודל ךיא ווענ' פון אטענטש טאכין דינע ‪8‬י'יגד טיט אים פרידען‪.‬‬
‫ןןעל^ע ‪8‬ייןד‪ .‬רבי יוד^ן זא‪.‬גט דאם איז‪.‬די'‪1‬זייב דיגע‪ .‬ווי‪,‬ךער' פסוק זאגט ליי בייננו‬
‫‪0‬ץ'אטען?ש זעמנ; זיןע שטוב ס^^שין לדי ‪ v$?y‬איז ראם ווייב ראם 'ךא ןאט ‪8‬יי?ט‬
‫‪v‬‬

‫ןעם ‪5‬אן'‪ '.‬אבער‪.‬אז ;אט וןאט ריבי ידעם שאן ןאט דאם וריב אים אייך ליב>\‪ .‬עס ןאט‬
‫י‬

‫‪$‬טאףל ןיט^זפי; אווייב ןאט געם^רת אויף איר ןןאן צום ?ןךךה‪ .‬ןאט דעו־ ע]ררה אים‬
‫‪?.|$‬עדזאקטךעם קאפ‪ .‬אין א^ייט שפעטער ןאט ךך דעו־ שרךה ךערוואנןטיאז דער‪8‬אן'איו‬ ‫ז‬

‫נאי־‪.‬נישט שןלדינ עווען ןאט‪^.‬ער'אפניסאקט ךעם קאפ פץוויייב‪ .‬רבי שמואל זאגט ךןןר‬
‫ז‬

‫‪6‬יץד פץ אטע^זשץ איז‪.‬ךער שלא^ינ‪ .‬טיר ןאבין ןילערונט רבי חלפר‪1‬א ןאט 'ני‪,‬ואנט‬
‫ןער ‪#‬לא}ג ןאטיליבקנאביל‪ 0\ .‬ןאט אטאחל ניטראפץ אישלאננ איז'איראפ'ני‪1‬אננען פץ‬
‫צכאלנ אין א‪#‬טוב ןאט‪.,‬ער גיפונען אין אשיםול‪.‬קנאיביל‪ .‬וזאט ‪.‬ער ‪.‬עגעסץ די קנאכיל אונ‬
‫ןאט" ‪.‬אריץ ניןאןוין ךעם ניףט פץ טייי אץ די שייטול ‪ .‬אץ ך שטוב'האט יץזיגעאדעךעפ‬
‫אשלאןג אונ‪,‬ער האט }ייעהן* יואט רער פךעםדער שלאננ טודזט‪.' .‬ער האט אבער' נאד *ניט‬
‫גיקע^ט ןעלפין‪ .‬ווייל ךעדיפרעףךער שלאננ'אייו ניוויען שטאךקער פאר אים‪ .‬ןאטעו‪/‬גיוואךט‬
‫^יו ןער פךעףךער ^אננ'א'יו'‪.‬אוועק'געאננען פון' ^‪1‬טו'ב‪'.‬ןאט ךער הייטישער 'שלאנני^ן‬
‫גישאטץ‬
 ‫נ ד‬
‫בראשית‬ ‫יייא *י׳״״׳‬ ‫פדר‬
‫שמונים הוא םפילו‪ .‬הוא שדוד אופר )הכליס לה( כל עצפותי תאמרנה ה׳ פי פט‪;,‬‬
‫ט‪1‬יל עני )ו( פחיק פפנו ועני ואביון מנוזלי‪ .‬איר אחא ח( וכי יש מלן נדול םזה ‪.‬‬
‫יאמר שלפה )משלי כה( אם רעב )ח( שונאך האכ ילהו לחם ואם צםא השקהו םים‪.‬‬
‫מלחפה של תורת הפר״א )שס ט( לכו לחפו בלחמי ‪ .‬ופיפיה של תורה הםריא )ישעיה‬
‫גה( הוי כל צםא לכו למים‪ .‬איר ברכיה אויביו )ט( נם אויביו לרבות פזיקי ביתו כנון‬
‫יתושים ופרעושים וזבובים‪ .‬ר׳א ברצות ה׳ דרכי איש זה אברהם שנקרא איש רכתיב‬
‫ביה )ישעיה מו( מארץ מרחק )י( איש עצתי‪ .‬נס אויביו זת אביפלך‪ Q ) :‬ויתי בעת ההיא‬
‫ויאמר אבימלך )יח( ופיכול‪ .‬ר׳ יהודה אמר פיכול שמו‪ .‬רינ אמר פה שכל צבאותיו‬
‫נישקים לי על פיו‪ .‬אלהים עמך ‪ .‬לפי שהיו אויה אומרין אילו היה צדיק לא היה מוליד‪.‬‬
‫אתםהא‪ .‬כיון שהוליד איל אלהים עמך ‪ .‬יאילי היה צדיק לא היה שומע)יכ( לקיל אשתי־‪.‬‬
‫וכיון שנאי לו כל אשר תאמר אליך שרה שפע בקולה‪ .‬א״ל )יג( אלהים עמך‪ .‬ואילו היה‬
‫צדיק לא חיח רוחת את בנו בכורו‪ .‬כיון שראו את מעשיו איל אלהים עמך> בכל אשר‬
‫אתה עושה‪ ,‬ר״א לפי שתרבו מקומות של סדום ופסקו העוברים והשבים )יד( ולא חסר‬
‫פיל רי;‬
‫‪1‬‬ ‫ץ‬
‫כהונה‬ ‫מתנ‪.‬ת‬
‫בנוטתו ונעלתי נגרא כעולם ‪) :‬יא( פיניצ ניפויקץ‬ ‫שמונים‪5 .‬־י׳ יומי! שמש גנםינה גוולם שמוגיס ‪:3‬ס‬
‫פ ה נל כלומר נל הפיות םיו נישקין איתי‪ ) :‬י נ ( לקינ‬ ‫לסין נעבם צווק׳‪ ) :‬ו ( מתוק ממנו‪ .‬מילר הרע החוק‬
‫חפתו• לוחות את נניו‪) :‬ינ( אלהיס עיון‪ .‬גרש"‬ ‫)ו( יני יש נולן ונוי‪ .‬פנוול נשמתו פל א ו ם ‪:‬‬ ‫ממני!‬
‫כיין שראו את מעשיו של ישמעאל פסים ר פ ע ‪) :‬י־( ולא‬ ‫) מ ( שיאו וה יצה״ר שהוא רענ להסעין אופך מורו שינ‬
‫חסר קילורין נ י ׳ ‪ .‬אע״פ שנםמעטי סעינר" והשניה עליו‬ ‫*ורך ומה ו )ש( נס אייניי‪ .‬לרנות ונו׳» )י( איש עצתי‪.‬‬
‫נישאטי; אפולע״שיסול‪.‬ערד ךער בעל ה מ ת ואל ניט נעםאמת וועךין‪ .‬ךכיי ‪-‬יהושעגבן ליל‬
‫ד‪,‬אט ;יואנט ידעו־ פיינד פון אטעגטשין איו רער יצר הרע‪ .‬ךער פירוננ פין ךער יועליט איו‬
‫אי איין מענטש איו ציו‪.‬יאמען טיט'דין חבר אין איין שטאט צוויי ךריי;אהד‪ .‬ןאכין ידי ליה‬
‫‪%‬יגער ךעט"אנךעךין‪ .‬אוני ךער‪;.‬צר הרע אךעוועט ךך' טיט ךעם מענטש צו זאמען פון ךעד‬
‫יונענר ביז צויךער ‪.‬עלטער‪ .‬פוןיךעםםוועני; אפילו צוךבעצינ יאןריאוי צו אכטזךג ;אלד‬
‫‪8‬י‪,‬ער‪..‬קען אים אן ךיייךי; צו אעבירה^ער' ;אל יאים בךייגגען אי; ניהנס רעטזגר דאם טאהין‪.‬‬
‫דאם איז ייאם וץד דזטלך האט ניואנט םיינע אילע'ביינער ואנין רער איי נאך ‪.‬איוי'ייי‬
‫דו ;אט ‪ .‬ראם דו ךעטעסט רעם אךעים שאן פון ךעם ראם איי שטאךקער פון אים אונ רעם‬
‫אךעם טאן ךעטעםטו'פון‪-‬ךעם וואס' וויי אים גול?;‪ .‬ווער איו ךערנילן‪; .‬אנט רבי אחא איז‬
‫דען דא אגרעסערער גולן' פון רעם ‪.‬יצר הרע‪".‬נאך האט שלמה ניזאנט אויב ריין שונא §יו‬
‫הוגגעךיג גיביאים ‪,‬עםין בדויט אוג אויב ;^ר איז ךאךשטיג' גיב אים 'טריגקען וואםער‪ .‬מין‬
‫שוגא טייגט מען רעם ‪;.‬צר הךע‪ .‬גיב אים עסי; ברויט"‪ .‬מייגט טע; ;ןר 'זאללערגען הורה ‪..‬‬
‫ךי תוךהךעךט גירופין בירויט אווי'ווי ךער פסוק יאגט ש_פייוט' אייך פייט סיין ברירט‪ .‬לערוגט‬
‫‪8‬יין תורה‪.‬יגיב‪.‬אים טךינקען וואםער'םיינט מען‪/‬זר^אלילערגען תורה‪ .‬ךי תוךה וועךט‬
‫גירויי; וואםער‪ .‬ךי ךער פיסוק ;אנט אלע ךאישטיגע גייט טךיגקע; ויאםער‪. .‬לעיןען תוךה ‪-‬‬
‫דבי ברכיה ;אגט‪.,‬עם 'ןאט גיקענט'שטיין אויביו'‪ .‬ךינע ?יינד‪'.‬פאר ראם שטייט' נם אויביו‪.‬‬
‫ןייגעיפייגד אוייך‪ .‬וועד גאך‪' .‬דאם' מייגט מען די םייקיםיפון דין ששוב‪'.‬פליג‪.‬ען‪ .‬פלייא‬
‫ביגע;‪ .‬ךער מענטש ךאס גאט האט אים ליב אפילו פליגען ‪3‬ייםין אים גיט י‪ .‬ןאך אפשט איו‬
‫לריצות ה• דרכי י איש‪ .‬רע; נאט ךיל ךי ווענין פון רעם מענטש‪ .‬רעם נזענטש מייינט מען‬
‫אברהם‪..‬עריוועךט נירופי; איש‪ .‬וויךער פסוק זאנט;אט האט ןירופין פוןרייטיןאישעצחר‬
‫רעם מענטש וואס‪..‬ער האט ביי אים ניפיענט אעצה" לווארים ןאט האטניפךענט ביי אברהם‬
‫יצחק !עקב אויב‪,,‬ער זאל בשאפין לי ךעלטו‪ .‬דין שונא האט טיט אים שלום'נימאכט ‪ '.‬דאם‬
‫אייואבייטלךי)ב( ויהי‪ .‬אונ‪.‬עם איז גיוועין אין ךיצייט האט גיזאנטאבימלךאונ זייןיגענעראל‬
‫פיכול‪' .‬רבי‪.‬יהודה';אגט ךער גאמק דיגער אמ גיווען פיכול רבי גחפיה זאנט פיכול איי‬
‫ןיט ^אמען‪ *.‬גאר ךאים איו צורי וועךטער‪^ .‬י ןל‪.‬ויינע אלעיעלנער דזאביןיאים ליב גיהאט אינ‬
‫האכין‬
 ‫בראשית ח ב ט‬ ‫ני‬ ‫וירא פ ר ש ה‬ ‫ר‬ ‫םד‬
‫קילורי! שלו כלום ‪ .‬לפיכך אלהים עםך בכל אשר אתה עושה ‪ .‬והואיל והאלחים עמך‬
‫זעתר‪ .‬השבעה לי באלהים הנה אם תשקוד לי ולניני ולנכדי‪ .‬עד כאן רחמי האב על‬
‫הבן‪ .‬א״ר אבא עד כאן )טו( לאחים השוחפין‪ .‬אריב״ח כתיב )תהלים לח( ואויבי חיים‬
‫עצמו‪ .‬טה שניתן לאברהם )טז( לז׳ דורות ניחן לאביטלך לני‪ ,‬לםח לא נחס אלהים דרך‬
‫ארץ פלשתים‪ .‬שעדיין נכדו קיים ‪ .‬כחסד אשר עשיתי עםך‪ .‬םה חסד עשה לו‪ .‬אלא‬
‫שאיל הנה ארצי לפניך ‪! .‬אעיפ כן )יז( לא קבל עליו‪ Q) :‬והוכיח אברהם את אביםלך‬
‫ו ג י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)פז( לשנעה ח ו ו ת ‪ .‬שנשנננסו לאון ׳שיאל נ ג ר פ ג י‬ ‫ועכשיו‬ ‫אדו עמהס היפ משאו ומת‪1 !:‬מנס נגס אוציותיו‬
‫יי דורית אנוהס יצתק י ע ק נ לוי קהת עמוס משה ומורפ‬ ‫אלהיס‬ ‫לא" נתמעפ אוצרו נשגיל נ ן ראה וכבין נ׳ נרכת‬
‫איימלן לא ענדו ג ' ‪ .‬ודיר יניע' ישונו הגה שהרי נעוד‬ ‫עד ג׳‬ ‫בכל אשר יש צו ‪) :‬מו( ‪ or.fi':‬השיספין‪ .‬פירש'"‬
‫שדור שלישי פיה קייס לא גתס מלהים לרן ארן •פלשתיס ני‬ ‫נא! נ׳‬ ‫דורות ינולין האחי! לעמוד נשוכפזש ולא יותר וכ!‬
‫הקורנס עי״! קיימת ו )יו( לא קנל עליו‪ .‬אנרסש והלן‬ ‫מהן ‪:‬‬ ‫זויות עמדי ישראל נשותפוחן ואח״נ נתרחקו‬

‫םרל‪7‬אבימלך"או‪'7‬פיכל האבי! גיוא;ט' צו אברוןם״גאט"איו טיט‬

‫דיר‪ .‬ווארום אייךער אברהם האט גיהאט ‪.‬קיגךער פלעגין טעןט^ין יאגץירע; א?רקם ראלט‬
‫גיווען אצךיק ראלט‪.‬ערי רע; ניט ניהאט‪.‬קץךער‪ .‬ווי אכךהםיןאט שוין גיחאט'_קץךער אינ‬
‫םע; ן א ט שוי; גי״ואגט או ;אט איז טיט אביהם‪ .‬האט טען ךער ^אך חרטה גירןאט' אונ ‪5‬ען‬
‫ןאטגייאגט אז אברהם ראלט גיווע; אצדיק וואלט‪,‬ער ניט ניפאלנטךץ'ווייב אתים צי ףכייבין‬
‫זיין‪.‬קיגד‪'.‬וך;אט האט גראגיט צואבךהם אלץ ראם שךהוועט ריר ;אני! יאלקטי אייפאלגץ ‪.‬‬
‫האט טע; וךיטער ניזאנט או ג אט איו טיט אברהם‪ .‬ךער גאך האט טע; וךיטער" חרטה גיהאט‬
‫ז‬

‫אונ מען האט'גיזאנט רען אברהם ראלט גיוייען אצךיק יואלט ?גר גיט אוועק גי^טויםץ דין‬
‫עי שט געבארעגעם זוה;‪ .‬ווי'מען ןאטיאיער' גיזעהן אז‪.‬ישמעאל איז אךע!ע‪ .‬האט ^עןגיוואףט‬
‫אז' אברהם איז'גיךעכט‪ .‬האטי אביםלך נעזאגטיציו א^רהס גאט איז נ‪£‬יט ךיר אין אקץ'ראם‬
‫דו טויהסט ‪ .‬גאך אפשט איז ‪ .‬ודיל ךי ?יגף' שטעט פץ סדום וע;ע; וךםט גךוארין אוג עפ‬
‫ןי‬

‫ןאבץ אויפגיהעךט זנו גיי; טעגטשין דוךך רעם'רענ‪ .‬אוג "אברהם האט גיראה^ט גאן;ט פון‬
‫ךעם וויטטעןאךט ‪ .‬האט אברהם ניט י גיהאט טיט ‪.‬וועםען צו האנךלען‪ .‬צו פאיךיגען‪ .‬פון‬
‫ךעםטוועגין האט אים גאר גייט גיפעלט פץ די; רייכקייט‪ .‬ךךיבער^יעףן טיר אז נאט איו טיט‬
‫רירי איי! אלץ ראם דוטוהםט‪_ .‬וריל גאט איז טיט דיר בעטי איך ךיך 'אי^יט ת ;אל^ט ^זרעךין‬
‫ז‬

‫ביי ןאט דו ז אלםט‪.‬ניט זיין' פאלש ניט צו טיר אונ ןיט צו םייןזוהן אונ״ניט צו טייין אייגיקיל‪.‬‬ ‫ז‬

‫אויף !!׳יעזעד האט‪.‬ער ניט ניבעטץ ווארום ביז אוזער איז ךיי רחמנות פץ אטע;?‪1‬ש אויף‬
‫קינךער‪'.‬רבי א^א‪/‬זאנט אז צךיי מענטשין‪,‬זענען שואפים ‪.,‬קענען' ‪.‬זייעךע זיק; אונ ךיערע‬
‫אייגי‪.‬קלאך אייך !יין שותפים אין ךעםיזעלביגען גישעפט‪ .‬ראם איינער פו; אנךערין יןןשת ‪,‬‬
‫אבער וךיטער ןעךט אוייף ךי שויעות‪ .‬ביי' אביםלך זעגיען ארך ךי יורץ טיט די גלווען שואפות‬
‫ביו ךריי דורות‪ .‬ךער נאך האבץ די ךך ךערווייטעךט‪ .‬רבי יי‪5‬י ברבי חניגא ןאט ג־זזצןט‬
‫ןעס'שטייט ‪.‬אין פיסוק מייגע פיינד ‪,‬לעבין אונ״^עןישטאיךק‪ .‬ראם'‪.‬עם אייו ^י?ע?ין ניוואךין‬
‫צו אברןם צום ייבענטין דור ואנךןםיצחק‪.;.‬עקבלוי'‪.‬קןת_עמרם משהו ‪ .‬איז ךאםגיןעבין‬
‫ןיוואךיץ צו אבימלך צום ךתפזעןידור )ןאט אבימלך ךאטאלם ניחאלטין איץטבייךעם ךרי^ען‬
‫דיח ייייל ‪.‬יי^גךע' םעגטשי; ןאבץאיגגער ננלעבט ווארוםיךריןער' ןאט}אט ניט ‪.$‬עפיךט די‬
‫יוךץ ד‪1‬ךך ךעם' לאיגךיפלשתים וריל ]ךערךריטער דור פוןאביםלך חאט גאךגילעבט‪ .‬טיאםעד‬
‫ךעלין די פלשתיםךי נייט לאיין‪.‬ניץ דורך ךייזגר לאנד רעלץ די יויךין‪,‬ניט‪,‬קענען נןלחיןוח חאןטין‬
‫ן!יט ויי ווארום די וועלץיגיט טאךץ ד‪,‬רגגן חךך ית שבו;‪3‬ה ייאס א‪5‬ךהם ן א ט 'גישןאךין «‬
‫אביטאו‪.‬אלי^ז ןאטןיזאנטצו א‪^.‬רןם'אזוייור דער ח^וד וואט אי״ךןאב גיטאןןיםיט דיר‪.‬‬
‫ראם !ןאר אחםך האט אבייםלך ןיטאחן טיט ז!בךחם‪ .‬אביטלך חאט ניזאנט צו א^רןם םיץ‬
‫לאף־ ז‪$‬יז פאר יתר רא דו ורלםט‪.,‬קענ?טו ו ^ ו ^ ק ‪ .‬פון דע^טווענין ן א ט א?רןם נייט נךואלט‬
‫וואוגע‬
 ‫בראשית‬ ‫פרישה וירא נ ד‬
‫סדר‬
‫ונו׳‪ .‬איד יוסי בר חנינא החובחה סביאה לידי אחכה; שנא׳ )משלי ט( הוכח לחכם‬
‫ראחבך‪ .‬היא דעחיח דריב׳ח דאטר כל אהבה שאין עפה חובחח אינה אהבה ‪ .‬אסר דיל‬
‫הוכחה סביאה לידי שלום‪ .‬וחוכיח אברהם אח אביםלך ונוי‪ .‬היא דעתיה דאטר כל שלוע‬
‫שאין עפו תוכחה אינו שלום‪) :‬ד( על אירוח הבאר אשר נזלו עבדי אביטליך‪ .‬ואיזהו‬
‫נזלן‪ .‬בר קפרא אמר ‪ m‬שחוא נוזל ב&דחםיא‪ .‬חיך סח דאת אפר )שופטים ט( וינזלי את כל‬
‫אשר יעבור עליהם בדרך‪ .‬מה דרך בפרהסיא אף גזלן כפרחסיא ‪ .‬רשביי מייחי לה‬
‫סהכא )מלאט‪.‬א( והבאחם נזיל ואח הפסח ואח החולה ‪ no 4‬פסח וחולה פומן בנלוי אך‬
‫גולן כנלוי ‪ .‬ד׳ אבהו בשם ריל אסר לפני ט׳ גנב ולפני עשרה נולן‪ .‬ר׳ תנחוםא בשם‬
‫ר׳ הונא לעולם אינו נזלן עד שיגזלח םידו שנאמר )שמואל ב סג( רנדל אח חחייח סיר‬
‫המצרי ‪) :‬ה( ויאפר אביפלך )יח( לא ידעחי ‪ .‬וגפ אחה לא הגדח לי על ירי מלאך ‪.‬‬
‫ונם אנכי לא שמעתי בלתי היום ‪ .‬רקח אברהם צאן ובקר ויתי לאביםלך ‪ .‬ייאפר אביפלך‬
‫לאברהם מה הנה שבע כבשות‪ ,‬איל הקב״ה אתה נתת שבע כבשות‪ .‬חייך שאני םשהח‬
‫בשמחת‬
‫מתוות כהונה‬
‫‪ #‬ו ו ן לגון ‪"8 :‬נ גילקונו‪) :‬יון( לא י ד ע ת י וגס א ת נ לא סגדו! לי ו »ל ידך ונס א ג נ י ל* ש מ ע ת י ע ל יו׳ »לאו •י‬
‫יו‪#‬־‪,‬נען אויף ‪..‬קיץ אנךער ^ךט ןאר אין נךר! <‪ Q‬והוכיח‪ .‬אכךהט ןאטגישטראפט אביטלך‬
‫יוע^ייי רעם ברונען"וואסער' וןאס טען האט ביי איים ארעק '‪.‬גענומען‪ .‬ךביייוןגי בר חנינא‬
‫‪,‬‬
‫»א‪$‬ט ‪#‬ש־אף בךייגנט צו ליבשאפט‪ .‬ווארום יענער )ועט שרן נאה אםאהל אזר ניט טאדןן י‬
‫^ועיךין ידיי צוךיק נוטע פריינך‪'.‬וויךער §םוק;א‪.‬נט שטךאף ‪%‬עם חכם וועט‪,‬ער ךיך ליבןאביין‪.‬‬
‫‪*3$‬וי ‪ tarp‬ךבי יוסי ביר חנינא‪ .‬ייארום ער ז«ט' אז צוויי טעגטשי; זןאבין ךך ליכ אונ או‬
‫ע‬

‫‪$‬ייגער‪.‬זיעהט פו; ךעם אנךעךין אומךעכט אונ‪,‬ער שטראפט יאים' ניט ‪ .‬איז אסי^ן אז דאם‬
‫אס אפאלשע ליבשא<‪8‬ט‪'.‬ריש לקיש ואינט שטךאף בבייננט צו ^ולום‪ .‬אבךחם ןאט גישטךאפט‬
‫« עביהלך‪. .‬יע^ען״זיי}יןאךין'^!לום‪ .‬אזר' טיינט‪.‬ךיש״לקיש‪ .‬ךארוי^ער זאנט או אךנער‬
‫} י י עזלוט ןזיט דין דו^ר אונ‪,‬ער שטראפט אים' ןיט או‪,‬ער ועחט פון אים אוםךעכט‪ .‬מעט‬
‫‪6‬וןד;ער שלוט נאר ניט ויעךץ‪ .‬אין אקוךצע ןייט וועלץדי ךך' צו‪.‬קךיגען‪):‬די( ‪.‬על‪ .‬א^ןוןם‬
‫האט ‪.‬גישטךאפט אבי^לך רעף; רעם ‪.‬בתניען ראם טען האט ביי אים גיגזלת‪ .‬ווער הייסט‬
‫אגילן‪ .‬ביר _קפךא ;אגט ךער וואס געטט אךעק יוען אלע ‪$‬עהן‪ .‬ווי רער פיסוק זאגט ויגולו‬
‫את ?ל א‪1£‬ר_יעבור עלןןם בךךך‪ .‬ויי' האבץ אוועק ‪.‬גיגופען ביי‪,‬יערער ‪.‬מענטש וואט איייתךך‬
‫ןיגאנ}ען'‪.‬נעבין' די אין‪,‬ןועג‪ .‬אזר ווי אוועג‪.‬זעה; א‪5‬ע‪ .‬אזר האבץ' אלע' גיזעה; ווי די נעסען‬
‫אוועיק‪ .‬ךבי שסעון‪.‬בן יוחאי לערוגט ךאס פון רעם פםוקוןבאתס גזול ואת הפסה ואוזהח^־‪.‬‬
‫איר בךייגגט אגןוץן ;ואם ער איז גי^זלת ניראךין אךער‪.,‬ער איז לאהם גהיגקעךיג( אךער קרא^ק‪.‬‬
‫׳‬

‫אזר ווי ןיאהם אונ קרז^ק זעהן ךאך'אלע ךעפ פעלער • אזר ווע; ‪.,‬ערי איו גיגילת גיוואךץ‬
‫האבין ארךיאלע גיזעהן'‪ .‬ךבי'א?הו ןאט ‪,‬גיזאגט פון ריש לקיש" רעגין אז נאד ביין מענטשיו‬
‫ןאבץ ןיזעהךווי;נר האט די זאך אוועק ‪.‬גיגופען פון ךץ ח^ר‪ .‬הייםט ‪,‬ער א!נכ‪ .‬אוני אויב‬
‫צעהען טעג^שין האבץ ךזעדון ןייםט‪.,‬ער אגולן‪ .‬רבי געחומא דואט"גיואגט פץ רבי הונא ס‬
‫וועגין טען' הייםט אןךעךש ניט אגן‪5 $‬ייךץ'‪.‬ערגעפט ארעק ביי‪.‬יעגעס' פון ‪0‬אגט‪ .‬וויךער‬
‫ןםוק י^ןט^עריהאט אוועק }יגוטעןיךעם שפיו פון ךעם ט?ךיפ הא^ט« <ה‪ . obtf<11‬אכיםלך‬
‫ןאט גייאןט איך ךיים ןיט ןוער‪(.‬נם ןאט ארעק נינממנן ךעס ברוגען ביי דיר‪ .‬אוג דו האםט‬
‫שיר ניט ‪.‬נ;יאנט דוךך א‪2‬ולאך‪.‬פיכל;זאט נמז^ט אונ איך ןאביארך ךט ‪,‬עהעךט‪ .‬נאר הייגט‬
‫ןער איך ךאס‪ .‬אבךהם האט גיניטק שז^םין §קקץ אונ האט נעעבי• צי אבימלך‪ .‬ןאט‬
‫אביסלך גיזאגט צו' אכךהם וואם‪,‬זעגע־‪ ,‬ךיי ך^ען'^זעפםץ‪ .‬ןאט גאט גראגט צי אברןם דו‬
‫י‬
‫ןא?‪1‬ט ‪4‬יגעבי'ן צ ו אביטלך זיןען'שיצפםין‪ .‬איך שווער ‪3‬יי דיין ‪£‬עבין אוי איך ^על וואךטץ‬
‫‪0‬יט דךנע‪.‬קינךעךם ?‪ nrot‬ביז ףבען דורות )דייגע‪,‬ק‪:‬גרער יזעלץ ‪,‬גיט אניין קו^ען איי ארץ‬
‫;‪ ^o|p‬ביז ציוט זי^ע‪«3‬ין' דור>‪ .‬נאךןאט;אט נמא^ט צויאבךןם ידו ןא;!ט ני^עבין צואביט^ד‬
‫זינען‪.‬‬
 ‫בראשית רכח‬ ‫יירא פרשי‪ ,‬נ י‬ ‫ס ך ר‬

‫בשםחת בניך שבעה דורות‪ .‬אתח נתת לו ז׳ כבשות ‪ .‬חייך כנגד בן הם הורנים מבניך‬
‫‪1‬׳ צדיקים ואלו הן חפגי ופגחס ושמשון‪ .‬ושאול וגי בניו‪ .‬אתה נתת לו ז׳ כבשות כננד‬
‫כ; בגיו מתריבין מבגיך ז׳ משכגות‪ .‬ואלו הן‪ .‬אהל מועד וגלגל גוב וגבעון ושילה ובית‬
‫עולםים תרין‪ .‬אתה גתת לו ז׳ כבשות כגגד כן ארוני הוור בשדה פלשתים ז׳ הז־שיש‬
‫ההיר )תהליס טמ( ויתן לשבי עוזו זה ארון ברית‪ .‬וכתיב )שמואל א ו( ויהי ארון ה' בשדי!‬
‫פלשתים ז׳ חדשים ‪ .‬ותפארתו ביד צר אלו בנדי בהונה כםדיא )שמות כח( ועשית בגדי‬
‫קרש לאהרן ונו׳ ולתפארת ‪ (1) :‬ר׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל ביר יצחק בשם ר' אבא למה‬
‫לקו אנשי בית שמש על ידי שהיו מליזין בארון‪ .‬אמר הקביהאילו תרננולתו של אחז•‬
‫םהם אבדה היה מחזר עליה כמה פתהים להביאה‪ .‬ואדוני בשרה פלשתים ז׳ חדשים ואין‬
‫אחם משגיהים בו‪ .‬אם אין אתם משגיהים עליו אני אשניח עליו)חהלים צא( הושיעת לו‬
‫ימינו וזרוע קרשו‪ .‬ההיד )ש״א ו( וישרגה הפרות בדרך‪ .‬מהלכות )יט( בישרות ‪ .‬הפכו‬
‫פניהם כלפי ארון ואמרו שירה‪ .‬והיינו דכתיב )כ( וישרנה אמרו שירה נ א ־ ‪ .‬אי זו שירת‬
‫אמרו‪ .‬רםיא שירת הים אמרו נאמר כאן הלכו הלוך )כא( ונעו ונאמר להלן)שמות פו(‬
‫כ י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫גגולין*‬ ‫)יש( ניפויה נ ד ו ן ישר דראה לננול הארון ה&" » ' ' * )נ(!‪ .‬ושונה נונוריקין פיוס נאס » ) נ א ( יג»י ט'‬
‫‪8‬‬

‫זיןיען'!טעפםיןי^^ר׳שוועד ביי" דיי! לעכין‪ ".‬או~ךי‪.‬פלשיים ןועלי; הךגנן פי! ‪-‬ייי\ע"^חגר‬

‫זיבען צדיקים וופגי פנחס שטשון שאול טיט זיינע דתיי קינדעח ‪ .‬נאךיהאט גאט' •!‪w'ajsjw:‬‬
‫אברהם דו האףט נינעבין ציו אכימלך זי‪%‬ק ^עפיםין‪ .‬ךף‪$‬ער זועלין ךינע‪.‬קינךער 'חרו‪3‬‬
‫‪9‬אכץ ביי דייגע קיגךיער זיב‪:‬ק ם^גות אהל סועד י‪ .‬גאלי‪ .‬גוב‪ .‬גבעון‪ .‬שילה‪.'.‬דעם‪,‬בית‬
‫סקקדש פון ‪#‬לטה‪ '.‬רעם ביתיהסקרש פץ‪#,‬ךא ‪ .‬גאך' ןאט }אט ןיזאגט צואבךהםירוןאנען‬
‫גינעבין צו איכיטלך זיבע; ^ע‪.‬פםי'ן‪ .‬ךריבער' וועט זיין סיץ ארון אין ךי פעלד פלשתים ןיניען‬
‫ז‬

‫חדשים‪ .‬ווי ךער ^םוק זא;ט 'ןאט האטי‪.‬גיגעבין‪.‬זיין‪.‬ש״טאךקייט זאל גי‪8‬א;גען וועדי!‪ .‬לאס‬
‫ז‬

‫נ^יינט §ען ‪.‬רעם ‪$‬רון וואסי^ער איז גישאנגע; }יויאךין צו ךי״גולשרצים‪ .‬אונ ךער ארון איזגץוען‬
‫א‬ ‫ג‬
‫\‪£ 5‬ע‪^ 1‬יויאריז ?י! "די‬ ‫אץ״ךי פעלו־ פוןךי פלשתים ךבען חדשים ‪ .‬דין שייגקייט‬
‫סאנט פוי 'אשונא‪ .‬דאם מיעט טען ת|קלייךער פון כחן' ;רול‪ .‬ווי דער' פםוק זאגט דוואל‪6‬ט‬
‫י‬

‫‪8‬אכין היילעע‪.‬קלייךער צו ידיין' בתךעיר ‪,‬אהרן צו חערךע אוג צי שייגקייט ־ )‪ 0‬ךבי‪.‬ירכית‬

‫ןאט ‪.‬גיואגט רבי שטואל ברבי יצחק' ןאט'‪.‬גמאגט פון רבי אויא ם ‪.‬וועגיי; פאר וואט'ןאט 'לאש‬
‫ןיהרגת ךי טעגטשין פוי בית שמש ‪ .‬ךיילדיא'האבי; 'געלאבט פוןךעם אתי די ןאבין גיזאנט‬
‫צום §רון דו דזאםט דיך אליי! איבער גיכעטין‪ .‬גאט האט ‪.‬גיזא^ט צו ךי יירי! ייע! ביי אייגעש‬
‫ז‬

‫פו; אייך וואלט י פארלאךין גיויאי־ין אהון ווא‪.‬לט‪,‬ער אויך גיגאגגען אין זןטליכע שסובץ״ךא‬
‫ז מ ק ‪ .‬אונ ל‪£‬יץ ארון איו אין ךי פעלד פון פלשתים שויןזיבען"זאדשים אוג!‪.‬עס הארט‪.‬קילנזש‬
‫ןיט‪ .‬די^ט ;אט אויב אייך הארט גי״ט וועט״םייך ךאךין‪ .‬וד 'ךער פסוק ואגט זיין רעכטע‬
‫‪5‬אל‪:‬ט ןאט אים }יןאלפץ אוג ויי; הייליןער אךעם‪ .‬ווי ךער ןסוק ‪.‬זאגט גישךגה ספרות בדי־ך•‬
‫לי קיה זעגע! ‪.‬געאנגען‪.‬נלייך ?!יט‪,‬ךעם רעג‪ .‬די האבין אוסגיקערט' זייער פגים צום ארון אמ‬
‫ןאבין מיאגט שירה‪ .‬ווי" ךער פסוק יאנט וישתה‪ .‬די האבץ גיואגט אישיינעם נעואננ‪ .‬וועלכש‬
‫ז‬
‫‪,,‬‬
‫ןזאבין זיי געזון^יין‪ .‬רבי מאיר זאגט'ראם ךיי יוךין האבי! גיזובנען •}‪ VW‬״י ממען' אליבעד‬
‫גי!אג‪5‬ען ךעט יט‪ .‬ךאס ןאךץ‪!.‬יי ארך ןיווגגען‪ .‬ךא ביי ךי קיר‪ ,‬שטייט הלכו' הליך ונעו‪,‬‬
‫אונ דארט‪.‬ביידעם_ים‪.‬שטייט‪.‬בי גאהגאד‪.‬האביןךי קיה ארך ‪.‬גליאגטיכי ןאה גאה‪. .‬רבייייוחןן‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ןא;ט זיי האבק גיוונ?ען ךעם‪.‬קאפיטול שירו לחי שיר הדש!‪ .‬רבי אליעזר ואגט דיי הא|ין‬
‫גיזויגגען ךעם״קפיטוליהודוילה• קראו בשמו‪ .‬ת רבנן זא;ין ךיי האבץ'גייווגנען ךעם‪.‬קפיטול‬
‫הי'^•ך ועל ד‪$‬ךץ‪ .‬רביץךטיה'יזאט }ייא;ט פון ך ״ שמואל בדבי יץחקם״רעגין די הא‪5‬ץ‬
‫‪$‬יז‪5‬ננעןךתי_ק?י?!לאך ‪ .‬שירו' לה‪ .‬שיר חךש‪ .‬שירוי״לה‪ .‬יכל האךיץ‪ .‬הי מלך יר'גזו‪.‬עםים‪ .‬אליהו‬
‫ןןאט ןילעתנטיזיי הא?י; ניזוןנןען ךי רערטער ‪.‬רוכוי העזטהמזנ^נ־י ברוב חיךךך'המחו״שקח‬

‫ברסטי‬
 ‫ןירא‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫פ ר ש ה נ‬
‫סדר‬
‫בי נאה נאח ‪ .‬רבי יוחנן אפר שירו לה׳ שיר חדש ‪ .‬רבי אליעזר אפר )חהליס‬
‫סה( הודו לה׳ קראו בשפו‪ .‬רבנן אפרי )סס צזו ה׳ פלך חנל הארץ‪ .‬ר׳ ירפיח‬
‫במם ר׳ שפואל ביר יצחק אפר תלת ‪ .‬שירו לחי שיר חרש ‪ .‬שירו לה׳ כל הארץ ‪ ,‬ה'‬
‫מלך ירנזו עפים‪ .‬תני אליהו רופי השטה חחנופפי ברוב חדרך חפחושקת ברקםי זהב‬
‫הפחללה בדביר ארפץ )כב( הפעולפת םבין שני כרובים‪ .‬א״ר שפואל בר נתםן כפה‬
‫עיעה ינע בו בן עפרם עד שליםד שירה ללוים )כנ( ואחם אופרות שירה טאליכם‬
‫)כד( יישר חילכם‪ :‬ה( ויאפר כי את שבע כבשוח ונו׳‪ .‬רבנן ור' יצחק בן הקורה‪ .‬רבנן‬
‫אפרי רועיו של אברהם היו מדיונים עם רועיו של אביםלך‪ .‬רועי אברהם אוםרים לנו‬
‫הבאר‪ .‬ואלו אוםרים לנו הבאר ‪ .‬אפרו להם רועי אברהם כל טי שהםים עולים להשקות‬
‫את צאנו שלו היא הבאר‪ .‬וכיון שראו הפים צאנו של אברהם אבינו טיד עלו ‪ .‬איל‬
‫הקביה אחסיטן לבניך טח את כיון שראו המים את צאנך טיד עלו אף בניך כיון שהבאר‬
‫רואה אוחן מיד יהא עולה ‪ .‬חה״ר )כמדבר כא( אז ישיר ישראל אח חשירח חזאח ונוי‪.‬‬
‫איל ר׳ יצחק בר חקורה )כה( עוד טן אתרח ליח חיא חםירח ‪ .‬בעבור חיחה לי לעדה‬
‫אכ׳כ אלא בעבור חהיה לי לעדח ‪) :‬ך!( ויטע אשל בבאר שבע וגו׳‪ .‬ר׳י ורינ‪ .‬ד‬
‫הודה אסר אשל פרדס‪) .‬מ( שאל טח חשאל חאנים וענבים ורםוגים ‪ ,‬רינ אפר אשל‬
‫פונדק‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לס‪ 0‬מעש סקנ״ס ‪) 1‬כס( עוו מן אחרה ג ז ׳ ‪ .‬עוד ממקימש‬ ‫גע׳ נאיתייס אמס״ע‪ ) :‬כ נ ( םמעולפס כמדרש גוש‬ ‫*‬
‫עלמס אין תשר נלוש וסניא רא״ס דכתינ תהיה לפון עתיר‬ ‫מופיאום נין פני הנרוניפ ‪ :‬ם״ג )כג( ואתפ אומדות שירס‬
‫) נ י ( שאל‪ .‬אשל הוא אותיות פאל ונו אמר אנרספ לאורנים‬ ‫קאלינס ‪ ) t‬נ ו ( י שו תילנס ‪ .‬וישרגס קזריש לשון נ ו נ ם‬

‫^^ר״אךטןי״חםעיולפתי״יהבץ שני ר!?רוךים גת ארון וןאם דו כיןט‬

‫ל^כט״יוואךיי פץ שטייםיוזאלץ‪ .‬זאלםטו ךער הדיי; רעךץ פיט וייין פיל שץנקייט ראם די‬
‫במט ארום נינומען פץ איגווייןיגיאיוג פוןיאויסווייגיג נ‪2‬יט;אלר‪ .‬דו בייט גילויךט ריואריןאין‬
‫'קךןןןי״קדשים אייגטער ךיי צורי כרובים( רבי שסואל ‪3‬ר ןחםן ‪<0‬נט וויי פיל ארבעט הט ם׳§ח‬
‫ןיןאטבריער הט ארסנילערו?ט ךיי לרם יעלען פאר;אט‪ .‬אונ'ךי‪.‬קיה וזאבין אליין גייאנט שירה‬
‫ן»ל ני^טאךקט ייעךץייא״ער בח י‪ 0) :‬רא^ר‪ .‬אכךהם ן א ט ניזאןט צו אביטלך לי י‪.‬י|ע!‬
‫‪1£‬עןוכ!ץ' וילקטו געטען פון סיץ האנט ךאס זאל זיץ' אערות אז ךער ברונען אייו טייגער‪ .‬ךי‬
‫‪$p‬׳ 'אונ‪/‬ךבי יןיחקיייבן חקורה קךיגען ‪ .‬ךי ר^ן זאןין ךי פאן!טי‪5‬ער פץ אןךןם ןאבין‬
‫ןעקךיגט 'טיט ךי פאםטוכער פון אכיכ^ך‪ .‬ךי‪.‬פאםטוכער »;‪ .‬אמ־הם האיץ גיזאןט רער‬
‫^מנקאיזיאו^ןךער• אוגיךי §אףטובער פץ אבי?‪5‬לך ןיאבץ גיו^טךער ברווןען איז איומערער•‬
‫ןאןיין ידי פאסטוכער פץ אברדום'גייאגט צו ךי‪^.‬אסטוכער פק אי;‪.‬מלך‪.'.‬מיר יועלין ניץ טיט‬
‫!אוניערע עזעפםין *'צו ךעם בךוגען‪ '.‬געגץ וועטען ךיי וואםער פי! כרונען רעלין ך ך אייטזייבין‬
‫דינע ^עפןץ; צו ךעם וועט גיהעךין ךע״ר ‪.‬בוץגע‬ ‫;טךינקען‬
‫זעףן ךי'‪£‬ע§םין פץ אביןם ?בינו ךיאבץ זיי זיך ב א ך אויף ‪.‬ניהרבץ‪ .‬וזאט;אט ;יואןטצו‬
‫צ^ךהס דו רענ‪1‬ט זיין אןוי^ן צו דיי;ע‪.‬קעךער‪ .‬אזר' ווי ןיי ךיר איו ‪3‬ייוען ייי די ראםער‬
‫ן^אכץ ךער זעוזן ךיינע שעפ?ין ןאבין' י י ךך באלר אויף ;יהרבי; אזר ייעט זיין ביי דיינע‬
‫‪.‬קעלעי־‪ .‬ווי ךער בתנע; רעט זיי ;אר רער ;עוז;' רעט ‪.‬ער ךאך־ אויף ניץ טיט זןיא‪ .‬ווי ךער‬
‫׳‬

‫ןםוק זא‪.‬גט דאםאלט האבץ ת יוךץ גי‪1‬ונ;ען דאטיגראנג נייאיאייף דיברי^ען• ךביי?הק כן‬
‫ז‬
‫חקורה יא}ט פו; ךעם אךטיפעלט אונו'ניט ךער ךרש^עס ‪#‬טייט נייט ‪!?.‬ס איי גייוחון צו‬
‫י‬
‫«עי־ית‪; .‬אר^סי^טייט״עס‪/‬ייאל דין אןןדות )צו עייגע קי‪3‬ךעח!)‪ 01‬י‪8:‬ע‪ .‬אברהם האט‬
‫ןייפלאןץט אאעל איין באר ? ב ע ‪ .‬וואט ‪.‬כןןץט §ען אאשלקתגען רבי ןחוךח אונךבי גחט;ח‪.‬‬
‫ןדזני ‪.‬יהוךח «ןג'ט אשלי איז אביימ;«ך?וין‪, .‬אז איעער אמ ;יקומק צויאברחם‪ .‬ו;אט אבירים‬
‫« ‪.‬איים גיזאגט וואם &ארלאגגםטו‪§' .‬יי;ץ ורינטרייבץ }!ילגתיטען‪ .‬רעל איך דיר ‪.‬געבץ ‪.‬‬
‫ד?י נח‪.‬שיה זאנט אשל איז ^אךקיך ‪9‬יט‪,‬ע‪9‬ין‪ .‬אז איינער איז‪.‬גיקי^ען צו ‪ 8‬כ י ן ם ‪ .‬ן א ט‬
‫צברקם״אים ןייפךעגט וואס ווילפטו‪,‬עסין'קוכין ?לךשךייין ‪.‬א״ער‪ .‬ךבי^ןףח״ןאט }•‪byff‬‬
‫י‬
‫‪8‬ון י־‪3‬י‪.‬יהודה'ביבי 'היםין ס' ')יעןיןיא^ל מיעט ^ ע ן ^ ד ך ץ )תיןי‪" 0‬אברחם קאט צו‬
‫ואסע]‬
 ‫פ ר ש ה נ‬
‫רכט‬ ‫בראשית‬ ‫נ ה‬
‫י‬ ‫וירא‬
‫םדר‬
‫‪3‬יגדק שאל מה חשאל )כז( עיגילא )כח( קיפר וכני( חמר )‪ 0‬ביעין‪ .‬ר׳ עזריה בשם ר'‬
‫יהודה ב ים אשל סנהדרין המריא )שיא כב( ושאול יושב בנכעח תחת האשל ב ר מ ה ‪.‬‬
‫ע י דעתיה דר׳נ דאםר אשל פונדק אברהם היה מקבל אח העוברים ואח השבי׳ ‪ ,‬וםשהיו‬
‫אוכלין ושוחין אמר לון כריכו והן אוםרין מה ניסור ואסר להון ברוך אל עולם שאכלנו‬
‫משלו‪ .‬הח״ד )נראשיח כא( ויקרא שם כשם ח׳ אל עולם ‪) :‬פ!( וינר אברחם ב א ‪p‬‬
‫פלשתים יםים רבים ‪ ,‬רבים םאוחן שעשה בהברון‪ .‬בהברוי עשה כ׳ה שנה וכאן עשה‬
‫כיו שנים ‪:‬‬
‫פלשה נה )א( ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם‪ .‬כחיב)חהליס ס(‬
‫נתחה ליראיך נם לההניםס ספני קישט סלה ‪ .‬נםיון אחר )א( נםיון וגידוליו‬
‫אדור גידולי;‪ .‬בשביל )כ( לגםותן בעולם בשביל לגדלן בעולם כנם הזה של ספינה‪ .‬וכל‬
‫כך למה טפני קישט בשביל וג( שתתקשט םדת הדין בעולם ‪ .‬שאם יאםר לך אדם‬
‫)‪ (7‬למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר למי שהוא רוצה פעני ולמי שהוא רוצה הוא עושת‬
‫מלך‪ .‬אברהם כשרצה עשאו מלך ‪ ,‬כשרצה עשאו עשיר‪ .‬יבול את להשיבו ולומר לו‬
‫כול את לעשות כסו שעשה אברהם אבינו‪ .‬והוא אוסר מה עשה‪ .‬ואת אומר לו ואברהם‬
‫כ!‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שיותקשמ ‪.‬‬ ‫מ ה הזי‪) :.‬ב( לגשיתן‪ .‬לרומם אוחש נ מ « ) נ (‬ ‫‪.‬אלמה שתילהיאה;לן! )נו( עיגול*נוי‪ .‬לחה! )כ( קושי‪.‬‬
‫שתתאמת שיגיש אמח קשוש ו ) ד ( למי שהוא מלה נו׳ ‪.‬‬ ‫נשי ו )יש( חמי‪ .‬״ן ‪) 1‬ל( ניעין‪ .‬נ!ים « )א( גסיין אחר‬
‫לא לשי הגמול נ׳ אש לשי ילון השש ׳תנין יאי! ימיי! לעינן‬ ‫נסיין מי ‪ .‬להתנוסס דיש לשין גסיין ולשין גדולה יהשריממית‬

‫יאמען נינומען חכמים אינ האט טיט די גילערוגט"תורה‪" i m r r ^ ^"^fTpp^^le/‬‬

‫ןעד^סוק זאןט שאול איו גי;עסין אי; גבעה'•אינטער רעם אשל ;ואם'איו ניוועןיאין רמה‪,‬‬
‫ןוי קו^זט י‪5£‬ה צו דשה גבעה איז אןיונדער שטאט אונ רקח'איויאבזוגדער'שטאט‪ .‬גאר‬
‫איוי ‪.‬סיץט §ען שאול ‪,‬איו‪.‬נ;ועסין אי; גבעה איין ךעם זכות ;ואם'שמואל" איז ךזעפין 'אין‬
‫דמה אוני ןאט געששפט דאס ‪$‬אלק אונ'האט ‪.‬טיט' זייא גילערוגט חורה‪ .‬נאך רבי' נח«ה‬
‫ראם‪,‬ער ו>‪/‬גט א‪#‬ל ‪,‬איי אןאמןעול אלע מענטשין ראם' יעגען פאר ביייגיגאנגען ינעבין‬
‫אביהקס ^זטןב‪ .‬האט‪.‬ייי אברהם אריץ געיטין צו דך אוג האט ‪.‬זך גיגעבין‪/‬עסי]" אוג‬
‫טרי&ןען‪ .‬ווי ויי האבץ אפ נ;נ'עםין אונ‪,‬אפגעטרוגקען‪ .‬ןאט אןןהם צו זיייגיזאגטבענטשט‪.‬‬
‫ןאבין די גיפרקט ראם זאלין מיר יאנץ"‪' .‬ןאט אכןןם צו'די נראנט איר י זא‪$‬ט' ואנין‬
‫גילייבט אר ‪.‬דעו־ נאט פון ךער וועלט ;ואם פיר ןיאבין גיגע^ין פון דיגס‪ .‬ווי וער §םוק‬ ‫ז‬

‫י‪,‬אנ ט'אבךהם ן ט ךאךמ נירופין רעים נא^ען פון גאט ראם‪.,‬ער'איו רער }אט פון ךער ר^לט‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫)מי( דנך‪ .‬אברהם האט ‪?.‬עוואהנט אין ןעם ^אגד פלשך»ים פיליטענ‪ .‬פיל מעהר יוי״עי‬
‫ןאט ״נעוו^ט אין ‪.‬ןכיו;‪ .‬אין ח^רון האט‪.,‬ער ג'יו'ואה‪.‬גט פינך אוג {ירא^ציג';אהר‪ .‬אונ‬
‫אץ ןלשי‪/‬יס ןאט‪.‬ער‪.‬געראהגט י י עקס אוני (נוואןןיג יאןר ‪ :‬י‬
‫‪%‬‬

‫פ ר ש ה נ ה )א(‪.‬גיסי‪ .‬אונ‪,‬עם איו ניווען נאךךי ךייד 'ןהאלןים';קח את אבךחם‪ .‬נקה‬

‫איו ךער טייטש‪,‬ער האט ניפרובט א^רהמע;'‪ '.‬אונ זנר האט נרדם גימאכט‬
‫אברהםען‪ .‬ווי ךער ^םוק ואןט דו האסט גיגעכץ צו דיי טעגטשין 'וואם ןאכין םוךא §אר‬
‫דיר נס לחןגוםם פון רעען ידיין אייבעע; ‪.‬א©־!•‪ .‬וואם נ?יי?'ט' מען גם להתגיםס ‪ .‬איין‬
‫פרובוג‪.‬ג ^אך א‪$‬רובו;ג‪ .‬אוג אגרויםקייט }אך'אגתיסקייט‪ .‬די צו פרובין אויף ‪.‬ךער וועלט‬ ‫‪:‬‬

‫&ונ ‪.‬זייא ;רוים צו טאכץ אויףיךער וןעלט‪ .‬אויר ווי ךער ^אן פון' אשיף ןואסיןןר וועלט‬
‫‪4‬יזען! טייט ‪ .‬אזר ;אל ךיער גאםען ןיןעךט‪.‬וועךין וךיט‪ .‬פאר ראם טוסט גאט אווי‪ .‬ךער‬
‫קרת סךין <ךער ?שפט פו; }אט>;אל אמתי ^ועךין אויף יער רעלט ‪ .‬א ו י ב י א ^ ט ש יוע«‬
‫צו דיר זאןין וועטען' גאט וויל רייך טא?ין עאקט זןר איםיךייך ״‪ .‬וךנטען ‪ "%‬יייל ‪5‬אבט ‪£‬ך‬
‫>וךעם‪ .‬וןע^ען ;ןר ודיל ?אכט ‪,‬ער אים פאר ‪.‬אמלך‪ .‬או ןאט' האט גיראלט ןאט ‪,‬עד‬
‫גיםא?ט אברהם ואל ‪.‬זיין אםלך‪ .‬אי ‪ •\v‬ןאט גיראלט האט ‪,‬ער אים ני‪8‬אכט'רייך‪ .‬אבער‬
‫‪v‬‬

‫‪,‬עם איו אן אםשפט ‪., .‬קע;םטו אים ‪,‬עגפערץ אבו־ןם איו ווע'ך& גיךען' ןןען' זאל אים גתים‬
‫םאכין‪ .‬ח‪,‬קעגיסט ?אןז' אייי ויי אברןם ןאט גיןאו!!‪ .‬וועט מען ביי דיר פרעגין"וי^ס‬
‫תאט‬
 ‫נ ה‬ ‫‪55‬‬ ‫‪2‬‬
‫בראשית‬ ‫י׳ ״‬ ‫סדר‬
‫בן מאת שנה בהולד לו‪ .‬ואחר כל הצער חוח נאסר לו קח נא את בנך את יחידך ולא‬
‫עיכב הרי נתח ליראיך נס לחחנוסם‪) :‬ב( ה׳ צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו‬
‫)מכניס יח(‪ .‬איר יונתן הפשתני הזת כשפשתנו לוקח אינו םקיש עליח בייחר ספני שהיא‬
‫‪6‬וקעח‪ .‬וכשפשחנו יפה הוא מקיש עליה ביוהר למה שהיא משחבחת והולכת‪ :‬כך‬
‫חקב״ה אינו מנסה אח הרשעים למח שאין יבולי; לעמוד דכחיב )ישטיה נז( והרשעים ביס‬
‫נגרש‪ .‬ואת םי םנםח אח הצדיקים שנא׳ ח׳ צדיק יבחן‪) .‬בראשיח לט( ויהי אהר הדברים‬
‫האלח )ה( וחשא אשח אדוניו ונוי‪ .‬ויחי אחר הדברים האלה ונוי‪ .‬אריי היוצר הזה‬
‫כשהיא בודק אח הכבשן שלו‪ .‬אינו בודק את הכלים הםרועעים לטח שאינו סםפיק‬
‫להקיש עליו אהת עד שהוא שוברו‪ .‬ומה הוא בודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא םקיש‬
‫עליו כמה פעמים אינו שוברו‪ .‬כך אין הקביה מנסה אח הרשעים אלא את הצדיקים שנאי‬
‫ה צדיק יבחן‪.‬א״ר אלעזר לבעל הביח שהיח לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה ו ע‬
‫על טי הוא נותן את העיל לא על אותה שכחה יפה‪.‬כך אין הקב׳ח מנסה אלא אח הצדיקים שנא׳‬
‫ה צדיק יבחן‪ .‬ד״א ה׳ צדיק יבהן זה אברהם‪ .‬ויהי אתר הדברים האלה והאלהים נסה‬
‫את אברחם‪) :‬ג( ר׳ אבין פחח )קהלת מ( באשר דבר מלך שלטון וסי יאםר לו םח‬
‫תעשה‪ .‬איר אבין לרב שהיה םצוה לחלטידו יאוטר לו )דברים ט( לא חטה משפט‬
‫)ו( והוא מטה טשפט ‪ .‬לא הכיר פנים והוא טכיר פנים‪ .‬לא חקח שיחר והוא לוקח‬
‫שוחר‬
‫בהונה‬ ‫טתנ ו ת‬
‫‪310‬‬ ‫מ‪:‬סס יוסף בשביל שסיס צדק »)ו( ונוא נושס מש‪6‬ש‪.‬‬ ‫בהקנ״ס‬ ‫אדניו נ ו ׳ ‪ .‬ס!״‬ ‫ללא שונ^ז ) ס ( וסשא אשש‬
‫ם‬ ‫א ט‬
‫^!ךט^דךי^ן‬ ‫?־ *?וק‬
‫י?חק איי גיבאךין גיוואךין‪ .‬אונ נאך רעם צער וואם‪..‬ער האט ';ייןאט האטי' נאט צו איפ‬
‫ןיזא^ט ;עם דיין ‪8‬יי»יגען זוןזן י?קק אוג זייא אים םקך״יב פאר א קךבן‪ .‬אוג \ ר חאט אזוי‬
‫ז‬

‫ןיטאןן‪ .‬ךאס מייןט קען דיו ה'א;‪1‬ט ןיגעכין צו ךייםעגטשין ו״ואסןאבץ מורא §אר "דיר‬
‫א?תבו;נ דו ןא‪1£‬ט די ?וזים שאכין‪ Q):‬ה׳‪ .‬גאט פתבט רעם צדיק אוג רעם רשע אונ‬
‫ןעם וואס ןאטליב ררב' <גילה‪ 1‬ןאט אים}אט פיינטייךבי יונ^ן ואגטךער פלאקסהעגדלער‬
‫או‪,‬ער זעןט די ?לאקס איז ניט גוט קלאפט‪.‬זגריגיטישטא״ק ארך ידעם פלאקסייוריליידי‬
‫נ^אקסוועט « שפאןטי; וועךין‪ .‬אונ אז ךיפילאקס איז'גוט'קלאפט ?ך אויף־איר שטארק‪.‬‬
‫מייל וואם מער םעןיקלאלןט אויף ךעם פלאקם ווערט^ער בעםער• אייי איי ביי נאט י ער‬
‫ר‬
‫ךיל ‪.‬ניט ? י?ע‪ 1‬ד רשעים‪ .‬ירילךי רעלץ'ניט'‪,‬ק'עגען בשטיין ביי די פראבע‪) .‬יי ךער‬
‫ןםוק ןא}ט ךי ךשעים שטוךעמען ווי ךער 'י‪.‬ם‪ .‬וועטען ךען פרובט גאט ‪".‬די ?תקים‪ '.‬ןוי‬
‫ןערפםיק יא?ט ;אט פרייבט רעם צךיק! יוסף האט *ים אייך גאט מפתבט"‪ .‬ייי' רער פסיון‬
‫ן«ג‪.‬ט אונ זגם איו גיויעין נאך ךי ךייר האט אויפניהויבץ ךי ווייב פוןיפוטיפר איךעיייאויגץ צו‬
‫יו^ןש‪.‬זנר זאל טיט איר ?«נה זיין‪ .‬רבי יהוךה ;אגטידער טעפעריראם םאכט די טעפ אז‬
‫‪ag‬־ וויל פךובין לי טעפ וריךן‪.‬רעם קרפעיר קלאפטי״עריניט אויף ךי שלעכטע ט ע פ ‪ ' .‬ר א ת ם‬
‫אז‪,‬ער רעט איין קלאפ נעי\ן רעלין די צו'בראכין'וועתן‪ .‬נאי• יער קלאפט אויף רי טעפ‬
‫ןןאס‪,‬ער ךיים אז ייי זעגען שטאךק אז ‪,‬ער וועט אפילו קלאפין אויף‪/‬זייייפל מאחל )ועלץ‬
‫ןיי ארך גיט צו בךאכין וןעךין‪'.‬איוי פהבטיגיט^אט ךייו־שי׳נים ;ארית ציתקי״ם! ויי^דער‬
‫ןםוק זא?ט גאט ?ריבט רעם צךיק‪ .‬רבי'אל;ןור \א}ט יראם איו גלייך צו אבעל הבית ראם‬
‫‪1‬‬
‫ן א ט צוייי קיח אייגע אןיזוגטע אונ‪.‬אייגע'אשנואכע ‪ .‬אויף וויעלכע לייגט ז‪$‬ר רעם יאך‬
‫^עייים אייף ך־ ןייו^ע קוה‪".‬אזוי?רובט ניט גאט ‪.‬לעם ך^וע גאיר ךעם ןיתק‪'.‬וויךערפסוק‬
‫זןצנט נאט ?חבט רעם צדיק‪ .‬ךאס אייו אברהם‪ .‬ווי רער פסוק יאגט אוניןנם אייו גיוועןינאך‬
‫ךי רייר האט גאט ני^ריבט אכךהם‪) :‬גי( ךבי ^בין' האטי אנגיהוייכין ךיי'פרשה טיט רעם‬
‫‪$‬םוק ךי ךייד פץ מלך איז אגרועלטיגקייט אונ רער ךעט זאגין' צו אים יראם'טיוהםטי‪' .‬ךבי‬
‫ט‬
‫אבין ו‪8 ^5‬ייי ייי אךכי וואם' לעתנט םיט ‪1‬יק* יולמיד ת זאלםט ניט פאלש פםקגן‪ .‬אינ‬
‫^‪ 11‬א^יין פסקת פאלש‪, .‬ער לערינטיקיט זיין ‪!3‬לטיר אז צורו טענטשין קוטען צו" איים האבץ‬
‫ארץ‬
 ‫נ ה‬
‫בראשית רל‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫רא‬
‫יי‬ ‫םדר‬
‫שוחד‪ .‬לא הלוה ברביח והוא מלוה ברבית‪ .‬כך אמרי ישראללפני הקכיה רבוןהעילםים‬
‫הכתבת כתורתך )ויקרא ‪,‬יט( לא תקום ולא הטור ואת נוקם ונוטר שנאי )נחום א(‬
‫נוקם ה׳ יבעל הכה נוקם הוא לצריו ונוטר לאויביו‪ .‬איל הקב״ה אני כתבתי כתורה לא‬
‫תקים ולא תטור את בני עמך אבל נוקם ונוטר אני לעוברי כוכבים וטזלות )במדבר צא(‬
‫נקים נקמת בני ישראל ונו׳‪.‬כתיכ )דברים ה ל א תנסו א ת ה ‪ .‬והאלהים נםה את אביהם ‪:‬‬
‫ןךי( אחד הדברים האלה‪ .‬אחר הרהורי רכר־ם שהיו שם ‪ .‬מי הרהי אברהם הרהר ואמר‬
‫שמחתי ושימחתי את הכל ולא הפרשתי להקכ״ה לא פר אחד ולא איל א׳‪ .‬איל חקביה‬
‫עימ שנא׳ לך שתקריב לי את בנך ולא תעכב‪ .‬עיר דר׳ אלעזר )ז( דאםר ‪ .‬אלתים‬
‫והאלה־ם ‪ .‬הוא ובית דינו‪ .‬מהיש אמרו אברהם זת שמח ושימח את הכל ולא הפריש‬
‫להקביה לא פר אהד ולא איל אחד‪ .‬איל הקביה עיט )ח( שנאבד לו שיקריב את בנו‬
‫ולא יעכב‪ .‬יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה‪ .‬זה אומר אני הביב ממך שנמלתי‬
‫לי׳נ שנה‪ .‬ווה אומר אני חביב ממך שנטלתי לח׳ יםים ‪ .‬איל ישמעאל אני חביב ממך‬
‫למה שהיה סיפק בירי למחות ולא מהיתי ‪ .‬באותה שעת אמר יצחק הלואי היה נגלת‬
‫ע י י‬
‫כ הונ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫וניס ד נ ו ‪) :‬נו( שנאי ל ו ‪ .‬ננו•! נמול‪ :‬כמלנר נ ע ו סרני‪8‬‬ ‫כעצמו ‪ :‬זלי אסיי נח‪ ''!•.‬ו )‪ (1‬לאמי אלכיש נו׳ ‪ .‬כלומר‬
‫כמו‬ ‫ככתונ סיס 'כול לומי אלסיש נכס ואמי וכאלכיס נהס ט א‬

‫אךי; תורה אינ איינעם‪.‬קען‪,‬ער אונ ךער אנדעךער איז פון אים פךעםד‪ .‬יאל"ער ייך ניט‬
‫בעקענע; איצט טיט רעם בענןענטין‪ .‬אינ ךער' ‪.‬רבי אליי; ‪.‬בעקעניט ךיך יא טיט אים‪. .‬ער‬
‫לערונט טיט דין י‪£‬לטיד‪,‬ער זאל'ניט געמען שוחד‪ ',‬אונ‪.,‬ער אליין נעטט ;א שוחר‪. .‬ער לעיוינט‬
‫טיט יזיין תלמיד עריזאל ניט נעטען פךאצעגט‪ .‬אוג ער אליין נעמט' פךאצעגט‪. .‬אווי'האבי;‬
‫ך יומן גיזאןט צו נאט ךבונו' של ועולם ית האכט געשךיבען' אין ךיי תוךה דו זאלסט ניט‬
‫}עטען ‪£‬נ קטה אונ זאלםט ניט האלטין א^יינךשאפט אי; חאךצין‪ .‬אונ דו נעמסט ;א״אנקםח‬ ‫ז‬

‫אונ האסט אפיינדשאיפיט אין האך״צין ‪ .‬ווי ךער יפסוק זאנט' נוקם ה׳ ^נאט נעטט אנקטהו‪.‬‬
‫ובעל חמה לער איו מייט כעם(‪ .‬ירעד תןךץ איו גאט נעםט אננןםוז פון דינע' פייןד אונ ער‬
‫ןזאלט ךי פיינךשאפט אין קאךצי; צו זיינע פיינד‪ .‬האט גאט גיואגט איך האבי געשריבען‬
‫אין ךער תורה זאלסט ניט נעםען אנקסה אונ ייאלםט ניט סאלטין אפיינדשאפט אין סארצין‬
‫צו די טענטשין פו; ידיין פאלק‪ .‬אבער דו מע^םטנעמען אנקטר! פו; ט מ ן ‪ .‬ךיער פסוק יאגט‬
‫ז‬

‫איר ואלטיגיט שתבין גאט‪ '.‬אבער גאט האטי גיפריבט אבךהם״ן ‪) :‬ד( אחר‪ .‬נאך ךי תיו־‪.‬‬
‫;אך וועלכע מיד• נאך ךיטראכטוגג ראם ךאךטיאיז' גיווען‪ .‬רער האט גיטראכט‪ .‬א^רהם‬
‫האט גיטראכט אונ האט ניואגט ‪.-‬איך האב טיך ניפךייט מיט' מיין ווה; אוינ האב ניטאכט‬
‫אגדעךע טענטשין זאלין ךך פךייען אונ צו נאט האב איך ניט ‪.‬מקריב ניוועז״קיי^קרבן‪ .‬ניט‬
‫ז‬

‫אאקס ניט אשעפם‪ .‬האט נאט ניואנט צו אבךהם איך האב מ ר נינעבין דיי; יוק ;צחק‬
‫אויף ךעם תנאיי אז טיר וועלין ךיריזאגין ואיך אונ טיי; ביתךין( זאלסט מקריב דין 'דייו‬
‫וזח; פאר אקךב‪ ;:‬צו םיר ואלםטו ניט אויפהאלטין נאר זאלםט אים באלו־ מקיךיב ויין‪ .‬נאך‬ ‫ז‬

‫רבי אלןןזר וו'אם ער זאנט לפרשה נא( רא עם שטייט !היי! טיט אוא־־ו' םיינ״ט טען נ אט אונ‬
‫ז‬ ‫י‬

‫זיין בי־ךין או רא שטייט ניט אלהים נאר והאלהים‪ .‬םיינט מע; אויך ;אט'‪.‬טיט ויין ביתד?«‬
‫ן^ךעךע זאגי; ךי טילאכים חאביין גיואנט פארי נאט אברהם חאט ךך ניפךייט טיט זיין זוחן‪.‬‬
‫אוג האט פךיילא־ גיטאכט אלע טענטשין אונ צו דיר האט ‪.‬ער ניט _פקתב ןיךען אפילו יגיש‬
‫איין אקם'אונ ניט איין שעפם‪ .‬האטי גאט גייאגט צו ךי מלאכים‪ .‬אז טיר ייעליןיזאגין צו‬
‫א^ךהםיער ואלי‪.‬מקריב רי; יפאר אקךבן דין ווהן‪ .‬וועט‪.,‬ער ניט אויפהאלטין ‪'.‬נאר זןרוועט‬
‫אים באוד מקריב זיין‪ .‬אנדעךע זאיגין יצחק טיט ישמעאל האבץ געקרייגט‪, .‬ישמעאל ןזאט‬
‫*ייאימ 'איך בי; ביי גאט'לי‪'3‬ער ווי דו‪ '.‬מיך האט י מען געםלת צו ךךייןנעקן'יאחר ‪.‬אינ‬
‫^ןייק קאט נייאו‪.‬ט איך בין כיי נאט לי^ער ווי דו?טיך ר^אט'‪^'j?1J.‬עט^־ז' צו אכט טענ‬
‫ויאם‬
 ‫נ ח‬ ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫ע ז ד ‪,‬‬
‫י‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫עלי הקב״ה ואוסר לי שאחתך אחד מאיברי ולא אעכב‪ .‬סיד והאייהים נסה את אברהם‪.‬‬
‫)ניא( איל ישמעאל אני חביב ממך שנטלתי ליינ שנה אבל אהה נמלת בקטנךואי אפשר‬
‫למהות ‪ .‬איל יצחק כל פה שהלוית להקב״ה נ׳ טיפים דם הם איא הריני עכשיו בן ליי‬
‫שנה אילו מבקש לי חקב״חלחשחט איני מעכב‪ .‬אפר הקביה )ט( הרי השעה מיד והאלהים‬
‫נסת את אברהם‪) :‬ה( במה אקדם ה אכף לאלהי פרים )מיכה ו ‪ .‬ר׳ יהושע דסכנין‬
‫בשם ר׳ לוי אפר אעיפ שהדברים אטורין במישע פלך מואב שעשה מעשה והעלה את‬
‫בנו לעולה‪ .‬אבל אינו פרבר אלא ביצחק שנאמר במה אקדם ה' אכף לאלהי טרום ונו׳‬
‫הירצה ה׳ באלפי אילים ברבבות נחלי שטן האת! בכורי פשעי פרי בטני הטאת נפשי ־‬
‫ביצחק אעיפ שלא נעשה מעשה קבלו כנומר מעשה‪ .‬ובמישע לא נתקבל לפניו‪ .‬והאלהים‬
‫נסה את אברהם ריהינ אומר גדלו כנס הוה של ספינה‪ .‬ריע אומר )י‪ (.‬נפה אותו בודאי‬
‫שלא יהיו אוםרין הםםו ערבבו ולא היה יודע מה לעשות ‪) :‬ן( ויאםר תנני‪ .‬אריביק בשני‬
‫מקיפות‬
‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אביהם דשמ יל ננסיון שהיי יצחק לא יעננ ‪) :‬י( גסס אית!‬ ‫טמיש לישות‬ ‫היי תשתה ‪.‬‬ ‫)ט(‬ ‫במו ;משה אלם ט׳ ו‬
‫רואם איך בין״נירען אין אסוינה(‪ .‬האט ישמעאל נעואגט איך בין ל;בער ‪.‬ביי גאט ודי דו‪.‬‬
‫)יוארו‪ •,‬איך האב גינןענט םיך ‪.‬וועךין )ניט לאזין> אונ האב ניט ןיוועךט(‪ .‬ןאט ןצחק גיזאגט‬
‫הלנאי וואלט גאט גיזעהן גיוואךי; צו סיר אונ ואל ן‪1‬יר זאןין איך ואל אפשנייךי;' אנלידפו;‬
‫©ייגע גליךער וואלט אייך דאם גיטאה;‪ .‬האט באלד גאט ניפרובט אבךהפעין‪ .‬אנךעךיע ואנין‬
‫איוי ןאט ‪:‬שמעאיל גיואגט צו ןצחק איך בין ביי נאט ליבער ווי דו י‪ .‬מיך האט)טען ?‪.‬עמלת‬
‫צו ךךיי‪.‬צעהן';אהר‪ .‬אבער ךיך האט מען ‪.‬ג‪.‬עס‪.‬לת רען דו ביוט ‪.‬קליין גיווען אוג דו ןאסט‬
‫ניטינןקענט וועךין‪ .‬האט ;צחק גיואנט צו‪,‬ישמעאל ראם רויןאםט גיבאךגט צו גאט איז‬
‫ר א ך נאד' ך ר י י טראפין בלוט‪ '.‬איך בי; איצט אלט זיבען אונ ךביי־םיג יאהר' רע; נאט זאל‬
‫פארלאנגע; פון ימיר איך ואל מיך שעבטי; פאר אקךן;‪ .‬וואלט א י ך ךאס נייטאה;‪ .‬האט ;אט‬
‫ןייאןטאיצט איו ךי צייט‪ .‬האט באיר גאט ניפרובט אבךהםען אוג האט גיואגט נעם דיי;‬
‫זוןן י יצחק' אונ ויי אים‪.‬מקריב פאר ‪.‬אקר^ן )ךךיבער י איו רעבט ראם נאט האט ניפרובט נאר‬
‫אבךהטיע;‪ .‬רארום ‪.‬יצחק'‪.‬איז שוי; גיריע; פאךטיג צו ךער'עקדה>ג )ה( במה‪'.‬ךע'ר}ביא‬
‫זאינט פיט ראם ;אל 'איך קיפע; פאר גאט‪ .‬י איך יאל ימיך 'איינביינין פאר גאט ‪ .‬גאך ךי‬
‫גרוייםקייט פון נאט איז איינביינונג גאר ניט ‪ .‬איך ;אל ‪.‬י‪-‬ךיינגען כןיבגות פאר ;אט ‪ .‬ךיל רען‬
‫נאט'די טוזענךער שעפםין ראיס מען וועט וןאר איםישעכטץ‪ .‬ארעד ךי צעןן טווענדער‬
‫טייכין בוימאייל‪ .‬אויב'איך ואל נעביו ‪.‬אקךבן מיין‪,‬ערשטנעבאךענעם זוהן! ‪8‬אר ‪5‬יי;ע ייגד‬
‫ראם א י ך האב געטאה; נעךין‪ .‬איך זאל נעבין טיינע' איבעךינע קינךער'‪,‬אקךבן פאי־עיינע‬
‫יעד ר א ם איך האב גיטאהן אימגעךי;‪ .‬ךאם ךיל אויך גיטיגאט‪ '.‬רבי ;הושע פון סכךן‬
‫ן א ט גי;אגט פו; רבי לך ם וועגין אפילו ךיא פסוקים שמחןםין פון מישע רער מ‪£‬ך פון‬
‫מואב ראפ‪.,‬ער האט פקךיב גיויען'ויין ווה; פאר אקרב;' אינ האט איט פארבךעניט‪ .‬פון‬
‫ךעסטווענין 'שק‪.‬עסט ךער פסוק פון יצחק" ארך‪ .‬אפילו ;צחק איז ניט עיטאכטיין ;יווארין‪.‬‬
‫פוןיךעםטוועגיין האט דאס ;אט אננינוטען נלייך ויי' מען וואלט אים ; א מקריב ;יייען‪ .‬אונ‬
‫מישע ראם ‪,‬ער ןאט אין אמת מקריב גרוע; זיין זוק איז ראם פאר גאט גיט זןן גינוסען‬
‫גיוואךין• והאלהים גסה את ‪.‬אברהם'‪ .‬ךבי יוסי הגלילי;איגט }אט ןאטגרוים גימאכט אברהטען‪.‬‬
‫אווי ווי ךיי פאן ראם אויףיאשיף ךעךט ןיועהן וךייט‪ .‬אזר איו' גיהעךט גיוואךין ודיט‬
‫ויער נאמען פון אברהם‪ .‬רבי עקיבא זאגט גאט ןאט אים גיפחבט אוג האט אים אוינ^ייעצט‬
‫אצייט רען‪,‬ער ;אל נעמען זיין ווה; ;צחק‪ .‬מען זאל ניט ואני;' נאט ןאט אים ניאיילט איז‬
‫‪.,‬עד פארקישט ניוואךין אונ האט 'ניט' ניוואםט וואס‪,‬ער טוהט ‪ .‬ךךיבער האט ןןד נינוקען‬
‫יצחק צום שעכםין‪) :‬ן( ויאמר ן‪;:‬י ‪ .‬אברהם האט ני;אגט אייך בין' אנןיבךייט צו טאןן ראם‬
‫ת רעםט }!יריהייםי;‪ .‬רבי‪.‬יהושע ‪ ';?.‬גןךהה ואנט איין צורי ארטער וזאט טשה ךך ‪8‬אר‬
‫נלייכט‬
 ‫בראשית רדא‬ ‫יירא פ ר ש ה י ה‬ ‫סדר‬
‫סקוםות דיםה ששה עצמי לאברהם‪ .‬איל הקכ״ה )מפלי כה(‪.‬אל חחהרר לפני מלך ובםקום‬
‫גדולים אל תעמוד ‪ .‬אברהם אמר הנני‪ .‬הנני לכהונה הנני למלכות וכה לכהונה *וזבה‬
‫למלכוח‪ .‬זכה לכהונה )תהליס קי( נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם‪ .‬למלכות )בראשית‬
‫» ( נשיא אלהים אתה‪ .‬משה אמר ה נ נ י ‪ .‬הנני לכהונה הנני למלכות ‪ .‬איל הסביר‪,‬‬
‫‪ ( W‬אל תקרב הלום ‪ .‬אין קיב אלא כהונה הםריא )נמדבר א( והזר הקרב יוסח ‪.‬‬
‫יאין הלום אלא מלכות‪,‬המריא )שמואל ב ז( כי הביאותני עד הליס ‪ (T) :‬ויאמר קח נא‬
‫את בנך וני ‪ .‬איל )יא( בבקשה מסך קת נא את בנך ‪ .‬איל תרץ בנין איה ל י ‪ .‬אי זה‬
‫‪ . ]3‬א ר את יחידך‪ .‬איל זה יחיד לאסו וזה יחיד לאסו‪ .‬א״ל אשר אהבת ‪ .‬א״ל)יב( אית‬
‫תחומי‪ ,‬כםעיא ‪ .‬איל אח יצחק‪ .‬ולסח לא נלח לו סיד כדי לחבבו בעיניו וליחן לו שכר‬
‫על ו‪:‬ל דבור ודבור‪ .‬חיא דעחיה דר׳ יוחנן דאיר יוחנן לך לך זו אפרכיהשלך‪-‬וטםולדחך‬
‫וו שכעחך‪ .‬מביח אביך זו כיח אביך‪ .‬אל הארץ אשר אראך‪ .‬ולמח לא נלה לו מיד כדי‬
‫רחררדל‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫; • נ ( אית חי־ימ־ו נ מ פ י א ‪ .‬שניסס יי־א׳ חלצי סס י־ניהס‬ ‫*ייאי ‪< .‬ורש׳י נש! לו א ן נ ד לגסיסי אס ייךס אש לאי ו‬
‫‪r‬‬
‫אסיניס לפגי ‪•) 1‬נ( סוראס סיפפ ייצא מלשנס נ נ י ס פסיתה‬ ‫מייו • <א פידיפו נפקיס סיס לשין נקבה ‪:‬‬ ‫‪} /‬‬
‫א‬ ‫א ט‬ ‫צ י‬ ‫ט‬ ‫יי‬
‫‪ .‬ןןאט *אט"}יזא?פ'־«‬ ‫"^?*?ט''הןי"ךי‬ ‫•?י ?‬ ‫?^ ?‬
‫‪1‬‬
‫טיסה זאלקט ךיך ניט שיין ?אכין פאר'אמלך אונ ואלסט 'ניט שטיין איין־ רעם' ארט רא‬
‫ךויםע לייט שטליען ‪ .‬זאלכט ךיך ניט נילייכיןצו אברהם‪'.‬אברהם ךאט ניואנט הנני‪ .‬איך‬
‫‪4‬ין ^ענןרייט צו ?י‪.‬ונה'אונ ?ין אנןייבך״ט צו מלוכה‪ .‬האט* ער יוכח ניךען צו כהוגה‬ ‫י‬

‫אונ האט זוכה ניווען צו ?לובף‪ .‬ער האט זוכה ניווע; צו ?הוןךז‪' .‬ווי דעי־ פסוק זאנט נאט‬
‫י‬

‫ןאט ןי?ייוארין אונ ייעט ניט חך^וז האבי! דו וועםט דין אבה; אויף אייבינ*‪ .‬אונ‪/‬ער ןאט‬
‫זוכה ניייען צו ףלוכה ווי ךי קינךער פון חת ןאבין }ייאנט צו אכךןם דו ?יוט ביי אונו‬
‫‪,‬‬
‫אנאטליכער }?זיא‪ .‬טי^ה האט יארך נייאנט ןננ '• איך יכין אנניבךיייט צו כהנה "אונ בין‬
‫*!‪.‬נניבךייט צו סלוכה‪ .‬האט ;אט ניואגטיצו ט^וה אל ‪1‬־צקרב הלום‪^ .‬אלסט״נ־ט נינענק‪.‬‬
‫ער ;אל ניט נינענען צו ךי ?הנה‪ .‬ווי ךער ןםוק ואנט והיר' דוקרב‬ ‫*‪IW‬‬
‫ייטח‪ .‬או א§ךע?‪.‬ךער <ןיט‪.‬קיין בה!( וועט ןינענעןיצום טזבח ךעט ‪.‬עריש־טארבי;‪ .‬הלום‬
‫טייןט מען ךי ?לוכה‪ .‬ווי ךודךמלך האט נראנט דו האסט מין; געבריינגט‪.‬עד הלום!" בז‬
‫*י ייי! «^ל‪1‬־‪ -‬האט ;אט ניוא^טיטישה וועטניטיךק אבה!'אונ'ניטיאמלך? ש ‪.‬ויאמר‪ .‬נאט‬
‫ן א ט גייא?ט צו אכךןם איך בעט ךיך נעם דיין ווהן‪' .‬ןאט א^רהם' נ;יאנט איך האב צורי‬ ‫י‬

‫לן!‪.‬י?חק אונ‪?:‬ם‪.‬עאל‪ .‬ייעילכין ייהן יאל איך נעםען‪ .‬האט ;יאט מואנטידיי! איעצעיינעם‪.‬‬
‫האט אכךהם נייאןט רער את אאיי'נצ‪.‬על}ער גיי דין םוטעראונדער איז אאיינצ׳גלנער כיי‬
‫זיי! םו^ער‪ .‬האט ;אט ניזאנט רעם קיניד וואס דו האםט ל י ב \ ה א ט ' אברהם'גייאנט איו‬
‫י ק לא »??‪65‬יילו^נ אק ךי }יחןריט‪* .‬ז די זע;ען בייךע' ני^אךי; פו; מירי האב איךיביידע‬
‫ןלייך ליב‪ .‬האט ;אט ךזאןט זאלקט נע^ען דיין זוהן' לצחק‪ .‬פאריוואס האט נאט באלד‬
‫ןיט נייא;ט ‪.‬ער ;אל נעטען ‪:‬ןיחקן‪.' .‬יצחק ;אל רער וריר'ליבער ווערין ביי יאים‪ .‬י נאך האט‬
‫ןאט ;יייאןט פיל ריידין טיט אברהם פון דעי־ יאך ער ו אל' אים';עבי! שכר אייף יערער‬
‫ז‬ ‫י‬

‫ןףץ־ט ‪ .‬איוי «עט ר?י יורע;‪ .‬ווארום רבי יוחנן האט נייאנט ;אט'האט נייואנט צו אברהם‬
‫לך לך מאך?ך‪. .‬גיי אי־רם פי! ביין לאנך ‪ .‬וממולדתך‪''.‬פון דיי; שטיאיטיוואם דו ביוט‬
‫אין איר גי?ארי! ןיווארין• אונ פון ביין פאטעךם הרו'‪'.‬אונ יאלסט גיייןיצו די לאנד ויואם‬
‫איך רעל דיר ייייד•‪ .‬פאר וואט האט נאט באלד ניט נייאנטיציויאברהם אין' רעלכיע לאגד‬
‫‪.‬ער יאל ניין‪ .‬עחןוטיןס די לאנד יאל כיי *ים ליבעריווערק‪ .‬ווייל־״עיר וועט אלץיקלערי!‬
‫זיעלכע ל‪#‬ד‪,‬קען ראם דין יןאם ;אט יייל פיך אהי! שיקעו‪ .‬אונ ערי ואל אים ניעכיין"שכר‬
‫י‬
‫אייך יערער וואךט וואס‪,‬ער רעט םיט אים ‪.‬ךיידין • אוינ אויף יערער טריט' ראם יער וועט‬
‫»יין‪ .‬וךיל אין ;ערער ל א ך וואס אברהם וועט קומען יועט ער אלץ״פרענין ביייגאט״טאמער‬

‫איו‬
 ‫וירא‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫לחבבה בעיניו וליתן לו שבר על כל דבור ודבור ועל בל פסיעה ופסיעה‪) :‬ח( איר לוי‬
‫בר חיתא ב׳ פעםים בחיב לך לך ‪ .‬ואין אנו יודעים איזו חביבח אם חראשוגח אם‬
‫השניה‪ .‬סן טה רכהיכ ולך לך אל ארץ הםוריה הוי שניה הביכה סן הראשונה‪) :‬ט( ולך‬
‫ל ך אל ארץ הםוריה‪ .‬ר׳ הייא רבה ור׳ ינאי‪ .‬חד אסר לםקום)ינ( שהוראה יצאה לעולם ‪.‬‬
‫זאוחרנא אסר לםקום )ינ( שיראח יצאחלעולם ‪) .‬יד( דכווחיה דביר ‪ .‬ר׳ חייא ור׳ ינאי‪.‬‬
‫חיא טטקום‪,‬טו( שהדברוח יוצאוח לעולם‪ .‬וחד אסר םםקום שחדבר יוצא לעולם‪ .‬רכווחה‬
‫ארון‪ .‬ר׳ חייא ו ר ׳ ינאי‪ .‬חיא למקום שהוראה יוצאה לעולם ‪ .‬וחיא םקום שיראה יוצאה‬
‫לעולם‪ .‬אמר ריב״ל שמשם הקכיה)טז( מורה לעמים וםורידם לניהנם‪; .‬רשביי אםר‬
‫למקום שהוא )יז( ראוי כננד בהמ״ק ש ל מעלה‪ .‬ר׳ יורן אסר למקום שיהא מראה ל ך ‪.‬‬
‫י׳ פנחס אמר לאחר ןיס( טרוחא דעלמא‪ .‬רבנן אמרי למקום )יט( שהקטרח קריבה ‪.‬‬
‫המריא‬
‫מת נ ו ת כהונה‬
‫ומורידן לגיהנס ‪) 1‬יו( ואיי‪ .‬כלומר מניין נמה שאחז״ל נ י ם‬ ‫נירופליפו )יג( שיראה‪ .‬מירא הב״•• היה ׳ולא מנס לא״ה !‬
‫‪,‬‬
‫שלמשה מנוון גגד ניס של משלה שאגי מראה לו ו‬ ‫)יד( דניותה דניר גרס׳'‪) :‬הי (‪:‬־‪;.‬נרות ‪ .‬נלומרדנרי‬
‫)ית( מרייתא‪.‬ל׳ מרית ורנגית של סיג׳ שררות יתשינית היס‬ ‫זוורה שהאור התורה נקראת אור שגאמר ותורה איר‬
‫יוצא משס נמה שגא' שרתי נמדינית ! )יגי( שסקשירת ק ו י נ ס ‪.‬‬ ‫* ד אמר שיראה יולא לעולם ישי נ״נ לעונדי נונניס ‪:‬‬
‫מוריה ננל שס המיר דרור שהיה בתיו סמני הקשוות ינד״א‬ ‫)טז( מורס‪ .‬לשין מורס תליש שיורה נתן לעיבדי נינניס‬

‫{ייז דאם ךי ‪ i w T ^ t r t‬י ; א ‪ " ¥‬ר ^ ^ ם ״ ס י י ס י ן ^ י ט ע ר מין‪ .‬איו ןעךער }!אקל אניגע מציה‬
‫י^ער ;אל נעםק' ‪5‬אי איי שכד•י)ה> אמר‪ .‬רבי' לוי בר חירןא האט גיואגט ןיוויי מאהל‬
‫האט ג אט'ןיואנט צו אבךחם לןד לך ‪\1‬ך לןז מארצך אונ לך לך אל >!ךץ'הטו'ךיה> ‪9 .‬יר‬ ‫ז‬

‫וויי‪£5‬ין ניט ייעליכע איי לייבער ןיייען״ביי'נאט‪ .‬ךאם^ערשטע ‪/‬ערי;אל ‪;.‬יין איןאךץ ישראל(‪.‬‬
‫אךער ךאס אנו־ערע גער זאל מקריב דין ךעם ווהן' זיינעם(‪ .‬ודיל ךא שטייט‪,‬ער זאל גיין‬ ‫ז‬

‫צום לאנך דזםיותה; אונ פוץזןד שיטייט ניט ווא חין'‪.‬ער;'אל ניץ ‪ .‬וריסי; מיד אז ךאס אנךערע‬
‫גיי; איי' ליכער ניזוק ביי ;אט ווי ךאס‪.‬עךשטע‪) :‬ט( ולך ל ך ‪ .‬דו זאלסט גיי; צום' לאך‬
‫הטוךיה‪. .‬אין ךעט קךי?ט רבי ןייא רבהיאונ ךביעאיי'‪. .‬אייינער ;אנטיךךיבער האט קען‬
‫גירושין ךעם ^ךט טוריה‪ .‬רייל דאךט זענע; גיייעסי; 'ךי םנהךי־יץ אונ'האבץ ;יפםנןת דינים‬
‫צו ךער זועלט י‪ .‬ךער אנדעךער זאנט ךךיבער האט טען גידופי; רעם ארט טוריה'‪ .‬ווייל פו־‬
‫}אךט איז אתים ?יגאננע; די מורא פו; }אט ארך'ךער רעלט לוואריום ארך ךעם ‪3‬אךי‪.‬‬
‫מותח איו ;יווען דער ביח ‪.‬המקדש אונ ראךט זענען ניזעסין' ךיי סןהךךין‪ .‬איין אוג ךבעצייג‬
‫ד;ינים>‪ .‬נאך ‪.‬אייי א?לייכץ ךי וואנט ו;אם 'איו'ניידע; יאיץ ביח המקדש צווישען ךעם חיבל‬
‫אונ נןךשי‪ .‬קך‪#‬ים‪ .‬דזאט טען ;ירויפי; דביר‪ .‬קךינט ארך רבי חי;א אונ ךבי _ינאי‪ ..‬איינער‬ ‫ז‬

‫ואנט ידביר איו רער טייטש ךייךי;‪ .‬דייל איין ק'ךשי‪ .‬קדשים איז ןנרוע; ךער יארו; טיט ךי‬
‫ד‬ ‫ז‬

‫^עשךת דזךברוח‪ '.‬ךער אנךעךער זאנט דביר אייז אזוי ווי דבר‪" .‬וךיל'פו; קךשי‪.‬כןדיטים‬
‫ז‬

‫ןייט אתים'‪.‬אקךאנקיייט אויךךער ווע^ט צו ךי מענטשי; ראם חאלטי; ניט ךייתורח‪ .‬נאך‬
‫אזר אנלייכץ '‪.‬קךי;ען ייי אויף רעם וואךט ארון‪ .‬ר^י חייא אונ רבי ‪;2‬אי‪.‬קךינען‪ .‬איינער‬
‫זאגט ךךיבערירופיט טען ךעם ‪.‬קאםטין'וואם אין איים לעט ךי עשךח וזךברוח ארון‪ .‬ודיל‬
‫פץ ךעם‪.‬קאםטין' גייע; אתים תגייס פאר‪.‬אלע יורץ‪. .‬ךער אנךעךער ;אגט ךךיבער רופט‬
‫מען רעם רןאםטין ארון‪ .‬ודיל פון אים נןיט אתים אמורא אוייף ךער וועלט‪ '.‬רבי יהושע‬
‫בן לוי זאגט פוןדאךט גואך?ט ;אטפיילין ארך ‪.‬די;עצי; דינער אוינ גיךערטךיא אין}‪.‬יועם‪.‬‬
‫רבי שמעיון בן יוחאי;אנטיךךיבער רופט מען ךעם ‪.‬קאסטין ארון‪ .‬צו 'ווייךן או ן!ר איו‬
‫ראוי <וועךט> צו זיי; נע;ען ךעם בית הםקךש וואס איןיחיטעל‪ .‬רבי יוךן;אגט י־ךי^ער‬
‫ן א ט מען'גידופי; רעם כארגטדיה‪ ,‬ודיל'רער כאךג האט געוויועו אברהםען ראסיערזאל‬
‫אויף אים טאהן‪ .‬רבי פגחס זאגט ךךיבער האט מען'גידופי; דעם בארג'םוריח ‪ .‬ודיל ךאךט‬
‫איי ךער אךיט פו; ןאט ראם יערי איו דער ‪.‬בעל הבלת פו; ךער וועלט‪ .‬ךי רבג; יאגיו‬
‫יךיבער האט טע; גיתפי; רעם'ארט םויתה‪ .‬וריל דאךט האט טען עלןךיב גיויע; קטךיז׳‬
‫»י‬
 ‫בראשית רלב‬ ‫יירא פרשה ני‬ ‫סדר‬
‫המריא )שיר ד( אלך לי אל הר הסוד ואל גבעת הלבינה‪) :‬י( והעלהו שש לעולה‬
‫ריבים אמר אמר‪:‬לפגיו רבו; העולמים יש קרבן בלא כה;‪ .‬איל הקכ״ה כבר םגיתיך שתהא‬
‫כהן ההיד )חהצים קי( אהה כה; לעולם‪ .‬על אחד ההרים אשי׳ אומר אליך‪ .‬אר״ה משום‬
‫ייא בגו של ריהיג שהקביה מתהא ומתלה בעיניהם של צדיקים ואחיכ היא מגלה להם‬
‫טעמו של דבר‪ .‬אל הארץ אשר אראך‪ .‬על אחד ההרים ונוי ‪ .‬דכוותה )יונה נ( וקריא‬
‫אליה את הקריאה אשר וגו׳‪ .‬דבוותה )יחזקאל ג( קים צא אל הבקעה ושם איבר אותי• •‬
‫ו יא( וישכס אברחסבבקר ויחבוש אח חמורו ‪ .‬אדשביי אהבה םקלקלח את השיירה‬
‫ושנאה םקלקלח אה השורה ‪ .‬אהבה טקלקלח אח השורה‪ .‬דכחיב וישכס אברהם בב־ד'‬
‫יגי׳ ולא היה לו כמה עבדים אלא אהכח מקלקלת אח השירה‪ .‬ושנאה מקלקלת אח‬
‫חשודה ‪ .‬שגא׳ ויקס בלעם בבקר ויחבוש אח אתונו ולא חיה לו כמה עבדים אלא שגאה‬
‫_‬ ‫י ו ס‬‫שנא* )כראגדח ( ן ו‬
‫ר‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫מקלקלת את השורה‪ .‬אהבה מקלקלת אח השידה ‪.‬‬
‫מו‬

‫פרבבחו ויעל לקראח ישראל אביו וכי לא היה ליוסף כמה עבדים א־א אהכה מילקלת את‬
‫השורה ‪ .‬שנאה מקלקלת אח השורה ‪ .‬דכחיב דאםור אח רכבו ולא היה לו כמה‬
‫עבדים אלא ׳כנאה מקלקלת השורה ‪ .‬ארשביי חבא חבשה )כ( וחעטיד על חבשה ‪.‬‬
‫א‬ ‫=‬ ‫ת‬
‫כהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ני'‪ .‬נינוח העקידה ניטל ממשמר‪,‬‬ ‫)נ( יתעמוד על חנשה‬ ‫הו אל המד הרי שיר שליה ‪:‬קרא על‪,‬שש המודיה ‪:‬‬ ‫אלו לי‬
‫^ד^יד^ינ^יבונה‬ ‫ויי רער פסיק זאנ ט איך וועל ניין צום‬ ‫‪:‬‬

‫איי אןעלכע ךשיןןים ! )י( והעלהו שם לעולה‪. .‬גאט האט מיאנט צו אמ־הם ךאךט' אויף‬
‫ךעם בארג מ״יךןח זאןיםטו 'אויף !יךייגנען דיין זוך; ‪wg‬־ ‪.‬אקךבי עולה‪ .‬רבי ‪:‬הודה בר םימו;‬
‫זא;ט אם־הם האט גייאנט פאר נאט ריבונו של עולם איז ךען ךא אק־־בן' א; אכהן‪ .‬חאט‬ ‫ז‬

‫;אט גייא;ט צו אבךהם' איך דואב דיך שוי; לא^ג גיטאכטי^אר הכה;‪{'.‬וי דער פפוקיאגט‪.‬‬
‫די בץט אכיזן אייף אייביג‪; .‬אט האט גי ואגט צו‪.‬אביהם דו זאלסט גיי;'צי איינעט פו‬
‫ז‬

‫ך ב‪.‬עךג יואס איך וועל ךיר ואנין‪ .‬רב הוגא האט ג;יאנט רבי אליעיר ‪.‬ךער דהן'פון רבי‬
‫יוסי ה נלילי האט ןייאגט פאי־ יואט האט {אט באלד ניט ‪.‬נ';ואגט צו אביהם' צי יועלכי; בארג‬ ‫‪:‬‬

‫א י נ‬
‫״עריאל ?‪.‬יין‪ .‬דייל גאט ךיל ךי צךי‪.‬קים‪,‬זאלין ייך ייאנלעייי! ] א ל ץ אייך פיי?ין‪.‬זילערע‬
‫אייגין צי אים‪ .‬ךער גאך ייעט״ער ןיי ואנין ךעם טעם פון ךער זאך‪'.‬צו אברהם'האט''גאט‬
‫גייאןט‪.‬גייא צו ךער לא?ד ;ואם איך ‪.‬וועל דיר וויייי;‪?. .‬ייא צואייגעם פיןיךייבעךג‪ .‬צים‬
‫ןביא יונה האט גאט גלואגט ריף אויף גיגוה ‪.‬די רופי?ג יואם איך וועל ריר ואגץ‪ .‬צופ גביא‬
‫יחיקאל האט גאט גייאגט‪.‬גיי צו רעם טאהלךאךט וועל איך טיט ךיר ‪.‬ליידי;‪ .‬ציידי אלערריי‬
‫‪] i‬אל 'ייי יאגין ו‬ ‫צךןקים האט ; א ט ‪.‬ניט' יןיאוט יאלד צלין • ביי ״'יי ייעלין‬
‫‪a‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫)יא( ‪:1‬ן^ם‪ .‬אברהם איי אידף נישטאנען נאנץ פריה אינ האט געלייגט לעם יאטיל 'אויף‬
‫!לעם ?!ייייל • יבי שפעו;‪ ]2.‬יוחאי ;אנט ךי ליב׳&אפט פו; מענטש ענדעךט ידעם *אךךענוננ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אוג ךי פיי}ךש‪£‬פט‪.,‬עגךערט אייך רעם ארךענוננ‪ '.‬ךי ליבשאפט 'ענךעיךט ידעם 'אךדענוננ‬
‫יוייםין מיי פיון איךרהם'‪ .‬אברהם האט גיהאט פיל "קנע?ט פון'ךעםטוועינין' איו‪.,‬ער אדפךשטאנען‬
‫י_א?ץ ?ךיה אוג'האט אלייין געשפאגט ךעם אייייל ״ פון ייעגין" ליי ליכשאפט וואם ‪.‬עיר האט‬
‫גיהאט צו נאט‪ .‬לי םיינךשאפט ‪;.‬ינךערמ רעם אךךעגוננ ווייסין מיר פון בל;נס‪ .‬בל^ם האט‬
‫געהאט פיל קגע?ט פון" ךענ^זוועני"; א'יו‪ .‬ער אליי; ףריה אייף ?ישטאנע; איונ ד!אט'?ישפאנט‬
‫י‬ ‫;‬

‫ךעם ‪.‬אייייל‪ .‬פון וועגין ךיי §ייגדשאפט וואס‪.,‬ער ןאט גיהאט צי ךיי יולין‪ .‬ךי ליבישאפט‬
‫‪,‬ענךעךט רעם אךךענונגוויי‪3‬ין טייר פיון יוסף‪ .‬יוסף אליי; האט געשפיאגט דעם רייטוואגי; אונ‬
‫איי גיפארין צו"דין פאפןער‪.‬ווען‪,‬ער איו גיקומע; אין מ‪.‬צרים‪ .‬האט ‪.‬לק יוסף ניט ‪ a^aV‬פיל‬
‫קנ‪.‬עכט‪ .‬גאר די ליבשאפט וואם ‪,‬ער האט גיהאט צו זיין פאטיער הט מזעגךערט דיעם‬
‫ט‬ ‫*ןךדענוננ‪ .‬ךי פיץךשאפט ענךעךט ךעם אךךענונג ווייםי; מיד פון'פרעה‪ .‬פריעה'אליי; ה «‬
‫ן‪.‬ע'׳‪%‬פאנט זיין כיי^ואנין נאך' צו' ;אנין ךי יולי; י‪ .‬האט ךע; §רעה גייט גיהאיט פיל קנעכט ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫נאר‬
 ‫בראשית‬ ‫וירא פרשה נ ה‬ ‫^ךף‬
‫מבא חבשה •שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מקום של טי שאפר וריר‪.‬‬
‫העולם שנאםר ויחבש אח חמורו‪ .‬וחעםוד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את‬
‫ישראל‪ .‬חבא אסרח שאפר יוסף לילך לקראח אביו‪ .‬וחעפוד על אםרח של פרעה‬
‫שהיה חולך לרדוף אח ישראל‪ .‬חני ר׳ ישמעאל הבא חרב יד שעשח איא שנא )כא( וישלח‬
‫אברהם אח ידו רקח אח הפאכלת לשחוט אח ב נ ו ‪ .‬והעמוד על חרב יד שאמד פרעה‬
‫אריק חרבי‪) :‬יב( ויקח אח שני נעריו א ח ו ‪ .‬א׳ר אבהי שני ביא נהנו בד״א‪ .‬אברהם‬
‫ושאול ‪ .‬אברהם שנא׳ ויקח אח שני נעריין‪ .‬שאול שנאי)שיא כח( וילך חוא ושני אנשים‬
‫ע מ י ‪ .‬רבקע עצי עולה ‪ .‬ר' חייא בר יוסי בשם ר׳ םיאשא וחני לה בשם ר׳ בניה בשכר‬
‫)נא( ב׳ בקיעוח שבקע איא עצי עולה ‪ .‬זכה להבקע הים לפני בני ישראל שנא׳ ויבקע‬
‫עצי עולה ונאמר להלן )שמוח יד( ויבקעו המים‪ .‬איר לוי |ככ( דייך עד כה ‪ .‬אלא‬
‫אברהם לפי כהו והקביה לפי כחו ‪ .‬ויקס וילך אל חםקום ‪ .‬ניחן לו)כג( שכר קיטה‬
‫ושכר הליכה ‪:‬‬
‫ביום‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫אניםס לנקיעש השנינה השתי סנקיעות אין להס זמי‪ !1‬וה לוה‪1‬‬ ‫‪ tfy‬ס י « ו ) נ א ( מליו אניסס ‪15‬׳‪ .‬ס ד וס רצוני של הקניה‬
‫) נ נ ( שנר קימה ושכר הלינה‪ .‬דאם לא נ! וקש למה לו ו‬ ‫» נ א ( שתי נקיעית דנםינ עלי לשון דנים ומישיש יניס שטסו‬
‫נייס‬ ‫)»( דייו נ י ׳ ‪ .‬נירש" ד• לו עד נא! מלדרוש לדמות נקיעש‬

‫נאי־ ! י י ן ^ ^ ד ^ ט ' וראס^ער האט ניהאט צו ךי יוךין ןאט ניענךעךטי^ם'"אךךענו^ג ‪.‬‬

‫‪3‬בי ‪#‬סעון'^ן יודואי האט ניזאןט ביי אברןט שטייט וייעוש' ‪,‬איי חמורו' אונ'ייי‬
‫בקגם שטייט אויך רחבוש את אתונו ‪ '.‬ךער י ‪.‬רחבוש' פון אב!;הם האט אייו*‬
‫‪1‬‬
‫} ןאלןויין ךעם דחבוש פון בל?נם ‪ .‬ךייל אכרחם ן א ט ‪.‬ניישפאנט זיר איייךל צו טאוק ךעם‬
‫ויילעין פון'}אט‪' .‬ךאסךאט' אפךחאלטין ךי'‪.‬קללות פון בילעםיוואס״ער ןאט ני?זפא‪.‬נם זיין‬
‫ןךיךל צו ‪;.‬יק פלוכץ ךי יורק'‪ .‬ביי יון!ך ^טייט !יאסור' ^ךכ?תו‪ .‬אונ ביי פרעה' שטייט‬
‫נ יאםוד את רכבו‪ .‬דעו־‪.‬ולאסור פון יובך ןאט ארך'ניסאלטיין ךעם ראפור פון פרעה‪ '.‬נריל‬
‫יי‪5‬ף ןאט ‪.‬נישפאנט ]זיין ךיייטוואנין צו‪}.‬יין ןעןין זיין ןאטער‪. .‬די טצוה ןאט אויף ניהאל‪$‬וין‬
‫ד {!ולעכטפ וואט' ‪8‬ךעה ןאט נייוואלט טאהן ךי יוךין ווען‪,‬ער האטינישפאנט ךיןרייט וואנין‬
‫רי }אך צי ;אןין‪ .‬ך?י‪.‬ישנ|עאל האט נילעירונט ךער ^'עסער ראם א^ךןםיהאט ‪.‬איט נינוסק‬
‫אונ ן ט ;ריאןיטןזיט איםישעכטין דין ווחן‪ .‬דיאםןט אויף‪.‬ניהאלטי;‪.‬ךע'ם מעפער ;ךעטשווערד‬
‫ןואם פךעה ןאט טיט אים נע;ואלט חךננן ךי יידן‪ .‬ךי מיוה ןאט ארף ;יהאלטין די ‪8‬י‪/‬ענות'!‬
‫)יב( ך״קח‪ .‬אבךןט האט'נינומען זיינע צורי יוננען מיט ךך‪ .‬רבי אבהו יאגט צורי םענטשין‬ ‫ז‬

‫ןזאבין ךך נעפיךט טיפ דרך ארץ ‪ .‬אבךןם אונ שאול‪ .‬ביי אברהם שטייט‪,‬ערי ןאט ניניופען‬
‫ן‪1‬יט זיף צוויי 'ימנש‪ .‬ביי ןואמ ‪#‬ט'ייט‪,‬ער איו ‪.‬גי_נאנ?ע; אוינ צורי ‪.‬מענטשין טיט אים ‪.‬‬
‫אכךהפ ןאט גישפאלטץ ןאלץ יר צו §אר ברע^ק אעולה‪ .‬רבי'חי;א 'יו־'יי‪5‬י האט ‪5‬יואנט‬
‫פון רבי ?ןשא ס" רעונין ‪ .‬אנךעךע ואנין‪.‬ז!ר ןאט ראם ‪,‬ניזאנט פון רבי בניח ט ווענין‪ .‬דוךןד‬
‫|י‬
‫ד ךרי ‪. ?#‬קלאך ךאלץ וואם אברןט ןאט נישפאלנןי; פון' ךעני; ךי עו&ז‪ .‬ןאט‪.,‬ער זוכה‬
‫‪$‬יויען אז דער‪.‬ים ואל'ני^פאלבק' וועךין §אר ךיייורי!‪ .‬רא שטייט ‪.‬ךבקע״עצי ע‪1‬לח‪/‬ער ןאט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ןישפאלטין האלץ צו ךעיר עולה>‪ .‬אונ דאךט שטייט דבקעו דןםע לדייראסער פון‪.‬ים איו‬
‫גיש^אל^וין גיךאךין(‪ .‬רבי לך יאגט‪,‬גענונ צו' דךישנן‪.‬ביי איהער‪_ .‬אז ךער ‪.‬יםיאיי ‪.‬נישפאלטץ‬
‫ןיוואךין אין ‪,‬רעם יכוח פו; ךי ןאלץ ‪ asp‬א?ךהם ןאט גישפאלטין צו ךי עולה‪ .‬אויער פון‬
‫דעכ?וי וענץ‪ .‬קק ?!ען‪.‬ניט‪.‬פאר גלייבין ךעם ש§אלטי; פון‪.‬ים ;ואם ראפ את גרוע; דורך }אט‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪%‬‬

‫צו ךיעם ש§אלטין פון ךי ןאלץ ראם ךאם 'איו י גרוען דורך א‪5‬ךהם ‪ .‬אבךןם ןאט ניטאהן‬
‫}אך דין כח ‪!;.‬ר ןאט ‪.‬נישפאלטין ךי ןאלץ אוג }אט האט גיטאהן נאךידק כח ‪^.‬ר האט‬
‫ןיש^אלטין רעם‪.‬ים ‪ .‬אנןןם'איי אויך }י״שטאנען אונ איי ניגאנגעין צו ךעם אךט וויאס גאט‬
‫ןןאט אים }יזאןט‪ .‬מען האם אים ניגעכין' ש‪5‬י־ פאר ךעם אוייך ש^יין לאזויי פךיה( אונ‬
‫שכר ?אי־ רעם'‪;.‬יין)איר יריט( ‪:‬‬
‫פרשת‬
 ‫ני‬ ‫וירא פ ר ש‬
‫דלג‬ ‫בראשית‬ ‫־‬ ‫סרר‬
‫‪lttf"S‬־‪ i‬נו )א( ביום השלישי יישא אברהם את עיניי‪ .‬כתיב )כישע ו‪ (.‬יחייגו סיוטים‬
‫ביום השלישי יקימגי ונחיה לפניו ‪) .‬א( ביום השלישי של שבטים יכתיב‬
‫)בראשית מב( ויאםר אליהם יוסף בייש השלישי‪ .‬ביום השלישי של סרגלים שגא׳)יהושע כ(‬
‫ונחבתם שסה שלשת יםים ‪ .‬ביום השלישי של סית שנאסר )שמות יט( ויהי ביום‬
‫השלישי ‪ .‬ביים הנ׳ של יונה דכתיב)יונהב( ויהי יונה בםעי הדנה נ׳ יםים וג׳ לילות‪.‬‬
‫ביזם הנ׳ של עולי נולה דכתיב )עזרא ח( ונחנה שם יםים שלשה ‪ .‬ביים הנ׳ של תחיית‬
‫המתים דכתיב יחייגי מיוםים ביים השלישי יקימנו‪ .‬ביום הג׳ של אסתר דכתיב)אשתר ה>‬
‫דהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ‪ .‬לבשה ')ב(מלכית בית אביה‪ .‬באיזהיכית‪.‬‬
‫רבנן ור׳ ליי‪ .‬רבנן אסרי בוכות יים הג׳ של ם־ת שנא׳ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ‪.‬‬
‫ר׳ לוי אמר בוכות של יום שלישי של איא שגא׳ ביום השלישי‪ Q ) :‬וירא את הטקום‬
‫מרחוק ‪ .‬םה ראה ראה עגן קשור בהר‪ .‬אסר דומה שאותו םקים שאסר לי תקכיר‪.‬‬
‫להקריב את בגי שם‪ .‬אםרליצהק בגי תאה אתה םה שאגי רואה ‪ .‬איל הין‪ .‬אסר‬
‫לשגי געריו רואים אתם םה שאגי רואה ‪ .‬איל לאו‪ .‬אסר הואיל ותסור איגו רואה ואתם‬
‫אי‬
‫'‬ ‫מתנות כהונה‬
‫)א( כיום הגי של שנשיס‪ .‬נאת לגו תריס וקורת דית שאי; נקנ״ס מנית כצדיקים נצוס יותר מגי ימי‪ 0‬ו ) נ ( מצנויו‬
‫פרישה נז )א( ביום‪ .‬ארן! רעם זךןטזןן טאג הט אברת‪1‬א"וץן נ‪.‬יה‪1‬יבי; "זייגע ארנין אוג הא»‬
‫מועף; רעם באךג פו; ווייטין‪. .‬עם שטייט אי; פסוק‪..‬ער ואל אונו לאדן לעבין‬
‫פון ןייייי טענ רעם ךתטען טאג זאל‪.,‬ער אוני'אייף' שטעלץ‪. .‬ווזלין טיר לעבין! פאר אים ‪-‬‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ךעם ךךיטען טאנ איז ניקוםען אהילף צו ךיישבטים ‪ '.‬ווי ךעריפסוק זאנטייוסף האט גיזאנט‬
‫צו ךי בךיךער ךעם ךתטען טאנ י ראם ואלט איר טאהין ךעט איר לעבין‪ .‬ךעם ךךיטק‬
‫טאג‪/‬יעג״ע; גיןאלפי; גיוואךץ ת ףרגלים ראם ןה־ושעיהאט געשיקט ‪ .‬י ווי ךער'פסוקי זאנט‬
‫איר זאלט אייך ךארט בעהאלטין' דתי טאנ‪ .‬רעם ךךיטען' ^אינ איו ?ינעבי; גיווארי; ירי‬
‫תורה‪ .‬ורךער פסוק ואנט ךע• ךריטע; טאנ אי; ךעריפרייה איי ניויאךי; דוגעךץ אינ בליצען‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫אונ גאט האט ךעם טאג ךי תור־ ? }עבי;‪ .‬רעם ךריטע; טאג איו דער נביא יונה גיהאלפין‬
‫ניווארי;‪ .‬ווי ךער ןםוק ;אגט יונה איז נריע; ביי דעם^פיש אין ברך ךךיי טענ אונ דתי‬
‫ג‪.‬ע?ט‪ .‬ךעם ‪.‬דךיטען טאגיזעגען גיהאלפץ גיווארץ' ךי מעגטשין ראם זענען אויף נינאיננען‬
‫פון }לות בבל‪ .‬ווי דער פסוק יאנט טייר האבי; דארט גיתיהט דתי טאג אויף רעם ךךייטען‬
‫טאג וויא משיח רעט קומע; וועטירין !תוז‪:‬ית המסים‪ .‬ווי 'ךעיר פסוק זאגט‪.,‬ער וועיט אונו‬
‫לאד; ‪,‬לעבין פו; ןרויי טאג אונ אויף רעם ךריטען טאג רעט'‪..‬ער אונו ארף שטעלי;‪ .‬ךעפ‬
‫דריטען טאנ‪.‬איו §ברןר ‪.‬ניהאלפי; ניוואו־ץ‪ .‬ווי ךער פםוק זא‪.‬נט'ךעס דךיטען טאג האט אםחר‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫‪$‬ן גיקלייךט טלכות‪ .‬זיא וזאט אן גיקלייךט רי מלוכה פון'אירע עלטערי;‪ .‬פון שאול הפלך‪.‬‬
‫אין ויעניין זבות איז זיא גיךזאלפין‪.‬גייווארין‪ .‬רבנן מיט רבי‪.‬לר‪.‬קוינען‪ .‬ךי רבנן ואבין אין‬
‫רעם ןכות פיו‪,‬רעם ךתטע; טאג וואט ךי תורה איז אץ אים' גיגיעבי; ‪.‬גיראךץ‪ .‬ווי רער‬
‫‪£‬פוק ‪/‬אג‪.‬ט רעם ךךיטע; טאג ווי‪.,‬עם איז נאד טאג גיךארין איז גירארץ רוגעת; אוג ןליצען‬
‫אוג גאט האט גיגעבין‪ ,‬ךי תוךה י‪ .‬רבי לוי ואגט אין רעם זכותי פון רעם ךךיטען טאג פץ‬ ‫ז‬

‫אברהם אךנו‪ .‬ווי ךער פסוק ;אגט רעם ךריטע; טאג איז אברהם ‪.‬גיקוםיען ציים בארג מותה‪.‬‬
‫)‪ Q‬ךילא ‪,,.‬ער האט‪.,‬רער‪,‬זעהן ידעם באיךנ מותה פון ווייטיין‪ *.‬פו; ראנען האטזגר געווא‪.‬סט‬
‫אי ראם' איו ךער באךג וואםיגאט האט יאים גיואגט‪; .‬אר ער וזאט 'ניזעהן אוואלקין ארף‬
‫ךעם בארג» וזאט אברהם גייאגט טיר דוכט או ךאס איז דער ארט ראם }אט האט טיר‬
‫גיוא^ט דיאךט ;אל איך מקריב "זיין מיץ ווהן‪ .‬האט אברהם' גיואגט' צויתןחק ©י? ייק! יי‬
‫זעס?ט ראם איך זדה‪ .‬האט ‪:‬צחק גיי אגט' י א \ ה א ט אברהם ןייאגט צי'ייי;ע ציייי ייףנזנן‬
‫ז‬ ‫י‬

‫איר זעהט אר!ס רעם בארג וואס איך יעה‪ .‬האבץ ייייג‪/‬אגט גיי;'‪ .‬האט "אכרןם גץאנפ‬
‫ןךיל דעיר אייייל ״נקט גיט‪ .‬אוג איר ^עהט אויך גיט ‪ .‬י ויצט איר רא ?!יט רעם אייזי^ ״‬
‫פון‬
 ‫בראשית‬ ‫וירא פרשה ני‬ ‫•דף‬
‫סן הבא‪ .‬שבי‬ ‫א־ן אחם רואים שבי לכם פה עפ החפור‪ .‬יפגין שעבדים דופין לבהטה‬
‫לכם פה עם החפיר ‪ .‬רבנן פייתי ליה םהכא מסית ‪ .‬שנא׳)שמית כ( ששת יסים תעבור‬
‫ועשית כל פלאכתך וגו׳ אתח ובנך ובתך יעברך ואםחך ובהסחך ‪ .‬איר יצחק)ג( עתיד‬
‫המקום לירחק פ ב ע ל י ו ‪) .‬ד( ולעולם ‪ .‬חיל )הסלים קצבן זאח פגוחתי ערי עד )ס( םת‬
‫אשב וגו׳‪ .‬לכשיבא אוחו שכחוב בי)זכריה ס( עגי ורוככ על חפור ‪ .‬ואגי והגער גלכח‬
‫עד כה אפר רבי יהושע בן לוי גלך וגדאח םה יהיה )ו( בםיפו של כה ‪ .‬וגשתחוה‬
‫יגשיבה אליכס‪) .‬ז( בשיו שהוא הוזר סהר הפוריה בשלום ‪ Q) :‬א״ר יצהק הכל‬
‫בוכות השתחויה ‪) .‬ח( אברהם לא חזר סהר הםוריה בשלום אלא בוכות השחחויה‬
‫וגשחחוה וגשובה אליכם ‪ .‬ישראל לא גגאלו אלא ביכית השחחויה שגא׳ )שמית ד( ויאםן‬
‫העם וגוי ויקדו וישחחוו‪ .‬התירה לא גתגה אלא בוכות השחחויה שגא׳ )שמוח כד(‬
‫והשתהויתם פרחוק ‪ .‬חנה לא נפקדה אלא בונות השחחויה שגא' )שיא א( וישתהו שם‬
‫לה׳ ‪ .‬חנליות אינן מתכנסות אלא בונות השתחרר שנא׳)ישעיה כז( והיה ביום ההיא‬
‫יתקע בשופר נדול והשתחוו לה׳ בהר הקדש בירושלים‪ .‬ביה״מ לא נבנה אלא בזכוח‬
‫השתחויה‬
‫מתנות כהונה‬
‫גית אנים‪ .‬כלומר זכור‪ .‬אנוחיה עמלה לה! ) נ ( עפידהנוקיס לעני ורוכב על החיזור‪) :‬ו( כסופו שצ כה ‪ .‬כלומר שהנניימנ׳‬
‫כיי‪ .‬המקום הזה ירושלים חניה מרומזת מן נעליו אלו ישראל הקייס לאמי נה יהיה ו י ע ן ‪) :‬ו( נשרו נ ו ׳ ‪ .‬מ מ א ה נזרקה‬
‫נפי! ונשונה שנינו ‪) :‬ת( אנרהס לא סור‪ .‬נרסינן פי' לל‬ ‫»!הי נומ; הנלות ! )ד( ילעונס‪ .‬נחמיה ודיו שאלה ‪ ) :‬כ ( פה‬
‫ןור‬ ‫זני'‪ .‬כנו לנס פה רמו למה שנאי פ־ אשנ עש הממור רמו‬
‫פון וואנען וריסי; סיר או ךי ‪.‬קנעכט פון בנע;‪,‬זעגען גלייך צו אבהי!ה פון דא;ען‪ .‬ודיל‬
‫אברהם האט ‪.‬ניואגט צו וייגע קנעכט ויציט ךא טיט' רעם אייךל‪ '.‬ךי רבק לעךגען ראם פו;‬
‫דעם פסוק‪ .‬ראם שטייט אין ךיי״עשרת י הדברות‪ .‬ועקם טאנ זאלםטו אךבעטין אונ ואלםט‬
‫טאןזן אלע דיעע אךבעט ךעםיךבעטי; טאג יאלסטו רורזען‪ .‬דיי אונידיין ווהן אונ'־'יי;‬
‫טאכטער‪ .‬דער קנע'?ט ךיא דינסט )כנענים אוב ךיי; בהטח‪, .‬רבי ;צהקזאנט ויא״ס ךער פסוק‬ ‫־‬

‫זאגיט אכךהם האטי נרעהן רעם' אךמ' פון ווייטין דאם פיינט טען רער ארט'רעט אםאהל ךער‬
‫מייי^עךט וועךץ פון דין' בעל ג!‪3‬ית )פון ךי יוךיןז ךער י בית ןזמקדש וואס וועט שטיין א‪1‬יף‬
‫דעם כאךנ וועט חרוב ייעךץ‪ .‬ארך אייבינ ןיעט ךער אךט !יין' דערויייטערט ‪; .‬אנט ךער‬
‫פסיק}אט זא?ט ראם איז שיין רוהוננ אויף אייבינ דא‪.‬ויעל איךךןןען‪ .‬ךךיביער האטי אברהם‬
‫גיואנט ‪.‬שבו לכס פ ה ‪. .‬דצט ך א ‪ .‬י רי {אט האט גייאנט פה אשב‪ .‬ךא ייעל איך ייצען •‬ ‫ז‬

‫זנם!זחמ‪1‬ר מיט רעם אייךל‪?. .‬ץינט מען‪ .‬אז ‪.‬עם וועט קומע; דער מענטש ראם כיי י אים‬
‫שטייט ‪ y 1‬איו אאךעם מאי אונ ךייט'ארף אאייזיל'‪ .‬ךאס איו משיח‪ .‬פיון י רעד צייט אן יועט‬ ‫‪v‬‬
‫(‬
‫שוי; גאט זיין אייביג ארך רעם >‪$‬ךט‪ .‬אברהם האט גיזאגט איך אונ רעו־ יוננ <ןצחק ייעלין‬ ‫ז‬

‫סיר גיין״עד כה‪.. .‬רבי‪.‬יהושע בן לך האטי גחאגט אברהסיהאט ניזאנט צו ןצהק פיר וועלין‬
‫}יין יעה; וואס‪,‬ויעט דין ךער סוף פו; רעם כי!‪/‬יהיה' ! ר ע ף ‪ .‬וואם נאט האט גיואנט‪'.‬נאט‬
‫ן!אט סיר צו ןיזאןט אור ‪,‬ווי סע; ‪,‬קק גיט גיילין' רי י שטעךץ יואס אין* היפעל אווי ויעט‬
‫מ ק גיט״קענען‪ .‬צייילי; דייגע קץדער'‪ .‬אי איך)ועל שעכטץ יצחקין ‪ .‬פו; וואניען וועלין' זיין‬
‫‪5‬י;גע קי^ךער‪ .‬ךער }אך ןאט א ברהם גייאגט'טיר'ויעלי; יייךיבוקין אוג מיי־ וועלין צוךיק‬
‫‪:‬‬

‫‪.‬קעךין צו' אייך‪., .‬ער וזאט נ;וא;‪.‬ט 'א נבואה אזיךי ייעלין ביידע צוךיק קוםען פון בארג פור;ה‬
‫‪:‬‬

‫^שלום ‪) 5‬נ( אמר‪ .‬רבי ן?ןק האט נטא;ט אלץ איו אין ךעם זכות וואם טען בוקט' ךך פאר‬
‫{אט‪ .‬אכרןם איו צוךיק גייקופע; פץ בארג םוריה בשלום אץיךעםיזכות וואם״ער האט ךך‬
‫ןיבןקט פאר {אט‪ .‬ווי אךךהם ןאט גייאןיט טיר וועלי; זיך בוקין' אוגימיר רעלין' צוךיק קופען‬
‫?שלום‪ .‬יי יוךץ;עגע; יארס‪.‬נןלייוט גיוואךץ פץ מצרים גאר אי; רעם זכיות י ראם ךי הא‪3‬ץ‬
‫דך גיבוקט פאר גאט ‪ .‬ווי ךער פםוק יאגט דאם פאלק האט גיגלויבט ךיי האבץ נעקנים אונ‬
‫ז‬

‫ןאבץ ךך געבוקט‪ .‬ךי תוךה איו גי} ;יבין נץוארין 'גאר אין ךעםייכות ראם ךיי האבץ ךך‬
‫‪1‬‬
‫}יטקט ‪8‬אר ;אט ‪ .‬ויי ךער פסוק ^א?'ט איר ואלט אייך ביקי; פון ריייטין‪ .‬הנהיאיויגעיריינקש‬
‫גיויארין‬
 ‫בראשית ודד‬ ‫יירא פרשה ני‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ס‬

‫השתחויה שנא׳ )חהלים ‪5‬ט( רוםםו ה׳ אלהינו והשתחוו לתר קדשו ‪ .‬הטתיס אינן ח‪•-‬‬
‫אלא בזכות השתחויה שנא )שס צה( באי ונשתחוה )ט( ונכרעה נכרכה לפני ה׳ עושנו‪:‬‬
‫)!( ויקה אברהם את עצי העולה ונו׳‪ .‬כזה שהוא טוען )י( צלובו בכתפו‪ .‬רקח בידי‬
‫את האש ואח המאכלת ‪ .‬איר חנינא למה נקראת סכין מאכלת לפי )יא( שמבשרת‬
‫אוכלים ‪ .‬ורבנן אמרי כל אבילות שישראל אוכלים בעוה״ו אינם; אוכלים )יכ( אלא‬
‫בזכות אותה המאכלת ‪ .‬וילכו שניהם יחדיו‪ .‬זה לעקוד וזה ליעקד ‪ .‬זה לשחוט וזה‬
‫לישחט ‪) :‬הו ייאסר יצחק אל אברהם אביו ויאמר א ב י ‪ ,‬בא לו סמאל אצל איא ‪.‬‬
‫איל סבא סבא)יי( איכדח לבך ‪ .‬בן שניחן לך לק׳ שנח אתח חילך לשוחטו‪ .‬איל עיט‬
‫כן‪ .‬איל ואם םנםה איח־ יוחר סיכן אחת יכול לעםוד )איוכ ל( הנסה דבר אליך חלאה‪.‬‬
‫א״ל)יד( ייתר על דין ‪ .‬אסר לו לסחר אוסר לך שופך דם אח חייב ששפכח דסו של‬
‫בנד ‪ .‬איל עיט כ ן ‪ .‬וכיון שלא חנעיל טסנו כלום בא לו אצל יצחק אסר לו)טי( ברא‬ ‫‪1‬‬
‫דעלובתא‬ ‫י‬ ‫י‬
‫מתנות כהונה‬
‫שנלא פתיפה אסורה נאנילה‪) :‬״נ( אלא ניטיו ני׳‪ .‬״הקנים‬ ‫הזי ׳!‪-‬זק סמי וים פאווי נשלים ‪) 1‬ני( ינכרגנס וגוי‪ .‬פנייא‬
‫מציף מיזשנם שינה כאילו נ נ י עשויה ‪ ) :‬ע ( אינזת ל ‪. £‬‬ ‫ליה רנתתית המתים א״יי נמי שוישי תו״ל נ׳ לן תניע נ נ‬
‫יני לנו אנות שתלו לשתים את נ ! ן ‪) :‬יז( ייתי על ד!‪.‬‬ ‫כיו יה ייס ה מ י ת ה יאתינ נתינ ננרנס לפני י״י שעימדם‬
‫יעי־ יותר מוס אעמול ננסיק ולא אהיס לאה יעיף ‪ :‬שיפן‬ ‫נת״ס ‪) :‬י( לניני נרשינן פי׳ ען לתלופו עליי נן היה שיש;‬
‫יש אפ תיינ‪ .‬נלימר וין שיפן ום אתם מיינ‪ {!») :‬ניא ‪.‬‬ ‫ילתק עצי פעילה לישי!! נו ‪) 1‬יא( מנשית את סאונליס ‪.‬‬

‫^ ? ן י ״ י ז י י א ^ י ^ מ ך ^ י ע ר ‪{ .‬אר אי; ךעם יטח ראס זיא ןאט דך ניכיוקט קארי;אט‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫ור ךער' פסוק יאנט אלנןנה' אע דןה האבץ זיך ניבוקט ^אר נאט‪ .‬ןאט ביאלד נאט ךער‬ ‫ז‬

‫כואנט' ר‪{1‬ח זיא יואיל האבי; קינךער‪ .‬ךי יוךין וועלין' ארס ‪.‬נלי‪:‬זט זועךן פו; {לות {אר ;אין‬
‫ךעם וכית ךיאם 'ויי וועןיין ךך ב‪/‬קין צו נאט‪• .‬ווי ךער פסוק !א^ט ‪.‬אי; ךעם^אנ וו‪,‬עט;יכלאדן‬
‫ז‬

‫רעךץ ?!יטיאגררםץ' שופרי אינ טע; רעט ךך בויקין צו ;אט'אויף ךיעם חיילי^ען באךנ אין‬
‫ייתשלןם‪ .‬ךער בית הטקךשךעט'‪.‬ניבאהט רעךץ ןאר ‪.‬אין ךעם זכות ראם ‪.‬טען וויעט ךך' בוקין‬
‫צו נאט ‪' .‬ווי ךער פסוק ואנטי איר [אלט ואני; אז נאט איז ךער הייבין אונ איר ואלט אייך‬
‫בוקין צו דין היילינען באת ‪ .‬ךי טתיים רעלץ לע^עדינ וועךין ;אר אין רעם זכות ךאס סען‬
‫ויעט זיך ביקין פאר ;אט'• וריךער פסוקי‪.‬ואנט קו?‪1‬ט מיו־ ךעלץ זיך ביקין אינ טיר וועלין‬
‫קניען'_פאר ;אט ך א ס ‪ .‬ע ר ן א ט ' א י נ י י ב ש ^ ץ י ז ) ‪ ' 0‬ר ק ח • אביןם ןאט ;ינונןען ךי האלי;‬
‫פץ‪/‬רי עולה <צו*‪5‬ארבךענע!> אינ האט דאס נינעבי; אויף זיין זוך;‪.‬יןיחק ער ;אל די «רא‪:.‬ין‪.‬‬
‫י‬

‫אור ירי ךער ראם טראגט די; ןאלץ אייך דעם אקכיל § ע ן זאל אים סייןןןן א‪1‬יף אים‪ .‬אינ‬
‫אנשיהם ןאט גיניםע;' אי; דין האניט ךאס פייער ‪.‬ואח ד&אב^ת אינ ךעם םעםער ‪ .‬ךבי מי?«‬
‫־‬

‫זאנטיסאר וןאם ר‪/‬פט טען רעם םעםער ‪3‬ואילת'ויייל ^'ר ןיךייט א; ךאס ן‪£‬לייש צום ‪,‬עסי; ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אז' מע ואל" ניט טעבטץ נןט אסעסער ‪ .‬וואלט קע; ;יט נייםע^ט ^נסין ךאס ‪$‬ליי»‪ .‬ךי ך‪;$‬‬
‫זאגין אלץ וויאס ת' יוךין״עסץ א‪1‬יף ת וועלט איז {אר אין דעם יבית פון רעם טעםער לראש‬
‫סע; ה״אט ךוואלט ;צחק ! ‪ . ( ; ^ i s f‬יאבחנו אמ ‪.‬יןנןק זענע;' ;יג‪{£‬ק צו ואסע; אבךהם איו‬
‫א‬ ‫י‬
‫יינא«ען‪.‬ער יאל ךינךען‪,‬י(יחקן ‪ .‬אונ\צחק איו }י‪«4‬ענען‪,‬ער זאל ‪.‬ניביניע! מעליו• ‪0???-‬‬
‫איז נ'י;אנ;ק יער זאל איםישעכנךן ‪ 1‬אינ יןיחק ‪,‬איו' }יגא‪.‬ננע; ‪,‬ער ;אל נישאלטי; ווערין ו‬
‫)ה>'ויאיד!‪ .‬יצחק הט‪/‬קאניט'צו די; פאטעריאבךחם‪9 .‬יי; פאטער ךערוריל איי גיקישעןלער‬
‫ש‪$‬י צו א‪5‬ךהם אוניאנט צו אים אלטער אןטער דו ןא;וט ןארלארי; דיי; האךץ‪ .‬ךעם זיןזן‬ ‫י‬

‫מאס דו היאםט ניבארץ צו הונךעךט" יאהר ‪;.‬״'?ט! אים שע?טין‪ .‬ןאט איןרהם ליואןט ;א איך‬
‫ן‪':‬י;אנט'צי א)ן־וזס אונ ארב נאט ;ועט ךיך נאך םעדור‬ ‫ןייא איםיםאקי"שעכטין‪ .‬האטךיער'‬
‫פתבץ' ךעםטי קע;ק בשטיין‪ .‬איך טיי; אז {אט רעט ךיך פרוכץ מיט ;אך איאך וועסטו שוי; ‪jr'i‬‬
‫;‬

‫'קענע; בשטיין‪'.‬ךעםטו שרן טיר וועךין‪ .‬ן ט אבךהם ניזאנט אפילו נאט ורעט טיך נאךטעףר ?תבין‬
‫רעיל איך' אויך^קענען בשטיץ‪' .‬ןאט ךער ש ^ גייא?'ט צו אביהם מאךנץ וועיט נאט' אר!«‬
‫דיר ז‪,‬א;ץ דו ביוט' אבלוט פאר ניםער' דו האפט פאר ;אםי; ךי בלוט טן דיי; יוקן‪ .‬קאט‬
‫אברהם‬
 ‫ר ר א‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ה נ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫ד׳^ליבתא)טז( הולך הוא לשחטך‪ .‬איל ע׳יט כן‪ .‬איל איכ בל אותן)יז‪ 1‬הפרמיות)יה( שעשתה‬
‫אמך לישמעאל שנאיה דביתא ירותא ואתה אינך סכגיס בלבך ‪ .‬כר לא )יט( תיעול‬
‫כולא כולא תיעול פלנא ‪ .‬הה׳ר ויאטר יצחק אל אברהס אביו אבי ‪ .‬למה אבי אבי‬
‫מני פעםים כדי שיתסלא עליו רחםיס‪ .‬ייאסר הנה האש והעצים ‪ .‬איל )כ( יצף לההוא‬
‫גברא דינער ביה ‪ .‬טיט אלהים יראה לו השה לעילה ‪ .‬יאם לאי אתה השה לעילה‬
‫בני ‪ .‬וילכו שניהם יהדיו‪ .‬זה לעקוד וזה ליעקר זח לשחוט ווה לישחט ‪ .‬ויבאו אל‬
‫המקים אשר אסר לו האלהים ‪ (1) :‬ייבן שם אברהם את חטזבח ‪ tto) .‬ויצחק תיכן היה‬
‫איר לוי נטלו והצניעו‪ .‬אטר )ככ( רלא יזרוק ההוא דינער ביה אבן ויפםלני סן הקרב; ‪.‬‬
‫רבן שם אברהס את הםובח וגוי ויעקר את יצחק ב נ ו ‪ .‬ר׳ הפני בר יצחק אסר כל םת‬
‫שהיה איא עוקד אח יצחק בנו טלמטה היה הקב״ת כיפת שריהם של עכו״ם םלםעלה ‪.‬‬
‫) מ ( ולא עשה ‪ .‬אלא כיון)כר( שהפליגו ישראל עצםן כיסי ירמיהו איל הקביה םה את‪0‬‬
‫סבורים‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) נ ( יצף לםהיא מ ע ר נים מימ אלהיפ יראה לי יצף ע ע נ‬ ‫מ ל י נ ה * ‪ .‬נ! םשגיס יםולה יעל שרם אזר נ ! ‪) :‬פו(הולו‬
‫יצער נאיתי ש ג ע ו נ ו יהסי‪0‬ו לשא‪1‬ל נ ו נ ר ם אלם מיש‬ ‫היא‪ .‬אנרםם לשיתטך י )יי( הפרגיוש ‪ .‬ונרים פמשידס‬
‫אלהיס נ י ׳ ‪ ) :‬נ א ( ויצפק סינן היה ‪ .‬שהיה לי לורו נמצים‬ ‫ומיני קשיעץ» )יי!( פעןסה אמו גיסיגן‪ .‬שלומר• איהן‬
‫ולבנות גס היא אס המונח ‪ ) :‬נ נ ( ללא יירק ההוא רינער‬ ‫סהנשיפין שעשחס לו אמו לישמעאל שווא הניח יהיו לירושה‪.‬‬
‫ניה ‪ .‬יהיא השען ‪ ) 1‬נ נ ( ולא ע ש ה ‪ .‬ולא ענב ונשאו נ‪1‬־‬ ‫)יש( ושוי אמר ם ס פ ר נ ל לא שיעול כילה חיעולעלגא נו •לשין‬
‫אלא נ י ׳ ‪) :‬נ‪,‬־( שהפליגו עצמן‪ .‬הרשיהו עצמן מן םסנ״ש‬ ‫הרע אע״פ שאינפ נננספ נילפ נלנ המקנל גנגשת הנוצ‪-‬ה!‬
‫לענול‬ ‫שיעול פלגא » שקידם ליס סלו לישחוו נלננ פלס ‪1‬‬
‫^^^ויגיועהךאו‬ ‫אברהם ניואנ‪.‬ט אפילו {אט‬
‫‪3‬יי אכרהם האבץ ךינע רייד {אר ניט גיהאלפין‪ .‬איו ‪.‬זגר ;יקומען צו ‪/‬יצחיק‪ .‬אינ'האט‬
‫גי;א;ט צו אים דו בי)ט אאךעם קינד דיין פאטער נייט ידיך שעכטין‪ .‬האט‪.‬יצחק גייאגט‬
‫איך }יי טאקי גישאכטץ צי יייעךץ ‪ .‬האט דער שטן גראגט צו יצחק אי רו וועםיט ןישאכטץ‬
‫וועי־ץ ויעלי; ראך ןי אלע 'ט‪.‬י;ערע זאכין ראם דיין טוטער האט פאר דירי אגגיברייט יזיין‬
‫אןרושח ‪£‬אר ‪.‬ישמעאל וואם )דיין םוטער או‪ 0‬אלע 'שטוב טענטשץ האבץ יאים ‪4‬יינט‪.‬‬ ‫ז‬

‫אונ רו ג ע ^ ט ראם גאר גיט אויף דיין האר?ץ‪ .‬זאגט 'רער מךךש אפילו ךי ךייד פון '^טן‬
‫איו ניט אריץ ‪4‬י!א‪$‬ק אין נאנצץ אץ וןאךץ פוןייצחק‪ .‬איז'אריץ' נינאננען ךי וזעלפט*‪.‬‬
‫יןיחק איו שוי; א ץ ט ניט }יגאנגען אווי טיט רעם נאנצין חארץ ווי פך;ער‪ .‬ווי ךער פסוק‬
‫זאנט ‪.‬יןיחק ןאט גי'זא?ט צו זיץילןאטער אבךהם‪ .‬אבי‪ .‬טיי; 'פאטער'‪ W ,‬ראם' האט ‪.‬ער‬
‫ניתפין ךעט פאטער'ץוויי מאהל ‪ .‬רער פאיטער ז‪$‬ל ארך אים בחםנות האבץ‪ .‬אונ‪.‬יצחק‬
‫ן א ט גיזאןט צו אברהם רא איז פייער אונ י ןאלץ ווא איז דער שעפם צו אעולח‪ .‬האט‬
‫אונרהם גיואגט;אט' ;אל זעק ךעט םעגטש ןךעם'שט;> וואםזןר ןאט י אי; ךיר ‪ \$‬נירייצט‬
‫ךי וועךטער‪ .‬פו; ךעםטווענץ וועט נאט' 'זעהן ךעם שעפם ראם וועט זיין אעולה‪ .‬אונ אויב‬
‫עס ויעט ניט דין ‪.‬קיין שעפם וועסטו טיין' ווהן ויין ךער ‪#‬עפם צו אעולה‪ .‬אינ‪.‬ויי יענען‬ ‫י‬

‫ווייטער ‪.‬גינא?גע; ‪3‬ייךע צו_ואמען‪' .‬א^רחם איי נינאנ^ען ער יאל ‪.‬יצחק ן ןנעךען‪ .‬אינ'יצחק‬
‫*{יי דנאעען זנר ואל ניכונךץ‪.‬וועךץ ‪'.‬א^ךחם את ‪.‬גיגאנגען‪._.‬ער יא'ל‪,‬יצחק'ן' שעכטץ 'אונ‬
‫ז‬

‫י&חק איי ;יגאנ נען ‪w‬־ ;אלי גישאכטין רעיךין‪ .‬אונ די וז‪;1‬ע'ן ?יקומע; 'צו רעם אךט יואט‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:‬‬

‫רבן‪ .‬אברחם חאט דארט גיןיאחט אמיבח‪ .‬אונ ווא איז ניווען‬ ‫^אט ן א ט גיזאג‪.‬ט‪s(0‬‬
‫חןהק‪ .‬פאר וואס ן א ט ‪.‬ער ניט ניהאלפי! באהען רעם מוכח ‪ .‬ן א ט רבי לוי געזאגט אברהם‬
‫האט י‪?.‬חקן בעסאלטץ ןןר ן א ט מורא ;יהאט טאםער י וועט רער שט;‪ .‬עארפי; אשטיין‬
‫אויף ןצרק אונ וועט אים מאכין אפעלער טען ואל אים ניט טאךי; מקריב‪.‬ויי; פאר אקיץן •‬
‫האט אברןם ;י^אחט רעם מזבח אונ ןאט ניבונךין ‪.‬ייי; זוהן ‪,‬יצחק י‪ .‬ךבי חפני כר ניצחק‬
‫ן א ט ניואנ‪.‬ט איוי ווי אברהם' האט רא אונטע; 'ניבונרי; ויי; ווה; יצחק‪ .‬אווי האט ;אט‬ ‫י‬

‫הויבין אין היסעל ניבונדין' אלע שרים פון ךי'פ‪.‬עלקער'‪ .‬אונ״עם ווא‪6‬ט שוי; אנדעךש ניט‬
‫}יטאןזן גיוואךי!‪; .‬אריאלע שךים וואלטין ‪.‬ניווען״אןנטער טעניינ אונטיער ךי יוךין‪" .‬נאד *ויו‬
‫די‬
 ‫בראשית ילה‬ ‫וירא פרשה ני‬ ‫סן‪-‬ף‬
‫סבוריפ )כה( ראלין כפיהיא ק־יפין שנא׳ )נחום א( כי עד )כו( הירים סבוכים וכסבאס‬
‫סבואים‪ .‬וכי עד שרים סבוכים אלא כםבאם םטאי׳ )כז( אשתרון יתהון כפותיא דכחי׳‬
‫)‪) (Op‬כח( אכלו כקש יבש טלא )ז! בשעה ששלח איא את ידו ליקח הפאכלת לשחוט‬
‫אח בנו בכו םהיש‪ .‬הה״ד )ישעיה לג( הן אראלם צעקו חוצה ‪ .‬פהו חוצה ר עזריה אפר‬
‫י ב י אבא חוצה חיצה)כט( הוא ברייח לםיכס יח בדיה‪ .‬וםה היו אומרים)שם( נשמי טםלוח‪.‬‬
‫)ל( וכי אין אברהם מקבל אח העוברים ואח השבים ‪) .‬לא( שבח עובר אורח חמד״א חדל‬
‫להיוח לשרה אורח ונו׳ ‪ .‬חפר ברית ואח בריחי אקים אח יצחק ‪) .‬שס( םאס ערים‬
‫יישב בין קרש ו נ ו ׳ ‪ .‬לא חשב אנוש לא עםרח זכות לאברחם ‪ .‬אחםהא ‪ .‬וטי יאשר‬
‫לך שאין הפסוק מדבר אלא במה״ש נאמר כאן ממעל ונאמר להלן ממעל )ישעיה ו( שרפים‬
‫רב בעא קוםי‬ ‫עומרים ‪ ^ 0 0‬לי •י)ך|()לכ( וישלח אברחם את ידו ויקח את הםאבלת ‪.‬‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫בנייה אחת ישתיפ את נני ו ) ל ( אם אין אנרסס נרסי'‪ .‬וויי‬ ‫לעניי ע״נ ‪) 1‬נה( ואילץ ט י ‪ .‬פאלי עשיייפ יםאניוית עדי]‬
‫‪5‬אה אנרהה לא יקיל העיניים יהפניה יהיו שממיס ימרניס‬ ‫?'יפי! נתמיה ו )ני‪ 1‬סירס סניניס ‪ .‬קיי נ" פריס פנינים‬
‫םמסילית ‪) t‬לא( שנת נ ו י ‪ .‬נלימי פירופי פסק שפסק חיתי‬ ‫וני סנייין אפס שאותן שד סאומות עדין נאהייס נסנוניס‬
‫וניס של עונד ורנים שהיי נאין נוכל מקום לנין אנל‬ ‫יקיפוריש אלא נפנאיס ני׳ שירש" היי הס נשיניי ומשינע‬
‫אניהפ לאניל ילשתיס ילעשית אותפ פינינו לנויא עילם אלא‬ ‫שהיפי סשלפלמ והולך ימויק לכל אמי ימלא ו )נו( אשתיין‬
‫ספי נרימ שאמרת לאנרהס יאת נריתי אק־ס את ינתק סיי‬ ‫נ י ' ‪ .‬מותרן סס סקישיייש ו ) נ מ ( אנלו ונוי‪ .‬נאשליןונשרפים‬
‫המאכלת על צואיו עד מתי אתם ממתין ‪ 1‬ם ״ נ ) ל נ ( יישלח‬ ‫כקיפייין זהאנידית ו ) נ ס ( תילס ;והיא ‪ .‬ונר מיניני סוא‬

‫די יוךין ןאבין״ךך רער"'רי״יטעךט פון ;א‪ "£‬אין" ך ^ י י ט פו; ‪,‬יךמ;ה ר״נביא אונ ה א ב י ; ‪3‬ערי;ט‬
‫לגבורה זרה ‪ .‬האט'}אט נייאניט צו ךי ייךין וואס טיינט איר אז ךי ביןןדונ נ ראם איך קאב‬
‫‪:‬‬

‫ןיבו;דין די ז‪$‬־יס זענען';אך ;אנץ‪ .‬די‪.‬זע^ען שרן' צו ריסען ‪ .‬ווייךער ^םוק זאנ‪.‬ט ?י‬
‫׳‪.‬עד '‪15‬יךים סבוכים ‪ '.‬איר מיינט אז' ך קןךים‪.‬זענען נאך }יבונךין ‪.} .‬יין‪? .‬סבי^ם סבואים ‪.‬‬
‫די יענען שר; אויך}יבונדע; י‪ .‬אזוייוך טען ןיינךט אויף רעם' ראם איז שכורי אונ ‪9‬שו}ע‬
‫ויאט‪,‬ער נייט אונ טוהטי^אדין‪ .‬אזר רעלי; ךיי" ן!ךים אייך שאךין טאןן‪ .‬ךי ךעריפכוק‬
‫זאנ‪.‬ט א?לו כקש יבש 'כלא ‪•.‬די פארבייךוננ וענען פאר ןךע;ט }יראךין אזר ווי אוךוקענער‬
‫שטרויאי^יעךט פאר ברענט!)‪ ' .Varp 0‬ר ע ן ^ ן ס האט אוייםנעצדגין זיין הא^ט צו נע‪5‬ע;‬
‫דעם םע^ער שעכטין'זיין'זוהז‪ .‬ןאכין ךיטלאכים נעריינט‪ .‬ו ר ד ע ר ‪; pm‬א;'ט הן אךאלם‬
‫ןו_עקוחיןה‪ .‬ראסםיינט^ען' חו^וז‪ .‬רבי עיךיך! זא;ט חיוצהאיזךער טייטש אארסוךיני";סטע‬
‫י‬
‫!אך • ךי ‪?8‬אכים ןאכין נעשךינען אזר אןאך איזנאך ניט ניווען אזאםענ ?‪8‬ש זאל שע?טין‬
‫‪:‬‬

‫!וין זיהן‪ .‬ראס נאך האבי! ידיי ניזא?ט {שטו נ‪$‬םלות‪; .‬ענק רען ‪8‬אריייקט די ייעגי! •‬
‫נעטט י רען אבךןם ניק צו אלע דוךך'ג״עךם אינ ך ט זיי‪.‬עסין אונ ?וךינקען‪ .‬שבת עובר‬
‫אוודו‪ .‬ן א ט ךען אדפניחעךט « !יין טענטשין אין ווענ ראם א^ךהם '‪.‬ניט ךי ‪£‬סין‪ .‬ארך‬
‫זןבת טייפשטךער תתויםיפסק‪ .‬אונ ביי יחדל להיות לןןךח אורח כ;שים‪ .‬אויף ךעם וואךט‬
‫ח ! ל טייטשט ארך ךער תךנוט פ‪5‬ק‪ .‬אזר ווי חדל את ךער טיי?ש אויפ^יתעךט אזר שבת‬
‫איז אויךריער טייטש אויפןיהעךט‪ .‬הפר בריחי‪ .‬האט ‪,‬ןען נאטיני^טעךטידיין וףךט וואס‬
‫‪,‬ער ןאט' נירעטיצו אברהם ‪5‬יק ‪8‬אר ביךוננ רעל איך אייפשטעלין 'טיט ‪.‬תןחק‪ .‬ן א ט‬
‫דען ;אט ?או־טיאוסת ךיי *עוטעט ;ואס אכךיזםיאיז אין זיי מיעסין אונ ן א ט נינ‪$‬אהן ^דקה‪.‬‬
‫איו ;אר ‪.‬קיי; טענטישניט חשוב ביי ;אט •י שטייט }אר ניט‪.‬קיק ז‪.‬כוח צו אכךןם‪ .‬עווא}ךער‪.‬‬
‫פון ךאנען ורי?טו _או‪.‬ךער ןםוק ‪#‬ט;עסט »ן‪.‬די שלאכיס‪ .‬ךא שטייט דאם'ןאךט ‪?-‬טעל*‪.‬‬
‫אינ ביי' םלאכים ?זטייט אויך דעו• רארט ‪?.‬םעל״'?זרפים עובדים םנ‪$‬ל ל ו ‪' .‬צו רייוין ‪%t‬‬
‫דא האביןיהלאכים ;יכעטק פון ח^חקס ייעען! )‪;'!(h‬שלח‪'.‬א?ןחם ן א ט א ו י מ י צ י י ח ך ז‬
‫סא^ט אונ ן א ט ;ענו§ען'דעם ^ ע ר ‪ .‬רב ן א ט }^ךעןט ‪3‬יי'רבי ן ״ א ך ן ה פין ו)א‪.$‬ק‬
‫‪1‬יייסי; היר אז שעכטץטוז ^ען ‪9‬יט אווי אטע^ער }ןאםיםען ^ןען אים קראנק פי! איין <^־ט‬
‫צים אנד^רץ אךט^ פון וז^יק‪ .‬אבייןם ן א ט אוינ^יצרןין ך פא}ט אוני ן א ט }ינו^ען דעוז‬

‫‪0‬ע‪0‬ןןך‬
 ‫בראשית‬ ‫ו‬ ‫ג‬
‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫א‬
‫יי‬ ‫םדר‬
‫ד׳ חייא רבה מנין לשחיטה שתיא בדפי־ המטלטל‪ .‬םןהכא‪ .‬וישלח אברהם את ירו ‪,‬‬
‫איל אין מן ההכרח אמר לך חזר הוא בית ‪ .‬ואין ס; אילם; אמר לך ליח הוא חור ביה ‪.‬‬
‫דחני לוי היו נעוצים םחחלתן חרי אלו פסולי! חלושין ונעצן הרי אלו כשרים ‪ .‬דחנן‬
‫השוחט בםנל יד בסגל קציר ובצור ובקנח שחייטחו כשרה ‪ .‬איר יוסי חםשח דברים‬
‫נאמרו בקריטיות של קנה ‪ .‬אין שוהטיי בה‪ .‬ואין פוהלין בה‪ .‬ואין חוחכין בה בשר ‪.‬‬
‫ואין טקנחין בה אח הידים‪ .‬ולא)לנ( מחצין בת אח השנים‪ .‬כפני שרוח רעה שוכנת עליה ‪:‬‬
‫)‪ (D‬ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ויאמר אברהם אברהם ‪ .‬חני ר׳ חייא לשון חיבה‬
‫לשון זירוז‪ .‬ראביי אסר לו ולדורוח ‪ .‬אין דור שאין בי)לל( כאברהם ואין דור שאין בו‬
‫כיעקב ואין דור שאין בו כםשח ואין דור שאין בו כשמואל‪) :‬י( ויאמר אל תשלח ידך ‪.‬‬
‫וסכין היכן חיה ‪) .‬לה( נשרו שלש דםעיח םטהיש )לו( ונשחת הסכין‪ .‬איל אחנקנו‬
‫א״ל אל חשלח ירך אל חנער ‪ .‬איל אוציא טסנו טפח ד ם ‪ .‬איל אל ח־<ש לו טאיסת‬
‫סוטה ‪ .‬כי עתה )לז( ידעתי‪ .‬הודעתי לכל שאח איהבני ולא חשכח וני׳ שלא תאםר‬
‫)לח( כל חחלאים שחוץ לנוף אינן חלאים )לט( אלא מעלה אני עליך כאילו אסרתי לך‬
‫הקרב‬
‫נ ו ת כהונד‪.‬‬ ‫מת‬
‫מר ע נ י י ן ! )לי( וגשתמ‪ .‬נשתתה‪) :‬לו( יזעיץ‪ .‬קרי ניה ידעתי‬ ‫לונרהס יגי׳‪ .‬ייןיו המאכלת משמע שהיא תליש ולא היה משר‬
‫םיו״ד נתיי״ק ו )לת( כל המלאים ו נ ‪ . ' ,‬כן יאמר אילי א״ל‬ ‫אלא לקיתם ‪) t‬לג( מחצין‪ i i t i .‬ין!) לד( כאגרםס ניעקנ כשמואל‬
‫לשתוני את עלמי לא עשה יעל בגי שהיא חין ממט לא םים‬ ‫נ י ' ‪ .‬כל אלו נכשלו שמותם יעקב יעקב משם משם שמיאל‬
‫חש! )לש( אלא מעלה א;י נוי‪ .‬פירב״י והאי ימידן שיי נפשך ו‬ ‫שמואל‪) :‬לה( נשרי ג׳ דמעות‪ .‬מננ״ה; נדאיתא מצאני שלים‬

‫םעםער‪ .‬האט ךב ניזאןט צו‪,‬ךבי חי;א אויב רבי האט דיר נץאנט רעם ךץ פון אנךתא ופון‬
‫רעם פסוק( ‪ .‬מעט‪.,‬ער 'חךטח רןאכין צום ךין' אונ וועט ניט א י ו ר ‪ . \ $ E B‬אונ אויב ‪.‬ער‬
‫ד!אט ךיר ניואנט ךעם דין פון נםףא מעט‪.,‬ער ןיט חרטה האןין‪ .‬ראיתם לןי האט נילערי!ט‬
‫אדב ‪^.‬עס וואקםטאררם פון ךייעךד אשאךפע זאך' טאר טען ניט שעכטץ טיט רער זאך‪,‬‬
‫ן^יער או ךי'!אך איי אפנעךיקען' ניוואךין'פון ךי ^ערד ‪.‬ךער }אך ןאט‪',‬ער ך א ציוךיק אריץ‬
‫ךשטעקט אין ך^עךד ‪' .‬מענ מען מיט ךי ואך עזעכטין‪ .‬ראתם מיר האכין ;ילערונט או‬
‫איינער' שע?ט טיט' אסעםער )אשערפ> מאם טע; שנייךט טיט אימ תבואה אךער' טיט‬
‫אקאקע‪ .‬אךער טיט אשאךפץ שטיין‪ .‬זןךער טיט אראי־ש^אק ראם איין ךיט אייז שאךף‪.‬‬
‫איי ך ?;חיטה ^שר‪ .‬ךביי יינ;י יאנט פינף זאכץ אייו }יואנט ןיוואךין ביי רעם שאירפין‬
‫ראךשטאיק‪ .‬מען טאר ניט ^עכטין טיט אים‪ .‬אונ טען טאר'ניט מל זיין אקינד מיט אים‪.‬‬
‫ןןע״ן טאר }יט שנייךין פלייש טיט אים‪ .‬טען טאו־ ניט' אפייישע; ךי הענט אן אים‪ .‬מען טאר‬
‫ןיט ארוים נעטען טיט'אים די פלייש פץ צורשען ךי {ייץ"‪ .‬ווייליאויף ךי ךאךשיטעקלאך‬
‫איי רא אשלעכטער גייטט‪ .‬איייאס^נה‪) :‬ט( ךקרא‪ .‬אמלאך פון נאט דןאטינייתפץ צו‬
‫אברהם פי; היטעל ‪ .‬אונ האט נייאנט אברהם אבךדןס‪ .‬רבי רדיא האט נילערונט אז טען‬
‫רונןט איינעם ץורי טאקל טיטדי;}אסע;‪ .‬ראם' ווייזט אדף ליבשאפט אונ אויף נעישווינרק״ייט‬
‫;ענער יאל ך ך איילץ‪ .‬רבי ‪.‬אלמךך בן ^עקב ואנט ראם ווייוט ‪ .‬איין טאהל ריפט מען‬
‫אים אליץ ‪ .‬דאם אגרערע מאהל או אין ךער וועלט' מעט שפעטיער ארך דין איוי אמענמש‬
‫יוי‪.,‬ער איז‪ .‬ראתם' אין יערער דור איו רא אןןענטש אזוי״יר אברהם איי ניךען‪.‬י אידער‬
‫ןד י‪.‬עקב איז נירען‪^ .‬ךער ווי משה איו ניווען'‪ .‬ארעד ייי שטיאל ‪.‬איי ?•מיען! )י( ראטר‪.‬‬
‫ךער סלאך האט ניואוןט צו אברהם זאלןוט ניט אויםץיתע; דיין האנט צו ךעם קינד‪' .‬ווא‬
‫איז נימען ךער סעםער ‪ .‬ךךיי' טרעךין'‪.‬וענק אראפ גי^אלןין פץ מלאך אויף ךעם' טעסער‬
‫יז‬
‫** קאליע ניראךין רער מעםער'‪ 1‬דזאטיאברהם געיאנטאיך מעל אייםךער וועךןץ‪.‬־' האט‬
‫דער ‪5‬לאך נהאןט צו' אברןזם דו יאלםט ;אר ניט אוייםציהעןיךי האנט צום י קינך ‪ .‬האט‬ ‫ז‬

‫אבןהם'נעיא}ט'איך רעל'ארוים נעןיען פי; אים אטראפין יבלוט‪ .‬האט דער מלאך נראנט‬
‫דו זאלו^ט ניטםאכין אויף>{יס קאו^ז‪ .‬טיןך‪ .,‬״קיץ'פען‪.‬ער'‪ .‬ראתם איצט ייעל'איך םאכין‬
‫ורקק צי אלע םעננןיןוין אז רו' הא?ט טיך קיב‪ .‬ת ואלסט' }יט ואני; אלע קראנקייטין‬

‫ויאס‬
 ‫רלו‬ ‫בראשית‬ ‫נ י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫יייא‬ ‫סדר‬
‫הקרב עצםך לי ולא עיכבח‪) :‬יא( דיא א׳ר יצחק בשעה שבקש אכרהם לעקוד יצחק‬
‫בנו ‪ .‬איל אבא בחור אני וחוששני שמא יזו עזע נושי טפחדח של סכין ואצערך‪ .‬ושםז‪8‬‬
‫הפשל השחיטה )מ( ולא תעלה לך לקרבן‪ .‬אלא כפחני יפה יפח ‪ .‬סיר ויעקוד א ת‬
‫יצחק ‪) .‬מא( כלים יבול אדם לכפית בן ליי שנה)ניא בן כיי שנה( אלא לדעתי‪ .‬טיד‬
‫וישלח אברחם אח ידו ‪ .‬חוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו םורירות דטעית ונופלות‬
‫דםעיחיו לעיניו של יצחק )מכ( םרחםניחי של אבא‪ .‬יאעפיכ חלב שסח לעשיח רצון יוצרו‪.‬‬
‫והיו הטלאכים םתקבצין כתות כתות סלםעלן‪ .‬םה היון צייחין ‪ .‬נשםי טםליח ש ב ת‬
‫עיבר אורח הפד ברית מאם ערים ‪ .‬וכי אין רצונו בירישלים ובבהיס שהיה בדעתו‬
‫להוריש לבניו של יצחק ‪ .‬לא חשב אנמ! לא עםדה יכוח לאברהם ליח לכל בריית‬
‫חשיביח קדםיי ‪) :‬יב( איר אחא התחיל אברהם הטיה אין הדברים הללו אלא רבריפ‬
‫של חיטת ‪ .‬אתםול *סרח כי ביצחק יקרא לך זרע ‪ .‬חזרת יאטרת קח נא אח בנך ‪.‬‬
‫עכשיו אח איסר לי אל חשלח ירך אל הנער‪ .‬אחטהא ‪ .‬א ' ל הקביה אברהם )תהלים פט(‬
‫<א אחלל בריתי וםוצא שפתי לא אשנה ‪ .‬כשאםרחי לך קח נא אח ב נ ך ‪ .‬לא אסרתי‬
‫^‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) ע נ ( יממניתי של א נ א ‪ .‬נלומי צל הותמנות הפגע׳ פ?‬ ‫)‪ (r.‬ולא פעלה‪ .‬השחיפה וההקרנה לא פעלה לרצון לי״׳ ‪:‬‬
‫האנ על ננו ‪ :‬אתתיה גרפי'‪ .‬פי׳ הורוהו שלפינו אפרתי‬ ‫)מא( נלופ ינול נ‪ .'1‬נתמיה אלא ברצונו נספו ‪1‬‬

‫;ואס ארםער רעם מענטש אליין"עאו־ אויה וייגע קינךעח איו ךאס ‪.‬קיץ קראןנקייט ן א ם‬
‫חייסט טען זאל ניט זאגין אז רעם זוןן האט ער ניוויאלט שעכטין אבער ךך אליין וואלט‬
‫‪,,‬ערי ניט' ^עכטין‪ .‬נאר איך רעכין אויך דיר נלייך ווי 'איך וויאלט דיר ;י;א;ט דו זאןסט‬
‫ךיך אליי; מקריב דין אונ דו וואלםט ניט ;ישטעךט‪) :‬יא( ך^ר אחר‪ .‬נ אך א|שט איו רבי‬
‫ז‬

‫יצחק האט ניזאנט ויען אב}לחם ןאט ןיךאלט בינךען דין זוהן‪.‬יצןק‪ .‬האט יץןק )יוא^ט צר‬ ‫ז‬

‫אברהם‪ .‬מיץ פאטער‪ .‬אייך בין ;אך איוניןער '^וענטש האב איך מורא טאטער וןעל איך‬
‫אציטער טאה; דורך ךי שירעק פון קןעןןער'‪ ".‬ןןעםטויקאכין צער ‪ .‬אונ טאנןער רעט_קא^יע‬
‫מערי• ךי שחיטה‪ '.‬רעל איך ניט‪.‬קענען ‪.‬ויין‪.‬קיק קךןן‪^ .‬אר ביןד נ‪:‬יך נוט ‪ .‬ןאט אבןק‪0‬‬
‫י‬

‫באלר גוט "גיבונךע; יצחק;‪ .‬פךענט ךער מךךש ‪.‬קע; מען רען בץךען אםעון^שין ראם איו‬
‫שוי; אלט ךבעןיאוג ךרייסיג יאהר‪} '.‬אר יצחק אליק ןאט ןיראלט §ען ואל יאים כץדען‪.‬‬
‫האט באלד אברהם "אויס'‪.‬גיצרנ'ץ ךי האנטי נעטעןלעםטעןוער‪ .‬וויאכךןם האט אויםגייצויגין‬
‫‪5‬‬
‫ךי דואנט' נענןע; ךעם מעסער ‪ .‬איז ןינאניגע; 'טךעךי; פו; די}ע ארןיןיאונ יי ?ךעךין'‬
‫גי^אלין אין' ךי איויגץיפון ;צחק פון ךי יןאטערליכע רחמנות‪ .‬אןעד ךי האףן פון אברהם‬
‫איז ןיךען פריילאך צו טאהן רעם ווי^ען פון }'אט‪ .‬איין היטעל ןאבין ךך ךי מלאכים ‪8‬אר‬
‫)אטולט חברות )קאמפאנע© אונ ןאבין גע‪#‬רי‪.‬גען ;שטו םקולוח ‪ .‬אלע רעגץ רעליין וךסי*‬
‫וועריין‪., .‬עם וועט גישטעךט ךעךין ךער דורך' נאננ פון ט ע נ ^ י ן אויף ךער וועלט‪ .‬ן א ט‬
‫ךע;' ;אט' ;ישטעךט ךיעם פארביגדוגג ראם ‪,‬ער ןאט גי‪8‬אכט' נ‪1‬יט א^ךהם ‪ .‬האט שוין ו^ט‬
‫§ארטיאוסת'אלע שטעט‪ .‬ערי וויל' שיין נאיר ^ער }יט האןין‪.‬קיי; וועלט‪ .‬ךיל שוי; ;אט‬
‫ניט ךי שטאט'יךושלןם‪ .‬אוג גיט ךעם בית ו;טקדש ‪ .‬ראם‪.,‬עד האט ךראלט האכי; יךןגן‬
‫צו ךי קיינךער כיון‪,‬יצחק‪ .‬איי ביי ;אט ;אר ‪.‬קיי; מענטש)יט חשוב‪ .‬ןאט א^רהם ;ארי״קיין‬
‫יכוח}יט יראם ואל אים ביישטיץ‪...‬קיין ‪3‬שע§עניש חאטינייט״קיי; חשיבות פאר נאט‪ ) :‬י ט ^ ר •‬
‫רבי אןא ןאט ני;אנט אברהם האט‪ .‬ייך אנניחויבין ךאנךעךין ךי אלע יאכין ‪.‬זעכ‪.‬עך‬
‫;אר אוואגדערו‪ .‬נעכטין האםטי נייאנט צו טיר אי ‪£‬יינע ‪.‬קינךער וועלין דק^פון תןהק‪ .‬ךער‬
‫;אך ןאםטו ניואנטיאיך יאלנעםע; '‪5‬יי; ווהןןצןק אוני איםיאויף בךייגנען ‪6‬אר‪£‬קי?;• אי?ט‬
‫זאגםטו'צו סיר איך יאל ניט אויםציהע; מיי; האנט צו אים‪ .‬אוואינךער‪ .‬ןאט גאטיניואנטיצו‬
‫—‬ ‫‪,‬‬
‫‪IT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫| ‪V‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪j ^ l‬‬ ‫' ‪I V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪*X‬‬

‫‪8‬בך'ןם מיי; בוגד ראם איך האב םיט דיר גי‪5‬אכט וועל איךיגיט ;ענךעךין‪ .‬אוג ראם איך‬
‫ןאב ןירעט וויעל איך אויך ;יט זןנדערין ‪ .‬רע; איך ןאב צו ךייב גידאגט געם דיי; זיר?‬
‫האב‬
 ‫וירא פ ר ש ־ נו‬
‫כראשית‬ ‫סדר‬
‫לך שחטהו אלא העלהו ‪ .‬לשם חיבה אמרתי לך ‪ .‬אםיקתיה וקייםת דברי‪ .‬ועתה‬
‫אחתיניה ‪) .‬ניא( משל למלך שאמר לאיהבו העלה את בנך על שלחני הביאו אותו אוהבו‬
‫)מנ( וסכינו בירו‪ .‬אמר המלך וכי העלהו לאבלו אמרתי לך העלהו אמרתי לך מפני חיבתו‬
‫הה״ד )ירמיה יט( ולא עלתה על לבי ‪ .‬וה יצחק •־ )יג( וישא אברהם את עיניו וירא והנה‬
‫איל אהר ‪ .‬מהו אחר איר יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות וםםתבכין בצרות‬
‫וסופן לינאל בקרניו של איל שנא׳)זכריה ט( ות' אלהים בשופר יתקע וני׳‪ .‬אדיבים אחר‬
‫כל חדורות ישראל נאחזים בעבירות וםםחככין בצרות וסופן לינאל בקרניו של איל ההיר‬
‫והי אלהים בשופר יחקע‪ .‬איר חנינא כיד יצחק כל ימית השנה ישראל נאחזים בעבירות‬
‫וםסתבכין בצרות ובדיה הן ניטלין שופר וחוקעין בו ונזכרים לפני הקביה והזא מוחל להם‬
‫וסופן לינאל בקרניו של איל שנאי וה׳ אלחים בשופר יהקע‪ .‬ר׳ לוי אמר לפי שהיה איא‬
‫רואה אח האיל ניחוש סן ההורש הזה והולך וםםחבך בחורש אחר ‪ .‬א״ל הקביה כך‬
‫עתידין בניך להםחבך למלכיוח ‪ .‬מבבל למרי מן מדי ליון מיון לאדום וםיפן לינאל בקרניו‬
‫ש י‬
‫מתנ ות כהונה‬
‫נידו ‪, .‬שהרי ‪ 1r.fi‬לו העלהו על השלח! משמע לאוכלי‪:‬‬ ‫העלהו ליראוה לשני מש‪:‬י החינה שיש ל׳ עליו‪) :‬מנ( ושנ־ס‬
‫ןאיביאיך״ניטיך^אנט דו יאלסט אים שיעכטין • איר האב נאר״י^אנטיבךיעני״אים ארך רעם‬
‫ד‬

‫מיבח ‪ .‬צורייזין פאר ךער 'וויעלט דיין לייבשאפט צו מיר וטען רעמי ךאך מייינען אודו רעסט‬
‫אים שעכטין אויך‪ .‬דויהאםטאים או־ף ניייריינגט אונ חאםט ם_ק;‪:‬םנ;ווען םיינעךייד‪ .‬איצט‬
‫נעם אים אךאפ‪ .‬למשל אסלך האט ני;א'נט צו'‪.‬ויין ניטען'פרי';נד ןריעג ארך דיין יוךןארף‬
‫מיין טיש‪ .‬האט ךער נוטער פריינד נעבךייננט דין ווהן אוני האט אים ניליינט אויף ךעם‬
‫נזיש אונ אמעסער האט‪..‬ער אוייך טיט ןעיברי״יננט ‪ .‬האט ךער כולך נמאנט צו אים האב איך‬
‫רען דיר נייאנט דו ;אלסט אים ליינין ארף רעם טיש איך ואל אים‪|,‬עסין ראם דו האםט‬
‫מיט ניבךענבט אמעםער י‪ .‬איך האב ראך ךיר נאד נעיא^ט דו;אלסט אים לייגין א‪1‬יף רעם‬
‫טיש‪ .‬צו ווייזין ךייןיליבשאפט צו‪.‬טיר )ראתם טען ךעט טיינען אוי איך ךיל אים ע‪1‬עכטין>‪.‬‬
‫}וי דער פסוק ךאנט ןלא ע ל ן ה ‪ .‬ע ל לבי‪; .‬אט זאנט' ‪,‬עס אמ ;אר ניט אויף ניגאנגען' אויף‬
‫י‬ ‫ז‬

‫ןןיין וןאךץ מען ואל שעכטיין דיין ווהן ;צחק! )<‪ \y‬וי^א‪ ,‬אןנרהם ;‪:‬אט אויף ניהיויבין זיינע‬
‫ארנין אונ האט גיזעהן'והנה א;ל אחר ‪ '.‬ראם מיינט טען אחר‪ .‬רבי יורן זא?ט נאך אלע‬
‫זאכין האט אברהם י איויף ניהרבין זיינע ארנין אויף'שפעטער אונ האט ךועוז; ווי ךייורין‬
‫וועלי; זיין פארנומען מיט‪.‬עבירות אונירעלין זיין פארהאלטין סיט צרוח‪ .‬אונ ךערםוךרעט‬
‫דיי זיירעליןארם ניליייט'וועךין דורך ך י וזעךנער פוןךעם וויךדער )שעפם‪.1‬ווי ךער פסוק‬
‫זאנט נאט‪.‬וועט בלאייןיםיט אשו פר ‪1‬אונ ךער' 'שו^ר וועט‪.‬דין רער הארי} פון רעם וויךךער‬
‫ז‬

‫ראס איז ניקוטען' איצט צו אברח!‪ .‬רבי יחוךה ברבי מימון (אנט אין סוף פו; אלע דורות‬
‫וועלין ך י יוךין זיין פארנוטען ימיט לעבירות "אונ ‪£‬א'ודזאלטין טיט י צרות אונ ךער סיף וועט‬
‫זיין ד י ךע‪.‬לין אוים נילייזט רעךין דוךך ךי חעךנער פון רעם א;ל ‪ .‬ווי ךער פסוק ואנטינאט‬
‫וועט בלאךן ‪.‬טיט אשופי־‪ .‬ךבי הני{א כרבי‪,‬יצחק יאנט אנאנץ ;אהר‪.‬זענע; די יודין פאירנזםען‬
‫מיט עבירות אונ פארהאלטין ןויט [ימח‪ .‬אים ראש ר;'שנה ‪.‬נעסען די אשופר אונ בלאוין מיט‬
‫איםיךעךין זיי ךעך‪9‬אנט §אר {אט איז ‪,‬ער ייי מוחל ך י ‪.‬עבירות אונךער סוף וןיעטדין' די‬
‫מעלי; אויס גיליייוט' רעית; דורך ךיא חעךנער פון רעם ךייךךער‪ .‬וך ךער פםוקייאנט נאט‬
‫וןעטבלז‪/‬וין טיטיאשיופר ‪ .‬רבי לד זא?ט רייל אכךחם אכיניויחאט גיזעהן ווי ךער א;'ל רייםט‬
‫ליי חערנעי־ אין איין אנךיער ךאדד‪ .‬האט {אט‬ ‫ך ך אדם פון ךעם נוילי י*י פ י‬
‫א‬ ‫נ‬

‫גייא נט צו אןנךהט אווי' וועלין ריינע ^קץדער דץ פאךט^עפעט פון איין מלך' צום אנךעךין •‬ ‫‪:‬‬

‫פון'ןבל צו יסדי פון ן ד י צו ;;ן פין;ין צו ןןךום ‪.‬יצום 'סוף רעליןךי'אויםנילייוטיוועךין‬

‫[יט‬ ‫א‬ ‫יעט‬ ‫אט‬ ‫א?ט‬ ‫םי‬ ‫ע‬ ‫ויי‬ ‫פ י !‬ ‫ע‬ ‫ע‬
‫• י י ‪. ^ 0 ? 5 ? 9‬ייי ? *שופר פין א א ; ל ‪.‬‬ ‫‪ W‬יי ? ח י‬
‫אלע יוךין יאייין איים ניליייט ייעלי! יי ) ‪ ( T‬ךל^ך‪ .‬אברהם איז';יגאנגען אונ האט גינומען דעם‬
‫איל‬
 ‫נ‬ ‫‪3‬‬ ‫וירא‬
‫רלז‬ ‫בראשית‬ ‫י^ י‬ ‫סדר‬
‫»ל איל‪:.‬הה'ד והיןאלתים בשופר יתקע‪) :‬יד( וילך אברהם ייקח את האיל רעלחוילעולח‪ ,‬חחו*‬
‫ב נ י ‪ .‬ר׳ בניה אמר אמר לפניו רבץ העילס היי)מד( ריאה דםי של איל זה כאילו דםו של‬
‫יצחק בני‪ .‬איםוריובאילו אימוריי דיצתק ברי‪ .‬כהדא דתנןהרי זי תתת זי הרי יי תםירות‬
‫יי הרי זו חילופי זו הרי זו תמורה ‪ .‬ריפ אמר אמר לפניו רבץ העולם הוי רואת כאי*י‬
‫הקרבתי את יצחק בני תהלה‪ .‬ואח״כ הקרבתי את האיל הזה תחתיו‪ ,‬המריא )מיו ‪0‬י(‬
‫)מד( ויםלך )מה( יותם בנו תחתיו‪ .‬כהרא דתנן כאימרא כדירים‪ ,‬דיי אמר כאיסר‬
‫המידא ‪) .‬מו( ריל אמר כאילו של יצחק‪ .‬תמ; אמרי כולד החטאת‪ .‬תני בר קפרא‬
‫)מז( כאימר רלא ינק מן ייטיי ‪) :‬טן( ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה‪ .‬רייאטר‬
‫אמר לפניו רבון העולם בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את י הירך ‪ .‬היה לי מה‬
‫להשיב לך אתמול אמרת כי ביצחק וגו׳ ועכשיו קח נא את בנך וגו׳‪ .‬ית׳ו לא עשיתי‬
‫כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך ‪ .‬יריט ה׳ אלהיט בשעה שיהיו בגיו של יצחק באים‬
‫לידי עבירוח ומעשים רעים‪ .‬חהא נזכר להם אוחח העקדח וחחמלא עליחם רהטים‪:‬‬
‫)טז(ןאברהם קרא אוחו יראה שנא׳ ויקרא אברהם שם המקום ההוא )מז (ה׳ יראה‪ .‬שם קרא‬
‫א י ת ו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מס יניא ר׳ ״ותק אמר יניא כבשה נאמיא תמיוא נכנש של‬ ‫) מ י ( י‪1‬א‪ 0‬פ‪1‬׳‪ .‬מדנסינ חמת נ נ ו ק ד י ק הני‪) :‬מד( זימליו ייחס‬
‫קינן תמיד סיתה נוונתו‪) :‬מו( וי״ל אמר יניא איל‪ .‬שניינתי‬ ‫בגו תחתיו‪ .‬נמו אשריו שהיי אנין מלן נ״נ! ה ״ ג ) מ ה ( יותס‪.‬‬
‫סיתס נאמוא של יצקי‪ ,‬ותמן אממנן כוונתי היה נול־ מנואת‪:‬‬ ‫» ו תתתיי תנינא נאמרא נ ו ׳ ‪ .‬משנה היא פיק דנוריפ ופי׳‬
‫)מו( נאימי‪ .‬נננש שלא ינק מלנ מימיו‪ .‬ווה אילו של יצחק‪:‬‬ ‫שאומי הרי פלי נור נאפרא פי׳ נננש או נ ד י י ס נוס שמניא‬
‫)מז(י"י ייאה‪ .‬נלומי יראה ויונור את א נ י ננשתירחמי לעשות‬ ‫»ן ה ד ו של נהמה ופלינ י׳ יוחנן ור״ל נההיא האומר נאמרא‬

‫^^^טלאברהם האט‬ ‫א;ל אינ האט אים גיבךייגגט‪£‬אר אעולה פאר זיין זוהנס‬
‫‪1‬‬
‫ע‪£1‬ס זעהךי בלוט פץ רעים אילי‪ .‬ןליייך וויי דאם מאלט }יווען* ךי‬ ‫גיוא?ט ‪8‬אר {אט רבולו‬
‫בלוט פון טיץ יולזן י?הק‪ .‬ךי פעטם פון רעם א?ל איו ?לייך ווי דאם מאלט גיייעןיךי פעטם פון‬
‫ג‪1‬יי‪ 1‬ייך׳ן‪.‬י[וןק‪ .‬איר ווי טיר ןאיבי; ‪.‬גילערונט אי יןייגער זאנט אויף אבהמח זייא זאל זיין" ארס‬
‫ןי^אחי^ט אייך א קך‪$‬ן‪ .‬אינ‪,‬ער זאגט ךיי וועךטער'הרי זו'החח זו‪ .‬אךער‪^.‬ער יאגט הרי זו‬ ‫ז‬

‫^םורת וו‪ .‬אךער^ר^אנט הרי יו חליפי זו‪ .‬איו דאם גיטאהשט‪ .‬וועךט'ךער קחין אינהייילינ‪.‬‬
‫ז‬

‫אונ ךי כהטה יועךט אקךבן‪ '.‬אזוי ןאט גינומען אברןם ךעם איל איל האט גייאנט זןר ;אל זיין‬
‫‪13‬חת בניו‪ .‬איו ךער איל גיוואךין ךער^קרבן‪ .‬אויגןצחקיאיז אויסגילייוט ניונאךיין‪" .‬רבי פנחס‬
‫ואגט א?ךהם חאט גי;א‪.‬נט ?אר^אט ךבונו ‪%‬ר עילס'‪.‬ןגס ואל זיין ביי דיר גלייך ווי איך ;ואלט‬
‫מקריב גיוועי פךיער‪.‬םייין זוח; יצחק‪ .‬ךער נאך מאלט איך מקריב גיווען' ךעם אלל אוגטער‬
‫יןחנן ן <ךאס טייןט טען ‪5‬סוו בנו‪.‬אונטער דין יוחן‪.‬גלייך ווי זך ו;אלטץ ביירע גילעגין ארך'רעם‬
‫מיכ‪.‬ח>‪.‬ווי ךערפםוקואנט ‪1‬י‪.‬םיןז יוןםיכני ‪3‬ןתיו דין וווזן ייןום' ןאט ;עקיניגט אונטערידין‬
‫פאטער • !‪.‬יי ןאבין‪.‬בייךע צו' ‪.‬יאטען‪,‬נעקיףנטז‪ .‬ךער הךפט קינינ איז ניווע; רעד פאטער‪ .‬אונ‬
‫יוןם איז ןיווען קיגינ אוןטער אים‪ .‬י אזוי ווי שיר ןאבין' נילערונט אז‪.‬איינער זא‪$‬ט איך ויעל‬
‫ךךיי‪.35‬ען אכןךבן כאיטרא בךיךים‪,.‬ךכי יוחנן ןאגט‪.,‬ער ;אל בריי^יען אשעפם אזוי ווי ךער קר^ן‬
‫ז‬

‫};טיד איז‪ .‬ךיש'לקייט זאניט ‪;.‬נר זאל בךייגגעןיאאיל‪ .‬אווי'ור'ךער אןל פון יצחק דאךט אץ‬
‫§ךץ ;?!ראל ואךער אין ‪34‬ל> ןאט טען ניילערונט אז איעער ;אנט איך זאל 'ברייננעןיא^ךבן‬
‫אווי ווי ראם‪.‬קינד פון אקרבן חטאת; מוז זך בךייננק אקךבן מקריב צו זיין ארך רעם טיבח‪.‬‬
‫‪.!5‬פילו ךאס קי‪.‬גד פון ךעם קרבןחטאת חתת 'מען">‪ .‬מיר חאביין'‪.‬מלערונט בר‪.‬קפךא יאגט אז‬ ‫ז‬

‫איעער;^י‪.‬ט איך;אל בךייגגען א קךכן כאימרא‪ .‬אזר ווי אשעפס‪ .‬מייגט‪.,‬ער איוי וריךער‬ ‫ז‬

‫‪#‬ע‪.‬פס מאס וזאט״קיין טאהל גיט גיוויןיין‪.‬יראם ‪,‬איו ךער ‪.‬איל פון אבךןים אביגו‪; .‬ואס״ער‬
‫איז;יט ‪.‬גי^אךין געוואךץ'‪ .‬גאר כ‪#‬אפין גיווארין‪) :‬טו(!יקרא ‪ .‬אבירחם ןאט ןירופין ךעם‬
‫;אטען פון ךעם אךט ה• יךא‪.‬ה‪ .‬רבי יוןגן ואגט אברהם ןאט' גיואנט §אר ;אט ךבוגו של עולם‬
‫ז‬

‫ןוען דו ןאףט ןיזאןט צו סיר }עם דיין איי גצ;גען'זוןן‪,‬יןחק אוג בךייגג אים אוית פאר אקל?}‬
‫‪:‬‬

‫ןאב איך ניהאט דיר ראם צו‪.,‬ענפעךין‪ .‬ניעכטץ ןאנזטו' ‪.‬ני;אנט או טיי{‪.‬ע קיגלער מעלץ!יין‬
‫‪3‬ון \‪.‬צןק‪ .‬אונ אי^ט זא‪3‬קטו אי'יצחק וועטךין א קר^ן‪ .‬פון דעםשווענץ האב"איך איר ן\ט‬
‫ז‬

‫ניזאגט‬
 ‫נ ה‬
‫בראשית‬ ‫יעי־‬ ‫‪6‬‬ ‫רא‬
‫יי‬ ‫סדר‬
‫אותו שלם שנא׳)בראשית יד( ימלבי צרק מלך שלם ‪ .‬אמר הקביר‪ .‬אם קורא אני איתי‬
‫יראה כשם שקרא אותו אברהם ‪ .‬שם ארם צדיק מתרעם ‪ .‬ואם קורא אני אותו שלפ‬
‫אברהם אדפ צדיק מתרעם אלא הריני קירא אותי ירושלם כמי שקראו שניהם )ממ( יראה‬
‫שלם ירושלם ‪ .‬ריב בשם ר׳ חלבו אטד עד )מט( שהוא שלפ עשת לו הקב־ה םובה‬
‫והיה מתפלל בתוכה ‪ .‬שנא׳)חהליס מו( ויהי בשלם סוכו ופעונתו בציון ‪ .‬ופה היה‬
‫אופר יהיר שאראה בבנץ ביתי‪) :‬ין( ר׳א פלפד שהראה‪ ,‬לו הקביח בהםיק חרב ובניי‬
‫חרב ובנוי‪ .‬שנא׳ שפ המקום ההוא ה' )‪ 0‬יראה הרי בנוי הפר״א )לברים טז( שלש‬
‫פעמים בשנה יראה‪ .‬אשר יאמר היום בהר ה׳ הרי חרב שנא׳)איכה כ( על הר ציון‬
‫ששמם; ה׳ יראה בנוי ומשוכלל לעיל‪ .‬בענין שנאי )ההליס ק‪ (3‬כי בנה ה' ציין‬
‫נראה בכבודי‪) :‬יה! ויקרא מלאך ה׳ ונו׳ שנית ייאמר בי נשבעתי‪ .‬מה צורך‬
‫לשבועה זו‪ .‬איל השבע לי שאין אתה מנמה אותי עוד מעתה ולא את יצתק ב נ י ‪.‬‬
‫פשל לאתר ששפר את אנינו שמלת נהר )נא( והקפיץ נם כנו עמו‪ ,‬דיא טה צורך‬
‫לשבועה ז ו ‪ ,‬ר' חמא ביר חנינא איל השבע לי שאין אח מנסח אוחי עוד פעתה‬
‫משל‬
‫ב הו נ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫ומתפלל נ ו ‪ :‬םיג )נ( יראם וגומר‪ .‬וסיפ‪-‬ה זקוא במקום‬ ‫רצוני נ ל נ נ ש ל ה ! )מח( יראה שלפ‪ .‬יראם גימפדא בלו ירו ‪1‬‬
‫אשר ׳נמר‪ .‬ה״נ יאמר היום נהר ה׳ כרי מרנ‪) :‬נא( והקמין‬ ‫)מט( פ ז שהיא שלם ‪ .‬כלומר קודם שנאי ישראל לסונה ולא‬
‫לפון קפיצה פהלילי נמכיריפ וקןיצס עמי‪) :‬נא( שני יאח״נ ׳)רה‬ ‫גקראס עד"! ירושלים אלא שלם עשה נו הונה של נניר‬
‫^וילקירואל״ךין דיין ייי^׳נן‬ ‫ניזאןט‬
‫ווען'‪.‬י[יחקס קינךער וועלין טאהן'‪.‬עבירות אוינ שלעכטע מעשים‪ .‬זאלןוטו‪!.‬יי נעדיינקק לי‬
‫‪..‬עקךה אונ יאלםטפול וועךין פיט' רחמנות אויך' ךיי! )טן( אברהם האט נירופין רעם אךט‬
‫י‬

‫יראה‪ .‬ווי ךעריפםוק זאנט אברהם האט נירופין ךעם ןאמע; פו; דעם §ךט הי ילאה‪ .‬שם‬
‫•‬ ‫ךיער זיתן פון נח האט גירופין' ךעם אלט שלם ‪. .‬וויי רער פסוק זאנט טלכייצךק ט^״ר‬
‫‪9‬לכי צדק איו שם ךער ווהן פו; נח‪ .‬האט נאט ניואנט אויב איך ן‪.‬ועל מפין רעם אךט יראה‪.‬‬
‫א״זוי ור ‪.‬אברהם האט אים גירופין‪ .‬שם וואם ער איו אדך אצדיק ךעט ‪.‬אים ‪6‬אךדריםען‪ .‬אונ‬
‫׳‬

‫אויב איך י ויעל רופין רעם אךט שלם‪ .‬איוי ווי שם ןאט אים נירופין‪ .‬אברהם איז איויך‬
‫אצדיק וועט אים פאר ךךיסע;‪ .‬נאר איך ךעלתפין דעם אךט ירושליםו‪ .‬אווי יוד ביידע האבין‬
‫אים גיתפין ״יךאה שלם״ ירושלים‪ .‬רבי ברכ;ה האט ניואינט פון לבי חלבו ס רע;י; ויען קען‬
‫האט נאך נירופין ךי שטאט שלם )אייךער' דיי יורין י‪.‬ענען נאך ניקופען אין ירושלן‪.‬ם>‪ ,‬האט‬
‫נאט דאךט ניטאכט אםוכח אונ ןאט ‪,‬אין איר‪.‬נעדוךנט‪ .‬ווי ‪.‬לער פםוק זאניט זיין סוכה איז‬
‫ז‬

‫ביווען אין עןלם אינ דין וו^הנוננ איו נןרען אין'ציון‪ ".‬ראם האט ‪ •181‬נעדאורנט‪ .‬הלואי ואל‬
‫איך זעהן ווי רער ביה המקדש וועט גיבאהט רערין‪) :‬ין( דןר אהר‪ .‬נאך אפשט איו דער‬
‫פםוק לערונט אוני אז ןאט הט נעורוע; צו'אברהם ווי ךער בית סמ‪.‬קרש ווערט יפאר ברענט‪.‬‬
‫אונ ךי‪..‬ער' וועךט נאך אמאהל ;יבאסט‪ .‬אונ ווערט נאך אןואוזל'§אר בריענט‪ .‬אונ וןערט‬
‫{אך אטאחל גי^אהט‪ ,‬ווי ךער פסוק יאגט^ער ןאט ףרופין רעים }אמקיפוןידעם אלט יה­‬
‫י ךאח‪; .‬אט ז אל'ועןן‪ .‬ראם איז רעד ביח ה‪15‬קדש ןוע; ןר איו ניןאהט‪ .‬יר דער פסוק ואנט‬ ‫ז‬

‫ךךיי מאחל אין יאחר'‪:.‬ראה‪; .‬אל מען ;טעתן וויערין פאר'}אט אין ביית המקדש‪ .‬ראם חיי}'ט‬
‫רערט ‪,‬נייזאנט ארף'‪,‬דעם באךנ פון}אט‪ .‬ךאס איז רע; ‪,‬ךעד בית המקדש איז פאר?רענט‬
‫}יוויאךין איו'‪.‬ניוואךין פו; בית המקדש אכאךנ‪ .‬ווי דעו־ פםוק;אגט ארףיךעם בארנ ציון ראם‬
‫ער איז ךיםט ניוואךין‪ .‬ךער נאך האט אברהם גיואןט ה• יראה‪ .‬נאט ךעט‪,‬יעוזן‪ .‬דאם מיי;ט‬
‫מ ק רעם ‪.‬בית הסקדש וואט וועט גיןאהט' וועדי; רען םשיח' וועט קוטע; ךאם״ער וועט שוין‬
‫?ןטיין' ארף אייבינ'‪ .‬ווי ךער פסוק ;אניט נאט האט‪.‬ני^אהט לי שטאט ציון‪. .‬זיא איי גיזעחן‬
‫}יוואךין טיט‪.‬לעם כבוד פו; נאט‪ :‬עיח(!יקרא‪ .‬אמלאך פון}!ע! הט נאך אקאןל נירופין א^רהםען‬
‫אונ האט נ;יאגט איך שוועו־ ביי מיר‪'.‬צו ראם' דאךןפ סע; לי עזב^עה ‪ .‬אברהם האט ניואןט‬
‫« ;אט שרעד איירו רעיםט טיר שוין^ער ניטפריבין‪ .‬אינ שיין זוף; יץהק ווע?טו אויךניט‬
‫מער‬
 ‫בראשית רלח‬ ‫גי‬ ‫ף י א פרשה‬ ‫פדר‬
‫משל למלך שהיה נשוי למטרונה ילדת טמנו בן ראשון ינרשה‪<).‬ו( שני ונרשה‪ .‬שלישי‬
‫ונרשה ‪ .‬וכיון שילדה ממט בן עשירי נתכנסו בולם ואיל השבע לנו שאין אתה טנרש‬
‫את אמנו םעתה ‪ .‬כך כיון שנתנסה איא נסיין עשירי‪ .‬א״ל השבע לי שאין את מנסה‬
‫איתי עוד טעתה ‪ .‬איר תנין כי יען אשר עשית את הדבר היה‪ .‬נסיין עשירי הוא ואתה‬
‫אוסר כ׳ יען אשר עשית את הדבר הזה ‪ .‬אלא זה נסיו! האחרון שהוא שקול כננר‬
‫הכל ‪ .‬שאילו לא קבלו עליו אבד את הכל‪) .‬ניא כל םה שעשה(‪) :‬יפ!( ני ברך אברכך‬
‫יני׳‪ .‬ברכה לאב ברכה לבן‪ .‬והרבה ארבה ‪ .‬רבות לאב רבות ל ב ן ‪ ,‬ויירש זרעך את‬
‫שער אויביו ר׳ אומר יו תרם ו ד ‪ .‬אשריו כל מי שהוא ריאה במפלתה של חרטוד» שהיתח‬
‫שותפת כשני הרבנות ‪ .‬ר׳ יורן ור׳ הנינא הד מנהון אמר בחרבן בית ייאשין העמידה ‪"4‬‬
‫^ער׳ ?רובץ ‪ .‬למשל איינער האט געהיטביי }•עם כךעג״טייך‪* .‬יו״פארפ^יףט גיוואךין ךער‬
‫?רענ‪ .‬האט‪..‬עיר גיךעטעט ךך טיט זיין זןק‪ .‬אזוי'ורא‪.‬ברהם ןאט ניביעטין §אר ךך מען‬
‫זאל ‪.‬אים ניט מער ‪.‬פרובץ איוי דזאט^ער ^ענןין §אר _זי'ץ'זיתן יןיחק אויך מען‪,‬זאל אים א‪1‬יך‬
‫ניט טעףר ‪2.‬רובץ‪'.‬נאך אפשט איו צו וואם ןאט ‪$‬ען ןידאר^ט ךי שבו עה‪. .‬ךןני חקא בר‬
‫ז‬

‫חנינא וא‪.‬גט‪.‬אברהם האש נטאנט ^אר }אט ‪#‬ייער ‪.‬אז דו וועםיט ‪.‬מיך ש‪1‬ין נ!ער ניט ‪.‬פריבין‪.‬‬
‫ז‬

‫למשל א^לך האט ‪3‬יהאט אוויייב‪ .‬האט זיא ני‪1‬ןאךין פץ איסיאיץ זוהן‪ .‬ךער נאך ןאט‪..‬ער‬
‫זיא רעד יוייטעךט פון ךך‪ .‬זיא ןאט ניבאךין פון אים נאך אייתן‪ .‬האט‪.‬יער זיאנאךאןןאהל‬
‫^ערוויי^עךט פון ך ך ‪ .‬זיא האט ןיןאךין פון אים נאך אלךיטען זוהן‪ .‬ןאט ;ןר ךא }אוד‬
‫אםאןל ךער ייייטעךט‪ .‬יד ז‪.‬יא ןט עוין ני^ארין פץ איםךיעם צעהנטץ רהן‪...‬יענען אלע ייהן‬
‫וקינךעח ניקי^ען יצום §אטער אונ האכין ניואנט צו איט איצט טוויטו צי אינו שרעךץ אי דיר‬
‫זא?כט או;וער מוטער ניט §ער ךער וויי^עךיןיפון ךך‪ .‬אזוייאיז ניייען ביי'אברהם יייא‪.‬עי‬
‫‪:‬‬

‫אייני^ריבט ניייאי־ין טיט ךי צעןנטע פךא^ע‪ .‬וזאט‪,‬ער }ייאנט צו נאט שווער ‪9‬יר אז רו רעיםט‬
‫ןיך שרן מער ניט ‪6,‬רוב\ן‪ .‬רבי" יחנן האט ןיואנט ךער טלאך ןאט ניזאנט צו אבךןם רייל‬
‫ח ןאקט ניטאהן די זאך ‪ .‬אז ^ען זאנט ךי'_זאך • זעןט אדם אז סער קאט אברןם‬
‫נאי־ ניט ניטאהן' נאד ךי איי^ע זאך‪ .‬ךאס איז ךאך שירן ךי ^!גהנטע !אך • יי‪.‬י'איוי‬
‫זאגט דער מלאך עייל דו ןאםט ניטאוז; ךי ואך‪wj .‬־ ךי §עצטע' יאך ראם אבךןם‬
‫ןאט ניטאןן' איז ^עוו**נין נעןץ אלע ;יין זאכץ }ואם ןןר ףאט ביי איצט ניוןאהן ‪.‬‬
‫רען אברהם וואלט ;יט נענוםען ">*וין= ךך ךי לעצטע זאך פון ךער' ‪.‬ע״קךה י צי‬
‫טאהן • י וואלט ];!ר פאר^אךץ אןץ ראם ‪._.‬ער וואט' םתער ןיטאהן •י )יט( כי ‪.‬‬
‫ווארום בענ‪1?.‬שין ונעל איך ךיך ‪;$‬נ?!‪#‬ץ‪ .‬צוייואס ^וויי טאהל ךאס "ךאךט בע}ט‪#‬ין‪.‬‬
‫איין ברכה ציים פאטער )א^ךהם(‪# .‬יין'ברכה צום יוה! )יצחק>‪!? .‬עהךץ רעל אייך דיך טעהךין‪.‬‬
‫איין 'טעהרו?נ צום §אטער <א?ךהם( איין ^עהרוננ צום"זוהן <?צי׳‪ .9‬יייארום א^ךהםאייינאך‬
‫?יןנעןטשיט ניוואךין ער יאל ןיאכין ;אך ‪.‬קינךיער'‪ .‬ךיינע נןנךער זאלין‪.‬יךשןן ךעם טויןנרפון‬
‫נינע' ‪9‬יינד‪ .‬רבי זאגט ראם מי?ט מען ךיי' ?וטאט ‪£1‬ךםוד'‪ .‬וו>»הל צו" דעם ‪$‬ענטש ראם‬
‫זןריוועט 'זעהן די ם^לה פון ךי ש^אט מ־טוד ‪ .‬זיא איז נץןען אשוו^ף טיט נבוכךנ^ביי‬
‫ךעם חיך^ן פון‪^.,‬־ש‪!9‬ץ בית סטקדש‪ .‬אונ ?יט טיטוס ביי ךעם יץךןן פון אגךעי־ץ בית‬
‫המקדש"‪ .‬רבי יורן'אונ‪.‬ךבי חני}'א ‪.‬קךי}ען‪ .‬איי;ער זאןט ביי ךעם חוךןן פון‪,‬ע'ךשטין בית‬
‫‪3‬טקךש האט ךי ^ א ט קרטוד }יש^עלט אכטץינ טויע^ד קעןטקץ ^•ט פיילעכויןינס צום‬
‫שיםען‪ .‬אונ ביידעם ת‪1‬ךב; פץאנדערין'ב‪.‬יתו?ט‪:‬ןךש ןאטךאןישטעלט אכטטויענד^'ענטשץ‬
‫מ ט ‪9‬יילעבוינינם צום שי^ען )אונ ‪,‬לער אנךעיךער זאןט ביי ךעיס תוךןן' פון!עיךשטין' בית‬
‫המקדש ןאט זיא נישטעלט שיר טוןע‪.‬נד קעיןטקין טיטיפיילע בךניןם יצום שיקע! י‪ .‬אינ ‪3‬יי‬
‫רעם חווץן פון אנרעךיןיבית סטנןדש ןאט״ךא גישטעלט ןריי טץעגד טענטשין ?יטפיילע‬
‫בועינםיצום שיטען ‪ .‬טךרש איןה' ‪ pwf‬בלע ודי« )כ(‪.‬ויןזב‪ .‬אבןןם !{יז' צוךיק ני}אנגען‬
‫י‬ ‫צי‬
 ‫ד ר א נו נ‬ ‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫יעי׳‬ ‫סדר‬
‫אלף קשתים )נ״א קשטים( יבחרבן בית שני העמידה)נ‪ (3‬שמונת אלפים קשתים ‪) 5‬כ( וישב‬
‫אברהם אל נעריו‪ .‬ויצחק היכן הוא‪ ..‬ריב בשם רבנן דתמן‪ .‬שלחו אצל שם‬
‫ללמוד ממנו חורה ‪ .‬משל לאשה שנחעשרה מפלכה ‪ .‬אמרח הואיל ומן הפלך הזה‬
‫התעשרתי עוד אינו זו םתחח ירי לעולם‪ .‬כך אמר אברהם כל שכא לירי אינו אלא‬
‫בשביל שעסקתי בתורה יבמציח ‪ .‬לפיכך איני רוצח שחזוז מזרעי לעולם ‪ .‬ר׳ חנינא אמר‬
‫)ננ( שלחו בלילה מפני העין‪ .‬שמשעה שעלו חנניה מישאל ועוריה מכבשן האש עוד )ני( לא‬
‫נזכרו שמותן‪ .‬ולהיכן הלכו ‪ .‬ר׳א אמר מחו )כה( ברוק ‪ .‬ר׳ יוסי אסר מחו בעין‪.‬‬
‫ריביל אסר שינו את םקיםם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצרק ללמוד ממנו תורה‪ .‬ההיד‬
‫)זכריה נ( שמע נא יהושע הכהן הנדול אתה ורעיך )נו( היושבים לפניך ונו׳‪ .‬ר׳ חנינא‬
‫אמר ע׳ם כן ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש )נז( על מנת שיעשה בהם מיפת ‪:‬‬
‫פרשה נ ז )א( ויהי אחרי הדברים האלה וינד לאברהם לאסו־ הנה ילדה מלכה נח היא ‪.‬‬
‫כתיב)משלי יד( תיי בשרים לב מרפא ורקב עצמית קנאה ‪ .‬שעד שהוא‬
‫בהר הסורית נתבשר שנולדת זונתו של בנו שנאי הנה י ילדה סלכה ‪) .‬שם ג( רפאות‬
‫חתי לשרך ושקוי לעצםותיך ‪ .‬שעד שהוא בתר הסורית נתבשר שנולדה זונתו של בנו‬
‫שנא׳‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫!מיתן‪ .‬מסט פין הרפ ששלנו נהם מ ת ו ‪ .‬ס"; מחו ברור‪•• ,‬‬ ‫ממנו נן פני יגרשה ו )ננ( שמינת אלן קשתים ‪ .‬סי' ה פ ר ן‬
‫)נה( נרוין מתו‪ .‬שהיו העכו״ס רוקקיס בהה ואומרה יש לפס‬ ‫מידיה בקשת‪ .‬ה״ג ניליןוט ינמירנן נית שני העמידה אינעיס‬
‫אלוה גוה ואתם ענדתס ע״נ נאיצנס ; )ני( סיישניס ל‪0‬נין‬ ‫אלן קשתים וחד אמר בחורבן ראשון העמידה ארבע אלן קנתים‬
‫וגי' גרס"‪ .‬ושיפיהדקראכ׳ אנשי מופת המה אנשיה שנעשה‬ ‫ובשני אלפים קשתים ‪) :‬נג( שלחו לביתי בלילה ‪ .‬נדי שלא‬
‫להס מיהתיס‪,‬ונסיכ‪) :‬נ!( ע״מ שיעשה נכס מיפת‪ .‬פירושה‬ ‫תשליט נו עין הרע על שניצל יין סמיתה ‪) :‬נד( לא ניביו‬
‫^נט״ף^בנין^ן‬ ‫צו ךינע‬
‫ךאךטץ יפו; ארץ ‪.‬ישךאל( האבץ ןיזאןט ‪'.‬איברדןס חאיט‪,‬נעי&יקט זיין ייה‪,‬׳'יצחק'צו שם עך‬
‫זאל פון ‪.‬אים לעךנען תוךה‪ .‬לם׳^ל'אאשר‪' .‬איו רייך ;ידאךין פון איר שפינען‪ .‬האט זיא‬
‫}ייא?ט ודיל פיון רעם שפינךיל בין איך רייך ניוואךין‪ .‬רעל איך ךאס שפינךיל‪.‬קיץ מאהל‬
‫ניט אוועק ליי;ין פו; האנטי‪ .‬איד האט ניזאןט ‪#‬־ךד;ם אלע נוטס‪/‬ואס איךייהאב איוינאר‬
‫דייל איך האב ךלערו;ט' תורה אונ מצות‪'.‬ךריי'ער ךיל^איךיאי מיינעיקינךער יאלץ ארך‬
‫אייבינ לעךנען תורה אונ טאךן מךת'‪ .‬רבי חנינא 'זא^ט ביי נאכטיחאטייאבךחם' אוועק‬
‫י‬
‫געשיקט זיין ווי־; יןיחק פו; וועןין אעי; ן ך ע ‪ .‬פון ךעריצייט דאם הננית טי‪!£‬אל אונ ע וריר‪,‬‬
‫זענע; ארויס ןיגאננען פון _קאלך הויבץ‪ .‬איו ני׳ןזט טער ךער טאניט ךיערע ‪.‬נעמען~‪",‬רא‬
‫הין וענק די גינא^ען‪ .‬רבי אליעזר ;אנט ךינויםיהאביץ געישפינען איויף ךי״יוךין אונהאבי;‬
‫י‬
‫ןיואןט צו די אירי האט אזויאנאט אונ איר ךינט עבורה זרה‪ .‬אין דעם פיל שפייעכץ‬
‫ראם ךאךט איו ניויען וענען זיי ךערטרונקען ניוואיין‪ .‬רבי*יוסי יאנט‪.‬זיי‪.‬ך<נען ניישטארבץ‬
‫ז‬

‫דוךך _ע;ן הרע‪ .‬רבי ןהוש״ע בן לוי יאניט ך י האבץ אויועס נ;לאזט וייןך־ אךט 'אוניזענען‬
‫נינאעע; צו יהושע ב; יהוןיךק לעךנען' תויה ביי אים ‪ .‬וויי'ךער ?םוק \אנט הער'נאי‬
‫ןהושע בהן }'רול דו מיט דיינע חברים ראם ךצען ‪8‬אר דיר ווארום ‪.‬ויי זענען םענטשץ‬
‫ראם טיט די איו ניטאוזן )יוואךין' וואנךער ‪. .‬ךכיי חנינא ז!ןנט ךוננ;ה ‪9‬י?זאל אוני עברייה‬
‫ז‬

‫זענע; אריץ ;ינאמע; ‪,‬אין'רעם‪.‬קאלךהויבין א‪1‬יף' ךעם תנאי‪/‬אט ‪,‬זאלמיט‪!.‬יייפזאהן ךאנךער;‬

‫פ ר ש ה נז)א( ויחי‪ .‬אונ‪,‬עם איו ניווען }אך ךיי ואכיי; פון ךי'עקדה איו נ*עיא;ט' }ידאךץ‬
‫ז‬

‫צו‪.‬אברהם אז םל?ח ןאט ‪,‬ניןאךץ ‪,‬קיןךער צ ו איר י טאן}חוירידער ךחיךער‬

‫פץ אקךןם ‪ .‬ן ס ש?ייט אץ יפסוק חיי ב^ךים לב"טךפא‪.‬ךער דאם לעבטיטיט'אנוטע‬
‫בשורה‪ .‬איז דאם אהיילוןנ צ ו זיין חאךץ‪ .‬אונ רער יראם י איו מקנאי פיוילין' אים״ךינע‬
‫בי‪/‬ער‪ .‬רען אבךהם איזי^ך}ייוען ביייךעס בארנ םוךיה האט ?ועןיאים נייואנט אז" עם‬
‫איו ניןיאךין נרואךץ מנר זווג פו; זיין זוין‪< .‬ר דער ^םוק ואנט םלויה האט ניבארין‬
‫קי^ךער צ ו }חור‪ .‬פץ ךי קינרער וועט אכךקם״קעניע; נעטעי ארייב פאר דין ווהן יצחק‪.‬‬
‫רפאות ףףי ל‪#‬ךך ו׳ןוקוי לע^טוחיך‪, .‬די ?שוךח וועט דין אהיילוננ צו דיין זוהזידאס ‪7‬נר‬
‫איו‬
 ‫נז‬ ‫ו י י א‬
‫בראשית רלט‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫שנא׳ הנה ילרה מלכה גם היא בנים ‪) .‬שס כה( טיס קרים על נ פ ש עיפה ושסועה ט י ב ה‬
‫מארץ מרחק‪ .‬תםן תנינן על הנשסים ועל בשורות טובות הוא אוסר ברור הטוב והמטיב ‪.‬‬
‫מה ראו לסמוך בשורות מוכית לירידת נשםים ‪ .‬ר' ברכיה בשם ר׳ לוי אמר עיש טים‬
‫קרים על נפש עיפה ושסועה טובה מארץ מרחק‪ .‬טה שמועה טובה ברוך הטיב והמטיב‬
‫א ף םים קרים ברוך הטיב והמטיב ‪ .‬ר׳א כסיס קרים על נפש עיפד‪ .‬כן שמיעה טובה‬
‫מארץ מרחק‪ .‬זה אברהם שעד שהוא בהר הסורית נתבשר שנולדה זוגתו של בנו‬
‫ההיד הנה ילדה םלכה וני׳ ז)‪ (2‬ויהי אחרי חדברים האלה ‪ .‬אחר הרהורי רנרים שחיו‬
‫שם ‪ .‬מי הרהר‪ .‬אברהם חרחר‪ .‬אסר אילי מת בהר הםיריה לא היה םת בלא כ נ י ס ‪.‬‬
‫עכשיו שנעשה לי נם מה אעשה אשיאנו םבניח ענד אשכל יםסרא שהן)נ(( צדקנייח וכי‬
‫איכפת לי מיוחסים ‪ .‬איל חקכיח אין אחר‪ .‬צריך כבר נולד ב ח זונו של יצחק חנה ילדה‬
‫)ב( מ׳כח נם חיא ‪ .‬חיא נם חיא )ג( טח יו ב נ י נ מ ר ח ח ׳ ובני םלנשים ד׳ אף זו כ נ י‬
‫גבירח‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לשם אישוש לקחם ולא לשם פילגש ישס נתינ ותלו לו את ומדי‬ ‫שעל;זס •עשה מיפת ויתקדש שפ פ י ס על יוס אס ינצל׳ או‬
‫ואת יקשן ואת מ ק ואת מזין ואת ישגר‪ ,‬ואת שוו! הא שפפ‬ ‫אס )ח •נצלי מ״מ היא קידש פה שזיס נדנים! )א( צדקניות‬
‫ויצמק וישמעאל הרי מ׳ וכתיב ולמי הפלגשית נתן ונו׳פלנפיש‬ ‫יאע ס שאינה מיומשינ! )נ(מהוי‪ .‬מה שרה ננ׳ הננירות ש•־•!‬
‫תרתי יננ׳ תרתי לנל פלנש משמע ליס היי ארנש ינן גני‬ ‫ברה י<;נר שפרי הגר גנירה פיתה נ״נ נדלעיל פ׳ מיה‬
‫מלנה פין ניו קיוואל נשד תוו פלדפ ידל!> נתיאל ופלגשי ישמש‬ ‫זנתינ ותש; הותז לאנרסם אישה לאשה ולא לפלגש ינתינ‬
‫ואומה וגו׳ את טנמ גתש! ) נ ( מלנה מה התש א&עה נו‬ ‫נ נ י ף ס ח״ שרה ייוסף אנרהה ייקת לי אשה ושמ‪ :‬קשורה‬
‫^ ^ ^ ^ ט י ״ פ ע ט ק י י ט ‪ .‬רען‬ ‫איו ניבאךין פו; דיין נאפיל‪ .‬אונ״עם מיעט‬
‫אכיהס איו נאך גיךען ביי רעם באךנ מוריה'האט ‪.‬טען‪,‬אים נ;ואנט איו״דער ווונ פץ זיין‬
‫זיהן איי גיבאךי; ניוואךיי‪ .‬ירי ךעריפםוק יא?ט ‪9‬לבה האט נייבאךץ קינדער צו איר מאן‬
‫‪1‬‬
‫נחור ‪ .‬פי; ךי קינךער וועט אקרהם נעםען ארייב יפאר ‪.‬זיין זוך‪' ;.‬יצחק'‪ '.‬ייי נום‪.‬עם איו‬
‫צו ךעם מע^ש ראם איי סיר אטרינק ‪.‬קאלטע וואםער ‪ .‬אור 'נוט'איי אנוטע חעי־ונג'פון‬
‫אמענ?!ש ראם איז אין ארייטע לאך'‪ .‬דאךטי; אי; אםשנה האבץ מיר גילעתנט אויף‪/‬ךענץ‬
‫אונ איויף ניטע ?שורות ואל מען 'יאןין אכוןה ןרוך' הטוב והמטיב‪ '.‬פארי ראם שטעלט‬
‫ךי משגה צי !אטען ךי ?וויי וא?ץ נוטעי^שותת םיט ךעניין‪. ,‬רבי ברכיה זאנט פון ך^י‬
‫&וי ם ייעןץ ניייל אץ פסיק שטייט אריך צי ‪1‬אםע!‪ '.‬אייי ווי ‪.‬קאלטע' וו־אםער איו ניט' צו‬
‫דעם םע^ש ראם איו ?זירי‪ .‬איוי איו נ ו ט אנוטע בשורה פין״אמענטש יואס איי פי;‬
‫העךט אנוטע בשירה דאךף'‪8‬ען'יאןץ אבךכה ברוך ד&וב והמטיב‪.‬‬ ‫יוייטץ‪.‬איוי ייי אי‬
‫איוי אי עם נךט <רעגינט> נןאלטע ךאסער ‪,‬יאל טען אייך ואנין אברכה ברוך הטוב יהמטיב‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫;אך א?שט איי איוי יי'י_קיורטע ‪.‬יואםער ‪.‬איו נוט צו רעם‪.‬םענמיש*;ואים איו טיד \אור איו‬
‫ניט אניטע בשורה פי; איםקטש ךאס איז פין וךיטין‪' .‬ךאס איי אברהם•'ויען ער איז‬
‫ךרען אויף ךעם באךנ טוריה האט טען אים נייאנט אי רער יווני פין" ייין* ייתן'איי'ניבאךין‬
‫ניראךץ‪ .‬ווי דעו־ פסוק וא?ט מלכה האט ןיבאךין' קינךער צי איר ‪8‬אן" נחיר" ךער ברודער‬
‫‪,‬‬
‫פון אכךחם• פון די קץךער רעט‪,‬ער נעטק אוןייב ציו רי; ווהן יצחק‪ Q ) :‬ויהי‪ .‬אוני ע ם‬
‫איו ניווע; נאך ף רייד‪ ".‬נאך וועלקע ךייר‪; .‬אך דאם טראכטוננ' וואס ראךט'איו ‪.‬ג״ייען •‬
‫;וער האט ניט‪.‬רא?ט‪ .‬אברהם האטי ניטראכטי^ער האט נייאניט יועןילצח^וואלט נישטארבין‬
‫אויףךעם בארנ מוריה'‪; .‬ואלט ער ךאך' }ישטאךבין א;' קינךער! אייצט *איי' צו אים !אייז‬
‫ןיטאץן ןיראךיין אנס אונ‪.‬ער 'איי געבליבען לעכיץ ‪ .‬וייעל אייך אים ‪.‬געבין״אוריב 'פון די‬
‫טעלטער פו‪ ,‬ענר ךער פון א׳^בויל 'אךער פי; שמראי‪. .‬ייי‪/‬יענעין פרום• ראם הארט מייך‬ ‫?‬ ‫י‬

‫אז עי זןןמןן נ;ט מףחסןם‪ .‬האט נאט נייאנט רוךאךפםט ניט ךי שרוכים‪ .‬עם איי שוץייגיבאךין‬
‫ניוואךין דער יווני פץ יצחק‪ .‬יוארום םל^ה האיטי גיבאריןךעם זווג פון יצחק‪ .‬עסישטךט‬
‫אין פסוק ילדה מלכה נם היא‪.. .‬עם האט ‪.‬גןקענט שטיי; לרה טלבה היא* צו ראם שטייט‬
‫גם היא‪ .‬ייא אייך‪ .‬איוי ווי שרה ם קיןךער!יעקב'ם קינךיעח איו ניווען צוועלןז ‪ .‬י" אכט‬

‫פון‬
 ‫א ) ‪ £‬ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫״‬ ‫יי‬ ‫סדר‬
‫גבירה ח׳ ובני פלנשים ארבעה ‪ 0 ) :‬ר׳א נתיירא םן הימורים ‪ .‬איל הקג׳ח אין אתה‬
‫צריך)נ( כבר נולד מי שיקבלם את עוץ בכורו ואת בוז אחיו ‪ .‬איוב אימתי היה ‪ .‬ר׳ל‬
‫בשם בר קפרא אטד כיסי אברהם היה שנא׳ את עוץ בכורו וכתיב )איוב א( איש היה‬
‫בארץ עוץ ונוי‪ .‬ר׳ אבא ברכהנא אמר בימי יעקב היה ‪ .‬דאיר אבא בר כהנא דינה‬
‫אשתו של איוב היתה‪ .‬דכסיב באשת איוב )סס בי( כדבר אחת הנבלות וכתיב בדינה‬
‫)בראשיתלל( כי נבלה עשה בישראל‪ .‬ר׳ לוי אםר בימי שבטים היה‪ .‬הה׳ד )איוב טו(‬
‫אשר חכםים ינידו ולא כחדו מאבותם ‪) .‬נ( זה ראובן ויהודה‪ .‬ומה שכר נ^זלי על כך ‪.‬‬
‫)שם()ד( להם לבדם נחנה חארץ‪ .‬ר׳ לוי בשם דיי בד חלפתא אמר בירידת! למצרים‬
‫נולד !בעלייתן מח ‪ .‬אחה מוצא עיקר שניו של איוב לא היו אלא )כ( ר־י שנים‪ .‬ועשו‬
‫ישראל במצרים דיי שנים‪ .‬ובא שטן לקטת ונידח אותו באיוב‪ .‬ר הנינא בדיה דר׳ אחא‬
‫אמר לרועח שהוא עומד ומביט בצאנו בא זאב אחד נזדוונ לו אמר חנו לו חיש אחד‬
‫שיחנרח בו‪ .‬ורבי חםא אסר למלך שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד ונזרוו‪ :‬לו‪ .‬אפו­‬
‫ת נ ו‬
‫ם ת נ ו ת כ ד‪ .‬ו נ ה‬
‫זראובן נשל נ ע נ ו הירי! חחלפ ו )ה( ר" שנה ינתיג‬ ‫»"נ וא״נ יהיה נ א ללמוד ממצא למד‪ ) :‬נ ( כני!ולוה נו׳‪.‬‬
‫יושן '"׳ אס נל אשר לאיונ למשנה למדנו שאן ש;ימיו‬ ‫שדנסינ הנה זןוייקו ) נ ( ו ה יאונן ויהודה‪ .‬שהניד! סרחונש‬
‫הונפלי ונתינ ישי איינ אשי ואש מאה ואינעים למדנו‬ ‫»למ ׳שנופפו‪) :‬ד( להפ לנדה נהנה האין‪ .‬יהווה וכה למלנוס‬

‫פון ווייבער ‪ .‬איונ פיר פון' פלנשיים‪. .‬אווי נחורם קינדער ןענען אייר בידיען אכט פון ווייבער‬
‫אונ קיר פון פלנשים עריבער איו טיט רותונה ‪ .‬פלגש איז >!; חת;נה> ‪ (:< :‬ךןר״אחר‪.‬‬
‫ז‬
‫;אך א‪$‬שט איזיא^־ןם ןאט טוךא ‪.‬ניהאט פאר‪.‬ישרים‪ .‬ןאט ;אט'ןיואנט צו א‪£‬־הםדו‬
‫נאךסקט שדן ניט'מורא ןאבין‪? .‬נם איז שוין ^ א ך י ן ניראךין וועד ״עט ;אל נעטעןיאדף‬
‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כ ו י‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫‪D‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ע ר‬ ‫‪a n‬‬ ‫‪a‬‬
‫י י ! ^ • י י ‪ ? 1‬י?‪ P J•5‬י י׳ז ^ י ^ י י י ‪$‬י>יי • *עוץ איז *איוב‪ .‬אין‬
‫וועלכער {יייט איז ;ייוען איוב ‪'.‬ריש לקיש ואנט פיון' בר ‪.‬ק^ראם וחמין\ער' איו גיווק‬
‫ז‬

‫אין ךי ןךיט פון אכךהם‪ .‬ךא שטייט את עוץ בכות‪ .‬אוני ביי איוב שטייט אישי היה‬
‫^ ך ץ עוץ ‪ .‬אטע^ש איו ןימען' אין לאנר עיץ' דין }אמע! איו'איוב‪ '.‬רבי אבא בר‬
‫בהנא זאןט איוב איי ;יווען אין ת צייט פין ‪.1‬עקצ‪ .‬מאתים ריבי א^א בר כהנא האט‬
‫נראןט ךי^ח ךי טאכטער פון‪ !.‬עקב ‪ .‬איז ףיןיען ךי מייב פון איוב ‪ .‬ויאתם ביי' איוב ס‬
‫ד‬

‫זיייב שטייט איוב האט צו איר }יזאנט כךבר *רות סנ?לות ‪ .‬איד ויי עם' רעט‬
‫‪ r s b t y‬י י י ךעך?‪1‬ט ד ו ‪ .‬אינ רינה ווערט נית?ץ נ ן ל ה ‪ * .‬ן ד דער‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ף‬
‫ןסוק זא;ט כי ;?לה ‪,‬עשיז כןשךאל ‪ .‬אשענךליכע ‪/‬אך "איז ךטאהן גייוארץ טיט רינה‬
‫ןואם שכם ןאט מיט איר ?זינה ניווק ‪ .‬רבי לוי זא^ט איוב איי ?‪F‬׳‪ P‬אץ ךי י צייט' פון‬
‫לי ש^טים ‪ .‬מאריס איוב י ןאט אויף ךייגיזאןט •ךיי חכנןים'יאנץ״לאויס' דיערע עבירות!‬
‫אונ די ‪6‬ארלי;קענען )יט פון ‪.‬ז״עךע‪,‬עלטעךץ ךיי ;ןב‪.‬יתת'ויאם‪/‬יייי ןאכין"גייטאהך‪''.‬דאס‬
‫איי ךאיבן אונ ‪:‬הודה ‪ .‬ייי הא?ין טוךה ןיווע!" א‪1‬יך ןיי^חנ ‪,‬עבירות ‪ '.‬ראובן *טיט‬
‫בלהה‪ .‬אונ יהודה ן‪1‬יט ^}ור ‪ .‬מאם פאר א׳&כר ןאכין דיי ביני^ען פאר ירעם ש י ה‬
‫ןיין אדף ךי עבירות ‪ .‬צי די אליין איו נינעבין' ניןואךץ ךי לאןד ‪ .‬ראובן האט נינוטען‬
‫ןיין חלק אליין אויף ךי דיט ‪1‬ךדן‪ .‬אוני‪.‬יהודה איי ניוואךין י אמיך ‪ .‬רבי ‪.‬לויי האט‬
‫י‬
‫נייאןט פץרבי יו?!י בר הל<‪$‬ו{א'ם ייענץ ויען ‪.‬י״עקב ‪'$‬יט ךינע קינךער ‪1‬ענ‪.‬ען נינאננע;‬
‫‪5‬‬
‫אין ט?תם איי אייב ני^אךץ ניייאךץ ‪ .‬אינ מען ךי יורץ ןענען «תיםי ניינאננעןייפון‬
‫^יךים איי איוב ני׳ןזטאךבין‪ '.‬דו נעפינסט )אץ סוף םפר איוב( י אי איוב היאטינילעבט‬
‫צוךי הו;ךעלט טיט צעןן' יאןר ‪) .‬ייבעציינ י אהר ן א ט ‪.‬ער געלעכ״ט פאר ת יסותם * ‪1‬‬
‫ז‬

‫הונךעי־ט ‪9‬יט פעךצינ יאהר ןאט ‪..‬ער נילעבט נאך די יסורייטו'‪ .‬אונ רי ייתן וענען‬
‫ת ם ?וויי ד^ךעךט טיט' צעףן יאןר •י)יי'יו‪ *8‬איי }ישטאךבץ איי' גיקייטע!‬ ‫;ירע! >{ין‬ ‫ה ?‬

‫רע!•‬
 ‫רמ‬ ‫בראשית‬ ‫ו י ד א פרש•! מ‬ ‫םדר‬
‫הגו לו ככר אחד שיתגרה בו‪ .‬כך בא שטן )ו( לקטרג גירה אותו באיוב ההיו־ )שס‬
‫יטו( יםגירגי אל אל עויל ועל ידי רשעים ירםני‪ .‬והלו אי בגי אים צדיקים )ז( אלא 'בגי‬
‫אדם רשעים ‪ .‬דיי ביר יהודה אםר ביפי שפיט השיפטים היה חהיד )שס כז( חן אתם‬
‫כולכם חזיתם ולםה זה הבל תהבלו ‪ .‬הזיתם מעשי וםעשי דורי‪ .‬חזיתם טעשי םצות‬
‫יפעשיפ ט ע י ם ‪ .‬םעשי דורי שהן טבקשין ליתן שכו לזונות םן הנרגוח ואין דרכן של‬
‫צדיקים להיות נותגין שכר לזוגות טן הגרנות ‪ .‬ההיר)הושע ט( אהבת אחנן על כל נרניח‬
‫דנן ‪ .‬ר׳ שמואל בר נחמן אמר בימי כשדים היה שגא׳)איוב א( כשדים שמו שלשה‬
‫ראשים‪ .‬ר׳ נח; אםר בימי םלכח שבא חיח שנאמר )שס( והפול שבא יחקחם‪ .‬יריב׳ק אמר‬
‫)ח( בימי אחשורוש היהדכתיב ביח )אסחר ב( יבקשי למלך נערות בחולות טובות מראה‬
‫וכתיב )איוב מב( ולא נמצא נשים יפות בבנות אינב ‪ .‬ר*ל אמר איוב לא היה ולא נהיר‪..‬‬
‫מחולפת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫גנני עובדי פ״א כמי אלי ירפ» ויל נוי אלו חבריי ‪:‬‬ ‫נשכאי עליו ׳פורין םים בן פגעים שיה‪ ) :‬י ( לקפרג •‬
‫)ח( בימי אחפיריפ‪ .‬נפיק דנ״נ ל א היה ו ל א נהיה אלא‬ ‫ענ יפראל נאמר הללי עינד ע״א יהנלי עע״ו למה אלי‬
‫נעל הים ל»ניד סניגוריא על פמפרהריס ומקשדיש על‬ ‫ינצלו יאלי גפנעיס •י )‪ 0‬אלא גני אדם רבעים‪ .‬כהרי‬

‫דער ש^ן גןךי^ען אויף ךי יוךין ודיל די זזעען ;יט ?רום ‪ .‬ןאט גאט אנגיךייצט רעם‬
‫ז^טן אייך'איוב‪ .‬ןאט‪..‬ער שד פאר‪:!,‬עסי; א; ‪.‬מ יוירין ‪ .‬רבי חנינא בליה ךר'?י אחא‬
‫זאןט לס^ל א^אסטוך איי גישטאנע; אינ ןאט ניקוקט אדף' דינעישעפםץ ‪ .‬איז‬
‫גיקי^ק אויאלך צו 'ךי סטארע ‪ '.‬ןאט ‪.‬ךער פאכסוך גיגוטען איק שעפס אגרויסין אוג‬
‫האט אים גיגעבין צים'וואלף ‪ ,‬ווי ‪.‬לער וואלף'האט ייך נעקליגט טיט ךעם ש‪.‬עפט‬
‫ךער זוייל ‪,‬האט ךער ©אכטוך ןיךע^עט ‪«8‬לע ‪.‬שעפ^ין פון ךי םטאדע ‪ .‬רבי‬
‫ן ? א יא?ט לנ־של אמלך אמ ניזעסין אוג ;יןעסי; ‪ '.‬איז גיקוטען צו אים אהונט‬
‫א מ האט אי• גיט ‪3‬י לאיט ‪%‬סץ ‪ .‬האט דעו־ ‪5.‬לך }יזאגט מעי זאל געבי; ךע‪0‬‬ ‫ז‬

‫חי?ט אןרויט‪4» .‬ץ ךער ץיייט וואס ךער הונט וועט‪/‬עםץ ךעם ברדט‪ .‬יהט ךער ןריל ךער‬
‫מלך אפ ‪.‬ץכי; ךי סעודה‪ .‬איוי איי גיויע; 'ביי ךי יורי; ךער שט; איי ניקוםע; ןןךי^ן ארך‬
‫ד י ‪ .‬ךאט גאט א; גיךייצט ‪.‬לעס ?‪ ;qt‬אויף איוב« ווי ‪$‬ויוב ן א ט גיזאגט ‪.‬יםנירני אל אל‪,‬עי‪.‬יל‬
‫<גאט ןאט כ־ך איבער' גי}‪.‬עבין אי; ךי ןעגט פץ ךעם שטן( ועל 'ידי רשעים ןךטניילאוג‬
‫דיךך ך ךש‪.‬עיס ע;לאגט טיך נאט(‪ .‬וזלואי' וואלט‪,‬ער מ ך ‪.‬ניישלאנין פאר ןךיקים‪., .‬ער‬
‫שלא;ט פיך איער »אר ךשעים‪ .‬רבי יוסי בלבי להיךה ‪.‬זאגט איוב איו גיויע; אי; לי ןייט‬
‫ויאס ךי שוחטים הא^י; געמשפש‪ .‬ךי ךער יפסוק'ךאנס איזב האט מזאגט צו זיינע גי^ע‬
‫?כיינד איריאלע האט ךאך גיועהן‪ .‬צו וואם יאלט איר‪.‬רייךץ !אלעשקייט ‪_ .‬איר האט ךאך‬
‫ני;‪.‬עןן!וייגע מעשים אונ‪.‬די טעישים פון די איבעךינע ג!ענטשץ ראם‪,‬זזןגק ‪.‬טיט סיר‪ .‬איר‬
‫ן א ט ‪.‬גייעהן טינגע מצות אוג מיעע עעשים כנכים‪ .‬אינ •אייר קאט ניזעהן ךי םןןשים פון‬
‫ר‬
‫מיין דור ‪ .‬די געךי; 'שנר צו ךי זוגית פון ךי שץעלין‪$ .‬בער צךי‪,‬קיס ;עיבין גי‪-‬ט'‪.‬קיין' ש‪3‬‬
‫צו ף זוגית פי! ד שייעךין‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט ‪ n‬ןאםט ליב ניהאט צו געבין ‪nufis‬‬
‫צו ךי זע‪1‬מ פץ ךי שייזןלס‪,‬קאךין‪ '.‬אונ ךאש איז' ;יווען אץ' ךי צייט ראם ךי שופטים האבץ‬
‫; ע מ ש ן ט ‪ .‬ךבי ‪#‬םואל ?ר נחם; זאגם איוב איי כיווען אץ ךי צייט פון ף כשרים‪ .‬ווי ךער‬
‫!״פיק יא?ט ךי בישךים ןאבץיייך גיטיילט אץ ךךיי טייל אינ יענען בעפאלי; אויף ליקעםלק‬
‫פץ איוביאוג ןאבין ייי אוועק נינופע;'‪ .‬רבי גיתן י אגט אייב איי גיווען אין די ןייט'פון ךי‬
‫ז‬

‫מלכת ש^א‪ .‬ווי דער פסוק יאגט שבא אייו ^יפאלי; אויף ךי אקסין אוג ארך ךי אייולעו פון‬
‫איוב אונ ןאט ‪.‬ויי צו נינופען'‪ .‬רבי ‪.‬יהושע ב; כןרחת וא;ט איוב אי‪ 1‬גיווען אץ לי צייט‬

‫פיו‬
 ‫וירא פרימה נז‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫‪0‬חולפת שיטתיה דריל ‪ •.‬דתם; אםר ריל בשם בר קפרא ביפי אברהם ‪ -‬י ה ‪ .‬והיא אםי‬
‫איוב לא היה ולא נהיה ‪ .‬מאי לא היה ולא נהיה מסורים שנכתבו עליו )ט(‪ .‬ולםה נכתבו‬
‫עליו אלא שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן‪ .‬ר׳ יוחנן אמר מעולי נול־ היה וישראלי‬
‫היה ומדרשו בטבריה ‪ .‬לפיכך לסדו סםנו קריעה וברכת אבלים הה־ד )איוב ח( ויקם איוב‬
‫ויקרע את מעילי ‪ .‬מיכן שצריך אדם לקרוע מעומד ‪ .‬ר׳ חנ־נא אמר נכרי היה ‪.‬‬
‫חני ר׳ חייא נכרי צדיק אתר עםד לי בעכוים ונתתי לו שנדו ופטרהיו‪ .‬ואי זה זה‬
‫‪ (1):‬את עוץ בכורו ‪ .‬ריביל אמר הוא לבן חוא קםואל ‪ .‬ולםח נקרא שמו‬ ‫איוב‬
‫קםיאל ‪ .‬שקם כננדאומחו של אל ‪ .‬ופילנשו ושמח ראומח ‪ .‬א״ר יצחק כולהון לשון‬
‫)י( מררוח חן ‪ .‬טבח)יא( טבחון‪ .‬נחס)יב( נםחון‪) .‬יג( חחש תחשון‪ .‬מעכה)יד( םעכון ‪:‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מלשין גמס שסיים כריסה ו )יג( תמש תחשון לפו! כי‪ .‬ותשית‪:‬‬ ‫וווש הרץ שאץ אום גתשס על !שרז ‪) t‬ש( יל»ס נ כ ת ט ‪.‬‬
‫)יד( מעטן ל'מעו־ וכרוח ושמס גוויה על תגמילס וגב­‬ ‫דיקא מליו ילא על אר‪.‬ר ו)י( מידות‪ .‬מכס וקללהו )יא( שביוון‬
‫לויקיס ונר לדק לברכה‪:‬‬ ‫ל׳ ישנות מנת שמיש נלו' שמיש איסס ‪) 1‬ינ( גמתין ׳״ל‬

‫פז; אחשוךוש‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט מען ואיל יוכען פאר ךעם מלך מייךלאך בתולות שייגע ‪.‬‬
‫אונ ביי' איוב שטייט ‪,‬עם איז ניט ניוןען אועלכע שיינע רייבער וויי ךי‪.‬טעכטער פון איוב‬
‫זענע; גיןוען‪ .‬ריש לקיש יאגט איוב איו גארי^יט ניווע;‪ .‬פךענט ךער מדרש‪:‬׳נם האט ך ך‬ ‫י‬

‫אוםניטאחשט דאם לעךגוגג פון ריש לקיש‪ .‬פךיער חאט ריש "לקיש גיואיגט פו; בר‪.‬קפרא ס‬
‫וועיגי; אז' איוב איז גיויוען' אי; די ןייט פו; אברהם‪ .‬אוג ךא יאגט ‪.‬ריש לקיש אז איוב איז‬
‫ז‬

‫גאו־ ניט ןץוען‪. .‬עגפעךט רער טךךש איוב איי טאקי ;א גיןדען‪ '.‬נאר ךי לסורים וואס‪.‬עם‬
‫שטייט אויף אים ךיאםיאיז ?יט ניווע;‪ .‬צו וואס ךע; שטייט אז אויף אים אייז גיווען יםוךים‪.‬‬
‫נאד מען םיינטאו אויף אים וואלט}יקוםע; ‪:‬סורים"‪ .‬ראילט ‪.‬ער טקענט בשטיי; אוני וואירט גיט‬
‫ןילעסטעךט‪/‬אט‪.‬רבי יוחנן זאןט איוב איז ניווען פון‪.‬די מעגטשיןראס‪,‬ןענען אוית גיגאעיע; פו;‬
‫גלוית'בבל איג‪,‬ער איז גיךע; איור‪ .‬אוגרי; בית סםדךשאיייי גרוע; אין טבךיה‪ .‬ךריבעירהאט‬ ‫־<‬

‫מען אפגילעךיגט פו; אים ךי דיגים פו; ךיקלייךעררייסין אוגךיברכות פו; אבלים‪ .‬ייי רעד‬
‫פסוק זאנט' איוב איו א‪1‬יףגישטא;ע‪1‬אוגהאט'צו ךיםע; די; אויבערשטע קלייר ‪ .‬פו; דאגען רייםץ‬
‫טיר אזמעןרייסטךיקלייךעראויף אמת‪ .‬ראךף מען בייםץשטייענךיג'‪ .‬ךבי ועיגאךאגט איוב‬
‫איז גיווע; אגר רבי ח;יא האט גילערוגט גאט האט גיזאגט איין גויי אצדיק האב אייך גיהאטיצווישק‬
‫ךי גרם האב איך אים גי^עבין זיץ שיבר אוג האב אים גיפטךת פון ך ך ‪ .‬דאם אר איוב‪1):‬־( 'את‬
‫עוץ בכורו‪ .‬ךער בכור איז גיווען עוץ‪ .‬רבי יהושע בן' ־ילך זאגט לבן איז קםואל‪ .‬פאר‬
‫וואסיהאט מען אים' ‪.‬גידופי! ‪.‬קסויאל‪ .‬וךיל‪,‬ער איו ארך גישטאגען' נעני; ךאס פיאלק פון גאט ‪.‬‬
‫ווארום ל ‪ £‬האט ןיוואלט אז ראם יוךישע פאלק ואל נאריניט דין אויף ךער יועילט‪ .‬אינ די‬
‫‪9‬לגש פו; נחור איר }אמען‪.‬איז }יווען ךאוםה‪'.‬האט ייא גיבארין פיר ‪.‬קינךער ציו נהור טבח‬
‫ןחם סחש עעכוז‪ .‬ךבי יצחק זאגט ךי אלע געטע; זענען קללות‪ .‬טבה איו רער טייטש‬
‫שעכטונג‪! .‬חים איז ךער טייטש אפשנייךי; ‪^ .‬חש איז ךער טייטש שיואבקייט ‪ '.‬פעכח אמ‬
‫ןער ‪8‬ייטש צו ‪.‬קוועטיטט ‪" .‬צו ךיןען‪ .‬צו וריד; אז זיי וועלי;'פארלענט'וועךץ‪' .‬נאד די‬
‫‪/‬קיןךעיר פוי; אברןם יצחק י‪.‬עקב רעלין דין אייך ךער רע^ט אייביינ ‪:‬‬

‫פו!‬
 ‫נ ח‬ ‫חיי‬
‫ב‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫‪ 3‬ר ש ד‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ש‬
‫סדר‬
‫••‪•a«a««aa»eaoa«a‬‬
‫‪I‬‬ ‫ויהיו‬ ‫|‬
‫‪o‬‬ ‫‪a‬‬
‫חיי שרה )א( סאד‪ .‬שנה ‪ .‬יודע ה׳ יםי תםיםים ונחלתם לעולם תהיה ) ח ה ל י ס ‪. (ft‬‬
‫כשם שהן תטיסיס כף שניתם תםיםים ב ת ב׳ בבת ז לנוי ‪ .‬ב ת‬
‫ק ׳ )א( כ ב ת כ׳ שנה לחטא ‪ .‬ד־א יידע ה׳ יםי תםיםים זי שרה שהיתה חסימה‬
‫במעשיה אםר ר׳ יוחנן כחדא )כ( ענלתא ;תםיםתא ‪ .‬ינחלתם לעילם תהיה שנא׳ןויהיי‬
‫חיי שרה)ג( טה צורך לוםר שני חיי שרה באחרונה ‪ .‬לוםר לך שחביב חייהם של צדיקים‬
‫)קהלח א( איר אבא‬ ‫לפני הטקוס בעיחיי יבעה״ב ‪) :‬ב( וזרח השםש ובא השמש‬
‫ב ׳ כ וכי אין אנו יידעים שירח השטש יבא השםש ‪ ,‬אלא ער שלא ישקיע הקביח שסשי‬
‫של צדיק וח חוא םוריח שפשו של צדיק חבירו‪ .‬יום שטת ריע נולד רביגו‪ .‬יקי־אי‬
‫עליו וזרח חשםש ובא תשמש ‪ .‬יום שטת רביני נולד רב אדא בר אהבה ‪ .‬וקראו עליו‬
‫וזרח חשסש ובא ח ש פ ש ‪ .‬יום שטח ראביא נולד רבי א ב י ן ‪ .‬וקראו עליו וזרח השטש‬
‫ובא השםש ‪ .‬יום שפח ר׳א נולד ר׳ אבין בריח ‪ .‬יום שפח ר׳א נולד אבא הושיעה‬
‫איש טריא ‪ .‬יוס שפת אבא הושיעה נולד רבי חישיעה ‪ .‬וקראו עליו וזרח השמש ובא‬
‫השמש ‪ ,‬ער שלא חשקיע שפשו של פשר‪ .‬חזר־ח שפשו של יהושע שנא׳ )במ־כר כז(‬
‫ויאפר ה ׳ אל משח ק ח לך אח יחושע בן נ י ן ‪ .‬עד שלא שקעה שפשו של יהושע זרחה‬
‫שמשו‬
‫בהונה‬ ‫ם ת נ ות‬
‫פד‬ ‫נתווה‬ ‫‪1‬נותנס‬ ‫פ‪:‬ית לדקיה‬ ‫היןנ״ה‬ ‫פמננ‬ ‫)‪ (8‬נגח ל למפא‪ .‬לא הונתפ‪ :‬יפיפ‬ ‫פרשה נח‬
‫ליל‬ ‫) ג ( »פ‬ ‫מולח ימיהפ זמרה לעז ‪:‬‬ ‫פיהיי‬ ‫פמפת דה אפתה ‪ ) 1‬נ ( פנאי ויהיו נ ו י ‪.‬‬
‫פד'שו‪^7‬ן^א(‪1‬יהי"ל" ךי ‪£‬ייט יואט שרה ן א ט גילע‪£‬ט ‪ .‬איו גרוע; הוןחןךט טיט ף?"׳ש‬
‫אויג צוואגציג יאהך‪ .‬דוד ה§לך האט גיואגט ג אט ‪.‬וריסי דיי טענ פון ךי‬
‫י‬

‫םעגטשין ראם ג״ען מ ט נאגצקייט'‪ .‬אוג ךמ!ר גחלה וועט'ויין אויף אייבינ‪ .‬ךי צךיקיט‬
‫; זווואנףניג‬ ‫איו אלטגרוע‪rrjtp‬רע יא'וזךיןנאןץ •ידען‬ ‫י‬

‫יאהריאייז זייא'ניווען'אזוי קיץ'ווייאקינך'פון ךבען יאןר ‪ ' .‬א ז זיא איז >{לט ניווען חץךעךט‬
‫יאהר איז יןיא 'ןייווען אזר ור איי^ע 'פון צוואנציג יאהר נענען עיירות לךי‪.‬עבירות ראם‬
‫אטיענטש טוקט ?יז צראגציג יאהר ‪ .‬שטן־אפט' גאט גיט> גאך אפ‪.‬שט איז )אט ךייס ךי‬
‫‪8‬ענ פון ף טענטשין'ראיס' גייען'טיט'נאנצקייט‪ .‬ראם טיץט מען' ש ר ה ‪ .‬ך א איז ןיךען‬
‫^אנץ )פרום( פיט עעשים טובים‪ .‬רבי יוחנן ואנט ךא אין ןיווע; אזוי ווי‪.‬אקאלב וואט איז‬
‫נאגץ אן אפעלער‪ .‬אונ זךער נהלה וועט ויין אויף אייבינ‪ .‬ווי ךער §סוק ואןט שךח האט‬
‫גי^ע?ט הונךערט ד ב ק אונ צראנצינ יאוזר‪ .‬ראם שטייט §אר‪#‬רי‪3‬ע; אי; די תורה אויף‬
‫אייבינ‪ .‬צו יראם *ןןטייט ;אךיאםאיהל אין'פםיק* שגייחיי ׳ ‪ $‬ה )דאם' ןענען ךי;אל‪.‬רין־ ייאש‬
‫ז}רה האט גילעבט'(‪ .‬צו זאגין אונו'‪.‬אוי ךאס ‪.‬לעכי; פין‪,‬די צמקים איי ליב פאר }אט אויף‬
‫ךיוועליט אוג ארך עולם* ס^א‪ '.‬ךךי‪1‬יער שטייט *וויי ן א ן ל ךער ‪!2‬א‪$‬ט איר לעבי! • ‪8‬יי‪1‬‬
‫‪£‬אהל צו עו לם ע ה אוג איין מאהל צו עולם הבאי‪ Q) :‬ןזרח‪ .‬שלמה' המלך האט גיזאןט‬ ‫ז‬

‫ךי ווןן שיי^ט אויף אינ ךי זוהן נייט אוגטער ‪ .‬רבי א‪1‬יא' בר ב‪.‬הגא האט גי^ךעגט ייייכץ‬
‫סיר ךע; ניט או אלע טאג שייגט אויף״ךי זוןןיאוג זיא נייט'או;טער‪; .‬איר אייי טיי}»‬
‫מען אייךער עם גייט אוינטער ךיי זוה; פון ךעס צדיק ואיידער דער צךיק ש״!אךכטו‪ .‬שיי נט‬
‫‪:‬‬

‫אויף״ךיי״זוהןייפון "איין אנךער צךיקילךערט ןיןאךץ איץ אןךער'ןךיקו‪ .‬אין ךעים טאג ראם‬
‫רבי עקי^א איו גישטאךיכי;‪ .‬איו גיליאיךי; ;יוואךין ךבי‪.‬יהודה הנשיא‪ .‬האט מ ק אייך אים‬
‫ךלייענט רעם פסוק'וזרח ח;‪8‬טש י?א ח^קש ודי זוףןיפון רבי יהוךח הגשיא האט ארך‬
‫גישייגט ‪.‬אייךער ךי ז'ו'ך< פון "ך‪3‬י עקיןא איו אוןטעיר‪.‬גינאגנען(‪'.‬אין ךעס ^אנ ראם רבי‬
‫‪:‬‬ ‫י‬
‫יהודה הג^יא איז גישטאךבין א י ז ר ב אךא בר '*«זןה ;י^אךי; ;יראךין‪ .‬ךאט מ ק אויןפ‬
‫אים ןילייעגט רעם פסוק*‪.‬וזרח ד‪#‬טש ו}א הש‪5.‬ש ודי זוך‪ ;,‬פון רב אךא ן א ט ארףגי^יץט‬
‫און ;ישי‪1‬אףיין‬ ‫«יי‪,^3‬ןז'זוד‪.‬ן' פון ר?י אייז אוגטער ‪ ,‬י ^ ע ן ‪ ' ,‬א ץ ד ״ ן ״ _‬
‫י ג‬ ‫א ס‬ ‫א ג‬
‫‪-‬‬
‫ע ס‬ ‫(‬ ‫ג‬
 ‫בראשית‬ ‫היי ש ר ה פריטה נ ח‬ ‫סךף‬
‫שםשי של)ו( עתניאל ק קני שנא׳ )שופטים א( וילכדה עתניאל ב! קנז ‪ .‬עד שלא שפעה‬
‫שפשו של עלי זרחה שפשו של שםיאל שנא׳)ש׳־א צ( ונר אלהים טרם יכבה ישםיאל שוכב‬
‫בהיכל ה׳ ‪ .‬א״ר יוחנן כהדא עגלתא חטיפחא ‪ .‬עד שלא השקיע הקב׳ה שפירה שכ‬
‫שרה הזתה שםשה של רבקה‪ .‬בהחלה )בראשית » ( הנה ילדה םלכה נם היא בנים ‪.‬‬
‫ואה״כ ויחיו חיי שרהטאה שנה ; ) ‪ 0‬ריע היה יגשב ידורש ותצבור מתנפגם בפש לעוררו‪.‬‬
‫אפר םה ראתה אםתר שתמלוך על קביו מרינה‪ .‬אלא תכא אסתר שהיא כת בתה של‬
‫שרה שתיתת ק׳ וכ׳ יי׳ ‪ .‬יתסלך על ק וכ׳ וז׳טדיגוח‪ (!):‬ותפת שרה בקרית ארבע‪.‬‬
‫ד שפות נקראו לה ‪ .‬אשכול)ז( ופסרא קריח ארבע )ח( חברון‪ .‬ולפה הוא קורא‬
‫אותה קריה ארבע ‪ .‬שררו בה ד׳ צדיקים‪ .‬ענר אשכיל יםטרא זאברהם‪ .‬ו נ ט ו ל ו ב ה ד ׳‬
‫צייקיפ אברהם ענר אשכיל יםפרא ‪ .‬ד־אקריח ארבע שנקברו בה די צדיקים אבות‬
‫העולם ‪ .‬ארס חראשון אברהם יצחק ויעקב ‪ .‬ר״א שנקברו בח ד׳ אמהות חוה ישרה‬
‫ורבקה ולאה‪) .‬ט( ועל שם בעליה שהן ד׳ ענק י‪1‬׳ כניו‪ .‬א׳ר עזריה שסשס יצא אבינו‬
‫ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬
‫ו ת כהונה‬ ‫מתנ‬
‫שם ‪:‬‬ ‫הזעות שעןגיו‬ ‫שירוש‬ ‫שש‬ ‫הנלוז‪ .‬על‬ ‫<<©‬ ‫•סם י‬ ‫»ימי שי)יי פרם שםדי נ נ י אמר ש״ שרם אלא רמז לנ׳‬
‫פרי ה ע י ר !‬ ‫נע‪.‬׳ס‬ ‫)ש( על שפ‬ ‫מי;׳ הי!"׳ מ״ עה«ז וח״ עה״נ ‪) 1‬י( עתניאל‪ .‬הוא •ענךפהיפ‬
‫‪B‬‬‫‪p‬׳!‪ra1p‬‬ ‫‪)!1‬שופעהיו יינן תירה נ י ם ר א ל ( מערא‪ .‬ני אילוגי ממ‪-.‬א‬

‫איו ךכי אבי; ניבאךין ןיראךי; ‪ .‬האט מען אדך״אים‪/‬גליי^נט ‪.‬רעם פסיק‪7‬זרח'הש^ובא‬
‫דזשמש לדי זיק פין ר?י אבי; ןאט אייה' ןישיי;ט *קךער ךי זווז; פון רב אךא איויאונטער‬
‫ןינאננעיי‪ .‬אין רעם ‪0‬אג ראם ךכי אבי; איי גיישטארבין איו גיבאי־ץ גיךאךין‪.‬אבא הושיעה‬
‫י‬‫איש ‪£‬ךיא‪ .‬אין ךעם טאג ראם אבא הועזי עה אייי נישטאךבץ איז"גיבאךין גי^אריו' ך ?‬
‫ז‬

‫הועדעה‪ .‬האט טען אויף אים נילייענט ךעס פסוק תרח הישפש ובא השמש‪).‬לי ייהןיפי‬
‫דבי הושי עה ן א ט אויף נישיי^ט אייךער ךי ויק פון י אבא הועדעהיאיו א״ונטער ןעאננק(‪.‬‬ ‫ז‬

‫אךךער ךי זוףן פין טשה איי' או;טער ‪3‬י_נא;נען‪ .‬ןאטיארף לשיינט'ךי זיןן פון יהושע‪.‬‬
‫!‬
‫ךי ךער פסיק' זא?ט ג אט ןאט ‪.‬ניייא^ט צו פישה נעם ‪:‬הושע בן נו;‪^ '.‬נר זאל זיין אויףידיין‬ ‫י‬
‫‪1‬‬
‫זלךט‪ .‬אייךער ךי יוןן פון יהושע ‪ rtj‬אונטער גינאנלען ! האט אויף גישייגט ךי יוהן פון‬
‫עןניאל §ן קגז ‪ .‬ווי רער יפסוק זא;ט עתניאל כן קני האט איין ןינוטען די שטאט' קךית‬
‫י‬ ‫ז‬

‫‪&5‬ר )אזוי ווי ‪.‬יהושע( אייךער ךי ווןין פון י‪.‬עלי אייו 'אונטער נינא^ען‪'.‬ןאט אויך‪?.‬עשיינט‬
‫ך ווה; פך שטואיל‪ .‬ווי רער פסוקי זאנט ךי נאטליכיע ליכט אייךער ךא איז פארלאשין‬
‫ןיוואךיץ לאייךער‪.‬עלי איי ני^יטאךבין( איז שמואל'גילענין'אין ךןיכל פון }אט')צו ‪.‬עי־‪9‬ילק‬
‫ךעם אךט פין‪.‬עלי(‪ .‬לרבי יוזןג; 'זא;ט שרה'איו גיווען אזר י ווי אקאלב ראם איז גאגץיאן‬
‫אכ־עלעח‪ .‬אייךער נאט האט פארלאשין ךי יוה; פון ישרה ןאט‪.‬ער ארך געשיינט ךי זודן פון‬
‫רבקה‪? .‬ךיער' האט טןבה גיבאךץ‪,‬קינךער ';פו; ‪.‬ךי איי גיבאךץ גיךאךץ' ךכקהו ‪ .‬דעריגאך‬
‫איו שךה ^ישט^־בי; ווי ךא האט ^נילעבט הינךערט טיט ורבען אינ צוואנציג יאהי־ ‪:‬‬
‫<‪ (j‬רבי‪,‬עקיבא איי גייעםין אונ ‪ mn‬נדךישת אינ אלע' פענטשי; יענען אנטשילאפי; געראךץ‪.‬‬
‫ןאט ךבי‪.‬עקיבא זייא ניויאלט אויף ויעקין‪ .‬הא^ער ‪,‬נראנט פאר ראיס' 'איי אסתר ניווען‬
‫אפלכהאוץ‪ :‬הו?ךעךטמיטזיבען אונ צוואנצינ מדינות‪ .‬נאד ווייל ־ע‪6‬ךההאט נילעביטהונךעירט‬
‫טיט' ךבקאונ ןן'ווא?צינ;אהר יייאס זייא ןיא• אי; ךי;אהךי; ניטאה; ‪,‬מצות אוניכןעשים טובים(‬
‫אין איר יכיר‪ ,‬האט א?ור‪.‬ר')ו;אם ייא איי אאיעיקיל פו;'שרה( געיקיניניט אויף הונךעךט ךבען‬
‫אינ צוו^יציג מדינות ‪) i‬ד( ‪ . njro‬שרה איי נישטאךבי; אין'ךיי שטאט קכןתיאךיבע‪ .‬פיר‬
‫ןעןןען האט טען גידופי; יישמאט‪ .‬אשכול‪ .‬םם‪?.‬א • קריה ארבע‪" .‬הברון‪ .‬יפאר יואם האט‬
‫מען ךי שטאט גירושין קךית אךבע'‪ '.‬נוייל און איר "האבי;"נעראהגט פיר צדיקים‪; .‬ענר‬
‫^ ו ט ל ^ןןךא אלךהם• איוג פירי צךיקים האבץ ךך געםלה אץ ךיי'שטאט ‪.' .‬אברהם ‪,‬עני‬
‫ןןןויול עסךא‪ .‬גאךאפשט ‪ v$‬ךךי^ער ןיאט םען ךיישטאט גירופין"קרי״ת ארבע יוייליאין‬
‫איר‬
 ‫שה‬ ‫חיי שרה ‪3‬‬
‫ג‬ ‫בראשית‬ ‫נ ח‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫יברחס שרדף אחרי ארבעה מלכים )י( קוזםוקדטורין‪) .‬יא( ושהיא עולהבקרגסץ של די‪.‬‬
‫)יב( בחחלה ליהודה ואהיכ )יג( לכלב ואח״כ )טי( לליים ואחיכ לכהנים ‪ .‬והיא א׳ ‪ 0‬ד ׳‬
‫מקומוח )טז( מגונים שבא׳י‪ .‬ואלו ה ן ‪ .‬ד׳ יצחק ורבנן‪ .‬ריי אמר דור ונפח דוי יתםנת‬
‫סרח וחברון‪ ,‬ורבני אמר דנה וקריח םגח וחסגח סרח וחברי] י )‪ (H‬ויבא אברהם לספוד‬
‫דשרח‪ .‬סהיכן בא ר׳ לוי אמר מקבורתו של חרח לשרח בא ‪ .‬אסר ליה ר׳ יוסי והלא‬
‫קבורתו של חרח קדםח לקבורתה של שרה שתי שנים ‪ .‬אלא טהיבן בא סחר הטוריה‬
‫בא ‪ .‬ומחה שרה םאוחו צער ‪ .‬לפיכך נסםפה עקייה לרהיו חיי שרח ‪) :‬ו( ויקם אברהם‬
‫סעל פני מתו‪ .‬מלמד שהיה רואה מלאך הסות )יז( מתריס כנגדו ‪ .‬איר יוחנן)יח( מה חן‬
‫ד״נינן מי שטתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין וטכל םצות‬
‫שבתורה‬
‫מתנות בהונה‬
‫מ ל מ מ ם ו ה ת נ י י ת ו ס נ י ר ד ס י ס ל א מ י פ ל מו ‪8 0 0 9‬רס *‪15‬‬ ‫) ' ( ק ו ז מ י ק ד ס י ד י ן פ י ר ש * ק י ו מ י בלשון יין פ י ל ס ק ר פ ר ק פלנוי;!)יא(‬
‫לא ע ק ד ת נ נ ן ל א ס י ת ס מ ת ס ־ ע ד י ן מ ד ש י ש י י ש ע ל מ ע ש ם‬ ‫ש ה י א ע‪1‬גה‪.‬מנרון ה י ה פ ו ל ה נ א ר נ ע גידלו׳ נ י מ נ ר ‪ :‬ואזיל ו נ ק ר נ ס י ן‬
‫ש ע ק י ד ה א מ ר כ ן ז ) י ח ( מ ן ש ן ‪ .‬פ ה י כ ן ל‪8‬ד»‪0‬א ‪ .‬ו ת נ ן ו ש ם‬ ‫לפי ה ע נ י ן ט ר ו פ י גירליס ו ר ב י י ג ר ס נקנשריון ו פ " נ י מזלות ‪t‬‬
‫ז י ו נ ר מ פ מ ע פ ל א ע פ ה שזש י נ ר רין ל י ר ן ק נ ו ר ס פ י נ ל ו פ ן פ ל א‬ ‫) י נ ( נ ת ת ל ה נ י ה י ד ם ‪ .‬נפלו נ נ י ר ל ו ) י ג ( ל נ ל נ נ ד נ ת ׳ ' נ ס ‪ 5‬ר‬
‫נ ק נ ‪ :‬מ י פ ל לפניי ק ר י ק ליפ ט י ן פ מ ו ט ל עליו לקוברו• נ ד ל י ף‬ ‫• ה י פ ע ו י פ נ י ל נ ל נ א פ ת נ י ־ י ! ‪ ) :‬ש י ( ללייכ‪ .‬ל ע ר י מ ק ל ע ו א פ‬
‫‪,‬‬
‫פ ר ק מ י שמפי מיאקנר׳ שפי שלפ• אשי שהיא פ ע » ס ק ג ו פ‬ ‫ב ד ה ה ע י ר י א פ מ צ ד ה נסנו ל נ ל נ ‪ ) 1‬פ ו ( מנינים‪ .‬וחברון ה י ס‬
‫היא ר פ י י ה נ ס י נ ייקס א נ ר ס ס מ ע ל פנ• מ ס י א ל א מלמד ‪b‬‬ ‫ה ע י ז ם מ ר ס ם ה‪1‬א עני(‬ ‫מקים פרפין ז )יו( מ ת ר י ס ‪ .‬פי'‬

‫זעגעךקראבין»‪iri*W5^l‬‬ ‫ךר‬
‫יצחק‪:.‬עקב י ואך א?שט איז ךךיבער רו^טינזעין ךיא שטאט‪.‬קרי‪.‬ת אל‪3‬ע ודיל דאךט וע;ק‬
‫ב;דאבי'ן ניראךי; ף פיר מטעיי־ם אי‪$‬על‪.‬ע" ‪ n i f ^V-‬רבקה ל‪$‬ה‪} .‬אך אפ‪#‬ט איו ךךיבער‬
‫רופט מ ק ךיא שטאט קךית ארבע'‪ .‬ווייל פיר םענט^י; האבץ ףא ןיןאהט‪ .‬אךייז נןיט‬
‫פיר ךהןדינע ‪. .‬ךבי ע‪.‬וךית ןאנט לךיןער רופט ?!עין י‪.‬די ?זטאט קרית ‪8‬רבע וךיל פון די‬
‫שטאטיאיו ארוים ניגא^ען ן‪1‬בךהם'‪$‬ביגו אוגיהאט }אך ;קאגט ‪.‬פיר מלכים ךי נ‪.‬רעי!טע‪.‬‬
‫;‪*.‬ך ז^שט איו ךריבער' רמןטיםק לי ש‪$‬אט נןלית ארבעוךיל מען האטי סיר נןאהליאדך‬
‫י‬
‫איר ניוואךפץ גורל‪ .‬אץ א?הייבאיז זיא';יקוקען יצום שבט ‪:‬הודה ‪ .‬ךער נאך צו ?לב‪.‬דער‬
‫^ ך צו ךי לרם‪ .‬ךער גאך' צו די בחגים‪ .‬ךי של^אט חבי־ון אמ אךגע פץ ף פיר שלעכטע‬ ‫א‬

‫אךטער ראם' אין ארץ י׳^ךאל‪ .‬רבי חיחק אונ די ךב^יקךינק‪ .‬ר?י‪,‬יצחק זאוןיט דאס‪.‬זעגען‬
‫ך פיר אךטער דור אוניגפת דור אוגתמת ‪ rnp‬אוג ח?יו;‪ .‬לי ב^ן *זא‪.‬נין ךיפיראךטער‬
‫ןענען דנח' ‪.‬קך‪:‬ת ‪\ njg‬י‪1‬םגת ^רח אינ ??ייץ! )ה( ‪ .'fcn‬אברהם איז ;יקוםען'ס‪15‬פ'יד'ךץ‬
‫‪£‬ך'ח; ‪ .‬פץריאןען איז‪,‬ערי ןיקומען‪ .‬ךבי'לך זאנט רע־ח איז דאםאלם גישטאלבץ‪ .‬פיץי^כחס‬
‫גןבורד‪ ,‬איז ‪.‬עיר גיקוםען צו ^'ו־הס קבורה ‪.‬חאיט רבי יישי}ייאנט ^רחיאיזיךאך נישטיאליין‬
‫ןןט ?ודי יאהר ?ךיער ווי ‪ .rrpf‬נאד אברהם איזגיקוםען פון י באךג מוריה • יו' לי'ע'‪.‬קרדי •‬
‫פ‬
‫ז‬

‫אונ פץ ‪.‬רעם צלןר פץ ךי עקדה איו שךה ;ישטאךבץ‪ .‬ךריבער שטייט ראם שטאלןץיפון‬
‫‪ £‬ר ןן״יין ךי _ע‪.‬קדה ו )ו(_רר!ם‪ .‬אביןם איז אייף נישטאנען פו; פאריךין מת‪'.‬אברהם‬ ‫ח‬

‫אונ;אנטי !דורך ך ר איי שךהיןישטאךבץ‪.‬‬ ‫די ע‬

‫ןןאט ;יזעהן‪.‬ךער טלאך ‪ rn^O‬קי־יןט אויף אים‬
‫‪2. -. .‬יז י \ ל '?לה }אןזינילעביט‪ *.‬רעד‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫‪w‬‬
‫ןוק תיןואלםט ניט '}עפיךט ‪1‬יי‪ 1‬ייח!‬
‫! ^ ך ן ן ז ^ י ן א ט ;יוואלט או אברהם \אל חרטח האןץ אויףיךי ע‪.‬קדח‪ .‬רבי יור^ן ואגט‬ ‫‪8‬‬
‫‪T‬‬
‫פץ גואנק וךיסץ טיר ראם טיר ןאבץ ;ילערו?ט ךער קענטש ראסיךץ טח״לינט ‪we‬־ איים‬
‫ךאךף ער }יט ליי‪,‬ענען קליאח שטע‪ .‬אונ דאךף ניט דאוויענען אונ דאךו׳ ‪5‬יט ‪.‬לייגין ק?ל‪.‬ין •‬
‫»‪ ^r ju‬איז פרייא פוןיאלע ט?וח ראם שטייט אץ רי תודח‪ .‬ןאס וך'ינ‪:‬ין טיר פו! דאןק •‬ ‫‪v‬‬

‫עם' שטייט אין ןםוק אביךם איי אוייף נחאטא^ען פץ ך ץ ‪^.‬ת אונ ןאט ‪,‬נ^יעט‬
‫מ ט ךי״קץךער פץ י׳ת' פון רענץ די ‪.‬קבוךדז‪ ".‬זעןן היר איו א?רחם ףאט ‪.‬זיך^יט‬
‫‪8‬‬
‫^ באליך י ך‬ ‫ן‪#‬עפטינט טיט ‪.‬קיץ ‪.‬זאך נאד טיט די ‪.‬קבי^ י! ^לי׳ • אייי‬
‫ןי‪^ 0‬שעפטיגען טיט ‪.‬קיץ זאך אפילו טיט אי!צוה אויןד ניט ;אר ‪9‬יט ךי ‪ f T p p‬פון ‪ ng‬ן‬
‫‪t‬‬

‫גד‬
 ‫בראשית‬ ‫חיי שרה פרשה נח‬ ‫סךף‬
‫שבתורת טן הנא ‪ .‬רקם וידבר ‪) :‬ז( גר ותושב ‪ .‬נר )ית( דייר תושב)יכי‪ 1‬מארי ב י ת א ‪.‬‬
‫אס רציתם גר ואט לאו סארי ביתא שכך אםר לי הקביה )בראשית יב( לזרעך נתתי את‬
‫הארץ הזאת ‪ .‬תגי לי)כן אהוזת קבר עםכם ואקברה םתי םלפגי‪ .‬איגי מבקש טכס אל*‬
‫םת אחד שנא׳ תנו לי אחוזת קבר ‪ .‬ויענו בני הת את אברהם וני׳ שטענו אדוני ונו׳‪.‬‬
‫איל סלך את עלינו נשיא את עלינו)נא( אלוה את עלינו‪ .‬אסר להם אל יחסר העולט‬
‫פלבו ואל יחםר חעולם אליחו‪ ) .‬מ ( במבחר קברינו בםבחר שבקברינו‪ .‬קבור את םתך‬
‫)כנ( פחים הרבה ‪ .‬וישחהו אברהם לפני עם הארץ‪ .‬מיק שמודים על בשורה טובה‪:‬‬
‫)ד‪ ,‬ן וידבר אתם ייאסר אס יש אח גפשכם ונו׳)כד( פנעוני לי‪) .‬כה( םיסיגי ל י ‪ .‬ואם‬
‫לאי )כו( צלי לי עילויה ‪ .‬ועפרון יושב בחיך בגי חת ‪ .‬ר׳ יצחק אסר ישב כתיב אותי‬
‫היום סיגי אוחי)כזו ארכיסטרטיגופ )כח( רלא יהא ברגש רב ובין פן בר גש ועיר‪ .‬ויק‬
‫עפרון החתי את אברהם באוגי בגי חת ‪ .‬איר פגחפ פלטד שגעלו דלתותיהן והלכי‬
‫לגסול הסריס לאברהם •י)ט( לא אדוני שפעגי השדה גתחי לך והפערה וגו׳ אדוגי שסעני‬
‫ארץ ארבע סאות שקל כסך‪ .‬א״ר הגיגא כל שקלים האסורים בתורה סלעים ‪ .‬ובגכיאיס‬
‫למריו‬
‫‪1‬‬
‫מתנות כהונה‬
‫שמופל עליי לקניו כמוט! למיי דמי‪ ) :‬י < ז ( ' ד י י ‪ .‬לשו! דיות מדנתינ מידו ולא מחן « ) נ ד ( !!;עיני לי‪ .‬נקשו »‪5‬י‬
‫ממני‪) :‬כה( שיסינ׳ ל' ‪ .‬עשי נין נ י נ י הישרות נדי‬ ‫»רא' « )יש( מארי ניחא‪ .‬אדון ננית ‪ ) 1‬נ ( אחימ‬
‫שנעמוד ;פנינו על המקיו ‪) 1‬כ\‪ \.‬לנ׳ ע ל י י ‪ .‬התפללו לי‬ ‫ג נ י ‪ .‬משמע קנר אמד‪) :‬נא( אליה אפ עלינו‪ .‬יאצ״נ‬
‫נשניל׳ ו )נ!( איניפשרשיניס פירש הערוו נדיל שננליניסו‬ ‫למה אמרי אלהיה ‪ ) 1‬נ נ ( נמנחר ק נ ר נ י ‪ .‬משמע נקנר‬
‫) נ ח ( דלא יהא נ י ‪ .‬שלא יהא נן אדה חשונ קינה מאד*‬ ‫א׳ המונחי שננל ק נ ה י ‪ ) :‬נ נ ( מפיה הרנה‪ .‬דיק‬
‫^'י^‪:‬ק‪7‬ךצע'צייט‬ ‫)ז( ןך )תוןוב‪'} .‬ך"איי‬
‫הוןזב איז ךער טיי?!ש אבעל סכ‪.‬ית‪ '.‬אויב איר ווילט טיר '‪.‬פארקויפיין אאךט צויייכנראבין‬
‫זןרהן בין‪.‬איך אנךיאוג אייב ניט בק איך ךא אבעל ייבןת• ויעל איך אליי; נעםע;'_א‪*$‬רם‬
‫צו בנךאבין ן‪1‬רת ן ‪ .‬ראתם נאט ןאט ‪.‬ניזאגט צו טיר צו דיינע קינךער האב 'איך }יגעכין‬
‫די לאןד‪} .‬יט מיי־ א?לאץ אייך אבנךעבעניס רעל איך בגךאבין מיין' טוטין פון פאר טיר‪,‬‬
‫איך §עט פון אייך ניט מעהר נאי־ איי; םת צו בנךאבין‪ .‬ווי ךער פםוק יאנט ניט סיר‬
‫א?לאץ אויף אקכר‪ .‬ןאביןיךי קינךער פון חת }יענפערט צו א^־יהסהע־ צואיגזער הערר‪.‬‬
‫דו' כי‪.‬יט אמזער §לך‪ .‬דו בייט אוגוןר גשיא‪ .‬דו ביוט אונזער גאט‪ .‬האט אברהם נייאגט‬
‫צודי'‪,‬עס ‪9‬עלט ניט ביי ךעריוועלט'ייי; מלך‪., .‬עם פעילט ניט בייךער וועלט זיין'נאט‪ .‬האבק‬
‫די טענ?שי; פון רך! )ייאנט אין דעם כעסטי; ‪.‬קבחפוןיאונזעךע‪.‬ק^ךים כמ־אב דיין שויטיין‪.‬‬
‫אןילופייל מך»ים‪ .‬וועל‪5‬ין"‪0‬ת דו וועסט האבי; ‪.‬קענםטו אים בנךאבין צווישען אונועךע קברים‪.‬‬
‫ןאט‪/‬אברןם ךך ניעב‪/‬קט צו רעם פאלק פון ל ב ד י ח ת • פיןיךאנען'זעהן טיר״איפע; דאךף‬
‫לויבין }אט אויף אגוטע בשורה וווארום אףךהם איי גישטאגען פאר ךי מענטשין פון חת‬
‫אונ האט זיך ;יבוקט צו ןאט(; )ח( ךדבר‪ .‬אברהם ןאטג;רעט צו ךיפעגטשין פו; חת‬
‫אויב איר ווילט איך ואל בגךאכין מיין 'טויטין‪ .‬פגעי‪.‬לי‪ .‬ךיט םעקלערם צוויישען מיד אונ‬
‫^ ר ו ן ‪> .‬גךער איר יאלט בעןןין פי; ‪8‬י‪:‬נעטיוע;ין ביי‪.‬ע?מן‪. .‬ועפרון ישב בתוך' בניי חת ‪.‬‬ ‫ז‬

‫רבי‪.‬יצחק זא?ט עס שפייט ישב ‪ ;$‬אוא״ו‪ .‬צו יאגיי אונז אי ידעם טאג'האט יטען עפך‪1‬‬
‫ז‬ ‫ןי‬

‫ןדויס גיטאכט‪ .‬ווייל אבךהם האט גיךאךפט קויפין פין יאים ךי ‪$‬עלר ייינע ‪ .‬וויארים'‪'.‬עם‬
‫‪£‬א?וט ;יט'אז אזר אגרויםער ‪5‬אן ווי אברהם יאל קויפי! א!אך ביי אייי איקליינעם מא; ווי‬
‫^עףרון‪ .‬ךךי§ער ןא^ין זיי‪,‬עפרו; נדרם' גיםאכט אעלץטין איבער‪.‬יייא ‪,‬עפרון ןאט גייאןט‬
‫צז' אברהם ויען א‪.‬לע ק״גךער פון חח חאבי; ניןערט‪ ".‬רבי פנחסואגט אלעיקעגטשין פיןוצז‬
‫ןאבין' פארש‪6‬י‪.‬םין יךערע' טירק אינ וענק גיגאננע; צו דיער לרין פון' שרה'!' )ט( לפדיון‬
‫ן א ט ;יוא‪.‬גט צו אכרןם ניט יאור טיי; הערר‪ .‬ךיי פעלד ןאב איך דיר }יגעבין אינ רעם‬ ‫ן‬

‫קעלער וייאס אין די פעלד האב איך ךיר ארך גיגעביי;‪^ '.‬אך האט‪.,‬עפרו; גייאגט' צו אברהם‬ ‫י‬

‫‪3‬יין ןערר א^יקול^ריר וואם איו וועךט פיר היגךעךט שנ(לי• ראיס איז ץיויישע; אונויפאר‬
‫אגרייפע‬
 ‫ד‬ ‫בראשית‬ ‫‪ra‬‬
‫היי ש ר ח פ ר ש ה‬ ‫סףף‬
‫י לטרין‪ .‬בכתובים קונטרץ‪ .‬ר׳ יורן אסר חוץ טשקלי עפרון שחיו קנטרין‪ .‬ההיד)משלי כח(‬
‫נכחל לחזן איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו‪ .‬נבהל להון איש רע עין זה עפרון‬
‫שהכניס עין רע כםםונו של צדיק‪ .‬ולא ידע כי)כט( חסר יבואנו‪ .‬שחסרתו התורה יאיו‪.‬‬
‫הה*ד וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן עפרן כחיב חסר ואיו ‪ .‬ארבע‬
‫מאוח שקל כסף עובר לסוחר ‪ .‬ר׳ אבא בר ביונא אסר)ל( פרנסטיא נפיק‪) :‬י( ויקם שדה‬
‫עפרון ‪) ,‬לא( דחוח נפילא וקמח ‪ .‬דהוח דבר אינש זעיר ואחעבידח לבר נש רב ‪ .‬שדת‬
‫עפרון אשר במכפלה ‪) .‬זנ( מלמד שנכפל בעיני כל אהד ואי‪ .‬דיא שכל טי שהוא קבור‬
‫בתוכח בטיח ששכרו כפול ומכופל ‪ ,‬א־ר אבהו שכפף חקביח קיסחו של אדהיר וקבח‬
‫בחוכה ‪) :‬יא( השדה והמערח אשר בו ונו•‪ .‬א״ר מנין חנינן המוכר אח שדהו צרין‬
‫לכחוב אח שדחו ואה סימניה ‪ .‬מהכא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר‬
‫בבל נמלו סביב‪) :‬יב( לאברהם למקנח לעיני בני ח ח ‪ .‬איר אלעזר כסה דיות‬
‫משתפכות כטה קולמוםין םשחברין כדי לכתיב בני ח ת ; עשרה פעמים כתיב^בני חת‬
‫כהונה‬ ‫נות‬ ‫מת‬
‫וטפלה פפיפפ של אלפ שפל ונעשית של אופ וו«< » ו י ל ‪1‬‬ ‫פנל וקשן ו ) נ ע ( שפו ד"ו וגשאר עפרן גימעדא ו״ע‬
‫)לנ( מלמו פננפצה נו ‪ .‬היתפ נואיס נפולה נפוניש‬ ‫»י"ן‪) :‬ל( פממשיא נפיח • שקניפ המפקנליס נשמוופ‬
‫ממפ‬ ‫ב ש ל מקיש » )לא( והופ נפילה ‪ .‬הפדה היפה נפילה‬

‫אנרויםע' זאך‪ .‬רבי חני^א זא?ט ווא״עס שטייט אי; ךי תורה ^ ל י ם ‪ .‬טיינט ‪5‬ק ף‪$‬ר‪. 0‬‬
‫טאלעךס‪ .‬אונ אין "נביאים אז \ ‪ c‬שטייס" ךער ראךט שקלים ‪ '.‬טיינט ט ק ל?וךין‪ .‬פיףןן‪.‬‬
‫ראם איז פינף אונ צייאנצינ ?ולעיט‪ '.‬אינ אי; נחיבים‪!,‬עזרא ‪.‬נחמיה( אי‪,‬עט שנןזייט רער‬
‫ןץאךט שלןלייט טיינט מען' קונטירץ נהונךערט נ!לעי'ם>‪ ,‬ךבי יורן זאנט ךי שכולים וואט אנןרהם‬
‫האט ןינעךן צי ‪,‬עפרון יענען' אויןד ;יווען‪.‬קנטךץ )אקנטר איז הגנדעךטי^אלעח‪ .‬ור דעו־‬
‫ןסיק יאנט ךער'?‪£‬יענטש »אס ןאט אישלעכיטיע אויג "לער קוקט טיט אי^לע^טע ארו אויף זיין‬
‫חברם ‪.‬פארמ־^נין‪,".‬ערי םארנינט אים נים(‪,‬ער איז ;יאיילט רייך צו וועדי; ‪.,.‬ערעייס ז{‪1‬יער‬
‫ניט' אז דורך רעם וועט‪^.‬ר שאךין ן א ב ץ ‪ .‬ךאס מיינט םען עפרו־‪,‬ער ןאט ניהאט אשלעקטע‬
‫ע‬

‫אויג אויףיךעם פארטענין פו; אברהם‪ ..‬עד האט אבער ניט ניוואםט אז דורך רעם וועט‬
‫י‬

‫אים עפעם פעלי‪ .,‬די'תורה הט ;יפעלט אוא״ו אין זיין }אטע;‪ .‬ווי'ךער !•כוקיא^ט אבררימ‬
‫ן ט ןיהעךט" וויאס‪..‬עפרון ןאט אים ךזאנט אונ אברהם ן ט אפ;יוואני; ‪ p$r w‬פירהוןךעךט‬
‫‪v‬‬

‫שקלים ‪'.‬אין רעם'ךיאךט‪.,‬עפרן ןןעלטיאוא״י‪ .‬אברהם קאט גינעגיין צו‪,‬ע?רון פיר ו*‪4‬ךערט‬ ‫י‬

‫'*וקלים עובר לסוחר ‪'.‬רבי אקאיכר ביזנא זאןטיעיבר לסוחר םיי^ט םעןיוואם‪,‬עם ;ייט אין‬
‫האנדיל‪ .‬אלע סוחרים געטען ראם ^עלט! )י('וי קם‪ .‬ךי פעלו־ פץ'‪?{;.‬רון איו א‪1‬יף נישטאנען‬
‫״‬

‫ךא איז ;יווען ןייפאלין' איו זיא איויף וי‪.‬ישטאנען'‪. ,‬זיא ‪,‬אתי גיווען ביז איץט ביי אקליינעם‬
‫מענטש‪ .‬איצט ניהער זיא צו אגרוי‪9‬ץ מענטש‪ .‬ךי פעלד פון‪.,‬עפרון וואס איו טאפיל‪..‬יעדעי‬
‫מענטש )ואםיןאטיאיצט ניזעחןיךי <‪$‬עלד האט ניזאנטיאז ךי פיעלד איו ןוערט זןןויי קאןל‬
‫אזויי‪/‬פיל ווי אברהם האט §אר איר נינעבין ‪ .‬נאך אפי&ט איז דער ןןאס איי ב?רא?י| אין‬
‫ךי פעלד אין ויין ש‪2‬ר צוויי ‪$‬אהל אווי פיל ווי איי; 'אנךער צדיק האט‪ .‬ךבי אבהו ז אןט‬
‫ז‬

‫^אט' האט איינניבויגיץ ך הייך פון י אדם ןךאשו; אינ האטי אים בנךאבץ ךא איין דעםיי״קעלער י‬
‫)יא( ה^ךה •ידי פעלד אינ ךער ‪,‬קעלער ראם אק די יןעלר ‪'.‬איז נעןליכע! ביי אברהם ‪.‬‬
‫רבי זא;ט'פון ראןען'וךי‪5‬ין םיריואם סיר האבץ נילערוןטיךעו ראם פיארקויקט אפעלד רארןז‬
‫יער שרייבץ אין ךעם ^ארקויף ג;ריף‪.‬דיפן;לד טיט'ךי צייכונם ביז !ואנען ךיי‪.‬פע'לד'‪.‬אי‪ 1‬אין‬
‫אלע זייטין‪ .‬פון ירעם פסוק ‪ .‬אברהם ן א ט ;יקוקט ךי‪.‬פעלו־ אינ ךע^קעלער וויאס אין די‬
‫פעלו־ אונ אלע טיםער וואם אין'ךי פעלד אונ ךי בויטער "וואםיענען אין ךעם ?רענעץ פין‬
‫די פעלך ז^רוס‪) :‬י'‪ 0‬לאברהם ‪ .‬דאם אלץ האט אברהם ‪.‬ניק‪1‬י?ט רען אלע מענטשיןיפון חת‬
‫האןץ^עהן‪ .‬ר^י אל^ר וא^ט רי פיל טי;ט איו פיארנאסין נימאךין‪ .‬וך נ־ל פעךעךץיע^ען‬
‫גי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬
 ‫‪TO1 0 3‬‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫חיי ש ד ה‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫גני ח ת ‪ .‬עשרה כננר עשרת הדברות‪ .‬ללטדך שכל טי שהוא )לנ( טברר טקחז‬
‫שיי צדיק כאילו מקיים ע יזרח הדברות‪ .‬א״ר יורן )נד( המשה פעםיש כתיב בני‬
‫ברזילי כנגד ה׳ ספדי הורה ‪ .‬ללמדך שיכל טי שהיא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא‬
‫טקי־ס חמשה ספרי הורה‪) :‬יג( ואהרי כן קבר אביהם‪ .‬ההיר ) ‪ 0‬כ א ‪ ( C‬רודף צדקה‬
‫וחסד יסצ*ן חיים צדקה ובכיור‪ .‬רודף צדקה זה אברהם )בראשית יח( ושמרו דרך ה׳‬
‫לעשוח צדקח ‪ .‬וחסד שנטל חסד לשרח‪ .‬ימצא חיים ושגי חיי אברהם סאת שנה ושבעים‬
‫שגח והמש שנים‪ .‬צדקה וכבוד איר שםיאל בר יצהק איל חקביח אגי איםנזתי גומל‬
‫חסדים ‪ .‬חפסח אוםגוחיבא )לה( ולביש לבושי‪ .‬ואברהם זקן בא ביסים‪:‬‬
‫‪ (lEna‬נט)א( ואברחם יק! בא בימים‪ .‬כתיב)גס טי!( עטרח חפארח שיבה כדרך צדקה‬
‫תמצא‪ .‬רימ אזל )א( לממלא ראה אותן כולן )נ( שחורי ראש ‪ .‬א ל‬
‫תאסר םםשפחת בית על• אתם רכתיב ביה )במואל א ב( וכל מרבית ביתך ימותו‬
‫אנשים‪ .‬אמרו ליה ר׳ התפלל עלינו‪ .‬א״ל לכו )נ( וטפלו בצדק־ ואתם זוכים‬
‫כ ה ונח‬ ‫מתנות‬
‫לני‪ 5 ':‬י ‪ .‬ופ היןנ״ס נקיא עשיי‪• ,‬יומין‪ ) :‬א ( לממלנ(‬ ‫»מש שקו־זה אנרהס‪) :‬לנ( מ נ ״ יני• ‪ .‬מבררו מננ‬
‫נרש" והיא שש מקיש‪ ) :‬נ ( שיזו‪-‬י ר י ש ‪ .‬שערום ראשפ‬ ‫שיעיד ופ‪,‬פיי‪ . ,‬ה־נ )לד( שמשה השמיש ניוינ נרויל׳‬
‫שזי־ לא הלניני מווק! ו <נ( ושפלי ‪ .‬דנ־‪,‬י נד״א יפפלי‬ ‫גשי אפפ והוא הקדם המלו דוד נלהס ו י ן ‪) :‬לה( ולנו‪:‬‬
‫^ ' י י ט דאינעשרוןק‬ ‫צו ‪.‬ב‪-‬ראבץ ;יראךי; מען יאל שיייביו־‬
‫ךי ווערמער בגי חת‪ .‬גע;ין די עשרת הידברות‪ .‬י ךי *תורה ‪£‬ערונט אוניז ךיער‬
‫ראםיהעל?ט ךעם צדיק ‪,‬ער ;אל״עפעם קויפי; איי גלייךיווי‪.‬ער איו טק‪::‬ם ךיי״ע^ר^‬
‫בקירות ‪ .‬ךבי יו ק ;א;ט פי;ף מאחל ע!טיי‪;.‬נ; ך ' וועךטער' בני בךוילי נדוך האט‬ ‫ז‬

‫ני;א‪0‬ט »י דין זילק ?;למה ‪.,‬ער ;אלי טאהן חסד םייט ךי קיגדער פין י ברזילי ‪ .‬ייייל‬ ‫‪:‬‬

‫בךךלי האט ‪.‬גיבריי^ט ]עםין ציו דוד רען'‪,.‬ער י איז' אג־זלאפיןי״ייפאר «כשלום> ‪PWJ .‬‬
‫ך !פי‪4‬ף ?פרים פו; ךי תורה‪ .‬רער פסוק לערונט אונו״ךער וואס ניטיעיסי; צו אצדיק‬
‫אפילו נאד פאר איין ?רוטה‪ .‬איי ‪.‬גלייך ווי‪.,‬עי ויאלט מטים ניווע; די פינף ספרים פו; די‬
‫תות‪) ::‬ינ( ;אחדי כי;‪ .‬ךער נאך' האט אברהם בגךאבי; ויין י וריב ‪,‬שרתי‪ .‬רייידער פסוק‬
‫ו אנט רעד וואם';א?ט נא־ צו טאך; צךקח או‪ :‬חסר"י וועט ‪.‬ער געפיגע; לעני; אונ צדקה‬ ‫ז‬

‫כבוד ‪.,.‬ער ;א?ט נאך צי טאףן ?דקה' דאם איי אברהם‪ .‬ווי ךער יפסוק ואגט אברקםיייעט‬
‫;‪.‬עכיטען ךןע‪.‬קיגךער ךי ואלין" היטע; ךי רעו‪ .‬פון גאט צו' טאהן צר^ז'‪ ,‬האט״ער יראך‬
‫אליין געווים גי^אן; צד קה‪ .‬היןד ןאט ‪.‬אברהם גיטאה• טיט שרה! ך'עט‪.,‬ער געפינען לעבין‬
‫ז‬ ‫י‬

‫ווי ךער פסוק ;אנט ךיי יאך<י; ראם אברהם האט גיליעבט איז גירען הונךעךט טיט'פינה אוג‬ ‫י‬

‫ךבעציג יאןר‪ ,‬צדקה אוני כבוד‪ .‬ויייךבי שמואל בר'‪.‬יצחק ןאט גיזאגט גאט האט גיזאגט‬
‫צי אךךןם ‪.‬טיין בעשע!‪-‬טיגו?נ איי צוטאןןגזסד‪ .‬אונ דויןאםט אגגעוםען מיין בעשעפטינוינג‪.‬‬
‫\\‪ :‬דו טיהםט חסד‪' .‬טור•' אן ‪8‬יין קלייד' א'‪1‬יך‪ .‬אזר ווי'איך ווער ןיריפין עתיקיייטין‪ .‬איך‬
‫ז‬

‫בי; אלט מיט טעג‪ .‬אזוי‪.‬ואבךהם^יקןבא בימים‪ .‬איו אבןןם אויך אלט ‪.‬ניוואךי; טיט טענ‪:‬‬
‫ז‬
‫פ ר ש ה נ ט )א(‪.‬ואברהם‪. .‬אןנךןם איזגיוואךין אלט ער אייז גיקוםען אין יאהךי;‪ .‬אין פסוק שטייט‬
‫ז‬

‫אלםקייט‪.‬איי'אשיינע‪.‬קרוי; רערי ראם גיט צדקה ביי* אים וועךט גיפוגען ךי‬
‫אלןקייט‪ .‬ךבימאיר *גיי אןואןל גיגיאמע; אין ךי שטאט ממלא תאט‪.‬ער גיזעהן אלע האבי;‬
‫??ייאך^ע‪,‬קעפ לעס איו גיטא״קיין אןטער ‪.‬מא; צךיןוע; ךיז‪ ' '.‬ן א ט ךכי מאייר'צו‪.‬ויי גיזאנט‬
‫י‬
‫מאםער ועןט איר פון ךיי םשפהה פון ‪..‬עלי סביהן‪ .‬וואט ביי אים שטייט אלע יןאסיייעלין‬
‫גיבאךי; ויעךין פון דיי] שטיב ויעלי; שטאךכין יוננ‪ .‬האביןךי גטאגטצו״רבי״םיאיר בעט פו;‬
‫אוגזעך^ווענק טיר זאלי; לאננ לעבי; ‪ ' .‬ן א ט ךבי מאיר *צו'ךיי גייזאנט אירי יאלטינעבין ציךקה‬
‫וועט איר ל»ג לעכין‪ .‬יריךער פסיק יאגט איטיקייט איי אשיעע ‪.‬קרוי;'‪ .‬ווא נעפינטטע;‬
‫ךא אין רעם ווענ פץ צדקה‪ .‬פו; וועמען לערינטיםע; דיאס אפי‪" .‬יפו; יי אברהם; יייאס בייאיכ‬
‫שטייט ער וועט געביטע; ךינע‪ .‬קינךער ‪.‬ייי'יאלי; היטעו דעםוועג פון ‪:‬אט צויטאהן צדקך‪,‬‬
 ‫ה‬ ‫בראשית‬ ‫‪1‬דיער‪.‬־ז‪£‬דשר‪.‬נמ‬ ‫סךף‬
‫לזקנה טיט עטרת תפארת שיבה והיכן היא טצויה בדרך צדקה תסצא‪) .‬ד( מ \‬
‫אהה למד מאברהם שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשיח צדקה ומשפט‪ .‬זכה לוק‪:‬ה‬
‫ואברהם זקן בא בימים ‪) :‬ב( עוז והדר לבושח ותשחק ליום אחרון)משלי נא(‪ .‬עוז‬
‫יהדר לבישה של חירח‪ .‬ותשחק ליום אהרון אימתי היא שוחקת מתן שכרה לעיל‪,‬‬
‫ממי אתה למד מאברהם‪ .‬על ירי שכחיב בו ושמרו דרך ח׳ לעשור! צדקה זכה‬
‫ליקנה ואברהם זקן בא בימים‪) :‬ג( אירך יםים )ה( בימינה בשמאלה עושר וכבוד‬
‫)משני נ ( ‪ .‬אורך יםים בימינה לעתיד לבא‪ .‬בשמאלה עושר וכבוד בעיה׳ז‪ .‬אפילו‬
‫)‪ (1‬שהוא בא להשטאיל לאדם עושר וכבוד‪ .‬ממי אתה למד םאברהם עיי שכתוב‬
‫בו ושברי דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט )ז( זכה לזקנה ואברהם זק!‪) .‬ד( ר׳ •יצחק‬
‫פחח )ההלים עא( וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל חעזבני‪ .‬איר אחא לא היא‬
‫זקנה )ה( ולא הי;‪ :‬ש־ברז‪ .‬אלא שאם גחת לי ז קגה ה; לי שיבה עמח ‪ •.‬ממי אתה‬
‫למד‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫להשמאיל‪ .‬לאדם ליק שכ־י שלא מ נ ץ‬ ‫)י( שהוא נא‬ ‫סי‪8‬יש‬ ‫גנ‪ £ «!1‬ד ( ממי אה־ למד מאנדהס י נ י ' ‪.‬‬
‫יעה שכד שאין לי עיקר גיתנס לי עישר יכביד נעילש‬ ‫לקית יה נדן את אנדהס נכל להניא עילס כבא ש‪:‬ליל‬
‫)ו( ונה לוקנה ‪-‬‬ ‫שוש׳ ועיקר שנרי שיייר לעה״נ ו‬ ‫מינ ו ) ה ( נ י נ ו ‪ :‬ה ‪ .‬נ * שורשו זינ למיימיניס נה•‬
‫הרי נעה״י וכתינ ו‪:‬נד יקיגיו נניד הרי יקנה ינניד‬ ‫בעישקש נ ה לשמה ‪:‬ית‪:‬ת לי שנר מיושן ועוג לעילה‬
‫ינתינ והי נרו את אנרהס ננל הוי עהי‪) :‬מ( לא‬ ‫נימין גנד השמאל ‪:‬‬ ‫נ נ א שהיא נ;נד עילש ה ה‬

‫אוג*מש^ט‪"7‬ךךיבער ד;אט‪,‬עו־ זו^ה גרוע; אגיט צו וועךיןירךיי^ער"מסוק^ט״״^ר^ם^•‬

‫אלט גייוואךין יער י איז גיקוםען אין ;אךיילין! )ב( עוזי‪ .‬שטאךק אוג שיין איו יאיר קל״ד אוג‬
‫זייא לא?ט צום לעצטין )‪$‬אג‪ .‬שטאלק אונ שיין איז ךי'‪.‬קלייד פו! די תורה‪ .‬ראם' די תורד‪.‬‬
‫בעקלייךיט ךעם מענטשין אויף ךי ךעלט איז שטאךק אונ שיין‪ .‬ךא גיט זגים רייכקייט אונ‬
‫אלטקייט‪ .‬אונ צוםיילעצטי; טאג וועןיךער מענטש' שטאלכט טאכט זיא אים פריילאך‪ .‬עייל‬
‫זיא' רייןט אים ךעם שכר וואפ‪,‬ער וועט האבי;' אדף ‪,‬יעגע' וועלט'‪ .‬פו; ךעםען ‪,‬לעךנען טיר‬
‫ךאם‪ .‬יפו; אברהם‪ .‬גדיל ביי אים שטייט‪,‬ער ‪.‬וועט נעביטען ‪.‬וייגע ‪.‬קינךער ‪.‬ייי*{אלי; היטען‬
‫•ךעם וועג פו; גאט צי טאוזן צדקה ךךיבעי האט‪,‬ער זוכה גיווען אלט צו'‪.‬וועךי;‪ ,‬ווי רעד ‪ 2‬ס י ק‬
‫ז א;ט אבךהם איו אלט גיויאךי; ‪,‬ערי איי ניקופען אי‪ :‬יאו!ךין טךן 'בתנחימא(‪ >;< :‬אור־‪ .‬אין‬ ‫ז‬

‫לי ךעבטע האנט פון די הורה איו לאנג רעכין‪ .‬אי; ךי‪.‬לינקע האנט פון רי תויה איי‬
‫רייכקיייט אונ כיבוד‪, .‬ךער מ^נטש וואס לעריונט ‪.‬תורה פון נאטם'וו עני;‪ .‬דייל }אטיהט ניהייכין‪.‬‬
‫‪ ckj‬סיי?ט רעבטם ‪ .‬וועט‪'.,‬ער זוכה‪.‬זיין צו' ‪.‬לאננע יאהרין פון עולם הבא יאונ צו רייכקייט‬
‫אונ כבוד ייעט‪.,‬ער ‪.‬נעווים זוכה זייף‪ .‬אינ ךער יראם ליערונט תורה פון רינעטרענץ ‪ ' .‬ך א ס‬
‫‪0‬יי?‪1‬ט לינקס‪ .‬רעפ״ער יוכה זיין צו ךייכקייט אונ צו'כבור אויף לי וועלט לאיער צו עולם‬
‫הויא !יט> לאונ איין שעה נ‪1‬אי־געניגען פון' עולם היןא את בעםער ךי ךאס נאנצע פאךגעניגען‬
‫פו; ךי יועלטו‪ .‬אפילו נאט קומט ‪.‬געכי; רעם מענטש שכר פאר ליגקע תירה‪ .‬וואס״ער‬
‫האט גי‪.‬לע'רי?ט פו; ךינעטווענין'‪ .‬ניט ‪,,‬ער אים אייך' אנו§ע מתנה רייכקייט אינ כבוד‪'.‬פון‬
‫וועטען ווייכיין מיד ראם פון אבןהם ווי י ךער פפוק זאו‪.‬ט דייל‪..‬ער וועט ןעביטק יינע‪.‬קיליעי‬
‫ז‬

‫זיי ואלין היטע; ךי ןועג פו; {אט צו ‪ 9‬א ה ; צדקה אוג" משפט פון גאטם ייעגי; לרייבער האט‬
‫ער יונה ‪4‬יווע; אלט צי וועךין אייך‪.‬די וועלט' ;טיט רךכקייט אוג כבוי־(‪ .‬ווי‪.‬לעיר פיסוק זאגט‬
‫אביהם איז אלט גיוואלין‪ .‬אונ עולם הבא האט ער ךאך געוויס‪) :‬ד( רבי ‪:‬צחק האט‬
‫אנגיהויכין ךךשנ; ךי פרשה פיט ךעם פסיק דוד השלך האט ניבעטי;‪ .‬נאט דו זאילםט טיך‬
‫ניט פארלאוין ביז‪.‬זקנה'ןשיבה‪ .‬האט רבי אחא ניפרענט איז רען ניט זקנה ךאם'‪.‬ועלבינע ויאס‬
‫שיבת‪;. .‬קנה איו רער ?׳יגזש אלט‪ .‬שייה איי'לערי טייטש אלט‪ .‬גאראור האטיךוךהפלך‬
‫גיבעטי; אז רו‪.‬ווע?וט םיר'נעבי;'{אר‪,‬רין איך ואל אלט וועךי;‪ '.‬ראם ‪.‬הייםט יקנה• ניב סיר‬
‫אשיינעם פנים טיט' !וייסע האר ארך ״ראם ‪.‬ךייסט שיבו«‪ .‬פון רעפען לעךגע; פיר ראם ‪.‬‬
‫פון צבךהם‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט‪ .‬מייל‪..‬ער ךעיט געביטע; זךנע קינךער ךיא זאלי; היטען‬
‫דיא‪.‬‬
 ‫בראשית‬ ‫ט‬ ‫נ‬
‫י׳״ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ח‬ ‫‪-‬‬ ‫ש‬ ‫ח י י‬
‫סדר‬
‫לסד מאברהם‪ .‬ע״ שכתוב בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט זנה לזקנח‬
‫)ט( ואברהם יקן‪) :‬ה( ר׳ שמואל ביר יצחק פתח )משלי כא( רודף צדקה וחסד ונוי‪.‬‬
‫)י( בד דסך ריש ביר יצחק )יא( דהוה מרקד אתלה שבשין )י‪ (3‬בפקין רוחי]‬
‫)יג( ועלעולין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל‪ .‬לםה כן דהיח לקיט‬
‫מגהון )יד( שבשין ומהלך קדם כלה‪) .‬טו( והוו רבנין אםרין לטה עביר כדי; לסר‪.‬‬
‫היא םבזהית אורייתא‪ .‬איר זעירא)טז( שבקותיהדהוא ידע טה הוא עביר‪ .‬כד דמך‬
‫)יז( נפקו לטיגסל ליה הסד ונחתה שבשבה רנוד ואיתעבידת כמו שבשבה דהדט‬
‫יאפסיקת בין ערסא לציבורא ‪ .‬אטרין חסון דהדין סבא דקאי ולעי רקפת ליה‬
‫)יח( שבשתיח‪ .‬ד״א רירף צדקה זח אברהם ושמרו דרך ה׳ ונו׳ וחסד ונו׳ כרלעיל‪:‬‬
‫ו*( יפיפ־ת מבני אדם הוצק הן וני׳ )תהלים מה( נתיפיח בעליונים שנאמר )ישטיה‬
‫צנ( )יט( הן אראלם צעקו חוצה ‪ .‬נתיפית נתחחונ־ם שנא׳ נשיא אלהים אתה בתוכנו‪.‬‬
‫»נל כן ברכך אלהים לעולם והי ברך אח אברהם בכל‪) (?) :‬כ( מי יעלח בהר ה'‬
‫ות כ הונה‬ ‫מתנ‬
‫הנימי שהוא יידע מה היא עיפפ ו )יו( נפקו למיגמל נו׳ ‪.‬‬ ‫גיא שינס‪ .‬פ" רש״י פייה היא הזרת פרפ י ) פ ( וחנרהס‬
‫ילאו נל העפ לגמול עמי מסדיפ וירדה פריג יכד ‪ !6‬אפ מן‬ ‫זו‪ .!,‬ינתינ יימת אניהם נפינה טינה ו )י( נד דמן‪.‬‬
‫סבמיס ינעשה נמי נ ד הדס יהיתה מפהקת נץ מטחי ינין ה‪$‬ניו‬ ‫ננומר כשמס‪ .‬מיתת הלדיקיס חמה לאדם הי‪ ]:‬ננחת רות‪:‬‬
‫אמרי דאיתמ יק; הזה שהיה עימד ימטריח אח עלסו לרקד לפני‬ ‫)יא( דפיה מרקד נ י ' ‪ .‬שהיה מרקד לפני הנלה נשלפה‬
‫הנלה וענש׳^ עומדת לי שנשתיה ‪) :‬יח( שנשמיה ‪ .‬שני!‬ ‫גדי הדפו )י נ ( נפקין נ!'• היי יילאין‪) :‬יג( ועלעילין‬
‫שלו שהיה מרקד דרו שפות אי פירישי לשי! ידי הדס ושתי‬ ‫•י׳ ריח שעדה ‪1‬עקרו נל אילנות ט ו נ » שננל ארן‬
‫סלשינית נגמרא נריש נתינית‪) :‬יע( הן אראלס נעקי נ י ׳ ‪.‬‬ ‫•פיאל י )יו( שנפין‪ .‬סדיגיס ונדי הדפ‪) :‬סו( והוו‬
‫נשעת העקירה > ) נ ( מ׳ יעלה ונו׳ משה גתעלה לסקרא ירא‬ ‫ינניפ אימדיש למה עושה נן פמנוה סירתי נ נ ן נדאיתא‬
‫אלהיפ‬ ‫ד ^ נ ת ו ט ת קאמנסיףלן האי סנא‪) :‬עי( ש נ ק פ ה נ י ׳ ‪.‬‬

‫^ ש פ ^ ך ף ן ע ? ה א ט ״ ע ר זוכה ?ירען״אלט צי‪,‬וערין‪.‬‬ ‫לי‪.‬ןוענ פון {אט צו‬

‫ווי ךער ןפוק יא‪.‬נט אכךןם אין א?ט }יךאלין‪, .‬עיר איו ;יקוטקאץ יאהלין'‪?> .‬לע'קאבי;'‪5‬יי‪.‬עחן‬ ‫ז‬

‫ווי אכךהם איז'אלט נ״יויאךין‪ .‬ודייל ךי האר דיגע זענען וייים ‪.‬ניראךי;‪ .‬איונ ראם'איז ‪#‬יץ‬
‫ביי אאל}!ין הא; ןוי דער ^םוק יאנט אברהם איי נישטאךבין בשיבה טו^ה* טיט אגוטע‬ ‫ז‬

‫א‪.‬לטער‪ .‬אונ שי‪$‬ה ‪5‬י?ט ‪$‬ען ךיעם שייעעם פנים ראם ךער אלטער מאן האט פו• דין‬
‫אןטקייט י• )ה( דכי שמיאל בלבי' יצחק האט אנניהויבץ די פרשה יסיט ‪.‬לעם פכוק ךערייאם‬
‫יאןיט נ אך צו טאהן ‪¥‬יךקה אינ חסד רעט‪.,‬ער ^עיפינען לעבי; אוני צדקה'אונ ;בור‪''.‬ווקירבי‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫שמי«ל כלבי י?חק אייו ני^טאךןין‪ .‬וואס'‪,‬ער פלע?ט ^אנצין אויף אחתונה פיט ךריי הדסים‬
‫אי; ךי הע^ט _פ'ריייאך צו שאכין חרןןןכילה‪ .‬איויארויסיניגאננע; אנרויםער שטורעם "וויינט‬
‫אונ האט אויס‪.‬נעךיסע; אלע ני‪8‬ע בוי^עיר פון ארץ ןשראל"‪ .‬יייייל פי;'ף'בר^ער פילענט' ער‬
‫נעטען ןןעיינין אונ ףלע^ט טיט‪.‬ייי ‪'9‬אנצץ פאר"אבלהפלענין ךי ר?}; יאןין'צו רבי ש«אל‬
‫פאר ךאס‪,‬ער טיףט' אזויי אונ כ־אר ‪%‬נףט ךי הורה‪ .‬פלענט לבי יעירא ואנין צויךי רבנן‬
‫לאזט אים ער ווייס ךאס״ער טווזט • י אי‪.‬לכי' י^םואל איי' !;ישטארבין י וענק ךיי רבנן נינאננען‬
‫»י ייץ לדך‪ .‬איו אראפ *‪.‬פ״עריךינער (ויייינ ייאס‪.,‬ער איזיגיווע; גיפאכט אווי *וויי אצוויע‬
‫פץ אדךיס אינ‪,‬עם האט זיוי [‪:‬ישטעלטיאין טיטק'צויישע; ךיי יבעט' ראם ךבי ששאל איו‬
‫«‪:‬ייף איר‪.‬נילעגץ ‪ .‬אונ די מע^שץיראם יענען'‪.‬גיקומע; צו דץילרה‪ .‬האבץ ךי ך^נן״ניואנט‬
‫?!יד־זעלז; ךער אלטער מאי'ראפ‪.,‬ער האטי ייך סטךיח ניךען צו ט^ציןיטיט דיא'הנסים‪.‬‬
‫איץט האבץ די הדפיס אים ‪.‬נעעבץ ךעםכבוד‪. .‬זעה; ימיר ךער וואס טוהט ותסר צו מענטישץ‬
‫!‬
‫ניט אים {אט חסד אונ כבוד‪ o :‬יפיפיוז‪ .‬דוינביזט שענער פי; אלע'מענטשי;'‪ .‬דאס‬ ‫ז‬

‫אברהם‪ .‬דו כיןט ‪#‬יי; אויבי; ביי ךי בלאכיס‪'.‬ךיי ךער פסוק זאנטךינטלאכים‬ ‫ןךי^ט‬
‫יואבץנעשךעע; צו נאט רעי א?ךהם האט גיוואלט שעבטי; דין ויוה; ןיצהק‪*.‬גריל ידי" האבץ‬
‫^ב ניפאט אברהמען‪ .‬די בייט'שיי; אונטע; ביי'םענטשי;‪ .‬יר ליי מענטשין פי; חת האבץ‬
‫}ייא^ט צו אברהם רו בץט ביי אונ י אנאיטדיכער ‪,‬נשיא‪ '.‬לךינער האט {אט ליך ;יבענטשט‬
‫;‬

‫אוי^‬
 ‫ו‬ ‫בראשית‬ ‫חיי ש ר ה פ ר ש ה נ ט‬ ‫סדר‬
‫)תהליס כד( זה אברהם שנא׳ זלף לך אל ארץ השוריה‪ .‬יםי יקיש בטקום הרשו זה‬
‫אברהם על שם שנאי וישכם אברהם כבקר אל הטקיס‪) .‬שס( גקי כפים אם סחוט•‬
‫ועד שריך נעל ‪ .‬ובר לבב הלילה לך טעשיח ידבר הזה וני׳‪ .‬אשר לא נשא לשוא‬
‫נפשי יה )כא( נפשי של נפריד ‪ .‬ולא נשבע לםרמח הרפיתי ידי אל ה׳ אל עליו;‪.‬‬
‫ישא ברכה פאת ה׳ יצרקה ואברהם זקן יה׳ ברך את אברהם‪) :‬ח( אברהם היה‬
‫פברך את הכל שנא׳ ינברכי ב ך ‪ .‬סי ברך את אברהם הקביה סכרכי יה׳ ברך את‬
‫אברהם בכל‪ .‬סשה )כנ( ניס; של ישראל דכתיב לכל האיתות והםופתיס אשד‬
‫עשה משה ‪ .‬יםי היא נסי של סשה הקב״ה שנא׳ )שמות יז( ייבן םשה סזבח ייקרא‬
‫שמי ה׳ נםי‪ .‬דיר ריען של ישראל שנא׳ )ויה א יא( אתה תרעה את עמי ישראל‪.‬‬
‫מי הוא רועה של דוד הקב׳ה שנא׳ )מהליס מ ( ה׳ רועי לא אחסר‪ .‬ירושלים אורו‬
‫של עולם שנא׳ )ישעיה ס( והלכו ניים לאורך ‪ .‬ומי היא אורה של ירושלים הקפיד‪.‬‬
‫דכתיב )שס( והיה לך ה׳ לאור עולם ‪) :‬ט( ואברהם זקן‪ .‬זקן )כנ( זה שקנה‬
‫שני‬
‫כהונה‬ ‫סתנות‬
‫היא מוריי אייר היל יהשלן אניהם לכבשן האש והנא לםרנן‬ ‫שלה ס ‪ ) :‬נ א ( נפשו של נמרוד‪ .‬פיר" שריו אנרהס איורי‬
‫נשנס יהינו ‪ : ) 1‬נ ( נ י ס ; ‪ .‬העושה )הס נל שישים! ) נ ; ( זה‬ ‫•ניני שם שלשה מלניס מנדי ולא שלא נ ד ן עשה שהיי אפרפל‬

‫אייך אייבינ‪ .‬יר ךעד ןסוק זא;ט נאט קאט ץבענטשט אכךהןןען״^םייא'^ <ן( ‪ . 1 p‬רער‬
‫!‪,‬קען ארך ניץ אויף דעםבאךניפין גאט• אברןם‪'.‬ויוייןאט ןאט‪.‬ניזאוןט צואכךןם דוואלםם‬
‫ביין צום כאךנ םוךןה‪ .‬יוער‪,‬קען שטיין ארך זיין היימנעןיאךט'‪ *.‬אביןם ‪'.‬ווי רער* ‪PWf‬‬
‫יא^ט א^ךהם איז אויף גי?‪8‬טאנען'פריה אינ איי ןיןאננק גיין־עם «!רט*ךאם‪.‬ער איוךאךט‬
‫}י^טאןען ?אר {אט ‪...‬ערי ןאט ךיי{ע הקנט ןער ןאט {יט ;י‪1‬ןלת טיט ךיא>‪'.‬־ יך 'ער*ןאט‬
‫גייא‪2‬ט צום מלך פון ?דוש פין אצןאךיט ?יויאשןירול פון אשוך וועל איוך ביי ךירניט^עסען‪.‬‬
‫‪,‬ער ןאט אנ!לאךע וזאךץ‪ .‬ווי״עד ןאט ךיז^ט צו {אט דו יאלכט {יט נ‪$‬אןן'איוי אזיאך צו‬
‫הךננן אצךיק ןלייך טיט ארקע יעןן טיי־ איךיןיקאךץ איי ?ירע; נוטיצו אלע‪.‬פרו'םע םענט^ז^ער‬
‫! ‪^ 4 ! " ' J‬האיטייןזט‪ .‬ךאס ?ןייןטי^ען ראס א^רקי! האטנןקרגי‪ /‬נקרודאיו ראש‬ ‫‪5P‬יי‬
‫ניט נירען או?!וי?ט ‪ .‬ינאי־ !דיל נטריד ןאט איט ‪.‬ניווא\ט וזךננ*‪ .‬אונ‪,‬ערי ןאט ניט ;ישייארין־‬
‫§אלש‪ .‬או‪,‬ער'האט נישיוארץ צום ״סלך פון םדיים^ר יאל"פו; אים^אר״ניט נע^׳קילור עי‬
‫ז‬

‫האטגייאןט איךןאכ אויפןיהייביןהייןיחאןטצוי^אט״אונןאב }ישראךיף היאם״ער עזוי מקליט‬

‫י‬
‫}רוען‪.‬ער ןט ?יקראני! אבךןח פון נאט‪.‬ירךער ןםוק ואןט {אט הט ניבע?ט'שט אןחזםען ?יטיאלץ!‬
‫עי‬
‫יאןיט *ללע סעששי; ייעלי! יפי!‬ ‫ק מ ^ ח • ?'•‪1‬‬ ‫)ח> אכרןם ןאט ני^ענ‪.‬טשט‬
‫דיר ניבע;ט‪.‬שט רעךין ‪ .‬וועד י;אט ן'י^ע;טשט אכך^ען‪{ .‬אט' האט אים ני^ענטשט‪ .‬רז‬
‫ךער נןםיק י א;ט {אט ןאט גי^עןף^זט אבךהטען ?!יט אלץ ‪ .‬ט‪#‬ח האט גי^או־ןן נסיים צו ךי‬ ‫ז‬

‫יורץ‪ .‬וך ךער ןבוק יא‪5‬ט איעייצי״יכונפ'אוני אלע ויאןךיער ייאס מש־ האט 'ניטאיזן‪ .‬וועד‬
‫‪%‬‬ ‫ז‬
‫ןאט ןיןואוזן נסים צו ט^יה‪{ .‬אט‪ .‬חיי ךער ‪ pqp‬יאןט פשה ןאט ‪.‬ני?אהט עם‪.‬י‪.‬במ איג‬
‫האט ניריפין זיין ןאקע; ה׳ נםי‪ .‬נאט ןאט ניטאןן ‪ lap‬נדר י נסים ‪ .‬דוד ןאט נעפיטעךט‬
‫די ייךין‪ .‬ןיי {אט האט ניואגט צו דוד דו ךעםט' פיטעךין ‪9‬יין ‪£‬אלק ;שךאל ‪ .‬רער'ןאט‬
‫נעפיטעךט ךעםטלךךוד • {אט‪ .‬ווי דוד ןאט 'ניזאגט' ה־ ריעי )}אטיןאטייםיך נעסיטעךט(‪.‬‬
‫ךי׳{!לים איי ךי ליכטינקייט פון די וועלט‪ .‬ךי ךער נןסוק זאנט פעלקער וועליןניין'צו‪.‬ךיין‬
‫לי?ן!ינקייט‪ .‬וועד איי ךי ליכטיןקייט פץ ‪.‬ירושלים • ןאט ‪*.‬ווי רער" פסיק יאנט {אט ךעט‬
‫זיין דיין אייבינע לי?ט?‪.‬קייט‪)':‬ט( יאבךהם 'יקן‪ .‬אברהם איז אלט‪.‬גיךאךי;‪ .‬וקן וועךט ךדופין‬
‫ז‬ ‫י‬

‫ךער קע??ש ראט ןאט }יקויפט כיידיע וועלטי;‪ .‬י עם איז איים ניט יארך ידי ךעלט אונ‪?.‬ם‬
‫^^זייענ^געקךיעט^ו^ץי^ייט^טקייט‬ ‫וועט אים נוט זיין אייך יענע וועלט‪.‬‬
‫אינ טיט טענ‪, .‬עס ?זטייט ביי‪.‬ךי'י ק ^א ‪?;3‬ןים ‪ .‬אונךי אלעךריי ?ענטשין מנק״ךךען‬
‫ז‬

‫ך ‪.‬גרעקטע היורקים )יפית ניה׳׳קי‪ .‬ךאס יעןען ךי דביי מענןשין‪ .-‬אבריהם ןהושע ת ר ׳‬
‫אברהם‬
 ‫בראש״ת‬ ‫חיי ש ר ה פ ר ש ה נ ט‬ ‫סךף‬
‫ש;־ עולםית ‪ .‬שלשה נכמרו בזקנה וביטים ‪ .‬ושלשתן היו ראש לנםיו;‪ .‬אביהם יהושע‬
‫ידור‪ ,‬אברהם ראש לאבית‪ .‬יהושע ראש לטלבות םשכט מפרים שנא׳ )שופטים ה( טני‬
‫אפרים שרשם בעםלק זה יהושע‪ .‬דוד ראש לטלכות טשבט יהודה‪ .‬אסר רבי א ח א‬
‫יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו ביסים ביסים ואינו בזקנה‪ .‬אבל כאן זקנה כנגד‬
‫ימים ויפים כננד זקנה ‪ .‬בא כיפים ‪ .‬דיי אסר בא )כד( בדיופולין ‪ .‬ר׳ אבא אםר בא‬
‫בבפלון םפולש לחיי עוהיב‪ .‬איר יצחק)כה( באותן הימי ם שכתוב בהן)קה;ח ייי( עד אשר לא‬
‫יבאו יםי הרעה ‪) :‬י( והי ברך את אברהם בבל‪ .‬ר׳ יורן ור' יחסיה‪ .‬דיי אמר שנתן לו‬
‫נקבה ‪ .‬איל ר׳נ)ט( עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה ‪ .‬אלא וה׳ ברך את אברהם‬
‫בכל שלא נתן לו בת‪.‬כל עיקר ‪ .‬ר׳ לוי אסר תלת‪ .‬בכל שהשליטו ביצרו‪ .‬בכל‬
‫)כ!( שעשה ישמעאל תשיבה בחייו‪ .‬בכל שלא חסר וכה( קילירי; שלו כלום‪ .‬רילבשכ‬
‫ר׳ חטא אמר בכל שלא תזר ונסה אותו ‪) :‬יא( ייאיר אכרה• אל עבדי זקן ביתי‪ .‬שהיה‬
‫זיו איקינין שלו רוסה ל ו ‪ .‬המושל ככל אשר לו שהיה שליט ביצרו כמותו ‪ .‬שים נא ידך‬
‫החת‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ניתי של מ ל ו ‪ .‬שרת שתי&ז עיקרה של ניתי יהיהה אפפ‬ ‫י‪,‬נ־ • זקןנישייקיןזה קנם‪) :‬נד( נדייפלין‪ .‬פ ׳ העדין נלע״ז‬
‫משכלת יהיא היה טפל לס נגניאה ינתייו כגילה ולא נתינ‬ ‫ננפל פייכש‪:‬׳ עילמיפ נהעיה״ו ונעיה״נ‪ :‬ה״ג נעריך ר'אנא‬
‫נה נרכס יאתה אימר שעל נתי גכתנ ניכה ‪) :‬כו( פעשה‬ ‫אמר )יא נפ לץ( ינ‪:£‬ק יפי׳ מ מקוט ישער משילש ואידך ישר ‪1‬‬
‫ישמעאל תשינה‪ .‬דאלינ לא היס־מתנמ־תה טונה ו)נמ(קילורץ ‪.‬‬ ‫) נ ה ( נאו־‪ !.‬הימיפ נ י ' ‪ .‬נאלישליס י ט י י ה ! ) כ ו ( עיקר‬

‫שבט אפך;ם‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט פון אפרים י איו ארויס }יקופע; אוואירציל וואס האט‬
‫מלחמה'ניהאלטין מיט ‪..‬עמלק‪ .‬ךאס איו יהושע ‪ .‬תר איי ‪.‬ניךעןךער ‪'!?.‬ךש^ער מלך פון‬
‫שבט יהודה ‪'.‬רבי אחא יאנט עם איז דאיאמענטש ראם ער ועהט ארס אלט‪ .‬אבער די‬
‫^אךךי; זיינע זענען ניט אלט‪ .‬אםא־ל איז פארקעךט ךי יאוזךץ זיינע זענע; אלט‪ .‬אבער‬
‫‪.‬ער זעהט ניט איים אלט‪ '.‬אבער ךיא ביי ךי ךךיי מענטשין' איו ניווע; ךי אלטער נאך ךי‬
‫יאהיין"‪ .‬אונ ךי יאהךין'נאך די אלטער‪ .‬בא ‪;'3‬טים‪ .‬רבי‪.‬יהודה זאנט‪..‬ער ‪.‬איו ?יקומעןמיט‬
‫מאפעלע טעג‪ .‬פיט ךי וועלם איינ טיט ;ענע וועלט ‪ .‬י רבי איא יאגט‪^.‬ער איו ניקומען‬
‫פיט' אנלייכע וועג צי עולם הבא‪ .‬ךיי _י^חק זאנט ';ןר איו גיקופען אין ךי טענ וואם כיי‬
‫ךי שטייט אייךער ךי שלעבטע טעג וועדי; קופען‪ .‬ךאס הייסט אפילו אין ךי טעג פון‬
‫ךער' אלטער ראם ביי אלע טענטשין זענען ייי שוי; שלעכטע טענ‪ .‬ביי אברהסען יענק‪.‬ייי‬
‫{אך נאנץ נוט ניווע ‪) :‬י('‪.‬והי'‪ .‬ןאט וזאט ניבענט^־יט איךןטען ככל ‪ .‬י פיט אלץ י‪ .‬ךבי‬
‫יורן אונ"‪.‬ךבי נחמיה ‪.‬קךיגען‪ .‬רבי יוד; יאגט נאט' האט איפ גיכענטיצט פיט אטאבטער ‪.‬‬
‫האט ךכי' נהמ';הגץאנט 'צו רבי יידן ‪3‬יי קןרה ראם ךא איי גיוויע; "ארי אןיךנןת 'איי ף‬
‫גאנצע' ״טוב '‪:‬ץ אבדתם איז' גידופי; ;יראךץ אויף איר ןאמען‪ .‬ביי איר שטייט ניט רעד‬
‫וואיךיט בךכ־ ‪ .‬אינ אויר• ךי טאכםעי פו• איךךיד‪ .‬יאל י ^ ישמיץ ךער ראךט בךכה; {אר‬
‫ז‬ ‫;‬

‫פארקערט פיינט טען נ;אט האט'גיכענטשט אבךרןפע; טיט אלץ‪ .‬ך ירכה'איי'נייוע; ראפ‬
‫‪.‬ערי האט גיט י גיראט‪.‬קיץ טאבטעי ‪ .‬רבי‪.‬לך דא‪:‬ם פיט ךךיי לאבי; האט נאט גיבענטשצ‬
‫אבהץפק‪...‬ער האט ןיוועלטיגט א‪1‬יף ייי; ‪.‬יצר הרע‪ .‬אינישמעאל ן א ט ניטאוד תשובה'‪3‬יי‬
‫ז_יי; לעבי;‪ '.‬אונ פו; ייי; יארמעני; האט אים גאי־ ךט ניפעלט ‪ .‬רבי ל י האט ני^אגט פץ‬
‫ז‬

‫ךיי 'הפא פ וועגין נאט האטי ןיבענטשט אבךןפע; ‪.‬מיט ‪.‬אלץ‪, .‬ער האט אים 'טרי; נוער‬
‫ניט געפהיבט‪) :‬יא( ויאפר‪ .‬אבךהפיהאט ניואגט צו רץ קנעכט יקי ביתי פארוואפהאט‬
‫מען גידופי; אליעזר ז‪.‬קן‪ .‬רייל אליעןך האט אויס גיועה; איר ייי'אביהם‪, .‬ער האט נייועלטינג‬
‫אויף אלי; ראם' איךהם האט גיהאט ‪ .‬אליעזר דןאט גיוייעלטיגט אויף זיין‪.‬יצר וזך ע אזיוי וי‬
‫אברהם'‪ .‬אברהם האט גיואנט צו אליעיך טיוה דיי; הא?ט ביי ךער טילה אינ וועסט שוועךץ‬
‫פארייואם ב ״ ך ע ר מילה‪ '.‬יאגט רבי'ביכיה ודיל ךיי םצוה איי‪.‬ייי «!־ ניקו§ע;'‪.‬טיט'צער‬
‫ז‬

‫רךיבער איז ךי'סוליה ביי רי'ליב' ניווען אונ ויי 'האבין גישויאךין גאר ביי אירי‪ .‬אונ ‪pjt‬‬
‫וועל‬
 ‫‪ 1‬נ ט‬ ‫היי שרד‪3 ,‬‬
‫ז‬ ‫בראשית‬ ‫י^י‬ ‫פדר‬
‫החת ירכי א״ר ברכיה לפי )כט( שנתנה להב בצעי לפיכך היא חביבת ואץ נשבעץ אלא‬
‫בה ‪ .‬ואשביעך בהי אלתי השמים אי׳פ עד שלא הודעתי אותי לבריותיו אלהי הישםיפ‬
‫יכיץ שהודעתי אותו לביייחיי אלתי האיץ ‪ .‬אשר לא תקר!‪ .‬הזהירו שלא ילך אל בנות‬
‫ענד אשכל ומםרא ‪ .‬כ אל איצי ואיי טולדחי ‪ .‬א״ר יצחק )ל( הטיא דקרתך זונין זרע‬
‫טנהין‪) :‬יב> ויאמר אליו העבד ‪ .‬הה״ד )הושע יב( כנען בידו מאזני מרטה לעשוק‬
‫אהב ‪ .‬כנען זה א־ייעזר ‪ .‬בידו מאזני מרשה שהיה יישב וטשקיל אח בתו ראויה היא‬
‫או אינה ראויה ‪ .‬לעשוק אהב לעשוק אהובי •טל עולם זה יצחק ‪ .‬אמר אולי לא תאבה‬
‫ואחן לו אח בחי‪ .‬א״ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מהדבק בכריך •י דג( ייאמר‬
‫אליי אברהם השמד ל־ ונו׳ ה׳ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי‪ .‬זה ביחי של אביו‪.‬‬
‫ומארץ מולדתי יו שכונתו‪ .‬ואשר נשבע לי בהדן‪ .‬ואשר דבר לי בי; הבתרים‪< :‬יד( היא‬
‫ישלח מלאכו לפניך‪ .‬ר׳ דוםא אמר היי )לא( מלאך םםויים‪ .‬כשעה שאמר א״א הוא ישלח‬
‫מלאכו לפניך ‪ .‬זימן לו הקכיה ב' מלאכים ‪ .‬א ח ד )לכ( להוציא את רבקה ואחד ללוח‬
‫את אליעזר ‪ .‬ואט לא תאבה האשת ונו׳ רק את בני לא חשב שטה ‪ .‬רק מיעיט בני‬
‫אינו‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫מדגי•! אע״ש שכל חשיש בנשוס אי<ס כו לא חורי! אלא משש‬ ‫*י נעיון אילווהיו ו ‪ p‬נועריקח י ו איקונין י״ל קלסתי‬
‫ט שאי הווש־ס שפא לא •צליהו כלל וכ! עשה אביס‪ :‬שאשר‬ ‫הגיס ‪ ) 1‬נ ע ( שנחנה להס ‪ .‬המלה שהיא הי‪.‬פהייוואליעוי‬
‫אל איני ואל טילזפי ני' ששש קרוניס ל־ננינו לויע קופ ;‬ ‫*•נ ניפיל אס) ננלל יליד ניסו ומקנה כשפו ו ) נ ( ששיא‬
‫) ל א ( מ מ י ם ‪ .‬מלאן המימי וגמפוייס ‪) :‬לנ( להוליא אי‪ .‬ינקה‬ ‫וקיפיו זומן נוי‪ .‬כיי העניו ניעינין בחודש סנמלאיס נין‬

‫^‪3‬נחס"'זא;ט" אווי'האט״צבןהט' ןייא‪5‬ט~«‬

‫אליעזר ‪ .‬אייךעד אץז חאב בקענט '?ישאכט נאשיאייף ךיער וועלט איז ;‪0‬־ נירע; אנאש‬
‫נאר אוץ‪ :‬רעם היטעל‪ .‬היינט אז איך חאב' אים שוי; בנןעזט }ימאכט צו רער וועלש‪ .‬איו‬
‫‪,‬ער אגאט פון הימעל אוני פון די י^ךד‪ .‬אברהם וזאט' גייואנט צו' אלי‪$‬ך דו זאל^ש ניט‬
‫י‬
‫‪$‬עמען ארייכ פאי יפיץ זות; כון'ךעם'כנעני אינ ניט פון די 'טע;‪;:‬ער'פו;' ענ‪ .‬אשכיי אונ‬
‫ז‬

‫‪9‬מךא‪ .‬דו זאלםט ^אר ניץ' צו ‪3‬יי; לאנד ווא איך בץ ניכאלץ ^׳ראךץ‪ .‬ר?י ‪.‬ץחק יאןט‬
‫‪!$‬משל‪ .‬ארב'ךי יריץ פו; דיין שטאטייענע; שלעכט ‪ .‬פון דעףטוועןין זאלףטו'ךי^ן ךי‬
‫פעלד ןאר פון ךי וךיץ ‪ .‬מייל ‪;.‬ייי יוענק' ניבאךין פיון ךי״עךד‪ .‬וועט ראם "ניט וואקסץ ן‬
‫)יבי( ויאמר ‪ .‬ךער קנעכט אלןןןזר' דואט נראנט צו אכ;הם טאטער רעט ךי א־ןןח ןיט‬
‫‪1‬ועלין ג‪.‬יי; קיט ;ןיר‪ .‬ווי רער'פםויק זאנט כמן; '״דו מאיני םךםח לעשוק אהב‪ .‬בנעןםיינט‬
‫§ען אליעזך‪ .‬ל^ר איז י פו; כנ;ןן* ךער יווה;' פון ח©‪ .‬אין האלט ראט ?!יר ניהאלטי; פאל׳‪0‬ע‬
‫ןןאג '׳}אלץ^ער איז גיזעפץ איני ןאט ‪,‬נעייאהגין <נעקלעךט('אויב דין מאכטער איי ויעלט‬
‫צו דין ‪.‬יצחק ם יריב ‪ .‬אךער זיא איז ניט ייעךט‪ .‬לעשוק אהב ‪, .‬ער האט" ;יראלט רויבץ‬
‫ןעם געלייבטען פו; ךער ךעלט ךאס איז יצחק ער האט גייאגט םא^ער ייעט יך א^!ת‬
‫פון אברהם ס פאםילןע נייט'וועליי ןיין צ ו יצחק רעל איך אים געכץ טיי; טאןטער פאר‬
‫אךייב י‪ .‬האט אכרןם' ניואנט 'צו אליעזר דובייט ניפלוכט וןנע; איי ןיפליקט ניראךץ׳ אינ‬
‫‪6‬יין זוך; איז ?ייבענטשט‪ '.‬אונ אניפלוכטער ]קע; ךךיניטיבהע&טין ‪,‬טיט'אניבע!ן?!שטי; ‪1‬‬
‫<י;( ייאמר• אברהם'האט נידאנט צייאליעיי דו יאלסט ךיך היטיע; •ניט צוךיק‪,‬קערי; מיץ‬
‫זווזן אץ אפרעטר לאנד‪ .‬ךער נאט פו; היטעל ראפ‪.,‬ערי האט כ!יך נינומע; פי; ‪.‬מיץ פאטערס‬
‫הרו‪ .‬אוני פון י ךי שטאטיוואם איך האב "אץ איר ?ירא־נט‪ .‬אונ ראם‪.,‬ער האט צו פייר‬
‫ןישויאךין אץ חך; אינ ראם‪..‬ער האט צו ;!יר ניי־עט‪.‬בין"הבתרים‪) :‬יך(‪.,‬ער ךעט ‪,‬שיקען‬
‫צץ' מלאך &אר דיר‪ .‬רב‪:‬י דוםא*;אנט נאט האט באלר בציייכונט וועלכץ סלאך ‪.‬ער וועט‬
‫שייןק‪ .‬רען אבךהםיאיינו האשינייאנט צי אלי״עזך נאט וועט ש;קע; דיןיטל^ך פאר‬
‫ךיר‪ .‬ןאט ןאט י אנניבךייט צןךי םלאכים ‪ .‬איין מלאך ואלי אררם פןךען ךבקהן פין‬
‫שטיב ךא זאל שעפיי; ייאםער‪ '.‬אונ איי; םלאך יאל בלייטען אל;עיר אין יוענ ‪.‬־ אכךהם‬
‫‪:‬‬

‫ךיאט ןיזאנט מ 'אליליך אויב ךי איפח וועט ניט ן ועלץ ןיין עיט ריר קייטיו ריין פון מין‬
‫‪%‬‬

‫שכועח‬
 ‫ש ה‬ ‫‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫‪M‬‬
‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ש‬
‫חיי‬
‫סרר‬
‫אינו חיזר )לנ( בן בני חוזר‪ .‬ויקח העבד עשרה נפלים מנטלי אדוניו ונו׳‪ .‬נטליו ‪b v‬‬
‫‪,‬א״א היו ניכרים ‪ .‬בכל םקים שהיו יוצאים יוצאים זםומים ‪ ) :‬ט ח וכל טוב אדוניו ב י ד ו ‪.‬‬
‫ר׳ חלבו אמר זו )לד( דיאתיקי ‪ .‬ויקם וילך אל ארס'נהרים ר יצחק אמר)צה( בן יומו ‪.‬‬
‫היא דעתיה דר׳י זאבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי‪) .‬חסליס ‪ (D‬הרעשת ארץ‬
‫פצמתה רפה שבריה כי מטה‪) .‬לה( הרעשתה ארץ בימי אברהס*‪ .‬פצמחה בימי אליעזר ‪1‬‬
‫רפה שבריה ;גו( ביםי יעקב ‪ .‬כי מטה )לז( בימי ישבי בנוב ‪ .‬חהיד )שיב כא( וישבי‬
‫בניב אשר בילדי הרפה ‪) .‬לח( אניף בפניניא וקפץ דוד לאתוריו תטניא עשר אמין‪.‬‬
‫זה נתיירא פוה וזה נתיירא סזה ‪ .‬זה נחיירא סזה לוםר )לט( אם לאחוריו קפץ כדין לקפוי‬
‫מה ‪ .‬וזה נתיירא מזה לומר )מ( אין בטניניא אניפי כדין איך אנא יכיל לסוקטיה כיה ‪.‬‬
‫באזתה שעה אמר דור )מא( הלואי הוה ליחד טןבני אתתי דייתי ויםייעני‪ .‬טיד)שס(‬
‫ויעזר לו אבישי בן צרויה« )מכ( לאתורי תרעא הוה קאים ‪ .‬אתטהא ‪ .‬רבנן אמדי אפי׳‬
‫היה‬ ‫״‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הנין והרים נסנן פגידונ )לט( אס לאחוריו פוי‪ .‬אם לאמריו‬ ‫"‪ V‬ל<יר א‪ 5‬פנאי אפו אליעזר עמד בס ‪) 1‬לנ( נן נג׳‬
‫היא י‪,‬ושן נו לפגיי עאכ״ו שיקפון יוסי ויותי‪ ) :‬מ ( אי‪1‬‬ ‫כוי‪ .‬וה יעקנ פהלו ללנן‪) :‬לד( ד״תיק׳‪ .‬בטי מפנה ו‬
‫נמנינא נ ו ׳ ‪ .‬אם נמנן סיא מנין נוס םיאן אר יני‪5‬‬ ‫) כ( נ! •יייישנאותייים פילא נא לווי; )לה( ‪ :‬ה״נ ההיו‬
‫לקיים לפניו‪) :‬ווא( הלואי הים ל׳ נוי‪ .‬פי יתן שיסיס לי‬ ‫•גרעפתה ארן נימי אייכם שלאניםם נעלמו קפצה האין‪:‬‬
‫אמד ממי אמיתי פינא וסייעני! ) מ נ ( לאמו׳ סיעא טי•‬ ‫)לו( נימי יעקנ‪ .‬פנאי ויננע נמקוס ש־פנה לו האדן‪:‬‬
‫וני אחיד הדלת היה עימד אנישי שמיו נשנלשדן לו ווי‬ ‫)לו( נימי ישני‪ .‬קפצה לאניפי נן לרדה ‪) :‬לח( אנין טי •‬

‫שבחנה׳‪ .‬ניאו־ מיי; ווהן;אליסטו^דןי״ניט״צוךי^ק^חן ‪ .‬אברהם ר ן א ט ״ ^ י א ^ ר ^ ט מיין‬

‫זיתן וועט ניט צוךיק'‪,‬קעךייןיאץ חו^ה ןןאךץ‪$ .‬בער עיי; אייניקיל ‪.‬יעקל וועט יא' צוךיק‬
‫‪,‬קיעלין אי; חוצה ל^ך; )צי ?‪ $‬אונ אי; טצרים>\‪.‬ךער קנע?ט דואט ןינו^ען‪(.‬ןעף^קעמיק‬
‫פין די‪,‬קע?!לען פון די; הערר‪ .‬ךי‪.‬קע^ק״פו; אברהם ?כינו ד«!ט ‪.‬ןןעןידער‪,‬קעןט‪-‬״״ייי‬
‫יענען ניוועין פארשלאקי; ךיי ‪5‬יי‪.‬לער״ייי' יאלי; ניט '‪.‬עםי; פון פרעט־ע'פעלךער ו ) ט ו ( י?ל•‬
‫י‬

‫אינ ךאס גא?צ‪.‬ע גו?וס פו; אברהם חאט ‪.‬אליעיך ניהאט אין ייץ״וואנט‪'.‬ווי אזוי איז'דאש‬
‫^ ; נ ל א ^ ע ר ‪ /‬א ל האלטין כיי' ייך ראפ גאניצע פאךכועני; פון אבךוום‪ .‬ו ^ ט דליי חלבו‬
‫ז‬
‫י‬
‫אכיהם חאט נ‪,‬עש י?'ען אויף אפאפיר אז זיין" גאנץ פארטענין שיינקט ער ציו חןחק‪' .‬אונ‬
‫י‬

‫י־עט ‪$‬אפיר האט אללעיר גיסאט צו וךייץ ראם י רייבקייט פץ ‪.‬י^דוק ‪. .‬אליעזר י אמ אויף‬
‫נישטאנען אונ איו נינאנ‪.;.‬ען צו ארם נהךי‪.‬ם‪ .‬ר?י י‪^.‬חק ז אגט אין ידעם יעלבי^ען טאנ ראם‬
‫ז‬

‫אליעזר איז אוועק גינאננע; פו; אקרהם איז עיר ניקוטע; אין ף 'ש‪$‬ואט 'פין נחור ‪ .‬אזוי‬
‫ז‬

‫זא?ט רבי‪,‬ץחק ‪.‬אלי׳ניך האט ניזאגט וויינט בי; איך }יקוםע; צום קראל ‪ .‬היינט ן ץ איך‬
‫אדרם גידיי‪.‬מען פו; אבךהם אונ היינט בי; איך אךער גיקוטע;‪ .‬דוד הי׳לך האט ;יזאנט‬
‫הנעשך* איץ ?‪.‬צםר״ה ךפה ש^ריה כיי מטה‪ .‬ל;ךעשד‪ $‬ארץ ‪ .‬דו האסט נימאכט שטוךעמען‬
‫דיי ‪,‬ערד‪ .‬אי; ‪.‬רי {ןייט פון‪/‬א^־הם ‪ .‬פזימר‪.‬ה‪ '.‬דו" הא?ט איר ?ישןאלטין אין ךיי צייט פון‬
‫אליןןזר‪ .‬ךפה שבריה ‪ .‬הייל איךע צו 'בךזןבונ‪.‬נ אי; ךי "צייט פון!‪.'.‬עקב‪ .‬בי <‪1£‬צה‪ .‬ראתם‬
‫זיא איו אלימיביויגי; ניוואךי; אי; ךי •<ייט' פו; יש?י אי; נוב‪ .‬וואיום ‪1‬ייי ך י ?יר ק‪.‬ענטש‪.‬ין‬
‫איו ךי ןןךדיקוךץ ניוואךץ ‪ .‬אונ ‪,‬עפ איז גלייך ווי ךי ;!‪.‬רד וואלט אי; טיטען צו יראכין‬
‫גיווארץ ‪$‬ךער איין גיבויני; ניוואךי; אינ ךער!‪$‬ךט ווא ‪,‬עיר דאךף' אהין קיומע; איי כךועפט‬
‫צו רעם ן^ךט ווא ^ר *?שייט איצט ‪ .‬אוינ אי; איי; פנויט גייט'‪.‬ער אךייער פון איין ז‪'$‬ךט‬
‫צופ אןךעךין ארט‪ .‬ווי ךער פסיק' יאנט ישבי אץ ניב כיי ךי כןינךער יפו; הרפה‪ .‬ןשיבי‬
‫האט ארף ;יהייכלן ‪.‬זיין שפיו אויף דויד‪ .‬האט דוד אשפרוננ ‪.‬ניטאהן אינ^ער ייך טיט איין‬
‫מאלול אייף אכטז<ערון איילי;‪ .‬דוד האט מורא ניהאט פארי ישבי אוני ישבי" האט מוךאניהאט‬
‫פאר דור ‪ .‬ןשבי האט מורא נןהאט ‪$‬אר דוד ‪, .‬ער האט גייאנש אי אינטער ךך האט ער‬
‫}וקע‪.‬נט אשקריף טאןץ אויף אכטצעהן איילי; מיט איי; מאךל ‪'.‬ייי ווייש''קען‪.‬ער אזןפרוננ‬
‫^אףן אויף י ןארו^ט'‪ .‬אונ דןר״האט' םוךא גיסאט ‪8‬אר י‪.‬׳ןכי ‪• .‬׳גר וןאט גייאנט אז'‬
‫האט‬
 ‫ם‬ ‫נ ט‬ ‫חיי‬
‫ח‬ ‫כראשית‬ ‫‪3‬‬
‫ייי ישי״‬ ‫ש‬
‫םדר‬
‫חיה בסוף העולס)מי‪ (.‬הטיסו הקניה והביאו בהרף עין שלא יהיה אותו צדיק עומר ומצטער‪,‬‬
‫הה״ד ויעיר לו אבישי בן זרויה ויך את הפלשתי וימיתהו אי נשבעו אנשי דוד לולאסד‬
‫לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל ‪ (TI3) :‬ויברך הנמלים מחוץ‬
‫לעיר ‪) .‬מך( ארבעינון‪ .‬לעת ערב לעת צאת השואבוה אר״ה בשעה שאדם הולך ליקח‬
‫אשר‪ .‬ושסע )מה( קל כלביא סנבחים‪ .‬הוא מצית סה אימן אטרין‪ .‬לעת ערב לעמ‬
‫צאת השואכוח ‪:‬‬
‫‪) D f l ^ H D‬א( ויאמר ה׳ אלהי אברהם הקרה נא לפני היום יגי׳‪) .‬ישעיה נ( סי בכס‬
‫ירא ה׳ שוסע)&( בקול עבדו וגו׳‪ .‬אמר סי בכם ירא ה׳ זה אברהם ‪.‬‬
‫שוסע בקול עבדי)‪ (.3‬אשר שסע הקב׳ח בקולו שי עבדו‪ .‬אשר חלך חשכים שבא‬
‫מאםפםיא וםחברוחיה ולא היה יודע היכן הולך באדם שחוא שרוי בחושך‪ .‬ואין נוגה ל ו ‪.‬‬
‫ומי היה מאיר לו הקביה היה םאיר לו ככל םקום שהיה הולך‪ .‬יבטח בשם ה׳ וישע{‬
‫באלחיי)נחמיה ט( ומצאת את לבבו נאמן לפניך‪ .‬ר׳א מי בכם ירא ה׳)ג( זח אליעזר ‪.‬‬
‫שומע‬
‫כהונה‬ ‫נות‬ ‫מת‬
‫מאד; שאימריש ז נ י מה ימשש יוזל להגי! אש שונה היא ‪ft‬‬ ‫נוזמן שמה ‪) 1‬מג( השישי‪ .‬ההריוו לנא הגה היי שקסלה לו‬
‫דעה וזהי דוקא לעת עיני )א( סיג כקול ענדו מ׳ נ ג ס וגי׳‬ ‫כאי!‪) :‬מד( אינעיגון‪ .‬הינילן על נ י כ ס כדי שיוכלו לשתוס‬
‫) נ ( אשי שמע הקנייה כקוצי של ענדו של אניה»י ) ג ( ״‬ ‫‪ !1‬ס נ א י ן )מה( קל נלניא ני'‪ .‬קול הנלניס גניןיס היא‬
‫״~‪.‬״״״‪.....‬״״™™״‪...‬״‪_,..‬‬ ‫‪ ' ^ ,‬־ ‪ ,‬״ ן ^ ‪-‬״‪^ ^ ^.‬‬ ‫ןאט נ ק ^‬
‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬ ‫אןו‬ ‫‪n1‬‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫י‬

‫אים • דא^אלם האט רוך גיזאגט הלנאי' ראלט אהער ןיקוטען איץער' פוי; מיי; שוועסטיעךם‬
‫נןץךער טיר 'צי ןעלפין‪ ,‬איז 'באלי־ גיקי^ען אבישי ךער!וווזן פו; צרו יה‪ .‬פרעגט' רעי‬
‫ז‬

‫§ךךש איו ךע; אבישי ג‪.‬ישטא}‪.‬ען אינטעריךור אוג גיהעךט זיינע ךייד ראם‪.‬ער״איי ביאלר‬
‫‪2‬יקוקען‪ .‬א ו ‪ 0‬צ ך ע ר ‪ .‬ךי 'רבנן יאגי;' אפילי אבישי וואלט דא^אדם גיייע! אי! ‪,‬עק ייעליט‬
‫ז‬

‫ןואלט אים גאט אןזער ‪{.‬עבךייג‪.‬נט צי'?ליקע; אין איין ך״גע‪ .‬דוד יא'ל' ניט צער האבין‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ווי ךער ‪$‬סוק יא^ט אבישי ב; ץרויה האט ניןאלפי; צו דיר אינ‪,‬עיר האט ןעשלאגי)‬ ‫ז‬

‫דעם §??‪) v.t‬י‪.‬ש‪.‬בי( אונ ה^ט אים' ני^ךנות‪ .‬ךאםאלס ןאבין ךיי טענטשיין פון* דוד ;ישווארין‬
‫צו ^ים ‪.‬ער זאל^יין ןיט מעקר גיי; 'אי; אמלחמה‪ .‬ךיי ליכטינקיייט פין יודיין ;איל ניט‬
‫»*־לאשין ייעךץ ‪) :‬מו( יינןךך‪ .‬אליןןזר חאט גיטאבט קן^ן״״ךי ‪.,‬קעפלע; אויקער ךי‬
‫שקאט‪ .‬נעכי; רעם קראל וואםער ‪£‬אךין' }אקט רען סעןיגיייט שעפיז וואםער‪ .‬ריב הוגא‬
‫מ*בט א_י איינער ייילינאזי קך‪.‬ע‪7‬ן ארך אא־^ה'!יאיצו ןיעמע; פאריאויייב‪ .‬אינ ןןי־ ‪.‬״עךט‬
‫היןט ב י ל ק ‪ .‬זאד ‪.‬ער העךיין וואס זיי ואנין‪ .‬ראם מי‪:‬נט מען ער ז^ל ך‪,‬עף; ראםישלעכןשע‬
‫מז‪3‬נ‪9‬ש־ן יא‪5‬ין אויף ךי א^יה‪ .‬אויב‪.‬ייי לרבץ איר סעג'‪.‬ער וייא געךיס נעםען‪ .‬אוג אזיכ‬
‫די ש^גדין איר זאל‪.‬ער ייא גיט גע‪.‬שען‪ .‬ןר אל;עורהאט 'ףטאהן‪. '.‬ער האט ךך גישטעלט‬
‫ביי ךעים ןרונעןווא טע; שעפט ךי ניאסער‪ .‬ךאיקוטע; פראסטע ‪^.‬ענטשין‪ .‬ךינסטיע! •יזעט‬
‫ןי־ הערץ ויעםעןיייי ויעלי; לייבץ אינ יוי׳שעןדי ךעליין שענךין‪ .‬אבער יפי; ‪.‬עריליכיעטץנטשץ‬
‫‪.‬קען מען ניט וךסען‪ .‬ודיל ייי ךייךין ניט שלעיכטס אזיף‪ .‬קיץ מעינצש‪ :‬י ״ י‬
‫פריטה ם <א( ויאפר‪,^ .‬ליעיר האט גיואנט נאט פץ אברהם מאך קיינט 'טרעפץ פאר מיד‬
‫יואס איך ךאךף‪; .‬שעיה הנביא יאט גיזאגט וועד אייי צורישען אייך ורעי־‬
‫‪,‬עם האט מירא פאר ןאט‪,‬ער'העךט רעם קול פו; די; קגעכט \ ‪..‬ער האיטי גייאנט וועד" איז‬
‫ךך^ען אייך ליער‪,‬עפ האט מוראי פאר נאט‪ .‬דאס איזיאביהם ‪.'.‬ער העךט ךעס קול שי;‬
‫די; קנע?ט‪} .‬אט האט ניהעךט ךעם קול פו; דין קנעבט • פץ* אבריהם םייקנעכט ‪ .‬וןאס רעי‬
‫קגע‪.‬כ‪ 0‬איז ‪3‬י;א;געןאי; ךער פ;נקטער‪ .‬ער איי‪.‬גיקומ'ע;'פו;אספםי;א'אונ פו; אניךעךע ^ךטער‬
‫אינ‪.,‬ער וזאט ניט }‪.‬עראקט וואיהץ ער'?ךט ‪ .‬אזוי' ווי אמענטש ראם איז אין״ךער ‪0‬ינסטעי־‬
‫אינ האט ניט‪.‬קיץ שייני‪.‬גג‪ .‬רער וזאט אים ליכטינ ניסאכט‪' '.‬ןאט האט אים ליכ?ינ ןישאכש‬
‫א‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫זי‬ ‫א‬
‫«ויף;עךער >!ךט ראס^ר איי ני;אנ‪.‬נעז ודיל'‪ ,‬ער האט ייר ‪ 5‬י ‪ 5‬ע ל אייי ^ | ‪ 9‬ק פו!‬
‫גאש‬
 ‫בראשית‬ ‫חיי ש י ה פ ר ש ה ט‬ ‫סדר‬
‫שיגמ בקיל עבדו בקול אברהם שהיה עבד להקב״ה ?!נאסר )בראשית ט ( כעבור‪.‬אברהש‬
‫עברי‪ .‬אשר הלך חשבים בשעה שהלך להביא את רבקה ‪ .‬ואין נוגה לו וסי היה מאיד‬
‫יו הקביה חיח טאיר לו בזיקים וכברקים‪ .‬יבטח בשס ח׳ וישען באלהיו‪ .‬ויאסר ה'‬
‫אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ! )ב( כחיב ומשלי יז( עבד סשביל יםשולבבן‬
‫םביש ןבחוך אופיפ יחלק נחלה ‪ .‬עבד משביל זח אליעזר וטחו השכלהו אפר )ד( בבר‬
‫קללחו של אוחו חאיש בידי‪ .‬שפא יבא כושי אחד או)ה( ברברי אחד וישתעבד ב ׳ ‪.‬‬
‫סיםב לי לחשחעבד )ו( בבית הזה ולא בבית אחר‪ .‬ימשול בבן פביש יה יצחק שבייש‬
‫את בל אויה בשעה שנעקד על נבי המזבח‪ .‬ובתוך אחים יחלק נהלה בחיך ישראל‪ .‬טה‬
‫אלו םזכירין זכות אבות אף זה פזכיר זכות אבית‪ .‬ויאפר ה׳ אלהי אדוני אברהם וני׳‪ .‬ועשה‬
‫חסד עם אדוני אברהם )ז( התחלת גםור ‪ .‬ר' חני בשם ר׳ יצתק אפר הכל צריכין להפר‬
‫אפי׳ אברהם שהחסד מתגלגל בע‪:‬לם בשבילו נצרך לחסד‪ .‬שנא׳ ועשח הסד עם אריגי‬
‫אברהם התחלת נמיר ‪) :‬י( הנה אנכי נצב על עין חפים ובגוח אגשי העיר יגי׳ והיה‬
‫הנערה אשר אומר אליה הטי ונו׳‪ .‬ד׳ חן שחבעו שלא בחונן‪ .‬לנ׳ ניחן כהינן ולאחר‬
‫ג ת‬
‫י‬ ‫םתגות נ ה ו נה‬
‫‪ t‬א‪:‬שיפ; )!( ‪»c);t‬‬ ‫‪z‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫ניויר‪ .‬מבל היא נפי פנויית פ^ימו״ה ;אחז פהתמיצ ז נ י‬ ‫ו)ד( כני קצצתי נ‪ .'1‬טפיה תדע כיע; המיןילל לפניית ••‬ ‫יגן‬
‫טונ סתחלת איתה עליו לגמוה נ ן אמי אליעוו <פ<י פקניש‬ ‫) ה ( נ י נ י ‪ .‬פי' העיון אימה מביקית מעס ליעו ת״י נינ־יפ‪:‬‬
‫‪,‬‬

‫^^רהם‪;'7‬וי" ךעד פסוק ז^טידי‬ ‫נאט"אע"ער"'דו'^"‪7‬יך איןיגילעדגט‬

‫האםט‪.‬גיפוגען זיין הארץ איז בנלוייכטפאר ריר‪ .‬גאך אפשטיאיו רער איי צי‪.‬יי?זעי אייך ייעי‬
‫‪,,‬עסי האט 'מורא ‪$‬אי {אט ‪ .‬ךאס **יו אלמןיר ‪ 1 v .‬ךעךט ךעס קול פון דין "קגע;ט‪ .‬ך«ם‬
‫‪v‬‬

‫איי א?רהם‪ .‬ראם ‪ «1‬איי ןיייען אקינעיכט צו נאט‪ '.‬וויי ךער ^סוק זאנט פו! וועגין ?•ין‬ ‫‪v‬‬

‫קגעכטיאבךהס‪ .‬וואם‪,,‬ער איו נ'י‪1‬אנגע'ן'איין ךער פינ?וטער‪ .‬ויען‪_,‬ער איי ;י^אננע! ךייי^מ‬
‫‪:‬‬

‫יבקה‪. .‬עם איו צו אים‪.‬קיץ ליבטיינלףט ניט גיווען!'‪,‬וועד וזאט ‪8‬אר אים גילויכטיי;‪ .‬גאט‬
‫ןזאט פאר אי‪ 0‬נילייכפץ טיט כליצע׳ אוג טיט שטעךץ‪ .‬ךיול לןר האט ך ך פאר יי‪5‬ערט‬
‫אייך‪.‬רעם }אטען פון' נאט אינ יער האט ייך אן נןלעהנט אויף {אט‪ ,‬אונ ןןל האט ג״אנטח׳‬
‫זואם דו בייט'ויער {אט פץ §יץ ךערר אברהם מאך"ףרעפין פאר ‪$‬יר היינט ךי ‪$‬רויא *אר‬
‫יצחק‪? Q) :‬תיב‪ 2% .‬שטייט אי; פסוק אקלו^ער קנע‪.‬כט גירעלטיןט אויף א§אר' שעןזגןן‪.‬‬
‫זו״ה־ איג״ער געטט אטייל' ירושה צווי^ען דיבריךעיר‪.‬־"רעד ‪'.‬קליינעי־‪,‬ק;‪.‬עןט ראש אלי‪,‬עןך‪.‬‬
‫ןיאפ איז" זיין'וז;מה גייוען"‪^.‬ר דואט גיואיט 'איך בי; ראך שוין גמןליכט 'גערארין איך‪$‬אל‬
‫]יי; אקגעבש‪ .‬טאמער' {‪.‬ועט קומען א״‪$‬עי ‪0‬י; כוש אךער פון ‪.‬בךבמא או‪ :‬עעט פיך גע^וען‬
‫‪6‬אר'‪.‬א'ק‪.3‬ע;ט * איי מיד בעסע״ר צו‪.‬זיין אקנעבט איןיךי ‪£‬זטו‪' 3‬פץ אנןרהם אייךער צו זיין‬
‫אקנעכט אין איי; אנדער י שטוב‪. .‬ער ןאט "גיוועלטינט "אויף ךע‪ 3‬פארעועמטי; ווהן ראם‬
‫אייו' יצחק ‪ .‬ודיל ‪.‬ערי האט ?אישעטט אלע פעלכןער רע; ‪;.‬נר האט ייך נילאיט ?יניע! אייך‬
‫‪:‬‬
‫ךעפ טובה‪ .‬אונ "צוךשען ךי בריךעיר האט‪.‬ער נינופע; יתחלקו‪ .‬ךאס טיי;ט שען ץיוךןןען ךי‬
‫זזךין‪.‬אי'וי ווי ךי יי־ין דעו־ םאנעין רעם יכוה פץיךי איות אץדיעדע ר;פלות‪.,‬אליע‪1‬ך ך‪,‬ט ארך דער‬
‫‪ 9‬א נ ט רעם יכוה פין אברהם איי; זיי; תפליה‪ .‬ער האט נייאנט ךער נאט פוי מיין הערר אנןרהם מאך‬
‫‪3‬יינט'טךעיפי; פאר ימיר דאם וריב פאר יצחק‪ .‬אונ זאלשט ^אחון חקר י פיט מיין הערר‬
‫איירהם‪ .‬רו האסט אנניהויבין צו טאהן‪,‬טיט" אים ח‪.‬סד‪ .‬טוה וויי‪.‬טער ?‪£‬יט איס הסד ‪ .‬ךבי‬
‫חנייהאט ניזאגיט'פין רבי‪,‬יצחק פ ךעגץ אירע דאךפץ ך&ד ‪ .‬אפילי אברהם ראם נאפ טוףט‬
‫חסדי צו ' ך י ‪ /‬א נ צ ע וועלט פץ דינעטמעני;'‪.,.‬ער'דארך• אויךיןאבי; הסד‪ .‬ווי אליעזר האט‬
‫גיזאגט פאר נאט' טוה הי^ד טיט נ‪:‬יין' דוערר אבךהם‪ '.‬דו האקט א^הויבי; צו ^אן; ימיט אים‬
‫י‬
‫הקד‪ .‬טור‪ ,‬וריטער פייט' אים חסד‪ (':<':‬הנה' ‪ .‬אליעוך האט גי;א‪.‬נט איך‪,‬ויעל שטיי; ביי‬
‫דעם‪.‬קוואל וואי^ער אונ ךי טעכטער פו; די שטאט ‪,‬־ועלץ קומע; ^ע»ין ;יאקערג אונ ןאם‬
‫ןןייךייל וואם איך רעל צי איר';'אני! בייג אייי; ךיץ‪.‬קי־ונ אינ איך רעל ‪.‬טך־נקען‪ .‬אונ ויא‬
‫י‬

‫רעט‬
 ‫ט‬ ‫בראשית‬ ‫ס‬ ‫חיי שרה פרשה‬ ‫סףף‬
‫ציתן שלא כהוגן‪ .‬ואלו ה ן ‪ .‬אליעזר עבד אברהם כלב שאול יפתח • אליעזר אטד והיד‪,‬‬
‫הגערה אשר אוםר אליה הטי גא כדך ואשתה ‪ .‬הא אילו יצאה )ח( אשה אהה)ט! והשקהו‬
‫היה משיאה לבן אדונו‪ ,‬אתמהא‪ .‬וזיםן לו הקב״ה כהוגן ויהי הוא טרם כלה לדבר והגה‬
‫דבקה יוצאת וגו׳ ‪ .‬כלב אמר )שופטים א( אשר יכה את קרית ספר ולכדה נתתי לו‬
‫את עכםה בתי לאשה ‪ .‬אילו לכדה עבד אחד )י( היה נותן לי בתו‪ .‬ודמן לזי הקב־ה‬
‫כהונן שנאסר )שם( וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכםה בתו לאשה ‪.‬‬
‫שאול אסר )שמואל א יז( והיה האיש אשר יכנו יעשרנו הםלך עושר נדול ואת בתו יתן‬
‫לו ל א ש ה ‪ .‬הא אילו יצא כושי אחר או עכוים אחד או עבד והכהו היה נותן לו את בתי‪,‬‬
‫וזימן לו הקביה כהען דכתיב ודוד ב; איש אפרתי‪ .‬יפתח )שופטים יא( והיה היוצא אשד‪,‬‬
‫יצא פדלחי ביהי לקראתי בשובי בשלום וני׳ והיה לה׳ והעליתיהו עולה‪ .‬הא אילו‬
‫יצא חמור או כלב אהד או החול אחת היה מעלהו עולה ‪ .‬ורטן לו הקביה שלא כהוגן‬
‫הה״ר )שם( ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנח כתו יוצאת לקראתו‪ .‬ר׳ יוחנן וריל ‪ .‬רי'‬
‫אמר הקדש דםים היה חייב ‪ .‬ור״ל אמר אפי׳ הקדש דמים לא היה חייב ‪ .‬דתנן אמר‬
‫על בהמה טמאה ועל בעלת םים הרי אלו עולה לא אשר כלים ‪ .‬אמר הרי אלו)יא( לעולה‬
‫ימכרו ויביא בדטיחם עולת ‪ ,‬ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נ ד ר ו ‪ .‬אלא פנחס אסר‬
‫י ‪ ,‬י א‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫ש ה ה ג ה ! )י( היש ניחן לי גשי‪ .‬ניושיס ‪t‬‬ ‫נל ה־‪:,‬איש‬ ‫ק‪:9‬ה‬ ‫אניהה ‪::‬ני‬ ‫יגש״ש א‪8‬ה ההוזלה לעשייו י‪:‬׳‪ :‬י־ניג‬
‫מ ‪ :‬מ ע לצורר עינה לימנר ויקגי נומיםה עילום‬ ‫)יא( ל ע ו ל י ‪.‬‬ ‫) ע ( !השקהי‪ .‬נזון‬ ‫< י ה א י ן גיווו א»י!נ ‪ ) :‬ה ( א!וה‪«.‬ימ‪:‬‬

‫וועט ואנין צו טיר ‪.‬טךינק אונ דיינע‪,‬קעטלע; ייעלאיך אויךד^‪2‬כ^די‪&3‬ע‪»7^*^^"^^'"1‬יין אוריב‬

‫פאר יץהק‪$ .‬יר כ>ע?טשין יענען ןירען יראם האבי; ניט יוט "ניבעטין‪ .‬צויךךיי האט ןאט‬
‫גוש גיגעבין‪ .‬אונ צום פעךטי; האש מע; ‪.‬ניט גוט גיגעבי; • ךאם'‪.‬זעגק ךי פיר מענטש־; ‪.‬‬
‫א^יעיך רער קגע;ט פון אברהם‪ .‬ב י ב ‪ .‬שאול‪ .‬ןפ־״ח‪ .‬אליעיך האט געו אנ‪.‬ט ראם' טייךיל‬
‫ז‬ ‫־‬

‫ר‬
‫ראם וועט יאני; צו מ י ‪.‬טךיניק אוג ךי;נע‪.,‬קעףלען' רעל אירי ארך אנטךינקע;‪ .‬ךי וועט ךיי‬ ‫ז‬

‫א‪:‬ריכ פאר תןחק‪ .‬טאםער רעט ראם סייךיל די; אדינסט‪, .‬וועט‪,‬ער י זייא י ארך נעמע; עךייב‬
‫באר מ ר ק ‪ .‬או‪?<0‬ךער‪ .‬ןאש‪ .‬ער ניט גוט גיךעט‪ .‬ןאר גאט האט אים גוט ;ינעביין‪ .‬איירער‬ ‫י‬

‫‪,‬ער האט גיענךץט ךי וועךטער איו ‪,‬רבקה גיקומע! צום וואםער‪ .‬כלב האט גראגט ןועריעם‬
‫ייעט ‪#‬לאגין ךי םע;?!שין פו; ךי ש^א'ט‪.‬ק־‪:‬ת ס^ר א ו נ ע ר ר ע ט אייןנעטעןךי שטאטוויעל‬
‫איך אים געבין ‪!5‬יץ טאףצער ‪.‬עכןוח פאי־ אויייב‪ .‬טאטער ךעט אקיגעכט איין' ‪$‬עסע; ך י‬
‫שטאטוועטער אים אויך‪,‬געבין דיין טאכטער ‪8‬אר אךייב‪ .‬גאר^אטיןאט אים גוטניגעבין‪,‬‬
‫ךי דעו־ פסוק וא?ט ;יסגיאל ךער ויה; 'פיון קנז ךער ברוךער פו; כלב האט איין גינומע;' י י‬
‫קשאט‪ .‬אינ כלב האט אים גיגעבי; דין טאכטער‪.‬עיכסה פאר אוךיב‪ .‬שאול הטלך' האט‬
‫ןייאןט ךער טי׳עטש ןןאם רעש ״ וזךיג; ^לית 'הפלשתי }ועל אי‪1‬ז אים רייך טאבין' 'אוניסיין‬
‫ט א ^ ע ר רעל איך איס ‪.‬נעבי; פאי אריייב ‪ .‬ווי רעש !יין או אכושי אךער אגעצין ךינער‬
‫ארעד אקנ‪.‬ע?ט וועט הךנןןךעם נל;ת ‪ .‬רעט ארך שאול אים ‪$‬עבין יזיין טאכטער פאר‬
‫ארייב‪ .‬גאר גאט האט אים נוט ןינעבי;‪ .‬דוד האט גיהךגת רעם ןל;תו‪. .‬יפר^־ו היאט גיואנט‬
‫ךער‪,‬ערשטער יואסרעט‪.‬ארוים גיי; פו; מיי; שטוב אקיעני; טיר רען איך';ועל קוטען פון‬
‫ךי;ר מלהג‪:‬־ רעל איך אים מקריב דין אקרב; עולה צו ^אט‪ .‬ווי וואלט גיווען אז אאיידל‬
‫אךער אהןנטאךער א_קאץ ךאליט אריים גיגאנגע; צו״עךשט ךאלט‪,‬ער אים ארך מקרןב ניווען‬
‫פאר אעוליה‪ .‬ןאט אים נאט י פאר ניברייט' ניט ווי ״עי; ךארןז ‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט יפתח‬
‫איו גיקוטען אהיים אי; מצפ־ איו !ייי; טאכטער ארוים ‪.‬ענאנגע; ךי‪,‬ערשטע נענין אים‪'.‬רבי‬
‫יוהנ; או‪ :‬ךייג־ לקיש‪.‬קךי‪.‬נען‪..‬ךבי יוחנן יאנט‪/‬יפקח האט ניט ניךארפט מקףב זיין ךיטאבטער‪.‬‬ ‫ז‬

‫^אר מע; הט איר גיךאךפט שאצי; ווי פיל יייא איי וועךט פארקויפט צו רעדי; ‪$‬אר אךינסט‪.‬‬
‫פאר אווי ‪,‬פיל נעלט האט יפתח נידאךפט מקריב ‪.‬ויי;' בהכות פיאר קךבנ‪1‬ת ארם צו ליייך;‬
‫ז‬

‫!יין טאבי‪8‬ער‪ .‬ריש לקיש ואינם יפתה'האט 'יאם ארך 'ניט גידאדפג!‪ .‬ראתם די טאכטער‬

‫אי‪1‬‬
 ‫ס‬ ‫פי<‪2‬ה‬ ‫שרד‬ ‫‪n‬‬
‫בראשית‬ ‫׳‬ ‫"‬ ‫סדי"‬
‫היא צריך לי )יב( ואני אלך אצלו‪ .‬ויפתח אמר אני ראש קציני ישיאל ואני חולוז אצל‬
‫פנחס ‪ .‬בין דין לדין אביח חנערה חחיא ‪ .‬היה דברייתא אמרי כי; חייתא למחבלתא‬
‫אזל ברא דעלובחא ‪ .‬ושניהס נענשו בדמיה של הנערח‪ .‬יפחה סח בנשילח איכרים‬
‫בכים שהיה הולך בו חיה אבר נישול היפנו והיו קיברין אותו שפ ‪ .‬התיר ויפת יפתח‬
‫ייקבר בערי נלעד בעיר נלער לא נאסר איא בערי גלעד ‪ .‬פנחס נטלה פפנו רוה׳ק הה״ד‬
‫וליה ח ט( ופנהס בן אלעזר נגיר היה עליהם היא נניד עליהם אכיכ‪ .‬אלא היה נגיד‬
‫עליהם לפנים ה׳ עטי ‪ ) :‬ל ( ויהי הוא טרם כלח לדבר וני׳‪ .‬חני רשכ־י נ׳ הם שנענו בטענה‬
‫פיהם‪ .‬אליעזר עבדו של אברהם ופשה ושלטה‪ .‬אליעור ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה‬
‫רכקח יוצאח ‪ .‬םשח דכחיב)במדכר יז( ויהי ככלוהו לדבר אח כל הדברים האלי וחנק י‬
‫האדמה אשר חחחיהם ‪ .‬שלפה רנתיב ביה <ד״ס כ ז( וככלוח שלטה להתי״יל אל הי׳‬
‫והאש יררח סןהשםים ומ׳ ‪) :‬ה( והנערה טובת שראה מאד בתולה ‪ .‬חנינן מוכת עץ‬
‫ג‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫כ‬
‫"‬ ‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫אמר כליה ו )ינ( ואני אלו *!לו‪ .‬יהירה ו‬ ‫יהחר א י י ייעל־יזה׳ עולה סיא נעלמה ולא‬
‫^ף'‪8‬בהנ«ז‬ ‫איי }אר ניט הייליג גיייא‪.‬ייו •‬
‫ןןאם‪9.‬־‪.‬ץ ־!אר ךא ניט ^ י ; ‪ .‬אךער ‪.‬מעי‪.‬מענ זיא‪.,‬עסי; נאר ייא האט אפעלער ‪ :‬הרי"אלו‬
‫עולה • ‪.‬ייי יאלי; ייי; אעולה ‪ .‬איי יייינע ךייד }ארי ני?!ט ‪^ .‬כעי־ אייעד"ואנט הרי אלו‬
‫לעי^ה• ‪.‬לי יאלץ יין צי אעילה‪,.‬ואל מען‪.‬ויי סארקוי^יןיאונ‪.‬פארי רעם ג‪.‬עלט\אל מען״קויפי;‬
‫ביזמות ןשרח צו עולות‪ .‬ךךיבער איו ךיי געאכ^ער פין יפתה גאר נייט היייליג }יויאךץ‪ .‬פרענט‬
‫ךער ‪.‬מךרשךאךט איז ךאך גיווען ‪ qrv#‬פאר יראם הט'‪.‬ער איםןיט נ‪?.:‬יר גיךע; רעם'גדר ‪.‬‬
‫י‬
‫‪,‬עןפעךט ךער מךךש !‪5‬נחם ךאט ניואףט ;פיןח דאךף צו מ ר» יאל איך גיין' צו אים‪'.‬ואל‬
‫‪,.‬עיקו^ען צו טיר'‪ .‬י^ןח ןאט ?ייא?ט' איך'בי; י ע י גרעפטער פון די ייך־יו }‪.‬אל איך }ייןיצו‬
‫»יןס ‪ .‬ךאןף ‪,‬פנחס קוןזען צו טיר‪'.‬ךער רייל איו ךי״םאכטער פון ייפתח'פארלארין }יווארין‪.‬‬
‫ךך^ןע; ךי חייבאם אונ ךי‪.‬קעךבעטאךי; איו ךאםיקיגר נישטארבי;‪ ',‬די‬ ‫ויי םע‪.‬נ??ין‬
‫טוטער איי גיךען ‪8‬ארנו'טען טיט אירע ?זיזערצי; האט ‪.‬זיא גיט ןיקענט אכטוגג נעביין אויף‬
‫ךאם‪.‬ק?ר‪ .‬אונ ך הייביאם איי ארך ןיוועין פאר גומע; פיט ךי טוטער האט"ירא" ארך ניט‬
‫צייט דקאט א?טי}נ צו}עבי; אויף ךעם‪.‬קיגד‪. .‬לער מייל איו ךאם' קינך גישטארבין‪ .‬אונ‬
‫‪:‬‬ ‫!‬
‫יפו^חטיט פ^חסזעיגע! גישטלאףט גיךאךק פאר ךעם בלוט פון ראם טיייךיל'‪ .‬פין ׳‪ nrs‬איז‬
‫ט‬
‫}י&אלין ‪#‬טיקעד ביו״ער איז נישטאיבין • אייף ך ל י י ו ? י ‪.‬עי «יי'גיגאגנען איז יי פו; אים‬
‫א?!!!יק פלייש !ןי־אפ‪.‬גיפאלין אוינ נ!ען ‪.‬ףאט ‪.‬דאריט'אויף‪.‬ךיעם אךט ךי שטייקפלייש בגךאבי׳‪.‬‬
‫ןוי‪/‬ךער פםוק יאגט\!‪,nv‬איז‪:.‬י׳צטארגנין אונ‪^.‬ער ‪.‬איי בגךאבין‪,‬נייוארין‪.‬אין'‪.‬די שטעטייפו•‬ ‫ז‬

‫}לעד‪ .‬״עס חאט ניךאך^פ שטיי; אין ךי שטאט לאין איין שטאט‪ .‬אוני עסי שטייט אין רי‬ ‫ז‬
‫י‬
‫?םעט )אין ©יל ?זטעט\‪ .‬ודיל אי; יעךער שטאט וו'אם‪.‬ע איי ביייעו איי' פי! יאים בגיראבין‬
‫גיןןאךי; א?!‪!9‬יקיל'‪ .‬פון פנוןם איו צו' ;ינוטען }יוואךין' ךער רוחי הקרש‪ .‬וויי דעריפסיק‬
‫זא;ט פןחס ןן אל‪$‬ך איו {ירע; אהעךר ארך•‪.‬ייי‪. .‬עם שטייט גיט ‪.‬ער איי' אחעךר אויז‬
‫ךי‪ .‬גאר ‪.‬ןנס ?!סייט‪,‬ער איי גיווען איהעךר אויףדי‪ '.‬ודיל אט^הל'איויגיךעןיגאט טיט‬
‫ז‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫עי‬
‫™ ׳ ״ י ! • — י ^ ' ? י ^ ' ^ ד י ^ ט צ ו דייריו‬ ‫‪ -‬י• י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 5‬י ??עי * ‪ ? Y‬י‬ ‫נ‬ ‫א‬
‫י י ?‬ ‫) ת‬
‫י מ‬ ‫‪B‬‬ ‫‪,J‬‬ ‫ם‬

‫איז רבקה }יקומען‪ .‬טיר ןאביין גילערונט' רבי שמעיו; '‪.‬בן יוחאי'האט גמאנט'דריי טעגטשין‬
‫ע ר‬‫זעגק ני‪.‬זננפעךט ?יייאלק באלד ווי‪.‬ויי האבין ןאר'‪.‬אריים ?ירעט זי^עי־ מ ע ט ‪ -‬״ א ^ י ר ד‬
‫קנעכט פון אברהם אוג ט ‪ r f‬אינ ׳‪$‬זלפה‪ .‬ביי אליעזר שטייט אייךער״ער האט ןיענדעט‬
‫« ךייךן איז ‪ npjp‬אתים ניגאעע;'‪ .‬ביי משה שטייט‪.‬ווי״ער האטינארייני^דינט צויךייךי•‬
‫ך אלע ךייד אח גי?‪£‬אל?!ין גייוואךין ךי ^ךד אוטער דיי‪ .‬ביי שלמה שטייט ךי שדמה‬
‫האט'גיע גךי_גט צו‪.‬בעטין פאר ;אט את איריאפ גיקופען אפייער פין היםעל אוג האטייפאר‬ ‫‪:‬‬

‫ןרענט ךי ^קןבנית ג )ה( וועעךה • אונ ךאס ‪.‬מייךיל איז ךווע! ייןער ‪#‬יי; אונ איי ןיווען‬
‫אבתלח‬
 ‫עד‪,‬‬ ‫פ‬
‫בראשית‬ ‫ס‬
‫י‬ ‫^‬ ‫״יי‬ ‫סדר‬
‫כתובתה מאתים דרים ותכנים אוסרים סיכח עץ כהוכחה מנה ‪ .‬ר׳ חנינא סשים ר׳ אליעזר‬
‫טעמיה דרימ ואיש לא ידעה ‪) .‬יג‪ 1,‬הא אס נבעלה טעץ בתולה ‪ .‬מעשייה• דרבנן בתילח‬
‫הא אם נבעלה םעין )יד( אינה בתולה ‪ .‬איר יוחנן לא נבעלה אשה סמהול לשטונה‬
‫חחילה )טו( אלא רבקה‪ .‬אריל לפי שבנותן של עמים משפרות עצמן ממקום עריהן‬
‫יטפקירות עצםן םסקיס אחר‪ .‬אבל יאת בתולה פסקים בתולים ואיש לא ידעה פסקים‬
‫אחר‪ .‬איר ייהנן פםשטע שנא׳ בתולה אין אנו יודעים שאיש לא ידעה אלא אפי׳‬
‫אדם לא תבע ב ה ‪ .‬על שט )תהליס ק נ ה ( לא ינוח שבט הרשע ונו׳‪ (*,) :‬יתרד‬
‫העינה יתפלא כדה יתעל ‪ .‬בל הנשים יוררית וטםלאות סן העין יזו)טז( כיון שראו אותה‬
‫הסיס פיד עלו‪ .‬איל הקבית את פיפן לבניך ‪ .‬פת את כיון שראו איתן הפים סיד עלי‪.‬‬
‫אף בניך כיון שהבאר רואה אותן פיר תהא עולה ‪ .‬ההיד)כמוכר כא( אי ישיר ישייאל‬
‫את השירה חזאח‪ .‬עלי באר ‪ ,‬וירץ העבד לקראתה )יז( לקראת טעשיה הטובים‪:‬‬
‫)!(ויאמר הנטיאני נא םעט םיט טכדר ‪) .‬ימו נפייח אחת ‪ ,‬והאיש םשתאה לה ‪ .‬רבי‬
‫יוחנן‬
‫כהונה‬ ‫מהנות‬
‫עדין נתולה נקראת ליס שיסיס נתינתה מאתיה ו )יד( אינש‬ ‫)יג( הוא היא לנוייסא נ ו ׳ ‪ .‬וסי שהנייית אימריס‬
‫נתונה • ואין לה אצא מנה ו )נןו( אצא ינקה ‪ .‬שננעלס‬ ‫נין סמילזית שנקראת נדה נד״א נ• תיזח מ ה ונין‬
‫לילתק שהיה נימול לפתינס ימיס ‪) :‬מ!( ניון שראו אות;‬ ‫נחנליה אינה נקיאה לשמור את‬ ‫הנואנת‬ ‫היולדת‬
‫נ ו י ‪ .‬שירש"׳ והרמנ״ן ויל דאל״נ הו‪ :‬ליס למי«ר ותשאנ •י‬ ‫העלונס ‪ 1‬סנתס‬ ‫עלמה אול נרא זמנונתה נאנד נן‬
‫)יו( לקראת מעשיה הטוניס‪ .‬דאלינ •והו לקראתה וי‪ -‬א‬ ‫נטלה שמנו ירשי' ‪ :‬נמענה פיהס‪ .‬נעוד שהמענה‬
‫אליע!ר על העין היה נ‪5‬נ ו )ית( גמיה א מ ה ‪ .‬ואגיש‬ ‫» י ה ס היו נעניס ‪) :‬ינ( הא אס ננעצה מען כיי‪ .‬נלומי‬

‫בתולה‪ .‬םיר ו‪/‬אבין ניל׳ערונט אז ךי בתולים ‪£‬יז אדרם נינו?ען ןיוואךין ביי אמייךיל דורך‬
‫אהאילץ‪ .‬פון ךעפשוועגין איז איר כתוןה צריי הונךעךט נילךי; ‪ .‬אזר זאנט רבי מאייר‪.‬‬
‫אונ ידי חןטים זאגיין איר כתו^ה אייו נ;אר הונךעךט ניילךץ‪ .‬י רבי חנינא האט ניואנט פון‬
‫יבי אליןןזךס והעין רייל‪,‬עם שטייט בייךבקיה' יאדיר איו ל י י איר י ניט ניןוען ‪, .‬זעהן טיר‬
‫ווי באלר אזקר איי ביי איר ןיט ;יווען הייפט זיא אבתולה‪ .‬אפילו ךי בהולים וואלטין ביי‬
‫איר צו ‪.‬נינופען גיךאךין דורך אהאלץ וואלטךא אויך' ניהייםץ אבתולה‪ .‬י אוד ווי ריבי טאיר‬
‫זאנט‪ .‬די'רבנן יאגי; אז יייא האטי נאך בתולים הייםט זיא אבתולה‪ .‬אבער אז זיא האט‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫י‬ ‫ז־‪.‬־‬ ‫‪ ; -‬צ‬ ‫•‬ ‫• * ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫?‬ ‫צ‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‪I‬‬ ‫ז‬ ‫זו‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬

‫שוין ניט״קיי; בתולים‪ .‬אפילו ךי בתולים זענען ביי איר צו ניניטען ניוואךין דורך אהאלץ‬
‫איז זיא אייך ןייט‪.‬קיין בתולה ‪ .‬ךיי יוךונןיזאנט ךמןה איז גרוע; ךי״עךשטע מייךיל וואס‬
‫איר מאן איי ןיבלת ניוואךין צו אםט טאנ‪ .‬ריש ‪£‬קיש זאגט ךי ?ךעקטעיר פון רי געצין‬
‫ךינער פלע^ין נאי־ היטען ףי ואלין' ניט טינה יי; צי ?ארליךען ךי בחולים‪^ .‬בער ייי‬
‫פ^עגין זיך איבער‪^.‬עכי; מען זאל טיט‪.‬זיי מזנה דין אזר ויי טיט איכרי‪ .‬אןער ךב קה איי‬
‫ז‬

‫נייווען אין גאנצין ריין פון אזןר ‪ .‬ו־ןיי יוחנן' זאגט אז‪.‬עם שטייט רבקה איז ניווען'אבתולה‬
‫וויייןי;• }!יו ךאך שוין אז אוןר איו ביי איר ניט ניווען‪£ .‬אר ךי'תורה יא;ט‪..‬עדותי ארף‬
‫ז‬

‫איר אז‪.‬נןיין זכר האש טיט א‪,‬יר ניט ‪.‬נישטךנסט 'פון זנותי‪ .‬ךי דער פסוק זא;ט' ‪.‬ןןס וועט ניט‬
‫רוהען ראם שלעכםע ארף ךי ואך וואם ניהער צום'צדיק‪) :‬ן( ורנרד‪.‬ךכסה ןאט‪.‬נעניךעךט‬
‫צום‪.‬קניאל אוני האט ‪$‬ן ?ישעפט אכךונךאפער אונ ןאט אים ארויף מבךייננט‪ .‬אליע ווייבער‬
‫גיךעךין >ןךא‪ 6‬צים ווא‪.‬סער'אינ ^עפין א;‪ .‬אונ ביי ךמןה ;;יי ביוחנן רי רי' יוי<םער ןא?ין‬
‫ז‬

‫איר ךעךזעה; ןאבין זייא ך ך באלד אויפןיהרבין‪ .‬האט ;אט גיואןט' צו ךבקה דו בייט א?י?י‬
‫צו דיי^עיקיינךער‪ .‬אזוי ור דו 'ייי ךי יואסעד הא^ין דיך יךער' ‪.‬זעה; האבין די ךיך באלר‬
‫אייר ניהייבייןיצו ךיר‪ .‬איוי רעט זיין ‪3‬יי ךייןע נךנךער‪.‬ווי ךער ברועיען ויעט זייא ךער זעיהן‬
‫ןועט^ער ךך באלד אייפלדבין נעניןדיא‪ .‬־וריךער ^סוק זאןטידאנךאלם ןא?י; ‪,‬נייינן^ ךי‬
‫‪Vfpfyi‬ע?י‪ ? 1‬י י •‬ ‫‪4‬‬ ‫ראם ‪,‬נייאןינ נייא אויף דויברונען‪ .‬אינ ךעי‪.‬קנע;ט אלי&י איי'‬
‫‪. ( n y g a‬ויאפר‪ .‬אליעזר האט ניזאן״ט צו ךבקה ‪9‬אך ‪5‬יך זעזו?י;‬ ‫‪: 0‬‬ ‫נו§ע‬
‫אבייםול' וואםער פון ידיין קרונ‪ .‬נאר'איי;'זיופלאונ ךבנןה היאטניזוץט צו אליןנזר ^ ק ו ו י‬
‫ז‬

‫‪9‬יל ת ווי^ט‪ .‬אוג דיינע‪,‬קעסלען וועל איך אויך*}ע?ין טרינקען‪^ .‬ל‪:‬עזך ‪jpj iwji‬‬
 ‫ם‬
‫בראשית‬ ‫יעי־‬ ‫‪9‬‬
‫יייי^יי׳‬ ‫סדר‬
‫יוחנן דציפורין אמר )יט( טםצםץ וטביט בה ההצליח ה׳ דרכו‪ .‬רהי כאשר כא הגמלים‬
‫ישחוח ויקח ונוי‪ .‬ר״ה בשם ר׳ יוסף )כ( אבן יקרה היה בו והיה משקלה בקע‪ .‬ושני‬
‫*סירים על יריח כננד שני לוחוח ‪ .‬עשרה זהב םשקלם כנגד עשרת הדברוח ‪ .‬ייאסר‬
‫‪3‬ח טי אח הנידי נא לי יני׳ ללין לינה אחת ‪ .‬וחאמר בח כחואל אנכי בן מלכה נם‬
‫םקום ללון לינוח הרכה‪ .‬ויקוד האיש וישחתו לה׳‪ .‬טכאן שםודים על בשורה טובח‪.‬‬
‫ויאפר ברוך ה׳ אלהי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו׳)כ( טסה שקפצה הדרך‬
‫לפגי הייחי יודע )כא( שבדרך נחגי ח׳ בית אחי אדוגי‪ .‬וחרץ הגערה ותגד לביח‬
‫אמה א׳ר יוחנן אין האשה רנילה אלא לבית אמה ‪ .‬אתיבון ליה הכחיב )בראשית כט(‬
‫)כב( ותגר לאב ר‪ .‬איל שפתה אסה ולא היה לה להגיד אלא לאבי‪,‬־ ‪) :‬ח( ולרבקה אח‬
‫ושמו לבן‪ .‬ר' יצחק אפר לשבת )מ( פררוכופ ‪ .‬ר ברכיה אמר לנגאי מלובן ברשע‪:‬‬
‫)צ( וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין‪) .‬כד( פעיניה ליה‪ .‬עופר על הגפליפ )כה( על‬
‫העין‪ .‬מעיין נרפיה‪ .‬ויאפר בא ברוך ה׳‪) .‬כו( שהיה סכור בו שהוא אברהם‬
‫שהיה קלםחר פניו רומה לו‪ .‬איר יוסי בר׳ רופא כנען הוא אליעזר ועיי ששרת איחו‬
‫צדיק כאפונח יצא פכלל ארור לכלל ברוך ‪ .‬ויאפר בא ברוך ה ׳ ‪ .‬א׳ר יעקב בשם ר'‬
‫‪111X‬‬ ‫‪1‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מזגתינ ני‪.‬־‪,‬־ הני״ת פתיה‪ :‬ה‪:‬יירז על הדיו פ מ נ ו ר ו‬ ‫לא היפ מהשיק לו מעפ מיפ ועוז דאל״נ הל״ל הנעיניני‬
‫) נ נ ( ותרן יתצד לאביה‪ .‬גגי יוזל ו‬ ‫ומונו?‪: :‬‬ ‫נמי גני עשו‪) :‬יפ( מיוליון כו׳‪ .‬מלמלה עיניי ללניפ‬
‫) נ ג ( פיזוכוש פ" העדין לנ‪ :‬בייתי‪ ) :‬כ ־ ( מע״ייה‬ ‫נה הימנ פיפ פששימש על פמיאה ימשנה עלמי מכל‬
‫ליה‪ .‬היה מעיי! עליו אולי יוכל להוציא ממון ממגי‪) :‬כה( אל‬ ‫מתכנה להניפ נה הכללית ה׳ יגי'‪ ) :‬כ ( אנן יקרה כו•‪.‬‬
‫גרמיה‪ .‬ודה מעיין על עצמי אש הוא‬ ‫מעיין‬ ‫העין‬ ‫לתנינ מ‪ :‬מתנה י של נקע משקלי‪) :‬כ( ממה שקפצה‬
‫תכה או תה אפ ינול היא לרמהו אי לא ‪) :‬ני( היה פניי‬ ‫נ י ' ‪ .‬ואל כ אננ למה צי הל״ל נתנ׳ אלא ממה בקרה‬
‫שהיא אניהש‪ .‬שנקרא ניין ס' חיי איקונין שלו היש‬ ‫»י נ ד י ו ידעתי ינו׳‪ ) :‬נ א ( שנדדו נתנ׳ ה' כיי‪ .‬די ק‬
‫נ י‬
‫פארוויןנ־ערט'‪ .‬ךכי יוחנן פון צפיךיי; האפ ^יזאןט ^ ^ ' ' " ^ ^ ע י א מ י ״ ^ י ^ א י ^ ק מ ט‬
‫אויףךבקה‪ .‬אינ האט גיפןראףט ביי ךך האט י אים טאקי ^'אט'בנל‪:‬קט ניין ך ע נ ‪ ' .‬ו ר ך י‬
‫‪,‬קעןןלען האבי; אירף גיהעךיט צו ?יינקען‪ .‬האט אליעזר ‪.‬נינימען אג^לדענעס גאו ךיגגיךבי‬
‫ךוייא' האט גיזא?ט פון ךכי' יוםךם'ךעגי; אין ךעס' ךיננ איי ‪.‬ניווען אשייעךער שטיין' וואםיער‬
‫האט ביוואגין אבקע ‪ .‬אאלבער טאלער‪ .‬אונ צורי פיגגערלאך' ארף ךי דוענט 'געגי; ידי צוויו‬
‫לוחות‪ .‬ויי הא‪; 1-‬יראני;' צעהן גא^ךענע מובעות‪.' .‬געניןךי״עשךת הדברות‪ .‬האט אליעיר‬
‫ניזאנט צו ךבקה וועםעס טאכטער' ביומו‪ .‬י זאג מיד אויב ביי י אייך איז דא אאיךט צו‬
‫ןעכיטיגען‪ .‬דואט ך^קה גיזאןטיאיך בין' ךי טאכטער פון בתואל‪ .‬אוג מיין פאשעריבתואל‬
‫י‬
‫איז' אווף; פו; טלןח‪ .‬אונ ביי אונו איז ךא אארט צו גיעבטיגע; פיל געכט ‪ .‬האט אליעזר‬
‫געקגיט אוג האט ךך ;עבוקט צי־ גאט‪ .‬פון דא^עןיווייםץ פיר'איז קעןדאירף לייבי; ןאטאויף‬
‫אניוטע ?שורה‪ .‬אונ אל^עוך האש געזאנש נילויבט איו ךער גאט פיון מיין י הערר אביהם ןןאש‬
‫י‬

‫ער האטי גיט‪.‬פארלאוין‪.‬זיין חבר פיט טייי; הערר'‪ .‬ווייל איך האב גיזעהז אז'ךיי וועניאיז קורץ‬
‫ןיךאךי; פאר טיר ‪ .‬האב איך גיוואסט אז גאט פיךט טיך אין‪.‬ךער 'ווענ ווא ךעיר ברוךער פוי‪,‬‬
‫מיין העךר ויאה;ט‪ .‬רבקה איי נילאפץ צו ךי טו^ער אי; שטוב אונ האט איר אלץ' גייאגט‬
‫וואס ךא ‪.‬איי‪.‬נליוען‪ .‬ךבי יוחנן ואנט אנקבה איו גיוו**ה‪:‬ט צו ביין נאד צו ךיי םוטער'‪.‬‬
‫האט מען אים גי‪£‬רע;ט ביי רחל ששייט ךאך זיא האט גייאנט צום פאטער‪ .‬האט‪.‬ךבי יוחג;‬
‫ז‬

‫ןייאןט ךי טושער פון רחל איו שיין ‪.‬גיויען גישןזאךבין ‪ .‬האש זיא ניט'גיהאט צו וועמעןיצו‬
‫ןאגין ^אר צום פא^ער יי )ת( ולךיק־ז אח‪ .‬ךכקה "האט גיהאט אברוךער ךין נאםעןיאיז ניךק‬
‫ל ‪, . $‬רבי יצחק יא‪$‬ט ל‪ $‬האט מען אים ;יירופץ ודייל ‪.‬מען !;שיאים נילויבפ)‪.‬ער איו עיים‪.‬‬
‫שיין רבי בר;;ת 'יא;ט ל‪ £‬וואט' ‪$‬ען אים }יתפין ווייל'‪,‬ער איז ני;וען וריס'טיט שלעכטס‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלע ד«‪/‬בץ גיוואםט אוי‪,‬ער אייארי^יע‪) :‬ט(‪.‬ררץ‪ .‬ל‪ £‬איי נילאפין*ארס‪:‬ר ךי שטאשיצים‬
‫קניאל רא אליעזר איי וני?‪1‬טאנען‪ .‬לבן האט גיקלעךט אוג ‪.‬ניקוקט אויף ‪&$8‬ך ציו יער ךעט‬ ‫ז‬

‫״קענעןיביי אים ‪5?.‬פעס איוים גאךין ^אלד זילבער' ‪£‬ר איו }ישטאגען בייךי קעמלעןיאונ האט‬
‫אויף‬
 ‫פ ר ש ה ש‬
‫יא‬ ‫בראש ית‬ ‫‪2‬‬
‫י' יי׳‬ ‫חי‬
‫סדר‬
‫‪1‬הנן דבית גוביין עכד ליה )כז( אפטרה ופה אם אליעור עיי שערת את הצדיק באסונו!‬
‫יצא מכלל ארור לכלל כרוך‪ .‬ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם‬
‫ירנליהם עאכיו‪ .‬לסה תעםור בחיץ‪ .‬אין כבודך שהשב בחוץ‪ ,‬ואנכי פניתי הבית‬
‫סטנופת של עיז‪) :‬י( ויבא האיש ה‪:‬יתה וני׳ התיר זםוםיהם ‪ .‬דיה ור׳ ירםיה שאלו‬
‫לריח בר רבה )כס( לא היו נםליו של א״א דוסים לחםורו של ר׳ פנ־זם בן יאיר ;‬
‫הםרתיה דריפ ביי )כט( נסטה לםטאי עבדת נבון תלתא יוטץ ולא טעםת כלים‪.‬‬
‫אסרי! סופה סייתה ותםרי טערתא עלינו נםםרה לרבעה‪ .‬שלחוה ועלתה בביתא דםרה‪.‬‬
‫כיון דעלתח נהקת וחכים ק־יה ‪ .‬אמר פתחו לאותה העניה ויהבו לה דתיכול דאית‬
‫לה תלתא יוםץ דלא טעסת םידי‪ .‬יהבץ לה שעדין לא טעטתון‪ .‬אמוץ ליה ר׳‬
‫יהבינן לה שעדין ולא טעטתץ‪ .‬אסר להון )ל( תקנתוה ‪ .‬אםרון ליה אץ ‪) .‬לא( אפיקתין‬
‫דסאי‪ .‬איל לא ‪ p‬אלפ; ר׳ הלוקח לזרע ילבתסה וקסת לעורות ישםן לנר ושט; לסוך‬
‫בו את הכלים פטורין פן הרפאי‪ .‬איל )לב( פה נעביד לה והיא םהסרת על נרפה‪.‬‬
‫ר׳ ירפיה שלת לר׳ ועירא חד )לנ( קרטיל דתאינין‪ .‬ריי אפר גלד( אפשר ריז אכילהון דל*‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫בי'‪.‬ונף ו ) נ פ ( נשגיס כו‪ .‬לקיופ סלססיסו )ל( הקיתיפי •‬ ‫לומס ליו )‪ (15‬א ה ט י ס ‪ .‬שייש סדרשפ ו )כמ( לי( סיי‬
‫ה־‪.‬ק‪:‬תס אותס נתרומימ ומעשר! )לא( אשיר!הון דמאי‪.‬‬ ‫»מל'י כיי‪ .‬הריינ״ו זיל תי׳ שהיא תמיס קיימת ינא‬
‫הייאתס מעשר למאי שמא איתס שעיייש לקתתס מעש ה א ו ן‬ ‫לנשור ונרי מי שחמר שיצאו ומימין שא״כ ׳תיש כתשיזית‬
‫וצריו לעשר אוסס מספק < )לנ( מס )עניו נו׳‪ .‬מ ‪c‬‬ ‫ייתר גלול ננית ר פיחס מנית! של אנרסס ודעת! שלא‬
‫געשה לס מאתר שסיא מסמרת על עצמס > )‪:‬ג( קדט•}‬ ‫‪9‬יה לפס ומס פלל ! כ א י דנתינ מפתת קרי' טל קשרי‬

‫א י ^ י ״ ^ י ^ ך י ״ ט ^ ו ך ^ ו נ האט זיך ארוםניזעהן טאטער ןועט‪.,‬ער ‪,‬נןעןיען"^ ןעס נעמען‪ .‬אינ‬

‫לבן האט ו‪.‬יזאנט זיו ךעם מענטש קום ניבעניטשטער פו; נאט‪ .‬לןן האט געמיץט אז דאס‬
‫י‬
‫איו אךךוזם ‪'.‬ווארום אליעזר האט אויםניועהן'אזר‪.‬ווי אברהם‪ .‬רבי יוסי ברביידוםא האט‬
‫ןיזאנטיבנען איו אליעזר י אונ רייל ‪,‬ער האטיבעךינט רעם צדיק )אברהם אבינו(‪.‬עךלא!ז איי‬
‫‪^,‬עד י אדירם נינאננען פון די קללת וי־אס נח האט אים ניפלוכט אונ איז ניבע נ^שט נירארץ‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫האט לב; }ייאנט״צו אליעזר קום דו גיבענצ^ער פץ ^אט‪ .‬רבי‪.‬יעקב האט ג״יוא^ט רבי יימ?‬
‫פו; כיח נובךיין האטי 'ארם ןילאזין זיץ י ךר^ה מיט ךי 'רעךטער מאדאך 'א‪2‬י‪.‬ע!ך ‪-‬ייייל‬
‫‪..‬ער האט י‪.‬ערלאך בךינט ידעם צדיקי אכךהם איז ‪.‬ער ‪.‬אתיים געאננע; פץ ךי קללה וואס‬
‫נה האט ‪.‬איטיניפלובט אונ'איי‪.‬נעבענטשש ניוואךין‪ .‬ךי יוךי; ראם די טוהען חפר טיט נרךסע‬
‫אונ טיט ‪.‬קליינע פענטשי;‪ .‬מייטיזיייעךע הענט אונ פיט זיי;‪3‬רע ‪9‬יס‪ .‬איו }עורם או די‬
‫וועלין ניביענטשט וועךץ'‪ .‬לנ‪ ;:‬האטי נייזאנט' צו אי|י‪,‬עזך ראפ שטיי^םו אץ ךרויפין‪?,.‬נס 'י*יי‬
‫ניט שיי;' דיו \>‪ a£t‬רצע; א*ץ ךרדסין‪ .‬איך האב ארס ניךאטט ךי^עבורה זרות פו; שטיב ‪:‬‬
‫)י(_רבא‪ .‬אליזגיך איז '‪#‬כיץ }יקומ״ז אץ שטיב‪ .‬אונ האט ניען־ינט' ךי קע‪.‬טלען‪ .‬וואס ‪.‬םיי?ט‬
‫ז‬

‫מען דעפוניט‪.' .‬ער האט אויף גיעלאס־ן ךי ‪9‬יילער פץ ךי‪.‬קעסלען‪ ,‬רב הונא אונ ךבי‪.‬יךטייז‬
‫האכץיניפיךענט' ב ״ ך ב י ח;יא בר רבה‪!,‬ענ^ ת‪,‬קע?‪.‬לע;'פו'ן'א?רהם אבינו ניט ‪.‬גיךען גלייך‬
‫צו ךעם אי‪/‬יייל פון ךיי פנחס ב; ;איר ‪ '.‬ךער אייזיל פץ רבי פנחס האם ניט נינעםין פון‬
‫פרעפיע אפילו ךי פדל ייינע איו ;יט גיווע; פארשלאסין‪ .‬אונ ךי‪.‬קע‪.‬מלען פין אכח^ם אבינו‬
‫א‬ ‫י‬
‫יייאלטיין;א״עסין פךעםדע \ ךךיבער האבץ זייערע '‪8‬יילער נימרט עין ‪5‬א ש‪5‬א‪9‬י • ק ק ‪° 1‬‬
‫זיין'‪'.‬נאר אין' אמת זענען טאקי ךייקעפלען' פון אברהם ‪$‬בינו ניט ;יךען ני?ןלאםין ךי‬
‫טיילער‪ .‬ודיל ךיי' האבי; ‪.‬אליי; ‪.‬ניט נינעםץיפךעםךע! אונראם רא ‪.‬שטייט'‪,‬ער האטנחזפוןט‬
‫‪1‬‬
‫ך‪./‬קעמלען‪.‬טיינט פ;ץ‪.,‬ער האט ארפניבו־ךיין ךי‪/‬ואטלען וואס די'זענען ניךען נישפאגט •‬
‫^ולנים'האבין איניאדזל אוועק גינומע; ביי רבי פנחס זיין איץיל‪ .‬איו ךער איידל ביי י!י ניייען‬
‫ךךייי טענ'אינ דואט ניט' ניוואלטעפי; בייידי‪ .‬האיץ ךי גזלנים ניזא;ט אז דער אייייל ??ט‬
‫ניט יו'עט‪^.‬ער ‪.‬פ*עעךץ אונ {ועט'^ארשטעקען‪,‬ךעס‪.,‬קעלער מיד וועלץ זיא' אומזקגעכין צו‬
‫ג‬
‫״ ניי‬ ‫ן!יר בעל ךב‪.‬ית‪ '.‬האט ^ ־ ' י י א אךויס'גיילאיטיאיו זיא ןיגאננק צילזים י ‪?3‬י‬
‫זי«‬
 ‫פ י ע ה פ‬ ‫ש ר ה‬ ‫היי‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫סחקגן ; ריז אטד אנשי לר״י דלא םשלח לרין םתקנן‪ .‬כי‪ 1‬י ץ ל י ן איחאכלו‬
‫חאנים בטיבלייהו‪ .‬למחר קט ריי עם ר״ז• איל )לכ( תקנת אילץ האגייא איל ל א ‪.‬‬
‫איי אבא כ י ימינא לי׳ זעירא אין הוץ קדםאי םלאכץ אגן בני נ ש ‪ .‬ואיו ה־ין בני נש‬
‫אנן ה פ י ץ ‪ .‬ולית אגן כחטיתיה די׳ פנחם בן יאיר‪ .‬חפיתיה י י י ט ב׳׳י יהבון לה‬
‫שערי דטיבלי לא אכלת יתהון‪ .‬אנן אכלינן חאנייא יטבילץ ‪) .‬יא( ייתן תבן יםספיא‬
‫לגמלים ‪ .‬איר אהא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות םחירחן של בניפ ‪ .‬פישתי‬
‫של אליעזר שנים ונ׳ דפים חוא אוטרח ישינח‪ .‬ו ח ש ‪ p‬טגופי חורה ואין ד‪0‬ו םטםא‬
‫כבשרו אלא םריבוי המקרא רשב״י אופר )לו( טםא הטםא ר׳ אליעזר בז יוסי אוםר‬
‫זח וזח‪ .‬וטיט לרחוץ רגליו ורנלי חאנשיס אשר א ח ו ‪ .‬איר אחא יפר‪ .‬רחיצת רנלי‬
‫עבדי בתי אבות םתורחן של בנים‪ .‬שאפילו רחיצת רנלים צריך לכתוב ‪ .‬והשרץ‬
‫סגופי חורח ואץ רטו מטטא כבשרו אלא טריבוי חטקרא רשביי אטד טפא הטטא‬
‫ד׳א אטד זו! ו ז ח ‪ .‬ויושם לפניו לאכול ייאסר עבד אברהם אנכי‪ .‬א״ר יצחק טילתא‬
‫ט ג נ י א‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מתנות‪.‬‬
‫סה־ז נול* ג‬ ‫יישאיש וניחניס נוצר גאכלי *תאניש נעיד‬ ‫פי" ששרון ט‪:‬א‪ ) 1‬ל ו ( אפשר ר זעירא נוי‪ .‬אסשי שיאנל‬
‫וין שא<‪ 9‬אמר לי תקנח איתס‬ ‫)לס( תוןנת אלין נ! ‪.‬‬ ‫אישש ו׳ יעיוא יצא יתיןן אושס נמעשו קולס שיאנלס ‪:‬‬
‫)לו( טמא הליל ואמר הס״א ל י נ ת‬ ‫סאניס ששלחת לי!‬ ‫ניינ נץ דין לדין אשאנלןן‪ .‬סי׳ נין נ!־ יני! נו שהיי‬

‫^י״קענםי״איר ק‪'1‬ל"‪.‬‬ ‫ייא איי‬

‫האט^ער נייא גט צו ךי}ע שטוב נןענ?!שין ןןפי^ט ‪.‬יי שטאל ךאי‪/‬אל אריץ גייין אינ גיט איד‬ ‫י‬

‫‪,‬זגןוץ יואיום ייא דןאט ךריי טעג ןיט ןי^עםץ‪ .‬קןאטי^ען איי )ןעכץ ןעישטין ןאט ךא‬
‫ניט ?יזואלטזןסץ‪ .‬חאט״טע; ןיזאןט צו ר״בייפנחס‪ .‬רפי ןןיר וןאבץיאיר גיגעכץ גערש;!ין‬
‫ג ע ך ן ‪ 8 :‬ט י ן ‪ .‬ל י י ן }י‪8‬אבט פון "טוסט‪.‬‬ ‫§‪ nj6‬גפרע?ט האט טען ךי‬
‫ןאבץ ‪.‬ךי'גיואןט יא‪ .‬ן‪1‬אט רבי פגחיס גיפךעגט ^אמער איז לי ^ערשטץ גייקוי^ט ^ירארין‬
‫ביי אעם חאךץ אינ‪.‬מען דאןך ‪.‬געבין פץ |ךי‪.‬טע‪^:‬ר פץ ף&ק‪ .‬חאגגץ ךייגייאי^ט צ‪ 1‬ריבי‬
‫ן^חם רבי דו'חא?‪1‬ט ראך א^בז‪ ,‬ני‪.‬לערו;ט או נ‪:‬ען' ק‪1‬י}‪1‬ט חביאח פון אעם ךאךץ צום ‪8‬אר‬
‫זייען ^דער צו נזןבץ ‪,‬עסין אןחםח‪*! .‬ךער ‪,‬ער קויפט םעהל צו ^על ולערער איים צו‬
‫אך^עטיף זןךער בוימאייל צום בךענק ארעד צי בע‪.‬שטיךען'מיטךעם ברם‪$‬יילי‪£‬לים״ךאךף‬
‫מען ניט טעשלץ פץ ^פק ויעגץ‪'.‬חאטיךבי ^נחם ךיאגט יואס^קען ן‪1‬ען' ‪!2.‬אכי‪ 1‬פיט לעס‬
‫אייייל אז זיא ךיל ניט עפץ ביו מען רעט טגשלין • ךאט ‪ 9‬ק לי }ערשן‪1‬ין ניג^^־יז י‬ ‫ןו‬

‫האט ייא ג;געםץ‪ .‬רבי‪.‬ירמיה האט אמאהל ‪.‬נעעץקט‪.‬א קארנ ‪$‬יט ‪8‬יינין *י י?י !?דןא ‪.‬‬
‫י‬ ‫י‬

‫ךבי יךנןה האט גיט גיגעבץ מעשר פץ די ‪8‬ייגץ ווארים^ער ןאט ;יטכאכט ^עךים ןןעט‬
‫י‬

‫רבי זעיךא פוי זייא געכין טעשר‪ .‬ווארום רבי ןעירא וועט ךאך ןיט'?גםין' אומ}ע‪£8‬ו«‪, /‬‬
‫דבי דגיךא האט גי‪, 8‬גןעבין מעער פץ ךי ‪5‬יי;ין‪ .‬ראתם‪,‬ער }!אט גיטראכט ‪?.‬עייים הא•‬
‫שייןיךבי‪.‬ירמיה ‪.‬ג;?ע?ץ פון יןי'מעשר‪ .‬ער וועט גיט שלקען איטגישעשךית\ךער}ךיל האט‬
‫סען אויפגלגעםי; ךי פייגץ אומניםעשלת‪ '.‬אויף מאךגין ןואבין ךך ‪.‬גיטראפץ רבי;רטיה פיט‬
‫יבי‪.‬זעירא‪ .‬ןןאט רבי יןןירא גיפךעגט ‪3‬יי ךבי‪.‬יךמ;ה ת האםט‪.‬ג;געבין ‪3‬עשר פיו'לי ‪9‬יינץ‬
‫ייאש' דו האסט טייר געשיקט‪ '.‬האט ךבי ‪,‬יךטיה 'ג;יאגט גיי!‪ .‬ן!אט רבי אבא ‪3‬ר ;גמא‬
‫גייאנט צו רבי‪.‬ו‪.‬עירא אויב'ךי‪.,‬על‪#‬טע ועגען גימועז ‪!5‬ל‪;!$‬ים‪ .‬זענען טיר כועגטשין‪ .‬איג אייב‬
‫ויי יענען‪.‬גירען'‪.‬מץנט^ין‪ .‬זעגעין'טיר איייולען‪ .‬אבער'ניט ווי ךער אייויל פץ'רבי פנחס בן‬
‫יאיר‪,'.‬ךער‪.‬אי‪:‬ייל'פין רכי‪.‬פגחם‪,‬בן‪.‬יאיר'אי ‪.‬טעןחאט אים גיגעכין געךשטץ ניט גימעשי־ת‬
‫ן‪.‬אט‪^.‬ד ניט גי}עםין‪'.‬אונ סיר דןאבי; גיגעסין פייגין גיט גימעי^ר^‪)' :‬יא( ך ה ן ‪ .‬אוגיןןר‬
‫ןןאט גינע^ין עטרויא אונ פיטערוננ צו ךיי נןעטלע!‪, .‬לבי אחא ואגט ךער פךאסטער שמיישם‬
‫פון ך ^עכטיפין אוגיערע '‪,‬עלטערץ איז" נייווען לייןיער ביי נאט ווי ת יהירה »ן יל׳גלע‬
‫קיגדער‪ .‬ךי ‪8‬ך׳^ח וואס דעריציילט ד‪.‬י נ«‪1‬שח פייןאןיצניר פאונעטט ?יייי לויי מ ז‬
‫י‬

‫י בלאט‬
 ‫יב‬ ‫בראשית‬ ‫חיי שרה פרש־ ס‬ ‫‪0‬ףף‬
‫)לז( סנניא דאיה ב ך קייס וא־טרוז‪ .‬ועתה אס ישכם עושים ח ‪ 3‬י יאמת *‪ 1‬אדוני‬
‫הנידי לי וני׳ יימנה * ל ימין אי על שמאל ‪ .‬ע ל ימין)לח( ׳זח ישטעאל ‪ .‬על שמאל‬
‫)לח( זה לוט הטד״א אם השמאל יאיםינה יאס היסין יאשסאילה ‪ ) :‬י ב ( ויען לבן‬
‫ובחיאל ייאסרו ט ה ׳ יצא ה ד ב ר ‪ .‬טהיכן י ג א ד׳ יהושע ב ר נחמיה בשם ר׳ חניג*‬
‫בר יצחק סהר הסיריח יצא‪ .‬ורבנן אפרי סחיכן יצא יחהי אשה לבן אדוניך כאשר‬
‫דבר ה ' ‪ .‬יייצא חעבד כלי כ פ ף ‪ .‬ריח א ם י )לט( קינבי‪) .‬מי רבנן אמרי קליות‬
‫ואנוזים‪•) .‬מא( וקליוח היי חכיבין ס כ ל ‪ .‬א ל א ללמדך שאם ייצא אדם לדרך ואץ‬
‫)מנ( אצטיכיא )מג( עטו מסחגף ה ו א ‪ .‬ודכיוחה )שמות נ( ושאלה אשה משכנתה ינו׳‪.‬‬
‫ישםליח היו)מג( חביביח ‪ \p‬חכל ‪ ,‬א ל א ללסדך שאט יצא אדם לדרך ואין כסיתו עמ‬
‫סםתגף ‪ ,‬זדכווחת )עזרא או וכל ‪ 9‬סביבותיהן חזקו בידיהם וגו׳‪ .‬ויאמר אחיה‬
‫וואםוו‬
‫מת נוח כהונה‬
‫מ ן ירנגן‬ ‫נ ו ׳ ו ל א פליגי של י"‪ 0‬אלא י * ה מ ש ו ש ג צ י‬ ‫א ש י ש י י ק ‪ 01‬ו ו ה ! ) ל ו ( מ ג נ י א י א י ש נ ן ‪ .‬ש י ש נ ן ו ה ו א מ ג י נ ה‬
‫נשמו ם‬ ‫ש י ש י מ ג ד נ ו ת ‪ ) s‬מ א ( ווןליוח ס י ו ח נ י נ י ן » ׳ ‪.‬‬ ‫ו ג נ א י ל ן » ן ד ס א מ ה ו ס א מ ר ה ! ) ל י ו ( ‪ n‬י ש מ ע א ל ‪ .‬שיצא מ א נ ו ה ש‬
‫‪,‬‬
‫ד ק א ח * נ להי נ א ר ו י י נ ה ו א ח ר ו ן א ש מ ן ח נ י נ ו ) » ( א ל פ י נ י א‬ ‫שאמי‬ ‫מ ג נ ה שניןדא י י ק ‪ ) :‬ל ח ( ו ה ליש נ י !‬ ‫שישע‬
‫מ ס י י ה ע י ו ן ל ו י ן מ ו ו ג ו ת י ו ו ) נ י ג ( וישיוגף לשק ע י ג ד * ‪1 5‬‬ ‫נ י ה א נ ר ה ס נ י ן נ ן י נ ץ נ ן מ ש א י ע ל ה ש ז א ל ; ) ש ( יןונני‬
‫י מ ג ד פ ת א ל י ליןא לי ל » י נ ש ה על ה ד ר ן ‪ ) :‬מ נ ( ה י י מ נ י נ י ה ו נ ו "‬ ‫נ ל ' ב ש י ן נ ו ה ג ש ש א י פ י י מ ו ן נ י « )מ( י נ ג ן אמרי‬

‫<כלאט> ש‪8‬ייט ךא~?ודי מאקל״אץ״ךי״תוךה‪ .‬אונ א ר ך י י ^ ו פ ר י פ ו ן ^ ך ן אייז' קשטא איוי‬

‫יר ך פלייש וייןע דאם א ו דאך אךי;‪ .‬אונ ךאס וךיסץ טייר ^אר פון אאיבעךי^עין אות אץ‬
‫ךי תוךה‪ .‬רבי שסעץ בן יוחאי יאנט ווייל״עס האט ג‪:‬קענט ש!‪1‬יין ן ט א אונ‪ .‬עס ש‪6‬ייט סמטא‪.‬‬
‫י‬

‫איידי ח־אי^עךיג‪ .‬רבי «ליעיר'ןין •יי^י יאגט יךיל '‪,‬עסידןאט ןיקענט ?וטיץ זה איג ‪£‬נס‬
‫שטייט יזוז‪ .‬איי ךי יא־ג איבעריינ‪ .‬ס ק ן א ט ‪.‬גינעבין ייאסער י צו' וואישי; די עיס פון‬
‫?ןלחןוךיאונ ל י מיס פון ‪.‬די י מעג?‪1‬קץן'ןאס יקע; גיווען מיט ‪.‬אלי׳ניך‪ .‬ך כ י אחאיא?פ‬ ‫י‬

‫די מיס ויאזין פון ך‪ 1‬נ‪#‬ע‪5‬ט 'פין אוטעךע ‪.‬עלטעליין איי ויערער ביי } א ט ווי ךי‬
‫תורה פון דיןןךע קיןדער ‪ '.‬אפילו }ואם די חאכון ךי פים נךואשין שטייט אייך‬
‫אין ך י הורה'‪ ".‬אינ אז ךי בלוט פין אשךץ איו מטמא ארי רי ך י פלייש דינע‬
‫; א ס ««יז ראך אךין‪ .‬אונ ן א ס וריקין נדר"נ^י־ פין אאי^עלי^ע; אות אץ די תודה‪ .‬לבי‬
‫ש?עי‪ 1‬בן ייזזאי וא;ט עייל ‪.‬ןנס ןןאט ג;קענט שןויין ט^א אונ‪,,‬עם זן^ייט סט‪$‬א איי ‪.‬יי‬
‫וז'איןעךינ‪ .‬ךבייאליעזך זא‪5‬ט ודיל‪.‬עם' יןאט גייקעגט שטיין ןה אונ'‪ .‬עס ‪.9£‬ייט ‪.‬ויהי איי‬
‫‪%‬‬

‫יי רא״ו איגיעריג •״ ‪$‬׳‪ \V‬ן א ט גישטעלט ןןםי; ‪5‬אר אליןןזד‪ .‬האט אליעזר ';יזא;ט איד בין‬
‫‪%‬‬
‫אקנעכט ‪3‬יי אבךהס\ ‪.‬לבי יץחק'|א;ט ךי נךאו^ה'זאך ראם דו האףט‪ .‬זאג אליץ אויף‬
‫זיך י‪ .‬רעסטו דאם גיט חעךץ' פין‪.‬קיץ' אגךעךץ‪ .‬זןליןןזך ן א ט נמאנף אירב איר ייילט קאהל‬
‫‪ i q n‬פיט' ‪9‬יין ןעךר אונ }‪.‬עבי; י‪£‬י‪.‬ר ךבקהן‪ .‬איו'גוט‪ .‬אינ אריב איר ךילט ^ייר ‪% f l‬‬
‫; י ט ‪?.‬עכין זא;ט^ם'יר‪ .‬ח־על איך‪.‬ניץיצ״ו‪/‬איץ א^ךעךין‪ .‬אינ *יך ייעל ‪H.‬׳ רעכףס אךער‬
‫לינקס‪ .‬אין ךי רעכטע ךיט האט געיואהגט ‪:‬שןעאל‪ .‬אץ ךי ליגקע ך י ט האט גיויאהגט‬
‫לוט‪ .‬ויי אברהם "האט ניואנט צו לוט אויב דיו רעםט ‪3‬יק לינקס' רעל‪ .‬איך ‪;.‬יין ךע??ם •‬
‫אונ אדכ איך וועל ‪£‬יין ךעכטם ךעםטו‪;.‬יין ליגקם"‪' .‬יעךן לעיל' פ• םא>‪) :‬י‪.0‬ךזןן‪ .‬האט‬
‫לבז אונ בתואל ;יןן^עךט ציו' אליןנזר אויב ךיי ז‪.‬אך איז אררם גע;א‪$‬ען• פו; ; א ט אי ך^קד•‬
‫מול דין אווייב צו'י‪.‬ץחק קענען' מיר^אר ניט ךייךין ‪ .‬פץ ראנען' איז'ךאס ארים נינא‪#‬ע! •‬
‫יוא חאט ;אט ‪.‬ניזא?ט אז'ךן;קי';אל זיין ך וריב פון ;צחק‪. .‬רבי יהישע בר ‪.‬נח?ןה ן א ט‬
‫;ייאגט פון רבי יעי;א ב ר 'יצחק ם וועגץ פץ בארג טור;ח איז ראיס אררס גיגא;גע‪0 •1‬יע‪1‬‬
‫־‬
‫?צחק איי ביווען ‪ 3‬י י ד י ^ ק ד ה אוי'ו«ךעם באלג' םוריח‪ .‬ך א ^ ל ס ןזאט ; א ט ';יזא^ט אז‬
‫‪n‬‬
‫ךמןח וועט ייי; ךי ךייב פון יצחק‪; .‬וארים דא^אלם ן א ט טען גיזא;ט צו א?ךןם אז‪PJP.‬‬
‫מ‬ ‫א‬
‫איז ני^יאךין ;יראךץ ‪ ,‬ךי רב^זאגץ פץ ניאגען ' א ת ראם אי־וים '‪.‬גיגי^ע!• ^ ??‪I‬‬
‫‪ b$1rq‬ןי‪-‬א^ין ןי^אנט ‪ w‬אליןןזך י^קה ;אל ךץ אנוייב צו י ע ם זוקן פ^ן‪,‬ךיץ דןערר ייייי‬
‫מי‬
 ‫ס‬
‫בראשית‬ ‫פרשה‬ ‫חיי שרה‬ ‫סרך‬
‫ואפה תשב הנערה אתנו ונו׳ יבחואל היכן הוא בקש לעכב ונעוף בלילה‪ .‬הה״י‬
‫)משני יא( צדקת תמים תישי דרכו ונו׳‪ .‬צדקת תמים זה יצחק ‪ .‬חישר דרכי של‬
‫אליעזר‪ .‬וברשעתו יפול רשע זה בתיאל שניניף בלילה‪ .‬תשב הנערה אתנו ימים אי‬
‫עשור יםים אלו י׳ יםי אבלו‪ .‬או עשור אלו )מד( י*ב חדש )מה( שניתנין לבתולה‬
‫לפרנס את עצמה ‪ .‬ויאמרו נקרא לנערה ‪ .‬מכאן שאין משיאי‪,‬־ את היתוםח אלא על‬
‫פיה‪ .‬ויקראו לרבקה ויאמרו )מי( לה‪ .‬ר׳ יצחק אסר םרמזים בה התלכי התלבי ותאמר‬
‫אלך הולכת אני )מז( על כרתכם שלא בטובתכם ‪ ) :‬י • וישלתו את רבקה ונו׳‬
‫י י ב י כ י‬
‫מתנות כהונה‬
‫וגי‬ ‫לנהולה כוי ‪ .‬סייס כסנעה אמס למשא ‪)' :‬ווי( לה‬ ‫נתייס ו יכל סניניתיסן יני׳ גושינן ישישיה לקרא ומנלנית‬
‫על‬ ‫התלכי ני' ‪ .‬כלבון תימה כד שתאמי לא אוו ‪) :‬מ<(‬ ‫משיג ליס גאתיינה מניני שתנינ מן הכל‪) :‬מל( •״נ ח י ‪. ' :‬‬
‫נר״נ;‬ ‫ייש* אי )ינית עיל נ' תזשיס וסייגי יינ‪) :‬מה( שמתנין‬

‫^!טיץער״יק^ט‬ ‫זר ^אט דזאט גיךעט‪ .‬האט‬

‫אררט נינוםען ךלבעךנע כלים‪ .‬רב הונא' יאנט ראם * ןענען גיווען כלים פאר יךייבער‬
‫ז‬

‫י ^§‪:‬גע;‪ .‬איונ פ גךגיה האט ‪.‬ער אייך גיגעבי!'‪ .‬ךאס י יענען' גיךען' ךי מ;רנות‪"-‬ד‬ ‫‪:‬‬
‫ם‬ ‫צ‬

‫י^נן זאגין געטריקו^טע' יאננע; אוג גיס ‪ ..‬פךעגט ךער מךדש אז פךיער' האט אליעזר גיגעבין‬
‫!ילבעךנע כלים ךער גאך גאיירעגע כלים‪'.‬ךעיר גיאך געטךיקונטעייאנגען‪ /‬זעהטידאךיאוייס‬
‫או געטריקונטע ‪ ^ 1‬ג ק איי ביי ךי ?ירק ליבעי־ פון'אלץ‪'.‬ור ‪,‬קע;' דאסיךץ ‪ .‬ןאר דעי‬
‫פסוק לעמ;ט איני ‪ .‬אז ‪3‬יי ךער צייט ראפ*אליעזר אוינ ךבקחייוועלץ ויי; אץ ידעני איז‬
‫ךי גע?ךיקונטע יא«ען ךיער"נ־יטינ־דךען‪ .‬ליבעריפאר )אלד אונ ךלבער ‪'.‬אז‪.‬עסויעפ‬
‫פעלין עםץ ייעלץ ךי ןאלר אוג יילבער גיט‪,‬קעגען וזעלפץ'‪ .‬ווארום״אז אטעגטש גייס‬
‫ןין ייענ אינ זןדןאט }יט ‪,‬עסי; טיט'‪.‬ייך‪..‬קע; ‪..‬ער'שטאיךביץ' פץ הוג;ער ‪ .‬ג;אך'אזוייאנלןיכי;‬
‫^עפיגע; מיר יוק ךי יוךץ האבץ גיראךפט'אריים ;יין פץ מצרים האט‪^.‬מען* גמאנט צו יי‬
‫‪$‬יר זאלט באךנין פץ ף ?!צרים זילבעךנע כלים אינ ;אלדעגע ?לים 'אינ קלייךער‪ .‬איו‬
‫ןע; ךי קליירער גרוע; בעםער פץ' יאלץ ראם‪..‬ער רעכייניט 'זיי צום לעצטין'‪ '.‬נאד ךאס‬
‫לערוגט או;י אז כיי דעי ?ייטזענען ד קליידיער ןיייוע;' ליבער פץ אלץ \רארום אואםענטש‬
‫!‬
‫גךט אץ ווענ אונ״ער האט גיט״קיין קלייךער ‪,‬קען' ״עריאםאהל שטיאךבץיפאי־ ״קעלט'‪ .‬ב י י‬
‫״עזרא ?טייטאייך אייי אלע םע^?זי'ן ייאס אתם‪.‬ייי ףאבץ'גישטאךקט ךןערע' הענט טיט‬
‫זילויער אוג פ י ט ג א ך טיט א;ךערע פארןזעןץ ‪9‬יט בהטות א'וג'נ‪1‬יט ש§'יי'י יי שטייט שפייו‬
‫‪:‬‬
‫ז‬

‫דאם )קוטע‪ .‬ווייל דאם איי ‪3‬יי‪!.‬יי ?ירע; ךאס ג‪.‬יי?יגסטע ‪ .‬ודייל ויי יעגען גיגאגגע'"אין‬
‫י‬
‫)יענ‪ ,‬ךער ךודער פין רבקה אוג איר ט!טע יזאבל״ןייאגט ואלי רבקה גאיך זיי| ימיט‬
‫או?ז ^יא^ר אךער צעוון חישים‪ .‬יוא איי גיץךץ בתואל‪;* .‬אר בתואיל״האט גיט גיוואלט‬
‫רער ?ידיך זאל ךעךין‪ .‬איז‪;?,‬ר כיי נאכט ןיישמאר^ין ‪ .‬ור ךער''?םוק יאנט צדקתי תטיס‬
‫ויןיקר ךרכו‪ .‬ךי ?רו?!קייט פון חוחק האט נ_לייך ;'י‪5‬אכט ד ' ייעג פון אליעזר ‪ 7‬אונידיער‬

‫‪.‬‬ ‫רבקה;‬
‫ראם ייא ‪.‬ייעט זאןיי‪ .‬פין ךאנען ייייםין פיר אי מען טאר גיט חתוטן‬ ‫‪ p:g‬ןיעט וזזןרין‬
‫אר אז זיא ודל טיט רעם מא; תתיגה הא?ץ‪ .‬מעןיהאטיגירופין רבקה‪:‬‬ ‫?‬ ‫?אכין איתורה‪.‬‬
‫?ייאגט צי איר‪ .‬ך?י ‪:‬צחק יאגט מען האט געיייאנקע׳ צויאיר' דיא ואל‬ ‫אינ טע; קאט‬
‫מע; ר אט א ^ ^יפרע;ט די רעק'ש‪;.‬יין רי)יע^ט;יין'‪ .‬האט ךבקח' גיי״אנןן‬ ‫;‬ ‫גיץ• אוג‬
‫»‪V‬‬
 ‫יג‬ ‫בראשית‬ ‫שרה פרש־ ‪0‬‬ ‫חיי‬ ‫סףף‬
‫ויברני את רבקה‪ .‬איר אייבי )מח( דווים )מט( ושפופין היו ולא היו )נ( םפרינין‬
‫אלא בפה ‪ .‬אחותנו את היי לאלפי רבבה‪ .‬ריב ור׳ לוי בעם ריח בר הניגא םפני‬
‫סה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק ‪ .‬שלא יהיו אויה אוסרים תפלתנו‬
‫עשתה פיווח אלא )כראשיח כה( ייעחר יצחק לה׳ לנוכח אשתו‪ .‬חב בשם ר׳ לוי‬
‫אסר )איו‪ 3‬כט( ברכח אובד עלי חבא‪ .‬ברכח אובד זה לבן הארס• שנא׳ )דניים‬
‫‪,‬‬
‫כ‪ (,‬ארסי אובד אבי ‪ .‬עלי חבא זי רבקה אחוחיני אח חיי לאלפי רבבה ועםדו ססנח‬
‫אלופים מעשו ורבבח מיעקב ‪ .‬אלופים סעשו )כראשית לו( אלוף קנז אלוף חימן ‪.‬‬
‫מיעקב רבבה דכתיב )יחזקאל טז( רבבה כצמח השדח נחחיך ‪ .‬וייא אף אלו ואלו‬
‫עמדו מישראל רכחיב )כמדבר יא( ובנוחח יאמר שובה ח׳ רבבוח אלפי ישראל‪.‬‬
‫והקם רבקה ונערותיה ‪ .‬איר לוי )נא( שכן דרך חנמלים נדילים במזרח‪ .‬רבנן אמרי‬
‫כהי נטל זר‪ .‬יש בו סימן טומאה וסי׳ טהרה כך העמידה רבקה צדיק ורשע ‪.‬‬
‫יחלכנה אהרי האיש ‪) .‬נכ( שכעור לאיש לחיוח מהלך אחר האשה‪ .‬ויצחק בא מבא ‪.‬‬
‫)נג‪ 1‬אתא מפיהא‪ .‬ולהיכן הלך‪ .‬באר לחי רואי הלך להביא את הנר אוחח שישבוז‬
‫י‬ ‫ע‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫נלנ ‪) :‬גא( בכ! ו י ן ‪ . c t o‬יאל״כ היאך למדה ליניי‬ ‫יריונס מ׳ ואליה ומאייר הן סנעיא ליה‪ ) :‬מ י ( ו י ה לבן‬
‫על סגמניש ‪ ; ) :‬נ ( שנעיר ני'‪ .‬שיגוז של איש נדיל ומהרהר‬ ‫נל לננ ייי י )שש( ושהיה׳; בשליה ייייזיס שהלכה נעל נימה‪:‬‬
‫)ננ( אשא ממישא‪.‬נא מלהניא אש » י שהיי שה נשניל ‪M‬‬ ‫)‪ (:‬מפדנן נשי! נזיגיא נמו סומא נלימי לא היו נושנ')‬
‫ראה‬ ‫גס ‪:‬חניא אן ד נ י ש‪6‬תיס לא היו מה״סיש אלא נפה ולא‬

‫איך ייעל ‪.‬ניייןל״אפילו איר יועט ניט יועלין~ רעל איך״אויך ניין" )ינ(‪.‬וישלחו‪ .‬זיי האבי!‬
‫ךבקהן אוועק נעשיקט אונ האבין איר ניבעגטשט ‪ .‬רבי אייבו זא?ט "ךי‪/‬יענע! אזעלבע‬
‫ניךעריגע מענטישין גרוע; ‪ .‬האייין די גינעיכין" נדן רבקה ן טיט רעם טויע^‪.'.‬יי ךאבין‬
‫אייר גיבענטישט‪) .‬אוגיאבךהם האט גיגע?י; גד; נאיר אונ זילבעח ‪ .‬זיי האכין }י)אנט צו‬
‫‪:‬‬

‫איר אוטער'שוועסטער' רו ואלםט ‪.‬זיין' צו טרענךער אוג צעה; טוועןךעך ‪ .‬רבי בךקיה אמ‬
‫ךבי לוי'האבין'גי;א'‪:‬ט פון ךביי'ודיא יר הנינא״ם וועגיןסאר' וואס 'האט ך^קה ניט ‪.‬נעהאט‬
‫‪.‬קיי; קיגךער ןייז ‪:‬יצחק ן א ט גיבעטי; פאר א י ר ‪ .‬לב; מיט ךי פעלקע־ זאלין נ י ט יאגין‬
‫או דוירךיאונזער ברינה האט 'דבקה קינךער‪ ,‬ךךיבער איו רבקה ךוייאךי; ‪.‬אענןיה אונ יצחק‬
‫האט 'גייעטיין' פאר איר ‪. .‬רבי 'בךנ;‪,‬־‪' ,‬האט ג״ייאגט פו; ר ב י לוי ס ויעני; איוב ה א ט ניזא?ט‬
‫ברכת"אובד עלי תבוא‪ .‬ךיי י ברינה'יפו; ידעם אובד‪ .‬פי'ל‪ ;:.‬הארמי ‪ .‬וואס‪..‬ערהאט או;ו‬
‫גיךאלט פארלירען כין ךער מעילט‪ .‬ווי ךער ‪£‬םוק ואגט ארמי אובד אבי‪ .‬לב; הארסי האט‬
‫גיוואלט ?ארליךען מיי; פאטער ‪.;.‬עקבי‪ .‬ך י ברכה ךיי‪.‬נע י ואל אויף מיר קומען‪ .‬ראם איז‬
‫ךי בך כה וואס יער האט ניבענטשט רבקה;‪ .‬איונוער שיועקטער ד ו זאלסט ‪.‬ויין צו טוזע^ךער‬ ‫ז‬

‫אוניצעהןיטויענךער ‪ .‬אוני ‪.‬עם' איו'אזר ןיווען' ‪ .‬טוך^יער ז‪.‬עגע; ; • ן א ך י ; פי! ‪..‬ע^י אינ‬
‫צעהן' בוזעגךער'''‪.‬זעגען }יבאךין פו; ‪:‬עקיב‪ .‬טווענדער'וענען גיויארי; פו; עשי• )יי דעי‬
‫ב ט י ק יאגט"אלוף יקנו אלוף תימ; לןןנזיאיז גיווע; איפיך׳ןיט אויף טוזעך‪ .‬הימן איז גיווען‬
‫אפיךשטיאויף טויעגד ‪ .‬אוג אזר ריייטעח ‪ .‬פון ‪_.1‬עק'ב'איו‪ .‬ןיווע; צ‪.‬עהן טוזע;ךער יר רער‬
‫פסוק ‪/‬אנט צעהן טוזענדער ווי ךי שפראצוג; פוי' ‪$‬עלר האב איך ךיך נינעבי;‪ .‬א נךערע‬
‫‪:‬‬

‫זאגי; ט ו ״ ‪ 1‬נ ך ע ר א ו נ ‪ \nvi‬טוזענדער 'ןענען' גיבאךין יפו; י^עקינ‪ .‬ווארום עט שטייט אין‬
‫‪:‬‬

‫פסוק ךע; "ךער ארון'האט }ירוהט האיטי מע; ניואנט ;אט קער עורק ךי‪ .‬צעק טווע‪.‬נ‪.‬ךער‬
‫אינ ךיי טומעגךער פון'ישראל‪ .‬ךיכןה טיט'אירע ביעךינטע ןענען א‪1‬יף }ישטא^ען צו גיין‬
‫אי; ווענ איונייהאבין ;ערייטען אויף' ךי‪,‬קע‪#‬לע; י ח־י לוי ואנט אין ךי‪.‬ל^נךער פון םןרת‬
‫ךיט 'אדערען ךך ‪.‬קעמלען‪ .‬ךי‪.‬רינן' זאגי; אווי ווי *וקעמיל ךאט איי; צייני; אכשךהנ‬
‫איג איין צייכין אטךפהן‪ .‬אור איו פון ך?כןה גיבאךין י גיךאךין‪.‬איין ווק; א‪:‬צךיקאונ אןץ‬
‫זוך‪ ;.‬א ר ^ ע ‪ ' .‬אינ'רבקה טיט אירע ךינס^יע; דמע; גיג^גגען א‪:‬גטער אלי?‪5‬ור ‪ .‬ןוארום זןס‬
‫אייז מיאוס אז אוןריעיט 'אינטער אנקיה‪ .‬אונ‪.‬יצחק ‪.-,‬א מבוא‪$ .‬ר איז ניקומנ! פון‬
‫וואנע;‬
 ‫בראשית‬ ‫חיי ש ר ה פ ר ש ה ס‬ ‫©־ף‬
‫על הבאי ואסרה לחי העולטים )נל( דאה בעלביני ‪) t‬יד( ייצא יצחק לש‪1‬ח בשיח‬
‫לפגוח ערב‪ .‬אין שיחה אלא חפלה שנא׳ )חסליס קכ( תפלה לעני בי יעטיף ילפגי‬
‫ה׳ ישפוך שיחו יכה׳א ) ‪ 0‬נ ה ‪ ( C‬ערב יביקר יצהרים 'אשיח!׳! וגי׳‪ .‬ותשא רבקה את‬
‫עיניה יתיא את יצחק‪ .‬אי־ה צפת שידי שטוחה בתפלה אסרה ודאי אים נדול‬
‫היא לבך שאלה עליי‪ .‬יחפיל מעל חנטל‪) .‬נה( איתיכיצח תטי׳א )שם ל(( כי יפ ל‬
‫לא יטל^‪ .‬יחאםי אל העבד וגי׳‪ .‬י ׳ תייא אסר ראחח איתי הריר ותירא ס פ נ י ‪.‬‬
‫הסר א )בראשיח לז( הנח בעל חחלוטיח הלוה ב א ‪ .‬רבנן אסרי הוא )נו( ופלםונו האח‬
‫ונז( אלין י ה ‪ .‬ייאסר העבד הוא אדוני וני׳ שחים הם שנחכסו בצעיף וילדו חאומים‬
‫רבקה יחסר‪ .‬רבקח יחקח הצעיף‪ .‬חסר יחכם בצעיף יחתעלף )שס למ( ‪ .‬ייספר‬
‫העבד ליצחק‪ .‬א׳ר אלעיי בלליח של תירה מרובין טפרטיח‪ .‬שאילי בא לכחי!‬
‫שנים ינ דפי! )נס( חיה כותב ‪ .‬ורבנן אטרין דברי שבח גלה א מה שקפצה הארץ‬
‫י פ ג י י‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬
‫‪,‬‬ ‫* ‪< v‬‬
‫‪ 51‬נלומי *נו ממ•‬ ‫־•‪6‬‬ ‫«טי'י‪,‬י! אלו; ז‪ 5‬יםייפיי איזי‬ ‫איחינריו ‪.‬‬ ‫ןני( יאה נעלני־י‪ .‬לשין ח‪6‬לנ!!נס‪ :‬הגיגיה‪) :‬ני(‬
‫* ‪ °‬י ״ * ‪ - -‬־ י ״ י י ‪-‬‬ ‫&‪ur.Fff.ztt&£‬‬
‫ייאנען איי עי ניקימק • ייא יזין איי ^ר״ךען״פריער }יגאמען ‪.',‬ער"אירניגאןנ^וידעם‬
‫אךט באר לםי רואי ןןר י״אל פון דאךט ?‪.‬ייינגען ך גר ?'אר ראם יואט טען ?יייהין יעם‬
‫ז‬

‫ן&ןט !‪:‬אי לחי ייאי • עייל ביי רעים ?רונען איו }ייעםין ן«ר או‪ :‬ייא' ח א ‪. 8‬ניווטי צו‬
‫;אט ראם‪,‬ער לעבט אייבינ‪.‬יעה ©ייז שאני־עיג )יד(‪-‬ר?‪.‬א*‪?: .‬חק איי איייס *עאניןען •ל}א?יז‬
‫)אכט לשיח בשךח‪ .‬דארענען אין פ‪.‬עלד"‪ .‬ראתם ע!יחח איז ךער טייטש דאייענען‪ .‬ייי‬
‫דעי פסוק ««‪.‬ט ךאס איי ‪.‬אתפלח' פאר רעם «ןרעס"מאן יואס עי "אייי אייננש־ז^לט אןי‬
‫צריח אוג §אר ;אט ‪.‬ישפוך שיחו פאר גיקט ?נרירין גיןעט ‪$ .‬אך‪,‬זאנט״רער ?סיק ביי‬
‫גא^ט אוג אין ךער פריה אינ האלכץ טאג )יראם איי'מעריב אינ * זטחרית אינ מגחחו‬
‫אשיחה ‪!.‬עט איך פאר ;אט ‪ .‬רבקה האט ארפניהרבק איהרע ארגין אונ״האט גייעק'ווי‬
‫יצחק שטייט‪ .‬פון ניא;ען ןאט זיא ‪.‬געיואפט אי ךאם איי'יצחק ‪' .‬האם רב הוגאי״גייאנט‬
‫זיא האט }ייעןן אי ער ראיייןט אינ האלט די הענט אי; ךיער חייך'האט ייא גיטראכט‬
‫;עוויס איו דעיר ^רויסער מאן‪ .‬ךריןער האם יייא'ניפרענט'ייי 'אליעזר אייף איים"יוער‬
‫ךער מע;נ!ש איו‪ .‬ךי אליןןזר האט איר ך יאנט או'\אכ י איו‪.‬יצהקיייותפול מעיל הגמל‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫ן א ט ייא ךך אראפ ‪.‬גיבויגין פי; ךעם ‪,‬קעטיל‪ '.‬ך י ד ע ר פשוק^ןיט כי" יפיל לא" יוטל" אז‬
‫ער וועט פאלין רעט ‪!;.‬ר ניט אונ^עוואךפין ךערי;'‪...‬ער *ויעט^אר זיין אייגגיבוי^ן*‪ .‬האט‬ ‫י‬

‫ר^קה ;יואןט צום קנעקט ‪9‬י ןאיש סליה ‪ .‬ויער אר דער מענטש‪ .‬ךכיחייא יאנטיזיא‬
‫האט ;יועךן ן ך איי זייער ‪.‬שיין האט יייא ךך פארךאנךעירט״אויףיאים •"איייןוי עס‬
‫שטייט אין פסוק הנה בעל ההלימות רולוה ‪ .‬ויייל יוסף 'איזיזיןער ‪.‬שיין' ןייזען האכין ידי‬
‫בךידער ‪5‬ייא?ט קיט פארךא}ךערי?ג רער יבעל דיחלומית ל^םט ‪' .‬ךי ך ^ ן זאגין רבקה האט‬
‫זיזען; אז טיט יזןחק איי נא־ אייינער ניייען <ךער ‪.‬מלאך' ראם איי טיט* אים';ינאג‪.‬גען>‪.‬‬
‫ווארים הליוז ‪$‬יי ץ‪.‬י‪.‬יי וועי־טער ‪ .‬אלי; זה‪. ".‬רעם ראם אייך זעה איז ^ר אפרעסדער ‪'.‬נ‪.‬יט‬
‫;‬

‫» ן ךער רעלט ‪ .‬ןאט דעי קנעכט טויאגט ראם איו טיי; הערר י האט רבקה געוטק איר‬
‫‪3‬א;טיל אינ האט בןעקט אייר פנים ‪ .‬יצורי וריבער‪.‬וענק גיווען *ראסייהא^ן '‪3‬דעקט‬
‫ך;ער פנים טיט אצעי!^ )אטאנטילי אינ ךאבין ניןארק'אצוויייננ‪ .‬ךן־קה אונ ‪.‬קטר ל ‪3‬יי‬
‫רבקה ?!טייט זיא האט ;יניטען ‪.‬ךעם ^גיף אונ האט ךךיבךעקטימיט אים‪3 .‬״ תמר‬
‫ש^ייט אייך זיאהאטךך ביעקט ש ט ך ע ט צעיף‪...‬יעי קיעכטהאט ךערציילט צי יצח‪.-‬‬
‫ויאט אים ןאט ;יטיאפין אין רענ‪ .‬יבי אל עיי'יאנט' יי כלליים פי! דיתיךז ‪^-‬ע! ?על־‬
‫‪:‬י‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫בון ףי ^רטינז ‪ .‬אז ך תורה ראלש שייי? ! אלץ ייאס ‪*•/‬לי^יי האט }ינזאט ^אין רעי‬
‫וואלט‬
 ‫‪ £‬ד מ ה ם ם א‬ ‫חיי‬
‫יר‬ ‫בראשית‬ ‫ייי‬ ‫ש‬
‫סדר‬
‫ל‪3‬גיז! ) ט ‪ 0‬ויביאה יצחק האהלה שרה אפו‪ .‬כל יפים שהיתה שרה קייפת ודח‬
‫עגן קשור על פתח אהלה וכיון שטחח פסק אוחי עגן )נט( וכיון שכאח רכקה חזר‬
‫אוחו עגן‪ .‬כל ימימ שחיתח שרח קיימת חיו דלתות פתוחות לרווחה וכיון שפחד‬
‫שרח פסקה אותה חרוחה וכיון שכאח רבקה חזרה אותו הדוחה‪ .‬כל ימים שה חח‬
‫שרה קיימח היחד‪ .‬כרכח משולחח בעיסח וכיון שטחה שרה פסקה אוהה הברכח‬
‫כיון שבאח רבקח חזרח‪ .‬כל יםים שחיחח שרת קיימת חיח גר דלוק מלילי שכת‬
‫עד לילי שבת וכיון שמחח פסק אוחו חגר וכיון שבאת רבקה חזר ‪ .‬וכיון שראח‬
‫איחח שחיא עושה במעשה אמו קוצח חלתה בטהרה וקיצה עיםחה כטהרח‪ .‬סיד‬
‫ייביאה יצחק חאחלח יגי'‪ (JD) :‬א׳ר יידן לימדהך תירה ר׳א שאס יהיה לאדם כניס‬
‫גדילים יהיה משיאן חחילח יאח״ב חוא נושא לו אשח‪ .‬ממי אחה למד מאברהם‪.‬‬
‫בחחילה ויביאה יצחק האחלח שרה אפו ואחר כף ויוסף אברהם ויקח אשר‪:.‬‬
‫פרשה ‪ 0‬א )א( ויוסף אברחם ויקח אשה וששח קטורה‪ .‬כתיב )הליס א( )א( אשרי‬
‫האיש אשר לא הלך וגו׳‪ .‬אשר לא הלך בעצת רשעים זה )ב( דור‬
‫ה ט מ‬
‫"‬ ‫טתנ ות כהונה‬
‫‪ fas‬הנס גנגס שהיא)שין‬ ‫וה אנרהס ‪ ) s‬נ ( ח י הפלגה ‪.‬‬ ‫ושפי הענדונו׳ ‪) :‬גט( וכיון בנאת י נ ן ה מ י ‪ .‬וזהי שנס‬
‫הז»ג‪5‬‬ ‫אמי כלומר היי היא נשיה אמו‪) :‬א(פ"נ נבי״פ אש־י סאיש‬

‫^^ריןי‪5#‬מ§‪8‬‬ ‫וואלט ן!ען ;ידאךפט‬

‫אליעזך ןאט ךערציילטיצו יצחק אלץ'וואס "אים ^אט'ניו׳‪1‬ךאפי; אי; וועג ‪§ .‬עהר'ש‪$‬ייט‬
‫'}יט‪ .‬ד ר^ן זאנץ ידי אלע 'נוטע {אכין ייאם אים קאט ניטךאפין האט ^ער רערציילט צו‬
‫‪:‬צחק‪ .‬ראם ךי‪7‬ןרד איי' איין ;יצוייני; ניייאךי; אונ‪.‬עראיז'איןאייןט אנ גיקונןזגן איןיחרן‪.‬‬
‫ז‬

‫•אס ן א ט ער אים'דעךציילט! )‪ 00‬ךכיאן‪: .‬ץחק האט געבךיי;גט'רבקה; אין*רעם‬

‫}יצאלט פון זיי; מוטער שריה ‪ .‬אזר לאןנ ווי שרה האט }ילעבט'איו" גיווען* אוואלקיןיביי‬
‫ךי טייר פו; איר גייצאלט‪ .‬יך שרה איז}'י׳נקארבין איי ךער ייאלקי; ארעק ני;אנגען ‪ .‬ווי‬
‫ר^קה איו גיקומע; אין'ךעם ניצאלט איז ךער 'ראלקין צוךיק ניקוטע; ‪'.‬אווי לאגגייך שרה‬
‫ן א ט גילעבט ד‪;1‬ען ךי טיךען גרוע; ןאפיןווער^עם האט גיוואלטיאריין ביין ;וסי; איז אריץ‬
‫גי^אגגק ‪ .‬ווי שרה איז גישטאךבי; האבץ אויפךדןערט פרעמךע ^עגטשין צו קוןוק צו‬
‫אברהם ‪ .‬יענען ךי טיךק פארמאכט גיוואךין • ייי רבקה איז ניקוטען האבץ' צוךיק‬
‫אגגיהייכץ פךע?!ךע מעננ‪$‬שין צו קוטע; ‪ .‬האט §ען }י^־ינט ךי פץךעין‪ .‬איוי לאנג ייי‬
‫‪ rnp‬וןאט ;ילעבט איז גירען אברקף איין ךי טייג‪ .‬ווי ק|רה אייז נישטאךבץ האט אויפניהעךפ‬
‫ךי ברכה ‪ .‬ווי'ךכלךו איז גיקומען איז צוךיק גיקומען אבך^ה 'אץ'ךי ?{יינ ‪ .‬אזוי'^אננ‬
‫יר ^רה ןאט נילעכט ךי ליכט >ואפ זיא ן א ט אגגיצוגךץ 'פרייטאג §אךץ גאכט אייף שןת‬
‫ז‬
‫י‬
‫האט ד דכט ניבךענטביז רעם אגךעךץ פךייטא'ג‪6‬אךץנאבט‪ .‬אונ וויי ?‪ rna‬איי ןישטארכץ‬
‫ןאט ךי ליכט גאר ';יכרענט אזר ווי אלע אנךעךע ליכט ‪ .‬ךי ך^קה איז ניקו'נ!ע;'אונ‬
‫ן א ט {}נניצונדק ליכט פךייקאנ §אךץ }אכט אייף ‪ #‬ן ת חאבץ די לי?ט אויך ;יבךענט ביז‬
‫דעם אגיךעךיין פריי^יאג ‪8‬אךין}אקט • ווי יצחק האט גמעהן אז ביי איר וועךט ניטאתן איי‬
‫ווי ביי'דין מוטער ‪ .‬זיא נעטט חלה ךיץ'‪ .‬אינ ךאם טייג ראם מען עםטיאיז ךיץ! האט‬
‫יצחק איר ניבךיי;ג ט אץ ךיישטוב פון דין טוגזער ! )‪ 00‬אמר י רבי'יורן האט }יי א;ט‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ךי' תורה לעריגט' יאונו ווי נייד זאלין טאהן אויף דער ךעלט ‪ .‬אויב אםענטש ןאט ךער‬
‫ראקםע^ע קיגךער ‪ .‬אוג ןך־ ןאט ‪.‬גיט קיץ'וריב‪ .‬ןאל עיר פוץער חתוגה םאנץ ךי נןינדער‪.‬‬
‫דעו• ןאך וועט ^ער נעטען אנריכ פאר ךך‪ .‬ךאס ךייןץן טיר פץ אלךהם‪ .‬פךחנריהאט‬
‫;ץוןק }ינון!ק ךץכןחן אין נתיאלטפץ די; מוטער ׳|רה אונ האט טיט יאיר עתוןהיעהאט‪.‬‬
‫‪.‬ךער ^אך'ןאט אברןם נינוטען אוךיב ‪$‬אר ייך ‪t‬‬
‫פד׳&ח סא )א( ךוקיף ‪ .‬אברהם ן א ט '}יגוטען אוךיב ןיר גא‪$‬ען איז ביווען קטוךה‪ .‬יץר‬
‫המלך‬
 ‫ם א‬ ‫פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ש ר ד‬
‫יי״‬ ‫סדר‬
‫הפלנה‪ .‬ובדרך חמאים לא עסד אלו אנשי סדום שנאסר )כראשיח יג( ואנשי סדום‬
‫רעים וחטאים‪ .‬ובמושב לצים לא ישב זה אביםלך שנאי )כר&שיח כ( )נ( הנה אר>י•‬
‫לפניך ונו׳‪ .‬כי אם בחורח ח' חפצי )שס יח( כי ידעחיו למען אשר יצוח וגו׳;‬
‫ובחורחו יהגה אריש אב לא לסדו ורב לא היה לו ומהיכן למד אח חחורח‪ .‬אלא‬
‫זימן לו הקביה )ל( שתי כליוחיו כסי; שגי רבגים והיו גובעוח ומלמדיה אוחו תורח‬
‫וחכמה‪ .‬ההיד )חכליס יו( אברך אח ח׳ אשר יעצגי אך לילוח יםרוגי כליותי‪) .‬שס א(‬
‫וחיח כעץ שחול ששחלו הקביח באיי‪ .‬אשר פריו יחן )כ( בעחו זה ישמעאל‪ .‬ועלהו‬
‫לא יבול זח יצחק ‪ .‬וכל אשר יעשה יצליח אלו בגי קטורח שגא׳ ויוסף אברהם ייקח‬
‫אשהג )ב( שתולים כבית ח׳ בחצרוח אלהיגו יפריחו עוד יגובץ בשיבה )שס צמיזח‬
‫איא ‪ .‬דשגיס ורעגגים יחיו ויוסף אברהם ‪) .‬איוב יו( כי יש לעץ תקוה יש לאיא חקוה‪.‬‬
‫אם יברח ועוד יחליף )ו( אם יאמר עליו כרוח הבריח ועוד יחליף סציח וםעיט‪ .‬ויוגקתו‬
‫לא חחדל זו לחלוחיח שלי ‪ .‬אם ייקץ בארץ שרשו ואברהם יקן‪.‬ובעפר יסיח גזעוותםת‬
‫שרה ‪ .‬םריח מיס יפריח טריח מצוח וםעיט יפריח‪ .‬ועשה )ז( קציר נטע אביב אלא כסו‬
‫נטע‬
‫ם תנות כהונה‬
‫לא יגיל זס ישמעאל יכל אפו גי׳ ו ס י ג ) ‪ ( 1‬אס •אמו עליי‬ ‫מנילה ינהיג נעלה רשפים ‪ ) 1‬ג ( הגס אולי לפ‪!•:‬־ כיי ‪.‬‬
‫נרוס הכרית יסיא כירת כי׳ אס יאמר עליו הקנ״ס כריס‬ ‫א י י ה ס לא וןנל עליי יאת״נ אמר לי נתסד אשר עשיתי‬
‫הנרית ‪ :‬ה״נ רש" ז״ל )ו( קניי נגטע אין נתינ ‪ .‬קניו‬ ‫ויפי לילניה! )ד( שהי נלייתיו ני‪ :‬ימעלמי *!ן יתיקד ועמו‬
‫כנטע משמע הקציר שהס הסעיפים יהל״ל כקציר יהיה ננשיעה‬ ‫פל העיקר ייהי לשון יהגה ‪) :‬ה( ה*נ נעתי זס ינתק ‪-‬עליה״‬
‫הפליך ןאט גייאנ ט ויאחל צו ך ע ס מענטש־*וואם ״ ער~~איך״";יט' ניגאננען אין‬ ‫‪:‬‬

‫ךי‪.‬עצה פון ךי רשעים‪ .‬דאם איו רער דור ספיגה ‪ .‬אונ אץ די וועג פון ךי יינדיגע איי‬
‫‪..‬ער גיט }ישטאיגע; ראם‪.‬זעגע; די מענטשי; פון סדום‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט ךיי פענטשי;‬
‫פין בדום ‪.‬ןענען גיווק ךנךיג אונ שלעבט ‪ .‬אונ אץ' ךי ךצונג פון ךי טעגטישין וואם'לאכין‬
‫פו; די פךומע איו עך ניט נ;!עםץ‪".‬ךאם איו אבעלך ‪ .‬׳‪0‬־ האפ ג;יא;ט"צו אברהם ‪8‬יץ‬
‫‪v‬‬

‫לא;ד איו פאר ךיר ווא דו ווילפט ‪.‬קענםטו זיצע;‪' '.‬האט אברהם ניט גיוואלט ויצק אי; ויין‬
‫ל א נ ד ^ ע ר האט נאיר גיוואלט" ךיי לעיךנוננ פו; נ^אט )יאסי איז ‪.‬אבךהםי‪ .‬ווי י נאט האט‬
‫ניואןט אויף אבךןם איך האב איםליב 'וךי״ל ‪ 7‬ך ;ועט נעביטען זייגע‪,‬קע‪.‬ךעד‪.‬ז‪.‬יי יאלץ היטק‬
‫צו טאן; צ־קה אונ מ»פט‪ .‬אונ אין ךי תורה לערוניט‪_.‬ער טאג אונ״נאכט‪ .‬רבי שמעון‬
‫ז^ט זיין פאטער ד»רח' האט מיט אים ניט נילעךיינט תורה ‪ .‬ארבי ןאט איבךהם' אויך ניט‬
‫געהאט‪ .‬פץ וואנען ןאט אבךהם גיוואםט צו לערגעי״תןךה ‪ .‬ך\‪.‬ר גאט האטניפאכט‪.‬זיינע צומי‬
‫נירע; אזוי ךי ץיויי רבנןם' אונ‪.‬ייי' האבי; אים' נילערונט תורה אוג חכמה ‪ .‬וויי רער פסיק‬
‫י אןט איך וועל לויבין נאט דאם ‪.‬ער האט פיר אעצה גיגעבץ ‪ .‬אפילו ביי' נאכט ־אבין טיינע‬ ‫ז‬

‫‪:‬ידען פיך ‪.‬נילערו;ט פושר ‪ .‬אונ ;נר וועט די; ;יפלאנצט ווי אבוייט‪^ .‬אט האטי אים גיפלאנציט‬
‫אץ ארץ ‪:‬שראל‪ '.‬ךי‪:.‬ע פירות 'האט'‪.‬ער ניגעבי; איי; דין צייט ראם איו'ישמעאל ייצהק(‪.‬‬
‫ךינע בלעטיער ויעלי; ניט פארפוילט וועדי; ראפ איו ןצתק <‪:‬שמעאל׳ ‪ .‬אלין וואט‪.‬ערי מעט‬
‫טאך; וו עט ןל‪:‬קען‪ .‬דאם וענעי ידי קינךער וואם ‪.‬ערי האט 'ניהאמ פי; ‪.‬ייי; ווייב 'קטורח ‪.‬‬ ‫־‬

‫ווי ךער פםוק זא;טא?ךהם ןאט גינימעןיאניייב קמורה• )ב( שתולים‪ .‬ךי יענען נייפלאנצט‬
‫אי; ךי הויז פץ ג אט'אי; ךי הויפין פץ גאט ‪;.‬ויעלי; ‪ .‬י י בליןען ךי וועלין דיין פרוכפבאד‬ ‫ז‬

‫זיי וועלין האבץ ‪.‬קינךעח אויף ךע־ עלטער‪ .‬דאם איו אבךהם אבינו‪. .‬ויי וועלץ' ויין" פעט‬
‫אונ פיי;ט ווי רעד פסוק יאגט אברהפ האט נינוסען אווייב אויף ךער אלטער'‪ .‬צו& בוים‬ ‫ז‬

‫איו ךא אאפענו;נ‪ .‬ךאס מיינט טען צו אברהם אבינו איז ניווען‪.‬אאפענוננ''‪ '.‬אדב דעי בוים‬
‫י‬

‫וועט אפנעשניטען וועךין וןעט ״ער צוךיק אויף מאקסי;‪ .‬אויב ס‪.‬ע; וועט זאגין צו' אים ‪.‬ער‬
‫ואל אפשנייךי; רעם פארבינדונג וואס ער האט מיט נאט ‪ .‬וועט ער טאה; נאד מעדר מציית‬
‫אינ מעשים טובים‪ .‬דין ךינונג וועט ניט פארםיטע; וועךיי‪ .‬ךי ‪8‬ייכטקי־ט ‪,‬דיני! וועט ניט‬
‫אייפהיעךי{‪ .‬אויב ךי; ווארצייל וועט אלט וזערץ אין ךער ^ערד‪ .‬ווי ךער פםוק זאנט אבריהם‬
‫איז‬
 ‫פ א‬
‫טו‬ ‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬
‫ייי‬ ‫ש‬
‫יייי‬ ‫סרר‬
‫נטע התיפפת םרובה על העיקר ויוסף אברהם וני'‪ 0) :‬בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח‬
‫ידך )קהלת יא( ‪ .‬ר״א וי׳ יהושע ‪ .‬ר׳א אסר אם זרעת בבכיר זרע באפיל שאץ אתה‬
‫יודע איוה יבשר אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאהד טיכיס ‪ .‬רייא אם בא‬
‫עני אצלך בשחרית תן לו בערבית תן לי שאץ אתה יודע )ר!( איזה פה; הקב־ה כותב עליןד‬
‫הזה או זת ואם שניהפ כאי טובים ר׳ ישפעאל וריע ‪ .‬דיי אופר אם לפרת תורה בנערותך‬
‫לפיד תורה בזקניהך שאין אתה יודע אייה םהן סתקיים לך היה או זה ואס שניהם‬
‫כאהד טובים ‪ ,‬ר״ע אוכר אם היי לך הלפידים בנער תך עשה לך תלםירים בזקנותך‬
‫שאין אתה יודע איזת פהפ םתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים‪ .‬ייב אלף‬
‫הלפידים היו לו לר״ע מעכו ועד אנטיפרם יכלט )ט( בפרק א׳ פתו‪.‬לפה שהיתה עיניהם‬
‫צרה אלו באלו‪ .‬ובסוף העפיד שבעה ‪ .‬ריפ ורבי יהודה ור׳ יופי וריש ודי אלעזר בן‬
‫שםוע יר׳ יוהנן •הסנדלר יר׳ אליעור בן יעקב‪ .‬ואית דאםרי ר יהודה ור׳ בהטיה ירים ודי‬
‫יוסי‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫נניר כלומר נרניפס יאשינה‪ :‬ואפילה נרייפה פנייה המאיחמז‪:‬‬ ‫‪ nis‬אמי נמו נפפ מפפע יופי פ ר ‪ 5‬ס מן הנפיפה יפיפ זכן‬
‫) ח ( אתה הקניה כותנ עליו‪" .‬ל שמ‪ |,‬כיקר לא היה ליין‬ ‫סיה נ י נ ת אניהפ שהעמיו הוללוס מפלנפ פלקוו נסספה וטפל‬
‫לו ונרמאית שאל ממך ינערנ צרץלי או ׳"ל פמא ננקרנא‬ ‫יופי מהעיקי פמפחלה לא ילל מפלנש אלא יפמעאל וענפיו‬
‫ס־חס ניישו מונה ורציה כמו נ ע י נ ! ) פ ( נפרק א ח י ‪ .‬בין‬ ‫מ מ י ל ‪ :‬ב ס נרה ונולפ עשו משבתות נחייי ‪ :‬נ נ נ י ו לשין‬
‫איי אלט ניראךין‪ .‬אין דער ןנךד וועט״ישטארבין'דץ וואךצילל״ווייךער פלוק זאנט שירת‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬איז ניץטאךבי;‪ .‬אז‪.‬ער וועטךערשפעקין וואפער וועט עד'בליןען‪ .‬אי ‪..‬ער יועט ךערשםעקין‬
‫מ!י‪1‬ת אוני מעשים טובים רעט‪.‬ער'בליהען‪. .‬עםוועט וואקסי; אצוויינ וואם‪.‬ער האט ניפילאנצט‬
‫שטייט נןט‪'.‬נאר ‪,‬עם שטייט אויייךי‪.‬ער ןאט ניפלאנ^ט ‪ .‬יעךער צוויי'נ‪..‬וועט_די;'א‪1‬וי''ווי‬
‫ראם פלאנצוננ ‪ .‬אזר 'ווי ךער בוים אליי; ‪ .‬ךנינען יראך ךי צריי^ץ' מער ךי ךער בוים‪.‬‬
‫אווי האט א^רךם ?יהאט פיל ציוייןי;‪. .‬פיל ‪.‬קינךער ‪) 5‬נ( בבקר ‪ .‬אץ ךער פריה יאלסטו‬
‫ךיען דיי; פיאר וייהוננ אונ פיאךין נאכט זאלםטו ניט אפ' ^אך; דיי; האנט ‪' .‬רבי‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫אלחןור אונ ךבי יה‪1‬ש‪.‬ע קךינען• ‪,‬ךבי י אלי‪/‬ןיך‪/‬זאנט אווי םיינט ךער פםוק' אויב דו‬
‫האקט ניי‪;:‬עט איין פעלד' באלך נאך ידעם' ‪.‬עךשיטץ רע;ץ ‪ '.‬יאלםטי ליא אנדעיע‬
‫פעןד דחנן נאך רעם א״יךעךי; ריענץ ‪ .‬ווייל דו ךיייםט ניט ייעלכע תבואה עפ וועט בעםער‬
‫דיןזךי דאם איז שפעטער ניךי^ט ניראךץאד^רל ייאס איויפךיער' נייךעט ניוואךי;‪ .‬ארעי‬
‫טאמער רעלין‪.‬בייךע נוט ‪.‬ויי;‪ .‬ךבי‪.‬יהושע זאנט דער פסוק שנ׳ועסט פון צך קה ארב אארעם‬
‫ז‬

‫‪3‬אן איו ניקומען צו דיר אץ ךער פריה‪ .‬זאילםטז אים נעבי;‪ .‬אירב נאך אאךעם מאן איו‬
‫}יקי?ןען צו דיר פאךי; ^אכט ‪. .‬ניבי אים אויך'‪ '.‬ראתם י דו יוייסט ניט ויעלכע צדקה נאט‬
‫י וועט פארשךייבץ ארף דירי‪ .‬פץ ךער פךיה אךער פון פארי; נאכט‪ .‬אךער טאםער ויעלי!‬
‫בייךע נוט ויין‪ .‬ךבי‪.‬ישמעאל אונ ךבי^עקי^א'‪.‬קךעען‪...‬רבי‪,‬ישמעאל וא‪;.‬ט איו מיינט דער‬
‫ז‬

‫?םוק או דו האםט ניליערונט תורה איןיייין יונענך‪ .‬ואלפטו ארך ךער אילטער אייך לערנען‬
‫תורה‪ .‬ראתם דו ךייסט ‪.‬ניט רעלכע תודה ךעט ביי ךיי האבי; ‪.‬אקיים‪ '.‬ךי תוךה פץ ידיין‬
‫ייגעןר אךער ךי' תירה' פון דיי; אלטער ‪ .‬אךעי טאמער רעלץ בייךע נוט זיין‪ .‬רבי‪..‬עקיבא‬
‫י>עט אויב דו האםט נילעתנט תורת טיט תלמידים אץ דיין יינענד‪ .‬אויף דיי; 'אלטער‬
‫לעיךין אויך םיט'סלהיךים י• ראיום דו וויי?וט ניט י ביי יועל^ע 'ר‪,‬לםירים ךי תורה וועט‬
‫האבי‪ ,‬אקיום• ביי ךי״עךשטע אךער ביי ךי ^נךערע‪ .‬אךער'^זאמזיר גיעלי! ביי״ע ‪;.‬גללני‬
‫ד‪.‬לטיךים גוט די;‪ .‬צויעלף טויענד תלמידים האט רבי עקי^א ניןאט פון עכו ביו אנטיפירס‪.‬‬
‫אוינ אלע יענע; ןיןשטאךבץ אי; איי; צייט‪ .‬פון פסח בייז לבועות‪ .‬ודיל ךיא ןאבץ ‪$‬יינט‬
‫ניהאט איינער ךעם אנךעךין‪ .‬אי; ךי לעצטע ןאהךץ ןאט ךבי _עקי^א אויף נישטעלט ךביען‬
‫!זלמיךים‪ .‬ךאם זענען'זיי‪ .‬ך?י מאיר‪ .‬רבי ‪:‬הודה‪ .‬רבי יו?י'‪.‬ךבי ש?עון‪ .‬ךבי איעוך^ן‬
‫שפוע ‪ \ .‬ב י יוחנן הפנדלר‪ .‬ךבי אליעוך בין‪.‬יעקב‪ .‬אנךעךעיזאני; "די ‪.‬ייעע; גיייע! יבי‬
‫עקי^אם יתלמידים‪ .‬רבי'יהודה‪ .‬רבי' ‪.‬נחנעה‪ .‬ךבי ביאיר‪'.‬רבי יו^י‪ .‬ןבי שמעון בן יוח^י‪.‬‬
‫רבי‬
 ‫בראשית‬ ‫חיי ש ר ה פ ר ש ה ס א‬ ‫סדר‬
‫ייסי ירשניי ור׳ חנינא בן הנינאי ור״י הסנדלר • איל בני‪ .‬הראשונים לא טתו אל*‬
‫שהיתה עיניהם צרה אלו לאלי‪ .‬הנו רעתכם שלא תעשו כםעשיהם‪ .‬עסרו יסלאי כל‬
‫איי חורח‪ .‬ר׳ דוםתאי בשם דשבינ אסר אם היו לך בניס בנעריתך קח לך אשר‪.‬‬
‫בזקניחך יהעסד בנים‪ .‬וטסי אחה למד סאברהם‪ .‬שהיה לו בנים בנערוחו ולקח אשה‬
‫בזקנוחו והעםיד בנים‪ .‬הדיר ויוסף אברהם וגי'‪) :‬ד( ושטה קטורה‪ .‬רבי יהודה אמר‬
‫זו חגר‪ .‬איל רבי נחםיה והכחיב ייוסף‪ .‬איל )י( עיפ הדיבור נשאה המריא )ישעי־ ח‪.‬‬
‫ויוסף ה׳ דבר אלי עוד‪ .‬א״ל והכתיב ושמה קטורה א״ל שטקוטרת מצות ימעיט‪ .‬איל‬
‫והכתיב ולבני )יא( הפלגשים אשר לאברהם‪ .‬א״ל )ינ( פלגשם כתיב‪ .‬בעודגו חי אוהד‪,‬‬
‫שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים )יג( ראה בעלבוני‪ .‬א״ר ברכיה אעיג דאת‬
‫אמר יתלך ותחע כמדבר וגוי תאמר )יד( שגחשד עליה בריח חיל ושמה קטורה )מו( מן‬
‫קטר‪ .‬כזה שהוא הוהם <טז( גגזכה וטוציאח בחותמה קשורה וחתומה‪ .‬ביק אמר‬
‫הוםפחו של הקכ״ה מרובה על העיקר‪ .‬קין עיקר והיל ע״י שהוא חוספח דכתיכ‬
‫)בראשית י( וחוםף ללרח גולד הוא ושחי חאוטותיו‪ .‬יוסף עיקר )יז( ובגיםין ע״י‬
‫שכתוב‬
‫בהוגה‬ ‫מתניה‬
‫)יג( ראה נעיניני‪ .‬דיו חפלה אמיה כן נול ננפלנה מ‪:‬גי‬ ‫פפוו לניליפ‪ :‬פינ י נ י ימיה איוי וו הגי יפנפינ ויופף‬
‫שרה גבייהה ששלפה מפל פגיה ‪) :‬יי( שמזפי עליה ט ׳‬ ‫ששמע שאיויס היסה‪) :‬י( על פי הויניי י נ י ' ‪ .‬ילנן נחינ‬
‫נ י מ ה ‪ :‬לפי( מן ק ט י ‪ .‬נלימי מלשין ק פ י פי׳ ק ז י ‪:‬‬ ‫ייישן>‪) :‬יא( הפלגשיפ משמע ינים ימיעיפ י נ י ם שגיס הרי‬
‫)ינ( ננונה גרפי' פיריש אילי גגיו ישחים‪•) :‬ו( נננימי;‬ ‫אשיש לנו פ ה ג י ‪) :‬ינ( פילגשש משי יייל הגי לנדה ‪:‬‬

‫ך‪$‬י חני^א כן חכיגאי‪,\,‬בי יוחנן חםנדלר‪ ,‬רבי עקיבא ר‪,‬אטגי !אנט צו ךיא תלמידים‬
‫ז‬

‫טיןגע' קןגךער‪' ,‬דיא עישטע פלמיים‪.‬וענען נישטארבץ_וו&‪.‬זיי האבץ‪.‬פייגטגיחאט איינער‬

‫ךעם אגךערץ ‪ .‬זעךט״איר^אלט'ניט אווייטאחען איר יאלט פול טאכין גאגץ'ארץ ןשיאל םיט‬
‫ז‬

‫ת‪1‬דה‪..‬יעךער פון אייך זאל ליערנען מיט ניל םלםיךים‪ ,‬רבי דיסתאי האט 'גיזאגט' פין רבי‬
‫שמואל'בר גךומןיס רעגין ארב דו האסט גיהאט קיגךער אין י דיין יוגענד זאלםטי נעיטען‬
‫איוךיב ארף דער אלטער אוג זאלםט האבץ טיט איר״אויך קיגךער‪ ,‬פון ‪.‬וועמעז‪.‬כןעגפטוךאס‬
‫אפלערגען‪ .‬פון אברים ‪ .‬ער האם י גיהאט‪.‬קיגךער אץ דין ייגעגד פון‪.‬דעפטוועגי;'האט‪.‬ער‬
‫‪:‬‬
‫גיגיימעין אווייב אוייף דין אלטער אונ האט גיהאט טיט איר קיגךער ‪ .‬ווי ךע'ר פסוק ^אנט‬
‫‪:‬‬
‫אברהם האט גיגופען אויייב ראפ איר גאטען איי גיךען קטורה ד ישטה‪ .‬איר גאטעז‬
‫איוינירעןיקטויה‪. .‬ךבי ‪.‬יהירה ;אגט קטורה איו ה^ר ‪ .‬האט^ךבי גתן^ה גייזאגט עם ששייט‬
‫‪v‬‬

‫ךוםף‪ .‬עדי האט גיםעריט •אוף ךי פך‪:‬עךדיגע ווץבער גאך אייגע• י איז ךאך ‪.‬קטורה איין‬
‫אגךעךע גיט הגר‪ .‬האט רבי ‪.‬יהודה' גייאגט ‪.‬קטורה איו טאקי הנר גאו־ פאר ראם שטייט‬
‫ויוסף'‪ .‬ודיל ?נר האט ניפיענט כיי גאט אויב ער ;אל !יא געמען‪ ,‬האט ןןאט גיהייפי; י‪ .‬אור‬
‫ז‬

‫וויי עס ש§ייט אין פסיק ‪.‬ייוסף ה׳ ןי^ר אלי"עוד‪ .‬גאט האטי‪.‬גאך טעהר ניךעט צי טיר ‪.‬‬
‫ןזאט רבי גח«ה }יפרעגט _עפ שטייט דאך איר גאטען איו קטורה‪ .‬גיט הגר‪ .‬האט רבי‬
‫‪:‬הוןה ניזאגט'ווייל ‪.‬זיא'האט גיהאט טצות אוג םעשימ טובייםראם האבי; גישםעקט אווי‬
‫וויא קטורת‪ .‬האט ךבי נחמיה ניזאנט ‪.‬עס שטייט ךאך אץ פסוק צו ךי קי^ךיער' פון ךי‬
‫פלגניים'וואס אברהם האט גיסאט האט‪..‬ער גיגעבץ ‪5‬חגות‪ .‬או ‪.‬עס שטייט םל‪#:‬ים איו ךאך‬
‫‪$‬יט ווייג‪:‬גער ווייא יצירי‪ .‬הגר אוג קטורה‪ .‬האט רבי ןהורהטענפעךט^עםשמייט ‪.‬פ^שם‪.‬‬
‫איז נאד איין פלגש'‪ .‬הנר‪ .‬אינ דאס'איו קטורה‪) .‬בעודנו חי(‪ .‬ראיס פיינט' פעי הגרי ראפ‬
‫ךא איז גייעסץ ביי ךי ברוגען אוג האט גחיאגט צו ניאטיךאס^ד לעבטיאייכינ זעה מיין‬
‫שאגרע וואס איך ך‪,‬אב'פון' ע‪1‬רה‪ .‬רבי ב!כיה זאנט אפילו הנר האט';י?‪£‬אנ‪.‬חעט אין רער‬
‫בדבי• פיוןךעםטוועגץ ;אלפטו גיט זאגץ ‪ '8‬צו איר האבץ ךך בהע?ט 'שלעיכטע טע^טישין‬
‫וואס האביןייטיט״איר טיגה'גיווען‪ .‬גאר איר גאטען איז קטורה‪. .‬קטורה" איו ךער ט'יי‪.‬טש‬
‫פארבוגךע״ן‪ .‬אזוי ווי אייגער ראם ‪£‬אר בותסת אאוצר אונ'‪.‬ער געפינט אים פאר בונךען אוג‬
‫&אר סתמח‪ ,‬בר קפר״א 'ואנטי ראם גאט גיט אייגעם אטעירעךקייט'‪ ,‬איי ךאס מער ווי פיל‬
‫ער‬
 ‫טז‬ ‫בראשית‬ ‫חיי ש ר ה פ ר ע ה »‬ ‫סדר‬
‫שבחוב בו תוספת הוא פעמיי עשרת רכתיב ובני בנימין בלע יבכר י מ י ‪ .‬ער עיקר‬
‫)יז‪ 1‬ושלה עיי שהוא לשון תופפת היא פעםיד עשרה בתי דינים הה־ד בדברי הימים )דיה‬
‫א ר( בני שלה בן יהודה ער )יח( אבי לכה ולעדה אבי פרשה יפשפחת בית עבירת‬
‫ה ב ר ן לביר‪ .‬אשבע יגו׳‪ .‬עיקר שניי של איוב לא היו אלא )יט( ע׳ שגה יגיחיסף ‪A‬‬
‫ק י ס שגח דכתיב )איוב מכ( ויחי איוב אחרי זאת סאה וארבעים ש ג ה ‪ .‬עיקר פלכיתו'‬
‫של חיקיהו לא היו אלא ייר שנח וניחוכף לו טיי שנה שנאי )ישעיה לס( חנני יוסיף‬
‫על יטיף המש עשרת ש נ ה ‪ .‬ישמעאל עיקר יבגי קטירה עיי שחן לשין תוספת יחלר‬
‫לו אח זפרן ובי׳‪ ,‬רפי בר יחיקאל אפר זטרן שהיו טזםרץ בעולם‪ .‬יקשן שהן‬
‫<כ( מהקשין בעולם‪ .‬ורבגן אפרי יפר; שחיו פזפרין לע״ז‪ .‬יקשן שחיו מקש ין בתיף‬
‫)‪ (to‬דאיגון פחורגפין‬ ‫לעיז‪ .‬ויקשן ילד את שבא ואת ד ד ן ‪ ,‬רשב־ג אפר אע׳ג‬
‫ואומרים חגרי; לופרין וראשי אופי; כילחון ראשי איפור‪ ) : p .‬ה ( ויתן אברהם את כל‬
‫אשר לו ל י צ ח ק ‪ .‬ר׳ יהודה ורינ ורבנן‪ .‬ריי אפר )ככ( ב כ ו ר ח ‪ .‬רינ אמר )כנ( ברכה‬
‫ורבנן‬
‫‪1‬‬
‫מת נ ות כהונה‬
‫) נ א ( יאינין משויגמין *יפייס ג ו פ י ' ‪ .‬ופי כיווני; ו•)‬ ‫» י נ סיסי <»‪ q‬ייי ‪ '5‬נ; א מ י ‪) :‬יו( נפלס כתינ יפיסו‬
‫אשיייפ מלשין וחפ אפיוני‬ ‫אפ״ג פפמהוינמין‬ ‫עוד ותל‪) : p :‬׳‪ (n‬אני לנס ‪ .‬אנ נ״ד סל לנס ו‬
‫נלימי ס!חריס סילנ׳ אייח ולפושיש מגשין לוטש ניול‬ ‫)יפ( פנעים כ נ ס ‪ .‬דכתינ יישן ייי אי‪ .‬נל אשי לאיוב‬
‫נו״ני א־נו אלא יאפי אונוופ ו ) נ נ ( נטרה לפיוס נכיר‬ ‫למשגה ינתינ ויחי איונ אחיי ואס פאה ואינעיפ כנ‪ 9‬משלל‬
‫לנמלפ אעיפ שישמעאל סיס יאפיפ איני! )כג( נ י נ ה‬ ‫שקיים ‪ 01‬סיפ נ! שנעים פנס ינל בנופיו שני מאיש‬
‫שסין‬ ‫זעשי שנים‪) :‬כ( ששקשין‪ .‬פדש״י שפיו מופוקין‪:‬‬

‫‪.,‬ער האט ?ר‪:‬זגר " גיחאט‪ .‬ךער צוליינ בטרעפט ‪$‬עד ווי ךי״זאןד"‪.‬ךעריעיקרקינד בון‬
‫אךם טיט מיה איז גיייען‪.‬ק‪:‬ן‪] .‬י^ל איז גייוען א״צולייג‪ .‬ור דעי־ ^סוק יאןט‪.‬ותוסף לדךת ״‬
‫זיא האט גיםערט צי }יןאךין‪ .‬י‪.‬יו טיט‪.‬קץ ;יבאךי; ;יווארי; איין צךיליגג אוג טיט הבל‬
‫איו ניבאךין ניויאי־י; צייייא ןוייילימק‪ .‬יוסף איי גיווען ךער עיקר קיגד ביי {עקב טיט רחל ‪.‬‬
‫אונ אויף ב‪5‬יםי‪ 1‬שטייט יוכף ה׳ י לי ‪.‬בן אוזו־‪; .‬אט ואל מעךין טיר צו געבץ גאןז אווהן ‪.‬‬
‫יוסף האט גירואט יצריי קיגךער אוג בניסין האט גיקאט ןעדץ קינךער‪. .‬יעי" איי ביריען ל מ י‬
‫עי קר קי‪.‬נד ביי‪:‬הודה‪ .‬אוג ביי שלהי שטייט ! ת ו ס ף ‪ .‬ןא'האטי גיטערט צ י ניןאו־יי ;אף‬ ‫ז‬ ‫י‬

‫‪8‬קי‪.‬נד ךאים אמ ן‪2‬לח‪ .‬איי ?נר ניש^ארביין אן קינדעי־‪ .‬אונפוןישלח איז' ניךק צעףן דיינים‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק זאגט אץ ךבךי הי?וים'די קינךער פון ‪.‬שלה דער ווהן פון ‪.‬יהודה ‪/‬איו גיווען‬
‫;ער ךער פאטעריפון לכחיאונ ‪£.‬ןךה ךער״פאטער פוןיןןר^ה אונ ךי משפחה פו; עבודת‬
‫סכוץ צו ךי טעזפחה אשבע )אוני ווי !ריןטער שטייט(‪ .‬דעו־‪,‬עיקר יאהךץ יפו; אייב איו ;אר‬
‫ניווען זיבעציג‪' .‬אונ ;אט' דואט אים צו גיגעביןינאף חוגךעךט טיט פעירציג ;אחר‪ .‬ווי ךער‬
‫§םוק יא?ט איוב דואט נילעכט נאןי‪,‬רעם חוגדעךט טייטיפעךציג יאחר‪ .‬דעו־ עינך מלוכה‬
‫‪3‬ץ ךעם מאד חיקטט איז גיווען ;אר פיךצעךן' יאדור‪ .‬אינ ;אט האט אים צו גיגעבין ;אןו‬
‫פי‪59‬עך‪; ;,‬אדור ‪ .‬ךער‪.‬עיקר קינד פו; אן־רהם' איי גייייזק ‪:‬שטעאל‪ .‬האט דגר גיהאט נאר איי;‬
‫קינד‪ .‬אונ קטורה ויאט זיא איי ;יטעךט }יייארין צו ^עגעינוייבער‪ .‬ןזאט זיא ניבאךי; זעקם‬ ‫י‬

‫‪.‬ק‪:‬נךער ימךן ‪ ,‬י ^ ן ‪ .‬ס ד ן מיין יש^ק ישוח‪ .‬ךסי בר יחזקאל האט גייאנט זבן•; האט'‪.‬סע; אים‬
‫ןידיופץ ודיל‪,,‬ער האט §ארשניכוען טענטשין פץ ךיער״ייעלט‪ .‬יקשןיחאט טען איםנירופין‬
‫ווייל ייי האבץ גיםא?ט שאךץ אויף דער ווערט‪ .‬ךי ר‪';$‬זא‪3‬ין;טךן האט טע; איסגירופץ‬
‫ניייל די האבץ ןיז^יען « ךי ‪.‬עבודה זרה‪^ .‬יקשן' ן א ט מען איםיגירופין גיייל ייי פלעגין‬
‫קלאפי; טיט אפרק"צו ךי‪.‬עבודיהדיה‪ .‬יקשן 'האט גי^אךץ צורי קינךער שבא אונ ידידן*‪.‬‬
‫י‬

‫רבי שטיאל בר נחט; יאנט'אפילו טען ‪8‬ארל‪£‬ייטשט ךי נעםען י‪ .‬אשוךיםיטייטשם ט‪.‬ק סוןקרים‪.‬‬
‫לטושים טייטשט ‪$‬ען לופךין‪. .‬איייץ אר^עטער'‪ .‬אינ לאומים טייטשט טען קיגינרייכץ"‪ .‬פץ‬
‫ךע?«?יוענץ יעגע; אלע ךריי וועךטער '״אישורים לטושים לאוטים• נאיר ;ענןען פו| פעאןער ‪1‬‬
‫)ןעגיתן אי^רןם קאט'גיגעביןיעץ ‪3‬אגץ פאר^עןץ צו' י‪.‬ץחק‪ .‬רבי יךודח אוג רבי''‪srcyij‬‬
‫אונ די רטןקרי^ע;‪ .‬רבי יהוךה יאי^ט אברהם האט }ייאנט ‪.‬יך‪ ?5‬יאל רץ עז כ‪1‬ר •"״ער‪/‬א^‬
‫‪4‬‬

‫נעסע!‬
 ‫ס א‬
‫בראשית‬ ‫*"ייי י^י׳‬
‫‪3‬‬ ‫היי‬
‫כדר‬
‫יי־בנן אשרי )כו( ק מ ר ה )כה( ידאתיקי‪ .‬ר׳ חפא אמר לא ברכות אלא מתניה נתן‬
‫לו םשל למלך שהיה לו פרדס ופםיי לאריס והיי בי שתי אילנית כריכים זה לזה‬
‫בכרך א ח ד ‪ .‬א ח י של סם חיים ואחד של סס ה ס ו ת ‪ .‬א ס ר אותו אריס אם משקה‬
‫אני זה של סם חיים יה של סס המות שותה ע ס י ‪ .‬יאם איני םשקה יה של סס‬
‫הטית היאך זה של סם חיים חי‪ .‬חזו ואמר )כו( אנא ארים עביר אנא אריסיתי‬
‫זסאי דאהני לםאריה דכידיסא לסיעבר יעביד ל י ה ‪ .‬כך אסר אברהם אם מברך אני‬
‫א ח יצחק )כז( עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה ב כ ל ל ‪ .‬יאם אין אני מברך כני‬
‫ישמעאל יכני קטורה )כח( היך אני מברך אח יצחק‪ .‬חור ואסר ביו אני‪ .‬אני חיים‬
‫כאן ומחר כקבר )כט( כבר עבידח אנא דירי‪ .‬מבאן ואילך מה שהקכ״ה רוצה לעשית‬
‫בעולמו יעשה‪ .‬ביון שסח איא ננלח הקב־ח על יצחק י ב ר כ ו ‪ .‬הה״ד )פראשיח כה(‬
‫ויהי אחרי סית אברהם ייכרך אלהים את יצחק ב נ י ‪ (1) :‬ולבני חפלנשיס ת ו ׳ ‪.‬‬
‫בימי אלכסנדריס סיקרן באי בני ישמעאל לעירר על ישראל על הבכירה‪ .‬ובאי עםהס‬
‫שתי‬
‫מת נ ות כ ה ו נ ה‬
‫אתינ ו ה״ג )כז( עכשיו ישמעאל כ ו י ‪ .‬פי׳ יב״י פגם‬ ‫‪ W S‬פנוגויו נתיגוש נידו לברך מי פיולס‪ ) :‬נ ו ( קנויה‬
‫המה ינקשו ממר באנינה היאן אוי ינול לניו אחד‬ ‫בהוא •קני נמעית המנפלה לא ישמעאל! )נה( ואפיק־‬
‫ולהניח אהד חזר ואמי נוי ענ״ל‪ ) :‬נ ח ( היאו אני‬ ‫שפר מתנם על נל אשר לי» אלא ממנות‪ .‬אנל לא‬
‫מניך אס יצחק‪ .‬נלימו היאו אנרננו ננל הנינות ניניני‬ ‫נינות משל נ י ׳ ‪ ) :‬נ י ( אנא אייס נ ו י ‪ .‬כלומר אין אני‬
‫אס תח!ה אנין קצתם לישמעאל וננ׳ קפידה! ) נ פ ( נ נ ר‬ ‫נתוני אלא אייש אשלים אנ• מלאנת איישישי נשנה וו‬
‫עניית אנא‪ .‬כ נ י מפיפי מפ שעלי נפשית יסייש" בכנר‬ ‫ושינ מס שהנאה ופונ נעיר נעל כפילס לעשות יעשה‬
‫^אטמ^עבי;‬ ‫נע^ען צךיי חלקים פון זיין‬
‫ךי ‪1‬ןרכוחצויצחק‪ .‬ער ;אל ?ענטשין וועסע‪,‬־‪.‬ער וועט וועלין" ךייבנ; וא;ין אברהם הט גי;עבין‬ ‫י‬

‫צו"יצחק ‪.‬אחלק אי; ך י מ;נרת'המכפלה‪.,‬ער זאל ךאךיט בגראיי! ווערי;‪ .‬אונ‪..‬ער האט אים‬
‫געעךי; אציאה או ךאס !'אנ^ע §אי־מעני; ניחער צו'אים‪'.‬רבי חטא זאנט ניט ירכית ן א ט‬
‫איךהס נעעכין צו יצהק י‪ .‬נאר נ!יעיח האט‪..‬ער אים גיגעכין‪ .‬למשל א‪.5‬קד האט ניןאט‬
‫אבדם ;ארטי;‪ .‬האט י ער גיגעלין רעם נארטין צו אאךיס )אאגךאךניק(‪.. .‬ער יאל אכטוננ‬
‫;ע‪3‬ין אויף אים‪ .‬אי; רעם בוים נ ארטץ זענען' ניווען *וויי ברמער איינער ט י ט ךיעם אנךערץ צו‬
‫ז‬

‫זאמען ניראק?ין ‪ .‬ךי פירות פון איין בוים אז §ען האט די ג;נע?וין'ןאט טע; ני‪,‬קענט לאננ‬
‫לעבי;‪ .‬אוני ךי פירות פוןאנךעךין בוים איז גיייען ‪5‬ם ה ‪ $‬ו ת ‪ .‬האט רעד'ארים ןייאגט אויב‬
‫איך ייעל ןי^ען וואיןער ארום ךעם בוים ויאס' ךינע ‪.‬פירור! זענע; צום לעבין‪ .‬ייעיט ךאך‬
‫ךער בוים וואס זיינע פירות יע;ע; כמ הטיח אויך פייכט ךעךי; או; וועט ייא־מין‪ .‬ארב‬
‫איך רעל ך ט בניםק ווא^ער דער בוים פין ‪3‬ם הפות'יאל פאר טךיקונט‪,‬וועךן'וועט ךאך‬
‫ך!ר בדם ראם זיינע §ירות‪,‬זע;ען צום לעבין אויך פארטךיקונט וועדי;'‪ .‬האט ךער אריס‬
‫;ייאנט איך כין ךאך ;אר א‪$‬ךיס איך דארך ןזאןןוואםיצו טיר‪,‬טהער‪ .‬איך‪.‬דארף‪.‬גי‪?.‬וע‬
‫גיאסיער אריס אלע בוי^ער‪ .‬אונ ייאס ךער בעל'ה^ית יועט ויעלי; טאה; ט י ט ךעס בוים‬
‫ןאל' ^ ר טאן; ‪ .‬אזר ן א ט נמאנט א^־הם אויב איך ייעל ןע נטשין‪.‬יצהיק‪ .‬רעל איך‪,‬ראך‬
‫‪:‬‬

‫מרין ‪:‬שמעאל ‪9‬יט ךי קינךער פון‪.‬קטוךה ארך בענטשין ‪ .‬יייאיריס ‪.‬איי איך‪.‬רעל ‪.‬יש״טעאל‬
‫ן!י'ט ךי'‪.‬קי;ךער פון קטורה }יט ‪.‬ביענטשין ווי אור רעל איך‪,‬קענען ן^נטז‪8‬ץ ‪.‬יצחק'‪.,.‬עט‬
‫ויעט ךאךיייעךין צוךישען !ך טיט ;צחק אךויםע !ןיינךשא^ט‪ .‬ךער נאך האט אכךהם‬
‫י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נ‬
‫}יזאנט איך בין דאך נאד אןטענטש! היינט ‪9‬י‪ W 1‬לי* א י ק ת ! ?‪? 1‬יר מי! & י י •‬
‫איך האב דאס שיינטע גי^אהן‪ '.‬איןז האב ךי‪.‬אלע קץדער געניךיייננט אויף ‪.‬ךער וועילט‪.‬‬
‫ךךי‪1‬יער מוי איך אלע ^מט^ין‪ .‬אינ ך א ס ;אט ךיל ^אהן טיטיךקיוועלט יאל‪ .‬ער ןזאןן‪.‬‬
‫‪%‬‬ ‫י‬

‫וויי א^רקט ?{ביני איי ;יש^אךבין איי }אט ניקוטען צו יצחק אינ ן א ט יאים ; י ^ ק ש ט ‪.‬‬
‫)וי ךער ןסוק יאנט ךער ;אך' ךי אבךהם איז "ניש^אך?ין ן א ט נאט ך^ענטשט דין' יוןן‬
‫מ ח ק ו )!( ]לבנייה?־'ל}שים‪ .‬צו ךי קינךערפון ךיא פילגשים ן א ט אץךףם ;ינעכין סר;נות‪.‬‬
‫אין‬
 ‫יז‬ ‫בראשית‬ ‫פרשה סא‬ ‫חיי ש ר ה‬ ‫סך־ף‬
‫שת* טשפחוח רעות כנענים ומצרים ‪ .‬אסרו ‪0‬י הולך ודן עכהס‪ .‬אסר )ל( נביעה בן‬
‫קיסם אני הולך ידן עםהם‪ .‬איל הזהר )צח( שלא תחליט להם את הארץ‪ .‬אטד אני‬
‫הילך ודן עםחם‪ .‬אם אנצח אותם הרי טיטב יאם לאו אתם אוסרים םת הנרוע הוה‬
‫)לנ( שיעיר עליני‪ .‬הלך ידן עםהם‪ .‬א״ל אלכםנדריס םוקרן ם׳ תובע טיד סי‪.‬‬
‫אסרי ישטעאלים אנו תובעים סידן‪ .‬יסתורתן אנו באים עליהם‪ .‬כתיב )לבדם נא(‬
‫כי את הבכיר בן השניאה יכיר יגי יישסעאל בדין שיטיל ווי שנים‪ .‬איל נביעהיבן‬
‫קובם אדוני הםלך א ץ אדם עושה םה שהיא ריצה לבניו‪ .‬איל הין‪ .‬איל יהכתיב‬
‫ויחן אברהם אח כל אשר לו ליצחק‪ .‬איל והיכן )<ג( שטר שילוח שחילק כין בניי‪.‬‬
‫איל כחיב ולבגי הפילגשים אשר לאברחט נתן אברהם פחנוח‪ .‬ונסתלקי משט בבושת‬
‫פנים‪ .‬אסרו כגעגים סחורחן אנו באים עליחם‪ .‬בכים כחיב ארצה כנען ארץ כגען‬
‫יחגי לגו אח ארצגו‪ .‬איל גביעה בן קוסם אדוגי הםלך אין אדם עושח לעבדו בת‬
‫שהוא רוצה א״ל הין‪ .‬אסר סח כחיב )בראכית ש( ארור כנען עבד עבדים וגו׳ הרי‬
‫הארץ שלגו ותם עברים לאדוני הםלך‪ .‬ונסתלקו משם בבושת פגים ‪ .‬אסרו םצריס‬
‫מתורתן‬
‫י‬ ‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫רימון‬ ‫)ל‪ (5‬שיעיי ניליני ג י נ ו י ‪ .‬שיתקיפפ נעמי יידנ‬ ‫סילדתיפ ו )ל( גניע־ נ! קושש‪ .‬מנס גדיל נישיאל היה‬
‫)גג( שפי פלופ‪ .‬נלי' שהלק גינ לבני קפייפ פי׳ ‪x‬ל‬ ‫ימחמפ זקנה נתעקה ‪:‬וגני‪) :‬לא( שיא תחליפ נ י ' ‪.‬‬
‫נתן לינסק ילא שייר נמתנתי נלוה ואין המהגה מתנה ו‬ ‫נלימי שלא יגצתיו דשאי האדן נידפ לתלינון שן סד! ו‬

‫אין ךי צייט פץ אלכסנדר מוקדו; זעגען גיקוםען ךי ‪.‬קיגךער פין ישמעאל קרי?‪.‬ע! אייף לי‬
‫יורץ פאר ו ו א ט מ ע ן נ י ט ייי וןיט צורי הלקים ‪/‬אין ארץ ךטךאל ‪, .‬ישמעאלי איז ך א ך ניווען‬
‫אככור קו?ט ךאך אים צוויי הלקים‪ .‬טיט ‪.‬ךי ‪,‬זיעגען גיקומע; צוויי שלעבטע טשפחית‬
‫כמגנים אוג קצר‪:‬ם ‪ .‬האבי; ךי יוךץ ‪,‬גייאגט יוער וועט גיי; נן» ךייהאבין אמשפט ‪ '.‬דואט‬
‫ןבי;נה‪.‬כן קיסם גייאנט איך ויעל גיי; האבץ טיט די אםשפט‪ .‬האבי; ‪.‬ייי גייאנט צו‪.‬גביז‪1‬ה‬
‫דו ואלףט ךיך וויטען ת זאלםט ניט פארישפילע; רעם משפט די לאגד זאל 'ניט ילייבין‬
‫ז‬

‫‪3‬יי יייא ‪ .‬האט ?כי^ה נייאגיט איך ייעל‪.‬גיי; דואבי; טיט‪.‬זייא אטשפט'‪ .‬רעל איך געךינען‬
‫דעס ט^זןט איו גוט‪ .‬אויב איך רעל ניט גער‪/‬ען וועט איר ^א;ין ווי קוןט דש־‬
‫פךאםטעיר מעגטש יאל האבי; אט^פטיפון אוגיערטוועגץ ‪ .‬איז ךער ‪.‬נב;עה ;יגאג;ע; ‪ p‬ט די‬
‫פארי אלכסגךר'‪ .‬האט אלכסגךר "גיפךעגט וועד טאגט ביי וועטע;‪ '.‬האבץ רי'ןשטעאליט‬
‫ןייאנט נןריןזא^ען ביי ריייייךץ ‪' .‬אוני פון'ךי‪.‬ער 'תורה קוםען טיר טאגען‪" .‬אין יייזןד‬
‫תודה שטייט אז איינער וועט דואבץ צורי רייןער‪.‬איינע וועט ער ליב האבי; אונ איינע מעט‬
‫י‬

‫‪,‬ער ‪8‬יינט האבץ‪ .‬אונ ךי וךיב ראם עד ךעט §יינט האבץ וועט ניבאךן אזוהן י‪. .‬ךער‬
‫נאך וועט ךי נעליבטע ניבאי־י; אויהן‪ ,‬רען ‪..‬ער מאכט‪.‬יךןמן רץ ‪.‬פארםעגין יךארף' ער‬
‫?עבי; צוויי טייל צו ךעם ווץן פץ ךי ג'י§ייגטע וךיל ‪£‬נר זןיז רעד בכור ‪ .‬אונ אוניער פא^ער‬
‫;שטעאל איי גיוןאךין פאר זךער פאטער ןצחק ‪ .‬ראךפץ ן!יר ךאך נעםע; צריי ט י י ל אין‬
‫ארץ ןשךאל‪ .‬האט‪.‬נב<‪£‬נה ן; קו?ם גייאנט צוי^לכםןךר אדוני סטלך‪^ .‬א^עגטש מעג טאהן‬
‫טיט זי״יגע ‪.‬קיגךער ראם ער וויל ‪ .‬האט אלכםגךר גיזאגט ;א ‪ .‬וזאט גמעה ךיאגט ‪ oy‬שטייט‬
‫‪v‬‬

‫ךאך אין ךעד תורה אנןרדום האט גיגעבין יזיין גאנץ ה א ר ©עגץ ציו יצחק • האטי אלכיבנךר‬
‫?יפךענ ט ווא ‪.‬עם ?!טייטיאז ער האט^יענע‪.‬קינךער יארך‪,‬עפיעם ניגעבץ‪ '.‬האט גכיזןה'גיואגט‬ ‫‪:‬‬

‫עם שטייט צו ךי קעךער פון ךי פלנשים האט אייחס ^ינעבין ‪g‬יןגווז‪. .‬ןענען די ישמעאלים‬
‫פארי^עףט ‪.‬גיראךץ •אוינ ןענען ארעק גיגאגןע; ‪'.‬האבץ ך כנענים ןיואגט פארי'אלכסגךר‬
‫‪5‬יר ןזאבין אויך צו םאגען' ביי די יורץ ‪ .‬פיון זייער תורה ווייןןי• מיר איז‪,‬עם קומט' אוני'‪.‬‬
‫אין דער !אןצעד תורה שטייט ךאס ‪.‬לאגד בנע;‪ '.‬איו ךאך ראם לאגד איגיעךע ‪" .‬ךאךפץידי‬
‫ךאך אוןז אוועק ^עןץ ךאס לא?ד‪ .‬האט ;בי^ה קוסם גייזעט ציי אלכיםיגךיר אךוגי' המלך‬
‫אמענטש' טענ טאהן טיט די; קנעכט וואס‪..‬ער ךיל‪ .‬האט אלכסנדר ניואנט יייא‪ .‬האט גמע!־‬
‫ניזאנט‬
 ‫| ‪ £‬י ש ה ם א‬
‫בראשית‬ ‫ר‬
‫י י‬ ‫ח י י ש‬
‫סדר‬
‫בתורתן אני באים עליהם ‪ :‬ששים ריבוא יצאו מאצלנו טעוניס כלי כסף וכלי זהב‬
‫דכתיב )שמית יב( וינצלו את מצרים ‪ .‬יתנו לני את כספיני ואה והכינו‪ .‬א״ל נביעה‬
‫בן קיסם אדוני הטלף ם׳ ריבוא בני ארם עשו אצלם רדיו שנים םהם )לד( כספים‬
‫וסהם זהבים שנוטלים בשכרן דינר ליום‪ ,‬יעבו )לה( פילוסופים וחשבו ולא הניעו‬
‫לק׳ שנה עד שנמצאת ארץ מצרים )לי( לטיטיון‪ .‬ונסתלקו םשם בבישח פנים ‪.‬‬
‫)לז( בקש לעלוח לירושלים אילון כוחאי ואייל היהר שאינן פניחין אותך להיכנס לביו‬
‫קה״ק שלהם‪ .‬וכיון שהרניש נביעה בן קוסם הלך ועשה לו שחי אנפלאוח ונתן בהס‬
‫ב׳ אבנים טובות שוות שחי רבאוח של כסף‪ .‬וכיץ שחגיע לחד חבית א״ל אדוני‬
‫הטלך )לח( שלוף םנעלך ונעול לך שחי אנפלאוח שהרצפה חלקה שלא חחליק רנליך‪.‬‬
‫וכיון שהניע לביח קדשי חקדשים‪ .‬איל ע׳כ יש לנו רשוח ליכנס טכאן ואילך אין‬
‫לנו רשוח ליכנם ‪ .‬א״ל לכשאצא אני משוח לך פ ד ח ח ך ‪) .‬ניא )לט( נביעתך( איל‬
‫)מ( אם כה העשה רופא אימן תקרא ישכר הרבה תטיל‪ (?) :‬וישלחם מעל יצחק בני‪.‬‬
‫ל‬ ‫א‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מת נות‬
‫)לפ( שליף מ־‪-‬עלן ני'‪ .‬פג•־ מתיירא ליפי לו פלא ינגיפ נפ‬ ‫)לל( נפכיפ יהניפ‪ .‬א״ניש פיפי מלאנפ ‪ ie‬נפן ווהנ ‪s‬‬
‫ככית״ס פלא ייחנ׳ לילו ‪:‬‬ ‫ינמר אמס אמיי‬ ‫שיל‬ ‫געיל‬ ‫לאולר נלימר‬ ‫ספריו‬ ‫)לו( לטמיון פ"‬ ‫חנמ•‪ :‬י‬ ‫)ל‪ ($‬פיגיסיפיס‪.‬‬
‫ננהיתן עי" ן תחת נ י א ‪ ) :‬מ ( אפ נס‬ ‫‪) ^ ™ ™ i . - -‬לו( נייןש לעליה ‪ .‬אלנפנוויס מקויןו )לפ( גניעתן‪ .‬כמי‬
‫‪-‬‬
‫^כט צי"^|ס‬ ‫נייאןט ‪.‬עס שטייט איי די תורה נח‬
‫אינ צי ע ת ‪ .‬אונ ?יר יע;ען ךי‪,‬קץךער פין שם"‪ .‬איו ראך בנע; אוניער ‪.‬קנע;ט י‪ .‬אקנעכט‬
‫אז ןןר האט אפארסעני; צו‪:.‬יעמען״ניהער דאם ?ארםעגין״ (עוויס צוט ‪3‬ע‪ $‬סב‪:‬ת‪'.‬נייהער‬
‫דאם ‪.‬לאןנר צו איני‪5 .‬אר‪.‬קנעכט ראיפין מיד זיי ניט‪ .‬זך ;אליי; דין קנעכט צו דיר אדוני‬
‫במלך‪, .‬זענען ךי ןנזןניט פאר^!ע?ןט'ניוואךין אונ זענען עיועק }עאננען‪}'.‬זאךין ידי מצךיס‬
‫ןיזא^ט ‪$‬אר אלכס‪.‬נךר'מיר האבץ אויך צי םאנע; ביי" ךי ייתן‪ .‬פון'זייער תירה ווייסין'טיר‬
‫אי‪,‬עם קי‪$‬ט או;'י‪ .‬ועקם םאןל הו^ךערט טדוענד יוךין זענען אריים' נינאננע; פון םציזם‬
‫כעלאךץטיט ךלןיער אינ טיט ;אלד‪'.‬ודיךער פסיק יאנט ויי'האבץ ליידינ נע‪5‬אכט מצרים‬
‫§!לי; די או^ז צוךיק;עבי; ך י ;אלד' אונ ךלבער ו ו א ־ די'האבי; ביי אוני גינומע;‪ .‬האט}ביעה‬
‫גייאנ ט צו אלכסנדר ז»דוני המלך ‪.‬יעקס '‪'9‬אהל הונךעךט טוןענד יורץ'האבי; ניאךבעיט וןין‬ ‫‪:‬‬

‫מירים ןוויי הי?'דערט סיט צעןןיאהר‪ .‬אינךעךע״פי; ד י יענען ‪,‬ניוויען וילבער אריכעטער ‪.‬‬
‫אגךעךע ; ע נ ק נייייען ןאלר אךבעטער' ‪ .‬וואסיךי ךאךפץ נעמיע; אגיילדץ אטאנ פאר 'דיעי‬
‫אךכעט‪ .‬ווי ‪9‬יל קיםטיאץייציו כןאהלין‪. .‬זענען גייועסין'פיהליואפיץ אוניהאבי; ניךעכיינט‬
‫אוג ייי האבי; נאך ניט ניהיאלפוין ביי הונךעךט יאהר האבי; שוי; ךי םצךים נידאךפט"‪#‬וועק‬
‫;עבץך^ער גאנץ ‪.‬גאךמעךן‪.'.‬ווא איז ;אך הונךעריט מיט צעה; ;אהר‪'.‬האבץ'ךי יויךץ איצט‬
‫}ידארןט ‪n«J‬־ ‪$‬אנען ביי ךי מןיךןס ‪. .‬זענען ידיי מצך‪:‬ם פאושעמט';יתאךץאונ יענעןאייעק‬
‫ןינאן^יען‪ .‬ךער ;אך האט אלןימךר ניוואלט ניץ צו'‪.‬ירושתם‪ '.‬זענען *ניקוטען ךיי בוהים אינ‬
‫האבץ ניזא^יט צו אלכםז^ר ידי "יאלקט וויסע; אז ךי יוךץ וועלץיךיך ניט לאדן אייי; ‪.‬גיין‬
‫אץ קךשי‪ .‬קךשיט‪ .‬ווי‪.‬נב;עה ב־ קו^ם האטךאס ניהעךט האט ‪.‬ער נעמאןכט צוויי ;אקץ ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫אין דיי זאקץ האט‪ .,‬ערי‪.‬אדיין ניליינט צוויי טיןעךע 'שנויעער';ואם ‪.‬זענע; '‪.‬וועךט ניווען‬
‫ט‬
‫*'י׳ף&ךנ ‪ 5‬ק י י‪£‬ל • ייי *!לבשנךיר איו ניקומעןיצום 'באךנ וואם ךער בית 'הנןקרשיאיו‬ ‫ר‬

‫אויף אים }ישטאנען‪ .‬האט ‪.‬נביזנה' צו אים נייואנט אדוני המלך טוהיאוים דיינעישיך אינ‬
‫טוה אן ךי זיאקין ווארום ךי ןאך^אנע איז ןליטי^־ק זאלםטו' ‪.‬דיך ניט אויםגליםשיען‪ .‬ווי‬
‫אלבפןןד איז ניקוםען צים קך‪#‬י'‪ .‬קך‪#‬יט ןאט• _נבי^ה ניזאנט צו אלכשנדר בייז'ךא מענין‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫מיד‪?.‬יין‪ .‬יוייטער §אךץ טיר נייט ‪?.‬יין האט אלכ^ךר'נץאנט אי איךיגיעל צוךיק אריץ‬
‫קימק פין קךשי‪ .‬כןדשים רעל איך ךיר גלייך ןןאכץ' ךיץ'‪.‬קרוםע פלןיצע‪ .‬ן א ט נביעה‬ ‫ז‬

‫ניוא^ט צו אמכןנךר אויב רו ויעסט 'אווי טאו^ ויעט טע! "איי!* ךיי" י אלן איי ירי‬
‫ז‬

‫במט' א^רויכער'ךאקטאר אונ ת ווע?!ט נעםע; פיל געלט ‪ :‬מ( ךשלחם‪ .‬אברהם האטאלע‬
‫קינדעי־‬
 ‫‪IT‬‬ ‫בראיםיח‬ ‫היי ש ר ה פ ר ‪ #‬ד י ס א‬
‫ב‬ ‫ש‬
‫סףף‬
‫איל כל םה שאתם יכולים )מא( להוריה תזריחו‪ .‬שלא תכוו בנחלתו של יצחק ‪ .‬אבל‬
‫עשי עיי שבא ינזדוינ ליעקב נטל את שלי כתחת ירו ההיי )ישעיה כנ( היאה לכם‬
‫עליוה םיםי קרם קדםתה יובילוה רגליה םרחוק לנור )מכ( טי יעץ זאת על ציר‬
‫הסעטירה וגוי‪ .‬איר אליעיר כל צור שכתוב בםקרא סלא בצור סריגה הכתיב מ י כ ל ‪,‬‬
‫הסר ברופי הכתוב סדבר‪ .‬הםעטידה דבי אבא אטר הקיפוה )מג( כעטרה ירכי יגאי‬
‫אסר בשם ר׳ שטעון בדיה דרי יגאי הקיפוה )מד( כובין‪:‬‬
‫פרשה ‪0‬ב )א( ואלה יפי שגי חיי אברהפ ‪ .‬כתיב )סכלים לז( יודע ה׳ יפי תפיםים‬
‫ונחלחפ לעולפ ההיח‪ .‬יידע ה׳ יפי תפיםים זה אברהם שנא׳ והית‬
‫חטים ‪ .‬יגחלחם לעולם ההיה ואלה שגי היי אברהפ ‪ .‬שחבב הקכ״ה שנוחן של צדיקים‬
‫וכתבם בחורה כרי שתהא גחלח יםיהם זכורה לעילם •י ) ‪ Q‬בשיבה טיבה זקן ושבע‬
‫וינוע ‪ .‬א׳ר יהודה בר אלעאי החסידים הראשונים היו םחייםרין בחולי טעים בעשרת‬
‫ועשרים יום לאםר שהחולי )א( םטרק‪ .‬ר׳ יהודה אסר כל טי שנא׳ בו נויעה סח כחולי‬
‫טעים‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫הפשה ני׳ יניפה קנל ל נ י פמלו ג פ נ י שנים לאמי »י ייז! יען לו מימי קד‪ :‬בלא תזדיוג ליעקי ונניאה « גאיווה ע‪5‬‬
‫שיעשי אדוגי המלך ככה להשיית עקמומייח׳ ולהגיה ייג! מולן אליה י )מג( כעשרה‪ .‬נהשפ הכפוי על מעלתה וגזולמה ‪:‬‬
‫)על( ניני! קוציה זעל מפלתה המעיתופ אמר ‪) :‬א( מערק‪.‬‬ ‫א מ י • נ ! ‪) :‬מא( לגזרה ת ו ד ת י ‪ .‬נלומר להוחיק לצד המיית‬
‫עיגזמ‬ ‫פרתיקי ששלמס ליי״ קדש ! ) מ נ ( מי יען ני ‪ .‬נלומי הקניה‬
‫קןגךער_אוועק‪,‬ו‪.‬עשןקט פץ‪.‬ויין ווהן ‪.‬יצחק ‪ .‬אבךהט האט צו ך י נייאנט ראם ‪.‬סער איד‬
‫‪,‬קע?ט אייך דער רייטעךי; צו טירה'ךיט ואלט איר אייך ךעררייטערץייאיר ;אלט אייך ניט‬ ‫י‬
‫ז‬
‫פאוץךעגען אן ךעם §י;ץר פין יצחק‪ .‬איר'ואלט ניט גישטךאפט' רעךין דורך יצחק או איר‬
‫)ועט זיין גא;ט ציו ‪,‬אים‪ .‬אבער‪..‬ע'שו ווייל״ער האט ךך ביחעפט ציעעקב ‪".‬האט יער }ינוםען‬
‫ז‬
‫‪, ,‬‬
‫‪ ! i‬ש?‪1‬ךאף פץ אים‪ .‬ווי ךער פסוק יא‪.‬נט ראם איז גיךאךי; 'צו אייעד פרייליכע שטאט פון‬
‫ז‬

‫אייךג‪ .‬היי?ט פיךען אים ךי פיס אין' ווייטע לענךער צו וואהגען‪ '.‬ייעד האט דאיםיךי ןןךז‬
‫גינעבץ א‪1‬יף ךי שילנע ?זטאט צור‪ .‬ךי‪.‬עךי‪ .‬האט גזי& נינעבי; פץ אייביג צו‪ ..‬עשו'‪,‬ער ואל‬
‫י‬

‫דך ךער וריטעךי; פון‪.‬יעקב ‪ .‬אוג״ער האט ייך גיט ךער ווייטעךטךריבער איו‪..‬ער ‪.‬גישטראפפ‬
‫דךאךין‪ .‬ךכי אליזןזך'זא?ט ייא <ןס שטייט אי; פסוק ‪,‬ךער יואךט צור פיט' איאיי‪ .‬טיי״גט‬
‫מען ך ?ידיגה צור‪ .‬וי^עס שטייט צר אן איא־׳ו‪ .‬מיעט ‪.‬סע; ךי שטאט מים‪ .‬פאר ראם‬
‫רץ־ט מען צור הסעטירה‪ .‬ךי געקךיעטע לאגד צור‪ .‬ריבי אבא יאגט יךיל טען האט יאיר‬
‫ארומגעךטנילט ^יט ‪#‬יעע כ!ייזער אויר ויי פייט אקרר;‪ .‬רבי ינאי זאגיט רבי שמעו; ךער יוה;‬
‫פון רבי ‪£‬אי האט ;תאןט מען האט איר ארום\עריננילט פיט ךעךנער ווען"זיא איי ו‪.‬ר?ט‬ ‫י‬

‫גיוואךי; אזר ךי פיט אקרייי' •י‬

‫פר‪#‬וה כ י )א( ואלה‪ .‬ראפ‪,‬ןענעי ךייאהךץ ראם אבריהם האט אין זיי גילעבט• ח ד כז;זלך‬
‫ד‬

‫האט גמא;ט נאט י ווייס ךי טע‪ :‬פץ ךי מענטשין ראם ניי‪.‬ע;מיט‬

‫נא‪.‬ג צקייט דיער גחלה וועט‪.‬זיין אוייף אייביג‪ .‬נאט וריס ךי טעג פו; ךיי מענטשץ ראם גיןען‬ ‫‪:‬‬

‫פייט' ;אנ‪(.‬יקייט‪ .‬ךיאס םיי?ט טען אבךןם‪ .‬ווי נאט האט צו יאים גייאגט'יאליסט ךין נאנץ ‪.‬‬
‫ך;ער ‪ $‬ל ת ןיעט ויי; אריף אייבינ‪ '.‬ווי ךער פסוק ואנט דאם זענען ךי;אהיךץ ראם אברהם‬
‫האט אין ךי‪.‬ג;לעכט‪; .‬אט וזאט ליב ךי ‪,‬ןאהךץ פו; ךי‪.‬צוץקים אונ האט די‪.‬נעשךיכע; אין‬
‫ךער הורה‪ ,‬ך;ערע ;אהךץ יאלץ ;יךייגקט וועךץ ארף אייבינ‪) :‬בןבשי^ה‪ .‬אברהם איי‬
‫נישטאךבין טיט' אנוטע אלטער‪ .‬אלט איונ ואט טיט ;אהךץ ביז ךיא כחיה דינע זענען ארם‬
‫נינאנ^ען‪ .‬ר^י יהוךח בריאלן׳גאי וזיאט גי יאגט ךי ‪6‬ארצייטינע חסידים צעהן!{ךער צראגציג‬
‫י‬

‫טעג ‪$‬אר ךיער ?!?אךכץ ?לעןין די‪,‬קרז*‪:‬ק ןץעךין ן!יט שלשול יאפפיךען('‪ .‬זייערע נידעךיש‬
‫<קישקעס> יאלץ וועךיין ךיץ'‪'.‬רבי ןהוךהיזאןט דער‪.‬ןוענטש ראם יכיי'זיין ןןזעאךבץ שטייט‬
‫רער }יאןט \וין‪0‬ז • איז ;נר נישןאי־בץ ‪ vq‬ףךיעךים לןראנקייטי‪ .‬שלשול ג')ג>»מ;יב>'‪e v l .‬‬
‫שטייט‬
 ‫שד‪ ,‬פ ב‬ ‫‪ ,‬ש ר הב‬
‫כראשית‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫סדר‬
‫‪0‬עים‪.‬־ )ג( כתיב )משלי לא( עוז והדר)ב( לבושה‪ .‬כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן ייחם‬
‫לעיל‪ .‬ומראה להם הקביה עד שהם בעוה״ז מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעיל‬
‫)ג( ונפשן שבעה ותם ישנים‪ .‬א׳ר אליעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את‬
‫האורחים והראה להם )ד( מה שהם איכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם‪ .‬כך הקביה‬
‫פראה להם לצדיקים עד שהם בעוה״ז םחן שכרן שחוא עחיד ליחן להם לעיל והם ישנים‬
‫שנא׳)איוב ג( כי עחח שכבחי ואשקוט‪ .‬חוי בשעח סילוקן של צדיקים הקב״ה מראה להם‬
‫מחן שכרן)ה( כד דמך ר׳ אבהו )ו( אהוו ליה יינ נהרי אפדסםין א״ל )ז‪ (.‬אלין דטאן‪ ,‬איל‬
‫דידך‪ .‬אסר אלין דאבהי )ישעיה מט( ואני אםרחי לריק יגעחי לחוהו והבל כחי בליתי‬
‫אכן משפטי את ח' וני׳ ‪) :‬ך( זבדי בן לוי וריביל ור' יוסי בן פרטא )ח( חלחיהין אטרין‬
‫אלין קרייח כד דםיכי‪ .‬חד םנהון אמר )תהציס לב( על זאח יחפלל כל חסיד אליך לעת‬
‫מצוא )שס לגו כי בו ישמח לבנו ונו׳‪ .‬ואוחרנא אמר )שם כג( חערוך לפני שלהן ננר‬
‫צוררי )שם ה( וישמחו כל חוסי בך‪ .‬ואוחרנא אמר )שס פד( כי טוב יום בחצריך מאלך‪.‬‬
‫ורבנן‬
‫^‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪1‬מיתת הינדילןיש שמה להס יפיש! נימה « )י( איא ליה‪ .‬הואי‬ ‫יתבחק לוס‬ ‫) נ ( לטסה וגוי‪ .‬ניסיון ופיפיס לקיא‬ ‫*‪trot‬‬
‫לו מן השמיס ‪ ( ! ) :‬א ל י ן לפן‪ .‬גל אלי של מי הס ‪:‬‬ ‫רוח מיןכליס‬ ‫) נ ( ונפפש פנעה נפנע ולין ונהפ‬ ‫אתרק‪:‬‬
‫אלין ל א נ ה ו ‪ .‬בלשון תימה ינ ‪ '1‬אלי להיות לי יאגי ונו׳ ‪t‬‬ ‫‪ .‬כלומר פפ‬ ‫מעולס הוה ו )ל( מה שהס אוכליה כו׳‬ ‫הפירול‬
‫) ת ( תלתיסון נ ו י ‪ .‬כלבת; אמיו פסוקים אלו נ א י ‪ .‬מימה‬ ‫ייל נשיית‬ ‫ייפתי לעת סםעילה ‪ :‬ןה( כל ומן•‪.‬‬ ‫שיאנלי‬
‫‪7‬י‪.‬קליידונ'~פון"ד~ת^ר‬ ‫שטייט אין פסוק שטאךק‬
‫איז שטאךק אונ שיץיאונ זיא לאכט אונ איז' פריילאך דעםילעצטץ טאנ‪ .‬ךערגא‪.‬נצער שכר‬
‫פון ךי צדיקים איז אנניברייט פאר דיי צו עולם הבא‪ '.‬נאד'רען ךי וענען נאךיאויף ךער‬
‫ןועלט אייךער ייי שטאריבין ווייזט די גאט‪.‬ךיער ?!כר וואם‪.,‬ער‪,‬וועטךי ;עבץ צי עולם הןא‬
‫אונ‪.‬די יייעךין יאט טיט ‪8‬אר געני^ע; אונ וועיךיןאגטשלאפי;‪ .‬דאם איו י‪.‬ימנר שטאךבין‪ .‬ךניי‬
‫‪£‬ל\‪$.‬ך זאןט ‪.‬לם';!ל א‪.‬ב!לך דזאט גי&אכט אסעוךה אונ^עי ךאט גיבע?‪1‬י; געסט צו ךיי סעודה ‪.‬‬ ‫ז‬

‫אינ‪,.‬ער ןאט‪.‬זי׳ געוריען ראם ‪!.‬יי ךעלי; ‪.‬ע‪5‬ין אונ ראם‪.‬ייי וועלין טלינקיכ;‪. .‬יעבען'‪.‬י‪.‬יי נאט‬
‫ןיךאךין אונ‪.‬זענעי אנ^שלאןין ניייאיךין‪ .‬אייי ךיייט ;אט צו די צדןקיים י ויען די יענע; ;אך‬
‫אויף ךיוועלט אייךעריויי שטאךכין דיער שכר יראם‪,,‬ער ויעט י‪.‬יי ;עבי;'צו עולם הןא אינ‬
‫זייוועךץ אןי^שלאפין‪ .‬ךי איוביהאט ?יואגט ךלואי וואלט איך שוין ראננ נישטאךבי; ;ואלט‬
‫איך שוין אי'צט'‪,‬עלענין רוהינ‪ .‬זעה; סיר אייידער ךי צדיקים נייזנן עוועק פוןדעריךעלטווייוטיייי‬ ‫־‬

‫;אט ךיער ‪5$‬ר‪ .‬אייךער ך?י איבתו איו נישטארבין האט טען איט ‪.‬געורזען ךךיייצין ‪9‬ייכין‬
‫ןןיט אפרסמון ישמעקעךינע בוימאייל(‪ .‬האט רבי איבהו ניפךענט &אר ךעטען זעגען רי‬
‫ךרייצין ^ייכין אפרסמון‪ .‬האט ‪.‬טען נייאנט צי אים דאס איז ךייין‪ .‬האט רבי אבחו גראגט‬
‫אזוי ?יל איז ‪8‬אר ימיר‪ .‬איך ןאב‪,‬נעםייינט איך רעל נאר ניט האבץ‪ .‬אויף אוםזיףט איו‬
‫‪5‬יץ אךבעט‪ .‬אויף נאר ‪.‬ניט חאב איך פארלענדט טיין בח‪ .‬סיין מ‪#‬פט איז א‪.‬בער פין ;אט‬ ‫ז‬

‫מאס‪,‬עיר בצאחלט שקך צו יערער מענטש וויי ער קאט פאר דיגט‪< :‬ד> ובלי ‪ !3‬ליי אינ‬
‫}בי יהושע‪.‬בן לוי איונ רבי יוסי' ב; פך^א ךי ךר״יי מעגטשין האבץיגיזאיט ךיעסוקים אייךער‬
‫די‪,‬וענק‪.‬נישטאךבין‪ .‬אייגער פון די הט גייאנטךיא ‪.‬פסוקים ‪ .‬אויף די ואך דארף' בעטין יערער‬
‫פרוםער צו ידיר ;אט)או דו זאלםט אים ווייויץ זיין שכרו צוךערצייט ווען‪.‬ן!ר'ךאר'ףשטארבץ‪.‬‬
‫ווארום;!יט‪.‬ךעם ש‪5‬ר וועט ןיךיפךיןען אונזער האךץ‪.‬י‪£‬יט רעם פאךזיכערוננ ראם מירי קאיבין גייהאט‬
‫אויף‪.‬ויי; הייליגען ;אטען‪ .‬ךיער אנךעךער האט ניואנס פאר ‪.‬ויין שטאךבין די פסוקים‪ .‬רו‬
‫זאלםט זצגברייטץ ןאר מיד אטיש ;עןין טיינע שונאים יוואס די האכי; נייאנט ‪.‬אז ;אט ןיט‬
‫}יט יקיץ י ?!ביי צו עולם הבא( ‪ .‬רעלין זקד" פרי‪.‬י?גן אלע ראם בשיןיען ךךיאי; ךיר‪ .‬ךער‬
‫ךךי^ערהאט ניזאנט ‪6‬אר זיין שטאךבין ךעםיןםוק‪. .‬עם איז בעםער‪.‬איין טאג )פאר;עני;ען>‬
‫אץ דיי; הרף‪ .‬אייי־ער טויוענד' טיענ ‪"5‬ארגעגיגען אויף ךי'וועלט‪ .‬ךי רבנ; יאגי; ‪,‬רעש‬
‫^‪0‬וק האט ‪<.‬גר ניזאגט ‪ ,‬ודי פיל איו דיין גו^ס ראם דו האםט בעהאלןטין פאר ךי פענטשיו‬
‫וואם‬
 ‫יט‬ ‫בראשית‬ ‫היי ש ר ה פ ר ש ה ס ב‬ ‫סדר‬
‫)גי( ורבנן אטרי )שס לא( טה ר ב טובך אשר צפנת ליראיך‪ .‬הוי כשעת סילוק; של צדיקים‬
‫מהעולם הקכ״ה כראה להם מתן שכרן ‪ .‬בן ע ז א י אימר ישס קיז( יקר בעיני ה' הטותת‬
‫לחסידיו אימתי הקכ״ה םראה להם שכרן שהוא מתיקן להם פטוך לפיתתן הה״ד הפותה‬
‫לףפיריו‪ .‬לפיכך )משלי לא( ותשחק ל י י ם אחיין־ •')ה( מה בין סיתת נעו ם לפיתתזקנים‪.‬‬
‫ר יהודה איפר הנר הוה בשעה )י( שהיא כבה מאליו יפה לו ייפה לפתילה ‪ .‬ובשעת‬
‫שאינו כבה פאליו ר ע לו ורע לפתילה ‪ .‬רבי אכתו אפר התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת‬
‫בעונתה יפה לח ויפה לתאנה‪ .‬ובשעה שהיא טחלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה‪.‬‬
‫ר הייא רבה ותלפיריו‪ .‬ואית ראפרי ר״ע ותלפירוי‪ .‬ואית דאםרי ריי בר חלפתא‬
‫ותלפידוי‪ .‬היו)יא( לפודיפ לחיות טשכיפין ויושבין ושונין חחח חאנה אחת והיה בעל‬
‫התאנח משכים ולוקטה‪ .‬אפרו שפא חיא )יב( חישרני )ינ( פח עבדון חלפון אתרו! •‬
‫אזל‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪1‬‬
‫ינוח להם ו יא( למודים‪ .‬רגילים‪ ) :‬נ( ממוני‪ .‬מי‪6‬ו איי«‬ ‫קידש לאח נשמת! ואי שכרן סמונן להם לעה״נ‪) :‬נ‪ (1‬יומן‬
‫מלקני! ו‬ ‫פנקח כליה מפאינשי ולפיכן הוא מפכים כל כן‬ ‫ממרי‪ .‬רננן אמרי פופ האיורק אמר הפיק וס מ‪ 5‬רנ שונן‪:‬‬
‫‪ ' " . . . . l ^ . . . -‬מאליו נוי‪ .‬ינ! הוא הוקניה במ»ש נומנפ )יג( מה עניין כיי‪ .‬מה עפו החליפי יפיני מקומם י?לכי‬
‫יואט האבי; מורא פאר דיר ‪ .‬ועהן פיר רע; ךי צדיקים‪.‬גייען״איךעק״פון" ךער~ ךעלט עייזט‬
‫ייי גאט ךיזןר ץזכר ראפ ‪,‬ער ויעט יייא' ‪?.‬עבי; צו עולם י הבא י‪ .‬לי; ‪.‬עייאי האט גיןאגש‬
‫ם‬ ‫ע ם‬
‫? יק י‪£‬י בעיני ה׳ המתח להסיךיי‪'.‬וואט ביי גאט איוי טייער' לךער שבי פו; עילם‬ ‫ז‬ ‫ל‬
‫הןא> ראם וריזט ער צי גיינע חסידים ‪9‬אר זייער שטאךבי;‪ .‬רע; ווייוט גאט רי צךיקיש‬
‫ךעם ?זכר ראס איו אנ;י?רייט' פון ךמנרטויעגץ י‪ .‬גאגט יפאר זייער שטאךבי! • )יי דעי‬
‫פסוק ‪:‬יאינט הפרזה לחנןיךיו ‪ .‬אייךער ךיי חקיךים שטאךבין‪ .‬ח־ייעיי־ איי‪.‬עם קוטט ביי‬
‫ךעם צדיק דער' לקייטער טאנ פוי; זיין לעגיין איז'‪.‬ערי פריילאך‪ '.‬ודיל ‪,‬יער וריס ‪.‬עי‬
‫ןייט « דין ?‪1‬כר פו; עולם סבא יי )ה( י ‪ 5‬ה ‪ .‬ראפ איז ךער אונטער שייר צו טען‬
‫שטאךבט אין ר ע ר יוןעך צי ןןק שטאךבט אויף דער ‪,‬עלטער'‪ .‬ך?י ייחודה זאנט אלאיםפ‬
‫מען ךי בוי^אייל >!דער'דינאפ‪.‬ט בךענט'איוים אין גאנצין'אוינ רער'פייעיר ייעךט פארלאשין‬
‫פין ייך אליי; ‪ .‬איי נוט פאר ךיי ‪ epA‬ודא וועךט' ריין פון' די בויימאייל'‪ ,‬ר ע ר יזיןער‬
‫האט אויס גיצויגין די גא«ע פעטקייט אוג דער' ליאספ איי טרוקע;( ‪ .‬י אינ ״עם איי ניט‬
‫פאר ךעם קנויט‪<,‬ער בלייבט ארך‪.‬ךיי; אונ •טרוקעך ‪ '.‬אוני רען'ךער לאם&וועךט פארלאשין‬ ‫‪:‬‬

‫אין םיטע; ןרענען‪'.‬איו'ו'‪$‬ילע?ט § א ר רעפי לאפפ יער בלייגיט פארסיאיפיתז‪ .‬אונ ע‪0‬‬
‫‪¥‬‬

‫איי ‪#‬לע?ט יפאר ךעם קנויט '‪.‬יער רעייט פארפויילט אין רעם' ברמאייל! ‪ .‬י אווי אי רער‬
‫מע?‪.‬ט'ש שט>ך‪.‬בט אויף ךעך^עלטער‪/ .‬עיר איז ניט' קראנק גאר די בחית פון ךעס‪.‬קעךפעד‬
‫ןענען ארס גיגאמע; ‪ .‬שטאיךבט‪,‬ן!ר ןרינג ‪ .‬אן יםירים'‪ *.‬איו ניט §אר רעם נוף'‪ .‬י ךי‬
‫?שטה האט אויך ז‪£$‬ניטאל!ן אויף ךעריךעלט אלץיוואס זיא וזאט ניראךפט טיאהן ‪,‬ייצט זיא‬
‫אי; הימעל גא;ץ רוהיג‪ .‬א ? ע ר אז ךעיר מענטש שטאךבטיאין ך ע ר יונענדיפארךייצייט‪.‬‬
‫ר״?ט מען אךרס ךי‪.‬ג׳^וםה פון רעם גוף פאר'דיי צייט‪-‬יגיייט ךי גשמה אדרם ט י ט שטאךצין‪.‬‬
‫א י י שלע?ט פאר ךעם גוף ‪,‬ער האט‪.‬יםוךים ‪ .‬אוג ךי גשמה האט״אויך גיט אפניטיאיהןיאלץ‬
‫ייאס ךא האט גיךאך?ט טאהי ‪ .‬זיציט זיא גיט רוהינ‪/‬אי; היםעל ודיל זיא‪.‬וריס"זיא רעט‬
‫גאך אמאלזל טוזין י אראפ קומע; אירף ךי וועלט י‪ .‬רבי אבהי‪,‬יאגט ךער בעל סבית פון‬
‫ךעם ‪$‬ייגי; בוים אי ‪w‬־ קלויבט א‪.‬פ ךי פייגין' צו ך ע ר צ י י ט ‪' .‬אוג'‪;.‬יי האבין גיקענט‬‫‪v‬‬

‫^יטיין אויף ךעם בייט ביו צו ך ע ר צ י י ט ‪' .‬איז אםימ; אז רער ברם״איי'שטאךק' אונ‬
‫די פייגין זעגע; נייונד ‪ .‬אבער או ך ע ר ב_על ק‪3‬ןת נעמט אראפ ף פי‪:‬גי; פאר די צ י י ט‬
‫איו אםיטן או דעי־ בוים אונ ך י פייגי; וענק ניט "ניט‪ .‬ךךיבער' האט ך ע ר בעל הכי‪.‬ת‬
‫יי‬ ‫י‬ ‫ע‬
‫•ודא אי ‪%‬ר וועט ךאךטין ביז צו ר ע ר צייט גי ל ו' ‪'& 5.‬אללע ייעיין' ייעט״ער"גארי^יט‬
‫הא‪.‬כין ךךי^ער ‪.‬נעםט ^ער •יייא אראפ פאר ךי'צייט ‪ " .‬ב י י רעים מענטש ‪V‬י'*'אייך* אווי ‪.‬‬
‫דעי־‬
 ‫ח י יש‬
‫בראיםית‬ ‫פ ר ע ה ש ב‬
‫יי׳‬ ‫סדר‬
‫אזל לגבייהו ואפר להון דבותי הרא פצו ה )יד( דהויתון יתבין זכיין בי יושבין ושמין‬
‫תחת תאנתי ביטלתוה ‪ .‬א״ל אפרנו שפא את חושדנו‪) .‬טוו פייפן וחודו לפקופן ‪ .‬פ ה‬
‫עשה )טז( השכים בשתרית ולא לקטה וורחה עליה החפה והתליעו‪ .‬אפרו בעל התאנה‬
‫יודע איטתי היא עונתה של תאנה ללקיט ולוקטה ‪ .‬כך הקביה יורע איפת היא עונתן‬
‫של צדיקים להסתלק פן העולם ופםלקן‪ .‬הה׳ר )שיד ו( דורי ירד לנמ לערונת הבושפ ‪:‬‬
‫)ו( כשיבה טיבה ‪ .‬א׳ר לוי שלשה הם שנא׳ בהם שיכה ‪ .‬אברהם ושוה לו‪ .‬דור‬
‫)יז( ושוח לו‪ .‬גדעון ולא שיה לו‪ .‬לפה )שופטים ח( רעש אותו נדעון לאפוד‬
‫לע״ז‪ .‬ייקברו אותו יצחק וישפעאל אל פערת הפכפלה ‪ .‬כאן )יח( בן האפה תולק‬
‫כבוד לבן הנבירה‪ .‬השדה אשר קנה אברהם‪ .‬איר תנחופא יהלא בקבורתה של‬
‫שרה לקבורתו של אברהם ל״ח שנה‪ .‬והבא את אפר )יט( שפה קבר אברהם ישרה‬
‫‪W‬‬ ‫‪N‬‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫כדבריי‪•) :‬ו( יבזה לי‪ .‬ה‪:‬־נה היתה הגינה וגלויה לו ‪:‬‬ ‫‪ O K‬למקים אחר! ה״ג )יד( דהריו‪1‬ן נהיגןזכ״ן נוי • יפי'‬
‫)יח( ץ האמה‪ .‬ישמעאל היה נוהג ננו‪ :‬ננ; הגנירכ זה‬ ‫בהייתה נוהגיה לוכית עמדי בהייתה יושניס תתת תאנתי ולפנות‬
‫יצחק ‪:‬היה מולינו לפניו אע״פ שהיה גדיל ממנו ‪) :‬יפ( שמה‬ ‫ניפלתיהו ממני‪) :‬פי( שיישן‪ .‬היה מפייס אותה נדנריה יאמר‬
‫ק נ י אנרהס יפרה גרס׳'‪ .‬ימפמע ששניהה נקנרי נאחד ‪:‬‬ ‫לנה כעשה כן בשביל שפס מתליעיפ נזריחס השמש עניהש‪:‬‬
‫ה״ג ניליןיש ש־ ועבר היו נזסנבין לפני משזו יראו איזה מקיש‬ ‫)פו( כשכיה ילא נקפה כיי‪.‬עשה נן נדי שיראו שכן היא‬

‫^^'אלטער'"צו״ךי'^עיצטע‬ ‫דער 'פע?‪!$‬ש ראפ‬

‫כהות‪ .‬אונ שטאךבט'‪ .‬איו אםיפן אז ‪;.‬ניר איייגמוע; אצדיק‪ .‬ךריבער האם י אים' ;אט‬
‫ניהאלטין אויף‪.‬ךעריךעלט כיו צו ךער צייט‪ .‬אבער אז‪.‬ער שטאךבט פאר ךיי צייט‪ ,‬איז‬
‫אםיטן אז גאט ווייס ‪.‬ער וועט שפעטער ךנךיגען ךךיבער נעמט' ער" אים צו פיאר ךי צייט'‪.‬‬ ‫ז‬

‫ך ? י ודיא כןה פיט זיינע תליטידים‪. .‬אנךעךע "זא^ין רבי״עקי^א טיט וייגע תלפיךים‪.‬‬
‫א;ךעךע זאגי; רבי יוסי בר חליפתא טיט זיינע' תלמידים'‪ .‬ייעמנןיניויע; גיווא־ינט ציייקיי^ע;‬
‫אלע טאג ^ךיה אונטער אפייני] ביים אונ‪,‬ןענען נייעםין אונ 'גילערונט‪ .‬אפיאיהל איז דער‬
‫‪3‬על וזכיתי פו; רעם פייגץ בוים גיקומע; נאך פריןןר פאר ‪.‬זייא אינ האט אךאפ' גיגוטען' ךי‬
‫‪3‬ייני; פון ברם ‪ .‬האבי; ךי רבנן גיזאגט טאפער האט ךער כעל הבית מורא יפאר אינ•‬
‫?יד ;אלין ניט גנבגן וייגע פייגין‪ .‬ךךיבער האט ‪.‬ער ךי אראפ גינומען פאר ךי ציים'‬
‫ןע;ען ויי ארעק ניינאננען יפו; ךעם בעל ס‪;3‬ת אי; אגאךטין פו; איין אנךער בעל הבית‪.‬‬
‫איו" ךער‪,‬עךשטער בעל הבןת גיקיטען צו ךי רכגן אונ האט גיזאגט ציו די רביתי איך‬
‫וזאב גיהאט איי; ןזצוה ראם איך האב זעה ןיווען איר זאלט ךצען אוג יערנען אונטיעו‬
‫‪:‬‬
‫‪8‬יין פייגין בוים‪ .‬האט איר ךי מצוה כיי פיר צו גיגוםען‪ ' .‬ן איין די רב'נ;'גיואנט '?‪1‬יר‬
‫האבין נימיינט או דו ביוט או‪.‬גז חושד טאמער רעלין מיר ננבגן דייגע '‪3‬ייג'י;* ךריבער‬
‫האםטו אראיפ גינו^ע; ךיי פייגין פאר ךי צייט ‪ .‬האט ‪,‬ער ‪.‬ןייי י איבער ניבעטין אונ י ויי‬
‫זעגען צוךיק גינאנגען איי; זיין נאךטי; לערנען‪) .‬אינ האכין דך‪,‬טועצט אונטער איין אגרער‬
‫‪3‬ייגין בוים!‪ .‬ראם האט ךער מןל הייתי גיטאןן‪., .‬ער איז אויף י}יישטאגע; פריה אוג האט‬
‫י‬
‫־ ןיינין ‪.‬ניט אךאפ גיגומען ‪ .‬האט אויפגישיינט ךי זיהן זענען' ךי נ!יי‪1‬־י'ן ווערעפךיג‬
‫ןיוואךין‪ .‬האבין ךי ךבגן גיזאנט ךער ב‪.‬על הבית פו; ‪.‬די ‪5‬ייגין וריס ווען ״עם אייז די‬
‫צייט ‪;.‬נר ^אל אפקלרבין ךי פיייגין ‪ .‬אבער ‪,‬ער האט אונו גאר גיט חי‪.‬שד גייגק • איוי‬ ‫ז‬

‫ווייס ^אט רען‪,‬עיס איו ךי ?ייט פון ךי צדיקים מען יאליךי צו געמען פון ךי ךעלט‪.‬‬
‫ךאםאלם נע?ט ‪.‬ער די צי פון ךי ןועלט‪ .‬ווי‪,‬ךער פסוק זאגט מיין' פךיינד )נאט‪ '1‬ןאט‬
‫ז‬

‫;עגיךעךט אין _דין נאךטין ?ןוישען ידי י בשמים ‪.,‬ער זאל אפקלרבין‪,‬די ררייין‪ .‬ךאס פיינט‬
‫י‬

‫‪; >yq‬אט קופט אראפ אויף ךיי ייעלט צורעוען ךי צךיקים״אינ זעןט רעליכי• צדיק ‪.‬ער זאל‬
‫כשיבה טיבה ‪ .‬אבךןפ איו נישטאךבין טיט אנוטע‪.,‬עלטער‬ ‫פי; ךי ךעלט צו נעפען‪s(0‬‬
‫דבי לך זאנט ביי ך ך י י טענטשיי; שטייט ךי‪,‬יענע; ןישטאךכי;' בשי^ה‪ .‬כיי אברןם שטייט‬
‫ער איו גישטארבין ימיט אניוטע אלטער‪ .‬אי‪ :‬ער אין* ראיס יועךט גייוען‪ .‬ביי' דוד ש^ייט‬
‫י‬ ‫עד‬
 ‫פ ב‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫‪4‬‬ ‫חי>‬
‫ב‬ ‫בראשית‬ ‫׳׳ ׳יי׳‬ ‫סדר‬
‫אשתי‪ .‬איא בא ללפדך שכל סי שנפל חשד לשרה זכר‪ ,‬לגסול חסד לאברהם ‪.‬‬
‫אמר רשביג שם ועבר היו מהלכיי לפני סטתה וראי גבה םקים סופנה לאיא יקברו‬
‫איתי )כ( בדיוטרין שלו )במקום המיכן יטיוםן לי(‪) :‬ן( ויהי אחרי טוות אברהם‬
‫ויברך אלהיס אח יצחק בנו‪ .‬אריס בכ״ם שנאי ויהי אחרי חזר העולם לאמריו‪.‬‬
‫ויהי אחרי מוח אברהם מיד יכל הבארוח ונו׳ ייסתמיס פלשתים אחרי מיה אברהם ‪.‬‬
‫)יהושט א( ויהי אחרי מוח םשה עבד ה( טיד פסק חבאר וענני כבוד וחמי‪) .‬שופטים א|‬
‫ויהי אתרי מות יהושע מיד נתנרו בהן )כא( יחידוח הארץ‪) .‬שיב א( ויהי אחרי מוח שאיל‬
‫ופלשתים נלחמים בישראל‪ .‬מחיבין חברייא לר' סימון והכתיב )דיה כ כו( ואתרי מוח‬
‫יחוידע הנהן באו שרי יהודה וישחחוו למלך‪ .‬איר חנחוםא לא אתא ר׳ סימון למיםר אלא‬
‫ויחי אחרי‪ .‬א״ר יורן אילולא שהעמיד הקכ״ח אחרים חחחיהם כבר חור העולם לאחוריי‪.‬‬
‫יכתיב ויהי אחרי סור‪ .‬אברהם וכתיב יישב יצחק ויחפור‪ .‬ויהי אחרי מוח משה עבד‬
‫"י‬ ‫כהונה‬ ‫סתנווז‬
‫פנ! פפי ולפיכן נחשני כאילי נר‪,‬ברו שניהס נפעם אייו‬ ‫פימה לאליי אנוכפ וקניו איפי יני' ואפ היה ראי׳ לי‬
‫) נ ( מ ו פ ר ; ‪ .‬ויקים מינן יו!‪:‬יוז; ‪' (hj) t‬יודייז האון‬ ‫נ מ ? ס אשר שרה שיננת עליי היו מ‪;5‬ין אותה ממקומה יאילי‬

‫‪,‬ער איז נישטארבי; טיט אנוטע עילטער‪ .‬אונ ‪.‬ער איי דאם ‪.‬יועךט ניךען " ב י י ?דעי;‬
‫שטייט אויךיעדיאיו ג־שטאךבץ מיט אנוטע עלטער‪ .‬אונ ^ר איז'דאס ניט וועךטנמוען‪.‬‬
‫ניייל ךער פסוק יאנט גדעון' האט נעםאבט אאפוד אונ די יוךין האבץ גימאכט רעם אפור‬
‫פאר אעבוךה זרה ‪; '.‬צחק אונ ישמעאל האבץ בנךאבין ‪.‬זיי‪3;.‬ר פאטער אברהם אץ רעד‬
‫?ןערת !;מכפלה‪ .‬ךא האט ‪:‬שמעאיל נינעבין כבודי צו‪;.‬צחק ‪.,‬ער זאל ביין פארארס ןי•‬
‫די לרה‪ .‬ךי ?ן‪1‬רת המכפלה'איו גיווען אץ ךי פעלדיוואס אבךהם האט גיקויפט‪ .‬ךב>־‬
‫י)נחוםא זאגטיפון ךי ?ייט ראם טען האט בגיאביןישךהן ביו'צו ךער צייט ראם מען‬
‫האט בגראבין אכךהסע; איי }ירע; עבט אונ'ךרייסינ יאהך ‪ .‬אינ ךא יאגט ‪.‬ךער ‪$‬םוק‬
‫ז‬

‫דאךט האט מען בןךאבץ אירהם אונ״זייין וריב שךה‪ .‬זעהט ארם עזפךלער האט שעןבגראבץ‬
‫^בי־הם דער גאןד שרה‪., .‬נאיר דעי פסיקלערוגמאוגו רער יראם איי ניןוען ביי דילויףפין שרת‬
‫האט‪ .‬ער יוכה גיווען צו־ ויין ביי די לויה 'פוי אברהם‪ .‬דבי שמואל בר נחמן \אגט שפ‬ ‫י‬

‫אינ ‪.‬עכר זע;‪.‬ען ניגאנ‪.3‬ען ‪6‬אר ךי פטה פץ איבךהם אוג האבץ גיזעהן י אץ ך י מגלת‬
‫הם;פלה רעלכער איו י ךער בעםטער א‪.‬ךט‪ .‬האבי; ‪.‬ייי ניזעהן אז רער' ארט יוא 'ז^רה‬
‫לי‪4‬ט איז ךער 'בעסטער אךט‪ .‬ד!אבץ‪;.‬יי אריים גיגו^ען שרה פון' איר‪.‬קבר אוני קאבץ גללייגט‬ ‫׳‬

‫אברהפ אויןש איר ארט אינ שךהן האט טען גילייגט געבץ אברהם ‪ .‬ךךיבער שטייט אין‬
‫י‬
‫פםוק אז אברהם אינ שיה זענען בנראבץ גיראי־ץ‪ .‬פךיער אברהם'דער נאך שרה! ניהי • ר ע‬
‫גאך ור אברהם אט גישטאך^ץ האט ;אט גיבעגטשט זיין זוחי ןצחק‪ .‬רבי טייטון ואגט‬
‫ווא‪.,‬עם שטייט ויהי אהרי איז ךי וועלט ניגאננען צוךיק‪ .‬דךייאחר״י פות אברהם ‪ .‬ךער‬
‫גאך ווי א?יהם איו ‪.‬גישטאו־בץ‪ .‬האבץ יי פלשיים פאר ‪5‬א^ט אלע ברינענם ראם אברהם‬
‫האט ניגרא^ין‪ .‬אינ‪...‬עם' איז' גרוע; ווי פריער‪'.‬רוך אחיי מות מ‪$‬ה‪ '.‬רעד גאך וזי משה אין‬
‫נישטאךבי;‪ ,‬האט אויפגיהערט ךעי שטיין צו' מגבי; וואסער‪ -.‬אונ ד י ייאלקץ ראם זענען‬
‫ןיווק ארום ךי יודי; דלנען אוועק נינאעען‪ .‬אוג דער ‪9‬ן האט ארפגיהערט‪ .‬איג אלץ אין‬
‫גייוען ייי פך;ער‪.. .‬ויהי‪ nros.‬מות‪•.‬הושע‪. .‬ךער גאך ווי יהושע איז גישטארבין‪ .‬האבץ ך‬
‫פעלנןער א'ויפגיד!עךט מורא צו האבי; פאר ידי יודין‪ .‬אוני האבץ אנניחויבין ‪9‬יט די מלחפוז‬
‫האילטין‪ .‬אזוי וויי פריער איי גיךע; ‪ .‬ך ה י אחרי מוח שאול‪ .‬ךער ;אזי ווי ןואול' איו‬
‫גישטארבין האכין' ךי פלשתים ג‪6‬לחםהיניהאל^ין מיט די יורץ‪ .‬אזר ווי פריער איי‬
‫גייוען‪ .‬רואבין ךי חברים ;יפריעגט צו' רבי סימון'‪.‬עם שטייט ראך אץ §םזק ואחלי טית‬
‫יהרדע הכהן רער גאןז ווי יהויךע הכהן'איו גישטאךבין‪(.‬ענען גיקוםען די הערךי; פון יהוךת‬
‫אינ האבץ זי־ גיבי‪.‬קט צום'‪.‬מלך‪. .‬יעה; ןיר דאך אז״עםיאיז ניוואךץ גיחןס‪ .‬ניט ןןס זןו‬

‫״יייען‬
 ‫כ כ ם נ‬ ‫היי ש ר ח פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫ה׳ ויאפר ה׳ אל יהושע ב; ני; משית םשה לאפר ‪ .‬כתיב )שיפכיס א( ויהי אחרי נ«ת‬
‫יהושע ויאמר ה׳ יהודה יעלה‪ .‬בתיב וש״נ א( ויהי אחרי פיח שאול ודוד שב פחכיח‬
‫את העסלקי יישב דוד בצקלנ יפים מו׳ וכתיב לפעלה פ; הענין קודם פיתח שמואל‬
‫)שיא יז( ודור ב; איש אפרתי‪) :‬ך|( ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם‪ .‬ר׳ תפא בר‬
‫עוקבא ורכנ; הוו יתבי; )כ‪ (3‬ופתקשי; פה ראה הכתוב לייהס תולדותיו של רשע כא;‪,‬‬
‫עבר ר׳ לוי אפרי; )כ;( הא אהא טרא דשסעתא נשאליניה ‪ .‬א״ר לוי בשם ר' חמא‬
‫להודיעך בז כפה שנץ נתברך זקנך ‪ .‬ואלה שני חיי ישפעאל‪ .‬פה ראה הכתוב לייחס‬
‫שניו של רשע כא;‪ .‬עיי שבא ‪).‬כד( מקדקדו של מרבד לנפול חסד לאביו‪ .‬וישכנו‬
‫מחוילה ונו׳‪ .‬חכא אח אמר נפל ולעיל אח אפר ישכון‪ .‬אלא כל ימים שהיה א״א‬
‫קייס ישכון כיון שמח א״א נפל‪ .‬עד שלא פשט ירו בבה״מ ישכון כיון שפשט מ‬
‫ירו נפל ‪ .‬בעוח׳ז ישכון אבל )כה( לע־ל נפל ;‬

‫תולדות‬ ‫סדר‬
‫הולדות יצחק ב; אברהם‪) .‬משלי כג( גיל יגיל אבי צדיק‬ ‫פרשה ‪ SD‬א ואלה‬
‫ויולר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מובהק ונכאלני« )כו( מןדקוי כלומר מעיקר המדנו נפת*‬ ‫גאימיי‪ .‬שהית הקנייה לנסות נהה את ישראל ויהיו לשיטה‬
‫‪,‬‬
‫ויבב נמזנר הני״ת סתומה המורה על כעקדת יהידעהו‬ ‫כעיניהס והיינו ׳מידות! ) כ נ ( ומתקש״ן‪ .‬היו מקש ן !‪:‬ואלין‪:‬‬
‫)כה( ולעתיד לכא נס! ‪ .‬וישראל ישכנו נכעת ‪:‬כתיב סומן *‬ ‫) נ נ ( הא אתא מרא ני'‪ .‬הרי נא נעל ההלכה כלומר רג‬
‫גיווען ווי ?יי‪?.‬נר‪ .‬האט רבי סגחופא ‪.‬גיואגט רבי סימון האט נאד ‪.‬גיואגט ויא ‪.‬עם שטייט‬
‫ע‬
‫רהי‪.‬אחרי‪ .‬איז גיךאךץ ור״עס איז פךיער גירען‪ .‬אמיר או ‪!?.‬ס שטייט' ואי[״' •י‪...‬ק ‪1‬‬
‫אנ!אףל !יין‪,‬עם יאל רעךי; נייעס‪..‬רבי' יוד; זאנט ךע; גאט וואלט'גיט גישטיעלט ליאלר‬ ‫ז‬

‫אנךעךע ‪.‬צךיקים אויף ךעם אלט פון ךי נישטארבענע‪ .‬ראלט ךי ךעלט ךך 'באלד גיצויגץ‬
‫צוךיק‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט אבךחם איו ניישטארבין אוג ךיי פלשתים'האבי; פאירסאכט ךי‬
‫ברוןענס‪> .‬איי ‪.‬גיקוםען ןצהק אינ האט ויי 'צוךייק אויפניגךאבין‪' .‬טשה איו נישטאךבץ' תאט‬
‫ןאט גיךעט מיט ‪.‬יהושע אונ האט אים גיגומע; אויף משהי ם אךט ‪ .‬דער גאך 'ווי יהושע איד‬
‫ןישטאחיי; האט י}אט נתאנט ‪.‬יהודה יאל 'ניי; מלהןה רןאלטיי;‪ .‬רער נאך ווי שאול איי‬
‫ז‬

‫גץזטארבץ אוג דוד איז צוךיק‪/‬ניקופע; פו; צו שלאגץ ךעס‪[.‬ע סלק איו דור ניועםץ אי; •צקלג‬
‫י‬

‫צורי טאג‪ .‬אוג גאך פריזןר איידער שמואל אייו גישטאךביין שטייט דור איו גרוע; איחםץ‬
‫כך גרךםע לייט אוג‪.,‬ער איו גיוואךץיאבלך אויףשיאוליס אלפ‪) :‬ר!( ואלח‪ .‬ראם זענעןךי‬
‫י‬
‫‪.‬קינדער פון‪.‬ישמעאל‪,‬ךע יידן פי; אברהם"‪ .‬רבי חטא בר‪,‬עקיבא אווירי‪.‬ך‪3‬גן‪.‬יעגע; מיעפי;‬
‫אינ האבי; ניףךקט איינער 'ךעח אנךיעךי; צויוואס יאנט ךא ךי תורה רעם ןהיס פון רעם‬
‫רשע ‪.‬ישמעאל ‪ .‬איו ך‪5‬י;לוי פאר ביי גיגאננע; האבי; ויי גטאגט ךא גייט אלסר; וועלי;‬
‫כי־ איפ פךעגץ‪ .‬האט ךבי לוי גיזאגט פון ריבי חטא ס ווענץ רו ואלםט פו; ךעפיוויסען ווי‬
‫אלט דיי; ךיךע נעקב איז ניךען ווע; ‪.‬ער איו ניכענטשט ןירארין פץ!ייי; פאפער לצחק‪ .‬ראפ‬
‫^ענען ךי יאךךץ יראם ישמעאל דזאט נילדבט‪ •.‬צו'יראם ךער ציילט ראךער פסויק'ווי לאנג‬ ‫ז‬

‫ישמעאל האיט דלעךט‪.‬ךייל״ער איי ניקיוםע; פו; מיטען סדבר צוידערלייהפץךין פאטער‪.‬‬
‫ךךי^ער האט‪.,‬ער רכה ןיווען ייעע יאהךץ יאלץ רץ ?ארישךיבע; אץ ךי תורה‪ .‬רא שטייט•‬
‫‪.‬על פני בל אחיו}פל ‪ .‬פאר דינע בךירער איי ער גיפאלץ 'אוג ךאךט שטייט ‪.‬על פני בל‬
‫אחיו;שכון‪ .‬פאר זיינע כייךער האט‪..‬ער נירוהט‪ .‬אווי לאננ ויי אכר״וזם האט נילעבט האט‬
‫‪^,‬ער גירוךט אוגרי א?רהםאי'ו גישטאךבין איז ער גיפאלין‪.‬אי‪:‬יךער‪,‬ער' הט חרובניטאיבט רעם‬
‫בית לוכןקדש האט‪.‬ער גירוהט‪ .‬ור‪.,‬ער ךאטחרוב גישאבט רעם כיח הפקדשאיו עריגי״פאיי;•‬
‫אויף' רער וועלט רעט‪,‬ער רוהע;‪ .‬אבער אויף״יענע וועלט ךעט ‪v.‬־ דיי; גי‪'8‬אלין ‪1‬‬
‫י סדיר ת ו ל ד ו ת י‬
‫כרישה ם ; )א( ואלת‪ .‬ראפ יענעי לי‪,‬קינח־ פ י יצחק ךער ווהן פון אברהם ‪ .‬שלפה הפלך‬
 ‫פ ר ש חם נ‬ ‫ת י ל ד י ת‬
‫כא‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫גולד ‪) .‬ישעיה‬ ‫שהצדיק‬ ‫בוטן‬ ‫נילה א ח ר גילה‬ ‫׳יולי ח כ ם ישטח כ י ‪.‬‬
‫אםרו טלהיש לפגי ה ק ב י ה רכון כ ל‬ ‫‪ (f‬ויהי י ביטי א ה ו וגו׳ איר הושעיא‬
‫העולמים ויי ש מ ל ך א ח י ‪ .‬א ט ר ל ח ם ב ן י ו ח ס ה ו א ואביו צדיק ואיגי יבול לפשוט א ח‬
‫י ר י ב ו ‪ .‬ויולד ח כ ם ישטח ב ו ‪ .‬ר׳ לוי א מ ר םנין א ח ה אוסר ש כ ל ט י שיש ל ו *בן‬
‫יגע ב ח ו ר ה שהוא מ ח מ ל א עליו רחמים ח י ל )משלי כג( בגי א ם ח כ ם ל ב ך ישיסח לבי‬
‫ג ם א נ י ‪ .‬ריש ב; םגסיא אומר אין ל י א ל א ל ב אביו ש ל ב י ו םנין שאפי׳ ה ק ב י ה‬
‫ם ח ם ל א רחמים עליו ב ש ע ח שחוא יגע כ ח ו ר ח ח י ל ישטח ל ב י )א( ג ם א נ י ‪ .‬גילה‬
‫א ח ר גילה ביטן שהוא )‪ (3‬צדיק בן צ ר י ק ‪ 12) :‬ואלח ח ו ל ר ו ח יצחק בן א ב ר ח ם ‪.‬‬
‫)שם יז( ע ט ר ת זקגים בגי ב ג י ס ‪ .‬ה א ב ו ח עטרה לבגים והכגים ע ט ר ה ל א מ ת ‪ .‬ח א ב ו ת‬
‫ע ט ר ה לבגים שגא׳ )כס( ו ח פ א ר ח בגיס א ב ו ה ם ‪ .‬הבגים ע ט ר ה לאביר‪ ,‬ר כ ח י ב ע ט ר ת‬
‫זקגים בגי כ נ י ם ‪ .‬ר׳ ש ם ו א ל ב ר ׳ יצחק א ס ר א ב ר ה ם ל א גיצל מכבשן ה א ש א ל א‬
‫בזכותו ש ל י ע ק ב ‪ .‬מ ש ל ל א ח ד שהיה ל ו דין לפגי השלטון ו י צ א דיגו מלפני השלטון‬
‫ל י ש ר ף ‪ .‬וצפה אותו השלטון )ג( כאסטרולוניא‪ .‬שלו שהוא עתיד להוליד כר‪ .‬והיא‬
‫נ ש א ת ל מ ל ך א מ ר כראי ה ו א ל ה נ צ ל בזכות ב ת ו שהוא עתיד להוליד והיא ג ש א ת‬
‫ל מ ל ך ‪ .‬כ ך א ב ר ה ם י צ א דינו מלפני נמרוד ל י ש ר ף ‪ .‬וצפה ה ק ב י ה שיעקב ע ת י ר‬
‫ל ע מ ו ד מ כ נ ו א מ ר כדאי ה ו א א ב ר ה ם ל ה נ צ ל בזכותי ש ל י ע ק ב ‪ .‬הה״ד )ישעיה כט(‬
‫י כ !‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) נ ( לדק נןלדיק‪.‬׳ ילהט היו־ננ! אנר־סז )נ(נא»חליגיא‬ ‫‪"51‬ו« )א( ג‪ 0‬אד‪) .‬וגייו אניי פנ‪:‬מי‪: 0‬‬
‫^‪.JJWF'TP‬‬ ‫ה ט ג‪.‬ייא ‪.‬ט » י ן &י־‪ $$~0‬כיג>‬
‫נ‬

‫א?רייד נ א ך איןרייר אייז אי אןוךיק יועלט גיןאלין!‪..‬עסי שטייט אי; פסוק ו י ח י ' ב י נ ז ״ ^ ח ו ‪.‬‬
‫רבי ה‪?1‬ע;א‪,‬יאןט ך י &ל>{?ים האכיןיןיואנט ‪9‬אר ; א ט ךבונו ^ ל עילם ירי'צו די" יורי; אז‬
‫‪$‬וחז איו גיייאךין א!‪$‬ליד‪ .‬האט נאט ‪.‬נ^אגט צ ו ‪,‬די מלאכים‪.‬ער איי *רער'ווהן פיון ייתם דין‬
‫ז‬

‫? א ט ע ר א י י ‪ .‬ג ר מ ן אצדיק‪.‬קע; איך אים {איר נישט ?אהן‪'.‬איג רער;ואם }יכערטאזיוליאחכט‬

‫ןועט״ער ך ך _פךייען טיט א י ם ‪ .‬ך ב י ל ך ואלט פו; 'וואגען וריסי! סיר או רער"ראם ה א ט‬
‫אייח; ר א ם ?אטעךט ך ך אין ך י ת ו ר ה ‪ .‬האטי גאט אויף״ךעט ‪$‬אטע'ר ר ה ם ג ו ת ‪ .‬שטייט אי;‬
‫‪$‬סוק ‪9‬יין זוןזן אייב דיין פאךץ איו קלוג ייעט ך ך ‪9‬יץ הארץ א ר ך פ ך ך ע ן ‪ .‬ך ב י שמעין בן‬
‫מ ס י א ^ א ן ט פץ ך ע ם ‪ p « f‬יריםץ מייד ; א ר אי ך ע ר פאטער' פרייט ך ך מייט ר ע ם יוה;‪ .‬פון‬
‫נואגען וךיםין טיר א י ‪ .‬א פ י א ; א ט ווערט פול טיט רחמנותי אויף רעם" ווהן' רע;" ע ר האטערט‬
‫י י פ‬
‫ך ך אץ ך י ת ו ד ה ‪ .‬זאג‪.‬ט ‪{.‬אט ‪.‬ישמח'לבי ‪2‬ם אני־~םיי‪ 1‬סא‪.‬י׳ז כ י זיר א ר ך ט י ט אים ‪.‬‬
‫א^ךייד ; א ך א^ךייד אייי אי אפאטיער טיט י ץ יוה;‪.‬זענען ןיייךע צ ד י ק י ם ‪) :‬ב( י א ל ח ‪ ' .‬ד א ס‬
‫זענען די‪.‬קינךער פון‪.‬יץחק ‪.‬דעי־ דהן פון אברהם'‪.‬ידי עלטערץ בשיינען דיקי'נ'דער‪*.‬אינ‬
‫ד י ‪ .‬ק ע ד ע ר כשייגען ךי‪.,‬עלטעךץ‪ .‬ךי ‪,‬עלטערין' כשייגע! רי"‪.‬קיגרער ו ו י ך ע ר וןסויק יאגט‪-‬ךי‬
‫^ ע ק י י ט פון ךי‪.‬קי^ךער ‪ /‬ז ע נ ק ‪.‬די ״עלטערי!‪ .‬אינ ךי‪.‬קייגךער בשייגען די עלטערין ווי י ד ע י‬
‫ן ס ו ק זא גט לי‪.‬קרוץ פון ךי״עלטעךיןי״יזןגען זייעךעיקינרער‪ .‬רבי שמאליבייבי'יצחק ואגט‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬ ‫ייי‬ ‫פ‬

‫; א ט ה א ט ‪ ,‬ך ע ט ע ט אבמזקען פץ ךעם״קאלזד הייבין יאיץ ר ע ם זכית י ! ' ו אייניקיל י ע ק ב ‪.‬‬
‫ן ן ש ל אייגער א ט ;עק־יפט גיראךין ‪5‬אר א ש ר ר ה ‪ .‬איו געפםקת גיווארץ טען״זאל' אים פ א ר‬
‫^ ך ע ג ק ‪ .‬ך ע ר ‪.‬ע׳ךךה איז >‪3$‬ער ניווען אשטעלינועהער 'האטי ערי גיועה; י או *רער טעגטש‬
‫ויעט האבץ אטאלטער איג זיא ייעט דין ךי'יריבי פיון מ ל ך ‪ .‬ה א ט רער' שררהייגיואגט ךער‬
‫‪ 5‬ע ^ ש ‪.‬איו‪.‬ווערט ער זאל גיר^טעט‪.‬וועי־ין אי! ךעם'יכיוע 'פון זיין טאנ&עריוואס ך ע ט‬
‫‪¥‬‬

‫גי באךי; ייעךין אונ י י א ך ע ט דין ר א ם וריב פין מ ל ך • אייי איי ?יייעי ביי אבריהם ג^רורהאט‬ ‫ז‬

‫אויף אים גיפסקת ןזען יאל אים ^ארברעגע;‪ .‬ה א ט }אט גייעק אי יעקב ר ע ט ' פו; אים‬
‫ניןאךץ רעלץ ‪ .‬ן א ט גאט געאגט אכרהם'איז ווערט‪,‬ער י א ל ט ר ע ט ע ט וועדי! אץ רעם ו מ ת‬
‫פ ץ ‪ ? :‬ק ב ‪ .‬ווי ר ע ר ן ס ו ק זאןט איר ו ן ט ^ א ט ^ ט א ו י ך ךי ה ר ז ;עייגדיםו'! ‪:‬זןקב ר א פ ‪ ? ,‬י‬
‫האט‬
 ‫ע‬ ‫ות פ ר ש ח‬ ‫תוי‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫לכן בה אטד ה׳ אי בית יעקב אשר פדה את אברהם‪ .‬יעקב פדה״״אח אברהם י )ג( דיא‬
‫עטרת זקנים בני בנים‪ .‬ואלה הולדות יצחק גן אברהם ‪) .‬ד( אבדם נקרא אברהם‬
‫יצחק נקרא אברהם‪ .‬דכתיב ואלה תולדות יצהק כן אברהם אברהם‪ .‬יעקב נקרא‬
‫שפו ישראל דכחיב )כראשית לב( לא יעקב יאמר עוד שסך כי אם ישראל‪ .‬יצחק נקרא‬
‫שטו ישראל דכחיב )שמות א‪ (.‬ואלה שמוח בני ישראל חבאים טצרימח )ה( את‬
‫יעקב‪ .‬אברהם נקרא ישראל ר' נתן אפר )ו( טילחא עמיקהא היא )ששח יב(וםושב‬
‫כני ישראל אשר ישבו בםצרים‪ .‬ובארץ כנען ובארץ נישן שלשים שנה וארבע מאות‬
‫ש נ ה ‪) :‬ד( ויהי יצחק בן ארבעים שנח וגו׳‪ .‬א״ר יצחק אם ללםד שהיא פארם‬
‫נחרים והלא כבר נאםר מפדן ארם טח חיל ארפי בח בהואל הארפי פה חיל אחוח‬
‫לבן הארסי‪ .‬אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקופה כן‪.‬‬
‫זהצדקח חיו שהיא יוצאה פכיניהם לפה היא דומה לשושנה בין החוחים‪ .‬ר׳ פנחס‬
‫אסר כחיב )בראשית כח‪ 1‬וילך פ ת ה ארם פה חיל אל לבן הארםי סלפד שכולם כללן‬
‫ברמאות‪) :‬ה( ויעתר יצחק לח׳ לנכה אשתו‪ .‬דכי יוחנן ודיל‪ .‬דיי א״ר ששפך‬
‫ו ת‬ ‫‪£‬‬ ‫ת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הוקס זנתינ ומושב ננ׳ ישראל יני׳‪ .‬וישראל לא שסי נמלדש‬ ‫ניזניוי‪ ,‬החיים נ נ י נ נ י ס ! ה״נ )ד( אנרס נקיא אנרסס‬
‫אנא )יאשים ימשר שנה משנילר ינשק הוא;ארנפ מא‪1‬תשנס‬ ‫שנא• אניס היא אניהה‪ ) :‬כ ( את יעקי‪ .‬משמע יעקנ ג״נ‬
‫שמע מיניה שאנרסס נקרא נשה ישראל ינאי רנתינ אשי‬ ‫אי׳ז ממי ישראל הרי שילתק ע״נ נקיא ישראל‪) :‬ו( מלתא‬
‫ישנו נארן מלריס הלו אחר נשיתיס ועיקר הגיית והגלית‬ ‫עמיקתא‪ .‬ו נ ו עמוק וסיד מיסו הוא זה שנוה נת״שנ קישיא‬

‫^ ' " ^ ׳ ד ^ א ך אפשט‬ ‫ן א ט אויסגילייןט‬

‫איינךי‪.‬קרוי; ידי שיןגקייט( פון ף אלנ!ע לייט‪.‬זעגעי ך;ערע איי;יקלאך<וי ךער ^סוק זאגט ראם‬
‫זע^ע; די‪.‬קי‪.‬גךער פון \‪ prtf‬ראם‪.,‬ערי איו ךער יוף; פיץ״אבךדם‪ .‬אכרם'איז גירופץ גיוואךץ‬
‫אכח־ם‪ .‬יןוחק וועךט ארך ‪.‬גידופי; אבךהס‪ .‬וריךער פסוקי‪,‬יאגט ךאס״זענקךי קינךערפזן‬
‫נ‬
‫‪:‬צחק וואט‪.,‬ער איז'דער זוךן פץ אךךהט• *בייט• אי ‪ phy,‬הייסט אייך אברהם‪ .‬יעקב‬
‫וועךט נירופין י^ךאל‪ .‬ווי'ךער ןסוק זאנט' ניט _י‪.‬עקב זאל }יואניט ווערין דיייןינאפען';אוי‬
‫יקוראל‪. .‬יןןחקהיי?ט אדך !‪£‬ראל‪ .‬ווי דעו־ פסוק‪,‬זאגט ךאס‪..‬וענק די נענןען פון בניי ישראל‬
‫לאס‪??'.,‬ע! ‪,‬גיקימק אי! ‪.‬סץרןט ‪9‬יט _י‪.‬עקב‪.* .‬יעקב וועךט גיךעיכונט פייט'דיגע‪,‬קיינךעי־ *צו‬
‫זאטען‪.‬קינךער פון ישךאל"‪ .‬ךאס איי'‪.‬יצהק ‪ '.‬אבךהםיוועךט' אוייך !גירי?ין' ישי־אל ‪ .‬רבי‬
‫; ן ; יא;ט טיט ךער {אך רעךט נ;עטעךט אטיפ?ג‪'.‬קש;א'‪,.‬עס שפייט אין פסוקי בגי ישךאד‬
‫זז^ען נ';ועםין אין טזירים ‪5‬יר הו?ך'ערט' טיט ךרייסיינ יאהר‪ .‬זענען רען ךיייוךיןיגיוועןיאין‬
‫מיךים פיר הו^ךעדט םיטיךךייסיג ;אהר ‪ .‬די זענק ךאך נאד'גרוען צוויי הונדערט פיט‬
‫ציעף; ;אףר‪ .‬גאר ‪'.‬ישןאל מייגט טען אבךהם ‪ .‬זאגט ךער פיסוק בןי ישראל‪ .‬יצחק ראם‬ ‫ז‬

‫‪,‬ער איז ךער זוח; פון ‪.‬ישךאל‪ .‬ךאםיאיז אברהם‪ .‬נןיטךעע קיגךעריצו' יאפען‪ .‬זעגען‬
‫ךיעסין ‪.‬אין‪?.‬צךיס אונ אי; בנע! אונ אץ גיש! ‪«4 -‬לץ צו !א^ען' אייו גירעןינ־ייר הונדערט‬
‫פיט ךרייכיג;אךר ‪) 5‬ד( ויהי ‪, .‬יצחק איו אלט‪.‬ניךיען פעך?יג ‪,‬יאחר ן ן ן ‪.‬ער האט חתונה‬
‫ניהאט טיט !יין וריב ר^קח ךי טאכטער פון'כתואל ראם‪.‬יער את'נריען פיון פך; ארים'ךי‬
‫שווע?!טער פון לכן האר?וי‪ .‬ךבי‪.‬יצחק יאנ ט ארב ךער ^סיק קיףטיייצי לעךנע; אז'*רבקח‬
‫‪:‬‬

‫איז נירע; פץ ארם _נהייס‪.,.‬עם ש־ןייט יכיר; ‪.‬איי‪, ,‬מאהל אזרןקהיאיי ניווען פין § ק ארס‪.‬‬
‫ז‬

‫צי וואם ?‪8‬טייט'דא }אךאןזאףל אךטי כת ךהואל קאךפי‪ '.‬אחותי לן; ןזאךמי‪ .‬גאר״ידער‬
‫‪9‬פוק לערו?ט אוןני אז ךער 'ןאטער פץ ךבקת איי י}ירק ‪.‬אךםאי ואשורנדליעח‪ *.‬אוג יאיר‬
‫במךער איי ?יווק ארטאי אינ ךי קע;טשץ‪'.‬פון ש^אט וענק גרוע; רפאים ‪.‬י' אונ ךי ?דקת‬
‫רבקה איו גיךק ץייישע; ‪.‬ךי אווי ווי אדרי ‪.‬צךישק ךעךנער‪ '.‬ךיי׳ פגחיס יאגט עם שטייט‬
‫אץ ?סיק_יעקכ איו ני«נ‪?.‬ק ‪$ n‬י\ אים ׳צו' ל^; יהי דגי איי ךאך י רער ייארט הארסי‬
‫ז‬

‫איבעךע ‪.,.‬עס דאךף ?!טיי;‪:.‬עקב איי ניגאנגען צי _פךן ארס צו'‪,‬לבן‪ .‬נאד' צו לערינע; אוניא!‬
‫ך‪.‬גאנ?ע שטא= ןך; יע^ק ורוק ך?אים‪ '.‬שווץךלער! ')ה( ‪1‬י־;^ר‪.‬יצחק הטגיכעטי! צו גאט‬
‫געגי!‬
 ‫כב‬ ‫בראשית‬ ‫ת י ל ר ו ת פ ר ש ה מג‬ ‫סך־ף‬
‫הפלית )ז( בעושר‪ .‬דיל אטר שהיפך את הגזירה )ה( ולפיס כן קריין ליה עחרא‬
‫דאפיך אידרא‪ .‬לגוכח אשתו‪ .‬םלםד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטותה כאן‬
‫זאיםר רבש״ע כל בנים שאתה גוחן לי ״ ה י ו סן הצדקת הזו‪ .‬אף היא אסרה כן כל‬
‫בנים שאהה עתיר ליתן לי יהיו סן הצדיק הוה‪ .‬כי )ט( עקרה היא ר' יורן בשם‬
‫ו*ל )י( עיקר פטרין לא הוה לה ‪ .‬וגלף לה הקכיה עיקר םטרין‪ .‬ייעתר לו ה׳ ר׳ לוי‬
‫אסר משל לבן םלכיס שהיה חותר על אביו )יא( ליטיל ליטרא של יהב והיה זה‬
‫חותר מבפנים וזה הותר טבחוץ‪ .‬שבן בערביא קורין )יב‪ (.‬לתחירהא עתירתא‪:‬‬
‫‪ 0‬ויחריצצי הבגים בקרבה ‪ .‬ר׳ יוחגן ור״ל‪ .‬ר״י אמר זה רץ להרוג את זה ויה רץ‬
‫להרוג אח זה‪ .‬ריל אמר זח מחיר צורו של זה וזה מחיר ציויו של ז ח ‪ .‬ר׳ ברכיח‬
‫בשם ר' לוי שלא חאמר משיצא ממעי אמו נזריונ לי אלא עד שהוא במעי אמי‬
‫)ינ( זירתיה מתוחה לקבליה ההיד )חסליס נח( )י‪ (7‬זורו רשעים סרחס‪ .‬ויתרוצצו‬
‫חבגיס בקרבה‪ .‬בשעה שהית־ עומדת על בתי כנסיות וב״מ יעקב ספרכם לצאת‬
‫ז‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫כ הו נ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫מקיש שנקלש לה ורש להייח וצו ובלשון יין קור ן לאס משר;‬ ‫ייה נמלדס יפאי איליה נגען וארצות נ ה ן וארס נהיים‬
‫)ית( ליפול ליפיא נ ו י ‪ .‬ונס אניו חפן ליתן לי יהיה חותר‬ ‫כנל היה ת״ל! )ו( נע שי זנלשו;ארמ• העישר קיריןעיתרא ‪:‬‬
‫נננדי נוי שימהר ליןיותי» )ינ( לתת־יפא‪ .‬למחתרת ‪:‬וה פי‪.‬יר‬ ‫) ח ( וצפים כ! נ ו ‪ .‬ילסינן קורי; התשנה עתר נעתר ‪1‬ה שיןירין‬
‫נ י ' ‪ .‬מה שנאשי לישראל מיתר לעיניי נינניפ וחקומיספ‬ ‫פאל״א שמהפנ׳; נ‪ 1‬התבואה נקשיה נגירן נ; התפלה מסשכח‬
‫שגאשרו לספ מיתיים לישראל ו )ינ( ורתיה נ ו י ‪ .‬שי' העויו‬ ‫את כגזירה ‪ ) :‬פ ( נקלה היא ‪ .‬משמע בת‪1‬לויתיה היתה עקדה‬
‫אגיופו משיו נ ג ג ־ ו ! )יו( וירי דוש מלשון וית שפי' אני׳^‬ ‫מעקי נית רתמה ‪ (•) :‬עיקר מפיון‪ .‬פי' הערין אס ויחס‬

‫^איבץתפלוה‬ ‫;עגין דיןךייב‪ .‬רבי יוחנן אינ ךיש לקיש קלייגעןל ך?י יוחנן‬
‫פאר נאט טיט ו־ייכקייט‪.,.‬ער האט פיליגיבעטין פאר }אט וייעתר איו ךער טייטש'ךייף‬
‫אויף ר‪,‬ךגום>‪ .‬ריש לקיש יאנט יצחק חאט' פאר‪.‬קערט ךי‪.‬גירה‪ ,‬עפ איו ניךען אגירה‬
‫רבקה;אל ניט וזאבי; קיגדער"‪ .‬אוג ;צחק האט סייט יזיין ־״פלה ףפועלת זיא ואל יאחאבי;‬
‫קי;ךער ‪ .‬ךךיבער חאט יטען גירופי; זיין תפלח ערןר ‪ .‬וויייל ךי כליי ויאט‪..‬קעךט אים ךי‬
‫הביאה אץ' ש‪:‬יער וועלט ‪3‬ירי?ין ‪;.‬נהר אינ זיין' קפ‪$‬ח האט אוס^ינןעךט ךי ו־יןח הייסט‬
‫זיא אויןד עתך ‪? .‬עלן זיין וריב‪; '.‬צחק איז ;ישטאנען אין ‪.‬אייין‪/‬ייייט אוני רבקה איי‬
‫;ישטאנען נע*ץ אים אין ךי אגךערע ךיט‪ .‬ןצחק ןאט גייאנט רבוני של עולט אלעיקינלעי‬
‫ראיס דו ויילףט מיר נעבץ יאליאיך האבץ' }אר פון ידי י זיךקח‪ .‬אינ ך^קה י האט''אייך‬
‫אזר נרא גט ךבוגי של עולם אלע‪,‬קינךער ראם די הילקוט טיר י נעבץ זאל'איך ן א ן ץ ;אר‬ ‫‪:‬‬

‫פץ ךעם צדיק‪ .‬רארום ך^קה איז ניווע; א^קרח‪, .‬לכי' יידן האט ניואנס פו; ריש לקיש ש‬
‫רעך; רבקה האט גיט גיהאמ״קיץ ןיןאר םוטער ‪ .‬האט איר גאט איצט בשאפין אניבאר‬
‫םוטער‪. .‬רעתר לו ה י ‪ .‬ראם מיעט' נןע; ‪.‬רעתו־‪..‬רבי לך יאגט למשל ‪.‬לער ווהן יפו;‬
‫מלך האט גיהאקט אלאך אץךאנט‪,‬ער זאליקענען אריץ שטעקי; ךי האנט •אחייס צי‬
‫;עםע; אפו;ט }אלד ‪ .‬רעד ןאטער' זזאט‪.‬גיךאסט יראם ‪.‬ער דייל מאה; ‪ .‬האט ךער פאטעי*‬
‫פי; איגיויןיג ניחאלפין' האקץ לי ?א‪:‬ל אץ ראנט ‪ .‬ךי' לאך ;אל‪'}.‬עשיךגט וועדין‪ .‬ןנר ואל‬
‫ז‬
‫‪1‬‬
‫גע^‪-‬ךיגט געמע; ראם }אלד‪ .‬האט דער מלך 'גיןראבץ די *לאך' פץ' איןווייינינ אונ ךער‬
‫י‬ ‫א‬ ‫א ט‬
‫יילו ס ?יגל ? ‪ 1‬ד לאיך אויםייייגיג ‪ .‬אזר איי' }ירע; ביי ןצחק ‪,. .‬ער האט גי^עטי; צו‬
‫; א ט ‪ .‬אוג ';אט האט ארך ןיהא״לפי; פו; דויטעל אז'דין תפלה יאל אנגיגומע;'וועמן‪..‬ער‬
‫זאל״קענען האבץ ראם ‪,‬ער פארלא״ננט ‪ .‬איו ךער טייטש‪.‬רע‪£1‬ר לו ה׳ \ג'אט'האטי ןיהאלפץ‬
‫‪,‬‬

‫ןי־אבץ ‪ .‬ךי ך‪.‬פלה ואל אריץ גיין״אי; היםעל‪ .‬וואריום איןעלכיא רופט טע] אויןפ נראבין‬
‫‪.‬עחיךהא; )‪:! 0‬ירוצצו הבנים בקלןה‪ .‬ך ב י יוחנן אונ‪.‬ריש'"לקיש קליינעןיוואס םעןימייגם‬
‫ויןרוןיצו‪ .‬רבי יוח}ן ;אנט ךתירוצצי אייו ךער טייטש לויפץ ‪ .‬ךי יצירי" קינךער ראם וענען‬
‫ןייוען ביי רבקח אץ בויךיוזאטיאייעער ניוואלט דזךגנן ךעםיאנךעךץ! ךער איי נילאפץיאינ‬
‫ן(אט }יוואלט קרגנן ךעם‪ .‬אוג דעו־ איו טלאיפיןאונייזיאט גיךאלט‪.‬הרננן‪.‬ךעם‪ .‬ריש ^קיע‬
‫יאים‬
 ‫כ נ‬
‫בראשית‬ ‫‪ 2‬ה‬
‫הולדות פ ר ׳‬ ‫•ךך‬
‫הד‪'.‬י )ירמיה א( בטרם אצרך בבטן ידעתיך‪ .‬ובשעה שהיא עוברת על בתי עיי‬
‫עשו רץ ומפרכס לצאת הה׳ד זורו רשעים םרחם‪ .‬והאפר אם כן לםת וה אנכי‪.‬‬
‫ר׳ יצחק אסר םלםר שהיתה אםנו רבקה סחורת על פתחיהן של נשים ואוסרת לה;‬
‫הניע לכם הצער הזה ביטיכם ‪ .‬אם כך הוא צערן של בנים הלואי לא עיבדתי ‪.‬‬
‫ר׳ה אפר אס כך אני עתידה להעמיד י״ב שבטים הלואי לא עיבדתי‪) .‬טו( מנין זה‪:‬‬
‫)?( חני בשפ ר׳ נחסיר‪ .‬ראייה חיחה רבקה שיעפדו פטנה י״ב שבטיפ הה׳ד ייאמר‬
‫ה׳ לה שני גייס בבטנך הא תרץ ‪ .‬ושגי לאופים הא ארבעח‪ .‬זלאים םלאום יאפץ‬
‫הא שיתא ‪ .‬ורב יעבד צעיר חא תפניא ‪ .‬ויטלאו ימיה ללדת הא עשרה‪ .‬ויצא‬
‫הראשון אדםוני הא חד עשר ‪ .‬ואחרי כן יצא אחיו הא חרין עשר ‪ .‬ואיה <טז( דפייחין‬
‫ליה פן חדי; קרא והאפר אפ כן לםה יה אנכי וייין שבעה היא הפשה הא הרין‬
‫י‬ ‫עשר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫("ה ‪ (is) :‬זמ״פי; נה מ ׳ ‪.‬‬ ‫אגני רימופ לי״נ פנפיס ‪;•:1:‬‬ ‫מני; ו ה ‪ .‬שאמרה למה וה‬ ‫)‪(15‬‬ ‫י ר י ל‪:‬׳; ורוח והפרה !‬
‫אויר"?‪~^p‬־^'~^^‪KS‬־‪'•^^T~-‬‬ ‫זאןס ויתרוןצו ‪.‬איז צירי וועךטער ‪ .‬חתר צווי‪.‬‬
‫ניט גיוואלט פאלנין ראם דעו־ האט ניבאטי; ‪ .‬אינ ךער אנךעךער חאט'ניט ניוואלט פאל‪3‬ין‬
‫ראפ ךער האט ןיבאטי; ‪. .‬ךכי ברכיה האט גייאנט פץ ךכי'‪.‬ליי ם ‪.‬ווענין דוא ;אלפט ניט‬
‫יאגץ רען ‪.‬עשו איז ןיןאךין ניוויאךין האט ‪.‬ער פיינט גיסאט _י עקב‪ .‬גאר ךע; '‪.‬זנר איז‬
‫נאך גירע; ביי זיין מוטער אין בויך איז זיייי פויסט גירען ;עגין יעקב צו שילאגי; אים‪.‬‬
‫וך ‪,‬ךער פסוק יאגט זורו ךשעים מיחס‪ .‬ךי רשעים יענע; פךעמד 'צו ךי צדיקים ייען‪.‬ייי‬
‫יע;ען נאך אי; זךער מוטיעךס ברך‪ .‬י !‪:‬תמצצו ה^נים 'בקךבה ‪ '.‬ךי קינךער האבץ זיף‬
‫נישטויפין אין איר ברך‪ .‬רען ךבקה איזיגיגאגגעץ פאר ביייאשיהל ארעי־ אבית המדרש‪.‬‬
‫האט !‪,‬עקיב ךך ניןאפילט אתים צו ‪.‬ןיין‪' .‬ווי רעד פסוק יאןיט ‪.‬אייךער איך האב ךיך‬
‫געזןאפין אץ ךיי; מוטערם בויך ‪ .‬האב איך ךיר שיין*גימאב*ט'וויס‪.‬ען' ךי היילןנקייט פין‬
‫;אט‪ .‬אונ רען ךבקה איו' ך״נאננען ;עבין ךי שטוב פו; _עב!ךה יירה‪ .‬האט ‪.‬עשו זיךיגיצאפילט‬
‫אריים צי ביין‪ .‬ווי דער פסוק ‪,‬זאגט יורו רשעים מרהפ*‪ .‬ךי רשעים זענען פרעפד פון‬
‫נאט רען ייי יענען נאך אי; ךיער 'םוטעךם יברך ‪ .‬האט ךבקה ‪.‬גיזאגט אריב‪..‬עסי אייז אור‬
‫צו ראם ךאב איך גיכעטין איך זאל טעיובךת רערין' רבי'*‪:‬צחק *יאיגט ךער פסוק לערונט‬
‫אוןז אז אומער פוטער רבקה איו‪.‬ניניאננע; צו פיל ווייבער אוני האטי ניפרענט ביי'זיי איו‬
‫אייך אייך אייי שלע?ט ניווען רען אירי‪.‬יענט גיווע; טעוברת‪ .‬אויב אווי" שוועד קוטט א;‬
‫‪.‬קיןךער צו האבץ‪' .‬יזלואי ךאליט איך נאר' גיטיםעיברתייגיוואךין ‪ .‬רב הוגא ;אנטי אור‬
‫ז‬

‫האט‪.‬רבקה ןיזאןט אויבי איך ךאךף נאךןיבאךין צוועלף קינדעיר*‪ .‬הל!אי ראלט *איךיןעכליבען‬
‫*•‪.‬עקרהיאונ וואלט גאר ניט םעיבךת גיוואךין'‪ '.‬ךךיבער' האט זיא ניזאינט לפה"‪.‬זהי‪ .‬יזה‬
‫בףרעףט ‪.‬צרעלף ‪ .‬צו ראפ ;אל ‪.‬איך גאך צוועלף ‪,‬קיןךער גי‪$‬אךין‪) :‬ז( תני‪ .‬מיד האבץ‬
‫גילערו^ט יפו רבי }חמיה ס ווענין רבקה אייו ךעךט' נייווען אז פיון איר זאל'‪.‬ניבאךי; ווערין‬
‫‪1‬‬
‫צייעלף' שץטים ‪ .‬ווי רעד פסוק זאןט';אש ןןאטינייאןט צו ךןןקה צורי פעלקער וענק ?ייי!‬
‫דייץ ביייך • איי {!וויי ‪.‬קינדער ‪ .‬אונ צורי ‪.‬קינינךיייכין'‪ .‬איו נאך צורי נןיינךיער‪" .‬אייז שרן‬
‫פיר ‪.‬איין קינינרייך וועיט ךך ן«טארק'ץ פץ ‪.‬דיי אנךעךע ק־נינרייך‪ .‬ו^ייינאך צריי‪ .‬איז‬
‫שרן זעקס‪ .‬ךעיר‪..‬עלןןטער וועט' ךינען ךעפ ייננטטען‪ .‬י איז ;אך צךיי־״ןויי שוי;' אכט'‬
‫‪^.‬עם איז פול גיךאךץידי טעג וואט זייא איז ןירעןיטעוברת האט זיא ניועהןאי ףא איו מעוברת‬
‫‪ 3‬י ט אןןווילץנ‪, .‬איו נ«ך ךךיי‪ .‬איו שוי; צעהן ‪.‬־ ךיעיר ער‪/‬יטער איי אתים נינאננק רוייט ‪.‬‬
‫איי שיין ‪£‬לף ‪ .‬רער ;אך' איי אירס נינאימען' רץיבךוךער ‪.‬י' אייו שוי; צויעלף? אנדערע‬ ‫י‬

‫?ריסי! ןאם פץ רעם ןםוק‪ .‬ךכקה האט גיואגט אויב'ךאם טךאנין איי'איוי' שרער״למה‬
‫זך‪ .‬אנ'?י‪ .‬צי יואט יאל איך ;אך טראנ‪.‬ין איוי פיל קינךעריר פי*ל ךעריראךט ‪,‬יהייבטרעפט‪.‬‬
‫^ י ^ ?}י׳נלו* • א ל^ק * *יי ?יג ^‪.‬ע! פךעגץ ביי' גאט ‪1‬‬
‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י נ‬
‫י^ ' "‬
‫יז‬
‫?‬
‫*‬
‫? י י‬ ‫א‬
‫ה‬ ‫ע!‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫> י ז‬ ‫י ז‬

‫פרעגט‬
 ‫בג‬ ‫בראשית‬ ‫תולדות פרשד׳׳סג‬ ‫סףך‬
‫עשר סנץ וה‪ .‬ותלך לדרוש את ה ' ‪) .‬יז( וכי בתי כנסיות ובתי טדישות היו‬
‫כאותן היםים והלא לא הלכה )ימ( אלא לטדרשו של שס ועבר‪ .‬אלא ללםרך שכל‬
‫טי שהיא טקביל פני זקן כמקביל פני שכינה‪) :‬ח( ייאסר הי ל ה ‪ .‬דיי ביס ור׳‬
‫יוחנן בשם ר״א בריש םעולם לא נזקק הקביה להשיח עם אשה אלא )יט( עם אותה‬
‫הצדקת ואף היא על ידי עילה‪ .‬ראביכ אסר בסח כרכורין כרכר בשביל לחשיח‬
‫עטח שנא׳ ויאסר לא כי צחקת‪ .‬והכתיב יתקרא שם ה׳ הדיבר אליה ר׳ לוי בשם‬
‫ד׳ חמא ביר חנינא אמר עיי מלאך ר׳ אלעזר אסר עיי שם בן נ ח ‪ :‬ט ( שני גייס‬
‫בבטנך‪ .‬שגי )כ( גיאי גויס בבטנך‪ .‬זח מחנאה בעולמו וזח מתגאה במלכותו‪.‬‬
‫שני גיאי גייס בבטנך אדריאנים באומות שלטה בישראל‪ .‬ר׳א )כא( שני שניאי‬
‫גויס בבטנך‪ .‬כל האיפות שונאים את עשו וכל האומות שונאים את ישראל‪,‬‬
‫)כבן פנאיהון דבנייא במעייך דכתיב )מלאכי ג( ואת עשי שנאתי‪ .‬ישני לאישים‬
‫•מעיך יפרדו‪ .‬א״ר ברכיה םכאן )כג( שנילד םהול ‪ .‬ולאים מלאום יאמץ‪ .‬ר׳ חלבו‬
‫אסר עד כאן קריין )כ״( םבחח ורעפח וםבתכא טיגך יקופון יהוראין וארפאין‪ .‬ורב‬
‫יעבד‬
‫נ ה ו ג ה‬ ‫מ תנות‬
‫גייס כסינ דרש ניס לשי! גאיה ו ) נ א ( שני גויס שגיא׳ נים‬ ‫ששניאי! ראיס ידירשין אישי ממקרא וה ירי נחמיה נענמי‬
‫ידרש שגי נמי שגיא׳ ‪ :‬ה״נ ) נ נ ( סנאי ונר״הי] ננינייו •‬ ‫ח י י כ! יאיש דמייתי כיי ‪ .‬והיא ר' הינא דלעיל‪) :‬יו( יני‬
‫פי שונאו של •׳סלןנ״ה הוא נמע־ן ווה עשי ‪ ) :‬נ נ ( שנולי‬ ‫גסי נגש־ופ ‪ .‬שאמר ושניו והל״ל יתדריש אפ י"׳! ה״נ נילקיס‬
‫מכול‪ .‬יעקנ אבינו ומיד בצאתו מ; הנפן היה נינו שהוא‬ ‫)ית( הלא לא כלנה אלא למדרשו של שס ועבר ולמדו נ ו ׳ ‪:‬‬
‫קלוש לי״י ‪) :‬כד( סנתא נ ו י ‪ .‬נלומר אינם אלא שש משפחמ‬ ‫)'»> עם אותה נוקש ‪ .‬ר״ל עש שרס ו )כ( גיא' גי‪. 8‬‬

‫נ?רעג‪.‬ט ךער קךריש איז ךע; דאסאלס גייןיען שויהלען אוג״ברזי סךךשים" ראם דו;אגםט זיא‬
‫איז ניגאמען געוויס האט זיא טחפלל ניייען ביי'יי־ אי; שטוב האט גיךאךפט שטיין'ותדרוש‬
‫>{ת ה׳ ייא האט גיכעטין ביי גאט‪ .‬דער וואךט ותלך י‪ .‬זיא איו נינאננען איז איבעריג‪.‬‬
‫ןאר זיא איז גיגאעען אין בית הפריש פו; שם אונ‪.‬עבר‪ .‬פי־עגט דעיר םךךש פאר וואס‬
‫שטייט לךרוש את ה׳‪ .‬צו פאךשטין נאט ‪ .‬האט ניךאךפט שטיין צו פאךשטין ביי שפ‬
‫אונ‪.‬עבר ‪ .‬נאר ךער פסוק לערונט אונו ךער ראם קופטייעד!(‪.‬ךעפ פנים יפו; אצדיק איי‬
‫ןלייךיך‪,‬ער ייאלט גיועה; ךעם י פגים'פון}אט ‪_1‬ע‪:‬י; מתנות'כהונה•‪) :‬ח( !יאמר • }אט‬
‫ן א ט ‪.‬נראןט צו ‪.‬רבקה‪ .‬ריבי ןהוךח יךבי פיפי; אונ‪..‬רבי'יוחנן האכין נייאגט פון ךכי אל עזך‬
‫ז‬
‫ד‬ ‫ןיט‬
‫ןגךבי שנןעוןיס ווענין נאש ךאט ״קייין ןןאהל ניט ניךעט טיט אא^זה ‪} .‬אי ? • י צךקת•‬
‫ק|רה האט ‪,‬ער י א גירעט‪ .‬אונ ךאפ איו אויך ניווען דוךןז אפנה‪ .‬רבי אבא ויד כהנא‬ ‫ז‬

‫זאנט ווי פיל סבות איי נירען ביי גאט ^אט ןיךעט סיט שרה‪ .‬ראם האט גאט טיט יאיר‬
‫גיךעט‪, .‬ער ‪$‬אט ניואגט ציו איר ‪.‬עם איז גיט וויי דו זאנסט נאר רו האםט ;א }ילאכט ‪.‬‬
‫^ךע^טךער מדךש עם'שטייט ךאך אין פסיק ה;ר האטגיתפי; ךעם נאפ ע; פון }אט ראם‬
‫האט צו איר גירעט‪ .‬האט דאר גאט נירעט מיט הנר‪ .‬האט רבי לוי גייאגט פוי רבי‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דז‬ ‫•‬ ‫י ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪V‬‬

‫הסא בךגי חגי;א ס וועגי; דורך אמלאך האט ער צו איר גיךעט ‪ .‬עם שטייט ךאך גאט‬
‫ן א ט גייאןטיצו רבקה ‪, .‬דבי אלןןזר 'יאגט דורך' שם ךער זוהן פון נח האט גאט צו איר‬
‫}יךעט•י )ט( שגי נךט בבטנך‪ .‬י צורי ;דניםע 'פעלקער זענען י אין דיין בויך‪ .‬ךער ךעט‬
‫ךך !‪:‬מים האלטיו מוט זיין וועלט פיט ‪.‬ויין עולם היא אונ ךער רעט ךך נהיים האלמין‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬יט‬
‫? ‪ i?? "-‬י כ ה ‪ .‬צריי ןרוי‪5‬ע' פעלקער ךעלי; ויי; אי; ךיי; ב‪1‬יך‪ '.‬ביי גרם איז גי״ייען‬
‫ךער מלך אךךי^נויס‪ .‬אונ ביי יורי; איז ;ירע; ךער מלך שלמה‪ .‬נאך אפשט איי ־ י ציירי‬
‫§עלקער ראיס אץ דיין טיך ךעלץ אלע מעינטשי; די פיינט האבי; ‪ .‬אלע פעלקער האבץ‬
‫‪6‬יי נט ‪.‬עשו ‪ .‬אונ_אלע פעלקער האכין פייניט ךי יוךץ ‪ .‬ךער וואס נאט האטי איםפיינט‬ ‫‪:‬‬

‫איו אץ ‪.‬ריין בויך‪ .‬ךיי ךער פסוק זאנט‪..‬עעזו האב איך פיינט ‪. .‬צריי פעלקער אזוי ווי‬
‫י‬

‫ךי וועלץ !^ררס ניין פון ךיץ בויך וועלין' רי דין אפ נישייךט אךנער פו; אנךעךץ‪ .‬מיט‬
‫ןןאם‪ .‬יא^ט יזבי בי־‪5‬ןח דייל‪.;.‬עקב איי גיןאךי; גייוא־י;'געמלת אינ עעזו״ניט ‪ .‬איין‬
‫קעניגריין‬
 ‫ת ו ל ר ו תפ ר ש ח ‪30‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫יעבו ויעיר ‪ .‬אריה אס זנה יעבוד ואס לאו )כה( י ע ב ד ‪ .‬ויפלאי ימיה ללרד‪,‬‬
‫)מ( להלן חסריס וכאן סלאימ‪ .‬להלן בתיב תאומים פרץ וזרח שניהם צדיקיפ‪.‬‬
‫יכאן )‪ (O‬תוםים יעקב צדיק ועשו ר ש ע ‪) :‬י( ויצא הראשון אלפוני‪ .‬איר חני בש‪6‬‬
‫ר׳ יצחק בזביח )ויקרא כי( ולקחתם לכם )כח( ביום הראשון אני ננלח לכס ראשץ‬
‫שנאי )ישמיה מד( אני ראשון ואני אחרון‪ .‬ופורע לכם סן הראשון זה עשו דכחיב‬
‫זיצא הראשון אדפוני‪ .‬ובונה לכס ראשון זה בחם׳ק דכתיב ביה )ירמיה י(( כסא‬
‫כבוד טרום םראשון וגו ‪ .‬ואביא לכם ראשון זה פלך המשיח דכתיב ביה )ישעיה‬
‫‪ (fin‬ראשון לציון הגה ה ג ס ‪) :‬יא( ר׳א ויצא הראשון אדפוגי‪ .‬לפה יצא עשו חחלה‬
‫נדי שיצא הוא ותצא )כט( סריותו ע פ ו ‪ .‬איר אבהו כהדין )ל( פרביטא שהיא םשטף‬
‫אח כיח המרחץ ואהיב פרחיץ בני של פ ל ך ‪ .‬כך ל פ ־ יצא עשו תחלה כדי שיצא‬
‫וגיא וחצא פריוחי ע ט ו ‪ .‬מטרונה שאלה אח דיי בן חלפחא איל למה יצא עשו‬
‫חהלה ‪ .‬א״ל טיפה ראשונה )לא( של יעקב היתה איל פשל אם תניחי שתי מרגליות‬
‫נשפישרת אחת לא ז!׳ שאתה מ ת נ ת ראשונה ייצאה אחרונה‪ .‬כך טיכה ראשונה‬
‫של‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)כט( סרייתי הסרתי! יזס בל ליו‪ 9‬וכן סי' התויןיני ונעיין‬ ‫ייוייו •עיילי אימייז שלימית חלחית »ל העילס לוד אחד‬
‫נ י ס שרניוי ‪) :‬ל( פרניעא כו׳ ‪ .‬נעל המיחן ינעמו נרם‬ ‫)המואץ ‪ .‬ייסיואין לליא( ;פרדס נאמייתס ו ) נ נ ( יענד‬
‫פרפיעא• )לא( של יעקב‪ .‬ולפינן ״צא נאתיינה‪ :‬ה"»‬ ‫<י‪.‬ינ מסר יי״י י‪),‬״ ניה י ע נ ד « )ני( להלן‪ .‬ננ׳ תמר ‪:‬‬
‫מדעת‬ ‫» נ ! ( תיורפ‪ .‬ספר אלן‪ :‬ה״נ )כת(נייה היאשין גנלה כוי ו‬

‫‪.‬קענץרייך ייעט ך ך שטאךקץ פי; רעפ א נ ך ע ך ‪ ^ 1‬י ג ל ״ ך " " ‪1‬לציי" חלבו יאגט ביי איץט‬
‫האט ג!ען גיירופץ סבר>ח 'ךעטת םבתןא ‪ ' .‬ר א פ איז }אר ?שפחית ‪" .‬אבעריפון דיר מעט‬
‫י‪?'.‬אך־; רעלץ ‪.‬פעלקער ‪ .‬יורץ אונ'אךפאין‪ .‬ורב ‪;.‬עבד צעיר‪ .‬רב ה‪1‬נא' י אגט אויב דעי‬
‫ז‬

‫זיןןקטער <‪j‬׳»‪'aj‬וועט זוכה ייץ ‪;. .‬עבור ‪ .‬ךעט ךער‪.‬עלטפטער ועשו( איםיזץגען‪ .‬אונ‬
‫אויב‪.‬ךער ךגגסטער וועט ניט זוכה יייין ‪^:. .‬בד‪ .‬רעט‪..‬ער'נעדיגט ווערין ‪ .‬וועט‪.‬ער לינע;‬
‫צום ן!ןטעךץ‪'.‬אונ‪.‬זןם איי פול ;יוואךין אירע טעג צום ךייארי;‪ .‬דאךט ביי ;־!טר קאט‬
‫?י‪3‬עןט צו ךי ןיין חדשים ‪ .‬אונ דא ביי' רבקה איו}יווען פולע עץ' חדשים‪ .‬דאךט ‪3‬יי‬
‫רוםר שטייט ךער וואלט תאומים ‪ .‬אצןרלינג י‪ .‬פיט אאלף ‪ .‬ווייל פךץ אונ ולח יענען‬
‫גיוןע; בייךע צדיקים י‪ .‬דאי ביי יץנקה'שפייט ךער וואךט תומים‪^* .‬צווילינג י ‪.^ H‬אלך' •‬
‫ניייל‪.1‬עקב איי ניווען אצדיק אוג ע׳|ו חך^־ע ‪) ':‬י( ‪.‬ויצא הלאשץ אדיטיגי! ךער ‪.‬זנלשטער‬
‫איי אחים ני;א‪.‬ננע'ן רויט‪, .‬רבי מ י האט גיזאגט פון רבי‪:‬צחק ם ווענין ג אט חאט 'גיייאגט‬
‫ז‬

‫צי ךי יוךין רייייל איר וועט ‪3‬ע‪3‬וע; ביום הלאישוי ‪. .‬לעם‪.‬עילשטי; טאג םוכוח אלולב* אינ‬
‫>‪.‬ך‪.‬רוג חרסים‪.‬ערבית‪' .‬רעל איך גיזעהן וועךין צו אייך ריאס איך וועד גידופי; לאשו; ‪.‬‬
‫די ;אט חאט' גיזאגט אני ראשון ואני'אחרון‪ .‬איך גיי; ךער ‪.‬ן‪5‬ךשטע'ר א ע איך בין דעי‬
‫לעזןטער ‪ .‬אוג איךירעל שטראפי; פו; אייערטךענץ ‪.‬עשו ראסי״ער' 'רעךט גירופץ ראשון‪.‬‬
‫ך ע ר ‪ . ,‬ע ך ^ ע ר ‪ .‬ווי רעדי פ םוק יאגט דצא הראשון אלמוני ‪.'.‬דעריעךשטער איו אהיס‬
‫ז‬

‫נינאעע; רויט‪ .‬אונ איר ייעל פאי־'אייך ^אהע;‪.‬ךעם בית המקדש וואם'‪.‬ער ךעךט נירופי;‬
‫לאשץ‪ .‬ווי ךער פסיק זאןט כסא כבור מדופי טלאשון ‪ .‬ךער י כסא* הכבוד איי‪1‬אנץ הרך‬
‫העכער פו; כ‪.‬ית הםקדש מאם‪,‬עי איי כשאפי; ןיווארץ פריעראייךער ךי וועלט איו'כשאפי;‬
‫ןיוואךץ ‪ .‬אונ איך )וער צו אייך בריינןען רעם מלויי המשיח ראם ‪.‬ערי ךעךט נירופין‬
‫ס‬
‫לאשי[ • ליי ? שטייט ב י י איפ ראשון" לציץ הנה״הנם‪' .‬לער נ!*לך המשיח וועט קוםען‬
‫ךער‪.,‬עךשטער' צו'ציו;ךער נאך ךעלין קןמען אלע י ו ך י ן ! ‪ /‬י א ( ' ר ן ר אחר‪} .‬אך אפשט‬
‫=‬ ‫ע‬ ‫ע‬
‫איי י י ״ ך??עי *{יי אי"יי גי;א';‪}.‬ע; רויט ‪ .‬פאר וואס איו‪.‬יגשייארויס גיגאננע; פרייער‬
‫פאר !‪..‬עקב‪ .‬ודיל טיט אים ואל איררפ ‪.‬גיי] ף בלוט טיט אלע מיאוםקייט‪ .‬וויעט י ע ק ב‬
‫*דרס גיין ‪.‬ליין ‪ .‬ך‪3‬י אבהי ואגט איוי ווי דער '‪.‬בערער פך^ר ךאי&ט ‪.‬ער אוייס ךי יבאר‬
‫ז‬

‫ועי נ‪!$‬ך וואעןט ער אץ יבאר ך ע ם זוץן פץ טלך'‪' .‬איוי אייו נירען'ביי'‪.‬עשו ךריבעריאיו‬

‫ער‬
 ‫ת י ל ד ו ת פ ר ש ה ם נ‬
‫כד‬ ‫בראשית‬ ‫םרר‬
‫של יעקב היתה ‪ .‬אדמוני א״ר אבא בר כהנא כאילו שופד רסיס ‪ .‬ופיוז שראה‬
‫שמואל את דוד אדמוני דבתיב )שיא יז( וישלח ייביאהו והיא אדמוני נתיירא ואמר און‬
‫זה שופך דמים כ ע ש ו ‪ .‬א״ל חקביח עם יפה עינים ‪ .‬עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל‬
‫זה )צב( מרעת סנהדרין היא ה ו ת ‪ ) :‬י ב ( )צג( דקליטיינום פלכא הוה רעי חזירי!‬
‫)צד( בהרא ט ב ר י א ‪ .‬וכיון דהוה מטי סדריה דר׳ הוו םיגיקא נפקי! וטהיץ ליה י‬
‫בהדא פנייס )גיא פטייס(‬ ‫)צה( לבתר יומין איחעביד מ ל ך ‪ .‬נתת ויתיב ליה‬
‫)צו> ושלח כתבים לטבריא ספני רטשא דערובתא ‪ .‬אמר )לז( אנא יהיב קילוו! דיהווז‬
‫רברבני דיהיראי קייטין קידטי בצפרא דהר ב ש ב א ‪ .‬פקריח לשלוחא איל לא חת‬
‫•ההון לחון אלא עם מטעםי יופי דערובחא ‪ .‬נחח ר׳ שםיאל בר נחסן לםיםחי חפי‬
‫לר׳ דהוה קאיס קימי םדרא ר ב ה ‪ .‬ראה פניו חילניוח‪ .‬איל לםח פניך חולניוח‪ .‬אסר‬
‫כן וכן אשחרר לי כחבין מן ט ל ב ו ח א ‪ .‬איל איחא סהי דברייך עביר לנא נםין‪.‬‬
‫ע ל ו ;‬
‫מת נות כהונה‬
‫ו‪••0‬‬ ‫אשר ה‪5‬י איתי ־תלמידם‬ ‫)לי( מיננכ י נ ה ־ י ץ ‪ .‬שניןיאו עיניס‪) :‬לנ( רקליע״ניש ני׳‪ .‬לאיי ימים נעשה מלו חכו‬
‫יישנ לי אלל שקיש פמייש משרה היא נראש הירדן ‪) t‬לי( ‪ :‬נ ת‬ ‫ייישי דקרעייניס היה ימיה מוי ה קוים שמלו ‪) :‬לל( נהיא‬
‫נתניס ‪ .‬לעיר שבריא לפנית ערב של ערב שנת כשהעינ שנה‬ ‫טנר״א גר ‪ .‬פי׳ קיינ לעיי ענייא יכין שהניע ומן הדרשה‬
‫ג׳ייות שיהיו הרנניפ של‬ ‫לנא ! )לו( אנא נ ו ׳ ‪ .‬אגני ניתן‬ ‫ש יני אי ומן נית הייייפ הלנו הי‪ ,‬מ זיפ הקפניש * נ י‬
‫היהוד‪-‬פ יגדיליהס עומד! לפי ננייןי של אמד נשנמ ז ר‪ ,‬לין‬ ‫ו )לה^לנתי ני־‪.‬‬ ‫~'‪^J^L^J^]2J?.....‬‬
‫‪,‬ער אדרם נינאעען נןךמנר רי אלע מיאוםקי״יט יאל ^ י ס ^ ^ ^ ט ‪ ' T‬א ט ל ב ה י ה א ט‬
‫ני^ךעןט ביי רבי יוסי י בן חלן‪-‬תאיעאר ראם איי ע ש י אדרם ניניאננע;' פ ך י ע ר " האטירכי‬
‫י‬
‫יוסי ני^פעךט פון‪ .‬רעם‪,‬עי־ש־זין טךאפי; זרע איי נ עקב בשאפין גיריאלי; י פוי‪.‬דעם אנךערי'ן‬
‫?‪1‬רא?ין‪..‬ירע איי‪.‬עןזי ‪3‬שאפין גיוואךין‪, .‬איז ךאר רער טראפין זרע* פון‪.:.‬עקב אונמיען אונ‬
‫אייך אים איו ךער טראפי;‪,‬זרע פון ״עןזי‪ .‬אז דו רעםט ןעיטען צירי ~ שטייגדלאך אינ‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫ווע?ט עכייו ?‪.‬ייגין אין־ אשקאלע רעריל אייגם ארף יראם אג‪.‬ל'ערע‪ ".‬ך ראם יי דו חאסט‬
‫אריץ גילןי;ט שפעטער נע'‪?9‬טי אריים פרך׳ני־ ‪ .‬אונ ךי ראיס ידו קאםט *אדיין גילייגפ‬
‫^ךיער נע?ז?וטו‪ .‬אריים ‪#‬פעטער‪ .‬ן א ט ' ך א ך גיםוזט ‪.‬עןזו ארוים גיין פךיער ךער״נאך‬
‫נ ע ק ב ‪ .‬עשו איו אררפ'ניגאעק רויט ‪ .‬ךבי לאיברי'בהנא״יאנטייער ן א ט אוים ניזעוזן‬
‫ווי ׳אריצם י« ל‪°. 7:‬׳‪??£‬׳‪. • r‬ייי שמואל וןעיא האט גייעהן' דודי אייירויט‪ .‬ווי"רער‬
‫!‬ ‫יאפ‬
‫ת‬

‫‪:‬‬
‫פטוק זא^ט‪.,‬ערקא'ט נע ש;קט אוג ‪,‬טען האט איםיגיברייננט 'אוג^עריאיו רויט ‪ .‬האטי שטואל‬
‫מורא ‪.‬גיוזאט ^א‪3‬ער רעט ‪,‬ער אויך וזלווגן ‪.‬טענטשיין אזר ווייעשו‪ .‬האט }אט נייאנטצו‬
‫‪T‬‬
‫ץפואל דוד האט שייןנע אויגיין‪. .‬ע?עו האט אלייןיךהךגת ‪we‬׳‪ . fs‬אבער דור האט גיהרגת‬
‫יירך ך י מ ח ד ך י ן ‪) :‬יב( ךער םלןדךקליט;יגום ווען״ער אייו קליין ;יווען' האט ער געפיטערט‬
‫חזךים גאןןט פון ךי שטאט ?!בליא ‪ '.‬עו רבי פלעיגט יא‪.‬גין' אדרןזיה אין טבךרז ‪'.‬םילעגין‬
‫ז‬
‫־‬ ‫ז‬
‫קוטען פיל ט׳מטשץ ‪£‬יט‪.‬ךח;לע ‪.‬קיגךער צי ךי דרשה פלעגי;' ךי‪,‬קיגדער אררם ‪.‬גיי; אינ‬
‫ףלעגץ אים שלאןין‪ .‬או‪.,‬ער איז ?חים י״יראךי; איי‪/‬זןר גיייאךין אפלך"! איו״״ער אסאהל‬
‫ןיקיקען צו דעם אךט פ?‪;1‬ס ‪ .‬אוני ן א ט אריי! ן ^ ד ק ט כליף אי; ךיי^״זאט'ט^;ה פרייטאנ‬ ‫ז‬

‫פאךץ ‪1‬א?ט • איןךי כךיף איי גישטאנ‪,,‬עז ?יך ביין'גויר י ש זינטאג פריה יאלץ ךי גךעסטע‬
‫ןיייט פון ירי יולי; שן׳ץין פאר טיר‪'.‬אונ‪,‬ער חאטיגןזאןט צום ^ליחיזאלסט גיט'‪^.‬עבץ‪.‬ךעט‬
‫בריף צו ךי יוךץ ביי ?‪:‬ס יועט ^הייבץ רעךץ ביי די יוךין ‪ *. ry$‬ך‪1‬יי שסיאל בר גחמן‬
‫י‬
‫איי ןיגא‪.4‬נען ךף ארו?רא׳?ץ אויףיש^ת‪ ' .‬ן א ט ‪^.‬ר ןיזעה[ ךבי שטייט געבי; דעם }רויסץ‬
‫בית סמלךש אינ‪,‬יערזט ארס ?!לע^ט ‪ .‬ןאט ךביישטיאל ';ייאנט צו‪,‬ךבי ןאר ראם זעדמטו‬
‫אוים אווי ׳«ולעכט ‪ ' .‬ן א ט ‪,‬לבי ן י ^ ט איעלכע בךיף איי ‪ TO‬געשיקט ‪.‬ניראךין «ן ‪!3‬לך‬
‫או יוג^אג פריה יאלי; טיך אלע עןטיין ‪4‬אר' אים‪ .‬איג‪.‬עס ‪. rtt‬אייר נויייט אז קען״קע;‬
‫;אר ניט קי'?ע! « אים בט זוןטאניפריה ‪ .‬ןאט רבי שיטואל' ‪.‬גייא;ט צו רבי' קום ויאש‬
‫ייך אויך אוג יאךג ניט ‪ '.‬ןאט' רעט אונו טאיהן נסים • ;ע^•'בי;לע'אריץ גי‪3.‬א‪3‬ו‪.‬ען‬

‫אין‬
 ‫בראשית‬ ‫ת ו ל ד ו ת פ ר ש ה סג‬ ‫סךף‬
‫עלץ ל ס פ ח י ‪ .‬ו א ח א הדי; ארניניטין ט נ ח י ך ו ט ר ק ר ק ד ם י ה ו ; ‪ .‬ב ע א ר ב י דיזעין*‬
‫ביה ‪ .‬איל ר ש ב י נ ר ׳ שבקיה דומני; ע ל גפי; הוא ם ת ח ט א ‪ .‬איל םריך ב ע ק א ו א ח‬
‫קאים גהיך ו ט ר ק ד ‪ .‬א מ ר לחון אזלו; יאבלץ ושחין ועבדו; ש ב א ט ב א דטריכין עביר‬
‫לבון נ ס י ן ‪ .‬ו א נ א טקים ל ב ן קודמיי ב צ פ ר א ד ה ר ב ש ב ת א ‪ .‬באפוקי ש ב ת א ב ח ר ם י ר ר א ‪.‬‬
‫נסכין ואקיטהון ק ד ם פיילי דפנייס‪) .‬לח( עלון ואמרי! ליה ח א קיימון ק ד ם פ־ילי‪ ,‬א מ ר‬
‫)לט( סנדון פ י י ל י ‪) .‬מ( נסבוהון יאקפין ע ל )מא( פ ט ב ם א ד מ ד י נ ת א ‪ .‬עלו; ואמרין‬
‫ל י ח ‪ .‬א פ ר א ג א קליין אגא דיחיון בי בגי ח ל ת א יומי ויעלי; ויסתון יאתין ל ג ב א י ‪.‬‬
‫אזלון ואחזו ן בי בגי ח ל ח א יומין ואעל ח ר ארגיגיטין ומוגה קרמיהון ועלו וסחו; יאחין‬
‫ל נ ב י ה ‪ .‬א״ל בגין דאתון ידעין דאלהכין ע ב י ר לנין גסי; אחין מקילץ ל מ ל כ א ‪ .‬אמריו‬
‫ל י ה לדקליטייגום ר ע י תיירי; אקילינן‪ .‬ב ר ם לדקליטייגיס מ ל כ א אנ; מ ש ו ע ב ד י ם ‪ .‬א י ל‬
‫אפי׳ כן ל א תכוון ל א )מ‪ (5‬ברומי זעיר ו ל א בגולייר י ע י ר ‪ .‬כולו כ א ד ר ת ש ע ר ‪.‬‬
‫‪s‬‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לשני השער נניקו ולשער היה סגיי ינתישיפ ימי יד; עש‬ ‫גזירה ילייי! )לח( עלו; נ י ' ‪; .‬משי משריזי שמלן ואמרי לי‬
‫שהתקיף ממנו ‪) 1‬מ( נשניהי; נוי‪ .‬לקת איתפ האינניפ׳;‬ ‫שד היהודס עומדים לפני השער ‪) 1‬לט( שגרץ פיילי‪ .‬סגרו‬
‫והעמידה נאמצע של עיר שמ״ס ‪) :‬מת( מענפי( ‪ .‬נאמלע‬ ‫סשעי נ ד שלא יננסו מפנמה ואמר נ; שאת״נ יעליל עליהם‬
‫העיר ההיא ‪ ) :‬מ נ ( נממי פי' הערון לשק כתריממית נלישר‬ ‫לאמיר הלא לאנאתה מיקר נאשר לזית׳ ואן אס יאמרו היינו‬

‫אין ב א ד ןיןד ארוטיואשץ‪ .‬איז ‪.‬גיקוטען א ש ד אוג ה א ט גילאבטי״אונ גיטאןצט ‪" "WET‬ייי‪7‬‬
‫ה א ט ך ? י גיוואלט אן שרייען א ר ך רעם ש ד ‪ .‬האט ך ב י ‪#‬טואי בר נחמן גראגט צו ךבי‬
‫לאז אים פאנצי; ר א ת ם ' א&אהל בעוויץט ‪,‬זיף ‪.‬ךער שד פאר אכמ!; אז נ א ט ך ע ט טאהן גסים‪.‬‬
‫האט רבי שמואל נלזאנט צום ש ד דיי; ה א ר רבי ה א ט צער אונ דו שטייםט אוני לאכ?ט‬
‫אוג טאנצט ‪ .‬ה א ט ך ע ר שד צו ך י גיזאגט גייט‪,‬עפט או; טרינקש אוניםאבט אגיטע; שית‬
‫גאט וועיט איי־ טאה; ג פ י ם ‪ .‬אינ א י ־ ר״על אייך 'שטעלין יפאר רעם פ ל ך ' זונטאנ פ ר י ה ‪.‬‬
‫מוצאי ש ב ח נ א ־ יאר״ה קדוש האש ‪.‬ויער שד די‪.‬גיגיוםע; אונ ה א ט ךי ;ישטעלט פאר ך ע ם‬
‫טייין!ר פון ךי ש^־אט פפי;ס‪ ,‬איו מען אדיין ‪.‬נינאננען צום פ ל ך אוג טעןיהאיט גיזאגט צו‬
‫אים די יורי; שיטץעי פאר דעם ט ר ע ר ‪ .‬ה א ט דער מלן• ניהךסי; טע; ‪.‬יאל פ א ר ש ל י ק ק‬
‫ךעם טויןןד‪ .‬ה א ט ך ע ר ש ד ד י גיגומען אונ ה א ט ד י גיש‪.‬טעלט אי; מיטען ש ט א ט ‪ .‬איו‬
‫מען אךיין גי״נאנגע; י צום מ ל ך אונ מע; ת א ט ניי אנט צ ו ' א י פ י ך י יוךי; שטיי?‪3‬ן אי; מיט‪.‬ען‬
‫ז‬

‫ש ק א ט ‪ .‬ה א ט י ך ע ר מלך'גיזא;ט איך בין גווך מען' זאל הייצי; ךי ^ א ד ד ת י ^אג אוג ךי‬
‫יורץ ואליי אריץ גיין' אי; 'באד אוג ;אלין זיך ארומוןאעזי; אוג אריק קוטען צו מ י ד ‪ .‬ער‬
‫ה א ט גיוואלטדי זאלין פאר בךעגט ר^רץ פון ך י י היץ ‪ ,‬איז מען ניגאגגע; אונ ‪.‬מען וזאט‬ ‫ז‬

‫ניהיי?ט ךיי באד ךריי ט ע נ ‪ ' .‬א י ז ' אריץ ניגאננע; ך ע ר שד אץ ב א ד אוג״וזאט גי^אסץ פ א ר‬
‫יןי‪.‬קיאלטע וואפער אינ ייי האבי• ד ך ארומגעיואשין אונ‪^.‬זעגע; אריי; געאננען צום מלך ‪.‬‬
‫ה א ט ךער בלוי צו יך }יואנט ווייל איר ווייםט אז {אט וועט טאךן צו אייך נסים ך ר י ב ע ר‬
‫‪8‬אר ש ע פ ט יאיר ד ע ם מ ל ך ‪ .‬וזאבין זיי ';ייאגט ?!יר האבץ אמאהל פארשעפט 'איינעם‬
‫וקליט^ינוס ר א ם האט געפיטעךט ח ו ר י ם ‪ .‬ו ה ע ר י צ ו ך ע ם מ ל ־ דקליטץנוס זענע;מירסנעכט‪.‬‬
‫ה א ט ' ך ע ר מ ל ך צו זיי גיואןיט פו; ‪,‬ךעסטוועגין ואלט איר נייט 'פארשעםען אפילו ‪.‬ךעם‬
‫קלענםטע; מענטש פו; רוים אונ ניט ך ע ם קלענסטי; םיענטש פון פ ר ס ‪? .‬לו ן א ך ר ח ש;;ר‪.‬‬
‫^ ו ״ א י י נןוועין'אין נאנצץ אווי ווי אפאיטיל ימיט האר ‪ .‬רבי חנינא זאנט ‪.‬ע^זו איי‪,‬וועךט‬
‫^ען יאל פון אים אךאפציהען ךי הויט אונ סאבי; א מ א נ ט י ל ‪ .‬י רי ךנ‪ ;$‬פון מ י ס ה א ב ץ‬
‫}יואןט פון רבי אלכםגךרי ם ךענץ ‪ .‬אונ ך ה ן א ה א ט דיזאגט פון רבי אבא ב ר כהנא ם‬
‫ךע^יין רען עי^ו איז ניבאךין ‪5‬יוואךץ וענעי ך י נ ע ה א ר ;ירעי פארקיןךייט איוי ווי די‬
‫פלערעם אונ ך שטרויא ר א ם אין אשייער‪ .‬ר א ת ם א ד ר ת איז ך ע ר טייטש אשי;ער‪.‬‬
‫)ר דיער וןסוק זאנט דאמאלס איו צו שטויסץ ףוואךין צויזא^ע; די אייךן פ י ט ךי שטיין‬
‫וילבער‬
 ‫‪ £‬ר ש ה ם נ‬ ‫ת י י ת ת‬
‫כח‬ ‫בראשית‬ ‫םרר‬
‫איר חנינא כולו )מג( ואוי לאדרת ‪ .‬רבנן דרומאי בשם ר׳ אלכסנדרי ורחכא כשמ‬
‫ראביכ אמר יצא כולו )מד( מפוזר ומפורד כאדרת לורותו כםי־ץ וכקש מאדרא ‪.‬‬
‫ההיד )דניאל ‪ (3‬באדי! ד קו בחרא פיילא ]וגוי[ והוו כעור מן אדרי קיט‪ .‬ר׳ רנינא‬
‫בר׳ יצחק אמר טי גרם להעשות כעור טן אדרי קיט על שפשטו ידיהם )מה( באדירים‪.‬‬
‫ייק״־אי שמו עשו‪) .‬מו( הא שיא שבראתי בעילפי‪ .‬איר יצחק אתון קריתון‬
‫)מז( לחזירתכון שם‪ .‬אף אנא קורא לבני במרי שם )שמות ד( כה אמר ה׳ בנ״‬
‫בכורי ישראל ‪) :‬יג( ואחרי כן יצא אחיי‪ .‬הגמון‪ .‬אחר שאל )ממ( לחד מן אלין דבית‬
‫סלוני‪ .‬איל מי חופם המלכוח אחריגי‪ .‬הביא גייר חלק יגטל קילםים וכחב עליו ואחרי‬
‫כן יצא אחיו וידו איחית )מט( בעקב‪ .‬אסרו ראו דברים ישנים )נ( ספי זקן ח ד ש ‪.‬‬
‫לחודיעך כטח צער גצטער )נא( אוחו צדיק ‪) :‬יר( ויגדלו חנערים ‪ .‬ר׳ לוי אמר משל‬
‫להדס )נב( יעיצביגיח שהיי גדלים יה ע״ג ז ה ‪ .‬וכיון שהגדילו וחפריחו זה גיח; ריח!‬
‫ה‬
‫"‬ ‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫עשי ‪ .‬גרס״ ורמו שישראל יעמדולעתיד יקתי המלטה מתחת‬ ‫אדם חשונ יגיל״ר אום מיש ישסל ו )מנ( יאוי לאדרת ‪.‬‬
‫ידי עשו נמו שורשו הזיל ולאום מלאום יאמן ‪ ) t‬נ ( מני ויד‪.‬‬ ‫ננימר להפשיש עירי מעליו לשפוי! ממנו מדרש‪) :‬מד( מפוזר‬
‫‪,‬‬
‫חוש ‪ .‬פירש " אע״פ שמקיא וה הוא ישן מפן לא ־יעי אדם‬ ‫נ י • ירש ניוייפ מלשין אויא פי־ גירן ‪) :‬מה( נאדייש‬
‫עד כגילה וקן והו )נא( חיה! לדיין‪ .‬שמיד נצאתו מיחס אפו‬ ‫שישי ‪?)-‬ואי אדרש ו )מו( הא שיא‪ .‬ויש עשו ניטיייןין‬
‫היגיב ננעי הגלית שגא יעמיד שריתי ‪ .‬עד שימונו מיי‬ ‫» ! שות! )מת( ושויר נוי‪ .‬עשו נקרא תייר מיעי ו )מת( לתז‬
‫עשו! ) נ נ ( עיצנונית‪ .‬פירש סעייו מין קיציס‪ .‬נ ן נל‬ ‫‪ P‬״ ‪ p‬נוי• לאחו מן סתנמיפ ש מ ת סל‪1‬א‪ ) :‬מ פ ( נ ע ק נ‬
‫נ‬ ‫א‬ ‫א י נ‬ ‫ע‬ ‫י‬
‫^פייזופערד‬ ‫י י יי׳עען‬ ‫• ל?‪ -‬י‬
‫רבי חגיגא בר ןשג*וק האט גיואןט פאר ראם יעגען ךי פעלקער ;יווארין ווי פלערעם פון‬
‫שליער‪ .‬דייל די האב־ז שלעלןטם גיטאהן דייייילי;'ויאט 'ייי ‪.‬ווערץ }יריפץ אדירים נדי‬
‫שטאךקע׳ • ‪.‬ייי ?אבין גיתפין !יי! גאםע! ?‪ .tyj‬״ע^ו איי צורי וועךטער ‪ .‬היא ש;א אוםויסט‬
‫האב איף אים כשאפי; אויףךער וועלט ‪ .‬ך ? י ‪.‬יצחק האט ‪.‬גיזאגט גאט האטי'גייזעטאיר‬
‫האט }ירו?י; צו אללער חייר אנאמעין }׳‪.‬נשיו(‪ .‬אץיייוועל* רופץיצו מיץ ‪.‬עישטגייבאירענעם‬
‫נ‬
‫יילו ‪ £‬א?|ע! <נ‪.‬עקב>‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט יליד האט ניזאנט נאט ך י יוךק' וענען ‪9‬יי; ערישט‬ ‫ז‬

‫גע^אךעגער י?ה|• עייל יף״יעגען ךי ‪.‬קיגךער פין‪.:.‬עקב"‪ , :‬ע ( ואחריי כן'! ! ע ר נאיןוי׳איז‬
‫;‬
‫אמים ניןאןןען דין בתךער ‪ .‬אשררה האט אםאהל גיפרעגט צו א יגעם פו; די חכמים ךאס‬
‫י‪,‬ע?עןאיןביח פלוןי‪ .‬ויער וועט*־ן'געטע;ךי מלוכה נאף אינו‪'.‬האט רער הכם נינוטעןיאליידעע!‬
‫פאפיר אוג האט ןינמזען א^עדער איוג הט אויף }עשרי^ען ךי ווערטערי״ו^ךיייכן יצא §חיו‬
‫וירו איחית בעקב‪.‬עשי־ דער '}אןז איו אריים גיגאגגען' )גיג־ארץ גידארץ(''"דין'ברודער אונ‬
‫ז_יין האנט האט גיהא‪:‬לטי! די פוס פץ״ע^ו‪ .‬צו ווייויץ פךיער וועטיךץיךי מלוכה פיו״ע^ו‪.‬‬
‫ךער גאד ויעט די; ‪.‬די ?גלוכה פין יעקב‪ .‬האכץ ךי מיאגט זעהט"אלטיע ךייד גייען"אתים‬
‫ז‬

‫פין א)י‪:‬עם אלטץ מא;‪ '.‬ךער ^סיק' איו ךאןי שוץ אליט‪./.‬ערי שטייטךאןי שדן לאנג אץ די‬
‫תירה‪ .‬פי( דעכשיעגין האט טען‪.‬ניט‪^,‬עייאםט אי ךאס 'ורליט אויףידי‪.‬מלוכה • ביי' רער‬
‫ןילער אלקער אייי גיקימען איג' האט אוף גייאןט ראם רער פסוק טייגט וידיל טיט רעם‬
‫אלטען ‪5‬א; האט ךער שררה ״קיץ ןאהליגיט גיישמוןנםט ךךכער רופטיער אים רער נייער‬
‫אלטער ‪3‬א|>‪ .‬יעה יד פיל ‪£‬י‪.‬ער האט 'ניהאט רעד צדיק‪.‬יעקב' אז‪.‬ער האט גייעהןייווי שפעט‬
‫יי‪ :‬טלי^ה וועט קיטע;‪) :‬יד( ולנךלו הנעריים‪ .‬ךי‪/‬קיגךער ‪.‬יעקב אונ״עישי י יעניק‪/‬רויפ‬
‫גיוואךין‪:\..‬בי‪.‬ליי יא‪.‬גט למ^ל אןזרם אוני אדאלי; האבי; גיראקפי; אץנער‪/‬נעבץיאנדעד(‬ ‫ז‬

‫)יע; די‪.‬יענע! ‪.‬קליץ ‪.‬ניווען האט ‪.‬מע; ‪.‬גיט דעו־‪..‬קענט ךעלכער אייז ךער' הדס אונ ייעלכער‬
‫ךער לאלין‪ .‬ויי די יענע; ?רויס ףויאךין אינ האבץ'אן גיהייבי; ביליהען‪ .‬פץ ‪.‬לעם הדם ן א ט‬
‫ןיש§עקט‪ .‬אינ פון ךעפ דאךי; איי נלויען אשלעכטער ריח ‪ '.‬איוי' אי"‪ :‬ניויען'ביי יעקב טיט‬
‫‪ ? * .‬י י • ?יי ךייי?עף‪ 1‬יאהי י^״ן בייךע‪.} .‬ע]אננ'ע; אץ"תדר אמ•מידעי;נעקוטעןפון חדר‬
‫•‪ P‬יייי*עףן;אךר איי יעקב ניגאןנע‪ :‬אין ב י ת הםדריש‪ .‬אונ י ע׳^י איי' געגאגגען אץ‬ ‫‪:‬‬

‫<;אי?«§ער‪ .‬י־‪.‬כי א‪£‬ןזך יאןט ביי ראיסקינד ווערט אלט'‪.‬ד'_רייצעחן יאהר דארף 'דעריןאטער‬
‫‪,1‬ל בטליס‪.‬זיין טיט דעפ‪.‬קינד א^לעךנען אים חוךה 'אוני כ׳צות ‪ i‬ניאךךריי^עה^ואהר ראר‪,‬ף‬
‫דער‬
 ‫מ‬ ‫ת ו ל ד ו ח פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫וזח חוחו‪ .‬כך כל יינ שנת שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר‪.‬‬
‫לאחר י״נ שנה זה חולך לבתי מדרשות‪ .‬ויה הולך לבתי ע״ז‪ .‬א״ר אלעזר צריך אדם‬
‫)מ( להטפל בבנו ער יינ שנה מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של‬
‫ז ה ‪ ) :‬ט י ( ויחי עשו איש יודע ציר‪ .‬צד את חבריות בפיו‪ .‬לא גנבח מאן גניב‬
‫עטך ולא קטלת טאן קטיל עמך‪ .‬א׳ר אבהו )נד( שורני צירני צר בכית צר בשדה‪.‬‬
‫בבית היך סתקנין טילהא ‪ .‬בשרה )גה( היך מ ח ק נ י ן ת ב נ א ‪ .‬ר׳ חייא אטר הפקיר‬
‫עצמו )נו( כשרה‪ .‬אמרו ישראל לפני הקביה רכון כל העולמים לא דיינו שנשתעבדני‬
‫לע׳ אימות אלא אף לוו שנבעלת כנשים ‪ .‬איל הקביה אף אני בו בלשון אני פורע‬
‫חימנח‪ .‬ההיד )ירמיה מט( והיה לב )נז( נכורי ארים ביום ההיא כלב אשח מצרה ‪.‬‬
‫ויעקב איש חם יושב אהלים ‪ .‬שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של‬
‫עבר ‪ .‬ויאהב יצחק אח עשו כי ציד בפיו‪) .‬נס( קיפרא טבא לפומיה )נט( וכסא טכא‬
‫לפומית‪ .‬ורכסה איהבת את יעקב‪ .‬כל שהיתה שומעת קילו היתר‪ .‬מופפת לו אהבה על‬
‫‪r‬‬
‫אהבתו‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫אניי אמו נן שיחבינ שהוא מדקדק נמנות שהמלח פשיר‬ ‫*נ פנים ‪ .‬מ ס י ג יגילו וקידם *ג בגס לא נקרא גדול ו‬
‫ממעשי וכן פנ! פטיו! );ו( כשדה‪ .‬הייש״י כשלה מ‬ ‫) ע ( לספסל נ י ' ‪ .‬לטפל עמי ללמד! תירס ימצות ‪) :‬נל( שיוני‬
‫שהכל זייעין נחוכו נ ן הפ־‪,‬יר עצמי ל‪:‬וניס עפ הכל• ה״נ‬ ‫נר‪,‬י כפדה ודיש לדני‬ ‫סיפא יקיא איש שדה קזדיש שדני‬
‫)נו( גנוי׳ אווה )ירמיה מט( ‪) :‬נח( קופרא נלשיןירושלמ‬ ‫נידלון אותיות וספי״ן לוני נלומי ימאי וליוה שתש אן נקי‬
‫נבר ‪ :‬קיסרא נ ו ׳ ‪ .‬אה היה מוצא נשר טונ היה ממציא•‬ ‫נמעשר ונד לרמאות‬ ‫נימאות נניס ‪) :‬נה( היאך מתקני!‬

‫^^מי״מעונשויישל זה‪ .‬צילוי בט איו נאט איך כיין" שוין״טטור‬

‫‪:‬‬

‫ניוואךין פון ‪. ran‬קינךם שיטראף‪, .‬איך'רעל' שרן ניט ניישףראל־ט‪,‬וועדי; פו; זיינע‪..‬עבירות‬
‫אונ יער וועט'ניט נישטראפט מערי; פו; ‪$‬יינע_עבירות! )טן'( ויךי‪ .‬עשו איו ניווע; אמענטש‬
‫וואט האט ניוואסט ציי פאננען" עאךו;>‪ .‬טיט ויין מויל ןאט‪.,‬ער‪.‬נעפא)גען מע^שי;‪ .‬אז יער‬
‫ן א ט חו^ד' *ניווק אמענטישי; אז‪ .‬ער ןאט נינ^ך! ‪ .‬אונ ‪,‬יענעיר ןאט ניט'‪.‬נייך^דט טוךה‬
‫י‬

‫זיין‪ .‬קאט״עריאיט נינאךט אונ חט ניו אנט צו י אים ריר רעל איך ןאר ניט טאןן ח האפס‬
‫ז‬

‫ןיט ניגבתי }אר זאנ' טייר רער ןאט ‪ 11:1rq‬טיט דיר;‪ .,‬ענעם רעל איך בשנ^יראפין‪ .‬אךער‬
‫ער ן!אט חושד ןיךען אייניעם אז‪.,‬ער האש ניהךגת אםענטשץ‪ .‬אונ‪;,‬ענער חט ‪.‬ניט ניוואלט‬
‫מודה דין‪ .‬ןאט ‪,‬ער איםינעאךט' אונ חאט נ'׳זאג‪.‬ט צו יאים ךיר ויעל איך ^אר ניט ‪!$‬אה;‬
‫ד \ האגןט נייט ניהךנת‪ .‬נאר'זאנ ‪9‬יר רער ןאט טיט ךיר ;‪.‬עהךנה‪ .‬יענעם רעל אייך‬
‫‪3‬שטרא‪.‬פין‪ '.‬רער עייל איז רער טורף איונ וךיוט נאך אויף אןדעךע טע‪!?3‬שץ אייך • רבי‬
‫אבהו }אנט״ע^ו האט ניוואסט צו §א'ננען עענאירין טע?‪9‬שין> אין פעלר ‪" .‬איוב האט ניוואיסט‬
‫צ\‪6‬אגנען<נענאךען> מענטשין אין שטוב• איין שטוב ןט‪.'.‬ער ניפך^נטיךי אווי ‪3‬יט מען טעשו־‬
‫פון זאלץ ‪. .‬אץ־פעלד ןא'ט' ער ;יפךיענט ווי איוי ניט מען ;ועשר' פי; שטתיא‪ .‬האבץיאלע‬
‫ע‬

‫ןענןיינט אז ער'איז אצדיק ‪ .‬ך‪3‬י' חייא זאנט‪.‬עןזו האט זיף מפקיר ‪.‬ניווען איוי ווי אפעלר״ער‬
‫ז‬

‫ואל ^זנח דין נוט אלע ‪ .‬ךי ייךין ןאבין ניזאגט פאר נאט ךבונו של עולם ניט נענונ טיר‬
‫מוזיןיךינען צו ף ןיבעציג פעללןער ‪ .‬מוך; מיר '}אך ךינע; צו רעם פאלק ראם מע; איי טיט‬
‫‪:‬‬

‫אים ‪.‬עונה אזר ךי מיט אאשה‪ .‬האט ^אט ניזאנט מים רעם לשון‪,‬וועל' איך )י^אהלט וועךי;‬
‫פון ךיעם פאלק‪ .‬ןר ךער פפוק ז^ט אין רעם "ןזאנ;ואם איך‪.‬ייעל ייי ש?רא?י| וועלין' זיין‬‫ז‬

‫ךי האךצעריפון די שטאךקסטע פוי; אתם אווי ווי ךי הארץ פו; אאשה יראם ןאט ש‪!.‬עךצין‬
‫‪1‬‬
‫)' !‪ '*V‬ני^אךט' דאם קינד‪ .‬אןערי״רגקב איו גייןען א'?תמער ‪.,‬ער איי גייעסי; אין די‬ ‫ז‬

‫גיצאהלטין‪ .‬צוויי ניצאהלטי;‪ .‬אץ' ביתי המדרש פץ' שפ אונ אץ ‪3‬יר‪ ,‬הםדרעו פון‪.‬עכי" •‬
‫יצחק'האט ליב ‪.‬ניוזאט יזיין זוה; ‪.‬עשו וואריום‪,‬ער ןאט נעפא‪.‬ננע; אץ ךץ מייל‪ .‬אי‪.‬ןזןןו ןאט‬
‫}יהאמינוטע ‪9‬ל‪.‬ייש ןאט‪.,‬ער'נןנעבין זיין פאטער ‪ .‬אז‪^.‬ער'האט ניסאט נוטע ריין האט‪.,‬ער‬
‫ןינעבץ ךיעם ‪£‬אטער ‪ .‬ן‪3‬ער רבקה וזאט ליב ניהאט איר זוהן^עקב‪ .‬צו‪.,‬יערער זנייט יואפ‬
‫ן א האט ניהעךט' ויין קול ך^ער ^ערונט האט יי־ פאךנךעסעךט ‪,‬איר ליכשיאפט « איט ן‬
‫ויזר‬
 ‫ע | ה ס ג‬ ‫ת ו ל ד ו ת פ‬
‫כו‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫אהבתי י )טז( ויזד יעקב נדר‪ .‬א״ל טה טיבו של נזיד זה ‪ .‬איל שטת )ס( אותו זקן‪.‬‬
‫אטד באיתו הזקן כנעה סרת הדין‪ .‬איל הץ‪ .‬אטר לו אם כן לא םתן שכר ולא‬
‫תווה״ט ‪ .‬ורוהיק צווחת )ירמיה כ‪ (3‬אל תבכו לםת ואל תנודו לו זה אברהם ; בכו‬
‫בכה )סא( להילך זה עשו‪ .‬ויבא עשו פן השרה‪ .‬ר׳ יורן בשם ר׳ אייבו וריפ בשם‬
‫ר׳ לוי ורבנן בשם דים‪ .‬אח םוצא אברהם חיה )סכ( קעיה שנה ייצהק קיפ ‪ .‬אלא‬
‫איתן ה' שניפ שפנע חקביח פחייו )סי( םפני שעבר עשו שחי עבירוח‪ .‬שבא על‬
‫נערה פאורפה שנא׳ )דברים כ‪) (3‬סד( כי בשדה סצאה‪ .‬והוא עיף שהרנ את הנפש‬
‫הםדיא )ירמיה ז( כי עיפה נפשי להורנים‪ .‬ר׳ אפר אף ננב הםדיא )עובדיה א(‬
‫)סה( אם ננבים באי לך אס שודדי לילה‪ .‬אפר הקכיה כך הבטחתי את אברהכ‬
‫זאםרחי לי )בראשית פז! ואחח חבא אל אבו חיך בשלום‪ .‬זו היא שיבה טובה יהיא‬
‫רואה לבן בנו עעיז וםנלח עריות ושופך דםים‪ .‬טוטב לו שיפטר בשלום‪ ,‬וזח היא‬
‫שכחיב )חהלים סג( כי טוב חסדך טחייפ ‪ .‬ויאפר עשו אל יעקב הלעיטני נא סן‬
‫האדים‪ .‬איר זעירא פער פיו אותו הרשע כנפל א״ל אנא פחח פופי ואח תהא‬
‫משתדר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שיחיה ר‪",‬פ ‪:‬נה פמי ׳‪:‬נזק ו ) ה ג ( מפני פענר ‪0‬׳ ‪ .‬יאני‬ ‫•לאביו; )נפ( ו כ ס א ‪ .‬כיס של משקה טינ ו )ש( א!תי זק! ‪.‬‬
‫יראה א נ ו נ ה כן ננ; מ י יצפער סי־נס ויפיח נצי ‪8‬ינה‬ ‫אנרהפ ילפ־כן נפלתי עדשיס להנרוס את סאנל אמר עפו‬
‫טונה‪' :‬ן)של( ני נפדה נ י ' ‪ .‬ינתינ יינא עשי מן הפלה ‪1‬‬ ‫*אישי זקן סנעה נו נתמיה ‪) :‬סא( לסילן‪ .‬יש לנכות לאיתי‬
‫) פ ה ( אס ננטש נאי לן ינתינ יינא עשי מן השלה ‪:‬‬ ‫שהלן שנאמר וי־ן־ וינו ‪ ) :‬ם נ ( קע״ה שנה ‪ .‬והיה ראיי‬
‫^ןייפיוןייי&עלד‪ .‬אונ האט ןץיאויט‬
‫י‬
‫צו‪.‬יעקב'צו'ראם קאכםטו דאפ ניקעבץ‪ .‬האט‪.‬יעקב ניזאנ ט ךעיר 'אלטער <א‪$‬עי מ?ע‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫אברה© איז נישטאךביין‪ '.‬הטיעשי ניחא׳ ט דעו־ אלטיער ‪:‬איז ארך ני^טאלבי;‪ .‬יא‪.‬נט‪.‬יעקב יא‪,‬‬
‫ז‬

‫זאגט״ע^ו אויב *עם'איז אזוי איז נייטא‪..‬קיץ שבר אונ‪.,‬עס איי ניטא‪..‬קיי; תידית המתים‪.‬‬
‫אונ ךער רוח יוקדש וןאט נןאנט איר ^אלט ניט ‪.‬ווייגען אויף'ךעס ס ת ‪ .‬דאם איז אכךןם •‬
‫איר ‪/‬אלט וךינע;'אויף ךעםיוויאם ןייט אדום לעיעךינ ךאש איו עשו‪. .‬עשו איז ניקוםען פין‬
‫פעךד ‪.'.‬וכי יוד; האט ניואגט פון רבי אייבום יודעני!‪ .‬אונ רבי פנחס ן א ט ןייאנ‪.‬ט פון‬
‫רבי לוי ס וועגין‪ .‬יאיג ךייךבנ; האבץ' ג;יא‪.‬נט פון' רבי סיפון ס וועגין! סיר נעפינען אברהם‬
‫האט נ'‪:‬לעבט הונךעךט פינף"‪.‬ונ ייביעצינ יאיהר‪ .‬יצהק האט נילעבט הונךעךט טיט א?נ‪2‬דנ‬
‫ייאהר‪ '.‬יפאר ראם' ןאטיאיבךהם נילעבט פי‪.‬נ'!פ;אוזר יוייניןער‪ .‬ךיייל‪.‬עשו האט ‪.‬ניטאף ‪*.‬ייי‬
‫עיירות"‪ .‬ער האט*‪.‬טינה "גיויען מיטיאנעךה ר!סאור׳‪£‬ה לאאשה ראם טען וואט איר ‪enpfi‬‬
‫ניוועןו‪; .‬וארוםיביי‪*.‬עשי שטייט‪?.‬גר איז ניקוטען פון פעלד‪ .‬אונ ייי ךי !זנרך‪ .‬המאורסה‬
‫שיטייט״ער האט זיא גיפוניע; אין פעלד‪...‬עשו' האט ייאיןיפוגע; אי; פעןד אונ האט טיט‬
‫ן*יר מעה ניווען‪ .‬און‪ .‬עשו איז ;יווען' מיד‪,‬ער האט ניהךנת אםע^^ש‪ .‬ווי ךער פסוק זא^ט‬
‫איך'ביין טיד פין הרמז‪ .‬רבי'זאגט ^ר' האט ןיננבך‪',‬אויך ‪'.‬ווי ךער פסוק יא?ט אויב‬
‫מכים זענען ניקומען צוךיר אדער ‪3‬אכט !;ולנים‪ .‬איונ ךער פסיק שטייט ביי‪.‬ע^ו‪ .‬הא«‬
‫ןאט ניזאנט איך האג ציו ניזאנט אברה‪8‬ע; דו רע?ט קוטען צו !י‪:‬נע על^ערין טיט שלים•‬
‫ד‬
‫י‬
‫אי! ךע; ךאם' ךי נוטע ‪,‬עלטער'_אז‪.,‬ער וועט ‪,‬זעה;'!יי! אייגיקל ךינט עב‪1‬ךח ורה אונ איז‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫מזנה' אוניהתת' טעניטשץ ‪ .‬איז בעםער‪,‬ער זאל' אוועק טיט ?טלום פץ ךער ןועלט‪ .‬ךף^ער‬
‫איז' אברהם' באלו־ רעם ‪.‬ועלבינעין טאנ ‪/‬ישטאךבין‪ .‬ךאם איז וואס ךער §סוק זא?ט ךיין‬
‫ךוםדאי״בעסער ור לעבי; י‪ .‬ביי אברהם י איח נייווע; גי‪.‬ךעכו;ט אהםד ראם‪.,‬ער איז נישטאךכץ‬
‫בע^עיר ורי״עיר ךאלט' נילעכט ‪...‬עשו האט ?יואינט צו ‪.‬יעקב מאך םיך אן זופע; פו; ךאם‬
‫רויטע עקין‪ .‬רבי'זעיךא‪/‬אנט ךער ךשע״ע^ו ד‪5‬אט נ‪:‬עפינטךי טוילדעע איוי‪.‬ייי «‪^.‬ע?יל•‬
‫אוני^אט נייאנ״ט צו יעקב איך^האב ניעפינט ךי מייל אינ דו‪.‬ניס אדיין אין איר• איוי ווי‬
‫ןויר ןאבין נילערו^ט אין איבםין את הנטל ולא רורםין ‪ .‬אום ‪}#‬ת טאר ט ק ניט אריץ‬
‫ןזןאןין רעם'‪',‬קע‪.‬שיל ‪$‬ין סאלת ך א ש ^ ץ ‪. .‬ניט םיט‪,‬ת הע^ט אינ ןיט ‪9‬יט ךי פיס‪38 .‬ל‬
‫סלעיטן‬ ‫״ י‬
 ‫בראשית‬ ‫‪x‬‬
‫תולדות פרשה‬ ‫סךף‬
‫)סף פשתדר ואזיל ‪ .‬כהדא דהנינן אין איבפץ את הנטל ולא דוי־סין אנל פלעיטין‪:‬‬
‫)‪ (P‬סן האדום האדום‪ .‬ר׳ יוחנן ודיל‪ .‬ר*י אמי טיניה )סז( ופן פטיוגיה‪ .‬דיל‬
‫אטד םיניה )סח( וסן דכוותיה‪ .‬הוא אדום ותבשילו אדום ארצו ארוסה נבוייו‬
‫אדוםים לבושיו אדופים פורע ספנו אדום בלבוש אדום ‪ .‬הוא אדום ויצא הראשין‬
‫אדטוני‪ .‬תבשילו אדום הלעיטני נא פן הארופ‪ .‬ארצו אחפה )גראפית לנ( ארצה‬
‫שעיר שדה אדום‪ .‬גבוריו אדוטים )נחום נ( טגן נביריהו טאדם‪ .‬לבושיו אדוטים‬
‫שנאמר )שם( אנשי חיל פחילעיס‪ .‬פורע בטנו אדים )שיר הן דודי צח ואדום‪.‬‬
‫בלבוש אדום )ישטיה סנ( מדוע אדים ללבושך‪) :‬יה( ויאפר יעקב פכרה כיום‪.‬‬
‫איל ובון לי חד יום סן דידך‪ .‬איר אחא כל פי שהיא יודע לחשב יםי חנלוח ימצא‬
‫שיים אהד ישב יעקב בשלוה בצלי של עשי‪ .‬ייאמר עשי הנה אנכי חילך לםוח‪.‬‬
‫דיל אפר התחיל מחרף ומנרף ‪ .‬ליל אנ׳כ אלא למה זה לי םלפד שכפר כזה אלי‪.‬‬
‫ד א הנה אנכי חולך לפוח‪ .‬שהיה נ פ ח ד פבקש לחסיח אוחו בשביל אוחו הבנד‬
‫שהיה לאדה׳ר‪ .‬שבשעה שהיה עשי ליבשי יייצא לשרה חיו באים כל חיה יעוף‬
‫שבעולם )סט( יסחקכצין אגלי‪ .‬ייאפר השבעה ל י ‪ .‬פה ראה אביני יעקב שנחן נפשי‬
‫ע י‬
‫כ הו נ ה‬ ‫מת נ ות‬
‫פנל ענינו וי!נינו סיו אוומיפ ‪) 1‬סט( ימתקנלין‬ ‫‪9‬י( משחיר‪ .‬נלימי שהיו ושלי( מאכל סרנה לתוכו‪ (tc):‬ימן וכוחיס‬
‫* ו י י ר ה ‪ .‬מפשיין ואלון של התנשיל נלימר מנת מאליה ומלת נ י ׳ ‪ .‬שהיי מנו״ריס פל אותי נגד נל למות חיה ועין פנעוצס‬
‫וכל‬ ‫כלי! האלומה שמא פפרין על נל דני אלופ ‪) 1‬שח( ימן‬

‫‪9‬לעיטי; ‪^ -‬ןער אדיין ‪.‬ניםען אין האלךו מעג מען ‪) 1‬ין( מ; האדום קזןףם‪£"7‬ן'ךעםייחיטין‬
‫פון ךעם מיטץ‪ .‬רבי יוחנן אונ ריש'לקיש ‪.‬קדיגען‪ .‬רבו ייוע; יא;ט״עע‪1‬ו האטיניזאןט צד‬
‫‪.‬יןןקב^עד ואל אים נעבי; פון ךעם גיקעכץ אונ פון ךי ‪5‬צוח ראם‪,‬ער האט גיכאקט ליביידע‬
‫זענען גרוען רייט(‪. .‬ךיש לקיש יאגט‪.‬עשו ןאט }יוואלט^עקב 'זאל אים געביין פון דאם‬
‫ז‬

‫*‪.‬יקעכץ אינ פון אלע אנךעךע רויטע' ואכין תאם‪.,‬ער האט‪.‬יעיץ ‪.‬ידי טע!ח>‪. .‬ע׳^ו איז ניווע;‬
‫רויט‪! .‬יין ג;קע;ץ את 'ניווק רויט‪ .‬ויין לאגד איי ניויען רויט ‪ '.‬ךינע שטאךקע טע^יטשץ‬
‫־‬

‫ןענען גיייען רריט‪ .‬ד;נע קלייךער וענק ניווען רייט ‪ '.‬דעו־ ראס וועט •זי׳ שטראפיןיוועט‬
‫ארך !יין ררט‪ .‬אונרעט 'דץ נןקליייךט אין'ארייטע‪.‬קליייד‪.. .‬ער איי מינו ור ידעו־ ןםיק‬
‫^ ט רער‪7.‬נךש‪9‬ער איז אריים נינאננע; )גיבארין גיראךין חייט(‪ •.‬דין י‪,‬יקעבץ איו היט‪ .‬ווי‬
‫״עשי האט ^יזאנט מאך טיך אן יופק' ךי רר^ע ניקעכץ ‪ .‬זיין לאגד איז״רוייט‪ .‬ווי ךער פסוק‬
‫ז‬

‫זאנ;ט ארןה שעיר‪ .‬ךי‪.‬לאגדשעיר ךי פעלד* אדום )'ךירויטע פעייד('‪ .‬ד;נע ש^אךיןע ‪POT‬‬
‫רויט‪.‬יר ^ער פסוק זאנט דינע שט^רקע ראם כשיצען זע^ען תיט ‪.'.‬זיינעקלייךר' זענק חיטי‪.‬‬
‫ווי דער פסיק יא;ט זיינע טיליטער‪,‬וענע; רויט ‪.‬טקלייךט‪ .‬ךער ראםייועט אים '׳?טדאןין איו‬
‫רדט‪ .‬ווי ךער פסיק יא‪.‬נט אויף נאט ‪ .‬מיין פריינו־ אייי קלאהר אינ ררט ‪.. .‬ער ייעט ;‪.‬יין אץ‬ ‫ז‬

‫ארויטע קלייד‪ .‬ווי ךער' פסוק יאנט מען האט '‪.‬גיפךעגט ביי נאט מדוע ארוטי ללביעזך ‪.‬‬
‫ז‬

‫&אר ךאס איו ךיץ ‪.‬קלןיד ררט‪' .‬האט נאט ןחגנפיעריט‪ .‬דייל איך האב *גיהךנת' אדום ‪1‬‬
‫)יד!( ךאטר‪. .‬יעקב ן א ט גיזי^ט צו‪.‬ע^ו מנרה' כיום"‪* .‬ארקויף טיריאייןיטאיגיפוןידיינע‬
‫טעג‪ .‬עי לס היה ‪,‬ניהער דאך צו ךיר‪ .‬פאר קויף פיר איין טאג עולם הזה‪ .‬רבי אחא יאןיט‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫דער ון־אם ווייס צו ךעכענען ךי צייט רען ךער ןלות האט ךך אגגיהרביין• ייעט‪,‬ער'יעהן אי‬
‫‪;.‬עקב איז נייעסין אין שאטען פון‪..‬עשי מיט ?ךיךען גאר איין טאג' וטוזעגר יאהר'(‪ .‬ראם א י ו‬
‫פיון‪,‬רעם יאןר וואם ‪#‬למה ן א ט גיץאףט רעם בית המקדש ביו ךער אנךעךעריבית קפקדש‬
‫איו חרוב ‪.‬נייוואךין חרך מים‪ .‬ךאם איו' עשי‪. .‬ע?!ו ןאט גיןאגט צו״יעקב איך גיי שטאךבץ‪.‬‬
‫ריש לקיש זא‪.‬גט‪.‬עשו האט ^גניהייבץ לעכ^ערץ }אט‪...‬ער האט גיטגראנט לטה לי בכורה‪.‬‬
‫ןאר ‪,‬ער האט גיואןט לןןה‪/‬ה לי בכוךה‪, .‬ער האט געלייקוגט אץ ךעםי^אטיייאס‬
‫קאןין אייך אים ;ייאג‪.‬ט יה אלי‪ .‬גאךיאפשט איי ע?‪$‬י האט גןיאגט איך "גייא צום שטאךבין‪.‬‬
‫ייארום‪,‬ג^ריד האט א י ם ניווא‪.‬לט קךגגן ‪.‬ךיייל^ער ןאט ביי אים אייעק }ינו^ק דאם קליידיפון‬
‫ארם‬
 ‫כ?‬ ‫בראשית‬ ‫תולרות פו־עהסנ‬ ‫סךף‬
‫כל הבכורה‪ .‬דת!ינן ע י שלא הוקם הטשכן היו הכסות םותרות ועבודה בבכויווו‬
‫משהוקם הטשכן נאסרו הבמות ועבודה בבהנים ‪ .‬אמר יהיה רשע‪ .‬זה עוםד ומקריב ‪.‬‬
‫לפיכך גחן נפשו על חבכורח ההיד )יחזקאל לה( כי לדם אעשך ודס ירדפך אם לא‬
‫רפ שנאח ודפ ירדפך‪) .‬ע( ועשו חוא שונא את חרם‪ .‬ר׳ שפואל בר נחמן א מ י‬
‫זה דם בכורה בקרבנית‪ ,‬ר׳ לוי אסר זה דם של פילה‪ .‬רבנן אמרי שנאח )עא( דמי‬
‫של אדם בגופו הה׳ד )חהליס קט( ויאהב קללח וחבואחו‪ ,‬ר׳ לוי בשם ר׳ חםא אמר‬
‫»שס( ולא חפץ )עב( בברכה ולא חפץ בכורח‪ .‬ר׳ הונא אסר זח דפ הקרבנוח שהוא‬
‫קרוי ברכה המריא )מלוח כ( מזבח ארםח )עג( העשה לי וגוי‪ ) :‬י ט ( רעקב ‪.‬נתן‬
‫לעשו להם וגדר עדשים ‪ .‬מה ערשה זו עשויה כגלגל כך כל )עד( העולם עשוי כגלגל‪,‬‬
‫טה עדשה זו אין לה פה כך אבל אסור לו לדבר‪ .‬מה עדשה זו )עה( יש בה אבל‬
‫ויש בת שםחה כך אבל שסח איא שמחה שנטל יעקב אח הבכורה‪ .‬ויאכל יישר‪ .‬וגז׳‬
‫הכניס עטו כת של פריצים אסרין )עי( ניכול דידיה וניחוך עליו‪ .‬ורוהייק אוסרת‬
‫^‬ ‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫אליו ינרנחץ‪ ) :‬ע ז ( העילה עשוי נ ג ל ג ל ‪ .‬סנפ׳ העולש‬ ‫ונל אחי ואמי נא ישנו; א!ל חיילו ן ) ע ( ועשו הוא שיגא‬
‫פתגלגליש ס־וש על וה ומחי על אחי » )שה( יש נה א נ ל ‪.‬‬ ‫<ו׳ נתפיה ‪) :‬עא( זעו של איפ נגישו‪ .‬הוא שיכה וס האופ‬
‫הישגי אנל נמה שהיא עשיה נגלגג ואי! לה <‪ w‬ויש נ ־‬ ‫‪ fat‬נגיף האזס נחייה והוא ממהר לשופט ‪ ) 1‬ע נ ( נ נ י נ ה‬
‫שמחה במשניעה ה י ע נ ‪) :‬עו( נישול כל ‪ .‬נאנל שליעקן‬ ‫נהישון אותיות ננויפ או נפשושו שהנטל לעולה מיומן ושומן‬
‫וגשחר‪ ,‬נו וגקופי אותו עלהננייה שנןגה שנעיר! לא גתשני‪.‬‬ ‫לנינה‪ ) !.‬פ ג ( העשה לי וגי ‪ .‬גרסיגן וסיפא וקרא אנא‬
‫^ " ק ל י י ד י א ו נ איו גי״גאעען אין §ע‪$‬־ האבץ ייך‬
‫‪3‬ארואםולט צו אים אלע תיות אוינ אלע' עופות יראם זעגען גירע; איויףךער וועלט‪1 .‬ן‪1‬קב ן »‬
‫ןיואנט צי‪.‬עשוי שיועד אז דו פארקוייפסש נןירךי בכורה‪ .‬צו וואם ןןאט‪.‬יעקב אייי ?‪pipt‬‬
‫ןיוואלט ך'בבודה'‪ '.‬ךארום טיר האבי; ‪,‬גילערו^ט'אייךער דער ם^כן אייו אויף גי?!טעלם‬
‫ניווארין חאט כע; גימענט מקריב דין' קיןנות א״ויף אבימד‪ ,‬ואשטיי;( אונ ךי ןכיייב ?יע^י•‬
‫ז‬

‫טקךייב דין ךי^קךבנות'‪ .‬וויי רעד משוין' איז אויף ףץזטעלט' גיווארין חאט מען שרן }י‪0‬‬
‫גייטאךט מקריב ךץ"קךןגות אוייןפ אכפה ‪ .‬נאד ארך דעם מי‪.‬בח ייאס אין ‪ ..jjtpp‬אינ כהנימ‬
‫ר‬
‫האבץ מקריב גיווען ר י ק נ ו ת ‪ .‬האיפעעקב גיז א;ט זאל ךער ך‪£‬ע‪.‬ע^ו מקריב ייי; קל?ני ‪-‬‬
‫ז‬ ‫י‬

‫דליבער ן א ט ‪.‬יעקב 'גיזעה; אוועק צו געטען לי בכורה פץ״ע^ו‪ .‬ווי דער ^סוק יא^ט איך‬
‫רעל'דיי מאכץ צו בלוט אונ בלוט רעיט ךיך גאך ;אגין דוא הא?‪1‬ט פיי?ט ןלוט ךריבער‬
‫וייעט דאם בלוט ךיך'נאןז ;אנץ"‪ .‬אוג'‪!;.‬שו הט ךע;פיי‪.‬גט ‪.‬בלוט‪ .‬רעךכע ?‪:‬ליוט האט‪.‬ע?יי‬
‫‪3‬יינט'ניהאט ‪. .‬לבי שםואל ברי נחמן זאנט ךי בלוט וואם'ךי'בכורים האבץ גיךאך?ט ש?לצ׳ק‬
‫‪:‬‬ ‫!‬
‫פו; ‪.‬די'‪,‬סךבנ‪1‬ת'ן'אט‪. .‬ער'פיינט נ?‪1‬אט‪'.‬ךבי לו'י זאגט לי כלוט פון מל דין האט״עי^ו §יינמ‬
‫י‬

‫ןיחאט‪ '.‬די רבנן ןאנין‪.‬עשוי ן א ט ‪8‬יינט' ;יתאט ציו י‪.‬עך; ווי דאם בלוט איז אין אלעבעך;נע!‬
‫מענטשין‪ .‬האט‪..‬ער אים אויף נעשיוינט ;יוואלט הרגני‪ .‬ווי רעד ן ם ו ק ^ ט ^ ע ר האט ליב‬
‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬
‫??‪•" rt‬‬ ‫ןיחאט' אקלל־‪ .‬איז ךא צו אים נ'יקומען‪.‬ךבי לויי זא נט פי; ‪,‬לבי ?• ?אס י) ‪ .‬ו' )ל‬
‫גי‬ ‫ע‬
‫‪:‬‬

‫ער האט גייט גייוואלט ךי י ברכה‪' .‬דאם' מיינפ ‪,‬טען‪,‬ער ךאט ניט ‪.‬ניוואלט ךי ביורה‪ .‬ןאט‬
‫ךא ויך ךיער ורייטערט יפו; אים‪' .‬לבי הוניא ;אגט" ראם טייונט קע;' ךי בלוט פו; ךי‪1‬‬
‫'קרבנות האט "ערייניט גיךאלט ‪ .‬לבניות יענע; אברכה‪ .‬ווי ךער פ»ק זא;ט זאלףףזטא^‬
‫אמובח פו; ערד אינ זאלסט' ארך‪ .‬יאים מקריב ‪.‬ייי; קלבנות רעל איך קוטע; ־ י ־ ‪* r^PFI‬‬
‫)יטלרעקב'‪ ',‬אוג יעקב י חאט מגעבץ צו ‪.‬עשו בדיויט אונ ןיקאכטע אךבעפ‪ .‬אווי )יי‬
‫ארבעם" איו קיילעכדע ווי אךאד‪ '.‬אזוי ךךייען זי־'ךי סבות פון ךער וועלט ‪.‬אזר ווי אראד‪.‬‬
‫אמאהל ארף רעם 'אפא‪-‬ל אויף ־עם 'אנךיעךץ ‪ .‬ארי ווי אאךבעם האט ניט ‪.‬קיץ מדל ‪.‬‬
‫ארקרייגיג איז" ניט צו' זעה; קיץ שפאלט'‪ ,‬אייר אאבלטאר גיט ‪,‬עפענען ךי םויל צוםךייךץ‪.‬‬
‫איו׳ י וויי אךנעפ וריזט אויף״טררערקייט‪ .‬אונ ייא םאכט פךיילאך‪,‬לעם מענטש‪., .‬ער ‪,‬ע?ט‬
‫ו י ארבעסידעיט״ער יאט אוני פךייילאך‪ .‬אזר'איז ךאיגיוויען ביי‪.‬יעקב‪ .‬א?רך;גך‪.‬קייט מיי‬
‫‪1‬‬
‫ניווען‬ ‫י ״ י‬ ‫"י‬
 ‫(‪£‬ה ס נ ‪0‬‬ ‫ת י ל ד ו תפ‬
‫• בראשית‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫סדי"‬
‫)ישעיה כר(( עוון• השלחן סדר פתורא‪ .‬צפת הצפיח כדי םנרתא אראב״כ אית אחרא‬
‫יקריץ לםנרתא צפיתא‪ .‬קומו השרים ות מיכאל וגבריאל ‪ .‬םשחו סנן כתבו שהבכורה‬
‫ליעקב‪ .‬הני ביק ולפי שהיו כםשהםים הסכים הקכ״ה ושתק עםהם וקיים הבכורה‬
‫ליעקב‪ .‬םנין דכתיכ )שמוה ד( כה' אסר ה׳ בני בכורי ישראל ג )כ( ויקם וילד‪.‬‬
‫ד׳ לוי אמר )עז( מעולמו יצא‪ .‬ויבז עשו את הבכורה‪) .‬עם( וםה בזה עסה‪ .‬איד‬
‫לוי חחה׳ם בזה עמה הה״י )משלי יין( בבא רשע בא נם בוז‪ .‬בבא רשע זה עשו‬
‫שנאסר )מלאכי א( וקראו להם נבול רשעה‪ .‬בא נם בוו שבא בזיונו עמו ‪ .‬ועם קלון‬
‫חרפה שנתלוה לו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב המריא )יחזקאל לו( אשר לא‬
‫תקחו עוד חרפת רעב במים}‬
‫פרשה סד )א( ויהי רעב בארץ‪) .‬חהליס לז( יודע ח׳ ימי חמימים )א( זח יצחק‪.‬‬
‫ונחלתם לעולם תהיה נור בארץ הזאת ‪ .‬לא יבושו כעת רעה )ב( ברעחי‬
‫של אבימלך‪ .‬יביםי רעבון ישבעו ויהי רעב בארץ‪) .‬משלי י( לא ירעיב ה׳ נפש‬
‫צ י י ק‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫עמ־‪ .‬ונתינ ייני עשי איו הננירה אש לינות נא ‪ci (ft) :‬‬ ‫»לי‪) :0‬עז( מעולמי ׳!א שנשי נעיקי כילעיל או נמ?‬
‫׳מזי! ‪ .‬שעלה לעולה המימס להקנ״ה‪ ) :‬נ ( נרעתו‪ .‬שי‪.‬‬ ‫כ נ ה י נ ת י ד ת המתיס יאנז עולמי לעתי־ ‪) :‬עש( ימה ניום‬

‫^'יעקבג^םזד‬ ‫ןיווען אברהם איי‬

‫י‬
‫ךי בכורה ‪...‬עשו וזאט געעםין אונ ‪.‬גיטרונקען ‪.' .‬עשו האט מים' ‪.‬נעברייננט אקאםפאנןע‬
‫ךשעים ‪,‬די ןאבי; ג;‪1‬אנט סיר וועלין‪,‬עםין"פון_י‪.‬עקב אונ מיי־ ייעלין 'לאכין'פון ‪ VbiT‬נאט‬
‫האט אןער גיואגט ער'ו‪1‬ל ד‪.‬שלח;‪ .‬טען ואל ?ריייטי; ‪,‬עסי; אויפין טיש‪<• .‬פוז דוצלךת‪ .‬מען‬ ‫ז‬

‫זאל שטעדין לא?!פין אויפין טייש‪ .‬רבי אבא בר כהנא זא‪3‬ט‪,‬עםאיז רא אשטאט ראם י די‬
‫ריפין אויף אלאיףפ ?ונ‪5‬יןא‪ .‬שטייט אויף העררין‪' .‬ךאס איו ךי צורי* מלאכיים מיכאל אינ‬
‫י‬
‫נכ יאל‪ .‬יאלכט ‪.‬ךעם פאנציר‪ .‬שרייבט אוי ךייא בכורה גיוזער צו יעקב‪" .‬ווארום די בכורה‬
‫ייעט ייי! י י נעקב איוי ייייאפאנצייר‪' .‬רוקד איר ךעט‪.,‬ער זיכה ויין צו פיל *ברכותיאוג' וועט‬
‫‪^,‬חיט וועךין פון שלעמום דוךןי' ך קרבנוח וואס‪.,‬ער ךעט טקךיב דיין‪ .‬ביר‪.‬קפרא האט‬
‫נילער^נט ייייל די ‪.‬רשעים האבץ נילאכט פון‪.‬יעקב יואט‪.‬ער קויפט די בכורה ‪ .‬האט נאט‬
‫גילא כט ?יט‪.‬ייי אונ ןאט נוסכים ניווען _או די בכורה זאל בליייבין ביי יעקב \ ווי רער‬ ‫‪:‬‬

‫פסוק יא‪.‬נט אזר האט גייא;ט'}אט מיין זיתן ישראל רער בכור ! )כ(‪.‬ד קם !יל !ד‪/..‬שואיז‬
‫י‬

‫אויף גי שטאגען אונ איו געאנגען‪ .‬רבי לוי ואגט‪.,‬ער איי אתים גיגא;גען* פו; דער וועלט ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪;.‬גר האט ‪.‬פארלאךי; עולם וזיבא‪., .‬עשו האט ^ארשעמט את הבכורה'‪ ,‬טיט ךער בכורח ‪.‬‬
‫ןואם האט ‪,‬ער פארשעטט נןיט דער בכורה‪ .‬רבי' ליי יאנט יער ן א ט פאו־שעמט קחיון‬
‫ז‬

‫‪3‬טלזים‪.,.‬ער חאט ‪,‬גי^אןט אי ךי מתים ויעלי; ניט לעבעךינ רערין‪\ .‬ר דעו־ פשוקי יאנט אז‬
‫ז‬

‫דער רעוע קו?ט‪ .‬קוףטטיט אים שאנד‪.‬ך'עם רשע מיינט םעןיעשו‪ .‬ווי דער פסיק יאנט מעל‬
‫וועט זיי רופין‪/‬די‪.‬קינךער פון‪.‬עעזו> נבול ךש?נה‪..‬ךי‪(.‬ענעין ךערינרענע׳ן פוןישלעכטם‪ .‬מיט‬
‫״עשו איז‪.‬ניקוטק שאנד‪ .‬ראם‪..‬ער האט פאירשעמט דאיםנלויבץיפוןיהחןת סטווים‪'.‬טיט ך י‬
‫‪2‬ואנד את גיקומען רוי^ה ‪ .‬נאןו‪/‬אשאנד ‪.,.‬עם אייי‪.‬ניראךץ אהוננער‪'.‬ךי שאנד פון הוננער‬
‫ניערמ ניתפץ הךשה! ירי רער פסוק יאגט' איר יועט שיי! ?וער }יט ‪}.‬עמק ^קיץ חרפח פון‬
‫ז‬

‫הוננער צווישען ךי"פעל^ער י‬

‫פרישה ס ד ) א ( רך‪.‬י‪ .‬״עם איז גיסיםע; א'הו ננער אץ' ן א ך ‪ .‬דוד הטלןי האט ‪.‬נ;וא‪3‬ט נאט‬
‫‪:‬‬

‫ווייס ךי טעג פון ךי פתםע ‪ .‬ךאם איו \צחק‪ .‬דיי^ער ‪.‬יירטה וואם גאט‬
‫ז‬

‫יואט זיי ‪.‬גיגעבי; וועט דץיאויף איייביג'‪) .‬אש ןאט צו אים' ג־יאגט וואחן אץ ךעם לאנד‪.‬‬
‫ווען ^ס וועט זיין אשלעכטע ‪2‬ייט ךעלין‪.‬ייי ךןז ניט שעטען‪ .‬ראם' מייגט' מען ויען אבימילןי‬
‫ן « ט גיראלט טאן; שלעכטם צו יצחק‪ .‬האט ‪.‬ער ניט גיקענט‪ .‬אונ אץיך צייטיפון הוגןער‬
‫זועלץ ךי_זאט זיין"‪ .‬וויי רער פסוק ]אגט <!ם איו גיווען אהונינער אין לאגד‪ .‬אוג לצחק האט‬
‫גיווייעט‬
 ‫‪°‬י‬
‫ת ו ל ד ו ת‬
‫כח‬ ‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה‬
‫פדר‬
‫צדיק זה יצחק גור בארץ הזאת ‪ .‬והות רשעים יהדוף זה אביסלך‪ Q ) :‬ויהי ר ע ב ‪.‬‬
‫י׳ רעבו] באו לעילם אהד בימי אדהיר )בראשיח ג( ארורה האדםח בעבוקז‪ .‬אחו‬
‫בימי למך )שם ה( מן האדמה אשר אדרה הי‪ .‬א׳ בימי אברהם )שס יג( ויהי רעב‬
‫ב א ‪ p‬וירד אבדם מצריסח ‪ .‬ואחד בימי יצחק ויהי רעב בארץ‪ .‬ואחד בימי יעקב‬
‫)שם מה( בי זה שנתים הרעב ‪ .‬ואחד בימי שפוט השופטים שנא׳ )רות א( ויחי בימי‬
‫שפוט השופטים ויחי רעב בארץ‪ .‬ואחד בימי דור )ש״ב כא( ויהי רעב בימי ד ו ד ‪.‬‬
‫זא׳ ביטי אליהו )מ״א יז( חי ה' אלחים ונוי‪ .‬ואחד ביםי אלישע )מיכ ו( ויהי רעב‬
‫גדול בשומרון‪ .‬ואחד שהיא מחגלגל )ג( ובא לעולם ‪ .‬ואחד לעחיד שנאמר )טמוס ח(‬
‫יהשלחחי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו׳‪ .‬ר׳ שמואל בר גחמן אמר‬
‫עיקר אוותגטיאה שלו היה בימי דוד‪ .‬ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול אלא עיי‬
‫שהיה שאול גרופיח של שקמה גילגלו הקב״ה והביאו בימי דוד‪) .‬ד( שילא חטא‬
‫דוחגא משחלסא‪ .‬א״ר הייא רבה משל לוגג שהיה בידו קופה מלאה מסות ודייטרוטין‬
‫ובשעה שמבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד וחוקעח ונחלה בד‪ .‬ואחיכ היה חולת‬
‫‪r‬‬ ‫‪s‬‬
‫*‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נשיה‪6‬‬ ‫אנימלן‪ .‬שנאו עליו לםש־פ כדלקמן‪ .‬פ״נ ) נ ( יבא לעילם‪ .‬ל ‪1‬י‪.‬יי‪ ) :‬ז ( שילא שם אוס ונן ״ינונא ומשל סיה‬
‫ניזיחןט אוג האט "מפונק הונךעלט"טאהל אווי פיל‪~7‬ןאט")ו^"ניט"'לאיייןייךער' צדיק" ואל‬
‫בין הו;נעלינ‪ .‬ראם מ ע ט ?!ע; יצחק‪}' .‬אט האט צו אים ניזאנט וואה; אי; רעם לאגד אמ‬
‫{!יך רעל דין טיט דיר \ דעם בךא־ פון די ‪.‬רשעים וועפ‪..‬ער פאך'שטוי‪.‬פין‪ .‬ךאם' טיינט‬
‫§ען אבימל־ האט ניךאלט שלעכטס טאהן צו \צהק דואט נאט אוועק נישטויןוי; פו; אים‬
‫ךי ‪#‬לע?נןם! ) ‪ Q‬דחי תנכי‪. .‬עם איו גירע; איהוגגער‪ .‬ןיעחן מאהל איז גיווען הוגנער‬
‫אויף דעו־ וועלט ‪ .‬איי; מאהל אין די צייט פו; יאדם הראשון‪ .‬ווי" דעו־ פסייק ^אנט' די‬
‫‪,‬ערר וועט פאירפלוכט רעךין פון דיינעטרענין‪ .‬דאם אנדערע מאהל אין ךי צייט פון‪£‬מך •‬
‫זר ךער פסוק יאנט פו; ךי ^ךד ראם )אט האט איר }"יפלובט‪ .‬דאם ךךיטע טאך‪,‬ל אין ךי‬
‫ןיייט פון א?רהם'‪ .‬ווי ךער' פסוק זאנט‪,‬עם איז ניוויען'אהועער אין ‪£‬אנך האט א?רם‬
‫גרנידערט איי ??תם ‪ .‬דאם פעלטע מאהיל אין ךי צייט פו; יצחק‪ .‬ךי• ךער פסוק יא;ט‬
‫‪,‬עם איו ןיווען אהוננער אין לאנד‪ .‬ראם פינפטע מאהל אין "ךי צייט פיון _י_עקצ‪ .‬ווי‬
‫דער פסוק יא^ט צוויי' יאתר איז שרן תןנער‪ .‬י יראם ‪,‬זעקםטע מאהל אין ךי גייט פון די‬
‫שוחטים‪ .‬ווי ךער ^סוק"זאנט אין ךי ציייט ראם ךי שופיטיט האבין נעמשפט איז נירען‬
‫אהויננער אץ לאנר‪ .‬ךאם זיבעטע ם‪.‬א‪.‬הל אין ךי «יט פון' דוד ‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ‪,‬עם‬
‫איז"ןירק אהוננער אין ךי צייט פון דיור‪ .‬דאם אכטע קאהל איז ניוויען אין ךי ציייט פץ‬
‫אל;הו הנביא ילדיי י^אהר הוננער‪ .‬דאם גיינםע טיאהל איז' נירע; אץ לי צויט פון‬
‫ךעם נביא אלישע ‪ .‬י ור '‪.‬ךער פסוק זאנט ‪.‬עם 'איו ניווען אנרויקער הוננער אין‬
‫ז‬

‫שומרון‪ .‬אוניאצעהגמער הונגער וועט זיין רעיי טשיח וועט קו‪$‬ען‪ .‬יוד ךער פםוקיואןט איןז‬
‫ךעיל שלקען אהוננעיר אויןש דיער ריעלט‪ .‬מען וועט ניט _זיין הוננעליג צו ביץיט איוג ניט‬
‫דארשטיג צו רא^ער‪} .‬אר מען ריעט דיין הוגגעליג צו העךץ די ךייד פץ גאט‪ .‬רבי‬
‫שמואל בר גתמ; יאגט ךער ;!;קו־ שטאלקייט פץ ‪.‬רעפ הוננער איז גירען‪.‬אץ ךי ‪7‬יט פון‬
‫דוד ‪ .‬ךער הוננער האט גידאלפט ךץ'אין די ^ייט פץ שאול‪ .‬ג;אר ווייל ךי יורץ וואט‬
‫זעגק גיווען אין ךי צי־ט פץ שאול ‪.‬יעגע; ‪.‬ניווען אין יוךישקייט אווי שוואןז ור אצוריגיל‬
‫פון אווילדען פייני; בוים ‪ .‬אז זיי ווארטין גיהאט הומער וואלטץ דיי ;יצעךיגט אניף גאט‪.‬‬
‫?•דיבער ן א ט גאט גיבריינגט רעם הוננער אין ךי ציייט פו; דוד‪ .‬אין דוד פ צייט ז‪..‬ענ‪.‬ען‬
‫ך יוךץ ןיווען פרום‪ .‬פרעינט ךער מדרש ש;לא האט ‪.‬נעזינדינט אונ יוחנא )ועט גישטךאפט‬
‫יועךץ‪ .‬ךי יוךי; 'פון שאול ם צייט האבץ געייגלינט‪ .‬ךעט' מען ברייננע; אהוננער אויף ךי‬
‫ווןיו פץ דוד ם צייט ‪ .‬בבי חייא רבה האט 'ניייאוט לטישל רער נלאו' הענדלער האט ניהאש‬
‫אק־\‪.‬רכ‬
 ‫בראשית‬ ‫‪°‬־‬ ‫פ ר ש ה‬
‫י^ייי׳‬ ‫סדר‬
‫נבורים‬ ‫בימי ב נ י א ד ם‬ ‫שפיפיס א ל א‬ ‫כולם ל ו ב א ו כיסי ב נ י א ר ס‬ ‫לפיכך‬ ‫» ת קופתו‪.‬‬
‫חלבו‬ ‫ר׳‬ ‫ליעף כ ח ‪.‬‬ ‫ניתן‬ ‫)ישעיה מ (‬ ‫עליהי!‬ ‫ברכיה הוי קרי‬ ‫לעסוד‪ .‬ר׳‬ ‫שיכולים‬
‫ל ס ד ‪.‬‬ ‫ביםי‬ ‫אברהם וא׳‬ ‫ביםי‬ ‫ר׳ אחא אסר אחד‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫כיסי‬ ‫א מ ר שנים ב א י‬
‫רעב‬ ‫עבדא‪.‬‬ ‫ושנה ל א‬ ‫עכדא‬ ‫היה ש נ ה‬ ‫כצורת‬ ‫ש ל‬ ‫אליהו ר ע ב‬ ‫בימי‬ ‫ורעב ש ב א‬
‫בשמנים כ ס ף ‪.‬‬ ‫חפור‬ ‫ע ד היות ר א ש‬ ‫ם ה ו ס ה ה ; ה ) מ ׳ כ ו(‬ ‫אלישער ע ב ש ל‬ ‫ש ב א ביפי‬
‫ונעשים‬ ‫ר ׳ הונא ב ש ם ר ׳ א ח א א מ ר ט י ב ס א ץ היו‬ ‫השופטים‬ ‫שפיט‬ ‫ביפי‬ ‫ר ע ב ש ב א‬
‫בסלע‪.‬‬ ‫הולכים‬ ‫חטים‬ ‫סאתים ש ל‬ ‫אא״כ ה י ו‬ ‫לארץ‬ ‫לחיץ‬ ‫מ ״ א ‪.‬ו ה א ת נ י ל אי צ א אדם‬
‫יצא‬ ‫בסלע ל א‬ ‫אפילוס א ה‬ ‫ליקה‬ ‫פ־צא‬ ‫אבל‬ ‫ליקה‬ ‫פוצא‬ ‫בוטן שאינו‬ ‫איפתי‬ ‫אר׳׳ש‬
‫אכיפלך‬ ‫יצחק א ל‬ ‫וילך‬ ‫ובניי‪Q V :‬‬ ‫נענש ש פ תהוא‬ ‫אליפלך לחיל‬ ‫שיצא‬ ‫ולפי‬ ‫לתיל‪.‬‬
‫הנוה‬ ‫נורו ע ל‬ ‫פ ה‬ ‫פפני‬ ‫נתטן‬ ‫שפיאל ב ר‬ ‫דוםתאי ב ש ש ר׳‬ ‫לנרריקי‪ .‬ר׳‬ ‫)ה(‬ ‫נררח‬
‫וירא‬ ‫םצרים‪.‬‬ ‫עד נחל‬ ‫חנין א פ ר‬ ‫ר‬ ‫היכן‪.‬‬ ‫ועד‬ ‫שהוא נוה ר ע ‪.‬‬ ‫פפני‬ ‫שבנרריקי‬
‫ניטע הוי זורע‬ ‫באיי הוי‬ ‫שכונה‬ ‫בארץ‪ .‬ע ש ה‬ ‫שכון‬ ‫פצריטה‬ ‫ויאפר א לח ר ד‬ ‫ה׳‬ ‫אליו‬
‫הזאת‬ ‫בארץ‬ ‫נור‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫חשכינה‬ ‫א ת‬ ‫)ז‪ (.‬ש כ ן‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫שכון‬ ‫ר׳א‬ ‫נציב‪.‬‬ ‫הוי)ו(‬

‫י‬ ‫א‬
‫"‬ ‫כהונה‬ ‫מת נות‬
‫נהריי‪-‬ה אי עסת געהיש » י‪:‬ש ו מפיה אפ־ ‪ ftj :‬שכנ‬‫‪1‬‬
‫יומא יותיא וישיש תפלימ׳ ר‪.‬חשאש כעין נויגיא‬ ‫יאגיו שיצא‬
‫]‬ ‫ט‬ ‫‪6‬‬ ‫״שא י י ג י ו מיגנו ‪ ) t‬פ ( ג ר ר ע ‪ .‬גררה גייקי‪) :‬י( ג!ינ אילנית‬

‫יעם‪sw'"^ ?^ ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫אייפידמק‬ ‫מיל‬ ‫‪8‬י»עי‬ ‫? ל ע ? ע י י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫א‬
‫?יעיעי‬ ‫י ט‬
‫‪9‬‬ ‫‪ 3‬קאך »יל‬
‫‪3‬‬
‫ז‬

‫טשוואק‬ ‫אויףר ע ם‬ ‫אליין‬ ‫הייננט ך ך‬ ‫ראנט אונ‬ ‫אריץ אין ך י‬ ‫שטעקטאים‬ ‫א??זראק אינ‬

‫ךי‪/‬קאךבי‪/‬די‬ ‫נ א ך י י ח י י י נ ג ט לך־ א ו י ף‬ ‫י‬

‫ש ט א ך ק‪ ' .‬ך ע‬ ‫?שייאק איי‬ ‫אויבי ךעיר‬ ‫צו'?רובין‬

‫}ידען‪.‬‬ ‫יפרום‬ ‫מענטעך;‪,‬זענען ניט‬ ‫צייטין ר ק‬ ‫איין דיי‬ ‫אויך נ י ט ' גיקופע;‬ ‫הי‪#‬עךס‪,‬זעגען‬

‫צייטץפץ‬ ‫‪,‬איןייךי‬ ‫ך ך י ב ע ר ' י ע ג ״ ע ן ' ך י י ' } א ר י נייקיפע;‬ ‫י ו א ע ט ץ ך א ס נ י ט א‪1‬יסנ'יהא לטין‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫ודיל‪!.‬יי‬

‫ניט‬ ‫'אויסהאלטץ אינ‬ ‫פ י ז מ ק י י ט !ייי' ה א כ י ן ' נלקענט‬ ‫שטאךקימיט‬ ‫ר א פ ' ‪ ,‬י ע ג ע ; י‪,‬יווען‬ ‫צדיקים‬

‫נאט‬ ‫נותן‪.‬לי‪.‬עף' כרו‪.‬‬ ‫ך י מענטש'׳!‬ ‫אויף‬ ‫נילייענט‬ ‫ךבי'ברכיההאט‬ ‫אייף ; א ט ‪.‬‬ ‫צעךענק‬

‫דואלטין״דעם הוגגער‪.‬‬ ‫;אלין'איים‬ ‫זענען ט ו ר נייוען ד י י‬ ‫‪ ria‬צ ו ך י ‪ 0‬ע ; ט ש י ן ן י א ס‬ ‫ה א ט נינעבי•‬

‫רבי‪.‬אחא'ז״אגט‬ ‫הוננער'‪'.‬‬ ‫צורי"מאהל‬ ‫א ב ך ה ם א י י נייוען‬ ‫צייטי; פ ו ן‬ ‫די‬ ‫זיאןט א י ן‬ ‫ך ב י חלבו‬

‫פין‬ ‫א י נ י א י ץ ' הוננער'‪.‬איי‪.‬למוען איין' ך י צ י י ט‬ ‫ה ו מ ע ר אייו נ י ו ו ע ן א י ן ך י צ י י ט פ י ן " א ב ר ה •‬ ‫איין‬

‫דומי‬ ‫' א מ נאי־ ';יווען‬ ‫אל;ה'ו' ה נ ב י א‬ ‫צייט פון‬ ‫ך‪1‬גר ה ו ; נ ע ר ; ו א ס א י ו ג י ו ו ע ן א י ן ך י‬ ‫ל פ ך *‬

‫ראם‬ ‫הוננער‬ ‫גיךאקםין‪'.‬ךער‬ ‫נייט‬ ‫אי אהרה א ט‬ ‫ז‬ ‫א י א ן ר ה א ט ניוואקיסי; א י נ‬ ‫ךענין‪.‬‬ ‫ןוייניי‬

‫ךךיבער‬ ‫גישטאךבין'‬ ‫ב ה מ ו ת ‪,‬זענען‬ ‫'דייל פ י ל‬ ‫גרוע׳‬ ‫אלישע איי‬ ‫ךייצייט פון‬ ‫א י י גיייען א י ן‬

‫ך‬ ‫?‪ W‬א י ן '‬ ‫ה י מ ע ר " י י א פ ''איי יי‬ ‫טאלער ‪ '.‬ך ע ר‬ ‫אכטצינ'‬ ‫אאייךל פ א ר‬ ‫אקאפ פון‬ ‫א י ז גיויען‬

‫איז‬ ‫פריער‬ ‫וועןין'‬ ‫י א נ ט ' פון ר ב י ' ‪,‬אחא ם‬ ‫הונא‬ ‫ג ע פ ש פ ש 'ר ב י‬ ‫שוחטים האבי;‬ ‫צייט תאם ך י‬

‫וךי׳ן‬ ‫}יויאךין איין ס א ה‬ ‫}אך א י י‬ ‫פ א ר י א ט א ל ע ר ‪ '.‬ר ע ר‬ ‫ציייי כ ‪ $‬ה ' ) א ו ר אמאס( י ר י ץ '‬ ‫ןיווען‬

‫פיןן _ א ך ץ י ש ר א ל‬ ‫ארוים*‪}.‬יין‬ ‫ג י ל ע ר ו נ ט ‪5‬ען ' ט א ר ' נ י ט‬ ‫א ו י ך אווי‬ ‫ןאבין‬ ‫פ א ר א^ואלער ‪ .‬מ י ר‬

‫זאנט'יריבי ש מ ע ו ן‬ ‫אטאלער"‪.‬‬ ‫?יייייי'?אה ווייץ פ א ר‬ ‫פארקוי?ט‬ ‫‪5‬ייךי; ‪9‬ען‬ ‫לארץ ‪.‬‬ ‫אין ח ו ץ‬

‫אפילו‬ ‫צויקוייפייי‬ ‫בעיקוסט‬ ‫אבער או מען‬ ‫}יט י צ י ' ק ו י פ ץ ‪.‬‬ ‫אומקכעקו}!ט‬ ‫דאםאיינאר‬

‫'אינ‬ ‫לארץ‬ ‫אץ חוץ‬ ‫א ר ו י פ גיי;‬ ‫ואל ‪ ,‬ע ר אייך נ י ט‬ ‫אטאלער‬ ‫^ ע פ א י ז איין פ א ה פ א ר‬

‫גישטארכין‪:‬‬ ‫אונךינעךהן‬ ‫דחןעדאיי״ער‬ ‫חוץילאךץ‬ ‫ארויס גינאןנען איי‬ ‫דייל אלימלךאיו י א‬

‫ש מ א ט נרךייקי‪.‬‬ ‫ד א ם איי י ך י י‬ ‫ש ט י א ט נ ך ר י‪.‬‬ ‫צ ו א ב י מ ל ך א ץי ד י‬ ‫גיגאעען‬ ‫י?חקאיו‬ ‫לילך‪.‬‬ ‫‪Q‬‬

‫ר ע נ י ; י פ א ר ;ואים ה * ט מ ע ן ' נ ו ו ד‬ ‫נחמן ם‬ ‫ב ר‬ ‫שמואל‬ ‫‪.‬ג;וא גט"פץ ר ב י‬ ‫‪:‬‬ ‫ר ב י דוקד״אי ח א ט‬

‫וד‬ ‫וואהנען‪'"'.‬ביו‬ ‫איו' ש ל ע כ ט צ ו‬ ‫דארט‬ ‫ווייל‬ ‫גרךייקי‪.‬‬ ‫ו & ו ע ע ן איי;‬ ‫גריען טען ; א ל נ י ט‬

‫איו‪:‬‬ ‫יצחק‬ ‫גיווארץיצי‬ ‫גיךגהן‬ ‫מצרים ‪ .‬גאט איי‬ ‫טןיך פ ץ‬ ‫יא^ט ב י י צ ו פ‬ ‫רבי ן ג ץ‬ ‫מייט‪.‬‬
‫לאגד‪.‬‬ ‫ריחי א ץ ר ע ם‬ ‫בא^יץ^‬ ‫'מצוץס ש כ ץ‬ ‫ג י ך ע ך י ן איי;‬ ‫אים^אלפט ניט‬ ‫ה א ט ני;אנט צ ו‬

‫פאר''ךיהוננ^ן‪.‬‬ ‫ךיאיאי; איר‬ ‫בוייםער'‪.‬‬ ‫?לאנץינייע‬ ‫א י ץ י י ^ א ל ‪.‬‬ ‫א ר י מ ג נ א"!‬ ‫מ*ז‬

‫פלאנץ‬
 ‫ס‬
‫כט‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫י״ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ת ו ל ד ו ת‬
‫סדר‬
‫• י ו הושיע* את עדלח תפיםה םה עילה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלח‪ .‬אן*‬
‫את אם יצאת דיל נפסלת‪ .‬בי לך ולזרעך אתן אח כל הארציח האל קשית ‪5‬םדי«‬
‫)יחזקאל •ז( יאת אילי הארץ לקח‪ .‬ד*א לפה לא נאםד האלה אלא האל‪ .‬ליםר‬
‫)י‪ (1‬מקצתן אני ניתן לך‪ .‬ואימתי אני ניתן את השאר לעיל‪< :‬ד( עקב אשר שפץ‬
‫אברהם בקולי‪ .‬ר׳ יוחנן ירי חנינא חרויחין אםרץ )ט( כן סיח שנח הכיר אברהם‬
‫את בוראו דיל אפר בן נ׳ שנים הכיר אברהם אח בוראי מנין עקיב שסע אברהם‬
‫בקול ביראי‪ .‬יישמור משמרחי םצוחי חקותי וחירוחי‪ .‬ר׳ יונהן םשם רבי יוחנן‬
‫אסר אפי׳ הלכות עירובי חצרות היה אברחס יודע‪) .‬י( תומתי שתי תזרית שקיים‬
‫אפי׳ פצוה קלה שבעל פה‪ .‬ר׳ סימון אמד אפי׳ שם חדש שעתיד הקב״ון לקרא‬
‫לידושלס היה אברהם יורע דכחיב )בראשית כב( ויקרא אברהם שם הסקופ ההוא ה'‬
‫יראה וכהיב ‪.‬יהזקאצ מס( ושם חעיר )יא( מיום ה שמה ונתיב )ירמיה נ( ביום ההיא‬
‫־‬

‫יקראי לירישליפ כסא ה ‪ ,‬ר׳ ברכיה אסר בש״ד יחידה אין כל יים וייס שאין הקבית‬
‫מחדש‬
‫ס תנות כהונה‬
‫)•( תיוימי‬ ‫‪9‬נין קוי ד ה ‪ (n) ips‬מקצפן נ ו י ‪ .‬שהרי עפו עממי! דנרית מציה׳ חקיתי יחיותי כ ד מיש‪:‬‬
‫מייס יישמע שמיש‬ ‫למיס ן )יא(‬ ‫קמיצה נימי‬ ‫גשרא‬ ‫מחני לאנרהס ושימל לא ננשי אלא שנעה עממי! ו )ט( נן‬
‫קלמידיש‬ ‫מיש ‪ .‬שפינ אוסיות פסיק עקנ יחמצא מיה איסיית יש‪:‬שס‬
‫ןיאךץ‪5w"^jiiSD‬‬ ‫אין‪".5‬נאךאפשטייאיזשכין‬
‫ךעםילאנד‪ .‬וו»!ה• אין רעם לאנד‪ ,‬ךבייחושיןןא זאגט אזר ןאט ;אט גיזאןט צו י?חק די‬
‫בייט אנןרב; עולה ‪ .‬אזר ווי אבהקה עעולה אז זיא'‪.‬ןייט אדרם פון הרף יראם אדום בית‬
‫ךנ^לש רערט ‪.‬זיא ןסול‪ .‬אזוי או דו וועכט אררם גיי; פון ארץ ישראל ךעסטו אויך ^םול‬
‫וועדי;‪ .‬צו י דיר אמ צו •ךיייע קינדער 'רעל איך געבין הארצות האלי‪ .‬אל איז רער‬
‫טייטש שטאךק‪ .‬אזר וד‪.‬עפ שטייט אין §םוק ואת אילי הארץ לקח ‪ .‬ךי שטארקע פון‬
‫ךעם לאגד האט‪.‬ער ןינומען‪; .‬אט האט גייאגט צו‪.‬יצחק אפילו ךי אייגראקגער פין ךעם‬
‫לאגד זעגען שטאךק‪ .‬פון' דעפטווענין ךעל אייך ביי זיי אוועק נעטען ך לאוןד אונ רעל‬
‫זיא' געיניין' צו' דיינע קינךער‪ .‬גאך א פשט איז פאר וואס שטייט ניט האלה 'גאר ד‪$5‬ל ‪.‬‬
‫ודיל גאט ןאט גמאגט צו יצחק אביסול פון ךי לענךער רעל זןיך ךיר באיר געבין‪ .‬אינ‬
‫ךי איבעלינע וועל איך ךיי' ^עבי; רען םשיח מעט קי‪«3‬ען‪) :‬ד( עקב‪ .‬מייל אבךהם האט‬
‫ניהעלט מיין שטי^ע אע ןאט ^עהיט ךי תורה' • ךבי יוחנן אוג‪,‬ךבי חגינא ביי‪.‬ךע יא‪#‬ין‬
‫ויען'אברהם ןאט ךעז־״קעגט אז‪.,‬עם איז רא אנאט אויףךער וועלט איז‪,‬ער אלט ךוועי‬
‫ז‬

‫אכ‪ £‬אוג פעךצע יאןר ‪ .‬ריש לקיש יאןט רען אבךהם האט ‪.‬ךער‪,‬קיעגט "אז ״עם איז דא‬
‫איאט ארףיךער ךעלט איוער אלט ןיךען ךריי;אהיר • איוי ויי‪?.‬נס שטייט אי; פסוק‪.‬עקב‬
‫‪ VQf‬אבךןם ‪ .‬ךער" וואךט'‪.‬עקב'בטדעפטיהונךעךט צורי אונ ייבעציג ‪ .‬הוגדעךט צןךי‬
‫אוג ייבעציג יאחר מוט' א?רהם‪.‬גיקיעךט' ךי ?וטי§ע פו; נאט‪ .‬אונ ךיןןלשטע דריי יאןר‬
‫הא?יי גיפעלט‪ '.‬ראתם אניןןם ‪ CSCT‬ןילעבט הוןךעלט פ;גף אונ דבעצייג';אהר‪ ,‬אכןהט‬
‫ןאט געהיט'נךין היטוגג‪ .‬וואס איך •האב אים ןעהךםין היטען‪ .‬סייןע מצות' אוג טיינע‬
‫חקי‪0‬אןג םיינע תורות‪. .‬לבי יונתן האט גיואןט 'פון ךבי יוחג; ס ‪.‬ךעגין אפילו לעס ‪.‬דין פול‬
‫‪,‬עיריבי הצרור‪ ,‬האט אריך אב^הס גיךאסט • תורותי ןןיינט מען צוייי תורות אפילו ךי‬
‫ןףגגסטע;!צוהפו;ךיתורה וואם' ך ךבג; האבי; געןאטי‪ ,‬ןאט אייך "אברהם מקנים ניייק•‬
‫‪3‬כי'פיט‪1‬ן זאגט א?ילו ךעם גייעם נאטע; וואם ןאט רעט רוקי; ירושלים'האט אייך אברהם‬
‫גיוואסט‪ .‬ווי י דעו־ §פו׳ק;אגט אברהם האט גירופץ רעם גא^עןיפון״דעם אךט ה׳ יך>וו•‪.‬‬
‫איג״עיס שטייט אי; פסוק ךיער }'אפע; פו; די שטאט‪ .‬פון (פארצייטין איז איר גאטע; זי‪.‬‬
‫נויא די )טרא זאגט זאלםט גיט לייענען וד^טח‪ .‬רארטין‪$ .‬אר ש^ה‪ ,‬איר נאנף;>‪ .‬נאך‬
‫קןטייט איי; פסוקי אי; רעים ^ןאנ וועט'״ע; רו?ין צו ירושלים ךא'איו בקא ו ז ‪ .‬ז‪?,‬נקן <זי‬
‫‪w‬‬
 ‫ת י ל ד ו תפרשד(‬
‫בראשית‬ ‫‪°‬י‬ ‫סדר‬
‫)יג( מהדש הלכה כביד של ט ע ל ה ‪ .‬טיט )איונ לז( שמעי שטיע ברוגז קילו והנח‬
‫מפיו יצא‪ .‬ואין הגה אלא תירה בעני; שנאמר )יהושע א( והגית בו יומס ולילה נ‬
‫)ה( רהי כי ארכו לו שם הימיס ‪ .‬א׳ר יוחנן )יב( חלים קשה וגבואה קשה אבל שיטה‬
‫אריכות יםים ם ב ט ל ת ‪ .‬נביאה קשה מגי! שכך היי ישראל איםרים לגכיא )יחזקאל‬
‫ינ( יארכו הימים ואבר כל חיי]‪ .‬אבל שיטה אריכות יםים טבטלת םיצחק דכתיב‬
‫ויהי כי ארכו לו שם הימים מיד והנה יצחק מצחק ‪) .‬יג( ר׳ חייא בר אבא אמר בשביל‬
‫שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה לא כך איר יוחנן הסשמש םטתו‬
‫ביים ה׳׳ז מגונה דא״ר יוחנן אין תשמיש הסטה אלא בלילה שגא׳ )אסתר ב( בערב‬
‫היא באה ובבקר •היא שבח ‪ .‬איוב מקלל יום לידחי וליל עיבורו ההיד )איוכ ג( יאבד‬
‫יים אולר בו והלילה אמר וגו׳‪ .‬א׳ר םרינוס בר הושעיח אמר איוב חלואי היחה אפי‬
‫נדה בשעה שבא אבא להזדקק לה )יג( שתאמר לו חורה גבר אין עכשיו עח הריון‬
‫מ ג ב ר ‪ .‬ירמיה טקלל יום לידתו ויום עיבורו שגא׳ )ירמיה כ( ארור היום אשר‬
‫יולדתי‬
‫מתנ ו ח כהונה‬
‫קדמיייית‪) :‬ינ( מתיש הלנה ני׳‪ .‬ואפילו איתן הלנות היה מתי נמכרה יסביר היא שהאריכות י»י‪ 8‬שננולת איחה ישן‬
‫יזיע שנאמר תירת׳ מזכר געוו אות! שאל בעצמי מתיש ו עשה ׳למי‪D«s ,‬אנל אני! ושמש משתו ניימ <יג>)ה״ג ימנ״א‬
‫אמר אמר הקניה נשניל( ‪ ) :‬׳ ג ( שתאמר לי נו־ה גנר ‪.‬‬ ‫) נ( תלוש קנה ונןגנוא‪ :‬ס־יא קבה יזאמדהלנא שנודן נג׳‬
‫נ״וש״י נלשון תמה וני עכשיו עת לקננ הריון מגיר והלא‬ ‫מלס שהאריניס •איה מנשנהן ואינו כן וכן אנל שועה ששינת‬

‫^ ^ ! ט ^ י ‪ /‬א ג מ ידיך^ח‪.‬‬ ‫*י למי י^לט הי'‬

‫ך?י ‪3‬ב?יף דןאט גיז^ןט פון רבי י‪:‬הודה ם וועןין אלע טאנ יאנט ןאט ניןע ךיניס ביי ביתיריו‬
‫ייאס א‪1‬ץ‪ 5‬ךעפ היפעל‪ .‬ויי ךער' פסוק זאגט טען העךט טיט ?יטעךגעיש' רעפ קול פון‬
‫גאט ‪.‬יהגה מפיי״יצא‪ .‬הןה סייגט ?ען תורה'‪ .‬וויי ךער יפסוק זאןטיוןגיןו בו דו יאלסט‬
‫ךיידין חורה טאג אונ גאגןט ‪ .‬חורה' גייט אררס פון ךי טייי פין ‪ /‬א ט " )ה( ך ה י ‪ V .‬ביי‬
‫י‪.‬צחק איי לאןג גיוואךין ךי טענ האט אביטלך ניועה; דורך דין פעגםטער רי"יןיחק ש?ילט‬
‫;יך טיט דין וריב ך^קה‪ .‬רבי יוחנן יאןטאשלעיכטיער חלום אונ אשלעכשע נבואה אוג גיט‬
‫י‬

‫‪.‬קיץ אמתה אבלות‪? .‬ויי;ט טע! ניייל '‪$‬ס איי שיי! אייעק )‪.‬עגא^ען* אלאננע ?ייט י‪ .‬איו‬
‫י‬
‫שויי בבל }יוויאךץ‪ .‬אבער' אץ אמת )עגען ך י ניט כטל ‪3‬יייאךין ‪ .‬רער שלעכטער חלוט‬
‫ןיאם ?בובךגןיר חאט גייעקן‪' .‬דייל‪.‬עיט איי אייעק גיגאנגע! א;אהר איוג‪.‬דעו־"''חלום איזגיט‬
‫^יקוטע;‪ .‬חאט ;נר גיטיץט דעי־ חלום איו שויו בטלי ;יוויארץ •* האט ‪^.‬ריישויןיגיט ?יויאלט‬
‫גע?ץ צדקה‪ .‬ווי‪.,‬ער דואט איויפגיחעךט צו געכין צדקה‪ .‬איז יאלרייךער חלום ‪.‬גיקומע;‪.‬‬
‫אויף אשלע?טע ?בואה האבץ אויןל ךי ייךץ ןיואגט ‪/‬נם ייעט 'אייעק'גיי\«לאנ}ע ‪.‬צייטיייוועט‬
‫!‬
‫גייט א‪.‬ו‪.‬ועק 'אלאננ‪.‬ע זדיט‬ ‫די ?בואה פיארלאךי! וועךין‪ .‬ניט ‪.‬קיץ אמך!ה'אבלות' אז‬
‫‪9‬יי;ט מען ןיא איי שיין בטל • אייי יריביי ‪:‬צחק איו גיריע;‪.,.‬ער איי'גיווען״אאבל אויף‬
‫רץ פאטער }אר ךי אבלות איי‪.‬גיט‪.‬קיץ אמר״ה 'דייל אמעגטש טרולעךט ניט איר "שטאךק‬
‫אויף א פא‪.‬טער ‪.‬אז‪,‬ער שטאךלט דריבער אז'‪^.‬עם איי אויעקיני^אנ^ען' אלאינגע ־<ייט הט ער‬ ‫ז‬

‫‪3‬ארגעסין אן זיין ‪j‬אטעו־ אוג ד!א‪ £‬ייך געשפיילט טיט זיין!ריב ךב קה ‪.‬רבי תייא ייר אבא‬
‫י‬

‫ן ט גייאגט}אט הט ניזאנ ט צי חןחק רייל עם איז אמעקינינאנ^ען אזויאלאגגע ציייט פיןיייין פאטערס‬
‫‪:‬‬

‫שטאיבין ךךיבער חא?טו ניטאלון אזויאיאך ‪ .‬הט רען ניט ךב\ יוחנן‪,‬מואגט אי״אץגער איז' ‪3‬יי‬
‫ניי! וריב ביי ט אנ איו טיאוס‪ .‬ךבי יוחנן האטי}יואנט זיין ‪.‬מיט אריייב איו!־אר ביי';אכט‪.‬‬‫ז‬

‫ן י ‪ cv‬שטייט ביי אהי^ץךוש ביי נ‪.‬אכט איז ךאיס וריב ציי אים ניקוסען‪ .‬אין דער פרי־‬ ‫‪v‬‬

‫איז זיא פין אים ארעק 'ןיגא;גען ‪ .‬איוב 'יזאט גיפליכט ךעס' טאג ויאם •‪.‬ער את אץ יי אים‬
‫ףבאךין ןיןארין‪ .‬איג ךי גאכט ייאס !יין טיטער איו ימיט'אים מעוכרת גיויאךץ‪ .‬ויי רעי־‬
‫?סוק יאנ ט הלואי ראלט פאןלאךין גיווארץ ךעיר טאג ראם איך כין אין יאים גיבאךץ גיוי^ץ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אוג ה^יאייוו^ט סאירלאריין ניווארץךי נא;ט *ראם מיין' םוטער'איז מעיויךת ;יריארץ ‪.‬‬
‫י‬
‫רבי ןר;ג‪1‬ס בר היעןעיה האט ןייא‪.‬גט איוי'האט אייב גי;א}ט הןנאי" יויאלט'‪5‬יץ' טו^ו‪0‬־‬
‫גווע!‬
 ‫ל‬ ‫בראשית‬ ‫מ ל ח ת פ ר ש י ‪ .‬סי‬ ‫סדר‬
‫ןיל( יולדתי בו זה יום הלירה ‪ .‬יוס אשר ילדתני אמי ‪1‬ה יוס העיבור‪ .‬אפשד‬
‫)טו( חלקיהו אדם צדיק והיה משמש סטתו ביום אלא לפי שהיתה איזבל הורנת בנביאים‬
‫)טז( בא ושםש טטחו ביום וברח ‪) (!) :‬יזרע יצחק בארץ ההיא‪ .‬איר חלבו בארץ‬
‫ההיא בשנה ההיא‪) .‬יז( הארץ קשה והשנה קשר‪ .,‬ואילו היחה יפח עאכייכ ‪ .‬וימצא‬
‫בשנה ההיא סאה שערים ק כורים ‪ .‬סאה שערים )יח( ק׳ מנינים ‪ .‬מאה שערים טלטד‬
‫)יט( שהאטידו אותה ועשתה ק׳ כםח שהאםידוח ‪ .‬והלא אין הברכה שורה על דבר‬
‫שהוא כמשקל ובסדה ובםנין וםפני מה סדר אותה‪) .‬כ( מפני המעשרות‪ .‬ויצו‬
‫אבימלך את כל העם‪ .‬איר אייבו )כא( אפי׳ צרור אל יזרוק בהם אדם ההיר )ההציס‬
‫נו( יגורו יצפנו הסה עקבי ישםורו כאשר קוו נפשי‪ ,‬ויגדל האיש וילד הלוך ונדל ‪.‬‬
‫איר הנין ער שהיו אוסרים )כב( זבל פרדוחיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אביסלך ‪4‬‬
‫ויהי לו םקנה צאן יטקנה בקר ועבודה רבח‪ .‬דניאל חייטא אסר ועבדה כחיב אם אין‬
‫ארם עוטה עצםו )ננ( כטו עבד לעברו אינו קונה אוחו בעני! שנא׳)מס;י יב( טוב‬
‫נבלה‬
‫כהונה‬ ‫נוח‬ ‫מת‬
‫נ ד ‪ .‬וביש מקומות בשים עמייס קוד! לו אתת ודין שעריש‬ ‫נזס אגני ‪) :‬יד( סיג יולדתי נו ‪ w‬יוס העינוי יוס א‪:‬ר‬
‫מלשין שיעור ומג״! )יש( שהאמיוו נ ו י ‪ .‬דרש שעריס לשי‪1‬‬ ‫•לדתי נוי זכ יוס הלידה ‪) :‬שי( תלקיס אניו של ירמיה ז‬
‫שיעוי ואופדנא ו ) נ ( מנ;׳ סמעשיות‪ .‬שלא ׳עשי נאומי ו‬ ‫)סו( נא !שמש מגיסו ניוס נ י ' ‪ .‬שמ״נ אדס לנקוד את אשתו‬
‫) נ א ( אפ" לייי נוי‪ .‬נ ו הנריו אנישלןו ) נ נ ( ונל‬ ‫ני‪1‬ס שיגא ל מ ך ‪) :‬יו( הארן קשה‪ .‬פלא פיתה יפסנשאי‬
‫פידיתיו נ ו ׳ ‪ .‬נ ן ה י ו ה נ י י ו ת אומרפ יולה אני נונל פרדות*‬ ‫רלוקי האומה נמלטת ההיא ‪) :‬יש( מאה מגיניפ ‪ .‬פיייש‬
‫נוי ו ) נ ג ( נמי ענד לענדי נ י ׳ ‪ .‬איגו קונה הננסית ואיני‬ ‫שננל עיי ועיי יש להס מנ״] ידוע שמיגי! נה סדונואה ננו!‬
‫ייאה נהס סיפ! נרנס נמו שאמו״צ סי שהניס לו אנין מעות‬ ‫ניש מקומית עשר עמריס קירי! אתת ועשייה פעייה פניס‬

‫ניווען אגדה ויען מיץ פאטער ןאט ייך גיראלט בהעפשין טיט איר אונ זיא ייאלט אים ואנין‬
‫אי‪.‬צט איז גיט ךי צייט רו זאלףם ך י ך בהע‪.‬פ'טין צו' טיר‪ .‬זעהן ?יראי ךי צייט' צו ‪3‬הע?טין‬
‫ייך טיט אויייב ‪.‬איז גאר ביי'גא;ט‪1^ .‬ךמיה ן א ט ךפלוכט רעם ‪ m‬ראס‪,‬ער אה אץ יאים‬
‫‪T‬‬

‫גיגנאךין ;יוואךץ‪ .‬אוג רעם טאג ראםיךין םוטער אייז 'נ‪1‬יט'איםיטעובךת "גיךאךין‪ .‬ווי ער‬
‫‪¥‬‬

‫האט ןיזאג‪.‬ט §אר?לו?ט ואל דין דעו־ ן‪1‬אג וואט איך בין ן«ין'אים'גיבארין גרוארין ראם‬
‫איז ךער טאג פץ }עבולט‪ .‬אוג פ״ארלןלוכט ‪.‬זאל זיין ךער ^אג ראם ימיין םוטיער האט טיך‬
‫גיטאקש גי^אךין‪ .‬ךאסיאיו ךער טאג "וואס מיץ טוטעי־ איו מעוכרת גייואלץ‪.,'.‬קען ראם דין‬
‫ה‪.‬לקיחו איו ךאך נייוק אצדיק יאל‪.‬זגר ייך בחעפטץ טיט דין וריב ביי טאג‪' .‬גאר *ךייל די‬ ‫י‬

‫‪$3‬כה אייבל האט ניהלגת ךי ?ריטע נביאים אוני חלקי‪,‬הו ןאט ניךאךפט *אנטלוי?ץ‪ .‬ךךיבער‬
‫ןאט ‪.‬ער ךך בהען־ט ‪9‬יט_זיין יריב 'ביי טאנ אוני איי אנטלא?ין‪) ':‬ן( ךירע‪ .‬יצחק חאט‬
‫נעךיט אין‪.‬ךעם לאןד‪ .‬רבי חלבו יא נט ‪.‬עם שטייט אץ יפסוק אין ך לאנד אוני יאי; ךעם‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫י א ן ר ‪ .‬אין ךי לאןד וואם לי ‪£‬לד פץ' ךעם אלט איז ןיווען שלע?ט'‪ .‬אוני ךער;אוזר איי‬
‫אייך גנייק שלע?ט‪ .‬וךיןיג ךעגץ ו^ךער וךייגינ ווארעם‪ .‬פון ךעסטרעןין האט ניוואקםין‬
‫הוךעךט םאךל איוי פיל‪ .‬או ך^עךד ויאלט }יווען גוט אונ דער יאהר' וואלט גיךע; לוט‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1,‬‬
‫ראילט';יראכ^ץ מער ווי הוגךעיט 'מאוזל י אזר' פיל‪ .‬יצחק האט ‪.‬גייפונען אין ךעם יאהר‬
‫ז‬

‫הוןךערט שיורים‪ .‬הוןךעךט כור וךאס איו ;רוי‪5‬ע מאםין י‪ ,‬אבוד איז ךרייםיג סאה(‪ .‬ארעד‬
‫הולךעלט ש^ךים איז הוגןעןט צארול‪ .‬הוגךערט" מאהל איוי ?יל ווי טען האטןיזךילטיו־אס‬
‫ןךע?זט'ע ןאךל‪ .‬אךער הוגךעךט שעליט מייגט מען הונךעלט מאהל אווי יפיל ווי טען האט‬
‫ןין‪8‬אצט ךי פעלר זאל)ואיקסין‪ ,‬פרקט ךערימדךש איאך יואסיאיו גיציילט אךער גיראהגץ‬
‫‪$‬ךער גימא?‪ £‬ין איז אין רעם גיטא״קוין'ברכה'‪8 ,‬אר ראם האט יצחק ?ימאסטץ‪, .‬עריאל‬ ‫;‬

‫ןויםען ווי פיל מעשר ער יאל נעבין • אכי§לך ןאט גיבאטין ךאסיפאלק וועד ‪;.‬ןיס ייעט‬ ‫ע‬

‫ן^ךןךען ךעם מענו^ש אךער דין רייכ וועטער }יהרנת '}יעיין''‪.‬לבי*אייבוזאןטיאביטלך‬

‫ן א ט אויס }ירופץ אפילי אשטיקול ש‪.‬פענךיל זאל טען" 'ניט'וואךפין'אויך זיי‪ .‬אבער ביי ןזיי‬
‫‪:‬‬

‫נז^ולך איו גיווען פאךיןעךט'‪ .‬ווי דודי ןאט וןיזאגט די סאריאינלען ךך אונ ויעיזאלטין לך‬
‫*»‪.‬ךי הי^ע! טיי?ע ?ריט רעןךי קאפיןטיי ל‪.‬עבין אייעק צו'‪.‬געטען‪ .‬רעד טעגטש)י‪(,‬ןןק‬
‫איז‬
 ‫ת ו ? ד ו ת ‪ £‬ר ש ה ס ת‬
‫בראשית‬ ‫סרר‬
‫נקלח הןבר ל ו ‪ .‬בנוהג שבעולם אדם צריף לטריח ולבקש יציאית ביתי )כד( והם‬
‫•ישביס בביתי‪ .‬ייאסר אביםלך אל יצחק לך טעטני כי עצטת מטנו‪ .‬איל נל׳ אותו‬
‫עצטיח שעצסח לא טסנו חיי ל ך ‪ .‬לשעבר חוה לך חרא )כה( קייקיא )כו( וכדץ‬
‫אית לך קווקיא סני;‪) :‬ל( וישב יצחק ויחפור ונו׳‪ .‬כטח באריח חפר אביני יצחק‬
‫בבאר שבע ‪ .‬ר׳ יהודה אוסר ארבע כננד כן נעשו בניו ארבעה דניים בסדבר‪.‬‬
‫ורבגן אסרי חמש כגגד חפשה‪,‬טית‪ .‬ויקרא שם הבאר עשק כגגד ספי בראשית שבו‬
‫נתעסק הקב״ה וברא את העולם‪ .‬ויקיא שסה שטנה כגגד ספר ואלה שפות על שם‬
‫וימררו אח חייהם בעבודה קשה‪ .‬וימצאו שם באר םים חיים כגגד ספר ייקרא שהוא‬
‫טלא הלכות רבות‪ .‬ויקרא אותה שבעה כננד ספר וידבר שהיא משלים שבעה ספרי‬
‫חורה‪ ,‬והלא ה׳ חן אלא בר קפרא עביר וידבר הלתא ספרים ‪ .‬סן וידבר ער ויהי בגסיע‬
‫הארון ספר בפגי עצסי‪ .‬מן ויהי בגפיע )כז( ורבתריה ספר בפ׳ע‪ .‬וסן )כה( סיפיה דפפקא‬
‫ועד סופיה דספרא ספר בפיע‪ .‬ויקרא שטה רחובות כגגר משנה תורה עיש כי ירחיב כי‬
‫עתר‪.‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)ני( וכיון יענשיייש )ן מוייס יניסו)‪ (!:‬ודנחרינ״יפפיי‪.,‬‬ ‫ומנןש לאניפ ישנוי פיעליפ ילא ישב פ ג ה ‪) : :‬נד( ו ס ס ‪.‬‬
‫של א פ י ו ‪ ) :‬נ פ ( סיפא דפסיןא‪ .‬סין שישה וסי מ ס י ע ‪:‬‬ ‫ל ע נ ד ס ׳ישניכ נניתו! )נה( קייקיא‪ .‬פי' העיון פ ד י י‬
‫איז ;ררם ניךאךין אונ איו אלע ןאהל" "נרעםער ^ ז א ר י ן ^ ר ב י ^ ן י ״ י ^ ט יצחק"א״דץיוי‬
‫רייך ניוואךץ אז מען האט ‪.‬נראנט די מיסט פון‪:‬צקקס בהמות 'איז טער רעךט ווי ךי זילבער‬
‫פי‬ ‫א‬ ‫א י נ‬
‫| ל י ‪ 1‬אךימלך ‪ .‬יצחק קאט 'גיהאט שעפםי״ן אינ אקסין !עבודה כבה‪ .‬דניאל‬
‫חןי טא ןאט גיואגט עס שטייט ‪.‬ועביה רבה‪. .‬מיעט ן!ען יצחק האט פיל גיאךןעט אווי‬ ‫ז‬

‫ווי אקנעכט‪ .‬אז אנזענטש איו ניט אור ווי‪.‬אקנעבט' ‪. w‬זיין קנעכט ‪ .‬רעט זיין קי;ןכט ניט‬
‫זיין אנןנעףט ‪. .‬אקנעכטיאו‪.‬טען ניט ניט אכטוננ אייף אים ‪.‬ערייאל ארבעטין ‪.'.‬יועט ‪.‬ער‬
‫}יט און^עטי; • 'ווי^־ער פסוק זאנט עם איז בעפער אז טעי; איז גךיגג' 'ביי ךך'אינ טען‬
‫‪1‬‬
‫איי אקגעבט פאר ז י ־ אליין ‪ .‬איייךער ?ע; ואל ‪.‬זיין גרוים ביי ךך איונ ‪., ;w.‬עם איז ניט‬
‫שיין ‪$‬אר'טיר איך ואל אזוי אךבעטין אונ‪..‬עס רעט אים פעלי; ברויט ‪ .‬רער פירינג אין‬
‫ןער וועלט איו רער בעל הןותיאךכעט אונ זוכט צו פאדך‪:‬נע;‪'.‬אונ זיינע קינרער' מיט‬
‫•עיין וריבי זתוען אין שטוב אונ עסיין‪ '.‬איז ער ראך אקנעכט ביי ךיא‪ .‬אביג‪/‬לך קאט נייאנט‬
‫׳‬

‫צו יןחק‪}.‬יי אוועק פון אץז ‪$‬י עצמת משנו‪ .‬דייןיגאנצע שמארקייפ )ךייבקייט איי פון‬
‫או}ז‪ .‬אמאיזל אייךער די בייט }יקוטיק צו אונו האפטו י גיהאט נאר איין פטאךע שע‪2.‬םין‬
‫אוג חיי;ט האףטו נ־יל םטאדיעס ‪ :‬מ( נישב‪ .‬יצחק י האט גיגךאכין גאך אירוגע;‪ .‬ווי"פיל‬
‫גיוגענס האט ‪:‬צחק ;עראבין אין באר שבע‪ .‬רבי‪.‬יהוךח יאגט פיר ברוגענם‪; .‬עגין דעם‬
‫ז‬

‫»»עען רינע קינרער איין נעטךלט גיווארץ אין דער 'מךבר אין' פיר טייל ט י ט פיר פאגען‪.‬‬
‫ד» ך^נן ואנין פינף ברונענם חאט״ער נינראבין נענין' ךי פינף ספרים ראם אין ךי תורה ‪.‬‬
‫ד י בדונען חאט‪.‬ערי גידופי; ?םק ל״כשעפטיעט(‪ .‬דאם איי }ענץ‪/‬ךעם ספר בראיכיח‪ .‬וואס‬
‫ז‬

‫אין אים שטייט ווי נאט ן א ט זיך בשעפטיינט פיט ךי בשאפוננ פו; ‪.‬ךער' ‪,‬וועלט‪ .‬רעפ‬
‫אנךעךין ברוגע; ןאט‪,.‬ער גיחןפץ שטנה'‪ .‬דאס איו גענץ ‪.‬ךעםיםפר שמות ראם אין אים‬
‫שטייט די" פיינדעואפט וואט ךי מצרים האבץ פייגיט }יהאט ךי יודי; אונ ןאבץ פאר‬
‫גי<‪1‬עךט זי;ער' לעבי; מיט שייערע 'אר^עט ‪ .‬ביי רעם ךיייג^ע; ברוג;ץ שטייט ז ך האבץ‬
‫געפונע; אכרוגען פיט לעבערי^ע לפףשע( ראקער דאם איי געגין' רעם ספר רקרא ראם‬
‫עס איז פיל טיט דנים ‪ .‬וואם זךיךער קורקען ךעם ‪5‬ענטש יאור ייי פךישע וויאםער ךער‬
‫קוויןצג ד^ם דארשטיגען ‪ .‬רעם פערטץ בתנע; האט‪.,‬עיריגיירופי; שבעה זיבען ‪ .‬דאם איז‬
‫^ ע ן ךעם כופרי ‪3‬י‪1‬ך^ר‪ .‬וואס טיט אים וועךט ךבען ספרים אץ '‪,‬ךער חורה‪ .‬פךעגט‬
‫ד ער ^•ךש אק ךי יתירה איז ראך נאר ךאיפלנף "ספרים‪} .‬אר בריקפךא האט גייםאכט‬
‫‪^ B J > T‬ריגטךבר ךןיי ם^ךים ‪ .‬פין !^נהייב בעדבר' ביו ויהי ןיפוע ה^רון איו אספי־ •‬
‫פין*‬
 ‫לא‬ ‫בראשית‬ ‫פ ר ש ה •י‬ ‫תולדות‬ ‫•ךך‬
‫עתה הרחיב ה׳ לגי ופריגי בארץ‪ ) :‬ה ( ואביםלך הלך אליי מגרר‪ .‬סגורר ‪ .‬ב ל מ ד שגכגפז‬
‫ליסטים לחוך ביחו וחיו מקרקרים בו כל חלילה ‪ .‬דיא טגדר )כט( מגורר מלמד שעלי ‪O‬‬
‫)ל( צסחים כפדיא להיערך ב ו ‪ .‬ואחוזת טרעתי‪ .‬ר׳ יחידח אסר אחייח טרעחו חיח שט‪1‬‬
‫ור׳ גחםיח אסר סיעח םרחםוחי ‪ .‬יפיביל שר צ ב א ו ‪ .‬ר׳ יו‪/‬ודה ודי גחטיה‪ ,‬דיי אסר‬
‫פיכול שמו ור׳נ אפר)לא( פה שכל צבאיחיי משקים לו על פיו‪ .‬ויאסרו ראח ראינו ‪.‬‬
‫ראינו מעשיך ופעשח אבותיך‪ .‬ונאמר תחי נא אלה יני׳ אם העשה עטנו ונוי‪ .‬רק‬
‫טיעוט שלא עשו עמו טיבה שלמה‪ .‬בימי ר׳ יהושע בן חנניה נזרה המלכות‬
‫שיבגה בהס׳ק הושיבו )לכ( פפים ולוליאניס )לגו טרפיזין טעכו עד אנטוכיא והיו טפפקץ‬
‫לעולי גולח כסף וזחב וכל צרכם ‪) .‬לד( אולין אילץ כוחאי ואםרין יריע להוא לסלכא‬
‫דהרץ קריתא מרדחא ההכנא ושוריא ישתכללון סגדה בלו והלך לא יחגון‪ .‬טגדח זי‬
‫ג ע ב י ד‬ ‫!‬ ‫י א פ‬
‫י ^ ‪.‬י\‪,‬ך?ח‬ ‫)לה( פרת הארץ‪ .‬בלי זי )לה( פרובנירון‪ .‬יהלך )לו( אננרוטיני׳ •‬
‫ות כהונה‬ ‫מתנ‬
‫)לל( אולי! יני׳‪ .‬נל אלי הפשייןיה הס נשפו עזרא י' ו‬ ‫) נ מ ( מנייר נ י ׳ ‪ .‬יאל״נ מגרי ל״ל‪) :‬ל( לשיך* של שחץ ן‬
‫)לה( מדת האין ‪ .‬מיה ופיעוי מס מ; פיןרקע »‬ ‫)לא( פה שהנל ני׳ ‪ .‬פינול גישיייןין פה נ ל ‪) :‬לנ( פסים‬
‫)לה( פוינגידן נשף ;ולגולש ן )לי( אגגרישיגא ג״נ מי‪,‬׳ »‪8‬‬ ‫ויוליאגיפ‪ .‬פג׳ אתיסהיי והן הן סייגי לי־ שמסרו גפפה נפניל‬
‫‪9‬‬
‫י"‬ ‫נל ישראל ‪) :‬לנ( שרפיון ‪ .‬פי' העריו שילתגיש בלשו! יין ו‬
‫"אמיייפץיךהי דמ!ם ןסהיאו^יפ‬
‫ביז״ציםיסוף&־ר איו ארך' א‪§5‬ר ‪ .‬דעס פיינפטען ןרעען תאט ‪.‬מען נירופין ךחיביח ‪ .‬ראפ‬
‫איז }עני; ספר ידידים ;םשנח תודח( ראם ‪,‬אין'אים ‪.‬שטייט כי‪.‬ירחיב‪. .‬אז }אט מעט או‪14‬‬
‫רער ביךייטעךץ ‪ .‬יצחק האש אייך אזוי נ‪.‬מא}ט'אץט דןאטאוןזיןאטוךערבךייטערט אונ טיר‬
‫‪, B‬‬ ‫י‬
‫‪ l‬נרי‬ ‫ייעלין' איני' פארניעםעיין* אין ךעם לאךיז' )ת('‪1‬אכימלך‪ .‬איביטלך איז'נ נא?נען‬
‫צו יצדק! ?‪' TUJ‬איזיגלייך ךי & מאלט נישטאגען מנוךר ‪ ^ .‬ט מורא‪ .‬שלהבים פארשטעלט‬ ‫‪v‬‬

‫וד נילגיט ז׳גנע‪ 1‬אריץ״גיק^עז ביי }אכט צו' אבי^־ך איג האבץ ארף אים געשי־יגען אגאןנצע‬
‫ןאכט^עריזאל ןיין סאכץ קלום טיט '‪.‬יצחק ‪ .‬גאך אפשט איז ‪ -\yp‬ןלייך ווי ‪.‬זזס וואלט‬
‫}יש‪!8‬אנען מ ג ו ד ר י ם איז אויף אים וךקוכןען מכות אוג זזר האט זיך‪/‬יסוזט קראצין‪ .‬מגורך איז‬
‫הייטשפןראצץעיוי'ודי^ס שטייט אץ פסוק ביי אייבער ו ט נינומע; אשארבץ קרתגךד בי •״ער‬
‫ןאלןיךקראןץ ןןיט זים‪ .‬אוג אחי‪1‬ח מ ^ ו * איו גיקוסעןטיטאכי?לך‪ .‬רבי יהוךהוא}טאחוזת‬
‫‪;$‬רעחו איז אןאקען אמעג!?ש האט גןד‪,‬ייסץ אחי״וז מךעהו‪ .‬רבי ^מ?יח ז אג ט אחוות‪.‬שך״עהי‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫איז״ךער״טייטש^קאט^^יע גוןזע ?רייך ‪ .‬אמ פיבולךין ‪.‬געגעריאל איי אייך ?יטגיקו^ען‪.‬‬

‫‪.‬ןיין־ }א^ען איי גירע; פיכול‪ .‬ך‪3‬י‬ ‫‪^,‬ך• ‪,‬‬ ‫ר?י ?וזורח" אוג ך‪5‬י‪.‬נחפיח קךיןיען \‬
‫א ‪ 5‬ס‬

‫'‪.‬נדוניה זאןט סיכל אייז ןוךייוועךטער‪ .‬פי יכל ‪ .‬ךי 'מדל פץויינע אלע זעל^ער חאבין איפ‬
‫}יקישט ארף דין טויל מייל א^ע חאכץ יאים ליב גיחאם‪ .‬דאף־יו ראה ראינו אונ‪.‬ויי הא;ין‬
‫נייאןט ?יר האבץ ניזעןן ךייןע ‪3‬עשיס אונ ךי ‪9‬עשים פץ דייעע ‪.‬עלפןעךץ‪ .‬ךךיןער חאבין‬
‫;זד'ניזאנט אז ךי שבוייה ןאל דין *ווי|ען אזנז אזוי ווי טיר י־אןיץ ךיך ניט ^}עךיךט אינ‬
‫גןיר חא^ץ }יטאחן ע ט דיר ךק ט ו ב ‪.' .‬ךער וואךט ךק איו וךינינעד צו ‪5‬אכין‪ .‬די האבין‬
‫) י }י^אוזן ןץטאים ‪.‬קיין גאן‪$‬ע ‪ ',rye‬אץיךי' ןייט פון ר;י ויהוקע | | חגךדי האט י י‬ ‫פ‬

‫‪5‬לוןה גוזר }מוען ע ן זאל ןאהען ךעם גיח העקדש ‪ .‬איז גיני^ען §פוס אוג לולי‪,‬אניס‬ ‫‪9‬‬

‫אזג האבץ } י ^ ע ל ט אישען אוייף ךעם ;אגצין ךעג פי; ‪.‬עכו בר אןטיכיא אינ ף ‪5‬ע^שין‬
‫ר א ס ^ ע ן גיינא^גען פוןןלית אץ ‪.‬י'דיש‪.‬ליס יצום'בית ה?ק ש ^אהע; האט ‪?.‬ע! ייי גי‪4‬עב־|‬
‫ר‬

‫זילבעד אונ ;אלד אונ א^ן ראפ די הא^ץ ;ידאךפט‪ .‬זעגען}יגאןגע; ךי כיוזיפ ציס ^לך‬
‫י‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ע מ‬ ‫‪1‬‬ ‫א י י ב‬ ‫‪1‬‬
‫'‬ ‫^‪?21‬‬ ‫"‬ ‫יי ? ?**ט יי‬ ‫אוני חא?ץ }ייאןט ‪ w‬איס דוייאלןוט מי?׳ !‬
‫אונ אירע ןאהעךץ רעלץ ךש?אךקט רעךץ די §אדאטקעס וואם חייטי; » ל ז בלי י?ך ‪0‬יעליו'‬
‫ךא צום טלך • בלי איי ‪ 1‬ע י‬ ‫די נייט‪/‬עבין ] מנדה איז"איוי'אץאט ‪.‬זעיר מאס טעי‬
‫ןאדיא^עק^אס יערער ן ע ^ ש ג י ט אא?ן«ןלפון ךךאליין‪ .‬חל!ז אמ אייך איו׳ אפאדא{(ע‪5‬‬
‫וו אס‬
 ‫בראיית‬ ‫חולדות פרשה ס ד ם ח‬ ‫סףף‬
‫ומידית‪ .‬אמרין ליה שלח )לז( יאסור לחו! או ישמן יחיח מאחריה )לח( או יוספו ן עליה‬
‫חפש אפי; או יבצרו; פימה חפש אפי!‪) .‬לט( ומן גרמיהון אנון חורין פחון‪ .‬והוון קהליא‬
‫פצפחין בהדה בקעחא ר מ ת דמון‪ .‬כיון דאחו; כתביא שרו; בכיין‪ .‬בעיין למפרד על‬
‫מלבוחא ‪ .‬אפרי! יעול חד בינ הכיסא וישדך צבורא ‪ .‬אפרי! יעול ר׳ יהושע בן חנניה‬
‫)מ( דזזיא אסכלוסטקיא דאורייתא‪) .‬מא( עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו‪.‬‬
‫אסר בל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגייה ‪ .‬אתא הדי; קורא סיצראה דטוקריה‬
‫אריך )מב( יהיב מוקדיה )מג( ואפקי׳‪ .‬איל חב לי אגרי‪ .‬א־ל זיל חהא מלגלג ואיפר‬
‫דעלית לפוםא דאריח בשלם ונפקד‪ .‬בשלם‪ .‬כך דיינו שנכגםגו לאומה זו בשלום‬
‫)מד( ויצאנו בשלום‪ .‬ויבאו עברי יצחק ונו׳‪ .‬אין אנו יודעין אש מצאו אם לא מצאו ‪.‬‬
‫מן טה דכחיב וימצאו שם באר םים חיים הוי שמצאו םים חיים ‪:‬‬
‫פלשה ‪0‬ה )א( ויהי עשו בן ארבעים שנה‪ .‬הה״ד )חהליס פן יכרסםנה חזיר מיער‪.‬ר׳‬
‫פנהם בשם ר' פיפין אמר סכל הנביאים לא פירפםוהו אלא שנים ‪.‬‬
‫טשה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ניי‪ .‬נכנם ודיש מעשה היה בארי שפרן־ נהמה יעמד ע!ס נגייני‬ ‫י‪-‬וא ‪) .‬ל!( יאמיי לכה אי שי‪::‬ו ניי! יהמקדש ממקימי‬
‫אמר הארי כל מי שיניא ויי!יא אישו הענס מסין גיונ•‬ ‫היתשי! ‪) 1‬לח( או יוסיפו כו׳ ו )לנו( ומ; גימיהי! נ ו י ‪.‬‬
‫אז! לי שכרי בא אויוי קורא מילואפ‪ .‬מיו ע ו י ן דמקוריס‬ ‫מעלמס הס יהורו בס יהיה נל הקהל ישראל ממינריש‬
‫ארון‪ .‬פ״ העיון פצוארו ארון ז ) מ נ > ' ה נ מ ו ק ד ה ‪ .‬פי׳‬ ‫‪1‬מקינ‪.‬יס נואס כבקעה של ניפ רמו! כיו! שנאו הכיזניס‬
‫כעיון לוארי שמיקי נ י ‪) :‬מג>יאפקיס והוליא לעלס ההוא‬ ‫מאת הפלו השתילו ניניפ יילי למיוי נמלן ולבכותו בלא‬
‫וא״ל העוף אל הארי ס! ל' שכר‪ .‬וא״ל לו לו ותהא מספי‬ ‫ישיט שמיו תכמי ישראל ילו חכ‪ :‬אתו ויבקיע הליגוי יאמרו‬
‫יפפיוניו יאמיי שננגסת לפי האי׳ בשלום וילאת נשלוס נ״כ‪:‬‬ ‫<ו ר יהושע ‪) :‬מ( והוא אינליכפייךא ‪ .‬פוי אדו; של‬
‫)מד( ויצאנו נבלוה‪ .‬ילא נתגרה נהס לעשיס מאימה )גו‬ ‫גץ; המורש ונקי לסיי יבי׳ אנדה סיוסישניס על לנ‬
‫רצמש‬ ‫•יזעיכס‪ :‬ניס המדרש ‪ .‬נקיא נל׳ יו! סכולא‪) :‬מא( עאצ‬
‫™ ׳ ~ — ™ ־ ^‬ ‫ע ם‬ ‫״‬ ‫״׳‪.‬‬ ‫^ י‬
‫י ט‬ ‫^‬

‫איין טאקל גיזאנ ט או מען ואל ךעפ בית המקדש באיזע;‪ .‬האבי;'לי כותים גיזאנט צום מלך שיק‬ ‫‪:‬‬

‫די יאלץ יאים שיטעלין אויף איין אנדער ‪$‬ךט ניט'וואטים איו פלמיר גישטיאנען‪ .‬אךעדידו‬
‫זא־'?ט היינ‪1‬י; מען ;אל אים גךעפעיר מאכי; מיט פינף איילי; א־עייקלענער מאבי; טיט פינף‬
‫יי‬ ‫‪1‬‬
‫« ל י ‪'*"•! * 1‬לי! ו‪ .‬אליי; אייליסעלין ?אהעןי• יד יולי! זענע!־'"'אבער 'דוועז י פאריאמולט‬ ‫יי‬

‫ארך‪ .‬דעס ?לאץ פוי בית רפי; אריץ צי‪}.‬יין אין‪.‬ירושלים'‪ .‬ווי ךיי גזרה איזיאנגיקופען מען‬
‫יאל‪,‬עמןעךין ךעם ‪3‬ית המקדש האבץ ויי ;אגיגי־דבין וךיגען‪ '.‬אוינ האבץ גיוואליט טורד זיין‬
‫אויף ךעפ מלך‪ .‬האבי;'ךי גיזא?ט ;אל אליי; גיי; אקלוגער מענטש יאיג יואל'איין שטילען‬

‫איז }יקופע; אווי אפויגיל וואס האט'אלאנני; שנאכיל איג האט'אריץ ניישטעקט רעם"שנאכיל‬
‫צי; לי האלרו פו; ‪.‬לייב אונ ןאט אתים' ךגוםעןךעם ביין‪ /‬יאגט דערפויגיל צום לייכ גיי‬
‫גייר מיי; לוי;‪ .‬האט ךער לייב צי אים ניואנט דו ךאךפפט ךיך פי־יייגן אינ דעךצייילין פאי‬
‫י‬
‫אלע או ת בי?ט מרעי; ביי ךעס לייב אץ מייל אונ בייט גיאגץ פ״וךיאים אריים "}יקומע; ‪.‬‬
‫‪8‬יוי איו }‪.‬ענוג פאר אינו‪ .‬אז סיר ‪.‬זעגען אריץ ניגאנגע;' אי; דאם לאגד פון די אומה או‪3‬‬

‫א‬
‫אין ‪$‬םוק כיי אייייואנלער ברונע; ייי האכין גיפונעין אברונען‬ ‫י‪-‬י םעי « ניי;‪ .‬או‪.‬עם שטייט‬
‫י‬
‫פיר אי י א ןאבין ךיי ארך 'גיפיגען לעבעדיגע וואםער ‪5‬‬ ‫טיט אנ^עךןע ייאסער ‪ .‬יעךן‬
‫אלט ניוואךי; פעלצינ ;אהד האט‪.‬ער גיגופען' צוויי״ווייבער‪.‬‬ ‫פ ר ש ה כ ה )א( רהי‪...‬עשו אייו‬
‫(‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬עשו חתונה גיהאט פךיעריפאי־ ‪1‬עקב!' ראם איז וןאם‬ ‫?אר תאם האט‬
‫יער‬
 ‫לב‬ ‫בראשית‬ ‫ח ו ל י ו ת פ ר ע ה םה‬ ‫סךף‬
‫משה ואסף; םשה אסר )דברים יד( ואת החזיר כי מפריס פרסה היא ‪ .‬אסף א‪0‬ר‬
‫יכרסמנה הויר פיער ‪ .‬לפה חוא מושלו בהדר אלא טה חויר הזה בשעה שהוא רובין‬
‫הוא מפשיט את טלפיו כלופר שאני טהור ‪ .‬כך הרשע היה היה נוזל יחופם נראה‬
‫כאילי פציע )מה( את הביפה‪.‬כך עשו כל ם׳ שנה צד נשי אנשים ופענה אותן וכיון שהניע‬
‫לפ׳ שנה ריפה עצפו לאביו אפר טה אבא נשא אשה בן ט שנה אף אני נושא אשה בז‬
‫ם' שנה‪) .‬א( ההיו־ ויהי עשו בן פ׳ שנה ויקה אשה את יהודית ‪ (2) :‬ר׳ יורן פתח‬
‫)חכליס סח( אלהים מושיב יחידיפ ביתה ו ג י ‪ (3) .‬היא דעתיה דר׳ יהודה דא״ר יהודה‬
‫)ג( אפי׳ פמזר אחד בסיף חעולם ומפזרת אחת בפוף העולפ הקב׳ה פביאן ופזוונן יה‬
‫ליה‪ .‬טיט אלהים פושיב יחידים ביתה‪ .‬כך לפי שכתוב )דכריס כ( כי החרפ תחריסם‬
‫)ד( חחתי והאפורי‪ .‬ייתי הדין פחיק שפא ויפב ל־רא פחיקת שפא‪ .‬ויהי עשי בן‬
‫ארבעים שנה ויקה וני׳ )ויקרא יא( את כל עו־כ למינו‪ .‬ביפי ר׳ חייא רבה עלה‬
‫)ה( ורויר אחר לאיי )ו( אתון טעיניה ליה לנביה‪) .‬ז( איל מהו דניכליניה‪ ,‬א״ל אזלו‪.‬־‬
‫יהבו‬
‫מתנות כהונה‬
‫פ״נ ) ־ ( כחפ׳ והאמורי ינחינ ילא יפיפ פריו יגו׳ יימיפי ‪.‬‬ ‫ילינה ־‪) .‬ייי( פליע אה הכמה ‪ .‬עיכס עלפי כאילי היא‬
‫ונא וה ימת שפי שכמי נתיב ליפח ייקח ואת בפמפ כתיב‬ ‫צדק עישכ יפצל'־‪ ,‬את כדין לאמתי ועישס מלעות נאית‬
‫לימת ‪) :‬י‪ (.‬ווויי מין עין ‪) :‬ו( אתון ני' נאי והניאואל!‬ ‫על נימה שבכית המש־‪) :.‬א( ־כייר נוי ‪ .‬דאל״נ מה נא‬
‫רני ו ד א יא״ל מהו שיאכל אותו עהוי הוא או לאו ‪:‬‬ ‫הכתוב להשפיע‪) «!:‬נ( היא לעמיה כי׳ ‪ .‬האי ולקמן היא‬
‫)ו( אפי לי‪ .‬אמי להון לנו ותני אותו על הגג וכל העיף‬ ‫יפתי שלי" ‪) t‬ג( אפי׳ ממור כוי יתידיפ משפע ממזרית‬
‫שינא‬ ‫שכש ׳שירש נלא את ואתית וחבר יאסיריס לגיא נקהל ‪:‬‬

‫ךער פסוק יאגט יכרםמנה חדר מיער‪ .‬רער הייר פון וואלד גראיט דאס אוים ‪ .‬דכי פנחס‬
‫האט נייאגט פו; ךבי םיטון ם ‪,‬׳ועני; אלע נביאים האבי; אוני ניט גייאנט ךי נאטור פו;‪..‬עשי‪.‬‬
‫נאר ציוויי נביאים האבי; אונז יא ניזאגט ךי נאטור ויינע‪ .‬משה רבעיו אונ אסף ‪ .‬פשה האט‬
‫ז‬

‫גייא?ט אהייר האט נישפאיטענע‪.‬קלאהען‪ .‬אפף האט ניואגט ךער הייר פון וואלדוועט ךאס‬
‫אדם נךאיבץ‪ .‬פאר ראיס איו עשוי גלייך ‪.‬צו אחזיר‪ .‬נאד י אוד וך ךער הדר דע; ער לינט‬
‫ציך^ער איים ךי‪.‬קלאקען צו דייך; אז ער איו י טהור ‪ .‬אזוי‪.‬ע׳|ו האט נעילת אע נירויבט‬
‫אונ הט ניגעבין צדקה אין‪.‬בית המדרש פוי; שפ ‪.‬ועבר‪.‬ביז פעךצינ יאהר האט‪,..‬ער אוועק גינומיען‬
‫ווייבעי פון ךי עאנען אונ האט פיט זך פונה' ניווען‪ .‬די ער איז עלט גיייאךי; פערןיינ‬
‫יאחד ‪ .‬האט‪..‬ער ךך פאר ?לייכט צום פאטער‪. .‬ער האט נייאגט איוי ווי נןיי; פאטער האט‬
‫חתונה ניהאט צו פערצינ יאהרירעל איך אייך חתונה קאביןיצו פעךצינ יאהר ‪ .‬ווי ךער‬
‫ןםוק זאנט‪..‬עשו איו י אלט גיוזארין פערצינ ;אהד'האט‪..‬ער נינוטען אווייב להודיה!)‪ (3‬רבי‬
‫יוך; האט אנגיהויבין ךיי פרשה מוט רעם פסוק }אט זעצט ךי איינצעלנע טענטשי; צו ואסען‬
‫אין איי; שטוב‪ .‬אווי זאגיט ךבי‪:‬הודה‪ .‬יוארו• ‪.‬רבי ‪.‬יהוךח האטי ניזאנט אפילו אטמזך איו‬
‫»י‪.‬י; איי; ‪..‬עק וועלט אונ אמנ׳זרח'איז אי; אנךעךי; עק' וועלט בךיינגט זיי נאט צו!אטען אונ‬
‫ןואבין התעה ךער ממזר טיט מ ממזרת"‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט" נאט ו^עצט די איינ^עלנע‬
‫מענטשץנאי; איין שטוב <ךער ממזר י אייז ניווען אליי; אונ האטי ניט ניקענט חתונת האבין‪.‬‬
‫ךי ממרת איי אויןד‪.‬ניווען אליין״אונ האטי ניט גיקענט חחונה האבק'( האט זייא נאט‬
‫ייבךיינגט אויף איין ארט אונ האבי; ביידע חתונה }יהיאט‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט נאט טאכט‬
‫ןיצען ידי איינצעלנע מיענטשי; צו; זאמען יאי; אךן שטוב ‪ .‬אווי איו ניווען ביי עשו נאט האט‬
‫צו !אטען ניפא‪.‬רט‪..‬ע^ץ' פיט ךי ווייבער פץ הת ‪ '.‬ודיל ביי הה שטייט דו זאלםט ךיםט‬ ‫ז‬

‫מאכין ךעם חתי אינ ךעפ אמורי ‪ .‬האט ^אט גראנט יאל קומען‪.‬עשי ראם זיין נאיפען וויעט‬
‫אפנימעקט וועךץ אונ ראלי נעמען אווייב פו; חתי ראפ אירינאנןע; וועט אייך אפגיטעקט‬
‫ןוערין‪ .‬ךער "פסוג^זאו‪.‬ט ע׳^ו איו אלט ןיווען פעךצינ יאהר האט‪.‬ז!ר }ינוםען אוךיב פץ חת‪.‬‬ ‫י‬

‫)וי רער ‪%‬סוק ואנטי דער ‪.‬קראה גייט צו ך ץ ‪ /‬ט י ; ‪ .‬ער איו טמא נייט‪ .‬ער צו‪.‬אווי אעוף‬
‫י‬ ‫‪v‬‬

‫יואס איז ארך טמא‪ .‬אזר איי ‪.‬ע^ו נינאננע! צו חת‪ .‬אי; ךי צייט פו; ‪.‬רבי חייא ר!יה‬
‫‪1£‬יז ןיקיטק אץ ארץ ‪.‬ישראל אפויניל וןאס הייסט יתיר‪ .‬האט מען ניחאפט רעם פויגיל אונ‬
‫םע‪1‬‬
 ‫״ייייי‬
‫פ ר ש הם ח‬
‫בראשית‬ ‫‪1‬‬
‫סדר‬
‫‪h‬‬ ‫יהבו י ת י ה ע ל א י ג י א ‪ .‬ו כ ל ע ו ף ד ש כ ן ע ל ג ב י ה ט ן ט י נ י ה ה ו א ‪ .‬אזלון י ה ב ו י ח י ה‬
‫א ע ר א ו א ת א הדין)ח( עורבא טיצראה שכן ע ל ג כ י ח ‪ .‬א ם ר ט ם א ב ה ו א ד פ ; םיניה ה ו א ‪.‬‬
‫דכח׳ב ו א ת כל ע ו ר ב ל ט י נ ו ‪ .‬א ם ר ו ל א ה ל ך ע ו ר ב א צ ל ו ר ז י ר א ל א ש ה ו א ט י נ ו ‪ .‬כך‬
‫ל פ י ש כ ת ו ב בו כ י ה ת ר ם ת ו ז ר י ט ם ייתי ה ד י ן פ ת י ק ש פ א • ו י ס ב ה ד א ם ת י ק ת ש פ א ‪ .‬ו י ה י‬
‫עשו ב ן ט ׳ ש ג ח וגו׳ ו ח ה י י נ ת פ ו ר ח ר ו ה ו ג י ׳ ‪ .‬ל פ ה ל י צ ח ק ח ח ל ה א ל א ע י י ש ה י ת ה‬
‫ר ב ק ח ב ח כ ו פ ר י פ ל א ה י ח ח ט ק פ ד ח ע ל ט נ ו פ ח ע״ו‪ .‬ו ז ה ע״י ש ה י ה כ ן ק ד ו ש י ם ח י ת‬
‫שהדבר‬ ‫חחלחאלא לפי‬ ‫מ ק פ י ד ע ל ט ג ו פ ת ע י ז ל פ י כ ך ל י צ ח ק ח ח ל ח ‪ .‬ר׳א ל פ ח ל י צ ח ק‬
‫)ט( חלוי ב ח ש נ א ׳ ו י א פ ר ח ׳ ל ח ש ג י גויפ ב ב ט ג ך ל פ י כ ך ל י צ ח ק ת ח ל ה ‪ .‬ד ׳ א ל פ ח‬
‫ל י צ ח ק ח ח ל ח א ל א ד ר כ ח ש ל א ש ת )י( ל ת י ו ת י ו ש ב ת ב ת י ך ב י ת ח ו ד ר כ ו ש ל א י ש ל ה י ו ת‬
‫י ו צ א ל ד ר ך )יא( ו ל ו ט ד ב י נ ה ט ב נ י א ד פ ‪ .‬ו ז ה עיי ש כ ה ו ע י נ י ו ו ח ו א )יב( יושיב ב ח ו ך‬
‫ל פ י כ ך ל י צ ח ק ת ח ל ה ‪ .‬א ר י ב ״ ל )ינ( נ ר ם )יד( ל ה ו ר ו ל פ ל ק פ ט נ ו רוה״ק‬ ‫הבית‬
‫ויחי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נלימי אע״פ ‪5‬אינו ייצא להיות נילת־ן ‪8‬היוז ‪.‬עינו א ז מ ז‬ ‫‪8‬ינא מ נ י ן אללי כיא יין פלי ‪ ) :‬ח ( פירנא מציאה ‪.‬‬
‫יגפ נתנרן מ ו נ ח ס' יתנרן ילא היה צריו לצאת לספיר ה א ר ן‬ ‫ע י ן סמא סיא > מפאנ תרגופ ‪:‬ל פמא מפאנ ‪) :‬פ( סלד‬
‫פיני ורן סאיפ לצאת חילה נין ננ׳ אלפ לראית מ;כנס‬ ‫נ ה נ י ' ‪ .‬ונסינ נ נ פ י ו מ;»ע פהיא נרמס בסיתס נ פ‬
‫ולהנין ננל»נינילס ! ) י נ ( יושנ נתין ה נ י פ ‪ .‬ולפיכן סיגיפ‬ ‫רשעים זאל״נ ננטנן למס ל' נילוע ‪ 5‬ה י י ננטן לפיכך סיתס‬
‫נסמייסס ראשוגה נ׳ לא הורגל‪) :‬יג( גרס • עשי ‪1‬‬ ‫סינלת ו ) י ( לפיית יישנפ נתון ניסה ‪ .‬והיא רגילס נקפעופ‬
‫)יל( להורי לאניי תה מוות רית סהעייי יהמרה מנינו ר!ת‬ ‫ינזנריס העציניפ לפ נמגהג ננג• ניפ ו ) י א ( ל ל מ ו ניגהנו׳‪.‬‬
‫^ ; ' ץ ^ ו י ר ב ״ י פ ק ‪£‬עג א י ם ע ס י ן "‬ ‫טען ה א ט אים‬
‫א ו י ב צ ו ך ע ם זךייר‬ ‫ה א ט ך כ י ף י י א ג י ז א נ ט י ט ע ; ז א ל ך ע ם ‪.‬זחייר עןטעלין א ו י ף ‪ .‬ך ע פ ״ ד א ך ‪.‬‬
‫ק י ס ע ן אזעלכע‪8<.‬יי‪.‬גיל ר א ם ם ע ן י ם ע ג ז י י ״ ע ס י ן ‪ .‬ט ע נ ט‪.‬ען ד ע פ ‪.‬ודייר א ו י ך ‪ .‬ע ס ק ‪ ' .‬א ו נ‬ ‫ייעלין‬
‫ךעט‬ ‫פ י י ג י ל מ א ס ט ע ן ק א ר ‪,‬ייי נ י ט ; נ ס י ן ‪ .‬ט א ר ט ע ;‬ ‫א ו י ב צי א י ס וזע^ין ק ו ט ע ; א ז ע ל כ ע‬
‫ו ו א ת ם ‪ \ .‬ע ך ע ר ע ו ף ‪ .‬ג י י ט ' צ ו ‪1‬יץ מ י ; ‪ .‬א י ז ^ ע ן ג ‪ » £‬ג ע ן א ו נ ט ע ן‬ ‫}יט‪.‬עםין‪.‬‬ ‫אויןו‬ ‫ומיד‬
‫זיך‬ ‫ד « ט ‪ .‬נ י ש ^ ל ט ר ע ם ‪ .‬ז מ י ר אויף ‪ .‬ל ע ם ‪ .‬ך א ך א י ז ן י ק ו פ ע ; א ק י א ה פ ו ; ט צ ך י ם א ו ג ה א ט‬
‫ארך אווי‬ ‫ה א ט י ך כ י ח י י א }יואגט דעו־ ז ר ז י ר א י ז ^ פ א ע ר א י ו‬
‫;‬ ‫נ י ז ע צ ט ' נ ע ב ע ן ר ע ם _זרךר‪.‬‬
‫ךער‬ ‫א ק ר א ה ‪ .‬ווארו‪'.3‬עם שיטייט אין פ ס ו ק ך ע ר ‪ .‬ק ר א ה ג י י ט צו זיין ; ! י ן ‪ . .‬ס ק ה א ט ‪.‬ניזא?ט‬
‫רעפ‬ ‫שטייט ביי‬ ‫ווייל^עס‬ ‫ו ר י ל ^ ע ר א י ז זיין ט י ן ‪ .‬ד ך י כ ע ר‬ ‫ק ר א ה א י ז גי_גאג?ק י צ ו ם ‪.‬זרזיר‬
‫ג מ א ג ט זאיל ק ו פ ע ‪.‬עי^יו ו ו א ט ר ץ ג א פ ע ; ך ע ט‬ ‫חי־‪1‬י מ ק ז א ל ‪.‬ויי ו ו י ס ט ‪'5‬אכין‪ .‬ה א ט ג א ט‬
‫א^ניפעקט‬ ‫אויך‬ ‫ה ת י ו ו א ם א ו ר גאטען וועט‬ ‫א ו ג י א ל ג ע פ ע ן אווייב* פ ו ן‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫‪$‬פגי‪.‬מעק!‪ 1‬רערין‬
‫י‬

‫ל ע ב י ! פון י ץ ח ק א י ג פ ץ ך ב ק ה ‪.‬‬ ‫האבץ פארביטערט ר א פ‬ ‫פו; ‪.‬עשו‬ ‫ךיי וויי ‪5‬ער‬ ‫ריעריין‪'.‬‬
‫פ א ר ו ו א ט ' א י ו ר א ם לע?ין פ ו ן י צ ח ק פארביטיעליט ;יוואךין ן ^ י ע ר ווי ר א פ ל ע ב ץ פון ך ב ק ה *‬
‫ךריבעד‬ ‫זוייל ר ב ק ה ח ט * ז י ך גיעאךערעט 'ביי איךע‪...‬עלטערין ר א ם ה א ב ץ געדיג‪.‬ט ‪ .‬ע ב ו ד ה ז ר ח ‪.‬‬
‫א ב ע ר י!<חק ה א ט‬ ‫ז ך ח פו; ‪..‬עשו ס ר ך ב י ע ר ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ן א ט יאיר א ץ ןזנהייב גייט ג ע ת א ר ט ך י י ע ב ו ך ח‬
‫י‬
‫ך ‪ ,‬א ט ‪ .‬ע ר ב א ל ד נ י ט ‪.‬גיקענט‪.‬ליי‪.‬ר'יו'‪!.‬י?‪.‬על‪.‬ע‬ ‫י‬ ‫עילסעךין ך ך י ב ע ר‬ ‫חיימגע‬ ‫ך ך ג ע ‪^1‬דעיועט '‪3‬יי‬
‫ז ך ו ח ‪} .‬אך א פ ש ט איז דרייבער אייז פ א ר ^ י ט ע ל ט גיךאךיין ד א ס לעיןץ' פ ו ן ‪ .‬י צ ח ק ‪ .‬פ ל ח נ ר‬ ‫ןבוךה‬
‫ש ל ע כ ט ק י י ט ‪ .‬ווי ך ע ר י פ ס ו ק ' ז א נ ט‬ ‫אייישוילךיג גיווען א ץ ' ? ש ו ס‬ ‫ך ב ק ה ן ‪ .‬ך י י ל ך‪}1‬קה‬ ‫‪8‬אר‬
‫}אט ה א ט ג;ואגט צ ו ' ר ב ק ה אין דיין ב ר ך א י ז צ ו ר י § ע ל ק ע ר ' )דיין ב ו י ך א י ז ש ו ל ד י ג ת א ם‬
‫‪.‬ע^וט‬ ‫ז ך ו ח פי;‬ ‫ךי‪.‬עבודה‬ ‫לייךין‬ ‫א ר ^ י ע ו ‪ .‬ך ר י ב ע ר ה א ט ז י א ‪.‬׳יםווט‬ ‫זיין‬ ‫איינער ו י ע ט‬
‫פ ר י ע ר ‪ .‬פ א ר ב י ט ע ך ט ג י ו ו א ר י ; ‪ .‬עייל‪;.‬נר ה א »‬ ‫ו ר י ב ע ר ‪ '.‬ך ך י י ע ר א י ו ר א ם "לעבי; פו; ‪ .‬י צ ח ק‬
‫פארביטעלט‬ ‫לייךי; א ו ג ח א ט ג י פ ו י ט ליידי; ‪ ' .‬נ א ך א פ ש ט א י ז פ א ר ר א פ א י ו‬ ‫}יטיגידאלפט‬
‫א א ש ה י‪.‬יץ‪68‬‬ ‫ר ב ק ה ; ‪' .‬ווייל ךערשטייגער איו‬ ‫ןצחק פריער פ א ר‬ ‫ל ע ב ץ פו;‬ ‫גיוואךין ד א ס‬
‫ורות‪.‬‬ ‫שטעינךיג א י ; ש ט ו ב ‪ .‬ךריבעיר אייז ל ב ק ר ‪ .‬ב א ל ד י ג י ו ו א ה ג ט ג י ר א ר י ן י ס י ט ך י ע ר ע ע ב ו ר ח‬
‫‪m‬‬ ‫א ב ע ר א ם א ; גייט אין ג א פ א ו ג ה א נ ד י ר ט נ‪1‬יט' ^ ע נ ט ש י ; א ו נ לערו^ט ז י ־ ק ל ו ג '‪ WJ‬ו י י ן ‪.‬‬
‫טי^ע ג ‪. 1‬יי» ‪3‬י‬
‫וא‬
‫י‬
‫‪,,‬‬
‫ןיוואהניט ^רוען צ ו זיצען אין ש ט ו ב ' ‪ " .‬פ ל ו צ ל ו נ נ ^ענען א י ם‬ ‫יןןק‬
‫אוינין‬
 ‫לג‬ ‫בראשית‬ ‫ח ו ל מ ת פרשה סח‬ ‫סךף‬
‫)ג( ויחי כי זקן יצחק‪ .‬י• יצחק פתח )ישעיה ה( מצדיק רשע עקב שוחד‪ .‬כל נו‬
‫שנוטל שוחד ופצדיק את הרשע )טו( בעקב וצדקת צדיקים יפירו ספני‪ .‬צדקח צריקינ‬
‫זה םשח‪ .‬יסירו פפנו זח יצחק‪ .‬עיי שהצדיק את הרשע כהו עיניו‪ .‬ויהי כי זקן‬
‫יצחק ותכהין עיניו פראות‪) .‬משלי יז( פצריק רשע וםרשיע צדיק חועבח ח׳ נס שניחם‪,‬‬
‫אריביל לא פפה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יתיר םעשו עשתה אח )נח( הרבי‬
‫הזה ‪ .‬אלא אפרה )יז( לא יעול ויטעי לההוא פבא ע״ש תועבת ה׳ נם שניהם ‪ .‬ועי•‬
‫שהצדיק את הרשע כהו עיניו ויחי כי זק; יצחק ותכהין עיניו‪ .‬ר׳ יצחק פתה )כשח‬
‫מ ( ושוחד לא חקח ונו׳ איר יצחק וטח אם מי שנטל שיחד )יח( פפי שהיה חייב לו‬
‫כהו עיניו הלוקח שיחד ממי שאינו חייב לו עאכ״ו‪!) :‬־( ויהי כי זק; יצחק‪ .‬ר׳ חנינא‬
‫בר פפא פתח )תכלים מ( רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך וגו׳‪ .‬א״ר חנינא כל‬
‫פעולות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו‪ .‬למה כהו עיניו של יצחק כדי שיבא יעקג‬
‫ייטול את הברכות‪ .‬ויהי כי זקן יצחק איר יהודה בר פיםון אברהם תבע זקנד•^‬
‫כהונה‬ ‫מ תנות‬
‫‪Br‬‬
‫‪,‬‬
‫תושיי״לפיכן לילמק תתלה! ד״א לפי הגיס לסלק רות הקודש מניני‪ :‬שסכנה הנינות ליעקב‪) :‬יו( לא ישיל ני׳‪ .‬לא יכנס‬
‫כ״ג )פו( נ ע ק נ ‪ .‬נויש יניקת ני׳ ‪ .‬וה משה שלא הצדק ויהא משעה את אניי יהיה יצחק נקיא תיענה על שסיני ‪:‬‬
‫הרשע שנאמר רשע נמה ר‪.‬נ רען! )פו( הדני הוה ‪) .‬ית( ממי שהוא מ י נ לי‪ .‬ניצתק שלקת מעשו נ פ שמייג‬
‫־‬

‫^ניטוערייצע; אין שטוב אוג זעין״ווי‪;.‬יי ך;נען לעבירה ירח וןריבער‬

‫ז‬

‫איז אים באלי ‪.‬פארביטעךט גיייען זיין" לעךן‪ .‬רבי יהושע ב; לוי זא;ןט ד ו ך ך ^ ן ו איז‬
‫אפגיטאה; גיראךין דער רות הקרש פון דין פאטער יצחק‪'.‬רריבער איז איםבא?ד פארביטעךט‬
‫גיויואו־יןיךי; לעבין י‪ 0) :‬רהי‪ .‬ווי יצחק איו א‪.‬לט גייראריין ‪.‬רבי‪;.‬צחק האט אמיהויבין רי‬
‫§ךשה פיט ךיעם פםוק םצדיק רשע‪.‬עקב שחדי‪ .‬ךער ראם געמט שווי אונ טאכט ןיךעכט‬ ‫ז‬
‫י‬
‫ךיעם רשע‪ .‬ךעט זיין רעו־ סוף אי די ניךעבטעקייט פון ךי צדיקים רעט אןגיטאמ ?עי‪1 .‬‬
‫»ון ‪.‬אים ‪ .‬ךי'גיךעבפ!ין‪.‬קייט פון ךי צדיקים מייינט מען משהן‪ .‬פשה האט גירעקט גיםאכט דעם‬
‫צדיק אוג ךיט בשולךיגט ךעם רשע‪ .‬אונ ראם איי אפ}יטאה'ן}יראךיןפין י‪,‬צחנ{‪.‬יןיחקהט גיט אז‪1‬י‬
‫}ייטאהן‪ .‬ווייל עך'האט גיךעכט ניםאכט רעם רשע זג^ו' ךריבער יענען' אים טו‪.‬גקעל גיוואךין‬
‫ך אויגין‪ .‬ווי ך ער פסוק זאנט או יצה? איז אלט }יוואךין‪.‬זענען טוגקעל גיוואךין ייינע‬
‫אומי; פו; צו זעה;‪ .‬שלפה הטלך האט }יואגט ךער ראם טאכט גירעיכט ךעם רשע‪ .‬אוג‬
‫פאו־שולךיגט רעם צדיק‪ .‬בייךע ואבי; זעגען פארפיאוםת ב'יי^אט‪'.‬ךכי יהישע ב! ‪.‬לני‬
‫ואגט ‪.‬ניטיךיייל רבקה האט ליב גיהאט ‪.‬י_עק^ מער פון ‪.‬עשו ךריכער וואט י זיא" גיוואלט‬
‫אז י י עקב יאל גיבעגטשט רערין ‪ .‬גאר'דייל זיא האט גיואנט' ‪!.‬גשו זאל ניט אדיין גיץ‬
‫}ארי['דין אלטק פאטיער"‪. .‬ער רעט מיינען או‪..‬עשו איז אצדיק'וועט‪ .‬ער אים גיךעכט םאכין‬
‫וועט ‪.‬ער ריןיפארנןיאופת ביי }אט ‪ .‬ווי ךער פ םוק זאנט ביןךע וענע; פאר מיאוקרן ביי‬
‫ז‬

‫}אט ךער ראפ האלט ךעפ צךיק פאר אךשעאונ ךער ךאיפ האלט ךעפ רשע פאר אצדיק •‬
‫אוג עייל יצחק האט 'גיךעכט גימאבט ךעפ ךי^יע _ע^ו ךךיבער זענען טונקעל גיוואךץ‬
‫ןייגע ארנין ‪ '.‬ווי ךער פסוק ואנט אז;צחק איו אלט גיךאךין זעגען טונקעליניוזאךיןדינע‬
‫אוי^ן‪ ,‬רבי יצחק האט אנגיהרבין ךי פרשה טיט ךעם פסוק דו יאלםט'גיט נעםען שוחר‪.‬‬
‫ז‬

‫ן;בי ‪.‬יצחק זאניט פאךאך 'יצחק ראפ ‪ .‬ער האט }ינוםע; שוחד פון ״עעוו וואס ‪.‬עשו איז‬
‫‪%‬‬

‫שו'‪6‬־יג ‪.‬גרוע; ‪.‬ער זאל ש״־ייזין ייי; פאטער‪ .‬פין דעםטרעגין ועגע; טוגקעל גיויאךין דינע‬
‫אד״גק‪ .‬ךער ראפ געםט' שוחד פון אזעלכי; ראפ ךאךף אים גיט געביןישוחד ‪ .‬איז געוויט‬
‫‪8‬זךי}ע'אר‪.‬גין ךעלי; אים טוגקעל ייעליין‪ (1) :‬דחי‪ .‬ךי יצחק איו אלט גיוואךין‪ .‬רבי‬
‫וןי^א בר פפאיהאט אגגיהויבי; ךיןךעזה טיט דעפ״פםוק }אט דו ^ ט י פ י ל גיטאך‪,‬ן ךיינע‬
‫זזאגךער אוג דייגע טראכטוגג‪ .‬ז^ענען נאד צו אוני‪ .‬ךבי חנינאיזאגט דוד המלך האט נייא גט צו גאט‬
‫‪:‬‬

‫אלע טעשים'אוג' טריאכטוננ וןאם דו האםט גיטאה;* « אונז האסטו דאם גייטאןן פןן‬
‫אונזערפ‬
 ‫ס ה‬
‫בראשית‬ ‫יי‬ ‫פ ר ש‬ ‫ד י ת‬
‫י‬ ‫ת י‬
‫סדר‬
‫אפר לפניי יבין העולםים אדם ובני נכנסין לטקיה ואין אדם יודע לסי י׳בבר‪ .‬טחיף‬
‫שאתה סעטרו בזקנה ארם יורע לסי מכבד ‪ .‬איל הקכיה תייך דבר טיב תבעת וסמך‬
‫הוא פתחיל ‪ .‬מתחילת הםפר ועד כאן אין כתיב וקנה ‪ .‬וכיון שעפר אברהם נתן לו‬
‫זקנה שנא׳ ואברהפ זקן בא ביפיפ‪ .‬יצחק תבע יםירין‪ .‬אפר לפניו רכון העולמים אדם‬
‫ט ת בלא יפורין פ ר ת הדין פתוחה כננרו‪ .‬פתוך שאתה פכיא עליו יסורין )יט( אין‬
‫מרח הדין טחוחה כ נ נ ד י ‪ ,‬איל הקביה חייך דבר טיב חבעח ופפך אני ט ח ח י ל ‪.‬‬
‫מתחילח חספר ועד כאן אין כחיב יסורין‪ .‬וכיון שעפר יצחק נתן לו יםורים ויחי כי‬
‫זקן יצחק והכהין‪ .‬יעקב ת ב ע את החולי‪ .‬אפר לפניו רבון העילפים אדם מת בלא‬
‫חולי )כ( אינו פיישב בין ב נ י ו ‪ .‬םתוך שחוא חולה שנים או נ׳ יםים הוא פיישב בין‬
‫בניו‪ .‬א״ל הקכיח חייך דבר טוב תבעת ומטך הוא פחחיל )בראשית מח( ויאפר‬
‫ליוסף הנח אביך חולה‪ .‬א׳ר לוי אברהם חידש יקנה ‪ .‬יצחק חירש יפורין‪ .‬יעקב‬
‫חידש‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫זלסוו ילייפנ עיי; ייופתש « ) נ א ( אמר ל!‪ .‬חוקיה ל»י‬ ‫*נלנל את פינתי‪') :‬פ( אי! »ר!ז הוי! מ*תה נ ר ‪ .‬פהיפיו׳>‬
‫הקניה העמ־פ האזפ על נורו נל ימיו על עת לאת נפב‪1‬‬ ‫שמיקי! עונותיו ‪ (;) t‬ואינו מ״שנ‪ .‬אינו יסל לציות איתם‬
‫^ע'‪£‬ן‬ ‫אוןזערטירמיז • ‪5‬אי‬
‫ןן^ען ךי כךכוח ‪ .‬ך ע ר פםוק יאןט וד י^חק ‪.‬את אלט גיוואךי;'‪ '.‬י‪.‬ךבי "יהודה בר'םיט‪1‬ן‬
‫י‬
‫ז‬

‫זא;ט עבךהם האט ניבעטי! ביי נאט אז מענלןשין זאליין אלט וועךין'‪ ,‬אביהם האט ני;אנט‬
‫‪3‬א'ר נאט ךבונו של עולם א^אטער טיט אזוחן קומען אין אפי־עטךע שטאט ווא מעןיקען‬
‫די נ י ט ‪ .‬ווייס פען ניט ך ע פ ק טען }אל ‪.‬ך‪1‬כיי' כובוד‪ .‬ווייל מען' ווייס' ניט רעליער 'איז‬
‫ךער פאטער ‪ .‬א‪.‬בער או מ ע נ ‪ %‬ן ךעלין אלט וועךיין רעטיייפען"ורפען" וועטען מען זאל‬
‫}‪.‬עכין קבור ‪ .‬האט נאט ניזאןט צו א‪.‬נךדזם ת ;זאסט אנוטעיזאך"פארלאניןט אוניפו; דיר‬
‫ןועל איך זעהייבין‪ .‬פין אנהיייב תורה ביי צוא^רהם שטייט ניט ךאס ווארט אלטקיייט‪.‬‬
‫ווי אברהם איי ניקומען ארף ךער רעלט ‪#‬טייט ישרן ״ ארטקיייט ‪ * .‬י ך ךער ןסוק זאגפ‬
‫אבךחם איו אלט ניוואךין‪. .‬יצחק האט גיבעטין ביי נאט אטענטש ואלי האבי; יפורים* ‪.‬ער‬
‫ן‪1‬אט ;ייא?ט ‪£1‬אר נאט רבונוישל עולפ איי אפענ?ש שטאךבטיאו‪ ':‬האט ‪.‬קייןי^אהל ניט‬
‫}יהאט יםורים‪ .‬ו;אט ער ניט ך!שו‪5‬ה ניטא־ן אריף יייינע עבירות‪' .‬איו ^ארשפךייט פאר‬
‫אים רער טש^ט ‪ .‬אבער ‪£‬י'אנ!ע?‪?1‬ש רעיט האבין ‪.‬יסיוךים'יועט‪ .‬ערי ך״שובהטאףן אוין*‬
‫ר‬
‫יי^ע‪.‬עבירות ‪ .‬דער נאך אי זןר ךיעט שטז< בץ וועט ‪ ;W‬אויף איים ניט‪.‬זיץ ‪.‬קיין טשןט‪.‬‬
‫‪1:‬‬
‫ן א ט ‪ /‬א ט ןייא^ט צו יןןחק דו דזא?ט נייט‪.‬נראנט יי‪ .‬אונ סו; ךיר‪.‬וועל איך אנהיי‪.‬בין'‪ .‬פון‬
‫ז‬

‫אגיזייב תודח ביי צי‪.‬י?חק שטייט ניט אטע?‪.‬טשיאל ;;אבין יבוךים ‪ .‬ייי ‪.‬יצחק אייו}יקיטען‬
‫אויף ךער רעלט האט נאט' אים גלגעבין 'יסיךים ‪ .‬יאי יצחק איו אלט״נירארין ‪.‬זענען‬
‫מונקעל ןיוואךין ךינע אייגין י‪. .‬י״עקבילאט גיבעטי; ביי ג;אט אמעניףש זאל קראניק ווערי;‪.‬‬
‫ער ןאט^ייא^ט פאר נאט אז א?!ע??‪1‬ש שטאךבט פלוצלוננ אוניאמ פרי^ר נאר ניט קריאנק‬ ‫״‬

‫}!אלט״ער ;יט״קיין אךךענוןנ ץיוי?יען‪.‬ךי^ע‪/‬קינךער א‪5‬ער אי‪..‬ער יאיו קראנק‪8‬ארייין‬

‫שטאךבץ ?וויי זןךער ךךיי יטענימאבט ‪ .‬ער אאךךענוננ )אציאהו פאר''זיינע קינידער'‪ .‬חאט‬
‫י‬

‫ןאט }יואןט צו !‪..‬עקב רו הא?!ט נוט נייאגטי״אונ פו; דיר'ייעל"איך אניהייבין'! ווי ‪.‬ןיער‬
‫§סוק;א?ט טען ן א ט ניוא?ט צו יוסף דייןיפאטער איו קראנק ‪ '.‬רבי"י לויי זאנט'אברהם‬
‫ן א ט גיןךיץ?ט אגייס ךי'אל?!קייט ‪ .‬יצחק האט ניבךיינינט אניים יסוריים‪-‬ייעקציקאט‬
‫ניבריי^ט אנייס קראןקייט • "חןקיףו ר!אט ‪.‬ניבריינגט'אנלים אזי״אקראנקער ז״אל }עיונר‬
‫רעךין ‪ .‬חזקיף ו!אט ןלזא?ט ?אר }אט דו האסט }יישטעלט ךעס טענ״טש ניזונד ביז צום‬
‫ש^אךבין‪ .‬וועט ״ער לןאר^עסין‪?.‬שוקה ?אה! אייף !ייי״גיייןד'‪ .‬ז ^ ע ר א י ^טענטש ווערט‬
‫ןןראוןק אינ ווערט ניוונר‪?,.‬ןר רעךט נאך אטאוזל קראנק אונ גיוונד ‪ " .‬יי יערער מאהל‬
‫‪3‬‬

‫ףדאנק רערין האט ער מורא טאפער שטארבט ;ערי‪ .‬ויעט ‪,‬ער '^אףן קשובה"‪''.‬האט ‪totg‬‬ ‫״‬

‫נייאנפו‬
 ‫לד‬ ‫בראשית‬ ‫י•‬ ‫פ ר ע ה ס‬ ‫ת > ל ת ת‬
‫סדר‬
‫חירש חוליי‪ .‬חיקיהי חידש חולה שיתרפא‪) .‬כו‪ (/‬איל העמדה אותו עד יום טוחו‪ .‬אלא‬
‫מחיך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושח חשובה ‪ .‬איל הקביח חייך דבר טוב‬
‫חבעח וממך אני מחחיל‪ .‬חח׳ד )ישעיה לח( מכחב לחוקיהו מלך יהודה בתלותו ויחי‬
‫מחליו‪ .‬איר שמואל בר נחמן מכאן שחיח )ככ( בין חולי לחולי חולי כבד פשניחם‪:‬‬
‫)ה( וחכהין עיניו מראוח‪ .‬איר אלעזר בן עיריח )כנוסראיח מראית ברעחו של רשע;‬
‫אמר הקכיה יהי יצחק יוצא לשוק )כד( ויהון ברייהא אמרין דין א מ ה דההוא רשיעא‪.‬‬
‫אלא חריני מכחח אח עיניו והוא יושב בהוך ביתו‪ .‬הה״ד )משלי כר(( במקום רשעים‬
‫•סהר אדם‪ .‬מכאן אמרו כל המעמיד כן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות ‪.‬‬
‫חלםיר רשע טאחיח חשילוני )מ״לו ין( ואחיה לא יכול לראות כי קטו עיניו םשיבי‪.‬‬
‫שחעםיד אח ירבעם חלמיר ר ש ע ‪ .‬בן רשע טיצחק ויהי כי זקן יצחק ותבהי; עיניו‪.‬‬
‫דיא םראוח סכח אותה ראייה שבשעח שעקד א״א אח בנו על נבי המזבח בכו‬
‫טלה׳ש ההיר )ישעיה ע ( הן אראלם צעקו חוצה ונו׳‪ .‬ונשלו דםעוח מעיניהם לחוד‬
‫עיניו והיו רשוםוח בחוך עיניו וכיון שהזקין כחו עיניו חחיד ויחי כי זקן יצחק‪ .‬ר׳א‬
‫מ י א ‪ 1‬ח‬
‫כ ה ו נה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫מ « ע עי־ הי‪:‬־ שלישי ‪ :‬ה״נ נילקופ ) ״ ( מראית מראוש‬ ‫וימו יינו לשינ צ ח מ » ‪3‬אלא כיי* ) נ נ ( נץ מלי ליזילי‬
‫ניעתי ושי׳‪ .‬יאל״נ מראית לעייל אלא נ ד שלא יראה נרפעת‪.‬‬ ‫כי ‪7‬״‪ p‬מואמי יחי ולא אמר ייקם תשמע ‪ :‬נ צ ר נא עז‬
‫של אישי ישע ‪ ) 1‬נ ז ( ויהון ני״תא נ י ׳ ‪ .‬ייהיו הנרייפ‬ ‫שער מית וית׳ ייו פלא י‪ 0:‬גדיל ואת״נ כשינ עי־ מחוליי‬

‫ןייאןט צו חיקייוז רו' ד;א?זט נוט ‪ ^ ^ " ^ ' p n v 5 n l » ^ T‬א ^ י י י י ב י ן ^ ^ ״ ך ע ^ ם ד ק‬

‫;אנףךאם איו ךער ?ריף צו הוקיהויךער ט‪2‬ך פון ‪.‬יהוךח רען‪.‬ערי אייייקראנק 'ניייקיאונ‬
‫איזגיזו;ד נרואךין פין'דין קר^נקייט‪ '.‬רבי שמואל ‪1‬יך נחם^ואנט ודייל רער וואךט' קראנק‬
‫זיק שטייט ?וויי מאיזל ‪-,‬ביחלוחו מחליד־‪ .‬זיעהט מען אז *חויקיהו איז צורי מאהל קראנק‬
‫גיוןען‪ .‬אונ ווייל ‪..‬עם שטייט ך ו י ש ק בהל־תו אונ טחליויךער ריאךט ירחי*‪.'.‬ער" איז‬
‫‪£‬ע‪$‬עךינ ניוןאךין ‪ .‬יעהט }!קי אי ?ייי‪#‬ען ךי בייךע *"קראןקייטין 'איו ‪.‬ער אויך קךאנק‬
‫גייוען אשיועךע קראןקייט‪ .‬נא;ט צום 'שטיאךבין‪ .‬אז'ךאס ניויונך 'רעךין איי נירופין;'יוואךין‬
‫‪_.‬ער איו לעבעךנ ניייאךץ ג )ה(_וך!כהין 'עיניו מראות‪.‬ךי ארנין פון יצהק"יעניק טונקעל‬
‫ז‬

‫גיוואךין פון צו יעהן‪ .‬דןאט רבי ^ ; ר ג־ן ‪.‬ע״ירית' ניזאנט ךער וואךט מראותי‪ .‬פון צו‬
‫וע?ן‪ .‬איז ראך איכעךיג‪ .‬נאר מעין טיינט ‪.‬ערזאל ניט^זעהין ךיא שלעכטיס פון _זיין זיתן‬
‫‪.‬ע׳‪£‬ו‪ .‬נ אט האט ןיואןט אז‪.‬יצ‪.‬ו!ק וועט'‪}.‬יץ' אין !אם ייעלין' םענטי^ןיזאניין ךאס איז ךער‬ ‫ז‬

‫פאטער פון‪.‬רעם י־שיע‪ .‬איך רעל טונקעל נןאכיןךינע אךנין'רעיט‪..‬ער*ךצען אין שטוב‬
‫ווי ךער פםוק^אןט ויא ךיגיעים יענען'ךא רעךט בעהאלטץ ךער מענטש ‪^ .‬פו; דא^ען האט‬
‫מ ק נייאןט ךער ראם יזאט איוךן ארשע 'אךיער'אהלטיד ארשע 'וועךין אים טונקעל ךי‬
‫י‬

‫ארנין ‪ .‬פון אהיה השלוני ייייסין '‪.‬מיד דער ראם האט "א‪£‬לטיד ארשע ווערין אים״טונקעל‬
‫ךי ארנין‪ .‬ךער פסוק זא?ט אחיה ןזאט ניט ‪.‬עקענט ‪\.‬עה; מאתם זיינע אוינין זענען‬
‫געןללכק שטיין פון‪.‬אלטקיייט‪ .‬ודיל זיין תלמיד איו' גיךען' רער ו־שע ‪.‬יךבזגם‪ .‬פון יצחק‬
‫ןוייסין טיר אז ךער ראיס האט אזור;; ארשע וועךין אים'טונקעל ךי ארנין‪".‬ווי ךער [־יסיק‬
‫זאנ‪.‬ט ווי יץחק איי אלט ניוואךץ ‪.‬זעיכע; *טונקעיל גיוואירי! ‪..‬זיינן! 'ארנין רוךך זיין' זוחן לעי‬
‫ר^ע‪..‬ע«ו‪ .‬נאך א?‪#‬ט איו ךךיןער שטייט ךער ךאךט מךיאות ‪ .‬י פון ךיעם זעחן וואס^ער‬ ‫ז‬

‫יןאט ניזעףן כיי ךי עקדה» רען אףךהם תאט גילייניט זיין זיתן‪.‬יצחק גיבונךען' ארף רעם‬
‫מזבח האיןיין ךי מלאכים געוויי^ט‪ .‬י ווי ךער ^סוק זאגט ךיםלאיכים וזאבין' נעריינטטיט‬
‫ביטעךע ‪.‬טךעךין‪ .‬אונ ךי טך<רץ איו נייפאלץ פון דיערע אויניין אץ ךיי אויןין פון‪.‬יצחק‬
‫האבץ‪.‬ייי "ניםאףט אןךיכין' אין דינע ארנין‪ .‬אז ;ןד איי אלט }יייאךין יענק אים'ךי‬
‫אוי^ין טעקעל ךווארין‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט אז י?חק' איו אלט' ‪.‬ניוואךין זענען יאים טונקעל‬
‫ז‬

‫}ייואךץ ךי אוינץ ‪} .‬אך ‪98‬שט איז ךךיכער ?!טייט^דער "יוארט ‪!?.‬ראות! פוןךעם'‪.1‬עיזן‬
‫)ןאס״ער קאט ^עיעך!ן ביי‪,‬די ‪.‬עקדת‪ ".‬רען אףךהם ד‪,‬אט ני^יינט ויין זוהן יצחק ןיבונדין‬ ‫י‬

‫אזי‪»1‬‬
 ‫כ ח‬ ‫ע ! ד‬ ‫ת י ל ר י ת ע‬
‫בראשית‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫םדר‬
‫םראות מכה אותה הראייה שבשעה שעקד איא את יצחק בני ע״ג הטובח חלה עיני‪/‬‬
‫לטרום והביט בשכינה‪ .‬מושלים אותו משל לטה׳ד למלך שהיה מטייל בסהח פלטי‪/‬‬
‫שלו‪ .‬יתלה עיניו וראה בנו של אוהבו )כה( מציץ עליו כעד חחייו‪ .‬אמר אס הורגו‬
‫אני עכשיי )כו( מכריע אגי את אוהבי‪ .‬אלא גוזרני שיסתמו הלוגותיי‪ .‬כד ^ ע ה שעקר‬
‫א א את בגו עיג המזבח תלה עיניו והביט בשניגה ‪ .‬אסר תקכ״ה אס הורגו אני עכשיו‬
‫אני מכריע את אברהם איהבי‪ .‬אלא גיור אני שיכחו עיניי‪ .‬יכייו שהזקיז כהו‬
‫עיניי‪ .‬ויחי כי זקן יצחק יתכהי! וני׳‪ (1) :‬ויקרא את עשו כני הגדיל א ־ י א ל ע ו י‬
‫בר ש למרינה שהיתה מכתבת )כז( ענקםי; לפלך יהיתת שם אשח אחת יהיה לה בז‬
‫ננס ה תה קוראה אותו מקרוא )כח( לפרים‪ .‬אמרה בני םקריא לפריס יאי! אתם‬
‫סכתי בין!אותי‪ .‬אמרו אם בעיניך מקרוא לפייס בעינינו הוא ננס שבננסים‪ .‬כד אביו‬
‫קורא אותו רול ויקרא את עשו בנו מ ת ל ‪ .‬אמו קראה אוחו נ ת ל שנא׳ ותקח‬
‫רבקה את בגדי עשו בגה הגדול החבורות‪ .‬א־ל הקב־ה אם בעיניכם הוא גדול בעיני‬
‫ה ו א‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫נני‪-‬ים ג «‬ ‫אנשים‬ ‫ו נ ו ( ע נימיי‬ ‫ע מ ו ! לי נ מ ק י ם מ י ת ת ‪:‬‬ ‫« א ג י י של * ש י י ש ע ‪ ) :‬נ נ ( מ נ י ן ע ל י י ‪ .‬נ ; ־ א ה ב‬ ‫אימייש‬
‫ו ״ נ י ג ל ?‬ ‫־ייש^מיל*"‬ ‫״׳ל״־יו־־ ' ) ״ ( ל‬ ‫)־‪(.‬מ־ייעאת‬ ‫נל״יאש‪:‬‬ ‫נאי־‬ ‫״ל ־״לי י י י‬ ‫״ז‬
‫*‬ ‫ז ו ו ס נ י ‪ .‬מ נ י י ע ת ו ת י ה י ן מ ד ע ת י י מ נ ע ר י ו כ מ ש עיג־ י;יזק‬

‫ה א ט‬ ‫?‬ ‫‪y i‬‬ ‫א י י ף‬

‫ת ר ה א ט " ט ע ה ן רי‬ ‫•• ־ ‪ °‬ד‪ * ':‬־ ‪.‬‬
‫שכיגה‪ .‬מ ק יז‪$‬ט אמשל צו דעו־ ! א ך ‪ .‬אטלןד איז אמאהל גישטיאגען ביו רי טיר'"פון ויין‬
‫פאלא סט האט ער אויפגיהויבין ךינע ארנין אונ האט גיזעהן' אז ךעיר יוהןיפוןדין גי^ען‬ ‫‪:‬‬

‫‪3‬דיינד קוקט ארך אים דורך ךעם פק?טער טיט גרויסקיייט אן יי מורא •י' האט"רער סלך‬
‫גייאןט איי איך רעל יאנין'‪.‬מען יאל א‪,‬ים'המנ‪ • 1‬רעל ‪.‬אי־ ךאך שלעכטם טאהן טייןגוטען‬
‫!‬
‫^ריי?ד ‪ .‬גאר איך רעל גוזר דין מען יאליפארמאכץ ךי פענםטער ״ער ;אל ניט ‪.‬קעגק‬
‫קוקק דיך־ ‪!.‬יי • אייי איי ניייק ביי ‪:‬צחק ‪ .‬ייק אבךוט חאט" גיליייגט ‪1‬יץ יייחן'יצחק‬
‫‪:‬‬ ‫!‬
‫ןיבונךץ אויף רעם מזכה‪ .‬האט יצחק אוייפניחויביי‪ :‬ךי'אויןץ* אונ קאט גיקוקט ארןש *די‬
‫??כינה ‪ .‬האט ןאט גייאנט ארב איך ייעל אים איצט וזרננן • ליעי איך' ראך שלעכטים‬
‫?אךן מיין נוטען קרייןדאיבךהם‪ .‬גאר איך ויעל גייר י ייק דיגע ארףן ;אלין טינקעל ייערין‪.‬‬
‫אי ‪:‬צחק איו אלט' }יויאיץ וענק טעקעל גיךאךין ייינע איילן‪) :‬ו(‪.‬ויקרא ‪'".‬יצרוקיהאט‬
‫גירופין״עשו זיין ךויסין זוח; ‪, '.‬ךבי"אל;‪,‬גיר כךבי ןטטעון זאנט אמלווי^אט אי^אחל '‪5‬אר‬
‫שריבק אלע ךרםע אע שטאךקע טע^שין וייאם יענק' אין דין טךיןה‪ .‬איז ךאךט ניווען‬
‫אא‪$‬ה ראם ‪g‬אט גיהאט י אזוךן אקליינעם אנידעךיינק נאד ייא האט אים נית^ין טקרו‬
‫&ךום‪ .‬מיין ;רויםער אוג שטיארקער זוך;‪ .‬האט ךיי אשה גי‪/‬אנטי ם־־ן'זוהן איו אןרויסער‬
‫אינ אשטארקער אונ איר §ארשרייבט איים ניט צום כלך‪ .‬האבץ די טענטשץ ןיייאגט ‪w‬‬
‫«י‪.‬יר אץךיייגע איעץ איז״ערגךוים יאיג ש^זארק‪ .‬אבער'ביי איני איי'‪;.‬נר'דער גידער‪/‬סטער‬
‫פץ אלע ;ידעךי^ע טע?טשץ‪ '.‬איר איי גיירק' ביי ע׳טי ךער פאטער האט יאים'נייירויפץ'ךעי‬
‫ךוי‪$‬ער‪ .‬ווי ךער ‪ fj»f‬ואןט״ער וזאטיגיריכ‪-‬י; ‪.‬עשי_ייץ גררםער ייותן ‪ .‬דין מוטער האט‬
‫אים אירופי; דער גךרםער‪ .‬יוד רער פסוק וא;ט לכקה דזאט גיינוסעןיךי בעםטע 'קלייךער‬
‫‪:‬‬
‫פץ‪.‬עשו איר ךרםער יווףן‪ .‬האט גאט גיואגט צויייצהק אינ רבקה אויב עשו איו' אץ‬
‫א‪:‬יעךע אויגין'‪.‬גרוים ןןביער אץ טיעע אויגין איז ;ןר* קליין ‪' .‬וריךער פסוק״^ט אוייף‬
‫ן^ןואיך האב ךיך }ינעבץ ךער ‪.‬קלענסטער צוךשעןי^י פעלקער אוגיבייטדיעריפארעעמט‬
‫ןןוי׳ןזק די‪ .‬ךכי ?בכיה זאנט אור ךייךער‪/‬אקיס איווי ךער" שוחט‪.‬י אויב דעד"‪ aptt‬איז‬
‫ךויס טוו ךער שוחטי אויך ‪1‬יץ אנרוי^ער אונ אשטאךקעי י עיייי ‪ W‬לאט ^יריפי! עי?י‬
‫«‬ ‫יסער‪ .‬דריבער מוז ויין 'ךער שוחט ויי^ער אויך א נ ר ד ס ע ר ך י ךער פ»ק ‪1 y J » ' .‬‬
‫‪T‬‬
‫ז‬
‫‪,‬עם וועט ךץ א'שע?טו;נ פץ גאט'אין בצרח אונ אנרייסער שעכפו}ג'ךעט‪.‬ייץ אין לא}ר‬
‫ןןןזם‪ .‬יצחק האט ';ייאגט צו עשו מיין ווהן‪ .‬ה א ט { י ע נ פ ע ר ט י א י ך בץ ךא'צימאון‬
‫ראפ‬
 ‫לל!‬ ‫בראשית‬ ‫תולדות פ ר ש ה ס ה‬ ‫פךף‬
‫ר‪.‬יא קטן שנא׳ )עובדה א( הנה ?ט! נתתיןד כנוים בזוי אתה ם א ד ‪ .‬א״ר ביביח‬
‫)כט( לקבל הורא טבהא ההיד )ישעיה לל( כי זבח ליה׳ בבצרה וטבח נדול בארן‬
‫אדום ‪ .‬ויאמר אליו בני ויאסר אליו הנני‪ .‬הח׳ר )משלי כו( )ל( כי יחנן קולו אל תא!‬
‫בו ונו׳‪ .‬חזקיהו חורנםינא אםר )שס( כי שבע חועבוח בלבו אח טוצא תועבה‬
‫אהח כתיב בתורה וכחיב בה עשר )דבריס יח( לא יםצא בך םעביר בנו ונחו באש‬
‫ונו׳ וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ונו׳‪ .‬כאן כחיב שבע )לא( עאכ׳ו הוי כי שבע‬
‫תועבות כי שבעים תועבות בלבו ויאםר אליו הנני‪ (T) :‬אריב־ק הניע אדם לפרק‬
‫אבוחיו קודם לחי שנים ולאחר ה' שנים יראנ טן המיתה‪ .‬שכן יצחק אםר אם לשניו‬
‫של אבא אני מניע ער עכשיו)לב( טחבקש ל י ‪ .‬אס לשנים של אמי אני םנ־ע הנו!‬
‫נא זקנחי לא ידעחי יום םוחי; חני ז׳ דברים םמםים מבני אדם ואלו חן יום המיחה •‬
‫)<נ( ויום הנחמה‪ .‬ועומק הרין‪ .‬ואין אדם יודע בסח הוא משתכר‪ .‬ואין אדם יודע‬
‫מה בלט של חבירו‪ .‬ואין אדם יודע טה בעיבורה של אשה ‪ .‬יםלמח הזאח איםחי‬
‫נופלת‪ .‬יום הסיתה סנין דכתיב )קהלת ט( כי נם לא ירע חאדם אח ע ח ו ‪) .‬לנ( יום‬
‫‪1‬‬
‫הנחמה‬
‫בהונה‬ ‫מתנ ות‬
‫ו‬ ‫ויעלו הפנעה לפנעיש‬ ‫כליל ם נתוכפ לפי פיו מרינס‬ ‫) נ פ ( לקבל סיוא ני" ‪ .‬כנגד גולל ספיר גליו פכמ גליל‬
‫לי פני סייס ואלפס לתיויו‬ ‫)לנ( שפנקש ל• ‪ .‬על״! ׳נזקפו‬ ‫גן עשו נקרא גלול ולכן פנחי גליל ‪) t‬ל( ני ימנ! קילו‪. .‬‬
‫כיי כפיי ילתק נאות׳ פיק‬ ‫עוו אנל אם לפיק אמי לא ׳לעתי‬ ‫נעשו ‪5‬ענס את אניו ירן ענוס ווייוית נננ׳ ‪) 1‬לא( על‬
‫)לג( יוה כגוזמה ‪ ; .‬׳ נ י ‪6‬‬ ‫היס נ ן קכ״ג יפיס נח קנ"! ו‬ ‫אתת נמה ונמה‪ .‬כלפי י י נ התיענית הנתוניפ יהיו סופעים‬

‫וואס״ית״ימוו^אננסטל ‪.‬ךער ^ פ ו ק ״ י ^ נ ט ^ י ^ ^ ט ^ ע ט ^ ' ס י ט ~ ? י י ן שיטיטע' זא&פטי א־ס‬

‫ניט נלייבין ‪ .‬אפילו ‪.‬עשו האט ניענפעלט זיין ןאנןער טיט שיינע ךייד פון‪.‬ךעכוטוועגי;‬
‫יאלםטו אים ניט גלויבץ אז‪.‬ער האט״איין חאךצין אויך אווי נים יינט‪ .‬חוקיהו ךער‪.‬טתןוזקן‬
‫האטי נ;זאנט ‪.‬עם'שטייט אין י פסוק שבע תועבות בלבו‪.‬זיןען או‪.‬סךירקנקייט איז אין זיין‬
‫דןאךץ‪) .‬אין ך י היאלץ פון‪.‬ע‪$‬ו>‪ .‬סיר נעפינעי אין' די תורה שטייט דיו י אלקט ניט טאןזן‬
‫ז‬

‫דייאיםיייךךעקייט ‪/.‬יעהט אוים _אז מען מיינט }אר איין אוט־וירךינקייט ‪ .‬אונ ךי תורת‬
‫דעכונט צעהן ואכין וואים זענען אומוויךךינ ‪5‬אר נאט‪... .‬עס ;'אליניטגעפונען וועךין בייךיר‬
‫אועלכע מעינטשין ראם פ;לען דוךךדלערע זיוזן אונ טעכטער דורך ^ייאר‪ .‬קוסם ‪.‬קקמיט •‬
‫מעינן"‪ .‬כןיחש'‪ .‬מכשף'‪'.‬חובך'ח‪3‬־'\שו'א‪.‬ל אוב וידעוני‪ .‬דורש אל המתים‪ .‬א י נ ךא‬
‫שטייט דבען אומוויךרי‪.‬ן‪.‬קייט ‪ .‬אז י איין ?!אןחל אוםןוייךדינ מיי}ט ‪9‬ען צעקן ‪.‬ואכין‪ .‬זי^ק‬
‫טאחל אונץ‪.‬ויךדינ טייןט'מ;ץ ךבען מאהל צעה;‪ .‬איו' ךיןעעיג‪ .‬ךבעןויג אי^וייןךינע שלע??ע‬
‫]אכין האט 'ע^ו נייטךאכט איי; זיין 'הארץ'רק ער האט ניע;פעךט {יין פאטער מ ג ו‬
‫איך בי; דא ‪) :‬ן( איטר‪ '.‬רבי ןהושע בן קיתה האט ;ראנט אז'אמע;‪.‬טש קיקט צו ךער‬
‫י‬

‫!ייט ןזאס ךינע עלטעךין זענען'נישטארביןיזאל ‪.‬ער םוראיקאבי; פאר ויי! שטאך?ין טיט‬
‫פינף ;אהד פתער 'אונ סיט פינף יאחר' שפעטער ‪ .‬מארוס יץהק קאט אוי־ אייי ניזאג‪*.‬‬
‫אויב איך רעלילעכץ אווי לאננ ווי י טיין״פאיטער האט נילעבט‪ .‬רעל איך נאך לא‪/‬ג‬
‫לעבי;'‪ .‬יויאריס יצחק איו ךאמאלס אלט ניווע;' הונדעךט מיטיךליי אונ צ;וא?צינ ;אקר‪.‬‬
‫אוני אברהם ד אט'נילענט הונךעךט פ־נף איונ ךבעיצינ'(‪ .‬אונ אויב איך וןעל נאד לע?ת‬ ‫‪4‬‬

‫*ווי וויייפןיץ טושער' האט נילעביס יהונרעךט ךןען אינ ?ייא נצינ יאך‪,‬ר> בין איך שוין‬
‫‪:‬‬

‫אלט אונ ווייס נ י ט ךעס טאינ 'פון ןיין' שטאךביןי‪!} .‬ירי האיץ נילעירץט ייבק זא?ין‬
‫ןענען ‪5‬אר ‪.‬ךעקט פון' נ^ענטשי; ‪; .‬ואם טענטישי; ‪.‬וריסי; ניט ‪ .‬ךעם נ^אנ וואס זןר‬
‫}ועט ש^אךבין‪ .‬אונ ךעם'טאנ וואט ךי״יולץ וןעלץ ;י?!ליי?וט ויעךין‪ .‬אונ ווי ?מארק‬
‫ר‬
‫ןיץ םש^ט' וועט ‪.‬זיין‪ .‬אינ פון ראם ז_יין פלנס־ וועטדין ואךער פון יועל^ע }!חורה ‪,‬ע‬
‫זועטיפארךינען•‪ .‬אינ ‪.‬איי; ‪.‬מענטש ווייס ניט דאם ךער ^ךערער ‪.‬טלא?ט'‪ .‬אונ אסע?מש‬
‫ןוייס }יט טיט וואס אאשה איזיטעי^ךת 'ימים אזןר אךעו־ טיט !ןינקכהו‪ .‬אינ ווע; ‪tim‬‬
‫ןיאלין ף ףל^ת פץ רו״ים ‪ '.‬םיןיעא^ען ווייןדן ן‪:‬יר או אמעןמש ווייס }׳ט ךעס נןאנו^ען‬
‫ער‬
 ‫ח י ל ר ו ת פ ר ש ה ס ה‬
‫בראשית‬ ‫םדי"‬
‫ולנחמה מנין דכתיב )ישעיה ס( )לד( אני ה׳ בעתה אהישנ־‪ .‬ואץ אדם יודע םה‬
‫כעומקו של דין שנאמר )דברים א( כי הםשפט לאלהים הוא ‪ .‬ואין אדם יודע בםת‬
‫הוא משתכר דכתיב )קהלח ג( וו מתת אלהים היא‪ .‬ואין אדם יודע מה בלבו של‬
‫חבירו דכתיב )ירמיה יז( אני ה׳ תוקר ל ב ‪ .‬ואין אדם יורע מה בעיבורה של אשת‬
‫דבתיב )קהלת יא( כעצמים בבטן המלאה‪ ) :‬ח ! ועתה שא נא כליך ‪) .‬לה( שחוז‬
‫מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות ‪) .‬לוו םב טאני זינך שלא תאכילני נזילות‬
‫זחםםים‪ .‬תליך‪ .‬א״ל הרי הברכות תלויות )צז( למאן דחםי ליה לטתברכא הוא םתכריך‪.‬‬
‫דיא שא נא כליך יי בבל )דניאצ א( ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו‪ .‬תליך זו‬
‫מדי )אסתר ט( ויתלו את המן על העץ‪ .‬קשתך זי יין שנאמר )זכריה ט( כי דרכתי‬
‫לי יהודה קשת ‪ .‬וצא השרה זו אדום ארצה שעיר שדה אדום ‪) J‬ט( ועשה לי‬
‫‪.‬‬ ‫‪) - -‬ט(‬
‫בטעםיפ‪ .‬ר״א בשם ר׳ יוסי בר זסרא אמר נ׳ דברים )לח( נאמרו גו בעץ שאכל‬
‫אדהיר‪ .‬טוב למאכל ייפה לעינים וםוםיף חכםה‪ .‬ושלשתן נאסרו בפסוק אהד‬
‫שנאמר )בראשית ג( ותרא האשה כי טוב העץ למאכל סבא; שהוא טיב לםאכל ‪.‬‬
‫י ב י‬
‫מתנות כהונה‬
‫==* *יי י*=י )לי( למא! לחזי לי־ גיסי׳ ‪.‬‬ ‫־ מ י‬ ‫־ א‬ ‫‪te‬‬ ‫י‬
‫*‪" I‬‬ ‫נ‬
‫!״ י‬
‫‪M‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪B‬‬
‫ל״?{*'‪%‬‬
‫)לכ( שי‪ ,‬ו שלא יגא אחל מני מלית ש ש ו ס נ י ! פ י למי ששיא־ ראי אניכס ונמאס נורק־ מנויי ילל( ימנ מס‬ ‫‪W1‬‬
‫י נ א » )לח( נאמוי ני גרפ ‪ .‬ש" בפן שאנל ממני אלפ‬ ‫יפני‪ ,‬לשייט׳ י׳י! משתיוץ תת ססנין אנל משיאי! אותו פל‬
‫א‬
‫; י ‪1‬‬ ‫ס ר‬ ‫נני פניתס « )לי( ס נ מאני ויינן ‪ .‬קח נל' ו״) שלן וירש‬

‫^יךץ״ווייסיי^ט‬ ‫זןר וועט שטאךבין‪ .‬ווי דעו־ פסוק •אנט‬

‫מען זך ‪.‬י‪.‬יע‪:‬לץ'ניףךיי?וט יועךין יא^ט ייעד פסוק איך נאט יועיל ‪.‬ייי אייסליייץ'פץי‪/‬לות אץ‬
‫דער״צייט‪ .‬נאו־ נאט ווייס די ציייט‪ .‬א?ןענטש ווייס"ניט ווי טיף אינ וויי שטארק זיין משפט‬
‫וועט‪.‬ייץ ווי יער פסוק ;אןט רער משפט איו צו נאט‪ .‬נאר'גאט ווייס ךי״שטאךקייט*פץ‬
‫דעםימשפט‪ .‬אטע^ש ‪.‬ווייס ניט טיט';ואס‪.‬ער יועט פארךינען*‪ .‬וד״דעריפםיק יאינט ראם‬
‫איי אםד!נה פון נאט‪ .‬אםע נ?ש ידים ניט ויאס דין חבר טראכט‪ .‬וויךעריפסוק*יאנט איך‬ ‫;‬

‫נאט פאלשט ךי‪.‬העךצער‪« .‬י‪.‬ר איך ווייס וואס״ביי ךעםייטענטש אין הארץ איו‪*.‬אמענטש‬
‫ווייס ‪.‬ניט מיט וואם אאעזח איו קעובךת מיט איכר אלעד טיט 'אנקיבח‪ .‬וד דער פסוק יאנט‬
‫יד דוויייסט ניט ווי די ביינער לפוןקי^ח אץךעס פולק בויך לפון ךי א^ה('וואסיויי ועגעך‬
‫צ‪-‬ז^י־ אךער אנקבה‪ .‬מען ווייס ניט ויען ךי טלזכה פון רוים יועט פאלין די ‪.‬לער פסוק ‪own‬‬
‫ךער טאג פון ךי נקטה איי אין מיץ'‪.‬הארץ ‪..'.‬קיינער ‪.‬ידים ניט נאר איך ‪)'":‬הו ועתהישא‬
‫^א כליך‪. .‬יןחק דואט נייאנט צי‪..‬עשי שאלף ויינע כלים יאלםט‪.‬קעניען טיט ךי״שעכטין‬
‫זאלסט טיר ‪.‬ניט געבין ‪..‬ע?ץ ‪.‬גבלות אוג טךפוח‪".‬נעם ךיינע יכלים פיון פאגנען ז״אלקט מיד‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ןיט‪-‬געכץ ‪...‬עסץ ‪ r t o‬איוג תיכ ‪ .‬יאל?ט געמען תליך ‪ .‬וואם״עס״איינגט‪ .‬ת חק האט גיואגט‬
‫צו‪.‬עעזו ךי ‪.‬בךכות אייעען‪ .‬ווער‪...‬עסי‪;.‬ועט‪.‬וועךט דין צו‪/‬נלבענטשט וועךין וועט גיבעגטשט‬

‫§עלד מייץט מען אדום‪ .‬ווי דער פסוק יאנט אץ לאגד שעיר אין פעלה'אדום ז )ט( יעשה‪.‬‬
‫יצרוק דואט }י;אןט צו ״ע?זו סאך פיר ניטע ‪.‬גי!«_מאקע‪..‬עםין‪ .‬ךבי אמוור האט גייאגט פון‬
‫ר?י יי?י בן י‪9‬ראם‪..‬ווענץ ‪.‬דריי״יאכץ איי ני;אנט ‪.‬גייואךץ' ביידעם בויים״וואם ארםידראשון‬
‫ן א ט פין אים ‪.‬גןגע^ן‪-‬״ער איו‪.‬ג;יוע; גוט צום"‪.‬עסץ איונ שיין'צו ךי אויגץ או" האט קלוג‬
‫ןיטאףט‪ .‬די דליי יאכין ?טייען אין איין פסוקי‪ .‬די אשח חוח האט גיועהן אי רער בדם‬
‫צוס‬
‫\‪ vt‬גוט צים‪...‬עםין‪ .‬ווייםין סיר אז״ער איו גיויען גום »עפין‪*.‬אי;׳גר'איו נלוםטינ ‪ w‬ר י‬
‫אוינין‬
 ‫פ ד מ ה ם ה‬ ‫ת י ל ד י ת‬
‫לו‬ ‫בראשית‬ ‫םרר‬
‫וכי תאיה הוא לעינים מכאן שהיא יפה לעיניס‪ .‬להשכיל מכאן שהיא םיסיף חכסה‬
‫דטדיא)חהליס פט( משכיל לאיתן )לט( וכן יצחק אסר ועשה לי מטעמים ‪ .‬איל בתחילת‬
‫הייתי נהנה טן הראייה ועכשיו איני נהנה אלא טן הטעם‪ .‬וכן שלמה אוטר )קהלת ה(‬
‫כרבות הטובה )מ( רבו אוכליה ונו׳ מכאן לםוסין שאינם שבעים‪) .,.‬מא( לא דטי ההוא רהטי‬
‫םולניתא פניא ובפן לההוא רחמי סולניתא מל־א ושבע‪) :‬י( וילך עשו השדה לצוד ציר‬
‫להביא‪ .‬אס ימצא הרי מוטב ו אם לאו להביא מן הגרלות ומן ההמכין‪ .‬ורבקה אמרה אל‬
‫יעקב‪ .‬הביאה לי ציד‪ .‬ועתה בגי שמע בקולי‪ .‬לך גא אל הצאן‪ .‬א״ר לוי ליך‬
‫)מב( וקדם את האומה שמשולה לצאן המדיא )יחזקאל לד( ואתן צאגי צאן מרעיתי‪ .‬וקח‬
‫לי םשם שגי גדיי עיים טובים ‪ .‬איר ליי )מג( אם מצאת הרי םוטב ואם לאו הבא לי‬
‫)מד( םפרפורנין שלי)מהו שכך כתב לה שהיא םעלה לה שני גדיים בכל יום‪ .‬טובים‪.‬‬
‫ר׳ חלבו אמר טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות ‪ .‬וטובים לבניך שעל ידן‬
‫הוא םתכפר להם ביוחיכ דכחיב )ויקרא טז( כי ביום הזח יכפר ונו׳‪ .‬ויאטר יעקב אל רבקה‬
‫אמו הן עשו אחי )מי( איש שעיר‪ .‬נכר שידין כמדיא )ישעיה ינ( ישעירים ירקדו ש ם ‪.‬‬
‫ואנכי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪1‬‬
‫לראשי! י ) י נ י ( ינ| ייז־•! נ י ׳ ‪ .‬ישם שהקפידה חיה על טינ ;עשה שנע ‪ ) 1‬מ נ ( ור‪,‬דס את האיוום נ י ' ‪ .‬נלימו הקדס ‪tf.fi‬‬
‫עעס נ ן הקפיד ילהק ‪) :‬מ( רני אינליה יני' גושי'‪ .‬יסיפ־ה לקנל כנרנית פזי שיצא ממן א תי אימס ני' ‪) 1‬מנ('יאס‬
‫דקרא ימה נשרי; לנעליי נ' אש ראית עיניו• )תא( לא דמי מלאת לקנות מן השיק ואס לאו קת׳ מפלי מנפונה שצי ו‬
‫ט' • אינו דומה מ׳ שרואה לפניו סל והוא רק מלתת ולפיכן )מד( מפרפורנין‪ .‬לשין מוהר ! )מה( שנו נ ת נ ל פ ‪ .‬׳צחר!‬
‫לרנקה ‪ 1‬ה״ג )מו( איש שעיר גנר שידן! שעירסייט שד •‬ ‫נשאר רענ למי שרואה סל מלא פת אע״פ שאינו אוכל ממנו‬
‫אויגין‪ .‬ךי‪:‬סין מיר אז‪..‬ער איי ן;ייען ??יי! « רי אייגי! •‬
‫נ!יר אז ךער בוים ןזאט רעם ‪.‬מדנטש קלי‪.‬גער גיטאכט ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט משכיל לאיתן ־‬
‫ךער מזמור האט מגעכין חכ^ה ציו איתן‪ .‬אווי וויי חוה האט ןיךאלט‪'!:.‬סין ראם גייט איז‪.‬‬
‫אווי האט יצחק ‪.‬גייאגט צו״עשיו מאך מיד גוטע‪...‬עסין‪, .‬יצחק האטגראגט צי‪.‬ע^יי ויען איך‬
‫האב ג‪:‬קע;ט זעהן ידאב איך י‪£‬אה גיהאט' פון זעה; שייגע ‪.‬ואכין‪ .‬איצט ו‪,‬אב איך }אר‬
‫הנאה פון רעם ‪.‬געשמאק פין‪...‬עקץ‪ .‬שלטה ך‪,‬אט אוייך אזר נייאןט או י‪.‬עם איז פיל נוטס‬
‫זעגען ךא פיל עםעךס‪ .‬ךער בעל הבית קאט גאר וואס ויינע אוי‪:,‬י; זעה; פון דעם וואם‬
‫ער ‪.‬יעהט ‪.‬פיל גוטם ךערט‪..‬ער _זאט‪ .‬פון דאגען ‪.‬זעה; מיד או בלינךע וועדי; גיט ‪.‬יאט ‪.‬‬
‫ךער ו\'אם יעהט ידי קאךב איז ליידע איז ער הוננעךיג או; ךער ךיאס זעתט ךי קאךב איו‬
‫י‬ ‫ז‬

‫^ דגעטין •י )י( ‪1‬יל!ז •‬ ‫א ט‬ ‫‪1‬‬

‫פול ‪.‬מיטעסיגרארנ איז יער כאלד יאט ‪? K ^ 1 • ^ .‬‬
‫איז גיני<נגען'אי;'‪9‬י‪1‬לד‪..‬ער ואל ‪8‬אננע; אוג בךיענע;‪ .‬א‪1‬יי‪^.‬ער רעט‪...‬קענק §אנ‪.‬גע;רעט‬
‫זיין גוט'‪ .‬אע ארב "ניט וועט״ער ניזלנן עופנת אוג ךעט ברייננען‪ .‬אוגיךז־קת האטי נ״ראגט‬
‫צו_;עקב כךייננ סיר נ־עא^ענע‪ .‬אייצט מיין זוה; ךוער וויאם "איךן וועל ךיר ואנין‪. .‬גיי צו‬
‫ךי שע‪?6‬וי'ן )ציו‪,‬ךעם אךט ווא מ ק פארקרפט י ‪#‬עפםי;> • ‪.‬ךכי אי ואגט _אזוי האט רבקה‬
‫ז‬

‫נייאגט'צי קןקב גיי רויפךיער אע ‪.‬נעם ךי כרכות וויארום פון דיר וועט ‪.‬ניבארי; וועךין ‪e n‬‬
‫פאלק ראם ‪.‬איי ‪;.‬ענלי‪.‬כען צי קעפכ׳; ווי גאט ך‪,‬אט גתאגט אויף ךי יוךי; איר זענט ג י ע !‬
‫שעףכין ‪ .‬ךי שעפםין פון מיין פיטערוגג‪ .‬נאך וואט רבקה נהאנט צו ‪:‬עקב ינעם טיר‬
‫פוןיךאךט צורי יוננע ציגע; נוטע‪. .‬רבי לוי זאגט אווי ןןאט רבקה' גיואנט צו‪;.‬עקב ארב‬
‫ז‬

‫דו וועםיט געפיגע;'אי;ך גאס צו קיויפי; צוךי י יונןע ציגען אייז גוט‪' .‬אויב גיט יאלסצו‬
‫געסען ?יורי ציגען פון מיי; כתובה‪ .‬רארום' אזר ןאט י‪$,‬חק געשךיבעי צו ר^קה איי; ‪.‬די‬
‫כתובה ער ואל איר נעבי; צורי ציגע; יעךער טאג‪ .‬ראם האט ךבקה ניטייגט ביט ך ע ‪0‬‬ ‫י‬

‫ראם זיא האט גיזאגט גוטע ציןען‪ .‬רבי חלבו זאנט זיא האט ‪.‬ניםייינט ךי צינען ךעלין' ויי;‬
‫גוט פאר ךיר דורך ‪;.‬יי וועסטו' געמע; די'בךכוח' ‪ .‬אונ ויי וועלין ךי; גוט פאר דיינע‬
‫קיןךער דורך ךיי ציי ק וועט ןען מכפר זיין ת ‪.‬עבירות פיון ךיינע קיגךער אום יוס‬
‫‪£3‬יר ‪ , .‬ו ך ' ע ס ‪.‬שטייט‪.‬אין פסוק ‪,‬אין רעם צעהנטין 'טאנ אין רזשרייןןעט ‪?.‬עי בכפך עין‬ ‫י‬

‫אייעדע‬
 ‫‪ro‬‬ ‫ת י ל ד ו ת‬
‫בראשית‬ ‫יי ״‬ ‫‪8‬‬ ‫‪2‬‬
‫סרר‬
‫‪1‬אנכי איש )מז( חלק‪ .‬כםר״א )דברים לנ( כי חלק ה* עפו יעקב ‪ .‬ר׳ ייי אסר ‪Sua‬‬
‫)מה( לקמץ וקרה שהיו עוםדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה‬
‫הטוץ בקרח ונתן ירו על ראשו והעבירו‪ .‬כך עשו הרשע סתלכלך בעונות כל ימות‬
‫השנת ואין לו במה יכפר‪ .‬אבל יעקב מתלכלך בעונות כל יםות השנה ובא יוהיכ ויש‬
‫לו‪..‬בםה יכפר שנא׳ )ויקרא טז( כי )מט( ביום חזה יכפר ונוי‪ .‬ר׳ יצחק אמר )נ( לא‬
‫שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה אלא )שם( ונשא השעיר עליו זה עשו שנא׳ הן‬
‫עשו אחי איש שעיר ‪) .‬שס( את כלעונותם עונות תם שנא׳ ויעקב איש תם ‪ ) :‬י א ( א ולי‬
‫ימושני אבי והייתי בעיניו)נא( כמתעתע‪ .‬כמת וכתועה וכעיבד ע״ז‪ .‬והבאתי עלי קללת‬
‫ונוי‪ .‬אפי׳)נב( ברכה אחת שהוא עתיר לית; לי בסוף אינו גותגה לי‪ .‬ותאמר לו אמו עלי‬
‫? י ל ה ן ז‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)נא( נמתעתע ‪ .‬משריקק נ׳ מלות נמת זתיעה ) ו נ נ י ז (‬ ‫)מז( הלק ק ד ניה תלק תלקי* ונתלחו‪) :‬מת( לקיין נעל‬
‫)נ״ל שנ״ל יעיי״ן( יתירה עונז ע״א הכל הבל המה מעשה‬ ‫שמר ו ) נ ו ע ( ניוס הזה ׳נשר‪ .‬ל' ק נ י ת ‪) :‬נ( לא שאיל נוי•‬
‫תעתועים‪ ) :‬נ נ ( אשיי ברנה אתר‪ .‬נ ו י ‪ .‬ראצ״נ וצא נ י נ ה‬ ‫איי‪ ',‬הונר ה!ה שאול ליה זרן־ משל ורמו אלא נהזיא נתינ ‪1‬‬

‫אץעךע עבירות‪ .‬האט ‪:‬עקב גיואגט צו ויין מוטער רבקה מיין בר^ע^י^&יייאיי״יאדם‬
‫שעיר‪ .‬אשר‪ ,‬ווי‪.‬עם שטייט אין פסוק ושעירים ירקדו שם‪ .‬שךיםיוועלי; דאךטי; טאנצין‪.‬‬
‫אונ איך בץ איש חלקי‪ .‬איך בין אחלק'‪ .‬אטייל •י וואט איך ‪.‬ניהער צו נאט‪ .‬ווי'רער‬
‫פסוק ‪.‬זאןט כי חלק ה׳ עמו ‪.‬יעקב‪ .‬ךאס פאלק פו; ‪.‬יעקב איו אחלק פון גאט‪ .‬רבי לוי‬
‫^אנט למשל ןעויי טענטשי; זענען נישטאנ‪.‬ע; נעב־ין אשי‪:‬ער‪ .‬איינער ןאט גיהאט ‪.‬אקאפ טיט‬
‫האיר אונ איינער ןאט ניהאט אנאלין^קאפ‪ .‬ךי פלעוועם פון רעם שייער זענע; ארויף אויף ךי עיויי‬
‫‪9‬ענטשין‪.‬אויףךעט וואס ן ט גןהאטהארזענעןידי פלעוום אכיי; ציוישעןךי האר אונ האט'‪.‬ךי‬
‫•ניט' 'ג;קע?ט אמים געמע; ‪ .‬אויןש רעם וואס האטי גיהאט אנאלי; קאפ וענען ארויף ךי‬
‫ז‬

‫פלעוועם ‪...‬ער האט גאר ארויןש ניליינט ךי האנט אויף ךעם קאפ האט ער אךאפ נישאת*‬
‫ז‬

‫ךי פלעוועם‪ .‬אזוי ‪,‬איי }ירע; ביי‪..‬עשו טיט ‪.‬יעקב‪. .‬עשו ווערט איק גישםוצט טיט עבירות‬
‫אגאגיץ ;אףר אונ ער האט גיט םיט ראם י ך׳ עב־רומ' יאלץ אים פיאר'געבין מעריו •‬ ‫י‬

‫‪$‬בער‪.‬יעקב וועךט איי; געשמוצט טיט ערירית אגאנץ ;אוזר‪ .‬קומט יום כפור האט‪..‬ער‬
‫‪$‬־אם איויף אים יאל מכפר {י׳;'‪ .‬יר ךער פםוק זאגט רער' טאג יום כפור איו אויף אייך‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫מכפר‪ .‬רבי ןצחק זאנט אויב שעיר אוג חלק ;אל״מען םיינע; נענץ עיירות ‪ .‬האט‪.‬יעקב‬
‫נייט ניךאךפט פךענין ‪,‬די םוטער‪.‬עשו איי שעיר אינ איך בין חלק‪ .‬ראם ניהער די שאלה צי‬
‫ך ‪.‬ואך ךיאםיךי האבץ איצט גישםועסט‪ .‬אוג דאם האט ךי טוטער גיענפערט צו‪:‬עקב‬
‫אויף רעם וואס^ער האט גיפךעגט‪ .‬גאו־ די האבץ גישייגט פראסט‪: .‬עקב האט גיפרימגט‬
‫‪3‬יי ךי מוטער ‪.‬איך בין גלאט א; האר אונ‪.‬עשו איי בעוואקםי; 'טיט האר‪ .‬טאמער רעם‬
‫ךער טא?ע ;א; םאשץ וועט‪._.‬ער ךער _‪.‬קעגעי אי אי־ בין ‪:‬עקב גיט‪.‬עשו וועטיער יכך‬
‫פלוכין ניט ךענטשץ‪ ,‬האט רבקה גמאנט ךי‪.‬קללות נעם איך'אויף מיר‪ .‬נאי פין ךעסטווענין‬
‫)יייסץ טיר פץ" איי; אנךער יפסיק אז'‪.‬עיג!ו "איי פול טיט‪..‬עכירות אמיצו ‪:‬עקבי איי' מען‬
‫טוחל די‪..‬עבירות אום יום כפור‪ .‬עם שטייט איו פסוק דער שעיר יאל אויף' ךך טראגי"; ‪.‬‬
‫ז‬

‫ןער ^עיר איו‪.‬עשו‪ .‬ווי‪.‬יעקב האט גייזאנפ מיץ ברוךער‪.‬עשו איי איש שי׳ניר ‪ .‬יואס ואל‬
‫זן^ו טךאנץ אויף ייך‪ .‬את כל‪_.‬עונותם‪...‬עיניתם איו 'צוויי וועךטער‪ .‬עונות ת ם ‪ .‬ךי דגר‬
‫םון‪.‬יע'קב וואם‪..‬ער יועךט גיריפי; איש ך‪.‬ם‪ .‬ךי‪_.‬עביר'ות פוי; ‪.‬יעקב לייגט טען ארויןז אוייף‬
‫?שוי‪) :‬יא( אולי‪..‬ןעק'ב האט ני״^ט צו ךי טוטער טאסער וועט 'רער טאטע מיך א;‬
‫‪8‬אפין רעל‪.‬איך _זיץ אין ד‪:‬נע אייגי! ??סע‪$‬ע‪ .‬ךאם איז ךךייא 'וועךטער כמת י‪ .‬בתו עו־\‪.‬‬
‫י‬

‫בעובר ‪,‬עבודה ^ ך ה ‪5 .‬םת מיינט סע; י אזר וך אך^ע ראיס‪..‬ער אייז י ווי גישטאךבץ ‪* .‬ווייל‬
‫איך ?יןיגיכוסען אים •;ארין‪ .‬כףועיה‪ .‬וך איינער ?לאנרועיט ‪* .‬ער וריס ';יטיווא הין צו‬
‫ג י ץ ‪ .‬אזר עיים איך גיטו ראסיארס צו קלויבץ‪ .‬ךךיביער ודל 'איך געטען ךיייבך^ה ‪6‬ון‬
 ‫לז‬ ‫בראשית‬ ‫ח ו ל ד ו ת ©־שד‪ .‬סי!‬ ‫סדר‬
‫קללחך כ נ י ‪ .‬ר׳א ב׳כ אטד )ע( ארם שהסא לא )נד( אםו נחקללח שנאםר )כראשית ג(‬
‫ארורח חאיטח בעבייך אף אחה עלי קללחך בני‪ .‬א״ר יצחק עלי ליכנס ייליםר לאביך‬
‫יעקב צדיק ועשי רשע‪ .‬יילך ייקח ייבא לאסו‪) .‬נס( אניס וכפף ובוכה •י ) י י ( וחקחרבקד‪.‬‬
‫אח בנדי עשו בנה הנדול החסודות ‪ .‬סח שחסר םנםרוד יהרנו ינטלן)נו( הה׳ר)משצי‬
‫יב( חמד רשע מצור רעים ‪ .‬אשר אהה בכית‪ .‬שבהן היח םשםש אח אביו‪ .‬אסר‬
‫רשב״נ כל יסי חייחי סשסש אח אבא ולא שםשחי אוהו אחד םג‪1‬אח מסה משמש עשו את‬
‫אביי‪ .‬אני בשעה שהייחי טשטש את אבא חייחי סשםשו כבנדימ םליכלכין ובשעת‬
‫שהייתי יוצא לדרך הייתי ייצא בבנדיט נקיים‪ .‬אבל עשי בשעה שהיה טשסש את אביו‬
‫לא חיה משסשו אלא בבנדי מלכות‪ .‬אסר אי; כבודי של אבא להייח םשםשי אלא‬
‫בבגדי סלבית ההיר אשר אתה בבית‪ .‬כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בכית‪.‬‬
‫אלא דהוח ידע )נו( םאי עיברייהו‪ .‬איר אבא ביב עוברא חוה בחרא סיעה דפריצין‬
‫בהדא כפר חטיאה דהר נהינין אכלין ושחין ככני שתא כל פחי רםשא דשבא‪ .‬סן‬
‫דהיין אכלין הוו נסכין נרםיא וםסלקין יחהץ על ספרא‪ .‬הד םנהון דמך אכרין ליה‬
‫מ א ן‬
‫מתנות בהונה‬ ‫‪.‬‬
‫שהיי‬ ‫אתה בנית ה ד ‪-‬לא יצא כספ לדיו ינתיג מגיירת‬ ‫*‪ •a‬ני ו )‪5‬ג( א « ‪• ,‬שיאמן שתפא ט ׳ ‪) :‬נד( אייי היא‬
‫יפים ינתמדס‪) :‬מ( ינאי עינדהי;‪ .‬נזה מנושיהס רירה !מניאים‬ ‫באןמה ני מפס לייןת ו )גה( אנוש ני' ‪ .‬ו״ק מדנתינ לאמי‬
‫והיו חשוזיפ נעיניו ן )נו( ה״נ רש" ידפפרא היד׳! מנהין נוי‬ ‫משמש שאס לא מפני מירא לא היה פישה ! )נו( הה״ד אשר‬

‫ע;לם קזה‪^ .‬ךער ךער ‪5‬אטע וועטמיך ךעכענק אז איך ך;ק לעבודה זרח אונילייקק אפ‬
‫ז‬

‫עו לם ה^א ךךיבעו־״גייא איך זיכץ עולם'הייה ‪ '.‬אונ איךרעליבךייגנק אויף טיר אקללה‬ ‫ז‬

‫אסילו ךי עיין בךכח וואט ךער טאטע ךיל טיר ש§עטער געבץ וועט^ער טיר ארך ניט‬
‫}‪.‬עבי;‪ .‬האט ךי סוטער נטאנט צו‪.‬יעקב מיי; זוה; ארף סיר זאל ייי; ךי קללה וואס דיין‬
‫פאטער רעט ךץז‪.‬פלוכי;‪ .‬רבי אבא'בר בהנא ^אגט ךבקה האט }יואגט צו י יעקב או אדם‬
‫הראשון האט ‪.‬גע'ךגדי}ט ‪$‬דז אויך דק ‪6‬וטער 'ניפלויכל; גיראךץ‪' .‬ךיי מוטיער פון אןם‬
‫דךאשי; איי גיויק ךי ‪ £‬ך ד ‪ .‬אינ נ א ט ה א ט גיי^טיצו א ד ם ךיעךד ואל ‪.‬פארפלוכט ןןעךי;‬
‫פו; ךיעעט ויעני; ודיל דו ןאםט‪.‬נעיינדינט ‪. .‬פאר ך ר ר ע ט ארך דיי; םוםער גיפליכט ווערץ‪.‬‬
‫אויב ריין פאטער‪.‬וועט ךיך פלוכי; נעם איך אויף סיר ךי ‪ .‬ק ‪ $‬ח ‪. .‬רבי‪.‬יצחק יאנט רבקה‬
‫ז‬

‫ה א ט מיאןט צי_יעקב איך ייעל אדיין‪.‬גיי; צו יצחק אוג‪.‬ויעלי אים ואנין אי!‪.‬יעקב איו אצדיק‬
‫אינ‪..‬עשו איז אךשע^יעט״ער שיי; ךיך ‪.‬בענטשץ‪ : .‬ע ק ב איז }י_גא‪.‬נגע; אוג האט‪.‬גיניטק ךי‬
‫צ־‪.:‬גען* אונ חאט י י גיבךייננט צו דין מוטעיר'‪. .‬ער איי ניךען ןענייט פין דין םוטער ‪.‬ער‬
‫זאל א ז ר ןזאףן‪ .‬ןןךי‪3‬ער איז‪.‬ער ‪.‬עגאננע; איינגיברגי; אונהאט גיךיינטז )יב( ותקיז‪ .‬רבקה‬
‫האט ‪,‬גיגיןוען ךי ‪.‬גלוןזטיגע קלייךעי־ פון איר ‪.‬גרויםען יוה; ‪.‬עע!ו‪ .‬יואס םייגט םען״ךי‬
‫גלי?טי>ע ‪ .‬״ע^זו האט גיזע^יגטר״וד גייט אי; ךי'‪,‬קלייךער ויענען די אים גי§עלין ה״אט״ער‬
‫אים גיהךגת אינ יזאט צי גיניםען'ךי‪.‬קלי;ךער‪, .‬ווייךער ‪,‬פסוקיאגט חסד רשע מצוד רעים‪.‬‬
‫ךערךשע עשו האטגיגלוסט צו‪.‬פאננע; ךי‪.‬קלייךער פון דעס שלעכטץ נמרוד‪'.‬ךי קלךךער‬
‫וענק ג;ייק ‪,‬טיט‪.‬רבקה אין שטוב‪'.‬ייק‪.‬ע^ו האטבעךינט ךעםיפיאטער האט״ער אנניטיאהן‬
‫די‪.‬קלךרער • ‪.‬יץן שטעון בן'}מלי‪.‬אל ןאט };יאגט א י ך האב אייביג בעתגט 'םיין פאטער‪.‬‬
‫אונ האב אים ניט בעךינט אהויגךעךט הלק ורעשו האט ‪.‬בעךינט זיין פאטער‪.‬רק איך'האב‬
‫בעךינט ‪2‬יין פאטער האב איך איס ‪.‬בערינט טיט‪.‬כעשםוצטע‪.‬קלייךער‪ .‬אוני רען איך'בין‬
‫גיגאמז<ץ אין גאס האב איך א}ניטאהז שייגע‪.‬קלייךערי‪ .‬אבער ר ע ן יעשו האטיבעךיגט!יין‬
‫^אטער‪ .‬ןאט‪._.‬ער אים בערינט' טיט‪,‬קעניגליכע‪.‬קלייךער‪.. .‬עשיו'האט נ״זאגט דער כלור פון‬
‫מיין ^אטער איי ביי סיר אזר גררס א ז איך דאךך אים בעךינען ‪.‬טיט ‪.‬קענינליכע‪.‬קלייךער •‬
‫‪W‬יל‬ ‫‪9‬‬ ‫ךךיבעי־‪...‬י?ןגקךי‪.‬קלייךער פון }ימרוד אייביג }יריק ‪.‬אי; שיטיב פךעגט ךעריטךך^‬
‫ניייבער חט ״עשי ני״חאט פאר ראם'זענען ךי‪.‬קלייךער ניט גיווען ביי' אייגע סו; זיינע ורי^ער אץ‬
‫שטיב‪ ^ .‬א ר די יעגק ג י ו ו ק ביי' רי מיטער אין שטוב‪ .‬גאר ךייל‪ .‬ער ןאט ‪'.‬געוואסט זיי^ר‬
‫ן‬
 ‫סד‬
‫בראיית‬ ‫׳‬ ‫ת ו ל ד ו ת פרשי"׳‬ ‫סךף‬
‫למאן את מפקד על בנך לשמרו אמר להון לספרא ‪ .‬והלא כסה רחיסין היה לו והוא‬
‫אמר לספרא‪ .‬אלא דהוה ידע מה עובדיהון)<ז( ודספרא היך מנהו; טב ‪ .‬כך כמה נשיס‬
‫היו לו ואת אמרת אשר אתה בכית אלא דהוה ידע מה עובדיהון‪) :‬יג( ואת עורות‬
‫נריי העזים‪ .‬א׳ר יוחנן )נמ( תרין אדרעין דאבונן יעקב כתרין עםודין דיפרא םופא‬
‫ואת אסרת הלבישה על ידיו‪ .‬אלא )נט( חייטההץ‪ .‬ר' הונא בשם ר׳ יוםף אסר ב׳‬
‫חסידים שהיו ישראל סקריכים בחג היו מרכיבי; אותן על שני )ס( הוגגק )‪3‬א( והיו‬
‫רנליהם שפופות בארץ‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ יוסי אמר קינטי; הזה היה גדל באיי והיו‬
‫עזים וצביים םגיעים לראשו של אילן )‪0‬ב( ואוכלים סמנו‪ .‬איר חנינא )סי( והלא‬
‫עגלים גשחטין באיי וזיתים גקצציס ועפר שבהרים מעשה נסים הם ‪ .‬א״ר סינא הכל‬
‫מעשת גסים ‪ .‬והחן אח חמטעםיס ואח הלחם וגו׳ )הד( לוחה אותו עד הפתח אסרה‬
‫כ‬ ‫ע‬
‫"‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מאפר שהעויס נל יז גדלים כעגלים לא נל שנן ואעפ״כ היו‬ ‫פי אייה מהם גיינ ׳יהי; )‪:‬מ( פרי! אירע•; ני'‪.‬פנ• ייעופיי פ‪:‬‬
‫נ‪1‬י‪,‬עי; וכן הופיס כיו גקילים אעיפ בפיו קפיפ ני‪1‬תר יעפר‬ ‫נוקנ אניני כפני ע מ י ‪ : ) ! c'c‬ט ( ח״נייתהון תופיפ כיתה‬
‫היה נמנא נהריש שהיו וירכיה שם אע״פ פראשם נפמי‪8‬‬ ‫אמי אל א־‪.‬ד ע־ פכסניקו על ידי ‪ ) :‬ה ( היגנין עיירים‬
‫ומה אתה מתעה על אלו גד״ עויס שהיי מספיקין לנשית יני‬ ‫נטניפ ו )כא( היו ינניהה בפיסות ‪ .‬נגרייה על הארן‬
‫יעקנ שנפס שכל אלי היה ויעפס גסים גס אלו עויס סיז‬ ‫חוינ נדלם ילק היי עיייי‪ ,‬העויב מפפייןין לכסות ׳י״עקנ ו‬
‫מעפה גסים ואין אתה לוין לימי שתפפס איחס ‪) I‬שד( ליתש‬ ‫)מ( יאיכליס ממנו ‪ .‬הרי העויס היי גדילי‪ :‬כרנה ילנ;‬
‫מותי כוי דייר‪ ,‬נ! מדגידנ יתת! את המניעמיה נוי וינא ונוי‪.‬‬ ‫‪a‬׳‪ 1‬מספיגה עוייתיהס לנסות י ד יעקנ ואי אתה לריו לימד‬
‫מ‪:‬מע בלא היה מ; נתיטת המפעמים עד סהגאה של י»קג‬ ‫שתניס ‪) :‬סג( והנת עגליה גפהטי; ט׳ ‪ .‬פייפ'" נפה י נ ו‬

‫שלע‪.‬כטקייט האט‪ ...‬ער‪.‬ייי גיט גיוואלט גיטרךען ךי‪,‬קליירער‪ .‬דךיבער" האט ער‪.‬ייי^יגעביי‬
‫צי ךי מוטער ‪ .‬אפילו‪_.‬ער האט ‪.‬גיוואסטיאז ךי ‪-‬מוטער האטי אים פייגט אוג ךי גוייבער‬
‫דינע האבי; איםי ליב‪ .‬פון ךעסטוועניין האט״ער מער גיגלוי‪.‬בט‪.‬זיין מוטערךיזייגע !וייבער‪.‬‬
‫דכי אבא בר כ ת א ;א?ט אין ךעים ךאךף הטייאה ‪/‬ענען'אטאהל ;יוועןייאקאמפאנלע רשעים‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫אלע ש^ת ביי גא?ט ?לעני; די קוטע; אי; שוהל אוג' הא?ץ'דאךט' גי;‪.‬עסין אוג'גיטרונקק ‪.‬‬
‫אז די פלעגי; א<עסץ' ‪.‬פלעןץ‪.‬ייי גיעמען ךי בייינער אינ ‪3‬לענין'י‪.‬יי י‪1‬אך?ין אויףיךעםלמךן‬
‫;ואם האט ניוואה נט אין״ךישיסל ‪ '.‬איםאהל איו' איינער יפו; די קאמ‪2‬אניע גישטארבין פאד‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫זיין שטאךבין האט ‪3‬ען נגי;אןט צו אים' צו וועמען פון אונז ;ועבטו נעבץ דיי; 'קינד מען‬
‫זאל אים 'היטען‪ .‬האטי ךערךשע }יזאןט טיין'‪,‬קינד ניב אייך י צו ךעם לסדן‪ .‬זעהן ?יר‬
‫פון אזד פיל גומע‪^:‬רייך ;ואס ^ר האט ניהאט האט‪.‬ער צו ‪.‬קיינעם ניט גינעבין' זיין ווה;‬
‫גאר צום ל?ךן‪ .‬נויייל ‪<.‬נר האט גיוןאסט ךי‪.‬עךע מעשים א‪1‬ג ךי'כ׳עשים פיון' דיעם לטק י ‪,‬‬
‫אז ךי מעשים פו; רעם ל‪9‬ך; איי'בעםער פו; ‪.‬זייערע מעשים ‪' .‬אווי איז גיווע; ביי עשו‬
‫אפילו‪.,‬ער האט גיהאט פיל יךיבער 'וואם די הא?י'ן'איםייליב גיהאט פון' ךעםטיועגין האט‬
‫ןןר ג‪.‬י;עבי; ךיגע קלייךער נאד צו די; מטער‪ .‬עייל‪.‬ערי האט ‪.‬גייואסט איי ךייםזןשיםיפון‬
‫דין מיטער איי גוט אינ י‪.‬יי‪.‬עךע נ!עשים 'יענען שלעכט ‪ / 1‬ע ( )אתי עודות י‪ .‬אוג די פעל‬
‫פו; די ציגע; האט ךב־ה ארויף גיצויגץ אויף ךייהעינט פון ‪.‬יעקב‪ .‬רבי יוחנן ואנטי ךי‬
‫?ודי הענ‪.‬ט פץ אוטער פאצער ‪:‬עקב יעגע; גיייע; יוי^צוןיי ךיליןי״פץ עארמער שטיין ! איונ‬ ‫ז‬

‫דו יאוןקט אז ךי פיעל פוי ךי ציו;ען האט זיא ארויף "גיצוי‪.‬גין* א‪1‬יף ךינע' הענט ‪ .‬איו רען‬
‫‪$‬ענונ ןיווע; אפעל פו; אציג אויף אהאנט פי; ‪:.‬עקב ‪ .‬נאי־‪.‬זיא האט נינוטען' נאך צינע; פעל‬
‫אוג דזאט צו !אסע; ניגייט ביו‪.‬עס יאל דין}‪.‬ענוג אויף ךינע הענט רבי הונא האט נמאגט‬
‫פץ רבי יוכךם מעני; רי צוויי ך״מי־ים ;ואם' ךי יורי; האבץ'מקךיב'ניוועו'יוסיטיביזענען‬
‫}יייען איוי ךויס ‪.‬אז טען וואלטיזיי ניועצט רייטין אויח‪/‬וויי יוננ־׳ג איייזלע; יואלטי! יייערע‬
‫ןיס גישלע^ט אייף ךי ערד‪ .‬איז ךאך' דא נךויסע שעבםין איויך !ואים איין* פעל פץ' ‪;.‬יי‬
‫איי נענוב ;ידען אויף אהאיןט פון‪:.‬עקב‪ .‬ךבי ה;נא האטיניייאנט פץ‪.‬רבי' יוסיים ויעני; ךי•‬
‫בעןםים וואס הייןט ק;מץ האט גיוואק‪5‬ץ אין‪.‬ארץ ישראל‪ '.‬יאיג ךי צינען אונ ךי"הערשיען‬
‫זעגען גיווען אזוי }ריייפ אז די האבץ' דערלא^ט צומ שפיץ בוים אונ האבי!" ‪' W;1‬לי‬
‫בשטים‬
 ‫לח‬ ‫בראשית‬ ‫‪~°‬‬ ‫יי‬ ‫‪ £‬ר ש‬ ‫ת ו ל ד ו ת‬
‫סדר‬
‫ע״כ הייתי חייבת לך מכאן ואילך ברייך יקום לד י )‪ (T‬ויבא אל אביו ויאמר אני•‬
‫וגו׳ אנכי עשו בכורך‪ .‬אר״ל אנכי עתיד לקבל )סה( י׳ היכרות אבל עשו בכורך‪.‬‬
‫קום גא שבה איל הקביה ליעקב אתה אסרת קום גא ש ב ה ‪ .‬חייך בו בלשון אני‬
‫פורע לך שנא׳ )כמלנר י( קיסה ה׳ ויפיצו אויביך‪) .‬מסלי יג( ויש נספה )סו‪ (.‬כלא‬
‫משפט‪ .‬זה עשו‪ .‬אסר הקביה לעשו אתה אסרת יקום אבי )סז( נדא דעיז דאת קאים‪.‬‬
‫חייך אןש אני בו בלשון אני פורע לך‪ .‬יקום אלהים יפוצו אויביי‪) :‬טן( ויאפר יצחק‬
‫אל כני פה יה מהרת לפצא כני‪ .‬מהרת )סח( לטצא את הברכה בני‪ .‬אביך נתברך‬
‫)סט( בן עיה שנים יאחה בן םינ שנים ‪ .‬ייאסר כי הקרה ה׳ אלהיך לפני‪ .‬ר׳ יוחנן‬
‫ור׳ל ‪ .‬הד מנהון אפר אם )ננ( לקורבנך הםציא לך הקביה שנא׳ )בראשית כנ( יישא‬
‫אברהם אח עיניו וירא והנה איל‪) .‬טא( לטאכלך עאכ׳ו‪ .‬ואוהרנא אסר אם ליוינך‬
‫הםציא לך דכתיב הקרח נא לפני חיום וכחיב )שם כד( וירא והנה נפלים באים‪.‬‬
‫למאכלך‬
‫י‬ ‫נהוג ה‬ ‫מ תנות‬
‫)שרו( לייצוא את הנינה מילא אמר »‪ rw‬ללון ‪ #‬להניא‬ ‫שטיה נליפ וזהי מפיה פלותה איפי עד הפיות! )שי( ענית‬
‫ואמי למלוא נופ שמוצא מציאה שלא טמנו שלא ניין ארי‬ ‫פדנייר‪ .‬נ ו ׳ ‪ .‬ריק מולא נתינ איי נדנתינ ננ׳ עשי לקמ!‬
‫ונביאם מייןה בשיי ג ) ס ט ( נ! ע״ס כוי‪ .‬בן פיה ׳ליק‬ ‫רמיד קרמו׳ לעשות הלניות שנתחיל נהפ אנני; )שי( נצא‬
‫נשמש אנרסס נ! קעיס שנה מת ונן י!" היליד ליצמי! ‪:‬‬ ‫טשספ‪ .‬שיעיןנ סקדימי נ נ י נ ג ו ) פ ו ( נדא יע״ג נוי י פי׳‬
‫) ע ( לקוינניו ני'‪ .‬דייק לי הקרס ימו לאיתי איל שנא‬ ‫ספריו מול וני סירס* ספסת נלשינו פס ע״ו שאתה מעמיו‬
‫נמןרס ונהולמן נשי שאמי והנה איל ן )עא( למאנלן פני‬ ‫שיין ני׳ ו תני ‪ .‬מיי לעיא נד״אסאימר לען אני אתס‪:‬‬
‫כיחסים פין שפיץ בוים‪ .‬רבי חניגא' זאגט‪';•/‬עלןער יואט )יעלי! ‪3‬יע‪1‬אבטי! אין אי־ץ‪.‬י?]ר‪.‬אל•‬
‫אוג איילביךטעין בוימער רעךין אפיגיהאקט‪ .‬איגךייעךד יום איז ארך די בעךנ• אלץ איי דודך נסים‪.‬‬
‫מייל ךיי״קעלבער ן ע נ ע ן זןחןר גתים‪' .‬אונ ךי איילגייךט בוימער‪. .‬ןענען ןירויס אינ גךאב'‪ .‬אינ ף‬
‫כעךנ דגנען' ךיער הרך • ךא" ביי‪:.‬עקב איו אייך" ןיךען נקים אי ךיי פעל האט בךעקט ך י‬
‫נאנצע י היענט פון‪:‬עקב‪ .‬רב•• טונא זאגט אייך אי ביי ‪.‬יעקב איז גירען נקים אזי די בעל‬
‫האט ‪3‬ךעקט ‪.‬די גאגצע רןעגט‪ .‬ך‪^.‬קה האט גיןעכין די ע‪£5‬ייו אונ ךי ברויט צי יעקב‬
‫אוג זיא האט אים בעלייט ביי צו ךי טי • פון לצחק אונ זיא האט גיזאגט ביז אי?ט האב‬
‫איך גיטויט םאהן ‪ .‬פו; איצט אונ וויעןער ואלי דיין בשע^ער ‪.‬דיר העלפיןז )ידי( רב** ‪-‬‬
‫יעקב איז גיקומען צו דין פאטער‪ .‬לזאט ךער ןא^ער גיזאגט צו ‪.‬אים רער ביזטו‪ .‬האט‬
‫י_‪#‬קב ‪.‬גראגטזןגכי‪.‬עשו בכרך‪ .‬ריש לקיש זאגט אווי האט ‪:‬עקבי גימייגט איך בין אנניבךייט צו‬
‫ז‬

‫נעםען ךייצעה! ניייאט יראם‪.‬זיי הייבין ךך'‪ ;$‬טיטךעםיוואךט אנכי‪ .‬אןער‪..‬עי^ויאיז דיין‬
‫בכיר • ‪:‬עקב זןאט ןראנט צו דין פאטער יצחק קום נא שביה‪ .‬שטיי אויף פון ריין נייעגער‬
‫אוג ויץ‪ '.‬גאט האט ניויאגט צו‪.‬יעקב דו וזאםט ןיזאנט ציו דיין י פאטער קים נא שבה‪.‬‬
‫ר‬
‫איך שוועד ביי ךיי; לעבי; אז טיט דעם לש‪ ;1‬וועל איך ך י בצאהלין ‪ .‬ווי ךער פסיק‬
‫ז‬

‫ןזזגט שטיי א‪1‬יך גאט וועלין ךי‪:‬גע פייגר פארשיפרייט רעךין‪ .‬שלטה הכלך האט גייאןט‬
‫ןךינער'וועךט פארלענךט אן אימשפט‪ '.‬ראם ‪,‬איי' ‪.‬עשו‪.. .‬ער האט פארלאךין ךי ביכה "אן‬ ‫ז‬

‫אםש פט )דיל‪.‬ער האטיגיט גיטאהן״קיי; מש«ט‪ .‬גאט וזאט גי יאגט צו״עעןו דו האסטני^אנט‬
‫י‬ ‫י‬

‫צו 'ריין ^ ע ר ^ ק ו ם אהי‪ .‬זאל !*יין פאטער ארפשטיי;‪ .‬איך שוועו־ ביי רעם םי ל פין‬
‫ז‬

‫ך י ‪ .‬ע ב ד ה ירה אי דו וועםט אויף שטיין‪ .‬זאנט גאט צו אים איך שךיער ביי ריין‬
‫לעבי; ‪:‬אי טיט ‪.‬רעם לשין רעל איך ידיר בצאהלין‪ .‬ךי ךער פסוק זאגט'גאט ואל אוי‪=1‬‬
‫ז‬

‫שטיי; וועלין ייינע פיינד פארשפךייט וועךין‪ ,‬ךאס סיינט טען‪.‬עשו ‪.‬וועט אנטלויפי; פין ךי‬
‫‪!5‬להנ!ה פאר ייי; ברוךער‪:.‬עקב‪) :‬טו( ויאסר‪: .‬צדק'האטי גיזאגט צו זיין ווה!" וואס האקטו‬
‫!יאיילט צו נעפינען ‪5‬יי; זוך‪,‬ן ‪ .‬דו האסט גיאיילט צו געפיגען די ברכה שיי; זיף;‪ .‬דיין‬
‫פאטער איי גיבעגטשט ניךיאךין איי יער אלטיגיווען פי‪.‬נף או״נ ך^עציג יאהר‪ .‬אוני די ביןט‬
‫איצט אלט דרי״ אוג יעכציג ;אהד אוג וויילסט 'ניכענטשט ך ע ך י ן ‪ .‬האט \ ‪ 3‬ג י י א ‪ . p y‬ג ט צו‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫י^־וק ^אט האט ‪.‬גיטאכט' טךעפי ' פאר טיר‪' .‬ךכי יו'ן«ן'א'וג ריש ״־קיש‪.‬קיעען‪ .‬אי;נער פין‬
‫ויי‬
 ‫ת י ל ר י ת פ ר ש ה ‪7 0‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫לסאבלך עאכיו‪ :‬כי הקרה ה׳ אלהיך לפני‪ .‬ד׳ יוחנן אםר )עכ( לעורבא דאייתי נורא‬
‫על קיניה‪ .‬בשעה שאסר כי הקרה ה׳ אלהיך לפני אשר יצחק יורע אני שאין עשו‬
‫מזכיר שמו של הקב׳ה וזה מזכיר אין זה עשו אלא יעקב‪ .‬וכיון שאסר יצחק ליעקב‬
‫נשה נא ואםושך בני )ענ( נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה‪ .‬ורטן לו‬
‫הקב״ה ב׳ סלאכים א׳ טיםינו ואי םשםאלו והיו אותזין אותו )<נד( במרפקו כדי שלא‬
‫יפיל‪ .‬התיר )יפעיה מא( אל תשתע כי אני אלהיך )נ‪1‬ה( אל ח ש י ע ‪ ) :‬ט ז ( וינש‬
‫יעקב אל יצחק ונו׳ הקול קול יעקב‪) .‬עה( הא קול דקל חכים וידיה דטשלחיןסיתין‪ .‬דיא‬
‫הקול קול יעקב אין יעקב שולט אלא בקולו הקול קול יעקב‪ .‬והירים ידי עשו אין‬
‫עשו שולט אלא בידים ‪ .‬ד׳א הקול קיל יעקב ‪ .‬איר פנחס קולו של יעקב )ילו( מכניס‪.‬‬
‫יהירים ידי עשו מרםיו ליה והוא אתי‪ .‬ר׳א הקול קול יעקב‪ .‬איר ברכיה כשעת‬
‫שיעכב‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫גכפנו על שיקיי יניעו נשייין משגים ו)פי( נמרפיקיסוות‬ ‫סליי קייס גיף ונפש עאכ״ו‪ :‬והנס איל‪ .‬לשון מקדה וה‪:‬זד!ן‬
‫אלילי ׳ויי אלל הנון!! )עס( אל ה נ י ע ‪ .‬חל תהא לנןנשעוה‪:‬‬ ‫הוא ‪) :‬ענ( לפירנא ט י ‪ .‬״של לעורב שלרא אוו על ק ו‬
‫)עה( הא קול‪ .‬הנה הקול קילי של הנס ול־יק‪-‬וםידס סניה של‬ ‫בלי להשפמש נו יקנו נשיו ני נ; 'עקג פ;•ש הוניל שפ‬
‫רליתה לה‪:£‬יפ את המפיס‪) :‬עי( מננס שמננש ומאסף את‬ ‫שמיס מפני יראת שמיס וננייה ני שנעניו ואת י‪,‬שנ י‪:‬־‪,‬ק‬
‫קולי מלעפיק נתייס יפפלס מומו הקצ״פ לעשי מיי הוא נא‬ ‫נ׳ אינני עשי ‪ ) 1‬ע ג ( נשפכו מיס נ י ' ‪ .‬נאילו מיש קריש‬
‫^אשעפים(‬ ‫די ^ נ ט אזר" האט"חןקב י ניויאנט' צו י‬
‫צי דיין קךבן‪ .‬ור'‪.‬ךער פםוק יאנט '!!בךהם האט אויף ןיהרבין וילנע ארנין אינ^חיאט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫נ־זעך; אאךל איו ‪9‬ארטשעפעט צוו• שען'ךי צוויעי; האט‪..‬ער אים !מקריב ניווען אקר?|‬
‫פארי זיין ויה; ‪.‬יצחק ‪ .‬צו ךיי; ‪.‬עסי; האש נערים נאט אנניבךייט ‪ .‬ךער 'אנךעךער'זאנט איוי‬
‫ךאש_‪:‬עקב נייאנט צו‪.‬יצחק אויב ^אט האט אנניביייט' פון ךיינעטוועני;" איריב‪ .‬ווי ךער‬
‫פסוק ';אגט אליליך ךעד‪.‬קנעכט פון א^ךהם האש'ני יאנט צו }אט'םאך היינש טךעפין פאר‬
‫ז‬

‫מיר דאם' וריב פון יצחק ‪' .‬אונ יצחק' האט ניועה; קעמלע׳ קומע! טיט רבקה"‪ .‬צי דיין‬
‫‪,‬ענוץ האט נערים }אט אנניבךייט‪_'..‬י‪.‬עקבהאט ניואנט'צו״יצחק נאש האט ניסאבט טךעפין‬
‫י‬

‫פאר מיר‪ .‬ךבי יוחנן יאניט 'אזר וויי אקיאה ראם האט ‪.‬גיבךייננט ?;יער ליבטעיצויםאכין‬
‫די נ‪.‬עםט ךינע ךער עייל איז ךי געםיש §ארברענט ניראךין‪".‬אווי איו ניךיע; טיט _י_עקב‬
‫ער האיט נראגט נאט ןאט ניסאכט טךעפי; §א"ר טיר ‪ .‬האט ;ןר נימיינט רעש אים' שוין‬
‫ךער פאטער נלויבי; אז ״ער איז" ע^ו ‪ .‬איי אבער ‪5‬אר ‪.‬קעךטיגיווען יצחק האט ניואנט‬
‫איך ווייס אז'‪.‬עי^ו ךער טאנט ןיט רעם נאמען' פו; נאש ‪ .‬אינ ךער האט ;א ךער מאנם‬
‫דעס נאטען פון ו^אט ‪ .‬איז'ךאס ניט‪.‬עשו נאד _י_עקב‪ .‬אונ ווי ןצחק האט נייאנט צו‬
‫‪.-.‬עקב נינען נאד אהער רעל א י ך ךיך אדום טא?י;‪ .‬האט ייך אים גיגאסין «‪ .‬וי ווי‬
‫וויאםער אויף ךי פיס ‪ .‬אוג די הארץ ךינע איו אים שנוא־ גיראךץ אווי ווי וואקס ‪.‬‬
‫פו; שךעק‪ .‬האט אים ^אש א;ניבךייש' צווי מלאכים איינעריפי; ךי רעבטע דיט אינ איינער‬
‫פו; לי לי^ע דיט אונ ‪!.‬יי ןאבץ אים נייקאלטי; ביי די‪.‬עלינבוינינס ער ואל ניט אוטפאלץ‬
‫ז‬

‫אינ האבץ אים געפירט ביז צו ןצהק ‪ .‬וויי דער פסיק';אגש אל תיטתע ואלםט ךיך ניט‬
‫אוועס קערץ )יאלסטיניט אוםפאלי;>' ראתם איך בין דיין נאט‪. .‬אלי ח שוע י‪" .‬יאלסט ניט‬
‫וךיך ריעךץ ווי יויאקם ‪ ) :‬ט ‪ 0‬ך ; ש ‪_:_ .‬עקב האט‪.‬נינענש צוהיךק ‪ .‬וזאיט יצחק ניואנס צו‬
‫>י\ם ךער קול איז'פץ‪.‬יעקב‪ .‬ךער קול‪ 4‬איז פו; אועלכין וואם איו קלוני‪! .‬י_עקב איי‬
‫טיי‪.‬טש ‪.‬קלוט ‪. .‬ער פאדיג־טייט צו ;אנין אז }אט האט אים גיטאכט טךעפץ‪ .‬איער ךי‬
‫חענ ט וואס יענע; טיט ן!אר יענע; פון״ע^ו‪ .‬זאלשט ניט ליזענען ‪.‬יעשו"‪ .‬נאד עשו ‪ .‬פון‬ ‫‪:‬‬

‫פעךטינע זאכץ‪. .‬ךי‪.‬יעגע; פעל פו; טוימע בהמות יוננע ‪ .‬נא‪.‬ך אפ שט איז אווי האט יצחק‬
‫גיטייינט ‪ .‬ךער קול איו פי; ‪.:.‬עקב‪_ .‬י‪_.‬עקב ;יוועלטינט' נאר מיט דין קול ‪ .‬טיט תוךה 'אינ‬
‫ול״פלה‪ .‬אונ ךי ןענט ‪,‬יענעןיפו; ‪..‬עשוי‪. .‬עשו נירעליטינט נאר טיט ךי הענט ‪ .‬נאך אפשט‬
‫איו אז‪1‬י וןאט יצהק גיטיינט ‪ .‬ךער קול איז י פון _י‪_'.‬עקב‪ .‬ר‪.‬בי פנחס יאגט ויען ‪.‬י^וקב‬
‫י‬

‫פארזאנץלט‬
 ‫‪ra‬‬ ‫פ ר ע ה‬
‫לט‬ ‫בראשית‬ ‫‪1‬‬
‫ייי^יי‬ ‫םרר‬
‫* י ע ק ב ‪ (rrO‬טרבץ בקולו ידי עשו ש ו ל ט ו ת ‪ .‬ד כ ת י ב )שמות טז( וילינו כ ל ה ע ד ה י י ב א‬
‫ע ‪ 0‬ל ק יני׳‪ .‬י ב ש ע ה שהיא מ צ פ צ ף בקילו אץ הירים ירי עשו אץ ידי עשי ש ו ל ט ו ת ‪.‬‬
‫א ר א ב כ לא עמדו )עה( פילוסיפץ בעילם ב ב ל ע ם בן כעיר ו כ א ב נ י ט י ם ה נ ר ד י ‪ .‬נ ת כ נ ס ו‬
‫כ ל אויה אצלו איל ת א מ ר שאנו יבולים ליודיינ ל א י פ ה ז ו ‪ .‬אמר לבי והורי ע ל בתי‬
‫כנסיית יעל כ ת י מ ד ר ש ו ת ש ל ה ן ‪ .‬ואם מ צ א ת ם שם תינוקות טצפצפין בקילן אין‬
‫א ח ס יכולים ל ה ז ד ו ע ל ה ם ‪ .‬ש כ ך הבטיחן אביהן ואשר ל ה פ הקיל קיל י ע ק ב ‪ .‬ביטן‬
‫שקולו של יעקב מצוי ב ב ת י כ נ ס י ו ת א ץ הידים ידי ע ש ו ‪ ) .‬ט ט ( ואם לאו הידים ידי עשו‬
‫א ת ם יכולים ל ה ם ‪ .‬הקול קול י ע ק ב ‪) .‬ס( ב פ ל ג ש ב נ ב ע ה )שופטים עא( ארור נותן‬
‫א ש ה ל ב נ י מ י ן ‪ .‬הקיל קול י ע ק ב ‪ .‬בימי ירבעם קול בבי שהרגי ם ה ם ת י ק אלף הה״ד‬
‫)דס כ יג( ולא עצר כ ה ירבעם ו ג י ׳ ‪ .‬איר שמואל ב ר נהטן מ ה אר‪ .‬ס ב ו ר ש י ר ב ע ס‬
‫ניגף יהלא ל א ניגף אלא אביה ו ל פ ה נ י ג ף ‪ .‬ר׳ א ב א ביב א ס ר עיי ש ה ע ב י ר ה כ ר ת פגים‬
‫של ישראל ד ב ת י ב )ישעיה נ ( ה כ ר ת פניהם ע ג ת ה ב ם ‪ .‬ור׳ ליי א ט ר עיי ש ה ע מ י י‬
‫עליהם שומרים נ׳ יםים ע ד ש נ ת ק ל ק ל ה צורתן ר ת נ ן אין טעידין אלא ע ל פרצוף פ נ י ם‬
‫ע ם החיטם אע׳פ שיש סימגין בגופו ו ב כ ל י ו ‪ .‬ואין סעירים אלא׳ ע ר ג י ם י פ ‪ .‬עליהם‬
‫ה ו א א ו פ ר )ירמיה טו( )פא‪ 1‬עצמו לי אלמניחיו מחיל י ם י ם ‪ .‬ר ׳ יוחנן ור׳ל ו ר ב נ ן ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫״*‬ ‫מתנ ו ת כה ונה‬
‫עשו מה 'יעיל יןל פרי ‪ "fie‬א לו לשנינו עליו כ' אפ נשאייי‬ ‫לעו( מרכץ מפשיל ולוחש נלשין הרע שדרכי להפרש נמין‬
‫משמיע קולי‪ ) :‬פ ( נפלנש מ נ ע ה ‪ .‬דרש הקל מלשין קללי י‬ ‫כיי שלא ישמע לנעליהכ‪) :‬עמ( פילישיפץ‪ .‬חכמיה; )עט( ואפ‬
‫) פ א ( ענמו לי אלמניה•! ‪ .‬ווכי דניוינ מכה רנה כ׳ רנפ‬ ‫לאי היויס נ י י ‪ .‬פ" בניןיל נ הן ליעקנ ואש ישלש! עליו ידי‬

‫^^גנש״״פון^נשו י‬ ‫א י נ‬
‫‪ 9‬י ‪ ? 1‬־"‪i‬‬ ‫ט‬ ‫א מ ו‬ ‫א‬

‫נאט ט ו ר ט אוואןנק צ ו ‪ .‬ע ש ו אינ זןר קומט אייף_י_עקב‪ .‬נ א ף *ופשט איו ךער' קול איו פון‬
‫י‬
‫‪ . :‬ע ק ב ‪ .‬ך ? י ן ר ? י ה יא?״ ויען ‪.‬י‪..‬עקב מאכט ניךעךיג ייי; קול 'צו ךעךין לשין ה ר ע אי;‬
‫ךיעי ? ט י ל ‪ .‬קומען די'ך‪,‬עגט פץ' ע ^ ו אוג גיוועילטיגען אויף _י_עקב ‪ '.‬ווי רער פ ס ו ק זאגפ‬
‫די יוךץ ה א ב ץ ‪ .‬ג ע ק ל ץ ט אויר• ס ש ־ איו ראלד גייקומע; אויף י י עמלק ‪ .‬אונ ויען ‪.1‬עקג‬
‫שרייט טיט יין קול י ה ו י ה אונ ה פ ל ה ‪,. .‬קעגען ןיט גיוועלטיגע; א ר ף אים ךי ' ה ע ג ט פי־;‬
‫י‬

‫‪ .‬ע ש ו ‪ .‬ך ב י א ב א י ר בהנא יאנט לי גךעםטע פילייאפץ' ר א ם זענען גיךען אויף" ך ע ר‬

‫ןועלט איי ניייען במלם בן' בעור אינ אבניפום' הנךךי ‪ .‬אל ע פעלקער האבץ י ך פ א ר יאטולט‬
‫צו די צוןייי פילייאפי; איג האבץ גיפךעגט ביי'‪.‬ייי ראש ואנטי יאיר וועלין מיר ‪.‬קענען ‪W‬‬
‫בק‪.‬עפ‪.‬טי;צו ךי יוךין טיט ך י מלחמה' דואלצי; ‪ .‬ה א ב י ; י י ;יענפעךט גייט אץ זייעךעישיהלען‬
‫אונ אין י ו ע ך ע נ‪:‬ך‪.‬י טדךשים • אויב‪ -‬איר וועט ךאךטין מךעפץ קינךער‪.‬קוךטשע; 'סינז‪.‬זייער‬
‫־‬

‫קול ה י י ה ‪ .‬ך ע ט ‪.‬איר ניט‪.‬קענע; טיט די טלה^ה' ס א ל ט י ן ‪ .‬ר א ת ם ' אירי האטי די צו גיזאינט‬
‫ךייןר פא״ןער יןןחק‪...‬רער קול איו פון _י‪_.‬עקב'‪ .‬רען דיער קול פו; ‪ . :‬ע ק ב מעט‪'.‬יין אי! ף‬
‫שילזלען‪ .‬ויעט אייף יןי גיט ניוועלטינען דיא היענט ' פ ו ן ‪ .‬ע ש ו ‪ .‬אוני אויב "אין ךי שוהלען‬
‫איי שטיל ‪ .‬מען לערוןט ניט • ;ועלי; ךי הענט פון עשי אויף ״די גייועלמינע;‪ .‬וועט' איר‬
‫‪,‬קעגעין ט י ט ‪ .‬י י פ ל ה פ ־ י ה א ל מ ץ ‪ ' .‬ך ע ר קול איי'פו; _י‪..‬עקב ביי פילגשי‪.‬אץ ' ‪ .‬ג ^ ע ה ‪ .‬ר א ם‬
‫ךייולין האבי; ;ייאגט פארפלוכט יאל ‪.‬ווערין ךער וואסיוועט געבי; אווייב צום ש ב ט ב ג י ט י ; ‪.‬‬
‫ך ע ר קול איו פין‪.‬י‪..‬עקב אין ךי צייט פון יךבןגם בן ג ק ט ‪ .‬דאמאלם האבי; יורץ גייוךיגט‬
‫ר א ם מען ה א ט גיהךנח פו; ך י י פיגף מאהליהיוגךעךט טוזעגד יורי;'‪ .‬ווי‪.‬ךער פסוק יאגט‬
‫;רב;נם האט שוי; ניט נ י ה א ט ״ ק י י ן י כ ח ‪.^ .‬רבי שמואל בר'_נחטן זאגט דו טייגםט א י ‪ .‬י ך מ נ ם‬
‫איי גיהךגת גיוואךין ‪. .‬גיט‪.‬יךבעם איו ג י ה ת ת גיוואךי;‪. .‬גאו־ א ב י ה איי גיהךגה גיוואיךץ‪.‬‬
‫פאר ר א ם איו ןנר גיהךגת ‪.‬גיוואךץ ‪ .‬ר ב י " א נ א ב ר בהנא זאגט ודיל‪..‬ערי ה א ט ‪.‬קאליע‬
‫ך מ א כ ט ךעם ^פנים פון ד י יורי; ר א ם ז ע נ ק גיהך^ת גיוואךין ‪,‬אץ ך ע ר 'מלחמה ‪ .‬יךערע‬
‫־‬

‫יךיבער ואלין‪.‬בלייבין ‪.‬ענונוח‪ .‬ודייל מען וועט ניט ד ע ר ‪.‬קענען ‪.‬ייןעךע םאנען ‪ .‬ך י ידעו‬
‫‪0$‬וק יאג‪.‬ט ךאים ‪ .‬ך ע ר ‪ ,‬ק ע נ ו נ נ פו; ךיער פנים ^אזט ‪.‬עדות אייף״זיי אי‪ :‬או ךער פנים איז‬
‫קאליע‬
 ‫סד‪,‬‬
‫בראשית‬ ‫ש ה‬
‫י‬ ‫‪3‬‬
‫ייייייי׳‬ ‫סדר‬
‫דיי אשי על שביזה לאחיה השילוגי שנא׳ ומיל( כא( ועםבם אגשים בני בליעל קרא‬
‫לאחיה השילוני בליעל ‪ .‬י*ל אמי על שחפים ביבים שנא׳ )דהיכ יג( ואחפ הסין‬
‫רב ועטכם עגלי זהב‪ .‬ויבגן אשיי על שבאת עיי לידו ולא בטלה שגא׳ )שס( ויררף‬
‫אביה אחיי ירבעם וכתיב וילכוד מטגו ערים את • בית אל ואת בגותיה ונתיב וישם‬
‫אר‪ .‬האחד בביח אל‪ .‬והיי יביים קיו וטה אם טלך עיי שהוגח םלך כםוחו עגשו‬
‫הכחיב וגיגוף‪ .‬הדיוט שהוא טונה הדיוט עאכיי‪ (P) :‬ד׳א הקול קול יעקב הא‬
‫קולו משתק את העליונים ואת התתתונים‪ .‬ר׳ ראובן אמר כתיב )יחזקאל א( בעמדם‬
‫תיפנה כנפיהם‪ .‬בעטרם וכי יש ישיבה למעלה לא כן א״ר שמואל אין ישיבה למעלה‬
‫שגא' )שס( ורגליהם )פב( רגל ישרה‪ .‬אין להם )פג( קפיצין )דגיאל ו( קרבה על הד‬
‫‪ \0‬קאםיא‪ .‬מהו דין לשין קאםיא קייםיא ‪) .‬ישעיה ו( שרפים עומדים טםעל לו‪.‬‬
‫)לסיב יח( וכל צבא חשמ־ם עומדים‪ .‬ואח אסרת בעסרם‪ .‬אתמהא‪ .‬ימה הוא‬
‫בעמדם‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫‪,‬‬
‫ולאיפמת‪) :‬הג( ‪ "!Bp‬ן‬ ‫וסיישי מליו ‪uwps‬‬ ‫)הנ( רגל יפר‪.9‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ניניה‬ ‫‪zt'TB‬‬ ‫חזא יולתאה'א« »ל פו!‪9‬דם ‪.‬‬ ‫וע!י‪8‬‬
‫‪,‬קאליע' ניראיין האש י נ׳ען שוין ניט״ןיקענט" ארף ךי ״עיוח יאגין"^ועםעס ‪ 9‬א ‪ ? .‬ע ‪ ! 1‬י י ^ ^ ‪.‬‬
‫לריבער ‪.‬יעג‪.‬ען די ווייבער געבלי^ק עגוגות ‪ .‬ךבי‪.‬לוי זאגט‪.‬אביה האט נישטעלט שומרים‬
‫ךייי טעיג גע?ין ךי ניחרנרוח טען זאל ניט לאזין זיי ךער ‪.‬קעגען ‪.‬ביז ‪.‬זךעריע צורות ייענען‬
‫]קאךיע‪.‬גיראךין‪ .‬ךי ודיבער ;אלי; בלייבי; ‪.‬עגונות‪ .‬ראתם מיו־ ןאכץ נילעירונט טען ;אנט‬
‫ניט' עדות אויף אמאן צו זיין יריב סייךין דער פנים טיט די נאז זעגעןגאגץ ‪' .‬אבער אז‬
‫ךער ן;ים טיט די ;אז זענען ‪$‬יט _גאגץ אפילו״עס איו דא םי^ניםאוץפ ךעם נוף ארעד‬
‫ז‬

‫א׳יף ךיא‪,‬קלץךער‪ .‬פון דעכ«?ווענין זאנט טען ניט ‪.‬עדות צום ייייב ‪.‬אז דאס' איז איר טאן‪.‬‬
‫ז‬

‫אונ אפילו'‪.‬רער פנים טיט ךעם }אז |זענען !אנץ אויב‪.‬עם איז שיין ‪$‬אך דו־יי טעג ווי‬
‫‪,‬עריאיי טויט‪; .‬א‪.‬נט מען אויך ניט‪..‬קיץ‪..‬עדות‪ .‬ראתם ךער פנים ווערטאזוייניענרערט אז‬
‫טע; ךער ‪.‬קענט שר; ניט‪ .‬אויף די טענטשץ פון אביה זאנט ךער יפסוק ךי אלמנותי זענען‬
‫א ז ר ‪.‬פיל מער ווי ךי זאםד פון‪.‬ים ‪ .‬ךיי' יוחנן אוינ ריש ‪,‬לקיש אונ די ר^נן‪.‬קתנע;‪.‬יריבי‬
‫יודען ;אןט לרי‪3‬ער איז' אב;ה גיישטראפט ‪.‬גיךאךי; וויי^ער האט פארשעמט רעם נביא‬
‫אה;ה פשילוגי‪ .‬ראתם‪..‬עם'ש‪8‬ייט אץ' ^םויק אב;ה ןאט ‪,‬גראנט ‪9‬יט אייך‪.‬זענעין דא'‪#‬לז;כטע‬
‫מענ?שין‪ .‬ץעישעי ךי ?ועגטשין איו ;ירען אחיה השלוני איויך האט‪.‬ער )דאך‪/‬ירואיין ארך‬
‫&הי!ת ^ר איו אשלעכטער" 'םעגטש‪ .‬ריש לקיש ;אגט אמח איו ‪3‬ישטרא?« ?'יייארין' י‪1‬ייל‬
‫^עי ^האט §אישעטט ךי יורי; '‪6‬אר פיל טענ?שץ'‪ .‬ווי ךער פסוק ואנט א?;ח חאט‬
‫ןיזאןט א\ר ‪.‬זע?ט דיער פיל אונ טיט אייך'זענען ךי ^אללעגע ‪.‬קעלבער'‪ '.‬די רבנן ואןין‬
‫ןרי^עריאיז אבי ה גישטראפט ‪,‬גייואךץ וריל^‪.‬עס איז‪.‬ניקומע; אעבוךה זרה אי; דין האנט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫אינ ^ד האט זיא ניט ?בטל ןיווען‪ .‬ראתם ךער פסוק \אגט' אב;ה*האט ג‪.‬עיאג‪.‬ט"נאך‬
‫י‬

‫;רץ^ם אונ ןאט פון איםיאויעק ףנישען שטעט‪ .‬די שטאט 'ביח אל אוני אירע רער?ער י‪.‬‬
‫אינ אץ ‪.‬בית אל איו‪,‬נרוען ‪.‬אעבוךה ז ךה 'פון ‪.‬יך^עם ‪ '.‬ךי ךער פסוק יאנט לרבעם' האט‬
‫ןיגעבץ איי; }אלדעגע ‪1‬קאלב יאי; ביתיאל‪ .‬אייו י ראך לי‪.‬עבודה זרה ןיייען איןיאביחפ‬
‫ןןא;ט ןאט‪.,‬ער י זיא גיראל'?טצוברעכין‪ .‬איז ראך ‪.‬אקל וחומר‪ .‬מאדאך ‪ /‬י אמלךלןאט‬
‫ןיציעמגט אויף אמלך אווי' ווי‪.‬ער איז‪ .‬ןאט שען איםיעישטרא^ט אוג‪.‬ער אייו ניך^ת‬
‫}יוןאךין‪ .‬אז אפראפטער טענטש‪.‬ךערצערינט אפילו אפראםטען' ‪£‬עגטש איו געוויס אז יער‬
‫וועט ןישנן;א‪£‬ט' רעךיןן )ין( דבר אחרי‪ .‬נאך אפשט אייז יצחק"ןאט'גראנטיךעו קול‬
‫איז פון _י‪.‬עקב'‪ .‬ראתם איך‪.‬ועת ךער קול טאכט שטיל אלע מלאכים פון הי^על'אונ‬
‫זאכין ראם איו ךא אויף ךי ‪ '. rijj‬רען יער קול פון‪.:.‬עקב ווערט ןיהערט טיט לרב צי‬
‫ןאט מוין אלע שוךיךן ‪ .‬ך?י'ראוגןי^אןט ן^ס שנןיט אין פסוק '^טדים 'רע־^ה ‪5‬נ!ןיןפ •‬
‫ניע!‬
 ‫מ‬ ‫בראשית‬ ‫תילרות פריעה םה‬ ‫סךף‬
‫שוחקץ‬ ‫המלאכים‬ ‫יש־אל‬ ‫שמע‬ ‫איםוץ‬ ‫שישראל‬ ‫כשעה‬ ‫ד ם ‪.‬‬ ‫עם‬ ‫בא‬ ‫בעמדם‬ ‫)‪(76‬‬
‫כבוד‬ ‫שם‬ ‫וברוך‬ ‫ממקומו‬ ‫ה׳‬ ‫בבור‬ ‫ברוך‬ ‫אימי־ין‬ ‫הי‬ ‫ומה‬ ‫כנפיהם‪.‬‬ ‫הדפנה‬ ‫כך‬ ‫ואחר‬
‫שנמשלו‬ ‫יעקב‬ ‫של‬ ‫מה ורעו‬ ‫בקי‪.‬‬ ‫כוכבי‬ ‫יחד‬ ‫ברן‬ ‫נח(‬ ‫)יויוב‬ ‫אמר‬ ‫לוי‬ ‫ר׳‬ ‫מלכותו‪.‬‬
‫כל‬ ‫ויריעו‬ ‫ואה׳יכ‬ ‫ככיכבים‪.‬‬ ‫הרכים‬ ‫ומצדיקי‬ ‫יב(‬ ‫)דניאל‬ ‫בהון‬ ‫דבתיב‬ ‫םקלםין‬ ‫לכוכבים‬
‫כתיב‬ ‫אמר‬ ‫נחס;‬ ‫נד‬ ‫שמואל‬ ‫ר׳‬ ‫אוכרין ב ש ב ־ ם ‪,‬‬ ‫ה;‬ ‫מה‬ ‫טהיש‪.‬‬ ‫אלו‬ ‫אלהים‬ ‫בני‬ ‫)פה(‬
‫אתמהא‬ ‫גדול‬ ‫רעש‬ ‫וגו׳‪.‬‬ ‫)פו( ק ו ל ‪ .‬ר ע ש ג ד ו ל‬ ‫אהרי‬ ‫\אשםע‬ ‫ת ר‬ ‫ותשאגי‬ ‫ג(‬ ‫)יהזקח‪,‬‬
‫ה׳‬ ‫כבוד‬ ‫ברוך‬ ‫גדול‬ ‫רעש‬ ‫קול‬ ‫אחרי‬ ‫ואשמע‬ ‫ואחיכ‬ ‫וחבית‬ ‫אני‬ ‫םשקילסתי‬ ‫אלא‬
‫קולו‬ ‫)‪.‬פז(‬ ‫הקול‬ ‫דורש‬ ‫היה‬ ‫כר אלעי‬ ‫יהודה‬ ‫ר׳‬ ‫כשכםל־ו‪.‬‬ ‫אומרי!‬ ‫ומה הן‬ ‫כמקומו‪.‬‬
‫אדריינום‬ ‫של‬ ‫קולו‬ ‫יוחנן‬ ‫א״ר‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫ידי‬ ‫הידים‬ ‫לו‬ ‫»עשו‬ ‫םמוז‬ ‫מצווחת‬ ‫יעקב‬ ‫של‬
‫רשעים‬ ‫שהיו‬ ‫בשעה‬ ‫הכית‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫)יח(‬ ‫אדם‪:‬‬ ‫בני‬ ‫רבוא‬ ‫אלף‬ ‫פ׳‬ ‫בביתר‬ ‫שהרג‬ ‫קיסר‬
‫בקבורה‬ ‫נושקני‬ ‫את‬ ‫איל‬ ‫לי •‬ ‫ושקה‬ ‫נא‬ ‫נשה‬ ‫ויאמר‬ ‫הכירו‪.‬‬ ‫)פח(‬ ‫לא‬ ‫מטנו‬ ‫עומדים‬
‫אין‬ ‫יוחנן‬ ‫א״ר‬ ‫בנדיו‪.‬‬ ‫ריח‬ ‫את‬ ‫וירח‬ ‫לו‬ ‫יישק‬ ‫וינש‬ ‫בקבורה‪.‬‬ ‫נישקני‬ ‫)פט(‬ ‫אחר‬ ‫ואין‬

‫ל ף‬
‫כהונה‬ ‫םתנות‬

‫ד ״ י & ^ ל ^ ' ^ " ^ ‪s n ^ l ^ r ^ ^ ^ ^ ^ f‬‬ ‫יי‬ ‫•‬

‫הימעל‪.‬‬ ‫ךעם‬ ‫א י י צ ו נ נ ' אוייף‬ ‫דא‬ ‫רען‬ ‫איז‬ ‫ייצע; ‪.‬‬ ‫די‬ ‫ויען‬ ‫אןיייט‬ ‫א?אלל‬ ‫ךא‬ ‫איי‬ ‫עם‬ ‫‪KJ‬‬

‫א ץ יפסוק‬ ‫שטייט‬ ‫ךאתםיעם‬ ‫‪*.‬‬ ‫נייט‬ ‫מען‬ ‫וייצט‬ ‫היסעל‬ ‫אין‬ ‫נטא?ט‬ ‫ךאך‬ ‫^־טואל ה א ש‬ ‫יבי‬

‫; י ט זיצען‪.‬‬ ‫נ י ט ‪ .‬ק י ץ ‪.‬קניה״קענען' ד י י ן א ך‬ ‫קאכין‬ ‫ךי‬ ‫‪'.‬‬ ‫?לייר‬ ‫מ ל א כ י ם י‪.‬ענ‪?.‬גן‬ ‫ת‬ ‫פץ‪,‬‬ ‫פיס‬ ‫ךי‬

‫דאם‬ ‫קאמי א‪'.‬‬‫ז‬ ‫ז‬ ‫ט^‬ ‫אייינעם‬ ‫צו‬ ‫ניגענט‬ ‫האב‬ ‫איך‬ ‫;יואנ‪.‬ט‬ ‫דןאש‬ ‫דניאל‬ ‫יפסוק‬ ‫אין‬ ‫שטייט‬ ‫{אך‬

‫עוטייטיאין‬ ‫‪;'.‬אך‬ ‫מלאכים‬ ‫די‬ ‫פון'‬ ‫שט־יע;‪.‬‬ ‫ויאס‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫קי;םי;א ‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לןאכוא ‪.‬‬ ‫מען‬ ‫‪3‬יי‪.‬נט‬
‫היסעל‬ ‫פץ‬ ‫העךשאפט‬ ‫י‬
‫אים ‪ .‬י א ל ע '‬ ‫שטץען'איבער‬ ‫שרפים‬ ‫ךי‬ ‫גי‪/‬א גט‬ ‫‪:‬‬ ‫האט‬ ‫יש?ג;ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪$‬סיק‬

‫רען‬ ‫;ואם‬ ‫זיי ‪.‬‬ ‫זיצען‬ ‫אמאתל‬ ‫ועהטיאיים או‬ ‫‪'.‬‬ ‫שטי;ע;‬ ‫ייי‬ ‫ייע;‬ ‫יאן?ט‬ ‫יי‬ ‫אינ‬ ‫‪'.‬‬ ‫?וטיי״ען‬

‫קיטע!‬ ‫יוךין‬ ‫|אלק‬ ‫דאם‬ ‫דם ‪* .‬ךע;‬ ‫יבא‪.‬עם‬ ‫ווערטער‬ ‫ךרייי‬ ‫אי־‬ ‫ראם‬ ‫כעסךם ‪.‬‬ ‫מען‬ ‫מיי;ט‬

‫ךיער‬ ‫מליעים‪.‬‬ ‫די‬ ‫ישראלי שוייעץ‬ ‫שםע‬ ‫י‬

‫ש ו ו י י ? ץ ‪' .‬ויען ייךיין';אנין‬ ‫אלע‬ ‫טייין‬ ‫נאט‬ ‫לויפין‬

‫כבוד‬ ‫ן ר ו ך ‪.‬שם‬ ‫אונ‬ ‫ישקיטו‪.‬‬ ‫ב ת ך ' כ ב ו ד יה־‬ ‫יאנין‬ ‫איג‬ ‫פליגיל‬ ‫ך י‬ ‫איאפ‬ ‫ויי‬ ‫לאךן‬ ‫גאך‬

‫אלהיט ‪.‬‬ ‫בל בני‬ ‫ו יריעו‬ ‫בקר‬ ‫כוכבי‬ ‫בךן‪.‬יחיד‬ ‫גייאנט‬ ‫האט‬ ‫איוב‬ ‫ל ך ;אג_ט‬ ‫ךבי‬ ‫‪.‬‬ ‫ולביתו‬

‫פץ'‪:‬יעקב‬ ‫ק־נןער'‬ ‫ךיי‬ ‫!‪.‬ע״נען‬ ‫ךאיס‬ ‫פון' ויער* פ ר י ה ‪.‬‬ ‫ש ט ערק‬ ‫לי‬ ‫יאקען‬ ‫צי‬ ‫ךננען‬ ‫?ריער‬

‫אנךערע‬ ‫פרים‬ ‫םאכץ‬ ‫)יאסי‬ ‫ךי‬ ‫די‬ ‫ב ״‬ ‫שטיייט‬ ‫ווי‪.‬עס‬ ‫שטעיין‪.‬‬ ‫«‬ ‫׳ ‪P W‬‬ ‫אס‬
‫?‪1‬‬

‫יאנין״ךי‪.‬‬ ‫וואט‬ ‫מלאכים‪.‬‬ ‫ל ו י ב ידי‬ ‫מיט‬ ‫גאךישתיען‬ ‫ךער‬ ‫שטעתן'>‬ ‫לי‬ ‫ייי‬ ‫איוי‬ ‫יענע!‬

‫ג ת א ג ט איוינט‬ ‫גביא‪.‬יחזקאל ה א ט‬ ‫רער‬ ‫זאגט‬ ‫ב ר י נחמן‬ ‫שמואל‬ ‫‪,‬‬

‫ך?‬ ‫טיבוחו•‬ ‫קבור‬ ‫שבו‬ ‫ב ת ך‬

‫אנרויסץישטורעם'‪.‬‬ ‫*אקול''טיט‬ ‫יסיר‬ ‫איגטער‬ ‫נקעךט‬ ‫איך‬ ‫דזאב‬ ‫‪.‬חייבי!‬ ‫אייף‬ ‫טיך‬ ‫האט‬

‫לי מלאכים‪.‬‬ ‫נעבין‬ ‫הימיעל‬ ‫אין‬ ‫‪ ' .‬א י י ו ‪ .‬ע ר י ד ע ; ;יווען‬ ‫מיר‬ ‫אץטער‬ ‫יחזרןאל^יאני;‬ ‫איוי‪..‬קען‬ ‫ווי‬

‫גילרבט‪/‬גיאט‪.‬‬ ‫שוי;‬ ‫חברים האבי;‬ ‫‪5‬ייגע‬ ‫טיט‬ ‫ייי איך'‬ ‫נאך‬ ‫דער‬ ‫מיר‪.‬‬ ‫נאך‬ ‫םייגט‬ ‫‪.‬מען‬ ‫ןאר‬

‫ג ר א ג ט ןו־וןו‬ ‫זיי‬ ‫האבי;‬ ‫גאך‬ ‫?'‪?:‬קומו י‪.‬‬ ‫ה׳‬ ‫כבודי‬ ‫ב ת ך‬ ‫גישלייא‬ ‫אגךויס‬ ‫;קעךט‬ ‫איך‬ ‫האב‬

‫איך‬ ‫גיואנט‬ ‫האט‬ ‫גיח־שת ןצךק‬ ‫האט‬ ‫אלעי‬ ‫י‬ ‫בר‬ ‫יהודה‬ ‫רבי‬ ‫ועד‪'.‬‬ ‫לעולם‬ ‫מלכותי‬ ‫?ביר‬ ‫שם‬

‫*גיי^אהת‬ ‫אים‬ ‫האבץ‬ ‫פון'‪.‬ע'שי‬ ‫רועגט‬ ‫ךי‬ ‫ראם‬ ‫שיייט פו;‬ ‫‪.:‬עקב‬ ‫פץ‬ ‫ד ע ר קיל‬ ‫ווי‬ ‫הער‬

‫איש‬ ‫האט•‬ ‫א ך ך ד נ ו ס ‪.‬קיסר‬ ‫ראם‬ ‫ךעס‬ ‫אויף‬ ‫וויינט‬ ‫{״עקב‬ ‫פץ‬ ‫קול‬ ‫ךער‬ ‫יא?ט‬ ‫יור‪$‬‬ ‫רבי‬

‫איו‬ ‫)אךבוא‬ ‫יורץ‬ ‫ךבוא‬ ‫טווענר‬ ‫אבטצינ‬ ‫ש ט א ט ' ‪Q‬־‪V‬־‬ ‫א ץ ידי‬ ‫ניחךנת‬ ‫האט‬ ‫‪,‬ער‬ ‫ןיטאן;‪.‬‬

‫^ען‬ ‫א י ז ‪.‬‬ ‫ךיאס‬ ‫רער‬ ‫ןער‪,‬קענט‬ ‫י‬ ‫ניט‬ ‫י'יצחק'האט‬ ‫דבירו‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫)יה(‬ ‫טוזעך>«‬ ‫ןעןע‬
‫רמעימ‬
 ‫םדי‬
‫בראשית‬ ‫‪2‬‬
‫תייייית י ^ י ׳‬ ‫סדר‬
‫‪,‬‬
‫לד ר ב י שריחו קשה סן השטף הוה של עזים ואח אטרח וירח את ריח בגדיו ויברפהי‪,‬‬
‫אלא בשעה שגכגם יעקב אביגו אצל אביו גכגםה עטי גיע ‪ ,‬הדא חוא ראיל ריח בגי‬
‫)‪ (5‬כריה ש ד ה ‪ .‬ובשעה שנכנס עשו אצל אביו גכגםה עסו גיהגם המריא )משלי י א (‬
‫בא זדון ויבא קלון‪ .‬ד״א וירח את ריח בגדיו ויברכהו‪ .‬כגין )נא( יוסי םשיחא ויקוט‬
‫איש צרורוח‪ .‬יוסי טשיחא בשעה שבקשו שיגאים להכגם להר הביח אמרן יכנס‬
‫)צ‪ (3‬םהם ובהם חחלה ‪ .‬אשרי; ליה עול ומה דאת מפיק ד י ד ך ‪ .‬גכגס וחוציא מגורה‬
‫של ז ה ב ‪ .‬אסרו לו אי; דרכו של הדיוט להשחםש בזו‪ .‬אלא )צג( עול זםן חניגוח‬
‫וסר‪ ,‬דאת מפיק רירך )צד( ולא קיבל עליו‪ .‬איר פגחס )‪5‬ה( נתנו לו םכס ג׳ שגיס‬
‫ולא קיבל עליו‪ .‬אפר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיםגו פעם שגיר‪.,‬‬
‫מה עשו לו גתגו אותו )צי( בהםור של חרשים והיו פגסרים בו והיה סצווח ואומר‬
‫ו ו י אוי אוי שהכעסתי לבוראי‪ .‬ויקים איש צרורוח חיה ב; אתותו של ר׳ יוסי בן יועזר‬
‫איש‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫וא״ל לא‪1‬תו יוכףמפימא שיננה ומה פןשה מוציא יהא פלו »‬ ‫נקנויה ‪ .‬פייש"׳ שיקני אצלו נמערת המנפלהז )צ( כרית‬
‫)צג( עול ומן ניי‪ .‬לו שה עיז פנ‪1‬ס פנית ו )צו( ולא ר‪,‬נצ‬ ‫שרה‪ .‬כוא שדה של תפוסיכ‪):‬נא( יוסף משיתא וקיש איש‬
‫כוי ‪ .‬נא היה ווצס ליןנס עוד ‪ ) 1‬צ כ ( נפט לו מנש נוי ‪.‬‬ ‫וני'‪ .‬גרס׳׳ והס שמות ננ' אדה ענדינים מישראל ילנסיף‬
‫נשניל כינגס עוד פעם שנית ו )צו( נתמור של מרשי! •‬ ‫קדשי שמו של הקנייה ודרש נגדו נמו נ ו ג ד י ‪) :‬יננ( מכס‬
‫פרש"‬ ‫ינהפ ניי'‪ .‬אתי מישראל יננס ?ראשונה ייפשוש יד ננצינ״ס‬
‫רשעים קוטען אדרם פון_י_עקב ‪ .‬דערקענט אים יצחק";יט ‪^ .‬׳ער~מע"סיינש י‪.‬צחק האש‬
‫גיזעה; אז דער מענטש ראם שטייט פאר ‪.‬אים ויעלי; פון‪.‬אים ניבאת; ווערץ רשעים אונ‬
‫{ידיקים ךךיבער האט‪.‬ער גיט גיוואםט רער ראם איו ‪.‬יעקב צו ‪.‬עש‪.0‬־ ויאמר גקה }א‬
‫ושקה לי‪. .‬יצחק האט }י;אנט צו ניעקב גיגען צו סיר אוג קוש מ י ך ‪ .‬אךער מען ט ק ט‬ ‫־‬

‫ויגע; צו סירי אוג בהעפט דייך מיט סיר‪ .‬ראתם גאר דו רעםט ליגען געבי; טיר אי; ‪.‬קבר‪.‬‬
‫איער איין אגךעלער ‪).‬עי^ו( ךעט ניט ‪.‬לעע; געלנין מיד ‪.‬אין‪.‬קבר ‪ .‬י‪.‬עקב האט ןיגעגם‬
‫צו‪.‬י‪.‬צהק אוג י האט אים גיקושש אונ האט גישטעקט‪.‬ךעם ךיח פו; ‪.‬זייגע קלייךער ‪ .‬רבי‬
‫יוה‪ ';:‬זאנט ‪..‬עם איז גיטא ‪..‬קיץ ‪_.‬עךגערער ריח ווי פון פעל פו; ‪,‬ציגען ‪ .‬י אונ דו «*גסט‬ ‫ז‬

‫או‪.‬יצחק האם ‪.‬נישםעקט ךעם ריח יפו; זיינע קלייךעד אונ האט אים' גיבענטשט ‪ .‬גאר‬
‫ןוע;'‪.‬יעקב איו אתי; ‪3‬י!אגנע; צו!יי; פאטער' איו מיט אים אריי; ני;אננ‪.‬ע; 'אריח פין גן‬
‫;ער;‪ '.‬ךךיבער האט ‪.‬יצחק'‪,‬ייזאנט צו _י‪.‬עקב ך ע ר ריח פון סיי; ווהן איז ווי דער רירי‬ ‫־‬

‫פון די "פעלר וואם גאט' האט אייר ניןענטשט‪ .‬ווי ךער ריח פון גן‪.‬עדן‪ .‬אונ ךע; יןשו איי‬
‫אריץ גיגאנגען צום פאטער איו טיט אים י אריץ נינאננען ךער‪.‬גיוץם ‪ .‬ור ךער פס‪?1‬ן יא\‪.‬ט‬
‫ז‬

‫בא ידץ ‪.‬ויבא קלץ ‪ .‬ךער רשע‪..‬ע שו איי ?יקוםען איי טיט אים גיקיםען ראם בךעגוגג פון‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫גןהנם‪ .‬גא־ אפשט איי ‪.‬וירה אך‪ ,‬דיה בנדיו רקרבחו‪ .‬יאלסט גיט ליןעגען בנךיו! גאר‬
‫בוגדיו‪: .‬צחק האט גישטעקט יער האט גיועהןו ךיעם ךיח פון'לי רשעים'וויאס ויועלין אריים‬
‫קיטק פו; ‪.‬י_עקב‪ .‬האט‪..‬ער אים ניבענטשט‪ .‬ווארום ךי רשעים ראם וועלי; גי^אךין‬
‫ךעךץ פון‪.:‬עקב ךעלץ אוי־ גוט ויי;‪ .‬ךךייבער האט‪..‬ער איים גיבענטשש‪ .‬למשל אווי ווי‬
‫יוסי משיתא אונ ‪.‬יקום פץ צרורות‪ .‬וויאם איו ניווען טיט ‪.‬לעם י יוסי'משיתא ‪ .‬ווען ךי‬
‫רויםער האבץ גיךאלט אריץ'ניין אי; בית המקדש ‪ .‬האבי; די ניזאנט ךער ‪.‬ערשטער מגל‬
‫אדיין ביין ‪.‬איינער פו; ךי יוךין‪ .‬האביי לי רויי^ער גראגט צו יו^י משיתא גיי' 'אריץ אין‬
‫בית המקדש אונ ראם דו וועםט ארויס ‪.‬נעמען ךעט יייין ליין‪ .‬איי יוסי אריץ גינאנגק‬
‫אונ האט אךוים גינומק לי ^אלדעגע מגירה‪ .‬האבץ לי רויטער גייאגט צי יוסי'עם"איז‬
‫ניט ;יטאכט גירארי; פאר אפראםטץ טענטיש ער יאל ניצען מיט אזר '‪.‬אמנורת‪ '.‬נאר גיי‬
‫‪1‬‬ ‫י‬
‫אריץ גאך אםאלל אונ ראש דו וועםט אייצט אתים נעםען וועטדץ דיינע‪ .‬האט יוםי ניט‬
‫ר‬
‫ןיוזאןט אדיין‪;.‬יץ ‪ .‬רבי פינהם זאגט די רויטער האבץ איםי ניוואלט געבי; אבריק ‪ .‬ע יאל‬
‫^עםעין פין אים פאדאטקעם י דתי יאד;ר אויבי‪.‬ער ן ע ט אריץ עין' נאך אמאהל אין *בית‬

‫המקדש‬
 ‫‪ro‬‬ ‫ת ו ל ד י ת פ ח ‪ ! 2‬ה‬
‫מא‬ ‫בראשית‬ ‫פדר‬
‫איש צרירה )‪5‬ז( והוה רכיב םוסיא כשבתא‪ .‬אזל קוםיה שריתא לכצטבלה‪ .‬איל חטי‬
‫סוםאי דארכבי טרי וחטי םוסך דארכבך סרך‪ .‬א״ל אם כך לםכעיסיו קיו לעושי רצוגי‪.‬‬
‫א״ל עשה אדם רצונו יותר םסך‪ .‬איל ואם כך לעושי רצונו קיו לםכעיסיו‪) .‬צח( נכנמ‬
‫בו הדבר כאדם של עכנא ‪ .‬הלך וקיים בעצםו ד׳ סיתות ביד סקילה שרפה הרנ‬
‫וחנק‪ .‬טה עשה הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה )צט( ניםא וערך העצים והקיפן‬
‫נדר של אבנים ועשה סדורה לפניה ונעץ את תחרב באמצע והצית האור תחת העציס‬
‫סחחת האבנים )ק( ונתלה בקורח ונחנק קדסתו האש נפסקה הניסא נפל לאש קדמתי‬
‫חרב ונפל עליו גדר ונשרף‪ .‬נחנםנם יוסי בן יועזר איש צרירה וראה )קא( מטחו‬
‫פורחת כאדר‪ .‬אסר בשעה קלה קדםגי זח לגיע ‪ :‬ייט( דיא םלמד שהראה לו הקביח‬
‫בהםיק בנוי והרב ובנוי‪ .‬ראח ריח בני הרי בגוי המריא )במדכר כח( ריח גיחוחי‬
‫תשטרו‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מתנות‬
‫נ י ' ‪ .‬הקיף על העלים גזר של אנגיה ו )ק( ומולה גקויה‪.‬‬ ‫פירש״' שפשליה של ז ן ענה שמגרדים נו ה ו ס י י נ ‪) :‬לו( יהוה‬
‫נאוה! ניתא שקשר‪ :‬ה״נ ונפלה בקירה ונחנק גפפקה כרמא‬ ‫רנינ נוי‪ .‬היה רוננ על סיס נ פ נ פ ו )‪ (ri‬נ‪:‬נש נו׳ ‪.‬‬
‫נפל קדמת! סרב! ‪),‬קא( מפתו של יקים נ! אפוס! ו‬ ‫דנו• ר' יוסי נננס נו ניקום נארס סוס של נחש שנוער‬
‫פהוח‬ ‫ולנש חרפה ונבהל •י )לש( גימא‪ .‬סנל קטן‪ :‬והקיפן גזי‬
‫הןוקךש ‪ .‬אוג <ןר האט גיט גיוואלט‪. .‬ער ןאט גיוא‪.‬גט ניט ‪.‬בענוג"‪.‬איך האב איין" ^ואיהל‬
‫ךערצערינט גאט י אל איך איש נאך אמאהל ךערצערנען"‪ .‬וואט האבי; ךי רוימער אים גיטאהן‪.‬‬ ‫ז‬

‫י י ׳־{אמ; אים אדיין גיליי^ט אץ איואךישטאט פו; אסשאלאר אונ האנין יאים ןייעגט אוג‬
‫‪,‬זנר האט נעשךינען וויי י צו םיר איך י ןאב ‪.‬ךערצעךינט ‪}.‬אט‪ .‬לקום איש צרורות איי‬
‫גייןען אווץן פיו; רבי יוסי כן ייעזר איש צררה ם אשוויעסטער אוני ער האט געךיטע! אויןפ‬
‫אפעךד אום ש ן ת ‪ .‬אונ פאראוים האט יטען נימךאגי; 'אבעלעק מען יאל אייננע; או־ף‬
‫ז‬

‫*וים ךין פעטער רבי יוסי‪ .‬תאט ‪.‬יקים גיזאנט צו י רבי יוסי‪.‬זעה כצין פערד וואט'מיי; גאט‬
‫ןאט ?!יך אויןפ אים ;ישאכט רייט״ין‪ .‬אונ זעה דיין' פעךד <ךעם בעלעק'‪ 1‬דאם ךיץ גאט‬
‫וועט ךיך אויף אים טאכין' ךייטין‪ .‬האט ךבי יוסי ניזאנט צו ‪.‬יקום אויב אווי אגוטם ניט‬
‫;אט צו ךי יואט דער צעךענק אים ‪ .‬ךי נוט וועט שיוין דין'ךי נוטס יואט נאט' רעש‬
‫נעבץ צו ךי ויאס טולזען דין רילען‪ .‬דואט ‪.‬יקום גייאנט צי רבי יוסי האט ‪.‬ךע; אטעניטש‬
‫גיטאהן ךעם ווילע; פץ }אט טער ייי דו‪ .‬י האט רבי' יוסי י;ייאנט צו ;קוים אייב נאט‬
‫שה;א?ט צו ךיא ויאט ןאכין ניטאהן דין וךלען אייה ךיא קל״גע ״עבירות וואם ‪.‬זיי‬
‫ןיאיכין ןיטאןן ‪ .‬וועט ער ךאך‪?..‬עוויס שטראפי; צו ךי ראם רעד י‪.‬צעךנע; אים ‪ .‬ךי‬ ‫;‬

‫דייר פץ ריבי יו;י ‪.‬זעבען אריץ ‪.‬ניגאנ^ע;' 'אי; דזאךץ פו; ‪.‬יקים' אייי 'ווי ‪.‬ניפט פץ‬
‫אשלא^נ ‪ .‬אינ יקים ןאט באלר חךנןה" ניהאט אויף זייגע‪..‬עבירות אינ וזאט ארף ייך‬
‫מ_ק;ים גיווע; ךי פיר מיתית פץ ביתךין ‪.‬סקילה אונ שךפה י יזךנ או‪ :‬חנק‪ .‬ווי האט ער‬
‫גי^אףן ‪._.‬ער האט גיגומע; אבע^עק אונ האט אים אךייי; גלזעיצט אין ךי'‪.‬ערר‪ .‬אינ האט‬
‫ז»‪.‬גיבו;ךען אש?‪:‬ר;קיל ‪$‬ן ךעט §עלעק‪ .‬אונ ארום רעם בז^עק ןאט!‪.,‬ערי גילייגט האלץ‪.‬‬
‫איונ א״ויף ךי האלץ ןאט^ער נילי;נט שטיי^ער ‪ .‬אונ צווי^וע; ךי שטייינער האט ‪.‬ער אריץ‬
‫ןישטעקט א?זךעך'ד ‪,‬טיט ךעם שאךיף ארויף!‪.‬אוג האט 'א‪.‬גגיצוגךען ‪9‬ייער אינטער ךי האלץ‬
‫דאם ‪.‬זעגען '}יייען או}ט‪.‬ער די שטיי;ער‪ .‬אונ‪.‬ער ןאט ךך גיהא;גען'אויף ךעים שטריק פו;‬
‫בעלעק אוג איו ךער שנ^קט ‪.‬גיוואךיין ךער ודיל איז ארויף גיקומען ךער פייער י איג האט‬
‫אי^ער גיבךעןט רעם י ‪#‬טריגןיל‪ .‬איו‪..‬ער אררף ןיפאלץ אויף 'ךעם^ןווערר אוג איו ךער‬
‫(טןואכין ;'יוואךין אונ ךי' שטייגער יעגען ‪.‬אררף גי‪8‬אלין אויןע אים אונ אייו פאר שטיינט‬
‫י‬

‫ניייארין ^ רעד ויייל ‪,‬איז יוסי ב; ייעזר איש צררה אגטשלאפץ ‪.‬גיוואךי; ‪. .‬ףאט ‪._.‬ער !‪:‬זעת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ווי כ!ען ‪!5‬ראןט רעם יקום איף אבעט ‪.‬אץ ךער לופ?!';' ןאט רבי י‪1‬סי נ;יאנט ‪$‬יט אקליינע‬
‫י‬

‫^זנה איז' ןקוים גיקי^ען ‪.‬פךי;‪3‬ר פאר טיר איין גן ״עךן ג )ימ(' דבר אחרי‪ .‬נאך אפשיט את‬
‫גאט‬
 ‫בראשית‬ ‫י י יי י‬ ‫ס‬
‫תייייי‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8 0 2 1‬‬
‫סדר‬
‫תשסרו‪ .‬כריח שדה הרי חרב כסדיא )מיכה ג( ציון שדה החרש‪ .‬אשר ברכו ה׳ בנוי‬
‫יפשוכלל לעיל כענין שנאי )אהלים קלנ( כי שם צוה ה׳ אח הביכה חיים עד העולם‪:‬‬
‫פרשה סו )א( ייתן לןד האלהים םטל השמים ‪ .‬כתיב )איוב כט( שרשי )א( פחית‬
‫אלי טים וטל ילין בקצירי‪ .‬אטד איוב ע״י שהיו דלתי פתוחות לרווחה‬
‫היו הכל קוצרין יבשית ואני קוצר מלילות םיט שרשי פתוה אלי טים ‪ .‬אטר יעקב‬
‫ירי שהייתי עוסק בחורח שנמשלח כט־ם ‪ ,‬זכיתי לחחברך בטל שנא׳ ייתן לך האלהים‬
‫מטל חשםים ‪) :‬ב( ר׳ ברכיח פתח )שיר ז( שובי שובי חשולםיח שיכי שובי ונחזח ב ך ‪.‬‬
‫ד׳ פעסים כתיב שובי‪ .‬כננר ד׳ סלכיוח שישראל נכנסין לחוק לשלום ויוצאין בשלום;‬
‫השולםיח ‪ .‬אוםה ששלום חי העולםים םחנהנ בה סאהל לאהל‪ .‬תשולםית אומת‬
‫שהכחנים משימין לה שלום בבל יום שנאי וכמדנר ו( ושמו את שסי‪ .‬יכתיב וישס‬
‫לך שלום ‪ .‬השולמית איםה )ב( ששלום העילםיס דר בתוכה שנאי)שמוח כה( ועשו לי‬
‫מקרש ושכנתי בתוכם ‪ .‬השולמית אימה שאני עתיד ליתן בה שלום שנא׳ )ויקרא כו(‬
‫ונתתי‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫־ישו נשניל שי‪.‬יתה ניתי• • נהימה ני היי ‪ 5‬־״ *לי מינ ‪ ) :‬נ ( ‪6‬לזה השלמים‪ .‬הקניה‪:‬‬ ‫נסית‬ ‫)יי( שתית‪ .‬הרשו ידושי‬
‫נאש האט נעורוען צו' ‪,‬יצתק״ךעם בית" וןמקדש ווי‪.‬ער איי ניבאהט" אוני ״איז" פאר״בךעניט‬
‫אונ ‪.‬יאןך אמאחל ‪,‬ני^אהט ‪. .‬זעה״דעם ״רירו"פון מיין ווה; ךאם מיינט מען ךעם בית דטקדש‬
‫רע; ‪_.‬ער איו;יןאהט‪ '.‬ווי רער פסוק ;אנט רירו ניחוחי תשמרו י‪ .‬איר ;אלט היטע; מקריב‬
‫צו זיין קרבנות איך ואל שסעקי; פו; ויי אנוטען ריח ‪ .‬ווי רער ךיה פו; פעלד‪ .‬ראם מיעט‬ ‫י‬

‫‪9‬ען רעם' בית המקדש רע; ;ןר איו געוען ורסט ווי אפעלד‪ .‬ווי ךער §םוק זאנט ציון‬
‫ןועט צו אקעךט ךעךין ווי אפעלד‪ .‬ראם }אט 'האט אים ניבענטשט טיינט טע; רעים ;בית‬
‫הטקךש וויאס' רעט ‪.‬ני^אהט )וערי; ךע; משיח וועט קוכען‪ .‬ווי ךער §םוק' וא?ט דאךט ןאט‬
‫ז‬

‫;אט ניבאטיו רי ‪3‬ךכה או‪ .‬לעבי; ביז אייביג ‪:‬‬

‫פרישה םו )א(‪.‬ויךזן לף‪, .‬יץחק האט ןייאןט מ‪:..‬עקב;אט;אל דיר נעבי; טאח פו; הימעל‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪.‬עם שטייט אין פסוק איוב האי‪ '1‬ני;אנט טיי?ע רארצלע; זעניען האפי; ביי‬
‫רעם ראםער אונ טאח ‪.‬נעכטינט ביי מיי; ‪1‬וניט ‪ .‬אור האט איוב ני;אנט ריייל ‪6‬יינע טיךע;‬
‫ז‪.‬ענ‪.‬ען ;י!וען האפין יפאר' אלע םענטשי; ';י;אלי; ביי סיר ‪.‬יוסי; אוני טרינקען \ ךךיבער‬
‫האבי; אלע ‪.‬נעשניטען ףתקענע רענואה • ונ איך האב ‪,‬נעגניטען פייבטע תבואה‪ '.‬מייל‬
‫‪9‬י;נע וואךץלע; זענען נירען האפי; ביי ךעם ךאסער‪ '.‬ביי די הורה וואם ויא איו‬
‫^‪.‬ע?לי‪5‬ען צו דא?‪1‬ער‪. .‬יעקב האט ניי• גט עייל איך הא‪ :‬ני‪.‬לערונט תורה וואמ זיא איו‬
‫^ליכען צו רא^עי־‪ .‬ךךיןער האב איך' יוכה ;יזוע; איך ואל נייכענטשט וועךין טיט' טאה ‪.‬‬
‫ווייתייחק האט ני;אנ‪.‬ט צו אים נאט ;אל ‪.‬דיר ‪.‬געביין מאד פון היםי׳גל‪)' :‬ב( רבי ברכיה האט‬
‫אףניהויכי; ךי פך^ה'טיט ךעם פסוק שובי שובי ה‪,7‬ילסית שובי שיכי ונחוה' ‪$‬ך ‪*.‬פיר‬
‫סיאךל ‪#‬טייט רער ווא‪.‬רט שובי‪. .‬קער צוריק‪ .‬ראש איו ‪.‬געגין ךי ?יר״^נליות ראם'ךי‬
‫יוךץ זענען אדיין גינאמע; אין‪!.‬יי טיט ץלום אונ‪.‬וענען ארויס ‪.‬גי‪3‬אגןען פון *ויי טיטולים‪.‬‬
‫ןאר־וואס רופט טע; ךי יורי! שממית ‪ .‬ווייל ךער' שלום פון נאט" האט‪;.‬יי ‪.‬ןעפיךט פו;‬
‫איין בית דונןקדש צום אנךעךי; בית המקדש ‪ .‬יניאך אטעם אייז ראם סע; רופט' ךי יורי;‬
‫שולמית ‪ .‬ווייל ךי כהנייס ןאיין זיי טביענטשט מיט ז^לום אלע טאנ ‪ .‬וויי ךער' פסוק וא;ט‬
‫ךי כהנים ואלין טאהן טיי; ;א^ע; אריף ךיי * יורי; וועל‪.‬איך {‪.‬יי *בענטשין‪} '.‬אך*;אנין די‬
‫בהנים צו ךי יורי; ;אט;אל ^אףן צו דיר ‪•:/‬לום ‪ .‬נאך אטעם איז' ;ויאסי״םע־ רופט*ךייוך'ין‬
‫ז‬

‫שולטית‪ .‬גריל רעי־ ?ליס פר }'אט‪ .‬וואהנט ביי רי‪ .‬רי רער פסוק זאנט זך ייאלין עאכי;‬
‫צו טיר אקקך׳ט רעל איך רוהען ‪.‬צווי^ען זך‪ .‬נאך אטעם אי* ךאב "מע; מפטיךי יוךין‬
‫ז‬

‫שילנךת‪ .‬ךיייל יך ‪,‬זע^ע; אןא^ק ראיס איך רעל אין איר נעבין שלום ‪ .‬ווי ךער' ^סוק זאגש‬
‫אין‬
 ‫מב‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫תולחח!‪nam‬‬ ‫ףך‬ ‫ס‬

‫ונתתי שלום בארץ‪ .‬השולסית אוטה שאני עתיד לנטות אליה שלום ההיד )יפמיה‬
‫סו( בה אטר ה׳ הנני נוטה אליה כנהר שלים‪ .‬ר׳ שמואל בר תנחום ור׳ הנין‬
‫בשם ר׳ אידי אומה שעשת שלום ביני וכי; עולמי‪ .‬שאילולא היא הייתי טחריג‬
‫את עולמי‪ .‬ריה בשם ר׳ אחא פתח )חהציס ננה( נםונים ארץ וכל יושביה‪ .‬המריא‬
‫)שמות סו( נםונו כל יושבי כנען‪ .‬אנכי תכנתי‪ .‬אנכי כיו; שקיבלו עליהם אנכי ה׳‬
‫אלהיך‪ .‬תכנתי עמודיה סלה ונתבסם העולם‪ .‬ר׳ אלעזר ב; מרון אמר אימה שהיא‬
‫טשלםת )ב( איסטטיונו של עולם‪ .‬הן הן בעוהץ‪ .‬הן הן בעוה־ב‪ .‬ר׳ לוי אסר אומת‬
‫שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה‪ .‬הנשםים אינן יורדין אלא‬
‫בזכותה הטללים אינם יורדים׳ אלא בזכותה שנא׳ ייתן לך האלהים טטל השטים‪ .‬לך‬
‫בזכותך יבך הדבר תלוי‪ (j) :‬ייתן לך‪) .‬ג( יתן ויחזור ויתן לך; יתן לך ברכות•יית\‬
‫לך )ד( כבושיהן‪ .‬ויתן לך שלך ויתן לך של אביך‪ .‬ית; לך שלך ויתן לך של‬
‫אחיך‪ .‬ר׳ אחא אסר יחן לך ויחן לך )ה( אלחוחא איטתי לכשתצטרך לה חהיד)שופטים‬
‫טז( ויאםר ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא ‪ .‬אמר לפניו רכון העולמים )ו( הוי זוכר לי‬
‫אותה הברכה שברבני אבא יחן לך ויחן לך אלהוחא ‪) :‬ד( מטל השמים זר‪.‬‬
‫י י‬ ‫ט ת נ ות כ הו נ ה‬
‫עילם כלימי בזן ק״מין נעיסיו ינעיס״נ ‪ (;) 1‬ית! וימיי‪:‬‬ ‫נמו״א פ י כלומר האי נמיגיס פיר ישו נמשי כלייא גמיניכי׳‬
‫נ י ‪ .‬וי״י יפייס לרסן קלוימ ) ז ( נטשיסון‪ .‬מקיס לפגר‪»,‬ס‬ ‫נמס שאתי״ל פכזןי״ס כהנה עפ מעשה כראשית שאס לא‬
‫שפ נל נרכס ינרכס ‪ ) 1‬פ ( אלפותא ‪ .‬נת יעיו נל׳׳א יאת‬ ‫יקנלי ישראל את סתורס •מורי לתזי ינסו ו ) נ ( אשששיינ! של‬

‫^ ! ! ! א ג מ ס איז וואם ‪.‬מען רופט מ יוךין שולמית‪ .‬ווייל‬ ‫איך‬

‫ךי‪..‬יענען א פאלק וואס איך ייעל אויך זיי בךיענען ע!לום פו; ^לע פעלקער‪ .‬ווי ךער פסוק‬ ‫ז‬

‫יאנט אזוי קאט נאט ףיאנט איך וועל ברייננען צו ךי יוךין שלו ' ו ; אלע פעלקער‪ .‬רעד‬
‫‪0‬‬ ‫ם‬

‫‪1£‬לום ‪.‬וועט צו זיי קוטק' נעשווינט אזיוי וויי ך ער ‪.‬וואםער לויפט‪ ,.‬רבי שמואל בר הןחופ‬
‫אונ ךבי הנין פו; ךבי איךיסיוועני; ןאיין‪.‬נטאגט ךךנבער תפט מעןךי ייוךין שולמית וריל‬
‫זיי וזיאבי; גימאכט״שלום צווישען מיר אונ ךי'וועלט‪ .‬ווען נייט ךי יורי; ;ואלט איך וף‪.‬םט‬
‫םאכי; די וועלט‪ .‬רבי הונא זאגט ךבי אחא האטי ^אנניהךבין טיט ךעם ‪3‬סו'ק ןםונים ארץ‬
‫ז‬

‫ו;ל יושביר;‪ '.‬נסוגים איו בייטים צו גאנגען‪ .‬אווי ווי ‪^.‬ם ש‪?.‬ייט ^טונ־ כל יוישבי מען ‪.‬‬
‫אלע אייגוואהגער פו; בגען זענען צו !אגגען‪ .‬זאגט ךער ^'סוק די ‪.‬עךד אוג אלע וואט‬
‫וואה;ען'אויף'איר ;ואלטי; ציו גאגגע;‪ .‬נאד אנכי'תכנר‪.‬י‪. .‬ווייל ךי יוךין האבי; אויף ייך‬
‫גיגוםען רעם אנכי ה׳ אלהיך‪ .‬האב איך ?יפעסטיגט' אוג גישטאךקט ךי זיילי; פין ‪.‬יער‬
‫וועלט‪ .‬אוג ךי וועלטיאייז גישטאךקט גיךאךין‪ .‬ך?י' אל^יר ‪ ;3‬מרן' זא?ט גאך אטעם איו‬
‫יואיס סע; רופט ידיי יודיי שולמית'‪! ,‬וייל ךי יוךין ‪'9‬אכין נאנץ רעם בעשטא‪.‬נד פו; רער‬
‫וועלט‪ .‬זיי "‪5‬אבי; ‪.‬רעם בעשטאנד פי; ךי‪.‬וועלט אונ ‪.‬ךעם בעשטאנד פון ‪...‬יענע וועלט ‪.‬‬
‫רבי' לוי ;אנט אלע נוטס ;'ואס' קומט אויף ךער‪.‬וועלט קומט 'נאד אי; רעם ןכות פו; ךי‬
‫יוךין‪ .‬רעגין איז ןאר איןיךעס זכות 'פון ך י יורי;‪ .‬טאה' איי נאד אי; רעם ןכות יפו; ךי יוךין‬
‫ןוי ךער פסוק ;אנט ‪.‬יצחק' האט גי;אגט צו‪.‬יעקב גאט ;אל ךיר‪.‬געבין טאה פון הימעל‪ .‬איו‬ ‫ז‬

‫דיין זכות‪ .‬ךאס 'וויענךט זיך א‪ ;.‬ךיר'‪ .‬אז ידו וועםט פרום _זיי; וועט נאט ;‪.‬עבין טאה ג‬
‫)‪. O‬ויך״ן לך‪ .‬גאטיזאל ךיר געבין אונ ;אל ךיריגעביין‪...‬ער ואל ךיר געבי; בןכות אונ‬
‫י‬

‫זאליךיר‪.‬גיעבי; אאלט ווא דו ;'אלםט ךי גוטם בעהאלטין‪..‬ער זאל ךיר ;עבי] ךי;גע ברכות‪.‬‬
‫ז‬

‫אוג זאל ידיר ‪.‬געבין' ךיי'ברכות פון דיין פאטער‪_. .‬ער זאל ךירנעבין דיינע ןרכות‪ .‬אוג;אל‬
‫ךיר געבין ךי'ברכות פו; דיין ברוךער‪ .‬ךבי אחא ;אגט ו;‪1‬י‪.‬ן לך האלהים 'םייג‪.‬ט סע; ;אט‬
‫ואל דיר געבי; שטארקייט ווע;' רו וועסט דאךשי; עשטאךקט וועךין‪ .‬ווי טיר געפימט‬
‫שמשון האיש גיבעיטי;';אט געךיינס פיך 'אונ ש‪£‬אךק ‪£‬יך'‪.'.‬זגר ןאט גיזא?ט ךבוני של‬
‫עולם ניךיינק צו פיר ךי בךכה 'וואם או‪.‬נוער ^אטעיר יצחק האט איןי גיבק^שט ;אט ;אל‬
‫דיר געבץ'ש‪.‬טארקייט‪ (1)2:‬ס ^ ל י ה ^ ם ' ! קאה י פון ה״ימעל ראם איז ךער ^ ן ‪ .‬ז יןי יער‬
‫;‬
‫פכ!ק‬ ‫י‬
 ‫הילרות פ ר ש ה סו‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫הטן‪ .‬מנא׳)שמות טז( מאמר ח׳ אל משח הנני םסטיר לכם לחם מו השפיט ומשמני‬
‫הארץ‪ .‬זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דנים שמנים יוחר מדאי‪ .‬יםשטני הארץ‪,‬‬
‫אלו הקרבנות דכחיב )ההליס סו( עולות סחים אעלה ל ך ‪ .‬ורוב רגז‪ .‬אלו הבחורים‬
‫דכתיב )זכריה ט( כי סה טיכו וסח יפיו דנן בחורים‪ .‬ותירוש‪ .‬אלו הבתולות דכחיב‬
‫‪,‬‬
‫)שסט( ותירוש ינובב בתולות‪ .‬ר׳א מטל השמים זו זיון שנא׳ )חהלים הלנ( כט־‬
‫חרמון שיורד על הררי ציון‪ .‬ומשמני הארץ אלו )ו( הקרבנות‪ .‬דנו אלו הבכורים'‪,‬‬
‫תירוש אלנ הנסכים‪ .‬ר״א מטל השמים זה מקרא‪ .‬ומשמני הארץ וה משנה‪ .‬דנן‬
‫וה תלטוד‪ ,‬תירוש זה אנדה‪) :‬ה( יעבדוך עסיס אלו ע׳ אוסות ‪ .‬דשתחוו לד לאוםיס‬
‫אלו בני ישטעאל ובני קטורה דכתיב בהון )כראשית כה( אשיריס ולטושיס ולאוטים‬
‫הוח נכיר לאחיך ‪1‬ה עשו ואלופיו‪ .‬ישתחוו לך כני אםך הכא את אטד וישתתוו לך‬
‫בני אטד ולהלן אח אטר וישחחוו לך כני אביך‪ .‬אלא יעקב עיי שנטל ארבע נשים‬
‫;‬ ‫לאה רהל זלפה ובלהה היא אוסר בני אביך‪ .‬יצחק נטל רבקה אמר )ז( בני א ם ד‬
‫אורריך ארור ונו׳ ילהלן היא אומר )נמדבר כד( מברכיך ברוך ואירריך ארור‪ .‬אלא‬
‫כלעם עיי שהיח שינא פחח בברכה וסיים בקללה ויצחק שחיה איהב פחח כקללת‬
‫יסיימ‬
‫מ ת נ ו ת כהונה‬
‫)י( גני אפו יפינא ואפשר גהט‬ ‫נציל ו‬ ‫אלו הנימריס‬ ‫אילי האין לקח ‪) t‬י( הוי זוכר לי נוי‪ .‬לאס לא גן למה אמו‬
‫‪ofig‬‬ ‫* י אלהיפ » )י( הקרנגוח לגשינ עונופ ממיס אעלה לן ‪ .‬לגן‬

‫^ט'^'יך^‪£‬ני‬ ‫ןםיק זא;ט נאט‬

‫אונ פעטקייט פון ךי‪/‬ערד ךאס איי דער ברינק י ע ר שטיין'ויאט האט ניעעבי; יואםיער צי‬
‫די יוךין אין ךער טדןת ‪.‬זגר האט פאר ייי נעבריעגט' פיש ךיער ‪.‬פעטע‪'.‬פעטקיייט פון‬
‫ץער^ךד דאם ‪.‬מיי נ'ט טען ‪,‬קרבנות ‪ .‬וך דעי־ ?םוקייאנט ‪.‬פעטע עולות' ייעל' איך מקריב‬ ‫‪:‬‬

‫ייי צויךיר‪^ .‬ילינןאךי; ‪.‬מיי\ט מען די יענע םקששיין‪ .‬ווי'ךער פסיק יאנט וואם איו‬
‫זיין נוטס אונ דאם איו זיין שיינקייט ניב קארץ ציירי יוננע מענטשין‪ .‬יוננע דיין‪.‬מיעט‬
‫ז‬

‫§ען ךיי בתולות‪ ,‬ווי ךער פסוק יאנט ךי כחולות יועלין ?רעגץ'וויא' איז ךער יוננערוויץ‪.‬‬
‫}אך א ‪ 2‬ש ש איו טאח פון הימעל מיעט מען ציון ‪ .‬ווי 'ךער פסיק זאנט ןוי יריעו• טאח‬ ‫ז‬

‫פון חרמון וואס ניךעךט אויף ךי בערנ פון ןייון‪ .‬די ‪.‬פעטקייט פון ךיי‪.‬ערר טי;;ט מען‬
‫קךבנות‪ .‬קאךין ‪.‬סיינט מען בבורים‪'.‬ריין טי^נט ‪.‬מען ךי נריץ ראם טען ה א ט ניגאיםין אויף‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬

‫ךעם כזדברז‪; .‬אך אק׳טט איז טאה פו; הי^על' מיי^ט מ ק הוךה ‪ .‬ךי פעטקייט פוןךי‪,.‬עךד‬
‫טיי?ט מען מי^ניוח‪'.‬כןארץ כיעיט מען ;סרא‪! .‬ויי; טיי;ט מען אנדה! )ה(נעבדוך‪.‬עטים‪.‬‬
‫§עלקער וועלין ךיך ךינען ךאס'מיעט מען ךי ייבעצינ פעלקער^עם )ועליןיךך בוקץ צ‪5‬‬
‫ןיר ‪.‬לאומים‪.‬ךאם מיעט מען ךי‪.‬קערער פו; ‪,‬ישמעאל אונ די קינךער פון‪.‬קשורה ראס ביי‬
‫ויי 'שטייט אשוךים 'לטושים לאומים‪ .‬דו וועיסט זיין אהאר צויר״נע בךיךער מיעט מען‬
‫‪.‬עשי'םיט ייינע פיךשטען‪ .‬דויוועסט זיין אהאיר איבערךי‪ ..‬עם וועלץ' ךך בוקיןיצו דיר‬
‫י‬
‫;‬
‫ךי ‪.‬קינךער פון דיי; טוטער ‪^ .‬אר' ;ואם ןאט יצחק ניואנט צו !עקב‪...‬עס ויעלי; ךך בוקץ‬
‫‪ vt‬דייר ךי‪.‬קינךער פון דיין םוטער ‪ .‬אונ‪.‬יעקב האט נ'י;אנט צ ו יהודה ‪.‬׳נם וועלץ! זןך‬
‫בוקץ צו דיר דיקינךער פ ו י דיין §אטער ‪; .‬אר ודיל‪.‬יעקב י האט גייוזאט פיר וויייבער לאח‬
‫רחל ולפה בלךה‪ .‬ךיךיבער האט ‪.‬ער ‪.‬נמאגט ךי‪.‬קינךער פון‪.‬ךיי; קאטער‪. .‬י*זחק האטעחאט‬
‫;אר איין!וייב ‪.‬רבקה ‪ .‬ךךיבער האט זןר ג;ואנט 'ךי‪.‬קינךער פץ דיין טוטער‪ .‬יצחק האט‬
‫‪;$‬זאנט צו‪;.‬עקבי ךי ויואס וועדי( ךיך פלוכי; '{אלי; דין' גיפלוכט איג ךיי וואט ויעליו ייך‬
‫^ענטשץ זאילץ דין ניבענטשט‪ .‬שטייט '‪9‬ךיער ךי ‪.‬קללה ךער' נאך די ברכה‪ .‬אונ ראירט‬
‫ביי' בל‪7‬ןם ששייט ךי ;ואם' וועלין ךיך ביענמשין זאלין !יין נ־בענטשט איונ ךי וואט וועלין‬
‫ךיך ףלוכיןיזאלץ ‪.‬זיין גיפלוכט ‪? .‬זםייט ךי י בךקה פאר ךי‪.‬קללה'‪ ".‬נאר ודייל בלעם 'האט‬
‫פיינט' גיהאם מענט׳‪¥‬ץ האטי ער אנטהויבין סייט אברכה אע אדם גיילאד‪,‬׳ םיטיאקללה מ‬

‫וןויןין‬
 ‫מג‬ ‫בראשית‬ ‫תולדות פרשה סי‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ע‬

‫)‪ (fi‬וסיים כברכה; ד׳ יצחק ביר חייא אסר הרשעים עיי )ט( שתחלתן שלוה וסופן‬
‫יסורין פותחץ בברכה וחוחטץ בקללה םברכיך ברוך ואולריך ארור ‪ .‬אכל הצדיקים‬
‫עיי שהחלתן יםורין וסופן שלוה הם פזתחין בקללה והותםין כברכה אורריך ארור‬
‫זםברכיך ברוך‪) :‬ו( ויהי כאשר כלה יצחק יברך את יעקב‪ .‬איר אייבו )י( פוליונו‬
‫של אבינו יצחק מפולש היה )יא( זה כא מכאן ווה בא מכאן‪ ,‬רבנן אמרי כםין‬
‫)יב( איסטרופוםיטא הדלתות היו נכפלין לאחוריהם‪ .‬עםד לו יעקכ אחר הדלה עד‬
‫שנכנס עשו ויצא לו‪ .‬הה״ד אך יצא יצא יעקב )ינ( נראה כיוצא ואינו יוצא‪ .‬יעשו‬
‫אחיו בא מצירו‪ .‬םווין )יל( לצוד נפשו כםדיא )שמיס כל(( ואשר לא צדה‪ .‬ר״«‬
‫מברכיך כרוך‪ .‬תני נכרי המברך את השס עונים אחריו א ס ן ‪) .‬טו( בשם אין עונים‬
‫אחריו אמן‪ .‬איר תנתוםא אם בירכך עכו״ם א * ענד‪ ,‬אהריו אטן‪-‬דבתיב )דברים ‪ft‬‬
‫ברוך תהיה מכל העמים‪ .‬עכו׳ם אהד פגע כר׳ ישפעאל)טו( ברכו איל )טז( כבר מלחןל‬
‫אמורה‬
‫כהונה‬ ‫סתנות‬
‫שי׳ העריו מסייו ונפול לאחיריס‪ 0‬וציר הילת סי‪ 0‬נאמצש‬ ‫‪ ofo‬ט * י י יואיה ז ) ח ( יס״פ נ ג י נ ה ‪ .‬שהקללות יס־ס‬
‫הנפח למפה ובאמצע פמשקין למעלה יפיתת ושיני לימין‬ ‫לה‪? °‬ז יסין יכניכוס ׳עמיי עי עולשי עי‪ ) :‬פ ( סיולפן‬
‫ולשמאל וינצו שמאל נכנס עשי וכפתח נס לו ימי‪ 1‬יייו שש‬ ‫שלוה‪ .‬וסצויקיס סקנ״ה נינה מהפ על יו על יו מיעיש‬
‫יצא יעקנ ו ) ע ( נדאה כיוצא ‪ .‬אן• לשון מיעופ קדר פ !‬ ‫עינותיסס ני' שיהיו נסיף נשליסתנויו ע ו פולס ו)'{פליונו‬
‫)יד( )צוד נפשו נ ו ׳ ‪ .‬דייק מדאמר ציזו והליל מן הציד ‪:‬‬ ‫ט׳ סעייו מקומו ואהל! כהוא שונן נ ו ‪) 1‬יא( וה נא‬
‫)»ו(נשסמניו שסנשס אתי •נין ׳יסיאתיוסי אין עיניה אתריו‬ ‫פנאן נסתמ שננגדי דעד שלא נגמיה יציאתי של י ע ק נ נ א‬
‫אמ! ! )פו( ניכו‪ .‬הכנוי לרנ' ישמעאל‪) :‬ע!( ננימלתן •‬ ‫<וש‪ 1‬ואס נפתח א׳ היאו אספי ‪) : p‬ינ( איםפייפומיעא‪.‬‬

‫ןךיזץ ךי ברכות וועלין' ןאבץ ע‪£‬ף^בער ךי קללות וועלין ניט האכין‪.‬קיץ סוך‪ .‬אונ יצןוק‬
‫ה א ט ; ' ‪ .‬ע ר‬ ‫געבץ ‪1‬יין ברכה פון ליבשאפיט ‪ y 1‬האט ליב יחאט מענטשין‬
‫‪v‬‬

‫^ןיהויבין מיט קללה אוג אוייס גילאיין םייט ‪£‬־‪ .'rq‬צו !ריזץ ךי‪.‬ק^את וועלין האגךן אסוך‬
‫אבער ךי ןירכות ייעלץ ךט רזאבץ‪.‬קיץ סוף'‪ .‬רבי‪.‬יצחק‪.‬כרבי ח;יא זאגט יוייל ביי ךשעיס‬
‫איו ‪.‬ךער אנהייב ה צלהה אוג ךער ס‪1‬ה יםוךים‪ ,‬ךרייבעריהייביןךי א ן י ^ י ט ^ ה א ו י ג לאיץ‬ ‫‪:‬‬

‫ארס טיט‪.‬קיללה ‪ .‬ך ךאס רעלץ ךיך בענטשין זיאלץ זיין ניבענט‪*:/‬ט אונ וויאם רעיי; ךיך‬
‫כלוכין זאלץ ויין ?יפלוכט‪ .‬א^ער צדיקים' ןץייל זייער ^נהייב'איו ןםוךים אונךיער סוף‬
‫איו גוט‪ .‬ךך‪:‬בער הייבין די א‪.‬ן מיט ‪.‬קלי־ אינ לאוץ' אזיסימיטבךכה'‪ .‬ךי וואט וועלץ ךיך‬
‫ז‬

‫דהי •‬ ‫ףלוכין יאלץ !יין ‪.‬גיפלוכט אוג ראם ויעלין ךיך בעןטשין יאלץ זיין ףבעגטשט‪s(0‬‬
‫אונ‪!.‬גס ‪,‬איז גייוען ווי יצחק ןאט ^אר‪.‬גןענךיגט צו'בעגטשין!עקב‪ .‬איי‪.‬ע׳{!י גיקומ‪.‬ען‪'.‬ךבי‬
‫אייבו זא^ט ךי שטוב ראם יצהק האט אין איר ניוואהנט איז‪.‬גיווען ארוךך ‪.‬גזןנג‪ .‬למשל‬
‫אין מירח זייט איו גיווען אטיר אינ אין מעיב דיט איו ניווען'אטיר‪.' .‬יעקב' איי *אתים‬
‫נינאמען קרך די טערב טיר אוג ״ע^ו איז' ‪,‬ניקוםען פון ךי מזרח טיר‪ .‬ךי רבנן זאגין ךי‬
‫י‬
‫ט;רען פון‪.‬י'?יחק ‪.‬זעגען גיךק אן &ורעקעס ‪ .‬אוינ איץ בךעט‪ '.‬אץ מיטען טיר איז גיךען‬
‫ז‬

‫אאייןין או^טיען אריץ גיועצט אץ שייעל אונ הויבץ אאייוין אריק גייעצט אין ךי אוכעךשטע‬
‫שייעל‪ .‬אוג ךי טיר האט'‪.‬ייך ‪,‬גיךךיייט ‪.‬אין‪,‬מיטען ‪ .‬אז איין דיט איו אריץ גיגאגגען אייז ךי‬
‫אנךעךע ךיט אררס ‪,‬גננאננע; אז'‪..‬עןזו איז ןישטאנען אויםווייניג געבץ איין דיט טיר אריץ‬
‫ציי גיץ אוג״יעסב איי גישטאגען איגוי‪.‬יי;יג גע?ין ךי אנךערע ךיט טיר ארויס צי כיי! איי״עעזו‬
‫־‬

‫אריץ גיגאןןעןאונ יעקביאררס גיגאננע; איגאיינער האטי גיט גייעהן רעם אנךעךץ‪ .‬ךךיבער‬
‫מגט ךער ^םיק ‪.‬יעקב איו גאר אתיים גינאננען‪...‬עם האט ארם' ליועןן‪...‬עריגייט אתים'אונ‬
‫ער איז גאך גיטיארויס גיגאןגען איו זיין בתךער״עשו גיקיסען פץ'זיין פאנ?ע‪.. •1‬ע?*ואיו‬ ‫י‬

‫‪$‬ייוען גי;וא‪.‬פי}ט אויב ‪,‬ער ךעט טךעפין יעקב ;אל‪.‬ער אים הרגגן‪ .‬ראתם רא שטייט יע?‪1‬ו‬
‫ן א ?!צירו !ג^וו איז גיקוםען פון'דין פאגגען אונ ךאךט שטייט'ואשר לא צדה'‪.. .‬ער 'האט‬
‫}ים }יפאגגען‪ .‬איר ווי ראךט ‪.‬םיי?ט §'ע'ן ‪.‬ער האטי ניט ניפאננען' אמעגטשץצום הוןגן‪,‬‬
‫טייי ‪8‬יי}'ט ^ען דא ע׳|־ ואייו ‪.‬גיקי^ען §אגנען יעקב ער זאל אים הךגנן'‪} '.‬אך אפעטאס‬
‫‪v‬‬

‫ף ^אפי^יעלי! ךיך בקנן?!ין זאל‪.‬ין'י‪1‬ץ גיכענקשש ‪ TO .‬וזא?ין ע^עריונט אז אגוי בעגנן^פ‬

‫נאש‬
 ‫ת י י ר ו ת‬
‫בראשית‬ ‫‪°‬ז‬ ‫כ י‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫םדר‬
‫אמורה‪ .‬פגע בו אהד יקללו א״ל כבר מלחך אשורה‪) .‬י!( אסרין ליה כסה ראטרת‬
‫לדין אמרת לדין‪ .‬איל כן כתיב מברכיך כריך ואורריך ארור‪ (T) :‬ויעש גם הוא‬
‫מטעמים ויאמר לאביו יקים אבי‪ .‬התיר ןמשני ל( שממית בידים ר״תפש‪ .‬איר חמא‬
‫בר חגיגא באי זו זכות )יח( השממית םתפשת בוכות אותן הירים ויעש גם הוא מטעמים‬
‫וגו׳‪ .‬יקום א ב י ‪ .‬עיי שאמר לי •יקום אגי יפרע לו בו בלשין )תהליס שח( יקים אלהים‬
‫יפוצו אייביי‪.‬־‬
‫‪) fD fltthD‬א( ויחרד יצחק חררה גדולה‪ .‬כתיב )משני כט( הדרת אדם ית; מוקש‬
‫יבוטח בה׳ ישוגב ‪ .‬חרדה שהחרידה רוח לביעו שגא׳)רוח ג( ויחרד‬
‫האיש וילפח‪ .‬יהן מוקש ברין היה לקללח ‪ .‬אלא וביטה בה׳ ישיגב גח; בלבו יברכח‬
‫ויאמר ברוכה את לח׳ בחי‪ .‬חרדה שההדיר יעקב ליצחק ׳שנאמר ויחרד יצחק חרדה‬
‫גדולת ער ס א ד ‪ .‬יתן מוקש בדין היה לקללו‪ .‬אלא ובוטח בה' ישונב שברכי ואמר‬
‫‪u :‬‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫ילין קייא למלנייו הרביעית במניח שהיא ניעה לני י!כצ‬ ‫ני' י נ י היאיי לימינו נ נ ו פיא אפייה יאייי ליין להשיבו ו‬
‫המלכוח יניא תונפת ישלחה יז ננינל• מלו בל נ״ה נוגית‬ ‫)יז( אמוץ ליה שלפי‪.‬־יי ניי‪ .‬פ ״ א מ י י לי תלמידי לי׳ ישמעאל‬
‫היויס שעשה מטעמיפ לאביי שע״י נ; נ י נ י אניי ‪:‬‬ ‫נמו שאפית ליה שנינן אנ‪1‬יפ ג״נ לוה שקלל אותן !‬
‫) א ( מתווה נילוש מאיתי תויה שתוי נפנעקל ע! גני‬ ‫)ית( השממית מתנשת ני'‪ .‬אין לן ננל השוליה שניי נשמיויה‬
‫‪^_-.^ ^ .‬״״™‪...-‬״_‪^..^...‬‬ ‫^‬ ‫ך ט'‪ ,‬לםק‪_ $‬ן ' ‪- ^ $ ^ ,‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫גר‬ ‫א‬

‫ברכה‪ .‬אבער אי אניי ‪ 3‬ק ט ש ט איורי; מיט רעם נאםען פי; נאט"‪,.‬ער יאנט צום יידין ‪}.‬אט‬
‫י‬
‫יאל ד ך בען‪?:‬שץ‪.. .‬ע^פערט י מען גיט אמן נאך ךי ברבת ‪ .‬טאמער האט ‪,‬ער נימיינט דין‬
‫; א ט ‪ .‬רבי קנחימא זאןט' אויב אנר האט דיך ני‪$‬ענטשט זאלכטו ‪;?.‬פערי; אם; נאןי ויין‬
‫בךכח‪ .‬ייי דעו־ פסוק זא';ט רו רעקט דין ‪.‬גיבענטשט פוי; 'אלע פעלקער‪'.‬א"נוי הט באגעגיגט‬
‫רבי ‪.‬ישמעאל אוג האט אים ניבענטשט ‪ .‬האטי'‪.‬לבי ןשמעאל צי י אים גייאוןט ךעם ‪'.‬עגפער‬
‫)ואם איך ךאח* ‪.‬דיי ‪ P3V?.‬שטייט שרן אין ךי תוך־‪ '.‬האט נאך איי; נוי' אים כאיגענינט‬ ‫י‬

‫אונ האט אים ק־לולט‪ .‬האט ךבי \‪:‬טמעאל צו אים אויך גייאנט ‪.‬ךעם״ענפער ראם >דך‬
‫ךארן‪ 8‬דיר געבין' שטייט שיין אי; ךיי תורה‪ .‬האבי; די תלםיךים מזאגט' צו'‪.‬רבי'ישמעאל‬
‫אזר ווי דו חאםט ניענפערט צו רעם ראם האט ךיך ‪.‬עבענטשט איוי האסטו גיעגפעלט צי‬
‫דעם יואם האטי ךיך גיפלץנט ‪ .‬האט רני ישמעאל גראנט 'אזר שטייט אי; ךער' תורה לי‬
‫ןואם ךעלין ךיך בקנ?שי; י וועלין‪ .‬דין ניכעניטשט ‪ .‬אוני די וואםיוועלין 'ךיך' פלויץיוועלין‬
‫זיי; גי‪$‬לו?ט י )‪.0‬רעש ‪. .‬עץו האט ארך גיםיאכט נוטע‪.‬עסי; אונ'הט ניואנס יצום פאטער‬
‫זאל ‪!5‬יי; פאטער אויף שמיי;‪ .‬שלשה המלך האט נייאנט ךי שפי; האלט מיט אירע‬
‫ןזקט לי וועבוןג אירע ‪ .‬רבי המא בתיי חנינא זאנט איין וועלכין זכות האלט ד שפין‬
‫דאס איי״ען!ו אוני אין נאת‪ .‬אי; ךעם וכותי פון ךי הענט ראם האבץ ;ימאכט נוטע‪.‬עסי‪:‬‬
‫פאר זיין פאטער'• אונ ווייל״ע^ו האט ניזאנט צום פאטער;קוס אבי‪ .‬יאליךעריפאטער‬
‫אויפשטיין‪ .‬רעש גאט פץ אים גיצאהלט רעת; מיש ךעם'זעלביגען לשון‪; .‬קיש אלהים יפוצו‬
‫אויביו‪ .‬נאט;־אל אויפשטיין' וועלי; פארשפרייט'ויעדי; זיינע פיינד ‪:‬‬
‫פ ר ‪ #‬ה ‪ 0‬ן ) א ויחרד‪ .‬ך<הק איז פאךציטעךט נייוארץ ם י ט אנרויםע 'ציטעךנעש‪.. .‬עם‬ ‫(‬

‫שטייט אין פסוק ךי שיךעק'פץ §ענטש }יט אשיטרויכלוננ אינ דער ראם‬
‫איז פארזיבעילט אויף נאש ויעט נישטאךקט ךערין‪ '.‬דיי שלעק ראם רות האט נישראקין צו‬
‫י‬
‫בועז ווי ךער פסיק יא‪.‬גט ךער טענטש'<בוע'ז> איו ךער שראקץ ניראלי; אונ פארציטעלט‬
‫גיראךין ךאס האש ןיראךפט געביןיאשטתיכלומ‪ .‬י רער' לי; האטי גידאךפט זיין רות זאל‬
‫ני‪.‬פלוףט ווערץ‪ .‬נאד ודיל'רות איי גיוועןיפאר ןי^עלמיאויס גאטךךיבעריאיז ךאןישטארקט‬
‫‪:‬‬
‫ןייואךין אוג ;אט הא& גיגעכי; אין הארץ פין ביעי' אינ״ער* האיטי זייא ןיבענטשט'אונ ץר‬
‫האט גיואןט צו איר נ‪2‬יץ טא?טער זאל?ט ויין גיבעגטשט צו * ג א ‪ . 0‬ך שךעק י;ואם‪.‬יעקב‬
‫ז‬

‫ן א ט דעריףךאקי;ךץ פאטעריחרזק‪' .‬וויךער פסיקידאנט יצחק איוידערישךאקץ }יוואךין‬

‫אגרוםע‬
 ‫מד‬ ‫בראשית‬ ‫‪ n K n s‬ס ו‬
‫תילי־ית‬ ‫סדר‬
‫נס ברוך יהיה‪) :‬ב( ויחרד יצחק הרדה נרולה וגו׳‪ .‬איר חסא בד חנינא מאד‬
‫)א( מחרדה שחר‪0‬על גבי הםזבח ‪ .‬אסר סי הוא זה )כ( שנעשה סרסור ביני לבין‬
‫המקים שיטול יעקב את הברבור‪) .‬ג( בלפי רבקה אמרו‪ .‬א׳ר יוחג! מי שיש לו ב׳‬
‫בגיס אחד יוצא ואחד גבנם חריר ‪ .‬אתמהא‪ .‬אלא בשעה שנכנס עשי אצל אביו‬
‫נכנסה עמו גיהגם‪ .‬רי אהא אסר התהילי כותלי הבית )ל( מרתתים הדא הוא דהוא‬
‫אמר מי אפוא‪ .‬מי הוא זה שהוא עתיד )ה( ליאפת כאן אני או בני יעקב‪ .‬איל‬
‫הקב״ה לא את ולא בנך יעקב אלא הוא )ו( הצד צ י ד ‪ .‬הוא הצר ציד אריא ב י‬
‫שמעון ציידא היך צדוך‪ .‬פכור •תרעיא היך תדעך פכור ומקולקל‪ .‬הה״ד )משלי‬
‫ינ()ז( לא יחרוך דמיה צירו‪ .‬רבנן אמרי לא יאהר ןח( ולא יאריך הקכ״ה לרמאי‬
‫ולצידו‪ :‬ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי אובר מהו לא יחרוך לא יאריך הקביה לרמאי‬
‫ולצירי‪ .‬דאםר ריב״ל בל אותו היום היה עשו צד צבאים ומפחן וםלאך בא וסת‪-‬רן‬
‫)ט( ועופות ופםכםכן יםלאך בא וםפריחן יכיב לסר• )שס( והין אדם יקר חרוץ‪ ,‬כרי‬
‫שיבא‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫כלפי עשי אפה הוא כלל ויידמה אי! הכל פיאן ייייויןעפם‬ ‫כמונח ‪ ) :‬ג ( שנעשה ס־פיר כיי ‪ :‬ז י פ נוי איפיא מ• היה‬
‫אתה היא כרגיל לבניו דלתות אחריס ליקח מ מ ו ! איוויה כירן‬ ‫פה ומלין כז״א וכיש יי‪-‬יכ לן לפה ו ) נ ( כגני רנר‪,‬ז אמרו‪.‬‬
‫שנדו אווויפ ללתן ולקחו נל כלי שמדפן ודיר‪ ,‬כלל ליל‬ ‫יצחק יומר לניר ‪1‬ה על ונקה בהרגיפ ני היא היתה המלין‬
‫ניצוד הצל י )י( לא ׳חייו‪ .‬ניעי״יןון לא יאתר ‪ ) .‬מ ( ילא‬ ‫נינישס ‪) :‬ו( מרהתין מהיפ הגיהנס ובילקוט גוש מרתיח•;‪:‬‬
‫יארין‪ .‬לא י ר ד ן וריש לא ׳ארין ניילון( ח׳ נא׳ ו‬ ‫)ה( ליאפית ני' להיית גאפה יגשיף נניהנס‪ :‬ה״ג נלקונו‬
‫)ש( ועופות ימסנפנן ניי‪ .‬סכפן איתפ ופ נוה שלא'פיתון‬ ‫או נני יעקנ שלא היה מתיקי לדק נעשו ‪ :‬היג ולא ציי ‪.‬‬
‫) פ ( הי ג נילקופ כנרנוש שהן יקרות של עולה הרוצות ל ו ‪.‬‬ ‫<ד גיד דרש נמו צל הצי‪-‬ד ‪ :‬צייד נ ו ׳ ‪ .‬נ ן אמרה רות הקרש‬
‫«רויכע שךעק האט נידאךפט נעבין אשטרויכלוננ‪ .‬רער דין האט נידאךפטי^ץ יצחק"זא‪5‬‬
‫אים ?לוכיין‪ .‬נאד דייל‪.‬יעקב' איי ‪.‬נלךען' סאךזיבעךט'אויף גאט ךךיבעריאיי ‪?.‬ד ‪.‬גיישטארקט‬
‫ןיויארץ ‪ .‬אונ ‪.‬י ןןחק ןאט אים ניבענטיטט‪, .‬ער האט ניואנס צו איים‪.‬ער יאל דין ני^עגט^ט ‪1‬‬
‫)ב( ‪.‬וירןרד ‪;;; 1‬הק איז ךער ?זראקץינייוואךץ אגרויסע שךעק‪ .‬רבי חמא ברבי חגייגא'ייאנט‬
‫ז‬ ‫א‬ ‫ני‪,‬‬ ‫‪B‬‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬
‫‪ -9‬י י‪.‬יי‪' -.-‬י ‪? • "b‬י‪ 7‬קי;*ווען‪ .‬עראיז ;ילעגץ‬
‫‪%‬‬ ‫ןןר איו איצטדער ? לאקי! }יייאד!‬
‫אויף ‪,‬ךעם מיגרו‪.,.‬עיר האט גייאנט רער איז דאם ךער וואס אייו גיוואלין אםעקלער צוויישען‬
‫סיר אונ ;אט' או עקב ;אל געמען ךי ברבות ״‪; .‬צחק האט'ךאס גימיייגט ךבקה ן ‪•BJ‬‬
‫האט פארשטאנען אז ךאס האט ךמזח גיטאייזן ‪ .‬רבי' יוחנן ;אגט אז אייגעיר האט צווייא‬
‫קעדער אייינער וייט אדרם אונ ךער אנדערער עיט אריץ שרעקט מעי;‪ .‬אךאנךער‪ .‬אז‬
‫‪.‬י^עקב איו אררם גינאמע; אינ‪.‬עשיי איי'אדיין ןינאנןען ךריבער איו יצחק ךערישךאקין‬
‫י‬
‫ןיראךין‪ .‬נאר ווע; ‪.‬עע!ו איז אדיין גיגאננען צום פאטיער אייו מיט אים אריץ ני‪:‬אנגען ךיער‬
‫גיהנם ‪ .‬רבי אחא זא;ט ךע; ‪.‬עעזו איז"‪.‬אדיין ניגאננען חאבין *!גניחויבין ךי רענטיפון שיטיב‬
‫‪1‬‬
‫צו ציטעךין‪ .‬דאס אייי ראם י^חק האט ‪;2‬יאנט' מי אפוא * י יוער איז ךער' ראם ירעם‬
‫ןיבאקט וועךין אץ ךעם גןהגם‪ .‬י איך אךער מיץ זוה; ‪.:‬עקב‪ .‬האט גאט ני;אגט צי יצחק‬
‫}יט דו אונ גיט‪.‬דיי; יין; ‪:‬עקב רעלין גיבאקט רעךין אין ךעם ניהנם ‪ .‬גאר ךער יואט‬
‫האט גי§^נ?ען <עש‪,.0‬עי־ וועט גיבאקט ךעךי'; אץ רעם נןהנם‪ .‬ע ר האט ^יפאנגע; ‪..‬רבי‬
‫י‬

‫אלעזך ןרבי ^ ע ו ; וא‪.‬נט רו פזעוער ווי ^זוי האט טען ךיך געפאנגע;‪., .‬ער האט גי;אךט‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫זיין פאטער אי'?ט האט מען איים גינאךט‪ .‬רו בייט ניווען אננב״אונ האסט טידיען'צי‬
‫בןראכין‪ .‬ווי אווי האט מען דיין טיר צו' בראכין איוג‪.‬קאליע גיטאבש ראם איו' אטי^ל‬
‫גענין עשו ‪ .‬ווי רער ‪$‬סוק ;אנט לא ‪.‬יחרוך' ךמיה צירו‪' .‬ךי‪.‬רבנן י;אנין אור סיינט מ ק‬
‫גאט וועט ניט פארשפעטי‪.‬גען אוג ךעט גיט לאגג וואךטי; צו רעם פאלשין אוג צו זיין פאנניען‪,‬‬
‫רבי ‪.‬אליעזר ךער זויהן פץ יכי ייכ־ ו אנט ראיס מיייגט מען לא נחירוך ‪; .‬אט וועט "גיט‬
‫י‬

‫נאד ןןד וועט אים ביאלד שטךאפץ ;וארוס‬ ‫ןןאךטין צום פאלןייץיאונ צו דין ‪8‬אננען'‬
‫ד?י יהו׳^ע ‪3‬ן‪.‬לוי האט נמאגט ךעםינאנצין טאג האט‪.‬עשי ג״ע‪8‬אנן'ען הערשין אוג" האש‬
‫ןיי נימ‪.‬נדען איו ניקומע; אשלאיך האטי די אויף גיבונדק אינ די זיענע; 'אנ'ט^א‪5‬ין‪ .‬האט‬
‫עק‬ ‫״‬
 ‫הי‪,‬לדית פ ר ש ה פ ז‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫שיבא יעקב שהוא יקדו של עולם ויטיל את הברכות )גי( שמעיקר העולם חרוצות לו ר׳‬
‫יזנינא בר פפא שאל את ר׳ אהא א״ל םהו יכתיב הון אדם יקר חרוץ‪ .‬איל חריצה‬
‫‪_ B‬‬ ‫ד‬ ‫׳‬
‫ז‬ ‫‪1,2‬‬
‫ה‬ ‫ביד הצדיקים שאינם נוטלים םן יקרם שלעיל בעיהיי‪) :‬ג( ואוכל‬
‫י‬ ‫י‬ ‫י‬

‫ודי נחמיה‪ .‬דיי אומר סכל מה שנכרא בששת ימי בראשית‪ .‬רינ אומר מכל טיב‬
‫שהוא מתוקן לעיל ‪) .‬י( איל עיקרו של דבר מה האכילך ‪ .‬איל איני יודע אלא טועם‬
‫הייתי טעם פת טעם בשר טעם דנים טעם חנבים טעם כל מעדנים שבעולם‪ .‬א׳ר‬
‫ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה אמר אני קערח אחת של עדשים חאי־ילני' ונטל‬
‫את בבירתי אתה שהאכילן־ בשר עאכ׳ו‪ .‬א׳ר לוי לפי שהיה אביגי יצחק םתי־הר‬
‫יאופר תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור כיין שאמד את בכורתי‬
‫לקח אמר יאות ברכתי‪ .‬א״ר אליעור אין קיום הנט אלא בחותמיי שלא תאמר אילולא‬
‫עריסה יעקב באביו לא נטל את הברכות תיל נם ברוך יהיה‪ .‬איר יצחק בא לקללו‬
‫איל הקביה הזהר )יא( שאם את מקללו )יב( לנפשך את מקלל שאמרת אירריך ארור‬
‫איר לוי ששה רבדים םשטשץ את האדם ‪ .‬שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשיחי ‪ .‬העין‬
‫י ה א ו י‬
‫י‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪5‬ננו‬ ‫)יא( שאי־ י אפה ייקללי גרפי'‪) :‬ינ( לנפנן נ י י ‪.‬‬ ‫»«‪ »!ntf‬ינפיח ‪ :‬ה ״ נ ) י ( אייר לי ע‪:‬י לילתק עיקרני׳ ‪:‬‬
‫^‪.._...‬״‪.‬״‬ ‫‪w‬״ ני‪8‬א^ען ‪8‬יןיל‬ ‫‪T‬‬

‫?לידוען איי ניקו^ען‪ .‬אמלאך אוני האט ‪.‬ויי אויפניפלאכטין אינ 'יי יענק 'אייעק‬
‫ניקלויןי; ‪§ .‬אר וואם איו ךאס ניייוע; ‪ .‬והון אדם ;קר חריץ ווייל י עקב וואט ער יי אי(‬
‫ז‬

‫יער מיעיץוטעי פו; ךער ךעלט יאל קיוסע; נעםען' ראם פארמענץ ?די ברכותו וואס 'ייי‬
‫יענען ךער ‪.‬עי קר פון ךער ךעלט אע ‪.‬ייי ‪,‬יענען אוים נייעצט פון ויינעטךענץ ‪ .‬רבי הנינא‬ ‫ז‬

‫‪1‬‬
‫‪ 13‬פןא דואט }י?ךע נט ביי 'ךבי אחא ראם'מיינט ךער פסוק הוןיאדם יקר ח מ ץ ‪ .‬ה א ט‬ ‫‪:‬‬

‫רכי אחא גיוא?ט ‪.‬עס איי אויםנייעצט ביי ךי צדיקים'יי‪,‬ואלין ניט נעמע; אויף רער יייעלט‬
‫פון זיחנר ?בור וואט ‪.‬ייי ראךפי; ןזא^ין אייף עולם הבא!' )ג( ואוכל מכיל ‪ .‬יצחק "'האט‬
‫נץאןט צו עשו איך ה א ב שוי! ןיגעסין פו; אלין‪ .‬רבי יהודה אינ יבי נחמיה"קרינען‬
‫רבי;הודה ואןט יץחק האט נימיינט איך ה א ב גיגעםץ פץ י אלץ וואסיאיו ב'ז‪4‬׳אפי;גיווארי‪1‬‬
‫אץ די‪,‬עלשאע זעקס ‪9‬ענ‪ .‬רבי נחמיה יאנט איוי האש ‪.‬יצחיק ניםיינט איך האב נינעפץ‬
‫ז‬

‫פין אלע נוטע !אכין וואט איז אנינייבךייט' צי עידם הפאי י האט עשו 'ניזאנט צו' יצחק‬
‫ייאס איי ניזוען דער ‪.‬עי קר ‪,‬עסין‪ .‬האיש ‪.‬יצחק גיענפעךט איך ווייס "נייט‪ .‬ראם עסין האט‬ ‫י‬

‫!יהאט אטעם פו; ?רויט אינ א_טעם פון פלייש אינ'אמעט פון פישאונ'אטעם פון איישעריקע‪,‬‬
‫אונ א‪£‬עם פון אלע ניטע ‪...‬עסי; ראם'‪..‬עס איי ךא אויף רער וועלט י רבי ברכיה' האט‬
‫ני;א;ט ךי ‪:‬ןחק האט דער ?אנט ‪.‬או‪..‬ער האט גיגעסין אטעם פון פלייש‪'.‬האט 'עשי‬
‫‪3‬אלד ןיעייןף ‪ .‬אונ האט ני;או‪.‬ט מיר האט ‪.‬י‪..‬עקב נינעבין‪.‬ע;וין איין שיסול ארבעסהאט‬
‫ער ביי ‪9‬יר צונ־נו^ען די ?כורה‪ .‬דיר האט‪..‬ער גינעבין' עםיןפלייש ‪ .‬ויער'וייס יואם‬ ‫ז‬

‫‪,‬ער חאט עלץ ‪5‬יי דיר נינו^ען ‪ .‬ךבי לוי זאנט אונועיר פאטער יצחק האט נישראקץאונ‬
‫ז‬

‫האט ניואנט טאםער האב איך גיטאה; ניט 'ווי דיער דין איי ‪" .‬איר האב ;ימאכט ‪-W‬‬
‫אבכיד ;עקב ייאםער איו ניט‪.‬קיץ בכור אונ וזאב אים איועק נינעבין רי ברכות‪ .‬וו­‬
‫‪1‬‬
‫״׳ * האט נ‪.‬יוא?ט אז ‪:.‬עקב האט ביי אים ניקויפט ךי כבורה‪ .‬איי'ראך 'יעקב אבי‪-‬יר‬
‫האט ‪:‬צחק }ייא;ט האב איך ךאך נוט ‪.‬ני?ע?טשט‪ '.‬רבי אלייעזי־ יאנטיאנט לארער אבתובת‬
‫‪$‬ךער אוועקםיל( אי ?‪.‬ע; איו ניחתנ־ת אונטעריאים ‪..' .‬קע־"מען' טיט י אים מאנע'!‪ .‬דו״ואלסם‬
‫גיטזאניןלוען יעקב ראלט ניט נינארט!יין פאטער ;ואלט איים דערפיאטער ניטניבענטשט‬
‫ךריבער האט ‪ #‬ח ק גיןאןפ נאך אמאהל ‪..1‬עקב יאל ‪.‬ייי! גיבענטשט ‪ .‬האטישיץייצח?‬
‫ז‬

‫ניתוןטת אי‪.‬ער ניט די בךכות צי‪.:.‬עקב‪ .‬י רבי יצחק יאנט'יצהק' האשיגיויאלט פלוכי‪,‬‬
‫‪.‬י עקב ‪ .‬דואט נאט ןראנט צי אים דו י אלסט ךיךיהיטע!‪ :‬אייב רייויעסש* אים »‪pv‬‬
‫ז‬ ‫י‬

‫יי!!־מזי‬
 ‫‪ 3‬ר ש ה‬
‫מה‬ ‫בראשית‬ ‫״‬ ‫ת‬
‫תוידי‬ ‫סח•‬
‫והאוזן והחוטס שלא בישותו‪) .‬ינ( חפי מח דלא בעי‪ .‬שטע מה דלא ב ע י ‪ .‬מריח‬
‫‪ no‬דלא בעי‪ .‬הפה והיד והרגל ברשיהו‪) .‬יד( אין בעי הוא לעי באורייתא אין בעי‬
‫לישגא בישא‪ .‬אין בעי מחרף וטגי^‪ .‬היד אין בעי הוא )טו( עביר טצווהא אץ בעי‬
‫הוא גגיב ואין בעי הוא קטיל‪ .‬הרגל אץ בגי הוא אייל לבתי )טז( טרטסיאיח ולבתי‬
‫קרקפיאות ‪ .‬ואין בעי הוא אייל לבתי בגסיית ולבתי מדרשות‪ .‬ובשעה שהיא זיכה‬
‫הקביח עושת אותן שברשותו שלא ברשותו‪ .‬תיר )מ׳א יג( )יז( ותיבש ידו אשר‬
‫שלח עליו‪) .‬יח( הפה גם ברוך יהיה‪ .‬הרגל )משלי א( בגי )יט( אל תלך בדרך אתם כי‬
‫רגליהם לרע יריצי‪ (!) :‬כשםיע עשו את דברי אביו‪ .‬א״ר חגיגא )כ( כל מי שהוא‬
‫אומד שהקב״ה וותרן הוא )כא( יתיותרץ בגי מעוהי אלא מאריך אפיה יגבי דיליה‪.‬‬
‫זעקה אחת )כב( הזעיק יעקב לעשו דכתיב כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה‪.‬‬
‫והיכן גפרע לו בשושן הבירה שנא׳ )אסתר ד( ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד ‪.‬‬
‫בא אחיך במרמה ‪ .‬ר׳ יותגן אפר בא )כג( בחכמת תורתו‪ .‬ויאמר הכי קרא שמו‬
‫יעקב‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫אח יעקנ והפני מקללה ל נ י נ ה ‪) :‬ינ‪ (1‬אל ס ל ן ז נ ו ׳ ‪ .‬נ״ל‬ ‫אמרס אוייין ארור ‪ ) :‬ע ( הוד מס ולא נ פ י ‪ .‬רואה אפי׳‬
‫ע״נ אעשה שלא חלן נ ס ו ) נ ( נל מי פהוא וני'‪ .‬שסקנ״ה‬ ‫מה ;אינו מפן לראותו‪) :‬יל( אי; נע׳ נוי ‪ .‬אס רולה הוא‬
‫מיותר העונות ולפיכך אני עישז רצון יצרי לילו נ ל י נ י‬ ‫עיסק נתירה ואס רוצה עוסק נהיו נלשון הרעו ) פ ו ( עניל‬
‫לנין ) נ א ( יתויתרי; נגי מעי־ס שצי אלא הקנ״ס <יארן‬ ‫מצוותא‪.‬ניתן צדקס נילי שתש מצייתא פנלשין ׳רישל'יהוא‬
‫אפיס לעונר׳ רציני ינינה אח״נ את שלי לשלס לי נמול‬ ‫לרקה« )פו( נירפסיאות ‪ .‬ששוחק׳! שס נמיני שחיק יסתול‬
‫הראוי לו‪ ) :‬נ נ ( הועיק נ ו י ‪ .‬יעקנ גרפ לעשו פועק‬ ‫ונ! קרקשאוס‪) :‬יו( ותינש נ‪ .'1‬פה סיס לונות הנניא‬
‫)כג( נמנמס שורתו‪ .‬נלנרמס שוגיס‬ ‫ועקס אתת‪:‬‬ ‫בשלח •רנעפ את ילי לשפשי ילמעגי היה מהפן את בנרשית‬
‫אינקליש‬ ‫כאוס שלא סיס נישיסי ‪) 1‬ית( הפה של יצחק שנקש לקלל‬

‫רעסטו זץז אליי; פלוכין ‪ .‬ראתם דו האסט ךאף גתאנט צו‪.‬יעקב ך י ;יאט ויעלי! דיך‬
‫פלוכי; זאלין אליי; "ניפלובט וועךיי‪ .‬רבי ‪.‬ליי זאנט יעקים ואכץ 'בךינע; ךעם מענטש ידיי‬
‫ז‬

‫ןץנע; איןזיין רשות \‪.‬ער' גיוועלטיןט אויף זיי‪' .‬אונ'ךו־יי וא;ין זענע; ניט אין'דיין רשיית ‪,‬‬
‫ךי ארי‪ .‬דעו• אועד ך י נאז זעגען ניט אץ ויין רשות‪. '.‬ער זעוזט ראם ‪,‬ער ךיל }יט'‪,‬זעק‪.‬‬
‫‪.‬ער ךןעךט וואט‪.,‬ער וויל ניט הערץ‪., .‬ער שטיעקט ראם‪..‬ער וויל ניט שטעקי;‪ .‬ךי טייל‬
‫אונ ךייהאנט אונ ךי פוס ‪.‬יעגען אין זיין רשות ‪ '.‬ארב ?ןר' וךל ךעט‪.,‬ערי תוךה‪ .‬אויב‪.,‬ער‬
‫וי יל ך ע ט ע ר לשו; הרע‪ .‬אייב‪,‬ער ךיל'ייתלט ‪,‬ער נאט אונ בענטשץ ‪ .‬טיט ךי האנט‬
‫אויב"^ער 'וךל טוהט ער טיט איר מצות ‪ .‬אויב ער ךיל ננבת‪.,‬ער'‪/‬טיט איר‪ .‬אויב ‪,‬ער‬
‫ןייל הךנת‪.‬עד םיט אייר‪ .‬טיט ךי סיסי אויב‪,‬ער וו״יל ‪;.‬ייט‪.,‬ער טיטךי אץ טעאטער ‪ .‬אונ‬
‫אויב‪.‬ער מיל גייט ‪.‬ער ‪9‬יט די אץ שוהל אונ אין בית המךךש‪ .‬אונ ךע; ךער טענט‪.‬ש‬
‫איו יוכה מאכט נאט ךי זאבי; ראם ועמני אין דין רשות‪.‬דייזאלץ ניט ויין אין‪.‬ןייןרשות‪.‬‬
‫רען ‪.‬ירבעם ן; נבט האט איים גיצויגי; ךי וזאנט יצום נביא מען ואל אים הךננ;'‪ .‬ךייל‬
‫ךער'נייא האט 'ווכה ןיווען איי טתקען ניוואךץ' ךי וןאנט פץ ירבי^ם‪.,‬ער זאל';יט‪.,‬קענ‪.‬ק‬
‫טאהן שלעכטם טיט איר‪ .‬אונ ווייל‪.‬יעקב האט ויכה נייווען האט גיטווט ךי טרל פץ‬
‫יצחק זאגיץ 'גם ^רוך יה;ה‪ .‬י‪.‬עקב יאל כשיבין ניבענטשט‪ .‬אז‪.‬ךער מענטש איז זוכו!‬
‫היט נאט זיינע פיס ‪!.‬יי יאלץ ניט גןין אץ' שלעכטי; ‪.‬וועיג‪ .‬ווי שלמה האטי ‪.‬גיזאנט ‪6‬יין‬
‫זוה; זאלםט גיט ביין טיט די רשעים צו !אמען' אין איין וועג ראתם זייזגרע פיס לויפין‬
‫צו" ^אהיןישלעכטס ז )‪ O‬פשט‪3‬ע‪ .‬ךי ‪.‬עשו האט גיהעךט ךי ךיירפו; די‪ ,‬פאםער‪ .‬חאט‬
‫‪.$‬ער געישתגען איוג נעיךינט"‪ .‬רבי חני;א יאנט ךעריראס יאנט או ;אט שיינקט אונ‬
‫שטךאפט' ‪.‬ניט ךי טענטשיין אויף‪.‬יי;ע'יע עבירות ‪ .‬ואלין שץנקע; דעע גיךעךים '‪ '.‬לטקזל‬
‫אז' אטענטש האט ניניעיםי; סם‪ .‬טוו‪ .‬ער 'שטאךבי;‪, .‬קע• ויין' ‪.‬ער יאל בעטין דינ׳ע גיךיערים‬
‫י‬

‫ויי זאלין״אים טוחל ד י ן ‪ .‬אזוי או איינער' טויקט אעייךח מיז ‪.‬ער גישטראפט רעת; נאד‬
‫;אט וזאלט איין ךעם כעם איג שטךאפש גיט באל־'‪ .‬אבער ןןר געםט' אפ יראם ךיגי;ע ‪.‬‬
‫‪.‬י_עקב האש ;יםאכט אי‪..‬ע׳^ו ואל טאה; איי; ןיישךייא ‪ .‬ור רער י ןסוק ואנט ווי )]‪•10‬‬
‫האט‬
 ‫מ‬ ‫ת ו ל ד ו ה ‪ £‬ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫יעקב ויעקבני‪ .‬דיל אמר התחיל )כד( מחכך כגרונו )כה( כסאן דמחייך וזורק יוק‬
‫ספיו ויאמר הכי‪ .‬ייעקבני‪ .‬את בכרתי לקת ושתקתי לו‪ .‬והנה עחה לקח )כו( ברכתי‬
‫ושחקתי ל ו ‪ .‬חלא אצלח לי ברכה מן הניצולח •י <!"!( ויעז יצחק ויאמר לעשו תן נכיר‪.‬‬
‫איר ברכיה הן נביר שםחיו לך כרכה שכיעיח ולמה היא אומרח לו חחלה‪ .‬אלא‬
‫א״ל מלך עשיתיחו עליך יברכיתיך שלו הן)כז( עבדא דםאן נכסי דמא;‪) .‬כח( עביא‬
‫כל מה דיליה לםאריה ואח כל אחיו נחחי לי לעברים‪ .‬ולכה אפוא‪ .‬ברם לך )כט( פיתך‬
‫אפויה‪ .‬ר׳ יוהנן וריל‪ .‬ר׳ יוחנן אסר חרף סמנו )צ( שפורניחא אפויה לפניו בכ׳מ ‪.‬‬
‫ר׳ל אמר הרף ממני )לא( שאף וחמה )לבן ססירין לו‪ .‬ר׳ שמלאי ואמרי לה בש״ר אכהו‬
‫)לגו איל הקב״ה )לד( כך הייה אומר ולכה אפוא‪ .‬איל )ישטיכ כו( )להו יוחן‪ .‬א״ל‬
‫רשע הוא‪ .‬א״ל כל למד צדק )לו( לא כיבד את הוריו‪ .‬איל הקביה )‪ (05‬בארץ‬
‫נכוחות יוטל עתיר הוא לפשוט ידו כבהמ״ק‪ .‬א״ל איכ השפיע לו שלוה בעוהיז ובל‬
‫יראה‬
‫מתנות כהונה‬
‫יהיו מזימניה לו ו )ל( פירנית אפייה לן ניהי' ‪ .‬כליהר‬ ‫)ייז יייגן י!‪:‬פ‪:‬ע וניפד מייני‬ ‫*נקלי‪ :‬נייכמהא ‪:‬‬
‫מינ; היא ציקח ניןממ ממן ולפי ה י ן ממט‪) :‬לא( יאן> וימה‬ ‫ועיפה הכי כמנהנ נ י א פעי‪:‬׳; נן לקלפה על תנריהס ימנק^ן‬
‫‪1‬‬
‫ניי‪ .‬א י פ א י י ‪ :‬נוטריקון אן תימה י )לנ( משויי! לי‪ .‬ילא‬ ‫לנ״תי‪ ) :‬נ ה ( נמאן דמלו״ן‪ .‬מתנן וה״ג נ ע י י ן ! ) נ ו ( נ י נ י ‪.‬‬
‫תוכל‪) :‬לנ( אמר לי הקנייה ‪ .‬ליצמק ז )לל( כן היית אומד‪.‬‬ ‫ופגקתי‪ .‬נתמ־ה‪ :‬מ; הגיצילופ ‪ .‬מן הריקנות והנריעית ‪1‬‬
‫איפיא הורת לו למצוא תקנה יכן אמר למעלה מווטתין יהיו‬ ‫) נ ו ( ענלא יייא! כו׳‪ .‬אס אתה יולע פל מי העני‬
‫״ ‪ p i‬לן ‪) 1‬לה( יומן‪ .‬יהיה לו ת; מה ‪) 1‬לו( לא נינל את‬ ‫‪1‬ס תדע פל מ• נכסיו ‪) :‬כס( ענלא ני׳ • הפנל יהל‬
‫סיייוכ!'‪.‬נתמיה נללעינ כמדיי כממודוי‪):.‬לי( וי ניי‪ ,‬״ נ י י ן ‪.‬‬ ‫אפו לו היא לאדינו ‪ ) :‬נ ט ( פיתן אשי־ה‪ .‬כלומר פוינוסין‬

‫^אט״ץאטקיןנאזזלט‬ ‫האט ניהעךט ךי ךייד‬

‫_י עקב פאר'‪!.‬נשוס נעשךייא‪ .‬אץשרען הביךה ‪'.‬ווי ךער פסוק יאנט מרדכי האט מנעירעען‬ ‫‪:‬‬

‫א ך רם ‪..‬נעשיייא אביטערע ‪, .‬יץחק האט ניואנט צו ‪.‬עשו דיי'־ 'ברוךער' אייו גיקוימען' מיט‬
‫חילןמה ‪ .‬רבי יוחנן יא‪.‬נט ‪.:‬עקב איי ‪.‬גיקוטען נןייט ךי הכמה פון ך י תוךה ‪9 '.‬יט ‪.‬ךעם דין‬
‫סין די תירה האש‪.‬י‪.‬עקב ניני^ען ביי דיר ךי ברכות ‪ .‬י עייל ערי איי אבכור ‪ .‬האט ע׳‪$‬ו‬
‫‪:‬‬
‫ןיזאןט האט טען א ם ‪.‬דךיבער' גידופי; ג?קב ווייל מען האטי ניוואסט אי׳״ער *וועט ימיך‬
‫‪:‬‬
‫?ווויי מאףל נאךין‪ .‬ךיש ןיקיש ‪,‬זאנט עשו האט אנניהייבין מאכין מיט ‪!.‬־עם האלרז איוי‬
‫ויי איינעיר לא?ט אונ שפייט לוע; ^ ר האט דעי מאנט ־עם״נאמען ‪:‬עקב ‪ .‬מיין״בכורח‬
‫‪:‬‬
‫האט ‪.‬ער }ינומיען האב איך אים ‪.‬נעשיוינע;‪ .‬י א? ער 'איציט האטי‪.‬ער נינומען "מיין ברכה‬
‫;אל איך אים אייך שךייגין ‪ .‬דו האיסט ךאך אפגישייךט פון' מייניעטוויענין' אייך אברכה‪.‬‬
‫י אל !יין פון ךי אפניישייךטע ‪ .‬פון ךי עךנקגיע'‪ '.‬נאד בענטש קיךיאיייך • )ד!(־"'ירע ‪'.‬‬ ‫ז‬

‫האט חןחק ן י ך ע ך ט צו'‪.‬עשו איך האב" נישאבט ‪.':‬עקב'יאל'!יין 'אהעךר איבער "דיר ‪'.‬‬
‫ך?י בך?;ה יאנ'ט יייאם יץחק האט גימא;ט ‪'.‬ג עקב יאל ייץ אהעךר אייבער ‪.‬עשו דאם איז‬ ‫‪:‬‬

‫ןאך ךי ייכעטע ?רכה‪ .‬פאר ויאם האט‪.‬יצחק אגנייהרבץ ךערציילין' צו עשו ידי בר־ה צו‬
‫״עףןזט‪; .‬אר אווי'האט ן?ו?זק נייאןט צו עשי איך האב'ני‪.‬סא‪.‬כט ‪:.‬עקבייאל יייןאמיך‬
‫אויך דיר זענען ךאך ריינע ברכות איי־ גיי;ע ‪ .‬צו *ויעטען ךער קנעבט גיהער" צו ידעם‬
‫ניהער ראם פארטענין פין קינעבט‪ .‬אקנעכט' ;ואם ער האט ניהער צום בעל הכית י אינ‬
‫זייגע *לע בךירער האב איך י איים ני;עבץ'‪!.‬יי ייאלץ '!יין'ביי אים קנעכט ‪ " .‬ילבה י אפוא ‪.‬‬
‫אונ צו ךיר רעט‪.‬זיין‪.‬ןעכאקין ‪ .‬דיין ‪.‬ברייט רעש ‪.‬ויי; געבאקט‪1 .‬פאר?ועע כרייט וועםטו‬
‫לאביי איו־ ייי‪.‬אקנעכט נעמט ז‪.‬יי; פיארטיגעיעםץ פין'ניי; בעל "הביתי‪ .‬רבי יוחנן אונ‬
‫ריש לקיש קרינען'‪ .‬ריבי יודען זאנט ןץיחק 'האט ךיאגט צו עשו לאי״יאפ "פץ‪.‬יעקב ייי;‬
‫י‬
‫חרבין איי גיבאקט פאר אים אויף אלע אךטער ‪.| .‬ער ‪.‬יועם *ךיך §ארביענען א!יף ‪-TSN‬‬
‫ןוך‪$‬ער יוא רי וועףט ייי;‪ .‬ריש לקיש יאגט'אזוי האט‪.‬יצחק גייאנט צו יעשו לאי אפ־פץ‬
‫‪1‬י‪.‬עקב ךי ‪.‬מלאכים פין פייענוח ךאם ‪.‬איי'אף אונ‪.‬חסה ‪.‬ןענען אץ' זיין האנט יער קען ויי‬
‫שיקע! אייף דיר ‪ .‬ךבי שסלאי יאןט אנךערע ןאנין״ער האט י ראם נייאנט״פץ רבי אבהי'ש‬
‫ץ‬
‫ייעןין ^אט ןאט ניי;א;ט צו ‪:‬צחק' דו האסיט ני;א;ט צו יעשו ולכה 'אפוא ‪ .‬צו ךיר" ייעט‬
‫זיי‪1‬‬
 ‫מ‬ ‫ת ו ל ח ת ‪£‬רשד‬
‫מו‬ ‫בראשית‬ ‫׳‬ ‫סדר‬
‫יראה נאות ה׳ לעיל‪ (!) :‬ייען יצחק ייאמר הנה משמני הארץ יהיה מ ו ש ב ך ‪ .‬זי‬
‫איטאליאה‪ .‬ומטל השמים מעל)לו( וי בית ניברין‪ .‬ר״א הנה משמני הארץ)צז( מן שסיגיא‬
‫דארעא‪) .‬לרז( מן הן מתעבדא ארעא שמניא מן טלא ‪ .‬ומטל השמים מ ע ל ‪ .‬אנטונינום‬
‫שלח לרביני א״ל )לט( בנין דתםיירתא חסרים מה נעביד ונמלא יתהו;‪) .‬מ( נסביה‬
‫לשליתא ועייליה לנו פרדםא שרי עקר פונלין רברבין )מא( ישתיל דקיקין‪ .‬א׳ל)מכ( הב לי‬
‫)מכ( אגטיגרפא איל לית את צריך‪) .‬מג( סלק לנביה איל דין היא אנטינרפא‪ .‬איל‬
‫לא יהיב לי כ ל ו ם ‪ .‬איל יטה אסר ל ך ‪ .‬איל לא אסר לי בלום ‪ .‬איל )מד( ולא עבד‬
‫קודםך כ ל ו ם ‪ .‬א״ל גסבגי ואעלני לגו פרדםא שרי עקר פיגלין וברבין ושתיל רקיקין‪.‬‬
‫ווררין רברבין ושתיל דקיקין‪ .‬חסין רברבין ושהיל דקיק־ן‪ .‬מיד הבין‪ .‬שרי טפיק‬
‫רוכסין ומעייל דוכםין‪ .‬עד זמן דאיתסליין חםיורתא ‪ .‬ועל חרבך ת ח י ה ‪ .‬ר׳ לוי אסר‬
‫)מד( עול הרבא ואת היי‪ .‬ואת אתיך תעבוד‪ .‬איר הוגא )מד( אם זבח תעבוד ואס לאי‬
‫חאבד‬ ‫י‬
‫כהונה‬ ‫םתנות‬
‫פ•; )מא( ופתיל וקיר‪,‬׳] הרזי! ינרג•) ישתיל רקיקץ *<‬ ‫פירש" שנל האפוניות של אפליא היא לפריס ואי] נל‬
‫ה נ נוי ‪ :‬פרוץ ‪ .‬פירש•׳ שילקא ו תשא‪ .‬ווזות ו‬ ‫מיקימית משיפנליס אלא למס ולא יותר אלא נל מקופ ומקים‬
‫) מ נ ( א״ל סשלית צרכינו ר‪ ;,‬לי אגרת ינסינ נתינפ‬ ‫לשר שלי ילאלין שלי ו ) ל ו ( מןשמיניא‪.‬פי׳ סערין סעשיריס‬
‫תשינס למלן ‪ ) t‬מ נ ( אנפיניפא‪ .‬פ״ ס ע ר ו נ ת נ אגדת ו‬ ‫ינדלקמ; מאנפגיניס‪) :‬לת( מן ק מתענוא נוי ‪ .‬טפינן‬
‫) מ ג ( סלק לגניה נו׳ עלס סשלית אל נמלו ואיל המלן פינן‬ ‫נעשה סאין שמינס שמגדל שנויניס אלי מן ספל שמן סשל‬
‫נ ת נ אגרת א״ל לא גתן ל• כלום‪) :‬מד( ולא ענד נ י י ‪.‬‬ ‫גתנרו פ נ ל ! )לש( נגין לתשיורתאט'‪ .‬נשניל שאיגרות‬
‫ולא עפס לפניו נליפ‪ :‬איל נשננ׳ נ ו י ‪ .‬לקחני והננפנ׳‬ ‫המלך תפריפ ו מס נענל ניי‪ .‬מה נעשה שנמלא סאוציוסו‬
‫למין פרדס יססחיל עקר נוי‪) :‬מל( עול מ י נ ן ‪ .‬פירפ״י הנגיש‬ ‫) מ ( נסניה נ י ׳ ‪ .‬לקח ר׳ את השליח יהכניסי לתין הפרדס‬
‫לסין נדנה שלא תרצח ‪!.‬אחה תחיה ו )מד( אס ו כ ה ‪ .‬האש‬ ‫יססחיל לעקור צנונית גדולות ינ»ע נמקימס צנונות קפפס ‪:‬‬

‫זיין גי‪3‬אקט ברויט‪ .‬דו וועםט אייביג קאבין דיין פרגסח • אוואנךער‪ .‬חאט ןונחק געאגוש‬
‫צו גאט ואל ‪.‬יעשו אייך ‪.‬עפעם קאבין‪ .‬האט גאט' ניזאגט '‪.‬ער איו ארשע ‪ .‬האט יצחיק‬
‫ניזאגט האט ךע; עשו גיט גילערוגט גיךעבטיגקייט האטי‪,‬ער ךע! גיט ניגעבין כבוי וייגע‬
‫‪..‬עלטעךי; ‪ .‬האט גאט גראנט ‪,‬ער וועט "א§אהל חרוב טאכין רעם ביח המקדש • האט‬
‫יצחק גתאגט צו גאט אויב‪,‬עיר איי אי^יע גיב יאים גענוג פאיגעגיןע; אויף ךיי וועלט ווייל‬
‫‪,‬ער רעש 'ניט זעו‪,.‬׳; דיין גרויםקייט אייך עולם הבא ‪. 0; 1‬דע; ‪ .‬האט יצחק גי‪.‬ענפערט צי‬
‫א י‬
‫‪.‬עןןו אויף ךי פעטקייט פיון ת ‪ ^ ,‬ר ד וועט דין דיין וואהנונג‪ .‬דאס ;איו ך י לאגד ‪ 9‬ל ; א •‬
‫ז‬

‫אונ וועםט חאבייךי טאח פון חימעל‪ .‬דאם ‪.‬איז ךער אךט ביח גובךי;‪ .‬ךאךט איז י פיל‬
‫טאה‪ '.‬נאך אפשט איז אויף ך י פעטקייט פון ךי‪.‬ערד וועט דין דיי; וואהנוגג‪ .‬פו; וואס‬
‫מיעט די ערר פעט ווערץ‪ .‬פי; ך י ' ט א ה ראם וועט י קוטען פוי הי^על ‪ .‬אנטונינוס האט‬
‫ןעשיקט צו' רבי ווייל טיינע אוצרות י וועךי; אלע מאךול יייינינער ‪ .‬ןיאס \אל טע; נןאה;‬
‫כען ז א ל זייא'צוריק פול מיאכץ‪ .‬י האט רבי ;ענוםען רעם שליח ‪ .‬אונ האט אים ‪.‬אריץ‬
‫נעפיךט אין אנארטץ ‪ .‬אונ האט אנניהוייבי; אויפ ךייםי; נךויםע ךעטאןז אונ דואט ארוץ‬
‫גייעצט אי; ךער'‪..‬ערד ךיגע רעטאך'‪ .‬האט ךער שליח גייאיגט צו ך‪1‬יי ניב טיר א?ךי!ז צו‬
‫טייי; ״ הערר אנטונייניום ‪ .‬חאט' ר ב י ;ץאנט ח ךאךפ?‪1‬ש גייט ‪ .‬ק י ץ בךיך‪ .‬איו ךער שליח‬
‫ניקומע; צו אינטונינום‪ .‬האט אנטונינום גיזאגט צום'יולידו ווא איז ךיער ?ךיף‪ .‬האט דעי‬
‫שליח גייאנט יטען האט ימיר ‪3‬יט נינעבין"קייי; ^ריף‪ .‬האט אנטו;ינוס ניוא^ט צום שליה‬
‫ראם חאט י דיר י‪.V!,‬גיזאנט ‪ .‬חאט ירעד שליח "גיואיןט ‪,‬ער דןאיט טיר ^אר גיש גייא)ט ‪.‬‬
‫האט אנשוניניס גיזאנטיצום שליח האט ‪.‬רבי גאר ניט 'גיטאה; פאר ד י ר ‪ .‬האט ‪,‬ךער שליה‬
‫גיואגט רבי' וןאש' מייד ניגו^ע;* אונ האטי יטיף אריץ ןיןךיי^ט אץ ויין גארטץ אונ האט‬
‫‪$‬גגיח‪1‬יבץ אויםךייםי; ךי גךויםע ךעטא־ אונ האט אךיץ'ג;;ע(יט ךיגע ךעטאך ‪^ .‬ער האט‬
‫ארוים ןינו^ע; ךי נראבע 'ראיךציע; קרוש אינ חאט אריץ ‪ v p r j‬דינע ‪^. .‬ער חאט ארויס‬
‫^יגוםע; ך' נראבע'*הריץ אינ''האטי אריץ ניועצט ךינע חייי;‪ .‬האט ז^טו;ינ‪1‬ם ‪3‬אלד‬
‫נארעוטאנינגן וויאשירבייהאט גיטייגט ‪ .‬האט אנטינעוס אפגחאנט ך י אלטע שךיםאונ ןןאט‬
‫ניגיטעי‬
 ‫ת ו ל ד ו ת ‪3‬רישה סז‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫תאבד‪ .‬והיה כאשר תריד‪.‬את יש לך)מה( ידידים ושווקים והוא יש לו ידידים *ויקים‪ .‬את‬
‫יש לך ניםוסוח והוא יש לו ניםוםות‪) .‬מו( אייי בי חלפתא)מז( אם ראית אחיך סורק עולת‬
‫של תירה םעליי נזיר עליי שםדים ואתה שולט כו; הה׳ד )ישעיה סנ( כי אתה אבינו‬
‫בי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו‪) .‬מז( ויצחק היכן היא ‪ .‬טי שהיא איסר לי נזור‬
‫עליו שםדים את )מח( טתכיפו לאבות ‪) :‬ז( וישטום עשו‪ .‬איר אלעיר ביר יוסי‬
‫)מט( סנטרוי ונעשה לו שונא ונוקם ונוטר )נ( עד כרין קריין סנטרוי דרוםי‪ .‬ויאטר‬
‫עשו בלבו הרשעים )נא( ברשות לכן )ההליס יד( אסר נבל בלבו‪ .‬ויאםר ע׳ו׳ו בלבו‪-,‬‬
‫ייאסר ירבעם בלבו‪ .‬וי׳אטר הסן בלבו‪ .‬אבל הצדיקים לבן ברשותן‪) .‬שיא א( וחנה‬
‫היא מדברת על לבה‪ .‬ויאםר דוד אל לבו‪ .‬רשם דניאל על לבו‪ .‬רוסי ן לבוראן‬
‫)בראשית ח( ייאסר ח׳ אל לבי‪) :‬ה( יקרבו ימי אבל אבי‪ .‬וי יהודה ור׳ נחמיה‪,‬‬
‫רי״א‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫הלומי למה אינו מוכייי בס והשיב פי שהוא נ‪ '1‬י‬ ‫יעי‪,‬נ תענוד לו ואס לא יזנה תאני איתי‪) :‬מה( ׳רידיס‬
‫)מת( מתניהו‪ .‬מל‪-‬־ף ומתני איתי ו )מנו( ם נ פ י י •‬ ‫ימי הביק קיו' יייו אתס יש לן עת ‪ : :‬ע ת ן יעמוד יכן‬
‫ניעדקין שינא נוקס ונושר ‪ ) :‬נ ( עד נ י ן נ ו י ‪ .‬עי‬ ‫יעקנ יאס היאה שיעמוד לן שעי‪.‬ן ופיקח ני'! )מי( א״ר‬
‫עתה פוד סיוס קוייס ליסיד־ס פונאיס של יומייס ‪:‬‬ ‫י ו ס י ‪ .‬פייש״י נ ן אמי ילמק לעפו ו )מו( אס ראית אחין‬
‫)נא( נישות לנ;‪ .‬נרשות ׳'נרן הרע ‪:‬‬ ‫ני' וזייש מ ד י שסיד מעליו עול תויה ו ) מ ! ( היכן הוא ‪.‬‬
‫נינומען אויןפ זייער ארט נ;יע שךים‪ .‬ך י נייע ‪#‬רים ךאבין ‪7‬ינעבץ‪7‬נעלט'אין אוצר פו;‬
‫מלך ‪. .‬ביז ךי אוצרות וענען צוריק פול גרואךי;‪ .‬יצחק האט נראנט צו‪.‬עשו אויף _דיין‬
‫שוועךד רעםשו ליעבץ‪ .‬ךבי לך ^זאנט יצחק האט נייזאנט צו עשו ‪.‬נעם ךעם שוועךד אי!‬
‫ביין האנט רעםטו לעבי;‪ .‬אונ דיין' ירוךער ‪.‬יאלסטו דיינען‪ .‬רבי הונא ואנט 'אווי' האט‬
‫לצחק ניואנט צו עי^ו ‪ .‬ארב ‪.‬י״עקב' ויעט זו^ח״זיין וועםטו ךנען צו !‪,‬עקיב‪ .‬אונ אייב‬
‫‪.‬ער רעש "ניט רבה ‪.‬זיין רעםשו ךיינען סיט‪.‬י״עקב ‪ .‬ךעט_י_עקבך;נען צו ידיר‪ .‬יצחקדזאט‬
‫ןץאנפ צו‪.‬עשי דו רעםטיהאבי; ןךיךיש 'אינ ;אמין אוינ‪.:‬עקב וועט חאבץ‪.‬ירידים אונ‬
‫גאשיץ דו וןעםט ןאבי; טשןטים אוינ‪,‬ער וועט האיץ משבטים‪ .‬רבי יופי ביחל‪-‬־תא ;אנט‬
‫יצחק האט גייאגש צו‪.‬עשו אויב דו רעפט זעה; אז ךיי;' ברוךער !עקב וואךפיש אךאפ פון‬
‫ךך די תוךח אוינ מצות יאלסשי ארך איים נוזך זיין ניךות' אונ רו רעםט ;יךיעלטינען אוי!(‬
‫אים‪ .‬ויי ךער פסוק'זאנש ךיי'יוךין דןאבי; ‪.‬גיזאנש צו נאש דו ביזט אונזעיר פאשער אברתמען‬
‫רייסי; טיר נים‪. .‬ישראל נדאס איי‪:‬עקם אים'‪,‬קעגען מיר ניט ‪'.‬פארי ןואש ךער מאנש םען‬
‫ציט יצחק‪ .‬ווייל ןצחק האט ניואנס צו‪.‬עשו ערי ואל אויף אונז נווד ךין מרות ךילע! טיד‬
‫אים ניט ךעכענע; טיט ךי אבות‪ 0)':‬וישטום‪!/. .‬שו האש פייניט ניוזאטךין' בתךער‪.‬יעקב‪.‬‬
‫יבי אאעיר בךבי יוסי זאנט ‪5‬נטרר נעשה ‪...‬עשיו איו ניוואדין אשעא צו‪.‬יעקב אוני האש‬
‫גיראיןט ;עמיע; אנקשח פו;'‪.‬לעקב'אונ האט ניהאלשין ך י פיינךשאפט אק הארצי; צו ‪:‬עקב‪.‬‬
‫ביו איןיט יא^ט מען ארף‪.‬יעקב סנטיוי ךרוסי'‪, .‬ער איו ךער שונא פון מים ‪...‬עשוי האט‬
‫ניי^נטיןין זיין הארץ‪ .‬ךי רשעים יענע; איין ך סאנש פון‪.‬י^ר הרע ייאס ‪,‬ער איו אין' י‪.‬יי‪.‬ער‬
‫הארץ ווי רער פישוק יאנט' ךער נבל ת א ט נייאנט מיש ויין הארץ ‪.. .‬עשי האט ניואנט םיט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫ניי; האךץ‪ .‬ןךב^ם האט י נייאנט ט י ט !יי; האיץ'‪ .‬המן האש גראנט מ _‪ 1‬ויי; הארץ ‪ .‬ווי‬
‫ראם ולארץ יךער‪.‬יצר הךע> ך‪,‬אט ‪.‬זייא ‪.‬נןלערונט אווי האבי; ייי ניטאה׳ ‪$ .‬בער ביי' צדיקים‬
‫איז ךי הארץ אין זייער האנט‪ .‬ווי ךער שיל‪,‬לערונט די איוי טוהען‪.‬ייי‪ .‬אוג ך י הארץ‬
‫יךער‪.‬ןןר הךעי טוז פאלניי ידעם שבל‪ .‬ווי ךער פשוק ואנט חנה האט ניךעט ארף איר‬
‫ז‬

‫סאךץ‪.‬דוד האט ;יזאנט "צו זיין הארץ‪ .‬ךניאל ןאש‪.‬גיטאהן 'ארף ך ץ הארץ‪ .‬או דאם הארץ‬
‫‪:‬ךער״תיר הרע> ןאט'ייי אנניךעט צו שלעכטט האכץ ךיי גיךעט צו ךי הארץ ךי ויעלי; נייט‬
‫איוי טאהן‪ .‬ךי צךיקים טוהען ווי ; א ט ‪' .‬ךי ךער פסיק יאנט נ א ט האט גיזאןט צו דין הארץ ;‬
‫)ת( יקךבי • ״ע^ןו האט נראנט ואל נאריקישען ך י צייט ראם םע; וועט טררערין יארך‬
‫‪8‬יין ‪£‬אטעד ורע; ךער פאשער רעש ששאתייף וועל איך המנ; טיץ ןירודער' י רבי‪:‬הודח‬
‫אינ‬
 ‫מז‬ ‫בראשית‬ ‫מ‬ ‫תולדות פ ר ש ה‬ ‫סךף‬
‫רליא ג א לו עשו)נב( בטחינה ‪ .‬אםר סה אני)ננ( טכדיע את אבא איטר לא יקדבי ישי‬
‫אבל אב• ואהרנח וביי‪ .‬ר׳נ אוםר ביק איטרת הרבה םייחיט טחו ינעשי )נד( עורותיהן‬
‫שםיי׳ין על נכי אםוחיהן‪ .‬רבנן אםדי אם הירנו אני יש שס יעבר משכין עלי בדק‬
‫יאוםרי' לי לםה הרגת את אחיך‪ .‬אלא הריני הילך יםתחחן לישטעאל » י א בא‬
‫)נה( ועורר עטו על הבכורה והורני‪ .‬ואני עוטר עליי כגואל הרם יחירגו דירש אני‬
‫)ני( ב׳ טשפחית‪ .‬ההיד )יחזקאל לס( יען אםרך את שני הנוים ואת שתי הארצות לי‬
‫תהיינה וירשנוה יה׳ שם ה י ה ‪) .‬נז( טאן אסר דאמר כן א׳ר יורן אטד הקב״ה יחי שם‬
‫היה‪ .‬איי ברכיח בשר עשי יאםר )נחו לא אטריח הדא טילחא ‪ .‬איל הקביה ל״ח‬
‫אח ידע דאנא הוא )כנו( בודקיהון דלבביא )ירמיה ז( אני ח׳ חוקי ל ב ‪ :‬ו ט ( רינד‬
‫לרבקה זבי* • טי הניד לה ר׳ חני בשיר יצחק אטהוח נביאות חיו ורבקה חיתר‪ .‬פ ן‬
‫האמהות‬
‫מתנות בהונה‬
‫) נ נ ( נממיגה‪ .‬נמתין ובישוב הדעת‪) :‬ע( מ נ ר ע נ י ' ‪| .‬מנייע יאהיגגי ימן יקיני ימי אנל יצשין על ישקנ בגי ימ‪3‬‬
‫ישמעאל אשיי‪) :‬גי( שתי משפתות‪ .‬יצתק ט היא אניי‬ ‫זאעניי אותו ‪ jin‬מרצונו הטונ שאלעי איתי נהיינפ אתי אלא‬
‫וישמעאל פתמת אשתו או מתמת קיונה שהיא אמי אטי‪1‬‬ ‫' ק י ט נלימי אמתי! ע־ שימית א נ י ‪ :‬ה״ג )גי( עירייוהס‬
‫)נ!( מאן יזמי נ י ׳ ‪ .‬פי פגיו שעפו אמי נ ן ‪) :‬גת( לא‬ ‫ששייין ע״ג אמותיהן‪ .‬ש״מיס סוסיפ ותמיייס קטיס ו‬
‫אמיית נ ו י ‪ .‬לא אמיתי ז נ י ז ה ‪) :‬גש( טיקיהין ניי‬ ‫)גה( יעייי עמי‪ .‬עס איוי יעקנ יהירגו ישמעאל יהרוג‬
‫הנודק‬ ‫&מ יעקב יאגי אתינ אעמיי• על ישמעאל לנקום גקמת אתי‬

‫אינ רבי גחם;ה"קליןען‪ .‬ךבי ‪.‬יהודה יאגט ״ע^ו איי גיקןטק פאםעלאך ‪. .‬ער האט גייאגט‬
‫אז איך ייעל'באלו־ חךגגן‪.‬יעקב' רעל ‪:‬איך מצ;!ר זיין מיין פאטער ‪ .‬גאר איך רעל ראךטין'‪.‬‬
‫זאל קוטען ךי ציייט 'יןאס '‪.‬מעז וועט טרר(נךי; ארך מיין פאטער יווען ‪.‬מיין ןאטער ויזןט‬
‫‪9#‬אךכין> ךער ‪$‬אך וועל איך אים חי^ן י‪ .‬ךבי‪.‬גחמ;ה זאגט איקול איי •ירם גינאג;ען פין‬
‫הימעיל אוג חאט גייאגט צו״עשו פיל ייגגע אייולקייענען גייששאךבין אוגךןעךע פעל חאט‬
‫טע; ‪6‬ארשפךייט ארך' ך;ערע מושעיים דו יךיילסט ראךמין ביי ךיי‪,‬׳ פאטער רעש ששאךבין‪.‬‬
‫י‪.‬‬

‫דו^קעגסטינאך שטאךבי; פךיןןר‪.‬פאר ךיין^אטיער‪ .‬ך י רבג; זאני; איוי דואט‪..‬עשו גיייאנט‬
‫&ויב איך וועל ךןךגגן^עקביאייו ךא שם ועבר ייי רעלין טיך ‪.‬נעסק צום טשפט אוג רעלין‬
‫זאנין צו שייר §א'ר ראם חאסטו גיהךגתידיין כרודער‪ .‬גאר 'איך רעל וועךיין אטחותן ‪9‬יט‬
‫?שמעאד‪ .‬איך ייעל‪.‬געמען זיין ןאביסיער ‪6‬אר אוריב‪ .‬ךעט ישמעאיל ג‪.‬יץ‪.‬קךיגען ימיט‪.‬יעקב‬
‫וויעגין ךי בכורח ךאס‪.,‬ער האט ביי' מיר גינוםק‪ .‬אונ ישמעאל וועט איים הךגגן ויעל איך‬
‫ןזיך ^אךש״טעלין ‪£‬אר אגיטער פרייגד פון‪.‬י‪.‬ע'קב אוג רעיל‪.‬חךגג‪. :‬ישמעאל • ‪,‬ייעל איך‪.‬יך??}‬
‫?יוךי ט׳ןזפחוח ו ךאם נאגצע ןארטעגין פון י טיין פאטער ;ציחק‪» .‬אונ טןין ווייבס חלק פון‬
‫ישמעאלי‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט אויה‪.‬עשו ודיל דו האםט גייאגט ךי צומי ^עלקער אונ‪.‬די‬ ‫ז‬

‫צוךי לענךער רעלין ןיהערין"צו סיר אונ איך רעל ויי יךשנן‪ .‬ויועסטו פרעגין ךער זאגט ךאס‬
‫אז‪..‬עשוי האט אזר גיואגט‪ .‬זאגט ךןץ יורן ;אט' זא?ט אז‪.‬ןנשיו האט איר ‪:‬יואנט‪; .‬אט איז‬
‫ןאך דאךט‪.‬גיזוען‪ .‬ךבי'ברב;ה'זאגיט‪ tyjj.‬הט גילייקיונט אוג האש גי״יאגט איך האב ךאס גאד‬
‫ניט ‪.‬גייאו‪.‬ש‪ .‬האט ;אטיגייאןט צו עשו ת ‪.‬ור‪:‬סט ידען גיט אי איך'ווייס וואס אמעגטש‬
‫טךאבט זךןךין האךץ‪ .‬איךיןאט ןאךשט ךאם הארץ פון טעגטש •י )ט( ויוגד לר^קה^עמ‬
‫איז גיו אגט גיוואךיי' צו ך^קה אי״ע^ו' טראבט צוחךגגןי_עקב‪'.‬ווער ף א ט ך א ס איריגייאגט‪.‬‬ ‫י‬

‫ךביחןייחאט גיזא;ט פון'רבי חיחקס״רעגין אוגיעךע טוטעךס ןעגעי גיךען גביאות‪' .‬אוג‬
‫יבקח איז ךאך ניווען איינע פון'אוגועךע טו^עךם"‪ .‬אייייא גיייק'אנבי^ה• יבי‪.‬י?חק יאגט‬
‫אפילו אפךאףטער ^עג?וש‪.‬אקעךטיגיט ‪.‬ק&יע צו ןןאכין ךאים‪,‬ער'האט געאקעךט‪ .‬ייעלין‬
‫ך י ןביאיים ‪.‬אקעךי! _קאל!יע צו מא;ין וואס ךיי הא!יין‪^.‬עאקעךט ‪ '.‬אפךאיסטער ^עגטש טאכט‬
‫}יט'‪.‬ק«‪/‬ליע וואס‪.,‬ער חאט ‪.‬געשארט‪ .‬וועט אנביא ‪.‬קאליע' נממין ראם‪.,‬עי־ האטי גי‪8‬א^ט' ‪,‬‬
‫י‬
‫^עוךס גיט‪ .‬ך^קה ן א ט ךאך }יבדייגןט' יןןקב צי ך י ‪6‬י*נך*?א?ט‪ .‬ךאךך זיא ךאך ך^‪.‬ען‬
‫‪8‬ז‪.‬יעקבן ;אלי^יט טךעי‪£‬ין‪.‬קיי; '‪.‬שליעכ^ס'‪ .‬אונ גאט האט ןאך ןע^אנט איר יאלט ניט'א‪.‬ן‬
‫י‬

‫יירען‬
 ‫ת י ל ד ו ת פ ר ש ה ‪10‬‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫זזאםהית‪ .‬ד׳ יצחק אטד )ם( אפי׳ )תלם( הדיוט אינו הורש תלם בתוך חלם ונביאי‬
‫דורשים תלם בתוך תלם ואת אפר )חהציס קה( ) ‪ ( b o‬אל חגעו במשיחי ולנביאי אל‬
‫הרעו‪ .‬ותשלת ותקרא ליעקב‪ .‬איל הרשע הוה כפה היא )סב( תוהא ע ל י ך ‪ .‬כסה‬
‫הוא מתנתם עליך ‪ .‬וכבר שתה עליך כוס תנהובין‪ .‬ועתה בגי שסע בקולי וקום ברת‬
‫לך ונו׳ וישבת עמו יםים אחרים‪ .‬כתיב )בראשית כט( ויעבר יעקב ברהל שבע שנים‬
‫ויהיו בעיגיו כיסים אחדים א׳ר חגינא בר פזי גאםר כאן אחדים ונאסר להל; אחרים‪.‬‬
‫מה להלן אחרים ז׳ שגים אף אחדים שגא׳ כא; ז שג־ם‪ .‬ער אשר חשוב הפח אחיך‪.‬‬
‫אמו בצדקחח אפרח עד אשר חשוב חפח אהיך והוא לא עשה כן אלא )עמוס ‪(b‬‬
‫ויטרוף לעד אפו ועברחו שסרה גצח ‪ .‬דיל אמר )סג( עברחיה )סד( וגחרחיה לא זיעא‬
‫מפומיה‪ .‬למה אשכל גם שגיכם וגו׳ והאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי‪ .‬איר חוגא‬
‫החחילה )סה( גורפח טחוטפה וםשלכח‪ .‬אם לקח יעקב מבנות חח כאלה )סו( קופחח‬
‫זו לזו וזו לזו‪) :‬י( ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אוחו‪ .‬ר׳ אבהו אסר לפי שהיו‬
‫הברכות )סז( טפוקפקות כידו וחיכן נחאוששו בידו כאן ויקרא יצחק אל י ע ק ב ‪ ,‬איר‬
‫אלעור‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נוי לפין נווטה ופיני מתשנפ מאתוס אל סשנאס סחליפפ‬ ‫יניזר! וניחן גל הלננית ו )פ״ג( ) ס ( אפי' הדי» נ ו י ‪.‬‬
‫נזיא תמרי ליה ודומיהן! )פג( ענדתיה נ ו י ‪ .‬העוון‬ ‫י כ ן הוגי ל־ניןה ננניאה מתשנת עפ‪ 1‬מפגי פהיא הווןייןה‬
‫הניאו ולא פיישי הירופו ענותי יאפו אינה ווה מפיו‬ ‫אי‪ .‬יעי‪,‬נ לקנל הנינות ואין ׳תדוש אתי נ ן התלס להיפוך‬
‫ישמירה לנצח! )סד( טמרתיה‪ .‬לפין י ת ר גרוני שע"׳ הנעס‬ ‫ש־היג נשניל הנינית שיןינל‪ :‬ס י ג ) פ א ( יהנתינ אמי אל‬
‫סוא גיחר נגיונו יממתי נפרה נ י ‪) :‬סה( גייפת נ י ' ‪ .‬היתס‬ ‫תגעי נ י ' ‪ .‬פלא יארע רעה ייןלקיל ע" הצדקיס ולפינך‬
‫גויפי‪ .‬ומילאת היפי מן סאן ימשלנת שסיא ינר הנמאש וקן‬ ‫נתגלה לה ע״ה הגנואה ‪:‬מצאתי נילקיט תליס שגיס‬
‫על האדס להראות ני נמאסונעיניס ‪) :‬סו( קי&תת נוי‪ .‬סיתש‬ ‫גאנית והאמהות גטאות היינדיא אל תגעו וגוי! ) פ נ ( תוהה‬

‫רירען ‪3‬ךגע ‪.‬גיע&כ^""הייגע^יאים ‪,‬יאלט~איר‪7‬קייךשלעכטס טאהן‪ .‬דאךןפ גאט״ז‪5‬ויך‬

‫היטק _יע'קב ן זאל״גיט זיין‪..‬קיין' שלע כטפ'‪ .‬ךריבער ךאט רבקה געש‪:‬קט רו‪/‬פין יאיר ווהן‬
‫‪:‬‬

‫נע_קב‪ .‬אונ‪.‬ייא האט ;;ואנט צו אים רער רשע ‪..‬עשו ווי §יל' האט‪.,‬ער חךטה ארף ךעט‬
‫ראם ‪,‬ער האט ךיך ‪.‬ביו איצט ליב ניהאטי‪ .‬ב_יי איפ אא נלייך מי ‪,‬ער ;ואלט ךיך שרן‬
‫ג־רךנת אונ‪,‬ער ?!ריי?ט ךך שוי;‪, .‬ער האט שרן גיטרונקען אנלאי ריין'אור וויי אלע אבלים‬
‫^ךיגקע; ךע; וייא ‪.‬טךיי?«טין ךך ;אך אטת ‪ .‬איצט טיק זוהן הער ©יין שטיטע אוג אנטלויף‬
‫צו ‪.‬טיק ברוךער א־ןאין חך; אונ וועסט דאךט זיין ביי אים' ;טים אתךים‪^.‬עטליבע טענילאךער‬
‫ןןטליכע ;א!הח‪ ..‬עס ?זטייט אין פסוק‪.‬יעקב ה"אט‪.‬געדינט ביי לבן פאר ךחל רבעי; יאחר אונךי‬ ‫‪1‬‬

‫ןייןען ;אקר' זעגען גיווען אי; זיינע אוינין אור ווי ימים אחךים‪,.‬ךכי חנינאיב; פזי ואנט רא‬
‫}!!טייט ךי ייכען;אחר זעגען גיווען אזר ור;פים אחךים‪' .‬אוג רבקה האט גיייאגט צו‪.‬יעקב רו‬
‫זאלקט ךארטייצע! ביי לביטים אחדים‪ .‬איוי ווי דאךט מייגט טעיויאהךים !יבעןייאהר אור ךא‬
‫}‪5‬יי?ט מען אייך אחדים זיבען ;אדור‪ .‬ביז ךער ב_עם'פון דייןיברוךעריךעט אויעק גיין‪ .‬ךי מוטער‬
‫טיט אירע ?רו‪.‬מקייט האט גימייינט או רער כעס פון‪.‬עשו וועט'אוועק'‪.‬גיין‪ .‬אבער ‪.‬עשו‬
‫האט ןיט איזוי גיטאךן ;אר םיט' זיין כעם וויל ‪,‬ער צו רייסיין ‪.‬יעקבן ארף אייביג‪ .‬אונ זיין‬
‫צאךין איז געקיט ביי אים אויף אייביג‪ .‬ריש 'לקיש זאגט ךער צאךי; אונ ךער כעס פו;‬
‫ע׳^יו איז ^אך גיט אוועק ?י‪1‬אגגק פו; זיין טויל‪ .‬ךבקה' קאיט ‪.‬ג;זאגט צו יצחק איר פאר‬
‫נוייאום טיק לעבין ד‪1‬ךך ךי טעכטער פו; ח ח ‪. .‬לבי הינא זאגט ךבקה האט אויפגעש;ייצט‬
‫ךי ;אז אונ חאט }יייאךפין‪.‬געגק ‪.‬זיי ךי פייכטקייט' פון ךי;אזי‪ .‬אוי'ב‪.‬י‪.‬עקב ךעט נעמיען 'פון‬
‫ךי טעכטער פון חת איוי ייי ךי וענ״ען וואט' טרנ ?זיר מיין ‪£‬עכין‪ .‬זיא' האטי;יפלוכט אייגע‬
‫טיט די א‪5‬ךערע ‪) :‬י( ויקרא‪ .‬ן?חק האט ‪2‬ירו?ין צו‪;.‬עקבי אוג האט איט ;יבענטישט‪ .‬לבי‬
‫אכהו יא?ט ביי איןוט יע';ען ךי ךרבות ביי חגקב ‪,‬גיייען אין ןפק אויב ‪.‬ייי י וויעליין מקרם‬ ‫ז‬

‫ןועךין‪ .‬אוג אי?יט 'אז יזןחק האט ;ירופין צוי״רןקביאוג ן א ט אים גיבענטשט‪..‬זענען די‬
‫^רכית גישטאךקט גיךאךין כ י י ‪ .‬ע ק ב ‪ .‬רבי ‪.‬א<עור ;אגט אגט אזוי לא^ג וירי רער'‪5‬אן אייו‬
‫י‬
‫}יטגיסיי^יס אוןטער אים איז ‪,‬ער ;יט״קיין גט'‪ '.‬אור*^גג ווי יצחק ;|אט' גיט גיואגט ‪w‬‬

‫יעקב י‬
 ‫‪ffi‬‬
‫מח‬ ‫בראשית‬ ‫ייילייי־׳‬ ‫פדר‬
‫»לעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו שלא תאטר אילולא שייטה יעקב באביו לא נטל‬
‫ברכותיו‪ .‬תיל ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו‪ .‬איר ברכיה טשל לבן טלבים שהית‬
‫היתר לאביו ליטול ליטרא אתת של זהב א״ל לסת בםטסיניות בא וטול לך בפרהסיא‪.‬‬
‫ייקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויציהו‪ .‬הזהירו על בגות ענר אשכול וטםרא‪ .‬וישסע‬
‫יעקב אל אביו ואל אטו‪ .‬ההיד )כנשלי כא( כל דרך איש ישר בעיגיו‪ .‬כל דרך איש‬
‫ישר בעיניו זח שמשין )שיפטיס יו( ויאמר שמשין אל אביו אוחח קח לי בי היא ישרה‬
‫בעיני‪) .‬משלי יכ( ושוםע לעצח חכם זה יעקב וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך‬
‫וגו׳‪ .‬וירא עשו כי רעות בנות כנען ונו׳ וילך עשו אל ישמעאל ריביל אמר גחן‬
‫דעחי להחגייר‪ .‬מחלח שמחל לי הקב״ה על כל עוגותיו‪ .‬בשמת )סח( שגתכסםה‬
‫דעתו עליו‪ .‬איר אלעזר אילו הוציא את הראשונוח )סח( יפה היה אלא על נשיו )סט( כאב‬
‫על כ א ב ‪ .‬דיא כוב על כוב תוםפת על ביח סלא‪) :‬יא( ר׳ יורן ב״ר אייבו אמר‬
‫)משלי ע ( כפשע שפחים טוקש רע ויצא טצרת צדיק ‪ .‬בפשע שפתים מוקש רע טםרד‬
‫שטרדו עשו וישםעאל בהקכ״ה והכעיסו אותו וכ; נשיו שהכעיסו אותו באת להם תקלח‪.‬‬
‫ויצא טצרח צדיק וח יעקב ויצא יעקב טבאר שבע וילך הרנה ‪:‬‬
‫ייצא‬
‫טתנ ו ת כהונה‬
‫לטינה נ ט פ ס הזה ו ) ס ת ( יפה היה‪ .‬ה ו נ י כוש שאמרת שנק‬ ‫שיש את ראפ׳ נפי עשו וה ע״ו‪) :‬פו( מפוקפקות חלבית נל׳‬
‫ועתי להתנ״ר! )הט( נונ על נ ו נ ‪ .‬קין על קין עוד היפ‬ ‫חיווק ועתה נתחזקו נידי ‪) :‬סח( ‪ :‬נ פ נ פ מ ה ‪ .‬נתיישנה דעתו‬

‫^'שיייינייוחנ; ‪1‬י'י;ע'‪ '.‬טע; ;אל ניט‬ ‫נעקב אי ‪£‬נר שיינקט אים ךי‬
‫זא;י; רע; ‪.‬יעקב״ויאלט ניט נינאלט ךעם פאטער' ;ואלט אים ךער פאטער ניט ניבענטשט ‪.‬‬
‫דו <‪3‬ער זאניט ךער יפסוק ‪,‬יצחק האט נירופץ צו‪.‬יעקב' אונ ןאט אים ניכענטשט‪ .‬ךבי' ברמה‬
‫יאןט למ׳^ל ךער זוןן פון איםלך האש ;יבראבץ דעת פאטעךם א^אםאךע צו' גנבנ; פו; דאירט‬
‫‪8‬פו}ט ;אלד‪ .‬ווי ךיער פאטער ןאט דאם ךער' ‪,‬יעה;‪ .‬זאנט ‪,‬ער »ם ווה; ראם דארפםיטו‬
‫ז‬

‫נ?בגן אפוגט ;אלד יקום געם אפוגט נאלר רע; אליע זעוק‪'.‬אזוי ףאט ‪,‬יןחק גירויי; צו^יזןקב‬
‫אינ האט יאים ןיבעגטשט אוג האט אים גיבאטי; יער יאיל גיט נעטען אווייב פון די טעכטער‬
‫פוי ענך אשכול אוני ממרא‪! .‬עקב וןאט ניפאלנט זיין פאטער אויג רץ טוטער אונ איז נינאןגען‬ ‫ז‬

‫ןןץ חר;‪ ,‬וויי ךער ןםוק ;אגט אלע ;ועני; פין מענטש זענען ביי אים גלייךךאס מיינט מען‬
‫ש?שו;‪, .‬ער האט גיואגט ציום פאטער ךי נ^אבטער' 'פון'פלשתים ואלםטו געטע; פץ םייגיעט‬
‫יועגץ גואר אוךיב ;ואדום זיא גי§'עלט טיר איז נלייך גיוועין ביי שמשין צו געסע; אגרה‪.‬‬
‫אינ ןאט גיט גיפאלגט ךעם ^אטער‪ .‬אכ^ער רער ;יאס פאלגט איעצה איייאחקס‪ .‬ראם‬
‫איו יעקב‪ .‬ווי רעדי פסיק זא?ט‪.‬מנקב חאט גיפאלנש ויי; פאטער אונ זיין טוטער אינ איז‬
‫}יגי^יק אץ חרן‪ .‬ווי‪.‬עי‪£‬ו האט גןעדזן אז רץ פאטער חאט' פייגט ךי טעכמער פון כנען‬
‫ן*יד ‪£‬ר ןיןא״״ען צו ;שמעאל‪. .‬ךבי‪.‬יהושע בן‪.‬לוי זאגט״עעזו חאט' גיטראכטי^ר יאל פרוס‬
‫ווערין‪ .‬אוג ךךיבער ןאט ‪.‬טען ןירופין‪.‬ויין ךייב נ‪2‬חלת יךיל ^אש האש יאים' טייזל נייייען‬
‫אלע‪?.‬בירות יייגע‪ .‬כששת חאט נןען איר ‪.‬גירויי; ווייל‪;.‬נר איי פריילאך ןיוואךין‪ .‬רבי אלעוך‬
‫זאןטירען ‪?.‬ע‪1‬ו וואלטיארוים ;עטרי^ען פךיזןרףןע וךיביער רען'‪.‬ער ןאט ניניטען ישמעאל ‪5‬‬
‫^א כטער ךא לט נוט גיווען‪, .‬ער י חאט ‪,‬אכער נינוטע; ;ששעאל ם טאכטער צי‪,‬לענע ווייליער‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫א‬
‫‪ 5TP1?#‬ייףש?!‪.,‬אךצין‪ .‬אךער ךעיגער אויף ' ך ע ך ג ע ר ע ר האט גיבךייגגט'נאך אנעצין‬
‫דיגערין צו ךי פולע שטוב געצין ךינערי‪.‬גס ;ואס‪.‬עיר ןאט גיהאט‪) :‬יא> רבי'ייוךן ברבי אייבו‬
‫ןז^ט ?זלםה דז^לך ןאט ןיואןט ?!יט די ייןד 'פץ ךיא לעפ?ץ איו אשלעכ‪$‬ע שטרייכלוגג‬
‫אבער !;ער [יריק ג‪:‬יט אררס'פון די ןירה‪ .‬פון רעם ;יאס‪..‬ע?(י אוג ישמעאל האבץ געןי;דינ«‬
‫צו ;אט ?יט זייערע ךייד אונ האבי! אים ןעךצערינט‪ .‬אונ ךי 'רייבער פין‪.‬עןיי וי‪.‬אנ־<‬
‫אויר ךע^עריןט ןאט • איי ‪;.‬עקי‪5‬ק צו ‪.‬ייי י אש')?ררכלוגג‪ .‬ןבער רער *ריק!ןקנ **‬
‫‪1‬‬
‫*רויפ גי;א'^ק' פון ךי ן ר ח ‪ .‬וךךער ן ס ו ק י ^ ט י^קב איו'אדרס גי^גגען פין ?אי ‪» y‬‬
‫אינ איז}י;אנ;ען אץ הין ן‬
‫?״צא‬
 ‫בראשית‬ ‫‪w‬‬
‫ייצא * י ש ״‬ ‫סרר‬
‫‪5‬‬ ‫טח‬
‫פפא פחח )משלי גו אי חלך לבטח דרכך אם חשכב לא חפחד ‪ .‬אז תלך‬
‫לבטח זה יעקב דכחיב ייצא יעקב‪ .‬אם חשכב לא חפחד מעשי יםלבן‪ .‬ושכבת‬
‫יערכח שנתך יישכב בטקום חהיא‪) :‬ב( רשבינ פחח )חהליס קנא( שיר למעלית‬
‫אשא עיני אל ההרים ‪ .‬אשא עיני אל חחורים )א( לטלפני )ב( ילטעלדני‪ .‬מאץ יבא‬
‫עזרי‪ .‬אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב כיח ויקח העבד עשרה נםליס‬
‫יני׳ אני לא נזם אחד ולא צםיד אחר‪ .‬ר׳ חנינא אמר )נ( נדוד שלחו ‪ .‬ריכ״ל אסר‬
‫שלח עטו אלא שעסד עשו ינטלן סמנו‪ .‬חזר ואסר )ו( מח אנא סיבר סכרי ט! בריי‬
‫חיו לית אנא סובר סברי ם( בריי אלא )שם( עזרי טעם י י י ‪ .‬אל יחן למוט רנלך אל‬
‫ינום שוםרך הנח לא ינוס ולא יישן ונוי‪ .‬ייי ישמרך מכל רע מעשו יסלבן‪ .‬ישטור את‬
‫נפשך ממלאך חמוח ‪ .‬ייי ישמיר צאתך יביאך ייצא יעקב ‪) :‬ג( ר׳ אבהו פחח ))משצייס(‬
‫בית יהין נחלח אביח ימיי׳ אשח משכלת‪ .‬ר' פנחס בשם ר׳ אבחו אסר טצינו כחורח‬
‫בנביאים ובכתיבים שאין יייינו של איש אלא ‪ p‬הקבית ‪ .‬כתורה מנין )כראשית כל( ויען‬
‫ל כ ‪1‬‬
‫מתנות בחונה‬
‫»י‪8‬ין גשיש איייייו »ל נייו שלא שהיה לי ננר‪ (»):‬למלס־י• לא תשגידיי גליי יקרנו שלמי נד שלא ירד* עשי *יורו‬
‫)גילמזה )ג(למעגוגי• לעי!‪ 1‬נלימי להוד ‪) :‬ג( גליל הלשין לאהנת הממי! ו )י( מה אגא מיניז ני' ‪ ,‬יני אאנ‪-‬ד ימ״אש‬

‫סדר ויצא‬
‫פ ר ש ה ס ה )א(_דצא‪.;. .‬עקב ‪.‬אמ אתים נינאננע; פו; באר ?עע אונ איי ?‪.‬ענאנ^עז אץ‬
‫וחד;‪ .‬רבי ?‪.‬נחם האט גיו^ט ךבי הונא בר ן‪$‬א האט ??'ניהויבץ ךי ‪8‬ך^ה‬
‫י‬
‫ןויט ךעם ןפוק דאםאלם ייעףטי ‪.‬ןיין ךכער דיין רענ אז רו ויע?‪1‬ט ךיך לייגי; רעסטו'ניט‬
‫^רעקין‪ .‬ךאמאלם רעםטו ניי; ייבער דיין רעג ךאס טיינטיטיען ‪.‬יעקב ‪ ' .‬ך י ד ע ר פסיק‬
‫ז‪#‬ט‪.‬י_עקב איי אתים גיגיעגע; פין באר ‪ . ssp‬או דו רעםיט דיך לייוןץ וועםטו נייט שך!^ן‬
‫ייי‪Of.‬‬ ‫ניט פאר ‪.‬ע^י אוג גיט ןאיר לבן‪ .‬דו רע?ט ליגען אוני‪-‬ייי; שלאף״ייעטדין‪.‬יים ‪.‬‬
‫‪#‬טיי« אין ןסוק ‪.‬י_עקב חאט ךך ;ילייגט'אויף רעם ‪$‬ךט ו )ב( ךביישטואל בר!חטגי חאט‬
‫ןוןניהייבין רי וך^יה טיט ךעס ?סוק‪ '.‬שיר למעלות' א‪$‬א‪..‬עיני ‪ W‬ההרים‪ .‬יאל?ט'‪5‬יט‬
‫*־יענען אל ההרים ‪ .‬צי ךי בעךנ‪ .‬נאד יאל^ט ליועגען' אל ההורים • איך רעייאוייפהייבינ‬
‫מייגע אייגין צו ‪9‬יינע ‪;.‬נלטעךי; ראם האבץיטיך גילערונט אע ןזאבץ ‪ W‬בשאלןין‪ » "'.‬ן‬
‫וואנע; יועט קוטען ‪8‬יי; הילף ‪ .‬ויק אליעזר ךער קגעיט פיו! ‪!3‬יין ךלךע איברהט אייגיגאנגק‬
‫כךייעע;‪3‬יץ טיטער ךבקהייא יאליייץ אוךיב צ'ו'‪5‬י'ץ פאטער‪ .‬שטייט ביי* אים ער ה*«‬
‫גיגוטען זיעךןקעסלען אוג אוי^ר ךינ^ע; אונ אךעס ןעגדער‪ '.‬אוג אייר האב ניט איין'ארעריננ‬
‫אוג גיט איי; אךעם באך ‪ .‬ךבי חגינא יאגט יצ^ק'וןאט אייעק געשיקט יעקב גאר לייריג‪.‬‬
‫יבי יהישע בן ליי יאןט י?חק ך‪,‬אט םיט ןיגעכי; !‪.‬עקב ^ארטעניי; גאר עשו האט ‪3‬יי א ע‬
‫;‬
‫אויעק ןינימע; ‪ .‬ךער ;אך קאט !‪..‬עקב גייאגט ‪5‬אר'ייאס ]אלי אייך _פאךלר*ען מיין ה"א«ענוגב‬
‫פין שיי! ב‪£‬ע‪2‬ער‪ .‬איך ייעל ןיט' פאךליךען עיץ דוא^ענוננ פין ?יי;' כשעפער‪ .‬נאד שץן‬
‫קילף איו פץ !אט ווי דוד דזטלך האט ג;יא‪.‬גט ;אט ךעט' גיט געבי! דיינע' פיס ואלין ייוד‬
‫אמסבייןץ דיין היטער וועט ניט' שלאנוי; ןזש יועט ךיך הי‪'9‬ק פץ 'אלע־ם שלענטץיפץ ‪m‬‬
‫אונ פין ‪ #‬ן ‪ .‬אינ‪,‬ער רעט היטען ריין נ?ז טה פון סלאך ר&ןת ‪ .‬איני ןאט רעט היטען ך«!‬
‫ז‬

‫אריים ‪3‬ךן אוב דיין קי§ען‪ .‬ויי ךער פסוק יאןט !‪.‬עקב איזיאמיס גינאנגק פץ באר שבע‬
‫אמ *יז;י«‪ V$ 1)$‬י?־! יי )נ( ךבי אבהי ךואט'^ניהייכי! ד &ר?וה ?יט״דעם פסוק אשטיב‬
‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬
‫ע ‪ #‬ע ך ץ » ע ר אקלו;ע יריב איי פין ‪1‬אט"‪ '.‬רבי‬ ‫‪W*!.WW‬י«ו^‪.‬ז‬
‫י‬ ‫« » ‪1‬‬ ‫*‬ ‫•‬
‫‪ $‬ף ם האס גייאןט פץ ‪.‬ךבי אבהי ס רענץ‪(? .‬יר ןעפי;ען אין די תורה אונ אין ןביאיםיאמ‬
‫*ץ לי תןףז‪/‬ש?ייט לבןאיגיבתו^ל‬ ‫‪4‬‬
‫ןאר פין ;אפ‬ ‫*‪nppa‬‬
‫‪ v ? r f w‬י יאס מיי* «‬
‫האבי׳‬
 ‫‪TO‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪,‬‬
‫טט‬ ‫בראשית‬ ‫י** ״׳ י׳‬ ‫סרר‬
‫לבן יבחיאל ייאסרו םיי׳ יצא הדבר ‪ .‬בנביאים )שופטים יל( ואביו ואפו לא י ד ע ו כ׳ םיי׳‬
‫היא ‪ .‬בנתיבים היינו דבתיב ))משלי יט( וםיי' אשה סשכלת‪ .‬יש שהוא הולך אצל‬
‫זיוונו ויש זיוונו בא אצלו‪ .‬יצחק זיוונו בא אצלו שנא׳ וירא והנה נסלים באים ונו׳ ‪.‬‬
‫יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב‪) .‬ד( ריבים פתח )חהליס שח( אלהים םושיב‬
‫יחידים ביתה‪ .‬פטריגה שאלה את דיי בר חלפתא איל לכסה יםים ברא הקב״ה את‬
‫עולםו‪ .‬א״ל לו׳ יםים כדכתיב )שמוה לאן כי ששת\מים עשח יי׳ אח השםים ואת חארץ‪.‬‬
‫איל טה הוא עושח מאוחה שעה ועד עכשיו‪ .‬איל הקביח יושב ומזווג זיייגים בתו של‬
‫פליגי לםלוג׳ ‪) .‬ה( םםוגו של פלוגי לפלוגי‪ .‬איל ודא היא אוםגוחיה‪ .‬אף אני יכולה‬
‫לעשוח כ ן ‪ .‬כפה עכדים וכסה שפחוח יש לי לשעה קלה אגי יכולה לזווגן‪ .‬איל אם קלת‬

‫לדין‬
‫‪1‬‬
‫כ ד‪ .‬ו נ ה‬ ‫ט ת נ ו ת‬
‫נזה »‬ ‫ונו׳‪) :‬ו( זא אמרה נ ו י ‪ .‬י‪1‬אר‪ .‬אומר‪.‬־‪ .‬אי;' ריצה‬ ‫סנר׳ יסקווד מנורא׳‪ ) :‬ה ( ממונו פל פלוני לפלוני ‪; .‬ראה‬
‫}‪!,.‬‬ ‫שאין נא! מקימי ‪) :‬ו( פלן נ ו י ‪ .‬ופלוני וה ישא פלוניפ ‪11‬‬
‫^‪..‬״_‪_..‬״״‬
‫אין ‪.‬נביאים' שטייט ךער פאטער פי; שקשון אונ דין םייטער האב‪.‬ין }יט ןיוואסט ‪.‬או^עכ‬
‫‪1‬‬
‫איז פון ;אט שמשון ;אל נעםען ךי ?לשדרת §אר אווייב‪ .‬אין כתובים שטייט אקלונע עייב‬
‫צו אמאן איו פון ;אט'‪ .‬אקאךןל דאיךף' אמאן גיין צו זיין ‪.‬זווג‪ .‬אוניאמאהל 'קומטדער‬
‫זווג צי אים ‪ .‬ביי יצחק איז ךעי־ ייג ניקו?!ען צו אים ‪ .‬וו•׳ דער' פסוק זאנט ‪.‬ער קאט‪.‬ניזעה;‬
‫קע?!לע! קומען םיט ךבקהן‪_1 .‬עקב איי גיגאנגע; צי !יין זיווג ‪*.‬ווי רער פסוק יאנטייעקכ‬ ‫י‬

‫איי א\ויס גיגאמען פו; ?אר שבע ‪,‬ער ;אל ביין אין היןנעמען אווייב‪ 0 ) :‬ך ב יידן ברבי‬
‫סיטון האט אנ‪.‬ניהויבין ךי §ךעוה טיט ךעם פסוק ;אט יעזייט ךי‪.‬איינצעלנעיטע^יןיצו‬
‫)אטען אי; איין שטוב‪ .‬ן^ריפארט צויוא^ען אזכר טיט אנקננה'‪ .‬אשלכה האטיניפרענטביי‬
‫יבי יוסי ???י הל?‪£‬א אין ווי פיל ‪.‬טענ האט ;אט כשאפי; ךי וועלט •'*האט רביייוםי גיזאנט‬
‫אי; זעקס טעג‪ .‬ווי‪.,‬עם שטייט אי; פםוקיעקם טעג האט ‪,‬גאטיגיטאבטיךי הימעליאונ ך‬
‫‪,‬ערד‪ .‬האט ךי מל^ה גיזאג‪.‬ט צו ךבי יוסי י;ואס טוהט גאט פון'דא^יאלס'ביז הייגט‪ .‬האט‬
‫רבי יוסי נייא;ט‪,‬ער פאךטיצו זאםע; ךי מענטשין‪' .‬ךי טאכטער)"אבתמיח> פון רעם מענטש‬
‫יאל ייין אייייב צי רעם מעגטש‪ .‬ראם ווןיב 'י^אלמגה אךער אגרוישה* פן; רעם מא; זאל‬
‫אי?יט ייין אגיייב צי ךעםטאן‪ .‬ראם נעלטפו; רעם מענטש זאלאנקוטען צו רעםםענטש‪.‬‬
‫ןאט די מלבה נייאןט ךאס איי אאךבעט פון'נ אט•' איי־ קען אייך' איד טאה;‪'''.‬ווי''פיל‬
‫י‬

‫קגע?ט אונ דינסטע; איך האב‪.‬קען איך ךי צו״יאטע; פארי! אין אקלייגע שיעה האט דיי‬
‫י‬
‫יופי ?ע;א?ט צו ך מלכה ביי דיר איז ראם טאקי אקלייגיקייט אבער״ביי״גאט איז דאם‬
‫אווי שיועד ווי שייער‪,‬עם איז טיוע; צום שו־אלנןין דעם ‪ :‬ם ‪ ' .‬איז רבי' יוסי ברחלפתא אדעק‬
‫גינ^־ע;‪ -‬ייאס האט ?יטאןז; ךי מלכתי‪ .‬זייא האט גינוטע; טויעגר״קנעכט"אונ טווענד‬
‫‪1‬י?‪?9‬ע; אוג האט ייי גישטעלט אין י שורות אייף איי; פלאץ ‪ .‬אוג ייא האט גייאגט ^ער‬
‫ד י ‪ « W‬ט 'אינ רעד קנעכט‪,‬יאל נעטען די דינםש*‪ .‬אונ ייא' האט דיא‬
‫א‬
‫צי ‪ = 1‬ע ‪ 1‬ני^אךט *לע אי; איין גאכט‪ '.‬אייח םארגייןייענען 'ייי״גיקומען צו די* טליה ‪.‬‬
‫אייגער האט ניהאש אציש;פאלטענעם‪/‬קאפ ‪ .‬איינעים האטי ןיפעלט אאויג ‪ .‬אייגער האט‬
‫}יהאט ־‪«1‬בךאבע;עם פיס‪ .‬האט ךי ?‪$‬ר‪ .‬צי ךיי גייאגט דאם איי טיט אייך״גייועי * ת‬
‫ךי;קט האט ‪.‬גייא?ט איך ןייל ניט יעפ י«;‪ .‬רער ק״נכטחאט 'גייאגט איךייייל ניט'ראיס‬
‫‪:‬‬
‫«ייב‪ .‬האט רי מ_לכח ב_אלד ;עשיקט ריפין ר?י ייקייבר חל?ר‪,‬א אמ חאמ ג י ^ פ צו איס‬

‫?‪0‬‬
 ‫‪r D r,Bh£‬‬
‫בראשית‬ ‫י צ א‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫לדין ורץ אמר לית אנא בעי לדא ‪ .‬טיר שלחה והביאה את ר״י כר חלפתא א״ל )ח( ליח‬
‫אלהא כאלחכין‪ .‬אסת היא תורתכון נאת ומשובחת •יפה אטרח; אסר לח לא כך אסרתי‬
‫לך אס קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב׳ה כקריעת ים סיף‪ .‬הקביח טח עישה להב‬
‫טזוונן בעל בדחן שלא בטובתן הה׳ר )תהליס סח( אלהים םושיב יהירים ביחה מוציאי‬
‫אסירים בכושרוח‪ .‬מחו בכישרוח בכי ושירוח‪) .‬ט( סאן רבעי אומר שירה וטאן ילא בעי‬
‫בכי‪.‬א׳ר ברכיה בלשון הוה השיבה ר׳י בר חלפחא הקב־ה יושב ועושה םולםוחםשפיל‬
‫לזה וסרים לזה מידיד לוה וםעלה לזה‪ .‬הוי אוסר א‪-‬יהים שיפט זה ישפיל וזר‪ ,‬ירים ‪.‬‬
‫)י( יש שהוא הולך אצל זיוונו ויש שזימנו בא אצלו‪ .‬יצחק בא זיווגי אצלו שנא׳)בראשיח‬
‫כד( ויצא יצחק לשוח בשרה וגו׳‪ .‬יעקכ הלך אצל זיווני שנא׳ ויצא יעקב מבאר שבע‪:‬‬
‫)ה׳ חזקיה אמר ב; סיג שנים היח יעקב אבייגו בעח שגטל אח הכרכוח ‪ .‬עשה עוד י׳ר‬
‫שנה שנטמן בבית עבר‪ .‬עשה עוד י׳ שנים שעבד ברחל‪ .‬ונמצא נישא אשה בן פ״ד‬
‫שנים ‪ .‬ועשי בן ס׳ שנה ‪ .‬הא למדנו שהקב׳ה )יא(סשהה לצדיקים ומקדים לרשעים ‪:‬‬
‫)ו( א״ר הישעיא כבר כתיב וישסע אל אביו יאל אמו‪ .‬ומה תיל ויצא יעקב מבאר שבע‪.‬‬
‫אלא אסר אבא בשע•־• שבקש לצאת לח״ל םהיב‪):,‬יב([הורשה לא מבאר שבע‪ .‬אף אני הריני‬
‫ה י ל ן ד‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)יא( משהה לצדיקים‪ .‬טינזו משהה הצליקיס החישו •טייי;‬ ‫)מ( ליין אליה ‪ .‬אי! אלוה נאלהינס ‪) 5‬ט( מא; לנפ׳ ני׳‪.‬‬
‫ישיש; ‪:‬ליה ‪ ' ) :‬נ ( הורשה ניטל ממגי הונית )נו״א ולשנו‬ ‫מ׳ שריצה מהנה בדיוני י‪<.1,‬ו שירה ימי שאינו ריצה היא נוכה‪:‬‬
‫‪.,‬‬
‫־ ‪5‬‬ ‫)י( יש שהיא נ ו י ‪ .‬עשוה ננלל ו־ ישפיל ווה ירים ‪:‬‬

‫‪''7‬אוג'?ו האפט‬ ‫‪,‬עם איי גייטא איוי אגאט ייי‬

‫ךי?טיג }ייאנט‪ .‬האט ךכי יוכוי גייאנט צו ךי ‪ 5‬ל כ ה האב איך רען ךר ניט גייאגט אויב ביי‬
‫ךיר איז ראם צו יאטען ^ארוןג יעיהט איים אגךימע י א ך ‪ .‬אבער'ביי'גאט *איז דאם איוי‬
‫י‬
‫זןזוועד ווי שרעד ‪.‬עם איו ניווען ציום' שפאלטי ידעם ! ם ‪ .‬ווי טוהט גזי״ט ‪.‬ער פארם צו זאמען‬
‫איכר אוג א;‪.‬קבה אפילו‪..‬ייי יוילען גיט אוג אן‪5‬ילוךי‪,‬ערע'‪.‬עלטעךין ויילע; גיט יי‪ .‬אונ אפילו‬
‫‪,‬עסאיו!גיט גוט'?ורשע; ‪.‬ויי ‪ .‬פין ‪,‬ךעםטייועגין טוךן יןי'ויואהנען' ציו זאםען‪ .‬ווי"ךע­‬
‫?*? ןאןט גאט״זעיזןט צו יאמען ךי אךגצעלע נןעגטשין אי; ‪.‬איין'שטוב‪. .‬ער געמטאירו־ס‬
‫די ןיבו;דענע ?יישמת ‪ .‬ראס מיינט י מען בכועזירות ‪ .‬ךאס איו' צךיי ךעךטער‪ .‬״ בכי‬
‫ךןךרות‪; .‬עיייין אונ נ‪.‬עזא;ג‪ .‬וועלכע ימאן או‪ :‬וריב‪.‬עם יענען צו' פךידען אייינער מיט רעים‬
‫אגךעףן‪.‬יי?גען ייי‪ .‬אונ וועלכע' ‪.‬עס יעגע; גיט צי פרירען' ךייגע;‪.‬די! רבי ברמה יאנטיווע;‬
‫ךי סלייתחאט גיןךעןט ביי ירכי יוסי בר חל?וןא ראם'גאט טוהט' פון* רער צייטיויאם ער‬
‫האט ‪3‬שא?ין ךי יועלט ביו היץט‪ .‬האט‪,‬רבי יוסי איי־ גחןגפעךט נאט זיצט אונ טאכט לייטעךס‬
‫אייגעט האכט‪.,‬ער ‪.‬נידעךיג אוניאיינעם הייבט״ער אויף‪/.‬איינ‪.‬עם*גיךעךט‪.‬ער אראפ פוןילייטער‬
‫אונ איימנס ‪,‬נע?וט ‪.‬ער ארויף ארף רעם ליייטעו־‪ .‬ווי ך ער פסוק יאגט גאט משפט די״רעלט‬
‫ךעם פאןט״ער גיךעךיג אונךעם הייכט‪,‬ער ארויף‪' .‬אלןאהל דאי־ף אמאן ןייין‪/‬ע זיין'זווג‪.‬‬
‫אוג עטאקל קו?ט רער זווג ציו אים‪ .‬ביייתןחק איו ךער יויוג גיקופען צו אים‪ .‬ווי ךער ‪£‬םוק‬
‫זאנ ט ‪ pgy:‬איי ‪3‬ינא;נ<אין פעלדןאט״ער גייעיהן ווי ךאקעימלען קיטע; טיט רבקה;‪ .‬יעקי•‬ ‫‪5‬‬

‫איי ןיגאןגען צי !יין ורנ ווי רעדי פסוק יאנט י_עקב איו ארויים נינאמען פיז באר שבע או‪:‬‬
‫ז‬

‫איז גיגאנגען אין חרן ציו נעמען פין ךא‪.‬י‪9‬יו איייייכ! )ה( ‪ rrp?n‬יאגט יויע; !עקיב'האט* גיגוםע;‬
‫ךי ברבות פון ויין פאטער איו‪..‬ער אלט גירען דריי אוג'זעכציג יאחר‪ .‬נאף פיערצעהין יאהר‬
‫איי \\‪.-‬גרוען אין בית המדרש פו;‪..‬עבר‪ .‬גאך ייבע; ;אהד' האט ‪ V‬גיארבעט״ביי' ליבן פאר‬
‫האש גיניען איריב איו״ער אלט ןירען פיר אינ אכטציג' יאהר‪ .‬אוג"עלו‬ ‫‪? p v j 3‬‬ ‫ען‬
‫י‬
‫איי אלט גיווען פעךצינ ;אחר רען ‪.‬ער האטנינוםען אויייב'‪ .‬יעהן מיד "או ג אט האלט ארף‬
‫ראס גו<‪$‬ם פון ךיצךיקיט אויףשפעטער‪ .‬אוג ךי רשעים גיט ?!רייייערגוטסיפריערז)‪(1‬א‪5‬ד•‬
‫רבי הועזע;א האט גייאנף ‪7‬גס שטייט אין פסיק ' ‪ :‬ע ק ב האט נייפאלגט דין פאטער אמ״זי•‬
‫מוצןער אוג אמ גיגאעען צו חךן‪ .‬איי‪,‬ער ךאך ארויים נינאמעןיפון'ויין פאטעךס שטוב ‪sit‬‬
‫דין‬
 ‫ייצא ‪ 1‬פ ר ש ה ‪2 5‬‬
‫נ‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫הילך לבאר שבע ‪ .‬אם מתן לי רשות הדי אני יוצא ואם לאו איני ייצא ‪ .‬לפיכך צריך‬
‫הכתוב לוםר ויצא יעקב מבאר שבע‪ (II :‬ויצא יבי לא יצא םשם אלא הוא ‪ .‬ותרי כטח‬
‫)ינ( הםרים וכסת גטלים יצאו ואת אסרת ויצא יעקב‪ .‬ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר סיפון‬
‫אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא םשם פנה זיוה פנר הדרה‪ .‬ורבותיה‬
‫ורות א( ותצא פן המקים אשר היתה שמה ונו׳‪ .‬ותצא וכי לא יצאו מן המקים אלא היא ‪.‬‬
‫יהרי כפה חפרים יכפה נמלים יצאו ואומר ותצא‪ .‬ר׳ עוריה בשם ריבים ור׳ חני; בשם‬
‫ר' שמואל ביר יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה‪ .‬יצא משם פנה זיוה‬
‫פנה הדרה‪) .‬יר( ניחא דתמן דלא היחה שם אלא אותה הצדקת בלבד‪ .‬אלא הכא דהוה יצחק‬
‫ורבקה ‪ .‬ר׳ עוריה בשם ר׳ סימון אמר לא רומה זכותו של צדיק אחד לזכיתי של שני‬
‫צדיקים ‪) :‬ך!( מבאר ש ב ע ‪ .‬ר׳ יורן ור׳ הונא‪ .‬ר׳׳י אסר )טו( מבארה של שבועה •‬
‫אמר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫יות שלא היתה שה אלא אותה הצלקת געיו׳ יאן היא יצאה‬ ‫שפי' השרת היש!( פזי׳ ג נ א י שנע גיטל ממנו הרבות פנאי‬
‫ופנה הדרה ו ז י ו ה בל עיר ו )פו( מנאיה של שנועה‪ .‬מפורש‬ ‫שנק נ א ״ גור נארן הזאת‪) :‬יג( חמריס ונמלים מוליכי‬
‫ני'‪ .‬לי* שנע ל' שנועה ‪1‬‬ ‫ומקור ומשעה השנועה‬ ‫ממוריה וגמליס ‪) :‬יל( נימא לתמן‪ .‬הניתא ותצא להתה גני‬
‫די; פאטער האט ראך ניט ניווא־נט איצט אי; באך ש י ע ‪ .‬פאר ראם ?וטייט^יעקב'איז״ארויס‬
‫ןיןאןנ״ען פו; באר שבע‪ .‬נ א ר ‪j .‬עקב האט ניזאניט רע; מיין פאטער האט ניוואלט ארוים גיי;‬
‫אי; חוץ לארץ‪ .‬איו עך פךמןר גיגאננען אין באר קיבע פךעגין ביי נאט אויב ‪..‬ער ואל ניי; ‪.‬‬
‫איך רעל ארך פךלער ניי;' אי; באר שבע‪ .‬אויב מען וועט סיר הייםין טין אץ'חיץ לארץ ייעל‬
‫איך עין‪ .‬אינ אויב ניט רעל אייך ניטניץ‪ .‬ךריבער יאנטךערפסוק !‪.‬עקב איז ארויס ניינאננע;‬
‫פין באר שבע! )!(‪.‬ויצא ‪ .‬י‪.‬עקב איז אדרים נעאננע;'פו; באר‪.‬שבעי‪ .‬איו ךען״קיינער 'ניט‬
‫אריים נענאעע; פון באר שבע נאר ‪.;.‬עקב‪ .‬פיל אייזלע; אינ פיל״קעםלען םיט כענטשין יענען‬
‫אררט ניגאנג‪..‬ען פו; באר שבע אונ טע; ואגט גאר נייט רערדי‪.‬ןענען ניווען‪ .‬אוני דו יאנסט‬ ‫‪:‬‬

‫_;_עקב איי ארוים נינאננען פון באר שבע‪ .‬רבי ‪_.‬ע_וחה האט ניואגט פון רבי ןהו^רה בר ?{ימין ס‬
‫ויעני; <אלע ‪.‬טענטשין וואם וענען אחים נינאנינע;' פון באר שבע איז ניט ניווען צו ךער‬
‫‪..,‬קענען אץ שטאט אז י‪:‬י זענען אין שטאט איונ‪.‬עם איו ניט ‪.‬נירען צו ךער ‪.‬קענען אי‪.‬ייי‬
‫זע;ען אריים ניגאננען פון ךי שטאט י‪ .‬אבער( אז ךער צדיק ‪.‬יעקב ‪.‬איי נירען אי; שטאט‬
‫איו‪...‬ער ניךען ךיישץנקייט פו; שטאט‪ .‬אונ או‪.‬ער איי אחים גיגאננען פון שטאט איי‬
‫ט פ‬ ‫י‬
‫ארעק ני‪2‬אננע! לי ?טי גקיי יץ שטאט‪ ..‬האבץ אלע ניךאםט אי‪;.‬עקבי איו אךעק גינאננען‬
‫פו; באר שבע‪ .‬נאך אווי אנלייכי; נעפינע; סיר ביי רות יויא איו'ארוים נינאננע; פו; לעש‬
‫ארט ראם ויא איו ךאךט ניווע;‪ .‬איו ךע; פו; רעם ארט‪.‬קיינער ניט מער ארוים גינאנגע־‬
‫נאד זיא‪ .‬פיל אייזלע;'אונ‪...‬קעמלען טיט מענטשץ יענען פון ךאךט ארוים גינאננעןיאונ‬
‫מען זאנט גאר ניט רער די זעינען ניךען ‪ .‬אוני רו •זאנםט רות איז אדרם ניגאמע; פץ‬
‫ךעם אךט ‪ .‬האט ךבי‪..‬עזחה ניזאגט פץ רבי י־וךה יר'םיטו; ס ווענין אונ רבי הנין ןאט‬
‫גייאנט י פו; רבי שמואל ברבי יצהקזם ווענין רען דער צדיק איי אץ שטאט איז ער ךי‬
‫שיינקייט פו; שטאט אי‪..‬ער‪.‬נייט'אחים פו; שטאט נייט אחים ךי שיעקייט פו; שטאט ‪.‬‬
‫ךריבער האבץ' אלע ניוואםט רע; נעמי איו 'אריים גינאנגע; פו; ךעם ארט וואט'זיא איו‬
‫דאךט ניווע; ‪ .‬פרענט' רער מדרש י ךאם איו ךעבט ביי נעמי ודייל ךאךט איו ניט מער‬
‫גיוויען נאד ךי'ציךקת אליי; ךךיבער איו ניווען צו רער קענ‪.‬ע; רען זייא איו פץ דאלט‬
‫״‬

‫ארויס‪.‬גיגאננע;‪ .‬אבער ךא אייו ךאך ניווע; ןצחק אונ ךבק‪ -‬איז ךאך נעבליבע; ךיא‬
‫ןפיינקייט פיו; 'טטאט דורך ךי ‪ .‬איו ךאך ניט נייווע; צו דיער‪.‬קענען רע; ‪;.‬עקבי איו אדרס‬
‫נינאננע; פו; שיטאט‪ .‬האט רבי עזריה פון רבי םימץס ווענץ גיזאנט‪.,‬עם איו'ניט נלייך רער‬
‫יכות פון איין י צדיק ךצחק>‪ .‬צויךיעם זכית פץ ציויי צדיקים )יצחק אונ!עקב>‪ .‬לריבער אי‬
‫^ ן ב איו אוועק נינאננע; אונ יצחק אליי; איי נעבליבען איו ;ידען צו דעו• קענען‪) :‬ח( ‪wjp‬־‬
‫״‬

‫שבע‬
 ‫בראשית‬ ‫דצאפרשהםוז‬ ‫סרר‬
‫א‪3‬ר שיא יעשיר עלי אביטלך ויאשר השבע־ לי כשש שנשבע לי זקנך וגשצאתי ס ן ־ »‬
‫בשמחת )טז‪ (.‬בני ר׳ דורות‪ .‬דיה אמר מבארה של בכורה‪ .‬אשר שלא יעםור עלי עשו ויערער‬
‫על הבכורה ויאמר לי כך היית מרשה בי ונוטל את בכורתי ונמצאתי מאבד אותה שביעת‬
‫שנא׳)כראשית כה( השבעה לי כיום ‪ .‬מבאר שבע ר' ברכיה אסר מבארה של ברכות ‪,‬‬
‫אפר שלא יעמוד עלי עשו ויאשר לי כך היית מרשה בי ונוטל את הברכית נמצאתי‬
‫מאבר אותה יניעה שינעה בי א פ י ‪) :‬ט( וילך הרנה ‪ .‬רבנן אפרי)יז( בן יופי‪ .‬ר׳ כרכיה‬
‫בשם ר׳ יצחק אפר )יח( כלישנהון הברייתא הוא פלן אזיל לקםרין ועד כדון הוא על‬
‫)יט( זווריא‪) .‬כ( הרנה תנא בשם ר׳ נהמיה כל דבר שהוא צריך לם־ר בחהלחו ניתן לו‬
‫היא בסופו םדופה שעירה מצרימה ה ר נ ה ‪ .‬איחיביה והכתיב )חהלים ט( ישיבו רשעים‬
‫לשאילה ר׳ אבא בר וברא אפר )כאן לאםבטי התחתינה שבשאיל‪) :‬י( ויפנע כמקים ‪.‬‬
‫ו' הינא בשם ר׳ אפי אסר מפני מה םכנין שסו של הקב״ה יקוראין אותי מקים‪ .‬שהוא‬
‫מקיפו של עולם )כ‪ (3‬ואץ עולמו מקוסו‪ .‬מ; מה דכתיב )שמוח לנ( הנה מקים אתי הוי‬
‫הקב״ה‬
‫‪K‬‬
‫ס ת נ ות ב הו נ ה‬
‫‪,‬‬
‫ניום שי‪5‬א ני נייפ נא למדן ו )יה( כליפכסי; ונר״שאני ״‬ ‫)הו( ‪ :‬י ע ה ליייה נ י י ‪ .‬וי ליייח ‪ ro‬נואנרההעל יהובע‬
‫נלבין הנריית באומדן הלוני וה » ן למקוה קניין יעדי! יש‬ ‫נהו יונקי עיקי האין אכיסם יציוק י ע ק נ לוי קהת עמ־פ‬
‫נילו הצילה בלקח ללינו ‪) :‬יש( ה״ג וווליא ו )כ( יומס נוי‬ ‫‪ -ca‬י י ‪ :‬׳בנע יעקנ גה היא יעכנה עיל ‪.‬ז' לילות ויצחק‬
‫בניין נמ״ל נוי‪ .‬נמו נאן תהיה לו לנתינלתר;‪) :‬נא(לאמנעי‬ ‫לח צבנע מחלב יק אמי לו הכנועה הקלימה בהיא בינותינו‬
‫עניין וימת וחזייה הה! ) נ נ ( ה״ג נינקוש ואי! עולמי‬ ‫»ל הפי איחה )יגיעה ביגעה( ואייה עלי קללתו נכי ואליי‬
‫מקימי ‪ .‬א״ר יוני נן מלפפא אי! אני •יו‪1‬ץ אה הקנ״פ‬ ‫יש כי ‪:‬ניעה יכל״א נבניעי‪ .‬הזלה•' )יו( נן יומו נ ו ‪ .‬ני‬
‫‪-‬‬
‫ש ב ע ‪ .‬רבי יורן אינ ךבי הונא‪.‬קךינען‪ .‬ךבי״יוךן״״זאנט‪.‬יעקבי^ר^עקי^מןךידוךךידי‬
‫שבועה‪_ .‬י‪.‬עקב האט גייאנט טאמער ןועט קומען אלימלך אונ רעש ואנין צו ימיר איי!? ואל‬
‫*ו אים ^וייעךין אדי יר אבךךם האש צו אים נישווארין' אז אילנער יאל ניט שלעכשמ טאתן‬
‫ז‬

‫רעם אנךעךי;‪ .‬ראתם איו איך רעל אויך אירישוועךץ צו אים וועלין ראך'מייגע קינךער‬
‫ניט‪.‬קענען איועק נעטען פץ אים ךאם לאנד בת נאך ייבעז דורות‪ .‬רבי הונא ;אנט 'רוךך‬
‫ך ככוךה אייו‪.‬יעקב איועק גיגאמען פץ באר ש‪3‬ע‪_;..‬עקב האט ניואנט' טאמער רעש קוטען‬
‫ז‬

‫עשו‪.‬קריגע; אויןה ךי בכורה ‪ .‬אונ‪.‬ער והגט זאכין איןז האב אים נענאךט וואס איך האב ביי‬
‫אים ניקויפט ךי ככירה'‪ .‬וועט ךאך דין פאלש ךי שבהלת ראם ״עשו האט נישרארץ‪. .‬יעקב‬
‫איו ארויס ןינאעען פון ךאך שבע ‪ .‬רכי בבכיה זאנט דורך ךי ברבות איו‪..‬ער אוועק נינאננק‪.‬‬
‫‪)£‬קב האט גיואןט עשוי וועט קי?!ע; צו ימיר;אנין פאר ראם האב איך אים נ‪.‬ע;ארט"אונ‬
‫ןזאב ביי אים צו גינוטען ךי ברכות‪ .‬וועט ךאך זיין פארלאךי; ךיא אךבעט פון‪,‬מיין'םוטער‬
‫וואס ךא ן א ט ניהאט איך יאל נעםע; ךי ברכות ז ) ט ( ‪ .‬ו י ל ך חךנח‪ .‬ךי כבג; ואנין רעם‬
‫^עלבינען טאנ וואס ‪.,‬ער איז אתים נינאננען פץ באר שבע ‪.‬איו‪,‬ער גיקומען אין הרן‪ .‬רבי‬
‫ןר?;ה זא^ט פון רבי‪.‬יצחק ם וועגין‪.,‬ער איז גיט גייקופען אי; הון' ךעם זעלבינען "טאנ" ‪.‬‬
‫;אר פאר ראם רען שטייט‪.,‬ער איי נינאנגען צו חרן‪ .‬איוי ווי מענטשין ךיייךין‪ .‬מזק זאגט‬
‫אויף איינעם ״ער איו ;ינאננע; אץ‪.‬קסךץ‪' .‬אונ ער איז איצט אתים יגי^אגגע; פץ רער הייכ‬
‫ז ך האט נאך ךאס גאנצע עסי; ראיס ער האט גיגומע; אוייף ךעםווענ‪ .‬נאי־ודיל ויי; םיינוננ‬
‫איי ‪.‬אחין צו כיין רעךט ‪.‬טען שר; גלייך ווי‪..‬ער וואילט שוי; ךאךט ניווע;‪ .‬חךנה צו חך; י‪.‬‬
‫מיד האבין גילעת;ט' פו; רבי נךגץיהם יועגץ ךער'וואךט ךאס' ךאךך אלפ״ד אין אנהייב‬
‫ןיטסע; אה״א צום םוף‪.,.‬עס האט גיךאךפט שטיין לחרין‪ .‬לשעיר‪ .‬לטצתם‪ .‬ששייט הרגה‪.‬‬
‫שעירה‪ .‬םצתטוז ‪? .‬רעגט דער מדרש‪ .,‬עם שטייט ךאך אי; ‪,‬פסוק ;שובו רשעים ‪.‬לשאולה ‪.‬‬
‫שטייט ראך אלט״ד אונ א ו ך א ‪ .‬האט רבי'אבא יר ובךא גיואנט שע; מיעט ךיי רשעים‬
‫ךעלין קוטע; גא;׳ן טיף אץ ניהנם‪) :‬י( ויפגע במקום ‪ ,‬יער האש' בגעגיגט נאט‪ .‬רבי' הונא‬
‫האט ךיאןט פו; ךבי אמי ס וועגץ פאר וואס תפש מען ‪ mi‬מקום‪ .‬ווייל ‪.‬ער איו דער אךפ‬
‫‪3‬ץ דעו־ וועלט‪ .‬אבער }יט ךי רעלט איו רער אךט פון ג א ט ‪ .‬גאט סאןיט' ארך ךיי ךעלט‪.‬‬
‫אבער‬
 ‫‪ro‬‬ ‫ויצא‬
‫נא‬ ‫בראשית‬ ‫ישי־‬ ‫‪8‬‬
‫סדר‬
‫הקניה מקומו של עולנו ואין עולפו סיקומו ‪ .‬איר יצהק כתיב )דברי‪0‬־ <צ( טעינח אלהי‬
‫קדם‪ .‬אין אנו יודעים אם הקב׳ה טעונו של עולמו ואם עולטו טעונו ‪ .‬פן טה דכתיב‬
‫)ההליס צ( ה' מעין אווה‪ .‬הוי הקב״ה מעונו של עולפו ואין עולמו טעונו‪ .‬א״ר אבא‬
‫בר יודן לגבור )כי( שהוא רוכב על הסום וכליו)כד( משופעים אילך ואינך ‪ .‬הסום טפילת‬
‫לרוכב ואץ‪ ,‬הרוכב טפילה לסים‪.‬שנא׳ ;חבקוק נ( כי תרכב על סוסיך‪) :‬יא( ר״א)כה( סהי‬
‫ויפגע צלי בםקים צלי כבהם״ק‪ .‬א־ר יהישע בן לוי אבות הראשונים התקינו נ׳ תפלות‪.‬‬
‫אברהם תקן תפלח שהרית שגא׳)כראשית יט( וישכם אברהם בבקר אל הפקיע אשר עמד‬
‫‪0‬ם וגו׳‪ .‬ואין עםירת אלא תפלת שגא׳)חהגיס קו( ויעמד פיגתם ויפלל‪ .‬יצחק תקן תפלת‬
‫מנחה שגא׳)בראשית כד( ויצא יצחק לשיח בשדה‪ .‬יאי; שיחה אלא תפלה )ההלים קמב(‬
‫אשפוך לפניו שיחי‪ .‬יעקב תקן תפלת ערבית שנא׳)ט( ויפגע במקום‪ .‬ואין פגיעה אלא תפלח‬
‫שנאי )ירמיה ז( ואל תשא בעדם וגוי ואל תפגע בי‪ .‬וכן חו א אומר )שם כז( ואם נביאים‬
‫הם ואס יש דבר ה׳ אתם יפגעו נא כה׳ צבאות‪ .‬א׳ר שמואל כר נחמן כננד נ׳ פעמים‬
‫שהיום‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ני שפילה לו‪ .‬יניייש' נ י ם לא השיש סיגל את פננור אלא‬ ‫מקימי של מולם או אש העילפ מקימי מן מה ני׳ בלומר מזנתינ‬
‫הגנורםונלאת השושו)כה(ה"ג מהו ויפגע ונוי ללי ני'‪.‬התסצל‬ ‫» ה מקום אתי משמע המקוה יש לי שכיגה אתו ולא היא‬
‫נמקים המייתו להפלה! ) נ י ( ויפגע דוש לשין תפלה ‪s‬‬ ‫נמקים ו ) נ ג ( שהיא ריננ כיי‪ .‬ינתינ ירוננ נערכות ויננ‬
‫אי;‬ ‫שמיה ‪ ) :‬כ י ( משושעיה כיי‪ .‬רמו לקערירות העי;ם וכל אשר‬

‫^"'היאט״יניךאגט אארט‬ ‫אןער ניט ךי ךעןט האלט א‪1‬יף נאט‪ .‬מייל‪.‬עס‬

‫איו מיט מיד‪ .‬יוייסין פייר או גאט איו דעריאךט' פו; ךי וועלט ‪ .‬אבער ניט די וועלט איו‬
‫ךער ארט פון נאט‪ .‬רבי יצחק יאנט‪..‬עם שטייט אץ פסוק מעונת אלהי קרם ךער וואהגוגנ‬
‫ז‬

‫גאט אייו צו‪,‬עלשט‪ .‬ךייםץיטיר ‪.‬ניט י אויב י גאט איו ךער ווי^הנוגגיפון ךער וועלט‪ .‬אךער‬
‫ךי וועלט איו דעו־ וואהנונג פון נאט ‪ .‬ודיל עס שטייט אץ פסוק ה־ טעון אמה‪^ .‬אט דו‬
‫ז‬

‫ביוט אוואהנונג‪ .‬רייםין מיד אז ;אט איו ךער וואהינוגג פץ ךער וועלט אנער ניט ךי רעלט‬
‫איז ךער ראהנונג פץ ג«!ט‪ .‬רבי אבא בר יוד; יאינט ‪.‬אווי' ווי אשטארקער מענטש וואם‬
‫רייט אויןפ א^עךר אונדינע כלים אייננען פון בייךע' דיטץ‪ .‬ךער'פעךד אי! בךמןפט צום‬
‫רייטער אבער ןיט דער כייטער איז בהעפט צום פעךד‪ .‬דער רייטעיר פירט רעם פערד‬
‫ווא הין ךער רייטער ודל‪ .‬אבער ניט רעדי פעךד פירטי ךיעם רייטער ךא סין ךער פערר ךיל‬
‫ווי ךער פםוק יאנט אויף נאט ת טוהםט רייטץ אויף דיין פערר )ארך די ר ע ל ט ‪ 1‬אונ פירסט‬ ‫י‬

‫זיא ווי ת ךילםט ‪) :‬יא( ך^ר אחרי‪ .‬נאף אפשט איו ראםיטיינט טע; ויפגע במקום \‪.,‬ער‬
‫האט ניןעטץ אייך ךעם אךט‪,,.‬ער האט הפלה' גיטאהן ארך ךעים אךט פו; בית המקדש ‪.‬‬
‫רבי יהוש_ע ב; לך יאגט לי‪..‬ערשטע אבות לאבךהם'ןצחק י‪.‬עקב> האבי; אוגי גישטעלט ךי‬
‫לרייא ך״פלות‪ .‬אבךהם ןאט' גיישטעלט ךי תפלה פון שהריתי‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט אברהם‬
‫איו גיקוםען _פתה' צו ךעם אךט' ראיס‪,‬ער איז ךאךט גישטאגע;‪ .‬ראם מיעט טען עי־ איי‬
‫גישטאגען אוני גיבעטץ ‪ .‬ראתם תפלה ךאךך זיין שטייעגדיג וויי ךער פסוק;אגט פינחס איז‬
‫נישמאגע; אוג הט ךבעטץ‪ .‬ןאט 'אברהם גייטאה; תפלה אץ ךער פרית‪ .‬יצתקיןט גישטעלט‬
‫די ך״פלה פו; מגהה‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט §א'רץ 'נאכט איז יצחק' ארויס גיגאגגען אין' פעלד‬
‫לשוח‪ .‬צו בעטי;‪ .‬ווי ךער פסוק ;אנטי אשפוך לפניו שיחי‪' .‬איך רעל פאמיםען פאר ;אט‬
‫‪,,‬‬
‫ב ; גיכעט‪. .‬יעקב האט גישטעלט די יתפלח" פו; מעריב‪ .‬ווי רער פסוק זאגט ויפגע במקום‪.‬‬
‫נ^קב הט גי^עטין אויף רעם' אלט עוייליךי זוהן איו אוגטער גייגאנגע[( ויפגע' איו'רער טייטש‬
‫בעטין איוי ווי ;אט ןאט גיואגיט צום גביא ‪,‬יךנןה יאל' רופג_ע בי‪/‬י^אלםט טיך ניט בעטין‬
‫ז‬

‫נאך וא^ט ךער פסוק אויבדי יענען גביאים"אויביך‪.‬ריייד פון גאט אייו ךא מיי׳‪-‬ו דיי‪.‬יפגעו‬
‫;א גה• ?;;אות ‪ .‬זאלץ‪;.‬יי בעטי;' ביי' גאט‪ .‬רבי שטיאל בר גחמן {אגט ךי ךךיי תפלות‬
‫ןנ^ן מןגין רי דתי מאהל וואם דער טאג רעלט גיעגלעךט‪ .‬ביי ג״אבט דאלף אמעגטש‬
‫ואנין‪.‬עם יאל‪.‬זיין ךער ךילע; פון פיאר דיר מיי; נאט ואלסט ימיך אחיס נע^ען פץ פינסטעך'נ‪,‬י'ש‬ ‫ז‬
 ‫בראשית‬ ‫ויצא פ ר ש ה ס ח‬
‫פדר‬
‫שהיזם משתנה ‪ .‬בערבית צריך אד‪ 0‬לומד יהי רצו; מלפניך ה׳ אלהי שהוציאני םאפרית‬
‫לאורה ‪ .‬בשחרית צ־ל מודה אני לפניך ה׳ אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה‪ ,‬בםנחה‬
‫צריך אדם לוכד יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שכשם שזיכתני לראות חמה בזריחתה כך‬
‫תזכני לראותה בשקיעתה‪ .‬ד׳א ייפנע במקום רבנן אמרי כננד תמירים תקנים ‪ .‬תפלת‬
‫השחר כננד תמיד של שחר‪ .‬תפלת מנחה כננד תמיר של בין הערבים‪ .‬תפלת הערב‬
‫)כז( אין לה קבע‪ .‬איר תנחומא אפי׳ תפלת הערב יש לה קבע כננד אברים ופדריס‬
‫)כח( שהיו נתאכלים כאור על המזכה ‪) :‬יב( ויפנע כמקים ‪ .‬בקש לעבור ונעשה העולם‬
‫כולו כמין כותל לפניו‪ .‬כי בא השמש‪ .‬רבנן אמרי כיבה השמש מלמד שהשקיע הקכ״ה‬
‫נלנל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה‪ .‬משל לאוהבו של מלך‬
‫שבא אצלו לפי־קים‪ .‬אמר המלך כנו את הנרות כבו )כט( הפנםין שאני מבקש לדבר‬
‫עם אוהבי בצינעה‪ ,‬כך השקיע הקביה נלנל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב‬
‫בצינעה ‪ .‬ד׳ פנחס בשם ר׳ הנין דציפ־רץ אמר שמע קול; של מהיש איםרים בא השמש‬
‫בא השטש‪ .‬אתא שמשא )ל( אהא שמשא‪ .‬בשעה שאמר יוםף ]בראשית צי( והנה השמש‬
‫והירח‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פ‬
‫ופגו נל הלילה ו ) נ פ ( פגס־ן ירש כעוין לכטרנא ‪) :‬ל(אפא‬ ‫)לו( אין לה קנפ ‪ .‬נלומו לא מציגי ז נ ו שכוקבננ כנגדו <‬
‫שמשא‬ ‫) נ מ ( שהיי מתאכליה ו!מ;ה היה נל הלילה ונן פפלפ עוניי!‬
‫צו ליכטינקייט‪ .‬אי; ךער פריה דאךף ‪,‬ער זאנין איך דאנק דיר נאט וואם״דו האםטיייימיך‬
‫אדויס גינומען פו; פינסטעךנעש צו ליכטמקייט‪ .‬צו מנחה‪/‬האלבין טא‪ 0‬דאךף ‪ .‬ע ייאבק‪?.‬ם‬
‫י‬

‫;אל זיין דער ווילען פון יפאר דיר מיי;';אט אווי וויי איך האב זוכה ?ירע; צי'‪,‬יעה; ורידי‬
‫זוהן ןאט אויפגישייגט ‪ .‬אזוי יאל _איך זוכה ‪.‬ייי; צו זעהן ווי ךי ווהן וועט אונטער גיי! ‪.‬‬
‫ז‬

‫;אך אפשט איו ךפינע במקום‪ .‬ךי רבנן;אנין ךי הפלות'זענען געגין ךי תמירים ראם מען‬
‫האט ‪8‬קךיב גיויען' אין בית המקדש‪ .‬ךי תפלה שחרית איו נענין ךעם' תמיר פו; דיער‬
‫פריה‪ .‬לי תפלה מנחה איי נעניןידעם תמיד'פון פארי; נאכט ‪ .‬ךי הפלה מעריב וךיטי; טיר‬
‫ניט גענין וואט ויא איו גיטאכט"ניווארין‪. .‬לבי תנהומא ייאגט מירי ווייםין נענין ראם ךיא‬
‫הפלח ‪3‬עךיב איו נימאבט גיראךין‪; .‬עני; ךי נליךער אונ ךי'חלב ראם איי מובליבע; פון ךי‬
‫?;ךןנותיפון ביי טאג י ןאט מען‪!.‬יי פאר בךענט אוץ‪ :‬רעם מיכה ביי גאכט! )יב( ‪.‬ךפנע‬
‫במקום ‪.,.‬ער האט בנענינט ךעם אךט לפון בית י הם‪.‬קרש>‪ .‬ווי‪.,‬ער איו ניקוםען צו רעם אלט‬
‫או‪., :‬ער האט ;ירא לטי ניי; ךייטער'‪ .‬איי גרואךין ךי נאנצע וועלט פאר אים אזר ווי אוואינט‬
‫או‪., :‬ער האט ניט ני‪.‬קענט‪.‬ניי; ווייטער‪ .‬ראתם ך זוהןיאיי אונטער גינאנגען‪ .‬ךי רבנן‬
‫זאגץ נאט האט פארלאישי; די ווהן‪ .‬גאט האם אראפ' גיזעצט ידעם ראד יראם ת ווהן גייט‬
‫אין אים‪ .‬אוגטער ךער‪..‬ערר‪ .‬פאר ךער צייט‪.,.‬ער זאל״קענעןךייךין םיט ‪.‬יעקב אץ ךער‬
‫שטיל‪ .‬למשל אנוטער פריינד פו; אמלך וואט‪..‬ער איי גיקיטען צו מלך אמאהל‪ .‬האטךער‬
‫מלך נייאנט מען זאד אויסלעשין ךי ליכט טיט ךי לאמפין ווייל איך וויל ךיייךין מיט ימיי;‬
‫נוטען פרייינד איןךער שטיל‪ .‬אזר האט גאט אךאפ גיזעצט ךעםךאד יואט ךי זו־;‪.‬נייט‬
‫אי; אים‪ ,‬אונטער ךי‪.‬ערד פאר ת ?ייט‪.,‬ער זאל ‪.‬קענען תיתן טיט ‪.‬יעקב אין ךערישטיל‪.‬‬
‫ךיי פינחס «!נט ךבי הנץ פץ צפות; האט נ;ואג'ט ‪.‬יעקב האט ניהעךט ווי ךי מלאכים‬
‫ןאבי׳ גיזאנ‪.‬ט ידי ווהן איי ניקונזען די זוהן איי ניקומע; לעקב האבץ ךיי גירופין די זוהן! •‬
‫וועז יוצןף האט ךעךיציילט פאר יין פאטער‪.‬יעקב זיין חלום ‪#‬ז ךי ווה; טיט ךי לבנה'זיין‬
‫ןא^ער אונ‪.‬ויין םויטער' ךעלין ךך ביקען צו אים ‪ .‬האט‪.‬יעקב ני;אנט ווע־ר האט גייואיגט צו‬
‫יוןןף אי ‪5‬יין ;אטען איו שמש‪ .‬ךי ווהן‪ .‬ף צורי ש;‪1‬ד‪;' .‬ואם ךי זוהן איי אונטער גינאנגען‬
‫ןןאר‪,‬די ‪2‬ייט ויען‪.‬יעקב איו אתים גיגאגנע; פץ' רי; פאטער רען האט ייי אים' ;אט צוילייק‬
‫ןיגעבין‪ .‬יוק ‪:‬עקבי איי גינאמע; אהיים ציו זיין פאנ!ער ‪'.‬ווי רער פסוק זאגט ךי ווה; האט‬
‫»י‪.‬ויף גיעיינט צו‪;.‬עקב‪; .‬אט האט גייאגט צו‪:‬עקב דו יוע‪.‬סט עין אןיטן צו דייגע קיינךער‪.‬‬
‫אזי•‬
 ‫בראשית נב‬ ‫ייצא פ ר ש ה פ ח‬ ‫סדר‬
‫זהירה‪ .‬אכר יעקב ם־ נילה לו ששמי שמש ‪ .‬אות; ב׳ שעות שהשקיע לו הקביה חטת‬
‫בצאתו מבית אביו אימתי החזיר; בתזירתו לבית אביו ההיר )נראשיח לכ( ויורה לו‬
‫השמש ‪ .‬איל הקב״ה אתה סימן לבניך מה אתת בצאתך השקעתי חמה ובחוירתך החזרתי‬
‫לך נלנל תמה ‪ .‬כך בניך בצאתם )ירמיה טו( אומללה יולדת )לה( השבעה וגוי‪ .‬ובחזירתן‬
‫)מלאכי ג( וזרחה לכס יראי שסי ונו׳‪) :‬י;( ויקה מאבני הםקום‪ .‬ר' יהודה ור׳ נחמיה‬
‫ורבנן‪ .‬ר״י אמר ייב אבנים )לב( נטל אטד כך נזר הקכ״ה שהוא םעטיד ייב שבטים‪.‬‬
‫אברהם לא העמידן‪ .‬יצחק לא העמידן‪ .‬אני אם )לנ( םתאחות הן י״ב אבנים ז‪,‬י לזו‬
‫יורע אני שאני מעמיד ייב שבטים ‪ .‬כיין שנתאחו ייב אבנים זו לזו ידע שהוא טעםיד‬
‫ייב שבטים ‪ .‬ר״נ אמר נטל נ׳ אבנים אמר אברהם יחד חקב״ח שמו עליו‪ .‬יצהק יחי‬
‫הקב״ה שטי עליו‪ .‬ואני אם טחאהוח הן שלשה אבנים זו לזו יודע אני שהקב״ה מיהר‬
‫שסו עלי‪ .‬וכיון שנחאחו ירע שהקב״ה מיהר שסו עליו‪ .‬רבנן אסרי טיעוט אבנים‬
‫שנים‪ .‬אברהם יצא סםני פסילת ישמעאל וכל בני קטורה‪ .‬םיצחק יצא עשו יגל אלופיו ׳‬
‫ואני אם מהאחות ב' אבנים זו לזו יודע אגי שאיגו יוצא היםגי פסולת‪ ,‬ר׳ לוי ודי‬
‫אלעזר בשם ר׳ יוסי בי ומרא אמר עשאן )ל־( כמין מרזב ונתנן תחת ראשו שהיה מתיירא‬
‫םן החיוח ‪ .‬ר ברכיה ור׳ לוי בשם ר׳ חםא בר חנינא אסר כתיב )מיכה ה( כי הגת חי‬
‫יוצא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נוי ו )ל;( מתאתח‪ .‬מתתניית‪) :‬לל( נמץ מיזג ‪ .‬שיי^י‬ ‫במשא‪ .‬נא לנא; אותי שפמי שמפ‪) :‬לא( השיעפ וגי ‪ .‬גיסי'‬
‫אתת מנאן ואתת מנא! ואתת על גניהן ונתנן ‪:‬גל יאשו שגדש‬ ‫יפיפיה יקיא נפת; נפשה נאה שמש־ ו )לנ( ;של ואמר נ ן‬

‫איוי וך דו ויען דו בייטיאררם^ינאנר!• איז דייריהן אונטער נינ_אנ;ען‪ .‬אונ רען'די בייט‬
‫צוךיק נינאננע; הט ך זודן אויף עשייגט‪ .‬אור וועט רי; ביי דיייגע‪.‬קי;ך'ער‪ .‬רען זיייוועלין ארויס‬
‫גיי; פו; ארץ י‪.‬שךאל ‪.‬אי; גלות וועט ךי ווהן ךי^רע אונטער‪.‬גיי; אונ'‪.‬עם וועט פיןסטער ווערק‪.‬‬
‫י‬
‫אוג ךע; ייי ךעלי; צוךיק‪.‬גיץ פץ גלות רעט ארפשייגע;'ךי זוה; פו; 'זייערטויעגץ^' )נ('‪.‬י‪.‬י&ה»‬
‫ז‬

‫‪.‬יעקב האט גיגוסע; פון ךי ^זטייגער פון רעם אךט‪. .‬ךכי"יהודה אונךבי נחמיה אונ די‬
‫רינן קרינע;‪ .‬רבי ‪.‬יהורה וא?ט ?ץועלף שטיינער 'האט‪',‬ער ניינומע;‪, .‬ער חאט'ג'י זאגט גאט‬
‫ז‬

‫האט גווך גיויע;‪.,‬עס ואלין‪.‬גיבאךין וועךיןיצוועלף שבטיים‪ .‬אברהם ןאט ויי ניט }ייןארין ‪.‬‬
‫י^חק האט ייי ארך ניט ני^אךץ ‪ .‬אויביך׳ צייעלף שטיינער וועלין ייך בהעפטי; אייגער‬
‫יי‬
‫צום אנדעךי; ‪.‬י‪\ .‬אלץ יועךץאיי;ס‪ .‬רעל איךיוייםיען או ךייצוועלף שבטים ויעלי; פין סיר‬
‫גיבאךין וועךץ‪ .‬אז‪.,‬ער האט גלועיהן״עים איו‪.‬אזר 'ניוואךץ‪ .‬ידיי צוועליךישטייניער חאבץ רך‬
‫בהעפט אוג״עם איי גיייאךין אעגים‪ .‬האט‪,‬ער געוןאסט או פו; איים' ייעלין' ע?'ארין ךערץירי‬
‫?לייעלף שבטים • ךכי‪.‬נחןו יה זא|ט לעקב האט נ'אר'‪.‬נינומע; דביי שטיינער ‪ .‬אוג הט גייאגט‬
‫ז‬

‫;אט האט גיןעבץ ‪1‬יץ גא^ען אויף אברהם‪ .‬אונ נאט ןזאט'גיגעבין‪,‬זיין נאטע; ארך יצחק‪.‬‬
‫אונ ‪.‬איך רעל‪.‬זעה; אויב ךי ךריי יטטיינעי רעלין ךך בהעפטץ אייןס טיט דאם אגדערע‬
‫רעל איך יך?ע; אי;אט ויעט'‪,‬נעכץ יזיין נאםען ארף סיר אויך‪ .‬יך ךיי דךיי שטי;נער'‪.‬יענע‪,‬י‬
‫ז‬

‫ביןעףט ‪,‬גיךארץ האט_י‪.‬עקב ניןואםט אי נאט ‪.‬וועש געבין זיין ;אסעז אייך אים ארך‪' '.‬ךי‬
‫רןנן יא‪3‬ין ויייל עם שטייט‪ .,‬ערי ך‪.‬אט גינו^ע; שטייגער‪ .‬אוג‪,‬עם שטייט ניט ווי פיל שטיינער‪.‬‬ ‫ז‬

‫איו גיט יריגעער ךי צךיי אונ ניט טער פץ״צריי ‪ .‬אווי'האטי!עקב ‪.‬גראגט‪ .‬פץ אברהם‬
‫זעגען ני^אךץ }‪-‬ראךץיפסולה קץךעריאויך‪. .‬י^}!עאל אונ ף‪.‬קיטךער פו*‪.‬קטורה‪ .‬פון'‪.‬יצחק‬
‫איז אויך ?י‪$‬ארי! גיוואךץ ^מולה' קיןךער‪...‬ע^ו נ‪£‬יט ךי^ע אלע פיךשטע;'‪; .‬ענען ךיקיניךער‬
‫פון אברהם‪.‬ניט ייייע; ‪.‬אלע איינס‪ .‬אונךי קיןךער פץ יןיחקיאויךיגיט‪-‬אלעיאיינס‪ .‬אוג״ביי‬
‫ןןיר וועט אייי ‪1‬יין‪ .‬אויב דיי צורי שטייגעריוועלין בהעיפט רערין אייןסיצוךאם אנדערע »‬
‫ויעל איך ווןוען‪ 1‬אז טיעע _אלע‪.‬קיגךער וועלין זיין איייגיס אוג איך וועל גיט ןאבין'‪.‬נךן‬
‫^םילה‪.‬קינךער • ךבי לך אוג ךבי ‪.‬אלןןר האט ‪.‬נמאנט פון רבי יו;‪1‬י \\‪,‬זםךא ס ויעני; ‪.‬י^קב‬
‫האטנימאףטפץ ךי שטילנער אזר'ווי אךינע אינ האט גיליי^ט רץ קאפ א'וגטער‪.‬ךי שטייגעד‬
‫^מער ד‪,‬א'ט‪.,‬ער )יליייןט ךי שטיינער‪.‬אויר'ווי אחי*ת אונ פון הייךי; דןאט״יער בךעקט טיט‬
‫שטיינער‬
 ‫ויצא פ ר ש ה כ ח‬ ‫סדר‬
‫בראשית‬
‫ייצא סםקיסו וירד ודרך עלי נטתי ארץ וגוי‪ .‬טי שנגלה עליו הקניה )לד( עאכיוי'‬
‫ו*נ בשם ר׳ ליי אפר איחן חאבגים שגחן יעקב אביגו חחת ראשו‪ .‬געשו תחתיי‬
‫בםטה )לה( יכפרגוס‪) .‬לי( טח רטיבח חרטיכ )‪ (b TD‬קירזח בחיגו ארוים וגו׳‪.‬‬
‫)לזן צדיקים יצדיקיח )לח( גביאים וגכיאוח שיצאו ספני•' )‪ (T‬וישכב כמקים חד‪.‬יא‪.‬‬
‫ר׳ יהודה ירי גחמיח‪ .‬ריי אטד כאן שכב אבל כל ייר שנה שהיח טםץ בביח עבר לא‪.‬‬
‫שכב ‪ .‬ורינ אמר כאן שכב אכל כל כ׳ שגה שעפר בביחי על לבן לא שבב • )לט( ומה‬
‫היה איטר ‪ .‬ריב״ל אפר טיי שיר חםעלוח שבספר חהלים ‪) .‬מ( טיט )חהליס קכד( שיר‬
‫המעלות לדוד לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל‪ .‬ישראל פבא‪ .‬ר׳ שמואל בר נחמן‬
‫אמד כל ספר תהלים היה אומר‪ .‬טה טעם )שס כב( ואתה קדוש יושב חחלוח ישראל‪.‬‬
‫ישראל סבא‪) :‬טן( ויחלום והנה סולש ‪ .‬א׳ר אבהו דברי חלוטות לא פעלין ולא מירירין‪.‬‬
‫יוד ביג אזל לגבי ריי בר חלפחא איל )מל(( חםיח בחלסי אםרין לי זיל םב פיעליא‬
‫דאביך סן קפודקיא ‪ .‬איל אזל אבוך לקפודקיא סן ייםיח ‪ .‬איל ל א ‪ .‬איל )מנ! ייל‬
‫מ נ י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ריתש יכתינ מיי )מ״א יי•'״( ישני וישן תחש וישם א׳ ו‬ ‫»ת״יא שחיית רעית ‪) :‬לו( עאנ״י שימש כדונג ולהיכן‬
‫)לש( ומה סים אומר ‪. -‬ל־לס ניי! שלא שכנ יאמר׳ מיש׳‬ ‫» « נל יינ אמיס אכן אתת משני אש השנינה ני ייי‬
‫אנית מעיר נלילה י׳‪6.‬נה לני לנמלה ה"! מתמיינ ננפשי ו‬ ‫<‪5‬ג עליי ‪) :‬לפ( ינפרניפ רש״י גרש פרניפ יפי' נלשי]‬
‫)וי( מאי פעמיה ורינ״ל ימנא ליה ויער‪,‬נ אמרם‪) :‬מא( תנדה‬ ‫כנען נפת« )לו( מה ופינא ה ר פ י נ ‪ .‬מה היתינ יהתנשפ‬
‫נ י י ‪ .‬ראיתי נתלימ׳ שאמרי ל׳ לו יקת פעילת אנין נלימר‬ ‫מה! ו )לו( !דקים ני ‪ .‬שנקראו ארויש נמפ שנאמר לדק‬
‫ממיט ייגיע נפיי ‪ p‬קפודקיא והוא שם מקים ואיל רני י‪1‬ש‬ ‫נשער יפית ני׳‪) :‬לת( נניאיס ונביאות ני׳ ‪ .‬ונשינ ר‪ .‬ישנו‬
‫‪ -‬י ו שאלה הלו אנין למקיס ןפידקיא מימיו» ) מ נ ( ו ל מני‬ ‫נווזיפ ינתינ)שיפגוש ו ( זהיאישנה תמת תומר ותומר הוא‬

‫שטייןער אונ ‪7.‬נר האט דף ;יילךנט"אינטער" ךי" ^"^‪^" rw‬׳ילי״מדי״ןז^""'טיךא״ניהאט״י^ר‬

‫ח־וח ‪ .‬רבי ?רק;ח אונ רבי לך דואט ‪.‬נ' ;אןפ פו; רבי חםא בר חנינא ם יועןין‪.‬עם שטייט אי;‬
‫‪$‬טוק גאט וועט אויויס ניץ פץ זיין אךט אונ ךעט ןיךעךץ איני וועט םיעטיןיאויףיךי קייף‬
‫פץ ךי ‪.‬ןנךד רעט ךי גא^צע^ךר ציטעךין‪.‬ךער טע;טש ייאש נאט חאטיךןזיבעוךזען צו איט‬
‫וועלין געווים אלעחיוח פאי־ אים מויךא האבץ‪ .‬ךבי'ברכיה חאט גייאגט פץ רבי לד ס וועגין‬
‫די ששיעער וואט_י‪.‬עסב חאט ןיגעבין או?טער זיין קאפ" זענען גיוואךין איגטער אים איוי ווי‬
‫ז‬
‫י‬
‫א^עט אונ איר ווייאקיישץ‪ .‬ראס איו נייויאךין פון רי בזנט‪ .‬טענע; בוימער'\דאם'סיינט טען‬
‫צךיקים איג צדקגיות גקיאים אונ גביאות יעגע; פץ נ‪.‬עקב נייץאךץ גיראךי! •י גיר( ‪1‬יש‪3‬ב‪.‬‬
‫‪.‬י^עקב האט ייך געלייץיט ארך רעם אךט‪ .‬רבי יהודה אונ רבי גחס;ח קךיגען‪ .‬רבי יחודה‬
‫י א;ט ךא אויף רעם אךט איז ער נילעגין אבער'לי גאנצעיפיערצעה; ןיאךזר ראם ‪,‬ער *איו‬ ‫ז‬

‫גרייען ^עהאלטי; אי; ביח המדרש פון‪.‬עבר את ‪!?.‬ר גיש' גילעגיי; ‪ '.‬נאר‪..‬ער וזאש ניילערונט‬
‫תיךה ‪$‬אג אוג גא;ט‪, .‬רבי גחכדה יאגט דא אויףדעםיארם "אייז‪,‬ער גילעגץ אבער ך י ‪ /‬א ג צ ע‬
‫ציואגציג יאהר וואס‪.,‬ער איו גיווע; ביי לננן איי ‪.‬ער גיט גילעגי;‪ .‬וואס האט‪..‬ער גייאינט‪. .‬רבי‬ ‫ז‬

‫יהושע ב; ‪.‬לוי זא?ט‪,‬ער האט געואגט לי פיפצעהן שיר למעלות פוןתהלים‪ .‬ווי ךער פיסוק‬
‫דאןט שיר הפעלות לריר ויען ניט 'גאט ראשי איז גיווען טיט ארגו זאגט ‪.‬ישראל‪ .‬דאם מייגט‬
‫‪9‬ע'ן ךעם אלטיען‪.‬ישראל‪. .‬י״עקב אנץגו‪ .‬רבי שמואל יר גחמ; ייאגט רעם גאנצי; ספר תלילים‬
‫פלע;ט‪.;.‬עק"ב ואנין‪ .‬ךי‪,‬ךעד פסוק זאגט ואר^קדוש • לידו היילעער ןאפמזיצט איוגהעךסט‬
‫י‬
‫ךי לרב יפי; ‪:‬שךאל‪ .‬פו; רעם אלטען ישראל‪ .‬א ם איי‪ .;.‬עקב אבינו ‪) 5‬ט‪ (1‬רהרום‪!'.‬עקב‬
‫ז‬

‫האט געהלו‪.‬ט ת'אליישער ששייט אויף ךי^עךד או‪ :‬ךער ?שפיץ איו ביו צים הימעל‪ .‬רבי אבהי‬ ‫;‬

‫זאגט חלושות איז גאר גיט‪'.‬יייהעלפץ ‪.‬גיטאוג מאכין ניט'‪.‬קאלן‪.‬ע‪.‬אטענטש^יאפאהל'ניגא\גע;‬

‫זמ רבי יוקי בר חלפ‪$.‬א או‪ :‬האט גייאנט צו אים אין חלום חאט מיע; טיר גייאניש גיי 'געס‬
‫ךאס פארטע^ין פיון ךיי; פאטער פו; _קפוךקיא ‪ .‬האט רבי יוםי גייאנש צי לעס טענטש יריץ‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫פאטער איו אטאהל^ווען‪.‬אץ קפיךק;א ‪' .‬האטךער‪.‬םענטש ‪.‬נמאנט גיץ‪ .‬וזאט רבי'יוסי' נייאגם‬
‫צו אים‪.‬ןיי ןנייל עווא^צינ ‪.‬בעלקעם אי; מיטען שטוב ביי ךעם 'צייאנצינסשען בעלעק וועמזו‬
‫ןעקי^ק ראם § א ר ^ ץ ‪ .‬קאט ךער מענששיןיואניט אץ *?טיב איי ניטא_קיין ציי־אנציינ בעלקעס‪-‬‬
‫ה א ס‬
 ‫נג‬ ‫בראשית‬ ‫ויצא פ ר ש ה ‪0‬ת‬ ‫סדר‬
‫‪8‬ני עשרים שריי! )מג( בכרפא דביתך את טשכת ליה‪ .‬א״ל ליח בה עשרים‪ .‬איל ואי‬
‫לית בה כ םגי )מד( סן ראשיהון לסיפיהון ומן סופיהון לראש־הון ואת םשכח ‪ .‬אול מגא‬
‫ואשכח כן‪ .‬וסגין יליף לה ר״י בר הלפתא )מה( ם; קפיייקיא • <טז( תגי בר קפרא‬
‫אין הלום שאין לו פתרון‪ .‬והגה סולם זה הכבש‪ .‬םיצב ארצה וה םיבח )שמית כ(‬
‫םזבח אדמת תעשה ל י ‪ .‬וראשו סגיע השם־םה אלו הקרבגית שריחן עולה לשםים ‪,‬‬
‫והגה םלאכי אלהים אלו כהגים‪ .‬עולים ויורדים בי שהם עולים ויורדים ב כ ב ש ‪.‬‬
‫והגה ה גצב עליו )עמוס ט( ראיתי את ה׳ גצב על הםזבח‪ .‬רבנן פתרין ליה בסיגי‪.‬‬
‫ויחלום והגה סולם זה סיגי ‪ .‬םוצב ארצה )שמות יט( ויתיצבו בתחתית ההר ‪ .‬וראשי‬
‫מגיע השםיטה )דברים ד( וההר ביער באש עד לב השםיס‪ .‬דיא והגה סולם זה סיני‬
‫)מו( חושבנא דדין כחושבנא דדין‪ .‬והנה מלאכי אלהים אלו משה ואהרן‪ .‬ומנין לגביאיפ‬
‫שגקראו םלאבים דכתיב )חיי א(ויאםר חני מלאך ה׳ במלאכות ה׳ לעש‪) .‬מו( עולים )שמות‬
‫יטן ומשה עלה אל האלהים‪ .‬ויורדים זה משה )שם( וירד מ ש ה ‪ .‬והגה ה׳ גצב עליו‪.‬‬
‫)פס‪ (,‬וירד ה׳ על הר סיני אל ראש ההר ‪) :‬ין( ר׳ שלםיגי בשם דיל אמר )מז( תרכיםא‬
‫של נ׳ רנליש הראה ל ו ‪ .‬י ׳ יהושע רסכנין בשם ר׳ לוי אשר )מז! את הוא רנל שלישי‪.‬‬
‫היא‬
‫מת נות כהונה‬
‫» ׳ ‪ .‬לן ימנה משרים קויית נתקות שנית שהרצפה היתס היא נלשין יו! קורות לקיא נלשיןיון עשרים! )מי( אותיות ויין‬
‫‪or‬‬ ‫ט י ‪ .‬כלומר משכון אותיות של זה עולש למשכו! אותיות של ‪1‬‬ ‫על גנייה ואתה תמצא ממן אנין ו )ייג( ננרשא ‪ .‬באמצע‬
‫ונתון ‪) 1‬מל( מן ראשיהן ניי‪ .‬התמיל למנית מראש הקירות )ולמלגו נמו ועול למדנו(‪) .‬מו( נ״ג עולים זה משה נו'‪.‬ונתינ‬
‫של שיסןיהתזור תלילה על אותה קירה שישלימו לן מניין גמי ועלית אתה ואהל! י )ייו( תרטשא שי׳ העלון א ר ג ז ו‬
‫את‬ ‫עשרים ושם שמלאני‪) :‬מה( מן קפולקיא ‪ .‬ש׳ ה»רין קס״ו‬

‫האש רבי ייסי ;ייאנט אויב‪..‬עם איו" גיסא ‪..‬קיץ צוואגןניג בעלקעס ‪ .‬צייל ךי בעלקעם פי!‬
‫א^הייב ביו צום סיף אינ צוךיק פו; סוף ביו צוםיאנהייב ביי רעם בעלעק וואס דו וועסט ואבין‬
‫?;וא^צינ ‪ .‬דאךט ווי״יםטו נעפינען ראם פארמעגין ‪ .‬איי ךער מענטש גיגאעע; איונ ך‪.‬אט‬
‫ןיצייןט ביו צוואנצינ אינ חאט ניפונען ךאם ‪.‬פארםענץ‪ .‬פון וואנע; דואט ךבי יוסי בר ח ל ^ א‬
‫ןיייאקט‪ .‬פון רעם ;ואלט‪.‬קפותןןא ‪. .‬קפיר איי בעלנןעם ק;א איזציואגציג‪) :‬טז> תני‪ .‬בר‬
‫_קפרא האט גילערוגט ;נם איי' גיטא אחלום >ון אבעשייריגג‪ .‬רעם לייטער וואט י_עקב חאט‬
‫נייע־ן מיעט מען ראם בךעט ;ואס איי ניווען אמיה צו גיין צים מובח'‪. .‬עם איזינישטאנען‬
‫אדף ךי‪,‬ערד ךאם מיעט' ןען ‪,‬לעם סיברו י‪ .‬ווי ״עם שטייט אין פסוקיאסובח פו; ‪,‬ערר"יאלםשו‬
‫•שאבין פץימייגעטויעגץ‪ .‬זיין ש§יץ האט געגיץיכט ביו צום ‪1‬דמ‪.‬על ךאס מיעט מיען^קךןנות‬
‫ראם יייער ךיח י איו ארייך נינאנגען ביי יצום הימעל‪ .‬ך םלאכים פון נאט טיינש טע; ךי‬
‫ז‬

‫בחנים‪ .‬ךי ג‪.‬י;ע; ארויף אונ אךאפ טיינט מען ך י נייען ארויף אונ אךאפ אויף ךי בךעט וואס‬
‫?וע; נייט ארוייף צום טיבי!‪ .‬או‪-‬נ ;אט שטייט אויף אים ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט איף חאב‬
‫ז‬

‫גיועץ; נאט ששייט אויף ךעם טובח‪ .‬ךי רב;ן ואנין ך ער חלום רייוט אויף ךעם באיךג סיני‪.,.‬עם‬
‫‪,‬‬
‫האט אים גיחלםת‪,‬עם שטייטיאליישער ךאס מיעט מע; רעם ביאךג ‪, . yp‬ער 'ששייט אוי)•‬
‫ןי‪,‬עךד ךאם מיעט טע;'ךי ייךי; ;ואם זענע; ןישטאגען איויף די״עךד געבץ באמי‪ .‬אוגךער‬
‫שפיץ ;ריץט ביז צום הימעל ווי רעד פסוק ואגט דער באךנ ברענט אין פייעי ביו צום‬
‫ז‬

‫לי״על• נאף אפשש איו דעםלייטער מיעט מען ך״עם בארג סיגי‪'..‬רער' וואךט סלם בטרעפפ‬
‫אווי פיל ווי ךער וואךטסעי ‪ .‬ךי מלאכים פו; ;אט מיעט מען משה אוניאחר;‪ .‬פץיוואגען‬
‫ןיייסין טיר א י ‪.‬נביאים' ;ועלי; גירופי• מלאכים‪ .‬ור רער יפסוק יאגט ךז?י רער' טלאןז פין ^אט‬
‫האט גייאגט צים פאלק אץ ךי שליחותי פון גאט‪ .‬חגי איו גיוועןיאנביא איג טע; רופט אים‬
‫־‬

‫רער ‪5‬לאןז פץ גאט‪ .‬ד י גי;עי ארויף ווי דער פסוק י אנט משת אין אררף נינאננען צו גאט‪.‬‬
‫ז‬

‫ד י ןידע־ין אראפ ווי דער ^סוק יאנט משח איז אךאפ גי״גאגנען‪ .‬אונ ;אט איו גישטאןען‬
‫אייןפ אים יר ךער פסיק יאגט }אט האט אראפ געניךעךט אויף רעם באךג סיני אויף‪.‬ח©‬
‫‪#‬פיץ ב^רג! )‪ (P‬ךבי שלטוגי האט ןיואגט פו; ריש לקיש ס ךעגץ ;אט חאט געותק «‬
‫^עקב אקאפנןץ פו; ךריייפיס ‪ .‬רבי יהיישע פו; סכגין ןאט ןייאנט פץ רבי• לוי ם וי‪?;7‬‬
‫נאט‬
 ‫‪TO‬‬ ‫ייצא‬
‫בראשית‬ ‫י^י׳‬ ‫‪2‬‬
‫סדר‬
‫היא זי׳עתיה דרבי יהודה דםכגין בשם ר׳ לוי ולגרים לנ( בי חלק ה׳ עשי •עקב חבל‬
‫נחלתו‪ .‬םה החבל הזח פחות מג׳ )מרז‪ (.‬אין מפקיעין א ו ת ו ‪ .‬כך האבות )מט( אץ פרות‬
‫מנ׳‪ .‬ר׳ ברכיה אםר עולם ושליש עולם הראה ל ו ‪ .‬עולים אין פחות משנים ויורדים‬
‫שנים‪ .‬ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנא׳ )דניאל י( ונויתו )נ( כתרשיש ופניו‬
‫כמראח ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו וםרנלותיו כעץ נחושת קלל‪) :‬יה( ר׳ רייא‬
‫זר' ינאי ח״א עולים ויורדים בסולם‪ .‬והיא עולים ויורדים ביעדב ‪ .‬מיד עולים ויורדים‬
‫בסולם ניחא ‪ .‬ומיד עולים ויורדים ביעקב ‪) .‬גא( מעלים וםורידים ב ו ‪) .‬נכ( אפזים‬
‫בו קפוים בו)ננ( סונטים ב ו ‪ .‬שנא׳ )ישעיה מט( ישראל אשר בך אתפאר‪ .‬את הוא‬
‫שאיקעין שלך חקיקה לםעלה‪ .‬עולים לסעלה ורואים איקונים‪ .‬שלו‪ .‬ויורדים לסטד‪.‬‬
‫)גד( ומוצאים אותו ישן‪ .‬משל למלך שהיה )נה( יושב ודן‪ .‬עולי‪,‬־ )נו( לבסילקי‬
‫מוצאים אותו ד ן ‪ .‬וייצאין )נז( בפרוור )נמ( ומוצאים אותו ישן‪ .‬דיא טלאכים שהן‬
‫ט ל ו י ‪1‬‬
‫'‬ ‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫גרס" • לבין צתוק יקיש‪/‬־ ו )‪:‬י( ומוצאים אי־‪ .!;' !.‬ולפיכן‬ ‫) ״ ( אפ הוא‪.‬כן אמר הקנ״ה ל־עקנ‪) :‬מיו(*! מפקיעין גרס׳‬
‫היי פו פנים ני ולועגים עליו ו ה״נ)גה( ייש‪ :‬ורן עולים‬ ‫י י אץ גיולין מגל בלא בלשה חיפין ‪) 1‬מפ( אין פחית‬
‫לנשילק׳ ומוצאים אוחי יושג ודן ייוצאין נפרווז ישוצאיס‬ ‫• מ י ס ‪ .‬שגי מיאניש ונן ׳ולוים הרי ל׳ מלאניס יכל אחו‬
‫‪:‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪i c‬‬ ‫מ ‪ : ; :‬ה‬ ‫‪1‬י‬ ‫י‬ ‫ע י ל ס‬ ‫; ־ ל י ש‬ ‫־ ר י‬ ‫‪ n J‬־ ‪0‬‬ ‫־ ‪i‬‬ ‫‪c < i s‬‬
‫) '( ׳כילק• פלפין גלילה ששש יו‪ <:‬המין‬ ‫‪I‬‬ ‫'‬ ‫' ' יייייי‬ ‫"‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫וון! )נו( שויוו פירש" אצו סמיצינה‪ :‬ה״ג )נמ( ומוצאים‬ ‫העילה ו )נ( כתושיש פירש" נרוה ימא ויה היא שליבו בל‬
‫אותו ישן‪ .‬למעלה נל מי שהיא א ״ ר וכיפי עילה מנתו‬ ‫•ולשו )נא( מעלים נ י ‪ .‬נ י ינענייני ‪ ) 1‬נ נ ( אפיום לבין שממה‬
‫יורו למעה נל מ׳ בהוא תומו וכותי יירו תינתי עילש‬ ‫ייקיו קפויס גס היא לשין שממה וויקיו « )גנ( סינונים‬

‫^דהייפוךסבנין‬ ‫‪"*9‬‬
‫האט גיואג‪.‬ט פו; דכי לוי ס ווענץיעם שטייט'אץ פסוק ךער הלק'פין' ג אט איי זיין פאלק‬
‫ז‬

‫‪.;.‬עקב איו ךער קשריק פו; זיין נהלה‪ .‬איוי ווי אשטךיק וועךט ניט אנדעלש גייפלאכטיןינאר‬
‫אי; לי־יי״עי‪ .‬אזר ד• אבות ‪.‬זע;ען גיט ורעיגער פץ'ךךיי‪'.‬רבי ברמה האט ‪,‬גלזיאןט נאט האט‬
‫*‪.‬עייייע; צי‪.;.‬עקב אוועלט איגיאךריטול עעלט‪ .‬זיי'‪5‬יי;<ז או־ויף איי גייט רייעיגער ווי צוויי‪.‬‬
‫! ‪ :‬י ‪ ; p .‬אךאפ איי ךטיירעיגער ויי ציו<יעגע; ;ינאנןמןיפיר מלאיים מיש איץיטאהל אוי^‬
‫דעם מיטער אוג אפלאך איז אךךיטול 'גןעלט צוא זאמעןיאיז אךעלט םיטיאדליטול ‪,‬‬
‫פץ וואנען ייייבץ טיר אז'אטל‪$‬ך ‪.‬אייז אךךיטול וועלט‪ .‬ווי ךיער פיסוק זיאנט ייין קער^ער יפר‬
‫ןעם ‪5‬לאך> איו אווי ור ךער'‪.‬ים תרשיש' )אינ רער‪.‬ים ‪?,‬ךשיש״איז אךךיטיל רעלט>‪ .‬ויין‬
‫א ט‬ ‫ים‬
‫‪ ? ?9‬א י י מ י ^ ' ייי *בליץ אינ ייינע ארןין' האבי! איים ניועהן ווי'פלאמען §ייער או•‬
‫'‪-‬יינע וזע;ט אונ פ־ם' האבי; אוים נייעהן ווי ^אליךטע'קופעו ! )יחןךבי חייאייאונ״רבי ינא‬
‫<ןריגען‪.‬איינערי אגט עולים;יורדים בו מיעט מ ק ף מלאכים וענען ארויף ;ינאיננען אונ אךאפגינאגגיען‬ ‫ז‬

‫ארך רעם לייטער ‪ .‬אונ אייגער זא?ט ך י מגען' ארויף' נינאננק אונ אראיפ נענאננע־" אויןז‬
‫_י_עקב ‪ .‬רער ראם זאןט ‪.‬ייי‪,‬ןענען אררך נעא^ען אונ אראפ' ני‪.‬נאג?קאייך ךע״םייילייטער‪.‬‬
‫‪8$‬יז ךע?ט‪.,.‬עס‪,‬קען איר ויין‪ .‬א‪3‬ער ךער וואפ ואנט או ךי‪.‬זעגע; ארויף ניגאנינען אוג אראם‬
‫ז‬

‫ס‬ ‫ךגאעע; ארך ‪;.‬עקב‪ .‬יענען יךךע! א‪1‬יף‪.:.‬עקב ‪.‬נעאמע;‪ .‬גאו־ עם דארף ניט' שטיץעולי‬
‫יייךדים • ‪.‬ייי•יעי״ען ‪.‬נינאעען ארויף איג אייאפ נאד‪.‬עם דאךף שטי; "מעלים וטורירים ביו‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫יולך ‪,:‬עקב ויעיין לי מלאכים העכער אונ גיךעךינער‪ .‬אםאהל פל‪.‬ין‪.‬ע;"זיך לי מלאכים מיט‬
‫_י‪,‬עקב‪ .‬אפוים כו ק?ךם בו‪ .‬ךי ?!אנצין אינ שפריננען דורך י אים ‪' .‬ווען יורץ טוהעין מצות‬
‫אונ מעשים טובים אינ לעךנע! תורה‪ .‬אקאהל'סוטנים בו‪ .‬מסרי; אינ יעינען טקטרנ אוי״‬
‫אים‪ .‬ווען יורץ טוהע; גיט ״קיץ מצות אונ ‪3‬עשים ג־ויבים ‪ .‬ווי יער פסוק יאגט י^ךאיל אשר‬
‫ב ף אףןאר‪ .‬ןאט בךטט ייך מיט יוךין‪ .‬יער פגים פץ ‪:‬עקיב איי ארס נערייםערעט אויןפ‬
‫רעם כ?ןא הןבוד‪ .‬ךי ‪5‬לאכים יעגען גינאגנען ארך רעם תמעל האבי; זיי ךאךיט גייעהן ךי‬
‫*ורה פין ‪,:‬עקב ‪ .‬יןי זענען אךיאפ גיגאנגען אייך' ךער ‪..‬ערד הא?י; ‪.‬ךיי ;‪:‬יעהן ויר ייעקב‬
‫‪ 9‬ל א ? ט ‪ .‬ל?ו‪#‬לאטלך איי}‪0‬עסין אוג האטי געמשפט‪' .‬מען י איי אךיין נינאננע; אץ די שטיב‬
‫ןןאם טען ‪ eatft‬ךזץ־ט לאט טען ךעם מלך גייטךאשי^ערימשפט דאםייפאלק‪ .‬שפעטעך‬
 ‫בראשית נד‬ ‫‪re‬‬ ‫מ א פרעה‬ ‫פדר‬
‫מליין אר‪ .‬האדם באיי אין מל ין איתי בחייל‪) .‬נט( למעלן כל מ־ שהוא אוסר זכיתי‬
‫עולה חובתו יורד‪ .‬למטן כל סי שהוא אוסר זכותו יורד )‪ (D‬חובהי עולה‪ .‬עילימ‬
‫ויורדים ב ו ‪ .‬עולים )סא( אוחם שליוו אוחו באיי‪ .‬יורדים אלו שליוו איתו בחיל‪.‬‬
‫ד׳ לוי בשם ר׳ שםואל בר נחםן אסר טלהיש ע״י שגלי )סכ( טסחירין של הקניה נדחו‬
‫מטחיצח; קל״ח שנח‪ .‬ר׳ חנחוםא הוה מפיק )שג( לישנא קלא ‪ .‬איר חטא בר חגינא‬
‫ע״י שנתגאו ואסרו כי משחיתים אנחנו אח המקום הזה ‪ .‬היכן חורו כאן‪ .‬עילים ויורדים‬
‫עולים יאחיכ יורריט •י )יט( ריביל פתר קיייה בגלות‪ .‬ויצא יעקב סבאר שבע המריא‬
‫)ירמיה טו( שלח מעל פני ויצאו‪ .‬וילך חרנה הםדיא )איכה א( אשר היגה ה׳ ביום‬
‫הרו! אפ;‪ .‬ייפגע בםקים )ישעיה ס( עד אפם מקום‪ .‬וילן שם כי בא השמש )ירמיה‬
‫טו( אומללח )סד( יולדח חשבעה וגו׳‪ .‬ויקח מאבגי חסקום )חיכה ד( תשתפכגח אבגי‬
‫קדש בראש כל חוצות‪ .‬וישם טראש־תיו )ירמיה ג( ב י ירד מראשותיכם‪ .‬וישכב בפקיס‬
‫ההוא )כס ג( נשכבה בבשתנו יתכםנו כלמתנו‪ .‬ויחלום יהנה סיים זח ה ל ו ט י של‬
‫נביכרנצר‪ .‬והנה סולם זה צלמו של גביכרגצר הוא סמל הו‪ ;•:‬סלם אותיי דדי! הן‬
‫אותוי‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫פילים תחלה יאמ״נ ׳וודיס! ) ס נ ( מפתייין‪* .‬איירו »י‬ ‫)נע( לייעל]‪ .‬נפמליא של ייעלה יו' ‪ :‬מ ו ט י וכיח ישראל‬
‫משתיתים אגמני‪ ) :‬ג ג ( לישנא קלא ‪ .‬לשון קל לכף וכיח‬ ‫היא עולה וההיפון יורי להי' התינ מילים יווויס ני‬
‫‪8‬לא גילי משפוריי של הקניה רק שתלי הגלולה נעלמה ‪:‬‬ ‫וגשנילי‪ ) :‬פ ( מינהו עילה ‪ •.‬נואמוינן נעלמא נל מיי!ר‬
‫)סל( ייללת השנעה יגי׳‪ .‬ניהי' ישישיה וקיא נפשה‬ ‫משואל נעשה ואש‪) :‬פא( איתן שליוו נ ו י ‪ .‬ילפינן נתינ‬

‫‪*5‬יז מען אדיין נינאננ״; אין זיין ^ א ן ל ש ^ ב ^ ן ^ ט ע ^ נ י ט ר א פ י ן ‪ .‬ע ר שליאפט'‪ .‬נאךאפשט‬

‫איז די הלאכים ראם כלייטין רעם‪.‬מענטש אץ אךץ‪.‬ישךאל כלייטץיאים ךט'אין חיץ לארץ ‪.‬‬
‫אונ !‪.‬עקב איי איצט נינאננעןיפון'‪.‬ארץ ישראלי אין חוצה ל^ךץ‪ .‬דךיבער‪.‬זענען ךי מלהקים‬
‫פי! ‪8‬ךץ י‪£‬ךאל !!רויף נינא^ען אינ'מלאכיים פון חו^ה לארץ זעלען אראפ ניקותען'‪ .‬אין‬
‫ןזיםעל איו אווי ךער כלאך ראם יאנט נוטס ארך יוךץ וועךט״ער גרעיםער אונ ךער ראם יא‪.‬נט‬
‫שלעכףםאויף יורץ ווע'רט‪,‬ער נירעךעער'‪ .‬ךא ארףךער״ערד איז §ארקעךט ווער‪,‬עםטוךט‬
‫נו?‪1‬ם יוךין וועךט ‪,‬ערי רער }יךעךש אונ רער ‪.‬עם'טוהט 'שלעבטס יורץ ווערט ‪^.‬ו־ ךער‬
‫}ךע^עךט‪ .‬רבי'לך י;;אט }יואנט פון ר ‪ 3‬י שמואל י ‪ 3‬ר נחישן םיווענץ עייל ךי טלזןכים האכין‬
‫אויס‪.‬נןז^נט רעם סוד פץ גאטייאוסדום וועט&ארלענךט ויעדיף' האט מען זייאוועקני?זטר!ןין‬
‫פץךיעדיאךט אויף הו?ךעךט מיט אכטאוג ךרייםיג יאחר‪ .‬ריבי ^נחימא יאנטםיטא‪.‬נרץ<עךין‬
‫ז‬ ‫י‬

‫^שין ייי‪.‬ךכי חטא כר חנינא יאגט יריל די סלאכים דןאכין ייך'גדרם גייעאבט איונ ןאבין‬
‫ןיזאןט ‪.‬כיי ‪.‬סדום ‪.‬טיר ';ועלץ פאר ךארבין דעם ארט )יי יואבץ ניט ^ייאנט נאט רעט‬
‫§אר‪1‬אךכץ( ךךץיער יענען די פארשטוייםין ניךארין פון דיער אךט הו^ךערט‪/‬םיט אכט אונ‬
‫ךביי^ינ יאדיר"‪, .‬ייק‪,‬יענען ךי טלאכים צוךיק*ניקו§ע! אוייף ך;ער אךט ‪'.‬איץט‪ .‬ווי רעד‬
‫פסוק יא;ט עולים ךוךךים• ךי מלאכים ראם יענק }‪:‬ייק ךעריניךערט ‪,‬ןע;ען' !לץט ארוץ•‬ ‫י‬
‫י‬
‫}יגאמק‪) :‬יט( ךכיי לתשע ‪ $‬לך ;׳י‪.‬נט ךער ‪'%‬סוק שםו‪.‬עסש פין }לוח'ביי' ‪.:‬יעקב שטייט‪,‬ער‬
‫איז ארויסגיגאגןק פון באך שבע <פץ'אךץ ןשראל 'אין חוץ ל;י‪.‬וץ>‪ .‬אונ ןיייךי יורי׳ שטייט‬
‫אייך ;אט יא}'ט איך ייעל די אויעק ש;קען פץ פאר טיר אונןיז וועלין אדרס ביין פון ארץ‬
‫י^ןךאל ‪ .‬ביי' ‪.:‬עקב שטייט^ער' איז ןיגא^ען אין ןןךן ‪ .‬חרן איי' ךער טייטש כעס‪ .‬איג‬
‫ביי ייךין שטייט'}אט "האט ןיךעט טיט כעס‪ .‬ביי י‪.‬עקב ששייט‪..‬ער האט 'כנעני;ט ךע‪0‬‬
‫‪$‬ךט‪ .‬אונ בייךי יוךץ ששייט‪.‬זיי האבץ געךנךיןט אז‪.,‬עם איו'ניט ניךע; איי; אךט אן‪.‬עבימת־‬
‫יי‬
‫ששייט‪^.‬ער י האט דאךט נינעכטייגט'ווארוש ךי ווהן איי אונטעו־ }י‪3‬אנ;ק‪ .‬אונ כיי‬ ‫‪3‬‬
‫ף ייתן ‪#‬טייט ךי ;יאס חאט גיליאךץ ןי§ק גןינדערזעןען״ייןאר שנישען }יראךין»חנה‪.‬מיט‬
‫§»ירע ךבע; קינךעח איר זוהן איז אוגטער ;ענאנגען‪ .‬ביי‪.‬יעקב שטייט‪,‬ער'האט }יטטעןךי‬
‫שטיינער פו; רעם ארט‪ .‬אונ ביי ךי ייוךין שטייט‪.‬עם זענעןיאוים'}י;אסץ גיוואךין ליקיילינע‬
‫י‬
‫ן‪6‬יינע אץ «‪$‬ע ןאםי! • ביי געקב שטייט‪..‬ער חאט ניטאה; ךי שנןיינער צו קא?ין‪ .‬אוג‬
‫י‬

‫כיי‬
 ‫ם ח‬ ‫רש‬ ‫ויצא‬
‫בראשית‬ ‫* ~‬ ‫סדר‬
‫)סה( אותוי דיין; מוצב ארצה )דניאל נ( אקימה בבקעת דורא ‪ .‬וראשו םגיע הע!כיטו!‬
‫!שם( רופיה אמין שהין פתיה אמין שית ‪ .‬והנה מלאב* אלהים זה חנניה טישאל ועזריה‪.‬‬
‫קילים ויורדים בו פעלים בו ומוריריפ בו )סו( אפזים בו קפויס בו שיטנים ב י ‪) .‬שם(‬
‫יריע ליהוי לך םלכא רי לאלהך לא איר‪.‬נא פלחין ולצלם דהבא די הקפת לא נסנוד‪.‬‬
‫והנה ה׳ נצב עליו‪ .‬אמר להם חנניה פישאל ועזריה עבדוהי די אלהא עילאה פוקו‬
‫ואתו‪) :‬כ( ר׳א והנה םלאכי אלהים זה דניאל ‪ .‬עולים ויורדים בו שעלה )סז( והוציא‬
‫את בלעו מתוך פיו‪ .‬ההיד )ירמיה נא( ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו כפיו‪.‬‬
‫שהיה לו הנין אחד לנבוכדנצר והיה בילע כל פה שהיו פשליכין לפניו‪ .‬איל נבוכרנצר‬
‫לדניאל כסה כהו גדול )סח( שבולע בל פה שיישליכץ לפניו‪ .‬איל דניאל תן לי רשות‬
‫יאני פתישו‪ .‬נתן לו רשות ‪ .‬פה עשה נטל תבן והטפין לתוכו כםפריפ ‪ .‬השליך לפניו‬
‫ונקבו מפםרים את בני פעיו‪ .‬הה־ד והוצאתי את בלעו כפיי •י )כא( דיא והנה‬
‫מזלם‪ .‬זה חלומו של נבוכרנצר )דניאל נ( וא־ו צלם חד פני וגו׳‪ .‬מוצב ארצה )שס(‬
‫יויויה יתיר קאם לקבלך‪ .‬וראשו מניע השפיטה )שס( צלםא רכן ר ב ‪ .‬והנה כלאכי‬
‫אלהים עולים שגים ויורדים שנים ‪ .‬אלו שרי ארבע מלכיוח ששלטגוחן גומרת בהן‪.‬‬
‫עולים‬
‫כ ה ו נ ח‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫שאמרו ידע כוי‪) :‬סו( והוציא אח בלטו‪ 011 .‬ויורדם‬ ‫גששה גאה שמשה ו )‪0‬ה( אוחי‪ .‬אוחיוח של וה הס חיתיות‬
‫שכוייו והוציא אש גלגנו‪) :‬שח( שנולע כל מה כוי‪ .‬וה"‬ ‫של ו ה ו )סו( אפיס כוי‪ .‬היו מוןגטייס ולועגים ננכונונוי‬
‫ביי די יורי; ששייט גאט האט אראפ גענידעךט פון אייעד קאפל״ביי']עקצי״שיטייט‪,‬ער האש‬
‫ךך גיליינט אויף ךעם א‪.‬ךט‪ .‬ביי ךי יוךי; שטייט מיר וועלין ליגען‪,‬אין אוגוער שיאגד אוינ אונוער‬
‫שאנד וועט אוגז בךעקיין‪; .‬נם חאט אים )‪,:‬עקבו געחלטד; איייטער'שטייט‪ .‬י ראם איויךער‬
‫הלום פון‪,‬גבולךנצר • ךער לייטער איז ךער יצלם פון גבוכךגצר‪' .‬ךער צלם הייםש סמל אינ‬
‫ךער לךשןער פילם‪ .‬איז דאם ךי זעל?יגע אותיות ‪ .‬ךער לייטער ששייט אויף ךי ערר‪ .‬רעם‬
‫‪^.‬ם האט‪,‬ערי' ןישטעלט אין בקעה דוךא ‪ .‬ךער שפיץ פון לייטער' נךייכט )ייז צום הימעל‪.‬‬
‫ךער צלם איז ג;ו'וען הייך‪,‬יעכציג איילין אונ בריייט‪,‬זעקס איילי; • אונ ידי מלאכים פץ גאט‬
‫לאם ‪$‬יי חמיה טישאל אונ עזתה זענען ארזיך ןי;אנ;ען אויף אים אוג אראפ ניגאגגען‬
‫פץ אים ‪'.‬דאם פיינט מען זיייזענען ךערהיילט אונ גרוים גיוואךץ דוךךךעם צלם ‪ .‬ודייל‬
‫;אט האט די גיטאהן' אזוי אנס‪ .‬אוג‪,‬ךער צלם' איז ךער גידעךט גייואךץ דורך ןךי‪ .‬יאפיים בו‬
‫‪.‬קפ‪.‬ךם בו ‪ .‬ךי טיאנצין אונ שפךיננען אוג פךי;ען ךך פיט ירעם גם‪ .‬אוג י שוטגים בו ‪ 1‬די‬
‫ןאבין פיי^ט גיפאבט ךעם צלם'‪ ,‬הנניה מיעזאל אוג ע״זךיה האבץ גידאנט צוינבוכךנצר רז‬
‫;אלקש וויםען‪,‬מלך‪ .‬צו דיין נאט וועילין מיר גיט ךיגען‪' .‬אונ צו רעם נאלרענעס צלם ;ואס‬
‫דו הא‪.‬םט גישטעלט וועלץ מיד אונו ;יט בוקי;‪ .‬אוג' ;אט איו גישטאנען געבין ד י א ו נ האט‬
‫ןיזא;ט צו‪.‬ויי איר״חננךד! מיש^ל אונ ע זר;ה ךי קגעכט פו;;׳‪ c.s‬קיפט' אמיפ פיו; הויבץ‪) :‬כ( דבי"‬
‫אחר‪ .‬נאך אפשט איז ךי טלאכים פו‪;' ,‬אט ראפ איי דניאל‪ .‬די גיחןין ארויף אונ אךאפ מיעט מען‬
‫דניאל איו אריויף נעאנגען אונ האט ארויסגינומע; פון די מדל פון שלאגג וףי‪.‬ם‪,‬ער ך‪.‬אט'אךאפ‬
‫גישלינגע;‪ .‬ווי‪.‬ךער פסיק ;אנט איך ;ועל אפאהל מךיינקע; א‪1‬יף ךייא״עבוךה ורה בל וואס אין‬
‫ז‬

‫בבל אוג איך וועל אריים געמע; פו; דיין טויל' וואס‪,‬עיר האט אייננישלומען‪ .‬ווארום נבוכךנצד‬
‫האט ניוזאט אשלא^ג אלץ וואם מען האט גיוואךפי; פאר אים האט עריאיינגעשלועק‪-‬האטיגבוכרנצר‬
‫גיזא;ט צו דניאל ‪.‬זעה' נאר רעם גרויפץ יכה פץ רעם שלאננ אלץ וויאס טען‪-‬וואךפט'פיאר‬
‫אים שלי;נ‪.‬ט‪.,‬עראיי;‪ .‬האש גבוכךגצי־ גיסאלטעןךעס שלאנניפאר אגאט‪ .‬האטדגיאלגייאגט צו‬
‫‪2‬בוכךגצר‪.‬ערלויב פיר ויעל איך איים שוואך מאכין‪ .‬האט גבוביךגצר אים עךלויבט‪ .‬הט דניאל נינוטען‬
‫אבי‪.‬נד ש?!ו־ויא אי‪:‬יוייג־ג האש‪,‬ער'אדיין גיליינט טשוועקם ‪ .‬אונ דןאטיךעם בונד שטרויא‬ ‫‪:‬‬

‫אוואךף נייטאך; צום שלאנגאוג ךער ש״לאג;האטךאים^יינןישלונגע; אוגרי טשוועקעםיהאבץ‬

‫יגיס }ילעכעךט ךי קי״שקעם אונ איז נייפייניעךט ‪ .‬ווי‪,‬ךער יפסוק'זאנט איך וועל' אחים נעטק‬
‫» ן ‪1‬יין מויל ו;אם ‪,‬ער האט אייננישלוננען‪)':‬כא( ד^ר אקר ‪; .‬אך אפשט איו רער ליייטיער‬
‫מיינט‬
 ‫ם ח פ ט‬
‫נה‬ ‫בראשית‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫י‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫םדר‬
‫להם ‪,‬‬ ‫עולים ויורדים ‪ .‬יורדים ועולים אכ־כ א ל א עולים ויורדים ‪ .‬עולים ה ם ועליה ת ה א‬
‫חדוהי‬ ‫א ל א ש כ ל א ח ד )סכי( ירוד ם ח ב י ר ו ‪ .‬כ ת י ב )פס( הוא צ ל ם ה ר א ש ה די ר ה ב‬
‫וכתיב‬ ‫ודרעוהי די כ פ ף ו ט ׳ ‪ .‬ב ב ל ל פ ע ל ה מכולם כ ד ב ה י ב א נ ה הוא רישא די ד ה ב ה ‪.‬‬
‫וכתיב‬ ‫ו ב ת ר ך ת ק ו ם פ ל כ א אחרי א ר ע מ י נ ך ‪ .‬ו כ ת י ב ומלכו ת ל י ת א ה אחרי די נ ה ש א ‪.‬‬
‫ופינה‬ ‫ב ס י פ א ו א צ ב ע ה רנליא מנהו; פ ת ל ומנהו; ח פ ף מן ק צ ת פ ל כ ו ת א ת ה ו ה ת ק י פ א‬
‫שםיא‬ ‫ההוא ת ב י ר ה ‪ .‬והנה ה׳ נ צ ב ע ל י ו ‪ .‬כ ת י ב וביוםיהון די ם ל כ י א אימן יקים א ל ה‬
‫מ ל כ ו די לעלמין ו נ ו ׳ ‪:‬‬
‫‪ i " I t t f " S‬ט )א( ו ה נ ה ה ׳ נ צ ב עליו ייאמר אני ה׳ ונוי‪ .‬ר״י בר ז מ ר א פ ת ח ) ה ה ל י ס‬
‫ס ג ( כ ס ה ל ך בשרי ב א ר ץ ציה יעיף ב ל י פ י ס ‪ .‬ר׳ אלעזר בשיר יוסי‬
‫בר ז פ ר א צ פ א ה ל ך נפשי כ פ ה ל ך ‪ ,‬א״ר א י ב ו ) א ( כ כ פ ה ו ת הללו שהן מ צ פ י ן ‪ ,‬ל ם י ס ‪ .‬רבנן‬
‫א פ ר י )א( כ ש ם שנפשי צ מ א ה ל ך כן )ב( רם״ח איברים שיש בי צמאים ל ך ‪ .‬היכן‬
‫ב א ר ץ ציה ועיף ב ל י ם י ם ‪) .‬שכ( ע ל כן ב ק ד ש ח ז י ח י ך ‪ .‬ע־כ ב ק ד ו ש ה ח ז י ח י ך ‪.‬‬

‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לד‬ ‫נמה‬ ‫נפ‪•:‬‬ ‫ש נ נ נ ׳ ני ‪ .‬ד ש א ל ק ר א ( נ מ א ה לן‬ ‫מ א י י ן שיש ני ‪5‬ל א ל ה ו ת ‪ ) :‬ש ט ( ירוי ב ה ל ו ק פ ! מ מ ל ט ת‬
‫אינייה‬ ‫) נ ( ייו״ח‬ ‫נ י י ‪ .‬נ ש ש שנפשי ה נ ש מ ה נ ק י א ם נ פ ‪ :‬ו‬ ‫שלפניי ‪ ) 1‬א ( כ נ ז כ ו פ בנילול; ה ו א מ ל י ח ו ת ה מ י ס ‪ ) :‬א ( נ ש ם‬

‫פיי^ש מען רעד חלום פו; נ מ כ ך נ צ ר ר א ם ‪ .‬ע ר ה א ט ) י מ ט " א צ ל ם ^ ף י ע ם ש ט י י ט א י ; כ י פ ן י ט (‬

‫;‬

‫ך ע ר לייטער שטייט א‪1‬יף רער ‪.‬ערר ווי ך ע ר פסוק זאנט יזיין נעשטאלט אייניווע; נךויסאונ‬
‫איז נישטאנען נענץ דיר ‪ .‬אונ דיער שפיץ נךייכט צום הימעל ‪ ' .‬ודי דעו־ פסיק יאנט ך ע ר‬
‫צלם ה א ט ניהאט אגרויםין פ ו ם ‪ .‬אונ די מלאכים' פו; נאט'‪.‬זענען ארויף נינאננע; צויויי אונ‬
‫ןענען א ר א פ נינאננען צוויי‪ .‬ךאס‪.‬זענע; ך י שרים פץ ‪.‬די פיר י ?לבים וואם_ךיער‪.‬נ;ותלטעקייט‬
‫וועט ך ך ביי ך י אויסלאךן‪. .‬ויי נייען אררף אונ גילען אךאפ‪ '.‬ע ם האט ך א ך ך ך א ך פ ט שטיין‬
‫ךי‪.‬נייע; אךאפ אונ נייע; אררף ‪ .‬מלאכים ‪.‬נייע; ך א ך פף‪.‬ער ‪.‬אךאפ‪ .‬ך ע ר נ א ך גץעו ייי אריויך •‬
‫פ א ר ר א ם ששייט פוץער ארדף ך ע ר נ א ך אךאפ ‪ ' .‬נ א ד זץער א ר ר ך ‪.‬ניי; איו דורך ר ע ם‬
‫אנךעךינם אךאפ ניךעךין‪ .‬עייל איין‪,‬קענינרייך ך א ר ף א ר א פ ניךעךין ך ך י ב ע ר ג י י ט ך י י א נ ך ע י ע‬
‫אירייף‪. .‬עם שטייט אץ פסיק ד קאפ פוי; צלם איו ניווע; ג א ל ד ‪ .‬ךיי בךיםט אונ ךי א ך ע ס ס‬ ‫ז‬

‫וענע; ניווע; וילבער‪ .‬ב ב ל איי ניווען ך י נךעםשע פון אלע‪ .‬ו ך דניאל'האש נטאנש צו נבוכדנצר‬
‫ך ע ר מ ל ך פ ץ ב ב ל דו בי‪.‬וש ךי נאלךענ״ ק א ‪ . 3‬אונ נ א ־ ך י ר וועט א‪1‬י!ש שטיין‪.‬איין אנ ר ע ר‬
‫ז‬

‫‪9‬ליכה אערנעךע פון ךיר'‪ .‬אינ נ א ך אךריטע מליבה ר א ם אויף רעם רייייט ך י קיפער' פון‬
‫צ ל ם ‪ .‬ך ע ר נ א ך ששייט ‪.‬די פינגער פיו; ךי פייס פון צלם אנךעךע ךגנען' גיךען פץ אייךן‬
‫‪!$‬נךעךעפו; ן ן ך ר ‪ .‬ך א ס וריוט אביכיל פץ ךי מלוכה יועט זיץישטאךק אונ אביםול וועט דין‬
‫ציו בראכין‪ .‬אונ נ א ט שפייט נעבץ א י ם ‪ .‬ווי דעו־ פסוק יאנט אין י ךי צייט פץ די פ ל ב י ס‬
‫ןיעט אויף שטיין ך י מדובה פון נ א ט פון ה י מ ע ל ‪ .‬ר א ם ך י מלוכה וועט זיין א ר ף אייביינ‪:‬‬
‫פ ר ש ה ס ט <א( ו ה נ ה ‪ .‬אינ נ א ט ששייט נ ע נ ץ אים‪ .‬ר ב י יוסי ב ר זמךא ה א ט אנניהויבי; ךי‬
‫פרשה מיש ך ע ס פסוק ‪ .‬דוד המלך האש נ י ו א נ ט י כ מ ה ל ך בע!ךי ‪ .‬מיץ‬
‫לייב גלוםט צו ךיר י אין ךי טרוקענע לאנך ר א ם זיא איו מיר אן וואפער‪ .‬ך ב י ' א ל ע י ר ה א ט‬
‫ןיזאנט פו; רבי יישי ב ר ימרא ס יוענין דוד ה פ ל ך ה א ט נץאנט מיי; נשמה איז דאךשטינ צו‬
‫דיר ‪ .‬כ מ ה ל ך ‪ .‬ךבי אייב‪ 1‬זאנט ב מ ה א י ו ך ע ר טייטש‪.‬אווי ווי כמהות שוואםען‪' .‬ייאס״ייי‬ ‫ז‬

‫ןזאפין עם זאל קוםען וואקער יךעגי!( ייעלץ ךי״קענען וואקסץ‪ .‬איוי נליםש מיץ נשמה צו‬
‫ך ר ‪ .‬ךייר^נןןאגץ אזר ה א ט דוד יץזאגטצו נ א ט אווי ווי'‪.‬שיין נשמה'איז'ךאךשטינ צו ךיר‬
‫א ו ד ןענען טיינע צורי הונךעךט םיט אכט אונ ‪?.‬עךצינ נליךער אויך ךאךששינ'צו ד י ר ‪ .‬ך א ‪.‬‬
‫}{ין וועלכין ז«ךט‪".‬אץ ךיי וויםשע ל א נ ד ו ו א ם ך א א י ז טיד '*וןיוואםער‪ .‬על" ב; ב ק ד ש חייתיף‪.‬‬
‫ןךי^ער' ה א ב איך ךיך ני‪,‬יעוךן מיט 'היילעקייט‪ .‬צו זעה; דיין' ששאךקייט‪ .‬ך א ס טייינט מען‬
‫ךי ‪£‬ל*ןכים‪ .‬אינ צו זעק; דיין ^בוד ‪' .‬ווי ל ע ר פ ס ו ק ' ; א ג ט נ א ט שטייט נעבין אים ‪ .‬ר ^‬
‫הפא‬
 ‫בראשית‬ ‫ייצא פ ר ש ה ס ט‬ ‫סךף‬
‫לי־אית עווך זו פשליא שלך‪ .‬וככודך והנה ה׳ גצב עליו‪ .‬ר׳ חטא ב׳ח פתח )משצי‬
‫כי( בריל בברול יחד ‪ .‬א׳ר חטא בר חניגא אין סכין םתתדרת אלא ב»רך של‬
‫הברתה ‪ .‬כך אין ת״ח סחחדד אלא כ ח נ י ר ו ‪ .‬בייל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו‪.‬‬
‫איש זה י ע ק ב ‪) .‬ג( כיון שעסד אבינו יעקב )ד( איש יחד פני )ה( רעהו שנחייחדח‬
‫עליו השכינה‪ .‬והנה ה׳ גצב עליו‪ .‬איר אבהו משל לבן םלכים שהית ישן על נבי‬
‫עריסת והיו ובוכים שוכנים עליו‪ .‬וכיון שבא מניקתי שהה עליו מניקחו וברחו מעליו‪.‬‬
‫כך בחחלח והנה מלאכי אלהים )ו( עולים ויורדים ב ו ‪ .‬כיון שגתנלה עליו הקביח‬
‫)‪ (2‬ר׳ הייא רבה יר׳ ינאי‪ .‬ח״א עליו על סולם‪ .‬והיא עליו על‬ ‫בי־הו מעליי‪:‬‬
‫יעקב‪ .‬ם״ד עליו ;ז( על הסולם נ י ה א ‪ .‬אלא לשיר עליו על יעקב )ח‪ (.‬מי סחקיים עדיו‪.‬‬
‫יוחנן הרשעים מהקיימין על אלהיהם )כראשית מא( ופרעה חולם והנה‬ ‫איר‬
‫עימד על היאור‪ .‬אבל הצדיקים)ט( אלהיהפ פתקייסין עליהם שנא׳ והנה ה׳ נצב עליו‪.‬‬
‫י־אםר אני ה׳ אלהי אברהם ר׳ חנינא ביר פנחס אמר ייה פעמים פוכיר ה א מ ת בתורה‪.‬‬
‫וכנגד כן קבעו חכמים ייה ברכות שבתפלה‪ .‬ואם יאמר לך ארם )ט(י'ט הם ‪.‬אמור לו‬
‫י ה נ ה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ תנות‬
‫מתקיימין‬ ‫לימי שיתקומם עליי נ )ש(אלהיהס‬ ‫לשי! בגי אזס‬ ‫!‪ . '1‬ילנ! חזר ואמי נשיי ו ) ג ( ניו! פעמו אפינו יעקב‬
‫‪:‬אפוי מי״ל בזמן שישראל עושין רצינו של‬ ‫עליהם ‪ .‬ע" ו‬ ‫שמ־ יחו ני׳ ענ״ל י="'« ) ו ( איפ‪ .‬יעקנ נקיא איש פ פ ‪:‬‬
‫נ פ נגנייה ‪ S:‬מעלה ינהיפיו נפינ ציו‬ ‫מקים מוהיפין‬ ‫<ה( ועהי הפנינה נקיא ריע יחנו של ישראל‪) :‬י( עולים‬
‫תפי מלשין תשיש נח כביכול‪:‬‬ ‫ילון‬ ‫!•ילדים‪ .‬וקנייני עליו יצחקו ני‪) :‬ו( על הפילה ניחא‪.‬‬
‫והיא נלשין נני אדם « )מ( ימי מר‪,‬ק״פ עליי‪ .‬איו יפול על‬

‫חסא ?ר' חניגא האט א^גיהייב? •יי י ‪; ^ n K ^ p T ' F o F ^ ' T ' ^ i ' ' H ' l S‬חך''‪7‬איין אימץ‬
‫שארפט ךעם אגךעךין אייך;‪. .‬רבי רומא בר חג;גא זאגט איוי וויי איין' מעפער שאךפט״ךעמ‬
‫‪1‬‬
‫אנךעךי; ‪ 3‬ע ‪ $‬ע ר ‪ .‬אייי אי ?וויי תלמידי חכמים ‪,‬לעךנען צו ואמען שארפט אייגער רעם שכל‬
‫פון ךעם אנדעךין‪ .‬ך ע ר פסוק יא;'ט אאיייי• צוואישען מיט איאייךן‪' .‬אויג אמענטש צי!אמ'ען‬
‫מיטזיין ?ריינד‪ .‬ךער ט ע ט ש מיינט טען‪.:‬עקב‪ .‬זיין פריינר מיינט מען‪,‬גאש‪";'.‬אטאייגיו'וק‬
‫צו זאמען מיט_;_עקב‪ .‬וויי ךער פסיק יא‪.‬נט }אט איו }ישטאנע; געבין‪;.‬עקב‪ .‬רבי אבהויזאנט‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫למשל ךאס ק י ך פי! ?לך אמ גישלאפין אין ךי'ווינ‪ .‬אונ פלינען' זעגען גיווען ארוסי'אים*‪ .‬ןיי‬
‫ךי האם !ייגע איו גיקוסען אוג האט זיף איינניבויני; אויף איסינעביןיוייניןיוענען אלע פליגען‬
‫^נטלאפין‪ .‬אווי איי גיווען ביי ‪.:‬עקב‪ .‬אין אגהייב'‪.‬וענען ;מוען ארום"אים מלאכים"‪ .‬יייידער‬
‫״בוק ;אלט ךי מלאכים פון ;אט'זע;ען געאגניען ארויף' א‪1‬ג'אראפ ‪ .‬ווי גאט איו נןקוםען' צו‬
‫‪.;.‬עקב זענען ךי םלאכים ‪.‬א?טלאפין‪' 0) :‬רבי ך\יא_רבה אונ רבי‪.‬ינאי קריגען‪...‬עס שטייט‬
‫אין פסוק }אט איי גיקטאנע; אייף אים ; אייינער יאגט אויף אים טיינט' מען' אויף חגם ליישער‪.‬‬
‫איג אייגער יאןט אייך' אים מייגט מען אויף ‪..:‬עקיב‪ .‬דער וואם ;אגש גאט איי נעשטאנע;‬
‫אייף ךי לייטער אי• ךעננט ‪ .‬אבער ךערוואם יאלם נאט 'איו געשטאנען אויף‪.‬ייעקכ'‪' .‬שטייט‬
‫ךע; ;אט ארך אמענ טש ‪ .‬ענפעךט ךבי יוחנן‪.‬טען םיינט גיט'גאט איזגישטאגען ארך'‪.‬יעקב‬ ‫‪:‬‬

‫נאר נעבין‪..:‬עקב‪ .‬ךשעים שט״ץע; געבין‪!.‬ייעד ; א ט ‪ .‬וזי רער פםוק יאנט פרעה האט געהלשך‪.‬‬
‫ד‬

‫ר‬
‫‪ ,‬ע שטייט געבי; טייך נילוס ‪ .‬ךער טיי־ גילום איו גיווע; זיין גאט‪ .‬אבער ביי צךלקים' שטייט‬
‫גאט נע^ין רי‪ .‬ווי דער פסיק זאג‪.‬ט ;אט איו גישטאנען נעב‪.: ;:‬עקבי‪ .‬אונ האט גייאגט איך‬
‫בי; רער ;אט פון דיין פאטער אברהם‪ .‬רבי הנינא ברבי'פנחס חאט ניזאנטיאכטצעהן מאהל‬
‫איז ךערםא;ט אין רער ‪-‬ורה אברהם ‪,‬יצחק י‪.‬עקב ‪ '.‬גיעניןידעם האביןיךי חכמים גישטעלט‬
‫אכטצעך; ברכיה אי; שםנה‪.,‬ע^ךה‪ .‬טאפעריץעט איינעיר זאגיין גייגצעת; מאהלי שטייט אין ךי‬
‫תוריה אברהם תןחק ‪ . :‬ע ק ב ‪ .‬זאלכטו אים זאניין ךער פיסוק נאט שטייט' נעבין י‪.‬עקב אינ האט‬
‫גי;אג‪.‬ט צו אים אי־ בין ךער נאש פו; אברהם אוג יצחק ‪ .‬ראם ךעךט' גיט גירעכונט‪ .‬ווייל‬
‫‪1‬‬
‫ךא איז ;אר ‪,‬ךער מא;ט אכי־הם אונ יצחק‪ .‬אונ אלע*ךךיי בעזא?ע'ן איז גאו־"דא אכטצעהן‬
‫ז‬
‫^אןזל‪ .‬טאםער רעש איינער זאגין ארב אווי >ויז ךאךינאר דא ‪1‬י}יע*ץן טאדזל‪ .‬ןאלסשו'א‪.‬ים‬

‫זאגין‬
 ‫פ ר ש ה מ ט‬ ‫ר צ א‬
‫נו‬ ‫בראשית‬ ‫סרר‬
‫והנה השם )ט( נצב עליו לית הוא מ; הטני;‪ .‬ואש יאסי לך אדם י״י הם‪ .‬אמור לי‬
‫)שס מיז( ויקרא בהם שטי ושם אכותי אברהם ויצחק )י( הר סנהוו‪ (j) :‬הארי‪,‬׳ אשר‬
‫אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך‪ .‬ר׳ שטעון טשם בר ספרא אטד קפלה כפינקם‬
‫ונתנה תתת ראשו כאיניש דאםר )יא( סן תהית רישך רידך‪ .‬ר׳ הונא כשיר אלעיר‬
‫אסר ‪),‬יב( ובלבד שיהא נקבר עליה‪ .‬והיה זרעך כעפר הארץ‪ .‬סה עפר הארץ איני‬
‫מתברך אלא במים‪ .‬כך בניך אין מתברכי; אלא בזכות התורה שנמשלה למים‪ .‬םת‬
‫עפר הארץ מבלה את כל כלי מתכות והיא קיים לעולם‪ .‬כך בניך סבלים את כל‬
‫העכו־ם והם קיימים לעולם‪ .‬ומה עפר עשוי דיש לכל‪ .‬כך בניך עשויים דיש‬
‫למלכיות הה״ד )ישעיה נא( ושמתיה ביד מוניך‪ .‬מהו מיניך איליו רםפיני! םכתיד‬
‫ומייסדי! אותך וטתישין את כחך‪ .‬אפי׳ כן לטובתיך משקשקץ וטפרקי; לר )יג> סו‬
‫חוביך‪ .‬כסה דתיטא )חהליס סס( ברביבים תטינננה צפחה תברך‪) .‬ישעיה ;&{ אשר‬
‫אסרו לנפשך שתי ונעבורה ‪ .‬טה היו עושים להם הוו סרביצים אותן בפולטריות‬
‫ומעבירין )יו( כרים עליהם‪ .‬ר׳ עזריה כשם ר׳ אחא אסר היא סיטן טוב םה פלטירה‬
‫זו‬
‫יי‬ ‫כהונה‬ ‫ו ת‬ ‫מתנ‬
‫ריכו ני"‪ .‬מה שמזנח תחתיי» )ינ( ינלנל שיהא ג • ' ‪.‬‬ ‫העמיס‬ ‫עשי‬ ‫ה ס ‪ .‬תבעה‬ ‫ע‪:‬ר‬ ‫) » ( תבעה‬
‫שיעקנ יהא נקנר נאי ן ילכן פתינ שיננ ל׳ בכינה כ ־ ‪.‬‬ ‫האנוח נהירה ! ה״נ )ט( נלנ עליי יני׳ לית‬ ‫״‪-‬יי‬
‫אניתיי ינאן הוסיר אותו בלא יקבר נחילה לאון‪) .‬יג( ‪ .‬י‬ ‫היא נ י ׳ ‪ .‬יהשעס שלא ניני לק אנרהס וצחק‪) :‬י( תל‬
‫מיניו• שעובי! איתו ריקה מעמיתיו ז )יל( כריס )‪:•V‬‬ ‫"יהי!‪ .‬את• מ אית! )"ש( )"ח[ פעמיס‪.‬ונפעה ניי!‬
‫מ‬
‫עליהס )ע׳ לעיל פ' מא(‪) :‬עי( תל־״א לנין‪:‬נירה וקרעה‬ ‫״ י נ ט * נאילי נ ת ע יעקנ נהליא למי‪) :‬יא( מן תתות‬
‫דף אפרים אינ‬ ‫מ;ץ ךער פסוק וויאיס‪ .‬י עקב האט‬
‫?!נשה> מיץ נאמען ‪.:2‬עקב> אינ ךער ניאמיע; פון מיינע‪.‬עלטעךץ אברהם'אונ‪.‬יצחק'!־'אס איו‬
‫אייגער פי; ךי א??צעל!ן מאףל ‪ .‬ודיל ירא איו ךעיר מאנט י_עקב פיט אברהם אוני יצדק ז‬
‫י ף אירי וועל אייר יייא‬ ‫)נ( הארץ‪; .‬אט האט'‪,‬געוא גט צו‪.‬י‪.‬עקב*די ‪.‬ערד וואס דן לעסט‬
‫א ו‬ ‫‪:‬‬

‫געבין צו ריר אונ צו די;נע'‪,‬קי‪.‬נדער'‪ .‬רבי ;צםיעו; האט גיזיאגט פץ בר^קפךאייםךעניןנאט‬

‫ןזאט צו !אםען ניל״;ט ןי״עךד א ץ ס אויף דאם אגדעךע' אווי ווי לי~‪.‬בלעטער פיון אבוך ‪.‬‬
‫אונ ךאט ראם נ‪:‬ליי‪.‬גטאונטע'ר‪!.‬יץ' קאפ‪.‬או‪1‬יוד אפ״ענטיש וואס יאגט צויאיינעם וואםאונטער‬
‫י‬

‫דיין‪,‬קאפלי^ם איז דיין‪ .‬רבי הונא חפ ניזאןט פו; ריבי' 'אליעוךסיוויעגץ גאט'ראט צו גיואנט‬
‫‪.:‬עקב_או‪.,‬ער וועט כנראכץ )יעךין אין אריץ ‪.‬חטראל‪_ .‬רי;נע י קינדיער' ‪.‬לעלי;‪.‬זיין ווי די שטויב‬
‫פץ ךער״עךד• ‪*5‬זוי!‪.‬יי‪,‬עךד וועךט אנךערשיניט ניבענטישט נאד רוך־ וואסער"‪ .‬איווי וועלי;‬
‫דיינע ‪.‬קיגךער א?ךעלש ני© ניכענטשט' וויעךין נאיר'אי; ידעם‪.‬זכותי פץ״רי' הורהיוןאס' יייא‬
‫איי געןליכען צו וואםער ‪ .‬אווי י וידידי‪,‬ערר פוילט אלבער אלע ‪.‬םאטךעיאלענע ‪5‬לים אונ‬
‫;יאבליץיט אייף אייביג'‪ .‬איוי ותגלי; רץגע‪.‬קיגךער פארלענילי; אלע״עצי; דינערם אוג יייא ויעלי!‬
‫בליןבי] אויף אייביג • אוג אווי ווי‪.‬ערד טדעטיו־ ‪.‬אליע'אייף איי־• אייי ךעלי; אלע מלכים‬
‫פון‪.‬די }עצי; ךינעךס טרעטי; אויף דייניע ‪.‬קיינלער ‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט ושפתיה ביר טוגיך‪.‬‬
‫ןואס מיינט םע; מוגיך‪ .‬ייי םאכין צונייין דייינע מבית‪'.‬אוג'טוהען' דיר ייסורים‪ .‬אונ טאכין‬
‫ךיך שיואך ‪ .‬פי; רעף?צועגין איז ךאם ךיי; טובה ‪ .‬ךאס רעכונט' טע; אפ יפו• דיינע עבירות*‬
‫ווי ךער פסוק יא;טךער ךענין מאכט צוגיץ ‪-‬י ‪.‬ערד • ייעלט ניכענטשט דאם שפראצונג ־‬
‫ךי ?‪.‬עלקער םאכין צוגיין די יורץ‪ .‬פון ‪.‬לעם וויעט ןייביענטשט יווערין'זייער 'יודלף' די‬
‫פעלקער ךאבץ ןייאןט צו דיר בייג ךיך איין וועלין מיר א‪1‬יף ךיראריכיער גיץ‪ .‬יייאסהאיי•‬
‫די גויט ^ואןזן צו ךי יורץ ‪...‬ויי דןאבין אויסיגעליעט ךי יוךץ אויף דער״ערד אץ זייערע‬
‫?!טובין אינ אויחרי יוךץ ךאבץ די גילץגט ‪.‬קישוגם איג‪.‬זעבען גייעםי! אייף זייא" *דיי‬
‫עזךי״ה האט ןיו^ט פון רבי אחא ם ויעני] ךאם איי' אניטער ?וימן איוי'יד די שטוב לעבי!‬
‫אי^עי־ ‪-‬אלע שעגטשץ דאס קוסען אריץ אץ ‪.‬איר אונ ייא שטייט אויף אייביינ 'אווי ויעליו‬
‫ך יורין (יכערל^כןן אלןנ געצי‪,‬ן דינער אונ ייי ויעלי‪ •,‬בלייבין אייף״איייבינ‪" .‬נאט ראט‬
‫ניזאגט‬
 ‫‪ 5‬ר ש ה כ ט‬
‫כראשית‬ ‫יצא‬ ‫כדר‬
‫וו מכלי את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם‪ .‬כך בניך ‪58‬ייס או! בי‬
‫עמים והס קיימים לעילם‪ .‬ופרצת יפת וקרטה וצפונה וננבה‪ .‬איר אבא ביכ את הוא‬
‫)טו( חרעייא דיםא כםד״א )מיכה ב( עלה הפורץ לפניהם‪ ,‬ר׳יבר חנינא אמר אף חלוקי‬
‫יחזקאל הראה לו יהלא לא פירש יחוקאל אלא )טי( סן הסירת למערב בא ישעיה ופירש‬
‫)ישעיה נד( כי)טז( ימין ושפאל תפרוצי וני׳‪ H ) :‬והנח אנכי עמך ושמרתיך בבל אשר‬
‫ה ל ך ‪ .‬י » ן אסרי על הבל השיבו ועל חפרנפה לא השיבו‪ .‬אס יהיה אלהיפ עפרי א״ל‬
‫הנה אנכי עמך‪ .‬ושמרני)יז( בדרך היה איל ושמרתיך בכל אשר ת ל ך ‪ .‬ושבתי בשלום‬
‫אל בית אבי איל והשיבותיך אל האדטח הזאת‪ .‬ועל הפרנסה לא השיבי‪ .‬איך איםי א!*‬
‫על הפרנסה השיבי שנא׳ כי לא אעזבך‪ .‬ואין עזיבה אלא פרנסת הסד״א )תהנים <‪ (1‬ולא‬
‫ראיתי צדיק נעוכ ונו׳‪!) :‬־‪ (,‬ויקץ יעקב משנחו‪ .‬ר׳ יוחנן אסר )ירו( ממשנתו ‪ .‬ויאמר‬
‫אכן יש ה׳ כמקים הוה‪ .‬אכן השכינה שרויח בםקום הזח ולא חייתי יודע‪ .‬ויירא ייאסר‬
‫מד‪ .‬נורא המקים הזח‪ .‬ר׳ אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זסרא אסר הסולם הזה עומד בבאר‬
‫שבע )יט( ושיפיעו טגיןן ער בהםיק‪ .‬םיט ייצא יעקב מבאר שבע ויחלום והנה סולם‬
‫ויירא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הקנ״פ ננל אשי מלו« )יח(ממשנמי‪ .‬מלימודי וסים עילפ‬ ‫‪j‬‬ ‫‪5‬נאפי מלפני אליה יעקנ יר בנזניפ יעקנ נקיע‬
‫למלמפ הנביאה לפניש בפקין תמינמ •״י ‪) 5‬יש( ישיפיעו‬ ‫)פו( מ! המורח למערב ‪ .‬פנאמי מפאפ קליפ עי פאת‬
‫מגיע עז ביה המקיש‪ .‬פין שיפועי בל הסילפ ושיא‬ ‫ימה יהודה אמו ו )שו( ימין יפמאל ‪ .‬היי לפין זירים ‪:‬‬
‫יאבו ימונתינ רלא יעקנ פנאי שנע מכלל שרגלי השולפ‬ ‫)יו( נ ו י ו ‪ .‬נלומו מה שאמר יעקנ נדון הוה א״ל‬

‫ניזאנט״צו !עקב די יךנסט ךיך שיוארקץ'אין אלע פיר דיטין פון ךער ןועןיט‪ .‬מערב כ‪/‬זךח‬
‫צפון דרים"?‪.‬רבי איא בדיכחנא יאנט ופךצר^ ; מ ה ‪ .‬מיינט טען ת יוע‪.‬סט' צי בךעבין רעם‬
‫ז‬

‫ים ‪ .‬ךער ‪:‬ם איו ניש״אלטי; נירארץי אין‪/‬ךיעס ימח פון'‪:‬עקב‪ .‬ויי דער פסוק זא;ט ‪,‬עלה‬
‫ספוךץ ‪.‬לפניהם'‪ .‬ךעריצו בךעכער איז ארף' ןעא^ען פאר ךי ‪ .‬איז פורץ ךער מייאוש ךער‬
‫צי ‪.‬בךעבער'‪ .‬וןךצד! ;מה איז ארך רער טייטש צו ךךעכין ך‪.‬עם ! ם ‪ .‬רבי יוסי ברחני^א‬
‫;אנט'‪/‬אט האט ;עייייע" צו‪/‬עקב וויי אזוי ךער נביאי יהוקאל יועט צו טיילי; !‪$‬ךץ ‪,‬ישראל‬
‫ציידי יוךין! נאד' יחיקאל חאט צו טיילט ניאו• פון‪.‬כןוריח״צו מזנרב‪ ,‬איו גיקומע‪ :‬ךער נביא‬
‫ישעיח אונ האט }יואנט דו‪/‬ועסט ךיך' שטאךקץ ךעכטם אוג ל'י;קס)צפון אונ רדום( ארוז ‪:‬‬
‫)ד({חנח‪ .‬ןאט ןאט ניואנט צו ‪:‬עקב 'איך'‪,‬וועל'זיץיטיט ךיר אונ‪.‬רעל ךיך חיטען ר א ו ו‬
‫וועםט' ;;ץ‪ .‬ךי ר^נן זא‪1‬ךן יאלץ ראם !‪.‬עקב חאט }יבעטץ חאט אים ‪:‬נאט צו ניזאןט צו‬
‫;עבי]‪" .‬נאי• פךנ‪$‬ח ןאט אים ;אט ניט צו נעזא^ט‪; .‬עקב האט ניזא;ט אויב }אט וועט‬
‫־‬
‫!יין טיט*טיר! חאט ;אט מיאנט איך רעל דין' טיט ךיר‪!.‬יעקב חאט גי^עטין;אט ;אל טיך‬
‫ך‪.‬יטק איין ךעם‪/‬וענ‪ .‬חאט }'אט ני;א';ט איך רעל ךיך חיטען רא דו ווע?!ט }‪.‬יין‪: .‬עקב דיט‬
‫}יבע^ין איך'זאל צוףק קוטען מוטי ‪ £‬ם צו מיין ^אטעריהאט‪1‬ל!‪1n0‬צו איט נ;יז}נט איך‬
‫‪r‬‬

‫ןועל ךיך צוךיק בךי'י‪.‬נ}ען אוי‪1‬־ די‪:‬ערד ‪. .‬יעקב האט }יבעטי; ;אט זאל אים נעבין בררט צו‬
‫ןןםץיאונ‪.‬אקמיר'^ןייציטאה; אויףיךעם וזאט אים ;אט ניט }יקוןעךט‪ .‬ךביאי‪9‬ייאןט‬
‫ארף פר}‪$‬ה יזיאט אים אייך נאט ‪,‬נןזנפעךט‪ .‬נאט האט גיזאנט צו' אים איך רעל ךיך ניט‬
‫ז‬

‫‪8‬ארלאיץ‪..‬ךער ייאס האט ניט §ך;?‪$‬ה הייסט §ארלאזץ‪ .‬ךיי דור הפלך האט‪ ,‬ני;א}ט איך‬
‫האב *ניט ‪.‬ניזעהן אצדיק ואל זיץ'§ארלאזץ'אונ ז_יינע ‪,‬קץךער זאלין יעטץ ברויט‪) :‬ה(‪1‬יי‪.‬ק׳ן‬
‫י‬
‫‪:‬עקב ?שנתו‪ '.‬רבי יוח}ן זאנט ‪:‬עקב האט ךך אוייף ניוואלט פו; דין ^‪.‬ערנען תורה‪:.‬אונ‪.,‬ער‬
‫האט ?יזאנט }אט איזיךאיאירף ךעם אךט‪ .‬ף שכי;ח ר'ו?זט אויף‪,‬ךעם אי־ט אונ איך חאב‬
‫פ‬ ‫ע‬ ‫ע‬
‫ניט נעוואסט‪.*.‬יעקב האט טוךא '}יהאטיאונ חאט' גיזאןט יוד פ‪:‬רכ? ‪?1‬יר •יי י י ‪• 1$‬‬
‫רבי'אלעןך האט נייאנט פון רבי יוסי ^ן ומךאס ווענין ךער לייטיער איי נישטאנע! *יל באר‬
‫שבע" אוני דעו־ שפיץ'פו; רעם לייטער איז' נץוען‪/‬עןין ךעמ בית המקדש‪ .‬ווי רער פסוק‬
‫זאנש יןיקי איז אררם גינאנגען פון ןאיר ‪#‬כע האט איים }יחלמן‪ ,‬אלייטער שטייט הטער‬
‫נייןא ניהאט אונ האט }ייאניט ווי פ?י־כ‪39‬אר איו רער אךט פיון בית ה ״ ? י ^ • •ל? יךייר*‬
‫‪,‬‬
 ‫נז‬ ‫בראשית‬ ‫פרשה פט‬ ‫יצא‬ ‫סדף‬
‫ויירא ויאפר )כ( מה נורא הםקים הזה‪ .‬איר יהודה ביי מיסו; הפילם הזה עופי בבהמ׳מ‬
‫ושיפיעו סניע עד בית אל‪ .‬פיט ויירא ויאפר פה נירא הסקיס הוה ויקרא שפ הפקע‬
‫ההוא בית אל ‪ (1) :‬אין זה בי אם בית אלהיס ווה שער השטים‪ .‬א״ר אחא )כא( עתיר‬
‫השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך‪ .‬אישב׳י אין ב־ט־ק של פעל; גבוה‬
‫פבהט׳ק של פטן אלא י״ח מיל‪ .‬פיט וזה שער השפים מנין וז׳ה‪ .‬דיא מלמד שהראה‬
‫הקכיה ליעקב ב־פיק בנוי והרב ובניי‪ .‬ויירא ויאפר פה נורא הפקום הזה זה בנוי‬
‫המריא )תמים כ‪ (0‬נירא אלהיט פפקישיך ‪ .‬אין זח הרי חרב כפדיא )איכה ה( ער זה‬
‫היה דוה לבנו על אלה השבו עינינו‪ .‬כי אם )כב( בית אלהיס בנוי ופשיכלל לעיל‬
‫כפר א )תהליס קמז( כי הוק בריחי שעריך ‪ 0) :‬וישכם יעקב בבקר ‪ .‬ייקח ‪;:‬ח האבן‬
‫וני ויצק שפן על ראשה‪ .‬שיפע לו פן השפים כפלא פי הפך‪ .‬ואילם לוו היא ליו‬
‫שציבעין בה אח החכלת‪ .‬היא לוז שעלה םנחריב ולא בלבלה ‪ .‬נבוכדנצר ולא החריבה‪.‬‬
‫היא ליז שלא שלט בה פלאך הפות טעולם‪ .‬הזקנים שבד‪ .‬פה עישין להם כיון שהם‬
‫י ק נ י ם‬
‫כה ונה‬ ‫נות‬ ‫מת‬
‫הי־ ‪ :‬י נ נ ש״מ שלשיויח יגל׳ הסייס סי׳ ש מ ן ‪) :‬ני(( עמיי‬ ‫‪8‬ס היי ייי‪:‬ס 'ידי תלי ילאט את •שיאל לשמרו ‪:‬‬
‫שער וה נ י י ‪ .‬ווה ששי השמיש הוא דני׳ הקנייה שיעקנ‬ ‫ן נ ( מה נייא ונוי‪ .‬משמע שכיה מניין גנו נ״ה שהוא‬
‫אמו שאיני ני אס ניס המייחד לאלהיס ואמר הקי״ה שהיא‬ ‫ביה ״לה־ם יזה ; ע י הכייס מניין כנגדו ורנ׳ יוזא שנר‬
‫וכל הינדיקיס ניונא נו יש להס ממשלה על בער זה שיהם‬ ‫מוקדו( למקוה נו! ניח אל שמע מיניה שבעו כבמיס ששה‬
‫» ‪ . -‬ח נבנילס ילבמירסב» ה״ג ) נ נ ( בית אלהיסונו'‪:‬‬ ‫יאשהסילס מנוון ננגוי ומד״יזו המירא למקיס נ״ה בשש‬

‫‪ 3‬י סימון זא;ט‪,‬לער ליי^ער איו נישטאנעןייאין'''בית וזןזקךש ^נלךעריייש^יץ'פויןייךעם'"לייטעף‬

‫איוניךע;‪.‬נענין בית אל‪ .‬ווי דעו־ ^םוק ואנט!עקב האט פוךא ‪.‬ניהאט אונ האט ניזאנס ווי‬
‫פומטבאר איי רעד אךט אונ ער האט *גיירופיי; ךעם נאפען פו; ךעם אךט בית'אל י‪:‬‬
‫)‪ (1‬אי; ‪.‬יה‪. .‬יעקב האט נייאנט‪..‬עם איז ניט אנךעךש נאד ךא איו ךי שטוב פון נאט אונ‬
‫דאס איז ךער טךער פו; הימעל‪ .‬רבי אהא זאנטיגאט האט ניזאןט צו'‪.‬יעקב לער צויער‬
‫ויעט אסאלל נ;עפי;ט ייעלין צי ‪9‬יל ‪£‬ו‪.‬די‪.‬קיםאזעלבע ווי רו ביוט‪ .‬רבי שמעו; ב׳ יוהאי האט‬
‫ןייאגט פוי רעם בית המקדש ‪.‬וואס אויף ךיי‪.‬ערד ביודעם 'בית'המקדש וואם אויף רעם‬
‫הימעל איי לי הייך א?<צץעךזן ך״הום ש^ת‪ .‬וואדום ךער פסוק זאגט ווה ישער השטים ‪.‬‬
‫ךער וואךט ןזה בטךעפט אכטצעהן ‪. .‬ביי רעם טרער פון היםעל איו'‪.‬רי הייך אכטצעהן‬
‫תהום שנת‪ .‬נאך א?שט אייזיךעי־ ‪,‬פסוק לערונט אוני או נאט האט געוויזע; צו‪.‬יעקב י אז‬
‫ךער בית הפקךש ויעט ‪<.‬יי‪ 1‬ניץאלט אונ ךעט י וועךין צו וואךפיןיאונ נאךיאמאהל ני^אהט‬
‫ויעלין‪ .‬ור רער פסיק י;<ט‪.‬יעקב האט מורא ניהאט אונ האט נייאנט ווי פוךכטבאי איז‬
‫ךער אךט ‪ .‬ךאס פייוןט סע; ידעם בית המקךש רען‪.,‬ער איו גיןאהט‪ .‬ווי דערי^םוק זאגט‬
‫נאט דו ביןט פאךכטינ פון‪.‬דיין הייל־נען בית המקדש ‪ .‬אי; זה‪^ .‬ר איו ניטא ‪.!.‬לער*בית‬
‫הםקדש ראם רעךט ניתפק ‪.‬יה איו ניטא‪, .‬ער אייז י צו וואךפי; ניראךין‪ .‬ווי רער פסוק ואנט‬
‫על יה )ארך ךעם ביה הסקדש ראם‪,‬ער איי צו וואךפין י ניוואךין( טוהט ןייי' אונוער !קאר׳ן‬
‫אינ אייף ךי יאכי; ראם אונ‪.‬י האט גיטךאנין איי פינסטער אוניעךע' ארנין‪ .‬ךאים איו "ךי‬
‫הרז פון נאש‪ .‬םיץט סע; ךעים בית המקדש וואס וועט ני^אחט וועךין רעי קשיח ויעט קימעין‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק וא?'ט ‪,‬ער האט נישטאלקט ךי לינילען פון‪.‬י־יינע טויעךין ‪ .‬ךאםיטיינט מען‬
‫רעם כית הםקךש‪) :‬ז(_וישבם‪. .‬י‪.‬עקב איי אויף״נישטא^ען פריה אונ‪,‬ער ךאט גיענומען‬
‫ךעם שט‪.‬יי! ראם איי נילעני; אונטער ייי; קאפ אוני האט נןאםין אייך אים בוימאייל‪'.‬פ‪1‬ן‬
‫ז‬

‫ךאנען האט ‪;.‬עקב גיגוןןען ברמאייל‪ .‬נןעןיהאט אים נינעכין פו; היטעלאקלינול בירטאייל ‪.‬‬
‫ךי עןטאט גית אל האט מען פיךהןר נירופיןילוי‪ .‬דאם איז לי שטאט לוז י ראם טען' האט‬
‫אין איר גיפאךכטולןכלת צו ןנייזןית ‪ .‬אין‪.‬די שטאטלוז איז אמאהל ניווע; ךער ‪9‬לך טנחךיב‬
‫אונ קאט ניט ^ארנןריןען לי טענטיטי; פון איר‪ .‬נבוכךנצר איי י אייך ניךען אין" ך שיטאט‬
‫לוו אונ האט איר ;יטשאךין גימאכט‪ .‬אין ךי שטיאטילה איי ךער סלאך המותקיי;ןןאהל‬
‫ניט‬
 ‫בראשית‬ ‫ע‬ ‫כ ט‬ ‫פ ר > ׳ ט ה‬ ‫ד צ א‬
‫םדר‬
‫י^גים הרבח םוציאין אותן חוץ לחומה והם מתים ‪ .‬איי אבא ביכ לסת נקרא עסה לוז‬
‫כל מי שנכנס בח )כג( יטריף כציה וטע״ט כלוו ‪ .‬ורבנן אמרי טה לוז אין לה פה כך‬
‫רא היה אדם יכול לעםוד על פחחה של עיר ‪ .‬א״ר ס־סין)כדו לה היה עיטר על פחחה‬
‫של עיר‪ .‬ר׳ אלעזר בשיר פנחס בר הסא אסר לוז היה עימד על פתחה של סערה והיה‬
‫לוז הלול והיו נכנסין דרך הלוז לסערה דרך הסערה לעיר ההיר )שופטים ל‪ (/‬ויראו‬
‫השוטרים איש יוצא מן העיר ויאסרו לו הראנו נא אח םבוא חעיד ונוי‪ .‬ויכו אח העיר‬
‫לפי חרב ואח האיש ואח כל סשפחחו שלחו‪ .‬ר׳ ינאי ור׳ ישםעאל עבד לה ) מ ( הפטרה‪.‬‬
‫פה אם זה שלא הלך לא בידיי ולא ברנליו אלא על שהראה להם באצבע ניצול ס!‬
‫חפורענוח ‪ .‬ישראל שעישים הסר עם נדוליהם בידיהם יברנליהם עאכ״י‪:‬‬
‫פלשה ע ^א( וידר יעקב נדר לאפר אס יהיה אלהים עסדי ונו׳ ונתן לי לחם לאכול‪.‬‬
‫כתיב )מהליס ‪5‬ו( אשר פצו שפחי ודבר פי בצר ל י ‪ .‬איר יצחק הבבלי‬
‫ודבר פי בצר לי שנדר מצות בעת צרתו‪ .‬מהו לאפר לאטד לדורוח כדי שיחיו נודרים‬
‫בעת צרתן‪ .‬יעקב פחח בנדר חחלה לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהיה תולה את‬
‫הנדר‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫הוו«‬ ‫) נ ה ( ההפרה סייפ‬ ‫כעיר*‬ ‫את מבוא‬ ‫ננו׳ ופפונלל‪ ) :‬נ ‪ » 0‬ו י ' ‪ . 1‬ה מ ו נ ‪ ) :‬נ ד ( לוו היה‬
‫לננוד‬ ‫ע ו מ ו ‪ .‬אילן לוו פיה עומד על פתחה ולפיכך לא ידע אינ‬
‫ניט גיייען ‪. .‬עס איז דאךט״קיינער ניט ‪.‬גישטאךבי; ‪ .‬די סענטשין ראם רעךיי״נאנץ אלט‬
‫פירט טען ויי ארוים אוי^ערךי שטאט אוגיךאךט שטאךבין‪.‬ךי'‪ .‬רבי אבא בר בהנאזאנט‬
‫פאר וואט ריפט מען ךי שטאט לוי‪ .‬עייל ךער ראם אייו אדיין גיגאננע; אין ךי שטאט איו‬
‫ער קךיש אוינ ‪6‬ייכט ?י״ייאדי! מיט מצית אונ מעיבים טובים אזר ווי אנוס‪ .‬ךי רבנן זאגי;‬ ‫״‬

‫איוי ווי ךער נום האט ניט ‪..‬קיץ שפאלט‪.‬ודים מען' ניט פון וואנען טע; ואל אים ^;•פענע;‪.‬‬
‫אזיי האט ‪..‬קיץ טענטש ניט ;עוואיסט ויוא ךיא טיר פון שטאט איו מען ואל איר ‪,‬עפענע ‪.‬‬
‫רבי סימון זאנט אינוס ברם איז'ניישטאנען ביי ךי טיר פו; ש‪2‬אט אונ האט פארישטעלט ךי‬
‫טיר ‪. .‬ךבי אמןור חאט נייאנט פון ךבי פנחס בר חטא ס 'וועני; אנוס בוים איזינישטאנק‬
‫ןעכי; ךי טיר' פו; אקעלער ‪ '.‬אונ אין רעם בוים איו ניווע־ אלאך ‪ .‬אונ דורך די &!ך פון‬
‫ךעם בוים איו בןען אריץ גיגאננע; אין‪.,‬קעלער פו; ךעם ‪.‬קעלער איו מע; אדיין גיגאגגען אין‬
‫?וטאט‪ .‬ווי ךער §סוק זאגט' ךי היטעיןס רואבין גרעה; אמענטש ‪.‬גייט‪.‬אתים פי; שטאט‬
‫האבי! זיי גייאנט צו אים וויייז אונו רעם' אריץ !אנג אין שמאט'‪ '.‬אוג ויי האבי; גיהרגית לי‬
‫מע‪.‬נ?!ש־ן פון שטאט טיט ךעם שרערד אוג ךעם מיעגטש מיט‪.‬ויי; משפתה האבץ‪.‬ויי איוועק‬
‫;עשינןט פון שיטאט ‪ .‬ךבי !נאי אוג רבי ‪.‬ישמעאל'האבי; אוים גילאוי; דיער ‪.‬דרשה מיט‬
‫ךעם פסוק‪ .‬אינ ‪.‬ויי האבץ 'ףיאנט טאדאךיךער מענטש וואס ער האט זיךיניט מטרית‬
‫;יווען ניט מיט ךי הענט אינ ניט‪ .‬םיט ךי פיס ‪.‬ער הט רי נאד נעךייע; םיט רעם פיננער' וד‬
‫אזוי טע; נייט אדיין אין שטאט‪ .‬איז ‪..‬ער גיךעטעט ניוואךי;'‪.‬םע'; ‪;.‬אל אים ניט הרננ; •‬
‫יוךן ראם ויי טוהען חכור טיט וךעךע נרויסע ליים אונ זענען ךך מטריח פ;• וייערטוועגין‬
‫מיט ךי הע?ט אונ מיט ךי פיס איו געווים אז ךי וועלין גיךעטעט וועךי; פו; אלע יצרור‪:.‬‬
‫פ ר ש ת ןן )א( ויךר‪. .‬י‪.‬עקב האט ניטאהן א;ךר אונ האט ניואנט אייב גאט וועט ‪.‬ויי; פיט‬
‫מיר אונ‪.,‬ער יועט מיר "געבין ברויט צום‪..‬עסי;'‪ .‬דוד ולכלך האט ניזאנט‬
‫ראם מיין מדל האט גיעפיגט אונ ראם מיץ מויל האט‪.‬גיךעיט רע; מיר איו' שדעכט גרוע;‪.‬‬
‫ך ב י מ ח ק סכבלי האט גיזאגיט ראם האט רוך גיךעש רען אים איי שלעכט גרוע;‪. '.‬ער האט‬
‫•*טאח; אנךך צו טאק מצות• ביי ‪:‬עקב שטייט‪.,‬ער האט גיטאהן' אגרר צו זא‪.‬גץ‪ .‬ךאס‬
‫ה‬ ‫! !י‬
‫מיי גט' מען צו;אנין‪ '.‬צו יאגי! אלע סיעגטשץ אי !!י ייעלי! י‪-‬ייו' ‪ .‬ו' ‪5‬י?? }אליו ידי ?איזן‬ ‫‪:‬‬

‫אןךר צו טאהן מצוח רעלץ ייי ןיהאלנ|ין' וועךץ‪: .‬עקב איו גירע; ךער‪,‬עךע!טער וואס האט‬
‫גיטאה‪.‬ן אנךך'‪ ,‬דךיבער וועד עם טוהט אנךך זאל ער אנאייננען' ךעםינדך אויף ‪:‬עקכ •‬ ‫ז‬

‫^ר זאל בעטין נאט ואל אן געמע; זיי; נדר אווי ‪,‬ייי‪,‬ערי האט אן גינומען רעם נדר פון‬

‫יעקב‬
 ‫נח‬ ‫בראשית‬ ‫יצא מרשה ע‬ ‫^ףף‬
‫הנדר אלא ב ו ‪ ,‬א׳ר אבהי כתיב )חהליס קלכ( אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב ‪.‬‬
‫לאביר אברהם ולאב־ר יצחק אכ׳כ‪ .‬אלא נדר לאביר י ע ק ב ‪ .‬תלה את הנדר במי שפתח‬
‫בי תחייה ‪ .‬ר׳ הונא בשיר אידי אמר יתיב )זהיא כנו( וישטחו העם על החנדבם כי‬
‫בלב שלם החנדבו לח׳ ונם דוד חםלך שמח שמחה גדולה‪ .‬ולפי שהיו עםיקיס במצית‬
‫נדבה ועלה בידן לפיכך ש מ ח ו ‪ .‬לפיכך מה אומר )שם( ויברך דיר את ה' לעיני כל‬
‫הקהל ומ׳ אלהי אברהם יצחק וישראל איני אומר כאי אלא אלהי ישראל אבינו‪ .‬הייה‬
‫אח הנדר במי שפתח בו ח ח ל ה ‪ .‬איר יהודה עוד )א( טן אתרא לית היא חםירה וירדו‬
‫ישראל אכ׳כ אלא וירד ישראל ישראל ס ב א ‪ Q ) :‬ד׳ הן שנדרו‪ .‬ב׳ נדרו והפסידו‬
‫ב׳ נדרו ונשתברו‪ .‬יעקב נדר והפסיד )ב( יפתח נדר והפסיד • )ג( תנה נדרה וגשתכיה‬
‫)ד( ישראל נדרו ונשתברו‪ .‬שנא׳ וידר ישראל נדר ונו׳‪) :‬ג( ר׳ אבהו ור׳ יונתן ח א‬
‫מסורסת היא הפרשה ואהרינא אסר על הסדר נאסרה‪ .‬סיד םחירסת היא הפרשי •‬
‫שכבר הבטיחו הקכיה שנא׳ והנה אנכי עםך יהיא אוסר אם יהיה אלהים ע מ ד י ‪.‬‬
‫ע כ י י‬ ‫א‬ ‫י ה י י‬ ‫א ם‬ ‫מ ק י י ם‬ ‫ם ה‬ ‫ג א ם י ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ע ל‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫כ‬
‫*אסר‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫*(‬
‫ם תנות כ ה ו נ ה‬
‫ה מ ע נ‬
‫״י‬ ‫'‬ ‫'*"״•‬
‫לנטל סאכסניא ‪) :‬א( מן אוודא לית מ ׳ ‪ .‬כלומר מיוקו־י ג נ נ י * • )י(‬
‫ל‬
‫'פי*‬
‫פ ז‬ ‫ס‬ ‫ה י ־‬ ‫י־י‬ ‫‪fo‬‬ ‫‪rft‬‬
‫״ ‪?.,>.‬‬ ‫״ '‬
‫בניוינ ני ליי ישראל נהדא *ן מסר להבי* י*"« יי‪-‬־" • יי( ״ "״‪:‬׳‬ ‫‪1‬‬

‫‪i1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫?‬ ‫ה‪r‬־‪c,‬נ‬ ‫נ‬ ‫‪5‬‬ ‫שי‬

‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪.'.'!.^,!'! -.-"!Jl‬‬ ‫י יי >־‬
‫‪.‬יעקב״רבי *!בהו זאנט‪.‬עם״שט^טיז^ן פסוק ביי דור המ׳ךיי^רייהאט ';ישרארין צי ;אט‬
‫ער האט גיטאה; אגרד צום שטאךקין ;אט פון‪.‬יעקב ‪.,.‬עם שטייט ניט צום ^•ט‪,<-‬קי! ;אט‬
‫פון אברהם אדער צום שטארקין נאט פון יצחק י‪ .‬נאד‪.‬׳עם שטייט‪.,‬ער האט גיטאה; א?רר‬
‫צוםישטאךקייןייגאט פון''יעקב ‪^ .‬ער ןאט אגניוןאג;ען דין‪,‬נדר אין רעם ‪ op&$‬וואם האט‬
‫גיטאהן״דעם ערשטין נדר!'ךאס איז י‪.‬עקב‪ .‬רבי הונא האטנייאןט פון רבי אידים רענין‪,‬עם‬
‫שטייט ‪ ]V‬פסוק יראים ^ ק קאיטזיך' גיפריייט םיטוייערע נדבות‪ .‬רארום טיט דעם גאנצי;‬
‫חאידצין האבץ ייי גיגעבץ זייערע גדבות צו ; א ט ‪ .‬איג ךער מלך רוך האט !יך ךי‪.‬ו‪$‬ר שטאךק‬
‫}יפרייט‪*.‬אויג ודייל ידיי'האבייין'גייוואלט ‪.‬געבץדי }רבות איג זיי האבץ גידןאט צו ;עבין ךרי^עי‬
‫האבץ די זיך־גיפרייט‪'/‬וואםייאגטידאךט רעד פסוק ‪ .‬דוד האט גילויכט ;אט ‪$‬אר רעם‬
‫נאניצין פאריואיזלוננ‪ .‬אוניהאטניואנט גיילרבטאיז ךער נאט פו; אונוע^פאטער ך?ראל‪.-‬עי‬
‫הא!ט גיט גייאנט רער ;אט'פון אברהם אוגיפון יצחק אונ פו; ישראל‪..‬ער האטגארגייעט‬
‫דער נאט פו; אונהןר פאטער ישראלי‪ .‬מייל‪.‬ער האט אננעהאננע; ךי ןדריס ארףךעםוואס‬
‫האטיגיטאהן רעם ‪.‬ערשטיין גרר*‪. .‬ער האט ניבעטי; ;אט ;אל העלפי; ךי יוךי! פאר‪.‬ייי‪.‬על‪.‬ע‬
‫ג דרים'איוי ‪ V‬ער האטיגיהאילפץ צו יעקב פאר זיין נדר ‪ .‬רבי‪.‬יהודה יא;ט‪,‬עס פע?ט גים‬
‫קיי; בעווייוונגיייפץ ארט אזיאלע גדריםיווערין ןירופי; אוייף דעםגאםען פו; ‪;:‬נקב‪. .‬עם שטייט‬
‫|'יט אץ פסוק וידרו״ישראל‪ '.‬די'יורי; האלי; ניטאה; אנךר‪; .‬אר ‪.‬עם שטייט ךדר ‪:‬שראל‪-‬‬
‫דאםמיינטםע; רעם אלטיען ישראל‪ .‬ראם איעעקב‪ .‬די יוךץ האבי; ניטאך‪ ;,‬אנרר א‪1‬יףךעם‬
‫נאמען״פו; יעקב") זיי האבי; גיבעטי; די זאלין }יהאלפין וועדי; דורך‪.‬ךיער‪,‬גדר אזרךי‪.‬ןעקב‬
‫איז' גיהאלפי; ניווארץ דורך דין גדר ו )נ‪. ,‬אךב עה ‪ .‬פיר מע^שי; האבי; גיטאף; }דרים‪.‬‬ ‫ז‬

‫צוויי' םענטשץ' האבץ גיטאהן נדרים אונ האבי; שאךין גידןאט ‪ .‬אוג ץורי מע^שי; ןאבין‬
‫ניטאה!" נדרים אוג האבץ יפאר דיגט‪..‬יעקב האט גיטאוץאגרר אוג האט גיהאטשאדון‪ .‬ת ך ך‬
‫רעם גרר * ז ני־שטארבין זיי; ווייברחל'‪ .‬רייל‪ .‬ער ‪ asr.‬ניט בצאי^־ט רעם נדר צידערצייט‪.‬‬ ‫י‬

‫יפהח״יהאט גייטאה; ‪'8‬גדר אונ האט ניהאט שארץ דיןטאכטער ‪ .‬ח;ה האט ני טאה; אנךר אונ‬
‫ז‬

‫האט ^ ר ר ט רעם וויה; שמואל הנביא‪ .‬ת יוף; האבי; גיטאך; א;דר איג האבי; אוי־ ארךי?ט‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫ך ב י א ב ה ו אונךבי יוחנן לורינע!•‬ ‫)ירי עם שטייט 'אי; דיי סדרה חקת וירד ישראל גרר‪!,‬‬
‫) ג (‬

‫ךיא‬ ‫*יינער ״?נט‬ ‫א ו נ‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫^‬ ‫ט‬‫^ <‪,‬‬ ‫‪h‬‬ ‫י‬ ‫§‬ ‫י‬ ‫י‪.,‬‬ ‫ם‬ ‫^‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫• ״ ;״‬
‫‪:‬‬
‫עסוקים‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫״ י‬ ‫ל *‬
 ‫פ ר ע ה‬ ‫י צ א‬
‫בראשית‬ ‫ע‬ ‫כדר‬
‫אמר יעקב )ו( אם יתקיימו לי התנאים שאסר לי להיות עסי ולשםרני אני אקיים את‬
‫גדרי‪) :‬ל( ר׳ אבהו ורבנן‪ .‬ר׳ אבהו אסר אם יהיה אלהים עמדי וששרני בדרך ריח‬
‫אשר אנכי הולך כלה־ר‪ .‬הםד״א )ירמיה ט( )ז( וידרכו את לשונם קשתם שקר‪.‬‬
‫ונתן לי לחם לאכול מנילוי עריית‪ .‬הםד״א )בראשית לט( ולא ידע אתו מאיסה כי אם‬
‫הלהם אשר הוא אוכל )ח( לשון נקי‪ .‬ישבתי בשלים אל בית אבי ) ט( םשפ״ד‪ .‬והיה ה׳‬
‫לי לאלהים םעיז‪ .‬רבנן )ט( פתרין לה בכל עניינא‪ .‬אם יהיה אלהים עמדי ושמרני‬
‫בדרך הוה אשר אנכי הולך ‪ .‬מעיז מניע משפיכות דמים םלהיר‪ .‬אין דרד אלא‬
‫עיי כםד״א )טמוס ח( הנשבעים באשמת שוטרין ואמרו חי אלהיך דן והי דרך כאד‬
‫שבע‪ .‬אין דרך אלא גיע שנא׳ )משלי ל( כ; דרך אשה םנאפת ונו׳‪ ,‬ואין דרך אל!*‬
‫שפיר שנא׳ )משלי א( בני אל תלך בדרך אתם מנע רנלך מנתיבתם וגו׳‪ .‬ואי; דדן‬
‫אלא להיר שנאמר )בראשית לא( רשםע יעקב את דברי בני לבן לאםר לקח יעקב ונו׳‪:‬‬
‫ו נ ה !‬
‫מ ת נ ות כ ה ו נ ה‬
‫ני‪,‬״ה ! )ש( ‪1‬ה ששינית דייי‪.: .0‬־יויא אני כליש וט אדזו‬ ‫זני ו ) י ( אס יתין״מי כ י י ‪ .‬שלא ערום המשא ז‬
‫המה למלתנוה ינס״א זיוי מלממה נפליה ‪) :‬ש( פחד!‬ ‫)ו( יורני ינאן היא אומי נדרן הוה‪ ) :‬מ ( לשין נקי‪.‬‬
‫לה האי נדרן הוה פירשוהו פ! נל עי״גיש האלי עצ ג״פ‬ ‫הלמפ היא ניני אל אשתי אלא שהנתינ מדנר נ;‪:‬ין‬

‫קסוקים שטיוען יא ןםךר ‪ .‬ךער‪7‬מס"«|;ט"אזיךי פסוקים שטי‪.‬יע;'נ'יט''בםךר'‪^7‬וארום‪/‬אט‬

‫האט ךאך אים שוי־ צו גייאגט או ‪,‬ער יועט‪.‬זיין מיט אים ווי‪.,‬עס שטייט אין' פסוק ותנה אנכי‬
‫עמך‪ .‬איך ייעל ‪.‬ויין םיט ךייר מאס האט‪.,‬ער גיןאגט ךער ;אך אויב ;אט וועט זיין ימיט מיד‪.‬‬
‫מוך; םיר יאגי; אז ךי פסוקים שטילען ניט כסדר י‪ .‬פריער האט‪.‬ער גיבעטין גאט ואל זיין‬
‫?!יט אים ‪ .‬רער ;אך היאט אים י נאט צו גי;אגט אי ער וועט זיין טיט אים ‪ .‬אינ ךער וואס‬
‫וא}ט אז ךי פסוקים שטי;ען כסדר ווי איוי האטי״ןעקב נייאנט אויב נאט ולעט די; טיט טיר‪.‬‬
‫;אט האט ךאך אים צו גיואגט געוויס אז‪,‬ערוועט זיין טיטאים‪ .‬נאד אווי האט_י_עקבגייאגט‬
‫י‬
‫אי זןס וועט םקו;ם ולערי; וואט ג אט האט מירי צו גייאגט ‪,‬ער יאל דין קיט סיר אוג זאל כ‪1‬יך‬
‫ז‬

‫היטען וועל איך אויך מקללם ויי; מיין נדר וואט איך האב צו ן;ואנט אז אויך דעם ארט ווא‬
‫ךער שטיין לעט זאל זיין איסטוב צו גאט )אבית הסקדשי אונ אצענטיל פון אלץ דאם נאט‬
‫ז‬

‫וועט טיר געבץייאל איך הייליינען צו }אט! )ך( ךבי אבהו אונ ך רבנן קךינען‪ .‬ך?י אכהו‬
‫זאג‪.‬ט אווי האט ;‪..‬עקב גיזאנט אויב גאט ‪.‬וועט‪.‬זיין פיט מיר ושמרני בדרך היה אוגיער וועט‬
‫נ‪1‬יך היטען אי; ךיער וועגןיוא איך גיי‪.‬פו;וואםוועט‪,‬ער ?יך היטען‪ .‬פון לשון הרע‪ .‬ווארום‬
‫ךא שטייט ךער ווארט דרה־‪ .‬אוג ביי לשון הךע שטייט אייזי רעד ;וארטךךןז ךךרכו את לשונם‬
‫_קשהם שקר ‪ .‬ידי האבי; אגגיברייטדלער צויגג צו ךעךי; םיט אים לשון'הךע צו המנו‬
‫מע'גטשי;‪'.‬אז‪1‬י ווי מען טרעטיאוייף ךעם פיילע' בויגין צי שיסע; טיט אים(‪ .‬אוג‪.‬ער וועט‬
‫מירי געבי; ברייט צו עסי;‪ .‬ךאם מיי‪.‬גט טע גאט וועט סיר געבי; אווייב איך זאל גיט דאךפי;‬
‫מינה ייי; ‪' .‬ברויט מיינטמען אווייבךי עס שטייט אין פסוק פוטיפר האט גאר גיט ניוואםט‬
‫;ואס םיט יוסף איז‪ .‬יאלץ איו ניווע; אין ךי ודןאגט פון יוסף‪; .‬אר ךאם ברייט יואט ערייעסט‪.‬‬
‫א י נ‬
‫איך ייעל‬ ‫ןיט‪ .‬דאס טיינט טע; נאד ניט ךאס יוייב‪ .‬ךיתןרה ךעט םיט ‪.‬אשיעעם לשי! •‬
‫צוךיק קימען צו מיץ פאטער טיט •}!לום‪ .‬דורך טיר וועט ניט פאר גאםי; וועךי! בלוט ‪" .‬אונ‬
‫יהוה וועט ייי; מיץ }אט‪ .‬איך ;ועל ניט ךינע; עבודה ורה‪ .‬ךי ך ב}; ;אנין ךער וואךט ךךך‬
‫יויייט אויף ךי אלע פ»־ יא?ין‪ .‬אויב}אט וועט ‪.‬זיין מיט מיר ושמרני ב;ךךך היה ‪'.‬אונ‪..‬ער‬
‫)ועט מיך היטע; אין ךער ;לעג ייאס איך ניי‪ .‬ער ויעט טיך היטע; פין‪..‬עבודה וךה אונ'פץ‬
‫מות אוג פו; בלוט פארגיסוגג אונ פון לשון הרע‪ .‬דרך מיינט מען עבודה זךה ‪ .‬ווי רעד‬
‫ןסוק יאגט יייישוועךין ‪3‬יי 'ךי שולד פון שופרו; אונ‪.‬זיי זאגי; אזוי'ווי‪.,‬עס לעכט דיי; ';אט‬
‫ן ן אונ איווי ווי עס לעליט ךךך בארי ן!‪3‬ע ךי ווענ פו; באר ש‪3‬ע‪ .‬דרך טיינט מען זנות‪ .‬ךי‬ ‫׳‬

‫לער פקוק זאןט ‪' g‬דרך אשה טגאנןת‪ .‬אזוי אייז ךער ווענ פוןאאשה ;׳אס איי'פינה ‪ .‬דךך‬
‫פייגט‬
 ‫בראשית נם‬ ‫ייצא פרעי‪ .‬ע‬ ‫ר‬ ‫ך‬ ‫ם‬

‫)ה‪ 1‬יגתן לי לחם לאכול ובגר ללבוש ‪ .‬עקילם הגר גבגס אצל ר׳ אליעזר א״ל הרי כל‬
‫שבחו של גר שאמר )?־בריס י( ואיחב גר לתת לו לחם ושמלה‪ .‬א״ל וכי קלה היא‬
‫כעיגיך דבר שגתחבט עליו )י( אותו זקן שגא׳ וגחן לי רחם לאכול ובגד ללבוש ;יל‪ (.‬ובא‬
‫זה והושיטו לו בקגח‪ .‬גכגס אצל ר׳ יהושע )גיא עקילס חגר בא ושאל אח ר׳ אליעזר‬
‫א״ל חדי חיבח שחיבב הקכ־ה אח הגר דכתיב ואוהב גר לתח לו להם ושמלה‪ .‬כמת‬
‫)יב( טווסין איח לי במה )יג( פוםייני איח לי )יל( אפי׳ על עבדי לא סשגיחין‪.‬‬
‫)טו( גזף כיח איל תלמידיו ר׳ דבר שגתחבט עליו אותי וקן )טז( את מושיטו לזה‬
‫בקגה‪ .‬ואויל לגבי ר׳ יהושע( חחחיל מפייסי בדברים )יז( לחם זו חודר‪ ,‬דכחיב |משצי‬
‫ט( לכו להטו בלחמי‪.‬שמלח זו טליח‪.‬זכה אדם לחורה וכח לטליח‪.‬ולא עוד אלא שהן‬
‫משיאין אח בגוחיהם לבהוגה‪ .‬והיו בגיהם )יס( כהיג ומעלים עוליה עיג המזבח ‪i‬‬
‫ד־א לחם זה לחם הפגים‪ .‬ושמלה אלו בגדי כהוגה‪ .‬הרי במקדש‪) .‬יט( אבל בגמלים‬
‫לחם זו ח ל ח ‪ .‬ושםלה זו ראשית הגז‪ .‬אמרו אילולא אריכוח פגים שהאריך ר׳ יהושע‬
‫עם‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫של פולס נ״ה ‪) :‬פו( את מושיעו כוי‪ .‬כלומר וכי זה ה ו א‬ ‫וש״י יע״ג ו )י( ‪ .!pi‬אניני יעקב‪) :‬יא( נא וה‪ .‬הגר הוה‬
‫דנר קען נעיגיו שיהא מונפת נל ימיו נלחש ונגד יאע״פ‬ ‫והושיטו לו הקניה בקנה נלומרנמיונת חנה ונקי‪) :‬יי( פוופין‬
‫שזנינז מ׳ שיש לו הרנה מוה מ״מ אינו מונשח שלא יהא‬ ‫מין עיי שקיר׳] פהחונו‪) .‬ינ( פוש״נ׳ שלו והוא עין שמן‬
‫תיסר לתפ ונגד נל ימיו ‪) :‬יו( למה וו תירה‪ .‬שאס יתגייר‬ ‫מאד ‪) :‬יו( אפי׳ על ענד׳ נ ו י ‪ .‬ואפ" הענדיש איגפ‬
‫יוכה לתיוה שנקרא לחם אנל קידפ פנדג״ו אמרי חו״ל כותי‬ ‫משגיחיה עליהה והנהונ לא אמו שייפן ל‪ 1‬רק לתש וננו‬
‫שעיפק נתווה חיינ מיתה! )ית( נהניס גדוליפ‪ .‬ונגד תלי‬ ‫לנו נ ) פ ו ( נוף ניס ‪ .‬כלמה היא שפ נולל על נל מאנל‬
‫נ נ ו ׳ נהוגה ולרום אלו מתנות נהונה ו )יע( אנל נגנוליפ‬ ‫אסר יאנל‪.‬הלדיקיס אומוים מעש ועושין הונה ואף ני צדקו‬
‫^ריפםוק^אגט טיין זוללן;אלכט גיט גיין םיט די אין איין מעג •‬
‫פאר ‪9‬ייד דיינע פיס פו;ךיער וועג ווייל די לוי§'י;צו פארג״יסען ו‪£‬וט‪.‬ךךך מיי‪5‬ט ?זע; לשו; הרע‪.‬ווי דעי‬
‫ןםוק זאןט‪*:‬עקב האט גיהעךט ךי ךייד פון ל^גס קי?ךער די האבי; ןיזאגט ‪.:‬עקב האט‬
‫ןיגוםע; ךאם נאנצע פארםע^יין פו; אוגוער פאטער ‪ .‬אוג לי; דואט ניהעךט ךי לשו; הרע פון‬
‫די;ע ‪,‬קינךער אוני האט ךער ךייטעךט'ךי;ע שע?פין פון‪,:‬עקב ךךך שלשת ימים ‪ .‬די ווענ‬
‫פון דיריי״טענ! )ח> ונתן רי ‪. .‬י^עקב האט נייבעיטין ביי }אט‪..‬ער זאל יאים ;עבין ^רויט צום‬
‫ז‬

‫‪.‬זנסין אונ אקלייר אןייצו קלייךין‪ .‬ךערינר‪.‬עקילס איז אביין גיגאעע; צו רבי אלייעזך • אינ‬
‫האט גיואנט צו אים ;אט האטי אזר'גילובטיךעם^ר ‪ .‬אוג‪_.‬ער האט ניוא;ט איך האב ליב‬
‫‪8‬‬
‫רעם ג ר ‪ .‬פון ךעיםטוועןק האט ער אים גאריצו גראונט צו געבי; ?רויט ם'יט‪.‬א קלייד‪ .‬האפ‬
‫‪:‬‬

‫רבי אליליך }ראגט צו עקי^ס ברויט אוגיאקלייד איז'אקלייגי}‪.‬קייט '‪..‬י‪.‬עקב אבינו האט ניט‬
‫םערגי^עטין ;אר נאט ואל איםיגעכי; ביויט צו^עםין איוג !^קלייד אן צו‪.‬קלייךין ‪ .‬אוגךעם‬
‫ז‬
‫נ‬
‫נד האט גאט צו גיואגטצו געבין' במיט אוג אקלייד גאו• גךיננ‪ .‬אגדערע י;אג‪.‬יו אייי ?יי ‪.‬ייוע‪•1‬‬
‫‪............L‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫־ י‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫יי י •‬ ‫י‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫י‬ ‫•• ‪T‬‬

‫ןעשריגען' אוייף' ךעם‪.‬עקילס ‪ .‬ןאביין ךי ?ןלםיךים גתא^ט צו‪.‬רבי אליןןור ״י‪.‬עקב אבינו דואט‬
‫אז‪1‬י'‪$‬יל גיבעטין ביי~;אט ער ואליגאר האניין ברויט ע‪/‬עםין אוג אקלייד אן צו קלייךין‪ .‬אינ‬
‫ח האפט איםיארעק גישטוי^טיטאינו^עקי; איונ האםט אים ניט גי;עבי; צופאר^טייןו״ואס‬
‫§אר אגרוי^עזאך ראם'איז אז מען אייו' ךכער ארף ךאס גא;‪$‬ע לעבי; צו האבי; ?רויט טיט‬
‫אקלייד! א?יל‪ 1‬עקילס איז איצטיכייך פו; ךעםטווענין‪.‬קע; זי'י';‪.‬ער זאל^ךעם רעף! ״ער יאל‬
‫ברוייט ארך גיט !זאבין‪ .‬איז״עקילםגיגאגגע; צו'רבי יהושע‪ .‬האט רבי יהושע אים א; ;יתויבין‬
‫חוךה' \ךי‪..‬עם ‪#‬טייט' אין §םוק גאט זא}ט‬ ‫איבער צו בעטין טיט רייד‪ .‬בירויט מייגיט‬
‫שפייוט טייןברויט‪/‬לערוגט ךיי תורה‪ .‬אקליייר מיינט מעןאטלית טייט ציצית‪ .‬יא?ט ;אט איך‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫"~" ״ ״ " • "‬
‫צו‪,‬תורה‬ ‫האב ליב דעם״גר איךז^ל יאים גע?ין תורתאוג מןות‪ .‬אי דעי ?ענ^׳ט " ״‬
‫איז זוכה‬
‫איו‬
 ‫פ ר ש ה ע‬ ‫ויצא‬
‫בראשית‬ ‫סדי‬
‫?ם עקילס היה חוזר )כ( לסורי‪ .‬וקראו עליי )מפלי טן( טוב ארך אפים ט י ב ו ר ‪:‬‬
‫)‪ (1‬ושבתי בשלום אל בית א ב י ‪ .‬ר׳ יהושע דככנין בשב ר׳ לוי נמל הקב־ה שיחתן‬
‫של אבות ועשאן מפתת לגאולת; של בני״‪ .‬אסר לו הקביה אתה אסרת והיה לי לאלהיפ‬
‫חייך כל טובות וברבית ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הוה‪ .‬שנא׳‬
‫)זכריה יד( והיה ביום חהוא יצאו סיס חיים מירושלים‪) .‬ישעיה יא( והיה ביום ההוא‬
‫יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עסו‪) .‬יואל ד( והיה כיום ההוא יטפי ההרים עסיס ‪.‬‬
‫)ישעיה כז( והיה ביים ההוא יתקע בשופר גדיל יני׳‪ U) :‬והאבן ריאת אשר שפתי‬
‫מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ‪ .‬הר נכרי שאליה לריש‬
‫איל פטר חמורך בפה היא נפדה ‪ .‬איל כשה דכתיב )שמוה לד( ופטר חפור תפד׳‪.‬‬
‫כ ש ה ‪ .‬איל אין לו ש ה ‪ .‬א״ל ב נ ד י ‪ .‬איל פנא לך ה א ‪ .‬א״ל רכתיב )שם יג( מן הבבשיס‬
‫ו ם‬
‫'‬ ‫כה ונה‬ ‫נות‬ ‫מת‬
‫גיי‪-‬‬ ‫)נ(‬ ‫נהייה ‪:‬‬ ‫ה נ י ח נ א י ן י נ מ י ן ל א ו ן ינל נ ל ממניין‬ ‫נ י ' ‪ .‬פ ל א י ה י ה פ ח ח י ן פ ה לגר ל ו מ ר ה ח י נ ח נ נ ״ ה א נ ל ג נ י ל י ‪,‬‬
‫מאי רניפיה י נ ; ר א נ י ת הנו נוהג נין נ פ נ ' ה נ י ח ונלא בפני‬

‫איי ער זוכה צו קלייךער ארך רןימזי״וזעןידעד״י^ד י^ה זיין ^י־ !אל חתונה ‪5«3‬י‪1‬דייע‬
‫טעלטער םיט בהנים ‪ .‬אונ‪.‬רי ייהן ראם רי טעכטער וועלין האיבין וועלין מעני;' ויין נהנים‬
‫}דולים אונ ויעלי; סעגין מקריב ‪1‬ייי; קךבנות'אייך רעם מוכת‪ ".‬נאך'ויעל איך"דיר {אנין‬ ‫י‬

‫ברויט םיי?ט מען רעם לחם'הפנים ‪ .‬קלייךער מיעט §עןךי'‪.‬קליידער וואס ךער 'כוז; איו אן‬
‫גיקלייךם רען ‪.‬ער איז מקריב קךבנות'‪ .‬דאם איי אין'בית סמיקדש ‪* .‬אבער אי; ארץ ישראל‬ ‫ז‬

‫כ ת י ט מיי גט מען תלה פון טייג' ראם מען גיט צום בהן ‪. .‬קלייךער מיי'}ט מען ך‪.‬עיךשטע‬ ‫‪:‬‬

‫וואל ראם מען שערט פין ךי שעפסין ראם ‪.‬גיט םע; רעם יכהן‪".‬מען" האט נייואנט ייען ריבי‬
‫!הושע ייאלט ניט'איין גיהאלטי; רעים כעם גענין‪.‬עקילס" וואלט״״עריייצוריק גיוואתן אגוי‪ .‬אויף‬
‫רבי יהושע דואט מען ןיל״עןט ךעם פסוקי ךער ראם ‪ . .‬ק ל איין סאלטין ירעם' כעס איז ער‬
‫כעסעיד ווי ^ער ‪#‬טאךקףטער‪.‬מענטש יי )‪ 0‬וישבתי ‪..‬יעקב האט ניבעטי; ביי ;אט איך זאל‬
‫קומען ?שלום צוריק ציו ימיין פאטיער ‪ .‬וידה ה׳'‪.‬לי לאלהים‪*.‬רעטייידה זיי; מיין }אט ‪ .‬ר ב י‬
‫‪:‬הושע יפו; ס?ני; האט ‪.‬ני;א נט פון‪.‬ךבי לוי ם וועני; נאט האט "נינומע;*ךי״רייי־ פיו' ך אבית‬ ‫‪:‬‬

‫אוני האט‪.‬ייי ני‪5‬א?ט אשליםול ציו לי אויםליייוונג פון וייגרע ‪,‬קינךיער‪'.‬טיט ךי רייריוואם די‬
‫אבות האבץ גיךעט וועןיזיי האבין גיבעטי; צו'ג אט‪ .‬מייט ךי'‪.‬זעלבינע ךיידירעיט }אטאויןפ‬
‫ז‬

‫ךי אוי?ולייזי}ג פו; ריערע קי;רער ‪ .‬גאט האט גיואנט צ ו ‪ ; .‬ע ק ב י ת האםט ;יזאנט והיה ודלי‬
‫לאלהים‪:< .‬הוה וועט _זיי; מ״; גאט> • איך שךערביי דייןילעבי; אייאלע טובות או" ברכות‬
‫אונ נחמות ראם איך ויעל }‪.‬עבי; צודיעעכךגךער ויעל איךיזיייגעבץ פייט ‪,‬לעם ווארט‪.‬והיה‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק יא גט ןה;ה ביום ההוא‪:.‬יצאו מים חי\'ם םירושילןם'‪. .‬עם וועטייייין א ץ ך ע ם ט א נ‬ ‫‪:‬‬

‫יראם טשיח ‪.‬וועט' קופעןו רעלין אתים'גיי; קוועלעגדעע וואסער'פון'‪.‬ירושלים י‪ .‬ויהיה ביום‬
‫ההוא יוסיף ה׳ שנית ;דו לקנות את שאר ‪.‬עסו ‪'.‬זןים וועט זייץיאץדעם טאג וועט״אטגאך‬
‫פ‬
‫א^אףל עפענען עין הא}ט 'צו קיייפין נאוים צו לייי־ן( ךאס איבערבלייבוגג י‪ '1‬ניי;*?אלק ‪.‬‬
‫חדה ביום ההוא ;?פו ההרים עפים‪?..‬נם ‪.‬יועט זיין אין רעם טאנ וועיט רינעןייסקייטיפץ ח‬ ‫ז‬

‫^עךנ‪ .‬ןה;ה ביום ההיא יתקע כשופר גדול‪. .‬עם רעש ריין אץךעםיםאנ רעט גייבלאוי; וועריין‬
‫מיט א^רויםי; ע׳זיפר ‪) :‬ז( ןהאבן‪ '.‬אינ רעם שטיין ראם איך י האב אים ניטיאכט יפאר אםצי^ה‪.‬‬
‫זועט אויף רעם ארט שטייץ א?וטוב צו גאט' ואבית הפקדשו* אונ אצעליגטיל פו; אלץיראס‬
‫דוווע?ט סיר געיבי; רעלאיך'הייל;גען צו דיר‪ .‬אנוי היאט }יפרענט'ביי״רבי מאיר אאייזיל‬
‫אב‪.‬כ‪1‬ר'מיט ראם לייזטו' אים אוים פו; כדון‪ .‬האט רבי מאיר גייאנט םיט אשעפס ‪ .‬ייי״דער‬

‫‪P‬‬
‫א‬ ‫‪:‬כיר‬ ‫יי‬ ‫א‬ ‫ע ס‬ ‫ט‬ ‫י א‬
‫י ^ *?‪ i‬איים איי^יייי! פון כה; טיט" אשעפס‪ .‬האט‬ ‫‪?- .‬‬ ‫?‪ "°‬י ‪ : f‬י‬
‫‪5‬‬ ‫‪W‬‬

‫ךער גוי נייא‪.‬נט או‪.‬ער האט‪.‬גיט‪.‬קיי; שעפם‪ .‬האט רבי מאיר נ'יואנט ליייוט'מען"איים אויםמיט‬
‫ז‬

‫א קאיע‪ .‬ן א ט ךערינוי ניזאןט צורכי'מאיר פון וואנען יךיםטיייאי מ ק י ט ע נ אוייס לייךן ‪1‬־יט‬ ‫ז‬

‫אקאיע‬
 ‫ס‬ ‫בראשית‬ ‫ע‬ ‫‪ £‬י ש ה‬
‫יצא‬ ‫סדר‬
‫ימן העזים תקחו‪ .‬א״‪) $‬כאן אלו לפסח‪ .‬א״ל א ף גדי נקרא שה‪ .‬מנא לך הא‪.‬‬
‫א ״ ל דנתיב )דנריס יל( ואת הבהמה אשר תאכלי שור שה בשביס ושה עזים‪ .‬עמר‬
‫ונשקו ע ל ראשו‪ .‬ר יהושע דםכגין בשם ר' לוי אסר כותי אחד שאל את ריס איל‬
‫אין אתם אומרים יעקב אמיתי דכתיב )מיכה ז( תתן אמת ליעקב‪ .‬איל הין‪ .‬איל ולא‬
‫כך אסר וכל אשר התן לי עשר אעשרנו לך‪ .‬א״ל הין‪ .‬א ״ ל הפריש שנטו של לוי‬
‫אחד םעשרה למה לא הפריש אחד מעשרה לב׳ שבטים אהרים‪ .‬איל וכי י־ב הן והלא‬
‫ייר הן אפרים ומנשה בראיב; ושבעו; יהיו לי‪ .‬א־ל כל שכן ) » ( איסיפתא פיא אוסיף‬
‫קטהא ‪ .‬איל אי; את מודה לי שהם ד׳ אמהות ‪ .‬א״ל הי;‪ .‬איל צא םהם ד׳ בכירות‬
‫לדי אמהות הבכור קיש וכי‪ (.‬ואי; קדש מוציא קדש‪ .‬איל אשריך ואשרי אומתך‬
‫שאת שרוי בתוכה‪ (H) :‬וישא יעקב רנליו‪ .‬א׳ר אחא )משלי י־( חיי בשרים לב מרפא‪.‬‬
‫כיון שנתבשר בשורה טיבה )כד( טעין ליביה ית רנלוהי‪ ,‬הרא אמרה כריסא טענא‬
‫רנליא‪ .‬יירא והנה באר בשדה‪ .‬ר׳ חטא בית פתר ביה שיח )כה( שיטי; ‪.‬והנה נ>י‪.‬ר‬
‫כהונח‬ ‫מהנות‬
‫) נ נ ( ימי; ר‪,‬יפ סי ‪ .‬ומארי עשוה יהפדש מסס בנון לי‬ ‫)נא( אלו לפשיו‪ .‬לעני! קרב!‬ ‫נלימו לאולמו ונפלו‪:!,‬‬
‫למעשי‪ ) :‬כ ז ( פעי! לניכ נוי ‪ .‬ג‪:‬א לנו אה וגליו ‪en‬‬ ‫נפח פנפיס וגויים פויפ אנל לפגי! פשו׳ ממוריה מנא; לן‬
‫שאומרים הבריות נמשליהס הכוס נוכא אפ הוגליפ אס‬ ‫בכס שרה ו ) נ נ ( אושיפת מיא ני' ‪ .‬משל היא א; ׳־‪.‬ושנת‬
‫כריסי מלא נפשו רחבה עליו וקל הוא נרנליי! )נה( שיטי;‬ ‫ירה תוסיף קמת ג ״ נ נ ן הוסכת להקשות תוסיף לו‪ ;:.‬וליישב ו‬

‫^ייייט'''איין'יפסוק איר זאלט נעטען צו אנןךב; פסה‬

‫י‬

‫בין שעפםין אונפון קאזעס ‪, .‬זעה; 'טיר'‪.‬אז שעפםי; מיט נןאזעס איזיבייךע ?לייך ‪ .‬האט ךער‬ ‫י‬

‫גוי גייא‪.‬גט טאטער צום קךן;'פסח ןענען בייךע נלייך אבער ניט צום א י י י י ל אויםליייין ‪.‬‬
‫ז‬

‫האט רבי מאיר גיואגט אקאיע אוג אישעפס וועדי; גידופי; שה ‪ .‬האט ‪,‬רער גוי ‪.‬גץא?ט צ‪1‬‬
‫רבי מאיר פו; וואנען ווייסטו יראם‪ .‬האט רבי מאיר גיואגט עם שטייט אין פסוק ךי ןהםה‬
‫מעגט איר ‪;.‬וסי;‪ .‬א^קם‪ .‬אשיר‪ .‬כשבים אונ א‪!.:‬ה עיים'‪ .‬שעפםין אונ קאיעם ראם בייךע‬
‫ז‬

‫וןעו־ין ןירו^ין שה‪ .‬האט ךעיר גויי גיטאהן אקוש רבי מאיר אויפין קאפ ‪ .‬רבי יחוש_ע פץ‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫ס;גין האט נייאגט פון ךבי מי ם רעג‪.‬ץ אכותי האט גיפךעגט ייי רבי טאיר איר זא;ט אי ‪:‬עקב‬
‫איו }ירע׳ אאמך״ר מענטש ווי ךער פסוק זאגט ת האםש';;געבין אמח צו ‪:‬עקב‪ .‬האטךבי‬
‫מאיר גיואגט יא ‪.‬יעקב" איי גיווען אאמתר מענטש‪ .‬האט ךעיר כוחי גייאגט ‪.‬יעקב האט גייאןט‬ ‫ז‬

‫צו נאט אצעהנטיל פון אלץ ראם דו' וועםט ימיר געבין רעל איך היילי^ען יצוא תר ‪ .‬האט‬
‫רבי מאיר }יואנטי א‪.‬י‪.‬עקב "האט אזוי גראגיט ‪ .‬האט דער כותי גייאגט רעם שבט לך חאט‬ ‫ז‬

‫‪:‬עקב אפגישייךט צו נאט איין שבט פו; צעה; שבטים'‪ .‬פארךאס האט‪;.‬עקב ניט אפגישייךש‬
‫ציו ;אט אייגםיפון צעה; פו; ך י איבעךיגע צוויי' שבטים אויןז‪ .‬האט רבי מאיר ניואןטהאט‬
‫ךע; ‪:‬עקב ‪.‬גייהאט גאר 'צךעלף שבטים‪.‬ער האט דאי־ גיהאט פיערצעה; שבטים ‪_ .‬י_עק'ב האט‬
‫ךאך גיז אנט אפרים אינ טנשהיזענען ביי סיר ווי ‪.‬ראובן אוג שמעו;‪ .‬האט ךער כותי מואגט‬ ‫ז‬

‫איו ךאך'נאך מער‪.‬קשיא ‪ '.‬דרי האקט נינעבין נאך וואםער רעל' איך‪.‬געבין גאך מעיזל‪. .‬עפ‬
‫איו ךא נאך צריי שבטים פאר וואט האט‪;.‬עקב ניט ניגעב׳; איינפ פו; זיעת; פון אפתם «ו‪1‬‬
‫מנשה אייך ‪ '.‬קאטיךבי מאיר גי^אגט צום כוך!י' דו ווייםט אז ךי קיגךער' פץ ‪:‬עקב זענע;‬
‫פון פיר טוטערם‪ .‬האט דער כותי גיואנט יא איך ווייס ‪ '.‬האט רבי מאיר גיזאנט' צום כותי‬
‫נעט יזונדער פיר בכורים צורי פיר מוטעךםראס ךי בכוךים זענען ביוגךער הייןיג‪ .‬בלייבט‬
‫גאך ‪.‬צעה; שבטים ןאט‪.,‬ער־ פו; דיי נעהיירינטאיין שבט רעם שבט ‪.‬לוי ‪ .‬האט דעו־ כותי‬
‫נייאנט "צו רבי מאיר וואוזל צו דיר אינ וו^הל צו דיץ פאלק אי דו ביזט ציוישען ‪.‬זייא ז‬
‫)ה('ךשא ‪. .‬יעקב האט אירפניהויכי; ז_יינע פיס‪ ,‬רבי אחא זאנט שלמה 'המלך האט גייאגט‬
‫היי ביברים לב מרפא‪ .‬אלעבעתנע בשירה היילט ךאס נאנצע לייב פון מענטש ‪ .‬אז אפענטיש‬
‫וועךט' אן ;ייאנט טיט אניטע בשורה אונ ראם הארץ' וועךט פךיילאךיטךאנט ךאם הארץ‬
‫ךינע פיס ‪ .‬ךאס ‪.‬איז ראם מען' זאנט ךער בויך טראנט דיי ?יס ‪, .‬אז מען^עםט נוט האש‬
‫פעי‬
 ‫בראשית‬ ‫יצא פרעי‪ .‬ע‬ ‫סדר‬
‫א‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ה‬‫ב ש י ה יכו( זו הבאר ‪ ,‬והנה שלשה עררי צאן משה ואהרן ומריש‪.‬‬
‫ר‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ס ן‬ ‫ב י‬

‫ישקי העדרים שמשם כל אחד ואחד מושך מים לרנלו ולשבטו ולמשפחתו והאבן‬
‫נדילה על פי הבאר א״ר חנינא כמלא־)ט( פי כברה קטנה היה ב ה ‪ .‬ונאספו שמה כל‬
‫העדרים )מ( וגללי כשעת הםחנזת ‪ .‬והשיבי את האבן על פי הבאר למקיטה בשעת‬
‫מטעות היתה חוזרת לאיחגה‪ .‬ד׳א והגה באר בשדה יו ציון‪ .‬יהגה שלשה עדרי‬
‫‪.‬‬
‫ג ד ן ל ה‬ ‫‪.‬ק‬ ‫צאן אלו ג׳ רגלים‪ .‬כי טן הבאר ההיא ישקו שמשם היו ש ו י‬
‫ו ה א כ‬ ‫י‬ ‫ר ו ה‬ ‫ם‬ ‫א ב‬

‫)כח(יו שמחת בית השואבה ‪ .‬איר הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה שמשם‬
‫היי שואבים רוחיק‪ .‬וגאספו שמה כל חעדרים באים )כט( מלבוא חמח ועד גחל מצרים‪,‬‬
‫וגללי אח האבן וגו׳ שםשם היו שואבים רוה׳ק‪ .‬והשיבו אח האבן סוגח לרגל הבא‬
‫י י א וירא והגה באר בשדה יו ציון‪ .‬והגה שלשה עדרי צאן אלו ג׳ בחי דינים י‬
‫ו־חגן ג בחי דיגים היו ש ם ‪ .‬אחד בהר ח ב י ת ‪ .‬ואחד בפתח העי־ה‪ .‬ואחר בלשכת‬
‫נזנזיח‪ .‬כי טן הבאר ההיא וגו׳ שמשם חיו שוםעין אח הדין‪ .‬והאבן גדולה זו ביד‬
‫ה״דול שבלשכת הגיית‪ .‬ינאספי שמה כל העררים אלו בחי דינים שכאיי‪ .‬וגללו א ת‬
‫ה א ב !‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נבחני ־־י עימדיפ עלים ־״יאים ואומרים עלי נ א י י־יתס‬ ‫^ י ^ י ) מ ״ ה נ א י ‪ .‬ש ה ל נ ה עפ ישראל‬
‫עולה ‪ ) :‬נ ח ( יו שממה נ ו ׳ ‪ . .‬יהדמו לתייק ־ ‪ :‬מ ח ה ופן לקמנ‬ ‫‪ 3‬מ ‪ .‬נ‪< • -‬ני( _פ נ‪ .‬״ ני׳‪ ,.‬יםנינס ס שה מניסה נולה נמי!‬
‫אמר שרמי לנ״ו ־־דיל ילינית אניס יל»‪»1‬לא ננ׳׳י י ‪ :‬ט מ‬ ‫‪-‬ויית ס פ נ‪ ,‬איתא נפ נ מ י נ י יפמיס לא ה־י ינילין ל‪1.‬נ‬
‫)‬ ‫נ ו היה גניל‬ ‫מלב* חמת וגי׳‬ ‫‪b‬נפ(‬ ‫‪.‬ו"‬ ‫מחנות‬

‫‪ I O T‬ברבי'תיגאיייהאט‬ ‫״ •?*‪ 1‬י‬ ‫צי‬ ‫‪3‬‬

‫!‬
‫ןייא>ט אייף רעם פסיק ‪,‬יעקס פשטים' )‪?.‬יינונגען(' ‪ : '.‬ע ק ב האט נייעהן"אברונעו‬
‫אין ‪8‬עלר‪ .‬ראם איו רער ׳טטייי ראם קאט גינעבין ויאסעריצו די יוךין אץ״דער מדבר י‬
‫ךריי פ_א?‪£‬פוכער דאם איז מיטה אהרן מרים‪ .‬פיון ךעם במגעןטריגקען די'סטאדעם‪'.‬ווארום‬
‫י ע ר שטיין איי גילענין אין מיטען ךי 'מתיז איב יעךעךער 'האט גיצויגין וואיסער צו זין‬
‫פאן אמ צו דין שבט אונ ‪. n‬דין)ששיןהה‪ .‬אגרויםער שפדין איי' גיויען איים רעם ברוגע!‬
‫‪?3‬י י?י}י« ‪« m‬י‪1‬י ייי‪.‬אקליעע ייפ איו‪,‬נייייען אייף רעם שטיין'פין די דפ י איי גיגאננען‬
‫ראםער ‪ .‬אלע קטאךעס האכץ ייך פאריאמולט אינ האיץ אריאפ גירארפיו דעםישטייץ ‪ .‬יוק‬
‫ש‬ ‫ג‬
‫י ייייי ‪' . W‬יי? • ‪.‬ייי ?אכין צוךיק ניקעךט בעם שטיין אויף רעם כרונען צו איר ארט‪.‬‬ ‫י‬

‫מען ךי יוךין ד׳אכץ ‪.‬גיצרגץ איו דער שטיין ביקיטען צו זיין שטארקייט ער איו פוהל גיווארץ‬
‫טיט יוא‪,‬םער ‪ .‬גאןז אפשט איו דער כרוגען איין פעלר ראם" את דיישטיאט ציו! ! ' ד ת י‬
‫דאם יענען ךי ךךיי ימים טיכים‪/‬פסח שבועית »‪£‬״>'‪.‬־ »ן ד ע במגען‬
‫?יען‪ :‬ויי ?זרינ^ןען‪ -‬פין דאךט האבץ די גישעפט ריס חקדש‪ .‬דער נרויסער שטיין'מיעט‬
‫? ק ף ? ‪ ? .‬ה ה ראם יוךין הא?י! ךך גיפרייט ‪ rnao‬מען דייהאבץגישעפט״ויאסער״צו גייםע;‬
‫אייףךעס ‪ •0^9‬ךכי הי‪!#‬י א יא נט פאר ראם ריפט טען ךיישמתה ?ית־השואבה‪'.‬יריל‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫ריח הקדש‪ .‬יאךט האכץזיך ‪.‬פאחאמילט אלע סטאדעס‪ .‬די ררין האבץ‬
‫צי שלמה ו י ק ‪ ,‬ע ר האט פארטינ נימאכט־ רעמי בית המקדש‪ '.‬פץ ח ^ בי‪1‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ז‬

‫צ ם ‪9‬יך פין ?ץביט• ךי א?ץ אךאפ ניךאךפץ ךעט שטייין צי שעפץפין רארטריח הקרש‪.‬‬ ‫?‬

‫‪J*MJJ? 5‬״‪ ^ f‬ע ך ט ךעם שטיין אוג האבץ אים נילאיט ללגיען־צים אנד^רין עם טוב ‪.‬‬
‫י ^ ״ י * י י ער האט גייעיזן אךינען אץ פעלר ראם מייגט מען ך שטאט ציון‪ .‬רריי‬
‫רי יייי‪..‬ע‪.‬י*י גיןוךין‪ .‬יד טיר היאבין גילי‪1‬ר‪ - i r i ,‬־‬
‫ל י י‬ ‫ע‬ ‫נט‬ ‫‪ W‬ראם‬ ‫״‬ ‫‪W‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪ m‬אייי־‪•i‬‬ ‫* ‪ m W W‬ך ז ך ט אץ י ר ^ ט ‪ ' .‬איין כיח יי! איי‬

‫איי אייף אים ג י ע ^ ק ‪ .‬אינ רער אנךערער ביו־רין אמ גיויע׳'^ די'?זיר‬ ‫פו‪,‬‬
‫איי דייק אין ל א ת ה ג ! פ ץ רעים״ברינעןפלענט'‪.‬ית‬ ‫^^‪i S SZ‬‬
‫פין ךאךט האט *ען־ניהעךט ךעם משפט‪ .‬אוגיאנררםעד‬ ‫י ^ ^ י ^ ״ ס •‬
‫ם‬ ‫נ‬ ‫‪B‬‬ ‫?‬
‫‪ m‬י * י י ! ייאם איי ?יוק־ אץ' לשכת'היית‪ .‬דארט פלעגיי‬
‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ W‬י‬ ‫״‬ ‫י‬
‫זיך‬
 ‫פ ר ש ה‬ ‫יצא‬
‫סא‬ ‫בראשית‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫הארז שבשם היו שוטעין את הדין‪ .‬והשיב• את האבן שהיו נושאים ונותנין בדין ע ד‬
‫שטעםידין אותו על בוריו‪ ,‬דיא וירא והגה באר וו ציון‪ .‬והנה שם נ׳ עדרי צאן אלו‬
‫שישה שלכיות ראשונית‪ .‬כי מ! הבאר ההיא ישקו העדרים שהעשירו ם; ההקדשות‬
‫הצפונות בלשכות ‪ .‬והאבן גדולה על פי הבאר יו זכות אבות ‪ .‬ונאספו ששה כל‬
‫העררים וו מלכות רוסי שהיא ככחבת )ל( מיריגיא סכל אויה‪ ,‬וגללו את האבן‬
‫שהעשירו מן ההקדשות הצפוגות בלשכות‪ .‬והשיבו את האבן על סי הבאר למקומה‬
‫לעיל וכות אבית )לח( עומדת‪ .‬ר*א והנה באר בשרה זו סנהדרין‪ .‬והגה שם ש ל ש ת‬
‫עדרי צאן אלו נ׳ שורות של תלמידי הכטים שהם יושבים לפניהם‪ .‬כי סן הבאר‬
‫ההיא ישקו העדרים שםשם היו שוסעין את ההלכה‪ .‬והאבן נדולה על פי‬
‫הבאר יה מיפלא שבב״ד שהוא מסרם את ההלכה‪ .‬ונאספו שמה כל העדרים אלו‬
‫תלמידי הבסיס שבא״י‪ .‬ונללו את האבן שמשם היו שומעין את ההלכה‪ .‬והשיבי את‬
‫האבן על פ׳ הבאר שהיו נישאים וניתנים בהלכה עד שםעםירים אותה על בירית‪.‬‬
‫ר׳א וירא והנה באר בשרה זו בית הכנסת‪ ,‬והנה שם שלשת עדרי צאן אלו)צב( נ׳ קרואים‪.‬‬
‫כי מן הבאר ונו׳ )לנ( שמשם היו שיםעיןאת התורה‪ .‬והאבן נחלה זה יצהיר‪ .‬ונאספו‬
‫שמה‬
‫כהונה‬ ‫ס תנות‬
‫תולה נימות החולי‪) :‬לג(פמשס סיי שימעיןאת סתיו‪.0‬ינום‬ ‫)ל(עיריני ‪. f‬ממכלם ועלילה וכמ כואנירינן אי! הקב״ה נא בניריני׳‬
‫מלל הילה״ר נעו שאחדל ‪6‬׳ אויל יווענ יא• לא יעסיק נתורד!‬ ‫עכ בריותיו ‪) 1‬נא( עומדת והאב; מונח ימקימו רמז לוטת אניח‬
‫ס י ג ) ל ו ( כבאר‪ .‬ההוא וצו׳‪ .‬שמשס שמע! עשרת הדנרות »‬ ‫המונח וק״‪ 0‬לעדי ע ו ‪) :‬לנ( שננה קרואיה ‪ .‬הנק״יסלסשו‬

‫^פךענץ?!'א^ד‬ ‫זיף פאריאפלע; אלע םטאךעם ‪~.‬אלע‬

‫‪5‬יי רעם נרויםי; בית דין‪ .‬ויי פיעגין אךאפ וואךפין רעם שטיץ ‪'.‬דאם טיינט מען פוי ד<‪8‬ז‬
‫?לעני; ךייהעךין ךעם משפט ‪ .‬י אונ זי׳ האבי! 'צוךיק גיקעךט דעם שטיין' ארף איר §רט"‪.‬‬
‫רי וזאבי; אזר לאגג גיקלערט ךעם ‪,‬רץ ביי‪.‬ייי האבי; געוויאסט' רעם'דין אויה ךיכטיג‪.'.‬נאןד‬
‫א^שט איי ער האט גיועך‪' ;,‬אביעע; אי; פעלר‪ .‬ראם י פייגיט מען די שמאט ציון‪ .‬ךאךט‬ ‫ז‬

‫הגגע; ניווען ךריי ?!טאדעים שעפםץ ראם ןענען ךי״עךשטע' ודיי מלכים י‪ .‬שאול דוד שלטה‪.‬‬
‫בו; רעם ברוינען פלענט^ען אנטךינקעו ךי סטאךעס‪ ".‬מי*‪.‬יענען רייך גיווארץ פו; ךיהייליגע‬
‫נאלר אוני ייל^ער' ראם איו נייווע‪ :‬בעהאלטיין אי; ךי שטובי; ראם האבי; ניקעךטצופ בית‬
‫הקקךש‪ .‬אוינ אגרךסער שטיין ‪,‬איז גילעגיי; אויף רעם' ברוגען‪ .‬דאם םיינט מעין ךעם ןכות‬
‫פי; אברהם יצהק_יעקב‪ .‬דאךט האבי; ךך פארואםולט אלע סטאךעס‪ .‬דאם מיינט מעי די‬ ‫י‬

‫מלוכה'פון ררם זיאיפלענט פארשרייבין ךי ןאדאטקעס פי; אלע פעלקער‪. .‬ייי האבי; אראפ‬
‫גירארפין ךעם שטיין יןי וענק 'רייך נייואךין פון ךי היירינע נאלד אונ זיליער ראם איז‬
‫גיווק ‪.‬בעהאלטין אין די שטובין יראם האבץ ג;קעךט צום 'בית המקדש ‪ .‬יאיג ךי האבי;‬
‫צוריק געןעךט רעם שטיין אויף רעם ברונען צו'איר אךט‪ .‬ךאס 'סיינט מק ווע; םש־ח‬
‫ןועט ‪ jpcp‬וועט בעשטיין צו ךיייורי; ךיעריזכות פון אברהם ;צחק ‪.‬יעקב‪ ,‬נאך אפשט איז‬
‫זןר האט גיזעוףן אף־וגק אין פעלד‪ .‬יראם 'זענען ךי סיגהדךץ‪*'.‬ךאךט יענען גוווע; דריי‬
‫םטאךעס שעפיסי; ךאס ‪.‬וענק די'ךריי שורות' תלמידי הביטים ראם'יעגע; גיייעםין פאר די‬
‫‪#‬הךרץ‪ .‬פו; רעם ?רו‪3‬ען §לענט'מען אנטךינקען'ךי םטאךעם‪ .‬פון ךארטץ האבי; ויי ניהערט‬
‫ךיעם ךין‪ .‬אגרויסעי־ שטיין'איו' ניךע; איוייף ידעם ברונק‪'.‬ךאס איז ךער נךעםטער פו; ךי‬
‫סטךךץ ‪,‬ער טעג פארקעךין רעם ךין•‪ .‬או די קלעגערע ריינים האבץ גיואנט' חץב ארעד‬
‫י‬

‫ז?אי‪ .‬אוג ;גר וךי;ט אז די האבץ אטעית פסקתיעי־ רעם דין פאךקעךט ווי'ויי זאני;‪.‬דאךט‬
‫זועף; פארואמולט אלע ם^אדעס ‪ .‬ךאס יעיגיען' "ךי תלמידי הנמים' פץ א‪::‬ץ ‪.‬ישראל • 'ייי‬
‫האבץ אךאפ ‪.‬גיראךפין פיו; ךעם שטיין‪ .‬פו; 'דארט האבץ די גיהערט ךי דינים‪' .‬ךי האבץ‬
‫י‬
‫*יריק ;;קעלט רעם שטיין ארף ידעם ברוגע; ‪ .‬די האבץ אור לאגג' געקלערט ךעם ךץ ‪9‬יז‬
‫ןיי האבץ גיךא?‪1‬ט ןעם ךץ אויפייכטינ‪ ',‬גאך אפשט איז ער האטי גרעה; איבתגען אין פעלו*‬
‫ןאם איי אשוףל‪ .‬ןאי־ט זענק ךריי םן!אךעס שיעפסין ראם‪;.‬ענק ךיידריוי מיענטשין ‪ jfjp‬ליי‬
‫ישראל‬
 ‫בראשית‬ ‫יצא פרשי• ע‬ ‫סדר‬
‫שסד כל העדרים זה הצבור‪ .‬וגללו את האבן שמשם היו שימעץ אח החורח‪:‬‬
‫והשיבו אח האבן וגו׳ שכיון שהם יוצאים להם יצהיר חוזר לםקוטו‪ .‬ר׳ יוחנן פתר‬
‫לה בסיגי‪ .‬וירא והגה באר זה סיגי‪ .‬והנה שם שלשח וגו׳ כהגים לוים וישראלים‪.‬‬
‫כי מן \צד( הבאר החיא וגו׳ שםשם שמעו עשרח הרברוח‪ .‬והאבן גדולה זו שכיגה‪ .‬וגאםפו‬
‫שמה כל העדרים ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אסר משום ר׳ שםואל שאילו‬
‫היו ישראל חסרים עור אחד לא היו מקכלין את התורה‪ .‬וגללו את האבן שמשם‬
‫היו שומעים את הקול ושמעו עשרת חדברוח‪ .‬והשיבו אח חאב! )‪5‬מוח כ( אחס ראיחם‬
‫כי מן השטים דברתי וגי' •י )ט( ויאמר להם יעקב אחי וגו׳‪ .‬ר׳ יוסי בר חגיגא פתר‬
‫קריא )לה( בגלית ‪ .‬ויאמר להם יעקב ונו׳ מחין אנחנו מחרונו של הקביה אנו בורחים‪.‬‬
‫ייאמר להם הירעתש אח לבן בן נהור‪ .‬חירעחם אח סי שהוא עתיד ללבן עוגוחיכם‬
‫)לו( כשלג‪ .‬ויאמר להם השלים לו ויאסרו שלים ‪ .‬באיזי וכוח והנח רחל בחי‬
‫באה עם הצאן‪ .‬הה־ד )ירמיה ל&‪ 1‬כה אפר ה׳ קול ברמה נשסע גהי בכי חטרורים‬
‫רחל בבנה על בגיה פאגה להנחס וגו׳ כה אסר ה׳ פגעי קולך סבכי וגו׳ רש חקוה‬
‫לאחריתך ונו׳‪) :‬י( ויאמר השלום לו‪) .‬לז( השלום ביניכם לבינו ויאמרו שלום‪) .‬לרו( ואין‬
‫פטטי‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫מתנ ות כהונה‬ ‫‪.‬‬
‫‪JUW‬‬ ‫)לי( ננלירו נדם" ‪ t‬סיג לי( כשלג יינון‪ :‬לאייוית ‪) 1‬לו( ס״ג ויאמר סבלים ו נ י ׳ ‪ .‬נינינס לניני‪) :‬לי(( יאי!‬
‫ישראל ראם מען רו?ט‪.‬זיי״צים " ^ ^ ‪ 7 1‬י הורה‪ .‬פין ד ע ב ״ ^ ק ^ ^ ר ע מ ז י י ד‬
‫?זטאךעס‪ .‬פון ךי שיוחל העךט §‪1‬ע;" תורה ‪ .‬אוג *אגררסער'שפיץ איויאויף ךעם ברונען‪/‬‬
‫ראם ‪.‬איו ךער ‪.‬יצר הרע‪ .‬ךיאךט' וועךין פאתאפולט אלע םפאךעס‪ .‬ךאס וענען ף טעגטשין‬
‫ראם קוטע! אין שוהל ‪;. .‬יי דואבין אךאפ נירארפץ' ךעם שטיין‪.'.‬ויי האכין פץידאלט 'ניחערט‬
‫ךי תורה‪ .‬ויי האבץ צוךיק ניקעךט ךעם שטיין‪'.‬ווי‪.‬ויי גןיע; גאר אדרס פוןשוהל קוםיט‬
‫‪-‬לעי•‪$‬י ?‪,‬י׳*־ «ייק אייך ויי; אלט‪ .‬ךבי יורןנן יא;ט ךי פסוקים שםיעםץ פו; באךנ סיני ‪.‬‬
‫‪£‬ר האט ‪.‬נןועף; אךריגען ראם אייו ךער באךג סיגי'‪ .‬ךאךטזעגען דליי' םטאךעס 'שעפסין •‬
‫גהןים לרם‪.‬ישראלים • פץ רעם בירונען האט מען אננייטרונקען די סטאךעס‪ .‬פוןךאךט‬
‫‪$‬אבץ די יורץ ניהעךט ךי‪_.‬עשרת 'סדירות‪ .‬ךער נררםעיר שטייןךאס 'איי ךי שכ;נה‪ .‬ךארט‬
‫?!אכין ‪:‬יך פאריאםילט אלע ןוטאךעם"‪ .‬ךבי 'שמעיון כן' יהודה פו• ךאךף ‪.‬עבו'האט נייאנט‬
‫פין ךבי ששואל ס ייענין‪ .‬ךע; ‪...‬עם וואלט ני‪.‬פעלט ‪.‬איי; יויר 'כיי‪.‬לעם !אךנ ?‪* re‬וואלט *נאט‬
‫‪,‬‬

‫ןיט נינעבי; לי תורה‪ .‬ךי האבץ אךיאפ ניראלפין ךעם שטיין יראם טיי״ןט מען ייי' הא?ין‬
‫גיהעךט ךעם קור פץ }אט אינ האבץ ניהעךט ךי‪.‬עשרת הדברות ‪ .‬ךי רויאבין צוךיק גיקעךט‬
‫ךעם שטיין‪ .‬ווי משה ךבינו האט גיזאגט צו ךי'ייךיין אירי האט גייעהןיאז פץוזיטעליהאב‬
‫איך טיט אייך גיךעט ךללבער ;אלט איר גיט סאכץ״קיין‪.‬זילבעמע אונ גיט‪.‬ק'יץ'' גאלךענע‬
‫ז‬

‫ןאטער ‪ .‬אונ רי יוךין האבץ ‪.‬גי‪5‬אכט אגאלךעגע ‪.‬קאלב פאי־ א}אט•י)ט> ניאםר'•''יעקב‬
‫ןאט ןיזאגט צו ךי פאןוטוכער ‪.‬מייגע כרידער' פין וואנען דננט איר • רבי יונןיייבר חנינז*‬
‫ו‪,‬א‪.‬גט ךער פסיק ‪ rpypy‬פון }לות‪{ .‬עקב לאט ג;יאגט צו'‪!.‬יי מייגע'?ךילער פץוואיגען‬
‫; מ ט איר‪ .‬אונ ייי רואבי; גןענפעלט ‪'!:‬יר‪.‬יענע! פוןיחדן‪ .‬מיד אנטלויפין'פון' לעם בעם פו;‬
‫^אט‪.;.‬עקב חאט גייאנט צי‪.‬ייימיךיעתם אתי לב; §ן גחור‪ .‬יורידם איר ךעם גאט ייאס ויעט‬
‫ווייס סאכין אץעךע יץד איר ייי ?ןןניי יאיג ךעט' ‪:‬שטעכין ךיי נעצץ ךיגער )לבן* איי לער‬
‫^יי?ש וךים‪ .‬גחור אייז ךער ‪8‬ייט'ש שטעכין'( האכין ךי גי‪/‬אנטי יסיר'ריייםץ"האט‪.‬יעקל‬
‫‪:‬‬

‫גייא‪.‬נט צי ייי איי״שלום ךוישען נא־ז איני אייך‪ .‬הא?יןייי' גייאנט״עס' איז שליום ‪ .‬אץךעלכץ‬
‫זכית‪ .‬אין ךעם ןכות פון‪.‬ויין טא;טער רחל ייאס ויא קומט י מיט ךי שעפסין וטיט' ח‬
‫יוךיןו‪ .‬ורא ךער }'כיא ‪.‬יךמיה האט 'ניזא‪.‬נט איוי האט (אט גייאנט' עם"איי גיהעךט ניוואריין‬
‫אקול אין ךער הייך אץ'הימעלא‪.‬קיאג אונ א‪2.‬יט<‪:‬ליךגערייןרהלךייגט אוייף'אירע קינדיעי‬
‫ייא וייל ךך ‪.‬גיט טיייקפי;‪ .‬אזוי'הט}אט געי אגט פארמייר" דיין* קול" סין וויינעןיעס 'איז'ד*‬
‫י‬

‫^!אפענינג צו אנוטע; פוף‪) :‬י( ויאפר‪. .‬יעקב' האט ג;יא}ט צו ךי פאםט״וכער איי' ^•לוש‬
 ‫‪2‬ה‬ ‫יצא פ‬
‫בראשית סב‬ ‫י׳ ע‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫פטטין את בעי והנה רחל בהו באה עם הצאן‪) .‬לט( הדא אמרה שהדבור םציי‬
‫בנשים‪ .‬ויאמר הן עוד ונו׳‪ .‬איל אם שומרי שכר אתם הן עוד היום גדיל‪ .‬ואם שלכם‬
‫אתם רועים לא עת האסף הםקנה‪ .‬עודנו מדבר עמם ורחל באה ‪ .‬בא וראה כפה‬
‫)מ( בין שכונות לשכונות‪) .‬מא( להלן ז׳ היו ובקשו הרועים להזדווג להם‪ .‬ההיד‬
‫)שמוח ב( ויבאו הרועים ויגרשום‪ .‬ברם )מב( הכא אחת היתה ולא ננע בת בדיה‬
‫עיש )חהליס לד( חוגה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם )מי( לםיבבים ליראיו‪ .‬ויהי‬
‫כאשר ראה יעקב וינש יעקב וינל אח חאבן‪ .‬איר יוחנן כזה שהוא )מד( מעביר פקק‬
‫מעל פי צלוהית‪) :‬יא( יישק יעקב לרהל כל נשיקה של )מה( חפלוח בר פ; ח ל ה ‪.‬‬
‫נשיקה של נדולה ‪ .‬נשיקה של פרקים‪ .‬נשיקה של פרישות‪ .‬נשיקה של נדולה )שיא‬
‫י( רקח שמואל את פך השם; ויצק על ראשו וישקהו‪ .‬נשיקה של פרקים )שמוח ‪(7‬‬
‫וילך ויפנשהו בהר האלהים וישק לו‪ .‬נשיקה של פרישוח )רות ה( וחשק ערפד‪.‬‬
‫לחמותה ורות דבקה ב ה ‪ .‬ר׳ תנהוםא אמר אף נשיקה של קריבות ‪ .‬שנאמר וישק‬
‫יעקב לרחל )מו( שחיחח קרובתו‪) :‬יב( וישא אח קולו ויבך‪ .‬לפה בכה א״ר אליעזר‬
‫בשעה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫נ ות‬ ‫מת‬
‫)מא( להל! בכעס •‬ ‫במי אלפ נזדיס שס הס ומים‪:‬‬ ‫נ ו ‪ .‬אס מנ! אמה במי שיונה מריס עמן והנס והל כוי‪:‬‬
‫אצל בנית י ת ו ו ‪ ) :‬מ נ ( הנא אמת נוסי'‪) :‬מנ( לשובביס‬ ‫)לש( סוא אגירת מ י ‪ .‬מזה למוני שהיינוו נו׳ ‪ .‬שהרי אמרו‬
‫ליואיי‪ .‬שמונה סנינ וקוונ ליוא׳ סשי״ת יש נס נו רימ‬ ‫<י אי! פטטי! נ י ׳ ‪ :‬פשעי! נ ו י ‪ .‬ונר! למי שית תוניס‬
‫ועת ייואת תל‪ ) :‬מ ו ( שמעניו פקק‪ .‬ניסוי מפי הגלותית«‬ ‫נמאן פפשי; נ ן פ" העוון ו )מ( נין שנונות נוי‪ .‬נין‬
‫)מה( תפלות נלומו ו ו ן פויניפ ושוא ותפל! )ננו( פהיתפ‬ ‫שניגוש שבני אוס הלריס נו טוביה ייבויס אי ני! שכונה‬
‫צ‪ 1‬לב;‪ .‬איז שאם ץווישען אייך טיט~לב‪7‬ל'האבק ויי}י}‪5»5‬ט"^^י‪^1‬ם^אר‪11‬ת וויילםט‬
‫נאך דיילי; }יין ^אלטער רחל קומט כאלו־ םיט ךי שעפיסין'וועט ייא טיט דיר ךייךי;‪ '.‬פון‬
‫ךאנען ;עלז; טיר איי וויי^ער ךייךין פיל‪ '.‬הא'ט_;עקב ג;זאגט ךיער טאג איז נאך ‪.‬נמים‪ ,‬איוי‬
‫האט‪.‬יעקב ןחאןט צו די פאקטוכער אויב די שעיפםין‪.‬זענען ניט אייעךע איר ‪.‬זענט נעדונ‪3‬ענע‬
‫‪8‬א?‪1‬טיכער איז גאך ‪.‬גרויםעיר טאג האט ויך נאיך ניט '‪,‬ניענדינט איייער‪.‬אךבעיט ; אוני אוי‪3‬‬
‫איר ?יטעךט איחןרע שעפפין איז נאך ניט צייט צי עאיעאטלק ד';שעפפ״ין' אודים צי‪?.‬יין •‬
‫ןןר האטנאך ניךעט מיטיךי איז ךהל אנניקוםע; טיט אירע'שעפםי;‪ '.‬זעת רעם אינטעךשייד‬
‫ז‬

‫פון איי; אלט צום א נךעךין אלט ‪ .‬ךאךט ‪,‬איין מדי; ‪.‬יעניק גיךיק ייבע; טיעכטעריפו; ‪.‬יחדו‬ ‫‪:‬‬

‫האכין לי פאקטוכער' גיראלט'טיט ךיי מזנה דין'‪ .‬ךריבער האבין ךיי פאםטוכער זיי אוויעק‬
‫נע^ריבען‪ .‬ךא איו נאר ני״רען רחל אמין ‪9‬יט ךיי פאםטוכער' אוינ‪.‬קיינער האט אירי ניט‬
‫אעעריךט ‪ .‬ווי ךער פסוק ואגם אםלאך פון נאט רוהט ארום רי םענטשין ראם האבץ‬
‫‪3‬ורא פאר אים אוגער ךעטעטיךיא‪'.‬אוג ךי מענטשין ראם וואהנע; ארום״ךי‪£‬ידי‪.‬קים רוהט‬
‫אםלאר פון נאט אויף די אויך די ;אלין ניט טאהן שלעכט צו״ךי צד‪:‬קים‪.‬וך נעקב האט‬
‫ןערזעה; דלל קו?!ט איי‪.‬יעקב געענט צום ברונק' אוינ האט אראפ ;יווארפין רעם שטיק ‪.‬‬
‫דכי יוחנן וא?ט ‪,‬ער האט יאור גךיגיג אךאפ געראלפין פו; רעם שטיין וויי מ ק געםט' אראפ‬
‫אשטאפעכץ 'פי;א?לאש‪) :‬יא('ךשק‪;. .‬עקביהאטיגיקושט רחל ן‪'.‬אלע קרטע! אייינאלעש‪.‬‬
‫עם איז נאי־ ניט‪^ .‬אר ךךיי‪,‬עךלייא קושע־ ךאךפי; נזיין'‪ .‬איי; קושונג פון גררםקייט‪ .‬איין‬
‫קושו;נ ראם איינער האט ךעםיאנךעלין אלאננע צייט ניט }יזעה;‪ .‬איונ איין קושוננ ךע; פען‬
‫^יזעגץט ןיך‪ .‬אקושוגג פון גרויםקייט וך ‪.‬לער פסוק «לנט שמואל האט נינומק לעם ‪.‬קךיינול‬
‫בוייקאייל אונהאט גיגאםין אוץפ ךעם קאפ פיון שאול‪.‬ער זיאלווערין אמל־ אונ האט אים גיקושט‪.‬‬
‫ז‬

‫דאם קושי^ג ראם אייגער האט רעם אנךעךין אלאננע צייט גיט גלועה; ‪ .‬ווי ךער פסוק ז אנט‬
‫י‬

‫אהרן איו גינאמען אונ האטבגעגיגט משהן כיי רעם בארג פון}אט אוג האט איםגיקישט‪.‬‬
‫איקישיגנ פי! גיזעגענק‪ .‬ווי ‪,‬רער פסיק זאנט זנלפה האטי ניקושט איר שץינער אוג האם זיר‬
‫גיזעגיגט םיט איר ‪ .‬רבי ו^נהומא זאגט עם איז' ךא אקושינג'פון פאםיליע‪ .‬ךי ךער ‪$‬סוק‬
‫י‬
‫ןזע‪.‬ט‪.‬י עקב האט גיקישט רח^ן‪ .‬יריל ךאאיי גירק ויינע אנישוועםטער‪/‬קינד‪) :‬יב(‪ 1‬׳[ןא•‬ ‫(‬

‫יעקב‬
 ‫בראשית‬ ‫ויצא פ ר ש ה ע‬ ‫^ףף‬

‫בשעה שהלך להביא אח רבקה סר‪ .‬כתיב ביה רקח העבד עשרה נבלים וגו׳ ואני לא‬
‫גזם אחד ולא צמיד אחד‪ .‬ר׳א למה בכה שראה שאינה גכגםת עטו לקבורה‪ .‬הדא‬
‫הוא רהיא אמרה לה לכן ישכב עטך הלילה‪ .‬א״ל עמך חוא דמיך עמי ליח חוא‬
‫ומז( דםיך‪ .‬ר״א למה בכה שראה האנשים מלחשים אלו לאלו ספני שנשקה‪ .‬מה‬
‫בא זה לחדש לנו דבר ערוה‪ .‬שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו כל האוםות‬
‫יגדרו עצמן סן חערוח‪ ,‬חדא אסרת שאגשי םזרח גדורים מן הערוה‪ .‬ייגד יעקב לרחל‬
‫כי אחי וגו׳ וכי בן רבקה‪) .‬מה( אפ לרםאיח כי אהי אביה הוא‪ .‬ואם לצדק וכי בן‬
‫רבקח הוא ‪ .‬וחרץ והנד לאביה ‪ .‬איר יוהנן לעולם אי; האשת רגילה אלא לבית אםה‪.‬‬
‫א־תיביה וחא כתיב וחרץ וחגר לאביח‪ .‬א׳ל שפחח אםח ולמי חיח לח להגיר לא‬
‫לאביה‪) :‬יג( ויהי כשסוע לב; וגי׳ אסר אליעזר )מט( פסול חכיח היה וכתיב ויקח‬
‫העבר עשרה גפליפ‪ .‬זה שהוא אהובו של ביה עאכיו‪ .‬וכיון רלא חפי אפיי‬
‫א פ י ם ת ק י ח י ‪ .‬ויחבק לו אפר )גא( דנרץ איגץ ואימן בחרציה‪ .‬וכיון רלא אשכח(‬ ‫‪J5‬‬

‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫׳ ז י י נ ת י ‪ .‬ילפי׳ לא היה פיילית מ נ ו וה ני תריב היא ו למה ל׳ ‪!;) 1‬פ( פשיל הגית ‪ .‬כלימר הפסל אי הפשיל נאמת‬
‫)מז( ומין מת וייש ישננ לשו! פנינה מה אנוסיי ואל״נ נ׳ ננע! היה‪) :‬נ( אפיסתקיתי פירש״י שוגעפיא‪) :‬נא( דגיי;‬
‫הס‬ ‫ינא אלין מנעי ליה ‪) :‬מם( אה לימאות ני־‪ .‬דאל״נ תותי‬

‫נ עקב דזאט ארפגי^^ך ז ^ י י ^ י י י ^ ך א ו ^ ^ ג ק ^ ג ^ ל ראם ‪7‬זאט ‪£‬נר~געוויי;ט‪ ".‬רבי;אנט‬

‫ךיךיבער האט‪.‬יעקב געוךיגט 'רייל ‪.‬ער האט ייך ךערםאנט רען‪.‬אליןןזך רעד קיגעכט פון‬
‫אמ־וןם איי גיגאננע; ויךייננען רבקה;‪ .‬שטייט ביי אים דעו־ ‪.‬קגעכט ן א ט נינויםען'צעה;‬
‫‪.‬קעםלע; אונ דאם נאנציע פארמענין פו; אברהם אונ‪,‬ער האט ;יגעבין ךבקה ן אגאו' ךיגג איזנ‬
‫אאךעס באנד ‪ .‬אונ איך האבי ניט איי; נאזךיננ אונ ניט איי;אך״עםבאגד‪ .‬נאך אפשיט איו‬
‫ךךיב‪.‬ער האט ‪,‬ער נעריינט^ער האט נייעה; אז י‪,‬ער ךעט ניט לי^ען מייט איר צוואםען איי‬
‫‪.‬ק־ר‪ .‬ךאס איו ראם רהל האט גיואגם' צו לאה ךךיבער וועט מיי; מאן ליגען מיט דיר ךי‬
‫^א?ט ‪ 1‬ךי גא?ט טיינט מען ךעם‪.‬קבר‪ .‬רחל הטי ניזאנט ציו לאה אין‪.‬קבר מעט ‪.‬יעקב מיט‬
‫דיר ל‪:‬גע; אבער םיט' פיר אי; איין‪.‬יקבר‪).‬ועט‪.‬ער ניט י ליגען‪ .‬נאך אפ שט איוךךיבער האמ‬
‫‪,‬ער נעוויינט ווייד^ר האט גיועה; ווי די פאסטוכער ךעךין אייגערימיט ךעט' אנלערין איי‬
‫ךער שטיל ווייל‪,‬ער האט גיקושט רחל ן ‪. .‬ויי האבי; גיואגט ארף‪.‬יעקב ירעד מענטש איי‬
‫גיקומען ןךייננע; אויף אוני א‪5‬ךע‪.,‬עבירה צו טיגה רץ‪ .‬ווארום פץ' רער צייט'וואס גאט‬
‫האט געבךיץג ט אסבול אוייף ךער ןועלט האבץ 'אלע פעלקער ךך אפגישייךט פון מונה ןיין‬ ‫‪:‬‬

‫אונ ךי מע^ישין ראם דזאבי; ‪5‬יראהנט אין מזרח ריט פץ ךער וועלט האבץ זין! אויך אפ‬
‫ןישייךט פון זנות ‪ .‬ךךיבער זענען'ךי‪.‬בייי'ניווען ראס‪.‬ן‪.‬עקב האט ביקיעזט ר־חלן •‪!.‬עקב‬
‫האט ניוא‪.:‬ט צו רחל; או‪,‬ער איו אברוךער פו; איר פאטער אוג‪.,‬ער ‪.‬אייו‪.‬ךער זוהן' פון‬
‫ז‬

‫ןבקה‪^ .‬ךע‪.‬נט ךער מךךש או‪.‬יעקב איי גיךען ךבקה ס אזוהן אייו ‪.‬זגר ךאך ניט' גיווען‬
‫אבריךער פו; לבן‪ .‬נאר איוי האט יעקב גייאנט צו רחלן אויב דיין פאטער יועם וועלץ‬
‫טיפ טיר ?‪2‬יוי‪.‬בד^ען‪ .‬בי; איך דיי; פאיטעךס אכרוךער‪.,‬קען איר שווינדלען'אווי ווי‪..‬ער! אונ‬
‫אויב‪.,‬ער וועט' גיי; טיט סיר טיט ניךעכטיגיקייט'‪ .‬יבי; איך רבקה'ם אזוהן ‪ .‬איו רחל נילאפי‪:‬‬
‫אוג האט ניואנט צו איר פאפער ‪ .‬רבי י״וחני זאגט אאשח איו ניוואהנט צו ניי; נאר צו די‬
‫‪T‬‬ ‫י* י‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫* • ד‬ ‫‪; T‬‬ ‫ז ז !‬ ‫‪•v‬‬ ‫‪v T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫םוטער‪ .‬האט טע; אים ניפךענט פאר ראם איו רחל גילאפין צו איר פאטער‪ .‬האט רבי‬
‫יודע; גיואגט וריל איר כוטער 'איי ‪.‬שוי; גיווען גישטארבץ צו וועמען האטי זיא ניהאט י «‬
‫^‪.‬ני; נאד צום פאטער ו )יל( ויהי‪ .‬רי ל^ן האט ןיהעךיט אי‪.‬יעקב" איויגיקוםע;‪ '.‬האט ער‬
‫גץא נט‪ .‬אלמנוך איו דאךגיווען'ךער‪.,‬עךנםטער פץ אברהמם שטוב‪...‬ער איו ניווען אקנעכיט‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ניבאךי; פון ותם‪ .‬פון ך־<ם‪.‬טיוענץ איו' יער'‪,‬גיקומען טיפ צעהן״״קעםלען‪. .‬יעקב יראם ]ער 'איו‬
‫ךער ‪}.‬עליבטער פי; ?!טיוב איו ער נעוויס נעקיםען מיט פ'יל'‪,‬קע'מלק מער ווי צעהן‪1 .‬זי‬
‫ןיבן |‪£‬אט "!ןרעחן אי אפילו אפוס פוןאקעמיליאיז אויך ‪.‬ניטא‪ .‬האט]‪ .‬ער אים ארוס גיינומען‪.‬‬
‫זוארום‬
 ‫בראשית סג‬ ‫ויצא פרימה ע‬ ‫סךך‬
‫בלום‪ .‬וינשק לו אטד דילטא םרגליות אימן ואימן בפוםיה‪ .‬וכיון דלא חמא כלום‪.‬‬
‫איל יעקב םה אתה םביי )נב( פסון אתית טעון )ננ( לא אתית טעין אלא מלין‪.‬‬
‫ייספר ללבן ונו׳ ייאסר לו לבן אך עצמי ובשרי וני׳‪ .‬א״ל מלך הייתי סבור לעשותך‬
‫עלי‪) .‬נד( וכדין דלית נבך כלום‪ .‬אך עצמי יבשרי אתה כהדין נרםא אנא מחלק‬
‫לך ‪ .‬יישב עמו חדש יםים ‪ .‬איר אמי למדתך תורה דרך ארץ ער היכן צריך אדם‬
‫להטפל בקרוביו עד חדש יםים‪ .‬ויאמר לבן ליעקב הכי ונו׳ ועבדתני חנם‪.‬‬
‫)נה( איפשר בן אלא אין הוה פיעלה בי׳ פילרין הוה יהיב ליה חמשה )נו( פולרין‪ .‬ואם‬
‫הוה טובילותיה בו׳ פולרץ היה יהיב ליה בנ׳ פולרין‪) .‬נז( א״ל םת את סבור ממי;‬
‫אתית בעי טינך לא אתית אלא בגין תרתין )נח( טלייתך‪) :‬יד( וללבן שתי בנות ‪.‬‬
‫כשני קורות )גט( טפולשות מסוף העולם וער םיפו‪ ,‬זו העםידה אלופים ויו העמידה‬
‫אלופים‪ .‬זו העמידה פלכים וזו העמידה מלכים‪ .‬מזו עמדו )ס( הורני אריות ומזו עמדו‬
‫הורני אריות ‪ .‬םזו עסדו נביאים וםזו עסדו נביאים‪ .‬טוו עסרו שופטים ופזו עם דו‬
‫שופטים ‪ .‬מזו עמדו םבבשי ארצות ימיי עמדו מכבשי ארצות ‪ .‬מזו עסדו סחלקי‬
‫ארצות וכזו עמדו מחלקי ארצות‪) .‬סא( קיב; בנה של זו דוהה ש ב ת ‪ .‬וקרבן כנת‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪ 0 3‬בסניא מ ס נתיק! סנינ למתניו‪) :‬ננ( ממון אתית כיי‪ .‬סיס יעקנ עושת עמו נממשה‪) :‬נו( א״ל יעקנ » ה את‬
‫ממון נאת׳ ימ»ין ‪) 1‬גג( לא נאת׳ ונישא אלא הזנניס ו סביו באני נאת• י אצלך נשניל ממון לא נאת׳ )נשנילו(‬
‫)גח> עלייתו• נערותיו »‬ ‫אנא נשניל שתי ננויוין‪:‬‬ ‫)נד( ונדון נוי‪1 .‬עתס שאין נידן מאומס נעלם סוס אני‬
‫)נפ( מפילנית‪ .‬פתומוס ומגיעות ששון סעולס ועד שופו‪:‬‬ ‫מחליק אותן נעלם הוה בהוא חלד‪ ,‬נל׳ נשר ו )נה( אפשר‬
‫) ם ( הורני א ד ו ת ‪ .‬דוד מלאה ושמשון ערפלו )פא( קרכ;‬ ‫נ ן ‪ .‬שענד עמו נתנפ לגמר‪) :‬ט( פולרין מין משנע ו אין‬
‫ננה‬ ‫הוה ני ‪ .‬אס היה שיעל אחר עושה נע‪:‬רה פולרין ליוש‬

‫;וארים ליבן האט גיטראכט מאםער דואט !עקב נעברייננט }עלט אינ ער״האטיך אץ "י‬
‫‪,‬קעשענעם‪ .‬יד לבן ןאט' אץ די״קעשענעס אויך ניט' ‪.‬ניפוינען‪ .‬האט‪.,‬ערי אים ניקושט ‪.. .‬ער‬
‫האט נייטראכט טאסער הט _יעקכ געבךייננט בךילאנטץ אינ ‪.‬ער האט ךי אץ כיויל‪ .‬יוד‬
‫לבן האט גיועהן אז״יעקב האט גאר ניט "ןאט״יעקב מיאנט צי ל}; וואס טיינפטו אז איך‬
‫האב דיר ניבריייננט צו טךאגין געלט‪, .‬איך האב דיר גאר מבךייגגט צו טראגי; רייד‪ .‬הא‪£‬‬
‫יעקב רערציילטיצו לב; אלץ ייאס אים האט }יטךאפין‪ .‬האט ‪ $‬ן נייאנט צו ‪.‬יעקב‪ .‬דו‬
‫בייןט ;אר מיץ'‪.‬כיין אינ מיץ ?־מיש‪ .‬לןן האט ‪.‬ניזא^ט צו‪.‬יעקב איך'האב ניוואלט דיך‬
‫‪9‬אכץ פאר אמלך אויף טייר ‪ .‬אבער איצט אז' דו האיןוט ;אר ניט‪ .‬ביזטו נאי־‬
‫מין ביי; א ע ״ ט י ץ ?לייש‪ .‬איך וועל ךיך ‪5‬אכץ ;לאט איני ליידע אזוי ווי אכי'ץ\איז‬
‫‪;.‬עקב גיזעפין כיי לבן אחדש‪ .‬ךכי אמי יו^ט ךי תורהילערוןנט אונו ךךך ‪,‬אךץ ‪.‬ביו ווי לאנג‬
‫דיאךף אטעגטש ךך מטריח דין' מיט !‪/‬קרוב ‪, .‬ביו אחדש‪ '.‬לי; 'וןאיט גיואנט צו הנקב צו‬
‫יען' ודיל' דו' כייט מיינער אברוךער‪.‬וועםטו טיך ךיגען אומךםט‪ .‬איז ראם מעגליך ‪. '.‬געווים‬
‫וועםטו וועלץ *‪,‬יך ;אל ךיר' ביצאףלץ‪ '.‬איז איוי ;יווע;‪ '.‬פיאר ךי אךבעט ;ואס לב; חאט‬
‫}יצ'אהלט איץ אנךעךין צעך‪,‬ן פולךץ‪ .‬האט‪,‬ער ניג ע;ץ מנקב ן פינך פיולךי;‪ .‬יאיג אויב ?;בן‬
‫‪%‬‬ ‫ז‬

‫ןאט גיהאט צו' טראגי; אטשא וואס״ער וואלט גיגעבין טראג געלט‪.‬זע‪.‬קם פולךין•‪ .‬האט ראם‬
‫‪.‬יעקב גיטראגין‪ '.‬אונ‪,‬ער האט גי^עבין‪ :‬יעקי ן ךךיי פו‪.‬לרין"‪..‬יעק'ב'האט'נ‪.‬ייאנט צו לבן‬
‫דיו ‪.‬טייגםט איך כץ גיקיטע; צו דיר ‪,‬געלט 'ביי ךיו־ פאךו״נע;‪' .‬גיץ‪ .‬איך בי; }אר גיקיטען‬
‫וועגץ די;גע צוויי טעכטער« )יד( וללבן שתי בנית‪ .‬ל^ן האט גיהיאט צוויי ‪-‬טעבטעיר‪.‬‬
‫אזד ייי ץוויי"‪3‬עלקעס';'יאס‪.‬יעגען פץ איין"‪,‬עק וועלט צום אנךעלין‪.‬עק וועלט‪ .‬אווי וענען‬
‫גיייען ךי״געםען' פיון ךי צוויי טעכטער בעוואסט פון איי; ‪..‬עק״ייעלט כיו'צום אגךעריין ‪£‬ק‬
‫ןועלט‪ .‬ךי טאכטער האטי געבךייגגט פיךשטע; אויף ךער וועלט ‪ '.‬אונ ךי טאיטער האט‬
‫אויך גי^ךךגנט פיך^טען אויף ךער‪,‬ויעלט‪ .‬ךי טאכ?!ער האיט^געכךילגןט מלכים'אויף ךער‬
‫ןועלט‪ .‬י אונ י ךי טאכטער ו^אט }עבךדנ‪.‬גט םלכים אידף ךער וועלט‪ .‬פץ ךיי ןויאכטיער וענק‬
‫}‪,‬י^ארין־}ידארין ע^עלכע מענטשיין דאם' האבץ ניהי־^ת לייכין'‪ .‬אינ שץ די טאכטער )ענגנן‬
‫גיבארין‬
 ‫ויצא פ ר ש ה ע‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫של וז דוחה שבח‪ .‬מלחמת בנח של זו דוחח שבח יםלחםח בנה של זו דוהה אח‬
‫השבת ‪ ,‬לזו ניתן שתי לילוח ויזו ניתן שתי לילוח‪ .‬לילו של פרעח ולילי של סגחריב‬
‫ללאח ‪ .‬לילו של נרעון ולילו של םררכי לרחל ‪) .‬אסתר ו( בלילה ההוא נרדח שנת‬
‫המלך‪) :‬טן( שם הנדולה לאת‪ .‬נרולה במתנותיה‪ .‬כהונה לעולם ומלכות לעולם‪.‬‬
‫דטחיב )יוא; ד( ויהודה לעולם תשב וכתיב )חהליס ק־ב( זאת מנוחתי עדי עד ‪.‬‬
‫ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה ‪ ,‬יוסף לשעה שאול לשעה ושילה לשעה )חהליס‬
‫עח( ויםאם באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר‪ .‬ועיני לאה רכות‪) .‬סב( אטוראית‬
‫דר׳ יוחנן חירנם קודםוי ועיני לאה הוו רכיכין‪ .‬א״ל עינוהי דאםך הוו רביבי;‪ .‬וכחי‬
‫רכות רבות מבכיה‪ .‬שהיו אוסרים בך היו )שי( התנאים הנדולח לגדול והקטנה‬
‫לקטן‪ .‬וה־תה בוכה ואוסרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע‪ .‬א׳ר הונא קשה‬
‫היא התפלה שבטלה אח הגזרה‪ .‬ולא עוד אלא שקדמה לאחותה‪ .‬ורהל היתד‪.‬‬
‫יפת‬
‫מתנ ו ת כהונה‬
‫עיני אמן סיי יניס יורן ר‪1‬גו אמר נן על מס שפיו«‬ ‫ננס של וי ניי‪) :‬סב( אמיראיס ט' ‪ .‬אמורא בסיס עומר‬
‫ירן ננוח! )סנ( התנאים‪ .‬נין ינקה ללנ;‪) :‬סג( )י‪".‬נ אמר‬ ‫לפניי ימפוש הורשה לרבים יהיה מפרש רמש נ‪.‬זששעי רן‬
‫נ ג י ! ‪ ( .‬נ ן אמי יעקב בלבי נשניל ש ו ד ע הנני שאנשי‬ ‫שי*׳ה פלה לא היתה עופ ונסיר רר‪ ,‬רן ינהס וא״ל ו *‬

‫^•"'ךגגןנן‬ ‫גיבארין‬
‫גי^ארין גיוואךין גביאי״ם‪ .‬אויג י פון ךי טאבטער ‪,‬יעגעין גיבאלין ניוואךין נביאים‪ '.‬פו; ידי‬
‫טאןנטערזענען גייגיאךי; גיךאךין שופטים• אוני פון ךיי טאכטער זעגען גיבאך'יןגירארי;ש?פטים‪.‬‬
‫פו; ךי טאבטער יעןע; גיבאךין}יןיאךין אועלכע מענטשיין "יואם האבי; לענךער * איין ניניוםען‪.‬‬
‫אוג פו; ך׳ טאנקער יענען ניבאלץ גיייאךין איעלבע םעגטשין וואס' האבץ לעגךער איין‬
‫גיני‪$‬ע!‪ .‬פו; ךי"טא כטע'ר יענ‪ ;!;.‬גיןאךין גיןיאךין איעלכעיםעגיטשין ראם *האבי; ייי• גיטיירט‬
‫‪:‬‬

‫טיט לקךער ‪ .‬אינ פון די טאבטער יענען ;יבאךיןינייווארין איעלכע מענטשין וואס‬
‫האבץ ךך גיטיילט םיט לענךער י‪ .‬ךי טאכטער האט ניבאךין אזוה; ראם "די'ן' קךבן הט‬
‫ז‬

‫מ ק נןקךיב גיווען אום שבת‪ .‬י אונ ךי טאבקער ה א ט ניבאךין אווה; ראם רץ קר‪ $‬האט‬
‫ז‬

‫‪£‬ען םקךיב נ;ךען אום ש^ת‪ .‬ךי טאכטער האט ךבאךין איוהן וואס 'קאט מלחמה גיהאלטי;‬
‫אום שבת‪ .‬אוג די טאכסער ןאט גייבאךי; אוווז; וואט האט טלחמה ךחאליטין אום שבת‪.‬‬
‫צו ךי ‪.‬קץךער פץ לאה' 'איו ןיטאף גיוואךין'גסים אי; צורי געיכט‪ .‬אוגצויךי קיגךעריפו;‬
‫רחל איו גייטאךן גרואךין נסים אין ?וויי נעכט‪.‬ךי גאכטפו; "פךעה'אוגרי גאכט פון ‪5‬גחךיבאיי‬
‫ניטאףן ניוואךין גסים צו ךי‪.‬ק‪:‬נל‪.‬ע'רפין לאה‪ .‬דורך' משה אע חוקינו‪ .‬אוניךי נאכטפוין גדעו;‬
‫אוג די גא?ט פון טךךכי איו ניטאה; ניראךין גסים צו 'ך‪/‬קיגךעיר פוןךהל‪ .‬גדעון אוג מךדבי‬
‫זענען גיןאךץ פון רחל‪ .‬אונ ך ע ר ' פסיק מעט ךי נאכט איו'אךעק נינומען י גיייאךי; *'‪.‬לער‬
‫ץ‪£‬אף יון אהיןוךוש אוג ד י ך ך רעם איו' גיטאה;'ניךאךץ אנם צי י י ייךיןיג ‪ ( W‬שם‬
‫הךולה לאה‪ .‬רער נאטעז פו; ךי ךרסע ^אכטער איי גיךעןילאה ‪ .‬ךא איו }ירע; נמים‬
‫פיס ‪?{5‬ג‪1‬ת ‪ .‬ךי ?נהינוז איי געעבץ' גיוואךץ צויאיך^קיגךיער אויף איי?יג‪ .‬אוגיךי מלוכה‬
‫איו נינעביןניוואךץ צו אירע‪ .‬קעדער אויף אייבינ‪ .‬ווי ךיער פסוק ז אנט ןהוךהוועטךצעןואוייף זיין‬
‫ז‬

‫?(לוכ־> אייביג‪ .‬אונ‪...‬עם ‪ #‬ט י י ט דאם איז מיץ מהוגג' אייף אייביגיךי כהגים ויועלץזייך אן קלייךק‬
‫פיט הילף ‪ .‬אונ דעך נאטען פו; ךי‪.‬קליי‪.‬גע טאבטער איו גיווען ךהל"‪ .‬זייא אייז גיווען‪.‬קליץ‬
‫י‬

‫מיט מוןנות ‪ .‬ך ?לובה פון יוסף אייז גיווען גאר פאר אים'‪ .‬גיט צו ייןגע' קינךער די‬
‫י‪.‬‬

‫?!לובה פון שאיל איו ניווע; נ א ר ‪5‬אר אים ‪ .‬גיט צו‪.‬וייגע‪,‬קינריער ‪ .‬רער משבן' איו ניווען‬
‫אין ךי שטאט שילה «ן'ר ארף אקליעע צייט '‪..‬ור רער פסוק'ואנט נ א ט האטפאריסיאוםת‬
‫י‬
‫רעם גיצאהלט פין יוקוף ךעם שבט אפךןם וזאט‪,‬עריגיט אויס 'דערוךילט ‪ .‬ךער אמורא פון‬
‫רבי יוהנ־ ןאט ני‪6‬יי^?זט פאר ך?י יוחנן‪.‬יעיני לאה ךכות ‪ .‬ךיי ארנין' פוןל‪$‬ה‪.‬יענק גייוע;‬
‫טעקעל‪ .‬האט ךבי יוו^ן גייא?ט יצום אפוךא ךי אויגי; פון ךיי; םוטער זענען ניוועןיטונקעיל‪,‬‬

‫יואם‬
 ‫סד‬ ‫בראשית‬ ‫*־״יי ע‬ ‫ו י צ א‬
‫סדר‬
‫יפת חואד ‪ .‬עיקר ם־סניה של רהל לא היתה אלא נאה ורחל היתה יני׳ ‪) 5‬ט!( ויאהב‬
‫יעקב את רהל‪) .‬סנ( בנין ראנא ידע דאנשי םקיסך רםאין לפיבך אני מברר עסקי עטך‪.‬‬
‫ויאטר אעבדך ברחל בתך‪) .‬סד( ברהל ולא בלאה‪ ,‬בתך‪ ,‬שלא תביא אהדת ם; השוק‬
‫)סה( ושטה רחל‪ .‬קטנה‪ .‬שלא תחליף שטות; זו בוו‪) .‬סו( אפי׳ את נותן את הרשע‬
‫בחםיר של הרשים אין את מועיל םםנו בלום‪ .‬ויאטר לב; טוב תתי אותה לך ונו׳‬
‫ויעבד יעקב ברחל ונו׳‪ ,‬א״ר הנינא בר פזי נאםר להלן אחדים )כראשית כז( וישבת‬
‫עסו יםים אחדים ונאסר כאן אחרים ‪ .‬םה כאן ז' שנים )סז( אף להל; ז׳ שנים‪:‬‬
‫)י?( ויאפר יעקב אל לב; הבה את אשתי‪ .‬איר אייבו אפי׳ אדם פרוץ אינו אוסר‬
‫בלשון הוה ‪ .‬כך היה יעקב אופר הבה את אשתי ואבואה אליה‪ .‬אלא כך איל‪.‬‬
‫אטד לי הקב׳ה שאני פעםיד ייב שבטים עכשיו הרי אני כבן פיר שנים ואם אין אני‬
‫פעםידן עכשיו אימתי אני םעםידן‪ .‬לפיכך הצריך הכתוב מסר ויאפר יעקב אל לבן‬
‫ה נ ה את אשתי ונר ‪ .‬ויאםיף לב; את כל אנשי המקים ויעש משתה‪ .‬כינס כל אנשי‬
‫מקומו איל יודעים אתם שהיינו דחוקים למים‪ .‬וכיו; שבא הצדיק הזה לכאן נחברכ‪,‬‬
‫המים‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הס ‪) :‬שי( אף להלן ני׳ ילא תאמר שענו יעקנ על ציוד‬ ‫מקומו רמאיפ אנרר עסקי עמו שיהא נח־ נלא חלוקים‪:‬‬
‫אמו‪) :‬סו( ־‪,‬מרין ליה מה אהגי לן ני׳ תה הגאה יש‬ ‫) ס ו ( ה״נ נוחל ולא נלאה ו )סה( ישמס רתל‪ .‬כליי‬
‫ברלינן לעשיש יאנחני עלמני נסייע אותן אמד להה אש‬ ‫גשמה ו ת ל ו )שי( אפילי אתה ניתן נוי‪ .‬ונוי השפו‬

‫מאם ךען מיי‪.‬נט מען רבות‪.. .‬ייי‪..‬זעגע; גרוע; טונקעל פון‪.‬וויינע;'ל'‪.‬מע';'האטגייאנט״א"רבקה‬

‫האט נימאכט מיט לב; אז ךי‪.‬עלטערע טאכטעיר זיינע ‪ .‬לאה ‪;'.‬אל נעמען איר‪.‬עלטערי;‬
‫זוך; ‪..‬עשו‪ .‬אונךי !ץננעךע טאכטער זיינעלרחל( יאלגעטעןאיר ייננעךיןיוה; ‪:‬עקבהאט לאה‬
‫גיוויי‪.‬גט אוג האט ‪.‬מביעטין ביי גאט זיא ;אל ניט פאלי; אין די האנט פון יעשו ‪ .‬רבי הונא‬
‫«י‪;.‬ט ווי ‪#‬טארק ‪.‬איז ךי ת ‪ 2‬ל ה אז זיא האט ‪.‬טבטל ניווע; דיא‪.‬נזרה‪ ..‬גאך פער זיא ואל‬
‫ניקוםען פאר איוייב צו‪.‬יעקב פריעד פאר רחלי‪, .‬רחל איו ניווען שיין ‪ .‬ךי צייכונס פו; רחל‬
‫איי גאר גרוע;;ואם ‪.‬זיא' איז שיין ‪ .‬אז מען האט נמאנט ךי שייגע רחל האט סיע; גיוואםט‬
‫אז דאםטי^נט מען לב; ס טאבטער ‪ .‬ווייל אין נאנצי; שטאט איז״קיינע ניט אווי שיין^גיוויע;‬
‫ויי ‪'.‬יא •י )טון ר א־ב‪;. .‬עקב האט ליב ניהאט רחלן‪ '.‬יעקב האטגיזאגט צולב; ודייל איך‬
‫ווייס אז ךי םע^שין פו; דיין שפאט‪.‬יענען פאלשע‪ '.‬טאטער וועליןךיךיךיאנךיירין צואפאלש‪.‬‬
‫<ער האט גיט גייואלט ;אנין אים ‪.‬אי; ךי אויגיין או‪.‬ער א‪.‬יז פאלע«‪ .‬ךךיבער וועלי; טיר רייירין'‬
‫אומער גישעפט מיט קלאךע ךייד ‪ .‬אונ‪.‬יעקב האט גייאגט איך רעל ךיךיךינען פאר ‪.‬מין‬
‫טאכטער ךךויל • פאר'ךהל אבער ניט פאר לאה‪ .‬אינ פאר דיין טאכטער‪ .‬דו' יאלםט פיר‬
‫ניט נעביןאיין אנדער רחל אפךעמךע ‪ .‬אינ דיין‪.‬קליינע טאכטער‪ .‬דו ;אלפט ניט אוםטאשין‬
‫ךי‪.‬נעמען דו רעסט מפי; ריין אלפעךע טאכטעי־ ויחל אונ'ךי ןיננעךע לאה' • ווייל איך יויל‬
‫די ןיננעךע‪ .‬יאנט ךער מדרש אפילו דו וועםט אריין ועצי; רעם' רשע אי; רעם ךאךגשטאמ‬
‫פו; ךעם קטאלאמרם ער איי ניטאבט איוי וויי אאי‪.‬יו;ל‪ .‬רעפשו פי; אים ‪.‬קיי; כאניטיפאיבי; ‪.‬‬
‫האט לי; נייאינט עם איז ראך פאר ימיר בעםער זיא זאל זיין דיי; וריב ווי זיא ואל די; איין‬
‫א‪.‬גךעךי_;פ וריב • האט‪.‬י‪..‬עקב געךינט ביי לב; זיבע; ;אחר‪ .‬אונ ף זיבע; ;אחר‪.‬יעגען ??מען‬
‫ביי‪.‬י עקב נירעכונט כיפים אחרים׳'‪ .‬רבי הנינא כר פזי האט נייאגט דא שטייט דער ווארט‬
‫*!חדים‪ .‬אינ ביי ךבנןה שטייט ייא האט ני;אי‪.‬ט צו‪..‬יעקב דו יאלםט ייי; ביי לב; ;מים אחדים‪.‬‬
‫אזר רי ביי _י_עקב איי גרוע; ;מים אהךים"יעט‪.‬ליבע טענו ויבע;' ;אהד ‪ .‬אייי איי גיייע; כיי‬
‫ךכקה^ןים אחדים‪;..‬עטליכע טעג> ארך ייבע; ';אחר ‪) :‬ין( ךאמר ‪. '.‬יעקב האט גייאגט צו‬
‫לב; ונאך ךי יי‪.‬בען;אף־( גיב טיר ‪.‬מיין וריב רעיל איך קומע; צו איר ‪ .‬רבי אייבו ואנ‪10‬‬
‫אפילו ארשע וועט אייך ניט איוי;אנין ‪ .‬אונ י_‪.‬עקב ;אל יאגי; גיב פיר טיי; וריבי אונ איוז‬
‫רעל קומען צו איר ‪ .‬נאד אזוי האט‪.‬יעקב נייאגט צו לב; ‪ .‬נאט האט צו טיר גיואגט אז‬
‫י‬ ‫י‬
‫‪8‬ון פיר ;ועלי; גיבארין וועךין צוועלף ויוזן‪ .‬אונ איך ‪.‬כי; ש״י; _אלט פיר אונ אכטצינ';אהד‬
‫אונ‬
 ‫בראשית‬ ‫ויצא פרשה יי‬ ‫סדר‬
‫המים« )ס((‪ :‬אמרין ליה וםה אהנו לך ‪ .‬איל אין בעייי אחון אנא מרמי ביה ויהיב ליה‬
‫ל א ה ‪ .‬דהוא רחים לחרא רחל סני‪ .‬והוא עבד חכא גבנון ‪1‬׳ שנין אוחרין‪ .‬אםרץ ליה‬
‫עביר טה דאהני ל ך ‪ .‬איל הבי לי משכון דליח הד מנכון מפרסם‪ .‬ויהבון ליד משכינין‪.‬‬
‫ואזיל ואייחי עליהון חמר משח וקיפר‪ .‬הוי למת נקרא שמי לבן הארמי שרימה‬
‫באנשי מקימי‪ .‬וכולי יומא הוו מכללין ביה ‪ .‬וכיון רעל ברטשא א״ל מה חוא כדין‪.‬‬
‫אפרי! ליח אח נמלח חסד בזביחך‪ .‬יהיו מקלםין קודמיי יאמרי; הא ליא הא ליא היא‬
‫לאח חיא ל א ח ‪ .‬ברטשא )סח( אחין טעלחא )םט( יטפין ביציניא‪ .‬איל מה חיא‬
‫כדין‪ .‬א״ל טח אח צבי )ע( דאנן דכרין דבוותכון‪) .‬עא( וכל ההוא ליליא הוה »וח‬
‫לה רהל והיא עגיא ליה‪ .‬בצפרא והגה היא ל א ה ‪ .‬א״ל טאי רמייחא בח ר ט א ח ‪.‬‬
‫לאו בליליא הוח קרינא רחל ואת עגית ל י ‪ .‬א״ל איח ספר דליח ליה תלמידים ל *‬
‫כ!ז‬
‫בהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫שאגתגי שרוצים נמו אשפ באדצכס לשמש לאור ס ג ר י‬ ‫ייציס אתס אני מומס אישו ואת! לו לאם מסג׳ שהוא ונוי ו‬
‫לנרד! שריציס נאיליש ופ״שיס איאס ת״א וינוי!‪:‬‬ ‫שדש"! נאי לםניש סנלסו‬ ‫)שת( אתי! מנילתא‪.‬‬
‫)עא( ינל ההיא ליליא כיי‪ .‬נל אותי לילה סיס יעקב‬ ‫)סש( ועשק נוי‪ .‬יננו הנרות אמר להס •עקנ מה הוא‬
‫קירא איתה רמל יה־א עגתה ילנ! נתינ נניקר יהגה הית‬ ‫ואת למה אתם מנני! הגריש ואמרי לי מה אמה מלה»‬
‫לאס» יאמר לה מה ואת רמאיתא נת רמאי ט' יאמרה‬ ‫ה״נ רש" ופירש יני אתה ס ט ר‬ ‫) ע ( לאנ! ו נ ו י ! ‪.‬‬
‫אונ ארב איך רעל יגאי ניט חיחונה יןא״בין''ווק"רעלץ‪7‬י‪7‬קי‪.‬נךער פון מיר ניבאךין וועלי! •‬
‫ךךיבער האט חןיקב ניזאנט צו לב; ‪.‬ניב טיר'מיין וריב איך יואל קומע; צו איר ‪ .‬ךי קינךער‬
‫ראם ;אט האט }ייאגט ואלי; גי^אךין וועךין ‪ .‬לבן האט פארואמולט' אלע מענטשין פון ךעט‬
‫אךט‪ .‬אונ האט ןיסאכט‪.‬פאר ךיא אםעוךה ‪ .‬לב; האט פאךיאמוילט אלע םעגטשין פון זיין‬
‫אךט אוג האט גיזאגטיצו זיי איר וךיסטךאך ווי שרער אוג^פלעגט אג'קומען ראם וואםער‪.‬‬
‫־‬

‫איוג פו; ךער צייט ייאס ךער צדיק איי'צו איני ;יקומק מןגען ךיי וואסעירניבענטשט גיוואךין‪.‬‬
‫הא?ין ךיא םעגטשין גייאגט צו ‪£‬בן ייאס ווילסטו ואלי; ימיר דיר טאה; ‪ .‬האטי לבן צו‪.‬די‬
‫גיואןט אויב אייר ווילט וןעל איך אים גאךין יאיג רעל אים ‪.‬געבין מיין טאנ^ער לאה‪ .‬אינ‬
‫נוייל‪.,‬ער ןאט ‪$‬בער ליב טיין טאכטער רחל וועט‪.‬ער ךא _זיין גאך ךבען' יאהר אךבעטין‬
‫ז‬

‫ביי סיר וועלין ךי וואסער גיבענטשט וועי־ין ^ ך ךבע; יאחר‪ .‬האבץ ךי מעגטשין צו אים‬
‫ןייא^ט טוח ראם דו ךילסט‪ .‬ןאט ילבן צו ןיי גיי אגט גיט טיר חןךער אטש‪3‬ו;'_אז איר ווע»‬
‫ז‬

‫ןיט יאיים יאףן‪ .‬האבץ'ייי אים ןי}‪.‬עבין ‪5‬שכגוח ‪ .‬י איו לב; ;יגאי^ען אוג חאט גיגוטען אויף‬
‫ךיא משאגות ריין בוי?‪1‬אייל פלייש ‪ .‬ךךיבער רופט מעי• אים ל^ן ןאהשי ודייל ‪,‬ער חאט‬
‫ןינאךטידי טעןט?!י; פון דין שטאט )ךיייענע; אויךיגיריע; שךיגךלעךםיפון ךיעמטרע^ין תאט‬
‫‪^.‬ערידי פארשויוייגךילט(‪ .‬ווארום רער‪,‬עסי האט גיייאלמ ^פנעמעין‪/‬יי; משכון תאט ‪,‬ער אימ‬
‫)ימויט ארם ליייין ימיט ךיי געלט פץ' רעם קךע&ער‪ .‬אגאינציי; טאג האבץ די ךך גיףיייט‬
‫מיט‪.‬י‪..‬עקב )}עעםין גיטתנקען גיךנגען( ‪ .‬ךיי‪.‬עם איז שרןיניייאךץ גאכט האט‪.‬יעקב ןייא‪.‬‬
‫־‬

‫גיפרעינט ‪5‬אר ראם פךייט יאיר אייך אזר שטאךק טיט טיין חת־ גח ‪ .‬האבי; די גיחא^ט צו‬
‫ז‬

‫אים ודיל דו האסט אונו גיטאה; אטוןה‪ .‬מיט דיין זכות איז ביי אוגז ך• וןאסער ;יבענטשט‬
‫גיראךי; ‪ .‬אונ דיי האבין ווייטעי גיוונגען אוג האבי; גייאגמ די וועךטער הא ליא הא ליא‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫ה‬ ‫!‬ ‫‪c‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫יא‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬
‫דאם' איי ל^י • ‪.'.‬יי ׳־‪,‬אבי; גיוואלט‬ ‫דאם מיינט ? ׳ל! ל״יא ‪.‬ל^י רי ‪ $‬י ז'‪i^ .?5‬‬
‫!עקב ואל פארשטיי; אז קע; ךעט אים ג‪.‬עבי; לא‪.‬הן ‪ .‬ער האט אבער ניט פאי־ש^אגען ‪.‬‬
‫ןייי נא?ט ווי מעי; האט נעפיךט לאה; האבי; די אויםנילאשי; ךג ליכט ‪ .‬האט‪.‬יעקב ניפךעןט‬
‫‪ 5‬א ר ראם לעשט מען איים ךי ליבט‪ .‬ןאיי; ‪.‬ויי ןייאנט צי חןקב' וואס טיינסיטו סיר‪..‬יענע!‬
‫איעלכע אוםפארשעמטע טענטשין ךי איר ‪.‬זענט ‪!? .‬יען ז אל זיין מיט *)וריבי יוע; ‪.‬עם איי‬
‫ז‬

‫ליכטיג ‪ .‬אנאנצע נאכט ויען י‪^.‬קב ןאט גידופי; רחל ןאט ךא אים ניענפעךט‪ .‬ןאט ער‬
‫ןיעיינט או ראיס איז רחל ‪ .‬אין ךער פריה האט‪ .‬ער רעד יעה; אי ךאס איו ילאה ‪ .‬קאפ‬
‫י‬

‫יעקב‬
 ‫בראשית סד‪.‬‬ ‫ףצאפדעהעעא‬ ‫סךף‬
‫בך הוה צוח לך אנוך עשו ואת ענית ליה‪) :‬יה( ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי‬
‫וגי' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו׳ מלא שבוע זאת וגי׳‪ .‬א׳ר יעקב בר אחא מכאן‬
‫שאי; מערכין שמחה בשמחה אלא מלא שבוע ואת וגו׳‪ .‬ויבא גס אל רהל ויאהב‬
‫גס אח רחל מלאה וגו׳‪ .‬איר יהירה בר םימין בגוהג שבעולם פיעל עושה מלאכה עס‬
‫בעל הבית שחים ושלש שעור‪ .‬באםוגה ובסוף הוא סחעצל בםלאכחו‪ .‬ברם חכא מה‬
‫הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות‪ .‬מה הראשונות באםוגה אף האחרוגוח‬
‫באמונה‪ .‬איר יוחנן כתיב )הופע יב( ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה‬
‫ונו׳‪ .‬איל דונםא שלכם דומה ליעקב אביכם‪ .‬מה יעקב אביכם עד שלא נשא אשה‬
‫נשתעבד משנשא אשה נשתעבד‪ .‬אף אתם משלא נולד נואל נשתעבדתם ומשנולד‬
‫נואל אתם משתעבדים‪:‬‬
‫פלשה ט א )א( וירא ה׳ כי שנואה לאה ונו׳‪) .‬תהליס סט( כי שיסע אל אביונים‬
‫ה' ואת אסיריו לא בזה‪ .‬א״ר כניםין בן לוי לא ראשו של פסוק הזה‬
‫סיפו ולא סופו ראשו‪ .‬לא היה צריך קרא לסימר אלא כי שוסע אל אביונים ה׳ ואת‬
‫אסיר ים‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מינן‬ ‫לי וכי ‪ V‬ההר אומן בלן המההר א־‪ .‬הכריות ונקל יכול להתל נ;ריית ולקלקל זמיר‪ .‬תבנית׳ יכן אי‪ :.‬רמאי‬
‫‪.‬י עקב'צו״י^ר'ןי^ט""דויייביזסייאפאלשע אוג אטאכטער פו; אפאישי; ‪ .‬האב *‪ T‬רען‬
‫ךיך כיי נאבט גייט'גידופי; רחל אוג דו האםט מירי גי^נפעךט‪ .‬האט לאה צו אים ‪$‬יזאג‪.‬ם‬
‫איו ךע; ךאיאלבי ראם האט גיט ר־״לטיךים ‪ '.‬פו; ךיר האב'איך ראם גילערו^ט ‪ .‬חאט ליעי!‬
‫ידיין'פאטער ךיך גיט נירופין עשו איונ דו האםט אים ‪.‬ניענפעךט‪) :‬יח(‪.‬ויאמר‪: .‬עקב ןאט‬
‫גיזאגט צו לב; ראם האסטו מיר גיסא־;‪ .‬אייך האב דיך'‪,‬נעךי?ט פאר רול אוגידו ןאףט‬
‫?{יריגיגעביןיל^ח ‪ .‬האט לב; גיי אגט 'ייי אונו וועךט גיט אזר גיטאן; מען זאל חתו^ה‬
‫ז‬

‫‪9‬אכי; "ךי'ייגגעךע טאכטער יפריעו• י‪£‬אר ךי‪,‬עלטעךע ךאןט אפ ךי יראך רעל איך ך ר‬
‫געג‪-‬ין רחל;' ארך • ל ב י ' נ ע ק ב י י ב י אחא זאוןט פוי; דאגען‪,‬וע־‪.‬ן' מיד אז מען דאךף ניט הישען‬
‫איי; שמחה אין די 'אגרערע שסחה‪ .‬ווי"לן; האט ני;א}ט צו !‪.‬עקב‪ .,‬ער;אל ווארטין ף‬
‫ראך ‪.‬עםיוועט זיל ‪.‬ענךעען ‪ -‬י ישמחה פו; לאה ס חהונה וועט 'ךך אנח־יבי; ךי שקהה‬
‫פץ ךחלסחתונה' ‪..‬יעקב י האט חחוניה ניהאט טיט רחל ארך‪ .‬אונ‪.‬״ער'האט רחא לי|ער‬
‫גיהאט פון ל‪$‬ה;‪ .‬ךער נאך האט‪.;.‬עקב גיאךבעט י י לי; נ אך ןיןען י;אקר‪ .‬ר ך י הודה‬
‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫־‬

‫יר םיטו; יאנטרעד פירוננ אין רער וועלט איז אגיזעלין אךכעט ייי אטיי?וטער ךי עךשטע‬
‫צורי'ךרייישזגה אךבעט ‪.‬ער עךלאך‪'.‬ךער נאך איו' שוי; ךייאךבעט שוואיבער‪ .‬א^ערידא‬
‫ז‬

‫כיי ;עקב אור ור' 'לןר האט "ניאךבעט' די ‪.‬ערץזטע זייען יאןר' ‪ . vim‬אווי ןאט‪.,‬ער‬
‫גיאךכעט ךי אנדערע' ייבען ;אהר' גאנצע אוני האט איין טאג'ניט ני‪?.‬עןט ‪ .‬אונ אווי ווי‬
‫י‬
‫יער האט ןיאךבעט עללאך די‪.‬זןרשטע' ןיבען יאחר ‪ .‬אזוי האט‪.,‬ער ‪.‬גייאךבעט ‪.‬זנךלאוי לי‬
‫אנדעךע ייבע; ';אהד? רבי יודען';'אגט 'ךער »סוק זאוןט יעקב אייז א ^ א פ ק אין ירי ?‪.‬עלד‬
‫פר ארם ‪ '.‬איני האט ;יאךבעט פאר אך; אשה פאר'ךי חתוך; ‪ .‬אונ ‪$‬אר די אגךעךע‬
‫אשה״האט ‪.‬ער גייארבעט ‪/‬אך די" התוגה ‪ .‬ירעד גביא האט גמאגט צו ךי יוךין אירי זע?ט‬
‫ז‬
‫י‬
‫גילייך צו אייעד §א'ט'ער‪.‬יעקב ‪ .‬א י ך אייעד פאטער‪.‬ן‪.‬עקב האט ;יאךבעט י‪.‬י‪$‬ען ;אחר‬
‫יו‬

‫פיאר די ח ת ו ג ה ^ ג ךיע; ;אהר גאך ךי חתונה ‪ ..‬יאיר ;ענט אויך אור ‪ .‬אייךער א;;ער‬
‫ארסליייועריאיזי^אלי! ניייארי; ןאט איר גיאלייעט ‪ .‬ךער גאך ויי א״ער אויםלייזער איי שרן‬
‫י י ניייארי; ניוואךי; אךבעט איר ווייטער‪:‬‬
‫פ ר ^ ה ע א )א( רלא זד‪ '.‬נאט ןאש ןיזעהן' אז!ןקב ןאט פיי;ט ויין וריב ל!‪$‬ה ‪ .‬ןאפ‬
‫ז‬

‫אייר ;אט גינעבי; זיא ואל 'םעובךת וועךין ‪ .‬ווי דור וןםלך האט ןיזאןט‬
‫ןי שומע אל אביונים ה׳ ואת י אסיריו לא ‪#‬ך‪ V .‬גאט העךט ראם ר׳א ארעמע בעטין אונ‬
‫יןינע גייבוגרעגע האט‪..‬ער ןייט ‪6‬א'רשעמט‪, .‬לבי כדמי; בן לך פרענ‪.‬ט רעד אגהייב פו; יעם‬
‫‪4‬‬ ‫‪VJ‬‬ ‫ז‬
‫פסיק‬ ‫ייי‬
 ‫ייצא‬
‫בראשית‬ ‫א‬
‫י ע‬ ‫ד‬ ‫‪£‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫אסירים לא בזה‪ .‬או כי שוסע אל אביוגיו ה' ואת אםיי־יו וגו׳‪ .‬אלא כי שוסע אל‬
‫אביונים ה׳ אלו ישראל ראיר יוהגן בכים שנאסר דל עגי ואביון בישראל הכתוב‬
‫םדבר‪ .‬ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות )א( שהן אסורות בתוף בתיהן ועלובות‬
‫וביין שהקביה פוקדן בבנים הן נזקפות‪ .‬תדע לך שבז לאה שנואה הבית היתה‪.‬‬
‫וכיון שפקדה הקב״ה ניקפה ההיד וירא ה׳ כי שנואה לאיה‪ .‬ד״א )בס קמה( סוםך ה'‬
‫לכל הנופלים ‪ .‬אלו העקרות שהם )ב( נופלין בתוך בתיהם‪ .‬וזוקף לכל הכפופים‪.‬‬
‫כיון שהקביה פוקדן בבנים הן נזקפיח‪ .‬תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתר‪ .‬וכיון‬
‫שפקדה הקב־ה נזקפה הה״ד וירא ה׳ כי שנואה לאה‪) :‬ב( כי שנואה לאה‪.‬‬
‫)נ( שעשתה כםעשה השנואים‪) .‬־( שהיתה אוסרת להנשא לשונא )נ׳א שהיתה אמורה‬
‫לשונא(‪ .‬שכך היו התנאים שיהא נדול נושא לנדולה והקטן נושא לקטנה‪ .‬והיתה‬
‫ביכה ואוסרת יהי רצון שלא אפול בחלקו של רשע‪ .‬א׳ר הונא קשה היא התפלה‬
‫שביטלה את הנזירה‪ .‬ולא עוד אלא שקרסה לאתותה‪ .‬והיו הכל )ה( סונטין ב ה ‪.‬‬
‫מפרשי יסים היו סינטין בה ‪ .‬סחלכי דרכים היו סונטין ב ה ‪ .‬אף )ו( הנחיות םאחורי‬
‫ה ק י י י ם‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫רפ״׳ ופירושו פלא ׳לרפ מ ה ר ה וקרובה כיו( ליפול נגירל‬ ‫למדתי‪) .‬ו'‪",‬צ פגגיא לישראל דוגמא( ! )א( שהן אסורות‬
‫פל עפו‪) :‬ד( ה"ג שביתה אמודס לפוגא‪ ( 0 ) :‬ש ו ג פ י פ נ ו ‪.‬‬ ‫כיי‪ .‬ילק נתינ אסיריו שאין מי שמתיר אסוריס; אגא‬
‫מליויס אתריה ימקפדגיה עליה‪) :‬י( הגתיית כו‬ ‫הקניה שמפתה הסריין אי; ‪:‬מסר לשליש< ) נ ( ששליש‪.‬‬
‫גשיפ הדירנית נגת אתויי הקירות של נית הנד‪:‬‬ ‫שנליס^ יננויפ ז ) ג ( שעשתה נמעשס שנואיס‪ .‬הנ׳ גרס‬

‫^'יייבידייךער‬ ‫פסוק איי ניט יר רער סוף ‪ .‬אוני״ךער סיף‬

‫פסוק דאןף ואני; נאט העךט ךאס ני?עט פו; ךי אךעםע‪ .‬אינ ךי נעבונךענע האט י _ער‬
‫ניט פאךשעףט ‪ .‬אךער' אווי דאךף ךיער פסוק ואנין 'גאט העךט דאם'ניבעט יפי; ךיינע‬
‫אךעמע ‪ .‬אונ ‪1‬י;נע‪,‬נעבערעגע ה'אט‪'.,‬ער גיט פאךשעסט‪, .‬גאר איר מיינטיךער ^םיק גאט‬
‫העךט ךאס ניןעט פו; ךי אךעםע‪ .‬ךאס מיינט מיק ךי יידין ‪ .‬ווארום רבי יוחנן האט‬
‫גיוא?ט יוא״עס ‪.‬שטייט דל אךער עך ארעד אבק מיעט מ ק ךי יורץ! אונ וייגע ניבונךענע‬ ‫י‬

‫ך‪.‬אט'‪.,‬ער ניט פאו־שעףט‪ .‬ךאס סיינט 'מען'ךיי רייבער ויאס‪.‬וענק לעקרות האבי; ניט' קיץ‬
‫קינדער אונ‪,‬זענע; ‪5‬ארבו‪.‬נךק צו זייצע; אי; שטוב אונ יענעןיפארשעמט פי; ךלערע ‪5‬אנע;‬
‫״ויי אונ ויי ך־<רין'מעוברת ייעריין ייי אויפנישטערט‪ ..‬זעה עס איז‬ ‫אינ אז נאט ‪.‬נעךיינקט‬
‫אור‪ .‬לאה איז גייפיץט ניווען ביי ‪.‬יעקב ווי ;אטיהאט איר געךייגקטימיט'‪.‬קיגךער איז זייא‬
‫אויפנישטעךט גיוואךי;‪ .‬ווי ךער פסיק ואגט גאט האט גןיעוזן אז‪;.‬עקב'האט פייגט זיין‬
‫וןייב לא‪.‬ה • איי ייא ?עוברת גיראךין ‪ .‬גאך אפשט איו דורי המלך האט גיואגט גאט לעהגט‬
‫או^טער אלע ניפאלענע ‪ .‬ךאס מיינט קע; ךיא' _עקרות ״ייי‪.‬יעגע; גיפאלי; יךעיר גירעריט׳ ביי‬
‫ז״עךע םאנע; אין שטוב ‪ .‬אונ נאט שיטעלט אריף אלע אי'י?ךבויגענע ‪ .‬אי נאט נעךיינקט‬
‫נישיטעלט ‪ .‬זעה ‪,‬עס איו' אורי‪ .‬ילאה איי‪/‬יפייגט'ניווע•‬ ‫זייא מיט קיןךער וועדי; זךא‬
‫‪5‬יי !‪.‬עקב ‪ .‬אוג ווי גאט ךאט איר‪?.‬עידייגקט םיט קינךער איז ךא אייף גישטיע־יטגיווארי•‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק זאגט ג אט האט גיזעהן אי יעקב האט §ייגט דין וריב לאה' איי ייא מעוברת‬ ‫ז‬

‫גיייאךין י )‪ (3‬בי שגואה לאה ‪ .‬לאה איו 'גיפיץךט ‪. .‬ייא האט ;יטא־ן' איעלכע' ואכין ראם‬
‫מען ךאךף איר פיינרט הא?י; ‪ .‬ייא האט נינאירט ״;עקב ‪ .‬או‪,‬ער האט איריגיפךעינט ביי‬
‫;אקט רער זיא איז ‪ .‬האט זיא נ;זאגט זיא איי רחל ‪ '.‬אךער ייייל !יא איייניזיקיאגגיבךייט‬
‫צו רץ ךי רייב פין״עשי‪ .‬אוג‪.‬ע^וירערט גירופין שונא ‪ '.‬ךריבער‪.‬ויועךט יןא' גירופיןישנואת‪.‬‬
‫ראתם אזר האט לץן גיהאט אהגאי ימיט ויין שךעסטער ך'ן;קה‪ .‬איו אייר עלטעירער ייהן ואל‬
‫;עמק !יין ןלטעךע טא?טער לאה ‪ .‬אינ אירייייננעךער יו'הן‪.‬יעקב יאל‪.‬ניעיםקירי; ‪.‬ייננעךע‬
‫פ‬ ‫א‬
‫^ א מ ע ר ךחל ‪ .‬האט לאה געיךי?ט אוג גיןעטי‪'3.'1‬יי ?אט «י י‪.‬י יאל ?יט ^י‪ '1‬אין'ריא‬
‫הע?ט פון עשו ‪ .‬רבי הוגא זאןטייעה ווי שטאךק ךער כח פו; תפלח‪ .‬אייו זיא חאט' ט‪.3‬טל‬
‫;ירע; ךי ;זרח‪ .‬אינ יןא איו גןקוםען צו‪.‬יעקב;אך' פריזןר ןוי אידישייעםטער‪ .‬אלע האבי•‬
 ‫סו‬ ‫בראשית‬ ‫י«« פישיי ע*‬ ‫סדר‬
‫הקורים היו סונטין ב ה ‪ .‬יהיו אומרים לאה וו אין סתרה בגלויה‪ .‬נראת צדקת ואינה‬
‫צדקת‪ .‬אילו היתה צדקת לא היתה םרםה באהוהה‪ .‬רבי חנין בשיר שםואל ביר‬
‫יצהק אסר כיון שראה יעקב אביגו םעשים שרימה לאה באחותה גתן דעתו •לגרשה ‪.‬‬
‫וכיון שפקדה הקכיה בבגים‪ .‬אסר )ז( לאמן של אלי אני םגרש‪ .‬ובסוף הוא מידה‬
‫על הדבר חהיד )בראשית מז( וישתחו ישראל על ראש הסטה‪ .‬מי היה ראש מטתו של‬
‫יעקב אביגו לא לאה‪) :‬ג( )ח( ורחל עקרה‪ .‬איר יצחק רחל היהה עיקרו של בית ‪.‬‬
‫כסה שנא׳ ירהל עקרה עיקרה רהל‪ .‬איר אבא ביכ רוב )ט( מסובין של לאה היו לפ־בר‬
‫עושים רחל עיקר‪ .‬ורחל עקרה רחל היתה עיקרו של בית‪ .‬תאני רשב״י לפי שכל‬
‫הדברים )י( תלוין ברהל לפיכך נקראו ישראל )יא( על שמה )ירמיה לא( רחל מבכה‬
‫על בניה‪) .‬יכ( ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנח )עמוס ה( אולי יחנן ה׳ צבאית‬
‫)יג( שארית יוסף‪ .‬ולא םיף דבר לשם בנה אלא לשם כי בנה שנא׳ )ירמיה לא( הבן‬
‫יקיר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מצאתי בספר איפ אמש אנל לפי הא‪.‬־<ח אין !ורן )ג״‬ ‫) ‪ ( 1‬לאמן ני'‪ .‬יני לאפס בל נני אלי אנכי מניש‬
‫הפריך אלא פטה עופי! ני׳ ‪ .‬גופה יןצת לזה ‪) :‬י( מציין‬ ‫נחמיה ‪) :‬מ( ורחל עקרה ‪ .‬עיקרה רחל דאלינ ורחל‬
‫כרחל נ ו ׳ ‪ .‬בהיא היתה עיקרי‪ .‬ה ב ת וגס היא נרמס‬ ‫עקרה ל״ל לשפיק מינה ‪) :‬ש( מפונין‪ .‬פי' כערין חשינין‬
‫שניבאת לאה ליפקנ‪ :‬סיג)יא( על שמה שנאי רחל וגוי ‪:‬‬ ‫לפיכן היי עושי] נוי‪ .‬לפי שכל המשינים היו מלאה ניי‬
‫) י נ ( ולא סיף י נ י ‪ .‬בלשון תלמי־ ירושלמי היא נמו‬ ‫שלא לנ״פ אח רחל היי עישין איתה ע י ק י ‪ .‬ונתילח‬
‫לאו לוקא נתלמו־א ויון ‪) 1‬יג( שארית יושן‪ .‬הרי‬ ‫סניחשנה היה נ״ל להגיה אפי׳ כן שיי עושין כי׳ ‪ .‬יכן‬
‫גיךעט אויף לאה ‪ .‬ךי מענטשין וואט האבץ ייד נעשיפט אויף רעם נם האבי; נירעט‬
‫אויף איר‪ .‬די ?!ענטשין ראם זענען נינאמען אין ווענ האבי; נירעט אויף איר ‪ ,‬אפילו‬
‫ךי טענטשין וואס האבי; ניליינט ךי בעלקעם אויף ךי טרויבי; ךי ריין יאל אפיי; 'י־יבען‬
‫אי; דעם ‪.‬קעלטער )אין גרוב( ‪ .‬האבי; י אויך גיךעט פו; י איר‪ .‬די האבץ נטאנט לאה‬
‫איז גיט אין ךער שטיל איוי פרום ווי זיא ווייזט ךך ‪ .‬ךא ווייזט זיא איי אצךיקת אונ‬
‫איז ניט״קיי; צדקתי‪ .‬אז ןיא ןואלט ניךע; אצדקת וואלט ךא ניט נינאךט איר עוועסטער‬
‫‪ Vf‬געמע; ביי איר רעם מאי‪ '.‬רבי הנין האט ‪.‬גןןאנט פון רבי שמואל ברבי ‪.‬יציהק ‪c‬‬
‫רענין ייי גןקב האט גיזעה; ראם לאד‪ ,‬האט ןיטאח; זייא דואט נענאיךט אירי שוועםיטער‪.‬‬
‫האט‪.,‬ער זיא !‪:‬יראלט גטי;‪ .‬ווי גאט האש איר ‪.‬נעךייגקט אוג ךא האט גיבאךי; ‪.‬קיינךער‪.‬‬
‫ן א ט ‪.‬יעקב‪,‬גלאנטי ךי מוטער פון ךי‪.‬קינדער רעיל איך' ניט נטי; ‪ .‬רער גאך האטי״יעקב‬
‫מורה 'גיוועין אויף ךי זאך או גאט האט גיהיי‪!5‬י; לאה ואל _זיי; ךי וריב זיינע‪ .‬ווי 'ךער‬
‫פסוק זאגט וישבחו י‪.‬שראל _על ר*!ש המטה • !עקב האט זיף גיבוקט צו גאט פו; ןועגי;‬
‫די‬
‫זיין וריב וואסיויא איז גרוע; די ‪,‬עךשטע אויףיךץ בעט ‪ .‬ךעלכע וריב איז גליוען‪.‬‬
‫עךשטע אויף ‪.‬זיין בעט‪ .‬ךאס איו ]לאח ‪ t‬ע ( ‪.‬ורחל ע ^ ה ‪ .‬רבי‪.‬יצחק זאגט ךער‪,‬עיקר‬
‫פו; ];עקב ס שטוב איו ?ירע; רחל‪ .‬ווי ךער'פסוקיזאגט רחל^ןנןרח ‪ .‬רחל איז ?יודע;‬
‫ךער י‪,‬עיקר‪ .‬רבי א^א בר בהנא זאגט ראם םערםטע וואס זעגען ‪.‬גיועםין ביי ‪.‬יעקב ם‬
‫טיש ;‪.‬עגע; גיווען פון לאה‪ .‬אירע קינךער‪ .‬וויייל' גיט צו ?אר שעטען יחל; ךךיבער‬
‫האט מען גימאיכט רחל ואל !יי; ןי בעלת הב‪:‬ת ודי וךךטע;> פו; שטוב‪ .‬ךיי דעי־ פיסוק‬
‫יאגט ורחל עקרה‪ .‬ךער ‪.‬עינך פו; שטוב איז ניווע; רחל‪ .‬מיר האבי;' גילערוגט ךבי שמעון‬
‫‪' ;3‬יוחי האט *גי;אגט עייל אלע ואבי; איז ;יראךין דוךך ךףל ן ‪ .‬דורך ךתלז איי לארי‬
‫ניוואךין די ווייב פיון !עקב‪ .‬ךהל איו גיךע; ךי ווירטע; אין' שטוב‪' .‬ךךיבעיד רעףן אלע‬
‫יזךין ניריפין אויף איר נאמען‪ .‬ווי ךער פסוק יאנט רחל האט נעךיינט ארך אירע קץדעד•‬
‫ז‬

‫אונ נים {אר אויף איר'גאםען וועדי; ךיא גירופין‪ .‬גאר זך ךעיךין גירופץ אויףיךעפ‬
‫נאטען פון איר זוק' יוסף י‪ .‬דר י ךער §םוק זאנט טאמער מעט נאט רחמנות דזאבין‬
‫אויף די איבעךבלייבוגג פו; יוסף‪' ,‬אונ ניט נאר‪-‬יאויף איר זודןנס נאטען וועךין די יוךי;‬
‫ןירופין‪}' .‬ארי די וו‪/‬דין ןירופין אויף יאיר* אייעקילס נאםען‪ .‬ךיי ךעיר פסוק זא?פ‬
‫אפרים‬
 ‫ד צ א ‪ n e n s‬ע א‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫יקיר לי אפרים‪) :‬ד( וההר לאה ותלד בן‪ .‬א׳ר יופי בר הנינא ד׳ פדית נאטרו בשפות‬
‫יש ששמותיהם נאים ופעשיהם נאים‪ .‬יש ששפותיהם כעורים וםעשיהם כעורים‪ .‬יש‬
‫ששמותיהם כעורים וםעשיהם נאים‪ .‬ויש ששמותיהם נאים ומעשיהם בעירים‪ .‬שמותיהם‬
‫גאים ופעשיהם כעורים עשו )יל( שפו עשו ואינו עישה‪ .‬ישםע‪.-‬ל שמו שיםע )יד( ואינו‬
‫שומע‪ .‬שמותיהן בעורי׳ ומעשיהן גאים אלו בגי הגולה )עזרא ב( בני )טו( בקבוק בני‬
‫הקופא בגי הרהור וזכי ועלו ובגו כיהימ‪ .‬שמותיהן כעורין ומעשיהם כעורין •אלי‬
‫המרגלים סתור בן)טו( פתורין גדי נרדים ומורדין אר׳י בר הניגא שמותיהן גאים ומעשיהן‬
‫נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבגים‪ .‬שמעין שוסע בקול אביו שכשפים‪ .‬א׳ר‬
‫יוסי ב׳ח אין שסותם של שבטים עכור להם אלא )טז( הפות להם‪) :‬ה( ותהר עור ותלד‬
‫בן והאפר כי שפע הי כי שמאה אגבי ייתן לי גם את זה‪ .‬ותקרא את שפו שמעין‪.‬‬
‫זה עתיד )יז( להעמיד שונא‪ .‬ומי מרפא מכתו‪ .‬נם את זה פנחס שהוא עתיד לעפוד פלוי‪.‬‬
‫וההר ותלד בן ונו׳ על כן קרא שפו לוי‪ .‬ר׳ יורן אסר לוי זה עתיד )יז( ללות את‬
‫הבנים לאביהן שבשטים ‪ .‬על כן קרא שפו‪ .‬בכים שנאמר על כן)יי!( טרובה באוכלוסין‪:‬‬
‫)"{ ותהר עוד ותלד כן והאפר הפעם אודה את ת׳‪ .‬ר׳ כרכיה בשיר לוי לכהן שירד‬
‫מ י ר ן ‪ .‬נתן לו אהד כור של מעשר ולא החזיק לו טובה )יט( ואחד נתן לו קומץ‬
‫ש‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שונא ‪! .‬ה מ ד נ! הלוא נשיא ניח אנ לשמעיני שינא‬ ‫דנל ישראל נקיאי ע״ש ־יסף י‪:‬ן אפדה ‪ ) :‬י ד ( ה״ג בילקוט‬
‫אתריו שירפא שנאתו של זה והוא פנתש שרפא מפיצת‬ ‫שמי עשי לשי! מעדה ואיני עושה‪ .‬ומעשה רשפיה לא‬
‫ומר׳ ‪) 1‬יו( ללות נוי לרצית אותה להקנ״פ ופן עשה‬ ‫מקרי מענה ‪) :‬יד( ואינו שומע ‪ .‬להקניה נדכתינ‬
‫נמעפה ומרי או ויל ע״׳ הענודה שהיתה ע״• הנהניש‬ ‫ישויעאל‪) :‬שי( נקניק תקיפא חרתור‪ .‬לשו! פקפוק והכאה‬
‫יהלייס משנפ לוי ‪) 1‬ית( מרינה נאונלסי! ‪ .‬על נ! משמע‬ ‫ינירו׳ מדו!‪) :‬טו( ה״נ נילקוע מהתור! ;שק סתירה ופרצה !‬
‫ייתר על השיעיר הנני! ונמקיס אחר אמרינ; מין מפנש‬ ‫נגידי! עשנ מר שמי גיד! )פו( תפית •תפי׳ יכפו׳ של‬
‫לד שהארי; מנלה נהפ ‪ t‬ה״ג )יש( גמן לו אחר קימ! ‪j‬‬ ‫כביד נמל! ילאו דוקא נראונ! ושמעו! לנד ‪) 1‬יו( להעמיד‬

‫א?ר;ם איז ביי טייר אט״ערער זוזזן״״נאט האט גירושין ךי" יוךין"‪47‬ויף"ך״עס" ״ נאמען פון‬
‫אןןךים •י )ד( ועזר‪ .‬לאה איו מעוברת גיוןאךין אוג קאצ* גיבארין אווה;‪ .‬רבי יוסי ‪3‬ר‬
‫הנינא ;א;ט ‪,‬פיר טדוח ‪.‬זעגען גייזאנט גיוואךין ביי נ‪.‬עמע;‪, .‬עם ‪.‬זעגען ךא מענטשין ראם‬
‫ןייערע געמען זענען שיין אוג ‪.‬ייייעךע מעשים וענ״ע; שיין‪ . .‬עס ‪,‬ןעגען'ךא'מענטשין‬
‫י‬

‫וואס דיעךע גע‪.‬םע; זענען נזיאוס אינ‪.‬יי;עךע "מעשים ‪.‬ועגע; מיאוס‪. .‬עם זעגען דא מעיגטשין‬
‫מאם‪.‬ךיעךע נע^ע; ‪.‬זענען מיאוס אונ דמןרע מעשים' זענען ‪#‬יין‪ .‬אונ עס ‪,‬יענעןיךא‬
‫זו‬

‫מעגטשין וואס דלעךע געפע; יענען שיי; אונ‪.‬זי^ערע מעשים זענען ‪.‬מיאוס‪ .‬שייגע געמען‬
‫אוני ‪,‬םיאוםה נןעשים דאם איו ״עי^ו‪ .‬דין נאטען ‪.‬איז ןזאתן לך'מצות פון גאט( אונ ]ער‬
‫טוףט ניט • ‪.‬ישמעאל די; גא§ע; איז שיי; ןשמעאל‪, .‬ער העךטיוזאם גאט ;אנט אים‪.‬‬
‫־‬

‫אונ‪.,‬ער קעךט'גיט ‪ .‬םיאוםה געפע; אונ !צץגיע מעשים ךאםיזעגע; ךי מענטשין ראם‬
‫י^ענע; ;יקוטע; פו; גלות בבל‪ .‬די געפע; וךערע איו מיאוס בני'בקבוק בנ‪.‬י הקופא‪ .‬בני‬
‫חרחור‪.‬וכי‪ .‬ךןעךע תעשים זענע; נירען שיין‪ .‬די ןאבי; ניןאהט ךעם'‪.‬בית המלןדש ‪.‬‬
‫מייאושה געמע; אונ םיאו‪.‬קוה מע^ים ךאס יענען ניווע; יי מתלים ‪ .‬ד;עךע נע^ען' ‪,‬יענען‬
‫גךךים םוךךי;‪ .‬רבי יוסי בר חיני^יא יאגט ^יינע נעמע; אונ‬ ‫גיווען קתור ‪ ;?.‬פתוךין‬
‫שי;‪5‬ע טעימים ראפ ‪,‬זענע; ךיי ^ ט י ם ' ‪ .‬ךי ‪,‬קינךער פון ‪.‬יעקב‪ .‬ראובן ‪£‬אכט ראו ב;‪.‬‬
‫זזןחט דעם‪.‬קינד געני; אלע אנךעךע ‪,‬קינךער‪' .‬שמעי; ‪.‬איז'ךער טייטש חערין‪. .‬ער הערט‬
‫ךייןיןאט פון'גאט ‪ .‬רבי יוסייןר'חגיגא' זאגט ידי געמען פו; ךי איןעמגע |טנ‪:‬טים זענע;‬
‫אויך ניט מיאוס ‪ .‬נאד ךי געקען ביךעקט אוג' וריוט ארך‪;.‬״ער כבוד ג )ה('‪1‬תהר‪ .‬לאה‬
‫איו ןאך אני^הל מעובךת גייךאךץ אונ האט גיבאךי; גאך אזוה; אונ זיא ןאט ‪.‬נראנט‬
‫ודיל ‪£‬אט האט גייהערט אז נןיין גוא; האט טיך פיינט ךךי^ער האט ןןר מיר ך‪$‬עבץ‬
‫ךעם ‪.‬קי‪.‬גד אויך ‪ .‬איוג ך א וזאט גירופי; !יין גאמע; ?וטעון‪ .‬ךער קיגד וועט ארך‬
‫שטעלין' אשוגא צו גאט ‪ .‬דאם איו וטרי בן כלוא ירי'‪.‬עם שטייט אץ םיו״ ‪,‬ןןדןל•‬
‫גילקו‪) .‬וער רעטכייל״; זיין כ‪3‬ה ‪ .‬פגףס ראם‪.,‬ער יועט ךץאךין רעךץ פין ליי רעט‬
‫הייליי‬
 ‫םז‬ ‫בראשית‬ ‫ויצא פ ר ש ה ע א‬ ‫דןךף‬
‫של חולץ והחויק לו טובה ן א״ל אדני הכהן אני נתתי לך כור ווה לא נתן לך אלא‬
‫קובץ ואחח מחזיק לו טובח‪ .‬איל אח מחלקי נחת לי‪ .‬אבל וח נח! לי םשלו לפיכך‬
‫אני טחזיק לו טובח‪ .‬כך לפי שהיו אמהוח )כ( סבורוח שזו מעמדח נ׳‪ .‬וזו מעטדח גי‪.‬‬
‫וכיין שילדה לאה )כא( בן ד׳ אטרה הפעם אורח אה ה׳‪) :‬ן( החיד )במדבר יז( וקח‬
‫מאחם מטח מטח לב ח א ב ‪ .‬ר׳ יצחק אמר )כב( מטו מטו בני‪ .‬מטו בענל מטי‬
‫בםרנלים‪ .‬ר׳ לוי אמר )מ( עלו בהם ב׳ שבטים שבט כהונח ושבט טלכוח ‪ 1‬אח מוצא‬
‫שכל םח שבחיב בזח כחוב בזה‪ .‬בזח משיחה ובזה טשיחה‪ .‬בזה מטה ובזה מטת‪.‬‬
‫בזה בריח מלח ובוח )כ־( בריח מלח ‪ .‬בזה פעם ובזה פעם‪ .‬בזה נזר ובזח נזר‪ ,‬בזח‬
‫קריבה ובזה קרינה‪ .‬בזח )כה( שלשלח יוחסין ובזח שלשלת יוחסין‪ .‬בזה ציץ ובזה‬
‫‪r‬‬ ‫‪x‬‬
‫כהונה‬ ‫טתנ ו ת‬
‫כלב ישיא לשנש יסייס יירש משה ייזין משה שת ונוילפ‬ ‫)נ( סניריח‪ .‬גנניאה ז )נא•( ‪ p‬ל׳‪ .‬סר׳ אחו יוחר‬
‫ילנ! נתינ נשניהס הפע• ששניסם היי לאמדיפ שייש‬ ‫מהראי׳ לחלקה ו )ניג( מעי • לשו! גע״ה יהמעדס רגל‬
‫נגדולתש ‪) :‬נד( נריח מלח‪ .‬נתינ גני שנע לוי יני״ינ‬ ‫מדין סאמי‪ .‬שנשגיהם הרו מאחרי ה ‪ ) :‬נ ג ( עלי נהש ‪.‬‬
‫נווד נ׳ "י גחן הממלכה לדיו נ ד ת מלח ‪ ) :‬נ כ ( שלשלת‬ ‫גשעלי נשנ׳ המעשיפ נעגל ייאספו אליי נל ננ׳ צי יתגרו‬
‫יוחסין‪ .‬יחוס לי־ נסין יות ינתינ יאלה תילדיפ אכין‬ ‫איש שדני על ירני ימלאו ׳דינם קודש ונמיגליס ייגש‬

‫קי ילין ידי כ^ז פו; שטעו;‪ .‬לאה איו ‪.‬נאך אמאהל מעוברת ניךאךי; אוג האט גיבאךי•‬
‫אווחן אוג ‪.,‬ער האט ‪.‬גירופין ויין נאםע; לוי‪ .‬ךבני יון; ואנט ךךיבער האט מען א ם‬
‫}ירופין לויי דייל לוי איז ךער טייטש בהעפטץ ‪ .‬אוג ךי כהניים וואט ‪,‬ועגע; פון שבט לף‬
‫גדיל ייי יענען מקייב קיבגית ביהעפטי; די ךי יורץ צו 'ןאט‪ .‬על ‪.‬כן‪ .‬ךער מענטש‬ ‫ז‬
‫‪,‬‬
‫ראם ביי יאים שטייט ךער ווארט ‪.‬עלי כן‪ .‬איו פון אים פיל מענטש ; ;יבאךץ גיוויאךין ;‬
‫)ל( נתדןר ‪ .‬לאה איז נאך 'אמאהל מעוברת ניראךץ אוג האט ניבאךי; גאך‪ .‬אוו־ן‬
‫אפעךטץ אונ ךא האט ניזאגט איצט רעל איך לרבץ ^אט‪ .‬רבי בוביה האט גי^גט פין‬
‫רבי'לוי ם וועגי; למשל אכהן איו' גיגיאגנען אין אשפייכלער יפו; תבואה‪ .‬האט רער ב?}ל‬
‫הבית אים געעבץ' אכור לדרייסיג סאה(' תבואה ראם ייי יע^ען ;ירע; מעשר ‪ .‬האט ךער‬
‫בהן איט גיט ‪.‬געדאגקט‪ .‬י ךער גאך איז'רער כהן גיגאגגען אץ ‪.‬איי; אגךער ש‪8‬ייכלער‬
‫האט ךער ‪.‬בעל הבית אים געעבין אביסול תבוא‪.‬ה י פראסטע‪ .‬האטי ךער יכהן' איט‬
‫?עךאגקט ‪ .‬האט דעי־ ‪..‬ערשטער י ‪3‬על הב‪.‬ית גיוא;ט צום' כהן' טיי; הער כהן איך האב‬
‫דיר ‪'/‬יגעבין ךךייסיג סאה יתבודד‪ .‬האםטו ‪.‬טיר ניט געדאגקט‪ .‬אוג ךער וזאט דיר‬
‫גיגעכיןיאביםול תבואה* האםטו אים ;א' געדאגקט‪ .‬האט ךיער כהן ניואנט צו אים ךי‬
‫ךךייכיג סאה ראיס דו וןאםט טיר נעעבץ י זעגען ‪5‬ןעשר ‪. .‬וענע; די ךאך' מייגע‪ .‬האסטו‬
‫ךאך מיד מייגע גמעבץן‪ .‬ךךיןער האב איך דיר‪.‬ניט‪.‬געךאנקט‪.‬אבער ךער אנךעךער האט‬
‫טיר גינעבץ פךאסטע תבואה ראם ויי זענק ‪.‬וייגע ‪ .‬ךךיבער האב 'איך איים געךאגקט‪.‬‬
‫אזר איז ךא גייךען' ‪3‬יי '‪.‬לאה ‪ .‬זיא איו גריען אנכיאה 'אוג' האט גיךאסט אז !‪.‬עקב רעט‬
‫געמען פיר ךייבער‪ .‬האט ךא גיךעטגט ‪.‬געוךם רעש ‪,‬יעךערע וריב האבץ ךךייי קיגךער•‬
‫זיעמץ ךאך ךייךריי‪.‬קיגךער איר 'חלקי‪ .‬ךךיןער האט זיאיגיט געדאגקש‪' .‬ווי ךא״האט‬
‫גייייאךין רעם פערטץ זיוהן ראם איז שוץימער ווי איר חלק ‪ .‬קאט זיא ‪.5‬עךא‪.5‬קט }אט ‪.‬‬
‫אונ האטיגץאנט' איצטיוועל איך לרבץ גאט ‪ (j) s‬הדא' הוא ךכהיב‪ .‬ראם" איז ייאס‬
‫גאט ‪£1‬אט נייאנט צו'טשח דו זאלםט ‪.‬נעטע; פין ‪.‬ייי מטת מטח לבית אב ‪ .‬ראם ‪.‬טיינט‬
‫מען מטח מטח"‪ .‬ךבי יצחק יאגט' ';אט חאט גיזאנט מטו _טט'ו ןני'‪ .‬טיינע ‪.‬קינךער זענען‬
‫צורי מאהלי אייגגיבויגץ' ניוואךץ ‪ .‬איין מאהל זענע; ךיא איינגיבךגץ גיראךץ ביי 'ךי‬
‫'עיירה פון‪.‬עגלי‪ .‬ראם אגךעךע מאהל זע?ע; ‪.‬ייי איינגיבוינין'ןייואךן ביי ךי עבירה פו!‬
‫ךי מרגלים‪ .‬רבי לך יאגט״דויך ךי יצורי עבירות זענען צוויי שבטים גרוים "ןיוואךין ‪.‬‬
‫ךער' שבט לך האט* זיכה גיךע; ציו ?הנה רוךך' 'ךי ‪.‬עבירה פץ‪.‬עגל• ייייל אלע‬
‫יוךץ האבץ געךינט צום'‪..‬עגל אונ ךעריישבש לוי ניט‪ '.‬אמ דער שבט ‪.‬יהודה האט‬
‫דכ‪1‬ז‬
 ‫ע א‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ויצא‬
‫בראשית‬ ‫פדר‬
‫* י ץ ‪) :‬ה( איר לוי )איוב לו( לא יגרע מצדיק עיניו‪) .‬ט( עיגוהי דוגמא רירית כאיגיש‬
‫דאםר )כז( עינוהי דפוריה‪) .‬בס( ואת מלכים לבסא‪ .‬לאה תפסה ‪1‬כח( פלד הודית‬
‫ועמדו היסגה בעלי הודיה‪ .‬יהודה )בראשית לח( ויכר יהודה ויאמר צדקה מסגי‪ .‬דוד‬ ‫וע‬
‫םחידא‬
‫אבהחי םחידא‬
‫אלהא אבהחי‬
‫לך אלהא‬
‫ב( לך‬
‫)דניאל ב(‬
‫אמר )דניאל‬
‫טוב‪.‬דגיאל אמר‬
‫בי טוב ‪ .‬דגיאל‬
‫לה׳ ב י‬
‫הורו לה׳‬
‫קצה( הורו‬ ‫אסר )חהליס‬
‫)חהניס קנה(‬ ‫אסר‬
‫ומשבח אגא ‪ .‬רחל חפסה פלך שתיקה ועםדו כל בגיה בעלי )כט( םםתיריו‬
‫)ל( בנימין ישפה יש פה‪ .‬יודע במכירתו של יומה ואינו מגיד‪ .‬שאול ושיא י( ואת‬
‫דבר המלוכה לא הניד לו ‪) .‬לא( אסתר )אסתר נ( אין אסתר מנדת מולדתה ואת‬
‫עסה‪ .‬על כן קראה שמו יהודה‪ .‬בכ־ט שנאסר על כן מרובה באוכלסין‪ .‬והעמוד‬
‫מ ל ר י‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫סתר ‪) 1‬ל( נגימין ישפה‪ .‬לפינו סיס קטע נחש; אבני‬ ‫ופשה‪) :‬ני( עינזהי דוגמא שלו ימיאיתס! )נ!( עיגוהי‬
‫אנ! ישפה מפרקיו יש פה שהיה לי פה לגלות מניית‬ ‫זפיייה‪ ,‬נאום שאימי דוגמא של הפי' היא וימה לוי‬
‫יוסף ילא עשה לפי ; י א ה שהשני• הקניה עפ עני־ת־‬ ‫גפני שהוא נעץ פינה ע נראה ‪) :‬יה( פלו הודיה ‪.‬‬
‫שניי הוא ׳ פ נ י ו לא גלפ ליעקנ ‪) :‬לא( אהתר גיגי‬ ‫נטמד ‪!;1‬ופגות ימ‪1‬שפ ההודאה ו ) נ ע ( מססוו־‪,‬־‪ .‬לשון‬

‫״די״מרגלים~פין'"אלע~"שבטים‬ ‫זוכה‪.‬גיווען צו"?!'לובה דוךף‬

‫;‪.‬אבין ניךעט י‪4‬ילע?טס אויף אךץ' ישךאל‪ .‬אונ בלב'וואס ער איויייגיךען פון"שבט יהודה‬

‫האט מען גייאלבט ךי ?!לכיס ביי ךעם שבט לוי ששייט ךער וואךט מטה‪ .‬איג ביי‬
‫;‬
‫רעם שבט ;הודה ?טייש ךער וואלט מטה ‪ '.‬ביי' רעם'שבט לוי*שט‪.‬ייט" בלית טלת•‬
‫אוג ביי רעם שבט ‪.‬יהודה שטייט ברית הלח • ביי‪.‬ךעם ‪.‬שבט‪.‬לוי שטייט י דער וואךט‬
‫‪ 3‬ע ם ‪ .‬אונ ביי רעם שבט ‪.‬יהודה שטייט ךער ראךש '§עם‪ .‬ביי רעם שבט ״ לוי שטייט‬
‫ךער וואיט ‪,‬גיר ‪ .‬אוג ביי ךעם שבט ‪.‬יהודה שטייט רער וואךט גזי־ ‪ .‬י ביי ‪.‬לעם "ע^בט‬
‫לוי שטייט רער וואךט קליכה ‪ .‬גיגענע;‪ .‬אוג י ביי "ךעס* שבט'"'‪.‬יהודה שטייט ךער‬
‫יואךט קריבה נינענען ‪ .‬כיי ךעם שביט לוי שטייט דיין ‪.‬יחוס‪ .‬אוינ ביי ידעם שבט‬
‫;־וךה שטייט ויין ןהום ‪ .‬ביי ךעם שבט לוי איי ניווען אציץ‪ .‬אנאלךענע בלעך אויך‬
‫ךעם ?זטעךין פון כהן גדול‪ .‬אוני ביי ךעם שבט יהודה איי י אויר ניויעןייאציץא^אלר^ע‬
‫בלעך אויף רעם שטעךין פי; טלך! )ת(" אמר‪ '.‬רבי לוי האט ךיאנט איוב' האט גידאגט‬
‫לא ערע מצדיק ‪.‬עיניו‪. .‬עיניו איז דער טייטש די; גלךכץ • *אוד יוי אמענטש ואניט‬
‫דאם איו ךי ?ךאבע פץ ‪5‬ייגע פירור‪ . .‬אזר האט איוב' גיזזעט רעם צריק פיעלט‬
‫ניט זיין }לייכין‪ .‬לאה האט י ?׳האט ךי סרה צי* לייכיין ;אט•* \ענען* פון איר ‪.‬גיבאךין‬
‫}יייאךין קי;ךער ויאס לרבץ ;אט‪ ..‬ביי ‪.‬יהודה שטייט ‪.‬זגר האט דעו־ ‪.‬קענט ךי םיטגיט‬
‫פי; תמר אונ ;ןר האט ?יואנ‪.‬ט זיא איו גיך'ע‪.‬כש ךיי ‪;!3‬מ‪,‬נים" ‪,‬וענען ‪ 5‬י י ג ע ‪ .‬ןאט ‪.‬עיר גילויבט‬
‫!‬
‫נאט ראם ר‪.‬םר איז גיט פאר בךע?ט ןיייאיךין דורך איםי‪ .‬ירוד האט ?ייאגט' לויבט צו‬
‫גאט ויארום ‪.‬ער איו גוט ‪ .‬ךגייאליהאט נייאגט "גאט פי; םיינעיזןלטערץ'צי ‪.‬ריר וועל‬
‫י‬
‫איך לרבץ ‪ .‬רהל האט גיוזאט ךי טךה צו '?עוייגץ ‪.‬יענען אירע ' ‪. h k‬ק ?‪.‬לעי ?יייק‬
‫שריינעןדינע‪ .‬רער •&טיץ פין שבט בניטץ ראם איו ניךע; יאי; חוש; י האט גיהיייםין‬
‫ישפה‪ .‬ךאם איו ןןוךי וועךטער‪.‬ישי פה' '^'םיאיו ךא אמריל' צו ךייךי; ‪''.‬ווארוס^ר״האש‬
‫ןיוואקט אז ךי ןיךיךער האבי; ?ארקויףט' יוסף ‪* .‬פץ דעםטךעגין י האט‪/‬ער ‪,‬נעשיו־גען‬
‫אינ ן א ט ניט ןי'ואגט רעם פאטער ‪ ' .‬ב י י עי־אול ששייט' פוי; י ךיי מלוכה 'האט'‪.‬עי־ י גייט‬
‫‪:‬‬

‫נייא?ט ךעם פעטער‪ .‬ביי א?תי־ שטייט ‪,‬זיא ןאט' גיט ןיןאגט איר *געבולט אינ ‪1‬־ט‬
‫איר פאייק ‪ .‬ווייל לאה האט גילוייכט נאט אויןש איר פערטיי; ווהן ‪.‬על כ;‪/‬קלאה שמו‬
‫יהודה‪ .‬ךךיבער האט ייא ףרופץ ייץ' גאמע; ייהודה‪ .‬י ירא'״עיס' שטיייט ךער' רא^ט צל כן‬
 ‫ע א‬ ‫ד צ א‬
‫סח‬ ‫כראשית‬ ‫ש ה‬
‫י‬ ‫‪2‬‬
‫סדר‬
‫סלדת איר אפי )לב( מי מעמיד מלה שלי אשה בתוך ביתה בניה? )ט( וחרא‬
‫רחל כי לא ילדה ונו׳ ותקנא רחל באחותה‪ .‬איר יצחק כתיב )מכלי כנ( אל יקנא‬
‫לבך בהטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום‪ .‬ואת אפרת ותקנא רחל באתותה‪ .‬אלא‬
‫•למד שקנאתה בםעשיה הטובים‪ .‬אפרה אילו לא )לנ( שהיא צדקת לא היתה יולדת‪.‬‬
‫ותאמר אל יעקב הבר‪ ,‬לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ .‬א׳ר שמואל ד׳ חשובים כמתים‪.‬‬
‫מצורע‪ .‬וסיםא‪ .‬וחי שאין לו בנים‪ .‬וטי שירד פנכסיו‪ .‬פצורע מנין דכתיב )כמלכר יב(‬
‫אל נא תהי כפת ‪ .‬סופא מנין דכתיב )איכה נ( בםהשבים הושיבני כפתי עולם‪ .‬טי‬
‫שאין לו בנים םנין שנאי הבה לי בנים ואם אין פתה ונו׳ ‪ .‬ופי שירד םנכסיו פני;‬
‫שנאי )שמוח ד( כי פתו כל האנשים הםבקשים אח נפשך‪ .‬וכי טחים היו והלא‬
‫)לד( דחן ואבירם היו אלא שירדו םנכםיהם‪) :‬י( ויתר אף יעקב ברחל • רבנן דרופאה‬
‫בשיר אלכסנדרי בשיר יוחנן אפר )ל‪/‬יונ מוי( החכם יענה רעח רוח‪ .‬זה אברהם‬
‫)כראשית טז( וישפע אכרם לפול ש ר י ‪ .‬ויםלא קרים בטנו‪ .‬זה יעקב ויחר אף יעקב‬
‫ברחל‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫לגרשה ואת״נ אמר לאמן פל אלו *גני מגרש‪) :‬לנ( שהיא‬ ‫משננו ננימין היתה‪) :‬לנ( מי מעמיר ט' ‪ .‬שלא יגרש;ה‬
‫נדקת‪ .‬ממני‪) :‬לד( דתן ואנייה ‪ .‬נמו שאנוו״ל דהר‪',‬‬ ‫נענה ונן אירע ללאה קידה שילדה נתן יעקנ דעתו‬

‫איז רעד" מענטש ניווען אנרויםע פאמ־ל;‪.‬ע והעמוד מלדח ‪ .‬ךבי אםי^אנט אווי ‪6‬יינט‬
‫ךער פםוק ותעפוד‪ .‬לאה'איו גיבליבען' שטיין'ביי איר מאן אין שטוב‪.! .‬עקב דןאט זייא‬
‫ניט נ ע ט ‪ .‬פלדת‪ .‬מייל ויא האט גיבארין קינךער‪ .‬ווער האלט י אויף אאשת ביי איר‬
‫מאן אי; שטוב ‪ .‬אירע ‪.‬קינךער‪ .‬דורך די‪,‬קיגךער ‪.‬קעי‪.‬זגר זייא ניט ‪.‬נטין! )ט( וו‪/‬ך* •‬
‫רחל האט ניועה; ייא האטי?יט ניבאךין קינךער‪ .‬האט זיא ‪!?.‬קנא ניווען איר שוועםטער‪.‬‬
‫רבי ;צחק זאניט ‪.‬עם שטייט אין פסוק דיי; הארץ זאל 'ניט נןקנא !יין• ךי זינלי‪4‬ע‬
‫ןענען 'מקנ‪.‬א‪'.‬דוא זאלםט נאד ‪.‬מקנא ‪.‬זיין פרוטקייט ‪ .‬אונ דויואנםט אז רחל "האט‬
‫מקנא ניווען איר שךעסטער‪ .‬נאיר רחל האט מקנא ניווע; די מעשים" טובים פו; לאה ‪.‬‬
‫"רחל האט גיזאגט י ווע; לאה וואלט ניט ג;ווען אצךקח וואלט ‪.‬זיא ניט ניתאט ‪..‬קיץ‬
‫קינךער ‪ .‬האט 'רחל ניזאנט צו;עקב ניב מיר קינדער‪ .‬אויב ניט רעל איך שטארבין‪.‬‬
‫ךביי שמואל ;אנט פיר זענען אזר י ווי נעשטאךיין'‪ ,‬ךער ראם איו ‪.‬קךעןיינ ‪' .‬אוניךער‬
‫ראס איו בלינד‪ .‬אונ רער וואם האט ניט '‪,‬קינךער ‪ .‬אונ ךער;ואים איו ניווק רייך‬
‫אונ איו ארעב' ניוואךין‪ .‬פון ראנע; וריסי; מיר אז אקרעצינער איז אזר ווי נישטארבי;‪.‬‬
‫ווארום ‪.‬ךע; מרים איז ‪.‬קךעצינ ניוואךין האט אהרן ני^אנט ;אל אונזער שוועםטער' ניט‬
‫!יי; ווי נישטארבץ‪ .‬פיו; ראנען וריסי; מיר או אבלינךיער איו נליייך וויי נישטאךבי; ‪.‬‬
‫יוארום ךער פסוק זאגט ‪.‬ער האט מיך גיזעצש אי; י ךער פעפטעיר אווי ווי ךי מחים ‪.‬‬
‫רעם ראם איו פעםטער איז ער ווי גישטאךבץ ‪ .‬פו; ךאנען י רייםין סיר או ךער ראם‬
‫האט ניט ‪.‬קינךער' אי! ער נלייך ווי גישטאיךבין ‪ .‬ווי ךהל האט ניזאנט צו‪;.‬עקב ניב‬
‫מיר ‪.‬קינדער‪ .‬אונ אויב נים בין איך נישמאךבין‪ .‬פון יואנע; וויי‪,‬סין ימיר אז ךער ;ואס‬
‫איו ביודע; רייך אונ איו אךעם ןיוואךין איזי״ער גלייך ווי ךשטאיבי;‪ .‬נאט האט ןיואגט‬
‫צו משה די אלע טענטשין ראם האבי; ךיך גיוויאלט הךגק זענען נישטאכבין > ‪.‬יענע; !‪.‬יי‬
‫ךע; ‪..‬יווע; נישטארבי; י‪ .‬דאם איז ךאך גרוע; דתן י אינ'‪.‬אבירם‪ '.‬אונ זיי רואבץ ךאך נאך‬
‫ז‬

‫יאטאלס נילעבט‪ '.‬נאר‪;.‬יי ‪.‬זענע; אךעם גיוואךין זענען‪!.‬יי שוי; ווי נישטאךבי; • )י( ניחר‪.‬‬
‫!עקב 'איז אי; כעם גיךאךין אויף רחל‪ .‬ךי רבנו פו; רוטאה האבי; ני;אנט רבי אלבסנדךי‬
‫האט ^יזאגט פו; רבי יוחנן ם וועני; איוב האט ן‪.‬י;אנט החכם יענה דעת רוח‪ .‬ךער חנם‬
‫‪,‬ענפעךט ימיט יויםענשאפט אונםאכט רוהינ יענעטם לעבי;‪ .‬י ךאס‪/‬איי אברהם‪ .‬רען‬
‫שיה האט ניזאנט ציו אביהם ויאיריל האבי! קיגדער‪ .‬האט אביהם איר נייפאלנט וואם‬
‫‪T‬‬ ‫‪; :‬‬ ‫• ‪5‬־‬ ‫*‬ ‫**;זיז״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ - .‬ו • ' ‪ :‬׳ ‪• .‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫־״; ‪ 1‬ד‬ ‫•זי!‬ ‫ז‬ ‫‪\ t‬‬

‫זיא האט ‪,‬אים גדנייסץ טאה;‪ .‬וימלא ‪,‬קיים בטנו‪^ .‬ער האט פול זימאכט דעם בויך‬
‫זייגעס‬
 ‫יצא‬
‫בראשית‬ ‫י ע*‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫ח‬
‫ברחל‪ .‬איל הקב׳ה )לה( כך עונים את המעיקות ־יך שבניך עתידים לעטור לפני‬
‫בנה‪ .‬ויאמר )פס ל( התחת אלהים אני‪ .‬אשר מנע סמך פרי בטן‪ .‬טםך םנע ממני‬
‫לא מנע‪ .‬איל)לה( כך עשה אביך לאמך לא חנר טתניי בננדה‪ .‬איל אבי לא היה לו בנים‬
‫אבל אני יש לי בנים‪ .‬איל ווקנך לא היה לו כנים וחנר םתניו כננד שרה‪ .‬איל‬
‫)נו( יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי‪ .‬אמרה לו מה עשתה‪ .‬איל הכניסה צרתה‬
‫לתוך ביתה‪ .‬אסרה לו אם הדבר הוה מעכב הנה אמת־ בלהה בא איייר‪ .‬ואבנה גם‬
‫אנכי‪) .‬לז( טה זו גבגית עיי צרתה אף זו נבנית עיי צרתה‪) :‬יא( ותאמר רחל דנני‬
‫אלהים‪) .‬נח( רנגי וחייבגי דגגי וזכני‪ .‬דנני והייבני שנא׳ ורחל עקרה‪ .‬רנני וזבני‬
‫שנא׳ ייתן יי בן‪ .‬עי כן קראה שסו ד;‪ .‬בביט שנא ע־כ מרובה באיכלוםים‪ .‬ותאשר‬
‫רחל נפתילי אלהימ נפתלתי ונו׳‪ .‬ניפתי פתיתי תליתי אחותי עייי‪ .‬איר יוחנן נינפה‬
‫היה לי לעשור‪ .‬לפני אחותי‪ .‬אילו שלחתי !אסרתי לו חן דעתך שהם מרטי; בך לא‬
‫היה פורש‪ .‬אלא אסרתי אם אין אני כראי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי‪ .‬ר״א‬
‫נפתולי )לט( פיתולייה לא דירי הויין‪ .‬כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי‪ .‬ד־א‬
‫נ י ‪ 2‬ה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫!‪ ft‬ונד‬ ‫ן־דלקיין‪) :‬לז( זי טי‪ .‬וגד השפ‪.‬־ ספ‬ ‫אנשים ותן יאנייס ‪ n‬שהוא ימו קשה נל»א נייח‬
‫חל יפני מונח נילהיט ‪) :‬לח( מגי יח״נ;׳‪ .‬לרש מי•‬ ‫ר‬ ‫?דפ עוה ו ה״ג נילקיט איינ ינפירש" ‪) t‬לה( נן עיניס‬
‫‪-‬גי ז׳;׳; ה״ג נ־לקיפ ;סיתי לשו! הסתה שאתה מפתה‬ ‫ית סמעייןית והוא לשי! צרי‪ .‬ועקה נלומר העק־ות‬
‫״רצה גלאה ומסרה לה השמניס שמסר לה יעסנ וירש‬ ‫ניונייית » לפני נגה ‪ .‬זה 'יסן ‪ :‬ממני לא מנע ‪ .‬ילנ!‬
‫־ פ י‪.‬לי גיפרקין נינפה‪ .‬תיפתי‪.‬שק ננרנ׳ סיס ‪pip‬‬ ‫<ח עלי מה לעפות ‪) :‬לה( כן עשה‪ .‬נממיה « )לו( ׳נולה‬
‫ל לה נינפ׳ ו )לפ( פיתילייה ‪ .‬נל פנית וגלנולי יעקנ‬ ‫=‬ ‫א ת ^ נ י ׳ ‪ .‬ו״ק ממנשה יאמרה יאננה נש אגני ממנה‬

‫יץנעם ‪.‬טיט יוינט פין בעם‪ .‬ראם איז‪.‬י_עקב‪ .‬יעקב איי אין כ ע ם י ^ י ו א ^ י ן ^ ״ ף ^ ח ל ‪,‬‬
‫האט ^אט גייאןט צי ‪].‬עקב אייי ענפעךיט §ען רעם מענטש ראם איז אי; אצרה‪ .‬אזוי‬
‫ווי די לע‪.‬ב?ט איוי רעש ךא האבי; ‪.‬קינדער ‪ .‬אינ ךיעע ‪.‬קיגךער וועלין שטיין פאר‬
‫‪,‬‬
‫איר יוף; אוני ‪,‬ער‪-‬מעט ‪!.‬יי ארך ‪,‬עגפעךי; 'ימיט כעם‪ .‬יעקב האט נמאנט' צו' רחל בי;‬
‫איך יען אגאט ךאס ‪,‬ער האט פאירסיטע; פו; ךיר ךייפךוכט פו; דיין' ברך • פון דיר‬
‫האט גאט פאר מיטען‪,‬קץךער ‪ .‬אבער פו; מיר האט ער נייט פאר מישע;‪ .‬איך ןא‪3‬‬ ‫ז‬

‫קיןךער‪ .‬האט רחל גייאןט צו יעקב ןאט ךען דיי; פאטער ‪.‬יצחק צו דיי; םושער ארך‬
‫אייי גיטאהן‪ .‬האט‪.,‬ער זיף רען 'גיט ניששארקש מיט* תיפלה פו• איךעטויענין ךא זאל‬
‫האבי; קץךער‪ .‬האט ‪.‬יעקב געזאנט ודייל ‪.‬יצחק האט ניט גיהאט קינךער ךריבער האט‬
‫‪,‬ער ניבעשין צי !אמע; פאר ייך אינ פאר איר‪ .‬ךי‪.‬קינךער ךאס‪..‬ער'\ארף האבין יאל‬
‫די; פון איר‪ .‬אבער איך האב ךאך ‪,‬קיניער‪ .‬דואט רחל נייאנט' צו‪..‬יעקב דיין‪.‬ייירע‬
‫‪:‬‬
‫אברהם האט ךא־ גיהאש ‪.‬קיגךער פו; הגר פון רעםטרעוי; האט‪.‬ער גיבעטי; ‪.‬ער‪.‬זאל‬
‫האני; ‪.‬קי‪.‬נךער פו; שיה ארך‪ .‬האט _י‪.‬עקב ניואגיטיצו' רחל דו‪.‬קיענסט אזוי טיאהןיווי‬
‫טיי; כאבע האט ןיטאןן‪ .‬האט רחל נ;וא?ט צו !עקב ויאס האש ידיי;' באבע נישאה; ‪.‬‬
‫ןאט ‪.‬יעקב גיזא?ט מיין ?אבע האט ני‪.‬נעב'י; איר ךיינםט צו מיי; ךיךען‪ .‬האט רחל *ניויאנט‬
‫אויב ךי זאי־ האלט אפ מיי; קי;ךער האבי; ‪.‬ירא 'אייו מיי; ךינםט בלהה יקים *צו איר רעל‬
‫יןיך אויך קיוןךער ןאבין דוךך אייר ‪ .‬אווי ווי שרר‪ ,‬איי ניבאיהט גיוואךי; מיט אקיניד דוה־‬
‫איר צךה הנר ‪ .‬אדי איו רחל אייך גיץאהט גיוואךין םיט קינדער ןאבין' דורך יאיר צרה‬
‫י‬ ‫־‬
‫בלהה ‪) .‬ןךי רייןער ביי איין מא־ הייםין צירות מייל‪!.‬יי האבי; פיי‪.‬נט אייגע ךי אגךעךעז‪:‬‬
‫)יא(‪.‬ותאמר ‪ .‬רחל האט ;יוא;ט נאט האט מיך געטשפט ‪7 .‬נר האט טיך ?‪.‬עסשפט' אוג‬
‫בשולךיןט‪ .‬געם^יפט אונ נינעבי; שכר‪ .‬נעטשןט אוג בישולדיגט ויי דעריפסוק ואגש רחל‬
‫איו ניווען ז^עקרה‪ .‬נעטשפט אוג נינעבין שכר'\‪,‬ער האש סיר נינעכיןייירעם* זוה; פון בלתה‪.‬‬
‫על כן‪,‬קראה שטו ךן ךךיכער האט זיא'‪.‬גידופי; דיעם קינד ך! י‪ .‬ווא'‪.‬עס שטייט ‪:‬על כן‬
‫)ואט רעד טע‪;.‬טש ניהאט פיל‪.‬קץךער‪ .‬דער נאך האט בלןה גיהאש נאך אווהן האט רהל‬
‫ןייאגט נ‪?.‬תולי עליזים נ?י‪.‬לר\‪ .‬ראם איו ךער ראךט נפתלי*‪ .‬ניפד‪.‬י;אך ןאכ ‪/‬גיב׳עט מיין‬
‫בעט‬
 ‫ע א‬ ‫פ י ש ה‬ ‫י צ א‬
‫סט‬ ‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫גאסדיט‬ ‫יהיי‬ ‫צופים‬ ‫ונופת‬ ‫יט(‬ ‫)תכלים‬ ‫ב ה ם‬ ‫שנא׳‬ ‫דית‬ ‫ה י א ‪.‬‬ ‫שלי‬ ‫ל א‬ ‫עצסו‬ ‫ניפת‬ ‫)מ(‬
‫א ל א‬ ‫ותלד‬ ‫וכאן‬ ‫וחתר‬ ‫כחיב‬ ‫כבולם‬ ‫ל א ה ‪.‬‬ ‫ש פ ח ת‬ ‫זלפה‬ ‫ותלד‬ ‫נ כ ת ל י ‪.‬‬ ‫ש ל‬ ‫בחלקי‬ ‫)‪(to‬‬
‫ג י א‬ ‫!ננכ(‬ ‫א ת א‬ ‫נ ד ‪.‬‬ ‫ב א‬ ‫ל א ה‬ ‫ותאשר‬ ‫)יבי(‬ ‫בעיבורה‪:‬‬ ‫ניכרת‬ ‫היתה‬ ‫ולא‬ ‫היתה‬ ‫ב ח ו ר ה‬
‫ומנו‬ ‫עכוים‬ ‫ש ל‬ ‫משתיהן‬ ‫)מד(‬ ‫לנרד‬ ‫)מג(‬ ‫שעתיר‬ ‫מי‬ ‫ב א‬ ‫דעלםא‬ ‫נ ד א‬ ‫א ת א‬ ‫ד ב י ת א‬
‫ואיייה‬ ‫ויערשיה‬ ‫ח(‬ ‫)דה״א‬ ‫דכתיב‬ ‫בנימין‬ ‫מ ש ל‬ ‫א מ ר‬ ‫אלעזר‬ ‫ר׳‬ ‫טי‪.‬‬ ‫מ ש ל‬ ‫אליהו‬ ‫אליהו‪.‬‬
‫יו(‬ ‫)מיה‬ ‫הת״ד‬ ‫היה‬ ‫נ ד‬ ‫מ ש ל‬ ‫אמר‬ ‫נהוראי‬ ‫ר׳‬ ‫בנימין‪.‬‬ ‫בני‬ ‫א ל ה‬ ‫כ ל‬ ‫ירוחם‬ ‫כני‬ ‫וזכרי‬
‫כ ן ‪,‬‬ ‫למימר‬ ‫חזיח‬ ‫םאי‬ ‫נהוראי‬ ‫ב ר‬ ‫פליפי‬ ‫איר‬ ‫נ ל ע ד ‪.‬‬ ‫מחושבי‬ ‫ה ח ש ב י‬ ‫אליהו‬ ‫ויאמר‬
‫ק ר א‬ ‫ר״א‬ ‫מקיים‬ ‫מ ה‬ ‫ה ג ל ע ד ‪.‬‬ ‫ערי‬ ‫וכל‬ ‫יעזר‬ ‫הגבול‬ ‫להם‬ ‫ויהי‬ ‫יג(‬ ‫)יהושע‬ ‫ד כ ח י ב‬ ‫איל‬
‫ק ר א‬ ‫גחוראי‬ ‫ר׳‬ ‫מקיים‬ ‫ומה‬ ‫הוח‪.‬‬ ‫ה ג ד ת‬ ‫ל ש כ ת‬ ‫מיושבי)מה(‬ ‫גלעד‬ ‫םהושבי‬ ‫נהוראי‬ ‫דר׳‬
‫עולמו‬ ‫מרעיש‬ ‫הקב״ה‬ ‫שהיה‬ ‫ב ש ע ה‬ ‫)מז(‬ ‫מ ד ר ש ו ת ה;‬ ‫אלא‬ ‫)מו(‬ ‫ו א ל י ה ‪.‬‬ ‫ויערשיה‬ ‫דריא‬
‫היה‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫משת״הין ו )מד( משתית;‪ .‬ישידס ו מאי מזית נוי ‪ .‬מה‬ ‫שנפפתל וגתגלנל לנא ל‪5‬אן לא היה אלא נשגילי נפירפיי‬
‫ראית ואייה מפסוק זה ‪:‬הוא מפל נ ז ו ופי לפה וגוי‪.‬‬ ‫שיתול״ס ל־וק תנלות והפ הסנות פלהס נמ‪:‬ו נעיותית‬
‫נ נ נ ט זן קמ״ר׳ נספר ׳כוכע‪) :‬מה( מלשנת פ‪0‬ית‬ ‫אהנתה ונא לו ללנן‪) :‬מ( נופת ‪ ,‬זאת התירה נקראת‬
‫נוי ‪ .‬גלע‪ :‬לרפ נוטריקון גל עז פלשנת הנדת היפ גל‬ ‫וופת נופיפ וזרפ נפתלי גוטריקין »פת לי ‪) t‬מא( נמלקו‬
‫וסל פהנל פיניס להוראה שיולאפ מפס והיא היתה עוות‬ ‫של נפתלי‪ .‬נמה פנאמר הניתן אמרי פפר‪) :‬מנ( גלא‬
‫על השניגה ששורה נישראל נדאיתא נמדרש תוית‪) :‬מו( אלא‬ ‫דניתא גלא זעלמא‪ .‬פי' בעריו מזל הנית מול פ ל נ ל‬
‫מורפיפ נ י ׳ ‪ .‬שמית אלי אינן שמות נ י אופ אלא נקרא‬ ‫שפילס ‪) :‬מג( לנלו משתיתן נוסי' ופירושו לבין נריתה‬
‫נן על שפ זנית אמת ינזמפרש ואויל ו )מו( נשעפ‬ ‫כד״א גוזי אילנא יעיע נד ינן פ״י זעתיז למיגדעא‬
‫‪6‬יין~שו‪5‬עםטרצו‬ ‫געכין‬ ‫פ א ט ע ר ‪ .‬ער י א ל‬
‫‪%‬‬ ‫א י ב ר ן י ד ע ט מיין‬ ‫)איןד״קפ‬ ‫טאן(‪.‬פתיתי‬ ‫§עט‪£‬רמיין‬

‫דןד(‪'.‬דריבר‬ ‫אויף‬ ‫גיעאכט‬ ‫גרעסער‬ ‫שיועםשער‬ ‫ה א ב !!יין‬ ‫עלי)‪.‬איך‬ ‫ז‬ ‫אחותי‬ ‫רןליחי‬ ‫טאף ‪.‬‬ ‫‪£‬יץ‬

‫ה ט ך י א ג ט איור ד ז ט י ר ח ל ‪ .‬ג י ז א ג ט מיין ח ו פ ח ח ט ג י ך א ך ^ ט‬ ‫יוחנן‬ ‫יגיןד י ו כ ה ג י ו ו ע ן צ ו ר ע ם ק י ג ר ‪ .‬ך ב י‬ ‫ן כ‬

‫מען‬ ‫אבטיןג‬ ‫ניב‬ ‫יאןץ‬ ‫‪.‬יעקב‬ ‫צו‬ ‫ר א ל ט ' ‪,‬געשי‪.‬קט‬ ‫איך‬ ‫רע;‬ ‫חופה ‪.‬‬ ‫זיין פ א ר ג ד י ן ש ו ו ע כ ט ע ך ם‬

‫איויכ‬ ‫נמא^ם‬ ‫ה א ב‬ ‫איך‬ ‫נאר‬ ‫גי‪5‬אגגען‪.‬‬ ‫אוועק‬ ‫ניט‬ ‫סיר‬ ‫‪.‬יעקב פו;‬ ‫וואלט‬ ‫גאךין‪.‬‬ ‫ליך‬ ‫ןויל‬

‫םיץשרעסטר‪,‬‬ ‫גיבאהטוועךיןפון‬ ‫רעךיןזאלךא‬ ‫םירניבאהט‬ ‫כיןניטווערטףךעלטזאלפו;‬ ‫איך‬

‫ואל‬ ‫ניבךיימט יעקב‬ ‫פ ר ק ר י פ ט ע ‪3!3‬ות ר א ם ה ט‬ ‫ה ש גייאן‪.‬ט ך י א ל ע‬ ‫א ? ע ט איויגפתולי‪'.‬רחל‬ ‫נ א ך‬

‫ציו' מ י י ; פ א ט ע ר‬ ‫ניקומע'‬ ‫ר א ש ‪ ? .‬ע ק ב איי‬ ‫םיינעטווע^ץ‪.‬‬ ‫פו;‬ ‫ג י ש ש גיווע;‬ ‫רען‬ ‫איז‬ ‫קוטע;‬ ‫א‪/‬ןר‬

‫שוועסטער‪.‬‬ ‫מיי;‬ ‫געעבי; צו‬ ‫איךי אלץ‬ ‫פ ו ; ד ע ם ש וןעיגי; ה א ב‬

‫ז‬ ‫סיןגעט רעגי;‪.‬‬ ‫ג א ר פו;‬ ‫איז‬ ‫לב;‬

‫תורה'אייו ימיין‪.‬‬ ‫ךי‬ ‫ך ס ק י י ש פון‬ ‫ךי‬ ‫ל י ‪.‬‬ ‫גפת‬ ‫ךעךטער‪.‬‬ ‫צורי‬ ‫איז‬ ‫גפתולי‬ ‫א פ ש ט איז‬ ‫נאך‬

‫ר א ם‬ ‫>!אךט‬ ‫)אווי‬ ‫צופים‬ ‫פץ‬ ‫ךסקייט'‬ ‫ךי‬ ‫צופים‪.‬‬ ‫נו?‪.‬ת‬ ‫}ירופין‬ ‫ווערט‬ ‫זיא‬ ‫וואס‬ ‫תורה‬ ‫ןי‬

‫ולפה‬ ‫נפתלי'‪.‬‬ ‫ה ל ק פון‬ ‫רעם‬ ‫אין‬ ‫רעריין‬ ‫ניואנט‬ ‫וועלין‬ ‫דם׳‬ ‫ששאךק‬ ‫פירות‬ ‫די‬ ‫ןאךט‪,‬יענען‬

‫ייאם'כיי‬ ‫@אר‬ ‫מ ד ר ש‬ ‫ךער‬ ‫פרעגט‬ ‫‪.‬‬ ‫!עקב‬ ‫פץ‬ ‫אקינר‬ ‫נ־בא־ץ‬ ‫א ר ך‬ ‫דואט'‬ ‫לא‪.‬ה‬ ‫פון‬ ‫די??‪1‬ט‬ ‫רי‬

‫‪.‬‬ ‫}יןארין‬ ‫האט‬ ‫נ א ד יויא‬ ‫'אונךא'שטייט‬ ‫ניווארץ ‪.‬‬ ‫טעובךת‬ ‫איז‬ ‫זיא‬ ‫׳טשייט‬ ‫רייןער‬ ‫א ל ע‬

‫ותאמר ‪.‬‬ ‫)יב(‬ ‫מעוברת!‬ ‫ר ע ך ק ע נ ט ווי ז י א איו‬ ‫;יט‬ ‫מען‬ ‫איועעיהאט‬ ‫גיווען‬ ‫ייייל ייאויאיי‬ ‫באר‬

‫רעדי!!יל‬ ‫גיקופען‬ ‫איו‬ ‫ע ם‬ ‫שטוב‪.‬‬ ‫םיליפץ‬ ‫ךער‬ ‫^‪)/‬־•ע•‬ ‫איו‬ ‫'‪?.‬נם‬ ‫גד‪.‬‬ ‫‪3‬א‬ ‫ה א ט ני^אנט‬ ‫לאה‬

‫‪.‬עם‬ ‫שטירו}'נ *‬ ‫פאר‬ ‫טייטש‬ ‫"ךער‬ ‫איו‬ ‫א ך ע ר ^ר‬ ‫י‬ ‫מ ז ל‬ ‫טייטים‬ ‫ךער‬ ‫איו‬ ‫נד‬ ‫רעלש'‪,‬‬ ‫ך ע ר‬ ‫פון‬

‫ר א ם‬ ‫געצץיךעער‪.‬‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫שטארקייט‬ ‫ךי‬ ‫שניןין‬ ‫פאר‬ ‫ך ע ט‬ ‫ראם‬ ‫רער‬ ‫גיבארין'גירארץ‬ ‫איי‬

‫כגימין‬ ‫שבט‬ ‫פון‬ ‫זאנט‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫הנביאי‪.‬‬ ‫א א ה ו‬ ‫*יו‬ ‫שבט‬ ‫וועלכי;‬ ‫פון‬ ‫הנביא‪.‬‬ ‫א ל ך *‬ ‫איי‬

‫ש ב ט‬ ‫די א ל ע זענע; פו;‬ ‫די‪.‬קינךר פון';רוחם‬ ‫א ו נ זכרי‬ ‫אל;ה‬ ‫אונ‬ ‫אין פ ס ו ק ‪,‬יעךישיה‬ ‫עס שטייט‬ ‫זך‬

‫איו גיווען‬ ‫הנביא‬ ‫אל^הו‬ ‫יא״נט‬ ‫נהוךאי‬ ‫רבי‬ ‫הנביאי‪.‬‬ ‫אליהו‬ ‫טען‬ ‫א ל ; ה טיייגט‬ ‫‪ . '.‬ך ע ם‬ ‫כגיכץ‬

‫אייגריאהנער‬ ‫ךי‬ ‫פו;‬ ‫איו'ןיךען‬ ‫ראיס ‪ .‬ע ר‬ ‫הרושבי‬ ‫אל;הו‬ ‫ואגט‬ ‫ךעריפסוק‬ ‫ווי‬ ‫ג ד ‪.‬‬ ‫ש ב ט‬ ‫פון‬

‫פץ‬ ‫ג ה ו ר א י ' ה א ט ניואנט פו; ןואנען וךיםטו או נ ל ע ר איו‬ ‫‪3‬ר‬ ‫פליפי‬ ‫‪31‬י‬ ‫גיואנט‪.‬‬ ‫האט‬ ‫גלעד‬ ‫פון‬

‫אינ‬ ‫!עור‬ ‫פץ‬ ‫נךענעץ‬ ‫רער‬ ‫אין'פסיק‬ ‫ששייט‬ ‫‪,‬עם‬ ‫ר ב י י ג ה ו ר א י ?יייאגט ווארויס‬ ‫ה א ט‬ ‫‪1#‬בט'גד‪.‬‬

‫פסוק‬ ‫צום‬ ‫אלעור‬ ‫רבץ‬ ‫ראס ואגט‬ ‫ז‬ ‫נ ר ‪.‬‬ ‫ש ב ט‬ ‫רעם‬ ‫‪3‬יי‬ ‫שטייט‬ ‫ראם‬ ‫גל^״ד‪.‬‬ ‫פץ‬ ‫ששעט‬ ‫אל ע‬

‫ןא‪8‬‬ ‫ןאר‬ ‫גאןד‪.‬‬ ‫ךיי שטאט‬ ‫גיט‬ ‫נ!ען‬ ‫טייניש‬ ‫נלןד‬ ‫אלעוך‬ ‫ענפ^רט רבי‬ ‫׳‬ ‫נהוראו‪.‬‬ ‫ר?י‬ ‫‪3‬ון‬

‫םייגט‬
 ‫כ‬ ‫שה עא‬ ‫<יצא ‪2‬‬
‫בראשית‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫‪1‬‬
‫היח אליהי פזביר זבות א ב ו ת ‪ .‬בני ירוים והקביה פתםלא דחפים ע• ע ו ל פ ו ‪ .‬פעם א ח ת‬
‫גהלקו רבותינו בדבר אלו אופריפ )נלוו( משל נ ד ‪ .‬ואלו אומרים משל בנימין‪ .‬בא ועשר‬
‫לפניהב אטד להם ר מ ת י פה אתם נחלקים עלי אני כבני בניה של רחל אני‪) :‬יג( ותאסר‬
‫לאה באשרי בי אשרוניבנוח‪ .‬לומר אשרי מי שזבה ל כ ך ‪ .‬א״ר ליי לא לן אשד‬
‫באבםניא פיפיו‪ .‬ירש אשר נבהי פלטריוח מה שלא ירש יהודה ארצות הה״ר )לכיא ז(‬
‫ובני אשר יפנה וישיה וישוי ובריעה ושרה אהוהם; הוא אבי ברזות‪ .‬ר' לוי ודי סימון‪.‬‬
‫ר׳ לוי אפר שהיו בנותיהם נאים והיו נשיאיה לנהנים ענפשהו בשמן המשהה שפן זית;‬
‫ר׳ סיפון אמר שהיו נשואות לפלכים שנפשהו בשמן זית‪:‬‬
‫פלשה עב )א( וילך ראובן ביפי קציר הטיס‪) .‬מפני ככ( הנוך לנער ע״פ דרכו נם בי‬
‫יזקין לא יפור פפגה )במדבר צב()א( ייתן את הארץ הזאת לעבדיך יני׳‪,‬‬
‫)כ״א ‪ (3‬שבעים בלהפ )כ( נשכרו ורעבי׳ חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה‪.‬‬
‫שבעים גלהם נשברו זו לאה שהיתה שבעה בבנים ונשברה‪ .‬ורעבים הדלי זו רחל‬
‫שהיהה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫ואזיל‪) :‬א( ייתן את האדן כיי‪ .‬סירש״י רמונ! תפס‬ ‫שלקכיה נא להרעיש את פיליוי אליהו מזכיר זכית איוש‬
‫דנר כהיה מצוי לי נייתר כו נניי חסכי נעיר הירדן‬ ‫נ‪ :‬־יותש הקי״ה מרווה ע ל עולמו והכי מוכת נילקיכן ו‬
‫־‪:‬יה מצוי לסש ראשונה אע״פ שא"׳ היתה עונה הימנה!‬ ‫) מ ו ז ( מ ש ל נז‪ .‬נא אליהו מכני נניה של רר‪.‬ל ‪ .‬נילי\ש‬
‫) נ ( נשכרו שכר פונ ונ; פיוש״י ה״נ נילקיע הדר וס‬ ‫כין פרשי ננניס גייס מודע של לאה איל נפישה ‪11‬‬
‫ונששר שמואל לאה שהיתה עקרה ילדה שנעה‪ ) :‬נ ( שה־תה‬ ‫נרם נס כן של רתל ‪ :‬נרוות פירנ״י ניויש כתינ כלומר‬
‫ואייה נ ו י ‪ .‬שכל עצמו של יעקנ לא כיין אלא לרתנ נ‬ ‫פרווח וזכי פלפייאות וקרנן נדות על שה הוית נדמסי'‬
‫מיעט מען רעם לשבת הגיית‪ .‬אליהו הנביא איז ןיךען פו! ךי כנהךךין ראם ךצען״״אץ‬
‫לשכת הגזית י אבער גייארי; איו ‪.‬ער פון שבט בנ;טץ‪ .‬אוג ראפ' זאנט רבי נהוראי צום‬
‫פסוק פון ךביאלעיר ‪ .‬ענפעךט רבי נהוראי ךי ךריי' וועךטער ;ערערה 'אונ אליה אוג זכרי‬
‫בני ‪.‬ירןחם וענען ניט נע^ען יפו; טענטשי;‪ .‬נאד דאם איו אדרש‪ '.‬ךע; נאט מאבט שטורעפ;‬
‫די וועלט ךער פאנט אל;הו רעם זבות פון די אבות‪ .‬את נאט האט רחמנות אייך ךיירעלמ‪.‬‬
‫אםאלד האיץ ךי'רבנן נעקלינט אין ךער ואך פו; וועלכין ש^ט איי אל;הו הנביא ‪ .‬אנדערע‬
‫האבץ נץאןט ‪,‬ער איי פון שבש ג ד ‪ .‬אנדערע האבץ נייאנט ער איי פון שבט ?נימין'‪.‬‬
‫איי ןיקומעין אליהו אינ האט ייך ןיי&^עליט ‪8‬אד ךי רב^ן אוג האט }ייאגט צו'זיי‪' .‬רבווןן‬
‫ראם ‪.‬קי־יגט איר אייך וץעגי; פיר איך בין פץ ךהלם קינךער •י )ינ( ותאמר‪ .‬לאה האט‬
‫ניזאןט באשרי ‪ .‬אי; ‪9‬יין ל ר ב ‪ .‬ךי טעבטער וועילץ מי־ לויבין‪ .‬זיא האט גייאגט מען‬
‫רעט יאגץ וואהל צו לעם ראפ האט זוכה גרוע; צו אווי אקינד‪ .‬רבי לוי זאנט לי טענטשין‬
‫פו; שבט אשך האבי; ‪..‬קיץ מאהל ניט נינעכטינט אין אנאםט הרי‪ .‬נאד אין רער' חיים ‪.‬‬
‫דייל מען איי גיקוטען צו ויי אחיים קויכ־י; וימגר סחורה‪ ".‬אשר האש נעיךשת נרויסע‬
‫פאלאטצי; ראם די זענען וועלט גיווען טייעךער ווי ך י לענדער ראם ‪.‬יהודה האט געילשת‬
‫ווי דער פסוק זאגט ךי‪.‬קינדע'ר פו; אשר וענען נירע; ‪.‬ימנה' אוי ‪.‬ישוח';שר אוג בדרגה'אונ‬
‫זייןיר שוועסטער י איו גיךען שלח‪ .‬ער איי גיווע; רער פאטער פון' ברזות‪ .‬לבי לר אונ לבי‬
‫סיכוי קליגען‪ .‬רבי לוי זאנט די טעבטער פו• אשר זענען גיווע; שיי; זענע; ךיא נינופק‬
‫געווארי; צו בהנים ויאס‪.‬זעינע; נעאלבט גיוואלי; טיט בויטאייל פון איילבילטע;‪ .‬רבי פיסי;‬
‫ואגף די טעבטער פון אשר זענע; "נינומען ניוואךץ צו מלכים ראם זענען' נייאלכט גייואיין‬
‫ךיט בוימאייל פו; איילביךטען ‪:‬‬
‫פ ר ש ה ע ב )א( ו״ילך ל>‪.‬ובן‪ .‬ראובן איי ניןאנגק איין §עלד אץ ךער צייט ראם מען‬
‫האט געשגיטען ווייץ‪ .‬שלפה "המלך האט'גייאגט נעריי; רעש‪.‬קינר גא‪7,‬‬
‫גיי! פירוננ אפילו רען‪,‬ער'וועט אלט וועךין רעט ‪,,‬ער פון ךעם פירוננ ניט אייעק ?‪.‬יי; •‬
‫אווי ווי לאוב; האט ןינוטען וואפ‪.,‬ער האט צו‪,‬ערשט גיפוגע; אינ איי באלד ניקוסע; אהיימ‪.‬‬
‫אזג איו ניט נינאננען זובען• טאטער וועט״ער נאיך' בעםעךס נעןינען‪ .‬זייינע‪,‬קינרער האנין‬
‫ארך אווי ךטא;‪ .‬ודאון״ האבי; דר זעה; רם לאגד סו; דר דיט ירדן• האבי! !‪:‬י שיי' ‪7‬ןאן&‬
‫יי‬
 ‫ויצא‬
‫ע‬ ‫בראשיות‬ ‫ב‬
‫י י יל‬ ‫פ ר ש‬
‫סרר‬
‫שתיחה רעבה לבגים הדלה ער עקדה ילדה שבע־ לאה שהיהה עקידה םבית ילדה‬
‫שבעד‪ .‬ורבת בנים אימללר זו רחל )י( שהיחד‪ ,‬ראויה •״יעמדו מכנה רובן •נזל בטפ‬
‫אומללה‪ .‬ומי עשה כן ה׳ ממיר‪ .‬ומחיה‪ Q ) :‬וילך ראובן בימי קציר הטיב וימצא‬
‫דודאים‪ .‬ר׳ חייא בר אבא אמר )ד( יבריהין‪ .‬ר׳ יצהק אמר שעורין‪ .‬ר׳ יהודה בר׳‬
‫ם־םין אמר )ה( םיישין‪ .‬בין לדברי איו ובין לדברי אלו הכל מידים שלא הביא אלא‬
‫מן ההפקר‪ .‬לם*ר שעירים‪ .‬שעירים כיסי קציר המים בשדה של הפקר הן לפי‬
‫שבכר כלה הקציר של שעורים‪ .‬הרע לך שהלך כשעת הקציר בשעח בכור כל נזיני‬
‫)ו( איפוריא ולא הביא אלא דבר שהוא ם; המיפקר‪ .‬להודיעך שהיו שמורים )ז( מנול‬
‫הארץ‪ .‬ואם כך היו שכורים כנזל הארין עאכ־ו שהיו שמורים ככל הנול‪ .‬ויבא אותם‬
‫אל לאה אמו‪ .‬להודיעך ער היכן היהה כבידה של אמי עליו שלא טעם; עד שהביאם‬
‫אל אמו‪ .‬ותאמר רהל אל לאה חני נא לי מדודאי כנד‪ .‬המעט קחחך אח אישי‪.‬‬
‫)ח( חניאח לסבי מן דקני‪ .‬האני ר שמעין <ט( לפי שזילזלה כצדיק לפיכך אינה נכנסת‬
‫עטו בקבורה‪; .‬י( הוא רהיא אסרה לה ןיאו לב! •שכבעסך הלילה איל עטך הוא‬
‫דמיך‬
‫כהו נ ה‬ ‫ם תנ ות‬
‫)י( •נריח׳!‪ .‬נ! ה״א שין ע‪:‬נ שנקרא כ ! ‪ (:) :‬מ״שץ ‪ .‬אשש לוק! בל• משעריה וקני נלומר לא ד לו שלק־ו־ז‬
‫פירש•׳ מי! אילן שנקרא מ ״ ש ‪) :‬י( איפירייא • נלשין יו! נשל' אלא שאתס ל<ה לכנאושי משל• ילא נישלו ו )ש( לש‬
‫שרי‪) :‬ו( מגז( האר; ‪ .‬ממה שגלל של האר!‪ :‬שולולה‪ .‬שישיה לקרא קלריש לנן ישננ וני׳‪ ; :‬׳ ( הוא‬
‫)וו( הניאי‪ .‬לסני ניי• הירש"' משל הוא שאומד! מהנה ־היא ני‪ .‬והי שהיאאנור' נוי ו )‪.‬יא( לנ! יש;נ טי ‪.‬‬
‫דעליןייקו״עןייאץ'ארץייישראלטאסער‬ ‫ךי לאנד • אונ יןי‬
‫איו ךאךט בעסער‪ .‬הנה האט גיואגט ךי'ךאס זענע; ניויע; ביו איצט !אט‪,‬ןענען אווי אךעם‬
‫גיךאךי; ביו ויי האבי; זיר גימויט' פאלריננען' פאר בריויט ‪ .‬אונ ךי וואט יענען {יווען ביז‬
‫אי‪.‬צט חוננעךינ‪ .‬זענען שוי; יאט'‪ .‬ךי‪.‬עק';ה האט גייבאךי; רבע; ‪,‬קיגךער אונ ךיוואםהאט‬
‫?יל ‪,‬קינךער וענען !יי ןישמאךבין‪ .‬ךי ואטע האבי; ייך פאררוננען פאר ברויט‪ .‬ךא‪ 1.‬איז‬
‫דאה‪ .‬זיא איז נירע; זאט'טיט‪.‬קינךער אוניזיא האט ךך נאך פאררוננע; צו האבי; ‪.‬קינרער‬
‫אינ ךי הוננעךינע האבי; ייך פאי־טיטען • דאם איז ךחל‪ .‬זיא ‪.‬איז' גרוע; הונןעריננ' פון‬
‫קינדער‪ .‬אונ זיא האט ייך אליי; פארטיטען פון צו• האבי; קינדער ‪ .‬ראם זיא האט אוועק‬
‫גיגיעכי; איר מא; צו לאה פאר ךי דודאים‪ .‬ביז ךי‪.‬עקרה האטי ניבאךין זיבען לאה ראם ויא‬
‫איז גירען אויםגעךיםען פי; שטוב האט גיבארי; זיבען‪.‬קינךער מעקם זיהן אינ איין טאכטעו״(‪.‬‬
‫איו ךי פין פיל קינךער פארשניטע; ניוואךי;‪ .‬ראם איי רחל ראם זיא 'האט גיךאךפט' האבץ‬
‫ראם מעךםטע קינרער פו; '!עקבי‪ .‬איז ךא פארשניטען ניוואךין‪ .‬ך א חאט נייוואט }אי״‬
‫צורי‪.‬קינידיער אוני איו נישטארבין‪ .‬רער האט ךאס' ניטאה;‪ .‬נאט ‪ .‬ראם ‪[.‬ך־ סאכש מרט‬
‫אמ לעבעיךיגז ) ‪ o‬ר ל ך י ך א ו ב ן ‪ .‬ראובן איז ;ינאנגע; אי; פעלר אין ךער‪/‬ייט ראם מען‬
‫שניידט וךיץ אונ‪.,‬ער האטי גיפונען'דודאים‪ .‬ראם'איו דודאים'‪ .‬ךבי חי;א יר אבא יאנט‬
‫דודאים איז יברוהין )ךאס איו איר אנךאי(‪ .‬ךכי ;צחק זאנט דודאים איי געךשטי;‪ .‬רבי‬
‫!הודה בר םיםון זאנט דודאים איי 'מיישין יךאס איי אווי' אביים(‪ .‬ךאס ‪,‬יאגי! איע '‪'6‬‬
‫ראובן האט ניט גינו^יע; ‪..‬קיי; אגךער ואך נאד דאי‪ ,‬איז הפקר )פריי צו געכזען ווער‪.‬עם‬
‫ךיל(‪ .‬ךער וואס יאנם אז ךיי דודאים זענע; גיוועי געךשיטי;‪ .‬פון רעסטיוענין וענ־׳ג; רי‬
‫געך׳ציעי; גיווען הפקר‪ .‬ווארום ‪,‬גערשטין אין פעלד • אין ךיי ‪5‬ייט ראם מעי; י שגייךט' ויוייץ‪.‬‬
‫איז'ךי נעךשטין הפקר• רארוש דעי־ שניט פון ךי געךשטין האט ךך שוי? לאגני ניענךינמ‬
‫‪,‬‬
‫אוג מען 'האט שרן ךי נעךשטין אבי ;' נינימע; אין שיפיייבלער‪ .‬דאם ביסעל געךשטי; 'ראפ‬
‫בלייבט איו שיין הפקר‪ .‬אייך וועל ךיר ווייךן אז‪,‬עם איו' אווי‪ .‬ווארום עך איו ;יגאנגען‬
‫ךע; עס איז ניווע; שגיט ווען אלע פירוח וועךין צייטיג‪ .‬פו; דעםטוועגין האט ‪,‬עי״קיון‬
‫ואי ייך גיט גינומען נאר ראם ״עס איו חפקר ; צו ךייךן אז ךיי ז^נען ‪.‬גרוע; אפנעה־ט‬
‫»ן נו^ה‪ .‬די ואלי; גיט ‪.‬געשען פו; פךעטדע פעלךער‪ .‬אוג אז די יענען' גירען אזר אי^געך־ט‬
‫״‬ ‫ז‬

‫ניט‬
 ‫ויצא‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫׳נכ‬ ‫‪m‬‬
‫סדר‬
‫‪3‬‬

‫דכיך עסי לית היא דסיך‪ .‬א״ר אלעזר זי הפסידה וזי הפסידה זו נשחכרח ויי‬
‫נשתברה‪ .‬לאה הפסידה דודאים ונשתכרה )יב( שני שבטים ובכורה ‪ .‬ורחל נשתברה‬
‫דודאים והפסידה שבטיס ובכירה‪ .‬ר׳ שפיאל בר נחםן אטד זו הפסידה דודאים‬
‫זנשתכרה שבטים וקבורה עטו‪ .‬יחל נשתברה דודאים והפסידה שבטים וקבורה‪:‬‬
‫‪ (JV‬ויבא יעקב פ; השדח בערב‪ .‬חם; הנינן השוכר את הפועלים ופפק עפהם להשכים(‬
‫ולהעריב פקופ שנהני שלא להשכים ולהעריב אינו יכיל לכופ;‪ .‬א״ר םינא םקום שאץ‬
‫כנהנ תנאי ביח דין הנדול הוא שתהא )ינ( הוצאה סשל בעל הביר‪ ,‬והכנסה פסל‬
‫פיעל‪ .‬ה־צאה פשל בעל הכיח פנין שנאפר )תהציס קך( תודח חשםש יאםפץ סבאן‬
‫ואילך יצא אדם לפעלו‪) .‬יד( הכנפה פשל פיעל פני; ולעבודתו עדי ערב‪ .‬עד ערב לא‬
‫נאפר אלא עדי ערב לוםר עד השיבה כד״א )איונ ז( עדי נשה‪ .‬ר׳ אפי בשם ריל‬
‫אסר‬
‫כהונה‬ ‫מתנ ו ת‬
‫ו נ פ נ כי״י נ! שושינ גי רה! םיתה ראויה לאינעס‬ ‫ג י ‪ .‬כהיה לש לריר לפן ינא כוי יאמרה י ‪ :‬נ נ לשו!‬
‫שנשים לפי שהיא שיתה עקרת ה ט פ ו )יג( הולאה‪ .‬יציאתו‬ ‫שנינה עפ אניתיו ו )•נ( כני ‪-‬כנפיה‪ .‬יששכר וזנו;;‪:‬‬
‫למצ־כת! של נעל הנ<׳ למהר עפ הפועל ולא יצא אלא‬ ‫נ י ג מורש חויפ נפשון הדידאיכ נפנו ריפ שכשיש‬
‫אמר ‪1‬ריתפ השמש ו ונהננסתו לניש הפועל יוותר עס‬ ‫נפסיוה נננורה ומול הפפיזה בנטיס ‪1‬גשפיה הנכודה‬
‫נעל נית ולא יננש אלא אשי פחשנה ו )יו( הננפפ‬ ‫»‪9‬יוש פננורחו פל ראונן גתנה ליופן הגולו אפ״נ‬

‫ניט צו‪,‬געמע; פו; ך פעלדער‪ .‬נעווים‪.‬וענען גרוען אפ‪.‬געןיט' ‪.‬ניט צו‪.‬נזלנ;‪.‬אנך^רע‪.‬יאכץ‪.‬‬

‫ז‬

‫ךאיבן האטי}‪.‬עברייננט ךי רוךאים צו רץ םוטער לאה‪ '.‬צו וךיייי ור'גרויס' איז ניווע; ביי‬
‫ראובן דעד כב‪1‬ד פיון זיין מו^ער‪7. .‬נר ןאט ךט ןמ^סץ פץ ךי דודאים נאד ‪.‬ער האט‪.‬ויי‬
‫^עב^יינגט אין נאגצי; צו ךי מוטער‪ .‬רחל האט נייאןט צו‪.‬לאה ניב פיר פון'‪.‬דיי; ווהנס‬
‫דיךאיס‪ .‬האט לאה גייאגט צו רחל ךאס דו האםט י‪,‬גינומען מיין מאן איז דיר ךיינינ' ‪.‬‬
‫ווץ?טו גאך דודאים ארך‪ .‬דו יךלסט נעבץ ךעם' אלפען פון מיץ ןאךד‪ .‬דו יךלםט ^עבין‬
‫‪,‬עםין מיין מאן ‪8‬יינע דודאים‪.‬אוני ‪7‬נר ואל מ־ימגן אי"ראם איו ריינע‪ .‬רבי שטעון האט‬
‫גילערוןט וריל ביי רחל איי נירע; וףלרל ךער צךיק‪.‬יעקכ אונ ייא האט אים אוועיק }ינעבין‬
‫־צו לאה‪ .‬ךךיכער איז ךא ניט בנךאביי ניווארין מיט' איש אץ ךער מ;‪1‬־ת המכפלה‪ .‬ראפ‬
‫*‪.‬׳י וואס רחל האט נייאנט צו ליאה !עקב ואל טיט דיר ליגען ךי }אכט‪ .‬ךיינאכט מיינט‬
‫מע; ^אך ךעם שפאךכץ ‪ .‬מיט ריר וועט !עקב ליגע; אץ ק י ר י ‪ .‬אבער יסיט סייר‬
‫)ועש ער ניט לןע!'אץ'‪.‬קבר‪ .‬רבי אל;!וך זאנט ךהל האש שאךין נעדזאט ‪ .‬אונ לאה האט‬ ‫׳‬

‫שארץ נעהאט‪ .‬רחל ן א ט ‪5‬אךךינט‪ .‬אוני לאה ן א ט פאךדינט‪ .‬ל§ח ןאט ^אךץ‬
‫ןיהאט ךי דודאים ראם ייא האט 'ג;געבי; צוךהל ‪ .‬אוג זיא האטישאךין גיהאטךי בכורה‪.‬‬
‫ך ^כורה איז ‪5‬יני‪.‬םען‪.‬גיךאךי; פץ ךאובן אוג איו נלנעבי; ‪,‬גייוארץ צו יוסף‪ .‬אונ יייא האש‬
‫^אר ךי;ט ראם זיא חאט גיבא־ין פוי; _י‪.‬עקב נאך ןיוויי ‪,‬קינךער‪ .‬רחל האט פאךךיגט ךי‬
‫דודאים אונ ךי בכורה פו; יוסף‪ .‬אינ ייא' האש שאךין גיהאיט צרי קינךער‪ .‬רארום ‪.‬יששכר‬
‫אונ וביל; ךאלשץ פון איר גיןאךץ ניוואךץ ‪ .‬רבי שמואל בר'נהםן זאגט לאה האט שארץ‬
‫גיהאיט ידי דודאים אונ ייא האט פאךךינט צורי ק־נךער אינ זיא' ואל לייגע; ןעכין‪.‬יעקב אץ‬
‫»קבר‪.‬רחל ןאט פארדינט ךי דודאים'אוני האט שאךין גיהאט ךי צוויירךנךעד אונ ךא‬
‫קביירר׳ י)‪. 0‬ויבא ‪;. .‬עקב איי ניקופען פון פעלד פארי; נאכש‪ .‬סייר 'האבץ 'גיילערונט רער‬
‫ראם ךינגט אךבעטער אוג‪7.‬ןר ןאט מיט ‪.‬יי'גיךעט זיי יאלץ קומען פריה ‪ vr‬דיי אךבעש‬
‫אייךער״ךי וון; רעש אייף שייגע; אוג יאלץ' אוועק גיי; שפעט פיון ךייאךבעט נאך'רעש‬
‫ז‬

‫;זם ‪.‬וועלין שויין דין שטעךין‪ .‬אויב אין ךי שטאט איו רער' מנהג או אךבעטיער קימע! 'גיט‬
‫אווי ?ךיה‪ .‬אוגגימנ; ניט אוועק אווי שפעש נאר אלע אךבעשר'האבין אייי;'אויס גיועצטע ציייט‬
‫ווע; ןיי ואלי; קופען צו ךיי אךבעטיאוג ךע; ייי' יאלץ י אוועק מין פון ךי אךבעש ‪. .‬קע;‬
‫ךער בעל ה‪;3‬ח ניט גייטין זיינע איבעטער‪.‬ייי יאלץ קומען פריה אינ אוועק‪.‬גיי; שפעיש ‪.‬‬
‫‪wj‬־ די קוסע׳ אוג נן;ען עוועיק איירי ווי אלע אךבעשער'‪ .‬רבי הונא ואנש אץ ךייןיטאט‬
‫ויאט‬
 ‫בראשית עא‬ ‫ויצא פ ר ש ה ע ב‬ ‫סדר‬
‫אסר הטריהי על בעהיב שאם יחה עיש תהא הכנסה טש^יו‪ .‬עד היכן עד שיהא כל‬
‫א׳ וא׳ סםלא לו הכיח של םים וצולה לו דג)טו( םבעיד יום סשום כבוד שבת וסדליק‬
‫גר‪ .‬שגאםר ויבא יעקב טן השדה בערב ההיד )תהליס קד( ולעבודתו עדי ערב‪:‬‬
‫) ד ( ותצא לאת לקראתו‪ .‬מלםד שלא הגיחת אותו לרחוץ רגליו‪ .‬ותאםר אלי תבא ‪.‬‬
‫איר אבהי‪ .‬צפה הקב״ה שלא היתה כווגתה אלא לשיש להעביד שבטים )טז( לפיכך‬
‫הצריך הכחוב לוסר וישפע אלחים אל ל א ח ‪ .‬והאפר אלי ת ב א ‪ ,‬איר לוי בא וראה פ ח‬
‫יפה היחח םרסרוחן של דודאים לפגי סי שאסר והיה העולם שעל ידי הדודאים עסרי‬
‫שגי שבטים גדולים בישראל יששכר ויבולן‪ .‬יששכר יושב ועוסק בחורה‪ .‬ייבולן יוצא‬
‫ביסים ובא וניתן לחיך פיו של יששכר וההורה רבה בישראל )שיר ז( )ח( והדודאים גחגי‬
‫דיה •י ) ה ( וחאטר לאה גחן אלהים שכרי וגר וחלרא שבו יששכר‪ .‬יששכר תשיעי‬
‫לשבטים‬
‫מתנות כהונה‬
‫פלי פי‪-‬ייל לייתר לפיעל לזהו ניאחז מפני כביז השנת‪ :‬הפיעל הוא נ נ ו יפכ‪ 8‬ידיו‪ ,‬מונתינ נעינ נקמין׳‬
‫משפע המטיר שהוא ערנ‪) :‬פז( לעינך היגרו ט י ‪.‬‬ ‫)פו( ה״ג מנעיז ייפ ימזליק נר מפופ כניד פ נ ז שנאי‪ .‬יי‪".‬ג‬
‫אע*פ פלא מלינו פהתפללפ ! )יו( הזודאיה נו׳ ‪ .‬לשנא‬ ‫נייישלמי שנאי יכי' ‪ .‬א־לעיל קאי שאמר פומן הננהת‬

‫ייאס ךאךט איי נישא ״קיי‪ r ^ w T T ^ ",‬ןיטא״קיי; אוייןוגליעצטע צייט״פאר אלע ;לי? *‬
‫איי^ער קי?ט פךיער איינער קוםט שפעטער ‪ .‬אייגער גייט אוועק פךיער §ייגער גייט' ארעק‬
‫שפעטער‪ .‬האט ךער נררםער ביתידין פו; ‪.‬ירושליט ךםאבט אהקנה‪ .‬אין יער פריה ןןען‬
‫ךער אך‪3‬עטער ךאךףיקופע; צו ךי אךבעט‪ .‬ואל ךער בעל וזבית שיעקע; אביםויל צייט‪.‬‬
‫;ער יאי ןיט קיפען' ביז ךי ווהן רעש אייה עןיינע;‪ '.‬אוג §ארין גאכט ךאל‪,‬ער אךבעשין ?יי‬
‫גא;ש‪ .‬פון ויאנען רייסי; נזיר אז אין ךער פךיה דאךף ךער בעלי הכלת ‪:‬טילנקען אביםיל‬
‫ןיייט‪ .‬ראתם ךער פםוק יאגט אז ךי ווהן שייגט אויף ךעךין אלע חיות §איעאשולט ‪ .‬ךי‬
‫ז‬

‫‪3‬עהאלטי; !יך ‪ .‬אוג ךער טענטש ‪;.‬ייה אירויפ צו ךי אךביעט‪. .‬זעה; טיר או אםעגטיש באך!*‬
‫אנהייבי; אךבעשי; נאך רעם' ווי ךי זוה; האט ארף גיישייגט‪ '.‬איוג אךבעטי; ךאיך״ף ;נר ?יי‬
‫זאנט 'ולעבודתו ^עךי עךב‪,' .‬עסי האט‬
‫ז‬ ‫‪,‬עם איי שירן גיייאו־ין נאכט‪ .‬ודא ךעיר פסוק‬
‫ניךארפט ‪?7‬טיין ער ‪,‬ערבי‪? .‬יי נאכיט* ‪,‬עם שטייט י אבער' עדי לנךב‪ .‬מייגט טען ?יי‪,‬עפ‬
‫איי שוי; גייייאלין גא‪3‬ט‪ .‬ביו‪,‬עס אייז שרן פיגיםפער‪' .‬אווי רי‪.‬עם שטייט'‪.‬עדי‪,‬נשך ‪ .‬ביי‬
‫‪9‬י‪2‬סטער‪ .‬ך‪3‬י אפי ןאט ןייאנט פון ךיש לקיש ם ךעגין‪.‬מען ןאט &טריח גייייען לנייר ממען‬
‫אויף> ךעס בעל חבלת ‪ .‬אויפרייטאג ואל ‪,‬ער שייגקע; ךעם אךןעטער אביםול ‪2‬ייט פאךין‬
‫נאקט‪ .‬דער אךבעטער יאל ארעק ניין פון ךי אךבעט פךי‪.‬ענר ור אלע טאנ‪ .‬ייי פריה ‪,‬‬
‫&ז ‪w‬־ וועט קונןען אהיים יאל‪^.‬ער ^אך האבין צייט' אן'צו' שעפין אפעסיל וואסער אי־ןז‬
‫ז‬ ‫‪v‬‬

‫‪2‬זןית‪ .‬אינ אפ גיראטין א^ישיל אייו* ש^ת‪ .‬אונ ז‪? ;$‬ינךען אליכט‪ .‬פו; רא‪?.‬ע; רייפין פיר‬
‫או ךער זלךבעטער דאךף קוטע; אגאנצע ךאך פון ךי אך^יעט א־ייים ווען‪.‬זןם איו שויו נאבט>‬
‫ווי ךער פסיק יא?ט‪.‬יעקב איי גיקומיען פו; פעלד ^עךב‪ .‬ביי נאכט‪ .‬ור ךער פסוק ואנט‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫ולעבודתי _עךי ערב‪3'.‬יי זיין אךבעט דאךןפ ער ויין ביו עם איי'שרן גאכט‪ O) .‬יחצא' ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ל^ה איי ארויס ני_נא;‪.‬גע; געני; חןקב‪ .‬אוג וזאט ג;יאנש צו אים צו פיר ז«לסטי קיטע; •‬
‫ז‬

‫זיא האט אים ניט ?ילאיין !יאשין ךי ‪.‬פיס ‪ .‬נאד‪.‬ער יואל שוי; ‪.‬אדיין קו§ע; ציי איר‪ '.‬ךבי‬
‫אבהי יא?ט ייייל ^אט האט ‪.‬געועהן אז זיא פייגט' ניט פו; איר תאוה וועגין נאי־ זיא טייגש‬ ‫‪5‬‬

‫« הא?ין‪,‬קינךער ‪ .‬ךךיבער האטי נאט גיהערטיאירפאךלאנגע; אוגהאט איר ג־געבין קינלער‪.‬‬

‫יאה ןאט גייאנט צו!עקב צו טיר זאל^טו'קי^ען‪ .‬רבי'לוי יאנט‪,‬זעה נאר ויי}אט' איז‬
‫?י‪?.‬עלין דאס ט'ע‪.‬קלעךיי פו; ךי דודאים‪ '.‬ת ך ך ךי דודאים ‪.‬איז גייארין ‪.‬גיךאךי; צורי}רויסע‬
‫ש^ט־ם ‪3‬יי ךי יוךין^ש^ראוגזבולן‪-‬י^יש^ר' ןאט גןלעיוגט תורה‪ .‬אוג יבילן איי גייפאיףן‬
‫אויה דעם ‪.‬יםאונ ן ט ניןאךילט אמ הט גיןעבי; פרג ‪0‬ה צויןששכר‪ .‬או‪ :‬דורך'ךעפ איי}י^עךט‬
‫ז‬

‫לוואדי!תודוזביייודין‪.‬וןאבין״די דווז«יםגיגע?ין אש\י‪/‬עס ריח‪):‬ה( ותאסר‪.‬לאח הט גייאנמ‬

‫)‪as‬‬
 ‫ע ב‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫ייצא‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫לשבטים והוא )יה( הקריב )יט( שני למלך הה׳ר )כמורד ז( ביום השני הקייב נהנאל‬
‫בן צוער נשיא יששכר‪ .‬מפני מ ה ‪ .‬מפני שהיה כן תירה ההיד )יהיא יב( וטבנ* יששכר‬
‫יודעי בינה לעתים‪ .‬םהו לעתים ר׳ תנהוסא אמר לקירניסץ‪ .‬ר׳ יוסי בן קיצרי אמר‬
‫לעבורים‪) .‬פס( ראשיהם מאתים יכל אחיהם על פיהם‪ .‬ר׳ ראשי םנהדראות היה‬
‫יששכר םעםיד‪ .‬יכל אחיהם סםכיםיס הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה‬
‫לסשה מסיני‪ .‬יכל השבח היה מנין היה לי ליששכר םשל יבילן שהיח עוסק בפרקטטיא‬
‫שלי יםאכיל אח יששכר שהיה בן חירה ‪ .‬הה־ר )בראשית מט( יבול; לחיף ימים ישכין‪.‬‬
‫יכשבא טשה לברך אח חשבטים חקרים ברכח ומלן לברכח יששכר‪) .‬דברים לנ( שסח‬
‫*בולן בצאחך ויששכר באהליך‪ .‬שמח זבולן בצאתך סםה שיששכר באהליך‪ .‬יייא‬
‫)כ( יש שבר באהלי זבולון‪ .‬יבדני אלהיט איחי יבד טוב חשדה הוו כ*י שאתה‬
‫)כא( מיבלח וטעדרה היא עושה פיתח‪) :‬ו( ואחר ילדה בח‪) .‬כא( חנינא כיצד חיחה אשתו‬
‫םעוברח ואמר יחי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו)ככ( חפלח שוא‪ .‬רבי ר׳ ינאי אמרי‬
‫ביושבת‬
‫מתנות בהונה‬
‫י מ י שפירש נעל העקידה נלימי לעילם •יעשס האדש את‬ ‫גיעלייא ק ט לישנא וקרא נלימי איתן יילאיפ )תני‬
‫אשר ישנא בידי לעשות יעל י״י ׳שלין ׳הנו יניא ׳גמוי‬ ‫לית שונ ‪) :‬ימ( הקרינ ‪ .‬נתנונת היוונת ‪) :‬יש( שני‬
‫נעלי נמי שראינו נלאה שזריוות' והשתדלות'עמלה לה»‬ ‫לוולד‪ .‬שני ליהילה ו יקירה׳; נרש" ! ) נ ( יש ש נ ר ‪.‬‬
‫) נ א ( תנינא נוי‪ .‬נשדק הרואה תנ; וולועק על ניה שעני‬ ‫יששכר נישריקין קדריש על וכילן‪ ) :‬כ א ( מזבלה כ י י ‪.‬‬
‫הרי וה תפלת שיא נילי נ ו ׳ ‪ ) :‬נ נ ( תפלת שוא ‪ .‬משני‬ ‫דרש ונדנ׳ נמו ונלנ׳ לשין זנל נ־זילין איתיית דטל״נת‬
‫י‬ ‫א ט‬ ‫‪5‬‬ ‫יי‬ ‫א ט‬ ‫א ט‬
‫‪•? ? 1 £‬י• ה ‪ 7‬א ?ייייקי! ‪ -‬י ו ״ ^ י ג ^ ^ ^ ד ל ^ ״ ^ ^ י ו גיבארי;‬ ‫‪3‬‬ ‫•‬
‫יייואךץ ךאם ניי‪$‬טע‪.‬קינד'‪ ,‬אונ״ער האט מקךיב ;יויעליזיי״^קרן{ 'רער צירייטערינאך' יהודה‬
‫י;אם זןר איי ניווען ךער סלך‪ .‬ווי ךער פסוק ;אנטי ךעם אנךעךי; טאנ האט טקריב ניוויעז‬
‫‪$‬תנאל ן ן צו ער ךער נשיא פו; ‪,‬יש^כר‪ .‬פאר ראם‪ .‬י דייל ‪£‬ר האט מלערונט תורה'‪' .‬יעי‬ ‫ז‬

‫ךער פסוק יאנט ךי קץדער פון ן ^ ־ ר האבין‪,‬נעויאסט אונ פאךשטאנען ךיי ‪£‬־ייטץ‪ .‬וואים‬
‫מיי?ט ‪2‬ע; די ןיייטץ רבי תנחימא ייאןט דאס טיייגיט טע; קיךניםי;‪ '.‬ךיי האבץ גיוויאסט ראם‬
‫ךער ;אוזר ייעטךץ‪ .‬פיל ידעני; אךער ייייניג'ךעניין וועלבע תבואה ‪.‬עם וו עטי נראיין‬
‫אונ וועלבע ניט‪ .‬אינ נא־ איעלכע זאבי;‪ .‬ךבי יוסי ב; קיצךי' יאגט‪ *.‬ךיי האבי; נייןאםט‬
‫‪:‬‬
‫ךעלכער יאהר‪...‬עם וועט ייי; ךרייצעןן חדשים' אונ והןילכער הדש וועט יזיין דריייסיג'טענ ‪.‬‬
‫!;י^רע ‪{.‬גלץטע יענען נייוע; ציויייהונךעיךט אונ וייעךע' אלע בךי״דער' דוךך י‪:‬י»‪ .‬פי; יששיר‬
‫הוןיךעךט ^לצטע פון םנהדךין‪''".‬איני אלע בריךער יאלע יורץ‬ ‫איי ניןאךין גיוואךי;‬
‫האבין ני‪.‬פסקין די דינים ווי״זיי 'האבי;' '‪.‬ניידאנט‪ .‬איונ‪.‬ער ן א ט נ י ^ ק ת י ך י ‪.‬דינים אווי'ווי‬
‫משה רבי" פין באךג סיני‪ .‬פו; וואנע; ןאט ‪.‬יששןר נילערונט איוי יפיל תורהיאונ חכמה ‪,‬‬
‫פון זבילן‪ .‬ןןר וזאט ניהאנךילט אונ ןאט נינעבין' עסין"צו יששכר‪.‬ער זאלילעךנען תורה ‪.‬‬
‫ווי ךעיר פסיק זא;ט זבולן 'האט נךואהנט ‪" ??'4‬י‪ • 0.‬אמ ייען'ימשח חאט ניכענטישט די'‬
‫‪:‬‬

‫שבטים‪ .‬ן א ט עיר ניבקקשט יבול; פךי׳נר יפאר ‪:‬ששיכר‪; .‬ביל; יאילםט דיךי״פי־ייען ביי‬
‫דיין ארויס גיי; אונ‪:.‬זןן?*ןך'אין ריינע ניצאהלטץ‪ .‬זביליןיזאל ייך'פךייע\‪.‬ווע;'‪,‬ער]יעט'פארי;‬
‫האנךלע;‪ .‬מייל רעד ןכות פון ‪.‬יש?!כר תאם‪..‬ער ךצט אי; כיח היסךרשייאוניילערינטיוועט‬
‫‪:‬‬
‫אי• ‪3‬ע>לל‪.‬קע;‪ .‬א^ךעךע זאנין יקשלך איז צורי וועךטער‪. .‬לש שבר'‪'.‬ךער שבי־ פון ישש‪:‬ר‬
‫איי אין ניצעלט פיו• יבול;‪ .‬לאה האט גייאנט' נאש האט םיד' כלזעפט כיש אנוטע בהעפטוגנ‬
‫הפ_עם ‪:‬׳?לני איש‪ .‬יזבל איו ךער טייטש'מיקט ‪ .‬אפעלד אי מען מ ע ט אויף איר״םיסט אונ‬
‫ג׳ען האנןעךט ניט‪ .‬וואקקש פיו; איר פיל פירור״‪ .‬אווי‪/‬ויל איך ןאיבין פיל ‪.‬קיניךער'פץ מיץ‬
‫מאן‪;.0) :‬אחר ‪ .‬ךער גאך האט‪.‬לאח ג־כאיין‪.‬אטאבטער‪ .‬מיד האבץ גילערוגט או אא׳^ה‬
‫איז נירען שעוברת אונ‪.‬ךער מאן בעט כיי נאט !יא" יאל האבץ אזכר ‪ .‬אייו ךאם אאימייסטע‬
‫‪1‬‬
‫ך‪,‬פלה ‪ .‬וואריםטיט יואס ייא איו םעו§ךת ךאם רעשיזיאיגיבאךץ ' דבי רבי ינאייאגץ עס‬
‫איו ניט אאומוי?ונ־ע תפלה‪... .‬עם'‪.‬קען י ןאך אין בוייך ג״יענךערט ייערין'פין״יאגקבה אויף‬
‫אזןר אדער פר איכר אויך ^נקבה ‪ .‬גאר או ךי אשת האלט עיין ביי }י^אףן״ךאם קינד‬

‫קע‪1‬‬
 ‫ר צ א‬
‫עב‬ ‫בראשית‬ ‫ג‬ ‫ב‬
‫ע ע‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫םרר‬
‫]מ( ביושבת על המשבר )כי( הדא םהניתא‪ .‬איר יהודה בן פזי אף על היושבת‬
‫על המשכר יכול להשתנות ההיד )ירמיה ילז( הכיוצר הזה לא אוכל לעמית לכם בית‬
‫•שראל הנה כהוםר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל‪ .‬ם־ ייצר הזה לאחר שיצר‬
‫אח הכד שוברו ועושה אהד אף אני עושה כן אפי׳ על המשבר‪ .‬איתיביה והכתיב‬
‫)כה( יאחר ילדה ב ת ‪ .‬איל עיקר ברייתה וכר היתה וםתפלתה ש־* רחל שאמרה יוסף‬
‫ה׳ לי ב; אחר נעשה נקבה ‪ .‬איר חנינא בן פזי אמהות נביאות היו ורהל מן האמהות‪,‬‬
‫יים? ה' לי בנים אחרים אכ״כ אלא בן אחר! אמרה עוד אהד הוא עתיד להעמיד הלואי‬
‫יהיה ממני‪ .‬איר הנינא נתכנסו כל האמהות ואשרו דיינו זכרים הפקד עוד זאת‪:‬‬
‫)א( ויזכור אלהים אח רחל‪) .‬הסלים קו( זכרני ה׳ ברצי; עטך פקרני‬ ‫פרשה‬
‫בישועתך‪ .‬איר אלעזר בריה נפקדה שרה רהל והנה‪) .‬ה( ויזכור אלהיס‬
‫את רחל )שם צח( זכר חסרו ואמונתו לבית ישראל ראי כל אפסי ארץ את ישועת‬
‫אלהינו‪ .‬זכר חסרו זה אברהם שנא׳ )מיכה ז( חסד לאברהם‪ .‬ואמונתו זה יעקב‬
‫שנאמר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫!כי כי‪ 5‬כמו באמיה ומתהיהה של מול ;ספן מיל ל‪:‬ק«‬ ‫ביצירת הילל כ נ י ננמרה למי יוה‪ ) :‬כ נ ( נ י מ נ ה ‪ .‬אז‬
‫ונן פירש״'• ונפין שי הרואה משמע רהכי נרשינ; והכתיכ‬ ‫שיא הפלה שיא‪ ) :‬נ ל ( הלא מתניתא‪ .‬משנה וו שאמרה‬
‫יאפי יללה נפ יאמי י' אנ& עיןי נר״פו כיי • וקכף‬ ‫ניצר היא הפלה שוא איירי גיישנח על המשכר נן הוא‬
‫ננצ הנ׳ תנאי ללעיל לשכרי ללא מהד צליתא אפר ארנעיפ‬ ‫נ ה ד א בירושלמי נפ׳ הריאה ‪) :‬נה( ואתר יללה נ ת ‪.‬‬
‫יוה ומשגי איי הנינא האמהית נניאיפ היי יהיה עמהש דרך‬ ‫משמע אתר בגנמר יציית ו נ ר א ה מ נ ר לגמי׳ ולא נופ‬
‫נס ושני טנע יכני מכני כמי‪-‬כפרי‪ ,‬הרואה והכי סליק‬ ‫שפי אצא יציאתו לעולה ‪ 'pi‬לרני ינאי כאפר שנשעה‬
‫שפיר עשי‪ :‬עוז ואת רמל ו )א( ויוכיר אלהיש‪ .‬ריה נקרא‬ ‫שייבנה על המשכר א׳ אשכי נהנתנית ימשני עיקר נרייתו‬

‫קמן שיין ניט גי‪.‬ענךערט ווערין‪ .‬דאמאלם אז‪.‬ער בעט אויף אענדערוננ״איי''' אוםזיםט ךי‬ ‫י‬

‫ןזפלה • ךבי יהודה' ב;' פוי יאנט אפילו יןיא ךצט שוי; צום ניבאךין רעם‪.‬קינד‪.,‬קע; י אויך‪.‬‬
‫גל‪.‬ע‪.‬גךעךט וועירי!‪ .‬ווי רער פסוק ‪£‬אגט נאט ואנט ‪,‬קע; איך ךע; ניט מאבי; ווי ךער טעפעד‬
‫י‬
‫אווי ווי די לין• א‪,‬יז אין ךי האנט פו; טע פערי איוי יענט איר יורי;‪ :‬אי; מיי; האנש ‪ ,‬איד‬
‫)‪1‬י ךער טעפער וואס האט ניטאכט אקרונ פו; ליים ‪ '.‬או ער ודל צו ברעבט ער ךעכ‬
‫‪3‬יונ אונ טאכט פו; רעם ליים איין אנךער כלי‪8 .‬יוי‪.,‬קען איך 'אויך סאכץ‪ .‬אפילו זיא האלם‬
‫שיי! ביי גיביאךין ךאס ‪.‬קינד ‪,‬קע; איך אים אויך ‪.‬ענךעךץ‪ .‬פך ענט‪.‬ךער םךרש ‪.‬עב שטיימ‬
‫ןאך אי; פסוק ואחר ילדה' בת‪ .‬מיינם מען ךער נאך ווי עם'אייז שוי; גיויען פאךטינ אזכר‬
‫איי פי; איי־ם ניייאךין אנקבה‪ .‬איו דאך אקש;א אויף ךבייעאי‪ .‬האט רבי עאייניענפערנו‬
‫ראם נןץד ראם איז בעשאשי; גיוואךי; ביי‪.‬לאה אי; בויך האט ;ידאךפט דין' איכרי‪ .‬נאר‬
‫ווי רחל האט ניבעטין ביי גאט ער ואל איר געבין נאך אווה;‪ .‬אייו' באלר גיו! ארי; פון‬
‫רעם יכי ‪..^$‬ק‪-‬כה‪ .‬אבער ‪.‬אייךעד ךער יכך איז פאך?ויג גיוואךין' איו גיךאךין פון איםאגקבה‪.‬‬ ‫ז‬

‫רבי הנינא בן §ך ;א‪:‬ט אונוערע מוטעךס שךה רבקה לאה אוג ךחל אייך‪.‬יענען י גיווע;‬
‫}ביאות • ייא האט ניט גיבעטי; גאט זאל איר געבי; נאך‪.‬קינךעד ‪ .‬נאד ויא האט ניןעשין‬
‫}אש זאל איר ‪.‬געבץ נאך איי; ‪.‬קינד‪ .‬זיא האש ניזאנש נאך איי; קינד דאךף ניבאףי' וועךי!‬
‫צי מיין סאן‪ .‬הןי״ואי יאל רער ‪.‬קינד ויי; פו; םיר‪'.‬ךבי חנינא זאגש ‪.‬לאה אוג בלהה אונ‬
‫ןלפה הא?י; ייך פאר !אםולט אוני האבץ נייאנט פאר נאט מיר האבץ שוי; נענוב קינרער‬
‫זאל רחל האבץ ראם לעצטע כןינך ו‬
‫פ ר ש ה עג )א( ךיביר‪ .‬נאט האט געךיינקט רחל;'‪ .‬וויי דוד המל־ האט נןאנט נאט וחן‬
‫דו ךעסט בעוויליגען ךיי; פאילק זאלםטו טיך נעדיינקען‪ .‬ואלםט םיך‬
‫ז‬

‫געדיינסען םיט דיי; הילף‪. .‬ךבי אלעזר זא;ט אוט ראש השנה אייז ךיער טאגט' 'גיראחן‬
‫ןןךה רחל חגה ייי;אלץ ?עובל־ת וויעךי;‪ .‬גאט האט געךייגקט' רחל; ‪'.‬ווי דור המלךיהאז‬
‫גייאןט יכר ח?‪1‬דו לאמונתי לבית חטךאל‪ .‬גאט האט נעךיינקש ייץיהםד אונ ךין אטונחיחמ‬
‫ךי יורץ• אלע‪,‬ז‪.3‬קץ ויעלט האבץ ניייעהן די הילף פון נאט"‪ .‬נאט חאט נעךיינקש דין הסי‬
‫יאם ‪£,‬יינט נוען א^רהם‪,.‬ער האש נע־ילנקט אבךהסק ‪ .‬אברהם איו חסד ויי' עש שחייבי‬
‫איו‬
 ‫בראשית‬ ‫™ ־ ‪w‬‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬
‫י‬ ‫פדר‬
‫שנאסר )שם( התן אסת ליעקב‪ .‬לבית ישראל ישראל סבא‪ .‬טי היה )ב( ביתו של‬
‫יעקב אבינו לא רחל בכולם כתיב ובני לאה בבור יעקב ראובן ובג• ולפה שפחת לאד‪.‬‬
‫גד ואשר ובגי בלהה שפחת רחל דן וגפתלי וברחל כתיב בני רחל אשת יעקב‪.‬‬
‫דיא זכר הםדו ואםיגתו לבית ישראל^ויזכור אלהיםאח רחל וישמע אליה‪) .‬תהליס נה(‬
‫»דה בשלום גפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי זה יעקב‪ .‬םקרב לי שלא תקרב לי‬
‫עצחו )ג( של רשע‪ .‬שלא יאמר זו שילדה יטלגה עמו וזו שלא ילדה )‪ (7‬אל יטלנ־־‪,‬‬
‫עמו‪ .‬דא׳׳ר יורן בשם ר׳ אייבו בהרבה תפלות נפקדה רחל שנא׳ ויזכור אלהים את‬
‫רחל‪ .‬רחל בזכיתח ‪ .‬את רחל בזכות אחותה‪ .‬וישסע אליה אלהים בזכות יעקב‪ .‬ויפתח‬
‫בזבוח האמהות ‪ Q ) :‬איר ששואל בד נחמן אוי להם לרשעים שהם טהפכין מדר‪.‬‬
‫רהטים לסה׳ד‪ .‬בכיס שנאי ה׳ מדת והמיס שנא׳ )כמוה לד( ה׳ ה' אל רחום והנץ‬
‫ארך אפים ורב חסר‪ .‬וכחיב )בראפיח י( וירא הי בי רבה רעח האדם בארץ וינחם‬
‫ה׳ ויאמר ח׳ אמחה‪ .‬ואשריהם לצדיקים שהם היפבין םדהיד למדח רחשים‪ .‬בכים‬
‫שנא׳ אלהים הוא םדה׳ר )שמוח כנ( אלהיט לא חקלל‪) .‬שס( עד האלהים יבא דבר‬
‫שגיהס‪ .‬יישמע אלהים אל לאח‪) .‬שס ב( וישמע אלהים אח נאקחם‪) .‬בראשית ח(‬
‫ויזכור‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫גיה|‬ ‫עי׳ ואמר זהר;‬ ‫) נ ( ניהי‪ .‬עיקר טשי‪ ) :‬נ ( של רשע ‪ .‬ננ; ו ה״נ ) ז ( אל •שלנה עמי)כ׳ נוייש‬ ‫ייס הזכיין‬
‫אין פסוק הסד לאברהם‪ .‬ויי; אמונה האטער געריינקש ‪ .‬ראם מי?ט מען‪;.‬עקב‪7‬ער האט‬
‫געדייגקט ‪.1‬עק‪3‬ן'"• יעקב איו אמונה‪ .‬ווי *׳נס ששייט אי; פסוק תת; אמה ליעקב‪ .‬זאלםט‬
‫געביןייאמתיצו !עקבי‪ .‬לבית ישראל• מייגט ?ע; ךעם אי^ען ‪:‬שךאל‪;.'.'-‬עק'ב'א?יגו‪ .‬וועד‬
‫איו ןיווען ךי שטוב פון!עקב'אבינו‪ ,‬רחל‪ .‬ביי אלע ווייןער ששייט נייט אז ךיא ‪.‬זעגען‬
‫גיווע; ךי וךיבער פץ ‪.‬יעקב‪. .‬עם ששייט ף ‪,‬קינךער פון לאה איי גיוועז ראובן ךער 'בכור‬
‫!‬
‫פ ;‪?..‬עקב‪ .‬ךי‪,‬קץךער פון ילפה ךי ךיגסש פץ ליאה‪ .‬איו גיווע; גדאונאשי־‪ .‬ךיקינךער'פון‬
‫ביקה ךי ךי;?וט'פו; רחל אייו גיווע; ךיןיאונ נפתלי ‪ .‬ביי רחל שטייט ךי ‪.‬קינךעריפץ רחל‬
‫ל י ווייב פון‪;.‬עקב ‪. .‬יעה; פיר או ךער ‪,‬עיקר' שטוב פון_י‪.‬עקב איז גיווען ךךול‪ '.‬גאך אפשט‬
‫ז‬

‫איו‪..‬ער האט נעדיינקט יזיין הסר אונ ךץ אמוניה צו ישךאל‪ .‬ווי ךער פםוק;אנט גאט‬
‫האט נ‪.‬עדיי‪.‬נקט רחל; אוג‪,‬ער האט ניהעךט' איר גייעט'‪ .‬ךער פסוק" זאגט יער ןאט אויט‬
‫ו‪.‬עלייןט מיץ' לעבי; פיט ^לום שייגע שיגאיש זאלין גיט גיגעגען צו טיר‪' .‬אפילו' מייגע שיגאים‬
‫זזג^ען‪.‬גיווע; פיל פי; דע?ז?ייענין האש סייר נאט גיהאלפיין‪ '.‬ךעם ^סוק 'האט מזאגיט ‪.‬יעקב‪.‬‬
‫‪.‬ער האט גי?עטי; ביי גאט או ךי עצה פון רעם ךשע לןן יאל גיט אוישגעפיךט ייעךץ ‪.‬‬
‫‪ $‬ן האט גייא?ט ךאס ניייב ;ואס האט‪.‬קינךעיר זאל !עקב געםעי טיט ך ך ‪ ' .‬אויג ךאס יוייב‬
‫וואס האט גיטי״קיץ ‪.‬קץךער ‪,‬יאל ‪.‬ןנר ‪,.‬לאיי; ?יי ל};'‪ .‬האטי ^בן גיויאלט אזירחל־יאל‬
‫?ליי?ין ביי אים‪ .‬ךךיביער האט גאט מגךיינקט רחל; ךא זאל אייך האבי; ‪.‬קיגדער‪ .‬ויאיים‬
‫ך?י יוד; האש נ;יא‪.‬נט פון ךכי אייביס' וועגייין דורך ‪.‬פיל‪,‬עי־לייא הפליתי איז ךחל געדייגקש‬
‫ןיוואךין‪ .‬ווי ךער §פוק זא;ט גאט האש געדייגקט רחל; ‪ '.‬איר אייגענעם ובית‪ .‬אונ דיער‬
‫זבות פון איר שייעסשע• ‪ .‬אינ }אש האטי גיהעךט א»ר ו‪#‬לה אי; רעם ימת פו; !עקיב ‪.‬‬
‫אונ;אט האט ניןןפיןט איר טיטער לייב איןדעם וכור! פון שיךה אונ ךבקה ‪1 :‬ב "אמר •‬
‫(‬
‫י‬
‫יבי שטיאי בר גחמן הט נייאנטיייי צוךי רשעים ךיי גןאכי; פץרחטנות ךץ ‪ .‬ווא עפ שטייט‬
‫ןער ייאןט יהרה י איי ךאמא^ס רהמנוח ‪'.‬ווי ךער פסוק זאגט יהו״ה יהו״ה איז רחום !חנון‬
‫ןןר האלט איין ךעם כעם אינ טוחט פיל חיוד‪ .‬אינ רעד פסוק זאנט יהרה' האט נייעהן‬
‫או ךי ?!לעכ?!ס פץ מע;‪$‬ש איי פיל אויף ךער וועלט‪ .‬האש יהו״חיחרןה ?ןהאט וואםיער‬ ‫‪:‬‬

‫האט בשאפין יעם ‪ .‬ם ע ^ ש ‪ .‬האט יהו״ה י טיאןיט'איך ייעל ‪$‬פ מעקי; ךעס מענטש פון‬
‫רעי וועלט‪ .‬איו‪ :‬ויאןל ציו ךי עקקיס ד י מאכיין פו; דין ךחטגיר^‪" .‬ייאייעס ש‪$‬ייט יעד‬
‫י‬
‫ו;אךט אאזים‪ .‬איז דין‪ .‬ווי ךער פסוק ^אנ‪.‬ט רעם אלחים י*אלםטי ך ט פלובין• ביזייצו‬
‫אלהים‬
 ‫ע‬
‫צא‬
‫עג‬ ‫בראשית‬ ‫ז ג‬
‫פ ר ש ה‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫ויזיוד א ל ה י ם א ת נ ח ‪ .‬ו י ו כ ו ר א ל ה י ם א ת ר ח ל • מ ה ז כ י ר ה ז כ ר ל ה ש ת י ק ת ה ל א ח ו ת ה ‪,‬‬
‫ב ש ע ה שתיו מ ה נ ץ לו א ת ל א ה ה י ת ה י ו ד ע ת ו ש ו ת ק ת ‪ .‬ויזכור א ל ה י ם א ת ר ח ל ו ה ר ץ‬
‫ס י מ ו ן א מ י ן ד ה ״ א כ( ) ד ( דן‬ ‫ל ב י ת ה ‪ .‬ר' ה ו נ א ו ר ׳ א ח א ב ש ם ר ׳‬ ‫נותן שהכניסה צ ר ה ה‬
‫)ג( ו י פ ח ח א ת‬ ‫י ו ם ף ו ב נ י מ י ן ) כ ( ב ז כ ו ח דן נ פ ק ד ה ר ח ל מ כ ו ח ד ן ע מ ד י ו ס ף ו ב נ י מ י ן ‪:‬‬
‫ספחח של קכורח‪.‬‬ ‫ר ׳ ח נ ח ו ם א ב ש ם ר ב י ב י א ס ר נ' מ פ ח ח ו ת ב י ד ח ק ב י ח ‪.‬‬ ‫רהםה‪.‬‬
‫ו מ פ ת ה ש ל נ ש ם י ם ‪ .‬ו מ פ ת ח ש ל ר ת ם ‪ .‬ס פ ת ח ש ל ק ב ו ר ה ם נ י ן ש נ א ׳ ) י ח ז ק א ל לו( ה נ ה‬
‫א נ י פ ו ת ח א ת ק ב ר ו ת י כ ם והעליתי א ת כ ם ם ק כ ר ו ת י כ ם ‪ .‬ס פ ת ח ש ל נ ש פ י ם םנין )דברים‬
‫י פ ת ה ה ׳ ל ך ונו׳ ל ת ת פ ט ר ו ג ו י ‪ .‬פ ם ת ח ש ל ר ח ם םנין ש נ א ס ר ו י פ ת ה א ת ר ח מ ה ‪.‬‬ ‫כח(‬
‫)!( ו ת ה ר ו ת ל ד‬ ‫ידך ומי‪:‬‬ ‫ר״א אף פ פ ת ח ש ל פרגסה שגא׳ )חהליס קמה( פותה א ת‬
‫ער שלא תלד האשת‬ ‫א י ר לוי בן זכריה‬ ‫הרפתי‪.‬‬ ‫אלהים א ת‬ ‫והאפר אםף‬ ‫בן‬
‫ם ק ס ת א )ז( ב ר ך ‪.‬‬ ‫א כ ל ה ד א )ו(‬ ‫ב ב נ ה ‪ .‬סאן‬ ‫נתלה ב ה ‪ .‬לאחר ש ת ל ד תלוי‬ ‫הסרחון‬
‫חרפחי בפלנש בגבעה‬ ‫אכף אלהיס א ח‬ ‫הדא טקסחא אלא ב ר ך ‪.‬‬ ‫פאן חבר‬ ‫)ז(‬
‫אלהים א ת חרפחי ביםי ירבעם‬ ‫אסף‬ ‫) ש ו פ ט י ם כ א ( )ח( א ר ו ר מ ח ן א ש ה ל ב נ י מ י ן ‪.‬‬
‫ו י פ ח ‪ .‬א ״ ר ש ם ו א ל בר‬ ‫וינפהו ה׳‬ ‫) ד כ ״ ב ינ( ו ל א ע צ ר כ ה י ר ב ע ם ע ו ד ב י פ י א ב י ה ו‬
‫א ב י ה ‪ .‬ו ל פ ה מ נ ו ף ר׳ א ב א ב ר‬ ‫נ ת פ ז א ת ס ב ו ר י ר ב ע ם ה ו א שגיגוף ל א מ ג ו ף א ל א‬
‫‪1‬‬
‫כהנא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) ו ( נ ר ו נ ג ן ‪) :‬ז( מא! תגי נוי ‪ .‬מ׳ ב נ ר מ ל א מ יהל'‬ ‫) נ ( לנו נתינ אלהיס לנון וין‪ ) :‬ו ( דן יונף ומימי; ‪.‬‬
‫וכ ‪) 1‬ת( ארור נותן נו׳ • וסיף שאלו מל נ מ ר ו‬ ‫נסמן הוא נ ד נ י ׳ הימית ‪) t‬ה( מטין דן ‪ .‬נן נלכה‬
‫העוון מאכל ‪: 11‬‬ ‫‪6‬י'‬ ‫לרה ימל ו )ו( מקווהא ‪.‬‬

‫גיהעךט‬ ‫שטייט אלהיט ה א ט‬ ‫אונ‪.‬עם‬ ‫םעגטשץ‪.‬‬ ‫ךי בייךע‬ ‫פץ‬ ‫רייד‬ ‫א ל ה י ם ואל קוטע; ך י‬
‫אלהים‬ ‫פ?ריס‪.‬‬ ‫ג י ש ך י י א פ ו ן ךיי י ו ך ץ י א י ן‬ ‫ניהעךט ר א פ‬ ‫אלווים ה א ט‬ ‫ה פ ל ה פץ ילאה‪.‬‬ ‫דיי‬
‫ייא‬ ‫טאגט רחל‬ ‫ךער‬ ‫האט‬ ‫אלחים‬ ‫ע ר איו ניו״ען'אין ך י ה ב ה ‪.‬‬ ‫האטי דער מאנטי נח רען‬
‫‪ .‬נ ע ש ך ע ע ן ‪ .‬ווען לבן‬ ‫ר א ם זיא ח א ט‬ ‫איר ‪.‬געךייגקט‪.‬‬ ‫גאט‬ ‫האבץ קינךער‪ .‬יראם'האט‬ ‫ואל‬
‫צו‬ ‫ה א ט ר ח ל ג ע ו ו א ס ט א ו ג ה א ט ג י ט ןיוא^ט‬ ‫צו‪.‬יעקב‪.‬‬ ‫לאה‬ ‫שךעםטער‬ ‫ה א ט ג י ג ע ב י ן אייר‬
‫רעד‬ ‫אוג'‬ ‫קי;ךער‪.‬‬ ‫)אל'האבק‬ ‫רחל; זיא‬ ‫ג א ט ה א ט י ניךיינקט‬ ‫א ו מען נאךט' א י ם ‪.‬‬ ‫‪.‬יעקב‬
‫ג ע ב ר י י נ ג ט א י ר צ ר י ה א ץ ש ט ו ב לצווי״‬ ‫ק י נ ך ע ר ‪ .‬ו ד י ל זיא ה א ט אליין‬ ‫א י ו ז י א ז אל ה א ב י ;‬
‫ז‬ ‫דין‬
‫ר ח ט נ ו ת מ ה א ש אויף‬ ‫ו ו י י ב ע ר ב י י א י י ; מ א ן א י ו א י י נ ע א צ ר ה צ ו ך י א נ ך ע ר ע ו ודייל ז י א ה א ט‬
‫כבי א ח א ה א ב י ;‬ ‫אונ‬ ‫רבי הונא‬ ‫האבץ ‪.‬‬ ‫איר רחמנות‬ ‫אויף‬ ‫ך א ך ף מען‬ ‫אירי ש ו ו ע ס ט ע ר ‪.‬‬
‫וואס‬ ‫אין ך ע ם ז כ ו ת‬ ‫פ ס ו ק ך; יוסף ובנימין‪.‬‬ ‫פיפי; ם ווענץ ‪ .‬ע ם ש ט י י ט ' אי;‬ ‫רבי‬ ‫נייאגטיפו;‬
‫ג ע ב א ך י ן ד א ם ק י נ ד ךן‬ ‫ויא ה א ט‬ ‫אדיין נ י ג ע ב י ן א י ר ך י נ סטי ב ל ה ה צ ו ‪ .‬י ‪ .‬ע ק ב א ו ג‬ ‫האט‬ ‫רחלי‬
‫זכות פץ ך ן איו וגייאך;‬ ‫אץ רעם‬ ‫א י ז ר ח ל ‪ .‬נ ע ך י י נ ק ט גיוואךי; ז י א ו א ל א ר ך ה א ב ץ ק י נ ך ע ר ‪.‬‬
‫רבי הנחוםא‬ ‫לייב‪.‬‬ ‫א י ר טוטיער‬ ‫מעפינט‬ ‫ויפתח‪ .‬גאט ה א ט‬ ‫בנימי;‪QJ:‬‬ ‫גיוואךין י ו ס ף א ו נ‬
‫שליםול‬ ‫ו ע נ ק אי; ד י ה א נ ט פו; נ א ט ‪ .‬ד ע ר‬ ‫ה א ט גייאנט פון ר ב י ב י ב י ם וועגץ' ךךיי שליםלע;‬
‫פון‬ ‫ש ל י ם ו י ר פ ו ; ‪ .‬ק י ג ך ע ר ה א ב ץ י‪.‬‬ ‫רעגץ ‪ .‬אוג ר ע ר‬ ‫אוג ד ע ר שליםול' פו;‬ ‫קברים‪.‬‬ ‫ךי‬ ‫פו;‬
‫ןאט‬ ‫ראתם‬ ‫נ א ט אין ה י א נ ט ‪.‬‬ ‫ביי'‬ ‫איז‬ ‫ךי‪.‬קברים‬ ‫ויפליםול פ ץ‬ ‫ו ו א נ ע ן ריייפץ מ י ר א ז ך ע ר‬
‫ךי‬ ‫פץ‬ ‫ק ב ך י ם א ו נ א י ך ר ע ל אייך אויף בךייגגען‬ ‫איןעךע‬ ‫וועל‪/‬עפענען‬ ‫ה א ט ןיזאגט איך‬
‫משח‬ ‫נ א ט אין ו ז א נ ט ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫איז ביי‬ ‫ךענין‬ ‫אויךערישליםול פץ‬ ‫וואגען ויייםין'ימיר‬ ‫'פין‬ ‫קיךים‪.‬‬
‫א י ן ' ך ע ר _צייט‬ ‫צו‪,‬געבץ רעש רעןץ‬ ‫מטען אוצר‬ ‫ןיואגט ג א ט ר ע ש ‪.‬עפענען די;‬ ‫האט‬ ‫רביגו‬
‫וו•‬ ‫האגט‪.‬‬ ‫א י ו ב י י נ א ט " אין‬ ‫האבי;‬ ‫שליםול פו; נןינךער‬ ‫ם י ר אז ך ע ר‬ ‫ווייםי;‬ ‫פון ראנען‬
‫לעי‬ ‫;אגי!‬ ‫אנךעךע‬ ‫ךהל‪.‬‬ ‫פו;‬ ‫לייב‬ ‫ראם מוטער‬ ‫ה א ט י גיעפיינט‬ ‫זאגט גאט‬ ‫פסוק‬ ‫ךער‬
‫‪_.‬עפץם‬ ‫ןןר‬ ‫פסוק ;אנט‬ ‫דעו•‬ ‫וך‬ ‫האנט ‪.‬‬ ‫ביי' ג א ט אין‬ ‫ארך‬ ‫פ ר נ ס ה איו‬ ‫ש ל י פ ו ל פון‬
‫האפ‬ ‫) ד ( ‪ ! .‬ר ו ה ו ־ ‪ .‬ר ח ל א י ז מ ע ו ב ר ת גייוואךי; א ו נ‬ ‫לעבעךיגע‪:‬‬ ‫האגט איג מאכט זאט א ל ע‬ ‫די;‬
‫האט‬ ‫יכך;־‬ ‫ר ב י לוי ב;‬ ‫הךפה‪'.‬‬ ‫א פ ג י ט א ה ; מיי;‬ ‫ן י ^ א ך ץ ' אזוהן ה א ט זיא גיואגש נ א ט ח א ט‬
‫‪!9‬‬ ‫ט ע ן >‪ ]t‬א ו י ף י א י ר ‪.‬‬ ‫אייעט‬ ‫שטוב‬ ‫שאירינם״פון‬ ‫אלע‬ ‫איידער אאשר‪ .‬ה א ט 'אקינד‬ ‫ןןאגט‬

‫'יזו‬
 ‫עג‬ ‫ר צ א ‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫י^י‬ ‫סרר‬
‫כהנא אםר על שהעביר הכרת פניהם של ישראל דכתיב )ישעיה גי( הברת פני<־‪0‬‬
‫ענתה בם‪ .‬ר׳ ל י י אטד שהושיב עליהם שוטרים שלשה יםים עד שנשתנה צורתן ‪.‬‬
‫דתנן אין מעירים אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואעיפ שיע סימנים בנופו ובכליו‬
‫יאין מעידים אלא עד נ׳ יטיס‪ .‬ד׳ יוחנן אם‪ 1‬על שחסדם ברבים שנא׳ )דה״כ ינ(‬
‫ועתה אתם אוסרי׳ להתחזק לפני כםייבח ה' ונו׳ ועמכם ענלי זהב אשר עשה לכם‬
‫ירבעם לאלהים‪ .‬ריש לקיש אמר על שבזה לאחיה )ט( השיאני וקרא אותו בליעל‪.‬‬
‫שנאי )שס( ויקבצו עליו אנשים דקים בני בליעל‪ .‬רבנן אםרין על שבאת ע״ז לתוך‬
‫ידו ולא בערה‪ .‬ההיד )פס( וילכוד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה וכתיב )מיא‬
‫יב( וישם אח האחד בבית אל ונו׳‪ .‬והלא דברים קיו ופה אס הפלך שהינה את הפלך‬
‫כסותו‬
‫כהונה‬ ‫מ תנות‬
‫ייג )ע( מילוני סנ‪6‬׳ ד‪-‬ילו עליו וני‪) :‬י( עפ‬
‫ייא האט שוי; ניכאךין אקינד אייננש מען אן ךי שאךינם א‪1‬יף ךעם קינד‪ .‬רער האט ךי יאך‬
‫גינעסין‪ .‬דיי; זוהן ‪ .‬מערי האט י ךי זאך צו בראבץ‪ .‬ךיי; ווהן‪ .‬רחל האט גיואיס דורך‬
‫יוסף האט גאט אפגיטאהן מיין חרפה ?יי ךער מעשה פון פלגש בגבעה‪ .‬ךי יורי! האביי‬
‫ניואנט פאךפלובט זאל זיין דעו־ ךאס וועט געבץיייק טאכטער פאר אווייב צו ךי‪.‬טעגטשין‬
‫פון שיט 'ביממין‪ .‬האט ניקענט פאךלענךט וועךין ךער גאנ?עי שבט ךרסין‪ .‬האט 'ךער‬
‫שבט יוסף זיי ןינעבץ ווייבער‪' .‬אוני ^אט האט י אפ ניטיאחן מיין חךפה אין ךי צייט פון‬
‫‪3‬‬
‫ירבעם‪ .‬ןךמןם וואט‪..‬ער איו ךווע; פו; שבט יוסף האט גיט ניקענטיךער הא^טי; ניי! ס‬
‫]עני; אמה'‪ .‬האט אים נאה געפלאגט אונ ער איי ניישנגאךבץ‪ .‬וןעפיע; האש גאט ?‪.‬עפלאגט‪.‬‬
‫זאנטךבי ששואל בר נחפ; ;אלסטי ניט מייגען גאט'האט געפלאגט ‪.‬ירבעם • ניין• אביה‬
‫האש גאט‪,‬נ'ע‪£‬לא‪.‬נט ‪' .‬ווייל ‪.‬ער האש פאךשעמט ירנןזנם‪ .‬פךיענמךר ‪.‬םךךש אין אטת פאר‬
‫ו;אם איז אביה נעשטאיבין‪ .‬רגיי אבא בר בהנאזאנטיוויילךי יויךין' וואפ‪.‬ןענען גירןרגיתנרואךין‬
‫אין ךער חלחפהיהאיט ‪.‬ער ניהייםין אראפ'נעטעין ךי צייכונם פון‪.‬ןייער פנים מען ואל ‪.‬ז*‬
‫ניט יער נןענעז‪ .‬וועדין ךי יךיבער ךיעךע 'ניט'‪.‬קע‪.‬נע; נעםיע• אגךעךע טאגען ‪ .‬ווארום ך•‬
‫ךערקענוננ פו; אםענטש איו נאד איית דעם פנים ‪ '.‬דייךער פסוק זיא־ט ךי ךעךקענוננ פו;‬
‫ךיער פנים האט אוייף ‪.‬ויי עדות גייא;ט‪'.‬רבי לוי זאנט ‪.‬יער האט ;ייעיצט היטעךם בייזךריי‬
‫טעג טען ואל ניט צו ניי; ךער״קענע; וועד ייי דננען‪ .‬אונ נאך ךרייי טענ ךעךקענטיטען‬
‫שוי; אליין ניט ווארום זייעךע צורות ז‪.‬ע‪.-.‬ען שוין ניענךערט‪ .‬סיר האיץ נילערונט אייי יאננ‬
‫ווי ךער טךטערהאט רעם פנים טיט ךעפ נאז‪..‬קען טקיאויף אים״ערות ;אני; ווער‪,‬עראיו'‪.‬‬
‫אבער אז ךער פנים ‪£‬יךער ךי גאז איז שוי; ניפוא אפילו עם איז ךא אנךערע סימנים אויף‬
‫זיין‪,‬קעךפער אונ אייף ךינע קלייךער איו ךאס‪.‬ניט‪.‬קיץ ציייכונס‪ .‬אונ אפילו רער §נים מינ«‬
‫רעם נאז זענען רא‪ .‬קען טען נאר‪.‬עדות יאגין ביז ךךיי טעג‪ .‬אבער נאך ךריי ‪.‬טענ איז‬
‫״‬

‫שוי; אלץ גי^;ךעךט‪ .‬ךבי יוחנן ואנט ךריבער איו אימה }ישטארבין ודייל ‪.‬ער'האט ךי יוךי;‬
‫פארהעטט‪ .‬ייי ךער פסוק ואגט אביה האט גטאגט צו ךיי יוךיץ איר ןאגט מען ואל ךך‬
‫ששארקען §אר ךי ?!לוכה פץ גאט'‪ .‬איר תאט ךאך ביי זיך ךי גאלךעניע‪.‬קעלבער ראם‬
‫ןךבעם האט אייך ןיפאבט איר ואלט‪;.‬יי האלטין פא־ נאשער‪ .‬ריש לקיש זאגט ךךיבער איי‬
‫אביך‪ ,‬ניששאךבי; ריילער האט פארישעמטידעם נ‪.‬ביא א ת ת השלוני אונ'האט יאים נירופץ‬
‫ז‬

‫?ל‪:‬על ‪ .‬ווי ךער פסוק ;אנט עפ האבי; ךך פאך‪1‬אפו‪.‬לט אויף אים לייךינע מענטשין ?ליעל‪,‬‬
‫ןוא‪ 0‬דאךפץ ניט אויף ‪.‬ביין צווישע; יודין‪ .‬ךיי רבנן זאנץ ךריבער איי ‪.‬אביה' נישטאך?י‬
‫ךיל‪:,‬ער'חאש ניהאט ‪.‬עבודח';רח פון ךי מלחמות* אוניהאט 'ייייניט פאר'בךענט ‪' .‬ווי ךע|‬
‫?םוק ואןט אמה האט אוועק נינוםען פץ ןיךבעם ששעט‪ .‬בית אל מיט ךי דעךפעד‪fx .‬‬
‫י‬
‫י ן ‪ 3‬ח ‪{5‬ל איו ראך נירען‪.‬עבורה ורה ‪ .‬ירי דער' יפסוק זאנט יךבעם האט נישטעלט »‪j‬‬
‫‪s‬‬

‫גאללעג׳*‬
 ‫עד‬ ‫בראשית‬ ‫ייצא י י ׳ עג‬
‫ש‬ ‫‪2‬‬
‫סדר‬
‫‪9‬סוהו נינף‪ .‬הרייט שהיא מונה את הדיוט עאכיו‪) :‬ה( ותקרא את שסו יוסף לאמי‬
‫יוסף ה׳ לי בן אחר אחר לגלות‪ .‬א׳ר יהורה ביר סיסי] לא לכקום שגלו עשרת‬
‫השבטים גלה שבט יהודה ובניםץ‪ .‬עשרת השבטים גלו לפגים סן גהר םםבטיין‪.‬‬
‫שבט יהודה ובנימין מפוזרים בבל הארצות‪ .‬ב; אהר‪ .‬לםהלוקת‪ .‬א״ר פנהם סתפלתה‬
‫של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין )י( עם עשרת השבטים‪ .‬אחר‪ .‬שעשה מעשה‬
‫*חיים כגון ירבעם וחביריו‪ .‬ויהי כאשר ילדה רתל את יוסף‪ .‬כיון שנולד יוסף נילר‬
‫כטנו של עשי שנא׳ )בראשית ל( ייאסר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל םקיםי‬
‫זלארצי‪ .‬דאיר פנחס בשם ר׳ שמואל בר גחסן םםורת היא שאין עשו מפל אלא ביד‬
‫גגיה של רחל‪ .‬הה״ר )ירמיה מט( אם לא יפהביס צעירי הצאן‪ .‬ולמה הוא קורא‬
‫אותן צעירי הצאן שהם צעירים שבשבטי׳‪ (1) :‬ויאבד לבן אם גא מצאתי חן בעיניך‬
‫וגו‪ /‬נסיחי ובדקתי ויברבגי ה׳ בגללך‪ .‬ויאפר נקבת שכרך עלי‪) .‬יא( סכים קטע פרש‬
‫)יב( )אסור הסכים קצוב ופרש פח שכרך(‪ .‬ויאפר אליו אחה ידעת וגו׳ כי םעט אשר‬
‫היה לך וגוי ויפרוץ לרוב‪ .‬ר׳ יהודה בשם ר סיפון בשפ ר׳ חוקיה )יכ( אפר פעט‬
‫שבעים גפש‪ .‬גאפר כאן פעט וגאפר להל; פעט בפתי פעט ‪ .‬כה להל; בעי גפש אף‬
‫כאן עי‪ .‬ויברך ה' אותך לרגלי‪ .‬ביט שהצריקי׳ הולכים ברבת םשתלחח‪_ .‬ירך יגייק‬
‫טתנ ו ת כ ה ו נ ה‬
‫פרפ לי ינילקיפ גרפ פנים קניע‪1‬‬ ‫קטיע וגכרת‬ ‫עמהפ גמוולוקפפ‬ ‫כלייזר לא גפתתפו‬ ‫עפרת כפיטיס‪.‬‬
‫)ינ( אמור נו׳ ‪ .‬איפ מדברי כספר אלא מנאר מהי‬ ‫קטע כיי ‪ .‬כ ט ס‬ ‫דידו )יח( סכום‬ ‫על מלכיה נית‬

‫^ ‪ 7‬י ' ע ם ך ה י זרה פאר כךענע! אינ‬

‫‪.,‬עיר הט זיא 'ניט פאר ברענט איי ער גישטראפט ;יוואךיין‪ .‬מאידאך אמלך האט ךעךצעךי‪.‬גט‬
‫אמלך אזר ווי‪.,‬ער איז‪ ,‬איו'‪.‬ער נישטיאפיט' גיוויאךין‪ .‬אז איי; םע‪.‬נ‪$‬ש דערצעךי?ט רעם‬
‫אנךעךי; מענטש וועט‪.,‬ער 'נעווים' גישטךאפט וועךין! )ה(‪.‬ותקרא ‪_ V‬ךא האט גידופי; !יין‬
‫^אפען יוסף'‪ '.‬זיא האט נייאינט נאט ואל מיד ‪.‬נעבין בן אחר נא‪ -‬אזרק; ראם ער יאל גיי!‬
‫אין גלות שפעטער פון זייגע'בךידער •י רבי יהודה ברבי פימו; זאנט ךיער שבט יהודה אוג‬
‫ן‪.‬נ;טי; זענען פאר טריבען געיראךין אויף רעם זעלבייגק ארט ראם ך צעףן שבטים‪.‬זענען‬
‫טיארטךיבע; ניראךי;'‪ .‬ך צעיהן שבטים ןענען פארטךיבען גיךאךין אויף ךי אף־יעךע זייט פון‬
‫י‬
‫‪9‬ייך פםבטיון‪ .‬אלע צו'_ואםע'; אויףיאייין אךט'‪ .‬י אבער ךער שבט יהודה אוג במםין‬
‫ןענען פארישפרייטיאין אלע" יענךער • בנימין" איו איי; אנךער ק;נד ‪.‬געגין ךי ‪.‬קךיגוואם‬
‫ןןען האט ‪.‬געקךיגט אויף ךי מלודיה פק דויד‪ .‬ךבי פנחס האט נץא‪.‬נ'ט דוך‪,‬ד ךי ך&לה פון‬
‫רחל האטךיערישבט יהירה'אונ ב^מי; גיט גיםאכט '‪.‬קיי; שותפות י טיט ךי צעקן׳ שבטים‬
‫צו‪.‬קךלנע; אויף ךי מלוכה פון דוד‪ .‬פאר ראם' ןאט רחל נירופין בנ יםין אחר י איי!‬
‫ז‬

‫אגדעךער‪ .‬עייל‪.,‬ערי האט ‪.‬מטאהן ביי פילנש 'בנ^עה יאור'ווי אנדערע האבין ניטאדד‪ .‬אווי‬
‫זויייךב;!• ?!יט ‪1‬י;גע חברים האבי; גיטאהן"‪ .‬ירי רחל ןאט ;יבאךי; יוןוף ןאט‪.‬יעקב גץאנט‬
‫צוללן שיק נ‪1‬יךאוועקאהיים‪.‬ווארוםור יוסף איו ניבאךין^יךאךין‪ .‬איזגיבאךין גיויאךין ךער‬
‫פון‪.‬עע!ו‪ .‬ווארום רבי פנחס ןאט גיואגט פץ דכי שמואל בר ‪3‬הט; ס וועגי; ‪,‬עם איו‬
‫ןעוףס אז‪.‬עשו וועט נאר פאלי; אי; ךי העניט פו; ךחלם נןינדער‪ .‬ווי'ךער פסוק יא?ט די‬
‫ז‬

‫יוגגע שעפסין וועלין זך פארשלעפין ‪ .‬ךאם' טייגט מעין‪.‬ךעם' שבט יוסף אונ טיפי;‪ .‬פאר‬
‫ןאים רופט ‪.‬טען ויי ךי יונגע שעפפין‪ .‬ווייל זיי״זענע; ךי יינגםטע פו; ךי שבטים‪ (!) :‬ךאםר‪.‬‬
‫ןןן ןאט ‪:‬נראנט צו‪.‬יעקב אויב איך האב נייפונען חן איין' דייגע ארגי; זאלףטו ^אך ויין‬
‫}יי טיר רארום איך האב ניפרובט ןאב איך ?יזעהן אז אין ריין זבות בק איך גיבעגטץזט‬
‫גיךאךין‪ .‬דואט ‪ 1$‬טואגט'צו'‪:‬עקב ;אג דיין'לירן וואס דו ךילםט‪; .‬אנ אאויםניועיצטע‬
‫^ךייז וי אס ת ויירוט פון'סיר אוויאך אךער אחדש אךער א;אה'ר'‪ .‬רעל איך ךיר געבין‪.‬‬
‫מאט‪.‬יעקב‪,‬גייאונט' צו ^ ן רו ךייקט ןאך או אייךער ‪.‬איך* ביין צו ך ר גיקוםעז האםטו‬
‫גיהאט‬
 ‫ג‬ ‫פ ר ש‬ ‫ו י צ א‬
‫בראשית‬ ‫ייע‬ ‫סדר‬
‫לגרר כאת ברכה לרגלו שנא׳ )בראשית כו( ויזרע יצחק כארץ הה‪-‬א וימצא כשנה‬
‫וגו׳‪ .‬ירד יעקב אצל לבן ובאת ברכה לרגלו שגא׳ ויברך ה׳ אותך לרגלי‪ .‬יוסף ירד‬
‫אצל פוטיפר באת ברכה לרגלו שגא׳ )כראשית צט( ויברך ה׳ אח בית הסצרי‪ .‬ועתה‬
‫סתי אעשה ג‪ 0‬אגכי לביתי ראובן )ינ( בעי בי ושמעין בעי בי‪ .‬ועגתה בי צדקתי‬
‫ביים מהר‪ .‬ר׳ יהירה כר סימון אסר כתיב )מטצי כז( אל תתהלל ביום מחר‪ .‬אתת‬
‫אםרח וענהה בי צדקחי כיום סחר לטהר בתך יוצאת וסתעגה שגא' )בראשית לר( יתצא‬
‫דיגח כת לאה‪ (T) :‬ייאמר לבן)יד( הן לו יחי כדבריך‪ .‬איר חייא רבה כל דבר ורבר‬

‫)טו( גוחרוח מגהון בישין )טז( מגהון עקרון םגחון )יז( קויסרין‪.‬‬
‫)יח( גתרח כתיב כםד״א )יט( וגתיר ככיח ישיגיח רקיםר ‪ .‬ויקח לו יעקב מקל לבגה‬
‫לח ולוז וערמזן‪ .‬חוטר ודור דלוי )כ( ודדלוף‪ .‬כך היה יעקב אביגו גוחן אר‪.‬‬
‫י‬ ‫הטק‬
‫' י־‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫‪tup‬‬ ‫מהם עקרים‪) :‬יי( קייפריפ ‪ .‬ה ע ו ו ן הניא ערד‬ ‫גתנס נפיסו ) י נ ( נעי ני‪ .‬רו‪5‬ס ני ‪ !cm‬ממגי‬
‫יערו נהי ילא פירשי ילפי העניין פיריבי ערי! יזיל׳‬ ‫לדני‪) :‬יד( הן לי‪ .‬קרי ניה ה! לא כלומר מתתלה‬
‫ינן פירש״י‪) :‬יין( נשרפ נ ח י נ ‪ .‬הנפילים יהנריעיה ‪:‬‬ ‫פן יאוו״נ לא ינהינ יתתלן אה מבנירפי עשרה מיניפ‬
‫)יט( ינפיר ני׳‪ .‬נ מ פ נ פ חילץ פרק אלי פרשית יפי‬ ‫ורש לי לפין מהיפק י ת י פ פ ‪) :‬עי( מניין‪ .‬ווהו מיניפ‬ ‫אי‬
‫ינפלי שניי הגליליה יהקטניפ‪ ) :‬נ ( יזרמו!‪.‬נו ת״א‬ ‫לשין מנין! )פי( טהרות ‪ .‬יושיע שניפרי מחמה גריעת!‬
‫ננ •‬ ‫ימין אילן היא ‪ ) :‬נ א ( ש»ף של גשמים ‪.‬‬ ‫נמו בפייפ״י נסדר וה ‪) :‬פו( מנהו! נ ו ׳ ‪ .‬מהש רעים‬

‫^ ־ ‪ ~ v \ s‬דייער‬ ‫ןיךאט שענזםין ט‪.‬עט )אנ־יסויל(‪ .‬אונ איצט‬

‫פיל‪ .‬ךבי יהודה' האט גץאןט ךבי קיטון האט ניואנט פון'רבי חזקרז ס ווענין י‪* .‬וייעציג‬
‫^ע פסין וואט }יהאט לבן אייךער ‪.‬יעקב איי צו'‪.‬אים גיקומען‪; .‬וארים ךא' שטייט' ךער‬ ‫‪:‬‬

‫וואךט ?!עט‪ .‬אוג ביי ךי יורי! שטייט אויך ךער וואךט !סעט •* בפחי מעט \ ‪ 3‬י ט ווייגיג‬
‫‪9‬ען‪9‬שי; ‪.‬זעגען אעזעךע ‪^.‬ךטעריין גיקומען איי! מץךים‪' .‬טיט ויבצע מענעשין'‪ .‬אידוי וו!•‬
‫דאי"מיי;ט מען אבייפול ךננעציג ‪.‬מעגטשי!‪ .‬אייי כיי' לבן מיינט מען אויןד אביסול זיבעצ^יג‬
‫עעפםי!'‪.. .‬יעקב ןאט מיאגיט צו לבן'גאט האט ךיך גיבעגטשט פו; מיינעטוויעגין‪ .‬רא וזין‬
‫צךיקים‪.‬גייען דאךט איי אברכה ‪. .‬י!יהק איי גיקימע; אי; גירי איז דאךט גיראךין אברכה ‪.‬‬
‫}ך רער פיסוק ;אן‪:‬ט י?יחק'האט גלוייעט אין דעס 'לאך אוגיער האט אי־אפינינומק ייביאה‬
‫פון §עלד הו ;ךעךט טאהל אזר פיל ווי‪,‬עם האט ‪.‬ג‪:‬ךארפט‪.‬י"יי; ‪*.‬נעקביאיי גיקיטעי צו לק‬ ‫‪:‬‬

‫{זיז ןארט גיוואךין לבריכה‪ .‬ויי‪..:‬עקב האט מואגט צו לבן גאט "האטי דיך גיבעגשט פון‬
‫‪3‬ייגע?!יוע;ין‪ .‬יוסף אייו גיקופע; צו' פוטיפד איו ךאךט גיייאךין אבךכה ‪ .‬ווי דעי‪ -‬יפסוק ואגט‬
‫גאט האט ‪.‬גיבעגטשט ךי הויי פו; ךעם מצרי פוטיפר פו; ווענין' יעף ‪' .‬יעקב האט גייאגט‬
‫צו לן;י‪.‬יוען ויעלי איך‪.,‬עפעם טאה; '§א‪.‬ר טייי; שטיב ויעף; ‪ '.‬ךאובן בעט ביי טיר אייך יאל‬
‫אים‪?,‬עבי! ךאם‪.,‬ער דאיךף‪ .‬ש?!עי;‪§ .‬עט ביי' נויר 'איך ואלי אים גטבין דאם‪ .‬יער דאר‪. :•,‬‬
‫‪.‬יעקב דואט גיואןט צו ילב; ט^רגי; וועט אויף מיר‪.‬עדות ;אגין ימיי; פיונ^ייט! רבי" יהירה‬
‫ז‬

‫בר ‪,‬םיטו; האט ‪.‬גמא;ט‪,‬עס שטייט ‪.‬אין פסוק זאלסט ךיך ‪.‬ניט בעךימעי טיט ךעם מאךנענדיגען‬
‫מאג‪ .‬דו זא?קט אז ךער פ^רגע^ךוגער טאג 'וויעט ערות זאיגין' אויף דיי;^פיום‪.‬קייט ‪.‬י' אוג‬
‫ז‬

‫איך ;אג ךיר _אי טאךניי; יועט' דיין טא?טער ארויס גיי; פץ ‪#‬טוב אוג מע( !ועט ‪.‬טיט איר‬
‫ף_זנה דין‪ .‬ווי דר פסוקי זאוןט ךי‪$‬ה ךי טא?טער פו; לי^ה איי ארריס ןיגאננן זעהן ךייטעבטער פון די‬
‫שטאט ‪.‬שכם האטמקנזי‪3‬ז איר ©נהי גרוען! )ן! ויאמר‪ .‬לב! האט ניזאיט'יצו‪.‬יעקב‬
‫‪3‬לו_אי ;'אל זיק ווי דו יא??ט ‪ .‬ךבי'ח;יא יאגט ‪.‬יערער !אך ראם ל}! האט אפניךעטםיט‬
‫‪.‬יעקב דואט לבן צערו! ^אךל חרטה גיהאט'‪ ,‬ךיי 'רער ^סוק יאןט הן*לו‪ .‬פךיןןר מוט‬
‫ער ןיזא^ט יא‪ .-‬ךער נאךיחאט ‪^.‬ער גייאנטניין יךבי חי;א טייששט ךעט ויאךטילו גלייך‬ ‫י‬

‫ןוי ‪%‬ם ראלט נישטאנען לא טיט אאלף(‪ .‬ירי ךבנ; 'זיאגין הונךעךט ןאהל האט לבן חךטוז‬
‫גיהאט‬
 ‫עה‬ ‫בראשית‬ ‫;‬
‫פרשי׳ ע‬ ‫ויצא‬ ‫םח־‬
‫המקוות בשקתות המים והיתה בהמה באד‪ ,‬לשתות ורואה את המקלות ונרתעת‬
‫לאח ריה והוכר רובעה יהיתה יולדת כיוצא בו‪ .‬איד הושעיא נעשו המים זרע כתוך‬
‫מעיהם ילא היו חסידות אלא צורת הולד בלבד‪ .‬מעשה בכושי אחד שנשא לכושיון‬
‫אהך• !ה ליד טמגה בן לכן‪ .‬הפס האב לבן ובא לו אצל די‪ .‬איל שמא אינו בגי ״‬
‫א״ל היה לך מראות בתוך ביתך‪ .‬א״ל הין‪ .‬א״ל שחירות או לכגות‪ .‬א״ל לבנות‪ .‬א״ל‬
‫מיכן היה לך בן לבן‪ .‬א״ר הוגא דבית הו־ון מלה״ש היו טוענים מתוך צאגו של לבן‬
‫זכאים וגותגין כתוך צאנו של יעקב‪ .‬הה״ר שא גא עיגיך וראה כל העתודים העולים‬
‫על הצאן‪ .‬עולים על הצאן אכ״כ אלא העולים מאיליהן היו עולים‪ .‬ר' הגחומא אפר‬
‫‪1‬‬
‫ש‪2‬ך‬

‫גידזאש‪ .‬ווי ךער פסוק ;אגט שקב האט ניואגט צו רחל אינ לאה אייעד פאטער ןאט‬
‫גילא?ט פון טיר אונ ‪.‬ער 'האט'נעטאהשט מיין' לוין ‪..‬עשרת מונים‪ .‬צעיז! §אל צעןן‪.‬‬
‫וואיוט אמני; איז צעהן‪ .‬לבן האט אפנעיוונךעךט ייינע '‪#‬יעפםי; פון ‪:‬עקבי‪ .‬פון לבן ביו‬
‫!‪.‬עקב איי גיווען ווייט צו גיין ךךיי טעג‪".‬אויג‪.‬יעקב י האט גיעפיטעךט ךי שע?םיןפון ל ‪£‬‬
‫הנוןרות‪ .‬ךי נעבליכענע זךי עךגפטע(‪ .‬ריש לקיש ואגש דרי יער 'רופט מ ק זיי גותרות‬
‫ןעכליכענע‪ .‬נייייל אגךעךע פון"ךיייוענק ויודען שלעכישע‪ ".‬אנדעךעיהאבין ניט ן;קע נט‬
‫;‬

‫‪.‬קי^ךער האבי;‪ .‬אנךעלע יענען נודיע; ‪.‬קיאנגןע‪. .‬עם' שטייט גוהרות‪« .‬ןפגעפאלעגע‪ .‬ווי עש‬
‫שטייט ןתור בכיה'ושנייה י‪' .‬עם איז' אריויס 'ןי‪$‬אלין ךי״ןייין ‪.‬וייגע ‪ .‬ךי שעפםין וואס זענען‬
‫גייוען אתים צו נוארפין פון די םשאךע‪ .‬ןאט ל^ן ךי נינעבין צו ‪:‬עקיב ער זאיליזיי‬
‫‪v‬‬

‫פיטעלי; אונ פון זיי ואל‪..‬ער געםען !יין"לוין‪*.‬יעקב״האט גיינו^ע; אשטעקין פון ךעםכוים‬
‫וואם הייקט לבנה‪ .‬אפייכטין'שטעקי; פון אנוס 'בוים אונ פון‪.‬קאששענים בוים‪ .‬אךער‪.‬עד‬
‫האט נינוםע; אווייםי; ששעקי; 'אפייכשי; פון אנוס בוים אונ פו; אביים ראם הייםש ךלוף‪.‬‬
‫אזוי האט‪.‬יעקב אבינו נייטאה;‪ .‬ערי ןאט ניששעלט ךי שטעקינס אין ךי ^ארעשעס ראסער‬
‫־‬

‫אמ אז ךי שעפס איז גייקומיעז! ציו ךי‪/‬קאיעטע' טךינגןען'אונ זייא האט נמעהן ךי ‪:‬צזטעקינס‬
‫האט ייא ייר ךיער שר^־ין אונ איו אפךשפיוננע;' צוריק‪ .‬ךער וריל איו אויף איר‪.‬גיקיסען‬
‫י‬

‫איכר אינ ייא איי לעוברת גיראךין אוג האטי גיבאךין אקיגיד טיט איעל^ע ;!לעקין ייי ךער‬
‫שטעקין ן א ט ‪ .‬ךביי הו^עי א ןאט גיזאנט ךי ויאםער וואם ך בהמות ןאבק' ‪.‬גי‪.‬טרו‪.‬נ׳‪1‬ק איי‬
‫ז‬

‫ניייאךי! ירע אין‪.‬יילעךע ניךעךים‪.‬עס ןאט גאי־ ניפעלט ויי זאליין האבי] אצורה'פון'אקי;ד‪.‬‬
‫‪..‬זום האט אמאןל גיצראפיי; 'אבישי האט נינומען איוייב אבושיח )צורי ןזוואךצע םענששיין(‪.‬‬
‫אוג ייא ןאט }יב‪:‬אךי'ן אווייסין וון;‪ .‬האש ךער פאשער נינוטען ךעם ווהן אונ איו גיגאנגען‬
‫טיט אים צי ךבי‪ .‬אוג‪.‬ער ןאט גייאגט צו‪.‬רבי טאםער איו ךער‪.‬קיגיד גאר גיט ^ייגער‪.‬‬
‫ז‬

‫האש רבי גייאנט צום פאיטער רו ןאםט' פאשרעשי; ביי' דיר אי; שטוב י‪ .‬ןאט ךער פאשער‬
‫נייאןט ; א ‪ .‬האט רבי אים' ניפרענט יענען ךיי פאשרעשי; גימאלט מיט שןווארצע קעגטשין‬
‫אךער טיט רייקע מענטשין‪ .‬האטי ךער י פאטער ‪.‬גיואנט מיט !'רןסע םענט^ין‪ .‬האש' 'רבי‬
‫גיזאןט ךךיבער ןאט ידיין וריב גיהאש אוויייםין זוהן וריל זיא ןאט שטעגךינ ןיקוקט אויף‬
‫ךי פאףךעטין‪ .‬רב הוגא פו; בית חורין האט ןראןט ךי מלאכים היאכין ניטךאגין ת‬
‫בע?לע'קשע ןצעפםין פון לין ם םטאךעס אוג ןאבי; זייא ארייןיןישטעלט צרישען סןקבס‬
‫שעפםין'‪ .‬ווי ךעיר שלאך האט גייזאנט צו‪:‬עקב הייב אויף ךייגע אויןין אוג זעה א‪£‬ע זכךיט‬
‫העולים על הצאן‪. .‬עם שטייט גיט עולים' _על הצאן‪ .‬ויי גייען ארויף אויך ךי ^עפםין‪.‬‬
‫נאד‪.,‬עם ^!‪.‬טייט ןעיולים‪ '.‬זיי ‪,‬זענען פון ךך אליין ארויף גיגאנגע; אויון ך שיעפיסי;‪.‬‬
‫אונ ויוייל ךי זכרים‪,‬ןענען גיךעי גיפלעקט ‪ .‬ךךיבער האבין ךי נשבית גיבאךי; ‪.‬קיגךער ארך‬
‫ןיפלעכן^ע ‪ .‬ךביתניהוםא זאנט זנס״פליענט וועךיין אנרויםער רעניין וענק ך שעפסין ניקוםען‬
‫צי‬
 ‫בראשית‬ ‫ג‬
‫ע‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫י צ א‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫)כא( שטף של גשמים‪ .‬רבנ[ אמרי)כא( עגני כבוד‪ (!1) :‬ובהעטיף הצאן לא ישיש והיי‬
‫‪.-.‬עטופים ללבן‪ .‬רבי יוחנן ודיל‪ .‬ר׳ יוחנן אמר <כב( נביריא דלבן‪ .‬ר״ל אמר‬
‫)כנ( לקישיא דלבן‪ .‬ויפרוץ האיש‪ .‬ר׳ שמעון בר אבא אמר מלמד שנפרצה לו פרצה‬
‫)כד( מעין דוגמא של עוה״כ הםד״א )מיכה נ( עלה הפורץ לפניהם‪ .‬ר׳ אבא ב״ב אמר‬
‫מאה ותרחץ רביא )כה( שבעה אלפין ומאתין עדרין הוו ליה ליעקב אבינו‪ .‬ר׳ לוי אפו‬
‫ם׳ רבוא כלבים‪ .‬רבנן אמרי ק״כ רבוא‪ .‬ולא פליגי מ״ד ם׳ רבוא )כו( לכל עדר וערד‬
‫חד כלב‪ .‬ומ״ד ק״כ רבוא לכל עדר הרין כלבין‪ .‬וישמע את דברי כני לבן‪ .‬חיקיח‬
‫אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא גפקד בזכרים‪ .‬וכיון ש־רד יעקב אבינו לשם‬
‫נפקד כזכרים )כז( הה״ד וישמע את דברי בגי לבן‪ .‬אח כל הכבוד הזה‪.‬ר׳ יהושע דםכגין‬
‫בש׳׳ר לוי אמר איז כבוד אלא כםף וזהב המד״א )נחום כ( בווו כסף בוזו זהב ואין קצה‬
‫לתכונה כבוד מכל כלי חמרה‪ .‬וירא יעקב את פני לבן‪ .‬בר םירא אמר )כז( לב אדם‬
‫ישנה פניו בין לטיב ובין לרע‪ .‬א״ל הקב״ה חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב באו‬
‫שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך‪:‬‬
‫ויאטי‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫ת‬ ‫מ ת נ ו‬
‫‪,‬‬
‫אלפים גרש‪ .‬ופירש" ש‪8‬פ כפלים ניגפים ודיה מאד‬ ‫איתן העתודס מפזר לנן לפזר ׳עקפ כזאת אפר ואז‬
‫מאד‪) :‬כי( לכל עדר ועדר תר כ ל נ ‪ .‬ושבירא לים שפיו‬ ‫•עלה וכאן נתינ כעולים נ )כא( עגגי כבוד‪ .‬כל״א‬
‫לו עדרים ניוצאי מלריס ודיי‪,‬־ ויתרון האיש מאד מאד‪.‬‬ ‫!•‪:‬העלית העג] ו ) כ נ ( נכיריא • פפלדו פירש"• גדיים‬
‫ינייצאי מצרים נתינ ייעלמו גמאיד מאד ! )כו( הדא הוא‬ ‫כעפישיס כמה ואת אמר ועמקיה יעספי נר כלומר‬
‫וכתינ וישמע את דנרי נני לבן ‪ .‬ואילי לפגי נואו‬ ‫‪:‬נתקשרו לייקק נוכר ראשינה ‪ ) :‬נ ג ( לקישיא‪ .‬המאותרות‬
‫נתינ ורתל נאה עם הצאן נמו שפירש"׳ נסדר זה ‪t‬‬ ‫נד'א נהתעען עלי נפ‪:‬י נשי; יגיעה ועייפות ילא היה‬
‫)נז( לנ אדם ישנה כיי ‪ .‬כשלגי פלס עמי גס הכדפ‬ ‫נת נהן לקנל ההריון מהרה ‪) :‬כד( מעין עה״נ ‪.‬‬
‫פניי ענתה ני וכ; נהיפין! )א( תמן שינע נ י ׳ • ש‪8‬‬ ‫» " ‪ j‬נמדרש קהלת נפסוק שיתי ו ר א ה ו ) נ ה ( ישנעת‬
‫^אלקינםייהאבץ‬ ‫צו ^־זייקען פץ לבן ס ?טאךע אין י״עקבם‬
‫‪:‬‬
‫ןיבךיינןט צוטראנין ךיי שעפסין פון'לבן ס םטאידע אץ ‪.‬יעקביס םטארע י)וץ( ובהעטין*‬
‫הצאן לא ;שים ‪.‬והיו העטופים'ללבן‪ .‬ךבי יוחנן' אוינ ריש לקיש‪.‬קךיגען‪ .‬רבי יוחנן זאנט ידי‬
‫‪,‬עדשטע שעפםי;‪,‬ןענען גרוע; לב; ם ‪ .‬איו ךער טייטש ובקעטיףיהצאןי‪-‬יךי שעפסין ראם‬ ‫ז‬

‫האבץ ייך ניאיילט ‪, .‬ןענען ;ירע; העטופים י ללב;‪' .‬ךי פרייערדינע האט _ער' גיגעבץיצי לבן‪.‬‬
‫ריש לקיש יאנ ט' ךי ?!'פעטעךךיןע שעפסין האט ‪,‬ער ניגעבין צו לב; ‪"'.‬איו״ךער טייטש‬ ‫‪:‬‬

‫וכיזעטיף הצאן‪ .‬ךי שעפסץיוואם האבי; ךך פאר שפעטייגט‪ .‬יעגע״גיווען העטופים" ללבן‬
‫לי ן‪8‬פעטעךך;נע צו לב; ‪ .‬וע־רוץ האיש ‪ .‬רבי שמעיון'ביר אבא‪':‬האט'גיואנט רעד פסוק‬
‫י‬
‫לערו;ט או;ו אז‪.‬יעקב האט ניהאט פאךגעגיגק אווי'ווי עולם ה ב א ‪ .‬ווי דער פסוק זאנש‬
‫י‬
‫ו‪.‬י?רו'ץ האיש ‪ .‬ךער מע??ש !ועקבו האט ךך גישטאךקש‪ .‬אונ דאךט שטייט ןלה הפורץ‬
‫לףמךם‪ .‬רער שמאךקעיר' איו'‪.‬ענאנגען פאר יאיים "פאר ייי‪* .‬רבי אבא בר כהנא ואגט‬
‫הו נרעךט םיט ־}ייי מאהל צ‪.‬עה; מווענד אינ ייבען טוייענר םיט' צורי הונרערט״םטאדעם‬ ‫‪:‬‬

‫*זעפסי; ךאט‪.‬יעקב אבינו ניהאט‪ .‬רבי ליי ןאניט יעקס' 'מאהל התךעךטייטויענד" הינט‬
‫‪1‬‬
‫האט‪:..‬עקב ‪.‬גיהאט ‪ .‬ךי רבנן ואנין איין מיליא; טיט י צוייי מאהל הונדערט טווענד הינט‬
‫האט יזזקב ניסאט ‪!. .‬יי ‪.‬קךינען ניט‪ .‬ךעריראס זאנטיאו יעקב' האטייגיהאט יעקם מאהל‬
‫הו;ךעךט טוועך הי?ט‪ .‬איז נייוען צו יערער כטאךע איי; הונט ‪'.‬אינ רער ראם זאנט או‬
‫‪.‬יעקב האט ניהאט איי; מןליאן מיט צורי מאהל העדערט טווענר היגט‪' .‬איי גיייועו «‬
‫ז‬

‫יעךעד ^!אדע צוויי ך‪,‬ינט‪..‬יעקב האט ‪.‬ג‪:‬העךט ךי ‪.‬תירי פי; לב; ס קינדער ‪' .‬חיקייה »‪ia‬‬
‫‪:‬‬
‫אייךער‪.‬י עקב איי ניקומען צו ל ן האט לבן ניט ניהאט ‪..‬קיץ !יה! ‪' .‬אונ«ייי'יעקב *איו‬ ‫?‬ ‫י‬

‫גיקוםען צו לב; ‪!,‬ענען אים ניבאלץ ;יווארין ויה;‪ .‬רי דער פיסוק יאנט יעקב האט‬
‫‪:‬‬
‫ןיהעןט ךי ךייד פץ ל !ם י י ף ‪ .‬ייי קאבין גיואנטיךעם בבור ראם יעקב'האט" איו ראש‬ ‫?‬

‫כבוד‪ .‬רבי יהושע פץ םכניין ו^אם‬ ‫»ינו?ען )ץוארי; פין אונזער ^אטער‪ .‬ראם טךנט'‬
‫פץ רבי‪.‬לוי ס ןןעןין ?כור «יי;ט ^עןיזיל^ר ]אלד ‪ '.‬רי דער״פםוק ' ^ ט ררןמ‬

‫זילכער‬
 ‫בראשית עו‬ ‫פרשה עי‬ ‫ויצא‬ ‫סרך‬
‫פי״שר! עד )א( ויאמר ו‪ •7‬אל יעקב שוב אל איין אבותיך ולמולדתך‪ .‬כתיב )חהלים‬
‫קתב( זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים‪ .‬והלא‬
‫אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה‪) .‬א( תמן שובעא המן זולא‪ .‬ואת אמרת חלקי בארץ‬
‫החיים‪ .‬אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיה‪ .‬רייל בשם קפוא מייתי לה‬
‫מהנא )ישעיה מכ( נותן נשמה לעב עליה ורוה לה־לבים בה‪ .‬א״ל הקב״ה אתה אמרת‬
‫חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך‪ .‬אביך מצפה לך‪ .‬אמך מצפה לך‪ .‬אני‬
‫בעצמי מעפה לך‪ .‬ר׳ אמי בשם ר״ל אמר נכסי חו״ל אין בהם ברבה אלא משחשוב‬
‫אל ארץ אב־תיך אהיה עמך ‪ .‬הבא את אמר ואהיה עמך ולהלן את אמר )ש׳ב ז( ואהיה‬
‫עסך בכל אשר הלבת‪ .‬אלא דוד ע״י שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה‬
‫עמך בבל אשר הלכת‪ .‬אבל יעקב ע״י שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב‬
‫אל ארץ אביתיך וגוי‪ (2) :‬וישלה יעקב ויקרא לרחל וללאה ונוי‪ .‬ארשב״נ בנ׳‬
‫דברים אני אוהב את בני המז־ח‪ .‬שאינן משכין ואוכלץ אלא חותכין ואוכלין‪ .‬ואין‬
‫הותכין בשר אלא ע״נ השולחן‪ .‬ואין משקין אלא ביד‪ .‬ואין נוטלץ עצה אלא‬
‫במסום‬ ‫י‬
‫זילבער ררבט"{אלד"‪.‬ןןים״אי"ניטא‪.‬קיץ‪,‬ענךע צו רעם אנבךייפונג פון כבוד פון ךי אלע‬
‫נלוסטינע ואכין‪..‬יעקב האט גייעה; ךעס פנים פון לב; אז‪'.‬ער אייינישט איוי יר‪-‬אלע ?!אסל‪.‬‬
‫בן סיירא זאנט ךי~הארץ פון מענטש‪.,‬ענדעלט ויין פנים‪ '.‬םיי צו נוטע; םיי צי '^לעכטין •‬
‫האטי נאט ניואגט צו_י'עקב דיין שוועד ריייזט ךיר ניט‪.‬קיץ פריילאך ^נים ‪ .‬אונ דו זיןיט רא‬
‫ביי אים*‪ .‬ניי צוךי״ק אין ךי לאנד פוןידיינע ‪,‬עלטערץיאונ איך רעל !יין ?‪2‬יט דיר ‪1‬‬
‫פר^ך‪ ,‬ןיך )אז ויאמר ‪ '.‬נאט האט ניזאנט צ ו ‪ £‬ג ק ב ניי צוךיק אין ךי ל א ך פץ ניינע‬
‫‪.‬עלטערין ראם דוימוט דאירט מבארי; ניוואךי;‪ .‬דור המלך האט‪,‬מזאנט נאט‬
‫‪ vt‬דיר האב איך ''נעשלינען איך האב נייזאנט דו ביזם מיי; בשיצער דו בייט מיין הער‬
‫ארף די לעבעד'ינ‪.‬ע רע^ט‪ '.‬איו' ךאך'אקשי* די לעבעךיגע וועלט איי ךאך צור טיט אירע‬
‫דער?ער‪.‬־'' ראםךארט איז זעט\דאךט איי ר*‪/‬לוו< האט דעי; דוד ניבעמי; ראךטזאל״ער‬
‫האבץ אחלק‪ .‬נאד דוד האט )יראלט האבי; אחלק אין‪.‬ארץ ‪:‬שיאל‪ .‬אינ פאר וואט רו?ט‬
‫ערי אךץייישראל ךי*'לעבעךינע ךעלט‪ .‬ווייל רען משיח רעט קומען וועלץ די מתים פיו'‬
‫ארץ''ישראל יפריעו• לעיעךינ ךעך'ין‪.‬ךיש לקיש'האט ניזא^ט ברקפךא לערץט ךאס אפ פון‬
‫דעם יפסוק'‪ .‬ןאט ניט' ךי'נשמה )פרי‪.‬עח צו רעם ?אלק וראם‪,‬זענען אין אךץ י^ראל‪ .‬אריח‬
‫;אלעביעדעען אפעס• ניט 'נאט צו' ךי ;ואם ני;ען אין ארץ' •ישראל‪ .‬ךער נא־ וועט‪,‬ער‬
‫י‬
‫לעבעדיינ פאבי;'די צדיקים פו; ךי גאנצע וועלט'‪ .‬האט נאט ;טאנט « ‪^.‬עקב דו הא?ט‬
‫ניזאנט דו ורילפט ה״אביי; אחלק אין ךיי לעגעךינע לאך אץ י<ךץ ישראל‪ .‬גייא צוריק אי;‬
‫רעם לאנדייוא דיינע'‪.‬עלטעךין וואהנען ‪ '.‬ידיי; פאטער' האפט ךיך צו זעךי‪ .‬דיין פי־טעד‬
‫האפט־דיך צו זעה;‪' .‬איר האף ארך ךיך צו זעת; אי; א;ץ ןשי־אל‪ .‬רבי אפי יא?ט כץ‬
‫ריש לקיש ס וועינץ־ ך‪-‬אס פאר^עני; כו; הרן לארץ'איו ניטא אץ״ייי״קיי; ברבה‪ .‬אבער אז‬
‫רו וועםט גיץ צוריק* צו דיינע' ‪.‬עלטערי; אי; ארץ ‪.‬ישיאל רעל איך ;יין טיט דיר‪ .‬צי‪.‬יעקב‬
‫האטי נאט ניואנט דו ;אלסטי' גיין יאיץ ארץ ישראל אע אייך רעל זיין מיט ךיר ‪ .‬ועץט איים‬
‫‪:‬‬
‫אז נאד אי; ארץ ישראל \ועט 'נאט רץ י טיט יאים ‪ .‬אונ צו ח ד האט נאט ניזא^טאיך כץ‬
‫מריע; טיט דיר מאי ידו בץט נינאננען \ א ץ חוץ לארץ ארך‪ .‬נאד ווייל דוד האט געפילט‬
‫םיט ייי; סלויכה אלע יורץ'‪ ".‬ךריבער' איו נאט טיט אים מווען רא ער האט גידאך?ט ניי! ‪.‬‬
‫אין חוץ לאריץ ארך‪' .‬אבער;יעקב האט ךאך נאר ניי‪0‬ייזט ;יינע <ך‪.‬וב מקגןשץ‪.,.‬קע;‬
‫ער ךאך *רץ אין ארץ *ישראלי אויך ‪ .‬ךךיבער חאט נאט צו'אים גיזא נט‪.‬ניי ציריק ‪.‬אי‪ 1‬ארץ‬
‫‪:‬‬

‫ישראל צו״דייניע ‪,‬על״טעךין ךארט רעל'איך ‪.‬זיין מיט דיר ! )ב( וישלח ‪. .‬יעקב חאט נירופין‬
‫רחל'אונ לאה ״זי "יאלץ קופעין צו' אים אץ פעלד ‪ .‬רבי שףעון ב; ;טלןאל האט גיזאנט‬
‫פיט‬ ‫י‬ ‫*‬
 ‫ייצא‬
‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫< ‪ £‬י ש ה‬
‫סדר‬
‫)א( י מקים רווח‪ .‬כענין שנא׳ וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה במקום רווח‪ ,‬מתלא‬
‫אושר בחקל דאיח ביה )ב( איזגדין לא חימר מלח דמסטירין‪ .‬ויאמר לחן ראה אגני‬
‫וגי׳ ואביכן חחל בי‪ .‬א״ר ח*יא רבה כל דבר ודבר שהיה מהגה עש יעקב אבינו היי־‬
‫חוור בי י' פעמים למפרע שנא׳ הן לו‪ .‬רבגן אמרי ק׳ פעמים שגאמר ואביכן התל‬
‫בי והחליף את משכירתי עשרח מוגים ואין מגין פחות מעמדה‪ .‬אם כה יאמר גקודים‬
‫יהיה שכרך וילדו כל הצאן‪ .‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ חגיגא צפה הקב״ה )י( מה לבן‬
‫עתיד לעשוה עם יעקב אביגו והיה צר צורה כיוצא ב ה ‪) .‬ד( אם כה יאמר אמר‬
‫אכ״כ אלא יאמר‪ .‬ר׳ יוק ור׳ אייבו אמרו כי ראיתי את כל אשר עשה לך לבן אכ״כ‬
‫אלא אח כל אשר לבן עושה לך‪) .‬ה( ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום וגו׳‪ .‬ר״א‬
‫כן יעקב א״ל ולדורותיו‪ .‬אין דור שאין כו כאברהם‪ .‬א ן דור שאין בו כיעקב‪ .‬ואין‬
‫דור שאין בי כשמואל‪ .‬ייאמר )ו( שא נא עיגיך וראה כל העתודים העולים על הצאן‬
‫עקורים נקודים יברודיס‪ .‬א״ר הונא דביח חומן עולים אכ״כ אלא העולים )!( מאיליהן‬
‫ו‬
‫"‬ ‫כהונה‬ ‫סתנות‬
‫אין נתינ כ א ן ‪ .‬עישה משמע עושה עכשיו נמחשנתי‬ ‫פבינע ופס הזיל י ) א ( נמיןוס יזו;!‪ .‬נשוה כלי‬
‫אשר הוא תיפנ עלין ‪) :‬ה( ויאמר אלי ג י ס י ׳ ‪ .‬ל'‬ ‫פיראי שאין בס ננ׳ אלפ ששומעין סוויתיהפ נואיפא‬
‫ולדיות לעיל נפרשה נין ירש נן על אניכה אנרהפ‬ ‫נפ״ק ‪ .‬וכרכות ‪ ) :‬נ ( אחנד)־‪ .‬מנאי!' נאנ״א בפי׳ עניין‬
‫יאע״ג ונאן לא נתינ יעקנ נ״א פעש א רפ מ״מ‬ ‫גניס וע״ס והניא יא״ה לדני יפייימ נפוה שיש פס‬
‫מניע נפרשת דגש יעקנ יעקנ שני פעמים ואולי נ׳ פס‬ ‫גניש וננשושית אל תאמר דנרי סתי פן יש נומי; פס‬
‫עינין ‪.1‬־‪•rt‬‬ ‫שא נא‬ ‫פ״ג )ו(‬ ‫עיקר מקומי!‬ ‫קיו! ) נ ( מה לנן עפיו נו׳ ‪.‬‬ ‫אופ וישמע‬ ‫כיפ‬
‫נסיוה אופן יקנע לו פכרו‪ :‬ה״נ ) ד ( אפ נה אמר‬

‫^יט ךריי זאבי; האב איך ליב ‪.‬די״מענששין ייאם^אהנע; אי; מץח ‪1‬ייט"י~ויק"‪.‬ייי‬
‫עסין בי^סין ‪.‬ייי ניט פי; ששיק‪ .‬נאד ‪.‬ויי' שגייר; אפ 'שטי‪.‬קלאח ווייו אונ ‪,‬עסי; ‪ .‬אז‬
‫ויי שגיילין >!פ פלייש ש;יי'ךי; זיי ^אר אויף רעם טיש ‪ '.‬אז‪..‬ייי קושע; ‪.‬אייגער דעט‬
‫אגךעךין‪ .‬קושע; זיי גאל אייף די האגט ‪ .‬אוג‪.‬ייי שפיעםין אעצה )אפוד!‪ '.‬שפיעשין‬
‫ייי נאד אייף אלייךיגען פלאץ‪ .‬ווי לער פשוק יאנש ‪.‬יעקב' האט געשיקט דופי; רחל אונ‬
‫ל‪.‬׳^ה‪.‬ויי ואלי; קו‪.‬פע; צו יאים אין ‪5‬עלד‪ .‬ךער משל זאגט אי; ךעפ י פעלד וואש דאךט‬
‫ז‬

‫איו ךא בעךג יאל?שו ניט שטיעון יסודות‪ .‬טאפער *איו כעהאלשין אפיענטש צווי שען‬ ‫ז‬

‫ךי כעךג אוג הערט וואס דו רעךסט‪. .‬יעקב האש גייאנט צו רחל אינ לאה איך‬
‫יעה ךעפ ‪$‬גים פון' אייער פאטעי־ י אז ‪.‬ער איי גיט צו ךיר איוי ווי‪,‬ער איי ןיךען‬
‫ביי איצט‪ .‬אוג אץער פאטער האט ג?לאבט פון מיר ‪. .‬רבי תיא רןה ואנט ‪.‬לערער‬
‫מאהל וואפ לןן האט זי־ בעדוננען טיט י״עקב‪ .‬האט ‪.,‬ער ךער גאך ‪.‬צינה; מאהל‬
‫הךטה ניהאט‪. .‬ווי ךער ^סוק יאנט חן לו פךיער האש‪.,‬ער גיואנט ;א ךער '^אך האט‬
‫‪.‬ער גייאגט גיי; ‪1‬ך?י ךדיא טיייטשט רעם 'ווארט לו ‪;.‬לייך ווי ‪.‬עס ווא״לט גיששאנען‬
‫לא פיט 'אאלף ‪ .‬גיי;(‪ .‬ךי ך‪1‬יג; י יאגין י הונךעךט ןאהל י האט לבן י חרטה' נץהאט ‪ .‬ווי‬
‫ךער פסוק זאגט יעקב האט גייאגט צו רחלי אונ לאה אייעד פאטער האט ‪.‬גילאכט‬
‫פו; מיד ‪,‬ער האט פארטזאהשט עיי;' לוי; ‪.‬עשךת מונים ‪ .‬צעה; מאהלי צעה; להונךערט‬
‫מאהל(‪ .‬ווארום מג;; מייגט יטען צעהן‪_ .‬אז לן‪:‬׳ האט גטאגט צו‪.‬יעקב ‪.‬דיי ‪^.‬עפ;גטולשע‬
‫שעפםין יאלי; זיין' דיין י לוי;‪ .‬האכיין אלע שעפקי; גיבארי; געפיגשולשע שעפקי; ‪'.‬רבי‬
‫^ךכיה האט גיזא^ט פו; רבי חגיגס וועגין גאט האט גיועה; יואט' לב; וועט טאהן‬
‫טיט ‪:‬עקב‪ .‬קאט' ג אט גיטאבט ךי פאלבין פון ךי שעפסץ וואט ‪.‬יעגעי גאך ‪.‬גיייע! אין‬ ‫ז‬

‫דיער מושערס בויך ואלי; זיין אווי וויי לן; וועט אייצט אפךייךין מיש ‪;.‬עקב‪'.‬ךךיבער‬
‫שינןייט גיט 'אי; ‪$‬סוק אס כה אי!ר» אויב אווי האט ל^ן' ניואנט ‪ .‬גאר ‪,‬עס 'שטייזש‬
‫אם כוז יא‪$‬ר‪ .‬אויב אזיי וועט לב; ואגין‪ .‬לטיצזל נאט האט ‪,‬גיעייאםט אי לב; י ייעט‬
‫ז‬

‫זאןיו צו ‪:‬עקב ךי געפיגטול^ע עןעבםין ואלין זייי; ךיינע ‪ .‬אייךעי לבן האט ראם נ אך‬
‫ז‬

‫גיייי^ט‪ ;r jyj' .‬שוי; גייייע! א ^ ע ' ^ פ ם ץ םעיבךת ‪,‬טיט ^עךנטילטע ‪£‬יע|־םי*ך• ‪?2‬י יי‪1:‬‬ ‫‪v‬‬

‫אינ‬
 ‫עז‬ ‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫פ ר ש ה‬ ‫צ א‬
‫י‬ ‫פדר‬
‫חיי עולין‪ .‬ר׳ חנחוטא אמד שטף של גשמים‪ .‬דכנן אמרי ענני כ מ ד ‪ .‬ויצל אלה ים אח‬
‫מקנה אביכם ויתן לי‪ .‬כזד‪ .‬שהוא מציל מן )ח( חנצולת‪) :‬ג( ותק רחל ולאה וחאסרנה‬
‫לו‪ .‬למה מתח רחל תחלה‪ .‬ר׳ יורן ור׳ יוסי‪ .‬ר׳ יורן אמר שדיברה בפני אחותה ‪.‬‬
‫איל ר׳ יוסי ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אוחו והלא לרהל קרא ורחל‬
‫ענתה אותו‪ .‬על דעתיה דר״י )ט( ניחא‪ .‬על דעתיה דר׳ יוםי לא מתה אלא מקללחי‬
‫של זקן‪ .‬שנא׳ עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה והוה בשגגה שיוצאה מלפני השליט‬
‫)י( וחננב רחל וגו׳ ותמת רחל וגו׳‪ .‬הלא גבריות גחשבגו לו כי מכרגו וגו׳‪) .‬יא( אפשר‬
‫כן אלא אם הוה )יב( קוקיא טנא הוד‪ ,‬גסיב ליה‪ .‬פטיצןלץ טב חוה גםיב ליה ;‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נע־ ננותיו שאמרו מכרנו ‪:‬‬ ‫ללנן מאומה‬ ‫נתן‬ ‫)יו( מילולית‬ ‫)‪ (1‬מאיליה! ‪0‬׳ ‪- .‬דלעיל ריש עמיו ‪ w‬ו‬
‫)ינ( קיקיא‪ .‬פ " הע־וו עור ‪.‬והשיק לי! נרם פעילידי!‬ ‫יתגנינ נ ו י ‪.‬‬ ‫ינוועייוו )ש( ‪:‬׳תא‪ .‬שמתה תחלה ו )י(‬
‫ולפי כעניין הוא מ נ ה יש־ ונשמד ונ! מינת נהליא‬ ‫נ! ‪ .‬שיעקנ‬ ‫)יא( אנש־‬ ‫נעין גויי‪ ::‬שיד קדריש‪:‬‬
‫"‪ii‬אש"האט" גיוא^ט צו ‪;.‬עקב אי־ האב גיועךו; !*לץ ראפ‬ ‫^ ‪7‬‬
‫לבן עושה" לך‪ .‬טוהט דיר‪< .‬ןואס ער טראכט' דיר צו' טאךון‪ 1‬אוג ‪,‬עס שטייט ניט עשה‬
‫ז‬

‫לך‪. .‬ערי האט דירי גיטאהן ‪.*.‬יעקב' ואגש « רחל אונ לאוז ךער מלאך האט גייאןט‬
‫צו טייר מ י נאביט אין' חלום יעקב ‪.‬יעקב ‪ .‬צו ראם האט רער מל'א‪.‬ך ניזאנט צוןןי‬
‫מאהל יעקב ‪' .‬רער מלאך האט גיזאגט נצו ‪.‬יעקב‪ .‬גאט ‪;.‬ועט ךיך היטק‪ .‬י אונ'‪.‬ער‬
‫רעט דייגע ‪.‬קיגדער אויך' היטק‪ .‬אין'‪.‬יערער דור איז ך א י אצדיק אור ווי אברהם‪.‬‬
‫אונ אצדיק'אזיוי ווי יעקב‪ ".‬אונ אצדיק 'אזוי ווי ךער גמא ?טפואל‪ .‬ךער מלאך ר‪.‬אט‬
‫‪1‬‬
‫גייאנט צו יעקב חייב אויף דיינע אדני; אונ זעה אלע זכרים'העולים ‪.‬על הצאן‪ .‬וואש‬
‫ןענען ארויף* גיגאיעק אויף ךיי שע?פי; ‪ .‬זעגען ניפלעקט ביי די קנעביל‪ ,‬אוג ועגען‬
‫נעפינטולט ‪ .‬אונ ;'יפלעקט אויף רעם' בויך‪ '.‬רבי הונא' פו; בית חורין האט ןיואיןט‬
‫'עם 'שטייט ניט עולים‪ .‬די גייען" ארויף איויף ךי שעפסין דורך נעקב ראם ‪.‬ער האט‬
‫ויי אויויף ‪.‬געבךייגגט ארף די שעפםיןו‪ .‬גאר ‪.‬עם שטייט העולי‪.‬ם‪ .‬די יענע; פון ז‪.‬יר‬
‫אליין אוויף 'ניגאננען אויף ךיי שעפסי"; רבי תנהיטא האט גייאנט ךער ךעגי; האט פאר‬
‫פילייצט" אויף' ךי" פטאדעם פיון י לב; י ביו ךי שעפםיו ועגען י גיקיטען צו שיוימק צי‬
‫! ע ק ב ‪ .‬ךו רבנן ואבין ךי ךאלקין האבי; נעבךייגגיט "ך שעפפי; פון ילבן צו _י‪.‬עקב • ‪.‬י‪.‬עקכ‬
‫האט גייאיגט צ״רחליאונ לאה נ!צל אלהיםיאתמקנהאבעםיוית; לי‪ .‬נאט האט אקנישייילט‬
‫שעפסיןיפון אייער פאטער אוג •האט זייא מיר גיגעבין ‪ .‬אלץ ראם ‪.‬יעקב‪ .‬האט גיגומיען‬
‫פון י לב; איו ראם ביי יאים גיווע; אור ווי אייגער רעטעט אךעריטרונקעגע ואך פון‬
‫אטייך*‪ .‬רארום !‪.‬עקב האט נעמייינט‪.‬ער וועט אוועק גיין פץ לב; גאר לייךיגג )‪• !?TOO‬‬
‫ךהל אוני לאה האבץ נייאגט צו י‪:‬עקב ‪ '.‬פאר ראפ איז רחל גיש־טאךבי; פריער פאר‬
‫ן ‪ #‬ה ‪ .‬רבי 'יורןיאוינ רבי'יוסי ‪.‬קרינען‪ .‬רבי יוד; זא^ט ווייל זיא האט נירעט פריער‬
‫‪ 3‬א ר אייר שוועםטער ‪.‬־ האט ריבי יופי ניואנט צו רבי רך; הא;!טו אמאקל נעעל;‬
‫אפענטיש זאיל' ךייךין צו י לאוב; אונ שמעץ ואל אים ‪.‬ע^פערץ ‪, .‬ער האט נירופי; צו‬
‫רחליאונ חתל האט אים ני‪/‬ענפעךט‪ .‬פאר ראם ואל ךא י שקרבין‪ .‬נאך רבץ יורן איו‬
‫דעכט ‪ .‬ווייפץ * מיר יפאר י ראם י רחל איו גישטאךבין פריער פאר לאה ‪ .‬אבער נאך‬
‫רבי' יופי ווייםין טיר ןיט פאי דאם ההל איי 'נ״טטאךבי;' פךיער פאר לאה‪ .‬ךאם איו‬
‫‪,‬‬
‫}יזוע; 'ודיל ‪:‬עקב האט איר גייפלובט ‪ .‬ו\ארום_י'‪.‬עקב האט נימעט צו לב; ביי וועטען‬
‫רו וועסש נעיפינע; דיי; נאט ואל '‪,‬ער ניט לעבץ ‪ .‬ךי רערטער ‪,‬יענעין גיייע! אייי ייי‬
‫אפלןז'רעט' אתים אומגעיין אשלעבט וואךט ‪ .‬ווארום ךהל האט טאקי נינ^בת ך‬
‫ביילךיןר' פץ ן ‪ £‬אונ 'י־וךך ךי 'קללה איו י ויא מעזטאךבין ‪ .‬רחל אונ לאה' רואבץ‬
‫גיזאנט‬
 ‫בראשית‬ ‫ויצא פרשה עד‬ ‫סךף‬
‫)ד( כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו וגי׳ רקם יעקב וישא את בניו‪« .‬״‪,‬־־ יוחנן‬
‫כתיב )קהצח י( לב הכם לימינו ולב כםיל לשמאלו‪ .‬לב חכם לימינו זד‪ .‬יעקב שנא׳‬
‫ייקס יעקב וישא אח בניו ואח״כ ואת נשיו‪ .‬ולב בםיל לשמאלו זה עשו ויקה עשו)ינ( את‬
‫נשיו ואת״כ ואת בניו ואת בנותיו‪ .‬וינהג אח כל מקנהו ואח כל רכושו אשר רכש מקנת‬
‫קנינו‪ .‬טה שקנה )יד( מקנינו של לכן‪ .‬ולכן הלך לגווז את צאנו‪ .‬בכ״ם שנאי גזיזה‬
‫)טו( עושה רושם‪ .‬ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה‪ .‬והיא לא נתכוונה אלא לשם‬
‫שמים‪ .‬אמרה )טז( מה אנא טיול לי ונשבוק הדין סבא בקלקיליה‪ .‬לפיכך הוצרך‬
‫הכתוב לומר ותגגוב רהל את התרפים אשר לאביה‪ :‬ויוגד ללבן ביום השלישי‪ .‬א״ר‬
‫אבהו מך‪ .‬שהלך יעקב אביגו לגי יםים הלך לבן ליום אחד‪ .‬ויוגד ללבן ביום השלישי‬
‫שלישי לבריחה‪ .‬איר חייא רבה םה שהלך יעקב אביגו לז׳ ימים הלך לכן ביום א ח ד ‪.‬‬
‫כסה נפשך )יז( רוצת ולא רוצח כבר כתיב )יח( יישם דרך שלשח יםים בינו ובין‬
‫י ע ק ב‬
‫כהוגה‬ ‫מתנות‬
‫נאינה י נ ס בפסיק ויגרם יכמדרם י״ ״ =‪ 9‬פניה )יו( רוצה נ י ׳ ‪ .‬נליייו ע״כ ‪:‬דיו אתה למוות י גין‬
‫‪,‬‬

‫•שקני מגשיקות ו ה״ג )יג( את <שיי יאמ״נ אח בניו‪ :‬נילי! ני! שלא נרצין ‪) :‬ית( וישס דרו נ ו י ‪ .‬וא״כ‬
‫)יל( מקניני של ל נ ! ‪ .‬נעד צאני פלקיו מלנ! נענידפו אופי מהלו ג' יפיס היה ל‪5‬ד א" שאס לא נ! ירגיש נו‬
‫ננפיפ ‪) :‬פי( שפה לגן נענרי דרו עירו ועוד )י ימיה הלן לי משפ‬ ‫קנה עבדים ושפתות ושאר‬
‫לקמן פרש־ פ״פ ופאן פרושה שע״' וה ונייש השלישי היגר ללנ! יניופ ‪8‬ל׳ ר ו ן אתריו והפיגו‬ ‫וישש‪ .‬ע'‬
‫»״־ רתל מקללתו של יעקנ נדלקמן‪) :‬פו( מה אנא הרי מהלו כ ו ׳ ‪ .‬שאותן דיו ג׳ ימיס שפה היי נינו ונין‬
‫ניי‪ .‬נלימר אין אלן ואגית וקן וה נקלקיל ע״נ ופי׳ יעקנ לנל הפתות נמהלנו של יעקנ ונופן עליהם דרן‬
‫ז׳ ימים ‪ .‬א! יהיה פיריש מה שהלן מה שהיה ראוי לילן‬ ‫!והריר ואליהו מורת• ודייק מדנתינ אשי לאניה !‬

‫^י'"''‪.‬פךעמת‪~1‬יו^םר^ר"האט‬ ‫}יוא;ט צו‪.‬יעקב טיר ‪.‬יענען "בייי״אוניער‬

‫אינז פאר קו'י?ט צי ךיי־‪, .‬טיט וואס' 'האט דיי יעקב ניקךפט' כין' לבן‪ .‬נאר אז ל^ן האט‬
‫י‬
‫}״עהן ביי_י^קב קו‪.‬קיא טבא ‪ .‬אשילנע כלי‪ .‬האט‪.‬ער ראם פו; אים « נינומע; ‪ .‬י או‬ ‫ז‬

‫^ער האט ביזעלין ביי אים ?טיקלין יטב ‪ .‬אשיי}‪.‬ע ‪.‬קאלב*‪ .‬האט‪.,‬ער ייא ביי י אים צו‬
‫)ינוםען‪ .‬ודיל ;ןר האט אים ניינעכי; ייינע טעבטער יפאר וךיביער •י )ד( כ י ‪ .‬ווארים‬
‫דאס !אןןוע רייכקייט ראם גאט האט צו גינוטען פון אונזער'פאטער אונ חאט ראם‬
‫אוני}ינעיכיין ‪ .‬דאם איי ניט _קיי; מרןגה נאר ךאם' ןאםטו פאר ךיגט ‪. .‬לעקב איו אויןש‬
‫?ישטאנע! אינ האט ‪.‬גי‪.‬טראגץ ךלנע‪,‬קלגךער‪ .‬ךבי יוחנן זאגט שלטה המלך האט נייאנט‬
‫ךיהאךץ פון חכם איו אין ויין רעכטעיךיט‪ .‬אונ ךיהאךץ פיון ‪'3‬אר איו אין זיין לינקעדייט‪.‬‬
‫ד הארץ פון הכם איי אין זיין ךעכטע ז_ייט‪ .‬ךאם ‪.‬טיייגט מען ‪:‬עקב‪...‬יער ןאט״גיגוטע;‬
‫?ךתנד' זייגע קץךער ךער גאך זי'י; ע ורלבער‪ .‬אונ ךיא םאךץ פון' נאר *איי אין דין‬
‫‪%‬‬
‫‪%‬‬
‫ליגקע יייט • ךאס טיינ ט ‪.‬טע; ‪..‬עעןו‪., .‬ער 'ןאט ‪.‬גינוטען פי־יזןר' וייגע וריבער דעי־ נאןד‬
‫‪:‬‬
‫‪%‬‬
‫זיינע קיטןער ךי ךוןןיאונ ךיא טעכטער‪: .‬עקב האט נעפיךט זייינע בהמות אונ דין‬
‫פארמעגץ וואס ‪,‬ער האט פאר יאסולט' אוג ראיס ‪.‬ער האט נייקולפט'&אר געלד ראם‪.‬ער‬
‫האט ןינוטען פאר זילנע ‪.‬בהמות וואס ‪,‬ער האט פאר קויפט‪ '.‬אוג לבן'איו גיגא‪.‬ג'‪3‬ען‬
‫שעךין די ;ואל פון וייגע שע??ץ ‪ .‬ווא‪,‬עם איו ניווע; יואל ‪.‬שיערונג איו גרוע; אאוסנליק‪.‬‬
‫רחל ן א ט גיג^כת ךי בילבער פון יאיר פאטער‪ .‬זיא האט נעפיינט פון' נאט ם ווענין ‪.‬‬
‫ער י אל גיטיךיגען‪.‬עבורה ורה‪ .‬רהל האט 'גיואנטיוואס ‪.‬ייעל ‪.‬איךיאךעק ‪ f /‬אינ ויעל‬ ‫ז‬ ‫׳‬

‫^אזין טיי; פאטר דלן; ‪.‬עבורה זרה‪ .‬ךךי^ר יאנט ךער פסוק זיא האט ניגנבת ך בילרעד‬
‫וואם ניהעךין צו איר פאטער ‪ .‬ךעם טאג וויי‪.‬יעקב איי אךעס }יגאננען" האט טעןיגייאגט‬
‫צי לבן אז‪.‬יזןקב איי אנ^לאפין‪ .‬רבי אבהי ;אניט וואט !עקב ‪,‬איו נינאננע; אץ ךךיי טענ‪.‬‬
‫איי ל‪$‬ן נינאננען אץ איין ט א נ ‪ ' .‬א ו נ ראם ‪.‬עם שטייט 'מ‪.‬ען'האט נמאנט ציייל^ן ' ^ י ך‬
‫ךעם ךריטעןיטאנ ‪ .‬מי‪-‬ןט טען רעם ךךיטעי טאנ פון !עקב ס אנטליייפין• רבי חייא‬
‫רבה ןאט נץאנט ראם‪.‬יעקב איי גינא ננען אין ייבען טאנ ‪ '.‬איו לבן' נלנאננען'אץ איין‬
‫;‬

‫‪ . wtp‬עייא דו יויל?ט אונ כ‪£‬יי רי \ויל‪.‬סט ניט מיייטו‪/‬יאנץ י*ו איוי'^יז לייען •י ייאיחם‬

‫יער‬
 ‫עח‬ ‫בראשית‬ ‫י י עי‬ ‫‪ 3‬ר ש‬
‫ויצא‬
‫סדר‬
‫יעקב‪ .‬וכתיב ויוגר ללבן ביים השלישי שלישי לבריחה‪ .‬שנאי ויקח את אחיו עטי‬
‫יירדיף אחריו דרך שבעת יםים‪ .‬יוםא )יט( דהוי קייסין ביה‪ .‬הוי םה שתלך יעקב בזי‬
‫יםים הלך לבן ליום אחי •* )ה( ויבא אלהים אל לב; הארמי בחלום הלילה‪ .‬סה בין‬
‫נביאי עכוים לנביאי ישראל‪ .‬ר׳ חפא בר חנינא ור׳ יששכר רכפר מנדי‪ .‬רהב־ח אפר‬
‫אין הקביה ננלה לנביאי עכוים אלא בחצי דיבור דבתיב )כמוכר כי( ייקר אלהים אל‬
‫בלעם‪ .‬ר׳ יששכר רכפר פנדי אפר אי; הלשון הזה ויקר אלא לשי; םוםאה המריא‬
‫)דברים מ ( כי יחיה בך איש אשר לא יהיה טהור פקרה לילה‪ .‬אבל לנביאי ישראל‬
‫בדיבור שלם‪ .‬בלשון חיבה‪ .‬בלשון קדושה‪ .‬בלשין שםה׳ש פקלפין אוחו וקרא זח‬
‫אל זה ואפר קדוש‪ .‬ריי בר חנינא אפר אין הקב״ה ננלה לנביאי עבי״ם אלא בשעה‬
‫שדרך בני אדם לפרוש אלו מאלו דכחיב )איוב ־( בשעיפיס מחזיונות לילה בנפול‬
‫חרדםח על אנשים ונו׳ ואלי דבר יגונב ונו׳‪ .‬איר אלעור ביר מנחפ )משלי טו( רחוק‬
‫ח׳ מרשעים אלו נביאי ע מ י ם ‪ .‬ותפלח צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל‪ .‬פה בין‬
‫נביאי ישראל לנביאי עברם‪ .‬ר׳ חנינא בר פפא ור׳ פ־מון‪ .‬רחב״פ אפר לפלך ואוהנל‬
‫שהיו‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫י*‪_£‬עיי ברמב"! * )יני( יהוו קיימי; נ ! ' ‪ .‬באותו יוס בהם עומדים נו כלומר נאיר‪• !.‬יס ביופי !‪nf‬־־>‬
‫ךער ‪ ptos‬וא?ט פוייגיב! ביו‪.‬ןעקב ך‪.‬אט מען ניךאךפט ניי; ךריי טאנ‪ .‬אונ רעם ךריטק‬
‫טאנ פי! ‪.?:‬קב ס אנטלויפין האט מ ק ‪:‬־יאנט צו לבן' אז‪:.‬עקב איו אנשלאפי!‪ .‬איז שרן‬
‫‪.‬יעקב גיווק רייט פון ל^ן זעקם טאג‪ .‬אוג ךער פפו ־ ;אנט לב; האט ;ינומק וייגע‬
‫בךיךער אונ איו ‪.‬נעלאפין נאד‪:.‬עקב ךי ווענ יואס מ ק ךאךף ניי; ךבען טאג לפיט רעש‬
‫טאנ ראם ךי האמן אנניהרבי; ציו לייפין(‪ .‬אונ לבי; איו י באלר אין ךעם טאנ גיקו‪.‬פעז‬
‫צי ‪.‬מגקב‪ .‬יעדןן מיר ראם‪.‬יעקב איו גיגאגגען אין ךבען טעג איז לב; נינאננע; אין‬
‫איין טאג! )הי( ד כ א ‪ .‬גאט איז גיקוםק״צו ‪,‬לבן ןאךמי ביי גאכש אי; הלום‪ .‬ראס‬
‫איו ךער חילוק צווישק לי נביאים פון ךי געצין ךיגער צו ךי נביאים פו; יוךין‪.‬י־‪3‬י‬
‫חטא בר ‪.‬חגיגא אוג רנני ‪:‬ששבר פו; דאו־!* מגדי קךיגען‪ .‬רבי יחטא בר חניגא זאוןפ‬
‫יוק ^אש וועךט גיזעהן צו 'ךי גכיאים יפו; די ‪.‬ןעצי; ךינער רעךט ער םיט זייא נאד‬
‫הא‪.‬לבע רעךטעי‪ .‬ווי ךער פסוק י ואגש וי קר אלוזים אל בלינם‪ .‬עש ששייט ניט אגאנ^עי‬
‫י‬

‫ראךטךקרא‪ .‬נאד עם ששייט דקר ‪, .‬לבי יששכר פו; ךאךף שנרי' י אגט ךער ריאךט‬
‫ז‬

‫גןנןר איו' אאומךייגער וואךט ‪ .‬ווי רעד פםוקיזאנט‪ .‬איו ‪..‬עם רעשי דין מ י ד י ד‬
‫א‪9.‬ענ?!ש ראם ;ןר ייעט ניט זיין ריין פון ךי טךעפויגג פון ביי ‪.‬גאכט‪ .‬ו^קר איז ךער‬ ‫‪:‬‬

‫טיי^ש טרעפינג‪, .‬עם האט אים גיטראפין ביי גאכש איו פו; אים ארוים ניגאננען ‪,‬זלע •‬
‫אבער ךי יודישע נביאים ךעךט גאט טיט ‪.‬ייי גאנצע ווערטער‪ .‬מיש ליבשאפט ‪ .‬מיט‬
‫הייליגקייט ‪ .‬פיט 'ךי זעלמנע וועךטער ראם ךיי מלאכים י לרבי י אים ‪ .‬ווי ‪.‬ךיער פשוק‬
‫זא^ט ‪.‬עפ רופט איינער צופ אנדערין אונ זאנט ךריי' מאהל היי־ינ איו נאש‪ .‬רבי ייסי‬
‫בר חנ;נא יא?ט רע; גאט ודל קוטק צו ךיי נביאים פוי; רי געצין ךינער‪ .‬קושש עד‬
‫צו די גאר ביי גאכט רען םענששין ז;!‪.:‬ע; אפנישיידט איינער פון אנךעךין‪ .‬ווי רעד‬
‫פסוק יאכט אין ךיי נעדאנקען 'פיון ךי זעהונג פון ביי נא;ט רען מעני^שי; שלאפין איו‬ ‫ז‬

‫צו טיר גיגגכת ניוואךין'אזאך‪ .‬רבי אלעוך בלבי מנחםייאנט נאט'איו וויייט פון די‬
‫רשעים ‪ .‬ךיאס ‪.‬וענק ךי נמאיפ פון מיועצי; ךעער'‪ .‬אוג ךי ר״פלה פון ךי צדיקים‬
‫ךעט‪,‬ער• העדין‪ .‬דאם זענען ךי יוךישע נביאים‪ .‬ראש איי רער' אונטעךשייר צווישען‬
‫ייךישע לביאים צו ךי גביאים פון ךי געצין ךינער‪ .‬יבי חנינא ברי פפא אונ לבי‬
‫םיטץ‪.‬קרינען‪ .‬רבי חנןנא׳ בר פפא ואנט למשלי אמלך י טיט דין גוטק פךיינד וואס‬
‫^עבען גיווק צו זאמען אי; אפאלאץ ‪ ,‬רען ךער ‪.‬מלך' ךיל ךעךט ‪;.‬נר טיט' זיין נוטען‬
‫ץרי^נד‪ .‬ארעד למשל אמלך מיט דין נוטען פליינד ראפ זענען גיווק צו זאמען ‪£‬ין‬
‫אפאלאין‬
 ‫פ‬ ‫ייצא‬
‫בראשית‬ ‫י ^ עי‬ ‫פדר‬
‫שהיו נתונים בטרקלין‪ .‬כל שעה שהוא טבקש הוא םדבר עם אוהבי )ניא לטל!"‬
‫ואיהבו שהיו נתונים בטרקלין וביניהם וילון‪ .‬כיש שהיא מבקש לדבר עם אוהבו מקפל‬
‫את הוילי; ומדבר עם אוהבו(‪ .‬ר׳ סיםין אםר לסלף שהיה לי אשת ופילגש בשעת‬
‫שהוא בא ׳אצל אשתו היא בא בפרהסיא‪ .‬ובשעה שהיא בא אצל פלגשו היא בא‬
‫בפטםוניות‪ .‬כך א ן הקביה גגלה על גביאי עכוים אלא בלילה )במדבר ככ( ויבא‬
‫אלהיט אל בלעם לילה‪) .‬בראשית כ( ויבא אלהים אל אביסלך בחלוב הלילה‪) .‬שם‬
‫לא( ויבא אלהים אל לבן הארסי בחלום הלילה‪ 0) :‬ויאםר לו השםר לך‪ .‬אפי׳‬
‫שאת אומרן לט‪-‬בתו הוא חושבן)כ( לרעתו‪ .‬השטר לך טרבר עם יעקב םטוב עד רע‬
‫וגי' לפה נהבאת לברות ולא הגדת לי ואשלחך וגו׳‪ .‬אסר )כא( דלמא חזר בית‪.‬‬
‫ולא נטשתגי לגשק לבני ולבנותי‪ .‬א״ל )כב( עד כדו אית ביה‪ .‬יש לאל ידי לעשות‬
‫עטכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר‪ .‬אמר )כג( לית הוא מיגיה‪ .‬ועתח‬
‫הלך הלכת בי גכסוף גכפפת )כו( לביח אביך לטח גגבח אח אלחי‪ .‬אח תםדת לילך‬
‫אל בית אביך למה גגבת את אלהי‪ .‬איר אייבו כיון ששפעו השבטים כך אפרו‬
‫בושנו בך אבי אמגו )כה( שלעת וקנוחך אתה אומר למה גגבת את אלהי‪ .‬עם אשר‬
‫א‬ ‫צ‬ ‫פ‬ ‫ת‬
‫ס תנות כהונה‬
‫היא ב ו ׳ ‪ .‬להיכן אמי אלפי אנינס ולא לו פ נ פ י‬ ‫ג א ו * יוס גולמי ישיניהי ‪ :‬ה״ג בילקוכו ) נ ( לרעתי‪.‬‬
‫בעיקר ינפירש״י משמע שגרם׳׳ לית היא מיג׳ ‪ :‬ה״ג‬ ‫למס נחבאת ‪) 8‬כא( דליוא חור ביה גרס״ ‪ :‬לפינו‬
‫רש"' ) כ ד ( לניפ אביו אפ חמדה ליל‪! ,‬פירושי בל‬ ‫ו נ ר עמו דנריס פיניפ אולי יפויי יעקי‪ .‬עמו‪ ) :‬נ נ ( עד‬
‫פסוק גנסיף הוא ‪^ :‬נה( שלעפ וקניתך נ י ' ‪ .‬נלומי‬ ‫נד‪^_1‬י׳‪ .‬עוד עסה יש נח נידו לגשק; ‪ ) :‬כ נ ( ליה‬
‫‪-‬‬
‫אפאלאץ י (יורשע; ‪.‬זיי״״איז" מיוע; אפאךהאנג ‪- .‬יתנן״״דער"^^ חאט"גיוואלט רייך^טיט‬
‫זיין נוטען נןריינד האט ^ר אויפנעוויקולט' רעם פארהאננ״אונ האט גיךעט ‪£‬יט איים‪.‬‬
‫ךכי סיפון 'זא נט למשל אמלך וןאט ניהאט י אנךיב "אינ אפילנש \ רען' '‪;.‬גר קופטי ‪w‬‬ ‫‪:‬‬

‫זיין יריב ‪ .‬גייט ער רען אלע יעהן‪ .‬אונ רען ו‪$‬ר ג‪:‬יט צו' ידי; פילגש יעיין נעליבטעי‬
‫נייט ‪,‬ער בעהאלטץ ‪.‬קיי‪.‬נער ;אל ניט ‪.‬יעהן ‪ '.‬אווי' ךע; גאט ‪.‬גייט צו״ךי ‪.‬נביאים פ‪,‬יי'ךי‬
‫;‪.‬עצץ ךינער‪ .‬גייט ‪,‬ער גאר ביי ‪.‬גאכט ‪ .‬גאש איו ‪.‬ניקופע; צו בל^פ כיי נאיט‪ .‬נאש‬
‫איו גיקופען « אביםלך כיי ‪4‬א?ט‪ .‬אין חלום‪ .‬גאט איי גיקוטעןייצו לבן ביי גאכט‬
‫י‬
‫‪.‬אי; חלום ‪ (1):‬ויאפר ‪ .‬גאט קאש מזאגט צו ‪,‬לק דו \אלפש דיך היטעי״ו יאלםט גייט‬
‫רייךין טיט !עקב גיט גוט איגגיט שלעיכט‪ .‬ווארום אפילו "דו וועשט טייגען ךיןיטיכה ‪.‬‬
‫‪,.‬ער וועט אבער פיינען אז ת ווילםט איים שלעכטם טאהן‪ .‬וועט״יער' מורא האבי; פאר דיר‪.‬‬
‫ל ‪ $‬האט מזאנ‪.‬ט צו י_עקב פאריוואס הא‪'!5‬ט'ו ידייך בעהאלטין צו' אגטלו‪/‬פין*‪ .‬א ו נ ת האםט‬
‫טיף גיט ניוא;ט אז דו ורלםט ניי; אהיים' וואלט איך ךיך אוועק (עשיקט פיט שימחה'‪.‬‬
‫טיט !‪.,‬עקב 'ווייל‪..‬ער האש גיטיינש ףאםער ךעט' {עקב‬ ‫ךךיכער האש לב; גיךעט אזו'‬ ‫ז‬
‫‪1‬‬
‫יוךיק גיי; צו אים‪ .‬גא־ האש לבן גיזאניט צו !עקבי פאר ראם האסשו טיך 'ניט מלאיי; איך‬
‫;אל קושע; פיעע ךןן יפיינע אייניקלאןי( אמ מייגע ^עבטער\ האט !עקב גיזאגט 'צו לב;‬
‫אי(יט‪,‬קענקטי ‪:‬אך יי אייך קישע;'‪ .‬איך האב בדו 'א״ןי צו טאהן שלעבטפ‪ ':‬נארךער‬ ‫ז‬

‫;א״ט פו; אייעד פאטער האט ביי נאבט צו פיר מיאנט איך יאל טיט ידיר'ניט'ךייריןינימ‬
‫גוט אוג גיט שלע;ט‪ .‬לב; האש גייאנש צו !‪.‬עקב _אי;ער ^אט‪ .‬אבער ‪:‬זיין נאט איז ‪.‬ער‬
‫}יט ‪ .‬גאך האש ילבן גיזא‪.‬נט צו !‪.‬עקב דו ביוט גינאננע; ‪/‬וייל דו״האפט ניגלושש 'ניץ צו‬
‫דיין פא?!ער‪ .‬פאר יואס הא^טו ממכת מיי; נאש דו וויילפש ‪ .‬ראך מין צו דיין' פאטער‪ .‬ביי‬
‫דיין פאשער ךי!ט מען ךאך ניט צו' מיין נאט ‪ .‬צו ראם האפטו מגנבת טיי; גאט ‪ .‬רבי‬
‫אייבו‪.‬וא;ט ווי די ל־ןץךער פו; ‪:‬ועקב האביןןידועךט ךי ךייד פץ לב;'‪'.‬האבץ ויי ניואנטצו‬
‫ל^ן זייךע מיר שעמען אונו טיטךץנע דיירי‪ .‬ארףיךער אלטער״זאלסשו !אנין מעזי האש‬
‫י‬
‫ןיג^בת דיין גאט‪ .‬האש ! ע ק ב נייא נט'צי ל‪ $‬ביי וועפען דו י וו'עסש‪,‬נעפ'ינען דיין נאש זאל*‪,‬ער‬
‫‪:‬‬

‫ןיט לע^ץ‪ .‬ך דייר ד׳גנען גירען אור ווי אמלך רעש אריים' אשלעכט ויאךט אי^עךץ‬
‫אינ‬
 ‫יצא‬
‫בראשית עט‬ ‫יי יי עי‬ ‫פ‬ ‫פ‬
‫י‬ ‫סרר‬
‫המצא את אלהיך לא יחיה והיה כן כשגגה חיוצא ספי השליט )מ( וחגנב רחל‬
‫וחטח רהל‪ .‬ויבא לבן באהל יעקכ ובאהל רחל‪ .‬באהל יעקב שהוא אהלה של רחל‪.‬‬
‫ובאהל לאה ובאהל שחי האםהוח ולא מצא ויצא סאהל לאה )כז( ייבא באהל דחי‪.‬‬
‫למה באהל רחל ב׳ פעמים שחיח מכיר שחיא סשםשנית‪ .‬ורחל לקחה את החרפים‬
‫ותשימם בכר הגמל‪) .‬כס( בעביטא דגמלא‪ .‬וחשב עליהם וחאםר אל אביר‪ ,‬אל יחר‬
‫בעיני אדוגי כי לא אוכל וגוי‪ .‬א׳ר יוחנן חרפים לא מצא )נטי( קיתוגיות מצא געשי‬
‫תרפים קיתוניות )‪ 0‬שלא לבייש את רחל‪ (T) :‬ויתר ליעקב וירב בלבן‪ .‬ר׳ עזריה‬
‫כשם ר׳ חגי ור׳ יצחק בר מרון וחני לח בשם ר' חגיגא בר יצחק‪) ,‬לא( קפדנותן‬
‫שי אבות ולא ענותנוחן של בגים‪ .‬קפ‪-‬נוחן של אב‪.‬״ פנין ויחד ליעקב ררב בלבן‬
‫ויען יעקב ראםר ללבן סה פשעי פה חטאתי כי )לנ( דלסת דא את ס ט ר שמא מ כ ת‬
‫או‬
‫ם תנות כהונ ה‬
‫ממצא נן יז״א‪) :‬ננ‪ (1‬קישוניזח נו׳ דיק מדנתינ ילא‬ ‫מאחר שנוא ננננ ודאי אי! נו ממש‪) :‬כו( ותגיונ‬
‫מלא את פפרפיס משמע חרפיס לא מ"‪.‬א כא יןיתיניימ‬ ‫יתל והמת ר מ ל ‪ .‬נעץ ג״ש דרש ללמד *עיי הגגינס‬
‫נ ו ׳ ‪) :‬ל( שלא לנייפ‪ .‬במוצאו התופיס • )לא( קפדנותן‬ ‫»ר‪.‬ה יעיל רש פ׳ עיג ‪ s‬ה״ג )נז( וינא לבן נאהל‬
‫נ י ׳ ‪ .‬כלומד ניתר אגני נקפדגיפן נ ו ׳ ן ‪< j«a‬לי( דלקיפ‬ ‫יצקי‪ .‬שיוא נ ו י ‪ .‬פכר׳ ע״נ היה קביעות אהלי עס‬
‫פה‬ ‫אמה משהי גפיו יייול היתה עקדה של ניתו‪) :‬כמ( נעניפא‬
‫אינ‪.‬עם רעךש אזר גיטא־ן‪ .‬די דייר פו; ‪.;.‬עקב איי אויך מקרם גיראךין‪ .‬רחל הט ני_;נבח‬
‫ךץם גאט פו־ לב; אוג זיא איי גישטא־כין'‪ .‬לבן איו ךקומע; אי; רעם גי‪3‬ע?ט פו; !‪.‬עקב‬
‫איג אין ךעפ גיצאלט פון רחל ‪ .‬ראפ איי איין גיצאלט ‪!. .‬עקב מיט רחל האבין גיוואחוןט‬
‫אי; איין ג י צ א ל ט ‪ .‬ךער גאך איי לבן גיקופע; איין ךעפ' גיצאלט פון לאח אוג אין ךעם‬‫י‬

‫ניצאלש פון ךיי צוויי ך‪:‬נםטע; בלהה אוג וליפה או‪., :‬ער האט ‪.‬זיין גאט גיט גיפוגע! אינ‬
‫לבן'איי ‪:‬אתים '‪,‬ענאגנע; יפו; לאה ם גי^אהילט אוג איז גאך אמאהל אריץ גיקוטען אין‬
‫רחל ם ניצאלט ‪ .‬פאר יואם איו לב; ניוועןיאיןרחלס ניצאלט צוויי מאהל‪ .‬וריל‪.‬ןנרהאט‬
‫גייואפט אז רחל האט ליב צו האלטין אלץ אין האנט ‪ .‬אונ רחל האט נינוטען ךי ביןךעו*‬
‫אויג האט ויי אריץ געלייגט אי; 'ךאס ‪.‬קישעלע ראיס לי‪,‬גט אויןפ רעם ‪..‬קעמיל אוג זיא האט‬
‫ךך גיזעצט אויף ךי‪ .‬איוג זיא האט גייאגט צום פאטיער זאל מיץ הערר ניט בייז זיין‬
‫וןאם איך' שטייא ניט אויןש פאר דיר‪ .‬ךייל 'איך‪..‬קע; ניט ‪ .‬איך האב איצט ךי ווייבער צייט‪.‬‬
‫רבי יוחנן "זאגט בילךער האט לי; גיט גיפונע; אבער קךיגלאך האט ‪,‬עיר יא גיפונע;‪ .‬״פון‬
‫ךי בילךער איי גיוואךי; קךינלאך'אונ ;נר האט זיי י גייפונען ‪ .‬רחל זאל ניט פיאךשעפט‬
‫ךעךץ'‪ 0) :‬רחר‪,! .‬עקבי אייז אין כעםניראךץ אונ‪,‬ער האט ךך געקריגט טיט לב;‪ .‬ריבי‬
‫{עזריה האט גיזאנטיפון כבי חגי ס וועגין אוג רבי ;צחק בר מרון האט נייאנט אונ מיד‬
‫האבי; גילערונט פון רבי הגינא בר ןיצחק ס וועגין דעו־ כעם פון ךי אבות איז בעסער ווי‬
‫ךי*‪.‬ענווח פוי; ךי קינדער'‪ .‬ךע; !‪.‬עקב איו אין כעם גיךאךי; האט ‪,‬ער ךך געקךיגט נייט'‬
‫לבן' אונ האט גייאגט' צו אים ראם' האב איך געזינךינט געגי; ריר וואס רו ך‪.‬א?ט פיך נאך‬
‫געי^נט‪ .‬ראם מיינםשו ך י האבץ זיך גישלאגץ‪ .‬יטען ןאט ניךעט ויייכע דייר‪ .‬מעקב האט‬
‫איבער ‪.‬ניבעטי; ךיי שךער ‪_ .‬י»עקב האטי מזאגוט צו לבן דו האסט דורך ניטאפנז טיינע אלע‬
‫‪3‬לים ראם האפטו ביי'טיר גיפונען פץ דייגע'אלע בלים‪ .‬רבי יפיסו; 'יאגט ךער פירוגנ פון‬
‫ךער וועלטאיז' אאייךים ראפ וואוהנט ביי ויי; שךער קע; ךע;‪.‬ייין ער זאל וניט;ופעם‪.‬געפען‬
‫פו; זיין שווער ‪ .‬אכלי אמעםער‪.‬וךא' האט לבןירוךך 'גיטאפט ‪,‬אליצ כלים פון‪!:‬עקב אפילו‬
‫אגאךיל אפילו אשט;קיל ךראש דואםשו ביי מיר גיט גיפוגעין פו; דיינע‪ .‬אבער ךי‪.‬ענוור‪,‬‬
‫פו; ךיעךע קינךער איו ניט אווי דאם זעה; מיר פץ דוד‪ .‬וועי דור איז אנטלאפין אי; ניות‬
‫בךטה איז‪.‬ערי גיקומע; צו יהונתן אונ האט נעואנט צו אים ראם האב איך ניטאהן ראס‬
‫איז טיי; יער פאר דיין פאטער ראם ‪.‬ער וךל‪.‬געםען מיין‪.‬לעבי;‪ .‬האט דוד ‪.‬ג;ךעט גוטע‬ ‫ז‬

‫רייר אונ האט ךעךטאנט דאם ?לוט פאךניסונג ראם שאול וויל אים הךגנ;‪ .‬אבער ךא ביי‬
‫יעקב‬
 ‫יצא פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫אי פצעים היו ש‪ 0‬אלא דברי פייםים יעקב םפייס את הסיי‪ .‬כי סששת את כיי כלי‬
‫מה מצאת םכל כלי ביתך‪ .‬איר םיסו; בגוהג שבעולם חת; שהיא רר אצל' חפיו‬
‫אפשר לו שלא ליתנור‪ ,‬אפי׳ כלי אהד אפי׳ םבין אהד‪ .‬ברם הבא מששת את כל כל•‬
‫אפ" םהש אפי׳)לנ( צ־מרא לא מצאת‪ .‬ולא עניתנות; של בנים שדוד שנא׳)שיא כ(‬
‫ויברח דור מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יחינחן טה עשיתי שה עיני ומה חטאתי‬
‫לפני אביך כי מבקש את נפשי‪ .‬סיביר שפיכות דמים )לד( בפיוסו מילי רקטייא ;‬
‫בים הבא )לה( כי דלקת אחרי‪ .‬זה עשרים שנה ונו׳ טרפה לא הבאתי א ל י י ‪.‬‬
‫שיד‬ ‫)לו( דקטילא‪ .‬אנכי אהטנה סירי תבקשנה‪ .‬אני הייתי )לז( הוטא על הארי‬
‫נזר הקב־ה לארי)לח! שיהיה טורף ואובל מצאני של לבן בבל יום ‪ .‬וא״ת שאם היה‬
‫רועה אהר היה מציל]‪ .‬ת״ל )יכעיה לא( כאשר יהנה האריה והכפיר על טרפו‬
‫איטר יקרא עליו מלא רועים םקילם לא יהת ופהמונס לא יענה‪ .‬ננובתי יום ונניבתי‬
‫לילה‪ .‬קריין לי ננבא )צט( ביממא וננבא בליליא‪) :‬ח( )לט( מה היהאומר‪ .‬ריביל אסר‬
‫ט ו שיר המעלות שבספר תלים היה אוסר הה׳ד )תהליס הכד( לולי ה׳ שהיה לנו‬
‫)מ( יאסר נא ישראל ישראל סבא‪ .‬ר׳ שמואל בר נחמן אמר כל םפר תלים היה אוסר‬
‫י א ת ה‬
‫בהונה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫ו‬ ‫כלום יריק מזנתינ ‪ ?:vrft‬לשי! עי; *שי חטא‬ ‫הוא ניצקינו‪) :‬ל;( צינירא‪ .‬יייש‬ ‫יי!‬ ‫״ ס ו א ת ה סיני‬
‫)לס(‪ .‬נ י ״ א «׳‪ .‬הנייית קי‪! ;-‬־יתי יק סח?״־י שלת״‬ ‫״'‪ 1‬יקפצא‪ .‬נהיו‬ ‫» « »'‪.‬לי(‬
‫מ‪:‬ג חחייס לתאית מ ס ״ לא! לנו מפני שיאי ילא משי‬ ‫ד‪ ..‬פ ו ס יי!״ י ‪,‬נרי מיתה! )לה( נ׳ דלקת ט י •‬
‫‪1‬‬
‫־ ) * ( » »‬ ‫»«<! נ י־ יעיד ־•־־י ליי־ שלא מנ־‬ ‫צא <מיל־״־י אי נה"־ » )צי( דקפילא‪ .‬טיפ־ פיריבי‬
‫אומי‪ .‬דנתינ יי‪.‬דד שנת• וממילא שמעי־! שהיה עושק נתויס‬ ‫שכיתת עיי מיה כי׳א ניי)־ שיין 'יסף וני'‪) :‬צו( תישא‬
‫כמי שאמיייל הנעיל נלילה כיי ‪ .‬ינ ל*ל פרשה ס״מ •‬ ‫א ו י ‪ .‬שקפתתי מוונותיו בד־ופיש יאיל‪) :‬לת( ‪:‬יהיה‬ ‫ע‬
‫)מ( יאמר נא •שדאג וה אתד משיי‪•:‬יי';מעלות־‬ ‫לאני לא אכל מהס‬
‫^_‪.......^.......‬״‪...^.‬‬ ‫י עקב ראם ער איו ״‪—,‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬‬
‫פאדגיפו?נ‪ .‬ער האט נאר גייאגט רו האפיט ימיך נאך געיאגט'‪•! .‬עקב האש נייואנט צי ל‪#‬‬
‫•<רא«ינ ;אןר בי; אי־ שוי; כיי דיר אי; שטיב‪ .‬אי אשעפםיאיו צוךיסען*גירארין *פון‬
‫אתיר‪ .‬ןאב אי־ וןא דיר ניט גע?ךייגגט‪ .‬אנכי אחטנה‪ .‬איך' האב ‪.‬נעייינךינט אויף' רעם‬
‫לייכ• ראתם נאט האט צו נייאגט "צום לייב אלעיטאג יאלערעםי; פו; לב; ם שעפםין‪.‬‬
‫איינעם ז‪$‬דער ?ךיי‪ .‬אינ תלך טייר האש ער ניט ‪.‬גזקענ^עטע^'‪9‬א‪8‬עדתעסטו'''ז»ץ אז‬
‫איין אנךער ‪8‬א?שוך ראלט אייך גירעשעט'לי שעפםי; פי; אליייב‪ .‬ואנטי רער' פסיק *אזי רער‬
‫לייב שפייט אייך• ויי; ‪6‬אךצוקינ‪.‬ג ראם ער האט 'ניחאפט אביהמה אונ ידיי ראי צו רייביין‪.‬‬
‫«ילי ‪8‬א^י‪5‬עי ייעלין ייך אויף אים' פאריאפלע; פו• ןייער *שטישמעיווערט ער גייט רער‬
‫?זף‪/‬קין פון זךער בךופונג וועךט זןר ניט אונטערטעגוג‪ .‬ריייל'מעי; האט נייעהןיאזיייפון‬
‫ביינע שעפםין ?עלט ! א י ניט! האט מען גימ״נטיאז איך גנבה פרעטרעישעפםץ אונ‬
‫?־טעל ךי אליי; אי; ךי‪:‬נע םטאךעס‪ .‬מען האט מואנט איך ננכה כיי' טאג אונ ננבד‪ .‬ביי‬
‫‪ . » » j‬מען האט ?יך גירי?? נגב ביי טאנ אונימיע; 'הט טיך גידופי; גנב ביי־נאכט" ו‬
‫)ד״ מה ה;ה אומר ‪ .‬או!עקב איי נירען אי; פעלך יי־ די* שעפסי; ראם פלעגט ער ואנין‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫רבי יהושע כן ל‪:‬י יא;ט ‪.‬ער פייענט יאגין לי 'פיפצעהן שירי הפעלות ויאס ששייט 'אין‬
‫יל‪.‬־לים‪ .‬ווי ךער ?פיק ;אגט ווען ניט ;אפ ראלטיטייט אוני גיווע! יאנט ישראל"‪ .‬ראם‬
‫ט‬
‫יעט ‪ vtfp‬י‪*.‬יאל ‪. .‬יעקב אבינו‪ '.‬לבי שמואל בר נח^יאנטיייעקב פלעגט‬ ‫^‬
‫‪:‬‬
‫זא״ין רעם גא;צי; ספר ?הליפ ‪ .‬יר ךער פפיק יאגט דו בייט היילינ* ת* יייצט אינ רוערםט‬
‫ךיא לויכ פיי ‪.‬ישראל‪ .‬פון א‪£‬־ע; ישךאל ‪! .‬עקיב ‪,‬אב־ני‪'.‬יעקב <האט 'גייאגט צו ‪aV‬‬
‫‪:‬‬
‫ץראנציג ;אךר כץ איך שיין כיי לירי אי! *טוב ‪ .‬רבי חייא־ רבה ז^ט יערער יאך ראם‬
‫‪ #‬ן ה « אפגירעט טיט‪.‬יעקב‪ .‬האט לבן צעה; טאהל חרטה"גייהאש־ורידיה פיסוק יאנט‬ ‫ז‬

‫‪ B‬לי• יא אמ ביין )לכי חי^א טייטשט ךעס ויאלט לו גלייך ווי עס ראלט ניש‪5‬אנע;*לא‪.‬‬
‫^יט‪? .‬יט אאל)־>‪ .‬ךיא י מ י יא;ין הונדעלט מאהל האש ער חרטה*ניהאט\וראי יעקכ‬
‫האט‬
 ‫פ י ש ה‬ ‫צא‬
‫פ‬ ‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫י‬ ‫סדר‬
‫‪ 0‬ס כב( ואתה קדוש יושב תהלוה ישראל ישראל סבא‪ .‬זה לי עשרים שנה‪ .‬איי‬
‫וזייא רבה כל דבר ודבר שהית לבן מתנה עם יעקב אבינו היה חוזר י׳ פעמים‬
‫למפרע שנאי)מא( הן לו‪ .‬רבנן אמרי ק׳ פעםים שנא׳ ותחלף את משכורתי עשרת‬
‫םונים ואין מנין פחות טי׳‪ ) :‬ט ( לולי אלתי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק‪ .‬זבדי בן‬
‫לוי וריביל‪ .‬ובדי בן לוי אסר כים שנא׳ לולי בא בוכות אביח‪ .‬א״ל ר׳ יהישע והא‬
‫נתיב ובראשית מנ( כי לולא התמהמהנו‪ .‬איל כל עצמן לא עלו אלא ביבוח אבוח‬
‫שאילולא זכות אבות לא היו עולים משם בשלום‪ .‬א״ר תגהוםא אית דמפקין‬
‫)מי( לישנא רריביל לוכדי בן לוי‪ .‬ריביל אסר בכים שנא׳ לולי בא בוכות אבות חוץ‬
‫מ ז ה ‪ ,‬א״ל אף זה בא בונות אבות‪ .‬ר׳ יוחנן אפר )מנ( בזכות קדושת השם‪ .‬ר׳ לוי‬
‫אפר בזכות אפנת ומבית הורת‪ .‬בזכות אפנה )סהציס כז( לולי האפנתי לראות‪,‬‬
‫בזכות התורה )שס קיט( לולי תורתך שעשועי‪) :‬י( את עניי ואת יניע כפי‪ .‬ר׳ ירפיה‬
‫אפר חביבה היא המלאכה מזכות אבות‪ .‬שזכית אבות הצילה מסו! ופלאכה הצילה‬
‫נפשות‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫דייי״צ גונד׳ כלומד מחליפי; ינילקי;׳ גרש ל״א‪) :‬מג( ‪Wis‬‬ ‫)ממ( ה; לו‪ .‬אע״פ ; א מ י ייזרל־ ק הוי נו ואדיר לו לבי; כני‪,‬‬
‫קוובפ הפה‪ .‬ודייק מדנפינ לולא ה׳ כניה לגו ונ״מ שפ‬ ‫ס ו ר״ל קרי גיה לא וכתינ עברת מ ו נ י ס ! ) מ נ ( לינגא‬

‫האט ‪?.‬עיאגט צו לבן רו"האםש ^ארטאהשש מיץ לוין‪.‬עשךת מונים‪ .‬צעהן מנעים‪ .‬אונ‬
‫אפנ;ן איז ניט וךיניגער ווי צעהן ‪' .‬איו צעה; מאהל ץעה;‪ .‬חוגךעךט ז)ט> לילי•!‪.‬עקב האט‬
‫נייאגט צו לב; וועז ניט דר גאט פו; מיי; פאשר אברהם או‪-‬נ רע; ניט דר ראם יצחק הט פאר‬
‫אים מורא • ויאלםשו םיך לייךיג איןעק נע^יקט‪ .‬זבךי בן לוי אונ רבי ן הושע ‪. 1'.‬ליי‬
‫‪.‬קךעען ‪ .‬זבדי בן' ליי יאגש ךער םענטש ראם ואנט ךיעם וואךט לולי‪ .‬קומט'‪.,‬ערי גיהאלפין‬
‫צו רעךין טיט ךעם זכות פוי ךי אבות ‪ .‬האט ריבי !הושע גיואגש צו וברי'‪.‬עם שטייט ךאך‬
‫בי לולא התםהסהנו‪ .‬ךי קינךער פון ! ע ק ב האבי; גיואגט צו‪.‬יי‪ .‬עקב רען מיד תאלטין גיט‬
‫פאר זאפט י‪ .‬י וואלטי; מיר י שוי; צווייי מאהל גירען פו; מצרים םיט וזמ^ה‪ .‬ראיס פאר‬
‫אובות אבות האבי; די ךא נעםיינט'‪ .‬האט זבךי גייאגט ךייךאלטי; טאקי גיקומען נצוךיק‬
‫פיו; םצרים‪:‬תךך ימת אבות רען'ניט ימת אבות וואלטין די איין מאהל אויך ניט ניקוטע;‬
‫צו ריק פו; מצרים'בשלום‪ .‬רבי הנהומא זאנש אנךךע ואנין פר‪..‬קעךט‪.‬ךבי ‪.‬יהושע ב; לך הט‬
‫גיוא?ט רא‪,‬עס שטייט ךער וואךט לולי איו טען'גיקוטע; מיט ימת אבות י‪ .‬אינ זבדי חאט‬
‫אים גיפךעגט פון לולא התפ־מהנו‪ .‬רבי !ה‪1‬ש!ע בן לך ואגט ווא עם שטייט ךער רארט‬
‫לולי איז מען ניקומע; םיט זכור‪ .‬אבות‪" .‬אויסער לולא התמהמהנו ‪6‬יי'גט טע; גיט ‪.‬קיין‬
‫זכות אבות‪ .‬האט זבדי גיזאניש ךא איי אויך גיווען טיט יכות אבות‪ .‬רעי; ניט ימת אבית‬
‫וואלטין די ניט ניקום; צוךיק פון מצרים בשלום‪ .‬רבי יוחנןיזאגט רעי וואס האט גיואגש רעם‬
‫וואךט לולי איו‪.,‬ער גיקוט; גיהאלפי; וועךי; דורך ךי הייליגקייט'פון גאט‪ .‬רבי לויזאגט ךרוואם‬
‫׳יא;'ט‪.‬ךעם ראךט לולי קומט ערגיהאלפי[ וועיךין אין ךעפ' זכות פון אמונה גוואם‪.‬ער'גלויבט אין‬
‫גאט>‪.‬׳ אונ אי; ךעם זכות פון ף תוירח ‪ .‬אין רעם זכית פון'אמונה ווי דוד הפלך י האט‬
‫י‬
‫ןייא?ט לולי האמנתי י לראות‪ .‬ווען איך ראלט׳ ניט 'גינלויבט אין* נאט ראלט״איך גיט‬
‫ניהאלפין נךוארין י‪ .‬איך יבין נאד ניהאלפין ניראךין צו‪.‬ויעהן' ף לעבעךיגע לאגד ודייל איך‬
‫דואב גיגלויבט אין גאט ‪ .‬אין ךעם זכות פו; ךי תוךה ווי דוד המלך האט 'גייאנט ךע‪1‬‬
‫ניש ךי תוךה וואלש ניווע; מיין פרייר וואלש איך פארלאךין גיךארין אי; מיין פייין ‪ .‬רען‬
‫איך בין גיפייניגט 'גירארי;‪ .‬איך בין נ אר גיהאלפין גירארין אין רעם ימת פו! ךיא תורת ‪:‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫)י( את‪,‬ענ‪,!' . :‬עקב האט ניואנט צו לב; מיין ניךעךיגקייט אונ מיין'שוועךע ארבעט האט‬
‫נאט גייעס;‪ .‬דךיבער האט ‪,‬ער י דיך נעכטין גישטראפט'‪ .‬רבי‪.‬יךם;ה יאנט מלאכה איייביי‬
‫‪,‬‬
‫נאט ליבער ווייכות ^בות‪ .‬זבות אבות האש ניאר גירעטעט רעם' פארימע; ; פון!!עקב ‪,‬‬
‫אונ ןי שוועךע אךבעש פר !‪.‬עקב האש גיךעשעט וייגע נפשות‪. ,‬ומת אבות ןמאט נירעטעט‬

‫דאם‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬
‫י‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫‪£‬‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫םרר‬
‫נפשו׳‪ .‬זכות אבות הצילה מפו; ישנא׳ לולי איהי אבי ונו׳‪ .‬וםלאבת הצילה• נפשית‬
‫אח עניי ואת יניע כפי )מד( ראה אלהים וני'‪) :‬יא( ויען לבן ויאפר ליעקב הבנות‬
‫בחתי והבנים בני‪ .‬איר אבין )מה( כולהין בנותיו היו‪ .‬הבנות בניתי הרי בי‪.‬‬
‫ילבניתי פה אעשה הרי די‪ .‬רבנן םייתי ליה פהכא אס תענה את בניתי הרי בי‪.‬‬
‫ואם חקח נשים על בניתי הרי ד׳‪ .‬ויקת יעקב אכן ונוי‪ .‬איר יוהנ; )מי( כשן הזח‬
‫של טבריא היחה‪ .‬ויאפר יעקב אל אחיו לקטי אבנים‪) .‬מז( כפה אחי; חיו לו חר‬
‫ילואי קבריה‪ .‬אלא אלו בניו שהוא קורא א־חן בלה״ק אחיו‪ .‬א״ר הונא נבודיט‬
‫כיוצא בו צדיקים כיוצא בו‪ .‬א״ר יוחנן לבש אדם )מה( לכושי של אכיו הרי הוא‬
‫כיוצא בי‪ ) :‬י ‪ ( :‬ויקרא לו לבן ינר שחדוחא‪ ,‬א״ר שסואל בר נחם; אל יהא לשון‬
‫פרם׳ הזה קל בעיניך‪ .‬שבתורה בנביאים בבתיבים פציני שהקב׳ה חילק לו כבוד‪.‬‬
‫בתירה ויקרא לו לבן ינר שהדותא‪ .‬בנביאים )ירמיה י( כדנה תאסרון להום ו נ י ' ‪.‬‬
‫בכתובים )ממ!ל כ( וידברו הכשרים לפלך ארפית‪ .‬והפצפה אשר אסר יצף הי‪.‬‬
‫א״ר אבהי כי )מט( יםתר אכ״כ אלא כי נסתר‪ .‬עד כאן היינו רואין זה את זה‪ 1‬סכאן‬
‫‪1‬‬
‫ואילך‬ ‫י‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נילקיט תציס ) מ ד ( ואס אלהיס יגי׳‪ .‬ישה נאמר השמי• אתיי איני אלא אתו ויי ית! שגס איהי ק נ ו ואן גס היא‬
‫גן מדנר טה •עקנ מעונ עד רע נ )מה( נילהו בנותיו ‪ .‬לא היה שמה ולנוס אמד אחיו ל' רניש! )מת( לנינו ני' •‬
‫אף מ נ ס יו לשה ‪ ) :‬מ י ( נש! הוה נ י ' ‪; .‬ירש"' נ ו ־‪.‬׳יוה נראס שעל •מוותיו ימעשיו אומר נן ‪) :‬מש( ׳סהר ‪ .‬משמע‬
‫נניה נש! הסלע שנענריה ודייק מדכהינ וירימה לשו! ננוס שהאחד ישנ נסתר במקומו אנל האתד ׳נול היא שינא אצלי‬
‫נסשנ^‬ ‫וריתמית ו ) מ ו ( נמה אתי; נ ו י ‪ .‬נמה אחיס היה לו ליעקב‬

‫ךאם ?אךפעני; פין‪.‬י_עקב ‪ .‬ווי ‪:‬עקב האט ניואנט צו לב; ויען ניט רעד נאט פו; טיץ‬
‫פאטער ייאל?טי פיך לייךינ אוועקינעשיקט‪ .‬אונ* מלאכה האט ניךעטעט'נפשות‪ .‬ויי י עקב‬
‫האט ני;א;ט'צו לבן‪ .‬מיין ני‪,‬לעךי;קייט אינ מיין שווערע אךבעש'האט נאט גמעה; ךריבער‬
‫ןוט עך אויף דיר נעכטי; פארבאטיין רי יאלסט טיט טיר ניט' רעדי; ניט ניט ניט שלעכט ;‬
‫)יא( _י_י_ען‪ .‬לב; האט גי‪.‬ע?פעלט אונ דןאיט'נטאנט צו !‪.‬עקכיךי טעבפער זענען מיינע' אונ‬
‫די קינךער פו; עיינע טעלןטןער זענע; אייך טיינע • ךבי אבין דאנטיאלע פיו־ ווייבער פו;‬
‫י עקב זענען ניווען טע‪.‬בט'ער פין ל‪ . $‬בלהה 'אונ זלפה זענען אוייך ניווען ייינע טעבטער ‪.‬‬
‫ייי לב; האט ?ייאנ‪.‬ט די טעלטער יענען טיינע טעכטער‪ .‬האט ער נעטיינט צורי'טעכטער‬
‫רהל אונ לאה‪ .‬אינ צו םיינ‪:‬ע טעכיטעיר וואס ואל איך נ‪$‬אהן‪ .‬האט‪.‬ער נעטיינט ךי אניךעךע‬
‫{יורי טעבטער בלהה אוני וילקה'‪ .‬י ךי רבנן וריסי; דאם פון רעם פסוק‪' .‬ל^ן ןאט גיואנט צו‬
‫‪.:‬עקב ארב רו רעףט ‪£‬יי‪,‬יגען ‪8‬יינע טעכטער האט‪.‬ער נעמיינט צורי טעכטער‪ .‬רחלי אונ‬
‫לאה‪ .‬ארב ת א ווע‪.‬סט ניעמע; יוייבער' אויף מילנע טעכטיער‪ '.‬האט יעיר נעמיינט ךיא‬
‫א‪.‬נךעךע ץוויי טעלטעיר בלהה אונ יל§ה‪.: .‬עקב וזאט '‪.‬ניינומע; אשטיין‪'.‬רבי' יוחנן ןאנט‬
‫ךער שטיין׳ איי ןיוןען איוי ;ררם יך ךער' שטיין יוס לי‪.‬נט אין ךי שטאט טבךיה‪ :.‬עקב הט ניייאנט‬
‫צו זיינע בךירער נע םט ^טייןער ‪ ' .‬ווי י פיל בךידער האט !'‪.‬עקב נידזאט‪ .‬ן|אר איינעםיאיונ‬ ‫‪:‬‬

‫מלואי י‪)0‬לט ‪,‬ער איים ב?ךא‪3‬ין‪ .‬נאר ‪..:‬עקב האט דאם נייאנט' צו זיינע קינךער‪ .‬ארך‬
‫לשון קדש רו?ט עך רי ברידער‪ .‬רבי הונא זאנט ךתבער 'האט ‪.:‬עקב ;יירופי; ייינע‬
‫י‪.‬קי;דער בךיךער‪ .‬ייייל ךיי וענען ניווע! גלייר צו* איים אווי' ווי ז״ וואלטין גירען בךיךער‪.‬‬
‫זיי יענען גלךען שטאךק ווי !‪..‬עקב אוני פרום ווי !‪.‬עקב‪ .‬ך‪.‬בי יוחנן י יאנש או ךיעריווהן‬
‫ז‬
‫!‬
‫איי שוין אזר ך ר ס או ‪,‬ער‪,‬קע; א?טאה;ידעם'מלבוש פון"פא‪?.‬ער איז ‪,‬ער נלייך צום‬
‫פא^ער‪ ) :‬י ‪ 0‬י‪.‬יקרא לו‪ .‬לבין חאט' גירופין' ךעם ‪£‬רט מר י‪$‬הת'ך‪,‬א )ךערייאךינ וואס איז‬
‫א‪.‬עתתי • לבי שמואל בר נח‪$‬ן יאנט ךער לשו; ‪8‬ךם'י ואל ניט' ייי* נךינג ביי דיר‪ .‬ווארום‬
‫טיר ‪.‬נעפינע; נאט מי‪.‬ט ?;?עבין כבוי צו‪,‬רעם לשו; ןךםי אי; ךערייר״וךה אונ אי; נביאים‬
‫אינ אי; ?תיביב ‪ .‬אין ךער תוךה שטייט ל}; קאט ןירופי; רעם' ‪$‬רט ‪ V‬שיהדותא'‪ .‬אין‬
‫)ביאיס ?טטייט ?ך^ה ך‪,‬א?רון לה‪1‬ם' )איוי ואלט איר צו' זיי יא‪.‬גי;> אונ ווייטער אין פסוק ‪.‬‬
‫אין ?תוביס שטייט די ב^ליס 'האבי; נ;לעט'צופ מלך ?!יט אךןית‪ .‬יךפצ&ה‪ .‬פאר ייאס‬
‫האט‬
 ‫בראשית פא‬ ‫עי‬ ‫‪-‬י^~‬ ‫ויצא‬
‫סדר‬
‫ואילך אק אנו רואים וא״ו‪ .‬אם תענה את בניתי‪ .‬איר ראובן )נ( כולהי; בנותיי היי‬
‫הכניח כנוחי ונוי‪ .‬אם חענה את בניתי שלא הקח נשים בחייהן‪ .‬ואם תקח נעים ע‪$‬‬
‫בניתי לאחר מיתתן‪ .‬ראה אלהים עד ביני ובינך )נא( ויאמר לבן ליעקב וגי׳‪ .‬א״ר‬
‫יוחנן כזה שהוא מורה את החנית‪) :‬יג( עד הגל הזה ונו׳‪ .‬לרעה אין אתה עובר‬
‫אבל אתה עיבר עלי בפרקטטיא‪ .‬בשעח ששלח דוד את יואב לארם גהרים ולארם צובה‬
‫פגע בארומיים בקש )ננ( לזגנן החניאו לו אפיםטולי שלהם )דבריס ‪ (3‬רב לכם סוב‬
‫את ההר וגי׳‪ .‬פגע במואביים בקש לזגבן והוציאו לו )ננ( אפיםטולי שלהן )שס( אל‬
‫תצר את מואב ואל תתגי בם מלחמה‪ .‬באותה שעה שלח יואב אצל דוד א״ל פגעתי‬
‫נאדוטיין ובקשתי לזגבן היציאו לי אפיהטולי שלהם רב לכם‪ .‬במואב־י; והוציאו לי‬
‫אפיםטולי שלהן אל הצר את מואב‪ .‬באותה שעה לא נהג דוד כביד מלכות בעצטו‪.‬‬
‫אלא עמד והעביר )נד( פיפירין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל‬
‫סנהדרין‪ .‬א״ל רמתי לא באתי לכאן אלא ללמד‪ .‬אם נותנים אתם לי רשות‪,‬אני מלמד;‬
‫שלתתי‬ ‫י‬
‫טתנ ו ת כהונה‬
‫בארמיים ני' ע ז אשיהמילי ש!סס כנס !‪ 71‬מגל ג *‬ ‫משמע שנל א' יא' ישנ למקימי ולא יעטר על‬ ‫נסתי‬
‫‪,‬‬
‫ינ! לקני! אנן פילקיט תליס גרס נמי נ א ן ‪) :‬גג( אנישפול‬ ‫) נ ( נולהון ננותיו‪ .‬נדלעיל מדנתינ נגוחיי יורי‬ ‫רעסיו‬
‫פי׳ נעריו נתנ סנשתיון ינזרש״י איגרת עיות ירא״ה‬ ‫ה״ג נגיפי! סין אפ תענה! )גא( ויאמר לנן‬ ‫ומגי‪:‬‬
‫פלפסו )נד( פיפירן נגד חשינ עשוה מלאנפ אורג‬ ‫גרפי׳‪ .‬סיפיס דר‪,‬רא קדריש דנתינ יריתי נופ‬ ‫ליעקנ‬
‫ועיין נעריו ערן פפייר או הס לשון פירהרין יהיא‬ ‫חנית אמד ינא להודיע ננורותיו‪.‬׳ )נג( לוננן‪.‬‬ ‫סמורפ‬
‫לניש מלנות ונן היא גירשת‪ .‬ה י ‪ $‬פ נהדיא‪ :‬ה״ג‬ ‫נאדימ״פ‪ .‬נילקיע שמיאל גרפ‬ ‫נד״א וי‪1‬ננ נ ו‬ ‫להרגן‬

‫האט מען גידופי; רעם ארט מצפה‪ .‬ווייל ‪,‬ער האט‪; .‬ייאגטיצף ה״‪ .‬גאט ואל קוקעןאויף‬
‫אונז איר יאלין‪.‬קיין שלעכעם טאהן איינער דעם אג־עךין‪ .‬רבי אבהו ואגט‪,‬עם שטייט‬
‫ניט אין פסוק כי יןןתר‪ '.‬או ער 'וועט בעהאלטין וויעךין‪ .‬גאר ‪,‬עם שטייט מ נסתר • אי‬
‫מיר וועלין בעהאלטין וועדין‪ '.‬לב; האט גיויאגט צו ‪.;.‬עקב ביו איןןט האמן סיר ?ייעדז!‬
‫א־ינער רעם אנךערין‪ .‬פו; איצט ויעלי; סיר שוי; ניט‪.‬יעה; איינער ךעם אגךעךי; ‪ .‬ךךיבער‬
‫זאלכטו טיר שיועךין דו «י‪.‬לס'ט ניט פיינעען מינע טעכטער‪ .‬רבי ראובן יאנט ‪$‬לע ל‪5‬יר‬
‫ווייבער פון‪;.‬עקב יענען ;ירע; לב; ס טעב^ער בלהה'אונ ולפה ארך‪ .‬לבן האט גייאןט‬
‫צו'_י_עקב דו' זאל?וט גיט פייגינען מץנע טעכטער רו זאלסט ניט נעמען נאך ו‪.‬ויי‪.‬בער ריק‬
‫ךי ריייבער <טי;גע'‪9‬עכטער> וועלין לעבי;‪' .‬אונ אפילו ךי רייבער נטייגע טי<בטער׳ רעלין‬
‫ששאךבין זאלםט אייך' גיט געמען ״קיי; אגךעךע ווייבער‪. .‬זעה־גאט איו אעדותיצווישען טיר‬
‫אוג צוךשען דיר‪ .‬לבן האט גיי אגט צו ‪1‬י_עקב ךא איו רער בארג אוג רא «יו ךער ש^יין‬
‫ז‬

‫וואסיאיך האב ניךאךפי;‪ .‬רבי יוחנ; ^אנט''ל^ן וזאטיאוואךף ניטאה; ךעם שטיין אזוי‪.‬נךיננ‬
‫צ ו _ י ‪): . ,‬עקבווי שיטאךק ?ןר איי‪. 1Q‬ער הגל הירי•‬ ‫וואלט ווייזען‬
‫‪£‬בן האט 'גייזאנט' צו ‪.:‬עקב ךעריבאךג ואל ויין אעתת אוינ ךער שטיין ואל זיין א‪.‬עדוח‬
‫‪..‬קייגער פון אוגז יאל |גיט אךיבער נןןן נדעם באךנ אונ ךעם שטיין'ניין צום א‪;.‬דעךי; אים‬
‫שלעבטס טאהן ‪ '.‬גאר צום שלעכיטס טאהן טאר טען גיט אךי§ער ןייי;‪ .‬אבער צום האגדיל‬
‫מעיג ציי; אייגער צום אנךעריין י‪' .‬רען דור המלך האט‪;.‬עשיקטירין ?‪.‬עגעראל יואב ‪.‬ער זאל‬
‫ביין מלחמה דואלטין טיט ארם גהירןם אונ ארם צוןה ‪ .‬האט‪,‬ער בגעגיגט ךי םע‪?)5‬שין פון‬
‫אךום'‪ '.‬האט ;‪13‬־ ויי‪.‬גיךאלט הרגני‪ .‬האמן‪.‬ייי אים‪,‬נעוריען‪;.‬גס שטייט' אין ךי תיויהגאט‬
‫האט נראנט צו משה איד ואלט ניט ?ולחמה האלטין מיט אדום אי >ןיר ואלט ניט נעמען‬
‫נ‬

‫פו;זייערליאגד איי; טךיט‪.‬ךר'גאך הט יואב בגעגיגט ^עגטי^וין פו; מואב הט‪;.‬נר י‪.‬יי נריאילט‬
‫נזרג^ן' ןאןין ייי אים געורוע; ;ןס שטייט אי; ךי י תורה' ‪1‬ןאט ןאט ‪.‬גץאגט צו מ‪#‬ה איר‬
‫זאלט גיט בעדאגעךין מואב אוג איר ;אלט ^יט ^אכין ‪ 9‬י ט זייא אםלר^ה‪ .‬האט יואב‬
‫^עשיקט צו'דוד־ איך דואב בנע‪.‬נינט ךי אדומים אוג האב גיוואלט מיטזיי מלחמה האלטץ‬
‫י‬‫האייין ויי טיר געורוען אפסוק אין רעד תורה או איך טאר נייט טיט זיי מלחמה סאלטיי‬
‫יי י י איך‬
 ‫ד צ א‬
‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫שלחתי את יואב לארס נהר־ם ולארם צובה ופגע באדימיים והוציאו ל‪.‬׳ אפ־פטולי שלהן‬
‫רב לכס‪ .‬והלא הם פרצי א־‪ .‬הגדר תחלה )שופטים נ( ייאסף אליו את )נה( בגי עמין‪.‬‬
‫פגע כמיאביים ובקש לזגבן והוציאו לו אפיםטילי שלהן אל הצי את מואב והלא הס‬
‫פוצו הגדר תחלה )כמדבר כא( וישלח מלאכים אל בלעם ועתה לכה ארה לי‪ .‬הה״ר‬
‫)תהליס ס( )נו( מכתם‪ .‬כמה אגרות כתב‪ .‬ר׳ אייב• אמר שתים כתב אחד לאדומיים‬
‫ואחד לםואביים‪ .‬ר׳ חנינא אמר )גז( איגרח א׳ כתב הה׳׳ד )שם ס()נח( וישב יואב‬
‫ונו׳‪ .‬חזר ולמד אדומיים משל מ־אביים הה״ד )שם ס( למנצח על שושן עדות )נט( לעדה‬
‫שחיא משיחה )ס( בלשונו של אלהים‪ .‬מבתם לדוד ללמד‪) .‬שא( מכוח ותמוח‪) .‬שס(‬
‫בחצותו את ארם גהרים ייך את ארום בגיא מלח‪ .‬כתיב אחד אומר י״ח אלף וכתונ‬
‫אהד‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מותר מפגי פפפ פרצי תחלה ‪) 1‬נח( דשנ י‪1‬אנ וני"‪.‬‬ ‫)יה( <י ממי! » ע נמואניפ ונקש נוי‪ .‬ויפלח מלאכיש‬
‫נרהי' תליפ סי׳ ס׳ ודרי‪ :‬מדכמינ ויפנ משמע ‪ : :‬נ‬ ‫אל נ ל ע ס ‪ .‬אע״ג דכפרק כור נגנח ו' והי איתא‬
‫ממלחמת מואב ‪:‬התיר ל‪ 1‬דוד ליוו מפני כפילו המה‬ ‫כנשניל אותו שלימות עדיי; לא הותר מואנ נ נ ר הקנו‬
‫המלה ולמדו האדומייס ממואניס שגס המה פרגי הגדר‬ ‫נתישפס ותירלו שדוד היה סומן על הפסיק דכיפנויש‬
‫תמצה‪:) :‬פ( לעדה שהיא ני'‪ .‬דרש עדות לשין עזה‬ ‫דעגלץ מלו מואנ אלא בהיה מהדר על הסיק מ; סמויה‬
‫ילדי‪ :‬עדית‪ :‬לעדה נ ר ‪ .‬הסגהדרןז )ש( נלשינו פל‬ ‫פפ<< חלול הבס! )גי( מכתש לשו; יישס ינתס תי״י כז״א‬
‫האלהיס‪ .‬נל‪:‬י; כפודה שמפ דנר׳ אלהיש מ״ס ‪:‬‬ ‫נכפה עונד לפני או פירושו נלבין ״עריקי; כומפיש‬
‫)פא( מכות ותמות גרפי׳ יפי' המירי לו להכותה נממימות‬ ‫נתנ דוד ליואב שדמס‬ ‫ואזיל! )נו( איגית אמד‪.‬‬

‫איך ה א ב בגעגינט די מואבים אונ״״האבגייוואלט״ם^י^ייםלהטה האלטיןי״האבי; ייי ימיר‬

‫?‪.‬עוךזען אפסוק אי; ךי תורה אז איך טאר גיט מיט‪.‬זיי‪.‬מלחמה האלטי; ‪ .‬האט באלר דוד‬
‫אךאפ גיוואךפין פו; ‪.‬דיך ‪.‬רי מלוכה ‪ .‬אינ‪.‬ער האט אראפ גיוואךפי; פון דך !ייגע‪,‬קעגיגליכע‬
‫קלייךער‪' .‬אונ האט אךאפ' ניניטען רי קרוי; פו; זיין קאפ‪ .‬אונ‪.‬ער האט אגניטאה׳‬
‫אפראסטע קלייד‪ .‬אונ איי נינאננע; צו דייסנהךךי; ‪ ..‬אונ האט ניזאנט צו זיי רבותי אייו?‬
‫בי; ןיקוטען צי עייר לעךנע; תיירה ‪ .‬אייב אירי וועט מיל ערלויבי; וועל איך לעךנען פאר‬
‫אייך רעם ר־ן ‪ .‬איך האב נגעשיקט יואב אי; ארס נ ה ‪ :‬ן ש א ו ‪ :‬אי• ארם צובה' האט ןןר‬
‫בןענינט ךי‪.‬ארינןים דזאבין ייי איים ‪.‬גע״;יען אפסוק איןיךי תירה אי מע; טאר ניט מלחמה‬
‫האלטיין םיט' ייי‪ .‬די האבץ ראך פךיער אייף גיבךאבי; ךי ו_ואנט‪. .‬זיי האבי; ךאך אנניהויבי;‬
‫פךיער טיט אונז טלח מה האלטין‪ .‬ווי ךער פסיק ואגש אדום האט פארואםולט דיי‪.‬קינךער‬ ‫ז‬

‫»ן‪.‬עמון אונ איו ניינאננען מיש ״זייא צו ‪.‬ואמען ?לחימה האלטי; םיט ף יוךיין‪ .‬יואב 'האט‬
‫בנעגיגט די טיאבים אוג האט ‪.‬ייי גיוואלט ןזךגנן‪ '.‬האבי; "ךי מואבים נעודזע; אפסוק אי;‬
‫דער תורה טען'טאר ;יט מלחם־ האלטין' טיט' מואב ‪ .‬ויי האבי; ראך פךיןןר אויף גיבךאבי;‬
‫ךי וואגש‪ .‬די האבי; אנגיהויבי; מישי אוני מלחמה האלטי;‪ .‬זיי האבי; ךאך געשיגןט צו‬
‫בלןגם'גיי §לוך ךי יוךי;‪ .‬ואנט ךער פסוק 'מכתב לדוד‪ .‬רער בריף מאס רוך האט‬
‫געשךיכען י‪ .‬ווי פיל בךיף האט דור נעשריבע;'‪ .‬רבי'אייבו ^אנט ' צ ו ו י י בריף האט ‪.‬ער‬
‫געשריבען‪ .‬איין בךיוע' האט‪.,‬ער געשךיגען צו אךוט אוג איי; בריף האט‪,‬ערי‪.‬נעשךיבען'צו‬
‫מו‪{1‬ב ‪ .‬רבי חנינא יאנט איין בי־יף' האט‪..‬ער ‪'.‬נעשךיבע;‪ .‬נאד צו מואב אליי;‪ '.‬אוג יואב‬
‫האט אפ ניל<רונט אדום פי; מואב ‪ .‬אווי וויי מיע; מעג מלחמה האלטי; םיט מואב‪ .‬מעג‬
‫טען מלח מח האילטין' מיט אדום אויך‪ .‬ווי ךער יפסוק יאגטילמנצח על שוש; ‪.‬ערות ‪ .‬דוד‬ ‫ז‬

‫ןאט‪,‬געווננע; איויופ‪.‬די ?!ליחסה וואם״ער האט ניהאש טיטיךעםיפאלק ראם חאט ניעומועםט‬
‫מיט ךי ךייד פון גאט דיאט איי מואב‪ .‬ייי האבי; געוךזען פסוקים אין די תורה 'או‪,‬מען‬
‫טאר ןיט מיט ךי מלחמה האלשין‪ .‬מבתם לדוד ללמד‪ .‬גאך' האש דור ןייוננען אויןז רעד‬
‫!אך וואס יו^ב האט אפגילערוגט אדום'פון מואב או ‪..‬ער םעג טיט‪.‬ארום' אייך מלחמת‬
‫ד‪,‬אלטין‪ .‬מכתם איז צוויי וועךטער‪ '.‬הבות ©מות ‪. .‬ערי האט ‪!.‬יי ‪;.‬ישלאנין םיט גא^צקייט‬
‫טיט‪,‬עךליבקייט>‪^..‬ער 'האט ‪.‬ייי גימעגט שלאגיין‪ .‬ווען' דור האט געקךיגט מיש ארם "‪trru‬‬
‫האט ״עיר ד^לאגי; פו; אדום אין רעם אךט גיא מלח ‪ .‬ווי פיל האט‪..‬ער פין‪.‬ייי גישלאןין‬
‫יי‬ ‫*‪r‬‬
 ‫בראשית פ ב‬ ‫ויצא פ ר ש ה ע י‬ ‫סדר‬
‫אחר אומר ייב אלף‪ .‬אלא »חי מלחמות היו אחת של ייב אלף ואחת של ייח אלףז‬
‫) ‪ ( T‬אלהי אברחם קדש‪ .‬ואלהי נחור חול‪ .‬אלהי אביהם משמעו )סג( קרש וחול‬
‫ויזבח יעקב ובח בהר וישכם לבן בבוקר וגו׳ ויברך אותם וגוי• איר איבו דיים‬
‫)סב( וסגופים היו בעיכ‪ .‬ולא היו )סג( םפריגים אלא בפה‪ .‬ההיד וישנם לבן בבוקר‬
‫וגו׳ וילך וישב לבן לטקומו‪) .‬סד( לםורו‪ .‬םלסד שגכגםו ליסטים בתוך ביתו והיו‬
‫)סה( סקרקרין )ניא וסו( מקרטעים( בו כל הלילה‪ :‬יטו( ויעקב הלך לדרכו ויפגעו‬
‫בו םלאכי אלאים‪ .‬כמה מלאכים היו חלים וםרקדים לפני יעקב אבינו בכניסתו לארץג‬
‫ר' התא בעם ר' אייבו אמר ם' רבוא םלאכים היו )סז( הלים לפני יעקב אביגו‬
‫בכניסתי לאר׳ן‪ .‬הה״ד ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים ‪1‬ה‪ .‬ואין שכינה שורד‪,‬‬
‫פחות מם׳ רבוא‪ .‬רבנן אמרי)סז( קיב רבוא ויקרא ש‪ 0‬המקום ההוא מהנים‪ .‬מחנה הדי‬
‫ם׳‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬

‫י ז י ל נ כ מ ו שסים‬ ‫ח ה הככ‬ ‫הניכשיס‬ ‫נגז;ו‬ ‫‪ w‬׳‪.‬׳*<‪-‬י ‪ H‬״ ‪) W 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫׳ • ״ ׳•׳•׳י ׳ ׳ ״ י‪-‬׳••־‬
‫גיא מ פ י ף ץ ‪) :‬סי( לשירו‪ .‬־פיא שלי ולפיו ‪-5‬ל ד־א ניאשי־ה‪ CWJ :‬יוליפ‪ .‬לשי! מתיל ‪.‬־ייהוד‪ ) :‬־ ! ( " י ו ר^וא‬
‫ת‬
‫"‬ ‫י י‬ ‫י‬ ‫»!מו_ פ‪ _/1‬נילקיט גרפ לדמיו מלפד ט׳‪ :‬לפויי‪ .‬נמי״ומו‬
‫אין איין פסוק שטייט‪,‬ער האט ;ישלאגין אבטצעחן''"טויעני־‪ .‬אין״איין"פסוק שטייט"?ני‬
‫האט י‪-‬ישלאגין צתעלף טויעגד ‪1 .‬אר צורי מלחמות האטי ת ! להאט טיט אדום ‪ .‬איק‬
‫§אך‪,‬ל האט ‪,‬ער "פון ידי גיישלאגין צרעלןפ טויעגך טענטשי;‪ .‬דאם אגךעךע מאהל האט ?)ר‬
‫פון די נישלאגין אכ?!צעל!;' טויענד' מעגטשיןיז')ין־‪ 1‬אילהי אברוזם‪".‬לבי האט גיזאגט צז‬
‫נ‪.‬עקב דעו־ גאט פון' אברהם‪ .‬ךער וואייט גאט איז 'הייליג‪'.‬ךער ;אט פו; נתור ‪ '.‬ךעד‬ ‫ז‬

‫וואלט גאט איי ?יט היי״ליג ‪ .‬ךער גאט יפו; ‪;.‬ייעד פאטער לפון תלח( ךער ויאךט ^אט'את‬
‫היילינ אוג גיט הייליג‪ .‬ווארום פךיער האט תרה געךיגט עבורה זרה • ךעיר גאך האפ‬
‫‪.‬ער גיטאףן ר‪.‬שובה אונ האט ‪.‬נעיךינט צו נאט‪.: '.‬עקב האטי ;יקאכטק בהמות ארף ךעפ‬
‫בארג אוג האט גיםאכט אסעוךה אוג זיי האבי; אלע גיגעםי; אוג האבי; "ךאיט ‪.‬גינעכטיגפ‪.‬‬
‫אוג לב; איי אויף גישטאנען נאגץ פריה אוג האט גייקושט זייגע אייניקלאך אוג' זי';‪3‬ע‬
‫טע^טעי־ אוג זזאט די ןי^עגטשט‪ .‬רבי איבו י אגט ייי זעגעין גיווע; פראםטע אונ ‪.‬גידערתע‬
‫י‬

‫מע^שין אוג די האבץ גאר אלץ ‪.‬גיגעבי; מתנות" טיט ךעם םויל‪..‬ךי האבי; גארגיבעגטשפ‬
‫ואלייך ווי די^ר קרבה וואלט‪.‬עפעם רעךם גרוען‪ .‬וד ךער פסוק זאגט לבן את פךיה״אויף‬
‫^׳שטאנע; אוג האט די ;יקוי&ט' אוגי גייןענטייטט‪ .‬אוגילבן איו גיגאגגע; *צו דין"ארט‪ .‬צו‬
‫וייגע‪.‬עבורה זרות‪^ .‬אך מיעט טען צו דין ארט צו רעם ‪.‬זעלביגע; פארמעגין ראם ‪{.‬נד‬
‫ךאש ^יהאט אייךער !‪.‬עקב איז צו אים ‪.‬גיקוםע;‪ .‬ווארום גזלנים ‪.‬וענע; אריי; ‪.‬גיקומע; צי‬
‫אים אין שטיב אינ לואכין אדועק גינו;‪£‬ק זיין גאגץ ‪5‬ארםע‪.‬כין‪ ) :‬ט ן ( ו‪*:‬קב‪!: .‬גקב אין‬
‫‪4‬יגאנ‪,‬גען דין ייענ אמ טלאכימ פון גאט ה*ג»ן אים בגעגיגט ויי פיל מלאכיים האבין גיפכןט‬
‫אוג געשפריג^ען פאר ‪?:‬קב ויען ער איו אליי; גיגאגגעןיאץ ארץ לשךאל‪ .‬רבי היגאיקפ‬
‫‪-‬‬
‫ניןאנט &גן דבי איבום וי‪-‬מין זעקם מאהל הוגךערט טויזעגד מלאכים ה*כץ} שאגצט פאר‬
‫!עקב ווען ?ר איז אדיין גיגאג^ען אין ארץ ישראל‪ .‬וויי ךער ^םוק ןאגט ווי ‪:‬עקב האפ‬
‫י‬
‫ך ע ‪;.‬׳‪3‬חן די שיחכים האט ער גיןאגט ךאם איז לי מ חנה פון'גאט‪ .‬אוגידי מ מ ה‬
‫‪:‬‬

‫מלאכים ייאם רי שבינה רוהט ציוימןק _זיי איז גיט יוייניגער ווי זעיקפ טאהל הוגךעךט‬
‫טויועגד‪. .‬די ך ^ ן ‪^0‬ין די מלבבים ראם ;עקב האט די בגעגיגט זענעין גיווען איין סיל;אן‬
‫?י׳ט ציויי ?!אוזל הוגךערט םויזענך‪ .‬ווי ךער ?םוק ;אגט'!עקב האט גיתפין לעם ארם‬
‫מ^‪:‬ם ץיוייא מחגית‪ .‬אוג איין מחןה איז ןעקם מאוזל הויגךערט ‪ .‬טויוענך‪ .‬איז צוןייא‬
‫מןןנגת ‪8‬יין ?«?‪.‬יאן טיט ץ^יי מאהל" הונדערט טיויועגד‪' .‬רבי ייוךן' ו‪^«,‬ט‪.‬יעקב האט גיגון״ס‬
‫אביםול‬
 ‫בראשית‬ ‫ויצא פרשי׳ עי‬ ‫פדר‬
‫‪0‬׳ רבוא ‪ .‬מחנים הרי ק״כ רבוא ‪ .‬א״ר יורן נטל מאלו ימאלו ישלח )סוו( פרוזכץ‬
‫לפניו ‪ .‬הה״ד וישלח יעקב םלאנים לפניו‪:‬‬

‫סדר וישלח‬
‫‪ JltJTfi‬ע‪) !1‬א( וישלח יעקב מלאכים לפניו ‪ .‬ר׳ פנחם בשם ר׳ ראובן פתח‬
‫)תהליס יז( קומה ה׳ קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי‬
‫מרשע חרבך ‪ ,‬ר׳ פנחס אמר ה' פעמים דוד מקים להקב״ה בספר תלים ‪) .‬ההליס ג(‬
‫קומה ה׳ הושיעני אלהי ‪) .‬שס ז( קוטר‪ ,‬ה׳ באפך ‪) .‬שס י( קימה ה׳ אל נשא ירך אל‬
‫תשבח‪) .‬שס ט( קומה ה׳ אל יעוז אנוש ‪) .‬שס יו( קימה ה׳ קדמה פניו‪ .‬א״ל הקב״ה‬
‫‪,‬‬
‫דוד בני אפי את מקיטני כמה פעמים איני קם ‪ .‬ואימתי אני קם לכשתראה עניים‬
‫נשדדים ואביונים נאנקים ‪ ,‬הה״ד )שס יב( משוד עניים )א( מאנקת אביונים ונו׳ ‪.‬‬
‫ר״ש בר יונה אמר עתה אקום כ״ז שהיא )כ( מוכפשת באפר)נ( )כביכול( אלא‬
‫לכשיניע אותו היום שכתוב בו)ישעיה גכ( התנערי מעפר קימי שבי ירושלים ‪ .‬באותה‬
‫שעה )זכריה ג( הס כל בשר מפני ה׳ ‪ .‬למה כי נעור ממעון קדשו ‪ .‬א״ר אתא‬
‫)ד( כהדא תרנגולתא דמנענעה גרמה )ג״א דמנערא אנפה( מן קיטםא ‪ .‬קדמה‬
‫פניו‬
‫מתנות כהונה‬
‫כאס־‪ :‬ה ״ ג ) ג ( כניניל איגי קס אלא ‪) :‬ז( נפזא כד‪,‬‬ ‫•מתנ״ס תמה שתי מחנות של שנינה‪:‬־ )סח( פווזנץ ‪.‬‬
‫כתרנגולת הזאת שמנערת את עלמה משפרה‪) :‬ת( ח מ ד ה‬ ‫שלוחץ כלשון יון‪) :‬א( מאנקת תניוניס‪ .‬פיפיה לקרא‬
‫נ ו ׳ ‪ .‬נ ן אמר דוד להקנ״ה אתה תקימנו לרשע גו נ‬ ‫עתה אקוס יאמר " י שהיא ננסת ישראל‪) :‬נ( ס״ג מוכפשת‬
‫ךי''םח;ח'אע'האט'זייא^ע?יקט‬
‫?אר אוים'צי ‪ 1‬ין כרוךער יעשו‪ .‬וויא ךער פסוק זא?ט ‪.‬יעקב האט ;עשיקט סלאכים פאר‬
‫אוים צו זיין ברוךער עשו!‬

‫פרשה וישלח‬
‫פר'‪£‬ה עה )א( נלשלה‪: .‬עקיב האט געשיקט מלאכים פאר ארם צו זיין כרוךער ע?!ו •‬
‫‪1‬בי פנךס האט ניואנט רבי ךאובן הט אגגיהויבין ךי ‪5‬ךשר‪ ,‬םיט ךעם <=סוק‬
‫שטייא אויף גאט קום ?ליער ‪5‬אך אים בייג אים איין שאך אים קגיען( ךעןןע טיך פון ךעם‬
‫ךקןע ראם ער איז דיין שוועךד‪ .‬רבי ?נהם ןאגט ?ינף כאהל האט לוד ניואגט אין‬
‫תהלים צוא גאט שטייא אויף‪ .‬שטייא איויף ןאט וןעלף טיר נאט‪ .‬ששייא אויף ;אט‬
‫טיט ליין כעס‪ .‬שטייא אויף ;אט‪ .‬ןאט חייב אויף ריין סא;ט ‪,‬זאלסטו גיט פאר‬
‫געםין • ש‪8‬ייא אויף ;אט ךער מענטש )אל !יך ניט שטארקין‪ .‬שטייא אויף ;אט קיט‬
‫פריעד פאר אים‪ .‬ךאט ;אט ;יזאגט צו דוד מיין זוך‪,‬ן אפילו דו וועסט טיך אוי?שטעלין‬
‫פיל קזאהל וועל איך ארך ניט אייף שטיין‪ .‬לוען ויעל איך אויף ש‪£‬יין אז דוא וועסט‬
‫זעהן דיא אךעטע לייט ייערין גירויכט אינ דיא ארעטע ‪3‬ייט שךייןנן‪ .‬ןויא ךער ןסיק‬
‫ןאגט פון ךיא רויב וואם מען רייבט ךיא ארעמע לייט אוג פון ךעט ;ישרייא ייאש ךיא‬
‫אךעטע לייט ש־יי‪:‬גן וועל איך איצט אויף שטיין טאח] אטשפט‪ .‬נכי שמעין כר‬
‫יוגה )אגט ו;אט האט נלזא;ט איצט ליעל איך אויף שמיץ‪ .‬אזוי לאנ‪.‬ג וויא ז‪.‬יא איז‬
‫‪3‬אךוויקיל‪.‬ט אין אש ויעל איך ניט אויף שטיין‪ .‬נאד אז ןןש מעט קו^ען ךער ‪£‬אג‬
‫ןואם בייא אים שטייט שאקיל ךיך אפ פון שטויב שיןייא אויף דו נע‪8‬א;;ענע לרושללם‪.‬‬
‫אין ךיא צייט ךעלין אל‪.‬ע שטיל ווערין ‪6‬אר גאט‪ .‬פאר וואש‪ .‬ווייל ;אט האט זיך‬
‫דער וועקט פין גיין הייליגען וואהגוגג‪ .‬נכי אןא זא;ט אזוי ווי אחון וואם זיא ?!אקילט‬
‫ןיך אפ פין אש‪ .‬דוד המלך האט גיןאגט פאר גאט _קךמה פניו‪ .‬קום פךיער צו רעם‬
‫רזןע אוג שטלאף אים אייךער ךער ךע!ע קומט ‪8‬אר דיר מיש זיין כיםיל ?וןוות‪ .‬הכריעהו‬
‫וועג‬
 ‫פג‬ ‫בראשית‬ ‫וישלה פ ר ש ה עי׳‬ ‫פדר‬
‫פניו‪).‬ה( קדטיהלרשיעא עד לא יקדמינך‪) .‬ו( הכריעהו הכריחהו לכף חובה‪) .‬ז( שוברהו‬
‫הטד״א )תהציס כ( המה כרעו ונפלו ונו׳‪ .‬פלטה נפשי טרשע חרבך‪ .‬פלטה גפשי‬
‫מאותו רשע שהוא בא טבחה של אותה חחרב שנא׳ )בראשית כז( ועל חרבך תחיה ‪.‬‬
‫ד׳׳א פלטה נפשי מאותו רשע שהוא חרבך שבו אתה רודה את עילטך ‪ .‬ר׳ יהושע‬
‫דסבנין בשם ר' לוי אמר פלטה נפשי מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בתרבך הה״ד‬
‫)ישעיה נד( כי רותה בשמים חרבי ונו׳‪ .‬א״ל הקב״ה לדרכו היה מהלך )ח( והיית‬
‫משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב ‪) :‬ב( וישלח יעקב מלאכים לפניו ‪ .‬ר׳‬
‫יהודה ביר סימון פתה )משלי כה( מעין נרפש ומקור משתת ונו׳‪ .‬א״ר יהודה ב״ר‬
‫סימון כשם שאי אפשר )מ( למעין להדפם ולמקור להשחת ‪ .‬כך איא לצדיק למוט‬
‫לפני רשע וכטעין נרפם וכמקור משחת )י( כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע ‪.‬‬
‫א״ל הקנ״ה לדרכו חיה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב ‪.‬‬
‫וישלח‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כידו‪) :‬יא( ארכי ליסטיס ‪ .‬בר פגולציס‪ :‬א ו נ י ‪ .‬סי׳ שר‬ ‫וכוגיג עד שלא יקוימו היא‪) :‬ו( הנייחהי‪ .‬הכריעהו‬
‫ופישל‪ :‬ושרי כוי והפתיל לעורר איתי ;ישיתו וא״ל‬ ‫דייכ כמי הכריתהו‪) :‬ז( שיגרהו‪ .‬הכריעהו פירושו‬
‫ת י ס לן שרעה שטח פס קס אותי א ו נ י ליספיס והיוו‬ ‫ש ב ד ה ו ‪ :‬ה״נ נשיתי ט ו נ אתה ח ז ה את עולמך שגאמר‬
‫מקפח נו יהנה איתי‪ .‬סיג כילקוט משלי א״ל ילפר נישא‬ ‫סי• אשיי שנש אפי‪) :‬י‪ (/‬יהייח משלח אללי‪ .‬נ ת מ י ס ‪.‬‬
‫פי׳ נתמיה אתה האיש היע למס תלפר איתי איל‬ ‫נלימר לא יפס עשית‪) :‬פ( למעץ ל ה י פ ס ‪ .‬שמימיו‬
‫הליסטיס יש! הייתי ואתה נערתט‪) :‬יא( לדינו סיס‬ ‫אינס חסריס יתיורים יעיליס כמעין ה מ ת נ נ י ‪) :‬י( כך‬
‫מהלך‪ .‬שננר גת רוגזיה שהרי אמי שלתה אתריו‬ ‫?ויק ממיט‪ .‬נלומר לעס הוא נעיג׳ יי ולא יעזבנו‬

‫^י"ם'‪""7‬וו'י'א" ךער ‪£‬סוק זאגיט זייא' ויעלי!‬

‫קניען אונ §א?ין‪ .‬ךעטע םיך פון רעם רשע וואם ‪,‬ער איז דיין ׳ץוועךד‪ .‬ךעטע טיך‬
‫פון רעם ך‪#‬ע וואם ןןר קימט פין ךעס שענטש וואם מען חאט אים ניבענטשט דוא‬
‫זאלםט לעבין אויף ךעם שיווערד‪ .‬דאם איז' עשו‪ .‬גאך א?שט איז דוד האט ניןאגט‬
‫‪5‬אר' ;אט ךעפןע טיף פון' ‪.‬ךעם ך‪#‬ע וואס ער איז דיין ‪#‬וועךד וואס םיט אים‬
‫^טךא^םטו ידיין וועלט‪ .‬רבייןהושע פון ס?;ין האט ;י!א;ט פון רבי לריס וועגין ״ ד‬
‫ך‪.‬אט גי'זא;ט ‪8‬אר ;אט ךעטע ?יך פון רעם רשע ראם ער איז אנגיכרייט צו פאלין‬
‫אין דייןישיוועךד‪ .‬ווי ךעיר וןסוק זאנט שיין שויעךד וואם אין דייטעל' איז !אט גיווארין‬
‫אוג ןיא וועטיגיךעךין'אויף ‪#‬דום‪;' .‬אט ך‪,‬אט ;יןא^ט צו ‪:‬עקיב עשו איז גי;א‪;5‬ען דין‬
‫‪$‬ועג אוני דוא האםט ;עעזיקט״צו אים אונ האםט;י^אנט אזוי האט ;יזא;ט דיין ק;ע?ט‬
‫‪:‬‬

‫‪:‬עקב‪ .‬האסט גיט' גוט' ;י?!אהן •י )ב( !?שלה‪: .‬ינקב האט ;עיעויקט מלאכים פאךאוים‬
‫צו זיין ןרוךער !;׳ןו‪ .‬ך?י יהוךה ביבי סימון האט א;;יה‪'.‬יכין ךי »ך‪£‬ה טיט ךעט‬
‫‪£‬םוק סעןן גך^ש ומקור ?^חת‪ .‬אקראל וואס איז צו טךעטין‪ .‬אוג אןןוואל וואט איז פאר‬
‫ךארבין‪".‬ר‪1‬י'י';הודה ?ר?י סימון'זא;ט אזוי וויא א קראל ‪,‬קען ניט אליין צו ^ךעטין‬
‫־‬

‫ווערי; אונ קען ניט אליין פאךךאךבין ייערין‪ .‬םייךין דורך אמענטש וואט ער האט‬
‫אדיין ;יטךעטין אין רעם ‪.‬קראל אונ האם ‪.‬קאלוע גיםאבט ךיא וואסער‪ .‬אזוי‪..‬קען ך ט‬
‫ךער צדיק איין ;יבויגין וועדי; פאר ןעם ךשע‪ .‬כוייךין ער אליין ‪3‬יי;ט זיף איין פאר‬
‫רעם רשע‪ .‬ךאס האט ;'אט ;יזא?ט צוא ;עקב עשו איז ;י;א;;ען !‪.‬יין וועג‪ .‬אוג דוא‬
‫רואסט' ךך אליין אייג;‪:‬בו?ין פאר אים אוג' האםט ;עשיקט צו אים שלוחים ‪!.‬ייא (אלין‬
‫צוא איט ןאגין איוי האט ;ייאגט דיין ק;עכט ‪.‬יעקב‪ .‬נאך א?׳טט איז נ‪:‬שלח ‪:‬ענןנ •‬
‫לבי חוגא חאט אנ;יהויבין ךיא פךשה טיט ךעם פסוק ךער ‪8‬עגטש וואם קריגט !יןז‬
‫אזיי אקךיג'וואם ;ימער ‪.‬גיט צו אים‪ .‬איז ;לייך ווי ער זעהט אהוןט גייט אין גאם‬
‫זיין וועג א‪1‬ג ער ;ע?ט אן זיי;ע אויזגרין אוג רייץט אים אן אויף זיף‪ .‬אזוי האט‬ ‫י‬

‫ךער ןזעגטש אויף !יך אן ןירייצט פיעם‪.‬ךע ןןע^טיזין זאלין אים זיין שוגאיט אוסןיםט‪.‬‬
‫יןןקציהאט ארך אדף דךאליין אן גערייצט «שי‪ .‬ןןר זאל אים זיין אשונא• שמואל‬
‫גר ;תיון!אגם ל‪6‬אן|ל רעד ןגלן^ער יפו! ךיא ;זל;ים איז ;יןולאפיז אויף טיטען ויענ‪.‬‬
‫איז‬
 ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫&‬ ‫>‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫סדר‬
‫יישלח יעקב ר׳ חונא פתח )שם כו( מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו‪'.‬‬
‫שמואל בר נחמ; אסר םשל)יל(( לארכיליםטים שהיה ישן בפרשת דרכים‪ .‬עבר חד ושרי‬
‫מעיר ליח איל קום ל ך דבישא שכיח הכא‪ .‬קם ושרי מקפח כיה ‪ .‬איל ינער בישא‪.‬‬
‫אמר ליה דמיך הוה ועוררתני‪ .‬כך איל הקביה)יכ( לדרכו חיה מהלך ואתח משלח‬
‫אצלו ואוסר לו כה אסר עבדך יעקב‪ .‬ד׳ יהודח ביר סימון פתח )ירמיה ינ( מה‬
‫חאםרי כי יפקוד ע ל י ך ואת לםדת אותם ע ל י ך אלופים לראש‪ .‬א״ל הקכיה לדרכו‬
‫היה םהלך ואחח םשלח אצלו ואוסר לו כה אסר עבדך יעקב‪ Q) :‬םלאכים אלו‬
‫שלוחי ביו‪ .‬רבנן אסרי םלאכים םסש‪ .‬איר חסא כ״ח הנר שפ חח שרה חיה‬
‫ונזדמנו לה מלאכים‪ .‬זח שהוא אהובו של כיח עאכיו‪ .‬וסה אליעור שהיח עבדו‬
‫של ביח נזדווגו לו כמה מלאכים‪ .‬זה שהוא אהובו של כיח עאכ״ו‪ .‬איר יוסי‬
‫יוסף קטנן של שבטים היה ונזדווגו לו שלשה מלאכים הה״ר )בראשיח לז( וימצאהו‬
‫איש וישאלהו האיש ויאמר האיש‪ .‬יה שהוא אביהן שלכול! עאכ״ו‪1) :‬־( לפניו‪.‬‬
‫)יב( לוה שבא שעתו ליטול השלמת לפניו‪ .‬ר׳ יהושע אסר )יב( שלה )יג( פירפירא‬
‫)יר( וטלקיה קודטוהי‪ .‬איל )טז( אין ב' זריירים ישיגים ע ל דף אחד‪ .‬אל עשו אחיו‪.‬‬
‫פ‬ ‫ע‬ ‫א‬
‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫)יי( יפלקייז‬ ‫שנאי עז שונ אן אפיו וגי ונשלפו אליו סופ מעורר וישלח ! )יג( פייפיוא ‪ .‬לטש מלכיה ‪1‬‬
‫בשנאה! )ינ( לוה שנא כיי‪ .‬עשי הוא נועל המלכות נראפינה והשליכי לפיו כלומר ימי לי שיקת היא המלונה‬
‫יאח״כ ועלו מישיעיס וגי'‪) :‬ינ( שלת‪ .‬פשע ויפשומ פ״א ראשונה ו )עי( אי! שגי ויוייס‪ .‬ימו שא״א לשניהס‬

‫איז אייגער פאר כיי גיגאננען אוג !ןאט אים ארפגיוועקש אונ 'זןאיט'ייניואגט'יי'צין'"איס‬
‫גיי איועק פון רעם אךט ווארום ךא ‪,‬קע; ךיר טךעפין' שלעכטס ‪ .‬איז רעיי !‪.‬יל! אוי•‬
‫‪3‬יש?אגען אונ האט גיישלאגי; רעם ‪ 9‬ע נ ט ש ‪' .‬ה‪..‬ט ךער מענטש ניואגט' צוםייגזל; ‪ri‬‬
‫^לעכטער ‪5‬ע;_טש פארי ראם שלאנסטויימיך‪ .‬האט ךער 'נולן נראנט' טייל איך בין‬
‫ןישלאפי! אונ רו האקט טיך אויף ניוויעקט‪ .‬אווי האט ‪.‬ןאט 'נייאנט 'צו_י‪..‬עקב ‪.‬עשו איו‬
‫ני;א‪#‬ע! ייי! ייעג אוני דו הא?ט געשייקט צו אים ‪.‬טען יאל אים 'זאגין אזר האט ניואנט‬
‫דיין קנעכט !‪.‬עקב‪ .‬רבי יהודה ברבי סימון ןאט אנניהויבין ךי פךשה מיט ךעם*פסיק ו ו א ‪0‬‬

‫וועקט״ו יאגי! 'אי ;אש וויעט אויף ךיר גיךיינקען יישלעכטם' ציי טאהף ‪' .‬אינ ירו אליי!‬
‫האםט די גילערו;ט די ואלין ויין העךין איוייף דיין" ^קאפ ‪ .‬אזר האט גאש גייאגט ‪x‬‬
‫ז‬

‫יעקב ‪.‬עשו איז 'נינאננען זיין וועג אונ רו הא?‪1‬ש געשיקט צו אים אוני האסט* גייאגט‬
‫צו אים אווי האט גייא?ט דיין קגעכט ‪.:‬עקב ‪'0)' :‬םלא'כים‪.: .‬עקב האשייגיעשיקט צו‬
‫‪.‬עשו שלוחים מי<נ?!שין‪ .‬ךי רבנן יאגי; 'אמתה מלאכים י האש !_ע'קב געשיקט \ ךביי הםא‬
‫‪ 3‬ר חנינא זא;'ט י מאךאך הגר״ךי' ךי^ש' 'פון שרה ‪.‬זעגע; צי אירי גיקיטע; מלאכים‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫געקב וואס ער איז גיווע; ךער בעקוטער פו; ךי אבות ועגען 'צו איים נעווים גיקומען‬
‫מלאכים‪ .‬מאךאך אליעיך ראם ;גיר 'איז ניווע; ךער קנעכט' פו; אברהם איו צו אים‬
‫‪,‬ןוקוטען מלאכים‪..: .‬עקב ראס ‪,‬ער איו גיווען' ךער בעםישער' פון ךי אבות* וענען צו אים‬
‫‪.4‬ערים גיקומען מלאכים‪ .‬רבי יוסי זא?ט מאךאך יוסף י ראם‪,‬ער איז ‪/‬יווען ךער יינגםשער‬
‫פו; ךי שבטים ועינען צו אים ניקומען'ךכיי מלאכים‪ .‬ווי ךער פםוק זאנט אםענטשיהיאט‬
‫אים גיףךאפין‪ .‬אבזענטש האט אים נייפרענט'‪ .‬אטענטש 'האט"צי איםי נייאנט יי‪,‬ך‪ ,‬ך‬
‫ף ו ו‬

‫‪9‬ע^שי! !עגען גייועין י ךריי מלאכים('‪. '.‬יעקב ראם '‪.,‬ער איו גיווען רער ןאשער פין אל»‬
‫שבטיים ‪,‬זענען צו אים' נעךיס ניקומע; י מלאכים • ')ד( לפניי ‪. .‬יעקב האט געשיקש‬
‫מלאכים צו ךעם מע‪.‬נ?!ש ראם דין צייט |איו ניקומע; ‪.,‬עי־\אל ‪.‬ייי[ אמלך פריעריפאו•‬
‫יעקב‪ .‬ן א ט איו ״עי^ו‪ .‬ךבי ‪.‬יהושע זאנט ‪.‬יעקב האט יארס גיטאהן יייןיקענעליכע‬
‫י‬
‫^ י י ד אוג דואט זיא גיווארפין י‪.‬פאר ‪..‬עשי'‪., .‬ער האש גיזאנט צי א י ם יצריי 'וריייךים‬
‫•איעןיןע ןוייי עופות ראם האבי; פי;נט איעער יעם אגדעךין ‪,‬קעגעין ^יטישלאפץ''אוי^ו‬

‫איין‬
 ‫שה‬ ‫‪3‬‬ ‫וישלח‬
‫פד‬ ‫בראשית‬ ‫י י עי׳‬ ‫פרי״‬
‫אעיפ שהוא עש! היא אחיי‪) :‬ה( ארצה שעיר שדה א ד ו ם ‪ .‬היא אדים‪ .‬ותבשילי‬
‫ארום‪ .‬וארצו אדומה‪) .‬ט‪ (1‬נביריו אדוםים‪ .‬לבושיו אדוםים‪ .‬ופורע םםנו א ת ם‬
‫כלבוש אדום‪.‬הוא אדום )שס כה( ויצא הראשון אדטיני‪ .‬תבשילו אדום )‪ (03‬הלעיטני‬
‫נא סן האדום האדום הזה‪ .‬ארצו אדומה ארצה שעיר שדה אדום‪ .‬נבוריו אדום־ם‬
‫י‪:‬חוס כ( אנשי חיל מתלעים ומי‪ .‬ופירע סםנו אדום )שיר ה( דודי צח ואדום‪ .‬בלבוש‬
‫דים )ישעיה ס נ ( מדוע אדים ללבושך‪) :‬־( ייצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני‬
‫‪ .‬ע ש ו ‪ .‬רבעו אסר לר׳ אפם כתוב הד )יז( אנרא מן שסי לפרי םלכא אנטיניגים‪.‬‬
‫קם וכתב מן יהירה נשיאה לסרן סלכא אנטינינוס‪) .‬ירו( נסבה וקרייה וקרעה‪ .‬א״ל‬
‫כתוב מן עבדך יהודה לסרן םלבא אנטינינים‪ .‬איל ר׳ מפני מה אתה מבזה על‬
‫כבודך; א״ל )יט( םה אנא טכ מן סבי לא כך אמר כה אמי עבי־ך י ע ק ב ‪ .‬עס לבן‬
‫נדתי‪ .‬לבן)כ( דהוא רבהון ררטאי יהיבתיה בחפתי )נא( לההוא גברא עאב״ו‪.‬‬
‫ולמה‬
‫ס ת נ ו ת בהונה‬
‫לקי! המלונה נא׳ ואין שי מלניס משתמשיה כנשי מוי‪;,‬׳ י<‪1‬קנ ‪ ) :‬נ ( והיא וגסי! ט׳‪ .‬שמא סונ ‪b‬‬
‫נל הרמאיה גשתיי ני‪:‬יי‪ 1‬ידי נלימי נליושיו נה׳ רציני‬ ‫א ה ד ‪ :‬ניג )טז( גנוריי אדימיה מנן ננוריה מאדיס‬
‫והוא משל ממי שמ;צת מניין שאימי הניר•‪:‬׳! מד‬ ‫לנישיי אדימיה יאגשיה ניי! )יו( א ג י א ‪ .‬איגרת משמי לאדו‪:‬יגי‬
‫שיחתי! ננית יד! ) ן א ( לההוא גניא ‪ .‬לעש! הושע ו‬ ‫כמ!ך *;טיניניש! )ית( נסבה נוי ‪ .‬ינינו לקת האיגית‬
‫יקראו וקועס ! )־ע( מה א;א טנ ניי‪ .‬יני נוינ א;ני‬

‫איין בךעט ‪ .‬מיד ביירע ‪,‬קענען ניט ‪.‬זיין מלכים צו ואמען‪{".‬אלי זיין דיין מלוכה פךןער‪.‬‬
‫י‪.‬עקב האט ‪,‬נעשיקט מלאכים צו‪.‬עשו זיין' ברוךער ‪ .‬אפילו זןר איו‪.‬עשו‪^ .‬ער איז' אבער‬
‫אברוךער‪) :‬ך( אךצה שיעיר שדה א מ ם ‪ .‬ציו ךער _לאנד שי^יר אין ‪.‬פעלד ‪.‬אדום ‪. .‬עשו‬
‫אייי ‪.‬ניווען רויט ‪1 .‬זיי; נ;קעבץ איי ‪.‬ניוועו רויט ‪. .‬זיין לאנד' איז גיווען ריויט ‪ '.‬זייינע שטאדקע‬
‫טע?קעךן» יענען גיווען ריייט‪ .‬זיינע קלןיךער זענען נייווען ר ד ט ‪. .‬ךער וואס יועם יאים‬
‫ש‪.‬ט'ךא‪.‬פין רעט יי! ויט‪ .‬אינ וועט דין ‪.‬ניקלןידט אין אררטע ‪.‬קלייד‪., .‬ער את רדט ודי‬
‫ךעד ^םוק זאנט ךעד‪.‬עלשטער ‪.‬קינד איז ארויס ניינאננען פ‪ p‬ךי מוטער ריויט‪ .‬דין ;ינןעגדן‬
‫איז רויט‪ .‬ווי'ךער ^סוק יאנט‪.‬עשו קאט ניואנס צו' י‪..‬עקב ניס אדיין אי; ©יין טויל פון‬
‫דאם ררטע ז;םי;‪ .‬זיין לאנד 'איז רויט ווי דעיר פסוקי זאנט ךי לאנד שעיר ךיא פעלר‬
‫נ‬
‫אדים‪ .‬ר ר ט ‪ .‬זיינע שטאלקע ‪.‬טענטשין זענען ניווען רייט ‪'.‬ווי ךער ^סוק זאגט ‪2 £‬יי הי‪.‬ל‬
‫סתולעים‪. .‬יעלנער ןואם‪.‬ויענען ימיט' ווי §ייער ‪ .‬ךער ראם וועט אים שטרא^יין איו רויט ‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק זאנט מיין פךייןד לנאטו איו קלאר' אונ ריויט‪ ; .‬א ט וויעט ‪;.‬יין אי; ארויטע‬
‫‪.‬קלייד ‪ .‬יר ךער ' ‪.‬שוק זאנט §ען האטניפליענט כיי נאט פאר ייאס איז דיין קלייד רויט‪:‬‬ ‫י‬

‫<‪ 0‬ר ג ו ‪.?. .‬עקב האט ניןאנט צו ךי טלאכים' איוי ;אלט איר ואנין זיי סיין הערד״ע^י ־‬
‫רבי האט נייזאגט צי‪,‬לבי אפם ^רייכ איבליף פו; מייןינאמען צו אונוער הערר ךער מלך‬
‫אנטונינום‪ .‬האט ךבי אפס נעשליבעז איין בריף מן יהודה נשיוווו לסך; ‪3‬לכא אנטונינום‬
‫<פו; ךעם נשיא ןהוךה איו דעיר בריף נעיטריבע; צו 'איניער י העךר דער מלך אנטונינוס׳‪.‬‬
‫האט ךבי נינוםע; רעם בךיף אוני האט אים גילי?ענט אוינ האט אים צו מסיע;‪' .‬האט ךבי‬
‫}ייאגט צו רבי אפס שליייכ ‪.‬פו; דיין‪.‬קנעבט ;הוךהיצו אומער הערר ךער מלך אנטוניניס׳‪,‬‬
‫האטי רבי אפס נייאגיט צו רבי ‪.‬פארי ךאס ‪.‬פארשעםםטו ידיי; כבוד‪ .‬האט ך ן י נייזאנט בי‪,‬‬ ‫ז‬

‫איך ךען בעםער פון ‪.‬מיין ויידע; !‪.‬עקב אבינו ‪ 1‬רען‪,‬ער האט נעשיקט צו;ען‪1‬ו חאט‪.,‬עו‪-‬‬
‫ןיהייםין‪.‬זא^ין ״אזוי האט נחאיט דיין‪.‬קנעכט י‪..‬עקב״‪.?. .‬עקב האט ‪'}.‬עשי‪.‬קט דאנין צי‪.‬עשי‬
‫איך א כ נעוואהנט טיט לן; י‪5 .‬אךאך דן; ראם ער איו ךער ךבי פון אלע שורנללעלם‬ ‫ז‬

‫דואב איך אים בעהאלטץ אין שיין האךביל‪/.‬דיך י וועל אייך נעיוויס ןעהאלטיין אין ש״;‬
‫האלביל‪ .‬וועםטו בלעני; עאר יואס האב איך ‪.‬גיוואהנט טיט ל}י אזוי אלאננע גייט ‪3‬יז‬
‫‪,‬‬
‫ןי‪,‬יצט‪ .‬ודיל‪,‬עם איי ‪,‬נאך ניט'געהאט ניןאךי; ניווארין ךער ן ‪ $‬ן פון ךיר״ע?* ‪ .‬ן ב ל ד‬
‫אי|צט אח שיין ןיבאלין ניראךין !־יין שט;‪ .‬רארום רב! ק;חם ןאט ויואנט « ן ר?י‬
‫שטי אל‬
 ‫בראשית‬ ‫ה‬ ‫ע‬
‫ישלח‬ ‫סףך‬
‫ולפת עם לבן נדתי ואחר ע עתה‪) .‬כנ( שעדיין לא נולד שטנו של איתי האיש‪.‬‬
‫אבל ענשיו נולד שטנו של אותו האיש‪ .‬דאיר פנחס בשם ר׳ שטואל בד נחםן‬
‫טסירת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל ‪ .‬הה׳ד )ירמיה מט( אם לא‬
‫יסחבים ^עירי הצאן‪ .‬ולםה קורא אותן צעירי הצאן שהן צעיריהם של שבטים!‬
‫)‪ (T‬ויהי לי שור יחטור וגו׳‪ .‬רבי יהודה ור׳ נחסיה ורבנן‪ .‬ריי אוטר םשור אחד יצאו‬
‫שורים הרבה וסחםור א׳ יצאו חמורים הרבה‪ .‬ריג אסר )כג( לישגהון דברייתא היא‬
‫חמורתא נםלתא‪ .‬רבנן אסרי שור זה םשוח טלחםה שגא׳ )דברים לנ( בכיר שורו הדר‬
‫לו‪ .‬חסוד זה טלך הםשיח שגאטר )זכריה ט( עגי ורוכב על חםור ו ג ו ׳ ‪ .‬צאן אלו‬
‫ישראל שנא׳ )יחזקאל נד( ואחן צאני צאן טרעיתי‪ .‬ועבד ושפחה )תהלים קכנ( הגה‬
‫כעיני עבדים אל יר אדוניהם וגו׳ )שם( חגנו ה׳ חננו כי רב שבענו בוז‪ .‬וישובו‬
‫הסלאכים אל יעקב לאטד באנו אל אחיך אל עשו‪ .‬שאחח גוהג בו כאח הוא נוהנ בןז‬
‫כעשו‪ .‬ונם הולך לקראחך וארבע סאות איש עמו‪ .‬ר׳ל אמר עמו )כד( כעמו טה‬
‫הוא שהוא נכור ויכיל לעטור כננד ארבע טאוח‪ .‬כך כל אייא מהן עשוי על ארבע‬
‫מ א ו ת‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫נ ע מ ו ‪ .‬כיומו‬ ‫)נז(‬ ‫שיו‪:‬‬ ‫הרגש‬ ‫שיירש‬ ‫ממור יעל‬ ‫)‪5‬נ( פזגייין ‪5‬ו׳‪ .‬על עתה גןדייס‪5) :‬ג( ליפנ‪ 6‬ונריהא‬
‫»ו"‪ .‬לשון הנרות כן הוא שאומרה על החמודה הרנה‬

‫שמואל בי• נחמןם וועגין ןןיןןו רעט ניט •אלין אץ״קיין אנךערע ןזעןט״ןאר״אץ״תי״^ו‬
‫פון רחל ם קיינךער ‪ .‬ווי ךער ‪$‬סוק יא‪.‬נט יי לי}??ט‪.‬ע שיעפסין וועלי״ן יןיאויעק שלעפין'‬
‫די יינגסטע שיעפםין נןייגט ‪.‬טען יוסף איוג ברסין ייי יעגעןיךי ‪.‬ייגנסטע פו;'ךי שבטים‬
‫די וויעליין פארשילעפין ע^י פיון ךער ךעןט‪; :‬ין( דהי‪ .‬אונ ‪!{,‬ס איי'}יייאף; ביי ימיר ‪.‬איין‬
‫‪$‬קם' אונ איין' אייזיל‪ .‬רבי יהוןה אונ ךבי נחמיה אוג ךי רןנן‪.‬קךיגען‪ .‬ךבי יהודה‬
‫ן*‪3‬ט אזוי ןואט י‪_.‬עקב ןיזאןט'אץ אנ הייב האב איך ^אר ?יסאט ‪ /‬י י ן '‪$‬קם טיט לעד‬
‫‪:‬‬

‫גייט איז גיראךיןיפו! רעם'איין ;‪.‬קם' ?יל ^ ק ‪ 9‬י ן ‪ .‬אין אגהייב האב איך ^אר גיהאט איין‬
‫אייןיל‪ .‬טיט ךער !נייט איז ג־וןאךין פון ךעם איין אייזיל פיל אייילע;‪ .‬רבי גחמיה ;אגפ‬
‫ךער שגךיןער פון §עגטשי; איז אזוי צו רייךי; איך האב אאקם אאייךל אקעטילינאיג אין‬
‫אמח דןאט ער ‪$‬יל אקסץ אוג פיל אייילע; אוג פיל‪.‬קעסלעיןי ךי רב‪ $‬יאגי; אזיי יזאט‬ ‫‪¥‬‬

‫י ?נקב ‪$‬עשי‪.‬קט צו עשוי‪ .‬איך דואב אאקס ראם איו משוח מלחםח )ךער כ^; וואם איז‬
‫ןייאלכט ניןוארין צו ביין אין רער מלחמה ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגט' ךער בכור ךאס איו יוסף‬
‫צו איש איז ‪#‬יין ךער נאטען ‪<£‬ןם אוינ ךי העיעער יי;נע‪.,‬יענען ווי פון אירייל צו שטויסץ‬
‫מיט רי די פעלקער ביז אין ‪£‬גק וועלט> ‪ .‬איך האב אאייךל ךאס איי משיח‪ .‬יןי רער‬
‫ןסוק זאנט משיח וועט קומען ווי אארעם טאן וואס רייט אויף אאייויל‪ .‬ךער שעפם‬
‫מיעט נ‪$‬ען ךי יוךין‪ '.‬ווי ךער §סוק יאנש איר זענט מיעע שעפסין פון מיין פיטערוננ'‪.‬‬
‫ךער קנעכט אונ ךי ךינסט נןיי^ט טען'ךי יורץ‪' .‬ווי ךער פסוק י יאנט איוי ווי ךי א־ר;ין‬
‫‪0‬ון ךיי קגעכט קיסען צו' ךיער 'כעל כ!‪3‬לת‪ .‬אונ ךי אידן פו; ך ךינםט קיקען צי ייי‪.‬ער‬
‫בעלחחכית‪ .‬איווי קוקען י ךי ארנין פון ךי יוךי; צו נאט‪ .‬אונ טייר יאנין ג‪,‬אט תאב‬
‫רחמנות אויף אונו ווארוס מיד וע;ען שוי; זאט טיט שאגד‪ .‬ךי מל^כים‪,‬יענען ןיקומען‬
‫צוךיק צו י_עקב' אונ חאבין ניזא נט צו אים טיר זענען ?יקו״מע‪ ,‬צו דיין ברוךער צו‪.‬עשו‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫דו בייט צו' אים אווי ווי אברוךער‪ .‬אונ ‪..‬ער איז צו דיר איוי ווי ‪.‬עשי‪ '.‬אינ‪.‬ער נייט‬
‫ןענין ידיר אונ ‪3‬יר הונךעךט'מענטשין‪.‬ןענען טיט אים ‪ .‬ריש לקיש יאנט ךי מענטשין‬
‫ןעגען גיווק־אזוי ווי‪.‬ן^ו*‪ .‬איוי' רי ‪.‬עשי איו גירען שטאלק אוג‪.‬ער האטי גי‪?.‬ןענט של^ין‬
‫פיר הוגךעךט מענטשין‪ .‬אזוי יעךער מעץטש פון די 'פיר'הונדעלט מענמשי; האט גיקענט‬
‫שלאנין' פייר הונדיעיךט טע?טשין‪ .‬ובי לויי זאנט עשו איז נינאנגען אי;' 'מצרים אוג'האט‬
‫;‬
‫ניינוטען אבךיןש אז' ער ‪.‬טענ‪,‬נעסען צאוזל פון'אלע כהורית ‪ .‬״ע שו דואיז אור גיזאנט אויב‬ ‫י‬

‫אי!ד‬
 ‫פה‬ ‫בראשית‬ ‫עח‬ ‫פרשה‬ ‫וישלח‬ ‫סדר‬
‫מאוח איש‪ .‬ר׳ לוי אמר הלך ונטל )כה( אגרופי ממצרים‪ .‬אמר )כו( אין יכילנא ליה‬
‫רא טב ואם לאו אנא אימא ליה איית־ מבםא ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה‪:‬‬
‫<!־|( ר׳א וישלה יעקב מלאכים‪ .‬זהו שנאמרה ברוה״ק עיי שלמה מלך ישראל )משלי י(‬
‫ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכםה המם‪ .‬כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא‬
‫אמרו אלא כנגד יעקב ועשו‪ .‬ברכות לראש צדיק וה יעקב‪ .‬ופי רשעים יכסה חמם זה‬
‫עשו חרשע‪ .‬אשריהן הצדיקים שמתנרכין בארץ ומחברבין בשמים‪ .‬וכך היא• הטרח‬
‫שנאי )ישעיה סנ( אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן‪ .‬להודיעך שכל הברכות‬
‫שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב״ה‪.‬מלמעלה‪ .‬יצחק איל )בראשית כו( ויתן לך‬
‫האלהים מטל השמים וגוי‪ .‬והקכיה ברכו בטל ומטר שנא׳ )מינה ה( והיה שארית‬
‫יעקב בקרב עטים רבים כטל וגוי‪ .‬יצחק איל ומשמני הארץ‪ .‬והקביה ברכו בתבואה‬
‫שנאמר )ישעיה ל( ונתן מטר ורעך אשר תזרע את האדמה‪ .‬יצחק אמר יעבדוך עמים‪.‬‬
‫והקב״ה א״ל )ישעיה מש( והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך‪ .‬יצחק איל הוה‬
‫גביר לאחיך‪ .‬והקב׳׳ה איל עיי משה ודברים כי( ולתתך עליון על כל הגרם‪ .‬הא‬
‫למרת שבל הברכות שברכו יצחק מלמטה ברכו הקביה מלמעלה‪ .‬ואף רבקה אמו‬
‫ביכהו‪.‬כנגדן‪ .‬שנא׳ )הסלים לא( יישב בסתר עליון‪ .‬וכך אמרה לו )כו( כי מלאכיו‬
‫יצוה לך וגוי‪ .‬כיון שאמרה לו בלשון הזה ברכתו רוהיק יקראני ואענהו וגו׳‪ .‬וכ•‬
‫טאחר‬ ‫ם תנ ו ת נ הו נ ה‬
‫ג ז ו מ ה לי‪) :‬כה( אנרומ׳‪ .‬יסית להיות מוכסן‪) :‬ני( אין אימי לי להניא מכס ימתוך נ ך א י כ • עומל עליו יאהרזג‬
‫יני»א כוי‪ .‬אס אוכל ל‪;:‬ח איתי היי סינ אם לתו אותי‪) :‬ני( נ ׳ מלאניו נו׳ נ ן אמרה נשהלן אל לנ!‪:‬‬

‫^^וע^יי^רזני^זיס‬ ‫איןליועל מ־ך‪,‬קע‪3‬ען‬

‫זאגיןיגיב מיר ץאדול פון ריינע בהמות ‪.‬אינ א^רערע 'אכין וואט דו פיךסט‪ .‬מעט ער ךאך‬
‫ף ?‪ T'Q‬אייף' אים איג' ייעל יי אים 'ךזר^נן ן‬ ‫א ו י‬
‫י‬ ‫ו ע ל‬ ‫וייל‬ ‫ע‬
‫גיט ייעל ] ‪.‬בע‪• 13‬ד י י־‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬

‫)ךן( דבר אהר‪} .‬אך א?שט איז ‪1‬ן‪5‬קב ךאט געישיקט מלאכים‪ .‬ךאם האט שימה״ס^לך‬
‫^־זאנט טיט רוח הקדש בךכות לר**ש צ ד ק ופי רשעים ינקה ח?ם‪ .‬נעגין וועןזען קאמ‬
‫שלמה גיזאגט רעם פסוק‪ .‬נאר ןיענין ‪?:‬נקב מיט עיי^יו‪? .‬ךכוח איז צום קא‪ 6‬פון צדיק דאם‬
‫א י ו ! ע ק ב ‪ .‬אוג לי םויל פון ךי ךשעים גךעןןט טיט רויב ךאס איז ךער ך<ןע ‪. i^v‬‬
‫וואךל צו ךי צדיקים ‪.‬לי ויעיין ^יכיעגסשט איויףיךי זךד אוג ייעיין ;יבעגטקט 'אי] ליילןעל‪.‬‬
‫אוג אזר איז די מרה‪ .‬ווי ךער פסוקי זאגט רעד ויאס ךעלט גיןענטישיט' אויף די'?‪5‬ךד‬
‫מעט ער ;יןענטשט ווערין פין ךעט אמתין ;אט‪ .‬צו ;אניןיאונז אלע בךכור‪; .‬ואס יןוןק‬
‫האט ‪.‬גיכענט׳טט !‪.‬עקב‪ .‬ךא אויף די"ערר‪ .‬אווי האטי גאט אייך 'ניכענטשט 'יעקב אין‬
‫הימעל‪. .‬יצחק חאט גי!א;ט צו ‪.:‬עקב ;אט יאל דייר געבין ‪£‬אה פין הימעל‪; .‬אט ןןאט‬
‫אים גיכעגטשט םיט טאה אונ ‪.‬דמי! • ייי ךער פסוק'זאגט ךאם איבער כליייבונג פון‬
‫‪:‬עקב וועיט' !יין צורשען לי ‪9‬עלקער אווי ווי ?!אה איג ויעניין‪ .‬ןצהק האט״גיזאגט צו‬
‫ז‬
‫‪:‬עקב ;גר ואל האבץ די ?ע^קייט פין די עלד‪ .‬אוג גאט האט אים ארך ;יןעגט שט טיט‬
‫תבואה‪ .‬ווי ךער §םוק זא;ט גאט וועט נעביין ךע;ין אויף ריין פארליהונגייייאס די ייעסט‬
‫לייהען די ;נרד‪ .‬די עךד זאל וועךין פעט‪.‬אינ עם זאל ניאקסין גונ^ע תבואה‪ .‬יצחק'האט‬
‫ג־יא;ט צו ‪?:‬נקב ‪$‬עלקער ייעלין ריך ךי;ען‪; .‬אט האט אייך אווי ניואןט* מלכים וןעלץ‬
‫אךעווען לייגע קץךער‪ .‬אוג וייערע ווייבער וועלין זייני; דייגע קיןדר‪ .‬יצחק האט;יזאיגט צו‬
‫!!‪5‬קב דו זאלסמ דין אהערר אויף' לייגע בלידר‪ .‬אוג גאט האט ניז״אגט צו'די יורי; דיריך טשה‬
‫איך רעל ךיך געבין ןזעןער פו; אלע פעלקער‪ .‬זעהן מיי־ א׳ א‪$‬ע' כלכיח וואס וץחק האט‬
‫ני^עגטשט צי‪?:‬קב ךא אויף די ערד‪ .‬האט אים ';אט אווי ;יכעגןזשט אין הימעל‪' .‬אוג‬
‫דין טוטער ר^קה ךאט אים אייך אווי נ י כ ע נ ן ש ט ‪ .‬זיא האט גיזאגט צו' אים 'גאט זאל‬
‫היי?ץ ‪1‬יי;ע סל‪$‬כ*ם )יי‪.:‬אלין דיך חי?זען אץ )יענ‪ .‬וד דיי מוועדי האט אזר גייזאנטיצו‬
‫שקב ךאט אים ‪ K*i‬אייך ^ ע נ נ ן ש ט אינ לואט ;־ואגם אז ער ניעט טיך רופין רעל איך‬
‫איט‬
 ‫‪1‬‬
‫בראשית‬ ‫׳י׳‬ ‫ש ה‬
‫י‬ ‫‪2‬‬ ‫יישלח‬
‫סדר‬
‫‪ 8‬א ח ר שברכו הקביה‪ .‬אביו למה חור וברכו שנאמר )בראשית כה( ויקרא יצחק אל‬
‫יעקב ויברך אוחו‪ .‬אלא שראה יצחק ברוה׳ק שעתידי! בניו להנלוח לבי! אויה אייי‬
‫)כח( בא ואברכך ברכוח של נליוח שיהזיר עליך הקב׳ה ויקבצך מן בין חנליוח ‪.‬‬
‫ומה הן חברכוח )איוב ה( בשש צרוח יצילך ובשבע לא ינע בך רע ברעב פרך ממוח‬
‫ובטלחמח מידי חרב בשוט לשין חחבא ולא תירא משד כי יבא לשד ולכפן תשחק‬
‫‪.‬ימחיח חארץ אל הירא‪ .‬לכך נאמר ברכוח לראש צייק‪) :‬ט( ר׳א וישלח יעקב‪.‬‬
‫)חכציס קמ( אל החן ה׳ מאויי רשע זממו אל הפק ירומו כלה‪ .‬אמר לפניו רבץ‬
‫העולמים אל חהן לעשו הרשע םחשבית לבו‪ .‬בהו ומטו אל הפק‪ .‬אמר לפניו רבשיע‬
‫עשה לו )כט( זמם לעשו הרשע כדי שלא חהא לו נחת דוה שלימד • ומה וטס עשה‬
‫לו הקביה לעשו‪ .‬א׳ר הפא כיח אלו בני ברבריאה ובני גירטאניה שאדוביים‬
‫סתייראי; מהם‪ .‬דיא אל תה; ה׳ פאויי רשע‪ .‬אבר לפניו רבו; ־מולם כשם שהיתת‬
‫בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבהו‪ .‬אף מחשבות ש ל * ש ו אחי שמחשב‬
‫עלי להרנני הפר דעתו‪ .‬זה אחד כני בני אדם שהשבי רעות ולא עמדו בידן‪.‬‬
‫עשו וירבעם והכן‪ .‬עשו שנאמר )בראשית כז( ויאמ׳ עשו בלבי‪ .‬בירי־ע• כתיב )מ״א‬
‫יג( ויאמר ירבעם בלבו‪ .‬בהמן כתיב )אשחר ו( י‪-‬י״וז המן כלבו‪ .‬מהו ויאמר עשו‬
‫ב י‬ ‫ב‬
‫'‬ ‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫הי•‪:‬‬ ‫)נה( נא יאנונו גדש" ‪) :‬נע( זמש ‪ .‬יונה תיו‬
‫איס‪,‬ענפעלין‪ .‬אי {אט האט אים ני‪.‬בענטשט צ ו וואם הט אים יצחק נאך״אמאה^יבענשט‪.‬‬
‫ווי ךער פסוק יאנט ;צחק האט נירופי; ‪.‬ויין יוה; !‪.‬עקב אונ האט אים ‪.‬גיכעניטשט י‪' .‬נאד‬
‫;‬
‫ןצחק האט ניזעה; ם ט רוח הקךש אי ךי קץךער' פון ‪:‬עקב וועלין פיאריטריבען ווערין‬
‫ךןישען ךי פעלקער ‪ .‬האט יצדק נתאנט צו!'‪.‬עקב קום אייך יועל ךיר ‪.‬נעביין אברכה או‬
‫;אט יאל ייך צוךיק‪.‬קעךין צו' דיר אוני יאל דיך ‪ 5‬א ת א ט ל ע ן פון נלות 'צוךיק אי" ארץ‬
‫ז‬

‫י^ךאל‪ .‬דאם זענע; ךי ברכית‪ .‬או דו וועסט זיין אין זעקם צרות יועט ךיך נאט ךעטין‬
‫פוי; ‪;.‬יי ‪ .‬אז רו דעסט ‪.‬זיין אי; ךי זיןעטע' צרה וועט ךאם שלעכטס' ךיך ;יט אנךירע! •‬
‫אין ךי צייט פון הוניער וועט ךיך נאט אויסלייך; פון טויט‪' '.‬אי; י ךי ‪.‬גייט פון'‪£5‬להטה‬
‫דעט ליך ;אט ךעטין פו;' שויעךד‪ .‬ווען עם וועט לרעבין דער צוננ פון לשו; הרע ‪,‬‬
‫וועסטו זיין בעהאלטין‪ .‬דו וועםיט ניט מורא האבי; שען זאל דיך רויכי;‪ .‬צו רויב אונ צו‬
‫הוננער ויעםטו לאבי; ‪ .‬פאר שלעכטע חיות ^אלכטו ניט מורא האבץ ‪ .‬ךךיבער יאנט‬
‫ךעיר פסיק בךכית איו אויף ךעם קאפ פך צדיק‪ / ':‬ט ( דבר אהד‪ .‬נאך אפשיט איו ‪:‬עקב‬
‫י‬

‫האט ‪,‬נעשיקט ?לאכים ‪ .‬דיר המלך האט גייאנט אל תת; ה‪ -‬גזאויי ר^ע‪ .‬לבוני של עולם‬
‫זאלבוט ניט ‪.‬נעביין צ י ע^ו ייאס ייי; הארץ גלוסט‪ .‬ימפו אל הפק‪ .‬דוד האט נייאנט פאר‬
‫^אט לבוני של עולם מאך אשלאס צורי מדלי פו; ירעם רשע‪..‬עע|ו‪..‬ער ואל ניט האביןדין‬
‫;א;ץ פארנעני;‪.‬ען‪, .‬ער יאל נייט ‪,‬קענע; רייךין ויאס‪.‬ער ייעט וועלי;‪ .‬יועלכי; שלאם האט‬
‫‪; tutj‬יסאכט צו״ע^ו‪ .‬רבי חמא ‪ 3‬ר הנינא זאנמ ךאס זענע; ךיי ?ענטשין יפי; בדבריה יאוו‬
‫פו; גירפאנ^ה ויאם אדום האט מורא פאי־ ויי‪ .‬ךךייער״עפענען ךי שוי; ניט ךי פוייל נעןין‬
‫יוךי!‪ .‬עייל די האבץ מורא טא§ער וועלין ךי יורי; אנרייצי; די ייבךים אונ לי נילמאנים‬
‫ביו די וועלין מלח^ה רואל^ין מיט ‪.‬עשו ‪ .‬נאך אפןןט איז נאט' זאלסט ניט געבין ךי‬
‫<לו?‪1‬טו?נ פון ר׳^ע‪_ .‬י_עקב האט ניזאנט פאר נאט לבונו של עילם איוי' 'ווי לןן האט מיד־‬
‫נעוואלט טאךן שלעבטס אונ דו האםמ" אים ניט ;ילאזין‪ .‬איד זאלםטו שטערין ךי מחשבות‬
‫פון‪.‬עי^ו דאם ער טלאבט מיר צו' טאה; שלעכטם‪ .‬ךריי טענט‪?'.‬ין' יענען ןיייעין ייאש‬
‫האבי; ניוואלט ^אךןישלעבטס אונ האבי; ניט" אידם נעפייךט ‪. .‬ז!ןוו' או; יךב?גם אינ המ;‪.‬‬
‫‪4‬יי‪.‬עקי שטייט עשו האטי י;יטךאכט אין האךצין טיי; פאטער וועט שטאירבי; וועל איך‬
‫ןזרננ; סיץ ןירוךער ‪.:‬עקב‪5 .‬יי'יךמנם שטייט' ‪,‬עד האט ניטראבט אי; הארצי; שלערטס‬
‫געני!‬
 ‫עו‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ע ר‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬
‫סדר‬
‫בלבי‪ .‬אסר קין הרג אח אחיו ולא עשה לו הטקים גייס וסוף שהוליד בנים אחריפ‬
‫ירשו עסו את העירם‪ .‬אף אגי אחרוג אח יצחק אבי החלה ואח״כ אהרוג אח יעקב‬
‫אח ואירש את העולם לבדי שגא )בראשית כז( יקרבי יםי אבל אבי‪ .‬אסר אקרב‬
‫אבלו של אבא קודם ואח׳כ ואהרגח אח יעקב אחי‪ .‬ולא הספיק הקב׳ח בידו‪,‬‬

‫*‪W‬‬ ‫‪t/‬‬ ‫‪ WW‬י‬ ‫*«» י־«‬ ‫«‬ ‫**‪I‬‬ ‫•״ ׳ •‬ ‫•ץ•‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪V*V‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫משל טי אתם ‪ .‬א״ל של יעקב ‪ .‬פגע ברוכבי כיסים אסר להם סשל סי אחס‪.‬‬
‫איל של יעקב‪ .‬פנע ביושבי קרנית אמר להם משל מי אתם‪ .‬א״ל של יעקב‪ .‬שנא׳‬
‫מי לך כל המהנה חזה אשר פנשתי‪ ,‬ואף יעקב היה טזכיר לעשו שמו של הקכ׳ת‬
‫ליראו‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ תנות‬
‫»»ג מס ‪1‬מס עשה יקנ״ס לעמי‪) :‬ל( יישני קמוח‪ .‬עגלזז חשוכות‪ :‬סיג )לא( משל למן סיגו חמס לאחו‬
‫נענין יוךין‪ .‬וייי המן שטייט המן' האט ';ייטראכט א י ו " ז ^ ! ך ן ז ^ ^ א ה ן ~ ^ ^ ס ' צו קךךכי‬
‫םיט די יוךין‪ .‬וואס האט ‪.‬עשו ניטךאכט אי; האךןףן‪; .‬ער האט ג‪/‬ואנט ‪. '.‬קןן האט ניהךנת‬
‫זיין וךוךער האט אים גאט גאר 'ניט ;ישטראפט‪ .‬זנר האט גיהאט ‪.‬קיגךער*‪ .‬אונ זייא‬
‫ד;אבין' גע‪:‬ךשת ךי וועלט םיט אים צו !אטען‪ .‬איך ייעל אויך אווי טאן״פךיער וועל איך‬
‫הרגנן מיין פאטער יצחק ךער נאך רעל איך מךגג; מיין ברודער !*עקב וויעל איך אליי;‬
‫יךשנן די וועלט‪ .‬ווי ךער פסוק זאגט‪.‬עשו האט ;ייואגט ‪.‬יקרבו לימי אבל אבי י‪ .‬פךיער ייעל‬
‫איך נאנט מאבי; רעם ?ורויער פו; י מיין פאשער ‪ .‬ךער נ אך ויעל אייך סךגנן טיייןיברוךער‬
‫י‪.‬עקב ‪ .‬האט נאט ניט גילאוין ‪ .‬ךךיבער זאנט ךער פסוס ;יאט ;אלסטי"ניט געביןיידי‬
‫;לו?!צוגג פון רשע! )י( דןר אחרי‪ .‬ניאך א?שט איז‪:.‬עקב האט* גע'שי‪.‬קט' מלאכים צו‬ ‫‪:‬‬

‫‪ .‬ע ^ ו ‪ .‬זעה נאר וואט שטייט פרמזר אין סוף פו; !ענעי סדרה ווי ‪.:‬עקב האטייניזעהן לי‬
‫מלאכים האט !‪.‬עקב גתאיגט ראם איו אסרגה מלאכים פו; לאט‪ .‬ווי יפיל איו א‪.5‬חגח פון‬
‫־‬
‫נאט ?וויי אונ'צוואגציג טויענך מלאכים‪ '.‬ווי דער פסוק זאנ‪.‬ט רעד רייטוואנין פון )אט איז‬
‫ז‬

‫ץוויי מאךל צעה; טיווענך אוני ץוויי טוזעגד בלאכים אונ * נאט'איו צוויישען ויי אווי איז‬
‫גייווען אוייף ךי הייליגקיייט פון באךג סיני'‪ .‬י‪.‬י עקב האט נירוטי; רעם נאםעי פו; ‪.‬ךעם אךט‬
‫י‬

‫קאנים‪ .‬צוךי מךעות‪ ,‬פאר ראם יצריי מחגוח‪ .‬עייל טע; האט ‪ .‬גי‪.‬געבי; צו לעקב פיר‬ ‫‪:‬‬

‫טוזעך ךבוא לפיעךצינ טווענד( מלאכים אוגיךי חאבין אריס ניזעה; וויימיליטערפו; אםלך‪.‬‬
‫א^ייל פין זיי‪,‬זעגען גיווען גיקלייךט מיט אייוין‪ .‬אטייל האבי; נעךיטיע; אויף פעךד‪.‬‬
‫אטייל יענע; מועםין אין ווענין‪ '.‬ע׳^י האט בנענינט ךי מלאכים וואס‪.‬ןענען' גיווען געקליידט‬
‫מיט אייך;‪ .‬האט‪...‬ער די גיפךעגט וועד זך ‪.‬זענען'‪ .‬הא?י; די גיזאנט'מייריעינע; פון יעקב‪.‬‬
‫ךער נאך האט ‪,‬ער בגעגיגט ךי ודאס האבי; געךיטע; אויף פעךד'‪ .‬האט י‪.‬ער‪.‬ויי גיפרעגט‬
‫רער זיי זענען‪ .‬האבין ךיי ןיזאנט טיר זענען פון י_עקב ‪ .‬ךעיר ';אך האט יער בנענינט די‬
‫וואס וענען נייעסי!אין פוךעןאונזיענן נ־^אךין‪ .‬הט‪,‬עריייניפיענט וועד‪.‬׳‪.‬יי״יענ; האבי; די ןיואנט‬
‫מיר‪,‬ןענען פון!‪..‬עקב‪ .‬דעו־ גאך רען‪.‬׳ןשו איו גיקוטן צו י!‪.‬עקב הט ‪.‬עי־ יאים ניפךענט *וועד‬
‫איו ךי םחגה ראם איך האב ?‪.‬נענינם‪.: .‬עקב האט רער מאגט צו עשו רעם "נאימעןיפון‬
‫;אט‪,‬ער יואל טורא חאבין אונ זאליךך ךער ע!רעקין י‪ .‬אוג'‪.‬י‪..‬עקב האט'ניואגט* צו עשן‬
‫ךיי; פנים ראם איך האב גיזעהן איז ביי' מיד י'גלייך ייי איך ראלט גיועחן י רעים פנים י פון‬
‫א‬
‫גאט‪ .‬די יאך איי נלייך צו איי^עם ראם האט ניבעטין זיין סכר י;נר י ל ביי אים' ‪.‬עסין‪.‬‬
‫זייןאנ‪.‬ט'צ‪4‬‬
‫ןוין }!יטען ‪£‬נםי; האיש‪.,‬ער דערקע‪.‬גט אז ךין חבר וויל א‪:‬ם קר?;ן'‪ .‬האט ער ניי‬
‫ז‬
 ‫פ ר ש ה ע ח‬
‫בראשית‬ ‫י ש ל ח‬
‫י‬ ‫סדר‬
‫לאחי‬ ‫למהיר‬ ‫מ ש ל‬ ‫)לא(‬ ‫א ל ה י ם ‪.‬‬ ‫פני‬ ‫כראוח‬ ‫פניך‬ ‫כן ראיחי‬ ‫שנא׳ כי על‬ ‫ולבהלו‬ ‫ליראי‬
‫חבשיל‬ ‫טעם‬ ‫רוסה‬ ‫אמר‬ ‫ל ח מ ו ‪.‬‬ ‫מ ב ק ש‬ ‫שהיה‬ ‫בו‬ ‫והכיר‬ ‫לםעזרה‬ ‫חבירו‬ ‫אח‬ ‫שזימן‬
‫ולא‬ ‫טםחפי‬ ‫ס ל כ א‬ ‫ביה‬ ‫ידע‬ ‫)לכ(‬ ‫אמר‬ ‫ה מ ל ך ‪.‬‬ ‫בביח‬ ‫ש ט ע מ ת י‬ ‫חבשיל‬ ‫אוחי‬ ‫כטעם‬ ‫•זה‬
‫אלהיט‪.‬‬ ‫פני‬ ‫כראוח‬ ‫פניך‬ ‫ראיחי‬ ‫ין‬ ‫על‬ ‫כי‬ ‫לעשי‬ ‫ש א מ ר‬ ‫כיון‬ ‫יעקב‬ ‫כך‬ ‫אף‬ ‫קטליח‪.‬‬
‫יעקב‬ ‫וישלח‬ ‫ר׳א‬ ‫)יא(‬ ‫ל ו ‪:‬‬ ‫יכול‬ ‫איני‬ ‫שוב‬ ‫הזה‬ ‫לכבוד‬ ‫הקכיה‬ ‫הניעו‬ ‫ה ר ש ע‬ ‫עשו‬ ‫א פ ר‬
‫יחזור‬ ‫א ם‬ ‫שלוחים‬ ‫לו‬ ‫א ש ל ח‬ ‫א פ ר‬ ‫כ ך‬ ‫אלא‬ ‫שלוחים‬ ‫אצלו‬ ‫יעקב‬ ‫ש ל ח‬ ‫למה‬ ‫‪0‬לאכים‪.‬‬
‫עוםד‬ ‫הוא‬ ‫אביו‬ ‫מבית‬ ‫שיצא‬ ‫כדרך‬ ‫יעקב‬ ‫ת א מ ר‬ ‫אל‬ ‫לו‬ ‫אמרי‬ ‫להם‬ ‫אמר‬ ‫ב ח ש ו ב ה ‪.‬‬
‫מ ע ט ן‬ ‫כשיצא‬ ‫ת א מ ר‬ ‫אל‬ ‫אמרו לו‬ ‫ל א מ ר ‪.‬‬ ‫אותם‬ ‫)לנ( י י צ ו‬ ‫וגי׳‪.‬‬ ‫עכרתי‬ ‫במקלי‬ ‫כי‬ ‫שנא׳‬
‫הייתי‬ ‫ועתה‬ ‫שנא׳‬ ‫בכחי‬ ‫חללו‬ ‫כל‬ ‫קניחי‬ ‫בשכרי‬ ‫אלא‬ ‫הכיח‬ ‫מתפיסח‬ ‫כלים‬ ‫בידו‬ ‫נ ט ל‬
‫ה ש פ ל ת‬ ‫א ת ת‬ ‫הקב־ה‬ ‫איל‬ ‫אדוני‪.‬‬ ‫לעשי‬ ‫יעקב‬ ‫ש ק ר א‬ ‫ש ע ה‬ ‫באותה‬ ‫טחנות‪.‬‬ ‫לשני‬
‫קודם‬ ‫מלבים‬ ‫ח׳‬ ‫מכניו‬ ‫מעמיר‬ ‫אני‬ ‫חייך‬ ‫פעמים ‪.‬‬ ‫ח׳‬ ‫אדוני‬ ‫לעשו‬ ‫וקראח‬ ‫ע צ מ ך‬
‫אם‬ ‫לו‬ ‫אמרו‬ ‫להם‬ ‫אטד‬ ‫ונו׳‪.‬‬ ‫מלכו‬ ‫א ש ר‬ ‫הפלכים‬ ‫ואלה‬ ‫לו(‬ ‫)בראשית‬ ‫שנא׳‬ ‫לבניך‬
‫נבורה‬ ‫בעלי‬ ‫נבורים‬ ‫יש ל י‬ ‫כננדך‪.‬‬ ‫אני‬ ‫ל מ ל ח מ ה‬ ‫יאס‬ ‫כ נ ג ר ר ‪.‬‬ ‫אני‬ ‫מתוק!‬ ‫א ח ה‬ ‫לש^ום‬
‫רצון‬ ‫הה(‬ ‫)תהליס‬ ‫שנא׳‬ ‫רצונם‬ ‫להם‬ ‫עישה‬ ‫והוא‬ ‫דבר‬ ‫הקב״ה‬ ‫לפני‬ ‫שאומרים‬ ‫וזרוע‬
‫בברחו‬ ‫שעזרו‬ ‫)לד(‬ ‫הקכיה‬ ‫לפני‬ ‫וקלוט‬ ‫ש ב ח‬ ‫ליחן‬ ‫דוד‬ ‫ב א‬ ‫לפיכך‬ ‫יעשה‪.‬‬ ‫יראיי‬
‫)שס(‬ ‫אחריי‬ ‫כחיב‬ ‫ט ח‬ ‫ק ש ח ‪.‬‬ ‫ידרכין‬ ‫הרשעים‬ ‫הנה‬ ‫כי‬ ‫יא(‬ ‫)שם‬ ‫שנא׳‬ ‫שאיל‪.‬‬ ‫מפני‬
‫ינטשת‬ ‫ר ח ק ת‬ ‫אם‬ ‫)ליה(‬ ‫חעולםים‬ ‫רבון‬ ‫לפניי‬ ‫א מ ר‬ ‫פעל‪.‬‬ ‫טח‬ ‫צדיק‬ ‫יהרםין‬ ‫ח ש ת ו ח‬ ‫ני‬

‫א ת‬
‫כהונה‬ ‫םתנות‬
‫איי!ס ‪ .‬היי] שלכולם ציה נן ני‪,‬ש כלשין ק צ י ‪ ) :‬ל י ( שעודו‬ ‫)לנ( י ד ע גיס » ל י א ‪ .‬לשי! י ז מ ה יחידה 'ייע‬ ‫שזימן‪:‬‬
‫שע‪1‬ר_ל;ען‪,‬נ!')לה( אס תותי!‪ .‬נאייזה שעה ש מ נציס‬ ‫^‪«l.>;1.0‬‬
‫^ ו י א ס ' א י ך " ה א ב‬ ‫רעם ע ס י ן א י ז נילייייךיייצו‬ ‫‪ 8‬ע ם פון"‬ ‫ח״כרךער‬ ‫די!‬

‫ווייםיפון‬ ‫ך ע ר ' מ ל ך‬ ‫;יטראכט‬ ‫ד ך‬ ‫ביי‬ ‫לזכר‬ ‫ךער‬ ‫יואט‬ ‫שטוב‪.‬‬ ‫אין‬ ‫?ולך‬ ‫ך ע ם‬ ‫ביי‬ ‫גיגעםין‬

‫רי‬ ‫כיי‪.‬לעקב•‬ ‫גייוען‬ ‫איי‬ ‫אייי‬ ‫גיהרגת•‬ ‫גיט‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫איג‬ ‫גיחאט‬ ‫מורא‬ ‫ע ר‬ ‫האט‬ ‫אים‪.‬‬

‫איך‬ ‫וויא‬ ‫גלייך‬ ‫טיר‬ ‫בייא‬ ‫איי‬ ‫גיועהן‬ ‫האב‬ ‫איך‬ ‫ר א ם‬ ‫?נים‬ ‫&שוךיין‬ ‫צו‬ ‫;יז אגט‬ ‫ז‬ ‫האט‬ ‫‪.‬ער‬

‫צו‬ ‫נעבריינגט‬ ‫אים‬ ‫האט‬ ‫נאט‬ ‫אי‬ ‫נייאנט‬ ‫עשי‬ ‫ה א ט‬ ‫ג א ט ‪.‬‬ ‫פון‬ ‫‪$‬גים‬ ‫‪.‬ךעם‬ ‫גייעהן‬ ‫ך א ל ט‬

‫ןואה;‪:‬‬ ‫לןעגען‬ ‫גיט‬ ‫איםישרן'גאר‬ ‫איך‬ ‫רעל‬ ‫ויעוץ‪.‬‬ ‫;יזעהן‬ ‫איהם‬ ‫צו‬ ‫זאל‬ ‫ער‬ ‫‪$‬בוד‬ ‫רעם‬

‫האט‬ ‫ר א ם‬ ‫פאר‬ ‫עשי‬ ‫צו‬ ‫מלאכים‬ ‫געשיקש‬ ‫ה א ט‬ ‫!עקב‬ ‫איז‬ ‫א?שט‬ ‫נאך‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ךןר‬ ‫!יא(‬

‫צו יאים‬ ‫שייןען‬ ‫איך" ר ע ל‬ ‫ח א ט }יטראכט‬ ‫!עקב‬ ‫נ»זר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ifi‬‬ ‫צו‬ ‫מלאכים‬ ‫די‬ ‫;עשיקט‬ ‫‪:.‬עקב‬

‫זאלט‬ ‫איחר‬ ‫מלאכים‬ ‫ריא‬ ‫צו‬ ‫גיזאיגט‬ ‫ה א ט‬ ‫?ואהן‪,! .‬עקב‬ ‫ואשובה‬ ‫ער‬ ‫״‬ ‫וועט‬ ‫טאןוער‬ ‫מלאכים‬

‫ער‬ ‫י ר א ‪ .‬ע ר א ת ג י י י ע ז ויען‬ ‫א י צ ט 'אוייא‬ ‫איז‬ ‫אז י _ ע ק ב‬ ‫טייגען‬ ‫גיט‬ ‫זאלשט‬ ‫דוא‬ ‫צו‪/.‬נשו‬ ‫•ןאגין‬

‫רעם‬ ‫טיט‬ ‫ג י ג א נ נ ק ‪.‬־עס ‪:‬דדן‬ ‫אריבער‬ ‫איז‬ ‫‪.‬ניין‪'.‬עד‬ ‫?אןוער‪.‬‬ ‫דין‬ ‫פין‬ ‫גינאנגען‬ ‫ארוים‬ ‫איז‬

‫מלאכים‬ ‫גיר\‪.‬ייז'דיא‬ ‫האט‬ ‫!עקב‬ ‫סחנוח‪.‬‬ ‫ציריא‬ ‫טיט‬ ‫ג־ייאךין‬ ‫ער‬ ‫איי‬ ‫איצט‬ ‫אוג‬ ‫ש^עקין‬

‫פון‪.‬דיר‬ ‫גייגאגגען‬ ‫אוועק‬ ‫‪ :‬ע ק ב איי‬ ‫ויען‬ ‫םייגיען‬ ‫גיט‬ ‫יאלסט‬ ‫דיא‬ ‫צוא״עשי‬ ‫זא;ין‬ ‫זאלין‬ ‫ז‪.‬ייא‬
‫נ‬ ‫א‬ ‫;‬
‫אלץ‬ ‫ךאס‬ ‫איך‬ ‫י‬ ‫פארךינםט‬ ‫סיץ‬ ‫םיט‬ ‫}אר‬ ‫גיץ‪.‬‬ ‫שטיב‪.‬‬ ‫פון‬ ‫נינומען‬ ‫‪.‬ער ״ ע ן ע ס‬ ‫ה א ט‬

‫ו י ע ן ‪ :‬ע ק ב ה א ט ‪.‬גיריפין‬ ‫מחנות‪'.‬‬ ‫צוריא‬ ‫צוא‬ ‫איך נץואדין‬ ‫כין‬ ‫איץט‬ ‫ב ח ‪.‬‬ ‫מ י ט מיי;‬ ‫גיקו־פט‪.‬‬

‫צוא‬ ‫אונ‬ ‫גיםאכט‬ ‫ד ו ך א ס ט ןיך ;יךערינ‬ ‫‪:‬עקב‬ ‫גיואגט ציא‬ ‫גאט‬ ‫האט‬ ‫תעדר‪.‬‬ ‫מיי;‬ ‫צו‪.‬עשו‬

‫ע׳^ום‬ ‫פין‬ ‫או‬ ‫לעבי!‬ ‫ריין‬ ‫בייא‬ ‫שיועד‬ ‫איך‬ ‫ה ע ר ר י‪.‬‬ ‫מיין‬ ‫מאהל‬ ‫א;ט‬ ‫גיריפין‬ ‫האסטי‬ ‫עשו‬

‫ראם‬ ‫פסיק יאנט‬ ‫וויא‪-‬דער‬ ‫קיגדער‪.‬‬ ‫ריינע‬ ‫פון‬ ‫וךא‬ ‫פךי״ער‬ ‫מלכים‬ ‫אבט‬ ‫דיין‬ ‫וועלין‬ ‫קינךער‬
‫‪:‬‬
‫די פלאלי‪6‬‬ ‫גי״ואגטיצו‬ ‫ה א ט‬ ‫‪ :‬ע ק ב‬ ‫ארוס*!‬ ‫אין‬ ‫נעקיניגט‬ ‫האבין‬ ‫ראם‬ ‫?לכיס‬ ‫די‬ ‫זעגען‬

‫?ימסט‬ ‫אויבידיא‬ ‫'אוג‬ ‫פיריךען‪.‬‬ ‫צ ו פ ך י ך ע ן בין א י ך א‪.‬נגבךיי'ט צ י‬ ‫קו??»‬ ‫א ר ב רו‬ ‫צו‪.‬עשו‬ ‫ןא?ט•‬
‫‪1‬אט‬ ‫פאי‬ ‫זייזאמן‬ ‫אי‬ ‫םענטש־ן‬ ‫ה א כ " ש ? א ך ק ע‬ ‫איך‬ ‫אנניבךייט‪.‬‬ ‫ארך‬ ‫איך‬ ‫כין‬ ‫קלחטח‬ ‫צו‬

‫דע& ירלעי‬ ‫נאט"טוהט‬ ‫זאנט‬ ‫ךעריפכוק'‬ ‫רי‬ ‫ייילען‪.‬‬ ‫ך;ער‬ ‫נאט‬ ‫טוךט‬ ‫י א ך ‪.‬‬ ‫ךי‬ ‫יוילק‬ ‫?ץ‬

‫אלויביפאר‬ ‫‪60‬‬ ‫איו ד ו ד י גיקימען‬ ‫ךריבער‬ ‫איס‪.‬‬ ‫‪8‬אר‬ ‫מורא‬ ‫האבץ‬ ‫ייאס‬ ‫ף ‪.‬טע נ?!שי!‬ ‫‪:‬‬ ‫פי;‬
‫‪1‬‬
‫פסיק‬ ‫רעד‬ ‫שאול‪'.‬ויי‬ ‫יפאר‬ ‫אנטלאפין‬ ‫איו‬ ‫ןןר‬ ‫רען‬ ‫; ?אלפיו‬ ‫אים‬ ‫ח א ט‬ ‫ו י א ס ו ר‬ ‫^אט‬

‫׳אלט‬
 ‫ד ש ל ח‬
‫עז‬ ‫בראשית‬ ‫עיי‬ ‫פ ר ש ה‬
‫סרר‬
‫אח יעקב שהוא משתיתו ייסודו של עילם שנא׳ )משלי י( וצדיק יסוד » ל ם ‪ .‬צדיק‬
‫‪0‬ה פעל‪ .‬על אוחה שעה נאסר )תהליס כ( אלח ברכב ואלח בסיסים ואנחנו‬
‫בשם ה׳ אלהינו נזכיר •י )יב( ד׳א ויהי לי שור וחםור‪ .‬שור זה יוסף שנא׳ )דברים‬
‫לג׳ בכור שורו חדר לו‪ .‬הסיר זח יששכר דכחיב )בראשית מט( יששכר חסוד גרם ‪.‬‬
‫ובן בגו של יוכף עיםד לכלוח אח עמלק שגא׳ )שמוח יו( ויחליש יחושע אח עםלק‬
‫ואח עסו לפי חרב‪ .‬ובגיו של יששכר יודעץ סח הקב״ת עושח בעולסו שגא׳‬
‫)‪7‬ה"א יב( וםבגי יששכר יודעי ביגה לעחים לדעח )לו( סח יעשה ישראל ראשיהם‬
‫פאתים‪ .‬וצאן אלו ישראל שנא׳ )יחזקאל לד( ואחן צאגי צאן םרעיחי אדם אתם‪.‬‬
‫ועבד זה דוד שנא׳ )תהליס קטו( אני עבדך בן אטהך‪ .‬ישפחח זו אביגיל שנא׳‬
‫)שיא כה( הנה אםתך לשפחה‪ .‬באותה שעה הלם אותן השלוחים אצל עשו וראו‬
‫עטו נמרים מוויינין‪ .‬ובאו ואמרו ליעקב שנאמר וישיבו המלאכים אל יעקב לאטד‬
‫באגו אל אחיך אל עשו וגו׳‪ .‬מהו וארבע מאות איש עטו‪ .‬איר שמואל בר נהםג•‬
‫ת׳ מלכים קושרי כתרים‪ .‬וי׳א ת׳ מיגי )לז( אפרכין היו עמו‪ .‬ור׳ יגאי אמר ת׳‬
‫ראשי גייםוח היו עמו וכיון שאסרו לו ליעקב כל איחה גדולה היה מתיירא‪ .‬יהיה‬
‫מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות‪ .‬שנאסר ויחיו אח העם אשר אחי‪:‬‬
‫ויאמר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אס גתווזןת ממס מס ‪ n‬מועילים פעיליפיי ‪) :‬לי( מס יעשה ישראל‪ .‬לעמוד נצייר בל ס ז נ ״ ס ו )לי( אפיהץ‪.‬‬
‫^ף״חנט״^ךפמק‬ ‫זא;ט ךי רשעים ?ךעטין אן ךי בוינינס צום‬
‫אי ךי פודיאםעןטין' וועלין צו וןאךפי; וועךין ראם האט ניהאלפין ךי פרוםקיייט פון צךיק‪.‬‬
‫‪,‬ער הט גייאגט פאר גאט ךבונו של עולם אויב דו האסם ך י וויישיעךט אונ ןואטט פי לאיי; י עקב‬
‫אבינו ראם ‪_.‬ער איו ךר פוךאמענטפון ךערוועלט ‪ '.‬ווי ךער' ןסוק ואנט ךער צדיק איו‬
‫ךער פודאבוענש פון ךער וועלט‪ .‬ראם טויג' ךי פרוטקייט פין צדיק‪ .‬אויף די הילף‬
‫ויאס גאט האט אים גיטאהן אין ךי צייט‪ .‬האט ‪.‬ער גייאנט ךיא קוטען םיט רייט ווענין‬
‫אונ ךי קיטען §יט פערד‪ .‬אונ טיר ךער טאנען ךעם גא‪£‬ע; פון נאם'‪ .‬די זעגען גיפאלין‬
‫אין ךי םלחטה ‪ .‬אויג טיר דואבין או;י גישטיארקיט ז )יבי( דבר אהד‪ .‬גאך אפי&ט איז‬
‫געקב האט גיזאןט איך ?אכ אאקס אוג אארךל'‪ '.‬ךער ‪.($‬קס"מיי}ט טען יוסף‪' .‬ווי ךער‬
‫פסוק זא‪.‬נט ךער 'בכור )יוסף( צו יאים איי עיין ךער' גאםען שור ‪/‬ודיל דין גרויםקייט'איז‬
‫צו איםיניקוםען'רוךך ךי קיח פון פרעה ס חלום>‪ .‬ךעיר ‪.‬איריל גןיינט ם ק ‪jpj‬שבר ‪ .‬ווי‬
‫ךער פסוק ‪.‬זאגט יששכר איז ןוי אאייייל טיט שטארקע ‪.‬ביינער‪ .‬אוג‪.‬ךער אייניקיל ופון‬
‫יוםה וועט פארלקךין' ךעם‪_.‬עטלק יראם ‪.‬ער איי אאייניקול פון‪.‬עשי( ור ירעד פסוק יאגט‬
‫יהושע חאטיישוויאך גיכ!אב'ט עמלק םיט דין פאלק צום שווערר‪ .‬אונ 'ךי קינךער פון‬
‫י‬

‫ישיעזכר ךייםין יראם גאט 'טוהט אויף ךער וועלט'‪ .‬ורא רער יפסוק זאגט ךי קיגיךער פין‬
‫יש^כר‪.‬יוייםין §ארשטאנדעקייט צו ךי צייטין' צו יויםען ראם די יורי; ואלין §אהן'י‪.‬י‪.‬יי‪.‬ער‪.‬ע‬
‫‪.‬׳גן?טע יענע; נירען צוויי הונךעךט‪ .‬שעפםי! מ־ינט טען רי יודין‪ .‬רי ךער פסו? ייאגט‬
‫אייר יע;ט טיינע שע?םין ךי ‪.‬שיעפםין פו; מיין פיטערונ‪ :‬איר‪.‬יענט טענטשין‪ .‬ךער קגעבט‬
‫מיי נט מען דוד המלך‪ .‬ווי דוד האט נייאנט פאר נאט' איך בין' ריין קנעכט ךער ווהן פין‬ ‫‪:‬‬

‫דיין ךינ?וט‪ .‬ךי ך?ףט טיי;ט כןען אבינ;ל'‪ .‬ויי אבינ‪:‬ל האט נייאנט צו'דויד איך ווייל דין‬
‫ךיי; ךץףט‪ .‬ךי מלאכים‪,‬וענען ‪5‬ינא‪#‬ען צו‪..‬עשו אונ ויי האבי;'ניזעןזן אי טיט אים זענען‬
‫ךא שטאךקע מענטשי; זענען ךיא געקוטע; צו ‪:.:‬עקב אונ האבץ אים ראם גיואגט‪ .‬רי‬
‫ךער יפסוק יא;ט רי מלאכים‪.‬זע‪.‬נען צוךיק ניקימען צו _י‪_.‬עקב אינ האבין ניואנט 'צו אים‬
‫פיר ‪.‬זענען ניקי^ען צו דיין ןרורער צו ‪.‬ע^זו אוי‪. :‬ער נייט‪..‬קענץ דיר אונ םיט אים ‪.‬ןענען‬
‫פיר הוןךעךט מענטשי! • בבי שמואל ‪3‬ר ‪3‬חמני ךאנט ךי פיר הונךערט ‪.‬טענטשיעעגע; אלע‬
‫ןךייען ?מיננים מיט' קרךנע;‪ .‬אנךערע ואנין פיר הונךעךט שדרים' זי׳ןנק ‪.‬ניווען טיט אים ‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫רבי‬
 ‫‪n‬‬ ‫‪ £‬ר ש ה‬ ‫י י ש ל ח‬
‫בראשית‬ ‫‪ v‬עי‬ ‫ברר‬
‫)יג( ויאפר אש יבא עשו אל הסחנה האחת והכהו‪ .‬באותה שעה אסר יעקב אבינו‬
‫לפני הקב־ה רבשיע כתבת בתורתך )ויקרא כב( ושור או שה אותו ואת בנו לא‬
‫חשהטי ביום אהד‪ .‬אם יבא רשע זה ויאבד את בני ואת אשם כאחת ספר תורה‬
‫שאתה עתיד ליתן על הר סיני סי יקרא בו‪ .‬כבקשה םםך הצילני נא מידו שלא‬
‫יבא ויכני אס על בנים שנא הצילני נ א ‪ .‬םה עשה עםד ושלח לו דורו; לםםות את‬
‫עיניי‪ .‬שנאי )דברים טז( כי השוחד יעוד עיני חכמים ‪ .‬ואץ חכמים אלא אדומיים שנא׳‬
‫)עובדיה א( והאבדהי חכמים מאדום והבינה מהר עשו‪ .‬ויח; ביר עבדיי עדר ערר‬
‫לבדו ונו׳‪ .‬מהו ורוח תשימו‪ .‬אסר יעקב לפני הקב״ה רבשיע אס יהיו צרוח באות‬
‫על בני לא תביא אותם )לח( זו אחר זו‪ .‬אלא הרווח להם מצרותיהם‪ .‬באוחה שעה‬
‫נשא יעקב את עיניו ודאה אח עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום ובבה ובקש‬
‫רהפים טלפני הקב״ה ושמע חפלחו )לט( והבטיהו שהוא מושיעו שכל צרו חיו בזכותו‬
‫‪.‬של יעקב‪ .‬שנא׳ )תהליס כ( יענך ה׳ ביום צרה ישנבך שם אלהי יעקב‪:‬‬
‫פ ל ש ה ?‪) 1J‬א( ויירא יעקב מאד ויצר לו‪ .‬ר׳ פנחס בשם ך׳ ראוב! שני בגי‬
‫אדם הבטיח; הקביח )א( וגחייראו‪ .‬חבחור שבאבות והבחור שבנביאים‪.‬‬
‫הבחור‬
‫טתנ ו ‪ n‬כהונה‬
‫בייו‬ ‫׳עזןנ ושסצילי הקנ״ס מיד עשו והבטיחו הקדיש‬ ‫^למיגי! »ל אהיניות‪) :‬לי‪ ;,‬זי אמד וי ‪ .‬תטשיה ‪:‬‬
‫סוא ג) אותו לעדו נוכויו יעקנ ו )א( ונתייראו ‪c1f».‬‬ ‫‪0‬לש( יסננויחי תווי למעלה על תפלת ליד שהוניר ונות‬

‫לבי !;אי זא;ט ‪ T p‬הוןךערט ‪,‬עלצטע פון מיליטער זעגען גיווען מיט אים‪ .‬ווי מען ?אט‬
‫לערציילט צו ‪.:‬עקב ךיי ;רויםקייטיפון ‪.‬עשו האט ‪...‬ער 'מורא ניהאט?אט ‪!7.‬ר צו טיילט‬
‫יינע וריבער אונ דינע קינךער‪-‬ארף צורי טייל‪ .‬וויי ךער פסוק זא;ט נ‪.‬עקב ?אט צוטיילט‬
‫לאם פאןק יואס טיט אים' ארך צורי'מרטה יי )יג( 'ויאפר‪,! .‬עקב קאט ניזאנטאויב‪..‬עישו‬
‫ייעט קוטע; צו איי; ?יחנה אונ י וועט יאים שלאנין וועט ךי 'אנדעךע פחנה'אנטלויפץ ‪.‬‬
‫לאםאלם האט !‪.‬עקב נעיאגט פאר נאט לבוני של עולם רו האסש' נעשריכע; אי; ידיי; תורה‬
‫אאקם אךער אעזע?ס אים ימיט זיין ווה; זאלט איר ניט שעכטיץ אי; איין טאנ‪ .‬אויב רער‬
‫ישע‪.‬עעזו ךעמ קוטען אונ וועט הרען מיעע _סינךער טיט ‪.‬זיןערע מוטעךם טיט איין‬
‫כאהל‪ .‬רער וועט לעךגע; ךיי תורה' יראם דו ווילפיט ‪.‬געיבין אויף ךעם בארג סיגי‪' .‬איך‬
‫בעט פון ף ר רו יאילםט טיך ךעטי; פו; דין האנש‪,‬ער \אל ניט קומע; מיךשלאנץיךי‬
‫מוטער ‪9‬יט די ‪.‬קיגךער'‪ .‬וואס האש ‪.;.‬עקב גיטאהן' ‪,‬ער האט‪.‬נעןבעגקט אםיי״נה צו‪/‬עשו‪.‬ער‬
‫זאל אים פאךכל‪.‬ע;ךין ךי אויגין‪ .‬רי ךיער פסוק ואגטידער שיוזיד 'פארבלענךט די אוינין יפו;‬
‫לי קלו?‪.‬ע • ךי‪.‬קלוגע מיינם ‪.‬פען‪.‬אדום יעשו( ‪ .‬ווי ךער פסוק יאגטיאיך'רעל פאר"לירק‬ ‫‪:‬‬

‫די חכמים פו; אתם אוני פארשטיאגדעקייט רעל אייך פאךלירע; יפי; ‪.‬עשוי‪! .‬עקב'האט‬
‫גיגעבי; ךי ?המות דוךך זיןע ‪.‬קנעכיט י יערער'םטאךע ביונלער ‪ .‬אונ‪.‬ער האםיגייאגט צו‬
‫זיינע קנע?ט ךי ‪,.‬יאלץ םאבין אךעךוריטערונג יפו; איי; סישאךע צו ךיי אנךיערע םטאדע‪.‬‬ ‫;‬

‫‪.:‬עקב האט ני\א;ט פאר גאט ךביונו של ע‪,1‬לם אויב‪.,‬עם ךעפ ךאךפיין קופיען' צרות אויף‬
‫מיינע קי;ךער ‪; .‬אלקטו ניט בךיינגען די צרית איינע'נאך'די אגדערע‪ .‬גאר ואלםט דר‬
‫‪1‬‬
‫ויייטעךין איין צרה'פיו; ךי אגדעךע‪ .‬לאמאלם ?אט'‪.:‬עקב אויף גייהויבץ זייגע ארגי; אונ‬
‫האש גייעהן פין ניייטי; ווי‪..‬עשו קוי‪$‬ש ‪ .‬האט‪.,‬ער אויפגיהויבץ יילנע אומי! י צו גאט אוג‬
‫האט נעוויי נט ‪ .‬אונ האט ניבעטין ביי נאט‪.,‬ער זאל ארך' אים רחמנות האבי;‪ .‬האט נאש‬
‫י‬ ‫‪:‬‬

‫גי־עךט דין יןפלה אונ האט אים צו געזאגש ‪,‬ער יאל איםיהעלפ•; פון דיניע אלע צרות‪.‬‬
‫איוי האט ;אט צו גיוא?ט צו רוך ‪?.‬גר ואל אים'אייך העילפי; פץידעע א־לע צרות אץ רעם‬
‫י‬
‫י‬ ‫ןכות פין !‪.‬עקב‪ .‬ווי ךער פסוק זאנט ;אט וועט לייר'‪.‬ענפעךי; אץ רעם טאג ראם' ד‬
‫רעקט דין אי; אצרה ‪ .‬דער נאפען פו; רעם נאט פון'!‪..‬עקב וועטי״ריך שטארקין ‪t‬‬
‫‪3‬ר'&ה עו )א( ריךא‪.:. .‬עקב האט ש?אךק פוראיגיהאט אונ עם האט אים באגגגיטאהן‪,‬‬
‫רבי פנחס האט גי^יט פו; רבי ראובן ס יועניי יצורי* םענטשי;"זענען‪/‬יו^‬
‫ראם‬
 ‫וישלח‬
‫עח‬ ‫בראשית‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫‪£‬‬ ‫נ‬
‫פדר‬
‫דבחור שבאבות זה יעקב שנא׳ )חהליס קלה( כי יעקב בחר לו י ה ‪ .‬יא״ל הקב״ח‬
‫והנה אנכי עטך ובסוף נתיירא שנאסר ויירא יעקב‪ .‬הבחור שבנביאים זה טשה‬
‫שנא׳ )שס קו( לולי םשה בחירו‪ .‬וא׳ל הקביה כי אהיה עטך ולבסוף נתיירא )במדבר‬
‫בא( ייאסר ה׳ אל םשה אל תירא איתי‪ .‬אינו איסר אל תירא אותו )ג( אלא לטי‬
‫שנתיירא‪ .‬ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל בר נהם! םשם ר׳ נתז ראויים היו‬
‫ישראל כליה כיסי הטן אילולא )ג( שנםםכת דעתן על רעת הזקן אביהם ‪ .‬אסרו‬
‫בה אבינו יעקב שהבטיחו הקביה ואיל והנה אנכי עמך נתיירא‪ .‬אנו עאכ׳ו‪ ,‬הוא‬
‫שהנביא םקנתר את ישראל ואוסר להם )ישעיה נא( ותשכח ה׳ עושך נוטה שטים‬
‫ויוסר ארץ‪ .‬אסר להון )־( אישיתון םה אסר לבין ;ירמיה לא( כה אמר ה׳ אם יסדו‬
‫השטים םלםעלה אם ראיתם שמים )ה( שפטו והארץ מתמוטטת מנטיית שמים‬
‫וארץ לא היה לכס ללסור אלא ותפהד תסיר כל היום ‪) i‬ב( ד״א ויירא יעקב פאר‬
‫ויצר‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫שנמוזס מס שאייר לכס כיי ‪) :‬ה( מ מ י ‪ .‬ויש ימו!‬ ‫גיס סחניא ‪) :‬נ(אלאלמ• שיתיירא‪.‬נלימר לשי שמתיירא י‬
‫כמי ׳מעזי שהוא לשין מייני יפניץ" סקנטור ;"ל שנשתקעו‬ ‫ג נ ( ש״מנה דעת! כוי‪ .‬שלמדי מיעקב אכיני ומירי‬
‫נמדת היראה כ״כ עד שנת״אשי מ! סתשועס לנמר׳ עו‬ ‫בתכונה ולא היו סימני! על זכית עצמן ילא על הכנעתה‬
‫שתפי* לא *ס שש מציק הי! מתייראים !והי שמסיים ואיס‬ ‫שננעית; הקנ״ה יאן גס זאת ונוי‪ ) :‬ד ( אנשיתק ‪1 .‬ני‬

‫^פוןיךי״אבות‬ ‫ראם ^ ?'אט ייי‬

‫אינ ךער בע?וטער פו; ךי ;'ביאים ‪ .‬ךער בע‪.‬סטער פון ךי אבות' איז‪.:‬עקב ‪ .‬ור ךער יפסיק‬
‫ז^גט ?י‪:.‬עקיב בחר לו ;ה‪^'.‬אט האטי אויס דריורילט ‪.:‬עקב )פון אלע'אביתו אונ גאט האט‬
‫איםציגעוא;ט איך וועלזייןםיט דיר ‪ .‬אוג 'ךער גאך הט‪,‬ער מורא גיהאט ‪ .‬ווי *‪.‬ךער פסוק‬
‫זא;ט ויירא י‪.‬עקב‪_.‬יעקב?טמ‪1‬ךא גיוןאט‪ .‬דר בעסטער פו; 'ךי גביאים איו גיווען משה ‪ *.‬ויי‬
‫ךער פסוק וא?ט לולי טשה בחירו‪ .‬רען ניט 'מיטה ‪.‬זיין'בעסטער נביא'‪'.‬אונ נאט האט‬ ‫ז‬

‫נטאנט צו אים איך רעל !יין ימיט דירי‪ .‬ךער נאך' האט‪,‬עיר מורא ניתאט‪ .‬ווי רער פסוק‬
‫ז‬

‫זאןט ^אט קאט גייאןט צו מיטה דו ואלםט ניט מורא האבין פאר עיינ ךער מלך פון ^שן•‬
‫אז טען זא^ט צו אייינעם רו ןאל?וש ‪5‬יט מורא ?אבין *איז' נעוןים אז‪^.‬־ ?אט'מורא‪ .‬ר‪1‬־י‬
‫כלביה איני לכי ‪.‬חלבו האבי; נייואןט רבי שמואל בר נהייץיהאט מואגט פו; ךבי ^תןש‬
‫ייעןין אין ךי צייט 'פון ?מן ‪,‬וענע; ךי רדי; וויעךט גירע; ‪;.‬יי *;אלין פא‪.‬רל;!נלט וועךין‪ .‬עייל‬
‫ז‬

‫די ?אבין מורא גיהאט סאר ךי ;ורה פין המן אוג ךיי ?אבין נאר ‪8‬אר'נעםי;' או י ןאט האט‬
‫*ו גיזא?ט‪.,‬ער זאל די יורי; גיט י פאךלעגדי;‪ .‬האבי;‪;.‬יי גיגלויבט אז ךיי גורה סין ?ט! ״?ק‬
‫?זקרם ךעךי; אוג ךי ךייר פו; גאט וועט ניט טקרם וועךין‪ .‬נאר לי יודין האבי; 'ךף' ‪.‬אן‬
‫געלעק;טאויףי‪.‬יי;!ר פאשער ‪.:‬עקב ‪,‬ידי ?אביןינייאנטימאדאךיאועיער פאנוער ‪.:‬עקב יואיס‬
‫גאט האט אים צו גיזאגם איך' רעל זיין טיט ךיר‪ .‬י פון ךעםטוועיגיין האיש ^ער מורא גיהאט‬
‫לאלפי; סיר ךאך‪,‬געווים מורא ?אבי;‪ .‬ךאס איו ;ואס דעו־ 'גיבייא האט ךיער צעריגט' ךיא‬
‫יוךין אוג האט גיוא;ט צו זיי דו ?אסט פאר ‪.‬געםין או דיך *האט בשאפיין גאט ראם יעד‬
‫האש ‪.‬גענייןט רעם הי^עד אונ האט נ־טאכש ךעים פוראמענט פון ךי‪..‬ערר‪* .‬אונ דו האיסש‬
‫בורא פאר אפענףזש ופאר ?מן> ראס‪.,‬ער!‪..‬קע;' אלע םנויש 'ששאךבי; אוני איז אווי ווי נראו' ‪.‬‬
‫ךער נביא האט ניוא?ט צו די יורין איר האט יפאר' נעסי;' ראם ךער נביא ירם;ה האט צו‬
‫אייך ניואנ ט‪ .‬איוי ?אט ניואןט נאט אם ‪:‬מדו שמים מלמעלה‪ '.‬האש איר'ךע; נייעהן או‬ ‫‪:‬‬

‫ךי הי?לע; בייגי; ךך איין אינ ךי‪,‬ערד ביינט ךך איי; ‪'.‬האיש איר ניראךפט' אפ 'לעךנען‬
‫בו; ךי היצעל אוג ערר‪^ .‬ווידויי ליי היםעל אוג ‪.‬ערר רערין גיט' איינגיבויגיו ‪' '.‬איווי‬
‫רעלין ךי יורי; ניט §ארלענרט וועלין‪ .‬אונ רו האםיט' אנאגצין טאג מורא פאריאמענטש ‪:‬‬
‫<‪ Q‬ךנ‪:‬ר אחר‪; .‬אך אפשט איי ‪.:‬עקב האט מורא ניהיאט אונ‪...‬עס האט אים כאגנ‬
‫ןי^אהן רבי יהודה כךיי אלעאי יא;ט ךער וואךט ריראאונ ךער' ווארט רצו־ איי גיט‬
‫איין‬
 ‫ו י ש ל ה‬
‫בראשית‬ ‫ע י‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫סדר‬
‫ייזר לו‪ .‬א״ר יהודה ביר אדעאי )ו( לא ה־א יראה ולא היא צ י ה ‪) .‬ז( אלא מירא‬
‫‪2#‬לא יהרינ‪ .‬ויצר לו שלא יהרנ‪ .‬אסר אם הוא טחגבר עלי הורנני‪ .‬ואם אני‬
‫מהגבר עליו אני הורגו‪ .‬הרא הוא ויירא שלא יהרוג‪ .‬ויצר לו שלא יהרנ ‪ .‬אסר כל‬
‫השגים הללו הוא יושב בא״י תאמר שהוא בא עלי מבת ישיבת איי‪ .‬כל השגים‬
‫הללו הוא יושב ומכבר את הוריו תאמר שהוא בא עלי סכת כיבוד אב ואם ‪.‬‬
‫שהרי כך אמר )ח( יקרבו ימי אבל אבי תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגגי‪.‬‬
‫א״ר יהודה ב״ר סימון כך א״ל הקב״ה )בראשית לא( שוב אל ארץ אביתיך ולמולדתך‪.‬‬
‫חאסר ע״כ היו ההגאים ושםרגי בדרך הזה ולא יותר ‪ .‬א״ר יורן א״ל הםקים שוב‬
‫אל ארץ אבותיך אעפ״כ ויירא יעקב מאד‪ .‬אלא מכאן )ח( שאין הבטחה לצדיק‬
‫בעוהיו‪ .‬ר׳ הוגא בשם ר׳ אחא אסר )ט( הגה אגבי עםך אם יהיה אלהים עסדי‪.‬‬
‫אלא מכאן שאץ הבטחה לצדיק בעיה״ו‪ .‬ר׳ הוגא בשם ר׳ אחא אמר )שמוח ג(‬
‫ייאמר )י( כי אהיה ע‪0‬ן׳ ואץ דבר רע מרקך וכתיב )שס ל( ויהי בדרך כסלון‪.‬‬
‫אלא‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫אס עני ויקללני אניו » )יז( יקרני ימי א נ ל ‪ .‬נלימר‬ ‫ימת‬
‫‪a«5‬׳‪ p‬יקוינ ליס ייצאתי שינ נ א נ ־ א ! )י( ?א היא‬
‫יראה נוי‪ .‬נלימר אייו עניי; אמד [ייאש היא נזילה שיעית ויתאבלו אחריס עליו! )ח( שאי; הנעחה נ ו ׳ ‪ .‬אין‬
‫מצרה ואץ יראה נלא לוה ‪) :‬ו( אלא ויירא ‪ .‬שמא הצדק־ס סמני; על ההמומה לירא‪-‬ום שמא יגריס המנןא‬
‫•היג ייצר שמא יהרוג אנן גירסת הספר היא ג״נ ועיין מוה נדמנ״ן בשור זס ‪ ) t‬ע ( הגה אנכי עמן ‪.‬‬
‫נירסיז התגחומא ולפי ו־ גיל שצרה גרילה מיראה שלא הקניה אמר לי הגה אגני עמן יניא אמר נמסתסק‬
‫•המג אחרי ס‪ .‬יאעפ״י שעש! נא עליי ירון! איתי ואמרו אש יהיה אלסיס עמד ואת" נמאן דאמר שהנשמה הנה‬
‫ווו״ל הכא להרגן השכם להרגו שנאי אס במחתרת כוי‪ .‬אנכי נאמר לו קולס שאמר אס יהיה אלסיש עמד נ ס ו ר‬
‫"ל שמ״מ נ ס ענוש לצדק לא ע ו י ‪ .‬ומהריר אליה! מורתי השי ‪) :‬י( נ׳ אהיה עמן ‪ .‬נ ן אמר הקנייה למשה !‬
‫איש‬ ‫נ ת נ נשס תנתוייא שלא היה מתיירא אלא שמא ׳סריג‬

‫^^*"^;;ע‪13‬פץ‪..‬עשוס‬ ‫איין זאך‪ .‬גאררירא• _י_עקב‬

‫§ע?‪.‬טשין‪ .‬אוג ויצר‪, .‬עם האט אים ויאנג גיטאהן ער ןאט גישלאקיין‪,‬ער \אל ניט גיהךגת‬
‫י‬

‫רעדי;‪ .‬י‪ .‬עקב האט ניואנט אויב‪.‬עשי וייעט ייך שטאךקי; אויף ימיר ‪ .‬רעש‪.‬ער מיך חרנינ;‪.‬‬
‫אונ אויב איך רעל םיך שטארקין ארך אים ‪.‬ויעלאיך?יםהךג?ן‪ .‬ךרייר הט‪.‬יעקב מורא גיהאט‬
‫‪?.‬גר ^אל ניט הרגנן‪.‬עשי‪ .‬אוג'‪.‬עם האט אים באנג גי^אה; טאשיער וועט זןי־ גיהיגרז וועלין‬
‫פו; ״ע^ו‪.! .‬עקב האט גיואנט די אלע ;אהריץ ראם'איך 'בי; גיוועןיביי לבי; איי‪.‬עשוי‬
‫גייעסין אץ ארץ ‪.‬ישראל טאמיער וועט אים "כיי שטיין ךער יבות פון ארץ ‪,‬ישראל ‪ .‬די‬
‫אלע יאך‪,‬רי ויאט אי־ בין ביוגען ביי לב; איו גיוויען ‪..‬עשו נעבץ זיין פא‪.‬טער'אונ טוטער‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫אונ האט ‪!.‬יי בעךינט‪ .‬טאםער וועט אים ביי שטיין ךער זכות פו; כבוד‪.‬אב\אם‪; .‬וארוס‬
‫‪.‬גנשיו האט ראך ניזאנט אז‪.‬עם וועט קוטע; לי צייט וואם מיי; §אטער ;צחק רעש שטאךכין‬
‫רעל איך הרנני ;!יי; ברוךער ‪:‬עקב‪ .‬טאמער איז ןץחק גישטאלכין וועט‪.‬ע׳|ו טיך קויטען‬
‫הרנג;‪ .‬לבי ןהוךה בר סימון זאנט איוי חאט גאט נץאנט ציו‪.;.‬עקב גיי צוךיק צו ידי‬
‫לא גד פון ו־ייגע ‪,‬עלטערין אונ צו רעם אלט ;ואם דו ביזט' ןיבאייי; ניווארי;‪ .‬טאטער‪.‬איו‬ ‫‪:‬‬

‫נאד גרוע; רער צו;אנ פו; נאש ביו היינש‪ .‬ער האט טיר נאר צו גיואנט צו היטע; מיך‬
‫גאר אץ רעם וועג ;׳אם איך בין שוי; נינאנניען‪ .‬ניט מער‪ .‬לבי יורן'ואגט ;אש האט‬
‫ןייז^ט צו י‪.‬עקב ניי צוךיקו אץ רי לאגד פוי; לייגע עלטערין פו; ךעשטווענין האט !‪.‬עקב‬
‫מורא ניהאט'‪ .‬פו; דאנען זע?; מיר או די צדיקים פאריךבעלין ויך ניט אויף דעם־צוי־יאג‬
‫וואט נאט ואגט‪!.‬יי צו צו נעבץ עולם היה ‪ .‬ווייל ייי האכץ מורא טאמער י וועלין זייא‬
‫ועדיגען‪ .‬לבי הוגא האט גץאגט פין לבי אחא ס וועגין ^אט האט ניזאנט צי !‪.‬עקב איך‬
‫רעל‪.‬זיין מיט דיר‪ .‬אינ !‪.‬עקב הט ניואגמ אויב ;אט וועט זיין מיט סיר‪ .‬איו ביי אים גיווען‬
‫אספק אויב נאט רעש‪.‬זיין מיש אים ארעד ביין‪ .‬פו; לאנען זעה; סיר או לי צדיקים ?אר‬
‫זי?‪.‬ערין רך ניט אויף ךעס צו ואנ רם ןאט ;אנט ז‪.‬יי צו צו נעבין עולם היה‪ .‬רייל ויי‬
‫האבץ מורא קאמער וועלין‪.‬ייי ןץךיגען ‪ .‬רבי 'הוגא האט גייאנט פו; רבי אחא ס וועגין‬
‫^אט ?אט נייאנט צו משה איך רעל !יין מייט דיר אונ‪,‬לנסי וועיט ךיר‪.‬קיין שליעכטע' ואןן‬
‫שארץ‬
 ‫פ ר ש ה‬ ‫ו י ש ל ה‬
‫בראשית פ ט‬ ‫עי‬ ‫סדר‬
‫אלא שאין הבטחה לצדיק בעוה׳י‪ .‬י ׳ פנחס בשם י״ חני! דציפורין אמי )מ־א א(‬
‫ייען בניהו בן יהוידע את הפלך ויאםר אמן כן יאמר ה׳ והיא כבר גאםר ה׳ )לס׳׳א כב(‬
‫ה נ ה ב! נולד לך הוא יהיה איש םנוהה‪ .‬אלא אסר הרבה קטיגידין יעםדו )יא( מיי•(‬
‫ועד ניהון‪ .‬ויחץ את העם‪ .‬לימדן־ תורה ר״א שלא יהא אדם נותן כל טטונו בזויה‬
‫אהד‪ .‬מטי אהה למד מיעקב שנאמר רחץ העם ונו׳ ‪ .‬וכן הוא אומר )מ״א יח! ואהביאס‬
‫המשים המשים איש במערה ‪) :‬ג( ויאמר אם יבא עשו אל המהנה האחת והכהו‪ .‬אלו‬
‫אחיני שבדרום‪ .‬והיה המהנה הנשאר לפליטה אלו אתיני שמלות‪ .‬א״ר הושעיא א ף ע״פ‬
‫שנ׳&אר לפליטה )יב( מתענים היו עלינו בב׳ ובה׳‪ ,‬ויאמר יעקב אלהי א נ י אברהם‬
‫ואלהי אבי יצחק‪) .‬־נ( הא לעשו לא‪ .‬אלא הבןהר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אנ•‬
‫מתקיים עליו‪ .‬מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני )יד( מתקיים‬
‫עליו‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אסר טי היה מרוב לדוד לא אחז הוא וטו( מניה לאחו‬
‫יאימר להזקיהו )מינ כ( כה אטר ה׳ אלהי דוו־ אביך‪ .‬אלא הנוהר בדרכיהם והעושה‬
‫כמעשיהם‬ ‫_‬
‫מתנות כהונה‬
‫סיי נריניס ויזמים ‪) :‬יג( סא לעשי לא ‪ .‬סלא מלו נל‬ ‫)יא( מיק ירי׳‪ .‬ייכאן יעז יסר זימון ששס אמר ליל‬
‫סעולם נריו היא « )יל( מתקיים עליי‪ .‬לסצליחי ננל‬ ‫למישמו למין‪ :‬יעמיי • יכיליס לעוייז! ) י נ ( מתעים‬
‫י‬
‫ורניי ולסישיעי מכל צרותיי! )מו( מנית לאסו‪) .‬לאחוז‬ ‫סיי על ‪5‬ס‪ .‬כלומר אע״פ ‪5‬סיי שליטים נ א ר ך אויני־ס‬
‫^ןנעכ^גט״־אק‬ ‫שאדין טאדזן • פון‬
‫א‪.‬נא?ט הוייז האט אמיאךאים ניוואלט הרבנן‪ .‬מייל‪.‬ער האט געוינךיגט ערי האט ניט ‪!3‬ל‬
‫גיווען דאס ק י ך ‪ .‬יעהן נזיר אי ‪3‬יי צמקים איו ניטא ‪.‬קיין צו ואנין'‪ .‬עם העלפט ניט וואס‬
‫מען זא?ט ‪.‬ויי צו נו?‪1‬ם‪ .‬אז ךי זינדןען גאך ךעם צו זאנ‪ .‬ניט מעזי די 'ניט'ראם נוטס‬
‫ייאס ‪.‬מען האט ייי צו ןיוא^ט‪ .‬ר?י פנחס חאט ניואןט רבי חנין פון צפירין האט גייאנט‬
‫רען דוד האט גיזאןט אז דץ זוה; שלפה יאל וועךין י אמלך‪ .‬האט בניהו *בן יהרדע‬
‫גייע^פעךט אמן ‪ .‬אזר זאל ;אט ארך' זאןיי‪, .‬גאיטיהאט דיאןז שרן* לאנגייגיזאנט ציו דוד‬
‫ר‬
‫‪,‬עם' וועט ביי דיר ניבאךין וועךין אזוהן‪,‬ער ויעט ‪.‬זיין ארוהינער מענטש ‪ .‬איינ‪.‬ע וועט‬
‫דין א‪5‬לך ‪ .‬נאר בדהו האט גיןאגט יפו; דורם שטוב ביי צום טייך גיהון ראם דאךפ‬
‫וועט מען !אלבין" '‪?.‬למה; פאר אמלך״קענע; נאך פיל‪.‬עבירות ךער מאנט רעריןיוואפ‬
‫ז‬

‫נאט‪,‬קען נאך חרטה י האבי; פון שלמה ס מלוכה‪ .‬ךךיביער ןעט איך אז נאט ואל איצט‬
‫נאך אמאחל יאגין אז שלמה ואל ידי; אמלך‪.! .‬עקב האט צו טיי‪.‬לט ‪.‬ייעע טענטשין םייט‬
‫דינע‪.‬קינךער מיט זיין פאר מענין אין צריי טייל‪ '.‬די תורה לעי־ונט' איני ירי איווי' 'אטענטש‬
‫ז אל פיךען דינע גישעפטין‪,.‬ער יאל נייט ליעי; זיין נאנץ פאר מעני; יאי; איין ווינקול 'אין‬ ‫י‬

‫איי; נישעפט‪ .‬ךאס לעךנען מיד פון!עקב‪, .‬ער קאט אויך צו טיילט זיין פאךמעגין אין‬
‫צוויי טייל ‪ .‬ךער נביא עובדיה ויען‪.‬ער י האט בעהאלטין ךי חונךעךט נביאים‪ .‬האט ‪.‬ער ןיי‬
‫ניט בעהאלמי; אלע אין א‪,‬יי; אךט ‪ .‬נאר נ‪-‬ופציניאי; איי; ‪.‬קעלער‪ '.‬אונ פופצינ אין איין‬
‫אנךער‪,‬קעלער ‪<' :‬נ( _וי*‪01‬ר ‪..‬יעקב האט ניזאנט אויב‪.‬עשו וויעטיקומען צו איי; מחנה אי!‬
‫יןעט אים שלאנין דאם זענען די יורי; ראם האבי; ;יוואהנט אין דרום וואט עשו האט זי*‬
‫גיעולאגין וזע; ךער בית המקדש איו הרוב ניוןארין‪ .‬רער ווייל וועט ךי אנדערע סחניז‬
‫אנטלויפין ‪ ,‬דאם זענען די יורי; וואס זעגע; אנטלאפין אין;לוח‪ .‬רבי הו׳^עי^א זאנט אפילי‬
‫י‬

‫לי י וואס זענען ניקופע; אי; גלותזענע; גירעטעט" גיירארין‪ .‬פו; דעםטרענין האבי;‪!.‬יי ניפאפנ‬
‫פון‪.‬אוגזעךטוועגין םאנטאנ אונ ךאנעךשטאנ‪. .‬יעקב האט נייאנט' דער נאט פון םוין פאטעו‬
‫אברהם אינ דעו־ נאט' פו; מיין פאטער' יצחק‪ .‬פרענט ךער מדרש אונ דער נאט פי; ״‪y‬׳‪tf‬‬
‫איו ער ניט‪ '.‬נאר נאט האט גי^אגט דעי־ ראם נייט אין ךעם' ווענ פון אברהם אינ ‪onp.‬‬
‫אונ ער טוהט ווי די האבי; ניטאהן‪ .‬רעל איך זיין טיט אים איך יאל אים העלפץ‪ .‬אד‬
‫רער'וואס גייט ניט אי; !;יער ווענ אונ טוהט ניט ווי ךי האבי; גיטאהן‪ .‬רעיל איך גיט‬
‫ויין‬
 ‫לח פ ר ש ה‬
‫בראשית‬ ‫עי‬ ‫יי‪#‬‬ ‫סדר‬
‫כמעשיהם אנ־ מתקיים עליו‪ .‬שאיני כיחר כדרכיהם •אינו עישר‪ ,‬כמעשיהם אע־ מתקיים‬
‫עליי‪) :‬דו קטנתי מכל החסדים‪ .‬איר אבא ב׳׳נ )שזן איני כדאי ‪ .‬ר' לוי אמר )יז( כדאי‬
‫אני )אבל‪ ,‬קטנתי מכל ונו׳‪ .‬כי במקלי עברתי אה הירדן הוה ‪ .‬ר' יהודה ב״ר סימון‬
‫כשם ר' ייחנ! אםר בתורה בנביאים בכתובים טצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא‬
‫בזכותו של יעקב‪ .‬כתורה כי במקלי עכרתי את הירדן הזה ‪ .‬בנביאים )יהושע ד ו‬
‫והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הוה ‪ .‬ישראל םבא‪ .‬בכתובים‬
‫)תהציס קיד( מה לך הים כי הניס הירדן הםוב לאחור ונוי מלפני אלוה יעקב‪ .‬א״ר‬
‫ליי אתר היא המן )יח( מצווח ירדן בחמי טנריא‪ .‬בבהלה נכנם יעקב אבינו שט‬
‫)ינ‪ (1‬ונעל בפניו עשו‪ .‬וחתר לו הקנייה חתירה במקום אחר ויצא ‪ .‬הה״ד )ישעיה מנ(‬
‫כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפיך ‪) :‬ך״‪ (,‬חצילני נא מיד אחי מיד עשו‪.‬‬
‫הצל את בנ־ לעייל מיד בני בניו שנאי עליהן םכחו של עשו‪ .‬חה״ד )דניאל ז( משתכל‬
‫היית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה םלקת ביניהין זה נבוכדנצר ‪ .‬ותלת מן קרניא קדמיתא‬
‫אתעקרה‬ ‫י‬ ‫‪1 1 1‬‬
‫ו ת ב ה ונד!‬ ‫םתנ‬
‫‪1‬‬
‫נעשיתי קטן משני נל המסדים‪) :‬יי!( מציורו וניפל שם‬ ‫)י אלה •יו אנין אי( לאמי לתז־ןיס אלה׳ אתז אנין‬
‫נתיקה ורוגש מ א ד ‪) :‬־נ!( ינעל נפניי עשי ‪ .‬נלנת‬ ‫ל‪5‬י שהיה רשע‪ (1) :‬אי‪ •:‬נדאי‪ .‬מעולם הייתי קש;‬
‫להעשית לי נש‪) :‬יז( נ ד * אני ‪ .‬היית• נואי אנל‬

‫'היעלפץ''‪'''''.‬כבי הונא האט ןיזאו‪.‬ט פו; ך‪1‬יי אחא ם ייענין‬ ‫^^^^‪"^}"^"^ynlm‬‬

‫וועד איז ניווען נענטער צו דור ךיער' פלך אחו אךער ויי; זוך‪,‬ן חזקיהו‪ .‬נעוויס איז אחי‬
‫גרועןינעגטער ציו ד ו ד ווי חזקיהו‪ .‬לאזיט ;אט אוויעק ךעם נלך אחז <ןןר האט ניט ניזא?ט‬
‫צו אחו' אייך בין ךער ;אט פון י דיין פאטיער דוח אונ צו חיקיףו יא?ט‪.,‬ער אזר האט גיזא;ט‬
‫יחו״ה וואס ‪.‬ער איו ךער נאט פון דיין נןאטער דוד‪^ .‬אר נאט האט נייא^ט רער ראם‬
‫וועט גיי; אין די וועג' פון ידור אונ וועט טיאחן אזר ווי‪,‬ער חאט גיטאחן רעל איך זיין‬
‫פיט אים אינ רעל אים העלפין‪ .‬אוג רעד וואס וועט גיט גיי; אי; זיין וועג אוג וועט ניט‬
‫טאה; ווי ‪^.‬ער האט גי^יאיזן רעל איך גיט דין ןיט אים אוג רעל אים גיט העלפי;‪:‬‬
‫)'!‪/(-‬קטנתי"‪.: .‬עקב האט 'גיואגט איך בין קליין מען זאל םיט טיר טאך‪,‬ן איר פיל ח§ד‪.‬‬
‫י‬

‫כבי אביא בר כהנא זאגט‪.:.‬עקבי האט ןמאגיט איך בי;‪..‬ק־י; מאהל ניט רעךט ניווען מען‬
‫;אל פיט מיד טאהן אווי פיל חסד‪ .‬רבי לוי זאנט איר האט‪:.‬עקב ניזאנט איך בי; א‪$‬אהל‬
‫וועךט' גיווע; סע; ואל מיט ימיר טאה; חסרי‪ .‬איך האב שוי; ץיער ךי אלע ‪.‬חםךיים‬
‫אפנינוםען‪ .‬ווארום ר ק איך ‪1‬יין אךיבער נייגאננען רעם ‪.‬ירך; האב איןד נאד ןיהאט רעם‬
‫שטעקין אונ איצט האב איך צורי מהנות‪ .‬כבי יהודה ברבי קיטון יא^ט פוי כבי יוךג; ס‬
‫ןועךן אין ךעריתירה אונ אי;' נביאים אונ אין כתובים ‪.‬געפיגע; סיר אי ךי יילין יענען‬
‫אךיבער גיגאנגען ךעם ‪:‬רד;‪ .‬נאד אי; רעם ימת פון‪:‬עקב‪ .‬אי; ךער תירה שכייט י עקב‬
‫דואט }ייאגט' םיט ‪5‬יי; 'שטעקי; בין איך אריבער ניגאנ‪;:‬ע; ך ע פ ‪ :‬ך ד ; ‪, .‬ער האט ני)(זבי;‬
‫אקלאפ םייט ךעם שטעקין' אויף ךעם ירך; איו ךער ירך;' נישפארטי; גיווארין‪ .‬אי; גביאים‬
‫שטייט איר זאלט םאכין וויםען אירירע קינךער אז 'ישראלי איי אךיבער נינאנ‪).‬ע;' ךעם‬
‫ירך; ברוקען‪ .‬ראם סיינט קע; ךעם אלטע; ישראל ‪; '.‬עקב אבינו אונ אי; זיין זכות‬
‫זעגט יאיר ארך אךיבער י גיגאמען י ךעס' ירך; טרוקען ‪ .‬אין תהלים שטייט טען פךענט‬
‫‪3‬י'י דעם _יס ;ואס איז מיט דיר גיווע; ראם ת ביזט אגטלאפין‪ .‬טען פךעגט ךעם ירדן‬
‫פאר ראם האםטו דיך אפ גערוקט‪ .‬האבי; די ניענפיעךט' ימיר ‪.‬יענען אנטלאפין פאר ךיעס‬
‫ןאט פו; ‪,:‬עקבי‪ .‬רבי לוי ואגט)‪.‬עם איו ךא א*יט יראם ךי ראםער פון יךךן פאלי; אריץ‬
‫ז!ין ךי ראםער פון סבריה טיט אנררםען שטורעים‪ .‬אונ ווען!‪,‬עקב איו גיגאננען צו לבן‬
‫•!ין חך; דורך די שך‪.‬עק איז ‪:‬עקב אדיין ניקופק אין רעם ‪:‬רדן אויף רעם אךט‪ .‬איג‬
‫‪.‬עעד האט יפאר־ אים' פאךשטעלטיךעם רענ ער ‪/‬יאי ניט‪.,‬ק׳ןען' ארעק‪£‬יי; פו; ךיאךט ‪,‬ער‬
‫ואל‬
 ‫צ‬ ‫בראשית‬ ‫וייטלה פי־שיז עי‬ ‫ף‬ ‫ר‬ ‫פ‬

‫אתעקרה מן קדמה‪ .‬זו שנתנו להם מלכותם מקרין וקרום וקרדידוםי‪ .‬ואלו עינין כע־ני‬
‫אישא בקרנא רא ופוס ממלל רברבן‪ .‬זו סלבית שהיא מכתבת )כ( טירוניא מכל או״ה‪.‬‬
‫א״ר יוחנן כתיב ‪ (DJ0‬וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכץ יקומו; מן א ר ע א ) ( ‪.‬‬
‫נילהון ביועאי ירכו של עשו הכתוב מדבר‪) .‬כס( טשהכל הרת בקרניא ואלו קר; אחר־‬
‫זעירה םלקת ביניהון זו וסי‪ .‬והלה מן קרניא קדםיהא אתעקרה מן קרבה ‪.‬אלו )כה( ג׳‬
‫חלביות הראשונות ‪ .‬ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ‪ .‬זו שה־א מכנסת עין רעה‬
‫פלן עתיר נעכירנ־ד‪ .‬בליוטום ‪.‬‬ ‫במטינו שלאדם‪ .‬וכנ(פלן עתיר נעבידניה ארכונינים‬
‫פ! יבא והכני אם על בנים ‪ .‬ואתה אמרח )וכריס ככ( לא חקח האם על הכנים‪ .‬ד״א‬
‫‪ s‬יבא והכני אם על בנים‪ .‬ואחה אמרת )ויקרא כנ( ושור או שה אותו ואח במ לא‬
‫תשחטו‬ ‫י‬
‫•מתנות כהונה‬
‫ילתרן ‪ :‬נמליייז ‪ !6‬ע»‪ 1‬ו ) נ ( עירוניא ‪.‬ענין ממשלה ) ; נ ( פלן עתיר כוי‪ :‬פלוני זה עשיר נעפ& ‪6‬ותו מגבל‬
‫!‬ ‫מ‬
‫_‬ ‫' לי‬ ‫ה ר א ש ו נ ו ת ‪ .‬ננל יי!‬ ‫ושלימה ו ) נ ח ( בננה מנטות‬
‫ארס נינראבי; אנןןע ווענ אונ ‪.‬ער איו רוךןד‬ ‫— ך • —‬
‫דארט ארוים גיקיםען פו; דעם וואםער‪ .‬ווי ךער פםוק יא נש או דו ךע?‪1‬ט גיי; אין וואםער‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬
‫א‬
‫רעל איך !יין'םיט דיר איונ ךי טייכין וועלי; ךיןד ניט פאר ?לייד!‪ :‬יהי הצילגי ‪• 2‬‬
‫ואלםט רע?ןטי;‬ ‫י עקב י האט ניביעטיןיבי׳ נאטיךעטטע טיך פון מיי; ברוךער פון' עשו ‪.‬‬
‫סי״יגע קינרער' נון'ת הענט פו;‪£‬שו'ם ‪.‬קינךער וואט רי'וועלין אטאףל קוטע; טיט ‪ .‬ע * ם‬
‫כהי‪ .‬וויידגיאל האט 'גייאגט איך'האב נייקוקט אויף די העךנער‪ .‬האב איך גיועךן או‬
‫איי; איגךער'וואריין אקלייגער גייט אויף צמישע; ךי העךנער אוג ךךיי ךעךגער פון ־*‬
‫פריערדיגע הערנער "זענעי אויים געךי^ען'גיוויאךץ פאר ידעם איין הארי;‪ .‬ראם הנגע; די‬
‫ךריי מלכות יי‪.‬מקרין קרום קךךידוםי״ ראם יענע; אויס נעךיסע; ניווארין אוג אוועק ניגעבין‬
‫ניווארץ צו דעםקליינעס הארי; <צ'ו ךעם ‪.‬קלייינעם מלך(‪; ".‬אגיט דניאל איך האב ניזעה; ‪.‬אז‬
‫אץ רעם הארץ איז דא אמגין ארי'ווי ךי אויגין פי; אסענטש‪ .‬אונעס איי רא אםוילראפ‬
‫זיא רעש ניוי?ע ואנין‪ .‬ד ער קליינר הארץ איז גךוים גירארי; אוג אמ גיוואךי; אגךויםע‬
‫מדובה ראם זייא פאר שריייט פאדאשסעס אייך פיל פעלקער‪ .‬רבי יוהנ; זא גט דניאל' האט‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫ג־זאגט איך האב" גיזעהן" •<עה; העךגער פון ךי מלוכה'‪ .‬ראם מיי^ש מ ק צעה; מלכים‬
‫;‬
‫ןועלי; אויף *שטיין'פיון ךי 'טיובה‪ .‬י'וואם ויי וועדי; אלע ויין די קינךער נון‪.‬עשו‪ .‬אווי‬
‫;אנס דעריפסוק ‪'.‬גאך האט דניאל ‪.‬ניזאנט איך האב גיקוקט אייו־ די העךנער האב איך‬
‫ג־‪.‬יעה;''אי איי; אנדער הארץ אקלייגער נייט אויף ךרשען ךי ךזעתער‪ .‬דאם םיי;ט §ען‬
‫אקליייינער כלך ו״ועט אויף קוטע;'‪ .‬אונ דריי הערנעריפו; ךי פך‪/‬עלדיגע העךנערזענען איים‬
‫געריםען ניייארי; פאר ד ע איי; האךיי‪ '.‬ראם וענען ךי ךריי' לךיןךךי^ע מלכים ‪ .‬נאך האש‬‫ם‬

‫דניאל ניואגט'איך האבי גיזעיה; א! אי; רעם האךיין זענען ךא'ארנין איוי י ייי די א־יגין פי!‬
‫אטענטש*‪ .‬יראם' מיינט מען' די מלו^ה פון נבובדגצר ראם וןא האט גיגעבין אירע אויגין‬
‫אויף פרעמלע נעלט !וויי די י נברא זאונט איי; מסבת שבת פךק השואל אויף רעם פכיק‬
‫שכתהיימדהבה'וואס ששייט בייינבוכלנצר‪ .‬ךי '?לובה וואט האט ניזאנ‪.‬ט הב הב‪; .‬יב‬
‫נעלש ‪ .‬איי'שיין' גיששעךט גיווארץ'(‪ .‬אזר פלענט' נבובךנצר זאגי; יענער איז רייך מיד‬
‫וועלין איים מאכי; פארי אארנוגונוס‪ .‬יע;‪.‬ער אתי רייך סיר'וועלי; אים מאבי; פאר אבןיוטום‪.‬‬
‫וועלין די אונויגעבי; פיל נעלט )אלבונונום אונ בליוטוס זענען געמע; פו; שרי• ראם גיהערין‬
‫צו ידי טלוכהו‪. '.‬י‪,‬עקב האטי גיזאגיט איך האב מורא טאמער וועט קוסען ‪.‬עשי אונ וועט‬
‫שלאגץיךייםוטער טיט די קינךעיר‪ .‬אונ דו האםט ראך גיזאנט מען ;אל גיט נעקע! די‬
‫מויפער טיט ךיי קיגךער ‪ .‬נאךיאפשט איז אווי האט _יעקב גיזאיגט איך האב מורא טאמער‬
‫י‬

‫ןיעט ‪..‬עשיו קיםע; אוג רעש הךגנן' ךי כוטער מיש ךו כךנדער יאיג רו האםש ראך ניזא;ט‬
‫אאקש‬
 ‫שד‪,‬‬ ‫־לח ‪3‬‬
‫בראשית‬ ‫יי* י עי‬ ‫סדר‬
‫השהטו ביום אחד‪) :‬ו( ואתה אמרת היטב איטיב ע מ ך ‪ .‬היטב בזכותך איטיב )מ( מכוון‬
‫אבוחיך‪ .‬ויק שם בלילה ההוא ייקח טן חבא בידו מנחה לעשי אחיו עדם טאחים‬
‫יחישיס עשרים‪ .‬א״ר אלעזר מכאן לעונה האטורה בהורה‪ .‬הטיילים בכל יום‪ .‬ד&ועלים‬
‫שתים בשבח‪ .‬הםפגין אחוז לו׳ חדשים‪ .‬עזים מאחים שחן צריכות חישים עשרים‪ .‬רחלים‬
‫מאתים שהן צריכות אילים עשרים ״ נמלים םניקוח ובניהם שלשים )כד( ובנאיהם שלשים‪.‬‬
‫ר ׳ ברכיה בשם רשב״נ אמר לפי שהוא צנוע בחשטישו לפיכך לא פירסמו הכתוב‪ .‬אלא‬
‫גמלים מניקות ובניהם שלשים ובנאיהם שלשים ‪ .‬פרות ארבעים ופרים עשרה ש־‪;.‬‬
‫צריבות פרים עשרה ‪ .‬אתונות עשרים שהן צריכין עירים עשרה‪) .‬כה( ולמה הוא ניתן‬
‫את הגמלים באמצע‪ .‬אלא א״ל הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על בימה ודן‬
‫יאגי גידון לפניך יאת מתמלא עלי רחמים‪ (T) :‬ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עעי‬
‫«הי ואמרח לעבדך ליעקב מגחה היא שלוחה לאדוני לעשו‪ .‬רבי י ר ׳ יוסי ב״ר יחידו?‬
‫הוו םהלכץ בדרך‪ .‬ראו עכו׳׳ם אחד בא לקראתם אמרין חלה מילין הוא שאיל לן‪ .‬כ ח‬
‫א ת י ‪1‬‬
‫כ ה ו נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫אולי‬ ‫) נ ד ( ננאיהס ‪ .‬אלי מנדים המניס אותס סנאי‬ ‫או הנס ממנמי העלה ויחן לני מלוין סדנה ‪ : ) 1‬נ ( נינוה‬
‫אנני‪ ) ! .‬נ ס ( ימה הוא ניסן נ י ' ‪ .‬פניה לי למיד‬ ‫תניתיו • 'אע״ת באין לי ונית הרי זנות אנוסי קייס ‪:‬‬
‫_‬
‫אאקם ‪$‬ךער אשע?‪1‬ס אים ?!יט״עיין ^קינדזאיל מען־ניט שעכטין ‪.‬אץ"איין ט^^^ו(^«תת‬
‫אפרי!‪_ .‬י‪,‬עקב האט ;יוא נט צו נאט דיו האסט ימיר צו ‪.‬ניזאניט היטיב איטיב עןך‪.‬י' איך‬
‫‪:‬‬

‫מעל םיט ריר גויןם טאהן‪ .‬איך וועל דיר נוטים טאה; פון *ווענין דיין זכות ‪ .‬אונ רעל ךיי־‬
‫גוטם טאק פון ווענין ךעם ןכות פון דייגע עלטעךין‪ .‬י‪.‬עקב האט דאךט נינעכטייגט‬
‫דיא נא?ט אוג האט גיגומען פון דיא ‪!.‬אכין ראם'‪.‬ער האט געואט ביי* ייך )יפי!'וייגע‬
‫ךהטוח(צושיקען אמתנה צו רי; ברודערעשי‪ .‬צירי חוניךעךטצינען נקבות‪ .‬אונצוואנציג צינען‬
‫זכרים‪ .‬רבי אמניך ;א‪.‬נט פון דאניע; וריסי; מירידי צייט יראים ךי תוךיה האט ניןאשין' אמענטש‬
‫זאל ךך בהע?טץ מיט ויין וריב‪ .‬לייךינ ‪.‬ני;עלס ךאךפי; זיין ביי‪.‬ו״ערע רייבער אלענאיבש‪.‬‬
‫אךבעטער ץוויי‪ .‬נ־אךל אין ךער ך א ך ‪ .‬שיפעךס'יאיץ מאהל''א'ץ''יעקס''הדשים‪".‬צוויי‬
‫היץךעךט צינע; ‪.‬נקבות דארפין ץוואגצ־ג ציגען' זנןךים ‪ .‬יצורי הונךעךט ^עפםין ‪.‬נקיבוח‬
‫דאךפין ?ראןזייג שעקםין וכריש ‪. .‬קעמלען ראם האבץ גייוי״גץ קינךיער ימיט זייערע קינדער‬
‫צו זאםען'‪ .‬אךער נזיט ריערע יכלים צי יאשע; ‪'.‬הןנען'}ירע; ךריייםיג‪ '.‬ךבי'כךמה האש‬
‫ז‬
‫גיזאןט פון ךב; ‪!?#‬ע‪1‬ן בן גמליאל ם ייעניןירייל ךיי‪.‬קעמלען בעהאלטץ ' ך ך ווע‪,‬־‬
‫‪v‬‬
‫!‪.‬יי בך!ע?טי; !יך מייט זי;עךע ‪.‬נקיבות‪ .‬ךאס הייכט ייי' שעסען' ןיך‪ .‬ךריבער האט'ידי‬
‫תורה נייט ארייס גישטעלט ךעם' גאכוען פון זייעךע" זכרים‪ .‬י נאר‪.‬עם שטייט !קעסלען יואיס‬
‫האבי; גייויגי; קימןער ובניהם' שלשים‪ .‬בנןהםיאיו נלייך ווי עם ריאלט נישטאנען בנאיהם‪.‬‬
‫ךי ראם באהען'אויף די‪,‬קע‪.‬מלע; אויף דעי־ וועלם‪ '.‬ךאם ןענען* דיי זכריים‪' /‬קיה'פערציג‬
‫וואס ‪.‬זיי כארפץ צעלזן אקס״ין‪.‬זכרים‪' .‬אייילען ‪/‬נקבות צויאנצינ ייאם״לי דאר?ץ" צעיה;‬
‫אייןלען וכרים‪ .‬פאר וואט 'ךעכוןט מ ק ‪,‬קעטלען יאי; נזיטע;‪.‬יפריעו־ האט ‪.‬ניךארפם שטיין‬
‫‪8‬לע בהםות ראם טע; ‪5‬ענ‪!.‬יי‪.,‬עסי;‪ '.‬רער יניאך יאל שטיין ך" בהמות ךאים מע; טאו•'יי‪-‬י‬
‫}יט זנסץ‪ .‬גאר ‪..!.‬עקב האט ‪:‬געש‪:‬קט זאנץ צו‪.‬עשו י דו ;אלסטי דיר *פארשטעלין ווי דו‬
‫זיץט אויף אבימה'אינ ביזט אדךן צו משפטין אוג איך יוער‪/‬נעםשפט פאר ךיריאוגידוא‬
‫ןזאקוט ארף מיד רחמנות‪ '.‬ג‪.‬מלים איי אזר ווי גמלות חסךים‪.. '.‬ערי האט געשיקט בעטין‬
‫ביי עשו‪,‬ער זאל יביש אים' גוט ויין אוג יאיל איים טאהן' טוביה ‪ 0) :‬רצי ‪ -‬נ עקב'"'האט‬ ‫ז‬

‫‪.‬נר>(נט צום‪.,‬עך?>טץ ‪8‬אכטוך אויב מיי; ברודער ״עשו* וועט ךיך בנעךנען‪ .‬אונ״ער יןעט‬
‫קךענין ךיך "צו‪ ,‬ךעמען‪.‬גייךועךין לי בהמית' אוג יוא הי; רו גייסט ‪, .‬יאלםטי יאגץ ךי בהמית‬
‫ןיהעךין צו דיין‪.‬ק‪.5‬ע?ט‪.‬י‪,‬עקב אוג ךאס איז אמהגה ‪,‬נעשיקט'צו מיין'הערר״ע^ו‪ .‬ריבי' אינ‬
‫ןבי יוסי ?ר‪/ njVr •3‬זעגע; אמאךל נעאנגען אץ רעיני‪ .‬האבץ ‪.‬זיי נייעהן* ‪#‬גוי י ^ייט‬
‫אקעגןן‬
 ‫‪1 2‬‬ ‫‪w ! n‬‬ ‫‪3‬‬
‫צא‬ ‫בראשית‬ ‫י ׳ ״ עי‬ ‫סדר‬
‫‪ p m‬ומה אומנהכון ולאן אתון אזלין‪ .‬מה אתון יהידאין‪ .‬טה אומנתגין «־ג‪0‬וטפין‪.‬‬
‫ילאן אתו; אולין למובן חטים טן איצריא דיבנה‪ .‬עמד ייז ר׳ כנגד העכויט לראות ‪no‬‬
‫ישאל והמתין לי ר׳ יוםי ב״ר יהודה אמר )כו( אם אמר מלה אנא אטד א י ח ו י !‬
‫;כ‪ (1‬א״ל ומנין איח לך הא‪ .‬א״ל מיעקב אכונא‪ .‬והנה נם הוא אחרינו‪> :‬ח( מ י‬
‫אח הראשון ונו׳ נם את השני ונוי‪ .‬ר׳ פנחס ור׳ חלקיה כשם ר' סימון )כח( במוצאכם‬
‫אותו בנחלתו‪ .‬ואםרחם נם הנה עברך יעקב אחרינז הה״ד )איוב ט( )כט( אדי( נחנה‬
‫ביד רשע פגי שופטיה יכסה וגו׳‪ .‬ויחן ביד עבדיו עדר עדר לבדו‪ .‬למח לא הכניסן‬
‫לו בערבוביא‪ .‬כדי )ל( לתמהו על דורון שלו‪ .‬ולמה לא‪ .‬הכניסן )צא( כולן כאחוו‪.‬‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫» •‬ ‫נכללמתן ינגדונחן מ י ס גומיס מוניהס על‬ ‫מ י י ל י ם ושהידס ‪! :‬אהה מתמלא נ ו יליש גמלים לשי;‬
‫הישועה יוהי יהיה גס היא אחריני‪ ) :‬נ ט ( ארן מזי‬ ‫גמילות חסל ! )כי( אס אמי מלה נ י ' ‪ .‬י ' יוסי נ ;‬
‫נוי‪ .‬שיעקנ קיא ענמי ענל לי וזהי פני בוננרה ׳נהה‪.‬‬ ‫יכילה אמר נלני אס יענני כעניים מאישי ת נינם שיאמר‬
‫)ל( לתמהו ני׳ ‪ .‬רש" ניזימש גיס לה»הי על רנוי‬ ‫<י י׳ אל אנוא אמריי יאשינהו השונה אחרח ו )כו( א״ל‬
‫וייין משמע שידאס שהמס נינים יניס ימשיך זל יעמוד‬ ‫ונונין נ י ' ‪ .‬י' יישי איל לדני מנין לו ואח להנין לני‬
‫»ל מנינס דדע ני רנ היא» )לא( נילן נ א ח ס ‪ .‬ד‪.‬יו‬ ‫י‪.‬שונה קולם נא השאלה יא״ל מיעקנ אניני שאמי למיליני‬
‫עלי אמו עלו ולמה יוומ תשימו ‪) I‬לנ( לגזמםל‬ ‫נ ‪ 1‬מ ז ה נדני הוה היניין יגי' ‪ ) 1‬נ מ ( נמילאנה איתי‬
‫גגדונתו‪ .‬ניאה שימו על העתיי שאס נמנא ננ׳ עשי‬

‫‪ .‬וועד‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫‪P‬‬ ‫‪.‬‬

‫מייד זעגען‪ .‬אוג ראם איו' אוגוער גישעפט י‪ .‬אוג ווא הין גייען טיר י‪ .‬ויעלין טיר ‪.‬איס‬
‫‪1‬‬
‫זןנפעיריין מיד זענען יוךין‪ .‬אוני מיד 'ועגען' סוחרים‪ .‬אינ טיר גייע; קויפיי ןוייץ פון ךי‬
‫שפייכלעךם ראם'איין נבגה‪ .‬חט רבי ייך גישטעלט' געגי; רעם נוי יעף; וץאם^ער וועטפרעןין‪ .‬אוי‬
‫ר?י יוסי' ברבי יהודה' האט ?ינואך״ט געיבי; ךבי'‪,‬ער האט ףקראכם מאםער ייעט ךער גי‬
‫ם‬
‫פךענין ביי ךכי '^אך איין אנךער זאך אויסעריךי ךריייאכין‪' .‬אונ'‪.‬ך‪3‬י מעט אי ^נ?עח •‬
‫ךער גאך יויעט ךער גוי ביי' טיר אייך פךעגי; ךי זעלבינע ז_אך זאל איך ניט ;א‪5‬ין «יין‬
‫‪$‬גךער אגטראךט‪ .‬נאד ךי זעלביגע אנטוואךט ראם רבי האט גיןןטעךמ !ךער גוי א ת‬
‫}ירע; געשיקטיפון ם‪£‬י צויפךעגיין'אויף פעםע״ר אוג אויב זןר וועט ?‪ point‬ננבים זאל^ר‬
‫זיי אנהאלטיןו‪ .‬ךךיבער ‪ HJ‬טען וועט ןיט ור^ק באלד וואס צו‪.,‬ע?פעףן ‪ ,,‬ארעד ךערוועט‬
‫ואנין אווי י אוג רער אנו עךער ייעט זאגין אגךערש וןעט ןןר זיי אןיגעכען פאר ^בים‪.‬האפ‬
‫?‬
‫‪1‬‬

‫רבי יוסי גיואגטיצו ךב׳ »ן וןאנע; האםטו'גיוויאםט אז טען ךאךף א; נרייטין אאנ?ווו*ךט‬
‫‪-)3‬יער גאך אייךער ‪ pa‬פךעגט‪ .‬האט ךבי גיואגט ראם וריס איך חן‪.:‬עקב לבינוי‪ .‬עי‬
‫י‬

‫האט גיזאנט ךי פאסטינןר וואט‪.‬ייי ואלין עגפערין אויב ‪.‬עשו רעפ ךי ?ךעג ן ‪ .‬אמ ‪3‬י‬
‫־ואלין גאך' ;אגין !״עקב קוטטיאויך ^אך איגז!')'ח‪ ,‬רצו‪; .‬עקב האט ן ׳באטין ;‪,‬עס‪,‬עו?יטץ‬
‫‪3‬א‪0‬טוך אונ רעם'אנךעךין'פא^טוך אונ אזר אלע פאסטייכער תאם‪.‬וענק נינא«ען ןענץ‬
‫י‬

‫‪..‬עשו‪ .‬אז איר וועט י טךעפין ]עשו‪ .‬ואלט איר ואנין ציו אים אי ךי מר גה איי פאי אים‬
‫;‬

‫אינ ‪.:‬עקב קומט אויךיינאך אוגיי ‪ .‬ךבי פגהם *אונ ךבי חלקיהו האבי; גייא^ט פון ר מ‬
‫סימי; ם וועגי;'‪:‬ועקב ךאט גיזאיגט צו'זייגעיקינךער או אירי וועטקךעפין ז * •מ ‪n‬‬
‫ןרךםקייט זאלט'איר אים זאגי; אז!עקב קוטט ^גאך אןגו‪ .‬ךי‪,‬מלוכה יפו; !‪,‬עקב יועט אייי‬
‫קומיען‪ .‬שפעטער גאך ךי טלוכה פון‪.‬עשו‪' .‬דאם איו ;ואם ךער פסוק ‪ r^6‬אז די יועןט‬
‫איי גייעבק אק די האגט פיון ך ^ ע ‪ .‬םוזי; ךי שופטים ^ךעקין זיי^ער פךם‪ .‬אז איץט האט‬
‫ועשו }ייועלטינט האט ןיך !עקב כעסאלטין אינ האט מורא גיהאט גיזעלון צי ייערק ?אי"‬
‫י‬
‫זןשו ביז'‪.‬ע'שו'וועט האבץ גיינופען ידי ‪.‬טניחה‪ .‬יעקב האטנעעבי; ךי אלע' כהטות צו י‪•4 :‬‬
‫‪.‬קנעפט‪ .‬יערער סטאךע ביונךער‪? .‬ארי ראם וענען ניט גיגא??ען א‪,‬לע ?חמיח » זאןוען‬
‫ארסי געטישט • }אי־ אי‪:‬עךער ‪ pp‬בחטוחיזענע ןינאגגעו בזינךער‪ .‬צו טיילט ‪ p*t‬ןי!‪«1‬‬
‫‪3‬ייל‪ '.‬ן!אט' אויס ^עך‪.‬ן ךייט^ה ^רעםער‪ .‬ךעט ייך״עש• יואגךעךין א^יף ךי סחטז‪4 .‬אי‬
‫ראם‬
 ‫ע‬
‫בראשית‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬
‫י‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫‪2‬‬
‫*‬ ‫ו‬
‫סדר‬
‫נדי להשביע עיניו של אותו רשע‪ .‬אתי )לב( למחםל )לי( והוא אמי קביל אתי לטחםל‬
‫זהוא אמר קביל ותעבור המנחה על פניו וגו׳‪) .‬לד( אף היא בעקא‪) :‬ט( ויקם בלילה‬
‫הוא רקח את שתי נשיו ואת ב׳ שפחותיו וגוי‪ .‬ודינה היכן היא נתנה כתיב׳ ונעל בפניה‪.‬‬
‫אמר הרשע הזה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו ויראח אוחד‪ .‬ויקח אוחה ממני‪ .‬ר׳‬
‫הונא בשם ר׳ אבא הכהן )לה( ברדלא אמר א״ל הקב״ה )איוב ו( למס מרעהו חסד‪.‬‬
‫מנעת מרעי חסד‪ .‬מנעת חסדא מן אחון־ )לו( דאילו איחנםיבח לגברא לא זינתה‬
‫)נ״א )לז( דנסבת לאיוב לא ניירתיה בתמיה(‪ .‬לא בקשח להשיאה )לח( למהול הרי היא‬
‫נשאת )‪,‬ט( לערל‪ .‬לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור הה״ד )בראשית‬
‫נל( ותצא דינה בת לאח‪ .‬ויקחם ויעבירם אח הנחל‪ .‬ר' הינא בשם רי אידי עשה עצמו‬
‫כגשר )מ( נםיב מן הבא ויהיב הבא ‪:‬‬
‫פרשה עז )א( ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עטו‪) .‬דברים לג( )א( אין כאל ישורון‬
‫רוכב שטים בעזרך‪.‬׳ ר׳ כרכיה כש״ר יהודה‪ .‬ב״ר סימון אמר אין כאל ומי‬
‫כ א ל‬
‫כהו נ ה‬ ‫מ תנות‬
‫שנש ו )לו( ינסנת' לאיונ מ ׳ ‪ :.‬נשנשאת לאיוב‬ ‫יעיד עזר‬ ‫כלה סמנמס ועוד מעיי‬
‫וני אס היי‪,‬ס נשאת‬ ‫לא סחויותי למיגינ נתמיס‬ ‫קנל עוו‪:‬‬ ‫נא ו )לנ( יניא אימר‪ ,‬מילין סעדר אמר לעשו‬
‫לעשו סיתס מחזירתו למוענ ‪) :‬למ( למכול יה ע « ‪:‬‬ ‫בצריו לנל‬ ‫)לי‪ *-‬ייי יי* נעי‪.‬א • י־יס שריי נלער‬
‫)לט( לערל זס ש נ ס ! ) מ ( נסינ נ י י ‪ .‬ליקי! מנו וס‬ ‫דלו( ננו‬ ‫שתי תינוי! ‪ p‬נר‬ ‫י־ ־ )לס( נרו א‬
‫‪ttB‬‬
‫ונות! נצו ו ס ‪) :‬א( אין נאל ומי נאל‪ .‬ופירוש נ נ ת י ג‬ ‫סיס ליקתס‬ ‫^ ^ ‪. J . .‬‬
‫^דעם לךענען ^ץיען‬ ‫יואט איז ניט ןיגאעען איין כעארע‬
‫רייט איינע פון ךי אןךעךע האט ךי מחנה ארם 'נ;ועהן'נאך נלעםער‪'".‬וועט'''דער רשע‬
‫‪.‬עשו ואאט רעךי; קוקעןדיג אויה ךער מחנה‪.. .‬עשו חאט גיזעהן״ךיא ‪.,‬עךשטע מחנה חאט‬
‫‪,‬ער געמיינ ט‪.,‬עס איז שירן נ!ער גיטא‪ .‬האט מען אים נייאןט עס איז ךא גאך א‪9‬חגה‪.*.‬ווו‬ ‫‪:‬‬
‫יז‬
‫ער האט מזעה; ךי אנךעךע כחנה האט‪.,‬ער ןעטיינט עם א יערי' מער גיטא‪ .‬האט מען‬ ‫;‬

‫אים ניזאןט״עם איו ךא נאןז אמחנה‪ .‬אונ אויר אלע מהנוח‪ .‬ךי פנתה איו* נינאננען פאר‬
‫ויין פנים ‪ .‬פאר‪.‬זיין כעם‪;..‬עקב איו אין כעס ‪.‬ביודעיןזןריזאל דאךפין' נעבי; רעם רשע אזוי‬
‫אמחנה! )ט( ר״קם‪ .‬אין ךי‪,‬זעלבינע נאבט ןי\ו'_י‪..‬עקב יארה נישטאנען'אוני' האט *;יניטען‬
‫זיינע ‪.‬צוויי ווייבער אונ ךי צורי י דינםטען'אינ ךי‪,‬עלף זיהן אונ האטי ׳‪.‬יי אליבער נעפילט‬
‫ךעם טייר ‪.‬יביס • רא איו ‪.‬גיווען ךיוןה י‪. .‬ער האט אייר ארי? גיזעצט אי!" אקאםטין אע האט‬
‫ךי‪.‬סאףטי; פאר ?לאסין‪ .‬י]עקב האט גיואנ‪.‬ט רער רשע האט נירויפע אוינין)עיר וועט דער‬
‫י‬
‫יעךן דינה וועט ייא אים גיפעלין ךעט‪.,‬ער'זיא' צו נעקען פון מיד‪ ".‬ךריבערהאש ןןריךא‬
‫בעהאלטי;‪ .‬ךבי הוגא האט גייאגט פון רבי אבא בהן בךדלאם וועגי; 'גאט האש ניואנט צו‬
‫י עקב לסם מרעתו הפד‪ .‬דו האםט פארםיטע; השד פין'_דיין פרייגר דו האסט פאר מישען‬
‫יוסד פו; דיי; יךוךער • אז זיא ראלט ניהאט אמאן וואלט זייא גיט סוגה גיווען‪ .‬אז זיא‬
‫ן א ט חהוגה ‪.‬גיהאט טיט איוב האט 'זיא רען אים ןיט מעיר י געוען‪'.‬אזר אז ייא וואלט‬
‫התוגה גיהאט םיט ‪.‬עשו וואלט זיא אים יארך מןיןר גייךק‪ .‬דיו האםט ךט גיךאלט ‪,‬זיא‬
‫זאל וזהונה יזאבין מיט״עןזו יראם ‪,‬ער ‪.‬איו געמלת ‪ .‬וועטיךא מנה'זיין מיש איעלכין ראם‬
‫איז ניט ניטלת ‪ .‬דו ךאףט ניט ניראלט זיא זאיל חתונה האבי;' בהיתר ‪' .‬וועט 'זיא' התוגה‬
‫י ט‬
‫האבי; באיסור‪ 9 .‬שכם‪_ .‬י‪..‬עסב ךזאט‪.‬נינוסע; זי;נע פיר רייכער ימיט י ך י ‪.‬קינךער אונ‬
‫‪1‬וין פארםעגין אונ האטיךי ארייןער‪,‬נעפיךט ךעם טייך‪ .‬רבי הונא ואנט פון'רבי איך ס‬
‫ןועןין !‪.‬עקב האט ךך גימא‪.‬כט אור ווי אבריק׳‪.. .‬ער האט גינומעןיפוך רעד ךיט ‪8‬ייך אונ‬
‫האט נישטעלט אויף ךער אניעךי יייט ט י ו ף •‬
‫פ ר ש ה עז וא( רוחך‪;. .‬עקב איז נעכליבע; אליין אייז צו אים ניקומען אמענטש אונ האט‬
‫אים אגגיגוםען‪ .‬משה' לבינו האט ניזאנט ‪.‬אין ^אל ‪:‬שורון" רוכב שימים‬
‫^ ז ך ף ‪ .‬רבי ברכיה האט גיזאןט לבי ;הודה כלבי' '?ייםון האם *}ייאןט אזוי האט מ^ת‬
‫נעסיינט‬
 ‫ח פ ר ש ה עז‬ ‫ו<ע‬
‫בראשית צב‬ ‫י‬ ‫פדר‬
‫כאל ישורון‪) .‬ב( הגאים והמשובחין שבכם‪ .‬אתה מוצא כל מה שהקב״ה עתיד לעשות לעיל ‪.‬‬
‫הקדים ועשה ע״י הצדיקים בעיה׳׳ו‪ .‬הקנייה מחיה את המתים ואליהו מהיה את המתים‪.‬‬
‫הקב״ה עוצר גשמים ואליהי עיצ־ גשמים‪ .‬הקב״ר‪ ,‬מברך אח המועט ואליהו מברך את‬
‫המועט‪ .‬הקב״ח מחיר‪ ,‬את חמתימ ואלישע מחית אח המתים‪ .‬חקב״ה פוקד עקרות‬
‫ואלישע פיקד עקרות‪ .‬הקב׳׳ה מברך אה המועט ואלישע מברך אה המועט‪ .‬הקב״ה‬
‫טמתיק את המר ואלישע ממתיק את המר‪ .‬הקב״ה ממתיק את המר במר ואלישע‬
‫המתיק את )ג( המר במר‪ ,‬ר׳ ברכיה בש׳׳ר םימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל‬
‫סבא‪ .‬מה הקב״ה כתיב בי )יכעיס כ( וגשגב ה׳ לבדו ‪ .‬אף יעקב ויותר יעקב לבדו‪:‬‬
‫) י ( ר׳ תוגיא אמר )ד( נדמה לו בדמוח רועה‪ .‬לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה‬
‫נמלים‪) ,‬ה( איל )ו( העיר את שלך ואה״כ אגי מעכיר אה שלי‪ ,‬העביר יעקב אביני‬
‫שלו‪ .‬אמר )ז( גחוןר ונהמי דילמא אנשינן כלום‪) .‬ח( מן דחור ויאבק איש עמו‪ .‬ר׳‬
‫הייא רבה ירי שמעון ב״ר )ט( נסכין ויהבין בפרגטטיא בהדין )י( מטכםא‪) .‬יא( עלין‬
‫לחרא‬
‫מת נ ות כ ה ו נ ה‬
‫ביו‪ .‬צאן שלן‪) .‬ז( נתווו ו ‪ ' * :‬גוי‪ .‬נ»ייי ‪1‬גואש‬ ‫את‬ ‫יו שימיה לאל רק מי היא וס שידיווה לו‬ ‫*‪I‬‬
‫נא שכמנ! נלוס ‪) :‬ח( מן לחזי ‪ .‬אתו ‪: WE‬‬ ‫האס‬ ‫'שומן ו ) נ ( הנאיס יהמשיגתיה ‪ .‬הצדיקיה השריה ‪:‬‬
‫נשנין נ ו י ‪ .‬משאין ונותנים נסמורס ‪ ( ' ) :‬מ ש נ ש א ‪.‬‬ ‫);׳(‬ ‫)י‪ (.‬המר נ מ ר ‪ .‬שאמרו מו״ל שאיתי ען שהורהו ׳«׳‬
‫;״‪.‬ויחי ‪) :‬יא( עלן נ י ' ‪ .‬נננסו לואת סעיי צור‬ ‫משי‬ ‫נמשה הרל‪»1‬י היה ! )ל( נזמה ל ו ‪ .‬שרו של עשו‬
‫מלאכתן נלומר עיסקין נסחירתי מאמר שילאי מ‬ ‫ועסי‬ ‫ניעקנ אבינו‪) t‬ה( א״ל‪ .‬סמלאן ליעקנ אני‪) :!:‬ו( הענר‬

‫נעמיינט אי; כאל‪ .‬זןם א‪.‬יו ניטא־אזול ווי נאט ‪ .‬וועד איי יא אווי וך‪,‬גאט ‪ .‬יוךין‪ .‬ךי‬
‫בעכטע יורץ זענע; איוי ווי }אט‪9 .‬יר יעהן אלץ דאם נאט ייעט טאה; ויען ^שיח וועט‬
‫קוטע;‪ .‬האט ‪.‬ער י ראם שוי; פרי‪.‬ער גיטאהן דוךךיךי צך;קים• נאט וועיט לעבעךינ עאכין‬
‫ךי מתים‪ .‬אל;הו ה}ביא האט שוי; לעבעךינ י גייןאכט אמת‪ .‬נאט ‪.‬קע; פאר האלטיך עס‬
‫ז‬

‫יאל גיט ךענענען‪ .‬אל;הי הנביא האט שוץ אויף גייהאלטי; ךעם רעגי; ךריי ;אהד‪ .‬נאט‬
‫‪,‬קע׳ בענטשי; אז פץ אביסול זאל וועדי; פיל‪ .‬אונ ‪.‬אליהו הנביא הט אייך גיבענטשט‬
‫אוג פו; אביםול איו‪.‬ניוואךי; פיל‪ .‬ןאט וועט לעבעךינ מאייןמד‪.‬ים‪ .‬אונ דער נביא אלישע‬
‫האט שיין לעבעךיג ךהאכט מהים ‪ .‬ןאט' נ!אכט אז א^קרה ;אל האבין‪.‬קי;ךער ‪ .‬ךער' גביא‬
‫•!לישע האט אייך ניטאכט אז אע^קרה ;אל האבין לןינךער‪ .‬נאט בענטשיט או פץ אביםיל‬
‫;אל יועךין פיל‪ .‬אונ אליןןע האט אויך גיןעגטשש או פון אבןםול איז גידארי; פיל‪ .‬נאם‬
‫‪3‬אכט יים ךאם כיטערע י‪ .‬אלישע האט אויך יים' גיםאכט ךאם ביטעךע‪ .‬נאט מאכט ךמ‬
‫ךאם ביטערע טיט ‪1‬יי§ערק'ייט‪ .‬אלישע האט אויך ךם גיטאכט דאם כיטעךע םיט‬
‫‪.‬בעזעךקייט‪ .‬ע י כךכיך' זאגט פו; רבי סימו; ם יוענץ טשה האט מזאנט ;ןם איו גיטא‬
‫אווי'ווי ןאט‪ .‬וועד איי ;איווי }אט‪ .‬ישורון‪ .‬ךער אלטער ‪.‬ישראל‪[: .‬עקב אבינו‪ .‬אזד‬
‫ווי ‪3‬יי ;אט שטייט וגשנב הי לבדו‪ .‬גאטוועט נרוים ‪.‬וועךין אליי; ‪ .‬אווי י ביי _י‪.‬עקב שטייט‬
‫דיר(ר ‪.:‬עקבל‪3‬דו‪ .‬יעקב אמי געבליבע; אלייןי‪) :‬ב( רבי הונ;א דואט ןיזאגט'ךער 'מלאך‬
‫האט {ייך §אישטעלט ויי אפאםטיך‪.: .‬עקב האט ןיהאט שעפםין‪ .‬דעו־ מלאך ^אט‬
‫?׳האט שעפ^ין‪..: '.‬עקב האט גייזאט ‪.‬קעםלען‪ .‬ךער מלאך האט גיהאט ‪..‬קעמלען‪ .‬ךער‬
‫מלאך האט גייא‪.‬גט צו‪.‬יעקב פךי‪,‬ער גיי ח אךיבער רעם טייך טיט דיין יפאר ‪!5‬ענץ‪.‬‬
‫ךער גאך ייעל איך אךיבער ךעם' ^ייך םיט מיץ ‪5‬ארמעני; * האט ‪.:‬עקב אריבער ניגוםען‬
‫זיין פארטענין אויך ךי אגךעךע וייט עייך‪ .‬אונ ךער ‪£‬לאך האט י אךיבער גיגימען‪.‬זיין‬
‫פאר מעני; אויך אויף ך 'אנדעךע יייט @ייך‪^ .‬ער בלאך האט ןייאנט צו !‪.‬עקב מייר וועלין‬
‫‪3‬ייךע צוךיק אךיבער רעם י טייך מיר וועלין זעהן טאןןער האבי; י סיר ‪:;.‬פעם פאךנעסץ‪.‬‬
‫וגי‪.‬ייי‪,‬ןענען גיקומען בייךע אויף ךי אגךעךע דיט טייך ‪ .‬ןאט דער ‪5‬לאך אים ‪'} \tt‬ינומע;‪.‬‬
‫כבי ח;יא ר^ה אונ דבי' שקעון בבבי״ןאבץ געהאגךילט שותפוח טיט גץךענע ?חורה ‪.‬‬
‫י^גע;‪.‬ךי גיקומע; טיט ךי סחורה אין ךי שטאט ציורי אוג ןאבץ דארט ^עו^ךילט' וןי‬
‫ויי‬
 ‫בראשית‬ ‫וייעלה פריצה עז‬ ‫‪ ,‬סףך‬
‫להדא צור זעברין עב־דתהין‪ .‬טן דנפקין מן פילי אמרי נלך ינחפים אומנות אבותיגי‬
‫נחזור ונחטי אי אנשיגן כלום ‪ .‬חורין ואשבחץ )יב( םח־ילא דמטקםין‪ .‬אמרי! להון טן‬
‫הן איח לבון‪) .‬יג( אטרין מן דיעקב )ייר( סבא ‪ .‬דבחיב ויותר יעקב לכדי‪ .‬ורבנן אמרי‬
‫לץיכיליםטים גדמה ל י ‪ .‬לזה צאן וליה צאן לזה גםל־ם ולוה גמלים‪ .‬א״ל העבר אח‬
‫שלי ואגי אעביר את שלך‪ .‬העביר המלאך את של אב־גו •עקב כהרף עין‪ .‬והיה אבינו‬
‫יעקב מעביר וחוזר )טוו וטשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה‪ .‬א״ל )טז( פרקמופ‬
‫)ג״א פרטקום(‪ .‬א״ר פגחש באותו שעה גטל אכיגי יעקב)יח‪ (.‬פוקרין ונתן לו בתוך צואת‬
‫יא״ל פרקמיס פרקמוס‪ .‬א״ר הינא כסוף אמר הטלאך אני םודיעו עם מי היא עוסק‪.‬‬
‫מה עשה נתן אצבעו )נ״א צור( בארץ חתחילה הארץ חוםכח אש‪ .‬א״ל יעקב )כו מן‬
‫רא אח טרחיל לי אנא טליה טיגה‪ .‬הה״ד )עוכ־יה או והיה בית יעקב אש וגו׳ ר*‬
‫חטא בר חנינא אמר שרי של עשו היה‪ .‬הוא דהזה א״ל כי על כן ראיחי פניך כיאווג‬
‫פני אלהיט וחרצני‪) .‬כא( משל לאחליטיס שהוא עומד )ככ( ומחנישש עם בני של מלך‪.‬‬
‫הלה עיניו וראה אח המלך עוסד על גביי )כג( והרפיש עצמו לפניו‪ .‬ההיר וירא כי לא‬
‫יכיל‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫)יח( פ י ק ד ! ‪ » .‬י יו של למי‪ :‬שיג ופי• פומקי• לי*‬ ‫כי׳‪.‬‬ ‫שששו ז ) י נ ( מחיילא‪ .‬מש* של משי ו )יג( איירי!‬
‫) כ ( מן דא ניי‪ .‬מום אתה‬ ‫מרשי! מללייוין כלילה «‬ ‫לחזוי‬ ‫סנריית שיאו וה אמרו להס מניין לכס יונמה ואה‬
‫מ״ראנ׳ אני הנל מ!ה נלומר מן ה א ; ; ) נ א ( אתלינייס‪.‬‬ ‫שאנן‬ ‫זאתייינס אע״פ שלא סרנשתש נוס שנחה ו )יי(‬
‫משיח סמלו ו ) נ נ ( משגושש‪ .‬מנענע ומתאנק להפילו‬ ‫לאן‬ ‫גרסיגן‪ .‬שיייש וקניני‪) :‬עי( ימשנח‪.‬ומצא עיד‬
‫ארלה‪ ) :‬נ ג ( יהיסיש ‪ .‬לשי! ויישה נלומר ה‪.‬פיל עצמו‬ ‫‪:‬‬ ‫מ״)־ נלשין יון‬ ‫)שי( פימקיס ‪.‬‬ ‫איוייש‪:‬‬
‫יותר‪:‬‬ ‫מנשף אשס שנל עיי שאני מעניר אני מילא‬

‫זך זע^ק ארוים נינאננען פו; טוי^ר פון שמאט ‪ .‬האבץ ‪,‬ייי נייאגט טיר וועלץ איוי טאח; ווי‬
‫איגיועךע ‪,‬עלטעךין האבץ גיטאהן ‪ '.‬מיר וועלץ ניי; צוריס אץ שטאט זיעה; טאםער האבי;‬
‫מיר‪,‬עפעם פאר נעםץ ‪ .‬זענעי'ךי צוליק גיגאמען אונ האבץ גיפונען אשטיק זייךיגצייג וואם‬
‫עי האנין פאר ‪}.‬עסין מיט צו געסע;‪ .‬ךי םעגטשין פון גאסט הויז האבץ ךך נעוואנךעךט‬
‫אדף י עם וואס זיי זענען צוךיק ניקומע‪ 1‬זוכען אז‪.‬זיי האבץיגאר גיט‪.‬געווא‪.‬שט אז די'האבץ‬
‫‪8‬אר ‪^,‬עןי;‪ .‬האט מען גיואנט צו ויי פץ וואנע; האט איר געוואםט צוריק צו קוםען‬
‫יןע^ין לי שטיק ‪.‬יייךיג!נייג‪ .‬קא?ין די גיי אגט ראם האבי; טיר מלערוגט פון‪.‬י‪.‬עקב אביגו‪.‬‬
‫ז‬

‫ווי ךער ^םיק יאןט נעקב איי געבליבען אליי; ודיל ער איו ניקומעין ויבין 'םאשער האט‬
‫‪,,‬ערי‪,‬עפעס §אר ‪.‬נעסין‪ .‬ךי רבגן זאגין ךער מלאך האט ךך ‪ 6‬א ך ש ט ע ל ט ווי רעד עלצטער‬
‫פח ךי גןלגים• י_עקב ‪£‬אט ןיהאט שעפסין‪ '.‬ךער מלאך האיטי גיהיאט ןטעפםץ‪_'.‬י_עקב‬
‫האט }יהאט‪.‬קע םל'ען ךער מלאך האט גיהאש‪.,‬קעסלען‪ .‬האש ךער מלאך גיןאגיט צו‪:.‬עקב‬ ‫‪:‬‬

‫געם ת ארי^יער' מי‪:‬נע בהמות‪ .‬אוג איך רעל 'אריבער געמע; ריןגע בהמות טיט דייגע‬
‫יוייבער אונ קי^ךער טיט' דיין גאגץ פאר מעגץ‪ .‬אץ' איין 'רגע דואט' ךער מלאך אךיבער‬
‫גינוםען א?ץ ראם‪.‬יעקב האט ןיהאט‪.?. .‬עכב האט אגגיהויבץ אריבער צו נעשען ראם ךער‬
‫מלאך האט גיוואט‪ '.‬האט ‪.‬ער גימויט נעמען ביםלאכרייז‪ .‬אונ ביי ‪,‬יערער מאהל ראם ‪£‬ןר‬
‫האט אריןער ןיגוםען האט ‪,‬ער פאר געסין‪ .‬אינ האט ניט גיגוםען אץ גאגצי;‪ .‬אונ אזוי‬
‫האט געךאערט אגאגצע גאכט‪ .‬האט 'י‪.‬עקב גיזאגט צום מלאך דו טווט זיין אםכשף‪ .‬ווי‬
‫פיל איך געט לאי אייך ‪9‬ער' איבער‪ .‬רבי פגחם ‪/‬זאגט ;עלב אביגו ןאט גינוםען אשטיק‬
‫י‬
‫ויי ‪3‬ע וואל אונ דואט ארייף נילץנט רעם םל^‪.‬ך אוייףחנם האלדי אוג האט אים געשטיקט‬
‫ז‬

‫*נעוואךנץ(‪ .‬אוג האט געזאנט צו איים מכשף מכשף‪ .‬רבי״הונא ואנס דער נ אך' האט‬
‫ז‬

‫דעי נלאך נייא נט צו ייך אליי; איך ויעל יאים וויייוי; ‪.‬טיט וועםען ער האגךילט ‪ .‬ואם האט‬ ‫‪:‬‬

‫ךער םלאך גיטאהן‪. .‬ער חאט גיגעכין דין פינגער אויה די‪.‬ערד חאט י אנגיחויבץ אמים‬
‫« ביין'פי;ער פו; ךיי^רד ‪ .‬האט‪/‬עקב גיואגט' צום מלאך מייט רעם פי;ער' ווילסטי םיןן‬
‫ןער ?ורעקין'• איך ?ין אין נאנצי! ‪6‬ץ‪.‬ער‪' .‬ווי ךער פסוק ואגט ‪.‬בנח‪.‬יעקב איו פיןןןך ‪.‬‬
‫ז‬

‫רבי‬
 ‫בראשית צג‬ ‫*יעי־׳ עי‬ ‫יישלח‬ ‫סדר‬
‫יכיל א ‪ ,‬א״ר לוי וירא בשכינה‪) :‬ג( כי לא יכיל לו‪ .‬א״ר כרכיה אין אנו יודעים‬
‫מי נצח אם מלאך אם יעקב‪ .‬ומ; מה דכתיב )כד( ויאבק איש עמו הוי מי נתמלא‬
‫אבק האיש שעמו‪ .‬א״ר הנינא בר יצחק א״ל הקב״ה הוא בא אליך וחמשה קמיעין‬
‫בידו‪ .‬זכותו)כס( וזכות אביו וזכות אמו וזכות זקנו וזכות זקנהו‪) .‬כו( מדוד עצמך‬
‫אם אתה יכול לעמוד )יז( אפילו בזכותו‪ .‬מיד וירא כי לא יכול לו‪ .‬משל למלך שהית‬
‫לו כלב )כחי( אגריו; וארי כט( נמירון והיה המלך ניטל את בנו )ל( ומלבבו בארי שאם‬
‫יבא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג‬
‫ל ו ‪ .‬כך שאם יבואו עכו״ם להזדווג לישראל יאמר להם הקב״ה שרכם לא היה יכול‬
‫לעמוד בו ואהם מבקשים להזדווג לבניו‪) :‬ד( ויגע ככף ירכו‪ .‬גגע בצדיקים ובצדיקות‬
‫בנביאים ובגביאות שהן עתידין לעמוד סמנו ואי זה דורו של חורבן זה‪ .‬ותקע כף ירך יעקב‪.‬‬
‫ר' ברכיה ור' אליעזר‪ .‬ר״א אמר ו לא( שי־עה‪ .‬ר״ב בשם ר' אסי אמר סירקה כדג‪ .‬רב נחמן בר‬
‫יעקב‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫כערך יעדו )כי!( נמויין‪.‬פ•*‬ ‫אגדו; ו פירש‬ ‫)מ(‬ ‫)שיו! )נו( ייאיק ‪ .‬שנתמלא אבק אזתו פנתאנק עמו‬
‫)ל( מלננ׳‪ .‬משיתי נו ויוורוי להמית‬ ‫העיון של תינוי!‪:‬‬ ‫וזהי מפני שיעןנ הפילו אללה‪ ) :‬נ ה ( ה״נ וזנית אניו‬
‫)לא( ש״עא ‪ .‬המליר‪ ,‬הנשי מעל‬ ‫לני להתאנק עמו‪:‬‬ ‫ווטת אמו חנית וקינוו ) נ ו ( מדיד‪ .‬לשח שיעוי ואומד‬
‫לעת‪) :‬נו( אפינו נ ו נ ו ת ו ‪ .‬דייק מדכתינ כ׳ לא יכיל לי‪:‬‬

‫רבי"ח מא בר חגיגא יאגט דאם איי נירען ךער שרבפון עשו ‪ .‬דאם איו וואס ‪:‬עקב האט‬ ‫ז‬

‫גייאגט צו״עשי‪; .‬ודיל' איך האב גיזעהן דיין פגים איו ביי מיד אזר בעוויליגט ור איר‬
‫האב גרעהן רעם פנים פון מלאך‪ .‬למשל אקנעכט האט אגגיגומען ךעם זוהן פוי; מלך אוג‬
‫האט איט ניוואלט אומראךפיין‪ .‬ךעיר רייל' האט ךער קגעכט אייפגיהויבי; ךי אדני; אוג‬
‫זז״יהט אז ךער מיך שיטייט געבי; אים ‪ .‬האט‪,‬ער ךך אראפ ניביינין אינ אינטעךטעניג ךך‬
‫ניטאכט פאר רעם זוהן פון מלך‪ .‬אזר איו גירען ביי _י_עקב רעד מלאך ךאיט' }יוואלט‬
‫י‪.‬עקב אוטוואךפין‪ .‬האט ךער מלאך רער ועהן אז‪,‬ער )ועט גיט ‪,‬קעגען אים אומוואךפין‪.‬‬
‫פיאר ויאט י‪ .‬ואיגט רבי לך ווייל ‪.‬ערי האט ךער זעה; ךי שכינה‪.‬איו געבין‪.:‬עקב‪ Q) :‬כי לא‬
‫;כול לו‪, .‬ער האט גי‪.‬ועהן אי‪.‬ער‪.‬קע; איים ;אר ניט טאה;‪ .‬ככי ברכיה י וא גט םיר ךייםין‬
‫‪:‬‬

‫גיט רער איו גיךע; שטאךקער‪' .‬ךער ‪9‬לאך אךער ‪.:‬עקיב וריל^עס שטייט ךאבק איש‬
‫‪7‬נמו‪ .‬ווער איז פול גייווארין טיט ששויב ‪ .‬דער םעגטש ;ואס איי גיווע; ימיט !‪.‬עקב‪ .‬ווייל‬
‫ךער מלאך איו גילעגין ארף דער [ערר ךאס !‪..‬עקב האט אים אוסגיךארפין ךריבער איי‬
‫ער איי; געשטויבט גיוואךין‪ .‬רבי חגיגא ‪ 3‬ר יצחק'האט גייאגט גאט האט גיואג‪.‬ט צום מלאך‬
‫נ‪,‬עקב קומט' צו ידיר םיט פיגף קטיעות‪! .‬יין'זכות ‪ .‬אוג ךער זכוח פו; זיין פאטער ‪• .‬אוג‬
‫ז‬

‫ןיער זכותי פוץ זיין מוטער‪ .‬י אונ ךער זכות פון‪.‬זיין ךיךע אוג ךער זכות פון דין באבע‪.‬‬
‫מעסט' ךיך אפ‪ .‬ברעבין דיך‪ .‬אויבי דו 'וועסט ‪.‬קענען בשטיין אפילו ‪,‬קעגין דין זכות אליי;‪.‬‬
‫האט ךער מ^אוז באלר טועהן אז‪,‬ער וועט'אים גאר גיט ‪,‬קענען טאהן‪ .‬למשלי אנ!לך האט‬
‫ז‬

‫גיהאטאראלד הונט‪ '.‬אינ אלייב ראם איז נעאךעךעט גיווארין אין שטובי‪ .‬האט ךער §לך‬
‫נעוויינט ךעם זורז; ‪.‬ער זאל אלע מאהל חאבין אמלחמה מיט רעם לייב'‪ .‬טאםער‪,‬וועט קוםע;‬
‫דער חונט טלחטה האלטין םיט רעים זותן וועט 'ךער מלך יאגי; צום הונט מאדאך דער‬
‫לייב‪,‬קען גאו־ גיט טאה; ‪ g‬״ ; יוה;‪ .‬ודלססו אים שלעכטם טאהן‪ .‬אווי האט גיטאה; ‪ay‬‬
‫‪..‬ער האט !{גגרייצט רעם מלאר' זגר זאלימלחשה היאלטייןימיט ‪.':‬עקב‪ .‬אוג ‪::‬עקב ואל ךך‬
‫שטאךקין אויף רעם מל^ך ‪ .‬י טאמער וועלין קוטע; §עלקער שלעכטס טאקן' יוךין‪ .‬וועפ‬
‫גאט ;אגין צו זיי טאראך אייערישר האט גיט גיקעגטייבשטיין‪^/‬ין ד^ער"פאטער!‪.‬עקב ״‬
‫ןיעט איר נןעגען בשטיין }עג״ין !ייגע קיגךערז ')די( ויןע' בכף ירכז‪ .‬ךער ‪8‬ל^ך' וןאם‬
‫אגגעךיךט ךי'ךיט פ'ון‪.‬י_עקב ‪ 'ag .‬האטיאגג^עךיךט ךי צדיקים'אוג ך צךיקוית אוג ך*‬
‫‪v‬‬

‫}ביאיםיאמ גביאות וואסירעלין גיןאךין וועךיין פ ו ן ‪ :‬ע ק ב ‪ .‬עס «*יז ‪.‬גיווען ןיייטין וואט!י‬
‫ז‬

‫זענען‬
 ‫ח‬ ‫ו י ש ל ה פ ר ש ה ע זי‬
‫בראשית‬ ‫<‬ ‫סדר‬
‫יעקב אמי פירשה ממקומה כדכתיב )יהזקאל מ ( ותקע נפשי וגו׳ כאשר נקעי‪ .‬נפשי‪,‬‬
‫א ר חניגא בר יצחק כל אותה הלילה היו שגיהם פוגעין זה בזה‪ .‬מניניה דדי; ל ק ב *‬
‫)צג( מגעיה דדין‪ .‬כיין שעלה עמוד השחר ויאמר שלחגי כי עלה השחר‪:‬‬
‫פרשה עח )א( ויאמר שלחגי כי עלה השחר‪ .‬כחיב )איכה ג( חדשים לבקרים רכה‬
‫אמונתך‪ .‬אר״ש בר אבא על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אגו יודעים שאמינחך‬ ‫־‬
‫רבהלי״יית לני את המתים‪ .‬א״ראלכסנדר׳ ממה שאהד‪ ,‬מחדשנו )א( כבוקר; של גליות‬
‫אנו יודעים שאמונתך רבה לנאלני ר׳ חלבו בש״ר שמיאל בר נחמן אמר לעולם אי‪:‬‬
‫כת של סעלה מקלפת ושונה‪ .‬אלא בכל יום בירא הקב״ה כת של מלאכים חרשה‬
‫‪ p‬אומתו שירה חדשה לפגיי והולכין ל ה ם ‪ .‬א״ר ברכיה השבתי את ר׳ הלבו והא כתיב‬
‫י אמר שלחני ני עלה חשחר )א( והגיע זמני לומר שירה‪ .‬איל )ל( חנוקא סברת‬
‫ליהנקנ ‪) .‬ג( אמדה מד‪ .‬ת א דק דכחיב ויאמר ע ל מ י כי עלה השחר‪ .‬א״ל זח‬
‫)י( מיכאל ונבריאל שהן שרים של מעלה דכילא מתחלפין ואינין לא מהחלפין‪ .‬אדריינוס‬
‫ש ה י ק‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬
‫‪.fas‬‬ ‫ונבר ־ירא ליאתמיל ;י׳ ‪:‬אייר שירה ישנה‪ ) :‬נ (‬ ‫ישיפ־ ) נ ( ‪:‬־נ׳)'־ ו ט י ‪ .‬י! ] של ז־ נדרו הליתמיהו‬
‫תבקש אתה למזג׳ ינק־הני נת״ינות הנל • )‪ rV‬אזוימ‬ ‫)א ‪ ,‬נ י י ח ‪ :6‬ניננות עינד׳ ניכניש‪ .‬מן מ־ שהצלתני‬
‫אמרת• ‪ U‬מ א « ד נ » ״ ״ ו ‪ * h i‬נ ׳‬ ‫כיי‬ ‫*עאת י משל־ נליית הי־שיניש נדני נאמנה שאף יינלית‬
‫שאיתי שר מיכאל היה ינא נ־ראית לי שלא ‪ r‬׳ ‪r‬‬ ‫‪-‬מני כי׳ ‪.‬‬ ‫»‪v‬‬ ‫^ ‪^ ^ J ^ J ^ J L‬‬
‫!ע;ע! ניפיאלי!‬
‫י‪ .‬עקב פון איר אךט‪ .‬כבי ןנרמה אונ ךבי אלעזי 'קךינען‪ .‬רבי אלעיר יאנט דאם פלייש‬ ‫־‬
‫!‬
‫האט !יך אךאפ גיגוםען פו; ‪.‬ביין‪ .‬רבי ברכיה האט'‪.‬גי;'אגט פון ריבי**אסים ווענק די דיט‬
‫י‬
‫פי; ‪. :‬עקב איי גישפאלטק גיויאדק איוי ווייטע; שפאלט אפיש‪ .‬רבייגחמ; ברי יעקב זאגט‬ ‫‪:‬‬
‫י‬ ‫!‬
‫ךי יייט האט ייך אפ‪.‬נערוקט פון איר איט‪ '.‬ווייךער פסיק יאנט יתקע גפשי‪" ".‬מיי; גפש‬
‫האט ןיך אפגערוקט‪ .‬נאך ‪#‬טייט כאשר נקעה נפשי‪ .‬מיי' 'נפש האט זיז? אפ נערוקט‪.‬‬
‫אי יא שטייט ! ת ק ע ‪3‬ו« ;רךי^עקב ‪.'.‬מיינט' מ ק ת דיט האטי דך* אפ נעריקטיייפוזיאיד‬
‫אךט׳ כבי חןי;א בר ‪ prat:‬זאןט ךי גא‪£‬ע _גאבט האבי; ייךיביידע גישלאגי; ‪ '.‬דער מלאןד‬
‫האט גיהאלטין ייי! שפיו נענין!עקב‪ .‬איינ ‪ :‬ע ק ב האט ניהאלטיז דיי; שפייז געגי; רעים מ ל א ך ‪.‬‬
‫ווי ךער ןאךגין ‪#‬טערין איז אויף ;ינאנגען'האט*דער ‪8‬ל‪>$‬ך'ני»גפי ציי'!עקיב שיקינזיך‬
‫אדעק ווארום ךער ן‪8‬ךג'ין ?וטעייןיאיו שוי; איויף ניגאנגק״ז‬
‫פ ר ש ה ע ת וא> ו‪:‬אמר‪ .‬ךער םלאוזיהאט }'יייאגט צי!‪.‬עקב שיק טיך איועק ייארוס רער‬
‫ןזאךגי; ?זטעךק איי שיי; איין־ געאנגק ‪ .‬ךער פסיק יאנט חדשים לבקרים‬
‫כ?ה ‪^.‬מינךזןד‪ .‬רבי ש?וע‪1‬ן בר אב‪:‬א חאט }ייאגט ‪:‬יסיח הלביא האט ;יייאגט צי* גאט חדשים‬
‫לבקרים‪ .‬ודיל אלע פתה ‪5‬אכקטו אונז פרנןןעימענטשין ‪ .‬ךרטעגטשיליייגט ייך שיאפיין מיד‬
‫אינ ?ולאסט ייי נישטאךבי;‪ .‬אונ אין רעד פריה שטייט ער אויף פרישימיט גייע' כחית‪ .‬רבה אייזונתך‬
‫פון ךעם ייייםין סיר או ליא אמונה אין דיר איי גרויס יאי דיויעיבטלעיכעדינ מאבי; ת מ ת י ם ‪ .‬ת נ י‬
‫אל?םןךרי יא?ט אווי הט ירמיה גייאגט‪ .‬עייל נאט הט אונו 'אויים נעליייט פוי די ערישטיע נלותך‪/‬‬
‫אונ הט אין״יעדער מאל נימאבט וויי ג;יע מעגטשין‪ .‬פון רעם ודיםין״טיר צי גלויבי; םייטיאנרויםע‬
‫יו‬ ‫אםו״נה‪ .‬אי ןאט ויעט אי;י פון ךעם נלותיאויך אויםילייד;‪ '.‬רבי חלבו האטינייאנט פ‬
‫בכי ‪#‬מואל בר גהן!ןם וועגין ‪.‬יערער כתה ‪.‬מלאכים יאנט ניט צדיי״טאהל שירה‪ ''.‬נאד‬
‫אלע טאי‪ .‬ןעשא?ט גאט אנן!ע בתה מלאכים אינ ייי ואנין אנייע' שירה אונ די נייען אוועק‬
‫פון ךער וועלט‪ .‬ר?י בבכי‪,‬ה זאנט איך' האב גיפרענט ביי לבי חלבו' עם שטייט״ידאך״א^‬
‫^םיק ךער שןאך האט ניואנט צי !‪..‬עקב שיק'טיך אוועק ווליום דער מאירנין ‪• W‬‬
‫איי שוי! א ו י ף ף ג ^ ע ן אינ עם איי ניקימע; ‪$‬יין צייט צי זאנין ישירה ‪'".‬יעה;'מיר איי״דייר‬
‫ג!ל‪$‬ך איו ניט כשאפין ניווארי; אין דער פריה ‪ .‬יוארום ער איי ‪10‬ןז‪? .‬יריע‪ ,‬י ביי נאכט מיט‬
‫י^נקב‪ .‬איג נעוויס י ו ;!ר ‪#3‬א?י; ניוייארין נ א־ פון ' ת ע ר ‪ .‬ומיום ווי קע; דאס 'ויין‬
‫?‬ ‫ז‬ ‫?‬
 ‫צד‬ ‫בראשית‬ ‫ח‬
‫ע‬ ‫י*־י‬ ‫פ ר‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ר‬
‫סדר‬
‫)ה( שחיק טמ־א שאל את ר׳ יהושע בן חנניה א״ל אתם אומרים אץ כח של מעלה‬
‫מקלפת ושינה אלא בכל יום ויום הקב׳׳ה בירא כר‪ .‬של מלאכים חדשים והן אוםרין שירד!‬
‫לפניו והולכין לתן‪ .‬א״ל היי‪ .‬א״ל )ו( ולאן' אינו; אילץ‪ ..‬אמר מן הן דאתבריץ‬
‫א״ל ימן אן הן אתבריין‪ .‬א״ל מן נהר דינור‪ .‬א״ל ומה 'עסקיה דנהר דינור‪ .‬א״ל‬
‫)‪ (r‬כהדין ידרנא דלא פסיק לא בימטא ולא בלילא‪ .‬א״ל )ח( ומן אן הוא אתי‪.‬‬
‫א״ל מן זיעההון דתייתא דאינו; מזיעין מן טעינו; כירם״א דקב״ה‪ .‬א״ל )ט( סונקתדרון‬
‫שלי יהא הדין יררנא מהלך ביטמא ילית הוא מהלך נלילא ‪ .‬אמר )י( נטר הוינא בבית‬
‫פעיר כמה דהוה מהלך נימטא מהלך בלילא‪) :‬ב( ר' מאיר ור׳ יהידה ור׳ שמעון ‪.‬‬
‫ר״מ אומר )י( מי נחל השומר או הנשמר‪ .‬מי מה דכתיב)ההליס לא( כי מלאכיו יצוד‪ ,‬לך‬
‫לשמרך הוי הנשמר גדול מ; השומר‪ .‬ר״י אומר טי גדיל הנושא או הנישא‪ .‬סן סד‬
‫יכתיב‬
‫מתנות כהוגה‬
‫)ין( יז; אן נ ו י ‪ .‬ימתינו היא יא ־'ויוי נדר דיור ‪r.fi1‬‬ ‫‪51‬עי מ־״ו‪) :‬ס( שייק טמיא‪• .‬מחקי ״עינו עצמותיו‬
‫ליה מויעה של חיות הקודש זה״ שי‪ :‬נינאיה היא‬ ‫גל ומי ימח במו ו היי )‪ (1‬ולאן ניי‪ .‬פירוש !להיכן‬
‫הכניד ו ה״נ )ע( סינקתדדין‪• .‬״‪:‬ץ המלך •ישנ אצנו ‪j t‬‬ ‫הה כולכיה‪ :‬אצא מן הינ! נ ו י ‪ .‬מהיכן שהה ננראיש ‪.‬‬
‫)י( נשר היינא נ ו ׳ ‪ .‬שיער ימצפה הייתי וראיתי‬ ‫נשא ‪:‬‬ ‫מיודיה ללכד‪ .‬אמי לי ומהיכן הה ננראיס‪ (!) :‬ככדין‬
‫כפם כוי‪) :‬י( מי גדול כוי נצדק יכיל עולש הוא יכל‬ ‫׳רדנא‪ ,‬נ י ' ‪ .‬כירדן הוה שאינו פושק מלכת יוס ולילה!‬

‫»י‪,‬ז~ באלד ווי זנר איו בשאפין גיראךין איי ‪.‬ער *׳צוין ניקוטען צו ‪.;,‬עקב‪ .‬האט רבי הלכו‬
‫גיואנט צו רבי ברכיה אווי ווי דוא רער שטיקסט אונ רעד ‪.‬רעךנםט אלע מעגטשי; מים‬
‫דיינע שאלות ‪ .‬אוירו פךענםש אשאלה וועךט מען איר ויי יער 'שטי‪.‬קט )ךער וואךגין( אינ‬
‫כעי; ‪.‬קע;' ניט רייךי; צו״ךיר'אאנטוןאךט 'אוייף _ךער שאלה‪ .‬וויילימע; רייס ניט יראם צו‬
‫ענפעיךין‪ .‬אווי מיינסטו מיר אוי־' צו' טאהן‪ .‬ת מיינסט אז איך רעל אייך בלייבץ רעי‬
‫‪$‬ט;קט אונ ;;עלי דייר ניט ‪,‬קענען‪..‬ענפעךץ‪ .‬איך רעיל ךיר ;אנין ךער מלאך ראם האט‬
‫ןיייאנט שיק מיך אוועק ;ואיום[‪.‬עסי איז אויף ןינאננע; ךער מאךנינשטען־ץ דאס איי גיייע׳‬
‫ךער' מלאך מיכאל ארעי־ גבריאל‪ .‬יןי יעגען די שרים פו; הימעל‪ '.‬אלע טלאכים וועדי‬
‫}יטאהשט אלע טאג אנדעךע‪ .‬אונ זיי יענען אייביג אי; הימעל צו שטיין פאר גאט געשי‪.‬קט‬
‫צו* וועדי; או־ף ךער רעלט‪ .‬אךרינום וצו י ךיבען יאלץ ווערק זי;נע'ביינער> האט ןי?ךעג*‬
‫‪3‬יי'רבי יה״&ע' בן ח'ננ;ה איר״יאנט אי די י מלאכים ;אני; ניט צורי מאהל שירה ! נאד‬
‫אלע טיאג בעשאפט נאט נייע מלאכים אינ‪.‬ויי יאגי; שיךה אינ זייין״ע; אייעק‪ .‬האט ר‪6‬‬
‫ןהו‪#‬ע גיענפערט יא םיר ואני; אזר‪ .‬האט אךרינוס גיפךעגט ךא הין נייען ךי מלאכים‬
‫האט רבי'יהושע נייאגט פו; ךעם ארט ראם‪.‬ייי י וענעי בי&אפ ‪ f‬גיווארי;‪ .‬צו רעם אךט ג‪.‬יי<‪8‬‬
‫זייא צוךיק‪ .‬האט אי;;ג‪1‬ם גיפרעגט פו; וועלכין אךט זענען זיי בשאפי; ניווארי־‪ .‬האט ר‪$‬‬
‫‪:‬הישע גייאגט פי; דעם טייך י ךייגור ‪ .‬האטי אךךיגוס ניפרענט ראם איו טיט רעם טייך‬
‫דינור‪ .‬האט רבי יהיועע ניואנט ךעד טייך ךינוייאיי אזר' ווי י י ע י יךךן ‪ .‬ךי ווא^ער גייט‬
‫ביי טאג* אונ בייינאיבט‪ .‬האט אךרינוס גיפךענט פון וואגען איי ניוואךץ ךער טייןז דינור‬
‫האט*רבי ןהושע גייאנט פון ךי שיורים פוןיךייחיות וואט זענע; אויף ךעם היםעל‪ .‬ךיא‬
‫חיות וויעךץ פאר שוויצט פון רעם' ;ואס ז‪:‬י טראגי; ךי שטול‪,‬ל פו; ; א ט ‪ .‬אונ ךער שייייכ‬
‫ךינט פץ די‪ .‬אוניפון'ךעם שווייס איז ןיוואךין דער טייך'דינור‪ .‬האט רער אךיוטאנ‪.‬ט פון‬
‫אדיךינים גייאנט צו רבי‪.‬יהושע ךער יךךן ‪.‬גייט ךאך נאד ‪3‬יי טאג אונ ביי נאכט ניט‬
‫היאט רבי'!הושע נייאניט איך' בין אמאהל ניווען געבין ךי‪.‬עבודה זרה ?עור האב איך‬
‫ןיזעהן אזר' וויי' רעד *ירדן נייט ביי טאג אווי ‪.‬גייט‪ .‬ער ביי נא?ט‪ Q) :‬רבי מאיר אונ רבי‬
‫‪%‬‬

‫יהודיה אוג כבי ישמעו• קךיגען« רבי מאיר זאגט רער איו נריעסער ךער שומר וךער וואס‬
‫היט*‪ .‬ארעד דעי' וואם'ריעךט געהיט‪ .‬ווי* ךער יפסוק זאןט גאט וועט געביטע; אייף ךי‬
‫מיאביםי״די זיאלי; *ךיך היטען‪'.‬־ זעק מירי ‪!$‬ז ךער ראם וועךט געהיט איו ןרעןער‬
‫פין*}עם שימך ראם י היט‪ .‬רבי ;הודח ;א;ט' ייעד איז 'ןרעםער ‪ .‬ךער י }יאה‬
‫טראגט‬ ‫•‬ ‫? ‪.‬‬
 ‫יישלה פ י ש ח ע ה‬
‫בראשית‬ ‫סדר‬
‫דבתיב )שס( על כפים ישאונך הוי הנישא גדול מן הנושא‪ .‬ר״ש אמר מן מה דבוויג‬
‫יאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח‪ Q) :‬ויאמר שלחני‪ .‬שהגיע זמן קילוסי‬
‫לר‪,‬לם להקב״ח‪ .‬א״ל יקלטו הכירך‪ .‬איל איגי יכול למהראגי בא לקלס והן איטרים לי‬
‫כשם שלא קלםח אתמול כך אין אתה מקלס היום‪ .‬אמר )יא( שייצח )יב( םי־בח לא‬
‫אש‪ ,‬חך כי אם ברכתני‪ .‬א״ל אוהן •המלאכים שבאי אצל אברהם לא פרשו ממגו אלא‬
‫בברכה• א״ל אותן נשתלחו ע״מ כך אבל אני לא נשתלחתי לכך ‪ .‬א״ל שייצח סייבת‬
‫לא אשלחך‪ ,‬ר' לוי בשם ר׳ שמיאל בר נחמן אמר א״ל )ינ( טה׳׳ש ע״י שגלו‬
‫)יד( מםטורין של הקב״ה נדחו ממחיצהן קל״ה שנה‪) .‬טו( אשמע לך ואדחה‬
‫ממחיצתי‪ .‬אמר שייצת םייבח לא אשלחך כי אס ברכתגי‪ .‬א״ר הונא בסוף אםר‬
‫אני טנלה לו אם אומר לי הקב״ה למה גליח לו אני אומר לפניו רבש׳׳ע בניך‬
‫נוורין גזירות ואין אתה מבטל וזירהן ואני הייחי יכול לבטל גזירתם‪ .‬א״ל עתיד הוא‬
‫להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואגי עוטר שם‪ .‬הה״ר )הישע יכ( בית אל‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫*!‪:‬יון‪ ) :‬ע ( מלאני‬‫מלא־חך יקיז ־כרן נאמר לנשתנוננ'‬ ‫לנ״ת לי ־‬ ‫געילס &‪ 9‬המלאניס ליו ננראו איא‬
‫השרת‪ .‬ש״יורי ילינו נ׳ משחיחיס אנחנו‪) :‬יי( מגשידין‬ ‫)יא( *׳לית‪ .‬סיימת ז נ י ו ?לימי מול מלוני עיז ני לא‬
‫שוויי!‪) :‬טי( אשמע ין יני' ‪ .‬נ׳ לא ׳ברכני נ׳ אס נ‪#;.‬‬ ‫אשלחו ו )ינ( ^ ע ת ^ מ ש ל הוא ^שאימרין לפיעל נמיר‬

‫טרא^ט אךער ך״ער'‪^'^VJTIOJ‬טראןיך*רןערןטוקיןאןט ך מ ^ ל ם עעזין"'חז‬

‫טואנין אויף לי חע^ט‪, .‬יעה; מירי או ךער יואם וועךט ניטר״אגין איו גךעםער 'פון רעם‬
‫;ואס נ‪$‬רא;ט‪ .‬כבי ש?עו'ן זא?ט אז ךער מלאך האט'גייא'גט*צו _יעקב‪/‬יק ?יד אייעק‪.‬‬
‫ייייםין סיר אי ךער ;ואם ש‪:‬ק'ט איי גךעכעריפון רעם ;ואס' יועךט נעשוקט ‪ 0 ) :‬ויאמר ‪.‬‬
‫ךער מלאך האט נייאנ‪.‬ט צי ‪:.‬עקב שיק' ?יך איועיק״עס אי\גיקוםען שיין צייט צו ליויבין‬
‫^אט‪ .‬האט‪.;.‬עקב גייאיןט צוםיםל^ך ויעלי; דיעע חבךיםילייכין נאט‪ .‬האט ךער מל^ך‬
‫גיזא?ט איך‪.,‬קע; ךאס }יט טאלז; ‪ .‬איי איך וועל' היינט גיט לויבין גאט‪ .‬אז איך תעל‬
‫?!אתי; קוטע; לויבין ;אט‪ .‬וועלי; ךי מלאכים צו מיר ;אני; איוי ווי דו* ך‪.‬אסט נעכ‪.‬טין *ניט‬
‫נייייכט נאט לויב ה״נט אויך ניט ‪ .‬ןאט ‪,:‬עקב ןייאגט צום מלאך דו וועסט ‪.‬ענךי^ען דיין‬
‫!‬
‫אןבעט ויעקטו נעמע! דיין ליי;‪ .‬איך ייעל ךיך*נייט אייעק" ש‪:‬קק *?יז דיייייויעםט מיןז‬
‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬
‫? ‪. 1 3‬י?‪.‬ע?‪9‬קט • ‪,:‬עקב דזאט נייאנט צום מלאך לי מלאכים ראם ‪.‬ןענען גיקוטע; צוא‬
‫«‪ grvp‬יענע! אייך גיט איועק נינאנגען פון אים' אן איבךכה*‪ .‬האט ךער טלאך גיואגט צו‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪:‬עקב די בלאכים ייאם יענען}ידען ביי אברהם ‪.‬יענען* נעעךקט נייואךין ידי ואלין אים‬
‫‪1‬‬ ‫י‬
‫בע;?!׳?י!‪ .‬א‪%‬ע *׳־ך בין ניט ‪4‬ען‪8‬י‪.‬קט גיווארין ךיך 'צו 'בעגיטשי; ‪ *.‬האט ‪ :‬עקב גייאגט‬
‫;‬
‫צום מלאך רו יועםט‪.‬ע;ךיגי; דיי; אלבעט וועסטו' ‪,‬געםע; ביין'ליין‪ .‬איך גועל ךיך*ג ט‬
‫אייעק שמןען ביי די וועקט מי־ §ענטשי; ‪ '.‬לכי לוי 'דואט גיואנט פון' לבי' שמואל בר‬
‫נחם; ס וועגין ךער נלאך האט גי;א;ט' צי‪,:‬עקב ךי עלאכים'דייל‪.‬ייי האבי; אדם "גייאגט‬
‫לי סודות פין גאט לריבער יענע; די ‪ 5‬א ר '?טייםין' גיווארי; פון" ;אט אוי*ף י חוגדערט' ימיט‬ ‫ז‬

‫א?ט אונ ךרייסינ ;אלי • *י איך ויעל ליי־ פאל^י אינ וועל ךיך בענטשין' אן דיעם‬
‫‪,‬עלאיבגים פו; גאט יועט ‪.‬מען מייל איי־ ‪3‬אר‪#‬טויםי; פי; גאט‪ .‬ןאט ‪1‬י עקב נייאנט "צופ‬
‫מלאך אי דו וועםט ‪;.‬ןגךגען !יין אךבעט וועסטו ‪,‬ןעןןען יריץ למן ‪ .‬איך וועל ידיך ניט‬
‫אוועק ש‪:‬קען ביי רי יועסט םיך בענטשין'‪ .‬ל?י הו^א חאט גייאגט דער גאך חאט דער‬
‫מלאך ןימוןט צי ‪1‬י‪1‬ל אליין איך ויעיל ואנין צו‪.‬י‪,‬עקב ווןאסיאיך ווייס‪" .‬אינ *אויב *נאט וועט‬
‫;אני; צו מיר §אר וואס האףטו אוים נייאנט‪ .‬ייעל איך ואנין צו נאט ךבונו של עולם תיגע‬
‫קץךער וענען גוזל גילוח ביוטו ניט ?בטיל לשטערסטו ניט( זייערע* נותח‪ .‬האב איך ניקענט‬
‫‪1‬‬
‫מכטל דיי )^טעךין( זייערע גילית‪' .‬אי ‪.‬י‪/‬עקב 'דזאט' אויף"טיר נמר נ«ען איך' יאל אים‬
‫בע^ו;•‪ .‬האב איך אים ניםוןט בענט<{!ין'‪ .‬ךער מלאך האט ג;וא?ט צי י עקב גאט ויעט‬
‫ז‬

‫ןטעוזן יוערין צו תר אין בית אל אוניוועט אוםטאה^ץדייןינאםען*)'פין י עקב אייף ישראלי‬

‫אינ‬
 ‫צה‬ ‫בראשית‬ ‫ח‬
‫^יי ישי׳ ע‬ ‫‪31‬‬
‫פדר‬
‫מ א נ י ישם ידבר עמני‪ .‬עמך אכ״כ אלא ישם ידבר עמני‪) :‬ד( ייאסר אליי סח‬
‫»מך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך‪) .‬ישעיה מד( מקים דבר עבדי‬
‫ועצת מלאכיי ישלים ונו׳‪ .‬ר׳ ברכיה בש״ר לוי אמר משהוא מקים דבר עבדו ועדת‬
‫מלאכיו ישלים )טז( אי! אנו יודעין שהוא אומר )שס( לירושלס תישכ ולערי יהודה‬
‫הכנעה‪ .‬אלא מלאך אחד שננלה על יעקב אבינו הה״ד ויאמר אליו טה שמך וגי׳‬
‫)ת( לא יעקב וגו׳‪ .‬ועצת מלאכיו ישלים‪ .‬שננלד‪ ,‬הקכ״ה על יעקב אבינו כשביל לקיים‬
‫מירחו של אוחו מלאך שאמר לו לא יעקב‪ .‬ואף הקב״ה א״ל כן‪ .‬הח״ד ויאמר לו‬
‫אלהים שמך יעקב וגי' לא יעקב יאמר‪1 :‬ה( בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם‬
‫אכרם עובר בעשה‪ .‬איר לוי בעשר‪ .‬ולא חעשה‪ .‬ולא יקרא עוד ונו׳ בלא העשה ‪.‬‬
‫וחיה שמך אברהם בעשה‪ .‬והרי אגשי כנסה הגדולה קראו אוחו אכרם דכהיב )נחמיה‬
‫ס( אחה היא ה׳ האלחים אשר בחרח באבדם וגו׳‪ ,‬סיפור הוא מנש־ ואומר שעד שהוא‬
‫אבדם‬
‫גהונ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫יני׳‪) .‬יי( לא יעי!נ גג)* • ‪ wJeiv‬ככל נניאיס מתננאיפ‬
‫פנגלס לפניי מאמי• יפונילי)״( איז אני יייעין‪.‬‬
‫מוס‬
‫חייס היא » לפסיק של אמריי שנא׳ האומר לירישליס‬
‫חישנ‬ ‫ר‬

‫אוג איך ייעל אויןז דארטדין"‪ .‬ייי דער פסיק יא?'ט אין ‪3‬ית אל וועט ‪?.‬נד אים טרע‪9‬ין‬
‫אוג ךאךט וועט ‪,‬ער ךייךין עמגוי ‪ 0%‬שטייט ןיטיעימך‪ '.‬מיט ךיר‪ .‬גיאר עם שטייט עמנו‪.‬‬
‫רער מלאך האט גיייאגט‬ ‫מיט אוף‪.} .‬אט וועט ךאךט ךייךץמיט' אוגז ‪.‬יייךע יי )‪O‬‬
‫צי_י‪,‬עקב ויי איי דיין גאמען‪ .‬האט ‪,‬ער נייאגט יעקב‪ .‬האט דער מלאך גימאגטדיין גאטיע;‬
‫ייעט גיט מער ‪:‬יי! ‪.:‬עקב גאר‪.‬ישראל‪ .‬רער גביא ‪.‬ישעיה האט גייאגיט 'מקים ךכר'‪.‬עבדו‬
‫יןאט שטעלט אויף ךי רייד פין ויין קגע?ט‪ .‬אז דער'‪.‬קגעכט פון ;אט זאגט איאד‪ .‬איי‬
‫;אט מקיןם ךיא יאך ‪ .‬ןועצח פל!{}יו'‪:‬שלים)אינ ךי‪.‬עןה 'פין ך;נע מלאכים ‪ .‬טאכט נאט‬
‫נאןץ‪ .‬אז ךי מלאכים ‪5‬י|ען אעצה ‪,.‬ער פילט גאט ד;ער ״עצה(‪ .‬האומד לירו^לןם הו׳^ב‬
‫)נאט ייעט יאגי; צוןרוןצלןם זיא יאל צוךיק ג;קעךט'וועךץ ווי ייא ‪,‬איי אמאהל ניוועןו‪.‬‬
‫ולזגךן יהודה ?!בנןנה‪) .‬אוג צו ךי עןטעט פון'יהוךה *וועט גאט ואני ייי ואלין ניץאהט‬
‫ייעךיף‪ .‬ר?י ףךכיח האט גמאנט פון ךכי ליי ט וועגיין אז נאט וועט אויפשטעלין ידי‬
‫רייד פון דין קנזגכט אינ ךי‪.‬עצה פון ך‪;:‬ע מלאכים וועט ‪.‬ער נאנץ מאכין‪ .‬ןזייםען טיר‬
‫ךען }יט אז ;אט ייעט צוריק‪,‬קעךין ירושלים אינ וועט ןאהיען דיישטעט פון יהודה‪ .‬נאד‬
‫אזוי םייגט ךער פכיק א ‪ 5‬ל א ך איז ג‪:‬זעהן ןידאךין צו‪.‬יעקב אבינו אינ האט ‪.‬ג;זאגט צי אים‬
‫ביין גאטען וועט ניט מער דין _י‪,‬עקב גאר ישראל‪ .‬האט גאט גאגץ ניםאכט ךי רייד פון‬
‫דעם מלאך‪ .‬נאט איז נייעהן גיויאךין צו‪.:.‬עקב אוג האט גיזאנט צו אים ידיין גאמען ייעט‬
‫ןיט זיין _י‪,‬עקב נאד ‪.‬ישראל‪ .‬צר מק‪.:‬ים זיין די דייר פון ךעם מלאך ווי ךער פסוק יאנט‬
‫;אט האט גיואןט צי !‪,‬עקב דיין נאמעז וועט ניט ‪:‬יק‪.‬יעקב ‪,‬נאד ‪.‬ישראל‪) :‬ך‪3 (,‬ר ‪.‬קפיא‬
‫האט גייא;ט ךער נןענטיש וואט תפט אייף אברהם אבירם‪ .‬האט יער גיט מקןןם ניייען‬
‫צטץוח ע&ה‪ .‬רבי ליי האט גייאגטי״ער חאט ניט טקי‪.‬ים גייוע; אמצות‪.‬עשה איוג האט עובר‬
‫ןיווק אלא חעשה‪ .‬נאט חאט ני;אגט צו אבךהם 'מען ואל ניט 'רופין דיין נאמען אבךס ‪.‬‬
‫אוג ער האט יא גידופי; אכרם‪ .‬האט‪,‬ער'גיטאהן ;ואם גאט האט ניהיי‪.‬סי; מען‪,‬ואל ניט‬
‫^אהן‪ .‬נאט האט ויזאנט צו אכרם דיין גאמען' זאל זיין אברהם‪ .‬אוג ןןר רופט אים ניט‬
‫}!כךהם‪ .‬האט‪.‬ער גיט' גןטאק; וואט נאט האט ניהייםין מעין יאל ;א טאה; ‪ .‬פךענט רעד‬
‫מדרש ךי אגשי כנסה הגדולה האבץ דאך אים ןירופי] אכךס ‪ .‬ווארום' עם שטייט י אץ‬
‫ןםוק רו ביזט ךער' ;אט וואם דו האכט אויס דער וויילט אין אבדם‪ .‬עגפעךט רער מדרש‬
‫אווי ןאבין זיי געואןט ווען דין גא?‪'5‬ען איו ^איך גיווע; אבךם האסטו אים שוין'אדם' רעד‬
‫ז‬

‫עיילט‪ ^ .‬ע ג ט ןער מדרש רארף ראך דין או מען רופט אדף שירה שרי זאל מען אויך‬
‫עו^ר ‪.‬זייןיאו״יף א‪.‬ע^ח אונאלא 'קע^ה‪ .‬עגפעךט ךער ^ ך י ש ‪^ .‬אר אברהם איז ;י‪1‬יאן(ין‬
‫‪¥‬‬

‫גימארץ‬
 ‫בראשית‬ ‫וישלח פ ר ש ה ע ח‬ ‫כדף‬
‫אנרם נדרת נ ו ‪ .‬דכוותה הקורא לשרה שרי עובר געשה )יה( אלא שגצטיוה עליה‪.‬‬
‫דכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה‪ .‬תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל‬
‫יהיה שמך ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה‪ ,‬ר׳ זכריה משם ר׳ אחא מכ״ט יעקב שמר‬
‫אלא כי אם ישראל יהיה שמך‪ .‬יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו‪) :‬ו( כי שרית עם‬
‫אלהים ועם אגשים יחיכל‪) .‬יט( נהגוששת עם העליונים ויכולת להם ועם התחתונים‬
‫ויכולת להם‪ .‬עם העליונים זה המלאך‪ .‬ו ' המא בר חנינא אמר שרי של עשו היה ‪.‬‬
‫הוא דהוא א ל כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים‪ .‬מה פני אלהים דיו וכ( אח‬
‫פניך דין‪ .‬מה פני אלהים )מטח כג( ולא יראו פני ריקם אף את לא יראו פני ריקם'‬
‫;׳ם התחתונים ויכולה להם זה עשו ואלופיו‪ .‬ר״א כי שרית עם אלהים את הוא‬
‫•כי‪ (.‬שאיקינין שלך חקיקה למעלה‪ (?) :‬וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמד‪ .‬רב אמר‬
‫בשם ר' יוסי בר דוםהא־ כתוב אחד אומר )תהליס קמז( מוגה מספר לכוכבימ וגו׳ שמוח‬
‫יקיא‪ .‬וכחוב אחד אומר )ישעיה מ( המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא‪ .‬אלא‬
‫י‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫מ‬
‫כהונה•‬ ‫מתנות‬
‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬
‫ח ‪ .‬שירש" שאשה זן איתי •‬ ‫או אתה‬ ‫)נ(‬ ‫״ ־ ' י * י ' ־•ג )ית( אלא היא‬ ‫';!‪ ,! '.‬ל'‬
‫)הא( שאי־י־ין שלן‪ ! .‬ד ת היין תיןיקה לתעלה יוהו‬ ‫»‪..‬י< עליה! ) ‪ /‬ו ( יתגיששת‪ .‬עני! התאניןח ונ‪:‬תי|‪:‬‬

‫^ן״מעגיי^ויר‬
‫ג‪:‬‬
‫־• ‪.‬י ז‪ 1 -,‬י י י ״ י* י' ־ ו‬
‫זיי‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫א‬
‫ער‬ ‫וארי‬

‫ליפי! ?!רי אולי‪ .‬יןארום ;אט האט ;י;אנט צו אבךוןם דיי; וןייב הייסט שרי‪ .‬דו י יאליםט‬
‫איר ניט רופי; ‪ $‬י נאד שרה‪? .‬ךענט דער םךךש דאךף ךאך דין" איו איינער רופט ארןש‬
‫לשךאל ‪.:‬עקב ואל ‪.‬ןגר אייך עוברי ויי! אויף" אעעןה‪. '.‬ענסעךט רער מדרש לןיר' האבן‬
‫גילערונט נאט האט ניט געטיינט אז ךער׳נאסען‪.‬יעקב ואל';אר ניט זיין? *נאד אווי *ןאט‬
‫נאט ןיזא;ט דיין גאמע; ואל זיין ‪,‬ישראל‪ .‬ךער ‪.‬עיקר ;אמע; זאל דין ‪.‬ישראל*• נאר אמאהל‬
‫יאל מע; ךיך רופין ‪.:‬עקב ארך ‪ .‬רבי זכריה' האפ גיזאגט פון רבי אחא ם*'ויעני; אזריהאט‬
‫^אט גע‪.‬ק!יינט _חנקב איז דיין }אמען‪' .‬ניאר‪.‬ישראל';אל ארך די; "דיי; גאמיע;'‪ .‬דער עיקר‬
‫;אטען איי ;עקב‪} .‬אר >*?אוזל ^ ל טען ךיך ייפין י‪.‬ש־אל ארך‪ :‬״•( כי שדין‪' .‬ךער‬
‫מלאןד האט גי זא!‪ 8‬צו _י‪,‬עקב י ךוץבער יאל זיין ‪1‬יין גאמע; ‪.‬ישראל ווארום דוא*הא'סט ךיך‬ ‫ז‬

‫גי^ךאפין טיט רי אייבעךשטע' איינ האסט ךיך }ישטאדקט אייוז ד י ‪ .‬אוג דו האיסט ךיןז‬
‫‪B‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬
‫? ?‪ ? 1‬ו ‪. "P‬יי אי^טעךשטע איג דואסט ךיך געשטאריקט ארף ד י ‪ .‬םיט רי ארבערשיטע‬
‫‪:‬‬
‫מיעט טע; ךעם מלאך‪' .‬בכי חןןא ג ר חגי^א ואגיט ךער מלאך איי גיווען' ךער"שי־ פו;‬
‫ע ^ י ‪ .‬ראם איי יואט י‪.‬עקב חאט גייא‪.‬נט צי״ע^ו ך קתנהיייאלבטו ‪.‬ביי'סיר *‪.‬נעמען ודיל‬
‫איך חאב גייעהן דיין קנים‪ .‬ךאס איז'ביי מיד !נלייך ווי איך'האב ניזעהן פנייאלהים‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ךעם פנים פי; ייי; ‪3‬לאך‪ .‬אזר ווי ךער פנים פון'דיי; ‪8‬לאך איז* צו מיד ''ניזעה; גיוואךין‬
‫זןר זאל מיך ט?!פטין‪ .‬איוי איז דיין פנים צי סיר גייעהע; גייווארי; ת יאלסט'מיך משפטיי;‪.‬‬
‫ז‬

‫אךער אזוי האט‪.‬יעקב }ימיי?ט איך זעה ‪.‬דיין §נים'איר ךי'מעןיזעהט דעס פנים פון י גאט ‪.‬‬
‫ארי ווי טען קו?ט זעוז; ךעם ‪$‬גים פו; ;אט אין ביח דןטסךשי‪-‬יטאיר ניט ניזעהן רערין‬
‫לייךיג‪ .‬נאי־ ?!ען טיי בריי?;ע; קלןנוח‪ .‬אזר ודל איך ניט יעה!'ביין פנים לייךיג‪ '.‬נאד‬
‫י‬

‫* ? ‪ 9 V‬ק פון סיר ?{'?׳תגה‪ '.‬םיט ך אונטעךשטע חאסטו ךיך גיטיראפיןיאיוג חאםט‬ ‫ע‬
‫י ‪3 " .‬‬ ‫‪,‬‬

‫דיך ‪.‬געש^אךקט אויף ייי‪ .‬ראם םייגט §ען‪.‬עשוימיט' _זיעע סייךשטק‪ .‬גאיך אפשט איז 'בי‬
‫שרית עם אלדים‪ .‬ךער םלן!ך חאטיניזאנט צו*‪.‬י‪.‬עקב דייביומי' אישר כיי ג א ט \ ווארוים דיין‬
‫צורה איי אויםנעקריןט אוייף ךי ?טוהל' פון ; א ט ‪ m :‬וישאל‪: .‬עקב האט ניפרענט ביי‬
‫ךעם מלאך יאג מיר ךיי; נאםע;‪ .‬רבי האט ניזאנט ךבי יוסי בר תםתא* האט"נייאנט אין‬
‫איין ^בוק ?וטיי^ער ‪.‬זןיילט די שטעךין צויאלע שיטעךיןירופט ‪.‬ערי געםען *מיעט *מען פיל‬
‫גע?ע‪ >1‬אין איין ^•ןןרין' ‪%‬סיק '^‪5‬ייט ער ץיהטיארם ךי ^טעיךין מיט אציאהל צו אלע‬
‫׳י‬

‫^ ע ך י ן רו^ט״ער «}אטע; )ט״נטי^ען}אר מיין' נא§ען>‪ .‬נאד' ךער ‪ p»g‬לערו;ט אוג^‪«!'.‬‬

‫כיי"‬ ‫י‬
 ‫צו‬ ‫בראשית‬ ‫ע י י‬ ‫‪r‬‬ ‫‪m‬‬
‫‪-‬‬ ‫י ש ל ח‬
‫י‬ ‫םדר‬
‫לימד שיש שם )כב( ש־ני' לא כשם שנקרא עכשיו כך היא נקרא לאחר זמן‪ •.‬שנא׳‬
‫ושופטים ינ( ויאמר לו מלאך ה׳ למה זה השאל לשםי והוא פלאי איני יודע אתה שם‬
‫*‪.‬ני מתחלף‪(< :‬־!( ויזרח לו השמש ונוי‪ .‬א״ר כרכיה ילמי לא זרחה השמש אלא לו‬
‫לרפ־אחו אכל לאחרים אורה‪ .‬ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אמר כך היחה השמש מרפא כיעסכ‬
‫אבינו וטלהטח בעשו ובאלופיו‪ .‬א״ל הקב״ה את סימן לבניך‪ .‬טה את חשםש מרפא‬
‫בך ומלהטח בעשי ובאלופיו ‪ .‬כך כדך חהא השמש מרפא בהן ומלהטח בעכי״ם‪.‬‬
‫מרפא בהן )מ‪.‬ל‪.‬כי נ( וזרחה לכם ידאי שטי שמש צדקה ומרפא בכנפיה‪ .‬מלהטת‬
‫בעמים )כס( הנה היום בא בוער כתנור ונו׳‪ .‬והוא צולע על ירכו ריב״ל היה סליק‬
‫לרומי וכיון דאחא לעכו נפק ר׳ חנינא לקדםוהיה אשכחיה )כנ( מטלע על ירכיה‪.‬‬
‫א״ל אח דמי לסבך והיא צולע על ירכי‪) :‬ט( על כן לא יאכלו בני ישראל אח ניד‬
‫הנשה‪ .‬א״ר חנינא למה נקרא שמו ניד דגשה שנשה ממקומו‪ .‬ר׳ הונא אמר האי‬
‫)כד( פקוקלהא דנידא שרי ישראל קדושים אפרו איהה עליהם‪ .‬ר׳ יהידה וי׳ יוסי‪.‬‬
‫ר״י אטד באחת םהן ננע ואחת מהן נאסרה‪ .‬ר׳ ייםי אומר באחח מהן נגע ושתיהן‬
‫נאסרו‬
‫מהנות כהונה‬
‫‪05‬‬ ‫*מן‬ ‫) כ י ( פיןיקלהי(‪.‬‬ ‫לילפ ו‬ ‫מטיפ‪.‬‬ ‫)‪:‬ג(‬ ‫שליחיחס ה ס ׳ ק ־ א י כ ‪:‬‬ ‫פיק‬ ‫שיי‪ .‬פלי‬ ‫פס ^ ל מ ס ן ) כ ב (‬ ‫»‪jn‬‬

‫^'‪7‬רי‪7‬ירופץ‪.‬‬ ‫‪3‬יי ך שטיערין אונ אווי ‪3‬יי די‬

‫אין אצייט ?!פעטער יוערט ‪,‬ער אנךעךש גיריפי;‪ ".‬צו ייעלכע יאך ךער מלאך אךער י ע י‬
‫^טעךיו וועךט געשיקט‪'.‬אור אנאמעין האט ןןר‪ .‬ווי ךער' פסוק זאגט דער מלאןי ןאט‬
‫ןיזאןט צו קנוח וואם נןךקסטי כויין נאמען‪ .‬איד ווייס אליין ניט טייןיינאמיען‪ .‬איצט רופט‬
‫ןןען ‪.‬טיך איד אנאםען‪?» .‬פעטער וועט מען טיך רו?ין טיט איי; אנדער }אטען •י )הי( דירח •‬
‫די זוך‪,‬ן האט נ‪.‬עשיי;ט צו ‪.;.‬עקב‪ .‬ךבי'ברכ;ה פךעגט צו וועשעןייהאט דע; ךי זוהןיגים‬
‫ןעשייןט ‪ .‬די זיךן האט ראך ‪.‬נעשיי‪.‬נט'צו' ךי ניאנ^ע רעלט‪ .‬יפאר‪/‬ואס'יא; ט ךער' פסוק‬
‫די זוך‪ ;.‬ןאט געשי‪:‬נט צי;‪.‬עקב ‪ .‬נאיר איוי מיעט י טען §א'ר ךי נאנצע וועלט' האט ךי זוהן‬
‫}‪.‬עשיי^ט }אר ליףטיע צו מיאכין‪ .‬פאר ;עקב האט די יוה; מגשיינט'צו'כךיליןיאים'אויר‪.‬‬
‫}‪3‬י הונא האט גייאגט פון ךבי אחא ס ווענין צו‪.;.‬עקב האט ךיי זוהן נעהיילט‪ .‬אינ צי‬
‫״עןזו טיט ייי?‪.‬ע םע^שין האט די יוה; ניברעגט‪ .‬נאט האט גייאגפיצי‪/‬יעקב דו בי‪.‬יט‬
‫אצייכי; צו ךיינע ‪,‬קיןךער‪ .‬אזוי ווי דיך הייליטילי ווהן‪ .‬אונ צו'יעשו ן!יט "ךינע מענט׳טין‬
‫י‬
‫‪3‬ךע‪.‬נט ךיא יולזן‪ .‬איוי וועט דין• מיט דיינע' קינךער‪. '.‬ייי וועט ךייזוה; הךלין ‪ .‬איונ״צוא‬
‫די‪},‬יעצי; ךינעיר וועט ך זוהן בךענען‪ .‬דיינע גןינךער וועט' ‪.‬די זווזן הייילין י‪ .‬ווי ךער פסיק‬
‫זא;ט די מע;קשי; ראם ראיין מורא פאר ‪3‬יי; }אטע; צו די ךעט' שייגע; אווה^פון צדקה‬
‫אינ ךא וועט כךיי‪.5‬גען אהיילוגג מיט אירע פליגול‪ .‬ךי געצין ך ג ע י ויועט זיא' בךעגע״ור‬
‫ןער פסוק זא?ט‪,‬עם וועט קוטע; אמאנ 'ךאס'‪.,‬עי וועט ביקע; 'ווי אהרבין אוניי״עיר ךעיט‬
‫פאר ןרענק אלע ךשיעים‪.: .‬עקב איו גי‪.‬גאננען איייגגיבויגין'אויף אזייט ‪ '.‬רבי ‪.‬יהושע' ב;‬
‫לוי אייז אסאלןל ניגאמעל צו ליי ?!טאט מים‪".‬אי; ווענ'איז‪.‬ער ניקומען אין ךיי שטאט'‪.‬עב'ו‪.‬‬
‫ןןיז ךבי חנינא ^ררים נינאנ‪.‬גע; נענין אים‪ .‬האט ^ךבי 'הנינא ניועה; ווי רבי יהושע" נייט‬ ‫‪:‬‬

‫‪8‬ייגגיבויןי; אויף אדיט‪ .‬האט ך?י חני;א גי;אגט' צו רבי* יהושע דו בייט נלייך״צו ידיין‬
‫ןייךיע ‪.:‬עקב‪, .‬ער איז ארך נינא״מען איי?‪3‬בר;י; אויה אזייט! ' ) ט ‪ 7‬ע ל כ;י‪ .‬ךךיבער ‪,‬עסי;‬
‫}יט ך יוךין רעם )יד ה‪,‬שה• י ךכי חנינא זאנט פאר ראם רופט מען גיד י הנשך•‪ .‬ודייל‬
‫ז‬

‫דער }(ךער איו *»»ני?ש?־רוןנען פון דין'אלט יווען ךער מלאך האט אננעלייךט ךי"דיט"פון‬
‫י‪,‬עקב איז א‪3‬גע^רו;'נק אאךער פון אךט‪ .‬אוני כיי אבהמה איז*איויך יראי ארף רעם‬
‫ן^לבי^ען ארט אזוי אאךעי־ • ?ען יאל ‪.4‬עדיי?‪5‬ען וואס טיט ‪,:‬עקב אוג םיט ךעם טלאר‬
‫ןויז אמאהל גיייען•‪.‬ע?ט מען גיט ךעס אךעח‪".‬רב‪.‬י הי}א יאגט~לי שסאלץ וואם אויף ‪ n‬ם‬
‫י‬

‫ןךער ^עג מ ע ו י י ן ‪" .‬גאר ודיל יוךץיזעגע• היי^יג* הא‪.‬כין צי א י י ף ךך געאסרי{' ‪T‬‬
‫שמא^‬
 ‫בראשית‬ ‫ח‬ ‫ע‬
‫וישלח פ ר ש ה‬ ‫סךף‬
‫אסרי‪ .‬א י מ תנא תני הדעה מכרעת שהוא של ימי! כדניי ר' יהודה ‪ .‬יאית חנא חני‬
‫זזדעת מכרעת שהוא )כה( של שמאל כרי יום•‪ .‬מ״ד ה־עת נוטה שהוא של ימין‬
‫זיגע בכף )כו( ירכו‪ .‬ומ״ד הדעת מכרעת שהיא של שמאל שנא׳ כי ננע בכף ירך‬
‫•עקב‪) :‬י( יישא יעקב את עיניו וירא ונוי‪ .‬א״ר לוי ארי כעם על הבהמה ועל ההיה‪.‬‬
‫אטרין )כז( מאן אייל ומפייס יהיה‪ .‬וכה‪ (.‬א״ל הדין תעלא אתון להבא דאנא »ידע תלת‬
‫טאה מחלין ואנא מפייס יתיר‪ .,‬אסרי! ליה )כט( אנומין‪ .‬הלך )ל( ציבחר וקם ליה‪.‬‬
‫*מרו ליה מה דין‪ .‬א״ל )לא( אנשיה מ א ה ‪ .‬אמרו ליה )לכ( איח שמאחן ביכאי •‬
‫הלך ציבחי וקס ליה‪ .‬אמרו ליה טה דין‪ .‬א״ל אנשיה אף מאה‪ .‬אמרו ליה אף‬
‫במאה ברכאן‪ .‬וכיון דמטא תמן אמר אנשיח כ לחון •אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה‪.‬‬
‫כך יעקב אבינו‪ .‬ר׳ יחידה בר סימון אמר )לנ( יש בי כח לערוך ח פ ל ה ‪ .‬ר׳ לוי אטד‬
‫יש בי כח לערוך טלחטח‪ ,‬וכיון רםטא ויחץ אח הילדים וגוי ‪ .‬אמי• כל איניש‬
‫ואיניש‬
‫כהונה‬ ‫ות‬ ‫מתנ‬
‫ייפ״ש אישי‪ ) :‬נ ח ( אמר לסס סשיעל הוי! נואו עמי לשס‬ ‫סשיןייןלות‪ ) :‬נ ס ( של שמאל‪ .‬כיני יוסי צ״ל אן של‬
‫יא‪:‬׳ אפ״ס אותי ני אדע נ ' מ א ו ח משליש ינססאני משייט‬ ‫שמאל ילא פלינ אדוני יסוזס לאסר של ימין אנל אי‬
‫אותו‪ ) :‬נ ע ( אגימץ‪ .‬פירש" ונן יסיס‪) :‬ל( לינמר‪ .‬מעט «‬ ‫לאו ומיסששינא א מי גא יהא׳ נר׳ יים׳ טעית פיפר מ א‬
‫)לא( אנשית‪ .‬שנוותי‪) :‬לנ( אית נמאתן נ י י ‪ .‬יש עוז‬ ‫יתרוייסו סני תנאי פליגי אליבא דר׳ י ם י מ ‪) :‬ני( 'ייני;‬
‫נמאתיס י' נרנס יפייש ו )לנ( יש ני נין ני׳‪ .‬נו אמו‬ ‫יישמע סמוומנת יהמיזמנת לו‪ ) :‬נ ו ( מאן אזיל נ ו ‪ .‬מי ילך‬
‫‪9#‬אלץ פוי אךעי אויך‪ .‬רבי יהירה אונ ךכי יוסי‪.‬קךינען‪ ,‬ך?י ‪:‬הודה ;אנט ךער מלאך‬
‫וזאט ‪,‬אמעייךט ביי !‪.‬עקב נאר' אייי אךעוי אויף' איין דיט‪ .‬אינ ךער יאיץ אךער' איי‬
‫אפנישפרינגע; פון ארט'‪ 1‬אונ ביי אבהטה איו אייך נאד אסור איי; אךער וואם אויף איין‬
‫דיט‪ .‬ךבי יוסי זאנ ט ךער סןאך האט אננעךיךט ביי ‪ 1‬עקב בייךע דיט־;‪ .‬אונ פון בייךע‬
‫זייטין איו ךער אךער אפנישפרוננע; פון ‪$‬ךט‪ .‬אונ ביי אבהטד איו אוי־ אסור ביידע‬
‫אךעךץ פון בייךע יייטיין'‪' .‬רבי יהודה' וואם ער זאגט'אי ךער מלאך האט נאד‬
‫אנגעךיןט איין זייט‪ .‬וועלכע זייט‪ .‬איי; י הנא זאנט ךער שכל מייזט אז ראם איו גיווען די‬
‫ךעכטע דיט‪ .‬אונ איין יקנא ואנט ךער שיכל ווייייט' או דאס אי'ו ךווע; די לינקע זייט‪.‬‬
‫ז‬

‫ךער תנא וואס זאגט אז ךער מלאך'האט אןנעךיךט כיי‪:‬עקב ךי ךעכטע דיט'‪ .‬ודיל‪,‬עם‬
‫שטייט אץ קסוק ‪::‬נע בכף יךכי‪ '.‬בה?בקו עמו‪ .‬ךיער מלאך האט אננ״עךיךט די יייט פון‬
‫‪:‬עקב ווען‪^.‬י האט יאים ארומנעינוטען לךער ר‪.‬נא האלט אז ךער '‪5‬לאך איי נישטאנען‬
‫^ע?ין‪.‬י‪.‬עקב פין פאךינטו׳אפנים נענעןיא^נים איז ניווען‪.‬די ךעכטע האנט פו; מלאך' נעבין‬
‫יי לי‪.‬נקע יייט פי; _ך‪1‬קב‪ .‬או ךער מלאך האט אדם גיצוינין'ךי ךעכטע האניט איבער‬
‫יעקב ס פלייצע אונ האט אים ארוסנינויטען האט ךער לאננט ךי וואנט' פון מלאך אויף ךי‬
‫רעבטע_זייט פון‪.‬י‪,‬עקב‪ .‬האט רער ‪3‬לאך אקוץעטש ני טאהן' ךו רעכטיע ךיט פון‪,:‬עקב אונ‬
‫ז‬

‫ךער אךער איו אפגעשפרונגען פון אךט‪ .‬אוני דיער תנא'דאם ;אנט ״ או ךער מלאך דואט‬
‫ילננעךיךט ביי ‪,:‬עקב די לינקע יייט י‪ .‬עייל ‪.‬עם שטייט אי; פםו'ק‪..‬ער האט אנ^עךיךט ך י‬
‫דיט פון‪.‬י‪,‬עקב‪'.‬אונ‪,‬עס שטייט ניט בהאבקו עמו‪ '.‬ווען‪,‬ער האט אים ארומנינויטען‪'.‬זעהט‬
‫ן‪1‬ען ווען'ךער מראך האטי אנןעךיךט' ךיי דיט פץ‪.‬י‪,‬עקב האט ‪.‬ן!ר אים ניט ארומנענוטען‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫^אר אווי ווי ךער מלאך איז'נישטיאגע; נע; ; ‪,:‬עקבי‪ .‬אפנים ‪^.‬עןין אפנים‪ .‬איו' ךאך ךי‬
‫ךעכטע האנט פון מלאך ניווען נעבי; ךי ליינקע זיייט פץ ‪.:‬עקב‪'.‬האט ךער טלאך אקוועטש‬
‫ךטיאהן מיט ויין ךעכטע האנט ךי לי‪.‬נקע דיט פו; ‪:‬עקב אונ ךער אךעיר איו'(‪$‬פנ‪.‬ע'שי‪£‬רונ‪.5‬ען‬
‫פון אךט‪) :‬י( ד^א'‪..:. .‬עקב האט איויפגיהויביןךיניע אוינין אונ האט ניועהן ווי‪.‬עע!ו טיט‬
‫פיר הונךעךט טענטשין ]נייע; נעני; אים‪ .‬רבי לויי זאןט למשל ‪.‬אלייכ איו אי; כעס ?‪FTP‬‬
‫אויף אדע בהמות' אונ חיות‪ .‬האבץ ךי בהמות אינ חיוח' ‪.‬נייאנט וועד פו; אונו וועט !‪pj‬‬
‫צים לייב אייבער ‪?.‬עןוי;‪ .‬האט ךער פיקס נייאנט צו ךי בהמית אונ חיוה קומט' צו טיח‬
‫»‪5‬יך ווייס ןריי הונךעךט משלים ויעל אייך פאר יאים די ;אני; ‪,‬ווע^ער שוי; לוט ייעןץ ‪f‬‬
‫האבי!‬
 ‫צז‬ ‫בראשית‬ ‫וישוח פ ר ש ה ע ח‬
‫פדר‬
‫ואיניש )לל( דכויהא ח‪£‬ום ‪ ,‬ה ‪) :‬יא( דשם את השפחות יאק ילדיהן ראשונה ‪ .‬היא‬
‫אפרה אחרון אחרק חביב ‪ .‬והוא עבר לפניהס ‪ .‬ההיד )תכליס קנ( ברחם אב על בנים ‪.‬‬
‫חני רבי חייא ברחמן שבאבות יאי זה הוא רחמן שבאבות ר׳ יהודה אםר יה אברהם‬
‫אמו אברהם )בראשית יה( הלילה לך םעשות כדבר הזה ‪ .‬ר׳ לוי אמר יעקב והיא עבר‬
‫לפניהם אמר )לה( טב דינע בי ולא בהון‪ .‬וישחתו ארצה שבע פעמים ‪ .‬לפה שבע‬
‫על שם )משל־ כד( כי שבע יפיל צדיק וקם‪ .‬ר׳א למה שבע איל הוי ריאד‪ ,‬את עצמך‬
‫כאילו את נתין לפנים משבעה )לו( קינקלין ויושב ודן יאני נדון לפניך ואת םחמלא‬
‫עלי רחמים‪ ,‬איר חנינא בר יצחק לא זז משתטח והולך סשחטח והולך‪ ,‬עד שהכניס‬
‫טדודד‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫מוי נתזו ו‬ ‫לפלס‬ ‫היושנ‬ ‫מלו‬
‫יפקנ לנת ! )לד( וכימי(‪ .‬נלימי בפני עצמו ז )לי( יןינקלין‪ .‬יזדייפ‬
‫מייל‬
‫) ל נ ( ט נ ליגע כי׳‪ .‬שונ ניא שיגע ויפנע ב׳ ול־ז נסם ו‬
‫האבי; ךי בהמות אינ״היות־״־ניזאנט עס איו גוט אווי‪ .‬איז ךער פיקס אןיסול נינאננען אונ‬
‫האט ייך נישטעלט‪ .‬האט מען נ;ואנט צו אים • וואם שטייםטי‪ .‬האט דעי פוקס נייא;ט‬
‫איך האב פאי געםי; הונךעךט משלים‪ .‬הא^ין ךי בהמות אינ היות ^א^מ צום פוקס ץןויי‬
‫י‬
‫הונךעךט משלים' רעם ארך' נענונ !יין‪ .‬איו דעי פוקס ניגאןונע; נאך כביכול אינ האפ ייך‬
‫ז‬

‫גישטעלט ‪ '.‬האט סע; ניואנט צו אים ראם שטייסטיו‪ .‬האט ךער פוקס ןיואןט איך האב‬
‫פאר נעשין )אך הונדעךט משלים י‪ .‬האבי; דיי ניייאנט צו אים הונךעךט ואילים וועט ארך‬
‫נענע זיין‪$« .‬יז רער פוקס' רייטער ניגאנגע; ‪ .‬וויי‪.‬ער איז ניקוםען נא^ט פון דעם לייב‬
‫האט ‪.‬ער ייך נישטעלט אונ האט ניואנט איך האב ‪3‬אר נעםין אלע ?‪1‬׳^לים‪ .‬נאר יערער‬
‫פון אייך ואל אליין ניין צום "לייב אים איבער בעטין ‪ .‬איוי איז ניוועין כיי י‪,‬עקב אבינו‪.‬‬
‫רבי להודה בר סימון זאנט ‪:‬עקב ןןאט ניזאנט צו דינע רייבער אונ קינךער איך האב ‪03‬‬
‫מתפלל צו זיין פו; אימנרטווענין‪ .‬רבי לוי זאנט _י‪,‬עקב האט נראגט צו‪/‬זיעע ווייבער אינ‬
‫גןינךער איך האב כרו מלחמה צו האלטין פון'אייעיךטווענין‪ .‬ווי ‪.‬ע־‪£‬ו וזאט ניך«‪/‬רףט קומען‬
‫האט ‪,1‬עקב צו טיילט די טוטעךם םיט ךיערע לךנךער‪ .‬אונ האט ‪;3‬וא;ט צו‪.‬ייי צו‪\.‬עךעךי‪1‬‬
‫פון אייך ;אל אים זיין יכוח ביי שטיין ער ואל ניךעטעט רעף; פון‪.‬עשו ס הענט‪) :‬יא( ‪1‬ישס •‬
‫ךי ךינסטען מיט דיעךע ‪.‬קינךער האט ‪,‬ער נישטעלט פאר י ארס‪ .‬ךער נאך לאה מים‬
‫אירע נןינךער‪ .‬ךער נאך יו?ף אונ ךהל‪ .‬וועלכעם‪^.‬ס איי כיי אים ליכער גיייען הימי‬
‫‪.‬עי ;יישטעלט }אי צום לעצט‪ .‬אונ ‪.:‬עקב איי נינאננעי פךיער פארי אלע ‪ .‬ווי ךער פסוק‬
‫זאגט ויי ךייךחטנות פו; אפיאטער אויף דינע קינךעיי‪ .‬טיי האבי; נילערונט יבי הי;א האט‬
‫גץאנט יעקב';ואט ;יחאט ךחמנוח אויף ךינע 'קינךער איר ווי ךער ךעךבארעסרינס^ער‬
‫פאטיער יראם האט רחמנותי ןיהאט אויף זיינע גןי^ךער‪ .‬רער איז ראס ‪.‬נרוען' ידעי־‬
‫ךערבארעםךיגסטער פאטער ‪ .‬רב‪: :‬הוחז ;אנט ראם'איז נירע; אברהם‪ .‬ן!ר האט כךומנות‬
‫‪$‬יהאט אוי!ש סדום אונ האט גיבעטיין כיי ;אמ פוידיעךטךענין אינ האט נייאנט צו נאם‬
‫‪8‬ר טיטען פו; דיר צו טאהן אווי איאך ‪ .‬רבי לוי זאגט !‪.‬עקב איו ניווע; דר ךערבארעםךינםטער‬
‫פאטער‪ .‬דייל ‪,‬ער איי'ננינאננען פאר ארם פאר 'אלע רייבער אונ קינךער‪ .‬ער י האט‬
‫ניזאגט ^עםער זאל עשו טיך' הךננ; אונ ניט די‪.: .‬עקב האט ךך איינניבויגין' צו ךער‬
‫^עךד ז י ‪ 5‬ק }!א?ל‪ .‬פאר ;ואם דבע; מאהל‪ .‬ווייל ךער' פסוק זאנט זיבע; נ׳אהל‪.‬וועט ךער‬
‫צךייק §אלין אונ ייעט אויפשט‪:‬ין‪ .‬נאך 'אפשט אי‪ 1‬פאר וואס קיאט _י‪,‬עקב ייך איינניבירנין‬
‫זי!יען מאהל‪, .‬ער האט ניזאגיט צו עשו שטעל דיר פאר או דו ויצט וויי אםלך אין די'ייבעטע‬
‫שטוב צו משפטין מענטשי; אונ איך 'וועד ארך נעםשפט ?אר דיר אונ דו האםטיאויף‬
‫מיד רחטנות ‪ .‬כבי חניינא בר‪.‬יצחק זאנט ‪.:.‬עקב האט ניט ארפניהעךט פון אייינצוביינין‬
‫!יי« ^ני מיי }י‪»2‬גק אביםול‪,‬נענטער צו ‪.‬עשו אינ חאט ייך אייינניבוייגין פאר איים‪p7} .‬‬

‫אביסול‬
 ‫בראשית‬ ‫ה‬
‫*י״ייע‬ ‫ע ל ח‬
‫י״‬ ‫סדר‬
‫‪3‬רר‪,‬־ר ל ט ד ה ׳ ר ‪ ) :‬י ב ( וירץ ע ש ו ל ק ר א ת ו ו י ש ק ה י ‪ .‬נקיר עליו א ׳ ר שמעון ב ן א ל ע ז י‬
‫ב כ י ס ש א ת ה מוצא ה כ ת ב ר ב ה ע ל ה נ ק ו ד ה א ת ה דורש א ת ה כ ת ב ‪ .‬ה נ ק ו ד ה ר ב ה על‬
‫ה כ ת ב א ת ה דורש א ת ה נ ק ו ד ת ‪ .‬כאן ל א ב ת ב ר ב ה על ה נ ק י ד ה ו ל א נ ק ו ד ה ר ב ה על‬
‫ה כ ת ב א ל א מ ל מ ד שנכמרו רחמיו ב א ו ת ה ש ע ה ונשקו כ כ ל ל ב ו ‪ .‬א י ל ר׳ י נ א י ) ל ז ( א ם‬
‫‪ p‬ל מ ה נ ק ו ד עליו‪ .‬א ל א מ ל מ ד ש ל א ב א ל נ ש ק ו א ל א לנשכו ונעשה צ ו א ת ש ל יעקב‬
‫זה ב ו כ ה ע י‬ ‫א ב י נ ו ש ל שיש וקהו שיניו ש ל אותו ר ש ע ‪ .‬ו מ ה ת׳׳ל ויבכי א ל א‬
‫* ו א ר ו ) לח( וזה בוכה ע ל שיניו ‪ .‬ר ׳ א ב ה ו כ ש י ר יוחנן מייתי ל ה מן ה ב א ) ב י ר ו צ ו א ר ך‬
‫ב ם נ ר ל השן ו נ י ׳ ‪ .‬וישא עיניו א״ר בנימין ב ר לוי לפי ש ש מ ע נ ו ח נ י נ ה בי״א ש ב ט י ם ו ל א‬
‫ש מ ע נ ו ב ש ב ט ב נ י מ י ן ‪ .‬והיכן ש ס ע נ י להלן )בראשית מ ג ( ייאטר אלהים י ח נ ך ב נ י ‪:‬‬
‫) י ג ( ותגשן ה ש פ ח ו ת ח נ ח וילדיהן וחשחהיי; ו ת ג ש גם ל א ה וילדיה י נ י ' ‪ .‬ביוסף כ ת י ב‬
‫ו י ש ת ח ו ו ‪ .‬א ל א א ס ר יוסף ה ר ש ע הזה עיגו ר מ ה ש ל א י ח ל ח‬ ‫ו א ת ר נ ג ש יוסף ירהל‬
‫עיגיי ויביט א ת א ס י ‪ .‬ו ג ב ה ה ק י פ ת ו ו כ ס ה א ו ת ה ‪ ,‬הוא י כ ת י ב ב י ה )בראשית מ ט (‬
‫) ל ט ( כן פ ו ר ח יוסף בן פ ו ר ח עלי עין ‪ .‬בן פורר‪ ,‬ר ב י י ת עלי עין ‪ .‬כ ן פ י ר ת ר ב י י ת‬
‫יוםה‬
‫כהונה‬ ‫מתנות‬
‫) ל נ י ( נ! פ ו י ח יוסף ו ג י ' ‪ .‬נ; פ ר י ת רבייח • ׳ י ס ף ‪ p‬פ ר ח‬ ‫ייבנסי‪:‬‬ ‫) ל ז ( א ס כן ל מ ס נקוד ע ל י י ‪ .‬א ל א לומר לקרוא‬
‫עלי ע י ן ק פירס ינייי‪ .‬יוסף עלי עין ו׳ נ ר נ י ס י נ י ׳‬ ‫כשעיס‪:‬‬ ‫ש י נ י ו ‪ .‬ששיניו נעשו‬ ‫נוכה על‬ ‫) ל ח ( יוס‬

‫אביכול גיגא;;ען נע;טער אוג איין גיבייגץ‪ .‬אונ איוי ה א ט ע ר גיצאהן ךבע• מאהלי ב מ ! ע ר‬
‫איי ;יקובע; נאנט פיו; ‪ .‬ע ^ ו ‪ .‬ביי‪.,‬עם איו גיוואךין פו; דין רחמנות ‪ :‬י ) י ב ( ויר׳ן‪. '.‬עשי איו‬
‫א ו י ף י ך ע ם ;־אלט ויש‪.‬קהי שטייט‬ ‫גיקוישט ‪.‬‬ ‫גילאפין נעני; ‪,':‬עקב גייצקהו אינ האט אים‬
‫גאו־ ניט‬ ‫פיוטעלאןד‪ .‬רבי ש?!עו; ן ; אל;עזך ואנט אלע וועךיטער וואט יענען געפיגטולט"‪.‬‬
‫ך ע ר נאנצער וואךט ‪ .‬אויב ךיי אותיות וואם זענען'א; פינטלאןד'יענע; מ ע ר ויי די* אותיות‬
‫;ואם םיט ?י?‪8‬לאף‪ .‬ד ך ש ת מען ךי אותיות וויאס א* פ י נ ט ל א ך ‪ .‬אונ אויב ךיי אותיות יואם‬
‫זענען םיט פינ‪1?.‬לאןז יע;ען מער ווי ו י אותיות ;ואם א; 'פינטלאןד‪ .‬ר ך ש ת טעו ךי אותיות‬
‫ו י נ ק ה ו ( ' ע פ י נ ט ו ל ט ‪"'.‬ראם לעירונט יאונו‬ ‫; ו א ס מיט פץ'?‪.1‬לאןי‪ .‬י ך א אייו ך ע ר גא״נער וואךט‬
‫או ךי ך ה מ נ ו ת פין‪.‬עשו איז ך ע ר מעקט אונ ך ע ר היצט ניןאךין' אויף ‪ 1‬ע ק ב א ו נ ‪ .‬ע ר האט‬
‫וזארץ‪ .‬רבי י ינאי י ; א נ ט י או'‪.‬וישקהו ;ואלט גישטאנע;' אן‬ ‫}‪1‬ים‪,‬נעקושט מיט ך ע ם ;אנצין‬
‫^ ט ע ל א ן ד ' וואלטץ ס י ר אויף' טייטשי; ‪,‬ער ה א ט 'איס*נ'יקושט מיט' ך ע ם נאנצין ' ה א ר ץ ‪ .‬צ ו‬
‫נ‬
‫איני אי פ א י ק ע ך ט איו ניווען ע *‬ ‫« י יי פי?‪9‬עיא־ לעינע;‬ ‫ז‬ ‫ן א ם יענען דיי פינטעלאןז •‬
‫ר א ט ‪.‬ניט גיוואלט קישע; ‪..:‬עקב גאר ‪.‬ערי ה א ט איסיניוואלט בייסין‪ .‬נ א ד די היאליייפיו; יעקב‬
‫או" ער‬ ‫נימאכט ך ציין‪.‬‬ ‫»‪ w‬גיוואךץ היאךט איוי ווי א‪.‬מאןמער שטיי; ה א ט ‪.‬עשי‪.‬קאליע‬
‫א ב ע ר ' ניט ט י ט ך״עם‬ ‫נעקישט‬ ‫ה א ט ‪ 0 < » \ .‬שוי;‬ ‫ן א ט גי‪.‬ועהן ״ער‪/‬קען אים ניט ‪3‬ייןזין‬
‫נא?צץ ה א ר ץ ‪ ? .‬ך ק ט ך ע ר ןןךרש אז עשו ה א ט גיט גיקישט‪.‬יעקב ט י ט ךעים נאניצי; הארי;‬
‫וואס ךע; 'האבץ ןייי געווייןט •י ג א ר ‪ , :‬ע ק ב ה א ט ‪,‬געוויינט ירי האלךי'האטי' אים וויי'ניטאהן‬
‫האבץ' אים* וויי‪.‬נעטאהן פון ידעם‬ ‫פון ר ע ם כיס ‪ .‬אונ ‪.‬עשו ה א ט נעווייינט ‪ .‬ו;אס לי ציין‬
‫כ י ם ‪ .‬ר ב י אבהי ה א ט ני;א?ט פו; לבי' יוחנן ס וועני; ר א ם ווייםי; מיר פו; ידעם פסוק שלמה‬
‫ה^לןז ה א ט גי;א?ט אויף ‪.:.‬עקב ליין האלךי איי גיווארין איוי ווי אשאלעם פו; עלפאגר ביץי‪.‬‬
‫עשי האט איי?ניהויבץ ייינע אויני; אוג ה א ט אקוק גיטאה; אויף רי ווייבער אינ״די קינלעי־‬
‫ויער‪.‬ןענען' די מ ע נ ט ש י ; ‪ .‬ה א ט י •עקב 'נייאנט‬ ‫פין ‪ , :‬ע ק ב ‪ .‬ה א ט ‪.‬ער ניפלענש ב י י ‪ , :‬ע ק ב ‪.‬‬
‫די פיר יענען סיינע ווייבער אונ דאם יענען ךי קיי^ךער א ש ר חנ; אלהים א ת עבלןז‪.‬־ *;׳אש‬
‫א י י ‪ .‬ע ר ה א ט ‪;.‬יי טייר ניניעבץ‪ *.‬דבי בנימי; ב ר "ליי זיאגט‬ ‫ויי האני; גיפונען חן ביי גאט‬
‫אי‪.‬ויי'האבי; גייפינע; "חין ביי ;אט‪ ".‬א ב ע ר א י ץ ן‬ ‫אייף לי ‪,‬עלןז‪,‬ק‪:‬גדער ה א ט ‪.‬י‪,‬עקב'גייאגט‬
‫בדמי; איו גאןז״ךאמאלם‬ ‫ברמי; ;‪.‬עפינען סיר גיט א י ‪ ,‬ע ר ה א ט אויןז גיהאם ח ן ‪; .‬וארים‬
‫« בנימץ‬ ‫ניט גיייען ניבארי;‪ .‬ייא נעפינען מיר אויף בנימין ח ן ‪ .‬גאר ‪'eicrh‬חאט גייאניט‬
‫‪:‬‬
‫אלהים ; י ; ף מ י ‪ .‬מיץ זו‪ ?;.‬גאט זאל דיר געכ־! ח ן « ) י נ ( י י י ‪ :‬ש ‪ .‬י י יינסטען בלהה אן*‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫זלפח*‬ ‫‪v‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬

‫י‬ ‫־ ' י‬
 ‫ט ל ח ‪ £‬ר ש ה ע ת‬ ‫ף‬
‫צח‬ ‫ביאשית‬ ‫׳‬ ‫פדר‬
‫יוטף‪ .‬בן פיית עלי עי! )מ( בן פורת רביית יוסף ר' ברכיה בשם ריס אשר ע‪$‬י‬
‫)מא( לפרוע ל ך ם! אותה העין‪) :‬יד( ייאסר כי ל ך כל הםחנה הזה אשר פגשתי ונו׳‪.‬‬
‫כל אותה הלילה נעשו מהיש כתות כתות וחבורות חבורות והיו פיגעין כאילין רעשו‬
‫יהוון אםרין להון טן דמאן אתון ‪ .‬והן אוםרין פן רעשו‪ .‬והן אוםרין ןמ‪ (3‬הבו הכו‬
‫יהכין להון‪ .‬טן דבר כריה דאברהם‪ .‬והן אוטרין )מג( יהבון להון‪ .‬טן דבריה דיצחק‬
‫יהן אוםרי; יהבון להון‪) .‬מד( ביון דחוו אטרי מן ראחוי דיעקכ אנ; ‪ .‬הוון אםרין שבקין‬
‫והון מן דידן איגון‪ .‬בצפרא איל מי לך כל הטחגה הזה אשר פגשתי וגוי‪ .‬איל‬
‫אמרי! לך כלום ‪ .‬א״ל)מה( מיכחת אנא גביהון‪ .‬ויאמר לםצא חן וגוי‪ .‬ויאמר עשו יש‬
‫לי רב מכות אחי יהי ל ך ונו׳‪ .‬דיא ויאטר עשו יש לי רב וגו׳‪ .‬איר אייכו לפי שהיו‬
‫הברכות )מו( מפיקפקוח בידי יהיכן )מז( נחאוששו ל ו כאן סן דאיל אחי יהי ל ך אשר‬
‫^‬ ‫ם ת נ ו ת כ הו נ ה‬
‫כיי ‪ .‬פ" ביי ‪:‬ומיס להס מ נ י ת ! ) מ נ ( י ס נ ן ני׳י‪.‬‬ ‫ידוש נן פורת כמו שרות ננתינאו ‪ ) :‬מ ( נ! פדית כיי‪.‬‬
‫תנו להס מכות‪) :‬מד( כיין דתיי כ י ‪ .‬שזיו אומרים נישל‬ ‫»גץ ספרית נחנדל יוסף עי" חלומי של פרעה יאת״נ דרש‬
‫אתיו של יעקנ אנחנו היו מלאני השרת אומרים כנימו‬ ‫גן פיית נרןייאתו לשו! פריס ירניס בנתגדל ינשתרננ‬
‫להס משלנו סס ו )מה( מינתת נ י ׳ ‪ .‬מונס אנני אללס ן‬ ‫לו‪ .‬שנרנו מדמ נננל‬ ‫על עיני של עשו! )מא( לפרוע‬
‫משש‬ ‫)מי( מפיוןפקות ‪.‬שעדיין לא סייס עליהס עשי‬ ‫מזה שלא יש!וע נו עי; כרע יניא עולה ושילש על‬
‫חפינה ! ) נ ו ( נתאוששו‪ .‬נתחזקו על קיומן‪) :‬מון( מאלים‬ ‫העי! ילא העין עליו‪ .‬ה״נ‪) :‬נונ( הכו הנו ׳הנו! להון‬

‫^ ג י ‪ £‬י ג י ; ' פאר"'"אים‪7‬‬ ‫זלפה םיט ריעךע קיגךער האבץ‬

‫ךער נאך האט נינענט ל א ־ מיט אירע קיגךער צו ‪,‬עשו אונ האבי; ויך איינגעבויןין פאר‬
‫־‬

‫אים‪ .‬ךער נאך האט גינענט יוסף םיט ניי;' טוטער רחל צו‪.‬עשו אונ האבי; ‪.‬ייך איינניבוי‪4‬ין‬
‫פאר אים‪ .‬פאר ראם פךיזגיר יוסף אונ איגטער אים רחל‪ .‬גאר יוסף האט גייאגט ךער רשע‬
‫‪.‬עשו האט ;רויםע אויגי; טאםער וועט ‪.‬ער אקוק טאהן אויף מיי; טוטער אונ ויא וועט אים‬
‫גיפעלין • ךךיבער האט‪,‬ער זיך גישטעלט פךיער פאר ךי טוטער‪ .‬האט גאט אויף גיהויבי;‬
‫ךעם פנים פי; יוסף חעכר פון דחליאונזןר האט איר בךעקט‪ .‬ראם האט ‪,:‬עקב גיזאגט אויף‬
‫יוסר*‪.‬בן פיוךת ייםף בן פוךת״ערי ;;ין‪.".‬פן פוךת יוםףיםייינט מע;‪.‬איוה; פיו; גררםקייט איו‬
‫יוסף‪,‬עראיזגיוואריןא‪,‬מל־‪.‬בןפוךתויוסףאווה;פוןגרויםקייט‪/‬איזיוםו!‪.,‬ער איוגמו״אךייןאםלך פ«‬
‫וואגע; הט עך זוכה גרוע; צו די גררםקייט ‪ .‬יעלי 'ע;ן'‪ .‬פון' וועגיו 'ךי אויג \ ווייל‪,‬ערי האט‬
‫פארששעןט ךי ארג פון עי^ו זיא';אל ‪.‬גיט' קיקען אויף זיי; מוטער רחל‪ .‬בבי ברמה האט‬
‫ניזא?ט פו; רבי סימון ם מעניו‪.‬עלי מייגט טע; נאט האט גי;אגט צו יוסף אויף'טייר איז ךי‬
‫שולךיגקייט איך יאל ךיד ‪.‬געבץישכר וויייל דו האםט פאר שטעלט ךי אויג פו; עשו זיא ואל‬ ‫ז‬

‫ןיט קוקע; אויף רחל <דער שבר איז גירען או אויה ךי קינדער פיון יוסף האט גיט גרועלטינט‬
‫_קיין ארג לקיץ ‪.‬ע‪ ;:‬הייעי י‪1‬י 'שלעכ?!ם צו טאך!>» )יד( ריאמו־‪. .‬עשו האט גיואנט 'צו'‪:‬עקב‬
‫ןוער איז ךי ;א;צע קתנה ראם אייך האב בנענינט• ךי נאנצע נאכט‪/‬זענע; אראפ גיקוםען‬
‫‪9‬ךאכיס פו; הימיעלאוינ האבי; ןיך גיטיילט קאמפאנ‪.‬י‪.‬עם‪1‬וייז'אוג האבי; בנעגעט ךי מענטשין‬
‫ז‬

‫פיי; ‪ .‬ע ^ י ‪ .‬איג ךי מלאכים האבי; גי?ךעגט ביי'ךי מענטשץ רער ועינטיאיר‪ .‬האבץ זןי‬
‫נ;יא‪.‬גט מיד‪,‬זקק פו;'‪.‬עשו‪ .‬האבץ ך ' מלאכים ניזאנטיאייינער צום אנךעיךי; שלאגיט ‪'.‬האט‬
‫מען ייי נישלאנץ‪ .‬האבי; ךי כע??!שין "נ;יא נט מיו־ ועגעין פו; אבךהיםס אייגיקיל‪ .‬האבין‬
‫‪:‬‬

‫ך מלאכים ווייטער גיי^לאגין‪ .‬האבץ ךי טענטשין ךיאנט מיר זענען פו־ יצחק ס זיתן‪.‬‬
‫האבץ ויי יוייטער נישלאגי; ‪ .‬ווי ך י טענטשי; האבץ' ניואנט י מייד ‪.‬זענען י פון !‪,‬עקיב ‪0‬‬
‫^רודער‪ .‬האבי; די מלאכים ני;א;ט לאזט ‪.‬ךיי אפ‪/.‬ייי‪,‬יענען 'פץ אונזעךע'! אי; דער פריה‬
‫האט עשי גיקרעןט ביי ‪:‬עקב ויער איו' נירק ךימעניטשין ;ואס איך י האב בנענינט'ביי‬
‫נאקט‪ .‬האט ‪:‬עקיב גיפךעניט ביי עשו די מיענטשין'האבץ ךיר ‪.‬עפעס נייאגט ‪'.‬האט ‪.‬ע‪%‬‬
‫ןי‪$‬נפער=« אייל י ?יל גישלאנין ?יווארין פו; ךיי‪ .‬האט‪ 1‬עקב גץאנט'« ״ע׳עו א י ך וןיל געפיגען‬
‫י‬

‫ח!‬
 ‫ע ח‬
‫בראשץז‬ ‫ר ש ה‬
‫וישלה פ‬ ‫סךף‬
‫ל ך ‪ .‬א״ד אלעזר אין קיום הנט אלא בחותמיו‪ .‬שלא האסר שאילילא שרימה יעקב‬
‫י‬
‫אבינו את אביו לא נטל הברכות ‪ .‬ת״ל אחי יהי לך א ש לך ‪) :‬ט‪ (1‬ויאמר יעקב‬
‫אל נא אם נא מצאתי חן בעינ‪-‬ך ולקחת מנחתי מידי כי על כן וני׳ כראיה פני אלהיט‪:‬‬
‫מה פגי אלהים דין אף פניך די; ‪ .‬מה פני אלהים ולא יראו פני ריקם אף את ולא ירא‬
‫‪3‬ניך ריקם‪ .‬קח נא אח ברכחי אשר היבאח לך‪ .‬איל כםח יניעות ינעתי עד שחב!‬
‫לידי אבל אחה )קח( מאליה היא באה אצלך ‪ .‬אשר הבאחי אכ׳כ אלא אשר חובאת‬
‫מאליה באה לייך‪ .‬ויפצי בו ויקח ‪! .‬כני( מיהחמי הזר וידיה פשוטי‪ ..‬ר׳ יהודה ביז‬
‫סיסין אסר )הי‪.‬ליס סח( םתרפס ברצי כסף )ל( מתיר אח ))‪ (ft‬הפס ומתרצה בכסף ‪,‬‬
‫דיל סליק למשאל בשלמיה דרביני ‪ .‬איל צלי עלי דהדא םלכותא בישא םנץ ‪ .‬איל‬
‫לא תסב סן כר אנש כלום וליה את יהיב כלום ‪ .‬סן דיתיב נב־ה אתא הדא איחחא‬
‫טעיגא ליה תדא דיסקרין וחדא סכין בגווה קם נסב םכינא והדר לה )לכ( דיסקרא‪ ,‬אתא‬
‫‪) v‬לנ( בלדר סן סלבותא וחטא יתר‪ .‬והכרה וגסבח‪) ,‬לד( כפתי רםשא סליק דיל‬

‫בהונה‬ ‫מתנות‬
‫בפישש‪-‬ז גוו לכחילייז נ י כ ן ‪) :‬לא( כפס ‪ tOt.‬ידז!‬ ‫<י • י נ י י י ו ‪ -‬מ י פ ס ‪ w » s .‬נ‪ 0‬נ י ׳ היא מיונה חני‪-‬ה‬
‫)לנ( ז־סקדין‪ .‬קציה‪) :‬לג( נלו‪.‬־‪ .‬מובל ממכר נמלו •‬ ‫ויל הקנון ואי‪ .‬געילן ו ) ״ ( ‪r.s1r.‬׳ נ י ‪ .‬סיס ;יחס‬
‫ל‪5‬ס‪1‬‬ ‫) נ י ( נפי‪,‬׳ נ ר ‪ .‬נננוי‪ .‬ס ע י נ מזי י״ל וסלו‬ ‫נמו ענוני יונה לקבל רדו הכמות לקנל‪) :‬ל( מהיי‬
‫ני ‪ .‬מסיו ק‪:‬רי אננעותיו‪ .‬ופונט יזו לסי‪.‬ינוח נ נ כ ף ‪.‬‬

‫)זן אין דיי‪$.‬ע אויגין‪ .‬האט‪.‬ע^י ;ייאלט צו"\‪.‬עקב איך תאב שיין פיל מכות‪ .‬טיק ברידער‬
‫האךט דיר ריינע מענטשי;‪^ .‬אך אפשיט איז עןןו האט ןיואגט צו_י‪..‬עקב איך האב שרן פיל‪.‬‬
‫היין כרוךער ראם דיו האסט יאל ניהעךין צו ךיר‪ .‬רבי אייבו יאגיט ודיל ךייברכות זענען‬
‫‪3‬יויען ביי _י‪,‬עקב שייאך • ייא יעגען ייי }ישםאךקט גיייאךי;‪ .‬אייצט אז‪.‬ע^ו האט ףואינט‬
‫צי ‪,:.‬עקב טיין בריוךער ראם רו רוא?וט יאל ^יהעךי; צו דיר‪ .‬כבי' אלזניך זאגט'אגט <אךער‬
‫אייןיאגךער !אך ראם אי‪:‬נער שטיגןט צום אינךעךץ( קאט ראם גיטי״קיין ווערטיביייםען‬
‫י‬
‫חוןוטת יטען שבייבט א‪1‬יף ךעם נאםע';>‪ .‬ת ;אלסט גיט יאגי! ווען‪.‬י‪,‬עקבראלט^יט'גי‪1‬אךט‬
‫די; פאטער ראלט זןר גיט גיייען ‪.‬גיבעןטשט*‪';' .‬אגט ךי*הורה'‪.‬ע?זו האט‪/‬ג^אגט * ו ‪ /‬ע ק ב‬
‫היין ןרוךער האלט דיר ראם צו דירגיהיער » )טוי( ויאמר' ‪.:.‬עקב *האט י גיייאגט צו״ע?>!ו‬
‫‪:‬‬
‫איך בעט ךיך ארב איך ?אב גיפונען חן אין דץגע ארנין ואלסטי;עםעו הי*ץ מר‪1‬ה' פון‬
‫היין האגף ודיל איך האב גיזעהן כיין פנים איו ער כיי סיר אזר' תייערי אזר ווי איךייואלט‬
‫גיןעהן ‪3‬גי אלןקים‪ .‬אזר ווי ךער פנים פון ןאט איז טשפט דיי; פנים איז ארך משפט ‪ *.‬אזר‬
‫יר אי טען קו?וט ‪.‬ועוז; ךעם פגים פון׳ גאט טאר מען גיט גיועה; רעדי; לייךיג לאז'מען קומט‬
‫איו בית המקדש מוי טען בךיי^ק‪/‬קךבנומיאיוי דיין פגים וזיל איך ארך ניט זעה; לייךינ‪.‬‬
‫ואי־ זאל?וט נעטען ךי םתנה ראם צו ריר איי געבריי?גט גייואךי;‪,! .‬עקב דואיטיגיזאנט צו‬
‫‪ ^ ,‬ו ווי פיל האב איךטיןז נעסאטעךט ביז איך' האבירי בהטות פאךךינט* אונ צו ךיף‬
‫קוםע; ךי בהםות נאר נריננ‪, .‬עם' שטייט ניט א^ר הבאתי‪ .‬ראם' איך האב צו דיר‬
‫געבךייעט‪ .‬גאר״עס שטייט אשר הו‪^$‬ז‪. .‬עם איז ‪ w‬ךיר געבךייגגט גיייארי;‪ .‬פץ ייך‬
‫א‪.‬ליץ גאו־ א; טאטעךגעש קיטע! די אלע בהמות צו דיר‪,! .‬עסב האט שטאי־ק גיבעטק‬
‫ביי _עשו ;נר זאל נעםען ת םתנה‪ .‬האט ‪^.‬ר ייא גיניםען‪.' .‬עם האט ארם גייעה; אי‪.‬עי‬
‫ורל ניט נעמען ךי מתנה‪ .‬אונ האט אויב 'ניצרגין ךי האנט צו נעמען‪ .‬רבי ייהודה בלס‬
‫בימין ^זא^עם שטייט אץ פסוק ביי‪.‬עשו מתרפס ברצי'בסף ;ןר'‪.‬עפינט אוייףיךי האנ‪!:‬‬
‫אונ ‪,‬ער וועךט בךילי^ט אז מ ק גיט אים געלט‪ .‬ריש לקיש איז ניקוםעין צו רבי' פרעגין‬
‫ראם‪5!,‬י טאיכט‪ .‬האטי ךיש לקיש ניזא?ט ציו רבי בעט פון םיינעט )ועניין ווארום ךי מלויבי*‬
‫איז אשלעכטע אוג מען איז טיך םצזגר‪ .‬וץאט רבי ניואנט צו'ריש לקיש ־יאלסט נאד ‪vi‬‬
‫ד‬
‫‪. pa p^sj‬נןיין מענ^ש ‪.‬קיץ מהגה‪ .‬רעססו גי^ דאך‪3‬־ץ' גענ‪ £‬צום ‪5‬לכות‪ 1‬ו\י ךי ש לקי*‬
 ‫ר ש ל ח‬
‫צט‬ ‫בראשית‬ ‫ישי׳ ע״‬ ‫‪5‬‬
‫סדר‬
‫לסיעאל כשלטיה דרכינו וחטא יחיה שחיק ‪ ,‬איל למה את שחיק ‪ .‬איל ההיא סביגא‬
‫)לה( דחםיחא יהד‪ .,‬אחא חד בלדר סן םלכוחא חטא יחת וחסרה ינםבה‪ .‬איל לא בן‬
‫אםריח לך לא חיסב מ! בר נש כאס וליח אה יהיב כלום •י )טז( חד)לו( עםא דארעא‬
‫א״ל לד׳ הושעיא אין אטריח לך חרא )לז( םילחא טכא אח אטרח בציבורא סן שטי ‪.‬‬
‫איל טה היא‪ .‬איל כל אוחן חדורונוח שנחן יעקב אבינו לעשי עחירין עייים להחדרן‬
‫למלך חטשיח לעיל ‪ .‬טיט )שס פ ‪ ( 3‬סלבי חרשיש ואיים טנחה ישיבו ‪ .‬יביאו אכ־ב‬
‫אלא ישיבו ‪ .‬איל חייך סלה מבא אטרח ומן שסך אנא איטר לה ‪ :‬ן ין( ויאםר אליו‬
‫אדוני יורע כי הילדים רכים ונו׳‪) .‬לח( זה סשה ואהרן‪ .‬והצאן והבקר עלוח עלי אלו‬
‫ישראל שנאסר )יחזקאל לל( ואתן צאני צא! סרעיתי אדם אתם ‪ .‬ר׳ הונא בשיר אהא‬
‫אפר אילולא רחםיו של חקביח ודפקום יום אחד כבר סתו כל הצא! בימי אדרייניס‪.‬‬
‫ר׳ ברכיה כשם ר׳ לוי אמר אדוני יודע כי הילדים רכים זה )לט( דוד ושלםה ‪ .‬והצאן‬
‫הבקר‬
‫כהונה‬ ‫‪0‬תנ ו ת‬
‫אמרת ני' • אש אמרח אמו יישמ• נלנורא‪) :‬לת( »‪e‬‬ ‫גשלימי של רניגי יראה איתי שימין‪) :‬לה( לחמיתא‬
‫מנה ואהרן‪ .‬מליגי נמשה יתראסי את הילן ימשני נ ל »‬ ‫נ י ' ‪ .‬שראית איתי א‪:‬ל' סייס ‪) :‬לי( עמא וארעא‬
‫לאהרן יגיל עליי רעי ז )לש( ליל ישלמס‪ .‬גני שלפ‪8‬‬ ‫נרס׳'‪ .‬פי' עס האין ‪ :‬ס"‪) 1‬לו( מלתא שנא את‬
‫איז אזוי נןזעסין נע‪5‬יךך^^~ניק‪1‬מ‪1‬ךיא^ה^ו‪"1‬האט^בךייננט « בבי אי&זיםול אונ‬ ‫׳‬

‫אין שיסול איז נילענין אטעםער‪ .‬האט בבי צו נינו‪13‬ען רעם' מעםר אונ האט איר צוךיק‬
‫נינעבין ךי שימול‪ .‬איו ;'יקומען אעילצטער פון ‪9‬לך צו בכי אוינ ר!אט ןיזעהן רעם טע^ער‬
‫איז‪.‬ער אימ גיפעלין אונ האט אים יעו ;ינוטען‪ .‬פארי! נאכט איז נאך אםאהל ניקומע; ‪.‬ליש‬
‫לקיש צו כבי פרעןין וואס^ער טאכט‪ .‬האשךיש^קיש ;'ייעהן ור כבי לאכט‪ .‬האט ךי‪#‬‬
‫לקיש ניפךענט ביי ךכי ראם‪..‬ער 'לאכט‪ .‬האט רבי נייאנט' צו ריש לקיש רעם םעםער‬
‫ראם דויהאיסט ?;יעה;‪ .‬איז ניקומעןיצו ‪£5‬יר א‪/‬נלצטער יפו; מלך אונ האט נטעה; דעם‬
‫מע§ער איו^ר אים ניפעלין אונ ?אט אים צו‪.‬נינוםע;‪ .‬האט י בבי נ;זאנט האב איך ךע!‬
‫דיר ניט ןיזאןט דו זאלסט ביי ‪..‬קיץ מענטשין ןאר ניט ‪.‬נעטע; וועסטו ניט ךאי?י! ‪;.‬ע?י! י‬
‫ז‬

‫)טז( חד‪ .‬אעם הארץ' האט עםאהל ;יואנט צו רבי הוש;עא אז אייך רעל ךיר'יא‪.‬נין אנוטע‬
‫ז‬

‫יאך ווע‪.‬סטו ךאס ואןין אין ביה הסדרש'פון ‪5‬יעעט רעך;‪ .‬האט רבי הוש;עא נייאןט צום‬
‫עם הארץ ראם איז ךי נוטע _זאך‪ .‬הט ךער_עם'הא‪.‬לץ ניזאנט ‪ .‬ךי אלע עתנוח וואס‪.‬יעקב‬
‫האט ננעליין צו ‪.‬עשו רען טשיח וועט קוםען וועלין'דאם ךי נרם אךעק נעבין צוא איים •‬
‫ווי ךער פסוק זאןט ךי מלכים י פון תרשיש אונ פון אנךערע אינולע; וועלי; צו אים צוךיק‬
‫נעבין אמתנה‪.‬״עם ‪#‬טייט ניט‪.‬ייייועלין נעבין צו איםיאםוןנח‪^'.‬אר‪,‬עם שטייט‪!.‬יי וועלין‬
‫י‬
‫צוריק נעבין‪. .‬ייי רעליןצוךיק נעביין אלע טתנוח ראם‪..‬עע‪1‬ו חאט נינונןעןיפו; ‪.‬יעקב‪ .‬האפ‬
‫רבי הישיעא נייא^ט צום עם האךץ איך'שוועד ביי דיין לעבין ידו האסט' ןיזאגט אנוטע זאןן‬ ‫ז‬

‫אינ איך רעל דאס ואני; פון דיי; נאמיע; אין בית פמדרש‪) :‬ין(' וי*)םר‪ '.‬י_עקב ןאט‬
‫^עיאןט צו ‪.‬עשו מיין• הערר ווייס אז ךי קינךער זענעןייוננ דאם ‪9‬יי^ט מען םשה אינ‬
‫אהרן'‪ ,‬די שעףםין אונ ךי ךינךער זענען אויךייוננ ראם ‪!?.‬ייניט ?ע! ל יילל• גויי מעלת‬
‫י א‬

‫ניירופי; שע^?י;‪ .‬ווי דער ןסוס' ;אגט איר‪.‬יענט םיינע שעדיין ךי ^ע§םין פון מיץ פיטערוננ‬
‫איר זענ‪.‬ט מענ^שין‪ .‬רבי הינא‪ .‬האט נןז^נט' רבי אקא' יאנ‪.‬ט רען נןט' ךי רהטנות פו; ;אט‬
‫ז‬

‫מען וואלטדי צו ןיקלאפט איי; פ!אנ וואלטין ךי אלעישעפםי; ;יןייניעךט"‪ .‬ראלטי! אלע‬
‫יורי; נישיטאךבין אין דיא'‪3‬ייט פון אךרךניים״קיםר ‪ -‬לבי ברכ;ה האט ןיזא;ט פין כבי לי‪.‬יש‬
‫רעגץ אייר האט ‪.;.‬עקב נייא;ט ןןיין ‪.‬הערר ךיים אז ךי קינךער ןענען יוננ יראם |‪5‬יינש טען‬
‫דוד אינ שלמה‪ ,‬ךי שעפםיןיאונ ךי ךינךער זענע; יוננ ראם טיינט' טעןיךי יוךיז ךיי ןועךין‬
‫גייי?ין' שי‪5?1‬ין‪ .‬רבי חינא ?אט ני;אנ'ט פון' בבי אחא ס יוענין' רען ניט ךי רחכ׳נות פין‬
‫ןאט ןןאןןין שוין ניןייגעלט לי אלעישעפםץ‪ .‬אלע יוךין‪ .‬זןץידי גייט פון הסן‪ .‬ויעקב‬
‫האט‬
 ‫פ ר ש ח‪n y‬‬ ‫‪587‬‬
‫בראשית‬ ‫יי ״‬ ‫םרר‬
‫אילולא‬ ‫בש״ר א ה א א ס ר‬ ‫י ׳ה ע א‬ ‫ונו׳‪.‬‬ ‫צאני‬ ‫ואתן‬ ‫שנאי‬ ‫ישראל‬ ‫עלותע ל יאלו‬ ‫והבקר‬
‫איל‬ ‫‪.‬‬ ‫עבדו‬ ‫לפני‬ ‫אדוני‬ ‫יעבוד נ א‬ ‫בימי ה ס ן ‪.‬‬ ‫כליהצאן‬ ‫הקב־ה כ כ ר ס ת י‬ ‫רחמיו ש ל‬
‫איל‬ ‫עכרו ‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫אדוני‬ ‫נ א‬ ‫יעבור‬ ‫א ־ ל‬ ‫בעולמך ‪.‬‬ ‫ע מ ך‬ ‫שותף‬ ‫ש נ ה א‬ ‫‪ 0‬כ ק ש א ת‬
‫א ח נ ח ל ה‬ ‫ואני‬ ‫)אםטרלטי(‪ .‬א י ל‬ ‫אפטיטילי‬ ‫אפרכוי ומן‬ ‫מדוכסי וסן‬ ‫מתיירא‬ ‫א ת ה‬ ‫זאי;‬
‫לאט‪.‬‬ ‫ההולכים‬ ‫השילוח‬ ‫)ישגרה ח( א ת מ י‬ ‫דתימא‬ ‫מ ה ל ךכ מ ה‬ ‫להוניא נ י‬ ‫)מ(‬ ‫להוני‬ ‫לאטי‬
‫‪:‬‬ ‫ב ש מ ל ה‬ ‫לוטה‬ ‫ה י א‬ ‫‪ (to‬ה נ ה‬ ‫ושיא‬ ‫דתיםא‬ ‫כ מ ה‬ ‫מ ה ל ך‬ ‫כרוכותא נ י‬ ‫בפנים‬ ‫ד י א‬
‫ולא‬ ‫ה פ ק ר א‬ ‫על כ ל‬ ‫חזרנו‬ ‫אבהו‬ ‫שעירה ‪ .‬א״ר‬ ‫אדוני‬ ‫א ב א א ל ‪:‬‬ ‫)מא( ע ד א ש ר‬ ‫)‪(fT‬‬
‫ומרמה‬ ‫אמתי היה‬ ‫יעקב‬ ‫אפשר‬ ‫מימיו ‪.‬‬ ‫אבינו א צ ל עשו ל ה ר שעיר‬ ‫יעקב‬ ‫שהלך‬ ‫מצאנו‬
‫מ ו ש י ע י ם ב ה ר ציי;‬ ‫ועלו‬ ‫)טונדיה א(‬ ‫ההיי‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫אצלו‬ ‫ב א‬ ‫אימתי ה י א‬ ‫ב ו ‪ .‬א ל א‬
‫ולא‬ ‫ללוותו‬ ‫ונו׳‪ .‬ב ק ש‬ ‫נ אע מ ך‬ ‫אצינת‬ ‫ל ו ע ש ו‬ ‫ויאמר‬ ‫וגו׳‪.‬‬ ‫ה רע ש ו‬ ‫את‬ ‫לשפיט‬
‫נס־ב‬ ‫פ י ש ת א ) מ ( ו ל אה ו ה‬ ‫ב ה ר א‬ ‫ם פ ח כ ל‬ ‫לטלכוהא ה ו ה‬ ‫ה ו ה פליק‬ ‫עליו‪ .‬רכיגו כ ד‬ ‫ק ב ל‬
‫ש מ כ ר‬ ‫לעכו)מא( ע ד‬ ‫הגיע‬ ‫רומאי; ו ל א‬ ‫עמיה‬ ‫וגםב‬ ‫א ס ת כ ל ב ה‬ ‫ר ד זמן ל א‬ ‫עמיה‬ ‫א ר מ א ה‬
‫עסי‬ ‫שהיו‬ ‫סאות א י ש‬ ‫שעירה ‪ .‬ודי‬ ‫לדרכו‬ ‫ההואע ש ו‬ ‫כיום‬ ‫וישב‬ ‫) י • (‬ ‫שלו ג‬ ‫הסוס‬

‫ה י כ‬
‫'‬ ‫כהונד‪.‬‬ ‫מתנות‬
‫לליין ניניה‬ ‫‪m‬‬ ‫גיויג סוב ילל ממן ‪1‬נני זיז מיי ני!ינ נן »י ‪ 31‬כיס נסינ נ ו ׳ ‪ .‬לא ג״! לייןיו אימא'‬
‫נדמים ועי;‬ ‫כ ע ל ם פיוש״י‪ ) :‬מ ( לכיני‪ .‬פייש״י •הטריו ננחס ‪) :‬מ( ולא יעלו « )י‪1‬א( עי שמני ניי‪ .‬פירש"׳ לביזלן‬

‫^׳ד?‪1‬ר"האט''ג^ט‬
‫ראם‬ ‫עולםה ו ה אוג צ וע‪1‬ים ה ב א ‪.‬י‬ ‫שוי־״פים צ ו‬ ‫בייךע‬ ‫ווילףט ט י ר ;אלי! דין‬ ‫ד ו‬ ‫צו‪..‬עשו‬
‫‪1‬‬
‫ע ו ל ם ה י ה ‪* .‬או!‬ ‫קנעבט‪ .‬נ ע ם ד ו‬ ‫איים פ א ר די;‬ ‫ה ע ד ר ביין פ א ר‬ ‫סיי;‬ ‫ו ד ל איזז נ י ט ‪' .‬ז א ל‬

‫םיינע‬ ‫מורא פ א ר‬ ‫האםטו' נ י ט‬ ‫‪,:‬עקבי‬ ‫נייאנט צ ו‬ ‫‪.‬ע?!י‬ ‫עולם ה ב א ‪ .‬ה א ט‬ ‫נעטען‬ ‫א י ך ויעל‬
‫י‬ ‫‪:‬‬
‫וועל טיך‬ ‫גיין ‪6‬אטע‪.‬לאר‪ -‬איך‬ ‫ייעל‬ ‫אהנהלה"לאטי•א י ך‬ ‫גייאןט ‪.‬ואני‬ ‫ה א ט _י‪,‬עקב‬ ‫^'ךים‪.‬‬

‫ניאך‬ ‫לעבי;‬ ‫אני'מהלך‪ .‬אונא י ך ר ע ל‬ ‫להוניי'להוגי‬ ‫ד ע ר צ ע ך ע נ ע ‪'.‬‬ ‫איך זאלידי ניט‬ ‫ךיטען‬

‫ניאנען' ווייםין‬ ‫זיין‪ .‬פין‬ ‫ניט'מקנא‬ ‫ן א ט י ך ע ט י ם י י ר ‪ .‬נ ע ב י ן ‪ ' .‬ו י ע ל י ; ‪.‬ייי ? י ך‬ ‫פ א ך ט ע ן י ן ‪ .‬ווי‬ ‫טיין‬

‫ך א ם ע ר * פ ו ן "טיייך‬ ‫ךי‬ ‫פטיקיזאגט‬ ‫בעב־‬ ‫פ א ס ע ל א ך ‪ .‬ווי‬ ‫טייטש‬ ‫לאטי איו ך ע ר‬ ‫ס י ר א ו‬

‫צ י ‪ .‬ע ש י איןי‬ ‫‪$‬אן־"אזאךידואט *‪:.‬עקבי‪.‬גיואנט‬ ‫§אסעלאך‪.‬‬ ‫גייע;‬ ‫ההולכים ל א ט ‪; .‬ואס‬ ‫שילוח‬

‫שרים‪,‬‬ ‫ךייגע"‬ ‫יפאר‬ ‫בעהאלטין‬ ‫מאהל‬ ‫מ י ך א ל ע‬ ‫איך ימעל‬ ‫פנים'‪.‬‬ ‫י י ע ל גיי; פ א י ך ו ו י ק ו י ל ט ך ע ם‬

‫רער"^סיקיואגט‬ ‫‪9‬ייטש §אר‪8‬וויקולט‪ .‬ווי‬ ‫ל א ט י א י זך ע ר‬ ‫ניין‪.‬‬ ‫אךעק‬ ‫ב י ו ‪.‬ןי^ער ב ע ט ר ע ט‬

‫איז‪/‬איק‬ ‫שויועךד י פון {ל;ת‬ ‫ג י ז א ג ט צו' ד ו ד ד י‬ ‫אחיטלך' ה א ט‬ ‫ב ש מ ל ה ‪.‬‬ ‫לוטה‬ ‫ה י א‬ ‫ה נ ה‬

‫פאמעלאך״ביו‬ ‫צ ו ‪ .‬ע ע ‪ 1‬ו א י י ך ' ר ע ל ;‪.‬יין‬ ‫י ע ק ב ה ט גיואגט‬ ‫)יחי(‪.‬עד ‪.‬‬ ‫אקלייי־י‬ ‫געיייקולט אין‬

‫גייובט אין‬ ‫האבי!‬ ‫וואטיגייאןטמ י ר‬ ‫אבהי‬ ‫איןש;‪1‬יר‪ .‬ך כ י‬ ‫הערר‬ ‫ק י ‪ 5‬ק ' צ ו מיין‬ ‫ר ע ל‬ ‫א י ך‬

‫איי‬ ‫‪.‬יעקב‬ ‫אי‬ ‫';אלישטיי;‬ ‫גיט‪/‬געפוגע;זנם‬ ‫כתובים אינטיר האכין‬ ‫‪3‬ביאיס א ו ג‬ ‫נא}ץ תוךה‬

‫ש ע י ר ‪ : .‬ע ק ב א י ו ; י ר ק א א מ ת ר מ ע נ ט ש י א ל ע ר ג י ג א ך י ן ו ע ' ^ ו ‪ . . .‬ע ר י אל~‪1‬אנין‪.‬ער‬

‫ז‬ ‫ביי ע ש ו א י ן‬ ‫*יייק‬

‫ניזאגט''צו‬ ‫נאריאויףמען ה ט א י ם ‪.:‬עקב צ י‬ ‫ו ו ע ט קוטן צ ו א י ם אי; ‪.‬שעיר א ו ג א י י ג י ט גיקוטן‪.‬‬

‫אי; ש ע י ר ר ע ; מ ש י ת ו ו ע ט ק ו § ! ע ן ‪ .‬ו ו י ד ר פ כ ו ק י א נ ט י ך י ה ע ל פ ר ם ל ך י כ י ל ד י ע י ם ש י ח י ם‬ ‫ק ו מ ע ן צ וא י ם‬
‫י‬
‫קיימן צ ו ם כ א ר ג צ י ו ן ) ד ר י נ א ך י י ע ל י ; ז י י גיייף צ ו ם ב י א ך ג‬ ‫י ו ם ף ‪ :‬א ו ג מ ש י ח ב ן ד ו ח וועלין‬ ‫ןשיח־כ;‬

‫רעל‬ ‫צ ו ע ק בא י ר‬ ‫ךיי‪.‬קעדער'פין‪..‬עשו'‪...‬ע?ויה א ט גייאגיט‬ ‫ע)עיח צ ו מ‪#‬־טין‬ ‫פ ו ; ‪ .‬ע ש י )‪.‬אין‬

‫‪:‬יעקב'ניט‬ ‫ה א ט‬ ‫וועג‪.‬‬ ‫בעל״עי; א ק‬ ‫יאליןךיך‬ ‫ייי‬ ‫‪9‬קטשין‬ ‫מייגע‬ ‫ביי דיר פון‬ ‫זי‪#3.‬טעלי;‬
‫‪1‬‬
‫"בעלייטין‬ ‫גיראלט‬ ‫אוני אנוי' ה א ט א י ם‬ ‫‪ .‬ר ע ן ר ב י ה א ט ניר^רן־ט' ניי; צ ו ם מ ל ך ‪.‬‬ ‫זעראלט‬

‫נ ע ד א ל ט ' ד י םעניטישין‬ ‫אי‪,:‬עקבה א טניט‬ ‫פלןזה‬ ‫טא נט אין ד י‬ ‫‪:‬‬ ‫ה א טך ךך ב יך ע ר‬ ‫ייעג‪.‬‬ ‫**׳ן‬

‫היאט״דיבי‬ ‫*אמאהל‬ ‫מיטיייר'‪.‬‬ ‫נינוםען‪.‬קיין גוי‬ ‫ה א ט‪ .‬ע ר ניט'‬ ‫בעלייטין‪.‬‬ ‫יאלין א י ם‬ ‫פין״ע^י‬

‫ר ע ג י‪.‬‬ ‫‪W‬‬ ‫?עלייטי!‬ ‫ו א ל י ; איים‬ ‫נידם‪ .‬ייי‬ ‫גינוםען‬ ‫פרשה אינ ה א ט מ י ט‬ ‫פ א ר ג ע ס י ן ‪ \tt‬ך י‬

‫‪ V .‬ואל‬ ‫דין״פעיךד‬ ‫קיוייפין‬ ‫גייסיוט' פ א ר‬ ‫האט‪,‬יער‬ ‫ביי ע כ ו‬ ‫ניקי‪.‬טע!‬ ‫נאיך‬ ‫איי‬ ‫אייךער ר ב י‬

‫דין‬ ‫ניעאננעןיצי‬ ‫איי‪.‬ןגןןו‬ ‫דעכעעלבינע; ט א ג‬ ‫ש י ח י י )יט‪ _ 1‬ר ש כ ‪ .‬אי;‬ ‫צ ו געבין‬ ‫^אביןייי‬

‫‪%‬‬
‫\?]‪v‬‬ ‫הונךעךט^טעגטשי|''ייאס‬ ‫ךי פ י ר‬ ‫מ־ךש"אויג‬ ‫ףךעןט ך ע ר‬ ‫ש?יר‪.‬‬ ‫זיין ל ^ ד‬ ‫‪.‬אין‬ ‫‪»J‬‬

‫ניווען‬
 ‫ק‬ ‫בראשית‬ ‫ט‬ ‫ע‬
‫עיי‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫סדר‬
‫דינן הס ‪ .‬נשממו כל אויא והלך לדרכי אסרי שלא נ ט ה בנחלתי של י ע ק ב ‪ .‬אימתי‬
‫פרע להם הקביה להלן )ש״א ל( ולא נםלט מהם איש כי אם ד׳ סאות איש נער אשר‬
‫רכבו על הגםלים וינוסו‪) :‬ב( ויעקב נסע םכתה ‪ .‬כסה שנים עשה יעקב אבינו‬
‫כסוכות ‪ .‬ר' אבא אסר ייח חורש ; סוכות ובית וסוכות‪ ,‬יבבית אל ו׳ חדשים‪ .‬ר׳‬
‫ביכיה בשיר לוי אמר כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו‬
‫דורון‪ .‬ר' אבי; בשם ר׳ חוניא אמר ט׳ שנים היה מכבד את עשו באותו דורי;‪ .‬ר'‬
‫פנחס בשם ר׳ אבא בל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא נמנע םלנסך‬
‫נסכים< איר חנין בל מי שהוא יודע כסה נםוכים נסך יעקב אבינו בבית אל יודע לתשב‬
‫את )מכ( מי מבריא ‪:‬‬
‫‪) £ U‬א( ויבא יעקב שלם‪) .‬חיוב ה( בשש צרות יצילך ובשבע לא ינע‬ ‫‪5‬רשה‬
‫בך ר ע ‪) .‬א( אין שית אינון אנא קאיס בהון ‪ .‬ואי; שבע אינין‬ ‫*‬
‫אנא קאים בתץ )שס( ברעב פדך ממות ‪ .‬כי יה שנתים הרעב בקרב הארץ‪) .‬שם(‬
‫יבםלחםה מירי חרב ‪ .‬יש לאל ירי לעשות עמכם רע • )שס( בשים לשון חחבא ‪ .‬איר‬
‫אהא‬
‫מתנות כהונה‬
‫)א( אץ‬ ‫נסביי!‬ ‫לשער מ' נונייא נ ן איא לידע מספר‬ ‫נ ‪ :‬ס שאי אפשר‬ ‫נלימר‬ ‫לומנ״ן י ) מ נ ( מי שומא‪.‬‬
‫י ם‬
‫נ־ויען םיט‪?.‬ישי יןא״יענען !;י }יייען • י‪.‬יי יענ״ע! איינציגיריי נעעצנזגן;ערער צי ‪1‬יין י ‪ 1‬י‬
‫ילי האבי; מוךא "גיהאט ךי ואלי; ניט נישטךאפט וועיךין י פון נאט דורך ‪ , :‬ע ק ב ‪ ,‬ןוע; האט‬
‫די נאט דאס בצאהלט‪ .‬שפעטער‪ .‬ווען״ךוד י המלך האט ;אך נע;אנט ךי‪,‬עמלקים‪ .‬אינ‬
‫ער האט די נישלאגיץ יעניעי פיר הונךעךט יוננע' םענטשין ךאס האבץ 'נעךיטען א‪1‬ץש‬
‫‪..‬קעמלען ‪.‬אנטלאפין אונ זענען נעבליביע; לעבי; י אין ‪ bin‬זכית פו; דלערע ‪.‬עלטעריז ייאם‬
‫יענען אייך 'ןיווע; פיר הונרעדט מענטשי; אינ האבי! ניט ניוואלט שלעכטס קאך‪.‬ן צו‪.‬יעקב?‬
‫)כ( ן‪ :‬ע ק ב ‪ .‬י‪ .‬עקב האיטי ?'יצויני; י צו ךי שמאט סוכות ‪ .‬ויי' לא'‪$‬נ איי י_עקב ניייעיז אין‬
‫כוכית יי ךבי א ^ ;אנט אבטצעת; חדשים‪ .‬איוסער ראם‪.,‬ער האט ניםאכט סוכות )‪3‬ייךלאך>‪.‬‬
‫אינ אוויןטער ראם ער האט געבא־ט שטובי; אונ באך אמאהל אזומער ראם ^עיר חאט‬
‫נעסאלט נאך אמאחל כיירלאך‪ .‬אונ אין בית ‪.‬אל איי ער נירען זעקס חדשים‪ .‬ךבי בךכיה‬
‫האט'‪.‬נץאגט פון ריבי לריס ווענין ךי זעקם ׳חדשים וו״אס ‪.:‬עקב י איז ןייווען אין בית י א ל ‪,‬‬
‫האט ‪.‬ער געשיקט םר״נות צו‪.‬ען!ו‪ .‬רייל‪,‬ער האט ‪$‬א־ מורא ניהאט §אר אים‪ .‬ךבי אבי;‬
‫האט נראןט פו; ךבי נחוראם רעניןניין;אהר ן א ט \‪,‬עקב נעשןקט צו‪.‬עשו מאניות‪ .‬ודיל‬
‫‪.‬ער האט נאך מורא נייהאט פאר אים‪ .‬ךב״י §נחם האט ‪.‬נייאנט' פו; ךכי אבא ס ויעיין ךי‬
‫אלע ;אהךי; ;ואס ‪,:‬עקב אמ ניווע! אץ'‪.‬בית'‪.‬אל ךאט ‪,‬ערי אלע י מאהל ני^םץ וויי;‬
‫אויף דיעם שטיי; פון ;אט ם וועןין‪ .‬רבי רוני; זא)ט דער ראם ווייס וויי פיל וויי; ‪.‬יעקב‬
‫האט נינאסין אויף ךעם שטיין'אין בית א ל ‪ .‬וועט‪,‬ער'יייסען צו בךעכענען ווי פיל וואיםער‬
‫עם איז ךא אין דעם ‪0‬ייך פון ט ב י י ה ‪ .‬מען מייןט אווי ווי מען ווייס ניט ווי ?יל ראסער‬
‫«‪4‬י» ךא אין טייך פון טבריה‪ .‬אזר' וךים טען ניט צו בךעכענע; ווי ?יל ר ק י‪.‬עקב האט‬
‫י "נינאםין אויה ך ע ס שטיין אין כיח אל !‬
‫פרישה ע ט )א( ‪;1‬בא ‪.:‬עקב איי ניקומע; ";אנץ‪ .‬איוב ?אט ךיאנט אז‪,‬עם ויעט ארף‬
‫דיר קומען זעקם צרות‪ .‬יועט' ךיך ;אט ךעטין פי! די‪ .‬אינ ךי ךבעטע‬
‫ן ך ה ייעט ךיך ניט אנריךע; ^לע?טם צו טאקן‪ .‬י‪,‬עקב האט ‪.‬נייאנט אויב‪.,‬עם דאךף' ארך‬
‫מיר קיומען יעקס צרות רעל 'איך'‪.,‬קענען בשטיין ביי די אונ אריב ‪.‬עס איי ן א פאר טיר‬
‫ךבע! צרות ייעל איך אייך״קעגען בשטיץ ‪ .‬ראם‪.‬וענק ךי ז ך ו ת ‪ .‬אי עם וועט די! אהיננער‬
‫יועט ךיך ^אט אויםלייך! דו מי‪.‬לםט ניט שטאךביין‪ .‬ווי יוסף ןואט נייאנט ‪. a‬י עקב ניאןז‬
‫צורי יאךר מעט זיין הוננער אין' 'לאנד אוני נאט האט טיך אהער נעתיקם איך וועל ךיך‬ ‫ז‬

‫שפי;יי‪,‬י‪;'.‬וען‪.,‬עם וועטידין א‪!5‬לחטה רעם ךיך נאט רע טי! פין ?צוחןךד• ייי ל^ן ן א ט‬
‫י‬

‫ניזאנמ‬
 ‫בראשית‬ ‫יישלח פרשה עט‬ ‫סףף‬
‫אחא ‪ rap‬לשי הרע שסי שבראו עשה לו סקו‪ 0‬שיטסן ב ת ו כ י ‪) .‬שם( ילא יזייא ס ע ד‬
‫כי י ב א ‪ .‬זה עשי ואלופיו‪) .‬שס( לשד ולכפן ת ש ח ק ‪ .‬זה לבן שבא כפץ על‬
‫טםינו ל ש ו ד ד י ‪) .‬שס( כי עס אבני השדה בריתך יני׳‪ .‬ייקח םאבני המקים יישם‬
‫סראשותיו • )שס( וידעת כי שלום א ה ל ך ‪) .‬נ( סעשה ראובן ובלהה )ל( מעשה יהודה‬
‫וחטי־‪) .‬שס( ופקדת נוך ולא ת ח ט א ‪ .‬יעקב אביני בן פיר שנה היה )ה( ולא ראה טפח‬
‫ק ת טיטיי‪) .‬שס( וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב השדה ‪ .‬איר יורן לא נפטר‬
‫יעקב אביני סן העיל«ועד שראה )י( ששיט רביא סבני בניי‪) .‬שס( ת ב א בכלח אלי‬
‫קבר כעלות נדיש ב ע ת ו ‪ .‬ר׳ יצחק ורבנן‪ .‬ריי אסר )ו( הבא לח אלי ק ב ר ‪ ,‬ורבנן אסר׳‬
‫יובא )ז( בכולא אלי קבר סלא שאינו הסר כלום‪ .‬שנאסר ייבא יעקב ש ל ‪ ) :‬י ( ויבא‬
‫ס‬

‫זןקב שלם ‪) .‬תסליס קכ׳ט( שיר הםעלות ר ב ת צררוני םנעורי יאםר נא ישראל‪ .‬איל‬
‫הקב״ה )ח( ויכלו ל ך ‪ .‬איל גם לא יכלו לי ויבא יעקב ש ל ם ‪) .‬שס לד( רבות רעות צדיק‬

‫™‬ ‫בהונה‬ ‫תנות‬ ‫ם‬

‫א ז י ו ) י ( ששים ריניא‪ .‬שנ* ‪9‬י י נ ונאמר ‪on‬‬ ‫אני אוב! לעמול נ ג ס «‬ ‫פי ‪6 -‬ס‪is•09‬‬ ‫‪&a‬‬
‫יעלמי יסתס ששים רניא היי ‪ ) :‬י ( הנא לנ! ננלה‬ ‫מעשש י א ו נ ן ‪ .‬שלא ס־ס » ממשיש של פה ו‬ ‫)נ(‬
‫דיש נישייקין הנא נ ן ליחיש ו )ו( בכולל״ ק ר גיס נ נ י ח‬ ‫מעשה יסודה י ה מ י ‪ .‬למליש ולשלימס גדילה סיחה!‬ ‫)ד(‬
‫נסלין הס' נאנ״ף ינמשפש איתיות אי‪:,‬״ע‪ ) :‬ה ( ינל‪1‬‬ ‫לש ראה ששש ק ד ‪ .‬שאמי יאינן אי‪.‬ש ראשית‬ ‫<ס(‬

‫גןיאןט צו !‪.‬עקב איך‪ ?>1‬אייך טאךן שיעףטס נאד ;אט ו ^ א ן ^ ר ^ ר י ץ ^ ט י נ ^ ^ א י ך‬

‫‪V‬‬

‫ןן*ל ךיר״קימ שלעמוס §אל!ן‪ .‬רען ‪$‬ס רעט שוועבין ךער מ ג ג צו רייךין אויף ךייר שלעכיטס‬
‫שי‬ ‫‪6‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬
‫עע‪9‬טי נר! ?עפאילטין‪ .‬ךבי אחא ןא‪ 8$‬וייי^ערטיאיו ל י ‪ ? ? . ,‬י! ‪.‬ליידי! ‪.H"? ! 5‬‬
‫ךי צ ו ג ' ? א ט ‪,‬ערי ךמייכט "אאךט <ף פוי‪ ' 6‬י ע ר צונניזאל‬
‫י‬
‫ןאט יואם ‪!£‬ר חאט ‪? 3 p e / W‬‬
‫‪:‬‬
‫‪9‬ימייי‪.‬ניג!יין ‪%‬עו!אלשין‪ .‬אונ רי'וועםט ניט טורא'הא?ין טאםער וועט טען דיך קיטען‬
‫יויבין‪ .‬דו יוע?ט ניט םורא וזאבין ‪3‬אר‪.‬עשי טיט ;ייגע פיךשטען‪.'.‬ייי ויעלי; דיר גאר‬
‫)ישט טא^זן‪$ .‬אר רויב אוג §אר הוןגער וועםטו לאכץ‪ .‬ךאיפ' מיעט בעז ?‪ • 9‬י עריאיי‬
‫}יקי^ען « !‪.‬עקב הומ‪.‬עךינ צו זיין ^עילט ט'א‪,‬טער ןאט״עריייעט״ערי‪.‬לי י ביי* אים ''אוועק‬
‫י‬
‫‪$‬ענ!ען‪ .‬דיץ'?אךביךו;נ רעט זיין טיט ךי שטייגערפיו; ^עלד‪ .‬ויי ד ע פסיק יאנט^ר‬
‫‪1‬‬
‫ן א ט גיגוסען ךי שטייגער פון רעם ארט אוג ?אט ךי געלייגיט"איגטיער ‪1‬יי! ‪,‬קאפ • ־ויועמד‬
‫<ךסע! ‪8‬י אין כיין"ןיצא?ל» רעט זייןיפךיךען‪ .‬ךאס איז דייטע&ת פון ךאיבן טיט בלהה‪.‬‬
‫‪,‬עפ איי ניט ?ייוען״קיי; לעבירה‪ .‬אוג די '‪5‬ע‪$‬ה פון יחוךה^יט ו^ןר א י י ארך' ‪.‬ניט'?ירע;‬
‫ן‪.‬קיץ ‪,‬עבירה‪ .‬ת וועםט' ‪?..‬עךי;;קק דיין וו‪44‬הנוננ אונ רעסט ניטייינךמען • יוארום י'עקב‬
‫!‬
‫איז אלט נייוען פיר אינ אבציג';אהר אינ האט'‪.‬קיץ ^אהל ניט גיו‪.‬עהן'‪ .‬קיי; טךאפין״ירע‪.‬‬
‫־‬

‫דו רע‪9‬ט ריסק אז דיינע קי^ךער יענען פיל אינ דייגע נןייגךער וועליןיייין וויי די גךאי״פון‬
‫»עלד • הבי יורן זא^ט י_זנקב' אבינו' איז ניט אויעק גיגאג;ען פון' דער ייעלט ביי ער ה א ט‬
‫ךיעהן‪.‬ועקס םאכל'חו?ךעךט טויענד אייניקלאך‪ .‬דו וועיסט קוטק בכלח יצום ‪.‬קבר אזר ווי‬
‫‪$‬ען ^עטט אךאפ ?בו‪'*$‬ה פון פעלי־ אייץ צו ליי‪.‬נין אי; ‪#‬ייער אין ךיער צייט ״ רבי* יצחק‬
‫אוג ך ךןיגן קךיגען‪ .‬ךבי ‪;'pro:‬אןט בכלח איז ךער עיייטש '?יט'פייכטקייט‪" .‬דיו וועסט‬
‫קיסען צום‪.‬קיר טיט כיינע גאגצעי ?ייבטקייט דו ויע?‪1‬ט ךיט האבץ קיץייסורים‪ .‬ךיירבגן‬
‫ןאג‪.‬ין זאלםט גיט לייעגען בכלח״גאר ? כ ל א ‪) .‬אח־ טיט אח־ ווערט §אר טאהשט איי לשון‬
‫קךש‪ .1‬די רע?וט קי^ען אין״ק^ר אץ נ»צין‪^.‬ס' וועט דיר‪.‬קיץ גליד ניטיפעמ^‪ .‬דיי רער‬
‫ןסוק זא^ט ‪.:‬עקב איז ךקיטען נאגץ‪ ..‬ער איז גיהיילט גיויארין ארף ‪1‬יץיייט‪'0)'5‬ד^ן ‪.‬‬
‫י‬

‫י^קבאיי ?יקייקע! ‪ . ym‬גייזייךט ארף זיץדיט‪ .‬דור חםלך האט גייאגטךעם שיר הטעלות‬
‫*רף _י‪,‬עקב אבינו‪ .‬ישראל <דאם איז י‪,‬עקב> ?אט ?יואנט פיל צירות ?אב איך ;יהיאט סר‬
‫סיץ יו;ע;ד‪ .‬האט ;אט גי«צט צו‪.‬י«וקב' ?אבין כייגע היער ךיר^יקענט ^•לעכטס טאח;‪.‬‬
‫י עקב יי איז ךקוטק‬ ‫ןאט !‪.‬עקב ?יואנט ?‪.‬יין • ייי'?אכין ד;ער שלעבטס ;יט אייםנע^־רט‬
‫«מץ )קיט ^ע^נד אונ טיט ייי; ‪8‬אךטעגין('‪ .‬דיור ס^לך ן א ט ‪.‬נןאנט ?יל^לעכיטס קו^ש‬
‫אוילז‬
 ‫ע ט‬ ‫יישלח פ ר ש ח‬
‫בראשית קא‬ ‫םדר‬
‫גו׳‪ .‬רבות רעית וה עשי יאליםיו‪ .‬צדיק זה יעקב‪ .‬וםכילס יצילנו ה׳ ייבא יעקב שלם •‬
‫)שם קל‪ 0‬ה׳ ישמר צאתך יביאך פעתה ועד עולם‪ .‬יששור צאתך ויצא יעקב ‪ .‬ובוא]י‬
‫זיבא יעקב שלם‪) :‬ג( ר׳ חייא בר אבא פחח )איוב ח( אס זך וישר אתת ונו׳ ישלם נית‬
‫צדקך‪ .‬אם זך דשר אחח חיית אכ׳כ אלא אחה‪ .‬הא לשעבר )ט( לא היח צדיק‪ .‬כי‬
‫עתה יעיד עליך עתיד הקביה להתעורר עליך ולשלם לך כל צרקית שעשית‪ .‬ולפי‬
‫שכתוב )בראשית כס( ויעקב איש תם יושב אהלים לפיכך ויבא יעקב שלם‪ .‬ר׳ ברכיה‬
‫פחח )איוב ככ( והגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ‪ .‬ותניר איסר ויקם לך זה‬
‫יעקב ‪ .‬ועל דרכיך גגה אור על )י( שגי דרכיך גגח אור‪ .‬לפי שבחוב )בראשיח כח(‬
‫אם יחיה אלהים עמדי וגי׳ )ש‪ (0‬והגה אגבי עמך ושטרחיך ושכחי בשלום אל ביח אבי‬
‫יכתיב ויבא יעקב שלם‪ O) :‬ויבא יעקב שלם‪ .‬כחיב )חהליס קנו( הורעים כדםעה‬
‫ברגח יקצרו‪ ,‬חזרעים בדסעה זה יעקב אביני שירע את הברכות ברטעה )כראשיח כז(‬
‫אולי יטישגי אבי‪ .‬ברגח יקצרו )שם( ויה] לך האלהים מטל הששים ומשסגי הארץ‪ .‬הלוך‬
‫ילך ובכח )כראשית כט( יישא אח קילו ויכך ‪ .‬נשא םשך הורע )ימו שנמשך לסקיפ‬
‫שעתיר‬
‫מתנות כהונה‬
‫לן ליו השאלה ותגויה ‪) :‬ע( לא היי‪ .‬לויי‪ .,‬איונ אנל ;‪ unci‬ישר הורניס ‪ 0 0‬אתל נינתו ואחו גשיני •‬
‫יעקנ איש תם מנעיייו‪) :‬י( של דיניו‪ .‬ירכיו תית׳ )יא( שנגשר‪ .‬עי" קנלת הנינות נניתו מסל עש! ‪i‬‬
‫אויף רעם צדי?‪ .‬ךי פיל שלעכטס האבץ גיטאהן‪.‬עשו טיט ייעע קינךער‪ .‬צו ויעטען‬
‫האבץ ךי ניטאהן ךי שלעכטם‪'.‬צום צדיק צי ‪.:‬עקב‪ .‬אוג פון'ךי אילע האט איםי ;אט‬
‫גיךעטעט‪ .‬אוג!‪,‬עקב איזיגיקימען אהייס ^אגץ ‪$'.‬אט וועט היטען דיין אריים ‪.‬ניי; אינ‬
‫דיין קיסע; פון איןט ביי אייביג‪. .‬ער יועט היטען ריין' ארוים'ןיין ךאס מייגט מען יוען‬
‫י_‪.‬עקב איי ארויס גיגאמק פון באר ש;ע האט אים )אט ‪.‬געהיט ‪ .‬אוג ויען‪.‬ןןריאיייגיקוטען‬
‫ציוךיק אהיים ?אט אים אייך ;אט געהיט פון ן ן ן אוג‪.‬ע^וי איג ךעם טל‪$‬ך אוג‪.‬ער איי‬
‫ןיקימען ‪2‬א?ץ ‪ Q) 1‬רבי חי;א בר א^א האט אעיחויבי; צו דךשנן' טיט ךעם פסוקי‪ .‬איוב‬
‫האט גי;א?ט אם זך דשר אר‪.‬ה אויב דו בייט קלאהר אונ ריין'פון‪.‬עבירות אוג דו גיייסט‬
‫אין ;?ייכין יוענ‪; .‬נס שטייט ניט אויב דיי ביוט 'ךווען ריין אוג גלייך‪ .‬נאר עם שטייט‬
‫אויבי רוא בייט איץ״ט ריין אוג גלייך ‪ .‬י ווען י אפילו‪,‬ער איי פךןער יקיץ'?‪.‬די?‬
‫א ו י‬ ‫י‬
‫ף ךיי‬ ‫ניט גיווען ןאר איןייט איו ‪,‬ער אצךיק ‪ : .‬העט אויך 'ןאט ' ך ע ' ‪PR»9‬‬
‫די; רחמנית אוג ;ועט דיר געבץ שכר פאר דיעע א‪.‬לע צדקות יואס דו' האסט ןיטאהן ‪i‬‬
‫אונ דייל !‪,‬עקב איי ניווען באטענטש ;ואס איו נינא'נ‪.‬ג‪.‬ע; מיט גאגצקייט אונ האט‬
‫י‬
‫גילערו;ט תוריה‪ .‬ךךיבער איז‪.‬ער געקויטק י»זיי‪ 0‬גאגץ אן״אפעלער ‪ .‬ירכי ברכיה דואט‬
‫אעיהייכין קיט ךעס ןסיק איוי ווי דו ויעםט גויך !יץיאזיי וועט זיין אוג אויףירייגע ייעגין‬
‫זועט שיעע! אליכ‪$‬עקייט‪ .‬אזוי ויי דו יייעסט גוזר זיק אווי וועט זיין‪ .‬ךאם םיייגט' טען‬
‫ווי ‪.:‬עקב האט גווך גייוען אייי איי גיווען ‪ '.‬אויף דייגע וועגץ וועט שיעען אליכטיגקייט ‪.‬‬
‫אויף ךי בייךע וועגין פון!‪.‬עקב איי;ייוע; ליכטיג‪ .‬ויען‪,‬ער איי' גי‪3‬אג;ע; צי ^ןיאוג ויען‬
‫ער איו גינא‪.‬גען פון לבן‪ '.‬ודיל גאט ?אט "אים צו גיזאגט איך וועל זיין טיט דיר ‪ .‬יאיג‬ ‫י‬

‫ןועל דיך היטען אוג רו וועקט צוריק קוקען טיט ^לומ צו ךיי; ‪£‬אטער ךךיבער איז חןקב‬
‫גיקוםען אהיים נא?ץ » לד( ייב^‪,: .‬עקב איי ןיקי^ען גאנץ ‪ .‬ןוד נזנןלך האט ‪2‬יואגט רי‬
‫וואס ךיען םיט ?^ערין' וועלין שגייךיץ ךי תבו§ה טיט געזאגג‪ .‬ךי ;יאסי ייי״ען טיט טיךעךין‬
‫ךאפ טיי;ט טען‪,:‬עקב ‪£‬ביגי‪,' .‬ער האט ;יךץ׳ןט ךי ברכות ?ןיט טרערץ ‪.,.‬ער האט געווייגט‬
‫^ואםער וועט אים ךער פייט‪^ .‬טאפץ איגיוועט ירעד ‪.‬קענען'אי‪.,‬ער איז ניט ‪.‬עשו‪ .‬אוג‬
‫ן א ט ;ע!'?ניטען טיט געיאגג‪ .‬ךער פאטער ?אט איס גיבעגטשט ;אט ז‪{$‬ל ריר ^עבין ‪w$7‬‬
‫פון היםעל אונ פע?זקייט פון ךי ‪,‬ערד‪_ .‬י‪,‬עקב איו גיגאגגעז אונ ?אט ‪,‬ןעודינט ווי ךער‬
‫פסוק יא‪.‬ג‪ 0‬ןיע; ן!ר ןאט ךער יעה!' ;חל!' ?אט ןןר נעווייייןט‪ .‬נוןןא טשך הזרע‪£ .‬יז ^נר‬
‫ניציינין‬
 ‫בראשית‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫פ‬
‫י^י״‬ ‫פדר‬
‫שעתיר להזרע םשם‪ .‬דכתיג )מס כח( וקח לך »ש‪ 0‬אשי‪) .‬שם( וישלח יצחק אח יעקב‬
‫יילד פרכה ארם אל לבן בן בחואל‪ .‬בא יבא ברנח נשא‪ ,‬אלטחיו‪ .‬אחי טעין)יב( עולימא‬
‫יעיליסיתא‪) :‬ל!( ויבא יעקב שלס ‪ .‬שלם כניפו‪ .‬לפי שבחיב )שם לב( וחוא צולע על‬
‫ירבו ברם הבא שלם בנופו‪ .‬שלם בבניו לפי שבחוב בו )שס( אס יבא עשו אל חםחנה‬
‫והכהו והיה הסחנה ברם הבא שלם כבניו‪ .‬שלם כמםונו אעינ דא׳ר אבון בשיר אחא‬
‫מ׳ שנה היה מכבד יעקב אבינו את עשו באיתו הדורון כרם הכא שלם בממונו‪ ,‬ר'‬
‫׳•חנן אסר שלם בחלסודו‪ .‬אבל יוסף שכח שנא׳)שם מא( כי נ*ני אלהים את כל עמלי‬
‫ולהלן הוא אוסר )משני טז( )יג( נפש עמל עסלה ל י ‪) :‬ו( ויחן אח פני העיר‪ .‬חנן אח‬
‫הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורוניח‪ .‬ר״א ויחן את פני העיר חחתיל מעמיד‬
‫)יו( הטליסין ימיכר בזול ‪ .‬הדא אמרה שאד‪ 8‬צריך להחויק טובה למקום שיש לו הנאח‬
‫מפנו‪ .‬רשב״י ור׳ אלעור בריה )טו( חיי טםירין כסערהא יינ שנה כייסא דשמרא ‪ ,‬יהיי‬
‫אעלים חריבין שי )טז‪ (.‬נרודא עד שהעלה ניפן חלודח * לסוף ייג שנין)יז( נפק יחיב‬
‫על חרע מערחא חסא חד צייד קאים וצייר צפורין‪ .‬וכד הוה שמע ר׳ שמעון כרת‬
‫ה ל א‬
‫כ הי נ ה‬ ‫מ ת נ ו ת‬
‫)•ז( נפק נ י ׳ ‪ .‬ריש >‪ M‬לי על הפה!! המעיס ואם‬ ‫יעול״תא‪ .‬נעייס ינעיית ודיש אלימיתיי‬ ‫‪P » M‬‬
‫נייד עיפית אשד שעמד יצו עיפיס ינשהיה ויש שמע‬ ‫^•‪ V‬ע"‪ ,‬נאנין ‪ ) 1‬נ ( נפש עמלה‪ .‬נעמל התייה‬
‫נח קול ״ימרה מ! השמיס דמיס והמיס יכנלה פסנס‬ ‫ק מ י ' ק י א ו )יד( המניס׳‪,‬׳‪ .‬חניית סיעליס נמו אושליםז‬
‫היה איתי עין ניליל יניח משהיה שימע שנח מיל‬ ‫)שי( היי טמייי! ניי‪ .‬היי נתנאיש שמס •שני המלכיה ‪.‬‬
‫אומרת םשקילא יהיא לשין מיתס ועיננו היה אותו עין‬ ‫‪ . ™.I......!!.‬פ׳ העייו ינשיס נלומי נייעיס ‪:‬‬
‫^!!^אבץ^ע^ל‬ ‫ניצייני!‬
‫יר תןרוק הט ?יא?פ צי יעקב יאלסט געמען אוריב פון פךן אךים‪ .‬אינ יצחק הט אויעק נעשיקט‬
‫י_עקב אינ‪,‬ער איו «א?נען אין פך; ארס צו לבן ךער 'ווהן פון ביתייאל'‪ .‬אונ‪:‬עקב איי‬ ‫‪:‬‬

‫צוךיק נעקוםען פון ‪3‬ךן אךם טיט ‪.‬נעיאננ‪ .‬נישא י אלומותיו‪ .‬ער האט ניטראפין זיינע‬
‫םיילצאךז )ד‪ (,‬ירכא'‪.1 .‬עקב איי ג קי? ‪ r m ' r ? i 1‬מים זיין"נויןז‪.‬‬
‫‪K‬‬ ‫ע‬ ‫ע‬
‫‪??.‬לעי יי«לא‪1‬י‬ ‫א ו נ‬

‫דייל ‪,‬ער האט ‪;.‬עלאר‪?.‬ט' אויף די; דיט־ איז ‪;.‬נר היינט נעקיכע; נאנץיטיט דין נוף‪.‬‬
‫נאןץ טיט דיןע קינךער‪ .‬ווייל ?ךיער האט ערי צו טיילט' זילניע ‪.‬קינרערארף צךיי טייל‬
‫אונ‪,‬ער ?אט ?ייא;ט אויב ‪.‬ע^ו'וועט קומע; צו איי; מחנה א ו נ ייעט אים שלאנ־ן וויעט‬
‫ךי אנךעךע ןעקנה'גיךעטעט וועךיין‪? .‬בעיר ארף איי; סחנר האט'‪,‬ער ניירעכונט זיא וועט‬
‫ןעהרף! ייעךין • אי?יט איו ער געקי‪9‬ען נאנץ טיט אליע' קינלער' נאניץ' מיט וייץ נעלט‬
‫)ואריס רבי אבין האט ןייא;ט פון רבי אהא ס' יועןין ניי; י אהר האט‪.‬י עקב"נינעבי; מתנות‬
‫י‬

‫צו ‪?.‬׳{!ו‪ .‬פון ךע?‪1‬ט וועגי; איו‪.‬ער ניקי‪5‬ען !אנץ טימ!יק פאר מענין‪'' .‬נאט האט יאים יאלץ‬
‫באלד צוךיק ;ינע?י;‪ .‬רבי יוחנן זאנט !עקב איו ניקומען נאנץ' טיט זיין תורה‪ .‬ער האט‬
‫ניט ןאר נע?ץ זיין לעמע! ביי לב;‪'.‬איער יוסף ה א ט ' ‪ 5‬א ר נעןוין דין לערגען אין" יוצרים‪.‬‬
‫ןוארוס ‪,‬ער האט ;ייאוןט נאט האט סיף נע^אבט *אר ‪ pWU‬את ?ל 'ע?לי‪" .‬אוני עמלו‬
‫‪9‬יי;ט מען תיךה ווי ךער פסוק יא?ט נ‪.?.‬ש ןן‪$‬ל ‪.‬עמלה לו‪ .‬ךי נש^ה ' ר א ‪ 9‬מאטעךט ייןד‬
‫אי; ךי תירה‪ .‬מאטעךט ייא ייף ^איר זייף‪ .‬איר שכריאויף עילם ה?א רעט נאי־ ייי; פאר‬
‫איד ‪.‬אליין י ) ‪ 0‬ייח; את ?(ני העיר‪: .‬עקב קאט' מקבר ניווען ךי נךויקע לייט פון שכאט‬
‫אונ האט געשי‪.‬קט צי ךיא מחנות • ;א‪,‬ל אפשט אייז ‪ . :‬ע ק ב י ?אט ניטא״ה; " א ט ו ‪ 1‬ן ה צוא* די‬
‫‪9‬ע;טשי; פון שטאט‪ .‬ער דןאט ניכאכט קךאטען' אינ'האט סאר קוייפט אלץ רעלרעלער‪.‬‬
‫»; דאנע; ועהן טיר אי אטענטש רארו־ יןאהן אטוןה צוא רעם זןרטיוואם עריהאט הנאה‬
‫פץ אים‪ .‬רבי ?טעו; ?; יוחאי אינ זיין"יוה; כיי אל עיך ‪.‬זענע; נייוע; "בעהאלטץ״אין‬
‫י‬

‫אקעלער רריי^עהן י אהר אץ ךי צייטין ייאס' ךער סלף האט'נויך נייוע; 'מען'זאל ד ‪-‬‬ ‫י‬

‫שה־ין‪ .‬זיי פלענץ ‪,‬עקץ שלעכטע באקקין‪ .‬איני ייייליייי יענען נרעסץייאין״קעלער איוי‬
‫‪* 1 ^ 1‬יי ;ייואךין זייערע ‪,‬קעךפעךס אזוי ווי פארשימולט‪ .‬נאך ררייצעהן' יאהר״א־י ל?י‬
‫»‪0‬עוי‬
 ‫ר ש ל ח‬
‫בראשית סב‬ ‫ט‬
‫ע‬ ‫פ ר ש ה‬
‫פדר‬
‫קלא אמרה סן שטיא דימום‪ .‬פסנא ‪ .‬וכד חוח שסע ברח קלא אפרה ספקילא‪ .‬הלח‬
‫טחצדא ונלכד‪ .‬אמר ציפור מבלעדי שמיא לא מהצרא )יח( עאביו נפש דבר נש ‪.‬‬
‫)יט( נפק ואשכח מיליא טשיכן ונחבטלה הנזירה‪) .‬כ( אחון יאסחון בחרא בי בני דביח‬
‫מוקד דטבריא‪ .‬איל כריה כל חדא טבחא עבדח לן טבריא וליה אנן טדכן יחה סו‬
‫קטיליא‪.‬אסר צריבין אנו לעשות טובה כדרך שחיו אביחיני עושים שהיו עושין)כא( איטל סין‬
‫ומוכרי! בזול‪ .‬אמר צריכין אגן לדכיא טבריא ‪ .‬טה עבד נסב )ככ( תרםוסא והוה מקצץ‬
‫תרםוםא ) מ ( ושדי קציצותיה )כד( ומקלק בשוק ‪) .‬כה( וכל אחרא דחוה קטילא סלק‬
‫)ט( ואיכון ספקי! ונפקי!‪ .‬וכיס שלא היתה שסה טומאה תרםוםא )כז( עומדת ‪ :‬והוא‬
‫מציין אי זה מקום טומאה וםקום טהרה )כח( עד זמן דרכי יתה טן קטיליא‪) .‬כטז המחיה‬
‫חד כותי עם דארעא אמר ליח אנא אזיל )ל( ומדחיך בהדי! סבא דיהודאי‪) .‬לא( אית‬
‫דאםרי‬
‫מ ת נ ו ת בהונה‪.‬‬
‫י‪5‬יז ונלכד נשמ הציל אמו י״ש נשזר אינו ניצוד בה תורמוס׳ תרומה‪ ) :‬נ נ ( שד קל נתיס נרםימ ‪» .‬יוו•‬
‫ילעד גוירה מן סדמיס ‪) :‬ית( עאניו ;שש נ! אדס ו ״ ל י ו הקצוצות ‪ ) 1‬נ ד ( ומק!ק‪ .‬השליו‪ ) :‬נ ס ( זנל אשיא‬
‫נ ו ׳ ‪ .‬וכל מקים שהיה ‪ :‬ס מת קבור גיס עולה ווה‬ ‫<פינו אלו לי אל מקומי ואס אינו נגזר מן השמיס‬
‫לא אמות ואש נגור תש ושלוס לא יועיל נדמת׳ ‪ :‬סיס ש״י לתש מ ז ס לומש ו״ש על ססוומסין » הי׳נ‬
‫)יש( נפק נ ו י ‪ .‬יצא ומצא שדנו׳ הגזירה שיו שקשיס ‪ t‬נילקוט‪ ) :‬נ י ( ואישן משקין ינפוןן‪ .‬שי' והש היו מוציאין‬
‫) נ ( אתיו נ ו י ‪ .‬נאי י״ש ינני יהרתיצו עצמן ננית אותן לק‪1‬נרן נתון לעיר‪) :‬נו( עומדת נמקומו ‪ .‬ו ל א‬
‫סמרח! של ניס מיקד שנשנריא פי' נמי תמי! של היה מת עולס סתתיי‪ ) :‬נ ח ( עד ומן נוי ‪ .‬נלומר לא‬
‫נינריא א״ל ננו לר״ש נל אלו השינית עשתה לני עיי ‪ 11‬מלעשית נ נ ס עד ששהרי מנל <נל ‪) :‬נש( רשתית‬
‫ני׳ ‪ .‬ראה אישי נוסי אתד עס סאין אמר וני לא אנו‬ ‫נינריא יאין אני מעהרין השווקים מן סמסיס‪ ) :‬נ א ( אשלשין‪.‬‬
‫ח י ו ת ‪ ) :‬נ נ ( סורמסא‪ .‬לשי שנודע לי ששיק נונריא סיס לשתוק וללעוג נוה וקן היהידיש ו )ל( ימדחין ‪ .‬מלעינ‬
‫נ‪:‬וקס טהרה נימים קלמיניה עיי עדית ש?'לז נן ו נ * לשין חונא ושלולא נ )לא( איש דאמרי נ ו ׳ ‪ .‬יש אומדס‬
‫^ין^רךי^ט^גר‬ ‫ש?!עון אתים ניגא?נע! פו! "קעלער אונ איז‬
‫ןייעןן אפאעער שטייט אינ פאנןט פייגיל ועופות(‪ .‬אי כבי ?וטעון האט ניהעךט אקיל פון‬
‫היטעל ;יאסי יא?ט' ךעם ווארט "ךיטום ‪ .‬איו ךי‪.‬לןייגיל ‪ r^S?8‬אונ ניךעטעט ‪.‬גיראיץ ‪.‬‬
‫אי‪ .‬ער ?אט ניהיעךט ךער קוליא?ט רעם וואךטספקולא‪<j* .‬־‪ '1‬די פיי?יל ג ע ^ נ ע ! ניוואלין •‬ ‫י‬

‫ןואט ךבי שטעון'גיוא גט אפויניל ווערט^יטנע‪m'6‬אנ]ע!אז ס ק איז )יט ‪ "1°‬פון היסעי‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אםע^ש ‪,‬קען' ?‪.‬עורם 'ניט נעפא‪;5‬ען וועךין איי מע; איז }יט נוזך פון היםעל‪ .‬איי זנו־‬
‫י‬

‫ארויים' נינא^ען פו; ךעם ״קעילער'אונ האט ;יקיאפין אז'ף ‪ rrvp‬וואם >«יי' }יייען ?ע! "יל‬
‫ייך שמדין איז שטיל ניייאךין אינ‪,‬עם איז ןטל ןיווארין*‪ .‬איז ?י;א;נע! ךבי י שףעון טיט‬
‫דין זיו?; גבי אל עור אי; ךי ןאד וואס איו גיווען אין טבך;ה טיט" ווארעטע 'וואסער‬ ‫ז‬

‫האט כבי אלעור'‪.‬נ;וא‪.‬נט צו דין פאטער א‪1‬וי אטוןהיהאט אוני ךיי שטאט טיבריה נייטאה‬
‫!‬
‫אינ טיר יןיעלין ךא'?יט ריץ םא?ין פו! ךי‪.‬קןךים ייאם דאךט זענען דא‪* .‬האט*רבי‬
‫ק!?עון נייא?ט §ע; דאךף טאהן ךי שטאט טיכךןה אט‪$1‬ה אייי ווי 'י עקב אבינו האט‬
‫גיטאה; צי ךי שטאט ?!'!?טשי; פון ‪#‬בם זןר האט נינואכט ‪.‬קרא?!ען אינ האט'פ‪.‬אר יןי־פט‬
‫אלץ ראלוייל‪' .‬אווי דאךפיין ?!יר ריין' 'מאכין די שקאט הבליה* פו; די‪.‬קןךיס נויאריס אי‬
‫<‪'5‬כךיה זענען *{?אחל ו;יהר?ת ניראךי! פיל מענטשין י * ג ?ע! י א ט ייי מי׳אכץ אי‬ ‫ז‬

‫שטאט‪ .‬האט טע; ניט ניךיאקט רעלכער ו‪$‬ךט איזיאכ^ר‪ .‬אינ איו*טט?!א‪ .‬אינ ייעלכעי‬
‫אךט איו כין פון ךי טוסיאה('‪ .‬ראם האט רבי שטעוןיעטאוז; ןןר האט נינוטע! תוךימםי‬
‫<אזוי אפרי( אינ האט ךיי צי ?י?י^ען אונ ןאט ניךאךפץ ךיי שנ^קער אי; גאס‪ .‬אויףיךעמ‬
‫אךט ראם אץיןיינינ איז ?ילענין אי׳ות איו דעו־ ‪ rig‬ארויס ‪.‬ניקו^ע; האט מען אים אדרס‬
‫ןינוטק פו;‪..‬ק^ר אונ מע; האט אים ב?ךאבץ אויןוער לי שןזאט‪ .‬אינ* ארף ידעם אךט וואס‬
‫דא רט איי ״קיץ מת '}יט ניווען‪ .‬איזיךאס ?טיקול תוךימוס ^עבלי^ע; לינען‪'.‬אונ§ךבי‬ ‫‪:‬‬

‫?‪9‬עון ןאט כ‪.‬עצין‪3‬ע נט וועל‪.‬כעד ‪$‬ך‪ 8‬איז ריין' אונ רעליער ^ךט' איז גיט דיין ‪? t‬יו ״ער‬ ‫‪:‬‬
‫י‬
‫[טטאט ריין }יטאכט פון ךימי;ים ‪' .‬אנוי האט ‪.‬נטעהן ראם לבי ??עי‬ ‫האט ךי‬
‫ענדעיע ‪V*j‬‬ ‫ן א ט ;א ניטאהן האט ‪,‬ער נייאןט >ויןן טיי ?‪.‬יין לאכין פון רעים אלטע!‬
‫וער‬
 ‫וישלה פרשה עט‬ ‫סדר‬
‫בראשית‬
‫דאפרי סן הדין שוקא דניגינא יאית דאםרי ם; הדין שוקא דסקאי נסב קט־ל יטסרית‬
‫בשוקא דהוי ס ד נ י ‪ .‬בצפרא אזל איל אמריהון דרכי בן יוחאי טכדיא נלב( אתון הפה‬
‫הדין קטילא )גיא אזל )לג( לגביה א״ל לא דכיתא שוק פ ל ן ‪ .‬איל ה י ן ‪) .‬לד( איל ואין‬
‫אפיקיה לך םיתיי מן כתרך • א״ל גור )לה( חסי ליה( צפה רשב״י ברוהיק שהוא נתנו‬
‫ש ם ‪ .‬אמר גוזר אני על )לו( העליון שירד ועל )לז( התחתון שיעלה והיה כ ן ‪.‬‬
‫)לה( וסליק ושבת בניתיה ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קלא דנקאי ספרא אסר‬
‫לא אמריתון דרכי בר יוהאי לטבריא אסמן אשכחון חד קטילא‪ ,‬אטי יבא עלי אם אין‬
‫בירי הלבות כשער ראשי על טבריא שהיא טהורה )לט( היץ מזה וסזת‪ .‬ואתה לא תיית‬
‫בסגין עטנו שגטהרה ‪ .‬פרצת גדרן של חכמים עליך גאםר )קהלת י( ופירץ גרר ישכגו‬
‫נ ח ש ‪ .‬מיד געשה גל של עצסות‪ .‬עבר )מ( בחרא בקעחא דבית נטיפה חטא חד בר‬
‫נש קאים ומלקט ספיחי שביעית‪ .‬איל ולא ספיחי שביעית הן‪ ,‬איל ולא אתה הוא‬
‫שהתרת‬
‫מתנות כהונה‬
‫בגסל מש איוו משיק ג ר ג ע א והמביא אותו נשיק ב ל לר״ש א ת ה ק נ י ‪) :‬לו( סשליין ‪ * .‬ת ו כ ו ת י ‪ S (1) :‬ה ת ת ת י ן ‪.‬‬
‫ש נ י י ה נ ה י ה י״ש מטהרו ולנוקר הלך ואמר ל ה ס א ל ה מ ת בשמן ‪ ) 1‬ל ת ( ישליי‪ .,‬ד י ש עלה ושיס עושה שנת‬
‫ה ע ש היהודיש לא א מ ר ת ס שעישר ר״ש מקוש ט נ ו י א ‪ :‬נ נ י ח ! והיה ע ו נ ד לשר מ ג ז ל לנעיס והיה ש‪-‬וע קול איש‬
‫ה ״ ג רש" ו״ל ‪ ) :‬ל נ ( אתון ממי הזין נ ו ׳ ‪ .‬שיייש לשק ל;קאי ס פ ר א שאמר ל נ ד ו ת לא אמרתה ששיהר ר י ש את‬
‫נואי וראו המס ה ו ה ‪ ) :‬ל נ ( לגניס ‪ .‬אלל ריש ואיל לא ש נ ר א והלא אמרו שמלא א ש ר ו מ ת א ת ז אמר ריש י נ א‬
‫טיהרת נשיק פלוני יעל אותו שוק שטמן נ י אותו מ ת על• נ ן ו נ ו א ס ל א נוי ‪ ) :‬ל ש ( תין מוה נ ו י ‪ .‬שין ממקיש‬
‫א מ ר נ ן ז ) ל ־ ( יא'] א ש י ק ת ‪ .‬י א ס ‪-‬אוציא לו מתיש ן ס ה ה ועל אות! מקומות היית עמנ! נמנין שנטהר! ‪:‬‬
‫מאתריו מ ה ת א מ ר ו גיד לשון משינס !הולאה נלז׳ מ ל א ) ‪ ( c‬נ ה ד א נ ק ע ת א ‪ .‬נ נ ק ע ס זי של מקיש נ י ת נטיפש‬
‫ה מ ת נאשר א מ י ת ‪ ) :‬ל ה ( ת נ י ל י ה ‪ .‬ה ־ א ה איתי ניתי‬
‫ךער נוי האט גיגומען אמת פון די !אם גרגינאי אנךי^ע יא?ין‪/‬ער האט״גיגופען ךעם מת‬
‫פון ךי!אס סכןאי אונ האט ךעם ‪ r p‬בנראבין אין ךי״נאס ראם רבי שטעו; ?אט שרן ריין‬
‫גי‪9‬א?ט אין ךער פריה איו רער נר ניקו^עןיצויךי יוךי;*אונ יאינט'צו די* איר זאןט אז‬
‫רבי שטעון האט שיין ריק }יטא?ט טכך;ה‪ .‬קיטט ועהט אין איין' אךש לעט גאך י אמת‬
‫^ךאביין‪ .‬אגךעךע «»}ין דער גיר איו' גיקוטען"צו'רבי שמעו; אוג האט )יייאגט צוא איים‬
‫דו הא?ט שוי; ריין ;י‪8‬א?ט חמע נאם‪ .‬ן א ט רבי שמעון ןייאנט ;א‪ *.‬ןאט ךער גוי גייאנט‬
‫צו רבי ש?עון אוג אז 'איוי רעל דיר ייייךן אז אי! ד ' נ א ם לינט נאף אמת וואט' רעט‬
‫י‪.‬יין‪ .‬ן א ט רבי שןזעון ניי‪,‬א?ט צום גר געט אתים רעם מת רעילין סיר אים ועהן‪' .‬רבי‬
‫ש?עון ן א ט אבער געוואקוט מיט רוח הקדש או דעו־ גוי האט איצט ןיברייינגיט אהער‬
‫‪,‬‬ ‫א ט‬ ‫ז נ ם‬
‫‪ 7 • "2‬י ? ‪ py?V‬גיזא?ט איך בין גווך אויף ךעם גר ראם ^ער שטייט" אייף ךי‬ ‫ל‬
‫‪.‬ן!ךד ער יאל אריי! אין' ךי עך'ד‪ .‬אוני אויף רעם מת ראם ליגטיאי; י ךי ‪.‬זגךר בין‬ ‫זי‬ ‫׳ן‬

‫אי־ גויר ״ער יאל אריים קי‪$‬ען פון די‪,‬עיר‪ .‬איז אזר ןיראיין‪ .‬איז רבי שמעי!'נגאנניע;‬
‫אייו! ש‪$‬ת צו ך ך א ה י י ם ‪ .‬אונ ‪;.‬נר איז ‪5‬אר ביי גענאגגע; פאר ךעם''אךט י מגדל‬
‫תקאיי יאינט צו אינךערע*' טענטישי;‬ ‫ןיןעים האט ןןר ‪;3‬יהערט יייא‪,‬ךער למר;‬
‫איר יאנט אי רבי שןזעון ן א ט ךיי; ;יטאכט'ךי שטאט טבךיה ‪ .‬איך האב ניהערט 'ואני;‬
‫אז טע; ן א ט נאף זיין ךיי; מאכין ניפי?‪.‬ען' א‪3‬ןת‪' .‬ןאט ריבי' שטעון ןטאנט יאל אויףיטיר‬
‫קוסען ךי אונ ךי יסוךים אייב איך ןאב' ניט דינים ווי פיל ‪9‬ייגע האריפון כ;אפ דעעןיאז‬
‫ך | ט א ט טבריה איו טהור ‪ .‬אויקער צךיי אךטער'זענע; רא ראם איך ווייס אי!‪.‬יי' יענען‬
‫‪ . Sg!j‬אונ דו י אליי! ביוט נירען ‪'),‬עצייליט טיט או;ו'צווישע; ך* ך&ן ראיס האבי; ‪.‬נטאנט‬
‫אי ?בריה איז טחור ‪ .‬דו נייסט איים' בךעבי; ךיי וואנט' ראם ךי חכמים האבי; נימאכט‬
‫!‬
‫לדי גיי?ט צי וואי?י; דעם ך י י ' ר א ס ךי הבסיס ןאבין‪,‬ג"עפסקר‪ .0‬ךעריוואס צו ברעיכט ךי‬
‫ראןמ יראם ךי חכמים האבי; גי‪5‬א;ט‪ .‬וועט אים כייםי; אישלאגג‪ .‬איזיכאלד געייאךין פון‬
‫רעם מע‪1?4‬ש א‪5‬אךג ביינער‪ .‬ךער ;אך איו רבי שמעין ןעגאנגע; געבין ך י פעלרער פון‬
‫‪5‬ית נטי^ה ?אט^ער ני;‪.‬עהן ווי אסעןטש שטייט אונ קלוי'בט 'ך^עךד פירות ^ריאם ן א ט‬
‫ז‬

‫נייואקסץ‬
 ‫ק;‬ ‫בראשית‬ ‫ט‬
‫ע‬ ‫יישל״ * י ש ה‬ ‫סדר‬
‫‪8‬התרת ‪ I‬לא נך חנינן ריש אופי בל הםפיחי; םותרין הוץ מספיחי הכרוב שאין בייצ*‬
‫בהם בירקות שדה‪ .‬איל והלא )מא( חבירי חולקים עלי פרצת גרירן של חנפים יפורץ‬
‫נדר ישכגו נחש‪) .‬מב( ובן הוה ליה‪ (T):‬דיא ויחן אח פגי העיר‪ .‬נכנס )מנ( בעיש‬
‫עם דפדיםי חסה פבעיי יים יקבע תחופין פבעור יום‪ .‬היא אסרה ששיפר יעקב אח‬
‫השבת קודם שניחן‪ .‬ייקן אח חלקה השדה אשר גטה שם אהלה וגו׳ בטאה קשיטה ‪.‬‬
‫אטד ר׳ יוק ב׳׳ר סימון זח אחד מנ׳ טקיטיח שאין או״ח יכולין לחונות את ישראל לוטי‬
‫נזילים הי בידכם‪ .‬יאלי הן מערה המכפלה ‪ .‬יביחט״ק‪ .‬יקבירחו של יוסף‪ .‬מערח המכפלת‬
‫דכחיכ )בראשית מ ( וישסע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרין‪ .‬ביהט״ק דכחיב‬
‫)דה״י א( ויתן דוד לאמן במקום וגו׳‪ .‬וקבורתו של יוםף ויק! אח חלקה השדח ‪.‬‬
‫)מל( יעקב קנה שכם‪< :‬ח( רבי חייא רבד׳ ודי שטעון ב״ר ור׳ שמעון בר חלפתא‬
‫)מה( שכחון טילין מן התרגום )מו( ואתון לחרא חגרא דערביא למלפיניה מן תמן‪ .‬שמעין‬
‫קליה דאמר לחבריה תלי הדין יהבא עלי‪ .‬שמעון טגח יחבא משיי )מז( שנא׳)חקליס נה(‬
‫ר‬ ‫י‬
‫*‬ ‫ס תנות כהונה‬
‫קניו נשנש « )מה( ‪ « 5‬י ן מ ׳ ‪ ,‬שנתי תימת מן השמיש‬ ‫)ואש גן אוס מומי ילייןש סשייוי ‪8‬גיעימ )מא( הניר ‪.‬‬
‫ילא •דעי מה המה « )חי( ואמין ני' • ונאי לסיתל ערני‬ ‫תנמיס שליני סתם עליי יאיסוץ‪ ) :‬מ נ ( ינן היית ליס •‬
‫ללמיו איתס משס »‪:‬עי קילו נאמר ליובירו ס ו ס וה יסנס‬ ‫ט סיס לו שנפט נמשו )מג( נ ע ו נ שנת נוי‪ .‬ויזון דייק‬
‫עלי והנינו משס שיהנה היא משו׳‪) :‬ס!( שנא׳ ני' ‪.‬‬ ‫לשין מניתס של שנת ‪ t‬ה״נ ישי׳ ) מ ו ( יעקנ ‪ wp‬שכס‬
‫ע‪5‬מית 'יסף נקברו נשנש כמי שנאמו יאת עלמיש יוסף‬ ‫ז‬

‫^"'גייאגטייצר^לם‬ ‫יייואקסי! פין‬

‫מעע‪1‬ש חא‪3‬ין דען די ‪.‬פירוח גיט געויאקכוי! אי! שמטה‪ .‬האט ךער פעגטשיניואנט יצוא‬
‫רבי עז?‪1‬עון ןאןטי רען אליי! ניט ‪5‬י;יר' ;ירע! די פירות ‪ .‬האבי!" טיר י רען ןיט *גילערוגט‬
‫יבי ‪!?#‬ע‪1‬ן יאןיט אלע ‪.‬ערד פירות ראם ייאקסט פו! ךך אליי; אום שמטה זעגען טווןר'‪.‬‬
‫אוי^ער יי כריב ראם י‪*0‬קםט פו; זיןד אלייין 'אום שמטה איו אסור‪ '.‬ודייל עסי איי גיפןא‬
‫זייער ?יייכץ' ךר^וען אלע י גיךיגוואךג ראם יואקןןט אי; פ ע ל ד ‪ -‬י ן א ט ככי שטעו; ניואנט‬
‫‪5‬יעע ח^ךיס קךןען ךאך ארך סייר אינ ייי יעניין‪.‬עס איי אסור ‪ .‬אינ ךער ךיי; איו יך ירי‬
‫יאגין ‪ '.‬וזאםטו' אירס ןיבךאכין ךי ייאנט ראם ךי' חכמים חא‪,‬בין ‪.‬גימאכט ‪ .‬ךער יראם‬ ‫‪:‬‬

‫ברעכט ארם ף יואןט ןיאס ךי חכמים' חאבץ נימאכט‪ .‬ויעט אים בייסין אשלאנג‪ .‬אינ‬
‫אייי איי ניייע! אשלאגג האט איים ‪.‬ניטז^ח; א;יס אונ״ער איז ןישטאךבץ ז » ( דבר אחר‪.‬‬
‫ןאך אן‪$‬שט איו !עקב האט גירוהט פאר ךי שטאט שכם‪.. .‬ער איז ]יקוטען צו ךי ן‪8‬טאט‬
‫שכם ‪!;.‬רב שןח ר ק ךי זוך‪1‬ן וזאט א‪.‬נגיהויבין' טוגקעלירעךי; אונזןס איו' גאך גיויע'; טאנ‬
‫אוג‪,‬ער חאט גאך גןקעגט ביי טאג ^פטעןזטין כיז ווי רייט ‪,‬עם איו ארוחום שבת צוויי‬ ‫ז‬

‫טוזענד איילין‪ .‬פין ד>‪'#‬ען וויי;‪1‬י; טיר או י_עקב דואט ‪.‬נעוזיט שבח ןאך אייךער ;אט האט‬
‫גיןאטק אויף דעס שבח‪ .‬אוג_י_עקב ןאט }יקרפט ךי שטיק פעלד ו^םי^ר חאט אדו*‬
‫»»יר‪.‬גי?ופןעלט דין גיצאהלט ‪ .‬אוג"‪,‬ער ןאט נעעבין פאר ךי פעליד וואם ער האט גיקויפט‬
‫המדעךט ‪.‬ק׳{‪1‬יטה‪ .‬ךבי ייווץ ברבי סימון ו אןט ראם ‪.‬איו אייגע פיון ךי ךייי' אךטער ראם'ךי‬
‫ז‬

‫גי^קץגע! ‪.‬ניטץעךיענק אויףיךי יןךין אוג״זאניןאיר הט דם' נענילךז‪ ..‬י דאסיזיענען לי לייי‬
‫י‬

‫אךטער‪ .‬ךי מערת הסק‪8‬לה‪ .‬ךער אךט פון בית המקרש*‪ .‬אוג ךיעיר אךט ראם ?ע! האט‬
‫בנךאבי] יוסף ‪ .‬ביי ךי מערת‪ .‬ההכפלה שטייט אבךוזט' האט גיהעךט וואס‪,‬עפרון הט גייאגט‬
‫איז זןד וויי פיר הוןךעךט טאלער חאט אביחס אפג־וואגץ יאסי ‪^.‬עלט אונ האט נינעבין‬
‫גי‪.,‬ע?רין‪ .‬ביי רעם י ‪.‬בית סטקד?ט ש‪!$‬ייט ידור האט גי‪?.‬עבין צו'ארונה פאר רעם' פלא׳ן‬
‫פו?ציג ^א‪,‬לער‪ .‬ניי רעם אךט ראם יי‪5‬ף איז ב^ראכין ג״ייוארץ שטייט‪.‬יעקב קאט ניקרפט‬
‫ד ש?!יק פעןד נןאר הוןךעךט קקזיטה )אווי אשט?ע>'‪: .‬יעקב האט גיקויפט שכם אוג אץ‬
‫?זכם' איי יוםף ^ראבין)ייואלין י ‪ /‬ח ( רבי ח;יא ך ן ה אוניךבי ישמעו; ברבי אונ רבי שנועון‬
‫‪3‬ר ר!‪2‬־?