‫מד"ח ‪ - 104216‬תקציר‬

‫אינדקס‪:‬‬

‫פרק ‪ :1‬מד"ח מסדר ראשון‬

‫‪4.3‬‬

‫משוואת גלים במיתר חצי אינסופי‬

‫‪1.1‬‬

‫הגדרות‬

‫‪ 4.3.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה זוגית ‪ /‬אי זוגית‬

‫‪1.2‬‬

‫מד"ח לינארית‬

‫‪ 4.3.2‬דרך פתרון‪ :‬תנאי שפה לא הומוגני‬

‫‪ 1.2.1‬דרך פתרון‪ :‬שיטת ההצבה‬
‫‪1.3‬‬

‫מד"ח קוואזי לינארית‬

‫‪4.4‬‬

‫משוואת גלים הומוגנית במיתר סופי‬

‫‪ 1.3.1‬קווים אופייניים‬

‫‪ 4.4.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה מחזורית‬

‫‪ 1.3.2‬דרך פתרון‪ :‬שיטת הקווים האופייניים‬

‫‪ 4.4.2‬דרך פתרון‪ :‬הצבה‬

‫‪ 1.3.3‬תנאי הטרנסברסליות‬
‫‪ 1.3.4‬קיום ויחידות‬

‫‪4.5‬‬

‫‪ 1.3.5‬דרך פתרון‪ :‬שיטת לגרנז'‬

‫‪ 4.5.1‬דרך פתרון‬

‫פרק ‪ :2‬מד"ח מסדר שני‬
‫‪2.1‬‬

‫מד"ח לינארית‬

‫משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‬

‫‪ 4.5.2‬תנאי שפה לא הומוגניים‬
‫פרק ‪ :5‬משוואת החום‬

‫‪ 2.1.1‬סוגי משוואת‬

‫‪5.1‬‬

‫‪ 2.1.2‬סיבוב מערכת צירים‬

‫‪ 5.1.1‬דרך פתרון‬

‫פרק ‪ :3‬משוואת שטורם ליוביל‬
‫‪3.1‬‬

‫הגדרות‬

‫‪ 3.2.1‬הצגת מד"ר כמשוואת שטורם ליוביל‬
‫‪ 3.2.2‬זהות לגרנז'‬
‫‪ 3.2.3‬נוסחת גרין‬

‫משוואת חום הומוגנית‬

‫‪ 5.1.2‬הוכחת יחידות פתרון‪ :‬שיטת האנרגיה‬
‫‪ 5.1.3‬פתרון אמיתי‬
‫‪ 5.1.4‬עקרון המקסימום במשוואת חום הומוגנית‬
‫‪ 5.1.5‬הוכחת יציבות במשוואות חום הומוגניות‬
‫פרק ‪ :6‬משוואת לפלס‬

‫‪ 3.2.4‬תכונות ערכים עצמיים ופולינומים עצמיים‬

‫‪6.1‬‬

‫של בעיית שטורם ליוביל‬

‫‪ 6.1.1‬דרך פתרון‬

‫‪ 3.2.5‬פיתוח לטור במרחב הפולינומים‬

‫‪ 6.1.2‬איפוס ערכי שפה לא הומוגניים בקודקודי מלבן‬

‫משוואת לפלס כללית‬

‫האופייניים‪ ,‬משפט הילברט שמידט‬
‫‪ 3.2.6‬דרך פתרון‬
‫פרק ‪ :4‬משוואת הגלים‬
‫‪4.1‬‬

‫משוואת הגלים ההומוגנית במיתר‬

‫אינסופי‬
‫‪ 4.1.1‬סוגי פתרונות‬
‫‪ 4.1.2‬קיום ויחידות‬
‫‪ 4.1.3‬דרך פתרון‪ :‬פתרון דלמבר‬

‫‪6.2‬‬

‫משוואת לפלס בעיגול‬

‫‪ 6.2.1‬דרך פתרון‬
‫‪ 6.3.1‬נוסחת פואסון‬
‫‪ 6.3.2‬זהות גרין‬
‫‪ 6.3.3‬תנאי הכרחי לקיום פתרון‬
‫‪ 6.3.4‬עקרון הממוצע‬
‫‪ 6.3.5‬עקרון המקסימום ‪ /‬מינימום‬
‫נספח ‪ -‬הוכחות‬

‫‪4.2‬‬

‫משוואת הגלים הלא הומוגנית במיתר‬

‫אינסופי‬
‫‪ 4.2.1‬קיום ויחידות‬
‫‪ 4.2.2‬תכונות‬
‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪27‬‬

‫הערת המחבר‪ :‬הסיכום אינו מושלם ויכול להיות שנפלו בו טעויות‪ ,‬לכן צירפתי גם את הקובץ ‪ ,doc‬תרגישו‬
‫חופשי לשנות‪ ,‬לשכתב‪ ,‬להרחיב‪ ,‬ולעדכן את הפתק בהתאם )גם ללא ידיעתי(‪.‬‬

‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪27‬‬

y )u x + b( x. 0) = g ( x‬‬ ‫תנאי שפה‬ ‫אילוץ על הפתרון שמתקיים לכל ‪ t‬על השפה ) ‪ .2. y ) :‬‬ ‫‪ 1. y )u y + c( x.‬מתקיים‬ ‫דוגמה לאופרטור דיפרנציאלי‪ :‬לפלסיאן‪:‬‬ ‫‪∂x 2 ∂y 2‬‬ ‫‪∂x 2 ∂y 2‬‬ ‫= ‪∇ 2u‬‬ ‫תנאי התחלה‬ ‫)‪u ( x.t = 0‬לדוגמה‪:‬‬ ‫)‪ut ( x.1‬דרך פתרון‪ :‬שיטת ההצבה‬ ‫) ‪dy b( x. t ) = u0 (t‬‬ ‫) ‪u ( L.‫פרק ‪ :1‬מד"ח מסדר ראשון‬ ‫‪ 1.1‬מציבים בנוסחה‪:‬‬ ‫) ‪dx a ( x.‬ומקבלים פתרון כללי ל ‪y ( x ) = f ( x ) + c :y‬‬ ‫‪ .‬כלומר מקיימת ]‪L[α u + β v] = α L[u ] + β L[v‬‬ ‫‪∂ 2u ∂ 2u‬‬ ‫‪∂2‬‬ ‫‪∂2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪+‬‬ ‫∇‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ . s ( x. y ( x)) = y ( x) − f ( x ) :‬מתקיים ‪ s = c‬לכל ‪( x. L‬לדוגמה‪:‬‬ ‫) ‪u (0. 0) = f ( x‬‬ ‫אילוץ על הפתרון שמתקיים לכל ‪ x‬בזמן ‪ . y‬‬ ‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪27‬‬ . (x = 0. t ) = u1 (t‬‬ ‫‪ 1.2‬מד"ח לינארית‬ ‫צורה‪a ( x. y )u = d ( x. y‬‬ ‫=‬ ‫‪ .2‬מגדירים משתנה חדש‪) .1‬הגדרות‬ ‫סדר המשוואה‬ ‫סדר הנגזרת הגבוהה ביותר‬ ‫משוואה לינארית‬ ‫לינארית בפונקציה הנעלמת ובנגזרותיה‬ ‫משוואה קוואזי לינארית‬ ‫לינארית בנגזרות מהסדר הגבוהה ביותר‬ ‫משוואה סמי לינארית‬ ‫לא לינארית רק בפונקציה הנעלמת )אבל לינארית בכל נגזרותיה(‬ ‫אופרטור דיפרנציאלי‬ ‫פעולה לינארית על פונקציה‪ . y‬‬ ‫‪ .

y. y‬‬ ‫ולכן הווקטור השני )‪ (a. u‬‬ ‫) ‪ut (t . u y . u ) :‬‬ ‫צורת תנאי ההתחלה‪) u ( f1 ( s ). u‬‬ ‫עם תנאי ההתחלה‪:‬‬ ‫) ‪x(0. f 2 ( s )) = f 3 ( s) :‬עקום עם פרמטר חופשי ‪( s‬‬ ‫‪ 1. s ) = b( x. y ) − u ) = (u x .‬‬ ‫‪ty‬‬ ‫‪ s.1‬פותרים את המערכת‪:‬‬ ‫) ‪xt (t . y. u )u x + b( x. s‬בעזרת ‪x.2‬דרך פתרון‪ :‬שיטת הקווים האופייניים‬ ‫‪ . y. y. u y .‬כלומר מתי היעקביאן שונה מאפס‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 5‬מתוך ‪27‬‬ .3‬בוחרים משנתה נוסף ‪ t‬כך שהיעקביאן שונה מאפס‪≠ 0 . −1)(a. y‬‬ ‫בודקים מתי אפשר לעשות את זה‪ . u‬‬ ‫) ‪yt (t . t‬‬ ‫ומחליפים את הנגזרות לפי כלל השרשרת‬ ‫‪→ u%‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪→ u%‬‬ ‫‪s s x + ut t x‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪→ u%‬‬ ‫‪s s y + ut t y‬‬ ‫‪u‬‬ ‫‪ux‬‬ ‫‪uy‬‬ ‫‪ . y  t x‬‬ ‫‪(= x‬‬ ‫‪u ( x. s ) = a ( x. y ). b. s) = f 2 ( s‬‬ ‫)‪u (0.5‬מתקבלת מד"ר‪ . t‬קיימות פונקציות כאלה‬ ‫בגלל שהיעקביאן שונה מאפס(‬ ‫‪ 1. b.3. y.1‬קווים אופייניים‬ ‫נכתוב את המשוואה בצורה‬ ‫‪au x + bu y − c = 0 → (u x .3. u )u y = c( x.‫‪sy‬‬ ‫‪ .4‬רושמים את המשוואה כאשר מחליפים ) ‪( s. y‬במקום ‪) s. s ) = f3 ( s‬‬ ‫‪ . s ) = c( x. y.2‬מבטאים את ‪ t. c ) = 0‬‬ ‫אפשר לראות ששני הווקטורים ניצבים‬ ‫הווקטור הראשון הוא הגרדיאנט של המשטח ) ‪∇ ( u ( x. t  s x‬‬ ‫‪) J ‬בדרך כלל מספיק לבחור ‪t‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪ x. −1) : u = u ( x.‬פותרים אותה ובסוף מציבים את ) ‪ s ( x. c‬תמיד משיק למשטח ‪u‬‬ ‫הווקטור )‪ (a.3‬מד"ח קוואזי לינארית‬ ‫צורה‪a ( x. t ( x. s ) = f1 ( s‬‬ ‫)‪y (0. c‬הוא המשיק לקווים האופייניים של ‪u‬‬ ‫‪ 1. y ) → u%‬‬ ‫‪ . b.

y  t x‬‬ ‫)מכאן יכולים להתקבל אילוצים על ‪ x. y ). t  s x‬‬ ‫‪J‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪ x. y ) :u‬‬ ‫עמוד ‪ 6‬מתוך ‪27‬‬ .3‬מציבים את ) ‪ t ( x. s( x. y‬שיבטיחו שהיעקביאן שונה מאפס(‬ ‫‪u%‬‬ ‫‪(t .‫‪sy‬‬ ‫‪≠0‬‬ ‫‪ty‬‬ ‫‪ s. s) = u%‬‬ ‫‪ . s ( x. y ). y )) → u ( x. y‬בפתרון ‪(t ( x.

f 3 '( s ) ) :‬‬ ‫לכן תנאי הטרנסברסליות הוא‪:‬‬ ‫כלומר ‪≠ 0‬‬ ‫)‪f 2 '( s‬‬ ‫) ‪f1 '( s‬‬ ‫)‪a (0. h( s‬‬ ‫‪ . s ) b(0.3‬הדרישה שהיעקביאן יהיה שונה מאפס כאשר ‪ t = 0‬נקראת תנאי הטרנסברסליות‪:‬‬ ‫‪≠0‬‬ ‫‪t =0‬‬ ‫‪sy‬‬ ‫‪ty‬‬ ‫‪ s. s).‬‬ ‫ב‪ . s.‬המערכת מייצגת קו אופייני בפרמטר ‪. b(0.3.‫הערות‬ ‫‪ .t‬‬ ‫‪ . t‬צריך להציב את הביטויים שלהם ) ‪ s ( x.‬לכן אפשר לבחור כל עקום אחר ש‪:‬‬ ‫‪ .1‬חותך את עקום ההתחלה הנתון בנקודה אחת‪) s = 0 . c(0.‬בדרך כלל מהצורה ) )‪.‬עקום ההתחלה מוכל בקווים האופייניים‪ . s). y  t x‬‬ ‫‪ 1. yt (0. b(0. y (t‬כאשר ‪ s = c‬קבוע כלשהו‪. s‬‬ ‫(‬ ‫) ) ‪f1 '( s). y‬התנאי‬ ‫מתקיים‬ ‫אם תנאי הטרנסברסליות אינו מתקיים‪ .3‬תנאי הטרנסברסליות‬ ‫דרישה שההיטלים על מישור ‪ x-y‬של המשיקים לעקום האופייני ולעקום ההתחלה לא יהיו מקבלים‪:‬‬ ‫משיק לעקום האופייני הוא‪:‬‬ ‫) )‪( xt (0. t ( x. s‬‬ ‫)עבור כל ‪ s‬מתקבל עקום אופייני אחר(‬ ‫משיק לעקום ההתחלה הוא‪f1 '( s). ut (0. s).‬‬ ‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪27‬‬ . s).( Γ1 = ( 0.‬מציבים אותו בתנאי ההתחלה ומוצאים אילוץ על הפונקציה הנעלמת‪.‬‬ ‫והפתרון שיתקבל יהיה פתרון מתאים שיכיל גם את העקום ההתחלה הראשון‪. s) ) = ( a(0. y ).‬כלומר אם מציבים בקווים האופייניים ‪ t‬מסויים מקבלים את‬ ‫עקום ההתחלה‪ . s).2‬מקיים את תנאי הטרנסברסליות )ההיטלים של שני העקומים נחתכים(‪.1‬שים לב שלכל ‪ s = c‬קבוע כלשהו שנבחר‪ . s‬‬ ‫(‬ ‫)מתקיים אם הווקטורים בלתי תלויים(‬ ‫מתקבל ביטוי שכולל את ‪ s.‬ולפי קיום ויחידות יש אינסוף פתרונות‪ . f 2 '( s) ) P ( a(0. f 2 '( s).‬‬ ‫‪ .‬מוצאים פתרון כללי‪ .‬אז יש שתי דרכים למציאת‬ ‫פתרונות‪:‬‬ ‫א‪ . y‬ולבדוק לאיזה ‪ x.2‬היטל קו אופייני על מישור ‪ x-y‬הוא העקום )) ‪ ( x(t ). t  s x‬‬ ‫‪J‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪ x.

c) . b) .1‬מנחשים שני שדות משמרים ‪ ϕ .3‬יכולות להיות נקודות בהם תנאי הטרנסברסליות אינו מתקיים ולכן יכול להיות ש‪:‬‬ ‫א‪ . f 3‬כלומר מציבים ‪x = f1 . f 3 ') .3‬לפי תנאי ההתחלה מוצאים את ) ‪f (α‬‬ ‫עמוד ‪ 8‬מתוך ‪27‬‬ .‬הפתרון קיים ולא גזיר‬ ‫ג‪ . y = f 2 .‬אז יש פתרון יחיד‬ ‫‪ ∆ = 0 . b) .‬הפתרון לא קיים‬ ‫הערה‪ :‬את הוקטור )‪ (a.1‬אם היטלי המשיקים לא מקבילים‪ ( f1 '. c‬‬ ‫‪ .‬אז‪:‬‬ ‫‪ ∆%= 0‬אם המשיקים עצמם מקבילים‪ ( f1 '.2‬אם ההיטלים מקבילים‪ . c‬‬ ‫‪∇ψ = P2‬‬ ‫‪∇ϕ = P1‬‬ ‫)‪P2 ⊥ (a. u = f 3‬‬ ‫‪ 1. f 2 . b. c‬‬ ‫)‪P1 ⊥ (a.‫‪ 1. b. ( f1 '.2‬הפתרון הוא כל פונקציה שמקיימת ) ‪F (ϕ . b.ψ ) = 0 → ϕ = f (ψ‬‬ ‫‪ .4‬קיום ויחידות‬ ‫נסתכל על המשיקים לעקום ההתחלה‪ ( f1 '.‬ולקווים האופייניים‪ (a.3. b.‬הפתרון קיים וגזיר ) ‪(C1‬‬ ‫ב‪ . c ) . c‬מבטאים בעזרת ) ‪ ( f1 . f 2 '. f 2 ') P( a. f 2 '. f 2 ') P(a.‬אז יש אינסוף פתרונות‬ ‫‪ ∆%≠ 0‬אם המשיקים עצמם לא מקבילים‪ ( f1 '. b.‬ונגדיר שתי דטרמיננטות‪:‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪f3‬‬ ‫‪a‬‬ ‫=‪∆%‬‬ ‫' ‪f1‬‬ ‫‪b‬‬ ‫' ‪f2‬‬ ‫‪a‬‬ ‫' ‪f1‬‬ ‫=∆‬ ‫‪ ∆ ≠ 0 . f 2 '.ψ‬שהגרדיאנט שלהם מאונך ל )‪: (a.5‬דרך פתרון‪ :‬שיטת לגרנז'‬ ‫שיטה למציאת פתרון כללי למד"ח קוואזי לינארית ללא תנאי התחלה‬ ‫‪ .3. c ) .‬אז אין פתרונות‬ ‫‪ . b. f 3 ') P(a. b. f 3 ') P(a.

1‬המשוואה היא היפרבולית‪ . ∆ < 0 . ut . u ) = 0‬‬ ‫הערה‪ :‬סוג המשוואה יכול להיות תלוי בתחום‬ ‫‪ 2. ut .‫פרק ‪ :2‬מד"ח מסדר שני‬ ‫‪ 2. ∆ = B 2 − 4 AC :‬ויש ‪ 3‬אפשרויות‪:‬‬ ‫‪ .‬צורה קנונית ‪uss + utt + f (us . u ) = 0‬‬ ‫‪ .3‬המשוואה היא אליפטית‪ . u%‬‬ ‫‪ss + utt + ku = 0‬‬ ‫כל מד"ח לינארית הומוגנית מסדר שני עם מקדמים קבועים‪ . ut .1.2‬סיבוב מערכת צירים‬ ‫סיבוב מערכת צירים של מד"ח יתבצע על ידי החלפת המשתנים הבאה‪:‬‬ ‫‪ s = x cos α + y sin α‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t = − x sin α + y cos α‬‬ ‫)שים לב שאת הנוסחה ל ‪ t‬אפשר לקבל על ידי "גזירה" של ‪ s‬לפי ‪(‬‬ ‫המד"ח ‪ u xx + u yy + ku = 0‬לא משנה את צורתה אחרי החלפת המשתנים הנ"ל‪ .1‬מד"ח לינארית‬ ‫צורה‪Auxx + Bu xy + Cu yy + Du x + Eu y + Fu = G :‬‬ ‫‪ 2.2‬המשוואה היא פרבולית‪ .‬צורה קנונית ‪ust + f (us .1‬סוגי משוואת‬ ‫הדסקרימיננטה מוגדרת בצורה הבאה‪ . u ) = 0‬‬ ‫‪ .‬כלומר היא עוברת ל‬ ‫‪% %‬‬ ‫‪.1. ∆ = 0 .‬שלא משנה את צורתה היא מד"ח מהצורה‬ ‫הזאת‪. ∆ > 0 .‬‬ ‫עמוד ‪ 9‬מתוך ‪27‬‬ .‬צורה קנונית ‪uss + f (us .

(b -‬מהצורה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪γ v(b) + δ v '(b) = 0‬‬ ‫בעיה לא רגולרית יכולה להיות למשל עם תנאי מהצורה ‪v (a ) + v '(b) = 0‬‬ ‫בעיית שטורם ליוביל מחזורית‬ ‫)‪v(a ) = v (b‬‬ ‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה מחזוריים מהצורה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪v '(a ) = v '(b‬‬ ‫עמוד ‪ 10‬מתוך ‪27‬‬ . g = ∫ f ( x) g ( x) r ( x)dx :‬‬ ‫‪a‬‬ ‫בעיית שטורם ליוביל רגולרית‬ ‫‪α v(a ) + β v '(a ) = 0‬‬ ‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה נפרדים לשני הקצוות ) ‪ a‬ו‪ .‬צורת המשוואה קובעת את ‪ (r(x‬באופן יחיד‬ ‫)פונקצית המשקל מופיעה במכפלה הפנימית במרחב שנפרש על ידי הפונקציות העצמיות‪ .‫פרק ‪ :3‬בעיית שטורם ליוביל‬ ‫‪ 3.‬פונקציה עצמית‬ ‫פונקציה עצמית היא פונקציה ‪ v‬שעבורה קיים ערך עצמי ‪) ‬סקלר( כך שמתקיים ‪) L[v] = −λ v‬הפעלת‬ ‫האופרטור שקולה להכפלה בסקלר(‬ ‫משוואת שטורם ליוביל‬ ‫כל משוואה שיכולה להכתב כ ‪ L[v] = −λ v‬כאשר ‪ ‬הוא ערך עצמי ו ‪ L‬הוא אופרטור שטורם ליוביל עבור‬ ‫‪ p. q = 0‬‬ ‫בעיית שטורם ליוביל‬ ‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה )ללא תנאי התחלה(‬ ‫‪α v(a ) + β v '(a ) = 0‬‬ ‫‪) ‬שתי משוואות(‬ ‫צורת תנאי שפה כללית‪:‬‬ ‫‪γ v(b) + δ v '(b) = 0‬‬ ‫בבעיית שטורם ליוביל מחפשים פונקציות עצמיות ‪ v‬שמתאימות לערכים עצמיים ‪‬‬ ‫והצורה של משוואת שטורם ליוביל תהיה‪( pv ') '+ qv = −λ rv :‬‬ ‫כאשר ‪ r(x) > 0‬היא פונקצית משקל‪ .1‬הגדרות‬ ‫אופרטור שטורם ליוביל‬ ‫אופרטור שטורם ליוביל הוא אופרטור מהצורה הבאה‪L[v] = ( pv ') '+ qv :‬‬ ‫ערך עצמי‪ . q‬כלשהם נקראת משוואת שטורם ליוביל‬ ‫לדוגמה המשוואה ‪ v ''+ λ v = 0‬היא משוואת שטורם ליוביל עבור ‪p = 1.‬מכפלה פנימית‬ ‫‪b‬‬ ‫נראת מהצורה‪( f .

2‬זהות לגרנז' ' ) ) ‪uL[v ] − vL[u ] = ( p (uv '− u ' v‬‬ ‫קל לקבל את זהות לגרנז' על ידי הצבת האופרטורים באופן מפורש‪L[v] = ( pv ') '+ qv .2.1‬הצגת מד"ר כמשוואת שטורם ליוביל‬ ‫כל מד"ר לינארית הומוגנית מסדר שני אפשר להציג כמשוואת שטורם ליוביל‪:‬‬ ‫‪A( x)v ''+ B ( x)v '+ C ( x)v = 0‬‬ ‫נגדיר‬ ‫) ‪p ( x) = e ∫ A ( x‬‬ ‫)‪B ( x) ∫ BA (( xx )) dx B ( x‬‬ ‫= )‪p '( x‬‬ ‫‪e‬‬ ‫=‬ ‫)‪p( x‬‬ ‫) ‪A( x‬‬ ‫) ‪A( x‬‬ ‫‪dx‬‬ ‫‪p‬‬ ‫נכפול את המשוואה ב‬ ‫‪A‬‬ ‫)‪B( x‬‬ ‫ונקבל‪:‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪Av ''+ Bv '+ Cv = 0‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪pv ''+ p ' v '+ Cv = 0‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪( pv ') '+ C v = 0‬‬ ‫‪A‬‬ ‫{‬ ‫‪q‬‬ ‫‪ 3.3‬נוסחת גרין )סימטריה( אם ‪ u.2‬בבעיה רגולרית‪ :‬כל הערכים העצמיים הם פשוטים )מריבוי ‪(1‬‬ ‫בבעיה מחזורית‪ :‬הערכים העצמיים הם לא בהכרח מריבוי ‪1‬‬ ‫‪ .1‬כל הערכים העצמיים הם ממשיים‬ ‫‪ .‫בעיית שטורם ליוביל סינגולרית‬ ‫‪.4‬תכונות ערכים עצמיים ופולינומים עצמיים של בעיית שטורם ליוביל‬ ‫‪ . v‬מקיימות את אותם תנאי שפה‪ .2.2.‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪ 3.‬‬ ‫תנאי התחלה דריכלה‬ ‫‪v ( a ) = A‬‬ ‫תנאי התחלה על ערכי הפונקציה בקצוות‪ .‬מתקיים‪uL[v]dx = ∫ vL[u ]dx :‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫∫‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ 3.3‬בבעיה רגולרית‪ :‬יש אינסוף ערכים עצמיים והם מהווים סדרה מונוטונית עולה ממש לאינסוף‬ ‫בבעיה מחזורית‪ :‬יש ערכים עצמיים כפולים )ריבוי ‪ (2‬ולכן הסדרה עולה אבל לא ממש‬ ‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪27‬‬ .‬מהצורה‬ ‫‪‬‬ ‫‪v '(b) = B‬‬ ‫‪ 3..2.‬מהצורה‬ ‫‪‬‬ ‫‪v(b) = B‬‬ ‫תנאי התחלה נוימן‬ ‫‪v '(a ) = A‬‬ ‫תנאי התחלה על הנגזרת בקצוות‪ ..

λm‬שונים אז הפונקציות העצמיות המתאימות ‪ vn . vm‬אורתוגונליות‪ . vm‬הוכחה על ידי נוסחת גרין(‬ ‫עמוד ‪ 12‬מתוך ‪27‬‬ .4‬יש אינסוף פולינומים עצמיים והם מהווים בסיס אורתוגונלי למרחב מסויים‬ ‫אם הערכים העצמיים ‪ λn .‫‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪= ∫ vn ( x)vm ( x) r ( x)dx = 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪) vn .

‬אז ניתן לכתוב את ‪ f‬כטור בצורה הבאה‪:‬‬ ‫∞‬ ‫‪f ( x) = ∑ cnφn‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫כאשר המקדמים ‪ cn‬נקבעים על ידי‪:‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪cn = f . λ‬‬ ‫הערה‪:‬‬ ‫במשוואות גלים במיתר סופי בדרך כלל נתון תנאי שפה דריכלה‪ .‬כלומר הן מהוות בסיס אורתונורמלי‪ .3‬אם ל ‪ f‬יש אי רציפות קפיצה אז הטור מתכנס לממוצע מימין ומשמאל‪.‬‬ ‫‪ 3.‫‪ 3.‬‬ ‫‪ .6‬דרך פתרון‬ ‫כאשר מציבים פתרון בהפרדת משתנים במשוואות הגלים במיתר סופי או במשוואות החום מקבלים בעיית‬ ‫שטורם ליוביל על כל אחד מהמשתנים בנפרד‬ ‫באופן כללי מקבלים בעיית שטורם ליוביל מהצורה‪v ''+ λ v = 0 :‬‬ ‫זאת מד"ר עם משתנים קבועים‪ .5‬פיתוח לטור במרחב הפולינומים האופייניים‪ .‬ואז התנאי ‪ λ > 0‬הוא היחיד שנותן‬ ‫פונקציות עצמיות שונות מאפס‪ .‬והפונקציות ‪ { φn } n =1‬הן הפולינומים העצמיים‬ ‫∞‬ ‫המנורמלים‪ .‬והוא בעצם טור פורייה‪.1‬הטור מתכנס במידה שווה ל ‪.f‬‬ ‫‪ .2. φn = ∫ f ( x)φn rdx‬‬ ‫‪a‬‬ ‫הערות‬ ‫‪ .‬גזירה למקוטעין‪ .2.2 = ± −λ‬‬ ‫מחלקים ל ‪ 3‬אפשרויות פתרון‪:‬‬ ‫‪ λ < 0‬הפתרון הוא‬ ‫‪−λ x‬‬ ‫‪+ Be −‬‬ ‫‪−λ x‬‬ ‫‪ v = Ae‬או בצורה יותר נוחה )‪v = A%cosh( −λ x) + B%sinh( −λ x‬‬ ‫‪ λ > 0‬השורשים הם ‪ r1.‬צריך לבדוק את כל‬ ‫האפשרויות‪.‬משפט הילברט שמידט‬ ‫אם ‪ f‬רציפה‪ .‬‬ ‫עמוד ‪ 13‬מתוך ‪27‬‬ .‬מקיימת את תנאי השפה‪ .‬הפולינום האופייני שלה הוא ‪ r 2 + λ = 0‬והשורשים הם ‪r1.2‬בפונקציות עצמיות של בעיה מחזורית הטור מחזורי‪ .‬אבל במקרה של תנאי שפה נוימן או מעורבים‪ .2 = ±i λ‬ולכן הפתרון הוא )‪v = A cos( λ x ) + B sin( λ x‬‬ ‫‪ λ = 0‬המשוואה היא ‪ v '' = 0‬ולכן הפתרון הוא ‪v = Ax + B‬‬ ‫מציבים כל אחת מהאפשרויות בתנאי השפה )דריכלה או נוימן( ומוצאים את הקבועים ‪A. B.

t ) < ε‬‬ ‫→‬ ‫‪ f1 ( x) − f 2 ( x) < δ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ g1 ( x) − g 2 ( x) < δ‬‬ ‫לכל ‪−∞ < x < ∞. G ∈ C 2‬אז הפתרון הוא אמיתי אחרת הפתרון מוכלל‬ ‫התנאי הוא בעצם על ‪ f.‬ופתרון בעזרת נוסחת דלמבר‬ ‫‪ .2‬קיום ויחידות‬ ‫אם ‪ f ( x ) ∈ C 2‬וגם ‪ g ( x) ∈ C1‬אז לבעיה‪:‬‬ ‫‪utt + c 2u xx = 0‬‬ ‫)‪u ( x.2‬משוואות במיתר חצי אינסופי‪ . − ∞ < x‬‬ ‫ויציב לכל ∞ < ‪0 < t < T .‬פתרון בעזרת נוסחת דלמבר‬ ‫‪ . 0) = f ( x‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪ut ( x.1‬משוואת הגלים ההומוגנית במיתר אינסופי‬ ‫צורה‪utt − c 2u xx = 0 :‬‬ ‫)‪u ( x. 0) = f ( x‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪ut ( x. − ∞ < x‬‬ ‫עמוד ‪ 14‬מתוך ‪27‬‬ .1‬משוואות במיתר אינסופי‪ .‫פרק ‪ :4‬משוואת הגלים‬ ‫משוואות הגלים מתחלקות לשלושה סוגים‪:‬‬ ‫‪ . 0) = g ( x‬‬ ‫צורת הפתרון‪F ( x + ct ) + G ( x − ct ) :‬‬ ‫‪ 4.‬הרחבה זוגית או אי זוגית למיתר אינסופי‪ .1. 0) = g ( x‬‬ ‫קיים פתרון יחיד לכל ∞ < ‪0 < t . g‬כדי ש ‪ F.‬פתרון בהפרדת משתנים‬ ‫‪ 4.1‬סוגי פתרונות‬ ‫פתרון אמיתי ‪ /‬מוכלל‬ ‫אם ‪ F .1.3‬משוואות במיתר סופי‪ . t ) − u2 ( x. G‬יהיו גזירים פעמיים אז צריך להתקיים ‪f ∈ C 2 . 0 < t < T‬‬ ‫‪ 4. g ∈ C1‬‬ ‫פתרון יציב‬ ‫פתרון ‪ u1‬שקרוב לפתרון ‪ u2‬המתקבל כאשר משנים את תנאי ההתחלה ב ‪‬‬ ‫כלומר לכל ‪ ‬קיים ‪ ‬כך שאם משנים את תנאי ההתחלה ב ‪ ‬ההפרש בין הפונקציות קטן מ ‪‬‬ ‫‪u1 ( x.

t ). 0) = f ( x) = F ( x) + G ( x‬‬ ‫‪1 x‬‬ ‫‪g ( s )ds + C0‬‬ ‫‪c ∫0‬‬ ‫= )‪ut ( x. 0‬‬ ‫את האינטגרל על המשולש רושמים בצורה‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 15‬מתוך ‪27‬‬ . 0) = c ( F '( x) − G '( x) ) = g ( x) → F ( x) − G ( x‬‬ ‫‪f ( x) 1 x‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ F ( x ) = 2 + 2c ∫0 g ( s)ds + C0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪G ( x) = f ( x) − 1 x g ( s) ds − C‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c ∫0‬‬ ‫לכן הפתרון של המשוואה המקורית‪:‬‬ ‫‪f ( x + ct ) + f ( x − ct ) 1 x +ct‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s )ds‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c x −ct‬‬ ‫= ) ‪u ( x.‬מציירים את שני הגלים‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 x‬‬ ‫‪f ( x ) − ∫ g ( s )ds‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 x‬‬ ‫‪G ( x) = f ( x) + ∫ g ( s )ds‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c 0‬‬ ‫= )‪F ( x‬‬ ‫וכדי לקבל את הפתרון בזמן ‪ ct‬מזיזים את ‪ F‬ימינה ואת ‪ G‬שמאלה ב ‪ ct‬ומחברים את שתי הגרפים‪. t ) :‬‬ ‫)‪u ( x.τ )dsdτ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫∆ ‪2c‬‬ ‫= ) ‪u ( x.‬‬ ‫‪ 4. t ) = ‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s)ds  + ‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s) ds ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪ct‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫החלק הימני הוא גל מתקדם והחלק השמאלי הוא גל נסוג‪) .2‬משוואת הגלים הלא הומוגנית במיתר אינסופי‬ ‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x.‫‪ 4. t0‬ונקודות החיתוך עם ציר ‪ x‬של‬ ‫‪ x + ct = x0 + ct0‬‬ ‫שני קווים אופייניים שיוצאים ממנה‬ ‫‪‬‬ ‫‪ x − ct = x0 − ct0‬‬ ‫כלומר בין הנקודות )‪( x.3‬דרך פתרון‪ :‬פתרון דלמבר‬ ‫על ידי הצבת הפתרון הכללי ) ‪ F ( x + ct ) + G ( x − ct‬בתנאי ההתחלה מקבלים‪:‬‬ ‫)‪u ( x. t‬‬ ‫)הפתרון יציב(‬ ‫הפרדה לגל מתקדם וגל נסוג‬ ‫‪ f ( x + ct ) 1 x + ct‬‬ ‫‪  f ( x − ct ) 1 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪u ( x. ( x + ct . ( x − ct . t‬‬ ‫כאשר ‪ ‬הוא המשולש שמתקבל מהנקודה בה מחושבת הפונקציה ) ‪ ( x0 . 0) = f ( x‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪ut ( x.1.‬גל שמאלני?(‬ ‫בשיטה הגרפית לפתרון‪ . 0). 0) = g ( x‬‬ ‫צורת הפתרון‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 x +ct‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪[ f ( x + ct ) + f ( x − ct )] + ∫x −ct g ( s)ds + ∫ F ( s.

‬אז ‪ u‬זוגית ‪ /‬אי זוגית‪.‬יחיד ויציב‬ ‫‪ 4. F‬בתחומים בהם הן לא‬ ‫מוגדות‪ . t‬‬ ‫‪ .‬נגדיר בעיה דומה ) ‪tt − c u xx = F ( x. x + ct‬‬ ‫ובקודקוד המשולש כאשר ‪ τ = t‬הגבולות מצטמצמים לנקודה ‪x‬‬ ‫‪ 4.τ ) ds‬‬ ‫) ‪x + c ( t −τ‬‬ ‫‪t‬‬ ‫) ‪x−c (t −‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪∫ F (s. f ∈ C 2‬הפתרון קיים‪ .‬‬ ‫‪ 4. t ) = 0‬‬ ‫‪t >0‬‬ ‫‪‬‬ ‫)כאשר חייב להתקיים )‪( f (0) = g (0‬‬ ‫הבעיה נובעת מזה שבפתרון דלמבר צריך לבצע אינטגרציה על הפונקציות ‪ f. 0) = f ( x) ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪x>0‬‬ ‫‪ut ( x.3‬משוואת גלים במיתר חצי אינסופי‬ ‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x. F ∈ C1 . F‬‬ ‫אם כל הפונקציות זוגיות ‪ /‬אי זוגיות‪ .τ‬‬ ‫אפשר לזכור את הגבולות אם שמים לב שבבסיס המשולש‪ . 0) = f%‬‬ ‫‪( x) = ‬‬ ‫)‪ − f ( − x‬‬ ‫)‪ g ( x‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪u%‬‬ ‫‪t ( x. t ) = 0‬במקום ‪ ( u (0.1‬קיום ויחידות‬ ‫כאשר ‪ g . 0) = g ( x ) = ‬‬ ‫)‪− g (− x‬‬ ‫והפתרון של הבעיה החדשה יהיה אי זוגי יתאפס בראשית‪ .‬תנאי ההתחלה החדשים יהיו‪:‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫) ‪ F ( x. u%‬שמוגדרת על כל הישר‬ ‫נפתור בשיטת השיקוף‪ . t ) :‬‬ ‫צורת תנאי התחלה ‪ /‬שפה‪:‬‬ ‫‪u ( x.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה זוגית ‪ /‬אי זוגית‬ ‫‪2‬‬ ‫‪% %‬‬ ‫‪ .‬ויקיים ‪(0. t ) → F ( s.‬‬ ‫אם כל הפונקציות מחזוריות‪ .2‬תכונות‬ ‫תכונת הפתרון ‪ u‬נקבעת לפי זוגיות ‪ /‬אי זוגיות ‪ /‬מחזוריות הפונקציות ‪f.2. t ) = 0‬אז נבצע הרחבה זוגית‪ .‬כאשר ‪ τ = 0‬הגבולות של ‪ s‬הם ] ‪[ x − ct . t ) = 0‬‬ ‫‪.2‬אם נתון תנאי שפה ‪) u x (0.‫‪F ( s. t ) = 0‬אז נבצע הרחבה אי‪-‬זוגית‪ . 0) = g ( x) ‬‬ ‫‪u (0. t ) = ‬‬ ‫‪ − F ( − x.τ )dsdτ = ∫ dτ ∫ τ‬‬ ‫∆‬ ‫)בתוך האינטגרל מציבים ) ‪( F ( x. u%‬‬ ‫‪ .3. t‬‬ ‫‪F%( x.‬אז ‪ u‬מחזורות‪. g. t ) x < 0‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫)‪ f ( x‬‬ ‫‪u%‬‬ ‫‪( x.‬תנאי ההתחלה החדשים‬ ‫יהיו‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 16‬מתוך ‪27‬‬ . g.‬לכן צריך להגדיר אותן על כל הישר‪:‬‬ ‫‪ 4.2.1‬אם נתון תנאי שפה ‪ u (0.

0) = g ( x ) = ‬‬ ‫)‪ g ( − x‬‬ ‫‪. t ) = u ( x.2‬בבעיה בה ) ‪ u x (0.4‬משוואת גלים הומוגנית במיתר סופי‬ ‫צורה‪utt − c 2u xx = 0 :‬‬ ‫צורת תנאי שפה‪) u (0.2‬דרך פתרון‪ :‬תנאי שפה לא הומוגני‬ ‫‪ . 0) = f%‬‬ ‫‪( x) = ‬‬ ‫)‪ f (− x‬‬ ‫)‪ g ( x‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪u%‬‬ ‫‪t ( x. t ) − h(t‬‬ ‫כך שתנאי השפה של הפונקציה החדשה יהיה הומוגני‪:‬‬ ‫‪v(0. 0) = f ( x) − xh(0) ‬‬ ‫‪ x>0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪vt ( x. y ) − xhtt (t‬‬ ‫‪v( x. t ) = 0‬‬ ‫‪t>0‬‬ ‫‪ x‬‬ ‫נמצא את ‪ v‬על ידי הרחבה זוגית ובסוף נחזור לפונקציה המקורית‪u ( x. t ) − xh(t‬‬ ‫כך שתנאי השפה של הפונקציה החדשה יהיה הומוגני‪:‬‬ ‫‪vx (0.3. 0) = f ( x) − h(0) ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ x>0‬‬ ‫‪vt ( x. t ) = 0‬‬ ‫בסוף נסתכל על הפתרון רק בתחום ‪ x > 0‬בו מתקיים ) ‪( x.‬‬ ‫‪ 4. t ) + h(t ) :‬‬ ‫‪ . t ) = 0‬נגדיר פונקציה חדשה‪:‬‬ ‫) ‪v( x. t ) = h(t‬במקום ‪ u (0. t ) − h(t ) = 0‬‬ ‫המשוואה ותנאי ההתחלה ישתנו‪:‬‬ ‫) ‪vtt − c 2 vxx = F ( x. t ) = 0‬‬ ‫‪t>0‬‬ ‫‪‬‬ ‫נמצא את ‪ v‬על ידי הרחבה אי‪-‬זוגית ובסוף נחזור לפונקציה המקורית‪u ( x. t‬‬ ‫‪ . t‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫)‪ f ( x‬‬ ‫‪u%‬‬ ‫‪( x. y ) − htt (t‬‬ ‫‪v( x.‫‪x≥0‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫) ‪ F ( x. t ) = u x (0. t ) = ‬‬ ‫) ‪ F ( − x. t ) = 0 :‬תנאי שפה מסוג דריכלה(‬ ‫צורת תנאי התחלה‪0 ≤ x ≤ L :‬‬ ‫)‪u ( x. t ) + xh(t ) :‬‬ ‫‪ 4. u%‬‬ ‫והפתרון של הבעיה החדשה יהיה זוגי ויקיים ‪x (0. t ) − h(t ) = 0‬‬ ‫המשוואה ותנאי ההתחלה ישתנו‪:‬‬ ‫) ‪vtt − c 2 vxx = F ( x. t ) = h(t‬במקום ‪ u x (0. t‬‬ ‫‪F%( x. t ) = u (0. 0) = g ( x ) − ht (0) ‬‬ ‫‪v(0. t ) = u ( L. t ) = u ( x. u ( x. 0) = g ( x‬‬ ‫עמוד ‪ 17‬מתוך ‪27‬‬ . 0) = f ( x‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪ut ( x. t ) = v( x.1‬בבעיה בה ) ‪ u (0. 0) = g ( x ) − xht (0) ‬‬ ‫‪v (0. t ) = v( x. t ) = 0‬נגדיר פונקציה חדשה‪:‬‬ ‫) ‪v( x. t ) = u%‬וזה הפתרון למשוואה המקורית‪.

4. t‬‬ ‫כאשר מסתכלים רק על הקטע ]‪ [0.1‬‬ ‫נרמול‪:‬‬ ‫‪Xn‬‬ ‫‪Xn. [0.‬צורת הפתרון היא‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 18‬מתוך ‪27‬‬ .‬נקבל‪. 0‬והמשכה מחזורית על כל‬ ‫‪ f%‬אי זוגיות ומחזוריות ‪2L‬‬ ‫הישר‪ .‬מוצאים את הפוקציות העצמיות והערכים העצמיים‪:‬‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫‪u (0.‬והוא מהצורה‪:‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫‪X = A cos x λ + B sin x λ‬‬ ‫‪X ''+ λ X = 0‬‬ ‫→‬ ‫‪ .‫‪ 4. [− L.‬או מגדירים מכפלה פנימית בהן הנורמה שלהן היא ‪.‬‬ ‫‪X‬‬ ‫'' ‪T‬‬ ‫‪= −λ‬‬ ‫‪c 2T‬‬ ‫‪XT ''+ c 2 X '' T = 0‬‬ ‫→‬ ‫‪ .2‬פותרים את בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ .‬כדי להפוך אותו למרחב אורתונורמלי מנרמלים את‬ ‫הפונקציות‪ . X ( x)T (t‬מציבים במשוואה ההומוגנית ובתנאי ההתחלה‬ ‫ומקבלים בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ X‬ועבור ‪T‬‬ ‫'' ‪X‬‬ ‫‪= −λ . L‬נבצע הרחבה אי זוגית בקטע ]‪ .T‬שוב רק ל ‪ λ > 0‬קיים פתרון‪ .‬‬ ‫→‬ ‫‪ nπ ‬‬ ‫‪X n = sin  x‬‬ ‫הפונקציות העצמיות שמתאימות לערכים העצמיים ‪ λn‬הן ‪‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ .2‬דרך פתרון‪ :‬הצבה‬ ‫‪ .X‬רק ל ‪ λ > 0‬קיים פתרון‪ .g‬‬ ‫‪ φn‬הן הפונקציות שפורשות את המרחב האורתונורמלי‪ . g%‬‬ ‫הפתרון היחיד לבעיית המיתר הסופי הוא הפתרון של המיתר האינסופי‪:‬‬ ‫‪1 %‬‬ ‫‪1 x +ct‬‬ ‫‪ f ( x + ct ) − f%‬‬ ‫‪( x − ct )  + ∫ g%( s )ds‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c x −ct‬‬ ‫= ) ‪u ( x. g‬מוגדרות בקטע ]‪ . Xn‬‬ ‫‪Xn‬‬ ‫=‬ ‫‪Xn‬‬ ‫= ‪φn‬‬ ‫הגדרת מכפלה פנימית‪:‬‬ ‫‪2 L‬‬ ‫‪f ( x)g ( x )dx‬‬ ‫‪L ∫0‬‬ ‫= ‪f . t ) = X (0)T (t ) =  A cos 0 λ + B sin 0 λ  T (t ) = [ A] T (t ) = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫→‬ ‫‪A=0‬‬ ‫)‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫‪u ( L. t ) = X ( L)T (t ) =  A cos L λ + B sin L λ  T (t ) =  B sin L λ  T (t ) = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ nπ ‬‬ ‫‪λn =  ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫→‬ ‫‪L λ = nπ‬‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫‪B sin L λ = 0.4.‬כל פונקציה עצמית ‪ Xn‬נכתוב בצורה‪:‬‬ ‫‪) X n = Bnφn‬אם הגדרנו מכפלה פנימית בה ‪ X n = 1‬אז ‪( Bn = 1‬‬ ‫‪ .1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה מחזורית‬ ‫הפונקציות ‪ f .5‬פותרים את בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ .4‬המרחב הנפרש על ידי הפונקציות הוא אורתוגונלי‪ . L‬בפונקציה ‪.3‬מציבים את הפתרון בשני תנאי השפה‪ .u‬‬ ‫‪ 4.1‬מניחים שהפתרון הוא מהצורה ) ‪ .

un ( x.‬‬ ‫‪n=0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫ועל ידי השוואת מקדמים עם )‪u ( x. t ) = u ( L.5‬משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‬ ‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x.‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪Tn = Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫→‬ ‫‪ nπ ‬‬ ‫‪T ''+ c λT = T ''+ c ‬‬ ‫‪ T‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .6‬פתרונות שני החלקים הם‪:‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪Tn = Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫) ‪X n = Bnφn ( x‬‬ ‫עבור כל ‪ n‬קיים פתרון למשוואה המקורית ) ‪ . t ) = A(t ). t ) = 0‬או תנאי שפה מעורבים )‬ ‫) ‪ ( u (0. 0).7‬ונציב בתנאי ההתחלה‬ ‫∞‬ ‫‪‬‬ ‫‪u ( x.1‬דרך פתרון‬ ‫‪ . 0‬‬ ‫‪ C%‬של הפתרון‪. u x ( L. 0) = f ( x‬‬ ‫‪‬‬ ‫)‪ut ( x. 0) = ∑ C%‬‬ ‫) ‪n  φn ( x ) = f ( x‬‬ ‫‪n=0‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ut ( x.‬ולכל אחד מהם פונקציות עצמיות שונות ל ‪ X‬וגם ל ‪T‬‬ ‫‪ 4. t ) = X n ( x)Tn (t‬הפתרון הכללי הוא צירוף לינארי של ‪: un‬‬ ‫∞‬ ‫∞‬ ‫‪n =0‬‬ ‫‪n =0‬‬ ‫= ‪u ( x.5. λ = 0. g‬לטור סינוסים‪:‬‬ ‫‪an = f .‬‬ ‫צריך לבדוק כל אפשרות של ‪ ‬כלומר ‪ λ < 0. φn‬‬ ‫∞‬ ‫‪f ( x) = ∑ anφn . t ) = ∑ X nTn‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c  ‬‬ ‫‪= ∑ Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫)‪  Bnφn ( x‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪n =0 ‬‬ ‫∞‬ ‫נצרף את ‪ Bn‬למקדמים ‪ Cn .1‬מתחילים לפתור את המשוואה ההומוגנית‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 19‬מתוך ‪27‬‬ . 0) = ∑  D%‬‬ ‫)‪φn ( x) = g ( x‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪L ‬‬ ‫‪n =0 ‬‬ ‫∞‬ ‫נפתח את ‪ f. t ) = B(t‬מאוד דומה‪. t ) = u x ( L. t ) = ∑ C%‬‬ ‫‪n cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫)‪  φn ( x‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪n =0 ‬‬ ‫‪ . Dn‬‬ ‫הערה‪ :‬דרך פתרון בעיות עם תנאי שפה מסוג נוימן ) ‪ ( u x (0. Dn‬ונקבל‪:‬‬ ‫∞‬ ‫‪‬‬ ‫‪ nπ c  %  nπ c  ‬‬ ‫‪u ( x. 0) = g ( x‬‬ ‫‪ 4. φn‬‬ ‫‪bn = g . t ) :‬‬ ‫צורת תנאי שפה‪) u (0. t ) = ∑ un ( x. ut ( x.‬‬ ‫נמצא את המקדמים ‪n . t ) = 0 :‬תנאי שפה מסוג דריכלה(‬ ‫צורת תנאי התחלה‪0 ≤ x ≤ L :‬‬ ‫)‪u ( x. λ > 0‬יכולים להתקבל ערכים עצמיים שונים לכל‬ ‫אחת מהאפשרויות‪ .‬‬ ‫‪n =0‬‬ ‫∞‬ ‫‪g ( x) = ∑ bnφn .

‬ואת הפונקציות העצמיות‬ ‫במקרה של תנאי שפה דריכלה מתקבל‪:‬‬ ‫‪ nπ ‬‬ ‫‪X n = sin  x‬‬ ‫)‪ = Bnφn ( x‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫∞‬ ‫∞‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪nπ‬‬ ‫‪. t‬לטור סינוסים‪ .‬אם המקדמים כן תלויים ב ‪ t‬פותרים בשיטת ווריאציית הפרמטר‪ :‬מניחים שהפתרון הפרטי מורכב‬ ‫מקומבינציה לא לינארית של הפתרונות ההומוגניים ) ‪ TH 1 (t ). n (t ) = A(t )TH 1 (t ) + B (t )TH 2 (t ) .5‬הפונקציות העצמיות ‪ φn‬מקיימות את המשוואה ‪ X ''+ λ X = 0‬לכן ‪φ '' = −λφ‬‬ ‫את הפתרון נכתוב בצורה‪:‬‬ ‫‪∑ φ T '' + λ c φ T = ∑ ( T '' + λ c T ) φ =∑ F (t )φ‬‬ ‫∞‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫∞‬ ‫‪2‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫∞‬ ‫‪2‬‬ ‫‪n n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n n‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫) ‪Tn'' + λn c 2Tn = Fn (t‬‬ ‫כלומר קיבלנו מד"ר לא הומוגנית עבור ‪Tn‬‬ ‫‪ .3‬מפתחים את ‪ (F(x. TH 2 (t‬כלומר‪TP .‫כמו ב ‪ 4.6‬הפתרון של ‪ Tn‬כסכום של פתרון הומוגני ופרטי הוא‪:‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫) ‪Tn (t ) = TH .t‬אז גם המקדמים ‪ Fn‬לא‬ ‫‪Fn‬‬ ‫תלויים ב ‪ t‬ולכן הפתרון הפרטי הוא קבוע‬ ‫‪λn c 2‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫כאשר את המקדמים ) ‪ A(t ).‬‬ ‫‪L‬‬ ‫= ‪λn‬‬ ‫‪ .n (t ) = Cn cos(t λn ) + Dn sin(t λn ) + TP . t ) = ∑ X n ( x )Tn (t ) =∑ Bnφn ( x )Tn (t ) :‬‬ ‫∞‬ ‫נניח שהמקדם ‪ Bn‬מוכל בפונקציה ‪ .n (t‬‬ ‫א‪ .2‬מוצאים את הערכים העצמיים‪ . φn ( x‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪ .7‬נציב את הפתרון בתנאי ההתחלה‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 20‬מתוך ‪27‬‬ . B (t‬מוצאים מהמערכת‪:‬‬ ‫‪ A '(t )TH 1 (t ) + B '(t )TH 2 (t ) = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪ A '(t )TH' 1 (t ) + B '(t )TH' 2 (t ) = Fn (t‬‬ ‫‪ .‬אם החלק האי הומוגני של המשוואה המקורית הוא )‪ F ( x‬כלומר לא תלוי ב ‪ .‬בצורה‪:‬‬ ‫∞‬ ‫‪F ( x. t ) = ∑ φn ( x)Tn (t‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪ . t ).4‬מציבים את הפתרון במשוואה המקורית ומקבלים מד"ר של ‪: Tn‬‬ ‫∞‬ ‫∞‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪utt − c 2u xx = ∑ φnTn'' − c 2φn''Tn = ∑ Fn (t )φn‬‬ ‫‪ .Tn‬לכן נרשם את הפתרון בצורה ) ‪u ( x. t ) = ∑ Fn (t )φn‬‬ ‫)‪Fn (t ) = F ( x.2‬הפתרון יהיה מהצורה‪u ( x.4.n (t ) + TP .

φn . β n ‫כאשר‬ α n = f . 0) =  D λ + T ' (0)  φ ( x) = g ( x ) = β φ ( x) ∑ ∑ P .n (t )  φn ( x)   n =1 ∞ ∞    u ( x . β n = g . t ) = ∑  Cn cos(t λn ) + Dn sin(t λn ) + TP . φn 27 ‫ מתוך‬21 ‫עמוד‬ .n   n  n  n =1 n =1  ∞ ∞ u ( x. 0) = C + T (0) φ ( x ) = f ( x ) = α nφn ( x) ( ) ∑ ∑ P.n n n  n n  n  t n =1  n =1 ( ) :‫ כלומר‬n ‫ בפיתוח לטור במרחב‬f. g ‫ הם המקדמים של‬α n .∞ ( ) u ( x.

t ) = 0‬‬ ‫) ‪ w(0.2‬תנאי שפה מעורבים‪:‬‬ ‫) ‪ut (0. t ) = xb(t ) + a (t‬‬ ‫‪ . t ) = u (0. t‬‬ ‫‪ . u (π . t ) − w(0.‬ובסוף נחזור ל ‪v + w = u :u‬‬ ‫דוגמאות לתנאי שפה‪:‬‬ ‫) ‪u (0. t ) = a(t‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪ .‫‪ 4. t ) = u x (0. t ) = b(t ) :‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪( b(t ) − a(t ) ) + a(t‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪‬‬ ‫= ) ‪w( x.2‬תנאי שפה לא הומוגניים‬ ‫נסתכל על משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‪ . t ) = b(t‬‬ ‫) ‪u x (0. t ) = xb(t ) + a (t‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪vx (0. t ) = b(t‬‬ ‫בדרך כלל אחרי החסרת הפונקציה ‪ w‬מקבלים חלק אי הומוגני פשוט יותר‬ ‫עמוד ‪ 22‬מתוך ‪27‬‬ . t ) = a (t‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫= ) ‪w( x.1‬תנאי שפה מסוג דריכלה‪ . t ) = b(t ) :‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪( b(t ) − a(t ) ) + xa(t‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫‪ x‬‬ ‫באופן כללי אם לא רואים איזה פונקציה ‪ w‬צריך להגדיר פשוט מציבים ‪ v = u − w‬בתנאי השפה דורשים‬ ‫שוויון לאפס ומוצאים את התנאים ל ‪ . t ) = 0‬‬ ‫) ‪ wx (0. t ) = a(t‬‬ ‫‪ ‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪w( x.‬מהצורה‪utt − c 2u xx = F ( x.5.w‬לדוגמה בתנאי שפה מעורבים‪:‬‬ ‫‪v(0. t ) = a (t‬‬ ‫‪→ ‬‬ ‫) ‪→ w( x. t ) − wx (0. v = u − w‬נפתור את‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הבעיה ‪ vtt − c vxx = F ( x.3‬תנאי שפה מסוג נוימן‪ u (π . t‬‬ ‫) ‪u (0.‬נגדיר ‪ . t ) − wtt − c wxx‬עבורה תנאי השפה של ‪ v‬יהיו הומוגניים )גם תנאי ההתחלה ישתנו‬ ‫בהתאם(‪ . t ) :‬‬ ‫כאשר תנאי השפה לא הומוגניים נבנה פונקציה ‪ w‬שתקיים את תנאי השפה‪ .

ut − ku xx = 0 :‬‬ ‫‪0 < x < L‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪0 < t‬‬ ‫צורת תנאי ההתחלה‪u ( x. t ) = 0‬‬ ‫צורת תנאי שפה )דריכלה(‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪u ( L. t ).3‬כל פתרון מהצורה ) ‪ un ( x. E (t ) = ∫ w2 ( x. L[u ] = F ( x. t ) = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ w( L.1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה המקורית ובתנאי השפה‪ . 0) = 0‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ w(0.1‬נניח שאת המשוואה ) ‪ L[u ] = ut − ku xx = F ( x.2‬הוכחת יחידות פתרון‪ :‬שיטת האנרגיה‬ ‫שיטת האנרגיה )אינטגרל לפי ‪(x‬‬ ‫‪ .cos ( x ).2‬נגדיר ‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫) ‪u ≠ v.1.1‬דרך פתרון‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪L ∫− L‬‬ ‫= ‪an‬‬ ‫‪ 5. 0)dx = 0‬‬ ‫‪L‬‬ ‫)במשוואת הגלים נגדיר ‪( E (t ) = ∫ ( wt2 + c 2 wx2 ) dx = 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ . t ) = a(t‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪u ( L. t ) = ∑ X n ( x )Tn (t‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪1 L‬‬ ‫המקדמים של הטור יהיו‪f ( x) X n .4‬נגזור לפי ‪:t‬‬ ‫עמוד ‪ 23‬מתוך ‪27‬‬ . w = u − v‬מתקיים‪:‬‬ ‫‪L[ w] = L[u − v] = L[u ] − L[v] = 0‬‬ ‫וכל תנאי ההתחלה גם מתאפסים‪:‬‬ ‫‪w( x.3‬נגדיר את האינטגרל הבא‪ . t‬‬ ‫‪ . 0) = f ( x‬‬ ‫) ‪u (0. t )dx :‬מתקיים ‪E (0) = ∫ w2 ( x.1. t ) = b(t‬‬ ‫מקיימים שני פתרונות שונים‪ . 0) = f ( x) :‬‬ ‫‪u (0.4‬מפתחים את תנאי ההתחלה ‪ (f (x‬לטור במרחב שנפרש על ידי הפונקציות העצמיות ‪ Xn‬ועל ידי השוואת‬ ‫מקדמים מוצאים את המקדמים של הטור ) ‪u ( x.sin ( x) :‬‬ ‫‪L ∫− L‬‬ ‫= ‪bn‬‬ ‫‪1 L‬‬ ‫‪f ( x) X n . t ) = 0‬‬ ‫‪ . t ) = X n ( x)Tn (t‬פותר את המשוואה ואת תנאי השפה‬ ‫‪ . t ) = X ( x)T (t ) :‬‬ ‫‪ 5. t‬עם תנאי ההתחלה והשפה‪:‬‬ ‫)‪u ( x. t ) = 0‬‬ ‫צורת הפתרון‪u ( x.‫פרק ‪ :5‬משוואת החום‬ ‫‪ 5.‬ומקבלים בעיית שטורם ליוביל‬ ‫‪ . L[v ] = F ( x.2‬מוצאים את כל הפונקציות העצמיות והערכים העצמיים‬ ‫‪ .1‬משוואת חום הומוגנית‬ ‫צורה‪.

‬‬ ‫‪ 5. t‬כך ש‬ ‫∞‬ ‫‪n‬‬ ‫‪∑M‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫מתכנס‪. t‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪L‬‬ ‫)צירוף שלושת הקטעים נקרא שפה פרבולית(‬ ‫עמוד ‪ 24‬מתוך ‪27‬‬ .‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪E '(t ) = ∫ 2wwt dx = ∫ 2 w ( kwxx ) dx‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫נפרק את האינטגרל לפי אינטגרציה בחלקים‪:‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪= 2k  wwx 0 − ∫ wx2 dx  = 2k 0 − ∫ wx2 dx  = −2k ∫ wx2 dx‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪2 43‬‬ ‫‪≥0‬‬ ‫‪1 42 4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪≤0‬‬ ‫‪ . f ∈ C 2‬‬ ‫פתרון לא אמיתי הוא מוכלל‪.‬מתכנסים במידה שווה‪ .1. utt‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫בבעיית הגלים(‪ .‬בדיקת התכנסות במ"ש של הטור אפשר לעשות על ידי מבחן ה‪-‬‬ ‫‪ M‬של ווירשטראס )המריונטה של ווירשטראס(‪ .5‬קיבלנו ש ‪ .3‬פתרון אמיתי‬ ‫∞‬ ‫פתרון מהצורה ) ‪ u ( x.‬וגם ‪ E (0) = 0. t‬‬ ‫) ‪ ( L. E (t ) ≥ 0‬מתחילה באפס וחיובית‪ .1.‬לכן‬ ‫‪ E (t ) = 0‬לכל ‪. ut‬בבעיית החום או ‪u xx . E '(t ) ≤ 0‬מונוטונית יורדת )לא ממש(‪ . 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪(0.‬‬ ‫פתרון אמיתי יתקבל כאשר ‪g ∈ C1 . 0 ≤ t ≤ T‬באחד הקטעים הבאים‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪0≤ x≤L‬‬ ‫‪0 ≤t ≤T‬‬ ‫‪0 ≤t ≤T‬‬ ‫)‪( x.4‬עקרון המקסימום במשוואת חום הומוגנית‬ ‫פונקציה שמקיימת את ‪ ut − ku xx = 0‬מקבלת מקסימום במלבן ‪ 0 ≤ x ≤ L. t‬הוא פתרון אמיתי אם הטור ‪ u‬ונגזרותיו ) ‪ u xx . t ) = ∑ un ( x. t‬החיובי תמיד( של ) ‪ E (t‬הוא אפס זהותית ולכן ‪w = 0‬‬ ‫‪ 5.‬כלומר צריך למצוא חסם ‪ Mn‬לכל ) ‪ un ( x.t‬‬ ‫מכאן שהאינטגרנד ) ‪) w2 ( x.

t ) = b1 (t‬‬ ‫) ‪u1 ( x. t ) < ε‬‬ ‫הערה‪ :‬הפתרון אמיתי עד מרחק ‪ ‬משפת המלבן‬ ‫עמוד ‪ 25‬מתוך ‪27‬‬ . w = u1 − u2‬היא פתרון של המשוואה‪ . wt − kwxx = 0 :‬ולפי עקרון המקסימום ‪ w‬מקבלת מקסימום‬ ‫במלבן ‪ 0 ≤ x ≤ L. t‬חסומה‪ . 0 ≤ t ≤ T‬בקטעים הבאים‪:‬‬ ‫‪ w(0. t ) = a2 (t‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪u2 ( L. u2‬שני פתרונות של הבעיות הבאות‪:‬‬ ‫‪u1t − ku1xx = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪u1 (0.5‬הוכחת יציבות במשוואות חום הומוגניות‬ ‫‪ u1 . 0) =| f (t ) − f (t ) |< ε‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬ ‫כל הקטעים חסומים ולכן לפי עקרון המקסימום גם ) ‪ w( x. t ) < ε‬‬ ‫נסמן ‪ w . 0) = f 2 (t‬‬ ‫הבעיות קרובות‪ . 0) = f1 (t‬‬ ‫‪u2t − ku2 xx = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪u2 (0. t ) − u2 ( x. t ) = b2 (t‬‬ ‫) ‪u2 ( x. t ) = a1 (t‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪u1 ( L.1. t ) =| b1 (t ) − b2 (t ) |< ε‬‬ ‫‪ w( x. t ) =| a1 (t ) − a2 (t ) |< ε‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ w( L.‬כלומר‬ ‫‪0≤t ≤T‬‬ ‫‪0≤ x≤ L‬‬ ‫‪a1 (t ) − a2 (t ) < ε‬‬ ‫‪b1 (t ) − b2 (t ) < ε‬‬ ‫‪f1 ( x) − f 2 ( x) < ε‬‬ ‫נוכיח שבהכרח מתקיים‬ ‫‪u1 ( x.‫‪ 5.‬כלומר ‪w = u1 ( x. t ) − u2 ( x.

1‬דרך פתרון‬ ‫‪ . 0) = α‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪u (a.1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה ומקבלים בעיית שטורם ליוביל ל ‪ X‬ול ‪Y‬‬ ‫‪ . y ) = f ( x. θ + 2π‬‬ ‫תנאי המחזוריות‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪ wθ (r .‬שבקודקודי התחום שונים מאפס‪ . θ ) = w(r . b) = δ‬‬ ‫‪u (0. B.1‬משוואת לפלס כללית‬ ‫‪2‬‬ ‫צורה‪ ∇ u = u xx + u yy = 0 :‬בתחום ‪‬‬ ‫צורת תנאי שפה‪ :‬עבור ‪) ( x.( Yn‬אחרי שמנרמלים אותן‪. y ) ∈ ∂Ω‬נקודות על השפה(‪:‬‬ ‫תנאי שפה של משוואות דריכלה‪u ( x. y ) :‬‬ ‫‪∂Ω‬‬ ‫)נגזרת בכיוון ניצב לשפת התחום(‬ ‫צורת פתרון‪u ( x.2‬משוואת לפלס בעיגול‬ ‫נעבור לקואורדינטות מעגליות‪u ( x.‬מציגים אותו כטור במרחב של הפונקציות‬ ‫העצמיות המתאימות ) ‪ Xn‬או ‪ .θ ) = g (θ‬‬ ‫) ‪ w(r . y ) → w(r . θ + 2π‬‬ ‫עמוד ‪ 26‬מתוך ‪27‬‬ .2‬איפוס ערכי שפה לא הומוגניים בקודקודי מלבן‬ ‫כשנתונה בעיית לפלס עם תנאי שפה‪ .2‬מוצאים ערכים עצמיים ופונקציות עצמיות‬ ‫‪ . C . y‬‬ ‫תנאי שפה של משוואות נוימן‪= g ( x.θ ) = wθ (r . D‬שעבורם תנאי השפה של ‪ w‬יהיו הומוגנים‬ ‫בקודקודי התחום‪ . b) = γ‬‬ ‫‪u ( a.3‬מציבים את הפתרון המוכלל ) ‪( x)Yn ( y‬‬ ‫∞‬ ‫‪n‬‬ ‫‪∑X‬‬ ‫בתנאי השפה‬ ‫‪n =1‬‬ ‫הערה‪ :‬כדי להשוות עם תנאי שפה שתלוי במשתנה אחד‪ . 0) = β‬‬ ‫מגדירים את הפונקציה‪ . θ ) = f (θ‬‬ ‫צורת תנאי שפה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪ w(b.‬פותרים את המשוואה עבור ‪ w‬ובסוף חוזרים ל ‪u = w + v :u‬‬ ‫הערה‪ :‬לפעמים צריך להגדיר איבר נוסף ב ‪E ( x 2 − y 2 ) :v‬‬ ‫‪ 6.1. y ) :‬‬ ‫) ‪∂u ( x. θ ) :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צורה‪ ∇ 2 w = wrr + wr + 2 wθθ :‬בתחום ‪a ≤ r ≤ b‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫) ‪ w(a.‬‬ ‫‪ 6. v = A + Bx + Cy + Dxy :‬ואת הפונקציה‪w = u − v :‬‬ ‫מציבים את ‪ w‬בתנאי השפה ומוצאים את המקדמים ‪ A.‬כלומר‪:‬‬ ‫‪u (0.1. y ) = X ( x)Y ( y ) :‬‬ ‫‪ 6.‫פרק ‪ :6‬משוואת לפלס‬ ‫‪ 6.

θ ) = R (r )Θ(θ ) :‬‬ ‫עמוד ‪ 27‬מתוך ‪27‬‬ .‫צורת הפתרון‪w(r .

‫‪ 6.‬כדי להשתמש בזוגיות ‪/‬‬ ‫הערה‪ :‬כדאי להציב במקרה הפרטי‬ ‫) ‪Θ '(−π ) = Θ '(π‬‬ ‫אי‪-‬זוגיות של הפונקציות ‪. θ ) = α 0 ( a0 + b0 ln(r ) ) + ∑ ( α n cos(nθ ) + β n sin(nθ ) ) an r n + bn r − n‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪ .3‬קיבלנו בעיות שטורם ליוביל‪:‬‬ ‫) ‪Θ ''(θ‬‬ ‫א‪= −λ . an . bn‬ב ) ‪w(r .‬זאת משוואת אוילר‪ r 2 R ''+ rR '− n 2 R = 0 :‬והפתרונות הם‪:‬‬ ‫‪/n=0‬‬ ‫) ‪{ 1.1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה ומקבלים‪:‬‬ ‫‪r2‬‬ ‫‪RΘ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪R '' Θ + R ' Θ + 2 RΘ '' = 0‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪2‬‬ ‫'' ‪r R ''+ rR ' Θ‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪=0‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪Θ‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪ . β n .‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪ . r − n → Rn (r ) = an r n + bn r − n‬‬ ‫}‬ ‫‪n‬‬ ‫‪{r‬‬ ‫‪ .2. b(θ‬לטור פורייה‪ .1‬דרך פתרון‬ ‫‪ .‬‬ ‫) ‪Θ(θ‬‬ ‫‪ . θ‬‬ ‫עמוד ‪ 28‬מתוך ‪27‬‬ .4‬הפתרון הכללי הוא‪:‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫∞‬ ‫‪w(r . sin. cos‬‬ ‫‪ .5‬מפתחים את ) ‪ a (θ ). ln(r )} → R0 (r ) = a0 + b0 ln(r‬‬ ‫‪/n>0‬‬ ‫‪.‬בצורה‪:‬‬ ‫‪1 2π‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫=‬ ‫‪ n π ∫0 f (θ ) cos(nθ )dθ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪b = 1 2π f (θ )sin(nθ )dθ‬‬ ‫‪ n π ∫0‬‬ ‫∞ ‪a0‬‬ ‫) ‪+ ∑ an cos( nθ ) + an sin( nθ‬‬ ‫‪2 n =0‬‬ ‫= ) ‪f (θ‬‬ ‫ומוצאים את המקדמים ‪ α n .‬מתנאי המחזוריות נובע ש ‪ ‬לא שלילי )אחרת הפתרון לא מורכב מפונקציות מחזוריות(‬ ‫ומהפתרון במקרה הזה‪ Θ(θ ) = A cos(θ λ ) + B sin(θ λ ) :‬נובע ש ‪λ‬‬ ‫צריך להיות מספר שלם כדי לקיים‬ ‫את תנאי המחזוריות כלומר ‪ λ = n 2‬לכן הפתרון הוא‪:‬‬ ‫) ‪Θ n (θ ) = α n cos(nθ ) + β n sin(nθ‬‬ ‫הערה‪ λ :‬יכול להיות גם ‪ 0‬ולכן ‪0 ≤ n‬‬ ‫' ‪r 2 R ''+ rR‬‬ ‫ב‪= λ = n 2 .2‬מציבים גם בתנאי המחזוריות‪:‬‬ ‫) ‪Θ(θ ) R (r ) = Θ(θ + 2π ) R (r‬‬ ‫) ‪Θ(θ ) = Θ(θ + 2π‬‬ ‫‪→ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫) ‪Θ '(θ ) R (r ) = Θ '(θ + 2π ) R (r‬‬ ‫) ‪Θ '(θ ) = Θ '(θ + 2π‬‬ ‫) ‪Θ(−π ) = Θ(π‬‬ ‫‪ ‬במקום בתנאי המחזוריות‪ .

2‬בבעיות לפלס בעיגול בדרך כלל מתחילים מצורת הפתרון הכללי כאשר‬ ‫א‪ . θ ) = f (θ ) :‬בעיית דריכלה(‬ ‫‪R2 − r 2‬‬ ‫‪dϕ‬‬ ‫‪R 2 − 2rR cos(ϕ − θ ) + r 2‬‬ ‫) ‪f (ϕ‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫∫‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫= ) ‪u (r . 0 ≤ r ≤ b‬בגלל רציפות הפתרון‪ . an .‬בתור ‪ u‬ו ‪ (v‬ומקבלים שההפרש הוא‬ ‫אפס‪) .‬כאשר ‪ .‫הערות‬ ‫‪ . θ ) = α 0 ( a0 + b0 ln(r ) ) + ∑ ( α n cos(nθ ) + βn sin(nθ ) ) an r n + bn r − n‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫תנאי שתי השפות נותנים את ארבעת המקדמים ‪α n .3. b0‬יתאפסו‪ .‬כלומר‬ ‫שהמקדמים ‪ an >0 . θ ) = α 0 + ∑ r − n ( α n cos(nθ ) + β n sin(nθ‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪ 6. 0‬‬ ‫‪ 6. θ ) = α 0 + ∑ r n ( α n cos( nθ ) + β n sin(nθ‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫ג‪ .‬או קבוע במקרה של תנאי שפה נוימן(‪.‬‬ ‫)שים לב לדמיון עם אינטגרציה בחלקים‪( ∫∫ uv '' = ∫ uv ' − ∫∫ u ' v ' :‬‬ ‫עמוד ‪ 29‬מתוך ‪27‬‬ .2‬זהות גרין‬ ‫‪∂v‬‬ ‫‪∫∫ u∇ v dxdy = − ∫∫ ∇u∇v dxdy + Ñ‬‬ ‫‪∫ u ∂ nr ds‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪∂Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫בעזרת זהות גרין מוכיחים שלבעיית לפלס עם תנאי שפה דריכלה או נוימן יש פתרון יחיד או עד כדי קבוע‬ ‫כאשר ‪ ‬חסום‪.‬בתוך עיגול‪ .0‬כלומר שהמקדמים ‪ bn‬יתאפסו‪ .‬הפתרון מהצורה‬ ‫∞‬ ‫) ) ‪w(r .1‬הפתרון אמיתי עד מרחק ‪ ‬מהשפה‬ ‫‪ .‬מחוץ לעיגול‪ . bn‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫רעיון ההוכחה‪ .‬הפתרון מהצורה‬ ‫∞‬ ‫) ) ‪w(r .1‬נוסחת פואסון‬ ‫נוסחת פואסון לפתרון בעייה מהצורה‪ ∇ 2u = 0 :‬בתחום ‪0 < r < R‬‬ ‫עם תנאי השפה‪) u (d .‬כאשר ‪ b ≤ r‬דורשים שלא יופיע בפתרון הכללי איברים שלא מתכנסים באינסוף‪ .θ‬‬ ‫מכאן נובע שערך נקודה הוא ממוצע הנקודות על שפת מעגל שמקיף אותה‪:‬‬ ‫‪f (ϕ )dϕ‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫∫‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫= )‪u (0.3.‬בטבעת הפתרון הוא הפתרון המלא‬ ‫)‬ ‫∞‬ ‫(‬ ‫‪w(r .‬מציבים ‪ v = u1 − u2‬הפרש של שתי פתרונות בזהות‪) . β n .‬דורשים שלא יופיע בפתרון הכללי איברים שלא‬ ‫מוגדרים ב ‪ .

y) ds = ∫ F ( x. y)dxdy‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫‪∂Ω‬‬ ‫‪∂Ω‬‬ ‫‪∂u‬‬ ‫‪. y0 ) ∈ Ω‬ולא על השפה(‪ .5‬עקרון המקסימום ‪ /‬מינימום‬ ‫מקסימום ומינימום של פונקציה הרמונית ‪ u‬בתחום חסום ‪ ‬מתקבלים על השפה של התחום‬ ‫ואם ‪ u‬מקבלת מקסימום גם בנקודה פנימית אז ‪ u‬קבועה‬ ‫עמוד ‪ 30‬מתוך ‪27‬‬ . y‬‬ ‫‪∂n‬‬ ‫לאינטגרל של ‪ F‬על כל התחום‪:‬‬ ‫יש פתרון אם אינטגרל של ‪ u‬על שפת התחום שווה‬ ‫‪∂u‬‬ ‫‪Ñ‬‬ ‫‪∫ ∂n ds = Ñ‬‬ ‫‪∫ g ( x.3. y0 + R sin θ )Rdθ‬‬ ‫‪Ñ‬‬ ‫∫‬ ‫‪2π R R‬‬ ‫‪2π R ∫0‬‬ ‫= ) ‪u ( x0 . y) ds = 0‬‬ ‫‪ 6.‫‪ 6.‬הוא ממוצע ערכי הפונקציה במעגל שמקיף את הנקודה ומוכל‬ ‫בתחום‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 2π‬‬ ‫= ‪u ( x.( Ñ‬‬ ‫‪∫∂Ω ∂n ds = ∂ΩÑ‬‬ ‫)במשוואה הומוגנית התנאי הוא ‪∫ g ( x. y )ds‬‬ ‫‪u ( x0 + R cos θ . y0‬‬ ‫‪ 6.4‬עקרון הממוצע‬ ‫ערך של פונקציה שמקיימת את משוואת לפלס ‪ ∇ 2u = 0‬בתחום ‪) ‬פונקציה הרמונית(‬ ‫בנקודה ‪) ( x0 .3.3‬תנאי הכרחי לקיום פתרון‬ ‫‪∂u‬‬ ‫למשוואה ) ‪ ∇ 2u = F ( x. y‬עם תנאי נוימן ) ‪= g ( x.3.

u‬מחסרים ומקבלים‬ ‫‪uL[v ] − vL[u ] = 0‬‬ ‫לפי לגרנז' מתקיים‬ ‫‪⇒ p (uv '− u ' v) = const‬‬ ‫‪uL[v ] − vL[u ] = ( p (uv '− u ' v ) ) ' = 0‬‬ ‫לפי תנאי השפה‪ . v‬מחסרים ומקבלים‬ ‫‪vL[v] − vL[v ] = ( λ − λ ) rvv‬‬ ‫לפי זהות גרין‬ ‫‪λ =λ‬‬ ‫‪b‬‬ ‫⇒‬ ‫‪( λ − λ ) ∫ rvv = 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫⇒‬ ‫‪∫ vL[v] − vL[v ] = 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫עמוד ‪ 31‬מתוך ‪27‬‬ . v‬עצמיות המתאימות לאותו ערך עצמי ‪ λ‬ומראים שהן שוות )עד כדי כפל‬ ‫בסקלר ‪ .‫נספח ‪ -‬הוכחות‬ ‫ערכים עצמיים פשוטים )ריבוי ‪(1‬‬ ‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית )תנאי שפה נפרדים לשני הקצוות( יש ערכים עצמיים פשוטים‪:‬‬ ‫לוקחים שתי פונקציות ‪ u.(A‬רושמים‪:‬‬ ‫‪L[v] = −r λ v‬‬ ‫‪L[u ] = − rλ u‬‬ ‫מכפילים את המשוואות ב ‪ v.‬בנקודה ‪ a‬מתקיים ) ‪ u (a )v '( a) = u '( a)v(a‬ולכן‬ ‫‪p (a )(u (a )v '(a) − u '(a)v(a )) = const = 0‬‬ ‫‪v = Au‬‬ ‫⇒‬ ‫‪ v  ' uv '− u ' v‬‬ ‫‪=0‬‬ ‫= ‪ ‬‬ ‫‪u2‬‬ ‫‪u‬‬ ‫⇒‬ ‫‪uv '− u ' v = 0‬‬ ‫ערכים עצמיים ממשיים‬ ‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית יש ערכים עצמיים ממשיים‪:‬‬ ‫לוקחים ‪ v‬פונקציה עצמית עם ערך עצמי ‪λ‬‬ ‫מראים שלפונקציה העצמית ‪ v‬מתאים הערך העצמי ‪) λ‬מתקיים ‪( L[v] = −r λ v ⇒ L[v ] = − rλ v‬‬ ‫רושמים‬ ‫‪L[v] = −r λ v‬‬ ‫‪L[v ] = − rλ v‬‬ ‫מכפילים את המשוואות ב ‪ v.

λm‬‬ ‫רושמים‬ ‫‪L[vn ] = −rλn vn‬‬ ‫‪L[vm ] = −r λm vm‬‬ ‫מכפילים את המשוואות ב ‪ vn .1‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪puu ' a ≤ 0 . vm‬עם ערכים עצמיים מתאימים ‪λn .2‬‬ ‫‪p ( u (b)u '(b) − u (a )u '(a ) ) ≤ 0‬‬ ‫⇐‬ ‫יש ערכים עצמיים אי שליליים‪:‬‬ ‫רושמים‬ ‫‪L[v] = −r λ v‬‬ ‫מכפילים ב ‪ v‬ומבצעים אינטגרציה על שני האגפים‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪∫ vL[v] = − ∫ rλv‬‬ ‫⇒‬ ‫‪vL[v] = −r λ v 2‬‬ ‫לפי אינטגרציה בחלקים מקבלים‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪= v( pv ') a − ∫ p (v ') + ∫ qv 2 ≤ 0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪a‬‬ ‫לכן ‪λ ≥ 0‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪∫ vL[v] = ∫ v ( ( pv ') '+ qv ) = ∫ v( pv ') ' + ∫ qv‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫⇒‬ ‫‪−λ ∫ rv 2 ≤ 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫פונקציות עצמיות אורתוגונליות‬ ‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית או מחזורית פונקציות עצמיות אורתוגונליות‪:‬‬ ‫לוקחים שתי פונקציות ‪ vn .‫ערכים עצמיים אי שליליים‬ ‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית או מחזורית‪ .‬כאשר מתקיים קריטריון אי שליליות‪:‬‬ ‫‪q ≤ 0 . vm‬‬ ‫‪∫ rv v‬‬ ‫‪n m‬‬ ‫‪a‬‬ ‫עמוד ‪ 32‬מתוך ‪27‬‬ .‬כלומר הפונקציות העצמיות אורתוגונליות‬ ‫‪b‬‬ ‫‪= 0 = vn . vm‬מחסרים ומקבלים‬ ‫) ‪vm L[vn ] − vn L[vm ] = −rvn vm ( λn − λm‬‬ ‫לפי זהות גרין‬ ‫‪b‬‬ ‫‪− ( λn − λm ) ∫ rvn vm = 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫⇒‬ ‫‪∫ vm L[vn ] − vn L[vm ] = 0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫הערכים העצמיים שונים ולכן האינטגרל הוא אפס‪ .

utt < 0‬ושוב‬ ‫‪ ut − ku xx ≥ 0‬בסתירה לנתון‬ ‫קיום מקסימום למשוואת חום הומוגנית‬ ‫במשוואה מהצורה ‪ ut − ku xx = 0‬בתחום ‪ a ≤ x ≤ b.2‬המקסימום כאן הוא חלש‪ .‬אז ‪ . u xx . v yy < 0‬ואז ‪ vxx + v yy < 0‬בסתירה להגדרה‬ ‫לכן המקסימום של ‪ v‬מתקבל על השפה‪ .1‬אפשר להגדיר ‪ w = −u‬ולהוכיח שהמינימום של ‪ u‬גם מתקבל על השפה )כי הוא המקסימום של ‪(w‬‬ ‫‪ . t ) < 0‬בתחום ‪ a ≤ x ≤ b. a ≤ x ≤ b‬אז ‪ ut > 0.( t = T . u xx . v = u + ε x 2 ≥ u .‬כלומר יכול להיות שהוא מתקבל גם בנקודה פנימית חוץ מהשפה‬ ‫קיום מקסימום במשוואה הרמונית הומוגנית‬ ‫במשוואה מהצורה ‪ u xx + u yy = 0‬בתחום ‪ D‬המקסימום מתקבל על השפה ‪∂D‬‬ ‫מגדירים ) ‪ v = u + ε ( x 2 + y 2‬כך שמתקיים ‪vxx + v yy = u xx + u yy + 4ε = 4ε > 0‬‬ ‫אם ל ‪ v‬היה מקסימום מקומי בתוך ‪ D‬אז היה מתקיים ‪ vxx . u x . 0 ≤ t ≤ T‬המקסימום מתקבל על השפה‪:‬‬ ‫מגדירים ‪ v = u + ε x 2‬מתקיים‪:‬‬ ‫‪vt − kvxx = (u + ε x 2 )t − k (u + ε x 2 ) xx = ut − k (u xx + 2ε ) = −2kε < 0‬‬ ‫לכן מתקיים עקרון המקסימום למשוואת חום אי הומוגנית‪ .‬מכאן‬ ‫}) ‪max D {u} ≤ max D {v} = max ∂D {v} = max ∂D {u + ε ( x 2 + y 2 )} ≤ max ∂D {u} + max{ε ( x 2 + y 2‬‬ ‫‪max D {u} ≤ max ∂D {u} + M ε‬‬ ‫⇒‬ ‫‪≤ max ∂D {u} + M ε‬‬ ‫בגלל שבחרנו קבוע שרירותי ‪ ε‬מתקיים }‪max D {u} ≤ max ∂D {u‬‬ ‫אבל בגלל שהתחום הסגור מכיל גם את השפה מתקיים }‪max D {u} ≥ max ∂D {u‬‬ ‫ולכן יש שוויון }‪max D {u} = max ∂D{u‬‬ ‫הערות‪:‬‬ ‫‪ .‬אם הפונקציה קבועה המקסימום שלה מתקבל גם בתחום‬ ‫עמוד ‪ 33‬מתוך ‪27‬‬ . utt < 0‬ולכן ‪ ut − ku xx ≥ 0‬בסתירה לנתון‬ ‫אם המקסימום מתקבל על הצלע העליונה של המלבן ) ‪ . 0 ≤ t ≤ T‬המקסימום מתקבל על השפה‪:‬‬ ‫אם המקסימום מתקבל בנקודה פנימית‪ .‫קיום מקסימום למשוואת חום אי הומוגנית‬ ‫במשוואה מהצורה ‪ ut − ku xx = F ( x. ut = 0.‬מכאן‬ ‫}‪max D {u} ≤ max D {v} = max ∂D{v} = max ∂D {u + ε x 2‬‬ ‫‪max D{u} ≤ max∂D {u} + ε M‬‬ ‫⇒ ‪≤ max ∂D {u} + max ∂D {ε x 2 } ≤ max∂D {u} + ε M‬‬ ‫בגלל שבחרנו קבוע שרירותי ‪ ε‬מתקיים }‪max D {u} ≤ max ∂D {u‬‬ ‫אבל בגלל שהתחום הסגור מכיל גם את השפה מתקיים }‪max D {u} ≥ max ∂D {u‬‬ ‫ולכן יש שוויון }‪max D {u} = max ∂D {u‬‬ ‫הערה‪ :‬המקסימום כאן הוא חלש‪ .

y ) < u ( x0 .‬אבל זה לא מפריע(‬ ‫לפי פואסון‪ . y0‬שמוכל בתחום )ויכול לגעת בשפה( יתקיים‬ ‫‪+ R cos θ .‬כך שהמרכז של אחד‬ ‫מוכל במרכז של העיגול שלפניו‪ . y0‬‬ ‫כלומר ערך המקסימום הוא ממוצע הנקודות במעגל סביבו‬ ‫אם כל נקודה ) ‪ u ( x.‬ומתאפסת בשפה )לפי תנאי השפה(‪ . u2‬שמקיימות‬ ‫‪∈D‬‬ ‫ההפרש מקיים‬ ‫‪∈ ∂D‬‬ ‫‪∈ ∂D‬‬ ‫‪ ∆u = F‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬נסמן את ההפרש שלהן ב ‪v = u1 − u2‬‬ ‫‪∂u‬‬ ‫‪u + α ∂n = f‬‬ ‫‪ ∆v = 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪∂v‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪v + α ∂n = 0‬‬ ‫מתקיים לפי משפט גרין‬ ‫‪2‬‬ ‫‪∂v‬‬ ‫‪∂v  ∂v‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ∂v ‬‬ ‫‪ds = Ñ‬‬ ‫‪ −α  ds = −α Ñ‬‬ ‫‪  ds ≤ 0‬‬ ‫∫‬ ‫∫‬ ‫‪∂n‬‬ ‫‪∂n  ∂n‬‬ ‫‪∂n ‬‬ ‫‪∂D ‬‬ ‫‪∂D ‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫‪0 ≤ ∫∫ ∇v∇v + ∆v = ∫∫ ( ∇v ) dA = Ñ‬‬ ‫‪∫v‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪∂D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪=0‬‬ ‫‪D‬‬ ‫מקבלים‪:‬‬ ‫‪v = const‬‬ ‫⇒‬ ‫‪2‬‬ ‫‪∂v‬‬ ‫‪=0‬‬ ‫‪∂n‬‬ ‫⇒‬ ‫‪ ∂v ‬‬ ‫‪0 ≤ −α Ñ‬‬ ‫‪∫∂D  ∂n  ds ≤ 0‬‬ ‫‪∇v = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪0 ≤ ∫∫ ( ∇v ) dA ≤ 0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪D‬‬ ‫כלומר הפונקציה קבועה‪ .‬אם נקח עיגול ברדיוס ‪ R‬סביב ) ‪ ( x0 .‬ולכן היא אפס זהותית‬ ‫עמוד ‪ 34‬מתוך ‪27‬‬ . y0‬אז השוויון לפי פואסון לא יכול להתקיים‪ .‬וזאת‬ ‫סתירה‬ ‫לכן בהכרח לכל נקודה בעיגול מתקיים ) ‪u ( x. y ) = u ( x0 .‬וכולם מוכלים בתחום )נראה כמו שרשרת(‬ ‫יחידות בעיה הומוגנית‬ ‫התנאי הוא שהתחום חסום‪ . y0 + R sin θ ) dθ‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫‪∫ u( x‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫= ) ‪u ( x0 . y0‬‬ ‫לכל נקודה בתחום אפשר להגיע על ידי סדרת עיגולים קטנים מ ) ‪ ( x0 . y0‬לנקודה‪ .‬לפי משפט‬ ‫המקסימום‪ . y0‬אותו מקסימום מתקבל גם על שפת התחום‪ .‬אחרת יכול להיות יותר מפתרון אחד‬ ‫‪∈D‬‬ ‫נקח שתי פונקציות ‪ u1 .‫נקודת מקסימום פנימית במשוואה הרמונית הומוגנית גוררת פונקציה קבועה‬ ‫נקח את נקודת המקסימום בתוך התחום ) ‪) ( x0 . y‬במעגל מקיימת ) ‪ u ( x.

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful