You are on page 1of 316

‫בין‪ ‬משיחיות‪ ‬לנבואה‪:‬‬

‫החסידות‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬האדמו"ר‪ ‬‬
‫מפיאסצנא‬

‫חיבור‪ ‬לשם‪ ‬קבלת‪ ‬התואר‪" ‬דוקטור‪ ‬לפילוסופיה"‬

‫מאת‪ ‬‬
‫צבי‪ ‬לשם‬

‫המחלקה‪ ‬לפילוסופיה‪ ‬יהודית‬

‫הוגש‪ ‬לסנט‪ ‬של‪ ‬אוניברסיטת‪ ‬בר‪-‬אילן‬

‫רמת‪-‬גן‬

‫אלול‪ ‬תשס"ז‬
‫עבודה‪ ‬זו‪ ‬נעשתה‪ ‬בהדרכתו‪ ‬של‬
‫פרופסור‪ ‬משה‪ ‬חלמיש‬

‫מהמחלקה‪ ‬לפילוסופיה‪ ‬יהודית‬
‫אוניברסיטת‪ ‬בר‪-‬אילן‬
‫הבעת תודה‬
‫קודם כל עלי להודות לבורא עולם‪" ,‬שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪.‬‬

‫אני רוצה להודות לאנשים שהיו חשובים בתהליך הזה‪ .‬ידידי הרב נתן סיגל היה הראשון להפגיש‬
‫אותי עם כתבי האדמו"ר מפיאסצנא וגם קרא חלקים ממחקר זה‪ .‬פרופ' שלום רוזנברג דחף אותי‬
‫לכתוב את עבודת המאסטר על תורתו של האדמו"ר והדריך אותי בה‪ .‬מורי פרופ' משה אידל עזר לי‬
‫רבות בגיבוש נושא מחקר זה‪ ,‬קרא חלקים ממנו ועזר לי בשיחות רבות‪ .‬אחרון אחרון חביב‪ ,‬פרופ'‬
‫משה חלמיש‪ ,‬שהנחה עבודה זו‪ .‬דרישותיו הגבוהות‪ ,‬הן בענייני תוכן והן בענייני צורה‪ ,‬וידיעותיו‬
‫המופלגות‪ ,‬היו חיוניות לעבודתי‪.‬‬

‫למורים וחברים נוספים שקראו חלקים מן המחקר והעירו את הערותיהם‪ ,‬או שעזרו בדרכים שונות‪:‬‬
‫הרב מנחם מנדל בלכמן‪ ,‬הרב מאיר לוינגר‪ ,‬ד"ר צבי מרק‪ ,‬הרב ד"ר נחמיה פולן‪ ,‬ד"ר ציפי קויפמן‪,‬‬
‫הרב חיים קורנברג‪ ,‬הרב ד"ר אליעזר שור והרב קלמן מנחם שפירא מפיסצנה‪-‬גרודז'יסק‪ .‬לכל‬
‫תלמידותיי ממדרשת "נשמת" וכל אנשי קהילתי "שירת שלמה" באפרת‪ ,‬שהשתתפו במשך השנים‬
‫בשיעורים על תורת האדמו"ר מפיאסצנא והכריחו אותי לרדת לעומק הדרוש ולחדד כל נקודה קשה‪.‬‬

‫תודה מיוחדת לר' אהרן ביג'ל‪ ,‬הספרן הראשי בספריה שליד ישיבת הר עציון באלון שבות‪ ,‬ולגברת‬
‫לאה סיגל‪ ,‬ספרנית שם‪ ,‬על עזרה רבה‪ ,‬חיונית ושמחה במהלך השנים‪ .‬תודה לתלמידתי תמר מלכי‬
‫על העזרה בהגהה‪ ,‬ולבני ר' אליהו על העזרה בעריכה‪ .‬אין ספק שהערותיו המחכימות הרבות תרמו‬
‫הרבה לאיכות המחקר מעבר לסגנון הלשוני‪.‬‬

‫לקראת סיום עבודה זו הלכו לעולמם שני חברים שגם עימם שוחחתי בנושאים הקשורים למחקר;‬
‫ידידי הרב דוד זלר ז"ל והאי גברא רבה‪ ,‬מו"ר הרב שג"ר ז"ל‪ .‬יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫רצוני להודות לפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת בר‪-‬אילן ולקרן צמח עבור מלגות שאפשרו לי‬
‫לעסוק במחקר זה‪.‬‬

‫לבסוף תודה מעומק הלב לאשתי המסורה ג'ולי )מנשים באוהל תבורך( על שנים רבות של עידוד‬
‫וסבלנות אין‪-‬סופית‪ .‬לילדינו‪ ,‬בני‪-‬זוגם ונכדינו‪ ,‬אלי‪ ,‬הדר ולבב‪ ,‬ציון‪ ,‬רבקה‪ ,‬חמדה ויהודה‪ ,‬מעין‪,‬‬
‫ליאורה‪ ,‬כנרת ושושי‪ ,‬שיחיו‪ ,‬אני מקדיש עבודה זו באהבה‪.‬‬
‫תוכן‪ ‬העניינים‬
‫הבעת תודה‬

‫תוכן העניינים‬

‫תקציר‪.................................................................................................‬א‬

‫חלק ראשון‪ :‬מבוא‬


‫פרק א‪ :‬ביוגרפיה‪1................................................................................................‬‬
‫פרק ב‪ :‬כתביו של האדמו"ר מפיאסצנא‪5.................................................................‬‬
‫פרק ג‪ :‬הרקע ההיסטורי‪ :‬ירידת הדת והחסידות בפולין לאחר מלחמת עולם‬
‫הראשונה‪15............................................................................................. .‬‬

‫חלק שני‪ :‬מתודולוגיה‬


‫פרק א‪ :‬מצב המחקר‪33..................................................................................... ....‬‬
‫פרק ב‪ :‬מחקרים שאינם מתרכזים בנושא השואה‪37..................................................‬‬
‫פרק ג‪ :‬מחקרים שמתרכזים בנושא השואה‪43..........................................................‬‬
‫פרק ד‪ :‬שיטת המחקר בעבודה הנוכחית‪56..............................................................‬‬
‫חלק שלישי‪ :‬הגדרת החסידות‬
‫פרק א‪ :‬הגדרת החסידות על פי מקורותיו הראשיים של הרב ק"ק‪58............................‬‬
‫פרק ב‪ :‬הגדרת החסידות על פי הרב ק"ק מפיאסצנא‪62.............................................‬‬
‫פרק ג‪ :‬ההתרגשות וההתלהבות‪66..........................................................................‬‬
‫פרק ד‪ :‬ענווה ואמת‪68..........................................................................................‬‬
‫פרק ה‪ :‬לימוד התורה והחינוך‪69............................................................................‬‬
‫פרק ו‪ :‬החברייא הקדושה‪72..................................................................................‬‬
‫פרק ז‪ :‬החסידות כנבואה‪76............................................................................... ....‬‬
‫פרק ח‪ :‬חסידות ומשיחיות‪89............................................................................... ..‬‬
‫פרק ט‪ :‬עבודה בגשמיות‪92...................................................................................‬‬
‫פרק י‪ :‬החסידות כשיטה להמון עם‪ ,‬והשלכותיה ללימוד קבלה ולכוונות בתפילה‪106...‬‬
‫פרק יא‪ :‬מידות נפולות והעלאתן‪112.......................................................................‬‬
‫פרק יב‪ :‬זרמים בחסידות לאחר המגיד הגדול ממזריטש לפי תפיסתו של הרב‬
‫ק"ק‪114.................................................................................................‬‬
‫פרק יג‪ :‬הקשר בין החסיד ובין הרבי‪118..................................................................‬‬
‫פרק יד‪ :‬החסידות והקבלה‪129...............................................................................‬‬
‫פרק טו‪ :‬האיש הפשוט‪143....................................................................................‬‬
‫פרק טז‪ :‬סיכום נושא ההגדרה התיאורטית‪149.........................................................‬‬

‫חלק רביעי‪ :‬יישומה המעשי של הגדרת החסידות‬


‫פרק א‪ :‬בני מחשבה טובה‪ ,‬קבוצות לעבודת ה' ועבודת המחשבה‪151.........................‬‬
‫א‪ :1‬מקורותיו של המחבר בספר בני מחשבה טובה‪152.............................................‬‬
‫א‪ :2‬קהל היעד של הספר‪153.................................................................................‬‬
‫א‪ :3‬מטרת הספר‪154............................................................................................‬‬
‫א‪ :4‬סדר הספר ותוכנו‪159.................................................................................... .‬‬
‫א‪ :5‬הדרכה בשימוש בספר‪164..............................................................................‬‬
‫א‪ :6‬מבנה החברה ופעולותיה‪166......................................................................... ..‬‬
‫א‪ :7‬שתיית יי"ש‪167.............................................................................................‬‬
‫א‪ :8‬סקירת הנושאים הנדונים ב"סדר אמצעי ויסוד החברה"‪172.................................‬‬
‫א‪ :9‬עבודת המחשבה‪173.................................................................................... ..‬‬
‫א‪ :10‬שיטתו של הראב"ד ודימוי "גשמי" בתפילה‪177..............................................‬‬
‫א‪ :11‬ניגון וריקוד‪188...........................................................................................‬‬
‫א‪ :12‬ניסיונות‪194............................................................................................... .‬‬
‫א‪ :13‬הרב הלל צייטלין‪ :‬ספרן של יחידים וקבוצות "בני יבנה" ו"בני היכלא"‪196.........‬‬
‫א‪ :14‬קבוצותיו של הרב צייטלין‪197.......................................................................‬‬
‫א‪ :15‬ספרן של יחידים ומקורותיו‪202.....................................................................‬‬
‫א‪ :16‬תוכן הספר‪203............................................................................................‬‬
‫א‪ :17‬מה בין האדמו"ר מפיאסצנא ובין הרב צייטלין?‪216.........................................‬‬
‫א‪ :18‬סיכום נושא הקבוצות‪221........................................................................... ..‬‬

‫פרק ב‪ :‬מדיטציה‪222........................................................................................... .‬‬


‫ב‪ :1‬תרגילי דימוי מודרך‪223................................................................................. .‬‬
‫ב‪ :2‬הרב מנחם אקשטיין וספרו‪239........................................................................‬‬
‫ב‪ :3‬השקטה‪247................................................................................................ ..‬‬
‫ב‪ :4‬התבודדות‪253...............................................................................................‬‬
‫ב‪ :5‬סיכום נושא המדיטציה‪260............................................................................ .‬‬

‫פרק ג‪ :‬סיכום נושא היישום המעשי של החסידות‪262...............................................‬‬


‫חלק חמישי‪ :‬סיכום‪ :‬האדמו"ר מפיאסצנא ותפיסת החסידות שלו‪264............‬‬
‫ביבליוגרפיה‪268....................................................................................‬‬
‫תקציר באנגלית‪I.....................................................................................‬‬
‫תוכן העניינים באנגלית‬
‫תקציר‬

‫עבודה זה מבקשת לעסוק בהגדרת החסידות של אחד מגדולי האדמו"רים במאה העשרים‪ ,‬הרב‬
‫קלונימוס קלמיש ]להלן‪ :‬הרב ק"ק[ שפירא מפיאסצנא )‪ ,(1889-1943‬שנספה בשואה‪ .‬בחרנו‬
‫להתמקד בנושא זה‪ ,‬הכולל גם היבטים תיאורטיים וגם היבטים מעשיים במגוון נושאים‪ ,‬ולא‬
‫בדרשותיו מתקופת השואה )ספר אש קודש( ובשיטתו הפדגוגית )ספר חובת התלמידים(‪ ,‬משום‬
‫שאלו זכו זה מכבר להתייחסות מחקרית נרחבת יחסית‪ .‬הנושא שלנו‪ ,‬לעומתם‪ ,‬כמעט שלא נחקר‪,‬‬
‫ותקוותנו שעבודה זו תהווה בסיס איתן למחקרים נוספים בעתיד‪.‬‬

‫בפרק הראשון של המבוא עסקנו בביוגרפיה של הרב ק"ק‪ ,‬בייחוסו לגדולי אדמו"רי פולין‪ ,‬בחינוך‬
‫שהוא עבר‪ ,‬ובפעילותו הציבורית כאדמו"ר‪ ,‬רב עיר‪ ,‬ראש ישיבה ואיש ציבור‪ .‬שם גם התייחסנו‬
‫לרציחתו בשואה‪ .‬בפרק השני תיארנו את מפעלו הספרותי של הרב ק"ק‪ ,‬הכולל שבעה ספרים ועוד‬
‫קטעים רבים מסוגים שונים‪ .‬ספריו ההדרכתיים הם בני מחשבה טובה‪ ,‬חובת התלמידים‪ ,‬הכשרת‬
‫האברכים‪ ,‬מבוא השערים‪ ,‬ויומנו הרוחני האישי‪ ,‬צו וזרוז‪ .‬ספרי ה"דרוּש" הם דרך המלך‪ ,‬משנות‬
‫העשרים והשלושים‪ ,‬ואש קודש‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש בידינו מכתבים ונאומים‪ ,‬ושרידים מחובת האברכים‬
‫ורשימות הזהר‪ ,‬ספרים אותם הרבי לא הספיק לסיים‪ .‬תארנו גם את אופן ההסתרה של רוב כתבי‬
‫היד בזמן השואה‪ ,‬ואת גילויים והוצאתם לאור לאחריה‪.‬‬

‫הפרק השלישי דן בנושא החילון וירידת החסידות‪ ,‬בעיקר בקרב בני הנוער בפולין בתקופה שבין‬
‫שתי מלחמות העולם‪ .‬נושא זה‪ ,‬חלק ממכלול הבעיות הקשורות במפגש של החסידות עם‬
‫המודרנה‪ ,‬היה ללא ספק אחד הגורמים שדחפו את הרב ק"ק בכתיבתו ובעבודתו החינוכית‪ ,‬והוא‬
‫הרבה לכתוב עליו‪ .‬במידה מסוימת ניתן לומר ששיטת הרב ק"ק מהווה ניסיון להחיות את‬
‫החסידות‪ ,‬ולהפוך אותה לרלוונטית יותר לצורכי הדור‪.‬‬

‫בחלק השני עסקנו בנושאים הקשורים למתודולוגיה‪ .‬בפרק הראשון סקרנו באופן כללי את מצב‬
‫המחקר על הרב ק"ק‪ ,‬ובפרק השני והשלישי ירדנו לפרטים‪ .‬הפרק השני עוסק במחקר שאינו קשור‬
‫לנושא השואה‪ ,‬שרובו ‪ -‬ובכלל זה עבודת דוקטור אחת וכמה מאמרים ‪ -‬עוסק בחינוך‪ .‬בנוסף לכך‪,‬‬
‫סקרנו כתיבה ביוגראפית פנים‪-‬חסידית על הרב ק"ק‪ ,‬ובכלל זה את ספר הזיכרון שחסידי פיאסצנא‬
‫הוציאו לאור בשנת תשנ"ד‪ .‬הזכרנו גם את עבודתנו לתואר שני‪" ,‬עיונים בשיטתו הרוחנית של‬
‫האדמו"ר מפיאסצנא"‪ ,‬שהיה בזמנו הניסיון הראשון לחקור את תפיסתו החסידית של הרב ק"ק‪.‬‬

‫א‬
‫הפרק השלישי דן במחקר על ספר אש קודש ותקופת השואה‪ ,‬שזכתה‪ ,‬כאמור‪ ,‬להתייחסות הגדולה‬
‫ביותר בחוגים אקדמיים‪ .‬סקרנו את כתביהם של חוקרים כגון פסח שינדלר )שפרסם ספר בנושא(‪,‬‬
‫נחמיה פולן )שכתב עבודת דוקטוראט וספר(‪ ,‬מנדל פייקאז'‪ ,‬אליעזר שביד‪ ,‬אסתר פרבשטיין‪ ,‬יצחק‬
‫הרשקוביץ ואחרים‪ .‬ציינּו גם את הפולמוסים האידיאולוגיים והדתיים המתנהלים בכתיבה‬
‫המחקרית סביב נושא השואה ויחסו של הרב ק"ק לאמונה מתוך ייסורים קשים‪.‬‬

‫בפרק הרביעי אנו מתארים את שיטת המחקר שלנו‪ ,‬שמבוססת על עיון מדוקדק בכל כתבי הרב ק"ק‬
‫והשוואה ביניהם‪ .‬כמו כן אנו עוסקים בפרק באופן נרחב בספרי החסידות שלדעתנו השפיעו‬
‫השפעה משמעותית ביותר על הרב ק"ק‪ ,‬ודנים בשימוש שהוא עושה במקורות קבליים וחסידיים‪.‬‬
‫לדעתנו הספרים החשובים ביותר בקונטקסט הזה הם נועם אלימלך‪ ,‬ספרי החוזה מלובלין‪ ,‬ספרי‬
‫המגיד מקוזניץ‪ ,‬ספר מאור ושמש‪ ,‬התניא‪ ,‬וספר בית אהרן‪ .‬בשדה הקבלה הרב ק"ק הושפע מאוד‬
‫מספר הזוהר ומספר שערי קדושה לרב חיים ויטאל‪ .‬הפרק מתייחס גם לספרות המחקר על‬
‫החסידות בכללה ומציין את הדברים הרלוונטיים לרב ק"ק וכתיבתו‪.‬‬

‫החלק השלישי עוסק בהגדרת החסידות התיאורטית של הרב ק"ק‪ ,‬כפי שזו משתקפת בספר מבוא‬
‫השערים‪ .‬הספר מחולק לפרקים רבים‪ ,‬חלקם קצרים‪ ,‬ובכל אחד ניסינו להשוות את הנושא המדובר‬
‫למחקר על החסידות ולמקורותיו של הרב ק"ק‪ ,‬ולעמוד על מידת החידוש בכתיבתו‪ .‬הפרק הראשון‬
‫דן במופעים המפורשים של המושג "חסידות" במקורותיו של הרב ק"ק‪ ,‬בעוד שבפרק השני עסקנו‬
‫במקומות בהם הוא עצמו כותב באופן גלוי על "חסידות"‪ .‬הראינו שה"חסידות" היא נושא שהעסיק‬
‫אותו הרבה יותר מאשר את קודמיו‪ ,‬וכתבנו מהן הסיבות לכך‪.‬‬

‫הפרק השלישי דן בנושא ה"התרגשות" וה"התלהבות"‪ ,‬שהם שלבים בחוויה האקסטאטית הדתית‬
‫אותה הרב ק"ק רוצה להשיג ולהנחיל לחסידיו‪ .‬החוויה מהווה גם שלב מוקדם בחוויה נבואית‬
‫שהיא המטרה הסופית בעבודת ה' על פי תפיסתו של הרב ק"ק‪ .‬הפרק הרביעי עוסק במושגים‬
‫"ענווה" ו"אמת"‪ ,‬והפרק החמישי דן בקיצור בנושא החינוכי‪.‬‬

‫הפרק השישי פותח את הדיון בהיבטים התיאורטיים של חידוש ה"חברייא הקדושה"‪ ,‬נושא מרכזי‬
‫בשיטתו של הרב ק"ק שלו מוקדש פרק ארוך בחלקה הרביעי של העבודה‪ .‬בפרק אנו גם דנים בכך‬
‫שהרב ק"ק‪ ,‬בהמשך לספר מאור ושמש‪ ,‬מדגיש את הקהילה בעולם החסידות‪ .‬תיאורים של הקהילה‬
‫החסידית אצל הרב ק"ק תואמים במידת מה לחלקים מכתביו של מרטין בובר שזכו להתנגדות‬
‫חריפה מצד גרשם שלום ותלמידיו‪.‬‬

‫ב‬
‫הפרק השביעי עוסק בנושא מרכזי ורדיקלי‪ ,‬שעולה פעמים רבות בהגותו של הרב ק"ק‪ ,‬הגדרתה של‬
‫החסידות כסוג של נבואה‪ .‬הרב ק"ק כנראה שאינו מקבל את הטיעון המסורתי על‪-‬פיו הנבואה‬
‫עברה מן העולם יחד עם הבית השני‪ .‬בהשפעת ספר שערי קדושה לרב חיים ויטאל )ובאופן בלתי‪-‬‬
‫ישיר גם בהשפעתו של ר' אברהם אבולעפיה( ומקורות מראשית החסידות‪ ,‬הרב ק"ק מגדיר את‬
‫החסידות כתנועה נבואית‪ ,‬ועמדה זו הופכת למפתח לחוויה המיסטית שלו‪.‬‬

‫הפרק השמיני עוסק בחסידות כתנועה משיחית‪ ,‬נושא מרכזי נוסף בהגותו של הרב ק"ק‪ .‬על רקע‬
‫הפולמוס הגדול במחקר החסידות )דינור‪ ,‬שלום‪ ,‬תשבי‪ ,‬ש"ץ ואחרים(‪ ,‬אנו רואים בבירור שהרב‬
‫ק"ק רואה בדו‪-‬שיח שבין הבעש"ט והמשיח באגרתו של הבעש"ט אמירה מכוננת על החסידות‬
‫כמבשרת הגאולה וכתנאי למימושה‪ .‬זוהי סיבה נוספת לדחף שהרגיש הרב ק"ק לחדש ולחזק את‬
‫החסידות בימיו‪.‬‬

‫הפרק התשיעי דן גם הוא בנושא חשוב ביותר בכתבי הרב ק"ק‪ ,‬העבודה בגשמיות‪ .‬על‪-‬פי המחקר‪,‬‬
‫לאחר דורו של המגיד ממזריטש העבודה בגשמיות נדחקה מתוך אורח חייו של החסיד הממוצע‬
‫ונותרה‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬במגרשם של הצדיקים בלבד‪ .‬הרב ק"ק התנגד לסגפנות והחשיב את‬
‫העבודה בגשמיות לעיקר חידושו של הבעש"ט‪ ,‬ועם כל הסכנה הטמונה בה‪ ,‬ראה בה את נחלתו של‬
‫כל יהודי ויהודי‪ .‬ניסוחיו הרדיקליים מזכירים דברים של בובר שזכו להתקפה חריפה מצדה של‬
‫רבקה ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪.‬‬

‫בפרק העשירי אנו רואים שלפי תפיסת הרב ק"ק החסידות היא תנועה עממית‪ .‬לכן היא גם דורשת‬
‫מכל יהודי ללמוד קבלה כתנאי להבנת דברי הבעש"ט‪ ,‬ואיננה מתעקשת על הכוונות הקבליות של‬
‫האר"י בתפילה‪ ,‬ששייכות רק לאליטה הקבלית ועלולות להפריע לחוויה הרגשית שבתפילה‪ .‬הפרק‬
‫האחד עשר דן במושג החסידי של "העלאת מידות נפולות"‪ .‬מכיון שמקורן של המידות נמצא‬
‫בספירות‪ ,‬גם המידות ה"רעות" הן בעצם מידות "טובות" שנפלו ונתגשמו עד כדי שהן נראות רעות‪.‬‬
‫הדרך הנכונה לטפל בהן היא לנסות להעלותן למקור העליון שממנה נפלו‪.‬‬

‫הפרק השנים עשר עוסק בשני זרמים ראשיים בחסידות לאחר המגיד‪" ,‬עבודת המחשבה" של חב"ד‪,‬‬
‫וה"עבודה פשוטה בכוח" של חסידות קרלין‪ .‬הרב ק"ק משווה בין השיטות ומשלב אותן אל תוך‬
‫גישתו שלו‪ .‬הפרק השלשה עשר דן בקשר שבין החסיד ובין הרבי ומראה שמבחינה אידיאלית הרבי‬
‫אמור לפעול על‪-‬פי סכימה שמזכירה את הדגם המיסטי‪-‬מאגי של משה אידל‪ .‬כלומר‪ ,‬חוויותיו‬

‫ג‬
‫המיסטיות של הרבי אינן לשם עצמן‪ ,‬אלא הן מעצימות אותו כדי שיוכל להשפיע לעדתו‪ .‬כממשיך‬
‫דרכו של החוזה מלובלין‪ ,‬הרב ק"ק רואה ברבי כמי שאחראי גם לצרכיהם החומריים של חסידיו‪.‬‬
‫הרב ק"ק מדגיש את הפן הסימביוטי לפיו הרבי זקוק להשראת חסידיו לא פחות ממידת תלותם בו‪.‬‬
‫ראינו גם שלקשר ביניהם ישנן איכויות מיסטיות‪.‬‬

‫הפרק הארבעה עשר עוסק ביחסו של הרב ק"ק לקבלה בכלל ולספר הזוהר בפרט‪ .‬הרב ק"ק רואה‬
‫בחסידות המשך ישיר לקבלה ופיתוח שלה בעידן הטרום‪-‬משיחי‪ .‬הוא מקבל את הטיעון הגורס‬
‫שלעומת הקבלה החסידות עוסקת יותר בנפש האדם ופחות בתיאוסופיה‪ ,‬ודן בהשפעת קבלת‬
‫הרמ"ק והאר"י על החסידות‪ .‬הוא קובע שהבעש"ט הושפע יותר מהרמ"ק מאשר מהאר"י‪ ,‬ובכך‬
‫עמדתו קרובה יותר לעמדתו של אידל בנושא מאשר לזו של שלום‪ .‬את הזוהר הוא רואה כספר‬
‫נבואי וחוויתי‪ ,‬ודורש מכל יהודי ללמוד אותו‪ ,‬אפילו ללא הבנה‪ .‬תיאוריו של הזהר מזכירים את‬
‫מחקריו של יהודה ליבס ואת ביקורתו על משנת הזוהר של תשבי‪ .‬הרב ק"ק קובע שהחסידות‬
‫משלימה את הזוהר ושלקשר ביניהם ישנו גם צד מיסטי‪.‬‬

‫הפרק החמשה עשר דן בחשיבותו של "האיש הפשוט" בחסידות‪ ,‬וגם בו אנו מגלים אצל הרבי‬
‫עמדה שהיא קרובה יותר לתפיסתו ה"רומנטית" של בובר מאשר לזו של מבקריו‪ .‬בפרק הששה‬
‫עשר אנו מסכמים את נושא ההגדרה התיאורטית של החסידות בכתבי הרב ק"ק‪.‬‬

‫חלקה הרביעי של העבודה עוסק ביישום המעשי של החסידות בכתבי הרב ק"ק‪ ,‬ומחולק לשני‬
‫פרקים ארוכים וסכום‪ .‬הפרק הראשון עוסק בנושא החברייא הקדושה‪ ,‬ומבוסס בעיקר על ניתוח של‬
‫ספר בני מחשבה טובה‪ .‬במסגרת הדיון אנחנו גם מרחיבים את הדיבור על מגוון נושאים שעולים‬
‫בספר זה‪ ,‬כגון עבודת המחשבה )ובכלל זה המלצה‪ ,‬שנובעת מקריאה חדשנית בראב"ד בהלכות‬
‫תשובה‪ ,‬לדמיין צורה של הא‪-‬ל בשעת התפילה(‪ ,‬וטכניקות מיסטיות נוספות‪ ,‬כמו ניגון‪ ,‬ריקוד‬
‫ושתיית יי"ש‪ .‬לשם ההשוואה אנו גם מנתחים את ספרו של הרב הלל צייטלין‪ ,‬ספרן של יחידים‪,‬‬
‫ומקבילים בין חזונו לחסידות מחודשת לבין זו של הרב ק"ק‪ .‬גילינו קרבה מסוימת‪ ,‬ומצד שני גם‬
‫שוני עצום‪ ,‬בין שני הספרים‪ ,‬שלהערכתנו נכתבו מבלי שהתקיימו יחסי גומלין כלשהם בין‬
‫המחברים‪.‬‬

‫הפרק השני עוסק במדיטציה כטכניקה מיסטית אצל הרב ק"ק‪ ,‬שבכתביו )ובעיקר בבני מחשבה‬
‫טובה והכשרת האברכים (ישנם שלושה סוגי מדיטציה‪ :‬דימוי מודרך‪" ,‬השקטה" והתבודדות‪ .‬בדיון‬
‫על דימוי מודרך‪ ,‬טכניקה אותה ירש הרב ק"ק מספר נועם אלימלך ופיתח לחלק משמעותי ביותר‬

‫ד‬
‫בשיטתו‪ ,‬אנו גם משווים את שיטתו לזו של הרב מנחם אקשטיין בספר תנאי הנפש להשגת‬
‫החסידות‪ ,‬שנכתב בערך באותו זמן‪ ,‬לדעתנו ללא השפעה הדדית ביניהם‪ .‬השוני הגדול בין שני‬
‫הספרים הוא הסגנון הפרטיקולארי של תרגילי הרב ק"ק לעומת התרגילים האוניברסאליים של הרב‬
‫אקשטיין‪ .‬ה"השקטה" היא שיטה שהרב ק"ק כנראה פיתח בעצמו על מנת למתן את זרם המחשבות‬
‫בתודעה ולהתרכז במחשבה אחת של קדושה‪ ,‬ולאחר מכן במידה אחת אותה רוצה המתרגל לשפר‪.‬‬
‫במובן מסוים הטכניקה מזכירה גם את ההיפנוזה‪ .‬בעניין ההתבודדות‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬על אף שהרב ק"ק‬
‫אינו מזכיר אותו בפירוש‪ ,‬השפעתו של רבי נחמן מברסלב ניכרת מאוד‪ .‬בכל זאת אנחנו עומדים‬
‫בפרק גם על הבדלים בין ההתבודדות בחסידות ברסלב לבין ההתבודדות בכתבי הרב ק"ק‪ .‬הפרק‬
‫השלישי מסכם את הפרקסיס בשיטת הרב ק"ק‪ ,‬ובין השאר עומד על המתח שבין הצד הקהילתי‬
‫בגישתו ‪ -‬כפי שזו באה לידי ביטוי בחברייא הקדושה ‪ -‬לבין הפן האישי שמתגלה בתרגילי‬
‫המדיטציה‪.‬‬

‫החלק החמישי הוא סיכום העבודה‪ ,‬שבו‪ ,‬לאור הממצאים שבגוף העבודה‪ ,‬אנו מתרכזים בשני‬
‫נושאים עיקריים‪ ,‬החוויה המיסטית אצל הרב ק"ק וזיקתו למקורותיו‪ .‬הגענו למסקנה שהחוויה‬
‫המיסטית קשורה ישירות לתפיסה הנבואית שלו‪ ,‬ובעיקר לפן החזותי‪ .‬אם נשתמש במונחיה של‬
‫חביבה פדיה נוכל לקבוע שבחוויה המיסטית שלו ישנם פנים "אינטרוורטיים" ו"אקסטרוורטיים"‬
‫כאחד‪ .‬הצבענו על המקורות החשובים למרכיבים השונים ביצירתו של הרב ק"ק‪ ,‬והזכרנו גם את‬
‫יחסו לכתבי אביו‪ ,‬רבי אלימלך מגרודז'יסק‪ .‬בסופו של דבר אנו טוענים שלרב ק"ק מקום מיוחד‬
‫בתולדות החסידות‪ .‬הרב ק"ק היה אדמו"ר מ"הדור הישן" שהתמודד חזיתית עם המודרנה‪ ,‬וראה‬
‫בהתחדשות החסידות על פי דגם מיוחד‪ ,‬לא רק את התשובה למבוכה הדתית של דורו‪ ,‬אלא גם‬
‫מימוש החזון המשיחי של הבעש"ט‪ .‬הוא הגדיר באופן שיטתי את החסידות כדרך בעבודת ה'‬
‫ששמה דגש על עבודה הוליסטית שבמרכזה הרגש‪ .‬כיום‪ ,‬למעלה מחצי מאה מאז הירצחו‪,‬‬
‫הפופולאריות העצומה של כתביו מעידה על כך שהוא הצליח לבנות בניין רוחני משמעותי ומקורי‬
‫כאחד‪.‬‬

‫ה‬
‫ו‬
‫חלק ראשון‪ :‬מבוא‬

‫פרק א‪ :‬ביוגרפיה‬

‫אחד האדמו"רים החשובים והמרתקים של המאה העשרים היה הרב קלונימוס קלמיש שפירא‬
‫]להלן‪ :‬הרב ק”ק[ מפיאסצנא‪ ,‬שחי בורשה בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬ונספה בשואה בתש"ד‪ .‬הוא‬
‫נולד בגרודזיסק בתרמ"ט‪ ,‬לאביו רבי אלימלך מגרודזיסק‪ ,‬שהיה זקן אדמו"רי פולין‪ 1.‬יש וויכוח‬
‫בין החוקרים על מקום הרצחו‪ 2.‬במשך חייו הוא היה פעיל בכמה תחומים‪ ,‬וביניהם כאדמו"ר לחצר‬
‫חסידית‪ ,‬כראש ישיבת "דעת משה" שהוא הקים‪ ,‬כמחנך דגול‪ ,‬כעסקן הקהילה החרדית וכמחבר‬
‫ספרים‪ .‬בתקופת השואה הוא המשיך להנהיג את עדתו ודרש דרשות בגטו ורשה‪ .‬לפני שגורש‬
‫מהגטו ונרצח הוא הטמין את רוב כתביו בכד באדמת הגטו‪ ,‬ושם נתגלו לאחר המלחמה ופורסמו‪.‬‬
‫הרב ק"ק היה נצר לשושלת חסידית של גדולי פולין‪ .‬בין אבותיו‪ 3‬נמנים רבי אלימלך מליז'נסק‪,‬‬
‫ה"חוזה" מלובלין‪ ,‬רבי ישראל המגיד מקוזניץ‪ ,‬והרב קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין‪ ,‬בעל מאור‬
‫ושמש‪ ,‬שעל‪-‬שמו היה קרוי‪ .‬אדמו"רים אלה השפיעו מאוד על תפיסתו החסידית‪ .‬כמו כן הוא‬
‫הושפע מאוד מאביו‪ ,‬רבי אלימלך‪ ,‬ומחותנו‪ ,‬הרב ירחמיאל משה מקוזניץ‪ .‬בנוסף לאלה הרב ק"ק גם‬
‫הושפע מספר התניא ומספר בית אהרן )מרבי אהרן השני מקרלין‪ ,‬שגם הוא קרוב משפחתו( שהוא‬
‫מרבה לצטט מהם‪.‬‬

‫הרב ק"ק היה שילוב מיוחד של ישן וחדש‪ .‬מצד אחד הוא היה אדמו"ר חסידי במלוא מובן המילה‬
‫שהנהיג את חסידי חצרו ופעל להחדרת שמירת המצוות‪ ,‬האמונה וערכי החסידות בין חסידיו‬
‫וחניכיו‪ .‬מצד שני היה מנהיג שחי בקשר חזק למציאות המשתנה‪ ,‬שכללה השפעות מודרניות של‬
‫חילוניות‪ ,‬השכלה‪ ,‬ומפלגות חילוניות וציוניות‪ .‬כל אלה השפיעו באופן מכריע על חלקים גדולים‬
‫של העם היהודי‪ ,‬שהקשר שלהם לדת המסורתית נחלש‪ .‬תופעה זו בלטה בעיקר בקרב הנוער‪,‬‬

‫‪  1‬על‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מגרודזיסק‪ ‬ויחסיו‪ ‬עם‪ ‬אדמו"רים‪ ‬אחרים‪ ,‬עי' מאיר‪ ‬וונדר‪" ,‬תשובת‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מגרדזיסק‪ ‬לרבי‪ ‬חיים‪ ‬מצאנז"‪,‬‬


‫"סיני" פא‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ז‪ ,‬עמ' קסד‪-‬קסח‪.‬‬
‫‪  2‬ראה‪ ‬להלן‪ ‬עמ' ‪ 4‬ובהערה‪.11 ‬‬
‫‪3‬בהמשך‪ ‬כשנדון‪ ‬בכל‪ ‬אחד‪ ‬מהם‪ ‬נזכיר‪ ‬את‪ ‬המונוגרפיות‪ ‬שנכתבו‪ ‬עליהם‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫שהרבה מהם‪ ,‬כולל צעירים ממשפחות חסידיות‪ ,‬התנכרו לקהילה הדתית ועברו תהליך של חילון‪.‬‬
‫לכן בכל ספריו אנו מוצאים ביטויים חריפים לבעיות הדור‪ ,‬כולל עוני ואנטישמיות‪ ,‬זלזול בקיום‬
‫מצוות ‪ -‬ובעיקר חילול שבת‪ ,‬ובעיות קשות בשדה החינוך‪.‬‬

‫לדעתו של הרב ק"ק‪ ,‬החסידות מזמן אבדה את יופיה וירדה מגדולתה‪ .‬במקום החיוניות והרעננות‬
‫של ראשית התנועה‪ ,‬היא הפכה ללא יותר מאשר קבוצה חברתית המזוהה על ידי לבוש מסוים‪,‬‬
‫מנהגי תפילה מיוחדים וקשר שטחי לאדמו"ר‪ .‬לחסיד הממוצע אין מושג מהי המשמעות האמיתית‬
‫של החסידות כדרך מיוחדת בעבודת ה'‪ .‬עקב כך‪ ,‬ערכים מרכזיים בעולם החסידי נשכחים או‬
‫נשמרים בצורה חיצונית ושטחית‪ .‬כמובן שבמצב כזה‪ ,‬שבו האידיאולוגיה החסידית כה נחלשת‪,‬‬
‫יותר קל לנוער לעזוב את הקהילה על מנת לחפש אלטרנטיבה דתית או פוליטית שנראית‬
‫משמעותית ורלוונטית יותר‪.‬‬

‫הרב ק"ק נלחם נגד תופעות אלה דרך הפעילות הציבורית שלו‪ ,‬כאדמו"ר‪ ,‬כראש ישיבה ומחנך‬
‫ובאמצעות ספריו‪ .‬בכתביו הוא הציע גם הגדרה תיאורטית של החסידות וגם תכנית פרקטית‬
‫ומפורטת ליישום‪ .‬בתוך ההגדרה התיאורטית נמצאת תיאוריה היסטורית של התפתחות החסידות‬
‫וזיקתה לנבואה ולזרמים קדומים של הקבלה‪ ,‬חידושיו של הבעש"ט וזרמים בתוך החסידות‪ .‬הוא‬
‫גם מצביע על גישה "פנאנתאיסטית" לעולם‪ ,‬שבו ניצוצי הקודש והאלוקות נמצאים בכל‪ .‬כל‬
‫המרכיבים האלה קשורים בעובדה שהחסידות היא גם השלב ההיסטורי האחרון לפני ביאת המשיח‪.‬‬

‫הפן הפרקטי של תכניתו כולל שיטה חינוכית לנערים‪ ,‬תפקיד הרבי ויחסי הגומלין שלו עם חסידיו‬
‫הקרובים ועם פשוטי העם‪ .‬הוא מדבר על נסיעה לצדיק‪ ,‬על ההקמה מחדש של "החברייא‬
‫הקדושה"‪ ,‬שיקום מוסד ה"קעסט" לאברכים‪ ,‬תפילה‪ ,‬תלמוד תורה‪ ,‬מדיטציה ותרגילי דימוי מודרך‪,‬‬
‫ניגון וריקוד‪ ,‬ותפקידה הרוחני של האשה‪ .‬שיטתו החינוכית מתחילה מהנוער ומגיעה לאברכים‬
‫שהם אמורים להיות האליטה של החברה החסידית‪ .‬אלה אמורים להתחבר יחד בקבוצות סודיות של‬
‫עובדי ה'‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫על האדמו"ר הרב ק”ק כבר נכתבו מספר מאמרים ביוגרפיים‪ 4‬ולכן נכתוב כאן רק קווים כלליים‬
‫לתולדותיו‪ .5‬הוא נולד בגרודזיסק לאביו האדמו"ר רבי אלימלך מגרודזיסק‪ ,‬מחבר ספרי אמרי‬
‫אלימלך ודברי אלימלך‪ ,‬בי"ט באייר תרמ"ט‪ .‬הוא נקרא על שם סבו מצד אימו‪ ,‬בעל המאור ושמש‪.‬‬
‫אביו נפטר כשהיה בן שנתיים והוא התחנך אצל אחיינו )המבוגר(‪ ,‬האדמו"ר ר' ירחמיאל משה‬
‫‪7‬‬
‫כשהגיע לגיל מצוות התארס עם בתו של‬ ‫מקאזניץ‪ .6‬כילד התפרסם בשקדנותו ובקדושתו‪.‬‬
‫האדמו"ר‪ ,‬רחל חיה מרים‪ ,‬ובגיל שש עשרה נשא אותה לאשה‪ .‬בתרס"ט‪ ,‬כשהיה בן עשרים‪ ,‬חותנו‬
‫נפטר‪ ,‬והוא נתמנה אדמו"ר בפיאסצנא שליד ורשה והפך את המקום לחצר חסידית חשובה‪.‬‬
‫בתרע"ג נפטר רב העיר ואנשי העיר לחצו על הרב ק”ק לקבל על עצמו גם את רבנות העיר‪.‬‬
‫בהתחלה הוא סירב‪ ,‬אך בסופו של דבר נכנע ללחצים ובגיל שלושים היה לרב העיר פיאסצנא‪ .‬אחרי‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בתרע"ז‪ ,‬הרב ק"ק עבר לגור בעיר ורשה‪ ,‬אבל המשיך לכהן גם כרבה של‬
‫פיאסצנא‪ .‬בורשה הוא כיהן כחבר באגודת הרבנים‪ .‬הוא נהג לחזור לפיאסצנא כל שנה משבת נחמו‬
‫ועד לשבת בראשית‪.‬‬
‫בורשה הרב ק"ק היה פעיל מאוד ב"אגודת שומרי שבת" וייסד את "ההתאחדות המרכזית של‬
‫הסוחרים היהודים" על מנת להילחם נגד חילול השבת שבעיר‪ .‬הוא עסק בלימוד תורה‪ ,‬כולל‬
‫קבלה‪ ,‬בעבודת ה'‪ ,‬וכאדמו"ר ‪ -‬בעזרה ובהדרכה לחסידיו‪ .‬הוא היה מאוד מסור לחסידיו ופעם ענה‬
‫לשואל על כך‪" :‬רבי שאינו מוכן לילך לגהינום כדי להציל חסיד שלו מרדת שחת אינו רבי כלל"‪.‬‬
‫הוא היה נחשב לבקי גדול ברפואה‪ ,‬ורופאים גדולים התייעצו איתו‪ .‬היה לו רשיון מן הממשלה‬

‫‪ 4‬המאמר‪ ‬הכי‪ ‬חשוב‪ ‬הוא‪" ‬מתולדות‪ ‬האדמו"ר‪ ‬הקדוש‪ ,‬מרן‪ ‬רבי‪ ‬קלונומוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא‪ ‬זצ"ל‪  ‬מפיאסצנה" מאת‪ ‬אהרן‪ ‬סורסקי‪,‬‬


‫שמודפס‪ ‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬אש‪ ‬קודש ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"כ‪ .‬המאמר‪ ‬מופיע‪ ‬בנוסח‪ ‬קצת‪ ‬שונה‪ ‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים ‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשנ"ב‪.‬‬
‫באנגלית‪ ‬המאמר‪ ‬המקיף‪ ‬ביותר‪ ‬הוא‪ ‬הפרק‪ ‬הראשון‪ ‬של‪ ‬הספר‪ The Holy Fire ‬של‪.Nehemia Polen ‬‬
‫‪ 5‬על‪ ‬פי‪ ‬סורסקי‪  ‬הנ"ל‪.‬‬
‫‪  6‬על‪ ‬החיים‪ ‬בחצרו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ירחמיאל‪ ‬משה‪ ,‬עי' מלכה‪ ‬שפירא‪ ,‬מדין‪ ‬לרחמים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ט‪ .‬הספר‪ ‬תורגם‪ ‬לאנגלית‪ ‬ע"י‪ ‬‬
‫‪.Polen, The Rebbe’s Daughter, Philadelphia, 2002.‬‬
‫‪  7‬סורסקי‪" ,‬מתולדות‪ ‬האדמו"ר‪ ‬הקדוש"‪ ,‬עמ' ‪ .2-5‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬לבדוק‪ ‬את‪" ‬קדושתו" של‪ ‬הילד‪ ‬באפן‪" ‬מדעי"‪ ,‬חשוב‪ ‬‬
‫לשים‪ ‬לב‪ ‬לדמותו‪ ‬כפי‪ ‬שהיא‪ ‬משתקפת‪ ‬בתודעה‪ ‬של‪ ‬החסידים‪ ‬עצמם‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫לכתוב מרשמים‪ ,‬שהיה כותב בלטינית‪ .8‬בתרפ"ג ייסד בורשה את ישיבת דעת משה )ע"ש חותנו(‬
‫ומאז התמסר לישיבה‪ ,‬שהפכה להיות ישיבה חסידית מאוד גדולה‪ ,‬בה נתחנכו במשך השנים אלפי‬
‫תלמידים‪ .‬הרב ק"ק היה מאוד מעורב בנעשה בישיבה‪ ,‬החל מהלימודים ועד לעניינים של שידוכי‬
‫הבחורים‪ .‬הוא ראה את ייעודה של הישיבה להוציא "בני עליה"‪ .‬הישיבה היתה הראשונה בפולין‬

‫עם פנימייה‪ ,‬והחסידים ראו בה מעין תקדים לישיבת חכמי לובלין‪.9‬‬

‫הרב ק"ק נחשב לפדגוג ומחנך מיוחד וחשוב‪ ,‬ובשנת תרצ"ב הוציא לאור בורשה את ספרו היחיד‬
‫שנדפס בחייו‪ ,‬חובת התלמידים‪ ,‬שבו הוא כותב ישירות אל התלמיד החסיד הצעיר‪ .‬הספר עשה‬

‫רושם גדול גם בישיבות ליטאיות ובישיבות המוסר‪.10‬‬

‫בהתקפה הנאצית על ורשה בתחילת שנת ת"ש נפגע בנו יחידו‪ ,‬ר' אלימלך בן ציון‪ ,‬מפצצה והועבר‬
‫במצב אנוש לבית החולים‪ .‬שם‪ ,‬כשבאו קרובי המשפחה לבקרו‪ ,‬התפוצץ פגז נוסף ונהרגו כלתו‬
‫וגיסתו של הרב ק"ק‪ .‬בסוכות נפטר בנו‪ ,‬ולאחר כמה שבועות גם אימו‪ .‬מכיוון שאשת הרב ק"ק‬
‫כבר נפטרה ממחלה בתרצ"ז‪ ,‬הרב ק"ק נשאר רק עם בתו‪ ,‬רעכיל יהודית‪ ,‬שנחטפה ע"י הנאצים‬
‫ונהרגה בתש"ב‪ .‬במשך השואה בגטו ורשה‪ ,‬הרב ק"ק המשיך לשאת דרשות בסתר בניסיון לעודד‬
‫את חסידיו ובסוף טמן את כתביו שעוד לא נדפסו באדמה‪ .‬לאחר חיסול הגטו‪ ,‬בסוף המרד בתש"ג‪,‬‬
‫הרב ק"ק הועבר למחנה ריכוז ליד לובלין‪ ,‬ונרצח בד' בחשוון תש"ד‪ .11‬אחרי המלחמה נתגלו‬
‫כתביו על ידי פועל בנין‪ ,‬הועברו לארכיון היהודי בורשה‪ ,‬ויצאו לאור בישראל‪.‬‬

‫‪   8‬את‪ ‬הידע‪ ‬הרפואי‪ ‬רכש‪ ‬בקריאה‪ ‬של‪ ‬ספרי‪ ‬רפואה‪ .‬לפי‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנא‪ ‬הנוכחי‪ ,‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ,‬נכדו‪ ‬של‪ ‬אחיו‪,‬‬


‫כשהיה‪ ‬במקום‪ ‬שאסור‪ ‬היה‪ ‬ללמוד‪ ,‬קרא‪ ‬ספרי‪ ‬רפואה‪ ‬ופסיכולוגיה‪.‬‬
‫‪ 9‬על‪ ‬הישיבה‪ ‬עי’‪ ‬שאול‪ ‬שטמפפר‪" ,‬ישיבות‪ ‬חסידיות‪ ‬בפולין‪ ‬בין‪ ‬שתי‪ ‬מלחמות‪ ‬העולם"‪ ,‬במעגלי‪ ‬חסידים‪ ,‬בעריכת‪ ‬עמנואל‪ ‬אטקס‪,‬‬
‫דוד‪ ‬אסף‪ ,‬ישראל‪ ‬ברטל‪ ,‬אלחנן‪ ‬ריינר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ .365‬על‪ ‬עלון‪ ‬הישיבה‪“ ,‬הכרם" שהופיע‪ ‬לראשונה‪ ‬בכסלו‪ ‬‬
‫תרצ"א‪ ,‬עי’‪ ‬דוד‪ ‬חיים‪ ‬זילברשלג‪ ,‬עורך‪ ,‬ספר‪ ‬זכרון‪ ‬קודש‪ ‬לבעל‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ד‪ ‬עי' ‪.113-132‬‬
‫‪  10‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ‬כתב‪ ‬מאמר‪ ‬ביקורת‪ ‬נלהב‪ ‬על‪ ‬הספר‪ ‬בשם‪" ‬אדמו”ר‪ - ‬אמן‪ ‬פדגוג"‪ .‬הוא‪ ‬מופיע‪ ‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫תש"ם‪ ,‬עמ' ‪.241-244‬‬
‫‪ 11‬קיים‪ ‬ויכוח‪ ‬בין‪ ‬החוקרים‪ ‬היכן‪ ‬הוא‪ ‬נרצח‪ .‬לפי‪ ,Polen, The Holy Fire, pp. 154-156 ‬הוא‪ ‬נרצח‪ ‬במחנה‪ ‬העבודה‪ ‬טרניקי‪ ‬ליד‪ ‬‬
‫טרבלינקה‪ .‬עי' שם‪ ‬עמ' ‪ ,185‬הערה‪ .27 ‬סורסקי‪ ‬כותב‪ ‬במאמרו‪ ‬שבסוף‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' ‪" ,28‬במחנה‪ ‬ריכוז‪ ‬שבקרבת‪ ‬לובלין"‪ .‬לפי‪ ‬‬
‫אסתר‪ ‬פרבשטיין‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬נרצח‪ ‬במחנה‪ ‬העבודה‪ ‬בודזין‪ ‬שבאזור‪ ‬לובלין‪ .‬בסתר‪ ‬רעם‪ ,‬עמ' ‪.435‬‬

‫‪4‬‬
‫פרק ב‪ :‬כתביו של האדמו"ר מפיאסצנא‬
‫ניתן לחלק את כתבי האדמו"ר לשני סוגים‪ :12‬א( כתבי חינוך והדרכה חסידית‪ .‬ב( דרשות על‬
‫פרשיות השבוע ועל המועדים‪ .‬הרב ק"ק גם התחיל לכתוב פירוש לספר הזוהר בשם רשימת הזוהר‬
‫שההקדמה‪ ,‬שנקראת "מסירת מודעה"‪ ,‬ומאמר אחד קצר הגיעו לידינו‪.13‬‬
‫ספרו הראשון של הרב ק"ק היה בני מחשבה טובה‪ ,‬שנכתב בשנות העשרים למאה העשרים‪14.‬‬

‫הספר עוסק בהקמת "החברייא הקדושה" והיה ספר סודי‪ .‬בשערו כתוב‪" :‬הנני אוסר בזה להעתיק‬
‫מזה בלי רשות המחבר"‪ .‬הוא חולק רק ליחידי סגולה לפני השואה‪ ,‬והתפרסם בישראל לאחריה‬

‫בגלל ריבוי המעתיקים ללא רשות במהדורות משובשות‪ ,‬ורק לאחר התלבטויות קשות‪ . 15‬הוא‬

‫הודפס פעם ראשונה בתשל"ג‪ ,‬ומאז כמה פעמים בצילום‪ ,‬ללא שינויים‪ .16‬אף על פי שהספר קצר‬

‫מאד )רק ‪ 59‬עמודים(‪ ,‬הוא מהוה בסיס לכתיבה המאוחרת של הרב ק"ק‪ ,‬ולכן חשיבותו רבה‪ .‬מצד‬

‫אחד‪ ,‬הוא עוסק בחברייא הקדושה‪ ,‬שאחר כך הפך לנושא חשוב גם בהכשרת האברכים ובמבוא‬
‫ומצד שני‪ ,‬הוא מתרכז בחשיבותן של המחשבה‪ ,‬ההתרגשות וההתלהבות‪ ,‬שהן‬ ‫השערים‪,‬‬
‫המרכיבים העיקריים של השיטה המיסטית שלו‪ .‬לכן‪ ,‬כשמו בני מחשבה טובה‪ ,‬כן שם החברייא‪.‬‬
‫כאן הוא גם מסביר תרגי לים שונים בדימוי מודרך שהוא ירחיב עליהם ביתר כתביו‪ .‬רק כאן הוא‬

‫‪  12‬בשנים‪ ‬האחרונות‪ ‬חלק‪ ‬מספריו‪ ‬אף‪ ‬תורגמו‪ ‬לאנגלית‪ .‬ראה‪ ‬ביבליוגרפיה‪.‬‬


‫‪  13‬נדפסו‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפג‪-‬שצב‪.‬‬
‫‪ .14‬הספר‪  ‬מוזכר‪  ‬בשיחה‪ ‬של‪ ‬הרב‪" ‬עם‪ ‬תלמידי‪ ‬הישיבה‪ ‬בשביעי‪ ‬של‪ ‬פסח‪ ‬שנת‪ ‬תרפ"א"‪ ,‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תה‪-‬תו‪ .‬מכיון‪ ‬שהישיבה‪ ‬‬
‫נוסדה‪ ‬רק‪ ‬בתרפ"ג‪ ,‬כנראה‪ ‬שהתאריך‪ ‬הנכון‪ ‬הוא‪ ‬תרפ"ח‪ ,‬כמו‪ ‬שמופיע‪ ‬ב‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשט"ז‪ ,‬עמ' קס‪ .‬בעבודת‪ ‬גמר‪ ‬‬
‫לתואר‪ ‬השני‪" ,‬עיונים‪ ‬בשיטתו‪ ‬הרוחנית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנא"‪ ,‬טורו‪ ‬קולג'‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬הארכנו‪ ‬בנושא‪ ‬של‪ ‬זמן‪ ‬כתיבתו‪ ‬של‪ ‬הספר‪.‬‬
‫עי'‪ ‬שם‪ ,‬עמ' ‪.38-39‬‬
‫‪ 15‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשל"ג‪" .‬דברים‪ ‬אחדים‪ ‬מן‪ ‬המוציאים‪ ‬לאור‪".‬‬
‫‪  16‬הוא‪ ‬תורגם‪ ‬לאנגלית‪Andrea Cohen-Keiner, Conscious Community: A Guide to Inner Work, New Jersey .‬‬
‫‪1996.‬‬

‫‪5‬‬
‫מסתמך על קריאה רדיקלית בראב"ד‪ ,‬ומייעץ למתחיל בעבודת ה' לדמיין צורה גופנית לבורא בשעת‬

‫התפילה‪.17‬‬

‫הספר מחולק לארבעה חלקים‪ .‬הראשון הוא "סדר מטרת החברה"‪ ,‬שהוא בן עמוד אחד‪ .‬אחר כך‬
‫יש "סדר תוכן החברה"‪ ,‬המחולק לארבע "אותיות" )שלשה עמודים(‪ .‬כאן מופיעה גם רשימה של‬
‫חמש דרישות על מנת להתקבל לחברה‪ .‬גוף הספר נקרא "סדר אמצעי ויסוד החברה" )עשרים‬
‫אותיות בשלושים ושבעה עמודים(‪ .‬הרב ק"ק חותם את ספרו ב"סדר הדרכה וכללים" )ארבע עשרה‬
‫אותיות בשנים‪-‬עשר עמודים(‪ .‬כאן‪ ,‬נוסף לחזרה קצרה על החלק הקודם‪ ,‬מופיעים גם "תיקונים‬
‫בדבר החברה"‪ ,‬שכולל עוד שלוש עשרה אותיות העוסקות בצדדים הטכניים של ניהול החברייא‪,‬‬
‫ו"נוסח הקבלה"‪ ,‬שכל חבר חייב לחתום עליו‪ .‬נוסף לנושאים שהזכרנו לעיל‪ ,‬הספר חשוב כתעודה‬
‫העוסקת במרכזיותה של הקהילה החסידית והיחס בין היחיד ובין הקהילה‪ .‬הוא גם מזכיר שיטות‬
‫מיסטיות נוספות כמו שירה‪ ,‬ריקודים ושתיית יי"ש‪ ,‬שנדון בהן בפרק על הקבוצות‪.‬‬

‫הראשון בסדרת ספרי החינוך הוא הספר היחיד שהתפרסם עוד בחייו‪ ,‬חובת התלמידים‪ ,‬שיצא לאור‬

‫ב‪ 1991‬הוא תורגם‬ ‫בישראל‪.18‬‬ ‫לראשונה בורשה בשנת תרצ"ב ונדפס שוב כמה פעמים‬

‫לאנגלית‪ .19‬הספר כולל הקדמה בשם "שיח עם המלמדים ואבות הבנים" ושלשה‪-‬עשר פרקים‪.‬‬
‫בהקדמה הרב ק"ק כותב להורים ולמורים על הבעיות הרוחניות והחינוכיות של הדור הצעיר ופורש‬
‫בפניהם את עיקרי משנתו החינוכית‪ .‬בבעיות האלה ובפתרוניהם נדון בהמשך‪ .‬אחרי גוף הספר יש‬
‫הרב ק"ק חותם את הספר בשלושה מאמרים שעוסקים‬ ‫מעין סכום בשם "צוויים ואזהרות"‪.‬‬
‫במושגים קבליים ומהווים מעין מעבר לספר הבא בסדרה‪ ,‬הכשרת האברכים‪ .‬המאמרים הם; "איך‬

‫‪  17‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .25,22 ,18-19‬הכוונה‪ ‬להשגת‪ ‬הראב"ד‪ ‬לדברי‪ ‬הרמב"ם‪ ‬בהלכות‪ ‬תשובה‪ ‬ג‪ :‬ז‪ .‬עי' להלן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬שיטת‪ ‬הראב"ד‪ ‬‬


‫בתפילה‪ ,‬עמ' ‪.177-187‬‬
‫‪ 18‬עי’‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שצט‪-‬ת‪ ,‬מאמר‪ ‬ביידיש‪ ‬בשם‪" ‬מאמר‪ ‬מכ"ק‪ ‬מרן‪ ‬אדמו"ר‪ ‬זצלה"ה‪ ‬שהיוה‪ ‬היסוד‪ ‬לספרו‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים"‪.‬‬
‫‪.Micha Odenheimer, A Student’s Obligation, New Jersey 1991 19‬‬

‫‪6‬‬
‫להגות בספרי חסידות"‪" ,‬תורה‪ ,‬תפילה ושירה לה'" ו"קצת מעניני שבת קדש"‪ .‬הספר כתוב בגוף‬
‫שני בסגנון של מכתב לתלמיד הצעיר‪ ,‬ועוסק בהדרכה ראשונית בעבודת ה' ולימוד התורה על דרך‬
‫החסידות‪ .‬בין הנושאים הנדונים בספר‪" :‬ראשית הסתגלות התלמיד"‪" ,‬ממחלת הישות"‪" ,‬מחלת‬
‫שפלות המרומה ותרופתה"‪" ,‬להפוך מדות הרעות למאורי אור" ו"דברים אחדים בדבר החסידות‬
‫והתקשרות בתורה על‪-‬ידיה"‪.‬‬
‫יתר ספריו של הרב ק"ק התפרסמו בישראל לאחר השואה‪ .‬רוב הכתבים‪ 20‬הוטמנו על ידו בכדים‬
‫באדמת גטו ורשה לפני שהוא גורש ונרצח‪ ,‬ונתגלו ע"י פועל בנין נכרי לאחר המלחמה‪ .‬לאחר‬
‫שהובאו לארכיון היהודי של ורשה‪ ,‬הם הגיעו לידי החסידים בישראל ופורסמו‪ .21‬היו גם כתבי יד‬
‫שנעלמו בשואה ולא ראו אור‪ .‬הספרים שנתפרסמו מכתבי היד הם‪ :‬הכשרת האברכים‪ ,‬מבוא‬
‫השערים‪ ,‬צו וזרוז ואש קודש‪.‬‬

‫הכשרת האברכים מהווה המשך של חובת התלמידים לאברכים‪ ,‬וכמו שהמחבר עצמו כתב‬
‫בהקדמה‪" :‬רק מי שעבר על חובת התלמידים עם שלושת המאמרים ]המודפסים בסוף חובת‬
‫התלמידים[ יכול לעיין בקונטרס הכשרת האברכים הזה‪ ".22‬הספר נמסר לדפוס זמן קצר לפני פרוץ‬
‫המלחמה יחד עם תיקונים לחובת התלמידים‪ ,‬שלא זכו לצאת לאור‪.23‬‬

‫הכשרת האברכים ראה אור לראשונה בתשכ"ב‪ ,‬והודפס שוב כמה פעמים מאז‪ .‬גם ספר זה כתוב‬
‫בגוף שני‪ ,‬אבל כשמו‪ ,‬הוא ספר לאברך החסידי המעונין להתקדם בעבודת ה' על פי התפיסה‬
‫החסידית‪ .‬בספר ארבעה עשר פרקים‪ .‬מכותרות הפרקים ניתן ללמוד על עיקרי תוכן הספר‪ .‬יש‬

‫חמש כותרות הקשורות ל"התרגשות"‪ :‬פרק שני‪" ,‬מה זאת התלהבות והתרגשות"; פרק שלישי‪,‬‬

‫‪  20‬כולל‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬צו‪ ‬וזרוז‪ ‬ואש‪ ‬קודש‪.‬‬


‫‪  21‬ליתר‪ ‬פרטים‪ ‬על‪ ‬גילוי‪ ‬ופרסום‪ ‬הכתבים‪ ‬עי'‪ ‬בהקדמה‪ ‬לאש‪ ‬קודש‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ך‪.‬‬
‫‪  22‬הקדמה‪ ‬להכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשכ"ו‪.‬‬
‫‪  23‬שם‪ ,‬בהקדמה‪ .‬ע"פ‪ ‬רמזים‪ ‬שונים‪ ‬ניתן‪ ‬לשער‪ ‬שהספר‪ ‬נכתב‪ ‬בערך‪ ‬ב‪.1935‬‬

‫‪7‬‬
‫"להתרגש ולהיות איש מתרגש"; פרק רביעי‪" ,‬באיזה אמצעיים יעבוד הבחור והאברך לעשות עצמו‬

‫למתרגש"; פרק שישי‪" ,‬מהאמצעים להעשות איש מתרגש"; והפרק התשיעי‪" ,‬תחבולות ואיזה‬

‫תיקונים להתרגשויות הטובות וגם נגד הרעות"‪ .‬ברור מכאן שהתפיסה החסידית של הרב ק"ק שמה‬
‫דגש על מרכזיותם של הרגש וההתרגשות‪ .‬כמו כן ראוי לציין את הביטויים "התרגשות"‬
‫ו"התלהבות"‪ ,‬שלכל אחד הגדרה מדויקת במשנתו‪ .‬בנוסף יש להדגיש את השימוש במילים כמו‬
‫"אמצעים"‪" ,‬תחבולות" ו"תיקונים" בהקשר של ההתרגשות‪ .‬הרב ק"ק אינו בא להציג בפני הקורא‬
‫משנה פילוסופית או אפילו קבלית גרידא‪ ,‬אלא הצעה מעשית של תכנית הדרגתית לחסידות שהיא‬
‫בעיקר חויתית‪ .‬עוד נושא שתופס מקום מרכזי הוא "המחשבה"‪ ,‬שמופיע בפרק השביעי‪" ,‬עוד‬
‫ענינים ודוגמאות להתרחבות המחשבה‪ ,‬ובפרק השמיני‪" ,‬דוגמה ואופן מחשבה אחרת"‪ .‬הביטוי‬
‫"מחשבה" מצביע על עוד נושא עיקרי בכל ספרי הרב ק"ק‪ ,‬שהיא "מחשבה טובה" או "מחשבה‬
‫חזקה"‪ ,‬זאת אומרת תודעה רוחנית מורחבת‪ .‬הדרך לפתח מחשבה כזו היא על ידי תרגילי מדיטציה‬
‫ודימוי מודרך במגוון נושאים דתיים‪ ,‬כמו סעודה שלישית‪ ,‬יציאת מצרים ויום המות‪ .‬מי שעובר‬
‫מסלול זה בהצלחה מגיע למציאות של "ראיה עילאה‪...‬שתראה את כל העולם לאלקות שמות‬

‫ונשמות"‪ .24‬נושא זה‪" ,‬עבודת המחשבה"‪ ,‬נדון בספרו הראשון של הרב ק"ק‪ ,‬בני מחשבה טובה‪,‬‬
‫שאחר כך שימש בסיס להכשרת האברכים‪ .‬גם פרק אחד עשר כאן‪" ,‬החברייא"‪ ,‬שדן בחידוש‬
‫קבוצות של חסידים העובדים יחד להגיע להתעלות רוחנית‪ ,‬מבוסס על בני מחשבה טובה‪ ,‬וזה גם‬
‫שמן של קבוצות אלה‪ .‬החברייא היא עוד מרכיב חשוב בתכניתו של הרב ק"ק ומופיע שוב בספרו‬
‫מבוא השערים‪ .‬נושאים אלה נדונים בכל ספריו ונחזור אליהם בהרחבה בהמשך‪.‬‬

‫הספר השלישי בסדרה נקרא מבוא השערים שהוא מצד אחד "חלק שלישי של הקונטרס חובת‬

‫התלמידים והכשרת האברכים הוא‪ ,‬ורק מי שעבר עליהם כולם יכול לעיין גם בזה"‪ ,25‬ומצד שני‬

‫‪ 24‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ‪.33 ‬‬
‫‪ 25‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשכ"ו‪ ,‬בשער‪ ‬הספר‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫הוא שער הראשון לספר חובת האברכים‪ .26‬חובת האברכים הוא ספר שהרב ק"ק עבד עליו "שנים‬
‫אחדות לפני פרוץ המלחמה‪ .‬הספר היה אמור להיות גולת הכותרת לחיבוריו‪...‬הספר הזה לא‬

‫הושלם וגם לא הגיע לידינו‪ ,‬חבל על דאבדין"‪ .27‬מבוא השערים נכתב לפני ‪ 1937‬ויצא לאור‬

‫לראשונה בתשכ"ב‪ ,‬יחד עם הכשרת האברכים וצו וזרוז‪ 28.‬בשערו כתוב‪" :‬הורני ד' דרכך‪ ,29‬אהלך‬
‫במבוא‬ ‫באמתך‪ ,‬יחד לבבי ליראה שמך"‪ ,‬והוא מכונה "ספר חובת האברכים‪ ,‬שער הא'"‪.‬‬

‫השערים‪ ,30‬שלא כמו בספריו הקודמים‪ ,‬הרב ק"ק לא נתן כותרות לעשרת הפרקים‪ .‬ספר זה שונה‬
‫בתכלית מקודמו בכך שהוא עוסק הרבה יותר בענינים תיאורטיים ופחות בהדרכה מעשית‪ .‬ניתן‬

‫לומר שבמבוא השערים‪ ,‬הרב ק"ק פורש בפנינו את הגדרתו לחסידות על פי מקורות קבליים‬

‫וחסידיים‪ .‬כאן נדונים בהרחבה נושאים כמו נבואה‪ ,‬קבלה וזיקת החסידות אליה‪ .‬הרב ק"ק דן‬

‫בקבלה עצמה‪ ,‬כמו מהות ספר הזהר‪ ,‬כתבי רמ"ק והאר"י‪ .‬הוא שואל מה חידשו הבעש"ט‬

‫והחסידות ביחס לקבלה שקדמה לה‪ ,‬ומפתח תיאוריה מטה‪-‬היסטורית של התפתחותו הרוחנית של‬

‫עם ישראל מהנביאים‪ ,‬דרך חז"ל והמקובלים‪ ,‬ועד לחסידות‪ ,‬שהיא החתגלות האחרונה לפני‬

‫הגאולה המשיחית וההכנה אליה‪ .‬בכל הדיון הזה נושא הנבואה הוא מרכזי והרב ק"ק רואה‬
‫‪ 26‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬שם‪.‬‬

‫מאמר‪ ‬אחד‪ ‬מהספר‪ ‬נשמר‪ ‬ונדפס‪  ‬בספר‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"א‪,‬‬ ‫‪ 27‬הכשרת‪ ‬האברכים‪" ,‬דברים‪ ‬אחדים‪ ‬מהמוציאים‪ ‬לאור" ‪.‬‬


‫עמ' שצג‪-‬שצח‪.‬‬ ‫תחת‪ ‬הכותרת‪",‬מה‪ ‬היא‪ ‬דרך‪ ‬העיון‪ ‬המיוחד‪ ‬של‪ ‬ישראל‪ ‬ותורתו"‪,‬‬
‫אשתו‪ ‬‬ ‫‪ 28‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כא‪" :‬כתבתי‪ ‬טרם‪ ‬לקח‪ ‬ד' את‪ ‬זוגתי‪ ‬הרבנית‪...‬ועוד‪ ‬קראה‪ ‬אותה‪ ‬כמו‪ ‬שקראה‪ ‬כמה‪ ‬מיתר‪ ‬כתבי"‪.‬‬
‫נפטרה‪ ‬ביוני‪.1937 ‬‬
‫‪ 29‬המילים‪" ‬הורני‪ ‬ה' דרכך" של‪ ‬הפסוק‪) ‬תהילים‪  ‬פו‪:‬יא( מהוות‪ ‬חלק‪ ‬חשוב‪ ‬לתרגיל‪ ‬המדיטציה‪" ‬השקטה" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬עי’ דרך‬
‫המלך‪ ,‬עמ' תז‪.‬‬
‫‪ 30‬העירני‪ ‬פרופ' משה‪ ‬חלמיש‪ ‬שהשם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ‬יכול‪ ‬להצביע‪ ‬על‪ ‬השפעת‪ ‬קבלת‪ ‬האר"י‪ ,‬בעריכת‪ ‬הרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬מכיון‪ ‬‬

‫בספר‪ ‬הזה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתבסס‪ ‬הרבה‪ ‬מאד‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ ‬לרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪,‬‬ ‫שהרבה‪ ‬מכתבי‪ ‬האר"י‪ ‬גם‪ ‬נקראים‪" ‬שערים"‪.‬‬
‫ואפשר‪ ‬שהספר‪ ‬הרביעי‪ ‬בסדרה‪ ,‬חובת‪ ‬האברכים‪ ,‬שלא‪ ‬נכתב‪ ,‬היה‪ ‬אמור‪ ‬להיות‪ ‬מקביל‪ ‬לשער‪ ‬הרביעי‪ ‬של‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬שלא‪ ‬‬
‫התפרסם‪ ,‬ושהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬ראה‪ .‬ב"מה‪ ‬הוא‪ ‬דרך‪ ‬העיון‪ ‬המיוחד‪ ‬של‪ ‬ישראל‪ ‬ותורתו"‪ ,‬המאמר‪ ‬היחיד‪ ‬שהשתמר‪ ‬מהחיבור‪ ,‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬בתחילה‪ ‬ש"זהו‪ ‬עיקר‪ ‬ענין‪ ‬הנבואה‪ ‬שיהיה‪ ‬רוח‪ ‬ד' בנו‪ ‬בכל‪ ‬גופנו"‪ .‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שצג‪ .‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪,‬‬
‫עמ' ד‪.:‬‬

‫‪9‬‬
‫בחסידות המשך של הנבואה‪ .‬בהקשר זה יש גם דיון על השגתה של רוח הקודש בזמן הזה‪ .‬עוד‬

‫נושאים הקשורים להנ"ל כוללים השם "חסיד"‪ ,‬היחס בין חסידות ו"חסד"‪ ,‬וזרמים בתוך החסידות‪,‬‬

‫בעיקר חב"ד וקרלין‪ .‬יש גם דיון על המושג של "עבודה בגשמיות" בחסידות לעומת הסגפנות‪,‬‬

‫שלפי הרב ק"ק היתה הדרך המובילה בעבודת ה' לפני החסידות‪ .‬גם הנושא של "האיש הפשוט"‬

‫ותפקידו בחברה החסידית נדון כאן‪ .‬בצדדים המעשיים הרב ק"ק ממשיך לדבר על ה"חברייא"‬

‫ומוסיף נושאים כמו הנסיעה החסידית אל הרבי‪ ,‬מעמד האברכים ואכילת הקעסט‪ .‬הם נדונים‬

‫בהקשר של תיאורו את התדרדרותה של החברה החסידית בכלל‪ ,‬והנוער החסידי בפרט‪ ,‬נושא שהיה‬

‫הבסיס לספרו חובת התלמידים‪ .‬נדון בהרחבה בנושאים האלה בגוף המחקר‪.‬‬

‫בין כתביו שהוטמנו בגטו נמצא ונדפס גם מעין יומן רוחני אישי‪ ,‬שבו המחבר כותב על רגשותיו‬

‫ורעיונותיו בעבודת ה'‪ .‬הספר נקרא צו וזרוז‪ ,‬ויצא לאור לראשונה בתשכ"ב‪ .‬הספר כולל ארבעים‬

‫ושמונה פסקאות‪ ,‬המחולקות לשני חלקים‪ .‬גוף הספר הוא פסקאות א‪-‬לה‪ .‬לפני פסקה לו הוסיפו‬

‫המדפיסים‪" :‬המאמרים בקונטרס 'צו וזרוז' עד אות ל"ו שהגיעו לידינו יחד עם הכתבים הנזכרים‬

‫בהצוואה ]ז"א אלה שהוטמנו בגטו[‪ ,‬הנם רק חלק מרשימות המחבר‪...‬גורל יתר המאמרים לא ידוע‬

‫לנו‪ - .‬בידינו נמצאים כמה מאמרים שהועתקו מכת"י קדשו‪ ,‬והננו מצרפים אותם כאן כהשלמה‬

‫לקונטרס זה‪ ".‬לצערנו אין תאריכים לרוב הפסקאות‪ ,31‬אבל לפעמים ניתן לשער תאריך כללי ‪.32‬‬

‫‪ 31‬חוץ‪ ‬מאות‪ ‬ל‪ ,‬רשימה‪ ‬מריקודי‪ ‬שמחת‪ ‬תורה‪ ,‬תרצ"ג‪  ,‬לה‪ ,‬על‪ ‬מחלת‪ ‬בנו‪ ‬בסוף‪ ‬שנת‪ ‬תרצ"ה‪ .‬לא‪ ‬ברור‪ ‬מתי‪ ‬הוא‪ ‬כתב‪ ‬את‪ ‬הפסקה‪ ‬‬


‫אבל‪ ‬בסופה‪ ‬יש‪ ‬הוספה‪ ‬שנכתבה‪ ‬לאחר‪ ‬שבנו‪ ‬וכלתו‪ ‬נהרגו‪ ‬מהפצצות‪ ‬הגרמנים‪ ‬על‪ ‬ורשה‪ ‬בתשרי‪ ‬ת"ש‪ .‬פסקה‪ ‬מח‪ ‬היא‪ ‬ממוצאי‬
‫שבת‪ ,‬ראשון‪ ‬לסליחות‪ ,‬תרפ"ט‪.‬‬
‫‪ Yehoshua Starrett 32‬תרגם‪ ‬את‪ ‬הספר‪ ‬לאנגלית‪ ‬בשם‪ . To Heal The Soul, New Jersey, 1991‬בהקדמה‪,XXVI page ,‬‬
‫כותב‪ ‬סטרית‪ ,‬שהספר‪ ‬נכתב‪ ‬בין‪ ‬השנים‪ ‬תרפ"ח‪-‬ת"ש‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫במכתב שהרב ק"ק כתב לאלימלך בן פורת‪ ,33‬הוא כותב‪" ,‬התחלתי לרשום איזה קונטרס‪ .‬על‬
‫השער רשמתי צ"ו וזרו"ז מפני שבו רק דברים וצווים קצרים חריפים אני רושם‪...‬ורבים‬
‫מידידינו‪...‬בקשוני ליתן להם להעתק כדי שיהא נגד עיניהם תמיד"‪ .‬כאן הרב ק"ק דן בחייו‬
‫הפנימיים ועוסק בעניינים כמו אמונה‪ ,‬תפילה‪ ,‬לימוד תורה‪ ,‬תשובה וגעגועיו לקרבה אלקית‪.‬‬
‫הסגנון מאד אישי וכאן אפשר להבחין במרכיבים אחדים במשנתו של הרב ק"ק ואיך הם משתקפים‬
‫ברובד האישי‪ .‬בפסקה מה הרב ק"ק מזכיר את דעתו של אריסטו )שמצוטט בספר העיקרים( בקשר‬
‫‪34‬‬
‫ליחס בין הפרט ובין הקהילה‪ ,‬ותוקף אותה‪ .‬זה המקום היחיד בכל כתביו שמוזכר מקור לא יהודי‪.‬‬

‫לרב ק"ק שני ספרי דרוש‪ .‬הראשון הוא דרך המלך‪ ,‬דרשותיו מלפני מלחמת העולם השניה‪ .‬הרב‬
‫ק"ק רשם את דרשותיו ונתן לתלמידיו להעתיק אותן‪ .‬תלמידים שעלו ארצה לפני השואה‪ ,‬הביאו‬
‫אתם את הכתבים‪ ,‬והדרשות יצאו לאור לאחר שנים רבות‪ .‬המהדורה הראשונה יצאה לאור בתל‬
‫אביב בתשל"ו כ"חלק א'‪ :‬מועדים"‪ .‬במהדורה השניה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬בחלק הראשון היו‬
‫דרשות על פרשיות השבוע‪ ,‬והדרשות על המועדים הפכו להיות חלק ב'‪ .‬בסוף הספר הוכנסו גם‬
‫כמה מאמרים‪ ,‬מכתבים‪ ,‬שיחות‪ ,‬ותרגיל מדיטציה‪" ,‬השקטה" ‪ .35‬המהדורות המאחרות של דרך‬
‫המלך גם כוללות את החומר שמודפס לראשונה בשם שלוש דרשות בתל אביב בשנת תשמ"ה‪.‬‬
‫הדרשות בדרך המלך דנות בכמחצית מפרשיות התורה‪ ,‬ויש כמה פרשיות שעליהן נכתבו כמה‬
‫דרשות‪ .‬לרובן יש תאריכים‪ ,‬והם בין השנים תרפ"ה‪-‬תרצ"ח‪ .‬לכתבים האחרים בספר יש תאריכים‬

‫‪ 33‬זכרון‪ ‬קודש‪ ‬לבעל‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' ‪ ,14‬ללא‪  ‬שנה‪ .‬יש‪ ‬עוד‪ ‬מכתבים‪ ‬לבן‪ ‬פורת‪ ‬מהשנים‪ ‬תרפ"ז‪-‬תרצ"ג‪ ,‬ובדרך‪ ‬המלך‪ ‬עמ'‬


‫תא‪-‬תב‪ ,‬מתרצ"ז‪ .‬בן‪ ‬פורת‪ ‬היה‪ ‬בארץ‪ ‬ישראל‪ .‬הספר‪ ‬גם‪ ‬מוזכר‪ ‬פעמיים‪ ‬בשיחה‪ ‬של‪ ‬הרב‪" ‬עם‪ ‬תלמידי‪ ‬הישיבה‪ ‬בשביעי‪ ‬של‪ ‬‬
‫פסח‪ ‬שנת‪ ‬תרפ"א"‪ ,‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תה‪-‬תו‪ .‬מכיון‪ ‬שהישיבה‪ ‬נוסדה‪ ‬רק‪ ‬בתרפ"ג‪ ,‬כנראה‪ ‬שהתאריך‪ ‬הנכון‪ ‬הוא‪ ‬תרפ"ח‪ ,‬כמו‪ ‬‬
‫שמופיע‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשט"ז‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪  34‬הרב‪ ‬ק" ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬אף‪ ‬לא‪ ‬פעם‪ ‬אחת‪ ‬בכל‪ ‬כתביו‪ ‬מקור‪ ‬יהודי‪ ‬לא‪ ‬אורתודוקסי‪.‬‬
‫‪ 35‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תו‪-‬תז‪ .‬סורסקי‪ ‬קורא‪ ‬לספר‪" ‬שיחות‪ ‬קודש"‪ .‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' רפג‪ .‬ועי' בדרך‪ ‬המלך "בשער‪ ‬הספר"‪.‬‬
‫האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ,‬הדגיש‪ ‬בפני‪ ‬שחשוב‪ ‬לזכור‪ ‬שזה‪ ‬הספר‪ ‬היחידי‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שהוא‪ ‬לא‪ ‬כתב‪ ‬בעצמו‪ ,‬והוא‪ ‬‬
‫נערך‪ ‬מתוך‪ ‬רשימות‪ ‬חסידיו‪  .‬במהדורת‪ ‬תשנ"א‪ ‬גם‪ ‬מודפסות‪ ‬כמה‪ ‬דרשות‪ ‬מאביו‪ ‬תחת‪ ‬השם‪" ‬תפארת‪ ‬בנים‪ ‬אבותם"‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫בין תרפ"ח‪-36‬תרצ"ט‪ .‬רוב הדרשות ארוכות )כמה עמודים( והן עוסקות בהרבה מהנושאים שהוא‬
‫דן בהם בספרי ההדרכה שלו‪ ,‬אבל בהקשר אחר‪ ,‬ובמסגרת של דרשה לפרשת השבוע או אחד‬
‫החגים‪ .‬בין המאפיינים לדרשותיו‪ -‬התעלמות כמעט מוחלטת מה"פשט"‪ .‬הרב ק"ק דוגל בשיטה‬
‫הפרשנית החסידית המשתמשת בטקסט כמנוף להביע רעיון באמונה או בעבודת ה'‪ .‬בזה אפשר‬
‫לראות בדרשותיו עוד ביטוי‪ ,‬בסגנון אחר‪ ,‬להדרכתו הרוחנית המעשית כפי שהיא משתקפת בספריו‬
‫‪37‬‬
‫לכן‪ ,‬אף על פי שהוא פותח הרבה דרשות בשאלה על הפרשה ובסוף מתרץ אותה‪ ,‬גוף‬ ‫האחרים‪.‬‬
‫הדרשה בדרך כלל עוסק בנושאים אחרים כמו מחשבה‪ ,‬התרגשות והתלהבות‪ ,‬כוונה ומדיטציה‪.‬‬
‫להרבה דרשות יש מבנה כיאסטי של שתי שאלות‪ ,‬כשהשניה מתורצת לפני הראשונה‪ .‬גם מעניין‬

‫לציין שהרבה דרשות מתחילות בציטוט ממדרש תנחומא‪ ,‬אבל לא מהפרשה שהרב ק"ק דורש‪.38‬‬

‫בזמן השואה כתב הרב ק"ק את דרשותיו שדרש בגטו ורשה בשנות ת"ש‪-‬תש"ב‪ .‬הדרשות עוסקות‬
‫בנושאים הקשורים בשואה וסבל היהודים‪ ,‬וכתובות במסגרת של דרשות על פרשת השבוע והחגים‪.‬‬
‫ספר זה יצא לאור בשם אש קודש‪ ,‬בירושלים‪ ,‬תש"ך‪ ,‬ואחר כך בכמה מהדורות צילום‪ .‬הוא‬
‫המפורסם שבין ספרי הרב ק"ק‪ ,‬וזכה להתייחסות רבה במחקר ובספרות פופולארית‪ .39‬הדרשה‬
‫הראשונה נאמרה בראש השנה ת"ש והאחרונה בשבת חזון תש"ב‪ .‬הרב ק"ק אמר את הדרשות‬

‫בשבת ורשמן אחר כך במוצאי שבת‪ .40‬יש תקופות שאין בהן דרשות בהתאם לנסיבות אישיות או‬

‫‪ 36‬ולא‪ ‬תרפ"א‪ ‬כמו‪ ‬שמופיע‪ ‬במהד' תשנ"א‪.‬‬
‫‪  37‬עי' לקמן‪ ‬בדיון‪ ‬על‪ ‬דימוי‪ ‬מודרך‪ ,‬עמ' ‪ ,223-238‬שגם‪ ‬שם‪ ‬אפשר‪ ‬להבחין‪ ‬באותה‪ ‬גישה‪ ‬ללימוד‪ ‬תנ"ך‪.‬‬
‫‪  38‬עי'‪ ‬לדוגמה‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' נה‪ ,‬סג‪ ,‬פט‪ ,‬צד‪.‬‬
‫‪  39‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בעצמו‪ ‬קרא‪ ‬לספר‪" ‬חדושי‪ ‬תורה‪ ‬על‪ ‬פרשיות‪ ‬התורה‪ ‬מן‪ ‬השנים‪ ‬ת"ש‪ ,‬תש"א‪ ,‬תש"ב"‪ ,‬במכתב‪ ‬שהטמין‪ ‬יחד‪ ‬עם‪ ‬ספריו‪.‬‬
‫הוא‪ ‬מודפס‪ ‬בתחילת‪ ‬ספר‪ ‬אש‪ ‬קודש ‪ .‬המחקר‪ ‬המקיף‪ ‬ביותר‪ ‬על‪ ‬הספר‪ ‬הוא‪ The Holy Fire ‬של‪ ,Nehemia Polen ‬ועי'‬
‫בביבליוגרפיה‪  .‬עי' גם‪ ‬יצחק‪ ‬הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא‪ ‬הי"ד‪ ,‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנה‪ :‬הגות‪ ‬השואה‪ ‬מול‪ ‬הגות‪ ‬טרום‪ ‬‬
‫השואה‪ ,‬המשך‪ ‬או‪ ‬תמורה?‪ ,‬עבודה‪ ‬לתואר‪ ‬שני‪ ,‬אוניברסיטת‪ ‬בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪ ‬גן‪ ‬תשס"ה‪ .‬אש‪ ‬קודש‪ ‬הופיע‪ ‬באנגלית‪.‬‬
‫‪ .J. Hershy Worch, Sacred Fire, New Jersey, 1995‬ראוי‪ ‬לציין‪ ‬שממבט‪ ‬תיאולוגי‪ ,‬אפשר‪ ‬לחלק‪ ‬את‪ ‬ספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בדרך‪ ‬‬
‫אחרת‪ ,‬בין‪ ‬כל‪ ‬הספרים‪ ‬שנכתבו‪ ‬לפני‪ ‬השואה‪ ,‬ובין‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬בגלל‪ ‬הרעיונות‪ ‬התיאולוגיים‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬פיתח‪ ‬בתגובה‪ ‬לשואה‪,‬‬
‫שהם‪ ‬מאוד‪ ‬שונים‪ ‬מדרשותיו‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪.‬‬
‫‪" 40‬אמרנו‪ ‬בשב"ק‪ ‬אצל‪ ‬הקידוש‪ ".‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' קכח‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫מאורעות בגטו‪ .41‬בשנת תש"ג הרב ק"ק הוסיף הערות לדרשותיו מפרשת עקב תש"א ומחנוכה‬

‫תש"ב ‪ ,42‬שבהן הוא הצביע על החמרת המצב‪ .‬בדרשות יש רמזים רבים להתרחשויות בגטו מבלי‬
‫להיכנס לתיאורים מפורטים‪ .‬הרב ק"ק מרבה להשוות את סבל היהודים לדוגמאות מספרות חז"ל‪.‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬את מיתתו של רבי עקיבא הוא מזכיר שש פעמים‪ ,43‬ואת סבלו של הקב"ה שמונה‬

‫פעמים‪ .44‬הספר מלא עידוד לחסידים‪ 45‬ומביע את רחשי לבו של הרב ק"ק להבנת הסבל הנורא של‬
‫היהודים בשואה‪ .‬נחמיה פולן בספרו מנתח באריכות את ההתפתחויות התיאולוגיות בדרשות‬
‫מהתחלת ההתקפה הגרמנית על ורשה ועד לחיסולו של הגטו‪ ,‬כשהיהודים כבר הבינו שמדובר‬
‫ב"פתרון הסופי" ולא רק בעוד מלחמה או רדיפה דתית‪ .‬אחד השינויים הדרמטיים הוא עזיבת‬

‫הרעיון שסבל היהודים בשואה יכול להיות עונש על חטאים‪ .46‬במקום זה הוא מחפש משמעות‬

‫דתית‪ ,‬חיזוק האמונה והקשר בין האדם והבורא מתוך המצב של הסתר פנים רדיקאלי‪ .47‬מן הראוי‬
‫לציין גם את יחסו של הרב ק"ק לשאלה של הצדק האלוקי‪ ,‬שפולן מכנה אותו "מחאה מתוך‬

‫הספר נחשב תעודה חשובה ביותר בכל מה שקשור לנושא של אמונה ותיאולוגיה‬ ‫אמונה"‪.48‬‬
‫בשואה‪.‬‬

‫במכלול ספרי החינוך וההדרכה של הרב ק"ק מתגלה לנו השקפה מקיפה ושיטה מפורטת בחינוך‬
‫ועבודת ה' על פי החסידות‪ .‬מכיון שמחקר זה אינו עוסק בכלל הגותו וחיבוריו של הרב ק"ק‪,‬‬

‫‪  41‬עי' ‪.Polen, The Holy Fire, pp. 15-16‬‬


‫‪ 42‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' קיג‪ ,‬קלט‪.‬‬
‫‪  43‬שם‪ ,‬עמ' ט‪ ,‬מז‪ ,‬צג‪ ,‬קיא‪ ,‬קלז‪ ,‬קם‪.‬‬
‫‪  44‬שם‪ ,‬עמ' כח‪ ,‬פא‪ ,‬פג‪ ,‬קטו‪ ,‬קטז‪ ,‬קנט‪ ,‬קעח‪ ,‬קצא‪.‬‬
‫‪  45‬עי' א' פרידמן‪ ,‬עידוד‪ ‬בתופת‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ,‬ללא‪ ‬תאריך‪.‬‬
‫‪. The Holy Fire, pp. 106-115, 137 46‬‬
‫‪  47‬שם‪ ,‬עמ' ‪.104-105 ,70-80‬‬
‫‪  48‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94-105‬‬

‫‪13‬‬
‫נתייחס בעיקר לספרים בני מחשבה טובה‪ ,‬הכשרת האברכים ומבוא השערים ‪ ,‬ומתוכם נציג תפיסת‬
‫עבודת ה' החסידית כפי שהרב ק"ק מציג אותה‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫פרק ג‪ :‬הרקע ההיסטורי‪ :‬ירידת הדת והחסידות בפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה‬

‫דעה נפוצה בין החוקרים שהחסידות המאוחרת אבדה הרבה מהחידוש והיופי הפנימי שהיה לה‬

‫בראשית דרכה‪ .49‬גם מתוך העולם המסורתי הושמעה ביקורת דומה‪ .‬הרב קוק כותב באגרת בשנת‬

‫תרס"ח‪" :‬אפילו החסידות‪ ,‬שכל יסוד הוויתה בעולם הי' להאיר את האור האלקי בעשירות ובזריחה‬

‫מבהקת בכל לב וכל מח‪ ,‬שנתה את טעמה‪ ,‬והיא הולכת עכשיו רק בדרך החרדות הפשוטה‪ ,‬עד‬
‫שאין בינה ובין המתנגדות מאומה‪50".‬‬

‫גם ההוגה הרב הלל צייטלין‪ ,‬שנדון בו בהמשך‪ ,‬הרגיש במצב הזה‪ ,‬ולכן עשה תכנית משלו‬
‫ל"חידוש החסידות"‪ ,‬ורצה לכונן "חסידות דלעתיד לבא"‪ .‬וכך הוא כותב‪:‬‬

‫מפני שהחסידות שבימינו אלה התרחקה הרבה מחסידותו של הבעש"ט‪.‬‬


‫‪ -‬ובמה? ‪ -‬פשוט‪ .‬אין עוד בחסידות שבימינו אותו העוז‪ ,‬אותו המרץ‪,‬‬
‫אותה החיוניות הרעננה שבשלוש האהבות של הבעש"ט‪ .‬כלום אין‬
‫החסידים של עתה מדברים על כל אותם הדברים הנשגבים של הבעש"ט?‬
‫אבל מה הם עושים?‪...‬העושים מן החסידות דבר‬ ‫מדברים‪.‬‬ ‫כן‪.‬‬
‫שבחיצוניות גרידא; הלומדים ומתפללים בלא טעם; הרודפים אחר‬
‫העושר והכבוד לא פחות מאלה שאינם חסידים; המעריצים ומקדישים‬
‫את ה"רביים" שלהם ומבטלים את יתר ה"רביים" וחסידיהם‪...‬החושבים‬

‫‪ 49‬ראה‪ ,‬למשל‪Scholem, Major Trends in Jewish Mysticism, New York, 1974, p. 325,‬‬
‫”‪  .“its decay into a political instrument of reactionary forces‬עי' גם‪ ‬מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬חסידות‪ ‬פולין‪ ,‬חלק‪ ‬ראשון‪,‬‬
‫"מרדיקליזם‪ ‬דתי‪ ‬לשמרנות‪ ‬ולהסתגלות"‪ ,‬עמ' ‪" ,37-80‬מעיקרי‪ ‬הרדיקליזם‪ ‬הדתי‪ ‬אצל‪ ‬אבות‪ ‬החסידות‪ ‬ותלמידיהם" ו"נסיגה‪ ‬אל‪ ‬‬
‫יסודותיה‪ ‬ההטרונומים‪ ‬של‪ ‬הדת"‪.‬‬
‫‪  50‬אברהם‪ ‬יצחק‪ ‬הכהן‪ ‬קוק‪ ,‬אגרות‪ ‬הראי"ה‪ ,‬א' ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ'‪ ‬קסא‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫את עצמם לקדושים וטהורים ואת כל אלה שאינם מתנהגים כמוהם בכל‬
‫דבר – לרשעים וטמאים; המרבים בקנאות שאינה צריכה וממעטים‬
‫באהבת ד' טהורה; הרודפים את בני הנעורים בעד כל דבר קטן‪ ,‬מרחקים‬
‫אותם ודוחפים אותם בזה בידיים לכתות השמאליות‪ ,‬להריסה‪ ,‬לכפירה‪51.‬‬

‫לפני שניגש אל דברי הרב ק"ק עצמו‪ ,‬חשוב לציין שהיום יש גם מגמה הפוכה‪ ,‬רומנטיזציה של‬
‫התקופה‪ .‬דוגמה מאלפת לכך נמצא בדברי האדמו"ר מסלונים‪ ,‬הרב שלום נח ברזובסקי‪ ,‬בספרו‬
‫"קונטרס ההרוגה עליך"‪:‬‬

‫נעורר ונעלה כאן את זכרון ירושלים‪ ,‬את זכר מקור הקדושה שנתברכנו‬
‫בו עת היינו שרויים בגולת אירופה‪ ,‬ואשר הוכחד ללא שריד באכזריות כה‬
‫איומה‪ .‬נמסור לדורות יבואו את רשמי אותה תקופה רבתי הוד ותפארת‪,‬‬
‫עת היתה יהדות התורה והחסידות בשיא התפתחותה ושגשוגה; נספר‬
‫להם על ענקי הרוח‪ ,‬ארזי הלבנון ואדירי התורה שהאירו את שמי ערינו‪,‬‬
‫על‪...‬יהודים קדושים ופשוטים בתכלית‪ ,‬יהודים ברי‪-‬לבב אשר את כל‬
‫ישותם אפפה אך אוירה רוחנית‪52.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬דעתו של הרב ק"ק נכתבה בזמן התרחשות האירועים ולא במבט לאחור‪ .‬מדבריו‬
‫במקומות רבים בכל ספריו‪ ,‬יוצא תיאור יותר דומה לזה של הרב צייטלין הנ"ל‪ ,‬תמונה של קהילה‬

‫במשבר רוחני עמוק‪ ,‬שפגע בכל שכבות העם היהודי בפולין‪ ,‬כולל בחסידים‪ 53.‬לאור דבריו‬
‫במקומות רבים יש לשער שהרב ק"ק צפה עתיד קשה לקהילה כקהילה דתית חיונית‪.‬‬

‫‪ 51‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ , ‬ירושלים‪ ,‬תש"ם‪ ,‬עמ' ‪.46-45‬‬


‫‪ 52‬שלום‪ ‬ברזובסקי‪ ,‬קונטרס‪ ‬ההרוגה‪ ‬עליך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪  .21‬נכון‪ ‬שהרב‪ ‬ברזובסקי‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬התקופה‪ ‬בדיוק‪ ‬לפני‪ ‬‬
‫השואה‪ ‬והרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כתב‪ ‬בשנות‪ ‬השלושים‪ ,‬אבל‪ ‬לכאורה‪ ‬המצב‪ ‬הרוחני‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬תיאר‪ ‬לא‪ ‬השתפר‪ ,‬וסביר‪ ‬להניח‪ ‬שאף‪ ‬החמיר‪.‬‬
‫‪  53‬כך‪ ‬מתאר‪ ‬נ' פולן‪ ‬את‪ ‬המצב‪ ‬שעמד‪ ‬בפני‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪:‬‬
‫‪The period between the two World Wars was a time of revolutionary change for Jewish family life in‬‬
‫‪Poland. The generation gap was perhaps even more pronounced than it was in America. The processes of‬‬
‫‪Polonization and secularization were affecting the youth in particular, so that parents steeped in tradition‬‬

‫‪16‬‬
‫כעת נביא סקירה של חלק מן הקטעים שבהם הרב ק"ק עוסק בתופעת החילון והבעיות החינוכיות‬
‫ בחובת התלמידים הרב ק"ק מתאר את המצב האמוני של הדור‬.‫והרוחניות שבאו בעקבותיה‬
:‫הצעיר‬

‫ איך‬,‫ בראותינו את הדור הצעיר‬,‫ועל זה ידוה לבנו ותסמר שערות ראשנו‬


‫ רחמנא‬,‫ נעשו כופרים[ ודעותיו דעות של כפירה‬,‫יצא נתכפר ]כלומר‬
‫ שונאים את ה' יוצרם ואת‬,‫ לא יראה ולא תורה‬,‫ אין בו לא אמונה‬,‫ליצלן‬
‫ מנהלי וראשי הישיבות הנמצאים בראשם ורבם בתוך‬.‫ישראל עבדיו‬
,‫ אשר לצערנו רק בחורי חמד נגד עיניהם‬,‫ישיבותיהם ותלמידיהם‬
‫אבל יושיטו נא אלה את ראשם חוץ מארבע אמות של‬...‫מתנחמים‬

were often viewed by their children as being hopelessly backward. In addition, the shift of population to
the large cities brought new pressures and tensions to the Hassidic movement. Crammed into the teeming
streets, alleys, and tenements of Warsaw, Lodz, and other large cities, the Hassidic milieu was quite
different from the largely rural setting of the movement's pristine youth. Warsaw, for example, was
known as the "Paris of Eastern Europe," it boasted a vibrant cultural life, including theater, art, music,
and moving pictures, not to mention cafes and other less attractive elements of city life. Even for those
youngsters who could not or did not wish to assimilate into Polish society, the many active Jewish youth
movements provided an avenue for political activity as well as a nurturing environment, a surrogate
home. These socialistic, Zionist, Yiddishist, and other youth movements were largely secular in nature
and served as a vehicle of escape for those who wished to leave the bonds of traditional society and
Jewish observance. For these reasons, defections were becoming increasingly common even in Hassidic
circles. Finally, when we recall the extreme poverty which prevailed in the Jewish community as a whole
(largely as a result of government-fostered discrimination), we get some glimpse at the problems which
faced the Hassidic educator. It must also be noted that the Hassidic movement had undergone changes
since its early days. The freshness, vitality, and boldness which had once characterized the movement
had inevitably dissipated somewhat with the passage of time. A movement which was once daring and
innovative in its spirituality had become to some extent predictable, even conservative. While reformers
had periodically made efforts to breath new life into the movement from within, it was nevertheless true
that by the twentieth century, the appellation 'Hassid' often had more to do with attachment to a specific
community, adherence to its modes of dress and loyalty to its leader, than with the fostering of inner
spirituality as taught by the Ba'al Shem Tov and his disciples. (“Sensitization to Holiness" in “Jewish
Action”, Winter, 1989-90. pp. 30-31).

17
‫ישיבותיהם‪ ,‬ויראו נא את ההמון הגדול החפשים רחמנא לצלן‪ ...‬בתי‬
‫המדרש שהיו מלאים לומדי תורה נתרוקנו‪ ,‬ותחתם נתמלאו אגדות‬
‫וחבורות אשר מטרתם כפירה‪...‬אף בעלי המלאכה והסוחרים אשר לפנים‬
‫אף אם לא היו לומדי תורה‪ ,‬מכל מקום יהודים נאמנים היו‪ ,‬ועכשיו כבני‬
‫הנער כפרו‪...‬והאם נסתפק בקמץ התלמידים אשר בישיבותינו בלבד‪ ,‬האם‬
‫זה הוא העם ישראל כלו‪54.‬‬

‫אבל הרב ק"ק אינו דואג רק על הצעירים שאינם נמצאים במסגרת ישיבתית‪ .‬הוא גם חרד לעתידם‬
‫של בחורי הישיבה עצמם‪:‬‬

‫והאם גם בתלמידי ישיבותינו כבר בטוחים אנו‪...‬הן אמת שהתלמידים‬


‫שכבר הגיעו לכתות הגבוהות‪ ,‬ובפרט אותם שכבר הגיעו להוראה ואת‬
‫כרסם מלאו בתורה ועבודה‪ ,‬בהם כבר בטוחים אנו יותר‪ ,‬בעזרת ה'‪,‬‬
‫שישארו בהיכל קדשו ובעבודת הקדש‪ .‬אבל האם כולם יגיעו לכתות‬
‫הגבוהות‪ ,‬כמה מן התלמידים אשר בכתות הנמוכות אי אפשר להם‬
‫להמשיך את לימודיהם הלאה‪ ,‬ויוצאים ברצון או באונס למסחר או‬
‫למלאכה‪...‬ובמה אנו בטוחים שלמחרת בעזבם את הישיבה או לאחר זמן‬
‫קצר‪ ,‬לא יתפקרו ולא יחללו את השבת חס ושלום‪ ,‬כאשר עינינו‬
‫בעוונותינו כבר ראו‪55.‬‬

‫הרב ק"ק ממשיך לנתח את התהליך הפנימי של הנער העוזב את האמונה ואת שמירת המצוות‪,‬‬
‫ומציע שיטה חינוכית חדשה בתגובה למצב הקשה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬

‫על פי הרב אין הנער סר מדרכי ה' בפעם אחת‪ ,‬לא מחלל שבת בפעם‬
‫אחת‪ ,‬אף אינו יוצא מבית המדרש לטרטיראות‪ ,‬להבדיל‪ ,‬פתאם‪ .‬הגמרא‬

‫‪ 54‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ‬תשנ"ב‪ ,‬עמ'‪ ‬יב‪.‬‬

‫‪  55‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬יב‪-‬יג‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫)שבת קה‪ ,‬ב( אומרת‪' :‬כך אמנותו של יצר הרע‪ ,‬היום אומר לו עשה כך‬
‫ולמחר עשה כך' וכו'‪ .‬בהשקפה ראשונה מתקבל הרשם מגמרא זאת‬
‫שאיננו מתחיל מיד בעברות החמורות‪ ,‬אלא בהדרגה הולך מהקל אל‬
‫הכבד‪ ,‬אבל במציאות גם טרם שבא למעשה הראשונה הקלה ביותר‪ ,‬גם‬
‫בדעתו פנימה המשבר לא נעשה פתאם ובפעם אחת‪ ,‬רק לפני שנה או‬
‫יותר התחילה דעתו להתפצע מעט‪...‬רבותיו ואף חבריו היותר קרובים‬
‫אינם מכירים בו אז שום השתנות‪ ,‬אך מעט מעט הפצע מתעמק בנפשו‬
‫ומתרחב במחשבתו מנפש ועד בשר מכלה‪ ,‬ופתאם קול רעש נשמע‪ ,‬והוא‬
‫עזב את בית אלקים ונפל לבאר שחת‪ ,‬רחמנא ליצלן‪56.‬‬

‫בעוד מספר מקומות הרב ק"ק מצביע על לחץ כלכלי וחברתי כגורם העיקרי לצעירים לעזוב את‬

‫הישיבה ובעקבות כך גם את הדת‪ .‬בדרשה לחג שבועות תרצ"ד הרב ק"ק כותב‪:‬‬

‫כי זאת היא אחת מעיקרי הסיבות שבחורי ישראל נשחטים‪ ,‬בהיותם יחד‬
‫עם פורקי עול במסחר‪ ,‬מלאכה בבית וברחוב‪ ,‬עד שנדמה להם שלא יפה‬
‫להם מבלתי היות כהפושעים‪...‬אם לא ילכו בעקבותיהם‪57.‬‬

‫ודומה לכך גם באש קודש‪ ,‬בדרשה לראש השנה ת"ש‪:‬‬

‫כי עתה בעתים הללו יכולים לאמור בצדק‪ ,‬שמן בני הנעורים אשר‬
‫מתפקרים וסרים מדרך הטוב ר"ל רבים יותר מפני שרואים מאחרים‬
‫שעושים כן‪ ,‬מאשר אלו שסרים מפני פתוי יצה"ר בלבד‪...‬כי אם לאו לא‬
‫יחשב לחכם‪ ,‬רק לבני דור הישן וכדומה‪58.‬‬

‫‪ 56‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬יז‪.‬‬
‫‪ 57‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"א‪ ,‬עמ'‪ ‬שע‪.‬‬
‫‪ 58‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"כ‪ ,‬עמ'‪ ‬ז‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫ובדרשה לפרשת בלק‪ ,‬ת"ש‪:‬‬

‫שבאם נכשל אחד מן הבחורים בני תורה ועוזב את חבריו עם תורתם‪,‬‬


‫ונעשה בעל מלאכה או סוחר וגם יצא חוץ לשיטה ר"ל‪ ,‬הסבה היתה‬
‫שנפגמה אמונתו והתחיל לחקור ולחשוב מה יהיה תכליתו מאין יקח‬
‫פרנסה וכדומה ‪59.‬‬

‫מצד שני חשוב לציין קטע אחר מאש קודש‪ ,‬פרשת עקב תש"א‪ ,‬שמצביע על מגמה הפוכה‪ ,‬לפחות‬

‫עד השואה‪:‬‬

‫זה כמה שנים שבנים רבים מאבות חרדים לדאבון לבנו נתרחקו מתורה‬
‫ומדרך אביהם ונעשו חפשים ר"ל‪ ,‬אבל לעומת זה נתן ד' בלב בנים‬
‫מאבות הדיוטים שמעצמן יתקרבו לתורה אף עמדו בנסיונות ובלבד שיהיו‬
‫בני תורה וחסידים‪...‬משא"כ עתה בחורים המתרחקים ישנם הרבה מרוב‬
‫צער ועוני‪ ,‬אבל בחורים מאבות הדיוטים שיבאו להתקרב אין גם אחד‪,‬‬
‫פשוט מפני‪...‬שאין בתי מדרשים ושטיבלעך שהם היו מושכים ומעוררים‬
‫עד עתה את בחורים כגון אלו לתורה ועבודת החסידות‪ ,‬וגם פשוט סיבת‬
‫כל ההתרחקות עתה הם רק צרות ישראל המרות כ"כ ‪60.‬‬

‫הקטע האחרון יחודי בזה שהרב ק"ק מדגיש‪ ,‬לצד תופעת חילון בקרב בני הנוער גם תופעה של‬
‫"התחזקות" דתית וחסידית‪ .‬לא מדובר בתנועה של "חזרה בתשובה" במובן המודרני‪ ,‬כי נערים‬
‫אלה באים ממשפחות דתיות‪ ,‬רק שהן "הדיוטיות"‪ .‬אבל "עתה" "אין גם אחד" שיתקרב‪ .‬זו‬
‫התרחקות טוטלית‪ .‬אולי אנחנו עדים כאן לנסיון של הרב ק"ק ללמד סנגוריה בגלל "צרות ישראל‬
‫המרות"‪ ,‬וממילא להצדיק את המאמצים החינוכיים של הרב ק"ק עצמו‪.‬‬

‫‪  59‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬נז‪-‬נח‪.‬‬


‫‪  60‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬קיב‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫אחד הקטעים היותר מזעזעים נמצא בדרשה לשבת תשובה שהרב ק"ק נשא בבית מדרשו‬
‫בפיאסצנא‪ .‬הדרשה נדפסה בדרך המלך ללא תאריך‪ ,‬אבל גם מופיעה בשלוש דרשות )דרשה שניה(‬
‫תחת התאריך תרצ"ז‪ .‬הדרשה מתמקדת בבעיה של חילול השבת שכנראה היתה נפוצה אז‬
‫בפיאסצנא‪ ,‬ובעוד בעיות רוחניות הקשורות לכך‪ .‬לאחר דברים על קדושתו וחשיבותו של יום‬
‫השבת‪ ,‬הרב ק"ק מתלונן‪:‬‬

‫כך עלתה בימינו‪ ,‬שבעירנו שהיתה תמיד עיר חרדית‪ ,‬נצטרך לדרוש בדבר‬
‫חילול שבת‪ ,‬ונצטרך לבקש יהודים אל תשמדו את עצמכם‪61.‬‬

‫הבעיה נובעת בעיקר מתפיסה מוטעית‪ .‬במקום לראות בשבת את "יום של ה'‪ ,‬יום של עוה"ב של‬
‫טהרה וקדושה"‪ ,‬כל אחד רואה בשבת רק "את השבת ליום המנוחה שלו ‪ . . .‬לכן לפנים לא הוצרכו‬

‫לדבר ולעורר בדבר שמירת השבת‪ 62".‬מה שאין כן עכשיו‪.‬‬


‫לאחר מכן הרב ק" ק מביא תיאור מרשים של האווירה של שבת שפעם שררה בעירו‪:‬‬

‫כ"א רץ למקוה לטהר את נפשו מבלי חלי וכתם‪ .‬כי כך אמרה התורה‬
‫שמקוה מטהרת‪ .‬ושב לביתו והדליקו את נרות השבת‪...‬ממש כאילו יכלו‬
‫לכנות שיש ב' מיני יהודים‪ .‬יהודי של חול ויהודי של שבת‪ .‬וכשיצאתי‬
‫מלפני שנים בלילות השבת בעיר‪ ,‬ושמעתי קולות שונים מחלוני ישראל‪.‬‬
‫מזה נשמע קידוש‪ ,‬ומזה נגינה של זמירות‪ ,‬מזה העברת הסדרה שנים‬
‫מקרא ואחד תרגום‪ .‬ומזה שבחן איש את בנו בחומש או בגמרא שלמד‬
‫בחדר‪ .‬ונדמה שכל אלו הקולות והנגינות הקדושות כשנשמעות יחד‬
‫בשמים נגינה ושיר אחד נשמע מהם‪...‬אין השבת דבר פשוט רק לנוח אלא‬
‫טעם והרגשה עלאה יש בה‪ .‬שרק בינו ובין בנ"י סוד הוא‪ ,‬וא"א לפרשה‬

‫‪ 61‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ'‪ ‬שעז‪ .‬דרשת‪ ‬שבת‪ ‬שובה‪  ‬תרצ"ו‪ ,‬שהתפרסמה‪ ‬בורשה‪ ‬באותה‪ ‬שנה‪ ‬בתרגום‪ ‬ליידיש‪ ,‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬כדרשה‪ ‬הראשונה‪ ‬‬


‫בשלוש‪ ‬דרשות‪ ,‬מתמקדת‪ ‬גם‪ ‬בזלזול‪ ‬בדיני‪ ‬טהרת‪ ‬המשפחה‪.‬‬
‫‪  62‬שם‪ ,‬עמ’‪ ‬שעז‪-‬שעח‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫ולא להודיעה לאחר‪...‬כל השבת הוא ענין התרוממות קדושה והרגשה‬
‫עילאה‪ ,‬שרק ביני ובין בנ"י אות היא לעולם וא"א לפרשה לאחר‪ ,‬ולא‬
‫שבשבת לבד מרגיש האיש שנתעלה שוב מכפרי לבן מלך‪ ,‬מגסות ובערות‬
‫להתרוממות טהרה וקדושה‪ .‬אלא גם בכל השבוע רשימה של קדושה זו‬
‫נשארת לו‪ ,‬ואף כששב למסחרו ולמלאכתו מרגיש הוא‪ ,‬שהוא קרוב לה'‪,‬‬
‫בה' מאמין‪ ,‬ואת ישראל חברו הוא אוהב‪ ,‬וכל מעשיו הם כמצות התורה‪.‬‬
‫אבל עתה שירד השבת גם אצל שומרי השבת‪ ,‬שבת רק יום של מנוחה‬
‫היא‪ ,‬ולשתות שכר‪ .‬כל האיש הישראלי ירד‪ ,‬ויש בוגדים שגם מנסים‬
‫לחלל את השבת ח"ו‪ ,‬כי חושבים שרק להם לבדם נמסר השבת‪63.‬‬

‫גורם נוסף במצב של חילול שבת הוא הבעיה החינוכית החמורה‪:‬‬

‫ועתה ישנם בחורים שכ"כ התרחקו מעם ישראל ותורתו ואינם יודעים‬
‫מאומה מן התורה‪64.‬‬

‫הזלזול בשבת הוא רק חלק מתמונה יותר רחבה של הירידה הרוחנית של הדור‪ .‬כאן הרב ק"ק מביע‬

‫ביקורת נוקבת על ההורים שאינם מוחים נגד העבירות של ילדיהם‪ ,‬כי הם כבר התייאשו מהמצב‬

‫בבית‪ ,‬ומגלה שאפילו קיימת תופעה של ילדים ממשפחות חרדיות הלומדים בבתי ספר נכריים!‬

‫אבל כאמור שמירת השבת ירדה פה הרבה לדאבוננו‪ ,‬לא שמירת שבת‬
‫בלבד רק גם שמירת המצוות‪ ,‬ויש אבות אשר רואים בניהם מחללים שבת‬
‫או עוברים שאר עבירות ר"ל ושותקים‪ .‬ואם לפעמים מזכירים עצמם שיש‬
‫בורא עולם‪ ,‬ולא לעולם יחיו וסוף אדם למות‪ ,‬ומה יענו לאחר מאה שנים‬
‫ליום הדין על שרואים בניהם או בנותיהם יוצאים ח"ו לתרבות רעה‬

‫‪  63‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬שעח‪.‬‬


‫‪  64‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬שעט‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫ושותקים ואינם מוחים‪ .‬נאנחים הם ואומרים ומה נעשה‪ ,‬כך הוא העולם‬
‫הזה מוכרחים לשתוק ולסבול‪...‬ולבית יעקב אלו הנשים צריכים לאמר‪,‬‬
‫הרבה הרבה ירדתן ממעלתכן‪ ,‬אם אז לא רציתן לתת את הנזמים‪ ,‬לברכה‬
‫נכתב לכם עד עולם‪ .‬עתה החלק הגדול מירידת התורה עליכן‪ .‬רואות‬
‫אתן איך בניכן בביה"ס הנכרי‪ .‬ואין אתן עוזרות להקים או לקיים את‬
‫ביה"ס היהודי‪ .‬ומה יהיה הסוף מזה‪ .‬שום אדם אינו חי לעולם‪ ,‬ומה‬
‫תשאירו אחריכן‪ .‬דורות של הפקר‪ .‬דורות ודורי דורות של מחללי שבת‬
‫ועוברי עבירה ח"ו‪ ,‬והכל יהיה נמשך מהתרשלותכן‪ ,‬שלא רציתם לעמוד‬
‫בפרץ ולגדל את בניכם ובנותיכם לתורה ומצוות‪65.‬‬

‫המצב התדרדר כל כך עד שהגיע להתנגשות חזיתית בין הרב ק"ק לתושבי העיר‪ ,‬ועקב לחצו בענין‬
‫שמירת השבת "זכה" אפילו לאיומים מצד גורמים מסוימים בקהילה‪:‬‬

‫הדבר הגיע לידי כך‪ ,‬עד שאני כאשר התחלתי פה לעסוק בעניני תקוני‬
‫שבת‪ ,‬שלחו לי שילשינו עלי בעניני משרד הרבנות שלי‪ ,‬אבל בערים‬
‫שוטים‪ ,‬בזה הם רוצים להפחידני‪ ,‬שאחדל מלעשות תקונים למצוות ה'‪.‬‬
‫האם רק את משרת הרבנות בלבד מוכן אני להפקיר בעד ה'‪ ,‬הלא גם את‬
‫צוארי מוכן אני להפקיר‪ ,‬האם אין אתם יודעים שאיש ישראל‪ ,‬כשאומר‬
‫שמע ישראל וכו' ה' אחד‪ ,‬מוכן להדקר ולהשחט להתלות ולהשרף בעד‬
‫ה'‪...‬התיקונים גם העונשים שעונשים בדבר שמירת שבת הם כמו התוכחה‬
‫בתורה‪ .‬האם רוצה התורה לענוש זה או זה‪ .‬הן אמת שהעובר על התורה‬
‫ח"ו יענש‪ .‬אבל כונת התורה לקרב את ישראל שלא יעברו ולא יענשו‪.‬‬
‫אף אלה שעברו עד עתה כונתנו לקרבם שמעתה ישובו‪66.‬‬

‫‪  65‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬שעט‪-‬שפ‪ .‬על‪ ‬יחסו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לנשים‪ ‬דנו‪ ‬בעבודתנו‪" ‬עיונים‪ ‬בשיטתו‪ ‬הרוחנית"‪ ,‬עמ' ‪.10-12‬‬


‫‪ 66‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ'‪ ‬שפ‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫הרב ק"ק מסיים קטע זה של הדרשה בהשוואה בין היהודים והנוצרים ויחסם היותר רציני של‬
‫הנוצרים לשבת שלהם‪:‬‬

‫אוה"ע שיום השביתה שלהם הוא רק יום מנוחה כ"כ משתדלים לשמור‬
‫אותו‪ ,‬עד שאפילו ליהודי אינם נותנים לחללו‪ ,‬מפני שיודעים שהגוי‬
‫כשיחלל את יום השביתה שלהם את כל עמם שובר ומחלל הוא‪ ,‬ואנו‬
‫ישראל שיום השבת שלנו יום קדושה הוא‪ ,‬ימצאו יהודים שהם בעצמם‬
‫יחללוהו‪ ...‬פה בעירנו בתורת רב‪ ,‬כשרואה אני כזאת‪ ,‬לא שנאה מתעוררת‬
‫בקרבי‪ .‬רק רחמנות על הבן הזה ששורף את נפשו באש‪67.‬‬

‫ומה הוא הפתרון? חוץ מלחזק את החינוך התורני ואת מעמד ההורים‪ ,‬הרב ק"ק מציע להקים‬

‫חבורות של לימוד תורה בשבת‪:‬‬

‫למה תעבור את השבת לריק עשו לכם חבורות ללמוד בהם‪ .‬אותם‬
‫שיכולים ילמדו יחד בעצמם‪ ,‬ושאינם יכולים יקחו להם רבי והוא ילמד‬
‫עמהם חומש משניות מדרש עין יעקב וכו'‪ .‬גם הבחורים לא יתביישו‬
‫לעשות חבורות כאלה‪ .‬בושה היא ללכת בטל ולדבר כל השבת דברים‬
‫בטלים‪ ...‬כל יהודי פיאסצנא צריכים להתחבר לחבורות ללמוד בשבת‪.‬‬
‫בין הזקנים בין הבחורים איפה אתם בחורים‪...‬ראו נא בווארשא ישנם‬
‫חברות בחורים בעלי מלאכה‪...‬בכלל הלמוד בחברה נעים מאשר הלומד‬
‫יחידי‪...‬ומה שלא יעלה ביד היחיד תעלה ביד החברה לגמור וללמוד‪68.‬‬

‫הדברים מזכירים את תכניתו של הרב ק"ק בענין קבוצות לעבודת ה'‪ ,‬ולזה נייחד דיון בהמשך‪.‬‬

‫‪ 67‬שם‪ .‬ביקורת‪ ‬בסיגנון‪ ‬דומה‪ ‬נמצאת‪ ‬גם‪ ‬בספרות‪ ‬ההלכה‪ ‬של‪ ‬האחרונים‪ ‬מאותה‪ ‬תקופה‪ .‬לדוגמה‪ ‬עי’ ערוך‪ ‬השלחן‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪) ‬ללא‪ ‬‬


‫שנה(‪ ,‬אורח‪ ‬חיים‪ ,‬תקנ'א‪ :‬כג‪.‬‬
‫‪ 68‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ’‪ ‬שעח‪-‬שעט‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫בדרשה הנ"ל אנו שומעים הדים מדרשת שבת שובה שהרב ק"ק נשא שנה לפני כן בשנת תרצ"ו‪69.‬‬

‫שם בנוסף לחילול השבת ובעיית החינוך הרב ק"ק גם תוקף בחריפות את ה"השכלה" ואת המפלגות‬
‫החילוניות‪ .‬הוא מזכיר עוד תחומים שבהם הוא רואה התנהגות דתית בלתי הולמת‪ ,‬וביניהם‬
‫הכשרות‪ ,‬טהרת המשפחה ‪ ,‬חוסר צניעות בלבוש הנשים‪ ,‬כולל זלזול בכיסוי ראש‪ .‬הוא גם מזכיר‬
‫בעיה של שנאת חינם בקרב יהודי פיאסצנא‪ ,‬נושא שהוא חוזר אליו גם בדרשת שנת תרצ"ז‪70.‬‬

‫בנוסף לנסיון להשפיע על הפושעים ב"דרכי נועם" הרב ק"ק גם דורש מהקהל להפעיל עליהם לחץ‬
‫חברתי של "הרחקה"‪71.‬‬

‫גם בספרו מבוא השערים יש עיסוק רב בנושא של ירידת החסידות ובמיוחד בין הנוער‪ 72.‬כאן רואים‬
‫שבנוסף להשפעה רוחנית מההורים על ילדיהם‪ ,‬יש גם השפעה )במקרה הזה שלילית( מהנוער על‬
‫הוריהם‪ .‬ההורים לפעמים נכנסים לדיכאון בגלל ההתדרדרות של ילדיהם‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬זה גורם‬
‫גם לירידה רוחנית אפילו אצל ההורה החסיד‪:‬‬

‫ישנם זמנים שאין האיש ישראל יודע אם חי הוא‪ ,‬ועל בנינו ובנותינו קם‬
‫השטן בדמות מפלגות‪ ,‬להרעיל את נפשם ולטמא את גופם במינות ושאר‬
‫עברות מזהמות ומגנות רחמנא ליצלן‪ .‬ישנם בתים שבשעה שהאב הבא‬
‫מן המקוה והתפלה מלובש במלבושי שבת בליל שבת‪ ,‬רוצה להתעורר‬
‫בלהב קדושת ד' וקדושת השבת בעשית הקדוש‪ ,‬בנו בשעה זו מעשן‬
‫פאפיראס רחמנא ליצלן‪ ,‬או קורא ספר מספרי עגבים המטמאים מנפש‬
‫ועד בשר רחמנא ליצלן‪ ,‬או משיחים הבנים זה עם זה מהטינופת שקראו‬
‫‪ 69‬הדרשה‪ ‬הודפסה‪ ‬באידיש‪ ‬ע"י‪" ‬חברי‪ ‬הקהילה‪ ‬העברית‪ ‬דפיאסצנא" בורשה‪ ,‬תרצ"ו‪ ,‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬ע"י‪" ‬ועד‪ ‬חסידי‪ ‬פיאסצנא" בתל‪ ‬‬

‫אביב‪ ‬ללא‪ ‬ציון‪ ‬תאריך‪ ,‬ולבסוף‪ ‬בעברית‪ ‬כחלק‪ ‬משלוש‪ ‬דרשות‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ה‪-‬לא‪.‬‬

‫‪ 70‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שעה‪-‬שעו‪.‬‬

‫‪ 71‬שלוש‪ ‬דרשות‪ ,‬עמ' יט‪ ,‬כב‪ .‬עוד‪ ‬דוגמה‪ ‬של‪ ‬שיטה‪ ‬זו‪ ‬נמצא‪ ‬באגרת‪ ‬שנכתבה‪ ‬בשנת‪ ‬תר"ץ‪ .‬שם ‪ ‬הוא‪ ‬מייעץ‪ ‬לאברך‪ ‬שאחותו‪ ‬‬


‫נעצרה‪ ‬כקומוניסטית‪ ‬לא‪ ‬להשתדל‪ ‬בעבורה‪" ,‬אם‪ ‬באמת‪ ‬כ"כ‪ ‬גרועה‪ ‬היא"‪ .‬זכרון‪ ‬קודש‪ ‬לבעל‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬אגרות‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪  72‬לא‪ ‬הבחנתי‪ ‬הבדלים‪ ‬משמעותיים‪ ‬בנושא‪ ‬זה‪ ‬בין‪ ‬ספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עצמם‪ .‬ההבדלים‪ ‬בין‪ ‬הספרים‪ ‬קשורים‪ ‬יותר‪ ‬להבדלי‪ ‬גיל‪ ‬ורמה‪ ‬‬
‫של‪ ‬הקורא‪ .‬עי' גם‪ ‬שביד‪ ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪ ,‬עמ' ‪ ,110‬ולעיל‪ ‬בפרק‪ ‬ב‪ ‬בדברנו‪ ‬על‪ ‬כתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫לבו מתכוץ ומחשבותיו‬ ‫או ראו בבתי טיאטראות‪...‬והאב הרואה‪,‬‬
‫מתדלדלות‪ ,‬מכל התלהבותו נופל ומשמחת רוממותו מתעצב‪ ,‬מתחלה‬
‫כועס ומתמרמר אף קץ בחייו‪ ,‬וברבות הימים מתרגל בנפילתו‪...‬ואם‬
‫לפעמים יזכור את ימיו העוברים שהיה אברך חסיד בן תורה ורוצה‬

‫להתעודד ולהתעורר‪ ,‬שוב נופל‪.73‬‬

‫עוד בעיה המחלישה את החברה החסידית‪ ,‬היא אי ההבנה הבסיסית בהגדרת מושג ה"חסידות"‪,‬‬
‫ומה היא דורשת מה"חסיד"‪.‬‬

‫אם ירצה מי להיות חסיד על ידי שילמד בספרים‪ ,‬ויבין בדעתו לבד את‬
‫החסידות‪ ,‬ולא יעשה את עצמו‪...‬לחסיד‪ ,‬אז אף בקצה החסידות לא יגיע‪,‬‬
‫וכן גם אם לא יסע אל הרבי‪...‬ואת יחודים הללו לא יעשה‪ ,‬גם הוא אינו‬
‫חסיד‪ .‬וירידת החסידות בדורנו‪ ,‬עד שישנם גם הרבה חסידים שלא ידעו‬
‫מהי חסידות‪74.‬‬

‫על מנת לשפר את המצב הזה‪ ,‬הרב ק"ק כתב בהרחבה בספריו‪ ,‬ובמיוחד במבוא השערים‪ ,‬על‬
‫ההגדרה של החסידות‪ ,‬כולל הנושא של הנסיעה לרבי‪ ,‬שהוזכר כאן‪ .‬בעבודה זו נתאר הגדרה זו על‬
‫כל היבטיה‪.‬‬
‫לדעתו של הרב ק"ק‪ ,‬החברה החסידית נחלשה גם בגלל מחסור של אברכים‪ .‬הבעיה נובעת בעיקר‬
‫מהמצב הכלכלי החמור וחוסר היכולת של הורים לתמוך בבניהם וחתניהם כדי שימשיכו ללמוד‬
‫תורה גם לאחר שהתחתנו‪ ,‬וגם מהעלאת גיל הנישואים‪ .‬אבל יחד עם הבעיה הכלכלית‪ ,‬יש להורים‬
‫בעיה בסיסית בתפיסה‪ .‬לו ההורים היו מבינים את חשיבות הדבר‪ ,‬הם היו ממשיכים את המנהג של‬
‫"אכילת הקעסט" )תמיכה כלכלית בזוג הצעיר על ידי הוריהם כדי לאפשר לאברך להמשיך ללמוד‬

‫‪ 73‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מא‪-.‬מא‪ .:‬בעבודה‪ ‬זו‪ ‬נציין את‪ ‬ההפניות‪ ‬לספרים‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬ומבוא‪ ‬השערים‪ ‬לפי‪ ‬השיטה‪ ‬‬


‫המסורתית‪ .‬את‪ ‬עמוד‪ ‬א‪ ‬נציין‪ ‬בנקודה‪ ‬אחת‪ ‬אחרי‪ ‬מספר‪ ‬הדף‪ ‬ואת‪ ‬עמוד‪ ‬ב‪ ‬בנקודתיים‪ ‬אחרי‪ ‬מספר‪ ‬הדף‪.‬‬
‫‪ 74‬שם‪ ,‬עמ' לט‪.:‬‬

‫‪26‬‬
‫תורה מבלי לדאוג לפרנסה(‪ .‬אבל ההורים אינם מבינים את זה‪ ,‬מה שגורם מחסור באברכים‬
‫והחלשת הקהילה‪ .‬לדעתו של הרב ק"ק‪ ,‬חידוש ה"קעסט" הוא חיוני ביותר‪:‬‬

‫מלפנים היתה כל עקר החסידות בהאברכים‪ ,‬הם ישבו זמנים רבים אצל‬
‫רבם‪ ,‬מרוחו עליהם האציל ואת עצמם בחסידות קדשו אף את‬
‫סביבותיהם‪...‬מפני שהיו פנוים יותר כי היו סמוכים על שלחן חותניהם‪,‬‬
‫ומן הבחורים קדם נשואיהם לא לקחו ליסוד החסידות מפני שעוד קטנים‬
‫היו כי אז בני ט"ו וי"ח נשאו‪...‬ודוקא בנשוי עקר החסידות‪ .‬אם כן גם עתה‬
‫שמצוק העתים לדאבוננו ובעונותינו הרבים הבחורים מתאחרים להנשא‪,‬‬
‫טוב הדבר וישועת ד' היא שהם עוסקים בחסידות‪ ,‬אבל את מקום‬
‫האברכים אין הם ממלאים‪ ,‬ואם חס ושלום לא יהיו לנו אברכים הפנוים‬
‫לעבודת ד' על ידי החסידות‪ ,‬כל החסידות תהיה חס ושלום מתמעטת‬

‫וחסרה‪.75‬‬

‫הרב ק"ק אפילו מסיים את ספרו זה בקריאה נרגשת לחזק את מעמדם של האברכים על ידי חידוש‬
‫הקעסט‪:‬‬

‫ומעתה אתה אברך חוץ מזה ששמעתה מזוה"ק ע"פ סוד‪ ,76‬גם בעצמך‬
‫כבר הראת לדעת שהחסידות רק באברכים תלויה‪ ,‬כי לעבוד את ד' בשב‬
‫ואל תעשה לבד‪ ,‬שלא לעבור עבירות ולקיים המצות‪ ,‬מוכשרים הזקנים‬
‫יותר מן האברכים‪ ,‬אבל להכניס את כל חמימות התרגשות‪ ,‬התפעלות אף‬
‫הדמיון האנושי אל בית ד'‪...‬האברכים הכח העלומים בעלי החמימות‪,‬‬
‫התרגשות‪ ,‬התפעלות ודמיון אנושי יותר מוכשרים‪ .‬והאם עבודה כזו עם‬
‫תרגוליה‪ ,‬אפשרים‪ ,‬אם לא לאברכים על שלחנות אביהם פנוים מכל‬
‫‪ 75‬שם‪ ,‬עמ' לו‪.‬‬
‫‪  76‬וע' שם‪ ‬בשם‪ ‬הזהר לפרשת‪ ‬נשא‪" ,‬אדם‪ ‬כללא‪ ‬דדכר‪ ‬ונוקבא‪...‬דמאן‪ ‬דאתחבר‪ ‬דכר‪ ‬ונוקבא‪ ‬אקרי‪ ‬אדם‪...‬שמלפנים‪ ‬היתה‪ ‬כל‪ ‬עיקר‪ ‬‬
‫החסידות‪ ‬בהאברכים"‪ .‬זה‪ ‬הסוד‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרמז‪ ‬אליו‪ ‬כאן‪ ,‬שרק‪ ‬אברך‪ ‬נשוי‪ ‬מסוגל‪ ‬לעבוד‪ ‬את‪ ‬ה' על‪ ‬דרך‪ ‬החסידות‪ ‬כראוי‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫מלאכה ומסחר‪...‬את הקעסט בעזרת ד' צריכים לחדש‪ ,‬ואברכים חסידים‬
‫צריכים לעשות‪ ,‬ואת החברייא ליסד‪ ,‬את כל העולם לקדש ומעינות‬
‫הבעש"ט זצ"ל החוצה יפוצו ואת ביאת המשיח בחמלת ד' בזה נקרב‪.‬‬
‫ומעומק לבי אני מתחנן לד'‪ ,‬אנא אב הרחמן המרחם גם על בניו‬
‫השפלים‪...‬וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עלינו ויאמרו ד' אלקי‬
‫ישראל מלך ומלא כל הארץ כבודו‪77.‬‬

‫אין מעלת האברכים נובעת בעיקר מגילם ובגרותם‪ .‬בכך יש לזקנים יתרונות מסוימים עליהם‪ .‬אבל‬
‫מעמדם כנשואים צעירים‪ ,‬בנוסף לזמן שיש להם להפנות ללימוד ולעבודת ה'‪ ,‬גם מעניק להם יתרון‬
‫חשוב בתחום הרגש‪ ,‬החמימות והדמיון‪ ,‬ומכשיר אותם במיוחד לסוג העבודה שהרב ק"ק מבקש‬
‫ללמד‪.‬‬
‫בהקשר זה של תכנית להתמודד עם המצב הירוד של החסידות‪ ,‬הרב ק"ק מזכיר גם את הנושא של‬
‫החברייא הקדושה )קבוצות לעבודת ה'(‪ ,‬שלדעתו חייבים לחדש על מנת לייצר חברה חסידית‬
‫אמתית‪ .‬זה נושא מרכזי בכתביו שנדון בו בהמשך‪ .‬עוד סימן מובהק למשבר של החסידות הוא‬
‫הנסיעה לחצרו של הרבי‪ .‬הרבה חסידים כלל אינם נוסעים‪ ,‬ואם נוסעים‪ ,‬נוסעים במצב רוחני ורגשי‬
‫לא מתאים‪ ,‬ואינם מפיקים תועלת מהמפגש עם הרבי‪ ,‬זה בניגוד למצב שהיה בעבר‪:78‬‬

‫אבל גם החסידים שנוסעים בהתקשרות ובשאיפה לקבל חסידות‪...‬גם‬


‫אותם החסידים נסיעותם ושהיותם שם אין לדמות להחסידים ונסיעותם‬
‫אשר מלפנים‪ ,‬ובפרט לישיבתם בבית רבם עם יתר החסידים עם פעלות‬
‫עצמותם‪ .‬ובשביל זה לא בלבד שעתה עצם החסידות ירד‪ ,‬רק גם הרבה‬
‫מן פעולותיה נשכחו‪ ,‬ולא בלבד הפעולות הפנימיות שבתוך לב ונפש‬
‫החסידים ונסתרות בקרבם‪ ,‬רק גם הרבה מן פעולות חיצוניות שעשו כדי‬

‫‪ 77‬שם‪ ,‬עמ' נט‪..‬‬


‫‪78‬‬
‫דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬על‪ ‬הנסיעה‪ ‬לצדיק‪ ‬מבוססים‪ ‬בעיקר‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬פרשת‪ ‬ויחי‪ ,‬עמ' קלט‪) ‬בשם‪ ‬ר"מ‪ ‬מנשכיז(‪ ,‬ופרשת‪   ‬‬
‫שמות‪ ,‬עמ' קנב‪ .‬עי' גם‪ ‬לקמן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬היחסים‪ ‬בין‪ ‬הרבי‪ ‬ובין‪ ‬החסיד‪ ,‬עמ' ‪.118-128‬‬

‫‪28‬‬
‫לעורר את נפשם ואת התפעלותיהם הפנימיות גם כן נשכחו‪ .‬ואף אותן‬
‫שלא נשכחו‪ ,‬הרבה מהן נראות בעיני החסידים אשר בדורנו למותר ואין‬
‫נותנים לב להן‪79.‬‬

‫כאן יש רמז ל"פעולות" חסידיות שבהן נדון בהמשך בפרק על הקבוצות‪ .‬אחרי דימוי מודרך‬

‫ארוך‪ 80‬על הנסיעה של החסיד לרבו בעבר הוא מסיים את הקטע בתיאור הנסיעה החסידית‬
‫הנוכחית‪:‬‬

‫מתוך עצבות ונפילה זו יש אשר יזכיר א"ע ואומר אסע אל הרבי שלי על‬
‫שב"ק‪ ,‬הרבה שבתות עוברים שטרדותיו וצרותיו מעבירות אותו מבלי‬
‫אשר יוכל לבצע את רצונו זה‪ .‬וכשכבר נוסע מתי נוסע‪ ,‬ביום וא"ו לעת‬
‫ערב ובמוצשב"ק כבר ממהר א"ע לשוב‪...‬ואיך הוא שם בכל השבת‪ ,‬יש‬
‫שבליל שבת עיף הוא ובראשו כמו רחים רועש מרעש השוק‪ ,‬המסחר‬
‫והבית שלו אשר נס מהם‪ ,‬ואינו נותן לב כי הוא חסיד ואצל רבו עתה‬
‫נמצא‪ ,‬אף אם רבו אומר תורה‪ ,‬או שישן הוא אז‪ ,‬או אם גם ער הוא‪ ,‬אינו‬
‫יכול לתת לב ולצמצם את רעיונו להאזין אליו‪...‬אינו יודע מה רבו‬
‫מדבר‪...‬חסידות‪ ,‬יראה עילאה‪ ,‬תתאה‪ ,‬אהבה‪ ,‬לתקן‪ ,‬לזכך א"ע‪ ,‬הרגשה‪,‬‬
‫ספירות‪ ,‬אשר רק מרגיזים את רוחו ולא יותר‪...‬ובמוצשב"ק ממהר א"ע‬
‫למסור את הפתקא‪...‬ואץ לדרכו‪...‬לפעמים שרעיונות עוד יותר גרועות‬
‫מבהילות אותו‪ ,‬ורעיונות אשר קצוותיהן באפיקורסות ר"ל נוגעות‪...‬עתה‬
‫כמו שהייתי קודם נסיעתי כן אני גם עתה‪ .‬ויהי כעבור איזה חדשים‬
‫וחבריו שואלים אותו אם שוב יסע על שבת‪ ,‬עונה הוא להם תירוצים‬

‫‪ 79‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬מב‪-:‬מג‪..‬‬
‫‪  80‬על‪ ‬השיטה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בתרגילי‪ ‬דימוי‪ ‬מודרך‪ ‬יבוא‪ ‬דיון‪ ‬נפרד‪ ,‬עמ' ‪.223-238‬‬

‫‪29‬‬
‫שונים מבלי אשר יסע‪ ,‬ובלבו חושב לא ראיתי מה הועלתי אז בנסיעתי‪,‬‬
‫אף בגשמיות לא ראיתי שיוטב מצבי כ"כ מאז‪81.‬‬

‫מן הראוי לציין שגם האנטישמיות תרמה למצב הקשה של הקהילה‪:‬‬

‫ומה נענה אנן במצבנו מצב ישראל האיום כיום‪ ,‬אשר צרותינו לא‬
‫מאורעות הבאות רק לפרקים בלבד‪ ,‬רק תמידיות הן לנו‪ ,‬ותוקפות אותנו‬
‫מן הבוקר עד הערב ומן ערב עד הבוקר‪ .‬חשך השמש בעדנו‪ ,‬אף אויר‬
‫נשימתנו הורעל ח"ו להרעיל את גופנו ולשרוף את נפשנו‪ ,‬כאילו אין‬
‫מקום בעולם בעדנו‪...‬תמיד בכל צרותיו עכ"פ מקלט היה לנו‪ ,‬בארץ הזאת‬
‫הכונו בזונו ואת דמינו כמים שפכו‪ ,‬ובאחרת חורים ושרים היינו‪ ,‬ורק אם‬
‫את גבול ארץ הדמים עזבנו‪ ,‬על כפים שאונו ואל מלכים בהלל הביאונו‪.‬‬
‫לא כן עתה כל העולם כמעט עלינו קם‪ ,‬זה את הגרזן לעיני כל אלינו‬
‫ירים‪ ,‬וזה מן הצדה בחניתו לדקרנו יארב‪ .‬זה יגרשנו ובקול רוצח צורח‬
‫עלינו ירעם‪ ,‬לכו זרים מגבולי‪ ,‬וזה את דלתות ארצו בעדנו יסגור‪ ,‬לאמור‬
‫אל תעיזו גרים גרורים את אדמתי לפסוע‪ .‬כל עם במנוחתו ישקוט‪ ,‬בדשן‬
‫ארצו יתענג ובטובה ישמח‪ ,‬ואנו מושחרי פנים ומבוהלי לב מטולטלים‪,‬‬
‫ובפחד וצרה‪ ,‬בזה וחרפה נרדפים‪ .‬ואין מנוס‪ ,‬כל רגע מסוכנה לנו‪ ,‬וכל‬
‫בוקר בצרות חדשות מבקרנו‪82.‬‬

‫בקטע הזה‪ ,‬שנכתב בערך ב‪ ,1937‬כבר אפשר להבחין בניצני השואה שתבוא להרוס כליל את‬

‫הקהילה היהודית בפולין‪ .‬לסיום נושא הרקע ההיסטורי של הרב ק"ק נביא את דבריו הנרגשים‬
‫ממבוא השערים ‪:‬‬

‫‪  81‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬מא‪-.‬מב‪.‬‬


‫‪  82‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬נה‪.‬‬

‫‪30‬‬
‫ועתה בעונותינו הרבים חסרנו את כל אלה‪ ,‬ולא הרבי והחסידים לבד יבכו‬
‫את המחסר והדלות הזה‪ ,‬רק גם כל בית ישראל יבכו ותזע כל עין דמע‪ ,‬כי‬
‫תחת אשר עבודת החסידים אשר מלפנים‪ ,‬עטרת תפארת ישראל‪ ,‬היתה‬
‫בעבודה עלאה לגלות ולהלל את שם קדשו לקדש גם את כל דבר נמוך‬
‫בקדשת הקדוש ישראל ולקרב את ביאת משיח צדקנו במהרה‬
‫בימינו‪...‬עתה צריכים החסידים עבודה עם עצמם שישארו יהודים נאמנים‬
‫פשוטים‪ ,‬וכמה עבודה צריכים הם בביתם שגם בניהם‪ ,‬נשיהם ובנותיהם‬
‫פשוט יקימו המצוות ולא יעברו עברות חס ושלום‪...‬למה זה נתפלא כל כך‬
‫על העזיבה אשר במחנה ישראל על ההפקרות וחוצפת דור החדש‪83.‬‬

‫בתיאורים אלה אנו עדים למצב שבו החברה המסורתית בכלל‪ ,‬והחסידית בפרט‪ ,‬עומדת בסכנת‬
‫התפוררות על ידי לחצים חיצוניים ופנימיים כאחד‪ .‬מבחוץ היה צורך להתמודד עם המצב החדש‬
‫שנוצר בעקבות מלחמת העולם הראשונה‪ .‬בין תוצאותיה ההרסניות היו העברת החברה החסידית‬
‫לערים הגדולות‪ ,‬אנטישמיות ומצב כלכלי ירוד‪ ,‬שבין היתר גרם לעזיבת הישיבה בגיל מאד צעיר‪.‬‬
‫בו‪-‬זמנית‪ ,‬השפעות ההשכלה והמפלגות החילוניות למיניהן החלו לפגוע בכל שכבות החברה‪,‬‬
‫ובעיקר בנוער‪ ,‬העתיד של האומה‪ .‬יש כאן מימוש של דברי חז"ל "בעקבתא דמשיחא חוצפה‬

‫יסגי"‪ ,84‬אבל לפי הרב ק"ק אסור להשלים עם זה‪ .‬הסימנים של המשבר נראים בחילול שבת‪,‬‬

‫בזלזול במצות כמו כשרות‪ ,‬טהרת המשפחה וצניעות‪ ,‬וגם ב"מצות בין אדם לחברו" ‪ ,‬בשנאת חינם‪.‬‬
‫המשבר הכללי בחינוך‪ ,‬ובמיוחד תהליך החילון של בני הנוער מהווה סימן למשבר חינוכי עולמי‪,‬‬
‫אבל גם ביטוי למצב הניוון של החסידות עצמה‪ ,‬שמתבטא גם בזה שלא מקיימים ערכים בסיסיים‬
‫של החסידות כמו ה"חברייא הקדושה" ו"אכילת הקעסט"‪ .‬הקשר בין הרבי וחסידיו מתרופף‪ ,‬כולל‬
‫ירידה בתחום של "נסיעות אל הרבי"‪ ,‬וכמו כן הקשר בין החסידים ובין עצמם‪ .‬בסופו של דבר‬

‫‪  83‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬מו‪..‬‬

‫‪ 84‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' סא‪ ,‬ע"פ‪ ‬סוף‪ ‬משנה‪ ‬סוטה‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫החסיד הממוצע אינו מבין כלל מה היא החסידות‪ ,‬וחושב רק במונחים חיצוניים כמו לבוש‪ .‬אין לו‬
‫כלים להתמודד עם לחצי המודרניות ולהישאר נאמן לתורה ולעבודת ה' על פי תורת החסידות‪.‬‬
‫במצב כזה אין שום אפשרות שהחסיד יכול להגשים את הדרישות הרוחניות המרחיקות לכת של‬
‫הרב ק"ק‪ " .‬לקדש גם את כל דבר נמוך בקדשת הקדוש ישראל ולקרב את ביאת משיח צדקנו" הן‬
‫דרישות קשות ביותר‪ ,‬שהרב ק"ק אינו מפנה רק לצדיקים‪ ,‬אלא לכל יהודי! ללא מהפכה רוחנית –‬
‫תודעתית אין כל סיכוי לזה‪ .‬ולכן הרב ק"ק מבקש לחולל מהפכה חסידית כזאת‪.‬‬

‫הרב ק"ק‬ ‫ברור מעל כל ספק‪ ,‬שמצב כה קשה דורש תכנית חינוכית‪-‬חברתית חסידית חדשה‪.‬‬
‫הקדיש את חייו‪ ,‬מפעלו החינוכי וכתביו להכנתה ולהפצתה של תכנית זו‪ ,‬הכוללת נסיון להגדיר את‬
‫החסידות באופן שיטתי וברור‪ ,‬ובדרך שהיא תוכל להתאים את עצמה לצרכים של החברה המודרנית‬
‫מבלי לפגוע בנאמנות לערכי התורה וההלכה ובקיום מצוותיה‪.‬‬

‫‪32‬‬
‫חלק‪ ‬שני‪ :‬מתודולוגיה‬

‫פרק א‪ :‬מצב המחקר‬


‫לבד ממאמרי ביוגרפיה ומספר מאמרים קצרים‪ ,‬מעט מאוד נכתב על הרב ק"ק במחקר‪ .‬היוצא מן‬
‫הכלל הוא הספר אש קודש‪ ,‬שבהיותו ספר העוסק בשואה‪ ,‬זכה להרבה יותר התייחסות במחקר‪,‬‬
‫כולל ספר שלם‪ ,‬מאמרים רבים‪ ,‬ופרקים בספרים על השואה‪ .‬זאת אומרת שבתחום שבו אנו‬
‫עוסקים‪ ,‬כמעט שאין חומר מחקרי כלל‪ 85.‬אנו מקווים שעבודתנו כאן תהווה התחלה טובה ותרומה‬
‫חשובה למחקר בתחום הזה‪ .‬המצב הזה משקף בעיה כללית של דלות המחקר של חסידות פולין‬
‫בכלל‪ ,‬ושל חסידות קוזניץ לענפיה בפרט‪ .‬על המצב הכללי כותב דוד אסף‪" ,‬התנועה החסידית‬
‫בצמיחתה זכתה במה שלא זכתה בתקופת השיא של התפשטותה ‪ -‬למחקר עשיר בכמות‬
‫ובאיכות‪...‬על חסידות פולין‪ ,‬שהיא זירת ההתרחשות העיקרית של החסידות במאה הי"ט‪ ,‬חסרים‬
‫‪86‬‬
‫בין החוקרים שכן עסקו בחסידות פולין היתה נטיה להתחיל ברבי‬ ‫עדיין מחקרי יסוד שיטתיים"‪.‬‬
‫אלימלך מליזנסק והחוזה מלובלין ואחר כך לעיין במרד של תלמידו של החוזה‪ ,‬היהודי מפשיסחה‪,‬‬
‫‪87‬‬
‫כתוצאה מכך‬ ‫וממשיכי דרכו כמו רבי שמחה בונים והחצרות של בית קוצק‪ ,‬גור ואיזביצה‪.‬‬
‫אדמו"רים חשובים שמאד השפיעו על הרב ק"ק‪ ,‬כמו המגיד מקוזניץ ובעל המאור ושמש לא זכו‬

‫‪  85‬עי' יהונתן‪ ‬גארב‪ ,‬יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬יהיו‪ ‬לעדרים‪ :‬עיונים‪ ‬בקבלת‪ ‬המאה‪ ‬העשרים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪" ,19‬חרף‪ ‬הישגי‪ ‬המחקר‪ ‬‬


‫בעשור‪ ‬האחרון‪ ‬עדיין‪ ‬אנו‪ ‬רחוקים‪ ‬מתמונה‪ ‬סבירה‪ ‬של‪ ‬קבלת‪ ‬המאה‪ ‬העשרים‪...‬חלקים‪ ‬גדולים‪ ‬מהקורפוס‪ ,‬שחיברו‪ ‬הוגים‪ ‬‬
‫מרכזיים‪ ‬כמו‪...‬האדמו"ר‪ ‬ר' קלמן‪ ‬קלונימוס‪ ‬שפירא‪ ,‬לא‪ ‬נחקרו‪ ‬לעומק"‪.‬‬
‫‪  86‬דוד‪ ‬אסף‪" ,‬חסידות‪ ‬פולין‪ ‬במאה‪ ‬הי"ט‪ :‬מצב‪ ‬המחקר‪ ‬וסקירה‪ ‬ביבליוגרפית"‪ ,‬מתוך‪ ‬אליאור‪ ,‬ברטל‪ ‬ושמרוק‪) ‬עורכים(‪ ,‬צדיקים‪ ‬‬
‫ואנשי‪ ‬מעשה‪ :‬מחקרים‪ ‬בחסידות‪ ‬פולין‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .357‬עי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬זאב‪ ‬גריס‪" ,‬ר' ישראל‪ ‬בן‪ ‬שבתי‪ ‬מקוז'ניץ‪ ‬‬
‫ופירושו‪ ‬למסכת‪ ‬אבות"‪ ,‬באותו‪ ‬הכרך‪ ,‬עמ' ‪ .127‬ביבליוגרפיה‪ ‬מפורטת‪ ‬של‪ ‬כל‪ ‬המאמרים‪ ‬והעבודות‪ ‬המזכירים‪ ‬את‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫)בעברית‪ ‬ובאנגלית(‪ ,‬בעריכת‪  ‬צבי‪ ‬לשם‪ ‬ולאה‪ ‬סיגל‪ ,‬נמצאת‪ ‬בספריה‪ ‬של‪ ‬ישיבת‪ ‬הר‪ ‬עציון‪ ,‬אלון‪ ‬שבות‪ .‬מספר‪ ‬רשומה‪.69382 :‬‬
‫‪  87‬לדוגמה‪ ‬עי’‪ ‬בתוכן‪ ‬העניינים‪ ‬של‪ ‬זאב‪ ‬אשכולי‪ ,‬החסידות‪ ‬בפולין‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫למחקר מקיף‪ .88‬על הדורות היותר מאוחרים‪ ,‬של הסבים של הרב ק"ק‪ ,‬אביו וחותנו‪ ,‬כמעט אין‬
‫מחקר כלל‪.‬‬

‫כמו שהזכרנו‪ ,‬מעט מאוד נחקר משיטת האדמו"ר ר' ק"ק‪ ,‬חוץ מנושא השואה‪ .‬הרשימה‬

‫הביבליוגרפית המאד מפורטת של ד' אסף של המחקר על חסידות פולין‪ 89‬עוסקת במאה הי"ט‪ ,‬ולכן‬
‫שמו של הרב ק"ק אינו מופיע כלל‪ ,‬אף על פי שבזמן שאסף כתב את מאמרו‪ ,‬כבר נכתבו עליו כמה‬
‫מאמרים‪ .‬נתאר את המחקר באופן כללי ואחר כך נפרט‪ .‬מאמר ביוגרפי "מסורתי" )לא מחקרי(‬
‫בשם "תולדות המחבר" שנכתב על ידי הרב אהרן סורסקי מודפס בסוף ספרי חובת התלמידים ואש‬
‫קודש‪ .‬בשנת תשנ"ד‪ ,‬לציון יובל שנים לרצח הרב ק"ק‪ ,‬הוציאו החסידים ספר זיכרון בשם זכרון‬
‫קודש לבעל אש קודש‪ ,‬בעריכת דוד חיים זילברשלג‪ .‬בכרך זה יש אוסף של מאמרים וזיכרונות‪,‬‬
‫כמה אגרות ותפילות של הרב ק"ק ותמונות‪ .‬יש גם חומר על ישיבתו‪" ,‬דעת משה"‪ ,‬ועל החוברת‬
‫"הכרם"‪ ,‬אוסף של דברי תורה שהישיבה הוציאה לאור מכסלו תרצ"א ועד לתשרי תרצ"ד‪.‬‬

‫ספר אש קודש‪ ,‬בהיותו ספר שעוסק בנושא היחודי של אמונה בשואה‪ ,‬זכה להרבה תשומת לב‪.‬‬
‫המחקר החשוב ביותר הוא הספר האנגלי ‪ The Holy Fire‬של נחמיה פולן‪ ,‬שראה אור בארה"ב‬

‫ב‪ .1994‬ראשיתו כעבודת דוקטור בהנחייתו של פרופ' אלי וויזל באוניברסיטת בוסטון‪ .‬הספר‪,‬‬

‫שעוסק בעיקר ביחס התיאולוגי של הרב ק"ק לשואה וההתפתחות בדיעותיו במשך השואה‪ ,‬גם‬
‫כולל פרק ביוגרפי וקצת רקע על פעילות הרב ק"ק לפני השואה‪ .‬פולן גם כתב עוד כמה מאמרים‬
‫באנגלית על הרב ק"ק‪ ,‬חלק על השואה‪ ,‬וחלק על נושאים אחרים במשנתו‪ .‬נושא אש קודש והשואה‬
‫זכה גם להתיחסות בספרים על האמונה בשואה כמו בספרו של פסח שינדלר ‪Hasidic Responses‬‬

‫‪ To The Holocaust In The Light Of Hasidic Thought‬שראה אור בארה"ב ב‪ . 1990‬בנוסף‪,‬‬

‫שתי עבודות לתואר שני נכתבו על דרשות אש קודש‪ .‬עפר שיף כתב "דחף משיחי ומימושו‬
‫בדרשותיו של האדמו"ר מפיאסצנה בתקופת השואה" באוניברסיטת תל אביב בשנת תשמ"ז תחת‬

‫‪  88‬בהמשך‪ ‬נדון‪ ‬במאמרי‪ ‬המחקר‪ ‬המעטים‪ ‬שיש‪ ‬עליהם‪ ,‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬הנושאים‪ ‬שבהם‪ ‬רואים‪ ‬השפעה‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫‪  89‬עי' בעמוד‪ ‬הקודם‪.‬‬

‫‪34‬‬
‫הנחייתו של פרופ' יהודה ניני‪ .‬שיף‪ ,‬שפרסם עוד שני מאמרים הקשורים לרב ק"ק‪ 90,‬התעניין גם‬
‫ביחסו של הרב ק"ק למשבר החילון‪ ,‬ונסיונו להתמודד אתו על ידי יצירת משנה דתית משמעותית‬
‫לחברה החסידית‪ .‬הוא מבחין בין הדרשות המוקדמות )לפני דצמבר ‪ ,(1940‬שאז הגיעו פליטי‬
‫פיאסצנא לגיטו‪ ,‬ובין הדרשות המאוחרות‪ ,‬ועוסק בעיקר בשאלה של המשיחיות בדרשותיו של הרב‬
‫ק"ק‪ ,‬אבל מודה שהמשיחיות מהווה רק "קטע‪-‬דרך" אחד מתוך רבים‪ ,‬ושמתמתנת בדרשות‬
‫‪91‬‬
‫בשנת תשס"ה יצחק הרשקוביץ כתב "ר' קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫המאוחרות‪.‬‬
‫מפיאסצ'נה‪ :‬הגות השואה מול הגות טרום השואה‪ ,‬המשך או תמורה?"‪ ,‬באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪,‬‬
‫‪92‬‬
‫תחת הנחייתו של פרופ' משה חלמיש‪.‬‬

‫עם הספרים על השואה הכוללים פרקים על הרב ק"ק אפשר למנות את‪ :‬מנדל פייקאז'‪ ,‬חסידות‬

‫פולין בין שתי המלחמות וגזירות ת"ש‪-‬תש"ה )‪ ;(1990‬אליעזר שביד‪ ,‬בין חורבן לישועה )‪;(1994‬‬

‫ואסתר פרבשטיין‪ ,‬בסתר רעם )תשס"ב(‪ .‬במאמרים אלה יש גם חומר על הפעילות והכתיבה של הרב‬
‫ק"ק מלפני השואה כבסיס להבנת דרשותיו בשואה‪ ,‬והחומר הזה‪ ,‬ובמיוחד של שביד‪ ,‬חשוב למחקר‬
‫שלנו‪ .‬בעבודתנו לתואר שני‪" ,‬עיונים בשיטתו הרוחנית של האדמו"ר מפיאסצנא"‪ ,‬בהנחייתו של‬
‫פרופ' שלום רוזנברג‪ ,‬טורו קולג' תשס"ב‪ ,‬תיארנו את השיטה הרוחנית של האדמו"ר הרב ק"ק לאור‬
‫ספריו‪ .‬הצבענו על יחסי הגומלין בין ספריו השונים ועל מקורותיו‪ .‬בעבודה זו יש פרק אחד על‬
‫‪93‬‬
‫הגדרת החסידות‪ ,‬ופרקים אחרים על הפרקטיקה של החסידות ע"פ הרב ק"ק‪.‬‬

‫‪90‬‬
‫"חגיגת‪ ‬חגים‪ ‬יהודיים‪ ‬בגיטו‪ ‬וארשה‪ ‬כמייצגים‪ ‬שתי‪ ‬ראיות‪ ‬של‪ ‬מרי‪ ‬בעת‪ ‬השואה"‪" ,‬מחקרי‪ ‬חג" ‪ ,6‬כפר‪ ‬סבא‪ ‬תשנ"ה‪ ,‬ש'‬
‫וייסבליט‪ ,‬ו' מזור‪ ,‬י' רוט‪-‬רותם‪) ‬עורכים(‪ ,‬עמ' ‪" .164-178‬מודל‪ ‬של‪ ‬מנהיגות‪ ‬חסידית‪ ‬בשואה" ב"מחניים" ‪ ,8‬מ' הכהן‪) ‬עורך(‪,‬‬
‫ירושלים‪ ‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.122-131‬‬
‫‪91‬שיף‪" ,‬דחף‪ ‬משיחי"‪ ,‬עמ' ‪ .170‬על‪ ‬נקודה‪ ‬זו‪ ‬של‪ ‬שיף‪ ,‬עי' הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס"‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪92‬הרשקוביץ‪ ‬גם‪ ‬פרסם‪" ‬חורבן‪ ‬הבית‪ ‬ובניינו‪ – ‬אבלות‪ ‬החורבן‪ ‬לאור‪ ‬משנת‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצ'נה"‪ ,‬ב"פתיחתא" ד‪ - ‬עלון‪ ‬מאמרים‪ ‬‬
‫ישיבת‪ ‬ההסדר‪ ‬פתח‪ ‬תקוה‪ ,‬פתח‪ ‬תקוה‪ ‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .37-43‬על‪ ‬מחקרו‪ ‬של‪ ‬הרשקוביץ‪ ‬עי' לקמן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬המחקר‪ ‬של‪ ‬השואה‪.‬‬
‫‪  93‬כמובן‪ ‬שבמחקר‪ ‬הנוכחי‪ ‬אנו‪ ‬מבקשים‪ ‬לערוך‪ ‬דיון‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬רחב‪ ‬ועמוק‪ ,‬ולהתמקד‪ ‬בנושאים‪ ‬ששם‪ ‬רק‪ ‬נגענו‪ ‬בהם‪ .‬בין‪ ‬‬
‫הנושאים‪ ‬האלה;‪ ‬שימוש‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬במקורותיו‪ ,‬הרקע‪ ‬הקבלי‪ ‬לשיטתו‪ ,‬שאיפותיו‪ ‬המיסטיות‪ ‬והחסידות‪ ‬כתופעה‪ ‬נבואית‪  .‬כמו‪ ‬כן‪ ‬‬
‫נתמקד‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬במחקרים‪ ‬על‪ ‬קבלה‪ ‬ועל‪ ‬חסידות‪ ‬כשהם‪ ‬עוסקים‪ ‬בנושאים‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬עליהם‪.‬‬

‫‪35‬‬
‫משנתו החינוכית של הרב ק"ק‪ ,‬על בסיס ספרו חובת התלמידים‪ ,‬זוכה בשנים האחרונות לכמה‬

‫עבודות סמינריוניות וכמה מאמרים )כולל מאמרים שלנו(‪ .‬בשנת ‪ 2002‬נכתבה עבודת דוקטור‪,‬‬

‫"משנתו הדתית והחינוכית של האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא )האדמו"ר מפיאסצנא(" על ידי‬
‫סלומון אלמקיאס‪-‬זיגל בהנחייתם של פרופ' פטר שפר ופרופ' יוסף דן באוניברסיטה החופשית‬
‫בברלין‪ .‬עבודה זו סוקרת את כל ספרי הרב ק"ק‪ ,‬אבל מתמקדת במשנתו החינוכית‪ .‬הוא עוסק רק‬
‫מעט בנושא של הגדרת החסידות‪ ,‬ומעט מאוד בזיקה של הרב ק"ק למקורותיו החסידיים והקבליים‪,‬‬
‫ולכן אינו מוסיף תרומה משמעותית לחקר הנושא שלנו‪ .‬מאמר חשוב אחד הוא מאמרו של רון וקס‪,‬‬
‫"ההתרגשות וההתלהבות במשנתו החינוכית של ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה"‪,‬‬
‫שהתפרסם בתשס"ד ב"הגות בחינוך היהודי" כרך ה‪-‬ו‪ .‬בחלק מהתרגומים לספריו של הרב ק"ק יש‬
‫הקדמות המבוססות על החומר הקיים ואינן מחדשות עליו בצורה משמעותית‪ .‬שמו של הרב ק"ק‬
‫או רעיונותיו גם מוזכרים דרך אגב בהרבה מאמרים בשנים האחרונות‪ ,‬רובם בהקשר של השואה‪.‬‬

‫אנחנו נסקור את המחקרים החשובים על הרב ק"ק‪ ,‬החל באלה שעוסקים בחייו‪ ,‬כתביו ועיסוקיו‬
‫לפני השואה ולבסוף באלה שעוסקים בפעילותו בשואה ובספר אש קודש‪ .‬בכל סוג נלך לפי סדר‬
‫כרונולוגי של המאמרים על מנת לראות את ההתפתחויות במחקר‪.‬‬

‫‪36‬‬
‫פרק ב‪ :‬מחקרים שאינם מתרכזים בנושא השואה‬

‫המחבר הראשון שכתב על הרב ק"ק היה הרב הלל צייטלין‪ ,‬במאמרו "אדמו"ר ‪ -‬אמן פדגוג"‪,‬‬
‫‪94‬‬
‫המאמר ברובו מאד חיובי‪ .‬הרב‬ ‫שהיה מאמר ביקורת על חובת התלמידים‪ ,‬שיצא לאור בתרצ"ב‪.‬‬
‫צייטלין רואה בספר לא רק "ספר פדגוגי בעצם‪ ,‬ספר מחנך ומדריך"‪ ,‬אלא גם "מבוא גדול לכל‬
‫אדם‪ ,‬ביחוד ליהודי המודרני שנצנץ בלבו הרהור תשובה אמיתית‪ ,‬להיכנס להיכל החסידות"‪ .‬הוא‬
‫גם משווה בין חסידותו של הרב ק"ק ובין זרמים אחרים בחסידות‪ ,‬ואומר שהיא שונה מחסידותם‬
‫של אדמו"רי ברסלב‪ ,‬חב"ד‪ ,‬פשיסחה‪ ,‬קוצק ו"החסידות הוואלינית"‪ .‬שכן הרב ק"ק מייצג‬
‫"החסידות הנפוצה עתה על פי רוב בפולין‪ ,‬החסידות הממוצעת‪ ,‬הממוזגת‪ ,‬המורכבה ממוסר‪ ,‬דרוש‬
‫וקבלה‪...‬היותר קרובה אל מושגי הבינוני שבקרב החרדים"‪ .‬הוא גם מצביע על קרבה לדעתו בין‬
‫הרב ק"ק ובין הרש"ר הירש‪ ,‬ועל הבדלים בסגנון כתיבתם‪ .‬הוא מביא כמה ציטוטים לדוגמה של‬
‫ה"פאתוס" של המחבר‪ ,‬ומסיים את מאמרו בקצת ביקורת‪ .‬לדעתו‪ ,‬הספר "לפעמים דורש מן הבחור‬
‫התלמודי יותר מידי‪ ,‬משפיע עליו רוב טובה שאיננו יכול לקבלה תמיד"‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אף על פי‬
‫ש"בורח מחברנו מן המוסר המתנגדי המשבר את האדם"‪ ,‬בכל זאת "גם הוא לפעמים נמשך אחר‬
‫‪95‬‬
‫המאמר חשוב במיוחד מכיון שהוא המאמר‬ ‫אותו המוסר שיש בו הרבה מן המרה‪-‬השחורה"‪.‬‬
‫הראשון שנכתב על הרב ק"ק‪ ,‬ובאותו מקום וזמן שהוא בעצמו פעל בהם‪.‬‬

‫הרב אהרן סורסקי כתב "מתולדות האדמו"ר הקדוש מרן רבי קלונמוס קלמיש שפירא זצ"ל‬
‫מפיאסצנה‪ :‬נמסר ע"י אנ"ש נאמני בית‪-‬הרבי"‪ ,‬שהתפרסם יחד עם אש קודש )תש"כ( ועם חובת‬
‫התלמידים בשינויים קלים‪ .‬הוא גם תורגם לאנגלית יחד עם חובת התלמידים ‪ .‬סגנון הכתיבה הוא‬
‫מסורתי‪ ,‬ומצטרף למסורת של כתבי שבח למקובלים ואדמו"רים חסידיים‪ .‬כפי שהמחבר ציין‬
‫בכותרת‪ ,‬המאמר מבוסס בעיקר על שיחותיו עם אנשים שהכירו את הרב ק"ק‪ .‬חשיבותו רבה מכיון‬

‫‪  94‬המאמר‪ ‬מודפס‪ ‬שוב‪ ‬אצל‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"מ‪ ,‬עמ' ‪ ,241-244‬ובזכרון‪ ‬קודש‪ ‬לבעל‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ'‬


‫‪.71-74‬‬
‫‪  95‬כוונתו‪ ‬בין‪ ‬היתר‪ ‬לתרגיל‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מביא‪ ‬בשם‪ ‬ספר‪ ‬בית‪ ‬אהרן‪ ,‬שבו‪ ‬התלמיד‪ ‬מצייר‪ ‬במחשבתו‪ ‬שהוא‪ ‬שוכב‪ ‬בקבר‪ .‬חובת‪ ‬‬
‫התלמידים‪ ,‬עמ' פט‪-‬צ‪.‬‬

‫‪37‬‬
‫שהוא המאמר הראשון שציין פרטים ביוגרפיים של הרב ק"ק בצורה מסודרת‪ .‬הפרקים הראשונים‪,‬‬
‫כמו "קדוש מרחם" ו"בקוזניץ" עוסקים בילדותו ובמשפחתו‪ .‬אחר כך יש כמה פרקים על פעילותו‬
‫כאדמו"ר ורב צעיר‪ ,‬כמו "האדמו"ר מפיסצ'נה"‪" ,‬רבה של פיאסצ'נה" ו"הרועה הנאמן"‪ .‬יש כמה‬
‫פרקים על מפעלו החינוכי‪ ,‬וביניהם "ישיבת דעת משה" ו"חנוך לנער על פי דרכו"‪ .‬סוף המאמר‬
‫עוסק בתקופת השואה בפרקים כמו "השואה הנוראה"‪" ,‬שבר על שבר" ו"מן המצר"‪ .‬המאמר‬
‫מלא סיפורים על קדושתו של הרב ק"ק‪ ,‬גדולתו בתורה ומסירותו לעם ישראל בכלל ולחסידיו‬
‫בפרט‪ .‬סורסקי גם מדבר על הידע הרפואי של הרב ק"ק‪ ,‬על שיטתו החינוכית ועל ספריו‪.‬‬

‫בשנת תשנ"ד "ועד חסידי פיאסצנא‪-‬גרודז'יסק" הוציא ספר זכרון קודש לבעל אש קודש‪ ,‬לרגל‬
‫"יובל לעליתו על המוקד של רבינו הקדוש והטהור מפיאסצנא"‪ .‬הרב חיים פרנקל "ליקט וכינס"‬
‫את החומר שנערך ע"י דוד חיים זילברשלג‪ .‬לספר כמה חלקים‪ .‬החלק הראשון "פרקים מחיי רבינו‬
‫זצ"ל" הוא תדפיס של מאמרו של סורסקי המלווה בצילומים של הרב ק"ק ומשפחתו‪ ,‬ושל קטעים‬
‫מאש קודש ומתפילות שהוא חיבר בגטו ורשה‪ .‬החלק השני‪" ,‬קבוצת מאמרי הערכה שנתפרסמו‬
‫בזמנים שונים"‪ ,‬הוא אוסף של מאמרים בעברית וביידיש‪ .‬חוץ ממאמרו של הרב צייטלין‪ ,‬כמעט‬
‫כולם נכתבו לאחר השואה ומתמקדים בפעילותו הציבורית של הרב ק"ק לפני‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬בזמן‬
‫השואה‪ .‬החלק השלישי של הספר "נספחים" הוא צילום של החוברת הראשונה של "הכרם"‪,‬‬
‫הבטאון של ישיבת דעת משה‪ ,‬שהתפרסם בכסלו תרצ"א‪ .‬החלק האחרון‪" ,‬אגרות קודש"‪ ,‬כולל‬
‫אגרותיו של הרב ק"ק עם צילומים של כתבי היד‪ .‬יש חמשה עשר מכתבים‪ ,‬רובם קצרים‪ .‬המכתבים‬
‫מודפסים לכאורה ללא סדר‪ ,‬לא לפי התאריך וגם לא לפי השם של המכותב‪ .‬לארבעה מכתבים אין‬
‫תאריכים‪ .‬המכתב הכי מוקדם )שמודפס בסוף( הוא חלק ממכתב של דברי תורה שנכתב בשנת‬
‫תרס"ד כשהרב היה ארוס בן ארבע עשרה‪ ,‬לרב ירחמיאל משה מקוזניץ‪ ,‬לעתיד חותנו של הרב ק"ק‪.‬‬

‫כתוב שהוא מודפס "מתוך 'קובץ בית אהרון וישראל' ברלין"‪ .96‬חוץ מזה‪ ,‬המכתב המתוארך הכי‬
‫מוקדם הוא מתרע"ג והאחרון מתרצ"ג‪ .‬במכתב אחד )מתר"צ( לא מופיע שם המכותב בדפוס‪ ,‬רק‬

‫‪   96‬צ"ל‪" ‬קרלין"‪ .‬המכתב‪ ‬מופיע‪ ‬ב"קובץ‪ ‬בית‪ ‬אהרן‪ ‬וישראל‪ :‬מאסף‪ ‬מרכזי‪ ‬לתורה‪ ‬והלכה‪ ‬לחו"ר‪ ‬הישיבות‪ ‬והכוללים‪ ‬של‪ ‬מוסדות‪ ‬‬


‫סטאלין‪ ‬קארלין‪ ‬בארץ‪ ‬ובתפוצות"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬חוברת‪ ‬ה‪) ‬יא(‪ ,‬שנה‪ ‬ב‪ ‬סיון –‪  ‬תמוז‪ ‬תשמ"ז‪ ,‬עמ' יז‪-‬יט‪ ,‬עם‪ ‬צילום‪ ‬של‪ ‬כתב‪ ‬היד‪.‬‬

‫‪38‬‬
‫‪97‬‬
‫מכתב היד נראה שכתוב ל"אלימלך"‪ ,‬ואם כן כנראה שהכוונה לאלימלך בן‬ ‫"ידידי היקר האברך"‪.‬‬
‫פורת‪ ,‬שלפי העורך היה "ממקורבי הרבי‪ ,‬אחד מבני מחשבה טובה"‪ .‬בן פורת היה בארץ ישראל‬
‫ויש עוד שמונה מכתבים אליו בין השנים תרפ"ז‪-‬תרצ"ג‪ .‬במכתב אחד )ללא שנה( הרב ק"ק כותב‬
‫שהוא התחיל לרשום קונטרס בשם "צו וזרוז"‪ .‬מכתב זה חתום בהזהרה "גלויה זו לא תראה לשום‬
‫יש מכתב משנת תרע"ג ל"מו"ה אשר יחזקאל"‪ ,‬ואחד מתר"צ ל"מו"ה אריה מרדכי‪...‬רב‬ ‫איש"‪.‬‬
‫בבני ברק"‪ .‬יש שני מכתבים לנחמן זייטמן בכפר עתא ]אתא[ שבארץ ישראל‪ ,‬ללא תאריכים‪ .‬באחד‬
‫הוא מבקש ממנו להתפלל עבור אשתו החולה‪ ,‬שנפטרה בתרצ"ז‪ .‬רוב המכתבים נכתבו לאנשים‬

‫שהיו אז בארץ ישראל‪ ,98‬והנושא של הארץ והישוב עולה בהרבה מהם‪ .‬הוא גם הנושא המרכזי‬
‫במכתב הארוך היחידי‪ ,‬שנכתב לאחיו "מו"ה ישעי'לה שיחי'" בשנת תרפ"ג‪ ,‬כשלוש שנים לאחר‬
‫שהרב ישעיהו שפירא עלה ארצה‪ .‬המכתב מלא געגועים לארץ ישראל ובו הרב ק"ק מבטא את‬
‫תסכוליו‪ ,‬שאינו מצליח לממש את שאיפתו לעלות‪ .‬הוא דוחה בתוקף את הצעת אחיו למכור את‬
‫הקרקע שהוא רכש בארץ ישראל ומסיים בבקשה לשלוח לו אתרוג לחג הסוכות‪.‬‬

‫המאמרים שהזכרנו עד כאן לא היו מחקרים מדעיים‪ ,‬אלא פנים‪-‬חסידיים‪ .‬העבודה המחקרית‬
‫הראשונה בנושא הרב ק"ק )שאינה עוסקת בעיקר בשואה( היתה עבודתנו לתואר שני‪" ,‬עיונים‬
‫בשיטתו הרוחנית של האדמו"ר מפיאסצנא"‪ ,‬שנכתבה בטורו קולג'‪ ,‬תחת הנחיתו של פרופ' שלום‬
‫רוזנברג בתשס"ב‪ .‬הוא המחקר הראשון שהתמודד בצורה שיטתית בדרך החסידית‪-‬רוחנית של הרב‬
‫ק"ק על כל מרכיביה‪ ,‬ועדיין נשאר המחקר המקיף היחידי בנושא‪ .‬מטרת המחקר היתה לצייר את‬
‫השיטה לרוחבה‪ ,‬להצביע על תוכנה ולהביא את הציטוטים החשובים בכל נושא ונושא‪ .‬לא ניסינו‬
‫‪99‬‬
‫יש בעבודה זו שמונה‬ ‫אז לנתח את החומר לעומק כפי שאנו מבקשים לעשות במחקר הנוכחי‪.‬‬
‫פרקים‪ ,‬וביניהם פרק מבוא שבו תיארנו בקיצור את כתביו ומקורותיו של הרב ק"ק‪ ,‬ופרק על הרקע‬

‫‪  97‬במכתב‪ ‬מוזכר‪ ‬שאחותו‪ ‬של‪ ‬המכותב‪ ‬נעצרה‪ ‬כקומוניסטית‪ .‬אולי‪  ‬העורך‪ ‬רצה‪ ‬להסתיר‪ ‬את‪ ‬זהותו‪ .‬למיטב‪ ‬ידיעתנו‪ ‬אין‪ ‬מידע‪ ‬על‪ ‬‬


‫אחותו‪ ‬של‪ ‬בן‪ ‬פורת‪) ‬אם‪ ‬היתה‪ ‬לו‪ ‬אחות(‪.‬‬
‫‪  98‬סביר‪ ‬להניח‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬גם‪ ‬התכתב‪ ‬עם‪ ‬אנשים‪ ‬באירופה‪ ,‬אלא‪ ‬שמכתבים‪ ‬אלה‪ ‬נאבדו‪ ‬בזמן‪ ‬השואה‪.‬‬
‫‪  99‬עי' לעיל‪ ‬הערה‪.93 ‬‬

‫‪39‬‬
‫ההיסטורי של פעילותו‪ .‬יש פרק על "מהי החסידות?"‪ ,‬המבוסס בעיקר על הספר מבוא השערים‪.‬‬
‫יש בו דיונים על החשיבות של הרגש בעבודת ה'‪ ,‬והביטויים שהרב ק"ק משתמש בהם להגדיר‬
‫שלבים שונים של המצב הרגשי‪-‬תודעתי של החסיד‪" ,‬התעוררות"‪" ,‬התרגשות" ו"התלהבות"‪.‬‬
‫הגדרות אלה חשובות לתיאור של קיום מצוות בכלל ושל מצות התפילה בפרט‪ .‬הצבענו על הזיקה‬
‫של החסידות לנבואה ולקבלה ועל היחס שביניהן‪ .‬ראינו גם את הדגש של הרב ק"ק על השמחה‬
‫והדבקות בעבודת ה' ועל מרכזיותו של לימוד התורה‪ .‬הראינו שהרב ק"ק עוסק בנושא של "עבודה‬
‫בגשמיות" ושיש לו ראייה "פנאנתאיסטית" של המציאות‪ .‬עמדנו על עיסוקו בחברה החסידית‪,‬‬
‫כולל יחסו לתפקידם של הרבי‪ ,‬האברכים והיהודים "הפשוטים"‪ .‬בפרק על עבודת ה' בקבוצות‬
‫ניתחנו את הספר בני מחשבה טובה ואת תוכניתו של הרב ק"ק להקים את "החברייא הקדושה"‬
‫הסודית עבור אברכים מצטיינים‪ .‬דברנו על המטרה והמתודה של הקבוצה‪ ,‬והשווינו בינן ובין אלה‬
‫של הרב הלל צייטלין‪ ,‬כפי שבאו לידי ביטוי בספרו ספרן של יחידים‪ .‬הפרק "חיזוק המחשבה" דן‬
‫בנושאים הקשורים בהרחבת התודעה‪ ,‬כגון מדיטציה‪ ,‬דימוי מודרך ועוד תרגילים שהרב ק"ק‬
‫משתמש בהם בעיקר בבני מחשבה טובה‪ ,‬הכשרת האברכים ודרך המלך‪ .‬גם ערכנו השוואה בין‬
‫תרגיליו בדימוי מודרך ובין אלה המופיעים בספרו של הרב מנחם אקשטיין‪ ,‬תנאי הנפש להשגת‬
‫החסידות‪ .‬עוד נושאים הנידונים בקיצור במחקר כוללים ניגון וריקוד‪ ,‬יי"ש‪ ,‬יחסו של הרב ק"ק‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬ויחסו לנשים ועבודתן‪ .‬יש ביבליוגרפיה מפורטת בעברית ובאנגלית‪ .‬בתשס"ד‬
‫‪Hassidism Confronts Modernity: The Spiritual Societies of the Rebbe of‬‬ ‫פרסמנו מאמר באנגלית‬
‫"‪ ,100”Piaseczneh‬ובו דיון על הספר בני מחשבה טובה‪ ,‬הרעיון של עבודת ה' קבוצתית והשלכותיו‬
‫למצב החינוך הדתי בימינו‪.‬‬

‫בשנת ‪) 2002‬זמן קצר לאחר עבודתנו( סיים סלומון אלמקיאס‪-‬זיגל ]להלן "א"ז"[ עבודת דוקטור‬
‫בשם "משנתו הדתית והחינוכית של האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא )האדמו"ר מפיאסצנה("‪.‬‬
‫העבודה נכתבה באוניברסיטה החופשית בברלין בגרמנית ובעברית‪ .‬בעברית כתוב שהמנחה הוא‬

‫‪  100‬פורסם‪ ‬ע"י‪ ‬בית‪ ‬הכנסת‪" ‬שירת‪ ‬שלמה"‪ ,‬אפרת‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬

‫‪40‬‬
‫פרופ' פטר שפר מברלין‪ ,‬ובגרמנית מופיע גם שמו של פרופ' יוסף דן מהאוניברסיטה העברית‬
‫בירושלים‪ .‬המחקר מתרכז בעיקר בנושא החינוכי והשיטה הפדגוגית של הרב ק"ק וכולל עשרה‬
‫פרקים ונספחים‪ .‬לאחר מבוא קצר יש פרק ארוך על החסידות ומחקר על החסידות בכלל‪ ,‬שאינו‬
‫קשור באופן ישיר למשנתו של הרב ק"ק‪ .‬יש פרק ביוגרפי הכולל עדותו של "הרבי פרייליך"‬
‫מארה"ב שהכיר את הרב ק"ק בורשה‪ .‬יש פרק ארוך מאוד )כחמישים עמודים( שבו א"ז סוקר את‬
‫כתבי הרב ק"ק‪ .‬בסוף אותו פרק הוא מביא רשימה מפורטת של ספרים ואישים שהרב ק"ק מזכיר‬
‫בכתביו אבל אינו עומד כלל על השאלה המרכזית של ההשפעות השונות של מקורותיו השונים על‬
‫הרב ק"ק‪ .‬בפרק על "ערכים דתיים מרכזיים בשיטתו" א"ז מתייחס לנושאים הבאים‪ :‬התרגשות‬
‫והתלהבות‪ ,‬ניגון וריקוד‪ ,‬אהבה ויראה‪ ,‬תפילה‪ ,‬דבקות‪ ,‬קדושה‪ ,‬תשובה‪ ,‬אמונה‪ ,‬לימוד התורה‬
‫ומקומו של לימוד הקבלה‪ .‬גם כאן יש דגש על הצד החינוכי‪-‬פדגוגי של הנושאים אצל הרב ק"ק‪,‬‬
‫וכמובן שזה נכון לגבי הפרק "המיתודה הדתית‪-‬החינוכית במשנתו של האדמו"ר ק' ק' שפירא"‪.‬‬
‫לסיום יש שני פרקים על תקופת השואה ועל הספר אש קודש‪ ,‬וסיכום בשם "אפילוג"‪ .‬א"ז גם‬
‫הוסיף "נספחים" שהוא בעיקר חומר מצולם מתוך ספר זכרון קודש לבעל אש קודש‪ ,‬שהוא מעיד‬
‫‪101‬‬
‫יש‬ ‫שהוא קבל "ממש בסיום עבודתי" )אף על פי שהספר התפרסם כשמונה שנים לפני כן(‪.‬‬
‫כמובן גם ביבליוגרפיה‪ .‬לעניות דעתנו מחקר זה אינו תורם תרומה משמעותית לנושא שלנו משתי‬
‫סיבות‪.‬‬

‫א( כמו שכבר הזכרנו‪ ,‬הדגש הוא על השיטה החינוכית‪-‬פדגוגית ולא על הגישה החסידית‪-‬עיונית‬
‫ומעשית‪ .‬הוא גם אינו עוסק בנושא המורכב של יחסו של הרב ק"ק למקורותיו השונים‪ ,‬נושא מרכזי‬
‫למחקר הנוכחי‪ .‬ב( לצערנו עבודתו של א"ז לוקה בכמה אי‪-‬דיוקים‪ ,‬הן בנושאים היסטוריים והן‬
‫‪102‬‬
‫לכן עבודתו של א"ז איננה פוטרת אותנו ממחקרנו‪.‬‬ ‫בפירושו לטקסטים שהוא מביא‪.‬‬

‫המאמר האחרון גם הוא עוסק בתחום החינוך‪ .‬זה הוא מאמרו של רון וקס‪" ,‬ההתרגשות‬

‫‪  101‬אלמקיאס‪-‬זיגל‪ ,‬עמ' ‪ .262‬אמנם‪ ‬יאמר‪ ‬לזכותו‪ ‬שאת‪ ‬כל‪ ‬החומר‪ ‬היה‪ ‬עליו‪ ‬לאסוף‪ ‬מחוץ‪ ‬לגרמניה‪.‬‬


‫‪  102‬אין‪ ‬צורך‪ ,‬במסגרת‪ ‬המחקר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬לפרטם‪.‬‬

‫‪41‬‬
‫‪103‬‬
‫במאמרו וקס‬ ‫וההתלהבות במשנתו החינוכית של ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה"‪.‬‬
‫מגדיר את המושגים "התרגשות" ו"התלהבות"‪ ,‬המרכזיים במשנתו של הרב ק"ק‪ ,‬ושם דגש על‬
‫חשיבותן בשיטה הפדגוגית שלו ודרך השגתן‪ .‬הוא מתאר את הרקע ההיסטורי של המשבר החינוכי‬
‫ונטישת הדת של הנוער‪ ,‬ואת ניסיונו של הרב ק"ק להתמודד עם המשבר דרך "פיתוח הרגש‬
‫‪104‬‬
‫וקס רואה דמיון רב בין המצב דאז ובין המצב היום‪ ,‬ולפיכך גם רלבנטיות של השיטה‬ ‫הדתי"‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫בנוסף למושגים של התרגשות והתלהבות‪ ,‬וקס גם כותב בקיצור על עוד‬ ‫החינוכית של הרב ק"ק‪.‬‬
‫מרכיבים בשיטתו של הרב ק"ק‪ ,‬כגון תפקיד הגוף בעבודת ה'‪ ,‬מודעות עצמית‪ ,‬מחשבה חזקה‪,‬‬
‫דימוי מודרך וניגון‪ .‬הוא גם מביא דוגמאות לנושאים הנ"ל מספרות חסידית שקדמה לרב ק"ק‪.‬‬
‫בסיכום הוא קובע שהרב ק"ק הלך בעקבות מקורות קבליים וחסידיים‪ ,‬וש"עיקר חידושו של ר"ק‬
‫בהצגת משנה סדורה מן ההיבט הפדגוגי והדידקטי‪ ,‬שכן בדרך כלל רוב ספרי הדרוש החסידיים‬
‫‪106‬‬
‫מאופיינים בחוסר סדר ושיטתיות"‪.‬‬

‫‪  103‬המאמר‪ ‬התפרסם‪ ‬ב"הגות‪ ‬בחינוך‪ ‬היהודי" גליון‪ ‬ה‪-‬ו‪ ‬של‪" ‬המרכז‪ ‬להגות‪ ‬בחינוך‪ ‬היהודי" ליד‪ ‬מכללת‪ ‬ליפשיץ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬


‫תשס"ג‪-‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.71-88‬‬
‫‪  104‬שם‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪  105‬בנקודה‪ ‬זו‪ ‬הקדמנו‪ ‬אותו‪ ‬במאמרנו‪”The Spiritual System of the Rebbe of Piaseczneh: Implications for " ‬‬
‫‪ .Contemporary Jewish Education”, in “Spirituality Today”, Jerusalem 2002, pp. 47-55.‬וקס‪ ‬כותב‪ ‬שהוא‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬‬
‫עבודתנו‪ ‬לתואר‪ ‬שני‪ ‬כשמאמרו‪ ‬הגיע‪ ‬לדפוס‪ .‬עמ' ‪ ,71‬הערה‪.2 ‬‬
‫‪  106‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .88‬וקס‪ ‬צודק‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬בצורה‪ ‬יותר‪ ‬שיטתית‪ ‬מקודמיו‪ .‬אבל‪ ‬ודאי‪ ‬שיש‪ ‬לו‪ ‬חידושים‪ ‬לא‪ ‬רק‪ ‬בצורה‪ ,‬אלא‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בתוכן‪ ,‬לפי‪ ‬שנראה‪ ‬לאורך‪ ‬מחקר‪ ‬זה‪ .‬עי' לקמן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬ההתרגשות‪ ‬והתלהבות‪ ,‬עמ' ‪ ,66-67‬לביקורת‪ ‬שלנו‪ ‬על‪ ‬חלק‪ ‬מהתובנות‪ ‬‬
‫של‪ ‬וקס‪ .‬לפני‪ ‬כעשרים‪ ‬שנה‪) ‬אין‪ ‬תאריך(‪" ,‬מרכז‪ ‬חסידי‪ ‬קוזניץ‪ ‬וענפיה‪ ‬גרודזיסק‪ ‬פיאסצנה‪ ‬וכו'"‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬הוציא‪ ‬לאור‪ ‬סדר‪ ‬‬
‫הגדה‪ ‬של‪ ‬פסח‪ ‬עם‪ ‬הפירוש‪" ‬גבורות‪ ‬ישראל" להמגיד‪ ‬מקוזניץ‪" ,‬מטה‪ ‬משה" לבנו‪ ‬רבי‪ ‬משה‪ ‬אליקים‪ ‬בריעה‪ ‬ו"תפארת‪ ‬שלמה"‬
‫לרבי‪ ‬שלמה‪ ‬מרדאמסק‪ .‬בסוף‪ ‬הספר‪ ‬הוסיפו‪ ‬צילומים‪ ‬של‪ ‬דרשות‪ ‬וקטעים‪ ‬הקשורים‪ ‬לחג‪ ‬הפסח‪ ‬מספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬הכשרת‪ ‬‬
‫האברכים‪ ,‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬וחובת‪ ‬התלמידים‪ .‬וראוי‪ ‬לציין‪ ‬עוד‪ ‬מאמר‪ ‬מענין‪ ‬שהוא‪ ‬מעין‪ ‬קריאה‪ ‬פוסט‪-‬מודרנית‪ ‬של‪ ‬‬
‫דרשה‪ ‬אחת‪ ‬מדרך‪ ‬המלך‪ .‬עי'‬
‫‪Magid Shaul, “Beginning, False Beginning, and the Desire for Innovation (A Hasidic Master’s reflection‬‬
‫‪on beginnings; translation and commentary)”, in Beginning/Again: Towards a Hermeneutic of Jewish‬‬
‫‪Texts, Magid Shaul and Bridges Steven editors, New York, London, 2002, pp. xvii-xxxvi.‬‬

‫‪42‬‬
‫פרק ג‪ :‬מחקרים שמתרכזים בנושא השואה‬

‫הספר אש קודש ראה אור בשנת תש"כ‪ ,‬אך עבר יותר מעשור עד שיצאו מחקרים עליו‪ .‬הראשון‬
‫‪107‬‬
‫כתב כמה מאמרים על תגובות החסידות‬ ‫שכתב עליו היה פסח שינדלר‪ ,‬שהחל משנת ‪1977‬‬
‫לשואה בכלל ועל תגובתו של הרב ק"ק בפרט‪ .‬עבודתו מתבססת על ניתוח הדרשות באש קודש‬
‫וסיווגן לסוגים שונים של תגובות תיאולוגיות‪ .‬שינדלר גם מחפש שורשים לרעיונותיו של הרב ק"ק‬
‫בספרות החסידית שקדמה לו‪ .‬דוגמה לנושאים ששינדלר עוסק בהם‪ :‬במאמר "צידוק הדין מתוך‬
‫‪108‬‬
‫שינדלר מביא שלושה עשר קטעים מאש קודש‪ ,‬ומנתח רעיונות כמו "עקדת שרה"‪,‬‬ ‫השואה"‬
‫"ייסורים לבטלה"‪" ,‬חורבן לשם בריאה"‪" ,‬שבירה לשם תיקון" ו"הסבל ההדדי"‪ .‬לדברי שינדלר‪,‬‬
‫"עולה האדמו"ר על איוב במציאות ההרואית‪ .‬לבד ובכוחות עצמו הוא שואף לתקווה ותיקון בתוך‬
‫‪109‬‬
‫‪Hasidic Responses to the‬‬ ‫העבודה העיקרית של שינדלר היא הספר‬ ‫החורבן‪".‬‬
‫‪110‬‬
‫הספר התחיל‬ ‫‪ , Holocaust in the Light of Hasidic Thought‬שראה אור ב‪.1990‬‬

‫כעבודת דוקטור באוניברסיטת ניו‪-‬יורק תחת הנחייתו של פרופ' דוד רודבסקי‪ ,‬ועוסק במגוון‬
‫מקורות חסידיים מהשואה‪ ,‬הבולטים שבהם אש קודש ואם הבנים שמחה לרב יששכר טייכטל‪,‬‬
‫שפעל בגטו בודפשט עד שנרצח ואף הוציא שם לאור את ספרו בשנת תש"ג‪ .‬הנושאים העיקריים‬
‫של הספר הם "הסבל והרוע"‪" ,‬גלות וגאולה"‪" ,‬קידוש ה' וקידוש החיים" ו"ההתנגדות"‪ .‬שינדלר‬
‫מביא מקורות חסידיים לנושאים אלה ודן בהשתקפויותיהם בכתיבתם ובפעילותם של האדמו"רים‬
‫בשואה‪ .‬בקשר לרב ק"ק שינדלר מדגיש את הנושאים של צידוק הדין האלוקי‪ ,‬מטרות הסבל‪ ,‬הסבל‬
‫‪111‬‬
‫עבודתו של שינדלר חשובה‪,‬‬ ‫ההדדי של ה' והיהודים והחיוניות של אמונה מוחלטת בכל מצב‪.‬‬

‫‪107‬‬
‫‪Pesach Schindler, “Faith During Aushwitz and the Paradox of Tikkun in Hasidic Documents”,‬‬
‫‪.“Conservative Judaism” 31 (1977), pp. 28-35‬‬
‫‪  108‬פסח‪ ‬שינדלר‪" ,‬צידוק הדין מתוך השואה"‪ ,‬פתחים‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬ירושלים‪ ,1981 ,‬עמ' ‪.42-52‬‬
‫‪  109‬שם‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪110‬‬
‫‪.Pesach Schindler, Hasidic Responses to the Holocaust in the Light of Hasidic Thought, Hoboken 1990‬‬
‫‪  111‬שם‪ ,‬עמ' ‪.41 ,35 ,25 ,20‬‬

‫‪43‬‬
‫בין היתר‪ ,‬בגלל שהוא החוקר הראשון שעסק בספר אש קודש‪ ,‬והתחיל להגדיר את הרעיונות‬
‫המרכזיים שבדרשות‪ ,‬לסווג אותם וגם להשוות אותם להוגים אחרים שפעלו בתקופת השואה‪ ,‬כמו‬
‫הרב יששכר טייכטל‪ .‬מכיון ששינדלר גם נקט עמדה שהדגישה את אמונתו של הרב ק"ק למרות‬
‫הסבל של השואה‪ ,‬הוא בעצם יצר דפוס של פרשנות שהשפיע רבות על הפרשנים היותר מסורתיים‬
‫שבאו בעקבותיו‪ ,‬כמו תידור‪-‬באומל‪ ,‬פולן‪ ,‬פרבשטיין והרשקוביץ )לעומת פייקאז' ושביד שהלכו‬
‫בכוון אחר‪ ,‬כפי שנראה בהמשך(‪.‬‬

‫מאמר בסגנון דומה נכתב על ידי אסתר יהודית תידור‪-‬באומל ]להלן ת"ב[‪ .‬במאמר‪ ,‬ששמו "'אש‬
‫קודש'‪ ,‬ספרו של האדמו"ר מפיאסצ'נה‪ ,‬ומקומו בהבנת החיים הדתיים בגיטו וארשה"‪ ,112‬היא‬
‫מספקת מעט רקע היסטורי על הרב ק"ק ופועלו בשואה‪ .‬לאחר‪-‬מכן ת"ב ניגשת לניתוח הדרשות‪:‬‬
‫‪113‬‬
‫היא טוענת שהרב ק" ק עוסק בששה נושאים עיקריים בדרשותיו‪.‬‬ ‫מתוך התבססות על שינדלר‬
‫שינדלר הצביע על ארבעה מהם‪ (1 :‬הסבל והצדקת דרכי ה'‪ (2 ,‬קידוש ה'‪ (3 ,‬ביטויי מחאה‪ ,‬ו‪(4‬‬
‫דברי התרוממות וישועה‪ ,‬ולדעתה יש להוסיף עוד שניים‪ (1 :‬הכוונה לחסידיו ו‪ (2‬אקטואליזם‬
‫‪114‬‬
‫ת"ב מביאה דוגמאות לכל נושא‪ ,‬ולנושא האחרון רשימה ארוכה של מאורעות‬ ‫מהתקופה‪.‬‬
‫היסטוריים שניתן לדלותן מבין שורות הדרשות‪ .‬לסכום‪ ,‬ת"ב‪ ,‬שהיא היסטוריונית‪ ,‬קובעת שאש‬
‫קודש "הוא ספר דתי‪...‬אך ניתן להוציא ממנו תיאור כללי‪...‬של חיי היהודים בווארשה‪ ".‬ובכל זאת‪,‬‬
‫היא ממשיכה‪" ,‬הספר 'אש קודש' אינו יומן גרידא‪ ,‬אף לא ספר היסטוריה‪ ,‬ולכן אי‪-‬אפשר ללמוד‬
‫‪115‬‬
‫מן הראוי לציין שת"ב תוקפת את מנדל פייקאז' ]ראה להלן[ על שימושו במונח‬ ‫ממנו עובדות‪".‬‬

‫"גזירות"‪ 116‬לתאר את השואה‪ .‬פייקאז מגן בכתביו המאוחרים‪ 117‬בהרחבה על המונח "גזירות"‪,‬‬

‫‪  112‬אסתר‪ ‬יהודית‪ ‬תידור‪-‬באומל‪'" ,‬אש‪ ‬קודש'‪ ,‬ספרו‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצ'נה‪ ,‬ומקומו‪ ‬בהבנת‪ ‬החיים‪ ‬הדתיים‪ ‬בגיטו‪ ‬וארשה"‪,‬‬


‫ילקוט‪ ‬מורשת‪ ,‬כט‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תש"מ‪.‬‬
‫‪  113‬במאמרו‪" ‬שואה‪ ‬ושפלות‪ ‬רוח"‪ ,‬בתוך‪ ‬מ' אליאב‪) ‬עורך(‪ ,‬עיונים‪ ‬בתקופת‪ ‬השואה‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ,1979 ‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪  114‬תידור‪-‬באומל‪ ,‬עמ' ‪.175‬‬
‫‪  115‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .184‬אין‪ ‬כאן‪ ‬סתירה‪ .‬מאש‪ ‬קודש‪ ‬ניתן‪ ‬לדלות‪" ‬תיאור‪ ‬כללי" של‪ ‬המצב‪ ‬בגטו‪ ,‬אבל‪ ‬לא‪" ‬עובדות" על‪ ‬מאורעות‪ ‬‬
‫ספציפיים‪.‬‬
‫‪  116‬מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬התעודה‪ ‬החסידית‪ ‬הספרותית‪ ‬האחרונה‪ ‬על‪ ‬אדמת‪ ‬פולין‪ :‬דברי‪ ‬הרבי‪ ‬מפיאסצ'נה‪ ‬בגיטו‪ ‬וארשא‪ ,‬ירושלים‪,‬‬

‫‪44‬‬
‫ותוקף את השימוש במונח "שואה"‪ ,‬מבלי להזכיר את ת"ב‪ .‬זו דוגמה לוויכוחים אידיאולוגיים‬
‫‪118‬‬
‫ניתן לסכם שת"ב הוסיפה שני אלמנטים שאינם‬ ‫ודתיים שמתנהלים סביב הספר אש קודש‪.‬‬
‫נמצאים בעבודותיו של שינדלר‪ .‬הראשון הוא המימד ההיסטורי והנסיון להשוות באופן מדעי בין‬
‫הדרשות באש קודש ובין המארעות שבגטו כפי שאנו מכירים אותם מתעודות אחרות‪ .‬השפעתה‬
‫בתחום הזה ניכרת בעיקר במחקרו של פולן כדלהלן‪ .‬השני הוא בזה שהיא פתחה את הפולמוס עם‬
‫פייקאז' על נושא אמונתו )או משבר אמונתו( של הרב ק"ק בתקופת השואה‪ ,‬פולמוס שעדיין‬
‫ממשיך להדהד‪.‬‬

‫מנדל פייקאז' פירסם חוברת בשם התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין‪ :‬דברי‬
‫הרבי מפיאסצ'נה בגיטו וארשא‪ ,‬בתשל"ט‪ .‬בתש"נ הוא תיקן אותה וכללה כחלק מספרו חסידות‬
‫‪119‬‬
‫בספר הוסיף‬ ‫פולין‪ :‬מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזירות ת"ש‪-‬תש"ה )"השואה"(‪.‬‬
‫פייקאז' חומר נוסף על כתבי הרב ק"ק ומפעלו בשנים שקדמו לשואה‪ .‬בהקשר של פעילותו של הרב‬
‫ק"ק לפני השואה פייקאז' מצביע על נושאים כמו משבר החינוך‪ ,‬הפער בין החסידות המקורית‬

‫והמודרנית‪ ,‬ורצונו לחדש את החברייא הקדושה‪ 120.‬הוא מתאר כמה ממאפייניה של כתיבתו‪ ,‬כמו‬
‫הנימה הספיריטואליסטית‪" ,‬הנימה המוניסטית‪-‬האופטימיסטית‪...‬הרגשת עולם פנתיאיסטית ]דוק‪:‬‬
‫הרגשת עולם ולא השקפת עולם["‪ ,‬שילובם של האימננציה והטרנסצנדנציה‪ ,‬ותיאורו "הרומנטי"‬

‫של החסידות המוקדמת‪ 121.‬הוא מזכיר גם כמה השפעות לדעתו על הרב ק"ק‪ ,‬וביניהם ספר הכוזרי‪,‬‬

‫תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪ .13‬עוד‪ ‬ביקורת‪ ‬על‪ ‬גישתו‪ ‬של‪ ‬פייקאז' נמצאת‪ ‬בדברי‪ ‬תלמידתה‪ ‬של‪ ‬ת"ב‪ ,‬עליזה‪ ‬לבנון‪ .‬עי' עליזה‪ ‬לבנון‪" ,‬דרשות‪ ‬‬


‫של‪ ‬רבנים‪ ‬שנדרשו‪ ‬בתקופת‪ ‬השואה‪ ,‬בארצות‪ ‬הכיבוש‪ ‬הנאצי‪ ‬בין‪ ‬השנים‪ ,"1945-1939 :‬עבודת‪ ‬גמר‪ ‬לתואר‪ ‬מ"א‪ ‬בהנחייתה‪ ‬של‪ ‬‬
‫יהודית‪ ‬ת"ב‪ ,‬טורו‪ ‬קולג'‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.12-30‬‬
‫‪  117‬מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬חסידות‪ ‬פולין‪ :‬מגמות‪ ‬רעיוניות‪ ‬בין‪ ‬שתי‪ ‬המלחמות‪ ‬ובגזירות‪ ‬ת"ש‪-‬תש"ה‪") ‬השואה"(‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"נ‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .349-353‬גישתו‪ ‬בולטת‪ ‬אפילו‪ ‬בשם‪ ‬הספר‪ ‬עצמו‪.‬‬

‫‪  118‬ראה‪ ‬מאמרו‪ ‬של‪ ‬עמוס‪ ‬גולדברג‪" ,‬הרבי‪ ‬מפיאסצ'נה‪  - ‬גיבור‪ ‬ואנטי‪-‬גיבור"‪ ,‬ב"בשביל‪ ‬הזכרון" ‪ ,20‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪18-‬‬


‫‪.23‬‬
‫‪  119‬מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬חסידות‪ ‬פולין‪ ,‬עמ' ‪.373-411‬‬
‫‪  120‬שם‪ ,‬עמ' ‪.375 ,227 ,172 ,106 ,80 ,22‬‬
‫‪  121‬שם‪ ,‬עמ' ‪.405 ,376,375 ,80‬‬

‫‪45‬‬
‫"אולי" מורה הנבוכים‪" ,‬ראשי החסידות"‪ ,‬ורבי נחמן מברסלב ש"אין ספק שהאדמו"ר מפיאסצ'נה‬
‫‪122‬‬
‫בכמה מקומות הוא משווה בינו ובין "דודו" ‪,‬שגם הוא נספה בשואה‪ ,‬רבי‬ ‫הכיר את כתביו"‪.‬‬

‫ישראל מגרודז'יסק‪ ,123‬מחברם של אמונת ישראל ובינת ישראל‪ ,‬ואת השפעת אביו של הרב ק"ק‪,‬‬
‫‪124‬‬
‫רבי אלימלך מגרודז'יסק‪.‬‬

‫במהלך ניתוחן של הדרשות באש קודש‪ ,‬פייקאז' טוען שישנן שלוש אמירות עיקריות העולות מן‬
‫הדרשות‪ ,‬והן‪ :‬א( "הגזרות הרסו את תשתיתם של חיי הדת וערערו את אמונתם של אנשים‬
‫מישראל"‪ ,‬ב( "אין מענה חיובי לשאלת פשרן של הפורענויות ומשמעותן"‪ ,‬ו‪-‬ג( "כל התשובות‬
‫בדרשותיו‪...‬יותר משהן מסבירות את משמעותן של הגזירות‪...‬הן סימני‪-‬היכר לנדנודי‪-‬מבוכה‪-‬‬
‫‪125‬‬
‫לפי הבנתו‪ ,‬תגובותיו של הרב ק"ק )שרבות מהן "פרפרזות‪...‬של סופרי‬ ‫ותהיה‪".‬‬

‫החסידות‪...‬ובכלל זה דרשותיו של בעל אש קודש עצמו"(‪ 126‬לבעיית הסבל מתאפיינות בשילוב של‬

‫תקווה‪ ,‬כניעה ופסיביות‪ 127.‬ניסיונותיו להתמודד עם הרוע והסבל מתחלקות ל"צידוק הדין המנומק"‬
‫‪128‬‬
‫הוא קובע שבניגוד לאחרים‪ ,‬כמו הרב הלל צייטלין‪ ,‬בדרשותיו של‬ ‫ו"צידוק הדין המוחלט"‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫בין הנושאים המרכזיים בדרשות‪ ,‬פייקאז' מצביע על עקידת‬ ‫הרב ק"ק אין "משיחיות אקוטית"‪.‬‬
‫יצחק‪ ,‬שבירת הכלים ועשרת הרוגי מלכות‪ ,‬הסתר פנים מדומה‪ ,‬תפיסת הרע‪ ,‬אהבת ישראל‬

‫‪  122‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .400 ,382‬חשוב‪ ‬לציין‪ ‬שהרב‪ ‬ק" ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬אפילו‪ ‬לא‪ ‬פעם‪ ‬אחת‪ ‬בכל‪ ‬כתביו‪ .‬בספריה‪ ‬של‪ ‬‬


‫אוניברסיטת‪ ‬בר‪ ‬אילן‪ ‬נמצא‪ ‬עותק‪ ‬של‪ ‬ספר‪ ‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬עם‪ ‬החותמת‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬תודה‪ ‬לספרית‪ ‬הספרים‪ ‬הנדירים‪ ‬‬
‫באוניברסיטת‪ ‬בר‪ ‬אילן‪ ‬על‪ ‬הרשות‪ ‬להשתמש‪ ‬בצילום‪ ‬ולד"ר‪ ‬צבי‪ ‬מרק‪ ‬שהביא‪ ‬אותו‪ ‬לצומת‪ ‬לבי‪ .‬נדון‪ ‬בהרחבה‪ ‬במקורותיו‪ ‬של‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לאורך‪ ‬המחקר‪ .‬על‪ ‬השפעתו‪ ‬האפשרית‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ,‬עי' בדיון‪ ‬על‪ ‬התבודדות‪ ,‬עמ' ‪.253-259‬‬
‫‪  123‬שם‪ ,‬עמ‪ .375 ,276 ,226 ,106 ,‬זו‪ ‬טעות‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬היה‪ ‬דודו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ישראל‪ ,‬בנו‪ ‬של‪ ‬אחיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬רבי‪ ‬חיים‪ ‬מאיר‪ ‬‬
‫יחיאל‪.‬‬
‫‪  124‬שם‪ ,‬עמ' ‪.375‬‬
‫‪  125‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .381‬עי' גם‪ ‬בעמ' ‪ ,373‬שם‪ ‬פייקאז' מתייחס‪ ‬למהימנותו‪ ‬של‪ ‬הספר‪ ,‬שלדעתו‪ ‬אין‪ ‬לפקפק‪ ‬בה‪.‬‬
‫‪  126‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .378‬הכוונה‪ ‬לדרשותיו‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪.‬‬
‫‪  127‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .419 ,391‬פייקאז' מעמיד‪ ‬את‪ ‬ה"פסיביות" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מול‪ ‬הגישה‪ ‬המעשית‪ ‬של‪ ‬בעל‪ ‬אם‪ ‬הבנים‪ ‬שמחה‪ ‬שגם‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫נספה‪.‬‬
‫‪  128‬שם‪ ,‬עמ' ‪.399 ,392‬‬
‫‪  129‬שם‪ ,‬עמ' ‪.379‬‬

‫‪46‬‬
‫‪130‬‬
‫פייקאז' מסיים את הפרק על הרב ק"ק בקביעה הלא‪-‬מחקרית ש"חיבורו האחרון‪' ,‬אש‬ ‫ועידוד‪.‬‬
‫קודש'‪ ,‬רשומת‪-‬אמת שראוי לדקדק בה ובלקחיה‪ ,‬ודאי שאינו הולם לחיפושי‪-‬האלוקים‬
‫‪131‬‬
‫פייקאז'‪ ,‬במיוחד בספרו חסידות פולין‪,‬‬ ‫התיאולוגיים למיניהם בימינו‪ ,‬ימי‪-‬אחרי‪-‬אושוויץ"‪.‬‬
‫התחיל להסתכל על דרשות אש קודש בפרספקטיבה יותר רחבה ולהשוות אותן להגותו של הרב‬
‫ק"ק מלפני השואה‪ .‬פעולותיו והגותו של הרב ק"ק מתוארות בהקשר של כלל ההגות החסידית של‬
‫התקופה שבין שתי מלחמות העולם‪ ,‬דבר שמוסיף הרבה עומק להבנתו‪ .‬פייקאז' הוא גם הראשון‬
‫שטוען שהוא גילה סדקים באמונתו של הרב ק"ק בדרשות אש קודש‪ .‬אפילו לא נקבל את‬
‫מסקנותיו‪ ,‬אין ספק שדעה חדשנית זו גרמה להמשך דיון פורה דוקא סביב נושא טעון זה‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫במשפט האחרון שלו‪ ,‬שבו הוא גילה עמדה אישית ברורה‪ ,‬הוא בוודאי הפך את עצמו ל"מטרה‬
‫קלה" בוויכוחים האידאולוגיים שבאו בעיקבותיו‪.‬‬

‫אליעזר שביד כלל בספרו בין חורבן לישועה‪ :‬תגובות של הגות חרדית לשואה בזמנה פרק על הרב‬
‫ק"ק בשם "הסנה בוער באש ‪ -‬והסנה איננו אוכל? )דרשות ת"ש‪-‬תש"ב של האדמו"ר‬
‫‪132‬‬
‫כמו פייקאז'‪ ,‬אותו הוא מצטט‪ ,‬גם שביד מחפש תגובות תיאולוגיות לסבלות‬ ‫מפיאסעצנא("‪.‬‬
‫השואה בתוכן הדרשות‪ ,‬וגם לו נטייה להדגיש את האמירות שיכולות להתפרש כספקות באמונה‬
‫‪133‬‬
‫הוא כותב יחסית הרבה על כתבי הרב ק"ק מלפני‬ ‫וכייאוש‪ ,‬כפי שאפשר להבחין מכותרת הפרק‪.‬‬
‫השואה‪ ,‬ומנתח אותם לעומק לפני שהוא ניגש לנושא השואה‪ .‬חלק מדבריו רלוונטיים לנושא שלנו‪,‬‬
‫ואותם נזכיר כעת‪ ,‬ובחלקם נדון בהמשך‪ .‬שביד מחלק בין אש קודש ובין אם הבנים שמחה‬
‫והכתבים של אדמו"רים אחרים בזה שרק אש קודש נכתב במצב של סכנת נפשות מיידית‪ .‬הוא גם‬

‫‪  130‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .407 ,406 ,401 ,397 ,395‬עי' גם‪ ‬בעמ' ‪ ,386‬שם‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬התופעה‪ ‬של‪" ‬התפוררות‪ ‬אישיותו‪ ‬של‪ ‬אדם‪ ‬‬


‫מישראל" כתוצאה‪ ‬מהסבל‪ .‬גם‪ ‬נחמיה‪ ‬פולן‪ ‬מתאר‪ ‬תופעה‪ ‬זו‪ ‬בספרו‪ .The Holy Fire ‬ראה‪ ‬להלן‪ ‬בפרק‪ ‬זה‪ ‬על‪ ‬מחקריו‪ ‬של‪ ‬‬
‫פולן‪.‬‬
‫‪  131‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .411‬על‪ ‬הפופולאריות‪ ‬של‪ ‬כתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬היום‪ ,‬עי' יאיר‪ ‬שלג‪" ,‬לא‪ ‬נותר‪ ‬לי‪ ‬עוד‪ ‬כוח‪ ‬לחזק‪ ‬אתכם"‪,‬‬
‫‪ ‬ב"הארץ‪ ,"Online-‬כז‪ ‬בניסן‪ ‬תשס"ד‪.‬‬
‫‪  132‬אליעזר‪ ‬שביד‪ ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪ :‬תגובות‪ ‬של‪ ‬הגות‪ ‬חרדית‪ ‬לשואה‪ ‬בזמנה‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,1994 ,‬עמ' ‪.105-154‬‬
‫‪  133‬הביקורת‪ ‬הכי‪ ‬נוקבת‪ ‬על‪ ‬פייקאז' ושביד‪ ‬בנידון‪ ‬באה‪ ‬מהחוקרת‪ ‬אסתר‪ ‬פרבשטיין‪ .‬ראה‪ ‬להלן‪ ‬בפרק‪ ‬זה‪ ‬על‪ ‬דבריה‪.‬‬

‫‪47‬‬
‫מבחין בין משיחיותו של הרב הלל צייטלין בגטו ובין גישתו היותר מציאותית של הרב ק"ק‪,‬‬
‫שלדעתו נובעת מכך שעל הרב ק"ק נחה אחריות של מנהיג קהילה‪ ,‬ולכן הוא "לא הרשה לעצמו‬

‫לחלום"‪ 134.‬שביד גם דן בגישתו החינוכית‪-‬דידקטית של הרב ק"ק‪ ,‬וראה ברב מי שבמודעות מלאה‬
‫החליט להכניס שיטה פדגוגית חדשנית לחינוך‪ ,‬מתוך מגמה לשמור על המסורת המקודשת‬
‫‪135‬‬
‫שביד משוכנע שהרב ק"ק הכיר היטב ספרי היסטוריה‬ ‫וכתגובה למשבר דתי וחינוכי קשה‪.‬‬
‫מודרניים‪ ,‬פילוסופיה ופסיכולוגיה‪ .‬טענתו מעניינת מכיוון שהרב ק"ק אינו מזכיר ספרות זו ולו פעם‬
‫‪136‬‬
‫שביד מדבר על יחסו של הרב ק"ק לשיטתו ההיסטורית‪-‬התפתחותית של הרב נחמן‬ ‫אחת‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫שביד מבסס את תיאורו‬ ‫קרוכמל‪ 137,‬לתורת ההכרה של קאנט‪ ,138‬ול"תורת‪-‬הנפש המודרנית"‪.‬‬
‫בעיקר על ניתוח קטעים מתוך מבוא השערים‪ ,‬שבו הרב ק"ק כותב על השלבים בהתגלותה של‬
‫הספרות התורנית‪ ,‬כולל מקומה של החסידות ותפקידה‪ .‬לפי שביד יש לרב ק"ק השקפה‬
‫"דיאלקטית‪-‬התפתחותית" ובזה הוא שונה מאד מרנ"ק שראה את התפתחותה של הספרות התורנית‬
‫כתוצאה של עליית הרמה התרבותית‪ .‬לפי הרב ק"ק המצב הפוך‪ ,‬והתורה היותר עליונה מתגלית‬
‫‪140‬‬
‫ישנם שלושה שלבים עיקריים בהתגלות התורה‪ :‬הנבואה המקראית‪,‬‬ ‫כמענה לירידת הדורות‪.‬‬
‫התורה שבעל פה‪ ,‬שכוללת גם הלכה וגם אגדה )וקבלה‪ ,‬כמו ספר הזהר המיוחס לרבי שמעון בר‬
‫‪141‬‬
‫החסידות קשורה‬ ‫יוחאי( והשלב השלישי‪ -‬חסידות הבעש"ט‪" .‬ובזמננו מתגלה שלב רביעי"‪.‬‬

‫‪  134‬שביד‪ ,‬עמ' ‪.105-108‬‬


‫‪  135‬שם‪ ,‬עמ' ‪.121-125 ,112-113 ,109‬‬
‫‪  136‬רק‪ ‬פעם‪ ‬אחת‪ ‬בכל‪ ‬כתביו‪ ‬הוא‪ ‬מזכיר‪ ‬מחבר‪ ‬שאינו‪ ‬יהודי‪) ‬אין‪ ‬כל‪ ‬אזכור‪ ‬של‪ ‬מחבר‪ ‬יהודי‪ ‬חילוני(‪ .‬בצו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .52‬וראה‪ ‬‬
‫לעיל‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪  137‬שביד‪ ,‬עמ' ‪ .120 ,115-116 ,109-110‬שביד‪ ‬גם‪ ‬רואה‪ ‬בזה‪ ‬קרבה‪ ‬לראי"ה‪ ‬קוק‪ .‬עי' עמ' ‪.110‬‬
‫‪  138‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .112‬אבל‪ ‬עי' התקפותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬על‪ ‬תורת‪ ‬המידות‪ ‬המערבית‪ ‬בשלוש‪ ‬דרשות‪ ,‬עמ' ז‪ ,‬ובאש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' כט‪-‬ל‪,‬‬
‫לג‪.‬‬
‫‪  139‬שם‪ ,‬עמ' ‪.124-125‬‬
‫‪  140‬שם‪ ,‬עמ' ‪.115 ,110‬‬
‫‪  141‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .113‬אבל‪ ‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ח‪ ..‬על‪ ‬פי‪ ‬הכתוב‪ ‬שם‪ ‬נראה‪ ‬שיותר‪ ‬נכון‪ ‬לחלק‪ ‬את‪ ‬השלבים‪ ‬ל‪ :‬א( הנביאים‪ .‬ב(‬
‫חזל‪ .‬ג( הקבלה‪ .‬ד( החסידות‪ ‬מהבעש"ט‪ ‬והלה‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בוודאי‪  ‬רואה‪ ‬את‪ ‬עצמו‪ ‬כממשיך‪ ‬דרכו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬ולא‪ ‬כשלב‪ ‬חדש‪.‬‬

‫‪48‬‬
‫‪142‬‬
‫לנבואה ו" סוגרת את המעגל ההיסטורי על ידי שיבה אל נקודת‪-‬המוצא של הנבואה המקראית"‪.‬‬
‫לחסידות תפיסה פאנאנתיאיסטית‪ ,‬והיא מתנגדת לסגפנות ודוגלת בתיקון החיים הארציים על ידי‬
‫עבודה בגשמיות‪ .‬בזה היא פותחת דרך קלה ונוחה השווה לכל יהודי‪ ,‬וגם ליהודים הפשוטים‪,‬‬
‫‪143‬‬
‫שביד מתאר את הכתיבה החינוכית‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬ומקרבת את העולם אל הגאולה המשיחית‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫בקשר לדרשות‬ ‫של הרב ק"ק כ"מתודי‪...‬יישום תפיסה חינוכית התואמת השקפה היסטורית"‪.‬‬
‫אש קודש‪ ,‬שביד‪ ,‬כמו פייקאז'‪ ,‬מרשה לעצמו להביע את דעתו האישית ומגיע למסקנה ש"אמונתו‬
‫הנואשת לא חדלה‪...‬אבל מצד שני נראה ברור שלא רצה להעלים את ספקותיו‪...‬גם אמונה מוחלטת‬
‫כזאת‪...‬לא יכלה למצוא בתוכה את ההצדקה למה שנראה לאדם כמוהו כסבל העולה על‬
‫‪145‬‬
‫חשיבותו של מחקרו‬ ‫גבול‪...‬מאמינים בדורות שאחרי השואה לא יוכלו להתעלם מעדות כזאת"‪.‬‬
‫מתבטא לדעתנו בעיקר בהקדמה הארוכה שבה שביד עוסק בעיקר בהגות הטרום‪-‬שואה של הרב‬
‫ק"ק‪ ,‬נושא שלפני כן )ועד לאחרונה( קבל מעט מאד תשומת לב‪ .‬מצד אחד הוא היה מוכן לטעון‬
‫טענות מרחיקות‪-‬לכת )כמו שהרב ק"ק היה מושפע מקאנט( ולהשוות אותו להוגים כמו רנ"ק‬
‫והראי"ה קוק‪ ,‬דבר המעיד על מידה רבה של חופש פרשני מצדו של שביד‪ .‬מצד שני הוא גם השווה‬
‫בינו ובין הרב הלל ציטלין‪ ,‬השוואה שבאמת מתבקשת‪ .‬שביד הוא גם הראשון שהתחיל להתעמק‬
‫בנושאים מרכזיים בהגותו החסידית של הרב ק"ק )בעיקר במבוא השערים(‪ ,‬כמו הנבואה‪,‬‬
‫הפאנאנתיאיזם והעבודה בגשמיות‪ ,‬ובזה תרומתו למחקר חשובה‪ .‬בהקשר של ניתוחיו את דרשות‬
‫אש קודש‪ ,‬הוא מתגלה‪ ,‬כמו פייקאז'‪ ,‬כחוקר עם "אג'נדה" להראות את הספקות )לדעתו( באמונתו‬
‫של הרב ק"ק‪ .‬גם הכותרת של הפרק וגם חלק מאמירותיו שציטטנו למעלה יכולות להעיד על‬
‫דעותיו‪.‬‬

‫‪  142‬שם‪ ,‬עמ' ‪.118 ,111-112‬‬


‫‪  143‬שם‪ ,‬עמ' ‪.120 ,116-117 ,111-113‬‬
‫‪  144‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .110‬שביד‪ ‬מגדיר‪ ‬בקיצור‪ ‬את‪ ‬מטרת‪ ‬כל‪ ‬ספר‪ ‬בסדרה‪ ‬החינוכית‪ ,‬ומבחין‪ ‬בין‪ ‬המושגים‪" ‬חובת" ו"הכשרת" המופיעים‪ ‬‬
‫בכותרותיהם‪ ‬של‪ ‬הספרים‪.‬‬
‫‪  145‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .154‬עי' גם‪ ‬יצחק‪ ‬הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס"‪ ,‬עמ' ‪ ,10‬שמשווה‪ ‬בין‪ ‬גישותיהם‪ ‬של‪ ‬שביד‪ ‬ושל‪ ‬שיף‪ ‬למשיחיותו‪) ‬או‪ ‬‬
‫העדר‪ ‬משיחיותו( של‪ ‬אש‪ ‬קודש‪.‬‬

‫‪49‬‬
‫‪146‬‬
‫החוקר נחמיה פולן כתב ספר שלם על אש קודש וכמה מאמרים‪ ,‬כולם באנגלית‪ ,‬על הרב ק"ק‪.‬‬

‫גם ב‪ ,The Holy Fire‬הרחבה של עבודת דוקטור באוניברסיטת בוסטון תחת הנחייתו של פרופ'‬

‫אלי ויזל‪ ,‬ההקדמה והפרק הראשון עוסקים בנושא מפעלו של הרב ק"ק מלפני השואה‪ .‬פולן עוסק‬
‫גם בקשר שבין דרשותיו של הרב ק"ק במהלך השואה לבין כתביו המוקדמים‪ ,‬וגם בזיקתם של‬
‫רעיונותיו לספרות החסידית והקבלית‪ .‬הוא גם כותב רבות על הקשר שבין דרשות ספציפיות לבין‬
‫מאורעות בגטו בכלל ובחייו האישיים של הרב ק"ק בפרט‪ ,‬ובזה תרומה חשובה גם לחקר החיים‬
‫היהודיים בגטו‪ .‬בין הנושאים הנידונים בספר נמצאים "מאפיינים כלליים"‪" ,‬טרנספורמציה של‬
‫הסבל"‪ ,‬האמונה‪" ,‬הסבל האלוקי והבכי האלוקי" והרוע‪ .‬פולן מאוד מדגיש את אמונתו האיתנה של‬
‫הרב ק"ק ואת העידוד שהוא נתן לחסידיו במשך השנים הקשות של השואה למרות הסבל האישי‬
‫הנוראי של הרב ק"ק עצמו‪ ,‬שאיבד כמעט את כל משפחתו בראשית המלחמה‪ .‬פולן רואה‬

‫כמאפיינים כלליים של הדרשות‪ :‬הימנעות מהתייחסות ישירה למאורעות פוליטיים והיסטוריים‪,‬‬

‫תלישות מההקשר האקטואלי )הוא רואה בזה סוג של מחאה( וסגנון דרשני מיוחד‪ ,‬שכולל שימוש‬
‫‪147‬‬
‫הוא מרבה לעסוק‬ ‫במקורות קלאסיים‪ ,‬רמזים למה שמתרחש בגטו‪ ,‬וסיום בדברי נחמה‪.‬‬
‫בהתפתחות המחשבתית של הרב ק"ק במשך השנים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הרעיון שהשואה יכולה להוות עונש‬
‫על חטאי עם ישראל מופיע רק באחת הדרשות המוקדמות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא מצביע על הציפייה להצלה‬
‫‪148‬‬
‫במשך השנים גם רעיון זה הולך ונחלש‪ .‬את סבל היהודים‬ ‫כמרכיב מרכזי בעידוד שהוא נותן‪.‬‬
‫הוא רואה כחלק ממערך קוסמי של מאבק בין הטוב והרע‪ ,‬שבו עיקר הסבל הוא זה של הקב"ה‪,‬‬

‫‪146‬‬
‫‪  ‬רוב‪ ‬החומר‪ ‬שבמאמריו‪ ‬על‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ‬נמצא‪ ‬בספרו‪ .The Holy Fire ‬המאמרים‪ ‬שאינם‪ ‬קשורים‪ ‬בעיקר‪ ‬לנושא‪ ‬השואה‪ ‬הם‪,‬‬
‫‪”Sensitization to Holiness" in “Jewish Action” Winter 1989-90, pp. 30-33,‬‬
‫‪"Miriam’s Dance: Radical Egalitarianism in Hasidic Thought " in “Modern Judaism” 12, 1992,‬‬
‫‪ ,pp. 127-165‬שעוסק‪ ‬גם‪ ‬באדמו"רים‪ ‬אחרים‪ ‬הקשורים‪ ‬לרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כמו‪ ‬בעל‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫‪.The Holy Fire, pp. 15-22.‬‬
‫‪  148‬שם‪ ,‬עמ' ‪.137 ,106-115‬‬

‫‪50‬‬
‫‪149‬‬
‫הרעיונות הנ"ל מבוססים על רעיונות‬ ‫שיחד אתו עם ישראל סובל "ייסורים של קידוש ה'"‪.‬‬
‫קבליים וחסידיים שפולן מנתח‪ .‬הכל מתרחש בזמן שבגטו היהודים עוברים נסיון אמוני קשה‬
‫‪150‬‬
‫וחלק מהיהודים עוברים תהליך של "התפוררות‬ ‫מנשוא וחיי הדת כמעט נהרסים לגמרי‪,‬‬
‫‪151‬‬
‫פולן רואה ביחסו של הרב ק"ק לסבל היהודים שילוב של אקטיביזם ופסיביות‪.‬‬ ‫פסיכית"‪.‬‬
‫האקטיביזם מתבטא בקריאות נרגשות לה' להפסיק את הסבל הקשה ולהציל את היהודים‪ .‬בזה הוא‬
‫‪152‬‬
‫הפסיביות נמצאת בעיקר בדרשות‬ ‫מצביע על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב כדגם לרב ק"ק‪.‬‬
‫האחרונות‪ ,‬שהן לרוב ארוכות יותר וקבליות מאוד‪ ,‬ובהן הרב ק"ק קורא ליהודים לוותר על השיפוט‬
‫השכלי האוטונומי‪ ,‬לקבל שכל מה שקורה הוא רצון ה' ולכן הוא בהגדרה ‪ -‬הטוב‪ ,‬ולנסות להיכנס‬
‫לרשותו של הקב"ה על מנת להגיע לדבקות בו‪ .‬כל זה אפשרי כי גם הסתר פנים הוא סוג של‬
‫התגלות אלוקית‪ .‬לכן לכל אורך הדרך הרב ק"ק ממשיך לעודד לשמירת המצוות‪ ,‬ללימוד תורה‬
‫‪153‬‬
‫שלא כמו פייקאז' ושביד‪ ,‬פולן מסיים את עבודתו בהערה שאש קודש היא עדות‬ ‫ולתפילה‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫תרומתו של פולן חשובה בזה שניתוחו‬ ‫למציאותו של הא‪-‬ל ושל "כוחם הגואל של הרחמים"‪.‬‬
‫את דרשות אש קודש הרבה יותר מקיף מקודמיו‪ .‬הוא גם הצליח לצייר תמונה יותר ברורה של‬
‫העולם הרוחני של הרב ק"ק על ידי הדיון במקורותיו הקבליים והחסידיים‪ ,‬והחידוש בדרשות אש‬
‫קודש לעומת מודלים מוקדמים יותר של מציאותם של הרע והסבל‪ .‬בתחום הזה אולי עיקר חידושו‬
‫‪155‬‬
‫בהגותו של הרב ק"ק‪ .‬בהקשר של השואה עצמה‪,‬‬ ‫הוא בהבלטת הרעיון של "הסבל האלוקי"‬

‫‪  149‬שם‪ ,‬עמ' ‪.141 ,122-135 ,120 ,117 ,33‬‬


‫‪  150‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .42 ,19 ,18‬בהקשר‪ ‬הזה‪ ‬שביד‪ ‬מביא‪ ‬בעמ' ‪ 126‬את‪ ‬פייקאז' וקובע‪" ‬שעדותו‪ ‬סותרת‪ ‬את‪ ‬המיתוס‪ ‬החרדי‪ ‬שנתגבש‪ ‬‬
‫אחרי‪ ‬השואה‪...‬שלפיו‪ ‬הסיפורים‪ ‬על‪ ‬מסירות‪ ‬נפש‪ ‬לתלמוד‪ ‬תורה‪ ‬ולקיום‪ ‬מצוות‪ ‬בכל‪ ‬התנאים‪...‬הם‪ ‬המאפיינים‪ ‬את‪ ‬עמידת‪ ‬היהדות‪ ‬‬
‫החרדית"‪.‬‬
‫‪  151‬שם‪ ,‬עמ' ‪.72 ,38-42‬‬
‫‪  152‬שם‪ ,‬עמ' ‪.104 ,95 ,77 ,22‬‬
‫‪  153‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .138-139 ,130-133 ,76-79 ,42-44 ,31-34‬פולן‪ ‬מזהה‪ ‬את‪ ‬הגישה‪ ‬הפסיבית‪ ‬עם‪" ‬סוג‪ ‬מסוים‪ ‬של‪ ‬קוויאטיזם‪ ‬‬
‫חסידי"‪ .‬עמ' ‪ ,167‬הערה‪ .2 ‬על‪ ‬הקוויאטיזם‪ ‬בחסידות‪ ‬ראה‪ ‬רבקה‪ ‬ש"ץ‪ ‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ח‪.‬‬
‫‪  154‬שם‪ ,‬עמ' ‪.146‬‬

‫‪  155‬ואפילו‪ ‬של‪" ‬הבכי‪ ‬האלוקי"‪ .‬שם‪ ‬עמ' ‪.106-121‬‬

‫‪51‬‬
‫פולן המשיך את התהליך שהתחילה תידור‪-‬באומל בניתוח הדרשות על הרקע ההיסטורי של‬
‫המאורעות בגטו‪ .‬גם הבח נתו בשוני שבדרשות המאוחרות לעומת אלה שמתחילת המלחמה‪,‬‬
‫וההתפתחות הרעיונית שבהן‪ ,‬מוסיפה עומק חדש בתמונה הכוללת של אש קודש ושל התאולוגיה‬
‫של הסבל‪ ,‬הרוע והצדק האלוקי של הרב ק"ק‪.‬‬

‫אסתר פרבשטיין‪ ,‬חוקרת החיים הדתיים בשואה‪ ,‬פרסמה מאמר שדן באש קודש ועסקה בו גם בפרק‬

‫מתוך ספר‪ .156‬אנו נתייחס לפרק בבסתר רעם שמהווה הרחבה של המאמר הראשון‪ ,‬ובו פרבשטיין‬
‫דנה בנושאים הבאים‪" :‬מחובת התלמידים לאש קודש"‪" ,‬גילוי האלוקות מתוך היסורים"‪" ,‬צער‬
‫הפרט"‪" ,‬צער השכינה כהתגלות"‪" ,‬גילוי האלוקות בכלל ישראל"‪" ,‬גילוי האלוקות ב'אני' כפתח‬
‫לישועה" ו"מדליק אש קודש ‪ -‬הרבי"‪ .‬בחלק הראשון היא מתארת את פעילותו של הרב ק"ק ואת‬
‫ספריו מלפני השואה‪ .‬אחר כך‪ ,‬בהסתמך על עדויות וחומר ארכיוני‪ ,‬היא מספרת על מנהיגותו בגטו‪.‬‬

‫לטענתה הוא נרצח במחנה העבודה בבודזין שבאזור לובלין‪ 157.‬פרבשטיין כותבת שהדרשות נאמרו‬
‫בשעת סעודה שלישית‪ ,‬משום שהיא הזמן המסורתי לדרשה החסידית‪ ,‬ומתוך שהרב ק"ק הרבה‬

‫לכתוב על חשיבותה וקדושתה של סעודה שלישית בכתביו המוקדמים‪ 158.‬בחלק המרכזי של הפרק‬
‫פרבשטיין מנתחת את הרעיונות התיאולוגיים של הדרשות‪ ,‬והולכת בעקבות הפרשנות המסורתית‬

‫של שינדלר‪ ,‬פולן ולבנון ושל הרב גרשון קיציס‪ 159.‬כמו פולן‪ ,‬היא רואה בסגנונו החריף של הרב‬
‫ק"ק "דרכם של מנהיגים חסידיים‪ ,‬כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬שבאו בתביעה של בנים אהובים‪,‬‬

‫‪  156‬אסתר‪ ‬פרבשטיין‪" ,‬קול‪ ‬ה' באש‪ :‬דרשות‪ ‬רבי‪ ‬קלונימוס‪ ‬שפירא‪ ‬מפיסצנה‪ ,‬בגטו‪ ‬וארשה"‪ ,‬בקיום‪ ‬ושבר‪ :‬יהודי‪ ‬פולין‪ ‬לדורותיהם‪,‬‬


‫ישראל‪ ‬ברטל‪ ,‬ישראל‪ ‬גוטמן‪) ‬עורכים(‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪   ;143-157‬אסתר‪ ‬פרבשטין‪ ,‬בסתר‪ ‬רעם‪ :‬הלכה‪ ,‬הגות‪ ‬‬
‫ומנהיגות‪ ‬בימי‪ ‬השואה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"ב‪ .‬פרק‪ ‬יב‪" :‬קול‪ ‬ה' באש‪ :‬דרשות‪ ‬הרבי‪ ‬מפיסצנה‪ ‬בגטו‪ ‬וורשה"‪ ,‬עמ' ‪.429-448‬‬
‫‪  157‬שם‪ .‬ועי' לעיל‪ ‬הערה‪.11 ‬‬
‫‪  158‬פרבשטיין‪ ,‬בסתר‪ ‬רעם‪ ,‬עמ' ‪ .435‬אבל‪ ‬עי' אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' קכח‪" ,‬אמרנו‪ ‬בשב"ק‪ ‬אצל‪ ‬הקידוש"‪ .‬עפ"ז‪ ‬אמר‪ ‬לי‪ ‬נחמיה‪ ‬פולן‪ ‬‬
‫שהדרשות‪ ‬כנראה‪ ‬נאמרו‪ ‬בזמן‪ ‬הקידוש‪ ‬ולא‪ ‬בסעודה‪ ‬שלישית‪ .‬ואף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שאפשר‪ ‬לטעון‪ ‬שדרשה‪ ‬זו‪ ‬יוצאת‪ ‬מן‪ ‬הכלל‪ ,‬פולן‪ ‬שמע‪ ‬‬
‫עדות‪ ‬מפי‪ ‬נתנאל‪ ‬רדזינר‪ ,‬חסיד‪ ‬פיאסצנא‪ ,‬שגם‪ ‬לפני‪ ‬השואה‪ ‬סעודה‪ ‬שלישית‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬היתה‪ ‬מוקדשת‪ ‬לשירה‪ ‬ולא‪ ‬לדברי‪ ‬‬
‫תורה‪ .‬הראיון‪ ‬עם‪ ‬רדזינר‪ ‬הוקלט‪ ‬במשרדו‪ ‬בתל‪ ‬אביב‪ ‬ב‪ 4‬ביוני‪ .1986 ‬בסעודה‪ ‬השלישית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ‬ברמת‪ ‬בית‪ ‬‬
‫שמש‪ ,‬נהוג‪ ‬שגם‪ ‬האדמו"ר‪ ‬וגם‪ ‬ילדים‪ ‬שנוכחים‪ ‬אומרים‪ ‬דברי‪ ‬תורה‪.‬‬
‫‪  159‬גרשון‪ ‬קיציס‪" ,‬רבי‪ ‬קלונימוס‪ ‬מפיסצנה‪ ‬שח‪ ‬עם‪ ‬קונו"‪ ,‬ב"מחניים" ‪ - 8‬על‪ ‬השואה‪ ‬א‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.132-139‬‬

‫‪52‬‬
‫‪160‬‬
‫לכן היא מבקרת בחריפות את דברי פייקאז'‬ ‫ונתנו בדרך זו ביטוי לקרבה גוברת בשעת מצוקה"‪.‬‬
‫ושביד‪ .‬בין היתר היא כותבת שהם "מגדירים את הסגנון הזה כגילוי של 'אומץ להטיח'‪ .‬הגדרה זו‬
‫‪161‬‬
‫לפי דבריה‪ ,‬זהו ביטוי למגמתיות‬ ‫מנותקת מהטקסט ומוציאה את הסגנון מהקשרו התרבותי"‪.‬‬
‫" חוקרים אחדים בקשו לראות בהם ביטוי לנטישת האמונה‪ ,‬כמו‪ :‬מנדל‬ ‫אידיאולוגית‪:‬‬
‫‪162‬‬
‫פייקאז'‪...‬אליעזר שביד"‪ .‬לעומתם‪ ,‬היא רואה בדרשות "מרי עממי רוחני" כנגד השלטון הנאצי‪.‬‬
‫בסיכומה‪" ,‬והסנה איננו אוכל" היא ממשיכה לבקר אותם וכותבת‪" ,‬שביד מכנה את מאמרו‪'...‬והסנה‬
‫איננו אוכל?' סימן שאלה זה הוא גם כן האמירה שמאחרי המאמר‪ .‬כפי שניתן לראות מכתבי הרבי‬
‫במלואם‪ ,‬אכן לא אוכל הסנה‪ ,‬וגם לא 'התקרב אל סף קריסה' מבחינה אמונית‪...‬מסקנותיהם של‬
‫‪163‬‬
‫פייקאז'‪...‬ושביד נאחזים בחלקי ציטוטים‪ ,‬ואין באמירות אלו אלא מהרהורי ליבם של הכותבים"‪.‬‬

‫פרבשטיין שמה דגש יותר מקודמיה על תיאור החיים הדתיים של היהודים בגטו ומקומו של הרב‬
‫ק"ק כמנהיג בתחום זה‪ .‬מה שהכי בולט בכתיבתה הוא הסגנון הפולמוסי שלה נגד דיעותיהם של‬
‫פייקאז' ושביד‪ ,‬והצורך שלה להוכיח )לדעתנו‪ ,‬בהצלחה( שהם כותבים מתוך אג'נדה "חילונית"‬
‫ולכן מדגישים את הספקות לדעתם באמונתו של הרב ק"ק בשואה‪ ,‬כשמטרתה )בדומה לדיעותיהם‬
‫של שינדלר‪ ,‬פולן ואחרים(‪ ,‬היא להוכיח את אמונתו האיתנה של הרב ק"ק בקב"ה עד להריגתו‬
‫בשואה‪.‬‬

‫בשנים האחרונות יצאו לאור כמה חוברות מחוגי חסידי פיאסצנא‪ ,‬ביניהם דרשות שעלו מן האפר‪:‬‬

‫הרבי מפיאסצנה בגטו וורשה‪ ,‬שהיא "ערכת תמונות ומדריך למורה"‪ 164.‬ספרון זה‪ ,‬המהווה תוכנית‬
‫לימודים על השואה לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים‪ ,‬מודפס בצירוף מכתב הערכה מספירה‬

‫‪  160‬פרבשטיין‪ ,‬עמ' ‪.448‬‬


‫‪  161‬שם‪.‬‬
‫‪  162‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 437‬בהערת‪ ‬שוליים‪.‬‬
‫‪  163‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .453-454‬דעתנו‪ ‬בנושא‪" ‬האמונה" באש‪ ‬קודש‪ ‬נוטה‪ ‬באופן‪ ‬כללי‪ ‬לדעתה‪ ‬של‪ ‬פרבשטיין‪ ,‬אבל‪ ‬אין‪ ‬כאן‪ ‬מקום‪ ‬להאריך‪ ‬‬
‫בנושא‪ ‬זה‪.‬‬
‫‪  164‬חנה‪ ‬גוטליב‪ ,‬חנה‪ ‬זינגר‪ ,‬דרשות‪ ‬שעלו‪ ‬מן‪ ‬האפר‪ :‬הרבי‪ ‬מפיאסצנה‪ ‬בגטו‪ ‬וורשה‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ,‬תשס"ד‪.‬‬

‫‪53‬‬
‫‪165‬‬
‫כמו כן הם הוציאו לאור את החוברת עידוד‬ ‫רפפורט‪ ,‬מנהלת המרכזיה הפדגוגית ב"יד ושם"‪.‬‬
‫‪166‬‬
‫גם כאן‬ ‫בתופת‪ :‬דרכי עידוד של הרבי מפיאסצ'נא בגטו ורשה על פי דרשותיו ב"אש קודש"‪.‬‬
‫הניתוח מסורתי‪ ,‬ומסתמך על שינדלר‪ ,‬פולן ולבנון‪ ,‬וגם כאן יש התקפה על פייקאז'‪ ,‬שמסקנותיו‬
‫‪167‬‬
‫"תמוהות"‪.‬‬
‫בשנת תשס"ה נכתבה עבודת גמר לתואר שני בנושא על ידי יצחק הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס קלמיש‬
‫שפירא הי"ד‪ ,‬האדמו"ר מפיאסצ'נה‪ :‬הגות השואה מול הגות טרום השואה‪ ,‬המשך או תמורה?"‬
‫בהנחייתו של פרופ' משה חלמיש באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬הנושא המרכזי של העבודה הוא היחס‬
‫של הרב ק"ק למושג של היסורים וההתמודדות אתם לפני ובזמן השואה‪ .‬בכל הקשור ל"תורת‬
‫היסורים" מלפני השואה‪ ,‬הרשקוביץ מתבסס בעיקר בדרשותיו של הרב ק"ק בספר דרך המלך‪,‬‬
‫שהוא משווה לדרשות אש קודש‪ .‬הרשקוביץ מחלק את דבריו בתקופה שלפני השואה ל"מהות‬
‫היסורים"‪" ,‬היסורים כתופעה קיומית" ו"דרכי ההתמודדות עם היסורים"‪ .‬בקשר לדרשות אש‬
‫קודש‪ ,‬הרשקוביץ מתרכז ב"הסבר אונטי‪-‬תיאולוגי לתופעת היסורים" ו"התמודדות רוחנית קיומית‬
‫עם אימי השואה"‪ .‬הרשקוביץ מתפלמס בהרבה מקומות עם נחמיה פולן‪ ,‬ומשתדל לצייר תמונה‬
‫הרבה פחות מיסטית של הרב ק"ק וגישתו‪ 168.‬הוא גם קובע שלרב ק"ק הגות "מלאת האחריות‬
‫ונטולת המימדים המיסטיים"‪ ,‬וטוען לגבי "הנימה הקוויאטיסטית"‪" ,‬כמה זרה גישה זו‬
‫לאדמו"ר"‪ 169.‬הרשקוביץ גם מדגיש את העובדה )לדעתו( שהצדיק לפי תפיסתו של הרב ק"ק מאבד‬
‫את המימד המיסטי שלו‪" .‬ברור שהצדיק החסידי הקלאסי אינו תופס את מקומו בהגותו החסידית‬
‫של האדמו"ר מפיאסצ'נה‪ .‬תפקיד הצדיק‪...‬מצטמצם בהנחלת התודעה של הקירבה האלקית‪...‬לא‬
‫מצאנו אצלו שום התנהלות מיסטית צדיקית"‪ 170.‬ברור לדעתנו שטענותיו של הרשקוביץ כאן אינן‬
‫משקפות את הגישה המלאה של הרב ק"ק לנושא‪ ,‬כפי שנציג להלן‪ 171.‬לדעתנו‪ ,‬קריאתו של‬
‫הרשקוביץ )עמ' ‪ (15‬לעיין לא רק באש קודש‪ ,‬אלא גם בספרים הקודמים‪ ,‬מכוונת בעיקר לספר דרך‬
‫המלך‪ ,‬שהוא מרבה להשתמש בו‪ ,‬ולא מספיק למבוא השערים‪ ,‬שם השיא של ההגות השיטתית של‬
‫הרב ק"ק על החסידות‪ .‬עי' דברי הרשקוביץ באותו עמוד‪" ,‬ספרותו החינוכית של האדמו"ר היא‬

‫‪   165‬שם‪ ,‬עמ' ה‪.‬‬


‫‪  166‬א‪ .‬פרידמן‪ ,‬עידוד‪ ‬בתופת‪ :‬דרכי‪ ‬עידוד‪ ‬של‪ ‬הרבי‪ ‬מפיאסצ'נא‪ ‬בגטו‪ ‬ורשה‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬דרשותיו‪ ‬ב"אש‪ ‬קודש"‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪) ,‬ללא‪ ‬ציון‪ ‬‬
‫שנה‪ ,‬בערך‪ ‬תשס"ד(‪.‬‬
‫‪   167‬שם‪ ,‬עמ' ‪.66‬‬
‫‪  168‬הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא"‪ ,‬עמ' י‪-‬יא‪.80 ,9-13 ,‬‬
‫‪  169‬שם‪ ,‬עמ' יא‪.128 ,44 ,‬‬
‫‪  170‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .43‬ועי' גם‪ ‬עמ' ‪.95 ,16‬‬
‫‪  171‬בפרקנו‪ ‬על‪ ‬הקשר‪ ‬בין‪ ‬הרבי‪ ‬ובין‪ ‬החסיד‪ ,‬עמ' ‪.118-128‬‬

‫‪54‬‬
‫יישומית‪ ,‬ולא פילוסופית או תיאוסופית"‪ .‬משפט זה נכון במידה רבה‪ ,‬אבל לא לגבי מבוא השערים‪.‬‬
‫גם חשוב לציין שבדיונו הקצר על האדמו"רים שהשפיעו על הרב ק"ק )עמ' ‪ ,(17‬הרשקוביץ מדלג‬
‫על סבו של הרב ק"ק‪ ,‬החוזה מלובלין‪ ,‬דמות צדיקית מיסטית מובהקת‪ ,‬שהרב ק"ק מרבה לצטט‬
‫ולהזכיר‪ .‬הרשקוביץ אכן מיטיב לערוך השוואה בין הרעיון של הסבל בדרשות דרך המלך שמלפני‬
‫השואה ובין זה שבדרשות אש קודש‪ ,‬אבל בכמה נקודות חשובות בנושאים אחרים דעתנו חלוקה‬
‫עליו‪.‬‬

‫‪55‬‬
‫פרק ד‪ :‬שיטת המחקר בעבודה הנוכחית‬

‫נעשה שימוש מקיף בכל ספרי הרב ק"ק שדבריו "עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר"‪.‬‬
‫נתמקד בעיקר בשלושת הספרים‪ :‬בני מחשבה טובה‪ ,‬הכשרת האברכים‪ ,‬ומבוא השערים‪ ,‬שבהם‬
‫נמצא‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬עיקר משנת החסידות שלו‪ .‬מובן שנשווה ספרים אלו ליתר ספריו‪ ,‬הן חובת‬
‫התלמידים המתמקד בבעיית הנוער ובשיטה החינוכית‪ ,‬והן יומנו‪ ,‬צו וזרוז‪ ,‬שבו הרב ק"ק מגלה לנו‬
‫את מצפוני לבו וההוויה הדתית האישית שלו‪ .‬נבדוק בספרי הדרוש דרך המלך ואש קודש את אותם‬
‫הרעיונות בהקשר פרשני‪-‬דרשני‪ ,‬ונראה בהם ביטוי אחר לגישתו החסידית‪ .‬נעשה מיפוי של‬
‫המרכיבים החשובים בתורתו החסידית‪ ,‬הן התיאורטיים‪ ,‬כמו הגדרת החסידות ויחסה לנבואה‬
‫ולקבלה‪ ,‬והן הפרקטיים‪ ,‬כמו תורה ותפילה‪ ,‬חינוך‪ ,‬קיום מצוות‪ ,‬מעמדם של האברכים‪ ,‬היחס‬
‫לצדיק‪ ,‬עבודה רוחנית‪-‬קבוצתית ומדיטציה‪.‬‬

‫אנו נשווה גם בין משנתו ובין משנתם של מקורותיו העיקריים‪ ,‬כמו רבי אלימלך מליז'נסק‪ ,‬המגיד‬
‫מקוזניץ‪ ,‬החוזה מלובלין‪ ,‬בעל מאור ושמש ואביו‪ .‬נוסף להנ"ל‪ ,‬שכולם מאבותיו של הרב ק"ק‪,‬‬
‫נבדוק גם את זיקתו לבעל התניא ולבית אהרן מקרלין‪ ,‬אותם הוא מרבה לצטט‪ .‬נבדוק אפוא את‬
‫משנתו לאור ספרי קודמיו כדי ללמוד מה ישן ומה חדש בשיטתו‪ ,‬ומה נלקח מכל אחד ממקורותיו‪.‬‬
‫נבדוק גם אם נעשתה בכתביו סינתזה חדשה המורכבת מדעותיהן של אסכולות קודמות ומהם‬
‫החידושים המקוריים שלו‪ ,‬אם אכן ישנם כאלה‪ .‬עיונים אלה יתבצעו לא רק במקורות עצמם אלא‬
‫גם במחקרים עליהם‪ ,‬במידה שנכתבו‪ .‬כל זאת בנוסף למחקרים על הרב ק"ק עצמו שנזכרו לפני כן‪,‬‬
‫ושאינם מצטמצמים רק לנושא השואה‪.‬‬

‫כדי להבהיר את משנתו באופן יותר מדויק ננגיד בין כתביו לבין כתבים אחרים מתקופתו שעסקו‬
‫בנושאים דומים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬נשווה בין שיטת הרב ק"ק על עבודה רוחנית קבוצתית‪ ,‬כפי שהיא באה‬
‫לידי ביטוי בבני מחשבה טובה‪ ,‬לבין שיטת הקבוצות של הרב הלל צייטלין בספרו ספרן של יחידים‪.‬‬
‫כמו כן נשווה בין התרגילים בדימוי מודרך‪ ,‬המפוזרים בכל ספרי הרב ק"ק‪ ,‬ובין התרגילים בספר‬
‫תנאי הנפש להשגת החסידות של הרב מנחם אקשטיין‪.‬‬

‫‪56‬‬
‫לבסוף‪ ,‬על מנת לתת יותר עומק לתיאורנו את משנת החסידות של הרב ק"ק‪ ,‬נבדוק אותה גם לאור‬
‫הממצאים של המחקר על החסידות בכלל‪ ,‬כמו המחקרים של פרופ' מרטין בובר‪ ,‬פרופ' גרשם‬
‫שלום‪ ,‬פרופ' רבקה שץ‪-‬אופנהיימר ופרופ' משה אידל‪ .‬בעזרת מחקרים אלו נוכל למקם את הרב‬

‫בתיאולוגיה ובפרקסיס של העולם החסידי בכללותו‪.‬‬ ‫ק"ק‬

‫לא ניתן להתעלם ממרכזיותו של נושא החינוך בעבודתו של הרב ק"ק‪ ,‬שלא רק כתב על הנושא‬
‫אלא הקים ישיבה ועמד בראשה‪ .‬הישיבה הוציאה במשך כמה שנים כתב‪-‬עת בשם "הכרם"‪ .‬הרב‬
‫ק"ק בקש לפתח את תלמידיו‪ ,‬כולל מיומנותם בכתיבה‪ ,‬ובמסגרת תפקידם כרבנים ומורים‪ ,‬להפיץ‬
‫את תורתו מעבר לישיבה וחצר חסידיו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מכיון שמחקר זה אינו אמור לעסוק בנושא‬
‫החינוך‪ ,‬נדון בו רק בקצרה‪.‬‬

‫‪57‬‬
‫חלק שלישי‪ :‬הגדרת החסידות‬

‫פרק א‪ :‬הגדרת החסידות על פי מקורותיו הראשיים של הרב ק"ק‬


‫ברוב הספרות החסידית הקלאסית כמעט שלא נמצאים דיונים שיטתיים בנושא הגדרת החסידות‪.‬‬
‫נראה לנו שזו תופעה מודרנית שיש לאדמו"ר חסידי "מודעות עצמית" המאפשרת לו התבוננות‬
‫חיצונית אובייקטיבית יחסית‪ ,‬וניסיון לנתח את התופעה שהוא חלק ממנה‪ 172.‬כמובן שאנו גם עדים‬
‫לתגובתו למצב היסטורי חדש של השפעת המודרניזציה על הקהילה החסידית ותהליכי החילון של‬
‫הנוער‪ .‬כמו שכתבנו במבוא‪ ,‬הרב ק"ק בקש להגדיר את החסידות בצורה ברורה עבור חסידיו‪,‬‬
‫וחיפש דרך לחזקה בקהילה‪ .‬לפני שניגש להגדרתו של הרב ק"ק לחסידות נעיין בהגדרות שנובעות‬
‫ממקורותיו העיקריים‪ ,‬במידה שהם התייחסו לסוגיה זו‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬הם כמעט שלא כותבים באופן‬
‫שיטתי או גלוי על "החסידות"‪ ,‬עובדה שמבליטה את חדשנותו של הרב ק"ק בעצם עיסוקו הרב‬
‫בנושא‪.‬‬

‫על רבי אלימלך מליז'נסק כותב גדליה נגאל ש"משנתו החסידית של ר' אלימלך סובבת סביב ציר‬
‫מרכזי אחד‪ :‬הצדיק‪...‬זהו מושג יסוד במשנתו של בעל ס' נועם אלימלך"‪ 173.‬כפי שנראה בהמשך‪,‬‬
‫"הצדיק" איננו נושא מרכזי בכתבי הרב ק"ק‪ .‬במקומות הבודדים בהם רבי אלימלך כן מתייחס‬
‫ישירות למושג "חסידות" הוא מזהה אותו עם מושג ה"חסד"‪ ,‬ועם רעיון ה"התלהבות"‪" :‬איש‬
‫חסיד‪ ,‬פירוש‪ ,‬הוא בעל החסדים‪ ,‬שחסדים הם בידו להמשיכם לכל ישראל"‪ 174.‬ושוב‪" ,‬כי חסיד‬
‫הוא לשון חסד‪ ,‬והיו"ד הוא רמז גם כן למדת חכמה שביד הצדיק להמשיך משם חסדים‬
‫והשפעות"‪ 175.‬בשני מקומות מדבר רבי אלימלך על צדיק שיודע איך "להמשיך חסדים" לעם‬
‫ישראל ובמקום נוסף הוא אף כותב‪" :‬איש חסיד‪ ,‬דהיינו הצדיק"‪ 176.‬במקום אחר כותב רבי‬
‫אלימלך‪" :‬במידת חסידות בהתלהבות אש ובבהירות"‪ 177.‬גם הרב ק"ק‪ ,‬במבוא השערים‪ ,‬פרק ח‪,‬‬
‫עומד על הקשר שבין "חסיד" ו"חסד"‪ ,‬ובהמשך נדון בדבריו‪.‬‬

‫‪ 172‬ולכן ‪ ‬האדמו"רים ‪ ‬הקודמים ‪ ‬לא ‪ ‬כתבו ‪ ‬על ‪ ‬כך‪ .‬במאה ‪ ‬העשרים ‪ ‬דוגמאות ‪ ‬לכך ‪ ‬נמצאות ‪ ‬לרוב ‪ ‬בכתבי ‪ ‬הוגים ‪ ‬חסידים ‪ ‬שלא ‪ ‬היו‪ ‬‬
‫בעצמם‪ ‬אדמו"רים‪ ,‬כמו‪ ‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬בספריו‪ ‬על ‪ ‬גבול‪ ‬שני‪ ‬העולמות ‪ ‬ובפרדס‪ ‬הקבלה‪ ‬והחסידות‪ .‬גם‪ ‬הספר‪ ‬תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬‬
‫להשגת‪ ‬החסידות‪ ‬לרב‪ ‬מנחם‪ ‬אקשטיין‪ ,‬שנדון‪ ‬בו‪ ‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬תרגילי‪ ‬דימוי‪ ‬מודרך‪ ,‬עוסק‪ ‬בזה‪ .‬מהתקופה‪ ‬האחרונה‪ ,‬הספרים‪ ‬של‪ ‬‬
‫האדמו"ר‪ ‬מסלונים‪ ,‬נתיבות‪ ‬שלום‪ ,‬מלאים‪ ‬קטעים‪ ‬כאלה‪ .‬עי’‪ ‬למשל‪ – ‬נתיבות‪ ‬שלום‪ ,‬כרך‪ ‬א'‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ב‪ ,‬עמ’‪ ‬רצו‪-‬רצז‪.‬‬
‫‪  173‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬בכתבי‪ ‬ר' אלימלך‪ ‬מליז'נסק‪ ‬ובית‪ ‬מדרשו"‪ ,‬חיבור‪ ‬לשם‪ ‬קבלת‪ ‬תואר‪ ‬ד"ר‪ ,‬האוניברסיטה‪ ‬העברית‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪.59‬‬
‫‪174‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' לב‪.‬‬
‫‪  175‬שם‪ ,‬עמ' רנה‪.‬‬
‫‪  176‬שם‪ ,‬עמ' נג‪.‬‬
‫‪  177‬שם‪ ,‬עמ' קלו‪.‬‬

‫‪58‬‬
‫הגדרתו של החוזה מלובלין להתלהבות דומה לזו שמשתמש בה הרב ק"ק אחר כך‪" :‬ויש מדרגה‬
‫יותר עליונה מזה‪ ,‬שלא לחשוב עצמו כלל האיך שהוא כ"א בהתפשטות הגשמיות והתלהבות עצום‬
‫מאד"‪ 178.‬כפי שנראה‪ ,‬ההתלהבות מהווה נושא מרכזי בשיטה החסידית של הרב ק"ק‪ ,179‬אך בכל‬
‫זאת אין היא מגדירה את החסידות לגמרי‪" :‬מה היא החסידות‪...‬א"א להסתפק בתשובת אותם‬
‫‪180‬‬
‫האנשים האומרים‪ ,‬שההתלהבות בתורה‪ ,‬תפילה ועבודה היא החסידות"‪.‬‬

‫המגיד רבי ישראל מקוזניץ כלל אינו מזכיר את המילה "חסידות" בספר עבודת ישראל ובפירושו‬
‫למסכת אבות‪ .‬בכמה מקומות )רובם בפירושו לאבות( הוא משתמש במילה "חסיד"‪ ,‬ובשני‬
‫מקומות הוא משתמש בביטוי "צדיק חסיד"‪ ,‬וכורך אותם יחד‪" :‬להיות צדיק חסיד נאמן ראשית‬
‫חכמה להסתיר את עצמו ולהיות הצנע לכת"‪ 181.‬אך כאן‪ ,‬חוץ מהעצה בנושא הצניעות‪ ,‬רבי ישראל‬
‫אינו מגדיר את "החסיד"‪ .‬לפי זאב גריס‪ ,‬בכתבי רבי ישראל )ובמיוחד בפירושו לאבות(‪ ,‬יש "כמה‬
‫נושאים שהטרידו את המגיד מקוזניץ ואת קהלו‪...‬דמות הצדיק‪ ,‬כוחו ותפקידו‪...‬החסיד‬
‫ואחריותו‪...‬היחס ללימוד וללומדי תורה‪]...‬המגיד מקוזניץ[ כמורו וחברו ר' אלימלך מליז'נסק‪ ,‬בא‬
‫לחזק את מוסד הצדיקות ומעמד הצדיק"‪ 182.‬חידושו העיקרי של רבי ישראל היה בשילוב הלמדנות‬
‫בתוך דמותו של הצדיק‪" :‬מנהיג כמגיד מקוז'ניץ‪ ,‬יותר מ‪...‬ר' אלימלך מליז'נסק‪ ,‬או החוזה מלובלין‪,‬‬
‫יצר דגם לדמות הצדיק הלמדן שחסידות פולין נתפרסמה בו"‪ 183.‬אצל הרב ק"ק‪ ,‬שהיה רב עיר‬
‫וראש ישיבה בנוסף לתפקידו כ"צדיק" חסידי‪ ,‬ניתן לראות את המשכו של הקו הזה‪ .‬מעבר לכך‪,‬‬
‫קשה לדלות מכתבי רבי ישראל הגדרה ל"חסידות" שתוכל להצביע על השפעתו על הרב ק"ק‬
‫בתחום זה‪ .‬ראוי לציין שוב שהרב ק"ק אינו מרבה לכתוב על ה"צדיק"‪ ,‬ומעדיף במקומו את התואר‬
‫"רבי" )שהוא אולי פחות טעון(‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ .‬בכך אפשר להצביע על שוני מהותי בין גישת‬

‫‪178‬‬
‫זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬אשדוד‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' קיד‪ .‬עי’ ‪ ‬גם‪ ‬זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' צג‪" ,‬חסידות‪ ‬היא‪ ‬המדה‪ ‬הרצויה‪...‬ומוסיף‪ ‬לו‪ ‬אהבתו‪ ‬יתברך‪ ‬‬
‫והתלהבות‪ ‬גדול"‪ .‬ושם‪ ‬עמ' קכד‪" ,‬כי‪ ‬החסידות‪ ‬אהבה‪ ‬והוא‪ ‬בכל‪ ‬הנפש‪ ‬אפי' נוטל‪ ‬את‪ ‬הנפש‪ ‬ממש"‪ .‬ועי' רחל‪ ‬אליאור‪" ,‬תמורות‪ ‬‬
‫במחשבה‪ ‬הדתית‪ ‬בחסידות‪ ‬פולין‪ – ‬בין‪' ‬יראה' ו'אהבה' ל'עומק' ו'גוון'"‪ ,‬ב"תרביץ"‪ ,‬ניסן‪-‬סיון‪ ‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.386‬‬
‫‪179‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬פרק‪ ‬ב‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יט‪ .‬בזכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' צג‪ ,‬החוזה‪ ‬מצביע‪ ‬על‪ ‬אהבה‪ ‬והתלהבות‪ ‬כשני‪ ‬מאפיינים‪ ‬של‪ ‬החסידות‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫עבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' נב‪ .‬עי' גם‪ ‬רצד‪ .‬כנראה‪ ‬שלשונו‪ ‬מבוססת‪ ‬על‪ ‬המשנה‪ ‬במסכת‪ ‬אבות‪ ‬ו‪:‬א‪" ,‬להיות‪ ‬צדיק‪ ‬‬
‫וחסיד"‪ .‬על ‪ ‬הפיכת ‪ ‬המושג ‪" ‬צדיק" ליותר ‪" ‬גבוה" מ"חסיד" בספרים ‪ ‬חסידיים‪ ,‬עי’ ‪ ‬גרשם ‪ ‬שלום‪ ,‬פרקי‪-‬יסוד ‪ ‬בהבנת ‪ ‬הקבלה‪ ‬‬
‫וסמליה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪ .241-242‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' עב‪-‬עג‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתיחס‪ ‬בעקיפין‪ ‬לנושא‪ ‬ומדגיש‪ ‬את‪ ‬הפן‪ ‬החברתי‪ ‬‬
‫של‪ ‬החסיד‪ ‬מול‪ ‬הפרטיות‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪" .‬נקרא‪' ‬חסיד' ולא‪' ‬צדיק'‪...‬צדיקים‪ ‬אין‪ ‬כולם‪ ‬נקראים‪ ‬וחסידים‪ ‬כולם‪ ‬נקראים‪...‬צדיק‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫איש‪...‬ואת‪ ‬עצמו‪ ‬מתקן‪ ‬ומקדש‪...‬אבל‪ ‬חסיד‪...‬לא‪ ‬איש‪ ‬שנתגדל‪ ‬רק‪ ‬שכולם‪ ‬בראו‪ ‬קדושה‪...‬א"כ‪ ‬הלא‪ ‬כולם‪ ‬חסידים‪ ‬הם"‪ .‬הדברים‪ ‬‬
‫משתלבים‪ ‬היטב‪ ‬עם‪ ‬הדגש‪ ‬החברתי‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בהגדרתו‪ ‬את‪ ‬החסידות‪.‬‬
‫‪  182‬זאב‪ ‬גריס‪" ,‬ר' ישראל‪ ‬בן‪ ‬שבתי‪ ‬מקוז'ניץ‪ ‬ופירושו‪ ‬למסכת‪ ‬אבות"‪ ,‬עמ' ‪.150‬‬
‫‪  183‬שם‪ ,‬עמ' ‪.162‬‬

‫‪59‬‬
‫הרב ק"ק לבין גישתם של קודמיו‪ ,‬רבי אלימלך‪ ,‬החוזה והמגיד מקוזניץ‪.‬‬

‫הרב ק"ק נקרא על שם סבו רבי ק"ק הלוי עפשטיין מקראקא‪ ,‬ומזכיר את ספרו מאור ושמש פעמים‬
‫רבות‪ .‬לפי גדליה נגאל‪ ,‬בעל מאור ושמש היה תלמיד לרבי אלימלך ולחוזה מלובלין "]ו[ראה בר'‬
‫אלימלך מליז'נסק לא רק את מורו המובהק‪ ,‬כי אם אף את צדיק הדור ומנהיגה הדגול של התנועה‬
‫החסידית לאחר הסתלקות הבעש"ט"‪ 184.‬הנושא העיקרי במאור ושמש שנגאל דן בו במסגרת זו‬
‫הוא דמות הצדיק והנסיעה אליו‪ ,‬וכפי שנראה גם הרב ק"ק דן באריכות בנסיעות אלו‪ ,‬ואף מזכיר את‬
‫דברי סבו בהקשר זה‪ 185.‬נוסף לכך‪ ,‬נגאל דן בנושאים כגון דבקות‪ ,‬שפע‪ ,‬והמתקת דינים ‪-‬שקשורים‬
‫בעיקר לצדיק‪ -‬אך גם בתשובה ובתפילה‪ .‬המונחים "חסיד" ו"חסידות" מופיעים רק פעמים ספורות‬
‫בספר‪ 186,‬בנושא חשיבותה של התפילה אך גם של תורה‪ ,‬מכיוון שאין "עם הארץ חסיד"‪ ,‬ובעניין‬
‫ההקפדה בהלכות כשרות‪ ,‬לגביהן הוא טוען כי מי שמתרשל‪" ,‬אפילו אם יתנהג בדרכי חסידות‬
‫ופרישות‪...‬ושוקד על פתחי תורה ועבודה‪...‬לא יוכל להשיג הקדושות העליונות על נכון"‪ .‬הוא גם‬
‫דן ברעיון ידוע מהבעש"ט ש"אין חסידות כתחילתו"‪ ,‬ולכן יש נטייה לנפילות בעבודה לאחר‬
‫שההתלהבות הראשונית מתפוגגת‪ .‬לסיכום‪ ,‬גם במאור ושמש אנו עדים לכך שהמחבר לא ניסה‬
‫להגדיר באופן שיטתי את המושג "חסידות"‪.‬‬

‫הרב ק"ק הושפע גם מספר התניא ומצטט ממנו ומיתר כתבי רש"ז לכל אורך כתביו‪ .‬אך אפילו ספר‬
‫התניא‪ ,‬המפורסם בהצעה שיטתית של יסודות החסידות‪ ,‬איננו עוסק באופן ישיר ב"חסידות" עצמה‪.‬‬
‫בפרק י הוא מגדיר את ה"חסיד" על פי תקוני הזהר‪" :‬איזהו חסיד המתחסד עם קונו‪...‬לייחדא קב"ה‬
‫ושכינתי' בתחתונים"‪ 187.‬משה חלמיש‪ ,‬בעבודתו "משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי"‪ ,‬דן‬
‫‪188‬‬
‫בנושאים המרכזיים של משנת רש"ז‪ ,‬שהם "תורת האלוקות"‪" ,‬תורת הנפש" ו"עבודת הקודש"‪.‬‬
‫במסגרת "עבודת הקודש" מופיעים נושאים רבים שהם מרכזיים לחסידות‪ ,‬וביניהם "התפילה"‪,‬‬
‫"מחשבות זרות"‪" ,‬עבודה בגשמיות" ו"תורת הדביקות"‪ ,‬אבל דיון על אודות "החסידות" עצמה‬
‫אין‪ .‬אותו הדבר נכון גם בקשר לספר נוסף שהרב ק"ק מרבה להזכיר‪ :‬בית אהרן של רבי אהרן השני‬
‫מקרלין‪ ,‬בו ישנן דרשות רבות העוסקות בנושאים "חסידיים"‪ ,‬אך לעולם לא ב"חסידות" כנושא‬
‫בפני עצמו‪.‬‬

‫‪   184‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬בספר‪' ‬מאור‪ ‬ושמש'"‪ ,‬ב"סיני"‪ ,‬עה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ד‪ ,‬עמ' קמד‪ .‬על‪ ‬מאמר‪ ‬זה‪ ‬עי’ ‪ ‬הערתו‪ ‬של‪ ‬‬
‫משה‪ ‬חלמיש‪ ‬ב"סיני" פב‪ ,‬תשל"ח‪.‬‬
‫‪185‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מא‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' עח‪ ,‬שיא‪ ,‬שכ‪ ,‬שנא‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫ליקוטי‪ ‬אמרים‪ ‬תניא‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬
‫‪   188‬משה‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי‪) ‬ויחסה‪ ‬לקבלה‪ ‬ולראשית‪ ‬החסידות("‪ ,‬חיבור‪ ‬לשם‪ ‬קבלת‪ ‬תואר‪ ‬‬
‫דוקטור‪ ‬לפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה‪ ‬העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ו‪.‬‬

‫‪60‬‬
‫חשוב להבהיר את הנקודה הבאה‪ :‬אין אנו טוענים שבגשתו להגדיר את החסידות באופן שיטתי לא‬
‫הושפע הרב ק"ק מקודמיו‪ .‬כמובן שההפך הוא הנכון‪ ,‬הוא הושפע בצורה עמוקה ביותר‪ ,‬ואינו אלא‬
‫מארגן את החומר הקדום בצורה שונה‪ ,‬אולי "מודרנית" יותר‪ .‬לכן‪ ,‬בכל תת‪-‬נושא בכתביו בו נדון‬
‫נשתדל לעמוד על שאלת רמת נאמנותו למסורות שהוא קבל מול דרגת החידוש שהוא מחדש‪ .‬יתכן‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬שהגדרתו ומרכיביה בנויים על סינתזה חדשה של יסודות שונים ממחברים שונים‪ -‬גם‬
‫אפשרות זו נבדוק‪ .‬בכל אופן‪ ,‬אפילו נגיע למסקנה שאין חדש בהגדרתו‪ ,‬אין ספק שעצם התעסקותו‬
‫הרבה והשיטתית של הרב ק" ק בנושא מהוה חידוש גדול בהגות ובכתיבה חסידית לעומת קודמיו‪,‬‬
‫ומעידה על שינוי מהותי בתפיסתו ביחס אליהם‪.‬‬

‫‪61‬‬
‫פרק ב‪ :‬הגדרת החסידות על פי הרב ק"ק מפיאסצנא‬
‫בקטעים רבים בספריו‪ 189‬השונים מסביר הרב ק"ק ומגדיר את החסידות ואת המיוחד בה‪ 190.‬הוא דן‬
‫בשאלה במה החסידות דומה ובמה היא שונה מהקבלה שקדמה לה‪ ,‬ובמה היא שונה מן היהדות‬
‫החרדית הלא חסידית‪ .‬הוא גם כותב על גישות שונות וזרמים שונים בתוך החסידות‪ .‬מה גרם לרב‬
‫ק"ק לפתוח בדרך חדשה מזו של קודמיו בכתיבתו החסידית? כנראה שגם כאן אנו עדים לתגובה‬
‫של הרב ק”ק לבעיה החמורה של ירידת החסידות ולניסיון לתת מענה לצורך בחידושה ולצורך‬
‫הבסיסי של כל חסיד‪ -‬להבין מי הוא ומה הוא אמור להיות‪ ,‬ובמילים אחרות‪ ,‬מהו ייעודו והאתגר‬
‫התורני‪-‬רוחני שלו; איך הוא‪ ,‬כחסיד‪ ,‬אמור לקיים מצוות‪ ,‬ללמוד תורה‪ ,‬להתפלל‪ ,‬ובכלל – לעבוד‬
‫את ה'? על מנת לענות על שאלות אלו הקדיש הרב ק"ק מקום רב בספריו‪ ,‬ובמיוחד בספרי‬
‫ההדרכה‪ ,‬להגדרת החסידות עצמה‪ .‬על מנת להקיף את הנושא נביא סקירה של קטעים רלבנטיים‬
‫בחובת התלמידים‪ .‬בהקדמה בשם "שיח עם המלמדים ואבות הבנים"‪ ,‬המתרכזת בבעיה החינוכית‬
‫של הנוער בתקופה של מודרניות וחילון‪ ,‬קובע הרב ק”ק‪:‬‬
‫העקר בתורת החסידות שלא יסתפק האיש בשכלו לבד‪...‬כי ההתקשרות‬
‫אשר בשכל לבד‪ ,‬אינה קשר של קיימא‪ ,‬יכול הוא לשעבדו ולדעת ברור‬
‫בשכלו שרק את ה' צריך הוא לעבד‪...‬ומכל מקום לבו וכל גופו רחוקים‪.‬‬
‫את כל נפשו וחיות גופו צריך הוא לקשר‪191.‬‬
‫המיוחד בחסידות הוא בשיתוף הנפש וחיות הגוף בעבודת ה'‪ ,‬בנוסף לצד השכלי הנמצא ביהדות‬
‫התורנית הרגילה‪ .‬במה מתבטא פן זה של העבודה? בדרך המלך לפרשת עקב )ללא תאריך( מזכיר‬
‫הרב ק"ק "אהבה והתלהבות" כמרכיבים חשובים לגישה הרגשית שהוא רואה במרכזה של החוויה‬
‫החסידית‪.‬‬
‫יסוד החסידות הוא שלא נעשה התורה ומצוות בגוף בלבד ולא נתפלל‬
‫‪192‬‬
‫בפה אף במחשבה בלבד רק גם בנפש באהבה והתלהבות‪.‬‬
‫הרב ק”ק מפתח רעיון זה בחובת התלמידים‪:‬‬
‫זה יסוד החסידות‪ ,‬שיתפעל ויתלהב‪ ,‬ובדברים נמוכים יתחיל‪ ,‬והתרגשיות‬

‫‪ 189‬בחלק‪ ‬הזה‪ ‬של‪ ‬העבודה‪ ‬נדון‪ ‬בנושאים‪ ‬הקשורים‪ ‬להגדרת‪ ‬החסידות‪ ‬לפי‪ ‬הסדר‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬דן‪ ‬בהם‪ ‬בספרו‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬שהוא‪ ‬‬
‫הספר‪ ‬הכי‪ ‬חשוב‪ ‬לדיון‪ ‬הזה‪.‬‬
‫‪  190‬הוא‪ ‬עושה‪ ‬כן‪ ‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שבמקום‪ ‬אחד‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בעצם‪ ‬טוען‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬להגדירה‪ .‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬לו‪" ,:‬אין‪ ‬להשם‪ ‬‬
‫חסידות‪ ‬עצמיות‪ ‬מוגבלת‪ ‬לומר‪ ‬שרק‪ ‬זו‪ ‬היא‪...‬שאין‪ ‬להחסידות‪ ‬דרך‪ ‬ועצמיות‪ ‬מוגבלת‪ ‬רק‪ ‬התגלות‪ ‬הנפש‪ ‬והקדושה‪ ‬היא"‪ .‬ככל‪ ‬‬
‫שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כן‪ ‬הגדיר‪ ‬את‪ ‬החסידות‪ ,‬הוא‪ ‬ראה‪ ‬בה‪ ‬תופעה‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬רחבה‪ ‬ומגוונת‪ ‬שהוא‪ ‬לא‪ ‬רצה‪ ‬להגביל‪ ‬אותה‪ ‬לחלוטין‪ ‬ע"י‪ ‬הגדרה‪ ‬‬
‫אחת‪ ‬צרה‪.‬‬
‫‪ 191‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ'‪ ‬כא‪.‬‬
‫‪ 192‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ'‪ ‬קסו‪.‬‬

‫‪62‬‬
‫גופניות יסגל להתעורר בהן לקדשה‪ ,‬ואף אם רק התעוררות גופנית היא‪,‬‬
‫הנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה‪193.‬‬
‫ישנה חשיבות רבה להתרגשות ולהתעוררות‪ ,‬הן בגוף והן בנפש‪ ,‬ולהלן נדון בהגדרה מדויקת של‬
‫מושגים אלה‪ ,‬וגם של המושגים "התלהבות" ו"התפעלות" הקשורים גם הם לאותו נושא‪.‬‬
‫ה"אקסטזה" הזאת בעבודת ה' נחוצה לחסיד‪ ,‬ואפילו לצעיר‪ ,‬כי‬
‫הדרך שצריך הנער של דורנו היא דרך החסידות האמתית הלבבית‬
‫והנפשית‪ ,‬ואף אם אין זאת עוד ההתלהבות החסידית האמיתית‪...‬החלוק‬
‫בין קטן לגדול‪ ,‬החסיד הגדול אף אם מתחיל להתעורר‪ ,‬להתרגש‬
‫ולהתפעל מדבר גופני‪ ,‬אף בשעה שעושה פעלות גופניות‪ ,‬כשתית היין‬
‫שרף בין החסידים‪ ,‬וכמיני המחשבות לעורר את עצמו‪...‬לא ישאר‬
‫בהתעוררות הגופנית לבד‪ ,‬רק תכף יעורר את הנפש והרוח וכו'‪ ,‬עד שגם‬
‫נשמתו תתעורר ותתגלה בקרבו בכל אחד כפי מצבו‪ ,‬וכפי השעה שעומד‬
‫בה‪...‬והקטן יכול להשאר בהתעוררות והתרגשות גופנית‪ ,‬אבל גם בה מין‬
‫זהרה וקו הארה דקה מן הדקה מן הנפש‪ ,‬מרחוק עליה יזרח‪ .‬וגם זאת‬
‫טובה היא‪ ,‬כי גם בה מתקשר גופו ונפשו הקטנים‪...‬ה"על פי דרכו" שאנו‬
‫רוצים בקונטרס הזה להרגיל את בני הנער בדרכי החסידות‪ ,‬נחוצה היא‬
‫להם‪ ,‬ואי אפשר להם אחרת‪194.‬‬
‫בפרק האחרון של חובת התלמידים‪" ,‬דברים אחדים בדבר החסידות והתקשרות בתורה על ידיה"‪,‬‬
‫מסכם הרב ק”ק את הנושא ומרמז לקשר שבין הנבואה ובין החסידות‪ ,‬רעיון מרכזי בהגדרת‬
‫החסידות שהוא ירחיב ויפתח בכתביו המאוחרים‪ ,‬ובעיקר בספרו מבוא השערים‪ .‬בחובת התלמידים‬
‫הוא כותב‪:‬‬
‫ואם תשאל מה זאת חסידות‪ ,‬ובמה גדול כח החסיד העובד את ה'‪ ,‬על‬
‫עובד ה' שאינו חסיד‪ .‬דע לך שאי אפשר לבאר לך עוד את הדבר‪ ,‬מפני‬
‫שאין החסידות דבר של שכל לבד לבארו‪ ,‬השכל אשר בחסידות הוא רק‬
‫חלק אחד ממנה‪ ,‬ובא רק עם העבודה‪ ,‬וכמו שאי אפשר לבאר בשכל את‬
‫ענין הנבואה‪ ,‬כי רק הנביא ידע מה היא‪ ,‬ואצלו היתה כל כך פשוטה עד‬
‫שלא הבין למה גם זולתו לא יראה‪ ,‬כמו שאמר הנביא‪ :‬ה' אלקים דבר מי‬
‫לא ינבא )עמוס ג‪ ,‬ח(‪ ,‬שלא הבין מי הוא אשר לא ינבא כשה' דבר‪ .‬כן גם‬
‫החסידות שהיא התגלות איזה ניצוץ מניצוץ הנבואה אשר באיש ישראל‬
‫)כמו שאיתא בגמרא פסחים )סו‪ ,‬א( ישראל וכו' בני נביאים הן(‪ .‬אי‬
‫אפשר לבארה בשכל לבד לא עבודתה ולא ראיתה‪ ,‬איך חסיד אמיתי‬
‫מתפלל‪ ,‬מתלהב ומקשר את נפשו אז בקדושה עלאה ואיך מסתכל הוא‬
‫בתורה ומצות את ההדור נאה זיו העולם‪ ,‬וכי ניצוץ שכינת עזו גם על‬

‫‪ 193‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ‬עמ'‪ ‬כד‪.‬‬
‫‪ 194‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬כג‪-‬כד‪.‬‬

‫‪63‬‬
‫העולם כלו פרוש‪ .‬ואף החסיד בעצמו בשעה שמתעלה ומתלהב‪ ,‬מסתכל‬
‫ורואה והדבר אצלו פשוט וודאי‪ ,‬ואחר כך אם נופל‪ ,‬גם את עצמו ואת‬
‫ראיתו הקדומה אינו מבין‪195.‬‬
‫לא כאן המקום להאריך בהשוואה בין הנבואה והחסידות‪ .‬נציין רק שגם חווית האקסטאזה הדתית‬
‫עצמה וגם הקושי לתארה במושגים שכליים‪ 196‬משותפים לנבואה ולחסידות‪ .‬לכן‪ ,‬מכיון‬
‫שהחסידות מתוארת כאן כ"ניצוץ מניצוץ הנבואה"‪ ,‬הרב ק"ק מצביע על הקושי בהוראת החסידות‪,‬‬
‫שהוא מקביל לקושי בהבנת הנבואה למי שלא חווה אותה‪ .‬לכן‪ ,‬בגלל הקושי ללמד את החסידות‬
‫בדרך השכל‪ ,‬דרושה שיטה חינוכית שהיא בעיקר חווייתית‪.‬‬
‫בספרו בני מחשבה טובה‪ ,‬ב"סדר אמצעי ויסוד החברה"‪ ,‬אות יב‪ ,‬כותב הרב ק”ק על אודות‬
‫ההבדל בין "מקובל" לבין "חסיד מקובל"‪:‬‬
‫כשאמרנו שהמקובל רואה את עצם העולם‪ ,‬שמות ונשמות‪ ,‬כונתנו רק על‬
‫חסיד מקובל‪ ,‬וזה החילוק‪ ,‬החסיד כשנעשה בעל מחשבה‪ ,‬ומוציא מקרבו‬
‫ראיה עילאה זו שיראה את כל העולם לנשמות ורוח‪ ,‬אז לומד הוא קבלה‬
‫כדי לדעת את מצבי הנשמות ושמותיהן שבעולם בחינותיהן‬
‫והשתלשלותיהן‪...‬מה שאין כן מי שאינו חסיד‪ ,‬איש יבש בחושים יבשים‬
‫ובא ללמוד קבלה אז רק ערבוביא וסתירות מסבב בקרבו‪...‬מתרץ לו‬
‫לעצמו רק רמז רמזו בעלי הקבלה‪...‬קושיא וסתירה לפניו‪197.‬‬
‫גם כאן רואים אנו‪ ,‬שהמאפיין המייחד את החסידות הוא הצד הרגשי‪-‬פנימי‪ .‬המקובל שאיננו חסיד‬
‫לומד תורה בצורה "יבשה"‪ ,‬ומתקשה להבין את הקשר בין מה שהוא לומד לבין המציאות‬
‫שמסביבו‪ -‬לכן הוא מרגיש "קושיא וסתירה"‪ .‬לא כן החסיד‪ ,‬שהוא "בעל מחשבה"‪ ,‬ומשתמש‬

‫‪   195‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ‬קיז‪-‬קיח‪ .‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים ‪ ‬ישנם‪ ‬שלושה‪ ‬מאמרים‪ ,‬כולל‪ ‬המאמר‪" ‬איך‪ ‬להגות‪ ‬בספרי‪ ‬חסידות"‪  ,‬המהווים‪ ‬‬


‫בעיקר‪ ‬הקדמה‪ ‬למושגים‪ ‬קבליים‪ ‬ורקע‪ ‬להבנת‪ ‬הספר‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ .‬לפי‪ ‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בהקדמה‪ ‬להכשרת‪ ‬האברכים "רק‪ ‬‬
‫מי ‪ ‬שעבר ‪ ‬על ‪ ‬חובת ‪ ‬התלמידים ‪ ‬עם ‪ ‬שלושת ‪ ‬המאמרים‪ ,‬יכול ‪ ‬לעיין ‪ ‬בקונטרס ‪ ‬הכשרת ‪ ‬האברכים ‪ ‬הזה"‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬פותח ‪ ‬את‪ ‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬בקביעה‪ ‬ש"בעלי‪ ‬הקבלה‪ ,‬וכן‪ ‬קדושי‪ ‬החסידים‪...‬דרכי‪ ‬עבודת‪ ‬קדשם‪ ‬דרכי‪ ‬נביאי‪ ‬ד' הם"‪.‬‬
‫‪  196‬עי' ‪William James, The Varieties of Religious Experience, New York 1929, p. 371,‬‬
‫‪" [The mystical state] defies expression…its quality must be directly experienced; it cannot be‬‬
‫‪imparted or‬‬ ‫‪transferred to others…mystical states are more like states of feeling than states of‬‬
‫ועי' גם‪ ‬דברי‪ ‬משה‪ ‬חלמיש‪ ‬על‪ ‬הגדרת‪" ‬החוויה‪ ‬המיסטית"‪ ,‬מבוא‪ ‬לקבלה‪ ,‬עמ' ‪ .14-15‬שמעתי‪ ‬פעם‪ ‬מפרופ' ”‪intellect.‬‬
‫משה‪ ‬אידל‪ ‬שזה‪ ‬לא‪ ‬נכון‪ ‬לגבי‪ ‬המיסטיקה‪ ‬היהודית‪ ‬שבה‪ ‬תיאורים‪ ‬רבים‪ ‬של‪ ‬חוויות‪ ‬מיסטיות‪ ,‬ובמיוחד‪ ‬בספרות‪ ‬ההיכלות‪.‬‬
‫לפי‪ ‬אידל‪ ,‬דוקא‪ ‬בחסידות‪ ,‬החל‪ ‬מאגרת‪ ‬הבעש"ט‪ ‬לגיסו‪ ,‬ישנם‪ ‬ביטויים‪ ‬המצביעים‪ ‬על‪ ‬הקושי‪ ‬בהעברה‪ ‬מילולית‪ ‬של‪ ‬החוויה‪.‬‬
‫‪ 197‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ’‪ . 31-32 ‬עי’‪ ‬גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כג‪..‬‬

‫‪64‬‬
‫‪198‬‬
‫ב"ראיה עילאה" שבקרבו כדי להרגיש הזדהות מוחלטת עם מה שהוא לומד‪.‬‬

‫הדיונים היותר מקיפים ועמוקים על מהות החסידות נמצאים בספר הכשרת האברכים ובספר מבוא‬
‫השערים‪ ,‬שחלק גדול ממנו מוקדש לנושא‪ .‬בהכשרת האברכים‪ ,‬פרק ב‪" ,‬מה זאת התלהבות‬
‫והתרגשות ונחיצותיהן"‪ ,‬עוסק הרב ק”ק בחשיבותו של הרגש בעבודת ה'‪ ,‬ומתאר דרכים להשיגה‪.‬‬
‫בפרק ג‪" ,‬להתרגש ולהיות איש מתרגש"‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫אין מוחי יכול להשיג בשום אופן איך ובמה תהיה חסיד אם לא‬
‫בהתלהבות ראשית החסידות דרך הנביאים‪ .‬אבל בלא התרגשות ראשית‬
‫התעוררות הנפש עכ"פ‪ ,‬שאנו רוצים לעורר בך‪ ,‬כבר כל אחד יודע ומבין‬
‫שא"א להקרא חסיד‪ .‬ולא עוד אלא גם עובד ה' פשוט א"א להיות בדעת‬
‫בלבד‪...‬כי ההתרגשות היא כל האדם‪199.‬‬

‫כאן ההתרגשות בעבודת ה' מתוארת כ"תנאי הכרחי" לחסידות‪ .‬אבל מכיון שהיא רק "ראשית‬
‫התעוררות הנפש"‪ ,‬היא איננה "תנאי מספיק" להקרא בשם חסיד‪ .‬לזה דרוש גם שלב יותר מתקדם‪,‬‬
‫ההתלהבות‪ ,‬שהיא "ראשית החסידות דרך הנביאים"‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬הרב ק"ק מתאר במובאות אלה חלק ממרכיבי החסידות החשובים‪ ,‬שעליהם הוא מרחיב את‬
‫הדבור במקומות אחרים בכתביו‪ .‬בין היתר אנו רואים כאן דגש על עבודת ה' הוליסטית‪ ,‬הכוללת‪,‬‬
‫לא רק את השכל‪ ,‬אלא גם את הרגש ואפילו את הגוף‪ .‬הנושא של הגוף קשור כמובן לעבודה‬
‫בגשמיות‪ ,‬מרכיב מרכזי בשיטתו של הרב ק"ק‪ .‬גם ראינו כאן את ההתרגשות וההתלהבות‪ ,‬השלבים‬
‫באקסטזה הדתית החסידית‪ .‬לבסוף‪ ,‬יש גם איזכורים של המחשבה‪ ,‬הראיה העילאית והנבואה‪,‬‬
‫הקשורים לתודעה הנבואית שהיא בסופו של דבר השאיפה העליונה של הרב ק"ק‪ .‬בפרקים הבאים‬
‫נדון במושגים אלה ובשילובם בחסידות על פי הגדרתו של הרב ק"ק‪.‬‬

‫‪  198‬הקטע‪ ‬מבוסס‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬הגישה‪ ‬הפנאנתאיסטית‪  ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪  ‬ויש‪ ‬לו‪ ‬מקבילה‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ‪ ‬כג‪ .‬חמשה‪ ‬מתוך‪ ‬ארבעה‪ ‬‬


‫עשר‪ ‬פרקי‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬נושאים‪ ‬כותרות‪ ‬שבתוכן‪ ‬מופיע‪ ‬נושא‪ ‬הרגש‪ .‬על‪ ‬ההגדרות‪ ‬השונות‪ ‬של‪ ‬פנתאיזם‪ ‬ופנאנתאיזם‪ ‬ועל‪ ‬‬
‫ההבדלים ‪ ‬בין ‪ ‬שני ‪ ‬המושגים ‪ ‬בהקשר ‪ ‬של ‪ ‬החסידות‪ ,‬עי' ‪ ‬ציפי ‪ ‬קויפמן‪" ,‬בין ‪ ‬אימננציה ‪ ‬להתנהגות ‪ ‬דתית ‪  – ‬עבודה ‪ ‬בגשמיות‪ ‬‬
‫בראשית‪ ‬החסידות"‪ ,‬עבודת‪ ‬דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‪ ‬העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.11-17‬‬
‫‪ 199‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ‪ ‬י‪  -‬יא‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬גם‪ ‬כותב ‪ ‬שם‪ ,‬עמ' ה‪-:‬ו‪  ,:‬על‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪" ‬חוש" ובין‪" ‬רגש"‪ .‬תפקיד‪ ‬החושים‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫חיבור‪ ‬הנפש‪ ‬עם‪ ‬העולם‪" .‬הנפש‪ ‬נפעלת‪ ‬מן‪ ‬העולם‪ ,‬וע"י‪ ‬חמשה‪ ‬חושים‪ ‬נפעלת"‪ .‬לעומתם‪ ,‬לרגשות‪ ‬תפקיד‪ ‬יותר‪ ‬פנימי‪" .‬לא‪ ‬‬
‫כן‪ ‬היא‪ ‬ההתרגשות‪...‬ההתרגשות‪ ‬בעצמה‪ ‬אינה‪ ‬לשום‪ ‬איזה‪ ‬צורך‪...‬עיקר ‪ ‬פעולותיהן‪ ‬הן‪ ‬רק‪ ‬לעצם‪ ‬נפש ‪ ‬האיש"‪ .‬עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬‬
‫התלמידים‪ ,‬עמ' קא‪-‬קג‪ ,‬על‪" ‬מדות" ו"כחות"‪  .‬ועי' ‪ ‬בשערי‪ ‬קדושה‪ ,‬חלק ‪ ‬רביעי‪  ,‬שער‪ ‬ב‪  :‬ח‪ ,‬בשם‪" ‬חכמי‪ ‬הפילוסופים" ‪ ‬על‪ ‬‬
‫הקשר‪ ‬שבין‪ ‬הנבואה‪ ‬ובין‪ ‬החושים‪.‬‬

‫‪65‬‬
‫פרק ג‪ :‬התרגשות והתלהבות‬

‫כאן המקום לדון בביטויים "התרגשות" ו"התלהבות" בכתבי הרב ק"ק ובהבדל ביניהם‪ .‬במאמרו‬
‫של רון וקס בנושא‪200‬כתוב‪" :‬ההתלהבות עומדת בדרגה גבוהה מן ההתרגשות‪ .‬יכול אדם להתרגש‬
‫מאד אבל באותה עת לדאוג לענייניו ולשאיפותיו בעולם הזה‪...‬במצב של התלהבות‪ ,‬כל כולו מסור‬
‫למושא התלהבותו‪ ,‬עד שכל צרכיו נשכחים ממנו"‪ .‬לפי דעתנו‪ ,‬המקור להגדרה זו של הרב ק"ק‬
‫נמצא בדברי החוזה מלובלין‪" :‬ויש מדרגה יותר עליונה מזה‪ ,‬שלא לחשוב עצמו כלל האיך שהוא‪,‬‬
‫כ"א בהתפשטות הגשמיות והתלהבות עצום מאוד"‪ 201.‬זאת ועוד‪ ,‬וקס מזהה את מצב ההתלהבות‬
‫עם "הוויה אכסטטית"‪ 202.‬ברם‪ ,‬חשוב לנו לציין שהרב ק"ק גם משתמש לפעמים במילה‬
‫"התעוררות" כמילה נרדפת ל"התרגשות"‪" :‬התעוררות והתרגשות‪ .‬באמת שניהם שהם אחד‬
‫הם"‪ 203.‬כמו כן הוא משתמש במילה "התפעלות" באופן דומה‪ 204.‬יש לציין שגם בהכשרת‬
‫האברכים‪ ,‬עמ' ו‪ :‬כתוב "שההתעוררות היינו ההתרגשות אפילו התחתונה שבאדם‪...‬ראשית התגלות‬

‫‪  200‬רון‪ ‬וקס‪" ,‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות‪ ‬במשנתו‪ ‬החינוכית‪ ‬של‪ ‬ר' קלונימוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא‪ ‬מפיאסצ'נה"‪ ,‬ב"הגות‪ ‬בחינוך‪ ‬היהודי" ה‪-‬‬


‫ו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ג‪-‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .71-88‬וקס ‪ ‬גם ‪ ‬מביא ‪ ‬מקורות ‪ ‬חסידיים ‪ ‬קדומים ‪ ‬יותר ‪ ‬שדנים ‪ ‬בהתלהבות ‪ ‬בעבודת ‪ ‬ה'‪,‬‬
‫מהבעש"ט‪ ‬ומספר‪ ‬קדושת‪ ‬לוי‪ .‬על‪ ‬השימוש‪ ‬במילה‪" ‬התלהבות" בראשית‪ ‬החסידות‪ ‬עי' גם‬
‫‪Bezalel Safran, “Maharal and Early Hasidism”, pp. 136-7, n. 66.‬‬
‫‪  .‬על‪ ‬ההתלהבות‪ ‬בתפילה‪) ‬בניגוד‪ ‬לשימוש‪ ‬ב"כוונות"( אצל‪ ‬המגיד‪ ‬ממזריטש‪ ‬ותלמידיו‪ ,‬עי' ש"ץ‪ ‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪131-‬‬
‫‪.134‬‬
‫‪201‬‬
‫זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' קיד‪ .‬על‪ ‬רעיון‪ ‬זה‪ ‬של‪ ‬החוזה‪ ‬עי' רחל‪ ‬אליאור‪" ,‬תמורות‪ ‬במחשבה‪ ‬הדתית‪ ‬בחסידות‪ ‬פולין‪-‬בין‪' ‬יראה' ו'אהבה'‬
‫ל'עומק' ו'גוון'"‪" ,‬תרביץ"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬שנה‪ ‬פב‪ ,‬חוברת‪ ‬ג‪ ,‬ניסן‪-‬סיון‪ ‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .386‬עי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬החוזה‪ ‬בזכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' פה‪,‬‬
‫"והתלהבות‪ ‬להבורא‪ ‬ב"ה‪ ‬בלי‪ ‬שום‪ ‬עוד‪ ‬תאוה‪ ‬והנאה‪ ‬אחרת"‪ .‬עי' גם‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' קלו‪" ,‬במדת‪ ‬חסידות‪ ‬בהתלהבות‪ ‬אש‪ ‬‬
‫ובבהירות"‪ .‬על ‪ ‬תופעה‪ ‬זו‪ ‬בחקר‪ ‬הדתות‪ ‬עי' ‪Abraham Joshua Heschel, The Prophets, New York 1955, p. 419‬‬
‫"‪."The entheos has lost his consciousness of himself‬‬
‫‪ ‬לפי‪ ‬השל‪ ,‬חז"ל‪ ‬הסתייגו‪ ‬מהדעה‪ ‬שנבואה‪ ‬אמיתית‪ ‬היא‪ ‬תופעה‪ ‬אקסטטית‪ ,‬הזהר ‪ ‬חייב‪ ‬אותה‪ ,‬ולרמב"ם‪ ‬עמדת‪ ‬ביניים‪ .‬עי' שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ .431-436‬השל ‪ ‬עצמו ‪ ‬מסתייג ‪ ‬מהנסיון ‪ ‬להבין ‪ ‬את ‪ ‬תופעת ‪ ‬הנבואה ‪ ‬בישראל ‪ ‬דרך ‪ ‬ההשואה ‪ ‬ל"נביאים" בתרבויות ‪ ‬אחרות‪ ‬‬
‫ושולל ‪ ‬את ‪ ‬השימוש ‪ ‬במונח ‪" ‬אקסטזה" לגביהם‪ .‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .448-450‬לניתוח ‪ ‬של ‪ ‬שיטת ‪ ‬השל ‪ ‬וביקורת ‪ ‬עליה‪ ,‬עי' בנימין‪ ‬‬
‫אופנהיימר‪ ,‬הנבואה‪ ‬הקלסית‪ :‬התודעה‪ ‬הנבואית‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ .63-79‬אופנהיימר‪ ‬משווה‪ ‬בין‪ ‬שיטת‪ ‬השל‪ ‬לאלו‪ ‬של‪ ‬‬
‫אוטו‪ ,‬שלר‪ ‬ובובר‪.‬‬
‫‪   202‬וקס‪ ,‬עמ' ‪ ,78-79‬ע"פ‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬עמ' ז‪-.‬ז‪ .:‬ועי’ ‪ ‬שם‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬שעוד‪ ‬סימן‪ ‬להתלהבות‪ ‬הוא‪ ‬העדר‪ ‬שליטה‪ ‬‬
‫עצמית‪" ,‬שבשעה‪ ‬זו‪ ‬אין‪ ‬בידך‪ ‬להתאפק‪ ‬ממנה‪ ,‬ולחדול‪ ‬מלהתפעל‪ ‬באהבה‪ ‬יראה‪ ‬וכו'"‪  .‬דעתנו‪ ‬נוטה‪ ‬לדעתו‪ ‬של‪ ‬וקס‪ ‬באופן‪ ‬כללי‪,‬‬
‫אבל‪ ‬אנו‪ ‬חלוקים‪ ‬עליו‪ ‬בכמה‪ ‬פרטים‪ ‬חשובים‪ .‬עי' להלן‪ ‬בהערה‪.209 ‬‬
‫‪203‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .20‬חשוב‪ ‬לציין‪) ‬ווקס‪ ‬אינו‪ ‬דן‪ ‬בנושא‪ ‬זה( שבבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ‬המוקדם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כנראה‪ ‬עוד‪ ‬לא‪ ‬‬
‫גיבש‪ ‬הגדרות‪ ‬ברורות‪ ‬למילים‪" ‬התרגשות" ו"התלהבות"‪ ,‬ובעמודים‪  20-21 ‬הם‪ ‬משמשים‪ ‬בערבוביה‪ .‬רק‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‬
‫המאוחר‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪ ‬הגדרות‪ ‬ברורות‪ ‬ועקביות‪.‬‬
‫‪204‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ז‪" ..‬ובכל‪ ‬שההתרגשות‪ ‬וההתפעלות‪ ‬יתירה‪ ‬היא‪ ,‬יותר‪ ‬הכחות‪ ‬והחושים‪ ‬לפני' מתבטלים"‪.‬‬

‫‪66‬‬
‫הנפש"‪ .‬עם זאת‪ ,‬בבני מחשבה טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,49‬הרב ק"ק כותב "כשיעזור ד' ויעלה לך זמנים‬
‫קדושים של התרגשות אף התלהבות"‪ .‬כאן רואים שהתלהבות מהווה שלב יותר גבוה מהתרגשות‪.‬‬
‫ועם זאת יש להוסיף שתהליך המעבר מן ההתרגשות להתלהבות מתואר שם בהמשך על ידי הרב‬
‫ק"ק כתהליך של ביטול עצמי‪" :‬ככל שההתרגשות וההתלהבות יתירה היא‪ ,‬יותר הכוחות והחושים‬
‫לפניו מתבטלים‪ ,‬ואם תגדל עד שתעלה בלהב כגחלי אש שנתלהבו אז כל עצמו מתבטל והיא היא‬
‫התלהבות"‪ 205.‬בכל אופן‪ ,‬לדעתנו ברור שעבור הרב ק"ק מהוות ההתרגשות וההתלהבות מרכיבים‬
‫מרכזיים וחיוניים בעבודת החסידות‪ ,‬ולכן הוא מקדיש כ"כ הרבה מקום בכתביו לדרך השגתן‪:‬‬
‫"עבודת הקודש בהתלהבות‪...‬אם כי זאת אינה עוד כל החסידות כולה מ"מ א"א לחסידות בלעדה‪.‬‬
‫עבודה בהתלהבות היא ראשיתה שא"א לה בלעדה‪ ,‬והיא מפני שהחסידות הליכה בדרך הנביאים‬
‫היא"‪ 206.‬כאן אנו מגלים שמטרת ההתלהבות )וההתרגשות שקודמת לה( היא להשיג חוויה רוחנית‬
‫הקשורה לתופעת הנבואה‪.‬‬

‫‪  205‬שם‪ .‬על‪ ‬המושג‪" ‬ביטול" בחסידות‪ ‬עי' רחל‪ ‬אליאור‪ ,‬תורת‪ ‬אחדות‪ ‬ההפכים‪ :‬התיאוסופיה‪ ‬המיסטית‪ ‬של‪ ‬חב"ד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ג‪,‬‬


‫עמ' ‪ ,131-139‬ובמיוחד ‪ ‬עמ' ‪  137‬בשם ‪ ‬שלמה ‪ ‬מימון‪" ,‬וביטול ‪ ‬היש‪...‬הפשטת ‪ ‬הגשמיות‪ ,‬כלומר‪ ,‬הסחת ‪ ‬מחשבותיהם ‪ ‬מכל‪ ‬‬
‫הדברים ‪ ‬שבעולם ‪ ‬חוץ ‪ ‬מאלקים‪ ,‬ואפילו ‪ ‬מן ‪ ‬האני ‪ ‬הפרטי ‪ ‬שלהם‪ ,‬והתאחדות ‪ ‬עם ‪ ‬אלקים"‪ .‬לדברי ‪ ‬אליאור ‪ ‬אחת ‪ ‬ממטרותיו ‪ ‬של‪ ‬‬
‫הביטול ‪ ‬היא ‪" ‬השגת ‪ ‬האיחוד ‪ ‬המיסטי"‪ .‬שם ‪ ‬עמ' ‪ .135‬וקס‪ ,‬עמ' ‪ ,79‬הערה ‪ ,27 ‬רואה ‪ ‬את ‪ ‬ההתלהבות ‪ ‬כביטוי ‪ ‬של ‪ ‬המושג‪ ‬‬
‫"התפשטות ‪ ‬הגשמיות"‪ .‬וקס ‪ ‬גם ‪ ‬טוען ‪ ‬שם ‪ ‬שהגדרת ‪ ‬האקסטזה ‪ ‬של ‪ ‬משה ‪ ‬אידל‪" ,‬מחיקה ‪ ‬זמנית ‪ ‬של ‪ ‬אישיותו"‪ ,‬זרה ‪ ‬לרב ‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫"בתיאורי‪ ‬האכסטזה‪ ‬של‪ ‬ר"ק‪ ‬מתרחשת‪ ‬ההיפרדות‪ ‬מחושי‪ ‬הגוף‪ ‬וההשראה‪ ‬האלוקית"‪ .‬לדעתנו‪ ,‬ההבחנה‪ ‬בין‪" ‬היפרדות‪ ‬מחושי‪ ‬‬
‫הגוף‪ ‬וההשראה‪ ‬האלוקית" ובין‪" ‬מחיקת‪ ‬האישיות" אולי‪ ‬מלאכותית‪ .‬עי'‪the ‘annihilation’ is " ,Idel, Hasidism, p. 114,‬‬
‫‪not a destruction of the ego, but the discovery of its innermost essence, the divine immanence within‬‬
‫‪  man”.‬ועי' צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ ,20‬שבו‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כן‪ ‬ציפה‪ ‬ל"מחיקת‪ ‬האישיות" שלו‪ ‬לאחר‪ ‬שעשה‪ ‬התהפכויות‪ ‬בזמן‪ ‬הכנסת‪ ‬ספר‪ ‬‬
‫תורה‪" .‬בעת‪ ‬אשר‪ ‬האנוכיות‪ ‬שלי‪ ‬יתמוטט‪ ‬ועצמותי‪ ‬יתפורר‪ ,‬ולניצוץ‪ ‬מזיו‪ ‬הקדוש‪ ‬ישראל‪ ‬אשר‪ ‬ימלאנו‪ ,‬יתחלף‪ .‬גם‪ ‬לכל‪ ‬העולם‪ ‬‬
‫מזיו‪ ‬קדשו‪ ‬יזרום‪ ‬וניצוץ ‪ ‬מאורו‪ ‬יאיר"‪ .‬לכאורה‪ ‬מדובר‪ ‬גם‪ ‬בנסיון‪ ‬להגיע‪ ‬ל"איחוד‪ ‬מיסטי" עם‪ ‬האלוקות‪ .‬המילים‪ ‬האחרונות‪ ‬‬
‫"ולניצוץ‪...‬מאורו‪ ‬יאיר" כנראה‪ ‬מבטאים‪ ‬את‪ ‬רצונו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬למלא‪ ‬את‪ ‬הפונקציה‪ ‬של‪" ‬צדיק‪ ‬יסוד‪ ‬עולם" במובן‪ ‬של‪ ‬צינור‪ ‬‬
‫המעביר ‪ ‬את ‪ ‬השפע ‪) ‬האור( שהשיג ‪ ‬ברגע ‪ ‬של ‪ ‬האיחוד ‪ ‬המיסטי ‪ ‬למטה ‪ ‬לכל ‪ ‬העולם‪ ,‬כמו ‪ ‬היחוד ‪ ‬בין ‪ ‬ספירת ‪ ‬יסוד ‪) ‬הצדיק( ובין‪ ‬‬
‫ספירת ‪ ‬מלכות ‪) ‬העולם(‪ .‬אם ‪ ‬זה ‪ ‬נכון‪ ,‬כאן ‪ ‬המחשה ‪ ‬של ‪" ‬הדגם ‪ ‬המיסטי‪-‬מאגי" של ‪ ‬משה ‪ ‬אידל‪ .‬גם ‪ ‬התרגום ‪ ‬של ‪ ‬סטרית‪,‬‬
‫"‪ "spiritual experience…and state of being‬אינו‪ ‬מצליח‪ ‬לבטא‪ ‬את‪ ‬טיב‪ ‬החויה‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬רצה‪ ‬להשיג‪To Heal The ,‬‬
‫‪ . Soul, p. 67‬עי' גם‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" ,7‬כשתזכה‪ ‬נשמתי‪ ‬למוחין‪ ‬דגדלות‪ ,‬בעת‪ ‬תורה‪ ‬ותפילה‪ ‬וכדומה‪ ,‬ותזכה‪ ‬לעלות‪ ‬לפני‪ ‬כסא‪ ‬‬
‫כבודך‪...‬ולהיות‪ ‬פורחת‪ ‬לעילא‪ ‬בתשוקין‪ ‬וכסופין‪ ‬ולהתבטל‪ ‬ולהתיחד‪ ‬בד' אחד"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבטא‪ ‬שאיפה‪ ‬גלויה‪ ‬לביטול‪ ‬‬
‫ואיחוד‪ ‬מיסטי‪ .‬גם‪ ‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬הניגון‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרמז‪ ‬שאיחוד‪ ‬עם‪ ‬ה' דומה‪ ‬ליחוד‪ ‬של‪ ‬החתן‪ ‬עם‪ ‬הכלה‪ .‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪,‬‬
‫עמ' מז‪" :‬כשתהיה ‪ ‬בחברת ‪ ‬חסידים ‪ ‬בשעה ‪ ‬שמנגנים‪...‬תרנן ‪ ‬גם ‪ ‬אתה ‪ ‬עמהם‪ ,‬לא ‪ ‬רק ‪ ‬להשמיע ‪ ‬קול‪...‬רק ‪ ‬כדי ‪ ‬להוציא ‪ ‬את ‪ ‬נפשך‪ ‬‬
‫ולהעלותה‪...‬מין‪ ‬ניגון‪ ‬החופה‪ ‬שמזווג‪ ‬את‪ ‬החתן‪ ‬והכלה‪ ‬וד"ל"‪ .‬ועי' להלן‪ ‬על‪ ‬ההתהפכויות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בקשר‪ ‬לזיקת‪ ‬החסידות‪ ‬‬
‫לנבואה‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬עמ' ‪ .83‬וקס‪ ‬דן‪ ‬גם‪ ‬ב"דרכים‪ ‬להשגת‪ ‬ההתרגשות" בתפקיד‪ ‬הגוף‪ ,‬כמו‪ ‬הדמיה‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬ריקוד‪ ‬ושתיית‪ ‬‬
‫יי"ש‪ .‬בנושאים‪ ‬אלה‪ ‬נדון‪ ‬בחלק‪ ‬הרביעי‪ ‬בפרקים‪ ‬על‪ ‬היישום‪ ‬המעשי‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫‪206‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ז‪ .:‬עי' גם‪ ‬תניא‪ ,‬עמ' מ‪" .‬ובפרט‪ ‬במצות‪ ‬תפילה‪ ‬לצעוק‪ ‬אל‪ ‬ה' בצר‪ ‬לה‪ ‬מגלותה‪ ‬בגופי‪ ‬המשוקץ‪ ‬להוציאה‪ ‬‬
‫ממסגר‪ ‬ולדבקה‪ ‬בו‪ ‬ית'"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬אנו‪ ‬רואים‪ ‬שאיפה‪ ‬לדבקות‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬תפילה‪ ‬אקסטטית‪.‬‬

‫‪67‬‬
‫פרק ד‪ :‬ענווה ואמת‬

‫הרב ק”ק מדגיש תכונות נוספות של החסיד‪ :‬ענוותנותו וידיעתו את מצבו הרוחני האמיתי‪.‬‬
‫הרמאות העצמית מונעת מהחסיד להתקדם בעבודת ה'‪ .‬בפרק ה' של הכשרת האברכים‪" ,‬שיח‪ ,‬מלב‬
‫אל לב האברך"‪:‬‬
‫עיקרן ויסודן של החסידים הוא שלא בלבד שלא יעלה בדעתו שמעשיו‬
‫טובים‪ ,‬ומכש"כ שלא יחשוב בקרבו לאמור חסיד אני‪ ,‬אף לא תהא‬
‫ענוותנותו רק בזה לבד‪ ,‬שיחשוב על עצמו‪ ,‬שאין עבודתו כ"כ זכה כפי‬
‫שצריכה להיות לפי ערכו החשוב‪ ,‬רק פשוט שבכל יום ובכל עת יחשוב‬
‫עצמו שעבר ח"ו עבירה חמורה דאורייתא שצריך להביא עלי' קרבן‪207.‬‬
‫חשוב להדגיש שמחשבה זו אינה אמורה להביא לידי עצבות‪ ,‬כפי שכותב הרב ק”ק בדרך המלך‬
‫לפרשת ויגש תר"צ‪:‬‬
‫וזאת היא שמחת החסיד‪ .‬לא שמתגאה לאמור צדיק אני ואיני מביט‬
‫בחסרונותי‪ .‬אדרבא עיקר וראשית החסידות היא להיות מכיר א"ע ולא‬
‫לרמות ע"ע ומכש"כ את זולתו‪ .‬ולא שאינו מרגיש בדאגותיו הפרטיים‪,‬‬
‫מרגיש הוא‪ ,‬רק החסיד יכול לפעמים לקפוץ מכל בשרו ועורו ולהשליך‬
‫מע"ע את כל דאגותיו עם כל חסרונותיו ולעמוד מחוץ להם איזה זמן‪208.‬‬
‫אפשר לראות בשתי הפסקאות אמירות שמשלימות זו את זו‪ .‬הראשונה באה לדרבן את החסיד‬
‫לעשות חשבון נפש אמיתי ולא לרמות את עצמו שהוא כבר צדיק‪ .‬לעומתה‪ ,‬השניה מלמדת שהכרה‬
‫זו איננה אמורה לגרום לעצבות‪ ,‬אלא לתת לו מוטיבציה להתמודד עם בעיותיו הרוחניות‪ .‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬אסור לחסיד להיות שבע רצון ממדרגתו הרוחנית‪ .‬שאיפתו לשלמות גורמת לו להרגשה‬
‫‪209‬‬
‫מתמדת של חסרונותיו‪ ,‬ומעוררת אותו להתמודדות רצינית איתן‪.‬‬

‫‪ 207‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ‬כא‪-.‬כא‪ :‬וראה‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬הקבוצות‪ ,‬שאחד‪ ‬התנאים‪ ‬להתקבל‪ ‬לקבוצה‪ ‬הוא‪" ‬שלא‪ ‬יהיה‪ ‬שקרן‪ ‬ורמאי‪ ..‬שאף‪ ‬לשוב‪ ‬אי‪ ‬‬


‫אפשר ‪ ‬לאיש ‪ ‬כזה‪ ..‬שמרמה ‪ ‬את ‪ ‬עצמו"‪ .‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה ‪ ‬עמ' ‪ .10‬נושא ‪ ‬הרמאות ‪ ‬וחוסר ‪ ‬האמת ‪ ‬בעבודת ‪ ‬ה' הטריד ‪ ‬גם ‪ ‬את‪ ‬‬
‫האדמו"רים‪ ‬שהשפיעו‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬עי' נועם‪ ‬אלימלך ‪ ‬לפרשת‪ ‬חיי‪ ‬שרה‪ ,‬עמ' לג; עבודת‪ ‬ישראל ‪ ‬לפרשת‪ ‬ויצא‪ ,‬עמ' כט; מאור‪ ‬‬
‫ושמש‪ ‬לפרשת‪ ‬תולדות‪ ,‬עמ' סה‪-‬סו; ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬א‪:‬ג; ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬תנינא‪ ‬נח‪.‬‬
‫‪ 208‬דרך‪ ‬המלך‪ ‬עמ'‪ ‬סד‪ .‬ועי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,10‬שאסור‪ ‬ל"שקרן‪ ‬ורמאי" להצטרף‪ ‬לחבורה‪.‬‬
‫‪  209‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬פרק‪ ‬יג‪" ,‬מעט‪ ‬חשבון‪ ‬הנפש"‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬נותן‪ ‬הדרכה‪ ‬מעשית‪ ‬בבדיקה‪ ‬העצמית‪ ‬של‪ ‬החסיד‪.‬‬

‫‪68‬‬
‫פרק ה‪ :‬לימוד התורה והחינוך‬

‫מהו יחסה של החסידות ללימוד תורה לפי הרב ק”ק? הוא קובע "שלא די לימוד התורה בלבד‪ ,‬רק‬
‫צריכים גם להיות חסיד וזהו העיקר‪ .‬ובמה החסידות תלויה‪ ,‬בלב‪ ,‬רחמנא לבא בעי‪ ,‬ובמה זוכים‬
‫לחסידות וללב‪ ,‬ע"י מסירת נפש‪210".‬‬
‫אין להסיק מכאן שהרב ק”ק איננו דורש התמדה רבה בלימוד תורה‪ ,‬כי ההיפך הוא הנכון‪ ,‬כפי‬
‫שניתן לראות למשל בבני מחשבה טובה ב"סדר הדרכה וכללים"‪:‬‬
‫מאד מאד הוי זהיר שלא תלך בטל אף רגע‪ ,‬כפי שנרשם בסדר האמצעים‬
‫אות ט"ז‪ ,‬עשרה רגעים של בטלה יהי' בעיניך כעבירה חמורה רח"ל‪ ,‬בעד‬
‫בטלה אתה משלם בחייך‪ ,‬כי הזמן שבטלת חלק של שנות חייך היה חלף‬
‫ועבר‪ ,‬ולא תחיה בו עוד‪ ...‬בטלת איזה זמן יהיה בעיניך שחתכת חתיכה‬
‫מלבך והשלכתו לפני הכלבים‪ .‬בשעה שאי אפשר לך ללמוד חשוב‬
‫בתורה‪ ,‬הדרכה וחסידות‪ ,‬אף בשעת חזרת התפלה‪...‬ומכש"כ בשעה‬
‫שאתה הולך בשוק תהי' מחשבתך ולבך קבועים באיזה דבר תורה‪211.‬‬
‫גם בספר חובת התלמידים נמצאים קטעי עידוד רבים ועצות בקשר להתמדה וניצול הזמן‪ ,‬וגם לזה‬
‫יש קשר ישיר לעבודת החסיד ולמצב החסידות‪:‬‬
‫מה תועיל לך חסידותך אם תבטל על ידיה מזמני התורה‪ ,‬ומה תרויח‬
‫בנפשך המגלה אם בתורה לא תעמל‪ ,‬ואף אל החסידות לא תבוא‪ ,‬כי לא‬
‫עם הארץ חסיד‪...‬האם מחנה החסידים אשר בכל דור ודור עניים מלומדי‬
‫תורה מאשר שאר המחנות בישראל‪ ,‬ואם בדורות אשר לפנינו רק לא‬
‫פחותים היו בני התורה אשר בין החסידים מאשר בין שאר ישראל לפי‬
‫מספרם‪ ,‬עתה בדור הזה רואים בעליל כי עוד יגדל המספר בני תורה אשר‬
‫בחסידים על זולתם‪ .‬כלומר‪ ,‬בדור הזה היורד רחמנא לצלן‪ ,‬לא נפחת כל‬
‫כך מספר בני התורה ולא יגדל כל כך מספר המתרחקים מה' ומתורתו‬
‫מבין דור הצעיר במחנה החסידים מכפי ערך שאר מחנות ישראל‪212.‬‬

‫ראוי לציין שהרב ק"ק שם דגש על הלימוד "בעיון" במסגרת החינוכית גם ככלי להשגת הדבקות‪:‬‬
‫‪213‬‬
‫"מי שלומד בעיון‪...‬זה הוא עיקר למוד התורה שזוכים להתדבק על ידה בה'"‪.‬‬

‫‪ 210‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ'‪ ‬כב‪:‬‬
‫‪ 211‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.53‬‬
‫‪ 212‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ'‪ ‬קיט‪.‬‬
‫‪  213‬שם‪ ,‬עמ' נח‪ .‬לאור‪ ‬דבריו‪ ‬כאן‪ ‬ובמקומות‪ ‬נוספים‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬קביעתו‪ ‬של‪ ‬אלמקיאס‪-‬זיגל‪) ‬עמ' ‪ (191‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ממליץ‪ ‬‬
‫ש"מוטב‪ ‬ללמוד‪ ‬בשטחיות‪ ‬ולא‪ ‬בעיון‪ ‬כדי‪ ‬לא‪ ‬לחשוב‪ ‬הרבה"‪ ,‬נראית‪ ‬מוזרה‪ ‬ביותר‪.‬‬

‫‪69‬‬
‫במבוא השערים‪ ,‬פרק י‪ ,‬הפרק האחרון‪ ,‬הרב ק"ק עוסק בעיקר בעניני חינוך‪ ,‬וחוזר לכמה נושאים‬
‫שכבר נידונו לפני כן בספר‪ .‬יש כאן שתי קביעות חינוכיות חשובות‪ ,‬הקשורות למצב הנוער והחינוך‬
‫הירוד בדור‪ .‬הראשונה קשורה לתכני הלימוד והשניה לדידקטיקה‪ .‬בקשר לתכני הלימוד ‪ ,‬יש צורך‬
‫דחוף לחבר ספרים בסגנון חדש‪ ,‬ספרים שהנוער יוכל יותר "להתחבר" אליהם‪ .‬הם חייבים לעסוק‬
‫יותר ב"רוחב" מאשר ב"עומק"‪ .‬זה נכון הן בקשר ללימוד גמרא‪ ,‬והן לחסידות עצמה‪:‬‬
‫עתה‪ ,‬שעיקר הדיבורים אשר צריכים לדבר בחסידות‪ ,‬ועיקר הספרים אשר‬
‫בעלי המחברים צריכים לחבר היא בהתרחבות החסידות‪ ,‬יותר מאשר‬
‫בהתעמקות בה‪ .‬גם בנגלה שבתורה כך הוא‪ .‬הן אמת שהבן תורה שכבר‬
‫מלא כרסו בתורה‪ ,‬הוא כאשר מוצא במפרשים יותר התעמקות ורואה‬
‫בגמרא‪ ,‬רש"י ותוספות שכליות יותר עמוקות‪ ,‬יותר חשקו מתעורר‬
‫להתמיד בתורה‪ ,‬אבל האם יועילו שכליות העמוקות‪ ,‬לנערים העוזבים את‬
‫לימוד התורה מפני שאינם רוצים או אינם יכולים להתאמץ ולהתיגע בה‪.‬‬
‫והאם נתקן את עזיבתם ונקרבם לתורה ע"י שנוסיף לחבר להם חיבורים‬
‫ביותר התעמקות‪ ,‬אם רוצים להועיל להם אז צריכים לחבר בשבילם‬
‫חיבורים בהתרחבות והתפשטות התורה‪ ,‬שיקל להם מתחילה אף במעט‬
‫יגיעה להבין את דברי הגפ"ת‪ ,‬ואז כאשר יטעמו ויראו כי טובה היא‪ ,‬גם‬
‫יתאמצו ויתיגעו אף יתעמקו‪ .‬כן הוא גם בחסידות‪ ,‬עתה צריכים‬
‫להשתלשל לפי הדור‪ ,‬כי מה יעלה לנו כאשר נדרוש להם דברים עמוקים‬
‫מרזי עולמות החסידות‪ ,‬אם לא יבינו‪ ,‬ואם יבינו רק בשכלם לבד תשאר‬
‫הבנתם ולא יתאמצו להתקדש ולהעשות חסידים בכל עצמותם‪214.‬‬
‫מענין שחלק מהטיעונים של הרב ק”ק כאן בקשר להוראת הגמרא עדיין נשמעים היום בדיונים‬
‫ערכיים ופדגוגיים בתחום החינוך‪ ,‬בעיקר בקשר להוראת התלמוד בישיבות התיכוניות‪ .‬אין כאן‬
‫המקום לדון בנושא החשוב הזה‪ .215‬בקשר לספרי חסידות שאולי עונים על הדרישה של הרב ק”ק‬
‫לספרות חסידית יותר קלה ונגישה‪ ,‬אפשר לציין את הספר שלו חובת התלמידים‪ .‬גם חלק מספריו‬
‫של הרב הלל צייטלין )עיין בפרק על החברייא הקדושה(‪ ,‬וספר תנאי הנפש להשגת החסידות לרב‬
‫‪216‬‬
‫מנחם אקשטיין )עיין בפרק על תרגילי דימוי מודרך( נכנסים לקטגוריה הזאת‪.‬‬
‫החלק השני של הדיון‪ ,‬כפי שהזכרנו‪ ,‬קשור יותר לאופן ההוראה מאשר לתוכן ההוראה‪ .‬עלינו‬

‫‪  214‬שם‪ ‬עמ’‪ ‬נד‪:‬‬
‫‪ 215‬עי’‪,Zvi Blobstein ‬‬
‫”‪, “The Spiritual System of the Rebbe of Piaseczneh: Implications for Contemporary Jewish Education‬‬
‫‪Jerusalem 2002.‬‬
‫‪  216‬בדור‪ ‬שלנו‪ ‬אפשר‪ ‬להצביע‪ ‬על‪ ‬הספרים‪ ‬נתיבות‪ ‬שלום‪ ‬לאדמו"ר‪ ‬מסלונים‪ ‬שממלאים‪ ‬תפקיד‪ ‬זה‪ .‬במידה‪ ‬מסוימת‪ ‬גם‪ ‬התרגומים‪ ‬‬
‫הרבים‪ ‬של‪ ‬ספרי‪ ‬חסידות‪ ‬לאנגלית‪ ‬ולעוד‪ ‬שפות‪ ,‬ומפעלי‪ ‬הפצת‪ ‬הספרים‪ ‬של‪ ‬חסידי‪ ‬חב"ד‪ ‬וחסידי‪ ‬ברסלב‪ ,‬שבין‪ ‬היתר‪ ‬גם‪ ‬מוציאים‪ ‬‬
‫לאור‪ ‬ספרות‪ ‬חסידית‪" ‬עממית"‪.‬‬

‫‪70‬‬
‫לחפש שיטות חינוכיות חדשניות‪ ,‬על מנת לקרב את התלמיד‪:‬‬
‫אבל האין גם חובה עלינו להקל להם דרכם אל דרך הקודש‪ ,‬ולא בתוספת‬
‫עמקות לבד בדברי קודש משלימים את חובתנו אנו עתה‪ ,‬אף לא בתוספת‬
‫הבנה לבדה‪ ,‬רק גם בהרכנת הקודש אל הבאים להתקדש‪ ,‬ובהקלת חינוכי‬
‫העבודה אל הבאים לעבוד‪ ,‬חובה עלינו לבקש ולמצוא לפניהם אופנים‬
‫ודרכים אשר על ידם יקל להם לשוב אל קדושתנו ועבודת החסידות אשר‬
‫לנו מאז‪ .‬יפסיעו נא פסיעה קטנה אחר פסיעה קטנה‪ ,‬עקב בצד אגודל‪,‬‬
‫ופתאום יאירו עיניהם וישמחו לבביהם מאור התורה ונוגה החסידות אשר‬
‫יבהיק לפניהם‪217.‬‬
‫כאן אנחנו רואים את החוש הפדגוגי של הרב ק"ק‪ ,‬שעל מנת לקרב את התלמיד מוכן "להתפשר"‪,‬‬
‫לפחות בתחילת הדרך‪ ,‬על מנת להקל עליו ולמשוך אותו‪ .‬גם זה קשור לאופי ה"עממי" של‬
‫החסידות על פי תפיסתו‪ .‬אם הוא היה מתעניין רק בחינוך לאליטות‪ ,‬הוא לא היה צריך לחפש‬
‫דרכים חדשות גם למשוך תלמידים חלשים‪ .‬אבל מכיון שהוא אינו מוכן לוותר על אף תלמיד‪,‬‬
‫ורוצה לשמור כמה שיותר תלמידים במסגרת הישיבה כמה שיותר זמן‪ ,‬הוא אינו מפחד מחידושים‬
‫בתכני החינוך ובשיטת ההוראה‪.‬‬

‫‪ 217‬מבוא‪ ‬השערים‪ ‬עמ' נה‪:‬‬

‫‪71‬‬
‫‪218‬‬
‫פרק ו‪ :‬החברייא הקדושה‬

‫בהכשרת האברכים ‪ ,‬פרק יא‪" ,‬החברייא"‪ ,‬בהקדמה לנושא קבוצות העבודה )ראה להלן בפרק על‬
‫הקבוצות(‪ ,‬שואל הרב ק”ק על אודות ההגדרה והחידוש של החסידות לעומת תנועות קבליות‬
‫‪219‬‬
‫מוקדמות‪ ,‬וחלק גדול מתשובתו מוקדש לנושא החברתי‪:‬‬
‫אותם שכאשר שואלים אותם מה זאת חסידות‪...‬לא ידע מה לענות‪ .‬או‬
‫שישיב תשובה השגורה‪ ,‬שהחמימות בעבודה היא החסידות‪ ,‬ולא יתנו לב‬
‫לדעת שגם לקדושינו בעלי הקבלה‪...‬לא חסר אש אלקים בעבודת קדשם‪.‬‬
‫ואם נאמר שהחמימות של המקובלים נתישנה והבעש"ט זי"ע שוב עורר‬
‫אותה‪ ,‬א"כ ח"ו לא גילה שום חדשות‪ ,‬רק החזיר את העטרה ליושנה‪,‬‬
‫ולמה לקראותם שם חדש חסידים וחסידות ולא מקובלים וקבלה‬
‫כמלפנים‪ .‬ולמה חלקו עליהם המתנגדים‪...‬זאת אומרת שהחסידות אורה‪,‬‬
‫קדושתה‪ ,‬ועבודתה‪ ,‬נמשכה ונשתלשלה לעולם הזה במקומות שונים‪ ,‬אז‬
‫גם הבעלי בתים והפשוטים הנוסעים אל רבם יונקים‪ ,‬ובשם חסידים‬
‫נקראים‪ .‬והרי זה כעין קדושת המקדש‪ ,‬שגם איש ההדיוט איש שדה‬
‫אשר בקצה ארץ ישראל באתו וחרמשו ינק מן הקדושה אשר שם במקדש‬
‫נתגלה‪220.‬‬

‫‪  218‬בעמוד‪ ‬השער‪ ‬של‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬משתמש‪ ‬בצמד‪ ‬המילים‪" ‬החברייא‪ ‬הקדושה"‪ .‬לעומת‪ ‬זה‪ ,‬הכותרת‪ ‬להכשרת‬


‫האברכים‪ ,‬פרק‪ ‬יא‪ ,‬היא‪" ‬החברייא"‪ .‬חיפוש‪ ‬במחשב‪ ‬מגלה‪ ‬שימוש‪ ‬רב‪ ‬במילה‪" ‬חברייא" בזהר‪ ‬ובספרי‪ ‬חסידות‪ ,‬אבל‪ ‬כמעט‪ ‬שאין‪ ‬‬
‫דוגמאות‪ ‬לצמד‪" ‬חברייא‪ ‬קדושה" בצורה‪ ‬זו‪ ‬או‪ ‬אחרת‪ .‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬לא‪ ‬השתמש‪ ‬במילה‪" ‬חברייא" אלא‪ ‬‬
‫ב"אגודה"‪ .‬אולי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬הוסיף‪ ‬את‪ ‬התואר‪" ‬הקדושה" להדגיש‪ ‬את‪ ‬חשיבותה‪ ‬של‪ ‬הקבוצה‪.‬‬
‫‪  219‬בובר‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬הנושא‪ ‬החברתי‪ ‬כמרכזי‪ ‬בחסידות‪ .‬עי' בפרדס‪ ‬החסידות‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬עמ' קיא‪" :‬אין‪ ‬אתה‪ ‬יכול‪ ‬לאהוב‪ ‬את‪ ‬‬
‫האלקים‪ ‬באמת‪ ,‬אם‪ ‬אינך‪ ‬אוהב‪ ‬את‪ ‬הבריות‪...‬החסידות‪ ‬אומרת‪ :‬אין‪ ‬אתה‪ ‬בא‪ ‬במגע‪ ‬מהותי‪ ‬עם‪ ‬אלקים‪ ,‬אלא‪ ‬אם‪ ‬כן‪ ‬באת‪ ‬במגע‪ ‬‬
‫מהותי‪ ‬עם‪ ‬הבריות"‪ .‬עי' גם‪ ‬בהקדמתו‪ ‬לספרו‪Tales of the Hasidim, New York, pp. 1-34, “Hasidic Community  ‬‬
‫‪  and Leadership”.‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬גם‪ ‬מציין‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' נט‪ ,.‬ש"גם‪ ‬אנשי‪ ‬האלקי‪ ‬בעלי‪ ‬זוה"ק‪...‬בשם‪ ‬חברייא‪ ‬הקדושה‪ ‬‬
‫כמה‪ ‬פעמים‪ ‬מוזכרים‪ ‬בזוה"ק"‪ ,‬ועבורו‪ ‬זה‪ ‬מהווה‪ ‬תקדים‪ ‬לחברייא‪ ‬החסידית‪ .‬כמובן‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתיחס‪ ‬לחוגו‪ ‬של‪ ‬רשב"י‪ .‬לפי‪ ‬‬
‫המחקרים‪ ‬של‪ ‬יהודה‪ ‬ליבס‪ ,‬המאמין‪ ‬שספר‪ ‬הזהר‪ ‬מאוחר‪ ,‬הוא‪ ‬נכתב‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬חבורה‪ ‬של‪ ‬מקובלים‪" ,‬חוג‪ ‬הזהר"‪.‬‬
‫) זה‪ ‬בניגוד‪ ‬לדעתו‪ ‬של‪ ,Scholem, Major Trends, pp. 156-243 ‬שהזהר‪ ‬נכתב‪ ‬ע"י‪ ‬רבי‪ ‬משה‪ ‬די‪-‬ליאון(‪ ,‬ולכן‪ ‬גם‪ ‬לפי‪ ‬‬
‫המחקר‪ ‬של‪ ‬ליבס‪ ‬רואים‪ ‬את‪ ‬ה"חברייא" של‪ ‬הזהר‪ .‬עי' ליבס‪" ,‬כיצד‪ ‬נתחבר‪ ‬ספר‪ ‬הזוהר"‪ ,‬ספר‪ ‬הזוהר‪ ‬ודורו‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪ .1-7‬בנוסף‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מציין‪ ‬שרעיון‪ ‬החברה‪ ‬והחברים‪ ‬נמצא‪ ‬גם‪ ‬בחז"ל‪ .‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' נח‪-:‬נט‪ ,.‬הוא‪ ‬כותב‪" ‬איתא‪ ‬‬
‫בגמרא‪) ‬ברכות‪ ‬סג‪ ‬ע"ב( הסכת‪ ,‬עשו‪ ‬כתות‪ ‬כתות‪ ‬ועסקו‪ ‬בתורה‪ ‬לפי‪ ‬שאין‪ ‬התורה‪ ‬נקנית‪ ‬אלא‪ ‬בחבורה‪ ‬עכ"ל‪ ‬הגמרא‪ .‬ולא‪ ‬ללמוד‪ ‬‬
‫התורה‪ ‬בלבד‪ ‬רק‪ ‬גם‪ ‬לכל‪ ‬תוספת‪ ‬עבודה‪...‬וכ"כ‪ ‬היתה‪ ‬החבורה‪ ‬יסוד‪ ‬וקיום‪ ‬עבודתם‪ ‬עד‪ ‬שנקראו‪ ‬גם‪ ‬האנשים‪ ‬על‪ ‬שמה‪ ‬חברים‪ ‬‬
‫וחבר"‪ .‬על‪ ‬היחסים‪ ‬בתוך‪ ‬החוג‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪Etkes, “Hasidism as a Movement – The First Stage”, in Bezalel ,‬‬
‫‪ ,Safran (editor), Hasidism: Continuity or Innovation, Cambridge 1988, pp. 10-13,‬ואטקס‪ ,‬בעל השם‪:‬‬
‫הבעש"ט‪ – ‬מאגיה‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬הנהגה‪ ,‬ירושלים‪ ,2001 ‬עמ' ‪.207-216‬‬
‫‪ 220‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’‪ ‬נט‪-.‬נט‪:‬‬

‫‪72‬‬
‫אנו רואים כאן כמה נקודות חשובות‪ .‬הרב ק"ק מבקש לחדד את ההבדל בין החסידות לבין היהדות‬
‫הדתית הלא‪-‬חסידית‪ ,‬וחשוב לו גם להראות שיש בחסידותו של הבעש"ט חידוש אמיתי ביחס‬
‫לקבלה‪ .‬זהו נושא מרכזי בפרקים הראשונים של מבוא השערים‪ ,‬ונחזור אליו בפרק על היחס‬
‫לקבלה‪ .‬החידוש כאן הוא בקשר הדתי‪-‬חברתי בין החסידים לבין רבם‪ ,‬ובינם לבין עצמם‪ ,‬שבזכות‬
‫קשרים אלה זוכים הם לשם "חסיד"‪ .‬בנוסף‪ ,‬שוב רואים מכאן שהחסידות איננה תנועה אליטיסטית‪,‬‬
‫כי גם "הפשוטים" כלולים בה‪ 221.‬לא פחות מעניינת היא ההשוואה בין חצרו של הרבי לבין בית‬
‫המקדש‪ ,‬כאשר הנסיעה לרבי נתפסת כמעין עליה לרגל‪ 222.‬המודל התנ"כי לחוויה החסידית כנראה‬
‫כבר קשור לנושא החסידות כתנועה נבואית‪ ,223‬שעליו נרחיב את הדבור בהמשך בפרק על הנבואה‪.‬‬
‫בהמשך הקטע מביא הרב ק"ק ציטוט מסבו‪ ,‬בעל מאור ושמש‪ ,‬על פיו הוא מבחין בנושא החברתי‬
‫והקבוצות‪ ,‬כמאפיין מרכזי של החסידות וכעניין המפריד בינה ובין התנועות הרוחניות שקדמו לה‪.‬‬
‫תנועות אלה הדגישו את חשיבות ה"התבודדות" )לא במובן של מדיטציה‪ ,‬אותה הרב ק"ק מחייב(‬
‫כחלק מעבודת ה' שמתבצעת במצב של הסתגרות מן החברה‪ .‬כאן‪ ,‬ובמקומות רבים‪ ,‬הרב ק"ק‬
‫דורש להקים קבוצות של עובדי ה'‪ ,‬וכותב שהחידוש העיקרי של שיטת הבעש"ט בעבודת ה' היה‬
‫בבניית חברה של עובדי ה'‪ ,‬ששאפו להגיע לחוויה רוחנית קולקטיבית‪ ,‬במקום לחפש את השלמות‬
‫רוחנית דרך ההתבדלות‪:‬‬
‫וראה נא גם את גודל ונחיצת החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט‬

‫‪  221‬על‪ ‬החידוש‪ ‬שבחידוש‪ ‬הקבוצות‪ ‬ע"י‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עי' חביבה‪ ‬פדיה‪" ,‬להתפתחותו‪ ‬של‪ ‬הדגם‪ ‬החברתי‪-‬דתי‪-‬כלכלי‪ ‬בחסידות‪ :‬הפדיון‪ ‬‬


‫החבורה‪ ‬והעליה‪ ‬לרגל"‪ ,‬דת‪ ‬וכלכלה‪ :‬יחסי‪ ‬גומלין‪ ,‬מ' בן‪-‬ששון‪) ‬עורך(‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪" :384‬במובן‪ ‬של‪ ‬הקמה‪ ‬ממשית‪ ‬‬
‫של‪' ‬חבורה'‪ ,‬כפי‪ ‬שאנו‪ ‬מוצאים‪ ‬אצל‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסעצנא‪ ,‬ועליה‪ ‬מעיד‪ ‬הקונטרס‪ ‬שכתב‪) ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ג(‬
‫ואשר‪ ‬מכיל‪' ‬תקנות‪ ‬החברה' וכן‪' ‬סדר‪ ‬אמצעי‪ ‬ויסוד‪ ‬החברה'‪ .‬הדבר‪ ‬משקף‪ ‬עד‪ ‬כמה‪ ‬נתרחקה‪ ‬החסידות‪ ‬מן‪ ‬התופעה‪ ‬הראשונית‪ ‬‬
‫של‪ ‬החבורה‪ ‬שנצרכה‪ ‬להקים‪ ‬שוב‪ – ‬בתוך‪ ‬מסגרת‪ ‬העדה‪ – ‬חבורה"‪ .‬על‪ ‬התופעה‪ ‬של‪" ‬חבורות‪ ‬קדושות" בחסידות‪ ‬כהשתקפות‪ ‬‬
‫חדשה‪ ‬של‪ ‬תופעה‪ ‬עתיקה‪ ,‬עי' בן‪-‬ציון‪ ‬דינור‪ ,‬במפנה‪ ‬הדורות‪ ,‬עמ' ‪ .162‬לדעתו‪ ,‬מדובר‪ ‬ב"'תופעה‪ ‬של‪ ‬הווי' דווקא‪ ‬בדורות‪ ‬של‪ ‬‬
‫תסיסות‪ ‬דתיות"‪.‬‬
‫‪  222‬עי’ ‪Green Arthur, “Zaddiq as Axis Mundi in Later Judaism”, in the “Journal of the American Academy‬‬
‫‪ .of Religion” 45, 3 (1977), pp. 327-347.‬עי' במיוחד‪ ‬בעמ' ‪ ,339 ,329-330‬דוגמאות‪ ‬של‪ ‬יחס‪ ‬לחצרות‪ ‬שונות‪ ‬כמעין‪ ‬‬
‫ירושלים‪ ‬או‪ ‬בית‪ ‬המקדש‪ .‬בעולם‪ ‬הלא‪-‬חסידי‪ ‬עי' פירוש‪ ‬המלבי"ם‪" ‬לב‪ ‬מלכים" לספר‪ ‬מלכים‪ ‬ב‪ ,‬פרק‪ ‬ד‪ :‬כג‪" .‬היה‪ ‬מנהגם‪ ‬‬
‫ללכת‪ ‬אל‪ ‬איש‪ ‬האלקים‪...‬כמו‪ ‬שצוה‪ ‬ה' העליה‪ ‬לרגל‪ ‬ללמד‪ ‬שם‪ ‬דרכי‪ ‬ה' מפי‪ ‬הכהנים‪ ‬ולהמשיך‪ ‬עליו‪ ‬שפע‪ ‬קדושה‪...‬בזה"ז‪ ‬שהוא‪ ‬‬
‫א"א‪ ‬היו‪ ‬הולכים‪...‬אצל‪ ‬הנביא‪ ‬שעליו‪ ‬ה' שוכן‪ ‬כדוגמת‪ ‬שישכון‪ ‬במקדש‪...‬וממנו‪ ‬ילמדו‪ ‬דרכי‪ ‬ה' ויקבלו‪ ‬שפע‪ ‬קדושה‪ ‬‬
‫וברכה‪...‬וחז"ל‪ ‬הוציאו‪ ‬מזה‪ ‬שחייב‪ ‬אדם‪ ‬לקבל‪ ‬פני‪ ‬רבו‪ ‬ברגל‪...‬במקום‪ ‬עליה‪ ‬לרגל‪...‬שקבלת‪ ‬פני‪ ‬רבו‪ ‬כמקבל‪ ‬פני‪ ‬שכינה‪ ‬‬
‫במקדש"‪.‬‬
‫‪  223‬עי' מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ :‬סמכות‪ ‬ואמונת‪ ‬צדיקים‪ ‬באספקלריית‪ ‬ספרותה‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.301‬‬
‫פייקאז' מביא‪ ‬מדברי‪ ‬רבי‪ ‬ישכר‪ ‬דוב‪ ‬בעריש‪ ‬טורהיים‪ ‬מוולבוז'‪ ,‬בספרו‪ ‬עבודת‪ ‬יששכר‪ ,‬שמפעלו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬מהווה‪ ‬נסיון‪ ‬‬
‫לשחזר‪ ‬את‪ ‬ההווי‪ ‬התנ"כי‪ ‬ואת‪ ‬ה"תיקונים" של‪ ‬האבות‪ .‬ועי' בשימוש‪ ‬היוצא‪ ‬דופן‪ ‬של‪ ‬הביטוי‪ ‬החז"לי‪" ‬אין‪ ‬מקרא‪ ‬יוצא‪ ‬מידי‪ ‬‬
‫פשוטו" בקשר‪ ‬להסברים‪ ‬שונים‪ ‬של‪ ‬שתיית‪ ‬היי"ש‪ ‬החסידית‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מו‪.:‬‬

‫‪73‬‬
‫כי איתא בספה"ק מאור ושמש בפ' תצא וז"ל הק'‪ ,‬והנה ראינו בדורות‬
‫שלפנינו טרם נתפשט בעולם נוגה אור דרך הבעש"ט זצוק"ל וכו'‪ ,‬כל‬
‫איש אשר נגע יראת ד' בלבבו וכו' היו נסגרים חדר בחדר להתבודד בלי‬
‫חברת האדם וכו' ומהם אשר התענו תעניתם ועשו‪...‬לא זו דרך העיקרי‬
‫בעבודת השי"ת‪ ,‬רק העיקר והיתד שהכל תלוי בו ותוכן דרכי התשובה‬
‫הנכונה המצא תמצא ע"י אהבת חברים ודיבוק חברים‪ 224‬והתקרבות‬
‫לצדיקי הדור וכו'‪ ,‬והגם כי ידמה בנפשו אשר בעת התבודדותו יעורר‬
‫לבבו יותר לשוב בתשובה ולהדבק בד' מאשר יהי' בחברת אוהבים‬
‫וחברים מקשיבים‪ ,‬כי ע"י חברת בני אדם יפרד מדביקתו‪ ,‬עכ"ז יותר ראוי‬
‫ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים וכו' כי עי"ז יכול להמשיך הארה‬
‫לאורך ימים וכו' ובהתבודדתו אינו פועל כי אם לשעתו עכ"ל הק'‪ .‬גם‬
‫להעובדים אשר מלפנים שהתענו הסתגפו והתבודדו בדביקות‪ ,‬אומר‬
‫בקדשו שיותר טובה העבודה בחברייא‪ ,‬והיא תשאר לו לאורך ימים‪.‬‬
‫ומכש"כ עתה בדורנו שאין התבודדות ולא תעניתים וסגופים‪ ,‬שנחוצה‬
‫החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט‪225.‬‬
‫גם כאן אנו מוצאים כמה מרכיבים חשובים בחסידות; ישנן בעצם שתי דרכים בעבודת ה'‪ ,‬דרך‬
‫ההתבודדות או דרך אהבת חברים ודבוק חברים‪ ,226‬וברור שההתבודדות איננה הדרך הנכונה‪,‬‬
‫משום שהיא מלווה באשליה מסוימת של דבקות בה'‪ .‬המתבודד חושש שהמגע עם אנשים יגרום‬
‫להפסקת דבקותו בה'‪ ,‬אך אפילו יש אמת בטענה זו‪ ,‬בכל זאת עדיף להתחבר לבני אדם‪ ,‬אקט‬
‫שמאפשר לעובד "להמשיך הארה לאורך ימים"‪ .‬עבודת ההתבודדות איננה יכולה להמשך לאורך‬
‫זמן‪ ,‬ולכן עדיף לבנות מערכת רוחנית חברתית המאפשרת עבודה לטווח ארוך‪ .‬גם ההתקרבות‬
‫לצדיק מוזכרת כאן כמרכיב עיקרי בחסידות‪ ,‬וגם לזה נחזור בפרק על הקשר בין החסיד ובין הרבי‪.‬‬
‫ההתבודדות מלווה בדרך כלל גם בסיגופים ותעניות‪ ,‬שגם הן לא נכונות‪ ,‬כפי שנראה להלן בדיון על‬
‫העבודה בגשמיות‪ .‬הרב ק"ק מעיר על דברי קודמו‪ ,‬שבדורנו "אין התבודדות ולא תעניתים‬
‫וסיגופים"‪ ,‬וחשוב לחדש את החברייא כתחליף‪ .‬מתוך כך בחירתו בקהילתיות במקום ההסתגרות‪,‬‬
‫נראית מהותית יותר‪ ,‬ומהווה אמירה משמעותית לעניין החסידות‪ ,‬שלדעתו שוללת את הסגפנות‬
‫וההסתגרות בעבודת ה'‪ ,‬ומחליפה אותן בעבודה בגשמיות ובעבודה קבוצתית‪.‬‬

‫בספר נועם אלימלך ישנו קטע אחד שכנראה השפיע על רעיון זה‪" :‬האדם העובד ה' מעצמו ולפי‬
‫שכלו אז אינו יכול להגיע לעלות‪...‬אבל כשאדם רואה מחבירו דבר טוב‪...‬יכול לעלות למעלה על ידי‬

‫‪   224‬השווה‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" ,57‬על‪ ‬שלשה‪ ‬דברים‪ ‬החברייא‪ ‬הקדושה‪ ‬עומדת‪ ,‬על‪ ‬התחברות‪ ‬חברים‪ ,‬על‪ ‬אהבת‪ ‬חברים‪ ,‬ועל‪ ‬‬


‫התדבקות‪ ‬חברים"‪ .‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מצטט‪ ‬ממאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' תרח‪ .‬עי' גם‪ ‬עמ' תקצז‪ ,‬תרלו‪ ,‬תרלט‪.‬‬
‫‪ 225‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬נט‪:‬‬
‫‪  226‬עי' משנה‪ ,‬אבות‪ ‬ו‪:‬ו‪" ,‬התורה‪ ‬נקנית‪ ‬בארבעים‪ ‬ושמונה‪ ‬דברים‪...‬בדבוק‪ ‬חברים"‪.‬‬

‫‪74‬‬
‫זה"‪ 227.‬אך לדעתנו ספר מאור ושמש הינו המקור החשוב ביותר למרכיב החברתי בחסידות‬
‫במשנתו של הרב ק"ק‪ .‬במקומות רבים המאור ושמש כותב בזכות הקהילתיות‪ ,‬ורואה בה מקור‬
‫לעוצמה רוחנית אדירה וחיונית לחסיד‪ .‬אחת הדרשות הבולטות בנידון היא הדרשה לפרשת‬
‫קדושים‪ ,‬ואין זה מקרי‪ ,‬משום שעל פי רש"י‪ ,228‬פרשה זו‪ ,‬הפותחת במצווה המשמעותית של‬
‫"קדושים תהיו"‪" ,‬נאמרה בהקהל"‪ ,‬לכל קהילת עם ישראל ביחד‪ .‬המאור ושמש כותב שהמתבודד‬
‫יכול "להנצל מן הדברים המעכבים עבדות השם יתברך‪ ,‬אבל להשיג הקדושה העליונה אינו זוכה‬
‫עד שידבק עצמו אל אנשי השם‪...‬ולהשתתף עמהם יחד בעבודה רבה הן בתפילה והן בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬ועיקר המצות הכל יהיה בכניסיה יחד‪...‬ואז יכול להשיג הקדושה העליונה‪....‬שאי אפשר‬
‫לאדם שיזכה אל הקדושה‪ ,‬אלא אם כן שיהיו בכניסיה יחד עם הקהל בעבדות ה'‪...‬שפרשה זו נאמרה‬
‫בהקהל‪ ,‬דהיינו שאינו זוכה אל הקדושה אלא בהקהל"‪ 229.‬וגם כאן אנחנו מוצאים התקפה על‬
‫ההתבודדות‪" :‬אם האדם ירצה לפרוש עצמו מן הציבור ולהתבודד עצמו להתפלל ביחיד‪...‬בלתי‬
‫אפשר שישיג הקדושה העליונה‪...‬יכול לנטות חלילה מרוב גופי תורה‪...‬יכול להיות שיתבודד עצמו‬
‫כמה שנים ולא ידבר לשום אדם כלל ולא יבוא לאמת כלל"‪ 230.‬לפנינו תיאור של חיים דתיים‬
‫משותפים‪ ,‬הכוללים תורה‪ ,‬תפילה "ועיקר המצות" שרק דרכן ניתן להשיג קדושה עליונה‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬דרך ההתבודדות יכולה במקרה הטוב להציל את המתבודד מדברים המעכבים את עבודת ה'‪,‬‬
‫אך גם בזה למדנו כבר כי התוצאות הן זמניות בלבד‪ ,‬ובמקרה הגרוע יותר‪ ,‬ההתבודדות עלולה‬
‫לסכן את העובד ביציאה מדרך התורה ובעזיבת המצוות‪ .‬וכל כך למה? ההסבר הראשוני נעוץ‬
‫במאמרי חז"ל כגון "לפי רוב הקהל כך הן מברכין‪...‬שברוב עם הדרת מלך"‪ 231.‬ההסבר השני מזכיר‬
‫לנו את דברי הנועם אלימלך שהזכרנו לעיל‪" :‬עיקר העבודה הוא שיתחבר אדם עצמו עם בני‬
‫ישראל צדיקים וכשרים‪ ,‬ועל ידי זה יכול לבוא לעבודה להשם באמת‪ ,‬ללמוד ממעשיהם‬
‫הטובים"‪ 232.‬אם בהסבר הראשון קדושת היחיד מושגת בתוך הקהילה כחלק מתהליך מטפיסי‪,‬‬
‫ההסבר השני עוסק בגורם טבעי‪ :‬ההשראה שאחד מקבל מחברו תוך כדי חוויה רוחנית קהילתית‪,‬‬
‫יש בה העוצמה המיוחדת שלה‪ .‬החסיד איננו מושפע רק על ידי עבודתו של הצדיק‪ ,‬אלא גם על ידי‬
‫כל אחד ואחד מחבריו החסידים‪ 233.‬המתבודד חסר את כל אלה‪ ,‬ובנוסף עלול ללכת בדרך שקרית‬
‫ומסוכנת‪ ,‬ללא אפשרות לקבל ביקורת מסביבה שמסוגלת להצילו‪.‬‬

‫‪227‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ‬לפרשת‪ ‬פנחס‪ ,‬עמ' רנט‪ .‬האחד‪ ‬מקנא‪ ‬בעבודת‪ ‬חברו‪ ‬ומשתדל‪ ‬בעצמו‪ ‬לעלות‪ ‬גבוה‪ ‬יותר‪.‬‬
‫‪    228‬רש"י ‪ ‬לויקרא ‪ ‬יט‪ :‬ב‪ ,‬על ‪ ‬פי ‪ ‬ויקרא ‪ ‬רבה‪ .‬עי' גם ‪ ‬בפירושו ‪ ‬של ‪ ‬הנצי"ב‪ ,‬שם‪ ,‬בהעמק ‪ ‬דבר‪ ,‬המדגיש ‪ ‬דוקא ‪ ‬את ‪ ‬הפן ‪ ‬האישי‪ ‬‬
‫שבמצוות‪ ‬הקדושה‪.‬‬
‫‪229‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' שסג‪.‬‬
‫‪  230‬שם‪ ,‬עמ' שסג‪-‬שסד‪.‬‬
‫‪  231‬שם‪ ,‬על‪ ‬פי‪ ‬תלמוד‪ ‬בבלי‪ ,‬ברכות‪ ‬מט‪.:‬‬
‫‪   232‬שם‪ ,‬עמ' שסד‪ .‬בהמשך‪ ‬מאור ‪ ‬ושמש ‪ ‬מדבר‪ ‬על‪" ‬התבודדות‪ ‬המחשבה"‪ ,‬דהיינו‪ ‬כוונת‪ ‬הפרט‪ ‬מתוך‪ ‬התפילה‪ ‬בציבור‪ ,‬אבל‪ ‬זה‪ ‬‬
‫נושא‪ ‬אחר‪.‬‬
‫‪  233‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סא‪" .‬לא‪ ‬שיחשוב‪ ‬א"ע‪ ‬לאיש‪ ‬המרומם‪ ‬ויתגאה‪ ‬ח"ו‪ ‬עי"ז‪ ,‬רק‪ ‬לאיש‪ ‬המשתוקק‪ ‬אל‪ ‬הקדוש‪ ‬‬

‫‪75‬‬
‫פרק ז‪ :‬החסידות כנבואה‬

‫במאמרו‪ , ”Via Passiva in Early Hasidism“ ,‬קובע יוסף וייס כי‪:‬‬


‫‪“Hasidic literature meticulously avoided making use of the nomenclature of navi and‬‬
‫‪nevuah in describing ecstatic preaching and praying”.234‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הרב ק"ק פותח את ספרו הכשרת האברכים בקביעה "שהצדיקים קדושי ישראל בעלי‬
‫הקבלה‪ ,‬וכן קדושי החסידים עובדי ד' בדרך קודשנו הבעש"ט ותלמידיו זצ"ל‪ ,‬דרכי עבודת קדשם‬
‫דרכי נביאי ד' הם"‪ 235.‬בנוסף לכך‪ ,‬חלק משמעותי ממבוא השערים מוקדש לדיון בהגדרת‬
‫החסידות‪ ,‬ובכלל זה דיון בזיקתה לנבואה‪ ,‬והשוואות בין החסידות לנבואה מפוזרות על פני כל‬
‫כתביו‪ .‬אך לפני שניגש לנתח את דברי הרב ק"ק על אודות הנבואה והחסידות‪ ,‬מן הראוי להקדים‬
‫דיון על אפשרות השגת הנבואה בזמן הזה‪ ,‬בזמן הגלות שלאחר חורבן בית המקדש‪.‬‬

‫ישראל‪...‬ואז‪ ‬אדרבה‪ ‬יתבטל‪ ‬לפני‪ ‬כל‪ ‬איש‪ ‬מישראל"‪.‬‬
‫‪234‬‬
‫‪,J. G. Weiss, “Via Passiva in Early Hasidism”, Journal of Jewish Studies, vol. XI, Nos. 3,4, 1960‬‬
‫‪ .153p.‬לדברי‪ ‬וייס‪ ‬מדובר‪ ‬ב"‪  .”internal apologetic censorship‬לעומתו‪ ,‬גרשם‪ ‬שלום‪ ‬תיאר‪ ‬את‪ ‬המנהיגות‪ ‬החסידית‪ ‬‬
‫)והשבתאית( כנבואית‪Scholem, Major ."a new type of leader, the illuminate…in a word, the prophet“ .‬‬
‫‪ .Trends, p. 334‬לפירוש ‪ ‬קבלי‪-‬חסידי ‪ ‬למושג ‪ ‬הנבואה ‪ ‬והשגת ‪ ‬רוח ‪ ‬הקודש ‪ ‬עי' רבי ‪ ‬יצחק ‪ ‬יהודא ‪ ‬יחיאל ‪ ‬סאפרין‪ ‬‬
‫מקאמארנא‪ ,‬דרך ‪ ‬אמונה‪ ,‬לעמברג‪ ,‬תר"י‪ ,‬עמ' ח‪-‬ט‪ .‬לפי ‪ ‬דבריו‪ ,‬הנביאים ‪ ‬הגיעו ‪ ‬לרוח ‪ ‬הקודש ‪ ‬על ‪ ‬ידי ‪ ‬שימוש ‪ ‬בשמות‪ ‬‬
‫הקדושים‪ ,‬וכן ‪ ‬רבי ‪ ‬עקיבא ‪ ‬וחבריו ‪ ‬שנכנסו ‪ ‬לפרדס‪ ,‬אבל ‪ ‬דרך ‪ ‬זו ‪ ‬מסוכנת ‪ ‬מאד‪ .‬דרך ‪ ‬יותר ‪ ‬בטוחה ‪ ‬היא ‪ ‬הדרך ‪ ‬של ‪ ‬זיכוך‪ ‬‬
‫האברים‪ ‬ודבקות‪ ‬המחשבה‪ .‬זאת‪ ‬היא‪ ‬הדרך‪ ‬של‪ ‬רשב"י‪ ,‬הבעש"ט‪ ‬ותלמידיו‪ ,‬ואפילו‪" ‬עבד‪ ‬ושפחה‪ ‬אם‪ ‬עובד‪ ‬השם‪ ‬באמת‪ ‬אזי‪ ‬‬
‫רוח‪ ‬אלקי‪ ‬שורה‪ ‬עליו‪ ‬דביקות‪ ‬הנפש"‪ .‬לדבריו‪ ,‬חווית‪ ‬הנבואה‪ ‬כוללת‪ ‬מרכיבים‪ ‬של‪ ‬חזיון‪ ‬וגם‪ ‬של‪ ‬קול‪ ,‬כולל‪ ‬זה‪ ‬שה' מדבר‪ ‬‬
‫דרך‪ ‬קולו‪ ‬של‪ ‬הנביא‪ ‬עצמו‪ .‬רבי‪ ‬יצחק‪ ‬מקאמארנא‪ ‬היה‪ ‬בידידות‪ ‬עם‪ ‬רבי‪ ‬אשר‪ ‬השני‪ ‬מסטולין‪ ,‬גיסו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬אביו‪ ‬של‪ ‬‬
‫רבי‪ ‬אשר‪ ,‬רבי‪ ‬אהרן‪ ‬השני‪ ‬מקרלין‪-‬סטולין‪ ,‬חיבר‪ ‬ספר‪ ‬בית‪ ‬אהרן‪ ,‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרבה‪ ‬להזכיר‪ .‬עי' חיים‪ ‬יהודה‪ ‬ברל‪ ,‬ר' יצחק‪ ‬‬
‫אייזיק ‪ ‬מקאמרנא‪ :‬תולדותיו‪-‬חיבוריו‪-‬מאמריו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .139-141‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬אינו ‪ ‬מזכיר ‪ ‬את ‪ ‬הרב ‪ ‬יצחק‪ ‬‬
‫אייזיק‪ ,‬אבל‪ ‬הוא‪ ‬כן‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬דודו‪ ‬ורבו‪ ‬הרב‪ ‬צבי‪ ‬הירש‪ ‬מזידיטשוב‪ .‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כב‪ .‬גם‪ ‬מן‪ ‬הראוי‪ ‬לציין‪ ‬‬
‫ששני‪ ‬האדמו"רים‪ ‬כתבו‪ ‬פירושים‪ ‬לספר‪ ‬הזהר‪ .‬רבי‪ ‬יצחק‪ ‬אייזיק‪ ‬פרסם‪ ‬את‪ ‬זהר‪ ‬חי‪ ‬בחמשה‪ ‬כרכים‪ ‬בלמברג‪) ‬הדפסה‪ ‬מחדש‪ ‬‬
‫בישראל‪ .(1971 ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬חיבר‪ ‬רשימות‪ ‬הזוהר‪ ,‬שכמעט‪ ‬כולו ‪ ‬אבד ‪ ‬בשואה‪ .‬נשארו‪ ‬רק‪ ‬ההקדמה‪" ,‬מסירת‪ ‬מודעה"‪,‬‬
‫ומאמר‪ ‬אחד‪ ‬קצר‪ ‬שנדפסו‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפג‪-‬שצב‪ .‬על‪ ‬הטענה‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ‬לרוח‪ ‬הקודש‪ ‬כמקור‪ ‬לסמכות‪ ,‬עי' מנדל‪ ‬‬
‫פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪" ,16-22‬רוח‪-‬הקודש" ו"נשמת‪ ‬משה‪ – ‬השכינה‪ ‬מדברת‪ ‬מתוך‪ ‬גרונו‪ ‬של‪ ‬‬
‫משה"‪ .‬על‪ ‬נבואה‪ ‬בכתבי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬עי' צבי‪ ‬מרק‪ ,‬מיסטיקה‪ ‬ושגעון‪ ‬ביצירת‪ ‬ר' נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ‬תשס"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ .86-95‬מרק‪ ‬דן‪ ‬גם‪ ‬בהשוואה‪ ‬בין‪ ‬פרשנויות‪ ‬למושג‪" ‬סוד" בכתבי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ,‬במאור‪ ‬ושמש‪ ,‬ובאש‪ ‬קודש‪ .‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪.155-157‬‬
‫‪235‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ב‪ .‬שם‪ ‬הוא‪ ‬מביא‪ ‬דברי‪ ‬מאור‪ ‬ושמש לפרשיות‪ ‬ויגש‪ ‬וראה‪ .‬עי' להלן‪ .‬תופעת‪ ‬הנבואה‪ ‬בחסידות‪ ‬לא‪ ‬‬
‫זכתה ‪ ‬להרבה ‪ ‬התייחסות ‪ ‬במחקר‪ .‬עי' רבקה ‪ ‬ש"ץ ‪ ‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות ‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ח‪ ,‬פרק ‪ ‬ח‪" ,‬האימננציה‪ ‬‬
‫האלוקית‪ ‬ושאלת‪ ‬ההתנבאות"‪ ,‬עמ' ‪ ,110-121‬ובמיוחד‪ ‬מעמ' ‪.118‬‬

‫‪76‬‬
‫במסכת בבא בתרא דף יב ע"א מובא‪" :‬אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה‬
‫נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים"‪ ,‬ורמב"ן בחידושיו שם מפרש‪" ,‬הכי קאמר אף על פי שנטלה‬
‫נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון‪ ,‬נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה‪ ,‬אלא יודעים‬
‫האמת ברוח הקדש שבקרבם"‪ .‬על פי דברי הרמב"ן‪ ,‬איש הלכה מובהק שהיה גם מגדולי‬
‫המקובלים‪ 236,‬ה"נבואה" שנשארה בידי החכמים איננה עוד הנבואה המקראית הקלאסית של‬
‫"המראה והחזון"‪ ,‬אלא דרגה נמוכה יותר של "רוח הקודש" המסייעת להם להגיע לאמת בפסיקת‬
‫ההלכה‪ 237.‬על כך ר' יחיאל מפאריז כתב ש"מיום גלות ישראל פסקה הנבואה ממנו והי' משתמשים‬
‫בבת קול‪ 238".‬גם הרמב"ם כותב על "סלוק הנבואה בזמן הגלות"‪ ,239‬ועל‪-‬פניו נראה שהיתה‬
‫מוסכמה שהנבואה פסקה‪ ,‬לפחות עד‪ ,‬כפי שממשיך הרמב"ם שם‪" ,‬שיבת הנבואה לנו כפי שהיתה‬
‫לימות המשיח"‪ .‬אם כן‪ ,‬נשאלת השאלה על מה מסתמך הרב ק"ק כשהוא רואה את החסידות‬
‫כנבואה? ואולי הוא איננו מאמין באמת באפשרות להגיע לדרגת נבואה בזמן הזה? לשאלה זו היו‬
‫השלכות מעבר להגדרת החסידות באופן תאורטי; היא עלולה היתה להשפיע גם על סוג החוויה‬
‫המיסטית שהרב ק"ק וחסידיו ניסו להשיג‪ .‬הדברים אינם פשוטים‪ ,‬ולראיה שבמשך הדורות היו‬
‫כאלה שטענו לנבואה בצורה זו או אחרת‪ .‬משה אידל כתב רבות על תודעתם העצמית של חלק מן‬
‫המקובלים שראו עצמם כנביאים‪ ,‬מה שהיה חריף במיוחד אצל רבי אברהם אבולעפיה ואסכולתו‪,‬‬
‫שראו את קבלתם כ"קבלה נבואית"‪ 240.‬אפילו הרשב"א‪ ,‬תלמידו המובהק של הרמב"ן ויריבו‬
‫הגדול של הרב אבולעפיה‪ ,‬איננו חד‪-‬משמעי בנושא הפסקת הנבואה‪ ,‬ובשו"ת הרשב"א סימן לד‬
‫הוא מאריך בניסיון להוכיח ש"הנביא מאוילה" לא יכול להיות נביא‪ ,‬אך נמנע מלכתוב את הראיה‬
‫שלכאורה הייתה יכולה להיות המכרעת‪ ,‬שפסקה נבואה‪ 241.‬לפי אידל‪ ,‬תפיסתו של רבי אברהם‬

‫‪   236‬על‪ ‬הרמב"ן‪ ‬עי' ‪Moshe Idel, “We Have No Kabbalistic Tradition on This”, in Isidore Twersky (editor),‬‬
‫‪Rabbi Moses Nachmanides (Ramban): Explorations in His Religious and Literary Virtuosity,‬‬
‫‪ .Cambridge 1983, pp. 63-73.‬ועי' אידל‪" ,‬ר' משה‪ ‬בן‪ ‬נחמן‪ – ‬קבלה‪ ,‬הלכה‪ ‬ומנהיגות‪ ‬רוחנית"‪" ,‬תרביץ" שנה‪ ‬סד‪  ,‬חוברת‪ ‬‬
‫ד‪ ,‬ירושלים‪ ‬תמוז‪-‬אלול‪ ‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .535-580‬ועי' גם‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪ ,‬הרמב"ן‪ :‬התעלות‪ :‬זמן‪ ‬מחזורי‪ ‬וטקסט‪ ‬קדוש‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪,‬‬
‫‪.2003‬‬
‫‪  237‬שיטה‪ ‬זו‪ ‬של‪ ‬הרמב"ן‪ ‬שיש‪ ‬תמיכה‪ ‬על‪-‬טבעית‪ ‬בחכמים‪ ‬ודיינים‪ ,‬נמצאת‪ ‬בעוד‪ ‬מקומות‪ ‬בכתביו‪ .‬עי' למשל‪ ‬בפירושו‪ ‬לדברים‪ ‬יט‪:‬‬
‫יט‪.‬‬
‫‪  238‬מובא‪ ‬בשאלות‪ ‬ותשובות‪ ‬רבנו‪ ‬יצחק‪ ‬אלפסי‪ ‬ז"ל‪ ,‬פיטסבורג‪ ‬תשי"ד‪ ,‬הערה‪ ‬לשאלה‪ ‬א‪ ,‬ד"ה‪ ‬וראה‪.‬‬
‫‪239‬‬
‫מורה‪ ‬הנבוכים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"א‪ ,‬ב‪:‬לו‪.‬‬
‫‪  240‬עי' משה‪ ‬אידל‪ ,‬פרקים‪ ‬בקבלה‪ ‬נבואית‪ ,‬ירושלים‪ ;1990 ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬אצל‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ב; אברהם‪ ‬‬
‫אבולעפיה‪ :‬לשון‪ ,‬תורה‪ ‬והרמנויטיקה‪ ,‬ירושלים‪.1994 ‬‬
‫‪  241‬באותה‪ ‬תשובה‪ ‬הרשב"א‪ ‬גם‪ ‬תוקף‪ ‬בחריפות‪ ‬את‪ ‬אבולעפיה‪" ,‬אותו‪ ‬נבל‪ ,‬שם‪ ‬רשעים‪ ‬ירקב‪ ,‬אותו‪ ‬אברהם‪ ‬ששם‪ ‬שמו‪ ‬נביא‪ ‬ומשיח‪ ‬‬

‫‪77‬‬
‫אבולעפיה השפיעה על חוגים קבליים שבאו אחריו‪ ,‬ובמיוחד על הרב משה קורדובירו ועל הרב‬
‫חיים ויטאל בספרו שערי קדושה‪ .‬ספר זה השפיע אחר כך על החסידות‪ ,‬והרב ק"ק מזכיר אתו‬
‫פעמים רבות‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ .‬אידל כותב‪:‬‬

‫‪“A direct impact of Abulafia’s Kabbalah can be discerned in R. Hayyim Vital’s Sha’arei‬‬
‫‪Qedushah and an indirect impact on subsequent forms of Jewish mysticism…It would be‬‬
‫‪reasonable to assume that in one way or another some parts of Abulafia’s thought reached‬‬
‫‪Hasidism”.242‬‬
‫כאמור‪ ,‬אין ספק שספר שערי קדושה‪ ,‬ולכל הפחות בעקיפין‪ ,‬גם כתבי הרב אבולעפיה‪ ,‬משמשים‬
‫מקור חשוב לשיטת הרב ק"ק‪ ,‬הרואה את החסידות כהמשך לנבואה‪ .‬שערי קדושה מחולק לארבעה‬
‫חלקים‪ ,‬והחלק השלישי‪" ,‬בהנהגת השגת רוח הקדש"‪ ,‬כולל שער שביעי‪ ,‬שדן "במדרגת רוח‬
‫הקודש בזמננו זה"‪ 243.‬החלק הרביעי‪" ,‬באופני השמוש בהשגת רוח הקדש"‪ ,‬מעולם לא נדפס‪,‬‬
‫ולאחר החלק השלישי מובאת הסיבה לכך‪" :‬אמר המדפיס‪...‬מאחר שהכל שמות וצרופים וסודות‬
‫נעלמים‪ ,‬אשר לא כדת להביאו על מזבח הדפוס"‪ 244.‬חלק זה נשאר רק בכתבי יד‪ 245.‬הרב חיים‬
‫ויטאל פותח את שערי קדושה בנושא הנבואה‪ ,‬כאשר הוא מזהה את השגתה עם הדבקות‪:‬‬
‫"הנביאים שכל ימיהם נדבקו בקונם‪ ,‬ובאמצעות הדבקות ההוא שרתה עליהם רוח הקודש"‪ ,‬וממשיך‬
‫בכך שעדיין ישנה אפשרות מסוימת להגיע למדרגה מעין זו המתוארת‪" :‬ואנחנו הלואי שנזכה אל‬

‫בשסיליאה‪ ,‬ופתה‪ ‬בכזביו‪ ‬כמה‪ ‬מבני‪ ‬ישראל"‪ .‬על‪ ‬מחלוקותם‪ ‬עי' משה‪ ‬אידל‪" ,‬הרשב"א‪ ‬ואברהם‪ ‬אבולעפיה‪ :‬לתולדותיו‪ ‬של‪ ‬‬


‫פולמוס‪ ‬קבלי‪ ‬זנוח"‪ ,‬דניאל‪ ‬בויארן‪ ,‬מרק‪ ‬הירשמן‪ ,‬שמא‪ ‬י' פרידמן‪ ,‬מנחם‪ ‬שמלצר‪ ,‬ישראל‪ ‬מ' תא‪-‬שמע‪) ‬עורכים(‪ ,‬עטרה‪ ‬לחיים‪:‬‬
‫מחקרים‪ ‬בספרות‪ ‬התלמודית‪ ‬והרבנית‪ ‬לכבוד‪ ‬פרופסור‪ ‬חיים‪ ‬זלמן‪ ‬דימיטרובסקי‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.235-251‬‬

‫‪242‬‬
‫‪ .Idel, ,“On Prophecy and Early Hasidism” p. 51‬על‪ ‬השפעתה‪ ‬של‪ ‬שיטת‪ ‬אבולעפיה‪ ‬על‪ ‬החסידות‪) ‬בעיקר‪ ‬דרך‪ ‬כתבי‪ ‬‬
‫הרמ"ק‪ ‬והרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל(‪ ,‬עי' ‪ ,Idel, Hasidism, pp. 278-279, 390‬וגם‪, ” On Prophecy and Early Hasidism" ‬‬
‫‪Sharon Moshe, (editor), Studies in Modern Religions, Religious Movements and the Babi-Bahai Faiths,‬‬
‫‪ ,Boston, 2004, pp. 41-75,‬עי' גם ‪ .Scholem, Major Trends, pp. 119-155‬על‪ ‬ההדים‪ ‬של‪ ‬קבלת‪ ‬אבולעפיה‪ ‬במאה‪ ‬‬
‫ה‪ ,20‬עי' משה‪ ‬אידל‪" ,‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬גרשם‪ ‬שלום‪ ‬ור' דוד‪ ‬כהן‪') ‬הנזיר'( על‪ ‬הנבואה"‪ ,‬יהוידע‪ ‬עמיר‪) ‬עורך(‪ ,‬דרך‪ ‬הרוח‪:‬‬
‫ספר ‪ ‬היובל ‪ ‬לאליעזר ‪ ‬שביד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪ .819-834‬ועי' דברי ‪ ‬הרב ‪ ‬הנזיר ‪ ‬בהתנוצצות ‪ ‬אורו ‪ ‬של ‪ ‬משיח‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪" :22‬שאין‪ ‬ספק‪ ‬שחזרת‪ ‬הנבואה‪ ‬היא‪ ‬הקדמת‪ ‬משיח"‪ .‬על‪ ‬ההתעסקות‪ ‬בנבואה‪ ‬בחוג‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ,‬ע' דב‪ ‬שוורץ‪,‬‬
‫הציונות‪ ‬הדתית‪ :‬בין‪ ‬הגיון‪ ‬למשיחיות‪ ,‬עמ' ‪ ,54-56‬ועי' יהונתן‪ ‬גארב‪ ,‬יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬יהיו‪ ‬לעדרים‪ ,‬עמ' ‪ .157-166‬ועי' שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,218-219‬על‪ ‬ההשפעה‪ ‬הגוברת‪ ‬של‪ ‬כתבי‪ ‬ר' אבולעפיה‪ ‬על‪ ‬הקבלה‪ ‬בסוף‪ ‬המאה‪ ‬העשרים‪.‬‬
‫‪  243‬הרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ס‪.‬‬
‫‪  244‬שם‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬
‫‪   245‬עי' ‪ ,R. Aryeh Kaplan, Meditation and Kabbalah, New York 1982, p. 191‬הכותב‪ ‬שהחלק‪ ‬הרביעי‪ ‬מבוסס‪ ‬על‪ ‬‬
‫ספרי‪ ‬חיי‪ ‬עולם‪ ‬הבא‪ ,‬וספר‪ ‬החשק ‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ .‬לפי‪ ‬קפלן‪ ,‬זו‪ ‬יכולה‪ ‬להיות‪ ‬אחת‪ ‬הסיבות‪ ‬שלא‪ ‬הדפיסו‪ ‬אותו‪.‬‬
‫השערתו‪ ‬בעצם‪" ‬אושרה" אחר‪ ‬מכן‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬מדפיסי‪ ‬החלק‪ ‬הרביעי‪ .‬עי' לקמן‪ ‬הערה‪.259 ‬‬

‫‪78‬‬
‫רוח הקדש מעט כענין גילוי אליהו‪...‬כי גם בזמננו זה ראיתי אנשים קדושים זכו לכל זה"‪ .‬הוא כותב‬
‫גם כי "חסידות‪...‬מביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור‪ ,‬וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא‬
‫עתידות"‪ .‬לפי דבריו גם רבי עקיבא וחבריו זכו לנבואה‪ 246.‬הוא גם מזהה את הנבואה עם‬
‫"התפשטות הגשמיות"‪ ,‬לא עם "התפשטות ממש שהנשמה יוצאת מגופו ממש"‪ ,‬אלא עם תהליך‬
‫מחשבתי‪" :‬ואז יהפוך כח המדמה מחשבותיו לדמות ולצייר כאילו עולה בעולמות העליונים‬
‫‪247‬‬
‫מבחינתו קיים גם קשר הדוק בין דבקותו של הנביא לבין הורדת השפע‪" :‬כי‬ ‫בשורש נפשו"‪.‬‬
‫הנביא מתדבק בשם יתברך על ידי המשכת הנבואה והשפע בתחתונים"‪ 248.‬ואילו בשער השביעי‪,‬‬
‫"בהנהגת רוח הקדש בזמננו זה"‪ ,‬רח"ו מצדד ב"פרישות" ו"התבודדות" כדרכים להגיע לרוח‬
‫‪249‬‬
‫הקדש‪.‬‬
‫בקשר לתופעת הנבואה בראשית החסידות‪ ,‬אידל טוען שבספרות היהודית של ימי הביניים קיימים‬
‫שלושה מודלים של "נבואה"‪ :‬אתית‪ ,‬אפוקליפטית ומיסטית‪ ,‬ולדעתו כולם נמצאים בתיאורים על‬
‫‪250‬‬
‫האם גם מקורותיו של הרב ק"ק רואים בצדיקים סוג של נביאים? המאור ושמש‬ ‫הבעש"ט‪.‬‬
‫מזהה את הצדיק עם הנביא כשהוא כותב על "הצדיקים שהולכים בדרך הנביאים"‪ ,251‬אך לא‬
‫מתייחס דווקא לצדיק החסידי‪ ,‬אלא ל"תנאים ואמוראים ובפרט החברייא החכמי הזוהר תלמידי‬
‫הרשב"י"‪ .‬בפירושו לפרשת ויגש מעיד המאור ושמש ביתר פירוט על נבואת הצדיקים כתופעה חיה‬
‫שהוא בעצמו פגש‪" :‬ראיתי כן הצדיקים שבהיותם מדבקים עצמם בעולמות עליונים והמה‬
‫מופשטים ממלבושי גופניות‪ ,‬והשכינה שורה עליהם ומדברת מתוך גרונם ופיהם מדבר נביאות‬
‫ועתידות‪ .‬ואותם הצדיקים עצמם אינם יודעים אחר כך מה שהיו אומרים כי המה דבקים בעולמות‬

‫‪246‬‬
‫שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬עמ' יג‪ ,‬טו‪ ,‬לג‪ ,‬עו‪.‬‬
‫‪  247‬שם‪ ,‬עמ' קלו‪-‬קלז‪ .‬על‪ ‬הקטע‪ ‬הזה‪ ‬עי' ‪.Idel, “On Prophecy and Early Hasidism”, p. 54‬‬
‫‪    248‬שם‪ ,‬עמ' קכט‪ .‬בקטע ‪ ‬זה ‪ ‬נראה ‪ ‬שהדבקות ‪ ‬היא ‪ ‬תוצאה ‪ ‬של ‪ ‬הנבואה ‪ ‬והמשכת ‪ ‬השפע‪ ,‬ולא ‪ ‬הגורמת ‪ ‬להן‪ .‬הדבקות ‪ ‬מוגדרת‪ ‬‬
‫כ"דבקות‪ ‬המחשבה"‪ .‬שם‪ ,‬עמ' קלד‪.‬‬
‫‪  249‬את‪ ‬הדעה‪ ‬הזאת‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מקבל‪ ,‬ולדעתו‪ ‬זה‪ ‬עיקר‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬העבודה‪ ‬החסידית‪ ‬ובין‪ ‬העבודה‪ ‬הקבלית‪ ‬שקדמה‪ ‬לה‪ .‬עי'‬
‫לקמן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬עמ' ‪ .92-105‬חשוב‪ ‬גם‪ ‬לציין‪ ‬שהרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ‬גם‪ ‬כותב‪ ‬שאין‪ ‬נבואה‪ ‬בזמן‪ ‬הזה‪ .‬עי' עמ'‬
‫קמה‪" ,‬כי‪ ‬אחר‪ ‬חגי‪ ‬זכריה‪ ‬ומלאכי‪ ‬פסקה‪ ‬נבואה‪ ‬לגמרי‪ ,‬ונשתיר‪ ‬רוח‪ ‬הקדש"‪ .‬יתכן‪ ‬שהוא‪ ‬הרגיש‪ ‬צורך‪ ‬לכתוב‪ ‬את‪ ‬זה‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬‬
‫שהוא‪ ‬לכאורה‪ ‬סותר‪ ‬דבריו‪ ‬במקומות‪ ‬אחרים‪ ‬בספר‪ .‬גם‪ ‬יתכן‪ ‬שגם‪ ‬אם‪ ‬פסקה‪ ‬הנבואה‪ ,‬פסיקת‪ ‬הנבואה‪ ‬אינה‪ ‬לנצח‪ ‬ומטרת‪ ‬הספר‪ ‬‬
‫לחדשה‪ .‬ועי' בשער‪ ‬הרביעי‪ ,‬תיאורים‪ ‬של‪ ‬נביאים‪ ‬בימי‪ ‬הביניים‪ ‬ובימיו‪ .‬כתבים‪ ‬חדשים‪ ‬למהרח"ו‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ח‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בעמ' ד‪ ,‬בשם‪ ‬ספר‪ ‬חסידים‪" ,‬חלומותיו‪ ‬מתקיימין‪ ‬כנבואה‪ ‬ממש"‪ ,‬וגם‪ ‬סיפור‪ ‬על‪" ‬המתבודדים‪ ‬שהגיעו‪ ‬אל‪ ‬מעלת‪ ‬הנבואה"‪ .‬ובעמ'‬
‫ו‪" ,‬ואז‪ ‬ישא‪ ‬ברכה‪ ‬מאת‪ ‬ה' שהיא‪ ‬מעלת‪ ‬הנבואה"‪.‬‬
‫‪  250‬אידל‪ ‬שם‪ ,‬עמ' ‪.72 ,48‬‬
‫‪251‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ‬לפרשת‪ ‬ראה‪ ,‬עמ' תקעה‪ .‬על‪ ‬זה‪ ‬עי' ‪.Idel, Hasidism, p. 245‬‬

‫‪79‬‬
‫עליונים והשכינה מדברת מתוך גרונם"‪ 252.‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬הרב ק"ק פיתח את הרעיון הזה‬
‫והפך אותו למרכיב מרכזי בהגדרתו את החסידות‪ ,‬ובלשונו של שביד‪" :‬לדעת האדמו"ר ]הרב ק"ק[‬
‫‪253‬‬
‫החסידות סוגרת את המעגל ההיסטורי על‪-‬ידי שיבה אל נקודת‪-‬המוצא של הנבואה המקראית"‪.‬‬
‫ומי הוא הנביא? "הנביא איננו רק מי שמודיע עתידות‪...‬הנביא הוא הגילוי כלפי מטה של העצמות‬
‫‪254‬‬
‫האלוקית"‪.‬‬
‫בכמה מקומות מתייחס הרב ק"ק למאמר חז"ל בפסחים סו ע"ב‪" :‬ישראל‪ ,‬אם אינם נביאים‪ ,‬בני‬
‫נביאים הם"‪ ,‬ולפי פירושו לא מדובר בעניין של ייחוס גרידא‪ ,‬אלא "גם בו מקצת נבואה עד שידע‬
‫את הדין"‪ 255.‬הוא מפרש גם את המונח "בני נביאים" שמצוי במקרא כ"נביאים הקטנים‪...‬והתרגום‬
‫מתרגם תלמידי נבייא‪ ,‬לא שהיו תלמידים בלבד‪ ,‬כי גם נבאו לפעמים‪...‬אך משמעות תיבות בני‬
‫הנביאים‪...‬להורות על עצם האיש‪...‬שבעצמם ובהתנהגותם רוח נביאות נמצא"‪ 256.‬הרב ק"ק גם‬
‫מצביע על המשכיות וזיקה מסוימת שקיימת בין המונח בני הנביאים כפי שהוא מתפרש מן המקרא‬
‫לבין התואר "בני נביאים"‪ ,‬שבו תיאר הלל הזקן את כל עם ישראל לקראת סוף תקופת בית שני‪,‬‬
‫כאמור לאחר סיומה הרשמי של תקופת הנבואה‪ .‬הדמיון נמצא בכך שעם ישראל משיג את ההלכה‬
‫בידיעה אינטואיטיבית הדומה לדרך שבה הנביא מקבל מסרים אלוקיים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אצל הרב ק"ק‬
‫מדובר על "עצם האיש‪...‬בהתנהגותם"‪ ,‬מרכיב רוחני אינטנסיבי ומרכזי בפרסונה הדתית שניתן‬
‫עדיין להשיגו בזמנינו‪ .‬ראוי לציין שבני הנביאים מופיעים בתנ"ך כקבוצות של מתלמדים שביחד‬

‫‪  252‬שם‪ ,‬עמ' קכז‪ .‬אולי‪ ‬הכוונה‪ ‬לרבו‪ ‬ה"חוזה" מלובלין‪ ,‬אחד‪ ‬המקורות‪ ‬הכי‪ ‬חשובים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬כידוע‪ ,‬המשמעות‪ ‬של‪" ‬חוזה"‬


‫היא ‪" ‬נביא"‪ .‬על ‪ ‬קטע ‪   ‬זה ‪ ‬עי' ש"ץ ‪ ‬אופנהיימר ‪ ‬עמ' ‪" ,118-119‬תופעה ‪ ‬זו ‪ ‬נקראה ‪ ‬בפיהם ‪' ‬נבואה'‪ ,‬ובה ‪ ‬שמעו ‪ ‬דברי ‪ ‬נבואה‪ ‬‬
‫לעתיד‪...‬החסידים‪ ‬לא‪ ‬ראו‪ ‬בכך‪ ‬דבר‪ ‬יוצא‪ ‬דופן‪ ‬ביותר‪ ,‬שכן‪ ‬העדות‪ ‬מספרת‪ ‬על‪' ‬צדיקים‪ ‬גדולים'‪ ,‬בלשון‪ ‬רבים"‪ .‬עיקר‪ ‬העיסוק‪ ‬‬
‫של ‪ ‬ש"ץ ‪ ‬אופנהיימר ‪ ‬כאן ‪ ‬הוא ‪ ‬בנושא ‪ ‬דיבור ‪ ‬השכינה ‪ ‬מתוך ‪ ‬גרונו ‪ ‬של ‪ ‬הצדיק ‪ ‬כתוצאה ‪ ‬מתפיסות ‪ ‬האימננציה ‪ ‬והקוויאטיסטיים‪ ‬‬
‫בחסידות‪ .‬ועי’ ‪ ‬על‪ ‬אותו‪ ‬הקטע‪ .Idel, “On Prophecy”, p. 70 ,‬על‪ ‬האפשרות‪ ‬של‪ ‬נבואה‪ ‬בחו"ל‪ ‬עי’ בית‪ ‬אהרן‪ ,‬עמ' קמה‪.‬‬
‫"דאי' בספרים‪ ‬דאף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שאין‪ ‬נבואה‪ ‬בחו" ל‪ ‬אבל‪ ‬במקום‪ ‬מים‪ ‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬והראיה‪ ‬מיחזקאל‪ ‬שנתייחד‪ ‬לו‪ ‬הדבור‪ ‬על‪ ‬נהר‪ ‬כבר‪ ‬‬
‫אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שהיה‪ ‬בחו"ל"‪.‬‬
‫‪   253‬אליעזר‪ ‬שביד‪ ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪ :‬תגובות‪ ‬של‪ ‬הגות‪ ‬חרדית‪ ‬לשואה‪ ‬בזמנה‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,1994 ,‬עמ' ‪ .118‬זה‪ ‬קשור‪ ‬לתאוריה‪ ‬‬
‫ההיסטורית‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬הממשיך‪ ‬את‪ ‬המסורת‪ ‬החסידית‪ ‬הרואה‪ ‬את‪ ‬החסידות‪ ‬כהתגלות‪ ‬האחרונה‪ ‬לפני‪ ‬ביאת‪ ‬המשיח‪ .‬לדעתו‪ ‬‬
‫של‪ ‬שביד‪ ,‬יש‪ ‬להשקפה‪ ‬זו‪ ‬גם‪ ‬השלכות‪ ‬ישירות‪ ‬על‪ ‬סגנונה‪ ‬של‪ ‬עבודת‪ ‬ה' לפי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫‪  254‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .111‬מצד‪ ‬שני‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כן‪ ‬רואה‪ ‬ב"אמירת‪ ‬עתידות" חלק‪ ‬חשוב‪ ‬בהגדרת‪ ‬הנבואה‪ .‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מג‪-.‬מג‪:‬‬
‫את ‪ ‬תיאורו ‪ ‬של ‪ ‬תפילה ‪ ‬ב"גדלות"‪" .‬כשזכה ‪ ‬ועלה‪...‬כשמדבר ‪ ‬בדבקות ‪ ‬העליון ‪ ‬שאין ‪ ‬לו ‪ ‬שום ‪ ‬מ"ז ‪ ‬ובאה ‪ ‬לו ‪ ‬מחשבה ‪ ‬כמו‪ ‬‬
‫נביאות‪...‬מחמת‪ ‬שידביק‪ ‬קול‪ ‬העליון‪ ‬בתפילתו‪ ‬וקול‪ ‬תורתו‪ ‬וישמע‪ ‬קול‪ ‬אומר‪ ‬עתידות"‪ .‬הציטוט‪ ‬מבוסס‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬ליקוטים‪ ‬יקרים‬
‫מהבעש"ט‪ ‬ותלמידיו‪ .‬עי' גם‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יד‪" :‬נבואה ‪ ‬ממש‪ ‬בעתידות"‪ .‬ועי' גם‪ ‬בשערי‪ ‬קדושה‪ ,‬חלק‪ ‬ד'‪ ,‬עמ' ט‪" ,‬יזכה‪ ‬‬
‫לרוח‪ ‬הקודש‪ ,‬ומזה‪ ‬יזכה‪ ‬לנבואה‪ ,‬ר"ל‪ ‬שיתנבא‪ ‬ויאמר‪ ‬עתידות"‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪  256‬שם‪ ,‬עמ' קס‪-‬קסב‪.‬‬

‫‪80‬‬
‫מנסים להגיע למצב של אקסטזה נבואית בעזרת שימוש בטכניקות ובאמצעים שונים כגון‬
‫מוסיקה‪ 257.‬לא מקרי הוא שהרב ק"ק‪ ,‬בתפיסתו את החסידות‪ ,‬מדגיש כל כך את נושא הקהילה‪ ,‬ואף‬
‫על פי שהדבר לא נאמר במפורש‪ ,‬ניתן לשער שבמידה מסוימת קיבל הרב ק"ק את השראתו להקמת‬
‫קבוצות של "בני מחשבה טובה" מקבוצות בני הנביאים שבמקרא‪ .‬השערה זו נתמכת לדעתנו בכך‬
‫ש"מחשבה טובה" מוגדרת כסוג של ראיה רוחנית והרחבת התודעה‪ ,‬ודומה מאוד בתיאורה לחוויה‬
‫הנבואית על פי הבנתו של הרב ק"ק‪ ,‬ויש גם זיקה לשונית‪ :‬בני נביאים ובני מחשבה טובה‪ 258.‬אם‬
‫נכון הדבר‪ ,‬ניתן אולי להבין מדוע הקפיד כל‪-‬כך הרב ק"ק על שמירת סודיותם של הקבוצות ושל‬
‫קונטרס בני מחשבה טובה‪ ,‬שהרי נורמטיבית כבר "פסקה הנבואה"‪ ,‬כפי שניתן לראות מן החרם‬
‫שהטיל הרשב"א על רבי אברהם אבולעפיה‪ ,‬ומכך שהחלק הרביעי של שערי קדושה מעולם לא‬
‫נדפס‪ 259.‬הידע שקיימות קבוצות של חסידים המשתדלות להשיג נבואה‪ ,‬עלול היה לעורר מחלוקת‬
‫חריפה‪ 260,‬הגם שתופעות של קבוצות אקסטטיות או קבליות ידועות גם מהתיאורים של חוג רשב"י‬
‫בספר הזהר‪ ,‬מחבורת האר"י ומחבורותיהם של הבעש"ט והמגיד הגדול‪ 261.‬בעניין זה מביאה רבקה‬

‫‪   257‬עי' שמואל‪ ‬א‪ ,‬פרק‪ ‬י‪ ,‬פסוקים‪ ‬ה‪-‬ו‪ .‬מדובר‪ ‬ב"חבל‪ ‬נביאים" עם‪ ‬כלי‪ ‬נגינה‪ .‬הם‪" ‬מתנבאים" וגם‪ ‬שאול "נדבק" ומתנבא‪ .‬עי'‬
‫רמב"ם‪ ,‬הלכות‪ ‬יסודי‪ ‬התורה‪ ‬ז‪:‬ד‪ ,‬המזהה‪ ‬קבוצה‪ ‬זו‪ ‬עם‪" ‬בני‪ ‬הנביאים" המבקשים‪ ‬נבואה‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬שמחה‪ ,‬התבודדות‪ ‬ומוסיקה‪.‬‬
‫‪   258‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סא‪" ,.‬על‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬מהחברייא‪ ‬כעל‪ ‬איש‪ ‬מבני‪ ‬עליה‪ ‬יסתכל‪...‬הלא‪ ‬שורשו‪ ‬מבני‪ ‬הנביאים"‪ .‬ובבני‪ ‬‬
‫מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" ,58‬כל‪ ‬אחד‪ ‬מהחברייא‪...‬כי‪ ‬הלא‪ ‬בן‪ ‬מבני‪ ‬הנביאים‪ ‬הוא"‪ .‬הזיקה‪ ‬בין‪ ‬החברייא‪ ‬ובין‪ ‬הנביאים‪ ‬מפורשת‪ ‬יותר‪ ‬‬
‫במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מג‪" ,:‬וכשאני‪ ‬רוצה‪ ‬למצוא‪ ‬את‪ ‬דוגמת‪ ‬החברייא‪ ‬עוד‪ ‬בתורה‪ ,‬מוצא‪ ‬אני‪ ‬אותה‪ ‬בבני‪ ‬הנביאים‪ ‬ובאותם‪ ‬נביאי‪  ‬‬
‫דור‪ ‬ודור‪ ‬הנ"ל‪ ‬שדבריהם‪ ‬לא‪ ‬נכתבו"‪ .‬פה‪ ‬רואים‪ ‬גם‪ ‬זיהוי‪ ‬מסוים‪ ‬בין‪" ‬בני‪ ‬הנביאים" ובין‪ ‬הנביאים‪ ‬שלא‪ ‬נכתבו‪ ‬נבואתם‪ .‬עי' גם‪ ‬‬
‫בספר‪ ‬אור‪ ‬הגנוז‪ ‬לצדיקים ‪ ‬לרבי‪ ‬אהרן‪ ‬כהן‪-‬צדק‪ ‬מאפטא‪ ,‬זולקיב‪ ,‬תק"ס‪ ,‬עמ' י‪" ,:‬להכין‪ ‬עצמו‪ ‬לנבואה‪...‬ומשמש‪ ‬בשימוש‪ ‬חכמים‪ ‬‬
‫את‪ ‬רבו‪ ‬הנביא‪ ,‬ותלמידים‪ ‬ההולכים‪ ‬בדרכי‪ ‬הנבואה‪ ‬נקראים‪ ‬בני‪ ‬הנביאים"‪ .‬עי' גם‪ ‬בשערי‪ ‬קדושה‪ ,‬חלק‪ ‬ד‪ ‬עמ' יד‪ ,‬בשם‪ ‬הרמב"ן‪.‬‬
‫"ובאנו‪ ‬לגעת‪ ‬בסודות‪ ‬הנבואה‪ ‬וראית‪ ‬החסידים‪ ‬שרשאין‪ ‬המלאכים‪...‬אם‪ ‬יהיו‪ ‬זכי‪ ‬הנפש‪ ‬כמו‪ ‬החסידים‪ ‬ובני‪ ‬הנביאים"‪ .‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬‬
‫שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כנראה‪ ‬לא‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬שער‪ ‬ד‪ ‬של‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬הוא‪ ‬כמובן‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬הדברים‪ ‬המקוריים‪ ‬ברמב"ן‪ ,‬בשער‪ ‬הגמול )כתבי‪ ‬‬
‫רמבן‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ב‪ ,‬כרך‪ ‬ב‪ ,‬עמ' רצט(‪ ,‬ובפירושו‪ ‬לתורה‪ ,‬פרשת‪ ‬וירא‪ ,‬בראשית‪ ‬יח‪ :‬א‪.‬‬
‫‪   259‬השער‪ ‬הרביעי‪ ‬יצא‪ ‬לאור‪ ‬רק‪ ‬בשנת‪ ‬תשמ"ח‪ ‬בתוך‪ ‬ספר‪ ‬כתבים‪ ‬חדשים‪ ‬מרבינו‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬ירושלים‪ .‬וראה‪ ‬שם‪ ‬שתי‪ ‬הקדמות‪ ‬‬
‫ארוכות‪ ‬של‪ ‬התנצלות‪ ‬מהעורכים‪ ‬על‪ ‬זה‪ ‬שהם‪ ‬מוציאים‪ ‬לאור‪ ‬את‪ ‬החלק‪ ‬הזה‪ ‬שהיה‪ ‬סודי‪ ,‬וש"לא‪ ‬די‪ ‬שאין‪ ‬ספר‪ ‬כזה‪ ‬נצרך‪ ,‬אלא‪ ‬גם‪ ‬‬
‫מסוכן"‪ .‬הם ‪ ‬כנראה ‪ ‬מרגישים ‪ ‬אי‪-‬נוחות ‪ ‬גדולה ‪ ‬מזה ‪ ‬שחלק ‪ ‬רביעי ‪ ‬מבוסס ‪ ‬בין ‪ ‬היתר ‪ ‬על ‪ ‬ספר ‪ ‬חיי ‪ ‬עולם ‪ ‬הבא ‪ ‬לרב ‪ ‬אברהם‪ ‬‬
‫אבולעפיה‪ ,‬ומתנצלים‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬כך‪ .‬הם‪ ‬גם‪ ‬שינו‪ ‬את‪ ‬הסדר‪ ‬של‪ ‬החלק‪ ‬מזה‪ ‬המקורי‪ ‬של‪ ‬הרח"ו‪ .‬הסדר‪ ‬המקורי‪ ‬היה‪ ,‬שער‪ ‬ראשון‪– ‬‬
‫באופני‪ ‬המעשים‪ ,‬השני‪ – ‬באופני‪ ‬ההשגה‪ ,‬והשלישי‪ – ‬בתנאי‪ ‬ההשגה‪ .‬העורכים‪ ‬הפכו‪ ‬את‪ ‬הסדר‪ ‬כדי‪ ‬להקדים‪ ‬את‪ ‬תנאי‪ ‬ההשגה‪,‬‬
‫"ערכתי ‪ ‬מחדש ‪ ‬סדר ‪ ‬הקונטרס‪...‬והקדמתי‪ ‬‬ ‫ולאחר ‪ ‬את ‪ ‬אופני ‪ ‬המעשה ‪ ‬שהוא ‪ ‬מבוסס ‪ ‬על ‪ ‬כתבי ‪   ‬רבי ‪ ‬אברהם ‪ ‬אבולעפיה‪.‬‬
‫האזהרות‪...‬וגם‪ ‬איחרתי‪ ‬לבסוף‪ ‬כל‪ ‬ליקוטי‪ ‬האבולעפייא‪ ,‬ובזה‪ ‬המעיין‪...‬ילך‪ ‬לבטח‪ ‬דרכו‪ ,‬ביודעו‪ ‬ומכירו‪ ‬שהוא‪ ‬ספר‪ ‬לימוד‪ ,‬ולא‪ ‬‬
‫ספר‪ ‬מעשה"‪.‬‬
‫‪  260‬אמנם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כתב‪ ‬על‪ ‬רוב‪ ‬הנושאים‪ ‬שבבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ‬אחר‪ ‬כך‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬ובמבוא‪ ‬השערים‪ ,‬אבל‪ ‬למעשה‪ ‬ספרים‪ ‬‬
‫אלה‪ ‬לא‪ ‬נדפסו‪ ‬עד‪ ‬זמן‪ ‬רב‪ ‬לאחר‪ ‬השואה‪) ‬מסיבות‪ ‬אחרות(‪ ,‬כך‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬לדעת‪ ‬איזו‪ ‬תגובה‪ ‬הכתבים‪ ‬היו‪ ‬מקבלים‪.‬‬
‫‪    261‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬עצמו ‪ ‬השווה ‪ ‬ביניהן ‪ ‬בקשר ‪ ‬לסודיות ‪ ‬פעולתן‪ .‬עי' בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" ,57‬בני ‪ ‬החברייא ‪ ‬לא ‪ ‬יספרו ‪ ‬ולא‪ ‬‬

‫‪81‬‬
‫ש"ץ אופנהיימר מספר תפארת עוזיאל לרב עוזיאל מייזליש‪ ,‬שהיה מתלמידי המגיד‪ ,‬תיאור של‬
‫"החבורה החסידית האכסטאטית‪ ,‬המשולה לחבר נביאים שרוח אלוקים אחזה בהם והשכינה‬
‫מדברת מתוך גרונם"‪ ,‬ומזהה כאן "חברה שנטתה להעביר את ביכורי מחשבותיה‪]...‬מ[תחום החיים‬
‫הדתיים האינדיבידואליים‪...‬אל התחום החברתי‪ ,‬שהפך גם הוא לתחום פנוימאטי"‪ .‬במובאה‬
‫מתפארת עוזיאל מעיד הרב מייזליש "שהחסידים מזמרים ומרקדים בהתלהבות גדולה כעין שמצינו‬
‫בדוד המלך ע"ה‪ .‬ודוד מפזז וגו'‪...‬וכן בשמחת בית השואבה"‪ .‬בנוסף לתיאור לעיל של הקבוצה‬
‫האקסטטית‪ ,‬למדים אנו גם על התגובה האפשרית של מי ש"עומד מרחוק ואינו שומע הקול של כלי‬
‫השיר וראה שזה מרקד ומרנן‪ ,‬והוא בעיניו כאיש משתגע‪...‬ומטעם זה מצינו שקראו לנביא‬
‫משוגע"‪ 262.‬כאמור‪ ,‬לפנינו תיאור מפורט של קבוצת חסידים מתקופת המגיד‪ ,‬שמגיעים לאקסטזה‬
‫נבואית דרך הריקוד‪ .‬כפי שנראה בדיון על הקבוצות‪ ,‬גם הרב ק"ק כותב באריכות על הריקוד‬
‫כטכניקה מיסטית להגיע למצב של אקסטזה‪ ,‬וממליץ לקבוצות "בני מחשבה טובה" לרקוד יחד‬
‫מתוך התלהבות‪ 263.‬הרב ק"ק גם מצדד בשתיית יי"ש במסגרת הקבוצה‪" .‬טוב שישתו מזמן לזמן‬
‫משקה יחד‪...‬כדרכם של חסידים כדי להתחבר יותר יחד‪ ,‬ולעורר גם את נפש בהמיותה‪...‬ואפילו מי‬
‫שאינו משקה משקה מפני חולשת בריאותו ח"ו‪ ,‬יערב מים במשקתו וישתה עמהם"‪ 264.‬ולמה הרב‬
‫ק"ק כל כך מקפיד על שתיית היי"ש? מתברר שגם זו טכניקה נבואית‪" .‬אף ששתיית המשקה יי"ש‬
‫וכדומה הנהוג בחסידים ענין גדול בה והיא מעין ויבא לו יין וישת שהמשיכה השראת השכינה על‬
‫יצחק אבינו"‪ 265.‬זאת אומרת ששתיית היין על ידי יצחק )או היי"ש על ידי החסידים(‪ ,‬עוזרת להכנס‬

‫יפרסמו‪...‬כמו‪ ‬שזוה"ק‪ ‬רק‪ ‬במערת‪ ‬רשב"י‪ ‬ובמדברות‪ ‬בהצנע‪ ,‬וכל‪ ‬הקבלה‪ ‬נקראת‪ ‬סוד"‪ .‬וכן‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סב‪.‬‬


‫‪  262‬ש"ץ‪ ‬אופנהיימר‪ ,‬עמ' ‪ ,119-120‬ע"פ‪ ‬תפארת‪ ‬עוזיאל‪ ,‬נג‪ ,‬ב‪-‬ג‪ .‬ועי' דגל‪ ‬מחנה‪ ‬אפרים )ירושלים‪ ,‬תשנ"ה‪ ,‬עמ' קא( לרבי‪ ‬משה‪ ‬‬
‫חיים‪ ‬אפרים‪ ,‬משל‪ ‬בשם‪ ‬סבו‪ ‬הבעש"ט‪ .‬במשל‪ ‬אנשים‪ ‬רוקדים‪ ‬בהתלהבות‪ ‬גדולה‪ ‬למוסיקה‪ ‬נפלאה‪ .‬בא‪ ‬חרש‪ ‬שאינו‪ ‬שומע‪ ‬את‪ ‬‬
‫המוסיקה‪ ,‬וחשבם‪ ‬למשוגעים‪.‬‬
‫‪263‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .57‬על‪ ‬הריקוד‪ ‬והנענועים‪ ‬בתפילה‪ ‬החסידית‪ ‬עי' אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬עמ' ‪103-‬‬
‫‪ .109‬בעמ' ‪  107‬וורטהיים ‪ ‬טוען ‪ ‬ש"גם ‪ ‬עם ‪ ‬התפשטות ‪ ‬הקבלה‪...‬לא ‪ ‬רבתה ‪ ‬השמחה ‪ ‬בישראל‪ ,‬להפך‪ :‬כל ‪ ‬עיקר ‪ ‬עבודתם ‪ ‬של‪ ‬‬
‫המקובלים‪ ‬היתה‪ ‬בתעניות‪ ‬ובסיגופים‪ ‬ולא‪ ‬היה‪ ‬להם‪ ‬שום‪ ‬עניין‪ ‬ועסק‪ ‬בריקודים‪ ‬של‪ ‬שמחה‪...‬בפעם‪ ‬הראשונה‪ ‬אחר‪ ‬הפסקה‪ ‬של‪ ‬‬
‫יותר‪ ‬מאלף‪ ‬וחמש‪ ‬מאות‪ ‬שנה‪ ‬אנו‪ ‬נפגשים‪ ‬שוב‪ ‬בריקודים‪ ‬של‪ ‬קודש‪ ‬בקרב‪ ‬תלמידי‪ ‬הבעש"ט‪ ‬וחסידיו"‪ .‬תיאור‪ ‬של‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬‬
‫העבודה‪ ‬הקבלית‪ ‬ובין‪ ‬העבודה‪ ‬החסידית‪ ‬מתאים‪ ‬לגמרי‪ ‬לתפיסתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬אחר‪ ‬כך‪ ‬וורטהיים‪ ‬מוסיף‪" :‬הריקוד‪ ‬לחסידים‪ ‬לא‪ ‬‬
‫שימש‪ ‬רק‪ ‬כאמצעי‪ ‬להתעוררות‪ ‬של‪ ‬שמחה‪ ‬וחדווה ‪ ‬של‪ ‬קדושה‪ ,‬אלא‪ ‬נחשב‪ ‬אצלם‪ ‬עבודה‪ ‬קדושה‪ ‬בפני‪ ‬עצמה"‪ .‬בדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫לא‪ ‬ברור‪ ‬שזה‪ ‬נכון‪ ,‬מכיון‪ ‬שהריקוד‪ ‬וודאי‪ ‬משמש‪ ‬גם‪ ‬כטכניקה‪ .‬יתכן ‪ ‬שההפרדה‪ ‬החריפה‪ ‬בין‪" ‬אמצעי" ובין‪" ‬עבודה‪ ‬עצמה"‬
‫מלאכותית‪ ‬במקצת‪.‬‬
‫‪  264‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,56‬וגם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סא‪.:‬‬
‫‪  265‬שם‪ ,‬עמ' מו‪ .:‬על‪ ‬השתיה‪ ‬בחסידות‪ ‬ו"תיקון‪ ‬יין" עי' בדברי‪ ‬וורטהיים‪ ,‬עמ' ‪ .221-224‬הוא‪ ‬מסיים‪ ‬את‪ ‬הדיון‪ ‬במשפט‪" ‬וזהו‪ ‬‬
‫שבחם‪ ‬של‪ ‬חסידים‪ ,‬שהם‪ ‬שותים‪ ‬יין‪ ‬אבל‪ ‬רק‪ ‬בחבורה‪ ‬ולא‪ ‬ביחידות"‪ .‬בעמ' ‪ 224-225‬וורטהיים‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬עישון‪ ‬טבק‪ ‬בחסידות‪,‬‬
‫נושא‪ ‬שאינו‪ ‬מוזכר‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬ועי' חביבה‪ ‬פדיה‪" ‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪ ,‬עמ' ‪ 89-91‬על‪ ‬ריקוד‪ ,‬ועמ'‬

‫‪82‬‬
‫למצב תודעתי בלתי‪-‬רגיל‪ ,‬המסוגל להביא את השותה לסוג של השראת רוח הקודש או נבואה‪.‬‬
‫במקום אחר הוא כותב על "התהפכות"‪" ,‬סלטה"‪ ,‬שהוא עצמו עשה ברחוב בשעת הכנסת ספר‬
‫תורה‪ .‬הוא משווה את עצמו לדוד המלך ש"התהפך לפני ארון הקודש"‪ ,‬ומודע גם לאפשרות‬
‫ש"]י[ראה בזה לשוטה ולמשוגע בעיני כל"‪ 266.‬תיאורו של הרב ק"ק את התהליך שהוא עבר מצביע‬
‫על נסיון להשיג נבואה או רוח הקודש על ידי עשיה "אי‪-‬נומית"‪-‬ניטראלית במצב שהוא הרגיש‬
‫שעשיה דתית רגילה אינה מספיק חזקה כטכניקה מיסטית אקסטטית‪" .‬הרבה פעמים תשוקת האיש‬
‫ישראל מתלקחת בו הרבה יותר ממצבו מתורתו ומעבודתו‪ ,‬ואומר‪ ,‬מי יתן לי איזה עשיה גדולה‬
‫וחריפה ואעשנה לשם ד'‪...‬מה תורתי ומה כל עבודתי‪ .‬גם נפשי לא תשבע מהן‪...‬תשוקתו‪...‬לעשיה‬
‫חריפה מעין מסירת נפש‪ ,‬משתוקק"‪ .‬ללא ספק הרב ק"ק ציפה לגילוי של נבואה או רוח הקודש‪,‬‬
‫שלדבריו‪ ,‬לא התממש‪" .‬כי הלא אל הראיה אשר קויתי לא זכיתי‪ ,‬והרוח אשר כמעט הייתי בטוח בו‬
‫‪267‬‬
‫שיתגלה לי באותה שעה‪ ,‬לא נתגלה"‪.‬‬

‫‪ 92-105‬על‪ ‬שתייה‪ ‬ועישון‪ .‬היא‪ ‬גם‪ ‬מזכירה‪ ‬את‪ ‬שתית‪ ‬קפה‪ ,‬עוד‪ ‬נושא‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪.‬‬


‫‪266‬‬
‫צו‪ ‬וזרוז ‪,‬עמ' ‪ .18-19‬לפי‪ ‬יהושע‪ ‬סטרית‪ ‬היה‪ ‬זה‪ ‬בקיץ‪ ,To Heal The Soul p. xxxvi .1929 ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬המציא‪ ‬את‪ ‬מנהג‪ ‬‬
‫ההתהפכות‪ ‬בחסידות‪ .‬עי' שמעון‪ ‬דובנוב‪ ,‬תולדות‪ ‬החסידות‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תש"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,126-127 ,112-113‬על‪ ‬חסידי‪ ‬רבי‪ ‬אברהם‪ ‬‬
‫מקוליסק‪) ‬תלמיד‪ ‬המגיד(‪" .‬דרכם‪...‬להתהפך‪ ‬תמיד‪ ‬בראש‪ ‬למטה‪ ‬ורגל‪ ‬למעלה‪) ‬קוליען‪ ‬בלע"ז( בשווקים‪ ‬‬
‫וברחובות‪...‬המתנגדים‪...‬קראו‪ ‬למתהוללים‪ ‬באופן‪ ‬זה‪ ‬בשם‪' ‬דור‪ ‬תהפוכות'"‪ .‬לפי‪ ‬דובנוב‪ ,‬לא‪ ‬רק‪ ‬המתנגדים‪ ‬תקפו‪ ‬מנהג‪ ‬זה‪ ,‬אלא‪ ‬‬
‫גם‪ ‬המגיד‪ ‬עצמו‪ .‬על‪ ‬המחלוקת‪ ‬הגדולה‪ ‬בין‪ ‬רבי‪ ‬אברהם‪ ‬ובין‪ ‬רש"ז‪ ‬מליאדי‪ ‬מסביב‪ ‬להתהפכויות‪ ,‬עי' ד"צ‪ ‬הילמן‪ ,‬אגרות‪ ‬בעל‪ ‬‬
‫התניא‪ ‬ובני‪ ‬דורו‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשי"ג‪ ,‬עמ' קעה‪ .‬ועי'‪ ‬גם‪ ‬אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬עמ' ‪ ,103‬על‪ ‬ההתהפכויות‪ ‬‬
‫של‪ ‬חסידי‪ ‬אמדור‪ .‬ועי' שם‪ ‬הערה‪ 83 ‬שגם‪ ‬הרב‪ ‬ש"ז‪ ‬מליאדי‪ ‬כתב‪ ‬מכתב‪  ‬לרבי‪ ‬אברהם‪ ‬בנושא‪ .‬על‪ ‬עיקר‪ ‬המחלוקת‪ ‬בין‪ ‬ר'‬
‫אברהם‪ ‬לרש"ז‪ ‬עי' חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪ .392‬עי' גם‪ ‬דובנוב‪ ,‬עמ' ‪ .335-337‬על‪ ‬‬
‫הפולמוסים‪ ‬בין‪ ‬רבי‪ ‬אברהם‪ ‬ובין‪ ‬המתנגדים‪ ,‬וגם‪ ‬בינו‪ ‬ובין‪ ‬רבי‪ ‬ש"ז‪ ‬וחילופי‪ ‬מכתבים‪ ‬ביניהם‪ ,‬עי' מרדכי‪ ‬וילנסקי‪ ,‬חסידים‪ ‬‬
‫ומתנגדים‪ :‬לתולדות‪ ‬הפולמוס‪ ‬שביניהם‪ ‬בשנים‪ ‬תקל"ב‪-‬תקע"ה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ל‪ ,‬כרך‪ ‬ראשון‪ ,‬עמ' ‪ .98-100 ,29-30‬וע' זאב‪ ‬‬
‫גריס‪" ,‬ממיתוס‪ ‬לאתוס‪ – ‬קווים‪ ‬לדמותו‪ ‬של‪ ‬ר' אברהם‪ ‬מקאליסק"‪ ,‬אומה‪ ‬ותולדותיה‪ :‬קובץ‪ ‬מאמרים‪ ‬בעקבות‪ ‬הקונגרס‪ ‬העולמי‪ ‬‬
‫השמיני‪ ‬למדעי‪ ‬היהדות‪ ,‬שמואל‪ ‬אטינגר‪) ‬עורך(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ד‪ ,‬כרך‪ ‬שני‪ ,‬עמ' ‪ .117-146‬ועי' ‪Scholem, Major Trends,‬‬
‫‪ .pp. 334-335‬עי' גם‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪" ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪ ,‬ב"דעת"‪ ,‬חוברת‪ ,55 ‬חורף‪ ‬תשס"ה‪ ,‬רמת‪ ‬גן‪,‬‬
‫עמ' ‪   .89‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' י‪ :‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מפנה‪ ‬לספר‪ ‬מלכים‪ ‬ב‪ ,‬ט‪ :‬יא‪ ,‬שהיו‪ ‬קוראים‪ ‬לנביא‪ ‬בשם‪" ‬משוגע"‪ .‬הרד"ק‪ ‬שם‪ ‬‬
‫מסביר‪ " ,‬היו‪ ‬קוראים‪ ‬לנביא‪ ‬משוגע‪ ‬לפי‪ ‬שפעמים‪ ‬בעת‪ ‬הנבואה‪ ‬היה‪ ‬מנהגם‪ ‬כמו‪ ‬המשוגע‪ ‬ושיצא‪ ‬מדעתו‪....‬לפי‪ ‬שיש‪ ‬להם‪ ‬בטול‪ ‬‬
‫ההרגשות‪ ‬והכחות‪ ‬הנפשיות"‪  .‬ע'י‪ ‬גם‪.Rosen, The Quest for Authenticity, p. 346, note 27 ‬‬
‫‪267‬‬
‫צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .19-20‬ועי' לעיל‪ ,‬עמ' ‪ ,66-67‬בדברנו‪ ‬על‪" ‬התרגשות‪ ‬והתלהבות"‪ ,‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ציפה‪ ‬כאן‪ ‬לאיחוד‪ ‬מיסטי‪ ‬‬
‫כתוצאה‪ ‬ממחיקת‪ ‬אישיותו‪" ,‬האנוכיות‪ ‬שלי‪ ‬יתמוטט‪ ‬ועצמותי‪ ‬יתפורר‪ ,‬ולניצוץ‪ ‬מזיו‪ ‬הקדוש‪ ‬ישראל‪ ‬אשר‪ ‬ימלאנו‪ ,‬יתחלף"‪ .‬על‪ ‬‬
‫פי‪ ‬הבחנתה‪ ‬של‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪ ‬בין‪ ‬אינטרוורטי‪ ‬ואקסטרוורטי‪ ‬בחוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬החסידית‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתגלה‪ ‬כאן‪ ‬כטיפוס‪ ‬‬
‫אקסטרוורטי‪) ‬כמו‪ ‬הבעש"ט(‪ ,‬שמצדד‪ ‬ב"הדברת‪ ‬הגוף" ולא‪ ‬אינטרוורטי‪) ‬כמו‪ ‬המגיד(‪ .‬מצד‪ ‬שני‪ ‬הוא‪ ‬גם‪ ‬מגלה‪ ‬פנים‪ ‬יותר‪ ‬‬
‫"שקטים"‪ .‬פדיה‪ ‬עצמה‪ ‬מודה‪ ‬שאחרי‪ ‬הדורות‪ ‬הראשונים‪ ‬האדמו"רים‪ ‬נמצאים‪ ‬בין‪ ‬שני‪ ‬הדגמים‪ ‬שהיא‪ ‬מציעה‪ ‬כאן‪ .‬עי' פדיה‪,‬‬
‫"החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪" ,‬דעת"‪ ,‬חוברת‪ ,55 ‬חורף‪ ‬תשס"ה‪ ,‬רמת‪ ‬גן‪ ,‬עמ' ‪ .73-108‬מכאן‪ ‬גם‪ ‬רואים‪ ‬שהרב‪ ‬‬

‫‪83‬‬
‫ספר מבוא השערים מוקדש להגדרת החסידות‪ ,‬ולכן ישנה משמעות רבה לעובדה שהרב ק"ק מקדיש‬
‫את שני הפרקים הראשונים בספר לדיון ארוך על אודות מהות הנבואה ולבירור הקשר בין הנבואה‬
‫והקבלה‪ .‬עניין זה מהווה מעין הקדמה לנושא החסידות‪ ,‬שמבוססת ‪ ,‬לטענת הרב ק”ק‪ ,‬על הנבואה‬
‫ועל הקבלה‪ .‬בדיונו מסתמך הרב ק"ק ‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על הספר שערי קדושה‪ 268,‬שכפי שהזכרנו לעיל‬
‫עוסק בנושא הנבואה והשגת רוח הקודש בזמן הזה‪ .‬הוא מדגיש במיוחד את העובדה שהנבואה‬
‫איננה "רק" אמצעי לשמיעת דבר ה' אלא בעיקר "מדרגה בעבודה"‪ ,‬סוגה של חיים רוחניים‬
‫אינטנסיביים ביותר‪ ,‬בדביקות מתמדת‪:‬‬
‫כאשר מעיינים בספרי קדש זוה"ק‪ ,‬קבלה וחסידות רואים שנביא ונביאות‬
‫מדרגות בעבודה ובעובדי ד' הן‪...‬מה הוא צדיק ומה הי' עצם המגיד‪,‬‬
‫וכעין זה היא בחי' נביא ונביאות‪...‬ובהקדמת שערי הקדושה להרח"ו זצ"ל‬
‫מפורש יותר איך שהנבואה מין עבודה ואיזה בחי' עבודה ודבקות בד'‬
‫היא‪ ,‬וז"ל הק'‪'...‬להעלות נפשם אל שרשם העליון ולדבקה בו ית' כי הוא‬
‫השלימות הנצחי כענין הנביאים שכל ימיהם נדבקו בקונם ובאמצעות‬
‫הדבקות ההיא שרתה עליהם רוח הקודש להורותם איזה הדרך ישכון אור‬
‫להאיר עיניהם ברזי תורה'‪...‬ע"ש‪ .‬היינו שהעיקר היתה אצלם הדבקות‬
‫התמידית בד' וע"י הדבקות שרתה עליהם רוח הקודש‪ ,‬וגם השראת‬
‫רוה"ק לא להגיד עתידות בלבד הי' העיקר רק להורותם וכו' ולהדריכם‬
‫]היינו את עצמם[ דרך ד'‪ .‬גם הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים‪...‬שלא‬
‫עשית המופתים והגדת העתידות עיקר עצם הנביא הוא‪ ,‬רק קרבתו לד'‪...‬‬
‫הזדככות הגוף עד שיהי' לנפש‪ ,‬ועי"ז זכה לדבקות בד' דבקות גמורה‪...‬‬
‫לא בדעתו לבד הי' מבין ובהרגשת נפשו לבד הי' מרגיש את דעת ורצון‬
‫ד'‪ ,‬רק גם בחושי גופו‪269.‬‬
‫כאן רואים אנו את הדגש שמדגיש הרב ק"ק את הצד החוויתי של הנבואה‪ ,‬ואת הדבקות התמידית‪,‬‬
‫שלצידה של השגת העתידות ועשיית המופתים‪ .‬מעניין גם לציין שבקטע כל כך טעון‪-‬משמעות לגבי‬
‫מהות הנבואה‪ ,‬מצטט הרב ק"ק לא רק את הרב חיים ויטאל‪ ,‬אלא גם את הרמב"ם‪ ,270‬ונראה שקיים‬
‫מעין קונסנזוס לכך שהנבואה איננה רק אמצעי שמשמש להעברת דבר ה' אל עמו‪ ,‬אלא דרך חיים‬
‫רוחנית בפני עצמה‪ .‬נוסף על אלה‪ ,‬הרב ק"ק רואה בעבודת הנבואה חוויה כוללת של הדעת‪ ,‬הרגשת‬

‫ק"ק‪ ‬מחפש‪ ‬חוויה‪ ‬נבואית‪ ‬חזותית‪ ,‬ולא‪ ‬חוויה‪ ‬שמעית‪ .‬עי' להלן‪ ‬על‪" ‬שיטת‪ ‬הראב"ד" בתפילה‪ ,‬עמ' ‪.177-187‬‬


‫‪  268‬הרב‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ‬מוזכר‪ 24 ‬פעם‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬יותר‪ ‬מכל‪ ‬אחד‪ ‬אחר‪ ‬מתוך‪ ‬החמשים‪ ‬ושבעה‪ ‬מקורות‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מביא‪ ,‬חוץ‪ ‬‬
‫מספרות‪ ‬הזהר והבעש"ט‪.‬‬
‫‪ 269‬מבוא‪ ‬השערים ‪ ‬עמ' ‪ ‬ב‪-.‬ג‪ .‬גם‪ ‬הרמח"ל‪ ‬מדגיש‪ ‬את‪ ‬חווית‪ ‬הדבקות‪ ‬כעיקרה‪ ‬של‪ ‬הנבואה‪) ‬ולא‪ ‬שליחות‪ ‬הנביא(‪ .‬עי’‪ ‬דרך‪ ‬ה'‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪.108 ,104‬‬
‫‪   270‬הלכות‪ ‬יסודי‪ ‬התורה‪ ,‬פרקים‪ ‬ז‪-‬י‪  ‬ומורה‪ ‬הנבוכים‪ ,‬חלק‪ ‬ב‪ ,‬פרקים‪ ‬לב‪-‬מח‪ .‬ברור‪ ‬שאיני‪ ‬מתכוון‪ ‬לומר‪ ‬שיש‪ ‬דמיון‪ ‬מוחלט‪ ‬בין‪ ‬‬
‫תורת‪ ‬הנבואה‪ ‬של‪ ‬רח"ו‪ ‬והרמב"ם‪.‬‬

‫‪84‬‬
‫הנפש וחושי הגוף‪ :‬רק עבודת ה' "הוליסטית" כזאת מביאה ל"דבקות גמורה"‪ .‬מובן שאבחנות אלו‬
‫אינן רק חלק מדיון "אקדמי" בנושא הנבואה‪ ,‬אלא הן רלוונטיות גם היום‪ ,‬מה שמשאיר‪ ,‬לפי הרב‬
‫ק"ק‪ ,‬פתח לחסידות להופיע כ"תנועה" נבואית מאוחרת‪:‬‬
‫שעבודת הנבואה נמשכת גם עתה אף שפסקה הנבואה אבל עבודת‬
‫הנבואה גם עתה נמשכת‪ ,‬עבודה להסיר את הגבול בין הקודש והחול ‪...‬‬
‫שלא להציל את הנפש לבדה ואת הגוף להזניח‪ ,‬רק גם אותו לקדש‬
‫ולעשותו נפש‪ ,‬ואור הקדושה אשר אוחז בו‪ ,‬גם מגופו לא יסתר‪ ,‬הוא‬
‫עבודת הנביאים והיא בחינת דבקות‪ ,‬שדבוק הוא כולו ולא נפרד‬
‫ונבדל‪271.‬‬
‫הרב ק"ק לא כותב שבימינו קיימות תופעות של נבואה‪ ,‬אנשים אינם שומעים את קול ה' בצורה‬
‫ברורה‪ ,‬אך עבודת הנביא‪ ,‬השאיפה להתקרבות ודבקות‪ ,‬דרך הנפש ודרך הגוף‪ ,‬עודנה קיימת‪ .‬בקטע‬
‫הזה קיים גם רמז לנושא מרכזי בחסידות‪ ,‬בפרט אצל הרב ק"ק‪ :‬קדושת הגוף ותפקידה בעבודת ה'‬
‫ובחוויה הרוחנית‪ .‬כמו שיש שאיפה להסיר את המסך המבדיל בין שמים וארץ‪ ,‬ולעלות אל הקודש‪,‬‬
‫ישנה שאיפה מקבילה לסתור את החומה שמפרידה בין הנפש לבין הגוף‪ ,‬כדי שגם הגוף יהפוך‬
‫לרוח‪ .‬ניתן היה לחשוב ששאיפה גדולה כזו איננה רלוונטית אלא לאליטה רוחנית של צדיקים‪ ,‬אך‬
‫למרבה ההפתעה הרב ק"ק רואה בכך מטרה רוחנית ריאלית עבור כל יהודי‪ .‬כאן אנו פוגשים בעוד‬
‫רעיון מרכזי בחסידות‪ :‬תפקידו הרוחני של "היהודי הפשוט"‪ ,‬שגם לו מיועד מקום מכריע‪ ,‬גם כפרט‬
‫וגם כחלק מן החברה החסידית‪ .‬גם כאן אנו עדים לתופעה של הקהילה החסידית ששמה דגש על‬
‫ההשתתפות של כולם‪ ,‬ומחייבת את ההשפעה הרוחנית ההדדית של כל אחד ואחד‪ .‬על הדרך‬
‫הנבואית כנחלת הכלל כותב הרב ק"ק‪" :‬כיון שרצון ד' ותשוקתו ית' להתדבק דבקות גמורה עם כל‬
‫ישראל עם קרובו‪ ,‬הוא‪ .‬לא עם הנביאים לבד‪ ,‬רק עם כולם‪ .‬ותכלית רצונו ית' בישראל‪ ,‬הוא שיהיו‬
‫כולם נביאים‪272".‬‬

‫בתחילת מבוא השערים‪ ,‬הרב ק"ק אינו כותב על תופעת "בני הנביאים"‪ ,‬אך הוא כן מאריך בנושא‬
‫"הנביאים שלא נכתבו נבואתם לדורות"‪ .‬רעיון זה מבוסס על ברייתא בתלמוד בבלי מגילה דף יד‬
‫ע"א‪" :‬הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים‪ ,‬אלא נבואה שהוצרכה לדורות‬
‫נכתבה‪ ,‬ושלא הוצרכה לא נכתבה"‪ .‬על פי ברייתא זו היו בישראל יותר ממיליון נביאים! מכאן‬
‫רואים שהנבואה הייתה תופעה נפוצה‪ ,‬כנראה שגם בין אלו שלא השתייכו ל"אליטה הראשונה"‪.‬‬
‫נשאלת שאלה פשוטה‪ :‬למה‪ ,‬ולשם מה התנבאו כל אלה האנשים? הרי אפילו הנביאים שנכתבה‬
‫נבואתם לא הוסיפו או גרעו מצוות מהתרי"ג שנתנו על ידי משה בתורה‪ .‬הרב ק"ק שולל את‬

‫‪ 271‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬ג‪-.‬ג‪ :‬עי’‪ ‬גם‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" ,33-32‬האם‪ ‬נביא‪ ‬רוצים‪ ‬לעשות‪ ‬ממך‪ ‬שבטלה‪ ‬בעוה"ר‪...‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‬


‫שאינם‪ ‬נביאים‪ ‬בני‪ ‬נביאים‪  ‬הם‪...‬מדרגות‪ ‬מדרגות‪ ‬ישנן‪...‬נשארה‪ ‬גם‪ ‬לך‪ ‬איש‪ ‬ישראל‪ ‬בן‪ ‬הנביאים‪ ‬לראות"‪.‬‬
‫‪ 272‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ’‪ ‬ג‪:‬‬

‫‪85‬‬
‫‪273‬‬
‫האפשרות שנביאים אלה רק סיפרו "עתידות" כי "עיקר הנביא להורות לישראל את דבר ד'"‪.‬‬
‫לשם כך ה' שלח לעם ישראל לא רק נביאים שנבואתם נצרכה לדורות ונכתבה‪ ,‬אלא גם נביאים‬
‫שדבריהם יוחדו לדורם בלבד‪" :‬המ"ח נביאים וז' נביאות היו כעין ארובות השמים שעל ידי דברי‬
‫קדשם ד' הופיע‪...‬ושאר הנביאים הכשירו את דורם שיוכלו לקבל ולקלוט את רוח ה'‪...‬נביאים הללו‬
‫שהיו רק לדורותיהם היו קרובים יותר אל העם ומתקנים אותם שיוכלו לקבל בקרבם את הארת‬
‫נבואת המ"ח נביאים וז' נביאות‪274".‬‬
‫הרב ק”ק ממשיך לתאר את תפקידם של נביאים אלו כמנהיגים ומדריכים רוחניים לבני דורם‪ .‬הוא‬
‫מסביר ששני סוגי הנביאים השלימו זה את זה וביחד השפיעו על שלמות מצבו הרוחני של עם‬
‫ישראל‪" :‬היו ב' בחינות הנביאים המ"ח נביאים המשיכו את האור מעולמות העליונים‪ ,‬ונביאי דור‬
‫ודור העלו את עולם העשיה שיוכל לקבל את האור‪ ,‬והוא כעין בחי' שושבינין דמלכא ושושבינין‬
‫דמטרוניתא כמו‪...‬משה‪...‬ואהרן"‪ .‬זאת אומרת שמדובר כאן על מערכת נבואית שאחראית גם‬
‫להורדת המסר האלוקי וגם להדרכה הרוחנית של עם ישראל‪ ,‬על מנת שיזכו לעלות בעבודת ה'‪,‬‬
‫להתקרב אל הבורא ולקלוט מסרים אלה‪ 275.‬גם לאחר תום תקופת הנביאים‪ ,‬עבודת הנביאים‬
‫כמדריכים רוחניים נמשכה על ידי אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬התנאים‪ ,‬האמוראים והגאונים‪ ,‬שמבטאים‬
‫את "רוח האלקים" שנמצאת גם בתורה שבעל פה‪ ,‬ובמיוחד על ידי המקובלים‪ ,‬אשר משכו את אור‬
‫ה' מלמעלה לעם ישראל‪" :‬ובפרט בעלי הקבלה שבדרך הנביאים הלכו למשוך עצם אור ה'‬
‫וקדושתו לישראל"‪ 276.‬בדרך המלך בדרשה לפרשת שמות תרפ"ט הרב ק"ק טוען מפורשות‬
‫שהפסקת הנבואה היתה חלקית בלבד‪" .‬לכן אף שהנבואה ובת קול נחסרו לנו בעונותינו הרבים‪ ,‬רק‬
‫הנבואה של עתידות עוה"ז נחסרה‪ .‬אבל הנבואה של הדרכה והתגלות אורות וקדושה ממעל לא‬
‫נפסקה ח"ו‪ ,‬וכמו שרואים שנתגלה תורה שבע"פ‪ ,‬הזה"ק האר"י הבעש"ט זי"ע"‪ 277.‬הרב ק"ק רואה‬
‫בפעילות נבואית זו תקדים לתפקיד האדמו"ר החסידי בדורות האחרונים‪ ,‬מכיוון שהם אלה‬
‫‪278‬‬
‫שהולכים בדרך המקובלים‪ ,‬ומכיוון שהחסידות היא תנועה נבואית‪ ,‬כפי שכתבנו‪.‬‬
‫מה ההבדל בין מקובל לנביא? מכיוון "שענין הנבואה עבודה היא‪ ,‬עבודה הנמשכת גם עתה‬
‫לנו‪...‬וגם עתה כל איש ישראל לפי מעשיו ועבודתו יכול לזכות לרוח הקודש"? התשובה היא ש"מה‬

‫‪  273‬שם‪ ,‬עמ' א‪-.‬א‪ .:‬ועי' שם‪ ‬עמ' ט‪ .‬שאנשי‪ ‬הדור‪ ‬עברו‪ ‬תהליך‪ ‬של‪" ‬הכשרת‪ ‬הנביאים"‪ .‬א"א‪ ‬שלא‪ ‬לציין‪ ‬את‪ ‬הקרבה‪ ‬בין‪ ‬ביטוי‪ ‬זה‪ ‬‬


‫ובין‪ ‬שם‪ ‬הספר‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שבספר‪ ‬מדובר‪ ‬בהכשרתם‪ ‬של‪ ‬האברכים‪ ‬עצמם‪ ,‬משא"כ‪ ‬כאן‪ ,‬שמדובר‪ ‬בהכשרת‪ ‬‬
‫הדור‪ ‬ע"י‪ ‬הנביאים‪.‬‬
‫‪  274‬שם‪,‬עמ’‪ ‬ה‪ -:‬ו‪.‬‬
‫‪  275‬השילוב‪ ‬הזה‪ ‬של‪ ‬העליה‪ ‬למעלה‪ ‬והורדת‪ ‬האור‪ ‬האלוקי‪ ‬למטה‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪" ‬המודל‪ ‬המיסטי‪-‬מאגי" של‪ ‬פעילות‪ ‬הצדיק‪ ‬החסידי‪ .‬עי'‬
‫‪ .Idel, Hasidism, pp. 103-145.‬בתיאורו‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ,‬הצדיק‪ ‬מקיים‪ ‬את‪ ‬הפונקציות‪ ‬של‪ ‬שני‪ ‬סוגי‪ ‬הנביאים‪ ‬גם‪ ‬יחד‪ .‬ועי'‬
‫שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬עמ' קמה‪" :‬כי‪ ‬אחר‪ ‬חגי‪ ‬זכריה‪ ‬ומלאכי‪ ‬פסקה‪ ‬נבואה‪ ‬לגמרי‪ ,‬ונשתיר‪ ‬רוח‪ ‬הקדש‪ ‬והוא‪ ‬המשך‪ ‬אורות‪...‬למטה"‪.‬‬
‫‪ 276‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ’‪ ‬ו‪-:‬ז‪.‬‬
‫‪277‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' פ‪.‬‬
‫‪278‬‬
‫עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬כט‪" ,:‬שאמירת‪ ‬התורה‪ ‬והדרכה‪ ‬ניצוץ‪ ‬נבואה‪ ‬היא"‪.‬‬

‫‪86‬‬
‫שנתגלה לנביאים בתמונה‪ ,‬מראה וקול‪ ,‬מתגלה לקדושי הקבלה בהשגה‪ 279".‬ולא זאת בלבד‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫כמו שחז"ל קבעו )ב"ב יב( ש"חכם עדיף מנביא"‪ ,‬המקובלים "יכלו להמשיך האור משורש יותר‬
‫עליון מבחי' חכמה‪ ,‬ושל הנביאים מבחי' נצח והוד כנודע והיא צד גדלותם‪ ,‬חכם עדיף מנביא‪,‬‬
‫ששורש השגתם ממקום יותר גבוה‪280".‬‬
‫הרב ק"ק נותן לביטוי החז"לי "חכם עדיף מנביא" פירוש קבלי המבוסס על הבחנה בין מקורותיהם‬
‫של סוגי ההשגות בספירות השונות‪ .‬מכאן יוצא שהפעילות הרוחנית בימינו איננה נופלת בחשיבותה‬
‫מזו של הנביאים‪ ,‬ואף עולה עליה‪ .‬ובכל זאת על החסיד לשאוף לשילוב החוויה הנבואית בתוך‬
‫החיים הרוחניים שלו‪ ,‬כי בסופו של דבר‪" ,‬העיקר הוא לזכות לניצוץ הנבואה אשר בקבלה כל אחד‬
‫לפי מצבו‪ 281".‬הדרך להגיע לכך היא על ידי ההתרגשות וההתלהבות‪ .‬מתברר שהן אינן אלא‬
‫אמצעים להשיג המטרה העיקרית של החסידות‪ ,‬השגת הנבואה! הרב ק"ק מבהיר נקודה עקרונית‬
‫זאת כשהוא כותב‪" ,‬עבודת הקודש בהתלהבות כיון שנפשו נתגלה עתה וחושיו מעט נתבטלו זוכה‬
‫להשראה יותר גדולה גם ממרום‪ .‬לכן אם כי זאת אינה עוד כל החסידות כולה‪ ,‬מכל מקום אי אפשר‬
‫לחסידות בלעדה‪ .‬עבודה בהתלהבות היא ראשיתה שאי אפשר לה בלעדה‪ ,‬והיא מפני שהחסידות‬
‫הליכה בדרך הנביאים היא כנ"ל והשראה ממרום מוכרחה לנפש גלויה"‪ 282.‬כאן הדברים מפורשים‪.‬‬
‫אפילו ההתלהבות‪ ,‬שהיא סוג של חוויה מיסטית של ביטול‪ ,‬התפשטות הגשמיות ודבקות‪ ,‬אינה‬
‫המטרה הסופית‪ .‬בסופו של דבר גם היא סוג של טכניקה כדי "לגלות את הנפש"‪ ,‬וכשהנפש גלויה‬
‫אז אפשר לצפות ל"השראה ממרום"‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬להתגלות נבואית‪ 283.‬על פי זה אולי כמו‬
‫‪  279‬שם עמ'‪ ‬יג‪  .‬ועי' שם‪ ‬עמ' יד‪:‬‬
‫‪ 280‬שם ‪ ‬עמ’ ‪ ‬טו‪ .‬בעמ' ח‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬קובע ‪" ‬שתורה ‪ ‬שבכתב ‪ ‬היא ‪ ‬בעשיה‪ ,‬משנה ‪ ‬וגמרא ‪ ‬ביצירה ‪ ‬ובריאה‪ ,‬וזוהר ‪ ‬הקדוש ‪ ‬וקבלה‪ ‬‬
‫באצילות"‪ .‬דבריו‪ ‬דומים‪ ‬לדברי‪ ‬התניא ‪ ‬עמ' נה‪ :‬ההגהה‪" ,‬במשנה‪...‬ביצירה‪ ‬ובתלמוד‪ ‬בבריאה‪...‬אבל‪ ‬הקבלה‪ ‬אינה‪ ‬מתפשטת‪ ‬‬
‫כלל‪ ‬מאצילות"‪ .‬עי' ‪ ‬גם‪ ‬דברי‪ ‬התניא ‪ ‬ב"שער‪ ‬היחוד‪ ‬והאמונה"‪ ,‬עמ' עז‪" ,:‬השגת‪ ‬הנביאים‪ ‬היא‪ ‬באצילות‪ ‬המתלבשת‪ ‬בעולם‪ ‬‬
‫הבריאה"‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬חזר ‪ ‬לנושא ‪ ‬זה ‪ ‬באש ‪ ‬קודש‪ ,‬בדרשה ‪ ‬לפרשת ‪ ‬בא ‪ ‬תש"ב‪ ,‬עמ' קנב‪" ,‬תורה ‪ ‬שבכתב ‪ ‬שהיא ‪ ‬באמת ‪ ‬גבוה‪ ‬‬
‫מתורה‪ ‬שבע"פ‪ ‬וקבלה‪ ,‬ומ"מ‪ ‬נמשכת‪ ‬עד‪ ‬לעשיה‪ ,‬ותורה‪ ‬שבע"פ‪ ‬וקבלה‪ ‬שהם‪ ‬למטה‪ ‬ממנה‪ ‬היא‪ ‬למעלה‪ ‬מהעשיה‪ ‬בבחי' אצילות‪ ‬‬
‫בריאה ‪ ‬ויצירה"‪ .‬כנראה ‪ ‬שבמשנתם ‪ ‬של ‪ ‬רש"ז ‪ ‬ושל ‪ ‬רב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬יש ‪ ‬שוני ‪ ‬בין ‪ ‬המעמד ‪ ‬האונטולוגי ‪ ‬של ‪ ‬חלקי ‪ ‬התורה ‪ ‬בעולמות‪ ‬‬
‫העליונים ‪ ‬ובין‪ ‬התגלותם‪ ‬לבני‪ ‬אדם‪ ‬ברובד‪ ‬האפיסטמולוגי‪ .‬עי' ‪ ‬גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קפג‪-‬קפד‪ .‬להרחבה‪ ‬בנושא‪ ‬יתרון‪ ‬‬
‫החכמה‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪ ‬על‪ ‬דרך‪ ‬הקבלה‪ ‬והחסידות‪ ,‬עי' ‪ ‬הרב‪ ‬צדוק‪ ‬הכהן‪ ‬מלובלין‪ :‬רסיסי‪ ‬לילה‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ,‬תשכ"ז‪ ,‬עמ' ‪.165-154‬‬
‫ועי' מבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יד‪ ,.‬על ‪ ‬נבואה ‪ ‬בבחינת ‪ ‬מלכות ‪ ‬שהיא ‪ ‬במראה‪ ,‬ונבואה ‪ ‬בבחינת ‪ ‬בינה ‪ ‬שהיא ‪" ‬מראה ‪ ‬סתימא ‪ ‬בלא‪ ‬‬
‫דמיון"‪ .‬על‪ ‬נושא‪ ‬הזה‪ ‬בספרות‪ ‬הזהר‪ ,‬עי' ‪ ‬בועז‪ ‬הוס‪" ,‬חכם‪ ‬עדיף‪ ‬מנביא ‪ -‬ר' שמעון‪ ‬בר‪ ‬יוחאי‪ ‬ומשה‪ ‬רבנו‪ ‬בזוהר"‪" ,‬קבלה"‪,‬‬
‫כרך‪ ‬רביעי‪  ,‬לוס‪ ‬אנג'לס‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.103-139‬‬
‫‪ 281‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ’‪ ‬יז‪" :‬בחי' חכמה‪ ‬שבהם‪ ,‬היינו‪...‬הבחי' חכמה‪ ‬ובינה‪ ‬עילאה‪ ‬שהיא‪ ‬בחי' נבואה‪ ‬בלא‪ ‬דמיון"‪ .‬עי'‪ ‬גם‪ ‬במאמרו‪ ‬‬
‫של‪ ‬שביד‪ ‬שהזכרנו‪ ‬בסקירת‪ ‬המחקר‪.‬‬
‫‪282‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ז‪ .:‬יש‪ ‬לציין‪ ‬שגם‪ ‬שיטת‪ ‬המדיטציה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪") ‬ענין‪ ‬השקטה"(‪ ,‬מתחילה בדיון‪ ‬על‪" ‬חלום‪ ‬אחד‪ ‬‬
‫מששים‪ ‬בנבואה"‪ .‬מטרת‪ ‬התרגיל‪" ‬שתשרה‪ ‬עליו‪ ‬השראה‪ ‬ממרום"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מסתפק‪ ‬בחלומות‪ ‬נבואיים‪ ,‬הוא‪ ‬חותר‪ ‬לחוויה‪ ‬‬
‫נבואית‪ ‬גם‪ ‬מבלי‪ ‬לישון‪" .‬ובכן‪ ‬העיקר‪ ‬לבוא‪ ‬בהקיץ‪...‬למצב‪ ‬של‪ ‬שינה"‪ .‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תו‪-‬תז‪.‬‬
‫‪  283‬יש‪ ‬להדגיש‪ ‬שלפי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬זה‪ ‬עדיין‪ ‬מעשי‪ ‬עכשו‪ .‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' י‪" ,:‬אם‪ ‬משמשים‪ ‬בהכשרותם‪ ‬זו‪ ‬לעבודה‪ ,‬אז‪ ‬‬

‫‪87‬‬
‫שקבלת רבי אברהם אבולעפיה נקראת "קבלה נבואית"‪ ,‬לא נגזים אם נקרא לחסידותו של הרב ק"ק‬
‫"חסידות נבואית"‪) 284‬למעט עניין הצירופים שהוא מאד יסודי בקבלה הנבואית של אבולעפיה(‪.‬‬

‫לעבודה‪ ‬עילאה‪ ‬יגיעו‪ ,‬גם‪ ‬לרוח‪ ‬הקודש"‪.‬‬
‫‪  284‬וקס‪ ‬במאמרו‪ " ‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪ ,79‬משווה‪ ‬בין‪ ‬מושג‪ ‬ההתלהבות‪ ‬אצל‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ובין‪ ‬דברי‪ ‬הטור‪) ‬או"ח‪ ‬צח( על‪ ‬‬
‫התפילה‪" :‬וכן‪ ‬היו‪ ‬עושין‪ ‬חסידים‪ ‬ואנשי‪ ‬מעשה‪ ‬שהיו‪ ‬מתבודדים‪ ‬ומכוונין‪ ‬בתפילתן‪ ‬עד‪ ‬שהיו‪ ‬מגיעין‪ ‬להתפשטות‪ ‬הגשמיות‪...‬קרוב‪ ‬‬
‫למעלת‪ ‬הנבואה"‪ .‬כאן‪ ‬החידוש‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מאד‪ ‬בולט‪ .‬הטור‪ ‬מדבר‪ ‬על‪ ‬אנשים‪ ‬מיוחדים‪ ‬בעבר‪ ,‬שהיו‪ ‬מגיעים‪ ‬קרוב‪ ‬לנבואה‪,‬‬
‫ואילו‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬לכולם‪ ,‬בהווה‪ ,‬ועל‪ ‬הנבואה‪ ‬עצמה! פרופ' משה‪ ‬אידל‪ ‬העיר‪ ‬לי‪ ,‬שלנביא‪ ‬דרושה‪ ,‬בנוסף‪ ‬למסר‪ ‬גם‪ ‬תחושה‪ ‬‬
‫חזקה‪ ‬של‪ ‬שליחות‪ ‬אישית‪ ,‬ושאין‪ ‬ספק‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬חי‪ ‬בתחושה‪ ‬כזאת‪ .‬בשנת‪ ‬תשס"ז‪ ‬וקס‪ ‬פרסם‪ ‬עוד‪ ‬מאמר‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪" ,‬נבואה‪ ‬‬
‫בחסידות‪ ‬בתורתו‪ ‬של‪ ‬הרבי‪ ‬מפיאסצ'נא" בהנבא‪ ‬בן‪-‬אדם‪ ,‬אודיה‪ ‬צוריאלי‪) ‬עורך(‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ .39-51‬וקס‪ ‬סוקר‪ ‬חלק‪ ‬מדברי‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪ ‬ועל‪" ‬עבודת‪ ‬הנבואה"‪ .‬הוא‪ ‬רואה‪ ‬שורשים‪ ‬לגישתו‪ ‬בחסידות‪ ‬שקדמה‪ ‬לו‪ ,‬וקובע‪ ‬שעיקר‪ ‬חידושו‪ ‬בזה‪ ‬שהוא‪ ‬‬
‫רואה‪ ‬את‪ ‬עבודת‪ ‬הנבואה‪ ‬כאופציה‪ ‬לכל‪ ‬יהודי‪ ‬ולא‪ ‬רק‪ ‬לאליטה‪ .‬לסיום‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪" ‬אם‪ ‬כן‪ ,‬ר' קלונמוס‪ ‬מאמין‪ ‬שגם‪ ‬בדורנו‪ ‬כל‪ ‬‬
‫אחד‪ ‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬חסיד‪  – ‬בן‪-‬נביאים‪ .‬לא‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬נביא‪...‬אך‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬מסוגל‪ ‬לקבל‪ ‬וליישם‪ ‬את‪ ‬חזונו‪ ‬של‪ ‬‬
‫הבעש"ט‪...‬דרך‪ ‬העבודה‪ ‬הנבואית‪...‬כל‪ ‬אדם‪ ‬לפי‪ ‬מדרגתו‪ ‬יכול‪ ‬לגלות‪ ‬בתוכו‪ ‬שבן‪-‬נביאים‪ ‬הוא"‪ .‬מסקנה‪ ‬זו‪ ‬תואמת‪ ‬למסקנה‪ ‬‬
‫שהגענו‪ ‬אליה‪ ‬במהלך‪ ‬הפרק‪ ‬הנוכחי‪.‬‬

‫‪88‬‬
‫פרק ח‪ :‬חסידות ומשיחיות‬

‫שאלת יחסה של החסידות )במיוחד בדורותיה הראשונים( לרעיון המשיחי היא מן הנושאים‬
‫הנידונים בהרחבה יתרה‪ ,‬והשרויים במחלוקת עמוקה בחקר החסידות‪ .‬הדברים ידועים‪ ,‬ולכן נחזור‬
‫עליהם כאן רק בקיצור‪ .‬באופן כללי‪ ,‬החוקרים ניסו להגדיר את השקפתם של הבעש"ט ותלמידיו‬
‫בשאלת הגאולה הלאומית והאישית‪ ,‬קיבוץ הגלויות לארץ ישראל‪ ,‬המשיח הפרסונאלי והחזון‬
‫האסכאטולוגי‪ .‬בן‪-‬ציון דינור ראה בחסידות תנועה משיחית‪ ,‬שסדר היום שלה היה בעצם תוכנית‬
‫נסתרת להביא לגאולת עם ישראל‪ .‬בגלל הפחד שיואשמו בשבתאות‪ ,‬הבעש"ט ותלמידיו לא דברו‬
‫בנושא בגלוי‪ ,‬ורק בעזרת קריאה "בין השורות" ניתן לגלות את האמת‪ 285.‬התיאוריה של דינור‬
‫מבוססת בעיקרה על איגרת הבעש"ט לגיסו ועל נסיונו )שנכשל( של הבעש"ט לעלות ארצה‪ .‬בנושא‬
‫זה חלק דינור על גרשם שלום‪ ,‬שכתב שנים קודם לכן על החסידות כ"ניוטראליזציה" של‬
‫המשיחיות‪ ,‬וזאת כתגובה לאסון השבתאי‪ .‬אליבא דשלום‪ ,‬האידיאל החסידי של גאולה אישית‬
‫רוחנית החליף את תורת הגאולה הלאומית ההיסטורית‪ 286.‬שלום לא נכנע לדעותיו של דינור‪ ,‬ותקף‬
‫‪287‬‬
‫אותו בעוד שני מאמרים‪ ,‬בהם טען כי ההיסטוריוגרפיה הציונית של דינור היא שהטעתה אותו‪.‬‬

‫הרב ק"ק איננו מתייחס לשאלת הגאולה המשיחית באופן שבו החוקרים שהוזכרו לעיל התחבטו בו‪.‬‬
‫בפרק ג במבוא השערים‪ ,‬בו הוא מתחיל להתדיין בהגדרת החסידות )במה היא המשך ובמה היא‬
‫חידוש ביחס לקבלה שקדמה לה( מתייחס הרב ק”ק לנושא המשיחיות‪ .‬בהתבסס על איגרתו‬

‫‪  285‬בן‪-‬ציון‪ ‬דינור‪ ,‬במפנה‪ ‬הדורות‪ ,‬ירושלים‪ ,1955 ,‬עמ' ‪.192-227‬‬


‫‪  .Scholem, Major Trends, p. 329 286‬דינור‪ ‬תוקף‪ ‬אותו‪ ‬בבמפנה‪ ‬הדורות‪ ,‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪287‬‬
‫‪Scholem, “The Neutralization of the Messianic Element in Early Hasidism”, in The Messianic Idea in‬‬
‫‪) Judaism, New York 1971, pp. 176-202.‬המאמר ‪ ‬הופיע ‪ ‬לראשונה ‪ ‬בשנת ‪  .(1970 ‬וגם ‪ ‬גרשם ‪ ‬שלום‪" ,‬דמותו‪ ‬‬
‫ההיסטורית‪ ‬של‪ ‬ר' ישראל‪ ‬בעל‪-‬שם‪-‬טוב"‪ ,‬דברים‪ ‬בגו‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,1976 ,‬עמ' ‪ .287-324‬במאמרים‪ ‬אלה‪ ‬שלום‪ ‬גם‪ ‬חולק‪ ‬על‪ ‬‬
‫תלמידו‪ ‬ישעיה ‪ ‬תשבי‪ ‬שגם ‪ ‬הוא‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬החסידות‪ ‬כתנועה‪ ‬משיחית‪ .‬עי’ ‪ ‬גם‪ ‬רבקה‪ ‬ש"ץ‪ ‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .168‬למשה‪ ‬אידל‪ ‬גישה‪ ‬שונה‪ ‬הטוענת‪ ‬שבחסידות‪ ‬יש‪ ‬צורך‪ ‬להגדיר‪ ‬את‪ ‬המושג‪" ‬משיחיות" בצורה‪ ‬שונה‪ ‬מזו‪ ‬שעל‪ ‬פיה ‪ ‬הבינו‪ ‬‬
‫שלום‪ ‬ותשבי‪  .‬עי’ ‪ .Hasidism, pp. 16-17, 46-47.‬לדעתנו‪ ,‬הגישה‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ,‬המשאירה‪ ‬מקום‪ ‬להגדרה‪ ‬יותר‪ ‬נזילה‪ ‬של‪ ‬‬
‫המושגים‪ ‬של‪" ‬משיחיות" ו"גאולה" בחסידות‪ ,‬יותר‪ ‬משכנעת‪ ‬מאלו‪ ‬של‪ ‬שלום‪ ‬ודינור‪ ,‬המבוססות‪ ‬על‪ ‬הגדרות‪ ‬נוקשות‪ ‬הלקוחות‪ ‬‬
‫מספרות‪ ‬קדומה‪ ‬יותר‪ .‬בקשר‪ ‬לבעיות‪ ‬המתודיות‪ ‬של‪ ‬דינור‪ ‬כאן‪ ,‬עי’‪ ‬עבודתנו‪ ‬בטורו‪ ‬קולג' ‪) ,1999‬שלא‪ ‬ראתה‪ ‬אור(‪,‬‬
‫‪”Ben Zion Dinur’s Analysis of Hasidism: A Study in Historiography” .‬‬
‫‪ ‬עי' גם‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ ,‬עמ' ‪ ,154-159‬על‪" ‬מעמדה‪ ‬של‪ ‬הגלות" אצל‪ ‬האדמו"רים‪ ,‬כולל‪ ‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬ודברי‪ ‬‬
‫רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מגרודז'יסק‪ ,‬אביו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬פייקאז' גם‪ ‬מייחד‪ ‬את‪ ‬עמ' ‪  311-313‬לדעותיו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מגרודז'יסק‪ .‬על‪ ‬‬
‫הקשר‪ ‬בין‪ ‬משיחיות‪ ‬מיסטית‪ ‬וגאולה‪ ‬מיסטית‪ ‬בחסידות‪ ,‬עי' גם‪Idel, Messianic Mystics, New Haven 1988, pp. 212- ‬‬
‫‪247.‬‬

‫‪89‬‬
‫המפורסמת של הבעש"ט לגיסו‪ ,‬הרב אברהם גרשון מקיטוב‪ 288,‬קובע הרב ק”ק כי "החסידות‬
‫אחרית ההתגלות לפני המשיח אשר יבא ב"ב‪ ,‬וראשית זריחת קוי אור קדושתו היא‪...‬השחר שלפני‬
‫המשיח"‪ .289‬לקביעה זו השלכות גם בתחום התיאולוגי וגם בתחום המעשי‪ :‬בתחום התיאולוגי ניתן‬
‫להצביע על הראיה הפנאנתאיסטית של הרב ק"ק ועל הדגש שהוא שם על הנבואה‪ ,‬שהם מאפיינים‬
‫של תקופת "שחר של המשיח"‪ .‬בתחום המעשי‪ ,‬המשיחיות משפיעה על האופי העממי של‬
‫החסידות ועל חשיבותה של העבודה בגשמיות‪ .‬וזה‪ ,‬מכיון שהיא תלויה ב"הפצת מעינותיו" של‬
‫הבעש"ט חוצה‪ ,‬ולכן החסידות אינה יכולה להיות נחלת האליטה בלבד‪ 290.‬על הנבואה כבר‬
‫הרחבנו את הדיבור‪ .‬בקשר לראיה חדשה ופנאנתאיסטית של המציאות מסביר הרב ק"ק‪ ,‬שעם‬
‫ביאת המשיח העולם יתמלא "דעת ה'"‪ .‬לכן הבעש"ט חידש דרך להסתכל על העולם בראיה‬
‫חדשה‪ ,‬המכשירה לימות המשיח‪ .‬כאן‪ ,‬כמו במקומות רבים בכתביו‪ ,‬כותב הרב ק”ק בנימה‬
‫‪291‬‬
‫פנאנתאיסטית‪:‬‬
‫]הבעש"ט[ הכריז בקדשו ואמר לא בלבד שבתוך כל דבר מדברי העולם‪,‬‬
‫חיות אלקית נמצא‪ ,‬ועל חיות הזה גשם הארץ סובב ומסתיר‪ ,‬רק גם‬
‫הגשם וגם הארציות רק לנו כגשם נראה ובאמת הכל אלקות‪ .‬וצריכים רק‬
‫עינים לראות וגוף המתקדש‪ ,‬ואז כשאתה מסתכל על העולם‪ ,‬אתה מביט‬
‫על אלקים ואלקים עליך‪ ,‬מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬אף הארציות הלבוש‬
‫והכלים מלאים הארת כבודו ית' הם‪ ,‬והוא הראשית של ומלאה הארץ דעה‬
‫וכו' אשר יקוים בביאת המשיח ב"ב‪ ,‬שגם הארץ תמלא דעה את ד'‪292.‬‬
‫ישנו קשר ישיר בין שיטתו של הרב ק"ק )על פי הבנתו בשיטתו של הבעש"ט(‪ ,‬שמדגישה את הצורך‬
‫לראות את האלוקות שבכל דבר‪ ,‬אפילו בדברים גשמיים‪ ,‬לבין התודעה שהחסידות מבשרת את‬
‫ביאתו של המשיח‪ .‬נקודה זו חשובה מכיון שהיא תשפיע על האופי של "עבודת המחשבה החזקה"‬
‫של הרב ק"ק ועל אופי החוויה המיסטית שהוא שואף להגיע אליה‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא שמכאן יובן‬
‫מדוע הרב ק"ק מצדד בעבודה בגשמיות ‪ -‬שהרי גם "הארציות הלבוש והכלים מלאים הארת כבודו‬

‫‪   288‬האיגרת‪ ‬פורסמה‪ ‬לראשונה‪ ‬בספר‪ ‬בן‪ ‬פורת‪ ‬יוסף ‪ ‬לרבי‪ ‬יעקב‪ ‬יוסף‪ ‬מפולנאהה‪ ,‬קארעץ‪ ,‬תקמ"א‪ .‬באיגרת‪ ‬הבעש"ט‪ ‬מתאר‪ ‬את‪ ‬‬


‫עליית ‪ ‬נשמתו ‪ ‬בראש ‪ ‬השנה ‪ ‬תק"ז‪  ,‬ואת ‪ ‬שיחתו ‪ ‬עם ‪ ‬המשיח‪ .‬בתשובה ‪ ‬לשאלה ‪" ‬אימתי ‪ ‬קאתי ‪ ‬מר?"‪ ,‬המשיח ‪ ‬מבשר ‪ ‬לבעש"ט‪ ‬‬
‫שיבוא‪"  ‬כשיפוצו‪ ‬מעינותיך‪ ‬חוצה"‪ ,‬כשתורת‪ ‬הבעש"ט‪ ‬תופץ‪ ‬בעולם‪.‬‬
‫‪ 289‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬יח‪-.‬יח‪ .:‬עי'‪ ‬גם‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קסג‪" ,‬עבודתנו‪ ‬עתה‪ ‬לתקן‪ ‬את‪ ‬ימות‪ ‬המשיח"‪ .‬ועי' שם‪ ‬בעמ' קסד‪ ,‬תיאור‪ ‬‬
‫רוחני‪ ‬של‪ ‬בית‪ ‬המקדש‪ ‬השלישי‪" ,‬וביהמ"ק‪ ‬שלעתיד‪ ‬לא‪ ‬זולת‪ ‬ישראל‪ ‬הוא‪ ‬רק‪ ‬אדרבה‪ ‬לא‪ ‬בכלים‪ ‬זולתיים‪ ‬ישרה‪ ‬כבודו‪ ‬ית' רק‪ ‬‬
‫של‪ ‬ישראל‪ ‬באש‪ ‬עבודת‪ ‬ישראל"‪.‬‬
‫‪  290‬בקשר‪ ‬להשפעת‪ ‬המשיחיות‪ ‬על‪ ‬עמדתו‪ ‬כלפי‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬עי' בפרק‪ ‬הבא‪ ‬בדברי‪ ‬א' שביד‪.‬‬
‫‪   291‬ראה‪ ‬לדוגמה‪ :‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ‬עמ' ‪ ;50 ,33‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ‪ ‬נח; מבוא‪ ‬השערים‪   ,‬עמ' יח‪ .:‬כ‪ ,:‬כו‪ ,.‬לח‪ ,:‬מא‪ ;.‬דרך‪ ‬‬
‫המלך‪ ,‬עמ'‪ ‬רכה; אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ'‪ ‬קסג‪ ,‬קפח‪.‬‬
‫‪ 292‬מבוא‪ ‬השערים‪  ,‬עמ' ‪ ‬יח‪ .:‬וראה‪ ‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬אות‪ ‬קלד‪" :‬וכן‪ ‬שמעתי‪ ‬בשם‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬שאמר‪ ‬אוי‪ ‬‬
‫ואבוי‪ ,‬כי‪ ‬העולם‪ ‬מלא‪ ‬מאורות‪ ‬וסודות‪ ‬נפלאים‪ ‬ונוראים‪ ,‬והיד‪ ‬הקטנה‪ ‬עומדת‪ ‬בפני‪ ‬העינים‪ ,‬ומעכבת‪ ‬מלראות‪ ‬אורות‪ ‬גדולים"‪.‬‬

‫‪90‬‬
‫‪293‬‬
‫ית'"‪.‬‬

‫‪  293‬על‪ ‬המימד‪ ‬המשיחי‪ ‬בדרשות‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עי' שיף‪" ,‬דחף‪ ‬משיחי"‪ .‬שיף‪ ‬מדגיש‪ ‬את‪ ‬הצד‪ ‬המשיחי‪ ‬בדרשות‪ ,‬ושביד‪ ,‬מחורבן‬


‫לישועה‪ ,‬עמ' ‪ ,108‬שולל‪ ‬אותו‪ .‬עי' גם‪ ‬הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס"‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬

‫‪91‬‬
‫‪294‬‬
‫פרק ט‪ :‬עבודה בגשמיות‬

‫תשבי ודן כתבו ש"עבודה בגשמיות" היא "מן החידושים המובהקים של החסידות‪ 295‬ומשמש מצע‬
‫לכמה מעקרונותיה‪...‬להעלות ולתקן את הניצוצות‪...‬תורת הצדיק‪...‬רעיון האימאננציה‬
‫האלקית‪...‬מאפשרת לבוא עמו במגע גם באמצעות הגשמיות‪...‬תורת הדבקות‪...‬להקים גשר בין‬
‫צרכיו הגשמיים לבין התעלות נשמתו בדבקות‪ 296".‬מושג העבודה בגשמיות הוא גם אחד הנושאים‬
‫העיקריים הנדונים על ידי רבקה ש"ץ‪-‬אופנהיימר בספרה החסידות כמיסטיקה‪ ,‬שם היא חולקת על‬
‫העמדה הקיצונית )לדעתה( של בובר‪" :‬לא נתכוון איש מבין הוגי‪-‬הדעות של החסידות‬
‫לאינטרפרטציה האוהדת את 'הגשמי המקודש' כדעת בובר‪...‬אין להעלות על הדעת פורמולה‬

‫‪  294‬לאחרונה‪ ‬נכתבה‪ ‬עבודת‪ ‬דוקטור‪ ‬בנושא‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬בראשית‪ ‬החסידות‪ .‬עי' ציפי‪ ‬קויפמן‪" ,‬בין‪ ‬אימננציה‪ ‬להתנהגות‪ ‬דתית‪ ‬‬


‫‪  -‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬בראשית‪ ‬החסידות"‪ ,‬האוניברסיטה‪ ‬העברית‪ ‬בירושלים‪ ,‬תשס"ה‪ .‬העבודה‪ ‬עוסקת‪ ‬בעיקר‪ ‬בדור‪ ‬הראשון‪ ‬‬
‫והשני‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ‬ולא‪ ‬באדמו"רים‪ ‬שבמחקר‪ ‬הזה‪ .‬קויפמן‪ ‬מציגה‪ ‬תשעה‪ ‬דגמים‪ ‬של‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬רבי‪ ‬יעקב‪ ‬‬
‫יוסף‪ ‬מפולנאהה‪ ,‬המגיד‪ ‬ממזריטש‪ ,‬רבי‪ ‬מנחם‪ ‬נחום‪ ‬מטשרנוביל‪ ‬ורבי‪ ‬אפרים‪ ‬מסדילקוב‪ .‬הדגמים‪ ‬הם‪" ‬בדיעבד‪ ,‬בפיצול‪ ‬תודעה‪,‬‬
‫לכתחילה‪ ,‬לכתחילה‪-‬במעמד‪ ‬זהה‪ ‬למצוות‪ ,‬לכתחילה‪-‬במעמד‪ ‬נעלה‪ ‬על‪ ‬המצוות‪ ,‬בין‪ ‬דיעבד‪ ‬ללכתחילה‪ ,‬כהכנה‪ ‬לעבודת‪ ‬ה'‬
‫הנורמטיבית‪ ,‬כתוצאה‪ ‬מעבודת‪ ‬ה' הנורמטיבית‪ ,‬ובאמצעות‪ ‬תודעת‪ ‬מצוות‪ ‬תמידית"‪ .‬בין‪ ‬אלה‪ ‬שקויפמן‪ ‬חקרה‪ ,‬רק‪ ‬הבעש"ט‪ ‬‬
‫והמגיד‪ ‬השפיעו‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬באופן‪ ‬משמעותי‪ .‬על‪ ‬גישותיהם‪ ‬לעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪ .304-311 ,267-272‬לדעתה‪,‬‬
‫לעומת‪ ‬רבי‪ ‬יעקב‪ ‬יוסף‪ ,‬שניסה‪ ‬למתן‪ ‬את‪ ‬המושג‪ ‬של‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬המגיד‪ ‬המשיך‪ ,‬ואף‪ ‬הגביר‪ ‬את‪ ‬שיטתו‪ ,‬ואולי‪ ‬‬
‫זה‪ ‬גם‪ ‬השפיע‪ ‬על‪ ‬ירושתו‪ ‬את‪ ‬הנהגת‪ ‬התנועה‪ ‬לאחר‪ ‬פטירתו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ .‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪" ,311‬אין‪ ‬ספק‪ ‬שמפת‪ ‬דגמי‪ ‬העבודה‪ ‬‬
‫בגשמיות‪ ‬של‪ ‬המגיד‪ ‬ממזריטש‪ ‬מעידה‪ ‬על‪ ‬נטיה‪ ‬בולטת‪ ‬להגברת‪ ‬נפחה‪ ‬ומשקלה‪ ‬של‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬ביחס‪ ‬לשורשיה‪ ‬אצל‪ ‬‬
‫הבעש"ט‪) ‬ובודאי‪ ‬ביחס‪ ‬לר' יעקב‪ ‬יוסף‪ .(...‬רובן‪ ‬הגדול‪ ‬של‪ ‬הדרשות‪ ‬קורא‪ ‬לעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬לכתחילה‪ ‬לכל‪ ‬אדם‪...‬דומה‪ ‬‬
‫שבניגוד‪ ‬לר' יעקב‪ ‬יוסף‪ ,‬המגיד‪ ‬ממזריטש‪ ‬אינו‪ ‬חרד‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬מהחוויה‪ ‬המיסטית‪...‬זו‪ ‬היא‪ ‬אולי‪ ‬מהגורמים‪ ‬שהפכו‪ ‬אותו‪ ‬לממשיך‪ ‬‬
‫דרכו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬בהנהגה"‪ .‬עי’‪ ‬גם‪ ‬כתבים‪ ‬חדשים‪ ‬לרבנו‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬בחלק‪ ‬הרביעי‪ ‬של‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט‪ .‬רח"ו‪ ‬‬
‫מצטט‪ ‬מ"אגרת‪ ‬הקודש" המיוחס‪ ‬לרמב"ן‪ ‬בקשר‪ ‬לעבודת‪ ‬ה' בזמן‪ ‬הזיווג‪ ,‬ועבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬של‪ ‬האבות‪ .‬על‪ ‬הפולמוס‪ ‬מסביב‪ ‬‬
‫לזהותו‪ ‬האמיתית‪ ‬של‪ ‬מחברה‪ ‬של‪" ‬אגרת‪ ‬הקודש"‪ ,‬עי’ ‪Seymour Cohen, Introduction to The Holy Letter, New‬‬
‫‪ York 1976, pp. 8-18‬עוד‪ ‬על‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬עי' במקורות‪ ‬המובאים‪ ‬בספרו‪ ‬של‪Norman Lamm, The Religious  ‬‬
‫‪Thought of Hasidism, Hoboken 1999, pp. 323-336.‬‬
‫‪  295‬עי' בספר‪ ‬בוצינא‪ ‬דנהורא‪ ‬השלם‪ ‬לרבי‪ ‬ברוך‪ ‬ממעזיבוז'‪ ,‬נכד‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' פד‪ ,‬בפירושו‪ ‬לתהילים‪ ‬קז‪" ,‬שפ"א‪ ‬‬
‫שאלו‪ ‬להבעש"ט‪...‬בימים‪ ‬הקדמונים‪ ‬היו‪ ‬אנשי‪ ‬מעשה‪ ‬מתענים‪ ‬משבת‪ ‬לשבת‪ ‬ואתם‪ ‬בטלתם‪ ‬את‪ ‬הדבר‪ ‬הזה‪ ‬שאמרתם‪ ‬שכל‪ ‬אדם‪ ‬‬
‫שהוא‪ ‬מתענה‪ ‬עתיד‪ ‬ליתן‪ ‬את‪ ‬הדין‪...‬והשיב‪ ‬להם‪ ‬הבעש"ט‪ ‬אני‪ ‬באתי‪ ‬לעוה"ז‪ ‬להראות‪ ‬דרך‪ ‬אחר‪...‬שלשה‪ ‬דברים‪ ‬הללו‪ ‬היינו‪ ‬אהבת‪ ‬‬
‫ה' ואהבת‪ ‬ישראל‪ ‬ואהבת‪ ‬התורה‪ ‬שאין‪ ‬צריך‪ ‬לעשות‪ ‬סגופים"‪ .‬הציטוט‪ ‬מובא‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬ש' א' הורודצקי‪ ,‬החסידות‪ ‬והחסידים‪,‬‬
‫ירושלים‪  – ‬ברלין‪ ‬תרפ"ג‪ ,‬כרך‪ ‬א‪ ‬עמ' לח‪ .‬הורודצקי‪ ‬אינו‪ ‬מביא‪ ‬המשך‪ ‬הציטוט‪ ,‬שממנו‪ ‬משמע‪ ‬שהעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬איננה‪ ‬‬
‫מתאימה‪ ‬לכל‪ ‬העם‪ ,‬אלא‪ ‬רק‪ ‬לאנשים‪" ‬גדולים"‪" .‬זה‪ ‬מדרגה‪ ‬גדולה‪ ‬והיא‪ ‬לאדם‪ ‬גדול‪ ‬במעלה‪ ‬אבל‪ ‬לאדם‪ ‬הבינוני‪ ‬הוא‪ ‬צריך‪ ‬‬
‫מקודם‪...‬לשבר‪ ‬היצה"ר‪ ‬ולהפשיט‪ ‬א"ע‪ ‬מכל‪ ‬התאוות"‪ .‬גם‪ ‬בן‪-‬ציון‪ ‬דינור‪ ‬מביא‪ ‬את‪ ‬הציטוט‪ ‬בחלקו‪ ‬בספרו‪ ‬במפנה‪ ‬הדורות‪ ,‬עמ'‬
‫‪.212‬‬
‫‪  296‬ישעיה‪ ‬תשבי‪ ‬ויוסף‪ ‬דן‪ ,‬הערך‪" ‬חסידות" באנציקלופדיה‪ ‬העברית‪ ,‬כרך‪ ‬יז‪ ,‬עמ' ‪.808-809‬‬

‫‪92‬‬
‫סקולארית שכמותה ביקש בובר לשים בפי החסידות‪ ,‬שלפיה עצם המגע הדיאלוגי עם ההוויה הוא‬
‫הקדושה‪ 297".‬לדעתה של ש"ץ‪ ,‬תלמידי המגיד חלקו בהגדרת העבודה בגשמיות‪ ,‬ואם היא באמת‬
‫רצויה או לא‪ .‬כך עבר המושג התפתחות ומיתון‪ .‬היא מדגישה שהחסידים "לא נתכוונו‪...‬שהאיש‬
‫הפשוט יעבוד 'בגשמיות' והאיש המשכיל יעבוד 'ברוחניות'"‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ :‬העבודה בגשמיות‬
‫"אינה כאמור סיסמה לקולא אלא לחומרא‪ ".‬עבודה קשה זו מבוססת על "היסוד הסכיזופרני‪...‬שבה‬
‫אדם עושה מעשה פלוני ורוחו דבוקה במקום אחר"‪ .‬היא הזהירה בפירוש מפני 'שמחת הגשמי'‪,‬‬
‫ועל כן ניסתה להגביל 'עבודה' זו לבודדים בלבד‪ 298.‬בובר וש"ץ‪-‬אופנהיימר מסכימים בדבר אחד ‪-‬‬
‫שהעבודה בגשמיות החליפה את הסגפנות בעבודת ה'‪ .‬לדברי בובר‪" :‬אין צורך לצום‪ ,‬כי כל האוכל‬
‫בקדושה גואל את הניצוצות השבויים בתוך המאכל‪...‬אין צורך לפרוש מאהבת הזיווג‪...‬אל יסגף‬
‫אדם את עצמו‪ .‬מי שמזיק לגופו מזיק לנפשו‪ ,‬וההתפעלות הסגפנית היא מסטרא‪-‬אחרא‪ 299".‬ש"ץ‪-‬‬
‫אופנהיימר כותבת כי "הבריחה הקונקרטית מן העולם והניסיון הסגפני כחוויה דתית נאסרו על‬
‫החסידים באופן חד‪-‬משמעי‪ 300".‬תשבי ודן קובעים כי אין לראות בעבודה בגשמיות את הדרגה‬
‫העליונה בעבודת ה'‪ ,‬וכי "אין היא אלא שלב לקראת המדרגה המעולה ממנה‪ ,‬שהיא התפשטות‬
‫הגשמיות מכל וכל‪ ".‬אך גם עיקרון זה איננו חד‪-‬משמעי לדעתם‪ ,‬כי "צדיק העובד את הא‪-‬ל‬
‫ברוחניות בלבד נחות במעלה‪ ,‬לפי רוב הדעות‪ ,‬מצדיק העובד גם בגשמיות וגם ברוחניות‪ 301".‬לאור‬
‫כל הנ"ל נבדוק את נושא העבודה בגשמיות בכתבי מקורותיו העיקריים של הרב ק"ק ונעמידה מול‬
‫גישתם לסגפנות‪ .‬לאחר מכן נחזור אל ההשוואה בכתבי הרב ק"ק עצמו‪.‬‬

‫רבי אלימלך מליז'נסק‪ :‬לרבי אלימלך עמדה אמביוולנטית כלפי הסגפנות והעבודה בגשמיות‪.‬‬
‫ישנם מקומות בהם הוא מזכיר את הסיגופים לחיוב‪ ,‬למשל כאשר הוא כותב ש"צריך האדם להתחיל‬
‫מתחילה בדבר גשמי קצת‪...‬דהיינו שיסגף עצמו בתענית"‪ ,‬ו"צריך לתקן את נפשו ואבריו‪...‬דהיינו‬
‫שיסגף עצמו באיזה סיגוף ויתחרט וישוב"‪ 302.‬לפי נגאל‪ ,‬יחסו של רבי אלימלך לעבודה בגשמיות‬
‫קשור לנושא העלאת הניצוצות‪" :‬יוצא ר' אלימלך מתוך הנחה כי ניצוצות קדושים כלואים בחומר‬
‫ובגשמיות‪...‬העלאתם של ניצוצות אלה‪...‬תביא בסופו של דבר‪...‬לכליון הרע בעולם ולהשבת‬
‫ההארמוניה בעולם הספירות‪ ".‬ובכל זאת‪ ,‬תחום זה מלא סכנות רוחניות‪ ,‬כי "מי שאוכל ללא‬
‫מחשבות טהורות וקדושות‪ ,‬אכילתו דומה לאכילת הבהמה‪...‬אכן לא קל לעבוד את ה' בתחום‬

‫‪   297‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ .17‬לדוגמאות‪ ‬של‪ ‬תפיסת‪ ‬בובר‪ ‬עי' בפרדס‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' יג‪,‬‬


‫סה‪ .‬עי' גם‪ ‬רבקה‪ ‬ש"ץ‪ " ,‬פירוש‪ ‬החסידות‪ ‬כביטוי‪ ‬להשקפה‪ ‬האידיאליסטית‪ ‬של‪ ‬גרשם‪ ‬שלום"‪ ,‬גרשם‪ ‬שלום‪ :‬על‪ ‬האיש‪ ‬ופועלו‪:‬‬
‫דברים‪ ‬שנאמרו‪ ‬ביום‪ ‬השלושים‪ ‬להסתלקותו‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.51-55‬‬
‫‪  298‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪ .15-17‬על‪ ‬המחלוקת‪ ‬בנושא‪ ‬זה‪ ‬בין‪ ‬האדמו"רים‪ ‬לאחר‪ ‬המגיד‪ ,‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪.67‬‬
‫‪  299‬בובר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' סה‪-‬סו‪.‬‬
‫‪  300‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬
‫‪  301‬תשבי‪ ‬ודן‪ ‬שם‪ ,‬עמ' ‪.809‬‬
‫‪302‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' יח‪ ,‬רצה‪.‬‬

‫‪93‬‬
‫החומר"‪ 303.‬בכל זאת יש לעבודה זו חשיבות רבה כי "'עבודה בגשמיות' מאפשרת המשכת‬
‫הדביקות" בזמן שהאדם עוסק בצורכי גופו‪ 304.‬בסופו של דבר רבי אלימלך מגביל את העבודה‬
‫בגשמיות לצדיק בלבד‪" :‬הצדיק‪...‬מתחזק ומתאמץ לקדש עצמו יותר ויותר בעת אכילתו לדבק עצמו‬
‫בקשר ודביקות גדול‪...‬הוא מקדש את עצמו יותר מבשעת תפלתו‪ ,‬אבל לא כן שאר העם שבעת‬
‫‪305‬‬
‫תפלתם יכולים להתקדש יותר מבשעת אכילתם"‪.‬‬

‫החוזה מלובלין‪ :‬החוזה מלובלין משווה בין העיסוק ב"קירוב לבבות" לבין האכילה‪ .‬בשניהם‬
‫טמונים מצד אחד פוטנציאל גדול של "מצוה גדולה להוציא יקר מזולל"‪ ,‬אך בכל זאת "אין נכון‬
‫לאדם להכניס עצמו לזה"‪ .‬הסכנה שבהתקשרות עם חוטאים היא "כי אדם מתטנף בעבירות החוטא‬
‫קודם שהחוטא שב בתשובה וגם שזה ספק אם יחזירו בתשובה"‪ .‬לכן‪ ,‬אין להתעסק עם חוטא אלא‬
‫אם כן הוא בא מעצמו ומבקש עזרה רוחנית‪" :‬יזדמן מעצמו שבא חוטא אחד ליתן לו תשובה אין‬
‫לדחותו כי מה' הוא‪...‬אולי שורש נפשו הוא‪...‬שמוכרח להתתקן על ידו דוקא"‪ 306.‬סיכון דומה קיים‬
‫באכילה‪" :‬עניני אכילה שמבררים נצוצות‪ ,‬מי שאין מאסף כל מחשבתו וחשקו לתוך המאכל‬
‫להגשמיות‪ ,‬כמו אדם טובע בנהר"‪ .‬בכל אופן‪ ,‬אין החוזה שולל מכל וכל את העבודה בגשמיות‬
‫ונשארת האפשרות לעבוד את ה' מתוך האכילה‪" :‬שיכניס להקדושה בשביל לאכול אכילה רוחנית‬
‫וכמו שכתוב ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו‪ ,‬ולא תהיה הכוונה בשביל זה"‪ 307.‬אפשר‪ ,‬על‪-‬פי‬
‫החוזה‪ ,‬להגיע ל"אכילה רוחנית"‪ ,‬אך אין לכוון לכך‪ .‬פסקה זו אינה ברורה‪ .‬אין החוזה מלמד שעדיף‬
‫לאכול בפשטות מבלי כוונה רוחנית מיוחדת‪ ,‬כי אז בפנינו אמירה קיצונית בעד העבודה בגשמיות‪,‬‬
‫שגורסת שעצם מעשה האכילה מהווה עבודה גם כשהיא איננה מלווה בכוונה כזאת‪ .‬אבל קשה‬
‫לומר כן לנוכח האזהרה שהוא השמיע קודם‪" ,‬כמו אדם טובע בנהר"‪ ,‬הנראית כשלילה מוחלטת‪.‬‬
‫יתכן שהאופי הסתום של דבריו משקף את הפסוק אותו הוא בוחר להביא‪" :‬ויחזו את האלקים‬
‫ויאכלו וישתו"‪ .‬המפרשים במקום חלוקים בהבנה ובהערכה של מעשה זה‪ ,‬ואולי האמביוולנטיות‬
‫של החוזה נובעת גם מן האמביוולנטיות של מפרשים קדומים‪ 308.‬אותה האמביוולנטיות חוזרת גם‬
‫בספר דברי אמת‪ ,‬בדיונו של החוזה ביחס אל התאוות הגשמיות‪" :‬לאדם צדיק אם בא לו תאוה‬
‫גשמי שאין צריך לו‪ ,‬צריך לקשר מחשבתו בהבורא ב"ה ולהעלות להתרבות לו אהבה לאשר יש‬

‫‪  303‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מליזינסק‪ ‬ובית‪ ‬מדרשו"‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬


‫‪  304‬שם‪ ,‬עמ' ‪.153‬‬
‫‪305‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' רמה‪ .‬מצד‪ ‬שני‪ ,‬נגאל‪) ‬שם‪ ,‬עמ' ‪ (154‬טוען‪ ‬שב"צעטיל‪ ‬קטן" לרבי‪ ‬אלימלך‪ ,‬אות‪ ‬טו‪" ,‬ישנה‪ ‬פניה‪ ‬בדבר‪ ‬‬
‫'עבודה‪ ‬בגשמיות' הפונה‪ ‬אל‪ ‬החסיד‪ ‬מן‪ ‬השורה"‪.‬‬
‫‪306‬‬
‫זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬אשדוד‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ל‪-‬לא‪.‬‬
‫‪  307‬שם‪ ,‬עמ' לא‪.‬‬
‫‪   308‬שמות‪ ‬כד‪:‬יא‪ .‬לפי‪ ‬אונקלוס‪ ,‬מדובר‪ ‬בחוויה‪ ‬רוחנית‪ ‬הדומה‪ ‬לאכילה‪" ,‬כאלו‪ ‬אכלין‪ ‬ושתן"‪ .‬רש"י‪ ‬מבקר ‪ ‬את‪ ‬התנהגותם‪ ‬של‪ ‬‬
‫"אצילי‪ ‬בני‪ ‬ישראל" )לדבריו‪ ‬מדובר‪ ‬בנדב‪ ,‬אביהוא‪ ‬והזקנים(‪ ,‬ש"היו‪ ‬מסתכלין‪ ‬בו‪ ‬בלב‪ ‬גס‪ ‬מתוך‪ ‬אכילה‪ ‬ושתיה"‪ ,‬ואילו‪ ‬הרמב"ן‪ ‬‬
‫מחייב‪ ‬אותם‪" ,‬כי‪ ‬היו‪ ‬אצילי‪ ‬בני‪ ‬ישראל‪ ‬ראויים‪ ‬למה‪ ‬שחזו‪ ‬במחזה‪ ‬הזה"‪.‬‬

‫‪94‬‬
‫לאהוב תמיד את הבורא ב"ה"‪ .‬ניתן לקשר את הפיסקה הזו לעניין העלאתן של "מידות נפולות"‪,‬‬
‫נושא שהעסיק גם את הרב ק"ק‪ .‬גם בדברי אמת ישנה הכרה בחשיבות החוויה הגשמית כאמצעי‬
‫‪309‬‬
‫להשגת הדבקות‪ ,‬כאשר החוזה מסיים ב‪"-‬אעפ"כ הגשמיות הועיל להם שיאחזו בה"‪.‬‬

‫המגיד מקאזניץ‪ :‬בפירושו למסכת אבות ג‪:‬ד המגיד מקאזניץ מתייחס גם הוא לאכילה גשמית‬
‫ורוחנית‪" :‬בכל דבר גשמי יש בו ניצוץ קדוש רוחני‪...‬וכן כתב המגן אברהם )או"ח ו‪ ,‬ס"ק ד( שהגוף‬
‫ניזון מגשמיות המאכל והנשמה ניזונת מרוחניות המאכל‪ .‬נמצא כשאדם עוסק בדברי תורה על‬
‫שולחנו‪...‬מעלה אותו והוא דוגמת הקרבן"‪ .‬בפסקה הבאה הוא ממשיך‪" :‬כשאוכל בקדושה‬
‫ובטהרה‪ ,‬אדרבה מזה יכול להגיע לאיזה התעוררות הארה ושמחה וחשקות לעבוד את הבורא‬
‫יתברך‪ ,‬מה שאין כן כשאוכל שלא בקדושה‪ ,‬אז מגיע לו מזה המחשבות והתאות רעות שבעולם‬
‫רח"ל"‪ 310.‬המגיד קובע שאין תיחום מוחלט של הקודש והחול‪ ,‬הרוחני והגשמי‪ ,‬וגם לזה יש קשר‬
‫לפנאנתאיזם החסידי‪ .‬צרכים גופניים מהווים שטח ניטראלי‪ ,‬שאת טבעו מגדיר האדם עצמו על ידי‬
‫כוונתו בעת עשיית הפעולה; אם כמעשה של עבודת ה' ואם כמעשה חומרי גרידא‪ ,‬כזה שיש לו גם‬
‫השלכות שליליות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כאשר אדם עוסק בגשמיות בקדושה אז מתוך שמחה זו נולד גם רצון‬
‫מחודש לעבוד את הבורא‪ ,‬ואם אדם עוסק בדברי תורה בזמן אכילתו‪ ,‬אזי אכילתו אפילו נחשבת‬
‫קרבן‪ .‬לכאורה לפנינו דוגמה ליחס חיובי להוויה הגשמית‪ ,‬להבדיל מן האמביוולנטיות שראינו אצל‬
‫רבי אלימלך והחוזה‪ .‬אין למגיד מקאזניץ שום נטייה לסגפנות‪ ,‬רק אזהרה די שגרתית שהעיסוק‬
‫בגשמיות שלא בקדושה יחזק את הנטייה הגשמית‪ .‬מצד שני‪ ,‬כאשר האכילה נעשית בקדושה‬
‫ובטהרה‪ ,‬לא רק שהיא מעוררת "חשקות לעבוד את הבורא"‪ ,‬אלא שהיא עצמה נחשבת קרבן‪ .‬כל זה‬

‫‪309‬‬
‫דברי‪ ‬אמת‪ ,‬אשדוד‪ ‬תשס"ד‪ ,‬עמ' מג‪ ‬ועמ' פב‪ .‬עי' גם‪ ‬זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' מט‪ ,‬על‪ ‬הסיגופין‪ ‬כחלק‪ ‬מתהליך‪ ‬התשובה‪ .‬ועי' שם‪ ,‬עמ'‬
‫נה‪-‬נו‪ ,‬עוד ‪ ‬על ‪ ‬הכוונה ‪ ‬בעבודה ‪ ‬בגשמיות‪ .‬סוגיה ‪ ‬אחרת ‪ ‬בתורת ‪ ‬החוזה ‪ ‬היא ‪ ‬החיוב ‪ ‬והיכולת ‪ ‬של ‪ ‬הצדיק ‪ ‬לספק ‪ ‬את ‪ ‬הצרכים‪ ‬‬
‫החומריים‪ ‬של‪ ‬חסידיו‪ .‬עי' ברכה‪ ‬זק‪" ,‬עיון‪ ‬בתורתו‪ ‬של‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין"‪ ,‬מתוך‪ ‬צדיקים‪ ‬ואנשי‪ ‬מעשה‪ ,‬עמ' ‪ .219-239‬לפי‪ ‬זק‪ ‬‬
‫)עמ' ‪ ,(232‬התפיסה‪ ‬של‪ ‬החוזה‪ ‬מבוססת‪ ‬בין‪ ‬היתר‪ ‬ב"ראיית‪ ‬התועלת‪ ‬שבצרכים‪ ‬החומריים"‪ .‬ועי' דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' פב‪" ,‬מי‪ ‬שהוא‪ ‬‬
‫צדיק ‪ ‬היה ‪ ‬בכל ‪ ‬דרכיו ‪ ‬ולא ‪ ‬בכל ‪ ‬מעשיו ‪ ‬וחסיד ‪ ‬היה ‪ ‬בכל ‪ ‬מעשיו ‪ ‬ג"כ"‪ .‬ועי' שם ‪ ‬עמ' צא‪-‬צב‪" ,‬חסיד ‪ ‬הוא ‪ ‬אוהב ‪ ‬את ‪ ‬הבורא‪ ‬‬
‫מאד‪...‬אפי' אם‪ ‬עוסק‪ ‬בגשמיות‪ ,‬וצדיק‪...‬כשהוא‪ ‬עוסק‪ ‬במעשה‪ ‬שוכח"‪ .‬עי' גם‪ ‬ציפי‪ ‬קויפמן‪" ,‬כי‪ ‬מלאכיו‪...‬לשמרך‪ ‬בכל‪ ‬דרכיך‪– ‬‬
‫החוזה‪ ‬מלובלין‪ ‬על‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות"‪ ,‬מאמר‪ ‬שטרם‪ ‬יצא‪ ‬לאור‪ .‬קויפמן‪ ‬טוענת‪ ‬שגישת‪ ‬החוזה‪ ‬לעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬יותר‪ ‬קרובה‪ ‬‬
‫לעמדתו‪ ‬של‪ ‬בובר‪ ‬בנושא‪ ,‬מאשר‪ ‬לעמדתו‪ ‬של‪ ‬שלום‪.‬‬
‫‪310‬‬
‫עבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬עמ' רנא‪ .‬גם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתיחס‪ ‬לניצוצות‪) ‬ול"שמות"( שבאוכל‪ .‬עי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,32‬על‪ ‬אודות‪ ‬‬
‫"נשמות‪ ‬הלחם‪...‬שיסודו‪ ‬ג' הויו"ת"‪.‬‬

‫‪95‬‬
‫‪311‬‬
‫אפשרי מכיוון שישנם ניצוצות של קדושה בכל דבר גשמי אשר מהן ניזונה הנשמה‪.‬‬

‫בעל מאור ושמש‪ :‬לפי גדליה נגאל‪ ,‬בתיאורו את משנת מאור ושמש‪" :‬מושג עבודת ה' של‬
‫הצדיק‪...‬כוללת הן את ה'עבודה‪-‬בגשמיות' והן את הפונקציות החברתיות של הצדיק"‪ 312.‬נגאל‬
‫מצביע על כמה מרכיבים בשיטתו‪ :‬ראשית‪'" ,‬עבודה בגשמיות' היא 'עבודה בבחינת קטנות' ביחס‬
‫לדביקות העילאית" ‪ -‬עיקר הסיבה שהצדיק צריך לרדת מדבקותו היא "לצורך קיום העולם‪...‬להביא‬
‫תועלת לעדתו‪...‬בבחינת 'עולה ויורד"‪ .‬בנוסף‪ ,‬נגאל מדגיש ש"דרך ה'עבודה בגשמיות' איננה‬
‫פתוחה לכל"‪ ,‬ושרק מי שהשיג רמה מסוימת של גדלות ודבקות "יכול לנהוג בה בלי להינזק"‪ .‬אחד‬
‫התיאורים החריפים של עבודה בגשמיות במאור ושמש נמצא בפירושו לפרשת בהעלותך‪" :‬אך‬
‫הצדיק אשר כבר הוא מזוכך‪...‬הביא הכל אל הקדושה‪ ,‬על כן הוא אוכל ושותה משמנים‪ ,‬ויין‪ ,‬ולובש‬
‫בגדים נאים ויפים‪ ,‬ויושב בדירות נאות‪ ,‬ובכל אלה הוא עובד עבודתו הגבוה‪ ,‬שמעלה נצוצין‬
‫קדושים‪ ,‬ומכניס הכל אל הקדושה"‪ 313.‬בעל מאור ושמש מדגיש גם‪ ,‬שבעת שהצדיק עוסק‬
‫בגשמיות חייב הוא להדביק את מחשבתו למעלה‪" :‬גם בעת התעסקו בדברים גשמיים תהיה‬
‫מחשבתו קשורה באהבת ה'‪ ,‬ודביקותו"‪ .‬בנוסף‪" ,‬גם בעת עשיותיו הגשמיים מאכילה ושתיה‬
‫והילוך‪ ,‬ותהיה מחשבתו קשורה באין סוף ברוך הוא"‪ 314.‬הוא גם כותב בכמה מקומות בגנות‬
‫הסגפנות והתעניות שבהן השתמשו לפני הבעש"ט‪" :‬בדורות שלפנינו‪ ,‬טרם נתפשט בעולם נוגה‬
‫אור דרך הבעש"ט זצוק"ל‪...‬היו נסגרים חדר בחדר‪ ,‬להתבודד‪...‬ומהם אשר התענו תעניתים ועשו‬
‫סיגופים ופרישות מבני אדם‪...‬ואולם לא זו דרך העיקרי"‪ 315.‬את התנגדותו לסיגופים הוא מבסס גם‬
‫על דברי רבו רבי אלימלך‪ ,‬שכתב כי "ישנם אנשים אשר יחשבו‪ ,‬כי תוכן התשובה‪...‬תעניתים‬
‫וסיגופים‪ ,‬ואולם לא בזה בחר ה'‪ ,‬ובפרט בדורות האלו‪ ,‬צוה לנו אדמו"ר הרב האלקי הקדוש מו"ר‬
‫אלימלך זצוק"ל‪ ,‬לבל יתענו יותר ממה שציוו חכמינו ז"ל"‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישנה סכנה שהמסתגף יגיע לידי‬
‫‪316‬‬
‫התנשאות או מרה שחורה הסותרות את דרכי העבודה והתשובה‪ ,‬שצריכות להיות בשמחה‪.‬‬

‫‪  311‬עי' גם‪ ‬עבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬עמ' נה‪" ,‬יש‪ ‬דרכים‪ ‬רבים‪ ‬לעבודת‪ ‬השי"ת‪ .‬האחד‪...‬ולסגף‪ ‬עצמו‪ ‬להיות‪ ‬פרוש‪ ‬מכל‪ ‬הנאות‪...‬ויש‪ ‬עוד‪ ‬איזה‪ ‬‬


‫דרך‪...‬אפילו‪ ‬באכילה‪ ‬ושתיה‪ ‬להתקדש‪ ‬בם‪...‬מי‪ ‬שיכול‪ ‬להתקדש‪ ‬אפילו‪ ‬בדברים‪ ‬גשמיים‪...‬קדושתו‪ ‬יותר‪ ‬גדולה‪ ‬ונפלאה"‪ .‬ועי'‬
‫שם‪ ,‬עמ' סה‪ ,‬שהמגיד‪ ‬מתאר‪ ‬את‪ ‬הבן‪ ‬הרשע‪ ‬של‪ ‬ליל‪ ‬הסדר‪ ‬כמי‪ ‬שמתנגד‪ ‬לעבודה‪ ‬בגשמיות! "יש‪ ‬רשעים‪...‬מודים‪ ‬במקצת‪ ‬כי‪ ‬יש‪ ‬‬
‫לעבוד‪ ‬הבורא‪ ‬בתורה‪ ‬ובתפילה‪ ...‬אבל‪ ‬אינם‪ ‬מאמינים‪ ‬כי‪ ‬יש‪ ‬עבודה‪ ‬אפילו‪ ‬באכילה‪ ‬ושתיה‪ ‬וכל‪ ‬דבר‪ ‬גשמי‪...‬וזה‪ ‬השאלה‪ ‬מה‪ ‬‬
‫העבודה‪ ‬הזאת‪ ‬לכם"‪.‬‬
‫‪  312‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬בספר‪' ‬מאור‪ ‬ושמש'"‪ ,‬עמ' קנו‪ .‬עי' גם‪ ‬מנדל‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪  :‬סמכות‪ ‬ואמונת‪ ‬צדיקים‪ ‬‬
‫באספקלריית ‪ ‬ספרותה ‪ ‬של ‪ ‬החסידות‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ,213-214‬על ‪ ‬יחסו ‪ ‬של ‪ ‬בעל ‪ ‬מאור ‪ ‬ושמש ‪ ‬לחיים ‪ ‬החומריים ‪ ‬של‪ ‬‬
‫הצדיקים‪.‬‬
‫‪313‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' תכא‪.‬‬
‫‪  314‬שם‪ ,‬עמ' תרמד‪ ,‬תרצד‪.‬‬
‫‪  315‬שם‪ ,‬עמ' תרח‪ .‬ועי' במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יט‪ ,:‬קטע‪ ‬דומה‪.‬‬
‫‪  316‬שם‪ ,‬עמ' תרח‪ ,‬תרא‪ ,‬תרמג‪.‬‬

‫‪96‬‬
‫לסיכום ניתן לומר‪ ,‬כי בעל מאור ושמש מתנגד לסגפנות אך בכל זאת איננו מחייב ללא הסתייגויות‬
‫את העבודה בגשמיות‪ .‬העבודה בגשמיות היא עבודה מסוכנת שמתאימה רק לצדיקים‪ ,‬ואפילו‬
‫כאשר מדובר בצדיקים‪ ,‬למרות שהיא חיונית לפונקצית ההנהגה‪ ,‬היא בכל זאת נתפסת כקטנה ביחס‬
‫ל"דבקות העילאית"‪.‬‬

‫בעל התניא‪ :‬בעבודתו על רבי שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬מקדיש משה חלמיש כמה עמודים לנושא‬
‫העבודה בגשמיות‪ ,‬בה הוא רואה‪ ,‬בדומה לרבקה ש"ץ‪ ,‬קשר ל"רעיון הלוריאני החשוב של העלאת‬
‫הניצוצות"‪ 317.‬אולם חלמיש‪ ,‬למרות שמצליח למצוא כמה רמזים חיוביים לעבודה בגשמיות בדברי‬
‫בעל התניא‪ ,‬מדגיש פעם אחר פעם שרש"ז הסתייג מן המושג וניסה להגביל את תחומו‪ .‬רש"ז אכן‬
‫רואה בענייני חולין "מכשירים לעבודת ה'" )כמו הרמב"ם( "אולם דרך זו אינה נקראת עבודה‬
‫בגשמיות"‪ .‬הוא רואה באכילה "מלחמה בין הטוב והרע‪...‬ישנו סיכון וסיכוי כאחד‪ ,‬אבל אין מעשה‬
‫האכילה כשלעצמה נחשב לעבודה בגשמיות"‪ .‬לעניין העיסוק בפרנסה רש"ז נוקט "גישה חיובית"‪,‬‬
‫אך גם כאן זוהי "גישה המסייגת‪ .‬פעמים הרבה נמצא את רש"ז מזהיר מפני השתקעות 'בחמדי‬
‫וכסופי העוה"ז'"‪ .‬אין ספק שרש"ז מעדיף את העיסוק בעניינים רוחניים טהורים‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪:‬‬
‫"רש"ז אינו מזלזל בבעלי העסקים‪ ,‬אך יחד עם זאת הוא מדגיש‪ ,‬שפעילות החולין עצמה היא‬
‫בבחינת ירידה לאדם‪...‬ורק באמצעות תפילה בכוונה או לימוד תורה לשמה היא תוכל להתעלות"‪.‬‬
‫חלמיש מביא גם מדברי ישעיה תשבי כי "לעתים קרובות ניתן לראות בכתבי מורי חב"ד )בהדגשה‬
‫רבה ב'תניא'( הסתייגות מרעיון העבודה בגשמיות פשוטה כמשמעה‪ ,‬והעברתו לתחום המצוות‬
‫המעשיות‪ ,‬שקיומן לפי פירושם הוא עבודה בגשמיות"‪ 318.‬בסופו של דבר ברור שבעל התניא איננו‬
‫"חסיד" של העבודה בגשמיות; או שהוא מגביל מאוד את העיסוק בו‪ ,‬או שהוא מגדירו מחדש בדרך‬
‫שמוציאה ממנה את החידוש ואת העוקץ שבה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הוא אף קורא למלחמה בגוף‪" .‬וכל‬
‫שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה עצומה בזו עדיין לא הגיע לבחי' וערך מלחמת‬
‫היצר"‪ 319.‬בכל זאת גם הוא מסכים לכך שדורנו כבר איננו מסוגל ליתר סיגופים ותעניות‪" .‬הנה‬
‫מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד‬
‫‪320‬‬
‫המלך"‪.‬‬

‫בית אהרן‪ :‬עמדת רבי אהרן השני מקרלין נראית פרדוקסלית משום שהוא לכאורה מחייב גם את‬
‫הסגפנות וגם את העבודה בגשמיות‪ .‬בקשר לחיוב הסגפנות הוא קובע ש"באמת אין באפשרי לשום‬
‫אדם להתרומם ולהתקשר עצמו להשי"ת עד שמקודם יפריש עצמו מכל דבר גשמי"‪ 321.‬אבל מצד‬
‫‪  317‬משה‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪.305‬‬
‫‪  318‬שם‪ ,‬עמ' ‪.305-309‬‬
‫‪319‬‬
‫תניא‪ ,‬עמ' לח‪.:‬‬
‫‪320‬‬
‫שם‪" ,‬אגרת‪ ‬התשובה"‪ ,‬עמ' צז‪..‬‬
‫‪321‬‬
‫בית‪ ‬אהרן‪ ,‬עמ' סג‪..‬‬

‫‪97‬‬
‫שני ישנן התבטאויות מעורפלות וחיוביות‪ .‬דוגמה לאמירה מעורפלת היא האמירה שיש "לקשר‬
‫הכל לרצונו הפשוט הן בתורה ומצות והן בדבר הרשות שלא יעשה שום דבר ח"ו למלא‬
‫תאוותו‪...‬רק אפילו בדבר ההכרחי כגון אכילה ושתיה ושינה וכל דבר ההכרחי יראה לקשר הכל‬
‫לרצונו הפשוט"‪ 322.‬בקשר לקטע הנ"ל ניתן לומר כי רבי אהרן בעצם מתייחס לענייני מצוות ולענייני‬
‫רשות באופן דומה‪ :‬בשניהם אסור לאדם "למלא תאוותו"‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬לשם הנאה גופנית )או‬
‫כשמדובר בקיום מצוה‪ ,‬אפילו הנאה רוחנית( כשהיא באה בעיקר לספק את הצרכים האישיים של‬
‫החסיד‪ ,‬ולא לשם שמים‪ .‬במקום זה הוא חייב בשניהם "לקשר הכל לרצונו"‪ .‬כוונתו של אדם היא‬
‫הקובעת את הערך הדתי של כל מעשה‪ ,‬רוחני או גשמי‪ ,‬ובשניהם אורבת תמיד הסכנה של כוונה‬
‫פסולה‪ .‬התבטאות חיובית באופן מובלט בנוגע לעבודה בגשמיות ניתן למצוא באמירה "כי לא‬
‫בדברי תורה ותפילה בלבד אלא אף בדבר הרשות‪ ,‬היינו אכילה ושתיה ושינה והילוך ומישוש‪...‬שלא‬
‫להתרחק בזה ח"ו מהשי"ת רק לקרב א"ע ‪...‬כשנקבע שיתנהג העולם בזה האופן הוא בוודאי עבדות‬
‫גדול להשי"ת"‪ 323.‬רבי אהרן גם מגלה לנו את הרעיון שביסוד העבודה בגשמיות‪ :‬מכיוון שה' ברא‬
‫עולם גשמי והציב בתוכו בני אדם עם צרכים גופניים‪ ,‬כנראה שכוונתו היתה שגם ענייני החומר‬
‫שאדם עוסק בהם יהוו חלק מעבודת ה' שלו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שישנם יחסי גומלין בין שני סוגי‬
‫העבודה‪ ,‬כאשר האחד ללא השני לוקה בחסר‪" :‬מי שעניני גשמיות שלו דבוקים לעבודת ה' כתורה‬
‫ותפילה‪ ,‬אזי התורה ותפילה שלו יכולים להיות זכה וברורה‪...‬ומי שעניני גשמיות שלו נפרדים‬
‫מעבודת ה' אזי העבודה שהיא תורה ותפילה מחובר ומעורב בעניני גשמיות"‪ 324.‬רבי אהרן מקרלין‬
‫לא מבחין הבחנה ברורה בין הגשמיות והרוחניות‪ ,‬והוא אף דוגל באיחודן‪" :‬עיקר העבדות‪...‬לקשר‬
‫כל הגשמיות אצל הרוחניות‪ .‬כי באמת כל העניינים שנעשים בזה העולם הכל הוא לבושין‪...‬כי כל‬
‫דבר שאדם עושה יש בו פנימיות‪...‬באכילה ושתיה והן בכל דבר גשמי שעושה הכל הוא לבושים‬
‫לתורה הקדושה‪ .‬והתורה גופא ג"כ לבושין‪...‬ובתוכן גנוז האור הפנימי"‪ 325.‬ההבדל בין העולם‬
‫הגשמי ובין התורה עצמה אינו גדול‪ ,‬כפי שהדעת נוטה לשער‪ ,‬משום שבסופו של דבר אפילו‬

‫‪  322‬שם‪ ,‬עמ' קכג‪.:‬‬


‫‪    323‬שם‪ ,‬עמ' ל‪ .:‬ועי' בעמ' עד‪ ,:‬שם ‪ ‬רבי ‪ ‬אהרן ‪ ‬מזכיר ‪ ‬את ‪ ‬נושא ‪ ‬המשגל ‪ ‬בפירוש ‪ ‬כחלק ‪ ‬מ"עניני ‪ ‬עבודת ‪ ‬ה'"‪ .‬ועי’ ‪   ‬עמ' קמה‪.‬‬
‫בפירושו‪ ‬למשנה‪ ‬ברכות‪  ‬ב‪:‬ה‪" :‬חתן‪ ‬פטור‪ ‬מקריאת‪ ‬שמע‪ ‬אם‪ ‬לא‪ ‬עשה‪ ‬מעשה‪ .‬שהמעשה‪] ‬יחסים‪ ‬עם‪ ‬הכלה[ וקריאת‪ ‬שמע‪ ‬חד‪ ‬‬
‫הוא‪ .‬וצריך‪ ‬לזה‪ ‬גוף‪ ‬נקי‪ ‬כמו‪ ‬לתפילין"‪ .‬בפנינו‪ ‬אמירה‪ ‬קיצונית‪ ‬לפיה‪ ‬בפירוש‪ ‬אין‪ ‬הבדל‪ ‬בין‪ ‬מצות‪ ‬קריאת‪ ‬שמע )או‪ ‬מצוות‪ ‬הנחת‪ ‬‬
‫תפילין( לבין ‪ ‬המצווה ‪ ‬לקיים ‪ ‬יחסי ‪ ‬אישות‪ .‬אבל ‪ ‬עי’ ‪ ‬גם ‪ ‬אמירות ‪ ‬בשם ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬המשוות ‪ ‬בין ‪ ‬התפילה ‪ ‬ובין ‪ ‬הזיווג‪ .‬בצוואת‪ ‬‬
‫הריב"ש‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תשל"ה‪ ,‬עמ' יא‪ ,‬אות‪ ‬סח‪ ‬כתוב‪" ,‬התפלה‪ ‬היא‪ ‬זיווג‪ ‬עם‪ ‬השכינה‪ ‬וכמו‪ ‬שבתחילת‪ ‬הזיווג‪ ‬ניענוע‪ ‬כן‪ ‬צריך‪ ‬לנענע‪ ‬‬
‫עצמו‪ ‬בתפלה‪ ‬בהתחלתה‪ ‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬יכול‪ ‬לעמוד‪ ‬כך‪ ‬בלא‪ ‬נענוע‪ ‬ויהיה‪ ‬דבוק‪ ‬להשכינה‪ ‬בדביקות‪ ‬גדול‪ ‬ומכח‪ ‬מה‪ ‬שמנענע‪ ‬עצמו‪ ‬יכול‪ ‬‬
‫לבוא‪ ‬להתעוררות‪ ‬גדול‪ ‬שיחשוב‪ ‬למה‪ ‬אני‪ ‬מתנענע‪ ‬את‪ ‬עצמי‪ ‬כי‪ ‬מסתמא‪ ‬השכינה‪ ‬בודאי‪ ‬עומדת‪ ‬לנגדי‪ ‬ומכח‪ ‬זה‪ ‬יבוא‪ ‬להתלהבות‪ ‬‬
‫גדול"‪ .‬עי’‪ ‬גם‪ ‬עמנואל‪ ‬אטקס‪ ,‬בעל‪ ‬השם‪ :‬הבעש"ט‪ – ‬מאגיה‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬הנהגה‪ ,‬ירושלים‪ ,2001 ‬עמ' ‪ ,140‬בשם‪ ‬כתר‪ ‬שם‪ ‬טוב‬
‫טז‪" :‬כמו‪ ‬בזווג‪ ‬גשמי‪ ‬אינו‪ ‬מוליד‪ ‬כי‪ ‬אם‪ ‬המשמש‪ ‬באבר‪ ‬חי‪ ‬וחישוק‪ ‬ושמחה‪ ‬כך‪ ‬בזווג‪ ‬הרוחני‪ ‬הוא‪ ‬הדבור‪ ‬בתורה‪ ‬ותפילה"‪.‬‬
‫‪  324‬שם‪ ,‬עמ' קיג‪..‬‬
‫‪  325‬שם‪ ,‬עמ' לט‪..‬‬

‫‪98‬‬
‫התורה היא לבוש למשהו אחר‪ ,‬לאור הפנימי‪ .‬אכן ענייני החומר הנם לבוש לתורה‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫ההבדל בינם לבין התורה עצמה הוא הבדל כמותי יותר מאשר איכותי‪ ,‬זאת אומרת שההבדל מצוי‬
‫‪326‬‬
‫במידת המרחק מהמרכז הפנימי‪ .‬בעזרת כוונה נכונה ניתן לחדור מבעד לשניהם ולהגיע לדבקות‪.‬‬

‫‪327‬‬
‫היחיד מבין החוקרים שהתייחס למושג העבודה בגשמיות בכתבי הרב ק"ק הוא אליעזר שביד ‪.‬‬
‫על‪-‬פי שביד‪ ,‬גישתו החיובית מאוד של הרב ק"ק לעבודה בגשמיות נובעת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מהתפיסה‬
‫ההיסטורית שלו ומראייתו הפנאנתאיסטית את המציאות‪ 328.‬מתוך תפיסותיו הנ"ל מציג הרב ק"ק‬
‫גישה המחייבת עבודה בגשמיות גם עבור היהודי הפשוט‪ .‬ב"שחר שלפני הגאולה"‪ ,‬הבעש"ט נתן‬
‫הדרכה כיצד יש לתקן את המציאות הירודה‪" :‬להתגבר עתה על השקיעה הנוספת‪...‬באופן שגם‬
‫יהודים פשוטים‪ ,‬שאינם מסוגלים לעיון של שכל הלכתי או קבלי‪ ,‬יהיו מסוגלים לחיות‪...‬בפעילות‬
‫הרגילה‪...‬על‪-‬ידי העשיה הפשוטה‪ .‬מה שנראה תחילה כסוד המתגלה ליחידי סגולה צריך להתאפשר‬
‫עתה ליהודים בינוניים"‪ 329.‬אם כן ישנו בדברי הרב ק"ק ‪ ‬חידוש גדול ביחס לעבודה בגשמיות‪,‬‬
‫ובוודאי נימה חיובית הרבה יותר משל קודמיו; הרב ק"ק פתוח הרבה יותר מקודמיו לרעיון שכל‬
‫יהודי יכול וצריך לעבוד את ה' גם דרך הגשמיות‪ .‬לדברי שביד‪ ,‬לרב ק"ק "יחס חיובי לחייהם‬
‫הארציים‪ ,‬בהכרה כי בחיים אלה גופם מתגלה העצמות האלוקית"‪ .‬ומהו התיקון שאמור להתחולל‬
‫בעקבות העבודה בגשמיות? שביד ממשיך‪" :‬החסידות באה לא רק לתקן את החיים הארציים לפי‬
‫אידיאל רוחני‪ ,‬אלא לתקן את מימד הארציות שבארצי ולהחזיר לו את קדושתו‪...‬תיקון כזה אין‬
‫להשיג בדרך של לימוד עיוני‪ ,‬כוונות וייחודים‪ .‬רק החיווי הנכון של ארציותו‪-‬של‪-‬הארצי יכול‬
‫להיות תיקון"‪ .‬לפי שביד ברור שגישה כזו שוללת את העבודה הסגפנית‪" :‬לא בדרך של עבודה של‬
‫חומרות וסייגים וסיגופים‪...‬אדרבא‪...‬עבודה המזדהה עם חייו הארציים‪-‬גופניים של האדם‪,‬‬
‫עבודה‪...‬בתענוג ובשמחה המושכת לבבות‪...‬בדרך של 'עבודה בגשמיות' מתוך תמימות ושמחה"‪.‬‬
‫חשוב להוסיף שחשיבותה של העבודה בגשמיות עבור הרב ק"ק נובעת לא רק מהמשיחיות אלא גם‬

‫‪   326‬לאור‪ ‬ההבדל‪ ‬הגדול‪ ‬בין‪ ‬גישותיהם‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ש"ז‪ ‬והרב‪ ‬מקרלין‪ ,‬מרתקת‪ ‬העובדה‪  ,‬שכשהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מקדיש‪ ‬את‪ ‬החצי‪ ‬הראשון‪ ‬של‪ ‬‬


‫מבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬ואת ‪ ‬פרק ‪ ‬ה' לנושא ‪ ‬שני ‪ ‬הזרמים ‪ ‬העיקריים ‪ ‬בחסידות ‪ ‬שלאחר ‪ ‬המגיד‪ ,‬הוא ‪ ‬בוחר ‪ ‬דוקא ‪ ‬בחב"ד ‪ ‬ובקרלין ‪ ‬כשתי‪ ‬‬
‫האסכולות‪ ‬העיקריות‪ .‬הוא‪ ‬מגדיר‪ ‬את‪ ‬שיטת‪ ‬חב"ד‪ ‬כ"עבודת‪ ‬המחשבה" ואת‪ ‬שיטת‪ ‬קרלין‪ ‬כ"עבודה‪ ‬בכח‪ ‬ובאמונה‪ ‬פשוטה" וגם‪ ‬‬
‫כ"עבודה ‪ ‬תמה ‪ ‬בכל ‪ ‬הגוף"‪ .‬באותו ‪ ‬ההקשר ‪ ‬הוא ‪ ‬גם ‪ ‬מציין ‪ ‬שבתניא ‪ ‬ישנה ‪ ‬רק ‪ ‬הסתייגות ‪ ‬מתונה ‪ ‬מתעניות‪ ,‬משא"כ ‪ ‬בבית ‪ ‬אהרן‪,‬‬
‫"רחוקים‪ ‬לגמרי‪ ‬מהתעניות"‪ .‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כז‪-:‬כח‪ .:‬לניתוח‪ ‬מלא‪ ‬של‪ ‬נושא‪ ‬זה‪ ,‬עי' להלן‪ ‬על‪" ‬זרמים‪ ‬בחסידות‪ ‬לאחר‪ ‬‬
‫המגיד"‪ ,‬עמ' ‪.1141-117‬‬
‫‪    327‬אליעזר ‪ ‬שביד‪ ,‬בין ‪ ‬חורבן ‪ ‬לישועה‪ ,‬עמ' ‪ .116-120‬עי’ ‪ ‬גם ‪ ‬הערה ‪ ‬קצרה ‪ ‬של ‪ ‬פייקאז' הקשורה ‪ ‬בעקיפין ‪ ‬לנושא‪ .‬ההנהגה‪ ‬‬
‫החסידית‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪  328‬גם‪ ‬לבעל‪ ‬התניא‪ ‬גישה‪ ‬כזאת‪ .‬עי' עמ' כו‪" :‬כי‪ ‬אין‪ ‬דבר‪ ‬חוץ‪ ‬ממנו‪ ‬ולית‪ ‬אתר‪ ‬פנוי‪ ‬מיני'"‪ .‬עי' גם‪ ‬עמ' סא‪ ,.‬עח‪ ,.‬וב"שער‪ ‬יחוד‪ ‬‬
‫והאמונה"‪ ,‬עמ' פג‪ .:‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬הרב‪ ‬ש"ז‪ ‬לא‪ ‬הגיע‪ ‬מזה‪ ‬לגישה‪ ‬המחייבת‪ ‬את‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬כמו‪ ‬שנמצאת‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫‪  329‬שביד‪ ,‬עמ' ‪.116-117‬‬

‫‪99‬‬
‫מהראיה של החסידות כסוג של נבואה‪ .‬לכן הרב ק"ק מזהה את העבודה בגשמיות כחלק מעבודת‬
‫הנבואה המתחדשת‪" .‬וזהו הענין שאומר הרח"ו ז"ל בקדשו שם ובחלק ג' שע"ז‪ ,‬שעבודת הנבואה‬
‫נמשכת גם עתה אף שפסקה הנבואה גם עתה נמשכת‪ ,‬עבודה להסיר הגבול בין הקודש‬
‫והחול‪...‬עבודתו תהא‪ ,‬שלא להציל את הנפש לבדה ואת הגוף להזניח‪ ,‬רק גם אותו לקדש ולעשותו‬
‫‪330‬‬
‫נפש"‪.‬‬
‫‪331‬‬
‫בדברי הרב ק"ק עצמו בנושא )בעיקר במבוא השערים פרקים שלישי ותשיעי(‪ ,‬ניתן להבחין‬
‫בשיטת עבודה "הוליסטית"‪ ,‬שמדגישה את חשיבות הגוף לצד הנשמה‪ .‬הרב ק"ק רואה בגישה זו‬
‫את אחד החידושים העיקריים של החסידות מול שיטת העבודה )הסגפנית ואליטיסטית מעיקרה(‬
‫שקדמה לה‪:‬‬

‫ההמשכות וההשתלשלויות שהיו עד עתה המשכה בכל פעם יותר גדולה‬


‫ויותר למטה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬רק המשכה בתוך הכלים היתה‪ ,‬משא"כ המשכת‬
‫והתגלות של הבעש"ט ותלמידיו זצוקלל"ה חדשה היא‪ ,‬המשכה אף בתוך‬
‫דופני הכלים בעצמם‪ ,‬עד שגם הן יתהפכו לאור‪ ,‬ולא יתהפכו דוקא רק‬
‫יתגלה אורם‪332.‬‬
‫דופני הכלים הם כאן משל לגוף ולהוויותיו‪ .‬הרב ק"ק קובע שלפני הופעתו של הבעש"ט עבודת ה'‬
‫עסקה רק באור‪ ,‬כלומר רק בעניינים רוחניים ולא בכלים עצמם‪ ,‬כלומר הגוף‪ .‬חידושו של הבעש"ט‬
‫היה בגילוי שיטה בעבודת ה'‪ ,‬שלא רק שאיננה שוללת את הגוף‪ ,‬היא ממשיכה את האור אל תוכו‪.‬‬
‫מעבר לכך היא אף גילתה‪ ,‬שהגופני היה מלא אור מאז ומעולם )"ולא יתהפכו דוקא רק יתגלה‬
‫אורם"(‪ ,‬רק שעד לתקופתו של הבעש"ט עוד לא היה העולם מוכשר לראותו‪ .‬מכאן שתחומה של‬
‫העבודה הדתית עבר‪ ,‬מאז הבעש"ט‪ ,‬גם לזירה שעד לזמנו נחשבה לא‪-‬רלוונטית ואפילו עוינת‬
‫לחיים הרוחניים‪ .‬לאחר מכן מספק הרב ק”ק הסבר ארוך לעניין‪ ,‬שקשור גם לשאלת יחסה של‬
‫‪330‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ג‪-.‬ג‪:‬‬
‫‪  331‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬שהעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬מהווה‪ ‬עיקרו‪ ‬של‪ ‬ספרו‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ .‬עי' עמ' מח‪" ,.‬תכלית‪ ‬כוונתנו‪ ‬בחיבור‪ ‬‬
‫הזה‪...‬העבודה‪ ‬לא‪ ‬בדחיות‪ ‬הגופניות‪ ‬לבדה‪ ‬היא‪ ‬רק‪ ‬שגם‪ ‬עם‪ ‬הגופניות‪ ‬נעבוד‪ ‬את‪ ‬ד'"‪ .‬הוא‪ ‬גם‪ ‬כותב‪ ‬שהבעש"ט‪ ‬הלך‪ ‬בדרכו‪ ‬של‪ ‬‬
‫הרמ"ק‪ ‬ושדרך‪ ‬עבודתו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬מאד‪ ‬דומה‪ ‬לספר‪ ‬ראשית‪ ‬חכמה‪ ‬לרב‪ ‬אליהו‪ ‬דה‪ ‬וידאש‪ ,‬שהיה‪ ‬תלמיד‪ ‬הרמ"ק‪ .‬ההבדל‪ ‬‬
‫העיקרי‪ ‬ביניהם‪ ‬הוא‪ ‬שבעל‪ ‬ראשית‪ ‬חכמה "לא‪ ‬אמר‪ ‬שחושי‪ ‬גופניותו‪ ‬יסודם‪ ‬בקדושה‪ ,‬רק‪ ‬אדרבה‪ ‬דורש‪ ‬הוא‪ ‬להרחיקם"‪ ,‬משא"כ‪ ‬‬
‫לפי‪ ‬הבעש"ט‪" ,‬שגם‪ ‬הגופניות‪ ‬קודש‪ ,‬לכן‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬הגוף‪ ‬עם‪ ‬חושיו‪ ‬אין‪ ‬צריכים‪ ‬לרחק‪...‬ולא‪ ‬להסתגף‪ ‬רק‪ ‬להתחזק‪ ‬באהבה‪ ,‬יראה‪ ‬‬
‫ושמחה‪ ‬לד'"‪ .‬שם‪ ‬עמ' מח‪ .:‬יצא‪ ‬שהעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬מהווה‪ ‬חידוש‪ ‬חשוב‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬ויסוד‪ ‬מרכזי‪ ‬בחסידות‪.‬‬
‫‪ 332‬שם‪ ‬עמ' יח‪ .:‬אותו‪ ‬הרעיון‪ ‬נמצא‪ ‬גם‪ ‬באש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ’‪ ‬כד‪ .‬הרעיון‪ ‬של‪" ‬המשכת‪ ‬אור‪ ‬לתוך‪ ‬כלים" מוזכר‪ ‬גם‪ ‬בתניא‪" ,‬קונטרס‪ ‬‬
‫אחרון"‪  ,‬עמ' ‪" .314‬בחי' המשכה‪ ‬מלמעלה‪ ‬למטה‪ ‬הוא‪ ‬ע"י‪ ‬מצות‪ ‬מעשיות‪ ‬דוקא‪ ‬להמשיך‪ ‬אור‪ ‬בכלים‪ ‬ובחיצוניות‪ ‬הכלים‪ ‬דוקא‪ ‬‬
‫שחיצוניות‪ ‬העליון‪ ‬יורד‪ ‬למטה‪ ‬ופנימיות‪ ‬התחתון‪ ‬עולה‪ ‬למעלה"‪ .‬כאן‪ ‬בתניא‪ ‬לא‪ ‬מדובר‪ ‬בעבודה‪ ‬בגשמיות‪  .‬בכתבי‪ ‬האר"י‪ ‬נושא‪ ‬‬
‫היחס‪ ‬בין‪ ‬אורות‪ ‬וכלים‪ ‬נדון‪ ‬בעץ‪ ‬חיים‪ ,‬שער‪ ‬א‪ ‬ענף‪ ‬ג‪ ‬ושער‪ ‬ב‪ ‬ענף‪ ‬ג‪ .‬שם‪ ‬מדובר‪ ‬גם‪ ‬בזיכוך‪" ‬הכותל‪ ‬של‪ ‬הכלי‪ ‬מבית‪ ‬ומחוץ" על‪ ‬‬
‫ידי‪ ‬האורות‪ .‬שמא‪ ‬יש‪ ‬לראות‪ ‬בכך‪ ‬את‪ ‬היסוד‪ ‬לביטוי‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪" :‬אף‪ ‬בתוך‪ ‬דופני‪ ‬הכלים‪ ‬בעצמם"‪.‬‬

‫‪100‬‬
‫החסידות לעבודה הקבלית הקדומה יותר‪ .‬כבמקומות רבים בכתביו‪ ,‬גם בנקודה זו עוסק הרב ק"ק‬
‫בשאלה כחלק מניסיון להגדיר את תופעת החסידות ולהצביע על המיוחד שבה ‪ -‬גם מכיוון שאנשים‬
‫רבים‪ ,‬כולל מקרב החסידים עצמם‪ ,‬חדלו מלהתבונן בכך‪:‬‬

‫בהכשרת האברכים שאלנו מה זאת חסידות ועבודת החסידות‪ ,‬כי א"א‬


‫להסתפק בתשובת אותם האנשים האומרים‪ ,‬שההתלהבות בתורה‪ ,‬תפילה‬
‫ועבודה היא החסידות‪ 333,‬מפני שהגם שבאמת היא עיקרה‪ ,‬מ"מ הלא גם‬
‫המקובלים אשר מלפנים האר"י תלמידיו ותלמידי תלמידיהם זצוקלל"ה‬
‫בטח התלהבו בעבודתיהם בלהבי קודש למעלה הרבה מהשגתינו‪ .‬ואם‬
‫נאמר שבדור אשר לפני הבעש"ט זצוקלל"ה נתקררה ההתלהבות‪ ,‬והוא‬
‫ז"ל שוב חידשה‪ ,‬כי א"כ למה זה בשם חדש "חסידים" יקראו‪ ,‬ולא בשם‬
‫מקובלים‪ ,‬ולמה הרעישו המתנגדים נגדם‪ ,‬אם לא חדשות חידשו‪334.‬‬
‫תשובתו נעוצה בכך שעבודת החסידות עוסקת גם בכלים עצמם‪ ,‬דהיינו הגוף‪ ,‬ולא רק באור‪ ,‬דהיינו‬
‫הנשמה‪ .‬לכן תמה תקופת הסגפנות והניסיון לדכא את הגוף‪ .‬במקום לראות את הגוף כאויב המפריע‬
‫לנשמה‪ ,‬יש לשאוף לשותפות מלאה בין כל חלקי האישיות‪ ,‬כאשר הכול יחד עובד את ה'‪:‬‬
‫לפי סדר השתלשלות הנ"ל‪ ,‬מן התורה שבע"פ ואילך נתגלו האורות בתוך‬
‫כלים‪ ,‬ובאיש בהשגה‪ ,‬אם בהשגה אשר נראית גם כאנושית‪ ,‬בתלמוד‪ ,‬ואם‬
‫בהשגה ושכל אשר גם האיש רואה אותו יותר עליון‪ ,‬בקבלה‪ ,‬לכן יסוד‬
‫התגליות אלו הוא הלימוד וההשגה בשכל‪ .‬לא כן היא החסידות‪.‬‬
‫המשכתה אינה מוגבלת בשכל לבד רק בכל‪ ,‬אף בהכלים בעצמם‪ ,‬ואם גם‬
‫את הכלים היא מאירה‪ ,‬ואם עיקר יסודה הוא לגלות גם האור אשר‬
‫בנמיכיות‪ ,‬א"כ למה זה יגרע כל הגוף מן שכל האדם‪ ,‬הן נמוך הוא הגוף‬
‫מן השכל אשר בו‪ ,‬אבל הלא זה עיקר החסידות לגלות האור אשר‬
‫בנמיכיות ושגם הוא קודש‪ ,‬לכן גם הגוף גם מדותיו של האדם פועלים‬
‫במרום‪ .‬סדר העבודה עד תקופת החסידות הי' להכניע את הגוף עם‬
‫הרגשותיו ולהשקיט את מדותיו אף להסתגף כדי לרוצצן שלא תפעלנה‬
‫מאומה‪ ,‬כי כולן רעות הן‪ ,‬ורק אז ימשיך האיש עליו אור‪ ,‬אם אור רק של‬
‫נשמתו יעורר אשר תחלץ מגופו‪ ,‬או גם אור יותר עליון מנשמתו‪ ,‬והכל‬
‫בהשגה‪ ,‬בחכמה‪ ,‬במחשבה‪ ,‬ובכוונות ויחודים‪ ,‬החכמה היא עיקר‬
‫הקדושה אשר באדם‪ ,‬והכוונות הן העיקר אשר בכחן להמשיך אור‬
‫ממרום‪ ,‬בעשית המצות לבד את עולם העשי' והחיצוניות העולמות‬
‫מתקנים‪ ,‬ובהשגת החכמה ובכוונות‪ ,‬עולמות אצילות‪ ,‬בריאה ויצירה‪ ,‬וגם‬

‫‪  333‬הביטוי‪" ‬התלהבות" בקשר‪ ‬לתפילה‪ ‬ועבודה‪ ,‬כבר‪ ‬היה‪ ‬בשימוש‪ ‬נרחב‪ ‬אצל‪ ‬המגיד‪ ‬ותלמידיו‪ .‬עי' ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬‬


‫כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪.134 ,133 ,131 ,108 ,92 ,66 ,55‬‬
‫‪ 334‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬יט‪-.‬יט‪:‬‬

‫‪101‬‬
‫‪335‬‬
‫פנימיות העולמות מתתקן כנודע מפרי ע"ח ריש שער התפילה‪.‬‬
‫עד החסידות‪ ,‬עבודת ה'‪ ,‬ואפילו זו שעל פי הקבלה‪ ,‬אף שהיתה בהתלהבות‪ ,‬היתה קשורה רק‬
‫לשכל‪ .‬הנטייה לסגפנות גם היא היתה מודגשת‪ ,‬מתוך ניסיון להכניע את הגוף ואת הרגש‪ ,‬שנתפסו‬
‫כדברים שיכולים להפריע לעבודה‪ .‬לא כן בחסידות‪ ,‬הרואה במידות "רעות" מידות "נפולות"‪,‬‬
‫שיש להעלותן שוב לשורשן העליון‪ ,‬כפי שנסביר בפרק על כך בהמשך‪ .‬החסידות דוגלת בהמשכת‬
‫האור אל תוך דפנות הכלים עצמן‪ ,‬ומגלה את האור שנמצא במידות ה"רעות" ש"נפלו" ובגוף‪:‬‬
‫החסידות כיון שגם אל הכלים היא מאירה‪ ,‬ועיקר הארתה היא לגלות שגם‬
‫הנמיכיות‪ ,‬העצם שלה אור וקדושה היא‪ ,‬לכן גם עבודת הגוף של האיש‬
‫לא להכניע ולהשקיט את הגוף שלא יזיק ולא יפריע בלבד הוא‪ ,‬רק גם‬
‫לגלות את קדושתו ולהעלות את מאוייו ונטיותיו לעבודה עילאה היא‪,‬‬
‫ושאף מדות הרעות יסודן אור קדושה‪336.‬‬
‫החידוש של החסידות נמצא בתפיסת הגוף ככלי קודש ובהבחנה‪ ,‬שגם מידות רעות מקורן בקודש‪.‬‬
‫לא רק אפשר‪ ,‬אלא רצוי לעבוד את ה' בצורה "הוליסטית"; לא רק ברוח‪ ,‬אלא גם בחומר‪ ,‬בגוף‪,‬‬
‫ואפילו במדות ה"רעות"‪.‬‬

‫בהתחשב בכך לא מפתיע שהרב ק"ק מגיע למסקנות חדות בחיובה של העבודה בגשמיות‪ ,‬ודורש‬
‫שגם החיים הגופניים של היהודי יהפכו לעבודת הבורא‪:‬‬
‫ומעתה לא די לאיש להכניע את מדותיו לבד כי האם האיש הישראלי חי'‬
‫רעה הוא שדי לו שלא ינגח לא ינשך ולא יזיק‪ ,‬והאם אפשר שנשמתו‬
‫תתאחד בד'‪ ,‬אם גופו ומדותיו מארת פתנים בצה ותל של אשפה מזוהמת‬
‫הוא‪ ,‬שרק להרחיקה ולהשליכה עומדת‪ ,‬גם הנמיכיות שלו קודש וגם בהם‬
‫צריכים לעבוד ולהתדבק באביו‪ ,‬מלכו וקדושו‪337.‬‬
‫אך הרב ק"ק מגיע לעוד מסקנה מרחיקת‪-‬לכת‪ .‬לפי תפיסתו בהבנת שיטת הבעש"ט‪ ,‬לא רק‬
‫שהעיסוק בחיי יום‪-‬יום יכול להוות עבודת קודש‪ ,‬אלא הוא אף עולה על לימוד התורה עצמו‪:‬‬
‫אף בשעה שהאיש הישראלי עוסק בצרכיו הגשמיים‪ ,‬מסחר ומלאכה‪ ,‬אם‬
‫על דרך התורה עושה אותם‪ ,‬עבודה היא לפי דרכי החסידות‪ ,‬והקדוש‬
‫הבעש"ט אמר מה אם איש לומד דיני המחליף פרה בחמור גדול הוא לפני‬
‫הקב"ה מכל שכן כשבפועל מחליף פרה בחמור ושאר עניני מסחר‬

‫‪  335‬שם‪ ,‬עמ' יט‪ :‬ועי'‪ ‬שם‪ ‬עמ' מח‪-:‬מט‪ .‬שהבעש"ט‪ ‬צוה‪ ‬לבעל‪ ‬התולדות‪ ‬יעקב‪ ‬יוסף‪ ‬לא‪ ‬לצום‪" .‬ולא‪ ‬לבעל‪ ‬התולדות‪ ‬לבד‪ ‬כי‪ ‬קדוש‪ ‬‬


‫הוא‪ ,‬צוה‪ ‬הבעש"ט‪ ‬לבלי‪ ‬להתענות‪ ,‬רק‪ ‬בכלל‪ ‬גם‪ ‬לכולם‪ , ‬כך‪ ‬הוא‪ ‬דרך‪ ‬החסידות"‪  .‬וראה‪ ‬לעיל‪ ‬הערה‪ 295 ‬בשם‪ ‬בוצינא‪ ‬דנהורא‪ ‬‬
‫השלם‪.‬‬
‫‪ 336‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כ‪.‬‬
‫‪ 337‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬כ‪.‬‬

‫‪102‬‬
‫ומלאכה אם ע"פ התורה עושה שמקיים התורה בפועל‪ ,‬שגדול הוא לפניו‬
‫ית'‪338.‬‬
‫הרב ק"ק אפילו לא דורש כוונה מיוחדת על מנת להפוך את המסחר והמלאכה לעבודת ה' ברמה‬
‫הנשגבת ביותר‪ ,‬וכל עוד היהודי עוסק בצרכיו החומריים על פי ההנחיות של ההלכה‪ ,‬כל מה שהוא‬
‫עושה מוגדר כעבודת ה'‪ .‬מכאן גם מובן‪ ,‬למה אין צורך להגביל את העבודה בגשמיות רק לאליטה‬
‫של צדיקים‪ ,‬כפי שטענו חלק מקודמיו‪ .‬כנראה שכוונתו העיקרית היא להודיע את הדרך הזו ברבים‬
‫כדי שלכל יהודי תהיה המודעות הבסיסית בנושא‪ 339.‬לקראת סיום דיונו בנושא אנו עדים לנסיגה‬
‫מסוימת‪ 340,‬כאשר הרב ק"ק חוזר לעמדה מסורתית יותר‪ :‬העבודה "הרוחנית" מראה על "פנימיות‬
‫האור גדולה הרבה"‪ ,‬אך‪ ,‬מצד שני‪ ,‬ללא העבודה הגופנית אין היא יכולה להיות שלמה‪ ,‬כפי‬
‫שהאלוקות חסרה מבלי הספירות התחתונות והעולמות התחתונים‪:‬‬
‫כיון שהתגלות זו של הבעש"ט זצ"ל ראשית זריחת קוי המשיח היא‪ ,‬לכן‬
‫התקדשותה גם כן בכל הגוף והגופניות היא‪ ,‬לא בשכל וכוונות בלבד‪...‬כי‬
‫עד הבעש"ט זצ"ל שהיתה ההמשכה בתוך הכלים לבד‪ ,‬והכלים נשארו רק‬
‫מקבלים ומסתירים אז היו צריכים לרחק את עניני עוה"ז ככל שאפשר‪ ,‬כי‬
‫רק כלים מסתירים הם‪ ,‬משא"כ כשהתחילה המשכת והתגלות של בחי'‬
‫תיקון של לעתיד ע"י הבעש"ט זצ"ל גם בעצם הכלים והכל מתתקן‬
‫וקדושתם מתגלה‪ ,‬אין צריכים לרחקם רק להעלותם ויהיו גם הם למאורי‬
‫אור לעבוד בהם את ד'‪ .‬הן אמת שהעבודה בדברי קדושה בתורה‪ ,‬תפילה‬
‫וכו' פנימיות האור גדולה הרבה מאוד בלי הבדל מן קדושת הכלים ודברי‬
‫חול‪ ,‬אבל הלא גם במרום מדרגות שונות באורות וספירות ישנם זו למעלה‬
‫‪341‬‬
‫מזו וזו למטה מזו‪ ,‬וגם עוה"ז ועניניו‪ ,‬מדרגה ובחינה הוא באורות ד'‪.‬‬

‫‪ 338‬שם‪ ,‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קסד‪" ,‬ישנה‪ ‬עבודה‪ ‬ע"י‪ ‬סיגופים‪ ‬והרחקות‪ ‬נטיות‪ ‬האדם‪ ,‬וישנה‪ ‬עבודה‪ ‬שגם‪ ‬את‪ ‬נטיות‪ ‬הגופניות‪ ‬‬


‫מכניס‪ ‬לקדושה"‪.‬‬
‫‪  339‬עי' גם‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" ,31‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬קל‪ ‬לו‪ ‬לאדם‪ ‬ללמוד‪ ‬שנים‪ ‬כמות‪ [!] ‬בהתמדה‪ ,‬אף‪ ‬להסתגף‪ ‬בכל‪ ‬כחו‪ ,‬מאשר‪ ‬לעבוד‪ ‬את‪ ‬ד'‬
‫יום‪ ‬אחד‪ ‬באיכיות‪ ‬טובה‪ ‬ואמיתית"‪.‬‬
‫‪  340‬יתכן‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬הרגיש‪ ‬צורך‪ ‬לאזן‪ ‬את‪ ‬דבריו‪ ‬הנועזים‪ ‬בזכות‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ‬מחשש‪ ‬שהם‪ ‬עלולים‪ ‬להתפרש‪ ‬כעידוד‪ ‬‬
‫לנהנתנות‪ .‬גם‪ ‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬שהוא‪ ‬בעצמו‪ ‬עדיין‪ ‬התלבט‪ ‬בשאלה‪ ‬זו‪ ‬של‪ ‬הערך‪ ‬הדתי‪ ‬של‪ ‬מעשים‪ ‬גשמיים‪ ‬מול‪ ‬מעשים‪" ‬רוחניים"‬
‫מובהקים‪.‬‬
‫‪ 341‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כ‪ .:‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬עמ' מט‪-:‬נ‪ .‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אכן‪ ‬דורש‪ ‬כוונה‪ ‬מיוחדת‪ ‬בעבודה‪ ‬בגשמיות‪" .‬יכול‪ ‬לקדש‪ ‬ולעבוד‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בפעולותיו ‪ ‬הגופניים ‪ ‬בעוה"ז‪ ,‬אבל ‪ ‬רק ‪ ‬בעשיותיו ‪ ‬שעושה ‪ ‬עם ‪ ‬כוונותיו ‪ ‬שמכוון‪ ,‬ובלעדם ‪ ‬גם ‪ ‬גופו ‪ ‬וגם ‪ ‬דברי ‪ ‬העולם ‪ ‬גשמיים‪ ‬‬
‫ונמוכיים‪ ‬הם‪...‬גם‪ ‬האכילה‪ ‬בעצמה‪ ‬עבודה‪ ‬וקדושה‪ ,‬ולא‪ ‬יסתגף‪ ‬האדם‪ ‬רק‪ ‬יתאמץ‪ ‬במעט‪ ‬מעט‪ ‬לשבור‪ ‬כח‪ ‬התאוות‪ ‬וכו' עד‪ ‬שיגיע‪ ‬‬
‫לתכלית‪ ‬יסוד‪ ‬הקדושה‪ ‬ושורשה‪ ‬בכל‪ ‬דבר‪ ‬גשמיות‪ ‬ג"כ"‪ .‬כאן‪ ,‬כמו‪ ‬במקומות‪ ‬אחרים‪ ,‬רואים‪ ‬בבירור‪ ‬שלא‪ ‬מדובר‪ ‬כלל‪ ‬בגישה‪ ‬‬
‫האפשרות ‪ ‬להגיע ‪ ‬לקדושה ‪ ‬בגשמיות ‪ ‬קשורה ‪ ‬למעמד ‪ ‬של ‪ ‬הנפש‪" .‬כי ‪ ‬שורש ‪ ‬נפש‪ ‬‬ ‫הידוניסטית‪ ,‬אלא ‪ ‬בדרך ‪ ‬בעבודת ‪ ‬ה'‪.‬‬
‫הבהמיית‪ ‬של‪ ‬ישראל‪ ‬פני‪ ‬השור‪ ‬שבמרכבה‪ ‬היא"‪  .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מודאג‪ ‬מאד‪ ‬ממצב‪ ‬שיהודי‪ ‬משועבד‪ ‬לתאותיו‪ ,‬אפילו‪ ‬של‪ ‬היתר‪.‬‬
‫עי' לדוגמה‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' נ‪" :‬ושאל‪ ‬את‪ ‬עצמל‪ ‬בלבך‪ ,‬האמת‪ ‬הוא‪ ‬שכ"כ‪ ‬תאוה‪ ‬בי‪ ‬לאכול‪ ‬זאת‪...‬ואפשר‪ ‬אין‪ ‬עבירה‪ ‬בה‪ ‬‬

‫‪103‬‬
‫יש אפוא לראות חשיבות עצומה במילים האחרונות‪" :‬וגם עוה"ז ועניניו‪ ,‬מדרגה ובחינה הוא‬
‫באורות ד'"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שיטתו החסידית של הרב ק"ק אוהדת את העבודה בגשמיות הרבה יותר משיטותיהם של‬
‫קודמיו האדמו"רים‪ .‬יש לקבוע שאת התנגדותו לסיגופים ירש מבעל מאור ושמש לפי העקרון‬
‫המנחה של הבעש"ט‪ .‬בקשר לחיובה של העבודה בגשמיות המגיד מקוזניץ נוטה לחיוב וגם הבית‬
‫אהרן‪ ,‬ובכל זאת הבית אהרן חייב גם את הסגפנות‪ .‬חוקרים כמו תשבי וש"ץ הדגישו את המחלוקות‬
‫בנוגע לעבודה בגשמיות ששררו כבר בין תלמידי המגיד; את הגבלתה רק לצדיקים‪ ,‬ואת הניסיון‬
‫הממושך למתן אותו‪ ,‬ולאור זאת‪ ,‬מתגלה כאן הרב ק"ק במלוא עוצמתו ההגותית‪ ,‬כשהוא מחזיר את‬
‫העבודה בגשמיות למרכז סדר יומה של החסידות; לא רק לצדיקים‪ ,‬אלא גם ליהודים פשוטים‪ .‬דעתו‬
‫הנחרצת נובעת משילוב של תפיסה היסטורית משיחית וראיה פאנאנתאיסטית‪ ,‬ויתכן אפילו שהוא‬
‫לא נמצא כל כך רחוק מרעיון "הגשמי המקודש" של בובר‪ ,‬שש"ץ תקפה בחריפות כזיוף גמור של‬
‫העמדה החסידית האותנטית‪ ,‬כשהוא כתב במבוא השערים‪ ,‬עמ' מח‪" ,:‬שגם הגופניות קודש"‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬אסור להתעלם מכך‪ ,‬שבמקומות רבים הרב ק"ק מזהיר את החסיד מן הגשמיות ומן‬
‫ההשתקעות בהנאות העולם הזה‪ ,‬ונמצא רחוק ביותר מהצגת גישה הדוניסטית‪ .‬מדובר בעבודה‬
‫בגשמיות ולא בגשמיות לשם הנאה גרידא‪ .‬קטעים בסגנון זה‪ ,‬שבהם הרב ק"ק דורש אפילו את‬
‫חיסולו של יצר הרע‪ ,‬נמצאים בעיקר בחובת התלמידים‪ 342.‬יתכן שלתלמידים הצעירים הדגיש הרב‬
‫ק"ק יותר את המאבק נגד היצר‪ ,‬ולאברכים המבוגרים )והנשואים( הוא היה מוכן לגלות את דרך‬
‫העבודה בגשמיות‪ .‬לו היינו זוכים לספר חובת האברכים‪ ,‬אותו הרב ק"ק לא הספיק לחבר‪ ,‬אולי‬
‫היינו מבינים יותר בנושא מרכזי זה‪" .‬חבל על דאבדין ולא משתכחין" )רש"י לשמות ו‪:‬ט(‪ .‬ועיין‬
‫גם בדרך המלך‪ ,‬עמ' ערה‪ ,‬בדרשה לשמחת תורה תר"צ‪ ,‬שבה הרב ק"ק מגביל את העבודה בגשמיות‬
‫לצדיקים בלבד‪" .‬וישנם צדיקים שגם בעניני הגוף עובדים את ד'‪ ,‬ומעלים את עניני גופם כ"כ עד‬
‫שיהיו גם הם עבודה‪...‬לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול‪...‬רק הצדיקים שתקנו ע"ע בזמן רב‬
‫וכח גופם נבנה בקדושה‪...‬בבחי' כהנים אוכלים"‪ .‬יתכן שההגבלה לצדיקים בלבד נובעת מזה‬
‫שמדובר בדרשה פומבית‪ .‬גם אפשר שבשנת תר"ץ הרב ק"ק עוד לא הגיע לשיטתו המאד אוהדת‬
‫‪343‬‬
‫את העבודה בגשמיות‪ ,‬כפי שהיא משתקפת במבוא השערים‪ ,‬שנכתב בערך בשנת תרצ"ז‪.‬‬

‫עתה‪ ,‬אבל‪ ‬זאת‪ ‬נתברר‪ ‬לי‪ ‬עתה‪ ‬שבעל‪ ‬תאוה‪ ‬אני‪ ,‬וכל‪ ‬עצמי‪ ‬מונח‪ ‬ביד‪ ‬תאותי‪...‬ידעתי‪ ‬שאיני‪ ‬צדיק‪ ‬אבל‪ ‬להיות‪ ‬כ"כ‪ ‬מנוול‪ ‬ובעל‪ ‬‬


‫תאוה‪ ‬שפל‪...‬לא‪ ‬חשבתי"‪ .‬לכן‪ ‬הוא‪ ‬נותן‪ ‬תרגילים‪ ‬להתגבר‪ ‬על‪ ‬תאוות‪ ‬האכילה‪ .‬עי' גם‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.46-47‬‬
‫‪342‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' נד‪ ,‬ע‪ ,‬עט‪ ,‬קו‪ .‬עי'‪ ‬גם‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" ,12‬א"א‪ ‬לך‪ ‬לרחק‪ ‬את‪ ‬יצרך‪ ‬בלתי‪ ‬אם‪ ‬גם‪ ‬תשנאהו‪...‬וכעס‪ ‬‬
‫גדול‪...‬רוגז‪ ‬וכעס"‪.‬‬
‫‪  343‬קשה‪ ‬להוכיח‪ ‬את‪ ‬התפתחותו‪ ‬הכרונולוגית‪ ‬של‪ ‬הרעיון‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ‬אנו‪ ‬עדים‪ ‬לגישה‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬‬

‫‪104‬‬
‫אנו עדים כאן לפן מהפכני ברב ק"ק‪ ,‬שפעל בכמה וכמה תחומים; בהחייאת העבודה בגשמיות‪ ,‬אך‬
‫גם בהחזרת "החברייא הקדושה" ובעוד תחומים‪ ,‬להחזיר "עטרה ליושנה" ולשוב לחסידות‬
‫האמיתית והנשכחת של הבעש"ט‪.‬‬

‫שמרנית‪ ‬מאשר‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ .‬מכיון‪ ‬שבהכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬עוסק‪ ‬בנושא‪ ‬של‪ ‬עבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬יש‪" ‬חור"‬


‫בהשתלשלות‪ ‬הרעיון‪ .‬לכן‪ ‬אנחנו‪ ‬נשארים‪ ‬עם‪ ‬שתי‪ ‬אפשרויות‪ :‬רעיון‪ ‬התפתחותי‪ ‬או‪ ‬הסתרת‪ ‬הרעיון‪ ‬מצעירים‪ ‬ומהציבור‪ ‬הרחב‪,‬‬
‫וכתיבתו‪ ‬רק‪ ‬בספר‪ ‬מבוא‪ ‬השערים המיועד‪ ‬לאברכים‪) ‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬ששם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬טוען‪ ‬שכל‪ ‬יהודי‪ ‬צריך‪ ‬לעבוד‪ ‬את‪ ‬השם‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בגשמיות(‪ .‬יתכן‪ ‬ששתיהן‪ ‬גם‪ ‬יחד‪ ‬נכונות‪.‬‬

‫‪105‬‬
‫פרק י‪ :‬החסידות כשיטה להמון עם‪ ,‬והשלכותיה ללימוד קבלה ולכוונות התפילה‬

‫עוד מרכיב במהפכת הבעש"ט כ"שחר" שלפני בוא המשיח‪ ,‬היה הניסיון להרחיב את מעגל‬
‫המשתתפים בעבודת ה' האינטנסיבית מן האליטה הקבלית לכל בני ישראל‪:‬‬
‫קודם התגלות החסידות עיקר העבודה וההמשכה היתה במחשבה לבדה‬
‫בכוונות ויחודים‪ ,‬לכן רק הצדיקים הגדולים יכלו בעבודתם להמשיך אור‬
‫ממרום‪ ,‬ואחר התגלות החסידות‪ ,‬העיקר שלה הוא בעבודה‪ ,‬גם החושית‬
‫וגם הגופנית‪344.‬‬
‫העבודה המבוססת על "כוונות וייחודים" דורשת ידע רב והבנה עמוקה בספרות הקבלית‬
‫התיאוסופית‪-‬תיאורגית‪ ,‬ובנוסף דורשת יכולת ריכוז מחשבתי חזק מאוד‪ .‬אין ספק שליהודי הממוצע‬
‫אין היכולת להגיע לרמה רוחנית‪-‬שכלית כזו‪ ,‬ולכן העבודה הקבלית שעד הופעת הבעש"ט נועדה‬
‫רק עבור יחידי הסגולה של עולם הקבלה של תלמידי חכמים גדולים‪ .‬לא רק שמי שלא השתייך‬
‫לאליטה זו לא "הצליח" לבצע "תרגילים" קבליים כאלה בשעת התפילה‪ ,‬אלא שאפילו עצם לימוד‬
‫המקורות הקבליים נחסם בפניהם‪ .‬העבודה והלימוד הקבליים דרשו כל כך הרבה ריכוז מוחי‪,‬‬
‫שהאפשרות ללמוד קבלה הייתה מצומצמת ביותר‪ ,‬כפי שמסביר הרב ק"ק בהמשך‪:‬‬
‫לכן לא כ"א הי' יכול ללמוד קבלה‪ ,‬רק הצדיקים שבטלו את גופניותם‬
‫ואור האצילות שנשתלשל ממרום דבוק בהם‪ ,‬אז בכוונותיהם שאור‬
‫האצילות נמשך להם‪ ,‬שהם מכוונים‪ ,‬ממשיכים את האורות‪ ,‬ורק עם‬
‫הכוונה יכולים להמשיך גם לעשיה‪...‬ולא כל אחד זוכה לזה‪ ,‬כי האיש‬
‫שלא נזדכך הרבה‪ ,‬ואור האצילות למעלה הרבה ממנו‪ ,‬ולא יזכה‬
‫להמשיכו גם כשיכוון את הכוונות באצילות שלו היינו מחשבתו‪ ,‬משא"כ‬
‫החסידות כיוון שבכל איש הישראלי המשיכה האורות‪ ,‬אף בחושיהם‬
‫וגופיהם גילתה ספירות עליונות‪ ,‬לכן הכוונות שמכוונים לא הענינים‬
‫שבעולמות העליונים בלבד מכוונים‪ ,‬רק גם שבקרב איש הישראלי‪345.‬‬
‫מכאן רואים שבנוסף לדרישות האינטלקטואליות ולכוח הריכוז הרב שנדרש‪ ,‬עבודת הכוונות דרשה‬
‫גם עוד דבר‪ ,‬את "ביטול הגוף"‪ .‬כאן אנו שבים לנושא הסגפנות‪ ,‬דרך העבודה‪ ,‬שלפי דבריו של הרב‬
‫ק"ק‪ ,‬אפיינה את העבודה הקבלית הטרום‪-‬בעש"טית‪ ,‬וכמו שהרב ק"ק כותב‪" ,‬סדר העבודה עד‬
‫תקופת החסידות היה להכניע את הגוף עם הרגשותיו ולהשקיט את מדותיו אף להסתגף‪...‬משא"כ‬
‫‪ 344‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כא‪ .:‬לעומת‪ ‬זאת‪ ,‬אצל‪ ‬קודמיו‪ ‬היתה‪ ‬פחות‪ ‬הערכה‪ ‬לאיש‪ ‬הפשוט‪ .‬עי' נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬‬
‫אלימלך ‪ ‬מליזינסק ‪ ‬ובית ‪ ‬מדרשו"‪ ,‬עמ' ‪" ,200‬לעומת ‪ ‬מעמדו ‪ ‬הגבוה ‪ ‬של ‪ ‬הצדיק ‪ ‬עומד ‪ ‬הציבור ‪ ‬הרחב ‪ ‬על ‪ ‬מדרגה ‪ ‬נמוכה‪ ‬‬
‫ביותר‪...‬אנשי‪ ‬ההמון‪ ‬לא‪ ‬זכו‪ ‬להערכה‪ ‬רבה‪ ‬בספרות‪ ‬של‪ ‬ראשית‪ ‬החסידות‪ .‬המצב‪ ‬אינו‪ ‬שונה‪ ‬במשנתם‪ ‬של‪ ‬תלמידי‪ ‬ר' אלימלך‪.‬‬
‫אלה‪ ‬רואים‪ ‬בצדיקים‪ ‬את‪' ‬הצורה'‪...‬ופשוטי‪ ‬העם‪ ‬לחומר‪ ‬יחשבו'‪  .‬בעוד‪ ‬שהצדיק‪ ‬הוא‪ ‬בחינת‪ ‬ראש‪ ‬וראשון‪ ,‬הרי‪ ‬פשוטי‪ ‬העם‪ ‬הם‪ ‬‬
‫הרגליים‪ ‬המכונים‪ ‬בשם‪' ‬בהמה'"‪.‬‬
‫‪ 345‬שם‪ ,‬עמ' כב‪:‬‬

‫‪106‬‬
‫החסידות כיון שגם אל הכלים היא מאירה‪...‬שגם הנמוכיות‪ ,‬העצם שלה אור וקדושה היא"‪ 346.‬גם‬
‫דרך זו הראשונה כמובן שייכת רק לאליטה רוחנית מסוימת‪ ,‬ואיננה יכולה להיות נחלת הכלל‬
‫כדוגמת הדרך השניה‪ ,‬שלא רק שאיננה דורשת סגפנות‪ ,‬אלא היא מעבירה את מרכז כובד המשקל‬
‫של עבודת ה' לתחום החוויה הארצית‪.‬‬
‫אם נפשט את הדבר‪ ,‬הרי ניתן לומר שהחסידות שואפת להפוך את הקבלה ל"עממית" יותר‪.‬‬
‫כתוצאה מכך רואים אנו כמה שינויים מרחיקי‪-‬לכת בקבלה‪ ,‬והרב ק"ק מצביע כאן על שנים מהם‬
‫הקשורים זה בזה‪ .‬הראשון קשור בעצם פתיחת שערי לימוד הקבלה לרבים‪ ,‬והשני קשור לפרקסיס‬
‫של התפילה‪ ,‬ונמצא בהזנחת הכוונות הקבליות )בעיקר אלו של האר"י( בתפילה על מנת להגיע‬
‫לחוויה רגשית יותר באופיה‪ 347.‬בקשר לחידוש הראשון כותב הרב ק"ק‪:‬‬

‫‪  346‬שם‪ ,‬עמ' יט‪-:‬כ‪..‬‬


‫‪   347‬עי'‪”There is hardly any attempt by the Hasidic masters to encourage mystical :Idel, Hasidism, p. 149‬‬
‫‪prayer as described in Lurianic sources. In fact, from its very beginnings, Hasidism minimalized the‬‬
‫‪importance of the Lurianic theurgic technique of kavvanot in favor of a more devotional form of‬‬
‫‪ .prayer”.‬ועי’‪ ‬גם‪ ‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬פ"י‪" ,‬תורת‪ ‬הכוונות‪ ‬ומקומה‪ ‬בחסידות"‪ .‬ועי’‪ ‬משה‪ ‬חלמיש‪ ,‬הקבלה‪ ‬‬
‫בתפילה‪ ‬בהלכה‪ ‬ובמנהג‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ,99-106‬על‪" ‬ההתמודדות‪ ‬עם‪ ‬חובת‪ ‬הכוונות" כפי‪ ‬שהיא‪ ‬משתקפת‪" ‬בעולמה‪ ‬של‪ ‬‬
‫החסידות"‪ .‬על‪ ‬פי‪ ‬חלמיש‪ ,‬לא‪ ‬מדובר‪ ‬בעקירת‪ ‬ערך‪ ‬הכוונות‪ ,‬אלא‪ ‬בשינוי‪ ‬מעמדן‪" .‬אין‪ ‬החסידות‪ ‬עוקרת‪ ‬ערכים‪ ‬מקובלים‪ ,‬אלא‪ ‬‬
‫מציבה‪ ‬מחדש‪ ‬סולם‪ ‬ערכים"‪ .‬הוא‪ ‬גם‪ ‬טוען‪ ‬שהשינוי‪ ‬ביחס‪ ‬לכוונות‪ ‬נובע‪ ‬מגורם‪ ‬נוסף‪" .‬אין‪ ‬כאן‪ ‬שינוי‪ ‬במערכת‪ ‬הערכים‪ ‬בלבד‪,‬‬
‫ככל ‪ ‬שהפליגה ‪ ‬קבלת ‪ ‬האר"י‪...‬כן ‪ ‬הגיעה ‪ ‬החסידות ‪ ‬למין‪ ‬‬ ‫אלא ‪ ‬ביטוי ‪ ‬לריאקציה ‪ ‬נגד ‪ ‬הסתעפותה ‪ ‬של ‪ ‬תורת ‪ ‬הכוונות‪.‬‬
‫ריאקציה‪...‬הריאקציה ‪ ‬התבטאה ‪ ‬גם ‪ ‬נגד ‪ ‬מגמה ‪ ‬רווחת‪ ,‬להשתמש ‪ ‬במגוון ‪ ‬סידורי ‪ ‬האר"י ‪ ‬שנדפסו ‪ ‬באותה ‪ ‬תקופה"‪ .‬חלמיש ‪ ‬שם‪ ‬‬
‫מזהה‪ ‬מגוון‪ ‬של‪ ‬עמדות‪ ‬חסידיות‪ ‬ביחס‪ ‬לכוונות‪ ,‬ובסופו‪ ‬של‪ ‬דבר‪ ‬מסכם‪ ‬ש"לא‪ ‬רק‪ ‬את‪ ‬המגמה‪ ‬הקוויאטיסטית‪] ‬כאן‪ ‬הכוונה‪ ‬למונח‪ ‬‬
‫של‪ ‬רבקה‪ ‬ש"ץ‪ ‬בספרה[ שמטבעה‪ ‬נודעה‪ ‬לאליטיסטים‪...‬אלא‪ ‬גם‪ ‬המגמה‪ ‬הכללית‪ ‬החסידית" מעדיפה‪ ‬את‪ ‬הדבקות‪ ‬בתפילה‪ ‬ובקיום‪ ‬‬
‫מצוות ‪ ‬על ‪ ‬פני ‪ ‬הכוונות‪ .‬על ‪ ‬השאלה ‪ ‬אם ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬רצה ‪ ‬ללמד ‪ ‬את ‪ ‬שיטתו ‪ ‬להמון ‪ ‬עם‪ ,‬עי' ‪Etkes, “Hasidism as a‬‬
‫‪   .Movement”, pp. 15-17.‬אטקס‪ ‬תוקף‪ ‬את‪ ‬דובנוב‪ ‬ואת‪ ‬דינור‪) ‬ובמידה‪ ‬מסוימת‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬שלום( וכותב‪The possibility " ‬‬
‫‪that such a mystical experience could be practiced by the masses seemed to the Besht impractical…the‬‬
‫‪Besht did not go beyond the traditionally accepted conception…that worshipping God on the level of‬‬
‫‪Hasidism was appropriate for only outstanding individuals and was not within the reach of the masses”.‬‬
‫ועי' גם‪ ‬‬
‫‪Menachem Kallus, “The Relation of the Baal Shem Tov to the Practice of Lurianic Kavvanot in Light of‬‬
‫‪his Comments on the Siddur of Rashkov”, “Kabbalah – Journal for the Study of Jewish Mystical Texts‬‬
‫‪2, (1997) pp. 151-167. “The Besht possessed a deep and broad knowledge of the Lurianic kavvanot‬‬
‫‪system, and based some of his own practices on what are the most complicated of Lurianic meditation‬‬
‫‪practices….he attempted to understand the essential meaning of the various kavvanot, and thereby, to‬‬
‫‪apply them in a creative way”.‬‬ ‫בזה‪ ‬קלוס‪) ‬גם‪ ‬לפי‪ ‬דברי‪ ‬עצמו( חולק‪ ‬על‪ ‬רוב‪ ‬החוקרים‪ ‬שקדמו‪ ‬לו‪ ‬‬
‫בנושא‪ ‬זה‪.‬‬
‫ברור‪ ‬שדעותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בנידון‪ ‬נוטות‪ ‬לדעה‪ ‬שהבעש"ט‪ ‬אכן‪ ‬רצה‪ ‬להפוך‪ ‬את‪ ‬שיטתו‪ ‬בעבודת‪ ‬ה' לשיטה‪ ‬המונית‪ .‬עי’‪ ‬גם‪ ‬בני‪ ‬‬
‫מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" .49‬תזהר‪ ‬מאד‪ ‬לכוון‪ ‬פי' המלות‪ ,‬אבל‪ ‬יש‪ ‬אופנים‪ ‬בכונת‪ ‬פי' המילות‪...‬עיקר‪ ‬פי' המלות‪ ‬צריכה‪ ‬להיות‪ ‬‬

‫‪107‬‬
‫לכן ב' החילוקים יוצאים מזה‪ ,‬א' שמקילים בלימוד הקבלה שאפילו מי‬
‫שלא נתתקן בכל התיקונים יכול ללמדה‪ ,‬ובספר סור מרע וע"ט הנ"ל‬
‫איתא שבדורות הללו אפילו הבעלי בתים צריכים ללמוד קבלה‪ ,‬ולא יבינו‬
‫‪348‬‬
‫דברי הבעש"ט זצ"ל אם לא למי שעוסק בחכמה קדושה ‪.‬‬
‫מכאן שהסיבה העיקרית להתיר את לימוד הקבלה גם ל"בעלי בתים" היא נחיצותו להבנת תורתו של‬
‫הבעש"ט‪ .‬מכיוון שהבעש"ט שאף "להפיץ מעיינותיו חוצה" לכל ישראל‪ ,‬ותורתו בנויה על פי‬
‫הקבלה‪ ,‬דרושה רמה מסוימת של ידע קבלי לכל יהודי‪ .‬יתכן שגם כאן אנו עדים למעין תקדים רעיוני‬
‫למפעלו של הרב ק"ק עצמו‪ ,‬כזה שהוא מביא גם על מנת להחדיר את הידע הבסיסי על אודות‬
‫הקבלה והחסידות שכבר נשכח‪ ,‬גם על ידי מי שהחשיב את עצמו לחסיד‪ .‬לעניין העדפת תפילה של‬
‫"התעוררות" ולא תפילה עם כוונות קבליות כותב הרב ק"ק בהמשך‪:‬‬
‫ועוד חדשות יוצא מזה שמי שלא יוכל לפעל את שתיהן לכוון ולהתעורר‪,‬‬
‫אז מוטב שיוותר על הכוונות ובשעת התפילה לא יכוון‪ ,‬כי הן ששלימות‬
‫חיות ונפש האדם היא כשמגלה אותה גם בדעת ושכל‪ ,‬ושלמות הספירות‬
‫שבו‪ ,‬היא כשמתגלות גם בג' ראשונות‪ ,‬אבל האם אפשר לשכל לדעת‬
‫בלא חיות‪ ,‬כשהאיש מתעורר בקדושה אז ממשיות אורות הספירות בו‪,‬‬
‫ונחוץ לו גם לכוונות כדי שיתגלו הספירות בשלימותן ג' ראשין חכמה‪,‬‬
‫בינה‪ ,‬דעת‪ ,‬שעם המידות‪ ,‬אבל כשזאת א"א לו‪ ,‬אז אם יתעורר ולא יכוון‪,‬‬
‫עכ"פ החיות ואורות הספירות עליונות יהיו בו‪ ,‬רק שלא עלה עוד לגלות‬
‫גם בשעת התפילה את המוחין שלהם‪ ,‬ורק תמצית הענינים מכוון‪ ,‬משא"כ‬
‫אם יכוון בלא התעוררות הרי זה כמי שמכוון שהוא בירושלים ונמצא‬
‫בחו"ל כנ"ל‪ .‬ובספה"ק מאור ושמש מזקני הקדוש זצוק"ל בפ' עקב‬
‫מפורש שבדורות האלו אין צריכים לכוון בכוונות השמות‬
‫‪349‬‬
‫בתפילה‪...‬שדורות הללו נשתנו מדורות הקודמים בענין לכוון הכוונות‪.‬‬
‫ברור שהרב ק"ק אינו "מתנגד" לתפילה בכוונות‪ .‬הכוונות מהוות עבודה גבוהה מאד‪ ,‬שקשורה‬
‫לספירות העליונות של המחשבה‪" ,‬חכמה בינה ודעת"‪ 350,‬ולא רק לשבע ספירות הנמוכות יותר‪,‬‬
‫שכשהוא‪ ‬אומר‪ ‬הללו‪ ‬את‪ ‬ד' וכו' יכוון‪ ‬שהוא‪ ‬מדבר‪ ‬עתה‪ ‬אל‪ ‬העולם‪ ‬ומצוה‪ ‬אותה‪ ‬להלל‪ ‬את‪ ‬ד'"‪ .‬כאן‪ ‬אפילו‪" ‬פירוש‪ ‬המילות"‬
‫הופך‪ ‬למעשה‪ ‬חוויתי‪ ‬מובהק! ועי' דברי‪ ‬אביו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬באמרי‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' ‪" :114‬עיקר‪ ‬ענין‪ ‬התפילה‪ ‬הוא‪ ‬בכונות‪ ‬‬
‫ויחודים‪...‬אם‪ ‬לא‪ ‬בא‪ ‬האדם‪ ‬למדרגה‪ ‬זו‪ ,‬מ"מ‪ ‬יתפלל‪ ‬לפי‪ ‬מדרגתו"‪.‬‬
‫‪348‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כב‪:‬‬
‫‪  349‬שם‪ ,‬עמ’‪ ‬כג‪ .‬עי' גם‪ ,Green, Tormented Master, p. 287 ‬בשם‪ ‬רבי‪ ‬נתן‪ ‬מנמירוב‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪“Even in ,‬‬
‫‪the kawwanot of Luria…one may interpret insofar as one’s mind reaches, so long as no law is‬‬
‫‪changed”.‬‬
‫‪   350‬מכאן‪ ‬ניתן‪ ‬להסיק‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬הולך‪ ‬בעקבות‪ ‬בעל‪ ‬התניא ‪ ‬שמכניס‪ ‬את‪ ‬הדעת‪ ‬במניין‪ ‬הספירות‪ ‬במקום‪ ‬את‪ ‬הכתר‪ .‬אבל‪ ‬לא‪ ‬כן‪ ‬‬
‫בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קע‪" ,‬שהן‪ ‬עשר‪ ‬ונקראות‪ ‬ספירות‪ ,‬והן‪ :‬כתר‪ ,‬חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬חסד‪ ."...‬עי'‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית"‪ ,‬עמ'‬
‫‪   .78‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לא‪" ::‬יש‪ ‬שלא‪ ‬נמנה‪ ‬כתר‪ ‬במנין‪ ‬הספירות"‪ ,‬ובהערה‪ ‬שם‪" ,‬הג"ה‪ :‬בפרד"ס‪ ‬וספרים‪ ‬אחרים‪ ‬‬
‫איתי‪ ‬מתי‪ ‬לא‪ ‬נמנה"‪ .‬כנראה‪ ‬שאין‪ ‬לרב‪ ‬ק"ק‪ ‬דעה‪ ‬מוצקת‪ ‬בנידון‪ .‬ועי' "מה‪ ‬הוא‪ ‬דרך‪ ‬העיון‪ ‬המיוחד‪ ‬של‪ ‬ישראל‪ ‬ותורתו"‪  ,‬בדרך‪ ‬‬

‫‪108‬‬
‫המזוהות עם אברי הגוף ועם תכונות הרגש‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מכיוון שלרוב בני האדם אין היכולת‬
‫להתכוון שכלית ולהתעורר רגשית בו זמנית )ויתכן שכלל אי אפשר לכוון את הכוונות של האר"י‬
‫בשעת התפילה ובו‪-‬זמנית להתעורר רגשית(‪ ,‬יש צורך להכריע לגבי סולם הערכים המועדף בקשר‬
‫לתפילה‪ .‬תשובתו של הרב ק"ק היא חד‪-‬משמעית‪ :‬עבודת הגוף בהתעוררות רגשית קודמת לעבודת‬
‫המחשבה בשמות וכוונות‪ ,‬מכיוון שחיותו של הגוף היא הדבר הבסיסי שבלעדיו האדם הוא כמו‪-‬‬
‫מת‪ ,‬וככזה וודאי שאיננו מסוגל לחשוב‪ .‬יתר על כן‪ ,‬התעוררות ללא כוונות מספקת בכל זאת חוויה‬
‫רוחנית של "החיות ואורות הספירות עליונות ]ש[יהיו בו" אף על פי שאין החוויה מגיעה לשיא‬
‫האפשרי‪ 351.‬מאידך גיסא‪ ,‬הניסיון לכוון כוונות ללא התעוררות הוא אשליה גמורה‪ .‬יתכן גם כי‬
‫הציטוט בסוף דבריו מספר מאור ושמש משמש להדגיש שהיום אין אפילו לשאוף להתפלל בכוונות‪.‬‬
‫יתכן‪ ,‬שאף על פי שהדברים כאן אינם מפורשים‪ ,‬הסיבה לכך נעוצה בזה שהתפילה כאמצעי להגיע‬
‫לדבקות עולה על ערכן התיאורגי של הכוונות‪ .‬לכן בסוף אותו הקטע קיים מיתון של כל נושא‬
‫הכוונות‪ ,‬כאשר הרב כותב בשם סבו‪ ,‬הרבי ממאגלניצה‪" ,‬כי כל מה שיבחר איש הישראלי כוונות‬
‫לעצמו‪ ,‬את הכל מקבלים ממנו בשמים"‪ ,‬והרי ברור שלא יכול כל אדם מישראל להמציא כוונות‬
‫דוגמת אלו של האר"י‪ .‬לכן המדובר כאן כנראה בכוונות "עממיות" למדי‪ ,‬אשר יכולות בכל זאת‬
‫לשמש במקום אלו של האר"י‪ .‬כאן רואים אנו השפעה ברורה של מסורות חסידיות משני צדי‬
‫משפחתו של הרב ק"ק‪ :‬מבעל מאור ושמש מצד אמו ומהרבי ממאגלניצה מצד אביו‪ .‬הרב ק"ק‬
‫ממשיך את דרכי שניהם בדחיקת חשיבות הכוונות מפני הרגש‪ .‬עניין זה קשור לאופייה היותר עממי‬
‫והיותר "רגשי" של החסידות‪ ,‬שיש לה שייכות לכל יהודי‪ ,‬ולא רק לאליטה הקבלית‪ ,‬וגם מוסיף‬
‫להיתר לימוד הקבלה לכל יהודי גם מימד מעשי‪ .‬יוצא שגם בתחום הלימוד וגם בתחום המעשה‬
‫החסידות מבשרת מהפכה רוחנית בעולם הקבלה‪ ,‬כזו שמעבירה את הקבלה‪ ,‬לימודה וקיומה‪,‬‬
‫מרשותה של האליטה לרשות הרבים‪ .‬ניתן לקשור זאת‪ ,‬יחד עם עניינים אחרים‪ ,‬כמו העבודה‬
‫בגשמיות‪ ,‬להבנה שהחסידות מהווה את ההכנה לביאת המשיח ולשחר הגאולה‪ .‬על פי רעיון זה‪,‬‬
‫מבחין גם הרב ק"ק בין החסידות למקובלים האחרים בני דורו )הרב ק”ק ממעט בשימוש בביטוי‬
‫"מתנגדים"‪ ,‬אולי משום שכבר בזמנו לא הייתה התנגדות חריפה לחסידות(‪ ,‬ורואה עליונות ברורה‬
‫בעבודה הרגשית והחמה של החסיד לעומת עבודת עמיתו המקובל הרגיל‪ .‬לא זאת בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שהחסיד הוא ממשיך דרכו האמיתי של המקובלים המקוריים‪ ,‬בניגוד למקובלים "המתנגדים"‬
‫שאינם ממשיכים את דרכם במלואה‪:‬‬
‫זולת החסידים אף מי שיודע מעט קבלה‪ ,‬עבודתו בקרירות‪ ,‬ולהחסידים‬

‫המלך‪ ,‬עמ' שצו‪.‬‬


‫‪  351‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' רכו‪ .‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבהיר‪ ,‬שהכוונות‪ ‬מועילות‪ ‬רק‪ ‬בצירוף‪ ‬הצד‪ ‬הרגשי‪" .‬הן‪ ‬אמת‪ ‬שמי‪ ‬שיודע‪ ‬לכון‪ ‬‬
‫הכונות‪ ‬והיחודים‪ ‬יותר‪ ‬מועיל‪ ‬בתפילתו‪ ,‬אבל‪ ‬הלא‪ ‬כל‪ ‬התקונים‪ ‬והיחודים‪ ,‬תלויים‪ ‬בהתעוררות‪ ‬נפש‪ ‬הישראלית‪...‬והאיש‪ ‬ישראל‪ ‬‬
‫המתפלל‪ ‬את‪ ‬תפילתו‪ ‬בלב‪ ‬ונפש‪ ‬גלויים‪ ,‬פותח‪ ‬הוא‪ ‬את‪ ‬שערי‪ ‬מעלה‪ ‬ומתקן‪ ‬את‪ ‬התקונים‪ ‬העליונים‪ ‬בה‪...‬ואף‪ ‬תפילת‪ ‬המכיון‪ ‬לא‪ ‬‬
‫תועיל‪ ‬חס‪ ‬ושלום‪ ‬אם‪ ‬לא‪ ‬תתעורר‪ ‬נפשו"‪ .‬גם‪ ‬ברור‪ ‬מכון‪ ‬שהרגש‪ ‬מועיל‪ ‬גם‪ ‬ללא‪ ‬הכוונות‪ ,‬משא"כ‪ ‬ההפך‪.‬‬

‫‪109‬‬
‫שבאמת חסידים הם‪ ,‬עבודתם בחמימות והתלהבות‪ ,‬מפני שזולת‬
‫החסידים רק ממרום רוצים ויכולים להמשיך אורות‪ ,‬אשר רק בני עלי'‬
‫יכולים‪ ,‬כמו המקובלים והקדושים אשר מלפנים‪ ,‬משא"כ זולתם ובפרט‬
‫הדורות שירדו‪ ,‬נשארו במחשבה לבד‪ ,‬בלא ממש‪ ,‬משא"כ החסידים גם‬
‫מגופניותם גם מהתפעלות חושיית שלהם עושים התפעלות והתלהבות‬
‫‪352‬‬
‫של קדושה‪.‬‬
‫אם נעיין בדרך המלך‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬תר"צ‪ ,‬נוכל להבחין בהתפתחותו של רעיון הכוונות אצל הרב ק"ק‪.‬‬
‫בעמ' ח הוא כותב‪:‬‬
‫ענין הכוונות בתפילה‪...‬מזוה"ק והאר"י ז"ל איך כל אות מרמז בצורתו‬
‫במלואו בהגמטריא שלובי אותיות‪...‬ואפי' מי שאינו יכול לכוין כונת‬
‫האר"י ז"ל וליחד יחודים ג"כ צריך לדעת שלא בפירוש המלות בלבד תלוי‬
‫ולא כשמכוין בפירוש המלות בלבד יצא רק גם האותיות קדושה לעצמן‬
‫הן‪ .‬וכמו שאיתא מהמגיד זצ"ל עה"פ צהר תעשה לתיבה‪ ,‬לתיבה שאתה‬
‫מדבר בתפילה‪ ,‬תעשה צהר‪ ,‬אור‪.‬‬
‫כאן הרב ק"ק מעודד יותר תפילה עם כוונות ורואה תפילה בכוונה "רגילה" כבדיעבד‪ .‬אולי גישתו‬
‫השתנתה בין הדרשה משנת תר"צ ובין כתיבת מבוא השערים‪ ,‬בערך בשנת תרצ"ז‪ .‬באחרון הרב‬
‫ק"ק מתבסס על דברי מאור ושמש‪ 353,‬שמבוססים על מסורת מרבי אלימלך‪:‬‬
‫כי יש כמה וכמה אנשים שמתפללים בכונות השמות‪ ,‬ואולם בדורות האלו‬
‫אינם צריכים לזה‪ .‬וכן שמעתי מאדמו"ר בוצינא קדישא מו"ה אלימלך‬
‫זצוק"ל שאמר שאין מתפלל על פי הכונות ומה שמתפלל בסידור האר"י‬
‫ז"ל הוא מפני שהשם הוי"ה נכתב שם בכתיבה תמה והוא גדול‪ .‬ולהבין‬
‫הדבר באר היטב הוא כך לפי שעיקר כונת השמות הוא על פי נקודות שזה‬
‫השם בניקוד כך מורה על זה ושם בניקוד כך מורה על ענין זה‪ .‬והנה ידוע‬
‫מספרי קודש שהנקודות הם נפש האותיות והטעמים והתגים הם רוח‬
‫ונשמה כדאיתא בתיקונים‪ ,‬וממילא כשהאדם משים נפשו ורוחו ונשמתו‬
‫ומיחדם באומרו האותיות והתיבות של התפלה‪ ,‬אז כל השם שאומר בכל‬
‫נפשו ורוחו ונשמתו ממילא השם הוא נעשה בנקודות ובהטעמים והתגים‬
‫המורים על נפש רוח ונשמה של האותיות כנ"ל‪ ,‬וכונה זו עולה על כל‬
‫הכונות‪.‬‬

‫‪ 352‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ’‪ ‬כג‪ .‬עי’‪ ‬גם‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :31-32‬כשאמרנו‪ ‬שהמקובל‪ ‬רואה‪ ‬את‪ ‬עצם‪ ‬העולם‪ ,‬שמות‪ ‬ונשמות‪,‬‬


‫כונתנו ‪ ‬רק ‪ ‬על ‪ ‬חסיד ‪ ‬מקובל‪...‬מה ‪ ‬שאין ‪ ‬כן ‪ ‬מי ‪ ‬שאינו ‪ ‬חסיד‪ ,‬איש ‪ ‬יבש ‪ ‬בחושים ‪ ‬יבשים‪...‬קושיא ‪ ‬וסתירה ‪ ‬לפניו"‪ .‬עי' גם ‪ ‬אש‪ ‬‬
‫קודש‪ ,‬עמ' נט‪ ,‬על‪ ‬היחס‪ ‬בין‪" ‬קבלה" ו"סוד"; ‪ ‬ובדברי‪ ‬צבי‪ ‬מרק‪ ‬מגילת‪ ‬סתרים‪ :‬חזונו‪ ‬המשיחי‪ ‬של‪ ‬ר' נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬עמ' ‪17‬‬
‫והערה‪.2 ‬‬
‫‪353‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ‬לפרשת‪ ‬עקב‪ ,‬עמ' תקע‪.‬‬

‫‪110‬‬
‫מצד שני קיימת גם האפשרות )כמו שראינו בדיון על עבודה בגשמיות(‪ ,‬שהרב ק"ק בדרשותיו‬
‫בציבור נוטה לנקוט עמדות יותר מסורתיות )כאן בעד התפילה בכוונות(‪ ,‬ואילו בכתיבתו ההדרכתית‬
‫הוא פתוח יותר לכתוב על "חידושים" בחסידות ובעבודת ה'‪.‬‬

‫הרב ק"ק מתיחס גם לשינוי נוסח התפילה על ידי חסידים מנוסח אשכנז לנוסח ספרד‪ .‬החסיד‬
‫הפשוט‪ ,‬בזכות עצמו‪ ,‬אינו ראוי להתפלל בנוסח ספרד ה"גבוה"‪ ,‬אלא בזכות התקשרותו לצדיק‪.‬‬
‫בנושא זה הרב ק"ק מתבסס על דברי רבי אלימלך מליזנסק באגרת לבנו רבי אלעזר‪.‬‬
‫ובסוף הספר הק' נועם אלימלך באגרת הקודש איתא‪ ,‬ששאל אותו בנו‬
‫הצוה"ק הרבי ר' אלעזר‪...‬על נוסח התפילה שהחסידים משנים מאשכנז‬
‫לספרד והשיב אביו‪...‬שנוסח ספרד היא נוסחא גבוה באור גדול שאין‬
‫העולם כדאי להשתמש בו‪ ,‬ולכן העמיד הב"י את נוסח אשכנז במקומו‬
‫שהוא דבר השוה לכל נפש בערכנו‪ ,‬אבל לפי הצדיקים‪...‬ודאי לא היתה‬
‫כוונתו ז"ל עליהם לבטל אותם מלהתפלל נוסחא זו‪ ,‬ואם תקשה לך הא יש‬
‫כמה אנשים שאינם במדרגה זו ואעפ"כ מתפללים נוסחא זו ומתחברים‬
‫לחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים‪ ,‬ואומר בקדשו שכתוב‪,‬‬
‫ויאמינו בד' ובמשה עבדו‪ ,‬שמש"ר הי' מקדש עצמו עד שבא למדרגת‬
‫הנבואה ועלה למרום והוריד התורה לישראל‪ ,‬אבל כל ‪ ...‬מחמת שהאמינו‬
‫במשה והתקשרו בו והוא הי' משפיע עליהם רוח קדושה‪ ,‬והי' כאילו הם‬
‫ג"כ במדרגה זו ועי"ז יכלו כולם לקבל התורה ע"י אחדותם והתקשרותם‬
‫במשה‪ ,‬זהו קיצורי דברי קדשם שם‪ ,‬וממשיל בזה החסידים שאינם ראוים‬
‫להקרא חסידים אל ישראל שלא היו כולם ראוים לנבואה ולקבל התורה‪,‬‬
‫ומ"מ ע"י התדבקותם ואמונתם במש"ר נתעלו וקבלו התורה‪354.‬‬

‫שוב אנחנו רואים את הדגש שהרב ק”ק שם על הרגש וההתלהבות שבעבודה ע"פ החסידות‪ ,‬דרך‬
‫בעבודת ה' השייכת לכל יהודי‪ .‬אנחנו גם עדים לכך שההתחברות של היהודי הפשוט בצדיק )נושא‬
‫שהחסידות מראשיתה הרבתה להדגיש( מעלה אותו למעלה מהיכולת הרוחנית האישית שלו‪,‬‬
‫והופכת אותו ל"חסיד"‪ .‬לחסיד הזה זכות להתפלל בנוסח ספרד‪ ,‬חוויה רוחנית ציבורית הדומה‬
‫לקבלת התורה על ידי עם ישראל‪.‬‬

‫‪ 354‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לז‪ .‬ראוי‪ ‬לשים‪ ‬לב‪ ‬שכאן‪ ‬משה‪ ‬רבנו‪ ‬משמש‪ ‬דגם‪ ‬לאדמו"ר‪ ‬החסידי‪ ,‬ושהחסידות‪ ‬העממית‪ ‬קשורה‪ ‬לנבואה‬


‫ההמונית‪ ‬במתן‪ ‬תורה‪ .‬על‪ ‬שינוי‪ ‬נוסח‪ ‬התפילה‪ ‬לנוסח‪ ‬ספרד‪ ‬עי' אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪.94-96‬‬

‫‪111‬‬
‫‪355‬‬
‫פרק יא‪ :‬מידות נפולות והעלאתן‬

‫הרב ק”ק עוסק בקיצור גם בנושא אחר בעבודת החסידות – בהעלאתן של "מידות רעות" על מנת‬
‫להשתמש גם בהן בעבודת ה'‪ .‬עבודה זו אפשרית מכיוון שמידות אינן רעות בשורשן‪ ,‬אלא הן‬
‫"נפלו" משורשן הגבוה‪ " ,‬כי שורש נפש הבהמיית של ישראל פני שור שבמרכבה היא‪...‬ורק‬
‫שנתגשמה בעולם"‪ ,356‬ומשום כן לא רצוי לרמוס או אפילו לדחות אותן‪ ,‬אלא להחזירן למקורן הרם‪.‬‬
‫תובנה זו‪ ,‬לא רק שהיא מאפשרת התייחסות למידות רעות "בדיעבד"‪ ,‬אלא שהיא פותחת פתח‬
‫להשתמש בהן גם לכתחילה‪ ,‬על מנת להגיע לרמה גבוהה יותר של התרגשות )ולאחר מכן‬
‫התלהבות( בעבודת ה'‪ .‬בהקשר זה מביא הרב ק"ק את דברי סבו‪ ,‬החוזה מלובלין‪ ,‬בשם המגיד‪,‬‬
‫שמסביר את הטכניקה של העלאת מידות נפולות בעבודת ה'‪:‬‬
‫כשרוצה האיש להתעורר באהבת ד' לתפילה‪ ,‬יזכיר א"ע בהדברים שהוא‬
‫אוהב‪ ,‬כגון את בניו אף את מעותיו‪ ,‬ומן אהבה זו יבא לאהבת ד' כשיזכור‬
‫את נפלאותיו וחסדיו‪ ,‬ע"ש‪....‬כל מדותיו אף הגופניות של איש הישראלי‬
‫השתלשלות ספירות עילאות הן‪ ,‬רק שהוא משתמש בהן לנמיכיות‬
‫ובהנמיכיות מלבישן‪ ,‬וכשרוצה אדרבה בהן ומהן אש תבערה של קדושה‬
‫‪357‬‬
‫מתלקחת‪.‬‬
‫מכיוון שלפעמים קשה לו לאדם להתרגש בעבודת ה'‪ ,‬יכול הוא להשתמש בטכניקה הנ"ל על מנת‬
‫להכניס את עצמו למצב רגשי חזק‪ ,‬ודווקא מתוך התבוננות בדברים ה"נמוכים"‪ ,‬שמהם הוא מתרגש‬
‫יותר בטבעיות‪ .‬לאחר מכן יכול החסיד לתעל את המצב הרגשי האקוטי מעלה ולהשתמש בו ביחסו‬
‫‪  355‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מרבה‪ ‬להשתמש‪ ‬בביטוי‪" ‬מידות‪ ‬נפולות"‪ ,‬אבל‪ ‬ביטוי‪ ‬זה‪ ‬מתאים‪ ‬מאד‪ ‬לתפיסתו‪ .‬מקום‪ ‬אחד‪ ‬שהוא‪ ‬כן‪ ‬משתמש‪ ‬בו‪ ‬‬
‫הוא‪ ‬בצו‪ ‬וזרוז‪ ,‬אות‪ ‬לג‪ ,‬עמ' ‪" :31-32‬כי‪ ‬לכל‪ ‬איש‪ ‬מדה‪ ‬נפולה‪ ‬אחת‪ ‬או‪ ‬רבות‪ .‬לזה‪ ‬אהבה‪ ‬רעה‪ ‬ולזה‪ ‬כעס‪...‬וכ"א‪ ‬בענין‪ ‬השייך‪ ‬‬
‫למדתו‪ ‬הנפולה‪...‬ומה‪ ‬העצה‪ ‬לאיש‪ ‬כזה‪...‬היא‪ ‬ריבוי‪ ‬ההבטה‪...‬וביותר‪ ‬על‪ ‬מדותינו‪ ‬הנפילות"‪ .‬וגם‪ ‬ב"מסירת‪ ‬מודעה"‪ ,‬בדרך‪ ‬המלך‪,‬‬
‫עמ' שפה‪ .‬לרקע‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬הנושא‪ ‬עי' הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬בפרדס‪ ‬החסידות‪ ‬והקבלה‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשנ"ז‪ ,‬בפרק‪" ‬העלאת‪ ‬המידות"‪,‬‬
‫עמ' ‪ .33-42‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬כורך‪ ‬את‪ ‬הנושא‪ ‬יחד‪ ‬עם‪" ‬העלאת‪ ‬ניצוצות"‪ ,‬ו"העלאת‪ ‬מחשבות‪ ‬זרות"‪ .‬עי' גם‪ ‬תשבי‪ ‬ודן‪" ,‬חסידות"‪,‬‬
‫עמ' ‪ .795 ,786-788‬בעמ' ‪ ,786‬כתוב‪" :‬בדומה‪ ‬למחשבות‪ ‬זרות‪ ‬נתפסות‪ ‬גם‪ ‬המידות‪ ‬הרעות‪ ‬והנטיה‪ ‬לתאוות‪ ‬אסורות‪ ‬כתולדות‪ ‬‬
‫ירודות‪ ‬ומעוותות‪ ‬של‪ ‬המידות‪ ‬האלקיות‪ ,‬היינו‪ ‬הספירות"‪ .‬לדוגמה‪ ‬של‪ ‬תהליך‪ ‬ההעלאה‪ ‬הם‪ ‬מביאים‪ ‬את‪ ‬דברי‪ ‬המגיד‪) ‬אור‪ ‬תורה‬
‫לתהילים(‪" ,‬אם‪ ‬הסתכל‪ ‬בפתע‪ ‬פתאום‪ ‬על‪ ‬אשה‪ ‬יפה‪ ,‬יחשוב‪ ‬במחשבתו‪ ‬מאין‪ ‬לה‪ ‬זה‪ ‬היופי‪...‬מכח‪ ‬אלוקי‪ ‬המתפשט‪ ‬בה‪...‬שורש‪ ‬‬
‫היופי‪ ‬הוא‪ ‬כח‪ ‬אלוקי‪ ,‬ולמה‪ ‬לי‪ ‬למשוך‪ ‬אחר‪ ‬החלק‪ ,‬טוב‪ ‬לי‪ ‬להדבק‪ ‬בשרשא‪ ‬ועיקרא‪ ‬דכל‪ ‬עלמין‪ ‬ששם‪ ‬כל‪ ‬היפויין"‪ .‬על‪ ‬מאמר‪ ‬זה‪ ‬‬
‫ומאמרים‪ ‬דומים‪ ‬בחסידות‪ ‬ומקורותיהם‪ ‬הקבליים‪ ‬עי' משה‪ ‬אידל‪" ,‬יופייה‪ ‬של‪ ‬אישה‪ :‬לתולדותיה‪ ‬של‪ ‬המיסטיקה‪ ‬היהודית"‪,‬‬
‫במעגלי‪ ‬חסידים‪ :‬קובץ‪ ‬מחקרים‪ ‬לזכרו‪ ‬של‪ ‬פרופסור‪ ‬מרדכי‪ ‬וילנסקי‪ ,‬עמנואל‪ ‬אטקס‪ ,‬דוד‪ ‬אסף‪ ,‬ישראל‪ ‬ברטל‪ ‬ואלחנן‪ ‬ריינר‪ ‬‬
‫)עורכים(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ .Idel, Kabbalah and Eros, pp. 153-178, ;315-334‬ועי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪,‬‬
‫דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' קמז‪" ,‬לאהוב‪ ‬אותו‪ ‬ית' כי‪ ‬הוא‪ ‬שורש‪ ‬כל‪ ‬האהבות‪...‬תענוג‪ ‬של‪ ‬התאוה‪ ‬הוא‪ ‬משורש‪ ‬החסד"‪.‬‬
‫‪356‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' נ‪..‬‬
‫‪357‬‬
‫שם‪ ‬עמ'‪ ‬כג‪ ;:‬ועי'‪ ‬גם‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' מט‪ .‬לעומת‪ ‬זאת‪ ,‬עי' תניא‪ ,‬עמ' לה‪" ,.‬אל‪ ‬יהי‪ ‬שוטה‪ ‬לעסוק‪ ‬בהעלאת‪ ‬המדות‪ ‬של‪ ‬המחשבה‪   ‬‬
‫זרה‪ ‬כנודע‪ ‬כי‪ ‬לא‪ ‬נאמרו‪ ‬דברים‪ ‬ההם‪ ‬אלא‪ ‬לצדיקים‪ ‬שאין‪ ‬נופלים‪ ‬להם‪ ‬מחשבות‪ ‬זרות‪ ‬שלהם‪ ‬כ"א‪ ‬משל‪ ‬אחרים"‪.‬‬

‫‪112‬‬
‫אל ה' דרך תפילה או התבודדות אישית‪ 358.‬הרב ק"ק רואה בהעלאת המידות הנפולות ביטוי נוסף‬
‫של החידוש שבעבודה החסידית )שמבוססת‪ ,‬כמובן‪ ,‬על המסורת הקבלית(‪ ,‬כזה שקשור גם בעבודה‬
‫בגשמיות‪" :‬גם בזה לא שכל חדש חדשו אשר לא שערו המקובלים הקודמים להם‪ ,‬רק כנ"ל התגלות‬
‫ועבודת החסידות היא לגלות האור גם בנמיכיות וגם מן המדות ונטיות החושיות לעשות עבודה‬
‫עילאית לד'"‪ 359.‬הרב ק"ק משתמש גם בדרך של העלאת מידות נפולות בשיטתו החינוכית לנערים‪,‬‬
‫ובחובת התלמידים‪ ,‬בהקשר חינוכי‪ ,‬הוא מקדיש לנושא פרק שלם‪" :‬להפוך מדות הרעות למאורי‬
‫אור"‪ .360‬הפרובלמטיקה של מדות רעות היא במובן מסוים השלכה של עניין שבחסידות מודגש‬
‫מאוד לחיוב‪ ,‬העובדה שהספירות האלוקיות משתקפות גם בתוך האדם עצמו‪ ,‬כחלק מ"צלם‬
‫האלוקים" שבו‪" :‬ומן אותן ספירות קדושות‪ ,‬המשיך הקדוש ישראל הארה גם אל תוך קרבנו‪...‬וכמו‬
‫המדות אשר במרום‪ ,‬כן גם המדות אשר האיר בנו"‪ 361.‬הבעיה בכך שאין אנו ערים מספיק לקדושת‬
‫המידות שבנו‪ ,‬ונותנים להן ליפול יותר מדי‪" :‬המדות אשר בנו‪ ,‬ספירות עליונות הן שנמשכו בנו‪,‬‬
‫והרבה הרבה יש להתאונן על היכלי קדש אלו שנשחתו‪...‬ובאותה האהבה שהמשיך ה' ממעון קדשו‬
‫לנו‪...‬אנו מרגישים אהבה לשטותים"‪ 362.‬כאן לתלמיד תפקיד לא רק לתקן את מדותיו כדי שלא יזיק‬
‫במדות הרעות שבו‪ ,‬אלא להעלות אותן לשורשן כדי שדרכן ה' יתגלה בתוכו מחדש‪" .‬לא ישאר‬
‫במדות בלתי מזיקות לבד‪...‬אף לא במדות מתוקנות גופניות לבד‪ ,‬אלא גם העלוי אשר במדותיו יקל‬
‫לו לגלות‪ ,‬ספירות העליונות אשר נמשכות בו תתגלינה"‪ 363.‬ניתן להבחין כאן שלוש דרגות‬
‫אפשריות במידות‪ ,‬כאשר בדרגה הנמוכה ביותר נמצאות המידות המזיקות‪ ,‬בדרגת ביניים אלו‬
‫שתוקנו רק ברמה הגופנית הפשוטה‪ ,‬ובדרגה הגבוהה ביותר המידות המתוקנות שבתוכן מתגלות‬
‫"ספירות העליונות"‪ .‬לכן הרב ק"ק איננו מסתפק אפילו בתיקון המידות במובן הרגיל שלו‪ ,‬אלא‬
‫‪364‬‬
‫דורש מן התלמיד להגיע לדרגה הגבוהה ביותר‪ :‬התגלות הספירות העליונות שבתוכו‪.‬‬

‫‪358‬‬
‫הטכניקה ‪ ‬מזכירה ‪ ‬במקצת ‪ ‬את ‪ ‬שיטת ‪ ‬ה"מתודה" במשחק‪ ,"method acting” ,‬מבית ‪ ‬מדרשם ‪ ‬של ‪ ‬קונסטנטין ‪ ‬סטניסלבסקי‪ ‬‬
‫וממשיכיו‪ .‬במסגרת‪ ‬שיטה‪ ‬זו‪ ‬נכנס‪ ‬השחקן‪ ‬למצב‪ ‬הרגשי‪ ‬המבוקש‪ ‬ע"י‪ ‬זיכרון ‪ ‬של‪ ‬מצב‪ ‬רגשי‪ ‬אישי‪ ‬אותו‪ ‬הוא‪ ‬מתעל‪ ‬לאחר‪ ‬מכן‬
‫לתפקידו‪ ‬על‪ ‬הבמה‪  .‬עי' האנציקלופדיה‪ ‬העברית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ד‪ ,‬כרך‪ ‬כה‪ ,‬עמ' ‪ ;719‬האנציקלופדיה‪ ‬הישראלית‪ ‬הכללית‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,1992 ,‬כרך‪ ‬ג‪ ,‬עמ' ‪.42‬‬
‫‪359‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כג‪.:‬‬
‫‪360‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬פרק‪ ‬עשירי‪ ,‬עמ' צז‪-‬קד‪.‬‬
‫‪  361‬שם‪ ,‬עמ' צח‪-‬צט‪.‬‬
‫‪  362‬שם‪ ,‬עמ' קא‪ .‬עי' גם‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' עט‪ ,‬בשם‪ ‬המגיד‪ ‬הגדול‪.‬‬
‫‪  363‬שם‪ ,‬עמ' קד‪.‬‬

‫‪364‬‬
‫‪  ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' נג‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬המושגים‪ ‬הידועים‪ ‬מבעל‪ ‬התניא‪" ,‬אתכפיא" ו"אתהפכא"‪ .‬הראשונה "אתכפיא‪ ‬‬
‫שרק‪ ‬מכניעה‪ ‬וכופה‪ ‬את‪ ‬יצרו‪ ‬שיתאפק‪ ‬מלעשות"‪ ,‬והשניה‪" ‬אתהפכא‪ – ‬היא‪ ‬שמהפך‪ ‬לקדושה‪ ‬שגם‪ ‬בו‪ ‬יעבוד‪ ‬את‪ ‬ד'"‪.‬‬
‫מההקשר‪ ‬ברור‪ ‬ש"אתהפכא" עולה‪ ‬על‪" ‬אתכפיא"‪ .‬על‪ ‬פי‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית"‪ ,‬עמ' ‪ ,380-379‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬ש"ז‪ ‬אינם‪ ‬‬
‫עקביים‪ ‬בנושא‪ ,‬מצד‪ ‬אחד‪) ,‬על‪ ‬פי‪ ‬תורה‪ ‬אור‪ ,‬ויקהל( "בחינת‪ ‬אתכפייא‪ ‬הוא‪ ‬למעלה‪ ‬מבחי' אתהפכא‪ .‬כי‪ ‬הגם‪ ‬שאינו‪ ‬מהפך‪ ‬‬
‫את‪ ‬המדות‪ ‬עדיין‪ ,‬מ"מ‪ ‬הרי‪ ‬הוא‪ ‬בטול‪ ‬מכל‪ ‬וכל"‪ .‬אבל‪ ‬לעומת‪ ‬זאת‪ ‬כותב‪ ‬חלמיש‪) ,‬על‪ ‬פי‪ ‬לקוטי‪ ‬תורה‪ ,‬במדבר( "אך‪ ‬דרך‪ ‬כלל‪ ‬‬
‫מציין‪ ‬רש"ז‪ ‬את‪' ‬אתכפיא' כ'יסוד‪ ‬היסודות'"‪.‬‬

‫‪113‬‬
‫פרק יב‪ :‬זרמים בחסידות לאחר המגיד הגדול ממזריטש לפי תפיסתו של הרב ק"ק‬

‫בפרק ה' של חלק א' במבוא השערים‪ ,‬כחלק מדיונו על הגדרת החסידות ועל התפתחותה מתוך‬
‫הקבלה הקודמת‪ ,‬פונה הרב ק”ק מן ההבחנות שבין החסידות לקבלה להבחנות בתוך החסידות‬
‫עצמה‪ ,‬ומנתח את שני הזרמים העיקריים לדעתו בחסידות שלאחר המגיד ממזריטש‪ 365.‬במילים‬
‫שלו‪" :‬פרשת הדרכים דרכי קודש גם בראשית החסידות‪ ,‬אף שכולם ממקום קדוש אחד יהלכון‬
‫מההתגלות של קדושנו הבעש"ט"‪ .‬לפי הבנתו‪ ,‬החסידות התחלקה לשני כיוונים עיקריים‪" ,‬עבודת‬
‫המחשבה"‪ ,‬שמאפיינת את שיטתו של רבי ש"ז מליאדי )בעיקר בספר התניא( וחסידות חב"ד‪,‬‬
‫ו"עבודה בכח ובאמונה פשוטה"‪ ,‬דרכה של חסידות קרלין‪ ,‬ומשתקפת בספר בית אהרן לרבי אהרן‬
‫‪366‬‬
‫השני מקרלין‪.‬‬

‫הרב ק"ק מקדים ומסביר את שיטת חב"ד ולאחר מכן את זו של קרלין‪ .‬את "עבודת המחשבה בדרך‬
‫החסידות ועבודתה" הרב ק"ק מגדיר כדרך "להשיג השגות עילאות‪ ,‬לא רק צירופי ויחודי השמות‬
‫ואותיותיהם לבד‪ ,‬רק גם להרבות במחשבות מגדלותו ית'‪...‬ולא מגדולתו שבעולמות העילאיות לבד‪,‬‬
‫רק גם מגדולתו שבעוה"ז‪ ,‬כיון שגם בעוה"ז נמשכה תוספת ריבוי קדושה והתגלות מגדולתו‬
‫ית'"‪ 367.‬הרב ק"ק מבחין בקשר בין "עבודת המחשבה" ובין ראיה פנאנתאיסטית של המציאות‬
‫השמימית והארצית‪ .‬מבחינתו‪ ,‬מכיוון שהמציאות רוויה אלוקות יש להתבונן‪ 368‬בה כדי להגיע‬
‫לדבקות ולהרחבת התודעה הדתית‪ .‬גם כאן אנו עדים להעתקת מרכז הכובד הקבלי מדרך הכוונות‪,‬‬
‫"צירופי ויחודי השמות ואותיותיהם"‪ ,‬לחוויה ארצית יותר ולהתבוננות בעולם הגשמי שבו ה'‬
‫מסתתר‪ ,‬ולא רק באותיות התורה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרב ק"ק מקשר בין עבודה זו לבין העבודה בגשמיות‪,‬‬
‫ששתיהן קשורות ל"גילוי האור גם בכלים"‪ .‬השלכה נוספת לגילוי האור בכלים עצמם באה בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬כי "עבודת המחשבה והשגה לא בהשגות עניני הקבלה לבד היא‪ ,‬רק גם בהשגת פשט‬
‫התורה בהמחליף פרה בחמור וכדומה"‪ .‬ואף על פי שהזהר רואה בפשט "לבוש שק" בלבד‪ ,‬בכל‬

‫‪   365‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לעולם‪ ‬אינו‪ ‬מתייחס‪ ‬לפילוג‪ ‬הגדול‪ ‬שהתקיים‪ ‬דור‪ ‬קודם‪ ‬לכן‪ ‬בין‪ ‬המגיד‪ ‬ובין‪ ‬רי"י‪ ‬מפולנאהה‪ ,‬ויתכן‪ ‬שבדומה‪ ‬לרוב‪ ‬‬


‫האדמו"רים‪ ‬גם‪ ‬הוא‪ ‬היה‪ ‬שקוע‪ ‬עמוק‪ ‬כל‪-‬כך‪ ‬בזרם‪ ‬של‪ ‬המגיד‪ ,‬עד‪ ‬ששיטתו‪ ‬של‪ ‬בעל‪ ‬ה"תולדות" השפיעה‪ ‬עליו‪ ‬מעט‪ ‬מאוד‪ ,‬עד‪ ‬‬
‫שהוא‪ ‬לא‪ ‬הרגיש‪ ‬צורך‪ ‬להתייחס‪ ‬אליה‪ ‬לעומק‪ .‬ואכן‪ ,‬במבוא‪ ‬השערים‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬אותו‪ ‬רק‪ ‬שלש‪ ‬פעמים‪) ‬לעומת‪ ‬אחד‪ -‬עשר‪ ‬‬
‫אזכורים‪ ‬של‪ ‬המגיד(‪.‬‬
‫‪ 366‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬כו‪-:‬כח‪.‬‬
‫‪  367‬שם‪ ,‬עמ' כז‪..‬‬
‫‪  368‬על‪" ‬העבודה‪ ‬בהתבוננות" עי' רחל‪ ‬אליאור‪ ,‬תורת‪ ‬אחדות‪ ‬ההפכים‪ :‬התיאוסופיה‪ ‬המיסטית‪ ‬של‪ ‬חב"ד‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .145-152‬אליאור‪ ‬גם‪ ‬מציינת‪ ‬את‪ ‬החוויה‪ ‬הרגשית‪ ‬הנובעת‪ ‬מההתבוננות‪ ,‬כפי‪  ‬שנראה‪ ‬בדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בהמשך‪ .‬עי' שם‪ ‬עמ'‬
‫‪" ,150‬אופני‪ ‬ההתבוננות‪ ,‬ובהגדרת‪ ‬ההיפעלות‪ ‬האקסטטית‪ ‬הנובעת‪ ‬ממנה‪ ,‬הקרויה‪ ‬התלהבות‪ ‬או‪ ‬התפעלות"‪ .‬אליאור‪ ‬מתבססת‪ ‬‬
‫כאן‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬דוב‪ ‬בער‪ ‬ב‪" ‬קונטרס‪ ‬ההתבוננות"‪.‬‬

‫‪114‬‬
‫זאת‪" ,‬החובק את המלך דרך לבושיו ג"כ גדולה מעלתו"‪ 369.‬שוב אנחנו רואים כיצד האמונה‬
‫באימננטיות האלוקית משפיעה גם על הפרקסיס והלימוד‪ .‬מכיוון שה' מסתתר במצוות המעשיות‬
‫המובאות בתורה‪ ,‬אפשר להתחבר לאלוקות גם דרכן‪ ,‬מבלי להזדקק ללימוד ה"סוד"‪ ,‬מה שמקל על‬
‫היהודי הממוצע את ההגעה לשותפות פעילה בחיים הדתיים האינטנסיביים שעל דרך החסידות‪.‬‬

‫נטעה אם נחשוב שהמטרה כאן היא שכלתנית גרידא‪ ,‬דהיינו רק לחשוב על המציאות האלוקית‪.‬‬
‫למעשה היה הרב ק"ק מתקשה לראות שיטה כזו בכלל כחסידות‪ ,‬שלדידו כל כך מזוהה עם הרגש‪.‬‬
‫האמת היא שגם עבודת המחשבה היא כלי ואמצעי להגיע ל"עבודת הלב באהבה יראה והתבטלות‪,‬‬
‫ולעורר את הנפש‪...‬שתעבוד את ד' ברוח בער ולדבקה בו"‪ 370.‬המטרה הנשגבת נשארת החוויה‬
‫הרוחנית של דבקות בה'‪ ,‬אך כאן הדרך להגיע אליה עוברת בעבודת המחשבה‪ ,‬שהציר שלה הוא‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬כפי שהרב ק"ק מסביר בהסתמכו על ספר התניא‪ ,‬פרקים מד ויב‪ .‬על פי תפיסת‬
‫רש"ז ההתעוררות הרגשית באה כתוצאה מן "המחשבה וההתבוננות" בשני שלבים‪ :‬הראשון‪ ,‬מתוך‬
‫שתהליך המחשבה קשור למושג )ולספירת( הדעת‪" ,‬כי דעת הוא מלשון התחברות מלשון והאדם‬
‫ידע"‪ 371.‬מכאן שעל ידי שמתבונן החסיד בדעתו עצמו‪ ,‬מתחיל הוא כבר להגיע לרמה מסוימת של‬
‫דבקות‪ .‬לדבקות רוחנית זו ישנו גם אספקט חושני‪ ,‬מכיוון שיחסי האישות של אדם וחוה מהווים‬
‫משל ליחסי ה' והאנושות‪ .‬לאחר מכן החסיד מגיע לשלב השני שבו חווית הדבקות יורדת אל הלב ‪-‬‬
‫"כיון שמקור משכן נפש דקדושה במוח הוא ורק משם נמשכה אל הלב"‪ ,‬שמביא בסופו של דבר‬
‫‪372‬‬
‫לחוויה הרגשית של "כל ענין אהבה ויראה" שהם "אצל כל אחד לפי הדעת שלו שיודע את ד'"‪.‬‬
‫הרב ק"ק טוען גם‪ ,‬שאפילו אם החסיד אינו מרגיש "בפועל ממש בלבו אהבה ויראה לד'‪ ,‬מ"מ אם‬
‫מכריע את עצמו לקיים התורה והמצוות‪...‬אז האהבה והיראה שבמחשבתו לבד חשובות כאילו היו‬
‫גם בהתגלות לבו"‪ .‬כאן עדים אנו אולי להשפעתה של מסורת‪ ,‬שלפעמים מיוחסת לבעש"ט עצמו‪,‬‬
‫בדבר מרכזיותה של המחשבה בהגדרתו של האדם‪ ,‬שמופיעה‪ ,‬למשל‪ ,‬בדברי רבי מנחם מנדל‬
‫מויטבסק‪ ,‬מורו וחברו הטוב של רבי ש"ז‪ ,‬בפרי הארץ‪ ,‬מכתב כב‪" :‬והנה ידוע שעיקר האדם הוא‬
‫המחשבה‪ ,‬ואל מקום אשר תפול המחשבה‪ ,‬שם הוא האדם"‪ 373.‬לסיכומה של שיטה זו קובע הרב‬

‫‪369‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כז‪ ..‬דבריו‪ ‬כנראה‪ ‬מבבוססים‪ ‬על‪ ‬מה‪ ‬שכתוב‪ ‬בתניא‪ ,‬סוף‪ ‬פרק‪ ‬ד‪" .‬ואף‪ ‬שהתורה‪ ‬נתלבשה‪ ‬בדברים‪ ‬‬
‫תחתונים‪ ‬גשמיים‪ ‬הרי‪ ‬זה‪ ‬כמחבק‪ ‬את‪ ‬המלך‪ ‬ד"מ‪ ‬שאין‪ ‬הפרש‪ ‬במעלת‪ ‬התקרבותו‪ ‬ודביקותו‪ ‬במלך‪ ‬בין‪ ‬מחבקו‪ ‬כשהוא‪ ‬לבוש‪ ‬לבוש‪ ‬‬
‫אחד‪ ‬בין‪ ‬שהוא‪ ‬לבוש‪ ‬כמה‪ ‬לבושים‪ ‬מאחר‪ ‬שגוף‪ ‬המלך‪ ‬בתוכם"‪.‬‬
‫‪  370‬שם‪.‬‬
‫‪  371‬עי' תניא‪ ,‬סוף‪ ‬פרק‪ ‬ג‪" .‬ודעת‪ ‬הוא‪ ‬מלשון‪ ‬והאדם‪ ‬ידע‪ ‬את‪ ‬חוה‪ ‬והוא‪ ‬לשון‪ ‬התקשרות‪ ‬והתחברות‪ ‬שמקשר‪ ‬דעתו‪ ‬בקשר‪ ‬אמיץ"‪.‬‬
‫ראוי‪ ‬לציין‪ ‬שהשפעת‪ ‬בעל‪ ‬התניא‪  ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מורגשת‪ ‬גם‪ ‬בלשונו‪ ,‬שבכמה‪ ‬מקומות‪ ‬מאד‪ ‬קרובה‪ ‬ללשונו‪ ‬של‪ ‬התניא‪ .‬עי' גם‪ ‬‬
‫רמב"ם‪" ‬הלכות‪ ‬תשובה" י‪ :‬ו‪" :‬אינו‪ ‬אוהב‪ ‬הקב"ה‪ ‬אלא‪ ‬בדעת‪ ‬שידעהו‪ ,‬וע"פ‪ ‬הדעה‪ ‬תהיה‪ ‬האהבה"‪.‬‬
‫‪  372‬עי' גם‪ ‬תניא‪" ,‬אגרת‪ ‬הקדש"‪ ,‬פרק‪ ‬ד‪ ,‬עמ' קה‪" .‬התלהבות‪ ‬המתלהבת‪ ‬מבחי' הבינה‪ ‬והדעת‪ ‬בגדלות‪ ‬ה'‪...‬להתבונן‪ ‬בגדלותו‪ ‬‬
‫ולהוליד‪ ‬מתבונה‪ ‬זו‪ ‬אהבה‪ ‬עזה‪ ‬כרשפי‪ ‬אש"‪.‬‬
‫‪  373‬עי' לקמן‪ ‬הערה‪.584 ‬‬

‫‪115‬‬
‫‪374‬‬
‫ק"ק ש"כל עבודת ד' יסודה המוח הוא"‪.‬‬
‫לעומת שיטת חב"ד‪ ,‬שיטת קרלין מתאפיינת ב"עבודה בכח ובאמונה פשוטה"‪ .‬כלומר‪ ,‬מתוך‬
‫ההבנה "שד' ברא את העולמות כדי שיעבדהו איש הישראלי" נתן הוא ליהודי כוח "בלתי מוגבל"‬
‫לעבוד בו את ה'‪ .‬לכן "כל קודש הזה מתגלה בו‪ ,‬ודוקא כשעובד בכח וביגיעה‪...‬רק זו היא עבודה‬
‫שלימה עבודה במס"נ"‪ .‬על מנת לבסס את שיטתו זו מביא הרב ק"ק אמירה קיצונית מבעל בית‬
‫אהרן‪ ,‬שמספר כי "מקנא הוא את הסוסים הנוסעים עליהם לברית מילה"! לכאורה אמירה זו מוזרה‬
‫ביותר‪ ,‬שיהודי יקנא בבהמה )טמאה( ויראה בה דוגמה טובה לעובד ה'‪ ,‬כאשר ברור שלסוס אין שום‬
‫"כוונה" ב"עבודת ה'" שלו והוא רק עושה את מה שבעליו מכריח אותו לעשות‪ .‬הרב ק"ק מסביר‬
‫שמעלת הסוסים באה להם "מפני שעבודתם פשוטה בכח וביגיעה רבה"‪ .‬אפיונו העיקרי של הסוס‬
‫הוא הכוח הגופני העצום והמהירות‪ ,‬אמנם אין במעשיו כוונה )או "מחשבה"(‪ ,‬אך עבודה גופנית‬
‫מפרכת שמטרתה לקיים את ציווי הבעלים יש בהם‪ ,‬ואת זה צריך היהודי לחקות בבואו לעבוד את‬
‫אדוניו ה'‪ 375.‬גם בענייני הקבלה שבספר בית אהרן רואים את אותו הרעיון‪" :‬אף דברי הקבלה אשר‬
‫דברי קדשם מלאים‪ ,‬כולם בעבודה הם‪ ,‬והעיקר היא העבודה הפשוטה"‪ 376.‬לגישה הלא‪-‬שכלתנית‬
‫של קרלין ישנן השלכות גם בנושא התפילה‪ ,‬שגם בה העיקר נמצא בעבודה פשוטה ‪ -‬לקיים את‬
‫המצווה ולאו דווקא לכוון כוונה או אפילו לחוות חוויה רוחנית‪" :‬האיש לא יבקש התלהבות‬
‫בתפילה‪ ,‬כי העיקר אצלו העבודה‪ .‬האיש יכניס עצמו בהדיבורים ובעבדות וההתלהבות תבא‬
‫ממילא"‪ .‬מכאן שהעיקר הוא עצם העבודה שבמילוי רצון האדון‪ .‬אם כן ברור שאין החסיד נזקק‬
‫להמתין עד שהוא מרגיש התעלות רוחנית כדי להתפלל‪ ,‬אלא "רק מתחילה אם אינו יכול להתפלל‬
‫יותר מבפיו בלבד‪ ,‬יתפלל רק בפיו בלבד ועי"ז גם לבו יקיץ ויתעורר‪ ,‬ואפילו אם אינו מרגיש חיות‬
‫רק כשור לעול וכחמור למשא יתענג גם מזה‪ ,‬ועי"ז יבא להרגיש גם טעם בעבודה‪ 377".‬לא בכדי גם‬
‫כאן בהמה חסרת מודעות משמשת דגם לעבודת ה'‪ ,‬שגם היא בסופו של דבר גורמת "עונג"‬
‫‪378‬‬
‫לחסיד‪.‬‬

‫הרב ק"ק כלל אינו מתפלא מהדיכוטומיה שבין "עבודת המחשבה" ל"עבודה בכח ובאמונה‬
‫הפשוטה"‪ ,‬שעם כל השוני ביניהם‪ ,‬מהוות ביטויים אותנטיים של החסידות‪ .‬כבר אצל אבות האומה‬
‫התקיים מצב דומה‪" :‬שאברהם אבינו עבודתו היתה בחי' חסד אהבה‪ ,‬יצחק גבורה יראה‪ ,‬ויעקב‬

‫‪  374‬על‪ ‬הביקורת‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬אברהם‪ ‬מקליסק‪ ‬כלפי‪ ‬ספר‪ ‬התניא‪ ,‬עי'‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית"‪ ,‬עמ' ‪ .206-209 ,18‬עי' גם‪Green,  ‬‬


‫‪ Tormented Master, pp.98-99.‬וראה‪ ‬גם‪ ‬לעיל‪ ‬הערה‪.266 ‬‬
‫‪  375‬העיר‪ ‬לי‪ ‬ידידי‪ ‬הרב‪) ‬החב"די( מאיר‪ ‬לוינגר‪ ,‬שבפי‪ ‬חלק‪ ‬מהחסידים‪ ‬האחרים‪ ,‬חסידי‪ ‬קרלין‪ ‬נקראו‪" ‬סוסים‪ ‬עם‪ ‬ברית‪ ‬מילה"!‬
‫‪376‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כז‪.:‬‬
‫‪  377‬שם‪ ‬עמ' כז‪-:‬כח‪ .‬ידוע‪ ‬מנהג‪ ‬חסידי‪ ‬קרלין‪ ‬עד‪ ‬היום‪ ‬לצעוק‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬מילות‪ ‬התפילה‪ ‬בקול‪ ‬רם‪ ‬ובכח‪ ‬גדול‪.‬‬
‫‪  378‬אמנם‪ ‬המקור‪ ‬לדבריו‪ ‬נמצא‪ ‬בגמ' עבודה‪ ‬זרה‪ ‬ה‪" ,:‬תנא‪ ‬דבי‪ ‬אליהו‪ ‬לעולם‪ ‬ישים‪ ‬אדם‪ ‬עצמו‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬תורה‪ ‬כשור‪ ‬לעול‪ ‬וכחמור‪ ‬‬
‫למשאוי"‪ .‬ועי' שם‪ ‬בחידושי‪ ‬אגדות‪ ‬למהר"ל‪" ,‬פי' שבכל‪ ‬גופו‪ ‬ונפשו‪ ‬יעסוק‪ ‬בתורה‪...‬כמו‪ ‬שור‪ ‬שהשור‪ ‬עוסק‪ ‬בעבודה‪ ‬קשה‪ ‬מושך‪ ‬‬
‫בעול‪ ...‬כמו‪ ‬חמור‪ ‬שהוא‪ ‬נושא‪ ‬משא‪ ‬גדול‪ ‬על‪ ‬גופו‪ ‬וסובל‪ ‬המשא‪ ‬על‪ ‬גופו"‪.‬‬

‫‪116‬‬
‫תפארת‪...‬אף שגם לאברהם היתה יראה‪ ,‬וליצחק אהבה‪ ,‬מ"מ הצורה שבעבודת אברהם‪...‬אהבה‪,‬‬
‫ובעבודת יצחק‪...‬דיוקן היראה היה נראה‪...‬וכן הוא גם בספירות"‪ .‬נכון שלכל אב היו כל המידות‬
‫והדרכים בעבודת ה'‪ ,‬אך בכל זאת עיקר עבודתו של כל אחד היתה במידה המיוחדת לו‪ 379.‬מצב‬
‫דומה נמצא גם בספירות‪ ,‬שכל אחת מהן כלולה מכל העשר ובכל זאת שומרת על ה"זהות"‬
‫הייחודית שלה‪ .‬גם בעבודת החסידות קיימות פנים שונות והדגשים שונים שכולם יחד מהווים את‬
‫העבודה החסידית בכללותה‪" :‬אף שכל הדרכים שבחסידות מלאים מעבודה בכחי הגוף ובפרט‬
‫עבודה שבלב זו תפילה‪ ,‬ועסק והשגה בתורה בנגלה ונסתר‪...‬בדרך הא'‪...‬נראה דיוקן המוח‪ .‬ועל דרך‬
‫השני‪ ,‬על לימוד פשט התורה והקבלה‪...‬עבודה הפשוטה והתמה נראה"‪ .‬מכיוון שדובר כאן בשני‬
‫קטבים בחסידות‪ ,‬לא מפתיע הדבר שאצל רוב הצדיקים החסידיים בדורות הראשונים ובדורות‬
‫שאחריהם רואים אנו מגמה למזג יחדיו שתי גישות שונות‪" ,‬וישנם דרכי צדיקים בחסידות שגם‬
‫‪380‬‬
‫שניהם נראה בהם יחד"‪ .‬סוף דבר ‪" -‬כל דרכי' הם דרך אחד ללכת בו אל ד' אחד"‪.‬‬

‫‪  379‬מאור‪ ‬ושמש‪ ‬מרבה‪ ‬לדבר‪ ‬על‪ ‬זה‪ .‬עי' למשל‪ ‬בעמ' נה‪ ,‬עו‪ .‬אמנם‪ ‬עקרון‪ ‬זה‪ ‬מאפיין‪ ‬את‪ ‬החסידות‪ ‬מאז‪ ‬דור‪ ‬תלמידי‪ ‬המגיד‪.‬‬


‫‪380‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כח‪-.‬כח‪ .:‬ועי' שם‪ ‬השלכה‪ ‬נוספת‪ ‬בין‪ ‬שתי‪ ‬השיטות‪ ‬בתחום‪ ‬של‪ ‬הסגפנות‪ ‬והתענית‪ ,‬שבדרכו‪ ‬של‪ ‬חב"ד‪" ‬אין‪ ‬‬
‫דורשים ‪ ‬תעניתים"‪ ,‬ז"א ‪ ‬שמוותרים ‪ ‬לחולשת ‪ ‬הדור‪" .‬משא"כ ‪ ‬בדרך ‪ ‬הקודש ‪ ‬של ‪ ‬עבודה ‪ ‬תמה ‪ ‬בכל ‪ ‬הגוף‪ ,‬רחוקים ‪ ‬לגמרי‪ ‬‬
‫מתעניות"‪ ,‬כי‪ ‬יש‪ ‬צורך‪ ‬לגוף‪ ‬חזק‪ ‬שיכול‪ ‬לעבוד‪ ‬כמו‪ ‬סוס‪ .‬עי' לעיל‪ ‬על‪" ‬העבודה‪ ‬בגשמיות"‪ ,‬עמ' ‪ ,92-105‬שיש‪ ‬לבעל‪ ‬בית‪ ‬אהרן‬
‫גישה‪ ‬מעודדת‪) ‬יחסית( לעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬משא"כ‪ ‬בכתבי‪ ‬רש"ז‪ ‬מליאדי‪ ,‬המשתדל‪ ‬למתן‪ ‬את‪ ‬המושג‪ ‬כמה‪ ‬שיותר‪ .‬לכן‪ ‬לא‪ ‬מפתיע‪ ‬‬
‫שההתנגדות‪ ‬לתעניות‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬חריפה‪ ‬בבית‪ ‬אהרן‪ ‬מאשר‪ ‬בספר‪ ‬התניא‪ ,‬שבעצם‪ ‬מצדד‪ ‬בתעניות‪ ‬אלא‪ ‬שמתפשר‪ ‬בגלל‪" ‬חולשת‪ ‬‬
‫הדור"‪ .‬ועי' במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מו‪ ,.:‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מסביר‪ ‬שהרבי‪ ‬צריך‪ ‬לתת‪ ‬הדרכה‪ ‬רוחנית‪ ‬לאנשי‪ ‬הדור‪ ‬שלו‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬מה‪ ‬‬
‫שמתאים‪ ‬להם‪ ,‬וגם‪ ‬הדרכה‪ ‬אישית‪ ‬לכל‪ ‬חסיד‪ ,‬הנקראת‪" ‬ענין‪ ‬ודרך‪ ‬שלם"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬אנו‪ ‬עדים‪ ‬למעין‪ ‬סינתיזה‪ ‬או‪ ‬שילוב‪ ‬של‪ ‬שתי‪ ‬‬
‫התפיסות‪ ‬בעבודת‪ ‬ה'‪ .‬מכיון‪ ‬ששתיהן‪ ‬לגיטימיות‪ ,‬על‪ ‬הרבי‪ ‬לשלבן‪ ‬ולאזן‪ ‬ביניהן‪ ‬לפי‪ ‬הצרכים‪ ‬החינוכיים‪ ‬של‪ ‬הדור‪ ‬ושל‪ ‬כל‪ ‬חסיד‪ ‬‬
‫וחסיד‪" .‬איש‪ ‬במצב‪ ‬כזה‪ ‬וכזה‪ ,‬יעבוד‪ ‬את‪ ‬ד' באופנים‪ ‬אלו‪ ‬וכו'‪ ,‬במשקל‪ ‬כזה‪ ‬של‪ ‬עבודה‪ ‬בכח‪] ,‬קרלין[ ובמשקל‪ ‬כזה‪ ‬של‪ ‬מחשבה‪ ‬‬
‫]חב"ד[ המתאים‪ ‬לו"‪.‬‬

‫‪117‬‬
‫פרק יג‪ :‬הקשר בין החסיד ובין הרבי‬

‫חלקו השני של פרק ה' במבוא השערים פותח במקורות הלימוד של החסיד‪ ,‬ומתגלגל לעיון‬
‫בתפקידו של הרבי )"הצדיק"(‪ 381‬ביחס לחסידיו‪ .‬כידוע‪ ,‬לדמות ה"צדיק" חשיבות מכרעת‬
‫בחסידות‪ ,‬ולכן נפתח בכמה מאמירות החוקרים בנושא בכלל‪ ,‬ובייחוד כאלה הנוגעות במקורותיו‬
‫הראשיים של הרב ק"ק‪ ,‬לפני שנעיין בדבריו שלו עצמו‪ .‬בעניין זה הזכרנו כבר את דברי ג' שלום‬
‫שראה בצדיק דמות "נבואית"‪ 382.‬י' תשבי וי' דן כותבים כי "אחד הרעיונות המרכזיים בתורת‬
‫החסידות הוא תפיסת מעלתו הדתית המיוחדת של הצדיק‪ .‬הצדיק ניחן בכוח רוחני מיוחד‪ ,‬המאפשר‬
‫לו לפעול פעולה דתית תקיפה ועמוקה יותר מכל יתר עובדי האלקים‪ ,‬וסגולה זו מטילה עליו‬
‫אחריות יוצאת מגדר הרגיל לגבי גאולת הניצוצות האלקיים ותיקון הפגמים שבעולם"‪ 383.‬לדעתם‪,‬‬
‫פיתוח מושג הצדיק בחסידות‪ ,‬תהליך שהחל בדור השני‪ ,‬קיבל תנופה במהלך הדור השלישי‬
‫בשלושה מוקדים מרכזיים‪ ,‬ששניים מהם מהווים מקורות ברורים לתפיסותיו של הרב ק"ק והשלישי‬
‫כנראה מקור סמוי‪" :384‬ר' אלימלך מליז'נסק הקדיש את רוב דרושיו בספרו 'נעם אלימלך' לתיאור‬
‫אפני עבודת‪-‬אלקים של הצדיק‪ ...‬בכת ברצלב הועמדה הצדיקות במפורש במרכזה של תפיסת‪-‬‬
‫העולם החסידית בנוסח קיצוני‪...‬בכת חב"ד‪...‬ניטל אפיה המשיחי של תורת‪-‬הצדיק‪ ,‬והיא נתקרבה‬
‫לתפיסה המסורתית של מנהיגות רוחנית ‪ -‬וזאת אף על פי שפרקים מרובים במשנת חב"ד רוויים גם‬
‫הם מתח משיחי"‪ 385.‬מ' חלמיש מוסיף נקודה כשהוא כותב ש"אחד הנושאים החשובים ביותר‪ ,‬ללא‬
‫ספק‪ ,‬שקבע את דמותה הרוחנית והחברתית של התנועה החסידית הוא תורת הצדיק‪ .‬הצדיק נתפס‪,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬כאדם בעל סגולות מיוחדות‪ ,‬הנושא על שכמו אחריות לגאולת העולם ולגאולת בני עדתו‪.‬‬

‫‪  381‬חשוב‪ ‬לציין‪ ,‬שבניגוד‪ ‬לקודמיו‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬מרבה‪ ‬לדבר‪ ‬על‪ ‬תפקידו‪ ‬של‪" ‬הצדיק" ‪ ,‬והוא‪ ‬מעדיף‪ ‬את‪ ‬המונח‪" ‬רבי"‪ ,‬שהוא‪ ‬אולי‪ ‬‬


‫פחות ‪ ‬טעון‪ .‬עי' פייקאז'‪ ,‬ההנהגה ‪ ‬החסידית‪ ,‬עמ' ‪" ,58‬שאין ‪ ‬צריך ‪ ‬לומר ‪ ‬שגם ‪ ‬בדרשותיו ‪ ‬של ‪ ‬ר' קלונימוס ‪ ‬קלמיש ‪ ‬שפירא‪,‬‬
‫האדמו"ר‪ ‬מפיאסצ'נה‪ ,‬שהושמעו‪ ‬בתקופה‪ ‬שבין‪ ‬שתי‪ ‬מלחמות‪ ‬העולם‪ ‬לא‪ ‬מצינו‪ ‬אמונת‪ ‬צדיקים‪ ‬בוטה"‪.‬‬
‫‪382‬‬
‫בפרק‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪ ,‬עמ' ‪ .Major Trends, p. 334..73-85‬עי' גם‪ ‬במאמרו‪“Tsaddik: The Righteous One” in On the  ‬‬
‫‪.Mystical Shape of the Godhead’ New York, 1991, pp. 122-139.‬‬
‫‪ ‬שלום‪ ‬דן‪ ‬שם‪ ‬גם‪ ‬בזיהוי‪ ‬בין‪ ‬הצדיק‪ ‬ובין‪ ‬ספירות‪ ‬שונות‪ ‬בכתבי‪ ‬החסידות‪.‬‬
‫‪   383‬מתוך‪ ‬הערך‪" ‬חסידות" באנציקלופדיה‪ ‬העברית‪ ,‬כרך‪ ‬יז‪ ,‬עמ' ‪ .779‬בהמשך‪ ‬תשבי‪ ‬ודן‪ ‬דנים‪ ‬גם‪ ‬בתפקיד‪ ‬ההנהגה‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪ ‬‬
‫ובמושג‪ ‬הסבוך‪ ‬של‪" ‬נפילת‪ ‬הצדיק"‪.‬‬
‫‪  384‬כמו‪ ‬שכבר‪ ‬הזכרנו‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ‬בכתביו‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שבכמה‪ ‬נושאים‪ ,‬כמו‪ ‬ההתבודדות‪ ,‬יש‪ ‬קרבה‪ ‬‬
‫רבה‪ ‬ביניהם‪ .‬ועי' פייקאז'‪ ,‬חסידות‪ ‬פולין‪ ,‬עמ' ‪ ,400‬הקובע‪ ‬בהחלטיות‪ ‬רבה‪ ‬ש"את‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ – ‬שאין‪ ‬ספק‪ ‬שהאדמו"ר‪ ‬‬
‫מפיאסצ'נה‪ ‬הכיר‪ ‬את‪ ‬כתביו"‪.‬‬
‫‪   385‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .781-783‬לאור‪ ‬המשיחיות‪ ‬של‪ ‬חסידי‪ ‬חב"ד‪ ‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬האחרון‪ ,‬רבי‪ ‬מנחם‪ ‬מנדל‪ ,‬יתכן‪ ‬שיש‪ ‬לעדכן‪ ‬את‪ ‬‬
‫התיאור‪ ‬של‪ ‬משיחיות‪ ‬חב"ד‪ ‬כאן‪.‬‬

‫‪118‬‬
‫בכוחו המיוחד הוא משמש צינור מתווך בין עליונים לתחתונים"‪ 386.‬מדובר כאן לא רק בשליחות‬
‫מיסטית הקשורה ל"גאולת הניצוצות" וכדומה‪ ,‬אלא גם בתפקיד הנהגתי ובאחריות קהילתית‪ .‬מ'‬
‫אידל רואה באחריות קהילתית זו את תפקידו המרכזי של הצדיק‪ ,‬ועל פי "הדגם המיסטי‪-‬מאגי"‬
‫שלו‪ ,‬מטרת החוויה המיסטית של הצדיק איננה הדבקות כשלעצמה‪ ,‬אלא הורדת השפע והברכה‬
‫לעולם בכלל ולחסידיו בפרט‪ ,‬שהיא היא התפקיד העיקרי של הצדיק‪ ,‬והחוויה המיסטית איננה יותר‬
‫מן ההכנה אליה‪:‬‬
‫‪" …the‬‬ ‫‪indispensability of the Zaddiq’s having a paranormal experience as a prelude to‬‬
‫‪his various transformative activities…in order to be able to change the other, the Zaddiq‬‬
‫‪has to change himself first…however…the final goal of the mystical activities is the‬‬
‫‪improvement of the mundane realm…the mystical-magical model can be defined as the‬‬
‫‪sequence of an inner, mystical experience that consists of a cleaving to God…and the‬‬
‫‪subsequent return to this world and the drawing down into it the divine energy by‬‬
‫‪performing the ritual, and then distributing that energy to others.”387‬‬

‫בעבודתו על רבי אלימלך מליז'נסק ותלמידיו מקדיש ג' נגאל עמודים רבים לתורת הצדיק הן אצל‬
‫רבי אלימלך עצמו והן אצל תלמידיו‪ ,388‬ומדובר‪ ,‬כמובן‪ ,‬באסכולה החסידית שהשפיעה ביותר על‬
‫הרב ק"ק‪ .‬נגאל פותח את דיונו בכך ש"משנתו החסידית של ר' אלימלך סובבת סביב ציר מרכזי‬
‫אחד‪ :‬הצדיק‪ .‬אין מלה זו בחינת תואר או כינוי בלבד‪ ,‬זהו מושג יסוד במשנתו של בעל ס' נועם‬
‫אלימלך‪...‬מילה זאת ]צדיק[ חוזרת יותר מאלף פעמים בצורות שונות‪ ,‬בדרשותיו"‪ .‬לעניין תלמידיו‬
‫של רבי אלימלך כותב נגאל כי "בעקבות מורם דנים תלמידיו של ר' אלימלך דיון נרחב וממצה‬
‫במהות הצדיק ובמסכת הקשרים שבינו לבין בני העדה"‪ 389,‬ומדגיש את תפקידו ההנהגתי‪-‬חברתי‬
‫של הצדיק‪ .‬גם אצל תלמידו המובהק של רבי אלימלך‪ ,‬החוזה מלובלין‪ ,‬דמותו ותפקידו של הצדיק‬

‫‪386‬‬
‫"משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' ש"ז‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪ .352‬ועי' שם‪ ‬הערה‪ ,5 ‬רשימה‪ ‬של‪ ‬מחקרים‪ ‬על‪ ‬הצדיק‪ ‬בחסידות‪ .‬חלמיש‪ ‬מקדיש‪ ‬‬
‫את‪ ‬עמ' ‪ 352-365‬בעבודתו‪ ‬לתורת‪ ‬הצדיק‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ש"ז‪.‬‬
‫‪387‬‬
‫‪ .Idel, Hasidism, p. 107‬ועי' דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ו‪" :‬היו‪ ‬ב' בחינות‪ ‬הנביאים‪ ‬המ"ח‪ ‬נביאים‪ ‬המשיכו‪ ‬את‪ ‬‬
‫האור ‪ ‬מעולמות ‪ ‬העליונים‪ ,‬ונביאי ‪ ‬דור ‪ ‬ודור ‪ ‬העלו ‪ ‬את ‪ ‬עולם ‪ ‬העשי' שיוכל ‪ ‬לקבל ‪ ‬את ‪ ‬האור‪ ,‬והוא ‪ ‬כעין ‪ ‬בחי' שושבינין ‪ ‬דמלכא‪ ‬‬
‫ושושבינין‪ ‬דמטרוניתא"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬יש‪ ‬תנועה‪ ‬מיסטית‪ ‬בשני‪ ‬הכיוונים‪ ,‬אבל‪ ‬העליה‪ ‬שייכת‪ ‬לכל‪ ‬העולם‪ ‬ולא‪ ‬רק‪ ‬למיסטיקן‪ ‬עצמו‪.‬‬
‫‪   388‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות"‪ ,‬עמ' ‪ .194-216 ,59-83‬הן‪ ‬בחלק‪ ‬על‪ ‬משנתו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬עצמו‪ ,‬והן‪ ‬בדיונו‪ ‬על‪ ‬משנתם‪ ‬‬
‫של‪ ‬תלמידיו‪ ,‬נגאל‪ ‬פותח‪ ‬בפרק‪ ‬על‪" ‬צדיק‪ ‬ועדה"‪ .‬גם‪ ‬מנדל‪ ‬פייקאז' בספרו‪ ‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ ‬מרבה‪ ‬לכתוב‪ ‬על‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ .‬עי'‬
‫במיוחד‪ ‬פרק‪ ‬רביעי‪'" ,‬דמה‪ ‬שישראל‪ ‬מלאים‪ ‬ושבעים‪ ‬כל‪ ‬טוב‪ ‬היא‪ ‬הישועה‪ ‬להשכינה' – ‪ ‬המהלך‪ ‬החדש‪ ‬במגמותיה‪ ‬הרעיוניות‪– ‬‬
‫חברתיות ‪ ‬של ‪ ‬החסידות ‪ ‬בפולין ‪ ‬ומחוצה ‪ ‬לה"‪ ,‬וגם ‪ ‬בנספחים ‪ ‬לפרק ‪ ‬רביעי‪" ,‬לשאלת ‪ ‬ירושת ‪ ‬בנים ‪ ‬את ‪ ‬קדושת ‪ ‬אביהם ‪ ‬אצל ‪ ‬ר'‬
‫אלימלך‪ ‬מליז'נסק" ו"משמעותו‪ ‬של‪ ‬המושג‪ ‬דבקות‪ ‬בספר‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך'"‪ ,‬עמ' ‪.136-164‬‬
‫‪   389‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .194 ,59‬תלמידים‪ ‬אלה‪ ‬כוללים‪ ‬את‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪ ,‬את‪ ‬המגיד‪ ‬מקוזניץ‪ ‬ואת‪ ‬בעל‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬שכולם‪ ,‬כמו‪ ‬רבי‪ ‬‬
‫אלימלך‪ ‬עצמו‪ ,‬מאבותיו‪ ‬ומוריו‪ ‬העיקריים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬

‫‪119‬‬
‫תופסים מקום מרכזי‪ ,‬ועליו כותבת ר' אליאור כי "בתקופת הנהגתו נקבע מקומה המרכזי של תורת‬
‫הצדיק בהוויה החסידית ונוצרה התשתית המושגית שפתחה פתח לצדיקות 'בגשמיות' ולהרחבת‬
‫מעגל הפנייה החברתי"‪ 390.‬אליאור מביאה את דברי החוזה מזכרון זאת לפרשת ויצא‪ ,‬עמ' יט‪ ,‬על‪-‬‬
‫מנת להצביע על תפקידו ה"כפול" והפרדוקסאלי של הצדיק‪" :‬דהנה הצדיק עיקר דירתו הוא למעלה‬
‫‪391‬‬
‫בדביקותו ית' אך צריך גם כן לעיין בצרכי ציבור"‪.‬‬

‫המגיד מקוז'ניץ‪ ,‬כותב ז' גריס‪" ,‬כמורו וחברו ר' אלימלך מליז'נסק‪ ,‬בא לחזק את מוסד הצדיקות‬
‫ומעמד הצדיק‪ ,‬ולכן אין פלא שנמצא בדבריו אישור כי בכוח הצדיק לשנות סדרי עולם‪ ,‬להעלות‬
‫עולמות בעבודתו‪ ,‬ולחזות נסתרות‪...‬הצדיק הוא שכנו של הקב"ה"‪ .‬לטענת גריס‪ ,‬המגיד מקוז'ניץ‪,‬‬
‫בדומה לרבי אלימלך‪ ,‬מדגיש מאוד את ההנהגה הציבורית התקינה של הצדיק מול תפקודו הכושל‬
‫של ה"מוכיח" בדרשותיו הציבוריות‪ .‬גריס אף רואה במגיד כממסד העיקרי של תפקיד ה"צדיקות"‬
‫בחסידות פולין‪" :‬לפנינו מנהיג מסוג חדש‪ ,‬המשלב בדמותו ישן בחדש‪...‬מצד אחד‪...‬הקווים‬
‫המאפיינים את ראשוני מנהיגי החסידים‪...‬מצד אחר‪...‬טיפוס תלמיד החכם כמדורי דורות‪...‬אין ספק‬
‫בעיני‪ ,‬שמנהיג כמגיד מקוז'ניץ‪ ,‬יותר מחבריו הצדיקים ר' אלימלך מליז'נסק‪ ,‬או החוזה מלובלין‪,‬‬
‫יצר דגם לדמות הצדיק הלמדן שחסידות פולין נתפרסמה בו‪ .‬טיפוס מנהיג זה‪...‬מסמן שינוי ותפנית‬
‫‪392‬‬
‫במרכזי הכוח וההנהגה המסורתיים ביהדות מזרח אירופה"‪.‬‬

‫גם בספר מאור ושמש לרבי קלונימוס קלמן אפשטיין‪ ,‬תלמידם של רבי אלימלך ושל החוזה‪ ,‬הצדיק‬
‫ממשיך להוות נושא מרכזי‪ ,‬וגם נגאל‪ ,‬במאמרו עליו‪ ,‬מתייחס לא רק ל"דמות הצדיק" )"הצדיק‬

‫‪   390‬רחל‪ ‬אליאור‪" ,‬תמורות‪ ‬במחשבה‪ ‬הדתית‪ ‬בחסידות‪ ‬פולין‪  – ‬בין‪' ‬יראה' ו'אהבה' ל'עומק' ו'גוון'‪" ,‬תרביץ" שנה‪ ‬פב‪ ,‬חוברת‪ ‬ג‪,‬‬
‫ניסן‪-‬סיון‪ ‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.382‬‬
‫‪   391‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .388‬תיאור‪ ‬זה‪ ,‬אחד‪ ‬מיני‪ ‬רבים‪ ‬כמוהו‪ ‬בספרי‪ ‬החוזה‪ ,‬דן‪ ‬בתפקידו‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪ ‬לדאוג‪ ‬לצרכיו‪ ‬הגשמיים‪ ‬של‪ ‬החסיד‪,‬‬
‫ומתאים ‪ ‬לגמרי ‪ ‬לדגם ‪ ‬ה"מיסטי‪-‬מאגי" של ‪ ‬אידל‪ .‬דוגמא ‪ ‬נוספת ‪ ‬ניתן ‪ ‬למצוא ‪ ‬בדברי ‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' ל‪" :‬הצדיק ‪ ‬צריך ‪ ‬להיות ‪ ‬תמיד‪ ‬‬
‫בדבקות ‪ ‬גדול‪...‬ולפעמים ‪ ‬צריך ‪ ‬הצדיק ‪ ‬לעיין ‪ ‬עניני ‪ ‬העולם"‪ .‬רבים ‪ ‬טוענים‪ ,‬כמו ‪ ‬בובר ‪ ‬בגוג ‪ ‬ומגוג‪ ,‬שפרישת ‪ ‬היהודי ‪ ‬הקדוש‪ ‬‬
‫מפשיסחה ‪ ‬מחצר ‪ ‬החוזה ‪ ‬היתה ‪ ‬בעיקרה ‪ ‬על ‪ ‬רקע ‪ ‬התנגדותו ‪ ‬לצדיקות ‪ ‬שעוסקת‪ ,‬יותר ‪ ‬מידי ‪ ‬לטענתו‪ ,‬בצרכיהם ‪ ‬הגשמיים ‪ ‬של‪ ‬‬
‫החסידים‪ ,‬במקום‪ ‬להתרכז‪ ‬כראוי‪ ‬בענייני ‪ ‬הרוח‪ .‬עי' אהרן‪ ‬זאב‪ ‬אשכולי‪  ,‬החסידות‪ ‬בפולין‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪   .67-69‬עי'‬
‫גם‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ ,‬עמ' ‪ .183-190‬ועי' גם‪ ‬דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' קכו‪ ,‬בשם‪ ‬הר"מ‪ ‬אלשיך‪" ,‬שישראל‪ ‬יש‪ ‬להם‪ ‬שורש‪ ‬בי'‬
‫ספירות‪ ‬ושמות‪ ,‬זה‪ ‬בגבורה‪ ‬וזה‪ ‬בחסד‪...‬וכשיש‪ ‬שלום‪ ‬בינינו‪ ‬ועשית‪ ‬שלום‪ ‬בשורשם‪ ‬למעלה‪ ‬נמתקין‪ ‬כל‪ ‬הדינין"‪ .‬על‪ ‬דמותו‪ ‬של‪ ‬‬
‫הצדיק‪ ‬אצל‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ,‬החוזה‪ ‬והרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬עי' אליהו‪ ‬לשם‪'" ,‬החסיד‪ ‬כטקסט‪ ‬מקודש'‪  :‬בין‪ ‬חדשנות‪ ‬לשמרנות‪ ‬בתורתו‪ ‬ובדמותו‪ ‬‬
‫של‪ ‬הרבי‪ ‬מפיסצנא"‪ ,‬עבודה‪ ,‬האוניברסיטה‪ ‬העברית‪ ‬בירושלים‪ ,‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪   392‬זאב‪ ‬גריס‪" ,‬ר' ישראל‪ ‬בן‪ ‬שבתי‪ ‬מקוז'ניץ‪ ‬ופירושיו‪ ‬למסכת‪ ‬אבות"‪ ,‬עמ' ‪ .162 ,150-151‬עי' גם‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪,‬‬
‫עמ' ‪.179-181‬‬

‫‪120‬‬
‫החברתי"(‪ ,‬אלא גם לנושא של "הנסיעה אל הצדיק והשהייה בקרבתו"‪ 393.‬על נושא זה כותב הרב‬
‫ק"ק רבות במבוא השערים‪ ,‬תוך כדי ציטוט פסקאות רבות מספר מאור ושמש‪ ,‬אשר סיפק‬
‫קריטריונים להכרת הצדיק‪ ,‬ובין היתר הדגיש את חשיבות החיבור שבין הצדיק לבין חסידיו‪ ,‬אותו‬
‫הוא מנגיד ניגוד מוחלט לדרך הפרישות מהעולם‪ .‬את הפרישות הוא מכנה "התבודדות" וכורך‬
‫אותה יחד עם הסגפנות בשלילה גמורה‪ .‬הוא מתייחס גם להדדיות היחסים שבין הצדיק לעדתו‪,‬‬
‫שבה הצדיק אינו רק צד נותן‪ ,‬אלא גם צד המפיק תועלת רבה מהקשר עם עדתו‪ .‬לבסוף‪ ,‬בעל מאור‬
‫ושמש גם מפריך את הטענות שרווחו נגד הצדיקים בימיו‪ ,‬שהם מחמירים יותר מידי‪ ,‬רבים בינם ובין‬
‫עצמם ועוסקים בעניני העולם הזה "כגון דירות ומלבושים וכלים וסוסים ובהמות"‪ 394.‬בספר בית‬
‫אהרן דמות הצדיק בולטת פחות מאשר בספרים המוקדמים יותר שהזכרנו לעיל‪ ,‬ובכל זאת גם הוא‬
‫מזכיר את הצדיק כבעל מופתים ומדריך רוחני‪ ,‬ומדגיש את החשיבות הרבה שיש לדביקותם של‬
‫החסידים ברבם‪" ,‬כי אצל הצדיק כל המופתים אינם מלאכה‪ ,‬רק העיקר המלאכה ללמד לישראל‬
‫האיך לעבוד את ד'"‪ .‬בהמשך הוא כותב כי "זהו הכל ע"י התקשרות צדיקים‪ ,‬כי בלא התקשרות‬
‫‪395‬‬
‫צדיקים אין אדם יכול לעשות כלום"‪.‬‬

‫בפתח דיוננו בדברי הרב ק"ק עצמו ראוי לציין‪ ,‬שלפי כתביו עיקר לימוד החסידות אינו טמון‬
‫בלימוד ספרי חסידות אלא במגע בלתי אמצעי של החסיד עם רבו‪ .‬אין דבר זה מפתיע לאור העובדה‬
‫שהחסידות מוגדרת אצלו בעיקר כאורח חיים דתי‪-‬חוויתי‪ ,‬ולא כמשנה עיונית סדורה‪ .‬משנה ניתן‬
‫ללמוד מספרים‪ ,‬אבל דרך בעבודת ה' לא ניתן‪ ,‬ובמיוחד כאשר מדובר בדרך "הוליסטית" כמו‬
‫החסידות "שבכלל עיקרה לא בספר נחרת רק בעצמיות החסידים‪...‬לא נכתב בסדר איך יתנהג האיש‬

‫‪  393‬לניסוח‪ ‬יותר‪ ‬קיצוני‪ ‬של‪ ‬תלות‪ ‬החסיד‪ ‬בצדיק‪ ,‬עי' תשבי‪ ‬ודן‪" ,‬חסידות"‪ ,‬עמ’ ‪ ,801‬בשם‪ ‬רבי‪ ‬שלמה‪ ‬מראדומסק‪ ,‬תפארת‪ ‬שלמה‪,‬‬


‫וארשה‪ ‬תרכ"ט‪ ,‬פ' נצבים‪" .‬בזמנינו‪ ‬העיקר‪ ‬לעבודת‪ ‬הי"ת‪ ‬הוא‪ ‬להתדבק‪ ‬אל‪ ‬הצדיקים‪...‬כי‪ ‬ראיית‪ ‬פני‪ ‬הצדיק‪ ‬הוא‪ ‬מבטל‪ ‬ממנו‪ ‬כל‪ ‬‬
‫המידות‪ ‬הרעות‪...‬וגם‪ ‬הצדיק‪ ‬מעלה‪ ‬תפילתו‪ ‬למעלה‪...‬ובזה‪ ‬יבוא‪ ‬לשלימותו‪ ‬האמיתי"‪.‬‬
‫‪  394‬גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬בספר‪' ‬מאור‪ ‬ושמש'"‪" ,‬סיני" עה‪ ,‬תשל"ד‪ ,‬עמ' קמו‪-‬קנה‪ .‬עי' גם‪ ‬פייקאז'‪ ,‬ההנהגה‪ ‬החסידית‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,152‬על‪ ‬היחס‪ ‬של‪ ‬בעל‪ ‬מאור‪ ‬ושמש ‪ ‬לבעש"ט‪ ‬ולרבי‪ ‬אלימלך‪" ‬כפותחי‪ ‬עידן‪ ‬חדש‪ ‬תוך‪ ‬פסיחה‪ ‬על‪ ‬המגיד‪ ‬ממזריץ'‪ ,‬שכידוע‪ ‬קדם‪ ‬‬
‫לר' אלימלך"‪  .‬עי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪ 213-219‬על‪ ‬היחס‪ ‬הכללי‪ ‬של‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ‬לצדיקים‪ ‬ול"צדיקות"‪.‬‬
‫‪395‬‬
‫בית‪ ‬אהרן‪ ,‬עמ' עה‪ ,:‬קיט‪ .:‬עוד‪ ‬חומר‪ ‬על‪ ‬היחס‪ ‬של‪ ‬בעל‪ ‬בית‪ ‬אהרן )ושל‪ ‬בנו‪ ,‬רבי‪ ‬אשר‪ ‬מסטולין‪ ,‬גיסו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק( נמצא‪ ‬אצל‪ ‬‬
‫פייקאז'‪ ,‬ההנהגה ‪ ‬החסידית‪ ,‬עמ' ‪ .298-299‬ועי' שם ‪ ‬עמ' ‪" ,313-315‬משהו ‪ ‬על ‪ ‬אמונת ‪ ‬צדיקים ‪ ‬בחסידות ‪ ‬חב"ד"‪ .‬פייקאז'‬
‫מתיחס‪ ‬שם‪ ‬רק‪ ‬למחצית‪ ‬השניה‪ ‬של‪ ‬המאה‪ ‬הי"ט‪ .‬בתניא ‪ ‬אנו‪ ‬מוציאים‪ ‬תמיהה‪ ‬גדולה‪ ‬ו"תוכחה‪ ‬מגולה" על‪ ‬המנהג‪" ‬לשאול‪ ‬בעצה‪ ‬‬
‫גשמיות‪ ‬כדת‪ ‬מה‪ ‬לעשות‪ ‬בעניני‪ ‬העולם‪ ‬הגשמי‪ ‬אף‪ ‬לגדולי‪ ‬חכמי‪ ‬ישראל"‪ .‬לדעתו‪ ,‬אין‪ ‬לשאול‪ ‬שאלה‪ ‬כזאת‪ ‬אלא‪" ‬לנביאים‪ ‬ממש‪ ‬‬
‫אשר ‪ ‬היו ‪ ‬לפנים ‪ ‬בישראל ‪ ‬כשמואל"‪" .‬אגרת ‪ ‬הקודש" פ' כב‪ ,‬עמ' קלד‪ ..‬ועי' מ' חלמיש‪" ,‬משנתו ‪ ‬העיונית"‪ ,‬עמ' ‪,352-353‬‬
‫‪.361-362‬‬

‫‪121‬‬
‫הרוצה להעשות חסיד"‪ 396.‬בסופו של דבר‪ ,‬אין תחליף לחסידים עצמם‪ ,‬אשר‪ ,‬כתופעה דתית חיה‪,‬‬
‫מהווים הם בעצמם את ה"טקסט" המקודש‪" ,‬בחינת זה ספר תולדות האדם‪ ,‬האדם והחסידים הם‬
‫ספרם של החסידות"‪ 397.‬במבוא השערים‪ ,‬פרק ה'‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬כותב הרב ק"ק שהיחס בין החסיד לרבו‬
‫הוא תוצאה ישירה של מהותה החווייתית של החסידות‪.‬‬
‫וכיון שעיקר תורת ועבודת החסידות אינה דבר השגה ממה שחוץ להאדם‬
‫בלבד‪ ,‬רק גם בהאיש בעצמו‪ ...‬ובכלל לא הלימוד בשכל לבד העיקר‬
‫אצלה רק העבודה‪ ,‬ועבודה בכל‪ ,‬בשכל‪ ,‬בלימוד‪ ,‬מחשבה‪ ,‬דמיון‪ ,‬תשוקה‬
‫וכו'‪ ,‬וכמו כן עבודה בגוף בכח וביגיעה‪ ,‬לכן לא יכלה החסידות למסור‬
‫את דרכי' בפה ולימוד בלבד כמו שמוסרים דברי שכל ודינים‪ ,‬רק במציאת‬
‫התלמידים בפועל אצל רבם‪...‬שהלימוד בפועל מהרב עושה רושם בקבלת‬
‫ותורת התלמיד וככה נהגו גם המקובלים‪ ,‬אבל עיקר הליכות הקדושים‬
‫האלו אל רבם‪ ,‬לפי השגתנו הקטנה היו כדי ללמוד את תורתם אשר‬
‫ישמעו מפיהם‪ ,‬בבחי' ותורה יבקשו מפיהו‪ ,‬לא כן הוא בחסידות‪,‬‬
‫‪398‬‬
‫שמציאת התלמיד עם הרבי בעצמו הוא עיקר גדול‪.‬‬

‫‪396‬‬
‫‪  ‬בקשר‪ ‬לשם‪" ‬חסיד" עצמו‪ ,‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לה‪" ,:‬שלא‪ ‬רק‪ ‬על‪ ‬שם‪ ‬הפעולות‪ ‬לבד‪ ‬נקרא‪ ‬חסיד‪ ‬ולא‪ ‬סתם‪ ‬מחמיר‪ ‬במעשים‪ ‬‬
‫הוא‪ ,‬רק‪ ‬מצב‪ ‬הרוח‪ ‬ודרך‪ ‬עבודה‪ ‬עילאה‪ ‬היא‪ ,‬שבעבורו‪ ‬נקרא‪ ‬חסיד‪ ,‬ואף‪ ‬תוספת‪ ‬עבודתו‪...‬תוצאות‪ ‬מצב‪ ‬רוחו‪ ‬ודרך‪ ‬עבודתו‪ ‬‬
‫הוא‪...‬מקיים‪ ‬התרי"ג‪ ‬מצוות‪ ‬בשמחה‪ ‬מאהבה"‪ .‬ועי'‪ ‬שם‪ ‬בעמ' לט‪" ,.‬כאמור‪ ‬השם‪ ‬חסיד‪ ‬מלשון‪ ‬חסד‪ ‬הוא‪...‬הבעש"ט‪ ‬זצ"ל‪ ‬פעל‪ ‬‬
‫שיתפשט‪ ‬גם‪ ‬לכלים‪ ‬וגופים‪ ‬וזה‪ ‬שפרש"י‪ ‬בעל‪ ‬נפש‪ ,‬חסיד‪ ,‬שנפשו‪ ‬מתגלה‪ ‬בו‪ ‬מפני‪ ‬שאין‪ ‬מסתיר‪ ,‬כיוון‪ ‬שגם‪ ‬לגוף‪ ‬המסתיר‪ ‬‬
‫נמשכה‪ .‬לכן‪ ‬אין‪ ‬ענינה‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ‬בדעת‪ ‬והשגה‪ ‬לבד‪ ,‬רק‪ ‬עבודה‪ ‬בכל‪ ‬האיש‪ ,‬גם‪ ‬במידותיו‪ ,‬חושיו‪ ‬וכל‪ ‬נטיותיו‪ ,‬כל‪ ‬חסיד‪ ‬‬
‫לעצמו‪ ‬עצם‪ ‬אור‪ ‬הוא‪ ,‬וצריך‪ ‬הוא‪ ‬להוציא‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬פרטיו‪ ‬ולשמש‪ ‬בהם‪ ‬לעבודת‪ ‬ה' ולהפכם‪ ‬למאורי‪ ‬אש"‪    .‬על‪ ‬המילה‪" ‬חסיד"‬
‫)לעומת‪" ‬צדיק"( בכתבי‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪ ,‬עי' דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' פב‪ ,‬צא‪-‬צב‪ .‬על‪ ‬הפיכת‪ ‬מדרגת‪ ‬ה"צדיק" לגבוהה‪ ‬ממדרגת‪ ‬‬
‫ה"חסיד" בחסידות‪ ,‬עי' גרשם‪ ‬שלום‪ ,‬פרקי‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪ .,241-242‬ועי' אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪" ,‬על‪ ‬‬
‫השמות‪' ‬חסיד' ו'צדיק'"‪ ,‬עמ' ‪  .231-234‬ועי' דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' עב‪-‬עג‪.‬‬
‫‪397‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מג‪ ..‬עי’ ‪ ‬שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' מה‪ :‬שהחסידות‪ ‬היא‪" ‬עבודה‪ ‬אשר‪ ‬בלתי‪ ‬נחקקת‪ ‬בספר"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬דווקא‪ ‬כן‪ ‬כתב‪ ‬‬
‫בספריו‪ ‬סדר‪ ‬איך‪" ‬להיעשות‪ ‬חסיד"‪ .‬עי' ‪Idel, Absorbing Perfections: Kabbalah and Interpretation, New Haven‬‬
‫‪ .2002, pp. 470-481,‬אידל ‪ ‬עוסק ‪ ‬בצדיק ‪ ‬ובתורתו ‪ ‬האוראלית ‪ ‬כ"טקסט ‪ ‬קנוני"‪The Tzaddiq becomes the " :‬‬
‫‪ , "text…that informs his followers‬עמ' ‪  480‬שם‪ .‬לכאורה‪ ,‬מתוך‪ ‬שהוא‪ ‬רואה‪ ‬בכל‪ ‬החסידים‪ ‬יחד‪ ‬את‪ ‬הטקסט‪ ,‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬מרחיק‪ ‬לכת‪ ‬עוד‪ ‬יותר‪ ‬ובהקשר‪ ‬הזה‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬הצדיק‪ ‬כלל‪ .‬ועי' גם‪ ‬להלן‪ ‬הערה‪ 410 ‬בקשר‪ ‬לדברי‪ ‬אידל‪.‬‬
‫‪ 398‬שם‪ ,‬עמ' כט‪ .‬עי' ‪A tale is told of a famous saint who said ‘I did not go " ,Scholem, Major Trends, p. 344‬‬
‫‪to the Maggid of Meseritz to learn Torah from him but to watch him tie his boot-laces’…It is no longer‬‬
‫‪ his knowledge but his life which lends a religious value to his personality”.‬ועי' בהקדמה לספר בעל שם טוב‬
‫על התורה‪ ,‬עמ' ו‪ ,:‬לסיפור המפגש הראשון בין ‪ ‬המגיד ‪ ‬ובין ‪ ‬הבעש"ט‪ :‬המגיד ‪ ‬לימד ‪ ‬קטע ‪ ‬מספר ‪ ‬עץ ‪ ‬חיים‪ ,‬ולאחר ‪ ‬מכן‪ ,‬כאשר‪ ‬‬
‫הבעש"ט ‪ ‬חזר ‪ ‬ולימד ‪ ‬את ‪ ‬אותו ‪ ‬הקטע‪" ,‬נתמלא ‪ ‬כל ‪ ‬הבית ‪ ‬כולו ‪ ‬אורה ‪ ‬ואש ‪ ‬היתה ‪ ‬מלהטת ‪ ‬סביבותיו‪ ,‬וראו ‪ ‬בחוש ‪ ‬את ‪ ‬המלאכים‪ ‬‬
‫הנזכרים‪ ,‬ואמר‪ ‬לו‪ ‬הבעל‪ ‬שם‪ ‬טוב‪ ‬זלה"ה‪ ‬להרב‪ ‬מוה"ר ‪ ‬דוב‪ ‬בער‪ ‬זלה"ה‪ ‬אמת‪ ‬שהפשט‪ ‬כמו‪ ‬שאמרת‪ ‬אבל‪ ‬הלימוד‪ ‬שלך‪ ‬היה‪ ‬בלי‪ ‬‬

‫‪122‬‬
‫מכאן ברור‪ ,‬מתוך שעצם נוכחותו של החסיד אצל רבו "עושה רושם בקבלת ותורת התלמיד"‪,‬‬
‫ל"לימוד" מהרבי ישנו גם מימד מיסטי ושורשו נעוץ בכך שהחסידות‪ ,‬לעומת הקבלה‪ ,‬איננה‬
‫בעיקרה משנה שכלתנית‪ .‬התלמידים הלכו אצל המקובלים "כדי ללמוד את תורתם אשר ישמעו‬
‫מפיהם"‪ ,‬ואילו בחסידות עיקר ה"ידע" עובר כנראה באופן "פרנורמלי" דרך המגע האישי המיסטי‬
‫בין החסיד לצדיק‪ .‬לכן העברת תורת החסידות איננה רק "בשעה ששומעים הדברי תורה בלבד‪ ,‬רק‬
‫כל עת מציאתם שם עבודה ויחוד הוא"‪ .‬את מושג ה"עבודה" במשפט ניתן להבין כפשוטו‪ ,‬אך מהי‬
‫כוונת הרב ק"ק במילה "יחוד" בהקשר הזה? נראה כי מילה קבלית זו ניתן להסביר כמצב שבו הרבי‬
‫וקהילת החסידים "משחקים תפקידים" של ספירות‪ ,‬ולכן ה"יחוד" שקיים ביניהם מקביל לייחוד‬
‫העליון‪" :‬כי ספירת מלכות כשמתיחדת עם הוא"ו קצוות תוכל לפעול את יחודה לקבלת אורה‪...‬אף‬
‫המוחין דאבא ואמא שהן חכמה ובינה‪ ,‬שנמשכין להוא"ו קצוות שהן תפארת ומדותיה לא תמשכנה‬
‫בלתי אם מאוחדים על ידי בריח התיכון‪...‬הרבי כשמתיחד בחסידיו אורות נתיחדו עתה‪ ,‬הוא מאיר‬
‫בהם‪ ,‬אף הן מוסיפים בו אורה"‪ 399.‬על פי דברי הרב ק"ק‪ ,‬ב"משחק התפקידים" הרבי מקביל‬
‫לספירת תפארת‪ ,‬הכוללת את "הוא"ו קצוות" )הספירות מחסד עד יסוד(‪ ,‬ואילו קהל החסידים‬
‫מהווים את ספירת מלכות‪ 400.‬דבר זה מעניין לאור העובדה שהצדיק בקבלה‪ 401‬ובחסידות מזוהה‬

‫נשמה"‪ .‬בעקבות‪ ‬מקרה‪ ‬זה‪ ‬קיבל‪ ‬המגיד‪ ‬על‪ ‬עצמו‪ ‬את‪ ‬מרותו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ .‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪  ,‬עמ' לט‪-.‬לט‪ ,:‬שם‪ ‬הרב‪ ‬‬


‫ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬ש"אם‪ ‬ירצה‪ ‬מי‪ ‬להיות‪ ‬חסיד‪ ‬ע"י‪ ‬שילמד‪ ‬בספרים‪ ,‬ויבין‪ ‬בדעתו‪ ‬לבד‪ ‬את‪ ‬החסידות‪ ,‬ולא‪ ‬יעשה‪ ‬א"ע‪ ,‬גם‪ ‬גופו‪ ‬וחושיו‪,‬‬
‫נפשו‪ ,‬רוחו‪ ‬ונשמתו‪ ‬לחסיד‪ ,‬אז‪ ‬אף‪ ‬בקצה‪ ‬החסידות‪ ‬לא‪ ‬יגיע"‪ .‬ניתן‪ ‬להשוות‪ ‬עוד‪ ‬מפגש‪ ‬בין‪ ‬תלמיד‪ ‬למי‪ ‬שהפך‪ ‬לרבו‪ ‬גם‪ ‬עקב‪ ‬‬
‫החוויה‪) ‬ולא‪ ‬המפגש‪ ‬האינטלקטואלי(‪ ,‬בדברי‪ ‬הרב‪ ‬דוד‪ ‬כהן‪) ‬הנזיר( על‪ ‬פגישתו‪ ‬הראשונה‪ ‬עם‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ .‬עי’ ‪ ‬מבוא‪ ‬לאורות‪ ‬‬
‫הקודש‪  ‬לראי"ה‪ ‬קוק‪ ,‬כרך‪ ‬א‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬
‫‪399‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כט‪..‬‬
‫‪400‬על‪ ‬זיהוי‪ ‬ה"בריח‪ ‬התיכון" עם‪ ‬ספירת‪ ‬תפארת‪ ,‬עי' בזהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬דף‪ ‬קפו‪ ‬עמ' א‪ ,‬ובספר‪ ‬התניא‪ ,‬פרק‪ ‬יג‪ ,‬עמ' יט‪ .‬ואולי‪ ‬ניתן‪ ‬לראות‪ ‬‬
‫את‪ ‬הצדיק‪ ‬כקשור‪ ‬גם‪ ‬לספירת‪" ‬דעת" העומדת‪ ‬למעלה‪ ‬מתפארת‪ ‬בבריח‪ ‬התיכון‪ ,‬המגשרת‪ ‬בין‪ ‬המוחין‪ ‬למעלה‪ ‬ובין‪ ‬המדות‪ ‬למטה‪.‬‬
‫זיהוי‪ ‬הצדיק‪ ‬עם‪ ‬דעת‪ ‬נמצא‪ ‬בהקדמה‪ ‬לתקוני‪ ‬זהר‪ ,‬דף‪ ‬ה‪ ‬עמ' א‪" :‬ודעת‪ ‬איהו‪ ‬יסוד"‪ .‬דעה‪ ‬זו‪ ‬מובאה‪ ‬גם‪ ‬בספר‪ ‬תפארת‪ ‬שלמה‪ ‬לרבי‪ ‬‬
‫שלמה‪ ‬מרדאמסק‪ ,‬פרשת‪ ‬שמות‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תשס"ו‪ ,‬עמ' רלח‪.‬‬
‫‪  401‬עי' שלום‪ ,‬פרקי‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪" ,216‬הצדיק‪ ‬הוא‪ ‬ספירה‪ ‬מסוימת‪) ‬בדרך‪ ‬כלל‪ ‬הספירה‪ ‬שלפני‪ ‬האחרונה( מבין‪ ‬עשר‪ ‬הספירות"‪.‬‬
‫ובעמ' ‪" ,230-231‬בדיוני‪ ‬המקובלים‪ ‬על‪ ‬ספירת‪ ‬יסוד‪...‬כזרם‪ ‬הנובע‪ ‬ושופע‪ ‬וכהשפעה‪ ‬פועלת‪ .‬שפע‪ ‬זה‪ ‬זורם‪ ‬מן‪ ‬הצדיק‪ ‬לתוך‪ ‬‬
‫השכינה"‪ .‬על‪ ‬הזיהוי‪ ‬של‪ ‬ספירת‪ ‬מלכות‪ ‬גם‪ ‬כזכרית‪ ,‬עי' ‪Elliot Wolfson, Circle in the Square, Albany 1995, pp. 79-‬‬
‫‪  121.‬עליו‪ ‬עי' את‪ ‬הביקורת‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ‬בר' מנחם‪ ‬רקנאטי‪ ‬המקובל‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ‬תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪ .217-231‬ועי' גם‪ ‬דברי‪,Idel ‬‬
‫‪ .,Kabbalah and Eros, p. 255 note 16.‬שם‪ ‬אידל‪ ‬טוען‪ ‬שלוולפסון‪ ‬יש‪ ."phallocentric vision" ‬ועי' שם‪ ‬גם‪,269 p. ‬‬
‫‪  .33 note ,272 ;97-103 pp. ;2 note‬וולפסון‪ ‬מגיב‪ ‬לביקורתו‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ‬במאמרו‪“Structure Innovation and  ‬‬
‫‪Diremptive Temporality: The Use of Models to Study Continuity and Discontinuity in Kabbalistic‬‬
‫‪Tradition”, in “Journal for the Study of Religions and Ideologies” no. 18 vol. 6, Winter 2007, pp. 143-‬‬
‫‪167.‬‬

‫‪123‬‬
‫לרוב עם ספירת יסוד‪ ,402‬ואילו כאן היא מזוהה על ידי הרב ק"ק עם ספירת תפארת‪ ,‬שהיא ספירה‬
‫עוד יותר גבוהה‪ .‬אפשר‪ ,‬שמכיוון שהרב ק"ק בעצם כולל את היסוד במערכת ה"קצוות" של ספירת‬
‫תפארת‪ ,‬הרבי עדיין מזוהה עם היסוד‪ ,‬אך בכל זאת הזיהוי הראשוני והדגש על ספירת תפארת‬
‫מעניינים כשלעצמם‪ 403.‬לפי התפיסה התיאורגית הקבלית‪ ,‬במערכת הספירות קיים צורך לייחוד‬
‫הספירות העליונות )ה"זכריות"( שבמרכזן תפארת )"זעיר אנפין"(‪ ,‬עם ספירת המלכות )"נוקבא"‬
‫ה"נקבית"(‪ ,‬דרך הצינור‪ ,‬ספירת יסוד‪ ,‬כדי ליצור מצב של הרמוניה ולאפשר הורדת השפע לעולם;‬
‫תהליך של "ייחוד קב"ה ושכינתיה" שמשתקף גם בייחודן של אותיות שם המפורש‪ ,‬אותיות "י‪-‬ה‪-‬‬
‫ו"‪ ,‬שכוללות את תשע הספירות העליונות‪ ,‬עם ה‪"-‬ה" התחתונה‪ ,‬שהיא ספירת מלכות‪ .‬הרב ק"ק‬
‫מציין גם שהייחוד בין הרבי לבין חסידיו גורם להוספת "אורות" לא רק לחסידים אלא גם לרבי‬
‫עצמו‪ .‬שוב‪ ,‬אין מדובר כאן בתהליך אינטלקטואלי גרידא שבו התלמידים מחדדים את שכלו של‬
‫רבם על ידי שאלותיהם‪ .‬גם כאן מדובר בתהליך מיסטי‪ ,‬מקביל לתהליכים בעולם הספירות‪,‬‬
‫שמופעל על ידי עצם נוכחותם של החסידים ויחסם לרבי‪ .‬ואפילו "אם אין ידם משגת להוסיף בו‬
‫אור‪ ,‬עכ"פ תשוקתם אליו אשר בלבבם‪ ,‬עולה ברבם ותהי לבחינת מיין נוקבין לעורר בו שפע של‬
‫אור לו ולהם‪ ,‬יחוד נעשה ביניהם ומוסיפים שמחה ותשוקה‪...‬היחוד‪ ,‬הוא שהוסיף בהם את‬
‫האור‪...‬וכל זה נעשה גם באין אומר ואין דברים"‪ 404.‬שוב‪ ,‬לא מדובר במערכת יחסים‬
‫אינטלקטואלית מעיקרה אלא על קשר שיש בו מרכיב רגשי חזק מאד‪ ,‬כמעט ארוטי‪ :‬לרבי תפקיד‬
‫"זכרי" ולחסידים תפקיד "נקבי"‪ .‬על ידי אהבתם ותשוקתם לרבם החסידים מעלים "מיין נוקבין"‪,‬‬
‫והוא משפיע להם בתגובה שפע של אורות חדשים )שבדרך כלל נקרא "מיין דוכרין"(‪ .‬תיאורים‬

‫‪   402‬עי’ ‪ ‬לדוגמא‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' פט‪" :‬וצדיקי‪ ‬הדור‪ ‬הם‪ ‬נקראים‪ ‬יסוד‪ ‬העולם‪ ,‬כי‪ ‬הם‪ ‬במדרגת‪ ‬מדת‪ ‬יסוד‪ ,‬אשר‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬מעשיהם‪ ‬‬


‫הטובים ‪ ‬הם ‪ ‬משפיעים ‪ ‬כל ‪ ‬הטובות ‪ ‬בעולם‪ ,‬והם ‪ ‬הם ‪ ‬הצינור ‪ ‬והשביל‪...‬ומחלקים ‪ ‬ההשפעות ‪ ‬וכל ‪ ‬טוב ‪ ‬לכנסת ‪ ‬ישראל"‪" .‬כנסת‪ ‬‬
‫ישראל" מזוהה ‪ ‬עם ‪ ‬ספירת ‪ ‬מלכות ‪ ‬והשכינה‪ .‬על ‪ ‬הסמליות ‪ ‬המינית ‪ ‬ב"ייחוד" הזה‪ ,‬עי' שלום‪ ,‬פרקי ‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪ .255‬עי' גם‪ ‬‬
‫‪ .Green, “The Zaddiq as Axis Mundi”, p. 333.‬ועי' תשבי‪ ‬ודן‪" ,‬חסידות"‪ ,‬עמ' ‪" ;781‬בתורת‪ ‬החסידות‪ ‬יוחסו‪ ‬לצדיק‪ ‬‬
‫הארצי‪ ‬הדימויים‪ ‬הקבליים‪ ‬המתארים‪' ‬צדיק‪ ‬יסוד‪ ‬עולם' – ‪ ‬כינוי‪ ‬לספירת‪ ‬יסוד‪ ,‬המשמשת‪ ‬כעין‪ ‬צינור‪ ‬להעברת‪ ‬השפע‪ ‬האלקי‪ ‬מן‪ ‬‬
‫הספירות‪ ‬העליונות‪ ‬אל‪ ‬ספירת‪ ‬מלכות‪ ,‬שהיא‪ ‬בחינת‪ ‬כנסת‪ ‬ישראל"‪.‬‬
‫‪  403‬עי' תשבי‪ ‬ודן‪ ,‬עמ' ‪" :800‬הזיווג‪ ‬האלקי‪ ‬בין‪ ‬ספירת‪ ‬תפארת‪ ‬לבין‪ ‬ספירת‪ ‬מלכות‪ ‬עמד‪ ‬במרכז‪ ‬המערכה‪ ‬של‪ ‬רעיונות‪ ‬הקבלה"‪.‬‬
‫ועי' גם‪Idel, Ascensions on High in Jewish Mysticism: Pillers, Lines, Ladders, Budapest 2005, p. 210 ‬‬
‫" ‪Even when the same divine power is described several times in the same layer of the Zohar, the‬‬
‫‪meaning of the piller differs. Though sometimes it is identified with the sefirah of Yesod, at other‬‬
‫‪times it is envisioned as the tree of life….The meaning of the piller is Yesod in one layer of the Zohar‬‬
‫‪and Tiferet according to another”.‬‬
‫ועי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬אביו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬אמרי‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' ד‪" .‬צדיק‪ ‬תמים‪ ‬הוא‪ ‬בחי' רחמים‪ ‬בחי' משפיע"‪ .‬כידוע‪" ‬רחמים" מזוהה‪ ‬‬
‫עם‪ ‬תפארת‪ ,‬ואילו‪" ‬משפיע"‪ ‬מזוהה‪ ‬עם‪ ‬יסוד‪ .‬על‪ ‬תפארת‪ ‬ורחמים‪ ‬עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ‬לפרשת‪ ‬דברים‪ ,‬עמ' רעא; מאור‪ ‬ושמש‬
‫לפרשת‪ ‬חוקת‪ ,‬עמ' תנג; פרי‪ ‬צדיק‪ ‬לחג‪ ‬השבועות‪ ,‬אות‪ ‬ז‪ ,‬עמ' כ‪ ..‬על‪ ‬יסוד‪ ‬כמשפיע‪ ‬עי' בפרק‪ ‬הזה‪.‬‬
‫‪404‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כט‪..‬‬

‫‪124‬‬
‫כאלה נמצאים בחסידות בהקשר של מערכת היחסים בין הספירות )בין ה' והשכינה‪ ,‬יסוד ומלכות(‪,‬‬
‫או היחסים הארוטיים בין בני זוג )שמהווים גם הם השתקפות של הזיווג העליון(‪ .‬החידוש כאן טמון‬
‫בכך שהרבי והחסידים נמצאים בתפקידים האלה‪ .‬חשוב מאוד לציין שמצד אחד הרבי והחסידים‬
‫ממלאים כאן תפקידים קוסמיים‪ ,‬ומצד שני מתוארים גם בלשון הלקוח מהזיווג הארצי‪ 405.‬הרב‬
‫ק"ק מציין אחר כך )בהסתמך על מאור ושמש לפרשת תצוה(‪ ,‬שמופקת לרבי גם תועלת שכלית‪-‬‬
‫רוחנית מהקשר עם חסידיו‪" ,‬ולא סתם קדושה גדולה בלבד ניתוסף לרבם על ידיהם‪ ,‬רק גם שכליות‬
‫חדשות לחדש בתורה חידושים עצות טובות והנהגות טובות איך לעבוד ה' באמת‪ ,‬ניתוסף לו"‪ .‬גם‬
‫כאן לא מדובר "רק" בהחלפת דעות בלימוד הישיר ביניהם‪ ,‬כי "לאו דוקא בשעה זו שהם זה אצל‬
‫זה בלבד רק התקשרותם זו פועלת שאף בשעה ששבו לאוהליהם‪ ,‬וגופיהם רחוקים זה מזה‪,‬‬
‫מחשבות ורצוניות עולות בהחסידים כפי הפעולה שפעל בהם רבם‪ ,‬ובהרבי כפי פעולת החסידים‬
‫בו"‪ 406.‬בענין הקשר וההשפעות ההדדיות האלו ניתן גם להבחין בסיפור על הרב ק"ק שמביא‬
‫סורסקי‪ 407‬אשר מדבר על השעות בהן הרב ק"ק קיבל קהל וקרא את ה"פתקאות" שנמסרו לו‪.‬‬
‫סורסקי כותב ש‪-‬‬
‫באותן השעות היה רבינו מופשט לגמרי מעולם הזה‪...‬ועם זאת‬
‫כולו נתון לצרות נפשו של כל אדם קטן כגדול‪...‬הפסקה קצרה היה‬
‫מפסיק רבנו כמעט לאחר קריאת כל פתקא‪...‬ובאותן הפסקות היה‬
‫רושם דברים שעלו במחשבתו בעניני קבלה‪ ,‬הם הם פירושיו‬

‫‪   405‬הסמליות‪ ‬הארוטית‪ ‬כאן‪ ‬מוטמעת‪ ‬ברמז‪ ‬מינורי‪ ‬מאד‪ .‬חשוב‪ ‬לציין‪ ,‬שאף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שהחסידות‪ ‬בכלל‪ ,‬ובכמה‪ ‬ממקורותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬‬


‫ק"ק‪ ‬בפרט‪ ,‬הלכו‪ ‬בעקבות‪ ‬הקבלה‪ ‬והרבו‪ ‬להשתמש‪ ‬בסמליות‪ ‬מינית‪ ‬מובהקת‪ ,‬נמנע‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כמעט‪ ‬לחלוטין‪ ‬מכתיבה‪ ‬כזאת‪ .‬עי'‬
‫שלום‪ ,‬פרקי‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪  255‬בהערה‪" ,‬דימויים‪ ‬מיניים‪ ‬של‪ ‬ספירה‪ ‬זו‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪ ‬עולים‪ ‬בחריפות‪ ‬יתירה‪ ‬אצל‪ ‬המגיד‪ ‬ממזריטש‪,‬‬
‫שהשתמש‪ ‬בהם‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬ממורו‪ ‬הבעש"ט"‪ .‬לעניין‪ ‬זה‪ ‬ספר‪ ‬מאור‪ ‬ושמש ‪ ‬מתייחד‪ ‬במספר‪ ‬רב‪ ‬של‪ ‬דרשות‪ ‬נועזות‪ ‬ביותר‪ .‬עי'‬
‫לדוגמה‪ ‬בדרשה‪ ‬לשמיני‪ ‬עצרת‪ ,‬עמ' תשכו‪-‬תשכז‪ ,‬שם‪ ‬יחסי‪ ‬ה' עם‪ ‬עם‪ ‬ישראל‪ ‬מתוארים‪ ‬בתיאור‪ ‬מיני‪ ‬גראפי‪ ‬מאד‪ .‬לא‪ ‬ברור‪ ‬למה‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬שכ"כ‪ ‬מושפע‪ ‬מספר‪ ‬זה‪ ,‬לא‪ ‬המשיך‪ ‬במסורת‪ ‬זו‪ .‬יתכן‪ ‬שהוא‪ ‬חשב‪ ‬שדורו‪ ‬ה"פרוץ" לדעתו‪ ,‬כבר‪ ‬איננו‪ ‬ראוי‪ ‬לכך‪ .‬עי'‬
‫יהודה‪ ‬ליבס‪" ,‬זוהר‪ ‬וארוס"‪" ,‬אלפיים" ‪ ,(1994) 9‬עמ' ‪ ,106-104‬על‪" ‬הדחף‪ ‬הארוטי‪...‬בעיסוק‪ ‬בתורה‪ ‬בחברותא" בהקשר‪ ‬של‪ ‬‬
‫חוג‪ ‬הזהר‪" .‬בדמות‪ ‬רשב"י‪ ‬מגיע‪ ‬לשיאו‪ ‬הזוהר‪ ‬והארוס‪...‬רשב"י‪ ‬הוא‪ ‬גם‪ ‬ספירת‪ ‬יסוד"‪ .‬גם‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ‬נמנע‪ ‬משימוש‪ ‬‬
‫בדימויים‪ ‬אלה‪ .‬עי' ‪  Green, Tormented Master, p. 34‬ועי' ‪ ,Idel, Kabbalah and Eros, p. 233‬שבתגובה‪ ‬לשבתאות‪,‬‬
‫" ‪Hasidism – was much more reticent in using extreme sexual symbolism, though this reticence should‬‬
‫‪not be exaggerated”.‬‬
‫‪406‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כט‪ .:‬למרות‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬איננו‪ ‬כותב‪ ‬זאת‪ ‬בפירוש‪ ,‬ייתכן‪ ‬שהקשר‪ ‬המיסטי‪ ‬בין‪ ‬הרבי‪ ‬לבין‪ ‬חסידיו‪ ‬נובע‪ ‬גם‪ ‬‬
‫מקשר‪ ‬נשמתי‪ ‬מיוחד‪ .‬עי' תשבי‪ ‬ודן‪ ‬בערך‪" ‬חסידות"‪ ,‬עמ' ‪ ,782‬שם‪ ‬הם‪ ‬כותבים‪ ‬שחלק‪ ‬מהאדמו"רים‪ ,‬כגון‪ ‬רבי‪ ‬מ"מ‪ ‬מוויטבסק‪,‬‬
‫האמינו‪ ‬ב"הזדהות‪ ‬בלתי‪-‬רצונית‪ ,‬קבועה‪ ‬מראש‪ ,‬מצד‪ ‬השורש‪ ‬המשותף‪ ‬לצדיק‪ ‬ולעדתו"‪ .‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ס‪ :‬בקשר‪ ‬‬
‫לחברייא‪ ,‬שיש‪ ‬גם‪ ‬בין‪ ‬חצרות‪ ‬מסוימות‪ ‬קרבה‪ ‬מיוחדת‪" .‬ואם‪ ‬רוצים‪ ‬כל‪ ‬האברכים‪ ‬והבחורים‪ ‬מאיזה‪ ‬מפלגות‪ ‬חסידות‪ ‬בעיר‪ ‬אחת‪ ‬‬
‫להתחבר‪ ‬יחד‪ ,‬ג"כ‪ ‬יוכלו‪ ‬אם‪ ‬דרכי‪ ‬החסידות‪ ‬שלהם‪ ‬נוחים‪ ‬זה‪ ‬לזה"‪ .‬אבל‪ ‬אין‪ ‬כאן‪ ‬שיתוף‪ ‬של‪ ‬שורש‪ ‬וכיוצא‪ ‬בו‪.‬‬
‫‪407‬‬
‫"תולדות‪ ‬המחבר"‪ ,‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' רעא‪ ,‬ובסוף‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬

‫‪125‬‬
‫לזוהר‪...‬מעשה בגאון רבי ישראל רבה של קוזמיר שבא להפרד‬
‫מרבינו‪...‬ולא היה יכול להכנס מפני המון האנשים‪...‬רטן רבי‬
‫ישראל‪' :‬שמא יש לעשות מה שלא יפריע המון זה את האיש‬
‫הגדול מעבודתו'‪...‬הדברים הגיעו לאזני רבינו‪ ,‬מיד נקרא רבי‬
‫ישראל פנימה והרבי הראה לו פיסת ניר עליו נרשמו רמזים בסתרי‬
‫תורה אשר כתב זה עתה‪ ,‬רבי ישראל לא הבין מאומה ברמזים‬
‫למרות ידיעתו הגדולה בעניני קבלה‪.‬‬

‫המסר ברור‪ :‬אף על פי שהיה ניתן לומר שהרב ק"ק למד קבלה בין פתקא לפתקא על מנת‬
‫"להתחזק" רוחנית ולעזור לאנשים‪ 408,‬אנו אמורים להבין את ההיפך ‪ -‬שהמגע האנושי בין הרבי‬
‫לחסיד השפיע גם על הרבי עמוקות‪ ,‬ואפילו גרם לו לחדש חידושים בסתרי תורה‪ ,‬שאולי לא היה‬
‫מגיע אליהם אילולי הקשר הזה‪ .‬לכן‪ ,‬בעוד שרבי ישראל ראה בחסידים הפרעה ללימודו של הרב‬
‫ק"ק‪ ,‬הרב ק"ק בעצמו )שמתואר כאן כמקובל היותר גדול‪ ,‬שהרי הרב ישראל לא הבין את חידושיו‬
‫בקבלה( רואה במגע הישיר עם החסידים הפשוטים‪ ,‬עיקר סיבת ההשראה שבגללה הוא זוכה לגלות‬
‫את חידושיו הנפלאים‪ .‬למרות שאין לנו הכלים לאמת או לשלול את הסיפור או את פירושו של‬
‫סורסקי‪ ,‬אנו יכולים לקבוע בוודאות שועדת החסידים שבראשה עמד אחיינו של הרב ק"ק‪,‬‬
‫האדמו"ר רבי אלימלך שפירא‪ ,‬האמינו בגרסה זו ורצו להפיצה‪ ,‬עובדה בעלת חשיבות לא‬
‫מבוטלת‪ 409.‬בנוסף אנו רואים שסיפור זה אכן תואם במידה רבה לתפיסותיו של הרב ק"ק את היחס‬
‫‪410‬‬
‫בין הרבי לחסידיו‪ ,‬כפי שאלו באים לידי ניסוח במבוא השערים‪.‬‬

‫בהמשך דן הרב ק"ק באחריות הגדולה שהרבי חש כלפי עדתו‪ .‬בלשונו של סורסקי‪" ,‬את כל כחו‬

‫‪  408‬ככה‪ ‬גם‪ ‬הסביר‪ ‬לי‪ ‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ,‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬שהטיל‪ ‬ספק‪ ‬באמינות‪ ‬פרטי‪ ‬הסיפור‪.‬‬


‫‪  409‬תודה‪ ‬לידידי‪ ‬הרב‪ ‬ד"ר‪ ‬יהושע‪ ‬ברמן‪ ‬עבור‪ ‬הערה‪ ‬זו‪ ,‬שסותרת‪ ‬את‪ ‬ההבנה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ‬בהערה‪ ‬הקודמת‪.‬‬
‫‪  410‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שניתן‪ ‬לחלק‪ ‬בין‪ ‬המצב‪ ‬של‪" ‬אמירת‪ ‬תורה" ובין‪ ‬המצב‪ ‬של‪" ‬קבלת‪ ‬פתקאות"‪ ,‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬בשניהם‪ ‬הרבי‪ ‬משפיע‪ ‬מעצמו‪ ‬‬
‫על ‪ ‬החסיד‪ .‬גרסה ‪ ‬פחות ‪ ‬חריפה ‪ ‬של ‪ ‬הסיפור ‪ ‬נמצאת ‪ ‬אצל ‪ ‬לייב ‪ ‬ביין‪ ,‬מפנקסו ‪ ‬של ‪ ‬עתונאי‪-‬חסיד‪ ,‬עמ' ‪ .30‬עבורו ‪ ‬הנקודה‪ ‬‬
‫המרכזית ‪ ‬היא ‪ ‬שקדנותו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬וניצולה ‪ ‬של ‪ ‬כל ‪ ‬דקה ‪ ‬מזמנו‪ .‬ולכן‪ ,‬אף ‪ ‬ש"יומם ‪ ‬ולילה ‪ ‬היה ‪ ‬נתון ‪ ‬ממש ‪ ‬במצור ‪ ‬של‪ ‬‬
‫חסידים‪...‬בין‪ ‬פתקא‪ ‬לפתקא‪ ‬היה‪ ‬רושם‪ ‬את‪ ‬חידושי‪ ‬התורה‪ ‬שאספם‪ ‬אחר‪ ‬כך‪ ,‬וכה‪ ‬קם‪ ‬אוצר‪ ‬הספרים‪ ‬היקר‪ ‬שלו"‪ .‬לניתוח‪ ‬מרתק‪ ‬‬
‫של‪ ‬הסיפור‪ ‬עי' אליהו‪ ‬לשם‪" ,‬החסיד‪ ‬כטקסט‪ ‬מקודש"‪ ,‬עמ' ‪ .12-14‬כדאי‪ ‬להשוות‪ ‬סיפור‪ ‬זה‪ ‬לעוד‪ ‬סיפורים‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬השפעת‪ ‬‬
‫החסידים ‪ ‬על ‪ ‬תורת ‪ ‬רבם‪ .‬לדיון ‪ ‬מרתק ‪ ‬בנושא ‪ ‬בקשר ‪ ‬למגיד ‪ ‬ממזריטש ‪ ‬ונינו ‪ ‬רבי ‪ ‬ישראל ‪ ‬מרוז'ין ‪ ‬וחסידיהם‪ ,‬עי’ ‪,Idel‬‬
‫‪ ,Hasidism, pp. 239-244‬ועי' ‪ :Absorbing Perfections pp. 470-481‬בליל ‪ ‬שבועות ‪ ‬אחד ‪ ‬רבי ‪ ‬ישראל ‪ ‬לא ‪ ‬הצליח‪ ‬‬
‫לאמר‪ ‬תורה‪ ‬והסביר‪ ‬זאת‪ ‬ברמתם‪ ‬הנמוכה‪ ‬של‪ ‬חסידיו‪ .‬במקום‪ ‬לדרוש‪ ‬הוא‪ ‬פשוט‪ ‬בכה‪ .‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' נט‪" :‬כ"כ‪ ‬‬
‫מטיבים‪ ‬התלמידים‪ ‬לרבם‪ ,‬ובהעדרם‪ ‬ח"ו‪ ‬מה‪ ‬נאמר‪ ,‬וידבר‪ ‬ד' אל‪ ‬משה‪ ‬לך‪ ‬רד‪ ‬א"ר‪ ‬אלעזר‪ ‬אמר‪ ‬לו‪ ‬הקב"ה‪ ‬למשה‪ ‬רד‪ ‬מגדולתך‪ ‬‬
‫כלום‪ ‬נתתי‪ ‬לך‪ ‬גדולה‪ ‬אלא‪ ‬בשביל‪ ‬ישראל‪ ‬וכו' )ברכות‪ ‬לב("‪.‬‬

‫‪126‬‬
‫ואונו היה רבינו מפזר על שחרורו של בחור מחסידיו שהגיע תורו להתגייס לצבא הפולני"‪,‬‬
‫וכשנשאל לפשר המאמצים הרבים שהשקיע בתחום זה ענה‪" :‬רבי שאינו מוכן לילך לגיהנום כדי‬
‫להציל חסיד שלו מרדת שחת – אינו רבי כלל"‪ 411.‬אחריותו של הרבי מתבטאת גם ב"החוב שעל‬
‫הרבי לאמר להם תורה‪...‬שאמירת התורה והדרכה ניצוץ נבואה היא"‪ .‬תחושת האחריות זו גם‬
‫גורמת לו לפעמים "כי אף שבירת לב ונמיכות רוח מן יסוריהם‪ ,‬פועלים לרבם‪...‬נופל רוח רבו בקרבו‬
‫לאמר הלא אני חייב בדבר‪ ,‬ויש אשר מתבייש מלהסתכל בפני אחרים מפני יסורי מי מחסידיו"‪ .‬את‬
‫כל זה כותב הרב ק"ק כתגובה לחשדותיהם של החסידים‪ ,‬שרבותיהם אינם עושים מספיק בעבורם‪.‬‬
‫ולמרות זאת‪ ,‬אפילו כאשר הרבי כן מצליח לעזור לחסיד‪ ,‬מצפונו ממשיך לייסרו‪ ,‬ו"תמה הוא על‬
‫‪412‬‬
‫עצמו‪ ,‬איך שמע הקב"ה לתפילת נבזה כמוהו"‪.‬‬
‫הרב ק"ק ממשיך לדון בעניין נפילותיו הרוחניות של הצדיק ובספקותיו לגבי עצמו; האם הוא באמת‬
‫צדיק? ולמה אין הוא מרגיש בצדיקותו? עניין זה קשור קשר הדוק לתפקודו‪ ,‬ולא כאישיות רוחנית‬
‫פרטית‪ ,‬אלא כמנהיג רוחני הרועה את עדרו‪ .‬אין כוונתי כאן לעורר את מושג "נפילת הצדיק"‬
‫שרווח בכתבי החסידות המוקדמת וקשור למושגים כגון "ירידה לצורך עליה" או "עבירה‬
‫לשמה"‪ ,413‬אלא )וחשוב להדגיש שהמדובר כאן ב"רבי" ולא ב"צדיק"( את התחושה של הרבי‬
‫שאין הוא ראוי לתפקיד אותו הוא נדרש למלא‪ .‬גם לכך נוכל למצוא תקדימים בדברי מקורותיו של‬
‫הרב ק"ק‪ ,‬ולדוגמא‪ ,‬אצל החוזה‪ ,‬שכותב "דהנה יש צדיקים שיודע בעצמו שהוא מקצר בעבודתו‬
‫יתברך שמו ונראה לו שהוא מרוחק ממנו ית'"‪ ,414‬ובדברי המגיד מקוזניץ "כי הצדיקים העובדים ה'‬
‫באמת הם מלאים חרטה ושפלות רוח ואדרבא נדמה להם תמיד כאלו מתרחקים תמיד מקדושה ולכן‬
‫מתחזקים לעבוד ה'"‪ 415.‬גם בספר מאור ושמש ישנה תחושה חזקה שהצדיק מסופק בעצמו‪" :‬וגם‬
‫לבו נשבר בקרבו‪ ,‬שמחשב בלבו איך באו אלי אנשים כשרים וצדיקים לשמוע עצות לנפשם‪ ,‬איך‬
‫לעבוד ה'‪ ,‬ואני בעצמי צריך לשמוע וליתן עצות לנפשי‪ ,‬כי איני יודע איך לעבוד ה' באמת"‪ .‬ושוב‪,‬‬
‫"שהצדיק הוא בעיני עצמו שפל ערך‪ ,‬ואינו מאמין בעצמו כלל"‪ 416.‬נראה שדברי הרב ק"ק במבוא‬

‫‪   411‬סורסקי‪ ,‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' רעא‪ .‬נוסח‪ ‬אחר‪ ‬של‪ ‬הציטוט‪ ‬נמצא‪ ‬אצל‪ ‬ש' דון‪-‬יחייא‪ ,‬אדמו"ר‪ ‬חלוץ‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ'‬
‫‪" :295‬רבי‪ ‬שאינו‪ ‬מוכן‪ ‬לירד‪ ‬למצולות‪ ‬החיים‪ ‬כדי‪ ‬להציל‪ ‬חסיד ‪ ‬מיסוריו ‪ ‬עטרת‪-‬אדמו"ר‪ ‬אינה ‪ ‬הולמתו"‪ .‬והעיר‪ ‬לי‪ ‬פרופ' מ'‬
‫חלמיש‪ ‬שכנראה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אמר‪ ‬את‪ ‬המשפט‪ ‬באידיש‪ ,‬ושני‪ ‬המחברים‪ ‬תרגמו‪ ‬אותו‪ ‬לפי‪ ‬הבנתם‪ .‬בסירובו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לברוח‪ ‬‬
‫מפולין‪ ‬בתחילת‪ ‬השואה‪ ‬ישנו‪ ‬מימוש‪ ‬של‪ ‬עקרונו‪ ‬זה‪ .‬לעדות‪ ‬ראשונה‪ ‬על‪ ‬כך‪ ,‬עי’‪ ‬דברי‪ ‬ביין‪ ,‬עמ' ‪.34-35‬‬
‫‪412‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כט‪-:‬ל‪ ,.‬על‪ ‬פי‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ‬לפרשת‪ ‬מקץ‪.‬‬
‫‪  413‬על‪ ‬זה‪ ‬עי' שלום‪ ,‬פרקי‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪ ;257‬תשבי‪ ‬ודן‪ ,‬ערך‪" ‬חסידות"‪ ,‬עמ' ‪ .782‬יש‪ ‬לכך‪ ‬גם‪ ‬דוגמאות‪ ‬במקורותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' נט‪ ,‬רלח‪ ,‬שב‪ .‬עי’‪ ‬גם‪ ‬בדברי‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪ ,‬זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' כז; דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' לה‪ ,‬מא‪.‬‬
‫‪414‬‬
‫דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' מו‪.‬‬
‫‪415‬‬
‫עבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬עמ' כו‪ .‬יש‪ ‬בדבריו‪ ‬אירוניה‪ ‬מכיון‪ ‬שיש‪ ‬פתגם‪ ‬הפוך‪" ,‬רשעים‪ ‬מלאים‪ ‬חרטה"‪ .‬עי' למשל‪ ,‬רבי‪ ‬משה‪ ‬טיטלביום‪ ‬‬
‫מאוהל‪ ,‬ספר‪ ‬ישמח‪ ‬משה ‪ ‬לפרשת‪ ‬ואתחנן‪ ,‬עמ' צד‪ ;.‬רבי‪ ‬דוד‪ ‬שלמה‪ ‬אייבשיץ‪ ‬מסורוקא‪ ,‬ספר‪ ‬ערבי‪ ‬נחל‪ ‬לפרשת‪ ‬תרומה‪ .‬עי' גם‪ ‬‬
‫תניא‪ ,‬עמ' טז;‪ ‬חלמיש‪ ,‬נתיב‪ ‬לתניא‪ ,‬עמ' ‪ .80-81‬ועי' שם‪ ‬הערה‪ 11 ‬על‪ ‬מקור‪ ‬הפתגם‪.‬‬
‫‪416‬‬
‫מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' רס‪ ,‬תקכא‪.‬‬

‫‪127‬‬
‫השערים גם כן מתבסס על דברי המאור ושמש‪:‬‬
‫גם ענין נפילת רוחו יכולה להיות מן התקשרותו בחסידיו‪ ,‬מפני שנפשו‬
‫מתפשטת בהם והם בנפשו‪ ,‬לכן האנכיות שלו לא נתגבלה לעצמה כיון‬
‫שגם החסידים בה‪ ,‬וחלקים מנפשו מתחלקים להם‪ ,‬אף בהם נמצאים‪ ,‬לכן‬
‫אין לו עצמיות ואנכיות‪ ,‬רק נמיכת רוח ושפלות‪ .‬ובספה"ק מאו"ש פ'‬
‫וישב נותן ב' סימנים לדעת מי הוא הצדיק‪ ,‬א'( אם אינו מרגיש בעצמו‬
‫שום מדה‪ ,‬והוא כעין בחי' יסוד בספירות שאין לה לעצמה כלום רק‬
‫מעבירה את השפע למטה‪ ,‬כן הוא מעביר הכל לישראל‪ ,‬סימן הב' אם‬
‫מלהיב את לב המתחברים אליו שישתוקקו תמיד להתקשר להבורא ית"ש‬
‫עכ"ל הק'‪ .‬למה אינו מרגיש בקרבו מאומה מפני שאינו מניח לעצמו‪ ,‬רק‬
‫‪417‬‬
‫הכל בשביל ישראל‪ ,‬והוא הוא‪.‬‬
‫נראה מכאן שהספקות עצמם מקבלים ערך חיובי מכיוון שצדיק אמיתי אינו מלא גאווה והערכה‬
‫עצמית‪ ,‬אלא מתאפיין‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬בשפלות וענווה‪ .‬הסיבה שאין הוא מרגיש התעלות בעבודה‬
‫עצמית נעוצה גם בהסבר הקבלי לפיו הצדיק קשור לספירת יסוד )לא תפארת כמו בדברי הרב ק"ק‬
‫עצמו לעיל(; הוא מהווה צינור להעברת השפע האלוקי מטה‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬כאשר השפע מועבר‪ ,‬לו‬
‫עצמו לא נותר דבר מהשפע‪ .‬אבל השפע כן מגיע לחסידיו‪ ,‬והם דווקא מתלהבים ומתקדמים‬
‫בעבודת ה'‪ 418.‬ובסופו של יום‪ ,‬לא רק כלפי חסידיו הפרטיים מרגיש הרבי אחריות‪ ,‬אלא‪" ,‬אף לכל‬
‫‪419‬‬
‫ישראל מרגיש חוב לעצמו לדאג להם לפי ערכו"‪.‬‬

‫‪ 417‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬ל‪-:‬לא‪ .‬ועי' אש‪ ‬קודש‪,‬עמ'‪ ‬קסה‪-‬קסו‪ ,‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬מדבר‪ ‬בצורה‪ ‬גלויה‪ ‬על‪ ‬רגש‪ ‬של‪ ‬ספק‪ ‬ביכולתו‪ ‬להמשיך‪ ‬‬


‫לתמוך‪ ‬בחסידיו‪ ‬ולחזקם‪ ‬בתקופת‪ ‬השואה‪.‬‬
‫‪  418‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬כבר‪ ‬ראינו‪ ‬שהחסידים‪ ‬גם‪ ‬משפיעים‪ ‬על‪ ‬רבם‪ ‬לטובה‪ ,‬ומוסיפים‪ ‬לו‪ ‬אורות‪ ‬וחידושים‪.‬‬
‫‪419‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לא‪ ..‬עוד‪ ‬על‪ ‬הענווה‪ ‬והדימוי‪ ‬העצמי‪ ‬הצנוע‪ ‬ניתן‪ ‬ללמוד‪ ‬מעדותו‪ ‬של‪ ‬ביין‪) ‬עמ' ‪ ,(32‬שם‪ ‬מתואר‪ ‬כיצד‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬כתב‪ ‬מרשם‪ ‬לחסיד‪ ‬זקן‪ ‬שהתלונן‪ ‬על‪ ‬כאב‪ ‬ראש‪ ,‬וזה‪ ‬שם‪ ‬את‪ ‬המרשם‪ ‬בתוך‪ ‬כובעו‪ ‬ואמר‪ ‬שכאב‪ ‬ראשו‪ ‬חלף‪ .‬החסידים‪ ‬צחקו‪ ‬‬
‫מזה‪ ‬והרב‪ ‬ק"ק‪ ‬הסביר‪ ‬ש"העולם‪ ‬המודרני‪ ‬מגדיר‪ ‬זאת‪ ‬כ'סוגסטיה'‪ ,‬ואנחנו‪ ‬הדבקים‪ ‬בדרך‪ ‬הבעש"ט‪ ‬קוראים‪ ‬לזה‪' ‬אמונה‪ ‬פשוטה'‪.‬‬
‫אגב‪ ‬אמר‪ ‬לנו‪ ‬הרבי‪ ‬כי‪ ‬בעצם‪ ‬ברכת‪ ‬הדיוט‪ ‬השומר‪ ‬לשונו‪ ‬ומחשבתו‪ ‬יפה‪ ‬לרפואה‪ ,‬אך‪ ‬כדי‪ ‬להלביש‪ ‬זאת‪ ‬במחלצות‪ ‬של‪ ‬טבעיות‪ ‬‬
‫אני ‪ ‬רושם ‪ ‬תרופות"‪ .‬מעניין ‪ ‬שגם ‪ ‬לחסידיו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬הסבר ‪ ‬ניסי ‪ ‬לרפואה ‪ ‬לא ‪ ‬התקבל ‪ ‬על ‪ ‬הדעת‪ ,‬והם ‪ ‬הזדקקו ‪ ‬להסבר‪ ‬‬
‫פסיכולוגי‪-‬רוחני‪ .‬גם‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עצמו‪ ,‬אם‪ ‬היה‪ ‬כאן‪ ‬משהו‪ ‬על‪-‬טבעי‪ ,‬הוא‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬יותר‪ ‬חזק‪ ‬מ"ברכת‪ ‬הדיוט"‪ .‬יצחק‪ ‬‬
‫הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס"‪ ,‬הרבה ‪ ‬להדגיש ‪ ‬את ‪ ‬הגישה ‪ ‬ה"אנטי‪-‬מיסטית" )לדעתו( של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬בנוגע ‪ ‬למעמד ‪ ‬הצדיק‪ .‬עי'‬
‫בפרקנו‪ ‬על‪ ‬מחקר‪ ‬השואה‪ ,‬עמ' ‪ ,43-55‬לתמצית‪ ‬דבריו‪ .‬לאור‪ ‬דברנו‪ ‬כאן‪ ‬אי‪ ‬אפשר‪ ‬לקבל‪ ‬את‪ ‬טענתו‪ ,‬שמדגיש‪ ‬רק‪ ‬פן‪ ‬אחד‪ ‬של‪ ‬‬
‫גישת‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לנושא‪ .‬הרשקוביץ‪ ‬כנראה‪ ‬לא‪ ‬הרבה‪ ‬להשתמש‪ ‬בספר‪ ‬מבוא‪ ‬השערים ‪ ‬במחקרו‪ ,‬ולכן‪ ‬טעה‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬בנקודה‪ ‬‬
‫חשובה‪ ‬זו‪.‬‬

‫‪128‬‬
‫פרק יד‪ :‬החסידות והקבלה‬

‫שאלת יחסה של החסידות לקבלה היא מן הנושאים המרכזיים בחקר החסידות‪ .‬חוקרים שונים דנו‬
‫בנושא‪ ,‬ואנו נסכם את דבריהם בקצרה‪ .‬בובר ניסה להראות כמה רב השוני והמרחק שבין החסידות‬
‫לקבלה‪" :‬כוונת החסידות ביחס אל הקבלה היא להסיר את הסכמאתיות מן המסתורין"‪ .‬לפי בובר‪,‬‬
‫אין בכך חידוש תיאורטי‪ ,‬אלא מתן הדגש על החיים ועל החוויה‪ ,‬במיוחד של הקהילה‪ ,‬מול תורת‬
‫‪420‬‬
‫הסוד‪" :‬החסידות תנועה דתית‪ ,‬אינו יסוד‪-‬תורה חדש‪...‬נעשה כאן מרכז של צורת חיים וחברה"‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬טוען בובר‪ ,‬אין בחסידות התקפה על הקבלה‪ ,‬אלא שינוי פנימי‪" :‬לא נלחמה התנועה‬
‫בקבלה כדרך שנלחמה ברבנות‪ ,‬היא אמרה להמשיכה ולשכללה‪ .‬היא קבלה ממנה את מערכת‬
‫מושגיה‪ ,‬עתים תכופות את סגנונה‪ ,‬ובמקצת גם את דרכי תלמודה"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אין הקבלה נמצאת‬
‫במרכז מהותה של החסידות אשר "בעצם עצמותה‪ ,‬בממשיותה‪ ,‬פונה‪...‬עורף לעיקרים של‬
‫הקבלה‪...‬החסידות עוסקת בענינה האמתי‪ ,‬בחיי ההתחברות"‪ .‬ביחסה החיובי של החסידות לחיים‬
‫ולחברה ישנו שינוי מהותי ביחס לתפיסה הקבלית אליבא דבובר‪ ,‬והיא "שונה כמעט לחלוטין‬
‫במהותו‪ ,‬בהוויתו‪ ,‬מזו שבספרות המקובלים‪ :‬מהות והוויה פתוחות כלפי העולם‪ ,‬בחסד‬
‫ובאהבה‪...‬הקבלה היא חכמת הנסתר‪...‬דבר כזה אין החסידות יכולה לשאתו"‪ .‬עוד מרכיב של‬
‫הקבלה שהחסידות‪ ,‬לדעתו של בובר‪ ,‬זנחה‪ ,‬הוא המאגיה‪" :‬החסידות משיגה על הקבלה‪ ,‬מכוונת‬
‫נגד המגיזציה של הרז"‪ 421.‬שלום הולך בעקבות בובר בעניין זה ורואה גם הוא בחידושה של‬
‫החסידות דרך חיים יותר מאשר משנה קבלית‪:‬‬

‫‪Hasidism as a whole is as much a reformation of the earlier‬‬


‫‪mysticism as it is more or less the same thing…If one leaves‬‬
‫‪out…Rabbi Shneur Zalman of Ladi and his school, the so-called‬‬
‫‪Habad-Hasidim, Hasidism seems to have produced no truly‬‬
‫‪original Kabbalistic thought whatever…It gives a new emphasis to‬‬
‫‪psychology, not theosophy…Kabbalism no longer appears in a‬‬
‫‪theosophical guise…no longer the focal point of the religious‬‬
‫‪consciousness…What has really become important is the direction,‬‬
‫‪the mysticism of the personal life. Hasidism is practical mysticism‬‬
‫‪at its highest…There is much truth in Buber’s remark…that‬‬
‫‪Hasidism represents “Kabbalism turned into Ethos”…What gave‬‬
‫‪Hasidism its peculiar note was primarily the foundation of a‬‬

‫‪  420‬בובר‪ ,‬בפרדס‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' סה‪.‬‬


‫‪  421‬שם‪ ,‬עמ' צא‪-‬צה‪.‬‬

‫‪129‬‬
religious community…their “Kabbalism became Ethos”, and,
instead of cherishing as a mystery the most personal of all
experiences, undertook to teach its secret to all men of good will.

:‫שלום מסכם את דבריו באמירה ש‬

The mystical ideology of the movement is derived from the


Kabbalistic heritage, but its ideas are popularized, with an
inevitable tendency towards terminological inexactitude. The
original contribution of Hasidism to religious thought is bound up
with its interpretation of the values of personal and individual
existence. General ideas become individual ethical values.422

-‫ מאוחר יותר שינה שלום את דעתו בנוגע לחלק מן הנושאים הללו וביחד עם תלמידתו ש"ץ‬,‫כידוע‬
‫ הפולמוס האקדמי הרחב שנבע‬.‫ שניסה להגן על עצמו‬,‫ תקף את דעותיו של בובר‬,‫אופנהיימר‬
‫ עיקר טענתו של שלום היה שבובר השליך את השקפתו‬.‫ממחלוקת זו עדיין נותן את אותותיו‬
:‫הדתית הפרטית על החסידות‬

The curiously vague and ambiguous terms Buber uses are always almost,
but never quite, Hasidic…Buber’s “concrete unity”, when applied to
Hasidism, is a fiction…To put it bluntly, Buber is a religious anarchist and

422
 ‫לעומת‬ ‫ בחסידות‬,‫ לדעתה‬.103 '‫ עמ‬,‫כמיסטיקה‬ ‫ החסידות‬,‫אופנהיימר‬-‫ ועי' ש"ץ‬.Scholem, Major Trends, pp. 338-344
."‫הפסיכולוגי‬ ‫הדיון‬ ‫ובין‬ ‫האלוקית‬ ‫המחשבה‬ ‫של‬ ‫הטראנסצנדנטי‬ ‫הדיון‬ ‫בין‬ ‫התחומים‬ ‫" טושטשו‬ ‫הקבלה‬

130
‫‪his teaching is religious anarchism. 423‬‬

‫הרב ק"ק שייך למסורת חסידית ששמה דגש חזק על הקבלה‪ ,‬כאשר המגיד מקוזניץ היה ידוע‬
‫במיוחד כמי שהגיה ופירש ספרי קבלה רבים‪ 424.‬מלבד עבודת ישראל‪ ,‬גם ספרים אחרים שהיו‬
‫חביבים על הרב ק"ק‪ ,‬כגון התניא )ראה לעיל בדברי שלום(‪ ,‬והמאור ושמש‪ ,‬עוסקים בהרחבה‬
‫בענייני קבלה‪ 425.‬כפי שנוכחנו לדעת‪ ,‬גם הרב ק"ק עצמו עסק רבות בלימוד קבלי‪ ,‬ואף התחיל‬
‫לחבר פירוש לספר הזהר‪ ,‬שאבד כמעט לגמרי‪ ,‬בשם רשימות הזוהר‪ 426.‬על פי תפיסתו‪ ,‬הקבלה‬
‫מהווה את התורה ה"גבוהה" ביותר‪" :‬הנה נודע‪ ,‬שתורה שבכתב היא בעשיה‪ ,‬משנה וגמרא ביצירה‬
‫ובריאה‪ ,‬וזוהר הקדוש וקבלה באצילות"‪ .‬ושוב‪" ,‬כי התלמוד נמשך ליצירה ולבריאה אף אנושית‬
‫וגם לעניני בני האדם לוה ומלוה וכו'‪ ,‬והקבלה התגלות בחי' אצילות היא‪ ,‬ומדברת מן הדברים אשר‬
‫‪427‬‬
‫במרום כנשמות שמות‪ ,‬ספירות וכו'"‪.‬‬

‫על חשיבות לימוד הקבלה ‪ -‬גם לפשוטי העם ‪ -‬כותב הרב ק"ק כי "מקילים בלימוד הקבלה שאפילו‬
‫מי שלא נתתקן בכל התיקונים יכול ללמדה‪ ,‬ובספר סור מרע ועשה טוב ]מרבי צבי הירש‬
‫מזידיטשוב[ הנ" ל איתא שבדורות הללו אפילו הבעלי בתים צריכים ללמוד קבלה‪ ,‬ולא יבינו דברי‬

‫‪423‬‬
‫‪   Scholem, The Messianic Idea in Judaism, pp. 244-245‬אין‪ ‬צורך‪ ‬להאריך‪ ‬כאן‪ ‬על‪ ‬הדברים‪ ‬שנכתבו‪ ‬בנושא‪ ‬זה‪ .‬ועי'‬
‫ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪;11-14‬‬
‫‪Idel, “Martin Buber and Gershom Scholem on Hasidism: A Critical Appraisal” ,‬‬
‫‪ .,,Rapaport-Albert (editor) ,Hasidism Reappraised, London 1996, pp. 389-403‬עי’‪ ‬גם‪Idel, Hasidism, pp. 2- ‬‬
‫‪  .30‬לסיכום‪ ‬הסוגיה‪ ,‬ובכלל‪ ‬זה‪ ‬ניסיונות "פוסט‪-‬מודרניים" להגן‪ ‬על‪ ‬עמדתו‪ ‬של‪ ‬בובר‪ ,‬עי’ ‪Yehuda Gellman,”Buber’s‬‬
‫‪Blunder: Buber’s Replies to Scholem and Schatz-Uffenheimer”, “Modern Judaism”, vol 20, no. 1, Feb.‬‬
‫‪  2000, pp. 20-40‬כללית‪ ,‬גישתו‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ‬מאוזנת‪ ‬יותר‪ ‬כלפי‪ ‬השניים‪ ,‬ועי’ ‪It is only by standing on " :,Hasidism p. 2‬‬
‫‪ .the shoulders of these two giants that another vision of Hasidism is possible”.‬עיקר‪ ‬חידושו‪ ‬של‪ ‬אידל‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫להראות‪ ‬שהחסידות‪ ‬ניזונה‪ ‬ממגוון‪ ‬מקורות‪ ‬קבליים‪ ,‬ולא‪ ‬רק‪ ‬מקבלת‪ ‬האר"י‪ ,‬כפי‪ ‬שטען‪ ‬שלום‪ .‬עי' ‪.Hasidism, pp. 9-17, 40-43‬‬
‫שם‪ ‬אידל‪ ‬מדגיש‪ ‬את‪ ‬ההשפעה‪ ‬של‪ ‬הרמ"ק‪ ,‬המהר"ל‪ ,‬קבלת‪ ‬הרנסנס‪ ,‬חסידי‪ ‬אשכנז‪ ,‬קבלת‪ ‬פולין‪ ‬והקבלה‪ ‬האקסטטית‪ ‬בנוסף‪ ‬לזו‪ ‬של‪ ‬‬
‫האר"י‪.‬‬
‫‪   424‬עי' ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪  ;12‬זאב‪ ‬גריס‪" ,‬ר' ישראל‪ ‬בן‪ ‬שבתי‪ ‬מקוז'ניץ‪ ‬ופירושיו‪ ‬למסכת‪ ‬אבות"‪ ,‬עמ'‬
‫‪.130-131‬‬
‫‪  425‬על‪ ‬התכנים‪ ‬הקבליים‪  ‬במאור‪ ‬ושמש‪ ‬עי' ‪ .Idel, Hasidism, pp. 58, 245‬שם‪ ‬טוען‪ ‬אידל‪ ‬שהספר‪ ‬עוסק‪ ,‬בין‪ ‬היתר‪,‬‬
‫‪ ‬ב”‪."nexus between mysticism and talismatic magic‬‬
‫‪  426‬חוץ‪ ‬מההקדמה‪" ,‬מסירת‪ ‬מודעה"‪ ,‬ומאמר‪ ‬אחד‪ ‬קצר‪ ,‬המודפסים‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפג‪-‬שצב‪ ,‬אין‪ ‬בידינו‪ ‬עוד‪ ‬מן‪ ‬החיבור‪.‬‬
‫‪427‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ח‪ ,.‬עמ' יז‪ ..‬ועי' שביד‪" ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה"‪ ,‬עמ' ‪ .111-118‬גם‪ ‬בתניא ‪ ‬יש‪ ‬דיונים‪ ‬על‪ ‬ההירארכיה‪ ‬של‪ ‬‬
‫סוגי‪ ‬ספרות‪ ‬התורה‪ .‬עי' בפרק‪ ‬מ‪ ,‬עמ' נה‪ ,:‬וב"אגרת‪ ‬הקדש"‪ ,‬פרק‪ ‬כו‪ ,‬עמ' קמד‪..‬‬

‫‪131‬‬
‫הבעש"ט זצ"ל אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה"‪ 428.‬מעשית אנו רואים כי גם בחובת‬
‫התלמידים‪ ,‬שנכתב עבור נערים צעירים‪ ,‬ובמיוחד ב"שלושה המאמרים" שבסוף הספר‪ ,‬ישנה מעין‬
‫הקדמה לחכמת הקבלה‪ ,‬שנועדה לאפשר לתלמיד ללמוד ולהבין את החסידות ביתר עומק‪ .‬בתת‪-‬‬
‫הכותרת של שלושת המאמרים כותב הרב ק"ק שהם "המדברים בעניני החסידות ומעט בעניני‬
‫הקבלה הנחוצים לעבודת החסידות"‪ ,429‬ואכן‪ ,‬שלושת המאמרים עוסקים רבות בעולמות‪ ,‬בספירות‬
‫ובחלקי הנפש על פי הקבלה‪ .‬במאמר הראשון‪" ,‬איך להגות בספרי חסידות"‪ ,‬חוזר הרב ק"ק לדון‬
‫בשאלת לימוד הקבלה לצעירים‪" :‬כי על פי פשוט קשה איך מותר לנו ללמוד זהר הקדוש ושאר‬
‫ספרים הקדושים שמדברים מענינים גבוהים‪...‬ולמה אין גם למוד הזה חכמתו מרובה ממעשיו"‪.‬‬
‫תשובתו היא שהמטרה איננה לימוד הקבלה לשם עצמה‪ ,‬אלא לימוד‪ 430‬שנועד לאפשר לימוד נכון‬
‫של החסידות דווקא‪ ,‬כאשר לימוד הקבלה גופה נדחה לשלב מאוחר יותר‪" :‬רק את הדברים‬
‫שמדברים אליך תרצה להבין‪ ,‬ולא תבוא מזה לשאל גם על שאר דברים הרוחניים‪...‬כי בכלל לא‬
‫ללמדך קבלה באנו‪ ,‬רק לדבר אודות עיונך ולמודך בכלל‪ ,‬הן בספרי חסידות והן בספרי הקבלה‬
‫כשתזכה להם"‪ 431.‬הלימוד הזה‪ ,‬העתידי‪ ,‬במיוחד בספר הזהר‪ ,‬צריך להיות בעל אופי אישי‬
‫וחוויתי‪" :‬וכשיעזור ה' לך ותעלה יותר ותרצה להבין איזה דבר מזהר הקדוש או משאר ספרים‬
‫הקדושים אשר לא מצאת את פרושו בספר‪ ,‬תצייר את הדבר בעצמך‪ ,‬ועל ידי עצמך‪ ,‬רצונך‪ ,‬חלקי‬
‫נשמתך‪ ,‬מדותך והארבעה עולמות שלך‪ ,‬תנסה להבין את הדבר"‪ 432.‬גם בבני מחשבה טובה‪ ,‬ב"סדר‬
‫הדרכה וכללים"‪ ,‬שמופיע לאחר שהוא ממליץ לחברים ללמוד "ספרי חסידות כגון של"ה‪ ,‬ספרי‬
‫מהר"ל‪ ,433‬ספרי חסידים הראשונים‪...‬המגיד‪...‬ונועם אלימלך‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬המגיד מקוזניץ זצ"ל‪,‬‬
‫אמרי ודברי אלימלך‪ ,‬בית אהרן וכו'"‪ ,‬ממשיך הרב ק"ק‪" :‬תלמוד גם מעט ספרי הקבלה שעכ"פ לא‬

‫‪428‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כב‪ .:‬עי' גם‪ ‬תניא‪" ,‬אגרת‪ ‬הקדש"‪ ,‬פרק‪ ‬כו‪ ,‬עמ' קמב‪" :‬וכמ"ש‪ ‬האריז"ל‪ ‬דדוקא‪ ‬בדורות‪ ‬אלו‪ ‬האחרונים‪ ‬‬
‫מותר‪ ‬ומצוה‪ ‬לגלות‪ ‬זאת‪ ‬החכמה‪ ‬ולא‪ ‬בדורות‪ ‬הראשונים"‪.‬‬
‫‪429‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קנח‪.‬‬
‫‪  430‬עי’‪ ‬גם‪ ‬לעיל‪ ‬בדיון‪ ‬על‪ ‬לימוד‪ ‬התורה‪ ‬והחינוך‪ ,‬עמ' ‪.69-71‬‬
‫‪431‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קסה‪-‬קע‪ .‬בעמ' קעז‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מוסיף‪ ‬עוד‪ ‬תירוץ‪ ,‬שמכיון‪ ‬שהלימוד‪ ‬אמור‪ ‬להיות‪ ‬חוויתי‪ ‬ולהשפיע‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬‬
‫המעשה‪ ,‬הוא ‪ ‬אינו ‪ ‬בגדר ‪ ‬של ‪" ‬חכמתו ‪ ‬מרובה ‪ ‬ממעשיו"‪" .‬אם ‪ ‬גם ‪ ‬גופך ‪ ‬נתעלה ‪ ‬ונתעורר ‪ ‬ונתקדש‪...‬לא ‪ ‬חכמת ‪ ‬חוץ ‪ ‬המרובה‪ ‬‬
‫ממעשיך‪ ‬חס‪ ‬ושלום‪ ‬הוא"‪.‬‬
‫‪    432‬שם‪ ,‬עמ' קעז‪ .‬הדברים ‪ ‬מתאימים ‪ ‬ליחסו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬לספר ‪ ‬הזהר‪ ,‬כפי ‪ ‬שיתברר ‪ ‬לקמן ‪ ‬בפרק‪ .‬הם ‪ ‬מתאימים ‪ ‬גם ‪ ‬לשיטה‪ ‬‬
‫הפדגוגית‪ ‬שלו‪ ,‬שקוראת‪ ‬לתלמיד‪ ‬ללמוד‪ ‬באופן‪ ‬אישי‪ ,‬כאילו‪ ‬הוא‪ ‬נמענם‪ ‬הבלעדי‪ ‬של‪ ‬הכתובים‪ ,‬וזאת‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬להפיק‪ ‬את‪ ‬התועלת‪ ‬‬
‫הרוחנית‪ ‬המירבית‪ ‬מהלימוד‪ .‬ועי' למשל‪ ,‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :48‬תתחיל‪ ‬מעתה‪ ‬לקראם‪ ‬מחדש‪ ,‬לא‪ ‬כאדם‪ ‬שקורא‪ ‬ומדבר‪ ‬‬
‫מחשבות ‪ ‬רעיונות ‪ ‬וכל ‪ ‬הרפתקאות ‪ ‬הנפש ‪ ‬על ‪ ‬זולתו‪ ,‬רק ‪ ‬כאדם ‪ ‬שקורא ‪ ‬את ‪ ‬דברי ‪ ‬עצמו"‪ .‬ללימוד ‪ ‬אישי ‪ ‬של ‪ ‬ספר ‪ ‬הזהר ‪ ‬ישנם‪ ‬‬
‫שורשים‪ ‬עמוקים‪ ‬יותר‪ ,‬ועי' יהודה‪ ‬ליבס‪" ,‬זוהר‪ ‬וארוס"‪" ,‬אלפיים" ט‪ ,1994 ,‬עמ' ‪ .67-119‬בעמ' ‪ 76‬כותב‪ ‬ליבס‪" :‬בהתנוצצות‪ ‬‬
‫כזאת‪ ‬התיימרו‪ ‬גם‪ ‬מקובלים‪ ‬אחרים‪ ‬שהלכו‪ ‬בעקבות‪ ‬הזוהר‪ ‬והזדהו‪ ‬עם‪ ‬דרכו‪ .‬כך‪ ‬מצאנו‪ ‬אצל‪ ‬ר' משה‪ ‬קורדובירו‪ ,‬שפירש‪ ‬מתוך‪ ‬‬
‫הזדהות‪ ‬אישית‪ ‬רבה‪ ‬את‪ ‬הדברים‪ ‬אלה‪ ‬על‪ ‬ההסכמה‪ ‬משמים‪ ‬שניתנה‪ ‬לרשב"י"‪.‬‬
‫‪  433‬ראוי‪ ‬לשים‪ ‬לב‪ ‬לזה‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מאמץ‪ ‬את‪ ‬ספרי‪ ‬השל"ה‪ ‬והמהר"ל‪ ‬כ"חסידות"‪.‬‬

‫‪132‬‬
‫‪434‬‬
‫תהיה בהם בור ועם הארץ לגמרי‪ ,‬וספר שפע טל ]לרב שבתי שפטל הורוביץ מפראג[ טוב לך"‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬לאברכים‪ ,‬כנראה שלא מדובר בלימוד מעט ממושגי הקבלה הנחוצים לשם הבנת החסידות‪,‬‬
‫אלא בלימוד לשם עצמו‪ ,‬כדי לצאת מחזקת "בור ועם הארץ לגמרי"‪ .‬ובכל זאת לא מדובר‪ ,‬אפילו‬
‫לאליטה זו של ה"חברייא קדישא"‪ ,‬בלימוד עיוני רחב יריעה בקבלה‪ .‬אנו נראה להלן בפרק זה כיצד‬
‫הרב ק"ק מדגיש שמבין ספרי הקבלה רק את ספר הזוהר יש ללמוד בהרחבה‪ ,‬אך זה קשור יותר‬
‫באופיו הקבלי‪-‬חוויתי ונבואי המיוחד של הספר‪.‬‬

‫‪435‬‬
‫במבוא השערים‪ ,‬פרקים ד‪ ,‬ו‪ ,‬דן הרב ק"ק בנושאים קבליים לעומקם‪ ,‬ובמיוחד כרקע לחסידות‪.‬‬
‫הוא עוסק ביחס שבין ראשית החסידות לקבלה הקדומה ובחידושים שבה לעומתה‪ .‬הדגש מיוחד‬
‫מושם על ספר הזהר‪ ,‬אותו הוא מעריך כספר הקנוני של התנועה החסידית המאוחרת‪ .‬דבריו כוללים‬
‫היבטים תיאורטיים על הקבלה והחסידות וגם נקודות מעשיות‪ ,‬כגון הצורך בלימוד הקבלה על מנת‬
‫להבין את החסידות; נושא שהרב ק"ק כבר נגע בו בחובת התלמידים‪ ,‬והשאלה הכללית של פתיחת‬
‫לימוד הקבלה לרבים‪ .‬הרב ק"ק פותח את הדיון בכמה נקודות קצרות הנוגעות לעצם הגדרת‬
‫החסידות ויחסה לקבלה הקדומה ממנה‪:‬‬
‫כל העיונים והקבלה אף אופן הכוונות מתראים בחסידות במראה חדשה‪,‬‬
‫במראה החסידות מתראים‪ ,‬אדוקה ומאוחדת היא בקבלה עד שכנ"ל א"א‬
‫להבין את דברי הבעש"ט ז"ל בלעדה‪ .‬ולא משנה בה שום שינוי‪ ,‬ומ"מ‬
‫‪436‬‬
‫צורה חדשה היא לובשת‪ ,‬צורת החסידות‪.‬‬
‫באמירה שהחסידות "לא משנה בה שום שינוי" ובכל זאת "צורה חדשה היא לובשת"‪ ,‬ישנה‬
‫לכאורה סתירה שדורשת פענוח‪ .‬שמרנותו של הרב ק"ק הכתיבה את הדרישה שהחסידות לא תשנה‬
‫מן הקבלה‪ ,‬שצורתה המקורית מקודשת‪ ,‬ובמקרה של הזהר בקדושה נבואית‪ ,‬כפי שנראה להלן‬
‫בפרק זה‪ ,‬ומן הצד השני‪ ,‬חייב להיות בה בחסידות משהו מן החידוש האמיתי‪ .‬נזכרים אנו בדיון‬
‫דלעיל‪ ,‬בפרק על העבודה בגשמיות‪ ,‬על אודות חידושו של הבעש"ט‪ ,‬שם שאל הרב ק"ק את אותה‬
‫השאלה עצמה ברובד העבודה‪ ,‬וענה שם שחידושה של החסידות מתבטא בעיקר ב"גילוי האור‬
‫שבתוך דפנות הכלים" ובעבודה בגשמיות‪ 437.‬ראינו שם שגישתו של הרב ק"ק התבססה על‬
‫התפיסה ה"פנאנתאיסטית" של המציאות‪ ,‬שלפי דעתו‪ ,‬החסידות מתגלה בעולם כחלק מהכנת הדרך‬
‫לביאת המשיח‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬גם ההוויה הארצית והגוף מלאים קדושה‪ .‬גם כאן הרב ק”ק‬
‫מדגיש את הפן המשיחי ואת ה"פנאנתאיסטיות" שבחסידות כמפתחות להבנת חידושה‪ ,‬גם במישור‬
‫התיאורטי‪" :‬אחר שהאיר הבעש"ט זצוקלל"ה את ראשית הארת אור המשיח והתיקון של העתיד‬
‫‪434‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .52-53‬שפע‪ ‬טל‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תש"כ‪.‬‬
‫‪  435‬על‪ ‬הזיהוי‪ ‬בין‪ ‬העולמות‪ ‬ובין‪ ‬חלקים‪ ‬שונים‪ ‬של‪ ‬התורה‪ ‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ח‪ ;.‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עי' קנב‪ .‬עי' גם‪ ‬תניא‪ ,‬עמ' נה‪,:‬‬
‫עז‪ ,:‬קמד‪-.‬קמד‪:‬‬
‫‪ 436‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬כד‪.‬‬
‫‪  437‬שם‪ ,‬עמ' יח‪-.‬כא‪.:‬‬

‫‪133‬‬
‫וגילה את קדושת הכלים עולם העשיה ואת מדרגות התחתיות‪...‬שכאשר מסתכלים בעולם על‬
‫האלקים מסתכלים‪...‬שבאמת הכל אלקות"‪ 438.‬גם נקודה זו קשורה לאופייה ה"גשמי" של עבודת‬
‫החסידות לעומת שיטת העבודה הקבלית ה"רגילה"‪ ,‬ולכן גם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬עיקר עניינו של‬
‫ה"שיקוף" החסידי של הקבלה הוא ב"הורדת" הספירות והעולמות העליונים והפנמתם בתוך תוכו‬
‫של האדם‪ ,‬תוך הפיכתה של "משנה תיאוסופית" לדרך הוליסטית בעבודת ה'‪ .‬בקשר לתיאורו את‬
‫החסידות כ"אדוקה ומאוחדת‪...‬בקבלה"‪ ,‬אנו נראה להלן בפרק‪ ,‬שעל פי תפיסתו הקבלית של הרב‬
‫ק"ק ישנו "ייחוד" מיוחד בין ספר הזהר לבין החסידות‪ .‬לאור חשיבותו של הנושא‪ ,‬נצטט קטע‬
‫ארוך מסוף פרק ד‪ ,‬שבו הרב ק"ק עונה על שאלת החידוש הרעיוני שבחסידות מול הקבלה‪ ,‬אותה‬
‫היא ממשיכה‪:‬‬
‫ומעתה לימוד הקבלה לא נשתנה ע"י החסידות‪ ,‬רק מתראה היא במראה‬
‫החסידות‪ .‬לא משל ומליצה הם ענינים הגבוהים רק באמת כן הם‪ ,‬ולא‬
‫במרום בלבד הם רק גם בעוה"ז‪ ,‬אף באיש נמצאים‪ ,‬עד כשלומדים ספרי‬
‫קבלה מצדיקי החסידים ובפרט ספרי המגיד הגדול וספרי תלמידו זקני‬
‫הקדוש המגיד מקוזניץ זצוקלל"ה‪ ,‬רואים הרבה פעמים שמדבר בקדשו‬
‫בענינים גבוהים שבקבלה שבמרום‪ ,‬ושבאדם‪ ,‬גם יחד‪ ,‬לא בדרך משל‪ ,‬אף‬
‫אינו אומר שכעין זה איתא באדם‪ ,‬רק הכל במאמר אחד מדברים בקדשם‪,‬‬
‫כאילו האדם במרום‪ ,‬וכל עולמות העליונים באדם‪ ,‬וגם אמרו בקדשם על‬
‫המשנה‪ ,‬דע מה למעלה ממך‪ ,‬אם תרצה לדעת מה למעלה‪ ,‬ממך תוכל‬
‫לדעת‪ ,‬כי במרום ואצלך הכל חד‪ ,‬אף את הפסוק מבשרי אחזה אלקי‬
‫המורגל בספרי הקבלה לבאר ענינים גבוהים ע"י מה שהאדם מוצא‬
‫בקרבו‪ ,‬אבריו‪ ,‬מדותיו וכו'‪ ,‬ג"כ לא בדרך משל צריכים להבין ע"פ‬
‫חסידות‪ ,‬רק הוא הוא כנ"ל‪.‬‬
‫וכיון שכבר אמרנו שנינו ושלשנו שח"ו להעלות על הדעת שרק דיבורים‬
‫ושכליות דרשו קדושינו ז"ל‪ ,‬רק המשכות קדושות ממשיות כנשמות‬
‫המשיכו‪ ,‬אדרבה השכליות והדרשות תוצאות וסיבובי ההמשכות הם‪ ,‬לכן‬
‫בצדק יכולים לישא משל ולאמור‪ ,‬שהקבלה הרכינה את שמי השמים רק‬
‫אל החכמה ואל הבינה של האיש‪ ,‬ומשם הוא מציץ לראות מרחוק את‬
‫היושב שמים‪ .‬והחסידות גם ברחוב הציעה את שמי השמים‪ ,‬וגם את‬
‫הבית‪ ,‬העלי' ואת המרתף בהם מילאה‪ ,‬ואת היושב שמים בתוך האדם‪,‬‬
‫‪439‬‬
‫המליכה‪.‬‬
‫חידושה של החסידות טמון ב"הורדת" מושגים קבליים כגון מערכת הספירות מן השמים אל תוך‬
‫היהודי עצמו במעין "פסיכולוגיה קבלית"‪ .‬כמו שהוא כותב אחר כך‪" ,‬בחסידות בענין זה הוא רק‬
‫כמו שאמרנו לעיל‪ ,‬שמערכות הקודש ספירות ושמות ההם‪ ,‬אשר משיגים בקבלת המקובלים‬

‫‪  438‬שם‪ ,‬עמ' כה‪-:‬כו‪ ..‬עי' גם‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" :21‬קדושנו‪ ‬הבעש"ט‪ ‬זצ"ל‪ ‬אמר‪ ,‬שבהסתכל‪ ‬האיש‪ ‬בך‪ ,‬את‪ ‬אדונך‪ ‬אדון‪ ‬העולם‪ ‬רואה"‪.‬‬
‫‪ 439‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬כו‪-.‬כו‪:‬‬

‫‪134‬‬
‫הקדושים‪ ,‬לא במרום לבד הם רק גם באיש הישראלי"‪ 440.‬זאת אומרת שהתיאוסופיה הקבלית‬
‫איבדה את מקומה במרכז העולם הקבלי של החסידות‪ .‬תיאוריות מסובכות שעוסקות בעולמות‪,‬‬
‫פרצופים וספירות עליונות עברו תהליך דומה לזה של הכוונות הקבליות‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬כדי‬
‫לפנות את הבמה לקבלה חווייתית יותר‪ ,‬כזו ששמה את הדגש על עבודת ה' רגשית‪ ,‬על התלהבות‬
‫ועל דבקות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬כאשר כותב הרב ק"ק כי "לא משל ומליצה הם ענינים הגבוהים רק באמת‬
‫כן הם‪ ,‬ולא במרום בלבד הם רק גם בעוה"ז‪ ,‬אף באיש נמצאים"‪ ,‬הוא מדגיש שהרעיונות הקבליים‬
‫הם "מציאותיים" יותר ופשוטים יותר מן התפיסה הרווחת לגביהם‪ .‬כאן עדים אנו לגישה‬
‫אימננטית‪ ,‬שסוגרת במידה רבה את הפער בין האדם לבין האלוקים‪ ,‬ומכינה את הקרקע לאפשרותה‬
‫של דבקות "טבעית" יותר‪ ,‬אותה הרב ק"ק מתאר‪" :‬כאילו האדם במרום‪ ,‬וכל עולמות העליונים‬
‫באדם‪ ...‬אף את הפסוק מבשרי אחזה אלקי המורגל בספרי הקבלה לבאר ענינים גבוהים ע"י מה‬
‫שהאדם מוצא בקרבו‪ ,‬אבריו‪ ,‬מדותיו וכו'"‪ 441.‬הרב ק"ק פתוח לגישה קבלית הרואה גם בגופו של‬
‫אדם ‪ -‬ולא רק בשכלו ‪ -‬השתקפותו של "צלם אלוקים"‪ 442.‬מסוף הקטע רואים אנו בבירור שמטרת‬
‫החסידות היא להפוך את הקבלה מתיאוסופיה לדרך חיים ארצית‪" :‬הקבלה הרכינה את שמי השמים‬
‫רק אל החכמה ואל הבינה של האיש‪ ,‬ומשם הוא מציץ לראות מרחוק את היושב שמים‪ .‬והחסידות‬
‫גם ברחוב הציעה את שמי השמים‪ ,‬וגם את הבית‪ ,‬העלייה ואת המרתף בהם מילאה‪ ,‬ואת היושב‬
‫שמים בתוך האדם‪ ,‬המליכה"‪ .‬כאן חוזרים אנו אל העבודה בגשמיות‪ ,‬שאפשרות קיומה מושתת על‬
‫ההנחה שבכל ההוויה הארצית )ואפילו ב"מרתף"( ישנו מקום לחוויה הדתית ההוליסטית‪ .‬גישה זו‬
‫נובעת כמובן מתפיסתו של הרב ק"ק את החסידות ‪ -‬שבמרכזה גילויו של האור שב"דפנות הכלים"‬
‫‪ -‬כמרכיב בסיסי של ה"שחר של המשיח"‪.‬‬

‫לאחר דיונו בפרק ה על הזרמים בחסידות‪ ,‬חוזר הרב ק”ק לשאלת היחס בין הקבלה ובין החסידות‬

‫‪ 440‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬לג‪-:‬לד‪ .‬על‪ ‬האופי‪ ‬הפסיכולוגי‪ ‬של‪ ‬החסידות‪ ,‬עי' דברי‪Scholem, Major Trends, pp. 340-341, ‬‬


‫‪“The distinctive feature of the new school is to be found in the fact that the secrets of the divine realm‬‬
‫‪are presented in the guise of mystical psychology…Kabbalism becomes an instrument of‬‬
‫‪psychological analysis and self-knowledge”.‬‬
‫‪441‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כו‪.:‬‬
‫‪442‬‬
‫עי' ‪ ‬מהר"ל‪ ,‬תפארת ‪ ‬ישראל‪ ,‬פרק ‪ ‬ד‪" :‬ולפיכך ‪ ‬האיברים ‪ ‬שלו ‪ ‬הם ‪ ‬שלימות ‪ ‬האדם‪ ,‬ועל ‪ ‬ידי ‪ ‬אבריו ‪ ‬שהם ‪ ‬רמ"ח ‪ ‬נברא ‪ ‬בצלם‪ ‬‬
‫האלקים"‪    .‬ועי' גם ‪ ‬שערי ‪ ‬קדושה‪ ,‬חלק ‪ ‬ד‪ :‬ז‪" ,‬שהאברים ‪ ‬הגופניים ‪ ‬שבו ‪ ‬רומזים ‪ ‬לאברים ‪ ‬הרוחניים ‪ ‬של ‪ ‬מעלה ‪ ‬הם ‪ ‬כוחות‪ ‬‬
‫אלקיות‪ ‬ולא‪ ‬לחינם‪ ‬אמר‪ ‬נעשה‪ ‬אדם‪ ‬בצלמנו"‪ .‬לעמת‪ ‬גישה‪ ‬זו‪ ‬עי'‪ ‬שיטתו‪ ‬הפילוסופית‪ ‬של‪ ‬הרמב"ם‪ ‬במורה‪ ‬הנבוכים‪ ,‬חלק‪ ‬א‪,‬‬
‫פרק‪ ‬א‪" :‬צלם‪ ‬נאמר‪ ‬הוא‪ ‬על‪ ‬הצורה‪ ‬הטבעית‪...‬לנפש‪ ‬שהיא‪ ‬הצורה‪ ‬המינית‪...‬שהיא‪ ‬ההשגה‪ ‬השכלית‪ ‬לא‪ ‬התבנית‪ ‬והתאר"‪  .‬על‪ ‬‬
‫השפעתו‪ ‬של‪ ‬המהר"ל‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ,‬ובמיוחד‪ ‬על‪ ‬רבי‪ ‬מנחם‪ ‬מנדל‪ ‬מויטבסק‪ ,‬עי' ‪Bezalel Safran, “Maharal and Early ,‬‬
‫‪ ,Hasidism”, pp. 47-144‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬ממליץ ‪ ‬לחברי ‪ ‬החברייא ‪ ‬הקדושה ‪ ‬ללמוד‪ ,‬בין ‪ ‬היתר‪ ,‬ספרי ‪ ‬המהר"ל‪ .‬בני ‪ ‬מחשבה‪ ‬‬
‫טובה‪ ,‬עמ' ‪ .52‬יתכן ‪ ‬שהרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מרחיק ‪ ‬לכת ‪ ‬אפילו ‪ ‬יותר ‪ ‬מהרב ‪ ‬חיים ‪ ‬ויטאל‪ ,‬שרואה ‪ ‬באברי ‪ ‬האדם ‪ ‬רק ‪" ‬רמז" לדברים‪ ‬‬
‫עליונים‪ .‬עבור‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪" ‬כל‪ ‬עולמות‪ ‬עליונים‪ ‬באדם"‪ ,‬ולא‪ ‬רק‪ ‬ברמז‪.‬‬

‫‪135‬‬
‫בפרק ו‪ ,‬שם הוא דן בספרי הקבלה‪ ,‬בספר הזהר‪ ,‬ובשיטותיהם של הרמ"ק ושל האר"י‪ .‬בשאלה‬
‫העיונית החשובה‪ :‬מאיזו שיטה ינקה החסידות את עיקר שורשיה הקבליים‪ ,‬קובע הרב ק"ק כי "גם‬
‫החסידות‪ ,‬ע"י הקבלה הקדושה של קדושינו הרמ"ק האר"י ותלמידיו זצוקלל"ה משגת"‪ 443.‬כאן‬
‫הקביעה היא "ניטראלית"‪ :‬כי החסידות יונקת משתי האסכולות של קבלת צפת‪ .‬לעניין ההשוואה‬
‫בין השתיים כתב הרב ק"ק בחובת התלמידים "שקבלת האר"י זכר צדיק לברכה עמוקה יותר מן‬
‫קבלת הרמ"ק זכר צדיק לברכה‪ ,‬ומבארת יותר גם מה שאחר השבירה"‪ 444.‬בכל זאת‪ ,‬בסופו של‬
‫‪445‬‬
‫דבר‪ ,‬נוקט הרב ק"ק "עמדה" בסוגיה‪ ,‬וכותב ש"ראיתי במכתבים קדושים מגניזת החרסנית‬
‫שהדפיסו‪ ,‬שהבעש"ט זצ"ל אמר ששורש דרכו הוא מדרכו של הרמ"ק זצ"ל"‪ 446.‬בפנינו קביעה‬

‫‪ 443‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬לג‪ :‬החוקרים‪ ‬דנו‪ ‬רבות‪ ‬בשאלה‪ ‬זו‪ ,‬ולפי‪ ‬שלום‪ ,‬החסידות‪ ‬הושפעה‪ ‬בעיקר‪ ‬מקבלת‪ ‬האר"י‪.‬‬


‫עי' ‪,Major Trends pp. 327‬‬
‫‪"Lurianic Kabbalism, Sabbatiansim and Hasidism are after all three stages of the same process”.‬‬
‫‪ ‬לפי‪ ‬חוקרים‪ ‬כמו‪ ‬משה‪ ‬אידל‪ ,‬הנושא‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬מורכב‪ .‬עי' ‪   .Idel, Hasidism, p. 102‬אידל‪ ‬מצדד‪ ‬בגישה‪" ‬פנוראמית"‪,‬‬
‫שעל ‪ ‬פיה ‪ ‬החסידות ‪ ‬ינקה ‪ ‬מהרבה ‪ ‬מקורות ‪ ‬ולא ‪ ‬רק ‪ ‬מקבלת ‪ ‬האר"י‪ .‬בקשר ‪ ‬להשפעתו ‪ ‬של ‪ ‬הרמ"ק ‪ ‬הוא ‪ ‬כותב ‪ ‬שם ‪:11 p. ‬‬
‫" ‪Besides the Lurianic Kabbalah, whose importance has been recognized by Hasidic masters and‬‬
‫‪modern scholars, the Cordoverian Kabbalah was highly influential. In print, it was no less available‬‬
‫‪than the Lurianic corpus, and it was circulated in wider circles than the doctrines of Luria. It‬‬
‫‪penetrated Eastern Europe through two channels; the theoretical works of Cordovero and the popular‬‬
‫‪           expositions of his views that appeared in the Musar literature”.‬וראה‪ ‬גם‪:Idel ‬‬
‫‪"Martin Buber and Gershom Scholem on Hasidism: A Critical Appraisal”, pp 389-403.‬‬
‫תשבי‪ ‬ודן‪" ,‬חסידות"‪ ,‬עמ' ‪ ,770‬כותבים‪ ‬ש"החסידות‪ ‬יונקת‪ ‬ממקורות‪ ‬מגוונים‪ ,‬מכל‪ ‬תחומי‪ ‬ספרות‪ ‬המחשבה‪ ‬היהודית"‪ .‬ברשימתם‪ ‬‬
‫של‪ ‬מחברים‪ ‬שהשפיעו‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ‬הם‪ ‬אינם‪ ‬מזכירים‪ ‬את‪ ‬הרמ"ק‪ ,‬ובסוף‪ ‬קובעים‪ ‬ש"שני‪ ‬המקורות‪ ‬הקבליים‪ ‬העיקריים‪...‬הם‪ ‬הזוהר‪ ‬‬
‫וכתבי‪ ‬האר"י‪ .‬קבלת‪ ‬החסידים‪ ‬היא‪ ‬ביסודה‪ ‬קבלת‪ ‬האר"י"‪.‬‬
‫‪444‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬ריז‪ .‬בהמשך‪ ‬כותב‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק שגם‪ ‬קבלת "הרב" )רש"ז‪ ‬מליאדי( וגם‪ ‬קבלת‪ ‬המגיד‪ ‬מקוזניץ‪" ‬כולם‪ ‬מבארים‪ ‬‬
‫את ‪ ‬קבלת ‪ ‬הרמ"ק ‪ ‬והאר"י ‪ ‬זצ"ל"‪   .‬על ‪ ‬היחס ‪ ‬של ‪ ‬רש"ז ‪ ‬לקבלת ‪ ‬הרמ"ק ‪ ‬ולקבלת ‪ ‬האר"י‪ ,‬עי' חלמיש‪" ,‬משנתו ‪ ‬העיונית ‪ ‬של ‪ ‬ר'‬
‫שניאור ‪ ‬זלמן ‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪ .395-396‬ראוי ‪ ‬לציין ‪ ‬שבשלושת ‪ ‬המאמרים ‪ ‬בסוף ‪ ‬חובת ‪ ‬התלמידים‪ ,‬שהם ‪ ‬מהווים ‪ ‬מעין ‪ ‬הקדמה‪ ‬‬
‫לקבלה‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתבסס‪ ‬הרבה‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬פרדס‪ ‬רימונים‪ ‬של‪ ‬הרמ"ק‪.‬‬
‫‪445‬‬
‫על‪ ‬אמיתותן של‪ ‬התעודות‪ ‬מן‪ ‬הגניזה‪ ‬התחולל‪ ‬פולמוס‪ ‬גדול‪ ‬בין ‪ ‬החוקרים‪ ‬לבין‪ ‬אדמו"רים‪ ‬עצמם‪ .‬לסיכום‪ ‬עי' ‪ ‬יצחק‪ ‬רפאל‪,‬‬
‫"גניזת‪ ‬חרסון‪) ‬לסיכום‪ ‬הפולמוס‪ ‬על‪ ‬אוצר‪ ‬הכתבים‪ ‬החסידיים("‪ ,‬בספרו‪ ‬על‪ ‬חסידות‪ ‬וחסידים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪.204-226‬‬
‫‪446‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מח‪ .:‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬משווה‪ ‬בין‪ ‬דרכו‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬לבין‪ ‬דרכו‪ ‬של‪ ‬ספר‪ ‬ראשית‪ ‬חכמה ‪ ‬לרב‪ ‬אליהו‪ ‬די‪-‬וידש‪,‬‬
‫מכיון‪ ‬שהלה ‪ ‬היה‪ ‬תלמידו‪ ‬של‪ ‬הרמ"ק‪ .‬ע"פ‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עיקר‪ ‬ההבדל‪ ‬ביניהם‪ ‬מצוי‪ ‬בכך ‪ ‬שבעל‪ ‬ראשית‪ ‬חכמה ‪ ‬דורש‪ ‬להרחיק‪ ‬את‪ ‬‬
‫חושי ‪ ‬הגוף ‪ ‬מן ‪ ‬העבודה‪ ,‬משא"כ ‪ ‬הבעש"ט‪  ,‬שקבע ‪ ‬ש"גם ‪ ‬הגופניות ‪ ‬קדוש" וצידד ‪ ‬בעבודה ‪ ‬בגשמיות‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬גם ‪ ‬מזכיר ‪ ‬את‪ ‬‬
‫הכתבים‪ ‬מהגניזה‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מד‪ ,:‬מו‪ ..‬על ‪ ‬השפעתו‪ ‬של‪ ‬רבי ‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ‬על‪ ‬הרמ"ק ודרכו ‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ,‬ראה‬
‫‪    .Idel, Absorbing Perfections, pp. 37-388‬ההשפעה ‪ ‬העיקרית ‪ ‬נמצאת ‪ ‬בתפיסה ‪ ‬של ‪ ‬שמות ‪ ‬הקודש‪ ,‬אותיות ‪ ‬התורה‪ ‬‬
‫וצירופי ‪ ‬אותיות ‪ ‬כטכניקות ‪ ‬מיסטיות‪ .‬ועי' גם ‪ ,Hasidism, pp. 55-61 ‬על ‪ ‬השימוש ‪ ‬בחסידות ‪ ‬של ‪ ‬צירופי ‪ ‬אותיות ‪ ‬נוסח‪ ‬‬
‫אבולעפיה‪ ‬ע"מ‪ ‬להשיג‪ ‬דבקות‪.‬‬

‫‪136‬‬
‫חשובה‪ 447‬של אדמו"ר חסידי לפיה החסידות של הבעש"ט הושפעה בעיקר מהרמ"ק‪ ,‬וזאת בניגוד‬
‫לתפיסה הראשונה במחקר )בהמשך לקביעתו של שלום( שהחסידות‪ ,‬דרך משבר השבתאות‪,‬‬
‫המשיכה את קבלת האר"י‪ 448.‬אמירה זו משמעותית‪ ,‬גם מכיוון שהרמ"ק עסק לא רק בקבלה‬
‫תיאוסופית‪ ,‬אלא הושפע גם מ"הקבלה הנבואית" של הרב אברהם אבולעפיה‪ ,‬שעסק גם בצירופי‬
‫אותיות‪ ,‬ואפילו תואר כמי שהשיג נבואה‪ 449.‬הרב חיים ויטאל‪ ,‬מקור מרכזי בכל הדיונים במבוא‬
‫השערים‪ ,‬מזכיר את הרב אברהם אבולעפיה כמה פעמים בשער הרביעי של שערי קדושה בהקשר‬
‫‪450‬‬
‫של טכניקות מיסטיות‪ ,‬ובתוכן שאלות חלום וצירופי שמות‪.‬‬

‫יהודה ליבס‪ ,‬במחקריו הרבים על ספר הזהר‪ ,‬מרבה להדגיש את הפן החוויתי של הספר ובכך חולק‬
‫על קודמיו‪ ,‬שלום ותשבי‪ ,‬שחיפשו "משנה" תיאוסופית סדורה בזהר‪ .‬במאמרו "כיוונים חדשים‬
‫בחקר הקבלה"‪) 451‬שנת תשנ"ב(‪ ,‬מתייחס ליבס ל"פולמוסים הנוגעים לחקר הקבלה"‪ ,‬מגיב ל"כיוון‬
‫התיאורטי" של חוקרים קודמים‪ ,‬ומעמיד מולם את גישתו שלו ואת זו של משה אידל‪ ,‬שבין היתר‬
‫מדגישים את הפן היותר מעשי וחוויתי בקבלה‪" :‬מחקרי שלום מתרכזים בהבט מסוים של הקבלה‪,‬‬
‫והוא ההבט התיאורטי‪ .‬מכלל מחקריו מתקבל הרושם‪ ,‬שעיקר עניינה של הקבלה הוא בנתינת‬
‫תשובות משלה על שאלות‪..‬השקפתו של שלום על מהות הקבלה גם באה לביטוי בקונצפציה של‬
‫חוג ההוראה והמחקר שהקים באוניברסיטה העברית‪...‬שהקבלה קרובה מבחינת נושאיה דווקא‬
‫לפילוסופיה היהודית‪ ,‬ולא‪ ,‬נאמר‪ ,‬למדרש‪...‬או לשירת‪-‬הקודש"‪ .‬על ספרו של תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪,‬‬
‫ליבס כותב ש"הבעיה איננה במה שיש בספר‪ ,‬אלא במה שאין בו‪ .‬לדעתי‪ ,‬העיקר חסר מן הספר‪ ,‬כי‬
‫למיטב הרגשתי‪...452‬הזוהר איננו משנה‪ .‬אף עצם הצירוף 'משנת הזוהר' מצלצל באוזניי‬
‫כאוקסימורון‪...‬הזוהר נכתב מתוך מניעים אחרים‪ ,‬לאו דווקא כדי לתת תשובה לשאלות התיאורטיות‬

‫‪  447‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתבסס‪ ‬כאן‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬מקור‪ ‬מפוקפק‪ ,‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬יש‪ ‬חשיבות‪ ‬לקביעה‪ ‬זאת‪ ‬לתודעה‪ ‬החסידות‪ ‬העצמית‪ ‬שלו‪.‬‬
‫‪  448‬ובכל‪ ‬זאת‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מביע‪ ‬את‪ ‬דעתו‪ ‬הברורה‪ ‬בשאלה‪ ‬אם‪ ‬החסידות‪ ‬הושפעה‪ ‬יותר‪ ‬מהרמ"ק‪ ‬או‪ ‬מהאר"י‪ ,‬וכל‪ ‬שכתב‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫שקבלת‪ ‬האר"י‪" ‬עמוקה‪ ‬יותר" מקבלת‪ ‬הרמ"ק‪.‬‬
‫‪   449‬תיאור‪ ‬זה‪ ‬נמצא‪ ‬בכתבי‪ ‬תלמידו‪ ‬הרב‪ ‬מרדכי‪ ‬דאטו‪ .‬עי' ‪ ‬אידל‪" ,‬על‪ ‬ר' משה‪ ‬קורדובירו‪ ‬ור' אברהם‪ ‬אבולעפיה"‪ ,‬פרקים‪ ‬בקבלה‪ ‬‬
‫נבואית‪ ,‬ירושלים‪ ,1990 ‬עמ' ‪.179-184‬‬
‫‪450‬‬
‫כתבים‪ ‬חדשים‪ ‬לרבינו‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬עמ' ד‪ ,‬כד‪  .‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שיש‪ ‬להניח‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬הכיר‪ ‬את‪ ‬השער‪ ‬הרביעי‪ ‬שהיה‪ ‬רק‪ ‬בכ"י‪,‬‬
‫בכל‪ ‬זאת‪ ‬השער‪ ‬הרביעי‪ ‬עוזר‪ ‬לנו‪ ‬להבין‪ ‬יותר‪ ‬טוב‪ ‬את‪ ‬האופי‪ ‬הכולל‪ ‬של‪ ‬ספר‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬שכ"כ‪ ‬השפיע‪ ‬על‪ ‬תפיסתו‪ ‬של‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬אולי‪ ‬יש‪ ‬גם‪ ‬חשיבות‪ ‬בזה‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬האמין‪ ‬שהחסידות‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬שהוא‪ ‬רוצה‪ ‬לחדש‪ ,‬הושפעה‪ ‬בעיקר‪ ‬מקבלת‪ ‬‬
‫הרמ"ק‪ .‬מכיון ‪ ‬שהרמ"ק ‪ ‬הושפע ‪ ‬מהקבלה ‪ ‬הנבואית ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬אברהם ‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬ניתן ‪ ‬להצביע ‪ ‬על ‪ ‬האפשרות ‪ ‬שקבלת‪ ‬‬
‫אבולעפיה‪ ‬מהווה‪ ‬עוד‪ ‬מקור‪) ‬אמנם‪ ‬בלתי‪-‬ישיר( לתפיסתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שרואה‪ ‬בחסידות‪ ‬גם‪ ‬סוג‪ ‬של‪ ‬מיסטיקה‪ ‬נבואית‪   .‬בכל‪ ‬‬
‫זאת‪ ‬יש‪ ‬לזכור‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬ר' אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ‬אפילו‪ ‬לא‪ ‬פעם‪ ‬אחת‪ ‬בכתביו‪.‬‬

‫‪ 451‬יהודה‪ ‬ליבס‪" ,‬כיוונים‪ ‬חדשים‪ ‬בחקר‪ ‬הקבלה"‪ ,‬פעמים‪ ,50 ‬חורף‪ ‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.150-170‬‬


‫‪452‬‬
‫לדעתנו‪ ,‬בחירתו‪ ‬של‪ ‬ליבס‪ ‬במילה‪" ‬הרגשתי" כאן‪ ‬במקום‪" ‬דעתי"‪ ,‬גם‪ ‬היא‪ ‬אומרת‪ ‬הרבה‪ ‬על‪ ‬גישתו‪.‬‬

‫‪137‬‬
‫שבעל 'משנת הזוהר' הציב בפניו"‪ 453.‬כפי שנראה‪ ,‬גישתו של ליבס תואמת במידה רבה את תפיסתו‬
‫של הרב ק"ק‪ ,‬שרואה גם היא בספר הזהר ספר חוויתי ואפילו נבואי במהותו; ספר שעבור הרב ק"ק‬
‫הוא ללא צל של ספק החשוב ביותר וה"קנוני" ביותר לחסידות‪.‬‬

‫בקשר ליצירת הספר נוקט הרב ק"ק את העמדה המסורתית על‪-‬פיה הזהר הוא "פרי עטם" של‬
‫"התנאים ז"ל‪...‬רשב"י וחביריו ז"ל"‪ 454‬ואינו רומז כלל לאפשרות אחרת‪ 455.‬בבסיסו‪ ,‬הספר הוא‬
‫נבואי‪" :‬זוהר הקדוש‪ ,‬זוהר חדש ותיקוני זוהר‪ ,‬בו הנביאות נראה‪ .‬ראשית כל מראות הנבואה ממש‬
‫אשר ראו קדושינו‪ ,‬וקולות ההכרזה אשר שמעו העלאים"‪ 456.‬מעלה זו של ספרי הזוהר משפיעה גם‬
‫על סגנונם האגדתי‪ :‬לעומת אגדה רגילה "האגדה שבהם‪ ,‬אשר עד כמה אגדיות חז"ל‬

‫‪ 453‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .151-153‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬רואה‪ ‬קרבה‪ ‬מיוחדת‪ ‬בין‪ ‬הזהר לבין‪ ‬מדרש‪ ,‬ובמיוחד‪ ‬בין‪ ‬הזהר לבין‪ ‬אגדה‪" :‬ע"י‪ ‬המדרש‪ ‬‬


‫פנימיות‪ ‬התורה‪ ‬יותר‪ ‬מתגלה‪ ,‬וע"י‪ ‬אגדתא‪ ‬עוד‪ ‬יותר‪ ‬ואז‪ ‬זוכה‪ ‬אל‪ ‬קבלה‪ ‬והתגלות‪ ‬הסודות‪...‬בשביל‪ ‬כך‪ ‬שבח‪ ‬הזוהר‪ ‬אגדה‪ ‬יותר‪ ‬‬
‫מהדרש"‪ .‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לא‪.:‬‬
‫‪ 454‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפט‪.‬‬
‫‪   455‬קשה‪ ‬לנו‪ ‬להאמין ‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬ער‪ ‬לפולמוס‪ ‬על‪ ‬קדמותו‪ ‬של‪ ‬הזהר‪ .‬כבר‪ ‬ב‪ 1919-‬פרסם‪ ‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין את‪ ‬מאמרו‬
‫בנושא‪" ,‬קדמות‪ ‬המסתורין‪ ‬בישראל"‪ ,‬התקופה ‪ ‬ד‪  ,‬בוורשה‪ .‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יז‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבקר‪ ‬את‪ ‬הלימוד‪ ‬המחקרי‪ ‬של‪ ‬‬
‫הקבלה ‪ ‬מבלי ‪ ‬לגלות ‪ ‬למי ‪ ‬הוא ‪ ‬מתכוון‪" .‬הנה ‪ ‬מי ‪ ‬שגש ‪ ‬אל ‪ ‬ספר ‪ ‬קבלה ‪ ‬כאל ‪ ‬ספר ‪ ‬עיוני ‪ ‬מחקורי‪...‬בשכל ‪ ‬וספרה ‪ ‬גם ‪ ‬אנושית ‪ ‬גם‪ ‬‬
‫שאלות‪ ‬מחקוריות‪ ‬אשר‪ ‬יתלבטו‪ ‬בהם‪ ‬החוקרים‪ ,‬וטועה‪ ‬לחשוד‪ ‬ח"ו‪ ‬שהקבלה‪ ‬לימוד‪ ‬מחקורי‪ ‬הוא‪...‬אף‪ ‬זאת‪ ‬שמספרים‪ ‬מאנשים‪ ‬‬
‫שלמדו‪ ‬קבלה‪ ‬ויצאו‪ ‬חוץ‪ ‬לשיטה‪ ‬ר"ל‪ ,‬ג"כ‪ ‬לומדים‪ ‬כאלו‪ ‬היו"‪ .‬לפי‪ ‬דברי‪ ‬ק"ק‪ ,‬לימוד‪ ‬קבלה‪ ‬באופן‪ ‬מחקרי‪ ‬אינו‪ ‬רק‪ ‬בזבוז‪ ‬זמן‪,‬‬
‫אלא‪ ‬שהוא‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬מסכן‪ ‬את‪ ‬אמונת‪ ‬הלומד‪ .‬בקשר‪ ‬לספר‪ ‬יצירה ‪  ‬כותב‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ז‪" :‬וספר‪ ‬היצירה‪ ,‬אשר‪ ‬‬
‫מיוחס‪ ‬עוד‪ ‬לאברהם‪ ‬אבינו"‪.‬‬
‫‪  456‬עי' גם‪ ‬משה‪ ‬חלמיש‪" ,‬טיפולוגיה‪ ‬של‪ ‬ספרי‪ ‬קבלה‪ ‬בהשקפתו‪ ‬של‪ ‬ר' צדוק‪ ‬הכהן‪ ‬מלובלין"‪ ,‬מחקרי‪ ‬חסידות‪ ,‬עמנואל‪ ‬אטקס‪ ,‬דוד‪ ‬‬
‫אסף‪ ‬ויוסף‪ ‬דן‪) ‬עורכים(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .213-233‬חלמיש‪ ‬דן‪ ‬ביחסו‪ ‬של‪ ‬ר' צדוק‪ ‬לסוגים‪ ‬שונים‪ ‬של‪ ‬ספרות‪ ‬הקבלה‪ ‬‬
‫ולפרסומם‪ ‬של‪ ‬רעיונות‪ ‬קבליים‪ .‬בזה‪ ‬הוא‪ ‬מתבסס‪ ‬בעיקר‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬הזכרונות‪ ‬לר' צדוק‪ ,‬לובלין‪ ‬תרע"ג‪ .‬חלמיש‪ ‬כותב‪ ‬שלפי‪ ‬ר'‬
‫צדוק‪" ‬דברי‪ ‬הזוהר‪ ‬והאר"י‪ ‬שמעמדם‪ ‬בבחינת‪' ‬נסתרות'‪ ,‬כי‪ ‬אומריהם‪ ‬הגיעו‪ ‬להשגה‪ ‬ויזואלית‪ ‬כמו‪ ‬נביאים‪ .‬ממילא‪ ‬הם‪ ‬אינם‪ ‬‬
‫עומדים‪ ‬להשגה‪ ‬שכלית‪ ‬רגילה‪ .‬לפיכך‪' ‬ספרי‪ ‬האחרונים' שניסו‪ ‬להסביר‪ ‬אותם‪ ‬הם‪ ‬בבואה‪ ‬בלבד"‪ .‬חלמיש‪ ‬ממשיך‪ ‬להוכיח‪ ‬שלר'‬
‫צדוק‪ ‬דעה‪ ‬אמביוולנטית‪ ‬בכל‪ ‬הקשור‪ ‬לפרסום‪ ‬ולימוד‪ ‬עניני‪ ‬קבלה‪ ,‬שממילא‪ ‬אינם‪ ‬באמת‪ ‬ניתנים‪ ‬להעברה‪ ‬בגלל‪ ‬מעמדם‪ ‬הנבואי‪.‬‬
‫"כמו‪ ‬שיחזקאל‪ ‬תיאר‪ ‬את‪' ‬פרשת‪ ‬המרכבה' במילים‪ ‬גלויות‪ ‬לכל‪ ‬קורא‪ ,‬כן‪ ‬הזוהר‪ ‬והאר"י‪ ‬גילו‪ ‬נסתרות‪...‬אולם‪ ‬השגותיו‪ ‬של‪ ‬‬
‫האר"י‪ ,‬שראה‪ ‬מראות‪ ‬אלוקים‪ ‬כמו‪ ‬שראה‪ ‬יחזקאל‪ ‬במרכבה‪ ,‬אינן‪ ‬ניתנות‪ ‬להעברה‪ ‬כמות‪ ‬שהן‪ ‬אל‪ ‬מי‪ ‬שלא‪ ‬טעם‪ ‬טעם‪ ‬השגת‪ ‬היחוד‪ ‬‬
‫האמיתי‪ ,‬שהוא‪ ‬השגת‪ ‬מעין‪ ‬רוה"ק‪ ‬ונבואה"‪ .‬בנוסף‪ ‬לכך‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪" ‬שלפי‪ ‬תיקוני‪ ‬הזוהר‪ ‬יתגלו‪ ‬הסודות‪ ‬באחרית‪ ‬הימים‪...‬מי‪ ‬‬
‫קבע‪ ‬שאמנם‪ ‬הגיעה‪ ‬עת‪ ‬אחרית‪ ‬הימים"‪ .‬לסכום‪ ‬כותב‪ ‬חלמיש‪ ‬על‪ ‬ר' צדוק‪" ,‬שאין‪ ‬דעתו‪ ‬נוחה‪ ‬לחלוטין‪ ‬מהפצת‪ ‬הידע‪ .‬עם‪ ‬זאת‪ ‬‬
‫בוודאי‪ ‬ראה‪ ‬בחיוב‪ ‬נסיון‪ ‬של‪ ‬מי‪ ‬שמכשיר‪ ‬את‪ ‬עצמו‪ ‬להתבונן‪ ‬כראוי"‪ .‬כאן‪ ‬רואים‪ ‬שלר' צדוק‪ ‬ולרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עמדות‪ ‬שונות‪ ‬לחלוטין‪.‬‬
‫נכון‪ ‬ששניהם‪ ‬רואים‪ ‬בספר‪ ‬הזהר‪ ‬ספר‪ ‬נבואי‪ ,‬אבל‪ ‬ר' צדוק‪ ‬מסתפק‪ ‬אם‪ ‬הגיעה‪ ‬עת‪ ‬משיחית‪ ‬שאפשר‪ ‬להבין‪ ‬אותו‪ ,‬מכיון‪ ‬שא"א‪ ‬‬
‫לחוות‪ ‬חוויה‪ ‬נבואית‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬לעומתו‪ ,‬מאמין‪ ‬שאנחנו‪ ‬חיים‪ ‬בתקופה‪ ‬טרום‪-‬משיחית‪ ,‬ושמימוש‪ ‬הגאולה‪ ‬דורש‪ ‬הפצת‪ ‬ידע‪ ‬קבלי‪ ‬‬
‫כדי‪ ‬להגיע‪ ‬למצב‪ ‬של‪" ‬כשיפוצו‪ ‬מעיונותיך‪ ‬חוצה"‪ .‬לא‪ ‬זו‪ ‬בלבד‪ ,‬הוא‪ ‬גם‪ ‬מצדד‪ ‬בחוויות‪ ‬מיסטיות‪ ‬מעין‪ ‬נבואיות‪ ‬לכל‪ ‬חסיד‪,‬‬
‫ורואה‪ ‬בלימוד‪ ‬הזהר‪ ‬גופא‪ ‬עוד‪ ‬דרך‪ ‬להשיג‪ ‬חוויה‪ ‬כזאת‪.‬‬

‫‪138‬‬
‫נפלאות‪...‬אגדיות זוה"ק עם המעשיות שבהם נפלאות הרבה יותר‪ ,‬וכמעט כולן‪ ,‬שום שייכות עם‬
‫עוה"ז ושכל אנושי אין להן"‪ 457.‬ההבדל בין מדרש אגדה "רגיל" לבין הזהר נעוץ בסגנונות הלימוד‬
‫השונים ובקהלי היעד השונים שהיו למדרשים אלו לפני שהללו הפכו לטקסט כתוב‪" :‬אם בדברי‬
‫המדרש צמצמו חז"ל עוד את מראות דרשתם ושפע קדושתם בלבוש אנושי‪...‬העמידו בזוה"ק את‬
‫התלהבות רוח קדשם כמעט ערומה כמות שהיא‪...‬מפני שאת זוה"ק למדו במדבריות ומערות הרחק‬
‫מישוב בני אדם"‪ 458.‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא שהמדרשים נדרשו ברבים‪ ,‬מה שאין כן הזהר‪ ,‬שנלמד רק‬
‫בקבוצות קטנות‪ .‬לכן‪ ,‬את דברי המדרש צריך היה לנסח בלשון "עממית" יותר ‪ -‬מה שלא היה‬
‫רלוונטי עבור מדרשי הזהר‪" :‬כיון שרוב דברי המדרש דרשו לעם שבאו לשמוע‪...‬לכן צמצמו את‬
‫רוח התלהבות קדשם בדברים אלו‪ ,‬שגם העם יכלו להבין‪...‬משא"כ את הזוה"ק שלמדו התנאים רק‬
‫זה עם זה‪ ,‬שלא הוצרכו לכווץ ולצמצם‪...‬לכן חוץ מן הקבלה‪ ,‬גם הדרוש אשר בזוה"ק שונה הוא‬
‫בזה משל הדרש והאגדה שבגמרא"‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬כאשר ניגש הקורא אל הטקסט הזהרי ‪ -‬אשר‬
‫במהותו איננו דיסקורסיבי ‪ -‬יכול להיווצר "פער" הרמנויטי מסוים‪" :‬גם איזה שכל שאנו מבינים‬
‫לפעמים בזוה"ק‪...‬גם כן דברי הלב והנפש הוא‪ .‬השכל הוא שכל לנו‪ ,‬ולהם היה גם זה רק מין‬
‫רוה"ק ואש של מעלה שנתגלה להם"‪ 459.‬פרדוקסלית‪ ,‬התוצר הסופי של גיבוש הזהר הוא אמורפי‪,‬‬
‫ו"נשארה כל תורתם ערומה בלי לבוש‪...‬רק התגלות תורת האצילות בתוך עולם העשיה‪ ,‬וגן עדן‬
‫עליון בתוך עולם השפל"‪ .‬כמובן שתורה כזאת דורשת לימוד מיוחד‪" ,‬ומי שחושב להבין בשכל‬
‫בלבד בזוה"ק והקבלה‪ ,‬הרי הוא דומה לחרש משוגע"‪ 460.‬ומהי הגישה הנכונה ללימוד ספר הזהר?‬
‫‪ 457‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לא‪   .:‬ועי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' יג‪" .‬שנקראו‪ ‬תלמידי‪ ‬רשב"י‪ ‬נביאים‪...‬וכ"כ‪ ‬התגלות‪ ‬עד‪ ‬שאומר‪ ‬רשב"י‪ ‬בקדשו‪ ‬‬
‫שרואה‪ ‬עתה‪ ‬מה‪ ‬שלא‪ ‬ראה‪ ‬איש‪ ‬מיום‪ ‬שעלה‪ ‬משה‪ ‬רבינו‪ ‬בפעם‪ ‬השניה‪ ‬להר‪ ‬סיני‪ ,‬ומלא‪ ‬הוא‪ ‬הזוה"ק‪ ‬מן‪ ‬ההתגלות‪ ‬שנתגלה‪ ‬להם"‪.‬‬
‫ועי' שם ‪ ‬עמ' ז‪-.‬ז‪ :‬שהרבה ‪ ‬מחז"ל ‪ ‬היו ‪ ‬מקובלים‪" .‬לשאול‪...‬מי ‪ ‬מהקדושים ‪ ‬בעלי ‪ ‬משנה ‪ ‬וגמרא ‪ ‬שהיו ‪ ‬מקובלים‪ ,‬ח"ו ‪ ‬אין‪ ‬‬
‫לשאול‪...‬כי‪ ‬מי‪ ‬מהם‪ ‬שלא‪ ‬היה‪ ‬מקובל‪ .‬וכל‪ ‬דבריהם‪ ‬במשנה‪ ‬וגמרא‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬קבלה‪ ‬וסודותיה‪ ‬אמרו"‪.‬‬
‫‪  458‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סב‪" .‬וכמו‪ ‬שזוה"ק‪ ‬התגלה‪ ‬רק‪ ‬במערת‪ ‬רשב"י‪ ‬ובמדבריות‪ ‬בהצנע‪ ,‬וכל‪ ‬הקבלה‪ ‬נקראת‪ ‬סוד"‪ .‬ועי'‬
‫תניא‪" ,‬אגרת ‪ ‬הקדש"‪ ,‬פרק ‪ ‬כו‪ ,‬עמ' קמג‪" .‬רשב"י‪...‬בזכות ‪ ‬צער ‪ ‬המערה ‪ ‬זכה ‪ ‬לזה‪...‬באמת‪...‬עיקר ‪ ‬עסקיהם ‪ ‬במערה ‪ ‬הי' תורת‪ ‬‬
‫המשניות‪...‬דאילו‪ ‬ספר‪ ‬הזהר‪ ‬והתיקונים‪ ‬היה‪ ‬יכול‪ ‬לגמור‪ ‬בב' וג' חדשים‪ ‬כי‪ ‬בודאי‪ ‬לא‪ ‬אמר‪ ‬דבר‪ ‬אחד‪ ‬ב' פעמים"‪ .‬ועי' שם‪ ‬פרק‪ ‬‬
‫כג‪ ,‬עמ' קלז‪" .‬בין‪ ‬מנחה‪ ‬למעריב‪...‬ללמוד‪ ‬בעשרה‪ ‬פנימיות‪ ‬התורה‪ ‬שהיא‪ ‬אגדה‪...‬שרוב‪ ‬סודות‪ ‬התורה‪ ‬גנוזין‪ ‬בה‪ ‬ומכפרת‪ ‬עונותיו‪ ‬‬
‫של‪ ‬אדם"‪.‬‬

‫‪459‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפח‪ .‬עי'‪ ‬גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לב‪" ,.‬שם‪] ‬בזהר[ סיפרו‪ ‬התנאים‪ ‬הקדושים‪ ‬את‪ ‬אשר‪ ‬ראו‪ ‬ממש‪ ,‬כעין‪ ‬שראו‪,‬‬
‫ותארו‪ ‬כפי‪ ‬שהביטו‪ ‬הם"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ממשיל‪ ‬שם‪ ‬משל‪ ‬לשני‪ ‬אנשים‪ ‬שרואים את‪ ‬ארמון‪ ‬המלך‪ .‬אחד‪ ‬מספר‪ ‬בפרטי‪ ‬פרטים‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬‬
‫מה‪ ‬שראו‪ ‬עיניו‪  ,‬כולל ‪ ‬מספרים‪ ‬ומידות‪ ‬מדויקים‪ ,‬מה‪ ‬שאין‪ ‬כן ‪ ‬השני‪ ,‬שמספר‪ ‬ממקום‪ ‬של‪ ‬רוב‪ ‬התלהבות‪ ,‬ולכן‪ ‬לא מצמצם‪ ‬את‪ ‬‬
‫דבריו כדי‪ ‬שיכללו‪ ‬את‪ ‬הפרטים‪ .‬הראשון‪ ‬מסמל‪ ‬את‪ ‬ספרי‪ ‬הרמ"ק‪ ‬והאר"י‪ ,‬ש"צמצמו‪ ‬את‪ ‬ראיותיהם‪ ‬למדות‪ ‬ושיעורין‪ ‬ולפרטיהם‪ ‬‬
‫לפי‪ ‬ערך‪ ‬תפיסת‪ ‬דעת‪ ‬האיש"‪ ,‬ואילו‪ ‬השני‪ ‬מסמל‪ ‬את‪ ‬הזהר‪" ,‬בו‪ ‬מסופר‪ ‬עצם‪ ‬המראות‪ ‬כפי‪ ‬שראו‪ ‬הם‪ ‬בקדשם‪ ‬במרום"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫מבחין ‪ ‬גם‪ ‬בין‪ ‬תיאורה‪ ‬של‪ ‬נבואה‪ ‬רגילה‪ ‬לבין‪ ‬תיאור‪ ‬הנבואה‪ ‬הזהרית‪" :‬שלא‪ ‬כמו‪ ‬שגילו‪ ‬הנביאים‪ ‬גילה‪ ‬רשב"י‪ ‬כנ"ל‪ ,‬שהם‪ ‬גילו‪ ‬‬
‫בלבוש‪ ‬העשיה‪ ‬והוא‪ ‬ז"ל‪ ‬האצילות‪ ‬כמו‪ ‬שהיא"‪ .‬שם‪ ,‬עמ' לג‪.‬‬
‫‪460‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שפט‪ .‬עי'‪ ‬גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לג‪" :‬ההתגלות‪ ‬אשר‪ ‬בזוה"ק‪ ‬יותר‪ ‬ערטילאית‪ ‬היא‪ ,‬והיא‪ ‬כהתגלות‪ ‬נשמה‪ ‬טרם‪ ‬‬

‫‪139‬‬
‫"לאמר פשט בדברי הזוה"ק שזאת כוונתו‪...‬יכול רק צדיק מבני עליה‬
‫שקרוב הוא למצבם של רשב"י וחביריו‪...‬ולא אנו קרוצי חומר‪...‬איש‬
‫ישראל כשבא ללמוד זוהר יכין את לבו ויתבונן בדעתו איך צריך הוא עתה‬
‫לעזוב על שעה עכ"פ את העולם והמונו‪ ,‬ובפסיעה אחת עליו עתה לפסוע‬
‫מתחתית העשיה עד ריש האצילות‪ .‬כל חכמתו ושכלו שרכש לו בעוה"ז‬
‫‪461‬‬
‫לא יועילו לו שם בעולם האמת ובמשכן זוה"ק"‪.‬‬

‫מכיוון שאופן לימוד הזהר איננו מובן מאליו‪ ,‬הרב ק"ק‪ ,‬כאן ב"מסירת מודעה"‪ ,‬הקדמה לפירושו‬
‫המתוכנן לספר הזהר‪ ,‬מסביר את מטרת הלימוד‪" :‬אני מוסר מודעה זו‪ ,‬בריש קונטרסי הדל‪ ,‬שאני‬
‫רושם בו רק רשימות הזוה"ק היינו הרשימות אשר יעזור ד' ית'‪...‬רק איך הם באיש הישראלי‪ ,‬ואיך‬
‫צריך האיש לזכך בהם את נפשו וחייו לעבודת ד'"‪ 462.‬כאן מגלה הרב ק"ק גישה חסידית מובהקת‬
‫לקבלה‪ ,‬כזו ששמה את האדם ואת עבודתו‪ ,‬ואת היישום המעשי במרכז‪ ,‬ולא את התיאוסופיה‪.‬‬
‫כתוצאה מהסגנון הנבואי‪-‬חוויתי של ספר הזהר‪ ,‬גם הלימוד בו הופך מיסטי‪-‬חוויתי‪ ,‬כזה שגורם‬
‫לאדם להרגיש שהוא עוזב זמנית את העולם החומרי הרגיל שלו ועולה למרום‪" :‬כאשר לומד האיש‬
‫‪463‬‬
‫איזה זמן יחד זוה"ק מרגיש שגם הוא נעתק עתה אל עולם קדוש מובדל"‪.‬‬

‫מפאת חשיבותו הרבה להבנת תפיסת הרב ק"ק את גישתה של החסידות לזהר ולקבלה בכלל‬
‫החלטנו להביא לסיכום את הקטע הבא מסוף פרק ו במבוא השערים במלואו‪:‬‬

‫סך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום‪ .‬לאחר שכבר נתגלה‪ ,‬רואים בכל‬
‫מקום שכך הוא‪ .‬ועתה לאחר שפתח הבעש"ט זצ"ל את שערי השמים‬
‫ואור העליון שופע בשפע גם להכלים והגופים‪ ,‬רואים שגם הזוה"ק לזה‬
‫מכוון‪ .‬כך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום‪ ,‬וגם כך דרכה של הנשמה‬
‫כשהיא מתגלה‪ ...‬וכן גם בספירות‪ ...‬הזוה"ק ראשית התגלות הבחינת‬

‫נתלבשה‪ ‬כולה‪ ‬בגוף‪ ,‬מין‪ ‬כתר‪ ,‬שהוא‪ ‬גם‪ ‬מלכות‪ ‬מעולם‪ ‬שלמעלה‪ ‬ממנו"‪  .‬הכפילות‪ ‬של‪" ‬לחרש‪ ‬משוגע" באה‪ ‬כנראה‪ ‬להדגיש‪ ‬את‪ ‬‬


‫המרחק‪ ‬בין‪ ‬הלימוד‪ ‬השכלתני‪ ‬והלימוד‪ ‬הנכון‪ ‬של‪ ‬הזהר‪ .‬מי‪ ‬שלומד‪ ‬ככה‪ ‬כנראה‪ ‬אינו‪ ‬משיג‪ ‬את ‪ ‬המידע‪ ‬כי‪ ‬הוא‪" ‬חרש"‪ ,‬ואפילו‪  ‬‬
‫היה‪ ‬משיגו‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬מבינו‪ ‬מכיון‪ ‬שהוא‪ ‬גם‪" ‬משוגע"‪ .‬עי' גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' טז‪" .‬ומי‪ ‬שרוצה‪ ‬להשיג‪ ‬הקבלה‪ ‬באופן‪ ‬שמשיג‪ ‬‬
‫את‪ ‬התלמוד‪ ‬השגה‪ ‬בהכרתו‪ ‬ודעתו‪ ‬המבורר‪ ‬לו‪ ,‬והבנוי‪ ‬על‪ ‬ראיות‪ ‬והוכחות‪ ‬דעות‪ ‬העולם‪ ,‬אינו‪ ‬יודע‪ ‬שאינו‪ ‬יודע‪ ‬מה‪ ‬היא‪ ‬קבלה"‪.‬‬
‫כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מחלק‪ ‬בין‪ ‬לימוד‪" ‬הכרתי" לתלמוד‪ ‬ללימוד‪ ‬היותר‪ ‬רגשי‪ ‬וחוויתי‪ ‬של‪ ‬הקבלה‪.‬‬
‫‪461‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪" ,‬מסירת‪ ‬מודעה"‪ ,‬עמ' שצ‪.‬‬
‫‪  462‬שם‪.‬‬
‫‪463‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לב‪   .‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שאפשר‪ ‬לטעון‪ ‬ששם‪ ‬למעלה‪ ‬האדם‪" ‬יפגוש‪ ‬את‪ ‬התיאוסופיה"‪ ,‬כבר‪ ‬ראינו‪ ‬שהרושם‪ ‬הנותר‪ ‬‬
‫על‪ ‬המיסטיקן‪ ‬הזהרי‪ ‬הוא‪ ‬ההתפעלות‪ ‬הרגשית‪ ,‬ולא‪ ‬התיאור‪ ‬המדויק‪ ‬של‪ ‬המיסטיקן‪ ‬נוסח‪ ‬הרמ"ק‪ ‬או‪ ‬האר"י‪.‬‬

‫‪140‬‬
‫אצילות הוא‪ ,‬ואופן התגלותו הוא כהתגלות הנשמה‪ ,‬ואפילו גם השיעורין‪,‬‬
‫מדות וכל כלי תפיסת המוח אשר בהם נתצמצם ונתגלה‪ ,‬כלי נשמה הם‪,‬‬
‫לכן בכל דרכי הקבלה של הקדושים שרפי א‪-‬ל‪ ,‬הרמ"ק‪ ,‬האר"י כו'‪,‬‬
‫הזוה"ק מתראה כפי דרך הקודש של כל אחד וכדמות קדשו‪ ,‬קבלת‬
‫הרמ"ק זצ"ל כדיוקנה הקדושה‪ ,‬ושל האר"י זצ"ל כדיוקנה הקדושה‪.‬‬
‫ומכל שכן בדרך הקודש זה של הבעש"ט זצ"ל‪ ,‬התגלות זו שגם הכלים‬
‫מתקדשים ומזדככים בו‪ ,‬נשמת ההתגלות‪ ,‬ראשית המשיחית‪ ,‬שנתאחדו‬
‫ונתיחדו הזוה"ק ודרך הבעש"ט יחד כאחד‪ ,‬וכהתגלות אחת הם מתראים‪.‬‬
‫ואפשר בזה להבין גם לדעתנו השפל‪ ,‬למה לענין לימוד ספרי הקבלה לא‬
‫מצינו שיצוו קדושי החסידות שגם אותם שאינם מבינים בהם ילמדם‪ ,‬או‬
‫יאמרו אותם‪ ,‬אף שכל אות בהם קודש ומקדש הוא את האיש הלומד‪ ,‬ועל‬
‫זוה"ק צוו כזאת‪ ,‬שגם אותם אנשים שאינם מבינים ג"כ יאמרו זוה"ק‬
‫ויתקדשו‪ 464.‬כיון שעיקר התגלות זוה"ק בחסידות היא התגלות זו שגם‬
‫‪   464‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ל‪-:‬לא‪" :.‬תרבה‪ ‬ללמוד‪ ‬מדרשות‪...‬גם‪ ‬זוה"ק‪ ‬ואפילו‪ ‬מי‪ ‬שאינו‪ ‬מבין‪ ‬את‪ ‬עניני‪ ‬הקבלה‪ ‬מ"מ‪ ‬נודע‪ ‬‬
‫שמקדש‪ ‬הוא"‪ .‬ועי' גם‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" .52-53‬ואפילו‪ ‬אם‪ ‬יש‪ ‬דברים‪ ‬שאין‪ ‬אתה‪ ‬מבינם‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬אל‪ ‬תנח‪ ‬ידך‪ ‬מהם‪ ,‬כיון‪ ‬‬
‫שעל‪ ‬כל‪ ‬פנים‪ ‬את‪ ‬דרכם‪ ‬דרך‪ ‬הקודש‪ ‬דרך‪ ‬החסידות‪ ‬שבהם‪ ,‬אתה‪ ‬מבין‪ ‬כפי‪ ‬יכלתך‪ ,‬חוץ‪ ‬מזה‪ ‬דבריהם‪ ‬בעצמם‪ ‬ורוח‪ ‬קדשם‪ ‬שבהם‪ ‬‬
‫ידבקו ‪ ‬בך‪ ,‬ותטהר"‪ .‬ועי' גם ‪ ‬ש' א' הורודצקי‪ ,‬החסידות ‪ ‬ותורתה‪ ,‬תל ‪ ‬אביב ‪ ‬תש"ד‪ ,‬עמ' ‪" ,94‬אולם ‪ ‬קדושה ‪ ‬יתירה ‪ ‬והערצה‪ ‬‬
‫מיוחדת‪ ‬נודעת‪ ‬להם‪ ‬ל'זוהר'‪ .‬בספר‪ ‬הזה‪ ‬מרבים‪ ‬לקרוא‪ ‬אף‪ ‬אלה‪ ‬שאינם‪ ‬מבינים‪ ‬לא‪ ‬את‪ ‬תכנו‪ ‬ולא‪ ‬את‪ ‬שפתו"‪ .‬התופעה‪ ‬של‪ ‬לימוד‪ ‬‬
‫ספר‪ ‬הזהר ‪ ‬גם‪ ‬ללא‪ ‬הבנה‪ ‬היתה‪ ‬נפוצה‪ ‬גם‪ ‬בין‪ ‬יהודי‪ ‬צפון‪ ‬אפריקה‪ .‬עי' משה‪ ‬חלמיש‪ ,‬הקבלה‪ ‬בצפון‪ ‬אפריקה‪ ‬למן‪ ‬המאה‪ ‬הט"ז‪:‬‬
‫סקירה‪ ‬היסטורית‪ ‬ותרבותית‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ‬תשס"א‪ ,.‬פרק‪ ‬ז‪" ,‬מקומה‪ ‬של‪ ‬הקבלה‪ ‬בחיי‪ ‬הציבור"‪ ,‬עמ' ‪ .96-105‬בהרבה‪ ‬קהילות‪ ‬היו‪ ‬‬
‫"'חברות' של‪ ‬קוראי‪ ‬הזוהר"‪ .‬בין‪ ‬היתר‪ ‬למדו‪ ‬זהר ‪ ‬כהקדמה‪ ‬לתפילה‪ .‬לדברי‪ ‬חלמיש‪" ,‬זוהר‪ ‬נכלל‪ ‬בין‪ ‬ספרי‪ ‬הקודש‪ ‬הקלאסיים‪ ‬‬
‫שאדם‪ ‬לומד‪ ‬בזמנו‪ ‬הפנוי"‪ .‬חלמיש‪ ‬מתיחס‪ ‬גם‪ ‬ישירות‪ ‬לתופעה‪ ‬של‪ ‬לימוד‪ ‬ללא‪ ‬הבנה‪" .‬מי‪ ‬שאינו‪ ‬מבורך‪ ‬ברמה ‪ ‬שכלית‪ ,‬לפחות‪ ‬‬
‫יזכה‪ ‬להתעלות‪ ‬נשמתו‪ ‬באמצעות‪ ‬קריאה‪ ‬בזוהר‪...‬מודיע‪ ‬ר' יצחק‪ ‬בוכבזא‪ ,‬כי‪ ‬ערך‪ ‬לימוד‪ ‬הזוהר‪'...‬אפי' למי‪ ‬שאינו‪ ‬מבינו‪...‬מועיל‪ ‬‬
‫לו‪ ‬לתקון‪ ‬נפשו'‪...‬למעשה‪ ,‬סגולת‪ ‬הזוהר‪ ‬כ'מצחצח' נשמת‪ ‬הקורא‪ ‬בו‪ ,‬גם‪ ‬בלא‪ ‬להבין‪ ‬מילה‪ ‬אחת‪ ‬ממנו"‪ .‬כתוצאה‪ ‬מתפיסה‪ ‬זאת‪ ‬גם‪ ‬‬
‫ילדים‪ ‬הצטרפו‪ ‬ללימוד‪ ‬הזהר‪" .‬באווירה‪ ‬תרבותית‪ ‬דתית‪ ‬כזו‪ ‬אין‪ ‬פלא‪ ‬לגלות‪ ‬כי‪ ‬במקומות‪ ‬שונים‪ ‬גם‪ ‬ילדים‪ ‬נטלו‪ ‬חלק‪ ‬בלימוד‪ ‬‬
‫זוהר"‪ .‬בקשר ‪ ‬להגבלות ‪ ‬על ‪ ‬לימוד ‪ ‬ספרי ‪ ‬קבלה ‪ ‬חלמיש ‪ ‬מציין ‪" ‬שהיחס ‪ ‬לזוהר ‪ ‬היה ‪ ‬לרוב ‪ ‬ליברלי ‪ ‬יותר‪'...‬אדם ‪ ‬הקורא ‪ ‬זוהר‪ ‬‬
‫הקדוש'‪ ,‬לא ‪ ‬זו ‪ ‬בלבד ‪ ‬ש'נשמתו ‪ ‬תהיה ‪ ‬קדושה'‪ ,‬אלא ‪ ‬גם ‪' ‬הקב"ה ‪ ‬ישמח ‪ ‬מאד"‪ .‬עי' גם ‪ ‬משה ‪ ‬חלמיש‪ ,‬הקבלה ‪ ‬בתפילה ‪ ‬בהלכה‪ ‬‬
‫ובמנהג‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ,232‬על‪ ‬הקבלה‪ ‬בתימן‪ .‬גם‪ ‬שם‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪" ‬שראוי‪ ‬ללמוד‪ ‬זוהר‪ ‬גם‪ ‬אם‪ ‬אין‪ ‬יורדים‪ ‬לעומק‪ ‬הסוד‪,‬‬
‫כי‪ ‬הלשון‪ ‬עצמה‪ ‬מזככת‪ ‬את‪ ‬הנשמה"‪ .‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪ ,540‬שבצפת‪ ‬במאה‪ ‬הי"ט‪ ‬לימוד‪ ‬הזהר החליף‪ ‬את‪ ‬התענית‪ ‬כמאפיין‪ ‬העיקרי‪ ‬‬
‫של‪ ‬ערב‪ ‬ראש‪ ‬חודש‪" .‬בכל‪ ‬ערב‪ ‬ר"ח‪ ‬מתקבצים‪ ‬לבית‪ ‬המדרש‪ ‬ללמוד‪ ‬כל‪ ‬הלילה‪ ‬בספר‪ ‬הזוהר‪ ‬הקדוש‪ .‬אפשר‪ ‬שאף‪ ‬זו‪ ‬מקפלת‪ ‬‬
‫בתוכה‪ ‬התרחקות‪ ‬מן‪ ‬התענית‪ ,‬ורק‪ ‬לימוד‪ ‬בספר‪ ‬הזוהר‪ ‬נשאר‪ ‬כמנהג‪ ‬אופייני"‪ .‬מצד‪ ‬שני‪ ,‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪ , 604‬שהיתה‪ ‬גם‪ ‬ביקורת‪ ‬‬
‫על‪ ‬לימוד‪ ‬קבלה‪ ‬ללא‪ ‬הבנה‪ .‬בקשר‪ ‬לתיקון‪ ‬ליל‪ ‬שבועות‪ ‬כותב‪ ‬חלמיש‪" :‬יש‪ ‬המתנגדים‪ ‬לסדר‪ ‬התיקון‪ ‬מפני‪ ‬שאינם‪ ‬יודעים‪ ‬בסתרי‪ ‬‬
‫תורה‪ .‬וכדבריו ‪ ‬של ‪ ‬בעל ‪ ‬חמדת ‪ ‬ימים‪'...‬מה ‪ ‬כל ‪ ‬החרדה ‪ ‬אשר ‪ ‬חרדת ‪ ‬עלינו ‪ ‬בקריאתה‪ ,‬שלא ‪ ‬יאות ‪ ‬קריאתה ‪ ‬אפס ‪ ‬למשכילים‪ ‬‬
‫בתעלומות‪ ‬עמקי‪ ‬סודותיה‪ ,‬לא‪ ‬למשוללי‪ ‬דעת‪ ‬החכמה‪ ‬פן‪ ‬נכוה‪ ‬בגחלתה‪ ‬כי‪ ‬תאכלנו‪ ‬האש‪ ‬הגדולה‪ ‬הזאת'"‪ .‬עי' גם‪ ‬משה‪ ‬חלמיש‪ ‬‬
‫"ריטואל ‪ ‬הקריאה ‪ ‬והדיבור ‪ ‬ומשמעותו ‪ ‬בקבלה"‪ ,‬לימוד ‪ ‬ודעת ‪ ‬במחשבה ‪ ‬יהודית‪ ,‬חיים ‪ ‬קרייסל ‪) ‬עורך(‪ ,‬באר ‪ ‬שבע ‪ ,2006 ‬עמ'‬
‫‪ .157-166‬שם‪ ‬חלמיש‪ ‬דן‪ ‬ב"משמעות‪ ‬קתרטית‪...‬ביחס‪ ‬לזוהר‪ ,‬שקריאתו‪' ‬מצחצחת‪ ‬הנשמה'" על‪ ‬פי‪ ‬שיטותיהם‪ ‬של‪ ‬הרמח"ל‪,‬‬
‫החיד"א‪ ‬והחסידות‪ ,‬במיוחד‪ ‬ר' ש"ז‪ ‬מליאדי‪.‬‬

‫‪141‬‬
‫הכלים מתקדשים ואף מי שאינו מבין מתקדש‪ .‬ובצדק יכולים לאמר‬
‫שבהתגלות הקבלה שהוא התגלות אצילות כנ"ל‪ ,‬הזוה"ק הוא בחינת‬
‫הכתר שבו כנ"ל‪ ,‬והחסידות היא הבחינת מלכות‪ ,465‬האחרונה להתגלות‬
‫המשיחית שמלכות שמים תתגלה על ידיה וכאשר מלכות מתאחדת בכתר‪,‬‬
‫נודע שנעשה כתר מלכות‪ ,‬בחי' אשת חיל עטרת בעלה‪ ,‬ואז נודע בשערים‬
‫‪466‬‬
‫בעלה‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫על פי דברים אלו קיימת זיקה מיוחדת בין החסידות לבין ספר הזהר דייקא‪ ,‬כאשר לאחר התגלותה‬
‫של החסידות‪ ,‬מתברר למפרע שהחסידות משלימה את הזהר ואת תהליך התפתחותה של הקבלה‬
‫והתגלותה בעולם‪ ,‬התגלות שבסופו של דבר תוביל אל הגאולה העתידה‪ .‬הקבלה כולה מושתתת על‬
‫הזהר‪ .‬אמנם הרמ"ק והאר"י הוסיפו‪ ,‬כל אחד על פי דרכו‪ ,‬הבנה ופירוש מיוחדים‪ ,‬אך תחילת שיאה‬
‫של הקבלה הגיעה עם הבעש"ט‪ ,‬שגילה בזהר תורה משיחית הדוגלת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בקדושת הכלים‬
‫ועבודה בגשמיות‪ .‬לאור זאת אין זה מפתיע שהחסידות מעודדת את לימוד ספר הזהר לכלל‬
‫החסידים‪ ,‬אף אם אין הם מסוגלים להבין את דבריו‪ .‬ספרי הרמ"ק והאר"י‪ ,‬כפי שראינו לעיל בפרק‪,‬‬
‫הם ספרים שכלתניים העוסקים ב"מידות ושיעורים"‪ .‬ודאי שהם קדושים‪ ,‬אבל את השפעת קדושתם‬
‫יכול לקבל הלומד רק אם הוא מבין את משמעותם העיונית‪ .‬מה שאין כן קדושתו העצמית של ספר‬
‫הזהר‪ ,‬שהיא קדושה המקדשת את העוסק בה באופן רוחני‪ ,‬דרך החוויה ה"נבואית" ‪ -‬הרגשת הלומד‬
‫שהוא מטייל בעולמות עליונים‪ .‬בלימוד כזה ההבנה השכלתנית הופכת משנית‪ ,‬ואולי שולית‪,‬‬
‫שבזמן הלימוד נעשה מעין "ייחוד" בין הזהר לבין החסיד‪ ,‬שמזכיר את דברי הרב ק"ק‪ 467‬לעיל‬
‫בפרק הקודם על אודות ייחוד בין הרבי )תפארת( לבין החסיד )מלכות( שאיננו תלוי כלל במעבר‬
‫דיסקורסיבי של ידע אלא בקשר הנפשי ביניהם‪ .‬בדבריו של הרב ק"ק כאן אנו מוצאים משמעות‬
‫קבלית מובהקת לזיקה בין הזהר לבין החסידות גופה; זיקה שהופכת כאן לייחוד בין ספירת כתר‬
‫מעולם האצילות )הזהר(‪ ,‬לבין ספירת מלכות שבעולם העשיה )החסידות(‪ .‬לייחוד זה‪ ,‬שנקרא בפיו‬
‫"כתר מלכות"‪ ,‬מימד משיחי מובהק של התגלות מלכות שמים בעולם הזה‪ ,‬כאשר כנסת ישראל‬
‫מתאחדת סוף‪-‬סוף עם בעלה‪ ,‬הקב"ה‪ .‬אז "נודע בשערים בעלה"‪ 468‬ומלכות ה' מתגלה בעולם‬
‫והייחוד מאחה את הפירוד בין העולמות‪ .‬על פי תפיסת החסידות של הרב ק"ק ‪ -‬כתנועה נבואית‪,‬‬
‫חווייתית‪ ,‬רגשית‪ ,‬הוליסטית‪ ,‬וגם משיחית ‪ -‬זוהי גאולה שהחסידות לא רק מבשרת‪ ,‬אלא גם‬
‫מגשימה‪.‬‬

‫‪  465‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לד‪ :‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבסס‪ ‬את‪ ‬שיטתו‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬זיהויו‪ ‬של‪ ‬עם‪ ‬ישראל‪ ‬עם‪ ‬ספירת‪ ‬מלכות‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬הזהר‪ ‬בפרשת‪ ‬‬


‫צו‪ ,‬ג‪ :‬לד‪.:‬‬
‫‪ 466‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ’‪ ‬לד‪-:‬לה‪.‬‬
‫‪  467‬שם‪ ,‬עמ' כט‪.‬‬
‫‪  468‬גם‪ ‬התניא‪ ‬מביא‪ ‬פסוק‪ ‬הזה‪ ‬בהקשר‪ ‬דומה‪ ‬ע"פ‪ ‬הזהר‪ .‬עי' בהקדמה‪ ,‬עמ' ד‪ .‬ובפרק‪ ‬מד‪ ,‬עמ' סב‪.:‬‬

‫‪142‬‬
‫פרק טו‪ :‬האיש הפשוט‬

‫הנושא האחרון של הרב ק"ק בהגדרה התיאורטית של החסידות‪ ,‬אף הוא זכה להתייחסות נרחבת‬
‫מצד חוקרי החסידות‪ :‬שאלת תפקידו של "האיש הפשוט" בתנועה החסידית‪ .‬מבין החוקרים הדגיש‬
‫בובר יותר מכולם את מרכזיותו של האיש הפשוט בחסידות‪" :‬אין להסיק מזה ש'איש הפשוט' כל‬
‫עצמו לא בא אלא להיות מקבל בלבד‪ ,‬אדרבא‪...‬יכול שיימצא דווקא אצלו יסוד בעל ערך פעיל‬
‫ביותר"‪ .‬וכן‪" :‬האגדה החסידית משבחת בדברי‪-‬חיבוב יוצאים מן הלב את האדם הפשוט‪ .‬הוא‬
‫בעל נפש אחידה‪ ,‬ובמקום אחדות הנפש‪ ,‬שם מתאווה לשכון אחדות האלקים"‪ 469.‬בובר מרמז כאן‬
‫על יתרונו של האיש הפשוט על‪-‬פני הצדיק‪ ,‬כאשר דווקא בגלל פשטותו יש לו לאיש הפשוט‬
‫אישיות אחידה יותר‪ ,‬ואישיות כזו מזמינה את האלוקים לשכון בתוכה‪ ,‬אולי מכיון שפשטותו של‬
‫האיש הפשוט דומה במידה מסוימת ל"אחדות הפשוטה" של הקב"ה‪ .‬גם שלום‪ ,‬בכתביו‬
‫המוקדמים‪ ,‬מסכים עם בובר‪ ,‬ורואה בחסידים‬
‫‪…advocates of the simple and untainted belief of the‬‬
‫‪common man, and this simplicity was even glorified by‬‬
‫‪them as the highest religious value.470‬‬

‫לעומת בובר )ושלום ב‪ ,(Major Trends-‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר מדגישה את הצד ה"מיסטי‪-‬‬


‫קוויאטיסטי" של התיאוריה והפרקסיס החסידיים‪ ,‬ולכן נוטה לאפיין את החסידות כתנועה‬
‫אליטיסטית‪" :‬החבורה הראשונה של חסידים‪...‬עסוקה הרבה בשאלות חברתיות – ואפילו בנסיון‬
‫לדרג את החברה ל'אנשי חומר' ול'אנשי צורה' )כמו ר' יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬למשל(‪...‬הפרקטיקה‬
‫הדתית של 'עבודה בגשמיות'‪...‬אינה מתייחסת כלל ל'אנשי החומר'"‪ 471.‬לדעתה‪ ,‬אבחנה זו נכונה‬
‫לא רק בקשר לקוויאטיזם החסידי‪ ,‬אלא גם לעניין האקטיביזם שלו‪ .‬בענין זה היא גם תוקפת את‬
‫עמדתו של בובר בטענה כי "גם היסודות האקטיביסטיים בחסידות‪ ,‬שמהם ניזון החזון החברתי‪ ,‬לא‬
‫היו פופולאריים כלל ועיקר‪ ,‬ולא באו 'להקל' על האיש הפשוט‪ ,‬הם גם לא באו לחייב את קיומו 'כפי‬
‫שהוא' כדעת בובר במסותיו על המחשבה החסידית‪ ,‬הם תבעו מאמץ נפשי של התגברות האדם על‬
‫‪472‬‬
‫עצמו"‪.‬‬
‫‪469‬‬
‫בובר‪ ,‬בפרדס‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' לד‪ ,‬צא‪ .‬כידוע‪ ,‬חלק‪ ‬גדול‪ ‬של‪ ‬הפולמוס‪ ‬בין‪ ‬בובר‪ ‬ושלום‪ ‬נסב‪ ‬על‪ ‬השאלה‪ ‬המתודית‪  ,‬על‪ ‬איזה‪ ‬‬
‫ספרות‪ ‬חסידית‪ ‬יש‪ ‬לשים‪ ‬את‪ ‬הדגש‪ .‬בובר‪ ‬הדגיש‪ ‬את‪ ‬הסיפור‪ ‬החסידי‪ ,‬לעומת‪ ‬שלום‪ ,‬שהעדיף‪ ‬את‪ ‬הספרות‪ ‬העיונית‪ ,‬ותקף‪ ‬את‪ ‬‬
‫בובר ‪ ‬על ‪ ‬העדפותיו‪ .‬עי' ‪    Scholem, “Martin Buber’s Interpretation of Hasidism”, pp. 233-236‬לפי ‪ ‬אידל‪,‬‬
‫ההבדלים ‪ ‬בין ‪ ‬גישותיהם ‪ ‬של ‪ ‬בובר ‪ ‬ושלום ‪ ‬נעוצים ‪ ‬בגישותיהם ‪ ‬למחקר ‪ ‬בכלל‪ .‬בובר ‪ ‬מתעניין ‪ ‬בפנומנולוגיה ‪ ‬ואילו ‪ ‬שלום ‪ ‬עוסק‪ ‬‬
‫בהיסטוריה‪ ,‬בפילולוגיה‪ ‬ובתיאולוגיה‪ .‬עי' ‪. Hasidism, pp. 2-6‬‬
‫‪470‬‬
‫‪.Major Trends in Jewish Mysticism, p. 346‬‬
‫‪471‬‬
‫ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪ .15‬עי'‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪ ,93‬הערה‪.53 ‬‬
‫‪472‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .152‬בהמשך ‪) ‬עמ' ‪ (153‬היא ‪ ‬מבחינה ‪ ‬בין ‪" ‬המוטיב ‪ ‬החברתי ‪ ‬החזק" של ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬ו"בעל ‪ ‬התולדות" לבין‪ ‬‬

‫‪143‬‬
‫אצל הרב ק”ק‪ 473‬ברור ש"האיש הפשוט" ממלא תפקיד חשוב בתנועה‪ .‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬תנועה‬
‫שיש בה מן האליטיזם‪ ,‬שמנהיגיה הינם גדולי הדור וקדושי עליון‪ ,‬לא רק שהיא נותנת ליהודי‬
‫הפשוט את האפשרות להשתייך‪ ,‬אלא שהיא רואה בו "שחקן" בעל תפקיד מרכזי‪ ,‬כזה שרק הוא‬
‫מסוגל למלא‪ .‬גם בעניין זה מדגיש הרב ק"ק מפורשות את הקשר בין החסידות לבין הנבואה‪ ,‬כאשר‬
‫גם בחסידות השפעתו הרוחנית של איש הרוח )ובמקרה זה הרבי( "מדביקה" את האיש הפשוט‬
‫ומעלה אותו לדרגה שהיא הרבה מעבר ליכולותיו הטבעיות‪:‬‬
‫ובזה נראה יותר צד התדמות החסידות להנביאות‪ 474,‬שכמו הנביאות גם‬
‫האיש הפשוט אשר לא לפני הנביאים אם היה רוצה להתקרב להם ולאורם‬
‫גם עליו יזרח‪ ,‬גם הוא נתהפך לאיש אחר וגם ניבא עמהם‪ .‬ואף אם לעצמו‬
‫לא היה נביא‪ ,‬וגם חדלה נביאותו כשנתרחק מהם בגוף ונפש‪ ,‬כמו שאול‬
‫ואנשיו‪ ,‬מ"מ כשבאו לפני שמואל הנביא גם הם נבאו‪ .‬כן גם החסידות גם‬
‫אנשים פשוטים אם רק היו יראי ד' שומרי המצות תמימים ובעלי אמונה‪,‬‬
‫נעשו חסידים לפי ערכם כשהיו דבוקים אל רבם‪ ,‬אף אם החסידות מדרגה‬
‫‪475‬‬
‫עילאה היא‪.‬‬
‫כפי שנראה מיד‪ ,‬החידוש בחסידות הוא בצורך באנשים הפשוטים‪ ,‬רעיון שהרב ק"ק איננו מחיל על‬
‫הנבואה‪ .‬אצל הנביאים נראה שההשפעה היא חד‪-‬סטרית‪ ,‬מהנביא אל איש הפשוט‪ ,‬ולא להיפך‪,‬‬
‫ואילו בחסידות הסיפור שונה‪ ,‬והחזון שלה "דמוקראטי" יותר מן החזון הנבואי‪ .‬כנראה בגלל‬
‫אופייה המשיחי ומתוך הצורך "להפיץ את מעיינותיה חוצה"‪ ,‬היה צורך בכך שהיהודים הפשוטים‬
‫ימלאו תפקיד פעיל יותר ויהפכו ממי שרק מקבלים באופן פאסיבי את השפעותיו של הצדיק למי‬
‫‪476‬‬
‫שגם משפיעים בעצמם על הצדיקים‪.‬‬
‫ולקדוש ישראל הבעש"ט זצוק"ל עם כל גדולי החברייא מלאכי אלקים‬
‫תלמידיו שנסעו אליו‪ ,‬גם אנשים פשוטים בעלי מלאכה‪...‬נסעו והוא זצ"ל‬
‫היה מקרבם אף שלח לפעמים מגדולי תלמידיו צדיקים וגאונים לאיזה‬
‫איש פשוט להתלמד ממנו איזה מדה טובה תמימות או בטחון‪ ,‬אמונה‬

‫"הספיריטואליזם ‪ ‬הקוויאטיסטי" של ‪ ‬המגיד‪    .‬כמובן ‪ ‬שחשוב ‪ ‬לזכור ‪ ‬שש"ץ ‪ ‬עוסקת ‪ ‬בראשית ‪ ‬החסידות ‪ ‬ואנחנו ‪ ‬ברב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬שחי‪  ‬‬
‫במאה‪ ‬העשרים‪.‬‬
‫‪473‬‬
‫במקורותיו‪ ‬הראשיים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬קיימת‪ ‬התייחסות‪ ‬ישירה‪ ‬לנושא‪ ‬זה‪ .‬דברים‪ ‬הקשורים‪ ‬לנושא‪ ‬בעקיפין‪ ‬מובאים‪ ‬לעיל‪ ‬‬
‫בדברינו‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬היחס‪ ‬בין‪ ‬הצדיק‪ ‬לבין‪ ‬החסיד‪ ,‬עמ' ‪.118-128‬‬
‫‪   474‬על‪ ‬אף‪ ‬שאין‪ ‬לכך‪ ‬הוכחה‪ ,‬אולי ‪ ‬שימושו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬במילה‪" ‬הנביאות" במקום‪ ‬המילה‪ ‬השגורה"הנבואה" בא‪ ‬להצביע‪ ‬על‪ ‬‬
‫תנועה‪ ‬נבואית‪ ‬תנ"כית‪") ‬בני‪ ‬נביאים"‪" ,‬נביאים‪ ‬שלא‪ ‬נכתבו‪ ‬נבואתם"(‪ ,‬שהיא‪ ‬דומה‪ ‬לתנועה‪ ‬החסידית‪ .‬אם‪ ‬זה‪ ‬נכון‪ ,‬יש‪ ‬כאן‪,‬‬
‫בנוסף‪ ‬להשלכה‪ ‬מהנבואה‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ,‬גם‪ ‬השלכה‪ ‬הפוכה‪ ,‬מהחסידות‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪.‬‬
‫‪475‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לו‪.:‬‬
‫‪476‬‬
‫עי’‪ ‬לעיל‪ ‬בדיון‪ ‬על‪ ‬היחס‪ ‬של‪ ‬הרבי‪ ‬והחסיד‪ ,‬עמ' ‪ ,118-128‬ובנושא‪ ‬העלאת‪" ‬מיין‪ ‬נוקבין" של‪ ‬החסידים‪ ‬לרבם‪.‬‬

‫‪144‬‬
‫פשוטה‪ ,‬אמונת חכמים או אהבת ישראל וכדומה‪ ....‬יש לאנשים פשוטים‪,‬‬
‫לפעמים אמונה יותר פשוטה וחזקה‪ ,‬וכן שאר מדות פשוטות הנ"ל עד‬
‫שהבעש"ט ז"ל הי' שולח לפעמים מגדולי תלמידיו להתלמד מהם‪477.‬‬

‫לכן גם הבעל שם טוב התייחס בכבוד רב ליהודים הפשוטים‪ .‬ולא רק שהוא היה "מקרב" אותם‪,‬‬
‫אלא‪ ,‬על אף גדולת תלמידיו‪ ,‬שהיו "מלאכי אלקים"‪ ,‬הבעש"ט לפעמים ראה צורך לשלוח אחדים‬
‫מתלמידיו הגדולים דווקא לאנשים פשוטים כדי ללמוד מהם דבר מסוים שלא היו יכולים ללמוד‬
‫במסגרת הרגילה של החברייא הקדושה‪ ,‬וכל זאת מכיוון שלפעמים יש לאיש הפשוט יתרון על‬
‫תלמיד קדוש של הבעש"ט במידות מסוימות ‪ -‬דווקא בגלל פשטותו‪.‬‬

‫הרב ק"ק דן גם בשאלת "זכותם" של האנשים הפשוטים להיקרא "חסידים" ולהנהיג עצמם‬
‫בהנהגות החסידות‪ 478.‬דבריו בעניין זה מבוססים על דברי רבי אלימלך מליז'נסק ב"אגרת הקודש"‬
‫לבנו רבי אלעזר‪ 479‬בתשובה לשאלה מדוע עברו כל החסידים מתפילה בנוסח אשכנז לתפילה בנוסח‬
‫ספרד‪ 480.‬תשובת רבי אלימלך היא "שנוסח ספרד היא נוסחא גבוה באור גדול שאין העולם כדאי‬
‫להשתמש בו‪ ,‬ולכן העמיד הב"י את נוסח אשכנז במקומו שהוא דבר השוה לכל נפש"‪ 481.‬על פי זה‬
‫נראה שאין כל בעיה בכך שצדיקים גדולים‪ ,‬הראויים לכך‪ ,‬יתפללו בנוסח ספרד‪ .‬אך השאלה עומדת‬
‫בעינה ככל שזה נוגע לאנשים הפשוטים‪" :‬הא יש כמה אנשים שאינם במדרגה זו ואעפ"כ מתפללים‬
‫נוסחא זו ומתחברים לחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים"‪ .‬בהמשך משווה הרב אלימלך‬
‫בין מצב העם בזמן מתן תורה לבין מצבו בתקופת החסידות‪ ,‬כאשר גם בזמן מתן תורה "כל ישראל‬
‫לא היו יכולים לבוא אל מדרגת משה רבנו ושיקבלו את התורה במדרגת הנבואה"‪ .‬רבי אלימלך‬
‫מסביר‪ ,‬שעל ידי אמונתם במשה והתחברותם אליו‪ ,‬גם הם זכו לנבואה וקבלת התורה‪ .‬הרב ק"ק‬
‫מסביר שרבי אלימלך "ממשיל בזה החסידים שאינם ראוים להקרא חסידים אל ישראל שלא היו‬
‫כולם ראוים לנבואה ולקבל התורה‪ ,‬ומ"מ ע"י התדבקותם ואמונתם במש"ר נתעלו וקבלו‬
‫התורה"‪ 482.‬כאן מושם הדגש על ההשפעה שבאה מהרבי אל האיש הפשוט‪ :‬כמו שהשפעתו של‬

‫‪ 477‬מבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' ‪ ‬לו‪-:‬לז‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬כותב ‪ ‬ש ‪" ‬בפנים ‪ ‬הספר" )כנראה ‪ ‬בחובת ‪ ‬האברכים( הוא ‪ ‬יסביר ‪ ‬למה ‪ ‬יש ‪ ‬לאנשים‪ ‬‬
‫פשוטים‪ ‬את‪ ‬היתרונות‪ ‬האלה‪  .‬לא‪ ‬זכינו‪ ‬לספר‪ ‬זה‪.‬‬
‫‪  478‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שלעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ‬כשיטה‪ ‬להמון‪ ‬עם‪ ,‬עמ' ‪ ,106-111‬עסקנו‪ ‬בנושאים‪ ‬דומים‪ ,‬כאן‪ ‬אנחנו‪ ‬דנים‪ ‬בזה‪ ‬מזוית‪ ‬‬
‫ראיה‪ ‬שונה‪.‬‬
‫‪479‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' שמ‪-‬שמט‪ .‬הקטע‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מצטט‪ ‬הוא‪ ‬מעמ' שמב‪.‬‬
‫‪480‬‬
‫על‪ ‬שינוי‪ ‬הנוסח‪ ‬אצל‪ ‬החסידים‪ ,‬עי'‪ ‬אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪.94-96‬‬
‫‪   481‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כאן‪ ‬אינם‪ ‬מדויקים‪ .‬עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' שמב‪ .‬לפי‪ ‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ,‬שם‪ ,‬הבית‪ ‬יוסף‪ ‬כתב‪ ‬את‪ ‬נוסח‪ ‬ספרד‪ ‬‬
‫והרמ"א‪ ‬החליף‪ ‬אותו‪ ‬בנוסח‪ ‬אשכנז‪ ‬עבור‪ ‬המון‪ ‬העם‪  ‬והשאיר‪ ‬את‪ ‬נוסח‪ ‬ספרד‪ ‬לצדיקים‪ ‬בלבד‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬רק‪ ‬את‪ ‬הבית‪ ‬‬
‫יוסף‪ ‬ולא‪ ‬את‪ ‬הרמ"א‪.‬‬
‫‪482‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לז‪..‬‬

‫‪145‬‬
‫משה הפכה יהודים פשוטים לנביאים‪ ,‬כן גם השפעת הרבי הופכת יהודים פשוטים לחסידים‪ .‬הכול‬
‫תלוי ועומד על האמונה בצדיק וההתדבקות בו‪.‬‬

‫הרב ק"ק חוזר ומדגיש את חיוניותם של היהודים הפשוטים לקהילה החסידית בכלל ובפרט לרבי‬
‫עצמו‪ ,‬כאשר בסופו של דבר בעלי הבתים הפשוטים משמשים בתפקיד קריטי בחברה‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שלא ניתן לבנות חברה חסידית מתוקנת בלעדיהם‪ .‬לאנשים הפשוטים ישנו בעצם תפקיד כפול‪ ,‬ואת‬
‫הרעיון הזה בוחר הרב ק"ק לבסס סביב משל מספר בית אהרן‪:‬‬
‫אדרבה זהו אחד מעיקרי החסידות לא לרחק רק לכלל גם את בעלי הבתים‬
‫ואת ההדיוטים‪ ,‬ואף שגם מפעולת העלים יש להפשוטי עם גם בהחסידות‪,‬‬
‫לשמור את הפרי לעסוק בשבילם במסחר ומלאכה ולפרנסם‪ ,‬אבל לא זהו‬
‫בלבד כל תכליתם בעולם‪ ,‬רק שיחד עם רבם ועם החסידים הגבוהים גם‬
‫הם ידלקו ומכולם יחד תעשה אבוקה שתבער ותאיר אף את כל העולם‬
‫באור ד' ואש של מעלה‪ ,‬ולא להם לבד ייטיבו בזה‪ ,‬רק גם להצדיקים‬
‫עובדי ד' הגדולים‪ ,‬שגם הם יעלו יותר כשיתקשרו עם שאר ישראל אפילו‬
‫ההדיוטים‪ .‬ובספה"ק בית אהרן פ' נצבים איתא וזלה"ק‪ ,‬וכפי שאומרים‬
‫בשם הרה"צ הק' מורינו הרב רש"ק זצ"ל‪ ,‬למשל שהי' צריך מלך אחד‬
‫ליקח איזה דבר ממקום גבוה מאוד ולא הי' לו כ"כ סולמות הרבה‪ ,‬מה‬
‫עשה העמיד כמה אנשים אחד על חברו עד שהגיע העליון למקום הגבוה‬
‫וכו'‪ ,‬והנה אין באפשרי לומר שהאיש העומד על הארץ אינו נצרך לזה‪,‬‬
‫הלא אם ילך האיש ההוא ממקומו יפלו כולם‪ ,‬כן הוא הדבר ממש‬
‫בקדושת הקב"ה‪ ,‬כי באמת אין באפשרי להשיג הבורא ב"ה בלתי אם יש‬
‫ס"ר ישראל והם כללות ישראל‪ ,‬והגם שיש בזה אנשים קטני ערך‪ ,‬עכ"ז‬
‫בלעדם לא ישיגו הגדולים חיות הבורא ב"ה‪483.‬‬

‫מצד אחד‪ ,‬הם רק "שומרים" על הצדיקים ב"פעולת העלים" ומאפשרים את קיומם הכלכלי הבסיסי‪,‬‬
‫כדי שיוכלו לעסוק בעבודת הקודש ולא לעבוד למחייתם )תפקיד זה אינו חדש ומבוסס על רעיון‬
‫"יששכר וזבולון"‪ 484‬ועל הצורך לבעלי הבתים לתמוך כלכלית בתלמידי חכמים ובישיבות(‪ ,‬אך‬
‫מצד שני‪ ,‬יש לבעלי הבתים עוד תפקיד‪ ,‬רוחני‪ :‬הצדיק זקוק לאנשים הפשוטים על מנת "לטפס"‬
‫לעולמות עליונים ולהשיג את השגותיו על "חיות הבורא"‪ .‬מכאן ברור לא רק שהחסידות והצדיקים‬
‫ממש זקוקים לאנשים "קטני ערך"‪ ,‬אלא אפילו ליהודי הקטן ביותר שעומד למטה‪ ,‬ועליו מטפסים‬
‫כולם‪ .‬אם הוא ייחלש יפלו כולם‪ ,‬כולל הרבי‪ ,‬והרבי‪ ,‬מכיוון שהוא הגבוה ביותר‪ ,‬עלול להינזק יותר‬
‫מכולם‪.‬‬
‫‪ 483‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‪ ‬לז‪  :‬עי' גם‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קסב‪" :‬כי‪ ‬ישראל‪ ‬מדרגתם‪ ‬גבוהה‪ ‬גם‪ ‬אם‪ ‬הם‪ ‬פשוטי‪ ‬עם"‪.‬‬
‫‪  484‬עי' בראשית‪ ‬רבה‪ ‬צט‪:‬ט‪" ,‬הרי‪ ‬זבולון‪ ‬קדם‪ ‬ליששכר‪...‬אלא‪ ‬שהיה‪ ‬זבולון‪ ‬עוסק‪ ‬בפרקמטיא‪ ,‬ויששכר‪ ‬עוסק‪ ‬בתורה‪ ,‬וזבולון‪ ‬בא‪ ‬‬
‫ומאכילו‪ ,‬לפיכך‪ ‬קדמו"‪ .‬עי' דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תכ‪) ‬מתוך‪ ‬דרשה‪ ‬באסיפת‪" ‬ועד‪ ‬העזרה‪ ‬להצלת‪ ‬הישיבות‪ ‬בפולין‪ ‬וליטא"(‪" ,‬אנו‪ ‬‬
‫מדברים‪ ‬אל‪ ‬כל‪ ‬ישראל‪ ‬אשר‪ ‬במדינת‪ ‬פולין‪ ,‬מי‪ ‬לד' אלינו‪ ,‬חזקו‪ ‬ותמכו‪ ‬את‪ ‬ועד‪ ‬הישיבות‪ ‬בעבודתו‪ ‬עבודת‪ ‬הקודש"‪.‬‬

‫‪146‬‬
‫האפשרות לכלול גם את האנשים הפשוטים בחסידות‪ ,‬ולא רק כגורם פסיבי אלא כגורם בעל כוח‬
‫רוחני סגולי משל עצמו‪ ,‬נובעת מכמה מניעים‪ .‬בראש ובראשונה‪ ,‬כפי שרמזנו למעלה‪ ,‬יש לאיש‬
‫הפשוט קשר ישיר לחידוש החסידות כעבודת ה' בעולם טרום‪-‬משיחי‪ ,‬שבו הקדושה נמשכת‬
‫למקומות נמוכים הרבה יותר מאשר בדורות קודמים‪ .‬מדברי הרב ק"ק ‪" -‬כי כיון שפעל הבעש"ט‬
‫ותלמידיו זצוק"ל להמשיך קדושתו ית' ולגלותה גם בעוה"ז‪ ,‬אף בנמיכיות וכלים‪ ,‬לכן כל איש‬
‫ישראל גם בגופו ונמיכיותו‪ ,‬במצבו‪ ,‬ברצונו‪ ,‬מדותיו‪ ,‬אמונתו גם הפשוטה מבלי השגות גדולות‪,‬‬
‫יכול לאחוז בכבודו ולהתקשר בו ית'"‪ - 485‬רואים אנו שאותו גורם המאפשר את העבודה בגשמיות‬
‫משמש גם הבסיס לחשיבותו של היהודי היותר גשמי )"איש החומר"(‪ 486‬וליכולתו להפוך לחלק‬
‫חיוני בחסידות‪ .‬אם כן‪ ,‬אין זה מפתיע שהרב ק"ק דוגל בעבודה בגשמיות גם במעשה החסיד‬
‫הפשוט‪ .‬באופן פרדוקסאלי‪ ,‬דווקא מצבם הירוד של היהודים בגלות עוזר לפשוטים שביניהם‬
‫להתעלות בקדושה ובעבודת ה'‪ .‬מכיוון שגם השכינה מפוזרת בגלות ולא מרוכזת כל‪-‬כולה במקום‬
‫מצומצם‪ ,‬בקודש הקודשים‪" ,‬אפשר עתה יותר לזכות לרוה"ק מאשר בימי הנביאים מפני שאחר‬
‫‪487‬‬
‫החורבן נמשך האור עוד יותר למטה‪ ,‬גם לגלות‪ ,‬כנ"ל מהמגיד הגדול זצ"ל‪".‬‬
‫בסוף הפרק שוב מתאר הרב ק”ק את היחס הסימביוטי שחייב להתקיים בחסידות בין הצדיקים לבין‬
‫היהודים הפשוטים‪:‬‬
‫נחזור להנ"ל גם אנשים הדיוטים כשנוסעים להרבי ומתחברים עם חסידים‬
‫נקראים חסידים‪ ,‬וכמו שהבאנו לעיל מאגרת הקודש אשר בהספה"ק נועם‬
‫אלימלך מענין נוסח ספרד‪ ,‬הן עיקר החסידות הוא בבני תורה ובעלי‬
‫קבלה‪ ,‬כמו שהבאנו לעיל מספ"ק שלא ישיגו את דרך הבעש"ט זצוק"ל‬
‫זולת בעלי קבלה‪ ,‬ולא רק בדעתם לבד ילמדו‪ ,‬רק בכלם יהיו אנשי לבב‬
‫‪485‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לז‪-:‬לח‪..‬‬
‫‪  486‬מקורם‪ ‬של‪ ‬הביטויים‪" ‬אנשי‪ ‬חומר" ו"אנשי‪ ‬צורה" בכתבי‪ ‬רבי‪ ‬יעקב‪ ‬יוסף‪ ‬מפולנאה‪ .‬עי' גדליה‪ ‬נגאל‪ ,‬מנהיג‪ ‬ועדה‪ :‬דעות‪ ‬‬
‫ומשלים‪ ‬בראשית‪ ‬החסידות‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬כתבי‪ ‬ר' יעקב‪ ‬יוסף‪ ‬מפולנאה‪ ,‬עמ' ‪ ,58-60‬תורות‪ ‬בעל‪ ‬התולדות‪ ,‬עמ' ד‪-‬ז‪ .‬עי' גם‪ ‬ש"ץ‪,‬‬
‫החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪ ,93 ,15‬והערה‪.53 ‬‬
‫‪  487‬שם‪ ‬עמ' לח‪ ,:‬ועי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' לח‪ .‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק" ק‪ ‬הביא‪ ‬את‪ ‬המשל‪ ‬המפורסם‪ ‬של‪ ‬המגיד‪ ‬על‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬המלך‪ ‬שנמצא‪ ‬בארמונו‪,‬‬
‫שקשה‪ ‬להגיע‪ ‬אליו‪ ,‬ובין‪ ‬המלך‪ ‬שיוצא‪ ‬לטייל‪ ,‬שאז‪ ‬הוא‪ ‬יותר‪ ‬נגיש‪ ‬לכל‪ ‬אחד‪ ‬ואחד‪ .‬המשל‪  ‬מובא‪ ‬בשם‪ ‬המגיד‪ ‬גם‪ ‬בנועם‪ ‬אלימלך‬
‫לפרשת‪ ‬וישב‪ ,‬עמ' סא‪-‬סב‪ .‬הנמשל‪ ‬הוא‪ ‬ש"עתה‪ ‬בגלות‪ ‬המר‪ ‬הגם‪ ‬השכינה‪ ‬הקדושה‪ ‬גלתה‪ ‬עמנו‪...‬היא‪ ‬נע‪ ‬ונד‪ ‬בארץ‪ ‬ותשוקתה‪ ‬‬
‫מאד‪ ‬מצוא‪ ‬מקום‪ ‬דירה‪ ‬לשכון‪ ‬בה‪ .‬ואם‪ ‬מצאה‪ ‬מקום‪ ‬נקי‪ ‬אדם‪ ‬שהוא‪ ‬רק‪ ‬נקי‪ ‬מעבירות‪...‬שם‪ ‬היא‪ ‬דירתה"‪ .‬גם‪ ‬ההשלכות‪ ‬הן‪ ‬‬
‫מרחיקות‪ ‬לכת‪ .‬בדברי‪ ‬הנועם‪ ‬אלימלך‪ ‬שם‪ " ,‬שכעת‪ ‬אשר‪ ‬אנחנו‪ ‬בגלות‪ ‬המר‪ ‬יש‪ ‬בני‪ ‬אדם‪ ‬שזוכים‪ ‬לרוח‪ ‬הקודש‪ ‬בקל‪ ‬יותר‪ ‬מבימי‪ ‬‬
‫הנביאים‪ ‬שהיו‪ ‬צריכין‪ ‬השבעות‪ ‬והתבודדות‪ ‬רב‪ ‬כידוע‪ ‬כדי‪ ‬שישיגו‪ ‬הנבואה‪ ‬ורוח‪ ‬הקודש"‪ .‬תפיסה‪ ‬רדיקאלית‪  ‬זו‪ ,‬שסותרת‪ ‬את‪ ‬‬
‫ההבנה‪ ‬הפשוטה‪ ‬שא"א‪ ‬להשיג‪ ‬נבואה‪ ‬אחרי‪ ‬החורבן‪ ‬ומחוץ‪ ‬לארץ‪ ‬ישראל‪ ,‬אולי‪ ‬השפיעה‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬על‪ ‬התפיסה‪ ‬הנבואית‪ ‬של‪ ‬‬
‫החסידות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬מצד‪ ‬שני‪ ,‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קצו‪" ,‬אנחנו‪ ‬בדורנו‪ ‬הנמוך‪ ,‬שראיתנו‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬מעטה‪...‬ובפרט‪ ‬בחוץ‪ ‬‬
‫לארץ‪ .‬כי‪ ‬גם‪ ‬קדשת‪ ‬ארץ‪ ‬ישראל‪ ‬הגורמת‪ ‬תוספת‪ ‬ראיה‪ ‬ושירה‪ ,‬חסרה‪ ‬לנו"‪ .‬כאן‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬מרכיב‪ ‬‬
‫נבואי‪ ‬מסוג‪ ‬מסוים‪" ,‬תוספת‪ ‬ראיה‪ ‬ושירה"‪ ,‬ומבטא‪ ‬את‪ ‬העמדה‪ ‬המסורתית‪ ‬בנושא‪ .‬עי' שם‪ ‬עמ' רג‪ ,‬ועי' תניא‪ ,‬עמ' ‪.226‬‬

‫‪147‬‬
‫ובעלי מוח המתלהבים בלהבי קודש‪ ,‬אמנם‪ ,‬כאשר כולם מתחברים יחד‪,‬‬
‫מקבלים זה מזה‪ ,‬עד שגם החסידים הגבוהים בלי הקטנים מהם גם בלי‬
‫ההדיוטים א"א להם לעלות כנ"ל מהה"ק רש"ק ]רבי שלמה מקרלין[‬
‫זצוק"ל במשל המלך שצריך ליקח דבר ממקום גבוה ועמדו אנשים זה על‬
‫זה‪ .‬אבל צריכים לעזור זה לזה‪ ,‬הגבוהים להקטנים אף לההדיוטים‪ ,‬וגם‬
‫ההדיוטים להגדולים מהם כבמשל הנ"ל שזה עומד על זה‪ ,‬ובכלל אין‬
‫החסידות רק לבעלי ערך אחד בלבד רק לכולם‪ ,‬לכ"א כפי מצבו ועבודתו‬
‫וכמש"א המשיח להבעש"ט זצ"ל‪ ,‬שיבא‪ ,‬כשיפוצו מעיינותיו החוצה‪,‬‬
‫החוצה דייקא‪ ,‬לכולם‪ ,‬ולזה היתה נחוצה החברייא הקדושה‪488.‬‬
‫בפרק ח של מבוא השערים‪ ,‬כאשר חוזר הרב ק”ק לדון בנושא הקשר בין החסיד לבין רבו כחלק‬
‫אינטגראלי מהחוויה החסידית‪ ,‬הוא מדגיש במיוחד את חשיבותה של נסיעת החסיד לחצר רבו‪,‬‬
‫מביא תרגיל בדימוי מודרך‪ ,‬שמדמה נסיעת חסיד לחצר הרבי בעבר‪ ,‬בכוונה ובהתלהבות‪ ,‬ומשווה‬
‫אותה למצב הירוד‪ ,‬לדעתו‪ ,‬בזמנו‪ 489.‬אנו נדון בדימוי מודרך זה לקמן‪ ,‬בפרק שנושאו תרגילי דימוי‬
‫מודרך בשיטתו של הרב ק”ק‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הרבי דן גם בשני נושאים הקשורים בחברה החסידית‬
‫בכללותה‪ :‬החברייא הקדושה‪ 490,‬על אודותיה נדון בפרק הבא‪ ,‬וחשיבותה של "אכילת הקעסט"‬
‫לאברכים כדי שיוכלו להתמסר לתלמוד תורה ולעבודת ה'‪ 491.‬בהקשר זה מזכיר הרב ק”ק‬
‫אלמנטים נוספים בחוויה החסידית‪ ,‬כגון שולחנו של הרבי‪ ,‬הפתקא שהחסיד מוסר לרבו‪,‬‬
‫התבודדות‪ ,‬שתית יי"ש‪ ,‬ריקודים‪ ,‬שיחות‪ ,‬אמירת תהילים‪ ,‬וה"נגינה שהבעש"ט זצ"ל כמעט קודם‬
‫כל אמירת תורה צוה לנגן"‪ .492‬לדעתו‪ ,‬כל הדברים הללו יתכן שנשכחו לגמרי כחלק מניוון‬
‫החסידות שהוא יוצא כנגדו‪ ,‬או שאינם מובנים וזוכים לזלזול מצד החסידים עצמם‪ .‬לדבריו‪-‬‬

‫לא בלבד שעתה עצם החסידות ירד‪ ,‬רק גם הרבה מן פעולותיה נשכחו‪,‬‬
‫ולא בלבד הפעולות הפנימיות‪...‬רק גם הרבה מפעולות חיצוניות שעשו כדי‬
‫לעורר את נפשם‪...‬נשכחו‪ .‬ואף אותן שלא נשכחו‪ ,‬הרבה מהן נראות בעיני‬
‫החסידים אשר בדורינו למותר ואין נותנים לב להן‪...‬אף שתית יי"ש‪,‬‬
‫‪493‬‬
‫רקודין‪ ,‬ושיחות החסידיות‪...‬נתרשלו או כמעט נפסקו לגמרי‪.‬‬

‫‪ 488‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬לח‪-:‬לט‪  .‬וראה‪ ‬לעיל‪ ‬הערה‪.218 ‬‬
‫‪489‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' לט‪-.‬מב‪ .:‬תיאורי‪ ‬הנסיעה‪ ‬אל‪ ‬הרבי‪ ‬בעבר‪ ‬מבוססים‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪.‬‬
‫‪490‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' מג‪-:‬מו‪.:‬‬
‫‪491‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' מז‪-.‬מח‪..‬‬
‫‪ 492‬שם‪ ‬עמ'‪ ‬לט‪-:‬מג‪ .:‬ה"טיש" מוזכר‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ'‪ ‬ערה‪ .‬אנו‪ ‬נדון‪ ‬בחלק‪ ‬מההנהגות‪ ‬החסידיות‪ ‬האלה‪ ‬לקמן‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬הקבוצות‪.‬‬
‫‪493‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מב‪-:‬מג‪   .:‬כאן‪ ‬המשמעות‪ ‬של‪" ‬הפעולות‪ ‬הפנימיות" היא‪ ‬העבודה‪ ‬במחשבה‪ ,‬שהיא‪ ‬קשורה‪ ‬למצב‪ ‬תודעתי‪ ‬‬
‫מורחב‪ ,‬כאשר‪" ‬הפעולות‪ ‬החיצוניות" הן‪ ‬ההכנות‪ ‬הנעשות‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬להיכנס‪ ‬למצב‪ ‬הזה‪ ,‬כמו‪ ‬השימוש‪ ‬במוסיקה‪ ‬ויי"ש‪.‬‬

‫‪148‬‬
‫פרק טז‪ :‬סיכום נושא ההגדרה התיאורטית‬

‫כאשר אנו בוחנים את מכלול הנושאים שהרב ק"ק בוחר לדון בהם בהגדרתה התיאורטית של‬
‫החסידות‪ ,‬בעיקר בספרו מבוא השערים‪ ,‬אך גם בקטעים המפוזרים על פני כלל כתביו‪ ,‬רואים אנו‬
‫שרובם מתקשרים בצורה זו או אחרת לשני נושאים מרכזיים‪ ,‬המשיחיות והנבואה‪ ,‬הקשורים גם הם‬
‫זה בזה‪ .‬המשיחיות החסידית נובעת ממפגשו של הבעש"ט עם המשיח ומהבשורה שהגאולה תבוא‬
‫"כשיפוצו מעינותיך חוצה"‪ .‬מתוך התפיסה של תקופתו כעידן טרום‪-‬משיחי‪ ,‬והתפיסה שמימושה‬
‫של הגאולה מצריך שעבודת ה' החסידית תתפשט בעם כולו‪ ,‬נובע הצורך לכלול את כל היהודים‪,‬‬
‫כולל פשוטי העם‪ ,‬במרכזו של התהליך‪ .‬מטבע העניין‪ ,‬תפיסה זו מולידה חברה הדוגלת בחזון‬
‫"דמוקראטי" יחסית‪ ,‬שבו כל החסידים מתפללים בנוסח ספרד ואמורים ללמוד מספרי קבלה‪,‬‬
‫ובמיוחד מספר הזהר‪ .‬מצד שני‪ ,‬התפילה‪ ,‬למרות הנוסח‪ ,‬היא תפילה בכוונה פשוטה ללא כוונות‬
‫האר"י‪.‬‬

‫היחס בין הרבי לחסידיו איננו חד‪-‬סטרי אלא סימביוטי‪ ,‬קיימות השפעה ותלות הדדית‪.‬‬
‫ההתבודדות במובן של הסתגרות האליטות מפני המון העם נשללת לחלוטין ויחד אתה גם הסגפנות‬
‫והתעניות‪ .‬לדעת הרב ק"ק‪ ,‬חידוש זה הוא עיקר מהפכת הבעש"ט‪ ,‬והוא שמבדיל בין החסידות‬
‫כתנועה מקורית לבין הקבלה שקדמה לה‪ .‬כתחליף לסגפנות מלמד הבעש"ט דרך חדשה בעבודת‬
‫ה'; דרך העבודה בגשמיות‪ .‬לדעת הרב ק"ק‪ ,‬גם המרה זו של הסגפנות בעבודה בגשמיות קשורה‬
‫לדמוקראטיזציה של עבודת ה'‪ ,‬מכיוון שהסגפנות יכולה להשתייך רק לאליטות‪ 494,‬מה שאין כן‬
‫העבודה בגשמיות‪ ,‬שיכולה להיות נחלת הכלל וגם פשוטי העם‪ .‬בכך נוקט הרב ק"ק עמדה יחסית‬
‫רדיקאלית‪ ,‬שבמקום לצמצם גם את העבודה בגשמיות לאליטות )או אף לשלול אותה מכל וכל(‪,‬‬
‫רואה בה כנחלתו של כלל ישראל‪ .‬כמובן שכל זה בא כתוצאה מתפיסה שרואה בחסידות תנועה‬
‫דתית משיחית שבה יש למשיחיות השפעה ישירה על אורח החיים של החסידים‪.‬‬

‫תפיסתו הנבואית של הרב ק"ק מהווה את הציר השני שהחסידות נעה עליו‪ .‬מצד אחד הרב ק"ק‬
‫דוגל בתפיסה הקבלית לפיה הנבואה‪ ,‬על אף היחלשותה במהלך הדורות‪ ,‬לא נעלמה לגמרי‪ ,‬ועדיין‬
‫ניתנת להשגה במידה זו או אחרת‪ .‬בכך מושפע הרב ק"ק רבות‪ ,‬אולי ללא ידיעתו‪ ,‬על ידי הקבלה‬
‫הנבואית של ר' אברהם אבולעפיה‪ ,‬אותה הוא ספג דרך קבלת הרמ"ק‪ ,‬ובמיוחד דרך ספר שערי‬
‫קדושה לרב חיים ויטאל‪ 495.‬כמובן שגם תחושתו‪ ,‬שהחסידות מהווה את שחר העידן המשיחי‪ ,‬רק‬
‫‪  494‬על‪ ‬הקשר‪ ‬בין‪ ‬סגפנות‪ ‬ואליטיסם‪ ‬מול‪ ‬העממיות‪ ‬של‪ ‬ראשית‪ ‬החסידות‪ ,‬עי' ‪Solomon Maimon, An Autobiography, New‬‬
‫‪York 1967, pp. 49-53.‬‬
‫‪  495‬עי' לעיל‪ ‬בתחילת‪ ‬הפרק‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪ ,‬עמ' ‪ .78‬שם‪ ‬הבאנו‪ ‬מדברי‪ ‬משה‪ ‬אידל‪ ‬על‪ ‬השפעתה‪ ‬של‪ ‬הקבלה‪ ‬הנבואית‪ ‬של‪ ‬ר' אברהם‪ ‬‬
‫אבולעפיה‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ,‬דרך‪ ‬כתבי‪ ‬הרמ"ק‪ ‬וספר‪ ‬שערי‪ ‬קדושה‪ .‬על‪ ‬אף‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬ראה‪ ‬את‪ ‬החלק‪ ‬הרביעי‪ ‬של‪ ‬הספר‪ ,‬ששם‪ ‬‬
‫ר' אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ‬מצוטט‪ ‬לרוב‪ ,‬אפשר‪ ‬לטעון‪ ‬שהתוכן‪ ‬של‪ ‬החלק‪ ‬הרביעי‪ ‬משליך‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬הספר‪ .‬אפילו‪ ‬החלק‪ ‬השלישי‪ ,‬שהרב‪ ‬‬

‫‪149‬‬
‫יכולה היתה להגביר את הציפייה לנבואה‪ ,‬מכיוון שמקובל גם ביהדות הרבנית הרגילה‪ ,‬שאפילו‬
‫נעלמה הנבואה לזמן מה‪ ,‬הרי היא עתידה לחזור בעידן המשיחי‪ 496.‬הרב ק"ק רואה בחסידות תנועה‬
‫נבואית‪ ,‬ובחסידים טיפוס רוחני דומה בצביונו ל"בני הנביאים" ולנביאים שבמקרא שנבואתם לא‬
‫נכתבה לדורות‪ .‬הוא מזכיר גם את הפן הנבואי של אמירת עתידות וכדומה‪ ,‬אך עיקר הדגש מושם‬
‫על הפן החוויתי שבנבואה‪ ,‬כולל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על ראיה פנאנתאיסטית של המציאות‪ 497‬ועל חיים של‬
‫דבקות אינטנסיבית מאוד‪ .‬גם בדרישה זו לא פונה הרב ק"ק אל האליטות בלבד‪ ,‬אלא שאיפתו היא‬
‫שכל העם יחיו חיים נבואיים‪ .‬לשם כך‪ ,‬בדומה לבני הנביאים שהשתמשו במוסיקה כדי להגיע‬
‫לנבואה‪ ,‬רבות מהטכניקות הדתיות שבחסידות מכוונות אל הניסיון להגיע למצב של אקסטאזה‬
‫נבואית‪ .‬בדומה לבני הנביאים‪ ,‬החסידים משתמשים בניגונים‪ ,498‬אך גם בריקוד‪ ,‬יי"ש‪ ,‬מדיטציה‪,‬‬
‫תרגילי דימוי מודרך וכדומה‪ .‬הרב ק"ק מדריך את הקורא כיצד לעלות למצבים של תודעה מורחבת‬
‫)"מחשבה טובה"(‪ ,‬מהתעוררות להתרגשות‪ ,‬מהתרגשות להתלהבות‪ ,‬ומשם לנבואה עצמה‪ .‬כחלק‬
‫מהחוויה המיסטית עובר האדם גם ביטול זמני של אישיותו‪ 499‬וכך מגיע לדבקות ולאיחוד מיסטי עם‬
‫בוראו‪ .‬חוויה כזו ניסה הרב ק"ק עצמו להשיג כאשר עשה "התהפכויות" בשעת הכנסת ספר תורה‪.‬‬
‫הוא רואה ברבי דמות נביא מובהקת‪ ,‬ותעיד על כך העובדה שהוא קורא לחברייא הסודית "בני‬
‫מחשבה טובה" על שם "בני הנביאים"‪ ,‬כפי שהסברנו למעלה בדיון על יחסו של הרב ק"ק לנבואה‪.‬‬
‫זהו חידושו הגדול של הרב ק"ק‪ ,‬שניסה להחיות מחדש את חסידותו המהפכנית של הבעש"ט‪,‬‬
‫בהציגו את הפן המשיחי ואת הפן הנבואי שלה‪.‬‬

‫ק"ק‪ ‬הכיר‪ ,‬נקרא‪" ‬בהנהגת‪ ‬השגת‪ ‬רוח‪ ‬הקדש‪ ‬עצמו"‪ .‬כמובן‪ ‬שיש‪ ‬גם‪ ‬הבדלים‪ ‬בסיסיים‪ ‬בין‪ ‬ר' אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ‬ובין‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪,‬‬


‫הן‪ ‬באמצעים‪ ‬והן‪ ‬במטרה‪.‬‬
‫‪496‬‬
‫עי' ‪ ‬רמב"ם‪ ‬הלכות‪ ‬מלכים‪ ‬יב‪:‬ג‪" ,‬בימי‪ ‬מלך‪ ‬המשיח‪...‬יתיחסו‪ ‬כלם‪ ‬על‪ ‬פיו‪ ‬ברוח ‪ ‬הקדש‪ ‬שתנוח‪ ‬עליו"; ‪ ‬ובהלכות‪ ‬תשובה‪ ‬ט‪ :‬ב‪,‬‬
‫"שאותו‪ ‬המלך‪ ‬שיעמד‪ ‬מזרע‪ ‬דוד‪ ,‬בעל‪ ‬חכמה‪ ‬יהיה‪ ‬יתר‪ ‬משלמה‪ ,‬ונביא‪ ‬גדול‪ ‬הוא‪ ‬קרוב‪ ‬למשה‪ ‬רבנו"; מורה‪ ‬הנבוכים ‪ ‬ח"ב‪ ,‬סוף‪ ‬‬
‫פרק‪ ‬לו‪" ,‬והוא‪ ‬גם‪ ‬הסבה‪ ‬בשיבת‪ ‬הנבואה‪ ‬לנו‪ ‬כפי‪ ‬שהיתה‪ ‬לימות‪ ‬המשיח‪ ‬מהרה‪ ‬יגלה‪ ‬כמו‪ ‬שהובטח"‪.‬‬
‫‪  497‬מדובר‪ ‬בראיה‪ ‬של‪ ‬אלוקות‪ ‬במציאות‪ ‬כולה‪ ,‬כפי‪ ‬שמוזכר‪ ‬לעיל‪ ‬בכמה‪ ‬מקומות‪ .‬לדוגמה‪ ‬נוספת‪ ‬עי' בסוף‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ'‬
‫‪" .59‬ובזה‪ ‬כבר‪ ‬נתעלית‪ ‬מעט‪ ‬לאיש‪ ‬הרוח‪ ,‬ואז‪ ‬תתחיל‪ ‬גם‪ ‬ראי' עילאית‪ ‬להתנוצץ‪ ‬בך‪ ,‬לראות‪ ‬את‪ ‬קדושת‪ ‬ההדור‪ ‬נאה‪ ‬זיו‪ ‬העולם‪ ‬‬
‫בכל‪ ‬דבר"‪.‬‬
‫‪  498‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מז‪" :‬כשתהיה‪ ‬בחברת‪ ‬חסידים‪ ‬בשעה‪ ‬שמנגנים‪...‬תרנן‪ ‬גם‪ ‬אתה‪ ‬עמהן‪ ,‬לא‪ ‬רק‪ ‬להשמיע‪ ‬קול‪...‬רק‪ ‬כדי‪ ‬‬
‫להוציא‪ ‬את‪ ‬נפשך‪ ‬ולהעלותה‪ ‬בחי' ויהי‪ ‬כנגן‪ ‬המנגן‪ ‬ותהי‪ ‬עליו‪ ‬יד‪ ‬ד'‪ .‬מין‪ ‬ניגון‪ ‬החופה‪ ‬שמזווג‪ ‬את‪ ‬החתן‪ ‬והכלה‪ ‬ודי‪ ‬למבין"‪ .‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬כאן‪ ‬מביא‪ ‬פסוק‪) ‬מלכים‪ ‬ב‪ ,‬ג‪ :‬טו( שמתאר‪ ‬את‪ ‬אלישע‪ ‬הנביא‪ ‬שהשתמש‪ ‬בניגון‪ ‬כדי‪ ‬להגיע‪ ‬לנבואה‪ .‬זה‪ ‬הדגם‪ ‬לחסיד‪ ‬כאן‪,‬‬
‫שאמור‪ ‬לעבור‪ ‬חוויה‪ ‬מיסטית‪ ‬של‪ ‬ניגון‪" ,‬הוצאת‪ ‬והעלאת" הנפש‪) ‬המקביל‪ ‬לקבלת‪ ‬הנבואה‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬אלישע(‪ ,‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬להגיע‪ ‬‬
‫למצב‪ ‬של‪ ‬איחוד‪ ‬מיסטי‪ ‬עם‪ ‬ה' שדומה‪ ‬לזיווגם‪ ‬של‪ ‬החתן‪ ‬והכלה‪ ,‬שגם‪ ‬היא‪ ‬נעשית‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬מוסיקה‪ .‬את‪ ‬זה‪ ‬אין‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מנמק‪ ‬‬
‫בפירוש‪ ,‬והוא‪ ‬מסתפק‪ ‬ברמז‪" ,‬ודי‪ ‬למבין"‪.‬‬
‫‪  499‬עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪" ‬התרגשות‪ ‬והתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪ ,66-67‬בניגוד‪ ‬לדברי‪ ‬רון‪ ‬וקס‪ ‬שטוען‪ ‬שתופעתה‪ ‬של‪" ‬מחיקת‪ ‬האישיות" אינה‪ ‬‬
‫קיימת‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬

‫‪150‬‬
‫חלק רביעי‪ :‬יישומה המעשי של הגדרת החסידות‬

‫‪500‬‬
‫קבוצות לעבודת ה' ועבודת המחשבה‬ ‫פרק א‪ :‬בני מחשבה טובה‪,‬‬

‫פתיחה‬
‫‪501‬‬
‫מהווה נושא מרכזי במשנתו החסידית של הרב ק"ק ובתכניתו המעשית‬ ‫עבודת ה' קבוצתית‬

‫‪500‬‬
‫‪ ‬בעבודתנו‪ ‬לתואר‪ ‬שני‪" ,‬עיונים‪ ‬בשיטתו‪ ‬הרוחנית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנא"‪  ,‬הארכנו‪ ‬בנושא‪ ‬תאריך‪ ‬כתיבתו‪ ‬של בני‪ ‬מחשבה‪ ‬‬
‫טובה‪ ,‬הספר‪ ‬שמוקדש‪ ‬כולו‪ ‬לנושא‪ ‬זה‪ ,‬וקבענו‪ ‬שהוא‪ ‬ספרו‪ ‬הראשון‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬אשר‪ ‬נכתב‪ ‬סביבות‪ ‬שנת‪ ‬תר"פ‪-‬תרפ"א‪ ,‬ושהוא‪ ‬‬
‫מהווה‪ ‬בסיס‪ ‬לספרי‪ ‬ההדרכה‪ ‬והחינוך‪ ‬שכתב‪ ‬לאחר‪ ‬מכן‪ .‬עי' שם‪ ‬עמ' ‪.38-39‬‬
‫‪501‬‬
‫ניתן‪ ‬להצביע‪ ‬על‪ ‬מקבילות‪ ‬רבות‪ ‬בספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬לשיטה‪ ‬שהוא ‪ ‬מציג‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ .‬ישנם ‪ ‬מקורות ‪ ‬מקבילים‪ ‬בחובת‪ ‬‬
‫התלמידים ‪ ,‬בהכשרת‪ ‬האברכים )במיוחד‪ ‬בפרקים‪ ‬ג'‪ ,‬ד'‪ ,‬ו'‪ ,‬ז'‪ ,‬ח'‪ ,‬ט'(‪ ,‬במבוא‪ ‬השערים ובצו‪ ‬וזרוז‪ .‬הימצאותן‪ ‬של‪ ‬מקבילות‪ ‬רבות‪ ‬‬
‫כל‪-‬כך ‪ ‬איננה ‪ ‬מפתיעה משום ‪ ‬שכפי ‪ ‬שהראינו ‪ ‬בהערה ‪ ‬הקודמת‪ ,‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה ‪ ‬נכתב ‪ ‬לפני ‪ ‬הספרים ‪ ‬האחרים ‪) ‬להוציא‪ ,‬אולי‪,‬‬
‫חלקים ‪ ‬מסוימים ‪ ‬מצו ‪ ‬וזרוז( ומשמש ‪ ‬בסיס ‪ ‬לשיטה ‪ ‬שהוא ‪ ‬פיתח ‪ ‬בהמשך ‪ ‬כתיבתו‪ .‬נוסף ‪ ‬לכך‪ ,‬לקראת ‪ ‬סופו ‪ ‬של ‪ ‬ספר ‪ ‬הכשרת‪ ‬‬
‫האברכים )פ' י"א(‪ ,‬ישנו‪ ‬פרק‪ ‬שלם‪ ‬שעוסק‪ ‬בנושא‪ ‬החברה‪ .‬הפרק‪ ‬נקרא‪" ‬החברייא"‪ ,‬אורכו‪ ‬עשרה‪ ‬עמודים‪ ,‬ובנוסף‪ ‬יש‪ ‬בו‪ ‬נוסח‪ ‬‬
‫קבלה‪ ‬שאורכו‪ ‬עמוד‪ ‬אחד‪ ,‬וסיכום‪ ‬של‪ ‬חצי‪ ‬עמוד‪ .‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬גם‪ ‬מייחד ‪ ‬שישה‪ ‬עמודים‪ ‬במבוא‪ ‬השערים ‪ ‬פרק‪ ‬ח‪ :‬חלקים‪ ‬ב‪ ,‬ג‪  ,‬לדיון‪ ‬‬
‫על‪ ‬אודות‪ ‬חשיבות‪ ‬חידושה‪ ‬של "החברייא‪ ‬הקדושה"‪ ,‬וכותב‪ ‬שם‪ ,‬בין‪ ‬היתר‪  ,‬על‪ ‬תפקידה ‪ ‬המרכזי של‪ ‬החברה‪ ‬בדורם‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬‬
‫והמגיד ‪ ‬ועל ‪ ‬תפקידו ‪ ‬של ‪ ‬הרבי ‪ ‬עצמו ‪ ‬בתוך ‪ ‬החברה‪ ,‬נושא ‪ ‬שאין לו זכר ‪ ‬בתיאורי ‪ ‬הקבוצה ‪ ‬בבני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ .‬עוד ‪ ‬התייחסות‪ ‬‬
‫לתפקיד ‪ ‬הרבי ‪ ‬נמצאת ‪ ‬במבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬מה‪ ,:‬שם ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬כותב ‪ ‬ש"הרבי ‪ ‬לב ‪ ‬החברייא‪ ,‬אבריו ‪ ‬הקדושים"‪ .‬הקשר ‪ ‬המיסטי‪ ‬‬
‫המיוחד‪ ‬הזה‪ ‬שבין‪ ‬הרבי‪ ‬ובין‪ ‬החסידים‪ ‬קיים‪ ‬מכיון‪  ‬שהם‪ ‬באים‪ ‬מאותו‪" ‬שורש‪ ‬נשמה"‪ .‬עי' גדליה‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬‬
‫אלימלך‪ ‬מליז'נסק"‪ ,‬עמ' ‪" :78‬מטבע‪ ‬הדברים‪ ‬שאדם‪ ‬כלשהו‪ ‬שיש‪ ‬לצדיק‪' ‬שורש‪ ‬נשמה' משותף‪ ‬עמו‪ ,‬מתקרב‪ ‬אל‪ ‬הצדיק‪'...‬שורש‪ ‬‬
‫נשמה' משותף‪ ‬תנאי‪ ‬הוא‪ ‬להצלחת‪ ‬ההתחברות‪ ‬שבין‪ ‬הצדיק‪ ‬לבני‪ ‬העדה"‪ .‬ועי' שם‪ ‬הערה‪ 6 ‬בשם‪ ‬ר"ח‪ ‬ויטאל‪ ,‬שער‪ ‬הגלגולים‪" :‬אם‪ ‬‬
‫ישיגו‪ ‬ברוח‪ ‬הקודש‪ ‬כי‪ ‬שניהם‪ ‬משורש‪ ‬אחד‪ ,‬אז‪ ‬ודאי‪ ‬יהיו‪ ‬אוהבים‪ ‬זה‪ ‬לזה"‪ .‬עי' גם‪ ‬נגאל‪" ,‬משנת‪ ‬החסידות‪ ‬בספר‪' ‬מאור‪ ‬ושמש'"‪,‬‬
‫עמ' ‪" :5-6‬המתקרבים ‪ ‬אל ‪ ‬הצדיק ‪ ‬והבאים ‪ ‬לחצרו ‪ ‬אינם ‪ ‬אלא ‪ ‬אותם ‪ ‬הניצוצות ‪ ‬השייכים ‪ ‬לשורש ‪ ‬נשמת ‪ ‬הצדיק‪...‬אף ‪ ‬ההבדל ‪ ‬בין‪ ‬‬
‫מספרי‪ ‬החסידים‪ ‬המשתייכים‪ ‬לצדיקים‪ ‬שונים‪ ‬מוסבר‪ ‬בעובדה‪ ‬שהניצוצות‪ ‬נמשכים‪ ‬אל‪ ‬שורש‪ ‬נשמתן"‪ .‬הנושא ‪ ‬של‪" ‬קבלת‪ ‬דברי‪ ‬‬
‫חברות" נידון‪ ,‬בנוסף‪ ‬לדיון‪ ‬אצלנו‪  ,‬גם‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' רצב‪  .‬לבסוף‪ ,‬בצו‪ ‬וזרוז )אות‪ ‬מה(‪  ,‬ישנו ‪ ‬קטע‪ ‬שעוסק‪ ‬בקצרה ‪ ‬בחשיבותה‪ ‬‬
‫של‪ ‬עבודת‪ ‬ה' בחבורה‪ ,‬בטענה‪ ‬שהיא‪ ‬חיונית‪ ‬במיוחד‪ ‬על‪ ‬מנת‪" ‬לבטל‪ ‬את‪ ‬האנוכיות"‪ ,‬שנחשבת‪ ‬למכשול‪ ‬גדול‪ ‬בדרך‪ ‬לעבודת‪ ‬ה'‬
‫אמיתית‪ .‬על ‪ ‬המושג ‪" ‬מחשבה ‪ ‬טובה" עי' גם ‪ ‬בדברי ‪ ‬החוזה ‪ ‬מלובלין‪ ,‬דברי ‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' קלד‪ ,‬שם ‪ ‬הוא ‪ ‬דורש ‪" ‬לעורר ‪ ‬מ"ן ‪ ‬גם‪ ‬‬
‫במחשבות ‪ ‬טובות ‪ ‬כי ‪ ‬הדיבורים ‪ ‬ומעשים ‪ ‬מצומצמים ‪ ‬משא"כ ‪ ‬מחשבה ‪ ‬ברגע ‪ ‬א' יכול ‪ ‬לחשוב ‪ ‬כל ‪ ‬העולם ‪ ‬כולו"‪ .‬צמד ‪ ‬המילים‪ ‬‬
‫"מחשבה‪ ‬טובה" מופיע‪ ‬בבית‪ ‬אהרן‪ ,‬עמ' עה‪" .‬העיקר‪ ‬היא‪ ‬המחשבה‪...‬המחשבה‪ ‬הטובה‪ ‬רק‪ ‬לשמים"‪ .‬ושם‪ ‬עמ' עה‪" :‬בשם‪ ‬הצדיק‪ ‬‬
‫הק' רש"ק‪ ‬זצ"ל‪ ‬זי"ע‪ ‬העיקר‪ ‬תשובה‪ ‬היא‪ ‬המחשבה‪...‬זו‪ ‬היא‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה"‪ .‬הציטוט‪ ‬הראשון‪ ‬קשור‪ ‬לעבודה‪ ‬בגשמיות‪" :‬הן‪ ‬בכל‪ ‬‬
‫המצות‪ ‬או‪ ‬בתורה‪ ‬ותפילה‪ ‬והן‪ ‬באכילה‪ ‬ושתיה‪ ‬יהיה‪ ‬הכל‪ ‬לשם‪ ‬שמים‪ ‬ולהעלות‪ ‬הכל‪ ‬להקב"ה‪ ‬ולהעלות‪ ‬כל‪ ‬הניצוצין"‪ .‬בסופו‪ ‬של‪ ‬‬
‫דבר‪ ,‬השימוש‪ ‬בביטוי‪ ‬זה‪ ‬בבית‪ ‬אהרן‪ ‬שונה‪  ‬מזה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬

‫‪151‬‬
‫לרענונה ולחידושה של התנועה‪ .‬כבר נגענו בנושא במסגרת הדיון על הגדרתה התיאורטית של‬
‫החסידות‪ ,‬ועכשיו נפנה ליישומו המעשי של רעיון העבודה בקבוצות בכתבי הרב ק"ק‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בבני מחשבה טובה‪ ,‬בהכשרת האברכים ובמבוא השערים‪ .‬מכיון שבני מחשבה טובה מוקדש כולו‬
‫לנושא זה )בד בבד עם תרגולים מיסטיים עליהם נרחיב את הכתוב בהמשך בפרק על המדיטציה(‪,‬‬
‫עיקר התייחסותנו יהיה לספר זה על כל היבטיו‪ .‬על מנת להעמיק את ההבנה נערוך גם השוואה‬
‫נרחבת לספרן של יחידים של הרב הלל צייטלין‪ ,‬שעוסק גם הוא בנושא הקמתן של חבורות לעבודת‬
‫ה' קבוצתית‪ .‬עוד סיבה לכך שמן הראוי להשוות בין שני הספרים היא ששניהם יצאו לאור בוורשה‬
‫‪502‬‬
‫של שנות העשרים‪ ,‬וצמחו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מתוך אותו מצב חברתי‪-‬דתי‪.‬‬

‫א‪ :1‬מקורותיו של המחבר בספר בני מחשבה טובה‬


‫לכל אורך ספריו מתבסס הרב ק”ק על מגוון רחב של מקורות תורניים‪ ,‬ובתוכם פסוקי תנ"ך‪,‬‬
‫התלמוד ומדרשי חז"ל‪ ,‬הזוהר וספרות הקבלה‪ ,‬ספרי מוסר וספרי חסידות רבים‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬בני‬
‫מחשבה טובה‪ ,‬שהוא קונטרס הדרכה קצר‪ ,‬מעשי )ולא מאוד תיאורטי(‪ ,‬יוצא מן הכלל‪ ,‬משום‬
‫שהרב ק”ק ממעיט בו‪ ,‬יחסית‪ ,‬בהבאת מקורות‪ ,‬ומסתפק בציטוטים מעטים‪ ,‬רובם מתוך ספרי‬
‫חסידות‪ .‬במקרים רבים הוא רק מציין ספרים שהוא ממליץ ללמוד במסגרת החבורה בלא להתייחס‬
‫ישירות לתוכנם‪ .‬להלן רשימה של המקורות המוזכרים בקונטרס‪ :‬מבין ה"ראשונים" מזכיר המחבר‬
‫רק את הרמב"ם ואת הראב"ד‪ ,‬כל אחד מהם שלוש פעמים‪ 503,‬ספר הזהר מוזכר שלוש פעמים‪. 504‬‬
‫מבין ספרי המחשבה הוא מזכיר‪ ,‬כל אחד פעם אחת‪ ,‬את ראשית חכמה‪ , 505‬את שני לוחות הברית‬
‫)השל"ה( ואת ספרי המהר"ל ‪ .506‬פעם אחת הוא משתמש במונח "ספרי קבלה" ומביא כדוגמה את‬
‫ספר שפע טל‪ . 507‬מבין אדמו"רי החסידות וספריהם הוא מזכיר‪ ,‬פעמיים כל אחד‪ ,‬את המגיד‬

‫‪502‬‬
‫כבר‪ ‬הזכרנו‪ ‬לעיל‪ ‬בסקירת‪ ‬המחקר‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬כתב‪ ‬מאמר‪ ‬ביקורת‪ ‬נלהב‪ ‬על‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים ‪ ‬כאשר‪ ‬הספר‪ ‬התפרסם‪ ‬בשנת‪ ‬‬
‫תרצ"ב‪   .‬על‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עי' גם‪ ‬יהונתן‪ ‬גארב‪ ,‬יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬יהיו‪ ‬לעדרים‪ :‬עיונים‪ ‬בקבלת‪ ‬המאה‪ ‬העשרים‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪" :30-31‬חסידות‪ ‬פיאסצנה‪ ,‬שהתקיימה‪ ‬עד‪  1943 ‬סביב‪ ‬מנהיגה‪ ‬ר' קלמן‪  ‬קלונימוס‪] ‬לכל‪ ‬אורך‪ ‬ספרו‪ ‬גארב‪ ‬מחליף‪ ‬‬
‫את‪ ‬סדר‪ ‬שמותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק[ שפירא‪ .‬אדמו"ר‪ ‬זה‪ ‬הקים‪ ‬חבורה‪ ‬המוקדשת‪ ‬לפעילות‪ ‬מיסטית‪ ‬אינטנסיבית‪' – ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה'‪.‬‬
‫בני‪ ‬חבורה‪ ‬זו‪ ‬נרצחו‪ ‬עמו‪ ‬בשואה‪ ,‬אולם‪ ‬יש‪ ‬היום‪ ‬קבוצות‪...‬על‪ ‬פי‪ ‬משנת‪ ‬האדמו"ר"‪ .‬עי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪   503‬שם‪ ,‬עמ' ‪.33 ,25 ,22 ,19 ,14‬‬
‫‪  504‬שם‪ ,‬עמ' ‪.57 ,56 ,22‬‬
‫‪ 505‬שם‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ 506‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .52‬ראוי‪ ‬לציין‪ ‬שהמגיד‪ ‬מקוז'ניץ‪ ‬עסק‪ ‬רבות‪ ‬בכתבי‪ ‬המהר"ל‪ ‬ואף‪ ‬כתב‪ ‬הגהות‪ ‬לספריו‪ ‬באר‪ ‬הגולה ‪ ‬וגבורות‪ ‬ה'‪ .‬עי'‬
‫בספרו‪ ‬עבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬עמ' יט‪ ,‬סא‪ ,‬סג‪ ,‬עח‪ ,‬קג‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪  507‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .53‬הכוונה‪ ‬לספר‪ ‬שפע‪ ‬טל‪ ‬לרב‪ ‬שבתי‪ ‬שעפטל‪ ‬הורוויץ‪ ‬מפראג‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תש"כ‪.‬‬

‫‪152‬‬
‫ממזריטש והמגיד מקוזניץ‪" . 508‬הרב" מוזכר פעם אחת וכנראה שכוונתו ל"בעל התניא"‪ . 509‬את‬
‫רבי אלימלך מליז'נסק וחיבוריו‪ ,‬כולל הקונטרס "צעטיל קטן" שמודפס יחד עם ספרו נועם אלימלך‪,‬‬
‫מזכיר הרב ק"ק שלוש פעמים‪ , 510‬ואת ספר בית אהרן פעמיים‪ , 511‬בדומה לספרי אביו‪ ,‬אמרי‬
‫אלימלך ודברי אלימלך‪ , 512‬ולחותנו‪ ,‬רבי ירחמיאל משה‪. 513‬‬
‫מרשימה זו אנו רואים שמטרת הרב ק"ק בבני מחשבה טובה היא לתת הדרכה מעשית בעבודת ה'‬
‫ולהמליץ ללמוד בחבורה ספרים שלדעתו מתאימים לכך‪ .‬לכך אנו מגלים ברשימה המומלצת‬
‫בעיקר ספרים שהרב ק"ק בעצמו מסתמך עליהם לרוב‪ .‬הוא רוצה שחסידיו ילמדו את הספרים‬
‫שהשפיעו עליו ביותר‪ .‬בקשר לספר שפע טל המטרה היא שונה‪ ,‬כמו שהוא כותב שם‪" :‬תלמוד גם‬
‫‪514‬‬
‫מעט ספרי הקבלה שעכ"פ לא תהיה בהם בור ועם הארץ לגמרי‪ ,‬הספר שפע טל טוב לך"‪.‬‬

‫א‪ :2‬קהל היעד של הספר‬


‫בתחילתו היה הקונטרס סודי‪ .‬המילים "הנני אוסר בזה להעתיק מזה בלי רשות המחבר"‪ ,‬שנרשמו‬
‫בעמוד השער‪ ,‬כנראה שאינן מתייחסות לאיסור "הסגת גבול" אלא מכוונות לכך שרק חסיד‪ ,‬שהרב‬
‫ק"ק ראה אותו כמי שראוי להשתתף בקבוצה ולעסוק בתרגילים שבקונטרס‪ ,‬קיבל את רשותו לעיין‬
‫בו‪ .‬הקונטרס יועד ל"יחידי סגולה" בלבד‪ ,‬כפי שמודגש ב"דברים אחדים מן המוציאים לאור"‬
‫בעניין ההפצה הראשונה של הרב ק”ק‪ ,‬לאחר שהעותקים שהודפסו בארץ ישראל על ידי אחיו‪ ,‬הרב‬

‫‪  508‬שם‪.52 ,28 ,‬‬


‫‪  509‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .12‬אף‪ ‬על‪ ‬פי ‪ ‬שמטבע‪ ‬העניין‪ ‬לא‪ ‬ניתן ‪ ‬להיות‪ ‬לגמרי‪ ‬בטוח‪ ‬בכוונתו‪ ,‬מצוי‪ ‬בספריו‪ ‬האחרים‪ ‬שהוא‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬בעל‪ ‬‬
‫התניא‪ ‬בתואר "הרב"‪ .‬עי' ‪ ‬למשל‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬ט‪ ,:‬שם‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪" :‬הרב‪ . . . ‬בהסידור"‪ .‬יש‪ ‬לציין‪ ‬שבספרי‪ ‬חסידות‪ ‬רבים‪ ‬‬
‫מציינים‪ ‬כך את‪ ‬הסידור‪ ‬שנערך‪ ‬בידי‪ ‬בעל‪ ‬התניא‪ ,‬שהיה‪ ‬הסידור‪ ‬הראשון‪ ‬שהדפיסו‪ ‬החסידים‪ .‬הסידור‪ ‬יצא‪ ‬לאור‪ ‬בפעם‪ ‬הראשונה‪ ‬‬
‫בשקלאוו‪ ‬בשנת‪ ‬תקס"ג‪ .‬עי' וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬עמ' ‪  ;95-96‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית"‪ ,‬עמ' ‪ .26-27‬פרופ'‬
‫חלמיש‪ ‬העיר‪ ‬לי‪ ‬שהכינוי‪" ‬הרב" דבק‪ ‬ברש"ז‪ ‬על‪ ‬שם‪ ‬היותו‪ ‬מחבר‪ ‬שלחן‪ ‬ערוך‪ ,‬מעשה‪ ‬שהולם‪ ‬אישיות‪ ‬רבנית‪ ‬במעלה‪ ‬גבוהה‪ ,‬וכשם‪ ‬‬
‫שהתואר‪" ‬גאון" יוחד‪ ‬לגר"א‪ ,‬כך‪" ‬הרב" נתייחד‪ ‬לבעל‪ ‬השו"ע‪ .‬פרופ' חלמיש‪ ‬הוסיף‪ ‬שהשפעתו‪ ‬של‪ ‬השו"ע‪ ‬היתה‪ ‬הרבה‪ ‬מעבר‪ ‬‬
‫להשפעת‪ ‬הסידור‪ .‬ב"משנתו‪ ‬העיונית" חלמיש‪ ‬אינו‪ ‬דן‪ ‬בשלחן‪ ‬ערוך‪ ,‬למעט‪ ‬הלכות‪ ‬תלמוד‪ ‬תורה‪.‬‬
‫‪ 510‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.52,35 ,11‬‬
‫‪ 511‬שם‪ ,‬עמ' ‪.52 ,41‬‬
‫‪ 512‬שם‪ ,‬עמ' ‪.52 ,46‬‬
‫‪ 513‬שם‪ ,‬עמ' ‪.28 , 10‬‬
‫‪   514‬ראוי‪ ‬לציין‪ ‬שלמרות‪ ‬האהדה‪ ‬הגדולה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לספר‪ ‬הזהר‪ ‬בכתביו‪ ‬היותר‪ ‬מאוחרים‪ ,‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬‬
‫שמדובר‪ ‬באברכים‪ ‬המובחרים‪ ,‬הוא‪ ‬אינו‪ ‬ממליץ‪ ‬על‪ ‬לימוד‪ ‬הזהר‪ .‬אפשר‪ ‬שבשלב‪ ‬זה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עוד‪ ‬לא‪ ‬הגיע‪ ‬לדעתו‪ ‬זו‪ ‬על‪ ‬הזהר‪.‬‬
‫עוד‪ ‬אפשרות‪ ‬היא‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬ראה‪ ‬בקבוצה‪ ‬הראשונה‪ ‬אנשים‪ ‬שהם‪ ‬כבר‪ ‬בשלים‪ ‬ללימוד‪ ‬הזהר‪ ,‬ולכן‪ ‬המליץ‪ ‬להם‪ ‬על‪ ‬לימוד‪ ‬ספר‪ ‬‬
‫שפע‪ ‬טל‪.‬‬

‫‪153‬‬
‫ישעיהו שפירא‪ ,‬חזרו מארץ ישראל‪" :‬וכשהגיעו הקונטרסים חזרה למרן זצ"ל‪ ,‬מסר שישה מהם‬
‫לתלמידיו ‪ . . .‬ומהם עשה מרן זצ"ל עוד מספר העתקות ומסרם רק לאלו אשר היה בטוח בהם‬
‫שיקבלו עליהם ללכת בדרך הכתובה בקונטרס המדובר‪ .‬וציין על הקונטרסים שאוסר להעתיק בלי‬
‫רשות"‪ 515.‬ישנם גם כמה מקומות בגוף הקונטרס בהם מדגיש המחבר את העובדה שהספר איננו‬
‫מיועד לקהל הרחב‪ .‬בתחילת הקונטרס‪ ,‬ב"סדר תוכן החברה"‪ ,‬אות ג‪ ,‬הרב ק"ק כותב "שלחברותנו‬
‫זה יתקבלו רק אנשים דואגים ]ממצבם הרוחני[ כאלו ‪ . . .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאין אנו שבעים רצון כל‬
‫כך בקורא איש כזה ]שאינו דואג באמת על מצבו[ את הקונטרס הזה"‪ . 516‬בסוף הספר‪ ,‬ב"סדר‬
‫הדרכה וכללים" אות יג‪ ,‬הוא מסכם‪" :‬אם הגעת עד הלום בקריאתך את הקונטרס הזה ורואה אתה‬
‫שטעית למקום שלא רצית‪ ,‬אם מפני שחושב אתה אותנו לבעל הזיה או לבטלנים‪ ,‬עשה זאת אפוא‪,‬‬
‫למענך ולמעננו‪ ,‬ועזוב עד מהרה את חברתינו‪ ,‬חזור אתה להבצה ]![ שלך ואנחנו נלך לשם ד'‬
‫אלקינו"‪.517‬‬

‫א‪ :3‬מטרת הספר‬


‫בשער הספר כותב המחבר כך‪" :‬ב"ה‪ ,‬אנשי שלומנו האברכים שיחיו רוצים להתחבר יחד לשם יחוד‬
‫קוב"ה וכנסת ישראל‪ ,‬והנני רושם בשבילם בעזרת ה' את הדברים הבאים‪ .‬ונכון שיקראו חברת בני‬
‫מחשבה טובה‪ .‬אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪ .‬מטרת‬
‫החברייא הקדושה‪ :‬תוכנה‪ ,‬אמצעיה‪ ,‬ותקנותיה"‪ .‬אם נדייק במילים שבהן בחר הרב ק"ק לתאר את‬
‫מטרת הספר‪ ,‬קודם‪-‬כל רואים אנו שהספר מיועד ל"אנשי שלומנו"‪ ,‬כלומר לחסידים‪ 518.‬אך אם‬
‫נדייק עוד נראה שהספר איננו מיועד לכל החסידים‪ ,‬אלא ל"אברכים" בלבד‪ .‬כאן ניתן לראות את‬
‫הדגש המיוחד שמדגיש הרב ק"ק את האברכים כעיקר נושאי דגל החסידות‪ ,‬וכפי שהוא עוד יכתוב‬
‫מאוחר יותר במבוא השערים‪ ,‬בעניין דרישתו לחדש את "אכילת הקעסט"‪" ,‬שמלפנים היתה כל‬
‫עיקר החסידות בהאברכים‪...‬ודוקא בנשוי עיקר החסידות"‪ ,‬וגם‪" ,‬שרק בנשואים החסידות‬
‫מתיסדת"‪ 519.‬אך מיקודו של קהל היעד איננו מסתיים אף בכלל קהל האברכים‪ ,‬אלא רק באלו‬

‫‪ 515‬שם‪" ,‬דברים‪ ‬אחדים‪ ‬מהמוציאים‪ ‬לאור"‪.‬‬
‫‪ 516‬שם‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 517‬שם‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪518‬‬
‫‪ ‬גם‪ ‬ההקדמה‪ ‬לספר‪ ‬התניא )עמ' ג‪  (:‬פותחת‪ ‬בקריאה‪ ‬ל"אנ"ש" )אנשי‪ ‬שלומנו(‪" :‬אליכם‪ ‬אישים‪ ‬אקרא‪...‬הנה‪ ‬מודעת‪ ‬זאת‪ ‬מרגלא‪ ‬‬
‫בפומי‪ ‬דאינישי‪ ‬בכל‪ ‬אנ"ש‪ ‬לאמר‪ ‬כי‪ ‬אינה‪ ‬דומה‪ ‬שמיעת‪ ‬דברי‪ ‬מוסר‪ ‬לראייה‪ ‬וקריאה‪ ‬בספרים"‪ .‬יתכן‪ ‬שבעקבות‪ ‬השפעתו‪ ‬הרבה‪ ‬‬
‫של ‪ ‬ספר ‪ ‬התניא ‪ ‬על ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬הוא ‪ ‬החליט ‪ ‬לפתוח ‪ ‬את ‪ ‬ספרו ‪ ‬הראשון ‪ ‬בצורה ‪ ‬דומה‪ .‬כמובן ‪ ‬שביטוי ‪ ‬זה ‪ ‬מופיע ‪ ‬בספרי ‪ ‬חסידות‪ ‬‬
‫רבים‪ .‬עי' בהקדמה ‪ ‬לליקוטי ‪ ‬מוהר"ן ‪ ‬תנינא‪" :‬להודיע ‪ ‬לכל ‪ ‬אנשי ‪ ‬שלומינו‪ ,‬החרדים ‪ ‬אל ‪ ‬דברי ‪ ‬רבינו ‪ ‬זצ"ל"‪ .‬על ‪ ‬הקהילה‪ ‬‬
‫האידיאלית‪ ‬בעיני‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ‬עי' ‪.Green, Tormented Master, pp. 72, 143, 152‬‬
‫‪519‬‬
‫במבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לו‪ ,.‬מביא ‪ ‬הרבי ‪ ‬נימוק ‪ ‬בשם ‪ ‬הזהר‪ ,‬ש"אדם ‪ ‬כללא ‪ ‬דדכר ‪ ‬ונוקבא"‪ ,‬וגם ‪ ‬סיבה ‪ ‬מעשית‪ :‬שרק ‪ ‬האברכים‪ ‬‬

‫‪154‬‬
‫ש"רוצים להתחבר יחד לשם יחוד קוב"ה וכנסת ישראל"‪ .‬באמירה זו ישנן שתי נקודות‪ :‬הראשונה‪,‬‬
‫שהאברכים הם כאלה שרוצים להתחבר יחד )וכפי שנראה להלן בפרק זה‪ ,‬מדובר כאן בהתחייבות‬
‫מעבר לשעות הלימוד הרגילות בישיבה‪ ,‬לפחות כמה פעמים בשבוע(‪ ,‬והשנייה‪ ,‬שמטרת התחברותם‬
‫יחד תהיה לשם גרימת ייחוד בין ה' לכנסת ישראל‪ .‬יתכן שלייחוד זה כמה מרכיבים‪ ,‬קודם ייחוד‬
‫‪520‬‬
‫תחתון בתוך כנסת ישראל עצמה‪ ,‬ולאחר מכן ייחוד עליון בין כנסת ישראל לבין הקב"ה‪.‬‬

‫לעניין שמם של הקונטרס ושל הקבוצה כבר ראינו לעיל‪ ,‬בפרק על הנבואה‪ ,‬שהרב ק"ק כנראה גזר‬
‫את השם "בני מחשבה טובה" מ"בני הנביאים" אשר בתנ"ך ובחז"ל‪ ,‬כנראה משום שהיו לו גם‬
‫שאיפות נבואיות לקבוצות אלו‪ .‬ה"מחשבה הטובה" עצמה מתייחסת לסוג של תודעה מורחבת‬
‫וראייה רוחנית פנאנתאיסטית אליהן משתדלים חברי הקבוצה להגיע בעזרת תרגילים‪ ,‬שמופיעים‬
‫בספר‪ ,‬ושאולי מסוגלים להשגת רמה מסוימת של נבואה או רוח הקודש‪ 521.‬לא בכדי בחר הרב ק"ק‬
‫להוסיף ציטוט מתהילים פרק כז‪" ,‬לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"‪ ,‬אשר מביע לא רק שאיפה לבקר‬
‫בהיכל ה' )בדומה לחוויה המיסטית המתוארת בספרי ההיכלות( אלא גם בקשה‪ ,‬לכאורה נועזת אף‬
‫יותר‪ ,‬לראות‪ ,‬במראה העיניים‪ ,‬את "נועם ה'"‪ 522.‬כפי שנראה להלן בדיון על "שיטת הראב"ד"‪ ,‬הרב‬
‫ק"ק תירגם שאיפה זו הלכה למעשה בהיתר לשוות לנגד העיניים ייצוג ויזואלי של האלוקות בשעת‬
‫התפילה‪ 523.‬בהתחשב בשאיפות המיסטיות המרחיקות לכת שמנינו‪ ,‬ברור שחבורות "בני מחשבה‬
‫טובה" אינן מיועדות להימצא בחברה היהודית החסידית הרחבה ואף לא בחברת האברכים היותר‬

‫מסוגלים‪ ‬להתעמק‪ ‬בתורה‪ ‬ובעבודת‪ ‬ה' כראוי‪ ,‬ולא‪ ‬הבחורים‪ ‬הצעירים‪.‬‬


‫‪520‬‬
‫‪ ‬עי' במאמר‪" ‬קצת‪ ‬בעניני‪ ‬שבת‪ ‬קדש" שנמצא‪ ‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬בעמ' רמז‪-‬רנ‪ ,‬על‪ ‬אודות‪ ‬השלבים‪ ‬בייחוד‪ :‬תחילה‪ ‬‬
‫בתוך‪ ‬האדם‪ ‬הפרטי‪ ‬עצמו‪ ,‬לאחר‪ ‬מכן‪ ‬בתוך‪ ‬כנסת‪ ‬ישראל‪ ,‬ורק‪ ‬לבסוף‪ ‬בין‪ ‬כנסת‪ ‬ישראל‪ ‬לקב"ה‪.‬‬
‫‪521‬‬
‫עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ס‪" :.‬על‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬מהחברייא‪ ‬כעל‪ ‬איש ‪ ‬מבני‪ ‬עלי' יסתכל‪ ,‬יכבדוהו‪ ‬ויוקירהו‪ ‬כי ‪ ‬הלא‪ ‬שורשו ‪ ‬מבני‪ ‬‬
‫הנביאים"‪ .‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,58‬הדברים‪ ‬חריפים‪ ‬עוד‪ ‬יותר‪" :‬כי‪ ‬הלא‪ ‬בן‪ ‬מבני‪ ‬הנביאים‪ ‬הוא"‪ .‬הקדושה‪ ‬חופפת‪ ‬לא‪ ‬רק‪ ‬על‪ ‬‬
‫החברים‪ ‬אלא‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬מקום‪ ‬התכנסותה‪ ‬של‪ ‬החברייא‪ ,‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ס‪" :‬החברייא‪ ‬למעלה‪ ‬מהזמן‪ ‬ולמעלה‪ ‬מהאנושות‪ ‬‬
‫היא‪ ,‬וכשאנו‪ ‬מתאספים‪ ‬בתור‪ ‬חברים‪...‬בשעה‪ ‬זו‪ ‬נמצאים‪ ‬אנו‪ ‬מחוץ‪ ‬לעוה"ז"‪ .‬וגם‪ ‬שם‪ ,‬עמ' סב‪" :‬מקום‪ ‬ועד‪ ‬החברייא‪ ‬יהיה‪ ‬אצל‪ ‬‬
‫כ"א ‪ ‬מהם ‪ ‬מקום ‪ ‬מקודש‪...‬ובשעה ‪ ‬שהולך ‪ ‬שמה ‪ ‬יהיה ‪ ‬בעיניו ‪ ‬כאילו ‪ ‬יוצא ‪ ‬עתה ‪ ‬מן ‪ ‬רשותו ‪ ‬של ‪ ‬עוה"ז ‪ ‬לסניף ‪ ‬ג"ע ‪ ‬התחתון‪...‬בשעה‪ ‬‬
‫שנמצא‪ ‬בבית‪ ‬הועד‪ ‬שישמח‪ ,‬ויכוון‪ ,‬שכינה‪ ‬הקדושה‪ ‬בתוכנו"‪ .‬דברים‪ ‬אלה‪ ‬זהים‪ ‬לדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬
‫‪  522‬על‪ ‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬החזותית‪ ‬במיסטיקה‪ ‬היהודית‪ ‬עי' ‪Elliot R. Wolfson‬‬
‫‪,Through A Speculum That Shines: Vision and Imagination in Medieval Jewish Mysticism‬‬
‫;‪Princeton, 1994‬‬
‫חביבה‪ ‬פדיה‪ ,‬המראה‪ ‬והדיבור‪ – ‬עיון‪ ‬בטבע‪ ‬החוויה‪ ‬הדתית‪ ‬במסטורין‪ ‬היהודי‪ ,‬לוס‪ ‬אנג'לס‪ .2000 ,‬אנו‪ ‬נחזור‪ ‬לסוגיה‪ ‬זו‪ ‬להלן‪.‬‬
‫‪   523‬מצד‪ ‬שני‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מציג‪ ‬את‪ ‬שיטת‪ ‬הראב"ד‪ ‬כעצה‪ ‬למתפלל‪ ‬מתחיל‪ ‬שמתקשה‪ ‬לכוון‪ ,‬ולא‪ ‬כחוויה‪ ‬מיסטית‪ ‬בפני‪ ‬עצמה‪ .‬עי' להלן‪ ‬‬
‫בפרק‪ ‬זה‪ ‬על‪ ‬שיטת‪ ‬הראב"ד‪ ‬בדיון‪ ‬על‪ ‬עבודת‪ ‬המחשבה‪ ,‬עמ' ‪.177-187‬‬

‫‪155‬‬
‫‪524‬‬
‫מצומצמת‪ ,‬אלא רק בקרב האליטה הרוחנית החסידית‪.‬‬

‫הרב ק"ק מקדיש את העמוד הראשון של הספר ל"סדר מטרת החברה"‪ .‬מכיון שישנה כאן אמירה‬
‫מפורשת על אודות מטרתה של ה"חברייא"‪ ,‬שכל כך מרכזית לתפיסת החסידות של הרב ק"ק‪,‬‬
‫הבאנו את הטקסט במלואו‪:‬‬
‫מטרתנו אינה חדשה ואחרת מאשר מטרת ושאיפת כל איש ישראל‪ .‬כי‬
‫רצוננו ומטרתנו הם לעבוד את ד' אלקינו אלקי אברהם‪ ,‬אלקי יצחק ואלקי‬
‫יעקב‪ .‬עבודה תמה עבודה שלימה בכל איברי גופינו ונפשותינו‪ ,‬וכל חוט‬
‫מגופינו וכל ניצוץ מנפשינו לא יצאו מחוץ לקדושת ה' החופפת עלינו‬
‫ומקיפה אותנו‪ 525.‬אבל אבינו אב הרחמן רחם עלינו והעיר בלבנו ניצוץ‬
‫רצון ודעת‪ ,‬שנדע שלא די לנו להיות רק כעבד בן שפחה‪ ,‬שעובד גם כן‬
‫למלך רק שעבודתו היא אחר הריחיים הרחק מן המלך‪ ,‬את דבריו אינו‬
‫שומע ומזיוו אינו נהנה ומתענג‪ ,‬עבודה שהיא בסגירת המוח ובטמטום‬
‫הלב‪ .‬ורצוננו ותשוקתנו הם להיות בחי' בן "בנים אתם לד' אלקיכם"‪.‬‬
‫ובעבודתינו לד' הן בתורה ותפלה והן בשאר המצוות נרגיש את‬
‫התקרבותינו לד'‪ ,‬וכמו הבן ששמח לקראת אביו אחרי שלא ראהו כמה‬
‫שנים ואחרי שנענה בגעגועים גדולים על אביו‪ ,‬כן גם אנחנו בשעת‬
‫עבודתינו נרגיש את ריצת נפשינו לקראת אביה‪ ,‬שמתגעגעת עליו כל היום‬
‫וכל הלילה‪ .‬ריצה ונמיסה‪ ,‬נמיסת הנפש בהשתפכותה אל חיק אבי'‬
‫שבשמים‪ .‬ולא בתפילה ועבודה בלבד נרגיש את התקרבותינו אל ד'‬
‫ונתענג מזיו כבודו ית'‪ .‬רק גם תמיד תהי' מחשבתינו כל כך ברה חזקה‬
‫וקשורה בקדושתו‪ ,‬עד שתוכל להתגבר על חושינו‪ ,‬שלא די שלא יוכלו‬
‫חושינו לבלבל ולפתות את מחשבותינו‪ ,‬ולומר לנו עולם אתה רואה‪,‬‬
‫וגשם אתה מרגיש‪ ,‬רק גם חושינו‪ ,‬יכנעו למחשבת לבבנו‪ ,‬וגם הם יראו‬

‫‪  524‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬חשוב‪ ‬לציין‪ ‬שכבר‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬הדרישה‪ ‬לשמירת‪ ‬סודיותן‪ ‬המוחלטת‪ ‬של‪ ‬הקבוצות‪ ‬מתונה‪ ‬יותר‪ ,‬ולכאורה‪ ‬כל‪ ‬מי‬


‫שמרגיש‪ ‬עצמו‪ ‬ראוי‪ ‬להיות‪ ‬חבר‪ ‬בקבוצה‪ ‬רשאי‪ ‬להצטרף‪.‬‬
‫‪   525‬דוגמא‪ ‬לרעיון‪  ‬באש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' קעב‪" :‬הקב"ה‪ ‬מטהר‪ ‬את‪ ‬ישראל‪ ,‬והמקוה‪ ‬מטהר‪ ‬רק‪ ‬כשנכנסים‪ ‬בה‪ ‬בכל‪ ‬הגוף‪ ,‬ואם‪ ‬אבר‪ ‬אחד‪ ‬‬
‫מחוצה‪ ‬לה‪ ‬אינה‪ ‬מטהרת‪ ,‬לכן‪ ‬צריכים‪ ‬לבטל‪ ‬א"ע‪ ‬וליכנס‪ ‬בכל‪ ‬עצמנו‪ ‬לרשותו‪ ‬של‪ ‬הקב"ה"‪ .‬בעקבות‪ ‬המשנה‪ ‬בסוף‪ ‬מסכת‪ ‬יומא‪,‬‬
‫"מה ‪ ‬מקוה ‪ ‬מטהר ‪ ‬את ‪ ‬הטמאים‪ ,‬אף ‪ ‬הקב"ה ‪ ‬מטהר ‪ ‬את ‪ ‬ישראל"‪ ,‬התרחב ‪ ‬השימוש ‪ ‬בדימוי ‪ ‬זה ‪ ‬במחשבת ‪ ‬ישראל‪ .‬עי' לדוגמה‪ ‬‬
‫מהר"ל‪ ,‬בסוף ‪" ‬הדרשה ‪ ‬לשבת ‪ ‬שובה"‪" :‬המקוה ‪ ‬מטהר ‪ ‬הטמא ‪ ‬כאשר ‪ ‬יתדבק ‪ ‬בו ‪ ‬לגמרי‪...‬וכך ‪ ‬הקב"ה ‪ ‬מטהר ‪ ‬ישראל‪ ,‬כי ‪ ‬הם‪ ‬‬
‫דבקים‪ ‬בו‪ ‬יתעלה‪ ‬לגמרי"‪ .‬על‪ ‬הטבילה‪ ‬בערב‪ ‬שבת‪ ‬ובשבת‪ ‬בבוקר‪ ‬בקבלה‪ ‬ובחסידות‪ ,‬עי' משה‪ ‬חלמיש‪ ,‬הנהגות‪ ‬קבליות‪ ‬בשבת‪,‬‬
‫ירושלים‪ ‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.106-126‬‬

‫‪156‬‬
‫את קדושת ד' פרושה על כל הנמצא‪ .‬ועין בעין יראה האדם אשר נמצא‬
‫הוא בגן ד' בעדן לפני כסא כבודו ית'‪ ,‬והיא היא מטרת חברתנו‪. 526‬‬
‫ראשית קובע הרב ק"ק שעם כל הסודיות והאליטיזם שאופפים את רעיון החברייא‪ ,‬המטרה היא‬
‫מסורתית‪ ,‬אפילו עממית‪ ,‬ומשקפת את "שאיפת כל איש ישראל"‪ .‬שאיפה זו היא לעבודת ה'‬
‫"הוליסטית" ב"כל אברי גופינו ונפשותינו"‪ ,‬ובכלל זה העבודה בגשמיות‪ .‬בשלב זה ניתן עדיין‬
‫לומר שלא מצאנו מרכיב אליטיסטי‪ ,‬משום‪ ,‬שכפי שכבר ראינו‪ ,‬הרב ק"ק רואה בעבודה בגשמיות‬
‫מרכיב מרכזי חיוני לעצם החסידות ולכן דוגל בה עבור כל יהודי‪ 527.‬ראינו גם עד כמה באמת‬
‫מחשיב הרב ק"ק את התנועה החסידית לתנועה המושתתת על שיתופם של כל חלקי העם‪ ,‬ועימם‬
‫היהודים הפשוטים‪ ,‬בעבודת ה'‪ .‬במילים "קדושת ה' החופפת עלינו ומקיפה אותנו" מרמז הרב ק"ק‬
‫לתפיסת עולם פנאנתיאסטית‪ ,‬שבמסגרתה המציאות האלוקית מתוארת כ"אור מקיף" ש"מסובב"‬
‫את העולם ואותנו שנמצאים בתוך העולם והאור האלוקי‪ 528.‬חלק גדול מן הספר מוקדש להדרכת‬
‫הקורא במימושה של ראייה זו על‪-‬מנת שהיא תהפוך למציאות שמורגשת ממש על ידו‪.‬‬

‫בקטע השני הרב ק"ק מבחין בין שני טיפוסים של עובד ה'‪ ,‬זה שהוא ב"בחינת עבד" וזה שעובד‬
‫ב"בחינת בן"‪" 529 .‬בחינת בן" מורה על עבודה רגשית‪ ,‬כזו שמונעת בעיקר על‪-‬ידי אהבה‪ ,‬ויש בה‬

‫‪ 526‬שם‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬


‫‪  527‬עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬שדן‪ ‬בעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬עמ' ‪.92-105‬‬
‫‪   528‬על‪ ‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬של‪" ‬היבלעות" בתוך‪ ‬האלוקות‪ ,‬עי' צבי‪ ‬מרק‪ ,‬מיסטיקה‪ ‬ושיגעון‪ ‬ביצירת‪ ‬ר' נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬עמ' ‪.147-149‬‬
‫‪529‬‬
‫המחבר‪ ‬חוזר‪ ‬לרעיון‪ ‬העבודה‪ ‬כ"בנים" בעמ' ‪ ,12‬וכותב‪ ‬שיש‪ ‬לעבוד‪" ‬לא‪ ‬בבחינת‪ ‬בכור‪ ‬השפחה‪ ‬אשר‪ ‬אחר‪ ‬הרחיים‪ ‬אלא‪ ‬כבן‪ ‬‬
‫שמרגיש‪ ‬את‪ ‬קרבתו‪ ‬של‪ ‬אביו‪ ,‬ואת‪ ‬השיח‪ ‬שבין‪ ‬אביו‪ ‬אליו"‪ .‬נושא‪ ‬העבודה‪ ‬בבחינת‪ ‬בן‪ ‬גם‪ ‬מופיע‪ ‬קצת במקורותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫עי' זהר ‪ ‬לפרשת ‪ ‬בהר‪ ,‬ג‪ :‬קיא‪-:‬קיב‪".‬אקרון ‪ ‬ישראל ‪ ‬לקב"ה ‪ ‬עבדים‪...‬ואקרון ‪ ‬בנים‪...‬בזמנא ‪ ‬דידע ‪ ‬ליה ‪ ‬ב"נ ‪ ‬לקב"ה ‪ ‬בארח ‪ ‬כלל ‪ ‬כדין‪ ‬‬
‫אקרי‪ ‬עבד‪ ‬דעביד‪ ‬פקודא‪ ‬דמאריה‪ ‬ולית‪ ‬ליה‪ ‬רשו‪ ‬לחפשא‪ ‬בגינזוי‪ ‬וברזין‪ ‬דביתיה‪ .‬בזמנא‪ ‬דידע‪ ‬ליה‪ ‬ב"נ‪ ‬בארח‪ ‬פרט‪ ‬כדין‪ ‬אקרי‪ ‬בן‪ ‬‬
‫רחימא‪ ‬דיליה‪ ‬כבן‪ ‬דחפיש‪ ‬בגניזו‪ ‬בכל‪ ‬רזין‪ ‬דביתיה‪ .‬ואע"ג‪ ‬דאקרי‪ ‬בן‪...‬לא‪ ‬יפוק‪ ‬גרמיה‪ ‬מכללא‪ ‬דעבד‪.‬אית‪ ‬פולחנא‪ ‬דאצטריך‪ ‬ב"נ‪ ‬‬
‫לאתכללא‪ ‬בתרוייהו‪ ‬למהוי‪ ‬עבד‪ ‬ובן‪...‬ומה‪ ‬איהו‪ .‬דא‪ ‬פולחנא‪ ‬דצלותא"‪ .‬בזהר ‪ ‬עליונותו‪ ‬של‪ ‬הבן‪ ‬קשורה‪ ‬לאינטמיות‪ ‬ולאפשרות‪ ‬‬
‫להשיג‪ ‬סודות‪ ‬התורה‪ .‬חשוב‪ ‬לשים‪ ‬לב‪ ‬לזה‪ ‬שהזהר ‪ ‬מחייב‪ ‬את‪ ‬שני‪ ‬סוגי‪ ‬העבודה‪ ,‬והרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לכאורה‪ ‬רוצה‪ ‬להחליף‪ ‬את‪ ‬עבודת‪ ‬‬
‫העבד ‪ ‬בעבודת ‪ ‬הבן‪ .‬עי' נועם ‪ ‬אלימלך ‪ ‬לפרשת ‪ ‬ויחי‪ ,‬עמ' פד‪" :‬להיות ‪ ‬נקרא ‪ ‬בן ‪ ‬למקום ‪ ‬צריך ‪ ‬לעשות ‪ ‬לעצמו ‪ ‬גדרים ‪ ‬וסייגים‪ ‬‬
‫ולהוסיף‪ ‬בעבודה‪ ‬לפי‪ ‬שכלו"‪ .‬ועי' תניא‪ ,‬פרק‪ ‬מא‪ ,‬עמ' ‪" :114‬וכן‪ ‬היראה‪ ‬לבדה‪ ‬הוא‪ ‬כנף‪ ‬אחד‪ ‬ולא‪ ‬פרחה‪ ‬בה‪ ‬לעילא‪ ‬אף‪ ‬שנק'‬
‫עבודת‪ ‬עבד‪ ‬וצריך‪ ‬להיות‪ ‬ג"כ‪ ‬בחי' בן‪ ‬לעורר‪ ‬האהבה‪ ‬הטבעית‪ ‬עכ"פ‪ ‬המוסתרת‪ ‬בלבו"‪ .‬וכן‪ ‬שם‪ ‬בפרק‪ ‬מד‪ ,‬עמ' ‪" :126‬ולעורר‪ ‬‬
‫אליו‪ ‬האהבה‪ ‬כאהבת‪ ‬הבן‪ ‬אל‪ ‬האב"‪ .‬עי' חלמיש‪ ,‬נתיב‪ ‬לתניא‪ ,‬עמ' ‪ ,255‬הערה‪" :20 ‬בזוהר‪ ‬וכן‪ ‬בספרות‪ ‬הקבלה‪ ,‬מדובר‪ ‬על‪ ‬‬
‫מעמד‪ ‬המקיים‪ ‬מצוות‪...‬כעבד‪ ,‬ומעליו‪ – ‬מדרגת‪ ‬הבן‪ ,‬זו‪ ‬של‪ ‬עובד‪ ‬ה' בכוונה‪' ‬ומצוי‪ ‬בסתרי‪ ‬ביתו' של‪ ‬הקב"ה‪...‬דרגת‪ ‬הבן‪ ,‬לפיכך‪,‬‬
‫מחייבת‪ ‬תנאים‪ ‬מקדימים"‪ .‬אביו ‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מביא‪ ‬באמרי‪ ‬אלימלך ‪ ‬לראש‪ ‬השנה‪) ‬עמ' ‪ (330‬משל‪ ‬על‪ ‬היחסים‪ ‬בין‪ ‬בן‪ ‬המלך‪ ‬‬
‫בגלות‪ ‬לבין‪ ‬המלך‪ ,‬בו‪ ‬משתמש‪ ‬גם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בכמה‪ ‬מקומות‪ ,‬בכל‪ ‬פעם‪ ‬תוך‪ ‬שינויים‪ ‬קלים‪ .‬עי' דרך‪ ‬המלך‪ ‬לראש‪ ‬השנה‪ ,‬עמ'‬
‫קצ‪ ,‬שם‪ ‬בעמ' עו‪ ,‬ערב; אש‪ ‬קודש‪ ‬לראש‪ ‬השנה‪ ‬שנת‪ ‬ת"ש‪ ,‬עמ' ד‪ ,‬ולראש‪ ‬השנה‪ ‬תש"א‪ ,‬עמ' סז‪ .‬מכל‪ ‬המקורות‪ ‬הנ"ל‪ ,‬ומהציטוט‪ ‬‬

‫‪157‬‬
‫דגש גדול על עצם הרגשת הקרבה לאלוקות‪ .‬לעומתה ישנה עבודת העבד שנמצא "הרחק מן המלך"‬
‫וסובל גם מזה שעבודתו היא "בסגירת המוח וטמטום הלב"‪ .‬הרב ק"ק כותב עוד שכאשר נעבוד‬
‫כבנים נרגיש "התקרבותינו לה'"‪" ,‬נרגיש את ריצת נפשינו‪ ,‬ונמיסת הנפש בהשתפכותה"‪ ,‬ומתאר‬
‫בזאת את הרגשת הגעגועים‪ ,‬אותה הוא מאפיין בכתיבתו כבסיסית למצב הרוח החסידי‪ .‬לאחר שלב‬
‫הגעגועים באה התקרבות והייחוד עם ה'‪ ,‬האבא‪ ,‬מעין ייחוד מיסטי שיש בו גם משהו מהחוויה‬
‫המיסטית של מחיקתה והתבטלותה )הזמנית( של האישיות‪ ,‬או "נמיסת הנפש בהשתפכותה אל חיק‬
‫אביה שבשמים"‪ 530.‬היינו מצפים אולי שכל החוויה הזו שתיארנו תתרחש בנפשו של החסיד רק‬
‫כאשר הוא עסוק ב"תפילה ועבודה"‪ ,‬שהם פולחנים דתיים נורמטיביים‪-‬רשמיים‪ ,‬אך מכיוון שהרב‬
‫ק"ק דוגל בעבודת ה' "הוליסטית"‪ ,‬ברגש‪ ,‬בשכל וגם בגוף הגשמי‪ ,‬תחום הפעולה הדתית הופך‬
‫לאין‪-‬סופי‪ .‬לכן כותב הרב ק"ק כי "לא בתפילה ועבודה בלבד נרגיש את התקרבותינו‪...‬רק תמיד‬
‫תהיה מחשבתינו כל כך ברה חזקה וקשורה בקדושתו‪ ,‬עד שתוכל להתגבר על חושינו‪...‬חושינו‬
‫יכנעו‪...‬יראו את קדושת ד' פרושה על כל הנמצא‪...‬והיא היא מטרת חברתינו"‪ .‬מכאן ברור שהמטרה‬
‫היא לחולל מהפיכה באישיותו ובתודעתו של החבר‪ ,‬כך שבכל רגע מחייו יחשוב על הקב"ה‪ ,‬וכדי‬
‫שהמחשבות הללו תהיינה חזקות‪ ,‬ממשיות ומרגשות‪ ,‬עד כדי שהן יוכלו להתגבר על החושים‪.531‬‬
‫מכאן ברור אפוא ששאיפה זו רלוונטית‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬רק לאליטה של יחידי סגולה המסוגלים‬
‫להפוך את כל תודעתם לתודעה אלוקית‪ ,‬שיש בה לגבור על החושים ולראות אלוקות בכל המציאות‬
‫הגשמית ובכל ההוויה הארצית‪.‬‬

‫מעמ' ‪  12‬כאן‪ ,‬נראה‪ ‬שהגדרתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לעבודה‪ ‬בבחינת‪ ‬בן‪ ‬קרובה‪ ‬דווקא‪ ‬להגדרתו‪ ‬של‪ ‬בעל‪ ‬התניא‪ ,‬שמדגיש‪ ‬את‪ ‬אהבתו‪ ‬‬


‫של‪ ‬הבן‪ ‬לאביו‪ ,‬ולא‪ ‬להגדרתו‪ ‬של‪ ‬אביו‪ ,‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ,‬שנוטה‪ ‬להדגיש‪ ‬את‪ ‬יראתו‪ ‬של‪ ‬הבן‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מסיים‪ ‬את‪ ‬חלקו‪ ‬המרכזי‪ ‬‬
‫של‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪" ,‬סדר‪ ‬אמצעי‪ ‬ויסוד‪ ‬החברה"‪ ,‬בחזרה‪ ‬לנושא‪ ‬העבודה‪ ‬בבחינת‪ ‬בן‪ ,‬ובאות‪ ‬כ‪ ‬שם‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪" :‬כל‪ ‬תכליתנו‪ ‬‬
‫היא‪ ‬שנתהפך‪ ‬מבן‪ ‬שפחה‪ ‬לבן‪ ‬מלך‪ ‬ונתקרב‪ ‬בעבודתנו‪...‬ולא‪ ‬בלבד‪ ‬שנפעל‪ ‬בקדושה‪ ‬רק‪ ‬שנעשה‪ ‬בעצמנו‪ ‬קדושים"‪ .‬אצל‪ ‬החוזה‪ ‬‬
‫מלובלין‪ ,‬עבודה‪ ‬בבחינת‪ ‬בן‪ ‬מזוהה‪ ‬לפעמים‪ ‬אפילו‪ ‬עם‪ ‬מושג‪ ‬העבירה‪ ‬לשמה‪ ,‬ועי' דברי‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' קלג‪" :‬כבן‪ ‬לאב‪ ‬מצפה‪ ‬לעשות‪ ‬‬
‫רצונו‪...‬מאהבתו‪ ‬ית' לפעמים‪ ‬משנה‪ ‬לפי‪ ‬אשר‪ ‬נראה‪ ‬לו‪ ‬וזה‪ ‬מקרי‪ ‬הוראת‪ ‬שעה‪...‬וזה‪ ‬היא‪ ‬עבירה‪ ‬לשמה"‪ .‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אין‪ ‬‬
‫זכר‪ ‬לתפיסות‪ ‬אינטימיות‪ ‬כגון‪ ‬זה‪ .‬לאחרונה‪ ‬עי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬אביו‪ ,‬אמרי‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' ‪ ,80‬שרואה‪ ‬את‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬עבד‪ ‬לבן‪ ‬בהבדל‪ ‬‬
‫בכוונת‪ ‬העובד‪" .‬מי‪ ‬שהוא‪ ‬במדרגה‪ ‬העליונה‪ ‬הלזו‪ ‬שכל‪ ‬מגמתו‪ ‬הוא‪ ‬רק‪ ‬בשבילו‪ ‬ית' וכנ"ל‪  ‬נקרא‪ ‬בשם‪ ‬בן‪ ‬למקום‪ ‬ב"ה‪ .‬ומי‪ ‬‬
‫שאינו‪ ‬במדרגה‪ ‬זו‪ ,‬אך‪ ‬כוונתו‪ ‬ג"כ‪ ‬בשביל‪ ‬עצמו‪ ,‬נקרא‪ ‬בשם‪ ‬עבד"‪.‬‬
‫‪530‬‬
‫על‪ ‬אף‪ ‬ה"אלימות" שבמילה‪" ‬מחיקה"‪ ,‬מצאנו‪ ‬ביטויים‪ ‬יותר‪ ‬קיצוניים‪ ‬במיסטיקה‪ ‬היהודית‪ ,‬הרואים‪ ‬קשר‪ ‬בין‪ ‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬‬
‫ובין‪ ‬המוות‪ .‬עי' צבי‪ ‬מרק‪ ,‬מיסטיקה‪ ‬ושיגעון‪ ,‬עמ' ‪.116-118‬‬
‫‪531‬‬
‫עי' בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪  16‬על ‪ ‬ההבחנה ‪ ‬בין ‪ ‬מחשבה ‪ ‬לחוש‪" :‬המחשבה ‪ ‬כשהיא ‪ ‬לעצמה ‪ ‬אינה ‪ ‬באמת ‪ ‬חושית ‪ ‬גופנית‪,‬‬
‫רק‪...‬מחשבה ‪ ‬רוחנית"‪ .‬על ‪ ‬התגברות ‪ ‬המחשבה ‪ ‬על ‪ ‬החושים ‪ ‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪" :25‬המחשבה ‪ ‬תהיה ‪ ‬חושבת ‪ ‬מחשבה ‪ ‬נקיה ‪ ‬עצם‪ ‬‬
‫המחשבה‪ ‬בלא‪ ‬דמות‪ ‬וציור‪ ,‬ומתגברת‪ ‬על‪ ‬החושים"‪ .‬עי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬אביו‪ ‬באמרי‪ ‬אלימלך ‪ ‬לפרשת‪ ‬משפטים‪ ,‬עמ' סג‪" :.‬לבוא‪ ‬‬
‫לבחי' זו‪ ‬שמחשבתו‪ ‬מושל‪ ‬ושולט‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬מדותיו‪ ‬ותנועותיו‪ ‬ורצונותיו"‪ .‬נראה‪ ‬ששאיפותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬להתגברות‪ ‬המחשבה‪ ‬‬
‫על‪ ‬החושים‪ ‬מרחיקות‪ ‬לכת‪ ‬אף‪ ‬יותר‪ ‬מאלו‪ ‬של‪ ‬אביו‪.‬‬

‫‪158‬‬
‫רובו של קונטרס זה ושל ספרי הרבי האחרים‪ 532‬מוקדשים להדרכה מעשית בתחום הזה‪ .533‬החברה‬
‫אמורה לשמש מסגרת שבה היחיד לומד כיצד לעבוד את ה' מתוך מפגש אינטימי ואינטנסיבי עם‬
‫אנשים בעלי שאיפות רוחניות עליונות‪ ,‬הדומות לאלו שלו‪ .‬במקום אחר‪ 534‬הרב ק”ק מדגיש‬
‫שמטרת החברה היא לשרת את החבר הפרטי בבניין אישיותו‪ ,‬ולקדם את הגשמת הפוטנציאל‬
‫הרוחני הייחודי לו‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬המגמה השיתופית איננה משמשת לשם עצמה‪ ,‬אלא כמסגרת‬
‫שאמורה לעזור לחסיד לעלות בעבודת ה' האישית שלו‪. 535‬‬

‫א‪ :4‬סדר הספר ותוכנו‬


‫בני מחשבה טובה הוא ספר קצר ביותר‪ ,‬במהדורה המודפסת ישנם רק ‪ 53‬עמודים )ובכלל זה עמוד‬
‫השער(‪ 536‬ולכן הוא נקרא בפי המחבר "קונטרס"‪ . 537‬הספר מחולק לחלקים כדלהלן‪" :‬סדר מטרת‬
‫החברה" )עמוד אחד(‪ ,‬קטע שבו הרב ק"ק מסביר את מטרת החברה‪ ,‬כפי שניתחנוה למעלה‪" ,‬סדר‬
‫תוכן החברה" )שלושה עמודים( שבו מתעמק המחבר יותר בעניין מטרת החברה ודרכי פעולותיה‪.‬‬
‫באות א' הוא מדגיש ש"חברתינו אינה חברה כדי להוסיף כוח ולהתערב בענייני המדינה והקהילה ‪.‬‬
‫‪. .‬כי יסוד חברתנו הוא שפלות והתרוממות‪ .‬שפלות עצם הגוף והנפש והתרוממות קדושתם"‪.538‬‬
‫באות ב' הרב ק"ק מדגיש כי אסור שהחברה תגרום לפירוד‪ ,‬כי "ראשית ויסוד חברתנו הוא אהבת‬
‫ישראל"‪ .‬תכלית החברה היא הצלתו הרוחנית של החבר‪" ,‬ומה שיעלה ביד החברה לא יעלה בשום‬
‫אופן ביד היחיד"‪ .539‬אותיות ג' וד' עוסקות בקריטריונים בהם יש לעמוד על‪-‬מנת להתקבל לחברה‪:‬‬

‫‪  532‬ובמיוחד‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬פרקים‪ ‬ג'‪ ,‬ד'‪ ,‬ו'‪ ,‬ז'‪ ,‬ח'‪ ,‬ט' ‪.‬‬


‫‪  533‬לדיון בשיטה‪ ‬זו‪ ‬בכלליותה‪ ‬עי' ‪Nehemia Polen, “Sensitization to Holiness: The Life and Works of Rabbi‬‬
‫‪Kalonymos Kalmish Shapiro”, Jewish Action, Winter 1989-90, pp. 30-33.‬‬
‫‪ 534‬צו‪ ‬וזרוז‪ ‬אות‪ ‬מה‪ ,‬עמ' ‪" :52‬אל‪ ‬יטעה‪ ‬שום‪ ‬איש‪ ‬בזה‪ ,‬לדמותו‪ ‬למה‪ ‬שאיתא‪ ‬בספה"ק‪ ,‬כמדומני‪ ‬בעיקרים‪ ,‬שמביא‪ ‬דעת‪ ‬אריסטו‪,‬‬
‫שאומר‪ ‬שצריכה‪ ‬כל‪ ‬מדינה‪ ‬להיות‪ ‬משותפת‪ ‬בכל‪ ‬עניני'‪...‬כי‪ ‬כמו‪ ‬שהם‪ ‬מסטרא ‪ ‬דקליפה‪ ‬וחיצוניות‪ ,‬כן‪ ‬כל‪ ‬דעותיהם‪ ‬בחיצוניות‪,‬‬
‫ואל‪ ‬פנימית‪ ‬נפש‪ ‬האדם‪ ‬לא‪ ‬הגיעו‪ .‬כי‪ ‬אריסטו‪ ‬וכל‪ ‬הנמשכים‪ ‬אחריו‪ ‬מתחילים‪ ‬מן‪ ‬חיצוניות‪ ‬האדם‪ ‬וגופו‪...‬אבל‪ ‬דרך‪ ‬התורה‪ ‬היא‪ ‬‬
‫להיפך‪...‬רק‪ ‬עצם‪ ‬האדם‪ ‬ונפשו‪ ‬שהוא‪ ‬למעלה‪ ‬מן‪ ‬הפירוד‪ ‬יתתקן‪ ‬שלא‪ ‬יהי' לעצמו"‪.‬‬
‫‪  535‬עי' ‪ ,Holy Fire , pp. 152-156‬על‪ ‬אודות ‪ ‬ברית‪ ‬שכרת‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק ‪ ‬עם‪ ‬עוד‪ ‬יהודים‪ ‬בסוף‪ ‬המלחמה‪  ,‬שאולי‪ ‬מנעה ‪ ‬ממנו‪ ‬את‪ ‬‬
‫הסיכוי‪ ‬להינצל‪ .‬במחנה‪ ‬הריכוז‪ ,‬במצב‪ ‬הקיצוני‪ ‬של‪ ‬עמידה‪ ‬תמידית‪ ‬בצל‪ ‬המוות‪ ,‬הנאמנות‪ ‬לקבוצה‪ ‬היתה‪ ‬הערך‪ ‬החשוב‪ ‬ביותר‪.‬‬
‫‪536‬‬
‫בסוף המהדורה‪ ‬המודפסת‪ ‬של‪ ‬הספר‪ ‬מובא‪ ‬גם‪" ‬פרק‪ ‬מתוך‪ ‬תפילות‪ ‬שנרשמו‪ ‬ב'צו‪ ‬וזרוז' שנדפס‪ ‬יחד‪ ‬עם‪ ‬ספר‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים"‪.‬‬
‫הקטע‪ ‬הוא‪" ‬לקוט‪ ‬איזה‪ ‬התרגשויות‪ ‬מימים‪ ‬טובים‪ ‬ובפרט‪ ‬מזמני‪ ‬הרקודין‪ ,‬תרצ"ג"‪ ,‬מצו‪ ‬וזרוז‪ ‬פרק‪ ‬ל‪.‬‬
‫‪ 537‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,9‬ובעוד‪ ‬מקומות‪.‬‬
‫‪ 538‬שם‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬
‫‪ 539‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .8‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מדגיש‪ ‬שמטרת‪ ‬קיום‪ ‬החברה‪ ‬היא‪ ‬לעזור‪ ‬לכל‪ ‬חבר‪ ‬לממש‪ ‬את‪ ‬הפוטנציאל‪ ‬שלו‪ .‬החברה‪ ‬איננה‪ ‬מטרה‪ ‬‬
‫בפני ‪ ‬עצמה‪ .‬עי' גם ‪ ‬הכשרת ‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סב‪" :‬הנני ‪ ‬כופל ‪ ‬ומשלש ‪ ‬להודיע ‪ ‬שלא ‪ ‬החברייא ‪ ‬היא ‪ ‬העיקרית ‪ ‬בזה ‪ ‬רק ‪ ‬החבר‪,‬‬

‫‪159‬‬
‫באות ג' הרב ק"ק מסביר ש"לחברתנו זו יתקבלו רק אנשים דואגים כאלה ]למצבם הרוחני["‪ .‬הוא‬
‫מדגיש גם את חשיבותה של הסודיות ‪ -‬שלא לפרסם ברבים את ענייני החברה‪ ,‬משום ש"דברי הנפש‬
‫צריכין להיות בסוד ובצניעות ‪ . . .‬לא מן הראוי הוא שיראו אחרים את נשמות ערטילאיות בשעה‬
‫שרוחצים את עצמן מטומאתן‪ ,‬והבן"‪ .540‬באות ד' הוא מציג רשימת תנאים בהם חייב המועמד‬
‫לחברה לעמוד על מנת שיהיה ראוי להתקבל אליה‪ :‬א( "מי שמרגיש באמת בקרבו כאב ודאבון ‪. . .‬‬
‫ולא שידע בדעתו לבד ‪ . . .‬אך שבאמת ירגיש כאב ‪ . . .‬עד שיבכה לפעמים על צרות נפשו"‪ .‬ב(‬
‫"שיהיה בן תורה אם מעט ואם הרבה"‪ .‬הרב ק”ק איננו מגדיר מהו בדיוק "בן תורה"‪ ,‬וכנראה‬
‫שכוונתו לשילוב של תכונות נפשיות‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬ותלמוד תורה‪ .541‬ג( אם החבר הוא סוחר או בעל‬
‫מלאכה )זאת אומרת שאין הוא אברך‪ ,‬אלא "בעל בית"(‪ ,‬אז הוא נדרש להיזהר בתיקוני החברה‬
‫וחייב גם "שייפנה את עצמו על כל פנים שלוש פעמים בשבוע למקום החברה"‪ 542.‬ד( שלא יהיה‬
‫החבר בעל טבע "'הפכפך' שמשנה את דיעותיו ומנהגיו בקלות"‪ .‬ה( שהחבר "לא יהיה שקרן‬
‫ורמאי"‪ .‬אין בכוונתו של הרב ק”ק לפסול אדם שנכשל לעתים בדבר שקר‪ ,‬כי למרות חומרת הדבר‪,‬‬
‫בידו להשתפר‪ .‬האדם הפסול להצטרף לחברה הוא כזה שבעצמיותו הוא שקרן ורמאי‪ ,‬ומתוך כך‬
‫הוא מרמה גם את עצמו‪ .‬לפי רבי ירחמיאל משה מקוזניץ‪ ,‬חותנו של הרב ק”ק‪" ,‬אף לשוב אי‬
‫אפשר לאיש כזה‪ ,‬מפני שגם תשובתו בשקר היא‪ ,‬כנ"ל שמרמה את עצמו"‪. 543‬‬
‫חלקו המרכזי של הספר‪" ,‬סדר אמצעי ויסוד החברה"‪ ,‬כולל שלושים ושבעה עמודים‪ ,‬ומחולק‬
‫לעשרים סעיפים‪ ,‬או "אותיות" בהן פורס הרב ק”ק בפני הקורא את עיקר שיטתו ואת יסודות‬
‫ההדרכה בנושא "המחשבה"‪ ,‬ומסביר כיצד ניתן להגיע למדרגה העילאית הקרויה בפיו "מחשבה‬
‫טובה"‪ .‬על כך נרחיב את הדיבור בהמשך‪ .‬החלק הרביעי בספר קרוי "סדר הדרכה וכללים ‪ -‬אשר‬

‫האיש‪ ,‬האברך‪ ,‬והבחור‪ ‬הנכנס‪ ‬לעבודה‪ ‬הוא‪ ‬העיקר‪ ‬בזה"‪ .‬ועי' לעיל‪ ‬הערה‪.534 ‬‬


‫‪ 540‬שם‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 541‬ואכן בחובת‪ ‬התלמידים עמ' ‪ ‬קס‪-‬קסב‪ ,‬הרב‪ ‬ק”ק ‪ ‬אכן‪ ‬מגדיר‪ ‬את‪ ‬התואר "בני ‪ ‬תורה" כ"אנשים‪ ‬שיכולים‪ ‬ללמוד‪ ‬חומש‪ ‬ומעט‪ ‬‬
‫גמרא‪...‬לא‪ ‬את‪ ‬מעט‪ ‬תורתם‪ ‬בלבד‪ ‬מציין‪...‬אלא‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬עצמותם‪ ‬שאינם‪ ‬מתנהגים‪ ‬כאנשים‪ ‬הגסים‪ ‬ועמי‪ ‬הארץ"‪   .‬השם‪ ‬מורה‪ ‬‬
‫על ‪ ‬מהותו ‪ ‬של ‪ ‬האיש‪ ,‬ולא ‪ ‬על ‪ ‬הספקו ‪ ‬והשגותיו ‪ ‬בלימוד ‪ ‬התורה‪ .‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬גם ‪ ‬משווה ‪ ‬את ‪ ‬הכינוי ‪" ‬בני ‪ ‬תורה" לכינוי ‪" ‬בני‪ ‬‬
‫הנביאים" וטוען‪ ‬שהם‪ ‬נקראו‪ ‬כך‪ ,‬ולא‪" ‬תלמידי‪ ‬הנביאים"‪ ,‬מכיוון‪ ‬ש"לא‪ ‬שהיו‪ ‬רק‪ ‬תלמידים‪ ‬בלבד‪ ,‬כי‪ ‬גם‪ ‬נבאו‪ ‬לפעמים"‪ .‬כך‪ ‬‬
‫גם‪" ‬בני‪ ‬תורה" שעדיין‪ ‬לא‪ ‬הגיעו‪ ‬למדרגת‪ ‬ה"למדן" נקראים‪ ‬כך‪ ‬כדי‪" ‬להורות‪ ‬על‪ ‬עצם‪ ‬האיש"‪ .‬ועי' גם‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קסג‪ ‬‬
‫ועמ' רסז‪.‬‬
‫‪542‬‬
‫בהכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬עמ' סא‪ .‬דורש‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שמפגשי‪ ‬החברה‪ ‬יתקיימו‪ ‬בתדירות‪ ‬גבוהה‪ ‬יותר‪" :‬חוץ‪ ‬מזה‪ ‬שלומדים‪ ‬עם‪ ‬חברים‪ ‬‬
‫שונים‪ ,‬מוכרחים ‪ ‬החברים ‪ ‬להתאסף ‪ ‬בכל ‪ ‬יום ‪ ‬בהשטיבל ‪ ‬או ‪ ‬הבית ‪ ‬שיחדו ‪ ‬להם ‪ ‬לעניני ‪ ‬החסידות‪    ".‬כאן ‪ ‬אין ‪" ‬הנחות" ל"בעלי‪ ‬‬
‫בתים"‪.‬‬
‫‪ 543‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .10‬ועי'‪ ‬בפרק‪ ‬המקביל‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים )פרק‪ ‬יא(‪ ,‬עמ' ס‪-‬סא‪ ,.‬שבו‪ ‬מציג‪ ‬המחבר‪ ‬שלושה‪ ‬תנאים‪:‬‬
‫‪  (1‬שיהיה ‪ ‬בן‪ ‬תורה‪ (2 .‬שלא‪ ‬יהיה ‪ ‬הפכפך‪ (3 .‬שלא‪ ‬יהיה ‪ ‬שקרן‪ ‬ורמאי‪ .‬שם‪ ‬הוא‪ ‬גם‪ ‬קובע‪ ‬שעל‪ ‬החברה‪ ‬להתקבץ ‪ ‬לסעודה‪ ‬‬
‫שלישית‪ ‬משותפת‪ ‬בכל‪ ‬שבת‪.‬‬

‫‪160‬‬
‫מקצתם כבר נכללו בדברינו לעיל"‪ ,‬אורכו שישה עמודים והוא כולל ארבעה עשר סעיפים שרובם‬
‫קצרים ומהווים מעין חזרה על "סדר אמצעי ויסוד החברה"‪.‬‬
‫לקראת סוף הספר חוזר המחבר ודן בצדדים הטכניים של החברה‪ .‬הוא מקדיש את ששת העמודים‬
‫האחרונים ל"תיקונים בדבר החברה" המחולקים לי"ג "אותיות"‪ .‬בקטע זה מציין הרב ק"ק שיש‬
‫לערוך פנקס עם שמות החברים ויתר ענייני החברה‪ .‬בפנקס ימצא גם )בכתב אשורי( "נוסח הקבלה"‬
‫תחתיו חייב כל חבר לחתום‪ ,‬ו"יעיד בזה שמקבל הוא על עצמו את הקבלה ותקנות החברה"‪ .544‬כאן‬
‫מפרט הרבי את "נוסח הקבלה" עליו אמור החבר לחתום‪ .‬עקב חשיבותו נביא גם אנו את נוסח‬
‫הקבלה במלואו‪:‬‬
‫ברצון לבי ותשוקת נפשי רוחי ונשמתי‪ ,‬הנני מקבל עלי להתחבר עם בני‬
‫החבריא קדושה‪ ,‬בני מחשבה טובה‪ ,‬כדי שאזכה על ידם לכבס ולטהר את‬
‫גופי ונפשי‪ ,‬ולקדשם בקדושת הא‪-‬ל הקדוש‪ ,‬ולקשרם בעבודתו ית' ברצון‬
‫מחשבה דבור ומעשה‪ ,‬כיתד שלא תמוט‪ .‬ומעתה בכוח התורה שנתנה כח‬
‫לאיש ישראל להקדיש גם בהמה אף קדושת הגוף‪ ,‬בכח הזה אני עומד‬
‫עתה לפני ד' והנני מקדש את עצמי‪ ,‬גופי רוחי ונשמתי לו‪ ,‬וה' ית' שאינו‬
‫מואס בהקדשת ישראל לא ימאס גם בי‪ ,‬וישרה את קדושתו עלי‪ ,‬ובכל‬
‫מקום שאהיה ובכל עולם שאמצא‪ ,‬תהיה קדושת ד' חופפת עלי‪ ,‬ובז' ענני‬
‫כבוד יקיפני‪ ,‬מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫ובכל לבי ונפשי אני מתחנן עתה לפני ד'‪ ,‬שאפילו אם ח"ו יתגבר יצרי‬
‫עלי באיזה זמן מן הזמנים‪ ,‬ויכשילני ויפילני על רגע כמימרא ח"ו‪ ,‬ברצון‪,‬‬
‫או מחשבה‪ ,‬או דבור או מעשה‪ ,‬שהן היפך רצון ה'‪ ,‬ג"כ ד' ברוב רחמיו‬
‫לא ימאסני‪ ,‬ולא יוציאני מחוץ לפרוכת קה"ק‪ ,‬כמו שאין בהמת הקדש‬
‫יוצאת לחולין בשביל בהמיותה‪ ,‬רק בידו הקדושה הפתוחה לקבל שבים‪,‬‬
‫ישיבני אליו בתשובה שלימה‪ ,‬כאשר עם לבבי עתה‪ ,‬כי בלב תמים ובדעה‬
‫ישרה אני יוצא מעתה מטורא דפרודא ומרשות הסט"א ומכל כת דילי'‬
‫שמאסתים ובטלתים ביטול גמור כעפרא דארעא‪ ,‬ואני הולך ונכנס עם כל‬
‫רמ"ח איברי ושס"ה גידי הגוף והנפש למחנה שכינה‪.‬‬
‫והנני מקבל עלי מעתה‪ ,‬להשגיח על כל פרטיות מעשי מחשבותי ודיבורי‬
‫כפי שראוי לאיש שנתקדש בקדושה עילאה‪ ,‬ולא שאהיה ח"ו הפקר‪ ,‬וד'‬
‫ית' יתמכני בימין צדקו ויורני וידריכני בדרכו דרך הקודש מתוך כ"ט‬

‫‪ 544‬שם‪ ,‬עמ' ‪.54‬‬

‫‪161‬‬
‫]=כל טוב[ רוחני וגופני‪ ,‬ונזכה אני וכל ב"ב וכל חבירי וכל בית ישראל‬
‫לאריכות ימים ושנים טובים שמחים מאושרים ומאירים באור של מעלה‪,‬‬
‫‪545‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫מתחילתו של הקטע אנו עדים לכך שמטרת ההצטרפות לקבוצה היא קידום התפתחותו הרוחנית של‬
‫החבר עצמו‪" ,‬לכבס ולטהר את גופ)ו( ונפש)ו(‪ ,‬ולקדשם"‪ .‬קודם שהרב ק"ק מזכיר את המונח‬
‫"מחשבה דבור ומעשה"‪ ,‬שכולל בתוכו את כל המרכיבים הבסיסיים בעבודת ה'‪ ,‬הוא מציין את‬
‫ה"רצון" שהוא המקור לכולם ‪ -‬כמו באילן הספירות‪ ,‬שבו כל הספירות נובעות מהרצון האלוקי‪,‬‬
‫‪546‬‬
‫ההשוואה של היהודי שמקדש את עצמו אל בהמה שמוקדשת לקורבן איננה‬ ‫מכתר עליון‪.‬‬
‫מפתיעה לאור מימרא שמביא הרב ק"ק במבוא השערים‪ 547‬בשם ספר בית אהרן כדוגמא ל"עבודה‬
‫בכח ואמונה פשוטה"‪ .‬התפיסה שהוא מביא היא שדווקא הבהמה‪ ,‬שעושה את עבודתה נאמנה בכל‬
‫גופה וכוחה‪ ,‬מסמלת את הטוטאליות שבעבודת ה'‪" :‬שאמר הה"ק בעהמ"ח ספה"ק בית אהרן‪,‬‬
‫שמקנא הוא את הסוסים שנוסעים עליהם לברית מילה"‪ .‬במילים "ובכל מקום שאהיה‪...‬תהיה‬
‫קדושת ד' חופפת עלי וכו'" אנו שומעים הדים מן הכתוב ב"סדר מטרת החברה"‪" :‬וכל חוט מגופינו‬
‫‪548‬‬
‫חשוב לציין שכל‬ ‫וכל ניצוץ מנפשינו לא יצאו מחוץ לקדושת ה' החופפת עלינו ומקיפה אותנו"‪.‬‬
‫חלקו האמצעי של "נוסח הקבלה" עוסק למעשה בכישלונות ובנפילות הצפויות אפילו לחסיד מן‬
‫האליטה המצטרף לחבורת "בני מחשבה טובה"‪ .‬אין זה מפתיע בהתחשב בעובדה‪ ,‬שמה שעומד‬
‫לנגד עיני הרב ק"ק בכל ספריו העוסקים בחינוך ובהדרכה הוא המציאות האנושית על כל חולשותיה‬
‫)בנוסף‪ ,‬כמובן‪ ,‬לפוטנציאל שלה לגדלות(‪ .‬בהתאם למגמה זו‪ ,‬אנו מוצאים גם בבני מחשבה טובה‬

‫‪ 545‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .54-55‬לניסוח‪ ‬זה‪ ‬ישנה ‪ ‬מקבילה ‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬עמ’‪ ‬סג‪-:‬סד‪ .‬עם‪ ‬שינויים‪ ‬קלים‪ ‬בלשון‪ .‬ההבדל ‪ ‬המשמעותי‪ ‬‬


‫היחיד ‪ ‬ברמה ‪ ‬התוכנית ‪ ‬הוא‪ ‬ששם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק ‪ ‬איננו‪ ‬כותב‪ ‬שעל‪ ‬החבר "להתחבר‪ ‬עם‪ ‬בני‪ ‬החבריא ‪ ‬קדושה‪ ,‬בני ‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה"‪,‬‬
‫שינוי‪ ‬שנובע ‪ ‬כנראה ‪ ‬מן‪ ‬העובדה ‪ ‬שכאן‪ ‬מדובר‪ ‬בנוסח‪ ‬שמתאים‪ ‬דווקא‪ ‬למי‪ ‬שמצטרף‪ ‬לחברה‪ ,‬משא"כ‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים ‪ ,‬שם‪ ‬‬
‫הנוסח‪ ‬הכללי‪ ‬יותר‪ ‬מתאים‪ ‬גם‪ ‬לאדם שרוצה ‪ ‬לשפר‪ ‬את‪ ‬עבודתו‪ ‬באופן‪ ‬עצמאי מבלי‪ ‬להצטרף‪ ‬לחברה‪ .‬עם‪ ‬זאת‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬קובע‪ ‬‬
‫שגם‪ ‬אדם‪ ‬כזה‪ ‬חייב‪ ‬לקבל‪ ‬על‪ ‬עצמו‪" ‬דברי‪ ‬חברות"‪ .‬ע"ש‪ ,‬עמ' סב‪-:‬סג‪.‬‬
‫‪   546‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שצו‪-‬שצז‪.‬‬
‫‪547‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כז‪ .:‬ועי' שם‪ ‬גם‪ ‬בעמ' ה‪ .‬ובדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קכד‪ ‬ועמ' ש‪ .‬עי' גם‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סג‪" :.‬אם‪ ‬כח‪ ‬ביד‪ ‬‬
‫איש‪ ‬הישראלי‪ ‬לקדש‪ ‬גם‪ ‬בהמה‪ ‬קדושת‪ ‬הגוף‪...‬לא‪ ‬יהיה‪ ‬כחו‪ ‬רב‪ ‬לקדש‪ ‬בפיו‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬עצמו‪ ‬קדושת‪ ‬הגוף"‪.‬‬
‫‪548‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬

‫‪162‬‬
‫שהרב ק"ק כותב "שיסוד חברתנו הוא שלא לגער ולגזור סתם על האיש עשה כך וכך‪...‬וכל יסוד‬
‫חברתנו הוא להרכין את הכתף למקום נמיכיות החברים עד כפות רגלי נפשם וגופם‪ ,‬ומשם‬
‫‪549‬‬
‫"נוסח הקבלה" מסתיים בתפילת החבר ש"נזכה אני וכל‬ ‫להעלותם באמצעים מתאימים להם"‪.‬‬
‫ב"ב ]בני ביתי[ וכל חבירי וכל בית ישראל לאריכות ימים ושנים טובים שמחים מאושרים ומאירים‬
‫באור של מעלה‪ ,‬אמן"‪ .‬כאן רואים אנו כי בנוסף לאהבת האדם את עצמו ואת משפחתו והשאיפה‬
‫לשמחה‪ ,‬התפילה כוללת גם את המעגלים הרחבים יותר של ה"חברים" )לקבוצה( ו"כל בית‬
‫ישראל"‪ .‬לעניין היחס המצופה בין חברים לקבוצה כותב הרב ק"ק בהמשך ש"על שלשה דברים‬
‫החברייא הקדושה עומדת‪ ,‬על התחברות חברים‪ ,‬על אהבת חברים‪ ,‬ועל התדבקות חברים"‪ .‬הוא גם‬
‫כותב לחבר‪" :‬תסתכל על כל אחד מהחברייא כעל איש מבני עליה…כי הלוא בן מבני הנביאים‬
‫‪550‬‬
‫גם תכונת הדאגה לשלומם של כלל עם ישראל חיונית לחברים‪ ,‬וכמו שכותב הרב ק"ק‬ ‫הוא"‪.‬‬
‫‪551‬‬
‫לפני כן‪" ,‬ראשית ויסוד חברתנו הוא אהבת ישראל"‪.‬‬

‫בהמשכו של החלק הזה בספר נותן הרב ק"ק הדרכה מעשית לחברים כיצד עליהם לפעול יחד‪ .‬חלק‬

‫‪549‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .19‬את‪ ‬הרעיון‪ ‬שעל‪ ‬מנת‪ ‬לעזור‪ ‬לזולת‪ ‬חייבים‪ ‬לרדת‪ ‬למדרגתו‪ ‬הנמוכה‪ ‬מצאנו‪ ‬גם‪ ‬אצל‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן‪ ,‬לדוגמה‪ ‬בסיפורו‪ ‬‬
‫הקצר ‪ ‬על ‪ ‬הנסיך ‪ ‬שחשב ‪ ‬שהוא ‪ ‬הינדיק ‪) ‬תרנגול‪-‬הדו(‪ .‬עי' ספר ‪ ‬כוכבי ‪ ‬אור‪" :‬סיפורים ‪ ‬נפלאים" לרבי ‪ ‬אברהם ‪ ‬מטולטשין‪,‬‬
‫ירושלים‪ ‬תשנ"ח‪ ,‬עמ' רכז‪-‬רכח‪.‬‬
‫‪550‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .57-58‬כנראה‪ ‬שמדובר‪ ‬בשלשה‪ ‬שלבים‪ ‬בקשר‪ ‬בין‪ ‬החברים‪ .‬בתחילה‪ ‬כולם‪ ‬מתחברים‪ ‬יחד‪ ‬בקבוצה‪ ,‬בשלב‪ ‬השני‪ ‬הם‪ ‬‬
‫מגיעים‪ ‬ל"אהבה"‪ ,‬אשר‪ ‬בסופה‪ ‬ה"דבקות" שיש‪ ‬בה‪ ‬יחס‪ ‬אינטימי ‪ ‬עוד‪ ‬יותר‪ .‬אולי‪ ‬יש‪ ‬בכך‪ ‬הקבלה‪ ‬לשלבים‪ ‬בבניית‪ ‬יחסו‪ ‬של‪ ‬‬
‫אוהב‪ ‬ה' אל‪ ‬ה'‪ .‬עי' גם‪ ‬מבוא‪ ‬השערים‪ ‬עמ' מו‪" :.‬כי‪ ‬מעצמו‪ ‬לא‪ ‬ישיג‪ ‬כלל‪ ‬דרכי‪ ‬הצדיק‪ ‬בלי‪ ‬דיבוק‪ ‬חברים‪ ‬ואהבת‪ ‬חברים"‪ .‬ועי'‬
‫גם ‪ ‬מאור ‪ ‬ושמש ‪ ‬לפרשת ‪ ‬מסעי‪  ,‬עמ' ‪ ‬תקח‪-‬תקט‪ ,‬על ‪ ‬ההבדל ‪ ‬בין‪" ‬אהבת ‪ ‬חברים" ו"דיבוק ‪ ‬חברים”‪ ,‬שם ‪ ‬הוא ‪ ‬מפרש ‪ ‬את ‪ ‬מושג‪ ‬‬
‫הדבקות‪ ‬ע"פ‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪" :‬וזה‪ ‬נעשה‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬אסיפת‪ ‬חבירים‪ ‬אצל‪ ‬הצדיק‪ ,‬נתבטל‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬מפני‪ ‬חברו"‪ .‬חשוב‪ ‬להעיר‪ ‬כאן‪,‬‬
‫שבניגוד ‪ ‬לחברייא ‪ ‬הקדושה ‪ ‬הקלאסית ‪ ‬שבמרכזה ‪ ‬עומד ‪ ‬הצדיק‪ ,‬בחבורה ‪ ‬נוסח ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬הרבי ‪ ‬איננו ‪ ‬משתתף ‪ ‬והכול ‪ ‬שוויוני‬
‫לגמרי‪ .‬עי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ " :8‬אין‪ ‬חברתנו‪ ‬חברה‪ ‬לחלק‪ ‬כיבודים‪ ‬של‪ ‬מי‪ ‬בראש‪ ‬ומי‪ ‬אחריו"‪ .‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪,‬‬
‫עמ' ס‪" :.‬לא‪ ‬יתערבו‪ ‬החברים‪ ‬בשום‪ ‬עניני‪ ‬העיר‪...‬לא‪ ‬בתורת‪ ‬החברים‪ ‬ולא‪ ‬בשמה‪...‬שהדברים‪ ‬הללו‪ ‬סוף‪ ‬כל‪ ‬סוף‪ ‬מביאים‪ ‬לידי‪ ‬‬
‫אהבת‪ ‬הכבוד‪ ‬והנצחון‪ ,‬והחברייא‪ ‬צריכה‪ ‬להיות‪ ‬נקיה‪ ‬מכל‪ ‬זה"‪ .‬ועי' שם‪ ,‬עמ' ס‪" ,:‬אם‪ ‬מתפללים‪ ‬בשטיבל‪ ‬לא‪ ‬יצאו‪ ‬ממנה‪ ,‬א'‬
‫כדי‪ ‬שלא‪ ‬יהרסו‪ ‬את‪ ‬השטיבל‪ ‬שהוא‪ ‬מבצר‪ ‬החסידות‪...‬והב' כדי‪ ‬שלא‪ ‬להבדיל‪ ‬ושלא‪ ‬להתרחק‪ ‬משאר‪ ‬החסידים"‪ .‬ועי' גם‪ ‬לעיל‪ ‬‬
‫בפרק‪ ‬על‪ ‬החברייא‪ ,‬עמ' ‪ ,72-75‬בהגדרה‪ ‬התיאורטית‪ ‬של‪ ‬החסידות‪.‬‬
‫‪551‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬

‫‪163‬‬
‫מן הדברים מהווים חזרה על מה שכבר נכתב בחלקו המרכזי של הספר‪ ,‬אך ישנם גם כמה חידושים‬
‫ובהמשך נערוך השוואה בין החלקים‪ .‬הרב ק"ק מסיים את הקונטרס במילות עידוד שמיועדות לכל‬
‫‪552‬‬
‫מי שמרגיש שהוא נכשל בניסיונותיו בעבודת ה'‪ ,‬וחותם במילים "חזק ונתחזק ד' אתנו"‪.‬‬

‫א‪ :5‬הדרכה בשימוש בספר‬


‫בכמה מקומות מעלה הרב ק”ק את השאלה המתודית‪ ,‬שהיא בעיקרה‪" :‬כיצד יש ללמוד את קונטרס‬
‫בני מחשבה טובה?"‪ .‬מכיוון שמדובר בספר הדרכה מעשית‪ ,‬ולא בספר עיוני‪ ,‬הלימוד חייב להיות‬
‫כזה שיאפשר את הפנמת המסרים על‪-‬ידי הלומד‪ ,‬שגם אמור להרגיל עצמו בתרגילים שבספר על‬
‫מנת להגיע לרמה של "מחשבה טובה"‪ ,‬וכל זאת בנוסף‪ ,‬כמובן‪ ,‬להנחיה המעשית ברמה הקבוצתית‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬הדבר הראשון אשר אנו שומעים בעניין זה מפי הרב ק"ק הוא שאסור להסתפק בקריאה מהירה‬
‫של הקונטרס‪ ,‬אלא שיש ללומדו בנחת‪ ,‬תוך כדי חזרה מתמדת על תוכנו‪:‬‬
‫את קונטרס החברייא קדושה שלנו‪ ,‬לא תפטר בקריאה גרידא בלבד רק‬
‫תלמדהו בנחת‪ ,‬ולא בפעם אחת תעבור עליו‪ ,‬רק תתן ריוח בין פרשה‬
‫לפרשה וכו'‪ ,‬יותר טוב לחלקהו לאיזה ימים‪ ,‬מעט היום ומעט מחר וכו'‬
‫ואם כבר גמרתיו תשנהו ותשלשהו וכו'‪ ,‬ותשתדל להכיר את צורת הפנים‬
‫שבכל הקונטרס‪ ,‬כי כמו האדם אי אפשר לכל חיותו להראות באבר אחד‪,‬‬
‫רק ברמ"ח איברים וכו'‪ ,‬ורק בין כולם כשמצרפים בסקירה אחת את כל‬
‫האברים‪ ,‬נכרת צורת אדם שלם‪ ,‬כן גם צורה האחת אשר בכל הקונטרס‬
‫הנה נפרדת למאמרים‪ ,‬לעצות ולאמצעים‪ ,‬ובשעה שמביטים על חלק אחד‬
‫רק אבר אחד מתכליתו רואים‪ ,‬וצריכים לצרף בלבבינו ונפשינו את כל‬
‫‪553‬‬
‫הנמצא בו‪ ,‬ואז תתראה צורת עבודה ותכלית אחת מיוחד בשבילינו‪.‬‬
‫ההשוואה שעורך הרב ק"ק בין הספר לבין גוף האדם )"צורת הפנים" וכו'( היא‪ ,‬על פניו‪ ,‬מוזרה‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬אם היה מדובר רק בהערה דידאקטית‪ ,‬יכול היה הרבי להשוות את הספר לכל חפץ‬
‫שצריכים לראותו מכל צדדיו על מנת להכירו על בוריו‪ ,‬ואם כן מה פשר ההשוואה כאן? ייתכן‬
‫שהתשובה נעוצה בכמה נושאים שכבר נתנו עליהם את הדעת‪ .‬כפי שכבר ראינו‪ ,‬הרב ק"ק רואה‬
‫בגוף האדם השתקפות של הספירות האלוקיות‪ ,‬ומעבר לכך‪ ,‬הוא נוטה למצוא ענייני "ייחודים"‬
‫‪552‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.59‬‬
‫‪ 553‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .26-27‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קנח‪ ,‬בהקדמה‪ ‬ל"שלשה‪ ‬מאמרים"‪" :‬נכון‪ ‬שלא‪ ‬לקרות‪ ‬הרבה‪ ‬בפעם‪ ‬אחת‪ ,‬רק‪ ‬מעט‪ ‬‬
‫מעט ‪ ‬כל ‪ ‬אחד ‪ ‬כפי ‪ ‬יכלתו"‪ .‬שם‪ ,‬בניגוד ‪ ‬לבני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬מדובר ‪ ‬במאמרים ‪ ‬עיוניים ‪ ‬שתכליתם ‪ ‬להסביר ‪ ‬נושאים ‪ ‬קבליים‬
‫לתלמיד‪ ‬הצעיר‪ .‬יתכן‪ ‬שהאזהרה‪ ‬מתמקדת‪ ‬בצורך‪ ‬להבין‪ ‬חומר‪ ‬עיוני‪ ‬קשה‪ ‬ולא‪ ‬בבעיה‪ ‬של‪ ‬תרגולת‪ ‬ושינוי‪ ‬פנימי‪.‬‬

‫‪164‬‬
‫במקומות בלתי‪-‬צפויים‪ .‬אין הוא מגביל את עצמו רק לייחודים בתוך האדם‪ ,‬בתוך כנסת ישראל‬
‫)מלכות( או בין כנסת ישראל לקב"ה‪ ,‬אלא‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הוא כותב גם על הייחוד שבין הרבי‬
‫)שמיוצג על ידי ספירת יסוד‪ ,‬ולפעמים על ידי ספירת תפארת(‪ 554‬לבין החסידים )ספירת מלכות(‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הוא כותב על ייחוד שמתקיים בתוך הספרות הקבלית בין ספר הזהר )ספירת כתר( לבין‬
‫ספרות החסידות )ספירת מלכות(‪ .‬גם החסידים וגם החסידות וספרותה מהווים השתקפויות שונות‬
‫של ספירת מלכות‪ ,‬וכפי שלימד אותנו הרב ק"ק‪ ,‬ספירה זו חייבת להתאחד בתוך עצמה )"יחוד‬
‫תחתון"( לפני שהיא יכולה לעלות ולהתאחד עם ספירת תפארת )"יחוד עליון"(‪ .‬על כן‪ ,‬ניתן‬
‫לשער‪ ,‬על אף שרעיון זה אינו מפורש כאן‪ ,‬שגם ספר בני מחשבה טובה‪ ,‬שמהווה חלק מהספרות‬
‫החסידית‪ ,‬אולי מקביל לחסיד או ליהודי אחר הזקוק לאחדות פנימית על מנת לעלות מעלה‪ ,‬ואם כן‬
‫אין ברירה אלא להכיר את היהודי הזה כמכלול של כל אבריו‪ ,‬בדגש על "צורת הפנים"‪ ,‬החלק‬
‫‪555‬‬
‫היותר רוחני של הגוף המעיד על פנימיות האדם‪.‬‬

‫לקראת סוף הספר‪ ,‬בתחילת "סדר הדרכה וכללים"‪ ,‬כאשר חוזר הרב ק"ק להדריך את הקורא כיצד‬
‫עליו ללמוד את הקונטרס‪ ,‬הוא כותב שאת הדברים יש ליישם בצורה מאוד אישית‪" :‬דברינו אלה‬
‫מאחר שעברת עליהם כבר‪ ,‬תתחיל מעתה לקראם מחדש‪ ,‬לא כאדם שקורא ומדבר מחשבות רעיונות‬
‫וכל הרפתקאות הנפש של זולתו‪ ,‬רק כאדם שקורא את דברי עצמו"‪.556‬‬

‫עקב החשיבות הרבה שבהפנמת תוכנו של הספר באופן אישי‪ ,‬אין לקרוא אותו במהירות‪" :‬אי‬
‫אפשר לך לקרוא הרבה בקונטרס הזה בפעם אחת ‪ . . .‬ואם קורא אתה בפעם אחת שוב רק מעשה‬
‫תקרא‪ ,‬למוד את הקונטרס מעט מעט‪ ,‬לא במחשבה לבד רק גם בפיך‪ ,‬ובאופן שבכל חודש תעבור‬
‫עליו"‪ .557‬ושוב הקורא מוזהר לקרוא על מנת להפנים‪" :‬הוי זהיר בכל שנרשם בקונטרס הזה‪.‬‬
‫והדבר שקראת תעבוד בכל היום‪ ,‬או שנים ושלשה ימים‪ ,‬לקבוע בנפשך שכן תהיה כולך‪ ,‬ואם לא‬
‫עלה בידך בפעם האחת אל יפול לבך‪ ,‬כי לא עליך המלאכה לגמור בפעם אחת"‪ . 558‬מדברים אלה‬

‫‪   554‬על‪ ‬הזיהוי‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪ ‬כספירה‪ ‬מסוימת‪ ,‬עי' גרשם‪ ‬שלום‪ ,‬פרקי‪ ‬יסוד‪ ,‬עמ' ‪.255-256 ,230-231 ,216-217‬‬


‫‪555‬‬
‫עי' לדוגמה‪ ,‬ספר‪ ‬פחד‪ ‬יצחק ‪ ‬לרב‪ ‬יצחק‪ ‬הוטנר‪" ,‬שבת"‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תשמ"ז‪ ,‬מאמר‪ ‬א'‪ ,‬עמ' כט‪" .‬המקום‪ ‬היחידי‪ ‬בגוף‪ ‬המוסר‪ ‬את‪ ‬‬
‫עצמו‪ ‬לבקיעת‪ ‬הדעת‪ ‬הוא‪ ‬הנקרא‪ ‬פנים‪ .‬ולכן‪ ‬זכה‪ ‬מקום‪ ‬זה‪ ‬להקרא‪ ‬בשם‪ ‬פנים‪ ,‬מפני‪ ‬שניכרת‪ ‬בו‪ ‬התבטלות‪ ‬החיצוניות‪ ‬לגבי‪ ‬‬
‫הפנימיות‪ ,‬והתבטלות‪ ‬חומר‪ ‬הגוף‪ ‬לגבי‪ ‬אור‪ ‬הדעת‪ .‬התבטלות‪ ‬זו‪ ‬היא‪ ‬סוד‪ ‬הזיו‪ ‬הנמשך‪ ‬על‪ ‬הפנים"‪.‬‬
‫‪ 556‬שם‪ ,‬עמ' ‪   .48‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬דורש‪ ‬לימוד‪" ‬אישי" דומה‪ ‬לזה‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קעו‪ ,‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬לימוד‪ ‬ספר‪ ‬הזהר‪ .‬עי' גם‪ ‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לג‪" .‬כשתלמד‪ ‬תנ"ך‪ ‬תשתדל‪ ‬להשתתף‪ ‬בכל‪ ‬מאורעות‪ ‬הקודש‪ ‬שעברו‪ ‬כאילו‪ ‬גם‪ ‬אתה‪ ‬היית‪ ‬אז"‪.‬‬
‫‪ 557‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.48‬‬
‫‪ 558‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .49‬עי' גם ‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מד‪-.‬מד‪" ::‬כ"א‪ ‬לפי‪ ‬ערך‪ ‬שקרא‪ ‬בקריאה‪ ‬עם‪ ‬עבודה‪ ,‬בעזרה"י‪ ‬חידושי‪ ‬נפשו‪ ‬‬
‫באופני‪ ‬עבודה‪ ‬ירגיש‪ ‬אם‪ ‬מעט‪ ‬אם‪ ‬הרבה‪ .‬אבל‪ ‬גם‪ ‬אם‪ ‬לא‪ ‬תרגיש‪ ‬עוד‪ ‬בך‪ ‬התחדשות‪ ‬מפני‪ ‬שרק‪ ‬כקורא‪ ‬איזה‪ ‬מעשה‪ ‬וסיפור‪ ‬שלא‪ ‬‬

‫‪165‬‬
‫ברור שבני מחשבה טובה הוא ספר הדרכה מעשית בעבודת ה' ‪ -‬אותו יש לא רק לקרוא אלא גם‬
‫"לתרגל" ‪ -‬ולא ספר עיוני‪.‬‬

‫בפרק הקרוי "תיקונים בדבר החברה"‪ ,‬אחרי "נוסח הקבלה"‪ ,‬הרבי פורש את סדר הלימוד של‬
‫החברה‪ ,‬ועיקרו ‪ -‬שלכל אחד מן החברים מותר ללמוד מה שהוא רוצה‪ ,‬בתנאי שלפחות פעם‬
‫בשבוע החברים ילמדו יחד‪" ,‬ובפרט )ב(ענייני הדרכה וכן קונטרס הזה שכולם ילמדו יחד"‪ . 559‬שוב‬
‫אנו עומדים על המתח הדיאלקטי בין היחיד לבין החברה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ההדרכה מופנית כלפי‬
‫השתלמות הפרט והתעלותו‪ ,‬ועם זאת אין הוא נמלט מן המסגרת החברתית‪ ,‬שגם בה יש כח מעצב‪.‬‬
‫ועל כך בסעיף הבא‪.‬‬

‫א‪ :6‬מבנה החברה ופעולותיה‬


‫המבנה המעשי של חברת "בני מחשבה טובה" מתואר בעיקר בתחילת הספר‪ ,‬ב"סדר תוכן החברה"‪,‬‬
‫ובסופו‪ ,‬ב"תיקונים בדבר החברה"‪ ,‬וישנן מקבילות גם בהכשרת האברכים‪ ,‬פרק יא‪ .‬החברה‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬איננה פוליטית או מפלגתית‪ ,‬היא אמורה להיות שוויונית‪ ,‬ללא "כיבודים"‪ ,‬מבוססת‬
‫בעיקרה על אהבת ישראל‪ ,‬ואסור שהיא תגרום לפירוד בין חבריה לבין אנשים שאינם חברים בה או‬
‫שתגרום להחלשת הקהילה החסידית הכללית‪ .‬נחיצותה של החברה נעוצה בכך ש"מה שיעלה ביד‬
‫החברה לא יעלה בשום אופן ביד היחיד"‪ . 560‬כבר הזכרנו את הדרישות והתנאים בהם צריך לעמוד‬
‫על מנת להתקבל לחברה‪ .‬מבחינת תדירות ההתכנסויות‪ ,‬על החברים להתאסף "לא פחות משלוש‬
‫פעמים בשבוע וכל המרבה הרי זה משובח"‪ .561‬בזמן האסיפה החברים מוזהרים להימנע מכל‬

‫לשם‪ ‬עבודה‪...‬גם‪ ‬אז‪ ‬אל‪ ‬יפול‪ ‬לבך‪ ,‬רק‪ ‬גמור‪ ‬את‪ ‬הקונטרס‪] ,‬הכשרת‪ ‬האברכים[ וכפול‪ ‬ושלש‪ ‬לקראותו‪ ,‬ובקריאה‪ ‬הב' הכבד‪ ‬‬


‫יותר‪ ‬את‪ ‬העבודה‪ ‬עליך‪ ‬ואז‪ ‬בעזרהש"י‪ ‬תרגיש"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬ההצלחה‪ ‬בעבודה‪ ‬מותנית‪ ‬לא‪ ‬רק‪ ‬בהתמדה‪ ‬בלימוד‪ ‬אלא‪ ‬גם‪ ‬בלימוד‪ ‬‬
‫אישי‪ ‬ויישומי‪.‬‬
‫‪  559‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪   .56‬ועי' בקטע‪ ‬המקביל‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סא‪-.‬סא‪" ::‬ובפרט‪ ‬עניני‪ ‬הדרכה‪ ‬וספרי‪ ‬חסידות‪ .‬גם‪ ‬‬
‫קונטרסים‪ ‬אלו‪ ‬כולם‪] ‬כנראה‪ ‬שכוונתו‪ ‬לחובת‪ ‬התלמידים‪ ‬והכשרת‪ ‬האברכים[ ילמדו‪ ‬יחד‪ ‬אם‪ ‬ירגישו‪ ‬כי‪ ‬עושים‪ ‬הקונטרסים‪ ‬להם‪ ‬‬
‫טובה"‪ .‬בבני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,52‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬כותב ‪ ‬שיש ‪ ‬ללמוד‪" ‬ספרי ‪ ‬חסידות ‪ ‬כמו ‪ ‬של"ה‪ ,‬ספרי ‪ ‬מהר"ל‪ ,‬ספרי ‪ ‬חסידים‪ ‬‬
‫הראשונים‪ ‬כגון‪ ‬של‪ ‬המגיד‪ ‬הגדול‪ ‬זצ"ל‪ ,‬ונועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬ק"ל‪] ‬קדושת‪ ‬לוי[‪ ,‬המגיד‪ ‬מקוזניץ‪ ‬זצ"ל‪ ,‬אמרי‪ ‬ודברי‪ ‬אלימלך‪ ,‬בית‪ ‬‬
‫אהרן‪ ‬וכו'"‪ .‬כאן‪ ‬מעניין‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מאפיין‪ ‬את‪ ‬השל"ה‪ ‬ואת‪ ‬כתבי‪ ‬המהר"ל‪ ‬כ"ספרי‪ ‬חסידות" ואילו‪ ‬את‪ ‬ספרי‪ ‬אביו‪ ‬ואת‪ ‬ספר‪ ‬‬
‫בית‪ ‬אהרן‪ ‬מהמאה‪ ‬ה‪ 19-‬בחר‪ ‬להכליל‪ ‬תחת‪ ‬הקטגוריה‪" ‬ספרי‪ ‬חסידים‪ ‬הראשונים"‪ .‬אם‪ ‬כן‪ ‬לכאורה‪ ‬נשארים‪ ‬רק‪ ‬ספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫עצמם‪ ‬כספרי‪" ‬אחרונים"‪.‬‬
‫‪ 560‬שם‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬
‫‪ 561‬שם‪ ,‬עמ' ‪   .56‬עי' גם‪ ‬עמ' ‪ ,10‬בתנאי‪ ‬הקבלה‪ ‬השלישי‪" :‬יהיה‪ ‬סוחר‪...‬רק‪ ‬שיפנה‪ ‬עצמו‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬פנים‪ ‬ג' פעמים‪ ‬בשבוע‪ ‬למקום‪ ‬‬
‫החברה"‪ .‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סא‪ .‬שם‪ ‬כותב‪" :‬מוכרחים‪ ‬החברים‪ ‬להתאסף‪ ‬בכל‪ ‬יום‪ ‬בהשטיבל‪ ‬או‪ ‬הבית‪ ‬שיחדו‪ ‬להם‪ ‬‬
‫לעיניני‪ ‬החסידות"‪ .‬כאן‪ ‬אין‪" ‬הנחות" לסוחרים‪ .‬עי' גם‪ ‬סא‪ :‬שם‪" :‬מאוד‪ ‬יזהרו‪ ‬לשבת‪ ‬יחד‪ ‬בכל‪ ‬שבת‪ ‬בסעודה‪ ‬השלישית"‪ .‬הרב‪ ‬‬

‫‪166‬‬
‫שיחה בטלה‪ .‬עיקר עיסוקם אמור להיות בלימוד התורה‪ .‬כל אחד מחברי הקבוצה יכול ללמוד מה‬
‫שליבו חפץ‪" ,‬זה גמרא‪ ,‬זה משניות וכו'"‪ ,‬אך בנוסף ללימוד ב"נגלה"‪" ,‬שיעור אחד יקבעו ללמוד‬
‫כולם יחד‪ ,‬אם פעם אחת בשבוע או יותר פעמים‪ ,‬כפי שיתרצו רוב החברים‪ ,‬ובפרט עניני הדרכה‬
‫וכן קונטרס הזה שכולם ילמדו יחד"‪ 562.‬הרב ק"ק חוזר כאן גם על דרישתו הקודמת שלימוד ענייני‬
‫ההדרכה ייעשה בנחת ומתוך מגמת מעשית ואישית‪" :‬ילמדו בנחת ובעיון‪ ,‬ויתאימו אותו הענין על‬
‫עצמם‪ ,‬איך יקיימו הם את דברי הדרכה של ספר זה ואיך יקבעו את הדבר בקרבם‪ ,‬ואז יתגלה לפניהם‬
‫ענינים שונים בספר"‪ ,‬ומזהיר את החברים עד כמה חשוב לשתף את האחרים ברעיונות חדשים‬
‫ובחידושים בעבודת ה'‪" :‬ובכלל כל מי מהחברייא שיפול במוחו איזה רעיון טוב ‪ . . .‬יאמרו לפני‬
‫חבריו והחברים ישמעו לו‪ ,‬כי אפילו אם ט' פעמים לא יהיה ממש בדבריו‪ ,‬יכול להיות בפעם‬
‫‪563‬‬
‫העשירי דבר טוב בו"‪.‬‬

‫א‪ :7‬שתיית יי"ש‬


‫בנקודה זו עובר הרב ק”ק מדיון בתחום הלימוד המשותף להדרכה מעשית יותר שנוגעת לשלושה‬
‫דברים‪ :‬לשתיית יי"ש‪ ,‬לניגון ולריקוד‪" :564‬טוב שישתו מזמן לזמן משקה יחד‪ ,‬לא להשתכר ולהולל‬
‫ח"ו‪ 565,‬רק כדרכם של החסידים כדי להתחבר יותר יחד‪ ,‬ולעורר גם את נפש בהמיותה מעצלותה‬
‫ואפילו מי שאינו שותה משקה מפני חולשת בריאותו ח"ו‪ ,‬יערב מים במשקתו וישתה עמהם יחד‪.‬‬
‫אחרי שישתו משקה יזמרו איזה זמר של התעוררות ‪ . . .‬ואם תתלהב נפשם וירצו לרקד יחד‪ ,‬ירקדו‪,‬‬

‫ק"ק‪ ‬כותב‪ ‬במקומות‪ ‬רבים‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬חשיבותה‪ ‬של‪ ‬סעודה‪ ‬שלישית‪ ,‬אבל‪ ‬רק‪ ‬כאן‪ ‬הוא‪ ‬מכליל‪ ‬אותה‪ ‬בתוכנית‪ ‬החברייא‪.‬‬
‫‪  562‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪  .56‬ועי' לעיל‪ ‬הערה‪.559 ‬‬
‫‪ 563‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪564‬‬
‫‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עוסק‪ ‬בטכניקות‪ ‬האלה‪ ‬במקומות‪ ‬אחרים‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ‬וגם‪ ‬בספריו‪ ‬האחרים‪ .‬ישנו‪ ‬דיון‪ ‬ארוך‪ ‬בנושא‪ ‬הניגון‪ ‬כאן‪ ‬‬
‫ב"סדר‪ ‬אמצעי' ויסוד‪ ‬החברה"‪ ,‬אות‪ ‬יח‪ ,‬עמ' ‪ ,41-44‬ובהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מו‪-:‬מז‪ ,:‬שם‪ ‬עוסק‪ ‬הרבי‪ ‬במרכזיותו ‪ ‬של‪ ‬הניגון‪ ‬‬
‫בחיים‪ ‬הרוחניים‪  ‬ובעבודת‪ ‬ה'‪.‬‬
‫‪565‬‬
‫‪ ‬עי' דברי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬תנינא כו‪ ,‬שם‪ ‬גם‪ ‬הוא‪ ‬מצדד‪ ‬בשתיית‪ ‬יי"ש‪ ‬מתונה‪" :‬צריך‪ ‬להרחיק‪ ‬משכרות‪...‬כי‪ ‬‬
‫מעט‪ ‬השתיה‪ ‬לפי‪ ‬הצורך‪ ,‬הוא‪ ‬טובה‪ ‬להרחיב‪ ‬דעתו‪...‬ונתרומם‪ ‬מוחו‪ ,‬ואזי‪ ‬נגדלין‪ ‬החסדים‪ ‬ביותר‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬השתי'"‪ .‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬אינו‪ ‬‬
‫מזכיר ‪ ‬את ‪ ‬השתייה ‪ ‬בצוותא ‪ ‬שהיא ‪ ‬כל‪-‬כך ‪ ‬מרכזית ‪ ‬אצל ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ .‬לפי ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ ,‬שתית ‪ ‬יי"ש ‪ ‬היא ‪ ‬מן ‪ ‬הטכניקות ‪ ‬הנשכחות‪ ‬‬
‫שאבדו‪ ‬עם‪ ‬ירידת‪ ‬הדורות‪ ‬בחסידות‪ .‬עי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מב‪-:‬מג‪" ,:‬לא‪ ‬בלבד‪ ‬שעתה‪ ‬עצם‪ ‬החסידות‪ ‬ירד‪ ,‬רק‪ ‬גם‪ ‬הרבה‪ ‬מן‪ ‬‬
‫פעולותי' נשכחו‪ ,‬ולא ‪ ‬בלבד ‪ ‬הפעולות ‪ ‬הפנימיות‪...‬רק ‪ ‬גם ‪ ‬מפעולות ‪ ‬חיצוניות ‪ ‬שעשו ‪ ‬כדי ‪ ‬לעורר ‪ ‬את ‪ ‬נפשם‪...‬ג"כ ‪ ‬נשכחו‪ .‬ואף‪ ‬‬
‫אותן ‪ ‬שלא ‪ ‬נשכחו‪ ,‬הרבה ‪ ‬מהן ‪ ‬נראות ‪ ‬בעיני ‪ ‬החסידים ‪ ‬אשר ‪ ‬בדורינו ‪ ‬למותר ‪ ‬שאין ‪ ‬נותנים ‪ ‬לב ‪ ‬להן‪...‬אף ‪ ‬שתית ‪ ‬יי"ש‪ ,‬ריקודין‪,‬‬
‫ושיחות‪...‬נתרשלו‪ ‬או‪ ‬כמעט‪ ‬נפסקו‪ ‬לגמרי‪ ‬כמיותרים‪ ,‬וחושבים‪ ‬הרבה‪ ‬מחסידי‪ ‬זמננו‪ ‬לאמר‪ ‬האם‪ ‬אין‪ ‬יכולים‪ ‬להיות‪ ‬חסיד‪ ‬אם‪ ‬לא‪ ‬‬
‫נשתה‪ ‬יי"ש‪ ‬וכדומה‪ ,‬האם‪ ‬זה‪ ‬מוזכר‪ ‬בש"ע‪ ,‬גם‪ ‬בספרי‪ ‬חסידות‪ ‬לא‪ ‬מצינו‪ ‬שיצוו‪ ‬ע"ז‪ ,‬ולא‪ ‬ידעו‪ ‬שדברים‪ ‬אלו‪ ‬אם‪ ‬אינן‪ ‬מצוות‪ ‬‬
‫לעצמן‪ ‬סבות‪ ‬הן‪ ‬לעורר‪ ‬את‪ ‬פעולות‪ ‬החסידות‪ ‬בקרב‪ ‬האיש"‪ .‬עי' גם‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪" ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪,‬‬
‫עמ' ‪.92‬‬

‫‪167‬‬
‫ובלבד שלא יבלו את הזמן בשתיה‪ ,‬זמרה ורקידה בלבד"‪.566‬‬
‫התפקיד של המשקה מתואר יותר באריכות בהכשרת האברכים‪:‬‬

‫תמיד השתדלו החסידים לשעבד את ההתרגשיות סתמיות‪ ,‬לעבודה‪ ,‬ועוד‬


‫עשו פעולות חיצוניות לעורר אותה ולשעבדה לעבודת הא‪-‬ל‪ .‬כי אף‬
‫ששתיית המשקה יי"ש וכדומה הנהוג בחסידים ענין גדול בה והיא מעין‬
‫ויבא לו יין וישת שהמשיכה השראת השכינה על יצחק אבינו לברך את‬
‫יעקב‪...‬אבל לכל ענין גדול יש גם פשוט ובפרט לנו הפשוטים ואין המקרא‬
‫יוצא מידי פשוטו‪ .‬היי"ש מעורר את לב האיש עם התרגשויותיו‪ ,‬ואז‬
‫הגרוע אף אם אינו משתכר‪ ,‬בהתעוררת רוחו אחר שתית המשקה מוסיף‬
‫להתרגש אל חטא ואל פשע ומוסיף עי"ז להלביש את נפשו שנתגלה‬
‫מקצתה‪ ,‬ברע ר"ל‪ .‬והחסיד בעל הנפש המחפש בנרות את נפשו‬
‫שנתעלמה בו‪ ,‬אומר‪ ,‬הן רק ממשקה נתעוררתי ועל ידה התגלה עתה‬
‫מקצת מנפשי‪ ,‬אבל בין כך ובין כך מנפשי נתגלה מקצתה אחזיק בכנפה‬
‫זה ולא ארפנו‪ ,‬ואעבוד את עבודת ד' בנפש גלוי'‪ ,‬ולא רק כפי שפעלה‬
‫המשקה עלי לגלותה‪ ,‬אך בעבודתי אוסיף לגלותה ובהתרגשות והתפעלות‬
‫אף התלהבות‪ .‬וגם אתה עשה כך‪ ,‬שתה עם חבריך החסידים בעלי הנפש‪,‬‬
‫לתכלית זה ובאופן הזה‪ ,‬לסבב בה התרגשות הנפש ותוספת העבודה‬
‫בנפש גלוי'‪ .‬וכיון שלכוונה זו ובהכנה זו‪ ,‬ובמסבת מרעים חסידים אתה‬
‫מעורר אותה ושותה המשקה‪ ,‬לכן גם מראשיתה את ההתרגשות הזאת‬
‫הסתמית‪ ,‬בלבוש קדוש תרגיש בך‪ ,‬התרגשות לעבודה לאמונה ליראה‬
‫ולאהבת ד'‪567.‬‬
‫השתייה נתפסת כ"פעולה חיצונית" שמעוררת את "ההתרגשות"‪ ,‬את החלק מהנפש המוסתרת‪ ,‬על‬

‫‪ 566‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪  .57-56‬ועי' להלן‪ ‬בפרק‪ ‬זה‪ ‬על‪ ‬הנושא‪ ‬של‪ ‬ניגון‪ ‬וריקוד‪ ,‬עמ' ‪.188-193‬‬


‫‪ 567‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’‪ ‬מו‪  :‬ועי' שביד‪ ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪ ,‬עמ' ‪" ,125‬האדמו"ר‪ ‬אינו‪ ‬נרתע‪ ‬מלהמליץ‪ ‬אפילו‪ ‬על‪ ‬שתייה‪ ‬‬
‫במידה‪ ,‬כדרך‪ ‬חסידית‪ ‬העוזרת‪ ‬לעבודה‪ ‬מתוך‪ ‬שמחה"‪ .‬ועי' רבקה‪ ‬ש"ץ‪" ,‬פירוש‪ ‬החסידות"‪ ,‬עמ' ‪" ,60‬שתיית‪ ‬י"ש‪ ‬ועישון‪ ‬‬
‫ה'לולקי' היו‪ ‬אמצעים‪ ‬לדבקות‪ ‬בדיוק‪ ‬כשם‪ ‬שהיתה‪ ‬ההתבוננות‪ ‬באותיות‪ ‬התפילה"‪.‬‬

‫‪168‬‬
‫מנת לעבוד את ה' ב"נפש גלויה"‪ ,‬בנוסף לחשיבות החברתית בקשר לחברייא‪ 568.‬כשלעצמה‪,‬‬
‫השתייה היא רק טכניקה חיצונית הגורמת להתרגשות‪ ,‬לאו דוקא של קדושה‪ .‬כל אחד‪ ,‬לפי אפיו‪,‬‬
‫מתרגש מדברים אחרים‪ ,‬ולכן הרשע מתרגש מהחטא‪ ,‬אבל לעומתו‪ ,‬החסיד מתרגש מהקדושה‪ .‬לכן‬
‫השתייה נתפסת כאן‪ ,‬בנוסף לצד הנבואי‪ ,‬בפשטות‪ ,‬כהזדמנות להתרגש‪ .‬מכיוון שההתרגשות‪ ,‬לפי‬
‫הרב ק"ק‪ ,‬מהווה שלב חשוב במצב הרוחני של העובד‪ ,‬ותמיד נותנת הזדמנות להתקרב אל הבורא‪,‬‬
‫כאן היא חשובה במיוחד‪ ,‬מכיון שהחסיד נמצא במצב קבוצתי‪ ,‬מה שמגביר את עוצמת החוויה‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬הקבוצה גם מוסיפה את החוויה של ניגון וריקוד אקסטאטיים‪ ,‬מה שגורם לחוויה‬
‫רוחנית כוללת‪ ,‬משותפת וחזקה במיוחד‪.‬‬

‫הרב ק"ק גם מדריך את החבר מפורשות כיצד עליו להתייחס לחברה ולחברים בה‪ ,‬ואפילו למקום‬
‫המפגש‪ ,‬שמכורח המעמד גם בו שורה קדושה‪:‬‬
‫מקום ועד החברייא יהיה אצל כל אחד מהם מקום מקודש‪ ,‬מקומו של‬
‫עולם‪ ,‬בית הרחצה לרחוץ בו ולטהר את הנשמות‪ ,‬וכניסתן למחנה שכינה‬
‫שנמצאה במקום ההוא‪ ,‬ובשעה שהולך שמה יהיה בעיניו כאילו יוצא‬
‫עתה מן רשותו על עוה"ז לסניף גן עדן התחתון שהוריד ד' לבית הועד‬
‫שלהם‪ ,‬יגיל וישמח לבו בחרדת קודש על גודל אשרו שזכה גם בעוה"ז‬
‫להסתתר תחת כנפי השכינה‪ .‬ומכל שכן בשעה שנמצא בבית הועד‬
‫שישמח ויכוין‪ ,‬שכינה קדושה בתוכינו‪ ,‬נפשי חולת אהבתך‪ ,‬אנא א‪-‬ל נא‬
‫רפא נא לה בהראות לה נועם זיוך‪ ,‬ויעורר תשוקה בקרבו שיגלה ד' בלבו‬
‫‪569‬‬
‫ניצוץ נועם זיוו ותפארת עוזו שנמצא כאן‪.‬‬
‫כבר ראינו לעיל‪ ,‬בפרק על החברייא הקדושה‪ ,‬שבחסידות הנסיעה לחצר הרבי נתפסת לעיתים‬

‫‪  568‬הנושא‪ ‬של‪ ‬שתיית‪ ‬יי"ש‪ ‬מוזכר‪ ‬בקיצור‪ ‬בעוד‪ ‬מקומות‪ .‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ’‪ ‬כד; הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’‪ ‬כו‪ :‬מג‪ :‬נח‪ .‬סא‪; :‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים כד‪ ; .‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬רצג‪-‬רצד‪ .‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬כו‪ :‬נמצאת‪ ‬השוואה‪ ‬מעניינת‪ ‬בין‪" ‬יי"ש‪ ‬חריף" ובין‪" ‬מוסר‪ ‬‬
‫חריף"‪" :‬אין‪ ‬לנו‪ ‬מה‪ ‬להוסיף‪ ‬על‪ ‬מה‪ ‬שדיברנו‪ ‬בזה‪ ,‬ואף‪ ‬אם‪ ‬נוסיף‪ ‬מה‪ ‬נועיל‪ ‬בדיבורינו‪ ,‬אם‪ ‬מין‪ ‬עונג‪ ‬כזה‪ ‬נתפתח‪ ‬להם‪ ,‬לשמוע‪ ‬‬
‫ולהתרגש‪ ‬ממוסר‪ ‬חריף‪ ,‬כמו‪ ‬לאותם‪ ‬האנשים‪ ‬המתענגים‪ ‬משתיית‪ ‬יי"ש‪ ‬דוקא‪ ‬חריף‪ ,‬או‪ ‬להרתיח‪ ‬המקווה‪ ‬רותחת‪ ,‬שמזה‪ ‬ששורף‪ ‬‬
‫להם‪ ‬בגרונם‪ ‬או‪ ‬בעורם‪ ‬דוקא‪ ‬הם‪ ‬מתענגים"‪  .‬עי' גם‪ ‬שלוש‪ ‬דרשות‪ ,‬עמ' ט‪ ,‬ביקורת‪ ‬על‪ ‬שתייה‪) ‬ואכילה( מוגזמת‪ .‬על‪ ‬ההשלכות‪ ‬‬
‫של‪ ‬שתיית‪ ‬יי"ש‪ ‬בחסידות‪ ‬על‪ ‬הניאו‪-‬חסידות‪ ‬של‪ ‬היום‪ ,‬עי' דברי‪ ‬מורי‪ ‬הרב‪ ‬שג"ר‪) ‬שמעון‪ ‬גרשון‪ ‬רוזנברג( ז"ל‪ ,‬כלים‪ ‬שבורים‪:‬‬
‫תורה‪ ‬וציונות‪-‬דתית‪ ‬בסביבה‪ ‬פוסטמודרנית‪ ,‬אפרת‪ ‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪" :114‬ישנה‪ ‬זיקה‪ ‬ברורה‪ ‬בין‪ ‬תופעות‪ ‬החסידות‪ ‬לשימוש‪ ‬‬
‫בסמים‪ .‬הרי‪ ‬גם‪ ‬החסידות‪ ‬הישנה‪ ‬לא‪ ‬בחלה‪ ‬בכוס‪ ‬משקה‪ ‬ולעיתים‪ ‬אפילו‪ ‬ביותר‪ ‬מכוס"‪ .‬לכאורה‪ ‬דבריו‪ ‬מוגזמים‪ ‬אבל‪ ‬אין‪ ‬כאן‪ ‬‬
‫מקום‪ ‬להאריך‪.‬‬
‫‪ 569‬שם‪ ,‬עמ' ‪.57‬‬

‫‪169‬‬
‫כמעין עליה לרגל‪ ,‬לבית המקדש‪ ,‬וכאן עדים אנו לתופעה דומה ביחסו של הרב ק"ק אל "מקום‬
‫הועד"‪ .‬הבדל מעניין הוא שכאן הרבי איננו עומד במרכז החוויה הרוחנית ואת מקומו תופסת‬
‫קבוצה שוויונית ודמוקרטית שאין בה הבדלי מעמד בין החברים‪ .‬דבר זה מצביע על חידוש גדול‬
‫בדגם החברייא של הרב ק"ק מול הדגם המקורי ‪ -‬חבורותיהם של הבעש"ט ושל המגיד‪ ,‬עליהם הוא‬
‫לכאורה מתבסס‪ .‬בחסידות הקדומה יותר הרבי עמד במרכז החברייא‪ ,570‬מה שאין כן כאן‪ ,‬כאשר‬
‫הרבי‪ ,‬מתוקף היותו "הרבי"‪ ,‬איננו יכול להשתתף היות והשתתפותו תסתור את עקרון‬
‫השוויוניות‪ 571.‬בקשר ליחס בין החברים לבין עצמם ישנן כמה עצות שמבוססות "על שלושה‬
‫דברים החברייא הקדושה עומדת‪ ,‬על התחברות חברים‪ ,‬על אהבת חברים‪ ,‬ועל התדבקות חברים ‪. . .‬‬
‫וכולם יאהבו זה את זה אהבה רבה"‪ .572‬על אף החברות הכללית והאחווה השיוויונית שאמורים‬
‫לשרור בין החברים‪ ,‬קיים גם צורך בחבר ‪ -‬חברותא מיוחד‪:‬‬
‫מכל מקום יקח לו כל אחד מהם חבר לעצמו שלפניו יגלה את כל מצפוני‬
‫לבבו‪ ,‬בין בדברים רוחניים ובין בדברים גופניים‪ ,‬דאגתו ושמחתו‪ ,‬נפילתו‬
‫ועליתו‪ ,‬וחבירו השומע ינחמהו וייעצהו וישמחהו ככל האפשר לו‪ ,‬גם‬
‫‪573‬‬
‫בדברים רוחניים ייעצהו וידריכהו כפי דעתו ומצבו‪ ,‬וכן זה לזה‪.‬‬

‫‪570‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מד‪-:‬מה‪ ,:‬ובמיוחד‪ ‬בעמ' מה‪" :‬הרבי‪ ‬לב‪ ‬החברייא‪ ‬אבריו‪ ‬הקדושים"‪.‬‬
‫‪571‬‬
‫שמעתי‪ ‬פעם‪ ‬מהאדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ‬שבישיבת‪" ‬דעת‪ ‬משה" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬פעלה ‪ ‬קבוצת "בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה" שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬היה‪ ‬חבר‪ ‬‬
‫בה‪ ,‬אבל ‪ ‬לא‪ ‬מצאתי‪ ‬לכך ‪ ‬מקור‪ ‬אחר‪ ‬ולכאורה‪ ‬עדות‪ ‬זו ‪ ‬סותרת ‪ ‬לגמרי‪ ‬את‪ ‬המבנה‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בונה‪ ‬כאן‪ ,‬שאמור‪ ‬להיות‪ ‬שוויוני‪,‬‬
‫ולא‪ ‬הירארכי‪ .‬כמובן‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬להשוות‪ ‬בין‪ ‬האווירה ‪ ‬כשהרבי‪ ‬נמצא‪ ‬לאווירה‪ ‬ללא‪ ‬נוכחותו‪ .‬לא‪ ‬לגמרי‪ ‬ברור‪ ‬לי‪ ‬מה‪ ‬גרם‪ ‬לרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬להחליף‪ ‬את‪ ‬הדגם‪ ‬הישן‪ ‬בפרדיגמה‪ ‬חדשה‪ ‬לגמרי‪ ,‬ואולי‪ ‬זה‪ ‬קשור‪ ‬לתחושתו‪ ‬הקשה‪ ‬בעניין‪ ‬ירידת‪ ‬רמת‪ ‬האדמו"רים‪ ,‬אותם‪ ‬‬
‫הוא ‪ ‬נוהג ‪ ‬לכנות ‪ ‬בתואר ‪" ‬רבי" ולא ‪" ‬צדיק" כנהוג‪ .‬אפשרות ‪ ‬נוספת ‪ ‬היא ‪ ‬שהוא ‪ ‬האמין ‪ ‬שמבחינה ‪ ‬פדגוגית‪ ,‬חסידי ‪ ‬דורו ‪ ‬היו‪ ‬‬
‫מסוגלים‪ ‬יותר‪ ‬להיפתח ‪ ‬במסגרת‪ ‬קבוצתית‪ ‬ולהתפתח‪ ‬במצב‪ ‬בו‪ ‬הם‪ ‬מרגישים‪ ‬שוויונות‪ ,‬מבלי‪ ‬להיות‪ ‬תחת‪ ‬עינו‪ ‬הבוחנת‪ ‬תמידית‪ ‬‬
‫של‪ ‬הרבי‪ .‬מובן‪ ‬שאין‪ ‬בכך‪ ‬כדי‪ ‬לערער‪ ‬על‪ ‬מרכזיותו‪ ‬של‪ ‬הרבי‪ ‬בחוויה‪ ‬החסידית‪ ‬בכלל‪ - ‬בחיי‪ ‬החצר‪ ,‬בנסיעות‪ ‬ובהתייחדות‪ ‬עם‪ ‬‬
‫החסידים‪ - ‬אלא‪ ‬להוסיף‪ ‬עוד‪ ‬מרכיב‪ ‬אחד‪ ‬עבור‪ ‬אליטת‪ ‬האברכים‪.‬‬
‫‪  572‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .57‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪  ,‬עמ' סב‪   .‬הלשון‪ ‬מבוססת‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' תרח‪ .‬ועי' שם‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בעמ' תקצז‪ ,‬תרלו‪ ,‬תרלט‪ ,‬ואולי‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬מסכת‪ ‬אבות‪ ‬א‪ :‬ב‪ .‬על‪ ‬אהבת‪ ‬חברים‪ ‬בחבורת‪ ‬מקובלים‪ ‬וחסידים‪ ‬קדומים‪ ‬יותר‪ ‬עי' זאב‪ ‬‬
‫גריס‪" ,‬ממיתוס ‪ ‬לאתוס‪ :‬קווים ‪ ‬לדמותו ‪ ‬של ‪ ‬ר' אברהם ‪ ‬מקאליסק"‪ ,‬אומה ‪ ‬ותולדותיה ‪ ‬ב‪ ,‬שמואל ‪ ‬אטינגר ‪) ‬עורך(‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשמ"ד‪ ,‬עמי ‪.122-126‬‬
‫‪ 573‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .57‬השיטה‪ ‬דומה‪ ‬במשהו‪ ‬לשיטת‪ ‬ריפוי‪ ‬פסיכולוגי‪ ‬הנהוגה‪ ‬כיום‪ ‬בארה"ב‪ ‬וידועה‪ ‬כ"‪ "co-counseling‬שבמסגרתה‪ ‬‬
‫אנשים ‪ ‬ללא ‪ ‬הכשרה ‪ ‬מקצועית ‪ ‬מייעצים ‪ ‬זה ‪ ‬לזה‪ .‬בישיבה ‪ ‬ביישוב ‪ ‬בת ‪ ‬עין ‪ ‬משתדלים ‪ ‬ליישם ‪ ‬את ‪ ‬השיטה ‪ ‬הזו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫וקוראים‪ ‬לזה‪" ‬חברותא‪ ‬בעבודת‪ ‬ה'"‪ .‬עי' רבי‪ ‬אלימלך‪" ,‬צעטיל‪ ‬קטן"‪ ,‬אות‪ ‬יג‪" :‬לספר‪ ‬בכל‪ ‬פעם‪ ‬לפני‪ ‬המורה‪ ‬לו‪ ‬דרך‪ ‬השם‪ ‬‬
‫ואפי' לפני‪ ‬חבר‪ ‬נאמן‪ ‬כל‪ ‬המחשבות‪ ‬והרהורים‪ ‬רעים‪...‬ולא‪ ‬יעלים‪ ‬שום‪ ‬דבר‪ ‬מחמת‪ ‬הבושה‪ ‬ונמצא‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬סיפור‪ ‬הדברים‪...‬משבר‪ ‬‬
‫את‪ ‬כח‪ ‬היצה"ר‪...‬חוץ‪ ‬עצה‪ ‬הטובה‪ ‬אשר‪ ‬יוכל‪ ‬לקבל‪ ‬מחבירו‪ ‬שהוא‪ ‬דרך‪ ‬השם‪ ‬והוא‪ ‬סגולה‪ ‬נפלאה"‪ .‬הוידוי‪ ‬בפני‪ ‬חברים‪ ‬היה‪ ‬נהוג‪ ‬‬
‫גם‪ ‬בצפת‪ ‬בחוג‪ ‬של‪ ‬הרמ"ק‪ ,‬ובמיוחד‪ ‬בערב‪ ‬שבת‪ .‬עי' חלמיש‪ ,‬הנהגות‪ ‬קבליות ‪ ‬בשבת‪ ,‬עמי‪ .92 ,47 ‬עי' במיוחד‪ ‬עמ' ‪94-95‬‬

‫‪170‬‬
‫בפסקה זו אנו עדים להעצמה נוספת של האברכים‪ ,‬שבמידה מסוימת מקבלים על עצמם לתת ייעוץ‬
‫רוחני )בנוסף לייעוץ ב"דברים גופניים"‪ ,‬גשמיים( שבדרך כלל ניתן על ידי הרבי עצמו‪ 574.‬כמובן‬
‫שקיים הבדל בעיניו של החסיד בין עצה שניתנה לו על ידי רבו לבין עצתו של חברו‪ ,‬כשברור‬
‫שלרבי סמכות גדולה הרבה יותר מאשר לחסיד רגיל‪ .‬וכאן עלולה להתעורר בעיה‪ :‬כאשר הקבוצה‬
‫כולה עוסקת בלימוד משותף‪ ,‬כולם מטבע הדברים מעורבים בנעשה‪ ,‬ומה אם בשעה שהחברים‬
‫מתחלקים לזוגות‪ ,‬ובמיוחד כאשר החלוקה נעשית לצורך שיחה אינטימית‪ ,‬מישהו נשאר בחוץ?‬
‫תשובת הרב ק"ק ברורה‪ ,‬והוא כותב שישנה אחריות קולקטיבית של החברים‪ ,‬שנדרשים לדאוג‬
‫לחבר החלש‪" :‬ואם נשאר אחד מן החברייא שאין אחד מהם רוצה להתחבר אליו לאוהב פרטי‪,‬‬
‫מוכרחה החברייא ליתן לו אחד מהם"‪ . 575‬הרבי דורש גם הערכה הדדית גבוהה מאוד בין החברים‪:‬‬
‫"תסתכל על כל אחד מהחברייא כעל איש מבני עליה‪ ,‬ותכבדהו ותוקירהו בעיניך‪ ,‬כי הלא בן מבני‬
‫הנביאים הוא‪ ,‬וגם הוא כבר מסר את עצמו לקדושה שישרה ד' עליו"‪ . 576‬וגם על עצמו צריך החבר‬
‫להסתכל בהערכה מיוחדת‪ ,‬ו"יביט על עצמו לא כעל איש נמוך איש בהמי ‪ . . .‬איש מרומם הוא‪,‬‬
‫והדבר שכשר לפני איש אחר אסור לו ‪ . . .‬לא שיחשוב את עצמו לאיש מרומם ויתגאה ח"ו על ידי‬
‫זה‪ ,‬רק אדרבא יתבטל לפני כל איש ישראל"‪ .577‬הרב ק"ק קושר את העניין הזה )איסור ההתגאות(‬
‫לאיסור מפורש לגלות את ענייני החברה לרבים‪" :‬לא יספרו ולא יפרסמו בשוקים וברחובות מן‬
‫החברייא קדושה זו דרכיה ומעשיה‪ ,‬לא יתפארו בה לעיני זולתם ‪ . . .‬וכל הקבלה נקראת סוד‪ ,‬כן כל‬

‫בשם‪ ‬הרמ"ק‪" ,‬לשאת‪ ‬וליתן‪ ‬עם‪ ‬חבר‪ ‬הנז' בכל‪ ‬ערב‪ ‬שבת‪ ‬מה‪ ‬שעשה‪ ‬בכל‪ ‬ימי‪ ‬השבוע‪ ‬ושם‪ ‬יבא‪ ‬לקבל‪ ‬פני‪ ‬שבת‪ ‬מלכתא"‪ .‬ועי'‬


‫שם‪ ‬הערה‪ .164 ‬על‪ ‬ההתנגדות‪ ‬החריפה‪ ‬של‪ ‬ר' חיים‪ ‬ויטאל‪ ‬למנהג‪ ‬זה‪ ‬של‪" ‬פרסום‪ ‬החטאים"‪ ,‬עי' חלמיש‪ ,‬הקבלה‪  – ‬בתפילה‪,‬‬
‫בהלכה‪ ‬ובמנהג‪ ,‬עמ' ‪ ,341-342‬ובהערה‪ .78 ,77 ‬ועי' ‪ ‬גם‪Louis Jacobs (editor), Jewish Mystical Testimonies,  ‬‬
‫‪ ,New York 1996, pp. 309-310‬מספר התרגשות‪ ‬הנפש ‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬אהרן‪ ‬ראטה‪“He should obtain a friend who .‬‬
‫‪will converse with him…on matters having to do with the fear of God…This was the way of the‬‬
‫‪disciples of the holy Ba’al Shem Tov…His intention should be to converse with his friend on Hasidic‬‬
‫”‪themes and so offer encouragement in the service of God.‬‬
‫‪574‬‬
‫‪ ‬ועי' ‪ ‬בתניא‪" ,‬אגרת ‪ ‬הקדש"‪  ,‬פרק ‪ ‬כב‪ ,‬עמ' קלד‪ ,‬שם ‪ ‬הוא ‪ ‬תוקף ‪ ‬את ‪ ‬המנהג ‪ ‬לבקש ‪ ‬מהצדיק ‪ ‬עצות ‪ ‬בעניני ‪ ‬העולם‪" :‬ההיתה‬
‫כזאת‪...‬לשאול ‪ ‬בעצה ‪ ‬גשמיות ‪ ‬כדת ‪ ‬מה ‪ ‬לעשות ‪ ‬בעניני ‪ ‬העולם ‪ ‬הגשמי ‪ ‬אף ‪ ‬לגדולי ‪ ‬חכמי ‪ ‬ישראל‪...‬כ"א ‪ ‬לנביאים ‪ ‬ממש"‪ .‬מבין‪ ‬‬
‫אבותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪ ‬היה‪ ‬הידוע‪ ‬ביותר‪ ‬כמי‪ ‬שעסק‪ ‬בצרכיהם‪ ‬הגשמיים‪") ‬בני‪ ‬חיי‪ ‬ומזוני"( של‪ ‬חסידיו‪ .‬כפי‪ ‬‬
‫שראינו ‪ ‬לעיל ‪ ‬בפרק ‪ ‬על ‪ ‬היחס ‪ ‬בין ‪ ‬חסיד ‪ ‬ובין ‪ ‬רבו‪ ,‬עמ' ‪ ,118-128‬כמובן ‪ ‬שהרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מחייב ‪ ‬גם ‪ ‬קשר ‪ ‬בין ‪ ‬הרבי ‪ ‬ובין ‪ ‬החסיד‪ ‬‬
‫ברובד‪ ‬הזה‪ ,‬הארצי‪ ‬יותר‪.‬‬
‫בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .57‬הכינוי ‪" ‬אוהב ‪ ‬פרטי" לחבר ‪ ‬הוא ‪ ‬חזק ‪ ‬מאוד ‪ ‬ומצביע ‪ ‬על ‪ ‬ה"ייחוד" שבין ‪ ‬החברים ‪ ‬בכלל ‪ ‬ובין‪ ‬‬ ‫‪575‬‬
‫החברותות‪ ‬המיוחדות‪ ‬בפרט‪.‬‬
‫‪ 576‬שם‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪ 577‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .55‬עי' גם‪" ‬אגרת‪ ‬המוסר" לרמב"ן‪) ‬נוסחא‪ ‬ב(‪" ,‬ואם‪ ‬אתה‪ ‬חכם‪ ‬ממנו‪ ‬חשוב‪ ‬בלבך‪ ‬שאתה‪ ‬חייב‪ ‬והוא‪ ‬זכאי‪ ,‬שאם‪ ‬חוא‪ ‬‬
‫חוטא‪ ‬הוא‪ ‬שוגג‪ ‬ואתה‪ ‬מזיד"‪ .‬חיים‪ ‬דוב‪ ‬שעוועל‪) ‬עורך(‪ ,‬כתבי‪ ‬רמב"ן‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשכ"ג‪ ,‬כרך‪ ‬א‪ ‬עמ' שעו‪.‬‬

‫‪171‬‬
‫עבודה שיש בה התגלות הנפש מתנגדת היא לשאון ופרסום‪ ,‬ונוח לה ההסתר"‪ . 578‬בסוף הרב ק”ק‬
‫מנחה את החברים כיצד עליהם לנהוג כאשר על הפרק עומד צירופם של אנשים בני עיר אחרת‬
‫לחברה‪:‬‬
‫חבר גם מעיר אחרת יתקבל להחברה‪ ,‬ואם ימצאו לו חברים בעירו יתנהגו‬
‫כנ"ל‪ ,‬ואם לאו יתנהג הוא בעצמו ככל אשר אפשר לו‪ ,‬ובין כך ובין כך‬
‫צריכים כל החברים להתאסף לא פחות מפעם אחת בשנה‪ ,‬על איזה ימים‪,‬‬
‫לא לאסוף אסיפה בשאון ורעש‪ ,‬רק לבוא למקום אחד‪ ,‬והימים האלו ימי‬
‫עבודה ופרישות יהיו וישיחו זה בזה וזה לזה איך מתנהגים הם בעניני‬
‫עבודתם בכל השנה‪ ,‬ואיך מקדשים הם את כל מעשיהם לכבודו ית' ואיך‬
‫‪579‬‬
‫יקבלו ויוסיפו להתחזק ולהשקיע בקדושת ד' מהיום והלאה‪.‬‬
‫כבר הזכרנו שברשותה של כל חבורה חייב להיות פנקס ובו שמותם של החברים וענייני החברה‪ ,‬ובו‬
‫צריך כל חבר לחתום את שמו תחת "נוסח הקבלה" כעדות לכך שהוא "מקבל על עצמו את הקבלה‬
‫ותקנות החברה"‪.580‬‬
‫הנוסח שמופיע בבני מחשבה טובה מתאים‪ ,‬כמובן‪ ,‬דווקא למי שמקבל על עצמו חברות בחברה של‬
‫"בני מחשבה טובה"‪ ,‬וכפי שכבר הזכרנו למעלה‪ .‬אם נשווה את נוסח הקבלה כאן לנוסח הקבלה‬
‫שבהכשרת האברכים‪ , 581‬נגלה שבנוסף לכמה שינויי לשון קלים‪ ,‬ישנו הבדל אחד גדול‪ :‬בהכשרת‬
‫האברכים מובא נוסח שמתאים אפילו למי שמקבל על עצמו "דברי חברות" מבלי להצטרף לחבורה‪,‬‬
‫וכפי שהרב ק”ק מצהיר שם‪ ,‬גם מי שרוצה לעבוד את ה' אך לא רוצה להיות קשור בקבוצה‬
‫מאורגנת של חסידים חייב לקבל על עצמו "דברי חברות"‪. 582‬‬

‫א‪ :8‬סקירת הנושאים הנדונים ב"סדר אמצעי ויסוד החברה"‬


‫"סדר אמצעי ויסוד החברה" מהווה את עיקר הספר )‪ 37‬מתוך ‪ 53‬עמודים(‪ ,‬ובו המחבר מפתח את‬

‫‪ 578‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .58-57‬עי'‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪ ,9‬ובהכשרת‪ ‬האברכים‪  ,‬עמ’‪ ‬סב‪ .‬הרבי מספק‪ ‬הגדרה‪ ‬נוספת‪ ‬למושג‪" ‬סוד" באש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ’‪  ‬קנ‪.‬‬


‫‪ 579‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .58‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’‪ ‬ס‪  ,:‬שם‪ ‬נכתב‪ ‬שהקבוצות‪ ‬אינן‪ ‬בהכרח מיועדות‪ ‬עבור‪ ‬חסידיו ‪ ‬של‪ ‬אותו‪ ‬הרבי‪" :‬ואם‪ ‬‬
‫רוצים‪ ‬כל‪ ‬האברכים‪ ‬והבחורים‪ ‬מאיזה‪ ‬מפלגות‪ ‬חסידות‪ ‬בעיר‪ ‬אחת‪ ‬להתחבר‪ ‬יחד‪ ,‬ג"כ‪ ‬יוכלו‪ ‬אם‪ ‬דרכי‪ ‬החסידות‪ ‬שלהם‪ ‬נוחים‪ ‬זה‪ ‬‬
‫לזה"‪   .‬אין‪ ‬לנו‪ ‬מידע‪ ‬לגבי‪ ‬יישום‪ ‬מעשי‪ ‬של‪ ‬קבוצות‪ ‬מעורבות‪ ‬מחצרות‪ ‬שונות‪ ‬או‪ ‬מחסידים‪ ‬מערים‪ ‬שונות‪ ,‬ולא‪ ‬על‪" ‬אסיפות"‬
‫שדומות‪ ‬לתיאורו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בכאן‪.‬‬
‫‪ 580‬נוסח‪ ‬הקבלה‪ ‬שהבאנו‪ ‬למעלה‪ ‬מופיע‪ ‬בספר‪ ‬בעמודים ‪.55-54‬‬
‫‪ 581‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סג‪ - :‬סד‪.‬‬
‫‪ 582‬שם‪ ,‬עמ' סב‪  .:‬על‪ ‬המושג‪ ‬של‪ ‬תקנות‪ ‬לקבוצות‪ ‬מקובלים‪ ‬עי' חלמיש‪ ,‬הקבלה‪ – ‬בתפילה‪ ,‬בהלכה‪ ‬ובמנהג‪ ,‬עמ' ‪ .343-345‬עי'‬
‫‪ , Jacobs, Jewish Mystical Testimonies, pp. 192-197‬על‪ ‬התקנון‪ ‬של‪ ‬ישיבת‪ ‬המקבלים‪ ‬בית‪ ‬אל‪ ‬בירושלים‪ .‬ועי' גם‪ ‬‬
‫עמנואל‪ ‬אטקס‪ ,‬בעל‪ ‬השם‪ :‬הבעש"ט‪ – ‬מאגיה‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬הנהגה‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.166‬‬

‫‪172‬‬
‫שיטתו ב"עבודת המחשבה" וכותב על שאיפותיו לחברי הקבוצה; על מכשולים אפשריים בתהליך‬
‫ההתפתחות הרוחנית ועל תרגילים שמטרתם לפתח את הרגש ואת המחשבה‪ .‬נושאים אלו‪ ,‬שנדונים‬
‫בו באופן תמציתי‪ ,‬זכו לאחר מכן לפיתוח נרחב יותר בספרים אחרים של הרב ק"ק‪ ,‬ובעיקר‬
‫בהכשרת האברכים ובמבוא השערים‪ .‬מפאת חשיבותם של הנושאים הללו להבנת שיטתו הכוללת‬
‫של הרב ק"ק‪ ,‬אנו נסקור את חלקם בקצרה‪ ,‬ובחלקם נדון בהרחבה בפרקים מאוחרים יותר‪.583‬‬

‫א‪ :9‬עבודת המחשבה‬

‫נפתח בדיון קצר במושגים "מחשבה" ו"עבודת המחשבה" בחסידות‪ ,‬ובמיוחד במקורותיו של הרב‬
‫ק"ק‪ .‬האמירה המיוחסת לבעל שם טוב‪ ,‬ומצוטטת בכמה מקומות‪ ,584‬לפיה "באמת במה‬
‫שהמחשבה של האדם מחשב שם הוא האדם עצמו"‪ ,‬מדגישה מאוד את הפעילות הפנימית ביותר‬
‫והמוסתרת ביותר מבין שלוש פעולותיו של האדם‪ ,‬מחשבה דיבור ומעשה‪ .‬גם בנועם אלימלך‬
‫מצאנו כמה התייחסויות למחשבה ול"עבודת המחשבה"‪ .‬לפי רבי אלימלך‪ ,‬עבודת המחשבה‬
‫קשורה להתבוננות ברוממות ה'‪" :‬והנה עיקר העבודה שעל ידה יתייחד שמו יתברך הוא על ידי‬
‫הסתכלות ברוממות א‪-‬ל‪...‬כיון שזה היא עיקר העבודה במחשבה אך אם היה האדם מסתכל‬
‫ברוממותו תמיד בלי הפסק היה בטל מהמציאות‪...‬לכן השם ברחמיו נתן לנו התרי"ג מצות שנעסוק‬
‫בהם בגופינו לעבודתו‪...‬שיהיה אפשר לו לקיים בדביקותו יתברך"‪ 585.‬התוצאה של עבודת‬
‫המחשבה בהתבוננות ברוממות ה' היא האהבה‪" :‬ואהבה היא המחשבה‪ ,‬דהיינו לחשוב רוממות‬
‫הא‪-‬ל ועל ידי זה מכניס בלבו אהבה שלימה‪ ,‬כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה‬

‫‪   583‬ובחלקם‪ ‬כבר‪ ‬נגענו‪ ‬בפרקים‪ ‬קודמים‪.‬‬
‫‪584‬‬
‫מגיד‪ ‬דבריו‪ ‬ליעקב‪ ,‬למגיד‪ ‬דב‪ ‬בער‪ ‬ממזריטש‪ ,‬רבקה‪ ‬ש"ץ‪-‬אופנהיימר‪) ‬עורכת(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ .240‬מובא‪ ‬גם‪ ‬אצל‪ ‬רחל‪ ‬‬
‫אליאור‪ ,‬תורת ‪ ‬אחדות ‪ ‬ההפכים‪ ,‬עמ' ‪ .32‬וראה ‪ ‬גם ‪ ‬מאמרה ‪" ‬ר' יוסף ‪ ‬קארו ‪ ‬ור' ישראל ‪ ‬בעל ‪ ‬שם ‪ ‬טוב‪ :‬מטפורמוזה ‪ ‬מיסטית‪,‬‬
‫השראה‪ ‬קבלית‪ ‬והפנמה‪ ‬רוחנית"‪" ,‬תרביץ" כרך‪ ‬סה‪ ,‬חוברת‪ ‬ד‪) ‬תשנ"ו(‪ ,‬עמ' ‪ .690‬עי' גם‪ ‬מי‪ ‬השלוח‪ ,‬חלק‪ ‬א‪ ,‬פרשת‪ ‬אמור‪,‬‬
‫ד"ה‪" ‬אמר‪ ‬אל‪ ‬הכהנים" )פסקה‪ ‬השלישית(‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מביא‪ ‬אמירה‪ ‬זאת‪ ‬בסוף‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סח‪" ::‬מקדושנו‪ ‬הבעש"ט‪ ‬‬
‫זצוק"ל‪ ‬איתא‪ ‬שבמקום‪ ‬שמחשבתו‪ ‬של‪ ‬האיש‪ ,‬שם‪ ‬כל‪ ‬האיש‪ ‬נמצא"‪ .‬על המושג‪" ‬עולם‪ ‬המחשבה" )לעומת‪" ‬עולם‪ ‬הדיבור"(‬
‫לעניין התפילה‪ ‬בחסידות‪ ,‬עי' רבקה‪ ‬ש"ץ‪ ‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪.121-128‬‬
‫‪585‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' נה‪   .‬תפיסת‪ ‬המצוות‪ ‬בחסידות‪ ‬והיחס‪ ‬בין‪ ‬הגישה‪ ‬הספיריטואלית‪ ‬ובין‪ ‬הקיום‪ ‬המעשי‪ ‬הוא‪ ‬נושא‪ ‬רחב‪ .‬עי'‬
‫תשבי‪ ‬דן‪" ,‬חסידות"‪ ,‬אנציקלופדיה‪ ‬העברית‪ ‬כרך‪ ‬יז‪ ,‬עמ' ‪ ;804-807‬ש"ץ‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬פרק‪ ‬ה‪" ,‬מעמדן‪ ‬של‪ ‬המצוות"‪,‬‬
‫עמ' ‪ .54-77‬עי' דבריה‪ ‬בעמ' ‪" :54‬כאן‪ ‬כדאי‪ ‬לציין‪ ‬נקודה‪ ‬חשובה‪ :‬פחות‪ ‬מבכל‪ ‬תחום‪ ‬אחר‪ ‬נתנה‪ ‬החסידות‪ ‬דעתה‪ ‬על‪ ‬משמעותן‪ ‬‬
‫של‪ ‬המצוות‪ .‬עיקר‪ ‬דיונה‪ ‬נתונים‪ ‬לשני‪ ‬הקצוות‪ ‬הקיצוניים‪ ,‬קרי‪ :‬תפילה‪ ‬ועבודה‪ ‬בגשמיות"‪ .‬ועי' חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬‬
‫ר' שניאור ‪ ‬זלמן ‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪ ,244-251‬שעוסק ‪ ‬גם ‪ ‬ביחס ‪ ‬בין ‪ ‬תלמוד ‪ ‬תורה ‪ ‬וקיום ‪ ‬מצוות ‪ ‬אצל ‪ ‬ר' ש"ז‪ .‬על ‪ ‬המקום‪ ‬‬
‫לאוטונומיות‪ ‬בהגות‪ ‬חסידית‪ ,‬עי' רחל‪ ‬אליאור‪ ,‬חרות‪ ‬על‪ ‬הלוחות‪ ,‬פרק‪ ‬יא‪'" ,‬חירות‪ ‬על‪ ‬הלוחות' ו'חרות‪ ‬על‪ ‬הלוחות' – ‪ ‬הנהגה‪ ‬‬
‫מיסטית‪ ‬והכרעה‪ ‬אוטונומית"‪ ,‬עמ' ‪.196-221‬‬

‫‪173‬‬
‫מעולם"‪ 586.‬המילים "לצייר אף דבר שלא ראה מעולם" קשורות גם לשיטת המדיטציה בדימוי‬
‫מודרך שהרב ק"ק שאב מרבי אלימלך והרחיב מאד‪ ,‬ובכך נדון בהמשך בפרק שיעסוק בתרגילי‬
‫מדיטציה‪ 587.‬גם אביו של הרב ק"ק‪ ,‬רבי אלימלך מגרודזיסק‪ ,‬עסק בכתביו בנושא המחשבה ועבודת‬
‫המחשבה‪ 588.‬הוא פתח את ספרו הראשון אמרי אלימלך באמירה ש"צריך אדם לידע נאמנה כי‬
‫עיקר הוא מחשבה ודעת"‪ 589.‬המחשבה מוזכרת גם בפסקה השניה והשלישית‪" :‬על פי דרך‬
‫העבודה כי מ"י הוא עולם הבינה עולם המחשבה"‪ .‬ושוב‪" :‬ועיקר תיקון המידות הוא בביטולם‬
‫והתכללותם בסוד המחשבה‪ .‬היינו שיגיע האדם בבחי' עבודתו לדביקות גדול ועצום‪...‬עד שלא‬
‫ירגיש בעצמותו שום בחי' מדה‪...‬ואך עבודתו הוא בסוד המחשבה בחי' חכמה בחי' ראשית בחי'‬
‫יראה עלאה"‪ 590.‬רבי אלימלך מגרודזיסק מקשר בין המחשבה לבין ספירות חכמה ובינה‪ 591.‬עבודת‬
‫המחשבה משמשת לתיקון המידות כי בעזרתה מגיע העובד לרמה רוחנית כה גבוהה של יראה‬
‫עילאה ודבקות‪ ,‬שמידותיו מתבטלות‪ .‬המילים "שלא ירגיש בעצמותו שום בחי' מדה" נשמעות כמו‬
‫הגדרתו של בנו‪ ,‬הרב ק"ק‪ ,‬למצב האכסטטי לו הוא קורא "התלהבות" שבו החסיד יוצא ממצבו‬

‫‪  586‬שם‪ ,‬עמ' רצ‪ .‬ועי' גם‪ ‬עמ' שכ‪" :‬והפעולה‪ ‬המביאה‪ ‬את‪ ‬האדם‪ ‬לידי‪ ‬אהבה‪ ‬הוא‪ ‬המחשבה‪ ‬הטהורה‪ ‬הזכה‪ ‬והצלולה"‪.‬‬


‫‪  587‬ועי' שם‪ ‬עמ' עג‪" ,‬וצריך‪ ‬האדם‪ ‬לצייר‪ ‬בלבו‪ ‬את‪ ‬גודל‪ ‬ממשלתו‪...‬ועל‪ ‬ידי‪ ‬זה‪ ‬יבא‪ ‬לו‪ ‬אהבה‪ ‬רבה‪...‬שבמחשבה‪ ‬יכול‪ ‬האדם‪ ‬להשיג‪ ‬‬
‫השגות‪ ‬גדולות‪ ‬לאין‪ ‬קץ‪ ,‬כי‪ ‬המחשבה‪ ‬היא‪ ‬גם‪ ‬כן‪ ‬אין‪ ‬סוף"‪ .‬כאן‪ ‬רמוז‪ ‬כנראה‪ ‬גם‪ ‬כוחה‪ ‬של‪ ‬המחשבה‪ ‬ככלי‪ ‬בעזרתו‪ ‬ניתן‪ ‬להשיג‬
‫מדרגת ‪ ‬רוח ‪ ‬הקודש‪ .‬ועי' גם ‪ ‬אצל ‪ ‬החוזה ‪ ‬מלובלין‪ ,‬דברי ‪ ‬אמת‪ ,‬עמ' קלד‪ ,‬שם ‪ ‬גם ‪ ‬הוא ‪ ‬מדגיש ‪ ‬את ‪ ‬עליונותה ‪ ‬של ‪ ‬המחשבה‪ ‬‬
‫בהשוואה‪ ‬לדיבור‪ ‬ומעשה‪" :‬לעורר‪ ‬מ"ן‪ ‬גם‪ ‬במחשבות‪ ‬טובות‪ ‬כי‪ ‬הדיבורים‪ ‬ומעשים‪ ‬מצומצמים‪  ‬משא"כ‪ ‬מחשבה‪ ‬ברגע‪ ‬אחד‪ ‬יכול‪ ‬‬
‫לחשוב‪ ‬כל‪ ‬העולם‪ ‬כולו"‪ .‬עבודת‪ ‬המחשבה‪ ‬מוזכרת‪ ‬בספר‪ ‬מאור‪ ‬ושמש ‪ ‬פעמיים‪  .‬בעמ' שמח‪ ,‬כחלק מתיאור‪ ‬של‪ ‬צדיק‪ ‬שראוי‪ ‬‬
‫ללמוד‪ ‬ממנו‪ ‬איך‪ ‬לעבוד‪ ‬את‪ ‬ה' כתוב‪" ‬כשרואה‪ ‬אותו ‪ ‬נתלהב‪...‬שהוא‪ ‬עובד‪ ‬תמיד‪ ‬את‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬במחשבתו‪ ‬באהבה‪ ‬עזה‪ ,‬לכן‪ ‬‬
‫יכול‪ ‬להדריך‪ ‬במחשבתו‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬באי‪ ‬עולם‪ ‬בדרך‪ ‬הטוב‪ ‬והישר"‪ .‬כאן‪ ,‬כמו‪ ‬בנועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬רואים‪ ‬אנו‪ ‬קשר‪ ‬בין‪ ‬מחשבה‪ ‬לבין‪ ‬‬
‫אהבת‪ ‬ה'‪ .‬לא‪ ‬ברור‪ ‬לנו‪ ‬מהי ‪ ‬משמעותן‪ ‬של‪ ‬המילים‪" ‬להדריך‪ ‬במחשבתו"‪ .‬בעמ' תרלא‪ ‬בעל מאור‪ ‬ושמש מדגיש את‪ ‬אלמנט‪ ‬‬
‫ההסתרה‪ ‬בעבודת‪ ‬המחשבה‪" :‬שתהיה‪ ‬מחשבתו‪ ‬גדולה‪ ‬ועמוקה‪...‬בעבודת‪ ‬השם‪ ‬יתברך‪ ‬יותר‪ ,‬מהנראה‪ ‬ממעשיו‪...‬וזה‪ ‬עיקר‪ ‬הצנע‪ ‬‬
‫לכת ‪ ‬שהמחשבה ‪ ‬נעלמה ‪ ‬מכל ‪ ‬עין‪...‬עיקר ‪ ‬עבודתו ‪ ‬במחשבתו ‪ ‬יותר ‪ ‬ויותר ‪ ‬ממעשיו‪...‬מוסיפין ‪ ‬לו ‪ ‬דביקות ‪ ‬המחשבה ‪ ‬בעבודתו"‪.‬‬
‫מכאן‪ ‬שעבודת‪ ‬המחשבה‪ ‬מביאה‪ ‬לידי‪ ‬דבקות‪ .‬עי' גם‪ ‬אצל‪ ‬ש"ץ‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪ ,108‬בשם‪ ‬הבעש"ט‪ ‬והמגיד‪ .‬ש"ץ‬
‫מזהה ‪ ‬את ‪ ‬עבודת ‪ ‬המחשבה ‪ ‬כעבודה ‪ ‬פנימית ‪ ‬מוסתרת ‪ ‬וכתפילה ‪ ‬שבה ‪" ‬לא ‪ ‬יעשה ‪ ‬שום ‪ ‬תנועה ‪ ‬באיברים ‪ ‬רק ‪ ‬בפנימיות‪ ‬‬
‫בנשמתו‪...‬לעבוד‪ ‬במחשבה‪ ‬לבד‪ ‬בלי‪ ‬הגוף‪...‬שלא‪ ‬יעשה‪ ‬שום‪ ‬תנועה‪...‬שלא‪ ‬יבטל‪ ‬הדביקות‪...‬לדבק‪ ‬עצמו‪ ‬בעולם ‪ ‬המחשבה‪ ‬שהוא‪ ‬‬
‫חכמה"‪ .‬ועי' גם‪ ‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬בדרשה‪ ‬לפרשת‪ ‬חיי‪ ‬שרה‪ ‬שנת‪ ‬תרצ"א‪ ,‬עמ' טז‪ ,‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מבחין‪ ‬בין‪" ‬עבודת‪ ‬המחשבה" לבין‪ ‬‬
‫"עבודה‪ ‬פשוטה"‪.‬‬
‫‪    588‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ,‬אמר‪ ‬לי‪ ‬פעם‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שאב ‪ ‬את‪ ‬שיטתו‪ ‬במחשבה‪ ‬משני‪ ‬מקורות‪ :‬מספר‪ ‬נועם‪ ‬‬
‫אלימלך‪ ‬ומאביו‪  .‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' טו‪ :‬בשם‪ ‬ספר‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך‪.‬‬
‫‪589‬‬
‫אמרי‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' א‪ .‬מילים‪ ‬אלה‪ ‬מופיעות‪ ‬באמצע‪ ‬הפסקה‪ ‬הראשונה‪.‬‬
‫‪   590‬שם‪ ,‬עמ' א‪-.‬א‪  :‬ועי' גם‪ ‬עמ' ‪" ,274‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬יכול‪ ‬לזכות‪ ‬ולבוא‪ ‬לבחי' ביטול‪ ‬המדות‪ ‬מגודל‪ ‬הדביקות‪ ‬בחי' עבודת‪ ‬המחשבה"‪.‬‬
‫‪   591‬הקשר‪ ‬הזה‪ ‬נמצא‪ ‬גם‪ ‬בספרות‪ ‬הקבלה‪ .‬עי' זהר‪ ,‬ג‪:‬רכט‪" :‬חכמה‪ ‬עלה‪ ‬במחשבה‪ ,‬דאיהו‪ ‬בינה‪ ,‬מחשבה‪ ‬והרהור‪ ‬כלא‪ ‬חד"‪ .‬ועי'‬
‫תקוני‪ ‬הזהר‪ ,‬עמ' יז‪" .‬חכמה‪ ‬מוחא‪ ‬איהו‪ ‬מחשבה‪ ‬מלגאו‪ ,‬בינה‪ ‬לבא‪ ‬ובה‪ ‬הלב‪ ‬מבין"‪.‬‬

‫‪174‬‬
‫‪592‬‬
‫התודעתי הרגיל‪ ,‬שקושר אותו עם האגו ועם החושים ‪.‬‬

‫הרב ק"ק פותח את דיונו ברפלקציה על בעיית שכחת האדם את ה'‪ ,‬שהיא "עיקר הסיבה שמרחקת‬
‫את האדם מן אלוקיו ‪ . . .‬אם היה רואה בעיניו ממש איך הוא עומד לפני ה' ‪ ,‬לא היה לו שום יצר רע‬
‫‪ . . .‬וכיון שכן‪ ,‬כל עבודתו צריכה להיות איך לחזק את מחשבתו‪ ,‬להרחיבה‪ ,‬לחזקה‪ ,‬ולשכללה‬
‫ולקשרה אל ה' ית' "‪ . 593‬במילים אלו כבר מרמז הרב ק"ק לשאיפתו שהחסיד המתקדם יצליח‬
‫לפתח מעין ראיה רוחנית–נבואית שתאפשר לו להבחין בפנאנתאיסטיות שבמציאות ו"לראות" את‬
‫מציאותו של הא‪-‬ל בכל‪ .‬מטרה נוספת היא הביטול והאיחוד המיסטי עם ה'‪" :‬עד שיתבטל כולו‬
‫ויתכלל על ידיהם בו ית'"‪ .‬על מנת לממש שאיפות גדולות אלה‪" ,‬כל עבודתנו צריכה להיות איך‬
‫לחזק את מחשבותנו להרחיבה לחזקה ולשכללה ולקשרה לד' ית'"‪ ,594‬ובקיצור‪" ,‬עבודת‬
‫המחשבה"‪ .‬הרב ק"ק מסביר שעקב "ירידת הדורות" חל שינוי קיצוני בטיבה המעשי של עבודה זו‪:‬‬
‫"לפי האמת עבודת המחשבה צריכה להתחיל מלמטה למעלה‪ .‬מתחילה יטהר את גופו ואז‬
‫מחשבתו ממילא תטהר ותתחזק‪ . . .‬לא כן עתה בדור עיקבתא דמשיחא‪ ,‬דור נמוך‪ ,‬דור של עקביים‪,‬‬
‫וגם חולשת הגוף גורמת ‪. . .‬וכאשר מתחיל עתה את עבודתו בגופו‪. . .‬זו וזו לא עלתה בידו‪. . .‬לכן‬
‫צריכים להתחיל את העבודה במחשבה"‪ 595.‬נקודה זו מהווה גם הסבר לשמם של הקונטרס‬
‫והחברה‪" :‬ולתכלית זו קראנו את חברתנו 'בני מחשבה טובה'‪ . . . 596‬לחזק ולגלות מחשבה טובה‬
‫בנו ‪ . . .‬עד שאת כל הגוף תכניע וכל חושיו תבטל תחתיה‪ ,‬היא תתראה ותמשול באדם"‪ . 597‬הרב‬
‫ק"ק קובע ש"שכלול שטוח וחיזוק המחשבה‪ ,‬זהו יסוד חברתנו ועיקר האמצעי שעל ידה נוכל‬
‫להתקשר בעבודה"‪ . 598‬מכיוון שהוא מדגיש כל כך את המחשבה כמרכזה של עבודת ה'‪ ,‬הוא רואה‬
‫צורך בניתוח הסיבות לחולשת המחשבה אצל רוב בני אדם‪ ,‬ובהדרכתם לגבי האופן בו יש לתקנה‪.‬‬
‫על פי דברי הרב ק”ק כאן‪ ,‬ישנן שתי סיבות עיקריות לחולשת המחשבה‪ :‬א( "העדר התעוררות בין‬

‫‪592‬‬
‫עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬בנושא "התרגשות‪ ‬והתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪.66-67‬‬
‫‪ 593‬בני‪ ‬מחשבה טובה‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪   594‬שם‪.‬‬
‫‪ 595‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .12-11‬וראה ‪ ‬את ‪ ‬הגדרת ‪" ‬עבודת ‪ ‬המחשבה" ‪ ‬במבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כז‪" :.‬עבודת ‪ ‬המחשבה ‪ ‬בדרך ‪ ‬החסידות‪ ‬‬
‫ועבודתה‪...‬היא‪ ‬להשיג‪ ‬השגות‪ ‬עילאיות‪ ,‬לא‪ ‬רק‪ ‬בצירופי‪ ‬ויחודי‪ ‬השמות‪ ‬ואותיותיהם‪ ‬לבד‪ ,‬רק‪ ‬גם‪ ‬להרבות‪ ‬במחשבות‪ ‬מגדלותו‪ ‬‬
‫ית'‪...‬ולא‪ ‬מגדלותו‪ ‬שבעולמות‪ ‬העילאות‪ ‬לבד‪ ,‬רק‪ ‬גם‪ ‬מגדלותו‪ ‬שבעוה"ז"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ממשיך‪ ‬שם‪ ‬ומקשר‪ ‬בין‪" ‬עבודת‪ ‬המחשבה"‬
‫לבין‪ ‬ה"עבודה‪ ‬בגשמיות"‪ .‬ועי' וקס‪" ,‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪.81-85‬‬
‫‪596‬‬
‫עי' בית‪ ‬אהרן‪ ,‬עמ' עה‪" ,:‬העיקר‪ ‬תשובה‪ ‬היא‪ ‬המחשבה‪...‬זו‪ ‬היא‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה"‪.‬‬
‫‪ 597‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .12‬ועי' גם‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ב‪" ::‬תוכל‪ ‬נפשנו‪ ‬להתגבר‪ ‬על‪ ‬חושנו"; בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ'‬
‫‪" :25‬המחשבה‪ ‬תהיה‪ ‬חושבת‪ ‬מחשבה‪ ‬נקיה‪ ‬עצם‪ ‬המחשבה‪...‬ומתגברת‪ ‬על‪ ‬החושים"‪.‬‬
‫‪  598‬שם‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬

‫‪175‬‬
‫‪599‬‬
‫ב( "מום טבעי שאין לו בכלל מחשבה חזקה ‪. . .‬‬ ‫התלהבות של שמחה ובין של שבירת הלב"‪.‬‬
‫והיא רק כעין בעל שכל הקטן"‪.‬‬
‫כל אלה בעייתיים מן הסיבה הבאה‪:‬‬
‫בעל מחשבה חזקה אז בשעה שמתעורר ומתלהב מחשבתו מתחזקת וברה‬
‫ורואה במחשבתו ובדמיונו דמיון של ישראל בני נביאים‪ ,‬את ד' ית' וכסא‬
‫כבודו‪ ,‬כל אחד לפי מצבו‪ ,‬עד שאפילו אחר כך אחר התלהבותו יכול‬
‫לאחוז במחשבתו הקדומה לבלי להרפותה‪ ,‬לצייר לו גם עתה את כבודו‬
‫ית' אשר לפניו‪ ,‬ומחשבה חזקה זו שאוחז יכול לעורר שוב גם התלהבותו‬
‫‪600‬‬
‫בכל עת ובכל שעה שמכשיר את עצמו‪.‬‬
‫קטע זה חשוב ביותר משום שהרב ק"ק מגלה בו דברים מרתקים על אודות הקשר בין מצב תודעתי‬
‫של "התעוררות והתלהבות" לבין חוזק המחשבה‪ ,‬המזוהה כאן עם ה"דמיון‪...‬של בני הנביאים"‪,‬‬
‫שנפעלת באופן טבעי דווקא כאשר החסיד שרוי במצב תודעתי כזה‪ .‬ומה רואה העובד במחשבתו‪,‬‬
‫בסוג של ראייה נבואית‪ ,‬בזמנים כאלו? לא פחות מאשר "את ד' ית' וכסא כבודו"!‪ 601‬מאוחר יותר‪,‬‬
‫כחלק מעצה למתחילים בתפילה בכוונה‪ ,‬דן הרב ק"ק בטכניקה לראיית כסא הכבוד )ואולי אף את‬
‫ה'(‪ ,‬שמסתמכת על פרשנותו לדברי הראב"ד בהלכות תשובה‪ .‬להלן נתעמק בנושא סבוך זה‪.‬‬
‫הנקודה האחרונה בקטע היא שלאחר שהחסיד מפתח "מחשבה חזקה"‪ ,‬מחשבה זו הופכת לכלי‬
‫בעזרתו הוא מסוגל להביא את עצמו למצב של התלהבות ואקסטזה בכל עת שירצה‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬אם בתחילה המחשבה החזקה היא תוצר של מצב ההתלהבות‪ ,‬בשלב מתקדם יותר הופכת‬
‫המחשבה לכלי דרכו ניתן לעורר את ההתלהבות‪ ,‬שהיא‪ ,‬כפי שהראינו לעיל‪ ,‬המצב הרוחני‪-‬תודעתי‬

‫‪599‬‬
‫עי' שם‪ ‬בהגדרה‪ ‬של‪" ‬שבירת‪ ‬הלב"‪ ,‬שהיא‪ ‬שונה‪ ‬לחלוטין‪ ‬מ"עצבות"‪ ,‬שהיא‪" ‬רק‪ ‬מין‪ ‬העדר‪ ‬וטמטום"‪" .‬שבירת‪ ‬הלב" היא‪" ‬כמו‪ ‬‬
‫שמרגיש‪ ‬האיש‪ ‬הישראלי‪ ‬שבלילי‪ ‬יום‪ ‬הכיפורים‪ ‬שלבו‪ ‬נשבר‪ ‬אדרבא‪ ‬לבו‪ ‬ומוחו‪ ‬פתוחים"‪ .‬לפי‪ ‬הגדרה‪ ‬זו‪" ‬שבירת‪ ‬הלב" דומה‪ ‬‬
‫למצב‪ ‬נפשי‪ ‬של‪ ‬געגועים‪ ‬ותשוקה‪ ‬לקב"ה‪ ,‬שהם רגשות‪ ‬חיוביים‪ ‬ביותר‪.‬‬
‫‪  600‬שם‪ ,‬עמ' ‪.12-13‬‬
‫‪      601‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מרבה ‪ ‬לבקש ‪ ‬מהחסיד ‪ ‬לצייר ‪ ‬לעצמו ‪ ‬שהוא ‪ ‬עומד ‪ ‬לפני ‪ ‬ה' או ‪ ‬לפני ‪ ‬כסא ‪ ‬הכבוד‪ ,‬מה ‪ ‬שמזכיר ‪ ‬במעט ‪ ‬את ‪ ‬החוויה‪ ‬‬
‫המיסטית‪ ‬של‪ ‬ראיית‪ ‬המרכבה‪ .‬עי' ‪ .Scholem, Major Trends, pp. 43-45‬עי' גם‪ ‬פירוש‪ ‬הרמב"ן‪ ‬לבראשית‪ ‬כח‪:‬יז‪" ,‬כל‪ ‬‬
‫המתפלל‪ ‬בירושלים‪ ‬כאלו‪ ‬מתפלל‪ ‬לפני‪ ‬כסא‪ ‬הכבוד‪ ,‬ששער‪ ‬שמים‪ ‬הוא‪ ‬פתוח‪ ‬לשמוע‪ ‬תפילתו‪ ‬של‪ ‬ישראל"‪ .‬על‪ ‬דברי‪ ‬הרמב"ן‪ ‬עי'‬
‫‪ Idel, Ascensions of High, pp. 173-174.‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מח‪" .‬ובמחשבתך‪ ‬תצייר‪ ‬את‪ ‬כבוד‪ ‬ד' שעומד‪ ‬אתה‪ ‬‬
‫לפניו‪ ‬ית' ומתחנן"‪ .‬כאן‪ ‬הדרישה‪ ‬רדיקאלית ‪ ‬אף‪ ‬יותר ‪  -‬לצייר‪ ‬את‪" ‬כבוד‪ ‬ד'" ולא‪ ‬רק‪ ‬את‪ ‬כיסאו‪  .‬רוב‪ ‬האיזכורים‪ ‬של‪ ‬הביטוי‪ ‬‬
‫"לפני‪ ‬כסא‪ ‬הכבוד" בחסידות‪ ‬קשורים‪ ‬למושג‪ ‬התשובה‪ .‬עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬פרשת‪ ‬וישלח‪ ,‬עמ' נב; קדושת‪ ‬לוי ‪ ‬לרבי‪ ‬לוי‪ ‬יצחק‪ ‬‬
‫מברדיטשוב‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ‬תשמ"ה‪ ,‬ראש‪ ‬השנה‪ ,‬עמ' צד‪ ;.‬פרי‪ ‬צדיק‪ ‬לרבי‪ ‬צדוק‪ ‬הכהן‪ ‬מלובלין‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ב‪ ,‬כרך‪ ‬שני‪ ,‬פרשת‪ ‬‬
‫וארא‪ ,‬עמ' יג‪.:‬‬

‫‪176‬‬
‫הגבוה ביותר במערך של הרב ק"ק )חוץ מן הנבואה עצמה‪ ,‬כמובן(‪ 602.‬הרב ק”ק חוזר לשאלת‬
‫חולשת המחשבה בימינו וטוען שהמצב לא היה צריך בהכרח להיות כפי שהוא‪ ,‬מכיוון ש"מחשבה‬
‫איננה שכל" שתלוי במוח חריף‪" ,‬אדרבא רק אמונה פשוטה בד' אנו דורשים‪...‬שיהיה חושב‬
‫באמונתו במחשבה רחבה"‪ .‬אם כן‪" ,‬מחשבה" היא מעין התבוננות חזקה ובהירה בדבר שנמצא‬
‫בטבע אצל היהודי‪ ,‬האמונה בה'‪ ,‬שבמצב נפשי תקין אמורה להיות טבע שני‪" :‬ולמה תעדר לו לאיש‬
‫ישראל שהוא מבני הנביאים מין דמיון זה ומחשבה זו"? התשובה פשוטה‪ :‬כמו כל איבר בבן אדם‪,‬‬
‫גם המחשבה נחלשת ומתנוונת כתוצאה מאי‪-‬שימוש‪ ,‬ולכן היא זקוקה לעבודה מאומצת ולתרגילים‬
‫מיוחדים על מנת שהיא תוכל לחזור לכוחה הטבעי ולממש את הפוטנציאל האמיתי הגלום בה‬
‫לעבודת ה'‪ 603.‬בלשונו של הרב ק"ק‪" ,‬פשוט הוא מפני שלא השתמש ועבד בו כראוי" וגם‪,‬‬
‫ש"עבודת גופו מכחשת את מחשבתו"‪ .‬לכן אם רוצים אנו להיכנס ל"עבודת המחשבה"‪ ,‬עלינו‬
‫"להוציא ולגלות בנו מחשבה חזקה מחדש ולהרגילה בעבודתה‪ ".‬יש בכך תועלת כפולה‪" :‬כי לא‬
‫די שתתגלה בנו מחשבה עילאה ‪ . . .‬אלא שגם ארסי חושי הגוף יחלשו על ידי עבודת המחשבה"‪.604‬‬

‫א‪ :10‬שיטתו של הראב"ד ודימוי "גשמי" בתפילה‬

‫אבל על כל האמור לעיל נשאלת שאלה חזקה‪" :‬איזה מחשבה בכלל יש בנו ‪ . . .‬רק צורת ומחשבות‬
‫גופניות ומה יועילו לנו מחשבה ודמיון כאלו"? ואפילו ירצה האדם לחשוב על איזה דבר רוחני ‪-‬‬
‫על מה יוכל לחשוב‪ ,‬והרי כל "דבר גופני שנצייר את כבודו יתברך באיזה דמיון וגוף אסור כדברי‬
‫הרמב"ם ז"ל"‪ .605‬אך לאחר שהוא מגדיר את יחסה הפורמאלי של המחשבה לחושים‪ 606,‬נותן הרב‬
‫‪602‬‬
‫עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬התרגשות‪ ‬והתלהבות‪ ,‬עמ' ‪.66-67‬‬
‫‪603‬‬
‫עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מג‪-.‬מג‪ :‬על‪ ‬פי‪ ‬הגמרא‪ ‬במסכת‪ ‬חגיגה‪ ‬כב‪.‬‬
‫‪ 604‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .13-14‬לכאורה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מציג ‪ ‬כאן‪ ‬התנגדות‪ ‬עקרונית‪ ‬בין‪ ‬כוחות‪ ‬הגוף‪ ‬לכוחות‪ ‬הנפש‪ ,‬כאשר‪ ‬חיזוק‪ ‬‬
‫האחד‪ ‬בא‪ ‬על‪ ‬חשבון‪ ‬החלשתו‪ ‬של ‪ ‬השני‪ .‬ישנן‪ ‬דעות‪ ‬רבות‪ ‬ומגוונות‪ ‬בנושא‪ ‬זה‪ ,‬שראוי‪ ‬לדיון‪ ‬נרחב‪ ‬במקום‪ ‬אחר‪ .‬עי' הראי"ה‪ ‬‬
‫קוק‪ ,‬אורות‪ ‬התשובה ‪ ‬יד‪ :‬כ‪" :‬ברפיון‪ ‬הרצון‪ ,‬הגורם‪ ‬כמה‪ ‬מכשולים‪ ,‬אשם‪ ‬הרבה‪ ‬חסרון‪ ‬הכח‪ ‬הגופני‪...‬בתקון‪ ‬התשובה‪ ‬צריכים‪ ‬‬
‫לדקדק‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬הגורמים‪ ‬לרפיון‪ ‬הרצון‪ ,‬ולהשתדל‪ ‬בתקון‪ ‬כללי‪...‬בין‪ ‬ביחש‪ ‬הגוף‪ ‬וחזוק‪ ‬כחותיו"‪ .‬בפשטות‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ‬חולק‪ ‬לגמרי‪ ‬‬
‫על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ורואה‪ ‬צורך‪ ‬בגוף‪ ‬בריא‪ ‬וחזק‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬לשמור‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬חוזק‪ ‬רוחני‪.‬‬
‫‪  605‬שם‪ .‬רון‪ ‬וקס‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬הקטע‪ ‬ב"ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪ .83‬המתח‪ ‬בין‪ ‬האיסור‪ ‬ההלכתי‪ ‬נגד יצירת‪ ‬ייצוג‪ ‬ויזואלי‪ ‬של‪ ‬‬
‫האלוקות‪) ‬כפי‪ ‬פרשנותו‪ ‬של‪ ‬הרמב"ם( לבין‪ ‬השאיפה‪ ‬המיסטית‪ ‬להגיע‪ ‬לראייה‪ ‬כזאת‪) ‬הקשורה‪ ‬כאן‪ ‬לדברי‪ ‬הראב"ד( מהווה‪ ‬‬
‫נושא‪ ‬חשוב‪ ‬בספרו‪ ‬של‪  .Elliot Wolfson, Through a Speculum that Shines ‬בדברי‪ ‬פתיחה‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪,‬‬
‫" ‪I was fascinated with the emphasis on visionary experience against the backdrop of the supposedly‬‬
‫‪official aniconism of Judaism…The theological tension between vision and invisibility provides the‬‬
‫‪narrative contest to articulate the esoteric dialectic of concealment and disclosure so characteristic of‬‬
‫‪the various currents of Jewish mysticism. To see the God who is hidden – or, more precisely, the‬‬

‫‪177‬‬
‫‪aspect of God that is hiddenness as such, is the destiny of the Jewish mystic”.‬‬
‫מאוחר‪ ‬יותר‪ ‬בהקדמה‪ ,3-4 pp. ,‬וולפסון‪ ‬מוסיף‪:‬‬
‫‪“The mystic visionary wrestled with the conflict of experiencing an almost tangible object of his or her‬‬
‫‪vision, on the one hand, and with the stated normative belief that God in his true nature is incorporeal‬‬
‫‪and hence invisible, on the other.‬‬
‫בהמשך‪ (5-11 pp.) ‬וולפסון‪ ‬דן‪ ‬במתח ‪ ‬נוסף‪ ,‬זה‪ ‬שבין‪ ‬חוויית‪ ‬הראייה‪ ‬לחוויית השמיעה‪ ‬במיסטיקה‪ ‬היהודית‪ .‬לפי‪ ‬דבריו‪  ,‬בקבלה‪ ‬‬
‫הנבואית‪ ‬של‪ ‬ר' ‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ‬ישנו‪) ‬בעקבות‪ ‬הרמב"ם( דגש‪ ‬על‪ ‬חווית‪ ‬השמיעה‪ ,‬וכן‪ ‬במחקריו‪ ‬של‪ ‬ג' שלום‪ .‬מצד‪ ‬שני‪,‬‬
‫בספרות‪ ‬ההיכלות‪ ,‬ומאוחר‪ ‬יותר‪ ‬בספרות‪ ‬הזוהרית‪ ,‬ניתנת העדיפות‪ ‬לחזון‪ .‬עי' גם‪ ‬דבריו‪ ‬של‪ ‬וולפסון‪ ‬בסיכום‪:(394 p.) ‬‬
‫– ‪“It is clear that in…Merkavah mysticism, German Pietism, and Provencal-Spanish theosophic Kabbalah‬‬
‫‪the mystical vision is portrayed as being phenomenologically equivalent to prophecy. Indeed, for these‬‬
‫‪mystics the visual dimension of biblical prophecy dominates their religious mentality. The‬‬
‫‪anthropomorphic form assumed by God in some of the prophetic accounts is applied to specific‬‬
‫‪mystical practices that typically involve prayer and Torah-study”.‬‬
‫בהקשר‪ ‬של‪ ‬הנקודה‪ ‬האחרונה‪ ‬ראוי‪ ‬לשים‪ ‬לב‪ ‬לשימוש‪ ‬הנרחב‪ ‬שעושה‪ ‬הזוהר ‪ ‬בביטוי‪" ‬תא‪ ‬חזי" לעומת‪ ‬ה"תא‪ ‬שמע" של‪ ‬הספרות‪ ‬‬
‫התלמודית‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬הולך‪ ‬בעקבות‪ ‬ספר‪ ‬הזוהר ומדגיש‪ ‬בכתביו‪ ‬את‪ ‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬החזותית‪ .‬עי' למשל‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪,‬‬
‫עמ' ‪" :7‬גם‪ ‬חושינו‪ ‬יכנעו‪ ‬למחשבת‪ ‬לבבנו‪ ,‬וגם‪ ‬הם‪ ‬יראו‪ ‬את‪ ‬קדושת‪ ‬ד'‪...‬ועין‪ ‬בעין‪ ‬יראה‪ ‬האדם‪ ‬אשר‪ ‬נמצא‪ ‬הוא‪ ‬בגן‪ ‬ד'‪...‬והיא‪ ‬‬
‫היא ‪  ‬מטרת ‪ ‬חברתנו"‪ .‬ועי' גם ‪ ‬בעמ' ‪" :32‬עיניך ‪ ‬מעצמן ‪ ‬יפתחו ‪ ‬לרוחה ‪ ‬לראות ‪ ‬את ‪ ‬מלך ‪ ‬העולם ‪ ‬שמקיף ‪ ‬את ‪ ‬כל ‪ ‬העולם ‪ ‬ואת‪ ‬‬
‫עצמך"‪ ,‬וכהנה‪ ‬רבות‪ .‬דברים‪ ‬אלה‪ ‬כמובן ‪ ‬קשורים ‪ ‬לשאיפות‪ ‬הנבואיות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ולהגדרתו‪ ‬את ‪ ‬החסידות‪ ‬כסוג‪ ‬של‪ ‬נבואה‪.‬‬
‫על‪ ‬השמיעה‪  ,‬לעומת‪ ‬זאת‪ ,‬אין‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרבה ‪ ‬לכתוב‪ .‬על‪ ‬היחס‪ ‬בין‪ ‬שמיעה‪ ‬וראיה‪ ‬במיסטיקה‪ ‬יהודית‪ ‬עי' גם ‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪,‬‬
‫המראה ‪ ‬והדיבור‪ :‬עיון ‪ ‬בטבעה ‪ ‬של ‪ ‬חווית ‪ ‬ההתגלות ‪ ‬במסתורין ‪ ‬היהודי‪ ,‬לוס ‪ ‬אנג'לס ‪ ‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ .23‬לדעתה ‪ ‬של ‪ ‬פדיה‪ ‬‬
‫)שמתבססת‪  ,‬בין‪ ‬היתר‪  ,‬על‪ ‬דברי‪ ‬וולפסון‪ ‬הנ"ל(‪ ,‬בניגוד לספר‪ ‬הזהר ‪ ‬שמדגיש‪ ‬את‪ ‬החזון‪" ,‬הרמב"ן‪ ‬העמיד‪ ‬את‪ ‬חוש‪ ‬השמיעה‪ ‬‬
‫מעל ‪ ‬לחוש ‪ ‬הראייה"‪ .‬ועי' גם ‪ ‬בספרה ‪ ‬הרמב"ן‪ :‬התעלות‪ :‬זמן ‪ ‬מחזורי ‪ ‬וטקסט ‪ ‬קדוש‪ ,‬תל ‪ ‬אביב ‪ ‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .324 ,14‬עוד‪ ‬‬
‫במאה‪ ‬ה‪ 20-‬ניתן‪ ‬לציין‪ ‬את‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪) ‬משמעות‪ ‬השם "קוק" באידיש‪ ‬היא‪" ‬ראייה" בדומה לראשי‪ ‬התיבות‪ ‬של‪ ‬שמו‪ ‬‬
‫המלא‪",‬הראי"ה"(‪ ,‬שבהרבה‪ ‬משמות‪ ‬ספריו‪ ‬משולבות‪ ‬המילה‪" ‬אורות"‪  ,‬לבין‪ ‬תלמידו‪ ‬הרב‪ ‬דוד‪ ‬כהן‪") ‬הנזיר"(‪ ,‬שקרא‪ ‬לספרו‪ ‬‬
‫קול‪ ‬הנבואה‪ :‬ההגיון‪ ‬העברי‪ ‬השמעי )ירושלים‪ ‬תש"ל(‪ ,‬ומדגיש‪ ‬את ‪ ‬החוויה‪ ‬האודיטורית ‪ ‬בנבואה‪ ‬ובחוויה‪ ‬המיסטית‪ ,‬ומגלה בכך‬
‫את‪ ‬השפעתו‪ ‬של‪ ‬ר' ‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ .‬עי' משה‪ ‬אידל‪" ,‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬גרשם‪ ‬שלום‪ ‬ור' דוד‪ ‬כהן‪') ‬הנזיר'( על‪ ‬הנבואה"‪.‬‬
‫עי' דב‪ ‬שוורץ‪ ,‬הציונות‪ ‬הדתית‪ :‬בין‪ ‬היגיון‪ ‬למשיחיות‪ ,‬עמ' ‪ ,54-56‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬גארב‪ ,‬יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬יהיו‪ ‬לעדרים‪ ,‬עמ' ‪,163-165‬‬
‫שטוען ‪ ‬שהיו ‪" ‬מתחים" בין ‪ ‬הרב ‪ ‬קוק ‪ ‬ובין ‪ ‬הנזיר ‪ ‬על ‪ ‬רקע ‪ ‬הבדל ‪ ‬זה‪ .‬ועי' ‪ ‬גם ‪ ‬הרב ‪ ‬הלל ‪ ‬צייטלין‪ ,‬ספרן ‪ ‬של ‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪:32‬‬
‫"הראיה ‪ ‬מדרגה ‪ ‬גדולה ‪ ‬מן ‪ ‬השמיעה‪ .‬הראיה ‪  – ‬חכמה ‪...‬השמיעה ‪  – ‬בינה ‪...‬הראיה ‪  – ‬לפי ‪ ‬הקבלה ‪  – ‬אבא‪ ,‬השמיעה ‪ ‬בינה‪.‬‬
‫החכמה ‪ ‬היא ‪ ‬פעולה ‪ ‬גברית ‪) ‬דוכרית(‪ ,‬הבינה ‪  – ‬קבלת ‪ ‬הפעולה ‪ ‬התפתחותה"‪ .‬על ‪ ‬ביקורו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬צייטלין ‪ ‬אצל ‪ ‬הרב ‪ ‬קוק‪ ‬‬
‫והשפעת‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ‬עליו‪ ,‬עי' שרגא‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬בין‪ ‬סער‪ ‬לדממה‪ :‬חייו‪ ‬ומשנתו‪ ‬של‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ,1999 ‬עמ' ‪213- ,208‬‬
‫‪ .252-253 ,216‬ועי' גם‪ ‬י' מאיר‪ ,‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ :‬צער‪ ‬העולם‪ ‬וכיסופי‪ ‬משיח‪" ,‬צייטלין‪ ,‬הראי"ה‪ ‬קוק‪ ‬ו'האורתודקסיה'"‪,‬‬
‫עמ' ‪" .27-28‬צייטלין‪ ‬ראה‪ ‬ברב‪ ‬קוק ‪' ‬מקובל‪ ‬גדול'‪ ,‬שלתורתו‪ ‬יש‪ ‬חשיבות‪ ‬מרובה‪ ‬בימי ‪' ‬עקבתא‪ ‬דמשיחא'‪ ,‬והוא‪ ‬חש‪ ‬שותף‪ ‬‬
‫לתפיסותיו ‪ ‬המיסטיות"‪ .‬לעוד ‪ ‬השוואה ‪ ‬מעניינת ‪ ‬בין ‪ ‬הרב ‪ ‬צייטלין ‪ ‬והרב ‪ ‬קוק ‪ ‬עי' דברי ‪ ‬משה ‪ ‬חלמיש‪" ,‬שאלת ‪ ‬ארץ ‪ ‬ישראל‪ ‬‬
‫בעולמו‪ ‬של‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪) ‬פתחי‪ ‬דברים("‪ ,‬מאה‪ ‬שנות‪ ‬ציונות‪ ‬דתית‪ :‬אישים‪ ‬ושיטות‪ ,‬אבי‪ ‬שגיא‪ ,‬דב‪ ‬שוורץ‪) ‬עורכים(‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ‬‬
‫תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪    .211-212‬יתכן שהשפעתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ‬ניכרת‪ ‬גם‪ ‬כאן‪  .‬עי' גם‪ ‬מאמרו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צבי‪ ‬יהודה‪ ‬הכהן‪ ‬קוק‪" ,‬זכר‪ ‬‬

‫‪178‬‬
‫ק”ק עצה נועזת בתגובה לשאלתו‪-‬בקשתו של אברך אחד‪:‬‬
‫אם הייתי יכול לצייר לפני איזה דמות בשעה שאני עומד לפני השי"ת‬
‫בתפילה הייתי מתעורר פשוט על כל פנים כמו מי שמבקש ומתחנן לפני‬
‫הכל יכול‪...‬או שהייתי מזדעזע ומרתת מן המחשבה והציור‪...‬אבל כיון‬
‫שאסור לצייר לי שום דמות וציור ורק ידיעה יש לי שעומד אני לפני ד'‪,‬‬
‫‪607‬‬
‫ידיעה שהיא בלא מחשבה‪ ,‬ובלא מחשבה אי אפשר לי להתעורר‪.‬‬
‫לפני שהרב ק"ק משיא את עצתו לאברך‪ ,‬הוא מקדים הקדמה קצרה שמתוכה ניתן להבחין שוב‬
‫בתפקיד הפדגוגי שהוא ממלא‪ ,‬שמתבטא בכך שהוא מבין שלא ניתן לדרוש מן התלמיד דבר‬
‫שמעבר ליכולותיו מבלי להדריכו תחילה באופן מפורש ומעשי בדרכים להשגת היעד המבוקש‪:‬‬
‫"וכיון שיסוד חברתנו הוא שלא לגער ולגזור סתם על האיש עשה כך וכך ‪ . . .‬וכל יסוד חברתנו הוא‬
‫להרכין את הכתף למקום נמיכיות החברים עד כפות רגלי נפשם וגופם‪ ,‬ומשם להעלותם באמצעים‬
‫מתאימים להם"‪ ,608‬לכן הוא מציע את הטכניקה הזו למתחיל בעבודת המחשבה‪:‬‬
‫האיש במצב כזה בראשית גידול והתרחבות מחשבתו יסמוך את עצמו על‬
‫הראב"ד ז"ל שמשיב על הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות תשובה הלכה ז'‬
‫וזה לשונו‪ :‬א"א ולמה קרא לזה מין כמה גדולים וטובים וכו' הלכו בזו‬
‫המחשבה וכו'‪ 609.‬ועל פי פשוט קשה להבין את דברי הראב"ד ז"ל הלא‬

‫למקדש‪ ‬הלל"‪ ,‬ספר‪ ‬צייטלין‪ ,‬ישעיהו ‪ ‬וולפסברג‪ ‬וצבי‪ ‬הרכבי‪) ‬עורכים(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ה‪ ,‬עמ' ‪ .76-79‬עוד ‪ ‬על‪ ‬שמיעה‪ ‬ונבואה‪,‬‬


‫עי' דרך‪ ‬המלך‪ ,‬דרשה‪ ‬לפרשת‪ ‬בהעלותך‪) ‬ללא‪ ‬תאריך(‪ ,‬עמ' קלח‪-‬קמא‪.‬‬
‫‪606‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" ,16‬שמחשבה‪ ‬כשהיא‪ ‬לעצמה‪ ‬אינה‪ ‬באמת‪ ‬חושית‪ ‬גופנית‪ ,‬רק‪ ‬שנושאה‪ ‬על‪ ‬פניה‪ ‬ציור‪ ‬גופני‪ ‬וכאשר‪ ‬‬
‫ננסה‪ ‬אנו‪ ‬בשכלנו‪ ‬להפריש‪ ‬זה‪ ‬מזה‪ ,‬הדמיון‪ ‬עם‪ ‬המחשבה‪ ,‬מן‪ ‬הצורה‪ ‬שחושבת‪ ‬ומצטיירת‪ ‬עליהם‪ ‬ציור‪ ‬שקבלו‪ ‬מן‪ ‬החושים‪ ‬אז‪ ‬‬
‫תשאר‪ ‬מחשבה‪ ‬רוחנית"‪.‬‬
‫‪  607‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .18‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬גם‪ ‬רואה‪ ‬בבעיה‪ ‬זו‪ ‬קשר‪ ‬לחטא‪ ‬העגל‪" .‬ומי‪ ‬יודע‪ ‬אם‪ ‬לא‪ ‬היתה‪ ‬זאת‪ ‬גם‪ ‬יסוד‪ ‬וסיבת‪ ‬חטא‪ ‬הערב‪ ‬רב‪...‬רק‪ ‬‬
‫שהם‪ ‬הרחיקו‪ ‬ללכת‪ ‬ולבקש‪ ‬לא‪ ‬ציור‪ ‬מחשבה‪ ‬בלבד‪ ‬רק‪ ‬גם‪ ‬דמות‪ ‬בפועל‪] ‬עגל‪ ‬הזהב["‪.‬‬
‫‪   608‬לפנינו‪ ‬עוד‪ ‬דוגמה‪ ‬לשיטה‪ ‬הפדגוגית‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬שמדגיש‪ ‬את‪ ‬שלבי‪ ‬ההתפתחות‪ ‬של‪ ‬התלמיד‪ .‬עי' סלומון‪ ‬אלמקיאס‪-‬זיגל‪,‬‬
‫"משנתו‪ ‬הדתית‪ ‬והחינוכית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר"‪ ,‬עמ' ‪ ;183-187‬רון‪ ‬וקס‪" ,‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪    609‬לשון‪ ‬הרמב"ם‪ ‬שם‪" :‬חמשה‪ ‬הן‪ ‬הנקראים‪ ‬מינים‪...‬והאומר‪ ‬שיש‪ ‬שם‪ ‬רבון‪ ‬אחד‪ ‬אבל‪ ‬שהוא‪ ‬גוף‪ ‬ובעל‪ ‬תמונה"‪ .‬הקטגוריה‪ ‬של‪ ‬‬
‫"מין" בדברי‪ ‬הרמב"ם‪ ‬מתייחסת ‪ ‬כאן‪) ‬לעומת‪" ‬אפיקורוס"‪" ,‬כופר"‪ ,‬ועוד‪ ‬קבוצות‪" ‬שאין‪ ‬להם‪ ‬חלק‪ ‬לעולם‪ ‬הבא‪ ‬אלא‪ ‬נכרתים‪ ‬‬
‫ואובדין‪ ‬ונידונין‪ ‬על‪ ‬גודל‪ ‬רשעם‪ ‬וחטאתם‪ ‬לעולם‪ ‬ולעולמי ‪ ‬עולמים" ]רמב"ם‪  ,‬שם‪ , ‬הלכה‪ ‬ו[( ‪ ‬לאנשים‪ ‬שיש‪ ‬להם‪ ‬טעות‪ ‬חמורה‪ ‬‬
‫בנוגע‪ ‬למהותו‪ ‬של‪ ‬הא‪-‬ל‪ .‬על‪ ‬הלכה‪ ‬ז'‪ ‬הראב"ד‪ ‬משיג‪" :‬אמר‪ ‬אברהם‪ ‬ולמה‪ ‬קרא‪ ‬לזה‪ ‬מין? וכמה‪ ‬גדולים‪ ‬וטובים‪ ‬ממנו‪ ‬הלכו‪ ‬בזו‪ ‬‬
‫המחשבה‪ ‬לפי‪ ‬מה‪ ‬שראו‪ ‬במקראות‪ ‬ויותר‪ ‬ממה‪ ‬שראו‪ ‬בדברי‪ ‬האגדות‪ ‬המשבשות‪ ‬את‪ ‬הדעות"‪ .‬הכסף‪ ‬משנה ‪ ‬שם‪ ‬שואל‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬‬
‫הראב"ד‪ " :‬ויש‪ ‬לתמוה‪ ‬על‪ ‬פה‪ ‬קדוש‪ ‬איך‪ ‬יקרא‪ ‬לאומרים‪ ‬שהוא‪ ‬גוף‪ ‬ובעל‪ ‬תמונה‪ ‬גדולים‪ ‬וטובים‪ ‬ממנו"‪ .‬כמובן‪ ‬שהמילה‪" ‬ממנו"‬
‫סובלת‪ ‬שני‪ ‬פירושים‪ :‬מהרמב"ם‪ ,‬או‪ ‬מאתנו‪ .‬ועי' באור‪ ‬שמח‪ ‬שם‪" :‬וטובים‪ ‬ממנו‪ ‬צ"ל‪ ‬מעמנו"‪ ,‬ובעבודת‪ ‬המלך‪" :‬ראיתי‪ ‬להגאון‪ ‬‬
‫אור‪ ‬שמח‪ ‬זצ"ל‪ ‬שתיקן‪ ‬והגיה‪ ‬גדולים‪ ‬וטובים‪ ‬מעמנו‪ ‬שאין‪ ‬צורך‪ ‬לזה‪ ‬כי‪ ‬הכונה‪ ‬ממנו‪ ‬כמו‪ ‬איש‪ ‬ממנו"‪.‬‬

‫‪179‬‬
‫מקרא מלא הוא‪ ,‬כי לא ראיתם כל תמונה' וכדומה‪ .‬ועיין בכסף משנה שם‬
‫קושייתו‪ ,‬ולפי הנ"ל לא שאמר הראב"ד ז"ל שיטעה האיש לאמור שיש‬
‫ח"ו למעלה שום תמונה‪ ,‬חס מלהזכיר‪ ,‬אבל כנ"ל באמת ידע האיש‬
‫שהשם יתברך אינו בעל שום תמונה ח"ו רק הוא הקרוץ מחומר איש‬
‫מגושם בעל תמונה מצייר לו זאת‪ ,‬כדי שתוכל מחשבתו להאחז ולהתגדל‬
‫ולהתרחב‪ ,‬וכאשר יעזור לו ד' ותתחזק מחשבתו ותוכל לחשוב בד'‬
‫מחשבה חזקה ונקיה‪ ,‬ודמיון ניצוץ נבואה יתגלה לו‪ ,‬אז התמונה הציור‬
‫גופני הזה ממילא יתבטלו‪ ,‬ויוכל לצייר לו בעת תפלתו שעומד לפני ד'‬
‫ית' ולפני כסא כבודו ענין‪ 610‬כדי לשבר את האוזן וכדי לשבר את‬
‫המחשבה מה שיכולה לחשוב ולדמות‪ .‬וגם אתה חבר החברייא בשעת‬
‫הדחק צייר לך שאתה עומד לפני כסא כבודו ואתה מתפלל ומבקש ממנו‬
‫ית' פשוט כבן שבוכה ומתחנן מאביו רחם נא עלי אבי‪ ,‬כבר אי אפשר לי‬
‫לסבול נדודי הגוף ועזיבת הרוח‪ ,‬ומן העת אשר השלכתני ממך והסתרת‬
‫פניך מאתנו‪ ,‬מגור מסביב‪ ,‬ומי הוא האיש אף בלב אבן שלא ימס בשעה‬
‫שמצייר במחשבתו את הדמות הזאת‪ ,‬איך הוא עומד לפני כסא כבודו אש‬
‫‪611‬‬
‫אוכלה ומתחנן על עצמו ועל בני ביתו ועל כל ישראל"‪.‬‬
‫מכאן שעל פי פירושו של הרב ק”ק לדברי הראב"ד‪ ,‬מותר לאדם לדמיין איזשהו ציור גופני כאשר‬
‫הוא מתפלל על מנת להתכוון יותר‪ .‬על היתר זה ניתן לסמוך לפחות בתחילת עבודת המחשבה‪,‬‬
‫למרות שהוא בעייתי מאוד מבחינה תיאולוגית טהורה ‪ ,‬כפי שהרב ק"ק עצמו מציין‪ .‬בנוסף‪ ,‬חשוב‬

‫‪  610‬הקטע ‪ ‬הזה ‪ ‬בדברי ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬צריך ‪ ‬בירור‪ .‬משמע ‪ ‬ממנו ‪ ‬שתרגיל ‪ ‬הדימוי ‪ ‬החזותי ‪ ‬של ‪ ‬הראב"ד ‪ ‬איננו ‪ ‬סוג ‪ ‬של ‪ ‬נבואה‪ ,‬או ‪ ‬אפילו‪ ‬‬
‫טכניקה‪ ‬דרכה‪ ‬ניתן‪ ‬להיכנס‪ ‬למצב‪ ‬של‪ ‬אקסטאזה‪ ‬נבואית‪ ,‬אלא‪ ‬שהוא‪ ‬מצב‪ ‬טרום‪-‬נבואי‪ .‬כאשר‪ ‬העובד‪ ‬יתקדם‪ ‬בעבודת‪ ‬המחשבה‪ ‬‬
‫ויגיע‪ ‬למצב‪ ‬ש"דמיון‪ ‬ניצוץ‪ ‬נבואה‪ ‬יתגלה‪ ‬לו"‪  ,‬אז‪ ‬הוא‪ ‬אמור‪ ‬להיכנס‪ ‬למצב‪ ‬תודעתי‪ ‬אחר‪ ‬שבו‪" ‬התמונה‪ ‬הציור‪ ‬גופני‪ ‬ממילא‪ ‬‬
‫יתבטלו‪ ,‬ויוכל‪ ‬לצייר‪ ‬לו‪ ‬בעת‪ ‬תפילתו‪ ‬שעומד‪ ‬לפני‪ ‬ד' ית' ולפני‪ ‬כסא‪ ‬כבודו"‪ .‬אם‪ ‬במצב‪ ‬זה‪  ,‬הגבוה‪ ‬יותר‪  ,‬אין‪ ‬צורך‪ ‬לצייר‪ ‬את‪ ‬‬
‫ה'‪ ,‬למה‪ ‬שיישאר לעובד ‪ ‬ציור‪ ‬של‪ ‬עצמו‪ ‬עומד‪ ‬לפני‪ ‬הכסא? אם‪ ‬מדובר‪ ‬בתפילה‪ ‬אקסטטית‪ ‬גרידא‪ ,‬מובן‪ ‬הדבר‪ ,‬אבל‪ ‬אנו‪ ‬מצפים‪ ‬‬
‫שבחוויית‪ ‬הנבואה‪ ‬יתגלה‪ ‬יותר‪ ,‬לא‪ ‬פחות‪ .‬אולי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרמז‪ ‬כאן‪ ‬שסופו‪ ‬של ‪ ‬הדמיון‪ ‬שבא‪ ‬מצד‪ ‬השתדלות‪ ‬האדם‪ ,‬שיבוא‪ ‬‬
‫במקומו ‪ ‬חזון ‪ ‬מה'‪ .‬ושמא ‪ ‬יש ‪ ‬כאן ‪ ‬ציפייה ‪ ‬להתגלות ‪ ‬אודיטורית ‪ ‬מלמעלה‪ .‬אם ‪ ‬הדבר ‪ ‬נכון ‪) ‬ואין ‪ ‬הוכחה ‪ ‬לכך(‪ ,‬הוא ‪ ‬יקרב ‪ ‬את‪ ‬‬
‫החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬ותפיסת‪ ‬הנבואה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אפילו‪ ‬יותר‪ ‬לזו‪ ‬של‪ ‬ר' ‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬אולם‪ ‬בלא‪ ‬הטכניקה‪) ‬שמות‪ ‬הא‪-‬ל‪,‬‬
‫צירופי‪ ‬אותיות‪ ‬וכו'( שאבולעפיה‪ ‬עוסק‪ ‬בה‪ .‬עי' אידל‪ ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬אצל‪ ‬אברהם‪ ‬אבולעפיה‪ ,‬עמ' ‪.15-42‬‬
‫‪  ‬לא‪ ‬ברור‪ ‬מה‪ ‬כוונת‪ ‬המילה‪" ‬ענין" כאן‪ ,‬ויתכן‪ ‬שזוהי‪ ‬טעות‪ ‬הדפוס‪  .‬או‪ ‬אפשר‪ ‬אולי‪ ‬לחלק‪ ‬בין‪ ‬רמות‪ ‬שנות‪ ‬של‪ ‬חוויה‪ ‬מיסטית‪ ‬חזותית‪ ‬‬
‫בדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬האחת‪ ‬יותר‪" ‬גופנית" והשניה‪ ‬יותר‪" ‬רוחנית"‪ ,‬אבל‪ ‬גם‪ ‬לכך‪ ‬אין‪ ‬הוכחה‪ ‬ברורה‪ .‬גם‪ ‬מדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אחרי‪ ‬‬
‫"ההתהפכיות" שלו‪) ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" ,(20‬הלא‪ ‬אל‪ ‬הראיה‪ ‬אשר‪ ‬קויתי‪ ‬לה‪ ‬לא‪ ‬זכיתי"‪ ,‬ברור‪ ‬שציפה‪ ‬לחוויה‪ ‬נבואית‪ ‬חזותית‪ ,‬ולא‪ ‬‬
‫שמעית‪.‬‬
‫‪  611‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .19-20‬לאור‪ ‬חשיבותו‪ ‬של‪ ‬הקטע‪ ‬הבאנו‪ ‬אותו‪ ‬במלואו‪.‬‬

‫‪180‬‬
‫לשים לב לכך שלכאורה פירושו של הרב ק"ק לדברי הראב"ד נראה רחוק מאוד מפשט ההקשר‪ ,‬ויש‬
‫לזכור שבמקור מדובר במחלוקת תיאולוגית בהגדרת "מין" ולא במחלוקת מעשית הקשורה לתפילה‬
‫ודמיון‪ 612.‬אם כן נראה שהרב ק"ק מוכן היה להיתלות בפירוש דחוק בדברי הראב"ד על מנת‬
‫למצוא היתר לאותו אברך )ולחברי החברייא הקדושה‪ ,‬שהם במידה מסוימת האליטה של החברה‬
‫החסידית( להעלות בדמיונו איזושהי דמות של ה' בשעת תפילתו‪ ,‬לפחות בשלב הראשון של‬
‫התפתחותו בעבודת המחשבה‪ .‬כנראה שהרעיון לא הפריע לו יותר מדאי‪ ,‬כל עוד האדם יודע‬
‫בבירור שאין זה דימוי ריאליסטי של הקב"ה‪ ,‬שמצד האמת כמובן שאין לו גוף או תמונה כלל‪.‬‬
‫הדבר קשור כנראה לסוג החיים המיסטיים של הרב ק"ק‪ ,‬שמבוססים על ראייה רוחנית‬
‫פנאנתאיסטית‪ ,‬ועל חשיבותם של הדמיון‪ ,‬המחשבה והמדיטציה החזותית‪ ,‬וכמובן גם לאופיה‬

‫‪ 612‬ועי' גם‪ ‬בדברי‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ,‬שמונה‪ ‬קבצים‪  ,‬א‪ :‬לא‪ ,‬במסגרת‪ ‬דיון‪ ‬על‪" ‬חופש‪ ‬המחשבה"‪" :‬ובזה‪ ‬הננו‪ ‬קרובים‪ ‬לסברת‪ ‬‬


‫הראב"ד‪ ‬שהשיג‪ ‬על‪ ‬הרמב"ם‪ ‬במה‪ ‬שקרא‪ ‬למי‪ ‬שמאמין‪ ‬ההגשמה‪ ‬באלקות‪ ‬מין‪ .‬ונוכל‪ ‬להסכים‪ ,‬שכל‪ ‬זמן‪ ‬שאותו‪ ‬המגשים‪ ‬לא‪ ‬‬
‫יעשה ‪ ‬לו ‪ ‬פסל ‪ ‬ותמונה‪ ,‬הרי ‪ ‬לא ‪ ‬גמר ‪ ‬את ‪ ‬מחשבתו‪ ,‬ונשארה ‪ ‬היא ‪ ‬עדיין ‪ ‬בחוג ‪ ‬הרוח‪ ,‬שלא ‪ ‬תוכל ‪ ‬להיות ‪ ‬נכללת ‪ ‬בשם ‪ ‬עקירה‪ ‬‬
‫ויציאה‪ ‬מן‪ ‬הדת"‪ .‬אם‪ ‬נדייק‪ ‬בלשון‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ,‬לא‪ ‬רק‪ ‬שאדם‪ ‬כזה‪ ‬לא‪ ‬נחשב‪ ‬למין‪ ,‬אלא‪ ‬שמחשבתו‪ ‬אפילו‪ ‬נשארת‪ ‬בגדר‪ ‬הדת!‬
‫בכל‪ ‬זאת‪ ‬אין‪ ‬הוא‪ ‬מתקרב‪ ‬לעמדתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עד‪ ‬כדי‪ ‬שיראה‪ ‬בדברי‪ ‬הראב"ד‪ ‬עצה‪ ‬מעשית‪ .‬מרתקת‪ ‬העובדה‪ ‬שאסמכתא‬
‫לדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ניתן‪ ‬למצוא‪ ‬דווקא‪ ‬אצל‪ ‬הרב‪ .Soloveitchik ‬בספרו‪ ‬האנגלי‪ ‬המוקדם‪The Halakhic Mind, London ,‬‬
‫‪  ,1986‬דן ‪ ‬הרב ‪ ‬סולובייצ'יק ‪ ‬בפולמוס ‪ ‬של ‪ ‬הרמב"ם ‪ ‬נגד ‪ ‬האנשת ‪ ‬הא‪-‬ל ‪ ‬ובשיטת ‪ ‬התארים ‪ ‬השליליים‪ .‬לדבריו‪ ,‬התפיסה‪ ‬‬
‫האימננטית‪ ,‬ששיטת‪ ‬הרמב"ם‪ ‬עומדת‪ ‬בניגוד‪ ‬מוחלט‪ ‬אליה‪ ,‬היא‪ ‬השיטה‪ ‬הרווחת‪ ‬יותר‪ ‬ביהדות‪ 39-40 pp. .‬הוא‪ ‬כותב‪:‬‬
‫‪“Not even Maimonides succeeded in his attempt to purge Jewish liturgy of poetic elements and‬‬
‫‪anthropomorphic symbols derived from our sensational experience...It is not the logos but the psycho-‬‬
‫‪physical man who sings of God and His Glory...the worshipper...begs the Almighty for a guiding hand, a‬‬
‫”‪friendly eye and a forgiving smile.‬‬
‫‪  p. 115‬הרב‪ ‬סולובייצ'יק‪ ‬מתייחס‪ ‬ישירות‪ ‬למחלוקת‪ ‬בין‪ ‬הרמב"ם‪ ‬לבין‪ ‬הראב"ד‪ ‬כאן‪:‬‬
‫‪“When Rabad criticized Maimonides for including the non-corporeality of God among his articles of‬‬
‫‪faith, he was guided by the practical needs of the worshipper who imagines God in sensible forms".‬‬
‫הנושא‪ ‬ממשיך‪ ‬לעורר‪ ‬סערה‪ ‬היום‪ .‬עי' בדברי‪ ‬הרב‪ ‬שג"ר‪) ‬שמעון‪ ‬גרשון‪ ‬רוזנברג(‪" ,‬משיב‪ ‬הרוח" יב‪ ,‬ירושלים‪ ,‬חורף‪ ‬תשס"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪" :57‬האדמו"ר‪] ‬הרב‪ ‬ק"ק[ סמך‪ ‬עצמו‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬הראב"ד‪ ‬המפורסמים‪ ,‬והתיר‪ ‬לאותו‪ ‬אברך‪ ‬לדמיין‪ ‬לעצמו‪ ‬תמונה‪ ‬בשעת‪ ‬‬
‫תפילתו‪ .‬כמובן‪ ,‬הידיעה ‪ ‬הברורה ‪ ‬שאל ‪ ‬לו ‪ ‬להעלות ‪ ‬חלילה ‪ ‬בדעתו ‪ ‬שאמנם ‪ ‬זוהי ‪ ‬דמותו ‪ ‬של ‪ ‬אלוקים‪ .‬דברים ‪ ‬אלו‪ ,‬שהקראתי‪ ‬‬
‫בהזדמנות‪ ‬אחרת‪ ,‬הוציאו‪ ‬מהכלים‪ ‬ראש‪ ‬ישיבה‪ ‬אחד‪ .‬הוא‪ ‬ראה‪ ‬בהם‪ ‬פרובוקציה‪ ‬של‪ ‬ממש‪ ,‬ונפשו‪ ‬הליטאית‪ ‬סלדה‪ ‬ממין‪ ‬היתר‪ ‬‬
‫שכזה"‪ .‬הכוונה‪ ‬היא‪ ‬לרב‪ ‬נחום‪ ‬אליעזר‪ ‬רבינוביץ‪ ,‬ראש‪ ‬ישיבת‪ ‬ההסדר‪" ‬ברכת‪ ‬משה" אשר‪ ‬במעלה‪ ‬אדומים‪ ‬ומחבר‪ ‬פרוש‪ ‬יד‪ ‬‬
‫פשוטה‪ ‬למשנה‪ ‬תורה‪ ‬של‪ ‬הרמב"ם‪ .‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪ ,‬פעם‪ ‬גילה‪ ‬לי‪ ‬שהוא‪ ‬חש‪ ‬אי‪-‬נוחות‪ ‬מהדפסת‪ ‬בני‪ ‬‬
‫מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬שהתחיל‪ ‬כספר‪ ‬סודי‪ .‬כשאמרתי‪ ‬לו‪ ‬שמאוחר‪ ‬יותר‪ ‬חזר‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬וכתב‪ ‬על‪ ‬אותם‪ ‬הנושאים‪ ‬בספריו‪ ‬המאוחרים‪,‬‬
‫שלא‪ ‬היו‪ ‬סודיים‪  ,‬הוא‪ ‬ענה‪ ‬לי‪" :‬חוץ‪ ‬מדבר‪ ‬אחד‪ ,‬דבריו‪ ‬על‪ ‬הראב"ד!"‪ .‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פו‪-‬פח‪   .‬ועי' גם‪ ‬נועם‪ ‬‬
‫אלימלך )ליקוטי‪ ‬שושנה(‪ ,‬עמ' שיד‪" :‬ואף‪ ‬שאין‪ ‬שם‪ ‬בעולמות‪ ‬עליונים‪ ‬שום‪ ‬דמיון‪ ‬ותואר‪ ‬כלל‪ ‬וחלילה‪ ‬וחלילה‪ ‬לדמות‪ ‬או‪ ‬לצייר‪ ‬‬
‫במחשבה‪ ‬כלל‪ ‬דבר‪ ‬זה‪ ‬שם‪ ‬שאין‪ ‬לא‪ ‬גוף‪ ‬ולא‪ ‬דמות"‪ .‬לכאורה‪ ,‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬היה‪ ‬מתקשה‪ ‬להסכים‪ ‬להנחיותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫בנושא‪ ‬זה‪.‬‬

‫‪181‬‬
‫הרגשי של סוג התפילה החסידית שהרב ק"ק מאמין בה‪ .‬מי שמצדד בתפילה שכלתנית יותר מזו‬
‫שבה "אתה עומד לפני כסא כבודו ואתה מתפלל ומבקש ממנו ית' פשוט כבן שבוכה ומתחנן‬
‫‪613‬‬
‫מאביו" איננו זקוק לתרגילים כגון זה שהרב ק"ק ממליץ עליו כאן בשם הראב"ד‪.‬‬
‫בחלק הבא עוסק הרב ק”ק ב"התרחבות ושכלול המחשבה"‪ ,‬וגם ב"התעוררות והתרגשות"‪ ,‬נושאים‬
‫בהם הוא דן מאוחר יותר בהרחבה בספר הכשרת האברכים‪ .‬התרגשות והתלהבות הן "מין התגלות‬
‫הנפש"‪ ,‬ש"מחשבה טהורה" תלויה בהן‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬גם הן תלויות במחשבה הטהורה‪ 614.‬כל חוויה‬
‫רגשית ואפילו "התעוררות גופנית" מדברי עולם הזה היא "מפתח לנפש"‪ ,‬ו"כל התרגשות דבר‬
‫מדברי העולם פותחת ניצוץ מנפשו"‪ .615‬זאת אומרת שבכל פעם שהאדם מרגיש איזו הרגשה שהיא‬
‫עליו לראות בה הזדמנות להתקרב אל הבורא בעזרת תפילה‪ ,‬אמירת תהילים ו"התבודדות"‪ .‬רגעים‬
‫כאלה הם בעצם מצבים בהם הנפש הפנימית מנסה למשוך את תשומת הלב ולכן אסור להחמיץ‬
‫אותם‪ .‬אך על העובד מוטל לא רק לנצל רגעים של התרגשות‪ ,‬אלא גם ללמוד ולתרגל טכניקות‬
‫שתעזורנה לו לעורר בעצמו מצבים של התרגשות ומחשבה‪ .‬לכן הרב ק"ק מציג כאן לראשונה את‬
‫‪616‬‬
‫סוג המדיטציה שמאוחר יותר תהפוך הדומיננטית ביותר בכתביו‪ ,‬שיטת הדימוי המודרך‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬הוא מביא תרגיל שמבוסס על מאמר חז"ל‪ ,‬שבו האדם מדמיין את יום מותו‪" :‬ואם אי‬
‫אפשר לך להתעורר מדאגה שעברה‪ ,‬יעשה כעצת הגמרא 'יזכיר לו יום המיתה'"‪ .‬אך שלא כמו‬
‫הפירוש הפשוט‪ ,‬לא מדובר בהיזכרות בלבד‪ ,‬אלא בסוג של מדיטציה רחבה יותר‪" :‬אבל לא ברעיון‬
‫גרידא וכללי‪...‬יצייר את הדבר שעובר על כל איש לאחר אריכת ימיו ושנותיו‪ ,‬איך יסתכל ברגע‬
‫האחרון על כל העולם ועל בניו שמוכרח לפרוש את עצמו מהם וללכת בגופו אל תחתית העפר רמה‬
‫‪617‬‬
‫ותולעה"‪ .‬הרב ק”ק ממשיך ומתאר בפרטי פרטים את מעמד פטירת האדם בצורה ציורית ביותר‪.‬‬
‫התרגיל הזה אמור גם לשמש להתעוררות בכוונה אינטנסיבית יותר בתפילה‪" :‬אז בטח יתרכך גם‬
‫לב האבן ומן מרירות והתרגשות זו יעלה אל תפילה רצויה כנ"ל‪ ,‬לא התעוררות לא מחשבה יחסרו‬
‫‪618‬‬
‫אף לא אמונה אהבה ויראה לד'"‪.‬‬
‫‪613‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .19‬ועי'‪ ‬לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬הכוונות‪ ‬בתפילה‪ ,‬עמ' ‪.106-111‬‬
‫‪ 614‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪  .20‬ועי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬התרגשות‪ ‬והתלהבות‪ ,‬עמ' ‪ ,66-67‬שם‪ ‬הגדרנו‪ ‬כל‪ ‬אחד‪ ‬ממונחים‪ ‬אלו‪ ‬במדויק‪ ‬‬
‫על‪ ‬פי‪ ‬הגדרותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ .‬שם‪ ‬גם‪ ‬טענּו‪ ‬שבזמן‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬חיבר‪ ‬את‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה המושגים‪ ‬עוד‪ ‬‬
‫לא‪ ‬היו‪ ‬מובחנים‪ ‬אצלו‪ ‬באופן‪ ‬ברור ‪ ‬ולכן‪ ‬הם‪ ‬משמשים‪ ‬כאן‪ ‬בערבוביה‪ .‬רק‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪ ‬הגדרות‪ ‬מדויקות‪ ‬‬
‫והירארכיה‪ ‬ברורה‪ ‬שבה‪ ‬ההתלהבות‪ ‬היא‪ ‬שלב‪ ‬רוחני‪ ‬ותודעתי‪ ‬מתקדם‪ ‬יותר‪ ‬מן‪ ‬ההתרגשות‪.‬‬
‫‪ 615‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .21‬ועי' ‪ ‬גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים ‪ ‬פרק‪ ‬ט‪ ,‬העוסק‪ ‬באריכות‪ ‬ובהרחבה‪ ‬בנושא‪ ‬זה‪ .‬בעמ' מד‪ :‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫מחלק‪ ‬את‪ ‬הרגשות‪ ‬לששה‪ ‬סוגים‪.‬‬
‫‪616‬‬
‫אנו‪ ‬נעסוק‪ ‬בתרגילים‪ ‬אלו‪ ‬באריכות‪ ‬בפרק‪ ‬שידון במדיטציה‪ ‬בשיטתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬
‫‪   617‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪  ‬התרגיל‪ ‬מופיע‪ ‬במתכונת‪ ‬מורכבת‪ .‬עמ' לח‪-.‬מ‪:‬‬
‫‪ 618‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .22-23‬ועי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פט‪-‬צ‪  ,‬בשם‪ ‬ספר‪ ‬בית‪ ‬אהרן‪" :‬הצדיקים‪ ‬היו‪ ‬משערים‪ ‬בעצמם‪ ‬‬
‫קדם‪ ‬התפילה‪ ‬שהם‪ ‬שוכבים‪ ‬ביסורים‪ ‬בקבר‪ ‬ובא‪ ‬אחד‪ ‬ואמר‪ ‬לו‪ :‬קום‪ ‬עמד‪ ‬והתפלל"‪ .‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪  ,‬במאמר‪ ‬הביקורת‪ ‬שלו‪ ‬‬

‫‪182‬‬
‫בהמשך מזכיר ק"ק עוד תחבולות שמעוררות ומחזקות את המחשבה‪ ,‬ומסביר כיצד יש להתכוון‬
‫ולהתעורר בתפילה‪ .‬הוא שב ומדגיש כמה חשוב שלא להחמיץ ולו רגע אחד של התעוררות‪,‬‬
‫ושחובה לנצל כל רגע לקדושה ולעבודת ה'‪ .‬בין אם מדובר ברגע של צער ודאגה‪ ,‬ובין אם ברגע של‬
‫שמחה‪ ,‬בכל רגע ניתן להתקרב לה' על ידי אמירת פרקי תהילים ושיחה עם ה' בלשון שהחסיד‬
‫מבין‪ ;619‬שיחה שבסופה על החסיד לומר פסוק של "התחזקות" כמו "ד' רועי לא אחסר"‪ .‬הרב ק"ק‬
‫מסכם את הקטע במילים המתארות את התחושה הרוחנית הנעימה שאמורה לבוא בעקבות‬
‫התרגילים האלה‪" :‬ובכל היום ירגיש אחר תפילה זו מין עונג רוחני‪ ,‬עונג של טהרה‪ ,‬נפשו היתה בגן‬
‫עדן היום"‪ .‬ואם תפילתו באה בעקבות הרגשת שמחה‪ ,‬עליו להודות לה' על שמחתו‪ .‬כאשר החסיד‬
‫יצליח לפתח את הטכניקה הרגשית הזו הוא יוכל לנצל כל רגש ורגש לעבודת ה'‪ ,‬כי "דומה הנפש‬
‫אל מקור מים שנסתם‪ ,‬אשר צריכים לחפש אותו ולחפור חורים וסדקים אליו‪ ,‬ומכל חור אשר נפתח‬
‫‪620‬‬
‫יכולים להוציא מים רבים ולהשקות את כל שדותיו שלו‪ ,‬אף של חבריו‪".‬‬
‫אף על פי שניתן היה לחשוב שהתרגילים מהווים אתגר רוחני רציני מאוד‪ ,‬שאולי אף עומד מעל‬
‫כוחותיו של האברך הממוצע‪ ,‬הרב ק”ק מיד מזכיר לנו שהתרגילים בכל זאת מהווים רק את שלביה‬
‫ההתחלתיים של התפתחות עבודת המחשבה‪" :‬עיקר כוונתנו בחברתנו 'בני מחשבה טובה'‪ ,‬שלא די‬
‫לנו במחשבה כגון זו בלבד‪) ,‬שהיא "ציור גופני‪...‬בסמכך על הראב"ד"(‪...‬רצוננו אנו הוא לקרוע‬
‫בקריעה אחת את כל המסך הפרוס על כל החיים‪...‬עד שתתגלינה בך התלהבות ומחשבה בלא ציור‪,‬‬
‫רק התפשטות מחשבה חזקה ונקיה כ"כ עד שבכל דבר תראה את ד' ית'‪...‬מחשבה נקיה עצם‬
‫המחשבה בלא דמות וציור‪ ,‬ומתגברת על החושים‪ 621.‬אמנם הרב ק”ק קשוב מאוד למציאות‪,‬‬
‫ו"מכיר" את הקורא‪ ,‬את חולשותיו ואת מגבלותיו‪ ,‬ועל כן הוא גם מנסה לעודד אותו לבל יתייאש‬
‫ממשימה שעלולה להיראות בלתי אפשרית‪" :‬שיתגלה בקרבך מין מחשבה חדשה‪...‬ובה תראה הכל‪.‬‬
‫לא דברי הזיה אנו מדברים אליך‪ ,‬ולא דברים שלמעלה מן העולם והטבע אשר רק בני עליה יכולים‬
‫להגיע אליה‪ ,‬דברים בטוחים וודאים אשר כל איש ישראל יכול לבוא אליהם‪...‬כי הכלל הזה תדע‪ ,‬כל‬
‫מדרגה גדולה וכל מדה עילאה אשר תשמע לא תתיאש ממנה‪ ,‬רק תחמוד אותן בלבך ותתאמץ‬
‫להגיע אליהן‪ ,‬כי הרבה אנשים כבר נאבדו ולא עלו אל המצב שהיו מוכשרים אליו רק מפני ייאוש‬

‫על‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪" ,‬אדמו"ר‪ – ‬אמן‪ ‬פדגוג"‪ ,‬ראה‪ ‬בזה‪ ‬ביטוי‪ ‬של‪" ‬המרה‪-‬השחורה”‪ .‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.244‬‬


‫‪  619‬שיטה‪ ‬זו‪ ‬מזכירה‪ ‬את‪ ‬שיטת‪ ‬ה"התבודדות"‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ .‬עי' לעיל‪ ‬הערה‪.120 ‬‬
‫‪  620‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪  ,‬עמ' ‪ .23-24‬המילים‪" ‬אף‪ ‬של‪ ‬חבריו" באות‪ ‬להזכיר‪ ‬לקורא‪ ‬שאף‪ ‬על‪ ‬פי ‪ ‬שמדובר‪ ‬כאן‪ ‬בעבודה‪ ‬אישית‪,‬‬
‫ההקשר‪ ‬נותר ‪ ‬חברתי‪ ‬וכל‪ ‬אחד‪ ‬מחויב ‪ ‬להשתמש‪ ‬בכוחותיו‪ ‬הרוחניים ‪ ‬גם‪ ‬לטובת‪ ‬החברים‪ ‬האחרים‪ ‬שבקבוצה‪   .‬שוב‪ ‬אנו‪ ‬עדים‪ ‬‬
‫למתח‪ ‬שבין‪ ‬העבודה‪ ‬האישית‪ ‬של‪ ‬החסיד‪ ‬ובין‪ ‬מחויבותו‪ ‬למסגרת‪ ‬הקבוצתית‪ ‬ואחריותו‪ ‬לחבריו‪.‬‬
‫‪   621‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .25‬שוב‪ ‬אנו‪ ‬עדים‪ ‬לגישתו ‪ ‬הפנאנתאיסטית‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬שמחייבת ‪ ‬שהעובד‪ ‬יחיה‪ ‬חיים‪ ‬בהם‪ ‬הוא‪ ‬מרגיש‪ ‬ו"רואה"‬
‫את‪ ‬ניצוצות‪ ‬הקודש‪ ‬ואת‪ ‬הנוכחות‪ ‬האלוקית‪ ‬בכל‪ ‬דבר‪ ,‬ואפילו‪ ‬הוא‪ ‬גשמי‪.‬‬

‫‪183‬‬
‫הזה‪ ,‬שיסודו עצלות‪ ,‬התרשלות‪ ,‬ויצה"ר"‪ 622.‬כאמור‪ ,‬על החסיד השואף להגיע לראייה עילאית כזו‬
‫להרגיל את עצמו לחפש את הבורא בכל מקום ובכל מצב‪ ,‬מה שלא ניתן לעשות כאשר לאדם אין‬
‫שהות להתבוננות משום שהוא ממהר תמיד‪ .‬לכן חשוב לשמור על "קצב" נכון בחיים‪" :‬תהיה‬
‫לאיש שמחפש את ד' בכל מקום אולי ימצא את הא‪-‬ל מסתתר ואת קדושת כבודו‪...‬אבל לתכלית זו‬
‫צריך אתה להתרחק מן המהירות הרחק‪ ,‬הרחק הרחק‪ ,‬כי אין המהיר מתבונן‪ ,‬אבל גם השמר בנפשך‬
‫‪623‬‬
‫שלא תגיע במתינותך עד קצה גבולה‪ ,‬ולא תיגע בעצלות ועצבות"‪.‬‬
‫הרב ק”ק מציג תרגיל נוסף ב"דימוי מודרך" שנושאו הסעודה השלישית בשבת‪ ,624‬וכותב בטון‬
‫פיוטי מאוד על אודות התחושות הרוחניות והקרבה לה' של אותו מעמד נשגב‪ ,‬שהוא "השעה של‬
‫יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עולם הבא"‪ .625‬מיד לאחר מכן הוא מזכיר‬
‫את ההבדל בין מקובל רגיל לבין מקובל חסיד‪ :626‬לעומת המקובל‪" ,‬שאינו חסיד‪ ,‬איש יבש‬
‫בחושים יבשים ובא ללמוד קבלה אז רק ערבוביא וסתירות מסבב בקרבו"‪ ,‬החסיד "רואה את עצם‬
‫העולם‪ ,‬שמות ונשמות"‪ .‬שוב אנו רואים שהרגש מהוה חלק חיוני מעבודת החסידות‪ ,‬ולכן מי‬
‫שאינו חסיד וחסר את האלמנט הרגשי )ואפילו הוא מקובל!( לוקה ב"יבשות"‪ .‬הרב ק"ק חוזר‬
‫לנושא זה במבוא השערים‪ 627‬כאשר הוא מגדיר הגדרה שיטתית את החסידות‪ ,‬גם מול גישות אחרות‬
‫בקבלה ובעבודת ה'‪.‬‬
‫הרב ק"ק חוזר להגדרת תפקידה של החברה‪" :‬וזהו תכלית החברייא קדושה שלנו‪ ,‬שתתהפך אתה‬
‫לאיש הרוח והמחשבה ולא מחשבה בלבד רק המחשבה הטהורה החזקה‪ ,‬התגבר על חושיך וחוש‬
‫חדש קדוש יתגלה בך‪...‬עיניך מעצמן יפתחו לרוחה לראות את מלך העולם שמקיף את כל העולם‬

‫‪  622‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .26‬גישה‪ ‬כזו‪ ‬ניתן למצוא במקורות‪ ‬נוספים‪ ‬בחסידות‪ ‬ובספרות‪ ‬המוסר‪ .‬עי' ליקוטי‪ ‬הלכות‪ ‬לרבי‪ ‬נתן‪ ‬מנמירוב‪ ,‬בשם‪ ‬‬


‫רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬ברכות‪ ‬השחר‪ ‬ג‪ :‬ה‪-‬ו; אגרות‪ ‬פחד‪ ‬יצחק‪ ‬לרב‪ ‬יצחק‪ ‬הוטנר‪ ,‬אגרת‪ ‬קכח‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עצמו‪ ‬כותב‪ ‬דברים‪ ‬דומים‬
‫על‪-‬מנת ‪ ‬לעודד‪ ‬את‪ ‬התלמיד‪ ‬הצעיר‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ .‬עי' למשל‪ ‬עמ' מא‪" :‬יסוד‪ ‬מחלת‪ ‬שניהם‪ ‬היא‪ ,‬שאינם‪ ‬דורשים‪ ‬מעצמם‪ ‬‬
‫גדליות‪ .‬דומה‪ ‬להם‪ ‬שרק‪ ‬הצדיקים‪ ‬הגדולים‪ ‬צריכים‪ ‬לעבד‪ ‬ולתקן‪ ‬את‪ ‬עצמם‪...‬וטעות‪ ‬גדולה‪ ‬טועה‪ ‬איש‪ ‬כזה"‪.‬‬
‫‪ 623‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .28‬על‪" ‬מחלת‪ ‬העצלות" בעבודת‪ ‬ה' עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬פרקים‪ ‬ד‪-‬ה‪ .‬בפרק‪ ‬ה‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מצווה‪ ‬על‪ ‬‬
‫החריצות‪ ‬ועל‪ ‬העמידה‪ ‬בזמנים‪ ‬בלימוד‪ ,‬בעבודה‪ ,‬ובכלל‪ ,‬כמפתחות‪ ‬לרפואת‪ ‬העצלות‪ ‬וה"התרפות"‪ ,‬שהיא‪ ‬מחלה‪ ‬רוחנית‪ ‬דומה‪.‬‬
‫‪ 624‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .30-28‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרבה‪ ‬לכתוב‪ ‬על‪ ‬הסעודה‪ ‬השלישית‪ ‬בכלל‪ ,‬ובפרט‪ ‬כתרגיל‪ ‬בדימוי‪ ‬מודרך‪ .‬עי' גם‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' טז‪-:‬יח‪ ,.‬סא‪-:‬סב‪ ;.‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ ;52 ,43 ,17 ,12‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' מח‪) ‬שם‪ ‬הוא‪ ‬מזכיר‪ ‬בפירוש ‪ ‬את‪ ‬‬
‫ספר‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה(‪   .‬על‪ ‬היחס ‪ ‬לסעודה‪ ‬שלישית‪ ‬בקבלה‪ ‬ובחסידות‪ ,‬עי' משה‪ ‬חלמיש‪ ,‬הנהגות‪ ‬קבליות‪ ‬בשבת‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.449-456‬‬
‫‪ 625‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .28‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬טז‪-:‬יז‪ ,:‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬משווה‪ ‬בין‪ ‬סעודה‪ ‬שלישית‪ ‬לבין‪ ‬יום‪ ‬הכיפורים‪ .‬ועי' בפרק‪ ‬‬
‫על‪ ‬מדיטציה‪ ‬ודימוי‪ ‬מודרך‪ ,‬עמ' ‪.223-238‬‬
‫‪ 626‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪31-32‬‬
‫‪  627‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' יח‪ - .‬כא‪:‬‬

‫‪184‬‬
‫ואת עצמך‪...‬יתעצמו עיניך ויסקרו ותראה את ד' שממלא את העולם והוא לנגדך"‪ 628.‬ושוב הרב‬
‫ק”ק חש להרגיע את הקורא‪" :‬אל יפול לבך בקרבך לאמר איש חוטא ונמוך אני ואיך אפשר לי‬
‫לראות את האתה מלך העולם‪...‬ידענו את מצבך ידענו‪ ,‬ועם כל זה בטוחים אנו בד' ובקדושת ישראל‬
‫אשר בך שתראה‪...‬ואפילו אם ח"ו שוב תפול לפעמים בגסותך שמכבר‪ ,‬שוב תקום ותתעלה בעזרת‬
‫ה'"‪ 629.‬קטע זה אופייני לרב ק"ק‪ ,‬שמצד אחד דורש מן החסיד את המקסימום בעבודת ה'‪ ,‬ומצד‬
‫שני מבין שהוא עוסק בבני אדם ולא במלאכים‪ ,‬ושתמיד תהיינה נסיגות ונפילות בדרך‪ .‬לכן הוא‬
‫מרבה לפזר דברי עידוד בכתביו החינוכיים וההדרכתיים‪.‬‬
‫הנושא הבא שהרב ק"ק מפתח הוא חשיבותה של ה"ראייה עילאה"‪ ,‬שהיא לא פחות מאשר ראייה‬
‫שדרכה "ממש‪....‬תראה את כל העולם לאלקות שמות ונשמות‪...‬גם אתה מלא אלקות הנך‪ ,‬ואפילו‬
‫גרגרי החול שאני דורך עליהם שמות הם‪ ,‬כל העולם כלול בקדושת אלקותו בביטול גמור‪...‬שכל‬
‫העולם מלא שמות"‪ .630‬את כל הדברים האלה ניתן באמת לראות‪" ,‬כי נפשך כשהיא לעצמה רואה‬
‫היא ראיה קדושה ורק הגוף מעצירה‪ ,‬וכיון שאתה כופה את הגוף‪ ,‬נפשך יוצאת ורואה"‪ . 631‬קטע זה‬
‫הוא אחד מן הקטעים בעלי האופי הפנאנתאיסטי המובהק ביותר בכתבי הרב ק"ק‪ .‬מכאן יוצא‬
‫שהכול אלוקות בעצם; מן האדם‪ ,‬שנברא בצלם אלוקים‪ ,‬ועד לגרגרי החול )ואולי יש כאן גם משחק‬
‫מילים על העובדה שה"חול" נתפס גם כהיפוכו של הקודש( עליהם האדם דורך‪ ,‬ולכן נדרש החסיד‬
‫לשנות לגמרי את הדרך בה הוא רואה את עולם החומר )ומי שבאמת רואה את האלוקות שבגרגרי‬
‫החול גם יזהר לדרוך עליהם ביתר עדינות!(‪.‬‬
‫לאחר דיון קצר במושג "מסירות נפש" בכלל ובפרט בנכונות למסור את הנפש בשעת קריאת‬
‫שמע‪ 632,‬חוזר הרב ק”ק פעם נוספת לנושא תפקידה של החברה‪" :633‬תכליתנו ותכלית חברתנו‪,‬‬
‫לשכלל את המחשבה‪ ....‬ולא גלוי המחשבה לבד‪...‬גם גלוי הנפש‪...‬גלוי ושליטתה על הגוף"‪ .‬וכאן‬
‫הרב ק" ק מגלה לנו עוד כמה תכונות שגם הן חיוניות להשגת עבודת המחשבה; פשיטות‪ ,‬תמימות‬

‫‪  628‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .32‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬כאן‪ ‬גם‪" ‬מקיף" וגם‪" ‬ממלא"‪ ,‬שהם‪ ‬מושגי‪ ‬יסוד‪ ‬בקבלה‪ ‬ששימושם‪ ‬רווח ‪ ‬בתניא‪.‬‬


‫עי' משה‪ ‬חלמיש‪" ,‬משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪50‬א‪ ,‬על‪ ‬אודות "ההבחנה‪ ‬בין‪ ‬סובב‪ ‬כל‪ ‬עלמין‪ ‬לבין‪ ‬ממלא‪ ‬‬
‫כל‪ ‬עלמין‪ ,‬או‪ ‬בין‪ ‬אור‪ ‬מקיף‪ ‬לאור‪ ‬פנימי‪ ,‬העוברת‪ ‬כחוט‪ ‬השני‪ ‬בכל‪ ‬כתבי‪ ‬רש"ז"‪ .‬ועי' גם‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' קעא‪" :‬נודע‪ ‬שבאורות‪ ‬‬
‫וספירות‪ ‬יש‪ ‬אור‪ ‬פנימי‪ ‬ואור‪ ‬מקיף‪ ,‬אור‪ ‬פנימי‪ ‬הוא‪ ‬אור‪ ‬קטן‪ ‬שיכולה‪ ‬הכלי‪ ‬לסובלו‪ ,‬ואור‪ ‬מקיף‪ ‬הוא‪ ‬אור‪ ‬רב‪ ‬שאין‪ ‬הכלי‪ ‬יכולה‪ ‬‬
‫לסובלו‪ ,‬ויוצא‪ ‬ומקיף‪ ‬אותה‪ ‬מבחוץ"‪.‬‬
‫‪ 629‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪  630‬שם‪.‬‬
‫‪  631‬שם‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬
‫‪  632‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .34-35‬ועי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬פרק‪ ‬יד‪" ,‬קריאת‪ ‬שמע"‪.‬‬
‫‪   633‬כאן‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שהקטע‪ ‬מתחיל‪ ‬בהצהרה‪ ‬על‪" ‬תכלית‪ ‬החברתנו"‪ ,‬הנושא‪ ‬הוא‪ ‬אישי‪ ‬ולא‪ ‬קבוצתי‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬החברה‪ ‬משמשת‪ ‬‬
‫מסגרת‪ ‬לקדם‪ ‬את‪ ‬העבודה‪ ‬של‪ ‬החברים‪.‬‬

‫‪185‬‬
‫ואמת‪" :‬צריכים אנו להתנהג בכל עניינינו הנהגות שמסגלות את הנפש להתגלות‪ ,‬ולהשמר מן‬
‫הדברים שמרחיקים אותה ומטמינים אותה‪...‬תנהג את עצמך בפשיטות ותמימות בכל עניניך‪...‬כי‬
‫התמימות היא ממשלת הנפש על האדם ומעשיו‪ ,‬וערמומיות היא חוסר הנפש‪ ,‬וממשלת השכל‪ ,‬ולא‬
‫השכל שבא מן הנפש‪ ,‬רק שכל העולם‪ ,‬כלומר מנהגי ומצבי העולם ואנשיו שהטפשים קוראים לזה‬
‫‪634‬‬
‫שכל"‪.‬‬
‫נקודה זו מובילה את הרב לדיון במושגי ה"אמת" וה"שקר"‪ ,‬ועד כמה חשוב להיות איש פשוט‬
‫ותמים שאיננו משקר‪" :‬חותמו של הקב"ה 'אמת' ועל כל העולם יש חותם הזה‪...‬אמת היא‬
‫המציאות‪ ,‬ושקר הוא האפס שאינו נמצא‪ ,‬אמת היא בחינת חיים‪ ,‬ושקר הוא מסטרא דמותא שאין‬
‫כאן לא עצם ולא הווה ולא נמצא‪ .‬המציאות היא האמת"‪ 635.‬עדיף להגיד "איני יודע" מאשר "תעקם‬
‫ותעקל תשובה"‪. 636‬‬
‫לאחר שראינו שהשקר הוא פגם גדול בעבודת ה'‪ ,‬למדים אנו על פגם חמור נוסף ‪ -‬הבטלה‪ .‬לפי‬
‫הבנת הרב ק"ק גם קיים קשר בין שני הפגמים‪ ,‬מכיוון שבטלנים הופכים בדרך כלל גם לרמאים‬
‫ושקרנים‪ ,‬מעבר לעצם הבטלה שכרוכה כמובן בביטול תורה ועבודת ה'‪ .‬הרב ק"ק מצטט את חז"ל‬
‫שקבעו כי "הבטלה מביאה לידי שעמום" וממשיך בכך ש"עפ"י רוב רק הולכי בטל הם הרמאים הכי‬
‫גדולים‪ ,‬ומי שעובד במוחו‪...‬או מי שעובד עבודה קשה גם בגופו בלבד‪...‬אינו רמאי"‪ .‬לכן‪ ,‬כדי שלא‬
‫להידבק במחלה רוחנית זו‪ ,‬חייב האברך להימנע מכל בטלה שהיא‪" :‬הרחק את עצמך מן הבטלה‬
‫הרחק כמטחוי קשת‪...‬כי גנב הוא היצה"ר ודי לו שיבטלך עשרה רגעים‪...‬ונתבלבלו כל מחשבותיך‬
‫גם בשאר היום"‪ 637.‬בסכמו את הדיון על אודות הפשטות והתמימות מזהיר הרב ק”ק את הקורא‬
‫"שלא להוקיר להתבטל כ"כ הרבה לפני החכמה האנושית בכלל עם כל חדושיה שחדשה בעולם"‪,‬‬
‫שכבר "הרבה מהם שנחשבים עתה עוד לאמתיים‪...‬בעוד איזה זמן יתחדשו חדשים‪ ,‬ויצחקו גם על‬
‫אותן ודאיות מדומות שבימינו אלה‪ 638".‬ההסתמכות על המדע ועל ה"חידושים" עלולה להרוס את‬

‫‪ 634‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .36‬עוד‪ ‬על‪ ‬הסכנות‪ ‬שבקבלת‪ ‬דעות‪ ‬מן‪ ‬הסביבה‪ ‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬פרק‪ ‬ז‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬קורא‪ ‬לבעיה‪ ‬‬


‫זו "מחלת‪ ‬שפלות‪ ‬המדומה"‪ ,‬וטוען‪ ‬שהיא‪ ‬גורמת‪ ‬להתנגשות‪ ‬חזיתית‪ ‬עם‪ ‬ערכי‪ ‬הדת‪ ‬ומפריעה‪ ‬לתלמיד‪ ‬לקבל‪ ‬את‪ ‬השפעתם‪ ‬הטובה‪ ‬‬
‫של‪ ‬הוריו‪ ‬ורבותיו‪.‬‬
‫‪    635‬כאן‪ ,‬בהגדרות‪ ‬האונטולוגיות‪ ‬של‪ ‬ה"אמת" וה"שקר"‪  ,‬ניכרת‪ ‬בבירור‪ ‬השפעת‪ ‬דבריו‪ ‬של ‪ ‬המהר"ל‪ ‬בנתיבות‪ ‬עולם‪ ,‬נתיב‪ ‬האמת‪,‬‬
‫פרק ‪ ‬א‪" :‬כי ‪ ‬אמת ‪ ‬הוא ‪ ‬חותמו ‪ ‬של ‪ ‬הקב"ה ‪) ‬גמ' שבת ‪ ‬נה‪ ,:‬יומא ‪ ‬סט‪...(:‬שהאמת ‪ ‬הוא ‪ ‬נמצא ‪ ‬לגמרי ‪ ‬והשקר ‪ ‬אין ‪ ‬לו ‪ ‬מציאות‪ ‬‬
‫כלל‪...‬שכל‪ ‬אשר‪ ‬נמשך‪ ‬אחר‪ ‬האמת‪ ‬שראוי‪ ‬אליו‪ ‬הקיום‪...‬כי‪ ‬האמת‪ ‬ראוי‪ ‬אליו‪ ‬המציאות‪ ‬והשקר‪ ‬ראוי‪ ‬אליו‪ ‬ההעדר"‪.‬‬
‫‪ 636‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .36-37‬עי' גם‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬צעטיל‪ ‬קטן‪ ,‬אות‪ ‬ח‪" :‬ירגיל‪ ‬את‪ ‬עצמו‪...‬שלא‪ ‬יהיה‪ ‬בדיבורו‪ ‬שום‪ ‬שקר‪ ‬‬
‫ח"ו‪ ‬ושום‪ ‬חניפה‪...‬וירגיל‪ ‬א"ע‪ ‬בכלל‪ ‬שאמרו‪ ‬חז"ל‪ ‬למוד‪ ‬לשונך‪ ‬לומר‪ ‬איני‪ ‬יודע"‪ ,‬שהוא‪ ‬כנראה‪ ‬המקור לדברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כאן‪.‬‬
‫‪ 637‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .38-39‬עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬פרקים‪ ‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬על‪" ‬מחלת‪ ‬העצלות‪ ‬וההתרפות" והריפוי‪ ‬מהן‪ .‬ועי' גם‪ ‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קסה‪.‬‬
‫‪ 638‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .40‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכירים‪ ‬לנו‪ ‬את‪ ‬הספקנות‪ ‬כלפי‪ ‬המדע‪ ‬המצויה‪ ‬בפילוסופיה‪ ‬הפוסט‪ ‬מודרנית‪ .‬עי'‬
‫דברי‪ ‬הוארד‪ ‬גרדנר‪,‬‬

‫‪186‬‬
‫פשטותו ואת תמימותו של עובד ה'‪ .‬עצם השפעתם של דברים חיצוניים כאלה על עובד ה' היא‬
‫סממן נוסף לחוסר היכולת לראות את המציאות האלוקית בעולם‪ ,‬ואת היעדר ההרגשה של הנשמה‬
‫האלוקית שבפנים‪" ,‬ואלמלי היו כל בני האדם בפשטות תמימות ואמונה שהיא התגלות הנפש‪,‬‬
‫‪639‬‬
‫מציאות ואמת‪ ,‬כי אז את הכל ידעו וראו בודאות גמורה"‪.‬‬

‫כשמתבוננים בכל המרכיבים שראינו בחלק זה של בני מחשבה טובה‪ ,‬עבודת המחשבה וחיזוקה‪,‬‬
‫"שיטת הראב"ד"‪ ,‬דוגמה ראשונה של דימוי מודרך )יום המות( והדגש על התרגשות והתלהבות‪,‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬אם לפנינו שיטה מגובשת ובנין שלם או אוסף של פרטים הקשורים זה לזה באופן‬
‫רופף‪ .‬לדעתנו‪ ,‬בחיבור מוקדם זה‪ ,‬הרב ק"ק הצליח לבנות גרעין של שיטה‪ ,‬ולרשום לפני הקורא‬
‫נושאים רבים וחשובים הקשורים לעבודת המחשבה‪ .‬מצד שני‪ ,‬נראה שבשלב זה הרב ק"ק עוד לא‬
‫הצליח להגיע לגיבוש שיטתי של דרכו בעבודת ה'‪ .‬לכך הוא הגיע בספריו המאוחרים‪ ,‬הכשרת‬
‫האברכים ומבוא השערים‪ .‬כפי שראינו בפרק על ההתרגשות וההתלהבות‪ 640,‬כאן הרב ק"ק אינו‬
‫מגדיר מילים אלה בצורה ברורה‪ ,‬הגדרות כאלה נכתבו רק בהכשרת האברכים‪ .‬כאן יש רק תרגיל‬
‫קצר אחד בדימוי מודרך‪ ,‬מה שאין כן בהכשרת האברכים‪ ,‬שם יש הרבה תרגילים‪ ,‬גם ארוכים‪,‬‬
‫בצורות שונות ולמגוון מטרות רוחניות‪ .‬את דבריו על הראב"ד הרב ק"ק כנראה החליט לגנוז‪,‬‬
‫לפחות בכתב‪ ,‬ואין רמז להם בכתיבתו המאוחרת‪ .‬כך שכדאי להסתכל על החלק המרכזי של בני‬
‫מחשבה טובה כמעין מחברת של ראשי פרקים שעדיין חסרים גיבוש ובניה סופי‪ .‬כמובן שאין זה‬
‫גורע מחשיבות הספר‪ ,‬הן למחקר‪ ,‬כבסיס לשיטה שנבנית אחר כך‪ ,‬והן ממבט חסידי פנימי‪ ,‬מכיון‬
‫שהספר גם תמציתי וגם מאד "טרי"‪ .‬דוקא חוסר הליטוש מרבה את תחושת הקורא של "דברים‬
‫היוצאים מן הלב נכנסים ללב"‪.‬‬

‫‪“But the course of scientific progress suggests that no version of the world will be permanently entrenched,‬‬
‫‪Walter Anderson (editor), The Truth about the Truth: De-confusing and Re- , not even Einstein’s”.‬‬
‫‪  constructiong the Postmodern Word, New York 1995, p. 187.‬לתגובות‪ ‬דתיות‪ ‬עכשוויות‪ ‬לנושא‪ ,‬עי' יוסף‪ ‬קלנר‪,‬‬
‫פלורליזם‪ ‬פנטיזם‪ ‬כלליות‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"א‪ ,‬עמ' יא‪-‬יח‪ ,‬ומכיוון‪ ‬אחר‪ ,‬הרב‪ ‬שג"ר‪ ,‬כלים‪ ‬שבורים‪ ,‬עמ' ‪.5-22‬‬
‫‪      639‬ועי' צו ‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪":11-10‬בטח ‪ ‬שמעת ‪ ‬או ‪ ‬ראית ‪ ‬בספרים ‪ ‬על ‪ ‬מציאת ‪ ‬אלקית‪ ,‬לאותם ‪ ‬חלושי ‪ ‬אמונה‪ ,‬ועיקר ‪ ‬ראיותם ‪ ‬מן‪ ‬‬
‫העולם‪...‬והאם‪ ‬גם‪ ‬לך‪ ‬ראיות‪ ‬העולם‪ ‬נחוצות‪...‬האם‪ ‬לא‪ ‬תשמע‪ ‬ולא‪ ‬תראה‪ ‬איך‪ ‬נפשך‪ ‬בטוחה‪ ‬בראייתה‪ ‬את‪ ‬ד'‪...‬למה‪ ‬לך‪ ‬ראיות‪ ‬‬
‫מחוץ‪ ‬לעצמך‪ ‬על‪ ‬מציאותו‪ ‬ית'"‪ .‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬תוקף‪ ‬את‪ ‬הלימוד‪ ‬מבחוץ‪ ‬אפילו‪ ‬כאשר‪ ‬זה‪ ‬משמש‪ ‬תומך‪ ‬לאמונה‪ .‬ועי' גם‪ ‬חובת‪ ‬‬
‫התלמידים‪ ,‬פרק‪ ‬ז; דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שצג‪.‬‬
‫‪   640‬עי' לעיל‪ ‬עמ' ‪.66-67‬‬

‫‪187‬‬
‫א‪ :11‬ניגון וריקוד‬
‫בנקודה זו פונה הרב ק”ק לנושא חדש‪ ,‬ודן באריכות בתפקידו של הניגון בעבודת ה'‪ 641.‬לפני שנדון‬
‫בדברים על אודות הניגון שמופיעים בבני מחשבה טובה‪ ,‬נבחן‪ ,‬במעין הקדמה לנושא‪ ,‬פיסקה מצו‬
‫וזרוז‪:‬‬
‫האדם צריך לעשות לעצמו סולמות לעלות על ידיהם לפעמים השמימה‪,‬‬
‫הניגון הוא אחד מהסולמות ובפרט כשמרננים אחר שמחה של מצוה‪,‬‬
‫ובלב נשבר‪ .‬בכל אדם יש חלק מעולם הניגון לכן בעת שמנגנים ניגון‬
‫צריך לעורר חלק מעולם הניגון אשר בו‪ ,‬ואם לאו רק שמנגן ניגון שחיבר‬
‫‪642‬‬
‫אחר בלבד הרי זה כמו מים שפלט חבירו ומאס‪.‬‬
‫"עולם הניגון" הוא ככל הנראה חלק הנפש שמתעורר בשירה או בניגון‪" .‬עולם" זה הינו אישי‬
‫וייחודי לכל אחד ואחד‪ ,‬ולכן יש לכל אחד ואחד היכולת לחבר ניגונים אישיים לעצמו בעת שהוא‬
‫מרגיש התעוררות רוחנית‪ .‬אם‪ ,‬במקום לעשות כן‪ ,‬הוא מסתפק בחזרה על הניגונים הידועים‪ ,‬הדבר‬
‫מעיד על חולשה רוחנית ועל קיומו של נתק מסוים בין הגוף לבין הנפש‪ .‬בכל כתביו מנסה הרב ק"ק‬
‫לחנך למצב של מודעות עצמית אינטנסיבית מאוד‪ ,‬וכנראה שהיכולת להתחבר ל"עולם הניגון"‬
‫‪641‬‬
‫עי' ‪Nehemia Polen, “Sensitization to Holiness”, “Jewish Action” Winter 1989-90, p. 32:‬‬
‫‪“In common with other Rebbeim of his lineage, R. Shapiro played the violin himself, and would often‬‬
‫‪lead his Hassidim in song on the violin”.‬‬
‫עי' גם‪ ‬וקס‪" ,‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות" ‪ ,‬עמ' ‪ .86-87‬וקס‪ ‬מתייחס‪ ‬גם‪ ‬הוא‪ ‬לשתיית‪ ‬יי"ש‪ .‬ועי' שם‪ ‬בהערה‪ ,49 ‬ברשימת‪ ‬מאמרים‪ ‬‬
‫על‪ ‬הריקוד‪ ‬החסידי‪ .‬ועי' ‪ ‬גם‪“The Musical Tradition of Hasidism”, Encyclopedia Judaica vol. 7, pp. 1421- ‬‬
‫‪  .1432‬אגב‪ ‬הדיון‪ ‬על ‪ ‬הניגון ‪ ‬מעיר‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪  ,‬בעמוד ‪ ,43‬הערה ‪ ‬מעניינת‪" :‬דע‪ ‬לך‪ ‬שבענין‪ ‬דרכי‪ ‬התגלות‪ ‬הנפש‪ ‬יש‪ ‬הרבה‪ ‬‬
‫פעמים‪ ‬ללמוד‪ ‬מן‪ ‬הילד‪ ,‬כל‪ ‬מעשיו‪ ‬אינם‪ ‬בכוונה‪ ,‬רק‪ ‬מעצמה‪ ‬נפשו‪ ‬מתגלה‪ ‬באופנים‪ ‬שונים‪ ‬ועושה‪ ‬תנועות‪ ‬ומעשים‪ ‬כפי‪ ‬תנועות‪ ‬‬
‫נפשו"‪ .‬ועי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מז‪ ,:‬ועמ' סד‪   .:‬ועי' המאמר‪" ‬תורה‪ ,‬תפילה‪ ‬ושירה‪ ‬לה'"‪ ,‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬חובת ‪ ‬התלמידים‪,‬‬
‫עמ' קעט‪-‬רכט‪ .‬הדיון‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ‬נמצא‪ ‬ב"סדר‪ ‬אמצעי ‪ ‬ויסוד‪ ‬החברה" אות‪ ‬יח‪ ,‬עמ' ‪ .41-44‬ישנו‪ ‬גם ‪ ‬קטע‪ ‬כמעט‪ ‬זהה‪ ‬‬
‫בהכשרת ‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’ ‪ ‬מו‪-:‬מז‪  .:‬בתחילת ‪ ‬דבריו ‪ ‬שם ‪ ‬מביא הרבי ‪ ‬את ‪ ‬דברי ‪ ‬בית ‪ ‬אהרן על ‪ ‬אודות ‪ ‬הקשר ‪ ‬בין ‪ ‬הניגון ‪ ‬לבין‪ ‬‬
‫האמונה‪ ,‬ומצהיר ‪ ‬שבכוונתו לתת ‪ ‬הדרכה ‪ ‬מעשית‪ ,‬ולא ‪ ‬להיכנס ‪ ‬לדיון ‪ ‬תיאורטי‪" :‬אין ‪ ‬כוונתינו ‪ ‬לבאר ‪ ‬את ‪ ‬ענין ‪ ‬הנגינה ‪ ‬ועולם‪ ‬‬
‫הנגינה ‪ ‬בזה‪ ,‬כי ‪ ‬דברנו ‪ ‬עתה ‪ ‬רק ‪ ‬איך ‪ ‬ידלה ‪ ‬כל ‪ ‬איש ‪ ‬באיזה ‪ ‬מצב ‪ ‬שהוא‪ ,‬מים ‪ ‬חיים ‪ ‬ממקור ‪ ‬נשמתו‪ ,‬ויגלה ‪ ‬את ‪ ‬הקול ‪ ‬החי ‪ ‬אשר‪ ‬‬
‫בקרבו"‪ .‬ועי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מג‪" :.‬וכן‪ ‬הנגינה‪ ‬שהבעש"ט‪ ‬זצ"ל‪ ‬כמעט‪ ‬קודם‪ ‬כל‪ ‬אמירת‪ ‬תורה‪ ‬צוה‪ ‬לנגן"‪.‬‬
‫‪  642‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ’‪ .47 ‬אבל‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :42‬לא‪ ‬שנצטרך‪ ‬לחבר‪ ‬ניגונים‪ ‬חדשים‪ ,‬כמו‪ ‬שלא‪ ‬נאמר‪ ‬שמי‪ ‬שרוצה‪ ‬לשמח‪ ‬‬
‫את ‪ ‬עצמו ‪ ‬ביין ‪ ‬צריך ‪ ‬לעשות ‪ ‬יין ‪ ‬מגתו ‪ ‬דוקא‪ ,‬ומי ‪ ‬שרוצה ‪ ‬לעורר ‪ ‬את ‪ ‬עצמו ‪ ‬או ‪ ‬זולתו ‪ ‬בדבורים ‪ ‬צריך ‪ ‬לחדש ‪ ‬שפה ‪ ‬חדשה"‪.‬‬
‫ההשוואה‪ ‬בין‪ ‬ניגון‪ ,‬יין‪ ‬ושפה‪ ‬מעניינת‪ ‬כשלעצמה‪   .‬ועי' מגילת‪ ‬סתרים ‪ ‬לרבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪) ‬צבי‪ ‬מרק‪ ‬עורך(‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ‬תשס"ז‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,57‬על‪ ‬הניגונים‪ ‬החדשים‪ ‬של‪ ‬המשיח‪" .‬ויעשה‪ ‬כלי‪ ‬זמר‪ ‬ונגונים‪ ‬חדשים‪ ‬כי‪ ‬חכמת‪ ‬הניגון‪ ‬יהיה‪ ‬בקי‪ ‬בו‪ ‬מאד‪ ‬מאד‪ ‬ויגלה‪ ‬‬
‫חדשות‪ ‬בחכמה‪ ‬זו‪ ‬עד‪ ‬שתכלה‪ ‬נפשם‪ ‬של‪ ‬השומעים‪ ‬ניגונים‪ ‬שלו"‪ .‬על‪ ‬המוסיקה‪ ‬כטכניקה‪ ‬מיסטית‪ ‬אצל‪ ‬ר' אברהם‪ ‬אבולעפיה‪,‬‬
‫עי' אידל‪ ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ,‬עמ' ‪.43-55‬‬

‫‪188‬‬
‫האישי והפנימי חייבת להיות חלק אינטגראלי ממצב רוחני תקין אצל החסיד‪ .‬בבני מחשבה טובה‬
‫כותב הרב ק"ק כי "הניגון הוא רק מין גילוי הנפש והרגשותיה"‪ ,‬והוא "אחד מן מפתחות הנפש‬
‫שמעורר אותה ואת הרגשותיה"‪ .‬מכאן שהניגון הוא גם תוצאה של התעוררות רוחנית וגם טכניקה‬
‫שמביאה לידי מצב כזה‪ ,‬כפי שראינו לעיל בהקשר של הנבואה‪ .‬השימוש בניגון על מנת להיכנס‬
‫למצב תודעתי מיוחד חיוני לחברה‪ ,‬משום שהחברה "לשם ד' היא‪ ,‬ורוצים אנו להוציא את נפשותינו‬
‫להמשילה על גופנו‪ ,‬לקשרה בקדושתנו ולבטל אותה ואת עצמותנו בנשמת שד"י‪ ,‬לכן נרגיל את‬
‫עצמנו ברנה ונגינה של עבודה לשמים"‪ 643.‬ישנה כאן אמירה מפורשת לפיה הניגון אמור להביא‬
‫למצב של "ביטול" ואפילו איחוד מיסטי‪ .‬נקודה זו נתמכת גם על ידי דבריו שלהלן‪" :‬כדי להוציא‬
‫את נפשך ולהעלותה בחי' ויהי כמנגן המנגן ותהי עליו רוח ד'‪ ,‬מין ניגון החופה שמזווג את החתן‬
‫והכלה וד"ל"‪ 644.‬כמו בתיאור אצל בני נביאים‪ ,‬הניגון פועל כחלק מן ההכנה לקבלת הנבואה‪ ,‬אך‬
‫הוא גם מביא לאיחוד מיסטי כדוגמת האיחוד בין החתן והכלה מתחת לחופה‪ ,‬שם גם כן שרים‬
‫ניגונים‪ .‬לכן הרב ק"ק מייעץ לחסיד‪" :‬קח לך איזה תנועה של ניגון‪...‬תסגור את עיניך ותחשוב שוב‪,‬‬
‫שאתה עומד לפני כסא הכבוד‪...‬תרגיש שנפשך התחילה כבר לנגן בעצמה"‪ .645‬מכאן שאפשר‬
‫לראות את הניגון כטכניקה מיסטית אותה ניתן לשלב יחד עם טכניקה של שימוש בדמיון‪ ,‬אולי כעין‬
‫זה של הראב"ד שלעיל‪ .‬כמו אצל הראב"ד‪ ,‬גם כאן החסיד מדמיין את עצמו עומד לפני כסא‬
‫הכבוד‪ ,‬אך במקום להתפלל‪ ,‬הוא שר‪ ,‬ובכך הוא מגיע להתרוממות נפשית גבוהה אף יותר‪.‬‬
‫חשוב שלחסיד יהיה "רפרטואר" שכולל כמה סוגים שונים של ניגונים‪" :‬ולאו דווקא בניגון של‬
‫שבירת הלב‪ ,‬רק גם בניגון של שמחה‪ ,‬בכולם תוכל להשתמש לגילוי הנפש וכך דרכו של החסיד‪,‬‬
‫הוא בוכה לפעמים בניגון שמח‪ ,‬וגם בשעת רקידתו‪ ,‬ולפעמים רוקד גם בניגון של כל נדרי‪ .‬לכן‬
‫כשתהיה בחברת חסידים בשעה שמנגנים אם בתפילה‪ ,‬בסעודה‪ ,‬או באופן אחר‪ ,‬תרנן גם אתה‬

‫‪ 643‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.41-42‬‬


‫‪    644‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .44‬ועי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מז‪ .:‬ועי' גם‪ ‬ספר‪ ‬באר‪ ‬מים‪ ‬חיים ‪ ‬לרבי‪ ‬חיים‪ ‬מטשערנאוויץ‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ב‪,‬‬
‫לפרשת‪ ‬וירא‪ ,‬עמ' עז‪" :‬שנודע‪ ‬אשר‪ ‬אף‪ ‬בצדיקי‪ ‬האמת‪ ‬ובנביאים‪ ‬אין‪ ‬כל‪ ‬העתים‪ ‬והזמנים‪ ‬שוות‪ ‬להתגלות‪ ‬הנבואה‪ ‬עליהם‪ ‬שאין‬
‫כל‪ ‬המקומות‪ ‬שוות‪ ‬והכל‪ ‬לפי‪ ‬עצם‪ ‬הזמן‪ ‬וקדושת‪ ‬המקום‪ ‬וההכנה‪ ‬שמכין‪ ‬עצמו‪ ,‬כן‪ ‬יתראה‪ ‬אליו‪ ‬ה'‪ ,‬וכמו‪ ‬שאיתא‪ ‬בזוה"ק‪) ‬לך‪ ‬לך‪ ‬‬
‫פה‪ .(.‬ורק‪ ‬משה‪ ‬רבינו‪ ‬היה‪ ‬בבחינה‪ ‬זו‪ ‬שאמר‪) ‬במדבר‪ ‬ט‪ :‬ח( עמדו‪ ‬ואשמעה‪ ‬מה‪ ‬יצוה‪ ‬ה' ‪ ‬לכם‪ ‬שבכל‪ ‬פעם‪ ‬שהיה‪ ‬רוצה‪ ‬השראת‪ ‬‬
‫השכינה‪ ‬עליו‪ ‬היה‪ ‬מוכן‪ ‬לזה‪ ‬ולא‪ ‬כן‪ ‬בשאר‪ ‬נביאים‪ .‬ואלישע‪ ‬אמר‪) ‬במלכים‪-‬ב‪ ‬ג‪ :‬טו( קחו‪ ‬לי‪ ‬מנגן‪ ‬והיה‪ ‬כנגן‪ ‬המנגן‪ ‬ותהי‪ ‬עליו‪ ‬יד‪ ‬‬
‫ה'"‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ‬המוסיקה‪ ‬נתפסת‪ ‬כטכניקה‪ ‬נבואית‪ .‬יעי' עוד‪ ‬שם‪ ‬משמואל ‪ ‬לרבי‪ ‬שמואל‪ ‬מסאכטשאב‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ד‪ ,‬לפרשת‪ ‬‬
‫תשא‪-‬פרה ‪ ‬תרע"ח‪ ,‬עמ' רנג‪" :‬כתב‪ ‬הרח"ו‪ ‬ז"ל ‪ ‬שהעדר ‪ ‬הנבואה ‪ ‬מבינינו ‪ ‬ורוה"ק ‪ ‬שאינו ‪ ‬מצוי ‪ ‬בנו ‪ ‬כ"כ‪ ,‬בא ‪ ‬מפאת ‪ ‬העדר ‪ ‬אפר‪ ‬‬
‫הפרה‪ .‬והטעם‪ ‬כי‪ ‬אין‪ ‬הנבואה‪ ‬שורה‪ ‬אלא‪ ‬מתוך‪ ‬שמחה‪ ,‬וכמ"ש‪ ‬בבני‪ ‬הנביאים‪) ‬שמואל‪ ‬א‪  :‬י( ולפניהם‪ ‬נבל‪ ‬ותוף‪ ‬וחליל‪ ‬וכנור‪ ‬‬
‫והמה‪ ‬מתנבאים‪ ,‬וכן‪ ‬באלישע‪) ‬מל"ב‪  .‬ג( ועתה‪ ‬קחו‪ ‬לי‪ ‬מנגן‪ ‬והי' כנגן‪ ‬המנגן‪ ‬ותהי‪ ‬עליו‪ ‬יד‪ ‬ה'‪ ,‬ומחמת‪ ‬העדר‪ ‬הטהרה‪ ‬היא‪ ‬העדר‪ ‬‬
‫השמחה‪...‬וע"כ‪ ‬אין‪ ‬הנבואה‪ ‬שורה‪ ‬בינינו‪ ‬שאין‪ ‬רוה"ק"‪.‬‬
‫‪ 645‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.42‬‬

‫‪189‬‬
‫עמהם‪...‬ולאו דווקא בשעה שאתה בחברת חסידים‪...‬גם בביתך בכל עת שתרגיש את עצמך מוכשר‬
‫לזה תוכל לרנן כנ"ל‪ ,‬ואין אתה צריך לצעוק בקולות‪...‬רק המיה בלחש וקולו נשמע במרום"‪. 646‬‬
‫הרב ק"ק מתמודד גם עם שאלת מעמדה של המוסיקה בתרבות הכללית ובעיית הזמרים ואפילו‬
‫החזנים שאינם דמויות דתיות למופת‪.‬‬
‫אל יקשה לך הלא רואים אנו חזנים ומנגנים גדולים שלבם רחוק מד' אין‬
‫אמונה ואין לב רח"ל‪ ,‬ואפילו בין העכו"ם יש מנגנים‪ ,‬כי הניגון הוא רק‬
‫מין גילוי הנפש והרגשותיה‪ ,‬ומתגלה בדיבור שמדבר האיש אל חבירו את‬
‫מחשבותיו והרגשותיו של צער ושל שמחה ועוד יותר בקולו‪ .‬וכמו‬
‫שאיתא בספה"ק ראיה על זה שכאשר תתגבר צערו של האדם ח"ו אי‬
‫אפשר לו כבר לדבר רק צועק ובוכה בקולו לבד‪ ,‬לכן הניגון שהוא קולות‬
‫שמחים או מרירים מעורר את הרגשות האדם‪ ,‬שבהם נצוצי ואברי הנפש‬
‫מתגלים‪ ,‬אבל אין עוד הכרע מה יעשה האיש בשעה שמתרגש ומה יפעל‬
‫החלק נפשו שהתגלה‪ ,‬וכמו שישנם שני אנשים שמחים‪ ,‬זה מוסיף‬
‫בשמחתו לעבוד את ד'‪ ,‬וזה שמח בשמחה של הוללות‪ ,‬כן גם הניגון‬
‫שהוא אחד מן מפתחות הנפש שמעורר אותה ואת הרגשותיה‪ ,‬יכול להיות‬
‫איש שפותח את נפשו‪ ,‬וחלק ממנה יוצא לחוץ‪ ,‬ומ"מ לא לבד שאינו‬
‫עושה בו מאומה אלא עוד פוגם בחלק נפשו זה‪ ,‬אם בשמחה של הוללות‪,‬‬
‫או בשבירת הלב של עצבות ויאוש‪ ,‬עד שנופל מן בטחונו ואמונתו ועושה‬
‫‪647‬‬
‫גם מעשים אשר לא יעשו רח"ל‪.‬‬
‫התשובה ברורה‪ :‬הנגינה‪ ,‬בדומה לטכניקות רגשיות אחרות‪ ,‬היא כלי בעזרתו ניתן "לפתוח את הלב"‬
‫ולהגיע למצב של התרגשות מוגברת‪ ,‬תוך‪-‬כדי איבוד שליטה מסוים של האדם על עצמו‪ .‬כמו‬
‫במצב של שכרות‪ ,‬בהיעלמותם של המעצורים הרגילים‪ ,‬מה שאדם מצליח בדרך כלל להדחיק יוצא‬
‫החוצה ופניו האמיתיות מתגלות‪ .‬אין קדושה אינהרנטית במוסיקה כשלעצמה‪ ,‬והיא בסך הכל כלי‬
‫חזק שבעזרתו ניתן להתעלות או לרדת‪ ,‬איש איש כפי הכשרו הנפשי וכוונותיו‪ 648.‬הרב ק"ק מתייחס‬

‫‪  646‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .43-44‬עי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מז‪" :‬בניגון‪ ‬של‪ ‬שבירת‪ ‬הלב‪...‬גם‪ ‬בניגון‪ ‬של‪ ‬שמחה‪...‬כך‪ ‬דרכו‪ ‬של‪ ‬החסיד‪ ,‬גם‪ ‬‬


‫בניגון‪ ‬של‪ ‬שמחה‪ ‬וגם‪ ‬בשעת‪ ‬רקידתו‪ ‬לפעמים‪ ‬בוכה‪ ‬הוא‪ ,‬וגם‪ ‬בבכיותו‪ ‬שמח"‪ .‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא ‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬תפילת‪ ‬כל‪ ‬נדרי‪.‬‬
‫ועי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פט‪.‬‬
‫‪647‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .41-42‬ועי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מז‪ .‬וגם בקול‪ ‬מבשר‪ ,‬חלק‪ ‬ב‪" :‬שמעתי‪ ‬בשם‪ ‬הגה"ק‪ ‬הרבי‪ ‬ר'‬
‫בונם‪ ‬מפרשיסחא‪ ‬זי"ע‪ ,‬משום‪ ‬מה‪ ‬אומרים‪ ‬העולם‪ ‬בדרך‪ ‬הלצה‪ ,‬א‪ ‬חזן‪ ‬איז‪ ‬א‪ ‬נער‪) ‬החזן‪ ‬הוא‪ ‬טיפש(? ואמר‪ ,‬כי‪ ‬עולם‪ ‬הניגון‪ ‬קרוב‪ ‬‬
‫וסמוך‪ ‬לעולם‪ ‬התשובה‪ .‬ואם‪ ‬החזן‪ ‬המנגן‪ ‬עומד‪ ‬קרוב‪ ‬לעולם‪ ‬התשובה‪ ‬ואינו‪ ‬שב‪ - ‬הוא‪ ‬באמת‪ ‬טיפש"‪.‬‬
‫‪648‬‬
‫עי' הכשרת ‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מד‪-:‬מט‪ .‬על ‪ ‬אודות ‪ ‬סוגים ‪ ‬של ‪ ‬התרגשויות‪ ,‬ובכללם ‪ ‬התרגשויות ‪" ‬ניטרליות" שניתן לתעל ‪ ‬אותן‬

‫‪190‬‬
‫בקצרה לאופן פעולת הניגון על נפש האדם וכותב‪:‬‬
‫חידה היתה לך תמיד הנגינה‪ ,‬הקולות מה המה‪ ,‬עליות וירידות מה הן‪,‬‬
‫ולמה זה פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה‪ ,‬ואת הכל אתה רואה‬
‫כבר‪ ,‬בקולה בוקעת לך נפשך דרך עד למרום‪ ,‬ובשמים כאילו אחזו‬
‫בהמייתה ומשכוה בלשונה‪ .‬לבה‪ ,‬מעיה וכל פנימיותה עם נגינתה יוצאים‪,‬‬
‫ודרך הקולות עולים‪ ,‬ועליותיה נפילותיה וכל גלגולי דרכה בקולה‬
‫נחקקים‪ ,‬ותנועא דמנגנא בו נחרתים‪ ,‬והניגון נתרקם‪ ,‬את נפשך נושא‬
‫‪649‬‬
‫הניגון במעיו לשפכה ולקרבה לד'‪.‬‬
‫כנראה שבמילים אלה מבטא הרב ק"ק גם את התפעלותו שלו בכל הנוגע לסוד השפעתה החזקה‬
‫והבלתי‪-‬מובנת של המוסיקה על נפש האדם‪ .‬הרב ק"ק איננו מסוגל להסביר איך זה קורה‪ ,‬אבל‬
‫מכיר בפנומנולוגיה של הניגון שהניגון אכן משפיע‪ ,‬וזה מה שחשוב בעצם‪ ,‬מכיוון שספר בני‬
‫‪650‬‬
‫מחשבה טובה מהווה ספר הדרכה מעשית‪ ,‬ולא ספר מיסטיקה תיאורטי‪.‬‬
‫גם בדרך המלך‪ ,‬בדרשה לשבת שירה תר"צ‪ ,‬מתייחס הרב ק"ק לעניין השירה‪ ,‬וכותב על אודות‬
‫עליונותה ביחס לדבור ולעשייה‪ .‬במצב של התרגשות חזקה ביותר הדרך היחידה לבטא באמת את‬
‫הרגש היא בעזרת הניגון‪:‬‬
‫וזה ענין שירה‪ ,‬כשבא לו התעוררות אהו"י ]=אהבה ויראה[ או תפארת‬
‫וכו' שהם למעלה מהכלים‪ .‬א"א לו להוציאם בעשיה טובה לבד והוא‬
‫צריך לדברם בשירה‪ ,‬ולא בסיפור המעשה לבד כי גם הדיבור רק עשיה‬
‫היא כי עקימת שפתיו הוי מעשה‪ ,‬רק בשירה‪ ,‬שנמצא בה התעוררות יותר‬
‫מבדיבור בלבד‪651 .‬‬

‫לעבודת‪ ‬ה' או‪ ‬לרצונות "נמוכים"‪ .‬ועי' ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬סד‪ :‬ה‪" :‬ואפילו‪ ‬חכמת‪ ‬האפיקורסית‪ ,‬יש‪ ‬לה‪ ‬ניגון‪ ‬וזמר‪ ‬המיוחד‪ ‬לחכמת‪ ‬‬


‫האפיקורסית"‪.‬‬
‫‪649‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.42-43‬‬
‫‪   650‬על‪ ‬כוחו‪ ‬של‪ ‬הניגון‪ ‬בכלל‪ ,‬ושל‪" ‬הניגון‪ ‬של‪ ‬הצדיק" בפרט‪ ,‬עי' רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬סד‪ :‬ה‪.‬‬
‫‪ 651‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ’‪ ‬צד‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬משתמש‪ ‬כאן‪ ‬בכלל‪ ‬מהלכות‪ ‬תפילה‪ ‬לפיו‪ ‬הדיבור‪ ‬נחשב‪ ‬מעשה‪ ‬משום ‪ ‬שהוא‪ ‬נעשה‪ ‬תוך‪ ‬כדי‬
‫"עקימת‪ ‬שפתיים" )עי' שלחן‪ ‬ערוך‪ ,‬אורח‪ ‬חיים‪ ‬סב‪:‬ג(‪ .‬מובן‪ ‬שישנה ‪ ‬עקימת‪ ‬שפתיים‪ ‬גם‪ ‬בשירה‪ ,‬אך ‪ ‬כוונתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫היא ‪ ‬לשירה ‪ ‬הפנימית‪ ,‬לניגון ‪ ‬ללא ‪ ‬מילים‪  ,‬שלגביו ישנה ‪ ‬משמעות ‪ ‬פחותה ‪ ‬לעקימת ‪ ‬שפתיים ‪ ‬כי ‪ ‬היא ‪ ‬בוקעת ‪ ‬מן ‪ ‬הלב ‪ ‬או ‪ ‬מן‪ ‬‬
‫השכל‪ .‬ועי' גם‪ ‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬סד‪ :‬ג‪ ,‬על‪ ‬אודות "בחי' שתיקה‪ ,‬שהוא‪ ‬למעלה‪ ‬מן‪ ‬הדיבור"‪ .‬מאוחר‪ ‬יותר‪ ‬באותו‪ ‬המאמר‬
‫מזהה‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬את‪ ‬השתיקה ‪ ‬הזו‪ ‬עם‪" ‬הניגון‪ ‬של‪ ‬הצדיק"‪   .‬על‪ ‬הניגון‪ ‬בעולם‪ ‬החסידי‪ ‬בכלל‪ ‬עי' תשבי‪ ‬דן‪" ,‬חסידות"‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .810-811‬ועי' וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ,‬עמ' ‪ .104-106‬בקשר‪ ‬לחסידי‪ ‬חב"ד‪ ‬הוא‪ ‬כותב‪" ‬חסידי‪ ‬חב"ד‪ ‬גם‪ ‬הם‪ ‬אין‪ ‬להם‪ ‬‬
‫נגינה ‪ ‬כללית ‪ ‬בציבור ‪ ‬בתוך ‪ ‬התפילה‪ ,‬אלא ‪ ‬כל ‪ ‬אחד ‪ ‬מן ‪ ‬החסידים ‪ ‬מזמר ‪ ‬לו ‪ ‬לעצמו‪...‬לכן ‪ ‬תהיה ‪ ‬התפילה ‪ ‬בקרב ‪ ‬חסידי‪ ‬‬

‫‪191‬‬
‫הפעם האחרונה בה כותב הרב ק"ק על שירה היא בהקשר אחר לגמרי – מתוך השואה‪ .‬בדרשה‬
‫לפרשת בשלח‪ ,‬שבת שירה תש"ב )‪ ,(31.1.1942‬הוא כותב על אודות הקושי העצום לשיר מתוך‬
‫מצב של ייסורים‪ ,‬מכיוון שבסופו של דבר‪ ,‬היכולת לשיר )כנראה שאפילו ניגון של שבירת הלב(‬
‫תלויה במידה מסוימת של שמחה‪ ,‬או לפחות תקווה לישועה‪:‬‬
‫אבל יכולין לקבל יסורים באהבה‪ ,‬ולהאמין שהכל מד'‪ ,‬אבל גם לזמר אז‪,‬‬
‫קשה‪ ,‬כי לזמר צריכים שמתוך נפשו ולבו יזמר מעצמו‪ ,‬ואפילו הנביא‬
‫שאחד מתנאיו הי' שיהיה בשמחה גם בשעת יסורים כמ"ש בשעה"ק‬
‫להרח"ו ז"ל‪ ,652‬מ"מ כשרצה לעורר עליו שמחה יתירה כדי שתשרה‬
‫הנבואה עליו אמר קחו לי מנגן‪ ,‬לכן צריכים איזה דבר טוב וישועה לשמח‬
‫את לבו ואז על ידי שבא לשמחה מדבר הזה‪ ,‬יכול לזמר גם על היסורים‬
‫לד'‪653.‬‬
‫בקטע זה‪ ,‬שנראה גם אוטוביוגראפי‪ ,‬חוזר הרב ק"ק לרעיון הנבואי ומביא את הפסוק ממלכים ב‪ ,‬ג‪,‬‬
‫טו‪ ,‬שמתאר שימוש במוסיקה על‪-‬מנת להגיע לנבואה‪ .‬אפילו במהלך השואה עדיין חלם הרב ק"ק‬
‫על נבואה‪ ,‬אבל במצב הקשה בו היה שרוי‪ ,‬חסר היה לו תנאי הכרחי‪ ,‬השמחה‪ .‬העדר השמחה‬
‫‪654‬‬
‫מתבטא כאן באי‪-‬היכולת לשיר‪ ,‬מה שללא ספק גרם לרב ק"ק עגמת נפש גדולה אף יותר‪.‬‬
‫בסוף "בני מחשבה טובה‪ ,‬באות ז' של "סדר הדרכה וכללים"‪ ,‬במסגרת הדרכה מעשית לחברי‬
‫הקבוצה בנושא הניגון‪ ,‬מוסיף הרב ק"ק מרכיב חדש‪ ,‬הריקוד‪:655‬‬

‫אבל ‪ ‬גם ‪ ‬לרבי ‪ ‬שניאור ‪ ‬זלמן ‪ ‬מליאדי ‪ ‬יש ‪ ‬יחס ‪ ‬מיוחד ‪ ‬לנגינה‪ .‬עי' דברי ‪ ‬משה ‪ ‬חלמיש‪,‬‬ ‫חב"ד‪...‬אינדיבידואלית ‪ ‬ביותר"‪.‬‬
‫"משנתו‪ ‬העיונית‪ ‬של‪ ‬ר' שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי"‪ ,‬עמ' ‪" :194-195‬בשיר‪ ‬יש‪ ‬בחי' רצוא‪ ‬ושוב‪ ‬יחד‪...‬ענין‪ ‬חדוה‪ ‬וענין‪ ‬מרירות‪ ‬‬
‫עי' גם ‪ ‬חביבה ‪ ‬פדיה‪" ,‬החוויה‪ ‬‬ ‫יחד‪...‬ההתעלות ‪ ‬והאכסטזה‪...‬הוא ‪ ‬ביטוי ‪ ‬ל'ביטול ‪ ‬ותשוקה'‪...‬בן‪-‬לוואי ‪ ‬לאהבה ‪ ‬בתענוגים"‪.‬‬
‫המיסטית"‪ ,‬עמ' ‪.89-91‬‬
‫‪652‬‬
‫שערי‪ ‬קדושה‪ ,‬עמ' קלד‪ ,‬בפרק‪" ‬בתנאי‪ ‬הנבואה"‪.‬‬
‫‪ 653‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ’‪ ‬קנג‪  .‬על‪ ‬דרשה‪ ‬זו‪ ‬עי' ‪“Certain passages in Eish ,Polen, The Holy Fire, p. 41, p. 164, note 24‬‬
‫‪Kodesh make it clear that Rabbi Shapira encouraged his Hasidim to maintain their tradition of singing‬‬
‫‪    melodies”.‬על ‪ ‬היחס ‪ ‬ליסורים ‪ ‬עי' גם ‪ ‬ש"ץ‪ ,‬החסידות ‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪  36‬הערה ‪" ,15 ‬ר' חיים ‪ ‬חייקא ‪ ‬מאמדור ‪ ‬אומר‪ ‬‬
‫בהנהגותיו‪'... :‬לקבל‪ ‬בשמחה‪ ‬ולא‪ ‬תבעט‪ ‬ביסורים‪ ‬גם‪ ‬תסבול‪ ‬כל‪ ‬היסורים‪ ‬והזיקות‪ ‬ר"ל'‪...‬לעומת‪ ‬זה‪ ‬מעניינת‪ ‬הערתו‪ ‬העוקצנית‪ ‬‬
‫של ‪ ‬ר' משולם ‪ ‬פייביש ‪ ‬מזבארז' נגד ‪ ‬ה'נהנתנות' המאזוכיסטית ‪ ‬שבגישה ‪ ‬הקוויאטיסטית‪' :‬שלא ‪ ‬יאמר ‪ ‬שאלו ‪ ‬יסורין ‪ ‬של ‪ ‬אהבה‪ ‬‬
‫שזוהי‪ ‬חכמת‪ ‬המסכן'"‪.‬‬
‫‪      654‬לא ‪ ‬כאן ‪ ‬המקום ‪ ‬לנתח ‪ ‬את ‪ ‬הדרשות ‪ ‬באש ‪ ‬קודש ‪ ‬ולעסוק ‪ ‬בוויכוח ‪ ‬על ‪ ‬מצבו ‪ ‬האמוני ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬בזמן ‪ ‬שלקראת ‪ ‬חיסול ‪ ‬הגטו‪.‬‬
‫המחקר‪ ‬מלא‪ ‬דיונים‪ ‬כאלה‪ .‬עי' בסקירת‪ ‬המחקר‪ ‬על‪ ‬הספרים‪ ‬והמאמרים‪ ‬שעוסקים‪ ‬בספר‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪.43-55‬‬
‫‪655‬‬
‫עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬הנבואה‪ ‬ועל‪ ‬הריקוד‪ ‬בדברי‪ ‬תפארת‪ ‬עוזיאל‪ ,‬ודגל‪ ‬מחנה‪ ‬אפרים‪ ,‬עמ' ‪  .79‬הריקודים‪ ‬מהווים‪ ‬נושא‪ ‬חשוב‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בכתבי ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬מברסלב‪ .‬עי' ליקוטי ‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬חלק ‪ ‬א‪ ,‬י‪:‬א‪ ,‬לב‪ ,‬מא‪ ,‬מט‪ :‬ז‪ ,‬חלק ‪ ‬ב‪ ,‬כד‪  .‬עי' גם ‪Green, Tormented  ‬‬

‫‪192‬‬
‫אחר שישתו משקה יזמרו איזה זמר של התעוררות כמו ידיד נפש‪ ,‬אדון‬
‫עולם‪ ,‬מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר וכדומה‪ ,‬ואם תתלהב נפשם וירצו‬
‫לרקד יחד‪ ,‬ירקדו‪ ,‬ובלבד שלא יבלו את הזמן בשתיה זמרה ורקידה‬
‫בלבד‪656.‬‬
‫הרב ק"ק איננו מרחיב כאן בעניין הריקוד‪ ,‬אך כבר ראינו את דבריו בעניין ההתהפכויות שעשה‬
‫‪657‬‬
‫במהלך טקס הכנסת ספר תורה‪ ,‬וכיצד הוא משווה אותן לריקודיו של דוד המלך לפני הארון‪.‬‬
‫בצו וזרוז‪ ,‬אות ל‪ ,‬כותב הרב ק"ק "לקט איזה התרגשיות מימים טובים ובפרט מזמני הריקודין‪,‬‬
‫תרצ"ג"‪ ,658‬שהוא מעין דימוי מודרך להקפות של שמחת תורה‪ .‬הרב ק"ק מתאר את המצב‬
‫האקסטטי אליו מביאים הריקודים‪ ,‬מצב שמעורב גם בדאגות קשות‪" :‬כשמתחיל להתלהב בשמחה‪,‬‬
‫יתמרמר לבו בו‪ ,‬במה תשמח כשישראל‪...‬כ"כ בצרות‪...‬ויתחזק ויאמר‪ ,‬עם אלקי אני שמח עתה‪...‬ובו‬
‫ית' ועם תורתו הקדושה שנתן לי באהבה אני שמח‪ ,‬הכל בטל עתה‪ ,‬אין עולם ולא דאגות‪ ,‬לא גוף‬
‫ולא צרות‪ ,‬עמו ית' בכל כחי אני מפזז ולפני כבודו אני רוקד"‪ 659.‬על פי המקום היחסי שמקדיש‬
‫הרב ק"ק לשני הנושאים בכתביו‪ ,‬נראה שלניגון הוא מייחס יתר חשיבות על פני הריקוד שתופס‬

‫‪ ,Master, p. 142‬על‪  ”the theurgic use of dance" ‬אצל‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪  .‬ועי' וורטהיים‪ ‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬עמ' ‪103-‬‬
‫‪ .109‬עי' חביבה‪ ‬פדיה‪" ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪ ,‬עמ' ‪ .81-99‬ועי' ‪,Elliot Wolfson‬‬
‫”‪“Walking as a Sacred Duty: Theological Transformation of Social Reality in Early Hasidism‬‬
‫‪Elliot R. Wolfson Along the Path: Studies in Kabalistic Myth, Symbolism, and Hermeneutics‬‬
‫‪ , Albany 1995, pp. 88-109.‬ובמיוחד‪ ‬עמ' ‪ 108-109‬בשם‪ ‬שבחי‪ ‬הבעש"ט‪ ,‬ובדברי‪ ‬וולפסון‪ ‬שם‪:‬‬
‫‪“It is clear that the act of dancing expresses an intimate relationship between the individual hasid and the‬‬
‫‪Shekhinah…moreover symbolizes the act of union between the hasid and the Shekhinah”.‬‬
‫ועי' גם‪ ‬יוסף‪ ‬ינון‪ ‬פנטון‪" ,‬הריקוד‪ ‬כפולחן‪ ‬קודש‪ ‬בחסידות"‪ ,‬יהדות‪ :‬סוגיות‪ ‬קטעים‪ ‬פנים‪ ‬זהויות‪ :‬ספר‪ ‬רבקה‪ ,‬חביבה‪ ‬פדיה‪ ‬ואפרים‪ ‬‬
‫מאיר ‪) ‬עורכים(‪ ,‬באר ‪ ‬שבע ‪ ‬תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪ .277-291‬פנטון ‪ ‬מתרכז ‪ ‬בריקוד ‪ ‬בחסידות ‪ ‬ברסלב ‪ ‬ובריקודי ‪ ‬האדמו"ר ‪ ‬רבי ‪ ‬חיים‪ ‬‬
‫אלעזר‪ ‬שפירא‪ ‬ממונקאטש‪ ‬בחג‪ ‬שמחת‪ ‬תורה‪ .‬על‪ ‬ריקודים‪ ‬ונשיות‪ ‬עי' מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬פרשת‪ ‬בשלח‪ ,‬עמ' קצז‪-‬קצט‪ ,‬ועי' גם‪ ‬פולן‪,‬‬
‫‪“Miriam’s Dance: Radical Egalitarianism in Hasidic Thought”, “Modern Judaism” 12 (1992), 1-21.‬‬
‫‪   656‬שם‪ ,‬עמ’‪ 57-56 ‬ישנו‪ ‬קטע‪ ‬מקביל‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ’‪ ‬סא‪.‬‬
‫‪  657‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .18-20‬עי' לעיל‪ ‬בפרקים‪ ‬על‪ ‬ההתרגשות‪ ,‬עמ' ‪ ,66-67‬ועל‪ ‬הנבואה‪ ,‬עמ' ‪.76-88‬‬
‫‪    658‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .22-26‬המאמר‪ ‬הודפס‪ ‬גם‪ ‬בסוף‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ .‬כאן‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪ ‬שאיפה‪ ‬לביטול‪ ‬ואיחוד‪ ‬מיסטי‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬הריקוד‪.‬‬
‫"אור‪ ‬ד' ושמחה‪ ‬קדושה‪ ‬ממלא‪ ‬ומקיף‪ ‬את‪ ‬כל‪ ,‬והיא‪ ‬מפזזת‪...‬ואפשר‪ ‬שמחה‪ ‬זו‪ ‬בחי' היחוד‪ ‬היא‪ ‬בשעה‪ ‬שהחומה‪ ‬של‪ ‬ברזל‪ ‬נופלת‪,‬‬
‫וכל‪ ‬חציצה‪ ‬עכ"פ‪ ‬לשעה‪ ‬נתבטלה"‪ .‬עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קפט‪.‬‬
‫‪    659‬בדרשות‪ ‬המוקדמות‪ ‬לשמחת‪ ‬תורה‪ ‬הסגנון‪ ‬שמח‪ ‬יותר‪ .‬עי' דרך‪ ‬המלך ‪ ,‬עמ' רעד )לשמחת‪ ‬תורה‪ ‬תרפ"ו(‪" :‬והרקודים‪ ‬שאנו‪ ‬‬
‫רוקדים‪ ‬עם‪ ‬ספר‪ ‬התורה‪...‬לא‪ ‬אנחנו‪ ‬רוקדים‪ ‬עם‪ ‬התורה‪ ‬רק‪ ‬התורה‪ ‬רוקדת‪ ‬עמנו‪ .‬עיקר‪ ‬הבעל‪ ‬שמחה‪ ‬היא‪ ‬התורה‪ ,‬והיא‪ ‬רוקדת‪ ‬‬
‫עמנו‪ ‬ואנחנו‪ ‬מרגישים‪ ‬את‪ ‬שמחתה"‪ .‬ושוב‪ ,‬בעמ' רעו‪) ‬בדרשה‪ ‬לשמחת‪ ‬תורה‪ ‬תר"צ(‪" :‬הרקודים‪ ‬בחי' רצוא‪ ‬ושוב‪ .‬גם‪ ‬גופו‪ ‬‬
‫רוצה‪ ‬להתעלות‪ ‬ולהתבטל‪ ‬כלו‪ ‬לד' ועולה‪ ‬גם‪ ‬בפועל‪ ‬למעלה‪ ‬ושב"‪ .‬כנראה‪ ‬שמרירותו‪ ‬בשנת‪ ‬תרצ"ג‪ ‬נובעת‪ ‬מהמצב‪ ‬היותר‪ ‬ירוד‪ ‬‬
‫של‪ ‬היהודים‪ ‬בפולין‪ ,‬אבל‪ ‬קשה‪ ‬להצביע‪ ‬על‪ ‬אירוע‪ ‬היסטורי‪ ‬מסוים‪ ‬שגרם‪ ‬לשוני‪ ‬הזה‪.‬‬

‫‪193‬‬
‫מקום משני יחסית‪ .‬דברים אלה ברורים גם מתוך דיוק בקטע שלעיל‪ ,‬לפיו חברי הקבוצה מחויבים‬
‫לשתות ולשיר‪ ,‬אך רק "אם תתלהב נפשם וירצו" יש להם לרקוד‪ .‬אולי הדבר נובע מכך שהחשש‬
‫מפני הוללות גדול יותר בריקודים‪ ,‬ולכן הרבי ממליץ לרקוד רק במצב נפשי שכבר מוכן היטב‬
‫לחוויה רוחנית‪ .‬ואולי לפי ההיגיון שניגון הוא גבוה יותר מן הדיבור משום שבדיבור ישנה עקימת‬
‫שפתיים‪ ,‬קל וחומר שהריקוד‪ ,‬שיש בו מעשה ממש ‪ -‬תנועה של כל הגוף ‪ -‬הוא במדרגה פחותה‬
‫‪660‬‬
‫הרבה יותר‪.‬‬
‫א‪ :12‬ניסיונות‬
‫לקראת סופו של "סדר אמצעי ויסוד החברה" מתייחס הרב ק"ק לניסיונות שעל כל חסיד לעבור‪,‬‬
‫ומצהיר שהוא רואה גם בהם הזדמנות לצמיחה רוחנית‪ .‬אצל החסיד "גם הניסיון עבודה היא"‪,‬‬
‫וצריך הוא למצוא את האיזון הנכון בין "בחינה עצמית" שהיא חיונית‪ ,‬לבין "מחקרים שאינם נותנים‬
‫את הרגשותיהם לצאת"‪ . 661‬מכיוון ש"ראשית תכליתנו שהתחלנו בעבודת המחשבה היא כדי‬
‫שנוכל לקפוץ קפיצה אחת ממעל לגופינו וחושינו ולמשול עליהם‪...‬גם בענין הממשלה על עצמו‬
‫צריכים לדעת איך להתרגל בה‪...‬כל ממשלה צריכה לרוח המושל‪...‬רוח גבורה‪...‬בקשרי‬
‫‪662‬‬
‫המלחמה‪...‬כי כל יכולת המלחמה להתגבר לכבוש ולמשול על השונא ברוח גבורה תלויה"‪.‬‬
‫במילים אלה הרב ק"ק פותח בדיון קצר אודות השליטה העצמית בענייני התאוות הגופניות‪ .‬ברי לו‬
‫שמי שאיננו מסוגל לשלוט בעצמו בכל הנוגע לדברים הקטנים גם לא יצליח להגיע לרמת הריכוז‬
‫הנצרכת לעבודת המחשבה‪ .‬לכן‪ ,‬וגם כדי להרחיק את החסיד מכל אפשרות של חטא‪ ,‬הוא מספק‬
‫מספר עצות להתמודדות עם התאוות )גם בענייני היתר(‪" :‬הרבה פעמים נכשל האדם ח"ו בתאוות‪,‬‬
‫לא מפני שתאוותו מרובה‪ ,‬רק מפני שרך הלב הוא‪...‬אל תחכה עד אשר תבוא ח"ו לידי עבירה או‬
‫אפילו תאוה של‪...‬ולא רק שתתחשב מקודם אם לעשות בלבד‪ ,‬רק תתגור בהם מלחמה‪...‬כדי לעורר‬
‫בך אומץ הלב ורוח ממשלה על עצמך"‪ 663.‬לתכלית זו ממליץ הרב ק”ק על תרגילים לפיתוח‬
‫השליטה העצמית‪ ,‬כמו לשתות את הקפה לעיתים ללא סוכר‪ ,‬לאכול הרבה לחם ומעט מאכלים‬
‫‪664‬‬
‫מתוקים‪ ,‬למעט באכילת בשר‪ ,‬ולאכול לפעמים‪ ,‬בדווקא‪ ,‬את סוג הבשר הפחות אהוב‪.‬‬
‫את החלק המרכזי של בני מחשבה טובה מסיים הרב ק”ק במילים שמזכירות דברים ב"סדר מטרת‬

‫‪   660‬תודה‪ ‬לבני‪ ,‬ר' אליהו‪ ‬לשם‪ ,‬עבור‪ ‬רעיון‪ ‬זה‪.‬‬


‫‪ 661‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .44-45‬גם‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ‬ישנם ‪ ‬קטעים‪ ‬שדנים ב"בחינה‪ ‬עצמית"‪ .‬עי' לדוגמה‪ ‬עמ' מד‪" :.‬ולתת‪ ‬‬
‫לך‪ ‬אות‪ ‬וסימן‪ ‬שתבחין‪ ‬בו‪ ‬את‪ ‬עצמך"‪.‬‬
‫‪ 662‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.45-46‬‬
‫‪  663‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .46‬ועי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' נ‪" ::‬רחם‪ ‬עליך‪ ‬ועל‪ ‬נפשך‪ ‬והחל‪ ‬את‪ ‬מלחמתך‪ ‬בנצני‪ ‬תאותך‪ ‬הקטנים"‪.‬‬
‫‪ 664‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .46-47‬כמובן‪ ‬שאין‪ ‬מכאן‪ ‬כל‪ ‬הוכחה ‪ ‬לכך‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬דוגל‪ ‬בסגפנות‪ .‬אם‪ ‬כבר‪  ,‬ההיפך‪ ‬הוא‪ ‬הנכון‪,‬‬
‫והוא‪ ‬מצדד‪ ‬דווקא‪ ‬בעבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬כפי‪ ‬שהראינו‪ ‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪.92-105‬‬

‫‪194‬‬
‫החברה" בהם פתח את החיבור‪ .‬באות כ' הוא כותב‪:‬‬
‫כל תכליתנו היא שנתהפך מבן שפחה לבן מלך ונתקרב בעבודתנו‪ ,‬מן‬
‫אחר הרחיים אל היכל המלך וכסא הכבוד‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שלא בלבד‬
‫שנעבוד את ד' רק שנעשה עובדי ד' לא בלבד שנפעל בקדושה רק שנעשה‬
‫בעצמנו קדושים‪ ,‬לכן יכול כל איש לנסות את עצמו בזה‪ ,‬אחר כל עבודה‬
‫יסתכל בקרבו‪ ,‬התפללתי‪ ,‬למדתי‪ ,‬וכו'‪ .‬האם הנני מרגיש בקרבי איזו רוח‬
‫טהורה‪ ,‬תהיה אפילו דקה מן הדקה‪ ,‬האם מחשבותי רצוני והרגשותי עתה‬
‫אחר עבודתי משונות מעט מרצוני ומחשבתי לאחר דלדולי בעולם‬
‫ופחזותיו‪ ,‬האם אני מרגיש עתה געגועים למצבי הקודם שהייתי בעת‬
‫תפלתי ועבודתי‪ ,‬האם מרגיש אני מין כאב לב על שנתרחקתי מן הטהרה‬
‫ויופי העליון שהצצתי בו בשעת תפילתי‪ ,‬אם את כל זה אתה רואה וסובל‪,‬‬
‫סימן הוא שעבודתך רצויה היא לפני המקום וגם גופך מתקדש בעבודתך‪,‬‬
‫ואם לאו‪ ,‬טעית בכל מדרגותיך ח"ו‪ ,‬אבל גם אז אל יפול לבך‪ ,‬התרופה לא‬
‫‪665‬‬
‫פעלה שנס את מתניך והחזק בעבודתך ביתר שאת ויתר עז כנ"ל‪.‬‬
‫החידוש שבכאן הוא הדגש על מהפך פנימי מוחלט אצל החסיד‪ ,‬שלא מספיק שיעבוד את ה'‪ ,‬אלא‬
‫שחייב הוא להפוך לעובד במהותו; שלא רק שהוא מתפעל מן הקדושה‪ ,‬אלא שהוא עצמו מתקדש‪.‬‬
‫גם את אלמנט הבחינה העצמית שבקטע לא ניתן למצוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬בתחילת הספר‪ ,‬משום שרק עתה‪,‬‬
‫בסופו של התהליך‪ ,‬שייכת הבדיקה הזו‪ .‬ובכל זאת למדים אנו שגם בכך אין סוף פסוק‪ ,‬ושאפילו מי‬
‫שנכשל עד כה‪ ,‬אל לו להתייאש ‪ -‬עליו להמשיך ולנסות שוב‪ ,‬מה שממחיש את האופטימיות של‬
‫הרב ק"ק בכל הנוגע לאפשרותו של כל אחד ואחד להשיג רמה גבוהה של עבודת ה'‪ ,‬ובפרט‬
‫בעבודת המחשבה‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬ניתן לומר שלפנינו גרעין של שיטה שלמה בחסידות ובעבודת ה'‪ ,‬בחינוך ובהדרכת האליטה‬
‫של האברכים‪ .‬לאחר שכתב את בני מחשבה טובה המשיך הרב ק”ק לפתח את שיטתו בספרי‬
‫החינוך‪ ,‬חובת התלמידים‪ ,‬הכשרת האברכים‪ ,‬ומבוא השערים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬קונטרס בני מחשבה‬
‫טובה נותר הפסגה של שיטתו ‪ -‬דרך ששייכת רק ליחידי הסגולה‪ .‬אמנם‪ ,‬מכך שהרב ק”ק כתב על‬
‫נושאים אלו‪ 666‬בגלוי בהכשרת האברכים ובמבוא השערים‪ ,‬ספרים שהוא התכוון להדפיס‪,‬‬
‫שהמגבלה היחידה עליהם הייתה הדרישה לקרוא אותם על הסדר‪ ,‬ישנה כנראה הוכחה לכך שמוכן‬
‫היה הרב ק"ק לפתוח את שערי החברה והטכניקות שלה לציבור רחב יותר‪ ,‬מה שכמובן עומד‬
‫בניגוד מוחלט לקונספט שמאחורי בני מחשבה טובה‪ ,‬שלא הודפס לרבים‪ ,‬ושנאסרה ההעתקה ממנו‬

‫‪  665‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .47‬ועי' גם‪ ‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מד‪.‬‬


‫‪666‬‬
‫היוצא‪ ‬מן‪ ‬הכלל‪ ‬הוא‪ ‬עניין‪ ‬השימוש‪ ‬בשיטתו‪ ‬של‪" ‬הראב"ד" ‪ -‬כפי‪ ‬שהדגיש‪ ‬בפניי‪ ‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪.‬‬

‫‪195‬‬
‫ללא רשותו של המחבר עצמו‪.‬‬

‫‪667‬‬
‫א‪ :13‬הרב הלל צייטלין‪ :‬ספרן של יחידים‬
‫הרב הלל צייטלין נולד בקורמה שבפלך מוהילב ברוסיה בשנת ‪ .1871‬ב‪  1906-‬הוא התיישב‬
‫בוארשה ושם גם נרצח ב‪ .1942-‬הוא היה הוגה דעות‪ ,‬סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬ועיתונאי שכתב בעברית‬
‫וביידיש‪ .‬הרב צייטלין גדל במשפחה חסידית‪ ,‬וכנער‪ ,‬בנוסף ללימודי התלמוד‪ ,‬למד חסידות וקבלה‪.‬‬
‫כאשר היה צעיר‪ ,‬צייטלין עסק גם באופן נרחב בפילוסופיה כללית‪ ,‬בספרות ובביקורת המקרא‪ ,‬מה‬
‫שחייב אותו למאבק אמוני קשה‪ .‬הוא נכרך במיוחד אחר תורתו הפילוסופית של ניטשה‪ ,‬וכתב‬
‫חיבור עליו‪ .‬השקפתו הפילוסופית הביאתו לידי פסימיות‪ ,‬ייאוש ודיכאון‪ ,‬וברוח זו חיבר גם ספר‬
‫על הטוב והרע‪ ,‬שלאחריו הוא חזר לשורשיו הדתיים והחל להתעמק יותר בקבלה ובחסידות‪ .‬הוא‬
‫עסק רבות בבעיותיו של עם ישראל בדורו‪ ,‬כגון האנטישמיות‪ ,‬הציונות והטריטוריאליזם‪ ,‬וביקר‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬שם גם נפגש עם הרב קוק‪ ,‬שתפיסותיו השפיעו עליו מאוד‪ ,‬וכתב כמה מאמרים עליו‪.‬‬
‫הוא הרגיש קרבה מיוחדת לרבי נחמן וכתב הרבה על ברסלב וחב"ד‪ ,‬בנוסף להקדמה‪ ,‬תרגום‬
‫ופירוש לספר הזהר‪ .‬לעניינינו חשוב לחזור ולציין שהוא גם כתב מאמר ביקורת נלהב לספר חובת‬
‫התלמידים ‪ -‬מאמר שהתפרסם לאחר מכן בתוך ספרן של יחידים‪ .‬בין ספריו המפורסמים ניתן‬
‫למצוא את אל"ף בי"ת של יהדות ‪ ,‬ספרן של יחידים ‪ ,‬בפרדס החסידות והקבלה‪ ,‬על גבול שני‬
‫עולמות‪ ,‬ודממה וקול‪ .‬הרב צייטלין חזה את השואה וניסה לקרוא ליהודים לחזור בתשובה‬
‫ולהתפלל בכוונה מיוחדת על מנת למנוע את האסון‪ .‬בשנות העשרים והשלושים הוא ניסה להקים‬
‫תנועה של קבוצות עובדי ה' אליטיסטיות‪ ,‬ועל כך ייסוב עיקר דיוננו‪ .‬לפי עדות בנו‪ ,‬הסופר אהרן‬
‫צייטלין‪ ,‬הרב הלל צייטלין נהרג בערב ראש השנה תש"ב כשהוא עטוף בטלית ותפילין‪ ,‬ומחזיק‬
‫בידו את ספר הזהר‪. 668‬‬

‫‪ 667‬חשוב ‪ ‬לציין ‪ ‬שהיו ‪ ‬ניסיונות נוספים ‪ ‬לייסוד ‪" ‬עבודה ‪ ‬קבוצתית" מלבד ‪ ‬אלה ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק”ק והרב ‪ ‬צייטלין‪ .‬לענייננו‪  ,‬החשוב‪ ‬‬
‫שבהם ‪ ‬היה בהקמת ‪ ‬הקבוצות ‪ ‬של ‪ ‬צעירי ‪ ‬חסידי ‪ ‬גור‪ ,‬שהיו ‪ ‬פעילות ‪ ‬גם ‪ ‬בווארשה‪ .‬על ‪ ‬קבוצות ‪ ‬אלו ‪ ‬עי' שמעון ‪ ‬הוברבאנד‪,‬‬
‫קידוש‪ ‬ה'‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ‬תשכ"ט‪ ,‬עמ’‪ .82-75 ‬קבוצות‪ ‬אלה‪ ‬יצאו‪ ‬מן‪ ‬המסגרת‪ ‬החברתית‪ ‬הרגילה‪ ,‬התפללו‪ ‬לבד‪ ,‬והתעמתו‪ ‬בינם‪ ‬‬
‫לבין ‪ ‬עצמם‪ ‬ועם‪ ‬הסביבה‪ .‬התקיימה ‪ ‬הירארכיה‪ ‬ברורה‪ ‬בין‪ ‬הקבוצות ‪ ‬ובתוך‪ ‬כל‪ ‬קבוצה‪ .‬לפי‪ ‬נתנאל‪ ‬לדרברג‪ ,‬רבנים‪ ‬בשואה‪,‬‬
‫כפר‪ ‬הרוא"ה‪) ‬עוד‪ ‬לא‪ ‬יצא‪ ‬לאור(‪  ,‬הנחיותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק ‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬מהוות ‪ ‬גם‪ ‬שלילה‪ ‬של שיטת‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪ ‬‬
‫גור‪ .‬לדבריו‪ ,‬זו ‪ ‬הסיבה שהרב ‪ ‬ק”ק ‪ ‬מדגיש שאין ‪ ‬לפרוש ‪ ‬מן ‪ ‬הציבור‪ ,‬ושבקבוצות ‪ ‬אין ‪" ‬כיבודים" וכו'‪ .‬בנוסף ‪ ‬פעלו ‪ ‬גם‪ ‬‬
‫קבוצות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬יהודה‪ ‬ליב‪ ‬אשלג‪" ,‬בעל‪ ‬הסולם"‪ .‬ובגרמניה ניסה‪ ‬ד"ר‪ ‬נתן‪ ‬בירנבוים‪ ‬להקים‪ ‬את‪ ‬קבוצות‪" ‬העולים"‪  .‬תודה‪ ‬‬
‫לתלמידתי‪ ‬מרים‪ ‬בירנבוים‪ ‬קגינוף‪ ‬עבור‪ ‬המידע‪ ‬על‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪ ‬סבה‪ ,‬הרב‪ ‬בירנבוים‪.‬‬
‫‪ 668‬חומר‪ ‬ביוגראפי וביבליוגראפי‪ ‬על‪ ‬צייטלין‪ ‬ניתן‪ ‬למצוא‪ ‬ב"צייטלין‪ ,‬הלל"‪ ,‬האנציקלופדיה‪ ‬העברית‪ ,‬ירושלים‪ ‬ותל‪ ‬אביב‪ ,‬תשל"ו‪,‬‬
‫כרך‪ ‬כח‪ ,‬עמ' ‪ ;639‬בספר‪ ‬צייטלין‪  ,‬ישעיהו‪ ‬וולפסברג‪ ‬וצבי‪ ‬הרכבי )עורכים(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ה; ואצל‪ ‬שמחה ‪ ‬בונם‪ ‬אורבאך ‪,‬‬

‫‪196‬‬
‫א‪ :14‬קבוצותיו של הרב צייטלין‪" :‬בני יבנה" ו"בני היכלא"‬
‫במאמר האוטוביוגרפי "קצור תולדותי" שהתפרסם בספרן של יחידים ‪ ,‬מעיד הרב צייטלין על עצמו‬
‫ש"בשנות תרע"ד ותרע"ה שרוי הייתי כמעט באותו המצב של אכסטזה שנמצאתי בו בראשית‬
‫הכרתי את החב"ד‪ .‬הגעתי אז כמעט למדרגת 'חוזה חזיונות'‪...‬פרי האכסטזה הנפלאה ההיא הם כל‬
‫חיי הרוחניים בשנים אלו‪...‬ניסיוני ליסד אגודות קטנות של יחידים בשם 'יבנה' והמובחרים שבהם ‪-‬‬
‫בשם 'בני היכלא'‪...‬ושני הספרים הנמצאים אתי בכתב יד‪...‬ב( ספרן של יחידים ‪ ,‬שפרק אחד ממנו‬
‫כתוב בסגנון הזוהר אני שולח עתה ל'כתובים'"‪ 669.‬במילים אלה הרב צייטלין קושר בין ספרן של‬
‫יחידים )שבאמת שלושה מפרקיו כתובים ארמית נאו‪-‬זוהרית( לבין תוכניותיו להקמתן של קבוצות‬
‫בני יבנה ובני היכלא‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬כל המפעל הזה הוא פרי מצב נפשי אקסטטי שהיה שרוי בו באותן‬
‫‪670‬‬
‫הספר עצמו יצא לאור לראשונה ב‪.1928-‬‬ ‫השנים‪.‬‬
‫מבין הדברים שנכתבו‪ ,‬הביוגרפיה של הרב צייטלין שעוסקת בצורה הנרחבת ביותר בעניין‬
‫‪671‬‬
‫הקבוצות היא תולדות נשמה אחת של שמחה בונם אורבאך‪ ,‬שהיה תלמיד של הרב צייטלין‬
‫בוורשה‪ ,‬ולימים רב בישראל ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן‪ .‬בספרו‪ ,‬אורבאך מתאר‬
‫את פעילותו של הרב צייטלין למען הקמת הקבוצות‪ ,‬וטוען שפעילות זו היתה קשורה בקשר הדוק‬
‫למשיחיותו‪ .‬בהקדמה הוא כותב‪" :‬באה תקופת מלחמת עולם הראשונה‪...‬בצייטלין התגברה‬
‫האינטנסיביות של אמונתו‪ ,‬התעוררה בו האכסטזה של ימי נעוריו ואז חזה מראות אלקים‪...‬אז נולד‬
‫החזון המשיחי שלו‪ .‬צייטלין הרגיש בכל חושיו‪ ,‬בכל אבריו הגשמיים והרוחניים שהגיעו ימי‬
‫הכרעה לאומות העולם ולעם השם‪ ,‬כי הולך ונחתם גורל המין האנושי"‪ .‬הוא "ראה לא רק את‬
‫עקבות המשיח‪...‬כי אם צעדי המשיח ממש"‪ 672.‬כדי להתכונן לביאת המשיח הגה הרב צייטלין את‬
‫רעיון הקבוצות האליטיסטיות של עובדי ה'‪" :‬אז יצא בקריאה לבני היכלא‪ ,‬לנשמות הבודדות‬
‫המצפות לישועת עולמים‪ ,‬לאלה החיים ונושמים באלקים‪ ,‬אשר נשמתם היא מרכבה לאלקי ישראל‪,‬‬

‫תולדות‪ ‬נשמה‪ ‬אחת ‪ ,‬ירושלים‪ .1953 ‬עוד‪ ‬חומר‪ ‬ניתן‪ ‬למצוא‪ ‬במאמר‪ ‬אוטוביוגרפי‪ ‬שהתפרסם‪ ‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬י‪-‬ם‪ ‬תש"מ‪,‬‬


‫בכתביו ‪ ‬של ‪ ‬בנו‪ ,‬ובאנציקלופדיה ‪ ‬יודאיקה‪ ,‬תחת ‪ ‬הערך ‪Zeitlein Hillel, Encyclopedia Judaica, vol. 16, pp. 974- ‬‬
‫‪  975.‬ראוי‪ ‬לציין‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬המאמר‪" ‬על‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין" שנכתב‪ ‬בידי‪ ‬חברו‪ ,‬הסופר‪ ‬יוסף‪ ‬חיים‪ ‬ברנר‪ ,‬ב‪ ,1920-‬מעין‪ ‬הספד שנכתב‪ ‬‬
‫כתגובה‪ ‬לשמועה‪ ‬שצייטלין‪ ‬נפטר‪ .‬עותק‪ ‬מן‪ ‬המאמר‪ ‬נמצא‪ ‬בספריה‪ ‬הלאומית‪ ‬בירושלים‪  .‬למרבה‪ ‬האירוניה‪ ,‬ברנר‪ ‬נהרג‪ ‬בפרעות‪ ‬‬
‫ביפו‪ ‬ב‪ ,1921-‬יותר‪ ‬מעשרים‪ ‬שנה‪ ‬לפני‪ ‬שצייטלין עצמו‪ ‬נהרג‪ ‬בשואה‪   .‬עי' גם‪ ‬שרגא‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬בין‪ ‬סער‪ ‬לדממה‪ :‬חייו‪ ‬ומשנתו‪ ‬‬
‫של‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ .1999 ‬לדיון‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪.259-261‬‬
‫‪ 669‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים ‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"מ‪ ,‬עמ' ‪. 4‬‬
‫‪   670‬על‪-‬פי‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬בעמ' ‪ ,258‬הייתה‪ ‬לרב‪ ‬צייטלין‪" ‬תפיסה‪ ‬נבואית‪-‬משיחית"‪.‬‬
‫‪   671‬בספר‪ ‬ניכרת‪ ‬ההערכה‪ ‬הרבה‪ ‬שרחש‪ ‬התלמיד‪ ‬לרבו‪ .‬הסגנון‪ ‬נלהב‪ ‬ו"דתי"‪ ,‬ואינו‪" ‬ביקורתי"‪ .‬בעמ' ‪ 172‬הוא‪ ‬קורא‪ ‬לו‪" ‬רבי‪ ‬הלל‪ ‬‬
‫צייטלין‪ ‬זצ"ל‪...‬מאור‪ ‬גדול‪ ‬זה‪ ‬של‪ ‬יהדות‪ ‬פולין‪...‬הקדוש"‪.‬‬
‫‪ 672‬אורבאך‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬

‫‪197‬‬
‫לאלה אשר היעוד המשיחי‪-‬היסטורי של ישראל חי ופועם בלבם‪ ,‬להתכונן לקראת התפקידים‬
‫המשיחיים של הרגע המשיחי הגדול‪ :‬לתקן עולם במלכות שד‪-‬י"‪ 673.‬לפי דבריו‪ ,‬המניע העיקרי של‬
‫הרב צייטלין בהקמת הקבוצות היה דחף משיחי אינטנסיבי שהלך והתחזק ביחס ישר להתגברות‬
‫סבלם של היהודים‪ .‬לקראת סוף הספר‪ ,‬לאחר סקירה ביוגראפית ארוכה ודיון פילוסופי מפורט‪,‬‬
‫חוזר אורבאך לנושא קבוצותיו של הרב הלל צייטלין‪ .‬על‪-‬מנת לראות כיצד מפעלו של הרב צייטלין‬
‫נצטייר בעיניו של תלמיד שהביט עליו מקרוב במשך שנים‪ ,‬נצטט חלק מדבריו‪:‬‬
‫בעשרות חוברות ומאות מאמרים‪...‬הציע צייטלין את האידיאולוגיה‬
‫החברותית שלו‪ :‬עשרות חברות וארגונים תחת שמות שונים ובהשתתפות‬
‫אנשים שונים ניסה להקים במשך של שנים רבות‪...‬בשתי מטרות עיקריות‪:‬‬
‫מטרה ראשונה‪" :‬בריאת מרכז בריא בתוך עם ישראל‪...‬התכללות‬
‫והתמזגות מוצקה של כל האלמנטים היותר טובים והיותר ישרים שבו"‪...‬‬
‫ומטרה שניה‪ :‬להציל בשביל עתידו של ישראל את שארית‬
‫הפלטה‪...‬יצירת ארגון של יחידים ‪ -‬אנשי עלייה‪ .‬את תורת היחידים שלו‬
‫הציע בהרחבה ובלשון מיסטית נלהבה‪ ,‬בספרו‪" :‬ספרן של‬
‫יחידים"‪...‬פונה הוא ליחידי יחידים‪ ,‬לבעלי אמונה חזקה‪ ,‬זכי הכרה ועמקי‬
‫המדע הפנימי‪...‬שיתאחדו תחת השם "יבנה" לתכלית "התעלות פנימית‬
‫ובקשת תקונים לכל תחלואי עולם"‪ ...‬קול פנימי אומר לו לבנות משכן‬
‫בלבות היחידים‪ ,‬להקים שם ארון קודש ובארון ‪ -‬הלוחות העתיקים‪,‬‬
‫הלוהטים ומתנוצצים באש חדשה‪...‬ולאותם היחידים שהוא רואה‬
‫בחזונו‪...‬הוא מדבר בלשון הזוהר וקורא להם‪" :‬אתכנשו לחד אדרא"‪674.‬‬
‫לפי עדותו של אורבאך‪ ,‬הרב צייטלין שאף לאחד את עם ישראל על ידי טיפוח אליטה רוחנית‬
‫שתוביל לקראת מהפכה דתית ותכין את הדרך לגאולה המשיחית‪ .‬אך אורבאך מודה שהרב‬
‫צייטלין לא הצליח במשימתו‪:‬‬
‫הוא לא מצא הד לדבריו; קולו היה קול קורא במדבר‪ .‬ואז כשחשכו כל‬
‫האורות‪ ,‬כשכבו כל הנרות‪ ...‬כתב את ספרו האחרון‪" :‬דממה‬
‫וקול‪)...‬ווארשה תרצ"ו(‪ ...‬רצה צייטלין להקים תנועה מיסטית‪...‬רצה‬
‫לעשות דרך למלך‪...‬בכלים מודרניים‪...‬והתאכזב מרה‪ .‬באחרונה‪ ,‬התייאש‬

‫‪ 673‬שם‪ ,‬עמ' ‪   .10‬ועי' גם‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬עמ' ‪ ,260‬שם‪ ‬כתוב‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין‪ ‬המשיך‪ ‬לדאוג‪ ‬גם‪ ‬למצב‪ ‬החומרי‪ ‬הירוד‪ ‬של‪ ‬יהודי‪ ‬פולין‪,‬‬


‫ולא‪ ‬רק‪ ‬למצבם‪ ‬הרוחני‪.‬‬
‫‪ 674‬תולדות‪ ‬נשמה‪ ‬אחת‪ ,‬עמ' ‪.166-168‬‬

‫‪198‬‬
‫מכל הדרכים הפוליטיות‪ ,‬מכל התכניות החברותיות‪ ,‬מכל דרכי הצלה‬
‫האנושיים‪ ,‬מכל המגמות הצבוריות וקרא רק לתשובת אנשי נינוה ואל‬
‫תפילה שיש בה מסירות נפש‪ ,‬אולם "אחרי כל הנסיונות ואחרי כל‬
‫התחבולות" לא עלה בידו‪675.‬‬
‫לפני שניגש לנתח את ספרן של יחידים ואת רעיון הקבוצות של הרב צייטלין‪ ,‬נעיין במאמר נוסף‬
‫שעוסק בו‪ ,‬ובשני מכתבים שהוא עצמו כתב על הנושא‪ .‬בספר צייטלין ניתן למצוא את מאמרו של‬
‫י' גוש‪-‬זהב שעוסק ב"ישראל והאומות בתפיסתו"‪ .‬במאמר‪ ,‬בפרק "ליחידים בעם"‪ ,‬ישנה התייחסות‬
‫לתוכנית הקבוצות של הרב צייטלין‪ .‬לפי הבנתו של גוש‪-‬זהב‪ ,‬הרב צייטלין נדחף לכיוון מתוך‬
‫שהגיע למסקנה "שאין לבנות ולהחיות את העולם כולו כל עוד לא נתגבש הדפוס האמיתי של‬
‫היחיד בעם‪ ,‬אשר צריך לשמש למופת בעם כולו"‪ .676‬לכן הרב צייטלין פונה דווקא ליחידי סגולה‪,‬‬
‫"אותם ועל ידם שואף הוא להשיב לתחיה את החסידות של הבעש"ט ‪ -‬אשר נתרחקה בדורות‬
‫האחרונים ממטרתה וממקוריותה ‪ -‬ולהתאים אותה אל שנים אלה של עקבתא דמשיחא"‪ . 677‬גוש‪-‬‬
‫זהב מסכם חלק מן הרעיונות של ספרן של יחידים‪ :‬הרב צייטלין רצה לייסד "חסידות של עתיד‬
‫לבוא"‪ ,‬חסידות זו מבוססת על חסידותו של הבעש"ט‪ ,‬ועל שלוש האהבות‪ :‬אהבת המקום‪ ,‬אהבת‬
‫ישראל‪ ,‬ואהבת התורה‪ . 678‬בנוסף לשלוש האהבות‪ ,‬אותן ראה הרב צייטלין כהמשך ישיר של‬
‫חסידות הבעש"ט‪ ,‬יש שלוש נקודות נוספות שמאפיינות את "חסידות של עתיד לבוא"‪ (1 :‬עם‬
‫ישראל לא יכול עוד להסתגר‪ ,‬ש"הרי התקופה הרת‪-‬עולם הנוכחית מחייבת את ישראל להאיר‬
‫‪679‬‬
‫‪” (2‬את אור התורה צריך לבקש‬ ‫לעצמו ולהפיץ את אורו גם לעמים אחרים‪ ,‬להיות אור לגויים‪.‬‬
‫עכשיו לא רק בספרים‪...‬אלא גם בכל רחבי המציאות‪...‬היהדות צריכה להשפיע את שפע אורה על‬
‫האמנות והמדע‪...680‬כמובן שלא כל אדם מסוגל וכשר לעבודה רבת‪-‬אחריות זו‪ .‬אליה קרואים יחידי‬
‫יחידים‪ ,‬ברי‪-‬לבב ובעלי‪-‬דעת קדושה‪ ,‬המוכשרים להכנס לפרדס ולצאת ממנו בשלום"‪ (3 .‬בתחום‬
‫הכלכלי‪-‬חברתי‪" ,‬תפקידה של ה'חסידות שלעתיד לבוא'‪...‬להוציא את נצוצי הקדושה שבתוך‬
‫‪ 675‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .168-169‬עי' גם‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬עמ' ‪ 264‬הערה‪ ,34 ‬ומאיר‪ ,‬עמ' ‪ .36‬ועי' אורבאך‪ ,‬עמי‪ ,170-171 ‬לתיאור‪ ‬מרגש‪ ‬מאוד‪ ‬‬
‫של‪ ‬תפילה‪ ‬בביתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬כחודשיים‪ ‬לפני‪ ‬פרוץ‪ ‬מלחמת‪ ‬העולם‪ ‬השנייה‪ .‬צייטלין‪ ‬קיבץ‪ ‬את‪ ‬תלמידיו‪ ‬הקרובים‪ ,‬סיפר‪ ‬‬
‫להם ‪ ‬שהנאצים ‪ ‬מתכוונים ‪ ‬לרצוח ‪ ‬את ‪ ‬העם ‪ ‬היהודי ‪ ‬ושכבר ‪ ‬לא ‪ ‬נשאר ‪ ‬מוצא ‪ ‬חוץ ‪ ‬מלהתפלל ‪ ‬בכוונה ‪ ‬מיוחדת‪ .‬לאחר ‪ ‬מכן‪ ,‬לפי‪ ‬‬
‫הנחיותיו‪ ,‬כולם‪ ‬התפללו‪ ‬וקראו‪ ‬יחד‪ ‬תהילים‪. ‬‬
‫‪  676‬גוש‪-‬זהב‪" ,‬ישראל‪ ‬והאומות‪ ‬בתפיסתו"‪ .‬ספר‪ ‬צייטלין‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ה‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪  677‬שם‪ ,‬עמ' ‪.93‬‬
‫‪  678‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .94‬אנו‪ ‬נעמוד‪ ‬בהמשך‪ ‬הפרק‪ ‬על‪ ‬שלוש‪ ‬האהבות‪ ‬בדיוננו‪ ‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים ‪.‬‬
‫‪  679‬חשוב‪ ‬לזכור‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬כתב ‪ ‬ספר‪ ‬קצר‪ ‬בשם‪ ‬דבר‪ ‬לעמים ‪ ,‬שהתפרסם‪ ‬קצת‪ ‬לפני‪ ‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ .‬בספר ‪ ‬הוא‪ ‬מדבר‪ ‬‬
‫ישירות‪ ‬אל עמים‪ ‬שונים‪ ,‬כגון‪ ‬הערבים‪ ,‬האמריקנים‪ ,‬האנגלים‪ ‬וכו'‪.‬‬
‫‪ 680‬אולי‪ ‬אפשר‪ ‬להבחין‪ ‬כאן‪ ‬השפעה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬קוק‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪.‬‬

‫‪199‬‬
‫הסוציאליות‪...‬לדרוש צדק וזכות העבודה לכל ‪ -‬זה תפקודו הנכון של הסוציאליזם האמיתי"‪. 681‬‬
‫בשלושת העקרונות הללו של הרב צייטלין‪ ,‬אוניברסאליות‪ ,‬פתיחות לתרבות הכללית וסוציאליזם‬
‫)שמהוות עבורו חלק מרכזי מן החסידות האמיתית(‪ ,‬נדון בהמשך‪ .‬בסיכומו מביא גוש‪-‬זהב את "ט'‬
‫אזהרות" של הרב צייטלין לחסידיו‪.‬‬
‫קובע צייטלין "ט' אזהרות" אשר צריכות להיות לקו בכל הנהגת ‪ -‬חייהם‪:‬‬
‫א( חיה רק מיגיע כפים; ב( תתרחק מן המותרות; ג( אל תנצל שום איש‬
‫לרעתו; ד( טהר את חיי המשפחה שלך; ה( קדש את חיי המין שלך‬
‫בכלל; ו( השמר והזהר מכל מאכל אסור; ז( קדש את שבתך; ח( קדש‬
‫את ביתך; ט( חיה תמיד תוך כלל ישראל עמך; י( התרחק מכל פוליטיקה‬
‫ומכל מפלגתיות; יא( זכור ואל תשכח ‪ -‬את שלוש האהבות )אהבת‬
‫המקום‪ ,‬אהבת התורה ואהבת ישראל(; יב( שבור גאותך; יג( קדש את‬
‫דבורך; יד( קדש את חייך הפנימיים; טו( הרחב והעמק את פעולתם‬
‫‪682‬‬
‫של "בני יבנה"‪.‬‬
‫אנו נתייחס לרשימה חשובה זו במסגרת הדיון בספרן של יחידים ‪ ,‬למרות שהיא איננה מופיעה שם‪.‬‬
‫בספר צייטלין מודפסים גם שני מכתבים של הרב צייטלין בהם הוא דן בנושא הקבוצות‪ .‬הראשון‬
‫נכתב בכ"ד בסיוון תרפ"ה‪ ,‬שלוש שנים לפני הוצאתו לאור של ספרן של יחידים‪ ,‬ונשלח לנחמיה‬
‫עמינח‪ ,‬ממייסדי וממנהיגי הפועל המזרחי‪:‬‬

‫עמינח היקר!‬
‫בודאי זכור תזכור את היום בלינו יחד בירושלים ואת הדברים הרבים אשר‬
‫נדברנו על דבר התבצרותו של הפועל הדתי האמיתי בארץ ישראל‪...‬‬
‫חושב אנוכי שצריך לייסד בירושלים אגודה קטנה של "יבנה" כלומר‬
‫אגודת אנשים פועלים שיחיו לפי הי"ד כללים אשר קבעתי במחברתי‬
‫‪ 681‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94‬‬
‫‪  682‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .95-96‬לא‪ ‬ברור‪ ‬מדוע קורא‪ ‬גוש‪-‬זהב‪ ‬לרשימה‪ ‬זו‪ ‬בשם "ט' אזהרות" ולאחר‪ ‬מכן‪ ‬מביא‪ ‬חמש ‪ ‬עשרה! גם‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫צייטלין‪  ,‬באיגרת‪ ‬שנביא‪ ‬בהמשך‪ ,‬קורא‪ ‬להם‪" ‬הי"ד‪ ‬כללים"‪ .‬ייתכן‪ ‬שנפלה‪ ‬טעות‪ ‬דפוס‪ ‬כאשר‪ ‬במקום‪" ‬ט" היה‪ ‬אמור‪ ‬להיות‪ ‬‬
‫כתוב ‪" ‬טו"‪ .‬למרבה ‪ ‬הפלא‪  ,‬רשימת ‪ ‬כללים ‪ ‬זו ‪ ‬איננה ‪ ‬מופיעה ‪ ‬בספרן ‪ ‬של ‪ ‬יחידים‪ ,‬ולצערי ‪ ‬גוש‪-‬זהב ‪ ‬איננו ‪ ‬מציין ‪ ‬את ‪ ‬מקורה‪.‬‬
‫באגרת ‪ ‬שהרב ‪ ‬צייטלין ‪ ‬כתב ‪ ‬בתרפ"ה ‪) ‬שלוש ‪ ‬שנים ‪ ‬לפני ‪ ‬פרסום ‪ ‬ספרן ‪ ‬של ‪ ‬יחידים( לנחמיה ‪ ‬עמינח‪ ,‬ממייסדי ‪ ‬הפועל ‪ ‬המזרחי‪ ‬‬
‫בארץ‪ ‬ישראל‪ ,‬הוא‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬הכללים‪ ‬בכותבו ש"חושב‪ ‬אנכי‪ ‬שצריך ‪ ‬לייסד‪ ‬בירושלים‪ ‬אגודה‪ ‬קטנה‪ ‬של‪' ‬יבנה'‪ ,‬כלומר‪ ‬אגודת‪ ‬‬
‫אנשים‪ ‬פועלים‪ ‬שיחיו‪ ‬לפי‪ ‬הי"ד‪ ‬כללים‪ ‬אשר‪ ‬קבעתי‪ ‬במחברתי‪ ‬היהודית‪' ‬די‪ ‬תיבה' "‪ .‬האיגרת‪ ‬מופיעה‪ ‬בספר‪ ‬צייטלין‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,129‬ונדון‪ ‬בה‪ ‬בהמשך‪ .‬אפשר‪ ‬להגיד‪ ‬שהכלל‪ ‬החמשה‪ ‬עשר‪ ‬אינו‪ ‬באמת‪ ‬כלל‪ ‬נפרד‪.‬‬

‫‪200‬‬
‫היהודית "די תיבה"‪ :‬פה בווארשה מתקיימת זה כבר אגודה כזו‪ ,‬אך‬
‫חושב אנוכי שבירושלים )או בכלל בארץ ישראל( מקומה האמיתי‪ .‬חברי‬
‫"יבנה" יכולים להיות שייכים לכל מפלגה פוליטית שתהיה‪ ,‬ובלבד‬
‫שיכירו בקדושת ישראל ורוממות החיים הדתיים הישראלים האמיתיים‬
‫ויתחברו יחד לגשם בחיים אותם הי"ד כללים אשר קבעתי בה"תיבה"‪.‬‬
‫לאנשים כמוכם החיים מיגיע כפים ומלאי רגש דת ואש קודש הלא הנקל‬
‫לחיות באמת על פי הכללים האמורים ולהתאחד יחד לשם חיזוק ולשם‬
‫הגנה על עיקרים אלו ולשם הפצת העיקרים האלה בין כל הפועלים‬
‫והעובדים על אדמת הקודש‪...‬ומה בקשתי ממך? אנא הפץ נא את מחברת‬
‫"התיבה" ו"מיין ווארט" בין חבריך והתאמץ לייסד אגודת "יבנה"‪ ,‬אגודה‬
‫של אנשים שמקבלים עליהם להתאמץ להיות ברוח הרעיונות והכללים‬
‫האמורים ב"התיבה" ולהתאסף בכל שבוע )לא פחות( יחד בשביל לימוד‬
‫הדדי ומשא ומתן בעניני דת אמת )פה אנו לומדים בעיקר‪ :‬ה"תניא" של‬
‫הרב מלאדי‪ ,‬ה"כוזרי"‪ ,‬ספרי מהר"ל מפראג וכדומה( ובענייני החיים‬
‫ברוח "יבנה"‪ .‬כבר כתבתי בנידון זה לשני צעירים מווארשה‪...‬אבקש ממך‬
‫להתראות עמהם ולכלכל יחד את כל הענין הגדול והקדוש הזה‪ .‬אקוה‬
‫גדולות ונצורות בעתיד אם רק תתייסד האגודה בירושלים ובשאר‬
‫‪683‬‬
‫מקומות בארץ ישראל‪...‬באהבה וחיבה גמורה‪ ,‬הלל צייטלין‪.‬‬
‫מכאן ניתן לראות בבירור שהרב צייטלין רצה להפיץ את רעיון הקבוצות‪ ,‬ובמיוחד בארץ ישראל‬
‫ובירושלים‪ .‬אין ספק שהרב צייטלין חיבר חיבור טבעי בין התוכנית המשיחית שלו לבין מהפכתה‬
‫של הציונות הדתית העובדת‪ ,‬דוגמת "הפועל המזרחי"‪ ,‬בארץ ישראל‪ .‬הפועל הדתי בארץ היווה‬
‫עבורו דגם חי של חסיד חדש‪ ,‬כזה שיכול לעזור בבניית "חסידות שלעתיד לבא"‪ .‬חשוב לשים לב‬
‫לכך שכאן הרב צייטלין מתיר להיות חבר במפלגה פוליטית‪ ,‬למרות שבכללים הוא כותב "התרחק‬
‫מכל פוליטיקה ומכל מפלגתיות"‪ .684‬במכתב הוא דורש מהקבוצות להיפגש לפחות פעם בשבוע‬
‫ללימודי "דת אמת"‪ ,‬ומגלה לנו את תכני הלימוד של קבוצות יבנה שבווארשה‪ :‬התניא‪ ,‬הכוזרי‪,‬‬
‫וספרי מהר"ל‪ .‬אנו מגלים גם שעוד לפני כתיבת המכתב ביקש הרב צייטלין מעולים שבאו‬
‫מווארשה לארץ ישראל לייסד קבוצה כזאת‪ ,‬ושהוא מבקש מעמינח להשתדל לאתרם ולעבוד איתם‬
‫יחד לקידום התוכנית‪ .‬הרב צייטלין רואה במפעלו לא פחות מ"עניין הגדול והקדש"‪. 685‬‬

‫‪ 683‬ספר‪ ‬צייטלין‪ ,‬עמ' ‪.128-129‬‬
‫‪ 684‬שם‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬
‫‪ 685‬שם‪ ,‬עמ' ‪.129‬‬

‫‪201‬‬
‫המכתב השני נכתב בד' חנוכה תרצ"ט‪ ,‬כתשעה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה‪ ,‬ויועד‬
‫למישהו שהרב צייטלין קורא "כש"ת ר'‪---‬נ"י ל‪-‬ן"‪ ,‬ה"יושב בתוככי ירושלים של מטה ושקוע‬
‫במחשבת ירושלים של מעלה"‪ .‬ההקשר של המכתב הזה שונה לחלוטין מהקשרו של הראשון‪:‬‬
‫המלחמה טרם החלה אבל היהודים כבר סובלים‪ ,‬והרב צייטלין מרגיש את הסכנה המרחפת באוויר‪.‬‬
‫במכתב הוא מתייחס ל"עבודת הקודש‪ ,‬עבודת הגאולה העליונה" ומתאר את הגאולה הזו כלידה‪:‬‬
‫וצריך להוסיף כח ואומץ ליולדת‪...‬יורדים דינים נוראים ועם זה גם חסדים‬
‫גדולים ועצומים‪ .‬צריך להמתיק את הדינים‪...‬צריכים הם להתאגד יחד‬
‫לאגודה לא פוליטית‪ ,‬אף לא סתם תורתית‪...‬ואף לא אגודה של סתם‬
‫מקובלים אשר כל הכוונות והיחודים נעשו אצלם לדבר שבהרגל‪ ,‬או של‬
‫למדנות מסתורית‪...‬כי אם התאגדות קטנה של יחידים המרגישים את כל‬
‫צער העולם בעת נוראה זו‪ ,‬את כל צער הלידה‪...‬התאגדות כזו נחוצה לנו‬
‫ממש כאויר לנשימה‪. 686‬‬
‫לפי דבריו בהמשך‪ ,‬הגלות הנוכחית קשה הרבה יותר מגלות מצרים‪ .‬הוא גם מנבא שלעומת מה‬
‫שיקרה ליהודים ב"קאנצענטרציע‪-‬לאגר" ]מחנות‪-‬ריכוז[‪" ,‬כל יסורי האינקוזיציא הם רק שעשועי‬
‫ילדים"‪ .‬בסיום המכתב הוא מדגיש שרק לתפילתם בכוונה של קבוצת עובדי ה' מיוחדת בארץ‬
‫ישראל יש סיכוי להציל את עם ישראל )"בודאי שתפילה שכזו בארץ הקודש תרקיע שחקים"( ‪. 687‬‬

‫א‪ :15‬ספרן של יחידים ומקורותיו‬


‫לאחר דברי הרקע על הרב צייטלין‪ ,‬ספריו ותוכניתו להקמת קבוצות‪ ,‬מוכנים אנו לגשת לניתוח ספרן‬
‫של יחידים‪ ,‬ספרו העיקרי שדן בנושא קבוצות "יבנה" ו"בני היכלא"‪ .‬אורכו של הספר ‪ 44‬עמודים‪,‬‬
‫שמתחלקים להקדמה בת שני עמודים‪ ,‬ולארבע עשרה פרקים‪ ,‬שמתוכם פרקים ג‪-‬ה כתובים בארמית‪,‬‬
‫"בסגנון הזוהר המתאים למהלך המחשבה המסתורי שבהן"‪. 688‬‬
‫הרב צייטלין מצטט או מזכיר מגוון רחב של מקורות‪ ,‬וביניהם גם של יהודים "חילונים" וגם של‬
‫לא‪-‬יהודים‪ .‬מבין המקורות התורניים הקלאסיים מימי הביניים הוא מזכיר את הספרים חובת‬
‫‪689‬‬
‫הלבבות‪ ,‬הכוזרי‪ ,‬הרוקח‪ ,‬רס"ג‪ ,‬רבי יהודה החסיד‪ ,‬הרמב"ם ורבנו בחיי‪ ,‬כל אחד פעם אחת‪.‬‬
‫מבין רבני הדורות האחרונים )שאינם שייכים לחסידות( מוזכרים )כל אחד פעם אחת( ר' שלמה‬

‫‪ 686‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .130-131‬ניתן ‪ ‬לראות‪ ‬בהתרגשותו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬כאן‪ ‬שלב‪ ‬ראשוני‪  ,‬שהגיע‪ ‬לשיא‪ ‬כחודשיים‪ ‬לפני‪ ‬המלחמה‪,‬‬


‫כאשר‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬כינס‪ ‬את‪ ‬תלמידיו‪ ‬בוורשה‪ ,‬באירוע‪ ‬שהבאנו‪ ‬לעיל‪ ‬בשם‪ ‬אורבאך‪.‬‬
‫‪  687‬שם‪ ,‬עמ' ‪.131-132‬‬
‫‪ 688‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים ‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪  689‬שם‪ ,‬עמ' ‪   .44 ,29‬רובם‪ ‬מוזכרים‪ ‬במסגרת‪ ‬דיון‪ ‬על‪ ‬התייחסויות‪ ‬שונות‪ ‬למושג‪" ‬אהבת‪ ‬ה'"‪.‬‬

‫‪202‬‬
‫מולכו‪ ,‬שד"ל‪ ,‬הרב מנשה בן ישראל‪ ,‬האלשיך‪ ,‬רב ישראל נגארה‪ ,‬ורבי חיים בן עטר‪ 690.‬מתוך גדולי‬
‫עולם החסידות הוא מדגיש במיוחד את הבעש"ט‪ ,‬ואף מקדיש לו את פרק יג כולו )"עם ר' ישראל‬
‫בעש"ט ‪ -‬שיחה דמיונית"(‪ .691‬רבי נחמן מברסלב מוזכר פעמיים ואדמו"רים רבים נוספים מוזכרים‬
‫פעם אחת‪" :‬הקדוש" בעל המגן אבות מקאפוסט‪ ,‬השפת אמת‪ ,‬ר' פנחס מקוריץ‪ ,‬ר' גרשון מקיטוב‬
‫)גיסו של הבעש"ט(‪ ,‬המגיד מנישכיז‪ ,‬הרב מפולנאה‪ ,‬המוכיח ר' אריה לייב‪ ,‬המאיר נתיבים‪ ,‬המגיד‬
‫מרובנה ]ממזריטש[‪ ,‬המגיד מזלטשוב‪ ,‬בעל התניא‪ ,‬ר' צדוק הכהן‪ ,‬ר' אלימלך‪ ,‬ר' זושא ור' לוי‬
‫יצחק מברדיצ'ב‪ .‬הוא מזכיר גם את ספר הזוהר בכמה מקומות‪ ,‬ואת האר"י והרמח"ל‪ . 692‬מתוך‬
‫שהוא כתב שלושה פרקים בארמית אין ספק שהוא כתב תחת השפעתו של ספר הזוהר‪.‬‬

‫בנוסף למקורות התורניים‪ ,‬הרב צייטלין מזכיר גם את ההיסטוריון היהודי צבי גרץ‪ ,‬ודן בשני‬
‫עמודים בשיטתו של פרויד בפענוח חלומות‪ . 693‬בהקשר של הדיון על חלומות )פרק ז "החלום"(‬
‫הוא מזכיר גם את הפילוסופים האמריקניים אמרסון ותורו‪" ,694‬הרופא מאגננות"‪ ,‬ד"ר קרנר‪,‬‬
‫ו"הפילוסוף קרל ד' פרל"‪ .‬בפרק ו )"חושים נסתרים"( הוא מצטט באריכות ממישהו אותו הוא‬
‫מכנה "אחד מגדולי פילוסופי אמריקה"‪. 695‬‬

‫א‪ :16‬תוכן הספר‬


‫בהקדמה לספרו כותב הרב צייטלין‪:‬‬
‫אמונה גדולה וחזקה תקועה בלבבי‪ :‬אין תקנה לעולם כלו אלא על ידי‬
‫שיתקן מתחלה את החטא הנורא אשר חטא לישראל במשך של ארבעת‬
‫אלפים שנה ויסדר אחרי כן את כל חיי החברה והיחיד שלו על יסודות‬
‫התורה‪...‬‬
‫אמונתי זאת היא שהבאתני להגיד את ה"דבר לעמים" אשר הוצאתיו לאור‬
‫לפני ירחים אחדים והיא היא שממרצת אותי להוציא לאור את "ספרן של‬
‫יחידים" שלי ‪ -‬עתה‪.‬‬

‫‪  690‬שם‪ ,‬עמ' ‪.43 ,27 ,25,24‬‬


‫‪ 691‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .43 - 35‬הבעש"ט‪ ‬מוזכר‪ ‬גם‪ ‬בעמ' ‪.47‬‬
‫‪ 692‬שם‪ ,‬עמ' ‪.47 ,42 ,40 ,39 ,31 ,27 ,14 ,12 ,10 ,9‬‬
‫‪ 693‬שם‪ ,‬עמ' ‪.25 - 23‬‬
‫‪  694‬הרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬מבלבל‪ ‬את‪ ‬שמותיהם‪ ‬וקורא‪ ‬לתורו "רלף‪ ‬ולדה‪ ‬טריו"‪ ,‬כאשר‪" ‬רלף‪ ‬ולדו" הוא‪ ‬בעצם שמו ‪ ‬הפרטי‪ ‬של‪ ‬אמרסון‪,‬‬
‫בעוד‪ ‬ששמו‪ ‬הפרטי‪ ‬של‪ ‬תורו הוא "הנרי‪ ‬דוד"‪.‬‬
‫‪ 695‬שם‪ ,‬עמ' ‪.23 - 22 ,18‬‬

‫‪203‬‬
‫אם ישראל הוא הגואל האחד והאמתי של העולם כלו הלא עליו להיות‬
‫מוכשר לגאולה זו‪ .‬ישראל‪...‬צריך הוא שיגאל בראשונה את נפשו הוא‪,‬‬
‫את קדושת נשמתו‪ ,‬את קדושת שכינתו‪ ,‬וכיצד יגאל את נשמתו ‪ -‬שכינתו?‬
‫ומי יהיה הגואל? האמנם יהפך עתה העם ההרוס כולו בין בחומר בין‬
‫ברוח‪ ,‬לעם שכלו – גואלים‪...‬בשעה שרובו של העם אבד את צורתו‬
‫הרוחנית העתיקה ומעוטו אף הוא שקוע ברדיפה אחרי כל הבלי החיים‪,‬‬
‫בזיופי‪-‬מפלגות ושקרים מקובלים‪ ,‬תגרות וקטטות ושנאת‪-‬חינם‪ ,‬וצורתו‬
‫הרוחנית אף היא לבוש חיצוני היא‪ ,‬ולא אור פנימי?‬
‫כי על כן אני פונה בספר זה‪...‬ליחידים שבו‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬ליחידי יחידים‪,‬‬
‫לבעלי אמונה חזקה‪ ,‬אמץ‪ -‬לב וטהר לב שבהם‪.‬‬
‫אין לערב קבוצי "יבנה" או "בני היכלא" שאני מציע בספר זה ליסד‪ ,‬עם‬
‫"אחדות ישראל" שעליה דברתי הרבה בעתונים‪" ,‬אחדות ישראל" צריכה‬
‫לספוג את הכל לתוכה‪ ,‬לפי שכלל ישראלית היא‪ ,‬בשעה שקבוצי "יבנה"‬
‫או "בני היכלא" )למובחרים שבמובחרים אני קורא ‪" -‬בני היכלא"( אם‬
‫יתיסדו‪ ,‬יהיו התאחדות של יחידים בודדים לתכלית התעלות פנימית‬
‫ובקשת תקונים לכל תחלואי העם והעולם‪.‬‬
‫נסיון קטן כבר נעשה בענין זה בשנות תרפ"ג ותרפ"ד‪ .‬הנסיון ההוא – לא‬
‫הצליח‪ .‬לקול קריאתי בעתונים התעוררו צעירים אחדים ישרים וטהורים‪,‬‬
‫אבל לא זכי ההכרה ועמקי המדע הפנימי‪.‬‬
‫מה שלא הצליח בידי בשנות תרפ"ג ותרפ"ד אפשר שיצליח עתה‪.‬‬
‫כי עתה בספרי זה אני פונה אל יחידים‪ ,‬שהם לא רק ישרים וטהורים‪ ,‬כי‬
‫אם גם מלאי אמונה אומן‪ ,‬כואבים את הכאב הגדול של נשמת ישראל‪,‬‬
‫אמיצי לבב וגיבורי‪-‬רוח‪.‬‬
‫מי שיחפוץ לחיות על פי מה שנאמר ב"ספרן של יחידים" שלי ‪ -‬יפנה‬
‫אלי‪ ...‬על כל מיני חקירות‪ ,‬קושיות ופלפולים ‪ -‬לא אשיב מאומה‪ .‬לכל מי‬
‫שיחפוץ ללכת באמת ובתמימות בדרך אשר התויתי בספר זה‪ ,‬אלא‬
‫שמסופק הוא בפרט זה או אחר ‪ -‬אשיב ואשיב‪. 696‬‬
‫על פי דבריו אלה ניתן להצביע על מטרתו של הרב צייטלין בכתיבת הספר ובניסיון להקים קבוצות‪.‬‬

‫‪  696‬שם‪ ,‬עמ' ‪.5-6‬‬

‫‪204‬‬
‫הוא פותח בעניין האוניברסאלי‪ ,‬ה"תקנה לעולם" שסובל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מאלפי שנים של אנטישמיות‪.‬‬
‫בעניין בעיית האנטישמיות כבר פרסם הרב צייטלין את ספרו דבר לעמים‪ ,‬ובספרן של יחידים הוא‬
‫כבר מבקש לפנות לעם ישראל עצמו על‪-‬מנת לקדם את גאולת העולם‪ .‬כדי שעם ישראל יממש את‬
‫תפקידו כגואל העולם חייב הוא "להיות מוכשר לגאלה זו"‪ ,‬ולכן נחוץ "שיגאל בראשונה את נפשו‬
‫הוא"‪ .‬הבעיה היא שמצבם הרוחני )והחומרי( של היהודים ירוד כל כך‪ ,‬שתידרש מהפכה רוחנית‬
‫שלמה על מנת להכשירו לתפקידו‪ .‬מהפכה זו לא תצמח מתוך פעילות כלל‪-‬ישראלית‪ ,‬אלא דווקא‬
‫מתוך אליטה רוחנית )יחידים ו"יחידי יחידים"( שתכשיר עצמה ולאחר מכן תשפיע על כל שכבות‬
‫העם‪ .‬הרב צייטלין מזכיר כאן שלושה סוגים של קבוצות‪ ,‬ומצהיר שבספר אין הוא מתכוון לעסוק‬
‫בקבוצות "אחדות ישראל"‪ ,‬עליהן הוא כבר כתב‪ ,‬משום שהן עבור הכלל‪ ,‬ואילו כאן הפניה היא‬
‫לאליטה בלבד‪ ,‬על‪-‬מנת לייסד קבוצות מסוג אחר‪" ,‬יבנה" עבור יחידים ו"בני היכלא" עבור‬
‫"מובחרים שבמובחרים"‪ .‬ארבע שנים לאחר ניסיונו הקודם שב הרב צייטלין וקורא ליחידים "שהם‬
‫לא רק ישרים וטהורים‪ ,‬כי אם גם מלאי אמונת אומן‪ ,‬כואבים את הכאב הגדול של נשמת ישראל‪,‬‬
‫אמיצי לבב וגבורי רוח" להצטרף לתוכניתו‪ ,‬וברור לגמרי שלא מדובר בתוכנית צנועה שמטרתה‬
‫לעזור ליחידים לממש את הפוטנציאל הרוחני שלהם להתקרב אל ה'‪ .‬הרב צייטלין דורש הרבה‬
‫יותר‪ ,‬לתקן את ישראל ואת העולם‪ ,‬ובקיצור ‪ -‬להביא את הגאולה‪. 697‬‬
‫המשך הספר‪ ,‬שכתוב בעברית )וארמית( שירית מאוד‪ ,‬וכמעט פיוטית‪ ,‬מתרכז בעיקר בקריאה‬
‫ליחידים‪ ,‬בעבודתו הפנימית של היחיד‪ ,‬ובחזון להקמת "חסידות שלעתיד לבוא"‪ ,‬שלטענותיו‬
‫מבוסס על החסידות המקורית של הבעש"ט‪ .‬דרך אגב הוא עוסק גם בנושאים רבים אחרים‪.‬‬
‫נסכם בקצרה את פרקי הספר‪ ,‬ובמיוחד הרקע ההיסטורי והאידאולוגי כדי שישמש מצע נוח יותר‬
‫לעריכת ההשוואה בין שני האישים‪.‬‬

‫פרק א‪" :‬מה שבקשתי ממקור החיים"‪ :‬הפרק הראשון‪ ,‬שמהווה מעין הקדמה למצבו הגרוע של‬
‫העם היהודי‪ ,‬מנוסח כתפילה נרגשת לה' אודות תחושות הריחוק האישי והלאומי‪ ,‬וסבלו של העם‬
‫היהודי‪" :‬אלקי‪ ,‬אלקי‪ ,‬אלקי מעוזי‪ ,‬אלקי אהובי‪ ,‬אנה אפנה? אנה אלכה? חשכו כל האורות‪ ,‬כבו‬
‫כל הנרות" קשה לו סבלו הפיזי של עם ישראל‪" :‬רבי רבבות מבניך הקדושים‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬נהרגו‪,‬‬
‫נשחטו‪ ,‬נשיהם עונו‪...‬ילדי ישראל‪ ,‬צאן קדושים‪ ,‬נגזרו לגזרים‪ ,‬נקרעו לקרעים"‪ ,698‬אך קשה היא עוד‬
‫יותר הירידה הרוחנית‪" :‬העם כולו מונח לפניך כגוף אשר הנשמה נסתלקה ממנו‪...‬גופו של עמך הוא‬
‫עתה ‪ -‬תרווד רקב‪ ,‬נשמת החיים נסתלקה ממנו ונותרה בו רק נשמה להרגיש כאב"‪ .‬הפרק מסתיים‬
‫‪ 697‬הרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬האמין‪ ‬מאוד‪ ‬בכוח‪ ‬היחידים‪ ‬וביכולתם ‪ ‬לפעול‪ ‬בשמים‪ ‬ובארץ‪  ,‬כפי‪ ‬שראינו‪ ‬בספרו‪ ‬של‪ ‬אורבאך בתיאור הפגישה‪ ‬‬
‫שהוא‪ ‬יזם‪ ‬כחודשיים‪ ‬לפני‪ ‬פרוץ‪ ‬המלחמה‪ ,‬וממכתביו‪.‬‬
‫‪ 698‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪  ,‬עמ' ‪ .7‬הדברים‪  ,‬שמזכירים‪ ‬מאוד‪ ‬את‪ ‬זוועות‪ ‬השואה‪ ,‬מתייחסים ‪ ‬כנראה‪ ‬לסבלם ‪ ‬של‪ ‬היהודים‪ ‬בזמן‪ ‬מלחמת‪ ‬‬
‫העולם‪ ‬הראשונה‪ ‬ולאחריה‪.‬‬

‫‪205‬‬
‫במילים‪" :‬אוי לי אוי לי!"‪. 699‬‬

‫פרק ב‪ " :‬מה שהשיב לי קולי הפנימי"‪ :‬בפרק זה באה תשובה לשאלותיו הקשות של הפרק הקודם‪,‬‬
‫מפי קולו הפנימי ‪ -‬כנראה קול ה'‪" :‬השיב לי קולי הפנימי לאמר"‪ .700‬ה' מעודד אותו בבשורה‬
‫ש"לא עזב ד' את עמו‪ ,‬ולא יעזבנו‪...‬נסתלק האור מעמך למען יזרח ויאיר עליו אור גדול ממנו"‪.‬‬
‫לרב צייטלין עצמו מובטח תפקיד מרכזי בתהליך גילוי האור הגדול‪" :‬ואתה היה אחד מאלה‬
‫הנושאים אור חדש זה"‪ 701.‬התהליך יתקדם באמצעות היחידים‪ .‬הרב צייטלין מצוּוה‪" :‬בנה משכן‬
‫בלבותיהם של יחידים‪ ,‬הקם שם את ארון הקדש‪ ,‬ובארון הלוחות העתיקים הלוהטים ומתנוצצים‬
‫באש חדשה"‪ .‬ואז הוא שומע את המסר האלוקי שעליו להעביר‪" :‬וכה תאמר ליחידים‪ :‬אתם יחידי‬
‫היחידים‪...‬באו אלי כל אחד מכם הכואבים את הכאב הגדול של ישראל‪...‬אתם אשר אור‪-‬גאולה‬
‫טמיר זורח בפניכם‪...‬את אשר האלקים לא רק בלבבכם‪ ,‬כי אם גם בדמכם‪...‬היודעים אותו לא מפי‬
‫ספרים‪ ,‬כי אם מחיי עצמם‪...‬אתם אשר לבכם דואג תמיד ובוכה תמיד‪...‬אתם אשר‪...‬צלם אלוקים‬
‫מאחד את הראש‪ ,‬האמצע‪ ,‬והסוף ‪ -‬אדם‪ ,‬דוד‪ ,‬משיח"‪ . 702‬הרב צייטלין מחפש יהודים ברמה‬
‫רוחנית גבוהה מאוד‪ ,‬אנשים שהם מצד אחד בעלי רגש לאומי חזק עד כדי כך שהם בוכים תדיר על‬
‫מצבו של עם ישראל‪ ,‬ושמצד שני הם מרגישים את האימננטיות של הקב"ה בעצמותם‪ ,‬ולכן אינם‬
‫זקוקים לראיות חיצוניות למציאות הבורא‪ .‬הוא מחפש אנשים שמצד אחד הם אנשי רוח מובהקים‪,‬‬
‫לפחות בפוטנציאל‪ ,‬שמרגישים את קרבת ה'‪ ,‬ומאידך גיסא הם מרגישים את כאב הגלות ורוצים‬
‫להביא את הגאולה‪ .‬בסוף הפרק הרב צייטלין מחלק את היחידים לשתי קבוצות על פי מדרגתם‬
‫הרוחנית‪" :‬באו אלי כל אלה הנושאים בקרבכם רק את הגרעינים מכל אלה; באו אלי גם אלה אשר‬
‫‪703‬‬
‫הם כבר ‪ -‬שרשים וענפים באילן הנצחי‪ .‬לראשונים קרא 'בני יבנה' ‪ ,‬לאחרונים 'בני היכלא' ‪".‬‬
‫"בני יבנה" הם אלו שיש להם הפוטנציאל הרוחני הנדרש‪ ,‬ו"בני היכלא" הם חברי הסופר ‪ -‬אליטה‬
‫שכבר נמצאים ברמה רוחנית גבוהה ביותר‪ .‬בהמשך הספר שני השמות‪" ,‬בני יבנה" ו"בני היכלא"‪,‬‬
‫משמשים בערבוביא‪ ,‬והרב צייטלין אינו מציע תוכנית נפרדת עבור כל קבוצה‪.‬‬

‫פרק ג‪" :‬אתכנשו לחד אדרא!"‪ :‬בראשון מבין שלושת הפרקים הכתובים ארמית‪ ,‬קובע הרב‬

‫‪ 699‬שם‪ ,‬עמ' ‪.7-8‬‬


‫‪ 700‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .8‬צייטלין מעיד ‪ ‬על‪ ‬עצמו‪ ‬ב"קיצור‪ ‬תולדותי" )עמ' ‪ (4‬שהוא‪ ‬כמעט‪ ‬הגיע‪ ‬לדרגה‪ ‬אקסטטית‪ ‬של‪" ‬חוזה‪ ‬חזיונות"‪.‬‬
‫אולי‪ ‬מה‪ ‬שכתוב‪ ‬כאן‪ ‬איננו‪ ‬רק‪ ‬תיאור‪ ‬ספרותי‪ ‬של‪ ‬דו‪ ‬שיח‪ ‬עם‪ ‬ה'‪ ,‬אלא‪ ‬ביטוי‪  ‬של‪ ‬חוויה‪ ‬רוחנית‪-‬נבואית‪ ‬שהוא‪ ‬חווה‪.‬‬
‫‪701‬‬
‫‪  ‬גם‪ ‬מכאן‪ ‬אנו‪ ‬מקבלים‪ ‬רושם‪ ‬חזק‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין‪ ‬ראה‪ ‬עצמו‪ ‬כבעל‪ ‬תפקיד‪ ‬נבואי‪-‬משיחי‪ ,‬לפחות‪ ‬ברמה‪ ‬של‪ ‬שליח‪ ‬המבשר‪ ‬את‪ ‬‬
‫דבר‪ ‬ה' לעמו‪.‬‬
‫‪ 702‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.8-9‬‬
‫‪ 703‬שם‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬

‫‪206‬‬
‫צייטלין שתקפותו "שנין בתרין‪ ,‬דאינון חבלי משיח בודאי"‪ ,‬ולכן הוא מזמין את הקוראים "אתכנשו‬
‫כולכון לתוך כנשתא חדא‪ ,‬דאנא קרי לה יבנה"‪ . 704‬הוא תוקף כמה מתופעות התקופה‪" :‬כל האי‬
‫מאי דבנו להון בני נשא בשקרא וברמאותה‪ ,‬דמתקרי ספקולציא‪ ,‬וכל האי בנינא דטעותא‪ ,‬דמתקרי‬
‫פוליטיקא"‪ ,‬כלומר הקפיטליזם והפוליטיקה‪ ,‬שלא הביאו לתיקון אמיתי של החברה והעולם‪ .‬אחרי‬
‫שהוא שב ומזכיר את החורבן הרוחני שמתרחש בעולם‪ ,‬הוא חוזר על קריאתו ליחידים להתאחד‬
‫בקבוצות‪" :‬אתון דידעיתון הא מלתא אתחברו כלכון לחד חבריא ברחמא ובעותא וברחימותא‬
‫סגיאה לכל מה דברא קוב"ה ואנהירו לכל בני נשא בנהירו דקודשתא ברחימותא עלאה‪...‬אתכנשו‬
‫‪705‬‬
‫כולכון לתוך כנשתא ד'יבנה'‪...‬לתוך קשרא דמהימנותא רבה ותקיפא‪...‬דוד משיח יהא בסעדיכון"‪.‬‬
‫גם מכאן אנו עדים לגרעין המשיחי של התוכנית ‪ -‬לא פחות מאשר המשיח עצמו יעזור לחברים‬
‫במימושה‪.‬‬

‫פרק ד‪" :‬יחודא חדא‪ ,‬דאיהו עתיקא"‪ :‬בפרק הרביעי מדגיש הרב צייטלין נקודה חדשה‪ ,‬אהבת‬
‫ישראל‪ .‬לדידו ישנו ייחוד עתיק ש"לא אתגלי בכל האי צלילותא ובהירותא כמה דאתגלי האידנא‬
‫בעקבתא דמשיחא"‪ ,‬והוא הייחוד בין "קודשא ברוך הוא וישראל"‪ .‬לכן לא מספיק להתפלל לפני‬
‫קיום מצווה "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה"‪ ,‬אלא שצריכים להוסיף את ישראל‪" :‬בישראל דלתתא‬
‫בכל חד וחד מישראל"‪ . 706‬הרב צייטלין ממשיך ומדגיש את חיוניותה של אהבת ישראל‪ ,‬והחובה‬
‫לאהוב כל יהודי ויהודי‪" :‬רחימותא לכל חד וחד מישראל איהי ראשיתא דכולא‪...‬כל רברברן‬
‫דאומתא‪ ,‬מטן לכל דרגין עלאין דילהון רק מתוך רחימותא סגיא לכל בר ישראל"‪ .‬לאחר מכן הוא‬
‫מרחיב את הרעיון לכיוון אוניברסאלי יותר‪" :‬ולא דוקא לכל בר ישראל אלא לכל בני נשא"‪ ,‬למרות‬
‫שהמיקוד היותר חזק הוא עדיין על אהבת ישראל‪ .‬ובכל זאת צריך להפנות את האהבה "אפילו‬
‫לאומיא רחיקין ובריין רחיקין"‪ ,707‬ולפושעי ישראל‪ ,‬שגם להם יש חלק לעולם הבא‪" :‬אף דעביד כל‬
‫עובדין בישין דעלמא‪ ,‬אית נקודה חדא טמירא וגניזא דלא איפרשא מקב"ה לעלמין"‪ . 708‬הדים‬
‫מדברים אלו ניתן למצוא מאוחר יותר בספר‪ ,‬כאשר הוא כותב שאהבת ישראל מהווה אחת מ"שלוש‬
‫האהבות" של הבעש"ט‪ ,‬ושהיא כוללת בתוכה את האהבה "גם – לגרועים שבגרועים"‪ 709.‬ייתכן‬

‫‪ 704‬שם‪.‬‬
‫‪ 705‬שם‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪ 706‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .11‬ועי' דברים‪  ‬דומים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בחובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' רמז‪-‬רמח‪.‬‬
‫‪ 707‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.11-12‬‬
‫‪ 708‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .13‬הקטע ‪ ‬הזה‪ ,‬שלפי ‪ ‬הרב ‪ ‬צייטלין ‪ ‬מבוסס ‪ ‬על ‪ ‬דברי ‪ ‬הרב ‪ ‬צדוק ‪ ‬הכהן ‪ ‬מלובלין‪ ,‬מזכיר ‪ ‬מאוד ‪ ‬את ‪ ‬דברי ‪ ‬הרב ‪ ‬קוק‪ ‬‬
‫באורות‪" :‬אורות‪ ‬אהבת‪ ‬ישראל"‪ ,‬שיצא‪ ‬לאור‪ ‬לראשונה ‪ ‬בשנת‪ ‬תש"ג‪   .‬דבריו‪ ‬על‪ ‬אודות‪" ‬נקודה‪ ‬חדא‪ ‬טמירא‪ ‬וגניזא" מזכירים‪ ‬‬
‫את‪ ‬דברי‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ‬בתורתו‪ ‬המפורסמת‪" ‬אזמרה"‪ ,‬ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬רפב‪.‬‬
‫‪709‬‬
‫ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬

‫‪207‬‬
‫שהרב צייטלין מרמז בכך גם למצבם המפולג של היהודים‪ ,‬לא רק לפילוג למפלגות שונות אלא‬
‫‪710‬‬
‫אפילו למחלוקות בין החצרות החסידיות השונות‪.‬‬

‫פרק ה‪" :‬רזא דמחשבתא"‪ :‬בפרק זה הרב צייטלין מתחיל לדון בנושאו העיקרי של החיבור‪,‬‬
‫העבודה הפנימית של היחיד‪ ,‬ומדגיש בהקשר זה את המחשבה‪ ,‬שהיא "היכלא דבר‪-‬נש; נקודה‬
‫פנימאה דמחשבתא‪ ,‬נקודה פנימאה דפנימאה‪ - ,‬קודש ]![ קודשין דיליה‪ .‬כד נקודה דא אתדבקא‬
‫באין‪-‬סוף ברחימו דאין לה הפסק"‪ .‬עבודת המחשבה‪ 711‬חיונית במיוחד "בזמנא דעקבתא דמשיחא‪,‬‬
‫ומכ"ש בשנין בתרין דרשימו דעיקבות משיחא אתגליין‪...‬חשוכא אתתקף ואתגבר מכל סטרא"‪.‬‬
‫מכאן שאת התקופה הטרום‪-‬משיחית ניתן לאפיין כחשיכה שממש לפני זריחת האור החדש‪ .‬על מנת‬
‫לעבור את התקופה הזו בשלום ולהחיש את השלב הסופי של הגאולה המשיחית‪ ,‬דרושים מאמצים‬
‫כבירים‪ .‬מה פשר "עבודת המחשבה" על פי תפיסתו של הרב צייטלין? קודם כל הוא דורש‬
‫להתרחק מעצבות‪" :‬וארחיק ליה מקוב"ה על ידי עצבותא‪ ,‬דאיהי מסטרא אחרא‪ ,‬על ידי מרה‬
‫שחורה ועל ידי קטנות דמוחין‪ 712".‬כמובן שהמטרה איננה להגיע לידי שמחה של הוללות אלא‬
‫לאיזון רגשי מסוים‪" :‬אנת‪ ,‬בר‪-‬היכלא‪ ,‬ליהוי לבך תדיר 'לב נשבר' ועם דא ‪' -‬לב שמח'‪'...‬עצבות'‬
‫ו'לב נשבר' – לאו היינו הך"‪ 713.‬לאחר הקריאה ליחידים להפוך את קשרם עם ה' מ"אור מקיף"‪,‬‬
‫ל"אור פנימי" ‪ ,‬הוא כותב "כללא דכולא‪ :‬למיהוי קוב"ה בכל רגעא ורגעא חיותא דילך ואוירא דחיי‬
‫דילך‪ .‬כל נשימה ונשימה דילך ‪ -‬ביה‪ .‬ברם לאו בדלוגא תמטי לכל האי‪ ,‬רק על ידי עבידתא אריכתא‬
‫וצלותא דאין לה הפסק‪ ,‬דלותא פנימאה במלין פשיטין דפשיטין ועם דא ‪ -‬נוקבין וירדין עד‬
‫התהום"‪ 714.‬הפרק מסתיים בדוגמא לתפילה שראוי לאמרה כל יום ביחידות‪ .‬התפילה מזכירה את‬

‫‪   710‬שם‪.‬‬
‫‪711‬‬
‫"עבודת ‪ ‬המחשבה" מהווה ‪ ‬הנושא ‪ ‬המרכזי ‪ ‬בספר ‪ ‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה ‪ ‬לרב ‪ ‬ק"ק ‪) ‬ובמידה ‪ ‬רבה ‪ ‬גם ‪ ‬בספרו ‪ ‬הכשרת ‪ ‬האברכים(‪,‬‬
‫ועבור‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪" ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה"‪.‬‬
‫‪  712‬ראוי‪ ‬לציין‪ ‬שבמאמר‪ ‬ביקורת‪ ‬שכתב‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬על‪ ‬ספר‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים )מאמר‪ ‬שבאופן‪ ‬כללי‪ ‬חיובי‪ ‬ואפילו‪ ‬נלהב( הוא‪ ‬‬
‫מאשים‪ ‬את‪ ‬השיטה‪ ‬החינוכית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬בנטייה ‪ ‬ל"מרה‪ ‬שחורה"‪ .‬כאן‪ ‬ניתן ‪ ‬לראות‪ ‬את‪ ‬זיקתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬לרבי‪ ‬נחמן‪ ‬‬
‫מברסלב‪ ,‬שמדגיש ‪ ‬את ‪ ‬סכנות ‪ ‬העצבות ‪ ‬וש"מצוה ‪ ‬גדולה ‪ ‬להיות ‪ ‬בשמחה ‪ ‬תמיד"‪ .‬עי' ליקוטי ‪ ‬מוהר"ן ‪ ‬תנינא‪ ,‬כד‪ ,‬ועי' ליקוטי‪ ‬‬
‫מוהר"ן‪ ,‬רכב‪ ,‬רפב‪ .‬כידוע‪ ,‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬עסק‪ ‬בהרחבה‪ ‬בכתביו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬וכתב‪ ‬כמה‪ ‬חיבורים‪ ‬עליו‪ .‬עי' יונתן‪ ‬מאיר‪ ,‬רבי‪ ‬‬
‫נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬עמ' ‪.23-26‬‬
‫‪ 713‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים ‪ ,‬עמ' ‪ .14‬ועי' דברים‪ ‬דומים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :12‬כשיש‪ ‬לו‪ ‬עצבות‪ ‬ח"ו‪ ,‬שאין‪ ‬זאת‪ ‬‬
‫שבירת‪ ‬הלב‪ ‬רק‪ ‬מן‪ ‬העדר‪ ‬וטמטום‪ ‬כמו‪ ‬שאיתא‪ ‬בשם‪ ‬הרב‪ ‬זצללה"ה‪] ‬הרב‪ ‬שניאור‪ ‬זלמן‪ ‬מליאדי[ וכמו‪ ‬שמרגיש‪ ‬האיש‪ ‬ישראלי‪ ‬‬
‫שבליל‪ ‬יום‪ ‬הכיפורים‪ ‬שלבו‪ ‬נשבר‪ ‬אדרבא‪ ‬לבו‪ ‬ומוחו‪ ‬פתוחים"‪" .‬שבירת‪ ‬הלב" קשורה‪ ‬להרגשת‪ ‬הריחוק‪ ‬והגעגועים‪ ‬העזים‪ ‬‬
‫לקירבת‪ ‬ה'‪ .‬עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' לו‪ ,‬על‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪" ‬דאגות" בעבודת‪ ‬ה'‪ ,‬שהן‪ ‬חיוביות‪ ,‬לבין‪ ‬עצבות‪.‬‬
‫‪ 714‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .15‬גם‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה ‪ ‬מצאנו‪ ‬מטרות‪ ‬והוראות‪ ‬דומות‪ .‬ועי' שם‪ ,‬עמ' ‪" :7‬ולא‪ ‬בתפילה‪ ‬ועבודה‪ ‬‬
‫בלבד‪ ‬נרגיש‪ ‬את‪ ‬התקרבותינו‪ ‬אל‪ ‬ד'‪...‬גם‪ ‬תמיד‪ ‬תהי' מחשבתינו‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬ברה‪...‬חושינו‪ ‬יכנעו‪ ‬למחשבת‪ ‬לבבנו‪ ,‬וגם‪ ‬הם‪ ‬יראו‪ ‬את‪ ‬‬

‫‪208‬‬
‫ההתבודדות של רבי נחמן מברסלב ואת התפילות האישיות הרבות שבכתבי הרב ק"ק‪ 715,‬לבד‬
‫מהעובדה שהתפילה כתובה ארמית‪ ,‬לעומת אחד מיסודות ההתבודדות הברסלבית שבה התפילה‬
‫‪716‬‬
‫האישית אמורה להיות דווקא בלשון היום‪-‬יום של החסיד )יידיש(‪.‬‬

‫פרק ו‪" :‬חושים נסתרים"‪ :‬בפרק זה חוזר הרב צייטלין לכתוב בעברית וממשיך בה עד סופו של‬
‫הספר‪ .‬הפרק ממשיך את הדיון בעניינים הקשורים לעבודה פנימית ולהעמקת הקשר עם ה'‪ ,‬דן ביחס‬
‫בין השכל לחושים‪ ,‬ומקשר בין מושגים שכליים כגון חכמה בינה ודעת לבין חושי הראייה‪,‬‬
‫השמיעה‪ ,‬הטעם‪ ,‬והמישוש‪ .‬הוא קובע ש"מצבי‪-‬הנפש הפנימיים שבפנימיים גם הם מתאימים‬
‫בדיוק אל החושים החיצונים ואל החושיות‪ . 717‬לאחר דיון קצר באמונה והאהבה בהקשר הרגשי‪,‬‬
‫מרחיב הרב צייטלין את הדיון אודות ה"אינטואיציה"‪ ,‬שהיא "בעצם חוש נסתר המקביל בדיוק אל‬
‫חוש‪-‬הראיה החיצוני"‪ .‬לדעתו אינטואיציה מסוימת קיימת אצל פילוסופים‪ ,‬משוררים‪ ,‬ואמני‪-‬אמת‪,‬‬
‫"בתור הרגשה פנימית‪ ,‬בתור אמת פנימית"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬האינטואיציה האמיתית היא קשורה בהכרח‬
‫לחוויה הדתית‪" :‬יש אנשים והמה מועטים‪ ,‬אשר אינטואיציה זו מתגלה להם בתור מראה וחזיון"‪,‬‬
‫והם "העולים בפרדס"‪ .‬הרב צייטלין ער לסכנות שבגישתו ומבין שגם למשוגעים יש לפעמים‬
‫חזיונות‪ ,‬ולכן הוא קובע שיש "שני מיני הראיות‪...‬הראיה של חולי‪-‬המוח ואת הראיה של בעל‪-‬‬
‫מסתורין‪...‬ראית החלי‪...‬באה מן המוח החולה‪...‬ראית המסתורין ‪ -‬באה מן האינטואיציה עמוקה‬
‫שבעמוקות"‪ 718.‬לכן "צריך זהירות גדולה מאד בהתגלויות‪...‬מולידים תופעות נפשיות שאינן‬
‫בריאות כל‪-‬צרכן‪ ".‬אבל בסופו של דבר הרב צייטלין לא מוותר כאשר מדובר באדם שבאמת‬
‫מוכשר רוחנית‪ ,‬וטוען שעל אדם כזה לשאוף לחזיונות אמיתיים‪ ,‬כי "ההתגלות באות ממקור האמת‬
‫וההופעות הבלתי ראויות ‪ -‬מן ההתאמצות הרוחנית היתירה‪ ,‬מן 'הריסה לעלות'‪...‬לפיכך צריך כל מי‬
‫שמרגיש בעצמו נטיה אמתית‪...‬למסתורין‪...‬לבקר תמיד את עצמו‪...‬שיוכל לבור את הבר מן‬

‫קדושת‪ ‬ד' פרושה‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬הנמצא"‪ .‬בעמ' ‪ 33‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬קורא‪ ‬ליכולת‪ ‬זו‪ ‬בשם‪" ‬ראיה‪ ‬עילאית"‪ .‬האזהרות‪ ‬לפיהן‪ ‬לא‪ ‬ניתן‪ ‬להגיע‪ ‬‬


‫למדרגות‪ ‬גדולות‪ ‬במהירות‪ ‬מפוזרות‪ ‬על‪ ‬פני‪ ‬כל‪ ‬כתביו‪ ‬החינוכיים‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פד‪ ,‬בני ‪ ‬מחשבה‪ ‬‬
‫טובה‪ ,‬עמ' ‪.56 ,48 ,26 ,19‬‬
‫‪   715‬ובכלל‪ ‬זה‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ .‬עי' להלן‪ ‬בנושא‪ ‬ההתבודדות‪ ‬בפרק‪ ‬העוסק‪ ‬במדיטציה‪ ,‬עמ' ‪ ,253-259‬התפילה‪ ,‬שהיא‪ ‬בעיקרה‪ ‬‬
‫בקשה‪ ‬לקרבה‪ ‬אלוקית‪ ,‬כוללת‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬המילים‪ " ‬אשדר‪ ‬לי‪ ‬כל‪ ‬הני‪ ‬נשמתין‪ ‬קדישין‪ ‬דאינון‪ ‬קריבין‪ ‬לשורשא‪ ‬דנשמתא‪ ‬דילי‪ .‬ליהוו‪ ‬‬
‫אינון‪ ‬אחידן"‪ .‬אולי‪ ‬בכך‪ ‬מבטא‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬את‪ ‬רצונו‪ ‬למצוא‪ ‬שותפים‪ ‬אמיתיים‪ ‬עבור‪ ‬קבוצות‪" ‬בני‪ ‬היכלא" שלו‪.‬‬
‫‪716‬‬
‫‪   ‬עי' ר' אלטר ‪ ‬טפליקר‪ ,‬השתפכות ‪ ‬הנפש‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשל"ז‪ ,‬עמ' מג‪" :‬ותפילה ‪ ‬ושיחה ‪ ‬זו ‪ ‬יהי' בלשון ‪ ‬שמדברים ‪ ‬בו ‪ ‬דהיינו‪ ‬‬
‫במדינתינו‪ ‬בל' אשכנז”‪.‬‬
‫‪ 717‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .17‬ועי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :29‬מנהגי‪ ‬ישראל‪ ‬תורה‪ ‬הם‪ ,‬כי‪ ‬מתאימים‪ ‬הם‪ ‬את‪ ‬פעולת‪ ‬הגוף‪ ‬למצב‪ ‬‬
‫הנפש‪ ‬באותה‪ ‬שעה"‪.‬‬
‫‪   718‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .19‬גם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ער‪ ‬לסכנה‪ ‬זו‪ .‬עי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :15‬ולפי‪ ‬שכל‪ ‬הפשוט‪ ‬יכולה‪ ‬התרחבות‪ ‬מחשבה‪ ‬כזו‪ ‬עוד‪ ‬‬
‫להשליך‪ ‬האדם‪ ‬לידי‪ ‬חזיה‪ ‬ולעשותו‪ ‬לבעל‪ ‬דמיון‪ ‬שוא"‪ .‬הבעיה‪ ‬הקשה‪ ‬היא‪ ,‬אולי‪ ,‬איך‪ ‬האדם‪ ‬אמור‪ ‬להבחין‪ ‬בין‪ ‬שתיהן‪.‬‬

‫‪209‬‬
‫התבן‪719".‬י ישנן "מדרגות רבות להתגלויות אלה‪ .‬תחלתן ‪ -‬החלום‪ ,‬סופם ‪ -‬חזון האמת אשר לחוזי‪-‬‬
‫י‪-‬ה‪...‬מי יעלה בסולם ההוא? רבים 'הציצו ונפגעו'‪...‬לעליה זו צריך האדם שיהיה‪ ,‬מלבד בעל‬
‫אינטואיציה נשגבה מטבעו‪ - ,‬גם זך‪-‬החיים‪ ,‬גדל הרעיון‪ ,‬אשר מחשבתו דבוקה תמיד באלקי‬
‫אמת"‪ . 720‬לכן בפרק זה באה תביעה חזקה מאד לחוויה מיסטית חזותית קיצונית‪ ,‬על אף הסכנות‬
‫הכרוכות בכך‪.‬‬

‫פרק ז‪" :‬החלום"‪ :‬הרב צייטלין מנסה בפרק זה להגדיר את החלום כתופעה ורומז תוך כדי כך‬
‫לקשר שבין החלום לבין הנבואה‪ .‬הוא מצטט כמה חוקרים וסופרים‪ ,‬בעיקר את פרויד‪ ,‬וגם מבקר‬
‫אותם‪" :‬רואים אנו עד כמה כל מיני השיטות האלה וכל מיני הבאורים השונים אינם מספיקים"‪.‬‬
‫עיקר הביקורת מופנית כלפי פרויד‪ ,‬כי "נהג פרויד כמנהג הרבה בעלי‪-‬מדע בדורות האחרונים‪ :‬לא‬
‫עשה את הסנדל לפי מדת הרגל‪ ,‬כי אם עשה את הרגל לפי מדת הסנדל"‪ .‬בחלומות רבים יש מן‬
‫האמת‪ ,‬ולפעמים אף ראיית עתידות ברורה‪ ,‬אך הרב צייטלין מגיע למסקנה "שעם כל מה שהאוצר‬
‫שמתחת להכרה באמת רב הוא‪ ,‬איננו מספיק‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬לפתור את כל החלומות‪...‬מקור החלומות‬
‫לא תמיד הוא בהכרה ובמה שמתחת להכרה‪ ,‬כי אם לפעמים‪ ,‬גם במה שמעל להכרה או מחוץ‬
‫‪721‬‬
‫להכרה"‪.‬‬

‫פרק ח‪" :‬לך לך"‪ :‬הרב צייטלין מספק פירוש קבלי אוניברסאלי לקריאת ה' לאברהם אבינו‪" :‬קול ה'‬
‫קורא אל כל אדם בכל מקום ובכל זמן‪ :‬עזב‪-‬נא‪ ,‬בן אדם‪ ,‬עזב נא‪...‬לך ובקש לך ארץ רחוקה‪ ,‬ארץ‬
‫עליונה‪ ,‬ארץ של שמים"‪ 722.‬את סוף הפסוק הוא מפרש באופן "פוליטי"‪ ,‬כאשר "ארצך" שווה‬
‫ל"פטריוטיזם"‪" ,‬מולדתך" ל"שיעבודו של הלאום‪...‬רגש בלאום‪...‬איגואיסמוס"‪ ,‬ו"בית אביך"‬
‫מסמל את "המנהגים המיוחדים והאמונות והדעות המיוחדות של בני משפחתם"‪ 723.‬את מה אמור‬
‫האדם לחפש ולאן הוא אמור ללכת במסעו? "אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬וזאת אומרת "לך לך ‪-‬‬

‫‪719‬‬
‫‪  ‬עי' הרב‪ ‬קוק‪ ,‬אורות‪ ‬התורה‪ ,‬ט‪:‬ו‪" :‬מי‪ ‬שנטיתו‪ ‬חזקה‪ ‬לחכמה‪ ‬מיוחדת‪ ,‬שגם‪ ‬הוא‪ ‬צריך‪ ‬ללכת‪ ‬לפי‪ ‬נטיתו‪ ‬הפנימית"‪ .‬ושם‪ ‬ט‪ :‬יב‪,‬‬
‫"בהאי ‪ ‬כללא ‪ ‬שלא ‪ ‬יטייל ‪ ‬בפרדס ‪ ‬אלא ‪ ‬מי ‪ ‬שמלא ‪ ‬כרסו ‪ ‬בבשר ‪ ‬ויין‪...‬מי ‪ ‬שמרגיש ‪ ‬בלבו ‪ ‬חשק ‪ ‬ותשוקה ‪ ‬ללמוד ‪ ‬הדברים‪ ‬‬
‫הפנימיים‪...‬הרי‪ ‬הוא‪ ‬בכלל‪' ‬לעולם‪ ‬ילמד‪ ‬אדם‪ ‬תורה‪ ‬במקום‪ ‬שלבו‪ ‬חפץ'"‪ .‬כמובן‪ ‬שהרב‪ ‬קוק‪ ‬מתייחס‪ ‬כאן‪ ‬ללימוד‪ ‬קבלה‪ ,‬בעוד‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬השגת‪ ‬התגלות‪ ‬מיסטית‪.‬‬
‫‪ 720‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.20 – 18‬‬
‫‪ 721‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .24‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬איננו‪ ‬מתייחס‪ ‬בספריו‪ ‬לתופעת‪ ‬החלום‪ ,‬אבל‪ ‬הוא‪ ‬מוזכר‪ ‬ב"ענין‪ ‬השקטה"‪ ,‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' תו‪ .‬בימינו‪ ‬‬
‫נוהגים‪ ‬הרב‪ ‬עדין‪ ‬אבן‪-‬ישראל‪) ‬שטיינזלץ( והרב‪ ‬יצחק‪ ‬גינזבורג‪ ‬לכתוב‪ ‬על‪ ‬ה"על‪-‬מודע" במקום‪ ‬ה"תת‪-‬מודע" של‪ ‬פרויד‪.‬‬
‫‪ 722‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.26 – 25‬‬
‫‪ 723‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .26‬כפי‪ ‬שנראה‪ ‬להלן‪ ‬בפרק‪ ‬זה‪ ,‬הפן‪ ‬האוניברסאלי‪ ‬מהווה‪ ‬אחד‪ ‬ההבדלים‪ ‬הבולטים‪ ‬בין‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬לבין‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪.‬‬

‫‪210‬‬
‫לעצמותך‪ ,‬לשורש נשמתך העליונה"‪.724‬‬

‫פרק ט‪" :‬הרואה והנראה"‪ :‬בפרק זה מפרש הרב צייטלין את ראשיתה של פרשת וירא‪ ,‬שבה הקב"ה‬
‫מתגלה לאברהם באלוני ממרא‪ .‬בהערה פותחת הוא מגדיר את מטרת פירושו‪" :‬פרק זה הוא נסיון‬
‫לקרוא ספורי התורה בהקשבה נשמתית מיוחדת‪ ,‬הרי זו הקשבה לריתמוס האלקי‪ ,‬הסוד יוצא כאן‬
‫מתוך עומק הפשט עצמו‪ .‬בחרתי בספור ההתגלות באלוני ממרא לפי שהוא מבוא גדול להשגת‬
‫תנאי הנבואה"‪ 725.‬לפי פירושו‪ ,‬שרואה בישיבת אברהם בפתח האוהל מצב של מדיטציה שמביאה‬
‫אותו להתגלות נבואית‪ ,‬ישנם "שלושה דברים בראיה‪ :‬א( הרואה‪ ,‬ב( הנראה‪ ,‬ג( הראיה עצמה"‪.‬‬
‫"מי הוא הרואה? ‪ -‬האדם‪ .‬ומי הוא הנראה ‪ -‬האלקים"‪ . 726‬הוא מפרש את המשך הסיפור באופן‬
‫קבלי‪ ,‬תוך כדי שימת דגש על תיאור מצבו הרוחני של אברהם באותו מעמד‪ ,‬שהוביל אותו לקרבה‬
‫לה'‪ ,‬ובסופו של דבר לנבואה‪ .‬ברור שהרב צייטלין מנסה להציג את אברהם אבינו כדגם להשגת‬
‫הנבואה בעזרת המדיטציה‪ ,‬ורואה בכך את המסר הסמוי )במקצת( של הפסוקים‪.‬‬

‫פרק י‪" :‬השמחה"‪ :‬בפרק קצר זה הרב צייטלין מדגיש את חשיבותה של השמחה בעבודת הבורא‪,‬‬
‫כי "השמחה משברת כל המחיצות‪ .‬כשהמחיצות שבורות‪ ,‬רואים והנה הכל ‪ -‬אין‪ ,‬יש רק ד'"‪ .727‬גם‬
‫‪728‬‬
‫כאן ניתן לראות את השאיפה לראייה נבואית‪ ,‬התלויה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בשמחה‪.‬‬

‫פרק יא‪" :‬אהבה ויראה"‪ :‬בפרק יא אנו למדים על מושג ה"דבקות" ביהדות‪ .‬הרב צייטלין טוען‬
‫להבדל מהותי בין המיסטיקה היהודית לבין המיסטיקה הנוצרית בהגדרת מצב הדבקות‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫‪729‬‬
‫המיסטיקה הנוצרית דוגלת ב"איחוד מיסטי"‪ ,‬לעומת המיסטיקה היהודית‪ ,‬ששוללת אותו‪.‬‬
‫דרישתה של היהדות לענווה "סותר)ת( בהחלט לאותו מצב הרוח של בעלי האקסטזה הקיצונית‬
‫)במיוחד בין הנוצרים(‪ ,‬שבדבקותם הם מדמים את עצמם כל‪-‬כך מתאחדים באלוקים‪ ,‬עד שהם‬
‫והאלקים ‪ -‬אחד‪ .‬באמת הנברא צריך לזכור תמיד‪ ,‬שהוא רק נברא‪ ,‬אין‪ ,‬אפס‪ 730".‬בהקשר זה כותב‬

‫‪ 724‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .27‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬מביא‪ ‬את‪ ‬הפירוש‪ ‬הזה‪ ‬בשם‪ ‬האלשיך‪ ‬וספר‪ ‬מגן‪ ‬אבות "להקדוש ‪ ‬מקאפוסט"‪ .‬יש‪ ‬‬


‫לציין‪ ‬שפירוש‪ ‬דומה‪ ‬נמצא‪ ‬גם‪ ‬בספורנו‪ :‬בראשית‪ ‬יב‪:‬א‪ ‬ד"ה‪ ‬אל‪ ,‬ובמי‪ ‬השילוח‪ ‬ח"א‪ ‬פ' לך‪ ‬לך‪ ‬ד"ה‪ ‬אל‪.‬‬
‫‪ 725‬שם‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬
‫‪ 726‬שם‪.‬‬
‫‪ 727‬שם‪ ,‬עמ' ‪.32‬‬
‫‪   728‬עי' רמב"ם‪ ‬הלכות‪ ‬יסודי‪ ‬התורה‪ ‬ז‪ :‬ד‪.‬‬
‫‪729‬‬
‫‪  ‬על‪  ”Unio Mystica" ‬בקבלה‪ ‬עי' ‪ .Idel, Kabbalah: New Perspectives, pp. 59-73.‬כפי‪ ‬שראינו‪ ‬כבר‪ ‬בכמה‪ ‬מקומות‪,‬‬
‫קיימת‪ ‬אצל‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שאיפה‪ ‬להגיע‪ ‬לאיחוד‪ ‬מיסטי‪ .‬עי' עמ' ‪.67‬‬
‫‪730‬‬
‫ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .33‬לפי ‪ ‬דבריו‪ ‬בסוף‪ ‬הפרק‪) ‬עמ' ‪ (34‬משה‪ ‬רבנו‪ ‬היה‪ ‬היחיד‪ ‬שכן‪ ‬השיג‪ ‬איחוד‪ ‬עם‪ ‬ה'‪" .‬רק‪ ‬משה‪ ‬היה‪ ‬‬

‫‪211‬‬
‫הרב צייטלין גם אודות האהבה והיראה‪ ,‬ומשווה אותן למושג "רצוא ושוב"‪ ,‬ש"צריכים להיות ברגע‬
‫אחד"‪ ,‬סימולטאנית‪ ,‬בעבודת ה'‪ .‬היהודי הרוחני חייב להיות גם עניו‪ ,‬ו"הסימן האמתי לקרבת‬
‫‪731‬‬
‫אלקים אמתית היא דוקא ‪ -‬היראה הגדולה"‪ ,‬ולא האהבה‪.‬‬

‫פרק יב‪" :‬פתאם"‪ :‬לדברי הרב צייטלין כאן גאולת מצרים היתה פתאומית )בחפזון(‪" ,‬שלא כסדר‬
‫הדרגות"‪ ,‬ביציאה ישר ממקום הטומאה והסכנה הרוחנית‪ ,‬שעם ישראל היה שרוי בו‪ ,‬למקום גבוה‬
‫הרבה יותר‪ .‬הרב צייטלין כותב שכמו הגאולה הראשונה כך גם הגאולה האחרונה‪ ,‬שלדעתו זמנה‬
‫הוא היום‪" :‬מי שמתבונן למצב הגשמי הנורא של בני ישראל עתה בימי מלחמת העולם ולמצבם‬
‫הדתי‪-‬המוסרי הנורא ממנו הרבה‪ ,‬ולמורי‪-‬השקר המתעים אותם‪...‬בהכרח הוא‪ ,‬שיזכור עתה 'זמן‬
‫‪732‬‬
‫יציאת מצרים'‪ ,‬בהכרח הוא שיקוה לאותו ה'חפזון'"‪.‬‬
‫הרב צייטלין חותם את הספר בשני פרקים ארוכים יחסית‪ ,‬הקשורים זה בזה‪.‬‬

‫פרק יג‪" :‬עם ר' ישראל בעש"ט )שיחה דמיונית("‪ :‬פרק יג בנוי כשיחה דמיונית בין הבעש"ט‬
‫בשמים לבין הרב צייטלין בארץ‪ ,‬ומזכיר במקצת את השיחה בין ה' לבין הרב צייטלין שבפרקים א'‪-‬‬
‫ב'‪ .‬מצד אחד תלונותיו של הרב צייטלין בדבר מצבו הרוחני והחומרי הירוד של עם ישראל בימיו‪,‬‬
‫ומצד שני התשובות המעודדות והאופטימיות שהבעש"ט משיב לו‪ .‬בין תת‪-‬הנושאים הנידונים‪,‬‬
‫ניתן למצוא את האנטישמיות והפוגרומים‪ ,‬וגם את חטאיהם של עם ישראל‪ ,‬שלגביהם הבעש"ט‬
‫קובע ש"אין חטאו של בן‪-‬ישראל דמה כלל לחטאו של בן עם אחר"‪ . 733‬הרב צייטלין מתלונן גם‬
‫על כך שעם ישראל עוזבים את דרך התורה ‪ ,‬אך הבעש"ט מסביר לו שהמצב פחות חמור מן המצב‬
‫‪734‬‬
‫שהיה בדורו שלו‪ ,‬כאשר "הפרנקיסטים" המירו את דתם‪.‬‬
‫הפרק מדגיש את חשיבותן של אהבת ישראל ואחדות ישראל‪ ,‬ואת בעיית שנאת החינם בין היהודים‪.‬‬
‫הבעש"ט מספר לרב צייטלין‪" :‬באתי לעולם רק בשביל ללמד שלשה דברים‪ :‬אהבת המקום‪ ,‬אהבת‬
‫התורה‪ ,‬ואהבת ישראל"‪ ,‬והרב צייטלין מסביר לבעש"ט את המצב הפוליטי‪ ,‬ואת העובדה שבין‬
‫היהודים ישנן "כמה מיני מפלגות"‪ ,‬חלקן דתיות וחלקן לאומניות‪ ,‬אותן צריך לאחד לאגודה אחת‬
‫"ולבנות את בית ישראל"‪ 735.‬המשיח יבוא‪ ,‬מסביר לו הבעש"ט )כפי שהבעש"ט כתב באגרת‬

‫האחד‪ ‬שעלה‪ ‬לפני‪ ‬מותו‪...‬למדרגת‪ ‬ההתכללות‪ ‬הגמורה‪ ‬באלקות‪ ,‬עד‪ ‬שהיה‪ ‬יכול‪ ‬לדבר‪ ‬בסגנון‪ ‬של‪ ‬אחדות‪ ‬הצורה‪ ‬ויוצרה"‪.‬‬
‫‪ 731‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .33‬היחס‪ ‬בין‪ ‬היראה‪ ‬לבין‪ ‬האהבה‪ ‬מהווה‪ ‬תימה‪ ‬מרכזית‪ ‬במחשבת‪ ‬ישראל‪ ,‬וכאן‪ ‬אין‪ ‬המקום‪ ‬להיכנס‪ ‬אליו‪.‬‬
‫‪ 732‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .35 – 34‬נושא‪ ‬הירידה‪ ‬החומרית‪ ‬והרוחנית‪ ‬של‪ ‬יהדות‪ ‬פולין‪ ‬בתקופה‪ ‬שבין‪ ‬שתי‪ ‬מלחמות‪ ‬העולם‪ ‬הוא‪ ‬מרכזי‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬עי' לעיל‪ ‬בפרקי‪ ‬המבוא‪ ‬על‪ ‬אודות‪ ‬הרקע‪ ‬ההיסטורי‪ ‬של‪ ‬כתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬עמ' ‪.15-32‬‬
‫‪ 733‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.36‬‬
‫‪ 734‬שם‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫‪  735‬שם‪ ,‬עמ' ‪.37 , 36‬‬

‫‪212‬‬
‫המפורסמת לגיסו הרב גרשון מקיטוב(‪" ,‬כאשר הכל ידעו ליחד יחודים כמוך"‪ ,‬אך הרב צייטלין‬
‫מתאכזב מתשובה זו‪ ,‬מכיון שהיא דורשת את הידע המיסטי בנוגע לדרך "ליחד יחודים" בכל העם‪,‬‬
‫מה שנראה בעיניו בלתי אפשרי‪ .‬בתשובה‪ ,‬הבעש"ט מעודד אותו פעם נוספת ואומר לו ש"טועה‬
‫אתה בענין היחודים‪...‬שהיחודים הם בעיקר ענין של כוונות וצרופים של אורות‪ ,‬שעליהם מרמזות‬
‫האותיות‪ .‬באמת אין הדבר כן"‪ 736,‬חשובה יותר "בהירות הקדושה של נשמת האדם‬
‫המיחד‪...‬ו'באתערותא דלתתא – אתערותא דלעילא'"‪ .‬בסוף השיחה מרגיע הבעש"ט את הרב‬
‫צייטלין בעובדת ההתיישבות היהודית חסרת התקדים בארץ ישראל‪ ,‬שלא התגשמה בימיו שלו‪,‬‬
‫ושגם היא סימן לקרבתה של הגאולה המשיחית‪ .‬הבעש"ט גם מביע את שמחתו מן השיפור‬
‫בזכויותיהם של הפועלים ומכבודם שהוטב‪ .‬אמנם "העולם שוקע עתה בטומאה ובאפיקורסות‪...‬אבל‬
‫'גם זה יעבור'"‪ .‬הפרק מסתיים בקריאה ליחידים שבדור‪" :‬ואל היחידים שבכם‪ ,‬בעלי נשמתן עלאין‬
‫ואמיצי לב‪ .‬למהר ולהחיש את הזמן המקווה ההוא בהתאגדם יחד ביחודא שלים ‪ -‬בשורש‬
‫השורשים"‪. 737‬‬

‫פרק יד‪" :‬חסידות שלעתיד לבוא )שאלות ותשובות("‪ :‬בסוף הספר מגלה הרב צייטלין את עיקר‬
‫התוכנית הרוחנית שלו‪ ,‬שקבוצות " בני יבנה"‪ ,‬ו"בני היכלא" הן רק חלק ממנה והכנה אליה‪ .‬הפרק‪,‬‬
‫שבנוי משאלות‪ ,‬כנראה של איזשהו קורא אידאלי‪ ,‬ומתשובות של הרב צייטלין‪ ,‬מתחיל בשאלה‪:‬‬
‫"אל מה אתה שואף?"‪ ,‬תשובה שעליה צייטלין עונה‪" :‬שואף אני להשיב לתחיה את החסידות‬
‫הישנה‪ ,‬את חסידותו של הבעש"ט‪ ,‬ולהעמידה על יסודות המותאמים יותר לשנים אלה של עקבתא‬
‫דמשיחא‪ - .‬ומה היא מהותה העיקרית של חסידות הבעש"ט? ‪ -‬עיקר מהותה בשלוש האהבות‬
‫שהורה הבעש"ט‪ :‬אהבת המקום‪ ,‬אהבת ישראל‪ ,‬ואהבת התורה"‪ . 738‬הרב צייטלין מגדיר כל אחת‬
‫משלוש האהבות על פי החידוש שבדרכו של הבעש"ט‪ .‬את המקום "צריך לאהוב‪...‬באהבה שיש בה‬
‫צמאון עצום‪ ,‬התלהבות עצומה‪ ,‬וחשק עז מארי"‪ .‬בדרישה זו‪ ,‬טוען הרב צייטלין‪ ,‬החסידות דומה‬
‫לשיטותיהם של הרס"ג‪ ,‬ר' אלעזר רוקח‪ ,‬ר' יהודה החסיד‪ ,‬ר' ישראל נג'ארה ור' חיים בן עטר‪ ,‬ושונה‬
‫משיטותיהם של ר' בחיי אבן פקודה והרמב"ם ש"השיגו את האהבה לד' בתור פעולה שכלית‬
‫‪739‬‬
‫הכרתית‪ ,‬ידיעתית"‪.‬‬
‫גם לאהבת ישראל מעמד משלה והגדרה מיוחדת בחסידות‪" :‬עד ר' ישראל בעש"ט היתה 'אהבת‬

‫‪ 736‬שם‪ ,‬עמ' ‪.41 – 39‬‬


‫‪ 737‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .43 – 42‬ועי' עמ' ‪ ,42‬שם‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬גם‪" ‬מצטט" את‪ ‬הבעש"ט‪ ‬בכך‪ ‬ש"מאמינים‪ ‬אתם‪ ‬יותר‪ ‬מדאי‪ ‬במה‪ ‬ש'אומר‪ ‬‬
‫העולם' וממעטים ‪ ‬אתם ‪ ‬להאמין ‪ ‬במה ‪ ‬שמתגלה ‪ ‬לכם ‪ ‬עצמכם ‪ ‬בתוך ‪ ‬נשמותיכם ‪ ‬בשעות ‪ ‬ההתבודדות"‪ .‬גם ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬השמיע‪ ‬‬
‫ביקורת‪ ‬דומה‪ .‬עי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ;40 ,38 ,30-31‬דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' שצג‪.‬‬
‫‪ 738‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.43‬‬
‫‪ 739‬שם‪ ,‬עמ' ‪.44 – 43‬‬

‫‪213‬‬
‫ישראל' זו‪ ,‬לרוב‪ ,‬רק אהבה לטובים‪ .‬בא הבעש"ט ולמד אהבה לכל ישראל‪ ,‬לא רק לטובים‪ ,‬כי אם‬
‫גם לבינונים‪ ,‬ולא רק לבינונים‪ ,‬כי אם גם לגרועים‪ ,‬ולא רק לגרועים‪ ,‬כי אם גם ‪ -‬לגרועים שבגרועים‪,‬‬
‫כל זמן שקשורים הם‪ ,‬אפילו בחוטים דקים מן הדקים‪ ,‬באותה הקדושה הסובלת תמיד ומצפה‬
‫‪740‬‬
‫לישועת ד'‪".‬‬
‫גם באהבת התורה יש לחסידות דרך מיוחדת שלא גורעת מלימוד התורה המסורתי‪" :‬גם למוד‬
‫בהתמדה גדולה‪ ,‬גם חריפות‪ ,‬בקיאות ועמקות‪ ,‬אבל עיקרה‪ :‬האור הגנוז בתורה‪ ,‬דבקות בהשי"ת על‬
‫‪741‬‬
‫ידי האור שבתוך אותיות התורה‪...‬המקרבים ביאת המשיח‪".‬‬
‫הרב צייטלין מסביר גם למה קיים צורך לחדש את החסידות דווקא בזמנו‪" :‬מפני שהחסידות‬
‫שבימינו אלה התרחקה הרבה מחסידותו של הבעש"ט‪...‬אין עוד בחסידות של ימינו אותו העוז‪,‬‬
‫אותו המרץ‪ ,‬אותה החיוניות הרעננה שבשלש האהבות של הבעש"ט"‪ .‬בכדי להמחיש את ירידת‬
‫החסידות‪ ,‬שופך הרב צייטלין קיתונות של ביקורת דתית וחברתית על החסידים שבימיו‪:‬‬
‫עושים מן החסידות דבר שבחיצוניות גרידא‪ ,‬הלומדים ומתפללים בלא‬
‫טעם‪ ,‬הרודפים אחר העושר והכבוד‪...‬מקדישים את 'הרביים' שלהם‬
‫ומבטלים את יתר 'הרביים'‪...‬מקימים דינסטיות של 'רביים'‪...‬מבלים ימים‬
‫ושנים במחלוקת‪...‬חושבים את עצמם לקדושים וטהורים ואת כל אלה‬
‫שאינם מתנהגים כמוהם בכל דבר ‪ -‬לרשעים וטמאים; המרבים‬
‫בקנאות‪...‬ממעטים באהבת ד' ויראת ד'‪...‬רודפים את בני‬
‫הנעורים‪...‬ודוחפים אותם בזה בידים לכתות השמאליות‪. 742‬‬
‫לשאלה המתבקשת‪" ,‬החושב אתה את 'בני יבנה' ואת 'בני היכלא' לחסידות שלעתיד לבוא?"‪ ,‬עונה‬
‫הרב צייטלין‪" :‬אין 'בני היכלא' ומכל שכן 'בני יבנה'‪ ,‬רשאים לענוד לעצמם עטרה זו‪ ,‬שאינה‬

‫‪ 740‬שם‪ ,‬עמ' ‪.45 - 44‬‬


‫‪ 741‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .45‬על‪ ‬האור‪ ‬שבתוך‪ ‬האותיות‪ ,‬עי' צוואת‪ ‬הריב"ש‪ ,‬אות‪ ‬עח‪ ,‬עמ' יב‪-.‬יב‪" ,:‬צוהר‪ ‬תעשה‪ ‬לתיבה‪ ,‬שתהא‪ ‬התיבה‪ ‬מצהיר‪...‬כי‪ ‬יש‪ ‬‬
‫בכל‪ ‬אות‪ ‬עולמות‪ ‬ונשמות‪ ‬ואלקות‪ ,‬ועולים‪ ‬ומתקשרים‪ ‬ומתיחדים‪ ‬זע"ז‪ ,‬עם‪ ‬אלקות‪ ,‬ואחר‪ ‬כך‪ ‬מתיחדים‪ ‬ומתקשרים‪ ‬יחד‪ ‬האותיות‪ ‬ונעשה‪ ‬‬
‫התיבה‪...‬וכמוה‪ ‬יעשה‪ ‬כן‪ ‬בא‪ ‬אתה‪ ‬וכל‪ ‬גופך‪ ‬אל‪ ‬התיבה"‪ .‬דרשה‪ ‬זו‪ ‬מובאה‪ ‬אחר‪ ‬כך‪ ‬בצורות‪ ‬שונות‪ ‬בהרבה‪ ‬מקורות‪ ‬חסידיים‪ .‬עי' נועם‪ ‬‬
‫אלימלך‪ ,‬עמ' ט‪" ,‬צהר‪ ‬תעשה‪ ‬לתיבה‪...‬הרמז‪ ‬תיבה‪ ,‬היינו‪ ‬המלה‪ ‬ותיבה‪ ‬שאדם‪ ‬מוצא‪ ‬מפיו‪ ‬צריך‪ ‬לראות‪ ‬שהתיבה‪ ‬הזאת‪ ‬תאיר‪ ‬אור‪ ‬גדול"‪.‬‬
‫ועי' שפת ‪ ‬אמת ‪ ‬לרבי ‪ ‬יהודא ‪ ‬ארי' ליב ‪ ‬מגור‪ ,‬ירושלים ‪) ‬ללא ‪ ‬ציון ‪ ‬שנה(‪ ,‬עמ' יב‪" .‬אא"ז ‪ ‬מו"ר ‪ ‬ז"ל ‪] ‬בעל ‪" ‬חידושי ‪ ‬הרי"ם"[ הגיד ‪ ‬בשם‪ ‬‬
‫הרבנים ‪ ‬כי ‪ ‬תיבת ‪ ‬נח ‪ ‬הוא ‪ ‬תיבות ‪ ‬ואותיות ‪ ‬התורה ‪ ‬וכ' שיכול ‪ ‬כל ‪ ‬אדם ‪ ‬להכניס ‪ ‬עצמו ‪ ‬בכל ‪ ‬תיבה ‪ ‬מתורה ‪ ‬ותפילה ‪ ‬ועי"ז ‪ ‬יכול ‪ ‬להנצל ‪ ‬מכל‪ ‬‬
‫הסתר"‪ .‬עי' גם‪ ‬ש"ץ‪ ,‬החסידות‪ ‬כמיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪Idel, Hasidism, pp. 156-163, 179-185, Absorbing Perfections, pp. ;158‬‬
‫‪ ,155-163.‬אידל‪" ,‬מ'אור‪ ‬גנוז' ל'אור‪ ‬תורה'‪ :‬פרק‪ ‬בפינומנולוגיה‪ ‬של‪ ‬המיסטיקה‪ ‬היהודית"‪ ,‬מגוון‪ ‬דעות‪ ‬והשקפות‪ ‬על‪ ‬האור‪ ,‬אהרון‪ ‬ציון‪ ‬‬
‫)עורך(‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .23-62‬ועי' רחל‪ ‬אליאור‪ ,‬חירות‪ ‬על‪ ‬הלוחות‪ ,‬ירושלים‪ ‬תש"ס‪ ,‬פרק‪ ‬ד‪" ‬תפישת‪ ‬השפה‪ ‬בחסידות‪ – ‬צוהר‬
‫תעשה‪ ‬לתיבה"‪ ,‬עמ' ‪.60-83‬‬
‫‪ 742‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .46 - 45‬ועי' במבוא‪ ‬על‪  ‬על‪ ‬אודות‪ ‬הביקורת‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬והרב‪ ‬קוק‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ‬שבימיהם‪.‬‬

‫‪214‬‬
‫הולמת אותם עוד‪ .‬חפצי ומגמתי הוא רק ש'בני יבנה' ו'בני היכלא' יישרו את הדרך לפני החסידות‬
‫שלעתיד לבוא"‪. 743‬‬
‫לשאלה "‪...‬במה תבדל 'החסידות שלעתיד לבוא' מן החסידות הישנה של הבעש"ט?"‪ ,‬חש הרב‬
‫צייטלין להשיב‪" :‬חס ושלום! אין בין החסידות של הבעש"ט ובין חסידות זו‪...‬שום הבדל‬
‫יסודי‪...‬היא אותה החסידות עצמה של הבעש"ט‪ ,‬אלא שצריכה היא עתה להתרחב‪ ,‬להתפשט‬
‫ולהתעמק‪ ,‬כיאות לזמן של עקבתא דמשיחא"‪ . 744‬בנקודה זו נותן הרב צייטלין קווים כלליים‬
‫לשלושה הבדלים שאינם מהותיים )לדעתו( בין החסידות החדשה‪ ,‬שלעתיד לבוא‪ ,‬לבין החסידות‬
‫הישנה של הבעש"ט‪" :‬בימי הבעש"ט די היו לישראל‪ ,‬שיאיר לעצמו‪ ,‬עתה‪...‬על ישראל להיות אור‬
‫מאיר גם לעצמו גם לעמים אחרים"‪ .‬בנוסף לפן האוניברסאליסטי שבהדגשת תפקידו של עם ישראל‬
‫כ"אור לגוים"‪ ,‬ישנו גם סוג נוסף של פתיחות בחסידות שלעתיד לבא‪" :‬בימי הבעש"ט בקשו את‬
‫התורה רק בספרים‪ ,‬עתה צריך לבקש את אור התורה גם בעולם כולו‪ ...‬באומנות‪...‬במדע"‪ .‬כמובן‬
‫שפתיחות כזו איננה נחלתו של כל יהודי‪ ,‬אלא שייכת "רק ליחידי יחידים‪ ,‬לברי לב‪ ,‬לגדולים בדעת‬
‫דקדושה‪ ,‬לאלה אשר כח בהם להכנס לפרדס ולצאת בשלום"‪ . 745‬ההבדל השלישי נמצא בנקודה‬
‫החברתית שבחסידות החדשה‪ .‬אם בזמן הבעש"ט עוד לא היה קיים "רגש היושר הסוציאלי"‪ ,‬שהיה‬
‫נפוץ בזמנו של הרב צייטלין‪ ,‬שטוען ש"אי אפשר לו לעולם שיעמוד על יסוד הממון ונצול‬
‫העבודה"‪ ,‬הרי שעל ה'חסידות שלעתיד לבא' מוטל להוציא את ניצוצי הקדושה שבתוך‬
‫הסוציאליות"‪ . 746‬לסיכום הרב צייטלין כותב‪" :‬הנה כי כן תאסוף ותלקט ה'חסידות שלעתיד לבא'‬
‫את ניצוצי הקדושה שבכל רחב המציאות‪ ,‬בכל המחשבות‪ ,‬בכל הכונות והיחודים‪ ,‬בכל המעשים‬
‫הנעשים‪ ,‬באמנות‪ ,‬במדע‪ ,‬בכל שינויי המדינות ובכל התנועות החברתיות‪ ,‬בזרותה הלאה את כל מה‬
‫שדבק בהם מן הקליפה הפסולת והזוהמא"‪ . 747‬ברור אפוא שלמרות דברי הרב צייטלין‪ ,‬שאין הבדל‬
‫משמעותי בין החסידות שלעתיד לבוא וחסידותו של הבעש"ט‪ ,‬החסידות שלעתיד לבוא "פתוחה"‬
‫הרבה יותר מחסידות "רגילה"; היא שואפת לתקן את כל העמים‪ ,‬ולא רק את היהודים; היא לומדת‬
‫מכל המציאות‪ ,‬כולל מן האומנות והמדע‪ ,‬ומגמתה לגאול את ההוויה כולה‪ ,‬לא רק את המישור‬
‫הרוחני כי אם גם את המישור החברתי‪-‬כלכלי‪.‬‬
‫הרב צייטלין מסיים את הפרק ואת ספרן של יחידים כולו בתשובה לשאלה‪" :‬אולי תוכל לציר לפני‬
‫את דמותו של 'החסיד לעתיד לבוא''‪ ,‬ועונה‪:‬‬

‫‪ 743‬ספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬


‫‪ 744‬שם‪.‬‬
‫‪ 745‬שם‪ ,‬עמ' ‪.47-46‬‬
‫‪ 746‬שם‪.‬‬
‫‪ 747‬שם‪ ,‬עמ' ‪.48 – 47‬‬

‫‪215‬‬
‫החסיד שלעתיד לבוא יחיה רק מיגיע כפיו ממש )כלומר‪ :‬מעבודת אדמה‬
‫או מלאכה(; לא ינצל את כל איש; לא יעשה שום עול‪...‬יתקדש בקדושתו‬
‫של מקום; יחיה בדבקות שאינה פוסקת ‪ -‬באין סוף; יעלה בלהב אש‬
‫נשמה בשעת התפילה; ילמד תורה באור אלקי פנימי; יבקש וימצא בכל‬
‫מקום אור תורה ואורו של משיח; ישאף‪...‬רק לשלום ולאחדות; יהיה מלא‬
‫רחמים לכל אדם ולכל נברא; ישאף להקים קומת השכינה בארץ‬
‫ישראל‪...‬יחזה חזות הכל; יסתכל ויראה את האמת הטהורה בעין הפנימית‬
‫שלו‪ ,‬בחושים הנסתרים שלו; יהיה שפל בעיני עצמו‪...‬מדוכא ברוח‪ ,‬לא‬
‫מתוך חולשה ועבדות‪ ,‬כי אם מתוך הכרה ברורה‪ ,‬שהוא‪...‬רק 'בריה קטנה‪,‬‬
‫שפלה‪ ,‬אפלה‪ ,‬עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעים'; יהיה בכל‬
‫‪748‬‬
‫רגע ורגע מרכבה לשכינה‪ ,‬ממלא רצון ד'‪ ,‬שליח נאמן‪.‬‬

‫א‪ :17‬מה בין האדמו"ר מפיאסצנא לבין הרב צייטלין?‬


‫כפי שהזכרנו לעיל בסקירת המחקר‪ ,‬המגע היחידי הידוע לנו בין שני האישים הוא מאמר הביקורת‬
‫שכתב הרב צייטלין בשנת תרצ"ב על ספר חובת התלמידים ‪ .‬למרות שהרב צייטלין ביקר את‬
‫האדמו"ר בשתי נקודות )שהוא מצפה מן התלמיד הצעיר ליותר מדי‪ ,‬ושיש לו נטייה ל"מרה‬
‫שחורה"(‪ ,‬בסופו של דבר הוא התלהב מאוד מן הספר‪ .‬כפי שכבר הוכחנו‪ ,‬בני מחשבה טובה נכתב‬
‫כנראה בראשית שנות העשרים‪ ,749‬וספרן של יחידים התפרסם בתרפ"ח ‪ .‬אין לנו הוכחה לכך שהרב‬
‫ק"ק הכיר את יצירותיו של הרב צייטלין‪ ,‬אף על פי שסביר להניח שכן‪ .750‬בהקדמה לספרן של‬
‫יחידים כתב הרב צייטלין שבתרפ"ג‪-‬תרפ"ד הוא קרא בעיתונות להקמת קבוצות ולא הצליח‪ ,‬ולכן‬
‫סביר להניח שהרב ק"ק חיבר את בני מחשבה טובה ללא שום זיקה לפעולותיו או לרעיונותיו של‬
‫הרב צייטלין‪ ,‬שהתחיל להתעסק בנושא כשנתיים לאחר כתיבת בני מחשבה טובה‪ .‬כמו כן‪ ,‬למרות‬
‫שספרן של יחידים התפרסם כשבע שנים לאחר בני מחשבה טובה ‪ ,‬סביר להניח שהרב צייטלין לא‬
‫הכיר את בני מחשבה טובה‪ ,‬שאילולי כן‪ ,‬קרוב לוודאי שהיה מזכיר אותו‪ ,‬כיוון שהספרים דנים‬

‫‪  748‬שם‪ ,‬עמ' ‪  .48‬המילים‪" ‬בריה‪ ‬קטנה‪...‬תמים‪ ‬דעים"‪ ,‬הן‪ ‬מהרמב"ם‪  ,‬הלכות‪ ‬יסודי‪ ‬התורה‪ ‬ב‪ :‬ב‪ .‬ניסיון ‪ ‬להשוות‪ ‬בין‪ ‬הקטע‪ ‬הזה‪ ‬‬


‫לבין‪ ‬ה"י"ד‪ ‬כללים" שגוש‪-‬זהב‪ ‬מביא‪ ‬בספר‪ ‬צייטלין‪   ,‬עמ' ‪ ,95‬ושהרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬עצמו‪ ‬הזכיר‪ ‬במכתב שהוא‪ ‬כתב‪ ‬ב"די ‪ ‬תיבה" ‪,‬‬
‫)ושמופיעים ‪ ‬בספר ‪ ‬צייטלין‪  ,‬עמ' ‪ (129‬מעלה ‪ ‬רק ‪ ‬מקבילות ‪ ‬מעטות‪ .‬ייתכן שהעובדה ‪ ‬שבספרן ‪ ‬של ‪ ‬יחידים ‪ ‬יש ‪ ‬ארבעה ‪ ‬עשר‪ ‬‬
‫פרקים‪ ‬קשורה‪ ‬לכללים‪ ‬האלה‪.‬‬
‫‪   749‬על‪ ‬כתביו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬עי' לעיל‪ ,‬עמ' ‪ ,5-14‬ובעבודתנו‪" ‬עיונים‪ ‬בשיטתו‪ ‬הרוחנית‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנא"‪ ,‬עמ' ‪.38-39‬‬
‫‪ 750‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ‬מפיאסצנא‪ ,‬הרב ‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪  ,‬אמר‪ ‬לי‪ ‬שהוא ‪ ‬לא‪ ‬יודע‪ ‬אם‪ ‬כלל‪ ‬היה‪ ‬מגע‪ ‬ביניהם‪ .‬אחד‪ ‬מהחסידים‪ ‬‬
‫הזקנים‪ ‬אמר‪ ‬לו‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין ‪ ‬אכן‪ ‬שוחח‪ ‬עם‪ ‬האדמו"ר‪ ,‬אבל‪ ‬הרב‪ ‬שפירא‪ ‬אמר‪ ‬לי‪ ‬שאי‪-‬אפשר ‪ ‬לסמוך‪ ‬על ‪ ‬זיכרונו‪ ‬של‪ ‬אותו‪ ‬‬
‫חסיד‪ .‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬היה‪ ‬מפורסם‪ ‬בוורשה‪ ‬כעיתונאי‪ ‬ועסקן‪ ,‬וקשה‪ ‬להניח‪ ‬שהאדמו"ר‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬מודע לפעילותו‪.‬‬

‫‪216‬‬
‫באותו נושא‪ ,‬ויש הרבה מקבילות‪ ,‬ויודעים אנו על ההערצה שרחש הרב צייטלין לרב ק"ק )אמנם‬
‫בתקופה מאוחרת יותר(‪ .‬על אף שבני מחשבה טובה נכתב כנראה מספר שנים לפני שהרב צייטלין‬
‫התחיל לעסוק בנושא הקבוצות‪ ,‬חשוב לזכור שהספר נכתב עבור יחידים וחולק רק בעותקים‬
‫ספורים‪ ,‬ושהיה אסור להעתיק ממנו ללא רשותו של הרב ק"ק עצמו‪ . 751‬כפי שראינו בספר‪ ,‬הרב‬
‫ק"ק אסר על החברים לפרסם את ענייני החברה‪ ,‬ולכן סביר להניח שרק אנשים מעטים‪ ,‬שהרב‬
‫צייטלין לא נמנה עמהם‪ ,‬ידעו על הספר ועל הקבוצות‪ .‬מכאן שיש להשוות בין הספרים‪ ,‬ובין‬
‫השיטות‪ ,‬כתופעות מקבילות שצמחו באותו המקום ובערך באותו הזמן‪ .‬שני הספרים יונקים מאותו‬
‫מצב היסטורי וכנראה שמאותה תרבות חסידית‪ ,‬אך נראה שאין השפעת גומלין ביניהם‪.‬‬

‫שני המחברים מזהים סכנה רוחנית קיומית ליהדות החרדית בפולין בעקבות מלחמת העולם‬
‫הראשונה; שניהם מודים בכנות רבה באמת המרה של עזיבת הדת‪ ,‬במיוחד מבין הצעירים; ושניהם‬
‫מנסים לגבש תוכנית פעולה מעשית לשם התמודדות עם הבעיה‪ .‬עיקר תוכניתו של הרב ק"ק היא‬
‫חינוכית וחסידית‪-‬רוחנית‪ :‬בנוסף לקבוצות הוא הקים ישיבה‪ ,‬כיהן כאדמו"ר ורב עיר‪ ,‬ופיתח שיטה‬
‫מקיפה עבור תלמידים צעירים ואברכים‪ .‬בוורשה הוא פעל גם למען שמירת השבת‪ ,‬ובגיוס תמיכה‬
‫כלכלית עבור ישיבות‪ .‬לעומתו‪ ,‬הרב צייטלין היה עסקן ציבורי במובן רחב הרבה יותר‪ ,‬ומעבר‬
‫לכתיבתו הדתית‪ ,‬וניסיונותיו להקים את הקבוצות‪ ,‬הוא עסק בכתיבתו ובפעילויותיו גם בעניינים‬
‫כגון סוציאליזם‪ ,‬טריטוריאליזם‪ ,‬וציונות‪ 752.‬שניהם פונים בחיבורים על אודות הקבוצות רק אל‬
‫האליטה הרוחנית שבעולם החסידי‪ ,‬ושניהם שואפים‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬לחדש את החסידות‪,‬‬
‫שלדעתם איבדה הרבה מן העוצמה הרוחנית המקורית שלה‪ .‬קבוצות "בני מחשבה טובה" היו‬

‫‪ 751‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה ‪" ,‬דברים ‪ ‬אחדים ‪ ‬מהמוציאים ‪ ‬לאור"‪  .‬עי' יונתן ‪ ‬מאיר ‪) ‬עורך(‪ ,‬רבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬מברסלב‪ :‬צער ‪ ‬העולם ‪ ‬וכיסופי‪ ‬‬
‫משיח"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ ,32‬ובהערה‪ .239 ‬מאיר‪ ‬טוען‪ ,‬על‪ ‬סמך‪" ‬דברים‪ ‬אחדים" הנ"ל‪ ,‬שהרב‪ ‬צייטלין‪ ‬הכיר‪ ‬את‪ ‬כתבי‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מכיוון ‪ ‬שקונטרסי‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה "היו‪ ‬נפוצים‪ ‬בהעתקות‪ ‬שונות‪ ‬בפולין‪ ‬ערב‪ ‬השואה"‪ .‬אך‪ ‬המדייק‪ ‬במקום‪ ‬יראה‪ ‬‬
‫שמדובר‪ ‬בהפצות‪ ‬בארץ‪ ‬ישראל‪ ‬לאחר‪ ‬השואה‪ ,‬ולא‪ ,‬כפי‪ ‬שטוען‪ ‬מאיר‪ ,‬בפולין‪ ‬ערב‪ ‬השואה‪ .‬גם‪ ‬אפשרי‪ ‬שהרב‪ ‬צייטלין‪ ‬הכיר‪ ‬‬
‫את‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬אבל‪ ‬לא‪ ‬הזכירו‪ ‬מתוך‪ ‬רגישות‪ ‬לרצונו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שלא‪ ‬לפרסם‪ ‬את‪ ‬הספר‪ .‬ועי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪,26-27‬‬
‫‪.31-36‬‬
‫‪   752‬על‪ ‬היחס‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לארץ‪ ‬ישראל‪ ‬ולציונות‪ ,‬עי' "עיונים‪ ‬בשיטתו‪ ‬הרוחנית"‪ ,‬עמ' ‪ .95-101‬ועי' יונתן‪ ‬מאיר‪" ,‬מבוא‪ :‬חסידות‪ ‬‬
‫שלעתיד‪ ‬לבוא‪ :‬ניאו‪ ‬רומנטיקה‪ ,‬חסידות‪ ‬וכיסופי‪ ‬משיח‪ ‬בכתבי‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין"‪ ,‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ,‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ :‬צער‪ ‬העולם‪ ‬‬
‫וכיסופי ‪ ‬משיח‪ ,‬יונתן ‪ ‬מאיר ‪) ‬עורך(‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪  .11-39‬המבוא ‪ ‬דן ‪ ‬בעיקר ‪ ‬ביחסו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬צייטלין ‪ ‬לחסידות‪ ‬‬
‫ובהשפעתה‪ ‬על‪ ‬משנתו‪ .‬על‪ ‬יחסו‪ ‬לאדמו"ר‪ ‬מפיאסצנא‪ ‬ועל‪ ‬הניסיון "לחדש" את‪ ‬החסידות‪ ‬עי' שם‪ ,‬עמ' ‪ .31-36‬ועי' גם‪ ‬שביד‪,‬‬
‫בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪ ,‬עמ' ‪ .107-108‬על‪-‬פי‪ ‬בר‪-‬סלע‪ ,‬עמ' ‪" ,259‬צייטלין‪ ‬מודה‪ ‬שהוא‪ ‬אימץ‪ ‬את‪ ‬רעיון‪' ‬בני‪ ‬משה' של‪ ‬אחד‪-‬העם‪ ‬‬
‫וגופים‪ ‬אליטיסטיים‪ ‬אחרים‪ ‬בעבר‪ ‬הקרוב"‪ .‬על‪ ‬היחס‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬לארץ‪ ‬ישראל‪ ,‬עי' משה‪ ‬חלמיש‪" ,‬שאלת‪ ‬ארץ‪-‬ישראל‪ ‬‬
‫בעולמו‪ ‬של‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪) ‬פתחי‪ ‬דברים("‪ ,‬מאה‪ ‬שנות‪ ‬ציונות‪ ‬דתית‪ :‬אישים‪ ‬ושיטות‪ ,‬אבי‪ ‬שגיא‪ ‬ודב‪ ‬שוורץ‪) ‬עורכים(‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ‬‬
‫תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .203-212‬שם‪ ,‬בעמוד‪ ,204 ‬חלמיש‪ ‬דן‪ ‬בקשר‪ ‬בין‪ ‬הקבוצות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬ובין‪ ‬ארץ‪ ‬ישראל‪.‬‬

‫‪217‬‬
‫אמורות להיות מורכבות רק מן התלמידים הקרובים אל הרב ק”ק ביותר‪ ,‬וקבוצות "בני יבנה" ו"בני‬
‫היכלא" היו עבור "יחידים" ו"יחידי‪-‬יחידים"‪ .‬שני האישים שאפו שהקבוצות תיפגשנה לפחות פעם‬
‫בשבוע‪ 753‬ללמוד יחד ‪ -‬בעיקר ספרים הקשורים לחסידות ולעבודת ה'‪ .‬שני הספרים מלאים‬
‫געגועים לקרבה ודבקות בה'‪ ,‬ושניהם מדגישים מאוד את חשיבותה של אהבת ישראל ואחדותה‪.‬‬
‫שניהם דומים בהדגשת העבודה הפנימית והמחשבה‪ ,‬ובעיסוק בגבול הדק שבין המחשבה‪ ,‬הדמיון‪,‬‬
‫והנבואה‪.‬‬

‫אך בסופו של דבר רב השונה על הדומה‪ ,‬בעיקר במטרת החברה‪ :‬הרב ק”ק פונה למי שכואבת לו‬
‫הרגשת הריחוק מהקב"ה‪ ,‬ומספק לו שיטה מסודרת והדרגתית לטהר את מחשבתו ולהגיע לדבקות‬
‫בה'‪ .‬העבודה נעשית בעזרת החברים‪ ,‬השותפים לאותן השאיפות‪ .‬הקבוצות עונות בעיקר על צורך‬
‫אישי ופנימי‪ ,‬ולמרות שסביר להניח שהרב ק"ק ציפה שחברי הקבוצות )למרות שהם אמורים‬
‫להסתיר את פעולותיהם(‪ ,‬ישפיעו על יתר החברה החסידית‪ ,‬אין לדבר כל רמז בספר‪ .‬קל וחומר שלא‬
‫מדובר )לפחות ברובד הגלוי( על השפעה על החברה היהודית הכללית‪ ,‬שלא לדבר על כל העולם‬
‫כולו‪.‬‬
‫אצל הרב צייטלין המצב שונה לחלוטין‪ .‬הוא מדגיש פעמים רבות שתקופתו היא תקופת "עקבתא‬
‫דמשיחא"‪ ,‬ושיש צורך לדחוק את הקץ‪ ,‬ולכן הוא פונה בגלוי ליחידים שכואבים את כאבו של עם‬
‫ישראל בגלות לפעול למען מהפכה רוחנית‪ ,‬שתביא בסופו של דבר את המשיח‪ .‬שאיפתו היא לגאול‬
‫את כל העולם‪ ,‬ו"ישראל הוא הגואל"‪ .‬אצל הרב ק"ק‪ ,‬למרות שהוא טוען ששיטתו החסידית‬
‫הכללית הושפעה מאד מן התודעה שתקופה החסידות מהווה את התקופה הטרום‪-‬משיחית‪ ,‬אין‬
‫משיחיות אקוטית כמו זו שאצל הרב צייטלין‪ .‬כמובן שבתקופת השואה הדברים השתנו במידה‬
‫מסוימת‪ ,‬וניתן להצביע על התגברותה של הציפייה המשיחית בדרשות אש קודש‪ 754.‬עוד הבדל‬

‫‪   753‬לרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לפחות‪ ‬שלוש‪ ‬פעמים‪ ‬בשבוע‪.‬‬
‫‪ 754‬על‪ ‬אודות‪ ‬המשיחיות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בשואה‪ ‬עי' עפר‪ ‬שיף‪" ,‬דחף‪ ‬משיחי‪ ‬ומימושו‪ ‬בדרשותיו‪ ‬של‪ ‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצנה‪ ‬בתקופת‪ ‬‬
‫השואה"‪ ,‬עבודה‪ ‬לתואר‪ ‬שני‪ ,‬אוניברסיטת‪ ‬תל‪ ‬אביב‪ ,‬תל‪ ‬אביב‪ ‬תשמ"ז‪ .‬עי' גם‪ ‬יצחק‪ ‬הרשקוביץ‪" ,‬ר' קלונימוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא‪ ‬‬
‫הי"ד‪ ,‬האדמו"ר‪ ‬מפיאסצ'נה‪ :‬הגות‪ ‬השואה‪ ‬מול‪ ‬הגות‪ ‬טרום‪ ‬השואה‪ ,‬המשך‪ ‬או‪ ‬תמורה"‪ ,‬עבודה‪ ‬לתואר‪ ‬שני‪ ,‬אוניברסיטת‪ ‬בר‪-‬‬
‫אילן‪ ,‬רמת‪ ‬גן‪ ,‬תשס"ה‪ .‬ועי' ההשוואה‪ ‬המרתקת‪ ‬בין‪ ‬שניהם‪ ‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬משיחיות‪ ‬בשואה‪ ,‬אצל‪ ‬שביד‪ ,‬בין‪ ‬חורבן‪ ‬לישועה‪,‬‬
‫עמי' ‪ .107-109‬שביד‪ ‬מצטט‪ ‬את‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ,‬שאמר‪ ‬לרינגלבלום‪ ‬בגטו‪" :‬עצוב‪ ‬הוא‪ ‬שאין‪ ‬חלומות‪ ‬משיחיים‪ ‬בגיטו"‪ .‬שביד‪ ‬‬
‫מצטט‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬הלל‪ ‬זיידמן‪ ,‬שמעיד‪ ‬שבערב‪ ‬ראש‪ ‬השנה‪ ‬תש"ב‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬טען‪ ‬שהוא‪" ‬חזה‪ ‬במו‪ ‬עיניו‪ ‬השראת‪ ‬שכינה‪ ‬עליונה"‪.‬‬
‫לדברי ‪ ‬שביד‪" ,‬הגאולה ‪ ‬הרוחנית ‪ ‬הרוממה ‪ ‬כבר ‪ ‬הייתה ‪ ‬לגביו ‪ ‬מציאות ‪ ‬קיימת ‪ ‬בספירה ‪ ‬אחת ‪ ‬שלמעלה ‪ ‬מעמק ‪ ‬הבכא ‪ ‬הפיסי"‪.‬‬
‫לדברי ‪ ‬שביד‪ ,‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ ,‬לעומתו‪" ,‬לא ‪ ‬הרשה ‪ ‬לעצמו ‪ ‬לחלום ‪ ‬אחרת ‪ ‬מחסידיו" למרות ‪ ‬שייחל ‪ ‬לישועה‪ .‬לפי ‪ ‬שביד‪ ,‬ההבדל‪ ‬‬
‫ביניהם ‪ ‬נעוץ ‪ ‬בכך ‪ ‬שהרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬היה ‪ ‬אדמו"ר‪ ,‬ופעל ‪ ‬מתוך ‪ ‬אחריות ‪ ‬כבדה ‪ ‬לגורל ‪ ‬החומרי ‪ ‬והרוחני ‪ ‬לחסידיו‪ ,‬מה ‪ ‬שאין ‪ ‬כן ‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫צייטלין‪ ,‬שלו‪ ‬לא‪ ‬הייתה‪ ‬אחריות‪ ‬כזאת‪ ,‬ושהיה‪ ‬יכול‪ ‬להרשות‪ ‬לעצמו‪ ‬לחלום‪ ‬חלומות‪ ‬משיחיים‪ .‬לדברי‪ ‬שביד‪" ,‬הרבי‪ ‬מפיאסעצנא‪ ‬‬
‫ידע‪ ‬היטב‪ ‬שגם‪ ‬אם‪ ‬ירצה‪ ‬לא‪ ‬יכול‪ ‬להרים‪ ‬את‪ ‬חסידיו‪ ‬השקועים‪ ‬במאבקם‪ ‬על‪ ‬שרידה‪ ‬פיסית"‪ .‬ולכן‪ ‬הוא‪ ‬מסכם‪" :‬המימד‪ ‬המשיחי‪ ‬‬

‫‪218‬‬
‫יסודי נעוץ בכך שחלק לא מבוטל מתוכניותיו של הרב צייטלין עוסק בעניינים של כלכלה‪ ,‬חברה‪,‬‬
‫פוליטיקה‪ ,‬ותיקון החברה דרך הסוציאליזם‪ ,‬בעוד שהרב ק”ק‪ ,‬למרות מספר התייחסויות לסבלו של‬
‫העם היהודי ולקשיי הפרנסה‪ ,‬כלל לא כותב בספריו על עניינים כלכליים‪ .‬שלא כמו הרב צייטלין‪,‬‬
‫שכותב גם ברוח אוניברסאלית‪ ,‬מצב העמים לא עניין את הרב ק"ק‪ ,‬וחוץ מדברים על אודות בעיית‬
‫האנטישמיות והשפעותיהם השליליות של העמים על ישראל‪ ,‬אין הוא מתייחס בכתביו לאומות‬
‫העולם כלל‪ .‬הרב ק"ק שאף לתיקון בעיקר בתחום הרוחני הטהור‪ ,‬ואילו הרב צייטלין ציפה גם‬
‫לאקטיביזם חברתי‪-‬כלכלי‪ ,‬ואפילו כלל את הנושא כמרכיב מרכזי ב"חסידות שלעתיד לבוא"‪.‬‬
‫הבדל יסודי נוסף קשור למידת הסודיות של התוכניות‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬הרב ק”ק לא פרסם את ספרו‪,‬‬
‫ורק חילק עותקים בודדים לחסידים הקרובים אליו ביותר‪ .‬הוא אסר את העתקת הקונטרס ואת‬
‫פרסום פעילותה של החברה‪ ,‬ומזהיר את הקורא שאינו מתאים לעבודת המחשבה לעזוב את‬
‫הקריאה‪ .‬סודיות זו נחשבת היתה כל כך עקרונית עד שגם לאחר השואה החסידים התלבטו ארוכות‬
‫והתייעצו עם אדמו"רים שונים בנוגע לשאלה אם להדפיס את הקונטרס או לא‪ .‬בסוף הוחלט‬
‫להדפיסו רק בעקבות תפוצתם הרחבה של עותקים לא מורשים שהיו בהם גם שיבושים רבים‪. 755‬‬
‫הרב צייטלין‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התחיל את פעילויותיו למען הקמת הקבוצות בקריאה פומבית בעיתונות‪.‬‬
‫לאחר מכן הוא הוציא לאור ספר ספרן של יחידים‪ ,‬ולמרות שהוא יועד לאליטה הרוחנית בלבד‪ ,‬הרב‬
‫צייטלין משאיר בידי הקורא את החופש להחליט בעצמו אם מתאים הוא אם לאו‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬ראינו‬
‫גם שבמכתביו לארץ ישראל דרש הרב צייטלין מתלמידיו להקים קבוצות "בני היכלא" בארץ‪ ,‬מה‬
‫שמעיד על כוונתו להפיץ את הרעיון בתפוצה רחבה מאוד‪ .‬מלבד הדרישה שכל חבר יסכים לחיות‬
‫על‪-‬פי י"ד הכללים‪ ,‬אין איזשהו פיקוח על המתקבלים כחברים‪ ,‬וברור שלרב צייטלין חשוב מאוד‬
‫שתופעת הקבוצות תתרחב ותתפשט‪ .‬לבסוף‪ ,‬אין לקבוצות "בני יבנה" ו"בני היכלא" נוסח קבלת‬
‫חברות או התחייבות אישית‪ ,‬כפי שיש בבני מחשבה טובה ‪.‬‬
‫גם בסגנון הספרותי של שני הספרים ניתן למצוא הבדלים‪ .‬הרב ק”ק בונה תוכנית מסודרת להקמת‬
‫החברייא ומספק תוכנית של תרגילים מודרכים ומודרגים בעבודת המחשבה‪ .‬הוא גם מדריך באופן‬
‫מעשי וטכני כיצד יש להקים ולנהל את הקבוצות‪ .‬לעומתו‪ ,‬לאחר הקריאה הכללית ליחידים‬
‫להתאחד ולהצטרף לקבוצות‪ ,‬הרב צייטלין מרשה לעצמו להרחיב במגוון נושאים בטון הגותי שירי‪.‬‬
‫אין מילה על ניהולן המעשי של הקבוצות עצמן‪ ,‬והספר פונה לכל יחיד ויחיד בקשר לעבודתו‬
‫הפנימית האישית‪ .‬הספר הגותי יותר מאשר הוא הדרכתי‪.‬‬
‫בעניין החזון החסידי הרוחני שלהם‪ ,‬ניתן לומר ששניהם מבקשים לחדש ולרענן את החסידות‪,‬‬
‫הישיר‪  – ‬יסוד‪ ‬היסודות‪ ‬של‪ ‬התגובה‪ ‬התיאולוגית‪ ‬של‪ ‬הוגי‪-‬הדעות‪ ‬החרדיים‪...‬איננו‪ ‬מצוי‪ ‬בדרשותיו‪ ‬של‪ ‬הרבי‪ ‬מפיאסעצנא‪ ‬מכל‪ ‬‬
‫וכל"‪ .‬עי' גם‪.Polen, The Holy Fire, pp. 111-113. ‬‬
‫‪ 755‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪" ,‬דברים‪ ‬אחדים‪ ‬מהמוציאים‪ ‬לאור"‪ .‬אפילו‪ ‬כיום‪ ‬רואה‪ ‬האדמו"ר ‪ ‬הנוכחי‪ ‬בהדפסת‪ ‬הספר‪" ‬בדיעבד"‪ ,‬ואיננו‬
‫מוכן‪ ‬להוציא‪ ‬הוצאה‪ ‬חדשה‪ ‬עם‪ ‬פירוש‪ ‬או‪ ‬אפילו‪ ‬מראי‪ ‬מקומות‪.‬‬

‫‪219‬‬
‫שהפכה לדעתם לתנועה רדודה ורווית חיצוניות ומנהגים ריקים מתוכן אמיתי‪ .‬אך האם החזון‬
‫החסידי שלהם עולה בקנה אחד? הרב ק”ק טוען ששאיפתו היא לחזור לחסידות המקורית של‬
‫הבעש"ט‪ .‬גם הרב צייטלין שואף לחזור לחסידותו של הבעש"ט‪ ,‬אך חש צורך להתאים אותה למצב‬
‫המודרני ולהפך אותה לחסידות משיחית‪" ,‬חסידות שלעתיד לבוא"‪ .‬לחסידות זו פן אוניברסאלי‬
‫מובהק‪ ,‬ויש לה שייכות גם למצבם הרוחני של הגויים‪ .‬היא אמורה‪ ,‬בנוסף ללימודי תורה רגילים‪,‬‬
‫ללמוד מן "העולם כולו"‪ ,‬ובכלל זה מן האומנות והמדע‪ ,‬והיא נדרשת גם לבצע מהפיכה חברתית‪-‬‬
‫כלכלית‪-‬סוציאליסטית‪ .‬לא מפתיע‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהרב צייטלין מרבה לצטט‪ ,‬בנוסף למקורות תורניים‪,‬‬
‫גם פילוסופים וחכמים יהודים לא דתיים‪ ,‬ואפילו הוגים לא יהודיים‪ .‬לעומתו‪ ,‬הרב ק”ק יונק אך ורק‬
‫ממקורות תורניים קלאסיים; חז"ל‪ ,‬הקבלה והחסידות‪ .‬לכל אורך כתביו אין הרב ק"ק מזכיר אף‬
‫מקור לא יהודי מלבד פעם אחת בצו וזרוז ‪ , 756‬כאשר הוא מביא רעיון של אריסטו )בשם ספר‬
‫העיקרים(‪ ,‬ותוקף אותו בחריפות‪ .‬יש סבירות גדולה לכך שאם חסידים בכלל‪ ,‬וכאלה מן החברייא‬
‫הקדושה בפרט‪ ,‬היו עוסקים בספרים שהרב צייטלין מזכיר ודן בהם‪ ,‬הרב ק”ק היה רואה בכך פגם‬
‫רוחני עצום ‪ .‬עולמו של הרב ק”ק )לפחות ברובד הגלוי(‪ ,‬הוא עולם חסידי‪-‬מסורתי טהור‪ ,‬וזהו‬
‫העולם שהוא רוצה להנחיל לחסידיו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הרב צייטלין היה "פתוח" הרבה יותר‪ ,‬וראה בכך‬
‫את אחד מיסודותיה של החסידות שלעתיד לבוא‪ 757.‬כל המרכיבים החדשניים של "החסידות‬
‫שלעתיד לבוא"‪ ,‬האוניברסאליות‪ ,‬הפתיחות ללימודים כלליים והתוכנית החברתית‪-‬כלכלית‪ ,‬חסרים‬
‫אצל הרב ק"ק‪.‬‬

‫האם הצליחו הרב ק"ק והרב צייטלין בהקמת הקבוצות? הרב צייטלין ותלמידיו מודים שהוא לא‬
‫כל‪-‬כך הצליח‪ 758,‬למרות שממכתבו נראה שהיתה קבוצה בוורשה שהוא עצמו השתתף בה‪ .‬כמובן‬
‫שאת מידת חוסר ההצלחה יש למדוד אל מול האתגר שהציב לנגד עיניו ‪ -‬להקים כמה שיותר‬
‫קבוצות‪ .‬בקשר להרב ק”ק‪ ,‬לא ברור אם הוא אפילו שאף להקים יותר מחבורה אחת של "בני‬
‫מחשבה טובה"‪ .‬לפי דברי האדמו"ר הנוכחי‪ ,‬הרב קלמן מנחם שפירא‪ ,‬כמה קבוצות של "בני‬

‫‪ 756‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .52‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים ‪ ‬מביא‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ,‬מעבר ‪ ‬למקורות‪ ‬התורניים‪ ,‬גם ‪ ‬מגוון‪ ‬מקורות ‪ ‬אחרים‪ ,‬והוא‪ ‬גם ‪ ‬מעיד‪ ‬‬
‫על‪ ‬עצמו‪ ‬ב"קיצור‪ ‬תולדותי" שבצעירותו‪ ‬התעסק‪ ‬הרבה‪ ‬בפילוסופיה‪ ‬כללית‪ ‬ובספרות‪ ,‬כמו‪ ‬שכתבנו‪ ‬למעלה‪ ‬בפרק‪ ‬זה‪  .‬על‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫ק”ק‪ ‬אנו‪ ‬יודעים‪ ‬שהוא‪ ‬קרא‪ ‬ספרי‪ ‬רפואה‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬לרשום‪ ‬מרשמים‪ ‬ולהתייעץ‪ ‬עם‪ ‬רופאים‪ .‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ‬טוען ‪ ‬שהוא‪ ‬עיין‪ ‬‬
‫גם‪ ‬בספרי‪ ‬פסיכולוגיה‪.‬‬
‫‪   757‬עי' ב"שיטתו‪ ‬הרוחנית"‪ ,‬עמ' ‪ ,67-68‬שם‪ ‬השווינו‪ ‬בין‪ ‬הדרישות‪ ‬להתקבלות‪ ‬כחבר‪ ‬ב"בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה" לבין‪ ‬י"ד‪ ‬הכללים‪ ‬של‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬צייטלין‪.‬‬
‫‪758‬‬
‫‪  ‬עי' אורבאך‪ ,‬תולדות‪ ‬נשמה‪ ‬אחת‪ ,‬עמ' ‪" :168‬הוא‪ ‬לא‪ ‬מצא‪ ‬הד‪ ‬לדבריו‪ ,‬קולו‪ ‬היה‪ ‬קול‪ ‬קורא‪ ‬במדבר"‪ .‬ועי' גם‪ ‬מאיר‪ ,‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬‬
‫מברסלב‪ ,‬עמ' ‪" :36‬נסיון ‪ ‬זה ‪] ‬להקמת ‪ ‬חסידות ‪ ‬שלעתיד ‪ ‬לבא[‪ ,‬כניסיונותיו ‪ ‬הרבים ‪ ‬להקים ‪ ‬אגודות ‪ ‬משיחיות‪ ,‬לא ‪ ‬צלח"‪ .‬על‪ ‬‬
‫השפעת‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬בארץ‪ ‬ישראל‪ ‬עי'‪ ‬שם‪ ‬עמ' ‪.36-39‬‬

‫‪220‬‬
‫‪759‬‬
‫מחשבה טובה" היו פעילות בתוך ישיבתו "דעת משה"‪ ,‬אך הרב ק"ק עצמו לא היה חבר בהם‪.‬‬

‫א‪ :18‬סיכום נושא הקבוצות‬


‫שיטתו החסידית‪-‬רוחנית של הרב ק"ק בבני מחשבה טובה נכתבה כשהוא היה עדיין אדמו"ר צעיר‬
‫וקרוב לתחילת דרכו‪ .‬השיטה הפכה מאוחר יותר לגרעין של שיטה חינוכית ורוחנית שלמה‪ ,‬כפי שזו‬
‫משתקפת בספריו החינוכיים‪-‬הדרכתיים‪ .‬שיטתו זו באה לידי ביטוי גם בעבודתו החינוכית בישיבת‬
‫"דעת משה" ובחצרו החסידית‪ .‬ספריו נלמדים בתפוצה נרחבת גם היום‪ ,‬וממשיכים להדריך יהודים‬
‫רבים‪ ,‬כולל "חוזרים בתשובה"‪ ,‬בחיפושם אחר דרך אותנטית ומשמעותית בעבודת ה'‪ .‬קריאתו של‬
‫הרב צייטלין להקים חבורות יצאה בעשרים השנים האחרונות לחייו הארוכים‪ ,‬ומצטרפת למסה‬
‫גדולה של פעילות ספרותית ועסקנות ציבורית למען עם ישראל‪ .‬ספריו משמשים גם היום מקור‬
‫עשיר להגות קבלית וחסידית מודרנית‪ .‬במידה מסוימת ניתן לסכם ולומר שהרב ק”ק שאף לשמור‬
‫על המטרות המסורתיות על‪-‬ידי שימוש באמצעים חדשים‪ ,‬במיוחד בשדה החינוך‪ ,‬מה שאין כן הרב‬
‫‪760‬‬
‫צייטלין‪ ,‬שרצה לשנות לא רק את האמצעים אלא גם את המטרות‪.‬‬
‫אך לאור כמה חידושים גדולים שניתן למצוא בשיטתו של הרב ק"ק‪ ,‬כגון השאיפה לחידוש‬
‫הנבואה‪ ,‬הקריאה לעבודה בגשמיות לכל יהודי‪ ,‬הצבתה של המדיטציה השיטתית במקום מרכזי‬
‫בעבודת ה' )כפי שנראה בפרק הבא(‪ ,‬ורצונו לחוות איחוד מיסטי עם הא‪-‬ל )שאיפה שהרב צייטלין‬
‫שולל מכל וכל(‪ ,‬יש צורך לסייג במשהו את הקביעה הזו של "שמרנותו" הדתית‪ .‬בדומה לרב‬
‫צייטלין‪ ,‬ועל אף ההבדלים הבולטים ביניהם‪ ,‬ניתן לקבוע שגם לרב ק"ק היה חזון רוחני רדיקאלי‬
‫למדי‪ .‬בכל אופן‪ ,‬ביצירותיהם ישנה עדות ברורה לגדולתה של יהדות פולין שבין המלחמות‪,‬‬
‫שדווקא מתוך משבר גשמי ורוחני עמוק הצמיחה יצירות רוחניות חינוכיות למופת שמקרבות‪ ,‬כל‬
‫אחת בדרכה‪ ,‬בין החסידות לבין העולם המודרני‪ ,‬ספרים שגם היום‪ ,‬למעלה משמונים שנה לאחר‬
‫שנכתבו‪ ,‬עדיין נלמדים בשקיקה‪.‬‬

‫‪ 759‬כמובן‪ ‬שהשתתפותו‪ ‬הייתה ‪ ‬סותרת‪ ‬את‪ ‬עקרון‪ ‬השוויון‪ ‬שהוא‪ ‬דרש‪ ‬מן‪ ‬הקבוצות‪ .‬שאלתי‪ ‬את‪ ‬האדמו"ר ‪ ‬הנוכחי‪ ‬אם‪ ‬לפי‪ ‬דעתו‪ ‬‬


‫ניתן‪ ‬להקים‪ ‬כיום חבורות‪ ‬של‪" ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה"‪ ,‬והוא‪ ‬ענה‪ ‬לי‪ ‬בשלילה‪ ,‬והסביר‪ ‬שלדעתו הדור‪ ‬שלנו‪ ‬איננו‪ ‬נמצא ‪ ‬במדרגה‪ ‬‬
‫רוחנית‪ ‬מספקת‪ .‬בכל‪ ‬זאת‪ ‬ידוע‪ ‬לי‪ ‬אישית‪ ‬על‪ ‬חבורות‪ ‬בכמה‪ ‬ישיבות‪ ‬ומדרשות‪ ‬לבנות‪ ‬בארץ‪ ‬ובחו"ל‪ ‬שרואות‪ ‬את‪ ‬עצמן‪ ,‬אם‪ ‬לא‪ ‬‬
‫כ"בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה" ממש‪ ,‬לפחות‪ ‬כניסיון‪ ‬לפעול‪ ‬בכיוון‪ ‬זה‪.‬‬
‫‪ 760‬הבחנה‪ ‬זאת‪ ‬שמעתי‪ ‬מפרופסור‪ ‬שלום‪ ‬רוזנברג‪.‬‬

‫‪221‬‬
‫פרק ב‪ :‬המדיטציה‬
‫פתיחה‪:‬‬
‫כפי שראינו בפרק הקודם‪ ,‬אחד הנושאים המרכזיים בכל ספרי הרב ק”ק הוא "חיזוק המחשבה"‬
‫ופיתוח הדמיון‪ ,‬שהוא תנאי לעורר רגישות יתר לנוכחות הבורא בעולם‪ ,‬לחוויה הרוחנית ולמציאות‬
‫הקודש‪ .‬על פי רעיון זה קרא הרב ק”ק ל"קבוצות העבודה" שלו‪ ,‬ולספרו הראשון‪" ,‬בני מחשבה‬
‫טובה"‪ .‬האמצעי העיקרי לחיזוק המחשבה הוא תרגילי דימוי מודרך על נושאים מגוונים‪ ,‬שדרכם‬
‫החסיד מגיע להתרגשות ולהתלהבות בעבודתו‪ .‬כמה תרגילים קצרים נמצאים בבני מחשבה טובה‪,‬‬
‫והנושא נדון יותר בהרחבה בספרו הכשרת האברכים‪ .‬אנחנו נביא דוגמאות ונתאר את השיטה‪ .‬גם‬
‫נדון בשיטת המדיטציה של הרב ק”ק‪") ,‬השקטה"(‪ ,‬ובשיטת ה"התבודדות"‪ ,‬שמזכירה את שיטתו‬
‫‪761‬‬
‫של רבי נחמן מברסלב‪.‬‬

‫חשוב לציין שהעיסוק הגלוי במדיטציה כטכניקה מיסטית בחסידות אחרי הדורות הראשונים נדיר‬
‫מאד‪ .‬את זה ניתן לראות בדבריו המוחלטים של החוקר האמריקאי‪ ,‬הרב אריה קפלן‪ ,‬שכתב רבות‪,‬‬
‫גם על החסידות‪ ,‬וגם על המדיטציה היהודית‪ .‬מדבריו ברור שהוא לא הכיר את ספרי הרב ק”ק או‬
‫את ספרו של הרב מנחם אקשטיין‪ ,‬אף על פי שראו אור בחייו‪ .‬ב ‪ Jewish Meditation‬הוא כותב‪:‬‬

‫‪“All references to Jewish meditation vanished from mainstream Jewish literature about‬‬
‫‪150 years ago… even in Chasidic literature, where meditation initially played a central‬‬
‫‪role. Because of this anti mystical trend, even Kabbalistic works published after 1840‬‬
‫‪show a surprising lack of even the slightest mention of meditation”.762‬‬

‫‪   761‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬שמושג‪ ‬ההתבודדות‪ ‬נמצא‪ ‬גם‪ ‬במקורות‪ ‬אחרים‪ ,‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בנושא‪ ‬מאד‪ ‬מזכירים את‪ ‬שיטת‪ ‬ברסלב‪ ,‬כפי‪ ‬שנראה‪ ‬‬


‫בהמשך‪ ,‬עמ' ‪    .253-259‬בפרק ‪ ‬הקודם ‪ ‬גם ‪ ‬דנו ‪ ‬באריכות ‪ ‬בנושא ‪ ‬של ‪" ‬עבודת ‪ ‬המחשבה" בספר ‪ ‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ .‬בפרק ‪ ‬על‪ ‬‬
‫הקבוצות‪  ‬דנו‪ ‬ב"שיטת‪ ‬הראב"ד" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לעורר‪ ‬את‪ ‬הכוונה‪ ‬בתפילה‪ .‬גם‪ ‬היא‪ ‬סוג‪ ‬של‪ ‬מדיטציה‪ ,‬אבל‪ ‬אין‪ ‬צורך‪ ‬לחזור‪ ‬עליה‪ ‬‬
‫כאן‪.‬‬
‫‪   Aryeh Kaplan, Jesish Meditation, p. 41. 762‬וע' בספרו‪Meditation and Kabbalah, p. 9: ‬‬
‫‪“The Baal Shem and his closest disciples were ardent students of the early meditative texts… During the‬‬
‫‪second half of the Eighteenth Century, and perhaps the first decade or two of the Nineteenth, many‬‬
‫‪people engaged in the classical meditative techniques…. The opposition… was very strong. An entire‬‬
‫‪group… mitnagdim…arose to combat the Hasidim… As a result, the Hasidim themselves began to de-‬‬
‫‪emphasize their meditative practices, and eventually these were virtually forgotten”.‬‬
‫ספריו‪ ‬האחרים‪ ‬שעוסקים‪ ‬בנושא‪ ‬המדיטציה‪ ‬הם‪Meditation and the Bible, Maine 1978, ‬‬
‫‪Innerspace: Introduction to Kabbalah, Meditation and Prophecy, (Abraham Sutton, editor), Jerusalem 1990,‬‬
‫במיוחד‪ ‬החלק‪ ‬השני‪.”Meditation and Prophecy" ,‬‬

‫‪222‬‬
‫אם כן‪ ,‬גם בנושא זה אנו רואים את האומץ של הרב ק"ק לחזור לשורשי החסידות שלכאורה‪ ,‬לפחות‬
‫ברובד הגלוי‪ ,‬כבר נשכחו קרוב למאה שנה‪ ,‬ולהפוך אותם לנושאים מרכזיים בפרקסיס החסידי‬
‫שהוא מציע בפני הקורא‪.‬‬

‫ב‪ :1‬תרגילי דימוי מודרך‬

‫אין ספק שאת הגרעין של שיטתו בדימוי מודרך הוא שאב מספר נועם אלימלך‪ ,‬כמו שהוא בעצמו‬
‫מציין במפורש‪" 763.‬ובסה"ק נועם אלימלך פ' לך איתא שיעורר האיש א"ע במחשבתו‪ ,‬שיצייר לו‬
‫שעומד בבית המקדש בנוי‪ ...‬ועי"ז הוא בא לבהירות ודביקות גמור להתפלל בכוונה שלימה‪...‬‬
‫ואיתא שם בלשונו הקדוש שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש ע"ש‪ ,‬לא מחשבה חזקה בלבד רק גם‬
‫דמיון חזק"‪ 764.‬דימויים קצרים מפוזרים על פני ספר נועם אלימלך‪ 765.‬רובם קצרים מאד ומתחילים‬
‫בביטויים כמו "לצייר במחשבתו"‪" ,‬לצייר בלבו" או "שידמה בעיניו"‪ .‬הוא קורא לאדם לצייר‬
‫ציורים דתיים מובהקים‪ ,‬כמו עמידה בבית המקדש‪ ,‬בעולמות העליונים‪ ,‬במתן תורה וכדומה‪ .‬הרב‬
‫ק"ק גם מביא דימוי אחד מספר בית אהרן לרבי אהרן השני מקרלין‪" .‬למשל בבית אהרן איתא‪,‬‬
‫שהצדיקים היו משערים בעצמם קדם התפילה שהם שוכבים ביסורים בקבר ובא אחד ואמר לו‪ :‬קום‬
‫עמד והתפלל"‪ 766.‬החידוש של הרב ק"ק לעומת קודמיו נמצא בזה שהוא כותב על נושא הדימויים‬
‫באריכות רבה‪ ,‬ונותן תרגילים שאינם של שורות ספורות‪ ,‬אלא שהם לפעמים כל כך ארוכים שהם‬
‫ממלאים הרבה מאד עמודים‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ .‬בנוסף לכך הוא כותב באופן שיטתי על השיטה‬
‫עצמה‪ ,‬מה שאין כן בנועם אלימלך‪ ,‬ששם הדימויים נרשמים ללא "רפלקציה" בדברי המחבר‪.‬‬

‫הרב ק" ק שם דגש כה חזק על תרגילי דימוי מודרך כחלק מפתרון לתלונתו שיש "העדר התעוררות‬

‫‪763‬‬
‫כפי‪ ‬שהוזכר‪ ‬לעיל‪ ,‬הערה‪ ,588 ‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם ‪ ‬שפירא‪ ,‬אמר‪ ‬לי‪ ‬פעם‪ ‬ששיטתו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ב"עבודת‪ ‬‬
‫המחשבה" מבוססת ‪ ‬על ‪ ‬שני ‪ ‬מקורות‪ ,‬נועם ‪ ‬אלימלך‪ ,‬וספרי ‪ ‬אביו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ ,‬רבי ‪ ‬אלימלך ‪ ‬מגרודזיסק‪ .‬כפי ‪ ‬שראינו ‪ ‬בפרק‪ ‬‬
‫הקודם‪ ,‬רבי‪ ‬אלימלך‪ ‬מגרודזיסק‪ ‬אכן‪ ‬מדגיש‪ ‬את‪ ‬חשיבותה‪ ‬של‪ ‬המחשבה‪ ,‬אבל‪ ‬נראה‪ ‬שהתרגילים‪ ‬ממש‪ ‬מבוססים‪ ‬על‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך‪.‬‬
‫עי' גם‪ ‬רון‪ ‬וקס‪" ‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות‪ ‬במשנתו‪ ‬החינוכית‪ ‬של‪ ‬ר' קלונימוס‪ ‬קלמיש‪ ‬שפירא‪ ‬מפיאסצ'נה"‪  ,‬עמ' ‪" ,82-85‬הדמיה‪ ‬‬
‫ו'מחשבה‪ ‬חזקה'"‪.‬‬
‫‪764‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' טז‪ .:‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬גם‪ ‬מפנה‪ ‬לדימוי‪ ‬זה‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כג‪ .:‬התרגיל‪ ‬נמצא‪ ‬בנועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫ועי' גם‪ ‬כתבים‪ ‬חדשים‪ ‬לרבינו‪ ‬חיים‪ ‬ויטאל‪ ,‬שערי‪ ‬קדושה ‪ ‬חלק‪ ‬רביעי‪ ,‬עמ' יב‪ ,‬בשם‪ ‬הרב‪ ‬מנחם‪ ‬רקאנטי‪" ,‬כשהיו‪ ‬החסידים‪ ‬ואנשי‪ ‬‬
‫מעשה‪ ‬מתבודדים‪ ...‬היו‪ ‬מדמים‪ ‬בכח‪ ‬ציור‪ ‬מחשבותם‪ ‬כאילו‪ ‬הדברים‪ ‬ההם‪ ‬חקוקים‪ ‬לפניהם"‪  .‬ועי' להלן‪ ‬הערה‪.835 ‬‬
‫‪765‬‬
‫נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' יט‪ ,‬עג‪ ,‬פד‪ ,‬ק‪ ,‬קמה‪ ,‬רפו‪ ,‬רצג‪ ,‬שיד‪ ,‬שם ‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪ ‬תרגילים‪ ‬או‪ ‬דיון‪ ‬הקשור‪ ‬בהם‪ .‬גם‪ ‬הפסקה‪ ‬הראשונה‪ ‬‬
‫ב"הצעטיל‪ ‬קטן" כוללת ‪ ‬דימוי‪" .‬וידמה‪ ‬בנפשו‪ ‬ויצייר‪ ‬במחשבתו‪ ‬כאלו‪ ‬אש‪ ‬גדול‪ ‬ונורא‪ ‬בוער‪ ‬לפניו‪ ...‬והוא‪ ‬בשביל‪ ‬קדושת‪ ‬הש"י‪ ‬‬
‫שובר‪ ‬את‪ ‬טבעו‪ ‬ומפיל‪ ‬א"ע‪ ‬להאש‪ ‬על‪ ‬קידוש‪ ‬הש"י"‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרמז‪ ‬לדימוי‪ ‬הזה‪ ‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,35‬ומזכירו‪ ‬בפירוש‪ ‬‬
‫בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' ל‪ .‬עי' גם‪ ‬וקס‪" ,‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪766‬‬
‫חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' צ‪-‬צא‪ .‬התרגיל‪ ‬גם‪ ‬מוזכר‪ ‬במבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' כד‪.‬‬

‫‪223‬‬
‫בין התלהבות של שמחה ובין של שבירת הלב‪ 767".‬לכן יש שני סוגים של תרגילים‪ ,‬של שמחה ושל‬
‫שבירת הלב‪ .‬התרגשות גם במצב של שבירת הלב חיונית‪ ,‬אף על פי‬
‫שלא להעציב אותך ח"ו באנו‪ ,‬אנחנו אינם רוצים להעציבך וגם אתה‬
‫השמר לבלי העצב‪ ,‬כי כבר הבאנו לך לעיל את דברי ספה"ק איך העצבות‬
‫רחוקה ומרחקת מן העבודה ומן השראת הקדושה‪ ,‬ורק לדכא את רוח‬
‫היצה"ר ולהרגיז את היצה"ט עליו אמרה הגמרא יזכיר לו יום המיתה ולא‬
‫‪768‬‬
‫שיבא לעצבות‪.‬‬
‫במקום אחר הרב ק"ק מסביר את ההבדל בין שבירת הלב ובין העצבות‪" .‬כשיש לו עצבות ח"ו‪,‬‬
‫שאין זאת שבירת ומרירת הלב רק מין העדר וטמטום"‪ 769.‬לכן‪ ,‬אף על פי שהעצבות מסוכנת‬
‫לרוחניות ולעבודת ה'‪ ,‬יש ערך בפיתוח ההרגשה של שבירת הלב‪ ,‬הגורמת לגעגועים לה' ולחזרה‬
‫בתשובה‪ .‬בהקשר זה הרב ק”ק מציע תרגיל אחד של שבירת הלב שמופיע בכמה מקומות בכתביו‪,‬‬
‫על יום המיתה‪ ,‬כמו שלדבריו‪ 770‬מבוסס על הגמרא ברכות ה‪:.‬‬
‫לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק‬
‫בתורה וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה עכ"ל‬
‫הגמרא‪ .‬שמשמע שאמצעי האחרון הזה של יזכיר לו יום המיתה הוא כבר‬
‫‪ 767‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 768‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מא‪.‬‬
‫‪769‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .12‬דבריו‪ ‬מבוססים‪ ‬על‪ ‬דברי‪ ‬בעל‪ ‬התניא ‪ ‬על‪ ‬הרגשת‪ ‬היהודי‪ ‬בליל‪ ‬יום‪ ‬הכיפורים‪" ,‬שלבו‪ ‬נשבר"‪ ,‬אבל‪ ‬‬
‫הוא‪ ‬אינו‪ ‬עצוב‪ .‬ההפך‪" ,‬לבו‪ ‬ומוחו‪ ‬פתוחים"‪.‬‬
‫‪   770‬וקס‪ ,‬בעמ' ‪ ,84‬הערה‪ ,44 ‬מפנה‪ ‬לטכניקה‪ ‬דומה‪ ‬בספר‪ ‬שני‪ ‬לוחות‪ ‬הברית‪ ‬לרבי‪ ‬ישעיה‪ ‬הלוי‪ ‬הורוביץ‪ ,‬למסכת‪ ‬פסחים‪ ‬קמה‪-.‬קמו‪.‬‬
‫התרגיל‪ ‬שם‪ ‬מהווה‪ ‬חלק‪ ‬מתרגיל‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬ארוך‪ ‬ומסובך‪ ,‬הכולל‪ ‬מעין‪" ‬חזרה" של‪ ‬המוות‪ ,‬ולא‪ ‬רק‪ ‬דימוי‪ .‬בבני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,52‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מזכיר ‪ ‬ספר ‪ ‬זה ‪ ‬ברשימה ‪ ‬של ‪ ‬ספרים ‪ ‬שהוא ‪ ‬ממליץ ‪ ‬ללמוד ‪ ‬אותם ‪ ‬בחברייא‪ .‬גם ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן‪ ‬עשה ‪ ‬תרגיל ‪ ‬דומה‪ ‬‬
‫בצעירותו‪ .‬עי' שיחות‪ ‬הר"ן‪ ,‬אות‪ ‬קצ‪" :‬אמר‪ ‬שכמה‪ ‬פעמים‪ ‬צייר‪ ‬לעצמו‪ ‬עניני‪ ‬מיתה‪ ‬כאלו‪ ‬הוא‪ ‬מת‪ ‬ממש‪ ‬עד‪ ‬שהרגיש‪ ‬טעם‪ ‬מיתה‪ ‬‬
‫ממש‪ .‬גם‪ ‬אני‪ ‬שמעתי‪ ‬שאמר‪ ‬שבימי‪ ‬נעוריו‪ ‬הי' מצייר‪ ‬לעצמו‪ ‬מיתתו‪ ‬ואיך‪ ‬יבכו‪ ‬עליו‪ ‬וכו'‪ .‬וצייר‪ ‬לעצמו‪ ‬היטב‪ ‬כל‪ ‬עניני‪ ‬מיתה‪ ‬ואמר‪ ‬‬
‫שהוא ‪ ‬מלאכה ‪ ‬לצייר ‪ ‬לעצמו ‪ ‬זאת ‪ ‬היטב"‪ .‬תיאור ‪ ‬זה ‪ ‬בודאי ‪ ‬היה ‪ ‬יכול ‪ ‬להשפיע ‪ ‬על ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬שגם ‪ ‬מתאר ‪ ‬בדימוי ‪ ‬את ‪ ‬הבכי ‪ ‬של‪ ‬‬
‫משפחת‪ ‬הנפטר‪ .‬עי' שם‪ ‬גם‪ ‬אות‪ ‬נז‪ ,‬צו‪ .‬על‪ ‬דמיון‪ ‬בעבודה‪ ‬הדתית‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬עי' מרק‪ ‬מיסטיקה‪ ‬ושיגעון‪ ,‬עמ' ‪86-‬‬
‫‪ .114‬בין‪ ‬היתר‪ ‬מרק‪ ‬טוען‪ ‬להשפעת‪ ‬שיטת‪ ‬הרמב"ם‪ ‬במורה‪ ‬הנבוכים‪ ‬על‪ ‬מקומו‪ ‬של‪ ‬כח‪ ‬המדמה‪ ‬בנבואה‪ ,‬על‪ ‬תפיסתו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪,‬‬
‫למרות ‪ ‬השוני ‪ ‬הגדול ‪ ‬ביניהם‪    .‬עוד ‪ ‬על ‪ ‬הכח ‪ ‬המדמה ‪) ‬אצל ‪ ‬הרמב"ם‪ ,‬הרב ‪ ‬יוסף ‪ ‬קארו ‪ ‬ורח"ו(‪ ,‬עי' ‪,R. J. Zwi Werblowsky‬‬
‫‪ Joseph Karo: Lawyer and Mystic, Philadelphia 1977, pp. 69-79,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬למרות‪ ‬עיסוקו‪ ‬הרב‪ ‬בנושא‪ ‬הנבואה‪ ‬‬
‫אינו‪ ‬דן‪ ‬הרבה‪ ‬בנושא ‪ ‬של‪ ‬הנבואה‪ ‬כשלעצמה‪ .‬הוא‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬מתעניין‪ ‬בשאלה‪ ‬של‪ ‬השגת‪ ‬הנבואה‪ ‬מאשר‪ ‬בצורך‪ ‬להסביר‪ ‬את‪ ‬‬
‫התופעה‪ ‬עצמה‪ .‬בקשר‪ ‬לדמיון‪ ‬וסיפוריו ‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬עי' ‪The zaddiq’s " ,Green, Tormented Master, pp. 342-343,‬‬
‫‪task is to provide his hasid with a purified imagination…Nahman has decided to fight fantasy with‬‬
‫‪fantasy…In his earlier days Nahman had felt that what man needed was liberation from fantasy…in the‬‬
‫‪    tales…Nahman began to propose a liberation within fantasy”.‬כמובן ‪ ‬שבכתבי ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬אין ‪ ‬שום ‪ ‬דבר ‪ ‬דומה‪ ‬‬
‫לסיפורי‪ ‬מעשיות‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪.‬‬

‫‪224‬‬
‫אמצעי הבטוח‪ ...‬אבל כנ"ל אם רק בהרהור מחשבה של רגע תזכיר לך יום‬
‫המיתה לא תפעל בך‪ .‬נסה נא להרחיב אותה גם בשעה שאין יצרך מגרה‬
‫בך ותפשטה עד שתתרגש כולך ממנה‪ ,‬ואז בשעה שיגרה יצרך ח"ו אם רק‬
‫תזכיר אותך את יום המיתה כפי ההתרגשות שעברה עליך בשעה‬
‫שהרחבת אותה ומכש"כ כשגם עתה תתחיל לפשטה‪ ,‬אז בעזרת ד' עצת‬
‫‪771‬‬
‫חז" ל תפעל לך ורוחך עם יצרך ישברו ועצמך וקדושתך יתחזקו ויקומו‪.‬‬
‫גם התפשטות מחשבה‪ ...‬כי לא מעשה שעברה לפני אלפי שנים כיצ"מ‬
‫ודומי' אנו באים עתה לצייר לפנינו‪ ,‬אף לא דבר שרק על אחדים מאתנו‬
‫עובר וישנם בני אדם אשר נצלים ממנו‪ ,‬שאפשר לנו לקוות שגם אנחנו‬
‫ננצל‪ ...‬יזכיר לו את יום המיתה‪ ,‬ומה איום יום ההוא‪ ,‬גם ימים הקרובים‬
‫הקודמים ליום ההוא חרדים הם דיים להבעית בהם את היצה"ר ואת הנמשך‬
‫‪772‬‬
‫אחריו‪ ,‬ומכש"כ מה שאחר יום הנורא ההוא‪.‬‬
‫מהקדמה זו רואים שעיקר מטרת תרגיל זה הוא נסיון להחליש את יצר הרע ולשלוט בו‪ .‬הוא נחשב‬
‫טכניקה חזקה במיוחד ועובד לא רק בשעה שמבצעים אותו‪ ,‬אלא גם אחר כך‪ ,‬כשהחסיד רק יזכור‬
‫את מצבו הרגשי בעת שעשה את התרגיל‪ ,‬הוא יחזור )לפחות חלקית( לאותו מצב רגשי גם מבלי‬
‫לבצע שוב את התרגיל‪ ,‬ויוכל שוב להינצל מגירוי יצרו‪ .‬הסיבה שדימוי הזה כל כך חריף )לעומת‬
‫דימוי של מאורע היסטורי כמו יציאת מצרים שהרב ק"ק גם מתאר‪ ,‬ושנדון בו בהמשך( היא הסיבה‬
‫הפשוטה שכל אחד הוא בר מות ויודע שביום מן הימים הוא בוודאות יעבור את החוויה שהוא כעת‬
‫עובר רק בדמיונו‪ .‬התרגיל שהרב ק"ק מביא לאחר הקדמה זו ארוך מאד‪ ,773‬ואנחנו נסתפק בגרסא‬
‫המוקדמת והקצרה של התרגיל כפי שהוא מופיע בבני מחשבה טובה‪:‬‬
‫ואם אי אפשר לך להתעורר מדאגה שעברה‪ ,‬יעשה כעצת הגמרא "יזכיר‬
‫לו יום המיתה" אבל לא ברעיון גרידא וכללי‪ ,‬הגמרא אומרת יודעין‬
‫הרשעין וכו' וזה החסרון שרק יודעין‪ ,‬ידיעה כללית שאינה שוברת את‬
‫הלב בפרוטרוט‪ .‬יצייר את הדבר שעובר על כל איש לאחר אריכת ימיו‬
‫ושנותיו‪ ,‬איך יסתכל ברגע האחרון על כל העולם ועל בניו שמוכרח‬
‫לפרוש את עצמו מהם וללכת בגופו אל תחתית העפר רמה ותולעה‪,‬‬

‫‪    771‬אבל‪ ‬מצד‪ ‬שני‪ ‬מובאת ‪ ‬בשם‪ ‬הבעש"ט‪ ‬התנגדות‪ .‬עי' בספר‪ ‬קובץ‪ ‬אליהו ‪ ‬לר' חיים‪ ‬אלי' שטרנברג‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"א‪ ,‬עמ' טו‪.‬‬
‫כחלק ‪ ‬מ"הדרכות ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬זי"ע ‪ ‬שלימד ‪ ‬לתלמידיו ‪ ‬הקדושים‪ .‬חמדה ‪ ‬גנוזה ‪ ‬שנמצאה ‪ ‬ביד ‪ ‬נכד ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬נבג"מ ‪ ‬בעיר ‪ ‬האמבורג‪.‬‬
‫הועתקה‪ ‬מכתב‪ ‬יד‪ ‬קדשו‪ ‬של‪ ‬אדמו"ר‪ ‬מוהר"ש‪ ‬זי"ע"‪ ,‬כתוב‪" ‬לא‪ ‬זכרון‪ ‬יום‪ ‬המיתה‪ ‬ולא‪ ‬יראת‪ ‬העונש‪ ‬מהגיהנם‪ ‬מעוררים‪ ‬לב‪ ‬האדם‪ ‬‬
‫לעבדתו ‪ ‬ית"ש‪ ,‬כי ‪ ‬אם ‪ ‬התשוקה ‪ ‬להתדבק ‪ ‬במקור ‪ ‬החיים ‪ ‬והטוב‪ .‬ולא ‪ ‬התענית ‪ ‬והסיגופים ‪ ‬מועילים‪ ,‬אך ‪ ‬השכחה ‪ ‬בנפשו ‪ ‬מחמת‪ ‬‬
‫התשוקה"‪ .‬הרשימה‪ ‬גם‪ ‬מודפסת‪ ‬בספר‪ ‬דברי‪ ‬שמואל ‪ ‬לרבי‪ ‬שמואל‪ ‬וינברג‪ ‬מסלונים‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשכ"ט‪ .‬לכאורה‪ ‬דברים‪ ‬אלה‪ ,‬אם‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬היה ‪ ‬זוכה‪ ‬לראותם‪) ‬ולקבלם‪ ‬כאותנטיים(‪ ,‬היו‪ ‬משפיעים‪ ‬עליו‪ ‬למתן‪ ‬את‪ ‬גישתו‪ ‬לזיכרון‪ ‬יום‪ ‬המיתה‪   .‬אבל‪ ‬עי' גם‪ ‬נועם‪ ‬‬
‫אלימלך‪ ‬הנהגות‪ ‬האדם‪ ‬ג‪" ,‬ויזכור‪ ‬תמיד‪ ‬יום‪ ‬המיתה"‪.‬‬
‫‪ 772‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לח‪.‬‬
‫‪773‬‬
‫הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לח‪-.‬מ‪ .:‬הדימוי‪ ‬גם‪ ‬מוזכר‪ ‬בצו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪.49‬‬

‫‪225‬‬
‫ובנשמתו אל הדרך שאינה ידועה לו אנה יוליכו אותה‪ ,‬בניו יסובבוהו‬
‫ויבכוהו ויצעקו‪ ...‬והוא שומע ומבין הכל‪ ,‬ואי אפשר לו לעזור מאומה‪,‬‬
‫רוצה ומתחנן הוא לחיות אבל הלב דוחק עד כדי להתפקע‪ ,‬והגרון מתכוץ‬
‫עד כדי לחנק‪ ,‬ובחזקה קורעים את נשמתו מגרונו ולבו‪ ,‬וכן אחר כך‬
‫כשמלוים אותו אל בית עולמו‪ ,‬בניו זה מטיח את ראשו בכותל צועק‬
‫ובוכה אבי אבי איך עזבתנו הלעד נקרעת מאתנו‪ ,‬וזו משלכת את עצמה‬
‫על הארץ ובקול מר צורח צועקת‪ ...‬גם כל העם גועים בבכי מרחמנות‬
‫עליו ועליהם‪ ,‬צוחה מהומה ומבוכה בכל סביבותיו‪ ,‬וסוף כל סוף כולם‬
‫שבים לביתם והוא איפה נשאר‪ ,‬ועם מי נשאר‪ ,‬ובפרט כשילמד ראשית‬
‫חכמה‪ ,‬זהר ומדרשים ממה שעובר עליו ועל נשמתו אחר כך‪ ,‬אז בטח‬
‫יתרכך גם לב האבן ומן מרירות והתרגשות זו יעלה אל תפלה רצויה כנ"ל‪,‬‬
‫‪774‬‬
‫לא התעוררות לא מחשבה יחסרו אף לא אמונה אהבה ויראה לד'‪.‬‬
‫כאן הרב ק"ק אינו שם את הדגש על הצורך להלחם נגד יצר הרע‪ ,‬אלא על הצורך להגיע למצב של‬
‫התרגשות )ו"מרירות" שהיא כמו "שבירת הלב" המוזכרת לעיל( חריפה על מנת להתפלל תפילה‬
‫"רצויה" שמלווה באמונה‪ ,‬אהבה ויראה‪ .‬זה אינו ניתן להשגה על ידי ידע קוגניטיבי של וודאות‬
‫המוות‪ .‬את זה אנו רואים מכך שגם הרשעים יודעים שבסופו של דבר גם הם הולכים למות‪ ,‬ובכל‬
‫זאת אינם חוזרים בתשובה‪ .‬הדרך המובטחת היא להפוך את הידע השכלי לחוויה רגשית‪ ,‬כדי‬
‫שאדם "ירגיש" מה שיעבור עליו כשימות‪ ,‬ולא רק "יידע" עליו‪ .‬חווית ההתרגשות הזאת נותנת לא‬
‫רק את הכח גם לכבוש את היצר בעתיד ובהווה‪ ,‬אלא גם מאפשרת תפילה בכוונה וברגש‪ ,‬שכמו‬
‫שראינו לעיל בקשר ל"שיטת הראב"ד"‪ ,‬הרב ק"ק היה כל כך ער לקושי של החסיד הממוצע לממש‬
‫אותה‪.‬‬

‫בהקדמתו לתרגיל הקודם‪ ,‬הרב ק"ק הזכיר את הנושא של יציאת מצרים כאפשרות של דימוי מודרך‬
‫שהוא פחות אפקטיבי נגד היצר הרע‪ .‬בכל זאת הרב ק"ק כן הכניס בהכשרת האברכים תרגיל ארוך‬
‫מאד שעוסק בחוויה של יציאת מצרים‪ .‬אבל כאן מטרת התרגיל שונה במקצת‪ .‬הוא אינו קשור‪ ,‬לא‬
‫לכיבוש היצר וגם לא להתעוררות בתפילה‪ .‬במקום מטרות אלה‪ ,‬כאן אנחנו לומדים איך לפתח‬
‫דמיון‪ ,‬רגש וגם הזדהות פנימית כשאנחנו לומדים תנ"ך ומדרש‪.‬‬
‫כשתלמד תנ"ך תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקודש שעברו כאילו גם‬
‫אתה היית אז‪ .‬משתתף אתה בהליכת א"א ויצחק להעקדה‪ ,‬ובצערו של‬
‫יעקב‪ ...‬וכן כשתלמד מדרש‪ ,‬וישנם הרבה מן המדרשים על הפסוקים של‬
‫התנ"ך המגלים יותר את המאורעות שהיו אז‪ ...‬שגילו לנו חז"ל בתורה‬
‫יותר מכפי שרואים אנו בה‪ .‬ולא יהיו לך הפסוקים לבדם והענינים‬
‫שבמדרשים לבדם‪ ,‬שבשעה שאתה לומד בתורה רק מה שכתוב בתורה‬
‫אתה חושב‪ ,‬ובשעה שאתה לומד מדרש רק הדרשות של המדרש‬

‫‪ 774‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.23-22‬‬

‫‪226‬‬
‫במחשבתך‪ ,‬ולפעמים עם פסוקים אחרים‪ ,‬כי ע"פ רוב המדרש דורש את‬
‫הענינים אף של התורה מן פסוקי נביאים וכתובים‪ .‬רק מהכל ענין אחד‬
‫תעשה‪ ,‬כי באמת הכל ענין אחד‪ ...‬הן לא תדע אם באמת כך הי' כפי‬
‫שאתה משער לך במחשבתך‪ ,‬אבל הלא לפי יסודות הנאמרים בתורה‬
‫‪775‬‬
‫ובמדרשות אתה חושב‪ ,‬רק שאתה מרחיב את מחשבתך בהן‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬בנוסף להצעת התרגיל כטכניקה דתית‪ ,‬יש כאן אמירה פדגוגית ברורה‪ .‬אין להפריד בין‬
‫לימוד ה"פשט" של הפסוקים ובין רובד ה "דרש"‪" ,‬כי באמת הכל ענין אחד"‪ .‬זו היא עמדה‬
‫מסורתית שמקבלת כאן חיזוק מכיון שהתכלית החינוכית כאן היא ליצור התרגשות על ידי כך‬
‫שהאדם יכניס את עצמו לתוך הסיפור התנ"כי‪ .‬מכיוון שהמדרשים "מגלים יותר את המאורעות" קל‬
‫יותר להשתמש בכלי של הסיפור המדרשי ליצור תמונה מלאה וסיפור סוחף מאשר בסיפור התנ"כי‬
‫שבדרך כלל יותר קצר ופחות ציורי‪ .‬התוצאה היא סיפור "תנ"כי" דמיוני שהחסיד מייצר במחשבתו‬
‫כמשתתף פעיל בסיפור‪ .‬ואף על פי ש"לא תדע אם באמת כך היה כפי שאתה משער לך‬
‫במחשבתך"‪ ,‬אין זו בעיה מכיוון שהמטרה החינוכית היא חוויתית ולא קוגניטיבית‪ 776.‬בדימוי ארוך‬
‫זה‪ ,‬החסיד מסתכל על התהליך של יציאת מצרים דרך העיניים של ילד יהודי שהשתתף באירוע‪.‬‬
‫אתו אנחנו עוברים את תקופת העבדות‪ ,‬הסבל‪ ,‬וההשפלה בידי המצרים‪ ,‬גזירות גופניות ורוחניות‪.‬‬
‫תיאורו ה"עבה" של המציאות הקשה ושל תהליך הגאולה אכן מבוסס על הרבה דברי מדרש וזהר‬
‫שמהווים חלקים נרחבים של הסיפור‪ .‬יחד עם הילד‪ ,‬אנחנו חווים את המתח בין אמונה במסורת‬
‫הגאולה העתידה‪ ,‬ובין המשברים באמונה ואיבוד התקוה בעקבות הגזירות והסבל‪ .‬המצב מגיע עד‬
‫כדי חסרון האמונה ב"עצם האיש"‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬התופעה של איבוד האישיות שמזכירה חלק‬
‫מהתיאורים בספר אש קודש של איבוד האישיות שקרו בימי השואה‪ 777.‬נביא עכשו כמה קטעים‬
‫מתוך הדימוי הארוך על מנת להדגים את התרגיל ואת מצבי הרוח שהוא אמור לעורר‪ .‬יש תיאור‬
‫מזעזע של הריגת ילד בתוך קירות בנין‪ ,‬והספקות באמונה שזה מעורר אצל חברו המספר את‬
‫הסיפור‪:‬‬
‫איך זה התאפק ד' מבלי הושיע אותנו עד עתה מצרותינו הכ"כ רעות‪.‬‬
‫זכור נא כאשר מיעכו הרשעים את חברי‪ ,‬בן שכננו בבנין‪ ...‬כשכל גופו הי'‬

‫‪ 775‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לג‪-.‬לג‪:‬‬
‫‪   776‬עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' כח‪" :‬כך‪ ‬דרכו‪ ‬של‪ ‬הנער‪ ...‬רואה‪ ‬הוא‪ ‬בדמיונו‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬הנעשה‪ ‬כאלו‪ ‬נעשה‪ ‬באמת‪ ‬ומתפעל‪ ‬ומתעורר‪ ‬‬
‫ממנה‪ ...‬וכן‪ ...‬הארכנו‪ ‬קצת‪ ‬בספור‪ ‬המשל‪ ‬אף‪ ‬שאינו‪ ‬נחוץ‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬לגוף‪ ‬הנמשל‪ ,‬וצירנו‪ ‬את‪ ‬הנהגות‪ ‬הסנדלר‪ ‬עם‪ ‬תפילתו‪ ,‬באופן‪ ‬‬
‫שיתפעל‪ ‬הנער‪ ‬ממנו‪ ,‬ויתעורר‪ ‬מעט‪ ‬שלא‪ ‬לחמוד‪ ‬כל‪ ‬כך‪ ‬את‪ ‬העולם‪ ,‬רק‪ ‬להתקרב‪ ‬לה' בתורה‪ ‬ובעבודה‪ ‬באמת"‪ .‬על‪ ‬החופש‪ ‬הפרשני‪ ‬‬
‫הכלול ‪ ‬בגישה ‪ ‬זאת ‪ ‬עי' גם ‪ ,Green, Tormented Master, p. 287, ‬בשם ‪ ‬רבי ‪ ‬נתן ‪ ‬מנמירוב ‪ ‬בשם ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬מברסלב‪,‬‬
‫‪"Whoever wants to offer new interpretations of the Torah is permitted to do so…as long as he does not‬‬
‫‪derive any new laws”.‬‬
‫‪ 777‬תופעה ‪ ‬זו‪ ,‬של‪ "depersonalization" ‬מוזכרת ‪ ‬בכתבי ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬בכמה ‪ ‬וכמה ‪ ‬מקומות‪ .‬ראה‪ :‬צו ‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ ;42 ,16‬אש‪ ‬‬
‫קודש‪ ,‬עמ' יא‪ ,‬קטז‪ ,‬קנג‪ .‬פולן‪ ‬קורא‪ ‬לתופעה‪ ‬זו‪ ‬בשם‪ ,"Psychic Disintegration" :‬עי' ‪.The Holy Fire, pp. 38-42.‬‬

‫‪227‬‬
‫כבר בנוי בתוך החומה ורק פיו הי' עוד לחוץ‪ ,‬הוי כמה צעק על משא‬
‫הלבנים והטיט שעליו‪ ...‬בכחותיו האחרונים צעק אל אביו ואל אמו‪,‬‬
‫הצילו נא הצילו‪ ,‬כי א"א לי לישא יותר‪ ,‬גם אותי קרא אז ביסוריו‪ .‬מה‬
‫איום הי' כשנתנו את הלבנה האחרונה עליו ומוחו נתפוצץ ומת‪ ...‬ולמה‬
‫לא ריחם ד' עליו‪ .‬ויבך הילד בכי גדול‪.‬‬
‫חשוב לציין שהרב ק"ק איננו שם דגש רק על הזוועות של המצרים כלפי היהודים‪ ,‬אלא גם על‬
‫הספקות באמונה הנגררות עם הסבל‪ .‬בטלטול הנפשי שהרב ק"ק רוצה שהמתרגל יעבור יש גם‬
‫טלטול אמוני זמני‪ .‬יתכן שהרב ק"ק‪ ,‬הכל כך ער לסבלם של היהודים בזמנו‪ ,‬מנסה "להקדים תרופה‬
‫למכה" על ידי סימולציה של תהליך התדרדרות המצב והחזרה מהשפל אחר כך‪ ,‬על ידי השלכה‬
‫לסיפור היסטורי תנ"כי ישן‪ .‬המסר הוא כנראה‪ ,‬אם היהודים הצליחו לעבור את החוויה המצרית‬
‫מבלי לאבד את אמונתם‪ ,‬אפשר בהחלט לצפות מהיהודים בפולין באמצע שנות השלושים להישאר‬
‫איתנים באמונה שלהם על אף הקשיים הרבים‪ .‬בהמשך הדימוי אמו של הילד מעודדת אותו‬
‫ב"שיחת אמונה"‪:‬‬
‫ותקחהו אמו‪ ,‬שהיתה מנשים הצדקניות במצרים‪ ,‬אל חיקה ותשקהו‬
‫ותאמר לו שמע בני חביבי‪ ,‬שמע נא‪ ,‬אל נא תבכה יקירי‪ ,‬הלא מילדותך‬
‫למדתי אותך לדעת שד' אלקי ישראל הוא אלקים‪ ...‬את הכל ברא רואה‬
‫ומנהיג‪ ...‬א"א לשום נברא להשיגו‪ ...‬ראה נא בני‪ ,‬הלא ד' אלקי ישראל‬
‫מלא את כל העולם ואין פינה ולא זוית אשר לא ימלא אותן‪ ,‬גם עתה‬
‫בשיחנו זה שאנו מדברים‪ ,‬לפנינו הוא ית' נמצא ואיך זה לא נראהו‪ ,‬הלא‬
‫בקרבי ובקרבך הקדוש ישראל יש ואיך זה לא נראהו‪ .‬האפשר לאיש‬
‫בשכלו האנושי להשיג זאת‪ ,‬רק אחת לנו‪ ,‬להאמין בו ית'‪ ,‬ובלי שום‬
‫חקירות והתחכמות לשמור דרך ד'‪ ,‬חוקיו‪ ,‬ומשפטיו כפי אשר צוה‬
‫אברהם אבינו ליצחק‪ ,‬יצחק ליעקב‪ ,‬ויעקב לבניו ובניו לבניהם אחריהם‬
‫עד לנו‪.‬‬
‫אשריך בני‪ ,‬שאתה מבני ישראל‪ ,‬בני ד'‪ ,‬הי' שמח אשר לעבדו זכית‪ .‬אף‬
‫אם ראית את אכזריות הנמבזים על בני ישראל המבזים אותם וממררים את‬
‫חייהם ח"ו אל תהרהר בלבך לשאל למה זה לא ירחם ד'‪ ...‬וכהרף עין לא‬
‫ישמיד את האכזרים הרשעים האלו‪ ...‬אל תהרהר ואל תשאל‪ ...‬וכל‬
‫שאלתך היא רק כפי מדת דעתך שאין דעתך מבינה זאת למה לא ריחם עד‬
‫עתה‪ ...‬אדרבה גם בשעה שאתה רואה את כל צרותינו וחרפותינו אלו‪,‬‬
‫תכנע לפני ד' ותאמר‪ ,‬צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו‪ .‬רק את לבך‬
‫שפוך לפניו שירחם עלינו‪ ...‬וכשעלה עתה ברצונו ית'‪ ,‬שלח את נביאיו‬
‫הקדושים משה ואהרן בני עמרם לגאלנו מעבדות לחירות‪ ,‬משיעבוד‬
‫‪778‬‬
‫לגאולה‪ ,‬ומאפילה לאור גדול‪.‬‬

‫‪ 778‬שם‪ ,‬עמ' לה‪-:‬לו‪.‬‬

‫‪228‬‬
‫הרב ק"ק שם כאן בפי האם כמה מיסודות שיטתו‪ .‬ראשית‪ ,‬היא מדגישה את הפער העצום בין‬
‫הידיעה האלוקית האין סופית ובין הידיעה הכל כך מוגבלת של בני האדם‪ .‬שנית‪ ,‬היא מדגישה את‬
‫הגישה הפאנאנתיאסטית החסידית‪ ,‬הרואה את נוכחות הבורא בכל מקום )"מלא את כל העולם ואין‬
‫פינה ולא זוית אשר לא ימלא אותן"(‪ ,‬וגם המימד האימננטי של ה' בתוך האדם עצמו )"בקרבי‬
‫ובקרבך"(‪ .‬האמונה היוצאת מידע זה איננה זקוקה לתמיכה על ידי מחקר חיצוני‪ .‬לכן התגובה‬
‫האנושית חייבת לכלול קודם כל ציות מוחלט לרצונו של ה' כפי שהיא מתגלה במצוות התורה‪.‬‬
‫נוסף על כך היהודי חייב לשמור על מצב של עבודת ה' בשמחה גם מתוך היסורים‪ ,‬שגם מהווים‬
‫הזדמנות להתקרבות על ידי תפילה בהשתפכות הנפש‪ .‬יש גם תקוה שה' שפועל תמיד באופן סמוי‬
‫גם מתוך ההיסטוריה‪ ,‬בסופו של דבר יביא את הגאולה המובטחת‪ .‬כשמשה רבנו ואהרן הכהן‬
‫מגיעים עם בשורת הגאולה‪ ,‬יש ליהודים המוכים סוף סוף תחושה של הקלה ותקוה‪ .‬אבל השמחה‬
‫נעלמת מהר מאד עם החמרה בגזירות פרעה‪ ,‬והיהודים שוב עוברים נפילה‪ ,‬אכזבה ומשבר אמוני‬
‫קשה‪.‬‬
‫עוד הרע פרעה להרע לישראל ולמרר את חייהם ושוב גזרה רעה חדשה‬
‫גזר‪ ,‬תבן לא ינתן להם וכו' ושוב בנ"י מתמרמרים‪ .‬כי יש שישראל מוכים‬
‫והאכזר הרשע עוד מוסיף להתאכזר ולהכות‪ ,‬ולא ידעו כי הגאולה כבר‬
‫‪779‬‬
‫התחילה‪.‬‬
‫אבל בסופו של התהליך עם ישראל אכן יוצא ממצרים בשמחה גדולה‪:‬‬
‫א"א להם להילדים להתאפק יותר‪ ,‬הם קופצים ממקומותיהם מרקדים‬
‫ומרננים בקולותיהם הזכים והוריהם עוזרים להם ומכים כף אל כף‪ ,‬ברוך‬
‫הוא וברוך שמו‪ ...‬כל אנשי הבית כבר מרקדים‪ ,‬ומבית לבית‪ ,‬ומשבט‬
‫ישראל לשבט‪ ,‬וכל ישראל מרננים וכולם יחד מרקדים‪ ,‬שם בארץ מצרים‬
‫בלהות מות ואבדן‪ ,‬זעקת שבר ויללת פתנים‪ ,‬וכאן בארץ גושן אורה‬
‫ישועה ושמחה‪ ,‬שירה וזמרה לד' )פדר"א(‪ ,‬ומלאכי מעלה שמחים עמהם‬
‫ואומרים ברוך ד' אלקי ישראל‪ ,‬והקב"ה שמח עמהם‪ ,‬ומתוך שירה וזמרה‬
‫כזו בני ישראל יוצאים ממצרים‪ .‬לא הליכה ממצרים רק רקידה משם‬
‫‪780‬‬
‫היתה‪.‬‬
‫בתיאור כאן השמחה מושלמת‪ .‬הילדים והמבוגרים יחד שרים ורוקדים‪ ,‬כמו בתפילה החסידית‪.‬‬
‫לא רק המלאכים‪ ,‬אלא אפילו הקב"ה בעצמו משתתף בשמחה‪ 781.‬כאן הרב ק"ק רוצה‪ ,‬בנוסף‬
‫לחיזוק התקוה והאמונה‪ ,‬גם ליצור הזדהות עמוקה בין הקורא ובין אלוקיו‪ .‬אחרי כל זה‪ ,‬הרב ק”ק‬

‫‪ 779‬שם‪ ,‬עמ' לו‪ :‬יש‪ ‬תיאורים‪ ‬דומים‪ ‬גם‪ ‬על‪ ‬השואה‪ ,‬עי' אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' פח‪ ,‬צא‪ .‬על‪ ‬הגאולה‪ ‬המתרחשת‪ ‬כבר‪ ,‬אבל‪ ‬עדיין‪ ‬מוסתרת‪ ‬‬
‫מעיני‪ ‬היהודים‪ ‬הסובלים‪ ,‬עי' שם‪ ‬עמ' קו‪-‬קז‪.‬‬
‫‪ 780‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לז‪.‬‬
‫‪    781‬בספר‪ ‬אש‪ ‬קודש ‪ ‬מצב‪ ‬זה‪ ‬מתהפך‪ ‬והרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מדגיש‪ ‬במקומות‪ ‬רבים‪ ‬כמה‪ ‬שה' משתתף‪ ‬בסבלם‪ ‬וביסוריהם‪ ‬של‪ ‬היהודים‪ .‬עי'‬
‫דברי‪ "Divine Suffering" ,Polen, The Holy Fire, pp. 115-121. ‬ובהפניותיו‪ ‬שם‪.‬‬

‫‪229‬‬
‫מסכם את התוצאות של התרגיל הארוך‪:‬‬
‫הנני מקוה לד' שעתה אחר שעברת‪ ,‬בחור ואברך‪ ,‬על מחשבות כגון אלו‪,‬‬
‫כבר מעצמך תראה את רבת התועלת בהן‪ .‬ואם מתחילה אפשר הי' לבך‬
‫מפקפק לאמר מה תועילינה לנו‪ ,‬לא כן עתה‪ ,‬כי בטח מהן נתרגשת‪,‬‬
‫ובשעה זו כאילו במטאטא כל מחשבה הדיוטית טאטאת‪ ,‬ורק ברגשת‬
‫‪782‬‬
‫הקודש ותשוקה לד' מלאת‪ ,‬ומה לנו לבקש יותר‪.‬‬
‫כאן הרב ק"ק חוזר לדבריו בהקדמה לתרגיל כשהוא הסביר את הרעיון הפדגוגי העומד ביסוד‬
‫התרגיל‪ ,‬שהיא לפתח את הדמיון ואת המחשבה‪ ,‬על ידי חוויה רגשית חזקה של השתתפות‬
‫במאורעות תנ"כיים‪ .‬חוויה זו עוזרת לאדם להפוך לאדם מתרגש )"בעל נפש"(‪ ,‬ולהזדהות עם‬
‫החוויה היהודית ההיסטורית‪ .‬כל זה מהווה שלב בכינון תודעה רוחנית מורחבת שהיא מהווה תנאי‬
‫במימוש העבודה החסידית‪ ,‬שבין היתר דורשת "ראיה עילאית" של המציאות‪.‬‬

‫מהדימוי של יציאת מצרים נעבור לעיין בתרגיל לחג הפסח‪ .‬במאמר "איך להגות בספרי חסידות"‪,‬‬
‫המודפס בסוף חובת התלמידים‪ ,‬יש תרגיל על ההכנות לחג הפסח‪ .‬יחד עם הרב ק”ק‪ ,‬אנו עוברים‬
‫את כל השלבים של הימים שלפני החג‪ ,‬החל מניקוי הבית ובדיקת חמץ‪:‬‬
‫בכל הכנות הפסח הוסיף חמרות ודקדוקי דינים‪ ,‬מהרגשת נפשו את אהבת‬
‫אביו שבשמים ואת עיני החמלה המביטות עליו ועל כל מעשיו‪ .‬גם‬
‫במקום שמכניסים גם במקום שאין מכניסים בו חמץ‪ ,‬בכולם הוא בודק‬
‫ומחפש‪ ,‬רוצה הוא לכנס גם כלו לחורים ולסדקים‪ ,‬קופץ הוא על התנור‪,‬‬
‫מכניע ודוחק עצמו אל תחת המיטה‪ ,‬כי הלב עורג ודעתו אינה מתקררת‪.‬‬
‫כאן אנו מדמיינים‪ ,‬לא סיפור תנ"כי‪ ,‬אלא קיום מצוות נורמטיביות‪ .‬החסיד לא ממש מכיר אישית‬
‫את המציאות של העבדות במצרים‪ ,‬ולכן מצריך דימוי חופשי המבוסס על פסוקים ומדרשים כדי‬
‫להיכנס לרגש של החוויה‪ .‬כאן המצב שונה לגמרי‪ .‬כל אחד מכיר את חג הפסח וכל אחד בודק את‬
‫החמץ כל שנה‪ .‬הבעיה היא שהרבה פעמים מקיימים את המצוות "כמצוות אנשים מלומדה" ללא‬
‫כוונה או רגש )כמו שהרב ק"ק כותב מפורשות בהקשר של הדימויים על סעודה שלישית‪ ,‬עי' להלן‬
‫בפרק זה(‪ .‬על מנת שקיום המצוות יוביל גם לדבקות יש צורך לעורר את הרגש שאמור ללוות את‬
‫המעשה‪ .‬הדימוי כאן הוא דוגמה לכך‪ .‬החוויה של ההכנות לפסח הופכת בדמיונו של המתרגל‬
‫לחוויה רוחנית – רגשית‪ ,‬שאמורה לחזור כשהחסיד בסופו של דבר באמת מקיים מצוות אלה‪.‬‬
‫השיא של כל התהליך מגיע בערב פסח כשאנחנו אופים את המצות עבור ליל הסדר‪ ,‬ובליל הסדר‬
‫עצמו‪:‬‬

‫‪ 782‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לז‪  .:‬רצוני‪ ‬לציין‪ ‬שתרגלתי‪ ‬תרגילים‪ ‬אלה‪ ‬כמה‪ ‬פעמים‪ ‬עם‪ ‬תלמידים‪ .‬השפעתם‪ ‬היתה‪ ‬גדולה‪ ‬מאוד‪ ,‬הן‪ ‬‬


‫בשעת ‪ ‬הקריאה‪ ,‬והן ‪ ‬לאחר ‪ ‬זמן‪ ,‬עקב ‪ ‬הרושם ‪ ‬הכביר ‪ ‬שהם ‪ ‬השאירו ‪ ‬בלב ‪ ‬השומע‪ .‬בליל ‪ ‬הסדר ‪ ‬שלנו ‪ ‬ושל ‪ ‬אחרים ‪ ‬אנו ‪ ‬משלבים‪ ‬‬
‫קטעים‪ ‬מתוך‪ ‬דימוי‪ ‬זה‪ ‬כחלק‪ ‬מסיפור‪ ‬יציאת‪ ‬מצרים‪.‬‬

‫‪230‬‬
‫ועל כולם לאפית המצות מצוה‪ ....‬אין גשם ולא גבול לה‪ ,‬ויחד עם יוצאי‬
‫מצרים מלפנים ועם מקריבי הפסח במקדש‪ ,‬אנו עובדים עתה את עבודת‬
‫קדושנו‪ ,‬גופנו את המצות אופה ונשמתנו עורגת כוספת ואת ההלל שרה‪...‬‬
‫ליל פסח כבר בא והוא נעשה להר בוער‪ ,‬האש מתפרץ ואי אפשר לו‬
‫להתאפק עד הסדר‪ ,‬ומכרח תיכף במעריב לומר הלל‪ .‬וכמה חזק הוא‬
‫הגוף שעומד על עמדו בשעה שהלב והנשמה כל כך מרקדים ומפזזים‪,‬‬
‫הומים ורועשים בשירה לה'‪ ...‬ויושב על הסדר‪ ,‬מקדש ואומר ההגדה‬
‫ועורך השלחן‪ ,‬הסעודה אשר מעין סעודת עולם הבא‪ .‬גם אברי הגוף‬
‫עוזבים כבר את גופניותיהם והחושים את חושיותיהם וכלם משתחוים‬
‫ומתבטלים לה' שכל כך התקרב אלינו עתה‪ ,‬אף השלחן הנרות והכתלים‬
‫כלנו יחד נעשים חטיבה אחת וכלנו כורעים‪ ,‬בוכים‪ ,‬שמחים ומהללים‬
‫להודו ותפארתו יתברך‪ ,‬מעין עולם הבא נעשה בהם‪ ...‬כלם נשמות‬
‫טהורות וכלם יחד עובדים ומשבחים להוד קדשתו אשר נתגלה לעיניהם‪.‬‬
‫וכמה גדול האיש ישראל‪ ,‬שממשיך הלילה הזה לכל השנה ותמיד שקוע‬
‫‪783‬‬
‫הוא בטהרה‪ ,‬קדשה‪ ,‬וצחצוח עליון כזה‪.‬‬
‫כאן הדבר הכי חזק הוא ההתרגשות הרבה באפיית מצות המצוה‪ ,‬באמירת הלל בבית הכנסת בליל‬
‫פסח )כמנהג החסידים(‪ ,‬והסדר עצמו‪ .‬ההסבר הניתן לאמירת ההלל בבית הכנסת‪ ,‬על אף שהוא‬
‫נאמר גם בתוך הסדר‪ ,‬הוא הסבר רגשי‪ ,‬ולא הלכתי‪" ,‬אי אפשר לו להתאפק"‪ .‬בתוך הסדר הרב ק"ק‬
‫מדגיש את הצדדים ההוליסטיים של עבודת ה'‪ ,‬הרגש והגוף‪ .‬הכל מגיע למצב של ביטול‪ .‬הסעודה‬
‫עצמה )של אוכל פיזי( הופכת לסעודה "מעין עולם הבא" )של אוכל רוחני(‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬כל מה‬
‫שנמצא‪ ,‬כולל הקירות והשולחן‪ ,‬גם משתתפים בפולחן! החוויה הזאת משפיעה‪ ,‬לא רק על יתר ימי‬
‫‪784‬‬
‫הפסח‪ ,‬אלא על כל השנה כולה‪.‬‬

‫‪ 783‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קצט‪-‬רב‪.‬‬


‫‪    784‬מן‪ ‬הראוי‪ ‬לציין‪ ‬גם‪ ‬עוד‪ ‬תרגיל‪ ‬שקשור‪ ‬לחגים‪ ,‬הוא‪ ‬של‪ ‬הריקודים‪ ‬בשמחת‪ ‬תורה‪ ,‬וההתרגשות‪ ‬והכוונות‪ ‬שהן‪ ‬מעוררות‪ .‬האמת‪ ‬‬
‫היא‪ ,‬שקטע‪ ‬זה‪ ,‬שמופיע‪ ‬בצו‪ ‬וזרוז ‪ ‬אות‪ ‬ל‪ ,‬עמ' ‪ ,22-26‬ומודפס‪ ‬גם‪ ‬בסוף‪ ‬ספר‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ,60-64‬לא‪ ‬תוכנן‪ ‬כתרגיל‪ ‬‬
‫דימוי ‪ ‬מודרך‪ .‬הוא ‪ ‬הרישום ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק”ק ‪ ‬על ‪ ‬עצמו‪ ,‬לאחר ‪ ‬שמחת ‪ ‬תורה ‪ ‬תרצ"ג‪ .‬בכל ‪ ‬זאת‪ ,‬צורת ‪ ‬הכתיבה‪ ,‬מאד ‪ ‬מזכירה ‪ ‬את‪ ‬‬
‫התרגילים ‪ ‬האחרים ‪ ‬בדימוי ‪ ‬מודרך‪ .‬הנושא ‪ ‬העיקרי ‪ ‬הוא ‪ ‬התחושות ‪ ‬המעודדות ‪ ‬בזמן ‪ ‬הריקודים‪ .‬מצד ‪ ‬אחד ‪ ‬כמובן‪ ,‬יש ‪ ‬שמחה‪ ‬‬
‫והתלהבות‪ ,‬אבל‪ ‬מצד‪ ‬שני‪ ‬הרב‪ ‬ק" ק‪ ‬טוען‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬ליהודי‪ ‬להשתחרר‪ ‬לגמרי‪ ‬מהמצב‪ ‬שבו‪ ‬הוא‪ ‬נתון‪ .‬חלק‪ ‬מהאמביוולנטיות‪ ‬‬
‫נובעת‪ ‬מהעיתוי‪ ,‬המעבר‪ ‬מימים‪ ‬הנוראים‪ ‬לשמחת‪ ‬חג‪ ‬הסוכות‪ ‬והריקודים‪ ‬בשמחת‪ ‬תורה‪ .‬המצב‪ ‬הקשה‪ ‬של‪ ‬עם‪ ‬ישראל‪ ,‬כולל‪ ‬המצב‪ ‬‬
‫הגשמי‪ ‬של‪ ‬עוני‪ ‬ואנטי‪-‬שמיות‪ ,‬והמצב‪ ‬הרוחני‪ ‬הירוד‪ ,‬המעורב‪ ‬בהשתוקקותו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬למשיח‪ ‬ולגאולה‪ ‬גורם‪ ‬לו‪ ‬מצב‪ ‬רוח‪ ‬חזק‪ ‬‬
‫במיוחד‪ ,‬הבא‪ ‬לידי‪ ‬ביטוי‪  ‬בתיאור‪ ‬של‪ ‬הריקודים‪ ‬המעורב‪ ‬בתפילה‪ ‬אישית‪ ‬מעין‪" ‬התבודדות" )עי' לקמן ‪ ‬עמ' ‪ .(253-259‬עי' גם‪ ‬‬
‫בדרשותיו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לשמחת‪ ‬תורה‪ ‬בדרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' רעד‪-‬רעט‪ .‬ועי' גם‪ ‬תיאור‪ ‬מצמרר‪ ‬של‪ ‬ההקפות‪ ‬בבית‪ ‬מדרשו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק ‪ ‬בשנת ‪ ‬ת"ש‪ ,‬רק ‪ ‬כמה ‪ ‬ימים ‪ ‬לאחר ‪ ‬שבנו ‪ ‬היחיד‪ ,‬הרב ‪ ‬אלימלך ‪ ‬בן‪-‬ציון‪ ,‬נהרג ‪ ‬בהפצצה ‪ ‬גרמנית‪ .‬ראה ‪ ‬סורסקי‪" ,‬מתולדות‪ ‬‬
‫האדמו"ר‪ ‬הקדוש"‪ ,‬בסוף‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬

‫‪231‬‬
‫אחד הנושאים המרכזיים בשיטתו של הרב ק”ק הוא סעודה שלישית בשבת‪ 785,‬שמוזכרת פעמים‬
‫רבות‪ ,‬ובהקשרים שונים בכתביו‪ ,‬ובין היתר גם בתרגילים בדימוי מודרך‪ .‬הרב ק”ק ראה את‬
‫העוצמה הרוחנית שבמעמד זה‪ ,‬וקרא לחסידיו לממש את הפוטנציאל הטמון בה להעמקת החוויה‬
‫הדתית ולהתקרבות לאלוקות‪ .‬בצו וזרוז‪ ,‬אות מז‪ ,‬יש קטע כללי על הסעודה‪:‬‬
‫זמן השלש סעודות בשבת‪ .‬הוא יוה"כ של השבוע‪ .‬כמו יוה"כ שמגלה‬
‫ומטהר את הנפש מכל השנה כן שלש סעודות מגלה את כל התשוקות‬
‫ואנחות הנפש שהיו מסותרות בו בכל השבוע‪ .‬בכל השבוע הנפש שואפת‬
‫אל על‪ ...‬וכשבא שלש סעודות שהאיש עוזב את כל העולם ומוסר א"ע‬
‫לד'‪ ,‬מתקרב אליו ומדבר עמו‪ ,‬כל תשוקת הנפש יסורי' וצעקותי' של כל‬
‫השבוע באים ומתגלים‪ .‬פעם מרגיש תשוקה עזה‪ ...‬ופעם כאב עצום‬
‫בקרבו‪ ...‬ואם מקשיב האיש לכל זעזועי וצעקות נפשו בשעה זו‪ ,‬ישמע את‬
‫צעקת בת המלך שנאבקת ומוכה מן הרקים ופוחזים‪ ,‬בשעה שהיא רדופה‬
‫‪786‬‬
‫אל אבי' וקוראה‪ ,‬אבי אבי הצילני מהם אליך‪.‬‬
‫במקום אחר הרב ק”ק מוסיף‪:‬‬
‫"תמה אני למה זה אין מרעישין כ"כ בשעה שהולכים לשלש סעודות כמו‬
‫‪787‬‬
‫שמרעישים בשעה שהולכים לכל נדרי‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬לסעודה שלישית יש פונקציה מעין "יום כפור קטן" שבועי‪ .‬במשך השבוע היהודי‬
‫עסוק מידי מלהתקשר בהווי הפנימי שלו‪ .‬לכן הוא זקוק לחוויה חריפה שדרכה הוא מצליח לשמוע‬
‫את רחשי לבו ודרכם להיטהר ולקרב אל ה'‪ .‬לכן מן הראוי לצפות שאנשים ילכו לסעודה שלישית‬
‫באותו רגש של דריכות רוחנית שאנו משקיעים בהליכה לתפילת כל נדרי בליל יום הכיפורים‪ .‬אבל‬
‫זה לא מה שקורה‪ ,‬וההעדר הזה עצמו ישמש בסיס לתרגיל דימוי כפי שתיכף נראה‪ .‬אולי גם כאן‬
‫אנו עדים לעוד סימפטום של ירידת החסידות בזמנו של הרב ק"ק‪ ,‬בזה שעוד מרכיב פולחני חשוב‪,‬‬

‫‪    785‬על‪ ‬סעודה‪ ‬שלישית‪ ‬אצל‪ ‬המקובלים‪ ‬עי' משה‪ ‬חלמיש‪ ,‬הנהגות‪ ‬קבליות‪ ‬בשבת‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ .449-456‬על‪ ‬מרכזיותה‪ ‬‬


‫של‪ ‬סעודה‪ ‬זו‪ ‬אצל‪ ‬החסידים‪ ,‬ובמיוחד‪ ‬כסעודה‪ ‬שמקיימים‪ ‬אותה‪ ‬דוקא‪ ‬בציבור‪ ,‬עי' אהרון‪ ‬וורטהיים‪ ,‬הלכות‪ ‬והליכות‪ ‬בחסידות‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .151-153‬לתיאור ‪ ‬רגשי ‪ ‬חזק ‪ ‬ומרתק ‪ ‬במיוחד ‪ ‬של ‪ ‬סעודה ‪ ‬שלישית ‪ ‬אצל ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬מברסלב‪ ,‬עי' ספר ‪ ‬ארץ ‪ ‬ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשל"ו‪ ,‬עמ' ג‪-‬ד‪ .‬שם‪ ‬מסופר‪ ‬שרבי‪ ‬נחמן‪ ‬כמעט‪ ‬יצאה‪ ‬נשמתו )!( מגעגועיו‪ ‬לארץ‪ ‬ישראל‪ ‬כשישב‪ ‬בסעודה‪ ‬שלישית‪ ‬בעיר‪ ‬למברג‪ ‬‬
‫ודיבר‪ ‬על‪ ‬קדושת‪ ‬הארץ‪ .‬כבר‪ ‬הזכרנו‪ ‬למעלה )הערה‪ (158 ‬שנחמיה‪ ‬פולן‪ ‬שמע‪ ‬עדות‪ ‬מפי‪ ‬חסיד‪ ‬פיאסצנא‪ ,‬נתנאל‪ ‬רדזינר‪ ,‬שבניגוד‪ ‬‬
‫למנהג‪ ‬המקובל‪ ,‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לא‪ ‬דרש‪ ‬דרשות‪ ‬בסעודה‪ ‬שלישית‪ ,‬מכיון‪ ‬שהסעודה‪ ‬היתה‪ ‬מוקדשת‪ ‬רק‪ ‬לשירה‪ ‬רגשית‪.‬‬
‫‪ 786‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .53-52‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מרבה‪ ‬להזכיר‪ ‬משל‪ ‬של‪ ‬בן‪) ‬לא‪ ‬בת( מלך‪ ‬שנאבד‪ ‬בים‪ ‬פוחזים‪ ‬ומתגעגע‪ ‬לחזור‪ ‬לאביו‪ ‬המלך‪.‬‬
‫המשל‪ ‬מבוסס‪ ‬על‪ ‬משל‪ ‬של‪ ‬אביו‪ ‬לראש‪ ‬השנה‪ ,‬אמרי‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' ‪ .330-331‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מזכיר‪ ‬אותו‪ ‬בדרשותיו‪ ‬לראש‪ ‬השנה‪ ,‬כל‪ ‬‬
‫פעם ‪ ‬בסגנון ‪ ‬אחר‪ .‬עי' דרך ‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' קצ‪ ,‬רטו; אש ‪ ‬קודש‪ ,‬עמ' ה‪ ,‬סז‪ .‬ועי' הסיפור ‪ ‬הראשון ‪ ‬בסיפורי ‪ ‬מעשיות ‪ ‬לרבי ‪ ‬נחמן‪ ‬‬
‫מברסלב‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ה‪" ,‬מעשה‪ ‬מאבדת‪ ‬בת‪ ‬מלך"‪.‬‬
‫‪ 787‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ .17‬לעוד‪ ‬קטעים‪ ‬על‪ ‬סעודה‪ ‬שלישית‪ ‬שאינם‪ ‬קשורים‪ ‬בתרגילי‪ ‬דימוי‪ ‬מודרך‪ ,‬עי' צו‪ ‬וזרוז‪  ,‬עמ' ‪ ;43‬הכשרת‪ ‬‬
‫האברכים‪ ,‬עמ' סא‪-:‬סב‪) .‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬החברייא‪ ‬הקדושה(; דרך‪ ‬המלך‪ ,‬עמ' מח‪.‬‬

‫‪232‬‬
‫הסעודה השלישית הקהילתית‪ ,‬גם הוא הפך ללא יותר מאשר "מצות אנשים מלומדה" שאינה‬
‫מצליחה ביעודה של טהרה שבועית וגורם לקרבה מרבית עם הקב"ה‪.‬‬

‫כתרגיל בדימוי מודרך‪ ,‬סעודה שלישית מופיעה פעמיים‪ ,‬בצורה דומה‪ ,‬בבני מחשבה טובה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,28-30‬ובהכשרת האברכים‪ ,‬עמ' טז‪-:‬יח‪ .‬בשני המקומות התרגיל מובא כדוגמה של דימוי מודרך‬
‫האמור לפתח את הדמיון‪ ,‬על מנת להגיע לחיזוק הרגש וקרבה אל ה'‪ .‬בשניהם מופיעים גם הקדמה‬
‫וסכום‪ ,‬המסבירים את חשיבותו של התרגיל‪ .‬בבני מחשבה טובה‪ ,‬אות יא‪ ,‬הרב ק”ק פותח את הדיון‬
‫בקביעת הצורך להיות מודע לרגשות‪:‬‬
‫לזאת מזהרת ומכרזת חברתנו לכל אחד מחברי'‪ ,‬הוי יודע להסתכל‪ ,‬ובכל‬
‫דבר אשר מתרחש בקרבך ומחוצה לך תדע איך להסתכל‪ ,‬ואין הסתכלות‬
‫ראיה על דבר הנמצא בלבד‪ ,‬רק מין לידה‪ ...‬ולא הרגשות קטנות בלבד‬
‫עוברות בו ונאבדות מתוך חוסר יכולת ההסתכלות‪ ,‬רק גם מצוות שלמות‬
‫עוברות בו כלעומת שבאו‪ ,‬הרגיש מה בקרבו ואי אפשר לו להתרכז‬
‫ולצייר ולדעת מה הרגיש ובמה שונה הרגשתו בליל יוהכ"פ מראש השנה‬
‫ומליל פסח וכדומה‪ ,‬לכן אנו מזהירים למד את עצמך להסתכל‪ ,‬ובכלל‬
‫תהיה לאיש שמחפש את ד' בכל מקום אולי ימצא את הא‪-‬ל מסתתר ואת‬
‫קדושת כבודו וכאשר תבקשהו תמצאהו‪ ,‬איפה תמצאהו? בך ובכל‬
‫‪788‬‬
‫סביבותיך‪.‬‬
‫הרב ק"ק קובל על כך שאנשים אינם ערים לרגשותיהם כי הם אינם יודעים איך להסתכל בהם‪ .‬לכן‬
‫הרבה רגשות‪ ,‬כולל רגשות חשובים של מצוות‪" ,‬הולכים לאיבוד"‪ .‬לא רק זה‪ ,‬אלא אפילו‬
‫כשהיהודי אכן מצליח להרגיש משהו פנימי‪ ,‬הוא מרגיש רק הרגשה דתית כללית‪ ,‬ללא שום הבחנה‬
‫בין החוויה הרגשית של‪ ,‬למשל‪ ,‬חג זה או אחר‪ .‬כל זה מהווה אסון רוחני מכיון שבמצב כזה אין‬
‫שום אפשרות להפיק תועלת גדולה ממגוון החוויות הדתיות שאנחנו עוברים כל הזמן בקיום‬
‫המצוות‪ .‬כל זה גורם לאישיות דתית רדודה ושטחית‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ההסתכלות הזאת נחוצה גם‬
‫כטכניקה "לראות" את ה' במציאות הגשמית הפנאנתיאיסטית‪ .‬לכן התרגיל בדימוי מודרך על‬
‫החוויה הדתית )של סעודה שלישית( עצמה‪ ,‬מתגלה כאן כמרכיב מרכזי בתהליך פיתוחו של החסיד‬
‫הראוי‪ ,‬ה"בעל נפש" הרגשי‪ ,‬שחי תמיד בתודעה אקוטית של נוכחות הבורא בכל‪.‬‬

‫‪788‬‬
‫בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .27-28‬ועי' דברי‪ ‬רבי‪ ‬מנחם‪ ‬מנדל‪ ‬מקוצק‪ ,‬אצל‪ ‬מ' בובר‪ ,‬אור‪ ‬הגנוז‪ :‬סיפורי‪ ‬חסידים‪ ,‬ירושלים‪ ‬ותל‪ ‬‬
‫אביב‪ ‬תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪'" :433‬היכן‪ ‬דר‪ ‬השם?' בשאלה‪ ‬זו‪ ‬הפתיע‪ ‬הרבי‪ ‬מקוצק‪ ‬למדנים‪ ‬אחדים‪ ‬שנתארחו‪ ‬אצלו‪ .‬הם‪ ‬צחקו‪ ‬עליו‪...‬‬
‫'מלוא‪ ‬כל‪ ‬הארץ‪ ‬כבודו!' הרבי‪ ‬השיב‪'...‬השם‪ ‬דר‪ ‬במקום‪ ‬שנותנים‪ ‬לו‪ ‬להיכנס'"‪ .‬על‪ ‬פי‪ ‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬ברמה‪ ‬האונטולוגית‪ ‬ה'‬
‫נמצא‪ ‬כל‪ ‬הזמן‪ ‬בכל‪ ‬מקום‪ .‬יש‪ ‬חסרון‪ ‬מצידנו‪ ‬שאנחנו‪ ‬איננו‪ ‬תמיד‪ ‬רגישים‪ ‬לכך‪ .‬לעומתו‪ ,‬הרבי‪ ‬מקוצק‪ ‬קובע‪ ‬שיש‪ ‬כוח‪ ‬בידי‪ ‬אדם‪ ‬‬
‫כביכול ‪ ‬למנוע ‪ ‬כניסת ‪ ‬ה' על ‪ ‬ידי ‪ ‬מעשיהם‪ .‬לא ‪ ‬ברור ‪ ‬שיש ‪ ‬כאן ‪ ‬מחלוקת‪ ,‬כל ‪ ‬אחד ‪ ‬שם ‪ ‬דגש ‪ ‬על ‪ ‬פן ‪ ‬אחר‪ ,‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬על ‪ ‬הפן‬
‫האונטולוגי‪ ,‬והרבי‪ ‬מקוצק‪ ‬על‪ ‬כוחו‪ ‬של‪ ‬אדם‪" ‬להפריע" לנוכחות‪ ‬ה'‪.‬‬

‫‪233‬‬
‫לאחר הקדמה והצהרת כוונות זו‪ ,‬הרב ק"ק רושם את התרגיל עצמו‪ .‬גם לתרגיל יש מעין הקדמה‪,‬‬
‫המשתמשת ברעיון ההקדמה הכללית הנ"ל ומשליכה על הנושא של סעודה שלישית כדוגמה‬
‫מובהקת של חוויה דתית חזקה ביותר‪ ,‬שאיננה נערכת כראוי‪ ,‬ולכן מאבדת את השפעתה על החסיד‪.‬‬
‫כאן הרב ק"ק גם מטיח ביקורת "מוסרית" על החסיד‪ ,‬שבגלל עצלנותו מוכן להשלים עם מצבו‬
‫העגום‪ ,‬ואינו עושה מאמץ אמיתי לחוות את סעודה שלישית כמו שהוא אמור לעשות‪.‬‬
‫למשל אתה יושב בסעודה השלישית בשבת בחברת חסידים‪ ,‬האם אין‬
‫אתה מרגיש מאומה אז‪ ,‬הצדיקים אמרו ששעת שלוש סעודות היא השעה‬
‫של יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא‪ ,‬ומכ"ק‬
‫חותני הרה"ק זצ"ל שמעתי שהמגיד מקאזניץ זצ"ל אמר בשלש סעודות‬
‫שהיה בבחי' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה‪,‬‬
‫ואתה האינך מרגיש מאומה‪ ,‬שעה שיותר טובה מכל חיי העוה"ב עוברת‬
‫עליך ואין אתה יודע ומרגישה‪ ,‬בטח עצלותך מפתה אותך שוב‪ ,‬ומי ידמה‬
‫להמגיד ולשאר הצדיקים ז"ל‪ ,‬אבל כבר אמרתי לך שתשובה כזאת‬
‫תשובת היצה"ר שבך היא‪ .‬ד' ית' מלכותו בכל משלה‪ ,‬ואם הצדיקים זי"ע‬
‫הרגישו והתענגו מקדושתו ית' בבחי' רישא‪ ,‬אתה עכ"פ את בחינת‬
‫עקביים או עקביים דעקביים דקדושה תרגיש‪ ,‬אבל בטח גם אתה מרגיש‬
‫בך את השלש סעודות‪ ,‬גם לבך ומוחך מתנענעים‪ ...‬רק שאין אתה יכול‬
‫להתבונן ולהסתכל‪ ,‬והרעם והרעש אובדים ונפסדים בך עד שכמעט לא‬
‫תדע שד' אלקיך בא וכל קדושיו עמו‪.‬‬
‫התירוץ השגור בפיו של החסיד‪ ,‬שאסור לצפות ממנו להרגיש מה שהצדיקים הגדולים הרגישו‪,‬‬
‫נדחה כמעט על הסף‪ .‬נכון שאי אפשר לדרוש מחסיד רגיל להגיע לרמת המגיד מקוזניץ‪ ,‬אבל מצד‬
‫שני‪ ,‬גם אסור שה' יבא "לבקר אותו" והוא ישאר לגמרי אדיש למאורע גדול כזה! הדרך להתמודד‬
‫עם הבעיה היא פיתוח הרגש‪ ,‬הדמיון וההסתכלות‪ ,‬על ידי תרגילים כמו זה על סעודה שלישית‬
‫עצמה‪.‬‬
‫הסתכלות פשוטה בשלש סעודות למשל היא כך‪ ,‬עברה עליך השבת‪ ,‬יום‬
‫כולו של קדושה‪ ,‬מן השמים קדשו אותך וגם אתה קדשת את עצמך ביום‬
‫זה‪...‬ישבת התבודדת בינך ובין קונך‪ ,‬או יחד עם חבריך עסקת בתורה‬
‫ובשיח של קדושה וחסידות‪ ...‬ובכל שעה ושעה הרגשת שאתה עולה‬
‫ממצב אל מצב‪ ,‬ומן מדרגה קדושה אל מדרגה יותר קדושה עד שקרבת‬
‫אל שלש סעודות מרום קצו של השבת‪ ,‬רעוא דרעוין‪ ,‬סעודה היא מג'‬
‫סעודות‪ ,‬אבל מרגיש אתה שכבר אין המקום והמצב עתה לשבוע בבשר‬
‫ודגים‪ ,‬רק לחפש את הא‪-‬ל מסתתר‪ ...‬ויושב אתה עם חבריך ג"כ מבקשי‬
‫פני ד'‪ ,‬ובחושך אתם יושבים‪ ,789‬מנהגי ישראל תורה הם‪ ,‬כי מתאימים הם‬
‫‪    789‬עי' וורטהיים‪ ,‬עמ' ‪ ,152‬על‪ ‬הישיבה‪ ‬בחושך‪ ‬בסעודה‪ ‬שלישית‪ ‬אצל‪ ‬החסידים‪" .‬החסידים‪ ‬האמינו‪ ‬כי‪ ‬נשמות‪ ‬מ'עלמא‪ ‬דקשוט'‬
‫באות‪ ‬לשמוע‪ ‬את‪ ‬תורתו‪ ‬של‪ ‬הצדיק‪ ‬בסעודה‪ ‬זו‪ ‬ולכן‪ ‬נהגו‪ ,‬שלא‪ ‬להדליק‪ ‬את‪ ‬הנרות‪ ‬קודם‪' ‬שמא‪ ‬יראו‪ ‬הנשמות‪ ‬את‪ ‬האור‪ ‬של‪ ‬העולם‪ ‬‬
‫הזה‪ ‬ויחשיך‪ ‬להם'" )בשם‪ ‬ספר‪ ‬שארית‪ ‬ישראל‪ ‬להמגיד‪ ‬מקוזניץ(‪ .‬גם‪ ‬הסעודה‪ ‬שלישית‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬הנ"ל‪ ‬היה‪ ‬בחושך‪.‬‬

‫‪234‬‬
‫את פעולת הגוף למצב הנפש באותה שעה‪ ,‬כי אית חושך ואית חושך‪...‬‬
‫לא עולם ולא דברי העולם נראים כבר‪ ...‬במוחך ובלבך אף בחושי גופך‪,‬‬
‫מוכרח גם גופך בפועל ממש לשבת בחושך‪ ...‬ד' מסתתר בחושך‪ ,‬ואחר‬
‫חפוש ובדיקה שבכל השבת באת אל הערפל אשר שם האלקים‪ ,‬בקשת‬
‫ומצאת את שאהבה נפשך‪ ,‬מתקרבת היא אליו ונמסת בקדושתו‪ ,‬כל החדר‬
‫מלא מפמליא של מעלה‪ ,‬ואתה דוחק את עצמך דרך כל הפמליא הקדושה‬
‫אל קודש הקדשים‪ ,‬משתוקקת נפשך להכנס לפני ולפנים ולבוא אל‬
‫המקום אשר שם אלקים‪ .‬אחזתיו ולא ארפנו‪.‬‬
‫סעודה שלישית מתוארת בתרגיל כשיא של השבת )"רעוא דרעוין"(‪ .‬כל היום היהודי מיטהר‪,‬‬
‫מתקדש ועולה למעלה‪ .‬כשהוא סוף סוף מגיע לסעודה שלישית הוא במצב של דריכות רוחנית‬
‫מובהקת‪ ,‬ואז בחוויה של הישיבה בחושך )שלדעתו של הרב ק"ק מהווה דוגמה להתאמה המלאה‬
‫בין מנהגי ישראל ובין המצב הרוחני‪-‬גופני של היהודי(‪ ,‬הוא מוכן לחפש ולגלות את ה' המסתתר‬
‫שם בחושך‪ .‬אז הוא דוחק את עצמו פנימה ומגיע למצב של דבקות בה' שהוא שואף אליו‪ .‬אבל כל‬
‫זה רק בתרגיל‪ .‬כאמור‪ ,‬החסיד הרגיל אינו ער לכל זה ולכן הוא חייב לתרגל אותו על מנת לרכוש‬
‫את היכולת "לראותו" בהסתכלותו‪ .‬אם הוא יצליח בכך‪ ,‬הוא כבר יהיה בדרך המלך להפוך ל"איש‬
‫הרוח ובעל מחשבה טהורה"‪ ,‬כמו שאנו קוראים בסיכום לתרגיל‪.‬‬
‫הסתכל והתבונן‪ ,‬כי כל זה עובר בנפשך רק אתה לא התבוננת ולא ידעת‪,‬‬
‫והאם אפשר שבמצב רוח כזה לא ישאיר רשימה על כל השבוע‪ ,‬הן אמת‬
‫שבאמצעי זה של התבוננות כבר די לך‪ ,‬ואם תתבונן ותסתכל בכל‬
‫הרגשותיך שעוברות בך‪ ...‬כבר יהיה די לך להתעלות ולהעשות לאיש‬
‫הרוח ובעל מחשבה טהורה‪ ,‬שיתגלה בך מחשבה עילאה לראות רק‬
‫קדושה ורוחניות וכבוד ד' שמלא כל הארץ‪ ,‬אבל כיון שהרבה חושים‬
‫ויכוליות ישנם עוד באיש ישראל‪ ,‬ואת כולם צריך הוא להוציא לד'‪ ,‬ובכל‬
‫אברי נפשו צריך הוא לחבק אותו ית'‪ ,‬לכך נדבר גם הלאה אי"ה מחובות‬
‫‪790‬‬
‫ואמצעי בני מחשבה טהורה‪.‬‬
‫בהכשרת האברכים יש גם דימוי קצר על ביקור בבית המקדש‪ ,‬עם ההמלצה "כשתבא להתפלל יקל‬
‫לך לעורר עצמך"‪ .‬שם הרב ק"ק גם מביא עצה בשם אביו לדמיין מצבים של מצוקה אישית של‬
‫עצמו או של אחרים‪ 791.‬תרגיל זה אמור לגרום לחסיד להחליף את פחדיו הרגילים בפחד החיובי –‬
‫יראת ה' הטהורה‪ .‬בסוף החלק על דימוי מודרך בהכשרת האברכים‪ ,‬הרב ק”ק מסכם את כל הנושא‬
‫ומוסיף עוד הסבר על חשיבותו‪:‬‬

‫‪ 790‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪    .30-27‬ועי' גם ‪ ‬הכשרת ‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' יח‪ :‬בסוף ‪ ‬התרגיל ‪ ‬המקביל‪" ,‬והיא ‪ ‬דרישתנו‪ ,‬שלא ‪ ‬נפש‪ ‬‬
‫המציירת‪ ‬לנו‪ ‬מעצמה‪ ‬דברים‪ ‬הדיוטים‪ ‬נגלה‪ ‬לנו‪ ,‬רק‪ ‬המציירת‪ ‬דברים‪ ‬קדושים‪ ‬ומראות‪ ‬הקודש‪ ‬נגלה‪ ‬מקרבנו‪ ,‬ומעצמה‪ ‬תגלה‪ ‬אותן‪ ‬‬
‫מבלי‪ ‬שנצטרך‪ ‬אנו‪ ‬לבקש‪ ‬לה‪ ‬מחשבות‪ ‬ומראות"‪.‬‬
‫‪ 791‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לב‪:‬‬

‫‪235‬‬
‫לכן אף שבאופני התחזקות המחשבה שהצענו לפניך לעיל גם ההתרגשות‬
‫שלך תתחזק כי גם מהשלש סעודות וגם מיצ"מ ומכל דבר אשר תלמד‬
‫בתנ"ך והגדות חז"ל שתצייר לך במחשבותך‪ ,‬וגם מהמחשבות שהבאנו‬
‫מספ"ק לחשבן ולציירן לך במחשבה חזקה‪ ,‬מהן גם תתרגש‪ .‬ולא עוד‬
‫אלא שלפי שכתבנו לעיל בפ"ד כל איש ישראלי גם בטבעו מתרגש הוא‪,‬‬
‫וגם נפשו מעצמה תמיד מתפעלת ומתרגשת‪ ,‬והחסרון הוא במחשבתו‬
‫שאינה חזקה וקדושה להיות מצע להתרגשיותנו‪ .‬וכיון שבהתחזקות‬
‫מחשבותינו כבר אנו עוסקים אפשר יש לאמור די לנו בזה ואין אנו צריכים‬
‫להשתדל יותר‪ ,‬זולת בהתחזקות מחשבותינו לבד‪ ,‬כהאופנים הנ"ל‪ .‬לא כן‬
‫הוא‪ ,‬מוכרחים אנו להשתדל בהתרחבות התרגשותנו גם לעצמה‪ ,‬תוספת‬
‫על התחזקותנו שאנו משתדלים ע"י התחזקות מחשבותינו‪ .‬כי אין אנו‬
‫רשאים להשמיט שום יכולת ואמצעי מבלי לשמש בו לתכליתנו זה‪ ,‬וככל‬
‫שנוסיף להיות אישיים מתרגשים ובעלי מחשבה נוסיף להיות חסידים‬
‫‪792‬‬
‫ועובדי ד'‪.‬‬
‫כאן ברור שלא רק התרגילים בדימוי מודרך‪ ,‬אלא גם חיזוק המחשבה עצמה‪ ,‬רחוקים מאד מלהיות‬
‫המטרה הסופית‪ .‬הם טכניקות לעורר את כוח ההתרגשות‪ ,‬שהיא יותר חשובה ויותר מרכזית )אף על‬
‫פי שבסופו של דבר גם היא "אמצעי"( במסע של החסיד להפוך את עצמו לחסיד ועובד ה' אמתי‪.‬‬

‫הדימוי האחרון שנביא הוא דימוי ארוך שנמצא בהקשר אחר לגמרי‪ .‬במבוא השערים פ"ה‪ ,‬בדיון‬
‫על מהות החסידות‪ ,‬הרב ק”ק עוסק בנסיעתו של החסיד אל חצר רבו‪ 793.‬כחלק מטענתו שהחסידות‬
‫ירדה רבות מחוזקה הרוחני המקורי‪ ,‬הרב ק”ק מדגיש את ההבדל בין הנסיעה לחצרו של הרבי כפי‬
‫שהיתה פעם‪ ,‬ובין הנסיעה כיום‪ ,‬שהיא הרבה פחות משמעותית‪:‬‬
‫אם לא יסע אל רבי‪ ,‬או אף אם יסע ולא יסע כמו שצריך החסיד לנסוע‪,‬‬
‫וכמו שצריך להמצא שמה אצל רבו‪ ,‬ואת יחודים הללו לא יעשה‪ ,‬גם הוא‬
‫אינו חסיד‪ .‬וירידת החסידות בדורינו‪...‬שמקילים בנסיעתם שמה‪ ,‬וגם אינה‬
‫נסיעה חסידית הצריכה להיות‪ ,‬ונחזה אנן החילוק בין הנסיעה אשר‬
‫מלפנים כפי שאיתא בספ"ק ובפרט במאו"ש‪ ,‬באיזה מקומות‪ ,‬וגם כפי‬
‫ששמענו מחסידים זקנים‪ ,‬לבין נסיעת החסיד עתה‪.‬‬
‫לאחר הקדמה זו‪ ,‬הרב ק”ק מביא דימוי מודרך ארוך על כל תהליך הנסיעה לרבי איך שהיתה פעם‪.‬‬
‫הוא מתאר בלשון ציורית ביותר את ההשפעה הרוחנית האדירה על החסיד הנוסע‪ .‬נביא כמה‬
‫קטעים מתוך התרגיל‪ ,‬המתחיל כשהחסיד מחליט על הנסיעה לרבו‪.‬‬
‫אז כשעבד האיש והאברך את ד' בתורה ועבודה ורצה לקדש את עצמות‪...‬‬
‫אמר אסע אל הרבי שלי‪ ,‬שם בהר בית ד' אין להיצה"ר כ"כ שליטה‪.‬‬

‫‪    792‬שם‪ ,‬עמ' מג‪:‬‬


‫‪   793‬עי' גם‪ ‬לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬היחס‪ ‬בין‪ ‬החסיד‪ ‬ובין‪ ‬הרבי‪ ,‬עמ' ‪.118-128‬‬

‫‪236‬‬
‫והרבי יורני את דרך הקודש‪ ,‬וגם בציצית ראשי יאחזני ויוציאני‬
‫מנמיכיותי‪ ,‬אתקשר בו‪ ,‬ובע"כ יטהרני‪ ...‬הן גם פחד אחזהו כי הרבי יכיר‬
‫את כל מעשיו הלא טובים שעשה‪ ,‬אבל אדרבא זה הוא חפצו ותשוקתו‬
‫להראות לרבו את כל נגעיו כדי שיטהרנו‪ ,‬והוא הרבי‪ ,‬תקות חייו של‬
‫עוה"ז ושל עוה"ב‪ .‬ובשבירת לב ותקוה זו הלך אל הרבי‪ .‬דרך הילוכו‬
‫מיד דרך תשובה הי'‪ ,‬כי איפה הוא הולך‪ ,‬לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו‪,‬‬
‫א"כ אל ד' הוא שב‪.‬‬
‫מטרת הנסיעה היא הרצון להתחזקות דתית ותשובה שהחסיד מרגיש שישיג רק עקב השפעת רבו‬
‫עליו במפגש החי ביניהם‪ .‬ואכן‪ ,‬המפגש הראשון עם רבו‪ ,‬מלא צפיה עזה והתרגשות רבה‪ ,‬משאיר‬
‫עליו רושם חזק מאד‪.‬‬
‫הן כבר ראה הרבה פעמים את רבו‪ ,‬ומ"מ האם אפשר לו לספר באומר‬
‫ודברים את אשר הוא מרגיש ב"השלום עליכם" כשמקבל את פני קדשו‪.‬‬
‫מה גדלה תשוקתו אז אליו‪ ,‬לבו וכל נשמתו כ"כ נמשכים אל רבו‪ ,‬עד‬
‫שאת כל עצמותו מוכן לתת כדי להתקרב ולהתדבק‪ ...‬ובכמה תשוקה רבו‬
‫מושיט לו את ידו‪ ,‬ובכמה תוכחה מאהבה מסותרת הוא מביט בו‪ .‬וכבר די‬
‫לו‪ ,‬כבר מרגיש הוא את פעולתו בו‪ ,‬רץ הוא אל בית המדרש ומשליך את‬
‫כולו בתורה ובעבודה‪.‬‬
‫השיא של חווית הביקור בחצר הרבי מתרחש כמובן באוירה המיוחדת של השבת‪.‬‬
‫כה עברו יומים קודם השבת וכבר ראה שנהפך הוא לאיש אחר‪,‬‬
‫בתשובותיו אשר ישוב לד'‪ ...‬הלואי יהי' בביתו כמו שהוא עתה גם קודם‬
‫השבת‪ .‬אבל בהתקרב השבת‪ ,‬אז בהתפילות‪ ,‬בהקידוש של הרבי‬
‫ובשלחנות הטהורות אשר נוהג‪ ,‬הרגיש בפועל ממש איך רבו דחה את‬
‫עוה"ז‪ ,‬ותחתם את עולמות העליונים הוריד להם‪ ,‬ובפרט כשפתח הרבי‬
‫בדברי תורה הרגישו כולם‪ ,‬כי בוקע הוא רקיעים ואת התורה מוריד להם‬
‫מאצילות לבריאה‪ ,‬ומבריאה ליצירה ומשם לעשי'‪ ...‬והדיבור בעצמו של‬
‫רבם‪ ,‬באיזה אופן אמר להם התורה‪ ,‬בחוש ראו שנמצא הוא אז במרום‪,‬‬
‫‪794‬‬
‫ומשם דיבר אליהם את דבר ד'‪.‬‬
‫לפי מה שהרב ק"ק מוסיף בהמשך‪ ,‬האברך נשאר בחצרו של הרבי כמה שבועות לפני שחזר הביתה‪,‬‬
‫מחודש ורענן‪ ,‬מלא השראה רוחנית‪ .‬ככה צריכה להיות הנסיעה של החסיד אל רבו‪ .‬אבל כל זה‬
‫בעבר‪ ,‬וכיום המצב השתנה לגמרי‪ ,‬והנסיעה הקצרה והמאולתרת היא עוד סימפטום של המצב‬
‫הגרוע של החסידות בכלל‪ .‬לאחר תיאור מזעזע של החילון בקרב ילדי חסיד אחד‪ ,‬אותו החסיד סוף‬
‫סוף מחליט לנסוע אל רבו‪ .‬אבל לא כמו בעבר‪ ,‬הוא אינו נוסע מתוך צפיה להתעלות רוחנית‬
‫ולקדושה‪ ,‬אלא מתוך יאוש מוחלט‪ .‬ולנסיעה חשובה זו הוא מקציב רק שבת אחת בלבד‪ .‬התוצאות‬

‫‪ 794‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' לט‪-.‬מ‪:‬‬

‫‪237‬‬
‫כמובן מאכזבות ביותר‪.‬‬
‫ומתוך עצבות ונפילה זו יש אשר יזכיר א"ע ואומר אסע אל הרבי שלי על‬
‫שב"ק‪ ,‬הרבה שבתות עוברים שטרדותיו וצרותיו מעבירות אותו מבלי‬
‫אשר יוכל לבצע את רצונו זה‪ .‬וכשכבר נוסע מתי נוסע‪ ,‬ביום וא"ו לעת‬
‫ערב ובמוצשב"ק כבר ממהר א"ע לשוב לברוח אל הגיהנום‪ ...‬ואיך הוא‬
‫שם בכל השבת‪ ,‬יש שבליל שבת עיף הוא‪ ...‬ואינו נותן לב כי הוא חסיד‬
‫ואצל רבו עתה נמצא‪ ,‬אף אם רבו אומר תורה‪ ,‬או שישן הוא אז‪ ,‬או אם גם‬
‫ער הוא‪ ,‬אינו יכול לתת לב ולצמצם את רעיונו להאזין אליו‪ ...‬כן גם הוא‬
‫אינו יודע מה רבו מדבר‪ ,‬דברים נשברים כחרסי כדים נשברים מתגלגלים‬
‫במוחו‪ ,‬חסידות‪ ,‬יראה עילאה‪ ,‬תתאה‪ ,‬אהבה‪ ,‬לתקן לזכך א"ע‪ ,‬הרגשה‪,‬‬
‫ספירות‪ ,‬אשר רק מרגיזים את רוחו ולא יותר‪ ,‬ובכלל בכל השבת מרגיש‬
‫א"ע כמרוחק מה לו ולחסידות מה לו ולעבודה‪ ,‬עד שלפעמים עוד אינו‬
‫מבין למה זה הרבי עוד מבקש עתה חסידות עבודה גבוהה מאתנו‪ ,‬מה לנו‬
‫ולגדלות מה לנו ולחסידות גבוהה‪ ,‬ובמוצש"ק ממהר א"ע למסור את‬
‫הפתקא ושופך את רוחו הנשבר‪ ...‬ואץ לדרכו‪ .‬ובדרכו או בביתו יש‬
‫לפעמים שרעיונות עוד יותר גרועות מבהילות אותו‪ ,‬רעיונות אשר‬
‫קצוותיהן באפיקורסות ר"ל נוגעות‪ ...‬שמפני נפילתו והתרחקותו כ"כ מן‬
‫החסידות לא הרגיש בנסיעתו זו מאומה‪ ,‬ואז חושב ומאי אהנו לן רבנן‪,‬‬
‫ומה הוספתי בנסיעתי‪ ...‬כמו שהייתי קודם נסיעתי כן אני גם עתה‪ .‬ויהי‬
‫כעבור איזה חדשים וחבריו שואלים אותו אם שוב יסע על שבת‪ ,‬עונה‬
‫הוא להם תירוצים שונים מבלי אשר יסע‪ ,‬ובלבו חושב לא ראיתי מה‬
‫‪795‬‬
‫הועלתי אז בנסיעתי‪ ,‬אף בגשמיות לא ראיתי שיוטב מצבי כ"כ מאז‪.‬‬
‫אחר כך הרב ק”ק מבקר את הנסיעה הקצרה הזאת‪ ,‬והזמן הארוך שעובר בין כל נסיעה לנסיעה‪ ,‬אבל‬
‫זה יותר קשור לנושא ירידת החסידות מאשר לנושא של דימוי מודרך‪ .‬הרב ק”ק כאן‪ ,‬בתרגיל על‬
‫הנסיעה "של פעם"‪ ,‬רוצה לעורר בקורא התרגשות רבה וכיסופים חזקים להתקשר קשר עמוק ואמתי‬
‫לרבו‪ ,‬שכמובן יתבטא גם כן הלכה למעשה בנסיעה ראויה‪ ,‬יותר ארוכה‪ ,‬למטרות רוחניות נשגבות‪,‬‬
‫ולא רק מתוך יאוש‪ ,‬ומאופיין ביותר ישוב הדעת ושמחה במשך הביקור‪ .‬לאחר ביקור כזה החסיד‬
‫יתמלא ביראה‪ ,‬אהבה ותשובה עקב השפעת רבו‪ ,‬ולא יגיע ליאוש עוד יותר חזק מתוך תחושה‬
‫ששום דבר לא השתנה‪ .‬כמובן חסיד כזה יחזור אל רבו בתדירות יתר‪ ,‬לעומת החסיד ה"מודרני"‬
‫שמסרב לחזור‪ .‬קשר כזה דורש השקעה מרבית‪ ,‬הן בזמן‪ ,‬והן ברגש‪ ,‬וגם אמונת חכמים‪ .‬החסיד‬
‫בעבר נותן את הקרדיט לרבו על מצבו היותר טוב‪ ,‬מה שאין כן החסיד השני שמאשים את רבו‬
‫בחוסר יכולת להרים אותו ממצוקתו‪ .‬מכיון שלפי הרב ק"ק אי אפשר להיות חסיד על ידי לימוד‬
‫בספרים בלבד‪ ,‬אין מנוס מלגרום לחסיד להשתוקק לרבו ולחיזוק הקשר אתו‪ ,‬גם על ידי הנסיעה‬
‫אליו‪ .‬מכאן אולי ניתן לשער שהרב ק”ק הרגיש בעצמו שחסידיו אינם מתייחסים אליו כראוי‪ ,‬אבל‬

‫‪ 795‬שם‪ ,‬עמ’‪ ‬מא‪-:‬מב‪.‬‬

‫‪238‬‬
‫‪796‬‬
‫אין לזה כל תיעוד‪.‬‬

‫ראינו אפוא שהרב ק"ק פרס בפני הקורא מגוון תרגילי דימוי מודרך‪ ,‬כשכולם מבוססים על החוויה‬
‫הדתית היהודית הפרטיקולארית‪ .‬לא לכולם מטרה אחידה‪ .‬יש תרגילים‪ ,‬כמו "יום המוות"‪,‬‬
‫האמורים לעזור במלחמה נגד יצר הרע ולעורר תפילה בכוונה‪ .‬יש תרגילים‪ ,‬כמו "יציאת מצרים"‪,‬‬
‫הבאים להפוך את לימוד התנ"ך והמדרש ליותר מציאותי‪ ,‬חוויתי ורגשי‪ .‬ויש גם תרגילים‪ ,‬כמו‬
‫"סעודה שלישית"‪ ,‬שבאים להפוך את קיום המצוות ממעשה חיצוני ובנאלי לחוויה דתית רגשית‬
‫המתקרבת אל האקסטזה‪ .‬כולם גם אמורים לתפקד כחלק ממגוון טכניקות שעוזרות לאברך החסידי‬
‫לפתח את רגשותיו בעבודת ה'‪ ,‬ולקרב אותו מהמצב של התרגשות למצב היותר גבוה של התלהבות‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬התרגילים בדימוי באים גם לפתח "מחשבה חזקה" ו"ראיה עילאית"‪ ,‬שהם מרכיבים‬
‫‪797‬‬
‫שמאפיינים את הרעיון הנבואי של החסידות כפי שהוא משתקף בכתבי הרב ק"ק‪.‬‬

‫ב‪ :2‬הרב מנחם אקשטיין וספרו‬


‫בערך באותו הזמן שהרב ק”ק חיבר את בני מחשבה טובה‪ ,‬והעלה את שיטתו בתרגילי דימוי מודרך‬
‫על הכתב בפעם הראשונה )בסודיות(‪ ,‬חסיד אחר בפולין‪ ,‬הרב מנחם אקשטיין‪ ,‬שגם הוא נספה‬
‫בשואה‪ ,‬כתב ספר שעוסק בדימוי מודרך‪ ,‬בשם תנאי הנפש להשגת החסידות‪ ,‬שיצא לאור בתרפ"א‪.‬‬
‫לא ידוע על קשר כל שהוא בין המחברים או בין הספרים‪ ,‬וסביר להניח שהם נכתבו ללא כל השפעה‬
‫הדדית‪ .‬הספר תורגם ויצא לאור ביידיש בתרצ"ז‪ .‬מהדורה שניה בעברית יצאה לאור בבני ברק‬
‫בשנת תש"ך‪ .798‬בשנת ‪ 2001‬יצאה לאור מהדורה באנגלית תחת הכותרת ‪Visions of a‬‬

‫‪    796‬אולי‪ ‬חוץ‪ ‬מדרשת‪ ‬שבת‪ ‬שובה‪ ,‬דרך‪ ‬המלך‪ ‬עמ' שעד‪-‬שפב‪ ,‬שהבאנו‪ ‬במבוא‪ ,‬עמ' ‪ ,20-23‬שבה‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬מדבר‪ ‬על‪ ‬מאבקו‪ ‬נגד‪ ‬‬


‫חילול‪ ‬השבת‪ ‬שהתפשט‪ ‬בפיאסצנא‪.‬‬
‫‪    797‬עוד‪ ‬דוגמה‪ ‬נמצאת‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סז‪ .‬בהקשר‪ ‬של‪ ‬עריכת‪ ‬חשבון‪ ‬הנפש‪ ‬בתהליך‪ ‬התשובה‪" .‬ותחשוב‪ ‬מגדלות‪ ‬ד'‪...‬‬
‫ובמחשבתך‪ ‬אשר‪ ‬נתחזקה‪ ‬חשוב‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬העולמות‪ ...‬ובדמיונך‪ ‬שנתעלה‪ ‬ונתקדש‪ ‬הוי‪ ‬מציץ‪ ‬אל‪ ‬על‪ ...‬ועד‪ ‬עולם‪ ‬האצילות‪ ‬וספירותיו‪ ‬‬
‫הקדושות"‪ .‬דבריו‪ ,‬שקצת‪ ‬מזכירים‪ ‬את‪ ‬אגרת‪ ‬הבעש"ט‪ ‬על‪ ‬עלית‪ ‬הנשמה‪ ‬שלו‪ ,‬אולי‪ ‬קשורים‪ ‬גם‪ ‬ל"שיטת‪ ‬הראב"ד" בדימוי‪ ‬הא‪-‬ל‪.‬‬
‫‪  798‬במהדורה‪ ‬זו‪ ‬הושמטו‪ ‬קטעים‪" ‬ציוניים"‪ .‬קטעים‪ ‬אלה‪ ‬הוחזרו‪ ‬בתרגום‪ ‬האנגלי‪ ,‬שנעשה‪ ‬על‪ ‬פי‪  ‬הדפוס‪ ‬הראשון‪ ,‬ומופיעים‪ ‬שם‪ ‬‬
‫בעמ' ‪ .189-183‬הם‪ ‬עוסקים‪ ‬בהסטוריה‪ ‬כללית‪ ,‬ותולדות‪ ‬עם‪ ‬ישראל‪ ,‬ובעיקר‪ ‬בוועידת‪ ‬סן‪ ‬רמו‪ (1920) ‬שבה‪ ‬בעלות‪ ‬הברית‪ ‬קבלו‪ ‬‬
‫את‪ ‬הצהרת‪ ‬בלפור‪ ‬כבסיס‪ ‬לבית‪ ‬לאומי‪ ‬יהודי‪ ‬בארץ‪ ‬ישראל‪ .‬המחבר‪ ‬מביע‪ ‬רגשי‪ ‬תודה‪ ‬ותקוה‪ ‬בעקבות‪ ‬החלטת‪ ‬הועידה‪ .‬לאחרונה‪ ‬‬
‫יצאה ‪ ‬מהדורה ‪ ‬שלישית ‪ ‬בעברית‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשס"ו‪ ,‬על ‪ ‬יד ‪" ‬מכון ‪ ‬אבן ‪ ‬שתיה" עם ‪ ‬תת‪-‬כותרת ‪ ‬של ‪" ‬מדריך ‪ ‬להתבוננות ‪ ‬יהודית"‪.‬‬
‫לספר ‪ ‬מצורף ‪ ‬גם ‪" ‬דיסק ‪ ‬שמע ‪ ‬ובו ‪ ‬תהליכי ‪ ‬דמיון ‪ ‬מודרך ‪ ‬המובאים ‪ ‬בספר"‪ .‬גם ‪ ‬במהדורה ‪ ‬זו ‪ ‬הושמטו ‪ ‬הקטעים ‪ ‬ה"ציוניים"‪ ,‬כמו‪ ‬‬
‫שכותבים ‪ ‬משה ‪ ‬ארז ‪ ‬דורון ‪ ‬ועופר ‪ ‬שלמה ‪ ‬גיסין‪" ,‬בשער ‪ ‬הספר"‪  ,‬עמ' ‪" .7-8‬בהוצאה ‪ ‬השניה ‪ ‬נעשה ‪ ‬עיבוד ‪ ‬לשוני ‪ ‬מקיף‪ ,‬ונוספו‪ ‬‬
‫שמות ‪ ‬לפרקי ‪ ‬הספר ‪ ‬וכותרות ‪ ‬משנה‪ ...‬בהוצאתנו ‪ ‬עשינו ‪ ‬השוואה ‪ ‬לנוסח ‪ ‬ההוצאה ‪ ‬המקורית ‪ ‬והוספנו ‪ ‬פה ‪ ‬ושם ‪ ‬ענינים ‪ ‬שנשמטו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מסיבות‪ ‬שונות‪ ‬נמנענו‪ ‬מלשנות‪ ‬את‪ ‬הנוסח‪ ‬המוכר‪ ‬כיום"‪ .‬עי' גם‪ ‬יונתן‪ ‬מאיר‪ ,‬יריעות‪ :‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪33‬‬
‫ובהערה‪.254 ‬‬

‫‪239‬‬
‫‪ ,Compassionate World‬בתרגום של יהושע סטריט‪ ,‬שקודם לכך תרגם את צו וזרוז של הרב‬
‫ק"ק לאנגלית‪.‬‬

‫מעט מאד ידוע לנו על המחבר‪ ,‬שהיה חסיד ז'יקוב‪ ,‬בנו של הרב מרדכי אקשטיין‪ ,‬בין מנהיגי‬
‫הקהילה בעיירת רישא בפולין‪ .‬משם עבר הרב מנחם אקשטיין להתגורר לזמן מה בוין‪ ,‬ושם‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫חיבר את ספרו‪ .‬סטריט מעריך שהרב אקשטיין היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו כשחיבר את‬
‫הספר‪ ,‬המונה )במהדורה השניה( כמאה ועשרים עמודים‪ 799.‬לפני שניגש לניתוח של קטעים מן‬
‫הספר והשוואה בינו ובין כתבי הרב ק"ק‪ 800,‬נביא קצת מהדברים שנכתבו עליו‪ .‬קודם כל נראה את‬
‫דברי הרב מנחם אקשטיין עצמו‪ ,‬שנכתבו כהקדמה למהדורה ביידיש‪ 801,‬שיצאה לאור בירחון "בית‬
‫יעקב" בלודז'‪.‬‬

‫מאז קמה החסידות‪ ,‬רחקו ממנה מתנגדיה השונים והסתכלו עליה בבוז‪.‬‬
‫במיוחד אנשי ה"השכלה"‪ ,‬אשר במקביל לחסידות יצאה לאויר העולם‪,‬‬
‫ראו בחסידות תנועה הנלחמת במדע‪ ,‬תנועה השואפת להצר את רגלי‬
‫העם במחשכים‪ ...‬למרות שבאותה תקופה הצטרפו גאונים וגדולים‬
‫למחנה החסידות‪ ,‬לא היה בזה כדי לשנות לטובה את יחסם של‬
‫ה"משכילים" לחסידות‪ ...‬מחד גיסא נצבו ענקי רוח‪ ,‬בעלי מבט חובק‬
‫זרועות עולם‪ ,‬עשירים בחכמת החיים‪ ,‬שתבונתם בהירה באור השמש‪ ,‬הם‬
‫אגרו במחם הכביר את כל השיטות הפילוסופיות‪ ,‬לא רק מאוצרנו‬
‫המחשבתי‪ ,‬אלא גם מחכמי אומות העולם אותם ינקו ממבוע ראשון‬
‫וטהור‪ .‬הם ראו הכל והבינו הכל וכך העפילו לפסגות רוחניות שאיש לא‬
‫הגיע אליהן‪ .‬מאידך גיסא עמדו ננסים‪ ...‬לעגו להם מפני שלא היו‬
‫מסוגלים להבין אפילו את שיחת החולין של הגדולים‪.‬‬
‫כל מי שעמד על הנגודים‪ ...‬חייב היה לשאול את עצמו‪ ,‬כלום אי אפשר‬
‫לגלות לפני העולם שמץ ממה שענקים אלה השיגו? שמא אפשר להפיץ‬
‫כמה נצוצות מהאור הגדול‪...‬שהסתירה החסידות‪ ...‬ואשר ה"משכילים"‬
‫לא עמדו על מהותה‪ ,‬משום שלא התבגרו במובן רוחני במדה מספיקה‪.‬‬
‫שמא יתכן לכתוב בסגנון עממי ובצורה מתקבלת על הדעת שתבריק לעיני‬
‫הקורא ‪...‬‬

‫‪   799‬המידע‪ ‬על‪ ‬חייו‪ ‬מבוסס‪ ‬על‪ ‬הקדמתו‪ ‬של‪ ‬סורסקי‪ ‬למהדורה‪ ‬השניה‪ ‬ועל‪ ‬הקדמתו‪ ‬של‪ ‬סטריט‪ ‬למהדורה‪ ‬האנגלית‪.‬‬
‫‪      800‬אנחנו ‪ ‬נעשה ‪ ‬השוואה ‪ ‬בין ‪ ‬שיטות ‪ ‬הדימויים ‪ ‬של ‪ ‬שני ‪ ‬המחברים‪ ,‬ולא ‪ ‬נעסוק ‪ ‬בבדיקת ‪ ‬נושאים ‪ ‬אחרים ‪ ‬ששניהם ‪ ‬עוסקים ‪ ‬בהם‪.‬‬
‫לדוגמה ‪ ‬של ‪ ‬נושאים ‪ ‬שהרב ‪ ‬אקשטיין ‪ ‬מזכיר ‪ ‬שגם ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬עוסק ‪ ‬בהם‪ ,‬אפשר ‪ ‬לציין ‪ ‬את ‪ ‬שתית ‪ ‬יי"ש ‪) ‬עמ' מג(‪ ,‬ההתבודדות‪ ‬‬
‫ה"שלילית" )עמ' מט‪-‬נא(‪ ,‬מוסיקה‪) ‬עמ' עא(‪ ,‬שמיעה‪ ‬וראיה‪) ‬עמ' עז‪-‬עט(‪ ,‬עבודת‪ ‬המחשבה‪) ‬עמ' פח(‪ ,‬הסתכלות‪ ‬עצמית‪) ‬עמ'‬
‫צב(‪ ,‬הניצוצות‪ ‬שבכל‪ ‬דבר‪) ‬עמ' קכ(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪   801‬אין‪ ‬הקדמה‪ ‬למהדורה‪ ‬הראשונה‪.‬‬

‫‪240‬‬
‫שאלות אלו הפכו לבוערות בתקופה האחרונה‪ ,‬לאחר כשלונה של‬
‫ההשכלה‪ .‬כולם הגיעו לכלל דעה‪ ,‬כי החסידות אינה מרבה חושך‪ ,‬כפי‬
‫שסברו לפנים‪ ,‬התחילו כבר להבחין בנקודות האור שבחסידות‬
‫וברעיונותיה הנשגבים‪ .‬התחילו עוסקים בחסידות‪ .‬התפשטה האופנה כי‬
‫כל סופר יתרום את חלקו לנושא החסידות‪ .‬אולם כמה מועטת היא‬
‫ההבנה האמיתית בכל היצירות הספרותיות הללו? מה גדול הנגוד בין‬
‫חסידות אמתית ובין תחליף חסידות‪ ,‬כל מי שיש לו ידיעה בחסידות יוכח‬
‫על נקלה בזה‪.‬‬
‫בספר שלי ערכתי נסיון ראשון‪ ,‬למצוא את ההגדרות המתאימות ואת‬
‫הסגנון הנכון‪ ,‬שיביע את כללי החסידות היסודיים‪ ,‬שיהיו מובנים לכלל‬
‫הקוראים‪ .‬הכל לקוח ממקורות ראשונים ומוסבר בלשון פשוטה‪.‬‬
‫‪802‬‬
‫ב"ה ט"ו שבט‪ ,‬תרצ"ז‪ .‬מ‪.‬א‪.‬‬
‫הרב אקשטיין בא כאן להסביר את מניעיו בחיבור הספר‪ .‬הוא מצביע על ההתנגדות לחסידות‬
‫בכללה‪ ,‬אבל מתרכז בהתנגדות מצד ה"משכילים"‪ ,‬שהם באמת "ננסים" בהשוואה לענקי הרוח של‬
‫החסידות‪ .‬המשכילים מציירים את החסידות כתנועה פרימיטיבית‪ ,‬המתנגדת למדע ולקידמה‪ 803.‬זה‬
‫קורה‪ ,‬על פי דבריו‪ ,‬מכיון שהמשכילים לא הצליחו לרדת לסוף דעתה של החסידות‪ .‬החסידות‪ ,‬הוא‬
‫טוען‪ ,‬מבוססת על "כל השיטות הפילוסופיות‪ ,‬לא רק מאוצרנו המחשבתי‪ ,‬אלא גם מחכמי אומות‬
‫העולם"‪ ,‬טענה מקורית ומפתיעה עבור מחבר חסידי שכותב "מבפנים"‪ ,‬ולא מפי חוקר אקדמי‪.‬‬
‫הרב אקשטיין גם מצהיר על "כשלונה של ההשכלה"‪ ,‬אבל לא ברור למה בדיוק כוונתו‪ ,‬אלא אם כן‬
‫הוא מתכוון באופן כללי לאכזבה בתרבות האירופאית לאחר מלחמת עולם הראשונה‪ .‬עקב כשלון‬
‫זה‪ ,‬התעוררה לדבריו התעניינות חדשה בחסידות‪ ,‬שהפכה למוקד ספרותי‪ .‬הבעיה היא שספרות זו‬
‫היא באמת "תחליף חסידות"‪ ,‬לא חסידות אמיתית‪ 804,‬והרעיונות האמיתיים והנשגבים של החסידות‬
‫נשארים מחוץ להישג ידו של היהודי הממוצע‪ .‬מכל הנ"ל ברור שהמחבר לא התכוון בספרו לחזק‬
‫את החסידות של האברכים‪ ,‬כמו שאיפותיו של הרב ק"ק בבני מחשבה טובה‪ ,‬אלא להשתמש‬
‫ברעיונות החסידות על מנת להשפיע על כלל האוכלוסייה היהודית‪ ,‬שחיפשה תחליף רוחני אמיתי‬
‫לאחר האכזבה הקשה של "כשלון ההשכלה"‪ .‬בקשר למקורותיו שלו‪ ,‬אף על פי שהרב אקשטיין‬
‫הצהיר שגדולי החסידות גם שאבו ממקורות זרים‪ ,‬הוא מתבסס "רק ממקורות ראשוניים"‪ ,‬שלכאורה‬

‫‪   802‬מנחם‪ ‬אקשטיין‪ ,‬תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬להשגת‪ ‬החסידות‪ ,‬בני‪ ‬ברק‪ ,‬תש"ך‪ ,‬עמ'‪ ‬טז‪.‬‬


‫‪   803‬על‪ ‬העימות‪ ‬בין‪ ‬החסידות‪ ‬וההשכלה‪ ‬בתקופה‪ ‬יותר‪ ‬מוקדמת‪ ,‬עי' רפאל‪ ‬מאהלר‪ ,‬החסידות‪ ‬וההשכלה‪ ,‬מרחביה‪ ‬תשכ"א‪ .‬ועי' רבי‪ ‬‬
‫יוסף‪ ‬יצחק‪ ‬שניאורסאהן‪ ‬מליובאוויטש‪ ,‬אדמו"ר‪' ‬הצמח‪ ‬צדק' ותנועת‪' ‬ההשכלה'‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תשל"ח‪.‬‬
‫‪    804‬לא‪ ‬ברור‪ ‬למה‪ ‬מתכוון‪ ‬הרב‪ ‬אקשטיין‪ ,‬אבל‪ ‬אפשר‪ ‬שהוא‪ ‬חושב‪ ‬על‪ ‬המחקרים‪ ‬ההיסטוריים‪ ‬המוקדמים‪ ‬של‪ ‬דובנוב‪ ‬על‪ ‬החסידות‪ ‬‬
‫שפורסמו‪ ‬ב"הפרדס" החל‪ ‬מ‪ ,1894-‬וב"השילוח" מ‪ .1901-‬יותר‪ ‬סביר‪ ‬שהוא‪ ‬מתכוון‪ ‬לספרים‪ ‬של‪ ‬בובר‪ ,‬האמורים‪ ‬להציג‪ ‬את‪ ‬‬
‫החסידות ‪ ‬עצמה‪ ,‬ולא ‪ ‬להיות ‪ ‬יצירה ‪ ‬היסטורית ‪ ‬על ‪ ‬התנועה‪ .‬בובר ‪ ‬פרסם ‪ ‬את ‪ ‬גרסתו ‪ ‬של ‪ ‬סיפורי ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬ב‪ ,1906-‬וספרו ‪ ‬על‪ ‬‬
‫"אגדת" הבעל‪ ‬שם‪ ‬טוב‪ ‬ב‪.1908-‬‬

‫‪241‬‬
‫‪805‬‬
‫כוונתו למקורות חסידיים‪.‬‬

‫לפי מכתב הברכה מאביו‪ ,‬הרב מרדכי עקשטיין‪ ,‬למהדורה הראשונה‪ ,‬הספר נחשב בעיקר כתגובה‬
‫לבעיית החילון בקרב יהודים רבים‪ ,‬והתרחקותם מלימוד התורה ומקיום המצוות‪.‬‬
‫ב"ה ירח מרחשון תרפ"א‪ ,‬רישא יצ"ו‪.‬‬
‫בני אהובי מחמד נפשי מוה"ר מנחם נ"י‪ ,‬כעת בוויען‪.‬‬
‫קבלתי את ספרך שחברת‪ ,‬והשתוממתי מאד על רוחב בינתך‪ ,‬באיזו‬
‫אומנות נפלאה עלה בידך להוריד רעיונות נשגבים ונעלים כאלה על‪-‬ידי‬
‫משלים והקדמות ולהסבירם היטב לכל בני‪-‬אדם‪ .‬עלה בידך באופן נפלא‬
‫מאד‪ ,‬להלביש יפה במילים‪ ,‬קווים דקים מאותו האור הגדול‪ ,‬הממלא את‬
‫נשמת בני ישראל הדבוקים בתורת ד'‪ ,‬ולהראותם ברור לכל אדם‪ ...‬אין‬
‫שום ספק אצלי‪ ,‬שספרך יעשה בעז"ה רושם גדול מאוד אף בלב אותו‬
‫החלק שבעמנו אשר לדאבוננו כבר נתרחק מאמונתנו ותורתנו‪.‬‬
‫יתן ד'‪ ,‬שהפעולה הזו תקרב אותם ללמוד התורה וקיום מצוותיה‪ ,‬כדי‬
‫שיתעורר גם בנשמתם אותו הכח האלקי הטמיר בנפש כל אחד מישראל‪,‬‬
‫וידעו כולם מה היהדות דורשת מן האדם ומה היא נותנת לו‪...‬‬
‫אביך אוהבך כנפשו‬
‫‪806‬‬
‫מרדכי עקשטיין‬
‫על פי דברי אביו‪ ,‬הספר נכתב בעיקר‪ ,‬על מנת להלביש את הרעיונות הנשגבים של החסידות בלשון‬
‫ברורה‪ ,‬ועם הסברים המתאימים ליהודי הלא דתי ולקרבו שוב ליהדותו‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬נביא חלק קצר ממאמר "בשער" שנכתב למהדורת תש"ך‪ ,‬על ידי אהרון סורסקי‪ ,‬שגם‬
‫חיבר את הביוגרפיה של האדמו"ר מפיאסצנא שמופיעה בסוף ספרי חובת התלמידים ואש קודש‪.‬‬
‫לשם השגת החסידות דרושים תנאי נפש מיוחדים‪ ,‬השקפה ספציפית‪,‬‬
‫מבט מרומם יותר מעל פני העולם השפל‪ ,‬תכונות מחשבה מיוחדת ורצון‪-‬‬
‫ברזל מאין דוגמתו‪ .‬ובמגמה זו‪ ,‬לחנך את המבקשים להיכנס לטרקלינה‬
‫של החסידות בצעדיהם הראשונים‪ ,‬יצר המחבר ר' מנחם עקשטיין את‬
‫הספר שלפנינו‪ ,‬אותו קרא במהדורה הראשונה בשם "תנאי הנפש להשגת‬

‫‪   805‬עי' דברי‪ Starrett ‬בהקדמתו‪,‬‬
‫‪“we shall not comment on the possibility that he also drew upon some secular sources… elsewhere in the‬‬
‫”‪introduction, R. Menachem states that all material was taken from original hassidic sources.‬‬
‫‪ 806‬תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬להשגת‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' ‪ ‬קכה‪ .‬במהדורה‪ ‬זו‪ ‬השמות‪" ‬אקשטיין" ו"עקשטיין" משמשים‪ ‬בערבוביה‪ ,‬כמו‪ ‬שמצאנו‪ ‬גם‪ ‬‬
‫בשמות‪ ‬נוספים‪ ‬כמו‪" ‬אפשטיין" ו"עפשטיין"‪.‬‬

‫‪242‬‬
‫החסידות"‪.‬‬
‫ר' מנחם עקשטיין‪ ,‬שהיה בעצמו בן נאמן לתנועה הקדושה מתבלט‬
‫לפנינו בספרו זה כחסיד מעמיק שהשכיל לחדור לתוך מעמקי צפונותיה‬
‫של החסידות‪ ,‬לאחר שהרבה לעמול עם עצמו במבחן המעשי‪ .‬בחיבורו‬
‫שאף ליצור פרקי הדרכה לכל אשר נפשם שוקקה לעלות במעלות‬
‫החסידות‪ ,‬מיוסדים על ספרי היסוד של תורת החסידות ואבות התנועה‬
‫הקדושה‪ ,‬ולמצוא באמצעותם מסילות ללב הנוער החסידי דאז‪ ,‬בפולין‪...‬‬
‫הוא הצליח במשימתו מבחינה מסויימת‪ ,‬במדה יוצאת מן הכלל‪ .‬הגיש ‪...‬‬
‫את מבחר פרקי‪-‬מסותיו על "תנאי הנפש להשגת החסידות"‪ ,‬המשמשים‪,‬‬
‫ובצדק‪ ,‬מעין מבוא לשערי תורת החסידות‪ .‬ספרו כבש לבבות צבור‬
‫קוראים רחב מאד ורכש לו אהדה רבה‪.‬‬
‫בפרקיו‪-‬מסותיו אלו מנסה ר' מנחם עקשטיין לצלול למעמקי הנפש‬
‫הישראלית על כל נפתוליה לבטיה והתלבטויותיה; מנתח את מרבית‬
‫חלקיקי הנפש ומאתר את הנגיפים המסוכנים המקננים בה; מרומם את‬
‫המושגים‪ ,‬קורע אפיקי מחשבה חדשים לפני המעיין ומעניק לו השקפת‪-‬‬
‫עולם מזוככת יותר‪ ,‬מבט עילאי‪...‬‬
‫זהו לנכון ספר קלאסי לחינוך המחשבה החסידית‪ ,‬לפיתוח הרגש החסידי‪,‬‬
‫החיות והשמחה‪ ,‬החזון‪ ,‬ההתלהבות והאמונה‪ .‬ברכה רבה צפונה בו‪807 .‬‬
‫ההבדל היחידי בין דברי סורסקי לבין דברי הרב מנחם אקשטיין ואביו‪ ,‬הוא שהם הדגישו את פניית‬
‫הספר מחוץ לעולם החסידי אל היהודי המתבולל‪ ,‬וסורסקי מדגיש יותר את הפן הפנים – חסידי‪,‬‬
‫ורואה את הספר גם כספר הדרכה לנוער החסידי עצמו‪.‬‬

‫בספר חמשה עשר פרקים‪ ,‬וביניהם‪" :‬הדמיון המשחרר"‪" ,‬תרגילי מחשבה"‪ ,‬ו"שלבים בפתוח‬
‫המחשבה העילאית"‪ .‬הוא כמעט ואינו מביא ציטוטים ממקורות בכלל‪ ,‬אבל בכמה מקומות מצהיר‬
‫שהוא מייצג את "שיטת הבעש"ט"‪ 808.‬בנוסף לתרגילי דימוי מודרך‪ ,‬הוא גם כותב רבות על‬
‫הספירות‪ .‬הוא קורא להן "עשרת הכוחות הנפשיים"‪ 809,‬ונותן להן פירוש פסיכולוגי‪-‬רגשי‪ ,‬תוך כדי‬
‫נתינת עצות איך לפתח את המידות המקבילות לספירות בכיוון חיובי‪.‬‬

‫‪  807‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬יג‪-‬יד‪.‬‬


‫‪   808‬עי' במיוחד‪ ‬פרק‪ ‬יב‪" ,‬מה‪ ‬חידש‪ ‬רבינו‪ ‬הבעש"ט?"‪ .‬מענין‪ ‬לשים‪ ‬לב‪ ‬לכך‪ ,‬שזו‪ ‬היא‪ ‬שאלה‪ ‬שגם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬וגם‪ ‬הרב‪ ‬הלל‪ ‬צייטלין‪ ‬‬
‫עסקו ‪ ‬בה ‪ ‬באופן ‪ ‬גלוי‪ .‬לפי ‪ ‬הרב ‪ ‬אקשטיין ‪ ‬כאן‪  ,‬העיקר ‪ ‬בשיטת ‪ ‬הבעש"ט ‪ ‬הוא "עבודת ‪ ‬המחשבה" )עמ' פח(‪ .‬לרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬במבוא‪ ‬‬
‫השערים‪ ,‬עיקר‪ ‬החידוש‪ ‬של‪ ‬הבעש"ט‪ ‬הוא‪ ‬העבודה‪ ‬בגשמיות‪ ,‬ולרב‪ ‬צייטלין‪ ‬בספרן‪ ‬של‪ ‬יחידים‪ ,‬הוא‪ ‬ה"שלוש‪ ‬אהבות"‪.‬‬
‫‪  809‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬סב‪.‬‬

‫‪243‬‬
‫המחבר קורא לתרגילי דימוי מודרך "דמיון מלאכותי"‪ 810.‬בספר שבעה עשר תרגילים‪ ,‬על הנושאים‬
‫הבאים‪ :‬כדור הארץ‪ ,‬בעלי חיים וצמחים‪ ,‬מקומו של אדם על כדור הארץ‪ ,‬החלל‪ ,‬מיתתו של ילד‪,‬‬
‫חתונה‪ ,‬הצלחה כלכלית‪ ,‬הפסד כלכלי‪ ,‬עוני‪ ,‬בן אדם ממוצע‪ ,‬חשק‪ ,‬החיים בצבא‪ ,‬שלבי התפתחות‬
‫בן אדם )משעת העיבור ועד לקבורתו(‪ ,‬היום החדש‪ ,‬תהליך הצמיחה והניוון‪ ,‬אור רוחני והעליה‬
‫והירידה של מדינות‪ .‬מה שמרתק ברשימה זו הוא שאין שום "תוכן יהודי" פרטיקולארי מוגדר‬
‫בהם‪ .‬הם כלליים‪ ,‬ואפילו "כלל‪-‬אנושיים"‪ ,‬או "אוניברסאליים"‪ .‬המטרה היא לפתח מודעות‬
‫לרגשות‪ ,‬ורק אחר כך להשתמש בכלים אלה להשפיע על כוחות הנפש )המידות שמקבילות‬
‫לספירות(‪ .‬התרגילים גם אמורים לשחרר אותנו מדמיונות‪-‬שוא‪" .‬באיזו דרך אפשר להתרפא‬
‫מאותם הדמיונות המתעים?‪ ...‬על‪-‬ידי דמיונות אחרים אמיתיים‪ ...‬ראוי לנו‪ ...‬להתרגש ולהפעיל את‬
‫כוח‪-‬הדמיון שבנו‪ ,‬לפתחו ולהשלימו‪ ,‬כדי שנוכל לצייר בשכלנו דמיונות אמיתיים‪ ...‬להחליש‪ ...‬את‬
‫דמיונות‪-‬השוא המטעים"‪ 811.‬לשם דוגמה‪ ,‬נעיין בתרגיל הראשון‪ ,‬על כדור הארץ‪:‬‬
‫תחילה נבאר את הדמיון המאיר לנו ופוקח את עינינו לראות את מעמדנו‬
‫וערכנו האמיתי בעולם ואת שפלותנו הנוראה‪ .‬כדי להגיע לכך ראוי‬
‫להתחיל באופן זה‪ :‬ראשית‪-‬כל נשתדל לצייר לנו בשכלנו ובדמיוננו את‬
‫כדור‪-‬הארץ‪ .‬נדמה בנפשנו כאילו אנו רואים מרחוק את כדור‪-‬הארץ כולו‬
‫על יבשותיו וימיו‪ .‬כן נצייר לנו את כל העמים שבכל חלקי העולם‬
‫ללשונותיהם ולגבולותיהם‪ ,‬ואת מספר האנשים של כל אומה ולשון‪ .‬את‬
‫כל זה נשווה לנגד עיני רוחנו‪ ,‬כך שידמה לנו כאילו אנו רואים זאת לפנינו‬
‫‪812‬‬
‫ממש‪ ,‬בחוש‪-‬הראיה הגשמי שלנו‪.‬‬
‫לפנינו דוגמה של דימוי אנושי‪ .‬היינו אולי מצפים שהדימויים ילכו מהכלל אל הפרט‪ ,‬זאת אומרת‬
‫לנושאים יהודיים‪ ,‬אבל זה לא מה שקורה‪ .‬הם כן הופכים ליותר ספציפיים‪ ,‬אבל רק ברמה של ציור‬
‫בני אדם וחייהם במקום ספציפי בכדור הארץ וכדומה‪ ,‬ועד הסוף אין שום תוכן יהודי‪ ,‬מה שאולי‬
‫מחזק את הטענה שקהל היעד של הספר היה דוקא היהודים המתבוללים‪ .‬המחבר גם נותן עצות ‪-‬‬
‫איך‪ ,‬מתי ואיפה לעשות את התרגילים‪ ,‬שרובם קצרים מאד‪" .‬הזמן המתאים ביותר לאותה עבודה‬
‫הוא בבוקר‪ ...‬כוחותינו רעננים‪ ...‬לכן יקל לנו אז להשתלט על מחשבותינו‪ ...‬והמקומות המתאימים‬
‫ביותר לזה הם‪ :‬גנות‪ ,‬שדות ויערות‪ .‬בחוץ‪ ,‬בחיק הטבע‪ ,‬תחת כיפת השמים"‪ 813.‬אם נשווה בין‬
‫תרגילים אלה‪ ,‬ובין אלה של הרב ק”ק‪ ,‬שהם בדרך כלל יותר ארוכים‪ ,‬מיד נראה את ההבדל הבולט‬
‫שהזכרנו‪ .‬לכל התרגילים של הרב ק”ק יש תוכן יהודי ותורני מובהק‪ :‬שבת‪ ,‬פסח‪ ,‬יציאת מצרים‪,‬‬
‫בית המקדש‪ ,‬נסיעה לאדמו"ר‪ ,‬וכדומה‪ .‬לשם דוגמה נשווה בין התרגיל של הרב אקשטיין על‬
‫"מיתת ילד"‪ ,‬וזו של הרב ק”ק על "יום המיתה" שהבאנו לעיל בתחילת הפרק‪.‬‬

‫‪   810‬שם‪ ,‬עמ'‪ ‬כד‪ .‬זה‪ ‬לעומת‪" ‬דמיון‪ ‬טבעי" שהוא‪ ‬המחשבה‪ ‬החופשית‪ ‬והבלתי‪-‬מודרכת‪ ‬של‪ ‬האדם‪.‬‬


‫‪   811‬שם‪ ,‬עמ' כא‪.‬‬
‫‪   812‬שם‪ .‬ועי' עמ' פו‪" ,‬האדם‪ ‬צריך‪ ‬לחשוב‪ ‬תמיד‪ ‬בגדלות‪ ‬הבורא‪ ‬ובקטנות‪ ‬עצמו"‪.‬‬
‫‪   813‬שם‪ ,‬עמ' לט‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬אינו‪ ‬נותן‪ ‬עצות‪ ‬כאלה‪ ‬בקשר‪ ‬לתרגיליו‪.‬‬

‫‪244‬‬
‫עתה נבאר את אופן הדמיון השני‪ ,‬המלמד אותנו לפתח ולהרחיב את כלי‬
‫ההרגשה שבלבנו‪ ,‬כדי שנוכל לצאת מעצמיותנו‪ ...‬אחרי אשר כבר נראה‬
‫היטב בכוח דמיוננו את כל העולם ובוראיו בכלל‪ ,‬אזי נתחיל להתעניין‬
‫באנשים בפרט‪ ,‬מה הם עושים‪ ,‬מה הם מרגישים‪ ...‬בתחילה נצייר לנו‬
‫מאורע אחד של אדם פרטי‪ ,‬אשר כל אחד מאתנו כבר ראה בודאי בחייו‪.‬‬
‫היינו רגש האבלות על המת‪ .‬נצייר לנו‪ ,‬למשל‪ ,‬את צערו של האב‪ ,‬העומד‬
‫ליד מיטת בנו יחידו שעה שהלה נאבק עם חבלי המיתה המתגברים עליו‪.‬‬
‫הוא נושם כבר את נשימותיו האחרונות‪ ,‬והאב אינו יכול לעזור לו‪ .‬רואה‬
‫הוא איך העומדים סביבו בודקים אם יש עוד רוח‪-‬חיים בחולה‪ ,‬מחליטים‬
‫שכבר מת‪ ,‬מורידים אותו לארץ‪ ,‬משימים אותו בארון נושאים אותו על‬
‫הכתפים ומוציאים מן הבית‪ .‬האב מלווהו אל בית‪-‬עולמו‪ ,‬רואה את הקבר‬
‫המוכן בשביל בנו וכיצד מורידים אותו לתוכו ומכסים בעפר‪ .‬לאחר מכן‬
‫האב חוזר לביתו‪ ,‬שם עומדת מיטת הבן הריקה‪ .‬מכיריו באים אליו‪,‬‬
‫מדברים על לבו ומנחמים אותו‪ ,‬והוא אינו שומע את דבריהם מרוב צער‬
‫וכאב‪ .‬באופן כזה נרבה לצייר לעצמנו את פרטי‪-‬הפרטים‪ ,‬עד אשר הדבר‬
‫יפעל עלינו ונרגיש גם אנחנו את צער האב‪ .‬האבלות והיגון ימלאו את כל‬
‫תאי לבנו‪ ,‬עד שכלל לא נהיה מסוגלים לחשוב איזו מחשבה אחרת‪ .‬אחר‬
‫נוסיף לצייר לנו‪ ,‬איך במשך הימים הצער מתחיל לפוג מעט‪-‬מעט מלב‬
‫האב‪ ,‬הכאב מתחיל להתרפא‪ ,‬והוא שב לו אט‪-‬אט אל מסלול חייו‪ .‬שוב‬
‫יכול הוא לדבר עם בני‪-‬אדם‪ ,‬לשאת‪-‬ולתת עמהם ולשמוח אתם כמקודם‪.‬‬
‫כך נשתדל לחיות את חיי האב ולהגיש ככל אשר ירגיש הוא‪ .‬ובהיפוג‬
‫הצער מלב האב נרגיש גם אנו בחוש כיצד הצער הולך ופג מלבנו‪814.‬‬
‫ניתן להצביע על כמה הבדלים חשובים בין שני התרגילים‪ .‬בתרגיל של הרב אקשטיין אנחנו‬
‫מעוררים את רגש האבלות על ידי כך שאנו נכנסים לנעליו של האבא‪ ,‬עד שאנחנו מצליחים להרגיש‬
‫את מה שהוא מרגיש‪ .‬אנחנו גם משתדלים להחזיק ברגש זה של אבלות וצער ונשארים אתו עד‬
‫שהאבא "משחרר" אותנו והרגש פג‪ .‬המטרה היא לצאת מעצמנו‪ ,‬להזדהות עם הרגשות של האחר‪,‬‬
‫ולהפוך אותם לשלנו‪ .‬וכל זה חלק מהשיטה הכללית של תרגול בדמיון אמיתי )אמנם "מלאכותי"‬
‫בשלב זה(‪ ,‬העוזר לנו להשתחרר מדמיונות שוא‪ .‬בשלב זה אין מסר דתי או מוסרי ספציפי מעבר‬
‫לכך‪ .‬המטרות שונות במוצהר בתרגיל על "יום המוות" של הרב ק”ק‪ .‬שם יש מסר "מוסרי" חזק‬
‫וברור‪ ,‬וגם מטרה מעשית מובהקת‪ .‬מצד אחד הרב ק"ק רואה בתרגיל כלי במלחמה ביצר הרע‬

‫‪    814‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ‬כט‪-‬ל‪ .‬הרב‪ ‬אקשטיין‪ ‬מציין‪ ‬אחר‪ ‬כך ‪ ‬שניתן‪ ‬להגיע‪ ‬לרגשות‪ ‬חזקים‪ ‬כאלה‪" ‬מבלי‪ ‬שיהא‪ ‬זקוק‪ ‬לספרים‪ ‬המתארים‪ ‬לו‪ ‬‬


‫מאורעות‪ ‬כעין‪ ‬אלה"‪ .‬לא‪ ‬ברור‪ ‬לאלה‪ ‬ספרים‪ ‬הוא‪ ‬מתכוון‪ ,‬אבל‪ ‬אולי‪ ‬אפשר‪ ‬לשער‪ ‬שיש‪ ‬כאן‪ ‬רמז‪ ‬לכך‪ ‬שהוא‪ ‬פונה‪ ‬לקהל‪ ‬מתבולל‪ ‬‬
‫)כפי ‪ ‬שראינו ‪ ‬בדברי ‪ ‬אביו( שקורא ‪ ‬גם ‪ ‬רומנים ‪ ‬שעוסקים ‪ ‬בסיפורים ‪ ‬מרגשים? עי' במבוא ‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מא‪ ,:‬תיאור ‪ ‬של ‪ ‬חסיד‪ ‬‬
‫החוזר ‪ ‬מבית ‪ ‬הכנסת ‪ ‬בליל ‪ ‬שבת ‪ ‬ורואה ‪ ‬בביתו ‪" ‬בנו ‪ ‬בשעה ‪ ‬זו‪ ...‬קורא ‪ ‬ספר ‪ ‬מספרי ‪ ‬עגבים ‪ ‬המטמאים ‪ ‬מנפש ‪ ‬ועד ‪ ‬בשר ‪ ‬ר"ל‪ ,‬או‪ ‬‬
‫משיחים‪ ‬זה‪ ‬עם‪ ‬זה‪ ‬מהטינופת‪ ‬שקראו‪ ‬או‪ ‬ראו‪ ‬בבתי‪ ‬טיאטראות"‪ .‬אם‪ ‬זה‪ ‬היה‪ ‬המצב‪ ‬בבית‪ ‬חסידי‪ ‬וורשה‪ ,‬אין‪ ‬ספק‪ ‬שתופעות‪ ‬האלה‪ ‬‬
‫היו‪ ‬הרבה‪ ‬יותר‪ ‬נפוצות‪ ‬בבתים‪ ‬של‪ ‬יהודים‪ ‬מתבוללים‪ ‬בוין‪ .‬בכל‪ ‬אופן‪ ,‬זו‪ ‬היא‪ ‬השערה‪ ‬שאי‪ ‬אפשר‪ ‬לאמת‪.‬‬

‫‪245‬‬
‫)"יזכיר לו יום המיתה"( והתעוררות לתשובה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬התרגיל הוא גם דרך להיכנס למצב‬
‫תודעתי שיאפשר לחסיד להתפלל בכוונה ובדבקות‪ .‬לכן‪ ,‬בנוסף לפיתוח הרגש‪ ,‬הרב ק"ק מתאר את‬
‫תוצאותיו של התרגיל במילים‪" ,‬לא התעוררות לא מחשבה יחסרו אף לא אמונה אהבה ויראה‬
‫לד'‪ 815".‬עוד הבדל משמעותי בין שניהם הוא ההבדל הבולט בין דימוי על מות בנו בתרגילו של‬
‫הרב אקשטיין ובין דימוי על מות עצמו אצל הרב ק"ק‪ .‬החשיבה על מות בנו מעוררת רגש מאד‬
‫חזק של כאב ואבלות‪ ,‬אבל בכל זאת משאיר פתח לתהליך רגשי שבסופו רגש האבלות יכול לפוג‪,‬‬
‫והאב אכן חוזר לחייו הקודמים של פעילות ואפילו שמחה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הדימוי של מות עצמו הוא‬
‫שונה בזה שהוא לגמרי סופי‪ ,‬עד הקבר‪ .‬אין באמת אפשרות "לצאת מזה"‪ .‬רגשי המוסר והתשובה‬
‫המתעוררים בתרגיל זה אמורים להישאר תמיד‪816.‬‬
‫לסכום‪ ,‬יש כאן תופעה מרתקת‪ ,‬של שני מחברים צעירים‪ ,‬אחד אדמו"ר‪ ,‬והשני‪ ,‬כנראה‪ ,‬חסיד מן‬
‫השורה‪ ,‬שבערך באותו זמן‪ ,‬כנראה ללא השפעה הדדית‪ ,‬כותבים על תרגילים בדימוי מודרך ככלי‬
‫מרכזי בעבודת ה' החסידית‪ .‬שניהם כותבים מתוך מגמה מוצהרת של חידוש ורענון החסידות‪ ,‬אלא‬
‫הרב ק"ק פנה בעיקר פנימה‪ ,‬לאברכים החסידיים )ואפילו דרש סודיות(‪ ,‬ואילו הרב אקשטיין כנראה‬
‫ניסה להגיע לאכלוסיה יהודית הרבה יותר רחבה‪ .‬אולי זה מסביר במידה מסוימת את ההבדל הגדול‬
‫שבין שתי השיטות בדימוי מודרך‪ .‬הרב ק”ק כותב בסגנון "תורני" מסורתי‪ ,‬ובנוסף לתרגילים‬
‫עצמם‪ ,‬מרבה לצטט ממקורות תורניים וחסידיים בספריו הפרטיקולאריסטים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ספרו של‬
‫הרב אקשטיין מאד כללי‪ ,‬וכמעט אוניברסאלי‪ .‬הוא מצטט מעט מאד מקורות‪ ,‬וכתוב בלשון קלה‬
‫ועממית‪ ,‬והתרגילים בנושאים כלל‪-‬אנושיים‪ .‬אם כן‪ ,‬לא מפתיע שהספר יכול להיחשב כספר של‬
‫"הדרכה רוחנית" כללית בסגנון של "ניו אייג'"‪ .‬זאת בוודאי הרושם שמקבלים מהמהדורה‬
‫האנגלית ‪ 817.Visions of a Compassionate World‬לא כן ספרי הרב ק”ק‪ ,‬שהם יהודיים‬
‫ויחודיים לגמרי‪.‬‬

‫‪ 815‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬


‫‪   816‬אבל‪ ‬עי' גם‪ ‬חובות‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פט‪-‬צ‪ ,‬בשם‪ ‬בית‪ ‬אהרן‪" ,‬שהצדיקים‪ ‬היו‪ ‬משערים‪ ‬בעצמם‪ ‬קדם‪ ‬התפלה‪ ‬שהם‪ ‬שוכבים‪ ‬בקבר‪ ‬‬
‫ובא‪ ‬אחד‪ ‬ואמר‪ ‬לו‪ :‬קום‪ ‬עמד‪ ‬והתפלל"‪ .‬כבר‪ ‬ראינו‪ ,‬בעמ' ‪ ,37‬שעקב‪ ‬כך‪ ‬הרב‪ ‬צייטלין‪ ‬במאמרו‪ ‬על‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬ראה‪ ‬בספר‪ ‬‬
‫בעיה‪ ‬של‪" ‬מרה שחורה"‪ .‬השוואה‪ ‬מעניינת‪ ‬אחרת‪ ‬היא‪ ‬בין‪ ‬התרגיל‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬אקשטיין‪ ‬על‪ ‬מיתת‪ ‬בנו‪ ,‬ובין‪ ‬קטע‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬בצו‪ ‬‬
‫וזרוז‪ ,‬אות‪ ‬לה‪ .‬שם‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬מתאר‪ ‬את‪ ‬מחלת‪ ‬בנו‪ ‬בשנת‪ ‬תרצ"ה‪ ,‬היסורים‪ ‬שהבן‪ ‬סבל‪ ,‬והרגשות‪ ‬הקשים‪ ‬של‪ ‬עצמו‪ ,‬בזמן‪ ‬המחלה‪.‬‬
‫בסוף‪ ‬הקטע‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬רושם‪ ‬גם‪ ‬את‪ ‬תחושותיו‪ ‬כשבנו‪ ‬סוף ‪ ‬סוף‪ ‬התרפא‪ ,‬ואז‪ ‬את‪ ‬הכאב‪ ‬הנורא‪ ‬כשהבן‪ ‬נהרג‪ ‬בהפצצה‪ ‬גרמנית‪ ‬על‪ ‬‬
‫וורשה‪ ‬בתחילת‪ ‬מלחמת‪ ‬העולם‪ ‬השניה‪.‬‬
‫‪      817‬עי' גם ‪ ‬במבוא ‪ ‬למהדורה ‪ ‬האנגלית ‪ ‬של ‪ ‬ידידי ‪"But what is this book really :R. David Zeller z”l, p. 8,  ‬‬
‫‪about…merging psychology and mysticism, therapy and meditation, East and West…true developmental‬‬
‫‪psychology” .‬‬
‫לשימוש‪ ‬עכשוי‪ ‬בדימויים‪ ‬במסגרת‪ ‬ניאו‪-‬חסידית‪ ,‬עי'‪ ‬דברי‪ ‬הרב‪ ‬שג"ר‪ ,‬זכרון‪ ‬ליום‪ ‬ראשון‪ :‬דרשות‪ ‬לימים‪-‬נוראים‪ ,‬אפרת‪ ‬תשס"א‪ ,‬עמ'‬
‫‪.55 ,39 ,30,31 ,27 ,20 ,19‬‬

‫‪246‬‬
‫ב‪ :3‬ענין ה"השקטה"‬

‫עכשיו נדון בעוד שיטה של מדיטציה של הרב ק”ק‪ ,‬הנקראת "השקטה"‪ ,‬שמודפסת בסוף ספר דרך‬
‫המלך‪ 818.‬נביא את רוב הקטע‪ ,‬שנכתב על ידי אחד מחסידיו‪.‬‬
‫‪819‬‬
‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה הי"ד‬
‫בשנת תרצ"ו או צ"ז בעת שהייתי בחברותא אחת עם ידידי האברך היקר‬
‫כמר יששכר נחמן זאב הי"ד‪ 820‬זכינו בעשי"ת להקרא אל הקודש פנימה‬
‫בזכותו של האברך הנ"ל כי כנראה היה אדמו"ר מאוד מסכים לחברותנו‪,‬‬
‫ובעת שהיה קורא אותו גם אני נקראתי‪ .‬בפעם הראשונה שמעתי אז את‬

‫‪818‬‬
‫דרך‪ ‬המלך‪ ‬עמ'‪ ‬תו‪-‬תז‪ .‬כאן‪ ‬המקום‪ ‬להודות‪ ‬לפרופ' שלום‪ ‬רוזנברג‪ ‬על‪ ‬שיחה‪ ‬מפרה‪ ‬מאד‪ ‬על‪ ‬קטע‪ ‬זה‪ .‬על‪ ‬נושאים‪ ‬דומים‪) ‬במיוחד‪ ‬‬
‫הנושא‪ ‬של‪" ‬זרם‪ ‬המחשבות" ושימוש‪ ‬בפסוק‪" ‬הורני‪ ‬ה' דרכיך"‪ ,‬תהילים‪ ‬כז‪:‬יא‪ ,‬פו‪:‬יא( עי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' קז‪ ,‬קיא‪ ,‬קנו;‬
‫דרך‪ ‬‬ ‫הכשרת‪ ‬האברכים‪  ,‬עמ' מט‪-:‬נ‪ ,.‬נג‪ ;.‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמוד‪ ‬השער‪) ‬שם‪ ‬הפסוק‪" ‬הורני" ‪ ‬מופיע‪ ‬מעל‪ ‬הכותרת(‪  ,‬עמ' כח‪;.‬‬
‫המלך‪ ,‬עמ' ד‪ ,‬מד‪ ,‬רמה‪ ,‬רפב‪ ,‬שצג; צו ‪ ‬וזרוז‪  ,‬עמ' ‪ ;31‬שלוש ‪ ‬דרשות‪  ,‬עמ' יב‪ .‬עי' גם ‪ ‬מאור ‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' שיד; ‪ ‬הרב ‪ ‬מנחם‪ ‬‬
‫אקשטיין‪ ,‬תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬להשגת‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' ‪ ‬מ‪ .‬רון‪ ‬וקס‪" ‬ההתרגשות‪ ‬וההתלהבות"‪ ,‬עמ' ‪ ,82‬הערה ‪ ,37‬כותב‪" :‬ר"ק‪ ‬הדריך‪ ‬את‪ ‬‬
‫תלמידיו‪ ‬בשיטות‪ ‬מדיטטיביות‪ ‬מגוונות‪ ,‬ראו‪ ‬למשל‪ ‬הדרכתו‪ ‬לצורך‪ ‬ריכוז‪ ‬והשקטת‪ ‬המחשבות‪ ‬בזמן‪ ‬התפילה‪ :‬דרך‪ ‬המלך"‪) ,‬עם‪ ‬ציון‪ ‬‬
‫ל"השקטה"(‪ .‬דבריו ‪ ‬תמוהים ‪ ‬ביותר ‪ ‬מכיון ‪ ‬שאין ‪ ‬כאן ‪ ‬שום ‪ ‬רמז ‪ ‬לתפילה ‪ ‬כמטרת ‪ ‬התרגיל‪ .‬לתרגיל ‪ ‬מטרות ‪ ‬אחרות ‪ ‬כמו ‪ ‬חיזוק‪ ‬‬
‫האמונה‪ ‬ואהבת‪ ‬ה' ותיקון‪ ‬המידות‪ ,‬אבל‪ ‬אינו‪ ‬קשור‪ ‬לכוונה‪ ‬בתפילה‪ .‬עי' גם‪ ‬הרב‪ ‬ד"ר‪ ‬נתן‪ ‬אופיר‪" :‬שיטת‪ ‬ההשקטה‪ ‬והדבקות‪ ‬לפי‪ ‬‬
‫האדמו" ר‪ ‬מפיאסצנה‪ ‬והרקע‪ ‬בשיטות‪ ‬הכוונת‪ ‬המחשבות‪ ‬והדבקות‪ ‬בחסידות‪ ‬הבעש"ט"‪ ,‬מאמר‪ ‬באינטרנט‪" .2005 ,‬ההשקטה‪ ‬היא‪ ‬‬
‫טכניקת‪ ‬מדיטציה‪ ‬מעשית‪ ‬להשגת‪ ‬תכלית‪ ‬הדבקות"‪ .‬ועי'‪ ‬גם‪Kaplan, Jewish Meditation, p. 13,  ‬‬
‫‪“if a person can quiet down all extraneous thoughts, he can then “tune in” to the spiritual. This tuning-in is‬‬
‫‪what is known as the mystical experience”.‬‬
‫‪   819‬שורה‪ ‬זאת‪ ,‬המופיעה‪ ‬גם‪ ‬במהדורה‪ ‬השניה‪ ,‬איננה‪ ‬מובנת‪ ‬כלל‪ ,‬מכיון‪ ‬שכל‪ ‬הקטע‪ ‬מדבר‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בגוף‪ ‬שלישי‪ ,‬ומובן‪ ‬מאליו‪ ‬‬
‫שהוא ‪ ‬לא ‪ ‬חיבר ‪ ‬אותו )אלא ‪ ‬אם ‪ ‬כן ‪ ‬נפנח ‪ ‬את‪" ‬כ"ק" כ"כבוד ‪ ‬קדשו"‪ ,‬ולא ‪ ‬כ"כתב ‪ ‬קדשו"‪    .‬שמעתי ‪ ‬מנחמיה ‪ ‬פולן ‪ ‬שהמחבר ‪ ‬הוא‪ ‬‬
‫אלעזר‪ ‬ביין‪ ,‬חסיד‪ ‬קרוב‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ומחברו‪ ‬של‪ ‬מפנקסו‪ ‬של‪ ‬עיתונאי‪ ‬חסיד‪ .‬כשפולן‪ ‬ראיין‪ ‬את‪ ‬ביין‪ ‬בירושלים‪ ,‬בטבת‪ ‬תשמ"א‪,‬‬
‫ביין‪ ‬אמר‪ ‬לו‪ ‬שהוא‪ ‬כתב‪ ‬את‪ ‬המאמר‪ ‬בעת‪ ‬שהוא‪ ‬שהה‪ ‬בקובי‪ ‬יפן‪ ‬לאחר‪ ‬שברח‪ ‬מפולין‪ ‬בפרוץ‪ ‬המלחמה‪) .‬עי' שם‪ ‬עמ' ‪ ,34‬ששלוש‪ ‬‬
‫פעמים‪ ‬החסידים‪ ‬רצו‪ ‬להבריח‪ ‬את‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מהגטו‪ ‬ולהצילו‪ ,‬אבל‪ ‬הוא‪ ‬סירב‪ ‬כל‪ ‬פעם‪ ‬באמירה‪ ‬ש"לא‪ ‬יעלה‪ ‬על‪ ‬הדעת‪ ‬שיציל‪ ‬את‪ ‬‬
‫נפשו ‪ ‬וישאיר ‪ ‬את ‪ ‬אחיו ‪ ‬לאנחות"‪ (.‬לפי ‪ ‬פולן‪ ,‬ביין ‪ ‬הרגיש ‪ ‬צורך ‪ ‬מיוחד ‪ ‬אז ‪ ‬לחזק ‪ ‬את ‪ ‬הקשר ‪ ‬עם ‪ ‬רבו ‪ ‬ולכן ‪ ‬התאמץ ‪ ‬לכתוב ‪ ‬את‪ ‬‬
‫הדברים‪ .‬בספרו‪ ‬ביין‪ ‬מתאר‪ ‬באריכות‪ ‬את‪ ‬חוויותיו‪ ‬ביפן‪ .‬משם‪ ‬הוא‪ ‬עלה‪ ‬לארץ‪ ‬ישראל‪ .‬ביין‪ ‬הראה‪ ‬את‪ ‬כתב‪ ‬היד‪ ‬לפולן‪ ‬והרשה‪ ‬לו‪ ‬‬
‫לצלמו‪ .‬יותר‪ ‬מאוחר‪) ‬בערך‪ ‬בשנת‪ ‬תשמ"ו( פולן‪ ‬גם‪ ‬הקליט‪ ‬את‪ ‬ביין‪ ‬כשהוא‪ ‬שר‪ ‬את‪ ‬הניגון‪ ‬ל"הורני" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬שבא‪ ‬בסוף‪ ‬‬
‫התרגיל‪ .‬לדברי‪ ‬פולן‪ ‬ביין‪ ‬היה‪ ‬כבר‪ ‬זקן‪ ‬וקולו‪ ‬היה‪ ‬חלש‪ ‬ביותר‪ ,‬ולצערנו‪ ‬איכות‪ ‬ההקלטה‪ ‬גרועה‪ ‬מאד‪   .‬רצוני‪ ‬להודות‪ ‬לד"ר‪ ‬פולן‪ ‬‬
‫ששלח‪ ‬לי‪ ‬צילום‪ ‬של‪ ‬כתב‪ ‬היד‪.‬‬
‫‪      820‬האברך ‪ ‬הזה ‪ ‬אינו ‪ ‬מוזכר ‪ ‬במקומות ‪ ‬אחרים ‪ ‬בספריו ‪ ‬או ‪ ‬באיגרותיו ‪ ‬של ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק‪ .‬יש ‪ ‬שני ‪ ‬מאמרי ‪ ‬הלכה ‪") ‬חידושי ‪ ‬ש"ס"(‬
‫שמופיעים‪ ‬ב"ירחון‪ ‬הכרם" של‪ ‬ישיבת‪ ‬דעת‪ ‬משה‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬בשם‪" ‬ישכר‪ ‬נחמן‪ ‬זאב‪ ‬קנאבעל‪ ‬תלמיד‪ ‬ישיבת‪' ‬דעת‪ ‬משה'"‪ ,‬ויתכן‪ ‬‬
‫מאד ‪ ‬שמדובר ‪ ‬באתו ‪ ‬אברך‪ .‬הראשון ‪ ‬נמצא ‪ ‬בחוברת ‪ ‬ד‪ ,‬אייר ‪ ‬תרצ"ג‪ ,‬עמ' מו‪ ,‬והשני ‪ ‬בחוברת ‪ ‬ה‪ ,‬תמוז ‪ ‬תרצ"ג‪ ,‬עמ' נט‪ .‬אם ‪ ‬כן‪  ‬‬
‫המאמרים‪ ‬נכתבו‪ ‬שלש‪ ‬או‪ ‬ארבע‪ ‬שנים‪ ‬לפני‪ ‬הדרכת‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בתרגיל‪ ‬ההשקטה‪ ‬המתועד‪ ‬כאן‪.‬‬

‫‪247‬‬
‫‪821‬‬
‫שאיני זוכר כל הענין רק מה‬ ‫הענין השקטה‪ ,‬אבל חבל על דאבדין‬
‫שאזכור הנני כותב למזכרת‪.‬‬
‫אדמו"ר זצללה"ה התחיל אז בהמאמר חז"ל )ברכות נז‪ (:‬חלום אחד‬
‫מששים בנבואה‪ .‬כנודע דרכו של אדמו"ר בספריו ]בכתב היד‪:‬‬
‫"בקונטרסו חובת התלמידים"[ כי הישות של האדם הוא המתנגד‬
‫להשראה ממרום‪ .‬ואם דעתו ומחשבותיו ערים אז קשה שתשרה עליו‬
‫השראה ממרום‪ .‬ובעת שהאדם ישן ודעתו ומחשבותיו שוקטים אז דוקא‬
‫כיון שאין לו אז דעת לעצמו אפשר שתשרה עליו השראה ממרום‪ ,‬וזה‬
‫הענין חלום אחד וכו'‪ ,‬כנודע גם מאמרו של אדמו"ר על מה שיותר‬
‫מתעוררים בתפלה מאשר בתורה כי בתורה משתמשים יותר עם האנוכיות‬
‫היינו איך לערין ]אני לומד[‪ ,‬איך קלער ]אני חושב‪ ,‬מברר[‪ ,‬אבל בתפלה‬
‫להיפך העיקר הוא הביטול בה‪ .‬אבל בעת שהאיש ישן אז אי אפשר לו‬
‫לרצות דבר מה כי הלא ישן הוא‪ ,‬ובכן העיקר לבוא בהקיץ בעת שאפשר‬
‫לו לרצות למצב של שינה‪ ,‬היינו בהשקטת מחשבותיו ורצונותיו‬
‫השוטפים באדם לבלי קץ כי כך דרכה של המחשבה שמסתבכת זו בזו‬
‫וקשה לו להאדם לפרוש מהן )כמו שזכיתי פעם לשמוע מכ"ק מרן‬
‫אדמו"ר שליט"א ]זצ"ל[ שבאם יסתכל איש על מחשבותיו הנובעות אף‬
‫של יום אחד אז יראה שכמעט אין חילוק בינו לבין משוגע רק בזה‬
‫שהמשוגע עושה ומביא מחשבותיו לפועל אבל מחשבותיו לעצמו הם‬
‫אצלו ממש כמו אצל משוגע( ונתן בזה עצות ממשיות איך להשקיט‬
‫מחשבותיו‪.‬‬
‫ודיבר אז שיתחיל האיש להביט על מחשבותיו שעה קלה לערך איזה‬
‫רגעים היינו מה אני חושב‪ ,‬אז ירגיש לאט לאט שראשו מתרוקן‬
‫ומחשבותיו עמדו משטפן הרגיל‪ ,‬ואז יתחיל לאמר פסוק אחד כגון ד'‬
‫אלקים אמת כדי לקשר עכשיו ראשו החלל משאר מחשבות למחשבה‬
‫אחת של קדושה‪ .‬ואחר כך כבר יכול הוא לבקש צרכיו באיזה מדה שהוא‬
‫צריך להתתקן בחיזוק אמונה או אהבה ויראה‪ ,‬וזכיתי לשמוע אז ממנו‬
‫אופן השקטה בחיזוק אמונה‪ .‬ואמר בלשונו הק'‪) 822...‬אני מאמין באמונה‬
‫שלימה שהבורא הוא הנמצא היחידי בעולם‪ ,‬ואין שום מציאות זולתו‪ ,‬וכל‬
‫העולם וכל אשר בו‪ ,‬הם רק הארת אור ד'(‪ ,‬וכך שינן איזה פעמים אבל לא‬
‫שיאמר זאת בחזקה כי כל הענין הוא רק להשקיט מחשבותיו ובאמירת‬

‫‪    821‬על‪ ‬פי‪ ‬תלמוד‪ ‬בבלי‪ ‬סנהדרין‪ ‬קיא‪ .‬ומובא‪ ‬ברש"י‪ ‬שמות‪ ‬ו‪:‬ט‪" ,‬חבל‪ ‬על‪ ‬דאבדין‪ ‬ולא‪ ‬משתכחין"‪ .‬חשוב‪ ‬לציין‪ ‬שהתרגיל‪ ‬אינו‪ ‬‬


‫מוזכר‪ ‬באף‪ ‬מקום‪ ‬אחר‪ ,‬וכנראה‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬רק‪ ‬לימד‪ ‬אותו‪ ‬בעל‪ ‬פה‪ ‬לתלמידים‪ ‬מצטיינים‪ .‬אולי‪ ‬הוא‪ ‬התכוון‪ ‬לכללו‪ ‬בספרו‪ ‬חובת‪ ‬‬
‫האברכים‪ ,‬שהוא‪ ‬לא‪ ‬הספיק‪ ‬לחבר‪ ,‬אבל‪ ‬זה‪ ‬ספקולטיבי‪ ‬לחלוטין‪.‬‬
‫‪    822‬כאן‪) ‬וגם‪ ‬להלן‪ ‬לפני‪ ‬הבקשה‪ ‬על‪ ‬אהבת‪ ‬ה'( מופיע‪ ‬קטע‪ ‬של‪ ‬תפילה‪ ‬אישית‪ ‬ביידיש‪ ,‬שאחר‪ ‬כך‪ ‬תורגם‪ ‬לעברית‪ ‬בסוגריים‪ ‬ומופיע‬
‫בטקסט‪ ‬עצמו‪ .‬על‪ ‬תפילות‪ ‬ביידיש‪ ,‬עי' להלן‪ ‬בנושא‪ ‬ה"התבודדות"‪ ,‬עמ' ‪.253-259‬‬

‫‪248‬‬
‫בתוקף יכול הוא רק לעורר את האנוכיות שלו רק אדרבה באופן קל מאוד‪.‬‬
‫גם זכיתי לשמוע בענין אהבה וזה היה לשונו הק'‪)...‬רציתי מאוד להיות‬
‫קרוב להשם יתברך‪ ,‬הייתי מאוד רוצה להרגיש התקרבות להבורא הגדול(‪.‬‬
‫ואמר אז שיכולים זאת ההשקטה לשמש לכל תיקוני המדות גרועות אבל‬
‫לא באופן שלילי רק באופן חיובי באופן היפך המדה רעה‪ .‬כגון מי‬
‫שנלקה במדת העצלות לא ידבר בענין הרחקת העצלות רק בענין קניית‬
‫הזריזות‪ .‬והסביר זאת בזה שרואים בחוש אצל תינוק שבאם בוכה‬
‫ואומרים לו שלא יבכה כל מה שמוסיפים לדבר לו הוא יותר בוכה‪ ,‬גם‬
‫אפשר להשתמש להשקטה בהבטה על שעון על המחוג הקטן שכמעט‬
‫אינו זז משך איזה זמן‪] ,‬בכתב היד המילים "על המחוג הקטן שכמעט‬
‫אינו זז" אינן מופיעות‪ [.‬כי גם זה משקיט רצוניו ומחשבותיו‪ .‬לאחר‬
‫השקטה שזה צריך להביא לאיזה מין השראה ממרום צוה לאמר הפסוק‬
‫הורני ד' דרכיך‪ 823‬בניגונו המיוחד של אדמו"ר‪ ,‬כמה נעים ונורא ביחד היה‬
‫אז המחזה אשר זכיתי לראות ולשמוע בזכות חברי ידידי הנ"ל‪ ,‬ומאוד‬
‫הפליג אדמו"ר אז בענין הזה ואמר כי בטוח לו שיועיל הרבה‪ ,‬ודיבר כגון‬
‫לענין אמונה לאחר ההשתמשות איזה שבועות בהשקטה אז כשיאמר זה‬
‫א‪-‬לי ואנוהו יהי' בחינת מראין באצבע כמו שאיתא כל זה במדרש‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה לא זכינו לעמוד על תחילת דעתו של אדמו"ר זצללה"ה ואחר‬
‫איזה משך זמן זיכנו השם שנית לשמוע מפי קדשו הדברים בתוספת‬
‫ביאור ומאוד הזהיר לנו לעשות זה הענין‪.‬‬
‫המאמר כאן מתחלק להקדמה‪ ,‬תיאור מפורט של השיחה עם הרב ק"ק וסכום‪ .‬התרגיל עצמו‬
‫מתחלק לכמה שלבים‪ ,‬השקטת זרם המחשבה )על ידי "מנטרה" או הבטה בשעון(‪ ,‬ריכוז‬
‫ב"מחשבה אחת של קדושה"‪ ,‬בקשת צורך רוחני או תיקון מידה ו"חזרה" על ידי הניגון של‬
‫"הורני"‪ .‬הדבר הראשון שמוזכר כאן הוא הנבואה‪ ,‬מוטיב מרכזי בשיטתו של הרב ק"ק‪ .‬מכיון‬
‫שהחלום הוא סוג נמוך של התגלות נבואית‪ 824,‬אבל איננו ניתן לשליטה‪ ,‬על החסיד לפתח מיומנות‬
‫להיכנס למצב תודעתי של שינה בזמן שהוא ער ויכול לשלוט יותר בתוצאות‪ .‬עוד סיבה להגיע‬
‫למצב של "שינה בהקיץ" היא כדי להתגבר על הבעיה של הישות והאנוכיות‪ ,‬שהן מהוות מחיצות‬
‫שמונעות מהשפע האלוקי להגיע לאדם‪ .‬לכך דרוש "ביטול"‪ ,‬כי רק מתוכו אפשר לפרוץ את מחיצת‬
‫האנוכיות כדי "שתשרה עליו השראה ממרום"‪ .‬זה ניתן להבין על ידי השוואה בין מצות התפילה‬

‫‪    823‬עי' רמב"ם‪ ‬הלכות‪ ‬תשובה‪ ‬ו‪:‬ד‪" ,‬שואלין‪ ‬הצדיקים‪ ‬והנביאים‪ ‬בתפילתם‪...‬הורני‪ ‬ה' דרכך‪ .‬כלומר‪ ‬אל‪ ‬ימנעוני‪ ‬חטאי‪ ‬דרך‪ ‬האמת‪ ‬‬


‫שממנה‪ ‬אדע‪ ‬דרכך‪ ‬ויחוד‪ ‬שמך"‪.‬‬
‫‪    824‬עי' גם‪ ‬רמב"ם‪ ‬הלכות‪ ‬יסודי‪ ‬התורה‪ ‬ז‪ :‬ב‪" ‬הנביאים‪...‬כולם‪ ‬אין‪ ‬רואים‪ ‬מראה‪ ‬הנבאוה‪ ‬אלא‪ ‬בחלום‪ ‬בחזיון‪ ‬לילה‪ ,‬או‪ ‬ביום‪ ‬אחר‪ ‬‬
‫שתפל‪ ‬עליהם‪ ‬תרדמה"‪ .‬ועי' גם‪ ‬מורה‪ ‬הנבוכים‪ ‬ב‪:‬מה‪  .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬כנראה‪ ‬חולק‪ ‬על‪ ‬הרמב"ם‪ ‬בנקודה‪ ‬זו‪ .‬עי' חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ'‬
‫קיא‪-‬קיב‪ .‬השינה‪ ‬והחלום‪ ‬מהווים‪ ‬נושאים‪ ‬חשובים‪ ‬גם‪ ‬בהגותו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ .‬עי' צבי‪ ‬מרק‪ ‬מיסטיקה‪ ‬ושיגעון‪ ,‬מפתח‪ ‬‬
‫עניינים‪ ,‬ערך‪" ‬חלום"‪" ,‬שינה"‪.‬‬

‫‪249‬‬
‫ומצות תלמוד תורה‪ .‬התפילה מבוססת על ביטול האנוכיות ודבקות בה'‪ 825.‬הלימוד‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫דורש מאמץ שכלתני רב‪ ,‬והלומד חייב דוקא להכניס את עצמו‪ ,‬הבנתו‪ ,‬דעותיו‪ ,‬ובסופו של דבר את‬
‫אנוכיותו‪ ,‬לתוך הלימוד‪ ,‬כמו שכתוב כאן‪" ,‬איך לערין‪ ,‬איך קלער" ]אני לומד‪ ,‬אני חושב[‪ .‬זה‬
‫‪826‬‬
‫הגורם "שיותר מתעוררים בתפילה מאשר בתורה"‪ ,‬עמדה חסידית קלאסית‪.‬‬

‫על מנת להיכנס למצב התודעתי הדרוש‪ ,‬יש צורך להתמודד עם הבעיה שבמוחו של אדם שטף של‬
‫‪827‬‬
‫מחשבות‪ ,‬המבלבלות את האדם ומפריעות לריכוזו‪ ,‬נושא שהרב ק"ק נדרש אליו בכמה מקומות‪.‬‬
‫כבר כתב המאור ושמש "וכמעט רגע יעברו לאדם הרבה מחשבות על רעיוניו מבלי משים על לב כי‬
‫המה נגד רצון הבורא‪ ...‬עם כל זאת יעברו רובם מזכרונו מלידע לשוב עליהם"‪ 828.‬הכותב מצטט את‬
‫הרב ק"ק שהשווה בין מחשבותיו של אדם "נורמאלי" ובין מחשבותיו של משוגע‪ ,‬ורעיון דומה‬
‫נמצא גם בצו וזרוז‪" ,‬למה זה נשתומם אנו מדעותיו של השוטה וממחשבות המשוגע‪ ...‬ולא נשתומם‬
‫ממחשבותינו אנו‪ ...‬וכל אחד‪ ...‬מחשבות כל כך שטויות‪ ,‬מתנגדות אף הפכיות מן השכל‪ ...‬את‬
‫שטויות מחשבותיו אינו מכיר‪ ,‬ואת שגעונן חושב"‪ 829.‬לכן דרושה טכניקה להשקיט את המחשבות‪.‬‬
‫הרב ק”ק מציע להביט על המחשבות עצמן‪ ,‬וזה יגרום להן להאט ולעמוד‪ ,‬עד שהראש‬
‫"מתרוקן"‪ 830.‬דבר דומה נמצא בהכשרת האברכים‪ ,‬עמ' נג‪" .‬את סתם זרם המחשבות לא של תאוות‬

‫‪    825‬עי' צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪ ,13‬על‪" ‬טעמה‪ ‬של‪ ‬תפילה‪ ‬כשהיא‪ ‬נקיה‪ ‬מן‪ ‬בקשת‪ ‬צרכיך"‪ .‬מצד‪ ‬שני‪" ,‬בכיותך‪ ‬שאתה‪ ‬בוכה‪ ‬בעת‪ ‬בקשת‪ ‬‬


‫צרכיך‪ ‬בלבד‪ ,‬נראות‪ ‬בשמים‪ ‬כמעשה‪ ‬ילדות"‪.‬‬
‫‪    826‬לעומת‪ ‬זאת‪ ,‬הגישה‪ ‬הליטאית‪ ‬הרואה‪ ‬בתלמוד‪ ‬תורה‪ ‬החוויה‪ ‬הרוחנית‪ ‬הבחירה‪ .‬עי' נפש‪ ‬החיים ‪ ‬שער‪ ‬ד‪ ‬פרק‪ ‬ו‪-‬ז‪ .‬עי' גם‪ ‬ספר‪ ‬‬
‫התניא‪ ‬פרק‪ ‬ד‪-‬ה‪ .‬הדיון‪ ‬גם‪ ‬קשור‪ ‬להגדרות‪ ‬השונות‪ ‬של‪" ‬תורה‪ ‬לשמה" אבל‪ ‬אין‪ ‬כאן‪ ‬מקום‪ ‬מהאריך‪.‬‬
‫‪    827‬הנושא‪ ‬קשור‪ ‬כמובן‪ ‬גם‪ ‬לבעיה‪ ‬הידועה‪ ‬של‪" ‬מחשבות‪ ‬זרות" בעת‪ ‬התפילה‪ .‬עי' הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' לט‪ ,:‬נג‪ .‬עי' גם‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫הלל‪ ‬צייטלין‪ ‬בפרדס‪ ‬החסידות‪ ‬והקבלה‪ ,‬עמ' ‪.31-33‬‬
‫‪    828‬עמ' שיד‪ .‬גם‪ ‬הרב‪ ‬מנחם‪ ‬אקשטיין‪ ‬נדרש‪ ‬לבעיה‪ ‬זו‪ .‬עי' תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬להשגת‪ ‬החסידות‪ ,‬עמ' מ‪-‬מא‪" .‬היא‪ ‬נובעת‪ ‬מבלבול‪-‬הדעת‪ ‬‬
‫וטשטוש‪ ‬המחשבות‪ ‬השוררים‪ ‬בנו‪ ...‬שהמחשבות‪ ‬מתרוצצות‪ ‬מאליהן‪ ‬ללא‪ ‬שום‪ ‬השגחה‪ ‬מצדנו‪ ‬רודפות‪ ‬זו‪ ‬אחר‪ ‬זו‪ ‬במהירות‪ ‬ללא‪ ‬‬
‫סדר ‪ ‬ומשטר‪ ...‬האם ‪ ‬אי‪-‬אפשר ‪ ‬הוא ‪ ‬שנשליט ‪ ‬סדר ‪ ‬במוחנו ‪ ‬ובמחשבתנו‪ ...‬מה ‪ ‬אנו ‪ ‬עושים ‪ ‬לשם ‪ ‬השלמת ‪ ‬המוח ‪ ‬וסידור ‪ ‬המחשבות‪ ‬‬
‫שבו?‬
‫‪    829‬עמ' ‪ .31‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬לפעמים‪ ‬גם‪ ‬יתרון‪ ‬מסוים‪ ‬למשוגע‪ ,‬אם‪ ‬הוא‪ ‬לפחות‪ ‬מודע‪ ‬למצבו‪ .‬עי' במשל‪" ‬תבואת‪ ‬שגעון" לרבי‪ ‬נחמן‪ ‬‬
‫מברסלב‪ ,‬יהודית‪ ‬קוק‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ :‬עיונים‪ ‬בסיפוריו‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .281-284‬ושם‪ ‬בשם‪ ‬רבי‪ ‬נתן‪ ‬מנמירוב‪" ,‬כל‪ ‬‬
‫העולם‪ ‬משוגעים‪ ,‬וגם‪ ‬אני‪ ‬בתוכם‪ ,‬אלא‪ ‬שאני‪ ‬מבין‪ ‬את‪ ‬הענין‪ ...‬אם‪ ‬ממשוגע‪ ‬אפשר‪ ‬ללמוד‪ ‬מוסר‪ ‬השכל‪ ‬כזה‪ ‬סימן‪ ‬שצריכים‪ ‬גם‪ ‬‬
‫משוגעים"‪.‬‬
‫‪    830‬עי' גם‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪" ,32‬ומה‪ ‬העצה‪ ‬לאיש‪ ‬כזה‪ ‬המבקש‪ ‬תרופה‪ ...‬העצה‪ ‬להחליש‪ ‬עכ"פ‪ ‬את‪ ‬שגעונן‪ ‬ולמעט‪ ‬את‪ ‬כמות‪ ‬פעמים‪ ‬‬
‫הראותן‪ ‬במחשבתנו‪ ,‬היא‪ ‬ריבוי‪ ‬ההבטה‪ ,‬להרבות‪ ‬הבט‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬מחשבה ‪ ‬המתרחשת‪ ‬בקרבנו"‪ .‬ועי' גם‪ ‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪:28‬‬
‫"צריך ‪ ‬אתה ‪ ‬להתרחק ‪ ‬מן ‪ ‬המהירות‪ ...‬כי ‪ ‬אין ‪ ‬המהיר ‪ ‬מתבונן"‪ .‬בהכשרת ‪ ‬האברכים ‪ ‬פרק ‪ ‬ט‪ ,‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬חוזר ‪ ‬על ‪ ‬אזהרתו ‪ ‬להאט‪,‬‬
‫היינו ‪ ‬שיהיה ‪ ‬בדעת ‪ ‬מיושבת ‪ ‬ולא‪ ‬‬ ‫"ומקדושנו‪ ...‬הבעש"ט‪ ...‬איתא‪ ...‬שצריך ‪ ‬האדם ‪ ‬לאבד ‪ ‬את ‪ ‬המהירות ‪ ‬עכ"ל ‪ ‬הקדוש‪.‬‬
‫במהירות‪...‬בעבודת ‪ ‬המחשבה‪ ,‬כשרוצה ‪ ‬להסתכל ‪ ‬במחשבתו ‪ ‬לפעול ‪ ‬בו ‪ ‬על ‪ ‬עצמו‪ ,‬הן ‪ ‬לפעול ‪ ‬על ‪ ‬המחשבה ‪ ‬בעצמה ‪ ‬שלא ‪ ‬תהא‪ ‬‬
‫כהפקר‪ ...‬והן‪ ‬לפעל‪ ‬עם‪ ‬המחשבה‪ ‬על‪ ‬הרגשיותיו‪ ‬ולהפוך‪ ‬את‪ ‬הרעות‪ ‬לטובות‪ ,‬שא"א‪ ...‬אם‪ ‬הוא‪ ‬איש‪ ‬מהיר‪ ...‬רק‪ ‬בנחת‪ ‬ובישוב‪ ‬‬

‫‪250‬‬
‫רק של רשות השוטפות בך בתפילתך ומבלבלות אותך תוכל‪ ...‬להרחיק‪ ...‬הסתכל על מחשבותיך‪,‬‬
‫והתבונן עם מחשבתך‪ ...‬איך מחשבה אחת מתחברת בחברתה‪ ...‬תתפלא על אמצעי הזה‪ ...‬כמו‬
‫במטאטא נקית את מוחך"‪ .‬בקטע זה מדובר במחשבות זרות באמצע התפילה‪ ,‬ובהשקטה בתרגיל‬
‫מדיטציה שלא קשורה לתפילה‪ ,‬אבל בשני המצבים יש צורך אקוטי להפסיק את זרם המחשבות‪,‬‬
‫ועל ידי ההסתכלות וההבטה עליהן אפשר להגיע למצב של "נקית את מוחך" או "שראשו‬
‫‪831‬‬
‫מתרוקן"‪.‬‬

‫לאחר השלב הראשון של השקטת המחשבות‪ ,‬החסיד מוכן להתחיל את השלב הבא‪ ,‬שהוא למלא‬
‫את ראשו שהתרוקן מסתם מחשבות הפקרות ב"מחשבה אחת של קדושה"‪ ,‬על ידי אמירת פסוק‬
‫אחד פשוט כמו "ה' אלקים אמת"‪ .‬הפסוק הזה משמש כאן כמו "מנטרה"‪ 832‬על מנת להכניס את‬
‫המתרגל יותר עמוק לתוך המצב ההכרתי המדיטטיבי )של קדושה( ולאפשר לו להגיע לשלב המרכזי‬
‫של התרגיל‪ ,‬שהוא "לבקש צרכיו באיזה מדה שהוא צריך בהתתקן בחיזוק אמונה או אהבה ויראה"‪,‬‬
‫כמו לתקן מידה מסוימת‪ ,‬או לחזק את האמונה או הקשר עם ה'‪ 833.‬כאן רואים בבירור את המטרה‬

‫הדעת ‪ ‬בכל ‪ ‬דבר ‪ ‬תסתכל"‪ .‬לכן ‪ ‬בפרק ‪ ‬הזה ‪ ‬הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מציע ‪ ‬כמה ‪ ‬וכמה ‪ ‬שיטות ‪ ‬לתיקון ‪ ‬המידות‪ ,‬המחשבות ‪ ‬והתאוות ‪ ‬על ‪ ‬ידי‪ ‬‬
‫"הסתכלות‪ ‬בעצמה‪ ‬שאדם‪ ‬מסתכל‪ ‬במחשבתו‪ ‬על‪ ‬איזה‪ ‬רחש‪ ‬אשר‪ ‬בקרבו" )עמ' מט‪ ,(:‬וגם‪" ‬תוכל‪ ‬באמת‪ ‬לחשוב‪ ‬על‪ ‬אודותה‪] ‬על‪ ‬‬
‫המחשבה‪ ‬עצמו[ לא‪ ‬בה" )עמ' נא‪ ,(:‬וגם‪" ‬טבעה‪ ‬של‪ ‬מחשבה‪ ‬לא‪ ‬טובה‪ ‬והתרגשות‪ ‬שע"י‪ ‬ההסתכלות‪ ‬עליהן‪ ‬במחשבה‪ ‬חזקה‪ ‬כזו‪ ‬‬
‫בע"כ‪ ‬תתחלשנה" )עמ' נב‪ .(.‬בעצם‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מציע‪" ‬לצאת" מעצמנו‪ ‬כדי‪ ‬להסתכל‪ ‬על‪ ‬עצמנו‪) ‬או‪ ‬על‪ ‬מחשבתנו‪ ‬וכו'( כאובייקט‪,‬‬
‫ואז‪ ‬נוכל‪ ‬יותר‪ ‬לשלוט‪ ‬בהם‪ ‬ולטפל‪ ‬בהם‪ ‬לפי‪ ‬הצורך‪ ,‬משא"כ‪ ‬כשאנחנו‪" ‬בתוכם" כחלק‪ ‬מהסובייקט‪ ,‬שאז‪ ‬אין‪ ‬לנו‪ ‬יכולת‪ ‬זו‪.‬‬
‫‪   831‬הטכניקה‪ ‬השניה‪ ‬להאטת‪ ‬זרם‪ ‬המחשבות‪" ,‬גם‪ ‬אפשר‪ ‬להשתמש‪ ‬להשקטה‪ ‬בהבטה‪ ‬על‪ ‬שעון‪ ‬על‪ ‬המחוג‪ ‬הקטן‪ ‬שכמעט‪ ‬אינו‪ ‬זז‪ ‬משך‪ ‬‬
‫איזה‪ ‬זמן‪ ,‬כי‪ ‬גם‪ ‬זה‪ ‬משקיט‪ ‬רצוניו‪ ‬ומחשבותיו"‪ ,‬אינה‪ ‬מופיעה ‪ ‬ביתר‪ ‬ספרי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ואינה‪ ‬מוכרת‪ ‬ממקורות‪ ‬אחרים‪ .‬פרופ' משה‪ ‬‬
‫אידל‪ ‬אמר‪ ‬לי‪ ‬שלא‪ ‬ידועה ‪ ‬לו‪ ‬טכניקה‪ ‬דומה‪ ‬מספרות‪ ‬המיסטית‪ ‬היהודית‪ ‬או‪ ‬הכללית‪ .‬ושמא‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬ראה‪ ‬טכניקה‪ ‬דומה‪ ‬בהקשר‪ ‬‬
‫של‪ ‬היפנוט‪  ‬בספרי‪ ‬פסיכולוגיה‪ ,‬אבל‪ ‬עוד‪ ‬לא‪ ‬מצאתי‪ ‬אסמכתא‪ ‬לאפשרות‪ ‬זאת‪ .‬ועל‪ ‬ההשקטה‪ ‬כותב‪ ‬יהונתן‪ ‬גארב‪ ,‬יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬‬
‫יהיו ‪ ‬לעדרים‪  ,‬עמ' ‪  146‬הערה‪" :24 ‬טכניקה ‪ ‬המושפעת ‪ ‬בבירור ‪ ‬מההיפנוזה ‪ ‬המערבית‪ ...‬תלמידי ‪ ‬נתנאל ‪ ‬יחיאלי ‪ ‬כותב ‪ ‬על ‪ ‬הספר‪ ‬‬
‫'תנאי‪ ‬הנפש‪ ‬להשגת‪ ‬החסידות'‪ ‬של‪ ‬ר' מנחם‪ ‬עקשטיין‪ ,‬שנכתב‪ ‬בגליציה‪ ‬ב‪ .1921-‬בדומה‪ ‬למצוי‪ ‬אצל‪ ‬ר' קלמן‪ ‬קלונימוס‪) ‬שיחיאלי‪ ‬‬
‫מזהה‪ ‬אותו‪ ‬בצדק‪ ‬כאחד‪ ‬ממקורות‪ ‬ההשראה‪ ‬של‪ ‬הספר( יש‪ ‬בו‪ ‬הדגשה‪ ‬של‪ ‬טכניקת‪ ‬הדמיון‪ ‬המודרך‪ ,‬המושפעת‪ ‬מספרות‪ ‬ההיפנוזה‪ ‬‬
‫של‪ ‬זמנו‪ .‬לדעתי‪ ‬יש‪ ‬בספר‪ ‬גם‪ ‬השפעה‪ ‬של‪ ‬ר' הלל‪ ‬צייטלין"‪ .‬כפי‪ ‬שכתבנו‪ ‬לעיל‪ ,‬ספרו‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬אקשטיין‪ ,‬נכתב‪ ‬כנראה‪ ‬בוין‪ ,‬ללא‪ ‬‬
‫השפעה‪ ‬של‪ ‬כתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ .‬גארב‪ ‬אינו‪ ‬מביא‪ ‬הוכחות‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬או‪ ‬הרב‪ ‬אקשטיין‪ ‬הושפעו‪ ‬מספרות‪ ‬ההיפנוזה‪.‬‬
‫‪   832‬על‪ ‬השימוש‪ ‬במנטרה‪ ‬במדיטציה‪ ‬יהודית‪ ,‬עי' ‪Kaplan, Meditation and Kabbalah, pp. 11, 41, 170, 192, 306, 311,‬‬
‫‪Jewish Meditation, pp. 54-63. On p. 55:‬‬
‫" ‪The mantra can serve as a means of clearing the mind of mundane thought, leaving it open to other,‬‬
‫‪transcendental experiences…the mantra…also puts the meditator into a special spiritual place.‬‬ ‫‪The‬‬
‫‪form of the mantra can be extremely important if one wishes to accomplish a specific spiritual goal in‬‬
‫‪one’s meditation”.‬‬
‫תיאור‪ ‬זה‪ ‬מתאים‪ ‬מאד‪ ‬לתרגיל‪ ‬ההשקטה‪ ,‬שאכן‪ ‬משמש‪ ‬כלי‪ ‬לטיפול‪ ‬בבעיה‪ ‬רוחנית‪ ,‬שיפור‪ ‬המידות‪ ‬וכו'‪.‬‬
‫‪ 833‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬נותן‪ ‬דוגמא‪ ‬של‪ ‬תפילה‪ ‬אישית‪ ‬ביידיש‪ .‬זה‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬שיטת‪ ‬ההתבודדות‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪ ,‬שהיא‪ ‬מתקיימת‪ ‬‬

‫‪251‬‬
‫המעשית של התרגיל‪ ,‬התקרבות אל ה' ותיקון המידות‪ .‬האמירה חייבת להיות שקטה‪ ,‬כדי לא‬
‫לעורר שוב את האנוכיות‪ 834.‬את הבקשה יש לנסח באופן חיובי‪ ,‬שישפיע יותר מאשר ניסוח שלילי‪.‬‬
‫את זה אפשר להבין גם לאור שיטתו החינוכית של הרב ק"ק‪ ,‬שתמיד שמה דגש על הצד החיובי של‬
‫התלמיד במקום להדגיש את הבעיות והשלילה‪ 835.‬כאן לפנינו‪ ,‬עוד דרך להשיג דבקות בבורא‪ ,‬יותר‬
‫ישירה מאשר התרגילים בדימוי מודרך‪ .‬כאן החסיד אמור להרגיש "מין השראה ממרום" בסיום‬
‫התרגיל‪ .‬בנוסף לכך התרגיל גם עוזר לחסיד להשיג ראיה רוחנית עילאית‪ ,‬כפי שתואר כאן בשמו‬
‫"ודיבר כגון לענין אמונה לאחר ההשתמשות איזה שבועות בהשקטה אז כשיאמר זה א‪-‬לי ואנוהו‬
‫יהי' בחינת מראין באצבע"‪ 836.‬בסיום ראוי שוב לציין שהתרגילים בדימוי מודרך‪ ,‬שהם שלב‬
‫בלימוד "המחשבה החזקה" היו לנחלת כלל החסידים בכתבי הרב ק"ק‪ ,‬מה שאין כן שיטת‬

‫בלשון‪ ‬המדוברת‪ ,‬זאת‪ ‬אומרת‪ ‬ביידיש‪ .‬על‪ ‬התבודדות‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ,‬עי' בהמשך‪ ‬הפרק‪.‬‬


‫‪    834‬גם‪ ‬הניגון‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬לפסוק‪" ‬הורני" בסוף‪ ‬התרגיל‪ ,‬מאד‪ ‬איטי‪ ‬ורגוע‪ .‬בכלל‪ ,‬הניגונים‪ ‬שלו‪ ‬ושל‪ ‬בית‪ ‬קאזניץ‪ ,‬כפי‪ ‬שהם‪ ‬‬
‫משתקפים‪ ‬בהקלטה‪ ‬שעשה‪ ‬פולן‪ ,‬הם‪ ‬ניגונים‪ ‬שקטים‪ ‬ורגועים‪ ,‬מהסוג‪ ‬שנחשבים‪ ‬היום‪ ‬כ"ניגוני‪ ‬דבקות"‪.‬‬
‫‪    835‬עי' לדוגמה‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' עז‪" :‬גם‪ ‬אחר‪ ‬הנקיון‪ ‬ותקון‪ ‬רעת‪ ‬המדות‪ ‬שוב‪ ‬דורשים‪ ‬ממך‪ ‬עליה‪ ‬והתקרבות"‪ .‬ועי' שם‪ ‬עמ'‬
‫צג‪ ,‬עצות‪ ‬חיוביות‪ ‬להתמודד‪ ‬עם‪ ‬מדת‪ ‬הכעס‪ .‬כל‪ ‬זה‪ ‬קשור‪ ‬למושג‪ ‬החסידי‪ ‬של‪ ‬מידות‪ ‬הנפולות‪) ‬עי' לעיל‪ ‬בפרק‪ ‬על‪ ‬מידות‪ ‬הנפולות‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,(112-113‬שבעצם‪ ,‬גם‪ ‬המדות‪ ‬הרעות‪ ‬באות ‪ ‬ממקום‪ ‬גבוה‪ ‬וקדוש‪ ,‬אלא‪ ‬שנפלו‪ .‬לכן‪ ,‬במקום‪ ‬לגרשן‪ ‬באלימות‪ ,‬יש‪ ‬להעלותן‪ ‬‬
‫שוב‪ ‬למעלה‪ .‬עי' שם‪ ‬כל‪ ‬פרק‪ ‬י‪" ,‬להפך‪ ‬מדות‪ ‬הרעות‪ ‬למאורי‪ ‬אור"‪ ,‬עמ' צז‪-‬קד‪ .‬ועי' שם‪ ‬עמ' קנד‪" :‬אי‪ ‬אפשר‪ ‬לבוא‪ ‬לשום‪ ‬עליה‪ ‬‬
‫בלא‪ ‬אמונה‪ ‬גם‪ ‬בעצמו‪ ‬ובטחון‪ ‬בכח‪ ‬עבודתו"‪ ,‬ועמ' קנו‪" :‬אי‪ ‬אפשר‪ ‬לדחות‪ ‬את‪ ‬החשך‪ ‬בלתי‪ ‬אם‪ ‬באור"‪ .‬ועי' מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ'‬
‫כח‪" ,.‬סור‪ ‬מרע‪ ‬ע"י‪ ‬עשה‪ ‬טוב"‪ .‬גישה‪ ‬זאת‪ ‬גם‪ ‬קשורה‪ ‬בעקיפין‪ ‬לראיה‪ ‬הפאנאנתיאיסטית‪ ‬החיובית‪ ‬של‪ ‬המציאות‪ ‬שמנחה‪ ‬את‪ ‬הרב‪ ‬‬
‫ק"ק‪ ‬בכל‪ ‬העשיה‪ ‬החסידית‪ ‬והחינוכית‪ ‬שלו‪ .‬נושא‪ ‬זה‪ ‬עולה‪ ‬גם‪ ‬כשהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מתאר‪ ‬את‪ ‬הטכניקה‪ ‬של‪" ‬שויתי‪ ‬ה' לנגדי‪ ‬תמיד"‪ ,‬ז"א‪ ‬‬
‫לצייר‪ ‬את‪ ‬שם‪ ‬הוויה‪ ‬בדמיונו‪ ,‬מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' נו‪-:‬נז‪" .:‬וככל‪ ‬שיותר‪ ‬ירצה‪ ‬להתגבר‪ ‬ולצייר‪ ‬ויותר‪ ‬דעתו‪ ‬ושכל‪ ‬האנושי‪ ‬שלו‪ ‬‬
‫מתאמץ‪ ‬ויוצא‪ ,‬יותר‪ ‬כח‪ ‬הדמיון‪ ‬שלו‪ ‬נחלש‪ ‬ויותר‪ ‬קשה‪ ‬לו‪ ‬לצייר‪ ‬את‪ ‬שם‪ ‬הקדוש"‪ .‬לכן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬נותן‪ ‬את‪ ‬העצה‪ ‬של‪ ‬הסתכלות‪ ‬‬
‫בשם ‪ ‬הקדוש ‪ ‬בספר ‪ ‬התורה‪ " ,‬תמיד ‪ ‬שיקראוהו ‪ ‬לתורה ‪ ‬יסתכל ‪ ‬היטב ‪ ‬בכתב ‪ ‬של ‪ ‬התורה ‪ ‬ושמות ‪ ‬הקדושה ‪ ‬ויחקקו ‪ ‬במוחו ‪ ‬ודמיונו"‪.‬‬
‫הרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬מצרף ‪ ‬שני ‪ ‬מוטיבים‪ ,‬הסתכלות ‪ ‬באותיות ‪ ‬ספר ‪ ‬התורה ‪ ‬וציור ‪ ‬שם ‪ ‬הויה‪ .‬הענין ‪ ‬של ‪ ‬הסתכלות ‪ ‬מקורו ‪ ‬בשער ‪ ‬הכונות‪,‬‬
‫"דרושי‪ ‬הס"ת"‪ .‬שאלוניקי‪ ‬תרי"ב‪ ,‬דף‪ ‬עא‪ ,‬עמ' ג‪ .‬עי' דברי‪ ‬הרמ"א‪ ‬לשלחן‪ ‬ערוך אורח‪ ‬חיים‪ ‬א‪" :‬שויתי‪ ‬ה' לנגדי‪ ‬תמיד‪ ‬הוא‪ ‬כלל‪ ‬‬
‫גדול‪ ‬בתורה‪ ‬ובמעלות‪ ‬הצדיקים‪...‬כי‪ ‬אין‪ ‬ישיבת‪ ‬האדם‪ ‬ותנועותיו‪ ‬ועסקיו‪ ‬והוא‪ ‬לבדו‪ ‬בביתו‪ ‬כישיבתו‪ ‬ותנועותיו‪ ‬ועסקיו‪ ‬והוא‪ ‬לפני‪ ‬‬
‫מלך‪ ‬גדול‪...‬כל‪ ‬שכן‪ ‬כשישים‪ ‬האדם‪ ‬אל‪ ‬לבו‪ ‬שהמלך‪ ‬הגדול‪ ‬הקב"ה‪...‬עומד‪ ‬עליו‪ ‬ורואה‪ ‬במעשיו‪...‬מיד‪ ‬יגיע‪ ‬אליו‪ ‬היראה"‪ .‬על‪ ‬זה‪ ‬‬
‫מוסיף‪ ‬הבאר‪ ‬היטב ‪ ‬ס"ק‪ ‬ג‪  ,‬בשם‪ ‬האר"י‪" :‬שיצייר‪ ‬שם‪ ‬הוי"ה‪ ‬תמיד‪ ‬נגד‪ ‬עיניו‪ ...‬וזה‪ ‬סוד‪ ‬שויתי‪ ‬ה' לנגדי‪ ‬תמיד‪ ‬וזה‪ ‬תועלת‪ ‬גדול‪ ‬‬
‫לענין‪ ‬היראה"‪ .‬עי' גם‪ ‬נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' קמה‪" ,‬חיוב‪ ‬על ‪ ‬כל‪ ‬איש‪ ‬ישראל‪ ‬לצייר‪ ‬השם‪ ‬הויה‪ ‬ברוך‪ ‬הוא‪ ‬נגד‪ ‬עיניו‪ .‬אך‪ ‬הצדיק‪ ‬‬
‫השלם‪ ...‬ממילא ‪ ‬תמיד ‪ ‬עומד ‪ ‬נגד ‪ ‬עיניו ‪ ‬שאין ‪ ‬צריך ‪ ‬לצייר ‪ ‬עוד"‪ .‬עי' גם ‪Kaplan ,Green, Tormented Master, p. 31,; ‬‬
‫‪“In Kabbalah meditation, the simplest contemplative device is the ,Meditation and Kabbalah, p. 11,‬‬
‫‪Tetragrammaton itself”.‬‬
‫ועי' ‪Kaplan, Jewish Meditation, pp. 74-75, 80-81.‬‬
‫‪    836‬מקור‪ ‬הביטוי‪ ‬במדרש‪ ‬שיר‪ ‬השירים‪ ‬רבה‪ ‬ג‪:‬טו‪ ,‬מובא‪ ‬ברש"י‪ ‬לשמות‪ ‬טו‪:‬ב‪ .‬כאן‪ ‬אנו‪ ‬חוזרים‪ ‬לנושא ‪ ‬השאיפות‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬‬
‫להגיע ‪ ‬לחוויה ‪ ‬מיסטית ‪ ‬חזותית‪ ,‬כמו ‪ ‬שכתבנו ‪ ‬לעיל ‪ ‬בהקשר ‪ ‬של ‪" ‬שיטת ‪ ‬הראב"ד"‪ .‬מכאן ‪ ‬משמע ‪ ‬שהרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬ממליץ ‪ ‬להשתמש‪ ‬‬
‫בהשקטה‪) ‬כל‪ ‬יום?( למשך‪ ‬כמה‪ ‬שבועות‪ ‬בנושא‪ ‬אחד‪ ‬לפני‪ ‬שעוברים‪ ‬לנושא‪ ‬אחר‪.‬‬

‫‪252‬‬
‫המדיטציה "השקטה"‪ ,‬שהיא מסלול יותר ישיר לדבקות‪ ,‬היתה רק עבור המובחרים‪ .‬יכול להיות‬
‫שהרב ק"ק חשב שרק חסיד שהוא כבר "מתקדם" בשיטה הראשונה יצליח גם בשיטה זו‪.‬‬

‫ב‪ :4‬התבודדות‬
‫לביטוי "התבודדות" ישנם שני פירושים בחסידות‪ .‬בפירוש הראשון ה"התבודדות" באה במובן של‬
‫הסתגרות מפני אנשים בשביל עבודת ה' פרטית‪ .‬ההתבודדות במובנה זה מופיעה בשני מקורות‬
‫חשובים של הרב ק"ק‪ ,‬נועם אלימלך‪ ,‬ומאור ושמש‪ 837.‬הפירוש השני מכוון להנהגה החסידית של‬
‫ה"התבודדות" במובן של תפילה אישית ובלתי פורמאלית‪ ,‬ומזוהה בעיקר עם שמו של רבי נחמן‬

‫‪   837‬עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ' י‪ ,‬קטו‪ ,‬קיז‪ ,‬קכ‪ ,‬קמח‪ ,‬קסט‪ ,‬רכה‪ .‬בעמ' קיז‪ ‬ההתבודדות‪ ‬מופיעה‪ ‬כהכנה‪ ‬לתפילה‪" :‬דקודם‪ ‬התפילה‪ ‬צריך‪ ‬‬
‫התבודדות"‪ .‬עי' מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' ח‪  ,‬צב‪ ,‬קו‪ ,‬שסד‪ ,‬תקיז‪ .‬בעל‪ ‬מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬בעקבות‪ ‬תפיסת‪ ‬הקהילה‪ ‬שלו‪ ,‬מתנגד‪ ‬בחריפות‪ ‬‬
‫להתבודדות‪ ‬במובן‪ ‬של‪ ‬הסתגרות‪ .‬עי' עמ' צב‪" :‬כשיש‪ ‬להצדיק‪ ‬התבודדות‪ ...‬יכול‪ ‬להרים‪ ‬עצמו‪ ‬יותר‪ ...‬אף‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬כן‪ ‬יכול‪ ‬להיות‪ ‬‬
‫עליו‪ ‬קטרוג‪ ‬ויכול‪ ‬ח"ו‪ ‬ליפול‪ ‬למטה"‪ .‬ובעמ' קו‪" :‬כאשר‪ ‬בא‪ ‬הצדיק‪ ‬להתבודדות‪ ...‬תחבולתו‪ ‬של‪ ‬היצר‪ ‬הרע‪ ‬להביא‪ ‬הצדיקים‪ ‬הללו‪ ‬‬
‫בעצבות‪ ‬גדול‪ ‬ובמרה‪ ‬שחורה"‪ .‬ובעמ' שסד‪" :‬עיקר‪ ‬העבודה‪ ‬הוא‪ ‬שיתחבר‪ ‬אדם‪ ‬עצמו‪ ‬עם‪ ‬בני‪ ‬ישראל‪ ...‬ועל‪ ‬ידי‪ ‬זה‪ ‬יכול‪ ‬לבוא‪ ‬‬
‫לעבודה‪ ‬להשם‪ ‬באמת"‪ .‬גם‪ ‬אצל‪ ‬החוזה‪ ‬מלובלין‪ ‬אנו‪ ‬מוצאים‪ ‬את‪ ‬ההתבודדות‪ ‬כסוג‪ ‬של‪ ‬עבודה‪ ‬פרטית‪ ,‬המוקדשת‪ ‬לתשובה‪ .‬עי'‬
‫זכרון‪ ‬זאת‪ ,‬עמ' פא‪" :‬ודאי‪ ‬צריך‪ ‬כל‪ ‬אדם‪ ‬לראות‪ ‬עת‪ ‬להתבודד‪ ‬ולבדוק‪ ‬ולשוב‪ ‬בתשובה"‪ .‬בתניא ‪ ‬ובעבודת‪ ‬ישראל‪ ,‬המושג‪ ‬איננו‪ ‬‬
‫מופיע‪ ‬כלל‪ .‬ישנו‪ ‬מושג‪ ‬נוסף‪ ‬בחסידות‪" ,‬התבודדות‪ ‬המחשבה"‪ ,‬שפירושו‪ ‬ריכוז‪ ‬חזק‪ ‬מאוד‪ ‬בשעת‪ ‬התפילה‪ .‬עי' נועם‪ ‬אלימלך‪ ,‬עמ'‬
‫קיז‪" :‬עד‪ ‬אחר‪ ‬התפילה‪ ‬צריך‪ ‬התבודדות‪ ‬במחשבתו"‪ .‬ועי' מאור‪ ‬ושמש‪ ,‬עמ' שסד‪" ,‬העיקר‪ ‬הוא‪ ‬התבודדות‪ ‬המחשבה‪ ,‬לחשוב‪ ‬תמיד‪ ‬‬
‫ברוממות‪ ‬אלקותו‪ ‬יתברך‪ ,‬הגם‪ ‬שהוא‪ ‬בתוך‪ ‬קהל‪ ‬רב‪ ,‬ידבק‪ ‬מחשבתו‪ ‬תמיד‪ ‬בהבורא‪ ‬יתברך"‪ .‬ועי' דברי‪ ‬הרמב"ן‪ ‬לדברים‪ ‬כב‪:‬יא‪ ‬‬
‫בהסבר‪ ‬מצוות‪" ‬ולדבקה‪ ‬בו"‪" ,‬היא‪ ‬אזהרה‪ ‬מאזהרות‪ ‬ע"ג‪ ‬שלא‪ ‬תפרד‪ ‬מחשבתו‪ ‬מן‪ ‬השם ‪ ‬אל‪ ‬אלהים‪ ‬אחרים‪...‬שתהיה‪ ‬זוכר‪ ‬השם‪ ‬‬
‫ואהבתו‪ ‬תמיד‪ ‬לא‪ ‬תפרד‪ ‬מחשבתך‪ ‬ממנו‪ ...‬עד‪ ‬שיהיו‪ ‬דבריו‪ ‬עם‪ ‬בני‪ ‬אדם‪...‬ולבו‪ ‬איננו‪ ‬עמהם‪ ‬אבל‪ ‬הוא‪ ‬לפני‪ ‬ה'"‪ .‬הרי‪ ‬כאן‪ ‬תביעה‪ ‬‬
‫חזקה‪ ‬לריכוז‪ ‬מחשבתי‪ ‬מתמיד‪ ‬בה'‪ ,‬גם‪ ‬תוך‪ ‬כדי‪ ‬פעילות‪ ‬יום‪-‬יומית‪   .‬וע' בארבעה‪ ‬טורים‪ ,‬אורח‪ ‬חיים‪ ,‬סימן‪ ‬צח‪" ,‬וכן‪ ‬היו‪ ‬עושין‪ ‬‬
‫חסידים ‪ ‬ואנשי ‪ ‬מעשה ‪ ‬שהיו ‪ ‬מתבודדים ‪ ‬ומכוונין ‪ ‬בתפילתן ‪ ‬עד ‪ ‬שהיו ‪ ‬מגיעים ‪ ‬להתפשטות ‪ ‬הגשמיות ‪ ‬ולהתגברות ‪ ‬רוח ‪ ‬השכלית ‪ ‬עד‪ ‬‬
‫שהיו‪ ‬מגיעים‪ ‬קרוב‪ ‬למעלת‪ ‬הנבואה"‪ .‬וכן‪ ‬מובא‪ ‬גם‪ ‬בשלחן‪ ‬ערוך‪ ,‬שם‪ ,‬סעיף‪ ‬א‪ .‬ועי' ספר‪ ‬חרדים ‪ ‬לרב‪ ‬אלעזר‪ ‬אזכרי‪ ,‬ירושלים‪ ‬‬
‫תשכ"ו‪" ,‬מצוות‪ ‬התשובה‪ – ‬דברי‪ ‬כבושין"‪ ,‬פרק‪ ‬ז‪ ,‬עמ' רכא‪" ,‬סגולה‪ ‬ה' היא‪ ‬ההתבודדות‪ ‬שכתבנו‪ ‬למעלה‪ ‬בשם‪ ‬ספר‪ ‬בית‪ ‬מידות‪ ‬כי‪ ‬‬
‫לעתות‪ ‬רצון‪ ‬יפרוש‪ ‬עצמו‪ ‬במקום‪ ‬מיוחד‪ ‬שלא‪ ‬יראוהו‪ ‬בני‪ ‬אדם‪ ‬וישא‪ ‬עיניו‪ ‬למרום‪ ‬אל‪ ‬מלך‪ ‬יחיד‪ ‬עילת‪ ‬כל‪ ‬העילות‪ ‬וסיבת‪ ‬כל‪ ‬הסיבות‪ ‬‬
‫כמטרה‪ ‬לחץ‪ ‬כמים‪ ‬הפנים‪ ‬לפנים‪ ‬כן‪ ‬לב‪ ‬האדם‪ ‬לאדם‪ ‬ועד"ז‪ ‬כאשר‪ ‬הוא‪ ‬יבא‪ ‬לשום‪ ‬פניו ‪ ‬אל‪ ‬אלקיו‪ ‬כן‪ ‬הוא‪ ‬יתברך‪ ‬ישים‪ ‬אליו‪ ‬ויחדיו‪ ‬‬
‫ידובקו‪ ‬כך‪ ‬שמעתי‪ ‬מפי‪ ‬מורי‪ ‬ורבי‪ ‬החסיד‪ ‬הקדוש‪ ‬כבוד‪ ‬ר' יוסף‪ ‬סאגיס‪ ‬זלה"ה‪ ‬וכך‪ ‬היה‪ ‬עושה‪ ‬וכן‪ ‬מצאתי‪ ‬לרבינו‪ ‬יצחק‪ ‬דמן‪ ‬עכו‪ ‬‬
‫שכמה ‪ ‬חסידים ‪ ‬היו ‪ ‬עושים ‪ ‬כן ‪ ‬בימיו ‪ ‬ודוק ‪ ‬ותשכח ‪ ‬כן ‪ ‬בדברי ‪ ‬רמב"ם ‪ ‬ורמב"ן ‪ ‬וחובת ‪ ‬הלבבות ‪ ‬והר"ר ‪ ‬יונה ‪ ‬ז"ל"‪    .‬לפי ‪ ‬בעל ‪ ‬ספר‬
‫על‪ ‬‬ ‫חרדים‪ ,‬ההתבודדות ‪ ‬כטכניקה ‪ ‬להשגת ‪ ‬הדבקות ‪ ‬נמצאת ‪ ‬במגוון ‪ ‬רב ‪ ‬של ‪ ‬הוגי ‪ ‬ימי ‪ ‬הביניים‪ ,‬מקובלים ‪ ‬ופילוסופים ‪ ‬כאחד‪.‬‬
‫ההתבודדות‪ ‬בקבלה‪ ‬נבואית‪ ‬והשפעתו‪ ‬על‪ ‬קבלת‪ ‬האר"י‪ ‬והרמ"ק‪ ,‬עי' משה‪ ‬אידל‪" ,‬ההתבודדות‪ ‬כריכוז‪ ‬בקבלה‪ ‬הנבואית‪ ‬וגלגוליה"‪,‬‬
‫פרקים ‪ ‬בקבלה ‪ ‬נבואית‪ ,‬ירושלים ‪ ,1990 ‬עמי ‪ .111-178 ‬ועי' השתפכות ‪ ‬הנפש‪ ,‬עמ' סב‪  ,‬בשם ‪ ‬רבי ‪ ‬נחמן‪" ,‬אף ‪ ‬על ‪ ‬פי ‪ ‬שיכולין‪ ‬‬
‫להתבודד‪ ‬במחשבה‪ ,‬אבל‪ ‬העיקר‪ ‬הוא‪ ‬הדיבור"‪.‬‬

‫‪253‬‬
‫מברסלב ועם חסידות ברסלב בכלל‪ 838.‬בחסידות ברסלב ה"התבודדות" מוזכרת במקומות רבים‬
‫כהתנהגות מרכזית בעבודת ה'‪ ,‬וכבר בליקוטי מוהר"ן היא תופסת מקום של כבוד‪" :‬ההתבודדות‬
‫הוא מעלה עליונה מן הכל‪ ,‬דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר‪ ,‬להתבודד לבדו באיזו חדר‬
‫או בשדה‪ ,‬ולפרש שיחתו בינו לבין קונו‪ ...‬ותפילה ושיחה זו‪ ,‬יהיה בלשון שמדברים בו‪ ,‬דהיינו‬
‫‪839‬‬
‫בלשון אשכנז ]יידיש[‪ ...‬והנהגה זו‪ ,‬הוא גדולה במעלה מאד מאד"‪.‬‬

‫ההתבודדות במובנו של רבי נחמן ‪ -‬כתפילה אישית ובלתי פורמאלית שעוסקת בצרכיו האישיים של‬
‫החסיד ומתנהלת בין החסיד לבין קונו במילותיו ובשפתו של החסיד ‪ -‬זוכה להתייחסות רחבה‬
‫בכתבי הרב ק”ק‪ .‬הביטוי "התבודדות" לא תמיד מופיע‪ ,‬אבל המאפיינים של ההתבודדות‬
‫הברסלבית‪ ,‬ובעיקר השיחה האישית בשפה המדוברת )יידיש(‪ ,‬נמצאים ללא צל של ספק‪ 840.‬נעיין‬
‫בכמה מקורות כאלה‪ ,‬ונתחיל בקטע מבני מחשבה טובה שבו כותב הרב ק"ק על שילוב בין אמירת‬

‫‪    838‬בנושא‪ ‬זה‪ ‬אנו‪ ‬רואים‪ ‬את‪ ‬ההשפעה‪ ‬הסמויה‪) ‬לכאורה( של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬על‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬יותר‪ ‬מאשר‪ ‬בכל‪ ‬נושא‪ ‬אחר‪ .‬כפי‪ ‬שציינו‪,‬‬


‫הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬אינו‪ ‬מזכיר‪ ‬את‪ ‬חסידות‪ ‬ברסלב‪ ‬ולו‪ ‬פעם‪ ‬אחת‪ .‬ע"פ‪ ‬האדמו"ר‪ ‬הנוכחי‪ ,‬הרב‪ ‬קלמן‪ ‬מנחם‪ ‬שפירא‪)  ‬בשיחה‪ ‬אישית‪ ,‬כסלו‪ ‬‬
‫תשס"א( ‪ ‬ישנו‪ ‬דמיון‪ ‬רב‪ ‬בין‪ ‬שיטת‪ ‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬ובין‪ ‬שיטת‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ .‬לפי‪ ‬דבריו‪ ,‬הרב‪ ‬ק”ק‪ ‬אינו‪ ‬מביא‪ ‬את‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מפאת‪ ‬ניסוחיו‪ ‬‬
‫הקיצוניים ‪ ‬והרדיקליים‪ .‬במקום ‪ ‬זאת ‪ ‬הוא ‪ ‬מציע ‪ ‬שיטה ‪ ‬שהיא ‪ ‬מעין ‪" ‬ברסלב ‪ ‬בהיתר"‪ ,‬בניסוח ‪ ‬מתון ‪ ‬יותר‪ .‬ועי' דברי ‪ ‬פייקאז'‪,‬‬
‫חסידות‪ ‬פולין‪ ,‬עמ' ‪" :400‬את‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מברסלב‪  – ‬אין‪ ‬ספק‪ ‬שהאדמו"ר‪ ‬מפיאסצ'נה‪ ‬הכיר‪ ‬את‪ ‬כתביו"‪ .‬דברי‪ ‬פייקאז' בהחלט‪ ‬‬
‫סבירים‪ ,‬אבל‪ ‬הוא‪ ‬אינו‪ ‬מביא‪ ‬להם‪ ‬הוכחה‪.‬‬
‫‪839‬‬
‫ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬תנינא‪ ,‬אות‪ ‬כה‪ .‬בהמשך‪ ‬כתוב‪ ‬שם‪" :‬גם‪ ‬טוב‪ ‬לעשות‪ ‬מהתורה‪ ‬תפילה‪ ,‬דהיינו‪ ‬כשלומד‪ ‬או‪ ‬שומע‪ ‬איזה‪ ‬מאמר‪ ‬‬
‫תורה‪ ‬מצדיק‪ ‬אמת‪ ,‬אזי‪ ‬יעשה‪ ‬מזה‪ ‬תפילה‪ ...‬מזה‪ ‬נעשה‪ ‬שעשועים‪ ‬גדולים‪ ‬מאד‪ ‬למעלה"‪ .‬על‪ ‬פי‪ ‬מאמר‪ ‬זה‪ ‬חיבר‪ ‬רבי‪ ‬נתן‪ ‬בשנת‪ ‬‬
‫תקפ"ב‪  ‬את‪ ‬הספר‪ ‬ליקוטי‪ ‬תפילות‪  ,‬שבנוי‪ ‬כולו‪ ‬מתפילות‪ ‬המבוססות‪ ‬על‪ ‬התורות‪ ‬בליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ .‬עוד‪ ‬על‪ ‬התבודדות‪ ‬בליקוטי‪ ‬‬
‫מוהר"ן‪ ,‬עי' בחלק‪ ‬ראשון‪ ‬אות‪ ‬נב‪") ‬עיקר‪ ‬ההתבודדות‪ ‬הוא‪ ‬בלילה‪ ,‬בעת‪ ‬שהעולם‪ ‬פנוי‪ ‬מטרדות‪ ‬העוה"ז‪ ...‬וההתבודדות‪ ‬צריך‪ ‬מקום‪ ‬‬
‫וזמן‪ ‬מיוחד"(‪ ,‬קח‪ ,‬קנו‪ ,‬רנט‪ ,‬ובחלק‪ ‬שני‪ ‬אות‪ ‬צג‪ ,‬צה‪-‬קא‪ .‬הספר‪ ‬השתפכות‪ ‬הנפש ‪ ‬של‪ ‬הרב‪ ‬אלטר‪ ‬טפליקר‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ד‪,‬‬
‫עוסק ‪ ‬אך ‪ ‬ורק ‪ ‬בנושא ‪ ‬ההתבודדות‪ ,‬ובספר ‪ ‬ליקוטי ‪ ‬עצות ‪ ‬לרב ‪ ‬נחמן ‪ ‬מטשהרין‪ ,‬ירושלים ‪ ‬תשל"ז‪ ,‬הנושא ‪ ‬נדון‪ ‬בעמ' ‪ .56-62‬מן‪ ‬‬
‫הראוי‪ ‬לציין‪ ‬שבספרו‪ ‬הראשון‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ,‬ספר‪ ‬המדות‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשד"מ‪ ,‬הנושא‪ ‬לא‪ ‬נמצא‪ .‬מעניין‪ ‬גם‪ ‬שעל‪ ‬אף‪ ‬מרכזיותה‪ ‬של‪ ‬‬
‫ההתבודדות‪ ‬בתורת‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ,‬הנושא‪ ‬לא‪ ‬זכה‪ ‬להתייחסות‪ ‬רבה‪ ‬במחקר‪ .‬למשל‪  ,‬בספרו‪ ‬של‪ ‬פייקאז'‪ ,‬חסידות‪ ‬ברסלב‪ :‬פרקים‪ ‬בחיי‪ ‬‬
‫מחוללה‪ ‬ובכתביה; ‪ ‬יוסף‪ ‬וייס‪ ,‬מחקרים‪ ‬בחסידות‪ ‬ברסלב‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשל"ה; ‪  ‬ואצל‪  Green, Tormented Master  ‬אין‪ ‬דיונים‪ ‬‬
‫ארוכים‪ ‬המוקדשים‪ ‬רק‪ ‬לנושא‪ ‬זה‪ .‬לעומתם‪ ,‬צבי‪ ‬מרק‪ ,‬בספרו‪ ‬מיסטיקה‪ ‬ושיגעון‪ ,‬דן‪ ‬בנושא‪ ‬במסגרת‪ ‬הדיון‪ ‬על‪" ‬מצבי‪ ‬מודעות‪ ‬‬
‫ליליים‪ :‬שינה‪ ,‬חלום‪ ‬וערות‪) ‬התבודדות(‪ ,‬עמ' ‪ .225-256‬ההתבודדות‪ ‬עצמה‪ ‬נידונה‪ ‬בקטע‪ ‬הקרוי‪" ‬על‪ ‬אפיה‪ ‬המיסטי‪ ‬של‪ ‬עבודת‪ ‬‬
‫ההתבודדות"‪ ,‬עמ' ‪ .235-238‬לדבריו‪ ,‬השיחה‪ ‬בין‪ ‬החסיד‪ ‬לבין‪ ‬קונו‪ ‬היא ‪ ‬רק‪  ‬החלק‪ ‬הראשון‪ ‬של‪ ‬תהליך‪ ‬ההתבודדות‪ ,‬היא‪ ‬עוסקת‪ ‬‬
‫בתיקון ‪ ‬המידות ‪ ‬ומביאה ‪ ‬לביטול ‪ ‬הגשמיות‪ ,‬ומטרתה ‪ ‬הסופית ‪ ‬היא ‪ ‬איחוד ‪ ‬מיסטי ‪ ‬ו"התכללות ‪ ‬בא‪-‬ל"‪ .‬הוא ‪ ‬תוקף ‪ ‬את ‪ ‬וייס ‪ ‬וגרין‪ ‬‬
‫שלדבריו‪ ‬התעלמו‪ ‬לחלוטין‪ ‬מהשלב‪ ‬השני‪ ‬ומאופייה‪ ‬המיסטי‪ ‬של‪ ‬ההתבודדות‪ .‬מצד‪ ‬שני‪ ,‬פייקאז'‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כן‪ ‬הבין‪ ‬שאיחוד‪ ‬מיסטי‪ ‬‬
‫הוא‪ ‬מטרת‪ ‬ההתבודדות‪ .‬עי' שם‪ ‬גם‪ ‬עמ' ‪ ,235‬הערה‪ ,52 ‬להפניות‪ ‬למקורות‪ ‬ומחקרים‪ ‬על‪ ‬המושג‪" ‬התבודדות" בקבלה‪ .‬הפרק‪ ‬‬
‫האחרון ‪ ‬בספרו ‪ ‬של ‪ ,Kaplan, Meditation and Kabbalah, pp. 306-313, ‬נקרא ‪ ,"Rabbi Nachman’s Way" ‬ועוסק‪ ‬‬
‫בהתבודדות‪.‬‬
‫‪   840‬גם‪ ‬בדיון‪ ‬לעיל‪ ‬על‪" ‬השקטה"‪ ,‬עמ' ‪ ,247-252‬ראינו‪ ‬שילוב‪ ‬של‪ ‬קטעי‪ ‬תפילה‪ ‬אישיים‪ ‬ביידיש‪.‬‬

‫‪254‬‬
‫תהילים‪ 841‬לבין התבודדות‪.‬‬
‫וכשמרגיש איזה מין של שבירת הלב‪ 842‬אפילו מצרכי גופו ילך תיכף‬
‫הצידה ויעמיד עצמו אל הכותל ויאמר איזה קאפיטלאך ]פרקי[ תהילים‪,‬‬
‫ויותר טוב לומר קאפיטיל שהוא מעין המאורע שלו ולפי דאגתו‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫אם דאגתו עתה מן שונאיו יתפלל הקאפיטיל ה' מה רבו צרי רבים קמים‬
‫עלי וכו' ואם דאגה אחרת יתפלל טבעתי ביון מצולה‪ ,‬או אשא עיני אל‬
‫ההרים מאין יבא עזרי‪ 843,‬ולא שיבא פתאום מן השוק וידבר דיבורים בלא‬
‫לב ובלא מוח‪ ,‬רק יתבונן קודם בדאגותיו‪ ,‬דאגות אלו המונעים אותו‬
‫ומצערים לו כ"כ הרבה‪ ,‬ואל מי ילך ומי יושיעהו‪ ,‬אם לא הקב"ה הכל‬
‫יכול אב הרחמן‪ 844,‬והוא מתקרב עתה לפני כסא כבודו ובמחשבתו מצייר‬
‫את כבוד ד'‪ 845‬שעומד הוא לפניו ית' ומתחנן‪ ...‬ואחר שאומר את‬
‫הקאפיטיל תהילים יתפלל בפיו בכל לשון שהוא שומע‪ ,‬כפי העולה על‬
‫רוחו‪ ,‬ומן דבור לדבור ומן תיבה לתיבה‪ ,‬ירגיש שמוחו ומחשבתו‬
‫מתחזקים ועולים‪ ,‬ומעט מעט הוא עוזב את צרכי גופו‪ ,‬וצעקה מתפרצת‬
‫מעומק לבו‪ ,‬רבש"ע קרבני אליך‪ ,‬טהר אותי‪ ,‬העלה אותי מכל דאגות אלו‪,‬‬
‫כדי שאוכל להיות קרוב אליך‪ ,‬בלב ונפש טהור‪ ,‬ובסוף תפלתו טוב‬

‫‪    841‬על‪ ‬חשיבותה‪ ‬של‪ ‬אמירת‪ ‬תהילים‪ ‬אצל‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬עי' השתפכות‪ ‬הנפש‪ ,‬עמ' נט‪-‬ס‪" :‬אמירת‪ ‬תהילים‪ ‬מעלה‪ ‬גדולה‪ ‬כאילו‪ ‬אמרם‪ ‬‬


‫דהע"ה‪ ‬בעצמו‪ .‬כי‪ ‬הוא‪ ‬אמרם‪ ‬ברוה"ק‪ .‬והרוח‪ ‬הקודש‪ ‬מונח‪ ‬בתוך‪ ‬התיבות‪ .‬וכשאומר‪ ‬המזמורי‪ ‬תהילים‪ ‬הוא‪ ‬מעורר‪ ‬ברוח‪ ‬פיו‪ ‬את‪ ‬‬
‫הרוח ‪ ‬הקודש ‪ ‬עד ‪ ‬שנחשב ‪ ‬כאלו ‪ ‬אמרם ‪ ‬דהמע"ה ‪ ‬בעצמו"‪ .‬בכל ‪ ‬זאת ‪ ‬לא ‪ ‬מצאנו ‪ ‬בכתבי ‪ ‬ברסלב ‪ ‬אמירת ‪ ‬תהילים ‪ ‬כחלק ‪ ‬מעבודת‪ ‬‬
‫ההתבודדות‪ .‬מובן ‪ ‬שרבי ‪ ‬נחמן ‪ ‬הנהיג ‪ ‬גם ‪ ‬את ‪ ‬אמירת ‪" ‬התיקון ‪ ‬הכללי"‪ ,‬עשרה ‪ ‬פרקי ‪ ‬תהילים ‪ ‬ל"תיקון ‪ ‬הברית"‪ ,‬אבל ‪ ‬אין ‪ ‬זה‪ ‬‬
‫מענייננו‪ .‬עי' ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪  ,‬חלק‪ ‬ראשון‪ ,‬רה‪ ,‬חלק‪ ‬שני‪ ,‬צב‪ .‬שמעתי‪ ‬מצבי‪ ‬מרק‪ ‬שבשלב‪ ‬מאוחר‪ ‬יותר‪ ‬חסידי‪ ‬ברסלב‪ ‬התחילו‪ ‬‬
‫לשלב‪ ‬את‪ ‬אמירת‪ ‬התיקון‪ ‬הכללי‪) ‬ולפעמים‪ ‬גם‪ ‬תיקון‪ ‬חצות( ביחד‪ ‬עם‪ ‬ההתבודדות‪ ,‬ושזה‪ ‬המנהג‪ ‬גם‪ ‬כיום‪ .‬עי' השתפכות‪ ‬הנפש‪,‬‬
‫עמ' מח‪" ,‬אמר‪ ‬שע"י‪ ‬אמירת‪ ‬תקון‪ ‬חצות‪ ‬יכולין‪ ‬לפרש‪ ‬שיחתו‪ ‬את‪ ‬כל‪ ‬אשר‪ ‬עם‪ ‬לבבו‪ ‬כמו‪ ‬ע"י‪ ‬התבודדות"‪.‬‬
‫‪   842‬חשוב‪ ‬להדגיש‪ ‬את‪ ‬הגדרתה‪ ‬של‪" ‬שבירת‪ ‬הלב"‪ ,‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪" :12-13‬כשיש‪ ‬לו‪ ‬עצבות‪ ‬ח"ו‪ ,‬שאין‪ ‬זאת‪ ‬שבירת‪ ‬הלב‪ ‬‬
‫רק‪ ‬מין‪ ‬העדר‪ ‬וטמטום‪ ‬כמו‪ ‬שאיתא‪ ‬בשם‪ ‬הרב‪] ‬בעל‪ ‬התניא["‪ .‬גם‪ ‬כאן‪ ,‬אף‪ ‬על‪ ‬פי ‪ ‬שהרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מציין‪ ‬את‪ ‬בעל‪ ‬התניא‪ ,‬ניכרת‪ ‬גם‪ ‬‬
‫השפעתו‪ ‬של‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ .‬עי' שיחות‪ ‬הר"נ‪ ,‬סימן‪ ‬מא‪" :‬לב‪ ‬נשבר‪ ‬ועצבות‪ ‬אינו‪ ‬ענין‪ ‬א' כלל‪ ‬כי‪ ‬לב‪ ‬נשבר‪ ‬הוא‪ ‬בלב‪ ,‬אבל‪ ‬עצבות‪ ‬בא‪ ‬‬
‫מן‪ ‬הטחול‪ ...‬היא‪ ‬מס"א‪ ‬והקב"ה‪ ‬שונא‪ ‬אותה‪ .‬אבל‪ ‬לב‪ ‬נשבר‪ ‬היא‪ ‬חביב‪ ‬לפני‪ ‬הש"י‪ ‬כי‪ ‬לב‪ ‬נשבר‪ ‬יקר‪ ‬מאד‪ ‬מאד‪ ‬בעיניו‪ ‬ית'"‪.‬‬
‫‪    843‬גם‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מצדד‪ ‬באמירת‪ ‬תהילים‪ ‬באופן‪" ‬אישי"‪ .‬עי' ליקוטי‪ ‬מוהרן‪ ‬תנינא‪  ,‬קכה‪" ,‬שעיקר‪ ‬אמירת‪ ‬תהילים‪ ‬לומר‪ ‬כל‪ ‬מזמורי‪ ‬‬
‫תהילים‪ ‬על‪ ‬עצמו‪ ,‬למצוא‪ ‬את‪ ‬עצמו‪ ‬בתוך‪ ‬כל‪ ‬מזמור‪ ‬ומזמור‪ ...‬הכל‪ ‬צריכין‪ ‬לפרש‪ ‬לעצמו‪ ‬על‪ ‬מלחמת‪ ‬היצה"ר‪ ‬וחיילותיו"‪ .‬וראה‪ ‬גם‪ ‬‬
‫השתפכות‪ ‬הנפש‪ ,‬עמ' נה‪.‬‬
‫‪    844‬גם‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬הרבה‪ ‬להדגיש‪ ‬את‪ ‬תודעת‪ ‬הבטחון‪ ‬בה' כיחיד‪ ‬שבאמת‪ ‬מושיע‪ ‬ומספק‪ ‬את‪ ‬צרכי‪ ‬האדם‪ .‬עי' ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ,‬סב‪,‬ו‪:‬‬
‫"כי‪ ‬הקב"ה‪ ‬סיבת‪ ‬כל‪ ‬הסיבות‪ ‬ועילת‪ ‬כל‪ ‬העילות‪ ,‬שאין‪ ‬צריך‪ ‬לשום‪ ‬סיבה‪ .‬ועסקינו‪ ‬באלו‪ ‬הסיבות‪ ,‬צריך‪ ‬להאמין‪ ‬בהשי"ת‪ ‬לבד‪ ,‬ולא‪ ‬‬
‫לעשות‪ ‬מהסיבות‪ ‬עיקר"‪ .‬ועי' גם‪ ‬הרב‪ ‬אברהם‪ ‬אליעזר‪ ‬טשניגל‪ ,‬שיח‪ ‬שרפי‪ ‬קודש‪ ,‬חלק‪ ‬ב‪ ,‬ירושלים‪ ‬תשמ"ח‪ ,‬עמ' קסח‪" ,‬פעם‪ ‬דפק‪ ‬‬
‫רבי‪ ‬נחמן‪ ‬מטולטשין‪ ‬איזה‪ ‬מסמר‪ ‬וקבל‪ ‬על‪ ‬ידו‪ ‬מכה‪ ‬באצבעו‪ .‬וכשראה‪ ‬זאת‪ ‬מוהרנ"ת‪] ‬ר' נתן[ אמר‪ ‬לו‪ ,‬מדוע‪ ‬לא‪ ‬התפללת‪ ‬לשם‪ ‬‬
‫יתברך‪ ‬לפני‪ ‬שדפקת‪ ‬המסמר‪ ‬שכשתדפוק‪ ‬מסמר‪ ‬לא‪ ‬תקבל‪ ‬מכה‪ ‬על‪ ‬ידו"‪ .‬תודה‪ ‬לרב‪ ‬ד"ר‪ ‬אליעזר‪ ‬שור‪ ‬להפניה‪ ‬זו‪.‬‬
‫‪   845‬גם‪ ‬כאן‪ ‬אנו‪ ‬עדים‪ ‬ל"שיטת‪ ‬הראב"ד" של‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬בקשר‪ ‬לציור‪ ‬כבוד‪ ‬ה'‪.‬‬

‫‪255‬‬
‫שיאמר חד פסוקא של התחזקות כמו ד' רועי לא אחסר וכו' לא אירא רע‬
‫כי רבש"ע אתה עמדי‪ 846,‬ועכשיו ישמח על כי ד' עמו‪ ,‬כי באמת ד' עמו‪.‬‬
‫ובפרט בשעה זו שפך לבו לד'‪ ,‬שהיא שעה של התרוממות והתקרבות‪,‬‬
‫ובכל היום ירגיש אחר תפלה זו מין עונג רוחני‪ ,‬עונג של טהרה‪ ,‬נפשו‬
‫היתה בגן עדן היום ומי ידמה לה ולשמחתה‪.‬‬
‫וכן בשעה שמרגיש בקרבו שמחה‪ ,‬אף אם היא שמחה מן ישועה גופנית‬
‫לא יעזוב את שעת הכושר של ניצוץ התגלות נפשו‪ ,‬ויעמוד בזוית ויאמר‬
‫איזה קאפיטל תהילים )טוב שלא להרבות עתה בתהילים(‪ 847‬כמו‬
‫קאפיטיל י"ח‪ ,‬ד' חזקי וגו' צורי אחסה בו‪ ,‬מגיני וקרן ישעי משגבי וכו'‪,‬‬
‫וכשיגמור את התהילים ידבר כנ"ל בפיו‪ ,‬רבש"ע מודה אני לך על גודל‬
‫חסדך שאתה משגיח עלי ועוזר לי ברחמיך הרבים‪ ,‬ותמיד אתה מנהיג‬
‫אותי לטובתי ובפרט עתה שהושעתני בישועה זו‪ ,‬ושוב ירגיש עלי' כנ"ל‬
‫מן שמחה גופנית‪ ,‬לשמוח בד'‪848.‬‬
‫כשמתבוננים בגרסתו של הרב ק"ק להתבודדות‪ ,‬יש כמה נקודות בולטות לעין‪ .‬ראשית כל‪,‬‬
‫ההתבודדות היא תגובה למצב רגשי שנובע ממאורעות החיים‪ ,‬לטוב או לרע‪ .‬דבר זה מתקשר‬
‫לשיטתו הכללית של הרב ק"ק‪ ,‬שדוגל בכך שיש לראות כל רגע רגשי כהזדמנות שאין להחמיצה‬
‫להתקרב אל ה'‪ .‬בכאן טמון אחד ההבדלים הבולטים בין ההתבודדות של הרב ק"ק לבין‬
‫ההתבודדות של רבי נחמן‪ .‬אצל רבי נחמן ראינו הדרכה מעשית מפורטת שלפיה‪ ,‬למשל‪ ,‬יש‬
‫‪849‬‬
‫להתבודד במשך שעה לפחות בכל יום‪ ,‬עדיף בשדה או בחדר פרטי )או אפילו מתחת לטלית(‬
‫במהלך הלילה‪ .‬אצל הרב ק"ק‪ ,‬ההדרכה הרבה פחות מפורטת‪ ,‬ומסתכמת בכך שיש לומר תהילים‬
‫ותפילה אישית לועזית במצב של ריכוז‪ .‬מלבד הפנייה אל הקיר על מנת להתרכז‪ ,‬לא מדובר‬

‫‪   846‬כאן‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬משלב‪ ‬את‪ ‬המילים‪ ‬של‪ ‬המתפלל‪" ,‬רבש"ע"‪ ,‬לאמצע‪ ‬הפסוק‪ ‬עצמו‪ ,‬והופך‪ ‬את‪ ‬הפסוק‪ ‬לתפילה‪ ‬אישית‪ ‬ממש‪.‬‬


‫‪    847‬אזהרה‪ ‬זו‪ ‬מוזכרת‪ ‬גם‪ ‬בקטע‪ ‬מקביל‪ ‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' מח‪ .‬גם‪ ‬שם‪ ‬נראה‪ ‬שמדובר‪ ‬רק‪ ‬במצב‪ ‬של‪ ‬שמחה‪ ,‬ולא‪ ‬במצב‪ ‬של‪ ‬‬
‫שבירת‪ ‬הלב‪ ,‬שבו‪ ‬מותר‪ ‬להגיד‪ ‬יותר‪ ‬פרקי‪ ‬תהילים‪ .‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬איננו‪ ‬מסביר‪ ‬את‪ ‬ההבדל‪ ‬בין‪ ‬שמחה‪ ‬לבין‪ ‬שבירת‪ ‬הלב‪ ‬לעניין‪ ‬כמות‪ ‬‬
‫הפרקים ‪ ‬שיש ‪ ‬לקרוא‪ ,‬ואולי ‪ ‬הכוונה ‪ ‬היא ‪ ‬שבאמירת ‪ ‬הרבה ‪ ‬תהילים ‪ ‬מצב ‪ ‬השמחה ‪ ‬יפוג‪ ,‬אבל ‪ ‬זה ‪ ‬לא ‪ ‬ברור‪ .‬שמעתי ‪ ‬מהאדמו"ר‪ ‬‬
‫הנוכחי‪ ‬שלדעתו‪ ‬אין‪ ‬חילוק‪ ‬בין‪ ‬שמחה‪ ‬לשבירת‪ ‬הלב‪ ‬ובשני‪ ‬המצבים‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מעדיף‪ ‬אמירת‪ ‬מעט‪ ‬תהילים‪ ,‬מכיון‪ ‬שהמילים‪ ,‬בסופו‪ ‬‬
‫של‪ ‬דבר‪ ‬אינן‪ ‬מילותיו‪ ‬של‪ ‬המתפלל‪ ,‬ולכן‪ ‬עדיף‪ ‬להרבות ‪ ‬דוקא‪ ‬בתפילה‪ ‬אישית‪ .‬בכל‪ ‬אופן‪ ‬קשה‪ ‬לקבל‪ ‬את‪ ‬פירושו‪ ‬לאור‪ ‬העובדה‪ ‬‬
‫שבשני‪ ‬הקטעים‪ ‬האזהרה‪ ‬נראית‪ ‬כמכוונת‪ ‬דוקא‪ ‬למצב‪ ‬של‪ ‬שמחה‪ .‬ועי' צוואת‪ ‬הריב"ש‪ ,‬אות‪ ‬לח‪ ,‬עמ' ו‪" .‬לא‪ ‬יאמר‪ ‬הרבה‪ ‬תהילים‪ ‬‬
‫בדביקות‪ ‬קודם‪ ‬התפילה‪ ‬שלא‪ ‬יחלש‪ ‬גופו‪ ‬ולא‪ ‬יוכל‪ ‬אחר‪ ‬כך ‪ ‬לומר‪ ‬העיקר‪ ,‬ר"ל‪ ‬חובת‪ ‬היום‪ ...‬בדביקות ‪ ‬גדול‪ ‬מחמת‪ ‬שהפסיד‪ ‬כחו‪ ‬‬
‫קודם‪ ‬התפילה"‪.‬‬
‫‪ 848‬בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ .24-23‬בהכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬מו‪ ,.‬מח‪ ,.‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מביא‪ ‬רשימות‪ ‬של‪ ‬פרקי‪ ‬תהילים‪ ‬המתאימים‪ ‬למצבי‪ ‬‬
‫נפש‪ ‬שונים‪.‬‬
‫‪849‬‬
‫שיחות‪ ‬הר"נ‪ ,‬רעה‪" :‬ואמר‪ ‬רבינו‪ ‬שתחת‪ ‬הטלית‪ ‬הוא‪ ‬ג"כ‪ ‬חדר‪ ‬מיוחד‪ ...‬לדבר‪ ‬בינו‪ ‬לבין‪ ‬קונו‪ ...‬גם ‪ ‬יכולין‪ ‬להתבודד‪ ‬ולפרש‪ ‬‬
‫שיחתו‪ ‬כששוכב‪ ‬על‪ ‬מיטתו‪ ‬ומכסה‪ ‬עצמו‪ ‬בהסדין‪ ...‬שכך‪ ‬נהג‪ ‬דוד‪ ‬המלך"‪ .‬אבל‪ ‬עי' לקמן בקטע‪ ‬מצו‪ ‬וזרוז ‪ ‬שבו‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק ‪ ‬קורא‪ ‬‬
‫להתבודד‪ ‬ביער‪.‬‬

‫‪256‬‬
‫במקום מיוחד‪ ,‬זמן מסוים או תדירות קבועה‪ .‬ההתבודדות מהווה כלי חזק בעבודת ה' ‪ -‬כלי שיש‬
‫לנצלו ‪ -‬אבל היא איננה מהווה חלק מעבודתו היום‪-‬יומית של החסיד‪ .‬צורכי הגוף משמשים עילה‬
‫להתבודדות מכיון שהם גורמים למצב של שבירת הלב‪ ,‬אבל לא מצאנו שהם הופכים גם לתוכנה‬
‫של התפילה‪ 850.‬כתוצאה מהתפילה על צרכיו או על שבירת הלב שנובעת מסיבה אחרת‪ ,‬מתחיל‬
‫החסיד להרגיש את ההקלה המסוימת שב"עזיבת צרכים הגופניים"‪ ,‬העילה המקורית לתפילה‪ ,‬והוא‬
‫עובר לנושא היותר פנימי ומהותי של בקשת הקרבה לה'‪ .‬דבר זה מזכיר גם את תרגיל ה"השקטה"‪,‬‬
‫שכלל גם הוא בקשת קרבה אל ה'‪ .‬שתי ההנהגות מסתיימות באמירת פסוק‪ ,‬ב"השקטה" הפסוק‬
‫"הורני"‪ ,‬וכאן "חד פסוקא של התחזקות"‪ .‬שם החסיד אמור להרגיש בסוף התרגיל "מין השראה‬
‫ממרום"‪ ,‬וכאן "מין עונג רוחני‪ ,‬עונג של טהרה"‪ ,‬ובהתבודדות‪ ,‬כתגובה לרגש של שמחה‪ ,‬החסיד‬
‫"ירגיש עליה‪ ...‬מן שמחה גופנית‪ ,‬לשמוח בד'"‪ .‬התהליך‪ ,‬במיוחד ככל שמדובר במצב של שבירת‬
‫הלב‪ ,‬מתחיל באמירת תהילים ותפילה אישית‪ ,‬שמבטאות את הרגשת השבירה‪ ,‬לבקשת קרבתו של‬
‫הקב"ה‪ ,‬ומסתיים בהרגשת "העונג הרוחני"‪ ,‬שאמור להישאר עם החסיד גם לאחר שהתרגיל נגמר‪.‬‬

‫גם אצל רבי נחמן אנו מוצאים תהליך דומה בהתבודדות‪" :‬לפרש שיחתו‪ ...‬בדברי חן וריצוי ופיוס‪,‬‬
‫לבקש ולהתחנן מלפניו ית'‪ ,‬שיקרבו אליו לעבודתו באמת‪ ...‬ושאר היום‪ ,‬יהיה בשמחה"‪ 851.‬גם‬
‫כאן המתבודד מרגיש את שבירת ליבו במהלך התרגיל‪ ,‬אבל עובר לאחר מכן למצב של שמחה‪.‬‬
‫הדברים מפורשים יותר במקום אחר‪" :‬צריכין לייחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר דהיינו‬
‫להתבודד ולשבר לבו לפניו ית'‪ ...‬אבל שאר כל היום כולו יהיה רק בשמחה‪ ...‬שלא יהיה לנו לב‬
‫‪852‬‬
‫נשבר רק איזה שעה ביום‪ ,‬ועצבות כלל לא‪ .‬ושאר כל היום יהיה בשמחה"‪.‬‬

‫נושא ההתבודדות עולה גם בשני קטעים בצו וזרוז‪ .‬באות יח הרב ק"ק מעודד להנהגה זו באופן‬
‫כללי‪ ,‬ומוסיף כמה רעיונות שטרם ראינו‪.‬‬
‫אם לא טעמת עוד את טעמה של תפילה כשהיא נקיה מן בקשת צרכיך‪,‬‬
‫אם לא בכית עוד בספרך שבחי ד'‪ ,‬ולא נתפעלת כ"כ עד שתרגיש‬
‫שבדברך מן ד' ואל ד'‪ ,‬דוחקת ויוצאה דרך לבך ומוחך גילוי אלקות שאין‬
‫אתה משיגה ויודעה‪ .‬אז בכיותך שאתה בוכה בעת בקשת צרכיך בלבד‪,‬‬
‫נראות בשמים כמעשה ילדות הבוכה ומבקש שעשועים ואגוזים‪ .‬עשה‬
‫זאת איפוא‪ ,‬עזוב על שעה על שתים את העולם ושאונה‪ ,‬ערמימיות‬
‫חכמתה ורצונה אשר בך‪ ,‬והתבודד יחידי‪ ,‬ואם אפשר לך לך היערה‪ ,‬והוי‬
‫רואה את עצמך ליצור תם פשוט בין יצורי ד'‪ .‬ויחד עם השמש והירח‪,‬‬

‫‪    850‬בברסלב‪ ‬דוגלים‪ ‬בכך‪ ‬שיש‪ ‬להתפלל‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬צורך‪ ‬קטן‪ .‬עי' השתפכות‪ ‬הנפש‪ ,‬עמ' סג‪" ,‬אמר‪ ‬על‪ ‬כל‪ ‬דבר‪ ‬צריכין‪ ‬להתפלל‪ ,‬היינו‪ ‬‬


‫על‪ ‬בגדו‪ ‬קרוע‪ ‬וצריך‪ ‬לבגד‪ ,‬יתפלל‪ ‬להשי"ת‪ ‬שיתן‪ ‬לו‪ ‬בגד‪ ‬ללבוש‪ .‬וכן‪ ‬כל‪ ‬כיוצא‪ ‬בזה‪ ‬דבר‪ ‬גדול‪ ‬ודבר‪ ‬קטן"‪.‬‬
‫‪851‬‬
‫ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬תנינא‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪852‬‬
‫שיחות‪ ‬הר"נ‪ ,‬סימן‪ ‬מא‪.‬‬

‫‪257‬‬
‫הצפרים וכל עצי היער לשיר לפני ד'‪ .‬באת‪ ,‬לגלות ולמלא את כל העולם‬
‫מגדולתו ית'‪.‬‬
‫החל נא למשל‪ ,‬להכריז להם ולכל העולם‪ ,‬את אדון עולם וכו' את ידיד‬
‫נפש וכו' ותראה אם לא תתפרץ נפשך בתפארתה החוצה לקראת מלכה‬
‫וקונה‪ ,‬שהתקרב כביכול אליך‪ ,‬להקשיב לקול שירתך‪ .‬ואש של מעלה‬
‫תוקד בקרבך‪ ,‬אשר רק שטף של דמעות יצילוך וירגיעוך‪.‬‬
‫אז תבין את בקשת מש"ר שהתפלל סמוך לפטירתו להיות כעוף השמים‪.‬‬
‫לספר ולשיר שירת ד'‪ ,‬לפני ד'‪ ,‬השתוקק‪853 .‬‬
‫קודם כל יש לציין את האמירה החריפה שיש כאן נגד הדגשת הצרכים האישיים כעיקר חווית‬
‫התפילה‪ .‬עניין זה סותר כמובן את הגישה שראינו בשמו של רבי נחמן‪ ,‬לפיה יש להתפלל על כל‬
‫דבר‪ ,‬גם גופני‪ ,‬קטן ככל שיהיה‪ 854.‬עוד חידוש לעומת הקטע הקודם שראינו הוא בקריאה הברורה‬
‫לצאת אל היער‪ ,‬לחיק הטבע‪ ,‬על מנת להתבודד יחד עם כל הבריאה‪ 855,‬מה שמהווה מרכיב מרכזי‬
‫בהתבודדות הברסלבית‪ .‬דבריו מזכירים גם את דברי רבי נחמן על השתתפות הצמחיה בתפילה‬
‫שמתפללים בטבע‪" :‬דע‪ ,‬כשאדם מתפלל בשדה‪ ,‬אזי כל העשבים כולם באין בתוך התפילה‪,‬‬
‫‪856‬‬
‫ומסייעין לו‪ ,‬ונותנין לו כח בתפילתו‪ .‬וזה בחי' שנקראת התפילה שיחה"‪.‬‬

‫בצו וזרוז אות ד‪ ,‬לאחר שהרב ק"ק מדבר על חשיבותן של ה"תחבולות" בעבודת ה' וחיוניותן עבור‬
‫בריאות רוחנית‪ ,‬הוא מציין את הדיבור כדבר שמרפא את נפש האדם‪" :‬לבד מתחבולות של עבודה‪...‬‬
‫לעקור שורש הרע מקרב נפשך‪ ...‬הדבור בעצמו גדול כחו להוציא את החרצובות מקרבי הנפש‬
‫ולבלי תת להסתר ולקנן בה שום עקמימות"‪ .‬לכן הוא מציע את התפילה האישית הבלתי‪-‬פורמאלית‬
‫כתרגיל לחסידיו‪ ,‬ומציע לקורא דוגמא לתפילה אישית ‪ -‬כמעין התבודדות‪.‬‬
‫אמרו מהבעש"ט ז"ל על נפשי יצאה בדברו‪ .‬וכמו שהאיש מרגיש זאת גם‬
‫בעצמו אם יש לו דאגה וכעס‪ ,‬אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו‬
‫מ"מ רק מעיניו נסתרה אבל בקרב נפשו הקיא נסתר‪ ,‬והי' אם תוספנה‬

‫‪ 853‬צו‪ ‬וזרוז‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬


‫‪   854‬עי' גם‪ ‬ר' יצחק‪ ‬הוטנר‪ ,‬פחד‪ ‬יצחק‪ :‬אגרות‪ ‬וכתבים‪ ,‬ניו‪ ‬יורק‪ ‬תשנ"א‪ ,‬עמ' שלב‪" :‬הרגשת‪ ‬קרבת‪ ‬אלקים‪ ‬בתפילה‪ ‬הבלתי‪-‬מתקבלת‪ ‬‬
‫אינה‪ ‬נופלת‪ ‬כלל‪ ‬מהרגשת‪ ‬קרבת‪ ‬אלקים‪ ‬בתפילה‪ ‬המתקבלת"‪ .‬אולי‪ ‬יש‪ ‬כאן‪ ‬עמדת ביניים‪ ,‬אבל‪ ‬בכל‪ ‬אופן‪ ‬הדגש ‪ ‬כולו‪ ,‬כמו‪ ‬אצל‪ ‬‬
‫הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬הוא‪ ‬על‪ ‬הקירבה‪ ,‬ולא‪ ‬על‪ ‬ה"תוצאות"‪ .‬ועי' גם‪ ‬חובת‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' פד‪" :‬אבל‪ ‬רק‪ ‬איש‪ ‬בער‪ ‬ולא‪ ‬ידע‪ ,‬יכול‪ ‬לחלל‪ ‬כל‪ ‬‬
‫כך‪ ‬את‪ ‬התפילה‪ ‬ולחשבה‪ ‬רק‪ ‬צרך‪ ‬הדאגות‪ ,‬ולולי‪ ‬הצטרכויותיו‪ ‬לא‪ ‬היה‪ ‬מתפלל‪ ‬חס‪ ‬ושלום‪ .‬כי‪ ‬באמת‪ ,‬התפילה‪ ‬בעצמה‪ ,‬התקרבות‪ ‬‬
‫הלב‪ ‬והשתפכות‪ ‬הנפש‪] ‬לשון‪ ‬הלקוח‪ ‬מספר‪ ‬ברסלב‪ ‬על‪ ‬ההתבודדות[ לה' בתפילה‪ ,‬זו‪ ‬היא‪ ‬העקר‪ ‬אשר‪ ‬בתפילה‪ ...‬שלפעמים‪ ‬את‪ ‬‬
‫הדאגות‪ ‬שולח‪ ‬ה' כדי‪ ‬שנתפלל‪ ‬אליו‪ ‬יתברך"‪ .‬אצל‪ ‬רבי‪ ‬נחמן‪ ‬יש‪ ‬יותר‪ ‬דגש‪ ‬גם‪ ‬על‪" ‬תוצאות" התפילה‪ .‬עי' לקוטי‪ ‬עצות‪ ,‬תפילה‪ ‬ג‪.‬‬
‫‪      855‬עי' במשל ‪ ‬הסנדלר‪ ,‬חובת ‪ ‬התלמידים‪ ,‬עמ' נ‪" :‬ויש ‪ ‬אשר ‪ ‬תתעורר ‪ ‬נפשו ‪ ‬ותתלהב ‪ ‬מאד ‪ ‬להתפלל ‪ ‬ולהשתפך ‪ ‬לה' באין ‪ ‬מפריע‪ ‬‬
‫ומבלבל‪ ,‬ויצא‪ ‬מביתו‪ ‬הצר‪ ‬ומדירתו‪ ‬בת‪ ‬חדר‪ ‬אחד‪ ‬אל‪ ‬היער"‪.‬‬
‫‪856‬‬
‫ליקוטי‪ ‬מוהר"ן‪ ‬תנינא‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪258‬‬
‫דאגות אלו ותשובנה להסתתר מעיניו בקרב נפשו‪ ,‬תתפרצנה אחר כך לעת‬
‫מצא כאשר תתמלאה ]![ סאתן‪ .‬וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים‬
‫פתאום בלא סיבה ממשית‪ .‬משא"כ אם יש לו אוהב ורע והוא מתמרמר‬
‫לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים‪ .‬מרגיש‬
‫תיכף שכמו אבן גלל מעל לבו ואת דאגתו מקרב נפשו עקר‪ .‬והאם יש לך‬
‫אוהב ורע כאביך שבשמים אשר רמזו חז"ל עליו ית'‪ .‬הסתר א"ע בחדר‬
‫מיוחד אם אפשר לך‪ ,‬ואם לאו הסב פניך אל הקיר‪ ,‬וצייר במחשבתך‬
‫שאתה עומד לפני כסא כבודו ית'‪ ,‬ושופך לפניו את לבך בשיח ותפילה‬
‫כפי שעולה על לבך בכל לשון שאתה שומע‪.‬‬
‫כבר ראינו בדיון על העבודה בקבוצות שהרב ק"ק דורש מהחסיד שיהיה לו חברותא מיוחד לגלות‬
‫בפניו את צפונות לבו‪ ,‬הן בנושאים רוחניים והן בגשמיים‪ 857.‬כאן החבר מוחלף בקב"ה עצמו‪.‬‬
‫ניתוחן של מחלות הנפש‪ ,‬שמסתתרות במעמקי הנפש גם בזמן שהאדם מרגיש שהצליח לגרשן‪,‬‬
‫עולה פעמיים בצו וזרוז‪ 858‬בהקשר של שיחות שהרב ק"ק קיים עם חסידים קשישים שהתלוננו‬
‫בפניו שבזקנותם קשה להם יותר מאשר בצעירותם לעמוד בפני פיתויי היצר הרע‪ .‬הרב ק"ק מסביר‬
‫זאת בכך שכצעירים הם הצליחו להתגבר על היצר‪ ,‬אך לא לעקור את הרע מקרבם‪ ,‬לכן‪ ,‬בזקנותם‪,‬‬
‫כשהם כבר חלשים‪ ,‬אין בהם הכוחות הדרושים על מנת לעמוד ולהתגבר‪ .‬בנקודה זו הרב ק"ק כן‬
‫מציע להסתגר‪ ,‬בחדר מיוחד אם אפשר‪ ,‬ולצייר את העמידה בפני כסא הכבוד‪ .859‬התפילה היא שוב‬
‫אישית לגמרי‪ ,‬ובלשון היומיום של החסיד‪ ,‬כמו בהתבודדות הברסלבית‪ .‬הרב ק"ק מציע דוגמא‬
‫לתפילה כזו שאיננה אלא דוגמא‪ ,‬ואין לראות בה נוסח קבוע‪ ,‬כפי שהוא כותב בהמשך‪ " :‬ואם לא‬
‫הרגלת עוד בכזאת‪ ,‬הנני רושם לך‪ ,‬שיח כזה‪ ,‬למען יהי' לך לדוגמא‪ ...‬ולא לקבוע לך סדר תפילה‪,‬‬
‫באתי"‪:‬‬
‫רבש"ע אתה הוצאתני מאין ובראת ויצרת את כל גופי רוחי ונשמתי‪ ,‬ורואה‬
‫אתה איך גדלה תשוקתי לעמוד לפניך בנפש טהורה וזכה‪...‬אבל מאוד‬
‫יתמוגג לבי בקרבי על גודל עכירתה‪ ,‬הרגשות זרות היא מרגשת‪ ,‬ורצוניות‬
‫עכירות רוצה‪...‬ואפילו בשעה שאני קם ומתחזק‪ ,‬לגרש את כל הרגשה‬
‫ורצון לא טוב‪ ,‬ולהחריש את קול הבליעה אשר מבצבץ וקורא בו‪ ,‬אז רק מן‬
‫מוחי ולבי אני מגרשם‪ ,‬ובנפשי הם נשארים‪.‬‬
‫רבש"ע טהור ומטהר‪ ,‬מה מאוד יתמוגג וימס לבי בקרבי‪ ...‬כשאני בא לטהר‬
‫את כל עצמי ומהותי ולהשביע בצחצחות את נפשי‪ ...‬רק מעל פני הזוהם‬
‫מסתתר ואל נפשי פנימה הכל נדחק ונכנס‪ ,‬עד שאני מאוס ומגועל בעיני‬
‫עצמי‪...‬וכן עתה נתעוררה בקרבי‪ ,‬מחשבה ]או[ תאוה פלונית ]טוב לפרטה[‪.‬‬
‫מר לי מאד בידעי שאף שבעזרתך התגברתי ולא נתתי' לבצע את פעולותי'‬
‫וזממי'‪ ,‬מ"מ עוד נפשי לא מטוהרה‪ ...‬אנא ד' טהר את נפשי‪ ,‬עקור את יצרי‬

‫‪   857‬עי' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪ ;57‬הכשרת‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סב‪.‬‬


‫‪   858‬אות‪ ‬ד‪ ,‬כ‪ .‬ועי' גם‪ ‬אות‪ ‬מה‪.‬‬
‫‪   859‬שמזכירה‪ ‬לנו‪ ‬את‪ ‬המלצתו‪ ‬על‪ ‬פי‪ ‬הבנתו‪ ‬ב"שיטת‪ ‬הראב"ד"‪.‬‬

‫‪259‬‬
‫מעלי‪ ,‬ואת חלק הרע מקרב נפשי תשליך‪ ...‬ובפרט כשתזכה נשמתי למוחין‬
‫דגדלות‪ ,‬בעת תורה ותפילה וכדומה ותזכה לעלות לפני כסא כבודך‪ ,‬תהי'‬
‫זכה ונקי' להתלבש בבגדים לבנים של אור המצות ולהיות פורחת לעילא‬
‫בתשוקין וכסופין ולהתבטל ולהתיחד בד' אחד‪860 .‬‬
‫המרכיב העיקרי בקטע זה הוא הבקשה לקרבת אלוקות‪ .‬הבעיה שהקטע מתייחס אליה היא‬
‫שמחשבות‪ ,‬תאוות ורצונות רעים מעכירים את הנפש‪ ,‬מה שמעצים את תחושת הריחוק וכמובן גם‬
‫מקשה על ההתקרבות‪ .‬מכאן הבקשה להיטהרות‪ ,‬שכוללת בתוכה מעין ווידוי של המחשבה או‬
‫התאווה שמפריעה לחסיד‪ 861.‬ישנו חשש‪ ,‬שאם הרע ישאר מוסתר בפנים‪ ,‬הוא יעכב את החסיד‬
‫מלהתבטל ולהתייחד עם ה' בשעת הכושר‪ ,‬כאשר הוא עוסק בתורה ובתפילה ב"מוחין דגדלות"‪,‬‬
‫ומצליח "לעלות לפני כסא כבודך"‪.‬‬

‫ב‪ :5‬סיכום נושא המדיטציה‬

‫ראינו אפוא שתרגילי מדיטציה מהווים מרכיב מרכזי שני בשיטה החסידית המעשית של הרב ק"ק‪,‬‬
‫שבספריו הזכיר שני סוגים של מדיטציה‪ ,‬הדימוי המודרך וההתבודדות‪ ,‬ובנוסף גם מסר לחסידיו‬
‫הנבחרים את שיטת ההשקטה‪ .‬בתרגילים בדימוי מודרך מתבסס הרב ק"ק מפורשות על ספר נועם‬
‫אלימלך‪ ,‬ממנו הוא לקח כמה תרגילים קצרים מאוד‪ ,‬והפך אותן לשיטה מגובשת‪ ,‬עם מגוון רחב של‬
‫תרגילי דימוי מודרך‪ ,‬חלקם ארוכים מאד‪ .‬באותה תקופה הרב מנחם אקשטיין חיבר את הספר תנאי‬
‫הנפש להשגת החסידות‪ ,‬וגם הוא שם את הדימוי המודרך במקום מאוד מרכזי‪ .‬על השוני בין‬
‫התרגילים הפארטיקולאריסטיים של הרב ק"ק לבין אלו האוניברסאליים של הרב אקשטיין כבר‬
‫עמדנו‪ ,‬וגם קבענו שאין זיקה או השפעה כלשהי בין שני המחברים‪ .‬בשיטת ההתבודדות שלו הרב‬
‫ק"ק כנראה הושפע עמוקות מרבי נחמן מברסלב‪ ,‬למרות שבנושא זה אין הוא מזכיר את רבי נחמן‪,‬‬
‫כמו שאין הוא מזכירו בכלל בספריו‪.‬‬

‫אנו מקבלים את הרושם שהרב ק"ק המציא בעצמו את שיטת ההשקטה מכיוון שאין הוא מזכיר או‬
‫מרמז למקור‪ ,‬וגם לא גילינו משהו דומה בחסידות שלפניו‪.‬‬

‫בכל התרגילים אנו מגלים‪ ,‬ברובד היותר חיצוני‪ ,‬נסיון להתקדם בעבודה בתחומים כמו תיקון‬

‫‪  860‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .7-5‬אזכורים ‪ ‬נוספים ‪ ‬של ‪ ‬הנהגת ‪ ‬התבודדות ‪ ‬וקטעי ‪ ‬תפילה ‪ ‬אישיים ‪ ‬מפוזרים ‪ ‬בכל ‪ ‬כתבי ‪ ‬הרב ‪ ‬ק”ק‪ .‬עי' הכשרת‪ ‬‬
‫האברכים‪ ,‬עמ' ‪ ‬יז‪ :‬מח‪-.‬מח‪ ,:‬נט‪" :‬עתה‪ ‬בדורנו‪ ‬שאין‪ ‬התבודדות" )אולם‪ ‬שם‪ ‬הכוונה‪ ‬להתבודדות‪ ‬במובן‪ ‬של‪ ‬הסתגרות‪ ,‬ולא‪ ‬במובן‪ ‬‬
‫של‪ ‬תפילה‪ ‬אישית‪ ;(.‬מבוא‪ ‬השערים‪  ,‬מא‪ ,.‬מג‪ ;.‬דרך‪ ‬המלך; ‪ ‬שצג‪ ,‬תיא‪" ,‬שיחה‪ ‬לנפשי"‪ .‬בסוף‪ ‬שנת‪ ‬תש"ב‪ ‬בגטו‪ ‬ורשא‪ ‬הרב‪ ‬ק'ק‪ ‬‬
‫חיבר‪ ‬תפילה‪ ‬ביידיש‪ ‬להחזרת‪ ‬השבויים‪ ‬בידי‪ ‬הנאצים‪ ,‬ספר‪ ‬הזיכרון‪ ,‬עמ' ‪ .57‬וע' בני‪ ‬מחשבה‪ ‬טובה‪ ,‬עמ' ‪.29‬‬
‫‪    861‬על‪ ‬פירוט‪ ‬החטא‪ ‬בשעת‪ ‬הווידוי‪ ‬ביום‪ ‬הכיפורים‪ ,‬עי' שלחן‪ ‬ערוך‪ ‬אורח‪ ‬חיים‪ ‬תרז‪ ,‬ב‪" ,‬אין‪ ‬צריך‪ ‬לפרט‪ ‬החטא‪ ‬ואם‪ ‬רצה‪ ‬לפרט‪ ‬‬
‫הרשות‪ ‬בידו‪ ,‬ואם‪ ‬מתודה‪ ‬בלחש‪ ‬נכון‪ ‬לפרט‪ ‬החטא"‪.‬‬

‫‪260‬‬
‫המידות וכוונה בתפילה‪ ,‬וברובד היותר פנימי מצאנו שהתרגילים קשורים לנושאים כמו עבודת‬
‫המחשבה‪ ,‬פיתוח "ראיה עילאית" )כהכנה לנבואה או רוח הקודש(‪ ,‬ושאיפות מיסטיות לביטול‪,‬‬
‫דבקות ואיחוד מיסטי‪.‬‬

‫‪261‬‬
‫פרק ג‪ :‬סיכום נושא היישום המעשי של החסידות‬

‫את נושא הפרקסיס החסידי אליבא דרב ק"ק חילקנו לשני נושאים ראשיים ‪ -‬העבודה הקבוצתית‬
‫והמדיטציה ‪ -‬כאשר לכל נושא אפיינּו כמה וכמה תתי‪-‬נושאים‪ .‬שני הנושאים מספקים לנו גם‬
‫תשתית לחשיבה על נופך נוסף בכתיבתו של הרב ק"ק ‪ -‬החיבור בין הפן האינדיבידואליסטי לבין‬
‫הפן הקולקטיבי בעבודת החסידות‪ .‬על הפן השני‪ ,‬הקולקטיבי‪ ,‬הרחבנו את הדיבור לעיל בדברי‬
‫האדמו"רים וגם החוקרים‪ .‬הרב ק"ק לקח את הרעיון הקולקטיבי‪ ,‬שהוא למד בעיקר ממאור ושמש‬
‫וראה בו את אחד מעיקרי תורת הבעש"ט‪ ,‬ביסס אותו ביסוס תיאורטי וגם ניסה להחיות אותו מעשית‬
‫באמצעות חידוש "החברייא הקדושה"‪ .‬נושא זה קרם עור וגידים‪ ,‬תחילה בסודיות‪ ,‬ואחר כך באופן‬
‫גלוי‪ ,‬בכמה וכמה מספריו‪ ,‬החל מן הפרטים הטכניים של ניהול הקבוצות וכלה ברעיונותיה‬
‫הנשגבים של עבודת המחשבה שאמורה להתפתח במסגרתן של קבוצות "בני מחשבה טובה"‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כפי שהרב ק"ק מדגיש בצו וזרוז‪ ,‬אות מה‪ ,862‬הקבוצה איננה מטרה‪ ,‬אלא אמצעי חשוב‬
‫להעצים בו את החסיד הפרטי בעבודתו‪ .‬לכן אנו מוצאים שבכתיבתו של הרב ק"ק הנושא‬
‫הקולקטיבי וההתבודדות‪ ,‬שהיא לכאורה עניין פרטי ואישי במובהק‪ 863,‬שזורים יחדיו ‪ -‬בעיקר בבני‬
‫מחשבה טובה והכשרת האברכים ‪ -‬עד שכמעט אי‪-‬אפשר להפריד ביניהם‪ .‬החוט המקשר הוא‬
‫"עבודת המחשבה"‪ ,‬שהיא מצד אחד עבודה אישית מובהקת‪ ,‬אבל מצד שני‪ ,‬ניתנת להילמד‪ ,‬במצב‬
‫האידיאלי‪ ,‬דווקא במסגרת הקבוצתית‪ .‬לכן‪ ,‬למרות שהקבוצה איננה מטרה בפני עצמה‪" ,‬עיקר גדול‬
‫מהחסידות שחדל לגמרי‪ ...‬הוא החברייא הקדושה‪ ...‬דוקא היא שבלא שום פשרות א"א להחסידות‬
‫‪864‬‬
‫להתקיים בלעדה "‪.‬‬

‫מן הראוי להדגיש שיישומה המעשי של החסידות לפי הבנתו של הרב ק"ק בא לשמש את העקרונות‬
‫התיאורטיים שדנּו בהם בחלקו הקודם של המחקר‪ .‬הניסיון להדריך קבוצות של אליטה רוחנית‬
‫חסידית בטכניקות מיסטיות מתקדמות כחלק מחיים רוחניים אינטנסיביים במיוחד‪ ,‬נובע בסופו של‬
‫דבר משאיפה "להחזיר עטרה ליושנה" במובן של חידוש החסידות המקורית )והנשכחת( של‬
‫הבעש"ט‪ .‬אמנם חשוב לזכור שלפי חזונו של הרב ק"ק‪ ,‬התנועה החסידית היא תנועה נבואית –‬

‫‪      862‬עמ' ‪ ,51-52‬ובהכשרת ‪ ‬האברכים‪ ,‬עמ' סב‪" :‬שלא ‪ ‬החברייא ‪ ‬היא ‪ ‬העיקרית ‪ ‬בזה ‪ ‬רק ‪ ‬החבר‪ ,‬האיש‪ ,‬האברך‪ ,‬והבחור ‪ ‬הנכנס‪ ‬‬
‫לעבודה‪ ‬הוא‪ ‬העיקר‪ ‬בזה"‪.‬‬
‫‪    863‬לא‪ ‬מצאנו‪ ‬אזכורים‪ ‬או‪ ‬תיאורים‪ ‬של‪ ‬מדיטציה‪ ‬קולקטיבית‪ ‬בכתבי‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ,‬חוץ‪ ‬מהוראתו‪ ‬את‪ ‬שיטת‪ ‬ההשקטה‪ ‬לתלמידיו‪ ,‬אולם‪ ‬‬
‫גם‪ ‬שם‪ ‬הוא‪ ‬לימד‪ ‬אותם‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬שלאחר‪ ‬מכן‪ ‬הם‪ ‬יתרגלו‪ ‬את‪ ‬השיטה‪ ‬ביחידות‪ .‬ההתבודדות‪ ‬מוגדרת‪  ,‬כמובן‪  ,‬כתרגיל‪ ‬פרטי‪ .‬יתכן‪ ‬‬
‫שהרב ‪ ‬ק"ק ‪ ‬אכן ‪ ‬רצה ‪ ‬במדיטציה ‪ ‬קבוצתית ‪ ‬במסגרת ‪ ‬קבוצות ‪" ‬בני ‪ ‬מחשבה ‪ ‬טובה"‪ ,‬כמו ‪ ‬שאצל ‪ ‬בני ‪ ‬הנביאים‪ ,‬שעליהם ‪ ‬הקבוצות‪ ‬‬
‫מבוססות‪ ,‬עסקו‪ ‬בפעילות‪ ‬מיסטית‪ ‬קבוצתית‪ ‬על‪ ‬מנת‪ ‬להיכנס‪ ‬למצב‪ ‬של‪ ‬אקסטאזה‪ ‬נבואית‪ , ‬אבל‪ ‬הוא ‪ ‬איננו‪ ‬כותב‪ ‬על‪ ‬כך‪ .‬מובן‪ ‬‬
‫שאם‪ ‬היתה‪ ‬לו‪ ‬כוונה‪ ‬כזו‪ ‬היא‪ ‬הי תה‪ ‬אולי‪ ‬סודית‪ ‬מידי‪ ‬להיכתב‪ ‬אפילו‪ ‬בספר‪ ‬שאמור‪ ‬היה‪ ‬להיות‪ ‬סודי‪ .‬כידוע‪ ,‬הניסיונות‪ ‬לשמור‪ ‬על‪ ‬‬
‫סודיות‪ ‬הספר‪ ‬לא‪ ‬צלחו‪ .‬את‪ ‬הפן‪ ‬המאוד‪ ‬אישי‪ ‬בעבודת‪ ‬ה' שלו‪ ‬עצמו‪ ‬הרב‪ ‬ק"ק‪ ‬מגלה‪ ‬באופן‪ ‬מובהק‪ ‬לכל‪ ‬אורך‪ ‬צו‪ ‬וזרוז‪.‬‬
‫‪864‬‬
‫מבוא‪ ‬השערים‪ ,‬עמ' מג‪:‬‬

‫‪262‬‬
‫משיחית‪ .‬שאיפתו של הרב ק"ק היא לשחזר את החוויה התנ"כית‪ ,‬שבה הנבואה היא תופעה נפוצה‬
‫ונורמטיבית‪ ,‬וכל זאת במסגרת מימוש הדחף המשיחי‪ ,‬שמותנה בראש ובראשונה במימוש דברי‬
‫המשיח לבעל שם טוב‪ ,‬שביאתו תלויה בהפצת מעינות החסידות וביכולתם של כלל היהודים "ליחד‬
‫יחודים"‪.‬‬

‫‪263‬‬
‫חלק חמישי‪ :‬סיכום ‪ -‬האדמו"ר מפיאסצנא ותפיסת החסידות שלו‬

‫המטרה שהצבנו במחקר זה היא לבדוק את הגדרת החסידות בכתבי הרב ק"ק‪ .‬לשם כך תחמנו את‬
‫גבולות הנושא במרכיבים התיאורטיים והמעשיים של עבודת ה' החסידית שלו‪ .‬לא עסקנו‬
‫בתחומים אחרים של הגותו‪ ,‬כגון שיטתו החינוכית בספר חובת התלמידים או הגותו בתקופת‬
‫השואה בספר אש קודש‪ ,‬נושאים נכבדים כשלעצמם שכבר זכו להתייחסות מחקרית‪ .‬לא הקדשנו‬
‫דיון על דעתו כפרשן המקרא וכדרשן ‪ ,‬אספקט ראוי בהחלט למחקר נפרד‪ ,‬בעיקר ככל שמדובר‬
‫בספר דרך המלך‪ .‬בחרנו להתרכז בספרים בני מחשבה טובה‪ ,‬הכשרת האברכים‪ ,‬מבוא השערים וצו‬
‫וזרוז‪ ,‬שבהם טמונה לדעתנו הליבה של גישתו לחסידות ולהדרכה בעבודת ה'‪ .‬יצאנו לאתר את‬
‫חידושיו של הרב ק"ק בנושא זה‪ ,‬ביחס לחסידות שלפניו‪ ,‬כמו גם להגדיר את השפעתה עליו ואת‬
‫זיקתו אליה‪ ,‬ולהשוות את הרב ק"ק להוגים חסידיים בני זמנו‪ ,‬הרב הלל צייטלין והרב מנחם‬
‫אקשטיין‪.‬‬

‫גילינו אדמו"ר חסידי שחי במתחים רבים‪ ,‬יונק את השראתו מן העבר ובה בעת מודע מאוד‬
‫להתרחשויות ההווה‪ .‬שאיפותיו האישיות בתחום הרוחני הן מצד אחד פועל יוצא מתחושה של‬
‫חיים בצל ביאת המשיח וחידוש הנבואה‪ ,‬ומצד שני תוצאה של הכרה ברורה וכואבת בירידת הדור‬
‫בכלל ובירידת החסידות ‪ -‬שהיא מבחינתו המפתח לגאולה ‪ -‬בפרט‪ .‬הרב ק"ק חי חיים ציבוריים‬
‫מובהקים‪ ,‬כאדמו"ר‪ ,‬ראש ישיבה ומנהיג קהילתי‪ ,‬אך גילה גם פן מאוד אישי‪ ,‬פנימי וקונטמפלטיבי‬
‫בעבודת ה' האישית שלו ובשאיפה להחיות הלכה למעשה את ה"חברייא קדישא" של הבעש"ט‪.‬‬
‫המתח בין הקהילה לבין הפן המיסטי האישי מורגש היטב בכתביו‪.‬‬

‫החוויה המיסטית מבוססת בכתביו על "עבודת המחשבה"‪ ,‬ומהווה תוצאה ברורה של תפיסת‬
‫העולם הפנאנתאיסטית שלו‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬האמונה שניתן להגיע לא רק לדבקות‪ ,‬אלא גם לנבואה‬
‫חזותית‪ ,‬ל"ביטול" קיצוני‪ ,‬לאיחוד מיסטי ולהתכללות בתוך האלוקות‪ ,‬השפיעה על החיים‬
‫הפנימיים המיסטיים שלו והתוו דרך ייחודית בעבודת ה'‪ .‬בדרך שלו אנו מוציאים מגוון טכניקות‬
‫מיסטיות; החל בביטויים אינטרוורטיים‪ 865‬כמו מדיטציה שקטה‪ ,‬דימויים והשקטה‪ ,‬וכלה בפעילות‬
‫אקסטרוורטית מובהקת‪ ,‬כגון ריקודים ואף "התהפכויות" ברחוב‪ .‬נודעת חשיבות רבה גם לשתיית‬
‫היי"ש כמחולל של מצב תודעתי פאראנורמלי‪.‬‬

‫‪   865‬על‪ ‬פי‪ ‬הטרמינולוגיה‪ ‬של‪ ‬חביבה‪ ‬פדיה‪ ‬במאמרה‪" ,‬החוויה‪ ‬המיסטית‪ ‬והעולם‪ ‬הדתי‪ ‬בחסידות"‪" ,‬דעת"‪ ,‬חוברת‪ ,55 ‬חורף‪ ‬‬


‫תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.73-108‬‬

‫‪264‬‬
‫לדעתו של הרב ק"ק‪ ,‬החסידות היא סוג של נבואה‪ ,‬ולמרות הצהרות על כך שהנבואה חדלה‬
‫להתקיים בזמן הזה‪ ,‬היא חוזרת לחיים בכתבי הרב ק"ק‪ .‬תחת השפעתם של מקורות כגון ספר שערי‬
‫קדושה לרבי חיים ויטאל )ובאופן בלתי ישיר גם ר' אברהם אבולעפיה( הרב ק"ק איננו מוכן לוותר‬
‫על השגת רוח הקודש ונבואה‪ .‬הוא שואף לשוב למצב‪ ,‬שלפי הבנתו התקיים בתקופת התנ"ך‪ ,‬שבו‬
‫ה' מדבר באופן רציף עם מיליוני יהודים ‪ -‬גם עם הפשוטים ‪ -‬שחיים כולם בתודעה רוחנית‪-‬נבואית‬
‫מתמדת בה הם יכולים לראות את ניצוצות הקדושה שבכל דבר‪ .‬מצב זה הוא חלק ממימוש חזון‬
‫הגאולה של הבעש"ט‪ ,‬שבה החסידות חייבת לשחק תפקיד מכריע‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬אין ספק שלקהילה ולעבודת ה' הקבוצתית נודעו מקומות מרכזיים בשיטתו‪ .‬הרב ק"ק‬
‫התעניין בכל המגוון האנושי הרחב של הקהילה החסידית‪ ,‬הרבי‪ ,‬האברכים‪ ,‬בעלי הבתים‪ ,‬הנשים‪,‬‬
‫בחורי הישיבה והילדים‪ .‬גם ל"יהודי הפשוט" שמור מקום של כבוד בכתביו‪ .‬בסופו של דבר לא‬
‫יכולה להיות עבודת ה' או קדושה אמיתית ללא תמיכתם של כלל יסודות הקהילה הרוחנית‪.‬‬
‫לקהילה‪ ,‬בחזונו של הרב ק"ק‪ ,‬ישנם מעגלים שונים‪ :‬במעגל הפנימי נמצאים הרבי‪ ,‬חסידיו הקרובים‬
‫והחברייא הקדישא‪ ,‬מסביבם שאר האברכים )עם נשותיהם‪ ,‬שלא רק משלימות אותם‪ ,‬אלא עובדות‬
‫את ה' בדרכן המיוחדת( ובחורי הישיבה‪ .‬במעגל החיצוני יותר נמצאים בעלי הבתים ומשפחותיהם‪,‬‬
‫ואחר כך החברה החסידית והיהודית הכללית‪ .‬אדם לא יוכל לממש את הפוטנציאל הרוחני שלו ללא‬
‫שיימצאו כל המרכיבים הללו‪ ,‬כמו שהרבי עצמו אינו יכול לטפס מעלה ללא היהודים הפשוטים‬
‫שמהווים את הבסיס עליו הוא עומד‪ .‬אך הקשר בין הרבי לבין חסידיו‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬איננו רק‬
‫דיסקורסיבי והירארכי‪ ,‬אלא סימביוטי ומיסטי; קשר דו‪-‬סטרי שבו אנרגיה רוחנית זורמת בשני‬
‫הכיוונים )לפעמים גם ללא נוכחות פיזית( וגורמת לייחוד בין תפארת )הרבי( ומלכות )החסידים(‪.‬‬
‫ייחוד זה מזכיר גם ייחוד נוסף שראינו‪ ,‬בין ספר הזהר )כתר עליון( לבין החסידות )מלכות(‪ ,‬שבו‬
‫החסידים עצמם מהווים את הטקסט המקודש‪.866‬‬

‫חידוש נוסף שראוי להדגשה יתירה הוא החזרה אל העבודה בגשמיות‪ ,‬שנדחקה מקדמת החוויה‬
‫החסידית כבר בדור השלישי של התנועה‪ .‬לאחר יותר ממאה שנה‪ ,‬הרב ק"ק מחזיר אותה למרכז‬
‫הבמה החסידית וטוען שהיא מהווה את עיקר חידוש הבעש"ט לעומת עבודת ה' הקבלית הטרום‪-‬‬
‫חסידית‪ ,‬שהתאפיינה בסגפנות‪ .‬שלא כמו הסגפנות‪ ,‬שהיא נחלת האליטה בלבד‪ ,‬העבודה בגשמיות‬
‫נתפסת כחלק ממהפכה חסידית כלל ישראלית )"יפוצו מעיינותיך חוצה"(‪ .‬העבודה בגשמיות‪ ,‬על‬
‫אף הקושי וסכנת ההתדרדרות לנהנתנות‪ ,‬נחוצה לכולם‪ ,‬משום שבתקופה הטרום‪-‬משיחית הבעש"ט‬
‫מגלה שמעבר לאור שבכלים‪ ,‬גם הכלים עצמם )ואפילו "דפנות הכלים"(‪ ,‬קרי הגוף כולו‪ ,‬קדושים‬

‫‪866‬‬
‫‪  ‬אני‪ ‬מודה‪ ‬לבני‪ ,‬ר' אליהו‪ ‬לשם‪ ,‬עבור‪ ‬ניסוח‪ ‬זה‪.‬‬

‫‪265‬‬
‫גם הם‪ .‬לכן עבודת ה' חסידית מוכרחה להיות הוליסטית‪ ,‬ולכלול בתוכה את כל האדם‪ ,‬שכל‪ ,‬רגש‬
‫וגוף יחדיו‪.‬‬

‫בדיונינו בנושאים האמורים נדרשנו גם לעניין מקורותיו של הרב ק"ק‪ .‬הצבענו על ההשפעה‬
‫המשמעותית שהיו לאבותיו‪ ,‬רבי אלימלך בעל נועם אלימלך‪ ,‬החוזה מלובלין‪ ,‬המגיד מקוזניץ ובעל‬
‫מאור ושמש‪ ,‬על כתביו‪ .‬בנוסף ראינו את השפעתם של ספר התניא וספר בית אהרן‪ .‬עד כדי כך‬
‫הושפע הרב ק"ק משני האחרונים שהוא אפיין את חב"ד וקרלין כשתי האסכולות החשובות של‬
‫החסידות לאחר המגיד‪ ,‬דהיינו אסכולת "עבודת המחשבה" ואסכולת "העבודה הפשוטה בכוח"‪,‬‬
‫ביניהן הוא ניסה לשלב בדרכו המיוחדת‪.‬‬

‫ראינו שהרב ק"ק קיבל את הגרעין של שיטתו בדימוי מודרך מרבי אלימלך‪ ,‬ומהחוזה הוא קיבל את‬
‫אחריותו של הרבי כלפי היהודי הפשוט ואת הדגש על התלהבות בעבודת ה'‪ .‬מהמגיד מקוזניץ‪,‬‬
‫ובמידה מסוימת גם מבית אהרן‪ ,‬הוא קיבל אישור לחיוב העבודה בגשמיות‪ .‬על שליליותה של‬
‫הסגפנות וההסתגרות‪ ,‬ועל חיוניותה של העבודה הקהילתית‪ ,‬הוא למד מן המאור ושמש‪ .‬התניא‬
‫החדיר בו אהבת תורה לשמה‪ ,‬פנאנתאיזם‪ ,‬ועבודת המחשבה במובן הקונטמפלטיבי‪ .‬על הפשטות‬
‫והאינטנסיביות של תפילה בהתרגשות הוא למד מקרלין‪ .‬את אביו רבי אלימלך מגרודזיסק הוא‬
‫מזכיר פעמים רבות בכתביו‪ ,‬אך קשה להצביע על עניין מסוים שהוא לקח ממנו‪ ,‬חוץ מדגש כללי על‬
‫חשיבות המחשבה‪ ,‬שאלות פרשניות ומשלים נעימים‪ .‬יתכן שאביו‪ ,‬אותו הוא הכיר רק כילד קטן‪,‬‬
‫היה עבורו יותר דמות רוחנית כללית ומקור להשראה מאשר מקור חשוב לחלק ספציפי בשיטתו‪.‬‬
‫יתכן מאד‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬שהרב ק"ק הושפע עמוקות גם מדמויות שהוא לא הזכיר‪ ,‬כגון רבי נחמן‬
‫מברסלב ‪ -‬במיוחד בכל מה שקשור להתבודדות כשיטת מדיטציה‪ .‬מצד שני‪ ,‬התעלמותו המוחלטת‬
‫מכל אסכולת פרשיסחא לענפיה איננה מקרית‪ ,‬וניתן לומר שהרב ק"ק מייצג דרך ייחודית לחלוטין‬
‫בחסידות פולין‪ ,‬דרך רגשית ומיסטית יותר‪ ,‬ופחות שכלתנית‪ .‬אסכולה זו‪ ,‬הממשיכה את דרכם של‬
‫החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ‪ ,‬זכתה להיחקר מעט מאוד לעומת בית פרשיסחא‪ ,867‬וזוהי עוד‬
‫סיבה לכך שעבודתנו יכולה לתרום משהו מיוחד לחקר חסידות פולין‪.‬‬

‫בסופו של דבר גילינו אדמו"ר מורכב‪ ,‬מקורי ומרתק‪ .‬כמי שהגה סינתזה יצירתית של מגוון מקורות‬
‫קבליים וחסידיים‪ ,‬וכמי שפעל במסגרת העימות עם המודרנה המאיימת על הקהילה החסידית‪ ,‬הרב‬

‫‪  867‬על‪ ‬המתח‪ ‬בין‪ ‬שתי‪ ‬האסכולות‪ ‬עי' ‪ ,Rosen, The Quest for Authenticity, p. 253,‬בשם‪ ‬חידושי‪ ‬הרי"ם‪,‬‬


‫‪”The Hasidim of Kozienice say that one should make a blessing: ‘Blessed be He who did not make me a‬‬
‫‪hasid of Przysucha”.‬‬

‫‪266‬‬
‫ק"ק מתגלה לנו כדמות רב‪-‬גונית; כמיסטיקן השואף לחוויות מיסטיות חריפות ביותר‪ ,‬אך גם כאיש‬
‫עממי‪ ,‬רבי‪ ,‬ראש ישיבה ולמדן‪ ,‬וגם "אמן פדגוג"‪ ,‬כהערכתו של הרב הלל צייטלין‪ .‬במובן מסוים‬
‫אפשר לטעון שדמותו של הרב ק"ק מהווה שילוב של דמויות אבותיו‪ ,‬החוזה מלובלין והמגיד‬
‫מקוזניץ‪ ,‬שהיו מדריכים רוחניים מובהקים לקהל גדול של חסידים‪ ,‬ואף גם דאגו לצרכיהם‬
‫הגשמיים‪ .‬ההבדל הגדול בין הדורות הוא שהרב ק"ק‪ ,‬שמרבה לתאר את אבותיו כ"צדיקים" בעלי‬
‫מופתים‪ ,‬כבר ער לכך שבזמנו ה"צדיק" הוחלף ב"רבי"‪ ,‬והפן המאגי‪ ,‬שהרב ק"ק מקבל כפשוטו‬
‫אצל אבותיו‪ ,‬כבר אינו ניכר כלל כשהוא מתבונן בעצמו‪ .‬במקום זה‪ ,‬תפקידו של הרבי כמדריך‬
‫רוחני ומאוד אנושי‪ ,‬נמצא במרכז‪.‬‬

‫הרב ק"ק שאף לחולל מהפכה חסידית שתרענן את התנועה ותחייה את חסידותו של הבעש"ט‬
‫במלוא עוצמתה הרוחנית‪ .‬לשם כך הוא רצה בראש ובראשונה לחנך את חסידי דורו להבין מהי‬
‫משמעותה האמיתית‪ ,‬הפנימית‪ ,‬של החסידות‪ .‬לפיכך הוא הציע תכנית חינוכית וחברתית מפורטת‬
‫לצעירים ולמבוגרים בעולם החסידי‪ .‬כדי להגשים את החזון שלו הוא הקים ישיבה‪ ,‬ניהל חצר וכתב‬
‫ולימד מגוון נושאים‪ ,‬כמו העבודה בגשמיות‪ ,‬תרגילי מדיטציה ואפילו נבואה‪ .‬ברקע הייתה גם‬
‫אמונתו שכל הפעילות הזו נחוצה גם כדי להביא את הגאולה על ידי ביאת המשיח ‪ -‬שתלויה‬
‫בהתפשטותה של החסידות האמיתית‪.‬‬

‫התודעה המשיחית של הרב ק"ק השפיעה עליו רבות‪ ,‬הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי‪.‬‬
‫החזון של תנועה עממית רחבה העוסקת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעבודה בגשמיות ובעבודת המחשבה‪ ,‬מבוסס‬
‫על האמונה העמוקה שהגאולה תלויה במימושו של חזון החסידות של הבעש"ט‪ ,‬לפי הבנתו של‬
‫הרב ק"ק‪ .‬השואה האיומה קטעה את הניסיון האמיץ הזה‪ ,‬שאין אנחנו יכולים לשער עד היכן היה‬
‫מגיע אם הרב ק"ק היה זוכה להמשיך את עבודתו‪ .‬מה שכן ניתן לומר הוא שספריו נלמדים כיום על‬
‫ידי המוני יהודים‪ ,‬רבים מהם‪ ,‬ואולי רובם‪ ,‬כאלה שאינם מזוהים עם חוגים "חסידיים" רשמיים‪.‬‬
‫עבור צעירים רבים האדמו"ר מפיאסצנא נחשב כיום מדריך רוחני מן המדרגה הראשונה‪ ,‬אפילו‬
‫שהוא מוכר רק מן הכתב‪ .‬אין ספק שספריו ושיטתו המיוחדת בחסידות אכן משפיעים על המהפכה‬
‫הנאו‪-‬חסידית של ימינו‪ 868.‬לרב ק"ק שמור מקום מיוחד בתולדות החסידות‪ ,‬ואנו תקוה שמחקר זה‬
‫הצליח לתאר את המקום הזה ברצף ההיסטוריה של רעיונותיה ומעשיה הדתיים של התנועה‪.‬‬

‫‪   868‬על‪ ‬פי‪ ‬יהונתן‪ ‬גארב‪ ,‬ספר‪ ‬אש‪ ‬קודש‪ ‬הוא‪ ‬אחד‪ ‬משני‪ ‬הספרים‪ ‬החשובים‪ ‬ביותר‪ ‬לתנועה‪ ‬הנאו‪-‬חסידית‪ .‬עי' יחידי‪ ‬הסגלות‪ ‬יהיו‪ ‬‬


‫לעדרים‪ ,‬עמ' ‪" ,221‬לגבי‪ ‬הספרות‪ ‬החסידית‪ ‬של‪ ‬דורנו‪ – ‬כמו‪' ‬אש‪ ‬קודש' או‪' ‬מי‪ ‬השילוח' –‪ ‬שמפרה‪ ‬את‪ ‬הרנסנס‪ ‬הנאו‪-‬חסידי"‪.‬‬

‫‪267‬‬
‫ביבליוגרפיה‬

‫מקורות בעברית‬

‫ספרות תורנית קלאסית‬

‫ארבעה טורים‪ ,‬לרב יעקב בן אשר‪" ,‬ארץ ישראל" ללא ציון שנה‪.‬‬
‫זהר חדש‪) ,‬ראובן מרגליות מהדיר(‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪.‬‬
‫כתבי רמב"ן )חיים דוב שעוועל‪ ,‬מהדיר(‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪.‬‬
‫מדרש רבה‪ ,‬ירושלים תשכ"א‪.‬‬
‫מדרש תנחומא‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪.‬‬
‫מורה הנבוכים לרמב"ם )יוסף קאפח‪ ,‬מתרגם ועורך(‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪.‬‬
‫משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬ניו יורק ללא ציון שנה‪.‬‬
‫ספר הזהר )ראובן מרגליות מהדיר(‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫ספר הזהר עם פירוש הסולם לרב יהודה אשלג‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫ספרי המהר"ל מפראג‪ ,‬ירושלים תשל"א‪.‬‬
‫ערוך השלחן לרב יחיאל מיכל עפשטיין‪ ,‬תל אביב ללא ציון שנה‪.‬‬
‫עץ חיים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ללא ציון שנה‪.‬‬
‫פירושי התורה לרמב"ן‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬מהד' חיים דב שעוועל )עורך(‪.‬‬
‫שלחן ערוך לרב יוסף קארו‪ ,‬ניו יורק תשל"ו‪.‬‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬זכרון יעקב תשל"ז‪.‬‬
‫תלמוד ירושלמי‪" ,‬ארץ ישראל" ללא ציון שנה‪.‬‬
‫תנ"ך‪ ,‬ירושלים ללא ציון שנה‪.‬‬
‫תורת חיים‪ ,‬ירושלים תש"ן‪.‬‬
‫תקוני הזהר‪) ,‬ראובן מרגליות מהדיר(‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪.‬‬

‫‪268‬‬
‫ספרי האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא‬

‫אש קודש ‪ ,‬ירושלים תש"ך‪.‬‬


‫בני מחשבה טובה‪ ,‬תל אביב תשל"ג‪.‬‬
‫בני מחשבה טובה‪ ,‬עם הערותיו של בלאבשטיין )לשם( צבי‪ ,‬אפרת תשס"ב‪.‬‬
‫דרך המלך‪ ,‬ירושלים תשנ"א )מהדורה ראשונה של חלק א' "מועדים"‪ ,‬תל אביב תשל"ו(‪.‬‬
‫הכשרת האברכים‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪.‬‬
‫חובת התלמידים‪ ,‬תל אביב תשנ"ב )מהדורה ראשונה‪ ,‬וורשא תרצ"ב(‪.‬‬
‫חובת התלמידים עם תרגום באידיש‪ ,‬לונדון תשס"ג‪.‬‬
‫מבוא השערים‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪.‬‬
‫צו וזרוז‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪.‬‬
‫שלוש דרשות‪ ,‬תל אביב תשמ"ה‪.‬‬

‫ספרי חסידות‪ ,‬מחשבה וקבלה של מחברים אחרים‬

‫אגרות הראי"ה‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪.‬‬


‫אגרות צפון‪ :‬י"ט מכתבים על היהדות‪ ,‬הרב שמשון רפאל הירש‪ ,‬בני ברק ללא ציון שנה‪.‬‬
‫אורות‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪.‬‬
‫אורות הקודש‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪.‬‬
‫אורות התורה‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪.‬‬
‫אורות התשובה‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪.‬‬
‫אם הבנים שמחה‪ ,‬הרב ישכר שלמה טייכטל‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪.‬‬
‫אמונת ישראל‪ ,‬רבי ישראל שפירא מגראדזיסק‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪.‬‬
‫אמרי אלימלך‪ ,‬רבי אלימלך שפירא מגראדזיסק‪ ,‬ניו יורק תשמ"ז‪.‬‬
‫ביאור תניא‪ ,‬הרב עדין אבן‪-‬ישראל )שטיינזלץ(‪ ,‬ירושלים תשמ"ט‪.‬‬
‫בית אהרן‪ ,‬רבי אהרן השני מקרלין‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫בית יעקב‪ ,‬רבי יעקב מאיזביצא‪ ,‬ניו יורק תשל"ו‪.‬‬
‫בן פורת יוסף‪ ,‬רבי יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬קארעץ תקמ"א‪.‬‬
‫בני יששכר‪ ,‬רבי צבי אלימלך מדינוב‪ ,‬ישראל ללא ציון שנה‪.‬‬
‫בעל שם טוב על התורה‪ ,‬לודז תרח"ץ‪.‬‬

‫‪269‬‬
‫דברי אלימלך‪ ,‬רבי אלימלך שפירא מגראדזיסק‪ ,‬ניו יורק תשמ"ז‪.‬‬
‫דרך אמונה‪ ,‬רבי יצחק יהודא יחיאל סאפרין מקאמארנא‪ ,‬לעמברג תר"י‪.‬‬
‫דרך ה'‪ ,‬הרב משה חיים לוצאטו‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪.‬‬
‫השתפכות הנפש‪ ,‬משיבת נפש‪ ,‬רב אלטר טפליקר‪) ,‬ברסלב(‪ ,‬ירושלים תשל"ו‪.‬‬
‫זאת זכרון‪ ,‬זכרון זאת‪ ,‬דברי אמת‪ ,‬רבי יעקב יצחק הלוי )"החוזה"( מלובלין‪ ,‬אשדוד תשס"ד‪.‬‬
‫זכרון ליום ראשון‪ :‬דרשות לימים‪-‬נוראים‪ ,‬הרב שמעון גרשון רוזנברג )שג"ר(‪ ,‬אפרת תשס"א‪.‬‬
‫כתבים חדשים לרבינו חיים ויטאל‪ ,‬רבי חיים ויטאל‪ ,‬ירושלים תשנ"ח‪.‬‬
‫לקוטי אמרים תניא‪ ,‬רבי שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬ניו יורק תשל"ח‪.‬‬
‫לקוטי תורה‪ ,‬רבי שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬ניו יורק תשנ"ו‪.‬‬
‫ליקוטי הלכות‪ ,‬רבי נתן מנמירוב‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪.‬‬
‫ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ליקוטי מוהר"ן תנינא‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ ,‬בני ברק ללא ציון שנה‪.‬‬
‫ליקוטי תפילות רבי נתן מנמירוב‪ ,‬ירושלים ללא ציון שנה‪.‬‬
‫מאור ושמש‪ ,‬רבי קלונימוס קלמן הלוי מקראקא‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪.‬‬
‫מאור עינים‪ ,‬רבי מנחם נחום מטשארנאביל‪ ,‬תשד"מ‪ ,‬ללא ציון מקום‪.‬‬
‫מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬רבי דב בער )"המגיד"( ממזריטש‪) ,‬רבקה ש"ץ‪-‬אופנהיימר עורכת(‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל"ו‪.‬‬
‫מגילת סתרים‪ ,‬רבי יצחק יהודא יחיאל סאפרין מקאמארנא‪ ,‬ירושלים תשי"ד‪.‬‬
‫מי השילוח‪ ,‬רבי מרדכי יוסף מאיזבצא‪ ,‬ניו יורק תשד"מ‪.‬‬
‫נועם אלימלך‪ ,‬רבי אלימלך מליז'נסק‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫נפש החיים‪ ,‬הרב חיים מוולאזין‪ ,‬בני ברק תשמ"ט‪.‬‬
‫נתיבות שלום‪ ,‬רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪.‬‬
‫סוד ישרים‪ ,‬רבי גרשון חנוך העניך מראדזין‪ ,‬ניו יורק תשל"א‪.‬‬
‫סיפורי מעשיות‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪.‬‬
‫ספרן של יחידים‪ ,‬הרב הלל צייטלין‪ ,‬ירושלים תש"ב‪.‬‬
‫עבודת ישראל‪ ,‬רבי ישראל )"המגיד"( מקוזניץ‪ ,‬בני ברק תשנ"ו‪.‬‬
‫עירין קדישין‪ ,‬רבי ישראל מרוזין‪ ,‬תל אביב תשמ"ג‪.‬‬
‫על התשובה‪ :‬דברים שבעל‪-‬פה‪ ,‬הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק‪) ,‬פינחס פלאי עורך(‪ ,‬ירושלים‬
‫תשמ"ט‪.‬‬
‫פחד יצחק‪ :‬אגרות וכתבים‪ ,‬הרב יצחק הוטנר‪ ,‬ניו יורק תשנ"א‪.‬‬
‫פרי צדיק‪ ,‬רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪.‬‬
‫קדושת ישראל‪ ,‬רבי ישראל )"המגיד"( מקוזניץ‪ ,‬ירושלים תשט"ז‪.‬‬
‫קדושת לוי‪ ,‬רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬בני ברק תשמ"ה‪.‬‬

‫‪270‬‬
‫קהילת משה‪ ,‬רבי משה אליקים בריעה מקוזניץ‪ ,‬לובלין תרס"ה‪.‬‬
‫קול הנבואה‪ ,‬הרב דוד כהן )"הנזיר"(‪ ,‬ירושלים תש"ל‪.‬‬
‫קונטרס ההרוגה עליך‪ ,‬רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪.‬‬
‫קונטרס העבודה‪ ,‬רבי שלום דובער מליובאוויטש‪ ,‬ניו יורק תשנ"א‪.‬‬
‫קונטרס נתיבי חינוך‪ ,‬רבי שלום נח ברזובסקי מסלונים‪ ,‬ירושלים תנש"א‪.‬‬
‫צוואת הריב"ש‪) ,‬מיוחס לר' ישראל בעל שם טוב(‪ ,‬ניו יורק תשל"ה‪.‬‬
‫רסיסי לילה‪ ,‬רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬בני ברק תשכ"ז‪.‬‬
‫שבחי הבעש"ט‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪.‬‬
‫שבחי הר"ן‪ ,‬שיחות הר"ן‪) ,‬ברסלב(‪ ,‬ללא ציון מקום או שנה‪.‬‬
‫שמונה קבצים‪ ,‬רבי אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫שערי קדושה‪ ,‬רבי חיים ויטאל‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫שפע טל‪ ,‬הרב שבתי שעפטל הורוויץ מפראג‪ ,‬ניו יורק תש"כ‪.‬‬
‫שפת אמת‪ ,‬רבי יהודא אריה ליב מגור‪ ,‬ירושלים ללא ציון שנה‪.‬‬
‫תורה אור‪ ,‬רבי שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬ניו יורק תשנ"ז‪.‬‬
‫תורת אמת‪ ,‬רבי יהודה ליב איגר מלובלין‪ ,‬תשס"ב ללא ציון מקום‪.‬‬
‫תנאי הנפש להשגת החסידות‪ ,‬הרב מנחם אקשטיין‪ ,‬בני ברק תש"ך‪.‬‬
‫תפארת חיים‪ ,‬רבי חיים מאיר יחיאל ממאגלניצא‪ ,‬ווארשא תר"ס‪.‬‬
‫תפארת שלמה‪ ,‬רבי שלמה מרדאמסק‪ ,‬ניו יורק תשס"ו‪.‬‬

‫מחקרים‬

‫אונגר מנשה‪ ,‬אדמו"רים שנספו בשואה‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪.‬‬


‫אופיר נתן‪ ,‬שיטת ההשקטה והדבקות לפי האדמו"ר מפיאסצנה ורקע בשיטות הכוונת המחשבות‬
‫והדבקות בחסידות הבעש"ט‪ ,‬מאמר בדואר אלקטרוני‪.2005 ,‬‬
‫אופנהיימר בנימין‪ ,‬הנבואה הקלסית‪ :‬התודעה הנבואית‪ ,‬ירושלים תשס"א‪.‬‬
‫אורבאך שמחה בונם ‪ ,‬תולדות נשמה אחת ‪ ,‬ירושלים ‪.1953‬‬
‫אטקס עמנואל‪ ,‬בעל השם‪ :‬הבעש"ט – מאגיה‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬הנהגה‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫אידל משה‪" ,‬אברהם אבולעפיה‪ ,‬גרשם שלום ור' דוד כהן )'הנזיר"( על הנבואה"‪ ,‬דרך הרוח‪ :‬ספר‬
‫היובל לאליעזר שביד‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.819-834‬‬
‫אידל משה‪ ,‬אברהם אבולעפיה‪ :‬לשון‪ ,‬תורה והרמנויטיקה‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪.‬‬
‫אידל משה‪ ,‬החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪.‬‬

‫‪271‬‬
‫אידל משה‪" ,‬מ'אור גנוז' ל'אור תורה'‪ :‬פרק בפינומנולוגיה של המיסטיקה היהודית"‪ ,‬מגוון דעות‬
‫על האור‪ ,‬אהרון ציון )עורך(‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.23-62‬‬
‫אידל משה‪ ,‬משיחיות ומיסטיקה‪ ,‬תל אביב תשנ"ב‪.‬‬
‫אידל משה‪ ,‬פרקים בקבלה נבואית‪ ,‬ירושלים ‪.1990‬‬
‫אידל משה‪ ,‬ר' מנחם רקאנטי המקובל‪ ,‬ירושלים תשנ"ח‪.‬‬
‫אליאור רחל‪ ,‬חירות על הלוחות‪ :‬המחשבה החסידית‪ ,‬מקורותיה המיסטית ויסודותיה הקבליים‪,‬‬
‫ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫אליאור רחל‪ ,‬ברטל ישראל ושמרוק חנא )עורכים(‪ ,‬צדיקים ואנשי מעשה‪ :‬מחקרים בחסידות פולין‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ד‪.‬‬
‫אליאור רחל‪" ,‬תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין – בין 'יראה' ו'אהבה' ל'עומק' ו'גוון'"‪,‬‬
‫תרביץ‪ ,‬ניסן‪-‬סיון תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪.381-432‬‬
‫אליאור רחל‪ ,‬תורת אחדות ההפכים‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪.‬‬
‫אלמקיאס‪-‬זיגל סלומון‪ ,‬משנתו הדתית חינוכית של האדמו"ר ק"ק שפירא‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה החופשית של ברלין‪ ,‬ברלין ‪.2002‬‬
‫אלפסי יצחק‪ ,‬החוזה מלובלין‪ :‬רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪.‬‬
‫אסף דוד‪" ,‬חסידות פולין במאה הי"ט‪ :‬מצב המחקר וסקירה ביבליוגרפית"‪ ,‬בתוך‬
‫אליאור‪ ,‬ברטל ושמרוק‪) ,‬עורכים(‪ ,‬צדיקים ואנשי מעשה‪ :‬מחקרים‬
‫בחסידות פולין‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.357-378‬‬
‫אשכולי אהרן זאב‪ ,‬החסידות בפולין‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫בובר מרטין‪ ,‬אור הגנוז‪ :‬סיפורי חסידים‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשל"ט‪.‬‬
‫בובר מרטין‪ ,‬בפרדס החסידות‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪.‬‬
‫ביין ליב‪ ,‬מפנקסו של עתונאי‪-‬חסיד‪) ,‬תרגום מיידיש ע"י מרדכי סליפוי(‪ ,‬ירושלים‬
‫תשכ"ז‪.‬‬
‫בלאבשטיין )לשם( צבי‪ ,‬עיונים בשיטתו הרוחנית של האדמו"ר מפיאסצנא‪ ,‬עבודת גמר לקבלת‬
‫תואר "מוסמך"‪ ,‬טורו קולג'‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪.‬‬
‫ברל חיים יהודה‪ ,‬ר' יצחק אייזיק מקאמרנא‪ :‬תולדותיו – חיבוריו – מאמריו‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪.‬‬
‫בר‪-‬סלע שרגא‪ ,‬בין סער לדממה‪ :‬חייו ומשנתו של הלל צייטלין‪ ,‬תל אביב‪.1999 ,‬‬
‫ברסלר אברהם‪ ,‬בנתיבי חסידות פולין‪ ,‬בני ברק תשל"ד‪.‬‬
‫גארב יהונתן‪ ,‬יחידי הסגלות יהיו לעדרים‪ :‬עיונים בקבלת המאה העשרים‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪.‬‬

‫‪272‬‬
‫גוטליב חנה‪) ,‬עורכת(‪ ,‬דרשות שעלו מן האפר‪ :‬הרבי מפיאסצנה בגטו וורשה‪ ,‬בני ברק תשס"ד‪.‬‬
‫גולדברג עמוס‪" ,‬הרבי מפיאסצ'נה – גיבור אנטי גיבור"‪ ,‬בשביל הזכרון ‪) ,20‬ד' בלטמן עורך(‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.18-23‬‬
‫גוש‪-‬זהב‪" ,‬ישראל והאומות בתפיסתו"‪ ,‬ספר צייטלין‪ ,‬ירושלים תש"ה‪.‬‬
‫גריס זאב‪" ,‬ממיתוס לאתוס‪ :‬קווים לדמותו של ר' אברהם מקאליסק"‪ ,‬אומה ותולדותיה ב‪ ,‬שמואל‬
‫אטינגר )עורך(‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמי ‪.117-146‬‬
‫גריס זאב‪ ,‬ספר סופר וסיפור בראשית החסידות‪ :‬מן הבעש"ט ועד מנחם מנדל מקוצק‪ ,‬תל אביב‬
‫תשנ"ב‪.‬‬
‫גריס זאב‪ ,‬ספרות ההנהגות – תולדותיה ומקומה בחיי חסידיו של הבעש"ט‪ ,‬ירושלים תש"ן‪.‬‬
‫גריס זאב‪" ,‬ר' ישראל בן שבתי מקוז'ניץ ופירושיו למסכת אבות"‪ ,‬צדיקים ואנשי מעשה‪) ,‬בעריכת‬
‫אליאור‪ ,‬ברטל‪ ,‬שמרוק(‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.127-166‬‬
‫דובנוב שמעון‪ ,‬תולדות החסידות‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תש"ד‪.‬‬
‫דון‪-‬יחיא ש'‪ ,‬אדמו"ר‪-‬חלוץ‪ ,‬תל אביב תשכ"א‪.‬‬
‫דינור בן‪-‬ציון‪ ,‬במפנה הדורות‪ ,‬ירושלים תשט"ו‪.‬‬
‫הוברבנד קלונימוס קלמיש וטרפשטין שמעון יהודא )עורכים(‪ ,‬ירחון הכרם‪ ,‬ורשה תרפ"ז‪-‬תרצ"ד‪.‬‬
‫הוברבאנד שמעון‪ ,‬קידוש השם‪ ,‬תל אביב תשכ"ט‪.‬‬
‫הורודצקי ש' א'‪ ,‬החסידות ותורתה‪ ,‬תל אביב תש"ד‪.‬‬
‫הרשקוביץ יצחק‪" ,‬חורבן הבית ובניינו‪ :‬הרהורים על אבלות החורבן לאור הגותו של האדמו"ר‬
‫מפיאסצ'נה זצוק"ל הי"ד"‪ ,‬פתיחתא ד‪ ,‬פתח תקוה‪ ,‬אב תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.37-43‬‬
‫הרשקוביץ יצחק‪ ,‬ר' קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד‪ ,‬האדמו"ר מפיאסצ'נה‪ :‬הגות השואה מול הגות‬
‫טרום השואה‪ ,‬המשך או תמורה?‪ ,‬עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך"‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת גן‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫הרכבי צבי וולפסברג ישעיהו )עורכים(‪ ,‬ספר צייטלין‪ ,‬ירושלים תש"ה‪.‬‬
‫וונדר מאיר‪" ,‬תשובת רבי אלימלך מגרודזיסק לרבי חיים מצאנז"‪ ,‬סיני פא‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ'‬
‫קסד‪-‬קסח‪.‬‬
‫וורטהיים אהרון‪ ,‬הלכות והליכות בחסידות‪ ,‬ירושלים תשמ"ט‪.‬‬
‫וייס יוסף‪ ,‬מחקרים בחסידות ברסלב‪) ,‬מנדל פייקאז' עורך(‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪.‬‬
‫וילנסקי מרדכי‪ ,‬חסידים ומתנגדים‪ :‬לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב‪-‬תקע"ה‪ ,‬ירושלים‬
‫תש"ל‪.‬‬
‫וקס רון‪" ,‬ההתרגשות וההתלהבות במשנתו החינוכית של ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה"‪,‬‬
‫הגות בחינוך היהודי ה‪-‬ו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשס"ג‪-‬תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.71-88‬‬
‫וקס רון‪" ,‬נבואה וחסידות בתורתו של הרבי מפיאסצ'נא"‪ ,‬הנבא בן‪-‬אדם‪ :‬על הנבואה כאפשרות‬

‫‪273‬‬
‫ממשית‪ ,‬אודיה צוריאלי )עורך(‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.39-51‬‬
‫זילברשלג דוד חיים‪) ,‬עורך(‪ ,‬ספר זכרון קודש לבעל אש קודש ‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪.‬‬
‫זק ברכה‪" ,‬עיון בתורתו של החוזה מלובלין"‪ ,‬צדיקים ואנשי מעשה‪ :‬מחקרים בחסידות פולין‪,‬‬
‫)בעריכת אליאור‪ ,‬ברטל‪ ,‬שמרוק(‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.219-240‬‬
‫זק ברכה‪ ,‬שערי הקבלה של משה קורדוברו‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪.‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬הנהגות קבליות בשבת‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪.‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז‪ ,‬תל אביב תשס"א‪.‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬הקבלה – בתפילה‪ ,‬בהלכה ובמנהג‪ ,‬רמת‪-‬גן תש"ס‪.‬‬
‫חלמיש משה‪" ,‬טיפולוגיה של ספרי קבלה בהשקפתו של ר' צדוק הכהן מלובלין"‪ ,‬מחקרי חסידות‪,‬‬
‫עמנואל אטקס‪ ,‬דוד אסף ויוסף דן )עורכים(‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.213-233‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬מבוא לקבלה‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪.‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי )ויחסה לתורת הקבלה ולראשית‬
‫החסידות(‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית ירושלים‪ ,‬תשל"ו‪ .‬מהדורת צילום‪,‬‬
‫רמת גן‪ ,‬תשנ"ט‪.‬‬
‫חלמיש משה‪ ,‬נתיב לתניא‪ ,‬תל אביב תשמ"ח‪.‬‬
‫חלמיש משה‪" ,‬ריטואל הקריאה והדיבור ומשמעותו הקבלית"‪ ,‬לימוד ודעת במחשבה יהודית‪ ,‬חיים‬
‫קרייסל )עורך(‪ ,‬באר‪-‬שבע ‪ ,2006‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.157-166‬‬
‫חלמיש משה‪" ,‬שאלת ארץ‪-‬ישראל בעולמו של הלל צייטלין )פתחי דברים("‪ ,‬מאה שנות ציונות‬
‫דתית‪ :‬אישים ושיטות‪ ,‬אבי שגיא ודב שוורץ )עורכים(‪ ,‬רמת‪-‬גן תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.203-212‬‬
‫ליבס יהודה‪" ,‬הזוהר כרנסנס"‪ ,‬דעת ‪ ,46‬רמת גן תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.5-13‬‬
‫ליבס יהודה‪" ,‬המשיח של הזוהר‪ :‬לדמותו המשיחית של רבי שמעון בר יוחי"‪ ,‬הרעיון המשיחי‬
‫בישראל‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.87-236‬‬
‫ליבס יהודה‪" ,‬זוהר וארוס"‪ ,‬אלפיים ‪ ,9‬תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.67-119‬‬
‫ליבס יהודה‪" ,‬כיוונים חדשים בחקר הקבלה"‪ ,‬פעמים ‪ ,50‬חורף תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.150-170‬‬
‫ליבס יהודה‪" ,‬כיצד נתחבר ספר הזוהר"‪ ,‬ספר הזוהר ודורו‪ :‬דברי הכנס הבינלאומי השלישי‬
‫לתולדות המיסטיקה היהודית‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ח‪ ,‬תשמ"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪.1-71‬‬
‫לבנון עליזה‪ ,‬דרשות של רבנים שנדרשו בתקופת השואה‪ ,‬בארצות הכיבוש הנאצי בין השנים‪:‬‬
‫‪ ,1939-1945‬עבודה לקבלת תואר "מוסמך"‪ ,‬טורו קולג'‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪.‬‬
‫לשם )בלאבשטיין( אליהו‪' ,‬החסיד כטקסט מקודש'‪ :‬בין חדשנות לשמרנות בתורתו ובדמותו של‬
‫הרבי מפיסצנא‪ ,‬עבודה‪ ,‬האוניברסיטה העברית ירושלים‪ ,‬תשס"ז‪.‬‬
‫לשם )בלאבשטיין( צבי‪ ,‬וסיגל לאה )עורכים(‪ ,‬ביבליוגרפיה של כתבי האדמו"ר מפיאסצנא‬

‫‪274‬‬
‫ומחקרים עליו‪ ,‬הספרייה שליד ישיבת הר עציון‪ ,‬מספר רשומה‪ ,69382 :‬אלון שבות‬
‫תשס"ד‪.‬‬
‫מאיר יונתן‪" ,‬מבוא‪ :‬חסידות שלעתיד לבוא‪ :‬ניאו רומנטיקה‪ ,‬חסידות וכיסופי משיח בכתבי הלל‬
‫צייטלין"‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ :‬צער העולם וכיסופי משיח‪ :‬שתי מסות מאת הלל‬
‫צייטלין‪ ,‬יונתן מאיר )עורך(‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪.‬‬
‫מרק צבי‪ ,‬מגילת סתרים‪ :‬חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב‪ ,‬רמת‪-‬גן תשס"ז‪.‬‬
‫מרק צבי‪ ,‬מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב‪ ,‬תל אביב תשס"ד‪.‬‬
‫נגאל גדליה‪ ,‬מבוא לספר נועם אלימלך‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪.‬‬
‫נגאל גדליה‪" ,‬משנת החסידות בספר מאור ושמש"‪ ,‬סיני עה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪ ,‬עמ' קמד‪-‬קסח‪.‬‬
‫נגאל גדליה‪ ,‬מנהיג ועדה‪ :‬דעות ומשלים בראשית החסידות על פי כתבי ר' יעקב יוסף מפולנאה‪,‬‬
‫ירושלים תשכ"ב‪.‬‬
‫נגאל גדליה‪ ,‬משנת החסידות של רבי אלימלך מליז'נסק ובית מדרשו‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪.‬‬
‫נגאל גדליה‪ ,‬תורות בעל התולדות‪ :‬דרשות רבי יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪.‬‬
‫סורסקי אהרן‪" ,‬מתולדות האדמו"ר הקדוש‪ ,‬מרן רבי קלונימוס קלמיש שפירא זצ"ל מפיאסצנה"‪,‬‬
‫אש קודש‪ ,‬ירושלים תש"כ‪ ,‬עמ' ‪.1-28‬‬
‫פדיה חביבה‪" ,‬החוויה המיסטית והעולם הדתי בחסידות"‪ ,‬דעת ‪ ,55‬רמת‪-‬גן‪ ,‬חורף תשס"ה‪ ,‬עמ'‬
‫‪.73-108‬‬
‫פדיה חביבה‪ ,‬המראה והדיבור‪ :‬עיון בטבע החוויה הדתית במסתורין היהודי‪ ,‬לוס אנג'לס ‪.2000‬‬
‫פדיה חביבה‪ ,‬הרמב"ן‪ :‬התעלות‪ :‬זמן מחזורי וטקסט קדוש‪ ,‬תל אביב תשס"ג‪.‬‬
‫פדיה חביבה‪" ,‬להתפתחותו של הדגם החברתי‪-‬דתי‪-‬כלכלי בחסידות‪ :‬הפדיון החבורה והעליה‬
‫לרגל"‪ ,‬דת וכלכלה‪ :‬יחסי גומלין‪ ,‬מ' בן‪-‬ששון )עורך(‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪,384‬‬
‫הערה ‪.146‬‬
‫פוקס עוזיאל‪" ,‬מרים הנביאה ואשת האדמו"ר‪ :‬דרשות האדמו"ר מפיאסצ'נה על מרים הנביאה"‪,‬‬
‫מסכת‪ ,‬חוברת ג‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.65-76‬‬
‫פייקאז' מנדל‪ ,‬ההנהגה החסידית‪ :‬סמכות ואמונת צדיקים באספקלריית ספרותה של החסידות‪,‬‬
‫ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫פייקאז' מנדל‪ ,‬התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין‪ :‬דברי הרבי מפיאסצ'נה‬
‫בגיטו וארשא"‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪.‬‬
‫פייקאז' מנדל‪ ,‬חסידות ברסלב‪ :‬פרקים בחיי מחוללה ובכתביה‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪.‬‬
‫פייקאז' מנדל‪ ,‬חסידות פולין‪ :‬מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות והגזירות ת"ש ‪ -‬תש"ה‪ ,‬ירושלים‬
‫‪.1990‬‬

‫‪275‬‬
‫פנטון יוסף ינון‪" ,‬הריקוד כפולחן קודש בחסידות"‪ ,‬יהדות‪ :‬סוגיות קטעים פנים זהויות‪ :‬ספר רבקה‪,‬‬
‫חביבה פדיה ואפרים מאיר )עורכים(‪ ,‬באר שבע תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.277-291‬‬
‫פרבשטיין אסתר‪ ,‬בסתר רעם‪ :‬הלכה‪ ,‬הגות ומנהיגות בימי השואה‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪.‬‬
‫פרבשטיין אסתר‪" ,‬קול ה' באש‪ :‬דרשות רבי קלונימוס שפירא מפיסצנה‪ ,‬בגטו וארשה"‪ ,‬קיום‬
‫ושבר‪ :‬יהודי פולין לדורותיהם‪ ,‬ישראל ברטל‪ ,‬ישראל גוטמן )עורכים(‪ ,‬ירושלים‬
‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.143-157‬‬
‫פרידמן א'‪ ,‬עידוד בתופת‪ :‬דרכי העידוד של הרבי מפיאסצ'נא בגיטו ורשה על פי דרשותיו ב"אש‬
‫קודש‪ ,‬בני ברק ללא ציון שנה‪.‬‬
‫צייטלין הלל‪ ,‬אל"ף בי"ת של יהדות‪ ,‬ירושלים ‪.1983‬‬
‫צייטלין הלל‪ ,‬בפרדס החסידות והקבלה‪ ,‬תל אביב תשנ"ז‪.‬‬
‫צייטלין הלל‪ ,‬על גבול שני עולמות‪ ,‬תל אביב תשנ"ז‪.‬‬
‫צייטלין הלל‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ :‬צער העולם וכיסופי משיח‪ ,‬עם מבוא והערות של יונתן מאיר‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬תשס"ו‪.‬‬
‫קויפמן ציפי‪ ,‬בין אימננציה להתנהגות דתית – עבודה בגשמיות בראשית החסידות‪ ,‬עבודת דוקטור‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪.‬‬
‫קויפמן ציפי‪" ,‬כי מלאכיו‪...‬לשמרך בכל דרכיך‪ :‬החוזה מלובלין על עבודה בגשמיות"‪ ,‬קבלה ‪,16‬‬
‫תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.259-298‬‬
‫קוק יהודית‪ ,‬רבי נחמן מברסלב‪ :‬עיונים בסיפוריו‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪.‬‬
‫קיציס גרשון )עורך(‪ ,‬מאת לצדיק‪ :‬קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫קיציס גרשון‪" ,‬ר' קלונימוס מפיאסצנא שח עם קונו"‪ ,‬מחניים ‪ ,8‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.132-139‬‬
‫קלנר יוסף‪ ,‬פלורליזם פנטיזם כלליות‪ ,‬ירושלים תשס"א‪.‬‬
‫רואי ביטי‪" ,‬נשים ונשיות‪ :‬דימויים מספרות הקבלה"‪ ,‬להיות אשה יהודייה‪ :‬דברי הכנס הבינלאומי‬
‫השני‪ :‬אשה ויהדותה‪ ,‬מרגלית שילה )עורכת(‪ ,‬ירושלים ‪ ,2003‬עמ' ‪.131-155‬‬
‫רוזנברג שלום‪ ,‬טוב ורע בהגות יהודית‪ ,‬תל אביב תשמ"ה‪.‬‬
‫רוזנברג שמעון גרשון )שג"ר(‪ ,‬כלים שבורים‪ :‬תורה וציונות‪-‬דתית בסביבה פוסטמודרנית‪ ,‬אפרת‬
‫תשס"ד‪.‬‬
‫רוסמן משה‪ ,‬הבעש"ט מחדש החסידות‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
‫רפאל יצחק )עורך(‪ ,‬אנציקלופדיה לחסידות‪ :‬אישים‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪.‬‬
‫רפאל יצחק‪ ,‬על חסידות וחסידים‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪.‬‬
‫שביד אליעזר‪ ,‬בין חורבן לישועה‪ ,‬תל אביב ‪.1994‬‬
‫שוורץ דב‪ ,‬הציונות הדתית‪ :‬בין היגיון למשיחיות‪ ,‬תל אביב תשנ"ט‪.‬‬
‫שטמפפר שאול‪" ,‬ישיבות חסידיות בפולין בין שתי מלחמות העולם"‪ ,‬מעגלי חסידים‪) ,‬עמנואל‬

‫‪276‬‬
‫אטקס‪ ,‬דוד אסף‪ ,‬ישראל ברטל‪ ,‬אלחנן ריינר עורכים(‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪ ,365‬הערה‬
‫‪.46‬‬
‫שינדלר פסח‪" ,‬צידוק הדין מתוך השואה"‪ ,‬פתחים‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬ירושלים ‪ ,1981‬עמ' ‪.42-52‬‬
‫שינדלר פסח‪" ,‬שואה ושפלות רוח"‪ ,‬בתוך מ' אליאב )עורך(‪ ,‬עיונים בתקופת השואה‪ ,‬רמת‪-‬גן‬
‫‪ ,1979‬עמ' ‪.55-65‬‬
‫שיף עפר‪ ,‬דחף משיחי ומימושו בדרשותיו של האדמו"ר מפיאסצנה בתקופת השואה‪ ,‬עבודת גמר‬
‫לתואר "מוסמך"‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תל אביב תשמ"ז‪.‬‬
‫שלג יאיר‪" ,‬לא נותר לי עוד כוח לחזק אתכם"‪ ,‬הארץ ‪ 21 ,Online‬אפריל ‪.2004‬‬
‫שלום גרשם‪ ,‬דברים בגו‪ ,‬תל אביב תשל"ו‪.‬‬
‫שלום גרשם‪ ,‬מחקרי קבלה א'‪) ,‬יוסף בן שלמה‪ ,‬מהדיר(‪ ,‬תל אביב תשנ"ח‪.‬‬
‫שלום גרשם‪ ,‬פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪.‬‬
‫שליט דניאל‪ ,‬אור שבעת הימים‪ ,‬ישראל תשנ"ח‪.‬‬
‫שניאורסאהן יוסף יצחק‪ ,‬אדמו"ר 'הצמח צדק' ותנועת 'ההשכלה'"‪ ,‬ניו יורק תשל"ח‪.‬‬
‫שפירא‪ ,‬ישעיהו‪ ,‬עלינו המלאכה לגמור‪) ,‬יצחק רקנטי‪ ,‬עורך(‪ ,‬בית אל תשנ"ב‪.‬‬
‫שפירא מלכה‪ ,‬מדין לרחמים‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪.‬‬
‫ש"ץ‪-‬אופנהיימר רבקה‪" ,‬פירוש החסידות כביטוי להשקפה האידיאליסטית של גרשם שלום"‪ ,‬גרשם‬
‫שלום‪ :‬על האיש ופועלו‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.48-62‬‬
‫ש"ץ‪ -‬אופנהיימר רבקה‪ ,‬החסידות כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים תשכ"ח‪.‬‬
‫תידור‪-‬באומל אסתר יהודית‪'" ,‬אש קודש'‪ ,‬ספרו של האדמו"ר מפיאסצ'נה‪ ,‬ומקומו בהבנת החיים‬
‫הדתיים בגיטו וארשה"‪ ,‬ילקוט מורשת‪ ,‬כט‪ ,‬תל אביב תש"מ‪ ,‬עמ' ‪.173-185‬‬
‫תשבי ישעיה‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪.‬‬
‫תשבי ישעיה ודן יוסף‪" ,‬חסידות"‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך יז‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪756-‬‬
‫‪.821‬‬

‫‪277‬‬
Sources in English

English Primary Sources:

A Student’s Obligation, (Hovat HaTalmidim), Shapira Kalonymus, translated by


Micha Odenheimer, New Jersey 1991.
Conscious Community, (Bnai Mahshavah Tovah), Shapira Kalonymus, translated by
Andrea Cohen-Kiener, New Jersey 1999.
Sacred Fire: Torah from the Years of Fury, 1939 - 1942, (Esh Kodesh), Shapira
Kalonymus, translated by J. Hershy Worch, New Jersey 2000.
Experiencing the Divine: A Practical Jewish Guide, (Bnai Mahshava Tova), Shapira
Kalonymus, translated by Yaacov Dovid Shulman, Baltimore, unpublished.
Redemptions: Contemporary Chassidic Essays on the Parsha and the Festivals,
Leshem (Blobstein) Zvi, Jerusalem 2006.
Solomon Maimon: An Autobiography, Maimon Solomon, New York 1967.
The Halakhic Mind, Soloveitchik Joseph B., London 1986.
The Rebbe’s Daughter, (M’Din L’Rachamim), Shapira Malka, translated by Nehemia
Polen, Philidelphia 2002.
To Heal the Soul, (Tzav VeZeruz), Shapira Kalonymus, translated by Yehoshua Starett,
New Jersey 1995.
Visions of a Compassionate World, (Tena’ay HaNefesh L’Hasagat Ha’Hasidut),
Eckstein Menachem, translated by Yehoshua Starett, New York and Jerusalem
2001.
Where Earth and Heaven Kiss: A Guide to Rebbe Nachman’s Path of Meditation,
Bergman Ozer, Jerusalem 2006.

English Secondary Sources:

278
Blobstein (Leshem) Zvi, Ben Zion Dinur’s Analysis of Hasidism: A Study in
Historiography, paper, Touro College, Jerusalem, 1999.
Blobstein (Leshem) Zvi, The Spiritual System of the Rebbe of Piaseczneh:
Implications for Contemporary Jewish Education, Jerusalem 2002.
Bloom Harold, Kabbalah and Criticism, London and New York 2005.
Buber Martin, For the Sake of Heaven, New York 1969.
Buber Martin, “Hasidic Community and Leadership”, Tales of the Hasidim, New York
1947, pp. 1-34.
Buber Martin, I and Thou, New York 1958.
Buber Martin, “Interpreting Hasidism”, Commentary 32 (1961), New York, pp. 218-
225.
Cohen Seymour J. (editor), The Holy Letter: A Study in Medieval Jewish Sexual
Morality, New York 1976.
Eliade Mircea, Shamanism: Archaic Techniques of Ecstacy, Princeton and Oxford
1964.
Eliade Mircea, The Sacred and the Profane: The Nature of Religion, San Diego 1957.
Elior Rachel, “Hasidism – Historical Continuity and Spiritual Change”, Gershom
Scholem’s Major Trends in Jewish Mysticism: 50 Years After, Peter Schafer
and Joseph Dan editors, Tubingen 1993, pp. 303-324.
Gellman Yehuda, “Buber’s Blunder: Buber Replies to Scholem and Schatz-
Uffenheimer”, in Modern Judaism, vol. 20, no. 1, Feb. 2000, pp. 20-40.
Ginsburgh Yitzchak, Transforming Darkness into Light: Kabbalah and Psychology,
Jerusalem 2002.
Green Arthur, Tormented Master: The Life and Spiritual Quest of Rabbi Nachman
of Bratzlav, Vermont 1992.
Green Arthur, “The Zaddiq as Axis Mundi in Later Judaism, in Journal of the American
Academy of Religions, 45, 3 (1977), pp. 327-347.
Friedman Asher, "K'Gananim b'Gan Hashem: As Gardeners in the Garden of God:
Hasidic Thought and its Implications for Teacher-Student Relationships", in
Challenges and Initiatives in Contemporary Torah Education, Jerusalem

279
2003.
Hallamish Moshe, “Response”, Gershom Scholem’s Major Trends in Jewish
Mysticism: 50 Years After, Peter Schafer and Joseph Dan editors, Tubingen
1993, pp. 325-326.
Heschel, Abraham J., The Prophets, New York 2001.
Idel Moshe, Absorbing Perfections: Kabbalah and Interpretation, New Haven 2002.
Idel Moshe, Ascensions on High in Jewish Mysticism: Pillers, Lines, Ladders,
Budapest 2005.
Idel Moshe, Hasidism: Between Ecstasy and Magic, Albany 1995.
Idel Moshe, Kabbalah and Eros, New Haven 2005.
Idel Moshe, Kabbalah: New Perspectives, New Haven 1988.
Idel Moshe, Messianic Mystics, New Haven, 1998.
Idel Moshe, "On Prophecy and Early Hasidism”, Sharon Moshe, (editor), Studies in
Modern Religions, Religious Movements and the Babi-Bahai Faiths, Boston
2004.
Idel Moshe, “We Have No Kabbalistic Tradition on This”, Twersky Isadore (editor),
Rabbi Moses Nachmanides (Ramban): Explorations in His Religious and
Literary Virtuosity, Cambridge 1983, pp. 63-73.
Jacobs Louis (editor), Jewish Mystical Testimonies, New York 1976.
James William, The Varieties of Religious Experience, New York 1929.
Kallus Menachem, “The Relation of the Baal Shem Tov to the Practice of Lurianic
Kavanot in Light of his Comments on the Siddur Rashkov”, Kabbalah 2, 1997,
pp. 151-167.
Kaplan Aryeh, Innerspace: Introduction to Kabbalah, Meditation and Prophecy,
Jerusalem 1990 (Avraham Sutton, editor).
Kaplan Aryeh, Jewish Meditation, New York 1985.
Kaplan Aryeh, Meditation and Kabbalah, Maine 1982.
Kaplan Aryeh, Meditation and the Bible, Maine 1978.
Lamm Norman, The Religious Thought of Hasidism, Hoboken 1999.
Langer Jiri, Nine Gates to the Chasidic Mysteries, New Jersey 1993.
Leshem (Blobstein) Zvi, Hassidism Confronts Modernity: The Spiritual Societies of

280
the Rebbe of Piaseczneh, Efrat 2003.
Leshem (Blobstein) Zvi, The Translation of Chassidic Educational Philosophy into
the Current Educational Landscape, project, The Jerusalem Fellows, Jerusalem
2003.
Levinas Emmanuel, Nine Talmudic Readings, Bloomington 1994.
Magid Shaul, “Beginning, False Beginning, and the Desire for Innovation (A Hasidic
Master’s Reflection on Beginnings; Translation and Commentary”, in Magid
Shaul and Bridges Steven (editors), Beginning / Again: Towards a
Hermeneutic of Jewish Texts, New York and London 2002, pp. xvii-xxxvi.
Mahler Raphael, Hasidism and the Jewish Enlightenment: Their Confrontation in
Galicia and Poland in the First Half of the Nineteenth Century, Philadelphia
1985.
Naor Bezalel, Lights of Prophecy, Spring Valley 1990.
Otto Rudolf, The Idea of the Holy, London 1973.
Polen Nehemia, “Miriam’s Dance: Radical Egalitarianism in Hasidic Thought”, in
Modern Judaism 12 (1992), pp.127-165.
Polen Nehemia, “Sensitization to Holiness”, in Jewish Action, winter 1989 – 90, pp.30-
33.
Polen Nehemia, The Holy Fire, New Jersey 1994.
Rappaport-Albert Ada (editor), Hasidism Reappraised, London 1996.
Rosen Michael, The Quest for Authenticity: The Thought of Reb Simchah Bunim,
Jerusalem 2008.
Safran Bezalel (editor), Hasidism: Continuity or Innovation?, Cambridge 1988.
Schafer Peter and Dan Joseph, editors, Gershom Scholem’s Major Trends in Jewish
Mysticism: 50 Years After, Tubingen 1993.
Schatz-Uffenheimer, “Man’s Relation to God and World in Buber’s Rendering of the
Hasidic Teaching”, The Philosophy of Martin Buber, Paul Schlipp and Maurice
Friedman, editors, La Salle 1967, pp. 403-434.
Schindler Pesach, Hasidic Responses to the Holocaust in the Light of Hasidic
Thought, New Jersey 1990.
Scholem Gershom, Major Trends in Jewish Mysticism, New York 1974.

281
Scholem Gershom, “Martin Buber’s Interpretation of Hasidism”, Commentary 32
(1961), New York pp. 305-316.
Scholem Gershom, On the Kabbalah and its Symbolism, New York 1969.
Scholem Gershom, On the Mystical Shape of the Godhead, New York 1991.
Scholem Gershom, The Messianic Idea in Judaism, New York 1971.
Scholem Gershom, Walter Benjamin: The Story of a Friendship, New York 1981.
Shore Eliezer, Letters of Desire: Language, Mysticism, and Sexuality in the Writings
of Rabbi Nahman of Bratzlav, PhD dissertation, Bar-Ilan University, Ramat-
Gan 2005.
Trachtenberg Joshua, Jewish Magic and Superstition: A Study in Folk Religion,
New York 1975.
Wiesel Elie, Four Hasidic Masters and Their Struggle Against Melancholy, Notre
Dame 1978.
Weiss J.G., “Via Passiva in Early Hasidism”, in The Journal of Jewish Studies,
vol. Xi’ Nos. 3, 4, 1960.
Weiss Halivni David, The Book and the Sword: A Life of Learning in the Shadow of
Destruction, New York 1996.
Werblowsky R. J. Zwi, Joseph Karo: Lawyer and Mystic, Philadelphia 1977.
Wolfson Elliot, Circle in the Square: Studies in the use of Gender in Kabbalistic
Symbolism, Albany 1995.
Wolfson Elliot, “Structure Innovation and Diremptive Temporality: The Use of Models
to Study Continuity and Discontinuity in Kabbalistic Tradition”, in Journal for
the Study of Religions and Ideologies no. 18 vol. 6, Winter 2007, pp. 143-167.

Wolfson Elliot, Through a Speculum that Shines: Vision and Imagination in


Medieval Jewish Mysticism, Princeton 1994.
Wolfson Elliot, “Walking as a Sacred Duty: Theological Transformation of Social
Reality in Early Hasidism”, in Elliot Wolfson (editor), Along the Path: Studies
in Kabalistic Myth, Symbolism and Hermeneutics, Albany 1995, pp. 88-109.

282
X
writings today, more than sixty years after his death, is testimony to the
vibrancy of the spiritual building that he constructed.

IX
improving a character trait. Certain aspects of this method are also
reminiscent of hypnosis. Regarding hitbodedut, even though R. Shapira
never refers in his writings to R. Nahman of Bratslav, here the influence is
apparent, and we compare and contrast hitbodedut as described in Bratslaver
Hasidic writings, with these of R. Shapira on the topic. Chapter three, the
summation of Hasidic praxis in R. Shapira’s writings, explores, among other
topics, the tension between the communal nature of Hasidism, as evidenced
in the “Holy Society”, and the personal aspect, as seen in the meditative
techniques.

In Part Five, the Conclusions, we focus on two main issues, the mystical
experience as delineated in the writings of R. Shapira, and his use of his
sources. His mystical states are directly related to his prophetic
consciousness, and are primarily concerned with achieving of visual (as
opposed to auditory) forms of revelation. Using the terminology of Haviva
Pedaya, we can determine that R. Shapira displayed both “introverted” and
“extroverted” types of spiritual behavior. Regarding his sources, we
discussed those sources which most influenced him, and which aspects of
his approach he received from each. We also mention the limited influence
of his father, R. Elimelekh of Grodzisk. It is our opinion that R. Shapira is
deserving of a special place in the annals of the Hasidic movement. He was
at once a representative of the “old world” and at the same time was active
in developing a special style of Hasidism which he felt would be relevant to
the modern Jew. He defined Hasidism as a holistic approach to divine
service that stressed its emotional aspect. In the background, his belief that
the messianic redemption was dependent upon the spread of Hasidism also
influenced both his beliefs and his practices. The great popularity of his

VIII
Part Four is dedicated to the practical applications of R. Shapira’s theories,
and is divided into two lengthy chapters and a summary. Chapter One
focuses on the institution of the “Holy Society” and is based upon a close
analysis of the book Bnai Mahshava Tova. In the framework of this
discussion we also enter into topics that are mentioned in that work, such as
“Thought Service” (including R. Shapira’s radical suggestion to imagine an
image of God when praying, based upon an unusual reading of a passage
from the Rabad), and other mystical techniques including music, dance and
the drinking of alcohol. For comparative purposes we also study the work
Sifran shel Yehidim of R. Hillel Zeitlein, and illustrate the similarities and
differences between the Hasidic visions of these two authors, in these works
that were composed, in our estimation, independently of each other.

The second chapter deals with various meditative techniques in R. Shapira’s


writings, (primarily in Bnai Mahshava Tova and Hakhsharat HaAvreikhim).
We identify three major techniques, guided imagery, hashkata (“Quieting”),
and hitbodedut, informal conversation with God. Regarding guided
imagery, we show that the basis for this approach was taken from the Noam
Elimelekh. we also compare R. Shapira’s use of the technique with that of
R. Menahem Eckstein in his Tena’ay HaNefesh L’Hasagat ha’Hasidut,
which was written at the same time as Bnai Mahshava Tova, but apparently
without any mutual influence. We demonstrate that the main difference
between the two is that, whereas R. Shapira’s imageries are “religious” and
particularistic, those of R. Eckstein are of an entirely universal nature.
Hashkata is a meditative technique that R. Shapira apparently created on his
own, and involves slowing down the flow of thoughts within the brain, in
order to fill one’s head with a thought of holiness and then to work on

VII
and his Hasidim. We find that R. Shapira fits in with the “Mystical-Magical
Model” of Moshe Idel, in which the mystical experience is a prelude to
giving succor to one’s flock. R. Shapira, like his ancestor the “Seer” of
Lublin, is concerned with the material, as well as the spiritual needs of his
Hasidim.

In Chapter Fourteen we turn to R. Shapira’s attitudes regarding Kabbalah in


general and the Zohar in particular. He views Hasidism as the continuation
of earlier Kabbalah and as its pre-messianic expression. He accepts the idea
that whereas much of Kabbalah is interested in theosophy, Hasidism is more
interested in the human soul and in the service of the Divine. He discusses
the influence of both R. Moshe Cordovero and the Ari upon Hasidism, and
views the Besht as having been influenced primarily by the former. In this
he is closer to Idel’s formulations regarding influences upon Hasidism than
he is to those of Scholem. He describes the Zohar as a prophetic and
experiential work, much in the way it is described by Yehuda Leibes in his
remarks upon Mishnat HaZohar of Tishby. Hasidism is seen as the
component that completes the spiritual process begun by the Zohar,
identified as the Sefirah of Keter Elyon. Hasidism is identified with Malkhut
and together they achieve a form of cosmic unification.

Chapter Fifteen is dedicated to the role of the “simple Jew” in the Hasidic
community, and once again we discover that R. Shapira is quite close to
Buber’s “romantic” descriptions of Hasidism, in which the simple Jew is
perceived as having a crucial role to play in Hasidism. In Chapter Sixteen
we summarize the topic of R. Shapira’s theoretical analysis of Hasidism.

VI
The ninth chapter explores another key to R. Shapira’s system, Avoda
b’Gashmiut, Service through Corporality. According to academic research,
due to its inherent dangers this radical doctrine was substantially limited
from the third generation of Hasidism onward, either limited to the Rebbes
themselves or abolished altogether. Yet R. Shapira, who is strongly opposed
to asceticism, views Avoda b’Gashmiut as the major innovation of the Besht
and one which is relevant for all Jews. Here some of his words remind the
reader of passages from Buber, which were bitterly attacked by Rivka
Schatz.

Chapter Ten focuses upon the concept of Hasidism as a mass movement


which is open to all Jews, not only to the spiritual elite. Therefore it is
required of all Jews to study Kabalistic writings, for they are the key to
understanding the principles of Beshtian Hasidism. Furthermore, the
Kabalistic “intentions” of the Ari are downplayed, as they are only relevant
to the elite and may actually hamper the emotional aspect of prayer, which
is, for R. Shapira, its most important element. In the eleventh chapter we
find R. Shapira’s analysis of the concept of “uplifting fallen character traits”,
which is based upon the understanding that all traits, even negative ones,
originate in the Sefirot, but have fallen. Instead of fighting them head on, it
is preferable to uplift them, thus restoring them to their proper place.

Chapter Twelve is dedicated to R. Shapira’s analysis of what he perceives as


the two main approaches within Hasidism after the Magid of Mezhirech, the
“Thought Service” of Habad and the “Simple Service of Power” of Karlin.
R. Shapira compares the two and ultimately incorporates both into his own
system. The thirteenth chapter details the relationship between the Rebbe

V
Chapter Six is the beginning of the analysis of R. Shapira’s re-institution of
the Hevraya Kedosha, the Holy Society for the Hasidic elite, and explores its
theoretical foundations and its basis in the work Maor v’Shemesh. We find
similarities to some of the descriptions of Hasidic society as found in the
writings of Martin Buber, which were opposed by Gershom Scholem and his
students.

The seventh chapter is concerned with the most radical aspect of R.


Shapira’s vision, the idea that Hasidism is a form of prophecy, a theme that
recurred frequently throughout his writings. R. Shapira does not accept the
traditional belief that prophecy ceased at the time of the Second Temple.
Under the influence of Sha’arei Kedusha (and thus indirectly of R. Avraham
Abulafia), and of texts from the first generations of Hasidic masters, R.
Shapira defines Hasidism as a prophetic movement and this position greatly
influences his approach to mystical experiences as well.

Chapter Eight pursues the topic of Hasidism as a messianic movement.


Against the backdrop of the vigorous academic debate on this point
(between Ben-Zion Dinur, Gershom Scholem, Isaiah Tishby, Rivka Schatz
and others), we find that R. Shapira accepted the recorded dialogue between
the Messiah and the Besht (in the Besht’s famous epistle to his brother-in-
law) as the canonical text of Hasidism. The movement therefore becomes
both the harbinger of the redemption and the key to its actualization. This is
one of the reasons that R. Shapira felt such a need to revitalize and spread
Hasidism in his own time.

IV
The fourth chapter is dedicated to explaining our own research method in the
current work, which is based upon a close philological analysis of all of the
works of R. Shapira, and a comparison between them. Similarly we dedicate
much space to exploring the Hasidic books that most influenced him, such as
Noam Elimelekh, the works of the “Seer” of Lublin and the Kozhnitzer
Magid, Maor v’Shemesh, Tania, and Bet Aharon. Amongst earlier
kabalistic works that influenced R. Shapira mention must be made of the
Zohar and Shaarei Kedusha of R. Hayyim Vital. We also analyze academic
research on Hasidism in general and pinpoint the place of R. Shapira within
the many issues discussed therein.

Part Three is dedicated to R. Shapira’s theoretical definition of Hasidism and


is divided into many relatively short chapters. In each we attempted to
check both the attitudes of R. Shapira’s predecessors and of the scholarly
research before showing where he himself fits in, as a continuation or an
innovation. The first chapter explores the overt discussions of his sources on
the meaning of the term “Hasidism”, and the second chapter deals with his
own definition of the term. We saw that he is much more interested in
dealing openly with this question than were his predecessors and advance
theories as to why this is so.

The third chapter explores the technical terms hitragshut (emotionalism) and
hitlahavut (ecstasy) in R. Shapira’s vocabulary and as aspects of his mystical
experience, which is intended to culminate in the experience of prophecy.
Chapter Four discusses the concepts of truth and humility in R. Shapira’s
system.

III
The third chapter was of a historical nature, detailing the decline of
Hasidism in Poland in the inter-war period, and the defection of religious
young people from traditional observance. This phenomenon was one of the
reasons behind R. Shapira’s educational and communal work, and he wrote
about it extensively. One could say that his Hasidic system is an attempt to
restate Hasidism in a way in which it would be more relevant to “modern”
Jews.

Part Two is dedicated to methodological considerations, and in the first


chapter we briefly overviewed the current research on R. Shapira and his
writings. Chapter Two is dedicated to a much more detailed evaluation of
the research on his pre-Holocaust works. Most of this is focused upon his
educational theories and pedagogic principles, and it includes one doctoral
dissertation and a number of articles. We also looked at inner Hasidic
writings on R. Shapira, including the memorial volume published by the
Piaseczner Hasidim in 1994. Mention was also made of our master’s thesis
“Studies in the Spiritual System of the Piaseczner Rebbe”, the first attempt
to systematically analyze his approach to Hasidism.

Chapter Three deals with the extensive research that exists on Esh Kodesh
and on R. Shapira’s Holocaust theology. We analyzed the writing of
scholars such as Pesah Schindler, Nehemia Polen, Mendel Piekarz, Eliezer
Schweid, Esther Farbstein, and Itzhak Hershkowitz. We also pointed out the
ideological and religious debates that have taken place within this research
regarding faith issues and the Holocaust.

II
Abstract

The purpose of the research is to discuss the definition of Hasidism of one of


the great Hasidic masters of the twentieth century, R. Kalonymus Kalmish
Shapira of Piaseczna (1889-1943), who was killed in the Holocaust. We
have decided to focus upon this issue, which includes both theoretical
aspects and practical applications, and not to enter into the topics of R.
Shapira’s Holocaust writings (Esh Kodesh) or his educational program
(Hovat HaTalmidim), which have already been studied intensively. Our
topic, on the other hand, has had very little attention paid to it, and we hope
that this research will pave the way for more studies in the future.

In Part One, the Introduction, we deal with R. Shapira’s biography, his


Hasidic lineage, his education, and his activities as a Rebbe, communal
rabbi, Yeshiva head and public figure. We also mentioned his activity
during, and death in the Holocaust. In Chapter Two we explore his writings,
consisting of seven books as well as various other fragments and letters. His
books can be divided into two categories. Those dealing with Hasidic
education and spiritual guidance are Bnai Mahshava Tova, Hovat
HaTalmidim, Hakhsharat HaAvreikhim, Mevo HaShearim, and his personal
diary, Zav v’Zeruz. His two books of Torah homilies are Derekh HaMelekh
consisting of sermons from the twenties and thirties, and Esh Kodesh, the
sermons that he delivered in the Warsaw Ghetto. We also discussed R.
Shapira’s hiding of his manuscripts and their subsequent discovery and
publication.

I
1.15: The Sources of Sifran shel Yehidim……….……….….202
1.16: The Book’s Contents…………………………………...203
1.17: The Piaseczner and R. Zeitlin: A Comparison…………216
1.18: Devotional Societies: Conclusions………………….….221

Chapter 2: Meditation………………………………………..222
2.1: Guided Imagery Meditation………………………….…223
2.2: R. Menachem Eckstein and his Book………………..…239
2.3: Mind-quieting Meditation………………………………247
2.4: Hitbodedut Meditation….………………………………253
2.5: Meditation: Conclusions………………………………..260

Chapter 3: The Practical Applications of Hasidism:


Conclusions…………………………………………………262

Part Five: Conclusions: The Piaseczner Rebbe and his


Vision of Hasidism…………………………………264

Bibliography…………………………………….…268

English Abstract…………………………………...I

English Table of Contents


Chapter 8: Hasidism and Messiansim…………………….….89
Chapter 9: Service through Corporality…………....................92
Chapter 10: Hasidism as a Mass Movement and its Implications for
the Study of Kabbalah and Intention in
Prayer…................................................................106
Chapter 11: Fallen Character Traits and their Restoration……112
Chapter 12: Hasidic Trends after the Maggid of Mezhirech….114
Chapter 13: The Hasid – Rebbe Relationship…..…………….118
Chapter 14: Hasidism and Kabbalah………....................…….129
Chapter 15: The Simple Man…………………………….........143
Chapter 16: The Theoretical Definition: Conclusions………...149

Part Four: The Practical Application of the Definition


of Hasidism

Chapter 1: Bnai Mahshavah Tovah, Devotional Societies and


Consciousness……………………………..……….151
1.1: The sources of Bnai Mahshavah Tovah………………...…152
1.2: The Target Audience………………………………………153
1.3: The Book’s Goal…………………………………………...154
1.4: The Order and Structure of the Book……………………...159
1.5: Guidance in use of the Book………………………………164
1.6: The Structure and Activities of the Society…………….…166
1.7: The Use of Alcohol………………………………………..167
1.8: Overview of the topics in “The Order of Means and 
Foundation of the Society”…….…………………………172
1.9: Consciousness Work………………………………………173
1.10: The Approach of the Rabad and Physical Visualization
during Prayer………….………………………………...177
1.11: Music and Dance…………………………………………188
1.12: Tribulations…………………………………………….…194
1.13: R. Hillel Zeitlin, Sifran shel Yehidim and Devotional
Societies………………………………...………………...196
1.14: The Societies of R. Zeitlin………………………………..197
Table of Contents

Acknowledgments

Hebrew Table of Contents

Hebrew Abstract………………………………….

Part One: Introduction

Chapter 1: Biography………………………………...……1
Chapter 2: The Writings of the Piaseczner Rebbe……...…5
Chapter 3: Historical Background: The Waning of Hasidism in
Interwar Poland…………………………..……15

Part Two: Methodology

Chapter 1: The State of Current Research……..…………..33
Chapter 2: Non-Holocaust Related Research……………...37
Chapter 3: Holocaust Related research…………………….43
Chapter 4: The Research Method of this Work……………56

Part Three: The Definition of Hasidism

Chapter 1: The Definition of Hasidism in the Piaseczner’s
Sources……………………………………...…..58
Chapter 2: The Piaseczner’s Definition………….………....62
Chapter 3: Emotion and Ecstasy…………………….…...…66
Chapter 4: Humility and Truth……………………….…..…68
Chapter 5: Torah Study and Education…………….……….69
Chapter 6: The Holy Society………………………….…….72
Chapter 7: Hasidism as Prophecy……………………….…..76
This work was carried out under
the supervision
of Professor Moshe Hallamish

Department of Jewish Philosophy,


Bar-Ilan University
Between Messianism and Prophecy:
Hasidism According to the
Piaseczner Rebbe

Zvi Leshem

Department of Jewish Philosophy


Ph.D. Thesis

Submitted to the Senate of


Bar-Ilan University
Ramat-Gan, Israel

September 2007

You might also like