‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫בסיוע המועצה לשידורי כבלים ולווין במשרד התקשורת‬

‫העיתון מוקדש לסיכום ותיאור פרויקט “אנשי הגליל‪-‬סרט בהמשכים” שהתקיים השנה‬

‫דבר העורך‬

‫דברי שרת החקלאות‬

‫מאות מתנדבים שיקפו ביצירה קהילתית‬
‫את סיפור ההתיישבות בגליל‬
‫יוחאי רוטנברג יו”ר האגודה‬

‫בכנס האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית‬
‫במכללה להנדסה אורט בראודה כרמיאל ‪1.3.11‬‬

‫בחודש מרס האחרון בא לסיומו‬
‫בקול תרועה גדולה פרויקט‬
‫הדגל של האגודה הישראלית‬

‫דמיון‪ ,‬חוצי דת‪ ,‬עדה‪ ,‬לאום‬
‫ושיקפתם את תושבי המדינה‬
‫שאנו גאים להיות בניה‪.‬‬

‫לתקשורת קהילתית ‪.‬‬
‫שרת החקלאות‪ ,‬חה”כ אורית‬
‫נוקד המלווה אותנו בחמש שנים‬
‫מאות מתנדבי האגודה התכנסו‬
‫האחרונות‪ ,‬סגן יו”ר הכנסת‪ ,‬חה”כ‬
‫באודיטוריום של המכללה‬
‫מגלי והבה‪ ,‬ניצן‬
‫ל ה נ ד ס ה‬
‫חן יו”ר מועצה‬
‫בראודה‬
‫אורט‬
‫לשידורי כבלים‬
‫ב כ ר מ י א ל ‪,‬‬
‫פרופ’‬
‫ולוויין‪,‬‬
‫ב ח ס ו ת ה‬
‫יוחנן ארזי נשיא‬
‫ו ת מ י כ ת ה‬
‫המכללה להנדסה‬
‫של‬
‫המבורכת‬
‫בראודה‪,‬‬
‫אורט‬
‫עיריית כרמיאל‪,‬‬
‫ושמעון גולדברג‬
‫ביבול‬
‫לצפות‬
‫מנהל מחוז אגד‬
‫של‬
‫ההפקה‬
‫חברה‬
‫צפון‪,‬‬
‫שעלו‬
‫חבריהם‬
‫שסייעה לפרויקט‬
‫לגליל מכל יישובי‬
‫להתגשם‪ ,‬ברכו‬
‫הארץ ויצרו עם‬
‫הנוכחים‬
‫את‬
‫הגליל‬
‫תושבי‬
‫ידי‬
‫וחיזקו‬
‫לדורותיהם‬
‫המתנדבים יוצרי‬
‫סרטים מובחרים‬
‫צילום‪ :‬קובי שרביט הקהילה ‬
‫את‬
‫המשקפים‬
‫המצולמת‪.‬‬
‫ ‬
‫ההתיישבות בחבל ארץ הגליל‪.‬‬
‫צבעוניות מיוחדת זו נעשתה‬
‫באהבה לאחר תחקיר ממושך‬
‫של יותר מחצי שנה שהשתתפו‬
‫ביצירתו‪ :‬חברים‪ ,‬ידידים מהצפון‪,‬‬
‫התחקירנים‪,‬‬
‫משפחות‬
‫בני‬
‫מדריכי טיולים‪ ,‬היסטוריונים‬
‫ואוהבי ארץ ישראל לדורותיה‪.‬‬
‫אתם ששיתפתם פעולה ויצרתם‬
‫‪ 25‬סרטים קצרים המתעדים את‬
‫תמונת ארץ ישראל על חוויית‬
‫ההתיישבות הגלילית מוזמנים‬
‫לקרוא את שנכתב ונעשה‬
‫בהפקת הסרטים‪ :‬הבאתם את‬
‫ערכי הארץ באמצעות‪ ,‬סיפורי‬
‫מורשת‪ ,‬מסורת‪ ,‬תרבות‪ ,‬שפה‪,‬‬

‫לטלוויזיה הקהילתית תפקיד מכריע‬
‫בבנייתה של חברה ישראלית טובה יותר‬
‫חה”כ אורית נוקד‬
‫אחרים‪.‬‬
‫באמצעות הפעילות למען‬
‫החברה נבנית ומתחזקת הקהילה‪.‬‬
‫נוצרים קשרים חדשים ואמיצים‬
‫בין חבריה השונים‪.‬‬

‫האמת שאני כאן לא מתוקף‬
‫היותי שרת החקלאות ‪ ,‬אלא כמי‬
‫שמאד אכפת לה ומאד מעריכה‬
‫את העבודה שלכם‪.‬‬
‫היצירה הישראלית זוכה בשנים‬
‫האחרונות לעדנה של ממש‪.‬‬
‫שרואים‬
‫דברים‬
‫היצירה המגוונת‪,‬‬
‫מכאן לא רואים‬
‫סרטים‬
‫כוללת‬
‫משם‪ .‬סיפור חיי‬
‫דוקומנטריים‬
‫היומיום‪ ,‬תיעוד‬
‫רבים המספרים‬
‫הפעילויות‬
‫את סיפורה של‬
‫השונות והעברת‬
‫סיפור‬
‫הארץ‪.‬‬
‫החיוני‬
‫המידע‬
‫הכולל‬
‫מרתק‪,‬‬
‫יכול‬
‫לתושבים‬
‫תרבותי‬
‫אושר‬
‫אך‬
‫להעשות‬
‫האוצר‬
‫עצום‪.‬‬
‫ורק ע”י ערוץ‬
‫הזה‬
‫התרבותי‬
‫קהילתי המהווה‬
‫ומתפתח‬
‫חי‬
‫חלק מתבנית נוף‬
‫בקהילות השונות‪,‬‬
‫יושב‬
‫קהילתנו‪.‬‬
‫מרכיבות‬
‫אשר‬
‫קהילתו‬
‫בתוך‬
‫החברה‬
‫את‬
‫ויוצר באמצעות‬
‫הישראלית‬
‫אנשיה ומתנדביה‪.‬‬
‫התוססת‪ .‬קיומן‬
‫וייס‬
‫אבי‬
‫צילום‪:‬‬
‫והתפתחותן‬
‫חייהם תרבותם‬
‫הקהילות‬
‫של‬
‫של‬
‫וסיפוריהם‬
‫השונות‪ ,‬מותנה בשמירת והידוק תושבי הגליל כפי שמוצג בפרויקט‬
‫הקשרים בין האנשים השונים‪ ,‬ראי הדורות בגליל‪ ,‬היא דוגמא‬
‫בתוך הקהילות ובשמירה והידוק נפלאה לחשיבות ליופי והעניין‬
‫הקשרים בין הקהילות השונות‪.‬‬
‫שמעורר תיעוד מבורך זה‪.‬‬
‫לקשרים אלו משמעויות רבות פריחתו של תיעוד זה מושג אך‬
‫דרמטיות‬
‫על חיינו‪ .‬קהילה ורק אם המדינה תדע להעריך‬
‫מכירים‬
‫שחבריה‬
‫יותר‬
‫מגובשת‬
‫במלואה יצירה זו על משמעותיה‬
‫בטוחה‬
‫קהילה‬
‫היא‬
‫זה‬
‫זה את‬
‫השונות‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬מכבדת יותר‪ ,‬סובלנית‬
‫אני חייבת לומר‪ ,‬לא נמצא כאן‬
‫יותר ומסופקת יותר‪ .‬לטלוויזיה‬
‫אומנם שר התקשורת שניחן‬
‫מכריע‬
‫תפקיד‬
‫הקהילתית‬
‫ברגישות חברתית‪ ,‬גם כן תורם‬
‫בבנייתה של חברה ישראלית‬
‫ומסייע לטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬
‫טובה יותר‪.‬‬
‫ליוצרים‪,‬‬
‫לומר‬
‫רוצה‬
‫התפתחותו של הערוץ הקהילתי‪ ,‬אני‬
‫העוסקים‬
‫ולכל‬
‫מאפשרת ליותר אנשים להתחבר למתנדבים‬
‫לסביבתם ולקחת חלק פעיל במלאכה‪ ,‬ראו ברכה וחשיבות‬
‫בהתפתחותה ועל המתנדבים בעמלכם העשירו את הלקחים‬
‫הרבים שעושים במלאכה‪ :‬ילדים‪ ,‬התרבותיים החברתיים היקרים‬
‫נוער‪ ,‬מבוגרים‪ ,‬עולים ורבים והחשובים שבידכם‪ .‬כה לחי‪.‬‬
‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪1‬‬

‫סיפור הפקת פרויקט “אנשי הגליל”‬
‫ענת ווגמן*‬
‫בואו אקח אתכם במנהרת‬
‫הזמן מס’ חודשים לאחור‪,‬‬
‫להתחלה‪.....‬‬

‫וכו’‪ ...‬דיונים אלו מתפרסים‬
‫על פני שעות עבודה וחשיבה‬
‫ארוכות ‪.‬‬

‫כשיוחאי רוטנברג מיודעינו‬
‫העלה את הרעיון ליצור‬
‫פרויקט המשך ל”חיבוקי דרום”‬
‫פרויקט סרטים דוקומנטרים‬
‫קצרים שהופק על ידי עבור‬
‫האגודה בשנת ‪ 2009‬בישובי‬
‫עוטף עזה‪ ,‬הסכמתי מיד‪.‬‬

‫נושא איתור הדמויות‬
‫גם‬
‫ותחקיר ראשוני מקדים הינו‬
‫תהליך ארוך ‪-‬‬
‫יצירת הקשר עם‬
‫עשרות אנשים‬
‫בפרויקט‬
‫אם‬
‫אותנו‬
‫שיכוונו‬
‫דרום‬
‫חיבוקי‬
‫לעוד אנשים וכך‬
‫בשדרות נאלצו‬
‫שיחות‬
‫הלאה‪.‬‬
‫ה צ ו ו ת י ם‬
‫טלפון ארוכות‬
‫עם‬
‫להתמודד‬
‫ואינסופיות‪,‬‬
‫משימה פשוטה‬
‫גם‬
‫לעיתים‬
‫סירטי‬
‫יחסית‪,‬‬
‫לפגוש‬
‫נסיעה‬
‫דיוקן – סרטים‬
‫הדמויות‬
‫את‬
‫כיכבו‬
‫שבהן‬
‫עצמן לקבל מהן‬
‫שדרות‬
‫תושבי‬
‫הסכמה עקרונית‬
‫והסביבה שסיפרו‬
‫לשיתוף פעולה‬
‫סיפורם‪,‬‬
‫את‬
‫בתאריך ספציפי‪,‬‬
‫החשיבה מבחינת‬
‫וכאמור העובדה‬
‫צילום‪ :‬אלכס הובר התוכן בפרויקט‬
‫שלא מדובר באדם‬
‫“אנשי הגליל” הייתה מאתגרת‬
‫אחד אלא בשניים מאותה‬
‫הרבה יותר‪ ,‬בעזרתו של הבמאי‬
‫המשפחה וגם פה כפי שבוודאי‬
‫המוביל‪-‬דוקי דרור (“פנטזיה‬
‫הבחינו הצוותים שהשתתפו‬
‫שלי”‪“ ,‬המסע של ואן”‪“ ,‬השכן‬
‫בפרויקט‪ ,‬סיפורים קמו ונפלו ‪.‬‬
‫של ישו”‪“ ,‬מעבר לנהר”)‬
‫האתגר השני הוא כמובן‬
‫שהינו איש מקצוע מהמעלה‬
‫ההפקה הלוגיסטית‪.‬‬
‫הראשונה‪ ,‬אשר עימו בנינו יחד‬
‫את הפרויקט ויהיה זה רק מן‬
‫יצירת הקשר עם כל קבוצה‪,‬‬
‫הראוי שהצוותים שהשתתפו‬
‫לפרויקט‪,‬‬
‫תקציבים‬
‫גיוס‬
‫בפרויקט‪ ,‬יצפו לפחות בסרט‬
‫עם‬
‫פעולה‬
‫שיתופי‬
‫יצירת‬
‫אחד שיצר‪ .‬בפרויקט אנשי‬
‫הבאת‬
‫חיצוניים‬
‫גורמים‬
‫הגליל היה ניסיון לקבל סיפור‬
‫ללוקיישנים‬
‫הצוותים‬
‫של מקום ומשפחה דרך‬
‫והתניידותם בשטח‪ ,‬אפשרויות‬
‫דינאמיקה של ‪ 2‬דמויות‪.‬‬
‫העריכה‪ ,‬מקומות הלינה‪ ,‬פיזור‬
‫הארוחות חזרה לבסיסי האם‪,‬‬
‫סצינות‬
‫לקבל‬
‫המפתח‬
‫איסוף החומרים המצולמים‬
‫סרט‬
‫בכל‬
‫דוקומנטריות‬
‫וכך הלאה ויש אתכם הצוותים‬
‫דוקומנטארי שתבחרו לעשות‪,‬‬
‫עצמם‪.‬‬
‫ה”סצינה‬
‫אחר‬
‫החיפוש‬
‫הדוקומנטרית” זה הקסם‬
‫הבמאים‪ ,‬הצלמים‪ ,‬היוצרים‬
‫לדעתי בסרטים דוקומנטרים‪,‬‬
‫כולכם באתם עם ניסיון‪ ,‬ידע‪,‬‬
‫שני אנשים שקורה בניהם‬
‫אג’נדה‪ ,‬יכולת‪ ,‬הדיאלוג בין‬
‫משהו‪ ,‬שיש איזשהי דינאמיקה‬

‫כנראה‪ ,‬בשל נטיותי המוזרות‬
‫יש לומר לאמץ כל רעיון ביזרי‬
‫ככל שיהיה של יוחאי ולהפוך‬
‫אותו למשהו שקורם עור‬
‫וגידים ולובש צורה‪.‬‬
‫הרעיון המופרך משהו להוציא‬
‫‪ 25‬קבוצות של טל”קים מכל‬
‫הארץ ולצוות אותם ל‪50-‬‬
‫דמויות מ‪ 25-‬יישובים בגליל בו‬
‫זמנית‪ ,‬נראה כמו משהו מספיק‬
‫מוזר בכדי שאתייצב בראשו‪.‬‬
‫ואם מפרטים את המהלך‪:‬‬
‫מדובר בפרויקט שהשתתפו בו‬
‫בקירוב קרוב ל‪ 200‬איש‪ .‬כולל‬
‫הצוותים הדמויות‪ ,‬העורכים‬
‫וכו’‪.‬‬
‫אם לשדרות יצאנו עם ‪10‬‬
‫צוותים‪ ,‬שם תנאי השטח‬
‫לצילום היו יחסית קלים‬
‫בשל המרחק הפיזי הקצר בין‬
‫הלוקיישנים לצילום ומיעוט‬
‫הצוותים‪ ,‬סיפורי הגליל היו‬
‫יצירה עם אופרציה אחרת‬
‫לגמרי ‪ .‬יש להפקת אירוע שכזה‬
‫המוני חוטים נראים סמויים‬
‫ועשרות עליות ומורדות‪ .‬‬
‫יש את נושא הפקת התוכן ‪-‬‬
‫ראשית בחירת הנושא‪ ,‬מה‬
‫המשמעות של יצירת הפרויקט‬
‫מה הסיבה להיווצרותו והצורך‬
‫בקיומו‪ ,‬אילו אנשי תוכן ילוו‬
‫את הפרויקט וכיצד נעשה זאת‬

‫התמונות לעיתון צולמו על ידי‬
‫צוותים שהשתתפו בפרויקט “בראי‬
‫הדורות” בגליל וע”י אנשים פרטיים‬
‫ומקצועיים למעט מקרים חריגים לא‬
‫יופיעו הקרדיטים מתחת לתמונות‬
‫המופיעות בעיתון ותודתנו נתונה‬
‫לכל אחת ואחד שצילם ומסר לנו את‬
‫תמונותיו להלן‪ :‬לצוותי זמן חיפה‪,‬‬
‫גיל הצפון‪,‬שלומי‪ ,‬קרית אתא‪ ,‬גדרה‬
‫רחובותטיוי‪ ,‬מעברים וקול הלב‪ ,‬נוה‬
‫מונסון‪ ,‬אדומדיה במעלה אדומים‪,‬‬
‫מרכז תקשורת כגן בירושלים‪ ,‬מבט‬
‫רענן ברעננה‪ ,‬מבט גן ברמת גן‪ ,‬מכללת‬
‫תלחי מגמת קולנוע‪ ,‬מדיה תקשורת‬
‫בפתח תקוה‪ ,‬גילה– ירושלים‪“ ,‬על‬
‫האצבע” בגליל העליון‪.‬‬
‫והצלמים‪ :‬אלכס הובר מכרמיאל‪ ,‬דני‬
‫אבוטבול מקבוצת רחובותטיו‪ ,‬אלון‬
‫תקוע מהגליל העליון‪,‬יוחאי רוטנברג‬
‫ויוסי לוי מראש פינה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ההפקה ליוצר גם היא לא‬
‫פשוטה אבל הדרך המאתגרת‬
‫גם בעבודה מולכם‪ ,‬מול‬
‫הצוותים הוציאה תוצרים‬
‫הרבה יותר טובים‪ .‬לדעתי‬
‫חילוקי דעות הם‬
‫לא דבר רע‪ ,‬אלא‬
‫מקדם‪.‬‬

‫למי תודה למי ברכה‬

‫הנהלת האגודה מודה לכל השותפים‬
‫בהפקת‬
‫חלק‬
‫שנטלו‬
‫הרבים‬
‫הפרויקט‪:‬‬
‫למר ניצן חן יו”ר המועצה לשידורי‬
‫כבלים ולוויין‪ ,‬לעודד חביב יועץ‬
‫המועצה לשידורי כבלים ולוויין‪,‬‬
‫לועדת התמיכות ‪ ,‬למזל ששון ראש‬
‫ענף במועצה לשידורי כבלים ולוויין‪,‬‬
‫לחברת מכאן משדרת את ערוץ ‪,98‬‬
‫לחברת אגד‪ ,‬לעדי אלדר ראש העיר‬
‫כרמיאל‪ ,‬לחנה קובל מנכ”לית העירייה‬
‫של כרמיאל‪ ,‬לאדרי בן אברם מנהלת‬
‫בעיריית‬
‫מחלקת תאום ובקרה‬
‫כרמיאל‪ ,‬לפרופ’ יוחנן ארזי וכל צוות‬
‫השיווק והאחזקה של מכללת אורט‬
‫בראודה‪ ,‬ליורם הררי מנהל מגמת‬
‫קולנוע ואנימציה במכללת תל‪-‬חי‬
‫ולסטודנטים שלו‪ ,‬לפוטו שוורץ‬
‫בירושלים‪ ,‬לרשות הנגב והגליל‬
‫ולמנהלת הפיתוח של הגליל‪ ,‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫לשלומי אפרייאט מנכ”ל אולפני‬
‫טופליין‪.‬‬
‫לחברי הנהלת האגודה וועדת‬
‫הביקורת שתמכו בקיום הפרויקט‬
‫ואישורו‪:‬‬

‫מנשה פיקל שהיה יו”ר משותף של‬
‫האגודה‪ ,‬הרצל רווה ז”ל‪ ,‬פרופ’ יעל‬
‫קציר‪ ,‬יעל אשכנזי‪,‬יעל חטב‪ ,‬וילי‬
‫לאופר‪ ,‬דוד מוטאי‪ ,‬חיה כהן‪ ,‬איתן‬
‫טימן‪ ,‬מרסלו קליינר‪ ,‬סוזי ורון וצפי‬
‫מליסדורף‪.‬‬
‫המוביל‪,‬‬
‫הבמאי‬
‫דרור‬
‫לדוקי‬
‫לענת וגמן המפיקה‪ ,‬רוני גנור‪,‬‬
‫גבריאל ואגון ‪ ,‬משה יונס‪ ,‬עדי‬
‫עדואן שסייעו בהנחיית הצוותים‪,‬‬
‫ולכם מאות המתנדבים הפעילים‬
‫בטלוויזיה הקהילתית שהגעתם‪,‬‬
‫תחקרתם‪,‬צילמתם‪,‬ערכתם‪,‬למדתם‪,‬‬
‫והשתתפתם בהפקת ענק זו‪.‬‬

‫שנוצרת דרך המבטים בניהם‪,‬‬
‫דרך הדיבור ‪.‬‬
‫הרבה צוותים יצרו ראיונות‬
‫פרונטאלים עם ‪ 2‬הדמויות‬
‫ובכך לא אפשרו ל”קסם”‬
‫לקרות‪ ,‬הסוד לדעתי הוא‬
‫לשחרר את המושכות ‪ ,‬לא‬
‫ללחוץ כל הזמן על ההדק ולא‬
‫להיות כל הזמן בשליטה ‪ ,‬אלא‬
‫לתת לסיטואציה להתרחש‬
‫ואם ההתרחשות והדמויות‬
‫קצת הולכות לאיבוד אז כן‬
‫להתערב וכן להחזיר אותם‬
‫לתוואי השיחה ולנושאים‬
‫הרלוונטים‪ .‬אבל באמת קצת‬
‫צניעות לא מזיקה‪ ,‬ובמקום‬
‫שהבמאי יהיה המרכז לתת‬
‫לדמויות להיות המרכז גם ככה‬
‫צוות צילום תופס נפח וצריך‬
‫לדעת קצת להצטמצם‪.‬‬
‫זה בכל אופן ה”הטיפ” המקצועי‬
‫שלי להמשך העשיה‪.‬‬
‫ובאשר ללקחי ההפקה‪ ,‬תמיד‬
‫יש כאלה‪ .‬את מה שלא היה‬
‫בסדר אנחנו כבר יודעים‬
‫ובהפקה הבאה עלינו לטובה‬
‫חלק מהדברים ישתנו ‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו דוגלים בעשייה ומי‬
‫שעושה לעיתים גם טועה אך‬
‫לומד לקחיו לעתיד‪ .‬לא נהיה‬
‫חפים מטעויות בעיקר בשל‬
‫הסיבה הפשוטה שאנחנו‬
‫תמיד מנסים לאתגר את‬
‫עצמנו מחדש‪.‬‬
‫תודה לכל המשתתפים היקרים‬
‫על הנכונות‪ ,‬על ההשקעה‪ ,‬על‬
‫הרגש ‪ ,‬על האומץ לאתגר את‬
‫עצמכם ואותנו‪.‬‬
‫להתראות בהפקה הבאה‪.‬‬
‫* ענת ווגמן ‪ -‬תחקיר והפקת הפרויקט‬

‫עורך העיתון‪ :‬יוחאי רוטנברג‬
‫מפיקה‪ :‬ענת וגמן‬
‫מנחה הפרויקט ובמאי ראשי‪ :‬דוקי‬
‫דרור‬
‫סייעו בהנחייה לצוותים‪ :‬משה יונס‪,‬‬
‫גבריאל ואגון‪ ,‬עדי עדואן‪.‬‬
‫צלמי מייקינגאופ‪ :‬רוני גנור‪ ,‬יוחאי‬
‫רוטנברג‪ ,‬יוחאי חדד‪ ,‬ענת וגמן‪.‬‬
‫כתובת האגודה ‪ :‬האגודה הישראלית‬
‫לתקשורת קהילתית‪ .‬ת‪.‬ד‪30054 .‬‬
‫מיקוד ‪ 91300‬ירושלים‬
‫אתר האגודה ‪:‬‬
‫‪http://www.comtv.co.il‬‬
‫דוא”ל האגודה‬
‫‪comtv@comtv.co.il‬‬
‫ ‬

‫הסוכה של כרמלה‬
‫איתן פלד ‪ -‬צוות אדומדיה מעלה אדומים‬

‫ביקרנו אצל כרמלה משה‬
‫במושב עמקה ובמושב כליל‬
‫שבגליל המערבי ותיעדנו את‬
‫סיפור חייה‪ .‬כרמלה משה‬
‫מתגוררת באוהל מונגולי‬
‫עגול ללא חיבור לחשמל‬
‫אבל עם הרבה רוחות‬
‫ורוחניות‪“ .‬הבית שלי הוא‬
‫כמו רחם‪ .‬עגול ומחבק”‪,‬‬
‫היא אומרת‪.‬‬
‫כבת חמישים‪,‬‬
‫כרמלה‬
‫נראית צעירה מכפי גילה‪,‬‬
‫אומרת שהבטון לא עשה לה‬
‫טוב‪“ .‬לא רציתי מבנה עשוי‬
‫בטון שמעצים את האגו‬
‫אלא משהו מינימליסטי‬
‫וטבעי”‪ ,‬ולכן עברה להתגורר‬
‫באוהל‪.‬‬
‫בתה של כרמלה ‪ -‬דקלה‪ ,‬בת‬
‫‪ 32‬נשואה ומתגוררת בנהריה‪,‬‬
‫בעלת טור במקומונים ומעצבת‬
‫בגדים‪ .‬כששאלנו את דקלה‬
‫כיצד היא מגדירה את עצמה‬
‫לעומת אמה היא אומרת שפער‬
‫הדורות גורם לפרספקטיבה‪.‬‬
‫“החיים שאני מנהלת שונים‬
‫בתכלית מהחיים שלה‪ .‬בחרתי‬

‫להיות עירונית כי זה בנשמתי‪.‬‬
‫ואין לי מה לחפש במושב”‪.‬‬
‫כרמלה שגרה שנים רבות‬

‫כרמלה מקפידה לשלב את‬
‫החיים החדשים הללו עם מה‬
‫שהם מזמנים לה‪ ,‬ומקבלת‬
‫הכל באהבה‪ .‬הסוכה מבחינתה‬
‫הייתה ההשראה לכך שחיפשה‬
‫פשוט משהו אחר‪“ .‬אני חשה‬

‫במושב כליל‪ ,‬עזבה לישוב‬
‫עמקה הסמוך לטובת קליעת‬
‫סלים מענפי עץ התמר והיא‬
‫עושה זאת כבר ‪ 25‬שנה‪.‬‬
‫בסוכה של כרמלה פינות ישיבה‬
‫נעימות‪ ,‬שטיחים צבעוניים‪,‬‬
‫הסוכה‬
‫וכריות‪.‬‬
‫מחצלות‬
‫משמשת כתחנת דרך לקבוצות‬
‫מטיילים הבאות לבקר לצד‬
‫ארוחה בניחוח תימני‪ .‬שם‬
‫היא מעבירה סדנאות של‬

‫קשר בין דורי בבית ג’אן‬
‫ישראל זה המדינה שלי‪ ,‬הבית שלי‪,‬‬
‫כאן נולדתי‬

‫הסרט צולם ע”י קבוצת מבט‬
‫רענן של עמותת גימלאי‬
‫רעננה ע”י הבמאית רחל‬
‫שילה וצוותה אשר שיקפו‬
‫את סיפורו המעניין של סמיר‬
‫ווהבה‪ ,‬קצין בכיר בגמלאות‪,‬‬
‫נכה צה”ל‪ ,‬אשר בעבר היה‬
‫יועצו של ראש הממשלה‬
‫לשעבר אריאל שרון‪ .‬סמיר‬
‫אומר‪“ :‬בית זה מקום בו‬
‫שומרים‬
‫אותו‬
‫נולדים‪,‬‬
‫ומטפחים ומתגעגעים אליו‬
‫כאשר נאלצים לעזוב אותו”‬
‫ובנו אמין אומר‪ :‬בית ג’אן‬
‫זה הבית שלי‪ ,‬כפר ורדים זה‬
‫מקום הלימודים שלי‪ ,‬ישראל‬
‫היא המדינה שלי‪ ,‬הבית‬
‫שלי‪ ,‬כאן נולדתי”‪ .‬דאגתו‬

‫קליעת סלים מסורתית וריקוד‬
‫ומספרת על המסורת התימנית‪,‬‬
‫על האישה ועל נשיות‪“ .‬כל‬
‫המלאכות הנשיות הן בעצם‬
‫ריקוד‪ .‬זכיתי לחיות בסביבה‬
‫של נשים שלימדו שימוש בגוף‬
‫לדברים שקשורים בקיום”‪.‬‬

‫הראשונה של אמין היא לאביו‬
‫ואח”כ למולדתו‪ ,‬הוא מעוניין‬
‫להיות איש עסקים ובהמשך‬
‫גם פוליטיקאי‪ .‬היה שמח‬
‫לעשות תוכנית טלוויזיה‬
‫לילדים ולהביא את מכמני‬
‫התרבות הדרוזית לידיעת בני‬
‫הנוער הישראליים‪.‬‬
‫דאגתו הראשונה של סמיר‬
‫היא לבנו‪ ,‬חינוכו ולבית שלו‪,‬‬
‫מדינתו ישראל‪.‬‬
‫הדאגה הניבטת מעיני האב‬
‫ובנו‪ ,‬זה כלפי זה יוצרת‬
‫תחושה של הזדהות הן עם‬
‫הכאב והן עם השמחה של‬
‫שניהם‪.‬‬

‫צוות אדומדיה באולפני טפליין‬
‫בקריית שמונה‬

‫מחוברת לחיי שהם פשוטים‪,‬‬
‫עוד לפני שהציוויליזציה‬
‫הגיעה והשתלטה‪ .‬הכי פשוט‬
‫להיות פשוט”‪.‬‬
‫האוהל המונגולי ממוקם על‬
‫הר‪ ,‬בעל מבנה אקולוגי וקליל‪,‬‬
‫עם חלון עגול עשוי מרצפת עץ‬
‫ובתוספת בידוד על ידי שילוב‬
‫סככה של עץ ובד קנבס בקירות‬
‫ובגג‪ ,‬העוזרים גם להגנה בפני‬
‫הגשם‪ .‬החשמל במקום הוא‬
‫סולארי‪ ,‬והמקרר עובד על גז‪.‬‬
‫למרות צניעות המבנה‪ ,‬דאגה‬
‫כרמלה למקלחת‬
‫מ פ ו א ר ת‬
‫קרמיקה‬
‫עם‬
‫שהוסיפה למבנה‬
‫וגם‬
‫הבסיסי‬
‫למטבחון‪ .‬המבנה‬
‫ביתיות‬
‫מבטא‬
‫ואהבה‪.‬‬
‫חזרנו‬
‫אנחנו‬
‫מוקסמים מחייה‬
‫של כרמלה‪ .‬חיים‬
‫עטופים בחום אנושי וקסם‬
‫שאי אפשר למדוד במילים‪.‬‬

‫בחזרה לאיילת השחר‬
‫סרט שנוצר ע”י סטודנטים‬
‫ממגמת קולנוע במכללת תל‪-‬חי‬

‫תמה סלומון מספרת על‬
‫קיבוץ איילת השחר ועל‬
‫הסביבה שכל כך השפיעה‬
‫על עיצוב דמותה בנערותה‪.‬‬
‫“הייתי הילדה של אבא שלי‬
‫יותר משל אמא שלי‪ ,‬אמא‬
‫נתנה לי את הפראיות ‪ ,‬אבא‬
‫נתן לי אהבה ללא תנאי‬
‫ושקט” אחי ואימי בקיבוץ‪,‬‬
‫רק אני עזבתי אותו‪ .‬אמה‪,‬‬
‫נירה ששון אומרת“ יצחק‬

‫בעלי חסר לי נורא נורא‬
‫נורא‪ ,‬אני אוהבת את הקיבוץ‬
‫ואת האנשים ואני מאושרת‬
‫שמשפחתי בקיבוץ‪ ,‬רק את‬
‫עזבת‪ .‬כשאת נולדת‪ ,‬הרגשתי‬
‫שהבאתי מתנה גדולה לאביך‬
‫יצחק‪ ,‬ואח”כ הוא די שם‬
‫אותי בצד‪ .‬זנח אותי לטובת‬
‫הטיפוח שלך”‬

‫“אמא נתנה לי‬
‫את‬
‫הפראיות‪,‬‬
‫אבא נתן לי‬
‫אהבה ושקט”‬
‫נירה ששון ותמה סלומון‬

‫סמיר והבה ורחל שילה בכנס בכרמיאל‬

‫רחל שילה באופלני טופליין‬
‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪3‬‬

‫משפחתזיידבלסקי במטולה‬
‫של‬
‫המלון‬
‫אלכסנדרה‬
‫חילוקי הדעות לא מפריעים לקשר המשפחתי‬
‫חברי צוות ההפקה מקבוצת‬
‫“על האצבע” הפועלים בגליל‬
‫העליון‪ :‬שושי מאירי‪ -‬במאית‪,‬‬
‫דב ציפרוני ‪ -‬מראיין‪ ,‬עוזר‬
‫עורך‪ ,‬משה ברק‪ -‬צלם‪ ,‬תיעדו‬
‫את משפחת בלסקי ותרומתה‬
‫ליישוב‪.‬‬
‫חברתי שושי סיפרה לי‪ ,‬כי‬
‫מזמן נרקם במוחה הרעיון‬
‫לעשות סרט על משפחת‬
‫בלסקי במטולה‪.‬‬
‫כאשר התעורר פרויקט “בראי‬
‫הדורות” העלתה את הנושא‬
‫במפגש הקבוצתי המורחב‪.‬‬

‫המורה שלנו חיים‬
‫שפיר‪ ,‬שלח את‬
‫לענת‬
‫החומר‬
‫(מפיקת‬
‫וגמן‬
‫וכך‬
‫הפרויקט)‬
‫החל להתממש‬
‫הרעיון לעשיית‬
‫הסרט‪.‬‬

‫מופיעות בכתבה‪,‬‬
‫גם בחרנו מקומות‬
‫צילום נאותים דנו‬
‫על מה ואיך נצלם‬
‫וכך השלמנו את‬
‫התחקיר‪.‬‬

‫“ ש ל ו ש ת‬
‫המוסקטרים”‬
‫יחד‬
‫התקבצו‬
‫ובשיתוף פעולה‬
‫מתוך הנאה רבה‬
‫בעבודה‪.‬‬
‫החלו‬
‫“היה כיף לעבוד בצוות היה לנו‬
‫שיתוף פעולה מצויין‬
‫והקשבנו האחד לשני”‬
‫אמרו‪.‬‬
‫“לפני הצילומים הלכנו‬
‫מקום‬
‫את‬
‫לראות‬
‫המלון במטולה” מספר‬
‫דב‪ -‬הידוע יותר בשם‬
‫ברל’ה‪ ,‬כמו כן בקרנו‬
‫ב”בית האיכר” המוזיאון‬
‫לתולדות מטולה ובחרנו‬
‫בתמונות אשר סרקנו והן‬

‫שושי מסבירה‪ ,‬כי‬
‫העבודה נעשתה‬
‫בנחת ולא היו‬
‫צריכים לעשות‬
‫הכול בזמן קצר‪.‬‬
‫העורך היה עומר‬
‫שהוא‬
‫ששון‪,‬‬
‫העורך‬
‫הקבוע והמצוין של‬
‫הקבוצה הגלילית‪.‬‬

‫כל יום שישי והארוחה‬
‫המשותפת מקרבים את בני‬
‫המשפחה והם מתכוונים‬
‫לשמור על המסורת הזו‪.‬‬
‫האב ביאליק‪ ,‬שקיבל את המלון‬
‫מהוריו סיפר לבנו אביעד ולו‬
‫יש חילוקי דעות‪ ,‬למשל הוא‬
‫לא רצה את המלון ורצה להיות‬
‫חקלאי‪ .‬אבל חילוקי הדעות לא‬
‫מפריעים לקשר המשפחתי‪.‬‬

‫מהפגישה‬
‫נהננו‬
‫עם משפחת בלסקי‬
‫לדורותיה‪.‬‬
‫בעריכה היה חשוב לנו‬
‫להדגיש את המוטיב‬
‫שחזר אצל כל בני‬
‫המשפחה‪“ :‬מה הוא‬
‫הבית”‪ ,‬וכולם אמרו‬
‫כי שולחן האוכל‬
‫המשפחתי‬

‫צוות ההפקה בדיון עם המנחה‬
‫גבריאל ואגון‬

‫משפחת עבו‪-‬צפת‬
‫*שרה שטרייכמן בשם צוות “זמן חיפה”‬

‫לאחר יום צילומים ועריכת‬
‫הסרטון יש לנו עכשיו הרגשה‬
‫של הכרות קרובה עם משפחת‬
‫עבו‪.‬‬
‫ראשית ה”רומן” שלנו בהגרלה‬
‫בה בחרנו‪ ,‬באקראי‪ ,‬בפתק עליו‬
‫היה כתוב “משפחת עבו”‪ .‬כל‬
‫מה שידענו עד אז‪ ,‬היה מושג‬
‫קלוש על איזו תהלוכת ספר‬
‫תורה שמקדימה את הילולת‬
‫ל”ג בעומר וקשורה למשפחה‬
‫זו‪.‬‬

‫וכיום הולכת ומתחרדת ודוחה‬
‫כל סממן תרבות שהיה בה‪.‬‬
‫ראשיתה של השושלת בצפת‬
‫ב ‪ 1817‬עת הגיע שמואל עבו‬
‫מאלג’יר ובחר להתיישב בעיר‬
‫המקובלים או במילותיה של‬
‫מלכה‪“ :‬ראה שמגניב כאן‬
‫והחליט להישאר‪ ”.....‬הוא נעשה‬
‫מיד ראש הקהילה היהודית‬
‫הזעירה וקונסול צרפת לאזור‬
‫הגליל כולו תחת השלטון‬

‫פרויקט “בראי הדורות”‬
‫אליו התקבצנו מקבוצות‬
‫שידור שונות של הטלויזיה‬
‫הקהילתית בחיפה‪ ,‬נתן לנו‬
‫הזדמנות להכירם מקרוב ‪.‬‬
‫פגשנו את עצמונה‪ ,‬דור חמישי‬
‫לשושלת‪ ,‬ובתה מלכה‪ ,‬דור‬
‫שישי‪ ,‬בביתן אשר בפאתי צפת‪.‬‬
‫הרושם החזק ביותר שקיבלנו‪,‬‬
‫היה הכאב של שתיהן על‬
‫דעיכת המסורת המשפחתית‬
‫שזהרה בעבר ועוד יותר מכאבן‬
‫על אבדן צביונה של העיר צפת‬
‫שהיתה עיר נופש ובירת הגליל‬

‫‪4‬‬

‫בניו אחריו המשיכו את מסורת‬
‫רכישת האדמות בסביבה‬
‫שעליהן הוקמו בהמשך רבות‬
‫ממושבות הגליל‪.‬‬

‫הובלת ספר התורה מבית עבו‬
‫לקבר הרשב”י פותחת‪ ,‬באופן‬
‫רשמי‪ ,‬את ארועי ל”ג בעומר‬
‫המוכרים לכולנו‪.‬‬
‫צוות ההפקה בכניסה לבית עבו‬

‫עצמונה ובתה מלכה‬

‫העותומני‪ .‬בהיותו אדם עשיר‬
‫רכש אדמות בסביבה וביניהן‬
‫בהר מירון בו בנה את הקבר של‬
‫רבי שמעון בר יוחאי –הרשב”י‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫העדות בגליל לקחו בה חלק‬
‫והיו שנים שהתהלוכה היוותה‬
‫מוקד של לאומיות יהודית‬
‫מול המנדט הבריטי‪ .‬כיום‬
‫יחד עם התחרדותה של צפת‬
‫הופכת התהלוכה לארוע יותר‬
‫ויותר דתי ופוליטי ומקומה‬
‫של המשפחה המייסדת הולך‬
‫ונדחק מקידמת הבמה‪.‬‬

‫עוד בחייו של שמואל עבו‬
‫החלה מסורת העברת ספר‬
‫תורה מביתו בצפת ועד קבר‬
‫הרשב”י בהר מירון‪ .‬מסורת‬
‫הנשמרת כבר קרוב למאתיים‬
‫שנה‪ .‬תחילה היו האנשים‬
‫הולכים ברגל ובחמורים וכיום‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬במכוניות‪.‬‬
‫אופי התהלוכה לבש ופשט‬
‫לזמנים‬
‫בהתאם‬
‫צורה‬
‫ולנסיבות; היו שנים שבני כל‬

‫צילמנו ‪ 2‬קלטות‪ ,‬ותוך כדי‬
‫תהליך העריכה צפינו בקטעים‬
‫ושוב‪.‬‬
‫המצולמים שוב‬
‫התלבטנו רבות‪ ,‬אבל תנאי‬
‫הפרויקט לא השאירו הרבה‬
‫ברירה‪ ,‬חייבים לסיים את‬
‫העריכה תוך יום אחד ואורך‬
‫הסרט חייב להיות מכסימום ‪6‬‬
‫דקות‪ .‬האם בחרנו נכון?‬
‫*צוות “זמן חיפה”‪:‬‬
‫צפורה מימון‪ ,‬תלמי לסקוב‪ ,‬שרה‬
‫שטרייכמן – רמות חיפה‪.‬‬

‫בדרך אל קבוצות התקשורת הקהילתית‬
‫*אלכסנדרה זייד‬
‫לפני כמה חודשים מטלפן‬
‫אלי יוחאי רוטנברג יו”ר‬
‫האגודה הישראלית לתקשורת‬
‫קהילתית ‪.‬‬
‫הוא שאל אם אני מוכנה‬
‫לסקר שתי קבוצות העומדות‬
‫לצלם משפחות בגליל‪ .‬האחת‬
‫באלמגור והשנייה בגוש חלב‪.‬‬
‫למען עודד אותי הבטיח כי‬
‫תעמוד לרשותי מונית צמודה‬
‫ואיתה אוכל לנסוע לראות את‬
‫הצוותים‪.‬‬
‫יופי‪ ,‬אמרתי לעצמי אני קרובה‬
‫מאד לגיל שבעים וזו הפעם‬
‫הראשונה שתהיה לי מונית‬
‫צמודה לטיולים בגליל‪ ,‬כך‬
‫אוכל לטייל בבוסתן הלבונה‬
‫באלמגור‪ ,‬לפגוש את מפוני‬
‫בירעם בגוש חלב‪ ,‬שני מקומות‬
‫חדשים‪ .‬תענוג‪.‬‬
‫קיבלתי את שם הנהג המיועד‪-‬‬
‫“גילי” ואת מספר הטלפון שלו‪.‬‬
‫קבענו להיפגש בקפה זיגפרדו‬
‫בצומת הגומא בתשע‪ .‬ומשם‬
‫“נפליג” לאלמגור‪.‬‬
‫החלפנו מספרי טלפון ולא‬
‫נתנו סימנים לפגישה‪ .‬אני‬
‫זוכרת מימים עברו כי אם יש‬
‫פגישה עיוורת תמיד המיועדים‬
‫מצליחים להיפגש‪ ,‬חוץ מזה מה‬
‫כל כך קשה למצוא נהג בבית‬
‫הקפה בצומת גלילית בבוקר‪.‬‬

‫השעה חמישה לתשע‪ ,‬שלא‬
‫כהרגלי הגעתי בזמן החנתי את‬
‫מכוניתי‪ ,‬ושמתי לב כי לא רחוק‬
‫ממני עומדת מונית שנראתה‬
‫לי לא מהאזור שלנו‪ .‬כל הכבוד‬
‫“גילי”‪ ,‬כבר פה‪.‬‬
‫אני מתחילה לסקור בסקרנות‬
‫את הנמצאים בבית הקפה‪ .‬כאן‬
‫שלושה אנשים צעירים שותים‬
‫קפה מדברים ביניהם וצוחקים‪-‬‬
‫אלה לא‪ .‬את‬
‫כל הזוגות‬
‫היה‬
‫קל‬
‫למחוק כלא‬
‫מתאימים‪.‬‬
‫שתי‬
‫הנה‬
‫ח ב ר ו ת‬
‫מסתודדות‬
‫ומצחקקות–‬
‫גם הן לא‬
‫מתאימות‪.‬‬
‫אך מי זה‬
‫הגבר הגבוה‬
‫העומד באמצע המסעדה גבו‬
‫אלי והוא תר ומחפש מישהו?‬
‫הא! אמרתי לעצמי כל כך קל‬
‫למצוא‪ .‬ואני נכנסת לקפה‬
‫מביטה על הגבר ורואה כי יופיו‬
‫אינו פחות מקומתו‪ .‬כתפיים‬
‫רחבות‪ ,‬ראש מלא תלתלים‬
‫אפורים‪ ,‬עיניים כחולות וחיוך‬
‫קטן בזוית הפה‪ .‬ככה כבן‬
‫חמישים כזה‪.‬‬

‫הא הא‪ ,‬נהניתי עם עצמי‪,‬‬
‫עמדתי מול הגבר הבטתי בו‪,‬‬
‫הוא הביט אלי אבל לא אמר‬
‫כלום‪ .‬דקה ארוכה עוברת‪ ,‬אני‬
‫מחליטה כי אינני מתחילה‬
‫לדבר‪ ,‬אם הוא גילי והוא‬
‫בתפקיד בודאי יציג את עצמו‪.‬‬

‫באותו רגע שכחתי הכול‪,‬‬
‫שכחתי בת כמה אני ואת יום‬
‫הולדת השבעים שלי‪ ,‬שכחתי‬
‫את משפחתי‪ ,‬שכחתי את‬
‫התפקיד שלקחתי על עצמי‬
‫ופשוט התפעלתי מהנראה‬
‫מולי‪ .‬איזו הצלחה‪.‬‬

‫כלום לא קורה‪.‬‬

‫ואני מתחילה להסביר לו כי‬
‫נראה לי שקבוצת “קול הלב”‬
‫מתל אביב בטח עוד לא הגיעה‬
‫לאלמגור‪ ,‬ולכן כדאי לחכות‬
‫עוד חצי שעה כאן‪.‬‬

‫חבל‪ ,‬אני חושבת לעצמי‪ ,‬יכול‬
‫היה נהדר‬
‫לבלות איתו‬
‫שלם‬
‫יום‬
‫בצילומים‪.‬‬
‫ומכיוון שלא‬
‫קרה כלום‬
‫נ כ נ סתי‬
‫ל ק פ ה ‪,‬‬
‫הזמנתי‬
‫סנדויץ’ טוב‬
‫וכוס קפה‬
‫וחיכיתי‬
‫שהמלצרית תכין לי אותם‪.‬‬
‫והנה היפיוף הולך אחרי ניגש‬
‫ועומד לידי‪ ,‬ליבי מתחיל‬
‫לפעום‪ .‬הוא פונה אלי ושואל‪:‬‬
‫זאת את?‬
‫בטח שזו אני‪.‬‬‫זה אתה? חוזרת על שאלתו‬‫ורואה את החיוך הביישני עולה‬
‫שוב על פניו היפות‪.‬‬

‫ ושואלת‪ :‬מה דעתך?‬‫אני חושב שאת טועה הוא‬‫עונה לי‪.‬‬
‫אני חושבת שאתה טועה‬‫עניתי לו‪.‬‬
‫האם את גברת אלמונית‬‫מקיבוץ להבות הבשן?‬
‫לא‪ ,‬אני אלכסנדרה מנאות‬‫מרדכי‪ ,‬השבתי כשבלון התקווה‬
‫כבר מתפוצץ לי בפנים‪.‬‬
‫את כל כך דומה לה‪.‬‬‫אומר ופונה לכיוון דלת היציאה‬
‫משאיר אותי עומדת שם עם‬
‫כוס קפה וסנדויץ פסטרמה‬
‫חם‪.‬‬
‫ואז בא גילי‪.‬‬
‫* אלכסנדרה כתבת “כיוון חדש” עיתון‬
‫גימלאי הגליל וחברת “על האצבע” מגזין‬
‫טל”ק של הגליל העליון‪.‬‬

‫תמונות מכנס התקשורת‬
‫צולמו ע”י‪ :‬אלכס הובר‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪5‬‬

‫אלמגור מהיבטים‬
‫מפגש בלתי צפוי‬
‫באלמגור‬
‫צביה כהן‪-‬נציגת צוות “קול הלב” תל‪-‬אביב‬
‫שמחנו על שנפלה בחלקנו‬
‫המשימה להכין כתבה על‬
‫לישנסקי‬
‫יוסף‬
‫משפחת‬
‫במושב אלמגור‪ .‬למפגש עם‬
‫המשפחה‪ ,‬התלוותה התרגשות‬
‫להיתקל בדמויות שקשורות‬
‫עמוק בהיסטוריה של המדינה‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬כי יוסף לישנסקי החי‬
‫באלמגור‪ ,‬הוא הנכד של‬
‫יוסף לישנסקי מניל”י‪ ,‬ארגון‬
‫שהוקם בשנת ‪ ,1915‬ופעל‬
‫בארץ ישראל בתקופת מלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ .‬חבריו עסקו‬
‫בריגול‪ ,‬בנסיון לסייע לצבא‬
‫הבריטי לכבוש את הארץ מידי‬

‫האימפריה העותומאנית‪ ,‬יוסף‬
‫לישנסקי‪ ,‬שהיה חבר פעיל‬
‫בין כשלושים החברים בניל”י‬
‫נחשף‪ ,‬והתורכים הוציאוהו‬
‫להורג בדמשק‪.‬‬
‫ב‪ 11 -‬בלילה שלפני הנסיעה‬
‫שלנו למושב אלמגור במסגרת‬
‫הדורות”‬
‫”בראי‬
‫פרויקט‬
‫של הטלוויזיה הקהילתית‪,‬‬
‫התקשרה אלינו אלכסנדרה‬
‫זייד‪ ,‬הוטל עליה לכתוב על‬
‫הצוות מ”קול הלב” מתל אביב‪.‬‬
‫“מה הקשר שלך עם משפחת‬

‫‪6‬‬

‫זייד הידועה?” שאלנו‪“ ,‬אני‬
‫הנכדה של אלכסנדר זייד”‬
‫ענתה‪ ,‬מאותו הרגע נתקפנו‬
‫בחשש מפני המפגש בין‬
‫אלכסנדרה ויוסף‪.‬‬
‫אלכסנדרה‪,‬‬
‫של‬
‫הסבא‬
‫אלכסנדר זייד‪ ,‬היה מראשי‬
‫תנועת “השומר”‬
‫ומגיבורי‬
‫שקמה בשנת ‪ 1909‬כדי‬
‫להרחיב את השמירה היהודית‬
‫לכל המושבות בארץ ישראל‪,‬‬
‫לישנסקי ביקש להתקבל כחבר‬
‫ב”השומר”‪ ,‬וזייד היה הראשון‬
‫שסרב באופן עיקש לצרפו‬
‫לארגון‪ ,‬הוא לא האמין בו‪,‬‬

‫השתתפנו בפרויקט אנשי‬
‫משפחת לישנסקי‬
‫ערב אחד קיבלנו שיחת טלפון‬
‫מאנשים לא מוכרים שאמרו לנו‬
‫כי‪ ,‬נבחרנו להשתתף בפרויקט‬
‫של הטלוויזיה הקהילתית‪,‬‬
‫כשהנושא הוא “אנשי הגליל”‪.‬‬
‫שיחת הטלפון הזאת ערכה‬
‫יותר משעה‪ ,‬נשאלנו שאלות‬
‫רבות דרך הטלפון‪ ,‬השואלים‬
‫הודיעו לנו שבעוד מספר ימים‬
‫כפי שנקבע בינינו יגיע צוות‬
‫צילום הכולל‪ :‬צלם‪ ,‬במאית‬
‫ועוד ‪.‬‬
‫ביום המיועד חיכינו נרגשים‬
‫ובליבנו חששות איך יהיה? איך‬
‫תהיה האינטראקציה בינינו?‬
‫מי האנשים האלה? ידענו שיש‬
‫להם יומיים לצילומים וזה מעט‬
‫מאוד זמן‪ .‬שלא באשמתם הם‬
‫אחרו מאוד להגיע‪ .‬כשבאו‬
‫ריקי ‪ ,‬צביה‪ ,‬ג’קי ויוסף הצוות‬
‫מ”קול הלב” סינמטק ת”א‪ ,‬מיד‬
‫הם הסתערו על הבית והחצר‪,‬‬
‫עשו סיבוב‪ ,‬החליטו איפה‬
‫הפינות הטובות לצילום והחלו‬

‫במלאכה‪.‬‬
‫בצילומים הם היו מאוד‬
‫רציניים‪ ,‬יעילים ומקצועיים‪.‬‬
‫בפעם השנייה שהם באו‪,‬‬
‫חיכינו להם בשמחה‪ ,‬הרגשנו‬
‫שחברים ותיקים שלנו באים‪.‬‬
‫היה זה יום ארוך‪ ,‬מלא פעילות‪,‬‬
‫הצוות עבד ללא לאות‪ ,‬חדור‬
‫מוטיבציה‪ ,‬הם צילמו ללא‬
‫הפסקה‪.‬‬
‫אחרי יומיים הכרות‪ ,‬הפכנו‬
‫למשפחה‪ ,‬כי הם יודעים‬
‫ומכירים אותנו כל כך טוב‪.‬‬
‫בינתיים כבר הספקנו להתארח‬
‫בביתם בת”א‪.‬‬
‫שמחנו להיות מוזמנים ליום‬
‫ההקרנות בכרמיאל‪ .‬חיכינו‬
‫בסקרנות וסבלנות לראות‬
‫מה הם יצרו מהסיפור שלנו?‬
‫התפלאנו‪ ,‬כשנפגשנו עם‬
‫יוחאי רוטנברג שהוא מנהל‬
‫הפרויקט הגדול הזה‪ ,‬מיד הוא‬
‫הכיר אותנו‪ ,‬ידע את שמנו‬

‫בקשתו של לישנסקי נדחתה‪.‬‬
‫פחדנו מכך‪ ,‬שכאשר תופיע‬
‫אלכסנדרה זייד בבית משפחת‬
‫לישנסקי כדי להיפגש אתנו‪,‬‬
‫יהיה עימות בינה ובין לישנסקי‬
‫ויתעורר ויכוח היסטורי מר בין‬
‫שני הנכדים‪ ,‬חששנו שכאן‬
‫יעשה חשבון נפש הדורות‪,‬‬
‫אבל לא יכולנו למנוע את‬
‫המפגש‪.‬‬
‫לבית‬
‫הגיעה‬
‫אלכסנדרה‬
‫של לישנסקי‪ .‬הצגנו אותה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫משפחת לישנסקי וצוות ההפקה‬
‫בבוסתן לבונה באלמגור‬

‫בתחילה בשמה הפרטי בלבד‪,‬‬
‫ולא ציינו את ייחוסה ובכך רצינו‬
‫לדחות את העימות האפשרי‪.‬‬
‫הצגנו את אלכסנדרה ואת קשרי‬
‫משפחתה רק בסוף הביקור‪.‬‬

‫אחרי שראתה את האנדרטה‬
‫לזכרו של יוסף לישנסקי האגדי‪,‬‬
‫שניהם לא הביעו עניין מיוחד‬
‫בהיכרות‪ .‬יתכן שידעו על מה‬
‫שחלף בין הסבים שלהם ולגבי‬

‫אישיים וקבוצתיים‬
‫הגליל “בראי הדורות”‬
‫בישוב אלמגור‬
‫וגם זכר מי הצוות שעשה את‬
‫הסרט עלינו‪.‬‬
‫שמחנו לראות את הסרטים‬
‫המעניינים והמגוונים‪ .‬קיבלנו‬
‫הרבה מחמאות על הסרט‬
‫שנעשה עלינו “חלקת אלוהים‬
‫הקטנה שלי”‪.‬‬
‫זאת הייתה חוויה מיוחדת‪,‬‬
‫יצאנו מרוצים ומסופקים ועל‬
‫כך אנחנו מודים לכם מאוד‬
‫ומאחלים עוד הרבה שנים של‬
‫יצירה‪.‬‬
‫בתודה‬
‫לישנסקי‪.‬‬

‫רבה‬

‫משפחת‬

‫ויוסי לישנסקי מוסיף את‬
‫התרשמותו מהפרויקט‪:‬‬
‫נפגשנו בצוות יעיל וסימפתי‬
‫שמהתחלה נוצר קליק בינינו‪.‬‬
‫ריקי הבמאית ניסתה לעבור‬
‫על כל הפרטים הקטנים הן‬
‫בתוכן והן בצורה‪ ,‬איך להעמיד‬

‫דידם לא הייתה בכך‬
‫חשיבות‪ ,‬או שלא‬
‫ידעו כלל על פרט‬
‫היסטורי חשוב זה‪.‬‬
‫אנחנו שידענו‪ ,‬נרגענו‬
‫לאחר שעות המתח‬
‫הרבות שעברנו‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬שיש פצעים‬
‫היסטוריים שנרפאים‬
‫מעצמם‪ .‬‬

‫אותי‪ ,‬מה יהיה הרקע‪ ,‬וכמובן‬
‫שתוכן הדברים שאני משיב‬
‫יהיה מדוייק‪ .‬יוסי הצלם בדרכו‬
‫השקטה והבטוחה הרגיע כל‬
‫הזמן “יהיה בסדר‪ ,‬מצאתי‬
‫תמונת נוף נהדרת” ואני שואל‬
‫אותו יוסי‪“ :‬מה נהדר בנעלי‬
‫עבודה מלוכלכות העומדות‬
‫בשורה לפני הבית”‪.‬‬
‫לי יש דברים שנראים מובנים‬
‫מאליהם ואין צורך לדבר‬
‫עליהם‪ ,‬להזכיר לכל אחד מה‬
‫אני עושה? איך? ולמה? אלא‬
‫שכאן נדרשנו לתת תשובות‪,‬‬
‫שיצליחו למצות את הנושאים‬
‫הרבים שמעסיקים אותנו‪ ,‬בזמן‬
‫כל כך קצר שהוקדש לעשיית‬
‫הסרט‪.‬‬
‫שיתפנו פעולה כמיטב יכולתנו‬
‫הסרט‬
‫שיוצרי‬
‫והתוצאה‬
‫הצליחו למצות את עיקר‬
‫הדברים עלינו בצורה מכובדת‬
‫ונאותה ועל כך התודות‬
‫והברכות‪.‬‬

‫קבוצת “קול הלב”‬
‫מסינמטק תל‪-‬אביב‬
‫בסרטה “חלקת אלוהים הקטנה שלי”‬
‫אלכסנדרה זייד‬
‫משתתפים‪ :‬ריקי וישניה‪ .‬במאית‬
‫ומראיינת; יוסי וישניה צלם; ג’קי‬
‫אלאלוף ‪ -‬צלם וסאונד מן; צביה‬
‫כהן‪-‬תחקירנית ותסריטאית‪.‬‬
‫צוות ההפקה הינו חלק מקבוצה‬
‫גדולה יותר‪ ,‬פעילי הטלוויזיה‬
‫הקהילתית בתל אביב‪ ,‬בעלי‬
‫ניסיון רב בהכנת כתבות וסרטים‬
‫לטלוויזיה הקהילתית המשודרת‬
‫בערוץ ‪ – 98‬הערוץ הקהילתי‪.‬‬
‫ריקי וישניה וצביה כהן זכו בפרס‬
‫ראשון בסרטי דרמה ב”פסטיבל‬
‫מסך הכסף” בחסות “אשל”‪.‬‬
‫הסרט זכה בפרס גם בפסטיבל‬
‫הסרטים “יוצרים מציאות ‪”2010‬‬
‫“שק”ל”‬
‫בחסות‬
‫בירושלים‬
‫שירותים קהילתיים לאנשים עם‬
‫צרכים מיוחדים‪ .‬שם סרטם “יפה‬
‫שעה אחת קודם” עסק בנושא‬
‫בוגרים עם צרכים מיוחדים‪,‬‬
‫שבו שחקו בתפקידם הראשיים‬
‫השחקן אלברט כהן מהקאמרי‬
‫ודקל שקרצ’י שהינו שחקן מחונן‬
‫ואיש בעל צרכים מיוחדים‪.‬‬
‫גילם של יוצרי הקבוצה משבעים‬
‫ומעלה‪ ,‬הכותבת לא הצליחה‬
‫למרות תחבולות “מתוחכמות”‬
‫להשיג אינפורמציה יותר מדויקת‬
‫על הגילים המדויקים‪.‬‬
‫כל צוות הגריל את הנושא‬
‫לכתבה שלו‪ .‬אנחנו זכינו לתעד‬
‫את משפחת לישנסקי מאלמגור‬
‫שיש לה מטע הנקרא “בוסתן‬
‫לבונה”‪.‬‬
‫הייתה לנו סקרנות לנושא‪,‬‬
‫הקבוצה‪,‬‬
‫חברי‬
‫מספרים‬
‫מכמה‬
‫אליו‬
‫והתחברנו‬
‫אספקטים‪.‬‬
‫הפרויקט הכניס אותנו “למיטת‬
‫סדום” כי נתבקשנו להכין סרטון‬
‫בן שש דקות‪ ,‬בזמן קצוב כל כך‬
‫וזה היה מאתגר‪ ,‬מלחיץ ומעייף‪.‬‬
‫המפגש היום עם משפחת‬
‫לישנסקי הוא מיוחד ומעניין‬
‫הן מבחינת הסיפור המשפחתי‬

‫והן ממראות הטבע בגן “ בוסתן‬
‫לבונה”‪ .‬לפגוש משפחת חקלאים‬
‫החיים במשק חקלאי‪ ,‬במושב‬
‫רחוק בגליל הייתה חוויה נעימה‪.‬‬
‫לנו התל אביבים הייתה הנסיעה‬
‫לגליל אולי קצת מתישה אבל‬
‫מרתקת‪ ,‬אנו מרגישים כי יש‬
‫לנו זכות גדולה בהכנת סרט‬
‫זה‪ .‬בני המשפחה קיבלו אותנו‬
‫בחום והזמינו אותנו לסעוד על‬
‫שולחנם ממטעמי בעלת הבית‪.‬‬
‫הכותבת מעידה שגם הוזמנה‬
‫לארוחה ונהנתה אף היא‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫הבן שישי ‪,‬סיפר כי בטיול להודו‬
‫ביקר בבוסתן צמחי תבלין‬
‫והתרשם מאד‪ .‬בחזרו ארצה‬
‫הדביק ברעיון את אביו ואחיו‬
‫דני ויחד החליטו לטעת ולשתול‬
‫כמאה עצים ושיחים טרופיים‪,‬‬
‫שהובאו מכל העולם‪ ,‬בצלע הר‬
‫סלעי ליד מושב אלמגור ‪.‬‬
‫הם חברו לפרופסור יוסי מזרחי‬
‫מאוניברסיטת בן גוריון והקימו‬
‫העצים‬
‫את “בוסתן לבונה”‪.‬‬
‫התאקלמו בבוסתן יפה וכך אפשר‬
‫לראות‪ ,‬להריח ולטעום מפרות‬
‫עצי הגן הנדירים והמיוחדים‪ .‬לא‬
‫לחינם מגדיר יוסי לישנסקי את‬
‫המקום “חלקת אלוהים הקטנה‬
‫שלי”‪.‬‬
‫האב עורך סיורים בשבילי הגן‬
‫המופלא‪ ,‬ומספר גם את תולדות‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫שישי (דרעי)‪ -‬לישנסקי החליט‬
‫לממש את אהבתו לטבע‬
‫ולבישול וחזר לגליל‪ .‬הוא מבשל‬
‫ומגיש ארוחות גורמה מיוחדות‬
‫בצל עצי הגן‪.‬‬
‫“עבדנו הרבה על הסרט‪,‬‬
‫בשתי הפגישות עם המשפחה‬
‫בצילומים בבית המשפחה ובגן‬
‫לקחנו את העבודה ברצינות‬
‫אנחנו‬
‫ובהתלהבות‪,‬‬
‫אהבה‬
‫מקווים כי הסרט יצא מוצלח”‪.‬‬
‫אומרים חברי הצוות‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪7‬‬

‫חולמים בארמית‬
‫קבוצת “מבט גן” מרמת גן‬
‫אלכסנדרה זייד‬

‫חברי הקבוצה צעירים ברוחם‬
‫בני ‪ 60‬עד ‪ , 71‬למדו טלוויזיה‬
‫קהילתית בעמותה לזקן של‬
‫אגף הרווחה ברמת גן‪.‬‬
‫הקבוצה הנמצאת כאן בגליל‬
‫התקבצה “עד הוק” לצרכי‬
‫הפרויקט‪ :‬מלכה כהן‪-‬צלמת‪,‬‬
‫מרוין‬
‫רחל כהן‪-‬בימאית‪,‬‬
‫ביקמן‪-‬סאונד‪ .‬כולם עובדים‬
‫כארבע שנים‪.‬‬
‫לפחות‬
‫משתדלים להוציא כל חודש‬
‫מגזין טלוויזיה‪.‬‬
‫הנושא לכתבה הנוכחית נבחר‬
‫דרך הגרלה שעשתה האגודה‬
‫לתקשורת קהילתית‪“ .‬גם‬
‫קיבלנו שאלות מנחות לסרט‪,‬‬
‫זה לא הפריע לנו במהלך‬
‫העבודה”‪.‬‬
‫התסריט נכתב ע”י הצוות‪.‬‬
‫הנושא מאד מרגש ונוגע ללב‪.‬‬
‫כמו שחשתי קשר למפונים‬
‫שלנו מגוש קטיף כך הזדהתי‬
‫עם מפוני בירעם אבל עבודה‬
‫זו שונה בהרבה מהעשייה‬
‫הרגילה שלנו ברמת גן‪ ,‬נחשפנו‬
‫לדברים מרגשים אחרים‪.‬‬
‫ומלכה מוסיפה‪ ,‬כי היא חמש‬
‫שנים בחוג התקשורת ויש לה‬
‫קשרים חברתיים עם חברי‬
‫הקבוצה‪ ,‬אנחנו אפילו הולכים‬
‫למועדון ספורט ביחד‪( .‬נו‬
‫חשבתי לעצמי בקנאה קטנה‬
‫זה אולי מסביר כיצד כל חברי‬
‫הצוות הנוכחי רזים גמישים‬
‫וספורטיביים)‪.‬‬
‫“כששמעתי מה היו תוצאות‬

‫‪8‬‬

‫ההגרלה אמרתי לעצמי‪ :‬אוי‬
‫ואבוי‪ ,‬מה בכלל יהיה לצלם?‬
‫נשמע לי נושא יבש ומשעמם‪.‬‬
‫לא ידענו מה אנחנו הולכים‬
‫לעשות?” אומרת מלכה‪.‬‬
‫ח’לול‬
‫לשהדי‬
‫כשטלפנו‬
‫מעקורי בירעם מיד נוצר קשר‬
‫טוב‪.‬‬
‫כשיצאנו לשטח לסיור בברעם‬
‫וראינו את גבעת הדמעות ואת‬
‫שרידי הבית של איסה היה‬
‫מעניין ביותר ונהניתי מעבודת‬
‫הצילום‪ .‬כשאני מצלמת אני‬
‫מרוכזת ורק בבית אני הופכת‬
‫צופה של החומר שלי‪ .‬גם‬
‫עבורי לצלם בגליל לעומת‬
‫העיר היא חויה מסוג אחר‪ .‬כאן‬
‫את בלחץ להספיק‪ ,‬אין “מחר”‪.‬‬
‫צריך לתכנן את הזמן ולנצלו‬
‫כראוי‪ .‬אני מוכרחה לציין כי‬
‫קשה לי לעבוד בלחץ ובערב‬
‫כולנו היינו מאד עייפים ולא‬
‫חשבנו על בילויים‪”.‬‬
‫מרווין מספר לי כי הוא יליד‬
‫שיקגו בעבר התנדב שנה‬
‫בקיבוץ מעין ברוך במסגרת‬
‫“שירות לעם”‪ .‬כך שהביקור‬
‫בגליל החזיר אותו לחויות‬
‫ישנות מהעבר‪.‬‬
‫גם הוא הצטער על הנושא‬
‫שיצא בהגרלה‪ ,‬אך משנפגשו‬
‫ושוחחו עם המפונים וילדיהם‬
‫“הרגשנו כי זכינו ביהלום של‬
‫נושא” אמר‪.‬‬
‫בערב הלכנו לישון בלי‬
‫אינטראקציות עם השכנים‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫רחל כהן הבמאית מוסיפה‬
‫על הראיון שכתבה עמם גם‬
‫אלכסנדרה זייד ‪:‬‬
‫‪ ‬בכתבה ‪“ ‬חולמים בארמית“‪,‬‬
‫שני חברי ואנוכי נחשפנו לעדה‬
‫נוצרית מרונית דוברי השפה‬
‫הארמית‬
‫גילנו‬
‫התחקירים‬
‫בהכנת‬
‫בימי‬
‫הארמית‬
‫שהשפה‬
‫קדם במזרח התיכון ובמרכז‬
‫אסיה ‪ ‬שימשה ‪ ‬בתחומים‬
‫שונים כשפה בינלאומית‬
‫המשולה לאנגלית בימינו‪.‬‬
‫מיליוני אנשים דיברו בה‪.‬‬
‫ועובדי‬
‫נוצרים‬
‫יהודים‪,‬‬
‫אלילים‪.‬‬
‫התלמוד הבבלי והירושלמי‬
‫וספרי הזוהר נכתבו בארמית‬
‫כמיליון אנשים בעולם‪ ,‬ובארץ‬

‫כעשרים וחמש אלף ‪ ‬דוברים‬
‫את השפה‪.‬‬
‫בנוסף למרונים הפועלים‬
‫לשימור השפה והקנייתה לדור‬
‫הצעיר‪ ,‬במרכז הארץ ‪ ‬פועלות‬
‫מספר קבוצות יהודים מעולי‬
‫קורדיסטן לשימור הארמית ‪.‬‬
‫בחולון קיימת תחנת שידור‬
‫לכל‬
‫בארמית‬
‫המשדרת‪-‬‬
‫העולם‪ ,‬כמו כן קיימת עמותה‬
‫בשם‪“ ‬דוברי השפה הארמית‬
‫ומורשתה“ ועוד ‪...‬‬

‫הגליל‬
‫שירת‬
‫שוש‪ ‬קדוסי נעים ‪ -‬ראש צוות‪ ,‬מרכז התקשורת גדרה‬
‫עבותות אהבה לאמא‬

‫בבוקרו של יום שטוף שמש‬
‫הגענו למושב אושרת בגליל‬
‫המערבי‪ ,‬המושב‪ ,‬הוא בעצם‬
‫ההרחבה של בניו הממשיכים‬
‫של מושב עמקה הסמוך‪.‬‬
‫שני המושבים טובלים בירק‬
‫ופרחים וממוקמים בלב העמק‬
‫הצופה על מבצר יחיעם ממזרח‬
‫וכפרים ציוריים מסביבם‪.‬‬

‫לציין שיפה אישה מרשימה‬
‫ויפה ענתה לכל השאלות‬
‫רהוטה‬
‫בשפה‬
‫שנשאלה‬
‫וקולחת ותשובותיה הפתיעו‬
‫אותנו בכנות שלה‪ .‬לאט‬
‫לאט לבשה דמותה הילה של‬
‫סלבריטי ואז הבנתי שאומנם‬
‫זה כך‪ ,‬יפה היא ‪ ‬זמרת‪ ,‬מפיקה‬
‫ומנחה ערבי זמר ושירה‬
‫ארצישראלית‪,‬ובעיקר עורכת‬
‫טקסי חינה מסורתיים ברחבי‬
‫הארץ‪.‬‬

‫התארחנו בביתה של יפה‬
‫יהודה‪ ,‬אשה בשנות החמישים‬
‫לחייה‪ ,‬שנולדה וגדלה במושב‬
‫עמקה ולאחר שנישאה לבן‬
‫המקום‪ ,‬הם בנו את ביתם‬
‫באושרת‪.‬‬

‫לאחר מכן ראיינו את האם רחל‬
‫אשר בלטה בצניעותה ובטוב‬
‫ליבה והפליגה בסיפורים על‬
‫ימיה הראשונים במושב‪,‬למרות‬
‫שהאם והבת הקרינו שלווה‬
‫ושקט ואף ריחוק מסויים אין‬
‫ספק שאפשר היה להבחין‬
‫שיש ביניהן קשר חזק ואוהב‪.‬‬

‫רוב תושבי מושב עמקה הינם‬
‫עולים שהגיעו מתימן בשנת‬
‫‪ 1949‬והינם שומרי מסורת‪.‬‬

‫את הדרך לביתה עשינו ברגל‪.‬‬
‫שושנה‪ ,‬עקיבא ואני‪ ,‬כשאנו‬
‫סוחבים איתנו את ציוד‬
‫הצילום הכבד‪ ,‬תוהים איך‬
‫יקבלו את פנינו ומה מצפה‬
‫לנו מיום הצילומים היזום של‬
‫התקשורת הקהילתית‪.‬‬
‫כבר בחוץ חיכתה לנו קבלת‬
‫פנים חמה ולבבית ונכנסנו‬
‫לבית כפרי מעוצב בטוב טעם‬
‫שם פגשנו את כל ‘’החמולה’’‬
‫של יפה‪.‬‬
‫מהמטבח‪ ,‬עלה ריח ניחוח של‬
‫תבשילים ועל הסירים ניצחה‬
‫אמא רחל‪ ,‬שהוסיפה קמצוץ‬
‫תבלין ובחשה במרץ את‬
‫המרק‪.‬‬
‫בקפה‬
‫שהתכבדנו‬
‫לאחר‬
‫והתוודענו לכל החבורה נגשנו‬
‫למלאכה‪ .‬העמדנו חצובה‪,‬‬
‫מצאנו תפאורה מתאימה‪,‬‬
‫הושבנו תחילה את יפה‬
‫לצילום הראיון והסברנו לה‬
‫מה אנו מצפים ממנה‪ .‬יש‬

‫יפה סיפרה על פער הדורות‬
‫וההבדל בינה לבין אמה‪ ,‬על‬
‫תחושת ההחמצה על זה שהיא‬
‫רצתה לעזוב את המקום בו‬
‫היא חיה‪ ,‬היא רצתה להתפתח‬
‫להתפרסם ולפרוש כנפיים‬
‫בעולם‪ ,‬והנה היא כבולה‬
‫בעבותות של אהבה לאמה‬
‫ומגוננת עליה‪ ,‬כמו התחלפו‬
‫שתיהן בתפקידים‪ .‬אבל יפה‬
‫הצליחה בגדול למרות תחושה‬
‫ההקרבה למרות פער הדורות‪,‬‬
‫היא הגיעה למקום שטוב לה‬
‫בו‪ ,‬הבית!‬
‫היא עוסקת במקצוע האהוב‬
‫השירה‬
‫עליה‪,‬‬
‫והריקוד תוך שימת‬
‫דגש על הפולקלור‬
‫התימני ושמירה על‬
‫המסורת בשיתופם‬
‫של כל בני ביתה‬
‫ומשפחתה המורחבת‬
‫ביצירה האומנותית‬

‫מוסיקלית שלה‪.‬‬
‫לאחר הראיונות פתחו שולחן‬
‫והעמיסו אותו בכל טוב‬
‫מהמטעמים התימניים‪ ,‬מרק‬
‫עם בשר‪,‬סחוג וחילבה‪,‬לחוח‬
‫ופיתות אורז וסלטים היה‬
‫טעים ושמח סביב השולחן‪.‬‬
‫גם הרב המקומי של עמקה‬
‫השתתף בארוחה וסיפר לנו‬
‫על תולדות הישוב‪.‬‬
‫לאחר הארוחה ישבנו כל‬
‫המסובים ל’’ג’עלה’’ ( חברותא)‬
‫ופצחנו בשירה‪.‬‬
‫יפה הפתיעה אותנו בכך‬
‫שהסכימה להדגים עבורינו‬
‫טקס חינה‪ ,‬כטעימה ממה‬
‫שהיא יודעת לעשות‪.‬‬
‫תהליך ההתלבשות שלה צולם‬
‫על ידי באינסטינקט של כתבת‬
‫טלויזיה מנוסה‪ .‬בראיון סיפרה‬
‫יפה על התלבושת המיוחדת‬
‫על התכשיטים ועל המסורת‬
‫העתיקה העוברת מדור לדור‪,‬‬
‫בטקסי החינה‪.‬‬
‫וככה מול המצלמה הפכה יפה‬
‫לאישה אחרת‪ ,‬כשהתלבושת‬
‫משווה לה נופך מסתורי‬
‫והחזירה אותה לארץ רחוקה‪,‬‬
‫לתימן‪.‬‬
‫יפה סיפרה לנו על טקס החינה‬
‫והפגינה ידע רב וכן סיפרה על‬
‫החוויות שעברה‪.‬‬
‫בשלב‬

‫מסויים‬
‫אתי‬

‫הצטרפה‬
‫מלאכי‬

‫מאד מהמעמד וסיפרה לנו‬
‫שבצעירותה ייחלה לטקס‬
‫חינה כזה ולא נערך הטקס‬
‫מסיבות שונות והיום החזרנו‬
‫אותה ארבעים שנה אחורה‪.‬‬
‫בסיום ההסבר על התלבושת‬
‫יפה‬
‫פצחה‬
‫והתכשיטים‬
‫בשירים ותיפוף וכל הנשים‬
‫ליוו את הכלה בשירה‪.‬‬
‫לאחר שהסתיימה החגיגה‬
‫יצאנו באדיבותו של בנצי בן‬
‫משפחה נוסף של יפה לסיור‬
‫בעמקה ולצלם את הבית בו‬
‫נולדה וגדלה‪.‬‬
‫הערב רד‪ ,‬חיכינו בשער המושב‬
‫לאוטובוס לחברים שיגיעו‬
‫ולספר להם שהיה לנו יום‬
‫גדוש ומלא בחוויות ואהבה‬
‫בהכרות עם אנשים חמים‬
‫ואחרים שהאירו לנו את יומנו‬
‫בגליל‪ .‬אני בטוחה שנחזור‬
‫לבית הזה לאנשים המיוחדים‬
‫האלה‪ ,‬שקיבלו אותנו בהרבה‬
‫סבלנות ונתינה‪.‬‬
‫והסרט‪ ,‬כן‪ ,‬זה שלשמו באנו‬
‫לכאן הוא בודאי יהווה מזכרת‬
‫ושבו אני מקווה נעביר לצופים‬
‫את המסרים את האוירה ואת‬
‫מה שראינו וחווינו ביום הזה‪.‬‬
‫תודה ליפה יהודה ולמשפחתה‬
‫על שיתוף הפעולה ‪ ,‬על‬
‫הכנסת האורחים הלבבית‬
‫ועל הנגיעה בחייה העשירים‬
‫והצבעוניים מלאי שמחה‬
‫ואהבה‪.‬‬
‫לאגודה‬
‫תודות‬
‫הישראלית לתקשורת‬
‫הקהילתית הגענו לגליל‪, ‬‬
‫לפרוייקט בראי הדורות‬
‫למפיקה ענת ווגמן אשר‬
‫ליוותה אותנו לאורך כל‬
‫הדרך‪ ,‬לבמאי‪ ‬דוקי דרור‬
‫שהנחה אותנו בעשייה‪,‬‬
‫ליוחאי רוטנברג יו”ר‬
‫הישראלית‬
‫האגודה‬
‫לתקשורת קהילתית ולכל‬
‫העושים במלאכה‪-‬‬
‫יישר כח!‬

‫קרובת משפחה מלבישת‬
‫הכלות בטקס ויד ימינה אשר‬
‫הלבישה אשה אחרת מבנות‬
‫המשפחה שהתנדבה להיות‬
‫הכלה התימניה והפכה לנגד‬
‫עינינו המשתאות לדמות‬
‫צבעונית ומרהיבה בתלבושת‬
‫מסורתית‪ ,‬היא כמובן התרגשה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪9‬‬

‫הצפון מה שחשבנו!‬
‫גוסינסקי‪ –-‬גיללא‬
‫הדורות‬
‫בראי‬
‫הגליל‬
‫מעיינה (מיה)‬
‫את הנושאים עליהם נכין‬
‫כתבות אנחנו בוחרים בעצמנו‬
‫– עיתונות חופשית ‪ ,‬לא כן? יש‬
‫לנו ותק וניסיון של שנים‪ .‬לא‬
‫הפעם! “הגליל בראי הדורות”‬
‫צימח נושא לסרט מתוך פחית‪,‬‬
‫כתוב על פתק מקופל‪ .‬ג’אלל‬
‫ומילאד אל’חייט אב ובנו‬
‫מתרשיחא‪ ,‬בעלי חומוסיה‬
‫בכפר‪ .‬האב מורה‪ ,‬הבן סטודנט‬
‫לשעבר והם נצר למגורשי‬
‫איקרית‪.‬‬
‫פתאום‪ ,‬במקום מה שתכננו –‬
‫יום שמש וירוק בעיניים‪ ,‬צפוי‬
‫לנו עימות כואב ומר – לא מה‬
‫שחשבנו‪.‬‬
‫הצילום הבימוי והעריכה‪ ,‬לחם‬
‫כרמלה‬
‫חוקינו מזה שנים‪.‬‬
‫שלנו צלמת מיומנת‪ ,‬מקצוענית‬
‫בעלת עין בוחנת וחדה‪,‬‬
‫מוצאת תמיד זווית שיש בה‬
‫עניין ושופכת אור על הנושא‪.‬‬
‫התסריט והבימוי שלנו יש בהם‬
‫תמיד סיפור‪ ,‬עלילה מתפתחת‬
‫ניסים‪ ,‬יש‬
‫והפתעה בסוף‪.‬‬
‫לו קול רדיופוני נפלא‪ ,‬חזות‬
‫מרשימה ובקיאות ממשית‪ .‬היה‬
‫לנו כל הדרוש להפקת סרט‬
‫מוצלח‪ .‬אבל נדרשנו לצלם‬
‫ראיון יחיד של האב‪ ,‬ראיון יחיד‬
‫של הבן וראיון משותף של‬
‫שניהם‪ .‬הכל חזיתית למצלמה‬
‫– ראשים מדברים‪ ,‬איזה אסון‪.‬‬
‫בלי קריינות‪ ,‬רק מעט מאוד‬
‫ויז’ואלס ולהימנע מאפקטים‬

‫– בקצור סרט של אחרים – לא‬
‫מה שחשבנו!‬
‫אנחנו צוות “מקצוענים” לא‬
‫ויתרנו‪ ,‬החלטנו‪ ,‬לנסות הפעם‬
‫דרך אחרת‪ ,‬ללמוד ממקצוענים‬
‫אמיתיים‪.‬‬
‫‪ 08:50‬עשר דקות לפני הזמן‬
‫המיועד היינו בחניה של היכל‬
‫הספורט בחיפה‪ .‬חמושים ב‬
‫– ‪ 2‬מצלמות מיקרופונים וכל‬
‫הדרוש‪ .‬היו שם הקולגות שלנו‬
‫מזמן חיפה‪ ,‬ועוד צוות של גיל‬
‫הצפון‪ ,‬הגיעה גם ענת ווגמן‬
‫וגם משה יונס‪ ,‬מי לא הגיע‬
‫ האוטובוס‪ .‬חיכינו ולא בא‬‫ואנחנו קבענו עם ג’אלל ומילאד‬
‫בתרשיחא בשעה ‪ .10:30‬לקחנו‬
‫את המכונית שלנו ונסענו‬
‫בעצמנו‪ ,‬הגענו בול בזמן‪.‬‬
‫מסתבר שגם המרואיינים שלנו‬
‫אנשי כבוד וחיכו לנו במקום‪.‬‬
‫מצאנו פינת חמד‪ ,‬חומוסיה‬
‫בלב הכפר‪ ,‬הדודות מבשלות‬
‫וג’אלל מפקח‪ ,‬מגיש וטורח‬
‫האב מילאד איש‬
‫לכולם‪.‬‬
‫סמכותי משכיל וחם ושניהם‬
‫מקבלי אורחים‪ .‬צילמנו כמו‬
‫את‬
‫שנתבקשנו‪ ,‬שאלנו‬
‫השאלות שהוכתבו לנו‪ ,‬הכל‬
‫עבר ברוח טובה‪ ,‬מצאנו מעט‬
‫קונפליקט בין דורי‪ ,‬הבנו את‬
‫הכאב‪ ,‬והבנו שאת הסיפור‬
‫האמיתי נמצא במקום אחר‪-‬‬
‫אצל הסבתא באיקרית וביערה‪.‬‬

‫צלמנו את הכפר מנקודת‬
‫תצפית גבוהה והיינו מוכנים‬
‫לארוז ולחזור‪ .‬אבל לא כמו‬
‫שחשבנו‪ .‬הזמינו אותנו‪ ,‬ולא‬
‫יכולנו לסרב‪ ,‬לחומוס גלילי‬
‫נימוח‪ ,‬לחצילים בטחינה‬
‫וסלט‪ .‬ישבנו בחוץ בשמש‬
‫ופגשנו את מישאל‪ ,‬שבא‬
‫לאכול‪ ,‬וסיפר שהוא האיש‬
‫שיצר את המפגש בין הסיפור‬
‫לבין הסרט “הגליל בראי‬
‫הדורות”‪ .‬כך יש לנו גיבור נוסף –‬
‫מישאל‪ ,‬איש מקסים‪ ,‬חם ומבין‬
‫הזמין אותנו לביתו במעלות‬
‫לנוח‪ ,‬יש לו ‪ 3‬חדרי שינה פנויים‬
‫של ילדים‪ ,‬ולנו היו שעתיים‬
‫לחכות‪ .‬הסכמנו‪ ,‬נחנו נהנינו‬
‫מאוד‪ ,‬ואמרנו הרבה תודה‪.‬‬
‫נסענו‬
‫שבועיים‪,‬‬
‫כעבור‬
‫במיניבוס לצלם את הסיפור‬
‫ממש‪ ,‬שוב לא כמו שחשבנו‪.‬‬
‫ענת (המפיקה) באה אתנו‬
‫וצלמה אותנו‪ ,‬לסרט מאחורי‬
‫הסרט‪ .‬הסבתא שגרה היום‬
‫בכפר יאסיף‪ ,‬ידעה לספר את‬
‫הסיפור שקרה לפני ‪ 60‬שנה‪,‬‬
‫עם כל הכאב כאילו קרה אתמול‪.‬‬
‫צילמנו את בית המשפחה‬
‫ביערה‪ ,‬בה נהרג האב מטיל של‬
‫החיזבאלה ביום האחרון של‬
‫מלחמת לבנון השנייה‪ .‬היום‬
‫הכל טובל בירק‪ ,‬וברקע ההרים‬
‫ומערת הקשת‪ ,‬בגינה גדלים‬
‫תבלינים‪ ,‬ועצי פרי ומנדרינות‬
‫מתוקות‪.‬‬

‫יוחאי (יו”ר האגודה) בא לראות‬
‫שהכל בסדר‪ ,‬ובערב נפגשנו‬
‫כולנו בכפר סאלד‪ ,‬מותשים‪,‬‬
‫בדיוק כמו שחשבנו‪ .‬הייתה‬
‫ארוחת דגים טובה מאוד בדפנה‬
‫ושמחת המפגש של כולם יחד‪.‬‬
‫פיזרו אותנו בחדרים וישנו כמו‬
‫כשהיינו צעירים‪ ,‬בנים לחוד‬
‫בנות לחוד‪.‬‬
‫וביום המחרת‪ ,‬במכללת תל חי‪,‬‬
‫קבלנו את עירא שדמי שישב‬
‫באישון לילה‪ ,‬דגם וראה את מה‬
‫שצילמנו‪ ,‬ואחר כך בסבלנות‬
‫רבה שמע את מה שביקשנו‬
‫להראות‪ .‬ביחד ערכנו סרט‪,‬‬
‫סיימנו בזמן שהוקצב לנו‪ ,‬אבל‬
‫הסרט יצא לנו לא בדיוק כמו‬
‫שחשבנו!‬
‫בסכום ניסינו בפעם הראשונה‬
‫לעשות סרט‪ ,‬לא כתבה‪,‬‬
‫ואנשי‬
‫לעמיתים‬
‫נחשפנו‬
‫מקצוע מכל הארץ‪ ,‬היינו חלק‬
‫מפרויקט שהיה מאתגר ומהנה‪.‬‬
‫בטח למדנו משהו חדש‪ ,‬כמו‬
‫שחשבנו?‬

‫על הפרויקט המיוחד בגליל‬
‫רותי מיוחס ‪ -‬גיל הצפון‬

‫מעולם לא הגרלנו נושא‬
‫לכתבה‪ .‬הפעם משכנו פתק‬
‫בהגרלה‪ .‬הפתק קבע היכן‬
‫נצלם ומי יהיה מושא הצילום‬
‫העיקרי שלנו‪.‬‬
‫מעולם גם לא היה לנו במאי‪,‬‬
‫ובודאי‪ ,‬לא במאי שהמגדיר‬
‫דרישותיו ומשתף אותנו רק‬
‫בחלק ממטרותיו – בעינינו זה‬
‫היה מאתגר‪.‬‬
‫מאתגר לעבוד בדרך שונה‪,‬‬
‫אינטנסיבית יותר‪ ,‬מוכתבת‬
‫ומוגדרת שבה יש יומיים של‬
‫ראיונות וצילומים ויום של‬
‫עריכה‪ ,‬מה עוד שהעורכים‬
‫אינם אלו שאנו רגילים‬
‫אליהם‪.‬‬
‫אבל היו דברים שכן ידענו‬
‫מראש והם סקרנו אותנו‪.‬‬
‫ידענו שהנושא ‪ -‬הקשר הבין‬
‫דורי‪ -‬נושא מרתק כשלעצמו‪.‬‬
‫קונפליקטים‬
‫על‬
‫חשבנו‬
‫הקשורים להתבגרות‪ ,‬לבחירת‬
‫מקצוע ועוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נאמר‬
‫לנו‪ ,‬שנראיין אנשים הגרים‬

‫‪10‬‬

‫בגליל‪ .‬ידענו שהפרויקט הוא‬
‫ארצי ושנפגוש קבוצות שונות‬
‫העובדות בדרך השונה משלנו‬
‫וגם זה משך אותנו‪.‬‬

‫“שר החוץ או שר ההסברה‬
‫מטרת חייו היא‬
‫שלהם”‪.‬‬
‫להביא למודעות תושבי הארץ‬
‫היהודים מי הם הצ’רקסים‪.‬‬

‫הבמאי את החומר‪ ,‬למדנו‬
‫לקחים ומקוויים ליומיים‬
‫מעניינים ולקשר הדוק יותר‬
‫עם הבמאי‪.‬‬

‫במשיכת הפתק עלה שמקום‬
‫הראיון שלנו הוא ריחנייה‬
‫והדמות העיקרית שנראיין היא‬
‫שאוקי‪ .‬כן נמסר לנו שיש לו‬
‫‪ 3‬בנים ובת ואם בת ‪ 82‬הגרה‬
‫עמם בבית‪.‬‬

‫בראיון עמו ראינו אנלוגיה בין‬
‫העדה הקטנה הזו (מוסלמים‬
‫סונים) לבין העם היהודי‪ .‬גם‬
‫הם הוגלו מארצם הקווקז‪,‬‬
‫וכמהים לשוב לשם‪ .‬כמונו‬
‫אנו היהודים שגרנו בארצות‬
‫הגולה והיינו “רומאים בני‬
‫דת משה”‪ ,‬הרי הם אזרחים‬
‫למופת משרתים בצבא‪ -‬הנה‬
‫שאוקי עצמו שרת בגולני והיה‬
‫קצין בצבא ‪ ,‬ויחד עם זה הם‬
‫שומרים על ייחודם ועל שפתם‬
‫וכפי ששאוקי אומר ‪“ :‬הם‬
‫היחידים שגרים בארץ ישראל‬
‫ולא טוענים שהארץ שלהם”‪.‬‬

‫היום אנחנו חושבים שהנושא‬
‫אינו קונפליקט הקשר בין‬
‫אב לבן‪ ,‬שאולי קיים‪ ,‬אלא‬
‫קונפליקט שבין התבוללות‬
‫בחברה שבה חיים לבין שמירת‬
‫והאוטנטיות‬
‫הייחודיות‬
‫המסורתית של העדה‪.‬‬

‫הראשון‬
‫הראיון‬
‫לקראת‬
‫התכוננו‪ ,‬קראנו על ריחנייה‪,‬‬
‫קראנו על הצ’רקסים בכלל ‪,‬‬
‫על ההיסטוריה שלהם ובאנו‬
‫מוכנים למשימה‪.‬‬
‫הייתי בעבר בריחנייה‪ ,‬ביקרתי‬
‫במוזיאון‪ ,‬שמעתי שם הרצאה‪.‬‬
‫אולם אין כמו לימוד עצמי‬
‫מבחינת יסודיות ועומק‪.‬‬
‫בישראל יש ‪ 4000‬צ’רקסים‬
‫הגרים בשני כפרים ‪ :‬כפר קמא‬
‫וריחנייה‪ .‬מעט מהם מפוזרים‬
‫בארץ‪.‬‬
‫אחרים‬
‫במקומות‬
‫שאוקי אותו ראיינו משמש‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫עד כמה הבן אותו לא ראיינו‬
‫עדיין מקבל את דרך אביו או‬
‫הוא בן הדור החדש‪ .‬נראה?!‬

‫לקבוצה שלנו היה זמן קצר‬
‫לראיין שכן שאוקי היה עסוק‪.‬‬
‫הספקנו לצלם ולראיין אותו‪,‬‬
‫אולם לא פגשנו את בנו‪.‬‬
‫צפינו בתוצאות עבודת היום‬
‫הראשון‪ ,‬הראינו לדוקי דרור‬

‫צוות הצילום והמנחה משה יונס‬

‫כליל הגליל‬
‫צוות טל”ק גילה ירושלים‬

‫האוטובוס שהביא אותנו‬
‫מירושלים פנה לדרך עפר צרה‬
‫ומתמשכת‪ .‬שלט קטן בישר‬
‫כי פנינו לכליל‪ ,‬אי שם בגליל‬
‫המערבי ‪ -‬עשר דקות מנהריה‪.‬‬
‫השתרע‬
‫הדרך‬
‫במעלה‬
‫מטע זיתים‪ ,‬שהעיד כי זהו‬
‫איזור חקלאי‪ .‬היה גם שקט‪.‬‬
‫האוטובוס הפר את השלוה‬
‫שמשתרעת בין הצמחייה‬
‫הגדלה פרא ובין עצי הפרי‪,‬‬
‫שנשתלו על ידי המתיישבים‪.‬‬

‫(ח’ירבת) כליל‪.‬‬
‫הם היו חלוצים והתחילו‬
‫מההתחלה‪ .‬יחד עם אמנים‬
‫צעירים אחרים עשו מעשה‬
‫ובנוסף לאמנותם פנו גם‬
‫לעבודת האדמה‪.‬‬
‫אלון בנה את ביתו במו ידיו‪.‬‬
‫הוא התפרנס במשך ‪ 25‬שנה‬
‫מעבודת הבניה‪ ,‬גידל עזים‪,‬‬
‫עצי פרי וזיתים‪ .‬היום הוא‬

‫גם איש רוח – אמן שעוסק‬
‫גם בציור וגם בפיסול‪ ,‬אך הוא‬
‫גם איש אדמה‪ .‬אלון הוא איש‬
‫שבנה את ביתו ואת היישוב‬
‫במו ידיו‪ ,‬אבן על אבן‪.‬‬

‫ביניהם – על השוני והדומה‬
‫בדרך העבודה של כל אחד‬
‫מהם‪ .‬אנו מקווים שהצלחנו‪,‬‬
‫להביא זאת בסרט שלנו “אל‬
‫מקום אחד”‪.‬‬

‫בתו אף היא אמנית – צלמת‬
‫אשר גדלה בכליל‪ ,‬ורואה בו‬
‫את ביתה אך היא מחפשת‬
‫את דרכה בתחום האמנות‪ ,‬גם‬
‫מחוץ לישראל‪.‬‬

‫בתדריך שקיבלנו מדוקי דרור‬
‫(במאי הפרויקט)‪ ,‬הפורמט‬
‫נראה בתחילה‪,‬‬
‫שהותווה‪,‬‬
‫כמקל‪ ,‬נותן כיוון‪ ,‬מכניס‬
‫למסגרת‪ ,‬נותן לנו את השאלות‪.‬‬
‫אך “בשטח” נתקלנו בקושי‪.‬‬
‫גם למרואיינים היה קשה עם‬
‫השאלות‪ ,‬שנדמה היה כי הן‬
‫חוזרות על עצמן‪ ,‬וקצת הביכו‬
‫אותם‪ ,‬או שלא תמיד ידעו‬
‫לענות עליהם‪.‬‬

‫את המקום לא הכרנו קודם‬
‫לכן‪ .‬שמענו מעט‪.‬‬
‫ניסינו‬
‫האוטובוס‬
‫מחלון‬
‫להתרשם לאן הגענו‪ .‬על‬
‫הגבעות ראינו בתים מבודדים‬
‫‪ -‬בית פה בית שם‪...‬‬

‫אם התשובה לשאלה מה‬
‫לקחנו מהתהליך? תהיה – בניית‬
‫“תעודת הזהות” לאב ובתו‪ ,‬הרי‬
‫השאלות המשותפות ביחד‬
‫וגם לחוד– יצרו עבורנו את‬
‫המסגרת‪ ,‬את הבסיס לראיון‬
‫ואת השלד לסרט‪ .‬אכן‪ ,‬הבנו‬
‫שבעצם כל תשובה שתינתן– זו‬
‫התשובה‪ .‬וכל אחת מהן‪ ,‬מהווה‬
‫תרומה כל שהיא‪ .‬כל תשובה‬
‫כזו מקרבת אותנו להבנת‬
‫הדמות‪.‬‬

‫בגורלנו עלה לפגוש את אלון‬
‫פורת ובתו נעמה ‪ -‬הוא צייר‬
‫והיא צלמת‪.‬‬
‫הבית של משפחת אלון‬
‫הסתתר בין העצים‪ ,‬מצטנע‪,‬‬
‫לא רוצה להתריס‪ .‬תחתיתו‬
‫אבן וקירותיו עץ‪ .‬כאילו אומר‬
‫– אני מכאן‪.‬‬
‫הם קידמו אותנו בקנקן של‬
‫מים רותחים ועלי לואיזה‪,‬‬
‫קערה מלאה של אגוזי פקאן‪,‬‬
‫מעצי הגן‪ ,‬שקדים צימוקים‬
‫וגם תמרים‪.‬‬
‫אלון הוא ממייסדי הישוב‬
‫המיוחד והיפיפה – הוא הגיע‬
‫לכליל לפני כ‪ 30-‬שנה‪ ,‬יחד‬
‫עם אשתו אורה ‪ -‬זוג צעיר‬
‫עם ילדה בת שנתיים ועוד‬
‫ילדה‪ ,‬נעמה‪ ,‬שזה עתה נולדה‪.‬‬
‫במהלך השנים נולדו לאלון‬
‫ולאשתו אורה עוד שתי בנות‪.‬‬
‫הם באו יחד עם אמנים נוספים‬
‫להתיישב בגליל‪ ,‬ולהקים ישוב‬
‫חדש – ישוב אקולוגי – סביבתי‬
‫וחברתי – כליל שמו‪ .‬מקור שם‬
‫היישוב במבנה עתיק הנמצא‬
‫בתחומי היישוב ומכונה חורבת‬

‫מתפרנס מהציור‪.‬‬
‫אלון מצייר את מה שהוא רואה‪,‬‬
‫באור היום‪ ,‬מחלון הסטודיו‬
‫שלו‪ ,‬על הגבעה שמול ביתו‪.‬‬
‫נעמה מצלמת את כליל באור‬
‫של החושך‪.‬‬
‫אלון‬
‫הבית שלהם בכליל‪.‬‬
‫אמנם מצא את הנחלה‪ ,‬ואילו‬
‫נעמה – אמנית בתחילת דרכה‬
‫חיה בתל אביב שיוצאת לכבוש‬
‫את העולם‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬הצוות של טל”ק גילה‪,‬‬
‫בחוויה‬
‫להתנסות‬
‫יצאנו‬
‫מיוחדת במינה‪.‬‬
‫עבורנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהמפגש‬
‫עם אנשי הגליל היה מעניין‬
‫ומרתק‪ .‬פגשנו חלוץ שהוא‬

‫כצוות טל”ק – עברה עלינו‬
‫התנסות‪ ,‬מעניינת במיוחד‪.‬‬
‫ההתמקדות במפגש בין דורי על‬
‫רקע הגליל נראתה מבטיחה‪.‬‬
‫כשהבנו מי “הזוג” שעליו‬
‫נעשה את הסרט – ראינו שיש‬
‫לנו סיפור‪ .‬חשבנו שיש‪ ,‬מטבע‬
‫הדברים‪ ,‬קונפליקט ‪ -‬אב ובת‪,‬‬
‫שניהם אמנים‪ ,‬הוא צייר והיא‬
‫צלמת – איזה יופי ‪ -‬יהיה הרבה‬
‫חומר‪“ .‬קונפליקטים” במלוא‬
‫מובן המילה – לא מצאנו‪.‬‬
‫מצאנו הערכה רבה של אב‬
‫אל בתו‪ ,‬של בת אל אביה‪ ,‬אב‬
‫תומך ואוהב‪ ,‬מקבל את דרכה‬
‫ואת עבודתה של בתו ומעודד‬
‫אותה לצאת לעולם‪.‬‬
‫החלטנו לעבוד על ההקבלה‬

‫התחקיר המצולם‪ ,‬ומרחק הזמן‬
‫בינו לבין יום הצילומים אפשר‬
‫לנו ללמוד את הדמויות ולבחור‬
‫את הכיוון של הסרט‪.‬‬
‫יום הצילומים ויום העריכה‪,‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬אפשרו את‬
‫ההתנסות בעבודה עם מגבלת‬
‫זמן‪ .‬אי אפשר לחזור ולתקן‪.‬‬
‫מה שיש‪ ,‬זה מה יש!‬
‫וכך‪ ,‬גם עבודת העריכה – ראינו‬
‫שאנו עצמנו לא עמדנו בזמן‬
‫המוגבל‪ ,‬והיינו זקוקים להמשך‬
‫עבודה על עריכת הסרט‪ .‬הזמן‬
‫שהיה בידינו כשחזרנו הביתה‪,‬‬
‫אפשר את עבודת העריכה‬
‫בנחת‪ ,‬עד לתוצאה שתספק‬
‫אותנו‪ ,‬ותעביר את מה שרצינו‬
‫להגיד‪ .‬מקווים שהצלחנו‪.‬‬

‫הבן של שאוקי בריקוד מסורתי‬
‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪11‬‬

‫הפקת הסרט “פיסות של פקיעין”‬
‫דוד גונן ‪ -‬רכז מגמת קולנוע בישיבה התיכונית למדעים ואומנויות בקרית אתא‬

‫שיתוף הפעולה בין יוסי אוזנר‬
‫רכז התקשורת של מתנ”ס‬
‫קריית אתא לבין “הישיבה‬
‫התיכונית למדעים ואומניות”‬
‫מתקיים זו השנה השנייה‪,‬‬
‫במטרה לאפשר במה ליוצרים‬
‫הצעירים ממגמת הקולנוע‬
‫בישיבה‪ .‬אם פרסום פרויקט‬
‫“ראי הדורות” של האגודה‬
‫פנה‬
‫לתקשורת קהילתית‬
‫אלינו יוסי‪ ,‬בבקשה שניקח‬
‫חלק בניסיון לחזק את הקשר‬
‫בין הישיבה לקהילה בקריית‬
‫אתא ‪.‬‬
‫מטרת הפרויקט הייתה לשקף‬
‫את הפער הבין דורי והקשר‬
‫למקום בפרספקטיבה של זמן‬
‫דור ההורים לילדיהם הלוקיישן‬
‫שניבחר הוא הגליל בשל‬
‫הפסיפס האנושי המגוון בתוך‬
‫מסגרת של נופים אוטנטיים‪.‬‬
‫המפגש הראשון התקיים‬
‫בסינמטק בחיפה עם הבמאי‬
‫דוקי דרור והמפיקה ענת‬
‫ווגמן‪ .‬שם התקבצו קבוצות‬
‫מאזור הגליל‪ .‬ההנחיות היו‬
‫ברורות לגבי דרך הצגת הדמות‬
‫מה מצלמים ובאיזה נקודות‬
‫צריך לשים דגש בכדי לייצור‬
‫פסיפס אנושי בעל מוטיבים‬
‫אחידים‪ .‬בתום המפגש חולקו‬
‫המשימות והתחקירים לגבי‬
‫הדמויות ומיקום הצילום אנו‬
‫באנו מוכנים אם רעיון משלנו‬
‫לעשות סרט על מרגלית‬
‫ואוריאל‪ .‬ענת ודוקי קיבלו‬
‫אותו בברכה‪.‬‬
‫את סיפורה המעניין של‬
‫מרגלית זינאתי שמתגוררת‬
‫בפקיעין פגש יוסי כשיצא‬
‫לחפש דמויות לסרט‪ .‬באחת‬
‫משיחות הטלפון שהיו לנו‪,‬‬
‫יוסי אומר כבדרך אגב‪“ ,‬פגשתי‬
‫דמות מעניינת שמחזיקה‬
‫את המפתח של בית הכנסת‬
‫אחרון‬
‫כשריד‬
‫בפקיעין‬
‫למשפחת זינאתי נכון שהרבה‬
‫כבר סופר ונכתב על המשפחה‬
‫הזו‪ ,‬אבל מעט יודעים על‬
‫אוריאל ומעשיו בפקיעין” ‪.‬‬
‫משפחת זינאתי‪ ,‬חיה בפקיעין‬
‫‪ 800‬שנה ומהווה ציר מרכזי‬
‫בהיסטוריה היהודית של‬
‫פקיעין‪ .‬המסורת העוברת‬
‫בירושה מספרת כי ראשוני‬
‫המשפחה‪ ,‬היו כוהנים‪ ,‬שהגיעו‬
‫למקום בימי בית שני‪.‬‬
‫בשנייה שיוסי סיים את‬
‫המשפט‪ ,‬כבר עמד לנגד עינינו‬

‫‪12‬‬

‫סיפור בעל ערך היסטורי‬
‫הרגשנו בערך כמו למצוא כד‬
‫חרס בחפירות ארכיאולוגיות‪,‬‬
‫בית הכנסת בפקיעין מיוחס‬
‫כבית מדרשו של יהושע בן‬
‫חנניה‪ ,‬רבו של רבי עקיבא‪,‬‬
‫דור שני לתנאים מתקופת‬
‫חורבן בית שני‪ .‬שרשרת‬
‫הדורות הייתה כבר כמעט‬
‫מושלמת‪ ,‬למעט פרט אחד –‬
‫המשכיות‪ .‬מי ממשיך דרכה‬
‫של מרגלית‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬יצא‬
‫יוסי לשטח חמוש במצלמה‬
‫בכדי לחפש עוד “שרידים”‬
‫והפעם הוא פגש את אוריאל‬
‫רוזנבאום‪ ,‬בחור בן ‪ ,36‬אבא‬
‫לחמישה ילדים‪ ,‬בן‬
‫כפר פינס‪ .‬במקור‪,‬‬
‫אוריאל היה בחור‬
‫ישיבה ממעלות‬
‫אמן ושחקן בוגר‬
‫תיאטרון הפתוח‬
‫סמדר‬
‫של‬
‫ודודי‬
‫יערון‬
‫לפני‬
‫מעיין‪.‬‬
‫שנים‬
‫שבע‬
‫הלך אוריאל‬
‫בסמטאות‬
‫פ ק י ע י ן‬
‫נ פ ש ו‬
‫נקשרה‬
‫בפקיעין‬
‫ובמיוחד‬
‫במרגלית‬
‫זינאתי‪ .‬אוריאל‬
‫בעבודה‬
‫למרגלית‬
‫עזר‬
‫שהוא‬
‫וכיוון‬
‫החקלאית‪,‬‬
‫מתעסק בתיאטרון ובדרמה‬
‫תרפיה‪ ,‬הוא נכנס איתה‬
‫לתהליך עבודה על מופע‬
‫המספר את הביוגרפיה שלה‬
‫ושל פקיעין‪.‬‬
‫המעגל כבר כמעט ניסגר‪,‬‬
‫ואז הטלפון מצלצל‪ ,‬יוסי בצד‬
‫השני‪“ :‬ערוץ ‪ 1‬רוצים לבוא‬
‫לצלם את תלמידי הישיבה‬
‫מצלמים את הסרט”‪ .‬עוד אין‬
‫לנו תמונה אחת וכבר הסיפור‬
‫תופס לו מקום של מציאות‪ .‬יום‬
‫שני שעה ‪ 8:00‬בבוקר יציאה‬
‫לצילומים‪ .‬נבחרו בוגרי המגמה‬
‫לקולנוע בישיבה התיכונית‬
‫בה אני מלמד‪ :‬במאי‪ ,‬צלם‪,‬‬
‫ועורך תוך דגש חשוב על שלב‬
‫ההכנות כגון שימוש בציוד‬
‫הצילום וההקלטה זוויות צילום‬
‫סצנות דוקומנטריות וכשכל‬
‫אחד מאנשי הצוות יודע על‬
‫מה הנושא מיהן הדמויות ומה‬
‫המטרה‪ .‬יום הצילומים הגיע‪.‬‬
‫העמסנו את כל ציוד ההפקה‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫למכוניות‬
‫לדרך‪,‬‬
‫ויצאנו‬
‫לפקיעין‪.‬היה הרבה‬
‫לקראת ההפקה‪.‬‬

‫את שער הכניסה לחצר‬
‫בית הכנסת העתיק מקום‬
‫שבו הזמן עצר מלכת‪ .‬בבית‬
‫הכנסת ממוקמים אבנים‬
‫מתקופת חורבן בית שני‬
‫שמעידים על ההיסטוריה‬
‫של המקום‪ .‬לחברי הקבוצה‬
‫זה היה מפגש מרגש שניכר‬
‫בתמונות שצילמנו‪ .‬תלמידי‬
‫הישיבה למדעים ואומנויות‬
‫סיימו לערוך את הסרט‬
‫במטרה להשתתף בהקרנת‬
‫הבכורה של הפרויקט “ראי‬
‫הדורות“ למרות שאת התשובה‬
‫האמיתית להמשך דרכה של‬
‫מרגלית עדיין אנו מחפשים‪.‬‬
‫מתח‬

‫בדרך‪ ,‬כל הזמן עברה המחשבה‬
‫אם לא שכחנו ציוד‪ ,‬או האם‬
‫הסוללות יספיקו וכו‪ ..’.‬הגענו‬
‫לפקיעין כשעה לפני המועד‪.‬‬
‫ניצלנו זמן זה לצילומי וויז’ואל‬
‫לסרט‪ .‬מבחינת הצוות העבודה‬
‫התנהלה על פי התסריט‪,‬‬
‫במטרה להספיק לצלם כמה‬
‫שיותר‪ .‬לבסוף אוריאל ענה‬
‫לפלאפון שהוא מיד מגיע‬
‫ומרגלית כנראה נמצאת במסיק‬
‫הזיתים שלה‪ ,‬אנו מגיעים תוך‬
‫‪ 10‬דקות‪ ,‬הוסיף ‪“ .‬תגיד לי היכן‬
‫המסיק‪ ,‬כדי שאוכל לצלם‬
‫אתכם” ביקשתי מאוריאל‪ .‬אך‬
‫הוא ענה שמרגלית לא תסכים‬
‫שנחכה קצת והם כבר מגיעים‪.‬‬
‫עברה חצי שעה‪ ,‬שוב התקשרנו‬
‫לאוריאל לשאול היכן הם‪ .‬הוא‬
‫ענה ‪ -‬מיד מגיעים! והפעם אכן‬
‫כך קרה‪ .‬מרגלית פתחה לנו‬

‫שמעון גולדברג‪ -‬מנהל אגף‬
‫תפעול צפון של אגד‪ ,‬מקבל שי‬
‫מיוחאי רוטנברג יו”ר האגודה‬

‫אייל יחיאל‪-‬‬
‫מנהל אגף‬
‫השיווק של אגד‬
‫בכנס בכרמיאל‬

‫תושבים משדרים‬
‫‬‫הדורות‬
‫ראי‬
‫מדיה תקשורת פתח תקווה‬
‫אנחנו יכולים לעשות שלום באמצעות המוסיקה‬
‫יום שני שש בבוקר קבוצה‬
‫של חברי “תושבים משדרים”‬
‫מחכה לאוטובוס שיבוא לאסוף‬
‫אותם להרפתקה מסקרנת‪.‬‬
‫מהתחקיר הטלפוני והכתוב‬
‫באינטרנט ידענו שהמרואין‬
‫שעלה בגורלנו הוא זמר ונגן‬
‫עוד’ ידוע והוא מופיע עם‬
‫אהוד בנאי וזמרים נוספים‪,‬‬
‫צצו השאלות האם נצליח‬
‫להתחבר אליו‪ ,‬או נצליח להגיע‬
‫לסיפור האישי שלו‪ ,‬והאם‬
‫יפתח אלינו?‬
‫אבל עד הפגישה הדרך ארוכה‪.‬‬
‫אחרי שצלחנו את פקקי הבוקר‪,‬‬
‫התחלנו להעפיל לכפרי הגליל‪.‬‬
‫הסתבר שהמרחקים גדולים‬
‫והפיזור אורך זמן רב דבר‬
‫שהעמיד במבחן את סבלנותנו‪.‬‬
‫הגענו לכפר רמה ובמורד‬
‫הרחוב התגלתה לנו דמותו‬
‫של ג’ורג’ סמאן נושא עמו כלי‬
‫מוסיקאלי ייחודי “עוד’ “ זהו‬
‫האיש עמו נבלה את השעות‬

‫הבאות בביתו אשר בגוש חלב‪.‬‬

‫היכולה להיות אימו‪.‬‬

‫עלינו אל ביתו היפה כשהנוף‬
‫המרהיב של הגליל מלווה‬
‫אותנו לאורך הדרך‪.‬‬

‫זהו‪ ,‬נמצא פתרון לבעיה ‪ .‬הזקנה‬
‫תייצג את הדור הקודם ואכן‬
‫צרפנו אותה לסיפור‪ .‬הרגשנו‬
‫שיש בידנו סיפור דורות חביב‬
‫ונעים‪ .‬היינו מאושרות עד הגג‪,‬‬
‫מילאנו את המשימה‬
‫ביום אחד‪ .‬יום בתחקיר‬
‫המצולם‪.‬‬

‫לאחר שהתארגנו עם המצלמה‪,‬‬
‫הנק מייק והאוזניות‪ ,‬ולאחר‬
‫התלבטות לגבי מיקום הצילום‬
‫התחלנו במלאכה‪.‬‬
‫ג’ורג’ התגלה כאדם מלבב‬
‫נעים שיחה ופתוח‪ .‬שיתף‬
‫אותנו בהשקפת עולמו‪ :‬אנחנו‬
‫האומנים יכולים לעשות שלום‬
‫באמצעות המוסיקה‪ ,‬ג’ורג’‬
‫סיפר על עבודתו וקשריו‬
‫בעולם המוסיקה וכמובן נהנינו‬
‫משיריו ואף הצטרפנו ושרנו‬
‫יחד עמו‪.‬‬
‫עד כאן הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל‬
‫לא הייתה לנו דרך לפגוש את‬
‫בתו החיה בחיפה ועובדת‬
‫בתל אביב‪ .‬היינו אובדות עצה‪.‬‬
‫לפתע נכנסה לחדר זקנה‬
‫חביבה בת ‪ 88‬שכנתו של ג’ורג’‬

‫כשהגענו הביתה וצפינו‬
‫בחומר הבנו ששני‬
‫הסיפורים שלנו לא כל‬
‫כך נדבקים ובשיחה‬
‫עם דוקי ויוחאי הבנו‬
‫שאכן אין ברירה עלינו לתאם‬
‫פגישה עם ג’ורג’ ובתו בביתם‬
‫בכפר “רמה”‪ ,‬שם פגשנו את כל‬
‫משפחתו החמה‪.‬‬
‫גם בתו של ג’ורג’ התגלתה‬
‫כבחורה קלת ביטוי היודעת‬
‫היטב מה רצונה ולאן פניה‬
‫מועדות‪ .‬היא ידעה להגדיר‬
‫פער‬
‫הוא‬
‫איפה‬
‫היטב‬

‫חולמים על גלגלים‬

‫הדורות לצד שיתוף פעולה‬
‫מוזיקלי ערב‪ ,‬לפנינו היה עוד‬
‫יום עריכה בו השכלנו להכיר‬
‫דרכי חשיבה שונים משלנו‪.‬‬
‫לסיכום – עברו עלינו יומיים‬
‫לא קלים אבל מהנים עד מאד‬
‫ומלמדים‪ .‬ואנו מחכים כבר‬
‫לשנה הבאה לפרויקט הבא‪.‬‬

‫רות סובל ושמוליק פרידמן‬
‫בכנס בכרמיאל‬

‫כתבתם של‪ :‬נחמה‪ ,‬רותי‪ ,‬אבי‪ ,‬סמי ודוד ‪ -‬מקבוצת תושבים משדרים מדיה תקשורת פתח תקווה‬
‫קריית שמונה זו הפנינה של הגליל!‬
‫במפגש ההיכרות שלנו בנוה‬
‫מונסון זכינו בהפניה לתחקיר‬
‫של – משפחת פרידמן בקרית‬
‫שמונה‪.‬‬
‫בתחילת התחקיר היססנו והיה‬
‫לנו קושי למצוא את הנרטיב‬
‫שיוביל אותנו להתרגשות‬
‫ולסיפור‪.‬‬
‫עם קצת דחיפה מענת‪ ,‬דוקי‬
‫ויוחאי‪ ,‬התחלנו לבנות תחקיר‬
‫ותסריט מחדש‪.‬‬
‫ציידנו את צוות הצלמים‬
‫ומשם‬
‫תחקיר‪,‬‬
‫בשאלות‬
‫המשכנו בבנייה הסופית‪.‬‬
‫הסרט נקרא‪“ :‬חולמים על‬
‫גלגלים”‪ ,‬אך כוונתנו היא‬
‫לא לגלגלים הגשמיים‪ ,‬אלא‬
‫לגלגלי האהבה‪ ,‬הנשמה והדת‬
‫שיוצרים לא אוטובוס אלא‬
‫משפחה מיוחדת‪ ,‬חמה ויוצאת‬
‫דופן‪ ,‬משפחת פרידמן!‬
‫הקשר הבין דורי בין האבא‬
‫שמוליק פרידמן והבנים‪ :‬אורן‬
‫ותומר‪ ,‬הוא קשר שלא ניתן‬
‫לתאר אותו במילים‪ ,‬הקשר‬
‫החם בין כל אחד מהם לחוד‬
‫וביחד‪ ,‬הקשר האדיר ועצום‬

‫לסביבה בה הם גרים הוא קשר‬
‫מיוחד‪ .‬כל תושבי קריית שמונה‬
‫מכירים אותם!‬

‫בעוצמה רבה כל כך‪ ,‬גורמת‬
‫לנתק ביניהם ומחפש את‬
‫תומר שהכיר קודם לכן‪.‬‬

‫האב התייתם מאמו ניצולת‬
‫שואה‪ ,‬נטל על כתפיו את‬
‫הטיפול במשפחה והוא רק‬
‫בן ‪ .13‬בבגרותו בנה לו עולם‬
‫ומשפחה משלו‪ ,‬השקיע את‬
‫כל כולו בעבודתו בחברת אגד‪,‬‬
‫במשפחתו ובקהילה הסובבת‬
‫אותו‪ ,‬בה פעל לסייע לכל‬
‫מי שהיה זקוק לעזרה‪ .‬גם‬
‫כיום‪ ,‬כאשר אין הוא במיטבו‬
‫מבחינה בריאותית‪ ,‬הוא עדיין‬
‫מסייע לזולת‪ ,‬הבן תומר‪ ,‬נפגע‬
‫בפיגוע תופת בחדרה ובעקבות‬
‫זאת חזר בתשובה‪.‬‬

‫לתוך סערת רגשות חזקה זו‬
‫בין האחים והאב נסחפנו אף‬
‫אנו‪ .‬השתתפנו ברגשותיהם‬
‫והוקרנו את מערכת היחסים‬
‫ביניהם‪.‬‬

‫אביו – שמוליק‪ ,‬גדל בילדותו‬
‫בסביבה דתית‪ ,‬למד בישיבה‬
‫והקפיד על קיום המסורת‪,‬‬
‫בשלב מסוים בחייו‪ ,‬הוא הסיר‬
‫את הכיפה מראשו‪ .‬חזרתו‬
‫בתשובה של בנו תומר סגרה‬
‫מעגל לשניהם‪.‬‬
‫ואורן היו‬
‫האחים‪ :‬תומר‬
‫קשורים מאד מילדותם‪ ,‬אורן‬
‫חש שהדת אליה תומר התחבר‬

‫לעיתים נדירות אנשים זוכים‬
‫לחוות מערכת יחסים כה‬
‫נדירה‪ ,‬התמזל מזלנו ואנו היינו‬
‫שם‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬יש כאן כמיהה וחלום‬
‫משפחתי המתגשם בעיסוק‬
‫בנהיגה כחברי אגד‪ ,‬אך יותר‬
‫מכך‪ ,‬יש כאן אהבה עד אין‬
‫קץ ‪ ,‬וחזרה אל הדת ‪ ,‬הגורמת‬
‫לקונפליקט בין כולם ולמרות‬
‫זאת מתקיים קשר אמיץ וחזק‪.‬‬
‫משפחת פרידמן מתגוררת‬
‫בקריית שמונה‪ ,‬עיר שסבלה‬
‫ביטחוניות‬
‫מבעיות‬
‫שנים‬
‫ אף ביתם נפגע לא פעם‬‫ממטחי הקטיושות בעבר‪ ,‬בני‬
‫המשפחה דוחים את הרעיון‬
‫לעקור למקום מגורים אחר‪.‬‬

‫השקפת‬
‫ע ו ל מ ו‬
‫במשפט‪:‬‬
‫“קריית‬
‫שמונה זו‬
‫הפנינה של‬
‫הגליל!”‬
‫זכות גדולה נפלה בידינו להכיר‬
‫משפחה כזו‪ ,‬אנו רואים את‬
‫עצמנו כחלק בלתי נפרד מהם‪,‬‬
‫וחשים שניבנה בינינו למשפחת‬
‫פרידמן הנהדרת קשר חזק‪,‬‬
‫קשר שיישאר לשנים ארוכות‪,‬‬
‫תודה למשפחת פרידמן –‬
‫לאב ולבניו‪ ,‬תודתנו לאגודה‬
‫הישראלית לתקשורת קהילתית‬
‫ולענת וגמן – המפיקה‪ ,‬על‬
‫האפשרות שנתתם לנו לפגוש‬
‫את משפחת פרידמן ולהכיר‬
‫את ארץ ישראל היפה!‬

‫האב – שמוליק מבטא את‬
‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪13‬‬

‫שלום במעונו‬

‫מיכאל פרלמוטר טל”ק מוצקין‬
‫“אם אין לי את הלול‪ ,‬מה אני עושה מחר?”‬
‫ביקרנו ביישוב “במעונה“‬
‫את שלום נדב ובתו במטרה‬
‫במסגרת‬
‫כתבה‬
‫לעשות‬
‫פרויקט “בראי הדורות” מטעם‬
‫האגודה הישראלית לתקשורת‬
‫קהילתית‪.‬‬
‫עברו הצבאי של שלום נדב‬
‫הביאו לגליל לעסוק בענייניי‬
‫בטחון וכך הגיע גם למעונה‪.‬‬
‫דוד בן גוריון ביקש מבני‬
‫המושבים לבוא לעזרת יישובי‬
‫העולים‪ ,‬ובמעונה התרכזו‬
‫המדריכים של כל היישובים‬
‫עולים‬
‫הסמוכים וקלטו‬
‫מרומניה ומרוקו ‪.‬‬
‫עקב קשריו במפלגת העבודה‪,‬‬
‫כיהן שלום נדב בשנות ה‪60-‬‬
‫כמזכיר המועצה האזורית‬
‫במעלות ועבד גם בסוכנות‬
‫היהודית במחלקה להתיישבות‬
‫וטיפול באזורים החלשים‪.‬‬
‫לפני שלום נדב נפתחו הרבה‬
‫אפשרויות בגלל היותו יליד‬
‫הארץ ובעיקר עקב עברו‬
‫הצבאי המרשים‪ ,‬כך ששהותו‬
‫במקום לא נתקלה בקשיים‬
‫מרובים‪ .‬קשיי התאקלמות‪-‬‬
‫דווקא היו‪ :‬הם חיו כאן ללא‬
‫חשמל או תשתיות‪ ,‬גנרטור‬
‫שעבד רק “שעתיים בלילה”‬

‫וללא שירותים‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬מצא בכל‬
‫זאת את ‬
‫נולדו‬
‫מקומו‪,‬‬
‫לו ילדים והוא‬
‫הקים משק של‬
‫עופות‬
‫גידול‬
‫כל‬
‫שהיה‬
‫כיום‪.‬‬
‫עולמו‪.‬‬
‫למשפחה לול‬
‫קטן עם ‪ 2200‬עופות ‪ ,‬מהם‬
‫הוא מוצא את פרנסתו בכבוד‬
‫ עד ש”נפלה” עליו “רפורמת‬‫העופות” ‪.‬‬
‫הרעיון ברפורמה‪ ,‬הוא להחליף‬
‫את מאות הלולים הקטנים‬
‫והפרטיים של חקלאי הצפון‪,‬‬
‫שנמצאים בדרך כלל במבנים‬
‫הבתים‪,‬‬
‫בחצרות‬
‫ישנים‬
‫במתחמים גדולים של לולים‬
‫בשטחים‬
‫שייבנו‬
‫חדשים‬
‫פתוחים מחוץ ליישובים‪.‬‬
‫הממשלה טוענת שיישום‬
‫הרפורמה יוריד את התחלואה‬
‫בקרב העופות ויעלה את‬
‫איכות החיים של התושבים‪.‬‬
‫הלולנים טוענים‪ ,‬כי מדובר‬
‫בצעד שיחסל את המשק‬
‫הפרטי של הביצים בצפון‪ .‬ניתן‬
‫לומר שבעקבות הרפורמה‬
‫יקטן מספר תושבי המושבים‬
‫שיש בבעלותם מכסות ביצים‪-‬‬

‫וזה בדיוק מה‬
‫שמפחיד את‬
‫נדב‪.‬‬
‫שלום‬
‫מוטרד‬
‫הוא‬
‫מ ה ע ו ב ד ה‬
‫שיאלץ להיפרד‬

‫שלו‬
‫האהובים‬
‫מהעופות‬
‫ואינו רואה את עצמו מתפקד‬
‫בלעדיהם‪“ .‬אם אין לי את‬
‫הלול‪ ,‬מה אני עושה מחר”?‬
‫הוא שואל‪ .‬הרפורמה מאלצת‬
‫את שלום להוציא סכומי כסף‬
‫גדולים שאין ברשותו ומחייבת‬
‫אותו לקחת הלוואה‪“ .‬מי ייתן‬
‫לי סכום כזה בגילי”? הוא שואל‬
‫בכאב ובפחד שמטה לחמו‬
‫ועתיד משפחתו הולך לאבדון‪.‬‬
‫ענת בתו של שלום מחזקת‬
‫את דבריו וצופה בדאגה גדולה‬
‫לעתיד משפחתה‪.‬‬
‫למשפחה קונדיטוריה קטנה‬
‫‪.1988‬‬
‫בשנת‬
‫שהוקמה‬

‫הקונדיטוריה פועלת במתכונת‬
‫מצומצמת ‪ 4‬ימים בשבוע‬
‫ומכסה בעיקר את הוצאותיה‪.‬‬
‫ענת הבת‪ ,‬אינה רואה עתיד‬
‫כלשהו במקום‪ ,‬מציינת את‬
‫ההזנחה וטוענת שריחוק‬
‫גורם‬
‫מהמרכז‬
‫המקום‬
‫להזנחה זו‪“ ,‬לא משקיעים‬
‫במקום‪ ,‬יש מחסור חמור‬
‫במקומות עבודה ואם יש‬
‫כאלה המשכורות המשולמות‬
‫משמעותית מאלה‬
‫נמוכות‬
‫שמשולמים באזור המרכז”‪,‬‬
‫היא אומרת‪ ,‬תוך דאגה לעתיד‬
‫ילדיה במקום‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬דווקא‪ ,‬היה רוצה שילדיו‬
‫ונכדיו יבנו את עתידם במעונה‬
‫ויחיו סביבו‪ .‬הוא מאמין שהם‬
‫ימשיכו את השושלת במקום‬
‫בו הם גדלו והתחנכו‪ .‬לדבריו‬
‫“בשום מקום הם לא יקבלו את‬
‫מה שהם מקבלים פה”‪.‬‬

‫צוות מוצקין עורכים באולפני טופליין‬

‫גלעדי‬
‫כפר‬
‫מירי לנסקי‪-‬רחובות טיוי‬

‫פגשנו נשים המייצרות חברה שיתופית‬
‫פרויקט המחווה לתושבי‬
‫הגליל היה גדול מכמה נקודות‬
‫ראות‪.‬‬
‫גדולתו‪ ,‬בעיקר בהיקפו‪.‬‬
‫בהכללתו מגוון גדול‬
‫של תושבים ממגזרים‬
‫מצורות‬
‫שונים‪,‬‬
‫התיישבות שונות‪.‬‬
‫כל צוות היה חוליה‬
‫הזאת‬
‫בשרשרת‬
‫וכך הרגשנו‪ .‬בימי‬
‫הצילום‪ ,‬במפגשים‬
‫הצוותים‬
‫בין‬
‫בזמני ההתכנסות‬
‫והחלפנו‬
‫שוחחנו‬
‫רשמים וחווינו בצורה זאת גם‬
‫את חוויות הקולגות שלנו‪ .‬כך‬
‫גם העצמנו את המפגש עם‬
‫האנשים שאיתם הכנו את‬

‫‪14‬‬

‫הכתבה שלנו‪ ,‬בזכות ההרגשה‬
‫שהיינו חלק מקבוצה גדולה‬
‫הגדיל את הרושם‬
‫שלנו מהעשייה‪.‬‬

‫מאמין‬
‫שלהם‬

‫בנושאים‬
‫ר ב י ם ‪.‬‬
‫פגשנו נשים‬
‫המייצרות‬
‫ח ב ר ה‬
‫אמה‬
‫פרופ’ איילת שביט ו‬
‫שיתופית‬
‫והמאמינות‬
‫המרואויינים‬
‫“בדרך”‪ .‬כל אחת לפי תכונותיה‬
‫כפר‬
‫מקבוץ‬
‫ובת‬
‫שלנו‪ :‬אם‬
‫האישיות‪.‬‬
‫גלעדי פתחו לפנינו את האני‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫המסגרת‬
‫בגלל‬
‫של הזמן למדנו‬
‫להתמקד‪ ,‬למצוא‬
‫הדברים‬
‫את‬
‫ה ח ש ו ב י ם‬
‫זאת‬
‫באמת‪.‬‬
‫בעיקר בעקבות‬
‫תחקיר שעם‬
‫מגבלות‬
‫כל‬
‫המרחק והזמן היה מועיל‪ .‬ככל‬
‫שההכרות עם המרואויינים‬
‫רחבה ועמוקה‪ ,‬כך השאלות‬
‫מצליחות לעורר תשובות‬
‫טובות ואמינות‪.‬‬
‫ההכרות עם אנשי הגליל‬
‫והמאמץ להעביר את החוויה‬
‫דרך המדיום של טלויזיה‬
‫קהילתית היה חוויתי ומתגמל‪.‬‬

‫קונפליקט של יוצר דוקומנטרי‬
‫*מירי שנר ‪ -‬רכזת קבוצת טל”ק נווה מונסון‬

‫זה היה בסתו‪ ,‬פגשתי אותה‬
‫במושב הותיק‪,‬‬
‫בחצר‪ ,‬עצים מבוגרים‪ ,‬זקופים‬
‫וירוקים‪ ,‬גדר של עצי זית‪,‬‬
‫עמוסים בפרי‪ ,‬רוח חרישית‬
‫הניעה את הענפים‪.‬‬
‫היא גרה בבית ישן מאד וחצר‬
‫גדולה ועזובה‪ .‬שרידי דשא‬
‫שלא הושקה‪ ,‬שיחי ורדים‬
‫צמאים‪ ,‬דוקרים וקוצניים‬
‫שהמזמרה לא גזמה‪.‬‬
‫פעם היתה פה רפת ומשק‬
‫חי וכלים חקלאים שמישים‬
‫של‬
‫ים‬
‫ורועשים‪ ,‬היום‪,‬‬
‫גרוטאות‪ ,‬טרקטור עטוף‬
‫בקורי עכביש וטונה של אבק‬
‫על פלטפורמה מעץ מתפורר‪,‬‬
‫שרידי חבילות חציר שריח‬
‫החציר התנדף והן מונחות‬
‫בערמה מגובבת דהויה מצבען‬
‫הצהוב‪.‬‬

‫העזובה והכלים‬
‫על רקע‬
‫השבורים‬
‫החקלאים‬
‫והמושבתים‪ .‬הסביבה שידרה‬
‫בדידות וזקנה‪.‬‬
‫התחקירן החל לשאול‪ :‬ספרי‬
‫לנו מי את?? והיא החלה לגולל‬
‫את סיפור חייה‪ ,‬נולדה לפני‬
‫‪ 84‬שנים‪ ,‬במושבה עין גנים‪,‬‬
‫היום הישוב נבלע בפ”ת‪ ,‬אח”כ‬
‫התחתנה ועברה לגליל‪ ,‬היו‬
‫חלוצים‪ ,‬היתה מורה‪ ,‬החיים‬
‫היו קשים‪ ,‬חיו בצמצום‪,‬‬
‫בעיות פרנסה ‪ ,‬גידלו ‪ 6‬ילדים‪,‬‬
‫מלחמות‪ ,‬בעלה נפטר לפני ‪3‬‬
‫שנים ממחלה‪ .‬היא לא תעזוב‬
‫את המושב‪ ,‬בשבילה הוא בית‪.‬‬

‫הבמאי והצלם הושיבו את‬
‫בסככה הנטושה‪,‬‬
‫תחיה‬

‫אין קונפליקטים‪ ,‬תחיה‬
‫שלמה וגאה בכל מה שעשתה‬
‫בחייה וכל דעותיה חקוקות‬
‫בסלע‪.‬‬

‫לא הצלחתי לישון‪ ,‬הרגשתי‬
‫את האחריות הכבדה שתחיה‬
‫העבירה לנו‪ ,‬היא “התפשטה”‪,‬‬

‫הבמאי גער במראיין‪ :‬תקצר‬
‫בפרטים‪ ,‬תוציא סיפור‪.‬‬
‫המראיין‪ :‬איך אפשר לקטוע‬

‫שלוש שעות דיברה ודיברה‬
‫כאילו חיכתה רק לנו‪ ,‬כדי‬

‫היתה בטוחה ומלאת אמונה‬
‫בנו‪.‬‬
‫אולי אציג אותה באור שלילי?‬
‫לא חבקה את ילדיה‪ ...‬היתה‬
‫קשוחה?‪....‬‬

‫היא יצאה להאכיל את‬
‫החתולים ודלת הרשת נטרקה‬
‫מאחוריה‪ ,‬גם חמשת הנמיות‬
‫באו לאכול‪ ,‬הן גרות מתחת‬
‫לבית‪ ,‬כולם שמחו לאכול‬
‫מידיה‪.‬שמחה שבאנו‪.‬‬
‫היינו ‪ 3‬אנשי צוות שמטרתנו‬
‫היתה להכין סרט דוקומנטארי‬
‫על הדמות של תחיה מוסל‬
‫החיה בגליל‪.‬‬

‫המשפחה? הילדים? הכלות‬
‫החתנים? הנכדים? הנינים?‬
‫אולי היא מצטערת על משהו?‬
‫על בחירה שעשתה בנעוריה?‬
‫אולי יש בה כעס על מישהו?‬

‫כדי לספר את סיפורה של‬
‫תחיה מוסל‪.‬‬

‫ולהפסיק אישה מבוגרת‬
‫שרוצה לספר? היא כמו נהר‪,‬‬
‫אי אפשר לעצור‪ ,‬אין סכר‬
‫למילים‪.‬‬
‫תחיה מוסל ובתה הרופאה‬

‫להשיל מעליה את סיפור‬
‫חייה‪.‬‬
‫אנחנו צריכים לעשות סרט‪,‬‬
‫מחפשים קונפליקטים‪ ,‬אולי‬
‫נמצא משהו ביחסים בתוך‬

‫שאלות‬
‫תשאל‬
‫הבמאי‪:‬‬
‫פרובוקטיביות‪ ,‬שיהיה “בשר”‬
‫לסרט‪ ,‬קונפליקט אני מחפש‪.‬‬
‫המראיין‪ :‬לא נעים לפגוע בה‪,‬‬
‫אני לא יכול לשאול‪.‬‬
‫הבמאי‪ :‬אנחנו באנו מהערוץ‬

‫מה פתאום‪ ,‬אישה חרוצה‪,‬‬
‫צנועה‪ ,‬אשת ספר‪ ,‬גלילית‪,‬‬
‫ציונית ושורשית‪.‬‬
‫אין קונפליקט‪ ,‬לא מעניין‪ ,‬אין‬
‫סרט‪.‬‬
‫* הערת הפקה‪ -‬הסיפור נכתב לפני יום‬
‫הצילומים הנוסף בו התגלתה תחיה בכל‬
‫עוצמתה ופתרה הקונפליקט‪ ,‬בסרט‬
‫מתגלה לפנינו דמות של אישה אמיצה‪,‬‬
‫קשוחה ורגישה שגידלה את בתה‬
‫הרופאה סיגל כירורג אשר כיום מטפלת‬
‫ברגישות רבה בתושבים הערביים בכפרי‬
‫הסביבה‪.‬‬

‫סעיד אסעד‪-‬כפר ראמה‬
‫יעל סמואל – זמן חיפה‬

‫ביום הראשון לפרויקט “דורות‬
‫בגליל”‪ ,‬כשלאוטובוס חיכינו עד‬
‫בוש‪ ,‬שברנו לעצמנו את הראש‪.‬‬
‫רצינו להבין הנחיות והוראות של‬
‫דוקי דרור הבמאי מיום אתמול‪.‬‬
‫יש להניח שאותן נבין כליל רק‬
‫בסופו של התרגיל”‪.‬‬
‫האוטובוסים המפוארים‬
‫והגדולים עשו דרכם בעצלתיים‬
‫בדרכי הגליל‪ .‬הנהגים הנחמדים‬
‫מן המאה ה‪ 20-‬ויותר‪ ,‬לא ידעו‬
‫על פלאי ה – ג'‪.‬פי‪.‬אס‪ ,‬מפה ואולי‬
‫בדיקה מקדימה של דרך גלילית‬
‫עלומה?‬
‫המשפחה הדרוזית שפגשנו‬
‫בכפר “ראמה”‪ ,‬קבלה אותנו בחום‬
‫ביתי משיב נפש‪ .‬הכי התרשמנו‬
‫מסב ונכד בני מיעוטים – נעימים‪,‬‬
‫רהוטים ומשכילים‪ .‬הם שקדו‬

‫לשלב בהצלחה בין אהבת‬
‫ישראל‪ ,‬אהבת העדה‪ ,‬כיבוד בן‪-‬‬
‫אנוש מכל מין ובעל כל דעה‪.‬‬
‫ביום השני לחוויה ‪ -‬הושלמו‬
‫צילומים וכל הצוותים נאספו‬
‫בכפר סולד לארוחה‪ .‬הפורל‬
‫היה מצוין ממש טרי ממימי הדן‪,‬‬
‫האוירה הכללית היתה עליזה‬
‫וטובה‪.‬‬
‫איפה נערוך ביום השלישי? כל‬
‫הצוותים היו בטוחים‪ :‬הכי טוב‬
‫לעריכה המקום שלי! הצוות‬
‫שלנו גילה יופי של אולפן‬
‫בקריית שמונה‪ ,‬כ‪ 7 -‬חדרי עריכה‬
‫מוכנים לפעולה‪ .‬היה יום מאוד‬
‫דחוס ודרשני – העורך שלנו נסוג‬
‫מהעבודה ובמקומו באמצע היום‪,‬‬
‫התייצב עורך שני‪.‬‬

‫במהלך הימים עד תום העריכה‪,‬‬
‫היה לנו מספר פעמים “קצר”‬
‫בהבנה‪ .‬אולי כי אנחנו כבר לא‬
‫כל כך צעירים‪ ,‬ואולי כי הדברים‬
‫שנמסרו (או לא נמסרו) לנו לא‬
‫היו כל כך ברורים ??‬
‫אנחנו מאלה שמאמינים‬
‫שמהכל אנו לומדים –‬
‫מהטוב‪ ,‬המעורפל ואפילו‬
‫הרע – תמיד אפשר‬
‫שתהיה איזו הארה!‬
‫אנו בעצמנו כבר ארגנו‬
‫בחיים כמה פרויקטים‬
‫ואירועים ולכן ‪ -‬יודעים‬
‫ומעריכים “עבודת נמלים”‬
‫מקצועית שנעשתה‬
‫ודאי במשך לילות‬
‫וימים‪ ,‬כספים שהושקעו‬
‫ואנרגיה שזרמה – ועל כך‬
‫כל העוסקים במלאכה ראויים‬

‫לתודה ולברכה!!‬
‫וממי כל זה בא? מ”זמן חיפה” ‪-‬‬
‫יעל סמואל רשמה‪ .‬הצוות שלנו‬
‫שהיה כיף לעבוד יחד ‪ :‬נעמי‬
‫בק‪ ,‬יעל סמואל שושי רוזנבאום‬
‫והצלם שמואל נחום‪.‬‬

‫צוות זמן חיפה בעריכה באולפני טופליין‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪15‬‬

‫משק שוורץ שדה אליעזר‬
‫איציק שור‪-‬רכז מגמת קולנוע ביה”ס התיכון “שחקים” נהריה‬
‫ציונות והתיישבות בגליל‬

‫שמחנו לקריאה של האגודה לתקשורת קהילתית‬
‫להצטרפות שלנו לפרויקט “בראי הדורות”‬

‫היה יפה לראות את שילוב הדורות גם בעשייה של‬
‫הסרטים שנעשו בפרויקט‪.‬‬

‫אנחנו משדרים כבר למעלה מ‪ 10 -‬שנים מגזין‬
‫בית ספרי במסגרת הטלוויזיה הקהילתית בנהריה‬
‫והיה לנו ברור שאנחנו ניטול בזה חלק במיוחד כאשר‬
‫דובר על הגליל‪.‬‬

‫התלמידים נחשפו לעוד גופים המשדרים וכמו כן‬
‫לסיפורי הגליל שבצורה אחרת לא היו נחשפים אליהם‬

‫בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה ונושא המעורבות‬
‫החברתית בקהילה הוא אחד מהסימנים לשנוי‬

‫‪16‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫המפגש עם המשפחה במושב שדה אליעזר פתח‬
‫לפניהם צוהר לציונות וההתיישבות בגליל‬
‫ואין שיעור הסטוריה יותר טוב מזה‪.‬‬

‫הצעירים‬

‫יוחאי רוטנברג‪-‬יו”ר האגודה‬
‫ראוי למועצה לשידורי כבלים ולווין להתערב ולהחזיר את השידור הקהילתי לשלומי‬

‫“נוער‬
‫“‬
‫נוער‪...‬‬
‫נוער‬
‫מ ש פ ט י ם‬
‫שמתחילים במילים אלו‬
‫נדושות ומיד מעבירות‬
‫למחשבה‪ ,‬איך היה בעבר‪,‬‬
‫בדור שלנו בדור ההורים‬
‫ותמיד בהשוואה “לאיך” היה‬
‫יותר טוב בזמנו של הדובר‪,‬‬
‫אל מול המציאות החבוטה‬

‫והאבודה של היום‪.‬‬
‫בגליל פגשתי ‪ 3‬קבוצות‬
‫צעירות‪ :‬ילדים ונוער‪ .‬אחת‬
‫מהן בולטת במיוחד היתה‬
‫של יוסי אוזנר משלומי‬
‫שלצער כולנו לא השכיל‬
‫המתנ”ס שבו עבד יוסי‪,‬‬
‫לשמר את הקבוצה‪ ,‬ולאחר‬
‫סיום הצילומים הוא סגר‬
‫שעריו לבני נוער שרואים‬
‫את התועלת החברתית‬
‫תרבותית במיזם הקולנוע‪.‬‬
‫עדי עדואן‪ ,‬חבר‪ ,‬קולנוען בן‬
‫לעדה הדרוזית‪ ,‬ליווה את‬
‫הקבוצה לצילומים בירכא‬
‫ססגוניות‪.‬‬
‫דמויות‬
‫ל‪2-‬‬
‫הראשונה “השייח”‪ ,‬אליו‬
‫הגיעו בכוחות עצמם אחרי‬
‫הראיון המקיף והארוך עם‬
‫יחיא עטאללה “המשורר”‬

‫שהוא מורה‬
‫במקצועו‬
‫ו כ ו ת ב‬
‫שירים‪.‬‬
‫ה ס ר ט‬
‫נכנס‬
‫לא‬
‫של‬
‫בסופו‬
‫דבר להקרנות‬
‫כי כנראה היו תקלות‬
‫טכניות‪.‬‬
‫בקשתי מעדי שהקונפליקט‬
‫לא רק הבינדורי אלא גם‬
‫הקונפליקט של “השייכות”‬
‫יבוא לביטוי‪ .‬עדי ואני ידידים‬
‫ומכירים מפרויקט שביצענו‬
‫לפני שנתיים בעין גדי וביפו‬
‫עם קבוצת נוער יהודי ערבי‬
‫ישראלי‪ .‬עדי בחור דעתן‬
‫מביע ללא כחל וסרק את‬
‫הקונפליקט היהודי –ערבי‬
‫ואת משמעותו והשפעתו על‬
‫חיי הדרוזים במדינת ישראל‪.‬‬
‫הויכוח שגם הוא שרוי בו‬
‫בא לביטוי בכל סרטיו‪ .‬אי‬
‫אפשר היה להימנע מכך‬
‫וראוי שכך זה יעשה‪ .‬אנחנו‬
‫חיים במדינה אחת ‪ ,‬הדרוזים‬
‫נלחמים עמנו ולא תמיד‬
‫זוכים למלוא הכרת הזכויות‬
‫במיוחד הדבר בולט אחרי‬
‫השחרור מצה”ל‪ .‬שמענו‬
‫וראינו את הדבר גם בסרטים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫וטוב שנצליח אולי גם אנו‬
‫לשינוי‬
‫לתמוך ולעשות‬
‫ולשוויון בזכויות כמו גם‬

‫בנטל‪.‬‬
‫עבודת הצוות של בני הנוער‬
‫היתה מדהימה‪.‬‬
‫ונתחיל בעדי‪ ,‬בתו בת ה ‪3.5‬‬
‫(ביום הצילומים) של יוסי‬
‫אוזנר רכז הקבוצה‪ .‬ילדה‬
‫קטנה‪ ,‬נושאת חצובה קלה‬
‫של מצלמה‪ .‬התמונה היתה‬
‫כל כך מרשימה שחשבתי‬
‫שנתחיל עמה את הכנס‬
‫הבינדורי שלנו בכרמיאל‪.‬‬
‫להקדיש לדור הצעיר את‬
‫ההמשך של הטל”ק שלנו‬
‫בגליל‪ ,‬כי זו מורשת מביתו‬

‫של איש יקר שמעז וגם‬
‫ילדיו ממשיכים את שהוא‬
‫אוהב‪.‬‬
‫יחד עם בני הנוער ‪:‬‬
‫הבימאית‪ ,‬דקל בן צבי‬
‫‪ ,‬הצלם ואיש הסאונד‬
‫דרור בן צבי‪ ,‬רביד עמר עדי‬
‫א‬
‫ו‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ר‬
‫בת שלו‬
‫צלם ותאורן והעורך נצר‬
‫ש‪ ,‬צלמת‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫פ‬
‫למת‬
‫וגם‬
‫שטרית ‪.‬‬
‫“המשורר”‬
‫עם מנהיגים יהודים וערבים‪.‬‬
‫חבורה עצמאית תאבת דעת‪,‬‬
‫דמות האם לא על הקיר‪,‬‬
‫בטלו לימודיהם ובאו לימי‬
‫למה? סוג של צניעות‪ ,‬חינוך?‬
‫הצילום‪ ,‬שארכו יותר ממה‬
‫לא ידוע‪ ,‬הבידול‪ ,‬האתני‪,‬‬
‫שאנחנו היינו עמם‪.‬‬
‫הקונפליקט‬
‫השייכות‪,‬‬
‫שקיים למי ולאיזו ארץ אנו‬
‫נבחרו‬
‫הצילום‪,‬‬
‫זוויות‬
‫שייכים ואם שייכים‪ ,‬לא היה‬
‫בקפידה‪ ,‬לא מעט ויכוחים‬
‫צריך להאמר הוא נשקף‬
‫עם עדי‪ ,‬שלעיתים מזעיף‬
‫מ”קירות יודעות אומר” ‪,‬‬
‫פנים וקשה להתווכח עמו‬
‫ומהחיוכים המכבדים מחד‬
‫או להפיס את דעתו‪ ,‬כך‬
‫ומהשתיקה מאידך‪ ,‬גם אם‬
‫בשולחן‬
‫כך‬
‫בצילומים‪,‬‬
‫נאמר אחרת בשיחה‪ ,‬שלא‬
‫העריכה‪ ,‬תקיף‪ ,‬שמחמיר‬
‫הבנתי את פישרה וחבל‪ .‬הרי‬
‫אנחנו באותה ארץ ונלחמים‬
‫על אותם דברים‪ .‬חבל שלא‬
‫למדתי ערבית!‬
‫בני חבורת “שלומי” ‪,‬‬
‫התחלקו בעבודה‪ ,‬את הראיון‬
‫היה ברור‪ ,‬נותנים לבימאית‪,‬‬
‫יש סיבה? לא ברור האם‬
‫היא כבימאית תשאל יותר‬
‫בדרישותיו כמנחה מלווה‬
‫שאלות מנער משתתף אחר‬
‫מקצוע‪.‬‬
‫וכאיש‬
‫כעורך‬
‫או משום שהיא מובילה‬
‫השיחה התנהלה בעברית‪,‬‬
‫את קו הרצף כפי שנלמד?‬
‫חשתי שהדו‪-‬שיח אינו‬
‫יש כאן אולי קיבוע דמות‬
‫מקיף את הרגש‪ ,‬וגם אני‬
‫המראיינת או נוחות אולי לא‬
‫התערבתי‪ ,‬היה ראוי לנהל‬
‫הייתי בקטעים שדרור הצלם‬
‫את השיחה בשפה הערבית ‪,‬‬
‫ורביד צלם‪-‬תאורן‪ ,‬שאלו‪.‬‬
‫ולתת לרגש לזרום ולהעלות‬
‫מאידך גם דקל השתתפה‬
‫את הרציפות המחשבה לכדי‬
‫בסט ובחירת זוויות הצילום‪.‬‬
‫ביטוי מילולי‪ .‬אך “אליה‬
‫וקוץ בה” לצערי‪ ,‬בדיעבד‪,‬‬
‫יתכן והיה טוב למען למידת‬
‫בני הנוער של שלומי לנהל‬
‫השיחה בעברית כך היו‬
‫מבינים וגם לומדים מה ראוי‬
‫ומה מיותר‪.‬‬
‫גם בנותיו הנאות והיפות‬
‫עדי עדואן‪ -‬במאי‪ ,‬מנחה הפרוייקט בירכא‬
‫של “המשורר” הוכנסו לסבך‬
‫הצילום בסטילס‪ ,‬בוידיאו‪.‬‬
‫חייכניות‪ ,‬החיוך כשפת דיבור‬
‫תמו הצילומים‪ ,‬תמה העריכה‬
‫ללא מילה‪ .‬אינן מחליפות‬
‫המורכבת‪ ,‬תמו ימי הקבוצה‪.‬‬
‫מבטים‪,‬‬
‫רק‬
‫דיבורים‬
‫חבל שמתנ”ס שלומי או‬
‫ששזורות בהן המילים‪ .‬הכל‬
‫מנהלו לא השכילו להמשיך‬
‫מובן וראוי‪ .‬הכיבוד אהבת‬
‫ולכבד ולהוקיר ולקדם את‬
‫האורחים נשקפה מהמבטים‪,‬‬
‫התנדבות הנוער שיוצר כך‬
‫מהרצון להטיב‪ .‬על הקירות‬
‫מנהיגות ליישוב בו גדלו‪.‬‬
‫המורשת‪ ,‬האב ‪ ,‬המיתולוגי‬
‫ואינם מעריכים את עבודתו‬
‫הוא שחינך‪ ,‬והוא שנראה‬
‫של יוסי אוזנר‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪17‬‬

‫ראש פינה‬

‫כתב‪ :‬יוסי לוי רכז הווידאו בראש פינה‪.‬‬
‫השינוי הגדול של ראש פינה באנימציית ילדים‬
‫במסגרת פרויקט “בראי‬
‫הדורות” הגיעו אלינו לראש‬
‫פינה וסיל סרביני ומאשה‬
‫קרסני‪ ,‬צמד אנימטורים‬
‫מסטודיו “אנימציע” של‬
‫מרכז תקשורת עירוני ויצו‬
‫כגן בירושלים‪ .‬וחברנו‬
‫יחד עם חוג בנות מביה”ס‬
‫“וילקומיץ“‬
‫הקהילתי‬
‫שאנו מרכזים בבית הספר‬
‫בנושא אחר ליומיים של‬
‫חוויות ושיתוף‪.‬‬

‫על ידי וסיל ומאשה‬
‫והנושא שנבחר לסרט‬
‫האנימציה הוא השינוי‬
‫הגדול שעוברת ראש פינה‬
‫בשנים האחרונות ממקום‬
‫כפרי לחלוטין בעבר‪ ,‬לסוג‬
‫של עיירה שניתן למצוא‬
‫בה גם מרכזי קניות וגם‬
‫טבע‪ ,‬גם אופי כפרי וגם‬
‫עירוניות מסויימת השם‬
‫שנבחר לסרט‪“ :‬ראש פינה‬
‫בראי הזמן “‪.‬‬

‫בחכמה רבה נווטה הסדנא‬

‫ייצרנו דמויות כל אחת על‬

‫‪18‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫פי בחירתה ויחד ציירנו‬
‫רקעים עליהם הדמויות‬
‫הרקעים‬
‫ואכן‬
‫ינועו‬
‫שיצרנו מתחילים בוואדי‬
‫ראש פינה טובל בטבע‬
‫ירוק ומסתיימים בכיכרות‬
‫שליד פתח המושבה בהם‬
‫יש מעברי חצייה ומרכזי‬
‫קניות‪.‬‬
‫חשוב לציין כי הבנות‬
‫הביעו אהדה לרבגוניות‬
‫במושבה והגיבו בחיוב‬
‫גם לטבע שקיים וגם‬

‫לאפשרות לרדת ולבלות‬
‫מרחק כמה דקות מהבית‪.‬‬
‫זו הזדמנות להודות לוסיל‬
‫ומאשה שהגיעה אלינו‬
‫לארץ רק מספר ימים קודם‬
‫ליוחאי שהביא אלינו את‬
‫הסדנא‪ ,‬למתנ”ס שתמך‬
‫במקום ובכיבוד ולבית‬
‫הספר ששחרר את הבנות‬
‫משני ימי לימודים לטובת‬
‫העניין‪.‬‬

‫תגובות מהשטח לפרויקט בגליל‬
‫תודות‪ ,‬ברכות דברי שבח והלל‬
‫שמחנו שהיה בידנו לסייע ואני שמחה‬
‫שהאירוע היה מוצלח‬
‫לביאה שלו‪-‬פישר‬
‫דוברת עיריית כרמיאל‬

‫‪k‬‬
‫תודה רבה לך על המכתב הנאה‪ .‬שוב‬
‫תודה על שנתת לנו הזדמנות לארח‬
‫אירוע כה נפלא‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫פרופ’ יוחנן ארזי‬
‫– נשיא המכללה להנדסה אורט‬
‫ברואדה כרמיאל‬

‫‪k‬‬

‫על הלמידה וההפקה – צוות‬
‫גדרה‬

‫שלכם‪ .‬הארגון וההשקעה ראויים לציון‬
‫ותודתינו‬
‫במלאכה‪.‬‬

‫נתונה‬

‫לכל‬

‫העוסקים‬

‫ברגשי הערכה‬
‫שושי קדוסי נעים‪ -‬גדרה‬

‫‪k‬‬
‫איציק שור ‪ -‬רכז מגמת קולנוע‬
‫וטלוויזיה ביה”ס התיכון הרב‬
‫תחומי למצויינות ומנהיגות‬
‫חברתית “שחקים” נהריה‬

‫קודם כל שאפו על האירגון של הכנס‪.‬‬
‫מקום מצויין לכנסים כאלה‪ ,‬יש לך את‬
‫כל השרותים שאתה צריך במקום‬
‫זה שהיה כל הזמן קפה ושתייה‪,‬‬
‫שרותים מקום לצאת לנשום אויר וכו’‬
‫בקיצור תחשוב גם בעתיד לעשות אצלנו‬
‫בצפון כנסים או אפילו השתלמויות של‬
‫מכאן לא רק ברחובות‪.‬‬

‫להודות על האמת היתה לי חוויה‬
‫יוצאת דופן ונהניתי מאד כך שכל‬
‫הקשיים שהועלו בפני צוות ההפקה ‪-‬‬
‫ממש שוליים בעיניי‪.‬‬

‫שמחנו לקריאה שלכם להצטרפות שלנו‬
‫לפרויקט “בראי הדורות”‬

‫לגבי הצילומים סאונד וכו’ ‪ -‬הייתה לנו‬
‫בעייה של תאורה מתאימה ופחות או‬
‫יותר התגברנו לא יצא אופטימלי אבל‬
‫עבר את המסך‪.‬‬

‫אנחנו משדרים כבר למעלה מ‪10-‬‬
‫שנים מגזין בית ספרי במסגרת‬
‫הטלוויזיה הקהילתית בנהריה‬
‫והיה לנו ברור שאנחנו ניטול בזה חלק‬
‫במיוחד כאשר דובר על הגליל‪.‬‬

‫העורך שלנו בטופליין היה מקצועי סבלני‬
‫וחביב במיוחד הבעיה ששאר חברי‬
‫הצוות מלבד העורכת נותרו משועממים‬
‫וחסרי מעש‪ .‬מה גם שסיימנו הרבה לפני‬
‫הזמן וחיכינו זמן רב להסעות חזרה‪.‬‬

‫בית הספר עבר שנוי בשנה האחרונה‬
‫ונושא המעורבות החברתי בקהילה‬
‫הוא אחד מהסימנים לשנוי‬

‫אפשר לנסות לשלב בפעם הבאה‬
‫הרצאות וסדנאות למעוניינים להעשרת‬
‫הידע ואינפורמציה על התקשורת‬
‫הקהילתית‪.‬‬
‫היה חסר ערב גיבוש של כל הצוותים‬
‫מן שיחת סיכום ‪.‬‬

‫‪k‬‬
‫רציתי להודות לכם בשמי ובשם צוות‬
‫גדרה על היום הנפלא בכרמיאל‪.‬‬
‫האירוח היה מעל למצופה וכך גם‬
‫האירוע התרבותי והאיכותי‪.‬‬
‫אין ספק שהפרויקט תרם לנו רבות‬
‫המתנדבים בערוץ הקהילתי‪,‬‬
‫והסרטים שהוקרנו הינם ההוכחה‬
‫שאפשר לבטא את היכולות והכשרונות‬
‫עם הכשרה ומסגרת מתאימה כמו‬

‫היה יפה לראות את שילוב הדורות גם‬
‫בעשייה של הסרטים שנעשו בפרויקט‬
‫התלמידים נחשפו לעוד גופים משדרים‬
‫וכמו כן לסיפורי הגליל שבצורה אחרת‬
‫לא היו נחשפים אליהם‬
‫המפגש עם המשפחה במושב שדה‬
‫אליעזר פתח לפניהם צוהר לציונות‬
‫וההתיישבות בגליל‬
‫ואין שיעור היסטוריה יותר טוב מזה‪.‬‬

‫‪k‬‬
‫תודה על ההזמנה לאירוע שנראה על‬
‫פניו מרשים ביותר‪.‬‬
‫ברור לי שהושקעה עבודה ענקית בכל‬
‫הפרוייקט ועל כך יישר כוח גדול לענת‬
‫ווגמן ולכל מי שתרם‪.‬‬
‫תמר צוהר‪-‬מבט גן רמת גן‬

‫‪k‬‬

‫ענת‪ ,‬יוחאי‪ ,‬דוקי וכל הצוות‪.‬‬
‫אני רוצה להודות לכם באופן אישי וגם‬
‫בשם הקבוצה שלי (תושבים משדרים‬
‫–פתח תקוה) על הזכות שניתנה‬
‫לנו להשתתף בפרויקט אדיר‪ :‬בראי‬
‫הדורות‪.‬‬
‫זו הייתה חוויה‪,‬חזקה ועצומת נפש‬
‫מאין כמוה‪.‬‬
‫הארגון היה נהדר‪.‬‬
‫תודה על הזכות לעלות לבמה ולקרוא‬
‫את הקטע המתאר את התהליך‬
‫והקשר שנוצר בעקבות הסרט אותו‬
‫עשינו‪.‬‬

‫חבל שלא ניצלתי זאת לצילום עמו‪,‬‬
‫במקום‪.‬‬
‫תודה‬
‫‪ ‬יעקב מאוטנר‪ -‬חבר צוות‬
‫“אירגון גימלאי צה”ל‪ -‬בירושלים‬

‫‪k‬‬
‫תודה על היום הנפלא בכרמיאל‪ .‬‬
‫הארגון והסרטים היו ‪!10‬‬
‫רותי ואריה ריכטר‬

‫קיבלתי בסוף הערב מחמאות הן על‬
‫הסרט והן על קטע הקריאה ממשה יונס‬
‫הנחשב בעיני מאוד‪ .‬הוא חיפש אותי‬
‫במיוחד לציין בפניי שאילו היו מחלקים‬
‫פרסים היה מגיע לי מקום ראשון‪,‬‬
‫והסרט ראוי להיכנס כחומר לימודי‬
‫בסדנאות בטלוויזיה הקהילתית‪ .‬זו‬
‫מחמאה גדולה מאוד מאיש גדול‬
‫ויקר‪ ,‬אותו אנו מכירים ומוקירים‬
‫שנים רבות‪.‬‬
‫קיטרנו בהתחלה‪ ,‬ולמרות הכל‬
‫יצא דבר מרגש ונפלא‪.‬‬
‫אני מציעה לערוך חוברת ובה דיווח‬
‫על הערב שהיה אתמול ועל הפרויקט‬
‫עצמו‪ ,‬כולל תמונות ודיווחים קטנים‬
‫על כל סרט מפי היוצרים‪ ,‬ותמונות‬
‫שצולמו במקום‪.‬‬
‫תודה מראש ושוב תודה‬
‫ענקית‬
‫רות סובל והצוות– תושבים‬
‫משדרים פתח תקוה‬

‫‪k‬‬
‫בשמי ובשם חברי‪ ,‬חברי‬
‫“צוות” (ארגון גמלאי‬
‫צה”ל ) בירושלים‬

‫אבקש להודות לך ולכולם על יום‬
‫נפלא‪.‬‬
‫ההחלטה לצרף אותנו הייתה‬
‫במקום‪.‬‬
‫יצאנו‪ ,‬מרוצים ובעיקר נשכרים‪.‬‬
‫“תלונה” אחת יש לי אליכם‪:‬‬
‫במקרה באותו יום הייתי עייף‬
‫מאוד‪ ,‬ומאוד רציתי לנצל את‬
‫החושך באולם ולישון‪.‬‬
‫לא הצלחתי להירדם – הייתי‬
‫מרותק‬
‫על כך ישר כוח ותודה לכולכם‪.‬‬
‫כבר סיפרתי לך על הפגישה עם‬
‫הנכד שלי שצילם את הסרטון על‬
‫פקיעין‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪19‬‬

‫לזכרם‬

‫בשנה האחרונה נפרדו מאיתנו לעולם פעילים רבים שהשקיעו ממיטב‬
‫שנותיהם למען היצירה של הטלווזיה הקהילתית‬
‫הרצל רווה ז”ל‬

‫ולכולם הידיעה שאת האהבה‬
‫הזאת והלימוד לקראת הביצוע‪,‬‬
‫אתה הרצל מעביר בדרך לא‬
‫אמצעית‪.‬‬
‫את רעיון היצירה של הטלוויזיה‬
‫לקהילה ‪ ,‬יישמת בכל דרך‪ .‬אני‬
‫זוכר שיחות לא קלות בשנים‬
‫עברו על קשיים מול צרכים ועל‬
‫תפיסות חברתיות‪.‬‬

‫שבועיים לפני פטירתו של‬
‫הרצל רווה ז”ל‪ ,‬חבר הנהלת‬
‫האגודה הישראלית לתקשורת‬
‫הקהילתית‪ ,‬נערך כנס הוקרה‬
‫למתנדביו במעלה אדומים על‬
‫‪ 15‬שנות פעילות‪ ,‬ושם נאמרו‬
‫עליו דיברי שבח והלל כפי‬
‫המובא ע”י יוחאי רוטנברג בשם‬
‫הנהלת האגודה‪.‬‬
‫קטע קריאה מתוך שירו של‬
‫לוין קיפניס‪ /‬הבית‬
‫הבית הקטן הוא הבית‬
‫שלי‬
‫המשפחה‬
‫של‬
‫יש בו קירות‪ ,‬רצפה וגג‬
‫והרבה חלונות להביט החוצה‪.‬‬
‫יש בו‬
‫ומקום‬
‫יש בו‬
‫ויש בו‬
‫בשבילי‪.‬‬

‫מקום לאבא ולאמא‪,‬‬
‫ולאחותי‪.‬‬
‫לאחי‬
‫מקום לסבא וסבתא‬
‫מקום שהוא רק שלי‬

‫אני אוהב את הבית הקטן שלי‪,‬‬
‫שומר עליו שיהיה יפה ונקי‪,‬‬
‫נעים‬
‫בו‬
‫שיהיה‬
‫רוצה‬
‫לאבא ולאמא‪ ,‬לסבא ולסבתא‪,‬‬
‫לאחי הקטן‪ ,‬לאורחים שבאים‪,‬‬
‫לשכנים וגם לי‪.‬‬

‫‪k‬‬
‫אולפן אדומדיה הינו בית בין‬
‫לביקור ובין לשידור ‪ ,‬וכך אני‬
‫מרגיש ‪ -‬מי שהגיע אליכם‪ -‬לא‬
‫אחת ‪.‬‬
‫לכל אחת ואחד מכם יש את‬
‫הטאצ’ האישי במתן התחושה‪,‬‬
‫בקריצה‬
‫במבט‪,‬‬
‫בחיוך‪,‬‬
‫ובחברות‪.‬‬

‫אבל “הקהילה” היא המאור אליו‬
‫אתה מחנך את כל המתנדבים‬
‫הנמצאים באדומדיה‪“ .‬הנתינה”‬
‫היא הנר הנוסף אליו אתה מכוון‬
‫את אנשיך‪.‬‬
‫“ההקשבה” היא תכונה קיימת‪,‬‬
‫אך בהחלט אתה ארי בסוגר‬
‫וכשיש צורך או מחלוקת אתה‬
‫משמיע את דבריך‪.‬‬
‫אני שמח שיש לי חבר כמוך‬
‫שאני יכול לחלוק עמו הגיגים‪,‬‬
‫קשיים‪ ,‬או חוויות‪ ,‬בין אם זה‬
‫קשור לענייני דיומא‪ ,‬לאגודה‪,‬‬
‫או לקהילה‪.‬‬
‫במאבקנו על תקציב התמיכות‪,‬‬
‫שלחת צוותים לכל דיון בכנסת‬
‫וגייסת את בני כשריאל ראש‬
‫העיר‪ ,‬שלו אנו חייבים תודה על‬
‫תמיכה ללא לאות ברעיון של‬
‫הטלוויזיה הקהילתית למען‬
‫הציבור במדינה‪ ,‬ולמען תושבי‬
‫מעלה אדומים ומתנדבי אולפן‬
‫הטלוויזיה המשקפים את‬
‫העיר לעיני תושביה באמצעות‬
‫הטלוויזיה הקהילתית‬
‫אצלך הרצל‪ ,‬יש משפט מאד‬
‫ברור לאורך כל הדרך‪“ ,‬זה לא‬
‫בלתי אפשרי”‪ ,‬ובכן עם כל רעיון‬
‫יצירתי יותר‪ ,‬או פחות‪ ,‬שהגעתי‬
‫אני אליך‪ ,‬או גם אחרים‪ ,‬הרמת‬
‫את הכפפה וזה סוג חינוך‬
‫לדורות הצעירים שאתה מגדל‬
‫את בני כל הגילאים שחשוב‬
‫שינחילו הלאה לדורות הבאים‪.‬‬
‫בין לביתם ובין לבית כאן‬
‫באדומדיה‪.‬‬
‫‪ 3‬אירועים בולטים אצלי בזכרון‪.‬‬
‫שלושתם יש להם בסיס חזק‬
‫של התגברות על כל מכשול‪.‬‬

‫ומאידך כאשר מתכוננים או‬
‫מעבירים שידור אתם יוצרים‬
‫הרגשה של סינכרון‪ ,‬האחד‬
‫סומך על השני או על השניה‪.‬‬
‫הלחץ קיים אבל יש בו סוג של‬
‫חיבוק סוג של אהבה ‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫האחד‪“ :‬תחרות גומות חן” –‬
‫המצאה של יהודב גפשטיין‬
‫מתנדב צעיר בן למעלה מ ‪70‬‬
‫מפתח תקוה שהדביק את כל‬
‫המדינה ב”שיגיון” שלו ‪ ,‬בדרכך‬
‫הסכמת לשמש במה לסיום‬
‫ארצי בתחרות אצלכם באולפן‪.‬‬

‫האירוע השני היתה העברת‬
‫שידור חי בזמן מלחמת‬
‫עופרת יצוקה מהדרום‪ ,‬עם‬
‫המצאת העברת שידורים‬
‫ברשת סלולארית‪ ,‬שהיום כל‬
‫ערוץ מסחרי מבצע גם בלי‬
‫לחצי מלחמה‪ ,‬אתה הסכמת‬
‫וביצעתם‪.‬‬
‫האירוע השלישי הוא העברת‬
‫דומים‬
‫באמצעים‬
‫השידור‬
‫מהמשלחת של תלמידי מעלה‬
‫אדומים לפולין‪.‬‬
‫אין לי ספק שהתגברות על‬
‫קשיים היא הצד הבולט‪ ,‬החזק‬
‫והאפשרי שלך ושלכם‪.‬‬
‫לאחר מותו‬
‫כתב יוחאי‪ ,‬יו”ר‬
‫לתקשורת קהילתית‪:‬‬

‫האגודה‬

‫חבר‪ ,‬עזבת‪ ,‬עברת דירה לארץ‬
‫לא זרועה‪,‬‬
‫שאין ממנה ידיעה אם טוב שם‬
‫או רע‪,‬‬
‫היית חבר‪,‬שומע‪ ,‬קשוב לכל‬
‫משובה‬
‫מצוקה או שמחה של כל חברי‬
‫הקהילה‬
‫העיר והסביבה‪.‬‬
‫יצרת מקום‪ ,‬משפחה‪ ,‬בית‬
‫לאוהבי מצלמה‪ ,‬מיקרופון‬
‫ומידע‬
‫לכולם נתת פינה‪ ,‬מכל לב‬
‫בעשיה רצופה יותר מיממה‪.‬‬
‫עזבת בשקט בדממה עם הרבה‬
‫אהבה‪,‬‬
‫האישית‪,‬‬
‫המשפחה‬
‫לכל‬
‫הצמודה‪ ,‬ולזו המקיפה במעגל‬
‫הקהילה‬
‫אוהבים אותך הרצל‪ ,‬על מי‬
‫שאתה ועל שחלקת עמנו את‬
‫עוצמתך‪.‬‬

‫מילה אחרונה להרצל‪/‬‬
‫*עפרה חיימוביץ‬
‫שקטים והמומים ליווינו את‬
‫הרצל בדרכו האחרונה‪ .‬עוד לא‬
‫הספקנו לעכל את דבר מחלתו‬
‫והוא כבר איננו‪ .‬הולכים כולנו‬
‫עם חולצות ירוקות‪ ,‬עליהן‬
‫מתנוסס הכיתוב “טלויזיה‬
‫קהילתית‪ -‬הבית של כולנו”‪ .‬זה‬
‫באמת בית‪ .‬ואבא כבר איננו‪.‬‬
‫מין בור כזה שנפער‪ .‬דמותו‬
‫האצילית‪ ,‬החזקה מלווה אותנו‬
‫תוך כדי ירידה למקום שממנו‬
‫אין דרך חזרה‪ .‬תוך כדי הליכה‬
‫רצות בראש מחשבות על‬
‫דברים שרצינו לעשות ולא‬
‫הספקנו‪ ,‬על עוד כמה מילים‬
‫שיכלו להיאמר‪ .‬הוא הרגע היה‬
‫פה‪ ,‬עוד מתכנן את המגזין הבא‬
‫או את הפרוייקט שצריך להרים‪,‬‬
‫מייעץ עצה טובה‪ .‬רק לפני‬
‫שבוע עשינו ערב שכולו לכבודו‪,‬‬
‫זו הייתה הוקרה שכל כך הגיעה‬
‫לו‪ ,‬וכמעט שהיה מאוחר מידי‪.‬‬
‫בדרך חזרה נכנסים לאולפן‬
‫הטלויזיה‪ .‬על הקלטת שצילמנו‬
‫צריך לכתוב עכשיו “הלוויה‪-‬‬
‫הרצל”‪ -‬כל כך הזוי‪ .‬בתוך‬
‫המשרד כאילו הכל השתנה‪.‬‬
‫השולחן מלא בבלגן של דפים‬
‫ואבק‪ ,‬אפילו ריח הסיגריות‬
‫נעלם לו‪ .‬רק העניבות שתלויות‬
‫על ידיות הארון‪ ,‬מעידות בשקט‬
‫על תקופה שחלפה‪ .‬הרצל חדר‬
‫ללב של כולנו‪ .‬ביושר‪ ,‬בדבקות‬
‫במטרה‪ ,‬בהקשבה‪ ,‬באהבה‪.‬‬
‫כזה היה הרצל‪ ,‬גרם לנו להיות‬
‫מאוחדים‪ .‬הוא האמין בכל‬
‫ליבו בדרך‪ ,‬ועל ידי דקדוק בכל‬
‫הפרטים ובהמון סבלנות גרם‬
‫לכל סובביו להידבק בחיידק‬
‫הזה של נתינה לקהילה‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫כשהוא מביט בנו מלמעלה‪,‬‬
‫בחצי חיוך‪ ,‬אנו רוצים להבטיח‬
‫לו שמשפחת אדומדיה תמשיך‬
‫ביחד את הדרך והמורשת‬
‫שאבא הרצל הנחיל לדורות‪.‬‬
‫*עופרה מפיקה בטלוויזיה הקהילתית‬
‫מעלה אדומים‬

‫חוסה פרפיניאל ‪ PEPE‬ז”ל‬
‫דברים לזכרו בשם צוות טל”ק נצרת עילית מפי‪ :‬מרסלו קליינר‬
‫‪José Perpiñal, argentino y‬‬
‫‪cordobés de origen, tenía‬‬
‫‪68 años bien vividos y‬‬
‫‪sueños de muchos más.‬‬
‫‪Aprendió entre otras cosas‬‬
‫‪a contar sus vivencias y‬‬
‫‪pensamientos a su estilo‬‬
‫‪sin pretensiones de ser‬‬
‫‪un escritor, sólo con‬‬
‫‪el esfuerzo y el valor‬‬
‫‪de seguir intentándolo.‬‬
‫‪Participó del grupo de‬‬
‫‪televisión‬‬
‫‪comunitaria‬‬
‫‪Vivencias de Nazareth‬‬
‫‪Illit y seguirá por siempre‬‬
‫‪en el recuerdo de sus‬‬
‫‪compañeros.‬‬

‫יוסף פרפיניאל (‪)PEPE‬‬
‫בעיר‬
‫נולד‬
‫ארגנטינה‬

‫קורדובה‬

‫–‬

‫היה בן ‪ 68‬במותו‬
‫אנחנו חבריו בנצרת עלית‬
‫יכולים לספר עליו שתמיד תרם‬
‫לנו מנסיון חייו המעניינים‬
‫וגם שתף אותנו בחלומותיו‬
‫לגבי העתיד‪ ,‬חלקם לא הצליח‬
‫להגשים בגלל מותו בטרם עת‬
‫במשך השנים הרבות שהכרנו‬
‫אותו סיפר לנו חוויות ומחשבות‬
‫בסגנון אישי מיוחד במינו‪,‬‬
‫צנוע ‪,‬עינייני ‪,‬ביקורתי ומלא‬
‫הומור‪ .‬גם בעל‪-‬פה וגם בכתב‬
‫באמצעות מאמרים שהופיעו‬
‫בשני הספרים שהוצאו לאור‬
‫ע”י סופרים חובבים מיוצאי‬
‫הקהילה הדרום האמריקאית‬

‫בישוב וגם ככתב בכתבות‬
‫ששודרו ע”י קבוצת התקשורת‬
‫הקהילתית שלנו‪.‬‬
‫אנחנו יכולים להעיד על דאגתו‬
‫לנושאים חשובים לאזרח‬
‫הקטן ‪ ,‬למתן שוויון הזדמנויות‬
‫למוגבלים ולמאמצים שלו‬
‫לתרום ולהיות שותף למרות‬
‫המחלות במשך מעל לעשר‬
‫שנים היה חבר ותיק במערכת‬
‫“חוויות בנצרת עלית “ ובכלל‬
‫פעיל קהילתי מתחילת קליטתו‬
‫בארץ כשגם מלא תפקיד‬
‫יו”ר התאחדות אמל”ט ולקח‬
‫חלק מוביל בהקמת ספריה‬
‫בספרדית הוא ימשיך להיות‬
‫בזיכרון של כולנו‬
‫יהיה זכרו ברוך !!!!‬

‫יצחק כץ ז”ל ‪1912-2011‬‬
‫דברים לזכרו‪ :‬משה יונס‬
‫בימים אלו הלך לעולמו בשיבה‬
‫טובה (בן ‪ 99‬וחצי)‪ ,‬יצחק כץ‪ ,‬מי‬
‫שכיהן כראש עיריית רחובות‬
‫במשך ‪ 12‬שנים‪ .‬בשנות ה‪80-‬‬
‫ועד אמצע שנות ה‪ 90-‬כיהן‬
‫כיו”ר האגודה למען הקשיש‬
‫ברחובות (ע‪.‬ל‪.‬ה רחובות)‬
‫יצחק כץ ניהל ופיתח אגודה‬
‫מובילה‪ ,‬מצליחה ומקצועית‬
‫מן הטובות בארץ‪ .‬יצחק‬
‫הכניס חידושים רבים בתחום‬
‫עבודת האגודות למען הקשיש‬
‫בישראל ובמה שנוגע לעניין‬
‫המשותף לכולנו‪ ,‬יצחק כץ‬
‫ואשתו ניצה‪ ,‬שתיבדל לחיים‬
‫ארוכים‪ ,‬הובילו את השידורים‬
‫הראשונים בארץ בתחום‬
‫הטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬
‫ברחובות הופעלו השידורים‬
‫הראשונים בשידור ישיר עם‬

‫תגובות צופים‪ .‬התוכניות‬
‫הועברו מאולפן חברת עידן‬
‫(אחת מהזכייניות הראשונות‬
‫של הכבלים)‪ .‬ד”ר סימונה נאור‬
‫הפסיכיאטרית הידועה מבית‬
‫חולים‪ ,‬קפלן‪ ,‬הנחתה בכישרון‬
‫רב ופרדי ז’יסקורט מפיק‬
‫הטלוויזיה הדריך את הקבוצה‬
‫באותה תקופה‪ .‬יצחק כץ‬
‫שימש תקופה קצרה גם כחבר‬
‫הנהלת האגודה‪.‬‬
‫קבוצת הטלוויזיה הקהילתית‬
‫של רחובות היא עד עצם היום‬
‫הזה קבוצה יוצרת תוססת עם‬
‫מספר מתנדבים גדול ואיכותי‬
‫בריכוזן של יונה וקסלר‬
‫וניצה כץ‪ .‬יצחק כץ היה איש‬
‫רחב אופקים‪ ,‬חכם‪ ,‬משכיל‪,‬‬
‫בקי במקורות היהדות‪ .‬אדם‬
‫עם יכולת קבלת החלטות‬
‫מעמיקה‪,‬מנהיג של ממש‪ .‬כך‬
‫נזכור אותו‪.‬‬

‫על יצחק כץ כתב גם עודד‬
‫חביב יועץ המועצה לשידורי‬
‫במשרד‬
‫ולוויין‬
‫כבלים‬
‫התקשורת‬
‫יצחק‪ ,‬לשעבר ראש עיריית‬
‫רחובות‪ ,‬פעיל ציבור מרכזי‬
‫בעיר ובארץ כולה‪ ,‬חבר‬
‫במוסדות ציבור שונים ומגוונים‬
‫לאורך‬
‫בהתנדבות‬
‫ופעיל‬
‫השנים‪.‬‬
‫יצחק נמנה על יוזמי ומקימי‬
‫האגודה לטלוויזיה קהילתית‬
‫ומחלוציה הפעילים מאז‬
‫היווסדה בארץ‪.‬‬

‫למרות גילו המופלג‪ ,‬פעל‬
‫יצחק‪ ,‬ללא לאות לקידום‬
‫תחום הטל”ק וקבוצת השידור‬
‫ברחובות‪ ,‬תוך שהוא פועל‬
‫במקצועיות ‪ ,‬מסירות ויסודיות‬
‫לאורך השנים‪.‬‬
‫בתרומתו‬
‫הצטיין‬
‫יצחק‬
‫לקהילה בכלל ולקהילת העיר‬
‫רחובות בפרט‪ ,‬איש משכיל‪,‬‬
‫אינטליגנטי‪ ,‬רחב אופקים‬
‫נעים הליכות וצנוע‪.‬‬

‫כמי שעמד בראש העמותה‬
‫ברחובות‬
‫הקשיש‬
‫למען‬
‫ייסד יחד עם רעייתו ניצה‬
‫ואחרים את קבוצת הטלוויזיה‬
‫הקהילתית ברחובות‪ ,‬בנה‬
‫והפעיל את הקבוצה‪ ,‬תוך‬
‫שהוא דואג לגיוס תקציבים‪,‬‬
‫מתנדבים ‪,‬להכשרתם והכנסתם‬
‫למעגל הפעילות‪.‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪21‬‬

‫לזיכרו של דן ידין ‪1925-2011‬‬
‫דן ידין‪ ,‬מאת צוות הטלויזיה‬
‫הקהילתית “עלי יהוד”‬
‫של‬
‫הפעילים‬
‫מראשוני‬
‫הטלויזיה הקהילתית בארץ‪,‬‬
‫ומי שהקים את הטלויזיה‬
‫הקהילתית ביהוד וניהל אותה‬
‫במשך שנים רבות – הלך‬
‫לעולמו בגיל ‪.85‬‬
‫בשנת ‪ ,1989‬לקראת פרישתו‬
‫מהתעשייה‬
‫לגימלאות‬
‫האווירית‪ ,‬הצטרף דן יחד עם‬
‫ארבעה מתנדבים נוספים‬
‫הראשון‬
‫לקורס‬
‫מיהוד‪,‬‬
‫לטלויזיה קהילתית‪ ,‬שנערך‬
‫בתל השומר מטעם אשל ‪-‬‬
‫המרכז האורקולי‪.‬‬
‫לדבריו‪“ :‬איש לא ידע אז‬
‫עדיין מה מהותה של טלויזיה‬
‫קהילתית‪ ,‬אבל היינו מרוצים‬
‫שלמדנו לצלם‪”...‬‬
‫עם תום הקורס נותרו מתוך‬
‫החמישה ‪ -‬מסיבות שונות ‪ -‬רק‬
‫שני מתנדבים ומצלמה‪.‬‬
‫דן לקח על עצמו לגייס‬
‫מתנדבים חדשים ותודות לו‬
‫אכן קמה ביהוד בשנת ‪1990‬‬
‫קבוצה איכותית‪.‬‬
‫הוא פעל לאורך שנים‬
‫בנחישות ובמרץ תוך שהוא‬
‫מקדיש הרבה מזמנו לפתח‬
‫ולקדם את הקבוצה‪ ,‬כשבשנים‬
‫הראשונות בסיס הפעילות‬
‫שלה היה בעצם בביתו‪.‬‬
‫דן היה הרוח החייה בקבוצה‬
‫ותרם רבות לגיוס מתנדבים‬
‫חדשים‪ ,‬הכשרתם בקורסים‬
‫שונים‪ ,‬וגיוס משאבים וציוד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1993‬החלו השידורים‬
‫של יהוד ב”ערוצי זהב” והסיפוק‬
‫שלו היה עצום‪.‬‬
‫בזכות כוח השיכנוע שלו‪,‬‬
‫קיבלה הקבוצה בית לפעילותה‬
‫בבניין המועצה המקומית‬
‫הישן‪.‬‬
‫במקביל צוייד חדר עריכה ויהוד‬
‫היתה מהקבוצות הראשונות‬
‫שערכה את שידוריה בעצמה‪.‬‬
‫עד אז זה לא היה מקובל‪ ,‬אך‬
‫הוא האמין שזה אפשרי ויעיל‬
‫יותר‪.‬‬
‫מעט מאוחר יותר הוקם‬
‫ביוזמתו במקום גם אולפן‬
‫צילום ששימש לתוכניות‬

‫‪22‬‬

‫מולטימדיה‪.‬‬
‫וכפי שאמר בעצמו‪“ :‬הרבה‬
‫שמחה‪ ,‬הרבה כאב ראש וכמובן‬
‫– ההנאה שביצירה‪”...‬‬
‫בשנים ‪ 1997 – 1994‬היה דן חבר‬
‫באגודה הישראלית לתקשורת‬
‫קהילתית ותרם מהנסיון שלו‬
‫לקידום נושא התקשורת‬
‫ביישובים‬
‫גם‬
‫הקהילתית‬
‫אחרים‪.‬‬
‫דן ידע להפעיל ולהנהיג את‬
‫המתנדבים (מבוגרים וצעירים‬
‫כאחד) ובמקביל להשתתף‬
‫כאחד מכולם בעשיית הכתבות‪,‬‬
‫עם הרבה איכפתיות ואמונה‬
‫ביכולת האנשים ליצור ולשנות‬
‫דברים‪.‬‬
‫היה לו חזון והוא התאמץ‬
‫לאורך זמן בנחישות והתמדה‬
‫להגשים אותו‪.‬‬
‫הוא האמין ביכולתה של‬
‫הטלויזיה הקהילתית לעשות‬
‫ולהשפיע‪.‬‬
‫היה לו חשוב להביא לידי‬
‫ביטוי בכתבות‪ ,‬את רצונותיהם‬
‫ובעיותיהם של האנשים ויחד‬
‫עם זאת גם להעביר מסר ומידע‬
‫והוא ראה בכך את תרומתה של‬
‫הטלויזיה הקהילתית לקהילה‬
‫בה אנו חיים‪.‬‬
‫גם כשפרש מהעשייה והניהול‬
‫ועבר להתגורר מחוץ ליהוד‪,‬‬
‫המשיך ללוות אותנו מרחוק‬
‫ובכל הזדמנות שהיתה לו ‪-‬‬
‫היה מגיע להתעניין‪ ,‬להתעדכן‬
‫של‬
‫בשלומם‬
‫ולדרוש‬
‫המתנדבים הוותיקים שהכיר‬
‫משכבר‪.‬‬
‫אנחנו נזכור אותו כחבר‪ ,‬כאיש‬
‫של חזון‪ ,‬שתרם ממיטב כישוריו‬
‫ומרצו‪ ,‬באווירה טובה‪,‬‬
‫להקמת בסיס איתן לטלויזיה‬
‫הקהילתית “עלי יהוד”‪.‬‬
‫יהי זיכרו ברוך!‬
‫דברים לזכרו‪ :‬משה יונס‬
‫דן ידין ז”ל מראשוני פעילי‬
‫הטלווייזה הקהילתית בישראל‬
‫הלך לעולמו ביום ג’‪.1.3.11‬‬
‫‪ ‬בהיותו בן ‪ 62‬לאחר שעבד‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫שנים ארוכות והגיע לדרגה‬
‫בכירה בתעשיה האווירית פנה‬
‫דן ידין לקורס הראשון של‬
‫טלוויזיה קהילתית שהתקיים‬
‫ביוזמת המרכז האור קולי‬
‫לקשיש באזור המרכז‪.‬‬
‫‪ ‬בשנת ‪ 1990‬הקים דן קבוצת‬
‫טלוויזיה קהילתית ביהוד‬
‫הפועלת עד עצם היום‬
‫הזה‪  .‬לאורך כל שנות ה‪ 90-‬פעל‬
‫דן ידין במרץ לקידום הנושא‬
‫של הטלוויזיה הקהילתית‪.‬‬
‫תודות לו הוקם אולפן ובית‬
‫קבע לפעילות חשובה זאת‬
‫במרכז הישוב‪.‬‬
‫‪ ‬דן עצמו יצר סרטים ‪,‬העלה‬
‫ישיבות‬
‫כינס‬
‫רעיונות‪,‬‬
‫מערכת‪ ,‬רכש ציוד עריכה‬
‫והיה הרוח החיה מאחורי‬
‫חייו‬
‫‪ ‬בשנות‬
‫הפעילות‪.‬‬
‫האחרונות התגורר דן בישוב‬
‫כרמי יוסף יחד עם חברתו‬
‫לחיים אסתר‪.‬‬
‫‪ ‬אנחנו נזכור את תבונתו‪,‬‬
‫חריצותו ויכולתו הבצועית‬
‫המצויינת ‪.‬‬
‫‪ ‬דן היה ישראלי יפה ישר והגון‬
‫וכך נזכור אותו‪.‬‬
‫‪ ‬יהי זכרו ברוך!‬

‫לזכרו של דן ידין‪ :‬דברים מפי‬
‫עודד חביב ‪ -‬יועץ המועצה‬
‫לשידורי כבלים ולוויין במשרד‬
‫התקשורת‬

‫דן היה‪ ,‬פעיל מרכזי בטלוויזיה‬
‫הקהילתית מאז ייסודה בסוף‬
‫שנות ה‪ 80 -‬ותחילת שנות ה –‬
‫‪.90‬‬
‫נמנה על מייסדי האגודה‬
‫לתקשורת‬
‫הישראלית‬
‫קהילתית והיה פעיל בשירותיה‬
‫לאורך השנים‪.‬‬
‫פעל רבות לפיתוחה וקידומה‬
‫של הטלוויזיה הקהילתית‬
‫ברחבי הארץ‪ .‬דאג עם אחרים‬
‫להפצת הרעיון ופיתוח קבוצות‬
‫שידור בכל ישראל‪.‬‬
‫ייסד ובנה את קבוצת הטלוויזיה‬
‫הקהילתית בעיר יהוד‪ ,‬ריכז את‬
‫קבוצת השידור במשך שנים‪.‬‬
‫מתנדבים‪,‬‬
‫לגיוס‬
‫דאג‬
‫להכשרתם‪ ,‬חניכתם והפקת‬
‫מישדרים קהילתיים רבים‬
‫לאורך הזמן כולל בניית אולפן‬
‫קהילתי והפעלתו‪.‬‬
‫כל פעילותו לאורך השנים‬
‫בוצעה בהתנדבות ‪,‬בצניעות‪,‬‬
‫במסירות במקצועיות וללא‬
‫לאות גם בשנים בהן סבל‬
‫מבעיות רפואיות‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬

‫קורסים מיוחדים‬

‫יפתחו בספטמבר ‪2011‬‬
‫קורס מבוא לעריכה‬
‫סדנת סרט הומוריסטי‬
‫מירי שנר רכזת טל”ק נוה בתוכנת לאפטר אפקטס‬

‫מונסון פותחת סדנא לה יש‬
‫הצלחה רבה‬
‫יצירת סרט מצחיק עם‬
‫הבמאי‪ :‬יוחנן ולר‪ ,‬תוכלו לעיין‬
‫בקישורית להלן‬
‫‪http://www.youtube.com/‬‬
‫‪watch?v=h2xHDix2lL0‬‬
‫יתקיימו ‪ 5‬מפגשים מצחיקים‬
‫ומרתקים בימי חמישי מתאריך‬
‫‪1.9-3.11.2011‬‬
‫בשעות ‪ 17:00-20:00‬במועדון‬
‫“רעים” בנוה מונסון‬
‫מטרת הסדנא לייצר סרטים‬
‫קצרים עם הומור‬
‫עלות הסדנא ‪ 300‬ש”ח‪,‬‬
‫(חנייה חינם)‬
‫מספר המקומות מוגבל‪,‬‬
‫הקדימו להרשם‪ ,‬מירי שנר‪.‬‬
‫להרשמה‬
‫מירי שנר‬
‫‪054-4533643‬‬
‫‪mirishner@gmail.com‬‬

‫הקורס מיועד לבעלי ניסיון‬
‫בעריכת וידיאו בכל תוכנה‬
‫אחרת‪.‬‬
‫אפטר אפקטס היא תוכנה‬
‫‪Adobe‬‬
‫מבית‬
‫מקצועית‬
‫המאפשרת להעמיד על במה‬
‫אחת קטעי וידאו‪ ,‬סאונד‪,‬‬
‫תמונות סטילס‪ ,‬כיתובים‬
‫בעזרת‬
‫ולבצע‬
‫ואיורים‬
‫כלים מגוונים מניפולציות‬
‫ואנימציות מתוחכמות‪.‬‬
‫הקורס מיועד לעוסקים‬
‫בעריכת וידאו ומעוניינים‬
‫לגוון ולשבח את הכלים‬
‫העומדים לרשותם‪ .‬בקורס‬
‫נלמד לרתום את כוחה של‬
‫תוכנת אפטר אפקטס ליצירת‬
‫פתיחים‪ ,‬סצינות כותרות‪,‬‬
‫אפקטים מיוחדים‪ ,‬פרומואים‬
‫ופרסומות‪.‬‬
‫ידע נדרש‪ :‬הפעלת מחשב‪,‬‬
‫ניסיון בעריכת וידאו‪.‬‬
‫‪ 12‬מפגשים‪ 4 ,‬שעות אקדמיות‬
‫למפגש‪.‬‬
‫לפרטים הרשמה‪:‬‬
‫‪comtv@comtv.co.il‬‬

‫התמונות משקפות פעילות האגודה ברחבי מדינת ישראל עם בני נוער ומבוגרים‬
‫קורסים‪ :‬למתחילים ‪ ,‬דוקומנטרים ואחרים‪.‬‬
‫הצילומים בוצעו ע"י חברי אגודה שונים‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫‪23‬‬

‫קורסים לשנת ‪2011-2012‬‬
‫האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית תפתח קורסים כפי שיפורט כאן‪ ,‬מחודש ספטמבר ‪2011‬‬

‫ניו‪-‬מדיה להעצמת השידור הקהילתי‬

‫קורס ליצירת סרטים דוקומנטריים ‪2011‬‬

‫מהי ומה היא מאפשרת לנו כיוצרים‬
‫בקהילה?‬

‫לקידום ושיפור רמת היצירה הדוקומנטרית‬
‫בקרב פעילי הטלוויזיה הקהילתית‬

‫הקורס מיועד לפעילים בעלי רקע בהפקה‬
‫ויצירה של תכני וידאו המעוניינים לשדר‬
‫תכנים גם באינטרנט‪.‬‬

‫‪ ‬התחלת הפרויקט‪ :‬אוקטובר ‪( 2011‬אחרי חג‬
‫סוכות)‬

‫מטרות‪:‬‬
‫‪‬הכרות עם המדיה החדשה ויתרונותיה‪.‬‬
‫‪‬הקניית ידע מעשי בהפקת תוכן‬
‫לאינטרנט‪.‬‬
‫תכנים‪:‬‬
‫‪‬יצירה טלוויזיונית מול יצירה אינטרנטית‬
‫תכנים‪,‬‬
‫שיתוף‬
‫פעילה‪,‬‬
‫‪‬צפייה‬
‫אינטראקטיביות‪ ,‬קרוס מדיה‪.‬‬
‫‪‬צילום בסמרטפונים‪ ,‬יצירת משחקים‪,‬‬
‫סרטונים וסדרות אינטרנט‬
‫‪‬הפקת פרויקט אישי או קבוצתי‪.‬‬
‫מבנה‪:‬‬
‫‪ 6‬מפגשים שבועיים (‪ 3‬מפגשי לימוד ‪3 +‬‬
‫מפגשים לליווי עבודות בפיתוח)‬
‫‪‬קבוצות נפרדות לנוער ומבוגרים‪ -‬בצפון‪,‬‬
‫מרכז ודרום הארץ‬
‫‪‬משך כל מפגש שעתיים‪.‬‬
‫הנחייה‪:‬‬
‫פרופ’ יעל קציר ‪ -‬במאית ומפיקה דוקומנטרית‬
‫עצמאית‬
‫לשעבר יו”ר הגוף המשדר של ‘קמפוס אחר’‪,‬‬
‫מגזין המכללה האקדמית‪ ,‬בית ברל בטלוויזיה‬
‫הקהילתית‬
‫רותי פרנסדורף ‪ -‬מרצה‪ ,‬מפיקה‪ ,‬במאית‬
‫וצלמת‪ ,‬תיעוד אישי וחברתי‬
‫מחיר‪:‬‬
‫בני נוער ‪.₪ 350 :‬‬
‫מבוגרים ‪ ₪ 500 :‬לחברי אגודה‬
‫(בעלי תעודה לשנת ‪. ₪ 400 )2011‬‬
‫לפרטים על תכני הקורס נא לפנות לרותי‬
‫פרנסדורף לכתובת ‪ruti@me.com‬‬
‫(נא ציינו שם‪ ,‬גיל‪ ,‬כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬דוא”ל)‬
‫וציינו את הנסיון או רקע שלכם‪.‬‬
‫הקורסים יפתחו בספטמבר ‪2011‬‬
‫הרשמה‪:‬‬
‫משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת‬
‫‪ 30054‬מיקוד ‪91300‬‬
‫קהילתית‪ ,‬ת‪.‬ד‪.‬‬
‫ירושלים‪.‬‬

‫‪ ‬במסגרת הפרויקט נפיק עד‬
‫תיעודיים באורך של עד ‪ 20‬דקות‪.‬‬

‫‪ 8‬סרטים‬

‫‪ ‬שלב מקדים‪:‬‬
‫‪.1 ‬איתור והחלטה על הנושא‬
‫‪ ‬המעוניינים להשתתף בפרויקט מתבקשים‬
‫לשלוח הצעות עם נושא ותקציר בהיקף של‬
‫‪ 2‬עמודים‪.‬‬
‫ולנמק מהו הנושא‪ ,‬למה בחרו בו? מהי‬
‫החשיבות החברתית של הנושא?‬
‫‪ ‬יש לספר בקצרה את סיפור הסרט‪ .‬ולפרט‬
‫מהו פוטנציאל‪  ‬ההתפתחות של הסיפור‪.‬‬
‫‪ ‬לפרט מיהם גיבורי הסרט? ולבדוק את מידת‬
‫נכונותם לצאת למסע הארוך של עמידה‬
‫במרכזו של סרט מעין זה‪.‬‬
‫תכנים‪:‬‬
‫‪ ‬עקרונות בחירת נושא לסרט תיעודי‪,‬‬
‫חשיבות התחקיר‪ ,‬גיבוש נושא מתוך התחקיר‪.‬‬
‫‪‬עקרונות כתיבת תסריט דוקומנטרי‪ ,‬בנית‬
‫סצנה דוקומנטרית‪ ,‬ראיון דוקומנטרי‪ ,‬בנית‬
‫תסריט עריכה‪ ,‬עריכה של סרטים‪.‬‬
‫‪ ‬שיטת עבודה‬
‫‪ ‬בכל אזור יערכו ‪ 4-5‬מיפגשים להעברת‬
‫החמר התיאורטי‪( .‬כל מיפגש בן ‪ 4.5‬שעות)‪.‬‬
‫וכן יתקיימו פגישות בשטח עם קבוצה‪.‬‬
‫‪ ‬יציאה לצילומים ועריכה‬
‫יהיה ליווי צילומים ביום הראשון‪.‬‬
‫‪ ‬עריכה‬
‫‪ ‬העריכה תעשה ע”י אחד מחברי הצוות‬
‫היוצר‪.‬‬
‫‪ ‬גודל צוות מפיק הסרט‪  :‬עד ‪ 6‬פעילים‬
‫‪ ‬מוקדי הפרויקט‪-‬מקומות ביצוע‬
‫‪ ‬הפרויקט הוא ארצי‪.‬הפגישות המרכזיות ‪4-5‬‬
‫יתבצעו באיזור חיפה ותל אביב‪.‬‬
‫פגישות העבודה “בשטח”‪.‬‬
‫‪ ‬מחיר למשתתף ‪ .₪ 800‬חברי אגודה נושאי‬
‫תעודת שנת ‪ 2011‬ישלמו ‪ .₪ 600‬ניתן לשלם‪ ‬‬
‫ב ‪ 3‬תשלומים‪.‬‬
‫‪ ‬מספר מפגשים‪ 12  ‬מפגשים (‪ 5‬מפגשים‬
‫מרכזיים ו‪ 7-‬מפגשים בשטח)‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫מגזין האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית יולי ‪2011‬‬

‫קורסים לפעילים חדשים בתחום‬
‫הטלוויזיה הקהילתית‬
‫‪ ‬מקומות ביצוע משוערים‬
‫‪ ‬ערבה– עבור ערבה תיכונה‪ ,‬דרומית ואילת–‬
‫הנושא נבדק בימים אלו מול גורמים‬
‫רלוונטיים‪.‬‬
‫ברחובות‪ -‬עבור רחובות‪ ,‬ראשל”צ והדרום‪.‬‬
‫בקריות‪-‬‬
‫המערבי‪.‬‬

‫עבור‬

‫חיפה‪,‬‬

‫הקריות‬

‫והגליל‬

‫נתניה‪( -‬או חדרה) עבור אזור השרון הצפוני‪,‬‬
‫חוף הכרמל ושומרון‪.‬‬
‫ירושלים‪ -‬עבור אזור ירושלים רבתי‪.‬‬
‫מועד התחלה משוער‪ :‬אוקטובר ‪2011‬‬
‫תכנים‪:‬‬
‫‪ ‬מהותה של טלוויזיה קהילתית‪ ,‬תחקיר‪,‬‬
‫תסריט‪ ,‬צילום‪ ,‬סאונד ותאורה‪ ,‬הכנה להפקה‪,‬‬
‫איסוף מקורות מידע‪ ,‬עבודת מערכת‪.‬‬
‫תפוקות גמר של הקורס‪:‬‬
‫סרטון קצר‪ ,‬סיפור מצולם‪ ,‬כתבת טלוויזיה‬
‫של ‪ 5-7‬דקות‪.‬‬
‫הקורס‪  ‬ימשך כ‪ 5-‬חודשים‪ .‬אחת לשבוע ‪3.5‬‬
‫שעות למפגש‪.‬‬
‫‪  ‬הסרטים שיופקו ע”י המתנדבים שייכים‬
‫לאגודה הישראלית לתקשורת קהילתית‬
‫ולמתנדבים עצמם‪.‬‬
‫‪ ‬בסוף‪  ‬הפרויקט יערך אירוע סיום חגיגי בו‬
‫יוקרנו הסרטים שיגיעו לקו הגמר ויחולקו‬
‫תעודות גמר‪     .‬‬
‫מחיר למשתתף‪₪ 750 :‬‬
‫(ניתן לשלם ב ‪ 4‬תשלומים)‬
‫הרשמה‪:‬‬
‫משלוח צ’קים לאגודה הישראלית לתקשורת‬
‫‪ 30054‬מיקוד ‪91300‬‬
‫קהילתית‪ ,‬ת‪.‬ד‪.‬‬
‫ירושלים‪.‬‬

‫יתקיימו קורסי עריכה בתוכנות‬
‫פינוקל סטודיו ופרמיאייר‬
‫למתחילים בעלי ידע בצילום והתנסות‬
‫ולמתקדמים‪.‬‬
‫פרטים באתר האגודה‪:‬‬

‫‪http: / / w w w . c o mt v .c o . il‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful