‫מד"ח ‪ - 104216‬תקציר‬

‫אינדקס‪:‬‬
 ‫פרק ‪ :1‬מד"ח מסדר ראשון‬
‫משוואת גלים במיתר חצי אינסופי‬ ‫‪4.3‬‬
‫‪ 4.3.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה זוגית ‪ /‬אי זוגית‬ ‫הגדרות‬ ‫‪1.1‬‬

‫‪ 4.3.2‬דרך פתרון‪ :‬תנאי שפה לא הומוגני‬ ‫מד"ח לינארית‬ ‫‪1.2‬‬

‫‪ 1.2.1‬דרך פתרון‪ :‬שיטת ההצבה‬

‫משוואת גלים הומוגנית במיתר סופי‬ ‫‪4.4‬‬ ‫מד"ח קוואזי לינארית‬ ‫‪1.3‬‬

‫‪ 4.4.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה מחזורית‬ ‫‪ 1.3.1‬קווים אופייניים‬

‫‪ 4.4.2‬דרך פתרון‪ :‬הצבה‬ ‫‪ 1.3.2‬דרך פתרון‪ :‬שיטת הקווים האופייניים‬

‫‪ 1.3.3‬תנאי הטרנסברסליות‬

‫משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‬ ‫‪4.5‬‬ ‫‪ 1.3.4‬קיום ויחידות‬

‫‪ 4.5.1‬דרך פתרון‬ ‫‪ 1.3.5‬דרך פתרון‪ :‬שיטת לגרנז'‬

‫‪ 4.5.2‬תנאי שפה לא הומוגניים‬

‫פרק ‪ :2‬מד"ח מסדר שני‬

‫פרק ‪ :5‬משוואת החום‬ ‫מד"ח לינארית‬ ‫‪2.1‬‬

‫משוואת חום הומוגנית‬ ‫‪5.1‬‬ ‫‪ 2.1.1‬סוגי משוואת‬

‫‪ 5.1.1‬דרך פתרון‬ ‫‪ 2.1.2‬סיבוב מערכת צירים‬

‫‪ 5.1.2‬הוכחת יחידות פתרון‪ :‬שיטת האנרגיה‬

‫פרק ‪ :3‬משוואת שטורם ליוביל‬
‫‪ 5.1.3‬פתרון אמיתי‬
‫הגדרות‬ ‫‪3.1‬‬
‫‪ 5.1.4‬עקרון המקסימום במשוואת חום הומוגנית‬
‫‪ 3.2.1‬הצגת מד"ר כמשוואת שטורם ליוביל‬
‫‪ 5.1.5‬הוכחת יציבות במשוואות חום הומוגניות‬
‫‪ 3.2.2‬זהות לגרנז'‬
‫פרק ‪ :6‬משוואת לפלס‬ ‫‪ 3.2.3‬נוסחת גרין‬

‫משוואת לפלס כללית‬ ‫‪6.1‬‬ ‫‪ 3.2.4‬תכונות ערכים עצמיים ופולינומים עצמיים‬

‫‪ 6.1.1‬דרך פתרון‬ ‫של בעיית שטורם ליוביל‬

‫‪ 6.1.2‬איפוס ערכי שפה לא הומוגניים בקודקודי מלבן‬ ‫‪ 3.2.5‬פיתוח לטור במרחב הפולינומים‬
‫האופייניים‪ ,‬משפט הילברט שמידט‬

‫משוואת לפלס בעיגול‬ ‫‪6.2‬‬ ‫‪ 3.2.6‬דרך פתרון‬

‫‪ 6.2.1‬דרך פתרון‬
‫פרק ‪ :4‬משוואת הגלים‬
‫‪ 6.3.1‬נוסחת פואסון‬
‫משוואת הגלים ההומוגנית במיתר‬ ‫‪4.1‬‬
‫‪ 6.3.2‬זהות גרין‬
‫אינסופי‬
‫‪ 6.3.3‬תנאי הכרחי לקיום פתרון‬
‫‪ 4.1.1‬סוגי פתרונות‬
‫‪ 6.3.4‬עקרון הממוצע‬
‫‪ 4.1.2‬קיום ויחידות‬
‫‪ 6.3.5‬עקרון המקסימום ‪ /‬מינימום‬
‫‪ 4.1.3‬דרך פתרון‪ :‬פתרון דלמבר‬
‫נספח ‪ -‬הוכחות‬
‫משוואת הגלים הלא הומוגנית במיתר‬ ‫‪4.2‬‬
‫אינסופי‬
‫‪ 4.2.1‬קיום ויחידות‬
‫‪ 4.2.2‬תכונות‬
‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪27‬‬
‫הערת המחבר‪ :‬הסיכום אינו מושלם ויכול להיות שנפלו בו טעויות‪ ,‬לכן צירפתי גם את הקובץ ‪ ,doc‬תרגישו‬
‫חופשי לשנות‪ ,‬לשכתב‪ ,‬להרחיב‪ ,‬ולעדכן את הפתק בהתאם )גם ללא ידיעתי(‪.‬‬

‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :1‬מד"ח מסדר ראשון‬
‫‪ 1.1‬הגדרות‬

‫סדר המשוואה‬

‫סדר הנגזרת הגבוהה ביותר‬

‫משוואה לינארית‬

‫לינארית בפונקציה הנעלמת ובנגזרותיה‬

‫משוואה קוואזי לינארית‬

‫לינארית בנגזרות מהסדר הגבוהה ביותר‬

‫משוואה סמי לינארית‬

‫לא לינארית רק בפונקציה הנעלמת )אבל לינארית בכל נגזרותיה(‬

‫אופרטור דיפרנציאלי‬
‫פעולה לינארית על פונקציה‪ ,‬כלומר מקיימת ]‪L[α u + β v] = α L[u ] + β L[v‬‬

‫‪∂ 2u ∂ 2u‬‬ ‫‪∂2‬‬ ‫‪∂2‬‬

‫= ‪∇ 2u‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪ ,‬מתקיים‬ ‫∇‬ ‫‪2‬‬
‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫דוגמה לאופרטור דיפרנציאלי‪ :‬לפלסיאן‪:‬‬
‫‪∂x 2 ∂y 2‬‬ ‫‪∂x 2 ∂y 2‬‬

‫תנאי התחלה‬
‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫אילוץ על הפתרון שמתקיים לכל ‪ x‬בזמן ‪ ,t = 0‬לדוגמה‪:‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬

‫תנאי שפה‬

‫) ‪u (0, t ) = u0 (t‬‬
‫אילוץ על הפתרון שמתקיים לכל ‪ t‬על השפה ) ‪ , (x = 0, L‬לדוגמה‪:‬‬
‫) ‪u ( L, t ) = u1 (t‬‬

‫‪ 1.2‬מד"ח לינארית‬
‫צורה‪a ( x, y )u x + b( x, y )u y + c( x, y )u = d ( x, y ) :‬‬

‫‪ 1.2.1‬דרך פתרון‪ :‬שיטת ההצבה‬

‫) ‪dy b( x, y‬‬
‫‪ ,‬ומקבלים פתרון כללי ל ‪y ( x ) = f ( x ) + c :y‬‬ ‫=‬ ‫‪ .1‬מציבים בנוסחה‪:‬‬
‫) ‪dx a ( x, y‬‬
‫‪ .2‬מגדירים משתנה חדש‪) , s ( x, y ( x)) = y ( x) − f ( x ) :‬מתקיים ‪ s = c‬לכל ‪( x, y‬‬

‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ s, t  s x‬‬ ‫‪sy‬‬
‫‪) J ‬בדרך כלל מספיק לבחור ‪t‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪ .3‬בוחרים משנתה נוסף ‪ t‬כך שהיעקביאן שונה מאפס‪≠ 0 ,‬‬
‫‪ x, y  t x‬‬ ‫‪ty‬‬

‫‪(= x‬‬

‫‪u ( x, y ) → u%‬‬
‫‪ .4‬רושמים את המשוואה כאשר מחליפים ) ‪( s, t‬‬
‫ומחליפים את הנגזרות לפי כלל השרשרת‬
‫‪u‬‬ ‫‪→ u%‬‬
‫‪ux‬‬ ‫‪→ u%‬‬
‫‪s s x + ut t x‬‬
‫‪%‬‬
‫‪uy‬‬ ‫‪→ u%‬‬
‫‪s s y + ut t y‬‬
‫‪%‬‬

‫‪ .5‬מתקבלת מד"ר‪ ,‬פותרים אותה ובסוף מציבים את ) ‪ s ( x, y ), t ( x, y‬במקום ‪) s, t‬קיימות פונקציות כאלה‬
‫בגלל שהיעקביאן שונה מאפס(‬

‫‪ 1.3‬מד"ח קוואזי לינארית‬

‫צורה‪a ( x, y, u )u x + b( x, y, u )u y = c( x, y, u ) :‬‬

‫צורת תנאי ההתחלה‪) u ( f1 ( s ), f 2 ( s )) = f 3 ( s) :‬עקום עם פרמטר חופשי ‪( s‬‬

‫‪ 1.3.1‬קווים אופייניים‬

‫נכתוב את המשוואה בצורה‬

‫‪au x + bu y − c = 0 → (u x , u y , −1)(a, b, c ) = 0‬‬

‫אפשר לראות ששני הווקטורים ניצבים‬

‫הווקטור הראשון הוא הגרדיאנט של המשטח ) ‪∇ ( u ( x, y ) − u ) = (u x , u y , −1) : u = u ( x, y‬‬

‫ולכן הווקטור השני )‪ (a, b, c‬תמיד משיק למשטח ‪u‬‬

‫הווקטור )‪ (a, b, c‬הוא המשיק לקווים האופייניים של ‪u‬‬

‫‪ 1.3.2‬דרך פתרון‪ :‬שיטת הקווים האופייניים‬

‫‪ .1‬פותרים את המערכת‪:‬‬
‫) ‪xt (t , s ) = a ( x, y, u‬‬
‫) ‪yt (t , s ) = b( x, y, u‬‬
‫) ‪ut (t , s ) = c( x, y, u‬‬
‫עם תנאי ההתחלה‪:‬‬
‫) ‪x(0, s ) = f1 ( s‬‬
‫)‪y (0, s) = f 2 ( s‬‬
‫)‪u (0, s ) = f3 ( s‬‬
‫‪ .2‬מבטאים את ‪ t, s‬בעזרת ‪x, y‬‬
‫בודקים מתי אפשר לעשות את זה‪ ,‬כלומר מתי היעקביאן שונה מאפס‪:‬‬
‫עמוד ‪ 5‬מתוך ‪27‬‬
 ‫‪ s, t  s x‬‬ ‫‪sy‬‬
‫‪J‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪≠0‬‬
‫‪ x, y  t x‬‬ ‫‪ty‬‬

‫)מכאן יכולים להתקבל אילוצים על ‪ x, y‬שיבטיחו שהיעקביאן שונה מאפס(‬

‫‪(t , s) = u%‬‬
‫‪u%‬‬ ‫‪ .3‬מציבים את ) ‪ t ( x, y ), s ( x, y‬בפתרון ‪(t ( x, y ), s( x, y )) → u ( x, y ) :u‬‬

‫עמוד ‪ 6‬מתוך ‪27‬‬

 ‫הערות‬
‫‪ .1‬שים לב שלכל ‪ s = c‬קבוע כלשהו שנבחר‪ ,‬המערכת מייצגת קו אופייני בפרמטר ‪.t‬‬
‫‪ .2‬היטל קו אופייני על מישור ‪ x-y‬הוא העקום )) ‪ ( x(t ), y (t‬כאשר ‪ s = c‬קבוע כלשהו‪.‬‬
‫‪ .3‬הדרישה שהיעקביאן יהיה שונה מאפס כאשר ‪ t = 0‬נקראת תנאי הטרנסברסליות‪:‬‬

‫‪ s, t  s x‬‬ ‫‪sy‬‬

‫‪J‬‬ ‫=‪‬‬ ‫‪≠0‬‬
‫‪ x, y  t x‬‬ ‫‪ty‬‬
‫‪t =0‬‬

‫‪ 1.3.3‬תנאי הטרנסברסליות‬

‫דרישה שההיטלים על מישור ‪ x-y‬של המשיקים לעקום האופייני ולעקום ההתחלה לא יהיו מקבלים‪:‬‬
‫) )‪( xt (0, s), yt (0, s), ut (0, s) ) = ( a(0, s), b(0, s), c(0, s‬‬ ‫משיק לעקום האופייני הוא‪:‬‬

‫)עבור כל ‪ s‬מתקבל עקום אופייני אחר(‬

‫(‬ ‫משיק לעקום ההתחלה הוא‪f1 '( s), f 2 '( s), f 3 '( s ) ) :‬‬

‫(‬ ‫) ) ‪f1 '( s), f 2 '( s) ) P ( a(0, s), b(0, s‬‬ ‫לכן תנאי הטרנסברסליות הוא‪:‬‬

‫) ‪f1 '( s‬‬ ‫)‪f 2 '( s‬‬

‫)מתקיים אם הווקטורים בלתי תלויים(‬ ‫כלומר ‪≠ 0‬‬
‫)‪a (0, s ) b(0, s‬‬

‫מתקבל ביטוי שכולל את ‪ s, t‬צריך להציב את הביטויים שלהם ) ‪ s ( x, y ), t ( x, y‬ולבדוק לאיזה ‪ x, y‬התנאי‬
‫מתקיים‬

‫אם תנאי הטרנסברסליות אינו מתקיים‪ ,‬ולפי קיום ויחידות יש אינסוף פתרונות‪ ,‬אז יש שתי דרכים למציאת‬
‫פתרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬מוצאים פתרון כללי‪ ,‬מציבים אותו בתנאי ההתחלה ומוצאים אילוץ על הפונקציה הנעלמת‪.‬‬
‫ב‪ .‬עקום ההתחלה מוכל בקווים האופייניים‪ ,‬כלומר אם מציבים בקווים האופייניים ‪ t‬מסויים מקבלים את‬
‫עקום ההתחלה‪ ,‬לכן אפשר לבחור כל עקום אחר ש‪:‬‬

‫‪ .1‬חותך את עקום ההתחלה הנתון בנקודה אחת‪) s = 0 ,‬בדרך כלל מהצורה ) )‪,( Γ1 = ( 0, s, h( s‬‬

‫‪ .2‬מקיים את תנאי הטרנסברסליות )ההיטלים של שני העקומים נחתכים(‪.‬‬

‫והפתרון שיתקבל יהיה פתרון מתאים שיכיל גם את העקום ההתחלה הראשון‪.‬‬

‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 1.3.4‬קיום ויחידות‬

‫נסתכל על המשיקים לעקום ההתחלה‪ ( f1 ', f 2 ', f 3 ') ,‬ולקווים האופייניים‪ (a, b, c) ,‬ונגדיר שתי דטרמיננטות‪:‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬

‫=∆‬ ‫=‪∆%‬‬ ‫‪:‬‬
‫' ‪f1‬‬ ‫' ‪f2‬‬ ‫' ‪f1‬‬ ‫' ‪f3‬‬

‫‪ ∆ ≠ 0 .1‬אם היטלי המשיקים לא מקבילים‪ ( f1 ', f 2 ') P(a, b) ,‬אז יש פתרון יחיד‬

‫‪ ∆ = 0 .2‬אם ההיטלים מקבילים‪ , ( f1 ', f 2 ') P( a, b) ,‬אז‪:‬‬

‫‪ ∆%= 0‬אם המשיקים עצמם מקבילים‪ ( f1 ', f 2 ', f 3 ') P(a, b, c ) ,‬אז יש אינסוף פתרונות‬

‫‪ ∆%≠ 0‬אם המשיקים עצמם לא מקבילים‪ ( f1 ', f 2 ', f 3 ') P(a, b, c ) ,‬אז אין פתרונות‬

‫‪ .3‬יכולות להיות נקודות בהם תנאי הטרנסברסליות אינו מתקיים ולכן יכול להיות ש‪:‬‬
‫א‪ .‬הפתרון קיים וגזיר ) ‪(C1‬‬
‫ב‪ .‬הפתרון קיים ולא גזיר‬
‫ג‪ .‬הפתרון לא קיים‬
‫הערה‪ :‬את הוקטור )‪ (a, b, c‬מבטאים בעזרת ) ‪ ( f1 , f 2 , f 3‬כלומר מציבים ‪x = f1 , y = f 2 , u = f 3‬‬

‫‪ 1.3.5‬דרך פתרון‪ :‬שיטת לגרנז'‬

‫שיטה למציאת פתרון כללי למד"ח קוואזי לינארית ללא תנאי התחלה‬
‫‪ .1‬מנחשים שני שדות משמרים ‪ ϕ ,ψ‬שהגרדיאנט שלהם מאונך ל )‪: (a, b, c‬‬
‫‪∇ϕ = P1‬‬ ‫‪∇ψ = P2‬‬
‫)‪P1 ⊥ (a, b, c‬‬ ‫)‪P2 ⊥ (a, b, c‬‬

‫‪ .2‬הפתרון הוא כל פונקציה שמקיימת ) ‪F (ϕ ,ψ ) = 0 → ϕ = f (ψ‬‬

‫‪ .3‬לפי תנאי ההתחלה מוצאים את ) ‪f (α‬‬

‫עמוד ‪ 8‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :2‬מד"ח מסדר שני‬
‫‪ 2.1‬מד"ח לינארית‬
‫צורה‪Auxx + Bu xy + Cu yy + Du x + Eu y + Fu = G :‬‬

‫‪ 2.1.1‬סוגי משוואת‬

‫הדסקרימיננטה מוגדרת בצורה הבאה‪ , ∆ = B 2 − 4 AC :‬ויש ‪ 3‬אפשרויות‪:‬‬

‫‪ , ∆ > 0 .1‬המשוואה היא היפרבולית‪ ,‬צורה קנונית ‪ust + f (us , ut , u ) = 0‬‬

‫‪ , ∆ = 0 .2‬המשוואה היא פרבולית‪ ,‬צורה קנונית ‪uss + f (us , ut , u ) = 0‬‬

‫‪ , ∆ < 0 .3‬המשוואה היא אליפטית‪ ,‬צורה קנונית ‪uss + utt + f (us , ut , u ) = 0‬‬

‫הערה‪ :‬סוג המשוואה יכול להיות תלוי בתחום‬

‫‪ 2.1.2‬סיבוב מערכת צירים‬

‫סיבוב מערכת צירים של מד"ח יתבצע על ידי החלפת המשתנים הבאה‪:‬‬

‫‪ s = x cos α + y sin α‬‬
‫‪‬‬
‫‪t = − x sin α + y cos α‬‬
‫)שים לב שאת הנוסחה ל ‪ t‬אפשר לקבל על ידי "גזירה" של ‪ s‬לפי ‪(‬‬
‫המד"ח ‪ u xx + u yy + ku = 0‬לא משנה את צורתה אחרי החלפת המשתנים הנ"ל‪ ,‬כלומר היא עוברת ל‬

‫‪ss + utt + ku = 0‬‬

‫‪. u%‬‬ ‫‪% %‬‬

‫כל מד"ח לינארית הומוגנית מסדר שני עם מקדמים קבועים‪ ,‬שלא משנה את צורתה היא מד"ח מהצורה‬
‫הזאת‪.‬‬

‫עמוד ‪ 9‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :3‬בעיית שטורם ליוביל‬
‫‪ 3.1‬הגדרות‬

‫אופרטור שטורם ליוביל‬

‫אופרטור שטורם ליוביל הוא אופרטור מהצורה הבאה‪L[v] = ( pv ') '+ qv :‬‬

‫ערך עצמי‪ ,‬פונקציה עצמית‬

‫פונקציה עצמית היא פונקציה ‪ v‬שעבורה קיים ערך עצמי ‪) ‬סקלר( כך שמתקיים ‪) L[v] = −λ v‬הפעלת‬
‫האופרטור שקולה להכפלה בסקלר(‬

‫משוואת שטורם ליוביל‬

‫כל משוואה שיכולה להכתב כ ‪ L[v] = −λ v‬כאשר ‪ ‬הוא ערך עצמי ו ‪ L‬הוא אופרטור שטורם ליוביל עבור‬
‫‪ p, q‬כלשהם נקראת משוואת שטורם ליוביל‬
‫לדוגמה המשוואה ‪ v ''+ λ v = 0‬היא משוואת שטורם ליוביל עבור ‪p = 1, q = 0‬‬

‫בעיית שטורם ליוביל‬

‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה )ללא תנאי התחלה(‬

‫‪α v(a ) + β v '(a ) = 0‬‬
‫‪) ‬שתי משוואות(‬ ‫צורת תנאי שפה כללית‪:‬‬
‫‪γ v(b) + δ v '(b) = 0‬‬
‫בבעיית שטורם ליוביל מחפשים פונקציות עצמיות ‪ v‬שמתאימות לערכים עצמיים ‪‬‬
‫והצורה של משוואת שטורם ליוביל תהיה‪( pv ') '+ qv = −λ rv :‬‬
‫כאשר ‪ r(x) > 0‬היא פונקצית משקל‪ ,‬צורת המשוואה קובעת את ‪ (r(x‬באופן יחיד‬
‫)פונקצית המשקל מופיעה במכפלה הפנימית במרחב שנפרש על ידי הפונקציות העצמיות‪ ,‬מכפלה פנימית‬
‫‪b‬‬
‫נראת מהצורה‪( f , g = ∫ f ( x) g ( x) r ( x)dx :‬‬
‫‪a‬‬

‫בעיית שטורם ליוביל רגולרית‬

‫‪α v(a ) + β v '(a ) = 0‬‬

‫‪‬‬ ‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה נפרדים לשני הקצוות ) ‪ a‬ו‪ ,(b -‬מהצורה‪:‬‬
‫‪γ v(b) + δ v '(b) = 0‬‬
‫בעיה לא רגולרית יכולה להיות למשל עם תנאי מהצורה ‪v (a ) + v '(b) = 0‬‬

‫בעיית שטורם ליוביל מחזורית‬

‫)‪v(a ) = v (b‬‬
‫‪‬‬ ‫משוואת שטורם ליוביל בצירוף תנאי שפה מחזוריים מהצורה‪:‬‬
‫)‪v '(a ) = v '(b‬‬

‫עמוד ‪ 10‬מתוך ‪27‬‬

 ‫בעיית שטורם ליוביל סינגולרית‬

‫‪...‬‬

‫תנאי התחלה דריכלה‬

‫‪v ( a ) = A‬‬
‫‪‬‬ ‫תנאי התחלה על ערכי הפונקציה בקצוות‪ ,‬מהצורה‬
‫‪v(b) = B‬‬

‫תנאי התחלה נוימן‬

‫‪v '(a ) = A‬‬

‫‪‬‬ ‫תנאי התחלה על הנגזרת בקצוות‪ ,‬מהצורה‬
‫‪v '(b) = B‬‬

‫‪ 3.2.1‬הצגת מד"ר כמשוואת שטורם ליוביל‬

‫כל מד"ר לינארית הומוגנית מסדר שני אפשר להציג כמשוואת שטורם ליוביל‪:‬‬
‫‪A( x)v ''+ B ( x)v '+ C ( x)v = 0‬‬
‫נגדיר‬

‫) ‪p ( x) = e ∫ A ( x‬‬
‫)‪B( x‬‬
‫‪dx‬‬

‫)‪B ( x) ∫ BA (( xx )) dx B ( x‬‬
‫= )‪p '( x‬‬ ‫‪e‬‬ ‫=‬ ‫)‪p( x‬‬
‫) ‪A( x‬‬ ‫) ‪A( x‬‬
‫‪p‬‬
‫ונקבל‪:‬‬ ‫נכפול את המשוואה ב‬
‫‪A‬‬
‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬
‫‪Av ''+ Bv '+ Cv = 0‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪A‬‬
‫‪p‬‬
‫‪pv ''+ p ' v '+ Cv = 0‬‬
‫‪A‬‬
‫‪p‬‬
‫‪( pv ') '+ C v = 0‬‬
‫‪A‬‬
‫{‬
‫‪q‬‬

‫‪ 3.2.2‬זהות לגרנז' ' ) ) ‪uL[v ] − vL[u ] = ( p (uv '− u ' v‬‬

‫קל לקבל את זהות לגרנז' על ידי הצבת האופרטורים באופן מפורש‪L[v] = ( pv ') '+ qv ,‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬
‫∫‬ ‫‪a‬‬
‫‪ 3.2.3‬נוסחת גרין )סימטריה( אם ‪ u, v‬מקיימות את אותם תנאי שפה‪ ,‬מתקיים‪uL[v]dx = ∫ vL[u ]dx :‬‬
‫‪a‬‬

‫‪ 3.2.4‬תכונות ערכים עצמיים ופולינומים עצמיים של בעיית שטורם ליוביל‬

‫‪ .1‬כל הערכים העצמיים הם ממשיים‬

‫‪ .2‬בבעיה רגולרית‪ :‬כל הערכים העצמיים הם פשוטים )מריבוי ‪(1‬‬

‫בבעיה מחזורית‪ :‬הערכים העצמיים הם לא בהכרח מריבוי ‪1‬‬

‫‪ .3‬בבעיה רגולרית‪ :‬יש אינסוף ערכים עצמיים והם מהווים סדרה מונוטונית עולה ממש לאינסוף‬
‫בבעיה מחזורית‪ :‬יש ערכים עצמיים כפולים )ריבוי ‪ (2‬ולכן הסדרה עולה אבל לא ממש‬
‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪27‬‬
 ‫‪ .4‬יש אינסוף פולינומים עצמיים והם מהווים בסיס אורתוגונלי למרחב מסויים‬
‫אם הערכים העצמיים ‪ λn , λm‬שונים אז הפונקציות העצמיות המתאימות ‪ vn , vm‬אורתוגונליות‪ ,‬כלומר‪:‬‬

‫‪b‬‬
‫‪) vn , vm‬הוכחה על ידי נוסחת גרין(‬ ‫‪r‬‬
‫‪= ∫ vn ( x)vm ( x) r ( x)dx = 0‬‬
‫‪a‬‬

‫עמוד ‪ 12‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 3.2.5‬פיתוח לטור במרחב הפולינומים האופייניים‪ ,‬משפט הילברט שמידט‬

‫אם ‪ f‬רציפה‪ ,‬גזירה למקוטעין‪ ,‬מקיימת את תנאי השפה‪ ,‬והפונקציות ‪ { φn } n =1‬הן הפולינומים העצמיים‬
‫∞‬

‫המנורמלים‪ ,‬כלומר הן מהוות בסיס אורתונורמלי‪ ,‬אז ניתן לכתוב את ‪ f‬כטור בצורה הבאה‪:‬‬
‫∞‬
‫‪f ( x) = ∑ cnφn‬‬
‫‪n =1‬‬

‫כאשר המקדמים ‪ cn‬נקבעים על ידי‪:‬‬

‫‪b‬‬
‫‪cn = f , φn = ∫ f ( x)φn rdx‬‬
‫‪a‬‬

‫הערות‬

‫‪ .1‬הטור מתכנס במידה שווה ל ‪.f‬‬

‫‪ .2‬בפונקציות עצמיות של בעיה מחזורית הטור מחזורי‪ ,‬והוא בעצם טור פורייה‪.‬‬
‫‪ .3‬אם ל ‪ f‬יש אי רציפות קפיצה אז הטור מתכנס לממוצע מימין ומשמאל‪.‬‬

‫‪ 3.2.6‬דרך פתרון‬
‫כאשר מציבים פתרון בהפרדת משתנים במשוואות הגלים במיתר סופי או במשוואות החום מקבלים בעיית‬
‫שטורם ליוביל על כל אחד מהמשתנים בנפרד‬
‫באופן כללי מקבלים בעיית שטורם ליוביל מהצורה‪v ''+ λ v = 0 :‬‬

‫זאת מד"ר עם משתנים קבועים‪ ,‬הפולינום האופייני שלה הוא ‪ r 2 + λ = 0‬והשורשים הם ‪r1,2 = ± −λ‬‬

‫מחלקים ל ‪ 3‬אפשרויות פתרון‪:‬‬

‫‪ v = Ae‬או בצורה יותר נוחה )‪v = A%cosh( −λ x) + B%sinh( −λ x‬‬ ‫‪−λ x‬‬
‫‪+ Be −‬‬ ‫‪−λ x‬‬
‫‪ λ < 0‬הפתרון הוא‬

‫‪ λ > 0‬השורשים הם ‪ r1,2 = ±i λ‬ולכן הפתרון הוא )‪v = A cos( λ x ) + B sin( λ x‬‬

‫‪ λ = 0‬המשוואה היא ‪ v '' = 0‬ולכן הפתרון הוא ‪v = Ax + B‬‬

‫מציבים כל אחת מהאפשרויות בתנאי השפה )דריכלה או נוימן( ומוצאים את הקבועים ‪A, B, λ‬‬
‫הערה‪:‬‬
‫במשוואות גלים במיתר סופי בדרך כלל נתון תנאי שפה דריכלה‪ ,‬ואז התנאי ‪ λ > 0‬הוא היחיד שנותן‬
‫פונקציות עצמיות שונות מאפס‪ .‬אבל במקרה של תנאי שפה נוימן או מעורבים‪ ,‬צריך לבדוק את כל‬
‫האפשרויות‪.‬‬

‫עמוד ‪ 13‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :4‬משוואת הגלים‬
‫משוואות הגלים מתחלקות לשלושה סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬משוואות במיתר אינסופי‪ ,‬פתרון בעזרת נוסחת דלמבר‬
‫‪ .2‬משוואות במיתר חצי אינסופי‪ ,‬הרחבה זוגית או אי זוגית למיתר אינסופי‪ ,‬ופתרון בעזרת נוסחת דלמבר‬
‫‪ .3‬משוואות במיתר סופי‪ ,‬פתרון בהפרדת משתנים‬

‫‪ 4.1‬משוואת הגלים ההומוגנית במיתר אינסופי‬

‫צורה‪utt − c 2u xx = 0 :‬‬

‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫‪‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪:‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬
‫צורת הפתרון‪F ( x + ct ) + G ( x − ct ) :‬‬

‫‪ 4.1.1‬סוגי פתרונות‬

‫פתרון אמיתי ‪ /‬מוכלל‬

‫אם ‪ F , G ∈ C 2‬אז הפתרון הוא אמיתי אחרת הפתרון מוכלל‬

‫התנאי הוא בעצם על ‪ f, g‬כדי ש ‪ F, G‬יהיו גזירים פעמיים אז צריך להתקיים ‪f ∈ C 2 , g ∈ C1‬‬

‫פתרון יציב‬

‫פתרון ‪ u1‬שקרוב לפתרון ‪ u2‬המתקבל כאשר משנים את תנאי ההתחלה ב ‪‬‬

‫כלומר לכל ‪ ‬קיים ‪ ‬כך שאם משנים את תנאי ההתחלה ב ‪ ‬ההפרש בין הפונקציות קטן מ ‪‬‬
‫‪ f1 ( x) − f 2 ( x) < δ‬‬
‫‪‬‬ ‫→‬ ‫‪u1 ( x, t ) − u2 ( x, t ) < ε‬‬
‫‪ g1 ( x) − g 2 ( x) < δ‬‬
‫לכל ‪−∞ < x < ∞, 0 < t < T‬‬

‫‪ 4.1.2‬קיום ויחידות‬

‫אם ‪ f ( x ) ∈ C 2‬וגם ‪ g ( x) ∈ C1‬אז לבעיה‪:‬‬

‫‪utt + c 2u xx = 0‬‬
‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬
‫קיים פתרון יחיד לכל ∞ < ‪0 < t , − ∞ < x‬‬
‫ויציב לכל ∞ < ‪0 < t < T , − ∞ < x‬‬

‫עמוד ‪ 14‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 4.1.3‬דרך פתרון‪ :‬פתרון דלמבר‬

‫על ידי הצבת הפתרון הכללי ) ‪ F ( x + ct ) + G ( x − ct‬בתנאי ההתחלה מקבלים‪:‬‬

‫)‪u ( x, 0) = f ( x) = F ( x) + G ( x‬‬
‫‪1 x‬‬
‫= )‪ut ( x, 0) = c ( F '( x) − G '( x) ) = g ( x) → F ( x) − G ( x‬‬
‫‪c ∫0‬‬
‫‪g ( s )ds + C0‬‬

‫‪‬‬ ‫‪f ( x) 1 x‬‬

‫‪ F ( x ) = 2 + 2c ∫0 g ( s)ds + C0‬‬
‫‪‬‬
‫‪G ( x) = f ( x) − 1 x g ( s) ds − C‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2c ∫0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2‬‬
‫לכן הפתרון של המשוואה המקורית‪:‬‬
‫‪f ( x + ct ) + f ( x − ct ) 1 x +ct‬‬
‫= ) ‪u ( x, t‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s )ds‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2c x −ct‬‬
‫)הפתרון יציב(‬

‫הפרדה לגל מתקדם וגל נסוג‬

‫‪ f ( x + ct ) 1 x + ct‬‬ ‫‪  f ( x − ct ) 1 0‬‬ ‫‪‬‬

‫‪u ( x, t ) = ‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s)ds  + ‬‬ ‫‪+ ∫ g ( s) ds ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪ct‬‬
‫‪‬‬
‫החלק הימני הוא גל מתקדם והחלק השמאלי הוא גל נסוג‪) .‬גל שמאלני?(‬
‫בשיטה הגרפית לפתרון‪ ,‬מציירים את שני הגלים‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 x‬‬
‫= )‪F ( x‬‬ ‫‪f ( x ) − ∫ g ( s )ds‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2c 0‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 x‬‬
‫‪G ( x) = f ( x) + ∫ g ( s )ds‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2c 0‬‬
‫וכדי לקבל את הפתרון בזמן ‪ ct‬מזיזים את ‪ F‬ימינה ואת ‪ G‬שמאלה ב ‪ ct‬ומחברים את שתי הגרפים‪.‬‬

‫‪ 4.2‬משוואת הגלים הלא הומוגנית במיתר אינסופי‬

‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x, t ) :‬‬

‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫‪‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪:‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬
‫צורת הפתרון‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 x +ct‬‬ ‫‪1‬‬
‫= ) ‪u ( x, t‬‬ ‫‪[ f ( x + ct ) + f ( x − ct )] + ∫x −ct g ( s)ds + ∫ F ( s,τ )dsdτ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2c‬‬ ‫∆ ‪2c‬‬

‫כאשר ‪ ‬הוא המשולש שמתקבל מהנקודה בה מחושבת הפונקציה ) ‪ ( x0 , t0‬ונקודות החיתוך עם ציר ‪ x‬של‬

‫‪ x + ct = x0 + ct0‬‬
‫‪‬‬ ‫שני קווים אופייניים שיוצאים ממנה‬
‫‪ x − ct = x0 − ct0‬‬
‫כלומר בין הנקודות )‪( x, t ), ( x − ct , 0), ( x + ct , 0‬‬
‫את האינטגרל על המשולש רושמים בצורה‪:‬‬

‫עמוד ‪ 15‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪t‬‬ ‫) ‪x + c ( t −τ‬‬

‫‪∫ F (s,τ )dsdτ = ∫ dτ ∫ τ‬‬

‫∆‬ ‫‪0‬‬ ‫) ‪x−c (t −‬‬
‫‪F ( s,τ ) ds‬‬

‫)בתוך האינטגרל מציבים ) ‪( F ( x, t ) → F ( s,τ‬‬

‫אפשר לזכור את הגבולות אם שמים לב שבבסיס המשולש‪ ,‬כאשר ‪ τ = 0‬הגבולות של ‪ s‬הם ] ‪[ x − ct , x + ct‬‬
‫ובקודקוד המשולש כאשר ‪ τ = t‬הגבולות מצטמצמים לנקודה ‪x‬‬

‫‪ 4.2.1‬קיום ויחידות‬

‫כאשר ‪ g , F ∈ C1 , f ∈ C 2‬הפתרון קיים‪ ,‬יחיד ויציב‬

‫‪ 4.2.2‬תכונות‬

‫תכונת הפתרון ‪ u‬נקבעת לפי זוגיות ‪ /‬אי זוגיות ‪ /‬מחזוריות הפונקציות ‪f, g, F‬‬
‫אם כל הפונקציות זוגיות ‪ /‬אי זוגיות‪ ,‬אז ‪ u‬זוגית ‪ /‬אי זוגית‪.‬‬
‫אם כל הפונקציות מחזוריות‪ ,‬אז ‪ u‬מחזורות‪.‬‬

‫‪ 4.3‬משוואת גלים במיתר חצי אינסופי‬

‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x, t ) :‬‬

‫‪u ( x, 0) = f ( x) ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪x>0‬‬
‫‪ut ( x, 0) = g ( x) ‬‬ ‫צורת תנאי התחלה ‪ /‬שפה‪:‬‬
‫‪u (0, t ) = 0‬‬ ‫‪t >0‬‬
‫‪‬‬
‫)כאשר חייב להתקיים )‪( f (0) = g (0‬‬
‫הבעיה נובעת מזה שבפתרון דלמבר צריך לבצע אינטגרציה על הפונקציות ‪ f, g, F‬בתחומים בהם הן לא‬
‫מוגדות‪ ,‬לכן צריך להגדיר אותן על כל הישר‪:‬‬

‫‪ 4.3.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה זוגית ‪ /‬אי זוגית‬

‫‪ , u%‬שמוגדרת על כל הישר‬
‫‪2‬‬
‫‪% %‬‬
‫נפתור בשיטת השיקוף‪ ,‬נגדיר בעיה דומה ) ‪tt − c u xx = F ( x, t‬‬

‫‪ .1‬אם נתון תנאי שפה ‪ u (0, t ) = 0‬אז נבצע הרחבה אי‪-‬זוגית‪ ,‬תנאי ההתחלה החדשים יהיו‪:‬‬
‫)‪ f ( x‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫) ‪ F ( x, t‬‬ ‫‪x≥0‬‬
‫‪( x, 0) = f%‬‬
‫‪u%‬‬ ‫‪( x) = ‬‬ ‫‪F%( x, t ) = ‬‬
‫)‪ − f ( − x‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫‪ − F ( − x, t ) x < 0‬‬
‫)‪ g ( x‬‬ ‫‪x≥0‬‬
‫‪t ( x, 0) = g ( x ) = ‬‬
‫‪u%‬‬ ‫‪%‬‬
‫)‪− g (− x‬‬ ‫‪x<0‬‬
‫והפתרון של הבעיה החדשה יהיה אי זוגי יתאפס בראשית‪ ,‬ויקיים ‪(0, t ) = 0‬‬
‫‪. u%‬‬

‫‪ .2‬אם נתון תנאי שפה ‪) u x (0, t ) = 0‬במקום ‪ ( u (0, t ) = 0‬אז נבצע הרחבה זוגית‪ ,‬תנאי ההתחלה החדשים‬
‫יהיו‪:‬‬

‫עמוד ‪ 16‬מתוך ‪27‬‬

 ‫)‪ f ( x‬‬ ‫‪x≥0‬‬ ‫) ‪ F ( x, t‬‬ ‫‪x≥0‬‬
‫‪( x, 0) = f%‬‬
‫‪u%‬‬ ‫‪( x) = ‬‬ ‫‪F%( x, t ) = ‬‬
‫)‪ f (− x‬‬ ‫‪x<0‬‬ ‫) ‪ F ( − x, t‬‬ ‫‪x<0‬‬
‫)‪ g ( x‬‬ ‫‪x≥0‬‬
‫‪t ( x, 0) = g ( x ) = ‬‬
‫‪u%‬‬ ‫‪%‬‬
‫)‪ g ( − x‬‬ ‫‪x<0‬‬

‫והפתרון של הבעיה החדשה יהיה זוגי ויקיים ‪x (0, t ) = 0‬‬

‫‪. u%‬‬

‫‪ , u ( x, t ) = u%‬וזה הפתרון למשוואה המקורית‪.‬‬

‫בסוף נסתכל על הפתרון רק בתחום ‪ x > 0‬בו מתקיים ) ‪( x, t‬‬

‫‪ 4.3.2‬דרך פתרון‪ :‬תנאי שפה לא הומוגני‬

‫‪ .1‬בבעיה בה ) ‪ u (0, t ) = h(t‬במקום ‪ u (0, t ) = 0‬נגדיר פונקציה חדשה‪:‬‬

‫) ‪v( x, t ) = u ( x, t ) − h(t‬‬
‫כך שתנאי השפה של הפונקציה החדשה יהיה הומוגני‪:‬‬
‫‪v(0, t ) = u (0, t ) − h(t ) = 0‬‬
‫המשוואה ותנאי ההתחלה ישתנו‪:‬‬
‫) ‪vtt − c 2 vxx = F ( x, y ) − htt (t‬‬
‫‪v( x, 0) = f ( x) − h(0) ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ x>0‬‬
‫‪vt ( x, 0) = g ( x ) − ht (0) ‬‬
‫‪v(0, t ) = 0‬‬ ‫‪t>0‬‬
‫‪‬‬
‫נמצא את ‪ v‬על ידי הרחבה אי‪-‬זוגית ובסוף נחזור לפונקציה המקורית‪u ( x, t ) = v( x, t ) + h(t ) :‬‬

‫‪ .2‬בבעיה בה ) ‪ u x (0, t ) = h(t‬במקום ‪ u x (0, t ) = 0‬נגדיר פונקציה חדשה‪:‬‬

‫) ‪v( x, t ) = u ( x, t ) − xh(t‬‬
‫כך שתנאי השפה של הפונקציה החדשה יהיה הומוגני‪:‬‬
‫‪vx (0, t ) = u x (0, t ) − h(t ) = 0‬‬

‫המשוואה ותנאי ההתחלה ישתנו‪:‬‬

‫) ‪vtt − c 2 vxx = F ( x, y ) − xhtt (t‬‬
‫‪v( x, 0) = f ( x) − xh(0) ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ x>0‬‬
‫‪vt ( x, 0) = g ( x ) − xht (0) ‬‬
‫‪v (0, t ) = 0‬‬ ‫‪t>0‬‬
‫‪ x‬‬
‫נמצא את ‪ v‬על ידי הרחבה זוגית ובסוף נחזור לפונקציה המקורית‪u ( x, t ) = v( x, t ) + xh(t ) :‬‬

‫‪ 4.4‬משוואת גלים הומוגנית במיתר סופי‬

‫צורה‪utt − c 2u xx = 0 :‬‬

‫צורת תנאי שפה‪) u (0, t ) = u ( L, t ) = 0 :‬תנאי שפה מסוג דריכלה(‬

‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫‪‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪0 ≤ x ≤ L :‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬

‫עמוד ‪ 17‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 4.4.1‬דרך פתרון‪ :‬הרחבה מחזורית‬

‫הפונקציות ‪ f , g‬מוגדרות בקטע ]‪ , [0, L‬נבצע הרחבה אי זוגית בקטע ]‪ , [− L, 0‬והמשכה מחזורית על כל‬

‫‪ f%‬אי זוגיות ומחזוריות ‪2L‬‬

‫הישר‪ ,‬נקבל‪, g%‬‬
‫הפתרון היחיד לבעיית המיתר הסופי הוא הפתרון של המיתר האינסופי‪:‬‬
‫‪1 %‬‬ ‫‪1 x +ct‬‬
‫= ) ‪u ( x, t‬‬ ‫‪ f ( x + ct ) − f%‬‬
‫‪( x − ct )  + ∫ g%( s )ds‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2c x −ct‬‬
‫כאשר מסתכלים רק על הקטע ]‪ [0, L‬בפונקציה ‪.u‬‬

‫‪ 4.4.2‬דרך פתרון‪ :‬הצבה‬

‫‪ .1‬מניחים שהפתרון הוא מהצורה ) ‪ , X ( x)T (t‬מציבים במשוואה ההומוגנית ובתנאי ההתחלה‬
‫ומקבלים בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ X‬ועבור ‪T‬‬
‫'' ‪X‬‬ ‫'' ‪T‬‬
‫‪XT ''+ c 2 X '' T = 0‬‬ ‫→‬ ‫‪= −λ ,‬‬ ‫‪= −λ‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪c 2T‬‬
‫‪ .2‬פותרים את בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ ,X‬רק ל ‪ λ > 0‬קיים פתרון‪ ,‬והוא מהצורה‪:‬‬

‫‪X ''+ λ X = 0‬‬ ‫→‬ ‫(‬ ‫)‬

‫‪X = A cos x λ + B sin x λ‬‬ ‫(‬ ‫)‬
‫‪ .3‬מציבים את הפתרון בשני תנאי השפה‪ ,‬מוצאים את הפוקציות העצמיות והערכים העצמיים‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫(‬ ‫)‬ ‫‪‬‬ ‫(‬ ‫)‬

‫‪u (0, t ) = X (0)T (t ) =  A cos 0 λ + B sin 0 λ  T (t ) = [ A] T (t ) = 0‬‬
‫→‬ ‫‪A=0‬‬

‫(‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫)‬

‫‪u ( L, t ) = X ( L)T (t ) =  A cos L λ + B sin L λ  T (t ) =  B sin L λ  T (t ) = 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫(‬ ‫)‬
‫‪2‬‬
‫‪ nπ ‬‬
‫→‬ ‫(‬
‫‪B sin L λ = 0,‬‬ ‫)‬ ‫‪L λ = nπ‬‬ ‫→‬ ‫‪λn =  ‬‬
‫‪ L ‬‬
‫‪ nπ ‬‬
‫‪X n = sin  x‬‬ ‫הפונקציות העצמיות שמתאימות לערכים העצמיים ‪ λn‬הן ‪‬‬
‫‪ L ‬‬
‫‪ .4‬המרחב הנפרש על ידי הפונקציות הוא אורתוגונלי‪ ,‬כדי להפוך אותו למרחב אורתונורמלי מנרמלים את‬
‫הפונקציות‪ ,‬או מגדירים מכפלה פנימית בהן הנורמה שלהן היא ‪.1‬‬
‫נרמול‪:‬‬
‫‪Xn‬‬ ‫‪Xn‬‬
‫= ‪φn‬‬ ‫=‬
‫‪Xn‬‬ ‫‪Xn, Xn‬‬

‫הגדרת מכפלה פנימית‪:‬‬

‫‪2 L‬‬
‫‪L ∫0‬‬
‫= ‪f ,g‬‬ ‫‪f ( x)g ( x )dx‬‬

‫‪ φn‬הן הפונקציות שפורשות את המרחב האורתונורמלי‪ ,‬כל פונקציה עצמית ‪ Xn‬נכתוב בצורה‪:‬‬

‫‪) X n = Bnφn‬אם הגדרנו מכפלה פנימית בה ‪ X n = 1‬אז ‪( Bn = 1‬‬

‫‪ .5‬פותרים את בעיית שטורם ליוביל עבור ‪ ,T‬שוב רק ל ‪ λ > 0‬קיים פתרון‪ ,‬צורת הפתרון היא‪:‬‬

‫עמוד ‪ 18‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪2‬‬
‫‪ nπ ‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬
‫‪T ''+ c λT = T ''+ c ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ T‬‬ ‫→‬ ‫‪Tn = Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬
‫‪ .6‬פתרונות שני החלקים הם‪:‬‬
‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬
‫) ‪X n = Bnφn ( x‬‬ ‫‪Tn = Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬
‫עבור כל ‪ n‬קיים פתרון למשוואה המקורית ) ‪ , un ( x, t ) = X n ( x)Tn (t‬הפתרון הכללי הוא צירוף לינארי של ‪: un‬‬
‫∞‬ ‫∞‬
‫= ‪u ( x, t ) = ∑ un ( x, t ) = ∑ X nTn‬‬
‫‪n =0‬‬ ‫‪n =0‬‬
‫∞‬
‫‪‬‬ ‫‪ nπ c ‬‬ ‫‪ nπ c  ‬‬
‫‪= ∑ Cn cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫)‪  Bnφn ( x‬‬
‫‪n =0 ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬

‫נצרף את ‪ Bn‬למקדמים ‪ Cn , Dn‬ונקבל‪:‬‬

‫∞‬
‫‪‬‬ ‫‪ nπ c  %  nπ c  ‬‬
‫‪u ( x, t ) = ∑ C%‬‬ ‫‪n cos  t‬‬ ‫‪ + Dn sin  t‬‬ ‫)‪  φn ( x‬‬
‫‪n =0 ‬‬ ‫‪ L ‬‬ ‫‪ L ‬‬
‫‪ .7‬ונציב בתנאי ההתחלה‬
‫∞‬
‫‪u ( x, 0) = ∑ C%‬‬ ‫‪‬‬
‫) ‪n  φn ( x ) = f ( x‬‬
‫‪n=0‬‬

‫‪ nπ c ‬‬
‫∞‬
‫‪ut ( x, 0) = ∑  D%‬‬ ‫)‪φn ( x) = g ( x‬‬
‫‪L ‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n =0 ‬‬

‫נפתח את ‪ f, g‬לטור סינוסים‪:‬‬

‫∞‬
‫‪f ( x) = ∑ anφn ,‬‬ ‫‪an = f , φn‬‬
‫‪n =0‬‬
‫∞‬
‫‪g ( x) = ∑ bnφn ,‬‬ ‫‪bn = g , φn‬‬
‫‪n=0‬‬

‫‪ C%‬של הפתרון‪.‬‬ ‫‪%‬‬

‫נמצא את המקדמים ‪n , Dn‬‬
‫ועל ידי השוואת מקדמים עם )‪u ( x, 0), ut ( x, 0‬‬

‫הערה‪ :‬דרך פתרון בעיות עם תנאי שפה מסוג נוימן ) ‪ ( u x (0, t ) = u x ( L, t ) = 0‬או תנאי שפה מעורבים )‬

‫) ‪ ( u (0, t ) = A(t ), u x ( L, t ) = B(t‬מאוד דומה‪.‬‬

‫צריך לבדוק כל אפשרות של ‪ ‬כלומר ‪ λ < 0, λ = 0, λ > 0‬יכולים להתקבל ערכים עצמיים שונים לכל‬
‫אחת מהאפשרויות‪ ,‬ולכל אחד מהם פונקציות עצמיות שונות ל ‪ X‬וגם ל ‪T‬‬

‫‪ 4.5‬משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‬

‫צורה‪utt − c 2u xx = F ( x, t ) :‬‬

‫צורת תנאי שפה‪) u (0, t ) = u ( L, t ) = 0 :‬תנאי שפה מסוג דריכלה(‬

‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫‪‬‬ ‫צורת תנאי התחלה‪0 ≤ x ≤ L :‬‬
‫)‪ut ( x, 0) = g ( x‬‬

‫‪ 4.5.1‬דרך פתרון‬

‫‪ .1‬מתחילים לפתור את המשוואה ההומוגנית‪:‬‬

‫עמוד ‪ 19‬מתוך ‪27‬‬
 ‫כמו ב ‪ 4.4.2‬מוצאים את הערכים העצמיים‪ ,‬ואת הפונקציות העצמיות‬
‫במקרה של תנאי שפה דריכלה מתקבל‪:‬‬
‫‪nπ‬‬ ‫‪ nπ ‬‬
‫= ‪λn‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪X n = sin  x‬‬ ‫)‪ = Bnφn ( x‬‬
‫‪L‬‬ ‫‪ L ‬‬
‫∞‬ ‫∞‬
‫‪ .2‬הפתרון יהיה מהצורה‪u ( x, t ) = ∑ X n ( x )Tn (t ) =∑ Bnφn ( x )Tn (t ) :‬‬
‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬

‫∞‬
‫נניח שהמקדם ‪ Bn‬מוכל בפונקציה ‪ ,Tn‬לכן נרשם את הפתרון בצורה ) ‪u ( x, t ) = ∑ φn ( x)Tn (t‬‬
‫‪n =1‬‬

‫‪ .3‬מפתחים את ‪ (F(x, t‬לטור סינוסים‪ ,‬בצורה‪:‬‬

‫∞‬
‫‪F ( x, t ) = ∑ Fn (t )φn‬‬ ‫)‪Fn (t ) = F ( x, t ), φn ( x‬‬
‫‪n =1‬‬

‫‪ .4‬מציבים את הפתרון במשוואה המקורית ומקבלים מד"ר של ‪: Tn‬‬

‫∞‬ ‫∞‬
‫‪utt − c 2u xx = ∑ φnTn'' − c 2φn''Tn = ∑ Fn (t )φn‬‬
‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬

‫‪ .5‬הפונקציות העצמיות ‪ φn‬מקיימות את המשוואה ‪ X ''+ λ X = 0‬לכן ‪φ '' = −λφ‬‬

‫את הפתרון נכתוב בצורה‪:‬‬

‫‪∑ φ T '' + λ c φ T = ∑ ( T '' + λ c T ) φ =∑ F (t )φ‬‬

‫∞‬ ‫∞‬ ‫∞‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪n n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬ ‫‪n =1‬‬

‫) ‪Tn'' + λn c 2Tn = Fn (t‬‬

‫כלומר קיבלנו מד"ר לא הומוגנית עבור ‪Tn‬‬

‫‪ .6‬הפתרון של ‪ Tn‬כסכום של פתרון הומוגני ופרטי הוא‪:‬‬

‫(‬
‫) ‪Tn (t ) = TH ,n (t ) + TP ,n (t ) = Cn cos(t λn ) + Dn sin(t λn ) + TP ,n (t‬‬ ‫)‬
‫א‪ .‬אם החלק האי הומוגני של המשוואה המקורית הוא )‪ F ( x‬כלומר לא תלוי ב ‪ ,t‬אז גם המקדמים ‪ Fn‬לא‬

‫‪Fn‬‬
‫תלויים ב ‪ t‬ולכן הפתרון הפרטי הוא קבוע‬
‫‪λn c 2‬‬
‫ב‪ .‬אם המקדמים כן תלויים ב ‪ t‬פותרים בשיטת ווריאציית הפרמטר‪ :‬מניחים שהפתרון הפרטי מורכב‬

‫מקומבינציה לא לינארית של הפתרונות ההומוגניים ) ‪ TH 1 (t ), TH 2 (t‬כלומר‪TP , n (t ) = A(t )TH 1 (t ) + B (t )TH 2 (t ) ,‬‬

‫כאשר את המקדמים ) ‪ A(t ), B (t‬מוצאים מהמערכת‪:‬‬

‫‪ A '(t )TH 1 (t ) + B '(t )TH 2 (t ) = 0‬‬

‫‪‬‬
‫) ‪ A '(t )TH' 1 (t ) + B '(t )TH' 2 (t ) = Fn (t‬‬

‫‪ .7‬נציב את הפתרון בתנאי ההתחלה‪:‬‬

‫עמוד ‪ 20‬מתוך ‪27‬‬

 ( )
∞
u ( x, t ) = ∑  Cn cos(t λn ) + Dn sin(t λn ) + TP ,n (t )  φn ( x)
n =1
 
 ∞ ∞



u ( x , 0) = ∑
n =1
 (
 n C ) + TP,n (0)  φ
 n ( x ) = f ( x ) = ∑
n =1
α nφn ( x)

( )
∞ ∞
u ( x, 0) =  D λ + T ' (0)  φ ( x) = g ( x ) = β φ ( x)
 t ∑  n n
n =1 
P ,n  n ∑
n =1
n n

:‫ כלומר‬n ‫ בפיתוח לטור במרחב‬f, g ‫ הם המקדמים של‬α n , β n ‫כאשר‬

α n = f , φn , β n = g , φn

27 ‫ מתוך‬21 ‫עמוד‬
 ‫‪ 4.5.2‬תנאי שפה לא הומוגניים‬

‫נסתכל על משוואת גלים אי הומוגנית במיתר סופי‪ ,‬מהצורה‪utt − c 2u xx = F ( x, t ) :‬‬

‫כאשר תנאי השפה לא הומוגניים נבנה פונקציה ‪ w‬שתקיים את תנאי השפה‪ ,‬נגדיר ‪ , v = u − w‬נפתור את‬

‫הבעיה ‪ vtt − c vxx = F ( x, t ) − wtt − c wxx‬עבורה תנאי השפה של ‪ v‬יהיו הומוגניים )גם תנאי ההתחלה ישתנו‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫(‬ ‫)‬
‫בהתאם(‪ ,‬ובסוף נחזור ל ‪v + w = u :u‬‬

‫דוגמאות לתנאי שפה‪:‬‬

‫‪x‬‬ ‫) ‪u (0, t ) = a(t‬‬
‫= ) ‪w( x, t‬‬ ‫‪ .1‬תנאי שפה מסוג דריכלה‪ , u (π , t ) = b(t ) :‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪( b(t ) − a(t ) ) + a(t‬‬
‫‪π‬‬ ‫‪‬‬
‫) ‪u (0, t ) = a(t‬‬
‫‪ ‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪w( x, t ) = xb(t ) + a (t‬‬ ‫‪ .2‬תנאי שפה מעורבים‪:‬‬
‫) ‪ut (0, t ) = b(t‬‬

‫‪x2‬‬ ‫) ‪u x (0, t ) = a (t‬‬

‫= ) ‪w( x, t‬‬ ‫‪ .3‬תנאי שפה מסוג נוימן‪ u (π , t ) = b(t ) :‬נבנה פונקציה מהצורה ) ‪( b(t ) − a(t ) ) + xa(t‬‬
‫‪2π‬‬ ‫‪ x‬‬
‫באופן כללי אם לא רואים איזה פונקציה ‪ w‬צריך להגדיר פשוט מציבים ‪ v = u − w‬בתנאי השפה דורשים‬
‫שוויון לאפס ומוצאים את התנאים ל ‪ ,w‬לדוגמה בתנאי שפה מעורבים‪:‬‬
‫‪v(0, t ) = u (0, t ) − w(0, t ) = 0‬‬ ‫) ‪ w(0, t ) = a (t‬‬
‫‪‬‬ ‫‪→ ‬‬ ‫) ‪→ w( x, t ) = xb(t ) + a (t‬‬
‫‪vx (0, t ) = u x (0, t ) − wx (0, t ) = 0‬‬ ‫) ‪ wx (0, t ) = b(t‬‬
‫בדרך כלל אחרי החסרת הפונקציה ‪ w‬מקבלים חלק אי הומוגני פשוט יותר‬

‫עמוד ‪ 22‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :5‬משוואת החום‬
‫‪ 5.1‬משוואת חום הומוגנית‬
‫‪0 < x < L‬‬
‫‪‬‬ ‫צורה‪, ut − ku xx = 0 :‬‬
‫‪0 < t‬‬
‫צורת תנאי ההתחלה‪u ( x, 0) = f ( x) :‬‬

‫‪u (0, t ) = 0‬‬

‫‪‬‬ ‫צורת תנאי שפה )דריכלה(‪:‬‬
‫‪u ( L, t ) = 0‬‬
‫צורת הפתרון‪u ( x, t ) = X ( x)T (t ) :‬‬

‫‪ 5.1.1‬דרך פתרון‬

‫‪ .1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה המקורית ובתנאי השפה‪ ,‬ומקבלים בעיית שטורם ליוביל‬
‫‪ .2‬מוצאים את כל הפונקציות העצמיות והערכים העצמיים‬
‫‪ .3‬כל פתרון מהצורה ) ‪ un ( x, t ) = X n ( x)Tn (t‬פותר את המשוואה ואת תנאי השפה‬
‫‪ .4‬מפתחים את תנאי ההתחלה ‪ (f (x‬לטור במרחב שנפרש על ידי הפונקציות העצמיות ‪ Xn‬ועל ידי השוואת‬

‫מקדמים מוצאים את המקדמים של הטור ) ‪u ( x, t ) = ∑ X n ( x )Tn (t‬‬

‫‪n‬‬

‫‪1 L‬‬ ‫‪1 L‬‬

‫‪L ∫− L‬‬ ‫‪L ∫− L‬‬
‫= ‪an‬‬ ‫‪f ( x) X n ,cos ( x ),‬‬ ‫= ‪bn‬‬ ‫המקדמים של הטור יהיו‪f ( x) X n ,sin ( x) :‬‬

‫‪ 5.1.2‬הוכחת יחידות פתרון‪ :‬שיטת האנרגיה‬

‫שיטת האנרגיה )אינטגרל לפי ‪(x‬‬

‫‪ .1‬נניח שאת המשוואה ) ‪ L[u ] = ut − ku xx = F ( x, t‬עם תנאי ההתחלה והשפה‪:‬‬

‫) ‪u (0, t ) = a(t‬‬

‫‪‬‬ ‫)‪u ( x, 0) = f ( x‬‬
‫) ‪u ( L, t ) = b(t‬‬
‫מקיימים שני פתרונות שונים‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫) ‪u ≠ v, L[u ] = F ( x, t ), L[v ] = F ( x, t‬‬
‫‪ .2‬נגדיר ‪ , w = u − v‬מתקיים‪:‬‬
‫‪L[ w] = L[u − v] = L[u ] − L[v] = 0‬‬
‫וכל תנאי ההתחלה גם מתאפסים‪:‬‬
‫‪ w(0, t ) = 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪w( x, 0) = 0‬‬
‫‪ w( L, t ) = 0‬‬
‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬
‫‪ .3‬נגדיר את האינטגרל הבא‪ , E (t ) = ∫ w2 ( x, t )dx :‬מתקיים ‪E (0) = ∫ w2 ( x, 0)dx = 0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪L‬‬
‫)במשוואת הגלים נגדיר ‪( E (t ) = ∫ ( wt2 + c 2 wx2 ) dx = 0‬‬
‫‪0‬‬

‫‪ .4‬נגזור לפי ‪:t‬‬

‫עמוד ‪ 23‬מתוך ‪27‬‬
 ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬
‫‪E '(t ) = ∫ 2wwt dx = ∫ 2 w ( kwxx ) dx‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫נפרק את האינטגרל לפי אינטגרציה בחלקים‪:‬‬

‫‪= 2k  wwx 0 − ∫ wx2 dx  = 2k 0 − ∫ wx2 dx  = −2k ∫ wx2 dx‬‬

‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬

‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪14‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2 43‬‬
‫‪1 42 4‬‬ ‫‪≥0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪≤0‬‬

‫‪ .5‬קיבלנו ש ‪ , E '(t ) ≤ 0‬מונוטונית יורדת )לא ממש(‪ ,‬וגם ‪ E (0) = 0, E (t ) ≥ 0‬מתחילה באפס וחיובית‪ ,‬לכן‬

‫‪ E (t ) = 0‬לכל ‪.t‬‬
‫מכאן שהאינטגרנד ) ‪) w2 ( x, t‬החיובי תמיד( של ) ‪ E (t‬הוא אפס זהותית ולכן ‪w = 0‬‬

‫‪ 5.1.3‬פתרון אמיתי‬
‫∞‬
‫פתרון מהצורה ) ‪ u ( x, t ) = ∑ un ( x, t‬הוא פתרון אמיתי אם הטור ‪ u‬ונגזרותיו ) ‪ u xx , ut‬בבעיית החום או ‪u xx , utt‬‬
‫‪n =1‬‬

‫בבעיית הגלים(‪ ,‬מתכנסים במידה שווה‪ ,‬בדיקת התכנסות במ"ש של הטור אפשר לעשות על ידי מבחן ה‪-‬‬

‫∞‬

‫‪∑M‬‬
‫‪n =1‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪ M‬של ווירשטראס )המריונטה של ווירשטראס(‪ ,‬כלומר צריך למצוא חסם ‪ Mn‬לכל ) ‪ un ( x, t‬כך ש‬

‫מתכנס‪.‬‬
‫פתרון אמיתי יתקבל כאשר ‪g ∈ C1 , f ∈ C 2‬‬
‫פתרון לא אמיתי הוא מוכלל‪.‬‬

‫‪ 5.1.4‬עקרון המקסימום במשוואת חום הומוגנית‬

‫פונקציה שמקיימת את ‪ ut − ku xx = 0‬מקבלת מקסימום במלבן ‪ 0 ≤ x ≤ L, 0 ≤ t ≤ T‬באחד הקטעים הבאים‪:‬‬

‫‪t‬‬
‫‪T‬‬ ‫)‪( x, 0‬‬ ‫‪0≤ x≤L‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪(0, t‬‬ ‫‪0 ≤t ≤T‬‬
‫) ‪ ( L, t‬‬ ‫‪0 ≤t ≤T‬‬
‫‪‬‬
‫‪L‬‬ ‫‪x‬‬
‫)צירוף שלושת הקטעים נקרא שפה פרבולית(‬

‫עמוד ‪ 24‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 5.1.5‬הוכחת יציבות במשוואות חום הומוגניות‬

‫‪ u1 , u2‬שני פתרונות של הבעיות הבאות‪:‬‬

‫‪u1t − ku1xx = 0‬‬ ‫‪u2t − ku2 xx = 0‬‬

‫‪‬‬
‫) ‪u1 (0, t ) = a1 (t‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪u1 ( L, t ) = b1 (t‬‬
‫) ‪u1 ( x, 0) = f1 (t‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪u2 (0, t ) = a2 (t‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪u2 ( L, t ) = b2 (t‬‬
‫) ‪u2 ( x, 0) = f 2 (t‬‬

‫הבעיות קרובות‪ ,‬כלומר‬

‫‪a1 (t ) − a2 (t ) < ε‬‬
‫‪0≤t ≤T‬‬
‫‪b1 (t ) − b2 (t ) < ε‬‬
‫‪f1 ( x) − f 2 ( x) < ε‬‬ ‫‪0≤ x≤ L‬‬

‫נוכיח שבהכרח מתקיים‬

‫‪u1 ( x, t ) − u2 ( x, t ) < ε‬‬

‫נסמן ‪ w , w = u1 − u2‬היא פתרון של המשוואה‪ , wt − kwxx = 0 :‬ולפי עקרון המקסימום ‪ w‬מקבלת מקסימום‬

‫במלבן ‪ 0 ≤ x ≤ L, 0 ≤ t ≤ T‬בקטעים הבאים‪:‬‬

‫‪ w(0, t ) =| a1 (t ) − a2 (t ) |< ε‬‬

‫‪‬‬
‫‪ w( L, t ) =| b1 (t ) − b2 (t ) |< ε‬‬
‫‪ w( x, 0) =| f (t ) − f (t ) |< ε‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫כל הקטעים חסומים ולכן לפי עקרון המקסימום גם ) ‪ w( x, t‬חסומה‪ ,‬כלומר ‪w = u1 ( x, t ) − u2 ( x, t ) < ε‬‬

‫הערה‪ :‬הפתרון אמיתי עד מרחק ‪ ‬משפת המלבן‬

‫עמוד ‪ 25‬מתוך ‪27‬‬

 ‫פרק ‪ :6‬משוואת לפלס‬
‫‪ 6.1‬משוואת לפלס כללית‬
‫צורה‪ ∇ u = u xx + u yy = 0 :‬בתחום ‪‬‬
‫‪2‬‬

‫צורת תנאי שפה‪ :‬עבור ‪) ( x, y ) ∈ ∂Ω‬נקודות על השפה(‪:‬‬

‫תנאי שפה של משוואות דריכלה‪u ( x, y ) = f ( x, y ) :‬‬
‫) ‪∂u ( x, y‬‬
‫)נגזרת בכיוון ניצב לשפת התחום(‬ ‫תנאי שפה של משוואות נוימן‪= g ( x, y ) :‬‬
‫‪∂Ω‬‬
‫צורת פתרון‪u ( x, y ) = X ( x)Y ( y ) :‬‬

‫‪ 6.1.1‬דרך פתרון‬

‫‪ .1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה ומקבלים בעיית שטורם ליוביל ל ‪ X‬ול ‪Y‬‬
‫‪ .2‬מוצאים ערכים עצמיים ופונקציות עצמיות‬
‫∞‬
‫בתנאי השפה‬ ‫‪∑X‬‬
‫‪n =1‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪ .3‬מציבים את הפתרון המוכלל ) ‪( x)Yn ( y‬‬

‫הערה‪ :‬כדי להשוות עם תנאי שפה שתלוי במשתנה אחד‪ ,‬מציגים אותו כטור במרחב של הפונקציות‬
‫העצמיות המתאימות ) ‪ Xn‬או ‪ ,( Yn‬אחרי שמנרמלים אותן‪.‬‬

‫‪ 6.1.2‬איפוס ערכי שפה לא הומוגניים בקודקודי מלבן‬

‫כשנתונה בעיית לפלס עם תנאי שפה‪ ,‬שבקודקודי התחום שונים מאפס‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪u (0, 0) = α‬‬ ‫‪u (0, b) = γ‬‬
‫‪‬‬
‫‪u (a, 0) = β‬‬ ‫‪u ( a, b) = δ‬‬
‫מגדירים את הפונקציה‪ , v = A + Bx + Cy + Dxy :‬ואת הפונקציה‪w = u − v :‬‬

‫מציבים את ‪ w‬בתנאי השפה ומוצאים את המקדמים ‪ A, B, C , D‬שעבורם תנאי השפה של ‪ w‬יהיו הומוגנים‬
‫בקודקודי התחום‪ .‬פותרים את המשוואה עבור ‪ w‬ובסוף חוזרים ל ‪u = w + v :u‬‬

‫הערה‪ :‬לפעמים צריך להגדיר איבר נוסף ב ‪E ( x 2 − y 2 ) :v‬‬

‫‪ 6.2‬משוואת לפלס בעיגול‬

‫נעבור לקואורדינטות מעגליות‪u ( x, y ) → w(r , θ ) :‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫צורה‪ ∇ 2 w = wrr + wr + 2 wθθ :‬בתחום ‪a ≤ r ≤ b‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬
‫) ‪ w(a, θ ) = f (θ‬‬
‫‪‬‬ ‫צורת תנאי שפה‪:‬‬
‫) ‪ w(b,θ ) = g (θ‬‬
‫) ‪ w(r , θ ) = w(r , θ + 2π‬‬
‫‪‬‬ ‫תנאי המחזוריות‪:‬‬
‫) ‪ wθ (r ,θ ) = wθ (r , θ + 2π‬‬

‫עמוד ‪ 26‬מתוך ‪27‬‬

 ‫צורת הפתרון‪w(r , θ ) = R (r )Θ(θ ) :‬‬

‫עמוד ‪ 27‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 6.2.1‬דרך פתרון‬

‫‪ .1‬מציבים את הפתרון הכללי במשוואה ומקבלים‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪r2‬‬
‫‪R '' Θ + R ' Θ + 2 RΘ '' = 0‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪RΘ‬‬
‫'' ‪r R ''+ rR ' Θ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪=0‬‬
‫‪R‬‬ ‫‪Θ‬‬
‫‪ .2‬מציבים גם בתנאי המחזוריות‪:‬‬
‫) ‪Θ(θ ) R (r ) = Θ(θ + 2π ) R (r‬‬ ‫) ‪Θ(θ ) = Θ(θ + 2π‬‬
‫‪‬‬ ‫‪→ ‬‬
‫) ‪Θ '(θ ) R (r ) = Θ '(θ + 2π ) R (r‬‬ ‫) ‪Θ '(θ ) = Θ '(θ + 2π‬‬
‫) ‪Θ(−π ) = Θ(π‬‬
‫‪ ‬במקום בתנאי המחזוריות‪ ,‬כדי להשתמש בזוגיות ‪/‬‬ ‫הערה‪ :‬כדאי להציב במקרה הפרטי‬
‫) ‪Θ '(−π ) = Θ '(π‬‬
‫אי‪-‬זוגיות של הפונקציות ‪. sin, cos‬‬

‫‪ .3‬קיבלנו בעיות שטורם ליוביל‪:‬‬

‫) ‪Θ ''(θ‬‬
‫‪ ,‬מתנאי המחזוריות נובע ש ‪ ‬לא שלילי )אחרת הפתרון לא מורכב מפונקציות מחזוריות(‬ ‫א‪= −λ .‬‬
‫) ‪Θ(θ‬‬

‫צריך להיות מספר שלם כדי לקיים‬ ‫ומהפתרון במקרה הזה‪ Θ(θ ) = A cos(θ λ ) + B sin(θ λ ) :‬נובע ש ‪λ‬‬
‫את תנאי המחזוריות כלומר ‪ λ = n 2‬לכן הפתרון הוא‪:‬‬
‫) ‪Θ n (θ ) = α n cos(nθ ) + β n sin(nθ‬‬

‫הערה‪ λ :‬יכול להיות גם ‪ 0‬ולכן ‪0 ≤ n‬‬

‫' ‪r 2 R ''+ rR‬‬

‫‪ ,‬זאת משוואת אוילר‪ r 2 R ''+ rR '− n 2 R = 0 :‬והפתרונות הם‪:‬‬ ‫ב‪= λ = n 2 .‬‬
‫‪R‬‬
‫) ‪{ 1, ln(r )} → R0 (r ) = a0 + b0 ln(r‬‬ ‫‪/n=0‬‬
‫‪{r‬‬ ‫‪n‬‬
‫}‬
‫‪, r − n → Rn (r ) = an r n + bn r − n‬‬ ‫‪/n>0‬‬

‫‪ .4‬הפתרון הכללי הוא‪:‬‬

‫∞‬
‫(‬
‫‪w(r , θ ) = α 0 ( a0 + b0 ln(r ) ) + ∑ ( α n cos(nθ ) + β n sin(nθ ) ) an r n + bn r − n‬‬ ‫)‬
‫‪n =1‬‬

‫‪ .5‬מפתחים את ) ‪ a (θ ), b(θ‬לטור פורייה‪ ,‬בצורה‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪1 2π‬‬

‫∞ ‪a0‬‬ ‫‪ n π ∫0 f (θ ) cos(nθ )dθ‬‬
‫‪a‬‬ ‫=‬
‫= ) ‪f (θ‬‬ ‫) ‪+ ∑ an cos( nθ ) + an sin( nθ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2 n =0‬‬ ‫‪b = 1 2π f (θ )sin(nθ )dθ‬‬
‫‪ n π ∫0‬‬

‫ומוצאים את המקדמים ‪ α n , β n , an , bn‬ב ) ‪w(r , θ‬‬

‫עמוד ‪ 28‬מתוך ‪27‬‬

 ‫הערות‬

‫‪ .1‬הפתרון אמיתי עד מרחק ‪ ‬מהשפה‬

‫‪ .2‬בבעיות לפלס בעיגול בדרך כלל מתחילים מצורת הפתרון הכללי כאשר‬
‫א‪ .‬בטבעת הפתרון הוא הפתרון המלא‬
‫∞‬
‫(‬
‫‪w(r , θ ) = α 0 ( a0 + b0 ln(r ) ) + ∑ ( α n cos(nθ ) + βn sin(nθ ) ) an r n + bn r − n‬‬ ‫)‬
‫‪n =1‬‬

‫תנאי שתי השפות נותנים את ארבעת המקדמים ‪α n , β n , an , bn‬‬

‫ב‪ .‬בתוך עיגול‪ ,‬כאשר ‪ , 0 ≤ r ≤ b‬בגלל רציפות הפתרון‪ ,‬דורשים שלא יופיע בפתרון הכללי איברים שלא‬

‫מוגדרים ב ‪ ,0‬כלומר שהמקדמים ‪ bn‬יתאפסו‪ ,‬הפתרון מהצורה‬

‫∞‬
‫) ) ‪w(r , θ ) = α 0 + ∑ r n ( α n cos( nθ ) + β n sin(nθ‬‬
‫‪n =1‬‬

‫ג‪ .‬מחוץ לעיגול‪ ,‬כאשר ‪ b ≤ r‬דורשים שלא יופיע בפתרון הכללי איברים שלא מתכנסים באינסוף‪ ,‬כלומר‬

‫שהמקדמים ‪ an >0 , b0‬יתאפסו‪ ,‬הפתרון מהצורה‬

‫∞‬
‫) ) ‪w(r , θ ) = α 0 + ∑ r − n ( α n cos(nθ ) + β n sin(nθ‬‬
‫‪n =1‬‬

‫‪ 6.3.1‬נוסחת פואסון‬

‫נוסחת פואסון לפתרון בעייה מהצורה‪ ∇ 2u = 0 :‬בתחום ‪0 < r < R‬‬

‫עם תנאי השפה‪) u (d , θ ) = f (θ ) :‬בעיית דריכלה(‬

‫‪1‬‬ ‫‪2π‬‬ ‫‪R2 − r 2‬‬

‫= ) ‪u (r ,θ‬‬
‫‪2π‬‬ ‫∫‬
‫‪0‬‬
‫) ‪f (ϕ‬‬
‫‪R 2 − 2rR cos(ϕ − θ ) + r 2‬‬
‫‪dϕ‬‬

‫מכאן נובע שערך נקודה הוא ממוצע הנקודות על שפת מעגל שמקיף אותה‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2π‬‬
‫= )‪u (0, 0‬‬
‫‪2π‬‬ ‫∫‬
‫‪0‬‬
‫‪f (ϕ )dϕ‬‬

‫‪ 6.3.2‬זהות גרין‬

‫‪∂v‬‬
‫‪∫∫ u∇ v dxdy = − ∫∫ ∇u∇v dxdy + Ñ‬‬
‫‪∫ u ∂ nr ds‬‬
‫‪2‬‬

‫‪Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫‪∂Ω‬‬

‫בעזרת זהות גרין מוכיחים שלבעיית לפלס עם תנאי שפה דריכלה או נוימן יש פתרון יחיד או עד כדי קבוע‬
‫כאשר ‪ ‬חסום‪.‬‬
‫רעיון ההוכחה‪ ,‬מציבים ‪ v = u1 − u2‬הפרש של שתי פתרונות בזהות‪) ,‬בתור ‪ u‬ו ‪ (v‬ומקבלים שההפרש הוא‬
‫אפס‪) ,‬או קבוע במקרה של תנאי שפה נוימן(‪.‬‬

‫)שים לב לדמיון עם אינטגרציה בחלקים‪( ∫∫ uv '' = ∫ uv ' − ∫∫ u ' v ' :‬‬

‫עמוד ‪ 29‬מתוך ‪27‬‬

 ‫‪ 6.3.3‬תנאי הכרחי לקיום פתרון‬

‫‪∂u‬‬
‫יש פתרון אם אינטגרל של ‪ u‬על שפת התחום שווה‬ ‫למשוואה ) ‪ ∇ 2u = F ( x, y‬עם תנאי נוימן ) ‪= g ( x, y‬‬
‫‪∂n‬‬

‫‪∂u‬‬
‫‪∫ ∂n ds = Ñ‬‬
‫‪Ñ‬‬
‫‪∂Ω‬‬
‫‪∫ g ( x, y) ds = ∫ F ( x, y)dxdy‬‬
‫‪∂Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫לאינטגרל של ‪ F‬על כל התחום‪:‬‬

‫‪∂u‬‬
‫‪∫∂Ω ∂n ds = ∂ΩÑ‬‬
‫‪.( Ñ‬‬ ‫)במשוואה הומוגנית התנאי הוא ‪∫ g ( x, y) ds = 0‬‬

‫‪ 6.3.4‬עקרון הממוצע‬

‫ערך של פונקציה שמקיימת את משוואת לפלס ‪ ∇ 2u = 0‬בתחום ‪) ‬פונקציה הרמונית(‬

‫בנקודה ‪) ( x0 , y0 ) ∈ Ω‬ולא על השפה(‪ ,‬הוא ממוצע ערכי הפונקציה במעגל שמקיף את הנקודה ומוכל‬
‫בתחום‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 2π‬‬
‫= ) ‪u ( x0 , y0‬‬ ‫∫‬
‫‪Ñ‬‬
‫‪2π R R‬‬
‫= ‪u ( x, y )ds‬‬
‫‪2π R ∫0‬‬
‫‪u ( x0 + R cos θ , y0 + R sin θ )Rdθ‬‬

‫‪ 6.3.5‬עקרון המקסימום ‪ /‬מינימום‬

‫מקסימום ומינימום של פונקציה הרמונית ‪ u‬בתחום חסום ‪ ‬מתקבלים על השפה של התחום‬

‫ואם ‪ u‬מקבלת מקסימום גם בנקודה פנימית אז ‪ u‬קבועה‬

‫עמוד ‪ 30‬מתוך ‪27‬‬

 ‫נספח ‪ -‬הוכחות‬
‫ערכים עצמיים פשוטים )ריבוי ‪(1‬‬

‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית )תנאי שפה נפרדים לשני הקצוות( יש ערכים עצמיים פשוטים‪:‬‬

‫לוקחים שתי פונקציות ‪ u, v‬עצמיות המתאימות לאותו ערך עצמי ‪ λ‬ומראים שהן שוות )עד כדי כפל‬
‫בסקלר ‪ ,(A‬רושמים‪:‬‬
‫‪L[v] = −r λ v‬‬
‫‪L[u ] = − rλ u‬‬
‫מכפילים את המשוואות ב ‪ v, u‬מחסרים ומקבלים‬
‫‪uL[v ] − vL[u ] = 0‬‬
‫לפי לגרנז' מתקיים‬
‫‪uL[v ] − vL[u ] = ( p (uv '− u ' v ) ) ' = 0‬‬ ‫‪⇒ p (uv '− u ' v) = const‬‬

‫לפי תנאי השפה‪ ,‬בנקודה ‪ a‬מתקיים ) ‪ u (a )v '( a) = u '( a)v(a‬ולכן‬

‫‪p (a )(u (a )v '(a) − u '(a)v(a )) = const = 0‬‬

‫‪ v  ' uv '− u ' v‬‬

‫‪uv '− u ' v = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫= ‪ ‬‬ ‫‪=0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪v = Au‬‬
‫‪u‬‬ ‫‪u2‬‬

‫ערכים עצמיים ממשיים‬

‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית יש ערכים עצמיים ממשיים‪:‬‬

‫לוקחים ‪ v‬פונקציה עצמית עם ערך עצמי ‪λ‬‬

‫מראים שלפונקציה העצמית ‪ v‬מתאים הערך העצמי ‪) λ‬מתקיים ‪( L[v] = −r λ v ⇒ L[v ] = − rλ v‬‬
‫רושמים‬
‫‪L[v] = −r λ v‬‬
‫‪L[v ] = − rλ v‬‬
‫מכפילים את המשוואות ב ‪ v, v‬מחסרים ומקבלים‬

‫‪vL[v] − vL[v ] = ( λ − λ ) rvv‬‬

‫לפי זהות גרין‬

‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬

‫‪∫ vL[v] − vL[v ] = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪( λ − λ ) ∫ rvv = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪λ =λ‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫עמוד ‪ 31‬מתוך ‪27‬‬

 ‫ערכים עצמיים אי שליליים‬

‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית או מחזורית‪ ,‬כאשר מתקיים קריטריון אי שליליות‪:‬‬

‫‪q ≤ 0 .1‬‬

‫‪p ( u (b)u '(b) − u (a )u '(a ) ) ≤ 0‬‬

‫‪b‬‬
‫⇐‬ ‫‪puu ' a ≤ 0 .2‬‬

‫יש ערכים עצמיים אי שליליים‪:‬‬

‫רושמים‬
‫‪L[v] = −r λ v‬‬
‫מכפילים ב ‪ v‬ומבצעים אינטגרציה על שני האגפים‬
‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬
‫‪vL[v] = −r λ v 2‬‬ ‫⇒‬ ‫‪∫ vL[v] = − ∫ rλv‬‬
‫‪2‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫לפי אינטגרציה בחלקים מקבלים‬

‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬

‫‪∫ vL[v] = ∫ v ( ( pv ') '+ qv ) = ∫ v( pv ') ' + ∫ qv‬‬ ‫‪= v( pv ') a − ∫ p (v ') + ∫ qv 2 ≤ 0‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫‪b‬‬
‫‪−λ ∫ rv 2 ≤ 0‬‬ ‫⇒‬ ‫לכן ‪λ ≥ 0‬‬
‫‪a‬‬

‫פונקציות עצמיות אורתוגונליות‬

‫לבעיית שטורם ליוביל רגולרית או מחזורית פונקציות עצמיות אורתוגונליות‪:‬‬

‫לוקחים שתי פונקציות ‪ vn , vm‬עם ערכים עצמיים מתאימים ‪λn , λm‬‬

‫רושמים‬
‫‪L[vn ] = −rλn vn‬‬
‫‪L[vm ] = −r λm vm‬‬

‫מכפילים את המשוואות ב ‪ vn , vm‬מחסרים ומקבלים‬

‫) ‪vm L[vn ] − vn L[vm ] = −rvn vm ( λn − λm‬‬

‫לפי זהות גרין‬

‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬

‫‪∫ vm L[vn ] − vn L[vm ] = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪− ( λn − λm ) ∫ rvn vm = 0‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬

‫הערכים העצמיים שונים ולכן האינטגרל הוא אפס‪ ,‬כלומר הפונקציות העצמיות אורתוגונליות‬
‫‪b‬‬

‫‪∫ rv v‬‬
‫‪a‬‬
‫‪n m‬‬ ‫‪= 0 = vn , vm‬‬

‫עמוד ‪ 32‬מתוך ‪27‬‬

 ‫קיום מקסימום למשוואת חום אי הומוגנית‬

‫במשוואה מהצורה ‪ ut − ku xx = F ( x, t ) < 0‬בתחום ‪ a ≤ x ≤ b, 0 ≤ t ≤ T‬המקסימום מתקבל על השפה‪:‬‬

‫אם המקסימום מתקבל בנקודה פנימית‪ ,‬אז ‪ , u x , ut = 0, u xx , utt < 0‬ולכן ‪ ut − ku xx ≥ 0‬בסתירה לנתון‬

‫אם המקסימום מתקבל על הצלע העליונה של המלבן ) ‪ ,( t = T , a ≤ x ≤ b‬אז ‪ ut > 0, u xx , utt < 0‬ושוב‬

‫‪ ut − ku xx ≥ 0‬בסתירה לנתון‬

‫קיום מקסימום למשוואת חום הומוגנית‬

‫במשוואה מהצורה ‪ ut − ku xx = 0‬בתחום ‪ a ≤ x ≤ b, 0 ≤ t ≤ T‬המקסימום מתקבל על השפה‪:‬‬

‫מגדירים ‪ v = u + ε x 2‬מתקיים‪:‬‬
‫‪vt − kvxx = (u + ε x 2 )t − k (u + ε x 2 ) xx = ut − k (u xx + 2ε ) = −2kε < 0‬‬

‫לכן מתקיים עקרון המקסימום למשוואת חום אי הומוגנית‪ , v = u + ε x 2 ≥ u ,‬מכאן‬

‫}‪max D {u} ≤ max D {v} = max ∂D{v} = max ∂D {u + ε x 2‬‬

‫⇒ ‪≤ max ∂D {u} + max ∂D {ε x 2 } ≤ max∂D {u} + ε M‬‬ ‫‪max D{u} ≤ max∂D {u} + ε M‬‬

‫בגלל שבחרנו קבוע שרירותי ‪ ε‬מתקיים }‪max D {u} ≤ max ∂D {u‬‬

‫אבל בגלל שהתחום הסגור מכיל גם את השפה מתקיים }‪max D {u} ≥ max ∂D {u‬‬

‫ולכן יש שוויון }‪max D {u} = max ∂D {u‬‬

‫הערה‪ :‬המקסימום כאן הוא חלש‪ ,‬כלומר יכול להיות שהוא מתקבל גם בנקודה פנימית חוץ מהשפה‬

‫קיום מקסימום במשוואה הרמונית הומוגנית‬

‫במשוואה מהצורה ‪ u xx + u yy = 0‬בתחום ‪ D‬המקסימום מתקבל על השפה ‪∂D‬‬

‫מגדירים ) ‪ v = u + ε ( x 2 + y 2‬כך שמתקיים ‪vxx + v yy = u xx + u yy + 4ε = 4ε > 0‬‬

‫אם ל ‪ v‬היה מקסימום מקומי בתוך ‪ D‬אז היה מתקיים ‪ vxx , v yy < 0‬ואז ‪ vxx + v yy < 0‬בסתירה להגדרה‬
‫לכן המקסימום של ‪ v‬מתקבל על השפה‪ ,‬מכאן‬
‫}) ‪max D {u} ≤ max D {v} = max ∂D {v} = max ∂D {u + ε ( x 2 + y 2 )} ≤ max ∂D {u} + max{ε ( x 2 + y 2‬‬
‫‪≤ max ∂D {u} + M ε‬‬ ‫⇒‬ ‫‪max D {u} ≤ max ∂D {u} + M ε‬‬

‫בגלל שבחרנו קבוע שרירותי ‪ ε‬מתקיים }‪max D {u} ≤ max ∂D {u‬‬

‫אבל בגלל שהתחום הסגור מכיל גם את השפה מתקיים }‪max D {u} ≥ max ∂D {u‬‬

‫ולכן יש שוויון }‪max D {u} = max ∂D{u‬‬

‫הערות‪:‬‬

‫‪ .1‬אפשר להגדיר ‪ w = −u‬ולהוכיח שהמינימום של ‪ u‬גם מתקבל על השפה )כי הוא המקסימום של ‪(w‬‬
‫‪ .2‬המקסימום כאן הוא חלש‪ ,‬אם הפונקציה קבועה המקסימום שלה מתקבל גם בתחום‬
‫עמוד ‪ 33‬מתוך ‪27‬‬
 ‫נקודת מקסימום פנימית במשוואה הרמונית הומוגנית גוררת פונקציה קבועה‬

‫נקח את נקודת המקסימום בתוך התחום ) ‪) ( x0 , y0‬אותו מקסימום מתקבל גם על שפת התחום‪ ,‬לפי משפט‬
‫המקסימום‪ ,‬אבל זה לא מפריע(‬
‫לפי פואסון‪ ,‬אם נקח עיגול ברדיוס ‪ R‬סביב ) ‪ ( x0 , y0‬שמוכל בתחום )ויכול לגעת בשפה( יתקיים‬
‫‪2π‬‬
‫‪1‬‬
‫= ) ‪u ( x0 , y0‬‬
‫‪2π‬‬ ‫‪∫ u( x‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪+ R cos θ , y0 + R sin θ ) dθ‬‬

‫כלומר ערך המקסימום הוא ממוצע הנקודות במעגל סביבו‬

‫אם כל נקודה ) ‪ u ( x, y‬במעגל מקיימת ) ‪ u ( x, y ) < u ( x0 , y0‬אז השוויון לפי פואסון לא יכול להתקיים‪ ,‬וזאת‬
‫סתירה‬
‫לכן בהכרח לכל נקודה בעיגול מתקיים ) ‪u ( x, y ) = u ( x0 , y0‬‬

‫לכל נקודה בתחום אפשר להגיע על ידי סדרת עיגולים קטנים מ ) ‪ ( x0 , y0‬לנקודה‪ ,‬כך שהמרכז של אחד‬
‫מוכל במרכז של העיגול שלפניו‪ ,‬וכולם מוכלים בתחום )נראה כמו שרשרת(‬

‫יחידות בעיה הומוגנית‬

‫התנאי הוא שהתחום חסום‪ ,‬אחרת יכול להיות יותר מפתרון אחד‬
‫‪ ∆u = F‬‬ ‫‪∈D‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬נסמן את ההפרש שלהן ב ‪v = u1 − u2‬‬ ‫‪∂u‬‬ ‫נקח שתי פונקציות ‪ u1 , u2‬שמקיימות‬
‫‪u + α ∂n = f‬‬ ‫‪∈ ∂D‬‬

‫‪ ∆v = 0‬‬ ‫‪∈D‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪∂v‬‬ ‫ההפרש מקיים‬
‫‪v + α ∂n = 0‬‬ ‫‪∈ ∂D‬‬

‫מתקיים לפי משפט גרין‬

‫(‬ ‫)‬
‫‪2‬‬
‫‪∂v‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪∂v  ∂v‬‬ ‫‪ ∂v ‬‬
‫‪0 ≤ ∫∫ ∇v∇v + ∆v = ∫∫ ( ∇v ) dA = Ñ‬‬
‫‪∫v‬‬ ‫∫‬ ‫∫‬
‫‪2‬‬
‫‪ds = Ñ‬‬ ‫‪ −α  ds = −α Ñ‬‬ ‫‪  ds ≤ 0‬‬
‫‪D‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪∂D‬‬
‫‪∂n‬‬ ‫‪∂D ‬‬
‫‪∂n  ∂n‬‬ ‫‪∂D ‬‬
‫‪∂n ‬‬

‫מקבלים‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ ∂v ‬‬ ‫‪∂v‬‬
‫‪∫∂D  ∂n  ds ≤ 0‬‬
‫‪0 ≤ −α Ñ‬‬ ‫⇒‬
‫‪∂n‬‬
‫‪=0‬‬

‫‪0 ≤ ∫∫ ( ∇v ) dA ≤ 0‬‬
‫‪2‬‬
‫⇒‬ ‫‪∇v = 0‬‬ ‫⇒‬ ‫‪v = const‬‬
‫‪D‬‬

‫כלומר הפונקציה קבועה‪ ,‬ומתאפסת בשפה )לפי תנאי השפה(‪ ,‬ולכן היא אפס זהותית‬

‫עמוד ‪ 34‬מתוך ‪27‬‬