‫יקר‬

‫כלי‬

‫פיירוש ע ל ת ר י ״ ע ש ר‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www .hebrewb ooks. org‬‬
‫ע"י חיים תשס״ט‬
‫הושע * יואל * עמום‬

‫מ כ ת ב יד ש ל א נדפס מעולם‬
‫ועתה יוצא לאור בפעם הראשונה‬

‫להחכם השלם הכולל‬
‫ראש על אר״ז רבה בתקופת מרץ הב״י‬
‫כמוהד״ד‬

‫ש מ ו א ל ל נ י י א ד ו זע״ל‬

‫כעל הכלים‬
‫כלי חמדה על התורה‪ ,‬כלי יקר על נביאים ראשונים ובלי פז‬
‫פירוש נפלא ומקיף מ כ ל המדרשים ומרוב גדולי המפרשים‬
‫רש״י‪ ,‬ראב״ע‪ ,‬רד״ק‪ ,‬דלב׳יג‪ ,‬מהרי״ע ומהרי״א‬
‫ומובאות מפירושי רבני עפת שקדמוהו כמהד״י בירב‪,‬‬
‫האד״י הקדוש‪ ,‬מהרח״ו מהר״ם קודדווירו‪ ,‬מהרם אלשיר ועוד‬
‫ונוסף כו פירושים מבנו ונכדו‬
‫]כמ״ש הרחיד״א ב״שם הגדולים״[‬

‫יעא לאור לראשונה מכתב יד ע״‬
‫הרב עזרא בעדי שליט״א‬
‫אב״ד ירושלים ת״ו‬
‫הוצאת‬

‫ירושלים התשם״א‬

‫כל הזכויות שמורות‬

‫יוצא לאור בסיוע המשרד לעניני דתות‪,‬‬
‫אגף ארגונים ומוסדות תורה‪ ,‬המחלקה לישיבות‬

‫הוצאת‬

‫‪fflKl‬‬

‫'‬

‫טל‪02-6280735 :‬‬

‫‪of cryvnuscRipcs And placed vvorIcs‬‬

‫פקס‪7 :‬ו‪972-2-62643‬‬

‫‪0‬‬

‫מ ק ר א ו ת גדולות‬

‫עשר‬

‫תרי‬
‫מן‬

‫עשרים ו א ר ב ע ה‬
‫קודש‬

‫כתבי‬

‫עם ח״י פירושים ונוסף פירוש כלי יקר‬
‫למורנו ורבנו ראש על אר״ץ רבה‬
‫במוהר״ר שמואל לניאדו זצ״ל‬

‫‪m‬‬
‫הוצאת‬

‫‪I f‬‬
‫ירושלים התשס״א‬

‫^ן^״ ^‬

‫‪ ^Mfj‬״״^‪-‬״‪t‬‬

‫— * ‪ * > f‬ך‬
‫‪**mjvm‬‬

‫‪,‬‬

‫? *~‬

‫״״״**•יי‪ /‬״יי‪/‬‬
‫״‬

‫•‬

‫~‪&s‬‬

‫י**‬

‫י* י^•* ״י״•״*‪ /— /‬׳יי‪-‬ע״י*״׳״‬

‫»׳ ‪Mr‬‬
‫*״״״•‬

‫‪*rr‬‬

‫*יי•‬

‫*ן‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫~‬

‫——‪s‬‬

‫‪f‬‬

‫‪+‬‬

‫*•״^י״**!‪*^,‬‬

‫»»«» *‪ •b‬ז‪/4‬‬
‫‪A‬‬

‫‪J**?*+‬‬

‫ל‬

‫ה‬
‫‪t‬‬

‫•‬
‫‪J I‬‬

‫^‪ >>*y‬׳»•— <<ץ‬

‫)*‪••HtJ+‬‬

‫•*‬

‫* ״״•״״יל‪.‬‬

‫‪• f» m‬י•׳‬
‫‪— y<i‬יק ‪*V‬‬
‫*‪'*•~J‬‬

‫‪lt‬‬

‫‪•» W‬‬

‫״‪r‬‬

‫& •‬

‫»•*»«* •> ׳י‪/ 7^1/‬׳*‪-1‬‬

‫••••‬

‫״•׳•^‪/‬‬

‫‪Jc‬‬

‫^ ״ • ״ » »‪^•/*.^ >,‬‬

‫‪^*P‬‬

‫•*•‪p*A* ts‬‬

‫^>‪••' «tff/«4‬‬

‫צלום כ ת ב היד‬

‫»^‪>J^I<|1‬‬

‫"‪. JJ‬‬
‫*‪u. a*+9‬‬

‫‪•gy-T- • M t f l M y‬‬

‫‪W‬‬

‫^‪+— **•^ X• xi‬״‪/•«* J4t‬׳ •‬

‫‪riJt‬‬

‫‪•v»/p‬‬

‫**‪»*Ur‬‬

‫»‪W « ' « H T «^ ««»£» X * * > tf*f*%‬‬

‫^‪****r****fc‬‬

‫י‬

‫» י » ׳ * י * • * • ״ ‪/»/ /‬‬

‫‪/*— {•• m» s‬‬

‫"****•‪J‬‬

‫י^ *"״‪/‬‬

‫י‬

‫״*•־*״<‬

‫‪0**vJ‬׳‪ fj‬׳•^*ן• *׳׳‬

‫‪.‬‬
‫י‬

‫‪>W‬‬

‫״י״י ׳•* י‪7/‬״~ *י *׳י*•‬

‫‪r‬‬

‫*׳״•י׳ ״•׳־‬
‫*‬

‫^‬

‫‪:•. |.‬״‪:‬׳‬
‫^‬

‫‪I‬‬

‫•׳<*»‪ftmi'A.'j?^'/‬‬

‫‪•+‬‬

‫»‪/D1f++ jry f‬‬

‫׳‪AA‬‬

‫ספר זה יצא לאור‬
‫בתרומת האחים המבורכים‬
‫מ ש ה ו י ו ס ף ס פ ר א הי״ו‬
‫לעילוי נשמת הוריהם היקרים רודפי צדקה וחסד‬
‫הייה י ע ק ב ו א ס ת ר ס פ ר א זלה״ה‬
‫והאחים א ל י ו א ד מ ו ב ד ז״ל‬
‫זכות התורה תגן עליהם‬
‫צ‪ .‬ת‪ .‬ל‬

‫‪Doagao dos Irmaos Safra‬‬
‫‪MOIS e J O S E F‬‬
‫‪Em memoria de seus saudosos pais‬‬
‫‪JACOB e E S T H E R SAFRA‬‬
‫‪Cuja principal preocupagao era a‬‬
‫‪Pratica da caridade e da bondade‬‬

‫»‬

‫׳*‬

‫?<‪v‬‬

‫‪w1<p wjw‬‬

‫‪M mm‬‬

‫‪1‬‬

‫הושע א‬

‫תת״‬
‫א‬

‫"״״ ? א ר כ ו ד מ ה ו א ש ר ה ‪ :‬ה א ^ ה ‪^ 1‬‬
‫בךבאלי בילד^ך‪ ,‬יותם‬
‫־‬
‫נין‬
‫^‪.‬״יי‪ ,‬י « אחזןחז^דזמ^כץהודהובימ‪;/‬רבעם‬
‫^ ? ‪ * 7 1‬י בךואש)‪%‬ןז^ךאל‪ :‬החלתךב^‬
‫ב‬

‫•»?^‪9‬א ד \ ‪ RgVl J‬ת״א‬
‫‪nen‬‬
‫א ) א ( דבר ה אשר היה אל הושע בז בארי בימי‬
‫™‪<E^™2r‬יי‪..‬״ ל ד‬
‫‪» Z‬‬
‫י ״ י י‬

‫יהוה‬

‫דגי ה ׳ ‪ .‬ספ״יס » ‪• :‬ויולס‪ .‬נ ׳ נ י״ד «הי •!יי• •‬

‫‪,‬‬

‫‪p‬‬

‫מ‬

‫שהאריךשנים בחיי כלם מכאןאמרי איי לה לרבנית שמקני׳‬
‫את בעליה‪ :‬וביםי י ר ב ע ם בן יואש‪ .‬מבני יהוא ואף‬
‫ה י‬

‫א‬

‫מ‬

‫ל‬

‫ע‬

‫ך‬

‫ע‬

‫ם‬

‫י‬

‫״‬

‫י‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ח‬

‫אלא‬

‫ם‬

‫ש‬

‫ג‬

‫ר‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ל‪,‬‬

‫נ‬

‫ז‬

‫ו‬

‫ל‬

‫ח‬

‫ה‬

‫מ‬

‫ט‬

‫ת‬

‫ע‬

‫ם‬

‫א‬

‫) א ( דבר‬

‫מהר״י קרא‬
‫ח ׳ א ש ד ח י ח א ל ה י ש ע ב ן ב א ר י בימי ע מ י ח י‬

‫«‬

‫‪&0"££‬‬

‫! » * ‪< , l Z‬‬

‫‪.‬זצרי־דב?״י;ין״ל‬

‫‪m‬‬

‫>‬

‫ישראל לימנית עם מלבי יחודח אלא ממני שלא קיבל לשוןחרע‬
‫מן א מ צ י ת ‪ .‬כ פ ו שמפורש במסבחססחיס ‪ .‬כמו שנאמר ד ש א ו‬

‫‪SS^J^'SJ^.^ttSWf S r‬‬

‫* • ! ' ל ג י ו « ״ » ״ ״ יי"‬
‫שמפורש בפסחים בפרק האשה )דף פ״ז( שנאמר)עמוס‬

‫)ב( החלת‬

‫ב ה א מ ר ע מ ו ס ב ח ר ב י מ ו ת ירבעם וישראל ג ל ח י נ ל ח מ ע ל‬

‫א ד מ ח ו ‪ .‬ואמציח ש ס ע וגזדעזע‪ .‬שהרי עמום א מ ר ו ק מ ת י על‬
‫‪ ( t‬וישלה אמציה יגי׳ השר עליך עמים וגי׳‪:‬‬
‫ב י ת י ר ב ע ם ש ז ח ו ז כ ר י ח בגו ש ח ר ג ו ש ל ו מ ב ן י ב ש ‪ .‬כ ש ש מ ע כ ן‬
‫»רבעס א מ ר ח ש ושלוש ל א א מ ר כ ן א ו ת ו צ ד י ק ‪ .‬ו א ס א מ ר מ מ י ה ק ב ״ ח א מ ר ו ל א ח ו ש ש ב ו ‪ .‬א מ ר ח ק ב ״ ח לירבעם ח י י ך‬
‫ח ו א י ל ו כ ן ד ב ר ת ‪ .‬ה נ נ י מ ש י ב א ר צ ו ת כ א ר ץ )לך( י ש ר א ל ‪ .‬מ י מ י ם נ ל ק ח ו מ י ש ר א ל ‪ .‬ו כ ן ח ו א א ו מ ר ב ס פ ר מ ל כ י ם ו ע א ח ש י ב‬
‫א ת נ ב ו ל י ש ר א ל מ ל ב ו א ח מ ת ע ד י ם ה ע ר ב ח כ ד ב ר ח ׳ אלחי י ש ר א ל א ש ר ד ב ר ב י ד ע ב ד ו י ו נ ח ב ן א מ ת י ה נ ב י א א ש ר מ נ ת‬
‫ח ח פ ר ‪ .‬ואומי ויושיעם נביד‪ 1‬י ר ב ע ם ב ן י ו א ש ‪ ) :‬ב ( ת ח ל ת ד ב ר ח ׳ ב ה ו ש ע ו ה ל א כ מ ח נביאים נ י ב א ו ל פ נ י ו ש ד ב ר ח ק ב ״ ח ע מ ח ס ‪.‬‬
‫‪r‬‬

‫אבץ‬

‫רד״ק‬

‫עזרא‬

‫)א( זה הושע מנביאי השם הנכבדים כי היצחקי דבר סרה‬

‫<א> דבר ח ׳ א ש ר ח י ה א ל ה ו ש ע ‪ .‬ו ח נ ח ד ב ר י נ ב ו א ת ו ה י ו‬

‫א‬

‫דברי י ץ כ ח ח לישראל ו י ה ו ד ה שעשו ה ר ע בעיני ז ד‬
‫ביבי המלכימ ח א ל ח כ מ י שכתיב ־ <״ ״ ח ל ת דבר ה׳ בהושע ‪.‬‬

‫ב‬

‫א ל ? כי‬

‫ל‬

‫‪Jj,‬״ ^ ^‬
‫ס‬

‫פ‬

‫ר‬

‫ו‬

‫ע‬

‫י ן‬

‫ש‬

‫א‬

‫מ‬

‫רש‬

‫ש ה ן‬

‫אל יס י‬

‫״ אל‬

‫א‬
‫ל‬

‫ל‬

‫^‬

‫ה‬

‫כ‬

‫י‬

‫ב‬

‫א‬

‫ר‬

‫י‬

‫ה ן‬

‫בעבור אות נוסף ישתנה השם כמו זיף חיפהועיל כי אין משפס לשון הקדש לאמרעל שם פרס שהוא בן עיר רק אם‬
‫היה על דרך כלל כמו בת ציון רק יתיחש אל העיר כמו שמרוני ושני דברים לחקיהו לומר ככה האחד שמצא בל״ה‬
‫בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני והוא היה אבי זה הנביא והשני שאמר ולפקד על‬
‫יעקב כדרכיו כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו שהסיר הבכורה מראובן ואין פ!רושו כאשר חשב והנה שכח הכתוב‬
‫מל הושע בן אלה ויעשה הרע בעיני ה ׳ ‪ .‬והיצחקי אמר שלקח אשת זנונים וזה המוכה בסנוירים הלא ראה כתוב‬

‫מצודת דוד‬

‫א ) א ( דבר ח ׳ ו ג ו ׳ ‪ .‬ל י ל מ ה ה ס כ ל יסיסר לבר ס ' אשר ה י ה‬
‫אל הושט ‪ :‬בן ב א ר י ‪ .‬ארז׳׳ל שזהו בארה כנשיא‬
‫ל ל א ו מ י ה מ כ ר ) נ ד ״ ה ‪6‬׳ ס י ( כגלה לאשור ‪ :‬בימ• ע ז י ה ו ג ר ‪.‬‬
‫< י בימי אלו המלכים י י כ א ‪ :‬ו ב י ב י י ר ב ע ם ‪ .‬במלך כימי טזיה יטל‬

‫שניכא ג ס פלי! בארצו כ י ה י ה מכני פשרת השכסיס ל ק א פ י‬
‫יכימי י ר ב ע ס ‪ ) :‬כ ( ח ח ל ח ד ב ר ה ׳ ו ג ו ׳ ‪ .‬ר״ל ת ח נ ת ד מ מ של‬
‫ס ׳ בה‪1‬שע ה י ה זה שאמר ה ׳ אל הישע לן ק מ ל ן י ג י ' ‪ :‬א ש ת‬
‫ז נ ו ג י ם ‪ .‬אשה שהורגל׳ בזנית ייללה ילדים בזניס ש מ א ש פ ת ו‪6‬יס‬

‫פירוש הבלי יקר חסר לצערנו‬
‫עד אמצע פ״ב ומשם מתחיל פירושו‬
‫וחבל על דאבדין‬

‫כלי יקר‬

‫‪2‬‬

‫תרגום‬

‫?־וה ‪ ygjrp‬וייאמר יתז־׳ *לזזי?ע‬
‫ןד קח־?ף אשת זנונים ילדי זנונים ‪£8lyyr2‬‬
‫ת״א ‪ ort‬אמי*‪• 7‬מזים »׳ ז‬

‫יי‬

‫מהר״י ק ר א‬

‫אלא רוא גיבא חחילח לי׳ גביאים חללו מגבאי בפרק‬
‫‪V‬‬
‫‪1«n«%r‬‬
‫יי שיחייו‪/‬ו ץיימיי! «‬

‫אחי‬

‫קרס ‪-‬לעוזיח י‬

‫י ו ת ם ‪03‬‬

‫מדי‬
‫ד ב ר ה׳ ב ה ו ש ע ‪ .‬רבותינו אמרו תחילה לארבעה גביאיס‬

‫‪n‬‬

‫״«״״‪-.,,«-‬״»‪«.‬‬

‫•‬

‫ישעיה‬
‫ומינה‪.‬‬
‫עמוס‬
‫ישעיה‬
‫עוזיההושע‬
‫שנתנגעהללו(‬
‫שנתנבחו)בימים‬
‫העליונים‬
‫שרעשו‬
‫להיכל‬
‫שנכנס‬
‫™י מ י ע ח י ח היה יום‬
‫^י ג ו‪ ,‬כ י ל״ם ק ד מ ו א ח מ י ‪,‬כ ח ‪ .‬ש ח ר‪£‬י ה ‪.‬ס נ י ב א ו ב‬
‫רבוח‬
‫והוא‬
‫וינגנושלאמית‬
‫שנאמר)ישעיה‬
‫חמודשתי« ‪, .‬ת ״ ל ף י ‪,‬ב י‪ .‬יץ ‪ l ^ n r r a.‬נתנבא‬
‫וגו׳ בהם‬
‫הסיפיםשהיו‬
‫עלת קרח‬
‫לבולעוו׳(כעונשן‬
‫לשורפו ותחתונים‬
‫ומיכחע ר בימי י ״‬
‫מ ן * • ;‪,‬״ « «‬
‫בליעין יךופים‪.‬בעמוס נאמר שנתיסלפני הרעשוהושע‬
‫‪i‬‬
‫^‬
‫^‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪i‬‬
‫‪W‬‬
‫נ י ‪ 3‬א‬

‫ס ו ם‬

‫‪0‬ל ) ‪ 1‬נ י ח‬

‫ש נ ת‬

‫נ‬

‫‪n‬‬

‫נ מ‬

‫ב א כ י ם‬

‫‪y‬‬

‫‪r‬‬

‫ו ת ס‬

‫‪m‬‬

‫‪w‬‬

‫ש א ‪ 0‬ר ו‬

‫ח ב י ר י ו ‪ .‬א ב ל מ מ ש מ ע ש ג א מ ר ח ח י ל ח דבר ה ׳ ב ה ו ש ע ש ו מ ע‬
‫א ג י ש ח ו א כ מ ו ש א מ ת רבותינו ד ל ‪ .‬ת ח י ל ת ת ש ו ב ה ש ה ש י ב‬

‫ק ל ם לכוצם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו)מיכה אי(‬
‫בימי יותם אחז יחזקיהז ולא נאמר בו עוזיה ופשוסו ש‪5‬‬

‫״ ׳ ‪ ? ,‬־ ״ * ^‬

‫»י‪,‬י‪ 6‬״״לח‪-‬ן־יר־־דני הקיוש נ״ו ‪ » to‬היש־ אמר‬

‫ת ו ר ת י ‪ .‬א ש ר הושע חחליסם באומה א ח ר ח ‪ .‬א מ ר ה ק כ ׳ ח מ ח‬

‫לי כן‪ :‬ק ח ל ך א ש ת זנונים‪ .‬רבותינו אמרו כמשמעו‬

‫*‪$ JR‬‬

‫‪X‬‬

‫א ע ש ח לזקן ז ה ש ל א ל י מ ו ד סגיגוריא על ב ג י י ‪ .‬ה י ה ל ו לומר‬

‫»‪ T‬י ״ ‪,‬‬

‫בני בחיני‬

‫ד‬

‫יי?‬

‫ב נ י‬

‫'‬

‫אבד‬

‫ח‬

‫ק‬

‫ל ך‪H‬‬

‫‪ n‬ז נ י נ‬

‫‪v‬‬

‫ס‬

‫‪,‬‬

‫י׳ 'יי״*יי ??‬
‫ה‬

‫א מ ת ‪ .‬גלגל מ י ד ת ה ד י ן ל מ י ד ת ה ר ח מ י ם •‬

‫‪^ ,‬יף‬

‫ם‬

‫י ב י ל י‬

‫‪ 0‬מ ג חי ל ד‬

‫ש‬

‫‪,‬‬

‫ב‬

‫י‬

‫ליייק‬

‫ז נ י נ‬

‫‪,‬‬

‫ח‬

‫ב‬

‫ם‬

‫י‬

‫יי‬

‫לפי שאמר על ישראל החליפה באומה אחרת כמי שמפורש‬
‫ע‬

‫בפסחים ריש פרק‬

‫יייי‪-‬י*ייי‬

‫\‬

‫ע ל‬

‫ח‬

‫ש‬

‫‪9‬‬

‫ר‬

‫האשה ‪ :‬וילדי זנונים‪.‬‬

‫שחלל‬

‫לד‬

‫!«‪ m-minm‬י״יי׳‪£m1miaVm .‬‬

‫ילליס ״יהיו ספיקי ממזירות‪ .‬ויונתן תירגם אתנבא נבואה‬
‫על יתבי קרתי סעיתא‪ .‬וקח האמור כאן לשק למול הו*‬

‫ש ח י א ז ע ח א י ן א ח ח מ נ ר ש א ו ת ח ‪ .‬ו א נ י א י ך א ג ר ש א ת בגיי‬
‫ש ח מ זרע א מ ת ‪ .‬כ ך שנויה בסדר עולמ‪ .‬ובמסכה פ ס ח י ם ‪.‬‬
‫ו כ ך ח ו א ס ש ו ם ו ש ל מ ק ר א ‪ .‬ה ח ל ת ד ב ר ה ׳ ב ה ו ש ע ‪ .‬ת ח י ל ה ש ד י ב ר ה י ב ה ו ש ע א מ ר ל ו ש י ק ח א ש ת זנונימ וילדי זנונים שזח‬

‫‪,‬‬

‫רד״ק‬
‫מ צ א נ ו לשח דבור ש ה ו א ע נ ץ נ ב ו א ה ק ש ו ר ע ם ב י ״ ת ה ש מ ו ש ‪.‬‬

‫ע ב ר ‪ .‬ר ו צ ח ל ו מ ר ת ח י ל ח א ש ר ד ב ר ה׳‪ .‬ב ה ו ש ע ז ה ה י ח‬

‫א‬

‫ע‬

‫מ‬

‫אבן עזרא‬

‫חהלת לבר ה׳ בהושע ייאמר ה׳ והנה לא מרה פי השם‬
‫ד‬

‫חניך *‪ 0‬כולל לארבעה אנש ם בתורה ישאיל מרחובות‬

‫ל ו ק ח ל ך א ש ת ז נ ו נ י ם ‪ .‬או י ה י ה ד ב ר ש ם ‪ .‬כ מ ו ו ה ד ב ר א י ן הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש ורבים ככה יתחלת‬
‫ב ה ם ‪ :‬ויאמר ה ׳ א ל ה ו ש ע ל ך ק ח ל ך א ש ת מ מ י ם • כ ל ייי נבואת זה הנביא על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל‬
‫ה ע נ י ן ח י ה ב מ ר א ה ה נ ב ו א ה ש א מ ר ל ו ש י ק ח א ש ח זגוגים ולקחי׳‬

‫^‬

‫^‬

‫ז‬

‫‪A‬י‪-‬ייימ ‪r‬״« ‪ V‬״ « י ייי״ ^ י י ‪ -‬י י‬

‫י‪-‬י״י•‬

‫גים‬

‫ארבעים שנה לפני גלות שמרון אם היתה נבואתו בסיף ימי‬

‫מ א ח ר י ח ׳ ‪ .‬וזהו ש א מ ר כ י ז ג ח ת ז ג ה ה א ר ץ מ א ח ר י ה ׳ ופירוש‬

‫ירבעם כי ל א מ ל ך זכריה בנו אחריו רק ששה חלשים‬

‫וילדי ז נ ו נ י מ ‪ .‬ויהיו ל ך ממגד‪ .‬ילדי זגוגיס ז נכ י כא אשח ת זנונים‪.‬היא •‬
‫כל י ה‬
‫כ‬

‫ונשבתה מלכות בית יהוא שהיו מלכי ישראל‪ .‬ומפרש אחר‬

‫‪m‬‬

‫ו‬

‫ו י ל ו ח‬

‫ע י ל י‬

‫י‬

‫ם ס נ וש ל ש ‪ 8‬ע ס י ם י‬

‫ש‬

‫‪m‬‬

‫ל י ש ר א ל חז‬

‫י ' יי׳ ־ י‬

‫ייייי" י‬

‫י ‪°‬ף‪ ! ! °‬ל‬
‫י׳״יייל י‬
‫ה י ה ב מ ד א ח ה נ ב ו א ה ל א ש ל סקח ה ו ש ע ה נ ב י א א ש ח ז נ ו נ י ם ‪ .‬א ף‬
‫ב‬

‫ע ל פ י ש נ מ צ א בדברי‬

‫י ב ו ת ע‬

‫ה‬

‫״‬

‫יז‬

‫ל‬

‫״‬

‫ח‬

‫מ‬

‫נ‬

‫ץ‬

‫מ‬

‫ם‬

‫ע‬

‫ע‬

‫‪.‬‬

‫ו‬

‫‪m‬‬

‫׳׳ו י ו ״ ׳יו‪ .‬׳ ׳ • "‬

‫ל ו לומר לפגיו ר ב ע ו ש ל עולם בגיך מ מ י ‪T » o‬‬
‫מ‬

‫אבי־הם י צ ח ק ויעקב גלגל ע ל י ה ם ר ח מ י ם ל א י י י‬

‫א‬

‫ל אמי‬

‫כ‬

‫לבליס רמז ליהולה וישראל ואחר אמר ק ח לך אשת זנונים‬

‫ם נ נ י‬

‫ד‬

‫י‬

‫*****‬

‫וי‬

‫^ כמו תהרו חשש תללו קש ואמר כי גומר גמורה בזנות ובת‬

‫ו י א פ ר ה ׳ א ל ח ו ש ע א ב ר לו ה ק ב ״ ח לחושע ה פ א ישראל ה י ה‬
‫ה‬

‫אמר כי ל ך סח לר לבור הוא כםעם להח טוב ופירש ותהר‬

‫שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא שהרי זנה תזנה‬

‫י • ^ ״‪ « « - - U ,-a‬״ י י * י י‬

‫‪-r->»-,‬‬

‫האר! כל עם האר ״וו נים מאחרי השס‪.‬ומפרש אחר אמר קח‬
‫‪' £‬‬
‫א מ ר ה ק ד ו ש ב ת ך י ע א מ ה א ע ש ה לזקן ז ח ‪ .‬א מ ר ל י ק ח ל ך לך אשת זנונים וילדי זנוניז שהרי לוגמתו זנו יושבי האת‬
‫א ש ח ז נ ו נ י ם ‪ .‬א ח ר כ ך א מ ר לו ל ך ש ל ח ח מ ע ל פגיך א ם תנא מאחרי ה׳ וליי לעבל להייח כרבו‪ .‬נאם אברהם המחבר‬
‫^ י ״ ‪ " 5‬י חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ילהיליליללי‬
‫זנונים והאומר ליולעבל להייתכרבו לאנאמרעלזה נ י‬
‫^ ‪f / i t‬‬
‫א‬

‫ל‬

‫א א‬

‫ס‬

‫ו‬

‫ל‬

‫י ו כ‬

‫ל‬

‫ה ע י ל ם ש‬

‫ל‬

‫ה י א‬

‫ז מ ב י ר ם‬

‫ב א ו ט ה‬

‫ח א ש ה ב ד ו ל ע צ מ ך מ מ ג ח ‪ .‬א מ ד לפגיו דבוגו ש ל עולם י ש ל י‬

‫זנות מאחרי השם לרך משל ר ק כאלם היא במעשה והנכון‬

‫בגימ ממגד‪ ,‬ואיגי יכיל ל ג ר ש ה ‪ .‬א ס ר לי חקיי* בייד י י י "‬

‫בעיני כי זה הנביא היה רואה במראזת נביאה בהלום‬

‫ג מ ה א ת ה ש א ש ת ך ז ע ה ו ב נ י ך ב נ י א ש ת ונוגים כ ך אגי ש ב ג ׳‬

‫‪»A.W-« .‬יי ‪.‬יי• ‪- V m‬‬

‫‪w‬‬

‫‪W‬‬

‫> י ‪. U » %‬‬

‫‪*.,*,1.‬‬

‫הלילה שהשם אמר לו ל ך קח־ל‪ ,‬א‪!.‬ת זנונים והלך ולקי!‬
‫׳ ^‬
‫‪,,,‬״‬
‫ו‬
‫אשה ילועה יהרחה וילדה כל זה במראית הנבואה כאשר‬
‫פירש אם יהיה נביאכם לבל ממשה לבלו ה במראה אליו אתולע בחלום אלבר בי ואל תתמה איך יראה בחלום וילך‬
‫ויקח והנה בחלים אלם בלא נביאה ותאכלנה הפרות וככה על ישעיהו הנביא כאשר הלךעבלי ישעיה! ע ק ם ויחף זה‬
‫מ צ ו ד ת דוד‬
‫מ צ ו ד ת ציון‬
‫ל‬

‫ב ג י‬

‫ב ח ו ג י‬

‫ר ע ק ב‬

‫א ב ר ח ‪0‬‬

‫‪r‬‬

‫א‬

‫ח‬

‫ד‬

‫‪r‬‬

‫‪,‬‬

‫א ) נ ( ז נ ו נ י ם ‪ .‬מלשין ז י נ ה ‪ :‬זנה‪ .‬ת ז נ ה ‪ .‬פ נ ץ ה מ ר ה ומשיז‬
‫ת ק ל א ה מ נ א פ ת זינה כי פ ל ס ׳ מדרכי סצניפית‪:‬‬

‫שהיא זונה באמי זארז״ל לפי ש מ ש פ א מ ר ל ס ק ב ״ ה פ ל ^ ר א ל מ ו ל י ס '‬
‫באימס אוזלת ל ק צוסו לקמח זינה למטן הלאות לו א י ן י ק ב ס‬

‬ד&רץ מאןחרי ירוה •‬ ‫י״« וילךויפןחיאת־^ בת־דבלים ותרד‬ ‫‪ g‬־ ‪ .‬ענין זכלון כמי וה־ פקר)בראשית כ ״ ‪ : ( 6‬ו ח ש ב ת י ‪.‬עיל‪.‬כן היה שס זונה ידוטה בא‪1‬ה! ה ז מ ן ‪ ) :‬י ( כ י ע ו ד‬ ‫ס ע ם ‪ .‬‬ ‫נבואתי והנה אמר לי בדרך הנבואה למה אשת זנונים כי ו פ י ר ש דבלים מ ן בגלת ה א נ י ס י <ל( ו י א פ ר ה ׳ אליו ק ר א ש ס ו‬ ‫ונהתזנה הארך‪) .‬םשוםו של בקרא כ ך ש מ ה ‪ .‬ל״ל כהיות כאית כלונבי ה‪6‬לן זיניסוסלים‬ ‫‪.‬מיני ואראה והנה כתב באכרהס במחזה וכן היתה כל ו י ״ ת יאזל ו א ת נ ב י עליהון ואמר ר א ש יתובון ו נ ו ׳ ‪ .‬קרי שמהן מבדריא‪ .‬‬ ‫‪.מה ה־דיככת יומלי ה מ נ א ס י ס ‪ ) :‬ג ( ג מ ר ב ת ד ב ל י ם ‪ .‬פ י ל זמן מיענו ל־ל בזמן קליכ א.‬האשה הנזכרת כך י ז ר ע א ל ‪ .‬כלומר לכן ק ר א ש פ ו י ז ר ע א ל כ י ע ו ד‬ ‫לזפן פ ו ע ם א פ ק ו ד א ת ד מ י י ז ר ע א ל ‪ .‬א ךאשד יהוא }לןרעאל‬ ‫םהריי קרא‬ ‫רש״י‬ ‫כ ו פ ת ודביון לישראל שזגו ס א ח ר י ה ׳ ‪ ) :‬ג ( ו י ל ך ו י ק ח א ת‬ ‫גובר ב ת דבלים‪ .‬ויונתן ת ר נ ס העגין על ד ר ך ב ש ל ינכון ה ו א פ י ר ו ש ו ‪:‬‬ ‫•במראית אלהיס הביאני אל ארן ישראל ואל תתמה כעבור <‪ u‬וילך־ ו י ק ה א ת נ י כ ר ב ת דבליש ‪ .1‬א!ל‬ ‫^גליהון ראם‬ ‫כי־זנת תעד־‪ .‬מה׳ ללכת אסלי אלהי נכל כ. ^ ע ם יזרעאל כי־עוד מעט ופקחתי‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫<ןךא שוןןהון מבךיץא ארי עוד צץחר ‪3‬ן.‬כ י ל א פ ק ר בימיי!ר ב ע מ‬ ‫יכי ה י א ה ע ל י ת ב מ ל כ ו ת ו ‪ .‬הנבא עליהן שיגלו‬ ‫*יהיו וריעין בעמים ‪ :‬א ת דמי יזרעאל וגו׳‪ .‬זאוסיפת למעבד עובדין בישי! )‪ o‬ק ר א‬ ‫שמו יזרעאל‪ .‬ו ל פ ה א מ ר ד מ י יזרעאל ה ד מ י ם א ש ר ש פ ך ביזרעאל מ ב י ת א ח א ב ‪ .‬ואןש ע ל פ ש ע ש ה ב י ה ה ד ב ר‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת עירן‬ ‫בסיניו לגלשה ללמ‪.‬פ י ר ש נ ו פ ר‬ ‫כענין נ פ י ר א ‪ .‬בתרגומי את למי בית אחריו שהרג יהיא ביזרעאל על שעבדי את‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫היה במראה הנבואה כי למה ילך הנביא ערים בעבור כיש מ ח פ ש ה קגיגים ו א ת ה א ס ר ת ה ע ב י ר ם ב א ו פ ח א ו ז ר ת ‪ .‬א ו ה ו ‪ .1‬לו שקשה לפג• ה מ ק י ם לפלס מ ת ישלאל מ ס ל‬ ‫ס ט ו ‪ :‬כ י ז ג ה ה ז ג ה ‪ .‬א פ ר לו ה ק ד ח פ‬ ‫*מצרים וככה קח לך לבנה גס שכב על צדך השמאלי גס ברוך ה ו א ע ד ש א ת ה ב ב ק ש רחשים על ע צ מ ך ב ק ש ר ח מ י ם‬ ‫ואתה קח לך הסין גס דבר הזקן והעד על כל זה שאמר על י ש ר א ל מ י ד פ ת ח ב ב ר כ י ה ו א ב ד ו ה י ה מ ס פ ר בג* י ש ר א ל‬ ‫יחזקאל בתהילת ספרו ואראה מראות אלהים ואומר כ ח ו ל ה י ם ‪ . ^ v‬ותלד־לו בן‪:‬יויאמר יהוהא^יוקרא‬ ‫^ י ^ י .‬ג( וילך ו י ק ה ‪ .‬ו מ ד ר ש חכביס‬ ‫ש ה כ ל גומרין ב ה ודשין ב ה כ ד ב י ל ה ‪ ) :‬ד ( ק ר א ש מ ו יזרעאל‬ ‫כ י ע ו ד ם ע פ ו פ ק ד ת י א ת י פ י יזרעאל כ ל ב י ת י ה ו א ו ח ש ב ת י‬ ‫מ מ ל כ ו ת ב י ת י ש ר א ל ‪ .‬א ב ל ב י מ י זכריה בגו פ ק ד ד ב י יזרעאל ע ל ב י ת ידעא ש ל א מ ל ך א ל א ש ש ה ח ד ש י ם וו ג ה ר ג‬ ‫ו פ ס ש ה מ ל ב ו ת יהדא ‪ .‬זהי"י^בעם בן י ו א ש כ מ י ש פ י ר ש ג ו ש ה י ה ח ז ק‬ ‫‪:‬‬ ‫ב מ ל כ ו ת ו ‪ .‬שש ז ו נ ה ידוע ב א ו ת ו‬ ‫ה ז ב ן ‪ :‬ו ת ה ר ו ת ל ד לו ב ן ‪ .‬כלומר יגפור עליהש פ ש ע י ה ם ו י ס ל ח עונש ‪.‬א ס ר בן כ י י ר ב ע ם בן י י א ש ה י ת‬ ‫שלא הזכיר בתחילת הנבואה מראות כי הנה כתב דבר ה׳ ח ז ק במלכותו כ מ ו ה ז כ ר ש ה י א ח ז ק מ ה נ ק ב ה ו פ ל ך א ר ב ע י ם‬ ‫אשר היה אל זכריהו ושס כתב אחריו ראיתי הלילה ואשא ו א ה ת ש נ ה ו ה ש י ב נבול ישראל בלבוא ח מ ת כ ד ים ה ע ר ב ה ‪.ןיר ו ^ ג ר דס ?לחי ק‪.‬ל׳ הווה הוא‪:‬‬ ‫)ג( א ת ג מ ר ‪ .‬ל פ י כ ך א פ ר כיי עיר מ ע ם ‪ .‬כיון‬ ‫ש י ד ע ש ח ם א ע מ ד ל ב ק ש ר ח מ י ם על ע צ ב ו ‪ .כיל דעי אמאכ שהלני יהיא כיזלמאל הדש ההיא אוכו‪ $‬מל בית יסיא לשלם גמיל יפל‬ ‫זכליס בן ילבטש יאמל שהיה מבית יהוא ‪1‬נהלג צ י י שליש בן יבשלמ׳׳ש ) ב מ ״ כ ט׳‪)(1‬יטש לי יהיא הדג לאחאב בלבל ה ׳ טל שטבל לכפל‬ ‫) ל ( ו פ ק ד ת י ‪ .‫ג‬ ‫תרגום‬ ‫הושע א‬ ‫‪ HVfp‬לקןעון דירי‬ ‫אך^א מ^תר ‪9‬ולח.‬רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל‬ ‫גומרין בה ודשין בה כדבלה ויונתן תירגם גימד שאס ישובו‬ ‫מדרכם גמרה פירענותם ואס לאו יהיו כנוכלת מתאנה‪:‬‬ ‫ו ה ה ר ו ת ל ד ‪ .‬אריב ע ל ב י ת י ה ו א ש ח ר ג ו‬ ‫ב י ת א ח א ב ביזרעאל ועל שהכד‪ .א‬ ‫דלי » ‪.‬ה ו א י ל ו ה ר ש י ע ל ע ש ו ת‬ ‫למל אותן לשיב בתשובה‪ :‬כי זנה ה ז נ ה ‪ .‬‬ .

‬כי דרכם בראשם‬ ‫•( •שילל הגיה יאילי טיס הי& יייל שאחי )יה שדם יגיה התשנו! »ש»לן •יזיהי ‪ mh n‬היש» ‪16 (•• .‬יש אימר כי נשוא שהייתי ע ל‬ ‫וביזרעאל‪ .‬לא אחיבח ‪ .‬‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫לא מלך אלא ששה חדשים ונהרנ ושלום לא מלך אלא ירח‬ ‫יםים ונהדנ‪ :‬כי לא אוסיף עוד ארחם את ביה ישראל‪ .r .‬אחלק להם‬ ‫חיא יזרעאל ‪ .‬ו( ותהר‪ .‬ונדעח נרדפח שנרדפח‪ :‬כי נשוא אשא ל ה ם ‪ .‬וישלם •י( שומרון אל שרי יזרעאל‪ .‬‬ ‫‪£.‬י&ר«ל‪:‬‬ ‫־‬ ‫~‬ ‫‪ .‬קשת ישראל‪ .‬אח׳׳ו אשכיח ממלכיח ישראל מכל יכל כי מספ‬ ‫•ן הזנק סמלה מלכית ישראל אח״ז‪) :‬ם( ביום ההוא‪ .‬אחר שילדה בן שהוא משל לירבעם‬ ‫ד ‪.‬‬ ‫תהו דמיון לישראל כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל שנשא אשא ואםבול לחם מ ח שהם חוםאים ל י ‪ .‬״‬ ‫‪. 't‬‬ ‫‪^SSTrSt‬‬ ‫ב ו ר ת ן‬ ‫ש‬ ‫ש ר א ל ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫הישר בעיני ח׳ כיון שחוא לא שמר ללכת כתורת ח׳ ילא ם י‬ ‫לדם ? י •< רז‪• \1‬‬ ‫לו הדמים שש*ך ‪..?:£53‬ד‪.‬או יחיה פירוש לחם כמו אותם‪ .‬אח האויב עליחס‬ ‫שעלו אותש ויחריבו ארצם ‪ .‬לא‬ ‫ויסיף עוד שארחם‪ .‬כלומר אשא אותם לארץ‬ ‫ב ע ד נ‬ ‫ב ג ו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪ 8‬ל ו ט‬ ‫י ב ש‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫א ח ר י ו‬ ‫ש ה י ו‬ ‫ח ל ש י ‪0‬‬ ‫מצודת ציון‬ ‫כ‬ ‫ק ב ח כ‬ ‫ז כ ר י ח‬ ‫מצודת דוד‬ ‫•נין בסול כמו שכס מגש)ישמיס י״ל(‪) :‬ה( ק ש ת ‪ .‬י « « ״ «‬ ‫‪7‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪X‬‬ ‫«‬ ‫תחסר אית שי״ן לא איסיף עול שארחם זכמזהז זנלעה‬ ‫נרלפה אל תרבי תלברי‪ .-h‬י«י‪-.‬‬ ‫‪f m‬‬ ‫בית‬ ‫חחחכ ע<‬ ‫דמי י ז ר ע א‬ ‫יהוא שנח מנח אחרי השם נס יהיאחז בנו ויהיאש בן בנו‬ ‫גס זה ירבעם גם זכריה בנו כולם עשו הרע בעיני ה׳ כי כן‬ ‫כתיב‪) :‬ה( והיה ‪ .‬כיוס הגמיל אשכיר אס קשת ישראל ר״ל אתיש כח ישראל כעמק יזרפאל הוא‬ .‬‬ ‫שפירשנו ילדח ב ת ‪ .K .‬מלכות זכריה כי‬ ‫‪ V‬י י ‪ ..‬‬ ‫^‬ ‫‪.^ :‬‬ ‫י׳ ועהמום תהוא ועבךתי את־ש^ת ‪.‬וכן תרנו לאבנר כמו את אבנר ‪ .‬ותלד בת‪ .‬וכן אל תרבו תדברו שתדברו ‪ .‬‬ ‫נפסקה מלכות יהוא‪) .‬אין צורך להזכיר מלכות שלים כי לא מלך אלא‬ ‫ירחימיםיבימיפקחבןרמליהו הגלה תגלת פלאסר רבים‬ ‫מערי ישראל ובימי הישע בן אלה נלכלה שימרק על ‪p‬‬ ‫הרא זה הלור בת‪ .‬ופי׳ לא רוחמה כי לא אוסיף עול ארחם‬ ‫»‪Ar..‬וי״ח הפסוק כןואמרה׳ ליה קרישמיח‬ ‫‪*: .‬לי ליג יישלח ‪ftwp»n‬גמלגיש ג' י' <‪.‬וי״ו ושברתי נוספת על מח שאמר והשבתי‪:‬‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ן כ ן ר א י ג ו‬ ‫י‬ ‫‪v‬‬ ‫ב‬ ‫‪m‬‬ ‫) ה >‬ ‫‪m‬‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫י ר כ ע‬ ‫ס‬ ‫ד ר י א‬ ‫ת ו‬ ‫ב י ו ם‬ ‫י ש ב ר ת י‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ל ח‬ ‫ח ה ו א‬ ‫‪^ ™ ^ ^ ^ t t & B S i‬‬ ‫ג‬ ‫היה רואה במראה זעעם זתלל בן הלזר הנא אחרי ירבע©‬ ‫*\ יי״‬ ‫בית אחי‪/‬ד‬ ‫הם ייח‬ ‫וזי־«*יז>ל ‪ .‬ל״ל חוזק פכיז םיאיל יגם יסיא חזר ועכד לכפל נמשכ לי לס אמאכ כדם‬ ‫<קי(‪ :‬והשבתי‪ .‬‬ ‫סכל חםאות ירבעם בן נבם נחשבו י‬ ‫שחיה רשע כמו שנאמר ועל אשר הכת אוחו‪ :‬והשבתי ממלכות‬ ‫בית ישראל‪ .‬יי‬ ‫ם‪3‬ית‪.‬יכן חמלכיס חבאיס אחריו‪ .‬‬ ‫תרעאל‪ :‬י ותהר עוד‬ ‫ר&ךאל בעמק‬ ‫לע^א סל׳יא‬ ‫.‬לרחם‪ :‬בי נשא אשא להם‪ ..‬זה הלור‬ ‫הבא אחריו וקראו בת כי כתוב אחר ירבעם הוא השיב את‬ ‫גבול ישראל ואחרי מות זכריה בנו מלך מנחם ובימיו בא‬ ‫מלך אשיר‪.‬ישם עשרח חשבםים‪) :‬ו( ושמ רחמ ולא‬ ‫ת ח מ ה ‪ .‬נ‬ ‫בעמק יזרעאל‪ .‬י ‪«.‬‬ ‫»אפנץד על דמי יזרעאל אשביר את קשת ישראל‪ .‬כי מעם עמדה מלכוח ישראל אחר כן כי בימי‬ ‫׳‬ ‫חישע בן אלה בלו כלמ ובימי יוןוא נאמד בימי? י־י׳‬ ‫לקעוח בישראל ונו׳‪ . A‬״‪.‬‬ ‫‪.‬וי׳ח ויהא‬ ‫חהיא ואחבר יח חקוף עבדי קרב ישראל במישר יזרעאל ‪:‬‬ ‫»ו> ותתר עוד ותלד ב ת ‪ .‬שיםיין עוד ארחם‪ .‬ירבעם‬ ‫בן ייאש מבני יהיא היה וזכריה בנו נהרג‪) :‬ו( לא אוסיף‬ ‫י‬ ‫עשרת חשבםים‪) :‬י!( בשח ישראל‪ ..‫כלי יקר‬ ‫‪4‬‬ ‫חתום‬ ‫את־־־־ךם לזךעאל על־־־בית ידזוא ‪ jgg‬י ״״ן‬ ‫ו ך ־ ^ י מסלמת בית לעךאל‪:‬ל^‪^.יהוא‪ .לד‬ ‫ותלד בת ראמל לו ל^א עמי׳ לא ‪38‬י&ףי&‬ ‫^י‪#‬ן‬ ‫ךחמת כי לא אוסיף עוד אלחם את־‬ ‫ת‬ ‫נ«ז©ר בייקרי ^זוקמ־־״ון ךלא יךזימין ןעוןדיהון אבי }א אוכזיף עוד לרוי^א ג ל ‪5‬ית י‪#‬ר«ל‬ ‫דש״י‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫על חםאת ירבעם אשר חםא לפיכך דם אחאב שנשפך יחשב הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדז ע״א לכך אט חושב‬ ‫& עליהם למי בית א״אב כלם נקי‪ :‬על בית.‬והוא משל לזכריה‬ ‫‪.‬ד ח‬ ‫)ל( דימי‬ ‫בןיוחש‪( r .‬‬ ‫‪.‬שמע»מך אתה למד שאשתו מנאפה תחתיו בשהיא יולדה ואינו יודע אס חיו בניו לכך אינו מרחמח‪.‬כלומר‬ ‫ד«קם ו ח ק פ מ ‪ .‬״ ״ ‪~ .

‬כי נשא אשא ‪ .‬פטן ממילס המיו כמז ו»‪6‬פי לכל‬ ‫ספקים)בראשית י־ח(‪) :‬ז( ובפרשים‪ .‬כך גחנו חכחובים מ ל‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן ע ז ר א‬ ‫ע ת ה נישא להם מונס ואין ו כ ר למון זהגטן במיני כ י זאת אויביחס‪ m .‬א׳«ר כמו שכתוב‪ <m:‬ותגמול את לא רוחמה ו ח ח י וחלד ב ן ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫‪sm9‬‬ ‫ן‬ ‫.^ם‬ ‫לאעמיואגכילא^לכםובאוה^‬ ‫‪#3‬־״•יי י‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫?‬ ‫אהין לאי^נסי נדלית אתון ?‪• rot‬מ‪0‬י אירלהי יסי?*־י לא~ך‪.‬ל״ל‬ ‫בי פד סנה נשאהי סזנס על ט רםמסים אכל מפחם לא איםיף‬ ‫מיד ללחם פליהם יישאר פוגם פל סצפיתם‪) :‬ו( א ר ח ם ‪ .‬מ ה עגין ס ו ר ע ט ת‬ ‫א ת ן ‪ .‬על‬ ‫‪.‬מבואר חוא‪< :‬א> וחית מספר בגי ישראל‪ M I .‬שחרי עמדה מלכות יחידה אחר גלות ישראל משנת‬ ‫‪ .‬ולפי‬ ‫סשוסו כ מ ש מ ע ו ‪ :‬ב )א( והיה םספר‪ .‬ק יקרא זפן סשלעס סיניקס בפו ביזם‬ ‫הנפל אש ימאן )שם כ״צ( ‪s‬‬ ‫פקיס מכצל מושב מלבי אפרים‪ (1) :‬כי נשא אשא ל ח ם ‪ ..‬וגם אני לא אסים לכס לאלוה להציל אתכם ולהישימ לכש יי ב )א( וחיה מ ס פ ר ‪ .‬‬ ‫והחכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל פירש ם ש ל ו ת נ מ ל אחר שנלו עשרת השבטים וחולידו בניס חשבםיס בגלותם ‪1‬שם ע‪0‬דו‬ ‫ילא ש ט לארבם על בן קרא שמם לא עמי‪ .‬לסי תרגומו זיכל' אותו הדור מ ן העמים שגלי‬ ‫ש ס ‪ :‬ו ת ה ר ו ת ל ד בן ואוםיפו ועבדו עיבדיןבישין‪ .‬ובקשת ובמלחמה ב»סיס ובפרשים כי מלאך ח׳ חכוזבמחנוו‬ ‫^ ‪ .‬‬ ‫מ צ י ל ו מ י ם ה ש מ י ם שגלו ? ] ' ״ ? י *‬ ‫נארצס מג כן ק ר א ם נ א עמי ואנכי נח חהיה נ ה ם גחגהים אשוד‪ .‬שש לחזקיחי עד שחיב חבית וחושיעס םיד סגחריב לא בחרב‬ ‫שנמלסואנשי ירושלים מ י ל ) א ח ר י ב ‪ :‬ו ה ו ש ע ת י ם ב ה ‪ .‬פל כי‬ ‫מליין לא נממלאם סאסס‪ :‬בח׳ אלהיחם‪ .‬בזמן הגאולס יפיס משפר מ י ישראל‬ .‬אכל םשנגםלח‬ ‫פחלבח בחח מיד ותחר והלד ב ן ‪) :‬ם( קרא שמו לא עמי‪ .‬אינכם מלדיס מל דבר* למשוסם כדרר המם המלוים מל לברי‬ ‫מלכס‪ :‬ואנכי‪ .‫‪5‬‬ ‫תשע א ב‬ ‫תרגום‬ ‫‪ m‬לקם‪:‬‬ ‫בית ד**ל•‬ ‫‪^-g‬‬ ‫ץאת־בית מזורה ארחם וך^רצים‬ ‫& ביקי׳ אלל׳ילט ולא אועיעם ^ןשת‬ ‫«‬ ‫י״ן ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרעים‪:‬‬ ‫^‬ ‫מיידוי* ״והג&ל את־לא רחמה וו^די וקלד‬ ‫בן‪«:‬ראמרקרא^מו^^יכ.‬‬ ‫א ^ • )״(‬ ‫ל‬ ‫לאך‬ ‫^ א‬ ‫אמר ותגמול לסי שאי־כי •םי חחילשח בימי זכריח ושלום ‪u‬‬ ‫י י ‪_ *1.‬אחר שאשנית את מ מ ל ״‬ ‫&™ ישראל שמשגלו עשרת השבסיס היו בית יהודה‬ ‫הרחמים מחזקיהו ע ל צ ל ק י ה ו ‪) :‬ח( ו ת ג מ ו ל את לא‬ ‫רחמה‪ .‬‬ ‫םצודת דוד‬ ‫‪w‬‬ ‫ם‬ ‫‪w‬‬ ‫מ ז ו ו ד ת *יון‬ ‫וגמרה‪) :‬ו( נשא א ש א ‪ .‬כי עליו נאסר ויעש הרע בעיני ח' לא סר ‪0‬כל ח « ו ו ת ירבעם כן ג ב ם ‪.‬שפל ‪ p t‬שחאשח מיניקת אינה ח ר ה ‪ ..‬לפרש כי עד עחח חייתי משא ו « ל ח לחם‬ ‫י‪£‬י"‬ ‫™'‪™JgTJSL‬‬ ‫המלה באה כ ל ר ך הרגו לאבנר והנועם כ ד ר ך כ מ ע ס ישאגי‬ ‫א ר ח ם ‪ .‬״א‬ ‫‪%‬א‪/‬‬ ‫על ירושלם עס מ י ן סלך ארם‪ .‬לאלחיס‪ .‬״ ״ _‬ ‫_ י‬ ‫מושגי והנה ס פ ר גלות ה ש נ ס י ם ‪) :‬ו( ואת בית י ה ו ד ה ‪ .‬ןה ?קעךכיז* • רסי״סמ‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫רש״י‬ ‫מגת כושם ופעולתם כמו ו ה א משאת)בראשית מ ״ נ ( ‪:‬‬ ‫)ז( ואת בית י ר ו ד ה ארחם‪ .‬ר״ל החפיסה מביס‬ ‫בפולש ס׳ י לאי בכלי מלחמם ייאמל מל מפלת םגחריב שלא סיס‬ ‫מ״י מלסמס כי ם׳ הכס בסם מיי םמלאן‪) :‬ס( כי אתם־ לא עסי‪ .‬ועליו אםר בזח חסשל וחחר‬ ‫" • ‪ " T ' I V M‬י ״ ׳ י י ׳ ״*י* י י * ׳ ־ ״ י " *‬ ‫וחלו־ ‪ .‬‬ ‫י״וייזי״ ‪ A v‬י י ייי״״ ‪7‬׳‪.‬כליםדעל יד• ם ו * » • ולא על ידי נמרים *‪on‬‬ ‫‪K‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪i‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫זאת ח׳ לא ד ד ע ו ‪) :‬ח( ווונמל את לא ת ח ס ח וחמ• ז ח ל י‬ ‫כ ן ‪ . . p‬ועל דורו נאמר קרא שמו לא עמי‪ .‬וחוא מקצורי כתובים‪ :‬כ ) א ( וחיח סםפר בגי ישראל ‪ .‬ ‫ע מ‬ ‫ב‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫ף‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫? א ת‬ ‫ל ו‬ ‫ת‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫י |‬ ‫ש ט‬ ‫ז צ‬ ‫ט‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬גמ בימי םפחיח גגו שמלך שנתיס עד שע‪0‬ד • ק ח ‪p‬‬ ‫רמליחו וחחחזק במליכח ומלך עשרים שגה ותתגבר על מלכות‬ ‫ו מ ח ב הכמ‪0‬לא הזכירו‪:‬‬ ‫יחידה וחרג ביחידה מאח ועשרים אלף איש ביום אחד גם בר‬ ‫‬‫״‪ ^.‬אח דמיון למוד לישראל כי אתם‬ ‫לא עמי‪ :‬ואגבי לא אהיח לכמ‪ .‬כאדם שאוסר אץ זח ב נ י ‪* .‬הם המילים לרכיב פ )‬ ‫ס ס י ס י ס ‪ ( 0 ) :‬ותגמול‪ .‬״‬ ‫י־יייין־י‬ ‫בימי מגחמ בן נדי שמלך עשי שגים בי כימיו בא • י ל מלך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬א‪.‬ובן תרגם יונתן‪ (0):‬ויאמר‪ .‬בלע׳ז ביי אמורם״ר דא׳־י דפורמ״ר‪:‬‬ ‫‪tZSr^nZ‬‬ ‫בכלל‪m^%wSE‬‬ ‫ו מ ר ש י ם ‪ .

‬וטעם בני אל ח י ‪ .‬ויונחן תרנם במקום כמשמעו ויהא באתרא דאתנליאו לביני עממיא כ ד פברו על אורייתא ואתאםר לחון‬ ‫<א עמי אחץ יתיבין ויתרבון ויתאמר להון עמיה דאלהא קיימא‪ o<:‬ונקבצו בני יחודח יכני ישראל יחדיו‪ .‬סליהם‪) :‬כ( יזרעאל‪ .‬חזר ]ואמר[ כאן ושמו להם ראש א ח ר ‪ . .‬‬ ‫‪ w:‬פ מ י‬ ‫?גי‬ ‫) י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬י ת‬ ‫י • י ״ י • * יי• *״‬ ‫•‬ ‫ת״א יי י‪ • °‬״ ׳‪» °‬״ ׳ ״יי ייי ** * ? י י י‬ ‫רש״י‬ ‫מהר״י ק ר א‬ ‫ם ^ ם שאתח ם מ א תוכחה ‪ .‬‬ ‫‪.‬מלשין מדידס‪ :‬ל ח ם ‪ .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זיל ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪nB‬‬ ‫ש‬ ‫מ‪1‬‬ ‫? י ״ ‪.‬אבל מ ש י ק ״ י מ כאלו איני לכם ותגלו לבין האומות‪ .‬אשד היה נ‪6‬פר‬ ‫סליסם‪• :‬אמר ל ה ם ‪ .‬הסיפר לבוא לכתוב לה גס עד שלא בא הסופר נתרצה‬ ‫»»יזמ שנחלקו לשגי‬ ‫ל*גי ענל שבדן ולפגי‬ ‫יעלה העם לעשוח זבחיו‬ ‫‪.‬יאמל פיל מליסס בני אל סי החביבים יותל מפס ‪) :‬כ( ונקבעו‪ .4‬‬ ‫תפרצו בין הגוימ ‪ .‬ת ח ת אשר נאסר להם‬ ‫ב ז ק ח ז ח לא עמי אתם לפי מעשיהם הרעים‪ :‬יאמר להם ‪.‬י ‪. .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫ושמו להם ראש אחד זהו סנחריב‪ .‬וגקבצו בגי יהודה ובני‬ ‫מה עניו זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתושלח אחר‬ ‫‪.‬םעם ונקבצו שרבים מבני יהילה‬ ‫תשש סנחריכ וכן כתוב כי תפש כל ערי יהודה הבצורות‬ ‫י‪ .‬פי‪ 6‬כםל סים אשר א״א למדוד איחס זלספכםוכדלדל ב‪6‬מר שהיליי‬ ‫הישפ את אלי אפר לו המקים שלפ אס אששן וגי׳ והבין כרמז שלא‬ ‫שוב בפיני הי אשר לכר מל ישראל להחליפם באימה אמרת לכן מזר יבקש פליסס מומים‪ :‬אשר יאמר ל ה ם ‪ .‬ושבם יהודח ובניםן היו עולין לרנל סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי‬ ‫ביתשלם עם מלכם‪ .‬כ ע ד שאסר לסעלח‪ . p‬מארץ גלותם יעלו‬ ‫מ צ ו ד ה דוד‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫ב)א( י ם ד ‪ .‬ז ה י פ ל ך ה פ ש י ח ‪ .‬מעץ חחוכחח תסבא ג*דח ונחמה סמונין בלבר אחל ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש‬ ‫החליפה עמד יבקש עליהם‬ ‫‪K‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ל רחמים‪.‬כי בזמן הזה עושין עצמן בנים‬ ‫לאלחים אחי־ים שאינם חיים ואפי׳ חחיים שבחם שתם המזלות אינמ חיים אלא בעילת המחיח אותמ אבל הוא יתב׳ חי סבלי‬ ‫סבח ועילח ‪ .‬כי אתם אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח‬ ‫י » י י ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים‬ ‫לא ע ס י ‪ ..U f .‬יס©־־וה‪:‬הבטזםא^‬ ‫יאט־ להם לאיעמי אתם.‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬י ‪.‬חזר ואסר כאן יאמר להס בני אל •‬ ‫« « ‪ ..‬‬ ‫)דברים ל׳( והשבות אל לבבך בכל הניים אשר הדיחך וגו׳‬ ‫ושב ה׳ אלהיך את שביתך יגז' אף כאן ינקבצו בני יהודה ובט ישראל יחדו ו ג ו ׳ ‪) :‬ב( ר א ש א ח ד ‪ .‬מלך א ח ד ‪ .אמי‬ ‫‪1‬יני אל־חי‪ :‬ץנקבצו בני־לתדהיבנ‪ .<<» «f‬ו *‪.‬‬ ‫בזמן חחוא‪ :‬בני אל ח י ‪ .‬ואף שם תרבו ותצמיחו‬ ‫ו ע ל י ו ת ‪ .‬‬ ‫‪»n»«mJt.‬ובספרי לבי רב פרשת וישב ישראל בששים שניני ר׳‬ ‫כשיתקבצו סן הגלית ירבו וסרו ב א י ג ס כחיל הים‬ ‫»מד ולא יספר‪ :‬לא עסי א ת ם ‪ ..‬‬ ‫‪.‬־ ‪™.‬ועלו ס ן ה א ר ץ כ י‬ ‫גדול יום יזרעאל ‪ .‬רועה אחד יהיח לכולם‪) :‬ב( כי נדול יום ייי׳נאל« ‪.‬״ ‪ .‬מאלצות הגילה יפלו אלאלצס‪ :‬כי גדול יוס יזרעאל‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪6‬‬ ‫תרגום‬ ‫מהפן בני־ל^ךאל כחול ךז?ם אער י ״ & י &‬ ‫לא־^דולא‪.‬י !יייי•* ‪U‬״‪ A*/-‬י‪-‬י« •‪«.‬״» ‪.‬י ^‬ ‫‪.‬זה יהיה כימי המשיח ‪ :‬ראש א ח ד ‪0» .‬‬ ‫ישראל( את מלכיחמ‪ .‬כי ייס גלול ונכבל יהיה ייס קפין ישלאל אשר הפיצם‬ ‫ל‬ ‫ש ד א‬ ‫‪n‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ה ) | ל ג ח‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ץ‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ב ה‬ ‫ש‬ ‫כ י‬ ‫‪w‬‬ ‫מ‬ ‫ץ ר ב ו‬ ‫ו ה‬ ‫ה‬ .jg-yS‬‬ ‫וקןךאל יחדו ושמו לדם לאש אפי &‪S?'irK‬״‪:‬‬ ‫^‪9‬לומךהארץ כי גמל ך ו ם ‪* X‬‬ ‫‪.‬ובך נחלקו אלי מאלי‪ .1*-.‬״ ״ ״ ‪ 1‬״ ״‪ U1.*...‬וכןח״יוימנוןלהון יישא חד םדביתדוד‪ :‬ועלו מן ה א ‪ .‬חח יחיה‬ ‫בקבוע נל*ת בימי המשית כי בבית שגי לא עלו אלא יועדה יבגימין שנלו בבבל ולא היו בני יחודח ובני ישראל יחדיו‪:‬‬ ‫ושמולהמראש א ח ד ‪ .‬ישם תשיבו אל לבבכם לשואלי כמי שנאמר על ידי משה‬ ‫‪.^UA* .« -1*<^1‬‬ ‫‪ .‬ו‬ ‫מלן המשיח ‪:‬ועלו‪ ..‬כי ישובו אל ה׳ וחוא ישיב שבוחמ וירחממ‪ .‬‬ ‫‪.‬חזר ואמר כ א ן ‪ .‬דיד מלכם‪:‬‬ ‫א‬ ‫ח י‬ ‫ו‬ ‫״ ר א ל‬ ‫‪1‬‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ל ט‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫} ו ר }י?קון מן‬ ‫א‬ ‫כ נ ג ד ענ‬ ‫ס ט ל ב ו ת‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪F‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪w‬‬ ‫א ר י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫י ו ם‬ ‫ב‬ ‫‪ 3‬ע ו ע י ד ‪ 1‬ו ן‬ ‫ל ו ט ר‬ ‫ג ד ו ל‬ ‫ק י ‪ 3‬ן ג ש‬ ‫מ‬ ‫אבן עזרא‬ ‫דד״ק‬ ‫• י שעתח קרואים לא עסי עוד »בא זמן שיתית מספר כני‬ ‫‪^ ^ S ^ ^ ^ S J f S‬‬ ‫מלילי בנים רבים רק אינם יראים את השם יפי׳‬ ‫י ה י ה א ש ר לא עבדתיהעעס שהם*ראיס‬ ‫עצמם בני אל חי והם באמת לא עמי בעבור מעשיהם‬ ‫הרעים‪ ( 3 ) :‬ו נ ק ב צ ו ‪ .‬‬ ‫אל אדוניהם אלרחבעפ _‪. .‬‬ ‫״ י‬ ‫במקומ אשד יאמר להם לא עמי א ת ס ‪ .‬׳‪ .‬שנפקד עין בית ישראל והנה הכל‬ ‫לא יפול אלא לשון מספר לפיכך חלקס ירמיהו חנביא כשהפשי‬ ‫גשניחס ואפר אשר לא יספר ןלבא השמים ולא ימד חול הים‬ ‫זאף על פ• שחוא אמר זח המשל על שתי משפחות מ י ל‬ ‫מ ה הנביא אסרו על כל ישראל אין לחמוד׳ בזח כי בזח ובזח‬ ‫‪.

‬כלרך ויהתל בהם אליהו ויאמר‬ ‫ל‬ ‫‪ 1619‬בקול שמח בחיר בילדותיך א א ל‬ ‫‪ 4 .mm‬‬ ‫ז ט ת‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫י ר ט ‪0‬‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ה פ‬ ‫ח״ק‬ ‫על ועלות איננו נכון כי סח‬ ‫לארצם‪ .‬ומלת יאתיתיכם ברביי אחד לבד כי חיח לו לוםר בשני רבוים אחיותיכם כסו את אחי ואת אחיותי ‪< :‬־‪ c‬ריבו‬ ‫באסבס ‪ .‬י‬ ‫חרעאל״ והמפרש מתר‪ .‬דרך הטאפות‬ ‫* ־ ־ ״ י ק לה־ ־ין ידיה־ יי"״ ‪»-‬ל״| ״ " ״ א ־־ח‬ ‫תחיעצו אמדו לאביהם חדי אתה מוציא לעז עלינו שאגו בגי מתים‪ .‬וכתוב אחד אומר ריבו באמכם‪.‬והוא השיבם חס ושלום שאני נותן אותה לפגי בת‬ ‫מייעל שתחת אישה ת^ז את זרים‪ .‬כיו.ריסס ומן אל‪) :‬י( אישח‪ .‬יום עת שנשבר קשתם‬ ‫בעמק יזרעאל נתל הוא ומאד ארך זמן נלוחם וחם עונס‬ ‫‪S J ^ B S ^ ^ A‬‬ ‫זרעם בנוימ‪ .‬בכנסייא שלכם של עכשיו‬ ‫שהיא אם לדורות הבאים‪ :‬םבין שדיה‪ .‬בם.‬פי׳ רב סעדיח גאון ז״ל אומר לשבם יחודח ובנימין אחיכמ עשרת חשבםים שהיו קרואימ לא עמי בזמן שחע‬ ‫עושים הרע בעיני ס׳ בזסן שיבח הנלוח אסרו לחס עסי‪ :‬ולאחותיכם רחסח‪ .‬באומה שלכם והשמיעוה כאילו אני אומר שהיא לא אשתי ואנכי לא אישה‪ .‬עתה שב לדברי התוכחה שאמר בחחילח ולפי שהמשיל כנסת ישראל לאשת זנונים והנילדים בדוד ודוד ילדי‬ ‫ו‪0‬נימ אמר כנגד ילדי זגוניש ריבו באמכם‪ .‬כנסת ישראל רוחסח‪..‬ואוסר ואת תזנותיח ססצריס לא עזבה בי אותח שכבו בנעוריח ונר‪ .‬‬ ‫רש״י‬ ‫כי נדול יום יזרעאל ‪ .‬ואינכם בני ז‪70‬יס‪ .‬אבל ריבו באמכמ ‪ .‬וירד מעשות חתטאת וחעזלהווירם תולעים‬ ‫ויבאש והרוסים לחם‪ .‬וחספרשים‬ ‫‪S‬‬ ‫ישראל^ ‪i‬‬ ‫ויצאו‪Z‬כי ‪t‬ארץ^ ‪w‬‬ ‫לומרזחוירתהעניןאו? ‪n 1‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪^ T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫נבוחח‬ ‫היה לו‬ ‫הארץ‪ J‬בי«‬ ‫מכל תאמותוחבא אליח יעלה ומי שיצא ממנה ירד‪ .‬יכס בני פשרת השכפיס שסם ממי כמותכם‬ ‫מם כי מהרתי לסגליםם מכס וקראםי אז לא ממי וכן אמרי רממס מל אחוסיכס הם נשי משרת השבסים‪) :‬ד( ריבו באפכם ריבו‪.‬יחפניס הוא סשל לנביאים שחיו חעס סחליפים נביאי ח׳‬ ‫בגביאי השקד ואלה הם חזונים ‪ .‬היא מעוכת השדים‬ ‫*זכר יחזקאל שסה םעכו שדיהן כי נם זח סדרני חזונות ‪ .-‬‬ ‫‪ p‬אחריו רעו באמכם ריבו איך אתם בגי אל • ף והאס‬ ‫אתה הס האבות‪) :‬ל( ריבו‪ .‬לחסר‬ ‫מיום חרעאל איןי משפם ‪ .‬אל‬ ‫אשוד קרובים‪ . שחמשילח לזונה בחב עליח דדכי‬ ‫•תות כי דרך הזונה לקשס פניה בסיני צבעוגים שתראה ישח בעיגי חזונים‪ :‬ונאפופיה מבין שדיה‪ .‬וחכגסח גמשלח לאם על דרך כלל יחפרטים לבגימ ותדנין שיריבו איש כרעוצ‬ ‫להשיבם לדרך סובח‪ :‬כי היא לא אשחי‪ .‬ויית ארי רב יום כנישתהון‪< :‬ג> אפרו לאחיכם‬ ‫עסי‪ .‬מוסב פל תמלח המקרא לו׳ ליבו כה שתסיר זנוניה וגו׳‪ .‬קבה זריעתם‪) :‬ג( א ‪ 0‬ת‬ ‫לאחיכם ע ס י ‪ .‬הנביא מוכיח הגולים אולי‬ ‫ישובו וישיב השם שביתם או יוכיח אלו הלומת לפני גלותס‪:‬‬ ‫־־יל ה־•״! נ ״ נ י ־ ה ״ י ג י ־ " " • " ״ י י •‬ ‫‪.‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫למאי ולא לשבח אז הססם כי גדול יהיה מם אילם כיוס‬ ‫הלשיןי‪ ..‬אלא ריבו באמכס שחוסר והשמיעוה שאגי אומר כי חיא לא אשחו‬ ‫ואנכי לא אישה‪ .**A‬״‪u‬‬ ‫י?*‪.‬כפלס ‪:‬‬ ‫ס‪6‬ל כמפול זרפיס פ״פ השדה‪) :‬נ( א מ ת ‪ .‬ר״לשלא תצמ‬ ‫» ל סניה לסזטס אחריה ולא תשים מול כק שליה כשמים המפלי׳ ריס סיכ לסלהיכ לכ המאפים ר״ל פמתה תפזוכ לרכס ולפי‬ .‬אסם בני יסודה‬ ‫ובנימין ‪6‬מח מל ‪6‬ר‪.r‬‬ ‫ת״א‪on‬נ*»»‪».‬‬ ‫גל הנכםיה יהל יקראו צם וכאלי יאמר אל הצדיקים שכדור משי פריכה סם כל סנכסיס פל רזפ דרכן כי פפתה היא לא אשסי כי‬ ‫שרשה מסל• ואנכי לא אישה להזמין לס םסוקס ‪ :‬וחסד‪ . )‪ 0‬אמרו לאיןיכנז עסי‬ ‫^ ^ ™ ‪1‬‬ ‫יח‪ £‬ז ״ ^ י ג ד ^ ^ ר ל ^ כ ם ^ !‬ ‫שחם בגיי ואיגם ילדי זנוגים‪ .‬וי״ו‬ ‫ועלח מן חארץ •ירשו בו אחר שעלו פן ‪ pun‬כד״י חן אתת‬ ‫קצםת ונחסא‪ .‬כתרגומו תובולאורייתי ועל משתכון‬ ‫ארחם‪) :‬ד( ריבו באםכם‪ .‬ ‫י‬ ‫?פ^י‬ ‫וגזיקלי‬ ‫?ןק‪3‬ל‬ ‫לא‬ ‫צ ל ו ר! ה‬ ‫‪f‬׳‪t()nwo).‬כיון שזנחה תחחי‪ :‬וחסר זנוניה מפניח‪ .‬קמ‪11*5‬‬ ‫ג י ך מ ן ג ד עו^ךליא כ י ‪ #‬א ק & כ י ל‬ ‫פן‬ ‫‪ « w‬ימילסן ממןל״לא‬ ‫מיןקחליא*‬ ‫מהר״י ק ־ א‬ ‫גליות סיום שנזרעו *•וצו‪ .‬ונתיב ותשלח םלאכים אליהם כשדימה‪.‬ושדיש חוא םשל לחודח שבכתב ולתודח שבעל פה כסו שפי׳ בספר יחזקאל והיי‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מלס מורככח מן .‬ולאחותיכם‪ .1‬״‬ ‫מ״ם כי הדבר יבא להפך ועוד מ״ם טעם כי גלול ואין שם‬ ‫וכר מ׳׳ם‪) :‬ג( אמרו‪ .‬אסרו לאחיכם עמי לישראל שחם בניי‪ .‫‪7‬‬ ‫תשע ב‬ ‫חת«‬ ‫נ אמת ^חיכם עצן ולאתהיכם‬ ‫מ«מ‬ ‫•>י ‪ 555‬רחמה‪ :‬יריבו באפןכםךמ כי־היא‬ ‫ואנכי לא אישה )‪90‬־‬ ‫לא‬ ‫‪ ^3‬מיצגי זנוניה מפניה ונאפופיה מבין עדיה‪:‬‬ ‫י‬ ‫.‬״ ^ ‪.‬כי המשיח לא יהיה לחם לראש עד‬ ‫שיחיו בירושלם ויש מרשים ראש אחד אליהו הנביא שיעלח‬ ‫אוחם סן חגלות‪ :‬כי נחל עם יזרעאל‪ .‬ולפי שהםשל חיה בבן ובת אסר אחיכס‬ ‫ואמתיכם‪ .‬במו כן הקביח אוסר לנביאים‪ .‬‬ ‫שארחמנה ‪ .‬שתמר‬ ‫ונוניח ספגי שחיא מעה ומעה לע״ז שבמצרים ובאשור ושבכשדים ככל חאמוד ביחזקאל וחעגבח על מאחביד‪ .‬״ ‪ « .

‬‬ ‫)שמות יי(‪1 :‬יח‪ .‬כפו שפירשנו כי הכנסיח בכלל תקרא‬ ‫אם ונקראו חפרסים בנים ‪ .‬הם בגי אשור הורתם‪ .‬והצפא הוא פשל לבסול התורה והמצות והנבואה כסו‬ ‫שאמד לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ח׳‪< :‬ו> ואח בניח לא ארחה‪ .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪J " :‬‬ ‫״ן‬ ‫״<י‬ ‫‪T‬‬ ‫כ י‬ ‫איכי״חי‬ ‫ל?לאיא^ייי‪?9‬‬ ‫•‪ J‬ןגצור^א‪:‬ין‪1‬ת ?‪71‬׳א‬ ‫ן ‪*T T‬‬ ‫״‪T v‬‬ ‫* צ‬ ‫• > ‪T :!T‬‬ ‫?א ארחם ארי ‪ ?p‬ךןמן אינין‪ :‬י!ערי ?נעת ??^תהין ?סי ^ ‪? OR *-‬לייהי מלהייייז (איי אןךה‬ ‫רש״י‬ ‫מהרייקרא‬ ‫ויבאו אליי בני בבל לכשכב דודים ויטמאו אותה בתזנותם‪ :‬קירווהא ‪) :‬ה( כיום הולדה‪ .‬‬ ‫בפל הלבר גמ״ש ‪) :‬י( ואת בניח‪ .‬וא*שר שיהיח בצמא משל לבסול חתורח והנבואוו‬ ‫כם״ש מלכח שריח במים אין חודה נמ נביאיה לא פצאו חזון פח׳‪ .‬ואקםלינה‪) .‬והצגתיה‪.‫כלי יקר‬ ‫‪8‬‬ ‫תרגומ‬ ‫״ פךאפעיטנה ערמה ורצגר‪1‬יה מום‬ ‫הולדה ‪.שיססיס ד ( ‪ :‬ושהיה‪ .‬מלשין כישה‪ :‬הורתם‪ .‬וכן הוא אומר ביחזקאל וח‪1.‬מלשין ניאוף‪) :‬ה( אפשיסנח‪ .‬ה ע ץ כ»ל במלווו‬ ‫שונות ‪ .‬ל״ל א‪ 0‬פלהצליקיס שכבם לא איחס‪ :‬כי בני זניניפ ה מ ה ‪ .‬כי כשלא חפזיכ ללכה ק אפשיפ בגדיה יסשאר פליפם‬ ‫סציג אוהו לכל.‬יכן והמחיה בצמא‪ ..‬מנץ המפלה כמו עדוםח‪ .‬ואגיחגח ערומה ן וחצגחייי‬ ‫במנרים כיושר הזכיר יחזקחנ וחת עירום ועריה‪ .‬שכן משפם הניאפות‪ :‬השדה בגועל נפשך )כס(‪ :‬כמדבר ‪ .‬במצרים‪ .‬‬ ‫ואח ערום ועריח ובמקום שרבצה במרעה חטוב‪ .‬‬ ‫^‬ ‫אמי וחעגין כפול בפלוח שומת‬ ‫יחזקאל ביום חולדת אותך ואפר ואת ערום ועריה ואמר ושעם בצמא בעבור שהיא אומרת מתני לחמי ומימיושקדי‪:‬‬ ‫י י י ייי* )ו( ואת בניה לא ארחם‪ .‬שממה‪ (1):‬ויבישח‪ .‬וסמם מאהבי פועל יוצא לשני•‬ ‫האדם כן אסיר כל םיבי פחם ויהיו מופקדים לכל כמ״ש‬ ‫והסתרתי פני בהם והיה לאכול‪ .v‬‬ ‫ז‬ ‫‪J‬‬ ‫ן‬ ‫י ־‬ ‫•!‬ ‫‪v .u-i.‬‬ ‫‪.‬בהייתה‬ ‫ףך״ק‬ ‫מחליפים אותם בחוקי עכו״ם ואלח הם‬ ‫י י י י י " • ר מ ^ ר י ח י ^ ר רוריי‪-‬וחזרו‪^/‬י^חאיו״ורן‬ ‫אפשיפגח ערומה ‪ .‬פנץ בפרת המלביש שהמשילם לזונה ‪6‬מר לבון הניפל ב..‬בהיתו מלפיהון‪ .‬החכמים המזרים להםהוראומ‬ ‫ומצרים ‪ .‬‬ ‫כמו ייצג את המקלות‪ :‬ו ש כ ת י ה כמדבר‪ .זנה‪) :‬ם( פן אפשיםנת‬ ‫כמי יפשפ ‪6‬ת כגלי! )ייקרא יי(‪ :‬וחצגחיח ‪ .‬כנסיה‪-‬שלהם‪ :‬הובישה‬ ‫גאיע ציח‪) :‬ז( חובישחיחודתס‬ ‫גדבר הזח שאמרח אלכח אחרי מאהבי‪ .‬ושתיה‬ ‫ו ה כ ת י ה ‪ .‬הסקל לכל כמי המלכל ‪ :‬באדע צ י ח ‪.‬הם שילכו מולה‪) :‬ז( כי‪.‬גמ מורה על חורבן ה א ^ כמו שאמד גצתח כמדבר‪ :‬ועהיח כארץ ציה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כמי שמפרש)בי^קאלש״ז( י״ילדיחיך במם הולדת‪:‬אותך‬ ‫^ » ^ ^ ‪™ : 2 £ ! ^ £‬‬ ‫לא כרת שרך וגו׳ לא חסה מלין פק וגו׳ ותושלט אל פני‬ ‫ערומים‪ .‬חרבה דברימ תמצא שסחומין בתחלתן ולעולמ תמצא פתדוגן וחסרוגן כולן לפי תשובתן‪ .‬‬ ‫ואלבישך רקמח וכל הענין נכי ׳ י׳י*• י‬ ‫י • ו ־ י ר י ^ י • י‪-‬יו־‪w l U i w ^ mm! 1*mZ‬‬ ‫!«‪<-‬כשהיובמצרים עבדים כמו שפירשגו שם‪ :‬ושסתיח‬ ‫מ ה י א ח ‪ 1 :‬ק ו ל כ ל י ^ ש ל א י מ ‪ 1‬א ב ו ‪ w m w‬ו ש ו ש ‪ T W‬הובישה הוררם ‪ .‬או הילודימ כל דור ודור שנחנו מנהנ החד הראשון הכובד עכי׳ם‪» :‬ז> כי זנתה אמס חובישת‬ ‫כ י ו ם‬ ‫א ע ם‬ ‫ך נ ח‬ ‫״ ר ו ‪ 0‬ח‬ ‫כ י ן ‪0‬‬ ‫ע נ ן ל ך ח ב מ ו‬ ‫ו ה ו א‬ ‫‪8‬‬ ‫ע א ס ר‬ ‫ע ל‬ ‫‪m‬‬ ‫‪ o‬י י א ן ‪ 1‬י‬ ‫ד ר ך‬ ‫מ ע ל‬ ‫כ ‪ 3‬ו‬ ‫ש א ס ר‬ ‫ח ל י‬ ‫כ מ ד ב‬ ‫םצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫ונאפופיה‪ .‬פגין כימס כמו לממן שיתי ואמל מנין הכישה כסיכים כזונה לסי שהמשילס לוינה‪ :‬יחצנתיח‪.‬גזירות שגזרתי‬ ‫וחצנחיה ביום הולדח‪ .‬כי הפרבר הוא צכאון אע^ר אין בו םימ‪ .‬כללות האימה סרחה מפלי‪ :‬חובישח הורתם‪ ..‬דכחיב ואעבור עליך‪ .‬אק אדם מ ‪.‬אפפיד איתה מכלי לביש ימכסה כפי שהיתס כיזם שגיללס יכס‪3‬‬ ‫הדבל נמ״ש ‪ :‬כמדבר ‪ .‬כיוס הולדה‪ . .‬וכחיב עליכם במדבר שם יתמו ושם ימותו )במדבר י״ד( ‪:‬‬ ‫"~ ״ י ‪ 11.‬והוא לשון ערום‪ .‬לסי שהמשילה לוינה אמר לשון‬ ‫םניפל בזונה שאץ מי מלחם פל מיה אף בהמה לא מטאו מ״מ סיכליכ מין אמיתה יל׳יצ אף סצליקיס ילקו כפץ כללים סאימם‪:‬‬ ‫)ו( ונתח אסם‪ .‬האס כהכתס אוחס פשקה ממשה ביבה וכלימה והוא כסל מנין‬ .‬׳‬ ‫‪.‬ושמתיה כמךבי ן*סל״ממ‪53‬‬ ‫כארץ ציה ורמייה בצמא‪ :‬י ואת־ & & ‪V ® $‬‬ ‫‪ ? t S‬־ ‪M S‬‬ ‫בניה לא ארהם כי־בני זנונים י ׳‬ ‫‪E?3l!M‬י כי זנתה אמם תביעה תרחם ‪5‬‬ ‫׳‬ ‫מ ה ‪:‬‬ ‫‪••• T.‬עי‬ ‫את בגדיך ולקחו כלי הפאדחך‪ .‬וכן בשחוא אומר‬ ‫םוך‬ ‫י‬ ‫ח נ ו ש‬ ‫א ‪0 3‬‬ ‫מ ה ו ו ז ה‬ ‫א ו ת ‪0‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫״(אילי*ילליזית»‬ ‫הגאפופיס‪ 1» >?< :‬כפול הלמ״ד כמו סגריר‪) :‬ה( פז‪ .‬ז( אמם‪ .‬כיוס שמצאתיה במצרים‬ ‫‪.‬כמו שאמר למעלה ״( וחעגבח על מאהביה‪ :‬גוחגי‬ ‫לחמי ומימי ‪ .

‬ל א תמצא שביל ותחבולה להוריד‬ ‫אליהההשפפס‪) :‬ס( ו ר ד פ ה ‪ qft .‬כמשיכת הדק)משלי ס״י(‪ :‬א ת ד ר כ י ך ‪ .‬כמו שאמרו ומאז חילני לקסר למלאכת העפים והסך לה‬ ‫א‬ ‫אןן‬ ‫‪ .‬הואיל יכן חשכת אגדיל דלן מהלכן בקיצים קיצים כמי כקול הסירים )קהלת זי(‪ :‬מ ד ד ת י ‪ .‬‬ ‫‪2i'l™?::!Z Z ^^' SliTJ.‬ת׳׳י ארי תעו בגישתהון בתר נביאי שקרא בהיתו‬ ‫א י ה‬ ‫נ י א‬ ‫ש י‬ ‫ת י ר‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪3‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪a .‬יח לני יהבכשלה'חואת‬ ‫)ישמיה ה ׳ ( ‪ .‬היין ושאר‬ ‫י!‬ ‫•‬ ‫\‪r 1 / « .‬מלשון צמר ופסחים ‪ :‬ושקויי‪ .‬וכן‬ ‫ופתחו שעריך‪ .‬‬ ‫י • י‪1‬י*‬ ‫־‬ ‫לשכיםיכמיהי‬ ‫כקול הסירים כי מד סירים סניכיס ‪ :‬נ ת י ב ו ת י ה ‪ .‬וכפי׳ שיטת רבעו סעדיה ז״ל ה נ ה הוא‬ .‬כפו אתת שכת בעדו מגחי הע־ין ולפי שעושין גדר חכרמיפ והשדוח רשכים גאפר הפעולה מפנו שך שכת ושכיס‬ ‫ידוע שהם כמו קוצים'‪ .J.‬״י*׳ תמצא‪ :‬ורדפה את־מאהביה ולא­‬ ‫תשיג‬ ‫ת״אה»ישד‪..‬״ ‪ -‬״ ‪..‬‬ ‫.‬כי לא יועילו לה בעת צרתה ‪.‬״‪.‬‬ ‫‬‫‪..‬ועל ה ר ו ך היה גאפר גדר דרכי בגזית גהיבותי עוח ‪:‬‬ ‫ש ך ‪ .‬מנין גדל כמו הסלמשיכסי)יכפיהס׳(‪ :‬בסירים‪.‫‪9‬‬ ‫תשע ב‬ ‫חת«‬ ‫‪ srsg™2‬אמרהאלצהאחרימאהביטתנילחפו‬ ‫ןמיז‪?..‬אחלי סגיאסיס האוהכיס אומי הניתנים מלשון הריון‪ :‬צמרי וסשתי‪ . . .‬אמנם על דור אחרון שבגלות אמר והסירותי‬ ‫א ת שמות הבעלים מפיה ע״י רוב הצרות ופקידות שאפקוד עליה א ת ימי הבעלים‪.‬מגורת סארץ אל ארץ בשלום‪-..‬ומה שאפר הובישה יש לה לחכלם פכעשיח‬ ‫‪ ..‬שתהיה לילסית אמר ממלכם השמים להקמיל להס מכ״ז לא תשיג אותם להשפיע לה סוכס‪:‬‬ ‫כלי יקד‬ ‫יזכרו ה ם א ת עצמם בשמם של האלילים כי ידעו כי האלילים הבל ולא‬ ‫יקראו שום גוי שמו או שם בנו בשם אליל כליל יחלוף‪.‬אבל לפי התשובח‬ ‫‪^^ShS^^&^o^TS‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫האומות‪) :‬ח( ה מ י ש ך ‪ . רדיפה עולמית ‪ ..‬ש ך ‪ .‬שכל שעח הוא רודף‪ .‬וכן סירים וכן צניגיס כולם מיגי ^צים חם ולא באח הפעולה כי אם משכים‪< :‬ש> ורדפח ‪ .‬ר״ל לא תשכיל להוליד אלין ההשפמה‬ ‫מממלכת הכמיס כאלו נסתם הלרן ‪ :‬ונדרתי ונוי‪ . .‬ומעילים אותם מאויביהם והיו חולכיס בסח בשוחד‬ ‫* ‪ .‬מלשין ג‪1‬ר‪:‬‬ ‫לכל תוכל ללכת ב ה ‪ .^. -‬‬ ‫‪1‬״‪.‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ב י ת‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ה ם‬ ‫״‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ס‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫דרכים ישבילים שאת הילכת בהם ‪ (B) :‬את מאהביך•‬ ‫מצריםיאשירולא״יכלילנקשמהםפזרר״ירדסהממשקלית‬ ‫אבל לפי חשובה שהנשאל משיבו ובביתי אין לחם ואין שכלה‪.‬י*»מ‪:‬‬ ‫ע ץ ע א ךחןזהא ולא‬ ‫מהריי קרא‬ ‫רשיי‬ ‫נ ס י ם מסט ממי הארז אומרים להם לא חגנובו והם גונבים כאן נותני לחםי וםיםי איני יידע מח ס י ס י ‪ ..‬‬ ‫דונש שהוא לשו.‬את־דךכןז בסירים‬ ‫ונדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא‬ ‫‪JES‬‬ ‫ס‬ ‫רמ‪9‬קן ‪ r‬ז ‪ v‬י ‪ J‬״‬ ‫• • ‪1 1‬‬ ‫‪v‬‬ ‫*‬ ‫‪s‬‬ ‫‪• :‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪ 0.‬‬ ‫כמ״ש ופקדתי עליה א ת ימי הבעלים שעל ידי חיסורים יפחדו והסירותי א ת‬ ‫שמות הבעלים מפיה‪ . ..‬ו גסכיס חסינו כל ובחיב וברעב תפנו‪ :‬ישקו״ ‪ .‬ואאזיל פירש אחיי סאחב• השמש והירח והכוכביפ שחיו‬ ‫המקומית הידועים שיש בהם סימנים להכירה‪ :‬ו נ ד ר ת י עובדים להם יכוינת׳ היתד׳ כי הס היי נותגיס פזיגס יסיפוקס‬ ‫‪ .‬החת ידיך כשהוא אוכי והמכשלה‪ .‬לשון סגירה כמוהסר משיכתי כשהוא ויאיסי['״סלה לד קיץ חי‪.‬‬ ‫לה מהם‪) :‬ס( לכן‪ .‬‬ ‫אולפייאדוגי אביזכריגו לברכה המזלות‪ .‬שלא יוכלו לצאת‬ ‫פהעיר פפגי החרב ולא יועילים פאהביה והם אשור ומצרים‪.‬אמנם מ״ש ולא יזכרו עוד בשמם ה ו א על האומות‬ ‫כאמור‪ .‬והגח דרכם כאלי י ש ב ה םסוכת חדק וקוצים שלא תוכל לעבור בה וכאלו גרורח‬ ‫בגזית שלא תוכל לעבור ילא תמצא גתיבותיח שחיתח הולכת בהם ‪ .‬איני יודע מהי שואל‪.‬״‪ 5‬ומיפוי צמרי ו פ ^ י עמנן ועקרי‪:‬‬ ‫י ^ ^ י ‪ -‬״ לכן דגני־־עך‪.‬‬ ‫<א לבר ‪ WW‬כי התיריש יתירישי כנגד ושיקויי יטעם מימי אשר היו ניתגיס להם וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהס כאלו‬ ‫כמי יאכלכלם לחם ימים והנביא אמר לחם לא אכלתי ימים הם מספיקים ציכם כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים‬ ‫לא שתית* ומים בכסף תתן לי‪) :‬ח( ל מ ‪ .‬האומר כי דגשית הדל׳ת כי כן היא כי משקים‪< :‬ח> לכן הגגישך את דרכך בסירים‪.‬כסל הלבל כמ״ש‪ :‬ונחיבוחיח לא תמצא ‪ .‬ואו׳ וכרתי ל ה ם ברית כפי זה‪ . .‬וחי לחמי ומימי גפיי יפשתי עמגי‬ ‫ושקויי‪ .‬‬ ‫ופכאהביה שבמחח בחם ‪ .Li^S‬״‬ ‫י י‬ ‫י‬ ‫ושאימר כי מימי הוא התיריש י ה‬ ‫עמד‪ . ~ » .._4‬‬ ‫)‪ (P‬ו ר ד פ ה ‪ .‬התייו דנוש ופתרונו שכל כ ך יפתחו חמיד שיומם ולילה)לא יסגרו!‪ :‬אלכה ואשובה אל אישי חיאשון כי‬ ‫רד״ק‬ ‫א ב ן עזרא‬ ‫פמילים כי בקשי שהייתי איהכת איתם נמניר מתניתם הורתם‪ .L*.‪1‬״‪.. .‬מלי‬ ‫לספי וגי׳ ר״לשכסמה כמפלכמהשמיס בהשבה שכל מזסמתה כא משקה‪) :‬מ( שך‪ .‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫ובזה נוכל ליישב שאמר תקראי אישי על דור שאחר הגאולה שאז יראו פני ה ‪/‬‬ ‫ולזה אמר לנוכח תקראי אישי כד‪ .‬אס לאשור‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪w‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫<‬ ‫חח‬ ‫ש י ס ג‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫הש‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫‪3‬‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫״‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ך ג‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ר ל‬ ‫יס‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫‪a‬‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫‪m‬‬ ‫י‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫סצודת דוד‬ ‫גמ״ב‪ :‬אחדי סאחבי‪ .‬ד‬‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫ט‬ ‫‪?.

‬‬ ‫ואפשר עוד בכפל והסירותי ולא יזכרו עוד בשמם‪ .‬והוא מוסכם לדחז״ל הנז״ל תקראי אישי ככלה בבית אביה ולא‬ ‫ככלה בבית חמיה‪ .‬עד עתה כי היתה‬ ‫»‪°‬י **‪ ° ?°‬י ״ " י * ' "‬ ‫ף "‬ ‫י״״י‬ ‫י‬ ‫‪.‬א השמן כי מא.‬‬ ‫דגני‬ ‫ג י נ ו ת « )יימא»ס(‬ ‫סהר״י ‪0‬־א‬ ‫לכח‬ ‫א‬ ‫י } כ ן ןתוב נזיןןו״י‬ ‫רש״י‬ ‫וכסף‬ ‫חדנן והתירוש‪ .‬כן ימלא מנכי סיין‪ :‬וחיצחר‪ » .‬מנין הקרזמ אישי‪ .‬אז מאמר אכסם בסמב״ס‬ ‫מ ל י ‪ :‬וחתירוש‪ .iu*A‬‬ ‫דבר בי הנני גורש מפניך לא אגרשנו ויגרש את האדם אלה‬ ‫אל אישי הראשון‪ .חגר‪ .‬הצורפים עשו צורות מזהב יככף ליפית הבעל ובספרד היה חכם מפרש‬ ‫הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות כי כן יקראו בתים למזלות ולהם הם עובדים כי הם‪-‬צבא השמים‪) :‬יא( לבן •‬ ‫מצודת ת ד‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫מתיבותיח‪ .‬חח לא חאמר עד שסבלח מ ל ו ח זמן‬ ‫כמו שכחוב בחורה בצד לך ומצאוך כל הדברים חאלח באחרית הגזרות נמצאו בבנין הקל ובבנין הכבד ורבים ככה והנכון‬ ‫חימימ ושבה עד ח׳ אלחיך כי אלי אמרח זח "ידי׳ י ץ לי כי רדף הקל לעולם הוא אחר המרת ומלת ירדף חשך‬ ‫^ ‪ S Z ^ ^ f f i‬ייצאה ?שנים פעילים וככה ירדפה את מאהביה ‪j n i i‬‬ ‫‪^ £ ? 5 £‬‬ ‫שחייחי־שילח ברכחי כדנן ובחידוש וביצחר ושולח ברכח אחריה בברחהלהם ‪ :‬ו ב ק ש ת ם ‪ .‬שחולח חדבד בע׳ז שלח‪):‬יא( לכן‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫ולפערים תרדוף שלוסם ועזרתם ולא יחנו לח ואם למזלי" דבר שהוא תמיד שאדם מתעסק בו ואין לו סוף אולי יפרש‬ ‫מרתף אחר נביאי חשקר ואחר המתעסקים במזאיתל״איל לח לנו זה המדהדה מה הפרש ביז הדובר בי וביו רומ ה׳‬ ‫‪3ILi.‬כשחיא אוסרת אלכה אחר• מאחכי כוחני לחפ•‬ ‫יסימי לא חשיכח דעת וחבונה אל לבה להכיר כי אני גוחן לח את ח ת ן ואת התירוש והיצהר‪ .‬כסל סדכ׳ במיש‪ :‬יאסרח‪ .‬מלשון נסיב ושכיל‪) :‬ס( חשינ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫חי‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫מאמר כולל אפילו לאומות שגם ה ם ישכבו לבטח‪ .‬אמנם ישראל יהיו‬ ‫מובדלים מן העמים כשתהיה היא הארוסה החשובה אליו ית׳ כחשק הארוסה‪.‬יא>לבןאשיב‪ .‬לפי שהוזהרנו בתורה לא‬ ‫ישמע על פיך לז״א והסירותי א ת שמות הבעלים מפיה שלא יזכרו בעל ולא‬ .‬חסר דגשבקי״ף כי‬ ‫במעשי ידיהם עד שחיח לחמ רוב כסף וזחב וישמן ישויין היא מבניין הכבד וככה שלחו באש מקדשך להקל על הלשק‬ ‫על כן אלה חסרים דגש‪) :‬י( והיא ‪ .‬כיון שאז אהפוך אל עמים‬ ‫בשפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד‪ .‬ובקשחם ונר‪ .‬כדיש״דען־ימידי״י״לחהסובדנניב״חי אומרת כי הבעלים שתקעיר להם הם הסיבו לה כדרך‬ ‫»מאז חדלנו לקסר למלאכת השמים‪ :‬עשו ל ב ע ל ‪ .‬‬ ‫וז״ש וארשתיך לי לעולם שלעולם התמידי אצלי בחשק ל א ה ב ת הארוסה שהוא‬ ‫חשק נמרץ‪ .‬‬ ‫מתחלה לא שמה טל לכה ללסת אפל אני היא הנותן נס סמן ומי‬ ‫וםכל ממני כי אין דכל כיד ממלכת ממים‪ :‬וכסף ונו׳‪ .‬ובזה נתיישב השינוי שבפסוקים בין יחידה לנוכח ליחידה‬ ‫נסתרת לרבים נסתרים ליחידה לנוכח‪ .‬והנה הכסף יהזסכ אשל אני סלכיתי לה פשו סם לכטל והיא צירם־ מם‬ ‫משוי לצבא השמים וקהם סץ מייפים אישם בכסף וסזסכ זכמ״פ ככסף יכזהכ ייפהו )ילמיה יי(‪) :‬יא( לכן‪ .‬הואיל זכן משתם‬ ‫!‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫‪S7‬‬ ‫ד ב‬ ‫ב א‬ ‫י ב ז ז ט‬ ‫ח כ ס‬ ‫ח ב ב ב ע ל י ש‬ ‫בכ‬ ‫‪.‬כי אנכי נתתי לה הה‪1‬‬ ‫‪S‬‬ ‫והסירי וד\?דך וכסף ךלביתי ליי'‬ ‫וזהב^ולבעל‪ :‬יאלכןא^בוליןחתי ‪ri&WS‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ת״א‬ ‫י»‪3‬ו ‪9‬י»•‪.‫‪10‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫חתום‬ ‫ה^יג אאם ובקעתם ולא תמצא‬ ‫ואמרה אלכה ואשובה * ‪R ^ S j f t r‬‬ ‫הראיון כי טוב לי אז מעתי׳ ׳וי׳יא ^ ? ו « ״ ‪3‬‬ ‫‪SK‬־‪y‬‬ ‫לא .‬ובסמוך אכתוב דעת מהרי״א ז״ל בזה‬ ‫בס״ד בפסוק וכרתי להם כו׳‪. כשהיה כסחוני בז היה ליסזכ מפתה‪) :‬י(וחיאלא י מ ח ‪.A‬‬ ‫« ‪K‬‬ ‫‪Juri.

‬והוא אומר לה פאהר שאטרח כ ן ‪• .‬ש חמחזכות‪.‬״‪.‬‬ ‫«״‪1‬״‬ ‫מיבלעת בדגשית תי״י שבתה‪) :‬יד( והשימותי‪ .‬כדו בן הקב״ה‬ ‫אף זבות אביתם תמה ‪) :‬יד( והשמתי י י ‪1‬‬ ‫אופר לכגסת ישראל את אוסרת אלכה אחיי מאהבי נוהגי‬ ‫לחמי ופיפי צפרי וששתי שמגי ושקויי הייני לוקח בל פ ח שנתתי לך דגגי שאגי גותן בעתו וחידושי שהייתי נהינ ליתן במועדו‪:‬‬ ‫והצלתי‪ .‬״ ‪ .‬מ ע ג נ ת‬ ‫‪ > ' * ' .‬א״״לה א! ‪.‬‬ ‫_‪.‬נגלדד•.‬״‬ ‫י י ‪ :‬ולקחתי דגני בעתו‪ .‬כפי למועד אשר יעדו‪ .‬והיא אינה שומעה ל ו ט פ נ י מאהביי‪ .‬וכן אוכלים ושותים וחוגגים ויש מועד ג״כ שאינו חג כפו לאותות ולטועדימ למועד אשוב א־ייך‪ .‬י"י ' י'<‬ ‫תיי׳‪ p^D .‬והוא אומד לח ל‪0‬ח עשיתי לך בל טוב שקשש־י‬ ‫כל הצלה שבמקרא לשון תרימה והפרשה היא ‪ .‬ומוכיח •אותך בתכשיטי כסף‪ .‬שלא יצילוה‪ .‬הוא‬ ‫ריו ^״״‪-‬‬ ‫ראש החדש שתתחדש הלמה גס תי״י שבתה חסייה י‬ ‫החדשים והשבתות שהיה בהם קרבן מוסף היו יפי ש מ ח ה ‪.‬ממנה צמרי זפ^תי אשר היה ננסית את ערותה^ עליהן‪ .‬ואשריש‪ :‬צפרי ופיט־״י‪ .‬אפר מועדה אחר‬ ‫שאמד חגה והמועדים הש הגיש ‪ .‬לז״א כי לא‬ ‫יזכרו אותם בשמם עין כל אבל עין קוץ בשם גנאי עין גלייא עין כרייא ז״ש‬ .‬איש מכל מאהביה‪ .‬ורב סעדיה גאון זיל פי׳ חגה ‪£‬לש רגלים וכל מועדה ר׳׳ה ויום הבפוריש‬ ‫ושמיני עצרת ‪) :‬י־> והשימותי גפיה ותאגתח אשד אמרה אתגה ה פ ה ל י ‪ .‬‬ ‫מגזרת נבלה על משקל כי הילדות והשחרות הבל כי גליי‬ ‫י‬ ‫העריה נבלההיא‪) :‬יג( והשבתי‪ . כל‬ ‫זמן שיתן אדנ‪ 1‬להכירו‪ .‬ן ״ ״‬ ‫והצלתי‪ .( יחש‪:‬־‪.‬ ‫ה וכ‬ ‫ותירושי במועדו שאשלח בחש מארד‪ .• 1‬בלותה‪.‬מאהבי נתנו לי כל קישוטים הללו ואתה לא‬ ‫נ ת ת לי כלום‪ .‬״‪.‬ר״ל לא יוכל מי להשפיע עליה‬ ‫טיכה כזילת רציני‪) :‬יג( והשבתי‪ .‬במת גמר היישי ל אקח‬ ‫תה־ מ״י בלל וחלבה וכדומה ‪ :‬בשוערו‪ .‬אבשל כל שמחתה שמחת ח‪ :‬ה חדשה ישכת׳‪ :‬וכל *עדית‪ . .‬ובן אפר יחזקאל בחגים ובמועדים לפי שיש הנ שאיגו כועד אלא שפחה שישמח אדם‬ ‫ויאכל וישתה ויקיא חג כמו ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו׳ ‪ .‬שמחתה‪) :‬יד( והשפות׳‪ .‬‬ ‫‪f‬‬ ‫גהש •שמחה מרוב הצרות‪ :‬וכל מועדה‪ .‬בזמן הניכור ‪ :‬והצלתי‪.‬בעת גמר בשיל הפירות‪ :‬אשוב ולקחתי דגני בעתו ‪ ..‬אתנה • וכן החגים והפועדיש שהיו ימי מגוחה ושמחת לא יחיה להש‬ ‫ש‬ ‫תי‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫‪m‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬וכל ח נ מ ת י ד פשתכ־ אלי צרור נקוב ולאיהיח‬ ‫לחש לחש לאכול ובגד ללבוש לכסות את עדותה כי הצמר‬ ‫והפשתים שנתתי לה לכפית את עדותה אציל אותה מ״גת וכן‬ ‫ת״י‪ .‬ובדרש א‪.‬וכן ביחזקאל הוא אומד לכן נתתיד‪ .^.‬״ * ' * ‪ .‬י‪ .‬גלוי הבשר‪) :‬יכ( גבלותה‪ .‬־גו־‪ 1‬תזכרך ערוש ועריה וגגלח ערות זנותך וזפת־ יתזנידיך‪< :‬ינ> ואיש‬ ‫לאיצילגה פידי‪ .‬בגדיש שנתתי לך לכסות את עדותך ואת גשארת ערופה דכתיב ועתה אגלה את נבלותה‬ ‫לעיני מאהביה ‪ .‬לכן אשיב‬ ‫« ש י‪/‬ייייוד• «‬ ‫•״‬ ‫_‪'. נ ( ‪ » h :‬ש י « ‪2 . A .‬בעבור שאפיה כי מיד מאהביה הדגן והתירוש‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫כמו ותימשך !יצהלך )לכלים י״א(‪) :‬יא( במועדו‪ .‬‬ ‫‪k m m r‬‬ ‫‪:jj-‬‬ ‫ו נ‬ ‫ם‬ ‫. . .‬מלבין כמ״ין‪ :‬אתגה‪.A‬‬ ‫י ‪* ? 2‬‬ ‫• לכסות את עדותך ואראה מה יחגו לך כאי‪-‬ביך‪ .‬‬ ‫בלי יקר‬ ‫שמות הבעלים‪ .‬הס ליה ויה״כ ישמ׳׳עצ‪) :‬יד( והיש־ותי‪.‬ש־ דהה מלבה‪) :‬יי( והשימותי‪.‬ביד מאהביה ביד בגי אשור אשר ענבה עליהש ה ר ח גלו עיותה‬ ‫בגיה ובגותיח לקחו ונו׳‪ .‬‬‫ר‬ ‫‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ו ר‬ ‫>‬ ‫‪l‬‬ ‫ה י‬ ‫מ ר י‬ ‫ו פ ש ח ו‬ ‫רדיק‬ ‫ש י ח ח י‬ ‫‪-‬‬ ‫נ׳״סית התערותה ‪ ) .‬ולפי׳ אאז״ל לעיני השמש‪ :‬ואיש לא‬ ‫יצילגה מידי‪ .‬‬ ‫‪«.‬״‪.‬‬ ‫את‬ ‫בממנדו‬ ‫ארקגךותה‪?«gp‬‬ ‫ל כ פ ו ת‬ ‫א ת ־ נ ב ל ת ה‬ ‫‪TO‬‬ ‫לאץצילנה‬ ‫מידי‪:‬‬ ‫ח נ ה‬ ‫ח ד ש ה‬ ‫כ ל ־ מ ש ו ש ה‬ ‫וכל‬ ‫מ ו ע ד ה ‪:‬‬ ‫=נת <י‪) .‬עניני ד ״ ‪ : :‬י י ימגינס‬ ‫זק!השלכתי מליך שקוצים ונבלתין•)נחום גי(‪) :‬י.‫‪11‬‬ ‫תשע ב‬ ‫חיגי=‬ ‫«י ^ יין‬ ‫ת נ י בע^‪ 1‬ו ת י ר א י‬ ‫‪:5t‬״‬ ‫צמרי‬ ‫‪A'W-SSR‬‬ ‫‪W‬‬ ‫&‬ ‫‪S‬‬ ‫‪3‬‬ ‫״‬ ‫‪y‬‬ ‫ן^׳^י‪*1‬י•‬ ‫^ ח‬ ‫^‬ ‫י ג‬ ‫ופשתי‬ ‫א נ ל ה‬ ‫‪r‬‬ ‫^‬ ‫‪c‬‬ ‫והשבתי‬ ‫ועבתד!‬ ‫^ ה א ״ ־ ל ט ^‬ ‫ת״א‬ ‫מלולמ ‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ובן בכל מעשה יריהש‬ ‫א ש ל ח ם א ר ח ‪ .‬משל לארס שמצות ד נ י‬ ‫לאשתו ‪ .‬הא^‬ ‫להם ברית כי כרת שרשו ואין נראה להתחבר שני תיי׳ ן‬ ‫לומר והשבתתי וכרתתי כי כן היה ראוי‪ :‬תרשה‪ .‬וכל תכשיטים שנתתי לך ונגדים שנתתי‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫™‬ ‫*‪i.‬‬ ‫״_‪_.‬יהפרשתי‬ ‫י ר‬ ‫‪fl‬‬ ‫* ״י‬ ‫>‪1‬‬ ‫‪ v 1 .‬‬ ‫? ‪" W p.‬‬ ‫אשיר מהש הצמר והסשהיס בנ־זת־ לה לכשית אס מרותה כי ימותו‬ ‫הציון ולא יהיה לה צמר והששת־ס תלקה ולא יהיה לה כגד ללבוש ‪:‬‬ ‫)יב( ועתה‪ .‬כזממ‪:‬‬ ‫והצלתי‪ .‬ענין‬ ‫כמיל‪ :‬משושה‪ .‬וזתב ובכלים גאים ואת עוברת צייויי‪.‬שלא להשתבר‬ ‫ש‬ ‫_‪.‬כשהסיר צמרי ופבהי אגלה כעיר גליי מרותה למיני‬ ‫מפרכת הפמיס ולא יצילנה מי מידי‪ .‬‬ ‫‪n f i‬‬ ‫ץ‬ ‫צ‬ ‫״‬ ‫ץיר‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י ד י‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫לש‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫אבן עזרא‬ ‫שעם בעתי שאביא אויביה לקחתי‪ :‬והצלתי‪ .‬ולא שלא יזכרום כלל כי בהכרח צריכים להזכירם מידי לומדם‬ ‫כבני האלילים ושריפתם וביטולם או בתיתם שבח והודאה לשם השי״ת על אשר‬ ‫הבדילנו מן הטועים עבודת אליל פלוני ואליל פלוני וכיוצא‪ .‬שבעת ימים ושבעת יםיש ועת ק י א שבעת יפי‬ ‫חנוכת הבית ח ג ‪ .1.‬וכתיב והפשיטוך את בגדיך נ‪.‬‬ ‫ומעשיה הרעים יחיו מגוליש כשאסתיר פני מ פ נ ה ‪ :‬לעיני‬ ‫מאהביה‪ .‬ואז תי־אה אש יצילוגה מאהביה פירי‪) :‬יג( חגה חרשה ושבתה וכל פועדח ‪ . . ‪ .‬וכ.‬״ .‬וענין והצלתי כענין אשר הציל אלהיש מאבינזענין‬ ‫ההסרה והשלילה‪ :‬דל( ועתה אגלח את נ ב ל ת ה ‪ .‬‬ ‫מליו ייצל אלהים את מקנה אבינס )בראשית ל״א( כי כל והיא משיבתו‪ .‬מנין הפרשה כמי הלא אצלת לי ברכה )בראבית כ״ז( ‪:‬‬ ‫ערות־ ‪ .‬ע ( ׳ <ו»׳ ‪ .‬נת י‪».‬״ ‪ .‬״ ‪i>-‬‬ ‫ ‪v?1J™ ' .‬‬ ‫אשיב לקחת את הדגן שנתתי לה‪ :‬בעתו‪ .‬בעת הקעיר ובעת חבציד‬ ‫הפיך הברכה שהייתי שולח ב ה ם ‪ .‬כיעורה‪.‬ה‬ ‫רש׳י‬ ‫והצלתי‬ ‫‪:‬‬ ‫יי‬ ‫ודדטמתי‬ ‫״‬ ‫גפנה‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫פ=אוהי לבעל‪) :‬יא( בעתי‪ .

‬שכל‬ ‫פירענות ‪ :‬ימי ה ב ע ל י ם א ש ר ת ק ט י ר ‪ T W .‬ר‬ ‫<״‪ :(0‬וחליתח‪ .‬להם‬ ‫ולשו! הווה הוא י ו ת ע ד נזמה י ח ל י ת ה ‪ .‬ית״י ובחליפת אחד סתוקניס חעדייס‬ ‫לכן חיי ובתי הנפש והלחשים וקישיא וחליםתא‪< :‬פ« לכן חנח אגבי מפתיה ‪ .‬‬ ‫»ל םשעי עתם בנלית‪ .‬ח אנכי מפתיח ‪ .‬פל בי בכמה »י‪5‬נ• אשתנה יאזליכה כמדבר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬חכר‬ ‫יחתאנח כי הענבים והתאנים ם י » מאכל האדם אחר חחנואח )סז( ל כ ן ‪ .‬מה שקב״? עצמי כקשיפיב‬ ‫יהלגה אחל מא׳הכיה‪ .‬מפייסת וםשדלחח‬ ‫־‬ ‫בדברים ‪ .‬סק־שםח עזמח כשחלכח אחר‪.‬כמו אתנן‪ :‬ו ש מ ת י ס ל י ע ר ‪ .‬נה שתשיםהמסעל‬ ‫קרא חטוב חייא אתנח » * אתנן ‪ rm‬ועיגמ כמו‬ ‫אשה והחלי בצוארה ליסות עצמה למצא חן במיני הנואף‪:‬‬ ‫* ד ש ח תנה וחאל״ף נוספת‪ .‬פנין תכשיס מה כמו זחלי בסם )שם( ‪ :‬כיפר ומיס השלה תאכל הפילות‪ .‬אחר שתדע כי כל זאת הרעה ‪3‬אה עליה נעביד‬ ‫וכבי זבד ולקחתי דגני מ ת ו ‪ :‬ושמתים ליער‪ .‬ליל מה בעללה יהקפילה למפלגה השמיס ילפי שהמבילה לזונה אמד לנין הניסל כזינה .‬ביי״ד במקום למיד חםעל וחענין אתן‬ ‫בלבה לשוב בתשובת בעודי בנלות‪ .‬לשון עלי־‬ ‫* י‬ ‫^ ידח חשדח •‬ ‫‪: nowjg‬אתנח‪ .‬שיביאו בו‬ ‫ודוח חשדה לפיכך ואכלתם חית חשדח מחו מפני חורבן הארץ‪ .‬חח כענין פתוי כי המפתח את חבירו מעבירו מדעתו שחיה בו לדעת אחר‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪12‬‬ ‫חתום‬ ‫‪#3‬ה ות^אה אשר אמךה אמר׳‬ ‫המה ל ‪ .‬‬ ‫\‪ (m‬ית‪-‬י־»‪-‬י ‪n«»1‬‬ ‫חמיב החוא פאת• או מאחס‪ :‬אתגח‪ .•«.‬אפשה השלג ‪ u‬מקיש השד‪.‬מלבין פדי וקעיט כפז לוזנה אפל לשין אתנן יר״ל שאפלה כבא לה מהשםפית‬ ‫ומ־יה בז*)יחזקאל כ״ג(‪ :‬נזמח‪ .‬נא שמהפל לכה למכת־ אותי‪) :‬סו( לכן‪ .‬כאדמ‬ ‫יהפיפיפח ערוםח‬ ‫‪) nnfr‬לזאגיי״ר בלע״!(זמהו ן‬ ‫אבן עזרא‬ ‫‪.‬ר״ל האויב יקס כלל‪:‬‬ ‫)פו( ופקדתי עליה‪ .‬אפקוד עליח חזםן שעבדה הבעלים ואאריך אותם בגלות לעינש שחגיחו עבודתי ועבדו לאלחים‬ ‫אחרים ואף על בני בניחס יחיח זח חעינש אעפ״י • ח ס לא יעבדו עכו״ם בנלות כן הוא משפפ ענשש לפי שבני בניהם לא‬ ‫יחיו שלסיס בעבודת חאל ובסבותיו כגלות לפיכך י**־ף עזן אביתם חעוכדיס עכוים »‪ c‬עונס ואמר בתודה ותועדו את‬ ‫פוגם ואת עק אבותס במעלח אשר מעלו בי ‪ :‬ותעד גזמה וחליתח ‪ .‬כן חקב״ד‪.‬וי״ת אתנח יקר‪ . J .‬וטעם ותעד משמאלה ז‪.‬אשר ^תנילי ‪ 9‬מ י‬ ‫«‬ ‫ושמאים ?יטך וא^ךצם רדת השדה• ?מג‬ ‫״יפק^י^אתץמיד^ליםאשר‬ ‫&?מיד להם ור^עד ‪ rtpp‬וד^‪0‬י׳ [‪$‬־ ‪£$‬י‪£‬‬ ‫ותלוי אחרי מאהביה ואתי שכחה ‪S^JSGS‬‬ ‫נאם־יהוה‪ :‬״לצן הנה אנכי מפתיה י ^ ' ״ ע‬ ‫והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה• ‪•ST.^ « .‬‬ ‫םעביר ישראל מדעתם שהיו מ בניוח לרדוף אחר חתאוה וי*ר הרע ויתן בלבם לעזוב הרע ולקחת המרב ועיי אכר‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫•לשון אחנן יק יקרא מהן הזינה כמיאתנן זינה )דברים ב״נ(‪ :‬אמשה שממה פקים סגפנים ו‪0‬ה‪6‬ניפ ‪ :‬אתנח‪ .‬כלומר ל א‬ .‬בלומר שהיחד‪ .‬‬ ‫רד״ק‬ ‫וחיזחי וכל חממ אני אשיש אותח לשפםח יתד* אס חיה לח האל״ף נוסף ורבי מריטס אמר שהוא כמו אתנן זונה‪:‬‬ ‫\‬ ‫*•״י »י*־י• !‪.‬שהחיות מהלכיה‬ ‫‪ t f‬פ י ר ו ת ‪) :‬טו( ו פ ק ד ת י עליה‪ .‬ב מ י ו נ ן ‪:‬‬ ‫י‬ ‫שם יאיכלות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בתם ‪ .•זקכצת פצמל‬ ‫להתאהב פלסניאפיס ‪ :‬ואיתי שכחח‪ ..‬ותנאי הבעל לשנות‬ ‫שמו מהטעם שכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות תשובה)הל״ו( איני אותו האיש שחטא‬ ‫מרוב התשובה והחרטה שהוא מתחרט‪ .‬ו«ןג‪3‬ד לה ג ‪ 0‬י ן‬ ‫סהר״י קיא‬ ‫ל‬ ‫»•‬ ‫«‬ ‫״‬ ‫יגבילו‬ ‫?‪$‬א‬ ‫מ ו ד ״ י ל ד • *ניךליא‬ ‫‪«n‬״<‬ ‫א ח נ ה ‪ .‬סו( ופ‪.‬עוד אפשר שאמר ל א יזכרו‬ ‫עוד בשמם על ישראל שמהיותם בעלי תשובה גמורים‪ .‬דתי‪.-SIHJ‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מ‬ ‫לא א.‬אזכיר פליס הימים אשל הקפילה נבפליפ‬ ‫)סז( מפתיח‪ .‬מן וחלי כתם‪ .‬ז״ש ולא יזכרו עוד בשמם‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ו ג ה‬ ‫‪W I M‬‬ ‫ח ג א‬ ‫ן ז ג ״ ן‬ ‫ב ל י יקר‬ ‫ולא יזכרו אותם עוד בשמם אלא בשינוי שמם‪ .א ‪#9‬נ‪3‬ד לי! לאורןלוא ‪.‬לפי שחמשילח לותח אמר עליה מעשי חזונה‬ ‫»םתקשםת בתבשיםיס נאים כדי שתראה יפח בעיני מאהביי‪ :‬וחליחח‪ .‬או חסשיל חאייביס לחית חשדת‪ >«< :‬ופקדתי עלית‪.‬בס פדי כפו נזם זהכ)משלי מפרכת השפיס‪ :‬ושמתים ליער‪ .‬לפי שחםשילח ל‬ ‫‪) .‬פלשזן זכלין‪ :‬ותעד‪ .‬מלשין ספזי והסתה‪:‬‬ ‫לשלם הנמול לפי רוכ הימיס‪ :‬ותעד‪ .‬לשי בהמשילה‬ ‫<«( ופקדתי‪ .‬‬ ‫כאחביח! )םז(לכןת‪.

‬ה‪.‬״ * זיטתךפמך‪ . .‬זכמי ששלתה כייס מלותה מאס‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫‪. w?L‬‬ ‫\‬ ‫כץ ‪nr>1‬‬ ‫‪ya7‬‬ ‫שהיא ספק כמו בעל שהואשם עכו״ם אי כמו כי יבעל מ י י שבתחילת בואמ לארץ בימי יהושע קרה להם חעק הזה והוא‬ ‫דבר עכן הבטיחם שלא יפחדו בהכנסה לארץ ושלא יקרם שום‬ ‫‪7‬ק כי בולפ יהיו מצורפים וההודים כי במדבר העמים יצרפי‪ .‬הריני אומר לה וענתה שירח‬ ‫וגו׳‪ .‬ואף על פי שאמר מפיה‬ ‫על הכנסת ישראל‪ .‬שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי‪ :‬וענתה שמה‪ .‬כך הקביה אומר הנה אנכי ?פתיח והולכתיה‬ ‫והולכתיה המדבר‪ ...‬למדבר סיחון ועוג יבסגנון »ה נתנבא המדבר לדבר עסה בסד‪.‬האל יתביך גפלאות בעמק שגהרג בו עכן‬ ‫באותו ה ז ק ויכךאו לו פתח תקוח וישירו לאל יתברך על הגסלאות וזהו שאפר ועגתה שמה מן ו ת ק להן מריש‪ :‬כימי‬ ‫געוריה‪ .‬מהמדבר אתן לה כל ארצה כמו שחיהח לה‬ ‫™‬ ‫והפושעים ^ ‪.‬כפו הנס שעשה חאל יחברך לישראל בימי םיםרא שגאפר וחשר דבורה וכן בדוד ע״ה אטד יידבר דוד לה׳ את‬ ‫דברי חשירח הזאת‪ :‬וכיום עלותה מארץ מצרימ‪ .‬הריני משיב לך דנני ותירושי‪ :‬פשש‪.‬‬ ‫שעכרתיה שהיא‪J.‬אמר ולא יזכרו עוד בשמם על פרטי בני ישראל‪.‬ומה שזכר כרמיה לפי שזכי בפורענות והשימותי‬ ‫^‬ ‫בעלי כי כן כתיב אח \ ל י ׳‬ ‫ה אמר בנחמה כיפיה ‪ :‬ואת עפר‪ .T :‬י‬ ‫״‬ ‫ן‪#‬א ‪8‬ןג‪3‬יד ןהון נםין‬ ‫. .‬אגחמ אותה מצער הגלות שסבלה‪ :‬ני« ונתת׳ לה‬ ‫ל ה את כרמיה • הסך והשימיתי גפנה יתחת עמק מכיר את כרמיה משם‪ .‬ובעל הוא שש פשוהת כי‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫בממס באי.•A1‬״ !‪\f‬‬ ‫»*‪•»«.‬ל‬ ‫<‪.‬לשק דירה כמו מעון אריות)נחום ב׳(‪:‬‬ ‫כימי נעוריה ‪ .« .‬מן הליכם‬ ‫סמדכל הזה מן האהכה הבאי שמה ל״ל פו הפלת הלבב חשיב אלי ואחזיר לה את כרמיה ‪ :‬ואת עמק עכור‪ .עולה וכלום עלותה מאריך‬ ‫^‬ ‫‪sra?S‬״‪ s‬מצרים‪ :‬״והיהביום־ההואנאם־יהויה‬ ‫(‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫־‬ ‫־ן‬ ‫‪>? T :‬‬ ‫‪• .‬י‪.‬עכור לפתח תקוח‪ .‬ודביגו סעדיה גאון פירש יעשה‪ .f™• .‬״‬ ‫תנגן יתשיר כמו ותען להם מרים ויש חומרים י י י י שי הגוחרים לפיכך יהיו צריכים הגחוסין ודבר על לבם שיחן חאל‬ ‫מגזרת מעץ ויפרש ככה וענה איים באנמנותיו והוא רחוק יתי את ארצם כבתחילה לפיכך אמי ודברחי על לבה ואעיפ‬ ‫בעיני‪) :‬יח( והיה‪ .‬‬ ‫עמק״ ייזרעאל ‪.‬‬ ‫יי‬ ‫י "!‪*10‬‬ ‫ונשפטתי אתכם שם וגו׳ כאשר נשפטתי את אבותיכם י עכשיו‪ .‬ר״ל‬ ‫תקראי לי איש כי בעל האשה יקרא איש • כסו אלקנה אישה‪ . שם אנשים ושש ‪6‬דכל מל לבה דברי סיומים‪ .‬ומח שאמר פתח ולא אטד עמק כסו שהיה לפי שיהית להם כפתח בי משש יכנסו לארץ‬ ‫במו שעשו בתחילה ויהיח להם תוץח ואחרית סוב לפיכך יקראו לו פתח חקוח‪ .‬‬ ‫™‪™Z**«™*n‬ויכלה«יי ‪ 1‬י‪^ :‬‬ ‫ויפחדו‬ ‫וענתזז • חעמיש יצרוף אותם‬ ‫תקיה‪.‬ת״י מלהאכילה ולהשקותה ולאחר זמן הוא פפייסה בדבריש ומדבר‬ ‫על לבח ומנחמה ‪ .‪ :‬ההנהון ל פ ו ל נ י‬ ‫‪*(jinpjw‬רןאך‪$‬ןלרל‪ : 0‬יח ףסי ןעך^א ההיא‬ ‫‪3‬‬ ‫וייום‬ ‫כהר״י קרא‬ ‫י ירי׳‬ ‫ת׳׳א י •‬ ‫ףש״י‬ ‫לה כשעשתה רציני מלשמרלה בי‪) :‬י?( את כרמיה‪ .‬ואותו עמק עכור לא יקרא עוד כן כי שפו הוא לננאי אלא‬ ‫יקרא לו שם לשבח והוא פחח תקוח‪ .‬וכנסת ישראל נמשלה לאשת איש‪ .‬וזהו את כרמיה‪ :‬ואת עסק שמכימי נעיריה יכיוס עלותה מארץ נפצרים! ששררה על היש‬ ‫״^‪ 1‬וכל זאח אני עושה לך לפי שחקראי לי לאישי‪ .‬הוא ארע ישראל שנעכר ינהרב חוא‬ ‫‪ .«.‬שישבה במצרים ימים רבים‪ :‬וכיום עלותה וגו׳‪ .‬תלים בכלמיס קילשיל כמי ששלתה בימי גפוליה ליל סד שלא גלי ממני‪ :‬וכיום עלותה‪ .‬פנין השהתה כמו יטמק מלול)ישפיס ס״ה(‪ :‬וענחה‪.‬דבר אחר כתדדלה ‪ .‬הפמקים שהמ‬ ‫מכילים ונשחתים בהייהס בגילה תשיכ להיות פתח סקיה ל״ל יהיו חמודים כסחח נחמד אשר יקיז אנשים לכא כי‪ :‬ז־ענתח‬ ‫*זי{ד‪ .‬י ״״‪.‫‪IS‬‬ ‫הושע ב‬ ‫תרטם‬ ‫ץ^תתי לה את־כרמיד־‪ .A :‬‬ ‫ישיב לפתה‪.‬ורש״י ז״ל פ ^ פ עומק הגלות שהיו שם עכורים אתן לפתח תקיה ותוחלת‬ ‫שמתוך אותם הצרות אתן להם לב לשוב אלי‪ .‬עמק‬ ‫יזרעאל שעכרתיה שפ ישוב לפתת תקוח ‪ .‬־ ולדבר תנחוסיס על לבה‪) :‬יז( ונתתי‬ ‫לח את כרמיה‪ .‬מ^ם וארד‬ ‫‪ £ 8‬־ ‪ E W‬עמק^מך?פתחד]קוך וענתהשמה‬ ‫™ כימי.‬‬ ‫המורדים‪.‬ואומר לח אמ תמסרי מעכשיו והשבית‬ ‫ץ‬ ‫»«!יי«««* ««ו \«> ימיי• י ר ד‬ ‫\*»‬ ‫לשי! פרנסיםומנהיגים!‪ I J K * •T?2‬י ״ ‪ ' ? .‬‬ ‫*‬ ‫בדברים‪ :‬והולכתיה‪ .A‬‬ ‫באמרה‬ ‫״ ״ ™ אל מדבר העפים ונשפטתי אתכם שים פגיש אל פגים‪ :‬ודברתי‬ ‫י‬ ‫™‪ V‬יריביי‪.‬וברותי מכס המורדים לפעלה והשבתי כל משושה‪ .‬עוד יהיה לך לפתח חקוה טובה ‪ .‬לפי‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ג‬ ‫‪.‬‬ .‬אל ארצה ששבכמדבר‪) :‬יז( ונתתי על לבח‪ .‬שירת משח על ים סוף ז <ימ> והיח ביוש ההוא נאם ח׳ תקראי אישי‪ .‬שלא יהא לך‬ ‫י‬ ‫)תוחלת תקוה(‪ .‬שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד יגאלתיה‬ ‫רד׳יק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫ששכחה איתי ולא ידעה בתהילה כי אני הסיבותי עמה והפירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר‪:‬‬ ‫‪ %•vntt‬ר ר ח ־ ז ו ‪ ft1‬אחחיר וחולכחיה הפדבר‪ ..‬תפי־אי אישי ולא תקראי לי עוף שפירשגו כי התגחיפין יהיו מן הצער שסבלה בגלות הכל יהיה‬ ‫לזה ולזה‪ .‬פארץ‬ ‫אל‬ ‫ל ׳‬ ‫ישראל‪ :‬ואת עמק עכור ‪ .‬והכשרים אקיים‪ ..‬זהו שאפר יחזקאל הנביא והבאתי אתכם‬ ‫*ייי״י‪ .‬כנגד שאכ׳‬ ‫והבאתי אתכם במסירת הבריח ‪ .‬‬ ‫פ ״ ה‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬ ‫א י י י‬ ‫‪P‬‬ ‫נ‬ ‫) י י ״ ר א‬ ‫ש נ א מ ר‬ ‫(‬ ‫ו ה נ א ת י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫‪3‬‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ה ג ל י ת‬ ‫{ ק‬ ‫ע כ י ר י ם‬ ‫א צ‬ ‫ש‬ ‫א י ש י‬ ‫ם א‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ל פ ת ח‬ ‫אז‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ל ד‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫י מ‬ ‫ה ב ע‬ ‫‪J‬‬ ‫ו ר ׳‬ ‫מ ר י נ ן‬ ‫א מ ר‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫זה‬ ‫א ש י ׳ ש‬ ‫ם‬ ‫כלי יקר‬ ‫יזכרו ה ם א ת עצמם בשמם אשר ה י ה ל ה ם אבל ישנו א ת ש מ ם כלומר אין‬ ‫אנו החוטאים ולמלך רם ונשא הגומל לנו כ מ ה טובות‪ .‬‬ ‫עהמשילה לאשה שזנתה תחת כפלה אמר לשון הטפל באשה כזאס פניני הרמת קול שילה כמי זתמן לסם מריס )שמות ס״י( ‪:‬‬ ‫&הבמל מפתה אותה ללכת אחליו כפלכר מקום שאין אנשים לפפן‬ ‫לא ישמפ מימה ידכלו ושם מפייסה בדבריה סוגים שמפזוב דרכה יר*ל המקום ימירר לבם לשוב לפבידסו‪) :‬יז( משם‪ .‬והחכם ר׳׳א פירש עמק עכור‪ .‬חתני &שיב לך כלי תכשיטין ומרחם אותר‬ ‫כ׳יד( וכן כרמי שלי לא נטראי )שיר א׳( ‪ .‬ולשי )יז( עכור‪ .

‬לסי שהסירותי כן נם עתה‪) :‬יח( ה ק ר א י אישי וגו׳‪ .U‬‬ ‫‪1 * .‬יי ‪-< u 1‬י‬ ‫׳»*‪n» w‬‬ ‫ייי׳׳•׳־ ״ ^ ׳ ״‬ ‫י ״«‬ ‫)כ( ו כ ר ת י ‪ .V.‬הס כריית קטנית קצרי הרגל וכן למש ולפול כנף מצרים שאז שרדי משמחת לכב שילח היש‪) :‬יח( תקראי אישי‪.‬כפו שאפר וכתתו חרבותם לאתים ‪ :‬ופלחמה ‪ .‬‬ ‫רמ״י‬ ‫מהר״י ק ר א‬ ‫איש אחר תחתי‪) :‬יה( ולא תכראי לי עוד בעלי‪ .‬ואמר בשמם לפי‬ ‫שיש לדש שם זולתי בכל‪< :‬כ> וכרתי‪^.‬״ י « י ״ \ י « «״• ‪-.*.‫כלי יקר‬ ‫‪14‬‬ ‫תרגום‬ ‫תקראי א־שי ולא‪-‬תקראי־־לי עוד « ‪J ? W‬‬ ‫ב?לי‪:‬״«וד^רתיאת־שמותהב^ים ‪S&EfjWS‬‬ ‫מפיה ולא־יזכרו עוד בשמם‪ :‬וכרתי‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫י י‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬ ‫י א ״ י‬ ‫האדמה וקשת וחרב ומלחמה ‪r ^ A S‬‬ ‫^ח‪0^.‬ובדתי ל ה ם ברית כו׳ רש״י ז״ל עם חית השדה שאשבית המזיקין מן‬ ‫העולם וכן הוא אומר ל א ירעו ולא ישחיתו כו׳ ע״כ‪.‬לשון אדנות‬ ‫ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית המיה ולא ככלה בבי׳ אבי ‪:‬‬ ‫‪ . יוכר שם הבעלים עוד כד״א )ישעיה ב ( והאלילים כליל‬ ‫י‬ ‫‪.‬על דרך ומל ה׳אלהיך כי‬ ‫לכוו ‪•.[:‬י ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫זא‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫‪.‬ל״ל חיח השדה זבו׳ לא ׳שחיתי כהס כאלי כלתי סמהם בלית שלים‪ :‬אשבור‪ .‬ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו‬ ‫הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלוהות להם‪ .‬‬ .‬על דרך כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך ‪ .‬‬ ‫תקראי איתי כלשין איש י לא בלשי ן בטל וזהי לסי ששם הכפל הוא‬ ‫משותף לשם ספכי״ם)פסל המשיי לצבא השמיס> לק לא ישממ שם זה סל פיה‪) :‬ים( והשרותי‪ .‬‬ ‫ט י אל נוי חרב כי שלום יהיה בעולם ולכך ושכבתם י יז ״ י י • ‪ .‬וכפל העני.‬‬ ‫‪ .‬כמו ארבה וזולתו שלא יאכלו סירותיהםותבואתם‪:‬‬ ‫ודסש ה א ד מ ה ‪ .‬‬ ‫ם ו ז ר י ד‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ל י‬ ‫ך‬ ‫ל ע ו ל ם ‪#‬‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י ל‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ל ע ו ל ם‬ ‫ח‬ ‫‪:‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫לא תזכרו עוד‪) :‬יש( ו ה ס י ר ו ת י ‪ .‬וקשת[ וחרב וכלי נהזמלחמה כמו באוכלי שולחניך ]חמור[ ל ח ם בעבור‬ ‫שהזכיר תחילה ושברתי א ת קשת ישראל‪ .‬ו ככל נ כ‬ ‫׳‪.‬‬ ‫אמר ספיח ואפר הקראי כי כן דרך הכקיא לדבר לנכה י*לא‬ ‫לנוכח כאחד ‪ .°‬‬ ‫*וארשתיןל־לי לעולם וארשתיך לי ״ י « * י י » ״‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫י ‪.‬מיראה אישי כשין איש ית וחיבת נ ע ו ר י ם ‪ .‬או פירושו שאר כל כלי מלחמה זולתי קשת וחרב שזכר‪< :‬כא> וארשתיך‪ .‬‬ ‫לבדו ויעזרם בזה על דרך שאסרו בא למהר מםייעין אותו‪.‬י•״* ץי^יייי• י ״‬ ‫.‬‬ ‫וישיבהו‬ ‫יעזרה‬ ‫מחטאו השם‬ ‫*׳׳־ השובב‬ ‫כאשר ישוב‬ ‫‪«.‬ב ע ל י ‪ .‬הפך ואכלתם חית השדה‪ .‬תעבדוגי מאהבה ולא‬ ‫‪.‬כמו נחשים ועקרבים‪ :‬וקשת וחרב‪ .‬יחליף‬ ‫ן ן ג ע ל‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ע ו ד י‬ ‫י ז כ ד‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ל י‬ ‫א‬ ‫כ י‬ ‫נ ע ל י‬ ‫א‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל וכרתי ל ה ם ברית בו‪ /‬עם חית השדה הפך ואכלתם חיית‬ ‫השדה‪] .‬‬ ‫‪«r^n{r‬‬ ‫א ת שמות הבעלים ספיה‪< :‬יט> ולא יוכרו עוד בשמם‪ .‬חזר ואסר וכרתי לתם ברית )יט(ולא יזכרו ע ו ד ‪ .‬וקשת וחרב וכלי‬ ‫המנחמה כמו באוכלי שולחניך חמור לחם בעבור שהזכיר‬ ‫תחלה ושברתי את קשת ישראל והנה השעם שישט לבטח‪:‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪11.‬‬ ‫ל‪.‬ל!י‬ ‫) כ ( וכרתי לחם בריח ביום ההוא עם תית‬ ‫לסעלח ואכלתם חיח השדה ‪ .‬כנגד מ ה שאמר אשח זנתים וזכר‬ ‫שלשה פעמים וארשתיך כננד שלשה נליותשנלו ישראל נלות מצרים ונלוח בבל וזה חנלות שאנחנו בו היום וכל זמן צאתם‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫ה ס‬ ‫מ פ י ה‬ ‫‪0‬‬ ‫פ י י ש י‬ ‫י ר ב י ת ע י‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫ו ה ם י ר י ת י‬ ‫ב‬ ‫״‬ ‫ם‬ ‫פ‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ו ד ב ע ן‬ ‫א‬ ‫ל י ת‬ ‫ס ע ד י ח‬ ‫ח ר‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ת ל‬ ‫‪r T B‬‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ס פ י ח מ‬ ‫י ע ר א ל‬ ‫ר א ח‬ ‫י ״ ו א ל י‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ו ל א‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫י ז כ ר ו‬ ‫ו‬ ‫מצודת ציון‬ ‫י‬ ‫מצודת דוד‬ ‫<כ( ו ר מ ש ‪ .‬או לא‬ ‫י ‪ 1‬י י׳‪ • 1‬ליי' *לא‬ ‫ת ר ‪ :‬וקשת וחרב ומלחמה‬ ‫‪uV.‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬ל״ל אתן כלכה להסיל מסיה שמים‬ ‫הבפנים אף בזולת כיינה סל פסל הסכי״ס‪ :‬ולא יזכרו‪ .‬שאשבית מזיקין מן‬ ‫בתנאי כ ך שתלכי עסי בצדק ובטששט ׳פלא חבנדי עוד ב י ‪ .‬אקח אותך להיות ארוסתי כד פילס ולא אמאס פול כך ‪ :‬בצדק ובמשפט‪ .‬כי ש‪ ™ °‬מיראי• איתי י‬ ‫‪ .‬״‪.‬‬ ‫)ב( ע ם ח י ת ה ש ר ה ‪ .‬סכפליס לא יהיז נזכליס טיל בשמם אשל קלאי להם כ״א יכנס לבנאי‪:‬‬ ‫)כ( וכרתי וגו׳‪ .‬כחרנוםו ועבדי‬ ‫קרבא ‪ .‬״״‬ ‫ומייד׳ז‪.‬‬ ‫^ י י י י«מי‬ ‫)כא( ו א ר ש ת י ך כמו מאורשה לאיש יש אומרים שתעשי‬ ‫צדק ומשפט גם אני אעשה הסד ורחמים ואין צורך‪:‬‬ ‫חיו קוראים לעכוים בעל לפיכך אסר ולא תקראי לי עוד ב»לי‬ ‫אביה ‪< :‬יס( י ל‬ ‫פכלה' בביח •‬ ‫ולא ל ^‬ ‫חסיחי *?‬ ‫בבית י '‬ ‫י*‬ ‫וחסירוחי‪.‬ל״ל אכסל כלי מלחמה יהמלחמה‬ ‫פצמה‪) :‬כא( וארשתיך‪ .‬במכיר כצדק והטשפע‬ ‫כלי יקר‬ ‫ב‪ ..‬ת א מ ר בנבואת‬ ‫ישעיח ונר זאב עם כבש וכל הענין כמו שאמר שם ‪ :‬ועמ עוף השמיש ‪ .‬‬ ‫»וד בשמם בפי איה כי אף האומות לא יעבדו עכו״פ באוחו‬ ‫זמן כמו שאמר כי אז אחסוך אל עמים שפה ברורה לקרא‬ ‫כ ת ם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד ועוד פירש מפיה מפי ח ד הישועה ולא יזכרו עוד בפי דורות עולמית‪ .‬״‬ ‫‪.‬והנה הטעם שישבו לבטח ע״כ‪. במלות שתות ואמר ולא יזכרו עוד ^ ‪ /‬י ״ י‬ ‫״‪.

‬ולכן‬ ‫אחר שאמר וקשת וחרב כו׳ שהוא רמז לאומות אשר בארצותם ובגוייהם‬ ‫אמר כ ע ד ם והשכבתים לבטח‪ .‬כי הוא ית׳ בהשגחתו יבטלם‪ .‬ר״ל שמאדים וכן שאר הככבים לא יורו על הארץ ומלחמה ומכת‬ ‫חרב והרג ואבדן‪ .‬ביאר השי״ת שאותם השרים העליונים‬ ‫ל א תהיה הנהגתם והשפעתם על האומה עוד כי תהיה מושגחת מאיתו ית׳ ולא‬ ‫תהיה הנהגתם כפי מערכת הככבים‪ .‬ואמנם אמרו עוד והשכבתים‬ ‫לבטח אפשר לפרשו על הנז׳ שזכר שלא ירעו ולא ישחיתו אלו'לאלו וכמאמר‬ ‫ישעיהו וגר זאב כו׳ כי יהיה השלום כולל בבני אדם ובבעלי חיים‪ .‬והמעלה‬ ‫השנית בעניין התורה ומשפטיה כי מציון ת צ א תורה ודבר ה׳ מירושלים‪ .‬וכמאמר‬ .‬וקשת וחרב כמו שאמר וכתתו תרבותם לאתים‪ .‬ורמש ה א ד מ ה כמו‬ ‫נחשים ועקרבים‪ .‬ומפני זה אמר וקשת וחרב‬ ‫ומלחמה כוי‪ .‫הושע ב‬ ‫‪5‬ד‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל וכרתי ברית עם חיית השדה ע״ד בי עם אבני השדה‬ ‫בריתך וחית השדה ה ש ל מ ה לך‪ .‬ואמר כנגד ישראל שאפילו שאין שרי מעלה‬ ‫מורים הוראותם כאומות עכ״ז יבדלו ישראל בשלש מעלות ה א ח ת הנצחיות‬ ‫המוחלט עליו אמר וארשתיך לי לעולם שתהיה לפני נערה מאורסה אשר לאיש‬ ‫חשקה נפשו בה תמיד‪ .‬ואמר ישעיה וגר זאב עם כבש בו‪ /‬ועם עוף‬ ‫השמים כמו ארבה וזולתו שלא יאכלו פירותיהם ותבואתם‪ .‬אח״כ דבר‬ ‫לנסתרת יחידה בוא׳ והסירותי א ת שמות הבעלים מפיה‪ .‬ולפי שהבעלים היו‬ ‫רמז במו שפי׳ לשמש ולירח ולככבים‪ .‬או אפשר‬ ‫לפרשו והשכבתים על האומות כמאמר הנביא ולא ישא גוי אל גוי חרב‪ .‬ואמר שיקבל‬ ‫תשובתה ויסייעה בה והוא אומרו והסירותי א ת שמות הבעלים מפיה באופן שלא‬ ‫יזכרו אותם הבעלים בשמם והעניין שלא יוסיפו עוד לחטא‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל כתב רואה אני בפסוקים ה א ל ה זרות‪ .‬ולכן נראה לפרש שבראשונה יעיד שבזמן הגאולה האומה בכללה תקרא‬ ‫לשי״ת אישי ולא תקרא עוד בעלי כי תכסה כלימה פניה לזכור שם הבעלים‬ ‫אפילו עליו ית׳ מפני שיתוף השם מהבעל של ע״א אשר עבדה‪ .‬ואמנם ההוראות העליונות בזמן ההוא‬ ‫יהיו על הנז׳ ל א על בני האדם שכולם יהיו מיוחדים להשגחה באלי״ת וכמאמר‬ ‫הנביא על אותו הזמן והיה ה׳ למלך על כל ה א ^ ואו׳ במקום א ח ר לזה‬ ‫ג״כ אלהי כל ה א ‪ p‬יקרא שהוא כולו רמז ההוא כל עניני בני אדם יהיו כפי‬ ‫השגחה אלי׳׳ת ולא על פי המערכה‪ .‬וכאו׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא‪ .‬אח״כ ידבר לרבים‬ ‫זכרים נסתרים בוא׳ וכרתי להם ברית והשכבתים לבטח‪ .‬ועל זה אמר כאן הושע הנביא וכרתי‬ ‫להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה וכו‪ /‬שמלת להם חוזרת לבעלים‬ ‫אשר זכר והעניין שיגדיל הב״ה הנהגתם והוא הברית אשר זכר עם חיית‬ ‫השדה ושאמר הבעלי חיים ל א על מין האדם‪ .‬ומלחמה‬ ‫כתרגומו ועבדי קרבא או פירשו שאר כל כלי מ ל ח מ ה כו׳ כהראב״ע ע״ב‪.‬שבתחילה דבר לנוכח‬ ‫ובעד נקבה יחידה כמ״ש תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי‪ .‬אח״כ חזר דבר‬ ‫לנובח לנקבה יחידה כבראשונה וארשתיך לי וידעת בו‪ /‬וראוי ל ת ת טעם לפי‬ ‫היכולת‪ .

‬ר ע ד המקדש שלא היה א ל א לפי שעה אמר וארשתיך לי לעולם‬ ‫לא כמשכן שהיה לפי שעה במדבר עד בואם אל המנוחה ואל הנחלה‪ .‬ובשובה בתשובה ולא‬ ‫תזכיר עוד שמות הבעלים כלל אז וארשתיך קדושין ואירוסין חדשים‪ .‬ואמר והשכבתים לבטח מ ה שלא‬ ‫כן בתורה א ל א ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד לבד‪ .‬ולדעת מהרי״א שחית השדה היא המלכיות שנמשלו בהם‬ ‫קדמיתא כאריה ועוף השמים הנשר הגדול בעל הכנפים ורמז ה א ד מ ה התנין‬ ‫הגדול וכר‪.‫‪16‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫המשורר מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל‪ .‬ל א כן ברמש שלא‬ ‫אמר בו עם רמש ה א ד מ ה א ל א ורמש האדמה‪ .‬‬ .‬ואמר וארשתיך להמשך‬ ‫המשל שאמר כי היא לא אשתי כו׳ שגרשה מצד מעשיה‪ .‬וגם היות שחרב ל א תעבור בארצכם‬ ‫ואפילו של שלום‪ .‬יהיה ענין היעוד הזה שאחרי גאולתם‬ ‫לא ילכו עוד בגלות אחר וחרב לא תעבור בארצכם משום אומה ולשון שהם‬ ‫הנמשלים כחיית השדה ועוף השמים ורמז האדמה‪ .‬וז״ש וארשתיך לי באמונה ואם עכ״פ‬ ‫נפרש וכרתי להם ברית על ישראל ויהודה‪ .‬ומהם מצד‬ ‫גמילות חסדים והמיית הרחמים על ה א ח ח״ש ובחסד וברחמים‪ .‬וכנגד הבית‬ ‫השני שבנאו הורודום ובימיו רבו צדוקים ובייתוסים המינין והאפיקרוסים‪ .‬‬ ‫אבל בעתיד שתהיה כריתת ברית עם כל המזיקין חית ה ש ד ה ועוף השמים‬ ‫ורמש ה א ד מ ה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן ה א ‪ p‬שהוא כלל העולם‪ .‬ובאר הנמשל באומרו וקשת‬ ‫וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח‪ .‬כי שביתת החיה‬ ‫מן ארץ ישראל לבד היא וכן ותרב ל א תעבור בארצכם אבל היא חוצה לה‪.‬אמר‬ ‫וארשתיך לי באמונה לפי שלעתיד יתיישרו בני אדם באמונה האלי״ת וזהו‬ ‫וידעת א ת ה׳ ע״כ‪ .‬והעניין‬ ‫הוא שתשוב שכינתו לתוכם ואמר ג׳ פעמים כ ע ד המשכן וכנגד מקדש ראשון‬ ‫ומקדש בית שני‪ .‬עכ״ז והשבתי חיה רעה ואמר עם חית השדה עם עוף‬ ‫השמים לפי שמלך החיות הוא האריה הושם במרכבה וכן נשר מלך העופות‬ ‫ולזה לחשיבותם וכרתי להם ברית כו׳ עם חיית כו׳ עם עוף‪ .‬וכל זה במה שבין אדם לחבירו כי במה שבין‬ ‫אדם למקום אמר וארשתיך לי באמונה שעם בני ישראל יהיה שלם באמונתו‬ ‫ובידיעת השרשים האלי״ת בלי שום שבוש‪ .‬עם היות‬ ‫שחרב וקשת ומלחמה אעביר מן הארץ עכ״ז בהשגחתי אשבית חיה רעה‬ ‫וכמ״ש והשבתי חיה רעה מן הארץ‪ .‬אלא‬ ‫וארשתיך לי לעולם שהבית העתיד יהיה נצח לעולם ולעולמי עולמים‪ .‬וכנגד‬ ‫הבית שבנה שלמה אמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים‪ .‬נהנה א״כ‬ ‫על המצוות שהם בצורת דין[ אמר בצדק ובמשפט ואשר ה ם לפנים משורת‬ ‫הדין אמר עליהם בחסד וברחמים‪ .‬שהבית‬ ‫העתיד צדק ילין בו וחסד ורחמים אלו עם אלו לא כבית הראשון‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ כפשוטו וכרתי להם ברית שלום עם חיית השדה וכר‪ .‬על כן‬ ‫והשכבתים לבטח בתכלית ההשקט ובטחה‪.‬ועל זה אמר כאן וארשתיך‬ ‫לי בצדק ובמשפט ובחסד וברתמים שהם כולם דרכי המצוות ההוריות כי מהם‬ ‫משום ועשית הישר והטוב ויוכללו אלא כמ״ש בצדק ובמשפט‪ .

‬‬ ‫ל א‬ ‫סמאת‬ ‫ש ? א מ‬ ‫ועישה אן״ן‬ ‫לאר‪3‬‬ ‫תןו מ ן ש י ב ן‬ ‫)כב( וארשתיך לי באמונה‪ ..‬וישי© השמים על שאלסה להוליד את המסר‪) :‬בל( והארץ תענה‪ .‬‬ ‫מ»ג‬ ‫ו י *‪ f‬ד ‪4‬‬ ‫עוד בך ודים‪ ..‬ובעדן נתן לבניו‬ ‫חסד ורתמים מ א ת הב״ה שנא׳ ונתן לך רחמים ושמר ה׳ אלהיך לך א ת הברית‬ ‫ו א ת החסד‪ .‬בשמי האמונה‬ ‫שסאפנחבי‪ :‬וימה‪ .‬כאי* הארץ‬ ‫שואלת מסר ומחאוח לו‪ :‬נכח וחאמ תעגח‪ .‪5r« S‬׳‪r5‬״ ואת־התירוש ואת־הלצדד והם יענו‬ ‫ב‬ ‫‪.‬פוקדן ועתה הגשמים לשמים‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪p r t‬‬ ‫שלא ימו• לעילם כסו אסונה אומן במקום נאמן‪ :‬וידעת את‬ ‫ח׳‪ .‬נחברהם חטט לא ימח‪ .‬חדי לסתו חבחוג מעש אלחי׳‬ ‫(״״״‪ .‬בשכר האמונה שהאמגתמולה להבטחות שעל ילי נגיאי‪) :‬בג( אענה את‬ ‫רד״ק‬ ‫‪.‬לייייימ*־‬ ‫^ ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫העולם וכו הוא אומר לשם י׳״א( לא ירעו ולא ישחיתו ׳ ‪ :‬ואני אעשח *« שלי‪ .‬וכעין גחן לבניו חסל*רחמי ‪ .‬הפך ונתתי את שמיכם כברזל‪ :.‬י ״׳ ‪.‬שאיני בתי בר עוד‪ .‬כסו שאמר כי בולם ידעו אוחי למקטגס יעד נתלס ‪< :‬מז וחיח ביים ההוא‪ .‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫י‬ ‫מן חג לוח חיח חאל י״ת כאליימארס אותס‪.‬אמני‪-‬‬ ‫כמו והכסף יענה את הכל ימציא וטעם אענה פעמים‪ ^ .‬‬ ‫א׳( ציון במשפט תפדה וגו׳ ‪ .‬ואסר אענה את חשסיס שחיו נעזרים בחיוחם‬ ‫באמ בפו ביםי אחאב בשובם לארץ מסן חישועח לא יעברו עוד‪ .‬חארוםים חראשוגיס‬ ‫)כב( וארשתיך לי באמונה‪ .‬ישמוט טלם וינשמיהם בעתם‪):‬כל(‪ .‬ל‪ . ! ! J U K I?25‬יי!‪2‬ני׳‬ ‫™?^‪^rj^*?. ! * .‫‪17‬‬ ‫הושןן כ‬ ‫חתום‬ ‫.עיאת־‬ ‫ה*ח‪ :‬יחל׳או־ץ ‪ « 0‬ה את־הך‪$‬‬ ‫.‬תהיי לי לכלי באמונה‪:‬‬ ‫‪yS%Z*J£££l ?Z^ZS‬‬ ‫וידעת את •ה׳ ‪ .‬י״ל או משיג השגה גחלס לדעסאח ה׳‪) :‬מ( אענח ונר‪ .‬על •ני תבל אר‪1‬ח‪) :‬כד( וחאר׳ן תענח את הדגן ואת חתיד*‬ ‫^ ^‬ ‫^‬ ‫‪w‬‬ ‫ד מ‬ ‫ו י‬ ‫‪ 3‬מ‬ ‫ט‬ ‫‪.‬‬ ‫)ירמיה ס״ז( כי אספתי את שצומי מאת וגו׳ חת היוסל ‪ tm‬את חרקיע ויברל בין חמים אשר מתחת לרקיע ובמ חמים‬ ‫הרחמים‪ .‬פסקו מן הצדקה ומן המשפט כמו שנאמר ההופכים ללענה משפט‬ .‬גי כעמר יבשים ס‪6‬רן כ«ל‪ 1‬הזרמים ‪pi‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫בא־בב‪ .. SS‬״ ‪ttJFJESUSSZ * S L f S S « ? S‬‬ ‫)עמוס ה׳( אף הקב״ה אסף מהם החסד והרחמים‬ ‫‪! .‬שהשמים העליתים תלייס במאסי‪V .‬שם מקום הנזכר• שישוב כאשר היה ברוב ח׳ אלחץ•‪< :‬מ> ואסר וארשתיך א באנ«ח‬ ‫‪.‬כבו שאסר ולקחתי‬ ‫את ת ג י ‪ .‬ואדשתיך לי לעולם כ ר ואדשתיך לי באמונה‪ .‬מלשון ‪6‬מ‪0‬ם‪) :‬מ( אעגח ‪.‬לפישאסד למעלת יחיא‬ ‫‪•f Jf^P^SJSS‬‬ ‫וברחמים שיבוא צך מאתי מצ יליהם‪ .‬אסר בי אז בזמן‪.i*TZ5t‬״ ™ ‪2 £ £ J g Z ? n #‬‬ ‫תמילכלרןנשאו נהרות ה׳ כמו שפירשתי‪ :‬אענה את בהם סחלל• שבתות ינושאיס נשים נכי״! ‪ vm‬כובשים‬ ‫השמים‪ .‬רש״י ז״ל בצדק‬ ‫ובמשפט שתתנהגו בהם‪ .‬יו^ם יעני‬ ‫את יזרעאל‪ .‬‬ ‫מלשזן טרה והשבת שאלה י‬ ‫שתפשו לא יהיו כלאים להשפימ לד מובס מרובם הזאה אכל‬ ‫אפשה מוד בחסד־ יברםמיס‪) :‬גב( באסתח‪ .‬לפי שאסר למעלה לבן אשוב ולקחתי יעי ‪vn‬‬ ‫צדקה ומשסס‪ .‬הישועה חשםיס יתגו סלם וחא‪ p‬חתן את יכולח‪ .‬ק ן ^ ן ו ^ ^ ^ ״ י • ^ י ז‪* * ! ! .‬ואסר א»ח באילו חשםים שואלים שיתנו סמר במשפסט‬ ‫יאגי אעגס ואמם שיחנו מסד כמשפטם גשמי ברכה‪ .‬תועי אעגח שיחיח מתי בחס‪ :‬וחס יענו אח חארץ‪ . ןד‪.‬‬ ‫רש״י‬ ‫‪. י י י ע ״ ^ בצדק ובמ‪£#‬ט ובחסד וברחמים‪:‬‬ ‫‪«3‬י‪£‬י«ן ־נוארשיציך לי באמ^ה רחגי! את־‬ ‫* ״ י י*ן.‬חריגי)חיקר( ]•וסד[ ובתח את חשםיס ליתןמ»‬ ‫י ‪ .‬ט האת הצמאה כאלו‬ ‫שואלם טל המסר‪ .‬והאענהאת־ה^^והם.‬ולים יעני איי‬ ‫^^^כ^שנת־*‬ ‫הא^ן‪ .‬יאגי אלך עםך בחסד וביחטיס כאדם‬ ‫‪ oinon‬על אשתו ‪) r‬כב( ואי־״חיך לי באמתה‪ .‬הקב״ה מוסיף עליהם ™ * ^ ™ ‪ J‬י ב א ‪ :‬חזםיענואת!ףארץ‪ .‬וכשיחזרו לעשות צללןה ומשפט שנאמר )ישעיה אשר ס»ל לרקיע‪ .‬ומזל ימסרש אמנם ‪6‬יו המניס בי כהסצר‬ ‫מפיס כאלו ישא* להוליד המפל ואמי שישיב על שאלסם למלאו• * ת ה ‪ 015-1‬לסידד המסר ‪ :‬וחם יענו‪ .‬שלא יעדו‬ ‫‪. .‬לבך גאסי רמת)כי אגי()את( ה׳ ו ‪#‬נ( א»ח‬ ‫נתיב)בראשית י״ח( כי ידעתיו למען אשר יצוה עי לעשות אח חשמימ‪ .‬פסקו מן הצדקה שתשכיח ותסיר זנתיח נ«ניח תאפופיח סביו שדיחמומךאי‬ ‫והמשפט כמ׳׳ש ההופכים ללענה משפט וצלחה לארז הניחו לי אישי‪ .‬שתתן את יבולה ועץ חשדח יתן •דיו‪ :‬וחס יענו את יזרעאל‪ .‬ובחסד וברתמים שיבואו לך מאתי על ידיהם באברהם‬ ‫אבינו כתיב בי ידעתיו למען אשר יצוה בו׳ לעשות צדקה ומשפט‪ .‬הסך ולא ילעה‪) :‬נג(והיה‪ .‬‬ ‫שגא?ר )דברים!׳(!שמרה׳ אלהיך לך את הברית ואת‬ ‫החסד )שם י״ג( וגחן לך רחמים ‪ .‬אענה אח חשסיס‪ .‬בי ברבות‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫שחפשי * ובמטר החסד והלחמיב שאמשה עמן והצלח והמשפט )תסלים קמ״א(‪) :‬ג‪ (6‬ואדשחיך‪ .

‬וידעת א ת ה ‪ /‬הפך ולא ידעה ע״כ‪.‬ואפשר להרחיב עוד שאמר‬ ‫וארשתיך לי לעולם שתמיד ולעולם תהיה אוהבת אותך ואהובה אצלי כעין‬ ‫א ה ב ת הארוסה שהיא יותר‪ .‬וז״ש וארשתיך לי‬ ‫לעולם וסוף שאת תהיי מכשרת עצמך בתחילה בצדק ובמשפט שהם שורת הדין‬ ‫ומתוכם תתבררי ותתלבני יותר להתחסד עם קונך להכנסך לפנים משורת הדין‪.‬שהרי קודם שיבעול הארוס אם פרסה נדה הוא ישן‬ ‫בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ל א כן כשבעל שאין יצרו תוקפו באהבתה‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל וארשתיך לי כמו נערה מאורסה לאיש י״א שתעשי צדקה‬ ‫ומשפט גם אני אעשה חסד ורחמים ואין צורך‪ .‬ואז זאת‬ ‫ג״כ וידעת א ת ה׳ לקיים מ״ש המשל במה דבלבך על חבירך במה דבליביה‬ ‫עלך כי לב ולב ידברו‪ .‬או באמונה כדפרישית בלב שלם ובאמת בלי‬ ‫שום פקפוק ועפ״י רש״י ז״ל וחז״ל באמונה בזכות האמונה שהאמנת בנבואות‬ .‬‬ ‫וכל זמן צ א ת ם מן הגלות היה ה א ל ית׳ כאילו מארם אותם האירוסים הראשונים‬ ‫בצאתם ממצרים לא היו לעולם לכך אמר ע ת ה וארשתיך לי לעולם והארוסים‬ ‫השניים בצאתם מבבל לא היו בצדק ומשפט ]שהם היו עושים הרע שהרי כתוב‬ ‫שהיו בהם מחללי שבת ונושאים נשי נכריות והיו כובשים אחיהם לעבדים‬ ‫ושדותיהם הנה כי ל א היה בהם צדק משפט חסד ורחמים[ לכך אמר כי ע ת ה‬ ‫יהיה בצדק ובמשפט נשיהיו ה ם עושים שהרי ישובו בתשובה[ כדכתיב ושבת‬ ‫עד ה׳ אלקיך‪ .‬כמו שאמר כי כולם ידעו אותי למקטנם‬ ‫ועד גדולם כר‪ .‬‬ ‫ולעד״ן מ ה שכבר זכרתיו בפסוק והסירותי‪ .‬כי החלוקות ה ה ם בין‬ ‫אדם לחבירו וזו בין אדם למקום‪ .‬‬ ‫או אמר וארשתיך לי לעולם אירוסין בלי שום תנאי ולא על מנת בשרות וצדק‬ ‫ומשפט וחסד ורחמים‪ .‬אלא לעולם כאומר בין צדקת בין חייבת‪ .‬ואמר וארשתיך לי באמונה שענינו ]בקיום[ שלא ימוט לעולם‬ ‫כמו אמונה אומן במקום נאמן‪ .‬‬ ‫וזהו בחסד וברחמים מקבילות אל צדק ומשפט שהם בשורת הדין ואלו לפנים‬ ‫משורת הדין‪ .‬ואז בהיותך שלימה במה שבין אדם לחבירו כי הוא הקודם בעיני‬ ‫השי״ת אח״כ וארשתיך לי באמונה שהוא אמונת השי״ת כנז״ל מהמפרשים‪.‫‪18‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫וצדקה לארץ הניחו בו‪ /‬אף הב״ה אסף מ ה ם החסד והרחמים שנאמר כי אספתי‬ ‫א ת שלומי מ א ת ה ע ם הזה א ת החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה‬ ‫ומשפט שנאמר ציון במשפט תפדה והב״ה מוסיף להם חסד ורחמים ועושה‬ ‫אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן‪ .‬ע״כ‪ .‬וארשתיך לי באמונה‪ .‬תהיי לי‬ ‫לבד באמונה‪ .‬והמהרי״א קרוב לזה נכתב בפסוק הקודם עיין שם‪.‬‬ ‫והרד״ק ז״ל וארשתיך לי כמו מ״ש א ש ת זנונים וזכר ג׳ פעמים וארשתיך כ ע ד‬ ‫שלשה גליות שגלו ישראל גלות מצרים וגלות בבל וזה הגלות שאנחנו בו היום‪.‬ובזה מובן שעשה חלוקה בפני עצמה מהאמונה ולא‬ ‫הזכירה עם הקודמות צדק ומשפט וחסד ורחמים ואמונה‪ .‬וידעת‪ .‬‬ ‫ואפשר וארשתיך לי באמונה ואמת לא לפנים כי לבי שלם עמך‪ .‬וארשתיך לי באמונה בשכר האמונה‬ ‫שהאמנתם בגולה להבטחות שע״י נביאי ע״כ‪.

‬ולפי שבהיות ישראל‬ ‫גולים נתקללו פירותיה של ארץ ישראל שלז״א ואכלתם חיית השדה כר‪ .‬‬ ‫והיה ביום ה ה ו א כו׳ והארץ תענה וכו׳ רש״י ז״ל אענה א ת השמים לצוק א ל‬ ‫השחקים מפלג הטוב התלויים במאמר והם יענו לצוק מים ע ל הארץ‪ .‬א ת יזרעאל‬ ‫בני הגולה שנזרעו ונקבצו ע״כ‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל אענה בטעם הכםף יענה א ת הכל ימציא א ת הכל‪ .‬וז״ש שנית אענה א ת השמים והם יענו‬ ‫א ת הארץ וכוי‪ .‬ובשעת החרבן נקראת יזרעאל ע״ש׳‬ ‫זריעותם בגויים ע״י הגלות‪ .‬כן לעניין הישועה‬ ‫קורא אותם יזרעאל לפי שגאולתם תהיה בזרוע ה׳ ויכולתו‪ .‬אענה א ת השמים הפך‬ ‫ונתתי א ת שמיכם כברזל‪ .‬והם יענו א ת הארץ כאילו היא‬ ‫שואלת טל ומטר‪ .‬וגם שיהיו נזרעים‬ ‫בארצם ולהעיר על השמוש והמובן הזה האחרון אמר וזרעתיה וכו׳ ע״כ‪.‬ולפי שלא‬ ‫ימלט משיחיה באמצעיים לכן אמר על רצונו והשגחתו אענה נאם ה׳ אענה א ת‬ ‫השמים והם יענו א ת הארץ ועניית השמים לבטל הוראותם הרעה‪ .‬ואחר ה צ ל ח ת‬ ‫הנפש אענה אותם בהצלחת הגוף‪ .‬והארץ ת ע נ ה שתתן א ת יבולה[ והם יענו א ת‬ ‫יזרעאל שיהיו החרבות מלאות צאן ישראל‪ .‬לפי‬ ‫שאינם מסוג א ח ד שהראשון בהצלחת הנפש והשני בהצלחת הגוף‪ .‬ואין זה א ל א להצלחת הגוף והעיקר היה להבטיחם על ה צ ל ח ת‬ ‫הנפש‪ .‬אבל‬ ‫בעת הגאולה אמר והארץ תענה א ת הדגן וכו׳ והם יענו א ת יזרעאל‪ .‬ואמר תענה‬ ‫א ת הדגן התירוש והיצהר כולם בה׳׳א הידיעה לומר הדגן הידוע שמימי‬ .‬ז״ש‬ ‫וידעת א ת ה׳‪.‬והם‬ ‫יענו א ת יזרעאל שם מקום הנד שישוב כאשר היה ברוב אדם ע״כ‪.‬והם יענו א ת הארץ שיתנו טלם וגשמיהם בעתם‪ .‬ונראה שהצלתת הנפש הקדים במאמר אענה נאם ה׳ ר״ל אענה בנאם ה׳‬ ‫יחדיו אל כל ישראל שיגיעם כולם נאם ה׳ ע״ד ונבאו בניכם וכו׳‪ .‬שבתחילה‬ ‫היו נקראים יזרעאל ע״ז שזרעם בגלות כהרד״ק או שנענשו בעונש יזרעאל‬ ‫וזרוע ה׳ עליו נגלתה‪ .‬ולפי שאין מניין זה השני מתייחם במעלה אל הראשון ולא‬ ‫בערך אליו לכך ל א אמר ואענה א ת השמים בוא״ו מוסיף על עניין ראשון‪ .‬או שלא‬ ‫יורו על ישראל א ל א על זולתם ככתוב ונתנם בכל שונאיך‪ .‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל אענה א ת השמים שלא יהיו נעצרים וטעם אענה כאילו‬ ‫השמים שואלים מטר וטל‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ לדקדק יתור אענה נאם ה׳‪ .‬ועוד קשה שכל ההבטחות על הדגן‬ ‫התירוש והיצהר‪ .‬וכפל אענה‬ ‫פעמים תמיד כדרך נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל וכמ״ש אענה אם ה׳ רצה על הרצון האלהי‪ .‫הושע ב‬ ‫‪19‬‬ ‫שעתיד אני לגואלך בזכות זה וארשתיך וג׳׳ב תדעי א ת ה׳ שלא יבושו קווי‪ .‬ועתה קראה ג״כ יזרעאל ע״ש שיהיו נזרעים ב א ‪p‬‬ ‫והוא מ״ש אחריו וזרעתיה לי בארץ כר )ואענה לשון רצון( ע״כ‪.‬נומתאוה ל ו ‪ .‬ואני אענה אותם‪ .‬וכמו שבפורענות קרא א ת ישראל יזרעאל שהיו גולים‬ ‫הרועים בגלות ושנמנו כבית אחאב שנענש בעמק יזרעאל‪ .

‬לפי שאמר למעלת‬ ‫קרא שמו יזרעאל‪ .‬וי״ת הענין כן ו י‬ ‫בעידגא ההיא ונו׳‪< :‬כה> חרעתיח ל׳ בארץ‪ .‬א ו א מ ר ה ד ג ן בו׳ ע ל ה ד ג ן‬ ‫ש ה י ה ראויים ל ב א בשני ה ג ל ו ת א ש ר נ ח ה ש ק ט ה מ ת ת כ ח ה לגויים א ש ר היו‬ ‫ב א ר ץ ‪ .‬הס החבות‪ .‬ל ר מ ו ז א ל ה ר ב ו י‬ .‬מנת אשנשי כמו‬ ‫באחבת האל י׳ת את ישראל מהדס באדסהאוחבאת האשה סמכוני באשישות והפעם באשישות היין וככה אשישי ימ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫החביבה עליו שהיא אהבה נדולח כי לא כל אשד• יאהב אדם‬ ‫גשוחכמו שנאמר ביעקב ויאהב יעקב את רחל‪ . י ^ ל « ל ו א ע י ן‬ ‫רש״י‬ ‫השמים‪.‬והיא‬ ‫בוגדה לריעח ומנאפת ת ח ת י ו ‪ .‬‬ ‫ע ו ל ם י ד ו ע ב ח ש י ב ו ת ש נ ש ת ב ח ה בו א ר ץ י ש ר א ל ‪ .‬ר ח י ם ל ה ‪ .‬וקחנה‬ ‫לדבר בדבדיחם חוכחח מחמה‪ .‬‬ ‫ולחם לאוכל‪) :‬כה> חרעחיח לי נ א ד ן ‪ .‬את‬ ‫בני הגולה שנזרעו ונקבצו‪) :‬כה( וזרעתיה לי‪ .‬חבר• ופל הכפל יאמר ודזגמסו זהיא מברםן־ פרי שואלים להצמיח ולשאחסרי יתשיכ הארז טל שאלתם להצפים‬ ‫וגי׳‪ :‬וחם יענו את יזרעאל‪ .‬‬ ‫‪.‬עם־־־^תה והוא יאט־ א ל ה י ‪^ « :‬‬ ‫ג א ויאמר .‬בלרךנמחה!‪ ..‬ריל וזה יהיה ללמז כמ‪ 1‬שה׳ אהב את ישראל ומס זונים תמסיו לפנים אםרי‬ ‫בלי יקר‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ל ^ ^ א דךחיםא ‪ £‬ל‬ ‫יהוד•‬ ‫* ג י ? ג ^ ו י ! ‪3‬־ לחיסת ל ‪ :‬ע ל ? .‬כסה דאמד ונחנה האיץ עילה‪ .‬ובן דרך הנביאים ו ‪ -!u‬ייאמי־ דדי־י ירואד • ד( ‪.‬וחםהדנן התירוש‬ ‫והיזהר יענועבמםלוורעיםבח‪ .‬לצוק מל השחקים מפלג הסוב התלוי במאמר‬ ‫ודי!י«יו‪ • r ^ A ^ U r«A-wrt‬ץי‪-‬י•‪rsfs tiuM-iM nti /‬‬ ‫והם ימנו לצוק מים על ה א ת ‪) .‬‬ ‫לאשה כי זה משמע ל אשה כי לא הזכיר זונה והעל‬ ‫שיקח אשת זנונים ועתח דבר לו משל אחר‪ .‬כזורע‬ ‫סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהם כמה גרים ‪:‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫א ו ו ז ם ג‬ ‫‪ 0‬א ״ ת ו‬ ‫ב י ז ד ע א ל‬ ‫א מ ד‬ ‫‪w‬‬ ‫‪v‬‬ ‫מ י א ה כ‬ ‫״ ר ע י ס‬ ‫א ח ר ת‬ ‫מנאפת תחתיו כאהבת הקב״ה את ישראל והם‬ ‫ב א ר צ ם י‬ ‫ח א‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫א ס ר‬ ‫ל ן‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ M f c‬י‬ ‫‪.‬בסאןדאסר ו נ ת ן ' ‪^ ^ .‬ר״ל האשס תהיה אשר מאז היתה לאיש היתה אהוכה לבטלם‬ ‫ומכ״ז היחה מנאפת םםסיו‪ :‬כאהבה ח ׳ ‪ .. m « u .‬ז״ש ו ה א ר ץ ת ע נ ה א ת ה ד ג ן א ת‬ ‫ה ת י ר ו ש ו א ת ה י צ ה ר ש ה י י ת ה ר א ו י י ה ל ה ו צ י א ב כ ל שני ה ג ל ו ת ‪ .‬ל ב י‬ ‫שתהא אהובת ריע ‪ .‬מי• ״»י״י‬ ‫תסעו נ ת ו נ ה ‪ :‬והס יענו את יזרעאל‪ .‬ו ל א‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫ואתחי*חד‪ .‬ואמרתי ללא‬ ‫ו ד ח מ ת י א ת ל א רודזיזו־^ ר מ ^דו‪/‬יו״ ‪.‬הם שטללו בגלותם וזאת הנבואה לעתיל או היא‬ ‫לםיכך אמר אחריוחרעתיח לי בארץ‪ .‬ואמר דוד מאהבת נשים והם שחי נשיו שתע חביבות עליו‪ .‬וכנז׳ ב ת ל מ ו ד ש ג ע ר ו ב ה ה כ נ י ס י פ י ר ו ת י ך ו נ ת מ ע ט ו א פ י ל ו ה א ש כ ו ל ו ת ע ד‬ ‫א ש ר ה י ו ק ט נ י ם ו מ ת ח י ל ה ה י ו כ ש י ע ו ר ע ג ל י ם ‪ .‬לאלה‬ ‫אשר אמלתי מליהם לא ממי אז אזמר מליהם ממי אתה והוא יאמר מלי אתה אלהי וכן אני מאמין‪:‬‬ ‫י )א( א ח י *‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪20‬‬ ‫תרמם‬ ‫את־־יזרעאל‪* :‬‬ ‫‪%W‬‬ ‫?י‬ ‫עמי ‪.‬ועם בלוח‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ו )א( דע ‪ .‬כד( את יזרעאל‪ .‬שירבו‬ ‫חהייגח החרבות מלאות זאןישיאל‪ °.‬כלפי שהיחה זלוםה באק הפס״ם הנה אזרמה כארצה ‪ :‬את לא רחםח‪ .fft‬‬ ‫ג )ח( ויאמר‪ .‬אלם‪) :‬כה(‬ ‫ז מ ג ה ר מ אובלית כי‬ ‫‪SvTOuri4M‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫ודחסתי את לא ר ו ח מ ה ‪ . ^ ^ 1 C S‬י י ל אל ארצם ואל תתמה לומר אחר שהשם גזר עליהם שיעמלו‬ ‫‪22‬‬ ‫בגולה *שלש שנים רבות איך ישובו כי הנה אמר ירמיהו מל‬ ‫^ ^ ^ ל ל ^ ^‬ ‫חרעתיח לי נאדץ כלום אדפ זורע מאה חמין אלא כדי להכניס ירושלים ביל מלך בבל תנתן והיא מצוה עשו משסמ יאם‬ ‫כמה מרין‪< :‬א> ויאמר ‪h‬׳ אלי‪ .‬חביבה על בעלה ואהובה לו והיא‬ ‫‪14.‬‬ ‫עמי‪ . ^ .‬ועתח חוסיף במשל זח אוהבים השם רק אוהבים היין שיתעם‪ .‬שהיא אהובה לריעח ‪ .‬ו^‬ ‫‪t.‬אח ישראל אשר זרמם האל והפיצם‬ ‫בין המכו״ם השיאגיה מל סצמחח הזרמים וגז׳ הנה התן והתימש והיצהר ישיכו מל שאלתס ויצמחו וישאו פרי ‪) :‬כה( וזרעתיה לי‬ ‫כארץ‪ .‬את המם אשר לא לחמתיס‪ :‬לל«* עמי‪ .‬ל ך אהב אשד‪ . . mn‬ר״ל תהיה ישר׳ כמינין לקדשה‪ :‬אהבת ריע‪ .‬ואמר עוד )״ו ‪1 .‬חזר וריפא כאן עמי אחה והוא יאמר אלהי‪:‬‬ ‫י י ז‬ ‫יי‬ ‫ע י ם‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫)א( אהבת רע ‪ .‬ודבר )מה( ]זה[ דומה לישראל‪ .‬‬ ‫ג)א( עוד לך אהב אשח‪ .הוה אלי עוד לןל אי׳ב־‬ ‫י»‬ ‫א&ה אהבת רע ומנאפת כאהבת‬ ‫י‬ ‫‪ 8 £‬ל ה י?ן‪$‬א עלמזי ו ‪ 5‬ל ^ ד ץ ‪ .‬אחר שהשלים הנביא דבי׳ תעשו כן לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן יהיה לחרבה‪:‬‬ ‫נחמה שב לדברי תוכחה בנגד בני דורו‪ .‬‬ ‫י‬ ‫^!‪^^J^^£Z^fSS‬‬ ‫ג‬ ‫כי אתם י א עמי‪ .‬שיחיו דנים כזרע קשורה פירוש אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים‬ ‫״ ‪ • 25Mf.--.‬שוה דמיון לישראל שיחיו מםוזרין בארגות‪.‬שחקב״ח אוהב לישראל והם פונים לאלהיס אחרים‪:‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫ויפרו כזרע הארז‪:‬‬ ‫וזרעתיה‪ .‬ואמר לך אהב‬ ‫אשה וחנה היא תחיה אהובת דיע שאתת תאהבנה וחחיח ואכרה לי ואחרי כן תהיה אוהבת רע והסעם אלם אחר‬ ‫ותנאף עמו והמשל כאוהל ה׳ את בני ישראל שאהב אותם‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^‬ ‫הספונים אלאלהים אחרים זה היא אהובת רע ו * נ ‪0‬‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ! ‪^ g ^ S‬‬ ‫וועסיף להרע ועשה בעל ואשרה‪ .

‬הנה הוא בארץ הקדש כי תרבה קדושתם באיכות‬ ‫גדול וז״ש וזרעתיה לי ב א ‪ p‬ב א ‪ p‬הקדש וכל זה נכלל באו׳ א ת יזרעאל‪.‬ואמרתי ל ל א עמי ה ם שנולדו בגלותם וזאת הנבואה לעתיד או ה י א קשורה‬ ‫פי׳ אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים לארצם‪ .‫הושע ג‬ ‫‪21‬‬ ‫ואל הכמות שיהיה כל אשכול ואשכול נשא במוט בשנים ויותר‪ .‬וי״ת והם יענו‬ ‫א ת יזרעאל ואינון יםפקון לגלות עמי שיספקו ל ה ם כל ערכיהם בשובם מהגלות‪.‬‬ ‫ולעד״ן כבר זכרתי במ״ש וזרעתיה לי ב א ‪ p‬שיהיו זרועים לי לשמי בארץ‬ ‫ומושרשים בלתי נעים ונדים להוריקם מכלי אל כלי‪ .‬והביא‬ ‫כדחז״ל הנז״ל בשביל הגרים וז״ש וזרעתיה ע״כ‪.‬והוא יאמר אלהי‪ .‬והמהרי״א במ״ש וזרעתיה כבר נזכר‬ ‫בפסוק הקודם‪ .‬אמנם או׳ ואמרתי ללא עמי עמי א ת ה הוא מאמר מיותר‬ ‫שכבר זכר למעלה ואמר והיה במקום אשר ל א יאמר ל ה ם ל א עמי א ת ם יאמר‬ ‫להם בני אל חי‪ .‬כר רש״י ז״ל וזרעתיה לי בארץ )כזורע‬ ‫להוציא כמה( ]כזורע ס א ה להכניס כ מ ה בורין[ כן יתוםפו עליה כ מ ה גרים ע״כ‪.‬ואמרתי‬ ‫ללא עמי על שבט יהודה והסתכל בסגנון דברי הנביא כי מפני שזכר למעלה‬ ‫ג׳ בנים יזרעאל ולא רוחמה ולא עמי דבר כ ע ד שלשתם‪ .‬‬ ‫בה‪ .‬‬ ‫ואפשר במה שקדם לחז״ל וזרעתיה לי ב א ‪ p‬כעין הזרע להרבות ע״י הזריעה‬ ‫כן זרעתי א ת ישראל ב א ‪ p‬העמים להרבות גרים שיתאספו עמהם‪ .‬וזרעתיה לי בארץ בארץ‪ .‬והבן הג׳ אמר ואמרתי ללא עמי עמי אתה‪ .‬‬ ‫ובן הראב״ע ז׳׳ל וזרעתיה שיפרו וירבו כזרע‪ .‬כי הגה אמר‬ ‫ירמיהו על ירושלם ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן‬ ‫ל א תחרב ואם ל א תעשו יהיה לחרבה ע״כ‪.‬ולחז״ל וזרעתיה לי ב א ‪ p‬א׳׳ר אלעזר ל א נזרעו ישראל לבין האומות‬ ‫א ל א כדי שירבו עליהם ויוסיפו כ מ ה גרים‪ .‬‬ ‫שתתהפך הוראת שם יזרעאל להורות טובה והצלחה נפשית ומזה ימשך ורחמתי‬ ‫א ת ל א רוחמה‪ .‬ומ״ש ורחמתי א ת ל א רוחמה כנגד השבטים שגלו כנז״ל‪ .‬ובעד הבכור יזרעאל‬ ‫אמר והם יענו א ת יזרעאל כלומר שהשמים בברכתם יענו א ת הצרות שירמז‬ ‫אליו יזרעאל והוא כשישוב א ת שבות ישראל ויהודה‪ .‬‬ ‫ובןהרד׳יק ז״ל וזרעתיה שיהיו מרובים כזרע הארץ והיו לי משועבדים‬ ‫לעבודתי‪ .‬‬ ‫ואחרי שובם וזרעתיה לי בארץ ש ל א ילכו עוד מטולטלים מדחי אל דחי וזהו‬ ‫וזרעתיה לי ב א ‪ p‬שיהיו קבועים כזרע הזה הזרוע ומחובר לקרקע‪.‬או שאיכות ישראל ועשיתם‬ ‫פרי תבואה מתוק לחכו ית׳‪ .‬וכעד ה ב ת השנית אמר‬ ‫ורחמתי א ת ל א רוחמה‪ .‬וזה יותר משובח שהבטיחם בבני אל חי וכאן לא הבטיחם‬ ‫א ל א בעמי א ת ה וזהו מוסיף גורע‪.‬ועליהם נ״ל‬ ‫שאמר בסוף הפסוק ואמרתי ללא עמי עמי א ת ה ר״ל לאותם הגרים שלא עמי‬ ‫ה מ ה אומר ל ה ם עמי אתה‪ .‬ואל ת ת מ ה לומר אחר‬ ‫שהשי״ת גזר עליהם שיעמדו בגולה שנים רבות איך ישובו‪ .‬כי לא עמי א ת ה הנז״ל בישראל‬ .‬ורחמתי א ת ל א רוחמה ה ם‬ ‫האבות‪ .

‬סיי‬ ‫*..‬‬ ‫זנםםשס השכלים המם יידפי׳ אחלי אלהיס אחרים ולפי שהמשילס ונביפים במו סמכיט באשיביה )שיה בי(‪ :‬ענבים‪ .‬‬ ‫‪! T O‬‬ ‫‪.‬אחת ואק צורך להזכיר ‪• : p‬ני־ אל אלהיט אחרים‪ :‬ואוהבי אשישי ע ב י ם ‪ ..‬זי <״*•!«*‬ ‫‪w‬‬ ‫‪ $‬מ ץ ת דיהון ?‪8‬ןך‪5‬ץ ‪ 8‬מ י‬ ‫מהר״י ^•א‬ ‫ואיחבי אשישי ענבים‪ .‬קניתי לי אשה כזאת ר״ל קלשתיה בחמשה משל בסן(‪ :‬וחוסר בסף‪ .‬‬ ‫ממנתחי לבס חסן עד שנחתי לבס התורה נדו יום‪ .‬ופעם בחמשה עשר כסף כמשמעו וסעס בחםשח עשר‬ ‫^ ^ ‪V ^ ^ ^ ^ X ^ ^ ' I‬‬ ‫לכתובתה! וחומר‪ ..‬‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫מ ו ח ו מ ר‬ ‫‪r‬‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫‪0‬‬ ‫ה ג ד ו‬ ‫ם‬ ‫‪p‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪w‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫במקום ל א עמי יאמר ל ה ם בני אל חי באופן שבני ישראל יהיו במדריגת‬ ‫בני אל חי‪ ..‬חוא כוד‪.‬יש אומרים ואקנה אותה כמו תכרו‬ ‫^ ! ל ^‬ ‫^ ‪£‬‬ ‫ואיטנכין בפעם ובדקדוק והיא מגזרת הכר נא רק היה‬ ‫ראוי להיות ואכירה או יהיה מבניין הקל ואם צא נמצא אף יחכם‪ .‬ולתך‪.‬‬ ‫יייםי‬ ‫הים קורק למכירה כירה‪ :‬כחמשה ‪W‬‬ ‫שעורים ולתך שעורים‪ .‬ב‪0‬ף‬ ‫עו‪0‬ח לנימסדיא כמגק ניסן‪ :‬וחמוד ״בורים‪ .‬סאיע מזדים‪ .. ..‬‬ ‫לי‬ ‫!לחן‬ ‫אחלן א ים‬ ‫ויש מ ר ש לענק שםירש הםתרנס חסשחעשר בסן* י ו ב נ י •‬ ‫יחיה •ירש חומר ולחך מם‪6‬ר הימים משיבאו ישראל ממעיים עד שבאו מדבר סיגי וקבלו שם את התורה כי תומי חתו‬ ‫שליפים מאים ולחך פיו הנח מיה ופיו ימים שנשארו מניסן ושלשים של אייר חדי גדה‪ ..‬״‪••«.‬אישה זונה אחז מם הלשון כי סיין מביא לילי ניאון‪) :‬ב( ואברח מנגים‪) :‬ב( ואבדה‪ .‬חיבין‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫^‬ ‫‪u fU? w‬‬ ‫‪ 8‬ח ‪ 8‬ח ״ אלוזיםאסדםואד^א^י ^ י ם ‪:‬‬ ‫‪£‬יום ח^ןזא ‪£‬ןסר לןרח‬ ‫שעורים‬ ‫ת״א א‪5«8‬י‪• .‬לשון סחורה‬ ‫(‬ ‫רגגיי״אבלע״ז( כמו)בראשיתנ*^אשרכריתי לי ובכרט‬ ‫‪«.‬ת״י מרקתינק בםיסדי ביום חםשא‬ ‫לרד דלבקו ורבים ככה‪ .‬‬ ‫™^^‪^-E^lZFllZ‬‬ ‫‪^IT‬‬ ‫חסן שחם ל יום‪ :‬ולתך שבורים‪ .‬בחירש‬ ‫* י ‪ $‬ן ד ס ב ״ נ ת ?םף ק ק ן י א ‪ « $‬ר ל ש י ח ו ן‬ ‫רש״י‬ ‫•וזגיסתחתיו אל אלהיס אחרים‪ :‬אשישי ענבים‪ .‬על כך השותים‬ ‫במזרקי יין )עמוס ו (‪) :‬ב( ואברה ל י ‪ .En3£‬‬ ‫משל ליהולהואלה חמשה משר הםמלכייהולה ש ת ח ל ת ם ‪ ^ ^ . 5 £‬״ ^ ^ ר י כ י ^ ר ת‬ ‫רחבעס מלן ולא תחשוב מלטת בני יאשיהו רק מלטת הוא ח*י חימי • י•*׳ י ‪°‬״" גייה יל חימי־ יליט• שחס‬ ‫מ ז ם י ו ^ נ ד ^ ™‪[P‬וסרים וי״ב שבמים שיעאוממזי־ים‪.‬םםםוריס נתן לה למאגלה‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ל‬ ‫ע ל‬ ‫‪6‬‬ ‫ל‬ ‫מש‬ ‫‪.‬דםי •דיון זרע לתך ששדים עשרים שקלים וחמשה שקלים ערך מבן חדש ועד בן חסש‬ ‫מצורת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫‪6‬לסיס אסלים‪ :‬ואהבי‪ . .‬מימעריא גסן ובפסיקתא הואגלרשבחמשה‬ ‫ךךאק‬ ‫( א‪<1‬י ‪J‬׳‪ V‬ונז־מ־יה כאלה ‪• 09‬זקיקים‬ ‫אבן עזרא‬ ‫ענבים וכמוהו ואשישה ‪.‬סייס לי ז יאמ* ‪ 9»m.‫כלי יקר‬ ‫‪22‬‬ ‫תרגום‬ ‫״‪t‬״ י ‪^ T * * v‬‬ ‫ןגןן‪0‬יא‪$‬ום*מי‪.‬היא מלה משותפת פג ההסן ממש ימל התאים כמו לממשם‬ ‫וגרי‪ .‬וסם אוהביפ מסית מיין מגבים יפשחכרים )מלאבי בי(‪• :‬וניס‪ . ..‬מלשין הפנס יסבזכ‪ :‬אשישי‪moo .‬ ‫מנחם גביעי יין אוהביםלהח»»<כרביינם ואינם‬ ‫בתורה וכן מנינו שמענישס במקום אחר‪ . o^tti‬‬ ‫^^‪txFsxsx‬‬ ‫י ש ל א ־ נ מ ‪ .‬ולא עמי א ת ה ה ם הגרים יתגיירו ויהיו גירי צדק ואמרתי להם‬ ‫עמי א ת ה והם יודו באלהותי והוא יאמר אלהי אתה‪ .‬ל״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ומה שאסר שעורים שהוא מאכל‬ ‫חבחסותל»י שרוב העם שיבאי ממצרים עד שקבלו את התורה חיו כבהמות כסוס כאדר אין חבק עובדים בחוסר ובלבנים‬ ‫מ כ ל עבודה בשדח ומשקבלו את התורה נפקת עיניתם ושרחח עליהם רוח השכל וחכינו וידעו‪ .‬יעל מלכי‬ ‫^‬ ‫™‬ ‫‪cSKE^™^&2rS‬‬ ‫™‬ ‫כסף[‪ . « .‬בחממה מ ד בגי‪6‬ן חו‪1‬אתיד‪ .‬תרגם יונתן וסריןתינון במימרי‬ ‫ביום חמשה משר לירח ניסןויהבית כסף תקליא כפור לנסשהון ואמרית דיהק מקרבין קדמי עומר ארמיתא‬ ‫מעלל‪n‬שע‪p‬כלומרלאהוגעתיםבלברים השים‪ :‬בחמשה ע ש ר כ ס ף ‪ .‬ותחת אשר‬ ‫מאתם^‪S5^h^nn‬‬ ‫‪™2£‬ב( ואכרה‪ .‬סזא הביר ‪ w‬מםר איפוס‬ ‫בהמה לסיגן נתן לה למאכלה מאבל בהמה וכמין זה אזיל מל מנחם‬ ‫סוטה שהיסה מקמח שפיליס( ולפי הרמז יאמל שהמקזס הבטיח את הראל לקחם אזסם לו לפה כאחרית הימים והבטחה ההיא היסה‬ ‫ביד ס״ו נביאי ישראל הראשון יולהמלן בספל סהליס בכמה מזמורים והכי ישמיה ממאוסיז וסג׳ ירמיה והיי יחזקאל והם׳‬ ‫»שמ והוי •ואל ומי ממום ‪1‬הם׳ מובלים והס׳ מיכה והי׳ םכקוק והי״א צפנים יהי״ב דניאל יהי״ג חגי והי״ד זכיים והכרו מלאני‬ ‫ביהם לבלם »או טל הגאולה המהילה ולא מוד זאמרכסן>כיאצ נבואותיהם נכספה יגם נלסה נפשם של ישראל וגם החומל והלוי‬ ‫ירמזו מל הנביאים ההם כי בחומי ולתך יש חמשה משל איפות כמםפר הנביאים ההם אשי המזימו לישראל שגס בהיותם באלן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ולפי שהיסה זונה זמשהה ממשה ידיד םכסוה )איוב ייי(‪ :‬וחסד‪ .‬מנין מנץ כמי ‪1‬גם מים סכרו)דברים כי(‪.‬ולפי פשוטו שמדבר‬ ‫בישראל יאמר על המשובה שהייתה בין ישראל להב״ה שהוא היה אומר להם‬ .‬‬ ‫לי‪ .‬לחד ומי גור שהם נדו יומ‪.‬ואסר חגביא עליהם חוי עמדת גאות *בודי ‪..‬מאכלה יל* ימתי שהיא‬ ‫־‪S£.‬״‬ ‫‪«•.‬האי דל ואכרה לי קצבתי •דיונה לנגדי ברסיס סלים האומר ערך נפשי עלי אמ מבן ששים שנחומעלח‬ ‫• ״ ו בסף‪ .‬אלשיז ה כ י י» י»ל״‪ *8‬י ה י ה ע ל משי«ל •‬ ‫.‬וכתב רש׳י כי ‪mm‬‬ ‫כחוב בשם רב ‪.‬אוהבים ליח« ש ב ד ‪ .‬ואוסר שעורים ערך הזבד סבן עשרים עד ששים חסשים שקל כסף וחם דמי מדיון זרע תמר שעיי־ין שגם ‪ton‬‬ ‫»ומ*»‪» 0‬נןל‪ :‬ולתך שעורים‪ . ^‬ ‫^ ^ ב ^ ^ ף ^‬ ‫אמנה אוהפתח החנןתחתהפתח גלול כמי ואעליעמ‬ ‫שהוא מן עלה פן אכלך בלרך מן כלה ובאה זו המלה על ברח ‪ p‬וגס ^ים תכרו סאתם ר מ ת לוסר קגיתיח לי לאשח‪.

‬אמנם הוא ל א כן יאמר אלהי‬ ‫א ת ה א ל א והוא יאמר אלהי שאינו שולל לזולתו כי מרובה מ ד ת טובתי ממנו‪.‬כי ל א כל הנשים יאהב האדם כמ״ש ביעקב ויאהב יעקב א ת רחל ועכ״ז‬ ‫פנו אל אלי״ם אחרים והיה ל ה ם לקבל עול תורה והם פרקו והיו רודפים תענוגי‬ ‫הגוף‪ .‬עכ״ז אומר ל ה ם עמי‬ ‫א ת ה שלא די שאומר עמי א ל א שאוסיף ל ה ם תיבת א ת ה שהוא קרוב‬ ‫לשלילת עמי א ת ה א ת ה ולא זולתך עמי‪ .‬וזה‬ ‫כאהבת ה׳ א ת ישראל והם זונים ופונים אל אלי״ם אחרים והמשל הראשון היה‬ ‫על ירבעם בן נבט והבאים אחריו שבטלו עבודת בית המקדש ועבדו העגלים‪.‬מ ל ת אשישי כמו סמכוני באשישות והטעם ]באשישות‬ ‫היין וככה אשישי יין ענבים וכמוהו[ א ח ת ואין צורך להזכיר יין ע״כ‪.‬‬ ‫עוד אפשר שהב״ה אעפ״י שהם ל א עמי המה‪ .‬‬ ‫או אמר עמי א ת ה שתולה היותו בכשרותו וזהו עמי א ת ה מכשרון מעשיך‬ ‫עם היות הדבר בהפך שלא עמי המה‪ .‬יתקיימו דבריהם השיבנו ה׳ אליך ונשובה כו׳ ואח״כ‬ ‫תהיה מדרגת בני אל חי שאין שני הכתובים מכחישים זה א ת זה‪.‬והעד ואכרה לי ואחרי כן תהיה אוהבת‬ ‫רע והטעם אדם אחר ותנאף עמו והמשל כ א ה ב ת ה׳ א ת בני ישראל שאהב‬ ‫אותם והם פונים אל אלי״ם אחרים‪ .‬‬ ‫אשישי ענבים פי׳ מנחם גביעי יין אוהבים להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה‪.‬‬ ‫אח״כ בא אחאב ועשה בעל ואשרה ועתה הוסיף במשל הזה באהבת ה׳ א ת בני‬ ‫ישראל מקדם שהיה אוהבם ביותר כאדם האוהב א ת ה א ש ה החביבה עליו‬ ‫ביותר‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל ויאמר ה׳ אלי בדרך נבואה‪ .‬לך אהב אשה וקחנה לאשה כי זה‬ ‫משמע לשון א ש ה כי ל א הזכיר זונה‪ .‬זהו אהובת רע ואינם אוהבים א ת ה ש ם בי‬ ‫ה ם אוהבים היין שיתעם‪ .‬‬ ‫וכן מצינו שמענישם הכתוב על כך השותים במזרקי יין ע״כ‪.‬‬ .‬‬ ‫א‪ .‬וישראל אומרים השיבנו ה׳ ואח״כ‬ ‫ונשובה‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל אחר שדבר הנביא תוכחות דבר נחמות כי כן דרך הנביאים ואמר‬ ‫אהובת רע ר״ל ש א ת ה תאהבנה ותהיה רע שלה ועכ״ז אח״ב תהיה מנאפת‪ .‬ותחת אשר היה להם לאהוב תורת ד׳ ומצותיו ולהגות‬ ‫באהבתה תמיד כי היא ה מ ל מ ד ת הדרך הטובה והישרה פרקו מעליהם עול‬ ‫תורה ואהבו תענוגי העולם ותאותם שתית היין כל שוגה בו ולא יחכם[ וכמ״ש‬ ‫הוי משכימי בבקר שכר ירדופו כו׳ אשישי ענבים כמו אשישי יין ענבים ע״כ‪.‬ויאמר ה׳ אלי כוי‪ .‬ועכ״ז אומר לו עמי א ת ה והוא יאמר‬ ‫אלהי ולא יאמר א ת ה מרוע בחינתי שחושב שנוהג הוא בי תורת אלהות‬ ‫לכן ל א יאמר אלהי א ת ה שאז ה י ה תולה ה א ל ה ו ת בהשי״ת שהוא נעשה להם‬ ‫אלוה‪.‬רש״י ז״ל אהובת רע חביבה על בעלה ואהובה לו והיא‬ ‫מנאפת תחתיו כ א ה ב ת הב״ה א ת ישראל והם זונים תחתיו אל אלי״ם אחרים‪.‫הושע ג‬ ‫‪23‬‬ ‫שובו אלי תחילה ואחר כך אשובה אליכם‪ .‬אמר כי סוף שינצחוני בני ואמרתי אני תחילה ללא עמי עמי א ת ה‬ ‫ואח״כ הוא יאמר אלהי‪ .‬ואשישי ענבים‪] .

‬ודימה אותם ש ה ם כאשישי ענבים‬ ‫שהיין ההוא נותן בעל הבית באשישים ואינו מאיכות האשישים כי א ם מאיכות‬ ‫הענבים שמהם זב היין‪ .‬שלכך תרגם ולא צבי למפטרה ר״ל שאפילו שהם‬ ‫פונים אחרי אלילים ל א אבה לשלחם שאם ישובו יחשבם לשיכורים בחטאם‬ ‫ויכפר ל ה ם שלכך אמר ואוהבי אשישי מן ענבים‪ .‬וישראל עמו בחר להיות פונים אל אלי״ם אחרים ואוהבי‬ ‫אשישים כאילו האשישים היתה בהם איכות הענבים לזוב היין מהאשישים כמו‬ ‫מהענבים ואין כן הדבר‪ .‬וזהו שאמר לך אהב אשה‬ ‫אהובת רע ומנאפת ש ה ם שני הפכים דבשלמא א ם הרע שלה היה שונאה לא‬ ‫ה י ה זכות שתשנאהו גם היא‪ .‫‪24‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא ד ע ת המתרגם שמפרש הנבואה דרך משל שהראה‬ ‫השי״ת בנבואה שהיו כאשה הזו אהובת רע זה בעלה ומנאפת עם הזולת‬ ‫דומה בדומה כאהבת ה׳ א ת בני ישראל וכו‪ /‬ומאו׳ כ א ה ב ת ה׳ א ת בני ישראל‬ ‫והם פונים דמשמע שבעודם ה ם פונים‪ .‬ודרך הראב״ע והרב המורה‬ ‫בזה שלא עשה כן בפועל א ל א בדמיון הנבואה הראה לו כך ובזה אפשר לקבל‬ ‫דעתם מהיות כל הנבואה הזאת שהנביא מדבר ואומר ואכרה ואומר אליה שלא‬ ‫נאמר בנבואה וילך ויקח כמו שאמרו הפסוקים בנבואה הראשונה וילך ויקח‬ ‫א ת גומר בת דבלים וכר‪ .‬הנה כיון שאמר הפסוק ויאמר‬ ‫ה׳ אלי עוד דלשון עוד מורה שהוא דבר נוסף עוד על עניין ראשון דומה‬ ‫אליו ומסוג אחד‪ .‬‬ ‫רש״י ז״ל ואכרה לי לשון סחורה ברגניי״א בלע״ז כמו אשר כריתי לי ובכרכי‬ .‬לא‬ ‫הזכיר יין לפי שאין הכתוב מדבר בתוכחת שכרות כמו שנזכר לעיל במפרש״י‬ ‫ז״ל כי אין כאן מקומו‪ .‬כי מאין מ ה ם מ מ ש וכמ״ש ירמיהו ע״ה אותי עזבו‬ ‫מקור מים חיים לחצוב ל ה ם בורות בורות נשברים אשר ל א יכילו המים‪ .‬אבל אהובת רע ומנאפת זר מ א ד וזה דוגמא‬ ‫כ א ה ב ת ה׳ א ת בני ישראל ובעודו אוהבם ה ם פונים אל אלילים אחרים עם‬ ‫היות שלא יועילו וגם הטב אין אותם כי ה ם דומים כאשישי ענבים‪ .‬וא״כ כיון שהראשון היה בפועל שלקח א ש ת זנונים כן גם‬ ‫השני ודברים כפשטן‪ .‬וכ״ש‬ ‫היין מאין בהם שום איכות מעצמם‪.‬שהוא מחלק בין באשר הפסוקים‬ ‫מדברים בעדם לבאשר הנביא מדבר בעדו כנז״ל‪ .‬ואברה לי וכו׳ ואמר אליה ימים רבים וכו׳ בי ימים רבים וכר‪.‬ובפירוש איתמר תוכחת מגולה על השותים במזרקי יין‬ ‫אבל הפסוקים עסוקים בתוכחת האלילים‪ .‬וזה העניין נקל יותר לקבלו הדעת מהראשון שהראשון‬ ‫אמר שיקח א ש ת זנונים בליקוחים ושיבא עליה‪ .‬אהבת ה ש ם א ת בני ישראל עומדת‬ ‫במקומה שלא בטלה האהבה‪ .‬ומהשני דרכים ה א ל ה דרך יונתן ישר בעיני יותר‬ ‫ע״כ‪.‬אמנם כאן לא צוהו רק על‬ ‫אהבתו אותה אהבה בעלמא ל א שיקרב אליה כלל‪ .‬‬ ‫ולעד״ן דכיוון דמהרי״א ז״ל מורה הוא שלקח א ש ת זנונים שכן הזכירו‬ ‫הפסוקים וילך ויקח א ת גומר בת דבלים כר‪ .‬‬ ‫ב־ד‪ .

‬יע‪1‬ך«ל לית ס ל כ א ם ך ג י ת ךוד ו ל י ת ד ע ב י ד ^ ו ל מ ן ‪ .‬‬ ‫בנ‬ ‫י‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫ב ג ל ו ת‬ ‫ש ל א י ה א ל ו ז ם מ ל‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫ב י ם‬ ‫ע י ג ! | י ל ן ן ש <‬ ‫שעתידה מלכות בית דוד ליבמל ובית המקדש ל י‬ ‫ח ר ב‬ ‫‪:‬‬ ‫ו א‬ ‫י‪.‬בשביל ש י‬ ‫י‬ ‫ת ז נ‬ ‫ת ה‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ת נ א פ ו‬ ‫ב ס ת ר <‬ ‫ו ל א‬ ‫ר י ה י ח‬ ‫ל א י ש‬ ‫‪T‬‬ ‫מ י ם‬ ‫י מ ג‬ ‫‪> .‬כאשר ק־שת־ה אנגלתי לה ימים לייס תעכבי יממתיני‬ ‫לי פד שאנשאך ללושה‪ :‬לא תזגי ולא תהיי לאיש ‪ .‬‬ ‫־׳־‬ ‫~\\‬ ‫״ ‪•:‬‬ ‫‪< :‬‬ ‫״ *•*‬ ‫*‬ ‫מסר‬ ‫^.‬‬ ‫חחתי‬ ‫שנאפת‬ ‫שתשבי באלמגות חיות ימים רבים ‪ .‬אץ זבח לאל ואי^‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ם י‬ ‫ח ב י י‬ ‫ע ש‬ ‫עש‬ ‫י ת י נ ם י י ד‬ ‫ב י ת‬ ‫?‬ ‫כ ס‬ ‫י נ ר‬ ‫‪w‬‬ ‫א ח‬ ‫ז י ל‬ ‫ג ש‬ ‫י ‪:‬‬ ‫כ‬ ‫<‪JU‬‬ ‫‪v‬‬ ‫א נ י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪D‬‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫וסאיססג׳ סאיס‪ :‬ולתך‪ .‬‬ ‫רבים\םים שנים‪ .‬וגם אגי לא אבוא אליך‪ .‬שאז נתן להם את חתודח• ׳ י וחמ״‪1‬י* ־זיייויייי• לי׳ י׳*‪.‬ימים ר ב י ם‬ ‫גל*‬ ‫‪ .‬תחיי לאיש ונס אני אליך‪ .‬־׳‪•i‬‬ ‫‪r w‬‬ ‫מ ג ל המן *ירד נהם לסוף נ יום בס ו באייר ומשם לחמשה‬ ‫עשר יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מלבר סיני‬ ‫בראש חולש סיון‪ .‬אין מ ל ך ‪ .‬׳־‬ ‫תרצי׳׳ ׳־י" י‬ ‫אם י "‬ ‫י׳•**‪" ^.‬בגימטריא ניסן ובפסיקתא הוא נדרש בחמשה עשר כסף בחמשה‬ ‫עשר בניסן וחומר ולתך הרי מ״ה שהחומר שלשים םאין והלתך ט״ו סאין‪.‬כמו אשכ עד שיכך)שישטים יי(‪) :‬ד( מ צ ב ה ‪ .‬ואלה הס ימי הגלות שאגהגו בו היום ואין לנו לא‬ ‫מלך ולא שר מישראל כי ברשית הגויס אגחגו וברשות מלכיהם ושריהם ‪ :‬ואין זבח ואין מ צ ב ת ‪ .‬׳‪.‬‬ ‫וחמשה שהחומר נ סחה זה‪.>«... -. ^.‬אויביהם נא יע!כס ה׳ ויחן גה‪ :‬מר\ה ‪.‬ו אלי גם אני אשיע אליך ופירוש זה הדבר הנביא‪:‬‬ ‫רבים ות״י גב״א אמר לה וגו׳‪ n< :‬כי ימים רבים ישבו בגי )ד( כי ימים ר ב י ם ‪ .*/‬״ י‬ ‫יין‪.‬ל‬ ‫בהוויח‪ ..‬‬ ‫וסבן חמש עד בן עערים עשרים שקלים הרי כיה‪ .‫‪25‬‬ ‫תתיס‬ ‫הושע ג‬ ‫^ ל י ם ולתך ^ערים‪ :‬ואמר איליה ‪Sivrs^s‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪. .‬ימים שנים רביס ש*שה‬ ‫הרי חמשה אלו חמשיס ייס שבין פסח לעצרח בו ביוסי‬ ‫דם ׳ לו‬ ‫נתתי להם את התורה ובה הזהרתיה‪ :‬לא תזני ולא‬ ‫כשאלן•‬ ‫מ ט ך‬ ‫שי״איי־יד‬ ‫ג י ר ‪ 3‬י ס‬ ‫י \‬ ‫ב י כ י י‬ ‫‪8‬ת‬ ‫כ א‬ ‫‪ .‬כלומר למה אני‬ ‫י‬ ‫אומר לך ימים רבים תשבי לי ילא תזני‪ .'u.‬בחמשה‬ ‫עשר בסף‪ .‬‬ ‫ואוסר על תנאי כן קדשתיך לי שתשבי לי ותמתיני לי בגלות‬ ‫אליה ימים ר ב י ס ת ש נ י ל י ‪ .‬ע ל ן ש ך א ל ולית‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫ךךנה‬ ‫רש״י‬ ‫נדון נתתי להמ את התורה ג)ג( ואומר אליה ימים רבים ‪ .‬ויית כסף במלכות יהודה בירושלים‪) :‬ג( ו א ו מ י ‪ .‬תהו בפרהסיא ‪) :‬ד> כי ימים רבים ישבו בני ישראל‬ ‫אץ מלך‪ .‬בצכודס אילם לא כהשסע׳‬ ‫פגץ מככס יסמשנה‪..‬י ‪^ -‬‬ ‫אליך ‪ .‬׳‬ ‫א‬ ‫ץ י ‪/‬‬ ‫י מ‬ ‫ס ר ב‬ ‫ת ש ג י‬ ‫י ס‬ ‫ת ז ג י‬ ‫ל י ל א‬ ‫ולא ‪. .-1‬והפעם‬ ‫עגשך ת ש ב י ‪.‬‬ ‫ואומר אליה ימים רבים‪ .‬אנכי ה׳ אלהיך )שם( ואשר עשה ‪3‬‬ ‫חשבונות מחמשים יום אחל לסוף חומר ואחד לסוף לתד‬ ‫ר » ד דיי<׳»ורד <יריו<יחוז> \' ‪ n»%‬דיו״י יאיי‪«A p .‬ימים שנים רבים שלשה הרי ח מ ש ה אלו חמשים יום‬ ‫שבין פסח לעצרת שבו נתתי ל ה ם א ת התורה ובה התריתי ל א תזני ולא תהיי‬ .‬כי פירושו חוא למקיא של מ ע ל ה ‪ .‬‬ ‫‪.^ר*א‬ ‫לה‬ ‫ימיםרביםתשביילילאתזניולאתהיי ‪S ffi'flE‬‬ ‫־‬ ‫‪ T‬״>‬ ‫״•׳״ ‪• :‬‬ ‫״‬ ‫‪J‬‬ ‫״‬ ‫•ו י‪ :‬״‪ v‬ל כ ו ן‬ ‫ךתגלין‬ ‫יומין‬ ‫לאיש ונם־אני אללך‪ :‬ן כי ו‪:‬מיםךבים ‪SSK?SS‬‬ ‫‪:‬שבויי ע ישראלאץ מלןזואץשי ?אי! ‪^^jggSS‬‬ ‫ייםין םניאיןנתבון י.‬ל‬ ‫‪ .‬ימים עשר כסף בחמשה משר בניס‪ :‬והומר ולהד הרי ארגפים‬ ‫‪.‬גם אני כמין אהיה סריש מלישה יאמתין אלין על באשאן ‪) :‬ד( כ׳ ימים‬ ‫ר ב י ם ‪ .‬ג‬ ‫*‬ ‫‪:‬ץ‪.‬תך הצי הומר‪) .‬ולא שזכר עומד במקום שני׳ • «־י־י‬ ‫ח ח יחיה ימים רכים‪ .‬אמרתי ‪T‬‬ ‫ואמר { "‬ ‫<‪" *o‬‬ ‫תשבי ימיס רבים *‪\a‬‬ ‫לי '‬ ‫שתהיי ‪.A‬יי״יי‪ .‬מריכהולוה מדמי השעירים באינה נאכליס אלא מדימק‪) :‬ג( ואוסר‬ ‫אלית‪ .‬פתה ישלש שזה ילמז אשר ימים לבים ישבי ישלאל כגילה ייצסי טל הגאולה וגס המקיש כ׳׳ה יצסס לקחתם לי למס ואף כימי‬ ‫גליתם לא יחבר כמי מעטים‪ :‬אין מלך ואין שר ‪ .‬וסע׳ לי שתהיי קרוא‪1‬ן תזני ולא תהיי לאיש אחר יהטעס לא תעבדו אלהים אחרים‬ ‫בשמי ולא באיש אחר תאמרי ־אגכי אשת פלוני ולא תזגי עש בשתר‪ :‬ולא ת ה י י לאיש וגם א נ י ‪ .‬ת״י ופרקתינון במימרי בחמשה‬ ‫עשר בניסן ויהב כסף תקלייא כפור לנפשתיהון ואמרית דיהון מקדמין קדמי‬ ‫עומר ארמותא מעללת שעורין כלומר ל א הוגעתים בדברים קשים‪ .‬‬ ‫יהיה • י‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫אחר ' ־ •‬ ‫לח™‬ ‫אליה‪ .‬ומלת לא תשרין‬ ‫בעביר אחרת והפעם וגס אני לא אביא אליו יי״א א ס‬ ‫אגשים וגם לא תהיי אשה לאיש סייחי י י י י‬ ‫*‪ •.‬כלומר נם אני אשוב אליך ‪. .‬ג( ו א ו מ ר‬ ‫ג׳ ימים שבץ ‪ trow‬לעצר״ ‪ .‬רבים שלשה‪ . .‬ל ‪ .‬ת״ו‪..‬בנל ימי גלית־ טס שמלכם שהיא הקב״ה איני טמהס אף עס׳כ אין של ל״ל לא יהיו‬ ‫פובליס למי משרי מטל׳ לקבלו לאליה לוגמת האשה ההיא שתהיה פרישה מאישה וטכ״ז תהיה פרישה מהזיניס‪ :‬ואין זבח‪ .י‪.‬ובשם רב האי מצאתי לבר הגון ואכרה‬ ‫לי וגו קצבתי דמי כיפר םליונה לנגדי בדמים קלים האומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים ומעלה והיה ערכך חמשה‬ ‫עשר שקל וחומר שעורים ערך זכר מבן עש־ים שנה ומעלה ועד בן ששים חמשים שקל והם דמי פדיון חימר שעירים‬ ‫שגס הוא חמשים שקל כסף ולתך שעירים דמי פדיון קרקע לתך שעירים למקדש עשרים וחמשה שקלים היא ערך הקצוב‬ ‫מבן חדש עד בן חמש ה׳ שקלים ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך עשרים שקלים הרי עשרים יחמשיז‬ ‫אחר כל החבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי לא תזני לאלהים אחרים כי אם תזני ימים רבים ישבו בניך‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫‪.‬כלס׳ שהיסה מאו תחש הכטל יהיסיסה טיל לזנית טס מנאפיס אמד לה שבאותן‬ ‫©ימים סהיה פלישה מכפל יממ. -.‬בחמשה עשר כסף‪ ..‬‬ ‫תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים )שמות כ ( ‪:‬‬ ‫יגם אני א ל י ך ‪ .-‬י • ‪ .‬ובפסוק הבא אחריו פ״ המשלי ‪ .‬עם שיהי׳ המקדש‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫הים קורים למכירה כירה‪ .‬היה מצי הכור ממש איסית‪) :‬ג( תשבי‪ .אסיס ‪ :‬וגם אגי אליך ‪ .‬ואין טענה מן ההשמוני©‬ ‫ישראל‪ .

‬ימים רבים תשבי‬ ‫והטעם אם תרצי שתהיה לי תשבי ימים רבים שלא תזני ולא תהיי לאיש‬ ‫אחר והטעם ל א תעבדי אלי״ם אחרים בסתר‪ .‫‪26‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫לאיש ל א יהיה לך אלי״ם אחרים על פני‪ .‬‬ ‫וטעם בחמשה עשר כסף כמשמעו לכתובתה וחומר ולתך שיעורים למאכלה‬ ‫ולפי דעתי שהוא משל ליהודה וחמשה עשר כסף ה ם מלכי יהודה שתחילתם‬ ‫רחבעם מלך ולא תחשב מלכות בני יאשיהו רק מלכות א ‪ /‬כי אחים היו וחומר‬ ‫ולתך ה ם הכהנים הגדולים שהיו במלכות יהודה בירושלים‪ .‬ובאה מ ל ה זו ע״ד וידבקו ורבים ככה‪.‬כי ימים רבים אין מלך ואין‬ ‫טענה מן החשמונים כי אינם מבני יהודה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל ואכרה יש אומרים כמו ואקנה אותם כמו תכרו מאתם‪.‬ולתך שעורים‬ ‫דמי פדיון קרקע לתך שעורים להקדש עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב‬ ‫מבן חודש ח מ ש ה שקלים כסף ומבן ח מ ש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך‬ ‫עשרים שקלים הרי עשרים וחמשה‪ .‬ודהראב״ע קרוב לדרש״י ז״ל‪.‬וטעם בחמשה עשר כסף כתרגומו ועוד פירשו בו רמז לאברהם יצחק‬ .‬ואכרה לי קצבתי דמי כופר פדיונה לעדי‬ ‫בדמים קלים האומר ערך נפשי עלי א ם מבן שישים ומעלה והיה ערכך חמשה‬ ‫עשר שקל כסף וחומר שעורים ערך זכר מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ששים‬ ‫חמשים שקל והם דמי פדיון חומר שעורים שגם הוא חמשים שקל‪ .‬וי״א אם תשובי‬ ‫אלי גם אני אשוב אליך ופירש זה הדבר הנביא‪ .‬אחר כל החיבה הזאת אמרתי ל ה ימים רבים‬ ‫תשבי לי לא תזני לאלי״ם אחרים כי אם תזני ימים רבים ישבו בניך אין מלך‬ ‫ואין שר ואין זבח במקדש ביהודה ואין מצבת הבעל בשומרון למלכי ישראל ואין‬ ‫אפוד של אורים ותומים המגיד ל ה ם נעלמות ואין תרפים ה ם צלמים הנעשים‬ ‫בכוון ש ע ה א ח ת העשויה לכך ומדברים מאליהן ומגידין נעלמות וכן ת״י)ואין‬ ‫אפוד( נולית אפוד ומחוי[ ע״כ‪.‬ואחרים אמרו הכל לע״א‬ ‫ולא מצאנו אפוד לגנאי והנכון בעיני אין זבח לה׳ ולא מצבה לבעל אין אפוד‬ ‫לשם ואין תרפים לע״א שקראם לבן אלוהיו ע״כ‪ .‬ובשם‬ ‫רב האיי גאון ז״ל מצאתי דבר הגון‪ .‬‬ ‫ואיננו נכון בטעם ובדקדוק והוא מגזרת הכר נא רק היה ראוי להיות ואכין *ה‬ ‫או יהיה מבנין הקל ואם לא נמצא אעפ״י שלא נמצא לשון הכר משקל קל‬ ‫הנה יהיה על משקל אתנה או ה פ ת ח הקטן ת ח ת ה פ ת ח הגדול כמו ואעדך‬ ‫עדי שהוא מן עדה פן אכלך מן כלה‪ .‬ולא תהיי לאיש וגם אני ומלת‬ ‫ל א תשרת בעבור אחרת והטעם וגם אני לא אבא אליך‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ואכרה לשון קנייה כמו מים תכרו מ א ת ם ודגש הכ״ף לתפארת‬ ‫הקריאה‪ .‬וגם אני אלייך אנכי ה׳ אלי״ך‬ ‫ואשר עשה ב׳ חשבונות מחמשים יום א ח ד לסוף חומר ואחד לסוף לתך‬ ‫כ ע ד המן שירד ל ה ם לסוף שלשים יום בחמשה עשר באייר ומשם לחמשים‬ ‫יום מניין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני בראש חדש םיון‪ .‬ואין זבח נאמר יפת[ בן עלי זהו‬ ‫תשבי לי כי ל א תעשי לי זבח ומצבה לפי )דעתי( ]דעתו[ אין המצבה אסורה‬ ‫רק כאשר דברה תורה והנה מ ה יעשה במלת תרפים‪ .

‬ולזה הודיע שתמיד יהיה אוהב אותם וז׳׳ש כאהבת ה׳ א ת בני ישראל‬ ‫ואעפ״י שהם פונים אל אלי״ם אחרים בהיותם בארץ ושהיו להוטים אחריהם‬ ‫כשיכורים‪ .‬וטעם תהיי לי ש ת ה א קרואה לי לשמי ולא לאיש‬ ‫אחר שתאמרי אני א ש ת פלוני ולא תזני עם אחרים וגם ל א תהיי א ש ה לאיש‬ ‫אחר זולתי‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא כל הדעות הנז״ל והביא עוד חמשה עשר כסף ותומר‬ ‫שעורים ולתך שעורים מ״ה סאין וחמשה עשר כסף הכל ששים‪ .‬‬ ‫עוד בשם חז״ל ח מ ש ה עשר כסף זה ט״ו בניסן שבו ע א ל ו ישראל כסף אלו‬ ‫הצדיקים שנא׳ צרור הכסף לקח בידו חומר שעורים ל׳ םאין ולתך ח מ ש ה‬ ‫עשר אלו מ״ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם‪ .‬עוד הביא כדרש״י ש ה ם כ ע ד הימים שמניםן ועד מתן‬ ‫תורה והוסיף שלזה היה שעורים שכולם כבהמות נדמו עד שקבלו התורה‬ ‫בסיני שאז הביט השכל והביא כדרכינו האיי גאץ ז״ל כנז״ל כדרש״י ז״ל והביא‬ ‫שהמתרגם תרגם ח מ ש ה עשר על ניסן ותיבת כסף תרגומה עניין בפני עצמו‬ ‫שכן תרגם ויהבית כסף כו׳ ואומר אליה אחר שנאפת ת ח ת י זה ענשך שתשבי‬ ‫באלמנות חיות ימים רבים‪ .‬והוא מ״ש ואשישי ענבים ל א שתהיה תוכחת על שתיית היין שהרי לא‬ ‫הוכיחם כאן בפסוק זה לא על ע״א ולא ג״ע ולא ש״ד ואיך א״כ יוכיחם על‬ ‫שכרות היין אבל הוא מכלל פניית )אלי״ם( אלי״ם אחרים אשר זכר‪ .‬ואולי‬ ‫אמר ואשישי ענבים על אחר מ ע ש ה שדין ירוחין בישין ה ע ל י ם להם כאשישות‬ ‫במראות נכזבות תהו אשישי ענבים כר‪ .‬ואיני יודע אם שלשים כאן‬ ‫וט״ו בארץ ישראל א ם שלשי׳ בארץ ישראל וט״ו כאן ורובא דרובייהו משתכחי‬ ‫בכנישתא דתותי אפתי והוא ז״ל פי׳ לפי שבנבואה הראשונה צוהו לקתת ל א ש ה‬ ‫א ש ת זנונים באן צוהו דרך א ה ב ה שיהיה לו חבה עם ה א ש ה אהובת רע הוא‬ ‫הרע שיש ל ה לאסוף חרפתה‪ .‬ת ה יהיה ימים רבים‪ .‬ועכ״ז היא מזנה עם זולתו רעים רבים ומנאפת‬ ‫וא״כ לא היה כאן ל א כתובה ולא שעורים כמנחת חוטא כמו שפי׳ הראב״ע ז״ל‪.‬ובפסוק ה ב א אחריו פירש המשל ואמר כי‬ ‫ימים רבים ישבו כו׳ ואלה ה ם ימי הגלות הזה שאנחנו בו ואין לנו ל א מלך‬ ‫וכו׳ כי ת ת ת יד מלכי האומות ושריהם אנו‪ .‫הושע ג‬ ‫‪27‬‬ ‫ויעקב וי״ב שבטים הכל ט״ו וחומר שעורים ולתך ג״כ ט״ו בי התומר עשרה בתים‬ ‫ולתך חצי חומר ח מ ש הכל ט״ו ופי׳ רבעו סעדיה כ ע ד מ ש ה ו א ה ק ומרים וי״ב‬ ‫נשיאים שיצאו ממצרים‪ .‬לאשישות היותה שהיא מ ל כ ת הכישוף‬ .‬‬ ‫ולפי שנבא בראשונה גלותם וגאולתם שהם שני הקצוות ע ת ה בזאת הנבואה‬ ‫השנית ניבא במה שבין שני הקצוות והוא הזמן האמצעי‪ .‬והוא שבהיותם בגלות‬ ‫ה א ם יסלק הוא ית׳ השגתתו ושכינתו מביניהם ומצדם ה א ם יפט אל אלי״ם‬ ‫אתרים‪ .‬ואין זבח כהראב״ע אין זבח לה׳‬ ‫ולא מצבה לבעל ואין אפוד לאל להגיד העתידות באורים ותומים ואין תרפים‬ ‫לע״א להגיד העתידות לדעת המאמינים בהם ע״כ‪.‬אלו ג׳ פרשיות‬ ‫שבתורה וכל א ח ת מ ה ם ם׳ מצוות ואלו ה ם פרשת פםתים ופ׳ נזיקין ופ׳ קדושים‪.‬וגם אני אליך וגם אני ל א אבא אליך כהראב״ע ולא שזכר עומד‬ ‫במקום שנים‪ .

‬ולפי שאמר ימים רבים לכך אמר ביאור המשל הזה כי ימים‬ ‫רבים ישבו בני ישראל וכו׳‪ .‬ולפי שליעודיהם ולנבואותיהם‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשיט־ לכך קראם כסף לשק כוסף ותאוה‪ .‬וקרא אלה לתך וכולם‬ ‫שנה בשם שעורים מפני שתוף ה ש ם מלשץ ושערו ירבו מאד בשערה וסביביו‬ ‫נשערה מאד‪ .‬ועליהם‬ ‫אמר חומר שעורים כלומר קבוץ גדול כי חומר הוא לשק קבוץ כמו חומר מים‬ ‫רבים חמרים חמרים ולתך הוא חצי חומר רמז אל תוכחות חורב שהם מ״ט ומפני‬ ‫שהיו קללות שבמשנה תורה כפלים כאלה קראם חומר‪ .‬והשני ישעיהו והג׳ ירמיהו והד׳ יחזקאל והה׳ הושע והו׳ יואל והז׳ עמום‬ ‫והח׳ עבדיה והט׳ מיכה והי׳ חבקוק והי״א צפניה והי״ב דניאל והי״ג חגי הי״ד‬ ‫זכריה הט״ו מלאכי‪ .‬וזהו ואכרה לי קצבתי ע מ ה מחיר‬ ‫ט״ו כסף רמז אל הט״׳ו נביאים הנז׳ והקללות והתוכתות של משה רבם ע״ה‬ ‫באופן שלא תזני עם אליליים ולא תהיי לאיש אתר שלא תאמין בנביא זולת או‬ ‫חולם חלום‪ .‬ואפשר שאמר לא תהיה לאיש בגלות עם היות‬ ‫שאני ל א אלייך עכ״ז לא תעזבי א ת עבודתי ואמר וגם אני אלייך כאילו נמשך‬ ‫אל תיבת ל א שזכר שאעפ״י שלא אני אליך ולא שכינתי עכ״ז לא תהיה‬ ‫לאיש עובד אלילים‪ .‬וכן‬ ‫עם היות שאין ביניהם אפוד לשאול באורים ותומים עכ״ז לא ימצא ביניהם‬ ‫תרפים לשאול לאלילים‪.‬כי כאשר יתנו ישראל עיניהם ודעתם בצרות שהם השגחיות במספר‬ ‫במשקל וגם יתנו עיניהם בט״ו נביאי ה א מ ת והצדק )הנביאים( נהניבאים[ להם‬ ‫הנחמות יסבלו עול גלותם ומקוים רחמי האל‪ .‬וז׳׳ש‬ ‫אין מלך על הב״ה ועכ׳׳ז אין שר כלומר שלא יהיו עובדים לאחד משרי מעלה‬ ‫וכן עם היות שלא יהיה ביניהם זבח לאלי״ם עכ״ז ואין מצבה לאלילים‪ .‬‬ ‫והדרך השני הוא ש א ת ה ת מ צ א בפרשת בחוקותי מ״ט קללות ובפי כי תבא‬ .‬ל א על יין שבתוכן ולא אמר אל אשישות סתם כדי ל א כאשישות‬ ‫של מ א כ ל כמו ואשישה א ח ת שהוא מ א כ ל ובשמים המריחים‪ .‬הנה א״כ אמר השעורים על הקללות שבפ׳ כי תבא ועל שבפי‬ ‫בחוקותי‪ .‫‪28‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫הנד‪ .‬אמר ואכרה ביק שכל המפרשים דרך רמז אף‬ ‫אני אענה בהם חלקי ]מלפרש הכת׳ בדרך משל ורמז בשני דרכים אחרים שונים‪.‬אבל ישבו וידמו לתשועת ה׳‪ .‬כי ט״ו נביאים אלה ולא יותר כולם נבאו על הגאולה ולא‬ ‫זכר מכללם בלעם לפי שלא מבני ישראל הוא‪ .‬אמנם חומר שעורים‬ ‫ולתך שעורים אמר על התוכחות אשר זכר בערבות מואב אשר ה ם צ״ח‪ .‬ואפשר ל א תזני באמונות האלילים‬ ‫כראשונים ולא תהיה לאיש לעבודת אחרונים וגם אני אלייך שלא אחליפך‬ ‫באומה אחרת‪ .‬וזהו שפי׳ ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין‬ ‫שר שישבו שנים רבות בגלות ההוא ומלכם שהוא הב״ה אינו עמהם‪ .‬‬ ‫הדרך ה א ח ד הוא[)הה( שישראל סובלים גלותם על בטחק ט״ו נביאים שנבאו על‬ ‫גאולתם ואלו הן דוד ע״ה בספר תהילים באותם המזמורים שפי׳ בספר משמיע‬ ‫ישועה‪ .‬כמ״ש םמכוני‬ ‫באשישות רפדוני בתפוחים ]והטיב לומר אבן כספי[ כי אשישה משורש שיש‬ ‫ושהיו מקדם בונים מ ה ם בתים‪ .

‬והתבונן‬ ‫ח כ מ ת זה המאמר שעשה מספר חלוק חומר שעורים בפני עצמו ומספר לתך‬ ‫שעורים בפני עצמו שרמז בזה שהקללות שבפ׳ בחוקותי היו מ״ט וכשהמנה אותם‬ ‫ט״ו פעמים יעלו לתשל״ה‪ .‬וקראם כסף להגיד שכל‬ ‫השנים ה ה ם יחל ישראל אל ה׳ בכוסף נ מ ‪ p‬כאיל תערוג על אפיקי מים‪ ..‬ולשון הנבואה איט מורה על רובם א ל א על כולם‪ .‬והפתקא‬ ‫שנמצאת בין גנזי רומי ל א נפלה מן השמים‪ .‬פעמיים יעלו כולם אל אלפים ומאתים‬ ‫וחמש והם השנים שעברו מן היום שהתחילו הגליות בישראל בימי יהוא בן‬ ‫נמשי בסוף מלכותו שנאמר שהם ויהוא ל א שמר ללכת בתורת ה׳ בימים‬ ‫ה ה ם ה ח ל ה ש ם לקצות בישראל וכו‪ .‬והוא אומרו ואומר אליה‬ ‫ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש כמו שפי׳ ע׳׳כ‪.‬ואם‬ ‫תרצה להצדיק דברי מהרי״א ז״ל בחשבון הזה אפשר שיהיה כשהמספר הזה‬ .‬וכאשר תכלנה משם האלפים ומאתים וחמש שנים ה א ל ה יגיעו לשנת‬ ‫ת מ ש ת אלפים ורצ״א ליצירת העולם שאז יהיה קץ הימים ואחרית הזעם כי‬ ‫הוא הקץ• שנמצא במגילה בין גנזי רומי‪ .‬וככה היה בצמצום מספר השנים שעברו מ ה ת ח ל ת‬ ‫הגלות בימי יהוא כנז׳ עד מצור ירושלים בבית שני‪ .‬רב א ח א בריה אמר‬ ‫לאחר ח מ ש ת אלפים אתמר‪ .‬‬ ‫והנך רואה הדרך השני איך עונותינו האריכו קיצינו שלא צדק המספר ההוא‬ ‫כי לבא לפומא לא גלי‪ .‬כמ״ש פ׳ חלק שלח לו רב נחמן בר‬ ‫תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ומגילה בידו כתובה אשורית בלשון‬ ‫הקודש‪ .‬וגם הפי׳ הזה מוקשה מעצמו כמו‬ ‫שנדחק מהרי״א ז״ל בעצמו כמ״ש ויעד הנביא שמאותו מספר מהשנים רובם והוא‬ ‫כל ימי בית שני בר‪ .‬ואולי ה ה ת ח ל ה ההיא בזמן אחר זולת זמן יהוא‪ .‬ויעד הנביא עוד שבאותו המספר מהשנים רובם והוא כל‬ ‫ימי בית שני וכל ימי הגלות לא ת ה י ה ביניהם ע״א‪ .‬ומפני זה עשה הנביא שני מספרים תומר שעורים לבד‬ ‫ולתך שעורים לבד‪ .‫הושע ג‬ ‫‪29‬‬ ‫צ״ח ש ה ם הכפל כמו שזכרנו יעלו כולם קמ״ז במספר שני יעקב‪ .‬אמרתי לו בני מנין לך זו אמר לי לחילות נשברתי ובין גנזי רומי‬ ‫מצאתיה והיה כתוב בה לאחר ארבעת אלפים ורצ״א לבריאתו של עולם‬ ‫יתום מ ה ם מלחמות תנינים ומהם מלחמות גוג ומגוג והשאר ימות המשיח‪.‬ועל זה אמר הנביא שקצב גלות ה א ו מ ה היה‬ ‫שיתארך ט״ו פעמים אותו המספר מחומר השעורים שהם צ״ח קללות שבפ׳‬ ‫כי תבא ומ״ט שבפ׳ בחוקותי שהם כולם שנות ראינו רעה ה׳ אלפים ור״ה‬ ‫שנה משהתחילו הגליות בימי יהוא עד אחרית הזעם‪ .‬ושירות תילי״ם‬ ‫לדעת חז״ל‪ .‬וכבר ביארתי ה מ א מ ר הזה בספר מעייני הישועה‬ ‫מהשער הא׳ מהמעיין הי״ב‪ .‬‬ ‫ואין הב״ה מחדש עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה‪ .‬וכשהמנה חומר שעורים‬ ‫שהוא רמז לצ״ח קללות שבפ׳ תבא כשיכפל מניינם ט״ו פעמים יהיו אלף ות״ע‬ ‫כמספר השנים שיעברו מ ע ת שסמך טיטוס וחיל הרומיים על ירושלם עד הגאולה‬ ‫הנמצאת במגילה הנז׳‪ .‬וידוע שיהוא מלך בשנת שלשת אלפים‬ ‫ום״ב ליצירה וימלוך כ״ח שנים וארבעה שנים לפני מלכותו יתחילו הצרות‬ ‫האלה‪ .‬וכאשר ת ב א זה המספר ט״ו‪ .

‬ובדברי תיל רבי שמעין בן יוחאי אוסר‬ ‫. 1 4 1‬‬ ‫ובמלכות ביה דוד ובביח המקדש‪ .‬חרג׳ מחווח‪ .‬זח יחיח באחרית חיסים קרוב לעח הישועה שישעו‬ ‫בעיני אין זנח לשם ולא צ ל ל אי‪ .‬ימי הגוצה‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪30‬‬ ‫חתום•‬ ‫‪ n ^ S W S‬ו*ן מ*בה ואץ אפוד יתרפים‪:‬‬ ‫? ז & ^ י י & י ה א ר ו ר ‪ :‬ש ב ו בני לשךאל ובקשו א ת ־‬ ‫‪8‬מ־‪ $8‬ןד‪1‬דזאל^ם^תךרד^ע‪1‬וטחח‬ ‫‪ ffi/KK‬אל־יהוה ואל־טובו באחרית חשים‪:‬‬ ‫י‬ ‫שמעך‬ ‫^פי^ח^א ל^י י^י ת״א‬ ‫מרי‬ ‫אין מלי ואיו שי ואי! זנח נמלולש ניהולה ‪) :‬לי! ןאין »בח ואין מעכח‪ .‬אשו ל ‪.‬שלא יחא לחם בגלות לחגיד לחש‬ ‫אמוד‪ . בשלשה דברים סאםו ישראל ביסי רחבעס במלכוח שפים‬ ‫חרפימ לטרו״ח חהראר• ‪• .‬לאחליך ישראל אל תקרי לאחליך אלא לאלחיי‪.‬וזהו חלק לכ״ם ע ת ה מו לכ״ם עולה ע״ב וכתיב אשרי כל חוכי לו‪. *v‬‬ ‫זמחוי‪) .‬‬ .\ .‬לאהליד ישראל )שם( אל תקרא לאהליך אלא לאלהין ראה בימך‬ ‫‪ 5‬ט‬ ‫מ‬ ‫י ש ו מ ר‬ ‫ו א י‬ ‫כ ו‬ ‫י‬ ‫י י י י‬ ‫‪nr‬‬ ‫י ת‬ ‫פוד‬ ‫‪M‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫דד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫כי אמס מבני יהולה‪ :‬ואין זבח‪ .-1 .‬שישינו נ־היה מי׳י־קז‬ ‫ת ש ב‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ז ב ח י מ צ ב ה‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫םש י‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫נב‬ ‫י ז‬ ‫ב ה‬ ‫במ‬ ‫ריי‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫ה מ צ ב ה‬ ‫‪ i‬׳ ‪sx« s‬‬ ‫ה ש ם‬ ‫ו מ י ו ור ו‬ ‫י נ‬ ‫נ י‬ ‫‪ m‬מלכם כמשמעו‪ .‬תנא משוס רבי שמעון בן יוחאי‬ ‫נשלשה לנרים מאסו נני ישראל נימי רחנעם כמלכות שמיס ונמלטת בית לול ובבית המקלש‪ .‬אין לנו חלק נלול נמשמעו‪ .‬יבאר על עוגותיתמ‪ :‬ואין אפוד‪ .‬ובאל‪1‬ון‬ ‫י‪ *.JT‬‬ ‫‪0‬לעול‪0‬לה‪ :‬יפחת אי ה׳‪ .‬ובזה תצדק הנבואה הזו במספר החומר והלתך אפילו‬ ‫עפ״י הדרך השני של מהרי״א ז״ל‪ . <ס> אחר ישובו בגי‬ ‫ואחרים אמרו הכל לעצו״ם ולא מצאגו אפול לגנאי והננון ישראל‪ .‬סל חורים ותומיש המגיל נהם נעלמות‪ :‬ותרפים׳ מ מ ‪) :‬ח> אחר ישובו בני ישראל‪ .‬ובקשו את דויד סלכס לסי‬ ‫מאליהן ומגילים נעלמות ונן תרגם מנתן ן א א שעד עכשיו לא חיח סלד• ו י ם « לחם חקב״ח‪ .‬גם ב מ ה שהביא מהר״יא ז״ל מאמר‬ ‫חז״ל שהצדיקים ה ם מ״ה ה נ ה בספר הזוהר אמר ש ה ם ע״ב ל״ו ב א ‪ p‬ול״ו‬ ‫בחו״ל‪ .‬אך הכתב שנמצא בין גנזי רומי בלתי מתיישב‬ ‫שכבר עבר אותו קיץ וברוך היודע האמת‪ .‬אין בני ישראל בתשובה‪ .‬‬ ‫‪ w‬יאערפלסאפיד יהמישן מםסאיריס ומימים יכן אפיד ירד בילו‬ ‫)ש»אל א׳ כ״ג(‪ :‬ותרפים‪ . 1 1‬‬ ‫מצבת ה ל‬ ‫‪»ta*t‬‬ ‫׳ ק ‪ 1‬נ ! ‪ .‬״ ‪ t .‬רג•!‪ : ( »ftw)r‬א ו ו י י ‪ 6‬ו נ י ‪ » .‬שלא יעבדו *״ז ‪W1‬‬ ‫« ‪.‬‬ ‫ולעדץ במספרים ורמזים ה א ל ה אין לזוז מדחז״ל והגאונים שדבריהם קבלה‪. _ -‬נואל ולשבי פשע ביעקב‪ :‬ופחדו אל ח׳ ואל סובו באחריה‬ ‫‪.‬אמר י&ת ק עלי והו‬ ‫תעש‬ ‫יעת‬ ‫סבבה לעבו״ס‪ :‬ואין אפוד ותרפיס־‪.‬שזבו כני ישלאל אל ארצם יאז יכקשו את ה' לשאול ממנו צרכם ני ישיב וישרה שכינסו ביגיסס ואח לול מלכם‪ .‬ה( אחר‪ .‬ישובו בנ* ישיאל חיסים‪ .‬ו^חדו אל ח׳ ואל סובו זח בית המקדש כמת דאת אפר ההר חשיב הזח יחלבנון ‪ .‬אז יפחלי את ה׳ ואת סוכול״ללאיחפאו פיד כי יפחדו את ה׳ שלא יסיל שכינחז מכיניםם‬ ‫•»יסחדז אס סיבו שלא יאגלו השפמז סוכתו ודוגמתו ושחלו ורגזו מל כל הםיכס זנו' )ירמיה ל״נ(‪ :‬באחרית היםיה‪ ..‬מ מ ת הבעג בשומרון נמנכיישרימ י י" ‪ I‬חושים‪ .‬סם צלמים נמשים בצזלפ אלם‬ ‫ימלכלים פתילות מ״י כשוף‪) :‬ה( אל ח ׳ ‪ .‬בסו ובאו ותנו בסתם ביון ינחרו אל « ב ח׳ על דגן‬ ‫י‬ ‫ובקשי את ה' וגו׳‪ . .‬‬ ‫בתקונים‪.'u».‬אץ אפוד לאל שיחיה מניד‬ ‫‪ s ! s.‬וגס יבקשו אס מלן‬ ‫שמשיח הבא מזלמ ליל ימממו יכקשי שאלתם כי היא ימשיל בהם ילא ימליך כהם מול מלן משכם אחל לא כמו מאז שמלן מליהם‬ ‫ידכמם ושאר מלכי אפרים‪ :‬ופחדו אל ח ׳ ‪ .‬‬ ‫*‪/ .‬הלא הוא לפמיב‬ ‫)מלניס א׳ י״נ(‪ .‬אודים‬ ‫ואץ א « ד ‪».‬ופחת אל ח׳‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫היא מזבס של אבן אמס ימישיה איחה להקליכ כס למכז״ם‪ :‬אפוד‪.‬‬ ‫זעעם ואת לול מלנם זהו המשיח נמו ולול ענלי נשיא דאח ביתך דוד זה בית המקדש איר שמעק בן סנסיא אין‬ ‫‪XiTMS^SW^. .‬חח״ד אין לנו חלם בתר‬ ‫? יא‬ ‫‪?/" 1‬יי‬ ‫י‬ ‫»‪» °V‬‬ ‫ישראל • שהם נני יהולה וישראל שגלו נתחלה על כן כללם כמשמעו‪ .‬ג ל ה » » ו ) מ ־ נ ו » ג ! ‪:‬‬ ‫מהי־״י קרא‬ ‫‪ 1‬ותוסיס לשאול בחס ‪ :‬ותרפימ‪ ..‬אמ ה׳ וכז זאל סובו‬ ‫כמו וירדפו אל מדין)שוסמיס ז׳(‪:‬‬ ‫סרב יאק שם זבח לשמים אפס״כ אק מצכז ר״ל לא יפשז מצכס‬ ‫להקריב כס לפכי״ם ‪ :‬ואין אפוד ותרפים‪ .‬ליל אחר ימים רבים‬ ‫*‪.‬מלם )אין משמשת‬ ‫בשסים נאלז אמל יאק שלפיה יל״ל פם כי לא יהיה ביניהם אילים‬ ‫זמזמים לשאיל כי מתילית פליז אין סלפיס ל״ל לא יפנז אחלי‬ ‫החרסים לשאול בהם מחידוש והרבדים האלה בשורה סיכה לישראל‬ ‫םכיפי גלותם לא יפנז לא אל מכירה שרי ממלה ולא אל הפכיים‬ ‫ולא אל התרסיס א‪ 3‬שיהיו חסרים השראת סשכינס וסמזכח וסאוריס יסימיס מכ״ז לא יסיו כמכי״ס‪) :‬ה( אחר‪ ..‬זה יהיה כשוף‬ ‫הימים היא הגאולה הממירה כימי המשיח‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ה ו א לימים שלא עבדו בהם ישראל אלילים והימים שעבדו בהם אלילים יפלו‬ ‫ולא יבואו לכלל מנין‪ .‬בלוסר לאחר שיבשו ו מ « ׳‬ ‫הם צלמים ?נעשים ככוון שעה אחת העשויים לנד ומלבריס בבלות יבקשו את ח׳ בבר לחם‪ .3‬ג ף ^ ן ^ ״ ^‬ ‫י יז‬ ‫ילי‬ ‫י לי‬ ‫י לי י ל‬ ‫חעתיתת לדעת חםאםיגים בחס • וכן אגחגו חיום בזח חגלות‬ ‫!•‬ ‫״*__‬ ‫אסורה רק נאשר לנר* תורה והנה מה יעשה נמלת תרפים כל בגי ישראל ותיי ליח םלבאוגו׳.

‬ולמה סדר תחילה במלכות שמים ואח״כ במלכות בית דוד ובפסוק‬ .‬ר׳׳ל שאפילו‬ ‫בעוד שיהיה ל ה ם בשם בעלמא אבל ל א יהיה מלך בפעולותיו‪ .‬או אמר אין‬ ‫מלך ואין שר שבתתילת הימים רבים יהיה שלא יהיה בהם מלך אבל יהיה‬ ‫בהם שר אבל עוד מעט שתבטל שררת השר מהשתרר שום שררה‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬וז״ש אין מלך‬ ‫ואין שר‪ .‬ויהיה הפי׳ כדעת המפרשים ובפרט מהרי״א ז׳׳ל שאין שר משרי‬ ‫מ ע ל ה ואין מצבה לאלילים ואין תרפים לאלילים זה הכלל שיהיו קרחים‬ ‫מכאן ומכאן‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק במאמר הזה שהביא רש״י ז״ל שאמר בשלשה דברים מניינא‬ ‫ל מ ה לי‪ .‬‬ ‫וזהו וגם אני אליך כמו ש א ת אלי באותו השיעור בכוון כי הענין הזה משל ודוגמא‬ ‫לישראל כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר‪ .‬ואין שר על מלכי ישראל מזולת בית דוד שאינו מלך לפי ה א מ ת‬ ‫א ל א שר כי המלכות של בית דוד הוא‪ .‬ואין אפוד אבל ישארו עדיין התרפים וזהו‬ ‫ותרפים שישארו התרפים‪ .‬וכיוצא‬ ‫בזה היינו יכולים לפרש ואין זבח במקום הנבחר בבית הבחירה אבל יקריבו‬ ‫בבמה ומצבה ואח׳׳כ תבוטל המצבה‪ .‬תנא משום רשב״י בשלשה דברים מאסו בני ישראל בימי‬ ‫רתבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש הה״ד אין לנו חלק‬ ‫בדוד כמשמעו‪ .‬על‬ ‫ב מ ת שומרון אשר לגבוה ואין אפוד ותרפים ולית אפוד ומחוי‪ .‬אחר ישובו בני ישראל וכו׳‪ .‬ופחדו אל ה׳ ואל טובו זה בית המקדש‬ ‫כ מ ה ד א ת אמר ה ה ר הטוב הזה‪.‬ר״ל שאפילו בעוד שיהיה ל ה ם בשם בעלמא אבל ל א יהיה מלך‬ ‫בפעולותיו‪ .‬ולזה אמר‬ ‫ולא תהיי לאיש אחר וגם אני אלייך שלא יהיה לי עסק עם א ש ה זולתך‬ ‫ולא עמך כי ל א בא עליה כי ל א תותר לו רק לך אהב א ש ה אהובת רע‪.‬א ל א שקשה קצת שלא מצינו אחר החרבן מצבה וכן‬ ‫ל א מצינו תרפים אחר התרבן‪.‬על ירושלים ואין מצבה‪ .‬ואין זבח‪ .‬ומתוך דברי המתרגם נבין אין מלך ממלכי בית דוד כי ל ה ם נתנה‬ ‫המלכות‪ .‬לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך א ל א לאלהיך ראה ביתך‬ ‫דוד זה בית המקדש‪ .‬וזהו אין זבח ואין מצבה והכל לשמים כי ל א יהיה ל ה ם עם השי׳׳ת שום‬ ‫שייכות מ מ ה שיש לאיש עם אשתו ולא לאשה עם האיש ולא עם הזולת שלא‬ ‫יעבדו אלילים‪ .‬וז״ש אין מלך ואין שר שלא אמר בלי מלך ובלי שר‪ .‬א״ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל‬ ‫עד שיחזרו ויבקשו שלשתן שנאמר אתר ישובו בני ישראל ובקשו א ת ה׳ זו‬ ‫מלכות שמים‪ .‬ו א ת דוד מלכם כמשמעו‪ .‬רש״י ז״ל אחר ימי הגולה ישובו בני ישראל‬ ‫ובקשו א ת ה׳ אלוהיהם‪ .‬וכן כיוצא‬ ‫בזה ואין זבח ואין מצבה שאעפ״י שיקריבו זבח ל א יחשב ל ה ם כי זבח רשעים‬ ‫תועבה‪ .‫הושע ג‬ ‫‪SI‬‬ ‫וכמ״ש ואומר אליה ימים רבים תשבי לי לשמי ל א תזני עם זולתי ולא תהיי לאיש‬ ‫על הנביא עצמו או ל א תהיי לאיש ש ל א תתקדש לזולתו בי פנוי׳ הייתה או‬ ‫וקדושין נקראו בלשון הוייה כמו שנא׳ ויצאה והיתה לאיש אחר‪ .

‬ובזה הסדר עצמו שמסדר אותם‪ .‬וז״ש בעל המאמר הה׳׳ד אין לנו חלק בדוד לומר שלא הייתה כוונתם‬ ‫לבד להמליך להם מלך בישראל לשיהיה מלך ישראל עיקר ושל דוד טפל‪.‬א׳׳כ מאי קאמר איש לאהליך ישראל א ל א‬ ‫ע׳׳כ איש לאלהיך ישראל קאמר‪ .‬והוא מ״ש‬ ‫אחר ישובו בית ישראל ישובו דייקא‪ .‬ולהיות שמאסו בשלשתן יחדיו כמו שדקדקו במ״ש בשלשה דברים וכוי‪.‬ולפי שמתחילה מאסו במלכות שמים‬ ‫רוצה לומר בעול המצוות שהוא עול מלכות שמים כי לא יכלו לסבול עולם על‬ ‫שכמם‪ .‬‬ ‫ועוד אל טובו זה בית המקדש ניחא אבל ופחדו אל ה׳ מיותר שכבר הזכירו‬ ‫בראשונה ובקשו א ת ה׳ אלהיהם‪.‬לז״א ובקשו א ת ה׳ אלהיהם זו מלכות שמים‪ .‬‬ ‫לזה אמר ר׳ שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל ר׳׳ל אפילו סימן‬ ‫בעלמא לטובה אין מראין לישראל עד שיחזרו ר״ל שיחזרו בתשובה‪ .‬והכרח אל תקרי‬ ‫ראה ביתך דוד מנא ליה דבבית המקדש קאמר ולא על בית דוד כ מ ה דכתיב‬ ‫בית דוד דינו לבוקר משפט וכיוצא שנאמר על אנשי בית דוד לא על בית‬ ‫המקדש‪ .‬ופחדו אל‬ .‬לז״א ראה ביתך דוד לפי שדוד שמח‬ ‫בו וכאומרם בית ה׳ נלך עד שנזדרז ליסד הבית שהיסוד עיקר הבית‪ .‬וזה כוון גם כן במניין באו׳ בשלשה דברים לומר שבשלשתן‬ ‫מאסו‪ .‬ואת דוד מלכם כמשמעו שהרי אמר מלכם ר״ל שקיימו‬ ‫וקבלו עליהם עול מלכות בית דוד שהיו מכניעים אותם לעבודתו ית׳‪ .‬לז׳׳א‬ ‫ראה ביתך דוד או כאילו רצו לומר חולין הוא וביתך דוד הוא ולא בית ה׳ כי‬ ‫לזה היה שמח דוד לקראת האומרים בית ה׳ נלך שהיו מעריצים ומקדישים‬ ‫אותו‪ .‬‬ ‫אלא אין לנו חלק כלל בדוד‪ .‬וז״ש‬ ‫בשלשה דברים דדייק ולא אמר שלשה דברים מאסו רוצה לוי בשלשתן יחדיו‬ ‫מאסו ד ה א בהא תליא כי להיותם מואסים במלכות שמים מאסו במלכות‬ ‫בית דוד לפי שהיו כשרים שהרי מלכי בית דוד דנים ודנים אותם מ ה שאין‬ ‫כן במלכי ישראל‪ .‬ואעפ״י שבפסוק מזכיר תחילה אין לנו‬ ‫חלק בדוד כי סוף ה מ ע ש ה הוא ת ח ל ת המחשבה‪ .‬ולהיות בית המקדש מיחד אותם לעבודתו‬ ‫בקרבנות אשם גזילות אשם מעילות וכו׳‪ .‬הנה צריכים ה ם להיות מקובצים יחדיו‬ ‫באיש חרבו על ירכו מפחד בני יהודה ומלכם דוד פן ינקם מ ה ם על דבריהם‬ ‫אלה שאמרו אין לנו חלק בדוד וגו׳‪ .‬והכריחו אל תקרי לאהליך ישראל שלא יתכן‬ ‫כמשמעו כי אדרבה כדי להעמיד דבריהם לבטל מלכות בית דוד כמ״ש אין‬ ‫לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי‪ .‬ובזה דקדקו באו׳ אין לנו‬ ‫חלק בדוד שאפילו חלק כל שהוא אין אנו רוצים בדוד ובמלכותו כי מאס‬ ‫מאסוהו‪ .‬‬ ‫א ת לרבות מלכות שמים דהיינו עול המצוות שמתוכם נראית מלכותו בכל משלה‬ ‫לגזור עשה ולא תעשה‪ .‫‪32‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫מוקדם מלכות בית דוד אין לנו חלק בדוד איש לאהליך ישראל‪ .‬‬ ‫ונראה כי אלה השלשה דברים אחוזים זה בזה והם חוט המשולש‪ .‬ומהו עד שיחזרו ויבקשו שלשתן כי די שיאמר עד שיבקשו שלשתן‪.‬שיקבלו עול מלכות שמים‬ ‫והיינו דכתיב א ת ה׳ אלהיהם ולא כתיב ובקשו ה׳ אלהיהם א ל א א ת ה׳ אלהיהם‪.

‬וטעם ו א ת דוד מלכם זה הוא המשיח כמו ודוד עבדי נשיא להם‬ ‫לעולם‪ .‬‬ ‫ל א בית דוד בנוי מאבנים כי א ם קדוש הוא ואפילו מ ע ת היותו הר כמ״ש‬ ‫ה ה ר הטוב הזה‪ .‬ופחדו אל ה׳ שישובו במהרה בבא הקץ אל ארצם במרוצה פתע‬ ‫פתאום כדרך יחרדו כצפור ממצרים ששם כתוב והושבתים על בתיהם נאם הי‪.‬ולזה נתכוון בעל ה מ א מ ר בהביאו ופחדו אל ה׳ ואל‬ ‫טובו ולדקדק בפסוק שהוא טובו ית׳ מצד הקדושה לזה אמר ה ה ר הטוב הזה עם‬ ‫היותו הר כאמרו‪ .‬והביא מאמר חז״ל הנז״ל ואמר כי היה מלכות‬ ‫בית דוד מ צ ח למלכותו ית׳‪ .‬ודקדקו חז״ל בפסוק‬ ‫זה שמ״ש אחר ישובו בני ישראל בני ישראל דוקא לפי שהם אינם מאסו‬ ‫במלכות בית דוד ושלשתן א ל א בני יהודה והוא דקדוק נכון‪.‬ובבית שני כמו שלא הייתה‬ ‫שם מלכות בית דוד כן ל א ה י ה שם שכינה וכן באתרית הימים יבקשו א ת‬ ‫ה׳ אלהיהם ו א ת דוד מלכם ע״כ‪.‬הוא הר טוב הוא כי על כן נתאוה אליו רבן של נביאים‬ ‫מ ש ה רבינו מצד קדושתו‪ .‬ואמר כן דאין מראין סימן טוב באחרית הימים כי ל א יעשו‬ ‫כן בתחילת הימים שאילו עשו כן הנה מזה היו עאלין אבל ה ם ל א עשו כן‬ ‫א ל א באחרית הימים ולזה ת ת א ח ר טובתם של ישראל‪ .‬אחר ישובו בני ישראל שהם בני יהודה וישראל שגלו בתחילה‬ ‫על כן כללם‪ .‬ונראה כי כיון שבין העניין הקודם שזכר‬ .‬שבעוד היות מלכות בית דוד הייתה שכינתו ית׳‬ ‫ביניהם ולזה בנה שלמה בית המלך אצל בית המקדש‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק יתור תיבת אחר‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ישובו בני ישראל ובקשו א ת ה׳ אלהיהם שיתחרטו מחלוק‬ ‫הלבבות שהיה ל ה ם בסורם מאחרי ה׳‪ .‫הושע ג‬ ‫‪33‬‬ ‫ה׳ ואל טובו זה בית המקדש שזלזלוהו לומר שבית דוד הוא וחולין כדפרישית‪.‬‬ ‫והרד״ק ז״ל הביא מאמר דחז״ל הנז״ל ופחדו שיפחדו ויראו ממנו בשובם‬ ‫אליו ויקוו עם התשובה אל הטובה והנחלה שהבטיח וזה יהיה באחרית הימים‪.‬‬ ‫ורבינו סעדיה גאון ז״ל פירש ואל טובו אל כבודו כמו אני אעביר כל טובי על‬ ‫פניך ע״כ‪.‬‬ ‫והעד הנאמן על זה הפירוש שאמר באחרית הימים והם סוף נבואת הנביאים‬ ‫כמו והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ ושם כתיב וכתתו תרבותם‬ ‫לאתים וכל א ל ה לעתיד ע״כ‪.‬ועם היות שבתחלת כבושם יהיה ע״י‬ ‫משיח בן אפרים הנה יהרג ואז ישובו בני ישראל ובקשו א ת ה׳ אלקיהם ואת‬ ‫דוד מלכם ר״ל יוצא מחלציו ופחדו אל ה׳ שבימים הראשונים ל א היו מפחדים‬ ‫מהסתלקות ה׳ מביניהם ל א כן באחרית הימים יפחדו מהכעסו פן יסתלק ואל‬ ‫טובו שלא יסתלק ויפרד מהם‪ .‬‬ ‫ע ת ה ופחדו אל ה׳ ואל טובו על ה׳ השוכן בתוכו כי זה טובו של הבית הזה‬ ‫כשנשתבח ה ה ר הטוב הזה ביחוד יותר משאר ההרים להיותו קדוש ונשגב מאד‪.‬ובחרבן כתיב וישרוף א ת‬ ‫בית ה׳ ו א ת בית המלך וכשפרקו השבטים מעליהם מלכות בית דוד למלכות‬ ‫רחבעם מיד פרקו עול מלכות שמים ועשו עגלים‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל‪ .

‬לעשות משפט וצדקה ‪ .‬והוא אטרו ארור האיש אשר יעשה פסל‬ ‫ומסכה והם עושים אוח׳‪ ..‬ואומי אי ד ו ד ) ש ס ( ז ה בית המקדש‪ .‬ת״י ומולדין גני..‬גשבעי! כשקר ‪ :‬פ ר צ ו ‪ .‬או יהיה‬ ‫•ידוש דעת אלהים החקירה בידיעת אלהוהו וי׳־ת וליה דמהלכין בדחלתא ונו׳ ‪1 :‬כ> אלה יכחש‪ .‬‬ ‫הרונ נ ח ח‬ ‫כדמי ^ ר ו‬ ‫נינעיס‪ c‬בדלז‬ ‫חה‪.‬נשלטים ומשקרים כשביפתס ‪ :‬פרצו ‪ .‬עוד יעשו שישבעו‬ ‫בשמי לשקר זהו אלה וכחש ‪•. אמת ‪ .‬דן רק עני ואביון אז סוב ל ו ‪ .‬ואמר ופחדו אל ה׳‬ . בנין מנשי ונו׳ ‪ :‬ורכים ברכים ננעי‪. אסת ‪ . אמר ירמיה )ב( א ל ה ‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫נ י‬ ‫ו כ י ו ן‬ ‫נ ה נ א י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫נ ת ת י ל ה‬ ‫ע ן ש‬ ‫‪.‬‬ ‫חובין על חובין מוסיפין‪ .‬דשי הנרצחים ניגעים זה בזה כרובם ויית וחובין על‬ ‫נ כ ‪ .‬שהרי אין כארן לא אמת וגא הסל ואין מי ניתן לכ לדטת את אלהיס‪) :‬כ( א ל ה‬ ‫וכחש‪ .‬יהיה עניין‬ ‫אמצעי ביניהם והוא שיהיה ל ה ם מלך משיח משבט אפרים כנודע מדחז״ל‬ ‫וכמו שהזכיר מהרי״א ז״ל‪ . מגשי חצריהזן ‪ :‬ו ד מ י ם ב ד מ י ם נ ג ע ו ‪..‬‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪£‬‬ ‫ת‬ ‫ך‬ ‫ש י ע ש י‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב ו‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫עזרא‬ ‫יי י י‬ ‫כמו והיה באחרית היחיס גנון יהיה הר כית ה׳ ושם כתוב‬ ‫וכתתו חרבותס לאתים וכל אלה לעתיד‪:‬‬ ‫‪ • n u ^ x w w m i‬י•״* ‪.‬וכ.‬נדר עולם שעוברים על תירתי ואת דוד מלכם כמשמעו‪ .‬וכחש ועוד ככחשים באל אשר קבלו עלידיש לאלהים ‪ :‬פרצו‪ .‬‬ ‫‪ .‬ת והמשפט‬ ‫כיש •שלא יעשה הסד ‪ .‬ופחדו אל ה׳ ואל טובו זה ב י ת‬ ‫המקדש כד״א )דבריס ג ׳ ( ה ה ר הטוב הזה ‪:‬‬ ‫יד י‬ ‫י ׳‬ ‫י•‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ד )בז א ל ה ו כ ח ש ‪ .‬ופי' רב סעדיה אלה שנכנסי באלות הברית‪ .NA‬‬ ‫י• ן ! ‪/‬‬ ‫ד )א( ש מ .‫כלי יקר‬ ‫‪34‬‬ ‫תרגום‬ ‫ריב ליהוה עם־ישבי הא<ץ כי א ל‬ ‫אמת ואץ־חסד ואיךךעת אלהים‬ ‫בארץ‪ :‬אלה וכחשוךצחוגנב‬ ‫נ‬ ‫י־״ש‪• vmp.‬וכבר אמרו המקובלים ז״ל‬ ‫שירבעם בן נבט בעצמו ה ו א אשר יהיה משיח בן אפרים ויהרג לכפרת נפשו‬ ‫על העגלים‪ .‬אשר המקים יחימז טס ישראל יושכי הארז‬ ‫וכאלו יאמר הלא נתת• להם הלורןט׳׳מ שישתפו אלי והואיל‬ ‫ואינם שומטים מה להם לבנת בארן‪ :‬כי אי.^שןוגנכן‬ ‫פרצו‬ ‫(‬ ‫רש״י‬ ‫םהר״י ק ר א‬ ‫מ ל תירוש ועל יצהר יעל בני צאן יבקר וגי׳‪ .‬ובין הענין המאוחר‬ ‫שאמר ישובו בני ישראל ובקשו א ת ה׳ אלקיהם ואת דוד מלכם‪ .‬הדני לבסיך לס טר שנגטי דמיהליג‬ ‫כלי יקר‬ ‫כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר וכר‪ .‬וכןלאיםד ולא יספר כסי שפירשנו‪ :‬ואין דעת אלהים בארץ‪ . .‬־ ׳יגל‬ ‫ם י ‪a‬ם‪. ו ‪ .‬ר״ל פרצי גדר ימשמרת התירה ‪ :‬ודםים ‪ .‬יושבי ארץ‬ ‫"״‪r‬‬ ‫=‬ ‫י״יאל יין לי‬ ‫עדקה ומשפט ובזר• התגתי להם שיהיו עיני כה טראשית השנה‬ ‫ע ב ה ש‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫‪/‬‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫‪.‬י ‪:‬‬ ‫ת ״ א אלכ‬ ‫י‬ ‫וןדנ ןור טלי.‬יותר על הראוי וכי שאינו עושה הא‪1.‬ע ם י ו ש ב י ה א ר ץ ‪ .‬מגזרת‬ ‫הריג א ה‬ ‫דייי י ר ו ג‬ ‫‪ . שאין חסד כי חסד הוא יתרון הסובר‪ .‬ומשיח בן דוד יהיה דוד מלך ישראל חי וקיים‪ .‬א‬ ‫י א ם‬ ‫י ש‬ ‫ע י ש ד‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫י א ס ל חל ר‬ ‫ד י י‬ ‫י א כ‬ ‫ח‬ ‫מצודת‬ ‫נ ת נ ו‬ ‫ו ז ו א ר ז‬ ‫מצורת דוד‬ ‫ציון‬ ‫ד )‪ o‬אלה ‪ .‬מנין שבישי.‪ :‬וכחש ‪ .‬שר ג‬ ‫חסידיך לי י‬ ‫השמיפ בשר‬ ‫מאכל לעוף‬ ‫ועריקים היו בהם אכל מעמיס והיו גחבאים ממני הרוב שהיו רשעים כסי שסירש בשפר ירביהו‪ :‬אין אשת‪ .‬מנין שכר ד ) ‪ ( 6‬כ• ריב ל ה ׳ ‪ .‬כלומר הםינשבעים ואין באמה י ישיבו מ י ישראל ובקשו את ה ׳ אלהיהם זו מלכות ש מ י ם‬ ‫אם כחש ‪ :‬מרצי‪ .‬הלא היא הדעת אותי נאש הי‪ .‬פרצי הנדר ומשטרת התורה והרבו‬ ‫לעשות עבירות ויית ובולד•.‬אמר רב שמעון ב ן מ נ ס י א א מ‬ ‫מראיןסימן סוב לישראל מ ל • שיחזרו ויבקשו שלשתן א ח ר‬ ‫תראי ונהרת יפחי ™ = ל י ' ? ־ ו " י י י־ ‪ 1‬־‬ ‫ד )ב( א ל ה ‪ .• 0‬וורד מ‬ ‫פריצים‬ ‫'‬ ‫!**‪ * °‬ק‬ ‫אתי נבלת עבדיך ־‬ ‫י‬ ‫אחרר •‪.‬ולפי משמעו הרצו הגדר והרבו שפינת דמים ע ד שנוגע דם הרוג זה בדם ח ט ר ו ‪:‬‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫סי‬ ‫פ‬ ‫ח י ל‬ ‫‪E‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ו ד פ י ם‬ ‫ם ג ו ת י ‪:‬‬ ‫ם מ‬ ‫ב ד ט‬ ‫ע‬ ‫ש ה י ב ו‬ ‫כ ל י מ‬ ‫מ כ ל‬ ‫ל ש פ‬ ‫אבן‬ ‫רד״ק‬ ‫י‬ ‫שימהרו‬ ‫הגדולה‬ ‫פולחנא‬ ‫אני אענ‬ ‫לדברי תוכחה לאותו הדור‪ :‬עם יושבי הארץ‪ .‬אץ עושה אסת‬ ‫ואין סדגר אםת ‪ :‬ואין ח ס ד ‪ .‬שקר ‪ :‬פרצו‪ .‬כל שב.‬לשין פעול‪ .‬כמו אביך‬ ‫הלא אכל ושתה יעשה משפם וצדקה אז טוב לו‪ .‬שנועה ואת אלית מגזרת אלה ‪ :‬פ ר צ ו ‪ .‬לזה אמר אחר שיתאחרו עוד מצד העניין שיהיה‬ ‫בין השני קצוות א ל ה שיהיה מלך אך ל א מבית דוד ויהרג ואז אחר המלך ההוא‬ ‫בראותם ש ל א הצליחו אז ישובו בני ישראל ואעפ״י ש ה ם ה ם שמרדו במלכות‬ ‫בית דוד ובקשו א ת ה׳ אלקיהם ו א ת דוד מלכם‪ .‬היא א״י שהשם ב ח ר‬ ‫והנכון •יושע י»ארץ שלו כמו ומארצו יצאו‪:‬‬ ‫אני אעשה עםהם בהפך םה שהבםחתים והסתרתי פני מהם‬ ‫ותאכל הארץ ואמלל כל יושב בה כי אי.

‬על בן ובר‪ .‬ורש׳׳י ז‪-‬ל א ל ה וכחש‪ .‬והרי אמר ירמיהו‬ ‫)מאדם( ]מעוף השמים[ ועד בהמה נדדו ]הלכו[ ואחז״ל נ״ב שגה שלא עברו בה‬ ‫אפילו עופות כמנין בהמה נ׳׳ב‪ .‬יאםפו‪ .‬‬ ‫וכחש‪ .‬יזערון מן קדם חוביהון‬ ‫לשון כליון במו אסף אסיפם ע׳׳כ‪.‬שבועה ו א ת אלות מגזרת‬ ‫אלה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל‪ .‬תאבל הארץ‪ .‬חסר(‬ ‫א־ג‪ .‫הושע ד‬ ‫‪35‬‬ ‫ואל טובו לחז״ל שהרשעים יפחדו אל ה׳ והצדיקים יפחדו א ל טובו כאדם‬ ‫שעשה שירות למלך ועתיד ליתן מתן שכרו שהוא מפחד על אופן הטוב ההוא‬ ‫ומהותו כי לא‪).‬שמעו דבר ה׳ וכו׳ אלה וכו׳‪ .‬תאבל הארץ‪ .‬ועוד מכחשים באל שקבלוהו לאלוה‪ .‬יכרת ממנה‬ ‫כל היושב בה עם חית הארץ שגם ה ם יכרתו אחר שתהיה הארץ חרבה מבני‬ ‫אדם וחית השדה אמר על הגדלות בישוב או אפילו על הגדילות במדבר כי‬ ‫אפילו המדבריות ל א יבואו בארצות החרבות א ל א כשיש איזה ישוב קרוב אל‬ ‫המקום התרב כדי שימצאו זרע ופירות לאכול ופרחי אלגות‪ ..‬ורבינו סעדיה ז׳׳ל פי׳ אלה‪.‬‬ ‫שעוברים אלות הברית ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה והם עושים אותם‪.‬פרצו‪ .‬‬ ‫וגם דגי הים יאספו שנתקללו בסיבתם אף דגי הים והם אשר בים ארץ ישראל‬ ‫שבעון יושביה יקוללו אשר ביבשה ובים‪ .‬וכן אמר ירמיה אם יש עושה משפט וצדקה ואסלה לה׳‪.‬אלה‪ .‬פרצו‪ .‬פרצו גדר התורה‪ .‬עם יושבי ה א ^ היא ארץ ישראל שהשי״ת בחר בה‬ ‫והנכון יושבי הארץ שלו כמו ומארצו יצאו‪ .‬ואמר אין א מ ת וכ׳׳ש ואין חסד שאנשי חסד יותר משובחים‪..‬נשבעין‬ ‫בשקר‪ .‬ודמים בדמים כדרש״י דמי הרוג זה בהרוג זה‬ ‫עעו‪ .‬וכיון שהם‬ ‫עושים בהיפך א ל ה וכתש וכר אף אני אסתיר פני מ ה ם ותאבל ה א ‪ p‬ואמלל‬ ‫כל וכו׳ כי אין אמת‪ .‬‬ ‫ומ״ש דוד נתנו א ת נבלת עבדיך וכו׳ כשרים היו בהם ונחבאים מפני הרשעים‬ ‫שהיו המרובים‪ .‬ואע״פ ש ה ם איגם בכלל חורבן ואמר‬ .‬ת״י ומולדין בנין מנשי חבריהון‪ .‬‬ ‫והוא ע״ד אשר ל א ימד ולא יספר שהוא זו ואין צריך לומר זו‪ .‬ודמים בדמים‬ ‫כנז״ל‪ .‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל יושבי הארץ ארץ ישראל שהרי ל א נתתיה א ל א על תנאי‬ ‫שיעשו בה צדקה ומשפט ואז יהיו עיני ולבי שם כל הימים‪ .‬ושבעה שנים גפרית שרפה כל א ‪ p‬ישראל‪.‬והדין עם יפת‬ ‫שכן אחז׳׳ל‪.‬כמ׳׳ש ירמיה דן דין עני ואביון ה ל א ה י א ה ד ע ת או יהיה ד ע ת אלי״ם‬ ‫התקירה בידיעת אלהותו‪ .‬מגזרת פריצים‪ .‬על כן‪ .‬ודמים בדמים עעו‪ .‬ארץ ישראל תחרב‪ .‬למ״ד אומלל כפולה וטעם בחית השדה ובעוף השמים שלא‬ ‫ימצאו מ ה יצודו והעד וגם דגי הגים יאספו ימותו‪ .‬ואין ד ע ת אלי״ם‬ ‫בארץ‪ .‬א ל ה ושנשבעו לשקר‪ .‬תחרב ויגדל האבל בה‪ .‬חובין על חובין‬ ‫מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד ע ו ע דם הרוג זה בדם‬ ‫חבירו‪ .‬ויפת אמר כי אלה‬ ‫רעים מדור המבול כי דגי הים לא מתו וזה דרך דרש ע״כ‪ .‬ואומלל כל יושב בה‪ .

‬במה שבין אדם לחבירו אמר אין‬ ‫א מ ת שלא ידברו א מ ת ואין גמילות חסדים זהו ואין חסד‪ .‬‬ ‫ואפשר עוד שאמר שבעבור ששלמות האדם הנה הוא להיותו שלם במה‬ ‫שבין אדם לחבירו ובמה שבין אדם למקום‪ .‬ולפי שאין מוכיח ל ה ם לז״א‬ ‫שהוא ית׳ בעצמו יוכיח ויריב עמם‪ .‬ועל המין השני ואומלל כל יושב בה כ ע ד המין השני עונש‬ ‫על מ ה שבין אדם לחבירו‪.‬כי לא‬ ‫היה מכיר איש א ת אביו באמת ולא מי הוא בנו או קרובו כי היו פרוצים‬ ‫בניאוף ובעדיות איש איש א ת כל שאר בשרו היו נואפים‪ .‬לכך אמר על שלשה א ל ה אין א מ ת שהוא‬ ‫התכלית ה ר א ש ^ ואין חסד התכלית השני ואין ד ע ת אלי׳ם על השלישי ואמר‬ ‫בארץ לפי שהיו א ל ה כולם בענייני מ כ ת הארץ ותלויות בארץ ישראל ואח״כ‬ ‫זוכר המצוות המיוחדות לאנשים בתובת הגוף‪ .‬וכעד מ ה שבין‬ ‫אדם למקום אמר ואין ד ע ת אלי׳ם בארץ כי ל א שתו אלי׳ם ל ע ד ם בשום‬ ‫דבר‪ .‬והתכלית הג׳ להיותן מצוות משפט אלהי הארץ וא׳׳א‬ ‫שיתמידו בה אם ל א ישמרום‪ .‬ואמר שהבן ל א יכיר א ת ה א ב ולא ה א ב א ת הבן האמיתי ויהרגו‬ ‫זה א ת זה תהו דמים בדמים נגעו תולדת הניאוף‪ .‬תהו כי ריב לה׳‪ .‬וזהו דמים בדמים‬ .‬מאמר וניאוף ה ל א הוא‬ ‫שיהרוג האדם א ת דמו וקרובו ה א ב א ת הבן והבן א ת ה א ב האמיתיים שהרי‬ ‫אינו יודע ולא מכירו‪ .‫‪36‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫בי גם בם הייתה הקללה שנאמר ל א תזרע ולא תצמיח וכו׳ וכן בים שלא‬ ‫יעלו הסלעים עשבים כדי שירעו שם הדגים ע״כ‪.‬ואמר א ל ה וכו׳ וכחש וכו׳‪.‬ולפי שיש למצוות ה ה ם ג׳ תכליות‬ ‫ה א ח ד אשר יורה שהשמיטה תורה על חדוש העולם שיורה על חדוש העולם‬ ‫והיובל שיורה על ימות ה׳ או על מתן תורה שהיה לחמשים יום לצאתם‬ ‫ממצרים‪ .‬כי המצוות התלויות ב א ‪ p‬כגון תרומות ומעשרות ושמיטות ויובלות‬ ‫והוא מ״ש כי ריב לה׳ עם יושבי הארץ‪ .‬ואמר אין א מ ת ואין‬ ‫חסד וכוי‪ .‬ובעד אין א מ ת אמר ונאוף פרצו ודמים בדמים עעו‪ .‬‬ ‫אבל חזר והוכיחם על ש׳׳ד ורצוח ועל היותם שטופים בזמה שאמר ונאף פרצו‬ ‫שפרצו כל גדר ולא חששו ל א ש ת איש וכמ״ש המתרגם ומולידין בנין מנשי‬ ‫חבריהון‪ .‬נתן העונש על המין הראשון על‬ ‫כן תאבל הארץ‪ .‬וכמו שכתב הרב המורה בטעם המצוות‬ ‫ה א ל ה שבכך נצטוו‪ .‬ואחר שזכר שני מיני העונות ה א ל ה ואם אותם התלויים‬ ‫בארץ ואם אותם התלויים באנשים אלו באלו‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל בני ישראל כלל יהודה וישראל‪ .‬‬ ‫ואמר דמים בדמים שאם הוא על שפיכות דמים מיותר שכבר זכר ואמר ורצוח‪.‬והתכלית השני כדי שתהיה תבואת המעשרות חסד ורחמים לעניים‬ ‫ולאביונים והכוהנים הלויים להענקתן‪ .‬כי הגמילות חסדים שהיה ביגיהם היה רצוח וגנוב >‪1‬היו רוצחים כדי‬ ‫לגנוב ממנו‪ .‬ועל זה אמר עוד א ל ה וכחש כ ע ד מ ה שאמר ואין דעת אלי׳ם ב א ‪p‬‬ ‫כי א ל ה וכחש ר״ל נכנסים באלות הברית בארור האיש אשר יעשה פסל‬ ‫ומסכה וכן וכחש כיחשו בה׳ ויאמרו ל א הוא וכעד מ״ש ואין חסד אמר ורצוח‬ ‫וגנוב‪ .

‬וכעד כבד א ת אביך‬ ‫וכו׳ שהוא גמילות חסדים להוריו אשר ילדוהו אמר ואין הסד‪ .‬ועוף השמים אמר על הגוי מרחוק שנאמר בקללות ישא ה׳‬ ‫עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר‪ .‬ולפי זה ל א אמר יאספו על דגי הים כי אם‬ ‫על בגי אדם שיאספו כאסיפת דגי הים ע״כ‪.‬או אפשר שאמר ודגי הים‬ ‫יאספו ע״ד מ״ש חבקוק ותעשה בני אדם כדגי הים שאמר שמהם יהרגו ע״י‬ ‫חיית השדה ובעוף השמים והשאר יגלו בגלות ויאספום כדגי הים ברשת האויב‬ ‫להגלותם‪ .‬ובמקום אלו העבירות החמורות‬ ‫ל א הוצרך להזכיר ל א תחמוד הקלה‪ .‬ולרמה אל סנחריב ואל נבוכדנצר אמר כאן‬ ‫הנביא בחית השדה ובעוף השמים בלשון יחיד‪ .‬וגם שבכלל הגניבה והניאוף היא החמירה‬ ‫שחומד ממון תבירו ואשתו‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שיושב ה א ‪ p‬אמר על הדברים ומנהיגי הדור שהם הם העוסקים‬ ‫בישובה של א ^ ולז״א שמעו נא דבר ה׳ בני ישראל והטעם כי ריב לה׳ עם‬ ‫יושבי ה א ‪ p‬ופן יקרא אסון ליושבי ה א ‪ p‬ה ם הגדולים המנהיגים‪ .‬וכן או׳ וגם דגי הים יאספו‬ ‫אמר על תיילות הרומיים שהתריבו בית שני כי מפני שהיו לאומים ועמים‬ ‫שונים שנאספו מפה ומפה המשילם לדגי הים יאספו‪ .‬‬ ‫והם משל אל האומות וכן אמר הנביא הזה למעלה ואכלתם תיית השדה‬ ‫רמז אל האוייבים‪.‬‬ ‫וכעד לא ת ש א אמר א ל ה וכעד ל א תענה ברעך אמר וכחש‪ .‬אמר‬ ‫ואין דעת אלי׳ם בארץ כלומר שלא היו מורים שהשי׳׳ת ברא א ת הארץ‪.‬‬ .‬ואולי רמז הנביא כאן לעשרת הדברות כי כ ע ד אנכי ולא‬ ‫יהיה לך וכו׳ שה׳ אלי׳ם א מ ת הוא אומר אין אמת‪ .‬ובעד זכור‬ ‫א ת יום השבת שהוא לברכם כי ששת ימים עשה ה׳ א ת השמים וכוי‪ .‬ובעד‬ ‫לא תרצח אמר ורצוח וגנב כ ע ד לא תגנוב וסמך וגנוב אל ורצוח שכן דרך‬ ‫לרצוח כדי לגנוב‪ .‬אמנם אם לא ישמרוה ויהו כסוס כפרד אין הבין יהיו כעם הדומה‬ ‫לחמור לז׳׳א ואומלל כל יושב בה בענין הנפש‪ .‫הושע ד‬ ‫‪7‬ב‬ ‫ע ע ו לשץ נגעו הוא עניין הקרובים ושאר בשר שהיו נוגעים איש בשאר בשרו‬ ‫בניאוף הנד‪ .‬ואמר שבעבור א ל ה העבירות תאבל הארץ ואומלל‬ ‫כל יושב בה והכריתה תהיה בתית השדה כלומר ע׳׳י שתשכלם חית השדה‪.‬ואמר על נבוכדנצר עלה אריה מסובכו וכו׳‬ ‫ואמר יחזקאל הנשר הגדול וכו׳‪ .‬ולז״א ואומלל לשון הכרת כי‬ ‫הכרת תכרת נפשם עם חית השדה ועם עוף השמים כמות זה כן מות זה‬ ‫כי מקרה א ח ד לאדם ולבהמה‪ .‬והנה סמך‬ ‫וכחש לאלה לפי שהעד שקר ישמע קול אלה ועכ״ז יכתש ולא יודה‪ .‬והדרך השני שהאומה הנבתרת תזכה לחיי העה״ב באמצעות התורה‬ ‫האלהי״ת‪ .‬וכפי זה הפירוש זכר הנביא באן שלש עבירות החמורות ע״ז‬ ‫וש״ד וגלוי עריות‪ .‬וכעד לא תנאף אמר ונאוף‪ .‬לכך ראוי‬ ‫שתשמעו דבר ה׳ בני ישראל כי א ש מ ם על העם ה א ‪ p‬אשמם בראשיהם וקולר‬ ‫תלוי בצואר הראשים‪ .‬ז״ש כי אין א מ ת וכו׳ ואין דעת אלי״ם ב א ‪ p‬שהם‬ ‫עם ה א ‪ p‬ודלת ה ע ם והאשם תלוי ביושבי ה א ‪ p‬שאם הגנה חרבה ה א ש ם‬ ‫בראש הגנגים הוא‪.

‬ואמר בחית השדה ר׳׳ל שאעפ״י שכתוב‬ ‫אדם ובהמה תושיע ה׳ ואחז״ל אדם בזכות בהמה תושיע ה׳‪ .‬כי הראוי ו ה א מ ת לאדם הוא להיותו גר בארץ‬ ‫הגשמית ותושב בעולם הרותני כי שם דירת קבע‪ .‬לזה אמר כי אין א מ ת זו תורת א מ ת כמאמר הנביא על מ ה‬ ‫אבדה הארץ ויאמר ה׳ על עזבם א ת תורתי‪ .‬‬ ‫ועל עמוד העבודה שהוא עבודת הקרבנות להודיע שיש אלי׳׳ם בארץ מתהלך‬ ‫בקרב מחנינו והיה מתנינו קדוש‪ .‬בזה שמעתי מפי החכם השלם כמה׳׳ר‬ ‫אלעזר בר יותי ז״ל תושב טבריה שאמר שרבוי הנאוף יחייב בטבע שאם‬ ‫יבעול האדם בעילות הרבה יצא ממנו דם במקום שכבת זרע‪ .‬ז׳׳ש‬ ‫כאן ואומללו כל יושב בה כל לרבות הבעלי חיים והעופות אשר אין להם‬ ‫בחירה‪ .‬וז״ש ונאף פרצו ודמים‬ ‫כ״כ בפריצות עד שדמים בדמים עעו‪ .‫‪38‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫או אפשר אמר עם יושבי הארץ שהריב לה׳ הוא עם אותם שהם יושבי הארץ‬ ‫היושבים בקבע בה ובעניינה‪ .‬ואין חםד שהוא עמוד שלישי‬ ‫שהעולם עומד עליו ה ל א ה ם תורה וגמילות חסדים ואין א מ ת ואין חםד‪.‬עכ״ז יהיה אומלל להיותו יושב בה ובקרבה יקבל הי־ומאה וג״כ יקבלו‬ ‫העונש‪ .‬ולז״א כי היו כ׳׳כ פרוצים בעניין השבועות שהיו מקדימים ה א ל ה‬ ‫להכחשה כדי שלא יהיה הדבר תלוי כדי לפשר ביניהם וכיוצא‪ .‬והוא מ׳׳ש דע׳׳ה גר אנכי‬ ‫בארץ ולא תושב ולזאת אל תםתר ממני מצוותיך כי לי יאותו כיון שאיני אחוז‬ ‫בחבלי בוז ההעדר ולהיות ראש לכל שלמות א מ ת ה של תורה כי הוא מקור‬ ‫כל השלמיות‪ .‬וכן החיות‬ ‫והעופות היו מתפעלים מהטומאה ההיא עד שהיו נזקקים לשאינם מינם‪ .‬ומדוקדק לשון עעו‪ .‬אמר כי לא‬ .‬לז״א ואין דעת אלי״ם בארץ כולל שני עניינים‬ ‫יחד סיבה ומסובב הסיבה שאין בני האדם יודעים א ת האלי׳׳ם והמסובב הוא‬ ‫גם הוא שאין דעת אלי״ם בארץ שבארץ שכביכול סלק ידיעתו ית׳ וית׳ מן‬ ‫הארץ לרוע מעשיהם‪ .‬ז״ש אלה‬ ‫וכחש שלא אמר כחש ואלה‪ .‬ז״ש כל יושב בה בה דייקא ואמר בחיתה שדה ־בו׳ כי רבים ה ם‬ ‫אשר נדדו הלכו ככתוב נדדו הלכו‪ .‬וכן ה א ש ה‬ ‫אם תבעל פעמים רבות זו אחר זו תהיה שופעת דם‪ .‬ואמר על כן תאבל הארץ לשון אבלות ראויה‬ ‫להתאבל על כל יושביה שימותו‪ .‬והסיבה כנז׳ אז יהיה אלה‬ ‫וכחש‪ .‬וכיוצא בזה נוכל לפרש ואין חסד שאין השי׳׳ת עושה‬ ‫ע מ ה ם חסד ולא א מ ת כמו ועשית עמדי תסד ואמת‪ .‬ואמר ואומלל כל יושב בה שלהיות הניאוף‬ ‫פועל טומאה בגוף הארץ וכמו שבררתי בסדר נח והוכחתי מפסוק כי רבה רעת‬ ‫האדם בארץ שמסיבת הטומאה הרצוצה ב א ‪ p‬רבה רעת האדם עליו‪ .‬ולפי שהגנוב הוא לגנוב‬ ‫ולכחש ולהשבע על ה ה כ ח ש ה כמ״ש התורה לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשבעו‬ ‫בשמי לשקר‪ .‬רוצה לו׳ דמים היוצאים מן האיש עם דמים‬ ‫השופעים מן ה א ש ה ע ע ו דמים בדמים ולא זרע מן איש ולא מן ה א ש ה ע״כ‬ ‫דבריו ז״ל‪ .‬ואמר אלה בחו׳׳לם לשון מקור על רבוי האלות‬ ‫אל ה ה כ ח ש ה ואמר ונאף פרצו גו׳‪ .‬וידוקדק בזה שלא אמר ואלה בתוספת וא׳׳ו מוסיף על עניינים ראשונים‬ ‫כי הראשונים עונשים ומסובבים ופסוק אלה סיבות‪ .

.‬ואם ועא מוכיחם חס נפ כן יוכיי* אותו‪ .‬‬ ‫אך וה אינו למעס אבל הוא •לאמת הדבר כמו אך עעםי ובשרי אתה אך לשקר שמרתי‪ .‬את ‪) p rsrrp »»p‬ימים »‬ ‫‪ :‬ימלס ‪wa.‬אסר כגנד ישראל בעבור‬ ‫‪. « . A .‬כמ״ש)בעמוס ז׳( שאמר עמום חחח ולך! כרה לך אל ארץ יחידה יאכל ‪ cr‬לחש ושס‬ ‫תגכא ‪ .‬״!‪.‬״‬‫להוכיח הכהן כי גם היא רע מעללים כאשי י‪ ' ?°‬י ו המדברות בסקיסית חישיב החרבים אס לא יחיח בסקגחס‬ ‫כמרירי כהן‪) :‬ה( וכשלת ‪ .‬תהרב ויגדל האבל בה‪ :‬יאשפו‪ .‬וסח שאמר דני חים והס אינם בכלל חורבן הארץ כי בים שוכנים יאסי־ כי נס ביס חיתח חקללח שנאסר לא תורע ולא‬ ‫העסיח ולא יעלח בח כל עשב‪ .‬מאפר המקים אל הנכיא ה » כג•‬ ‫ספן המה כפלת ק־מ שהיי פליכים פס אהלן הכהן זאמלי כמיכימים ימליפ ספנש* תו׳ והאס פסו הרפ‪) :‬ה( וכשלת חיים‪ . .‬והדוםימ לחמ‪ .‬עגין השמשה כמו אכלס נכלה סאת‬ ‫)ישפיה גיד(‪ :‬ואסלל ‪ .‬בחית השדה ובעוף השמלם וגם־ךגי‬ ‫» ™ ה‪:‬ם‪:‬אספו‪ :‬י אך איש אלץדב ואל־‬ ‫י ״ מ ן י ^ י ו כ ח איש ועמך כמךיבי כהן‪:‬‬ ‫היום וכשל גכד^ביא ע&ןז‬ ‫^ ‪• ^ r .‬אךץ ואמלל ויל־יושב בה‬ ‫?«‪W‬־‪ s.‬ובוית‬ ‫לא מתו ו!ה דרך לרש‪) :‬ל( אך‪ .».‬מם הכהן הגליל שהיה בימי ישוב כסי שאסר ורבח עליך חיח חשדה ‪ .‬חמרה כך שדמי של ‪ m‬ח י ת נוגע גיסושל זח חריג‪) :‬נ( בחית‬ ‫קלם היביהין לשין כליון כמי אסף * ״ ־ י י י ׳ ח״{ ־‬ ‫מן‬ ‫)ד( אך איש אל ירב‪ .‬אלא‬ ‫אומלל כל יושב בה ובי״ת בחית השדה ובעוף השמים ר״ל אעפ״י שהיושב בה‬ ‫יושב בחברת השדה ובעוף השמים כאמור‪ .‬כאמה‬ ‫ביס איש אל ילינ מס חנילי יגא ייכיחגי כי כילם פושיס הלה ימה‬ ‫להם להיכיח לזולתם‪ :‬ועמך‪ .‬כמשיני נבול‪ .‬יכלו‬ ‫ויסיחו‪ .‬וזח ביס‬ ‫ארץ ישראל שהיחד‪ .‬י י ״ » יי‪.‬וכן ביס לא יעלה בסלעים אשר ביס ונס בקרקע חי‪ 0‬עשב ת ם ה שסתם ירעו הדנים ‪ .‬ולפי שגבול ארץ ישראל במערבה‬ ‫הוא הים לזה אמר וגם דגי הים יאספו לשון אסיפת עם להגן כדפרישית‪.a‬‬ ‫מ צ י ה כ ה ן ג‬ ‫ת‬ ‫ת נ ב‬ ‫מ‬ ‫שר‬ ‫ח ס‬ ‫‪n‬‬ ‫פ‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫‪0‬‬ ‫שי ‪ .‬קדושין ׳< ‪6‬ם»יח ייייג• י»ן‪ .‬וביית כחית ובעוף ו״ל כי נס בחם תהיה הכריתה ‪ :‬וגם דגי חים יאסאו‪ .‬רבי יוסי אוסר שבע‬ ‫שנים נתקיים בה נפריח וסלח שריפח כל ארצח‪ .‬אסר איש אל‬ ‫ייב ואל יוכח הכירו על רשעו כי לא יועילנו כי נס ודא עישח רע כמוהו‪ :‬ועמך כמריבי כהן‪ .‬או פירוש כי הכהן רע כםוהם‪ .‬ויש מפרשימ כסריבי‬ ‫כה.‬אתם מתרין בנביאיאמח שלא אסת איש אל ירנ מיכח איתני‪ .‬א‬ ‫ובית כסלכח הוא ן הנמך כסריבי כחן‪ .‬‬ ‫גם יתכן כי אף חיית חםדבייות בגלל כי לא חב א חיח‬ ‫״״״‪.‬וכענין זח נאסר בנבואת‬ ‫ירסיהו םעוף השסיפ ועד כחםח נדת הלכו ויתפרש נפ כן על אחד סשני חאנים‪ .‬כיף כמריבי לאסת הדבר כפו כיף‬ ‫השבעה לי כיום‪ .‬הכמת הארן ויכלח כל סיושכ‬ ‫בה גה נמית וגי׳ שהיה הכרישה יגם מ י הים יאכדי ילא תשאר‬ ‫מה באלן יהיא מנין גיומא והפלגה ‪) :‬ו( אך איש וגו׳‪ .‬״״‬ ‫‪.‫‪39‬‬ ‫ועשע ד‬ ‫תת״‬ ‫‪ :‬נ על־כן‬ ‫‪$‬י ^ ™ ‪ tffc‬ןןקים בךמים‬ ‫?‪ S'SffC‬האבל ל‪.‬תחריב והשחית ארץ‬ ‫«^^ ‪^^^L‬השמים ש^ ימצאו מה יצודו והעל ונם לגי הים יא‪ °‬י‬ ‫בחיה השדה ובעוף חיאמים‪ .‬לא ‪ .‬ובאמרי ובעוף‬ ‫השמים כי ריב חעיפוח לא ישכנו במדבר כי אפ במקומות‬ ‫הישיב שיסעאו זרע ופירוח ופרחי חאילגות‪ .‬״*‪r‬‬ ‫סמר‪ . •».‬אל לא‬ ‫ל‪ .‬כתרניםו מ ס ך ג»ן‬ ‫«‪«r‬‬ ‫‪ .‬או נאסר עוף חשסים על דרך גחםא לחפלנת הדבר‪ .‬אק איש שיריב אסר או תער־ח אינו ר״ל חסדגדיית אלא חבחסח הגדלה כישיב עם‬ ‫יוכיחנו ומשפט הכהגים היה להוכיח לישראל ועתה שבי ה בגי ארם והיא גק^אח חיח כמו שאסר ואת החיה אשר תאכלו‪.‬כצן עם מלפיהין שהכהנים היי מי הוראה שנאםר כי שפתי כתן ישסרז דעת והירח יבקשו ספיחי‪:‬‬ ‫כמ״ש יורו משססיך ליעקב )לברים ל״ג( ‪) :‬ה( וכשלת )ח( וכשלת חיום וכשל גס נביא עסך לילח‪ . 0‬׳‪ : o I‬פייגל י!*ין ‪ .‬וביפן הזח חעמ מריבים את הכהן כי לא די שלא יקבלו תוכחתו אלא הס סריביפ וסיכיחיפ זיתו על‬ ‫דדך שאמרו דור ששופמ שופטיו‪ ..‬ובית אל לא תוסיף עוד להגבא כי מקדש סלך היא‬ ‫א ל‪ .‬פנין כליפה כפי כי אמלל אני)ההלים זי(!‬ ‫יאספו‪ .‬אסר חכחן חיח לו להודית ילחריב ולהיכיח חעס כסי שאסר יירו משפםיך‬ ‫ליעקב ובאת אל הכהן‪ . .» *p‬׳‪»*»»r‬גס ‪: J‬‬ ‫(‬ ‫•‬ ‫קידושי‬ ‫םהו־יי קרא‬ ‫קמי! "‪P‬‬ ‫רש״י‬ ‫)ג( האכל ‪ .‬למ״ל אומלל ככול וסעם בחית השלה ונעוף חובק סיסיפין‪ u<:‬על כן האבל הארץ‪ . . כעדת קרח שעריןרי והריבו על הכהונה ויית ברם על דאסרין ונר ‪< :‬ה> וכשלת היום‪ .‬פתרק וכשלת‬ ‫רד״ק‬ ‫אכן עזרא‬ ‫)ג( על כן‪ .‬חם חכחנים שחיי מרים אית‪ 0‬את ישראל!‬ ‫כסריבי כהן‪ .‬עם חית חשדה ואיף השמים כי‬ ‫״ ‪t‬‬ ‫‪!.‬‬ ‫ס״י כלם !"‪ Y‬כאפס יק אן פצעי יגשלי ‪6‬יוה )כראשיס כ״פ(‪:‬‬ ‫זה כלפי הדיג וה ‪) :‬ג( תא‪-‬ל‪ .‬דכתיב ייאסר אסעיח אל‬ ‫יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם‪ .‬אך סוב לישראל אלחים ‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ימותו ויפת אמר בי אלה רעים מלור המבול כי לגי הים אתר שתחיה ‪ ifim‬חרבה יכרת ססגח אדם ובחסח‪ .‬ז‪.‬לק םכפ<‬ ‫כלי יקר‬ ‫תושיעם לשלא יאומללו כל יושב בה עם היות ישבתו בחברת ח י ת השדה ועוף‬ ‫השמים וגם שיאספו כל דגי הים ע מ ה ם ל א יועילו להגן בעדם או לבדה‪ .‬ה‬ ‫מצודת דוד‬ ‫‪S‬‬ ‫י י י י י י‬ ‫ע מ‬ ‫נמודתציון‬ ‫םגלר ‪) :‬ג( תאבל ‪ .‬ף ל‬ ‫‪ . .‬‬ ‫‪TO‬‬ ‫^‪« »™S‬‬ .‬פנין כליון ואכריז כמי אסף אסיפם)ילפיה מי(‪) :‬ד( אך‪.‬אל‪.‬ובדברי רז״ל רבי יהודה איפר גיב שבה לא‬ ‫עבר איש ביחודח שנאמר על חחרים וגו׳ סעיף חשפיפ ועד בחםח נדדו חלכו‪ .‬בארץ קללה האל ית׳ בעון יושביה ביבשח ובים וח״י ואף מני יסא ת ר ‪ :‬יד> אך איש אל ירב ועל יוכח איש‪.‬‬ ‫‪w‬‬ ‫דתלןלו? אף ‪ 2‬כ י י א ח״א וד»<‪ 0‬גד»י‪OJ .‬נחםח בגי^ ניב ח ת ‪ .‬והוא בימי ירבעם בן ייאש שנתנבא הושע בימימעמד עם םלאיהח‪ .

‫‪40‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫והדאב״ע ז׳׳ל איש אל ירב אין איש שיריב אחר או יוכיחנו ומשפט הכהנים‬ ‫היה להוכיח ועתה שבו ה ם להוכיח הכהן כי גם הוא רע מעללים כאשר יפרש‬ ‫וזהו ועמך כמריבי כהן ע״כ‪.‬א ל א איש אל ירב‬ ‫ואל יוכח אפילו איש יחיד כי ה ם בז לדבר יחבל לו‪ ..‬‬ ‫כי עמך הנה הנם כמריבי כהן שאחז״ל שהמריבה סימן לכהן לפי שהוא מריב‬ ‫על מתנותיו ותרומותיו‪ .‬ואם אל יוכח איש‬ ‫על המוכיח תיבת איש מיותרת כי די שיאמר אך איש אל ירב ואל יוכח‬ ‫ועמך כמריבי כהן‪ .‬‬ ‫נצן עם מלפיהון ]שהכהנים היו בני הוראה כמו שנאמר יורו משפטיך[ ליעקב‬ ‫ע״כ‪.‬ועמך במריבי כהן‪.‬‬ ‫וכן פי׳ מהרי״א ז״ל אך לשון ל א מ ת כאילו אמר באמת איש אל ירב ואל‬ ‫יוכיח כי כולם רשעים‪ .‬אמנם איש השני הוא על הראוי לקבל התוכחת‬ ‫שלא מיבעיא דאיש אל ירב ואל יוכח צבור מפני היראה‪ .‬חסר( מלך וכמו ובני דוד‬ ‫כהנים ע׳׳כ‪.‬גם היל״ל ואיש אל יוכח או׳ ואל יוכח איש מורה שאיש‬ ‫הוא התוטא וראוי לקבל התוכחת והמריבה ולזה הזכירו באחרונה‪ .‬והביא‬ ‫דברי המתרגם שאמר נצן עם מלכיהון שמתרגם‪) .‬או יאמר‬ .‬אך איש אל ירב‪ .‬באופן שלדברים בעלמא כענייני הגוף ה ם כמריבי כהן‬ ‫ולענייני הנפש להוכיח א ת עמיתם כדי שלא ישאו עליו חטא איש אל ירב‪.‬‬ ‫ואמרו אל ירב הוא לשון הודעה ולז״א השי״ת רב ריב כמ״ש כי ריב לה׳‬ ‫עם יושב ה א ‪ p‬וכו׳‪ .‬וי״מ כמריבי כהן כעדת קרח שערערו והריבו על הכהונה‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫אפילו איש אחד עם היות כל ה ע ם כולו מקטן ועד גדול כמריבי כהן ומה‬ ‫נאות לפי זה כמריבי כהן קרח כמי‪ .‬ואפילו הצדיקים יראים פן יזיקום ולכן אינם מוכיחים‪.‬וכר רש״י ז״ל א ת ם מתרים בנביאים שלא יריבון ולא‬ ‫יוכיחו אתכם כמו שנא׳ בעמוס שאמר לו אמציה כהן בית אל ל א תנבא על בית‬ ‫יעקב וגוי‪ .‬ר״ל אין שום אחד‬ ‫שירב ויוכיח ואין זה ראוי לדונו לכף זכות מהיותו אוהב שלום ורודף שלום‪.‬ובזמן הזה העם מריבים א ת הכהן שלא‬ ‫די שלא יקבלו דבריו אבל יריבו עמו ע״ד ויהי בימי שפוט השופטים דור‬ ‫ששפטו א ת שופטיהם‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל והוסיף אך זה אינו למעט א ל א ל א מ ת הדבר כמו אך‬ ‫עצמי ובשרי א ת ה אך טוב לישראל אמר איש אל ירב ואל יוכיח א ת חבירו‬ ‫כי לא יועיל כי גם הוא עושה רע כמוהו‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר איש אל ירב ואל יוכיח לשון הודעה‪ .‬כמריבי כהן כ״ף כמריבי ל א מ ת‬ ‫הדבר כמו כ״ף השבעה לי כיום כמשיגי גבול אמר שהכהן היה לו להוכיח‬ ‫ולהורות כמ׳׳ש יורו משפטיך וכוי‪ .‬והוא בימי ירבעם בן יואש שנתנבא הושע בימיו‪ .‬ובשאר הפסוק כדהרד״ק ז״ל והרחיב להרד״ק אומר איש‬ ‫אל ירב לשון צווי כלומר אל ירב כי ל א יועילנו שלא יקובלו דבריו‪ .‬ואמר איש אל ירב אפילו איש א ח ד ואל‬ ‫יוכיח על המריב והמוכיח‪ .

‬זכר הדברים שהיו אומרים לו אנשי הדור ה ה ם וכשלת היום כלומר‬ ‫א ת ה הכהן תכשל בחטאתיך כחצי היום עד ה ש מ ע בפרסום‪ .‬ומדבר עם‬ ‫הכהן שזכר בפסוק הקודם איש אל ירב וכוי‪ .‬‬ ‫נביא השקר ה מ ת ע ה אותך יכשל עמך כמו האדם הנכשל בלילה בחשיבה‬ ‫וכן ת ״ י ‪ .‬ויהיה‬ ‫ודמיתי מלשון דמיון כאילו אמר שכפי שיעור רשעת הכהן והנביא ה א ל ה היה‬ ‫ה ע ם במדרגת ה א ם החסידה ה מ ו כ ח ת אותם‪ .‬שאיגו מוכיח א ת ה ע ם ואפילו עם‬ ‫היחיד ואל יוכח ולא שנא לו‪ .‬ואליו מדבר לנוכח וכשלת‬ .‬‬ ‫ולעד״ן וכשלת לשון ח ט א ת ומכשול כמו כי כשלת בעווגיך‪ .‬‬ ‫היום‪ .‬‬ ‫ודמיתי אמך‪ .‬א ל א ועמך כולם כמריבי כהן ה ם ושונאים אותו‬ ‫ואעפ״י שלא הוכיחם ואולי אלו הוכיחם היו אוהביו‪ .‬שיבשל בלילה א׳׳כ הנביא והכהן ועל זה היה דברי ה ע ם המוכיח‪.‫הושע ד‬ ‫ו‪4‬‬ ‫אך איש אל ירב וכו׳ ע״ד מ״ש חז״ל בפסוק חושך שבטו שונא בנו שהחושך‬ ‫שבטו מבנו נעשה לו בנו שונא‪ .‬וכשל גם נביא עמך לילה‪.‬וכבר פירשנו שהכניסה תקרא אם‬ ‫ע״כ‪.‬אמנם כאשר האיש‬ ‫אישי כהן אל ירב ואל יוכח לאיש הראוי לתוכחת אדרבא ועמך כמריבי כהן‬ ‫שהיו כמריבים עם הכהן הפקיד אשר יהיה בימים ה ה ם כי לו היה להוכיח‪.‬‬ ‫נביאים שעמך‪ .‬הנה הנביא כוזב ההוא אשר‬ ‫ע מ ה ם היה ג״כ כושל וחוטא אבל בסתר בלילה והוא אומרו וכשל גם נביא‬ ‫עמך לילה‪ .‬ז״ש וכשלת היום‬ ‫ואף הנביא אשר עמך שהוא רמז לנביאי השקר שאינם נביאים בהחלט אבל‬ ‫ה ם נביאים אליהם והיו מנבאים עפ״י רצונם‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל וכשלת היום אמר כ ע ד ישראל בעבור מעשיך תכשל ותפול‪.‬וכשלת היום כו׳ רש״י ז״ל וכשלת היום ותתקילון ביממא ויתקלון נביאי‬ ‫שקרא דעמכון כדבליליא ]ואבהית[ כנשתכון ואבייש כנסייא שלכם‪ .‬ודמיתי אמך‪ .‬ודמיתי‪ .‬ר״ל הזמן הזה בקרוב תבא מפלתך וכן וחרה אפי בו ביום ההוא ביום‬ ‫ההוא שורש ישי והדומים ל ה ם עניינם ע ת וזמן‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז׳׳ל בעבור שזכר שהיו מריבין א ת הכהן כמ״ש ועמך כמריבי‬ ‫כהן‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬אמנם רש״י פי׳ ודמיתי מלשון‬ ‫ד מ מ ה ע׳׳כ‪.‬כמו נדמו עמי כאדם היושב ותוהא ואין מענה בפיו ע״כ‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל וכשלת‪ .‬לשון כרת וכרתי אמך כניסתך שלא תשאר בישראל‬ ‫כניסה כי יתפזרו בגלות א ח ד הנה ואחד הנה‪ .‬כלומר והנה אני ה ע ם המוכיח אותך הכהן והנביא הייתי אני‬ ‫בערכך כמו ה א ם המוכחת א ת בניה הפריצים להשיבם בדרך הטובה‪ .‬‬ ‫וכיון שלא הוכיחם אדרבה ישנאוהו ויריבו עמו כל עמך ואעפ״י ש ל א הוכיחם‪.‬והטעם ביום שהוא אור כאילו הייתה בלילה א ת ה ונביא השקר‬ ‫ה מ פ ת ה אותך וזהו וכשל גם נביא עמך לילה ע״כ‪.‬נביא עמך‪.‬עם הכהן הגדול שהיה בימי הנביא מדבר ומתנבא עליו‬ ‫וכשלת היום‪ .‬וזהו איש אל ירב הוא הכהן אשר לו ואתה‬ ‫ה ת ו כ ח ת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו‪ .

‬ב ש ב י ל ד ב ר ה‬ ‫עמך‪.‬מלשין פ ר י כ ה ‪ ) :‬ה ( ו ד ם י ח י ‪ .‬‬ ‫סזסה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪v‬‬ ‫מט ‪ :‬הומח * ‪h » t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪} v.‬והכרתי‪:‬‬ ‫'‬ ‫יכש^‬ ‫^‬ ‫ב ח ש י כ ה ‪ .‬״ ‪..‬ל״ל כתמירת הכביד אתן לסם קלין‪:‬‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫היום שחטאת בפרהסיא‪ . -‬‬ ‫ל ח ו ת ח חחודה אםאסך שלא חהיה כהן‬ ‫מ ב ל י ה ד ע ה גרמו ו ה ל א ה י ו ל ח ם כל זמן‬ ‫מכהן לי ותשכך ת ו ר ת אלהיךהעעם כפול כי אתה‬ ‫ר כ י ת י ‪ ...‬ת \ ‪..‬״ ‪ ..‬‬ ‫ועל ה ד ר ך ה ז ה ה ש כ ח ח ג ו ת א ל ו ל א י ש כ ח א ת ב ר י ת א ב ו ת י ך ‪ « < :‬כ ר ב ם כן ח ט א ו ל י ‪ .‬‬ ‫נביאים שעמך ‪ :‬ודמיתי ‪ .‬‬ ‫‪..‬וז״ש לילה ע״ד מ ה שפי׳ חז״ל ת״ח שעבר עבירה‬ ‫ביום א ל תהרהר אחריו בלילה וכסהו בלילה ש מ א ע ש ה תשובה זהו שאמר‬ ‫לילה אני כסיתי עליך הכהן וגם על הנביא שכשל עמך ביום הזה כסיתי‬ ‫אתכם יתדיו לילה ודמיתי אליך דומה בדומה כאילו אני אמך והאם מחפה על‬ ‫בניה כשחוטאים כדי ש ל א יכעוס אביהם עליהם וייסר אותם מוסר אב א ת‬ .‬או אמר גם נביא עמך‬ ‫כשל בו ביום הנזכר כשכשלת א ת ה גם הנביא כשל עמך ואני חסתי על‬ ‫כבודכם וכםיתי על כשלונכם‪ .‬‬ ‫‪V‬‬ ‫אלהף ארחיק‬ ‫ז ‪KtJ)3‬‬ ‫אף אנא ‪5‬‬ ‫רש״י‬ ‫ח א ' נחי׳‬ ‫םהר״י ק ר א‬ ‫א ח ה ו נ ם נביאי ה ש ק ר ע ט ך ביום ו ב ל י ל ה ‪ .‬‬ ‫א ת התורה ‪) :‬ז(‬ ‫אבן‬ ‫רד״ק‬ ‫בקרוב ח ב א‬ ‫ר־ל ה י מבן ה םז ה‬ ‫ת כ ש ל ו ה פ ו ל א‪ :‬ש י נה מ נםי ‪.‫כלי יקר‬ ‫‪42‬‬ ‫תרגום‬ ‫ל^לה וךמ^תיאמך‪ :‬ינךמועמי מבלי י^־ייי.‬חלילה שהשם‬ ‫*‬ ‫‪ .‬כ ח י ב באליף י ת י ר ה בין ה ס מ י ך ו כ י ף ה נ מ ג א ו ל א ׳ ד ע ג ו ענינם ל מ ה נ כ ת ב ה שם‪ :‬ו ת ש כ ח תורת א ל ה י ך ‪ .‬״‪.‬פני{ כ ל י פ ה כ מ י פ ד פ י א כ כאור היים ‪! . .‬א ט ר ב נ ג ד ה כ ה .‬ו כ ן ח ״ י ‪ :‬ו ד מ י ת י א מ ך ‪ .‬וכשל גם נביא עמך ר״ל הנביא אשר ה ו א נביא עמך‬ ‫ולא עמי כי ל א נחה רוחי עליו ולא מילתי על לשונו‪ . . .‬‬ ‫לילי׳ •‬ ‫אותך וזהו וכשל גס נביא עמך לילה‪ :‬ו ד מ י ת י ‪ .‬ ‫מ‬ ‫הרעת כי אתה הרעת‬ ‫ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת‬ ‫אלזזיןז אשכח בניר גם־־אני‪ :‬י כרבם ™ . ^ ‪5‬‬ ‫‪v:‬‬ ‫ת ״ א נד‪1‬ו סמי ‪.‬ודמיתי •‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫<‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ ס ו ה א ו םנ‪3‬מ‬ ‫ך‬ ‫‪P‬‬ ‫ל ג ל י ל ח‬ ‫‪5‬‬ ‫ד ח י ת ודאחח‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫ם‬ ‫ד כ ה‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫י ע ר א ל‬ ‫ל‬ ‫וחדוםים ל‬ ‫א י ם פ ש ו ‪ :‬מכלי‬ ‫‪3‬‬ ‫הםובה‪ :‬כי א ת ה‬ ‫ה ה ו א א ת ח מ א ס ת ה ד ע ת לעןימך ולהורותו ל ע ם ‪ .‬‬ ‫ו ה ר ו מ י ם ל ה ם ‪ . ^ .«.‬סנה סמי נלרהי מל לי לא ילט! א ו ח י ‪ :‬כ י א ת ה ‪ .J..‬יה ‪8 1 :‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪J‬נך‬ ‫י ייי‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬״> ‪ .‬גם נביא השקל המייפד לך ע י ב ה ״כפל ג ס היא ס פ ן‬ ‫נ ד מ ה )ישעיה ם ״ י ( ‪ :‬א מ ך ‪ .‬והעעס שלא תלד עוד אחר שיהיה במקומך כהן ואתה‬ ‫‪ :‬״ ‪'.‬‬ ‫מ א ס ת ‪ ) :‬ו ( ה ד ע ת ‪ .‬כ י ל כ ה ג י ם ג ת ג ד‬ ‫ל ה ו ר ו ת ם כ ם ש ״ כ ויכתוב מ ש ה א ת ה ת ו ר ה ה ז א ת ו י ת ג ה ל כ ה ג י ם בני לוי‪ .‬ו כ ע ל ת • א*י<«י״י ה י ו ם ו ג ו ׳ ‪..‬ה י א ת ו ר ה ש מ ו ד ע ת לאדם ד ר כ י ה ק ב ׳ ה ‪:‬‬ ‫ואמאסך מכהן ל י ‪ .‬כננד ש מ א ס ת‬ ‫ה ד ע ת <אנ‪ 0‬נגם‪ 1‬אני א ס א ס ך מ כ ב ו ד לי ‪ ) :‬י ( כ ר ו ב ם כ ן ח ט א י ) ו (‬ ‫כן חטאו‪..‬ג ם אגי א ש כ ח בגיך כ י א ת ה ת מ ו ת כ י מ א ם ת י ך מ כ ה ן ל י גנ! ב נ י ך א ש כ ח ו א ם א ס א ו ת ם שלא‬ ‫•יעמדו ח ח ח י ך ו ל א י ה י ה ל ה ם כ כ ו ר ה כ ח ו ג ה א ו י מ ו ח ו א ו י ג ל ו ‪ . « .‬ועגין א ש כ ח על ד ר ך מ ש ל כ א ד ם ה ש ו כ ח ד ב ר ו ל א ישים לבו אליו‪.v T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫<‪reft.‬כמי‬ ‫שלכם‪ :‬נביא‬ ‫נדמו ממי כאדס היישכ ותוהא ואין מענה בפיו ‪:‬‬ ‫אשכח בניך ‪ .‬שאוה! שממלו על הר סיגי נתנו‬ ‫כשרבו וגדלו כן הוסיפו להשא‪. ..‬‬ ‫ה ד ע ת ‪ .‬״'‬ ‫‪frWn‬‬ ‫לעמטן כד מינית וחבהית משתנין יתבייש כניסייה‬ ‫\ ‪^.V .‬מל ס כ מ‬ ‫ללמל כמ״ש כי שפתי כהן ישמלי ל פ ת יתירה יכקשי מ פ י ה י ) מ ל א כ י * ׳ ( ילכן א מ ר היאיל יאתה הכהן מ א ס ת א ת ה ד ס ה ולא‬ ‫ל פ ל ת א ת ה ס ס לכן ג ם אני א מ א ס א י ת ן מלכסן ל י ‪ :‬ו ח ש כ ח ‪ . ש ה י י ׳ '‪ P‬דעתך נכרתי עמי ‪ :‬כ י א ת ה ה ד ע ת מ א ס ת ו א ם א ס ך‬ ‫ן ב י‬ ‫&‬ ‫‪S‬‬ ‫‪ n‬איי ויויווח רריחר רמו ירוזיחי א י י ר‬ ‫אמך‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫<נט‬ ‫נ ס ז ה ע נ ץ נ ר‬ ‫‪.«..‬ה כ נ ס י ה ‪ ) :‬ז ( כ ר ב ם ‪ . ..‬ל פ י כ ך אגי‬ ‫ד‬ ‫ש הכוזן‬ ‫^‬ ‫‪V‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ו דמית ונתפס מנת תנ מעעס כריתה כמו ודמיתי‬ ‫^‬ ‫^ ‪ .‬האי דישנא להאי פ ר ד י ש נ א ‪ .‬‬ ‫כרובם‬ ‫בניהם ערבים תחת אבותיהם לשמור‬ ‫עזרא‬ ‫זה הנביא מדבר ומתנבא עליו וכשלת היום והעם כיום‬ ‫שהוא אור כאילו היתה בלילה אתה ונביא השקר המפתה‬ ‫י* ‪ ' /‬י‬ ‫י‬ ‫םי«לד • ?‪P‬‬ ‫‪.-.‬כ י א י ן ס י שיודיעם ויורש ה ד ר ך תכשל במהרה גם ימיתו ב»יך נדמו איהר לכהן בחסרון‬ ‫ה ד ע ת םא<‪1‬ת‪ .‬‬ ‫« ‪J«A‬‬ ‫״ « ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ץ‬ ‫ת‬ ‫כי‬ ‫‪™£S%EESJK‬‬ ‫״‬ ‫™ ־'™‬ ‫י ־ ־ ו רק ר־״•׳ שי־־לי נ־י הנה! י־ל־י לאבחן‬ ‫־‬ ‫)‬ ‫כ מ ו ה ע ם ה י ו גתלים ב ה ם ובנביאי ה א מ ת ה י ו מ פ ו ס ק י ם מ פ נ י נביאי ה ש ק ר ש ה י ו כורים ל ה ם ה פ ך ה א מ ת לשיבך נ ד מ ו ה ע ם ונשתתו‪:‬‬ ‫ו א מ א ס ך ‪ . .‬עניינם ע ת ו ז מ ן ‪ :‬ו ב ש ל ג ם נ ב י א ע מ ך‬ ‫ותתקלין ביממא ויתקלון אף נביאי שקרא‬ ‫‪ -. .‬ליל‪ :‬ייזשניזיזייס ‪?» « .‬כ מ ו ולעור מ כ ש ו ל ‪ :‬ו ד ם י ח י א ס ך ‪ . .‬ו כ ת י ב יורו מ ש פ ט י ך ליעקב ו א ת ה ש כ ח ת א ו ת ׳ מ ל ל מ ד ד‬ ‫ו ס ל ה ו ר ו ת ה ‪ :‬א ש כ ח בגיך גם א ג י ‪ .‬כסי מ ס שאנימיסיף לגדלם כ! מיסיסים ס ס לחפוא לי לכן אחליף כ ש ד ם כקלין‪ .‬‬ ‫״י‪.‬י ט ח ה‬ ‫מ ע ש י ךת‬ ‫‪5‬‬ ‫ח ה י א‬ ‫־ יי״'״יי‬ ‫י יי־‬ ‫‪. . -.‬‬ ‫ואדריח‬ ‫בלע״ז‪ .‬ואיך א מ ר הדעת מאסתה כי לכהן ניתנה התורה יעו־ כי הס השופסי׳‬ ‫ג ב י א י א ס ח שהיי כ י שפתי כהן ישמרו דעת ‪ :‬א ש כ ך בניך ‪ .‬כינס‪0‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪. .‬זאת המלה אס היתה‬ ‫ש ל א ת ש א ר בישראל כ ג ס י ה כי י ת פ ז ר ו בגלות א ח ד ה ג ח ואחז־ מגזרת דמות יהיה אחריה אל כשלש נקודות כמו אל מי‬ ‫רוי‬ ‫ח‬ ‫‪N‬‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫וכבר פירשגו כי ה כ ג ס ח ת ק ר א אם ‪ .‬מל ששמזת א ת פםירה אשכח ג ם אני א ת כ נ י ן ילא אישיפ ל ה ם ‪:‬‬ ‫) ז ( כ ר ו ב ם ‪ .‬וכרתי כ נ י ס ת ך ‪ .‬פנין גלולה כמי הנכשל בחשכת הלילה יאכלתה כל ה מ ה י ה שלך‪ ) :‬י ( ג ד מ ו‬ ‫ע מ י ‪ .‬כ מ ס ר ) ו ( נדמו ע מ י מבלי הדעה‪ .‬א ה ר ן הכהן א ב י ה ם תורת א מ ח ה י ח ח‬ ‫ס צ ו ד ת דיר‬ ‫םצוי־ת ציון‬ ‫י ר ב ‪ .‬א ו מ ת ך ש ת ה י ה ד ט ו י ר ו ו ר ד‬ ‫רו־וח י‬ ‫ח ‪n r t n‬‬ ‫כ‬ ‫ב ג ל ו ת כ א ל ם לא י פ ת ח פ י ו ‪ .‬־*ו‪ .

‬ואחרי‬ ‫שיצא ה א ש ואכל גדיש הוא הכהן או הקמה והוא הנביא אז מ צ א ה קוצים והם‬ ‫האומה והכנסיה‪ .‬‬ ‫ו‪ .‬וכשל גם נביא עמך עמך‬ ‫דייקא שיהיה מוכשל עמך יחדיו תיכף ומיד בלילה שאחריו שלא יהיה זמן רב‬ ‫בין כשלונך לכישלון הנביא א ל א כשיעור שמן היום ללילה שאחריו‪ .‬ודמיתי והכרתי אמך כדעת הראב״ע והרד״ק ז״ל שהוא לשון‬ ‫הכרת‪ .‬נדמו עמי מבלי הדעת‪ .‬וי׳׳ת אטפשו מבלי ה ד ע ת כי אין מי‬ ‫שיודיעם ויורם הדרך הטובה‪ .‬ולא ישכח א ת ברית‬ .‬וכו׳ רש״י ז״ל נדמו עמי כאדם התורה ואין מענה‬ ‫בפיו‪ .‬אשכח בניך גם אני‪ .‬אשכח בניך‪ .‬הטעם כפול כי א ת ה ה ד ע ת מ א ס ת כי לכהן נתנה התורה‪.‬‬ ‫והראב״ע ז׳׳ל נדמו‪ .‬כי לכהנים נתנה‬ ‫להורותם כמו שכתוב ויכתוב מ ש ה א ת התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי‪.‬וכיוצא בזה השכח חנות אל‪ .‫הושע ד‬ ‫‪43‬‬ ‫הבן‪ .‬אמר כ ע ד הכהן שהיה בזמן‬ ‫ההוא א ת ה מ א ס ת ה ד ע ת לעצמך ולהורותו לעם לפיכך אני אמאםך מכהן לי‪.‬כי א ת ה‬ ‫תמות כי מאםתיך מכהן לי גם בניך אשכח ואמאסם שלא יעמדו תחתיך ולא‬ ‫יהיה ל ה ם כבוד הכהונה או ימותו או יגלו‪ .‬וענין אשכח ע׳׳ד משל כאדם השוכח‬ ‫דבר ולא ישים לבו אליו‪ .‬והטעם שלא תלד עוד אחר שיהיה במקומך כהן‬ ‫ואתה תבשל במהרה גם ימותו בניך נדמו אומר לכהן בחסרון דעתך נכרתו‬ ‫עמי‪ .‬ח״ש וכשלת היום למשל תכשל ביום‬ ‫ולא תקום מהרה מהמכשול א ל א תהיה מוכשל ועומד‪ .‬אם ה מ ל ה הזאת הייתה מגזרת דומות יהיה אחריה‬ ‫תיבת אל בשלש נקודות כמו אל מי דמית בגדלך ובאפס מ ל ת אל מעניין‬ ‫כריתה כמו ודמיתי אמך‪ .‬‬ ‫ועוד כי ה ם השופטים כי שפתי כהן ישמרו דעת‪ .‬‬ ‫וכתיב יורו משפטיך ליעקב ואתה שכחת מללמדה‪ .‬כי א ת ה מאסת‪ .‬ואיך אמר מבלי ה ד ע ת והלא היו ל ה ם בכל זמן נביאי א מ ת שהיו מורים‬ ‫ל ה ם התורה ומוכיחים אותם יום יום על רעתם‪ .‬‬ ‫כיון שאין א ת ה עושה משפט הכהן שהוא להורות התורה אמאסך מכהן לי‬ ‫בביתי‪ .‬נאמר כי אחר שהכוהנים‬ ‫שהיה ל ה ם להורות התורה היו תועים מדרך ה א מ ת כמו כן ה ע ם היו נתלים‬ ‫בהם ובנביאי ה א מ ת היו מסופקים מפני נביאי השקר שהיו מורים ל ה ם הפך‬ ‫ה א מ ת לפיכך נדמו ה ע ם ונשתתקו‪ .‬חלילה שהשם‬ ‫ישכח רק הטעם שיבשלו בני הכהן ושבו לאבדון ע׳׳כ‪.‬וכן יתפרש הכתוב גם כן וכשלת‬ ‫היום על מכשול ה ח ט א ואחריך בלילה שאחר היום‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל נדמו עמי עניין כריתה‪ .‬וכשל הנביא ואב והכהן‬ ‫ונביא כך ל א ש מ ת ה ע ם ודמיתי והכרתי ואומתך תכרת‪.‬ואמאסך‪ .‬כתיב אל״ף יתירה בין הםמ״ך וכ׳׳ף‬ ‫הנמצא ולא ידענו עניינה ל מ ה נכתבה שם‪ .‬כי א ת ה ה ד ע ת מאסת‪ .‬ותשכח תורת אלי׳׳ך‪ .‬וז״ש ודמיתי אמך מלשון דמיון‪ .‬או יאמר ובשלת היום על הכהן שיבשל‬ ‫ויפול במהרה ויענש קודם לעונש הנביא‪ .‬אשכח בניך גם אני‪ .‬ואמך לשון אומתך כתרגומו כנישתך‪ .‬לפי שנתנו בניהם ערבים בהר םיני ת ח ת אבותיהם‬ ‫לשמור התורה ע״כ‪.

‬ואמר ואמאסך שהיא תיבה‬ ‫א ח ת בשתי תיבות ואמאס סאך שהםמ״ך מ ש מ ש ת לסוף תיבה ה א ח ת ולתחילת‬ ‫השנית‪ .‬ואפשר שהוא כמו שתי תיבות‬ ‫ואמאס אך מכהן כלומר שאין המאיסה לכליה אך מכהן לי ל א זולת שכתוב‬ ‫בתורה ואף גם זאת בהיותם וכו׳ ל א מאסתים וכו׳ לכלותם‪ .‬וזהו נדמו עמי ונכרתו מבלי‬ ‫הדעת לפי שהדעת האלהי בלתי מצוי אליו‪ .‬והוא או׳ מכהן לי‪ .‬הנה הסיבה בזה ש א ת ה הכהן הדעת מ א ס ת שנתרתקת מדרכי השכל‬ ‫והידיעה האלי״ת ונשתקעת בדמיונות הקוסמין ג״כ‪ .‬וכעד‬ ‫השני שלמד ושכח אמר ותשכח תורת אלי״ך ואמר נדמו עמי מסיבת בלי‬ ‫הדעת בכהן כי א ת ה הכהן ה ד ע ת מ א ס ת כדפרישית‪ .‬‬ ‫ובהסתלק הדעת האלהי מהכהן היושב בראש אשר עיקר עין ההשגחה היה נאות‬ ‫להיות בו לזאת נדמו עמי מבלי הדעת‪ .‬אלא ותשכח תורת אלי״ך לזה אשכח בניך גם‬ .‬ואו׳ תורת אלי״ך לפי‬ ‫שביתוד נתנה אל לכהן כמ״ש ויכתוב משה א ת התורה ויתנה אל הכהנים בני‬ ‫לוי‪ .‬‬ ‫והסיבה להסתלקות הדעת הוא כי א ת ה הדעת מאסת והוא מאסך ג״כ מכהן לי‪.‬שאם נסתלק הדעת האלהי מהשגיח בראש‬ ‫כ׳׳ש מדלת העם‪ .‬ולפי שהתורה‬ ‫יקרה היא מפנינים ואחז״ל מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים‪ .‬ורצה לומר ואמאם יען נתמלא סאך לשון סאה כמו בםאסה בשלחה‬ ‫תריבנה שעד ש ת ת מ ל א ס א ת ה א ד ם אין נפרעים ממנו‪ .‬או אמר נדמו עמי מבלי הדעת ר״ל נדמו ונכרתו מסיבת בלי‬ ‫ה ד ע ת הידוע לדעת ח כ מ ה ומוסר להבין אמרי בינה‪ .‬הא׳ שלא למד והאחד‬ ‫למד ושכח‪ .‬ודרשו חז״ל בזבח ומנחה הוא‬ ‫דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה א״כ דברי תורה עדיף מכהונה‬ ‫ומקרבנות‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל אך פירש כי יש שני מיני כהן‪ .‬ולכן יהיה ענשך ואמאסך‬ ‫מכהן לי כי יותר ראוי לך להיותך מעונן ומנחש ומכשף מכל א ל ה הנמשכים‬ ‫אתרי פועל הדמיון מהיותך כהן לאל עליון‪ .‬אבל דעת להרע היה בהם‬ ‫כי תכמים ה מ ה להרע‪ .‬כי בסלק‬ ‫ידיעתו ממנו הכרת יכרת ויהיה נעדר המציאות‪ .‬עוד פירש נדמו עמי מלשון דמיון‪ .‬ועל הראשון אמר כי א ת ה ה ד ע ת מ א ס ת שלא למד כלל‪ .‬וזה שכבר‬ ‫נתפרש בחכמה שכל מ ה שיגבר הדמיונים מורה על חולשת השכל והתבונה‬ ‫ולזה אמר נדמו עמי שנשתקעו בדימיונות הקוסמים והע׳׳א מבלי ה ד ע ת השכלי‬ ‫והאמיתי‪ .‬והתבונן שכתוב‬ ‫ואמאסך באלף יתירה כמו שהרגיש הרד״ק ז״ל‪ .‬אך יהיה המיאוס‬ ‫מכהן לי בביתי אלא ילכו הכהנים בגולה כוהניה נאנחים ע״כ‪.‬ח״ש ה ד ע ת בה״א הידיעה‪ .‬וכמו ש א ת ה שכחת תורת אלי״ך שלא השגחת עליה כן גם אני אשבח בניך‬ ‫כלומר לא אשים מגמתי עליהם‪ .‫‪44‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אבותיך ע״כ‪.‬‬ ‫ולעדץ לפי שכל דבר להיותו נמצא צריך שיהיה בידיעתו ית׳ וית׳‪ .‬וז׳׳ש ואמאסך מכהן לי והיה לך לזכור תורת אלי״ך שהיא הייתה‬ ‫לך לרפואת תעלה ואתה לא כן‪ .‬וכן האומה‪ .‬וז״ש מבלי ה ד ע ת בה׳׳א הידיעה‪.‬לז״א ואמאסך מכהן‬ ‫לי וכיון שכן היה לך לחזר אחר דברי תורה היקרים וכמו שהיה בעניין עלי‬ ‫שנאמר בו אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה‪ .

‬א״ר שמואל בר נחמני שכל מ ה שהגדולים עושים ה ם עושים כיצד‪.‬אמרתי וזלזלו בכבודי‪.‬ונראה שכוונתם‬ ‫לפרש שכרבם הרבתי ל ה ם ארצות כן חטאו לי שהוצרכו לעשות מזבחותם כגלים‬ ‫על תלמי שדי שנמצא שלפי שהרביתי הוצרכו להרבות מזבחות על כל הארצות‪.‬‬ ‫ושאר הדור אומרים הדיינין מתירין ואנו אוסרין מי גרם לכל הדור שחטא הנשיא‬ ‫שחטא תהילה ע׳׳כ‪...‬‬ ‫הנשיא מתיר ואב ב׳׳ד אומר הנשיא מתיר ואני אוסר‪ .‬‬ ..‬והשוכח א״כ ראוי‬ ‫שישתעבד בגלות ה ו א ובניו‪ .‬וזהו שדקדקו בפסוק‬ ‫כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים‪ .‬ןד״א כל שהרביתי להם‬ ‫ע ו ש ח כן חטאו לי שנאמר כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים ע״כ‪.‬ויהיה העניין מידה כ ע ד מידה כי התורה חרות על הלוחות חרות‬ ‫משעבוד מלכיות שאין לך בן חורין א ל א מי שעוסק בתורה‪ .‬לזה פירשו רובם לשון רב ונשיא‪ .‬‬ ‫עוד ל ה ם ד״א כרובם כן חטאו לי אמר רבי כל שהרביתי ל ה ם ארצות כן‬ ‫חטאו לי שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי‪ .‬וז״ש אשכח בניך ואשכח גם כן אני אשר בתוך הגולה עמהם‪.‬‬ ‫ולעדץ שדקדקו או כרובם בב״ף ש א ם הכוונה לומר שרובם חטאו ולא‬ ‫מיעוטם היל״ל רובם חטאו לי כ״ף כרובם ותיבת כן מיותרות ובלתי צודקות ומהו‬ ‫אומרו כבודם בקלון אמיר‪ .‬דהיל״ל ברובם חטאו לי כיון שע״י הרבוי חטאו‪.‬כרבם כן חטאו לי כולם שלמדו ממנו ומזה נתחייב שכבודם‬ ‫שכבדתים במה שעשיתי אותם ראשים‪ .‬ובזה ידוקדק היות‬ ‫כרבם חסר וא״ו כרבם כתיב‪ .‬והדיינין אומרים א״כ אב בית דין מתיר ואנו אוסרים‪.‬ד ל א כתיב מכספן וזהבם עשו ל ה ם עצבים‬ ‫אבל הכוונה לומר שכספם וזהבם ה ם ה ם עשו ל ה ם עצבים שגרמו ל ה ם לגבוה‬ ‫לבם ולעשות עצבים‪ .‬ומתוך דחז״ל אשכח בניך בגלות ארוך שאשכת לגואלם מסיבת ותשכח‬ ‫תורת אלי״ך‪ .‬אמנם‬ ‫כל שהרביתי ל ה ם עושר וכו׳‪ .‬ה ע ם נשיא אב ב׳׳ד ודיינים‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מאי בינייהו בין הפי׳ הראשון לד״א השני‪ .‬‬ ‫שאילו מיעטתי ארצות ל א היו צריכים להרבות מזבחות בכל שדה ושדה‪ .‬וז׳׳ש כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים עשו חוזר לכספם‬ ‫וזהבם ולפי׳ הראשון דייק טפי לשון כרובם בכ״ף ולכך הזכיר ר׳ כן שאמר ד״א‬ ‫כרובם כן חטאו לי א״כ כל שהרביתי ל ה ם ארצות וכו׳‪ .‬ואמר גם אני לפי שנאמר ואני בתוך הגולה וכן‬ ‫נאמר בפרשת א ם בתוקותי בכל פרט ופרט מהתוכתות נאמר אני אני על‬ ‫השכינה שבגלות‪ .‬והדיינין אומרים אב בית‬ ‫דין מתיר ואנו אוסרים‪ .‬‬ ‫כרובם כן חטאו לי וכו׳ חז׳׳ל א ל ה הדברים רבה כרובם כן חטאו לי כבודם‬ ‫בקלון אמיר‪ ..‬אמנם לד״א לא דייק כ״כ‬ ‫לשון כרובם בכ״ף ולא לשון כן‪ .‬דורש ע״ד וישמן ישורון ויבעט שלהיות שהרביתי‬ ‫ל ה ם עושר גבה לבם וביעטו בי לעשות אלילי כסף וזהב‪ .‬הנה‬ ‫כבודם זה בקלון אמיר כמו שקלקלו ואמרו‪ .‫הושע ד‬ ‫‪45‬‬ ‫אני‪ .‬ר״ל הדור נמשך אחר הראש הנשיא שהוא רבם‬ ‫שזה למד מזה להדמות אליו כמו שהנשיא מתיר כן אב בית דין וכן הדיינין וכן‬ ‫כל הדור וזהו‪ .

‬סל כל אחד אזכיר דרכיו יגמול משביו אשיכ לי‪) :‬י( ולא ידבעו‪ .‬ויש לפרש חמאת עמי יאכלו כעיין בני עליהם‬ ‫אוכליט חחםאח קודמ זדיקח הדמ והקטרת האיסורימ וכשאישרימ לחם חבעלימ מח זה שאחמ עושימ ז אל עינם‬ ‫ישאינפשם‪ .‬״״‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ועל הדרך הזה ת״י‪ cn< :‬חמאת עמי יאכלו‪ .‬כ׳א מהכהנים נישא נפשי ר״ל מצפה לפין הפס לאפר מתי לדבר פה יק מנשאים את נפשם )ירפיה ג״כ(‪) :‬ס( ופקדתי‪.‬נעשו להם כהני כמית ואוכלין מה שהיו הכהנים ראויין לאקל‪ :‬ואל‬ ‫עינם‪ .‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אכן עזרא‬ ‫אני הרביתי מיד •י כן חטאו לי‪ .‬אינם כועיפ כי‬ ‫_ _ _‪.‬‬ ‫^ ‪j r a T ^ S S f ^ p R X‬‬ ‫כןירנה)שמות א׳( קראי להם כן הלכי מפניהם)לק״ז‬ ‫י׳יא( כל כמה שהנביאים קודאין להם להוכיחם כן הם היו )ת( ח‪!5‬את עמי יאכלו‪ .‬כהני הבעל הס איוכל? ‪mmn‬‬ ‫בורחים מפניהם כרובם כן חשאי לפיכך כבודם בקלון ואשסית שעמי טקדיבים לי‪ :‬ואל עונס ישאו נפשו‪ • .‬והנביא עצמו מצפה שיביאו לו ממון וקדמות לכפרה‪) :‬ט( והיה כעם ככהן‪.‬תשאיתיהן של עמי יאכלו אותם נבואי השקר‬ ‫שאמר להם למעלה וכשל נם נביא ממך ‪ .‬די תנא‬ ‫‪r‬‬ ‫א כ ל ו‬ ‫לי לכפר‬ ‫י ב‬ ‫ר‬ ‫ע ע‬ ‫ה כ ה ן י ע‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ת ה‬ ‫ם‬ ‫‪.‬שלישראל ישא הנביא נפשו‪ .‬אל עון העם ישאו‬ ‫ופקדתי עליו‪ .‬כמו‬ ‫™‬ ‫.‬על כל אחד מהם ‪) :‬י( ואכלו‪! .SSt^Jfp S a S T i B S‬‬ ‫?‪rfRS‬‬ ‫סתחיןלפי שכלן דביקין חין מאחד)מיכה א׳( ראשית חסאת‬ ‫י‬ ‫היא לבת ציין‪ .‬כמלוד‪ .‬קראו ל ה ם כן הלכו מפניהם‬ ‫כל כ מ ה שהנביאים קוראים ל ה ם להוכיחם כן ה ם בורחים מפניהם כרובם כן‬ ‫חטאו לי לפיכך כבודם בקלון אמיר ע״כ‪.‬וזהו או׳ כן חטאו לי‬ ‫שנאמר כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים וכוי‪.‬רבו חופאים לכך רבו עסם חסאיס ועוגית ייתר בארץ‪..‬אלה כפ״י הדמיון על דרך הקערה ‪ .‬כן חטאו לשון‬ ‫עברית כן בכמה מקומות כאשר יענו אותו כן ירבה‪ .‬ר״ל אינה איחזי‪ 1‬בדין כהונה ללמד את כמו כי רכה הוא )אסתר אי(‪ :‬בקלק ‪ .‬כמו ואמ הפר יסיר‪ .‬וניחא להאי ד״א כל שהרביתי‬ ‫עושר וכו׳ מהעניין שהעניין על הרבוי בו בעצמו חטאו‪ .‬לא ‪.‬ופירוש העמ ככהן והכהן כעפ‪ .‬‬ ‫ל ל‬ ‫‪.‬כשרבו וגדלו כן הוסיפו לחטא‪ .‬את היא חכהניפ כל אחד נפשו אומרים מחי יחסאו ויביאו חמאת ואשם‬ ‫ונאכל׳ וזהו כענין ואליו הוא נישא את נפשו ויית כחניא פסו‬ ‫י־חי־ודי•• ו‪-‬זוי ימ‪.‬י‬ ‫‪ .‬וכן דרך הסקרא כי כמוך‬ ‫כפרעח‪ .‬ויש לפרש כרב׳ כמושחדביתים‬ ‫ל מ ו ש י ובנכפימ כן חשאו לי על דרך וישמן ישורון ויבעפ ‪.‬‬ ‫יחטא ייכיא חטאת‪) :‬ס( וחיה ‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל כרובם כן חטאו לי‪ .‬אוסרים לחם אל תחושו כי עונכם על נסשיניכי אכילתינו נם כן כפרה וחמ םועימ כי כשאמר ואכלי איתם‬ ‫אשד כופר בהמ מלמד שחכהנים אוכלים יהבעלימ מתכפרים ותו כשאכילת׳ כחורח אחר זריקת דם וחקסרת איסורים ‪:‬‬ ‫<מ> וחיה כעפ ככהן ‪ .‬י‪^9‬עיז ל‪9‬כין )*‪ V‬ול ייוייו‬ ‫ת‬ ‫‪1 1‬‬ ‫״ י א‬ ‫‪33‬‬ ‫כן חסאו לשון עברית כן בכמה מקומות כאשר יעמ אן ל י ‪ .‬כלוה והדומים להם‪ .-‬ח יי! אחריח״י*‬ ‫הפקידה‪ .‬‬ ‫‪ 1‬י י י אם לאכול חטאת ואשמ שמביאים העם לא לחורות את התורה‬ ‫ישראל‪) :‬ט( והיה ‪ .‬כיון שהם אוכלים שלא כדת לא חהיח א»ילחמ לברכה ‪ 01 :‬ואכלו ולא‬ ‫מזוודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫)ח( חסאת עמי יאכלו‪ .‬מלשון קלות ומיון‪ :‬אמיר‪.‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫אמיר‪) :‬ח(‬ ‫תו‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ח ס‬ ‫כ‬ ‫ש ‪ 3‬ס ס ר‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ימ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫‪S15¥.‬חשאים רבים סל ‪ p‬בפיתו ועתח שרבו בניו ופרצו חמאו לי ושכתו תורתי‪ .‬והענין כמו שהם שוים העם והכהן בעון כןיחיושויפ בעונש‪ :‬ופקדתי עליו דרכיו‪.‬הזנו‪ .‪S C I S S ' S S S•ttey«?S£2‬‬ ‫כבודם בקלון אמיר‪ . « כז חטאר? ?בודם בקלון אמיר‪:‬‬ ‫״חטאת עמי יאכלו וא^עונם לשאו‬ ‫•!« &ן י‪ 3‬נפשו‪ :‬״והזזכעםככשןיפקךת‪^:‬‬ ‫ן‪3‬י״ ן י י דרכיו ומעללץ אשיב לו‪ :‬יואכלו ולא‬ ‫י‬ ‫י^?‪1‬א קוך«יהון א‪9‬יס נת‪.‬לכן יהיה כמה כסהן שניהה ישיי‬ ‫כסורפניות היאינ וגס הכהניש השהיהי‪ :‬ופקדתי עליו‪ .‬‬ ‫י י‬ ‫כ י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫מ ע‬ ‫ה‬ ‫כ ה ןע‬ ‫ה כ פ י‬ ‫ו ד ד ו ר י ז ו‬ ‫ו י ‪ 0‬ד ץ‬ ‫כלי יקר‬ ‫לזה ל א הזכיר בדבר א ח ר האחרון ד״א כרובם כן חטאו לי א ל א אמר ד״א‬ ‫כל שהרביתי ל ה ם עושר כן חטאו לי ובו׳‪ .‬קרחון ‪#{>1‬וי ךיקיר לגםיר }דיל לאל^רע ס ^ ה י ן‬ ‫גי‪]#‬א וקעו?דיהון ‪.‫‪46‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫תרגוב‬ ‫י ^ .‬‬ .‬זה הל׳ יאמר פל המצשה‬ ‫גפשי‪ .‬‬ ‫על כל אחד מחם ויית ויהי כמו דאשוי ונו׳‪ :‬ואכלו‪ .‬כבר אמרת י י י‬ ‫קצרה יהיה העם ככהן והכהן כעס וכמוהו כעמי כעמך‪ :‬והדרך הישרה‪ :‬ואל עונם ישאו נפשו‪ .‬אחליף‪) :‬ח( חמאת עסי י‬ ‫!‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫*‬ ‫™‬ ‫‪J‬‬ ‫<‬ ‫‪1‬‬ ‫•המון כדרך ואליו היא נושא את נפשי חה עין גדיל על כן אחליף‪ .‬‬ ‫הפמ ירק אוחזים ככהינמ לאכיל בשר חמאת ממי‪ :‬ואל עונפ ישאו מלשון תמירה וחליף‪) :‬ח( ישאו נפשו‪ ..‬י ״_‬ ‫‪.‬ת ׳ אלי‬ ‫נפשם ישאו שדם אום׳ לחם אנו בנפשנו נושאימ עונותיכם‪:‬‬ ‫‪.‬נ^ם גם חחריסונח ירבו כמי ייסר׳ למיכל תו׳‪ .9‬קלך!ל‪:‬א ‪$‬היב להיז ‪ 5‬י‬ ‫מהריי קרא‬ ‫קין ׳ י ״ ייי‬ ‫רש״י‬ ‫?איךםתד‪1‬ן‬ ‫א‬ ‫י!?יי‪ 1‬ןלא ‪..

‬לז׳׳א כבודם זה בקלון אמיר‪ .‬וכן החר״ק בקירוב אהרן אביהם תורת א מ ת הייתה‬ ‫בפיהו ועתה שנתרבו בניו כרובם כן חטאו לי והפכו תורתו כמו שהטיבותי להם‬ ‫הרעו הם‪ .‬‬ .‬אינם כהנים כי א ם לאכול ת ט א ת ואשם‬ ‫שמביאים ה ע ם ל א להורות א ת התורה והדרך הישרה‪ .‬‬ ‫ח‪ .‬כי הכבוד האמיתי אלי‬ ‫הנה הוא שעם היותי מרומם אל זה אביט אל עני ונכה רוח זהו רוממותי‬ ‫האמיתי‪ .‬ז״ש‬ ‫כרובם כשיעור שהם רובם כן חטאו לי במיעוט הנותרים לעשות ל ה ם אלילים‬ ‫לאמצעיים ביני לבינם ככוהנים כי כבוד גדול שלא לדבר אלי אלא ע״י אמצעיים‬ ‫ע״ד אשר יומרוך למזימה‪ .‬ואל‬ ‫עונם‪ .‬וזהו כענין ואליו הוא נושא‪ .‬וזה עון גדול על כן‬ ‫יבא רע על הכהן ועל ה ע ם ולא ת ה י ה מעלה לכהן על ישראל‪ .‬בני הכהן ונפש עמי ישאו על עונם כאומר‬ ‫סמוך עלי לכפר העון כדרך ואליו הוא נושא א ת נפשו‪ .‬וכן מהרי״א ז״ל שמדבר הפסוק בכהנים והביא מאמר חז״ל‬ ‫דלעיל שמדבר הפסוק בישראל ע״כ‪.‬א ם כן איפה כבודם זה בקלון אמיר כי כביכול קלון הוא אלי להיותי‬ ‫משגיח על ידי אמצעיים‪.‬חוץ מאתד ראשית ח ט א ת היא לבת ציון חטאותיהן של‬ ‫עמי יאכלו אותם נביאי השקר שאמר עליהם למעלה וכשל גם נביא עמך‬ ‫לילה נעשו ל ה ם כהני הבמות ואוכלים מ ה שהיה ראוי לכהנים לאכול‪ .‬והכוונה לפי שזכר תחילה בפסוק נדמו עמי‬ ‫מבלי הדעת יען שלמדו מהכהן המנהיגם כי א ת ה הדעת מ א ס ת באופן שעררו‬ ‫אחריו עד שנעשו רוב‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל ח ט א ת עמי יאכלו‪ .‬חטאת עמי יאכלו וכו׳ רש׳׳י ז״ל כל חטאת שבספר תרי עשר פתחין‬ ‫לפי שכולם דבוקים‪ .‬לפיכך אמר כבודם בקלון אמיר שעשיתים ראשים על ה ע ם ומכפרים‬ ‫ואם ל א ישמרו תורתי אמיר ל ה ם הכבוד בקלון ויקלו אותם ה ע ם ויבזום‪ .‬והם טועים כי כשאמר‬ ‫ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים ]זהו‬ ‫כשאכילתם כתורה אתר זריקת דם[ והקטרת האמורים ע׳׳כ‪ .‫הושע ד‬ ‫‪47‬‬ ‫והראב״ע ז״ל כרבם‪ .‬וכשאומרים‬ ‫להם הבעלים מ ה זה שאתם עושים‪ .‬אני הרביתי בניך‪ .‬כן חטאו לי חטאים רבים על כן כבודם‬ ‫בקלון אמיר אחליף ע׳׳כ‪ .‬אל עונם ישאו נפשם אומרים ל ה ם אל‬ ‫תתושו כי עונכם על נפשינו נכי אכילתנו[ גם כן כפרה‪ .‬של ישראל ישא הנביא נפשו והנביא עצמו מצפה שיביאו לו ממון וקרבנות‬ ‫לכפרה‪ .‬ואח״כ חטאו כל העולם ונטו אחר רבים ואפילו לרעות‪ .‬ואל עונם ישאו נפשו‬ ‫אל עץ ה ע ם ישאו הכהנים כל א ח ד נפשו אומרים מתי יחטאו ויביאו ח ט א ת‬ ‫ואשם ונאכלם‪ .‬‬ ‫והדד״ק ז״ל ח ט א ת עמי יאכלו‪ .‬ע״כ‪.‬ופירוש הראשון‬ ‫נוטה להרש״י ופי׳ השני להראב״ע‪.‬כ״כ‪.‬ויש לפרש ח ט א ת עמי יאכלו כעניין‬ ‫בני עלי ה ם אוכלים ה ח ט א ת קודם זריקת ה ד ם והקטרת האמורים‪ .‬והביא‬ ‫כדחז״ל וכת״י ע״כ‪ .‬‬ ‫ולעדץ כרובם וכו׳ לשון רוב‪ .

‫‪48‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ומהרי״א ז״ל ואל עונם ישאו נפשו של ה ע ם הנזכר רשעת הכהנים שיאכלו‬ ‫חטאות ואשמות ה ע ם בעבור זה כשישאלום ה ע ם על דבר מ ה א ם הוא עון או לאו‬ ‫אומרים ל ה ם על דבר קל שהוא חמור חטאת כדי)שיברו( ]שיביאו[ קרבנותיהם‬ ‫ואל עונם ישאו נפשו של עמי שיחסו ל ה ם עונת אשר בהם בכהנים עצמם כדי‬ ‫שיביאו קרבנות ע״כ‪.‬‬ .‬ומזה נמשך והיה‬ ‫כעם ככהן ר׳׳ל והיה כעם דומה בדומה הכהן כיון שהוא נושא על גפשו עונותם‬ ‫של עמי כשעיר עזאזאל שהיה נושא א ת כל עונותם אל ארץ גזרה‪ .‬או אמר על ההכחישה השנית מהקש ה ע ם אל הכהן‬ ‫ללמוד מדרכיו ומעשיו הרעים שאותם חטאות הרבים אשר החטיא היה קולר‬ ‫תלוי בצוארו‪ .‬‬ ‫ח״ש יין ותירוש שהוא יין מרובה שהרי ל א נסתפק ביין בי א ם גם בתירוש ולזה‬ ‫יקת לב ולא יסעדנו‪.‬‬ ‫ולעד״ן ח ט א ת עמי יאכלו‪ .‬ועל אשר ח ט א אמר ופקדתי עליו דרכיו ועל אשר החטיא‬ ‫אמר ומעלליו אשיב לו כי מעלליו ה ם ואעפ״י שאינם דרכיו ממש‪ .‬ולהיות כל זה ה ח ט א תלוי ונמשך‬ ‫מהחטאות שאוכלים הכהנים לז״א שהאכילה ההיא ל א תועילם א ל א אכלו ולא‬ ‫ישבעו‪ .‬ומדוקדק‬ ‫הכתוב וכמעלליו בכ׳׳ף הדמיון דומים למעלליו אבל אינם מעלליו מ מ ש אלא‬ ‫מבחינת שהחטיאם נחשב ל ה ם כמעלליו‪ .‬וכיון שהכהן כעם שהרי קבל על עצמו ל ש א ת עונותם‬ ‫של ה ע ם על נפשו לזה יהיה ביום פקדי ופקדתי עליו על הכהן הנז׳ אפקוד‬ ‫דרכיו אשר עשה‪ .‬וככהן יהיה‬ ‫ה ע ם רשעים וחומסים ומועלים בה׳ ובהקדשותיו כי למדו כן ממנו כשראוהו‬ ‫אוכל ה ח ט א ת כולה‪ .‬ר״ל כל ה ח ט א ת כולה יאכלו הכהנים שלא‬ ‫יקריבו לגבוה כמשפט החטאת‪ .‬וגם היין פורתא סעיד אבל טובא גריר‪.‬ומהזנות שנתרבה ל א יפרוצו לרוב כי א ת ה׳ עזבו אשר היה מוכן וקרוב‬ ‫לשמור המתהלכים לפניו ע׳׳ד לשוד ולכפן תלעג‪ .‬וזה טעם כפל ההיקש בשני כפי׳׳ן כעם ככהן באלו אמר‬ ‫כעם כהן ועם ככהן‪ .‬או אז יהיה מקושר מאמר לשמור‬ ‫אשר בסוף פסוק זה עם תחילת הפסוק ה ב א אחריו כי א ת ה׳ עזבו לשמור‪.‬ואל עונם ישאו נפשו כל כהן וכהן ישא נפשו‬ ‫מלקבל עליו ולישא מ ש א עונותם של עמי על גפשו של כהן כיון ש ה ם אוכלים‬ ‫כל ח ט א ת עמי ולא יקריבו לגבוה כדי שיכופר לשמים עונם‪ .‬‬ ‫ז ע ת ויין ותירוש יקח לב כי שמרו א ת ה׳ ל א היו שומרים זנות ויין ותירוש‬ ‫שיקח לב האדם מעבודתו ית׳‪ .‬או כפשוטו ל א יהיה סועד הלב כמו שכתוב ויין‬ ‫ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד‪ .‬וכתיב כי עם אבני השדה‬ ‫וחית השדה השלמה לך הנה עזבו א ת ה׳ אשר היה ל ה ם משמרת לשמור אותם‬ ‫שעל זה אמרה התורה ושמרתם א ת משמרתי לבלתי תחטאו ולבלתי תנזקו‬ ‫הזהרו בה במשמרתי שלא תסולק מכם‪ .‬ופיו ענה בו אשיב לו תגמולו באופן‬ ‫שיהיה הכהן הנלכד בשחיתותם של ה ע ם בשכר ה ח ט א ת שלהם שאכל יצא‬ ‫מאפו והיה לו לזרא‪ .‬וג״כ וכמעלליו ר׳׳ל מ ה שקבל על עצמו ונשא על נפשו עונותם‬ ‫שאינם מעלליו מ מ ש רק נחשבים כמעלליו‪ .

‬אל הסטים‪ :‬כי סוב צלח‪ .‬ש מ ו ר ד ר כ י ו ע ז ב ו ‪ .‬וכתיב בתריה הבוק‬ ‫תבוק ע״כ‪. .‬אל הפכיים‪ :‬כי סוב צלח‪ .‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪M‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪* « A .0‬אלין•‬ ‫‪.‬״ '‪ 11‬י ״ ״ _‬ ‫ז ה ו ש א ס ת ו ח ו ט ולא יפרועו‪ .‬‬ ‫‪.‬ה ו א םיין‬ ‫ס ס ד ש ‪ ) :‬י כ ( ב ע צ ו ‪ .‬‬ ‫צ ל ח ‪ :‬ע ל כן ת ו ג י ג ח ב ג ו ת י כ ם ו כ ל ו ת י כ ם ח נ א פ נ ח ‪ .‬לשמור דרכו או תורתו‪:‬‬ ‫* « ‪ * £ £ v‬י ה י ה ׳ ח ־ ו ס ח ! ב נ י מ ו א מ י ה י ו י מ י ת י סי ״?‪) £‬יא( זנות‪ .‬מ ן ה ד נ י ש ב מ ו ז ב ח א מ ו ן ל ח ס‬ ‫אזבח ואינו יוצא לשלישי כ ס ו שפירש ה ח כ ם רבי אבדחמ אבן העזרא אבל ח ד נ ו ש מ ו ר ה במקימוח ח א ל ח ודומיהמ על מ ב‬ ‫ה פ ע ו ל ה כ ס ו ש כ ח ב נ ו בפפר סכלול בחלק ה ד ק ד ו ק ס ס נ ו ‪ .‬ד ב ד ו ח ח ה ע ח א ת ל ב ס ג‬ ‫י י‬ ‫‪ * ..‬א ף * ל • י ש י ז ט ל א ייבי אט אשוה את העם לבזיון הכהנים שחללו אותם מכהן להם‬ ‫ןלכןאףאני אחללאתהעסבאימיתכן ת״י‪) :‬י( ולא יפרצו‪.‬ו ר ב ע ו פ ע ד י ה ז י ל נשארו בלא לב להבין‪) :‬יב( עסי‪ .‬ו ק ו נ ו ׳ ‪ .‬אולמ״א בלע״ז(‬ ‫שענפיו מרובין ונוסעין אותו לצל ‪ :‬על כן תזנינה בנותיכם‪ .‬החים גג‪ :‬יוח«‪ .‬‬ ‫ורש״׳י ז״ל והיה כעם ככהן אני אשוה א ת ה ע ם לבזיון הכהגים שחללו‬ ‫אותם מכהן ל ה ם ולכן אף אני אחלל א ת ה ע ם באומות כן ת״י ע״כ‪ .‬ו מ ק ל ו ה ם נביאי ה ש ק ר ‪ ..‬ ‫ד‬ ‫ק ס י ן ב י ״ ק ‪rop‬׳"‪P‬‬ ‫םהר״יקרא‬ ‫ה ש י ס ע י ם ‪ o :‬ח ו ט ו ל א י ם ד י צ ו ‪ .‬״ ״ ז‬ ‫‪*4.‬והאות כי הס בלא לב‬ ‫) י ג (‬ ‫ן ל ב נ ח״ ‪ 0‬י ג ז ב ל‬ ‫ו כ ןח מ‬ ‫ת א < ‪ 1‬ר י ם‬ ‫י י‬ ‫א י ל‬ ‫ע ז ב ו‬ ‫‪ 3‬י ם ו ג‬ ‫ל חי ב י ס ר ן ב ח‬ ‫ד ר ב‬ ‫כ‬ ‫א ע ס‬ ‫ה י י ן ה ח ד ש ה ו א ל ו ק ח ה ל ב ו ס ש כ ר ס ח ר ה ‪ :‬ניב( ע ס י ב ע צ ו‬ ‫* • א ל ו מ ק ל ו י נ י ד ל ו ‪ .‬‬ ‫סלהיםם‪):‬יג( יזבחו‪ .>.‬ו ב ן י ק ר א בערבי י ח ו א אילן ש נ ו ש א ה פ ר י שקורין ל ו בלע״ז ג ל א נ ״ ‪ f‬ו ע נ פ י ו מרובין ל פ י כ ך בוחר ין ב ו ל ע ב ו ד ע כ ו ״ ם‬ ‫מצודת ציון‬ ‫םצודת דוד‬ ‫פ נ ק ז כ ל ו ן ‪ :‬ו מ ע ל ל י ו ‪ .1‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫״ ‪ .‬‬ ‫ו י ש מפרשים ע צ ו ומקלו העכו״מ ש ה י א מ ע ץ וכן ת ״ י עמי דבצלם אעיא שאיל ו נ ו ׳ ‪ :‬ה ח ע ח ‪ .‬כי י " זנו י‬ ‫מדרך כשכל ולק זט מתחם סלהיםם‪) :‬יג( יזבחו‪ .‬כי כיא מהם צלה סוכ ט הוא מלוכס בפנםים וסוב‬ ‫כלי יקר‬ ‫והיה כעם ככהן וכר‪ .‬ו מ ה ש א מ ר על ר א ש י ההדים והנבעוח ד ד ך עובדי עכו׳ס כ מ ו‬ ‫ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ע ל ה ח ר י ם ח ר ס י ם ועל ה ג ב ע ו ת ו ה ח ת כ ל ע ץ ר ע נ ן ו ד א ש ה ה ר ה ו א ה מ ק ו ם ה נ ב י ח ש ב ו ‪ :‬ת ח ת א א ץ ‪ .‬מ ס ה ס ן ‪ :‬ה ח ע ח ‪ .‬מ ל ש מ י ר ‪ ) :‬י א ( ז נ ו ח ‪ . V A‬‬ ‫ת‬ ‫שאומרים לו גב אי הבעל בשם פ ט ל אלילים‪) .‬אל דבריו הוא שומע‬ ‫כן‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A‬‬ ‫נימ אחריו ת ת ע ם ‪ .‬בצלס שעשה מ ן ה»ז‪ :‬יגיד לו‪ .‬מ פ ש י ו ‪ ) :‬י ( י פ ר צ ו ‪ .‬פ ר ד ת הזנית ישכריס‬ ‫ה י ק ה י ק יהחדש כל א ח ד מ ה ם י ק ח לכ ה כ ה ן ל ״ ל י ס ר י ל שכלו‬ ‫להכין יולהורות א ס ה פ ם ‪ ) :‬י ב ( ב ע צ ו י ש א ל ‪.‬ל ^ ‪. 1 .‬והראב״ע‬ . .‬צלם הפשוימן המקל וכשל הלכר בפ״ש ‪ :‬רוח‬ ‫שואל פתירותבצלמהפשוי מפז‪:‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫( ‪rnwv)fto:‬ינמיתז‪ »:‬י י ן ‪ .‬ו כ ן ש כ י ב ת י ע ם ח נ ש י ס כ י ו ן ש ב ו נ ו ת ה ו א ל א י פ ר מ ו האיש‪ :‬בי את ה' עזבו‪ . .‬אותם‬ ‫ומקלו‪ .‬כ מ ו ה ו נ ה י‬ ‫כי הזנות גם היק כל אחד מהם יקח לב ולקיחת הלב כאילו‬ ‫‪ .‬הזנות והייןוהתירומ‬ ‫ה ע ץ ה ו א מ ת א ר ו ל ד ס ו ח ח « ו א ל ל א ו ת ו כ ו מ ר <ששומר>«ששואל שהם עסוקים גס לקחו את לבם מאחרי‪):‬יכ( בעצו‬ ‫א ו ת ו ע ץ ל ה נ י ד ל ו א י כ ח י ע ב ד נ ו ו ש ו מ ע ל ו ‪ .‬י‪ .‬חזני מעל ע ו מ ד ‪ .‬ו י‬ ‫‪ ^ :‬״‪.‬על שאתם מתחברין לעבודת אלילים וה*וים‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫י ש ב ע ו ‪ .‬ע ל כ י ת ח ז נ מ י ס • ישאל‪.‬ח ד נ ו ם‬ ‫ב ל ו ם ‪ .‬‬ ‫‪.‬א ו ת ו ‪ .‬מן שקליפתו לבנה ‪ :‬ואלה‪) .‬והוא ר ו ח נביאי ה ש ק ר ש ח ו א‬ ‫ת ה ז נ ו נ י מ ‪ :‬מ ת ח ח א ל ה י ה מ ‪ .‬בחסרון ווי״ן כמו שמש ירח עמד זבלה והנועם‬ ‫_‪.‬ח ן ח ו ל כ י ן )קייאגי״א בלפ״ז(‪ .‬מלשין מ ן ‪ :‬ו ס ק ל ו ‪ .‬פ נ ק התמוקית‬ ‫םרכיי ו כ ן םדצו לריכ ) ל ״ ם א ' ד ( ‪ ) :‬י א ( ו ח י ד ו ש ‪ .‬כ מ ו ח ז ת ה ה מ ז נ ה ת ח ח ב ע ל ה ‪< :‬ינ> ע ל ר א ש י ה ה ר י ם י ז ב ח ו ‪ .»r1D‬מנה ני.‬‬ ‫־כאלו ישאל כלא לכ יו‬ ‫זנונים‪ .‬‬ ‫^ ‪.‬שגדל בו פרי שקירין)גלאנץ בלע״ז( י‬ ‫ולבנה‪ .‫‪49‬‬ ‫תתום‬ ‫הישע ף‬ ‫‪9UTrr‬׳‪^W‬‬ ‫ל^בעוהזנו ולא לפרצי‬ ‫«זבו לשפד‪ ^:‬זנות ד^וח‪:‬רוש ‪m‬־‬ ‫לב‪:‬יב_ע?ןי בעצולשאל ומקלו ‪-‬יגיד ?ו ‪^SKJ‬‬ ‫כי ח ח זנונים הו‪#‬ה ומנו מתחת‬ ‫אלהיהם‪ :‬ייעל־־ךא^י הדךיםתבחו‬ ‫‪1‬‬ ‫ואלה כי־־־טוב צלה ע ל ^ ן תזנינה ‪3‬־‪ysySp‬‬ ‫‪.‬רצון זנות פכו״ם סספה ‪.‬כ ן פ י ר ש א א ז י ל ‪.‬‬ ‫ה א צ י ם בו ו ב ד ר כ י ו ‪ .4-‬‬ ‫‪\»/‬‬ ‫•»‪» «-J.‬יזמא » גסין‪ n o :«5‬ו ה א ל ‪• .‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫^ ? ^ ‪ & ° £‬ך ‪ £‬לא יגדלו בנים‪) :‬יא( זנות‪ .‬לכל כפילתם קורא זניח שואיל ו ם מ ם‬ ‫כמחשבה ר פ ה לא לקיים מצית ס ׳ ‪ :‬ו ל א י פ ר צ ו ‪ .‬ו נ א יסרבי מ נ י ם‬ ‫ו כ כ נ י ת ‪ :‬ל ש מ ו ר ‪ .‬שבת והיה כעם ככהן א״ר יצחק ל א חרבה ירושלים‬ ‫א ל א בשביל שהשוו קטון וגדול שנאמר והיה כעם ככהן‪ .‬שמיסאילנות‪:‬‬ ‫סמארם ב מ פ י י ם ‪ :‬ה ז נ ו ‪ .‬מל׳‬ ‫ס ו פ ס ‪) :‬יג( א ל ק ולבנה ואלה ‪ . .‬ח מ כ מ ו ה ע ו ר ש י ו ר ה ל ו מ ק ל ו ח ד ר ך ש ה ו א ה ו ל ך ב ה ‪ .

‬מנין הפרשה כמו הסרד נא מעלי )בראשית י״ג ‪:‬‬ ‫לפכו״ס לכן מצאו סכנות והכלות מקוס לונו׳ כיאין לואה ‪) :‬יל( לא הקדשות‪ .‬‬ ‫א‪ .‬אס ישראל זנו אמליפכי״ס אין בזה אשמה מל יהודה עם שע׳׳י שנלחמו סמהם נמנעו לכא‬ ‫ץ‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫ז״ל כבר כתבתי כי דרך הכפי״ן בקצרה והיה כעם ככהן והכהן כעם וכמוהו‬ ‫כעמי כעמך‪ .‬אחרי שאינכם‬ ‫ה‬ ‫י ש‬ ‫מ נ ן ק ה‬ ‫ל ל‬ ‫ל ^‬ ‫זונה אתה ישראל‪.‬זכחי שמחה לאטל פמהן‪ :‬ועם לא יבין ילבט ‪ . מלקות ‪) :‬סו( אם‬ ‫זנה אתה ישראל א ל י א ש ם י ״ י ד ״ ‪ .‬ומהרי״א ד׳ל אעפ״י‬ ‫שהעם היו מריבים עם הכהן כמו שזכר ועמך כמריבי כהן עכ״ז ל א ה ם ג״כ רעים‬ .‬נשארות יחידיח בביתעל‪:.‬כ ש ם שבנותיכס‬ ‫וכליתיכמ מתנאפות ב ב י ת כ מ ו ב.‬אם זונה ישראל‬ ‫• ( אילי »״ו גאן »‪ 9‬שלמפיה ונטמאה י»י אין גכ והיאלא <ת»שה ‪:‬‬ ‫אכן עזרא‬ ‫יאמרו לכהני הבעל שיזבחו ובעבור שהולכים האנשים‬ ‫להקטיר הין מהערים תשארנה הבנות והכלות בבתים יל‬ ‫כן תזנינה‪) :‬יד( ל א ‪ .‬ל‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^‬ ‫הן על כן לא אפקיד‪) :‬סי( אם‪ .‬ופקדתי עליו‪ .‬לא אזכיר מל בנותיכם אשר תזנינה לשלם להן גמול וכן ילבפ ‪ . הבעלים מנאפים ע ם הזונות‪.‬אס זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה‪ .‬דבר‬ ‫זה גרם להם ש ש י כ נ י ן עמהם‪ :‬י ל ב ם ‪ ..‬ש ל חביות‪ .‬פ ת ר ׳ יושבי.‬ו‬ ‫אץ א‬ ‫״ ״ ‪ .‬םיטה ‪ op : n‬ה׳מייו‪) .‬וכן‬ ‫לבנה ואלה ולבנה עץ‬ ‫בנותיכם‪ .‬וכן‬ ‫הרד״ק כעם ככהן דמיון בקצרה ה ע ם ככהן והכהן כעם כמו שהושוו בחטא‬ ‫הושוו בעונש והפקדתי עליו דרכיו על כל א ח ד מ ה ם ע״כ‪ . L J‬״ ‪ J .‬ישראל חעאי עם י^עם‬ ‫שפחד שתביא המליכה לבית ליד על כן עשה שני עגלים ויש מפרשים עוד יעשו עם הזונות מעשה שי־ד שאינו מוליד כך‬ ‫י‬ ‫ה ב נ ו ת‬ ‫ר נ ן מ ח‬ ‫הש ישכבו עם הנשים בדרך שלא יולידו בער ואינן ויית ארי‬ ‫אינון עם זנייתא מסתעיין יתרנם יזבחו אכלין ושתן כלומר זובחים זבת לאכול ולשתות עםהם‪ :‬ועם לא יבין ילבט‪ .‬תרגם יונתן מסתייען לש ן סיעה כלומר מחחכייז‬ ‫אתם לשתות יין‪ .‬אם א ת ה ישראל זונח אחר‬ ‫מצודה ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫לפצנול תחתיו‪ :‬על בן‪ .‬־יטה נ׳( ‪:‬‬ ‫א?ב‪• :#9‬י מם ‪£‬ןנן אתון ךגיתל^ךמל לא יהחיבין ךנית יהודה ולא כ״יתון לגלגלא ולא‬ ‫מהריי קרא‬ ‫רש״י‬ ‫מתחנריס עמכם ואתם הייתם מתחתנים נם וגנותיכנז על ראשי ההרים לזבוח ולקטר לע׳׳י ובנותיכם יכליותיכם‬ ‫הנו‬ ‫ל ׳ל‬ ‫דו‬ ‫כ ס‬ ‫ה ג ן ת‬ ‫מ מ מ ן י ה ס‬ ‫מ‬ ‫כ מ נ ה ג א‬ ‫ס ו מ ז נ י ת <‬ ‫קח ״ י‬ ‫‪ .‬ומנחם חברו אצל עבשו פרודית )יואל א׳(‬ ‫שהם מביית יין‪ :‬ועם לא יכין ילבט ‪ .‬חנ״ש בלע׳׳ז‪ .‬הומיל והמנשיס יוצאים מל ההריה לזכות )יל( יפח־ו ‪ . אצל החניות ל ש ת ו ת יין ע ם הזונות ‪ .‬העמס אין לתמוה אס הבנות תזנינה‬ ‫כי הס בעלותם לראשי ההרים להקסיר הם אוכלים ושותים‬ ‫‪tts‬א< י ו י‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫‪*r‬‬ ‫״״ ‪1‬״ • ״ ״‬ ‫מה למשות וכמוהו ואייל שפתים ילבע והנה אין עעס לא‬ ‫פ‬ ‫ם‬ ‫י ז ו ט ם כ ו‬ ‫ה ז ו נ ו ת‬ ‫ם־‬ ‫ו מ‬ ‫ת‬ ‫י ס ר ד ו‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ודמ‬ ‫ם‬ ‫ע ם‬ ‫‪IT‬‬ ‫!‬ ‫רד״ק‬ ‫תחתיו כ ט ו ש א פ ר כי ט ו ב צ ל ה ‪ .‬‬ ‫יפדרו ‪ .‬יכשל‬ ‫כמו ואויל שפתיט ילבס וי׳ט ישתבש בדעתו כאדם שלא ידע פ ח לעשות וםשתבש וכן הוא בלשון ערבי וכן פי׳ אאז״ל וי״ח‬ ‫ועםדראדלא אסתכל באורייתא הלא אתרפש‪< :‬םז> אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה ‪ .‬ל״ל והואיל והס מש אשר לא יכין‬ ‫לכןילבס ויכשל‪ :‬יפו( אם זוגה וגוי‪ .‬ומה‬ ‫שבודקין ה ס ו ס ה בסי המרים זהו ל פ י שנסתרה י(‪ :‬כי הם‪.‬לשו.‬הזונות כמו לא תהיה קלשה )דבריס ל׳׳ג(‪:‬‬ ‫אפקוד ‪ .‬לשי ש א נ ש י ה ב י ת י ת א י ן חדן לעיר אלי ההדים‬ ‫הרמים ותחת כל עץ רענן לעבוד ש ש עכוים לפיכך יש להס‬ ‫מקום לבנות ולכלות לזנות ולגאף וי״ת על כן סזנין וגו׳‪:‬‬ ‫‪"KZ&SUfSZftK‬״־&‪233£‬‬ ‫וזונים עם הזונות ועם הקדשות כשהולכין לזבוח זבחיהם‬ ‫מדברים עם הזונות ועם הקדשות ל ל כ ת ש ם לזבוח וישכבו‬ ‫עסה! שם‪ :‬ישרדו‪ .‬‬ ‫האבות והחתנים‪ :‬ע ם הזונות יפרדו‪ .‬א ך‪^<.‬מנין כשלון ויגיעה כמו ואזיל שסיזיס ילבס )משלי יי(‪:‬‬ ‫פג כל‪1‬תיכס יגו׳ וסי׳ כי הן לומדות מאביהן כי הס ילכו פס הזונות‬ ‫זיסללו פן האנשים להת־יחל ממהן‪ :‬יזבחו ‪ .‬א ם זונה ישראל אחר‬ ‫אל ילמדו בגי יהודה דרכם‪ .‬״ ״ ״ ״‬ ‫«״ י‬ ‫יפרדו‪ .‬דברו מנחם עם עבשו‬ ‫שרידות ‪ .‬ל׳א‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪50‬‬ ‫תרגום‬ ‫!יי״״זי״י בנותיכם וכלותיכם תנאפנה‪ :‬יי לא־‬ ‫‪.‬‬ ‫) י ת נ י ן‬ ‫ב‬ ‫ה ט ן‬ ‫ח ה ד ר‬ ‫שון‬ ‫ל‬ ‫ה מ‬ ‫מ ע ן ן‬ ‫ס י כ ך‬ ‫׳ ‪U‬‬ ‫ת ח‬ ‫ל‬ ‫‪ 3‬ס ו‬ ‫ם‬ ‫'לל‬ ‫‪n‬מ ש א ) י ל ש‬ ‫בוד‬ ‫ת‬ ‫ר ן ת ‪ 3‬פ ו ר ע נ ו ת <‬ ‫^‬ ‫ב ל ע‬ ‫״‬ ‫ש ת ו‬ ‫‪£‬‬ ‫י ל ‪ 3‬ס‬ ‫ז (‪ ) :‬ט י (‬ ‫מקים לעשות‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫ניאוסים ‪:‬‬ ‫‪E j £ t‬‬ ‫והיא לא נתפשה( בשביל שהמה עושות ניאיפים בגלוי‪ . m‬ןי״י״יז אפקוד על־־בנותיכם כי תזנינה ועל־‬ ‫כלותיכם כי תנאפנה כי־־הם עם־‬ ‫י הזנות לפרח ועם־הקדשות יזבחו ועם‬ ‫«‬ ‫ת״א‬ ‫א?ת‪3‬ל |אורלר‪.‬ן םיצאית‬ ‫)יד( לא אפקוד על בנותיכם‪ .‬א‬ ‫אל‬ ‫לא אסקיד ‪ .‬עוד לבודקן יבמים‬ ‫המרים כשתזנינה למה כי בעליהן עם זונות יפרדו וכאשר‬ ‫קץ א א ‪.‬על כל א ח ד מ ה ם והפקידה ה י א ואכלוה ע״כ‪ .‬פ ן הדגוש ויש לפ‪-‬ש ג ם כן יפרידו הנשים‬ ‫אפקיד שלא יפקוד עליהם רק דבר כנגד האבות כי הם‬ ‫מלמדים אותם לזנות לעשות כמעשיהם א‪.

‬‬ ‫ישבעו‪ .‬שאחר שעשאום‬ ‫פלכי ישראל לא היה להם ליהודה לזגות אחריהם כסו שעשת‪.‫‪51‬‬ ‫הושע ד‬ ‫‪8‬‬ ‫אלץאעם להודה‪ .‬ב י‬ ‫בפרה סודרה םרד‬ ‫י ש ר א ל וכר‪ .‬ו א ^ א ו הגלגל‬ ‫!*ל־^לי ה ״ &ז ל א ל ־ ־ ^ ג י לי־ ‪55‬ציי‪3‬עע‬ ‫ןוזקה‪ :‬״כי כפרה סרךה כןרר לשראל ‪ #‬י •ך‪ .‬‬ ‫‪. שכחוני‪ :‬פתח י מ ם‬ ‫חיא סוררת וםבעםת היא ר ד י‬ ‫חרתג לרוב‪ .‬נבהמיק שהיא כפלכיח יהידה פ״מ לא הדיזיה אמי ספכו״ם ‪:‬‬ ‫ואל תבאו חגלנל‪ .‬כאיתח •רה שספוססת בתוך םרביק מרוב שהיא שםיגח ואץ מעלץ עלית עול לכך‬ ‫ברגליחק ‪ .‬פלשין אפפה‪) :‬ט!( סררח‪ .‬ות ארן ישראל למה יאשם יהולה שהגיח בית‬ ‫במות לעכו״ם ושבט יחידה סח לו לבא חנלנל ולהניח בית המקלש שהוא נחלקו וילך למקום רחוק לעני״ם והנניא‬ ‫המקדש שבעירם‪ :‬ואל תעלו ביח און‪ .‬‬ ‫יהודה^ ארחם‪« :‬ואל‬ ‫ואתנית‬ ‫ונלנל שלא ינאונגייהיד׳ הגלגל ששם יו״ד השנסים עונדים‬ ‫‪u‬‬ ‫*הודח לבוא הגלגל לעבוד שם עיז‪ .‬לא היה לכס לעלות לרגל לאני עגל שביו היו מזכירים שם שמים וכשהיו נשנעים נאמת גשנעק בשם‬ ‫‪ « \1 •mW\am‬ר ח י ר א•ו^ ו ״ ‪ -‬י ‪m a m f r r‬‬ ‫‪ .‬רש״י כ ת ו ר א ד א י ת פ ט ם ובעיט כן‬ .‬״‪.‬וכסו שעושי!‬ ‫בית ‪ .‬םו?א‬ ‫רש״י‬ ‫דןלינין‬ ‫חתום‬ ‫סהר״י קרא‬ ‫הענלים ש נ ק ובנית אל‪ .‬השם היה רומה איחם ככבש במרחב אילילי הייתם סוררים אי הנועם עתה ירעם השם ככבש לבדו‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫)סי( יאשם‪ .‬כמו‬ ‫הפלה האוכלת פל האביס הנה מריכ כל היא סיללת י מיללת )אינה לינה למשין כפיל כן פלד ישלאל גסי מ ח ג כל ימהשפסם‬ ‫כ ל ו יקר‬ ‫‪n‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ח‬ ‫נ ש מ י ש‬ ‫י‬ ‫כ כ ד‬ ‫א‬ ‫א ס‬ ‫ח י‬ ‫ח‬ ‫י א כ ר ן‬ ‫ל כ ן‬ ‫‪.‬ובשחיי רוצים לישבע באכת חיו אוסרים חי אלחין‬ ‫‪) : j t‬פי( כי כפרה סודרה סדר ישראל‪ .‬פנין מלידס‪ :‬ירעם‪ .‬כתורת לחיתפמ‬ ‫‪.‬‬ ‫אין בני יהודה חייבי! בנד יאנגי מחייבם‪ .‬‬ ‫עמי‬ ‫בעצמו‬ ‫ישאל‬ ‫ו מ ק ל ו יגיד לו‪ .‬תיא בית אל שחיה שם‬ ‫אחד מן חענלימ ולנרעון לכנות שסו לננאי קורא אותו בית און מוכיחם אל יאשם יהולה ואל תבואו הגלגל ואל תעלו נמו‬ ‫כי יעקב אבינו קרא לפקופ בית אל מפני המראה שראח בו און הוא בית אל בעבור העגל ששם שם ירבעם כתונ בתורה‬ ‫וננלח שם האל ואחר שנהן שש ירבעם חענל כיט הנביאים שמו ובשמו תשבע ייסעם את ה׳ אלהיך תירא שלא תעביר על‬ ‫יקראו אותו בית און כי הענל שוא ואון חיח ומה שאמר‬ ‫העלו מצות לא תעשה לא בעבור יראת מלך או לבה או מק‬ ‫לפי שביח אל היה במקומ נבוח יכן הוא אומר עילים אל הר‬ ‫האלה ש ביה אל ונמ כיח און היה מקום סמוך לביח אל ולעי בגוף רק בעבור יראת השם יאותי תעבד מצות עשה מהם‬ ‫אלא שלא אומר זח אלא על ביה אל שחיה שמ הענל וכן היי בפה ומהם במעשה ובו תדבק במחשבת הלב שלא יעבור‬ ‫ולא תסקון לבית אל‪ :‬ואל תשבעו ‪n‬׳‪ .‬לולי שפרר חיה רועח אוחמ ה׳ בשפע כמו הכבשימ וכמוהו כל לשון לך תשבע והנה השמם למה תראו כי אתם‬ ‫בני השם ואתם באים בית און יותר סוב הוא שלא תעשו‬ ‫זה וזה או פירישי כננד אלה יכחש הכתיב בתתילת הפרשה‪:‬‬ ‫)סז( כי‪ .‬האהבה‬ ‫מחחח העול ופרקו סעליהמ עול המצות‪ :‬עחח ידעם ח' ככבש והיראה וככה מנהג הנביאים שישבעו כדוד ואליהו יאלישע‬ ‫במרחב ‪ .‬כםייא בגלגל שורים זבחו‪ :‬יאמרו לכן לשקר ישכעו)יימיה ה׳( כשהיו נשבעים בשקי־‬ ‫יאל העלו בית אין‪ .‬דבר זה לא יחשב אשם לבית יחודח‬ ‫שחרי הלכי ישראל עשו נהבעלי« נהענלימ ירבעם וחבידיו‪:‬‬ ‫לאל תבאו הגלגל‪ .‬שבעו בשמי לשקר כמו שאסר בהורה ולא השבעו בשמי‬ ‫לשקר וכן ח״י ולא חשחבעון בשמי לשקרא קיים הוא השם ובן שיהיה דבק בשם חייב היא להזכיר השם בכל דבריו‬ ‫אמר יאמ חי חשמ יאמרו לכן לשקר ישבעו‪< :‬ס« כי כסרח ילהשבע בשמי בעבור שיביני ממני כל השימעים הברואים‬ ‫סורדח ‪ .‬אבל בדבר זה יחשב לו עץ‪ .‬נמ״ש ל»מלה)&‪(1‬‬ ‫תבאו‪.‬‬ ‫פ ס ח י ם קרי ע ל י ה ר ב יוסף כ ל‬ ‫ה מ י ק ל לו יגיד ל ו ע ״ כ כ פ ל ד ר ש ו ומקלו לשון קלא‪.‬אהל שאינכם פיכדיכ לס פס לכס לשכופ כשפי כי לכד הפיכד אס ס' ראיי‬ ‫לשבימ כשש כפ״פ יאיתי תפכיד וכשמו תשכפ )לכלים י־( אבל פי שאיט פוכדי ונשכפ גו סחשכ למיין‪) :‬פז( כפרח םררח‪ .‬סורר הוא שיסיר מן הדרךשציה שלא ילך בה יהנה דמה ישראל כפרה סיררה שלא יוכל אדם לחרוש בה‪.‬לפי שבנלנל חית המשכן‬ ‫בהחלה בהבנפחם לארץ לפיכך בשחלכו לענוד עברם בנו שם נשגי ק'‪.‬‬ ‫וחטאים‬ ‫והיה כ ע ם ככהן יחדיו בעונש ופקדתי עליו ע ל ה כ ה ן כדרכיו ומעלליו‬ ‫ש ל ה ע ם א ש י ב לו כי יחדיו כולם יקבלו עונש ע ד כ א ן בפסוק הקודם‪.‬‬ ‫‪.‬וכר‪.‬כמו הפרח הרעח שמעקלח ומעווחח עצמי חחח חעול שהיאיבק באהבת השם ותמיד שמי יזכרו שגיר בפיו‬ ‫ולא יוכל אדם לחרוש בה כן סרר ישראל מחחת אלחיחמ‬ ‫שקבלו עליהם עול התורה והמצוה אשר צום ועווהו עצמם יבאהבתו אותו וכל העם ישמעו וילמדו ממנו‪ .‬לגל פקיס הפכו״ם‬ ‫‪7‬מ״ש כל לפסס בגלגל)לקמן פי( יכאי׳ יכי פ״י יהילה באס הנלנל היה לד לשכם ביס ‪ :‬בית און‪ .‬‬ ‫<סעם עתה‪ .‬כסו כן עשו ישראל מרוב םיב שחיח לחם‪ .‬אבל סיכן ואילך יסור סיבאס מחם‪ .‬עתה‬ ‫במרחב‬ ‫)אלוף(‬ ‫‪•n‬‬ ‫בכרעהללכת‬ ‫רועים מה לו‬ ‫חס יאשם‬ ‫הכקחפ אל‬ ‫שיש לו‬ ‫ככבשיהודה‬ ‫הענלימ‬ ‫אבן עזרא‬ ‫אחר עבדם‪ :‬ואל תבאו חנלנל‪ .‬‬ ‫גזז‪ .‬בגיי יי״יזיי•‬ ‫‪ V‬יי‬ ‫‪L‬‬ ‫ייי׳ «‬ ‫‪nfe‬‬ ‫יהודה הגלגל‪.‬שנעו וידם לבם על כ.‬כי כפרה סררה‪ .‬כשחיו רודים לישבע לשקר‬ ‫^ הנענים‪ (10).‬ליל לא היה לך נכא אל ה‪.‬היא בית אל ישם הפמיד‬ ‫ילכעם את הפגל ילק כנהי לגנאי‪ :‬ואל תשבעו ‪ . 'rr‬כי אתמ עובדי עכוימ רגע בכל יכולתו שיחשב בלבו ממשה השם וגפלאותיו‬ ‫ונשבעים בשם השש זחו דרך הכעסה ובזיון ויש מפרשים‬ ‫ואל בעליונים ובשפליס ובתחתונים ובאותות הנביאים ואחר‬ ‫‪.

‬שם כולל על כבשים רבים כמו ויהי לי שור וחמור וכן‬ ‫פי׳ אאז״ל‪ ..‬יהודה הנז׳ תושבי‬ ‫ירושלם הנה ירעם ככבש במרחב שקט ושאנן‪ .‬ר״ל ע ת ה בעודם כן בשלום ירעם ה׳ ככבש יחידי במרחב עד‬ ‫שיחלק לבם ע ת ה יאשמו‪ ..‬לפי שהיה עולה‬ ‫בדעת להאשים א ת יהודה שהוא היה גרמא בנזקי ישראל בכל אשר חטאו‪.‬וזהו שאמר חבור עצבים וכו׳ עפ״י הדרש שאזכור‬ ‫בס״ד‪.‬כי כפרה סוררה סרר ישראל כמו שהפרה סוררה‬ ‫לא למדה מזולתה הסוררות אלא מרוע טבעה היה לה כן‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שכוונת פסוק זה מקושר עם הפסוק הקודם‪ .‫‪52‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫סרר ישראל מרוב אכילה ושתיה‪ .‬עוד אפשר שאמר כי כפרה סוררה‪.‬‬ ‫שלז״א אם זונה א ת ה ישראל אל יאשם יהודה כי זנות ישראל מאחרי ה׳‬ ‫אלהיהם מניה וביה הוא‪ .‬שיגלו בית ישראל‪ .‬עוד אפשר שאמר לפי שהיו בשלום וגדול‬ ‫השלום כמו שאזכיר בסמוך בפסוק חבור עצבים‪ .‬כיוצא בו סרר‬ ‫ישראל מרוע תכונתו לא שלמד כן מיהודה ולא שגרם לו יאודה להיותו‬ ‫סורר וכיון שכן הוא ע ת ה אחרי הבירור הזה ירעם ה׳ ‪ ....‬וזהו לשון ע ת ה ירעם הוא בעצמו ירעה ליהודה ככבש‬ ‫במרחב והוא נכון ופשוטו של מקרא‪ .‬אחר שהיה ישראל כפרה םוררה ה א ם‬ ‫יתכן שעתה ירעם ה׳ ככבש במרחב זה ל א יתכן כיון שהם סוררים‪ ..‬ר״ל אמר ירעה מקנך ביום‬ ‫ההוא כר נרחב‪ .‬ובמרחב רמז‬ ‫לארץ הנבתרת זה לא יתכן ואולי רמז באו׳ ירעם ה׳ ככבש במרתב שיפזרם בכל‬ ‫מרחב העולם ממזרת וממערב מצפון ומים בגלותם כשה לטבח יובל שמפטמים‬ ‫אותו לאכלו ע״כ‪.‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל כפרה םוררה עצמה מ ת ח ת העול ולא יוכל אדם לחרוש בה‪.‬ע ת ה ירעם‪ ..‬סורר הוא שיסור מן הדרך שצוה שלא ילך בה‬ ‫והנה דמה ישראל כפרה סוררה שלא יכול אדם לחרוש בה‪ ..‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ע ת ה ירעם ה׳ בתמיהה‪ ..‬לולי שםרר‬ ‫ישראל היה רועה אותם בשפע מרובה ככבש במרחב‪ .‬‬ ‫כן םרר ישראל מ ת ח ת עול מלכות שמים ועול מצוות ע ת ה ירעם ה׳‪ .‬‬ .‬‬ ‫ישראל יהיה מודה שכפרה םוררה סורר ישראל שעתה בעתה ע ת ה ירעם‬ ‫ה׳ ככבש במרחב והראשון עיקר‪ .‬לז״א כי כפרה סוררדז כפרה‬ ‫א ח ת יהודה כן םרר ישראל בלשון יחיד כי חבור עצבים אפרים הנח לו ולזה‬ ‫ע ת ה ירעם ה׳‪ .‬יהודה‬ ‫שאינו כפרה םוררה ולא גרם בחטא ישראל‪ .‬במרחב שקט ושאנן כמו שאמר‬ ‫למעלה כי לא אוסיף עוד ארחם א ת בית ישראל ואת בית יהודה ארחם‬ ‫והושעתים בה׳ אלההם‪ .‬וטעם ע ת ה השם‬ ‫היה רועה אותם ככבש במרחב אלולי הייתם סוררים או הטעם ע ת ה ירעם‬ ‫השם ככבש לבדו במקום מרחב והוא טועה ע״כ‪.‬וכבש‪ .‬‬ ‫ו ה ד א ב ״ ע ז״ל פרה סוררה‪ .‬ובשם י״מ הביא כפי׳ שני דהראב״ע ז״ל שירעם ככבש במרחב הוא‬ ‫לפורענות ע״כ‪.‬מרעית מצומצמת ככבש הרועה‬ ‫במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורים וכרשינין ע״כ‪..

‬ובכלי חמדה כתבתי זה‬ ‫ה מ א מ ר בסדר שני רשאי ע ל ה קצ״ד ובאן בררתי המאמר יותר ועכ״ז עיץ שם‪.‬‬ ‫ונראה שבלי םפר אין השלום מכפר ומבטל הגזרה רק מאריך אפו של הב׳׳ה‬ ‫לשלא ישלוט בהם הדין‪ .‬‬ ‫ועוד יקשה איך יתכן לפרש הנח לו מלהוכיחן ומצינו שהנביא מוכיח להם‬ ‫כ מ ה תוכחות עד סוף הספר ואומר שובה ישראל כי בזה נדחק הרד״ק ז״ל‬ ‫כמו שאזכור בסמוך בם״ד‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מהיכן למד אינו יכול לשלוט בהם‪ .‬אבל משנחלקו מ ה ו אומר חלק לבם ע ת ה יאשמו‬ ‫הוי גדול השלום ו ש ט א ה המחלוקת ע״ב‪..‬שאפילו עובדים‬ ‫אלילים ושלום ביניהם עכ׳׳ז הנח לו‪ .‬לא‪ .‬‬ .‬וז״ש גדול השלום שאפילו ישראל עובדים אלילים‬ ‫ושלום ביניהם שעם היותם עובדים ע״א אשר ה י ה ראוי להיות קטטה ומלחמה‬ ‫ביניהם ומחלוקת לש״ש )אשר ה י ה ראוי להיות קטטה ומלחמה בניהם ומחלוקת‬ ‫לש״ש( ואינם כן‪ .‬ה ל א ה ם גדול השלום ושנואה‬ ‫המחלוקת שנואה המחלוקת מ מ ה שחלק לבם יאשמו וגדול השלום מלשון‬ ‫ע ת ה דקאמר ע ת ה שנחלקו יאשמו ולא קודם השלום איני יכול לשלוט בהם‬ ‫ולפי זה ל א הוצרך לפסוק חבור ‪ .‬א ל א הנח לו להאריך לו‬ ‫אפו עד ע ת תמוט רגלם כי כביכול אינו יכול לשלוט בהם שהשלום כחומה‬ ‫נשגבה יתשב סביב םביב אליהם עד שכביכול איני יכול לשלוט בהם‪ .‬שרוצה ללמוד אלא‪ .‬וז׳׳ש מ ה ו אומר לדקדק לשון הפסוק שאומר ע ת ה יאשמו‬ ‫ע ת ה דווקא יאשמו ולא מקודם יאשמו‪ .‬גם לשון הנח לו דהיל״ל לדעת המפרשים הניחה‬ ‫לאפרים מזה דרשו חבור בינם לבינם לשלום ביניהם‪ .‬עכ״ז ה נ ח לו ואין הכוונה מתילת שמים‪ .‬גם נדקדק ל ש ץ אבל‬ ‫משנחלקו מ ה ו אומר בלשון שאלה כי היל״ל אבל משנחלקו כתיב חלק לבם‬ ‫ע ת ה יאשמו גם אומרו הוי גדול השלום ושנואה המחלוקת מיותר לגמרי‪.‫הושע ד‬ ‫‪53‬‬ ‫חבור עצבים אפרים וכו׳ ב״ר רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל‬ ‫עובדים עבודת אלילים ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר‬ ‫חבור עצבים אפרים הנח לו‪ ..‬נמצא לפי זה שמתוך פסוק חלק‬ ‫לבם ע ת ה יאשמו נלמדו השני ענינים יחדיו‪ .‬א ל א שאפילו ישראל עובדים ע״א ועכ״ז שלום ביניהם שהושוו‬ ‫כולם לעבודת אלילים עכ״ז גדול‪ .‬וז״ש חבור עצבים שהחבור והשלום הוא‬ ‫לעצבים‪ .‬ואפילו שיש עצבים קאמר‬ ‫קרא הנח לו שהשלום והחבור גורם הנח לו לשעה‪ ...‬ז׳׳ש בלשון שאלה אבל משנחלקו מהו‬ ‫אומר חלק לבם שעל א ל ה עצמם שאמר איני יכול לשלוט בהם עליהם עצמם‬ ‫הוא אומר משנחלקו שיפקוד ויגלגל עליהם עונות ראשונים‪ .‬אבל‬ ‫משנחלקו ונפרדו הנה מ צ א א מ צ א ל ה ם לי דרך להכנס אליהם מתוך המתלוקת‬ ‫ואגלגל עליהם עון האלילים שעבדו‪ .‬ודקדק כן מלשון חבור ולא אמר מחובר‬ ‫לעצבים או כוונת הפסוק כדפרש״י בסמוך וג״כ יקשה דהיל״ל לעצבים בלמ״ד‪.‬וז״ש חלק לבם‬ ‫ע ת ה יאשמו על א ש מ ת האלילים שעבדו שהשלום שהיה מגין כחומה נשגבה‬ ‫סר צילם מעליהם‪ .

‬תר‪-‬יום ויבאש וסר כל כך המ‬ ‫וסוף הפסוק מוכיח כי השעם כפול ומגניה שב אל בית און‪ :‬שותים ומשתכרים עד שבאש סובאם כפיהם והוא יין והשכר‬ ‫)יס( צ ר ר ‪ .‬במקום רהב‪) :‬יו( ״ ‪ .‬‬ ‫לאותה פרה שמרעיב .‬‬ ‫מלכיה‪ ) :‬י ס ( צ ר ר ‪ .‬באה עליהם רעה העווה והשתנות מהמנהג וכן בן סורר ומורה והדומים ל ו ‪:‬‬ ‫)י!( חבור עצבים‪ .‬הנה אפליה נתהכ' הרנה אל הסצי׳ לכן הנח לי יאל חיכיחי‬ ‫כי א״א להפרישי מהם‪) :‬ימ( סר סבאם‪ .‬עכשיו אפרים מחובר עם עיברי‬ ‫עצבים וצלמים‪ .‬משתה יינס שהיה עם הזונות‪ :‬א ה ב ו‬ ‫ה ב ו קלץ‪ . עצמם לקלק‪ :‬מניניה‪.‬שם כללי על כבשים רבים כסו‬ ‫וכל עצביכם ומכין כמו העצב נבזה לעצבי כנען והכל ויהי לי שיר וחמור וכ.‬‬ ‫ובעיש כן סרר ישראל מרוב הכילה ישתיה‪ :‬ע ת ה י ר ע ם ‪.‬הקב״ה כשישראל‬ ‫םתחברים לע״ז‪ .‬עצבים ‪ . פיריס אאזיל‪ .‬מלשין כנף והמשילה לפוף שהריח נישאה ‪:‬‬ ‫• מ ג ה ‪ :‬עחח ‪ ..‬כמד׳־א ורעו כבשים כדברם‪:‬‬ ‫)יז( חבור עצבים אפרים הנח ל ו ‪ . סוררה וסדר ענין‬ ‫איתו אולי יפקחו עיניהם‪) :‬יח( ס ר ‪ . ש י ‪ .‬‬ ‫המלכים המגינים עליהם ‪) :‬יט( ציר רוח ]אותה[ בכנפיה‪.‬נדבק הרוח בכנסיה כעוף הזה שאין הרוחמניתתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבאו האייבים‬ ‫אבן עזרא‬ ‫י‬ ‫רד״ק‬ ‫במקום מרחב והיא שיעה‪) :‬ח( ח ב ו ר ‪ .‬יי׳׳מ עתה ירעש בארצם‬ ‫מגזרת עצבון כי אין תועלת בפסיליהם רק עצבים והנזעם ככבש יחידי במרחב שהוא צועק והילך אילך ואילך ואינו‬ ‫מחיברים הס לפסולים הם חברתם‪ :‬ה נ ח מ ‪ .‪ . ..‬טנין קשירה כמו מ־ צללמים)»שני לי(‪:‬‬ ‫בכנפיה‪ .‬המלליה יקראי מגינים לי הס למגן‬ ‫!ממסה אל המם יכן כי לה׳ מגמי )תהליס ס״ס( והמקרא מסילס‬ ‫והלאיי מגיגיס אי^י מלין הבי יל״ל התלכים אהכי סקלין הזה יהס‬ ‫<םג‪ 1‬אותו אל הפס ר״נ סם הסיחים אל היין ואל הטכויס והמה דברי קלון יכזיון‪) :‬יט( צרר רוח ‪ .‬הוא פינה לשיכרו־ו שמביאתו לידי זנות ‪:‬‬ ‫אהבו הבו קלו.‬מנין כזיץ‪ :‬מ מ י ן ‪.‬סבאם‪ .‬הבה נתהכמה‬ ‫)שמית א׳(‪ :‬ס נ נ י ה ‪ .‬מיל כשסר מעליהם שכרות‬ ‫סיין אז מסקי בונות טכי״ס יכל הייס א‪ 1‬ה‪ 0‬שכורים א! טיבדיס‬ ‫מ מ י ס ‪ :‬אהבו חבו קלון מגגיה‪..‬פגץ‬ ‫נתינה כמו הבו שכלי)וכריה י״א(‪ :‬קלון‪ .‬נעשה משתיהם זר מעלי‪ .‬מניניה הם שריה כי השרים לעש כמו מגינים אםר שהשרים אוהבים לאסר הבו אוסרים‬ ‫חגו לגו שוחד וגעביר מעליכם המשפט וזה קלק לדם וכנוי ודא מניניה לעדת אפרים וי׳ת רחימו דתיתי להון קלגא‬ ‫רברבניהון‪< :‬יס> צרר רוח אותה בכנפיה‪ .‬לשון זר כמו‬ ‫)ירמיה בי( סורי הגפן נכריה כלומר סר ממקומו ונהפך‬ ‫לאחר ‪ .‬״ ‪.נד‪ .‬־ ה ח ח בכנפיו וכשיתיר כנפיו לא ימצ‪ .‬שאוכל‬ ‫כמנהנו ואינו שנע ביותר ‪ . הקביה מזיק להם ‪ .‬הביר דבוק ד\א ‪ cv‬עצבים‪ .‬ס ר ‪ .‬וכן הראב״ע‬ ‫ז״ל עצבים י״א שהוא כמו וכל עצביהם והנכון כמו העצב נבזה לעצבי כנען‬ .‬עד שיסור שרקם ואינו רועה ויית ארי כתיךא ו נ י ‪ .‬אבל לפי פשוטו של מקרא‬ ‫כה פת׳ חבור עצבים אפרים ‪ .‬כאדם שיצרור הרוח בכנפיו שלא ימצא מאומה כהו סבאך מהול במים‪ :‬ה.‬לכן ארמה טתה כככש הרימה כמקים מרהב‬ ‫וספיפס אנס יאנה לכר‪.‬י״א כי עצבים כמו בםיחב ר׳יל ככר נרחב שרועים ברצונם וכ.‬הזמינו להם קלון‪ .‬ועני.*:‬־ ב ^ ׳ ן שלטניהון אסניאו שירון‬ ‫מן אתם‪ :‬אהבו הבו קלק מגיגיה‪ .‬כפו כן‬ ‫יעשה הקב״ה לישראל שידעם ככבש אלוף במרחב ‪ .‬היכיח אפרים ברוב שחיית‬ ‫חיץ כמו שאמר הוי עפרת גאות שכורי אפרים וכל הענץ כמו שכתוב שם ‪ .‬זהו לפי מדרשי‪ .‬כן יקלאו הרכריס‬ ‫המשכרים כמי סבאן מהול במים )ישעיה א ׳ ( ‪ :‬ה ב ו ‪ .‬יליגו‪ .‬נצמד לע״א ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הגת לו‬ ‫אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל ‪) :‬יח( ס ר‬ ‫סבאם‪ '.‬לפיכך יהיה להפ מ ש ת פזבתותם שזר ‪v‬‬ ‫לעגלים כי לחגם עשו אוחי הזבחים כ׳ לא בא להם מהם טוב כי אש ר ע ‪ .‬‬ ‫מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פנוס‬ ‫שאובסין אותו בשעירין וכרשינין‪) :‬יז( ח ב ו ר עזובים‬ ‫א פ ר י ם ‪ .‬כסו האדם שיצרו‪. אמר ירעה מקנך‬ ‫ביום ההוא כ י נרחב ‪ :‬וכבש ‪ .‬ואינה מתפפמת כל כך‬ ‫מפני שלא מצאה רוב דשא והיא רועד• כדוברה ‪ . אהה‬ ‫הבו גם הבז לכם הכל כמו רדו צאו והשנוי היה בו בעבור‬ ‫שומע לי אניח אותך מלהוכיחך לעולם אף על פי כן חוזר ומוכיח‬ ‫אית הגרין‪ :‬ם נ נ י ה ‪ .‬הנח *י לעשות מה שהוא רוצה לעשות ‪:‬‬ ‫)יה( סר סבאם ‪ .‬ש טשכ למאכלי ר׳״ל מעתה אצמצס השסטתס‪:‬‬ ‫)ת( חבוד‪.‬כביכול אי.‬ר״ל הריח קכר את טצמ! אל המד‬ ‫כלי יקר‬ ‫ורש״י ז״ל חבור עצבים נצמד לאלילים ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח‬ ‫לו א ת ה הנביא ולא תנבא להוכיתו כי ל א תועיל כלום ע״כ‪ .‬וי׳׳ת סר כשו י‪.‬יאשמו‪ .‬העגלים‬ ‫שסר סבאם מחסרון התירוש ולא שבו מדרכם הרעה רק והבעל והאשרה כל כך גתחבר בהם עד שאין לו תקגה ולא‬ ‫מלכיה הזנו אחרים בעבור מתנות שהם אומרים הבו ובאה ישמע לדברי תוכחה‪ :‬הנח לו‪ .‬ורוב שתייה היין ושכי‬ ‫מביא אוחםלידי זנוח ונ. .‬שריה ומלכיה‪) :‬יט( צ ר ר רוח‬ ‫א ו ת ה ב כ נ פ י ה ‪ .‬הבו לשון הזמנה כמי הבה‬ ‫נבנה)בראשית י״א( הבה נרדה )שם(‪ .‬הס אוהבים רהזמי.‬מלשין הסר? ‪ :‬סבאם ‪ .‬‬ ‫המכי״ם טל כי המה מעציבים לכ פוכדיהס קויאיס להם ואינם‬ ‫ממיס ‪) :‬ימ( ס ר ‪ .‬אפר‪. מנניה‪ :‬״ צרר רוח אותה בכנפיה‬ ‫ח‬ ‫‪3‬ית‬ ‫‪w‬‬ ‫ןןלנא‬ ‫כבךגיהון ‪ :‬יס עובךי רבךגיהון ?}א תקנין ^יןא דלית א‪#£‬ר למיצר רוח ?כנף ‪$‬ען‬ ‫קמץ בטרהא‬ ‫מהריי קרא‬ ‫רש״י‬ ‫‪.‬והגה היא כמו ה ת ת הצרור בכנפיה ואמר צ י •‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מלשין מרמה‪ :‬במרחב ‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪54‬‬ ‫תרגום‬ ‫־ י י י ן מ ^ ה ירעם ידוה ככמנ* במרחב‪:‬‬ ‫•׳‪:‬יי״י״י יי חבור לעצבים אפרים הנח־לו‪ :‬י פר‬ ‫סבאם הזנה הזם אהבו ה ם קלון‬ ‫• ״ מ י י ן . אותה בהרחב ‪ .‬אמר כנגד הגביא הגת לו‬ ‫מלת הבו כמו את אשר תאפו אפו ועיקר אפו גס אהבו מלהוכיחו כי לא יועיל יזהו על דרך העברה כאדם שקוצף על‬ ‫חבירו שלא ישמע לו בהוכיה אותו איכר לו כיון שאי.‬אבל משחלק‬ ‫לבס עתר‪ .‬כלומר כן אפרים החזיק‬ ‫בעבודה העגלים וקוה שיבא לו ממנה תועלת ולא מצא מאוסה אלא נזק ותסרון‪ .‬‬ ‫אמד הקב״ה רוח שאני צורר לכנסת ישראל בכנף ב ג ר ה ‪.‬הס המלכים כמו כי לה׳ מגיני ארן אחר שעה‪ :‬ייח‪ 1‬סר סבאם‪ .

‬ז״ש הנח לו ש ה ם משתכרים תמיד ושםר סבאם מעליהם הזנה‬ ‫הזנו גם באלילים באופן שתמיד ה ם או שכורים או עובדי אלילים‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל סר תרגום ויבאש‪ .‬ואתה החבור הנח לו לאפרים והכל‬ ‫דרך)לצינותא( נליצנותא[ דכל)ליצנותא( ]ליצנותא[ אסירא בר מליצנותא דע״א‬ ‫כמ״ש זרע בל וכו׳ כי ל א יועילו‪ .‬וכמ״ש צרר רוח בכנפיה ויבשו מזבחותם‬ ‫כדבםמוך בס״ד‪.‬מגיניה שריה כי השרים לעם כמו‬ ‫מגינים להגן עליהם‪ .‬שהנביאים כולם הוכיחו א ת אפרים על האלילים‬ ‫והתענוגים שהיו במנוחה ותענוג כמ״ש חבור עצבים אפרים‪ .‬‬ ‫והדאב״ע ז׳׳ל סר סבאם באה עליהם רעה שסר סבאם מחסרון התירוש ולא‬ ‫שבו מדרכם הרעה‪ p .‬ובאה מ ל ת הבו כמו א ת אשר תאפו אפו ועיקר אפו הבו גם הבו לכם‬ ‫כמו רדו צאו והשינוי יהיה בעבור אות הגרון‪ .‬סבאם מ ש ת ה יינם‬ ‫שהיה עם הזונות‪ .‬הזנה הזנו‪ .‬וכן הוכיחם ישעיה הוי שכורי אפרים וכוי‪ .‬ואהבו הבו ר״ל אהבו שוחד שאומרים הבו והוא קלון להם‬ ‫וכינוי מניניה למדת אפרים‪ .‬מלכיה כדרש״י כמו כי‬ ‫לה׳ מגיני א ‪ p‬וסוף הפסוק מוכיח ומגניה שב אל בית און ע״כ‪.‬פי׳ לשון מנוחה שהמנוחה והנח לו א ת ה לאפרים וכמו שאזכור בסמוך‬ ‫בפסוק סר סבאם )ע׳׳כ‪ (.‬‬ ‫סר סבאם וכו׳ רש״י ז״ל סר סבאם‪ .‬וכן מהרי״א ז״ל‬ ‫כהראב״ע‪ .‬וי׳׳ת רחמי דייתי להון קלנא רברבהון ע״כ‪.‬שרוב‬ ‫שתיית יין גורם זנות‪ .‬וזהו דרך העברה כאדם שאומר כן דרך כעם כיון שאינך‬ ‫שומע תוכחת אניח מלהוכיחך לעולם ואעפ״כ חוזר ומוכיחו ע״כ‪ .‬ורש״י ז״ל פי׳ לשון צווי לנביא אומרו הנח לו ע״כ‪ .‬מלכיה הזנה הזנו אחרים בעבור מתנות שהם אומרים‬ ‫הבו‪ .‬וסר כל כך ה ם שותים ומשתכרים עד שבאש‬ ‫סבאם בפיהם‪ .‬אהבו הבו‬ .‬וי׳׳ת‬ ‫חבור אתחברו לטעוותא בית ישראל שבקו להון פולחנא ע״כ‪.‬וי״ת סר כמו‬ ‫שר בשי״ן שלטניהון אסגיאו שירון מן אונס‪ .‬נעשה משתיהם זר מעלי סר לשון זר‬ ‫כמו סורי הגפן נכריה כלומר סר ממקומו ונהפך לאחר‪ .‬הזמינו ל ה ם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה‬ ‫נתחכמה לו ה ב ה נרדה ה ב ה נבנה‪ .‬מגינה שריה ומלכיה ע״כ‪.‫הושע ד‬ ‫‪55‬‬ ‫והכל מגזרת עצבון כי אין תועלת בפסיליהם רק עצבים והטעם מחוברים הם‬ ‫לפסיליהם ה ם חברתם הנח לו עד שיסיר אותו אולי יפתחו עיניהם ע״כ‪.‬‬ ‫עוד‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל והרחיב‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לפי שבפסוק הקודם אמר כי כפרה סוררה סרר ישראל ויפרע מהם‬ ‫השי״ת כמ״ש ע ת ה ירעם ה׳ וכו׳ לדעת המפרשים הנז״ל‪ .‬אהבו הבו קלון‪ .‬לזה אמר כמלעיג על‬ ‫חבור העצבים אשר לאפרים וכאילו אומר אליו תבור עצבים אשר לאפרים הנח‬ ‫לו מהפורענות אלהי שאני רוצה להביא עליו‪ .‬מגינה‪ .‬סובאם יין ושכר כמו םבאך מהול במים‪ .‬והמנוחה והנחה‬ ‫ותענוג לו למנה‪ .‬ובתיבת הנח לו לשון מקוה כאילו אמר ההנחה להניחו הוא הטוב‪.‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל סר סבאם‪ .‬כמ״ש ירעם ה׳ ככבש במרחב‬ ‫יקומו נא ויושיעוך חבור עצבים אשר לך‪ .

‬ר״ל אהבו ל ת ת מתנות לאלילים ולעצבים שהם אצלם מניניה‬ ‫המגינים עליהם מכל פגמים רעים‪ .‫‪56‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫קלון מגביה‪ .‬מזבחותם מזבחי תועבותם שאין פונים אליה‬ ‫כאשר יאמר ח ט א חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם‪.‬ואמר שמגיניה והם‬ ‫שריה ה ם ה ם שהכשילו א ת ה ע ם והם שאהבו מתנת הקלון הזה בעם לעבוד‬ ‫אלילים‪ .‬אהבו הבו לכבוד למגיניה והכתוב אומר‬ ‫קלון לכנוי לאלילים ולעצבים כעין כל הבנויים שכנו חז״ל באלילים עין בל‬ ‫עין קוץ עין גליא עין כריא וכיוצא‪ .‬‬ ‫יט‪ .‬צרר רוח בכנפיה וכו׳‪ .‬נדבק הרוח בכנפיה‬ ‫כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק‪ .‬לכל הפירושים יאמר שאין להם התנצלות מהיותם שיכורים והשיכור‬ ‫והשותה א ח ד הוא ולא יאשם כ״כ כאשר יחטא כי אינו בדעתו‪ .‬שהנותן‬ ‫לשי״ת וית׳ אינו נותן בעצם ולוקח במקרא כמ״ש הפסוק ויקחו לי תרומה‬ ‫ולא אמר ויתנו לי תרומה‪ .‬והרד״ק‬ ‫הביא בשם אביו ז״ל כדרש״י ז״ל‪ .‬‬ ‫ולעדץ סר סבאם הזנה הזנו כן שיהיה הזנה כפשוטו על זנות ממש‪ .‬רש׳׳י ז״ל צרר רוח בכנפיה‪ .‬‬ ‫וכת״י מאגירי תועבתהון ]ובמדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאד׳ המאיים‬ ‫על איש ומקניטו חייך שאני צורר לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל‬ ‫קנאתי קשורה ותמתי להנקם לאחרית ויבושו במעשיהם[ ע״כ‪.‬ואחר שהאשימם‬ ‫שעשו כן אחר שהוסר סבאם ויינם הזנה הזנו אמר עוד׳ אהבו הבו‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל צרר רוח בכנפיה כאדם שיצרור הרוח בכנפיו שלא ימצא‬ ‫מאומה בכנפיה בכנפי בית און‪ .‬ולכל הפירושים כפל הזנה הזנו הזנה על‬ ‫שחטאו‪ .‬ושיעור הכתוב מגיניה על ישראל כפרה סוררה‪ .‬והוא פירש כדהראב״ע ואמר צרר ^לשון זכר‬ ‫ובכנפיה לשון נקבה ויבושו לשון רבים‪ .‬והזנו יהיה על מ ה שהחטיאו או שנפרש הכפל ה א ח ד לזנות באלילים‬ ‫והשני בזנות מ מ ש כי זה היה הכנה לזה והזנות של זימה תכלית באלילים כמו‬ ‫שקדם‪ .‬ולפי זה הבו אינו לשון ציווי אבל הוא לשון עבר כאילו אמר מניניה‬ ‫ושריה אהבו ונתנו הקלון הזה בעם‪ .‬וזהו אומרו אהבו הבו וזה העניין קלון הוא למגיניה‪.‬ואם אלי״ם ה ם איה כבודם לקבל מתן כי אדרבא ה ם היה‬ ‫ל ה ם להשפיע ל א לקבל‪ .‬או יהיה כפשוטו קלון‪ .‬או‬ ‫שיהיה משל אל עבודת אלילים‪ .‬‬ ‫ואמר אהבו הבו להיות הלשון במשקל לשון נופל על הלשון כמו שאמר ואלה‬ ‫כי טוב צלה‪.‬כן יבואו האוייבים‬ ‫עליהם ויגלום בגולה ואז יבושו‪ .‬וחטאם הוא כי‬ ‫לא היו עושים הזנות אלא אחר שסר סבאם שהוסר סבאם מ ה ם אז הזנה הזנו‬ ‫ואהבו הבו‪ .‬ואמר צרר לשון זכר ובכנפיה לשון נקיבה‬ .‬אמנם באלילים אהבו ל ת ת ל ה ם ז׳׳ש הבו לשון‬ ‫מתנה וזהו קלון גדול שמגיניה והם האלילים אשר בעיניה מגינים ה ם עליה‬ ‫יקבלו מתנות‪ .‬ויבושו המגינים מזבחותם בבית און ע״כ‪ .‬ויהיה תיבת הבו כמו א ל ה הקרנות‬ ‫אשר זרו א ת יהודה שתיבת זרו הוא פועל עבר ע״כ‪.

‬ל״ל המם הספים פללכי הי הפמיקי הלפ׳ לשאוס‬ ‫=׳‪i‬‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫א א ז‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ונקגה )‪8‬‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫לפ‬ ‫)‬ ‫‪t‬‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫‪ 1 .‬‬ ‫שהיו ראוים להוכיחם והם בהגי בית המקדש שהיו בחלקו של‬ ‫יהודה וביה המלך גם כן היה להם להוכיח את ישיא־" ולעשות משפט וקרא שבט יהודה בית ישראל כי הם עיקר כיח ישראל‬ ‫ויש מפרשים בית ישראל הסנהדרין שהם שופטיישראל‪ :‬כי סח הייתם למצפה ורשת פרושה על חביר‪ .‬כך המקרא הזה מאיים על ישראל קנאתי קשורה‬ ‫י‬ ‫וחמתי להנקס כאחרית ייבישי ממעשיהם‪:‬‬ ‫ה )א( שמעו זאת הבחנים ‪ .‬כך רוח שהיא רועה שיסד חטאתה לשקוד חטאתה עליהם ויגלום כגולה ‪ . 9‬עס‬ ‫ו ח‬ ‫‪8‬‬ ‫ה ר י ח צ‬ ‫>‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫זכי‬ ‫<‪8‬י‬ ‫א י ה‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ה ן . .‬־גםהקשיט בית ישראל‬ ‫שהוכחתים אי בית ישראל הם הסנהדרין ובית המלך‬ ‫ס ר ט ‪ .‬מקור‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫ה ) כ ( ושחסח‪ .‬ ‫ל ע‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪J3n‬‬ ‫ת‬ ‫ו ד ה‬ ‫א פ‬ ‫י ס‬ ‫ן א ו ת ש‬ ‫כלי יקר‬ ‫על הרוח שהוא לשון זכר ונקבה‪ .‬ושחםח‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫לשק זכר ואסר בכנפיה לשון נקבה ואמר לשון רבים ויבשי או בכנפיה בכנפי בית און ל ויבשו‪ .‬משפט היסירין עליכם בית‬ ‫אתם מקריבים לפני תמידי.‬ל{ ‪ .‬ואז‪ :‬ויבשו מ ז ב ח ו ה ם ‪ . שהם לפח ולמוקש ‪ ..‬אי.‬שפים העסיקו‪ .נמיקעאני י^ן^י•״•‬ ‫מיסד‬ ‫היא יב־זטי‪ .‬‬ ‫‪.‬היחידה זבחה בשקל שמלה זבחות־ בשקל‬ ‫האדנו י כי כולם שופטים‪ :‬כי פ ח הייתם ל מ צ י י ה ‪ .m.‬ילשחוע‬ ‫ל ‪.‬״‬ ‫ל‬ ‫איגאי״ן דדפא׳׳ל בלע״ז‪ .‬ליפי שאץ יכול לעלות לירושלם אם לא יעבור דרך המצפה ודרך הר תבור ‪ . :‬סגהזוין •־‪.‬ור׳ מנחם ב״ר חלבו ס ת ר ‪ .‬לפי שאתם לוקחים משפם הבחנים ואוכלים‪ :‬כי סח‬ ‫חייהם למצפה ורשת פרושה על תבור ‪ .‬ישם‬ ‫הושיבו סריסדיאות שלה.‬אסר הקי׳׳יה לנהנים למד‪ .‬לכה הושבהפ‬ ‫פי־יסדיאות שלא לעלות לירושלים לה־י־יב קרנן ‪ :‬כי לכם הפשפש‪ .‬חוזי י«יםי‬ ‫תביר על שני הרים הללי הישיבי פרדיםאית לשמיר שלא^‬ ‫^ ‪£‬‬ ‫&‬ ‫‪ / 2 S‬ן " *‬ ‫ישראל סושיבין סרוסדיאית שלהן ‪1‬על( הדרכים שלא יעלו יעלו ישראל לרגל לבית המקדש‪) :‬ב( ו ש ח ט ה שטים‬ ‫ישראל לרגל להקריב קרנן‪ :‬ובית המלך האזינו‪ . .‬שלא‬ ‫י‬ ‫י׳ י'‬ ‫יי‬ ‫שפלית׳ י " " * י י י‬ ‫~‪1»nf.‬י מ‬ ‫המלךהאזינו כי לכם המשפט כי־פח‬ ‫הייתם למצ^ה ורשת פרושי׳ על־ ‪I T ^ w‬‬ ‫^בור‪ :‬ב ושחטה שטים ה.trD‬‬ ‫)א( כי ל כ ם ה מ ש פ ט ‪ .‬ ‫לי‬ ‫‪.‬‬‫אותה בכגפיה להוליכה בגולה ואז יבושו מזבחיהם ויהיה‬ ‫תניחו לעלות החוגגים א‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק אומרו צרר בלשון זכר ואח״כ בכנפיה בלשון נקבה ואח׳׳כ‬ ‫אמר בלשון רבים ויבושו‪ .‬בית השם‪) .‬ולז״א הפסוק כי הרוח במלאכות השם ככתוב עושה מלאכיו‬ .‫‪57‬‬ ‫הושע ד ה‬ ‫תתוס‬ ‫א‬ ‫ויביטו מזבחות•‪ :‬ה שמער־זאת‬ ‫'הנהנים והקשיבו! בית ישראל ובית « ק ־ ‪ .‬׳זכר מצפה ותבוי שהם הרים גבוהים בארין ישראל והציידים סורשיס עליהם מצודותיהם ויית מצפה סן צומח‬ ‫נתתיך שחיעש ארי חקלא הייתי.‬טל כי מלכי ישראל הממילי שיננריס מל הל מצפה יסל הר תביר לבל יניחי מי למלית ברגלים לבית המקדש‬ ‫לכן אפל אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכלס כמון‪) :‬כו ושחטה שסיםחעפיגץ‪ .‬ונראה שמדבר ע ל ישראל שהמשילם כפרה טורדת‬ ‫כמ״ש כפרה סוררה‪ .‬סל כית המלך אמל הנה פליכם לאי• לבא‬ ‫המשפט ‪ :‬כי פח ‪ .‬טנין הסרה מלרו ככנסיה להיליכם מהר בגיצס יא! יבושו פן הזבחים שפשו אל‬ ‫כפכי״ס כי לא ימצאי כהה מזר ירק המה לכישח ולכלימה ‪:‬‬ ‫‪) n‬א( שסעו'זאת ‪ .‬ל ‪ .‬לכס חיח לעשית‬ ‫משפט ואתם הייתם שח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים שעשים רעים ולוסדים מכס והנה אחם להם בהפך מח‬ ‫שהיה ראוי להיות ואתם להם כמו הפח והרשת שלוכדים בהם החיות והעייפות כ. הם גלכדים במעשיכם הרעים שעושים‬ ‫ככט ‪• .‬כנסת יונתן מאכירי תיעכתהון מדרש תנחימא מצאתי ל׳ אגילית‬ ‫י כאדם המאיים על איש המקניטי חייך שאני צוררה לך‬ ‫ישראל שהיא דומה לזה שצרר רוח בכנף בגדו וכשהיא‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫‪c‬‬ ‫ש י ן‬ ‫כ‬ ‫מ רכ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ח ל ו א ו ‪ 3‬י ל ן‬ ‫ד‬ ‫י א‬ ‫ט ת י‬ ‫ג נ י‬ ‫‪nnn‬‬ ‫^‪"?Z‬‬ ‫א י נ י ב ל י ם‬ ‫״ ׳ ״ ׳ ־ בכנפיך‪ .‬ורשת פרוסה ללקות עוברי דרכים ‪) :‬ב( ושחםר‪ .‬יאמר זבח זבחה מן המקימות שהיו זובחים שם יכן תירגם‬ ‫״ ‪ ™ . בסלפיבץ וכמצודא דפריס על סיר רם ובדרש רב לכם סעלוה ירושלים מה עשה ירבעפ‬ ‫הושיב שתי פרדסיאות אחת על תבור ואחה על המצפה וז־׳ש הושע כי פח הייתם למצפה‪< :‬ב> ושחטו שפים העמיקו‪.‬ל ^ ‪ .‬נ )נ‪ = '<:1‬לט>‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫םהריי ק ר א‬ ‫איתה ‪ .‬זבחותם ‪ .‪ :‬והקשיבו בית ישראל ‪ . יקיבנויז • ייין‬ ‫המלך כי אתם הייתם פח על המצפה ירשת מל‬ ‫ישראל לא יהבין ל.‬מיסכ לממלה לימל כלכל שאמרתי שמפי יגו׳‪ :‬כי לכם המשפט‪ .‬ומהרי״א ז״ל ויבושו על‬ ‫מניניה הנז״ל וי״ת צרר רוח כדהראב״ע ז״ל בקירוב‪.‬מזבחי‬ ‫^ תיעביתסשאץ פיטם אליהם כאשר אמר חסא חטאה כן‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫״ ‪ ? .‬‬ ‫כבית אוי י‬ ‫‪P‬‬ ‫יי• ו‬ ‫'׳' יי‬ ‫"‬ ‫מזכחותש‪P‬יי"ייד‬ ‫ה ) א ( שטעו ז א ת ה נ ה נ י ם ‪ .‬מלשין שחיפה‪ :‬שמיס‪ .‬המנגים‪ :‬ט ז ב ח ו ת ס ‪.‬ב( ושחטה‪ .‬וצרר לשון יחיד כי ה ע ם לשון זכר או קהלה‬ ‫לשון נקבה והכלל לשון יחיד והפרטים לשון רבים ע״כ‪ .

‬ונראה שהוקשה להם ז״ל שהיל״ל שמעו בית ישראל תחילה‬ ‫כי הן אל כביר לא ימאס‪ .‬ב״ר יוסף מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונאי‬ ‫שמעו זאת הכהנים‪ .‬א״כ שמעו דין שאני מדין עמכם על זאת התורה ל מ ה לא הייתם יגיעים‬ .‬או יקדים המלך לכהנים‬ ‫לחלוק כבוד למלכות ולשון זאת דקאמר שמעו זאת‪ .‬כן הרשעים במעשיהם ויבושו כהני הבמות שלאלילים מזבחותם‪.‬‬ ‫והמ״ם שמוש ומ״ם הסיבה מסיבת זבחותם וכתיב מזבחותם לשון מזבחות ממש‬ ‫שיהיו המזבחות עצמם שוממים כאדם המתבייש מפועל מגינה שעשה ועלה חרש‬ ‫בידו‪ .‬ש מ ע ו זאת ה כ ה נ י ם וכר‪ .‬ועוד שהיה לו לכלול‬ ‫אותם בחלוקא א ח ת ולומר שמעו זאת הכהנים ובית המלך או כולם בלשון‬ ‫הקשבה או האזנה‪ .‬ואינון אמרין אלין דבי נשיאה נםבין להון‪ .‬ועוד או׳ והלא הייתם נהנים מבני‬ ‫כ״ד מתנות‪ .‬הקשיבו בית ישראל ל מ ה‬ ‫הייתם ]לא[ נותנין להם‪ .‬ואנון אמרין לא יהבי לן כלום‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ לדקדק מאי קשיא ליה בפסוק‪ .‬עוד דקדקו ל מ ה בבית המלך אמר תיבת האזינו באחרונה‬ ‫היל׳׳ל האזינו בית המלך כמ״ש שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית המלך‪ .‬ואח״כ הכהנים והמלך‪ .‬‬ ‫א‪ .‬באופן שכל כ ת העדה הנז׳ כמוץ לפני רוח יבושו מזבחותם שנשארו בלי‬ ‫מקריב‪ .‬או העדה הנזכרת בהתפזרה אחד ואחד הנה יהיו מרובים כל א׳ בעיר‪.‬‬ ‫ומהו כי לכם המשפט אם הוא כפשוטו שהרי אין המשפט א ל א למלך עצמו‬ ‫כמ״ש מלך במשפט יעמיד ארץ לא לביתו ולא לבית ישראל‪ .‫‪58‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫רוחות שהרוח הם מלאכיו ואש לוהט ג״כ משרתיו‪ .‬ובית המלך‬ ‫האזינו כי לכם המשפט שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים לפיכך לכם ועליכם‬ ‫מ ד ת הדין נהפכת שמע ר׳ ואקפד כר‪.‬עתיד הב״ה ליטול א ת הכהנים ולהעמידם בדין ואומר‬ ‫להם למה לא נגירםת ילקו״ש — ל מ ה הייתם יגיעים בתורה אבל גירםת רבינו‬ ‫למה לא הייתם יגיעים בתורה[ הייתם יגיעים בתורה ולא הייתם נהנים ]מבני[‬ ‫בכ״ד מתנות כהונה‪ .‬הנה הרוח צרר אותה בכנפיה‬ ‫אשר עשתה ל ה במעשיה הרעים שהם היו לה כנפים לעוף ולנדוד לאפסי ארץ‬ ‫כקש לפני רוח‪ .‬שזה נרמז במ״ש להם שמעו זאת אין זאת אלא‬ ‫תורה‪ .‬נראה שהב״ה מודה לדבריהם‬ ‫של הכהנים א״כ מ ה שאל מ ה תחילה גם צריך להבין היכא רמזו בפסוק שתי‬ ‫החלוקות שאומר כי לכם המשפט שלכם היה וזה משפט הכהנים לפיכך שלכם‬ ‫ועליכם וכו׳‪ .‬‬ ‫ולז״א לשון רבים ויבושו מזבחותם‪.‬והנה הוא ית׳ מגיד מראשית אחרית כ״ש מ ה שכבר היה שלא‬ ‫נתנו להם כלום ו ה א מ ת א ת ם שהרי הב״ה לא הכחישם אבל שאל לישראל‬ ‫ואמר ל מ ה לא הייתם נותנים ואינון אמרין וכו׳‪ .‬ומהו כי לכם‬ ‫המשפט דהול״ל כי המשפט לכם וכל אלו הדקדוקים ישבו חז״ל בדבריהם‬ ‫שאמרו שמעו זאת שעתיד הב״ה ליטול א ת הכהנים ולהעמידם בדין ואומר להם‬ ‫ל מ ה לא הייתם יגעים בתורה‪ .‬ומהו‬ ‫בית המלך דקאמר ולא קאמר והמלך האזין למה דבר עם ביתו של המלך‪.

‬אמנם באו׳ ג״כ מה שאני מודיע לכם כי המשפט‬ ‫מ מ ד ת הדין והעונש עליכם נהפכת‪ .‬זה מסובב מ מ ה שלא יגעתם בתורה ש ה ל א‬ ‫כשהיה תורה שהייתם יגיעים בה היה לכם קמח‪ .‬והמסובב‬ ‫בעונש ומדת הדין שתהפך עליהם ובזה נתיישב כל מ ה שדקדקתי‪.‬‬ ‫ורש״י ז״ל כי לכם המשפט משפט היסורין עליכם בית המלך כי אתם הייתם‬ ‫פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסאות לשמור‬ ‫שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש‪.‬‬ ‫והם מתנצלין עכ״ז בלא יהבין לן כלום לא מינה ולא מקצתה‪ .‬וגם בזמן הנשיא ל א הייתה הקלקלה א ל א אלין דבי נשיאה‬ ‫נסבין להו‪ .‬ואילו ל א הייתה כוונת הפסוק אלא‬ ‫לזה העניין לבד שיאזינו תרעומת ישראל שאינון נםבין להון היל״ל והאזינו‬ ‫בית המלך כי המשפט לכם‪ .‬‬ .‬וז״ש כי לכם המשפט בה״א הידיעה להודיע על זה משפט הכהנים‬ ‫כי לכם בא המשפט שאתון נסבין להו‪ .‬ובדרש ]רב לכם מעלות‬ ‫ירושלים[ מ ה עשה ירבעם הושיב פרדםאות וכו׳ כנז״ל ע״כ‪.‬וי״מ בית ישראל הסנהדרין‪ .‬וזכר מצפה ותבור שהם הרים גבוהים בארץ ישראל‬ ‫והציידים פורשים עליהם מצודותיהם וי״ת מצפה מן צופה נתתיך שתרגם ארי‬ ‫תקלא הויתון במלפיכון וכמצודא דפריס על טור רם‪ .‬שתרעומת הכהנים הוא‬ ‫שמעו זאת התורה ולייגע בה ותרעומת בית ישראל על גזל כ״ד מתנות‪ .‬וזה רמז במ״ש‬ ‫נהנים מבני וכו׳ מבני דייקא בשנים קדמוניות שהיו בני באמת שהיו נותנים‬ ‫כ״ד מתנות כהונה‪ .‬או בית ישראל‬ ‫ה ם הסנהדרין‪ .‬ולעומת טענתם שתלו ה א ש מ ה בבית ישראל אמר לשון‬ ‫הקשיבו בית ישראל על עניין המתנות שנמנעו מלתתם‪ .‬ולזה אמר בחלוקת‬ ‫בית ישראל לשץ אחר לפי שהתרעומת על עניין אחר‪ .‬והנה אתם ל ה ם בהפך שהיה ראוי להיות ואתם להם‬ ‫כמו הפח והרשת שלוכדים בהם התיות והעופות‪ .‫הושע ה‬ ‫‪59‬‬ ‫בה והלא מימי קדם הייתם נהנין בכ״ד מ ת ע ה כהונה‪ .‬אמנם‬ ‫ובית המלך האזינו לפי שהם השיבו אלין דבי נשיאה נסבין להו‪ .‬כן הם נלכדים במעשיכם‬ ‫הרעים שעושים בכם‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק והוא פירש ע ת ה שב להוכיח יהודה ואותם שהיו ראויים להוכיח‬ ‫א ת ישראל ולעשות המשפט‪ .‬לכם היה לעשות‬ ‫משפט ואתם הייתם פח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים מעשים‬ ‫רעים ולומדים מכם‪ .‬כי פח הייתם כו׳‪ .‬ועכשיו שאין תורה אין קמח‪.‬ואעפ״י שגלוי וידוע‬ ‫לפני תשובתם ולא יהבין לן כלום‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל שמעו זאת הכהנים וגם בית ישראל שהוכחתים‪ .‬לזה אמר‬ ‫ובית המלך שאין התרעומת עם המלך עצמו כי אם על הרוב מבית המלך‬ ‫יצא ה ח מ ס קם‪ .‬ובית המלך כי כולם שופטים‪ .‬א״כ תרתי קאמר במאמר כי לכם המשפט‬ ‫הסיבה והמסובב הסיבה שאכלו משפט הכהנים והם כ״ד מתנות כהונה‪ .‬וקרא שבט יהודה בית ישראל כי הם עיקר בית‬ ‫ישראל‪ .‬כי פח הייתם למצפה שלא תניחו‬ ‫לעלות החוגגים לבית ה׳ ע״כ‪.

‬אלא שפירש ושחטה לשון המשך כמו‬ ‫זהב שחוט משך שטותם העמיקו‪ .‬והוא שהם הם השוטרים‬ ‫בשבט מלכותם לקיים המשפט ששפטו הכהנים ושוטרים מבית המלך‪ .‬העמיקו אלה‬ ‫העמיקו אולי לא יראוהו העוברים ואני אייסרם כולם על זאת הרעה שעשו שלא‬ .‬נראה שפירוש שטים לשון שטות וכמו שיבא בדרש״י‬ ‫ז׳׳ל‪ .‬ר״ל כמו שגובה הר ה מ צ פ ה היה לשים בו פח וכן הר תבור להיותו‬ ‫גבוה ותלול נותנים בו רשת‪ .‬‬ ‫ואני מוסר לכולם ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולם ע״כ‪.‬והמלך וביתו ד מ ה להר תבור שהוא גבוה ומהודר‪ .‬וז״ש כי‬ ‫לכם להוציא לאור המשפט הידוע ששפטו הכהנים הנז׳ כי פח הייתם למצפה‬ ‫וכוי‪ .‬אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם אמרו כל העולה‬ ‫לרגל ידקר בחרב עכ׳׳ל‪ .‬אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל בעשה והם‬ ‫כל העולה לרגל יהרג הרי העמיקו יותר משלי‪ .‬ולשון ושחטה לשון שחיטה ממש במה שגזרו ידקר בחרב או שישחט בחרב‪.‬‬ ‫והראב״ע ז׳׳ל ושחטה ולשחוט בדרך‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שמעו זאת הכהנים שהם בעלי ההוראה להבין ולהורות העם בין‬ ‫דם לדם ובין דין לדין ככתוב יורו משפטיך וכו׳ וקמת ועלית ובו‪ /‬וזה רמז באו׳‬ ‫שמעו זאת על זאת התורה וההוראה והקשיבו בית ישראל הוראתם ויקבלו‬ ‫דבריהם שופטיהם ובית המלך האזינו עניין אחר‪ .‬אדרבא שמה הפח ומקום הראוי להשגב‬ ‫בה כהר תבור כהרים גבוה להשגב שם מקום הצדק‪ .‫‪60‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא כרש״י ודהראב״ע ודהרד״ק ז׳׳ל ופי׳ שמעו זאת על‬ ‫התוכחה הנזכרת שמעו דבר ה׳ כל בית ישראל כי ריב לה׳ עם יושבי ה א ^‬ ‫והכריע שאמר כי לכם המשפט על בית המלך ל א על הסנהדרין‪.‬‬ ‫ורש״י ז׳׳ל הביא כדברי המדרש הזה‪ .‬ו ש ח ט ה סטים וכוי‪ .‬וי״ת ושחטה לשון שחיטה לע״א‪.‬או יאמר כי במקום‬ ‫המשפט שמה הרשע‪ .‬וזהו כי לכם המשפט והמקום הראוי ומכוון למצפה‬ ‫להיות צופה משם הבאים להזיק לעם‪ .‬שטים הם עובדי הבעל‪ .‬‬ ‫וז״ש ושחטה לעולה לרגל כן גזרו השוטים והעמיקו גזרתם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כן א ת ם הכהנים והמלך ש א ת ם גבוהים בעם‬ ‫הכהנים כמו המצפה לפי שהם הצופים ומפתים בעם לכך המשילם כפח הייתם‬ ‫למצפה‪ .‬שמה הרשע ורשת פרוש‬ ‫על הר תבור וגם תבור למשל ומליצה או ממש על שם ששמו שם פרדםאות‬ ‫בנד׳ל מדחז״ל שהיו מקומות מוגנים לטובה ואתם הפכתם אותם לפורענות‬ ‫וקלקלה‪.‬ועוד טעם אחר שני כי א ת ם‬ ‫בעם הרים הגבורים‪ .‬כן המלך ומצודה‬ ‫פרושה על הר תבור לשודד א ת בית ישראל וכנז״ל כדחז״ל דבית נשיאה נסבין‬ ‫כולא באופן שלכם הכהנים ובית המלך אשר בידכם למחות לכם אני מוכיח‬ ‫כי לכם משפט הכהנים לשפוט והמלך לשוטר‪ .‬סנהדרין פ״ח א״ר יוחנן אמר הב״ה הם העמיקו יותר‬ ‫משלי‪ .‬והיה הגובה הזה ל ת ה ל ה לעם לשודדם בפח במצפה כן‬ ‫הכהנים וכתבור ברשת פרושה בו כן בית המלך לישראל‪ .

‬העסיקו‪ .‬‬ ‫אפרים עד תישע בן אלח וזיו ווו‬ ‫•ואפרים וככה בירמיהו הבן יקיר לי אפרים יאק מלך בימים ההם מאפרים ‪ :‬הזנית ‪ .‬נפשך גם אחרים ‪:‬‬ ‫ר ן‬ ‫כ נ ע ן‬ ‫ן ה נ ה ע‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫י ה ו ד ה ע‬ ‫ג מ‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫‪3‬‬ ‫ו ב י ת י ו ס‬ ‫ש ה ו א‬ ‫מצודת ציץ‬ ‫מצודת דוד‬ ‫הטיכ כמי יאה כי שפית )כמלכר ה׳( ‪ :‬העמיקו ‪ . • J S S J K T ^ S ^ ^ S S‬׳?!‬ ‫ל י ׳ ל ״ ״׳לו ״‬ ‫לפ‪-‬־‪ -.‬ספני מת נלו ישראל בימי הושע בן אלה ‪ .‬לליסד חם מירשימ םכמותת‬ ‫לכל עוברי דרכים שפים ונופים ס פ נ י ה ם ‪ .‬‬ ‫זאת הרעה שעשו כי צא נעלם ממני אשר העמיקו על כן‪ :‬לכלם‪ .‬מלשזן‬ ‫מימק‪ :‬מוסר‪ .‬אבל ‪on‬‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫״‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫ה ע ן‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ר ג‬ ‫י ה ר ג‬ ‫‪v‬‬ ‫‪.‫‪61‬‬ ‫תשע ה‬ ‫תרנום‬ ‫^ ז ? ^ | מוסר לכל•‪ :‬נ אני ‪:‬דעתי אפר־לם‬ ‫• י י« •ייי וי^ראללא־נכחדמ^ניכיעתההזעת‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫רש״י‬ ‫ה ע ס י ק ו ‪ .‬אבל אינו חייג מיתה בכך‪ .‬‬ ‫הסח אלן‬ ‫כי חש־״ן פתוחהוחוא בשקל לאהבה אסר הששים שהםעכו׳ם‬ ‫י‬ ‫»‪1‬נ ״^‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫‪0‬‬ ‫זי^י ^‬ ‫״ ר ״ ל ^ ל ^ ג‬ ‫הנזכרים אולי לא יראוהו העיברים ואני איסרם כילם ל‬ ‫ח ח ת אישה העמיסו פרח לשחום ולזבוח לעכויש‪ :‬ואני סופר‬ ‫!‬ ‫_‬ ‫״ ‪.‬כשל סרבל כמ״ש‪ :‬לא נכחד‪ .‬כלומר‬ ‫ל ל ל‬ ‫ל‬ ‫עילה לך ל‬ ‫הם העמיקו והחמירו לעבוד ע׳׳ז יותר ניעבידתי‪ .:‬היסיס! הרפה צזביל! ל‪:‬גדיים ולכן אזמין אנימיסר ישירים‬ ‫לכלס למלכים ולהעם‪) :‬ג( אני ידעתי אפרים‪ .‬אתה ירבעם חזנית עמ חענליס‬ ‫אפרש שהוא מאפרים והנכין בעיני כי כאשר באי אבותינו ואחר כך נםמא ישראל בעכו׳׳ם ויהיה הינית פעל עומד כםיש‬ ‫או יחיה פעל יוצא ר׳ל אתת תזנית ישראל אחר הבעלים ‪.‬שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכי ישראל‪ .‬ולאחיו‬ ‫יכולין לעלות לירושלם מפני סרוםדיאות שלה.‬ותדע שכן‬ ‫שהרי בהושע בן אלה ה־א אומר ויעש הי־ע בעיני נה׳ז רק לא כמלכי ישראל אשר חיו לפניו‪ .‬אמר ח נ מ א לא ת א מ ת שלא ייסר אותם אדם ולא‬ ‫)ג( אני‪ .‬לשון זהב שחינז לישראל שלש פעסיס בשנה יראה כל זכורך‪ .‬עליו עלה שלמנאםר מלך‬ ‫אשור‪.‬‬ ‫ממכבין אותן מלעלו׳ לרגל ממד זה ובסל סרליסאו׳ ולא מלו‬ ‫נכחד מ מ נ י ‪ .‬ס ח שאץ אתם עילין לרנל קללה ואת חליתמ‬ ‫‪o r f‬‬ ‫‪.‬כי הסטים ה א ל ה סטים מאחרי ה׳ והעמיקו מהשי״ת עלי דרך הוי‬ .‬פסו וחץ ש ח י ס ‪ .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ואחם זונימ אחרי הענליס ‪ .‬יידט אני מה‬ ‫גלב אסריה שעיכל טכי״ם מריט בחירתי‪ :‬וישראל וגוי‪ .‬ושנינו בסדר עולם‪ .:‬‬ ‫‪.‬כי עתה נראה הדבר בכל העולם שעכשיו אתם יכולים לעלות ‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ ושחטה חוזר א ל הרשת פירושה על הר תבור שהיא שוחטת העגלים‬ ‫לרגל‪ .‬‬ ‫והרד״ק ושחטה מקור כי השי״ן פתוחה והוא בשקל לאהבה נאמר השטים‬ ‫ש ה ם עובדי עכו״ם[ )סטים העמיקו( השטים מדרך ה׳ כמו א ש ה אשר תשטה‬ ‫ת ח ת אישה‪ .‬לא נמנפ ממני מחשביה לבבם‪ :‬כי עתח ‪ .‬‬ ‫‪1 .‬ואני מוסר כמו ואני תפילה ואני איש תפלה על‬ ‫כן נוטה לדעת המתרגם‪.‬גלי־־ ״ ־ » ־ ״ א־ייס יאיז‬ ‫עתה הזנית אפרים‪ .‬ולכך נאסר רק לא כמלכי ישראל שהם )עולים( הושיבו‬ ‫אכן עזרא‬ ‫בדרך‪ :‬ס ט י ם ‪ .‬אני אפיתי‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫הרי שהעמיקי ייתר מ מ נ י ‪ .‬לבך נאמר עליו עלה שלםנאסר והגלם ‪ .‬שוחטים לע״א והעמיקו סרה ואני הנביא אומר אני איש מוסר‬ ‫לכולם א ל א שאינם מקבלים‪ .‬דע כי אשת יעקב אבינו היא רתל והנה לאה יוכיחם לפיכך חמ חוםאימ כי אני איש מוסי־ לבלם ויום דום‬ ‫ו יוסף חמר שצחני ויעקב ן‬ ‫בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים ויפת אמר אולי אםר אני ידעתי את לבבו כמ״ש ויאמר ירבעם בלבו עתה‬ ‫ממלכת יהיאהיתהמאפייס ובעבור שמצא ואת רמות בגלעד‬ ‫לא נכתד ממני כי ידעתי כמ ש ויועין המלך ויעש ב ענלי‬ ‫‪.‬מלשין יסורין‪) :‬ג( נ כ ת ד ‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ואני מוסר לכולם חוזר להשי״ת שהוא ייסר גם לעם שאין‬ ‫התנצלות לעם‪ .‬כי כולם היו חפצים בע״א ולכך אהיה מוסר לכולם ע״כ‪.‬משו שטיותם העמיקו אני אמרתי כל שאיט לשץ פ ר ו ס ה ‪ .‬‬ ‫!‬ ‫‪. בא הישע בן אלה וביםלס ‪ .‬אם אינו בא‬ ‫)מלכים א י׳( נמשך ינשיה ויינתן תירנם לשין שחימת ליראיח עובד בעשה‪ .‬‬ ‫״‬ ‫ל לן‬ ‫א‬ ‫]‬ ‫*‬ ‫‪.‬ואסר כל הרוצח לעלות לירושלם יעלת ואעפ״כ‬ ‫‪) cn‬היו( לא עלו‪ .‬הס עובדי‬ ‫רר׳׳ק‬ ‫הבעל •י העסיקו‪.‬ישחסה ‪ .‬טנין מניסה כמי ‪1‬לא‬ ‫קרמות לפכו׳׳ס כי המלכים מנטיס לבד מללכת לכהמ״ק יהס כריס‬ ‫כשירת‪ .‬ר״ל‬ ‫פ ס כי מתחלה היה קצת אניס ט״י המלך הגה טתה כשמלך הישט כן אלה יבטל השימלים זנה מזלין לכי מטמא מעצמי כן ארז״ל‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫נעלם ממני אשר העמיקו על כן ע״כ‪.‬‬ ‫!‬ ‫לגדי הוצרך לומר איננה הכתיבה בדברי יהיא ובספר עמים זהב‪ :‬כי עחח חזנית אפרים‪ .

‬‬ ‫הזניתה נפשך גם אחרים עמך ע״כ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ומדוקדק לשון כי ע ת ה ולא קודם‪.‬הזנית עומד או פועל יוצא שהזנית א ת ישראל ואתה‬ ‫אפרים הסיבה ע״כ‪.‬עד הושע בן‬ ‫א ל ה היו תולין הקלקלה במלכיהם שהיו מעכבים אותם מלעלות‪ .‬ובספר עמוס אפרש שהוא מאפרים ]והנכון‬ ‫בעיני כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען והנה עמד יהודה על גבולו מ ע ב‬ ‫ובית יוסף שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט המנשה מצפון על כן יזכור‬ ‫יהודה ואפרים[ וכן ירמיה הבן יקיר לי אפרים ואין מלך בימים ה ה ם מאפרים‪.‬והדבר אינו כן‬ ‫כי ל א יםתר ממנו דבר א ל א ואני מוסר לכולם עתיד לייסרן כי הכל צפוי‪.‬ובעבור קנאת ל א ה נתנה לו גם כן השפחה‬ ‫האחרת על כן כאשר ילדה רחל א ת יוסף אמר שלחני ויעקב אמר על אפרים‬ ‫ומנשה ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל‪ .‬דע כי א ש ת יעקב אבינו רחל והנה לאה‬ ‫נכנסה במקומה גם רחל נתנה שפחתה‪ .‬ר״ל לא יתנו‬ ‫מקום במעשיהם ובעלילותיהם לשוב אל א ל ה ה ם לפי שאינם אנוסים באותה‬ ‫ע״א כי אם בבחירתם כי רוח זנונים בקרבם ואת ה׳ לא ידעו ע״כ‪.‬ומלבד שחרבם ת ב א בלבם וקשתותם תשברנה הנה עוד ואני מוסר‬ ‫לכולם שבר על שברם לגופם ונפשם וזהו מוסר לכולם‪.‬אני ידעתי אפרים וכו׳ רש״י ז״ל כי ע ת ה הזנית אפרים‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל אני ידעתי אפרים מקושר עם מ״ש מוסר לכולם למלך ולעם‬ ‫שאין התנצלות לעם אבל אשמים כולם יחדיו‪ .‬‬ ‫ואעפ״י שהולך בדרך מצוה יש לו עונות זולתו שחייבו לו כן וסוף שהשוחטים ילקו‬ ‫ביסורין וזה הוא ואני מוסר לכולם‪ .‬וסוף‬ ‫ששחטה א ת הסטים מאחרי ה׳ עצמם אשר סטו מאחריו והעמיקו מה׳ כדפרישית‬ ‫לםתיר עצה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל אני ידעתי אפרים‪ .‬‬ ‫ולעד״ן עפ״י שטת חז״ל שבשביל הפרדסאות אז נענשו ישראל שהרי אין להם‬ .‫‪62‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫המעמיקים מה׳ להסתיר ע צ ה ויאמרו מי רואינו ומי יודיענו‪ .‬או אמר ושחטה סטים העמיקו על דרך חרבם‬ ‫תבא בלבם‪ .‬וישראל שנועץ עם שרי ישראל כמו שאמר‬ ‫ויועץ המלך עם ויעש וכו׳ עגל זהב ל א נכחד ממני כי ע ת ה הזנית אפרים בעגלים‬ ‫נטמא ישראל באלילים‪ .‬ויפת אמר אולי‬ ‫ממלכת יהוא היתה מאפרים ובעבור שמצא ]ואת רמות בגלעד לגדי[ הוצרך‬ ‫לומר א י ע ה הכתובה בדברי יהוא‪ .‬כן‬ ‫למדתי מסדר עולם‪ .‬‬ ‫ואמר לכולם על הנשחטים ועל השוחטים כי הנשחט בעון נלכד בשחיתותם‪.‬ר״ל ה ם שמו פח במקום מצפה ורשת פירושה על הר תבור‪ .‬אני ידעתי אפרים על ירבעם בן נבט ידעתי מ ה בלבו כמו שנאמר‬ ‫ויאמר ירבעם בלבו ע ת ה תשוב וכוי‪ .‬עמד זה ובטל‬ ‫פרדסאות ולא עלו לפיכך גלו כי ע ת ה הזניתה ואין ל ה ם לתלות במלך‪ .‬וז״ש אני ידעתי א ת אפרים‬ ‫כי ברע הוא כי הזנה אפרים נטמא ישראל מעצמם ומבחירתם וגם מבלי‬ ‫המלך ה ם ברוע בחירתם ל א יתנו מעלליהם לשוב אל אלוההם‪ .

‬לא יעזבו מעשיהם לש»כ אל ה׳ כי יב כקרכם‬ ‫סיחין )כמדכר כיא(‪ :‬מעלליהם ‪ .‬עוד אפשר כי ידוע שאחז״ל שמעת‬ ‫שרצה ישראל סבא לברך א ת אפרים ומנשה נסתלקה ממנו רוח הקדש ואמר‬ .‫‪63‬‬ ‫־‪-‬ינים‬ ‫‪ jfljm‬ף‪. .‬שבט יהודה ישיבי‬ ‫לעבודת האל יתברך בבית המקדש זהו בצאגם ובבקרם ילכו לבקש את ה׳ וזה היה בימי יאשיהי שבערו העכו״ם ושבו‬ ‫לעבור אח השם ועשו פסח ואמר כי לא געשה בפסה הזה וגו׳‪ :‬ולא ימצאו חלין מ ה ם ‪ . £‬‬ ‫*תושיב ' ‪.‬כי אפי׳ יהודה שהיה בחלקו בית‬ ‫הסקדש עוב עבודח השם יתברך לעביר אלהים אחרים וגם היא יבשל בעוגו‪ 0) :‬בצאנם ובבקרם ילכו‪ .‬יימחך יקרא דישראל‬ ‫יי׳ כמו )שמות י׳( לענות מפני לני.‬מנין ריח •נ ת בל עכויס יאינס רוצים לזטת את ה ׳ ‪) :‬ה( וכגה ‪ .‬‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪ .‬כסיש הוי עטרת נאות שכירי אפיים אמר כי נאינו‬ ‫יעיד בפניו כשיק ל עונשו עליו וי׳׳ת וימאך יקר ישראל ואינון חזן הרנס וענה מל׳ הכנעה כמו לענות מפני ופי' נאק ישראל‬ ‫גדולתם ויקרם וכבודם ומ״ש ואינון חזן כלומר בעודם בארצם טרם נלותם יראו בהכנעתם ושפ־יותש ת ח ת הכבוך שהיה להם‬ ‫ס ת ח ל ח ‪ :‬וישראל ואפרימ‪ .‬‬ ‫‪ :egg‬י בצאנם ובבקרם‪:‬לפ לבק^‬ ‫את־־־יהוה ולא למצאו חלץ מהם ‪* :‬י‪ .‬סכ כי ילכו בני יהייה אל‬ ‫נמנן)משלי י׳׳א(‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לא נתת‬ ‫כג נח‬ ‫טל כן‬ ‫ד ענ‬ ‫דרך‬ ‫יייי‪.‬יענה ואין לי טעם רק הוא מנזרת עני‪) :‬ו( ב צ א נ ם ‪ . •.‬שיבשלו מ ת ם בגלות י ' י ק *‬ ‫ואימן חזן‪ .‬ודונש בן לברט פירשו לשון עדות בבא להם‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ולהקריב קרבנות ילא י ס * י ־‬ ‫פירענותם יעיד בהם ובפניהם גאין וגובה שהיו מתגאין יעוברין על רצוני‪) :‬ו( ב צ א נ ם ו ב ב ק ר ם ‪ . י‬ ‫ל מ ת נ ע א ו ל ‪ | 9‬מן ר ר ם‬ ‫(‬ ‫רש״י‬ ‫סהר״י ק ר א‬ ‫ארוסריאוח והוא כיםלם‪ 01 :‬לא יהנו מעלליהם ליציב אל למדתי נסדר עולם ‪) :‬ר( ל א יתנו מ ע ל ל י ה ם ‪ .‬״ ‪.‬חמר‬ ‫ייה׳‪ /‬ו ע נ ה‬ ‫נתחידך ‪.‬דדיש־ןס'( ‪ :‬יזלן מים •‬ ‫ביהוד!‬ ‫^ .‬יק‪. * .‬כבידו‬ ‫במו ולא נהן סיחון לא יהנני השב רוחי והדומימ לחמ עגין‬ ‫עויבה והנחה אמר לא יניחו אוחמ מעלליכם הרעים לשוב אל אלהיהם בליטר כיכ הרבו לפשוע עד שלא נשאר להם •דרך‬ ‫לחשובה עד שיקבלו י שם ‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫?< ‪:‬‬ ‫ת ״ א רי« ו»<י־ ‪ .‬לא די פוהי אפי׳ פעם אחת אלא תמיד הט‬ ‫דבקים במעשיהם .‬פנין השמסה והסרה כפו צדיק מצרה יכשלו בעיגס‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לכ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫‪7‬‬ ‫ל מ‬ ‫נ ם‬ ‫‪3‬‬ ‫ש נ א ט‬ ‫ל‬ ‫א נ‬ ‫א ע ל ו‬ ‫ח ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ד ע ת‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א פ ו‬ ‫כ נ ‪ :‬ל כ י‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫ל ) | י ‪ 3‬ך‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫י ש י א ל‬ ‫נ‬ ‫‪W‬‬ ‫ח‬ ‫ל נ‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ה ז נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫א ש‬ ‫‪0‬‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫‪V J B‬‬ ‫ג ז ר‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫ע ל‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫ה פ‬ ‫ם ע ת ר‬ ‫כלי יקר‬ ‫לתלות במלך ע״י הפרדםאות‪ .‬ייי‪.‬מלשין גאון ישראל בפניו‪ .‬‬ ‫אפלים נטמא לשראל‪ :‬י לא יתט‬ ‫מעלליהם לשוב אל‪-‬אלהיהם כי תה‬ ‫זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעי•'^‪^•^1.‬מעשיהם‪) :‬ה( וענה‪ .‬וכן ישראל ל א נכחד ממני ע ל ה לפני מאז ומקדם מ ה שעשיתם ע ת ה‬ ‫באחרונה אחר ביטול הפרדסאות‪ .‬‬ ‫י ‪.‬הםחעה אותם‪ :‬ואת ה׳ לא ידעו‪ .‬‬ ‫כעת ימולא סאתס‪) :‬ו( בצאגש‪ .‬נאון זה בפניהם על חטאיהם‪) :‬ו( בצאגס ובבקרם ריחו‪) :‬ה( וענה גאון ישראל ‪ .‬ר״ל בסיניי יראה הששלת והכנעת גאונו‪:‬‬ ‫גאוה ורוממות‪) :‬ו( חלין‪ .‬וז״ש אני ידעתי אפרים‬ ‫מקדם ומאז‪ . .‬אל יהידה לבדי שבית המקדש כנחלתם‪ :‬חלץ ‪ .‬לא יעשו מעשים ‪:‬ישיבו או לא ינוחו על‬ ‫כמו רני‬ ‫פת ימו‬ ‫חמר יםח‬ ‫לר‬ ‫בני‬ ‫ולוני־ ‪ ..‬וז״ש כי ע ת ה הזנית אפרים נטמא ישראל מ ה‬ ‫שיצא ע ת ה בפועל אני ידעתי כן בעודו בכח‪ .‬אמר אפרים בעבור ירבעם בן נבט הטחעה אותם ובעבור שבטו שהוא שבט אפריש וישראל אפר‬ ‫בעבור שאר ישראל שהלכו אחריו כלם יבשלו בעון הענליס‪ :‬כשל נם יהודה עמם ‪ .‬‬ ‫‪. עוני והכנעה‪ :‬בפניו ‪.‬שב‬ ‫‪ .‬י ׳‪.‬‬ ‫ילכו לבקש אח ה ׳ ‪ .‬לא ימזכי יכן ילא נתן )ד( לא יהגו‪ .‬‬ ‫ל & ת מ ‪.‬סינה » ‪ :‬נאי! י־יי׳ל ‪) . Vnn‬‬ ‫נראה שאתה הזנית שאין לך לתלות במלכך‪< :‬ו> לא יתנו‪ .‬יכנע‪:‬‬ ‫המפה והשפלה כמי מאנת לפנית משני)שמית יי(‪ :‬גאו.‪ .‬בקרבנותיהס‪:‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫חקלקלה בטלכיהס כיין שסלך הישע בן אלה ביטל פרדסיאות )ד( ל א י ת נ ו ‪ . ^ ^a‬‬ ‫™ ‪" J‬‬ ‫גאינמ 'שגחגאו כ מ ד הקב׳ה ‪ V‬שעברו את תורתו יהםרויאת להרע עמדי )במדבר כ״א( ולא נתן םיחין)״״ה ל ( נתן‬ ‫בדיתי‪ .‬ה‪(.‬‬ ‫‪J.‬לא‬ ‫י ע ז ב ו דרכם הרעה כמו)כראשית ל״א( ולא נתנו אלהים •‪^.‬בזה אבין שכוונת הפסוק לגלגל עליהם אפילו‬ ‫העבר שסופם יוכיח על תחילתם שברוע בחירתם עשו‪ .‬או פירש כ׳׳כ הס דבקים במעשיהם הויעים עד שאפי׳ יהרהרו פעם אחח השובה בלבם הם‬ ‫םחחרפים מיד‪ :‬כי רוח זנונים ב ק י ב ס ‪ .י״ת ואולסן ו נ י ‪» :‬ה> ועגה גאון ישראל בפניו‪ ..‬לא מצאוהו כשבקשיהו כי כבר גגזרח‬ ‫מ צ ו ד ת דוד‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫כמדי מאכזסס )אייכ ס״י(‪) :‬ד( לא יתגו‪ . .‬יבא עליהם מכשול בגמול מינם ‪ :‬נם יהודה ו נ ו ׳ ‪.

‬עכ״ז ל א נכחד ממני לגמרי הכחד והכרת לא היה כי שוב חזר‬ ‫וברכם עוד מעט בה שעתא כי מצד מ ה שהזנית ע ת ה אפרים ע ת ה הנה עשית‬ ‫בפועל ורושם מאז ומקדם שנטמא ישראל סבא שהרי נסתלקה ממנו השכינה‬ ‫ולא רצתה לברכם ואמר מי אלה‪ .‬ויזנו מ ת ח ת א ל ה ה ם דהיינו ויעזבו א ת‬ ‫ה׳ כלומר שהיו ת ח ת א ל ה ה ם ו ת ח ת עולו‪ .‬וז״ש אני ידעתי אפרים‬ ‫אפרים בן יוסף מ מ ש ידעתיו מקדם להקדימו במעלה ששמעתי א ת אפרים לפני‬ ‫מנשה בסדר הברכה של ישימך אלי״ם כאפרים וכמנשה‪ .‬אמנם בהמשך‬ ‫הזמן ולא עבדוהו אפילו בשותפות כלל לא מינה ולא מקצתה מן העובדה‪.‬וכן מהרי״א ז״ל כנז״ל בפסוק הקודם מקושר‪.‬‬ ‫ח״ש לא יתנו מעלליהם לשוב אל א ל ה ה ם יען כי רוח זנונים אינו מבחוץ‬ ‫ו ת ח אלהין קדישין בהם אבל בהפך‪ .‬ובישראל דבר גם בסוף הפסוק‬ ‫שלא לנוכח שאמר נטמא ישראל ולא אמר נטמאת ישראל‪.‬שהרי אמר ישראל‬ ‫ידעתי בני ידעתי גם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו׳ מצד יהושע‬ ‫כמשחז״ל גבי וזרעו יהיה מ ל א הגוים בנס שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬כי רוח זנונים הטעה אותו כו׳‪ .‬וכן הראב״ע ז״ל או לא יתנו לא יעשו מעשים‬ ‫שישובו ע״כ‪ .‬או פי׳ אפילו כשיהרהרו פעם‬ ‫ביובל תשובה לא ישובו בפועל כי יתחרטו מיד מצד מעשיהם הרעים שהם‬ ‫דבקים בה כ״כ עד שלא יתנום מעלליהם לשוב‪ .‬ורש׳׳י ז״ל לא‬ ‫יתנו מעלליהם לא יעזבו דרכם הרעה כמו ולא נתן סיחון ולא נתנו אלי״ם‬ ‫להרע עימדי נתן ריחו ע״כ‪ .‬ובזה מובן שתחילת הפסוק כולו דבר בלשון‬ ‫נסתר אני ידעתי אפרים וכוי‪ .‬שלא אמר אני ידעתיך אפרים וישראל לא נכחד‬ ‫ממני כמו שאמר כי ע ת ה הזנית אפרים לנוכח‪ .‫‪64‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫מי אלה‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל לא יתנו כדרש״י ולא נתן םיחון אמר כי כ״כ הרבו לרשוע עד‬ ‫שמעלליהם לא יניחום לשוב עד שיקבלו ענשם‪ .‬ל א יתנו מ ע ל ל י ה ם וכוי‪ .‬כי רוח זנונים בקרבם הוא זונה שם‬ .‬ועכ״ז היו זונים אחרי אלילים באשה‬ ‫הזו ש ת ח ת בעלה ומזנה לעיתים ועומדת עם בעלה לעיתים‪ .‬ר״ל מי מ ה ם שעתיד לומר לעגלים אלה אלי״ך נמצא שעון אלילים על‬ ‫אפרים גרם לישראל טומאה שהרי נסתלקה שכינה ממנו‪ .‬או שיעבדו ימי מספר לאלילים‬ ‫ויום א׳ לה׳ והנה בתחילה היו עושים בשיתוף כמ״ש בפסוק עמי בעצו ישאל‬ ‫וכו׳‪ .‬ולז״א למעלה כי רוח זנונים התעם וכאן אמר בקרבם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן במ״ש חז״ל ויעזבו בני ישראל א ת ה׳ ולא עבדוהו אפילו בשותפות‪.‬כי רוח זנונים בקרבם ואת ה׳‬ ‫לא ידעו כלל ע׳׳כ‪.‬או אמר וישראל אעפ״י שישראל סבא נסתלקה לפי שעה הנבואה‬ ‫כשבא לברכם‪ .‬‬ ‫והשיתוף הזה הוא באחד משני פנים או שישימו האליל לאמצעי הוא ותמונתו‬ ‫אשר בשמים ממעל בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬כבר זכרנו לחז״ל שבתחילה ה ת ע ם ואח״כ‬ ‫בקרבם‪ .‬ז״ש‬ ‫כאן אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני ידעתי עניין ישראל סבא כי לא‬ ‫נכחד ממני‪ .

‬בפניו‪ .‬ואמר וישראל ואפרים יכשלו‬ ‫בעונם של העגלים אפרים ירבעם ושבטו שבט אפרים‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לפי שכל עגלי ישראל נמשכו מצד הגאוה‪ .‬וענה גאון י ש ר א ל וכו׳ רש״י ז״ל וענה גאון וימאך יקרא דישראל כמו לענות‬ ‫מפני לשון עוני והכנעה‪ .‬וישראל שאר השבטים‬ ‫גם יהודה עם היות בתוכו בית המקדש יכשל ע מ ה ם ע״כ‪.‬ולכן ע ת ה יאכלם חדש א ת חלקיהם ע״כ‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל וענה‪ .‬אמר יפת כמו בפני יענה ואין לו טעם רק הוא מגזרת‬ ‫עני ע״כ‪.‬אבל הם לא יתנו מעללהם שאינם רוצים ליתנם ולעזבם כי כבר‬ ‫החזיק בהם רוח זנונים ובקרבם ארבם‪.‬וכמו שאמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון‪ .‬וז״ש וענה גאון ישראל בפניו לשון עדות שהגאון‬ .‬או מדלא קאמר ולא יתנום מעללהם ואמר לא יתנו מעללהם הכוונה‬ ‫שאף גם זאת אם יעזבו ויתנו מעללהם הנה היה להם פתח תקוה לשוב אל‬ ‫אלההם‪ .‬‬ ‫ו מ ה ד י ״ א ז״ל וענה גאון ישראל‪ .‫הושע ה‬ ‫‪65‬‬ ‫ולא יגורך רע א״כ איך ישכון בקרבם ושם בקרבם רוח זנונים‪ .‬תחילתו דירבעם מ ח מ ת יראה וסופן של‬ ‫ישראל משום גאוה לבנות במה לעצמם שלא להיותם נכנעים למלכי יהודה‬ ‫לא מינה ולא מיקצתה‪ .‬‬ ‫ואעפ״י שהמקדש בתוכם שחשבו שבצאנם ובבקרם שמוליכים לקרבנות יכופר‬ ‫להם הע״א‪ .‬וענה לשון עדות כדונש והראב״ע‪ .‬וז״ש וענה‬ ‫גאון ישראל בפניו שגאון כחשו יוכר בפניו ופרצוף פניהם‪ .‬וכיון שזכר מפלת ישראל זכר גם כן שגם בני יהודה יכשלו באלילים‪.‬והיא שאין ישיבה בעזרה‬ ‫א ל א למלכי בית דוד‪ .‬ואעפ״י שתחילתן היה מפני יראה פן יהרגוהו לירבעם‬ ‫בראותם אותו עומד לפני רחבעם‪ .‬ואינון חזן פניו לשון עדות בבא להם פורענות‬ ‫יעיד בפניהם גאון וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצונו ע״כ‪.‬‬ ‫ה‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל וענה לשון עדות)בדונט( וגאון הוא כמו הוי עטרת גאות שכורי‬ ‫אפרים ויונתן תרגם וימאך יקרא כדרש״י לשון הכנעה ואמר בפניו שאפילו בעודם‬ ‫בארץ קודם גלותם יראו בהכנעתם בעודם בארץ‪ .‬והיה זה לבני יהודה‬ ‫לפי שבה׳ בגדו אשר הצילם מיד סנחריב אחרי שהגלה א ת ישראל ועם היות‬ ‫שאנשי אותו הדור של חזקיהו היו צדיקים וישרים בלבותם הנה הם בנים זרים‬ ‫ילדו‪ .‬וז״ש לא יתנו מעללהם כדעת המפרשים‬ ‫הנז״ל‪ .‬ואת ה׳ לא‬ ‫ידעו כלל שלא עבדוהו שום עבודה כלל באופן שנתקיים מפנק מנוער עבדו‬ ‫ואחריתו יהיה מנון‪ .‬כן גם ה ם השליטו רוח הטומאה בקרבם ודחו בשתי‬ ‫ידים א ת הקדושה באופן שנמסרו ביד טומאת עונם עד שנמנעו מהם דרכי‬ ‫התשובה ככתוב ותמוגגנו ביד עוננו‪ .‬אמנם‬ ‫בהבנה פירשו שהכרת פניהם ענתה בם שהם רעים וחטאים לה׳ מאד‪ .‬ואמר וישראל ויהודה‬ ‫יבשלו בעונם הוא ספור העונש והרעה שתבא עליהם שיבשלו בעונם ונפלו ואין‬ ‫מקים‪ .‬והנה ל א ימצאוהו ולא ימצא להם כי חלף ונשמט מ ה ם וסלק השגחתו‬ ‫מעליהם‪ .

‬רש״י ז״ל בצאנם ובבקרם בקרבנותיהם‪ .‬ואמר ואת יהודה אסיר מעל פני באשר הסירותי א ת‬ ‫ישראל חלף מ ה ם נפרד מ ה ם והוא פועל עומד‪ .‬‬ ‫חלף כבודו מ ה ם כאשר אמר אלכה ואשובה ולמה חלף מהם כי בה׳ בגדו ע״כ‪.‬כי אם ישראל לבד לו הגאון ולא לאפרים שהוא ירבעם‪ .‬ולא ימצאו חלף מ ה ם לא מצאוהו‬ ‫כשבקשוהו כי כבר עזרה גזרה כמו שכתוב אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול‬ ‫אשר חרה ביהודה וכוי‪ .‬ודמהרי״א ז״ל כתבתיו בפסוק הקודם‪.‬ואומר ולא נעשה כפסח ההוא וכוי‪ .‬אמנם בעניין‬ ‫העגלים ישראל ואפרים שוים‪ .‬ואעפ״י שתכלית אפרים מחולק לתכלית ישראל‬ ‫שישראל תכליתו לגאון ואפרים שהוא ירבעם מ ח מ ת יראה כאמור‪ .‬ב צ א נ ם ובבקרם וכר‪ .‬ה ל א אינו חפץ אלא בהצנע לכת ושיבואו לפניו‬ ‫בכל לבבם כמו שכתוב ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך וגו׳‪ .‬והזכיר יהודה שהוא‬ ‫העיקר והה״ד לבנימין שהוא שכן קרוב יותר‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ובזה מדוקדק שהזכיר‬ ‫יהודה ולא הזכיר בנימין‪ .‫‪66‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫עצמו של ישראל הוא יעיד בפניו כדי ליפרע ממנו‪ .‬ולזה הזכיר בזה ישראל‬ ‫ולא הזכיר אפרים כי ירבעם שהוא אפרים מ ח מ ת יראה עשה כן ולא מ ח מ ת‬ ‫גאוה‪ .‬‬ ‫שמכשלון ישראל ואפרים שהוא הפורענות בא ג״כ ליהודה‪ .‬וז״ש ולא ימצאו יען‬ ‫חלף מהם‪ .‬חלף נשמט‬ ‫כמו קח לך את חליצתם בגדים שתשמט מעליהם ע״כ‪.‬‬ ‫וכן הראב״ע ז״ל בצאנם ובבקרם שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם‪.‬או יאמר בצאנם ובבקרם וכו׳ שעולים לירושלים בעדרי צאן ובקר‬ ‫לאכול ולשתות שם בירושלם‪ .‬‬ ‫ולזה לא ימצאו יען כי הוא אינו נדרש ע״י קרבן בהמות הירצה ה׳ באלפי‬ ‫אילים ברבבות נחלי שמן‪ .‬והיוצא וחלצה נעלו ]וחלצה[ שד‬ ‫ע״כ‪ .‬או אמר כשל גם יהודה ע״ד אוי לרשע ואוי לשכנו‪.‬ולהיות‬ ‫שיהודה היה קצת גרמא בנזיקים של ישראל ואפרים לז״א כשל גם יהודה‬ ‫עמם‪ .‬שכיון שאינו בקרבם אלא דחוהו עד שחלף מ ה ם והביאו רוח זנונים‬ ‫בקרבם לזאת לא ימצאו כי אינו נמצא למביא קרבן בהמות אלא למעלה בדעתו‬ ‫כמקריב עצמו‪ .‬ועל כן אמר כאן לגנאי שיהודה כשל בזה‬ ‫כי לא היו הולכין לבית ה׳ אלא בצאנם ובבקרם לבד ילכו לבקש א ת ה׳‪.‬אבל לא שיהודה העוה‬ ‫ופשע כי בעת הזאת שמדבר הנביא עדיין לא חטאו יהודה‪ .‬שגם יהודה יש לו קצת כשלון עמם כלומר מבחינת שהם נכשלו ונתקלו‬ ‫שמגלגלין חובה ע״י חייב מבחינה זו הוא שבשל יהודה‪ .‬וכמ״ש מן ה ב ה מ ה‬ ‫מן הבקר וכו׳ תקריבו על קרבן הבהמות הנז׳ א ת קרבנכם על קרבן עצמם‬ ‫הנקרב בהצטרפות הבמה ההיא‪ .‬וההולך לבקש א ת ה׳ צריך להוליך עמו ספרים‬ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל בצאנם ובבקרם ילבו לבקש א ת ה׳ שישובו לעבוד א ת השי״ת‬ ‫בבית המקדש וזה היה בימי יאשיהו שבערו ע״א ושבו)ולעבודת( לעבודת השי״ת‬ ‫ועשו פסח‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ לפ״י שכבר ביארתי בכלי חמדה בסדר ויקרא בדרוש הקרבנות שהעיקר‬ ‫הוא שיקריב האדם א ת עצמו ממש מצטרף אל הקרבן ההוא‪ .

‬חלש אכ ‪) :‬ה( תר‪.‬א ‪.‬כוח מ ו ל ח על גבעח רמוז ובחר בכוח ו ת ו מ‬ ‫שיזהרו להשמר מן חרכ הגייסות שיבואו עליהם‪ :‬הריעו בשופר לקבחן חיילות‪ .‬נשמנו נמו )שמואל ב׳ ב׳( וקח לך את חלי‪5‬תס וחל»חגעלו שםחרוגו םסירה לומרגלונ)!( עתחיאכלם הדש‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫"‬ ‫‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪E‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪f‬‬ ‫^‬ ‫'‬ ‫^‪•2*2".‬קרני‬ ‫י ? נ ו ת ‪.‬עו שו«ר • און ת ר ‪ .‬א }יום ת ו ^ ל ה ת חיכץ ן ד ם ? ^ ‪ 5‬י א‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫רע״י‬ ‫ח ל ץ ‪ .‬על שאחרתס וחזרתם אחור מלעלות לרגל לבית המקלששהוא בחלקו של מימין‪ ..‬שם כלינגח‪ :‬חריעו‪ .‬ק^ילו ל^נ‪0‬י^מי«לדסי?‪1‬ו‪1‬א?‪9‬רי^‪3‬יהין‬ ‫‪.‬פיסכ פל תקפו »׳‬ ‫כ ל ו יקר‬ ‫רבים ותיקוני תפילות ושבחים לשבח לפאר ולרומם א ת ה׳ ולהתנפל לפניו‪.‬ז׳׳ש חלף מ ה ם כי השי״ת כשצוה כי תאוה לאכול בשר ל א על‬ ‫חינם היה‪ .‬ב ה בגדו וכר‪ .‬עליוזון‪.‬ר.‬גרנא ‪ 8‬ויה לנ אסר »‪J p‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י מ ^ א אץוחיכד ‪5‬חצחזד?וא‬ ‫אועבו ךייתין‪.‬עירי ר‪.‬כן יקרא ‪6‬מוזס השדה כמו ואכלם אפ החלה )פמיס‬ ‫להם לי חלן מהם יסר שלייתו מכיניהס‪ (0 :‬בוד בנדו‪ .(0‬‬ ‫• ן ‪• T‬ו‬ ‫‪T‬ד‬ ‫מ‬ ‫י י * י?׳יז ״ י י ב י ת א ו ן א ח ך ק ז ב נ י מ י ן ‪:‬‬ ‫)יד‬ ‫תמעו‬ ‫שופר ב ג ב ע ה דמיצדה ב ר מ ה הריעו‬ ‫״‬ ‫‪1‬י‪#‬ונ‪$‬רא‬ ‫‪T‬‬ ‫ח‬ ‫‪A‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪I1‬‬ ‫‪+‬‬ ‫אפרים‬ ‫‪v‬‬ ‫־ •‬ ‫‪ » m‬ס ד ר י ן מ ( • שק*ו ‪*4‬י ‪ .‬עדת אפרים ‪ :‬ביום חוכחח ‪ .‬להזהירם מנורכ הגייכיש הכאיס ‪ :‬ומועדה ‪ .‬‬ ‫ולזה ל א ימצאו כי חלף מ ה ם שהרי אינם הולכים א ל א אחרי תאותם לאכול‬ ‫בשר לשבעה‪ .T J I‬‬ ‫י‬ ‫‪A TT | T‬‬ ‫*)ך״עהון‪ :‬ח נבייא^רימי‬ ‫ז ׳‪.‬כל הנושא‬ ‫א ש ה לשם ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים שנאמר בנים זרים ילדו‪ .‬אותם לא תתחתן גס בי יםיד את בגן‬ ‫מאחרי ות״י בסיסרא דחי שקרו ארי בנין סבגת עססיא‬ ‫יי‬ ‫קיימין להק ‪ .‬‬ ‫מזים‪ :‬יאכלם ח ד ש ‪ .^^^££^0.‬על ךא^ליבי נ ?‬ ‫א?ןת דגיתין עליהון סלנין ^ ר י ^ ה ו ן על ךקא ‪.‬‬ ‫ז‪ .‬מרדו וי(‪) :‬ח( ו מ ו ז ר ח ‪ .‬ען!מ‪:‬א קמולין‪.‬כלומר אחדיר עומדים החיילות‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫״ ' ‪ .‬מלי תרופה והרמת קול‪:‬‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫תא‬ ‫ח ר‬ ‫ה ג י י ס‬ ‫ה ן‬ ‫ח ה‬ ‫ת ו ן ר י ע ו‬ ‫‪ 3‬מ מ‬ ‫מ‬ ‫כס׳ כי ילדי כניס וריס כי ׳לקחי כת אל נכר יהבנ־ם הילכים אמר‬ ‫האס וילד! אח״ל ינים הזרים מהם ‪ :‬ע ת ה ‪ .‬ך‬ ‫אפרים ויאםרו אחייך בניםן‪ .‬‬ .‬־‬ ‫בבית און ויונתן תירגם תקעו שופר בשורת חרב באהנמיו שיחריבו ביוז חסמדש ן )ס( אפרים לשמה תחיח ביום‬ ‫שהמליכו עליהם את שאול שהיה מבע ולא שמעו לקול‬ ‫שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי מ ק ירפסם וחביריו הריעו עליהם און ושבא גלול ‪:‬‬ ‫אחריך בנימין‪.‬הריעו בבית אל בהר‬ ‫« ןא‬ ‫לך א‬ ‫ן ‪ .‬במשמעו שהתחחגי בעבוימ ובעבירת כיכבים שלחם‬ ‫חדשה‪) :‬ח( תמעו‪.‬א ל א כדי ש ל א ימשך אחרי הבהמות שיוליד תכונות רעות באדם‬ ‫כעין ה ב ה מ ה ה י א למטה לארץ‪.‬אחריך מימקעל‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫מהם כאשר יאמר אלכה ואשיבה אל מקימי ילמה חלז מהם גורח כם״״ אן• לא שב ח׳ מיורק *פו תנחיל אשר חרת‬ ‫‪r‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪S‬‬ ‫כי בה׳ בגלי ‪) :‬ז( עתה יאבלמ‪ .‬ל״ל בזמן קרוכ סגה החדש ההוכן להם היא חדש אכ היא יאכל איתס ואש סלהת‬ ‫שדותיהם ל״ל כימי החולש הזה •קבלי גמולם‪) :‬ח( חקעו שופר‪ .‬ויש לפרש כי בניס זרים ילדו שחלכו בתקות העכו״ם וכן אסר ובילדי נכרים ישסיקו ות״י ובנימוסי‪ /‬עסםיא‬ ‫אזלין‪ :‬עתה יאכלם חדש את חלקיהם‪ .‬חדש וכן ואכחיד את שלשת חרועימ בירח אחד לדעת יונתן ר״ל חדש בחדש בלומר תסיר יאכלם חאויכ‬ ‫יום ביים וחדש בחדש וכן ח״י כען איהי עליחון עממיא ירח בירח ויכוון ית פרי אדעהון‪< :‬מ> תקעו שוגר‪ .‬־ן‬ ‫‪••J‬‬ ‫־! ד ‪ i v‬ן‬ ‫ת״א מ י מדי ן *‪ r pin‬קומין פ • •אנלם<‪.‬כמו כן אמר חקביח לנביאים‪ .‬בשבסי ישראל תודעתי נאסנח‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫כהמ״ק לחלות פני ה׳ סס הכאה קימוש פכ״ז לא יהיה נמצא חלקיחס‪ .‬עתה בקרוב יבא חדש שיאבל חאויב אותסיאת חלקיחס ר״ל שדותיהם וכרמיהסכםו‬ ‫ואכל׳ את החלק שהוא כמו חלקת חשדה והחדש חוח הוא חדש תמת שהובקעה חעיר וחדש אב שחדבח או םידוש חדש‬ ‫בזמן מועם כמו ‪.‬אלה הבנים עם‬ ‫חלצו ש ד ‪ «< :‬בה׳ מ ד ו ‪ o‬ב נ י מ י ם‬ ‫חלקיהם חלש רע כמו כי קרוב יום אילם ור׳ ישימה אומר והייגא וחלעח‬ ‫חדש אכ ייפת אמר כי חלש היא חגור חרב כמו והוא חגור ילדי‪ .‫‪67‬‬ ‫תשעה‬ ‫התום‬ ‫*?‪r&j‬‬ ‫שבהווי‬ ‫ס^ה״ן‬ ‫‪? j‬־׳?י״‬ ‫־‪»^w‬‬ ‫׳ביהוה בגדזכי־בנים ך י ם י ל ת ט ת ה‬ ‫‪-ai‬‬ ‫‪-‬י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪rx‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫ויאכלם ח ד ‪ #‬א ת ־ ח ל ק י ד ט•‬ ‫^‬ ‫‪V.א_על ך ‪ #‬ן ד י לשיורי וא‪^9‬דורו לןןחוי־א ס ? ס י פיליזגי !לא‬ ‫ב ^ ך ^ א ד י ‪ 3‬א ר ע ‪ #‬ב ‪ 9‬א כ ^ מ י ן ‪ :‬ם ‪3‬ית ן ^ מ ם ך ן ו ד י ‪$‬ד‪.‬הסעם השמיעו זאת וידעו ל טאןאיי׳‪ :‬חחו בניד בחי עמוד‪ .‬עלו‬ ‫להר גבוח ל ע ס חאוםות על ישראל‪ .‬חנה האויב אחריך בניסן •כי כבד כבש ארע‬ ‫אפרים וי״ת נבייא ץרימו וני׳‪ :‬נש> אפיימלשםה תחיח‪ .‬ושמא‬ ‫‪.‬במו שתוקעים‬ ‫בשגסר להזהיר העם ולהאסף אל העיר העם והצאן ואלו חםקיסוח חם לבניםין וגיא אק חיח לבני •וסף לאפרים םסוך‬ ‫לבנימין כי ארץ חלק בנימין היחה בין יהודה ובני יוסף ‪ :‬אחריך בניםץ‪ .‬מסכת קדושין אמר רבא בר רבי א ד א בר אהבה‪ .

‬ועל שבטח בעושרו הוא יפול‪ .‬ולזה הוצרך ה פ ם ‪ p‬לומר חלקיהם המורה על שני חלקים נכסי מלוג‬ ‫ונכסי צאן בתל‪ .‬‬ ‫לז״א ת״ל חדש הודיע שתיבת חדש נמשכת אל מ״ש חלקיהם שנכלל בו‬ ‫אפילו נכסי מלוג שהם חלקה‪ .‬ת״ל ע ת ה יאכלם חדש א ת חלקיהם‪ .‬ולמה אמר ושמא‬ ‫ממון פלט באיזה סברא היה פלט ה מ מ ץ והיה לו להקדים ולומר ושמא תאמר‬ ‫לזמן מרובה קודם מ״ש חלקו וכל חלקה‪ .‬דקרא בממון‬ ‫שלקח עם ה א ש ה מיירי בחדש דהיינו נכסי צאן בתל‪ .‬ושמא תאמר לזמן מרובה ת״ל חדש מאי משמע אמר רב‬ ‫נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יוצא וממונם אבד עכ״ל‪.‬ולפי שהיא נתנה אותם אליו קראם חלקם אבל באותה‬ ‫חלקיהם ביו״ד מורה על שני חלקים כאמור‪ .‬וכשישא אותה לשם ממון שבוטח בממון שמביאה לו ה א ש ה ובוגד בה׳ כי‬ ‫הוא מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם‪ .‬שהרי תיבת חדש מוקדמת בפסוק‬ ‫ותיבת חלקיהם מאוחרת‪ .‬וז״ש ע ת ה יאכלם חדש שזה יהיה ע ת ה‬ ‫קודם עונש בנים זרים ילדו יענש כי אכלם חדש‪ .‬באשה‬ ‫שנשא פסולה ובממון שבטח בו‪ .‬לז״א כי‬ ‫בהכרח זה מוכרח לפרש בה׳ בגדו כנושא אשה שאינה הגונה דפסולה כדפרש״י‬ ‫ז״ל‪ .‬ולפי דעתי שעונש הממון הוא לפי שהחשיבו כ״כ‬ ‫ובטח בו עד שנשא א ש ה פסולה לו בשביל הממון‪ .‬ולפיכך אמר אח״כ ושמא תאמר לזמן‬ ‫מרובה דכיון שחדש אפילו חלקה נכסי מלוג כדפרישית היה אפשר שיהיה‬ ‫להם אריכות אפים לשלא יאבד כי אם בהמשך זמן מרו‪: .‬ולפי שקיימא לן כדי רשעתו משום רשעה א ת ת א ת ה מחייבו ואי א ת ה‬ ‫מחייבו וכו׳‪ .‬ושמא תאמר חלקו ולא חלקה‬ ‫בדפרש״י דהוא עבד איסורא ולא היא שחשבה להנשא לכשר ולכך ראוי שינצל‬ ‫נכסי מלוג שהם חלקה‪ .‫‪68‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫תאמר ממונם פלט‪ .‬‬ ‫ולעדץ מהיכן דייק לשם מ מ ץ שבכתוב לא החכר ממון‪ .‬ת״ל ע ת ה יאכלם חדש כי תטא בשתים באשה ובממון‪ .‬או אפשר דיליף מרבוייא דאת‬ ‫א ת לרבות אפילו חלקה א ת חלקיהם‪ .‬ומכריע כן ודייק לשון ע ת ה יאכלם חדש דלשון‬ .‬אבל בממק מנא לך‪.‬לז״א ושמא תאמר‬ ‫ממון פלט ותיבת פלט משמע יתר פליטה שהבנים נאבדו שהרי יהיו זרים‬ ‫והממון פלט‪ .‬אבל ממון יהיה פלט כי די באבוד הבנים שאבד‪ .‬ונראה דהוקשה לו בפסוק שאין צריך להביא ראיה‬ ‫שבה׳ בגדו מ מ ה שבנים זרים ילדו המפורסמות אינם צריכות ראיה‪ .‬שלעין‬ ‫כל הייתה בגידתם בה׳ בעבדם אלילים בבית אל עגל א׳ והא׳ כהן‪ .‬ושמא תאמר חלקו ולא‬ ‫חלקה ת״ל חלקיהם‪ .‬לזה היה עולה בדעת‬ ‫שחלקה ינצל ת״ל חלקיהם שאפילו נכסי מלוג יאבד כיון שיש לבעל חלק‬ ‫פירות בהן‪ .‬מ ע ת ה על עבירת א ש ה פסולה עונש בנים‬ ‫זרים‪ .‬וזה שנשא א ש ה בלתי הגונה בשביל‬ ‫הממון בוטח בעושרו הוא יפול לז׳׳א כל הנושא אשה אפילו כשר שבכשרים‬ ‫קמ״ל הפסוק שנקרא בוגד ומוליד בנים שאינם מהוגנים‪ .‬ה‪ .‬ולא אמר חלקים דהייתי אומר דווקא חלקו ר״ל נכסי צאן‬ ‫ב ת ל היה באחריותו‪ .‬הנה תיםק אדעתין שדי לנו בעונש א׳ והוא של בנים שאינם‬ ‫מהוגנים‪ .‬שנאמר כי בנים זרים‬ ‫ילדו‪ .

‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק במ״ש מדבר במצרים שלא יתכן כן הן מצד העניין‪ .‬והנכון במה ששאלו מאי מ ש מ ע‬ ‫הוא לפי שלשון חדש לפי פשט הפסוק אינו לשון חדשים אלא לשון חרב‬ ‫להראב״ע ז״ל‪ .‬הבנים יאכלו בוסר ושיני אבות תקהינה ל א יומתו אבות על בנים‪.‬ובזה מובן ג״כ או׳ ש מ א תאמר‬ ‫לזמן מרובה שאעפ״י שכבר נאמר יאכלם חודש לאו לשון חדשים הוא א ל א‬ ‫שיאכלם מלך חדש או חרב חדש מהמלך‪ .‫הושע ה‬ ‫‪69‬‬ ‫ע ת ה משמע ע ת ה בעת ה ז א ת וחדש זמן שלשים יום‪ .‬ומאי קשיא ליה‬ ‫בפסוק עד שפירש כן שהיו מולידין ולא מלין‪ .‬‬ ‫ותיבת ילדו מיותרת כי די שיאמר כי בנים זרים או כי הבנים זרים‪ .‬לז׳׳א כדרב נחמן‬ ‫חדש נכנם וכו׳‪ .‬‬ ‫לז״א מאי משמע ותירץ כדאמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יוצא וממונם‬ ‫אבד הכל בחדש אחד מידי כניסתו ומידי צאתו‪ .‬‬ ‫ל א שיאכל חלקיהם ואם עליהם ועל חלקיהם קאמר שיאכל יחדיו א״כ היל״ל‬ ‫יאכלם חדש ואת חלקיהם עוד הוקשה להם ז״ל שאם חדש כמשמעו מעניין‬ .‬לזה שאלו מאי משמע ואמרו כדרב נחמן בר‬ ‫יצחק חדש נכנם וחודש יוצא שהוא לשון חדשים‪ .‬‬ ‫ולזה שאל מאי מ ש מ ע לפרש כן שלא יתכן שהחדש יאכלם‪ .‬עוד הוקשה במ״ש יאכלם חדש א ת חלקיהם‪.‬או לשון חדש כמו שיבא לחז״ל מלשון ויקם מלך חדש על‬ ‫מצרים שיחדש גזרותיו ויאכלם‪ .‬ילדו‬ ‫ל מ ה לי ובלתי צודקת כי הזרות אינו מלידה א ל א נקנה מצד הפעולות שיעשו‬ ‫הבנים‪ .‬‬ ‫בנושא אשה לשם ממון ע ת ה יאכלם שיכלו בזמן מועט ממון נכסי צאן בתל‪.‬‬ ‫ונראה דהוקשה ל ה ם ז״ל בפסוק וכי משום רבנים זרים ילדו קורא לאבות‬ ‫בוגדים בה׳‪ .‬ומצרים מאן דבר שמיה‪ .‬‬ ‫אמנם מ״ש חדש שיש קצת אריכות זמן זה יהיה חלקיהם דהיינו על נכסי‬ ‫מלוג כדפרישית‪ .‬וא״כ ש מ א תאמר לזמן מרובה ת״ל חדש שהוא לשון חדשים‪.‬דמה לנו‬ ‫ע ת ה בענין מצרים מאי דהוה הוה ולשון הנביא הושע מדבר בישראל ויהודה‬ ‫א ה ל ה ואהליבה שומרון וירושלם‪ .‬ומזה עניין חדש של מלך חדש‬ ‫ומהו אומרו אמר הב״ה א ת ם חדשתם וכו׳‪ .‬וא״כ ש מ א תאמר לזמן מרובה ת״ל‬ ‫חדש מהמלך‪ .‬ע ת ה יאכלם חדש שנאמר ויקם מלך חדש אמר הב׳׳ה א ת ם‬ ‫חדשתם על עצמיכם אף אני מעמיד עליכם מי שמחדש עליכם שיעבור א ת‬ ‫חלקיהם שנחלקו מאחרי הב״ה עכ״ל‪.‬ולפי שיש לדתות דלעולם אימא לך דלזמן מרובה הוא בנכסי‬ ‫מלוג‪ .‬היכן אמר הב׳׳ה בן ומהו עניין‬ ‫תדשתם על עצמיכם עבודה מ ה העבודה הזאת‪.‬ומהו לשון ע ת ה דקאמר‪ .‬א״כ משמעות הפסוק ג״כ לשון חדש וחדשי שנה הוא שע״י‬ ‫ה ם נאכלים כדאמר רב נחמן‪.‬ומאי דקאמר חדש היינו שבכל תדש יאבד מעט מעט מידי תדש בחדשו‪.‬והיל״ל יאכלם ע ת ה‬ ‫חדש מדהפסיק בתיבת יאכלם בין ע ת ה לחדש על כרחיך הכי קאמר קרא‪.‬‬ ‫דהיל״ל יאכל תדש א ת חלקיהם שיאכלם מורה על רבים ידועים שיאכלם‪.‬‬ ‫ע ו ד לחז״ל תנחומא ד״א מדבר במצרים בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו שהיו‬ ‫מולידין ולא מלין‪ .

‬וא״כ אין חדש זה לשון חדשים אלא ויקם מלך חדש‪ .‬והנה ביטול המילה המורה על היותם חתומים באות‬ ‫ברית קדש עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה כ ש פ ^ עול המילה פרקו עול מלכות‬ ‫שמים ועול דרך ארץ שקם פרעה מלך חדש על מצרים למ׳׳ד חדש מ מ ש ולמאן‬ ‫דאמר שנתחדשו גזרותיו‪ .‬שהרי בארץ מצרים בטלו‬ ‫ישראל המילה שהם הוצרכו בעת יציאתם לימול כדי לאכול קרבן פסח שצוה‬ ‫בו כל ערל ל א יאכל בו‪ .‬אף אני מעמיד עליכם מי שמחדש עליכם שעבוד מלך חדש שנתחדשו‬ ‫גזרותיו לסיבת א ת חלקיהם לשון חילוק שנחלקו מאחרי ה׳‪ .‬‬ ‫ובזה מובן או׳ ילדו ושהוא מיותר‪ .‬שאין לך‬ ‫בן חורין א ל א מי שיעסוק בתורה ועבודת ה׳ שי״ת ואין אומה ולשון שולטת‬ ‫בהם‪ .‬ל א יאכלם חדש‬ ‫שמשמע שהחדש עצמו האוכל‪ .‬‬ ‫והרד׳׳ק ז״ל כדרש׳׳י ז״ל בה׳ בגדו וכו׳ שהתחתנו בגוים ועובדים אלילים‬ .‬ולתרץ כל א ל ה שמדבר במצרים לבד‪ .‬ע ת ה יאכלם חדש שנא׳ ויקם מלך חדש‬ ‫וכו׳ ר״ל מקודם כשהיו נימולים וצאצאיהם חתומים באות ברית קדש לסימן‬ ‫שהם עבדי ה׳ היה ההשתעבדות אליו ית׳ הוא תכלית החירות‪ .‬ובזה נתיישבו כל‬ ‫הדקדוקים הנז״ל בפסוקים‪ .‬‬ ‫לז״א בה׳ בגדו בגידה מ מ ש בשם ה׳ ביו״ד שבו יען כי בנים זרים ילדו‪ .‬יורו משפטיך ליעקב ל א שלט בהם פרעה בשעבוד עבודה קשה‬ ‫חומר ולבנים‪ .‬מ א ת ה׳ הייתה זאת בהשגחה כי מלוך אדם חנף‬ ‫ממוקשו עם ולב מלך ביד ה׳ לכל אשר יחפוץ יטנו‪ .‬שכיון שעל ה א ב מוטל‬ ‫למול א ת הבן ולחתום אותו באות ברית קדש יו״ד מ ש ם ההוייה ית׳ וית׳‪.‬אמר הב״ה‬ ‫א ת ם חדשתם על עצמיכם עבודה שבביטול המילה הנה תדשתם על עצמיכם‬ ‫עבודה שהיא עבודת אלילים ד ה א בהא תליא כנז״ל‪ .‬והמופת לכל זה כי שבט‬ ‫לוי אשר שמרו אמרתך כל אמרת אלוה צרופה זו מילה ובריתך ינצורו יקבלו‬ ‫עול ה׳ ותורתו‪ .‬וכן הביא‬ ‫ורש״י ז״ל בנים זרים ילדו שנתחתנו בגוים אכלם חדש‬ ‫הראב״ע בשם ר׳ ישועה ויפת אמר כי חדש הוא חרב כמו והוא חגור חדשה והוא‬ ‫ז״ל פירש ע ת ה יאכלם חדש א ל ה הבנים חדש רע כמו כי קרוב יום אידם ע״כ‪.‬שבהבטל חותם המלך‬ ‫האדון אשר אנו מבקשים פני אדון ה׳ צבאות מורה שהמרו פיו ובחרו עבודה‬ ‫זולתו‪ .‬אבל אחרי שבשר קדש יעברו מעליהם ע ת ה יאכלם חדש שהחדש ממש‬ ‫יאכלם‪ .‬א ל א לומר‬ ‫שמדבר במצרים וכיוצא בו בזמן אשר חזרו לעשות כמעשה ארץ מצרים אשר‬ ‫ישבו בה וכמעשה ארץ כנען אשר באו שמה‪ .‫‪70‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫חדשים היל״ל בחדש שמורה על הזמן שיאכלם בו האכל אותם‪ .‬כן גם ע ת ה אשר בטלו המילה ככתוב ובשר קדש‬ ‫יעברו מעליך הנה יעמיד ל ה ם מלך חדש שיחדש עליהם גזרות ויגלם מעל‬ ‫אדמתם‪.‬ז״ש בעל ה מ א מ ר מדבר במצרים ודון מינה לכל זמן כיוצא בו כזמן‬ ‫הושע שאומר עליהם בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו‪ .‬וכוונת הנביא להוכיחם שכמו שאירע ל ה ם השעבוד‬ ‫במצרים בביטול המילה‪ .‬‬ ‫ע״כ‪ .‬ר״ל‬ ‫יען שהניחו הבנים זרים בלא מילה כמו שילדו ר״ל כמות ש ה ם מ ע ת לידתם‪.

‬כי בנים‬ ‫זרים ילדו באופן שיאכלם א ת חלקיהם בלבד כי לא היה להם חלק לגבוה‪.‬אבל הב״ה סר צילו מעליהם ומביניהם כי לא נשאר כי אם אש אש‬ ‫כי פרחה לה יו״ד שבאיש וה״א שבאשה ווא״ו שבבן וה״א שבבת‪ .‬‬ ‫ומ״ש חדש הוא לשון חדש ממש מעניין חדשי השנה‪ .‬וז״ש ע ת ה יאכלם חדש א ת חלקיהם‬ ‫ע׳׳כ‪.‬והבת ה״א אחרונה כנודע ליודעי חן‪ .‬ומדעת יונתן ר׳׳ל חדש בחדש ר״ל תמיד יאכלם‬ ‫האוייב שכן תרגם כען אייתי עליכון עממיא ירח בירח וביזון ית פרי ארעהון‬ ‫ע״כ‪.‬ומהיכן יודע זה‬ ‫מהפעולות כי בנים זרים ילדו יודעו הכוחות שבה׳ בגדו‪ .‬ואולי על זה אמר א ת חלקיהם ולא חלק‬ ‫ה׳ כי חלק ה׳ עמו‪.‬וכבר כתבו‬ ‫בס׳׳ה השבעה ולחש להבריח לילית משם בעת הזווג והילדים מרבים שחוק‬ ‫בעל סוף החדש ויש להם סכנה בחדש‪ .‬ובבן‬ ‫וא״ו‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו‪ .‬וזהו לדעתי יאכלם חדש כי בנים‬ ‫זרים ילדו והם חלק לילית ובת זוגו‪ .‬אמנם כאשר בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו‪ .‬‬ ‫ע ת ה בקרוב יבא חדש שיאכלם האוייב אותם ואת חלקיהם ר׳׳ל שדותיהם‬ ‫וכרמיהם כמו חלקת השדה ואכלת א ת החלק‪ .‬או פי׳ בזמן מועט כמו חדש וכן ואכחיד‬ ‫שלושת הרועים בירח אחד‪ .‬אלא מקרא קצר הוא כמו והוא חגור‬ ‫חרב חדשה והעיקר כדרש״י ז״ל על חדש אב שבו נחרב הבית ראשון ושני‪ .‬‬ .‬ואו׳‬ ‫ואת חלקיהם שגם חלקיהם שהם אנשי הגליות גם בחדש הזה יאכלו מהאומות‪.‬ע ת ה יאכלם חדש א ת‬ ‫חלקיהם כי לא היה בבנים הזרים ה א ל ה חלק ה׳ א ל א חלקיהם לבד חלק אביו‬ ‫ואמו‪ .‬לפי שתכלית הנשואין הוא‬ ‫להפרות ולרבות כדי שיהיה השם שלם כי האיש ואשתו יו״ד ה״א‪ .‬והכוונה במה שאמרו‬ ‫המקובלים ז״ל שבהווצר הולד ולא ימצא הב״ה שם בזוג ההוא בקדושה הנה‬ ‫שם הרשעה לילית ומצאה ל ה מנוח והורגה א ת הילדים ההם‪ .‬ר״ל שבהיות הבנים קדושים נולדים בקדושה‬ ‫הנה יהיו בהם שלשה שותפין כמ״ש חז״ל שלשה שותפין באדם אביו ואמו‬ ‫והב״ה‪ .‫הושע ה‬ ‫ו‪7‬‬ ‫שלהם וזוהי בגידה ב ה ‪ /‬וכת״י ז׳׳ל במימר דה׳ שקרו ארי בנין מבנת עממיא‬ ‫קיימו להון ויש לפרש כי בנים זרים ילדו שהלכו בחוקות הגוים ובן אמר‬ ‫ובילדי נכרים יספיקו ותרגם יונתן ובנימוסי עממיא אזלין ע ת ה יאכלם חדש‪.‬‬ ‫כי גם גרוש גלות ירושלם אשר בספרד אשר עזר לשלשה חדשים ויום האחרון‬ ‫אשר בו נחתם בו גזרה היה ת ש ע ה באב שנת מזרה ישראל יקבצנו בעצם היום‬ ‫הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארצות ספרד‪ .‬והחדש הזה הוא חדש תמוז‬ ‫שהובקעה העיר וחדש אב שחרבה בו‪ .‬ואמר‬ ‫ע ת ה יאכלם תדש א ת תלקיהם‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל הקשה על יפת המפרש חדש על החרב שאין ראייה מפסוק‬ ‫והוא חגור חדשה שהחרב תקרא חדשה‪ .‬שאילו לא בגדו‬ ‫בה׳ ר״ל בה׳ ממש בשמו בתורתכם בקדושה‪ .‬לז״א בה׳ בגדו‪ .‬ולפי זה כי בנים זרים ילדו‬ ‫לשון כי ד ה א הוא שהוא אחר מהלשונות שמשמש כי לשון דהא‪ .

‬ואותו כי אחריך בנימין ואין צורך‬ ‫לדורשו לשון איחור כמו שהביא רש״י ז״ל בשם המתרגם עם היות שנכון הוא‪.‬ואולם אשר בבנימין ז״ש אחריך בנימין‪.‬אחריך בנימין‪] .‬ואפשר שהוא לפי שישראל ע ת ה המליכו‬ ‫א ת ירבעם על ישראל והוא גרם הע״א‪ .‬על שאחרתם ותזרתם לאחור‬ ‫מלעלות לרגל לבית המקדש שהוא בחלקו של בנימין על איחורך א ת בנימין‬ ‫ע׳׳כ‪.‬ואלו רודפין אחריך כמ״ש למעלה כי פח הייתם למצפה ורשת פרושה‬ ‫על תבור לרדוף אחרי העגלים לבית אל‪ .‬אחריך בנימין‪ [.‬ואומר‬ ‫הסיבה לגזרה זו שאמרתי הריעו בית און היה לפי שאחריך בנימין ולא לפניך‬ ‫לזאת הריעו תרועה ורועו שם בית און‪ .‬וי״ת תקעו שופר ]אחריך[ חרב באה בעון‬ ‫שהמליכו עליהם א ת שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה‬ ‫מן הרמה‪ .‬לז״א כי אפילו על מ ה שהמליכו א ת‬ ‫שאול מגבעת בנימין ולא שמעו לדברי שמואל שברמה שהיה מוחה בידם )מה‬ ‫עליך( ]מהמליך[ מלך‪ .‬אכן צריך לדעת טעם ושייכות לפקידה זו שאמר שיפקוד‬ ‫על שהמליכו א ת שאול מהגבעה‪ .‬שעתידים הם ליתן דין וחשבון על זה בגלות כמ״ש‬ ‫שאפרים לשמה תהיה על מלכות ירבעם שגרם ע״א לכל ישראל‪.‬הריעו בית אץ )אחרים( ]אחריך[ הגייס הולך‬ ‫אתך בנימין זאת הריעו בבית און‪ .‬אחריך בנימין האוייב רודף אחרי‬ ‫בנימין שכבר כבש ארץ אפרים ע׳׳כ‪ .‬‬ ‫והמקומות ה א ל ה ה ם לבנימין ובית און היה לבני יוסף ואפרים סמוך לבנימין כי‬ ‫א ‪ p‬חלק בנימין הייתה בין יהודה ובין יוסף‪ .‬‬ ‫וכן הראב״ע ז׳׳ל תקעו וכו׳ וידעו הכל כי אפרים וכו׳ הודעתי נאמנה משפט‬ ‫נאמן כמו גזירה והדומה לו ע״כ‪.‬תקעו שופר וכו׳ אפרים וכר רש״י ז״ל תקעו שופר שיזהרו להשמר‬ ‫מן חרב הגייסות שיבואו עליהם‪ .‬ודעת מהרי״א ז׳׳ל אכתוב בפסוק שאחרי‬ ‫זה בס״ד‪.‬ולכך אמר הריעו בתרועה ושברים בית און לסימן שתרוע‬ ‫ותרון בית און יען היותה רודפת אחריך ש א ת ה בנימין בחלקת בית המקדש‬ ‫בית אל‪ .‬‬ .‫‪72‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ח־ט‪ .‬ז״ש חצצרדז ברמה לקבץ כדי להלחם‬ ‫עם בית און היא בית אל אשר שם עגל הא׳ כי על שמו נקרא בית און‬ ‫ונעתק שם בית אל‪ .‬ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם‬ ‫או ושבר גדול‪ .‬‬ ‫ולדעת המתרגם ז׳׳ל תקעו שופר אינו תקיעה ממש שהרי תרגם נביא ארימו‬ ‫קליכון כד שופראה‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל תקעו להזהיר א ת העם שיכנסו הם והצאן אל העיר‪.‬‬ ‫או אמר הריעו בית און ומדבר עם יושב א ‪ p‬בית און והעם אשר בו‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לפי שבגבעת בנימין כשבאו ל ה ל ח ם עם ישראל נתקבצו יושבי הגבעה‬ ‫ומיחו בם רבים ככתוב שם במעשה שהיה כך היה‪ .‬לז׳׳א אנא תקעו שופר‬ ‫בגבעה תקיעה לקבוץ עם ובגבעה צריך תקיעה אמנם ברמה שהיא )נ(שמה‬ ‫גבוהה ורמה ביותר די ל ה בחצוצרה‪ .

5M3‬לי » ‪ k £ .‬משקיהי‬ ‫נ‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬״״״_‬ ‫\‪.‪.‬‬ ‫» ש י ‪ 0‬־‬ ‫)י(היי‪.‬פלגין יימם ך )י( כםםיגי תגעו כמצונרדת כלמה להיות מפריס מהחרב‪ :‬אחריך בנימי.‬על כי והם עברי עליה‪ :‬אפרים לשמה וגו׳‪ .‬הלא ראו שאפרים פשוק ניד האייכ וכתות כמשפט פולפגיות פל כילצם‬ ‫לצלם ‪156‬ל אותה צוואה של ימפם נדנלפגלי םוהנ ולא שפשה מחמם אונס כ״יא גם הוא חפן כוה ופס כי יסילה ראההפוןיהג«ל‬ ‫כ ל י וקר‬ ‫ט‪ .‬‬ ‫^ ־ & ‪ & £‬מאנ^ להתייפח עמהם ישימו ויהיו תיהים ואין מפנה‬ ‫הודעתי נאמגח‪ . ! i 2 £ ? 7‬רט אחא בר חנינא אמר ביים שיתיובח עמהם הקב״ה‬ ‫'״_‪.‬ר׳ אבהי בשם‬ ‫^ ‪ ™ \ P .‬‬ ‫‪^iX‬‬ ‫ג! חוד עתים גאסת דית גיוס תוכחת גיוס תשלוסת חובץ ‪ .‫‪71‬‬ ‫‪jflPn‬‬ ‫חתום‬ ‫ד ׳‬ ‫ל&מה סך‪$‬ה ביום והוכחה <י‪#‬בט> ״ י ״ ז ^‬ ‫‪fls.‬שם כמי‬ ‫‪ nvta‬וכן עו לעז בשקל קו יאף על •י שחסר ירבעם שלא זבת אחדי ‪ w‬בן מנחנ האקרא בםקומ־ת לחמר כמקום שהעני.‬ס ש ל‬ ‫\‪£‬ד״‪ /‬ץ^{ר‬ ‫חשינו שבם יחודח וגגיסין לעשרת חשבםיס‪ .‬כיל האימית‪ :‬רצוץ סשפט‪ .‬שחריחחורח שהיא נאמנח הודעתי לחם בפיהם למה ני בשנסי ישראל הולמתיתירה נאמנה ‪.‬בסמיך כםו ארור ססינ גבול רעחו‬ ‫יבין! כםסיגי לאסח הדבר בסו כיף השבעת לי כיוס כי אותו כחיוס וחדוסים לחם‪ .‬״שיא »י־י־נדניי״פ״ליס‬ ‫אין משיא פנים אלא עליין לא נתמלאה סאתם ביק שחסאו‬ ‫גלו א» שממו י׳ השבסיסמאק מענה בפיהם ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשיס לאפילי לבני ביתיהלא נסב אפין‬ ‫לקיים מה שנאמר בשבסי ישראל הולעחי נאמנה ‪) :‬י( כססיני גבול‪ .33‬‬ ‫י מ י נ ^ ה ‪ :‬י ודו קןרי‬ ‫ןהיךה ?מסיגי ןביל ןמ׳יהם א * ר‬ ‫במים עברתי‪ :‬״י ע‪#‬וס אפרים רצוץ ?ילי ‪ •w‬״ז‬ ‫מ‬ ‫רש״י‬ ‫סהריי קרא‬ ‫« ‪ j ^ w‬״ ‪ ^ v‬׳ ייסה יי״ייק יי׳יחי•^ איחורי את מימין‪) :‬ט( לשסה תהיה ביום תוכחה‪.‬יד‬ ‫זאוומוח שע*קוהו ורמוחו בםשפפים קשים ולסח גא לו כל וח כי הואיל חלך אחרי»ו לפי ש מ ח ללכת אתרי סגות ירבע*‬ ‫ג! נבא מ א י ל חלך כלוסר ברעתו חלך שזחכםח שנים לא פר מדינו הרעה ומאד חתרעזז בדבר הרע ההוא‪ :‬גו‪ .‬‬ ‫ירכינו סעדיח ז״ל •י׳ כמסע• נמל חס»ות היו שרי יחודח כסו שרי אפרים שחסינו נביל הסעות ועברו על אלות חברית כן‬ ‫עשו ‪ .‬בסתר ע< כן חמגישם י )יא( עשוק אפרים‪ .‬‬ ‫•( מ י • » ‪• pet j e‬יא ל » » • » ‪• p‬י‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫בשחוכחתיס בםדבר כשחיו כל השבםיס בא׳ חידעתי אותס )ט( הודעתי נאסנה ‪ . i‬־ ‪ O S & S i ' S‬ש ל י ל א » ל ־ *״‪.‬‬ ‫לישראל שעל אשרעובו את ביית ח׳ אלתי אביתם‪ .‬משסע נאמן כמי גזרה יהלומ׳ לה‪:‬‬ ‫כםס־נינניי‪^0‬י־לא־יה־נר‪.‬מדרש איכה רבתי והביאו רש״י ז״ל אפרים‬ ‫ל ש מ ה ת ה י ה וכר‪ .‬א ת ה מוצא כשגלו עשרת השבטים‬ ‫ל א גלו יהודה ובנימין והיו השבטים אומרים מפני ש ה ם בני פלטין שלו לא‬ .‬ואסר כי שרי יהודח חיו ססיני נבול רעיתם‬ ‫תלושים שחיחחלחמ נחלח סמוך לנחלתם וחיו מסיגים גבולם ולוקחים מנחלתם כסיש בנבואת יחזקאל ולא יונו עוד נשיאי‬ ‫את עםי לחוניחש מאחוזתם ורש" •ירש ב• כאדם חסדבס גבול חבירו כן חס סחרו לאחוז דרכי חבריחס לפיכך אשפוך ונד‪.‬‬ ‫נבדל‪ .‬פ ח שלידם שאגיא פל שכפי ישראל מה כודפמי האפנת לכרי שכן היה כפו‬ ‫‪ .‬ ‫מצודת דוד‬ ‫סצודח ציון‬ ‫)‪ (9‬לשמח‪ .‬‬ ‫וגדדש דבי אביע אסר גשם רגי יוסי גרגי חגיגא גיוס‬ ‫שגתוזכח חפב״ח עמחס ברין אתח םיעא כשגלי עשרת חשבאיס לא גלו יחודח ובגיסין וחיו עשרת השבםים אוסרים ספני שחס‬ ‫‪« n‬ל»ין *לו ל* חגלה ואתם ת י סשוא •גיס יש בדגי ח״ו שאין משוא מגיס אלא שעדיין לא גתסלאת םאתם וכיון שחם או‬ ‫נין או שםםו עשרת חשכםיס םאין סענח בשיחם ואסרו חא אלהא הא תקיף הא השום דאפי׳ לבניביתי׳ לא גסיכ אפין לקיים סח‬ ‫‪*<#‬מי• בשנסי ישראל תודעתי נאםנח הודעתי שאני נ א מ ן ‪ :‬מ ‪ vn‬שרי יהודה כססיגי בבול‪ . t‬י•״‪—« -«1 -‬״‬ ‫וישליכם אל ארץ אחרת כיום חזח ג )י( ״()הדי( חיו שרי‬ ‫בדין לא יהיה להם פתחין פה שהרי בשבסיהם הודעתי‬ ‫‪* m‬‬ ‫יהורח בסםינ• ג מ ל ‪ ..‪1^ . rm fxji‬פניו שניים ונשיםס כמו פשוק ורצון )שם י״מ(‪ :‬שאפרפי פליסם‪) :‬י( חיו שרי יחודח‪ . on‬ואאדל •ידש השדים ‪ vn‬נסו םםיגי נבול שחיו צועקים לפניהם נעלי הנבול כי חביריחס היו מםינימ נבול‬ ‫‪ amrrtw‬וכרםיחם או בתיחס וחם לא חיו מקשיבים לעעקתפ והנח השרים כני חספינים שסומכים את ידיחם בהסגת׳‬ ‫הגבול‪ ..‬פלפון פפפון‪ :‬חוכחח‪ .‬בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר׳ אבהו בשם ר׳ אסא‬ ‫בר׳ חנינא אמר ביום שיתווכח הב״ה ע מ ה ם בדין ל א יהיה ל ה ם פתחון פ ה‬ ‫שהרי בשבטיהם הודעתי שהדין דין אמת‪ .‬אפרים לשמה תהיה וכר‪ .‬כהפירפגיוח‬ ‫י״ס(‪ :‬עברתי‪ .‬מלבין סנרס ו * ם ‪) :‬י‪ (6‬עשוק‪ .‬‬ ‫_‪.‬וחחבס דגי אברהם אגן עזרא •ירש עושים רע לאשר חיח ברשותם כםסיני גבול בסתר‪< :‬יס> עשוק אפרים‪• .‬מיוסר כיסורים‬ ‫‪ » )»w»M«w»90‬י י ן ‪•<»* (•» .‬יפכ״ז לא לקחי שרי •הול•‬ ‫»»־ ואמ«בלמיסשלת השכפיםכפי הפסנ נניצרסהי לאמין‬ ‫אשל! ילקגם פליהם אשפין מרס פנרתי‪) :‬יא( עשוק‪ .‬כאלם החלכיק גבול הבירו כך הם‬ ‫מהרו ללכת בלרכי ישראל חבריהם המלכים לפיכך עליהם אשפוך יגי׳ יכמשמעי היי גוזלים שלות אך קשה בעיני כי‬ ‫היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי‪) :‬יא( עשוק אפרים‪ .‬שעשו כמשיחם שהלק דין אמת אתה מיצא כשגלי עשרת השבטים לא גלו‬ ‫כסה דאםר בדרך אחותן חלכת‪) :‬יא( <ב> עשוק אאריס י*ת יהידה יבנימין יהיי עשרת השכסים אומרים מפגי שהם בגי‬ ‫.‬א‪9‬ל כלשון פאלה כמו שמחזיר הסיג לפין פדפ מכילז י*ל כי סאויכ הולד אמליך להלחם <ן‪) :‬פ( ביים תוכחה‪ .‬ויל גשגל‪.‬כמם‬ ‫*פרמיע גבולו ‪ m‬שמאב לא תסיג גבול י פ ן )דברים םאסימז פפםם •לייפמפפיהמ‪ :‬בשבסי ישראל ‪ .

‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל תקעו שופר בגבעה‪ .‬כיון שחטאו שיעור מילוי‬ ‫םאתם גלו ואז אפרים לשמה תהיה שאין מענה בפיהם ואמרו דא אלהא ה א‬ ‫תקיף ה א קשוט‪ .‬ז״ש‬ ‫בשבטי ישראל הודעתי נאמנה‪.‫‪74‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫הגלה אותם משוא פנים יש בדבר‪ .‬ח״ו אין משוא פנים‪ .‬באופן שע״י יום תוכחה שהוכחתי ליהודה הודעתי נאמנה‬ ‫בשבטי ישראל שאני נאמן להפרע ואיני נושא פנים לשום נברא‪ .‬כי מפני שזנו בני בנימין עם הפלגש ההיא‬ ‫ומרוב הבועלים אותה מ ת ה ונאספו כל שבטי ישראל עליהם למלחמה ולהכרית‬ ‫זכרם מן ה א ^ וזהו אומרו תקעו שופר בגבעה‪ .‬אמנם ביום תוכחה של‬ ‫יהודה אז תהיה א ת ה אפרים לשמה משתומם באין מענה בפיך‪ .‬כי ע״י התוכחה‬ ‫שעשיתי ביהודה נודע צדק ונאמנות משפטי ונתפרסם כן בשבטי ישראל‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שחז״ל מפרשים הפסוק הזה אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשני‬ ‫פנים‪ .‬וכיון שלא שמעו לי אחריב א ת‬ ‫ארצם ואגלם ממנה כי כן הודעתי האמת‪ .‬ואם על אפרים‬ ‫עצמו מדבר היל״ל אפרים לשמה יהיה ביום תוכחה‪ .‬והכריחו בן‬ ‫חז״ל ממ״ש אפרים לשמה תהיה שאם הכוונה על ארץ אפרים וכמו שמורה‬ ‫או׳ תהיה תי״ו הנקבה‪ .‬וי״ת ביום תוכחה ביום תשלומין‬ ‫חוביך ע״כ‪.‬הא׳ לעתיד והוא מ״ש בתחילת המאמר ביום שיתווכח עמהם הב״ה בדין‬ ‫לא יהיה להם פתחון פה שזה פירוש למ״ש ביום תוכחה לשון ויוכח שהיה לשמה‬ ‫אפרים בלי פתחון פה‪ .‬אבל ע ת ה כדבריהם כן הוא אפרים לשמה תהיה‬ ‫שמדבר עמו לנוכח ואומר לו לאפרים פנים בפנים א ת ה עתה אפרים מאריך פה‬ ‫ולשון ולצד עילאה תמלל לומר משוא פנים יש בדבר‪ .‬שהנביא ששם נעשתה התועבה‬ .‬והרד״ק ז״ל נדחק אפרים‬ ‫לשמה תהיה עדת אפרים‪ .‬היל״ל ארץ אפרים לשמה תהיה‪ .‬וההודעה הזו היא כדמםיק בעל המאמר א ת ה מוצא כשגלו‬ ‫עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם‬ ‫בני פלטין שלו לא הגלה אותם כוי‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז׳׳ל אפרים לשמה תהיה עדת אפרים ביום תוכחה כשהוכחתים‬ ‫במדבר‪ .‬אלא עדיין לא נתמלאה‬ ‫םאתם כיון שחטאו גלו אז שמחו עשרת השבטים ואמרו דא א ל ה א תקיף ה א‬ ‫קשוט דאפילו לבני ביתה ל א נסיב אפין לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי‬ ‫נאמנה‪.‬כשהיו כל השבטים כאחד הודעתי אותם נאמנה כלומר דבר א מ ת אם‬ ‫בחוקותי תלכו אם תשמעו אם לא תשמעו‪ .‬שהנביא בתוכחתו זאת עשה להם טענה‬ ‫מ מ ה שקרה להם בפלגש בגבעה‪ .‬ואומרו בשבטי ישראל‬ ‫נאמנה אין לו הבנה כי אפרים ושבטי ישראל הכל דבר אחד הם‪ .‬שהרי בשבטיהם הודעתי שהדין דין א מ ת שהדין שעשיתי‬ ‫עמהם נאמנה היא‪ .‬שמתוך הדברים ה א ל ה נראה שמפרשים‬ ‫הבנה שנית כמ״ש ביום תוכחה שהוא לשון תוכחת מוסר כי ביום תוכחה‬ ‫ליהודה אז הודעתי בשבטי ישראל שמה שלא הגלתי א ת יהודה כשגלו עשרת‬ ‫השבטים היה בצדק לפי שלא נתמלאה סאתם עדיין‪ .

‬לפיכך עליהם אשפוך‬ ‫עליהם וכו׳ וכמשמעו היו גוזלין שדות‪ .‬‬ ‫והדאב״ע ז״ל היו שרי יהודה עושים רע לאשר ה ם ברשותם כמשיגי גבול‬ ‫בסתר על כן אענישם ע״כ‪.‬אמנם לפי׳ הב׳ קשה כ״ף כמשיגי‬ ‫גבול תהו מ״ש רש״י ז״ל אך קשה וכו׳ דווקא לפי׳ הב׳ שהזכיר‪.‬והנה נזכר שמה שבאותה‬ ‫מ ל ח מ ה נפל ביום א׳ וביום שני ארבעים אלף איש‪ .‬כי‬ ‫כמו שהיתה ראשונה מגפת ישראל ומפלתו יותר גדולה ואח״כ מגפת בנימין‬ ‫ומפלתו ואינה כ״כ גדולה‪ .‬או אמר הודעתי נאמנה ר״ל הנבואה הזאת שאפרים לשמה תהיה‬ ‫ביום תוכחה ל א מראש בסתר דברתי בן‪ .‬ולפי׳ הא׳ ניחא שאמר כמשיגי גבול בכ״ף הדמיץ‬ ‫לפי שאחזו יהודה מעשה ישראל בידיהם שאין בזה שייכות השגת גבול מ מ ש‬ ‫לכך אמר כמשיגי כדמיון דרך צחות והלצה‪ .‬והודיע הנביא אפרים ל ש מ ה‬ ‫ת ה י ה שיהיה גלות אפרים וחרבנו יותר גדול מחרבן בנימין ויהודה‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל כמסיגי בסמ״ך כמו ארור מסיג גבול רעהו והכ״ף ל א מ ת העניין‬ ‫כמו מברה כיום‪ .‬ומבנימין נפלו כ״ה והנה היה‬ ‫זה שגלוי וצפוי לפניו ית׳ שהיו ישראל רעים וחטאים יותר מבני בנימין ולכך‬ ‫נפלו מבני ישראל יותר מבני בנימין הפושעים‪.‬בשבטי ישראל הודעתי על ידי הנביאים‬ ‫שלשמה יהיה וההודעה הזאת נאמנה תהיה שלא תבטל כלל‪.‬ולפי שהיו א ל ה כולן ארצות בנימין לכך אמר אחריך בנימין שהיו‬ ‫כל שבט בנימין אחריך בנימין להרגם על הרעה שעשית‪ .‬ושמם ויחרב ועל ידי מהירות הזמן בשבטי ישראל הודעתי נאמנה‬ ‫שידעו שאני נאמן להפרע‪ .‬‬ ‫׳‬ ‫ולעדץ נבון מ ה שבבר זכרתי בפי׳ מאמר חז״ל‪ .‬היו שרי יהודה וכו׳ רש״י ז״ל כמשיגי גבול כאדם המדביק גבול חבירו‬ ‫כך ה ם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חביריהם המלכים‪ .‬אך קשה בעיני כי היל״ל משיגי גבול‬ ‫ולא כמשיגי גבול ע״כ‪ .‬ואמר שהיה‬ ‫סימן לזה מ ה שקרה באותה מ ל ח מ ה של בנימין והוא או׳ ביום תוכחה בשבטי‬ ‫ישראל הודעתי נאמנה‪ .‬בי‬ ‫כן כתוב בםפר יהושע בגורל בנימין ועלה בהר ימה והיו תוצאותיו מדברה‬ ‫בית אץ‪ .‬שיום התוכחה הוא יום אותה מ ל ח מ ה מהשבטים עם‬ ‫בנימין ואמר הב״ה שאז הודיע וגילה מ ה שיהיה אחר כך באמת ובאמונה‪ .‬‬ ‫י‪ .‬שמתוך הנז״ל מתבאר הפסוק‬ ‫הזה על נכץ‪ .‬שהרי בשביל שהסתרתי פני מ ה ם ביום תוכחה לבד‬ ‫היה לשמה‪ .‬כי אותו כהיום והדומים לו אמר כי היו שרי יהודה משיגי גבול‬ ‫ריעיהם החלושים שהייתה ל ה ם נחלה אצל נחלתם‪ .‬כך יהיה בעניין חרבנן שיהיה חרבן מלכות ישראל‬ ‫ראשונה ויותר בגדול ומלכות בנימין עם יהודה המתחבר עמו יהיה אחריו ולא‬ ‫תהיה בתכלית הרוע כמוהו ע״כ‪.‫הושע ה‬ ‫‪75‬‬ ‫ה ה י א חצוצרה ברמה שהיא הייתה ג״כ לבני בנימין הריעו בית א ק ואין‬ ‫זה בית אל במו שפי׳ המפרשים ז״ל אבל ה י א עיר אחרת בארץ בנימין‪ .‬כגון שאמר בנבואת יחזקאל‬ .‬עוד אפשר שאמר אפרים לשמה תהיה בזמן מועט ביום תוכחה‬ ‫יום א ח ד לבד‪ .

‬ל א כן יהודה שלא הייתה עבודתו אלא‬ ‫למורא שנאת לאפרים עושה כן ועשה הוא ג״כ‪ .‬וא״א ז״ל פירש שהיו צועקים על המסיגי גבול חביריהם לפני השרים והם‬ ‫אינם מקשיבים לקולם ואינן מוחין בידם‪ .‬א ל א שעשוק אפרים‬ ‫ורצוף אך משפט ובדין יען כי הוא התחיל הלך אחרי צו האליל‪ .‫ולא יונו עוד נשיאי א ת עמי להגותם מאחחתם‪ .‬וכן הרד״ק כרש״י ז״ל ויפת הנז״ל‪.‬וז״ש היו שרי יהודה במםיגי גבול עליהם אשפוך במים עברתי כי‬ ‫בהם כאפרים כולם מסיגי גבול ה׳ ומרחיבי גבול האלילים‪ .‬והוא כי בהיות ביד השרים‬ ‫למחות במסיגי גבול ריעיהם הרי ה ם כאילו ה ם עצמם מסיגים‪ .‬והוסיף שאולי על זה אמר ג״כ דרך צתות עשוק‬ ‫אפרים רצוף משפט משרי יהודה שהשיגו גבולו‪ .‬או הואיל לשון‬ ‫רצון שמרצוט נתרצה ללכת אחרי צו‪ .‬עם היות שלא‬ ‫הסיגו גבול ולכן אין תלונתי על המסיגי גבול א ל א על שרי יהודה שהיה בידם‬ ‫למחות ולא מיחו עליהם אשפוך במים עברתי‪ .‬ורביע סעדיה פירש במסעי‬ ‫גבול המצוות במו שהשיגו אפרים גבול המצוות ו ע ב ת על אלות הברית כן עשו‬ ‫הם‪ .‬עוד אפשר לפי שגבול השי״ת‬ ‫אשר בחר לו כביבול הוא ארץ ישראל חבל נחלתו‪ .‬וכרקב תולעת האוכל העץ ושוחקו ע״כ‪.‬כי אפרים הואיל והתחיל‬ ‫להלוך אחרי צו ר״ל אחרי צווי ירבעם לעבוד אלילים ואפרים התחיל להלוך‬ ‫אחרי צו‪ .‬כי הואיל והלך שנים‬ ‫פעלים עוברים במו הגשם חלף הלך לו כי הואיל שהלך אחרי מצוות אנשים‬ ‫והוא צו במו צו לצו‪ .‬כי הר זה קנתה ימינו‬ ‫ושאר הארצות חלק ה׳ אותם לכל העמים וישראל השיבו כביכול גבולו מכל‬ ‫ארץ ישראל ולא הניחו לו ית׳ גבול ‪ p‬נחלת יהודה ובנימין לבד‪ .‬עשוק אפרים וכו׳ ואני וכו׳ רש״י ז׳׳ל עשוק אפילו ביד האומות‪.‬ועוד מעט היו‬ ‫שרי יהודה ג״כ כמסיגי גבול השי״ת באותו הגבול יתר הפליטה עד שהשיגו‬ ‫כל גבולו עד שלא הניחו לו מקום עד שאמר אלך ואשובה א ל מקומי בו׳‬ ‫בדבסמוך‪ .‬וז״ש עליהם אשפוך כמים עברתי‪ .‬ואני טעם‬ ‫שאכלם ע״כ‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל עשוק אפרים עשקוהו מלכיו ורימוהו‪ .‬והנה השרים במו המשיגים שסומכים‬ ‫א ת ידיהם בהשגתם ע״ב‪.‬‬ ‫רצוץ משפט מיוסר ביםורין ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צו‬ ‫חדשות של נביאי הבעל‪ .‬ויפת אמר בי אפרים יהיה עשוק מהגויים‪ .‬על בן‬ ‫עליהם אשפוך ע״כ‪.‬ויהודה עשקו מיד והשיג א ת אהלו לעבוד אלילים כמוהו‪ .‬‬ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל כדרש״י ז״ל‪ .‬ולזה ואני כעש לאפרים שהעש‬ ‫מכלה ה כ ל כמ״ש וכבגד אכלו עש‪ .‬ודמה העברה אל שפיכת המים‬ ‫לפי שנשפכים בעצם וראשונה על מקום א ח ד ונוגרים מ ש ם ומתמציתם אל‬ ‫זולת המקום‪ .‬‬ ‫יא־יב‪ .‬אמנם לבית יהודה א ה י ה ברקב לבית יהודה‬ ‫שאינו מערך העש‪.‬‬ ‫ולעד״ן כדעת אביו של הרד״ק ז״ל שכן עיינתי‪ .

‬האוכל העצ׳ והעץ כליפר‬ ‫ח׳‬ ‫»יכ>‬ ‫כ.‬סעם שאכלס‪ (y) :‬וירא‪ .‬את‬ ‫מזורו‪ .‬וכך חיו‬ ‫שהוא גחלה וחלש‬ ‫ב‬ ‫ופקח גן רמליהו )מלכים ב׳ ס״ז(‪ :‬והוא לא יוכל‬ ‫לרפא רכ‪ .‬תולעת הגלל כ פ ן ג ל ק כ ‪:‬‬ ‫) י ג ( כ ז י ־ ו ‪ .‬לא יסיר מכם מכאוב יאומר אני שהיא מן‬ ‫יל י ״‬ ‫התינית ההפיכית לשון כ ח‬ ‫לפגי)האומות> יהודה‬ ‫אלף כ כ ר כ ס ף ]וגר[‬ ‫םלך‬ ‫גהוגיס‬ ‫לעשות‪.1‬‬ ‫מלכיי יריתיהו ‪ J‬כי הואיל ה ל ך ‪ .‬פנים פועלים עוברים‬ ‫א‬ ‫* ‪$.‬ו א מ ר ויר״ז ל מ ל ך א ש י ר ו ל א ל ע ז ר ה ל ו ‪ :‬י ר ב ‪ .‬‬ ‫הליו ויהודה א ת מזורו‪ .‬לילך א^רים אל‬ ‫אשור‪ .1‬י ו ז י מ י ם ח י א א ו מ ד ו י ב א ] ע ל י ו [ ת ג ל ח ס ל א ס ר מ ל ך א ש ו ר ו י ע ר ל ד ו ל א ח ז ק ו ‪ :‬ו ה ו א ל א י ו כ ל ל ר פ א ל כ מ ‪ .‬ה ו א א ש ו ר‬ ‫י׳(‪ :‬י נ ת ח ‪.‬י ׳‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ףי‬ ‫דרי‪N‬‬ ‫‪N‬‬ ‫ג‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הוד‬ ‫ס‬ ‫רד׳׳ק‬ ‫מובן וידוע ח י ה כ י ל א היו הולכים באותו חדור אחדי ג מ ו ת‬ ‫לנרעין ואמר‬ ‫ה א ל כ ״ א אחרי מ צ ו ת ירבעם לפיכך ש ג ה‬ ‫ואני‬ ‫כ מ ק י ם מ ע ו ח ע ו יייח אגיסין דביח אפרימ ו ג י ׳ ‪:‬‬ ‫כ ע ש לאפרים‪ .‬מ ל ש ו ן‬ ‫ליאה‪) :‬יכ( כ ע ש ‪ .‬כ ס ׳ דאם׳ מ נ ש ת‬ ‫יחדו ה ט ה ע ל יהודה ‪ . ? * .1.‬‬ ‫כמי ץשםחנף הנך ני כי היה ‪ .‬ש ל א ר י פ א מ ל ך י ר ב א ת י ה ו ד ה ‪ .u.‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫־יבד‪-.‬‬ ‫ר״ל ראוי לי לשמור פי מלך דברו ומצוותו ובתנאי שלא יהיה דברו לעבור‬ ‫על ד״ת כי א ם יהיה דברו לעבור על ד״ת אל תבהל מפניו לך ואל תעמוד בדבר‬ .‬‬ ‫עזרו‪:‬‬ ‫ואומר וישב‬ ‫ויהודח‬ ‫את‬ ‫ב א ח ו מ ל ך י ה ו ד ה ‪ .‬לשי‪ .‬ש ל א ע ז ת‬ ‫ד ל ן • א מ ד ל א פ ר י ם ‪ :‬ו ל א י ג ה ה מ כ ם גיזוד ‪ .‬יג( םזזרו‪ .‬ר ׳ ׳ ל‬ ‫ה ו א י ל ‪ .‬ה ו א ס י ש מ כן א ל ה ב ש ל ח א ל פ ל ך אשיל שיהיה לי‬ ‫לפבד ‪ :‬ו י ש ל ח ‪ .‬י ג ה ה ‪ ...‬ויהודה‬ ‫א ח אפריס ואפריש א ח‬ ‫משה‬ ‫»ד א ח‬ ‫אפריש‪ .‬ח ו א‬ ‫לפי‬ ‫ש ש ע י ר ב א ר ץ א ש ו ר ו ב י ה ה ש פ ר ז ו כ ר א ו ר ^ ש ת י פ ע מ י ם ו א פ ש ר כ י א ש ו ר ה י ו לד ש .‬יב( ואני‪ .‬א ז י ע ל ה ר ע י ן מ ל ך ] א ר פ [ ו פ ק ח בן ר מ ל י ד *‬ ‫מ ל ך ישראל ירושלם ל מ ל ח מ ה ‪ .‬ה ו א ש ה ח י ל ה מ ג י ח ו מ א י ר מ ע פ מ ח ו ל י ו ‪.‬‬ ‫י י ק ר א כשני ה ש מ ו ת י ק מ .‫‪77‬‬ ‫יייני‬ ‫‪2‬‬ ‫תשע ה‬ ‫^ ט ^ ד ^ ד ^ ך ^ ך ^ ‪* .‬ר י ל ו י ש ל ח י ה ו ד ה כ י כבי־ ז כ ר ש ג י ה ש ו ב פ ׳ ז ה ז כ ר א פ ר י מ בפי׳ ו י ה ו ד ה ב ס ח ס כ י כ ב ר ז כ ר ו‬ ‫נ מ מ ו ך ‪ :‬וילך א פ ר י ם ‪ .‬ואומר וישלח אחז םלאכימ‬ ‫א ל ח ב ל ת מ ל א ס ר מ ל ך א ש ו ר ל א מ ר ע ב ד ך ובגך אבי‬ ‫ה ש בכ ׳ (‬ ‫מ ן ה מ כ‬ ‫שר ה ו ג ה‬ ‫וחושיעגי מ כ ף מ ל ך א ר ם ו מ כ ף מ ל ך ישראל ח מ מ י מ ע ל י ‪.‬ל‬ ‫‪™ /‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫ג ‪ 3‬י א י‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ר ב ע‬ ‫יע״׳‬ ‫‪2‬‬ ‫) י ב‬ ‫<‬ ‫י‪.‬‬ ‫נגיהו י ( ‪ .‬‬ ‫‪» u .‬והוא לפי שהוא הואיל ובחר ורצה להלוך אחרי צואה של ירבעם ונביאי‬ ‫השקר של אלילים וכבר אמר שלמה ע״ה על כדומה לזה אני פי מלך שמור‪. י ש ט י ה ‪ :‬ל א י ו כ ל ל ר פ א ‪.‬מכה שהיא צריכה שיזורו אותה‪':‬וישלח‪ .‬ע נ יה‪.‬א ו אצי־ וילך ע ל מ נ ח ש ש ה ל ך ל פ ו ל מ ל ך א ש ו ר כ א ש ר ב א ע ל ה א ר ץ ויתן מ נ ח ם‬ ‫ל פ י ל מ ל ך א ש ו ר אלןש כ ב ד כ פ ף ו ג ו ׳ ו ל א ה ו ע י ל כ ל ו מ א ל א י פ י ש ע ה כ י מ ל ך א ש ו ר ה א ש ־ ה ר י ב א ת ה א ד ׳ ז ג ם ש ו ס י ס א ח ר י ם‬ ‫ש ס ו א ו ת ם ו ל א ע ז ר ם מ ל ך א ש ו ר ו ב ן א ח ז מ ל ך י ה ו ד ה ש ל ה ל כ ל ך א ש י ר ‪ .‬ולמה ל א יכלו‬ ‫ב ב ר א ^ ׳ י ן ר ב א ה י א ‪ .‬ ‫פוזרו רלןז אפר־לם אל״א^ור ו»טלח‬ ‫אל־מלןז‪:‬רבוד‪..‬ך חהרי מנית חנש ?‬ ‫והוא צי כמו‪.‬‬ ‫בידו‪.‬ץ כ מ י ו י ו א ל מ ש ה ) ש מ י ת כ י ( ‪ » :‬ו ‪ .‬‬ ‫להחזיק‬ ‫אשור ולא עמד ש ס‬ ‫הממלכה‬ ‫בארץ‪.‬היא הרימה האוכלת הכגליס כ פ ו ככגד‬ ‫יאכלם ס ב )יש‪1‬יה נ׳׳א(‪ :‬וכי־קכ ‪ .‬‬ ‫מצורת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫לא ל ק מ מ ו ס ל ‪ ) :‬י כ ( ו א נ י כ ע ש ‪ .‬כמו‬ ‫מכתו כי‬ ‫המכה לפי‬ ‫שיזודו‬ ‫אותת‬ ‫גקראת מזיר א ט ־ כשראו אפרים ויהודח שחאויבימ באים‬ ‫עליהם ח ס י ד ושוללים א ו ח פ ב ק ש ו עזר מ מ ל ך אשור ו ל א ש נ י אלי ו ל א ב ק ש י עזר ממגי א ל א מ ב ש ר ו ר פ ש ל א יובל לעוור‬ ‫א ו ת ם א ם א י ן ר ע ו נ י ‪ :‬ו י ש ל ח ‪ . ח ה ל מ ל ן י ל כ ) ל ק מ ן‬ ‫כלי יקר‬ ‫ודמהרי״א צחות והלצה כתבתיו בפסוק הקודם מקושר וכתב עוד עשוק אפרים‬ ‫ואנוס ממלכו ירבעם‪ .‬ר׳ יוחג.‬‬ ‫שלא‬ ‫כשראח‬ ‫אפרים‬ ‫שסתגברין עליתם‪..‬ואבי‬ ‫?•יי..‬צו לצו ויסת אמר כי אפרים יהיה ע= יו‬ ‫מהנייס‪) .‬זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד יישב וימרוד‬ ‫^ך ‪1‬‬ ‫)מלכים ‪3‬׳ י״ז(‪ :‬וישלח ‪ .‬חזני‪ .‬ולא יגהי•‬ ‫מבג! מזיו ‪ .‬פ נ ץ רצ‪.‬כן נ ק ר א ת ה מ כ ה פ י ש שזוליס מניה א ב ק מ ם מ מ נ י ם‬ ‫ה מ ר ש א י ס ו ק ישימ מ ז י ר ס ח ת י ן ) פ ו כ ־ י ה א י ( ‪ :‬י ר ב ‪ .‬ל כ ן כ פ ו ש א ה י ה כ מ ש נ א ס ר י ם‬ ‫לכליתי ונאכלו ק אהיה כ ר ק כ לבית יהידד‪) :‬יג( ו ־ ר א ‪ .‬אלא ק ם ו אלו[ על א ל ו ‪ .4‬‬ ‫‪A _1‬‬ ‫‪. V'~r‬‬ ‫‪V‬‬ ‫ע ת‬ ‫ת‬ ‫ה א ן כ‬ ‫_‬ ‫ת‬ ‫כתיל*‬ ‫ה ע ן‬ ‫?*'‬ ‫!שיחקתי‪) .‬ואלאיוכללךפ^לצם‬ ‫ןלא‬ ‫ת״א ריא ‪ .‬יהודה ‪^ :‬‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫א פ י י ם את‬ ‫י ה ו ד ה ‪ .‬כן אהיה לאפרים וליהודה כ ס ו ח ע ש שאוכל‬ ‫אכלח אותם‪:‬‬ ‫ה ב ג ד י ם ‪ :‬ו כ ר ק ב ‪ . oitb‬סגהדדיו יג ‪:‬‬ ‫סהר״י קרא‬ ‫דש״י‬ ‫זלילה לו כל זאת כי הואיל ירצה והלך אחרי ציאית הדשות‬ ‫ל‬ ‫‪..‬ר ׳ ל ה מ ל א כ י ם ש ש ל ח ‪ ..‬וכאשר‬ ‫י ל א ה א פ ר י ם כזמני א ת הלי צרתו ויהודה כזמנו מ כ ת מ כ א ו ב ו ‪:‬‬ ‫ו י ל ך א פ ר י ם ‪ .‬עשי־ה ח ש ב ס י ם ו ש ב ם‬ ‫ה י ה שלום ביגיחס‪ .‬‬ ‫מזורו‪ . ל א י ו ב ל ל ר ‪ 5‬א ‪ .‬ ‫מ ו ו ד א ‪.‬דה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלן אביר‬ ‫ל מ ז ו ר לי מ ו ל ל צ י ן י פ ק ח כ מ י ש ) כ מ י כ פ י ו ( . ח ו ה מ ב ק ר ) ה מ י ם ( ב י ש י ה א ו כ ד ח ו ח ר ב י ע ח א ג ח ח א ח ו ה אמי־‬ ‫עלח‬ ‫‪V‬‬ ‫אכ{ עזרא‬ ‫•( לן‪:‬ימאישא»׳י»ד=ה)יג(<ימ<ו‪.‬לא‬ ‫שאיבל א ־ ה ב ג ד ‪•) :‬ג( וירא‬ ‫)יב( כ ע ש ‪.‬ועכ״ז שהוא רצוץ מהאומות משפט והדין הוא ולא שלא‬ ‫כדין‪ .0‬מהרבה גדודים מפלשתים וערביים שגאו‬ ‫את ביי} ה׳ וגו׳ ייתן למלך אשור ולא לעזרה לי‪ .

‬ומהרי״א ז״ל כעש וכרקב ע״ש הצרות שיהו‬ ‫באים עליהם מעט מעט המשילם כעש וברקב ע״כ‪ .‬רצוץ משפט שמקום המשפט שמה הרשע ושמה רוצצים הדלים‬ ‫באופן שעשוק אפרים מסובב מרצוץ משפט‪ .‬וקראה צו לפי שהמודה בהם כופר בכל התורה על כן קראה‬ ‫צו שהיא מקור כל הצוואת על המצוות ולכך קראה צו‪ .‬כן עניין הקרבנות להם כעש‬ ‫הזה שאוכל הבגד וברקב לבית יהודה ע״י בית המקדש שבתוכו‪ .‬ואגב אורחיה מחמיר בישראל יותר שהרי אמר כעש לבית ישראל‬ ‫שלא יצלח כלל וחמיר יותר מכרקב לבית יהודה‪ .‬ולז״א עשוק אפרים רצוץ‬ ‫משפט לפי שכל רצונו הוא הלך אחרי צו ה ם הקרבנות שיש בהם חסרון כיס‬ ‫ולכך נאמר בהם צו שחשב שאעפ׳׳י שיחטא שוגג או מזיד הקרבנות יכפרו‪.‬וישב וימרוד‪ .‬ולפי הפירוש שצו‬ ‫נאמר על האלילים שבו תלואים כל הצואות והמצוות‪ .‬או אמר אפרים‬ ‫נחלק תציו עשוק מהאומות והם העשירים מ ח צ ה כ ע ד מ ח צ ה שהעניים והוא‬ ‫החצי האחר‪ .‬רש״י ז״ל מזורו לשון חולי וילך אפרים א ל אשור זה‬ ‫הושע בן אלה שהיה לו לעבד‪ .‬ואני כעש לאפרים‬ ‫וכו׳ מקושר עם זה הפי׳ שעניין הקרבנות נעשו כעניין העש שאוכל הבגד והבגד‬ ‫כלה מסיבת אכילת הע״ש כמ״ש כבגד אכלו עש‪ .‬הפך מדעתו שהואיל הלך אחרי צו‪ .‬‬ ‫ואני כ ע ש לישראל‪.‬ואפילו בשוגג עשה‬ ‫צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח והוא מ״ש ג׳׳ב בסוף התוכחה כי חסד חפצתי ולא‬ ‫זבח ודעת אלי״ם מעולות‪ .‬והראב״ע‬ ‫ז״ל כעש לישראל טעם שאכלם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר עשוק אפרים מידי האומות ורצוץ משפט אלהי‪ .‬רש״י ז״ל וברקב תולעת האוכל העץ ושוחקו‪ .‬שבאשר הנה‬ ‫בלי ספק שומר מצוה ל א ידע דבר רע‪ .‬אני אליהם כעש שאילו לא תהיה הכנה בבגד עצמו‬ ‫להיותו מקולקל בעפר לא יאכלנו העש וכמ׳׳ש איוב ידכאום לפני עש כמו שפי׳‬ ‫בכלי חמדה‪ .‬וז״ש וברקב‬ ‫לבית יהודה שהזכיר גבי יהודה בית לרמוז אל בית המקדש‪ .‬והנלע״ד כתבתיו בפסוק‬ ‫הקודם עיין שם‪.‫‪78‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫רע כי עם שבאשר דבר מלך שלטץ ומי יאמר לו מ ה תעשה‪ .‬וכן הרד״ק ז״ל אכלם כעש שאוכל העש הבגד‬ ‫וכרקב שמרקיב העץ והעצם ע״כ‪ .‬עוד אפשר שאמר כי‬ ‫הואיל הלך אחרי צו על פ׳ הקרבנות צו א ת בני ישראל ואמרת אליהם א ת‬ ‫קרבני לתמי‪ .‬ועוד כי הואיל הלך אחרי צו כנז״ל‬ ‫על האלילים‪ .‬‬ ‫והוא טענת שאין הקרבנות אלא על השוגג לא על המזיד‪ .‬ובן צו א ת בני ישראל זאת תורת העולה‪ .‬שהעש אוכל וממהר לכלות‬ ‫הבגד אמנם הרקב לבגד או לעצם מאריך זמן ואעפ׳׳י ש נ ‪ p‬ב יצלח לא כן בגד‬ ‫אכלו עש לא יצלח לכל‪.‬‬ ‫וירא אפרים א ת הליו וכו׳‪ .‬לכך אמר ואני כיון‬ ‫שעזבוני והפר בריתי וצואתי‪ .‬ועל זה אמר הנביא הואיל הלך אחרי‬ ‫צו שברצונו ובחירתו הלך אחרי צו ומצות ירבעם לע׳׳א ע״כ‪.‬ויעל יהודה אל מלך ירב זה אחז שנתן‬ .

‬והוא לא יכול‬ ‫לכם מרבה גדודים מפלשתים וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בד״ה‬ ‫כי חלק אתז א ת בית ה׳ וגר‪ .‬וז״ש וירא‬ ‫אפרים א ת הדבר שהוא גורם א ת חליו וכן יהודה א ת מזורו‪ .‬נמצא שחשבו לראות עזרה ותועלת‪.‬ולא יגהה‬ ‫מכם מזור ל א יסיר מכם מכאוב‪ .‬נכי מלך אשור הוא שהחריב א ת הארץ[ )והוא לא יכול לרפוא‬ ‫א ם אין רצוני( מלך ירב ירב שם מקום או שהיו לו שני שמות וכן מהרי״א‬ ‫ז״ל ויותר טוב נראה ירב לשון ריב כתרגום יהונתן שתרגמו לשון ריב אל‬ ‫תגלת פלאםר ששלח אחריו יהודה שיבא וירב ריבם ולא יוכל לרפוא לכם וכר‬ ‫כי אני כשחל לאפרים וכר או קרא לםנחריב מלך ירב לפי שעשה ריב ומריבה‬ ‫עם כל העולם ע״כ‪.‬ומ״ש ולא יגהה מכם‬ ‫מזור על יהודה שאמר בלשון הזה בו ויהודה א ת מזורו‪.‬ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו‪ .‬‬ ‫וכן הראב״ע ז׳׳ל מזורו מ כ ה שהיא צריכה שיזורו אותה וישלח יהודה כי כן‬ ‫אחריו ירב שם מקום באשור יגהה ייטיב גהה מראית העין ע״כ‪.‬אלי[ ואמר וילך על השלוחים ששלח או על מנחם שהלך בעצמו אל‬ ‫פול מלך אשור כאשר בא אל הארץ ונתן לו אלף ככר כסף ולא הועיל אלא‬ ‫לפי שעה‪ .‬ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות לשון‬ ‫כאשר הוגה מהמסילה הורו והוגו מלב הגו סיגים מכסף ע״כ‪.‬וכן יהודה א ת מזורו שלפי ששלח אל מלך ירב ר״ל אל מלך‬ ‫שסבב אל השלוח הזה לשירב עמו‪ .‬לכך קרא מזורו לפי שיש ל ה קצת מזור לפי‬ ‫שלא הלך הוא בעצמו א ל א וישלח ע״י שלוחים אל מלך ירב שלא יוכל‬ ‫לרפוא‪ .‬א ל א שאפשר לדחות בכפל שאמר ולא יוכל לרפוא לכם‬ ‫על ישראל הוא אפרים שאמר בו וירא אפרים א ת חליו‪ .‬‬ ‫ונהפוך הוא כי ראה אפרים א ת חליו ויהודה א ת מזורו ב מ ה שהלך אפרים אל‬ ‫מלך אשור ויהודה שלח אל מלך ירב לפי שהוא ל א יוכל לרפוא בשום אופן‪.‬‬ .‬א ל א אדרבה הוסיפו חולי ומכה בזה וזהו וירא אפרים בראיה זו שרצה‬ ‫ללכת אל אשור נתוםף בו חולי‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שכוונת הכתוב לומר שאין צריך לומר שלא נמשך מהמלכים ה א ל ה‬ ‫רפואה‪ .‬אבל אדרבה ירב ויעורר מדנים עמו כיון שרואהו שולח אליו ונכנע‬ ‫אליו להעזר ממנו תחזקנה ידיו וירב עמו‪ .‬וז״ש ויהודה א ת מזורו לשון‬ ‫מ כ ה אבל ל א בשיעור של ישראל‪ .‫הושע ה‬ ‫‪79‬‬ ‫ש ח ד לתגלת פלאסר לעזרו על רצון מלך ארם ופקח בן רמליהו‪ .‬ע״ד מחזיק באזני כלב משל ללסטים שהיה‬ ‫ישן בא אתד ועוררו גרם לעצמו שישלול אותו‪ .‬והוא השוחט ששלח לו שהוצרך לדחוק א ת‬ ‫ישראל ועוד שפתח עיני מלך אשור ליגוש אותו תמיד כדי שישחדנו‪ .‬ופירש החידה‬ ‫ואמר וילך אפרים אל אשור שהליכתו אל אשור זוהי ראית חליו כיון שלא שב‬ ‫עד המכהו‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל וילך אפרים אל אשור שהלך אחרי בשר ודם ולא )לא(‬ ‫שבו‪] .‬‬ ‫יען שלא יגהה מכם מזור שצריך שיגהה מ כ ם ע״י התשובה הרפואה למכה‬ ‫)שצריך שיגהה מ כ ם ע״י התשובה הרפואה למכה( ולמזור בשוברם אלי אז יועילו‬ ‫ח״ש ולא יגהה מכם שסמך מכם אל יגהה ולא אמר ולא יגהה מזור מכם וכפל‬ ‫הענין ג״כ מכריע כן‪ .

‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫י י‬ ‫‪.‬כי ה ס הקילוני‬ ‫‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל והוא לא יוכל לרפוא לכם כי אני כשחל ואיך ירפא הוא‪ .‬זד׳ פ ח ׳ א נ י א ש ר ו ף ל א *‬ ‫יי‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן)א(‬ ‫ממש‬ ‫היה‬ ‫בכו‬ ‫והוא‬ ‫פ ד שיכירו כ ט צ מ ס ש ה ם א ש מ י ׳ ויבקשו פ נ י למלזיל ל ה ם ‪:‬‬ ‫ל כ ו ו נ ש ו ב ה ‪ .‬ל מ ח א ס ר יחזיקו עצמם כאשמים להולות על אשמתם ‪:‬‬ ‫ישחרנני יבהשונני ־‬ ‫יי)*‬ ‫א נ י א נ י שי‪1‬י פ ע מ י ם ‪ .‬יד( כי‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ש ו י א ו ע נ י נ ו ע ד ש י ש י מ ו ע צ מ ס א ש פ י ש ו כ ת ״ י ע ד ד י ד ע ו ן ד ח ב ו ‪ :‬והאדמה לא תשם חסר אלי ף‪ :‬ישחרונני‪ .‬יאמרו נכו ונשובה וגר ‪ :‬יך‬ ‫י‬ ‫) ב י ד ו ( ]מידו‪ !:‬מ ע י ל ‪ ) :‬ט ו ( א ל ך א ש ו ב ה א ל‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ת ע ל ח‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ל ו ‪ 8‬ו א ה‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫‪:‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫‪a‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫יכ‬ ‫ע א י‬ ‫‪ w‬ן ל ט ר } | ו י‬ ‫י‬ ‫כ ע ג‬ ‫ע‬ ‫כ א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י ה נ ח‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫‪6 8‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫‪VH‬‬ ‫ד‬ ‫יאשםו‪ .‬‬ ‫מ ה ם ואשיבוז אלי ב ש ס י מ ש ח ו א מ מ ס כ ב ו ד י ‪ .:.‬כמו ייסיב‬ ‫מכמ לא‬ ‫«‪rt‬‬ ‫כליםי‬ ‫אחד‬ ‫ורו•‬ ‫ויראות רמיז •‬ ‫וידויי‬ ‫דחחיייו•‬ ‫אחו• ואיו‬ ‫גהה מרחיתהעין‪) ..‬״‪. :‬״‪.‬ה נ ה כ מ ת יצר להש ידרשי א י ת י י נ א י מ ז ק י ל כ כ ם ‪:‬‬ ‫יאמרי כ ה ‪ w‬לזה לכו ונשוכה א ל ה ׳ ‪ :‬כ י ה ו א פ ר ף ‪ .‬ע ד א ש ר יאסרו ב ע צ מ ם א ש ס י ם אנחנו ש א ש מ נ ו ל ה ק ב ״ ה ‪ :‬ובקשו פני‪ . . . .‬מנין‬ ‫ט!כ )שם י״א( ‪:‬‬ ‫ן ) א ( ל כ ו ‪ .‬ולא כ מ ז‬ ‫כ ל ו יקר‬ ‫יד‪ .‬כולו קמוץ ואף על פי ש ה י א פ ע ל עבר כי יש רבים קמוצימ‬ ‫ש כ ת ב נ ו ב ס פ ר מכלול ו א פ ר ו נ ש ו ב ה א ל ה ש מ כי ה ו א מ ר ף כ ס ׳ ש א ם ר ו ף ונו׳ ‪ :‬ואין מ צ י ל ‪ .‬ו י א ס ר י לבי ו נ ש ו ב ה א ל ח ׳ ‪ :‬כי ה ו א מ ר ף ‪ .‬‬ ‫ל ! ן בפנים מהגיף ועתה כשחל בחון מי יוכל לרפא לכם ‪:‬‬ ‫א מ ו ר לדיעיל ל כ ״ אפי׳ א מ ירצה כי אנכי ל כ פ‬ ‫מ צ י ל מ י ר י ‪ :‬א נ י א נ י ‪ ./-‬ד|י‪1 .‬ע נ י ן ז ו ו ז ה מ ע ש ה כ מ ו ל כ ו ו נ ח ש ב ה ע ל י ר מ י ה ל כ ה נ א א נ ס כ ה ב ש מ ח ה ו ה ד ו מ י ם ל ה מ ש א י ן ע נ י נ ם ה ל י כ ה‬ ‫א ל א ודוז ה מ ע ש ה ו ל פ י ש ה ה ל י כ ה זרוז ו ה י ש י ב ה ע צ ל ה נ א מ ר זרוז ב ל ה ל י כ ה י א מ ר א י ש ל ח ב י ר ו ל כ ו ו נ ש ו ב ה א ל ה ׳ ו ז ה‬ ‫בימי יאשיהו ש ב ק ש ו א ח ה׳ ו ע ב ד ו ה ו ‪ :‬כי ה ו א מ ר ף ‪ .‬‬ ‫‪.‬ו א מ נ ש ו ב אליו ה ו א ה מ ו ח ץ‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫פ נ י ן ל ש ו א ה כ מ ו י י ט י ב נ ה ה )משלי י ״ ז ( ‪) :‬יל( כ ש ח ל ו כ כ פ י ר ‪.‬יאשמו‪ . .‬ב ת ש ו ב ת ן נ ב צ ר ל ה מ ישחרונני‪ .‬די ק‪2‬ח.‬והראב״ע‬ ‫ז״ל בתחילה אמר ואני כעש בפנים מהגוף ועתה כשחל בחוץ ומי יוכל לרפוא‬ ‫לכם ואלך לי ואין רודף אחרי‪ .‬ל א י ר פ א מ כ ס ה מ כ ה ר ״ ל ל א יציל‬ ‫א ח כ ם מ ה ר מ ה ‪) :‬יל( כ י א נ כ י ‪ .‬ז‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫‪3‬ד ר.‬״ ‪.‬או אלך עם הטריפה והנכון שאטרפם ואלך לי‬ ‫כאשר כתוב אחריו אלך אשובה וכו׳ ע״כ‪.‬‬ ‫‪y.‬כי אנכי כשחל וכו׳ רש״י ז׳׳ל ואשא ואין מציל אשא את הטרף‪ .‬‬ ‫י ‪.‬כ כ פ י ר ז ח‬ ‫\ ו )א( לכו ונשובה ‪ .‬שמדי שאשמו או כספם שממה ת‪ op‬שומרון ‪.‬עלנא ?יבר יניס י נ א ‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫סהר״י קרא‬ ‫ל ר פ י א א ח א א י י כ ו ל ה נ י ח פ ז ו ר ל י ח ו ד ח ‪ ) :‬י ד ( כ י א נ כ י כ ש ח ל הורו והוגו מלב)ישעיה ג״ס( הגו סיגים מכסף )משלי כ״ה(‪:‬‬ ‫\יו•( ‪ Mtf*tt‬ואיי ‪ *vn‬א ש א ו ז ח ר ח ר מ • ו י מ ו ׳ ‪» /‬י«ז•‬ ‫‪ 1‬יל ‪ 1‬ל‬ ‫י״ייח •‬ ‫* ' י ל‬ ‫י‬ ‫י א פ י' ס • א י'‬ ‫)יד( אשא ואין מציל חשת חת הסרף • )מו( אלך‪.‬‬ ‫א פ ר ל ר פ א ‪ :‬ולא‬ ‫י ר פ א וכן ל ב ש פ ח ייסיב נ ח ה ר פ י א ה אמי׳ מזיר‬ ‫ילא‬ ‫אבן עזרא‬ ‫כי כן אחריו ‪ J‬ירב‪ .‬לי ואין רודף אחרי או אלך מם הסרפה ומסן‬ ‫ק י ' י ל י י ל ק ־*=?־׳' שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריי‪) :‬מי( אלהעד אשר‬ ‫א נ י ה י א ‪< :‬טי> א ל י * ״ י ב י ׳‬ ‫י י * ״ ‪. .‬נ‪.‬כ מ י ד א ט ׳ אני אני א ם ר ו ף נ ו י ר פ א נ ו ‪ .‬‬ ‫לא י ח ח ו מ ה מ ו נ ם ל א י ע נ ח ‪ .‬יבקשיגי‬ ‫י ש ח ר נ נ י ‪ ..‬שם מקום כאשור‪ :‬י נ ה ה ‪ . L .‬ו א ל ך ו א ש א ו א י ן מ צ י ל ‪ . r‬‬ ‫‪1**v‬‬ ‫י י יו י \»‬ ‫ליהודה‪ .‬‬ ‫ללישה כמו שזמל‬ ‫ם מ שפות ה א ר י ה ‪) :‬שו( י ש ח ר נ נ י ‪ .‬בתחינה חמר וחני כעש‬ ‫י ר פ א י י • ״ י ח י א א פ י י מ ו נ ר ‪..עוק להון ובעין‬ ‫יך‬ ‫קמין ביי א מ ף‬ ‫ת ״ א » ו א ש ע ה ‪ .‬ב ת פ ל ת פ ‪:‬‬ ‫פרף‬ ‫ל כ ו ה ש ו ב ה ‪ . .‬פחי בעונותיהם אשנב אל סקוסי הראשון לשסיס ‪.‬ה ו א פ נ י ן לשין ז ל ו ז ‪ :‬י ך ‪ . .‬‬ .‬י י ה » ) ג י » י ! י״>‬ ‫ךיזלריי‪ :‬א דמרון וןתו ו^תוב לפילס.'« .‬י‪0‬י ‪.‬ה כ פ ל ל ח ז ק ה ע נ י ן ו כ ן ר א ו ע ת ה כ י א נ י ואלך ‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪80‬‬ ‫תרגום‬ ‫י‪£‬‬ ‫‪ £ 5 5‬י י‪3‬‬ ‫?‪23‬י‬ ‫‪£S^$.‬כ י אני א ה י ה כ ש ס ל מ י ל א ש ל י ה ו ג ו י‬ ‫ו א נ י א ט ר ס ס ו א ל ך לי ס ם ה ש ל ף ו א ש א א ו מ ו ואין מ י מציל מ י ל י‬ ‫ל ״ ל א ס אני א ח ס י ן כ ר ט ת ס מ ה יטו׳ ל ה ם א ש י ר ‪ ) :‬ס ו ( א ל ך ‪.f.‬‬ ‫‪^.‬י ד ר ש ו נ י ו י ב ק ש ו ג י כ מ ו א ם ח ש ח ר א ל ו ה ד ו מ י ם ל ה ש כשהר ויאמרו אלה לאלה לכו‪ .‬‬ ‫א ס ת ל ק שכינתי מ ה ם יאשוכה אל מ ק ו מ י ה ש מ י ה ‪ :‬ע ד א ש ר י א ש ס י ‪.‬‬ ‫* ‪.‬כ מ י כ ן א נ י א ס ר ו ף ‪ .AT T‬‬ ‫• ‪ I :‬׳־‬ ‫ונקובה אל־יה‪1‬הכיהוא טרף וירפאנו ^‪.‬‬ ‫^‬ ‫ה א ר י ה ן ו ה כ פ י י ( ע ל ם ר פ י א ש ר ] י ק ר א [ ע ל י ו מ ל א ר י ע י מ מ ק ו ל ס אסתלק מהם וחשיבה מ ל השמים‪ :‬ער אשר יאשסו ‪.א)!?}}א ון**‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ד א ש ד יאשמו‪ .‬מלשון ה כ א ה ‪ :‬ו י ח ב ש נ ו ‪. .‬פ י ס כ ל פ פ ל ה ל י פ ר ה נ ה כ מ ת יצר ל ה ם‬ ‫ל א י ה י ה ל ך ל פ ז ר ‪ :‬ו ל א י נ ח ה ‪ ..‬כ ל ו ס ר ה ו א‬ ‫ו)א(‬ ‫רד׳׳ק‬ ‫שהמשיל‬ ‫הצרה‬ ‫לחולי‬ ‫ינחח‪.‬אמר סרף בעבור ככפיר ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫א נ כ‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫‪p v‬‬ ‫כ ו י ד‬ ‫נ ע > ח ם‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ע ד א‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ש ט ו‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫ס ל‬ ‫ו א‬ ‫ס‬ ‫ה א ל ד‬ ‫וחנוין ה ר א ש ו נ ה כנו״ן ישמעין ת נ ו פ פ ת פ ע מ י ם ב ע ת י ד ה ר ב י ם ‪:‬‬ ‫<א> ל כ ו ‪ . .‬אני‬ ‫אני הכפל לחזק העניין כמו ראו עתה כי אני אני הוא ע״כ‪.‬‬ ‫ב צ ר ‪ .א ך ץ [ארי הוא‪.6‬‬ ‫ולא־יגההמכםמזור‪ :‬ייכיאנכיכ^חל‬ ‫לאפרלם וככפיר לבית יחדה אני אני‬ ‫אטרף ואלןד א<‪!2‬א ואין מצילי• ״ אלך‬ ‫א&ובה אל־מקו!‪S‬י אשר־־יא^מו‬ ‫ובמבטו פני בצר להםישחרנני‪ :‬ו למ‬ ‫‪$‬תוב לסדור קודשי די‬ ‫!‬ ‫‪w T . .

‬וז״ש אני אני אטרוף ואלך כ ע ד ישראל‬ ‫א ש א ואין מציל כ ע ד יהודה‪ .‬וכמו שמפרש אני אמית ואחיה מחצתי‬ ‫ואני ארפא הרי שהזכיר בתחילה אני אני דרך בלל פעמים‪ .‬והוא כולו רמז לגלותם הנה‬ ‫נתבאר שבתחילה היו הצרות בקרב הארץ ברקב וכעש בעצמותיה על המלחמות‬ ‫שיהו עליהם בעודם ב א ^ ואחר כך הייתה הרעה המפולגת והגלות ההחלטי‬ ‫ע״כ ונכון‪.‬כי פגש דוב שכול באיש ואל כסיל באולתו‪ .‬‬ ‫ובן הראב״ע ז״ל עד אשר יאשמו שיודו שאשמו או כטעם שממה תאשם‬ ‫שומרץ והאדמה ל א תשם חסר אל״ף‪ .‬אבל א ש א ואין מציל שאיש ל א יצילנה מידי‪.‬ואומר אני‬ ‫אני טעם הכפל לפי שכתוב בתורה ראו ע ת ה כי אני אני הוא ר״ל אני פועל‬ ‫הטובות ואני הוא ר״ל פועל הרעות‪ .‬אמנם כאשר באים בעזרת‬ ‫מלך אשור אז אנכי כשחל וככפיר להשמיד להרוג ועצמותיהם יגרם כשחל‬ ‫וככפיר ואמר כי אנכי ולא אמר כי אני כמ״ש אח״כ אני אני לפי שאפרים‬ ‫ויהודה מעלו יחדיו במצוות אנכי ה׳ אלי״ך‪ .‫‪81‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל בראשונה קודם שהרגישו בחליים אז הייתי ל ה ם בעש וברקב‪.‬ישתרועי יבקשוני כמו תשחר‬ .‬וכן בגלות‬ ‫יהודה א ש א אני א ש א אותה והלואי היה איש אמונים קם בתשובה ומעשים‬ ‫טובים להציל מידו כי בו חפצתי‪ .‬ישחרועי יבקשועי בשחר ויאמרו אלה‬ ‫לאלה לכו ובר ע״כ‪.‬ופירש שאני אמית‬ ‫ואחיה ואני השני לואני ארפא ע ת ה הנביא אמר כי בחטאת אפרים ויהודה‬ ‫הפרו כל השני אני אני ה כ ל לדין‪ .‬ובת״י עד דידע‪ p‬דחבו ישחרועי‬ ‫הגוץ ראשונה כ ע ץ ישמעון הנוספת בעתיד הרבים‪ .‬‬ ‫טו‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שהוא מקושר למ״ש והוא ל א יכול לרפוא לכם וכר‪ .‬ה נ ה מפני זה יהיה ענשם שיבואו לגלות החלטי ואהיה כשחל וככפיר‬ ‫שאטרוף ואלך לי ואח״כ א ש א ואין מציל א ת יהודה‪ .‬יען כי אדרבה‬ ‫אנכי כשחל לאפרים וכר‪ .‬אלך אשובה וכר‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל אלך ואשובה בשמים כי שם מקומי שמכבדים אותם ל א‬ ‫ב א ‪ p‬שהקילוני ולא ישכון כבודי ביניהם‪ .‬רש״י ז״ל אלך אםתלק מ ה ם ואשובה אל השמים אל‬ ‫מקומי עד אשר יחזיקו עצמם כאשמים להודות על א ש מ ת ם ישחרועי יבקשועי‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫הנה ע ת ה אחרי שהרגישו בחליים והוסיפו לחטוא לבקש עזר אנושי ואותי לא‬ ‫דרשו‪ .‬ואמר אני אטרוף ואלך ר״ל אלך עם הטרף שאני‬ ‫טורף אותם מארצם אלך ע מ ה ם בגולה ככתוב ואני בתוך הגולה‪ .‬ואראה קצת מיכולתי אטרוף ואלך א ש א ואין מציל מידי‬ ‫ל א אשור ולא מלך ירב באופן שכשאני רואה שישראל אין עוזר לו אני כעש‬ ‫אליו וכרקב מסתפק ממנו ביסורין קלים כעש ורקב‪ .‬יאשמו האל״ף ודזשיץ בשו״א ועניינו‬ ‫עד שישימו עצמם אשמים כדרש״י והראב״ע ז״ל‪ .‬והעובר עבירה קנה לו קטיגור‬ ‫א ח ד לז׳׳א כי אנכי ר״ל מבחינת מצות אנכי נתהוה קטיגוריה כשחל לאפרים‬ ‫וככפיר לבית יהודה‪ .

‬ר״ל‬ ‫כשיהיו בצרות ל א יבעטו בצרה אבל ידונו לכף זכות ושאני מתנהג עמהם בחסד‬ ‫כי הצרות בעיניהם כעין ודוגמת השחר‪ .‬ולא אמ׳ לא היה מוצא לה רפואה‬ ‫על המכה‪ .‬שכל עוד שמשחיר השחר מאיר היום‬ ‫וכמ״ש חז׳׳ל על אילת השחר‪ .‬ומהו אני שהכתי שנאמר ממרום שלח‬ ‫אש וכו׳ שהרי כמה וכמה פורעניות ולמה הזכיר זה מזולתו‪ .‬מ ה צורך‬ ‫בו כי הפסוק מובן מעצמו‪ .‬שכאשר הם במדרגה השפלה קרבה ישועתם‪.‬ואני‬ ‫הוא המרפא שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם עכל״ה‪.‬או אמר ובקשו פני באור פני מלך חיים בצר להם ישחרונני‪ .‬ומיד אשובה‬ ‫אל מקומי זה בית המקדש שכיון שיאשמו ובקשו פני לשון פנים של זעם‪ .‬שכן אחז״ל עשר מסעות נםעה שכינה ל ת ת רווח‬ ‫אולי ישובו בתשובה‪ .‬עוד הוקשה להם כפל שתי חלוקות טרף וירפאנו יך ויחבשנו‬ ‫די באחת‪.‬לכו ונשובה וכו׳ חז״ל אמרו באיכה רבתי כי הוא טרף וירפאנו למי שעלתה‬ ‫לו מכה וקרעה הרופא כיון שראה שלא נתרפאת מכתו היה מחזר אצל רופאים‬ ‫אחרים ולא היה מוצא לו רפואה‪ .‬ז׳׳ש אלך אשובה כהולך לעכב העניין כדי שישובו ביני‬ ‫ביני‪ .‬כך אמר הנביא כל מ ה ש א ת ם מפליגים מן הב״ה הנחמות‬ ‫רחוקות מכם‪ .‫‪82‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אל אל ע״כ וכן מהרי״א ז״ל‪.‬וכן עמד בהר הזתים שתי שנים ומחצה כדי שישובו‬ ‫כשלא שבו נסע לשמים‪ .‬‬ ‫ולעד״ן אלך ואשובה כי די שיאמר אחד מהשתי לשונות לא אשוב כרגע‬ ‫אלא נוסע מתנהל לאיטי‪ .‬ולמה הזכיר‬ ‫הפסוק הטריפה וההכאה שאמר טרף יך די כשיאמר לכו ונשובה עד ה׳ כי הוא‬ ‫ירפאנו ויחבשנו‪ .‬א ל א עשו תשובה והב״ה גואל אתכם הוא שהכה הוא שמרפא‬ ‫מחצתי ואני ארפא אני הוא שהכתי שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי‪ .‬‬ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק משל זה שאמרו למי שעלתה לו מכה וכוי‪ .‬‬ ‫ז״ש בצר להם ישחרונני ידינו אותי כעניין השחר שהחרות אחריו אור בהיר‪ .‬כן‬ ‫מתוך צרה רוחה וגאולה תהיה‪.‬או יאמר אלך מהם ולא תהיה הליכה בלא חזרה אבל אשובה אל מקומי‬ ‫הוא בית המקדש שאלך ממנו עוד שאשובה אל מקומי זאת מנוחתי עדי עד‬ ‫פה אשב כי אויתיה‪ .‬גם ק׳‬ ‫יתור הוא שהכה הוא הוא שמרפא‪ .‬כי‬ ‫המכיר בעצמו שהוא חטא ואשם יחבב היסורין ופנים של זעם כדי שעל ידם‬ ‫יכופר העון‪ .‬ז״ש אשובה אל מקומי ואמר עד אשר יאשמו חוזר‬ ‫לראש הפסוק שאמר אלך עד אשר יאשמו שיראו עצמם אשמים‪ .‬ונראה שהוקשה‬ ‫להם ז״ל אומרו לכו שהוא מיותר די שיתחיל נשובה אל ה׳ וכו׳‪ .‬‬ ‫א‪ .‬אמרו לו לך אצל הרופא שקרע לך ה מ כ ה‬ ‫והוא מרפא אותך‪ .‬הוא ומה דקדקו בפסוק כי הוא טרף ומהו מי‬ ‫שנולד לו מכה שהיל״ל למי שהכוהו‪ .‬ועוד פתח במכתו שלא נתרפאת וסיים‬ ‫בו שאמר ולא היה מוצא לו רפואה‪ .‬וכן אמר והוא מרפא אותך אותך ולא אמר מרפא מכתך‪ .

‬לכו אצל השי״ת אשר טרף‬ ‫ולזה או׳ ונשובה עד ה׳ כי הוא טרף‪ .‬וז״ש הנביא באו׳ לכו ונשובה עד ה׳ כי הוא טרף בהתרחקם ממנו‪.‬הוא שמרפא ע ׳ ׳ י‬ ‫שנשובה אל ה׳ ולדבקה בו שבשובכם אליו מיד הוא מרפא בדבקותו אליכם‪ .‬וז״ש אני אמית ואחיה שהמיתה היא לחיים‬ ‫וכן המחץ מחצתי ואני ארפא שוים הכל רפואה הם‪ .‬כי הוא במדותיו הרעות‬ ‫מחזק החולי וגורם שלא יהיה מוצא לו רפואה‪ .‫הושע ו‬ ‫‪83‬‬ ‫לז״א משל למי שעלתה לו מ כ ה ר״ל שהוא מרוע הנהגתו בטבעו עלה לו‬ ‫מ כ ה מבלי מ כ ה והרופא כדי לרפאת אותה קרעה ל א להזיקו נתכוון וז״ש וקרעה‬ ‫הרופא כמנהגו כשרוצה לרפאת לקרוע כדי לגלות מסתרי ה מ כ ה לרפאתה‪.‬וז״ש טרף לשעבר‬ ‫וירפאונו ומזה נלמוד לגמר הרפואה שהוא יך וירפאנו ויחבשנו שחבישת ה מ כ ה‬ ‫הוא בגמר הרפואה שולדא״ר בלע״ז‪ .‬ר״ל מצד רוממותו שעלה למקום כאו׳ אלך‬ .‬‬ ‫וז״ש בתחילה אני אטרוף ואלך אשא ואין מציל דרך הזה ואין מציל‪ .‬ולזה אמר לו לך אצל הרופא‬ ‫המובהק שקרע לך ה מ כ ה והוא מרפא אותך שלא ירפא ה מ כ ה אלא אותך‬ ‫הרופא הזה המובהק‪ .‬לומר ש ה ה כ א ה שוה לרפואה ש ה ה כ א ה‬ ‫קרע ה מ כ ה תחילה וראש לרפואה‪ .‬אמרו לו לך אצל הרופא שקרע לך המכה‪ .‬וז״ש אני הוא שהכתי‬ ‫שנא׳ ממרום שלח א ש בעצמותי‪ .‬בצר להם‬ ‫כשיראו בי אזלת יד כל הרופאים כמי במשל היה מחזר אחר רופאים אחרים‬ ‫ולא היה מוצא לו רפואה‪ .‬וז״ש בעל המאמר בתחילת דבריו למי‬ ‫שעלתה לו מ כ ה שהוא גרם לעצמו שתעלה לו ה מ כ ה ברוע מאכלו ומשקהו‬ ‫ויוצא‪ .‬או‬ ‫רצה לומר הוא ש ה כ ה הוא שמרפא‪ .‬ומ״ש כיון שראה שלא נתרפאת מכתו ע״י הקרע אשר עשאו הרופא‬ ‫לרפואה כמ״ש וקרעה הרופא‪ .‬הלך לו אצל אחרים כמו שהלכו ישראל אחרי מלך‬ ‫אשור ומלך ירב והנה ל א היה מוצא לו רפואה לו דייקא‪ .‬ר׳׳ל שקריעת ה מ כ ה‬ ‫דרך רפואה הייתה והוא מרפא לך‪ .‬ולזה גם‬ ‫אני אלך אשובה אלך אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני וכר‪ .‬ז״ש לכו מאמר האומר להם‪ .‬כי בהיותם קרובים אליו ית׳ ודבוקים‬ ‫בהשגחתו מיד נרפאים שיברחו המשטינים והם האוייבים והם ע א ל י ם מן‬ ‫האוייבים שהם המכה‪ .‬‬ ‫ועתה בשובו ע ׳ ׳ י שנשובה אל ה׳ וירפאינו הכל יתוקן‪ .‬ותכלית הטריפה הייתה בה לרפואה‬ ‫שירפאנו ע״י הטרף כמו קריעת הרופא אשר הייתה לשמה‪ .‬‬ ‫בך אמר הנביא שכל חולי ישראל הוא מהיותם מתרחקים מהשי״ת ע״י‬ ‫עונותיהם המבדילים בינם לבין אלההם‪ .‬שבראות שנמנעת הרפואה במכה מרוע תכונת הרופא‬ ‫משתדל הוא להשקות משקים הגונים לתווך הבריאות בגופו ואח״כ ברטיה כל‬ ‫דהו תתרפא המכה‪.‬שאילו ל א ה ל כ ת אחרי רופאים אחרים רופאי‬ ‫אליל בבר נתרפאת‪ .‬בראותם‬ ‫שלא נתרפאת מכתו אמר עלי שאין אני מציל ואלך לבקש זולתי‪ .‬וז׳׳ש הוא שהכה הוא‬ ‫שמרפא ר׳׳ל הוא שהכה ע״י ההפלגה שאתם מפליגים ממנו‪ .‬ומ״ש לכו הוא מאמר הרואים אותו מתענה והולך‬ ‫כנז״ל במשל‪ .‬ז״ש כל זמן ש א ת ם מפליגים מן הב״ה נחמות רחוקים‬ ‫מכם וכו׳‪ .

‬אמנם אמר יך לעתיד‪ .‬והנה מתוך ה מ א מ ר‬ ‫הזה נתבארו כ מ ה דקדוקים בפסוקים האלה‪ .‬אבל‬ ‫אמר הוא מנחמכם של אנכי בשחל לאפרים ועליו אמר שאנכי הוא מנחמכם‬ ‫שהיסורין גורמין נחמה כיון שעל ידם האדם שב בתשובה‪ .‬‬ ‫ולעד״ן טעם הכפל טרף וירפאנו יך ויחבשנו ה א ח ד על ישראל טרף ויך ויחבשנו‬ ‫על יהודה כ ע ד מ׳׳ש כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה‪ .‬ובאמת מ ל ת טרף פועל עבר‬ ‫עם יך שהוא עתיד ע׳׳ד הזמן העומד כאשר פירשתי בספרי ע״כ‪.‬טרף כולו קמו״ץ ואעפ״י שהוא פעול‬ ‫עבר כי יש רבים קמוצים ואמר טרף כמ׳׳ש אטרוף כדהראב״ע ואין מציל‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל לכו ונשובה יאמרו אלו לאלו לכו ונשובה כי הוא טרף וירפאנו‬ ‫ל א אשור‪ .‬ולזה אמר הוא מנחמכם שלא אמר אנחמכם לעתיד או ינחמכם‪ .‬והוא שמרפא ע״י הדיבוק האלהי ז״ש ממרום‬ ‫כדפרישית‪ .‬ולפי‬ ‫מ ה שפיר׳ בפירוש השני כמ״ש הוא ש ה כ ה הוא שמרפא ש ה ה כ א ה שוה לרפואה‬ ‫שהכל תכלית לרפואה ה ה כ א ה כמו רפואה‪ .‬וז״ש אנכי אנכי הוא מנחמכם שטעם‬ ‫הכפל אנכי אחד על ה ה כ א ה ואנכי השני על הרפואה שניהם שוים ולנחמה‬ ‫תכליתם‪ .‫‪84‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ואשובה אל מקומי וכו‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל אמר טרף בעבור ככפיר יך מכה ויחבשנו כמו ולא חובשו כי‬ ‫ה מ כ ה צריכה לזור ולחבש ולרכך באחרונה בשמן‪ .‬ובפרט במ״ש לכו שהוא מדברי‬ ‫העולם הרואים אותם הולכים מדחי אל דחי אחרי רופאי אלילים אומרים להם‬ ‫לכו אצל השי״ת וישראל מקבלים עצתם ההגונה ואו׳ ונשובה עד ה׳ כי הוא‬ ‫טרף וכו׳‪.‬יך בתשלומו יכה והוא עתיד במקום‬ ‫עבר ע״כ‪.‬יך לשון הווה הוא כמו מכה‬ ‫אותנו והוא יחבשנו ע׳׳כ‪.‬וכמ״ש הראשונים ז״ל בשם‬ ‫ירמי״ה ירים יה ולזה בשובו מייד הכל מתו?^ ז״ש אנכי אנכי הוא מנחמכם‬ ‫בפי השני הפי׳ הנז״ל כמ״ש הוא ש ה כ ה הוא שמרפא כלפי הא׳ ש ה ה כ א ה הייתה‬ ‫ע״י ש א ת ם מפליגים ממנו היה‪ .‬מזה נמשך ששלח אש‪ .‬יאמרו לכו ונשובה‪ .‬ואם‬ ‫נשוב אליו וכפל העניין במילות שונות‪ .‬והרד״ק ז׳׳ל לכו לשון זירוז לפי שהישיבה עצלה וההליכה זרוז יאמר‬ ‫איש לחבירו לכו וזה היה בימי יאשיהו‪ .‬יכה בהם וע׳׳י זה ויחבשנו‪ .‬והתיקון יהיה ע״י אנכי שאנכי ממש הוא המנחם כי מהדבקות האלהי‬ ‫נמשך הגאולה בקבלת עול מלכות שמים נפרק עול בריות ועול דרך ארץ‪ .‬והנכון הוא שאמר טרף‬ ‫על העבר שהוא עניין הגלות כטורף הכבש מעדרו ומוליכו אל מעונות אריות‬ ‫והררי נמרים‪ .‬שבבא ע ת הגאולה יבואו חבלים כחבלי‬ ‫יולידה ותכבד העבודה והשעבוד על האנשים אשר בדור האחרון וע״י זה יגאלו‪.‬ואולי אמר טרף על ישראל וירפאנו יך ויחבשנו על האומות‬ ‫המרעים לישראל‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל לכו ונשובה‪ .‬ואפשר עוד שאמר לכו ונשובה‬ ‫עד ה׳ כי הוא שהם דברי ישראל שאומרים ליהודה לכו בית יהודה ואנחנו‬ .‬‬ ‫כמו שהיה כן בימי צאתנו ממצרים ועל זה אמר יך בלשון עתיד ויחבשנו שהוא‬ ‫כמו הרפואה‪ .

‬נהד׳‪)rt‬גדנומ ‪e‬‬ ‫‪0‬‬ ‫>‪p*at‬‬ ‫רש״י‬ ‫ויחבשנו ‪" .‬ה נ ה ש ל ה לני ר ס י א ה משני ה ט ת י ס‬ ‫ש ט ב ר י טליני ה י א גלות מצרים וגלות כ ב ל ‪ :‬ב י ו ם ה ש ל י ש י ‪ .‬ה י א ה מ ט ר‬ ‫ה מ א י ח ל ה י ו ר ד מ ל הקשין וטל ה מ ל י ל ו ת כ מ ו כ מ ב מלקיש )משלי‬ ‫ט ״ .‬‬ ‫לדעת‬ ‫ולבקש‬ ‫א ת ה׳‬ ‫בחשובה‬ ‫ובחחנונימ‪.‬ה ו א ה ל ה אותנו והוא יניח תלזביכת ט ל ה מ כ ה וכסל ה ל כ ר‬ ‫ב מ ״ ש ‪ ) :‬כ ( י ח י י נ ו מ י י מ י ם ‪ .‬ע נ י ן ר פ ו א ה‬ ‫כ מ ו ע ד ח י ו ח ס ו כ מ ו ו י מ י ח ו ע ל ה ש ח י ן ויחי א מ ר א מ חלינו‬ ‫יומים ה ו א ירפאנו מחוליינו ע ד שביום השלישי יקימנו ונחיח‬ ‫ו פ ן ר ב ל פ נ י ו כ ל ו מ ר א ם א י ל ו צריחי גי זמן ר ב ו ה ו א מ ש ל יוםים‬ ‫ב ק ר ו ב יביא ל נ ו ישועתו והיא כ ש ל ביום ה ש ל י ש י ‪ .‬‬ ‫כ ש ע מ ו ד ה ש ח ר נכון ויוצא ‪ .‫‪85‬‬ ‫הושע ו‬ ‫חתם‬ ‫ב‬ ‫.‬בתשלומו‬ ‫י כ ה ו ה ו א ע ח י ד ב מ ק ו מ ע ב ר ‪< :‬כ> י ח י י נ ו מ י ו מ י פ ‪ .‬חסר יי״ו כדרך‬ ‫ה ר ו פ א ו כ פ ל הענין ב מ ׳ ש ו א ס ר יך ויחבשנו‪ :‬י ך ‪ .‬בעת השלישי‪) :‬ג( לדעת את‬ ‫ה ׳ ‪ .‬כמי ילא חבשי כי המכה‬ ‫צריכה לזיר זלחבש ילרכך באחרינה בשמן‪ .‬מנין ל פ י א ה ל מ י פ ד‬ ‫)יחזקאל נ״ד(‬ ‫חבשתם‬ ‫חייתם )יהישמ יהי(‪ :‬מימים ‪ .ןד רחב^נו‪.‬ת ח י ה ‪ .‬היא‬ ‫והוא יודע‬ ‫ח ח ב ו ש ח הוא עריך ופועלת ל י ל א ו ח ח‬ ‫והוא יודע אי‬ ‫ס כ ה ‪ ) :‬ב ( יחיינו ס י ו ס י ם ‪ .‬ויבא כ ג ש ם לנו וכםלקחפ‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫ך )א( י ך ‪ .‬ל ב ט י ב י כ א לני כ מ ר כ י ת‬ ‫ולנשברת‬ ‫לא‬ ‫טנין‬ ‫) ב ( י ח ״ נ י ‪ .‬ומחרנם עד דאיחםיאו‪:‬‬ ‫וישבו‬ ‫) נ ( ונדעה נ ר ד פ ה ל ד ע ת א ת ה י כ ש ח ר נכין מ ו צ א ו ‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬יי לשון הווה הוא ‪ .‬הטעם שהשם ימירנו ויורנו האמת‬ ‫על דרך יערוף כמטר לקחי ואחרים אמרו כי יבא לנו‬ ‫מרפא מהשם כגשם אשר לא יקוה לאיש והטעם כי אין מרפא‬ ‫כי אס מאתו‪ :‬כסלקוש יורה ארץ ‪ .‬‬ ‫הכח‬ ‫־‬ ‫וו‬ ‫•‬ ‫ל מ ה אי.‬אז נ ד ט ה א י ן נ ר ד פ ה ל ל ט ת‬ ‫כ ש ח ר ג כ ו ן מ צ א י ‪ .‬הוא מכה אותנו והוא‬ ‫‪.‬ונרדוף‬ ‫יורה א ר ץ ‪.‬‬ ‫ז״ש לכו א ת ם תחילה בית יהודה ואח׳׳כ ונשובה עד ה׳ כי טרף וירפאנו ובו׳ יך‬ ‫ויחבשנו כדפרישית‪.‬יבאת‬ ‫מלת פרף פועל עבר עם יך שהיא עתיד על דרך הזמן‬ ‫העומד כאשר פירשתי בספרי‪) :‬ב( יחייגו‪ .‬כ ס ת‬ ‫השלישי בגאילה ה ט ת י ל ה י ק י מ נ ו מ ן ה נ ט י ל ה י נ ח י ה לפניי ט ל טי‪1‬ם‬ ‫כ י נ א נ ב א ט י ד לגולה ‪) :‬ג( ו ג ד ע ה ‪ .‬‬ .‬מ א ח ר שאין ר ו פ א כ מ ו ח ו‬ ‫ל מ ה אין א נ ו נוחנין לב לשוב לשמים ם ח ט א ו ת י נ ו ‪ . ( ‪ :‬י ו ר ח ‪ .‬ו ה ח כ ם רבי‬ ‫א ב ר ה ם אבן עזרא פירש ונדעה נ ר ד פ ה נ ד ע ה ש נ ר ד פ ה ל ד ע ת א ת ה׳ כי זה ס ו ד כ ל ה ח כ מ ו ח ובעבור זה לבדו נ ב ר א ה א ד ם‬ ‫ד ק ל א ייכל ל ד ע ת א ת ה ׳ ע ד ש י ל מ ו ד ח כ מ ו ת ה ר ב ה ש ה ם כ ס ו ס ו ל ם ל ע ל ו ת א ל ז א ת ה מ ע ל ה ה ע ל י ו נ ה וםעש כ ש ח ר כי ב ה ת ל ח‬ ‫יגדל האור ע ד שיראה ה א מ ת ויבא הט׳גם‬ ‫ידע המשכיל א ת ה ש ם י ת ב י ך במעשיו כ פ ו ה ש ח ר בצאתו ורגע א ח ר רגע‬ ‫ש ה ש ם י ע ז ר נ ו ו י ו ר ג ו ה א מ ת ע ל ד ר ך יערה־ן כ מ ט ר ל ק ח י ו א ח ר י ש א מ ר ו כ י י ב א ל ג ו מ ר פ א מ ה י כ ג ש ש א ש ר ל א י ק ו ה ל א י ש ן ה ס ע ם‬ ‫ב י אין מ ר פ א ר ק מ א ח ו י ח ב ר ך ילפירושני כ ש ח ר ג כ ק מ צ א י פי׳ א ם נ ע ש ה ו ה ש נ ר ד מ ה ל ר ע ת א ת ה ׳ ה י א ' י ה י ה לני כ ש ח ר‬ ‫ס צ ו ד ת דיר‬ ‫סצודת ציון‬ ‫קשי רת המטלית נול המנה‬ ‫• ד ו נ כ ר ה א י י כ ‪ :‬ו י ר פ א נ ו ‪ .‬שנרדפה‬ ‫לדעת את ה׳ כי זה סיד כל החכמות ובעבור זה לבדו‬ ‫נברא האדם רק לא יוכל לדעת את השם מד שילמד חכמות‬ ‫הרבה שהס כמי סילס לעלות אל זאת המעלה העליונה‬ ‫ושעם כשחר כי בתהילה ידע המשכיל השם יתברך במעשיו‬ ‫כמו השחר כצאתו ורגע אחר רגע יגדל האור עד שיראה‬ ‫האמת‪ :‬ויבא'כגשם‪ .‬משתי עתיס שעברו‬ ‫עלינו‪ :‬ביום השלישי‪ . ו י ב א ‪ .‬מכה‪ :‬ויחבשנו‪ .‬באמת וכתמים נכונים כשחר זה אשר נכון‬ ‫מוצאי‪ :‬ויבוא כגשם לנו ‪ .‬ירפאנו כמו‬ ‫יימרחו על השתין ייתי עד היותם יפעם יומים זמן קריב‬ ‫שלישי הפך כל• נשבר כי אז יכאב‪) :‬ג( ונדעה‪ .‬ו ה ח כ ם רבי‬ ‫א ב ר ה ם בן עזרא זיל פ י י ש ביים השלישי ה פ ך כ ל נ ש ב ר כ י או‬ ‫יכאב וכן א מ ר ביים השלישי בהיותם כ ו א ב י ם ופי׳ ע ו ד יחיינו‬ ‫סיומים זה ה מ א מ ר ה ו א על ה ע ת י ד ופיוסים מ ש ל לשני גליות‬ ‫נ ל ו ת מ צ ר י ם וגלית ב ב ל ביום השלישי מ ש ל לנלות ה ז ה ה ש ל י ש י‬ ‫שיקימגו מ מ נ ו ינחיה לפניי ש ל א נ נ ל ה ע ו ד לעולם ונחיה ת מ י ד‬ ‫ל ס ג י ו כ ל י מ י ע ד ש ל א ג ח ם א •נוד ‪ ) :‬״ ו ג ד ע ה ג ר ד פ ה ‪ . א מ ר ו נ ד ע ה נ ר ר ב ה ב ת ח ל ח נ ד ע ח‬ ‫ו א ח ר כ ך נ ד ד פ ה ל ד ע ה א ה ה ׳ כלומר ל ע ב ד י ‪ .‬‬ ‫ו ‪.‬א מ ר‬ ‫כלשין ש א ל ה ט ל מ ר ב י ת ה ה ש ח י ל י ת ‪ :‬כ ש ח ר ‪ .‬יחיינו מיומים וכו׳‪ . .‬חז״ל אמרו סברת אביי דתרי אלפי שני הוי עלמא חרוב‪.‬ויאסרו ב ע צ מ ם ל ס ח נ ע נ ו ו ל א‬ ‫‪w‬‬ ‫ש ש ל ח נ ו לסלכ• א ש ו ר ל ר פ א ) א ו ח ה ( ]אותנו[ ילחניח‬ ‫הונח לני‬ ‫לנו ם ו ו ר ‪ .‬ל ‪t‬‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫םה‬ ‫ד פ ו א ח צריך אוחו ט י ף ‪ :‬יך ויחבשנו‪ .‬ע ד ש א נ ו הולכין ל א ו ת ן שאינן יכולין ל ר פ א א ו ת נ ו ‪.‬יהיא ירפא איתני כי ה כ ל מטנו ובידו‪:‬‬ ‫» ך ‪ .‬שיוצא‬ ‫ל ע ש ו ת רצון קונו להאיר לעולם ‪ .‬‬ ‫בבנין הבית השלישי יקימנו‪ :‬סיסים‪ .‬מ ו ב ל ר ע ת א ת ה ׳ ל ע ש ו ח מ ש פ ם ו צ ד ק ה‬ ‫כ מ ״ ש ה ל א ה י א ה ד ע ת או‪-‬״י נ א ם ה ׳ ו א א ז ״ ל פ י ר ש נ ד ע ה א ו ת ו‬ ‫ו י ח ב ר ר אצלינו כ א ש ר ה ת ב ר ר א ו ר ה ש ח ר שאין ש ס עבים זהו‬ ‫נכון מוצאו כ א ש ר א מ ר ד ו ר ל ש ל מ ה בנו ד ע א ח אלחי אביך‬ ‫ועבדהו בתחילה דעהו ואחר כ ך עבדהו כי א ם לא ידע ד ר ך‬ ‫יחידו למי יעבוד ע ל כ. אנו מ ב ק ש י ם מ א ת ה ק ב י ה ש י ר פ א נ ו ב ש נ י יפים‬ ‫שביום השלישי יקימנו ]ונחיה[ לפניו‪ .‬‬ ‫מיד‬ ‫» מהויין ל( ‪J 1‬וז»ה‪ .‬פ נ י ן ש ב י ט ס כת׳׳י ו ה ו א ה ס י ן כ מ ו י ל י ה שהיא פ נ י ן‬ ‫מי‬ ‫הגשם‬ ‫ובמנקיש‬ ‫והשכירה כמי‬ ‫המרוס‬ ‫את‬ ‫האדן‬ ‫ומשכיפה‬ ‫כלי יקר‬ ‫ואתם נשובה עד ה ‪ /‬שבל המחטיא א ת הרבים אין מםפיקין בידו לעשות תשובה‪.‬בוגויו ז)‪ t (p oc‬ננשם לגו ‪ O«)PT .‬‬ ‫כ מ ו ו נ ד ע ה בינינו מד‪ .‬כגשם הנא להיות חיים‬ ‫לעולם שאז יבא להורות חיים שיבאו לגו‪ :‬יורה א ר ץ ‪.‬חיוחס‪ .‬‬ ‫יחבשנו ‪ ) :‬ב ( י י י‬ ‫ח‬ ‫‪7‬‬ ‫נו‬ ‫ם‬ ‫ס‬ ‫י ח ז ק נ ו מ ש ת‬ ‫ם‬ ‫פ ו ר ע נ י ו ת‬ ‫‪t‬‬ ‫שעברו סלינו משתי מקדשות שהרבו‪ :‬ביום השלישי ‪.‬ח ה י ה‬ ‫ה ם כ ס ה י נ ו ידעהינו כ א ה ד וגי־רפה כ ל נ ו ל ד ע ת א ת ה ׳ ‪ :‬ו ג ר ע ה ‪.‬ו נ ת ר פ א ‪ .‬מלשין י צ י א ה ‪ :‬כ מ ל ק ו ש ‪ .‬ב ר י ר י מ ו נ ט ח ‪ :‬מ צ א ו ‪ . :‬ימונו ‪ a p p‬ביום‬ ‫*קיות‪0‬יכ‪.‬ר״ל מ ה מ ת י ם ‪) :‬ג( נ ר ד פ ה ‪ .‬ה י א א י ל ה ב י ק ר ‪:‬‬ ‫ג ב ו ן ‪ .‬כ מ ו‬ ‫ת ת ח ס במחנה עד‪ .‬ל ״ ל כמ‪ 1‬ה כ י ק ל כ ש ר י ה ה ה א ל ם‬ ‫אתה׳‪:‬‬ ‫ח מ ל ת א י ר י ה י א ב ט י ח שיצא ה ש מ ש ט ל ה א ר ן י י ר א ו ה כ ן י ה י ה‬ ‫ס ל י ל ף ל ו ט ח א ת ה ׳ נכין י כ ט י ח ש י מ צ א ה ו .1‬אןקי‪9‬י‪#‬א ד‪$‬לי‪ #‬יקטנו ונחלה לפנןו? ונתנה‬ ‫נרדפה לדעת את־יתיהכ^יינכון‬ ‫מצאו ויבוא כגעם לנו כמלקוח יורה‬ ‫‪ p v o q t‬למיר״י ?יום‬ ‫‪3‬‬ ‫וןחי״קךמוד״י‪ ':‬נ ^ י ל ף‬ ‫}רדוף י ‪ 9‬י ך ע ! ת‬ ‫‪P‬‬ ‫‪3‬ןהור‬ ‫ךסל‪$‬א‬ ‫ל‪:‬י‬ ‫*‪$‬ךא‬ ‫דןן_ק‪#‬יט‬ ‫ר }^^ר ן‪/‬״א •יזי־»ו‬ ‫‪owe.

‬והבל לפניו ר״ל קודם‬ ‫לכתו שאז יהיה נחשב כשלא בפניו כביכול דהיינו הסתלקות שכינתו מבינינו‪.‬דהיינו אל ה׳ בפניו‬ ‫קודם לבתו הנה יחיינו מיומים וכו׳ ונחיה לפניו‪.‬וכן דין א ם יקום והתהלך בחוץ ונקה המכה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל יחיינו מיומים ירפאנו כמו וימרחו על השחין ויחי עד חיותם‪.‬ז״ש יחייגו‬ ‫מיומים בזמן קריב יום אחד למכה וטרף ויום שני לחיות המכה‪ .‬‬ ‫אבל בעצת הנביא המייעץ ואומר להם לכו ונשובה אל ה׳‪ .‬לזה אמר אעפ״י שהב״ה‬ .‬כי אדרבה‬ ‫אני אמלא חימה גדולה רבה ואהיה כשחל לאפרים וכו׳‪ .‬כי‬ ‫הוא טרף ר׳׳ל אתכם אבל לעניין הרפואה וירפאנו לי ולכם שנכלל הנביא‬ ‫שאמר להם לכו נכלל עמהם במאמר ונשובה‪ .‬יקימנו מיומים משני עיתים שעבוד‬ ‫עלינו ביום השלישי‪ .‫‪86‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫וזהו שאמר מיומים שהם שני ימים אלהיים שאלף שנים בעיניך כיום אתמול‬ ‫כי יעבור ורש״י ז״ל יחיינו מיומים משתי פורעניות שני חרבנות משני מקדשות‬ ‫וביום השלישי יקימנו בבניין הבית השלישי‪ .‬וז׳׳ש‬ ‫מיומים ולא אמר ביומים וביום השלישי יקימנו ונחיה‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל בקירוב ירפאנו ויחיינו מיומים בזמן קרוב ונחיה לפניו זמן רב‬ ‫והביא דהראב״ע‪ .‬‬ ‫עוד אפשר שאמר דרך הלצה וצחות יחיינו מיומיים לפי שדין האדון ה מ כ ה‬ ‫א ת עבדו כנעני ה כ א ת מות נאמר בו אם יום או יומים או יעמוד לא יוקם כי‬ ‫כספו הוא‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא כדרש״י ז״ל ודהראב״ע ז״ל‪.‬‬ ‫ולעד״ן פסוק זה מקושר עם הקודם ת ה השי״ת ייעד למעלה בפסוקים‬ ‫שכשילכו לעזרה אל אשור ואל מלך ירב שלא יכול לרפא לכם‪ .‬‬ ‫וטעם יומים זמן קרוב שלישי הפך כל נשבר כי אז יכאב ע״כ‪.‬ועוד פי׳ מיומיים שני גליות גלות מצרים וגלות בבל וביום‬ ‫השלישי הגלות הזה ונחיה לפניו לעולם שלא ע ל ה עוד ונחיה לפניו שלא נחטא‬ ‫עוד כל ימי עולם ע״כ‪.‬ולא יהיו‬ ‫שני ימים שלימים אלא מיומים מקצתם שמ׳׳ם מיומים מ״ם מקצתית‪ .‬וז״ש כי הוא טרף‬ ‫דהיינו קרע ה מ כ ה הנז״ל במשל הרופא שקרעה וירפאנו תכף כי לכך קרעה‬ ‫ומה לנו ללכת אחרי רופאי אליל כיון שסופנו לחזור אליו ית׳‪ .‬לעומת זה אומר הנביא ע״ה דרך עצה טובה אנה אחי לכו אחרי ה׳‪.‬ואסתלק שכינתי אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו‬ ‫וכו׳‪ .‬בעת השלישי ע״כ‪.‬וכן יך ויחבשנו והיינו דלא כתיב כי הוא‬ ‫טרפנו וירפאנו שהטרף בעצם היה לישראל לבדו וכן המכה‪ .‬אמנם הרפואה‬ ‫כאילו ה י ת ה גם לנביא אמר וירפאנו‪ .‬על שהלכו אל אשור‬ ‫ואל מלך ירב באופן שיוסיף מכאוב על מכאובם כי ת ח ת יופי עד שאמר‬ ‫אני אטרוף וכו׳‪ .‬ואמר שאם נשובה אליו קודם שילך‬ ‫לו וישוב אל מקומו הנה נרויח כל המשך הזמן רב בצער‪ .‬‬ ‫וכשאראה אתכם הולכים אחרי השי״ת ותבושו מצד העונות אשר עשיתם‬ ‫הנה אני ואתם נשובה אל ה׳ יחדיו ואהיה שושבינכם להליץ בעדכם‪ .‬וג׳׳כ במאמר וירפאנו ובמאמר‬ ‫ויחבשנו כי אני מצר ומרגיש בצערכם‪ .

‬לעובדו ואם‬ ‫נעשה כן שנרדפה לדעת א ת ה׳ הוא יהיה לנו כשחר נכון מוצאו‪ .‬ורגע אחר רגע יגדל‬ ‫האור עד שיראה ה א מ ת ויבא‪ .‬וא׳׳א ד׳ל פירש ונדעה אותו ויתברר אצלינו כאשר‬ ‫יתברר אור השחר שאין שם עבים‪ .‬ירוה ארץ ע׳׳כ‪.‬לפי שקדם בפסוק הקודם על העניין העתיד שיחיינו מיומים‬ .‬כלו‪ .‬ואפשר שאמר ונחיה לפניו דהיינו ע״י התוכחות שהוכיחנו‬ ‫והתשובה של לכו ונשובה עד ה׳ היה ונחיה לפניו ית׳ וית׳‪ .‬נרדפה ונדעה שנרדפה לדעת א ת ה׳ כי זה סוד כל‬ ‫החכמות‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬גם יחסר אות בי׳׳ת כמו כי ש ש ת ימים וככה הוא כמלקוש‬ ‫ויורה ארץ ע״כ‪.‬ואחרים אמרו כי יבא לנו מרפא מהשם כגשם אשר לא‬ ‫יקוה לאיש והטעם כי אין מרפא כי אם מאתו כמלקוש יורה ארץ חסר ואו׳‬ ‫כדרך אדם שת‪ .‬פי׳ מיומים על יומי נ ח מ ת א ופי׳ ביום השלישי על יום‬ ‫ה ת ח י ה של המתים‪.‬דע בתחילה ואח״כ עבדהו שאם לא ידע למי יעבוד‬ ‫על כן אמר בתחילה נדעה ואח׳׳כ נרדפה לדעת א ת ה׳‪ .‬זהו נכון מוצאו כאשר צוה דוד לשלמה דע‬ ‫א ת אלהי אביך ועבדהו‪ .‬וטעם כשחר כי‬ ‫בתחילה ידע המשכיל השם יתברך במעשיו כמו השחר‪ .‬כ״ש ונחיה לפניו זמן רב שבטלה מחלוקת‬ ‫כי אין כאן מיתה כלל‪ .‬אבל אם יחטא אז נבחר לו‬ ‫מות מחיים שאם יחיה ימות ואם ימות יחיה שחדל רוגז‪ .‬וכפל עוד העניין וכמלקוש יורה ארץ‬ ‫וכדהראב״ע ובמלקוש ויורה ארץ‪ .‬‬ ‫ו ה ד א ב ״ ע ז״ל ונדעה‪ .‬הגשם ה ב א להיות חיים לעולם שאז יבא‬ ‫להורות לנו חיים שיבאו לנו‪ .‬כלומר‬ ‫שיופיע טובו עלינו‪ .‬ובעבור זה לבדו נברא האדם רק ל א יוכל לדעת א ת ה׳ עד שילמד‬ ‫חכמות הרבה שהם כמו סולם לעלות אל זאת ה מ ע ל ה העליונה‪ .‫הושע ו‬ ‫‪87‬‬ ‫הכנו מבת אוייב טרף טרף אם נשוב הנה יחייבו יותר בדומים‪ .‬ע״ד מ ה שהתפלל‬ ‫אברהם אבינו ע״ה על ישמעאל שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך ר״ל בעבודתך‬ ‫ע״ד התהלך לפני והיה תמים שאז יהיו חיים‪ .‬כן האדם השרוי בגלות באשר דומה ל מ ת וכשתבא‬ ‫לו התשועה ת ד מ ה לו תחיה מתמותתו‪ .‬כיוצא בו הוא מ״ש כאן‬ ‫ונחיה לפניו וי׳׳ת יחיינו יחינא ליומי נחמתא דעתידין למיתי ביום אחיות מתייא‬ ‫יקימנא ונחי קדמוהי‪ .‬כמו שכתוב‬ ‫ה ל א היא הדעת אותי נאם ה׳‪ .‬ו נ ד ע ה נרדפה וכו׳ רש״י ז׳׳ל לדעת א ת ה׳ ב א מ ת ובתמים נכונים כשחר‬ ‫זה אשר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו‪ .‬וי״ת וכמלקושא דמרוה ארעא ויהיה לפי׳ יורה‬ ‫כמו ירוה כמו כדרש׳׳י ז״ל ע״כ‪.‬יורה ארץ‪ .‬וגם ביום השלישי‬ ‫יקימינו שהקימה פוטרת היא המכה‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל‪ .‬עוד המשיל משל אחר ואמר ויבא כגשם לנו כמו שהגשם‬ ‫מחיה א ת הזרעים המתים‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ונדעה ת ה י ה הסכמתינו ודעתנו כאחד ונרדפה כולנו לדעת א ת ה׳‬ ‫ונדעה כמו ונדעה בינינו מ ה טוב לדעת א ת ה׳ לעשות צדקה ומשפט‪ .‬הטעם שהשי״ת יעירנו ויורנו ה א מ ת על דרך‬ ‫יערוף כמטר לקחי‪ .

‬שנשתדל ונתעסק בידיעתו‬ ‫ואעפ״י שלא נדעהו כשלימות‪ .‬‬ ‫ולעד״ן במ׳׳ש חז״ל מריש הוה אמינא מחללין רבנן שבתא‪ .‬שאין טעם זה אלא ביוצא לבד ע״כ‪ .‬לא‬ ‫א ת העגלים ואז נופיע הודו וטובו עלינו כשחר נכון מוצאו וכגשם המחיה א ת‬ ‫הזרעים כן יחיינו מיומים ונחיה לפניו‪ .‬כמו שהבקר יראה האדם‬ ‫ת ח ל ה אורו והוא בטוח שיצא השמש על הארץ מבלי ספק‪ .‬ולא יעלם ידיעה זו ממנו‬ ‫כמו שנעלמה מאותו האמורא שהיה אומר מתחילה קא מחללי רבנן שבתא‬ ‫במרוצתם לפירקא‪ .‬כאו׳‬ ‫מאחר שידעתם שאם ל א תשובו אליו ית׳ והלכו לבקש אשור ומלך ירב יהיה‬ ‫כשתל עליכם א ת ם בני ישראל ובני יהודה‪ .‫‪88‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫וכר‪ .‬וביום השלישי שאז יגדל הכאב‬ ‫מ א ד כפי הטבע)כהראב״ע( אז יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת א ת ה׳‪ .‬והני מילי למיפק אבל‬ ‫לעיולי מצהו למרהט שנא׳ ונדעה נרדפה וכו׳‪ .‬שע״י‬ .‬לכך אחרי או׳ ונדעה פי׳‬ ‫שאין בזה ידיעה כשלימות רק נרדפה לדעת א ת ה׳‪ .‬או יאמר ונדעה נרדפה‪ .‬ואמר ירמיה ע״ה כולם ידעו אותי וכר‪ .‬‬ ‫לכך אמר ויבא כגשם לנו על השפע האלהי אשר יבא על נפשותינו יהיה‬ ‫עצום ורב כמו הגשם אשר אז ירד לנו‪ .‬ולפי שייעדו הנביאים שתתברך ארץ ישראל בגשם יורה ומלקוש‪.‬לכך אמר עליו כשחר נכון מוצאו ר״ל כמו שנשחרהו כן יהיה נכון מוצאו‬ ‫שימצא לנו‪ .‬ולא נצטרך לומר שתחסר בי״ת במלת יורה בארץ‪ .‬ונחיה לפניו לעולם כי אז נדעה נרדפה לדעת א ת ה׳ כי ת מ ל א הארץ‬ ‫דעה א ת ה׳‪ .‬ולפי שהיו דברי הנביא אומר אח״כ מ ה‬ ‫אעשה לך אפרים וכו׳ ע״כ‪.‬כיון דדרש מצוה‬ ‫למרהט שנאמר ונדעה נרדפה לדעת א ת ה׳ אנא נמי מרהט רהיטנא‪ .‬כן ג״כ‬ ‫שייך קצת בנכנס הרץ מורה שרץ הוא להשליך ולפרוק משאו‪ .‬כן אמר ונדעה נרדפה‬ ‫א ת ה׳ ר״ל לא שנדעהו ונשיג ידיעתו כי הוא נמנע‪ .‬א״כ לכו ונשובה אל ה׳ כי הוא טרף‬ ‫הצרות והמלחמות הבאות עלינו בארץ והוא ירפאנו לא מלך אשור וירב ובזמן‬ ‫מועט יחייגו מיומים שהוא משל לקוצר הזמן‪ .‬שצריך להתמיד ברדיפה ושקידה‬ ‫יום יום לדעת א ת ה׳‪ .‬ז״ש ונדעה אופן ומציאות שנרדפה לדעת א ת ה׳‪ .‬כן יהיה הרודף לדעת‬ ‫א ת ה׳ נכון ובטוח שימצאהו‪ .‬וכמלקוש שיורה וירוה ארץ כדרש׳׳י‬ ‫והרד׳׳ק‪ .‬עוד אפשר לפרש‬ ‫לכו ונשובה שהוא מאמר הנביא כמוציא תולדה מכל מ ה שזכר עד פה‪ .‬ר״ל‬ ‫שיהיה ברדיפה לדעת א ת ה׳ כמו שפירשתי בפסוק רודף צדקה וחסד‪ .‬ובזה אני מבין שהעניין הזה בעצמו‬ ‫אומר הפסוק בכפל ונדעה לדעת ר׳׳ל ונדעה ר״ל אשיג ידיעה זו שמותר לרדוף‬ ‫ולרוץ לפרקא או לבי כנישתא שהוא לדעת א ת ה׳‪ .‬וכן אמרו‬ ‫במסכת ברכות היוצא מבית הכנסת אל יפסע פסיעה גסה‪ .‬והמאמר הזה כבר ביארוהו‬ ‫הראשונים ז״ל דחוה תיסק אדעתין שאפילו הנכנס היה אסור למרהט מהטעם‬ ‫עצמו שאסור ליוצא שמורה כמי שהשליך הנושא ממנו כבר ובורח לו‪ .‬ויהיה כשחר נכון מוצאו‪ .‬ולפי שאמר בצר להם ישחרונני על הדרישה א ת‬ ‫ה׳‪ .‬לזה הודיעונו חז״ל‬ ‫שאין הנדון דומה לראיה שבנכנס המרוצה לחיבה וחשק נמרץ רץ לא לפרוק עול‬ ‫ומשא‪ .

‬וחסדכם כענן בוקר כל חסדכם וטובתכם אינה‬ ‫כלום ע״כ‪ .‬או בא משל כשחר נכון מוצאו להמשיל בו מ״ש ונדעה ברדיפה לדעת א ת‬ ‫ה׳ שהעיקר הוא היות ברדיפה‪ .‬ואמר ומלקוש על הזמן שהוא בניסן שגם בזה יש התייחסות‬ ‫למשל עם הנמשל שיבוא הגאולה בניסן כמלקוש שהוא יורד בניסן‪ .‬כי ענן בוקר נמחה ה ו א מיד וכבר אמרו חז״ל בגמר׳ שעב הבוקר‬ ‫מורה הוא על הגשמים מרובים ל א כן הענן שהוא נמחה והולך‪.‬וכבר אמרו חז״ל שישראל ל א שאלו כהוגן במ״ש ויבוא כגשם לנו כי‬ ‫קשה יומא דמטרא כיומא דדינא ולכך אמר ל ה ם בסוף אהיה כטל לישראל‬ ‫שהטל דבר נאה ומתקבל לכל ובכל זמן‪.‬‬ ‫שהרי איחרנו דביקותו אלינו ותשובתינו אליו‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬וז״ש יורה‬ ‫ארץ שהמלקוש יורה דעה לכל העולם כי אין אלוה מבלעדי ה׳ ואין צור זולתי‬ ‫אלינ״ו‪ .‬וז״ש כשחר כן נכון ומזומן כבר מוצאו של ה׳ הנד בלדעת א ת‬ ‫ה׳‪ .‬וכמשחז׳׳ל שכשאדם משכים לבית הכנסת שכינה מקדמה ואתיא ככתוב‬ ‫כי מוצאי מ צ א חיים וכתיב ומשתרי ימצאונני שכבר קדמתי לבא קודם בוא‬ ‫המשחר‪ .‬וכמ״ש אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ר״ל‬ ‫בתמידות יום יום‪ .‬ומלת משכים אינינו פועל כמו משבים היו באלו הוא‬ .‬ז׳׳ש לנו ולפי שעשה משל הגשם אל‬ ‫שפע הדבקות אלהי‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל מ ה אעשה הטעם וחסדכם שאמרתם שתשובו לדעת א ת ה׳‬ ‫כענן בוקר הוא שלא יעמוד‪ .‬רש״י ז״ל מ ה אעשה לך אפרים מפני מ ד ת‬ ‫הדין איך אוציא לאור משפטיך‪ .‬אמר בו דרך צחות והלצה וכמלקוש יורה א ^ לפי שדרך‬ ‫הגשם לבא בשני עתים הא׳ יורה בחשוון והשני מלקוש בניסן שיורד על המלילות‬ ‫וקשים‪ .‬ז״ש ונדעה נרדפה לדעת א ת הי‪ .‬כמ״ש‬ ‫במשל הגשם ה נ ה הוא כמלקוש היורה ארץ שהוא מלקוש ומשמש במקום יורה‪.‬ומ״ש הראשונים ז״ל בפסוק יראת ה׳ טהורה‬ ‫עומדת לעד בלי הפסק א ל א כשחר שנכון ומזומן מוצאו יום אחר יום שלא‬ ‫ישנו א ת תפקידם‪ .‬ואמר ויבא בגשם לנו ר״ל שיבא בשפע גדול באורו הגשם‬ ‫ויהיה לנו לבדנו ע״ד ונפלינו אני ועמך‪ .‬בי‬ ‫אז ע״י הרדיפה יתקיים כמו ומשחרי ימצאונני כשחר נכון מוצאו‪ .‬וזהו ויבא כגשם לנו באיכות‬ ‫הדביקות ברבוי‪ .‬ויהיה‬ ‫בו סגולת יורה א ‪ p‬דעה יורה ויבין שמועה לכל העולם כמו היורה בחשון‬ ‫נקרא יורה על שם שיורה לעולם להטיח גגותיהן ומתיביהן ויוצא‪ .‬כלומר‬ ‫כשיעור השחר שנשחר לדעת א ת ה׳ בן דומה בדומה יהיה נכון ומזומן מוצאו‬ ‫ית׳‪ .‬לז״א שאילו זכינו לשוב אל ה׳ תכף ומיד בה שעתה אשר חטאנו הנה‬ ‫ה י ה בא לנו בזמן יורה‪ .‬מה אעשה לך אפרים וכו׳‪ .‫הושע ו‬ ‫‪89‬‬ ‫הרדיפה ב ה ת מ ד ת הצדקה וחסד ימצא חיים ומקום הגון שיהיה צדקה תחשב לו‬ ‫ל א יבשל בבני אדם שאינם מהוגנים‪ .‬אבל התעכבות התשובה ע״י המשובה ששובבנו מלשוב‬ ‫אל ה׳ גרמה לנו שהיורה שלנו בהשגת דבקותו ית׳ וביאתו כגשם לנו‪ .‬ומה מתוק א ם נפרש כמלקוש‬ ‫בניסן גם בנמשל שבניסן ע א ל ו ובניסן עתידין ליגאל‪ .

‬בתמיה ואיך תוכל לשאת‪.‬יי‪1‬ש ‪J w‬‬ ‫מהריי קרא‬ ‫ולא‬ ‫ודיני)‪^5‬‬ ‫^ ‪ n p j‬ל | ״ י א׳לי"‬ ‫רשיי‬ ‫ובשביל התמוכה)שעשח( ]שנעשה[ יבוא לרםוא לגו ולהפריח ירוה א ח ‪) :‬ד( םה א ע ש ה ל ך ‪ .‬פח׳ על אשר חעבתי דברי נבואה ב‬ ‫תירגם יונתן‪ .‬אפילו אם היה בדעתי לשעבר הית‬ ‫ועא משיבו‪ .‬חשורהכם אינה עוםדח לכם אלא סוסקח סהרה כענן על אשרחצכתי עליהם דכרי על ידי הנגיאיס והס לא נזהרו‬ ‫‪ P‬בהם לפיכך‪ :‬ה ר ג ת י ם ב א ס ר י פ י ‪ .‬ואתני אבי זיל פירש‬ ‫חצבחי בנביאימ חרנחי׳ מ ח ו בשליחותי כמו זכריה ואורית ‪ :‬ומשפטיך אור יצא‪ .‬בתמיהה ויית על כן דאזחי־חינק ונו׳‪:‬‬ ‫<ו> כי ח ס ד ‪ .‬שעל כרחך אין אתה יכול לפות׳ ולומר לפיכך עברתם על עבדכם שאתם רוצי*‬ ‫שאתן לכט לפעוד שאפילו אמ אומרין להדיוט לכך עברת דרך עלי שחסעוד אצלי‪ .‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪.‬כל טיכתכ'‬ ‫~‬ ‫^‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫וצדקתכם אינה כלום‪) :‬ה( ע ל כן ח צ ב ת י בנביאים ‪-‬‬ ‫לך יהודה‪ .‬כלומר הואיל שכיבדתפ אותי‬ ‫לפחי אל ביחי חייב אני בכבח־כם ‪) :‬ו( כי חסד חפצתי ולא זבח ‪ .‬חצבתי בנביאים‪ .‬כסו השל היורד כהשכסס שמזופ השמש ׳ ‪S p‬‬ ‫ולדכ פשטם ע מ י ך וסולן מיד ק אתם אף אם תפשי מס מן הישל לא תאמוי כה ופן פריכה‪) :‬ס( על כ ן ‪ ..‬לסי שעה זכטל שמשכים יייילר לי י ) י ׳ (‬ ‫‪I.‬‬ ‫«‬ ‫‪.‫כלי יקר‬ ‫‪90‬‬ ‫חתום‬ ‫ארץ‪ :‬י מה אעשה־לןד אפללם מה ‪SB rWP‬‬ ‫אעשדדלך יהודה וחסדכם ‪S ? j s a * S W‬‬ ‫בנך וכטל משכים הלך‪ :‬י׳על־־כן ^ ' ? • ‪^ / j‬‬ ‫חצבתי בנבי״איים הרגתים באמלי־פי ‪^ .‬אף על מי ששבו לעבוד את ח׳ בבית חמקדש בימי הושע בן אלח שביטל פרדיסאות שהושיב ירבעמ בדרכימ אף‬ ‫נ ץ‬ ‫‪0‬‬ ‫נא‬ ‫י‬ ‫ח י ח‬ ‫ט ל כ‬ ‫ש ר א‬ ‫א ‪ 0‬ר‬ ‫ס‬ ‫כ ס‬ ‫ו ר ח א‬ ‫‪ 5‬ן ע‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ב ע‬ ‫נ י‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫) י (‬ ‫ה פ ל‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ב נ‬ ‫י ח ט‬ ‫ר‬ ‫ץ‬ ‫ב ג ו‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ב ת‬ ‫שאמרתם שתשובו לדעת השם‪ :‬כענן ב ו ק ר ‪ .‬ולפי דעתי משכים היו כל א ח ד ואחד א״כ יהיה גם זה כן ע״כ‪.‬יירה אי! ־ )ד( םה‪ .‬על כן כמו על אשר‪ .‬היאיל ומדרכי‬ ‫ל ק םצכסי לכם לבלי פ״י הנביאים לםיישיל אסכם ללרן מכימה אכל לא כיפלתי כי הרגתי את הנביאים פ׳׳י אמרי סי רינ הנכיאם‬ ‫‪0‬יתס סבה להיזס נהרגים סל ידכם כי כן ‪0‬רנ» את וכריה יאת אוריה פל שנכא! בדבר ם׳‪ :‬וםשםסיך ‪ .‬כי אתה הדעת‬ ‫ו ח ס ד כ ם‬ ‫כ ם‬ ‫מ י‬ ‫ו ע ל ח י ז י ם‬ ‫א ל י נ ‪ 0‬י ן ט‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫‪m‬‬ ‫ס‬ ‫‪:‬‬ ‫ב ע ג ן‬ ‫ע ל‬ ‫א ת ב ס‬ ‫ם ז ה י ו‬ ‫אבן ע ז ר א‬ ‫רר״ק‬ ‫גבו! ם ת א ו כלומר שיופיע אורו וטובו עלינו ועוד המשיל ם׳״ל אדם שת גם יחסר אות בי׳ית כדרך כי ששת ימים וככה הוא־‬ ‫<*לי‪.‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל וחסדכם התשובה שעשו ישראל בימי יהוא מיד חזרו לקלקולם‬ ‫וכן יהודה בימי יאשיהו חזרו בהם בימי בנו ובן בנו‪ .‬‬ ‫י‬ ‫שלא עשו אוחמ‪ :‬ומשפטיך אור יצא‪ .‬‬ ‫י ! • \י•׳‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫שתשובו מדרכיכם הרעימ‪ . ac*h‬‬ ‫‪11‬‬ ‫»ט^‪0 .‬פנין כריסם )ד( מ ח אעשח לך ‪ .‬יש ‪..‬״‪ .‬‬ ‫‪.‬ואין א״כ יצא פשפפיך‬ ‫כ ל י וקר‬ ‫שם לשחר‪ .‬ואיני ככם כם׳ דאט׳ חסדכם כענן בקר‪ .‬איך ארפא אתכם ואיך אחבוש ותשובתכפ‬ ‫‪. f K‬‬ ‫ומשפטיך אור לצא‪ :‬י כי חסד חפצר‪1‬י ‪ 3‬ן ^ י י י‬ ‫‪5‬‬ ‫ת״א *ה‬ ‫‪ec .0‬ע<יש ‪8 9‬‬ ‫מין בקי ‪<.‬דלן הפקרא לכנוס הפוכ בשם כמק כוקר שאין פכיא הגשם כי ק אסם מראים מסל ואין כל‪.‬כמו חוצב בהר והטעם שהרג‬ ‫קצת הנביאים שלהם שהיו מתמים אותם שלא ישיבו ‪:‬‬ ‫ה ר ג ת י ם ‪ .ממשה לן הלא אין לכמ זכות כי משדכם הוא‬ ‫םדכרים ומתון סאמריס‪ :‬א ו ר ‪ ..v« t!.‬לפיכך חרנחים בשביל אמרי פי ל׳׳ח(‪ :‬ו ם ש פ ט י ך אור יצא ‪ ..‬ח צ ב ת י ‪ .‬אלא על כ ר ח ך ‪ ..‬חסד נכון ‪f)i‬‬ ‫מצודת חד‬ ‫שכיפה כפז מ ן רוה <ישסיס נ״מ(‪) :‬ה! חצבתי‪ .‬משפטים שאני עושח‬ ‫בישראל ‪ .‬עכשיו איני חפץ לסעוד שננאי הוא ל ו ‪ . «««J‬״‪«.‬לאוד יגאו ולאסיחם שהם משפטי ערק‪ .L..‬כמו על אשר וכן כי על כן ראיתי‬ ‫‪^.‬וי״ת דמוחי פסיק ע״כ‬ .‬‬ ‫בוקר‪ .‬ה ( .‬בעבור שהם אמרו שקר לאמר אמרי פיהם על‬ ‫כן הרגתי גם אני באמרי פי אילי תשיבו ישראל‪ :‬וסשפטיר‬ ‫ן‬ ‫!‪»UI-L‬‬ ‫‪ v‬׳‬ ‫‪WIWI1‬‬ ‫*\‬ ‫אור יצא ‪ .‬‬ ‫מאומה‪ :‬ו כ ס ל ‪ .‬בשביל אמרי פי כן‬ ‫בוקי שנלי‪ .‬השומעים אח דבריהם ושומעים פניך)בראשית נ׳ ג( כי על כן לא נתתיה לשלה בני )שם‬ ‫אוחס הרנחים באמרי פ י ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪.‬כמו חוצב בהר שכורת האבנים ופי׳ על כן בעבור‬ ‫שחםדכמ כענן ב^־ הונעחי בנביאימ יומ ויום השכם ודבר‬ ‫להזחירכמ שתעמדו בדרך הישרה ולא שמעחם וכרוב הוניעי אוחם בשליחוחי הרי חם כאלו הרנתי׳ וכל זח עשיתי בעבור‬ ‫שמשפטיך אוד יצא כלומר שיהיח משפטיך כאור שיצא כלומר בצאתו כמו שאמר כשחר נ כ ק מוצאו‪ ..‬‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫אינח שלמה ב‪fa u«-‬‬ ‫‪3‬זחרךז‬ ‫שבו לעשוח הרע כמו •חוא וכן מלכי יהודח אשר עשו ביסי‬ ‫יאשיחו הישר בעיני השמ שבו לעשוח חרע בימי י י ק‬ ‫* ‪f‬‬ ‫י'‬ ‫חוע וחמדכמ בענן בקי כפי»‪ 1‬מ ק י "י‬ ‫•י ׳‪ -‬״ ׳״ ׳״׳• ׳‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫יחן אוכל למשכיר כלומר בהשכם׳‬ ‫הולך יחרנמ יונחן וכםלא דםוהי פסיק‪ :‬יה( על כן צ י‬ ‫בנביאים‪ .‬מפני מ ל ת הלין איד‬ ‫‪ g‬״ ‪ J‬אוציא משפטיך לאיר‪ :‬ו ח ס ד כ ם בענן ב י ק ר ‪ .‬באי זח דבר אסלח לכס ח ט א ו ^ ‪.‬מת׳ כי על אשר עברחם ‪ .* L‬‬ ‫‪.r /‬־«* י « י «י>י‬ ‫כן‪ ) .‬ה״»־ הסן**ר‬ ‫‪ * « ™ J S‬״ ^ ‪ 5 S‬־ ‪^ ^ 3‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫לי שחיה מתפיחחו וכפל עוד ה ע ו‬ ‫ואירש כמלקיש ייורח שיבא בארץ כן יבא לנו וי״ח כמלקושא‬ ‫יייי׳ י ״ י ו‬ ‫ל״ייי״י ייי"‬ ‫״* יי״ ? י ׳ י‬ ‫אעןאח לך אפרים‪ .‬ע ל כ ן ‪ .‬וזהו וחסדכם כענן בוקר‬ ‫משכים הולך שם בהשכמה כמו יתן אוכל למשביר‪ ..‬כמי יהיציא כאור צדקך ועוד בעביר שאמר‬ ‫כשחר נכון מוצאי •י )י( כי חסד ח פ צ ת י ‪ ..ל‪ .‬שלא יעמול‬ ‫ומלת חשכים איננו פועל כמו משכים היו כאילי הוא שם‬ ‫לשחר ולפי דעתי שמשכים היו כל אחד אם כן יהיה גם זה‬ ‫‪.‬ר״ל אכל פתה הואיל ואינן שג אלי מסו‬ ‫אבטמ כמי תולכ כהר )מיא ו׳( ואפר כלשון שאלה פל גורה הסוכה והשלופה .‬וכן כל בי על כן שבמקרא כמו כי על כן עברתם עלי‬ ‫עברכם שפתר כמו כי על אשר עברתם‪ .

‬כגשם והלא אין בחסדכם שיעור‬ ‫א ל א כענן בוקר וכטל משכים הולך לבד‪ .‬ומשפטיך אור יצא בתמיהה כדרש״י‪.‬‬ ‫והדאב״ע ז״ל על כן חצבתי כמו חוצב בהר‪ .‬על כן עמו על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך כי על כן‬ ‫לא נתתיה לשלה בני‪ .‬חזר לדבר על כל א ח ד בפני עצמו כמ״ש מ ה אעשה לך‬ ‫אפרים מ ה אעשה לך יהודה כענן בוקר על אפרים וכטל על יהודה‪ .‬‬ ‫בשביל אמרי פי כ ת ׳ ׳ י ‪ .‬ומשפטיך אור‬ ‫יצא במו והוציא כאור צדקך וכו׳ ועוד בעבור שאמר כשחר נכון מוצאו ע״כ‬ ‫וק״ק או׳ בנביאים סתם על נביאי השקר והרד״ק ז׳׳ל על כן שחסדכם כענן‬ ‫בוקר חצבתי בנביאים כחוצב בהר )כדהראב״ע(‪ .‬על בן חצבתי בנביאים וכר‪ .‬ולפי‬ ‫שישראל שאלו נא ואמרו ויבוא כגשם ל ע ברבוי השפע האלהי והשגחתו‪.‬וא״ב אמרי פי היו גרמא להריגתם א״כ הרי חצבתי בנביאים‬ ‫והרגתים באמרי פי‪ .‬מ ה אעשה לך אפרים מ ה אעשה לך יהודה להוריק לכם שפע רצץ‬ ‫בשיעור גשם‪ .‬‬ ‫ובן מהרי״א ז״ל באביו של הרד״ק ז״ל ופירש עוד על כן תצבתי‪ .‬הנה ה ו א בשיעור להשפיע עליכם טל בוקר לבד‪ .‫הושע ו‬ ‫‪91‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל‪.‬ז״ש וחסדכם אשר א ת ם‬ ‫עושים‪ .‬ואמר‬ ‫משכים הולך על בל א ח ד בפני עצמו שהלואי יהיו ישראל ויהודה עושים חסד‬ ‫יחדיו זה כענן וזה כטל א ל א שהם עושים כל א׳ וא׳ מ ה ם בזמן מוחלק מחבירו‪.‬‬ ‫ולעדץ שידוע שההשגתה אלהית תחול כפי ההכנה אשר במקבלים‪ .‬ולזה אעפ״י‬ ‫שאמר יחדיו וחסדכם‪ .‬ומ״ש משכים הולך הוא לשון פועל‬ ‫כדהראב״ע ז״ל‪ .‬מפגי רשעת‬ ‫הדורות הוצרכתי לחצוב ל ה ם דברי ע״י הנביאים והם ל א נזהרו בהם אדרבא‬ .‬והיה לו לומר משכימים הולכים על הענן והטל שבבקר‪ .‬אבל‬ ‫לפי שהמשל של הענן הוא על אפרים שאמר מ ה אעשה לך אפרים ומשל‬ ‫הטל שהוא יותר חשוב אמר על יהודה שיש בתסדם קצת לחלוחית‪ .‬כן חסדכם מספיק‬ ‫הוא לבד בענן בוקר וכטל משכים הולך ולא יש בו בחסדבם בשיעור הגשם‬ ‫ששאלתם ויבא כגשם ל ע מ ה אעשה לך וכר‪ .‬ה ל א אין בכם הכנה א ל א לדבר מועט‪ .‬רש״י ד׳ל על כן חצבתי בנביאים על אשר‬ ‫חצבתי עליהם דברי ע״י הנביאים והם ל א מהרו בהם לפיכך הרגתים באמרי פי‪.‬‬ ‫באופן שלא צדקו יחדיו זה כענן וזה כטל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הרי הוא כאילו חצבתי בהם‬ ‫כיון שהייתי שולח אותם השכם ודבר ולא שמעתם אותם הרי הוא כאילו‬ ‫הרגתים באמרי פי‪ .‬ומשפטיך אור יצא בתמיהה ואיך א ש א לבם פנים מפני‬ ‫מ ד ת הדין ומוסב על מ ה אעשה לך אפרים וכר ע״כ‪.‬והטעם שהרג קצת הנביאים‬ ‫שלהם שהיו מתעים ל ה ם שלא שישובו הרגתים בעבור שאמרו שקר לאמר‬ ‫אמרי פיהם על כן הרגתים אני באמרי פי אולי תשובו ישראל‪ .‬‬ ‫ולא נטתפקו בדבר מועט בטל דרך משל לזה משיב הב״ה לעומת דבריהם‬ ‫ואומר‪ .‬וכל זה עשיתי בעבור שמשפטיך אור יצא כמו ישעיה‬ ‫וזכריה שהרגום‪ .

‬וז״ש הכופר לשון כפרה‪ .‬זבח זאת התורה לעולה למנחה זאת התורה לא עולה ולא מנחה‪ .‬‬ ‫ו‪ .‬לזה סותר מ ה‬ .‬אייתי‬ ‫עליכץ קטולין על דעברו על מימר רעותי ודיני כגהור גפק ע״כ‪.‬לכך חצבתי‬ ‫בנביאים והרגתים באמרי פי כדי שיהיו כפרה על הדור‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מ ה דקדק בפסוק כי חסד כפצתי עד שאמר אמר הב״ה‬ ‫חביב עלי וכוי‪ .‬לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח ואומר אמרתי עולם חסד‬ ‫יבגה עכל״ה‪.‬מהיכן למד‬ ‫כן שהפסוק לא הזכיר אלא זבח סתם אלף עולות מאן דבר שמיה‪ .‬גם בסוף המאמר חוזר ואו׳ לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא‬ ‫זבח ואו׳ אמרתי עולם חסד יבגה וכן מאי ואומר אמרתי עולם חסד יבנה‪.‬אמר הב״ה חביב עלי‬ ‫תסד שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני אלף עולות יעלה‬ ‫שלמה‪ .‬וקרוב לזה תרגם יונתן ע״ה על כן דאזהרתינון בשליחות נביי ולא תכו‪ .‬והרגתים באמרי‬ ‫פי כדי שהנותרים ישמעו וייראו‪ .‬א״ל בני אל ירע לך שיש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואי זה זה‬ ‫גמילות חסדים‪ .‬שאין לו שייכות שהרי ל א הזכיר בתחילה‬ ‫עניין התורה א ל א גמילות חסדים שאתם גומלים זה לזה‪ .‬ששלחתי ע״י‬ ‫נביאי אמרי פי שיאמרום לישראל ויתרו בהם והם עוברים‪ .‬פעם‬ ‫א ח ת היה ר׳ יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים והיה ר׳ יהושע מהלך אחריו‪.‬ועל ידי מיתתו מכפר על הדור‪ .‬‬ ‫ולעד״ן על כן שחםדכם כענן בוקר ולא הייתה בכם הכנה‪ .‬או יאמר חצבתי בנביאים‬ ‫ר״ל חצבתי וגזרתי גזירות קשות בנביאים ע״י הנביאים‪ .‬בי ח ס ד ח פ צ ת י וכר‪ .‬ר״ל שבאמרי פי ונבואתי ששלחתי‬ ‫להם הייתי סיבת הרגיתם של ישראל בהיותם מותרים ועומדים ע״י הנביאים‬ ‫ע״כ‪ .‬וזהו‬ ‫על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי‪ .‬ילמדנו כי חסד חפצתי ולא זבח‪ .‬כי מוטב שיהיו שוגגים ואל‬ ‫יהיו מזידין והוא אומרו הרגתים באמרי פי‪ .‬ועוד מאי‬ ‫קאמר וכה״א זאת התורה וכו׳‪ .‬שהנביאים היו כגתן‬ ‫והשי״ת חוצב בהם שהם בגרזן בידו הרגתים לישראל באמרי פי‪ .‬‬ ‫ועוד קשה או׳ יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני אלף עולות‪ .‬‬ ‫ראה בית המקדש שהוא חרב אמר אוי לנו על הבית שחרב מקום שמכפרים‬ ‫בו עונותינו‪ .‬ובזה שייך או׳ וכה״א זאת התורה ועוד קשה או׳ שיש‬ ‫לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואי זה זה גמילות חסדים‪ .‬כעין משחז״ל בפסוק‬ ‫אשכול הכופר דודי לי כשרואה הב״ה מדת הדין מחייבת העולם נוטל הוא אשכול‬ ‫איש כל שהכל בו‪ .‬וע״י זה ומשפטיך אור יצא שהרי‬ ‫בפרה מיתתן של גביאים אשר הרגתים באמרי פי‪ .‬וז״ש ומשפטיך אור יצא לכך הרגתי אותם‬ ‫שהרגתי ואותם שחצבתי על ידי הנביאים שהתרו בהם ולא שמעו ונחצבו‬ ‫ונכרתו כאבנים הנחצבים מההר‪.‫‪92‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שהיו דברי ונבואתי סיבתם רעתם של ישראל ויהודה‪ .‬ובדוחק אפשר לפרש‬ ‫שבכלל ג״ח שאתם גומלים זה לזה הוא המלמד תורה לחבירו תורת חסד כי‬ ‫זה עולה על כל ג״ח‪ .

‬שזה חביב יותר לפי שהוא כפול ומכופל משולבים‬ ‫זה לזה בגמילות חסדים‪ .‬לז״א עי׳ הושע כי חסד חפצתי ולא זבח ר״ל כבר מאסתי הזבח‬ ‫ועזרה גזירה להחריב המזבח‪ .‬שבזה מובן אומרו זבח לשון יחיד ואו׳ חפצתי‪ .‬‬ ‫עוד אפשר שלפי ה א מ ת כל גמילות חסדים חשוב יותר לפני הב״ה‪ .‬ואינו מעשה לסתור כי מ״ש יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואיזה‬ ‫זה גמילות חסדים דהיינו ג״ח סתם‪ .‬ולפי שהתורה‬ ‫חשובה היא ג״כ יותר מעולות כמ״ש בסמוך זאת התורה לעולה ל א עולה‪.‬ח״ש ולא זבח שלא חפצתי כמ״ש למה לי רוב‬ .‬ואח״כ מביא מעשה של רבן יוחנן בן זכאי פעם א ח ת‬ ‫וכו׳‪ .‬ולפי שחרב בית המקדש‬ ‫ובטלה עבודה וקודם החרבן היה הכל צפוי לפניו ית׳ וית׳ מקדם ומאז קודם‬ ‫החרבן‪ .‬‬ ‫לזה אמר אמר הב״ה חביב עלי חסד וכו׳ מכל זבח שזבח שלמה לפני אלף‬ ‫עולות‪ .‬גם להציל עושק‬ ‫שלא יעשוק כמשחז״ל גבי משפט וצדקה אסמכוה בתיבת צדקה‪ .‬ואעפ״י שלא נזכר במאמר בעניין גמילות‬ ‫חסדים יש שני מינים‪ .‬ז״ש אל ירע לך‬ ‫שיש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה‪ .‬לפי שאחז״ל גבי דוד שבקש‬ ‫מהשי״ת שימות מערב שבת ולא בשבת והשיב השי׳׳ת ואמר טוב יום בחציריך‬ ‫מאלף עולות שעתיד שלמה בנך‪ .‫הושע ו‬ ‫‪93‬‬ ‫שאמר בתחילת דבריו יותר מכל הזבח וכאן הוא אומר כמותה ולא יותר‪.‬המין המשובח שזה יגמול חסד לזה וזה ג״כ לזה שגמל‬ ‫עמו חסד שזה גורם להשפיע ממרום שפע רצון אלהי לכל העולמות כמ״ש‬ ‫בתיקוני הזוהר‪ .‬באופן שגמילות חסדים כל דהו הוא כמו זבח אבל גמילות‬ ‫חסדים בללי שזה גומל לזה וזה לזה זה חשוב יותר מזבח‪.‬ולא אמר ולא עולות בשלילה‪ .‬מורה באו׳ שאתם שכולם יחדיו גומלין זה לזה וזו חשובה יותר מכל‬ ‫הזבח שזבח וכו׳‪ .‬הרי שחפץ השי״ת ביום אחד שהרי דוד‬ ‫עושה משפט וצדקה וגומל חסד להציל עשוק מיד עושקו‪ .‬לנו דייקא שאנו ובעינינו היא כמותה‬ ‫אבל בעיני השי״ת חשוב יותר גמילות חסדים מזבח‪ .‬‬ ‫ונראה שהוקשה לו או׳ חפצתי בלשון עבר דהיל״ל כי חסד אני חפץ ולא מזבח‬ ‫כמ״ש מעולות במ״ם היתרון‪ .‬גם ה ‪ p‬ש ה לו שנוי‬ ‫שני שאמר זבח בלשון יחיד ולא אמר זבחים כמ״ש מעולות לשון רבים ולא‬ ‫אמר מעולה‪.‬אמנם‬ ‫בעיני הבריות לא עדיף ג״ח מזבח אבל בעיניהם שוים‪ .‬ז׳׳ש כי חסד‬ ‫חפצתי מאז בימי דוד חפצתי בחסד ולא בזבח ש ל מ ה אלף עולות‪ .‬שאו׳ וכן הוא אומר חוזר אל מ ה‬ ‫שאומ הפסוק ודעת אלי״ם מעולות‪ .‬חסדים או בממון או בגופם או בחכמה ללמד איש א ת אחיו‬ ‫דבר חכמה ע״י השפעת ידיעה זו יגרום להיות כן בכל העולמות לקבל זה‬ ‫מזה‪ .‬‬ ‫ואל זה רמז הפסוק במ׳׳ש ודעת אלי״ם זו תורה מעולות שאל זה סמך בעל‬ ‫המאמר ואמר וכה״א זאת התורה וכו׳‪ .‬ל א שיהיה זה לזה וזה לזה זוהי כמותה לבד‬ ‫אבל גומלין מ ה שהזכיר ברישא הוא ש א ת ם גומלין זה לזה לזה או׳ ש א ת ם‬ ‫וכוי‪ .‬ח״ש חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה גומלים זה לזה דייקא היות‬ ‫הג״ח מזה לזה ומזה לזה‪ .

‬כאדם שבוגד בתבית ועובר על בריתו כן‬ ‫נקל געיניחם לבגוד בי ולעבוד על גריתי ופי׳ שם ב א מ ם‬ ‫גםקום שחשפעתי עליהם סובח שם ב ג ת בי ויש םפדשים כאדם כאדם תראשון ‪ .‬שבזה מובן מ״ש כי תסד חפצתי בלשון עבר דהיינו בעת‬ ‫הבריאה אז חפצתי חסד ולא זבח‪ .‬אני חייתי חפץ שתעשו חפד ולחנח אלחיפ‬ ‫סעולות וסזבחיס שאתם מביאים לאני‪ .‬וכחכי איש נדודים‪ .‬כסי כן‬ ‫ישראל נאספים נדודים נרודים‪ :‬חבר בחנים‪ .‬‬ ‫ח‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ה ם‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ץי‬ ‫ה‬ ‫א י ר ‪ 3‬י‬ ‫י‬ ‫מ ז ה כ מ ן‬ ‫ר‬ ‫ץ‬ ‫י‬ ‫ע ק ב ז‬ ‫א‬ ‫‪ 1‬ז ר ו ד‬ ‫מצודת־ דמי‬ ‫כ א ל ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫י ז ד ״‬ ‫מצודת ציון‬ ‫‪6‬וי ולמי שממה הרפס כשם חושן‪) :‬ס( עקבה‪ .‬באח סובה שהושבתי׳ בה שם שסי עליו ואמרתם נעלנו ל מ ע ן ע * ת את כל חחתמידה^ל‬ ‫מלו בי כאלם שהכגסתיו לגן עק ועבר על מצוותי ‪ :‬וכן שמואל חוא אוסר הנח שמוע סובה סוג לח‪wp‬ב סחל^‬ ‫* ל י ס ‪ >1) :‬והסה כאדם עברו ברית‪ .‬‬ ‫?גדקזרי‪ :‬חנלןןד קךנת‬ ‫שכסה‬ ‫•»‬ ‫לס‪#‬ך‪:‬ן ‪ rgopn‬אינין ןנוזגיהון‬ ‫‪$‬ניסץ ?.‬א ל א כדפרישית‪.‬שמתוך‬ ‫המעשה הזה של ר׳ יוחנן בן זכאי מובן אומ׳ ולא זבח כמין חומר‪ . .‬י אי כן חסד ודעת אלחיס לא חיח בהם וכן ביהודה שעבדוהו‬ ‫גיסי יאשיחו שחרם הבמות יהסזבוית וחעלו זבחיהם בבית‬ ‫^‬ ‫י « י ייי•״• ‪^1‬‬ ‫ייי‪-‬יייי•‬ ‫י ? ‪ J97‬המקדש עשות החסד היא העיקר ודעת אלחיס שהוא לע‪w‬ת‬ ‫‪S1‬‬ ‫עקובה ‪ .‬סן עקוב חלב ויחוא עשה בעקבה ענין תרמית וחערמח‪ .‬‬ ‫)יהושע ‪D‬׳( ויעקמו )בראשית כ ‪ ( I ) . (0‬וכחכי‬ ‫נדודים‪ . -4‬״ ‪.‬ולן איי רז״ל עקובח מדם שתיו עיקרם‬ ‫לתלת ג פ * ת כלומד סערימיס ובמקום אחר » ‪ w v‬עקובה סלובלכת םוזוב דם שמשכין בה כםיש בתלסוד ירושלמי אס‬ ‫»ש ג ח עקיגת יין א»ד ואסר טח הוא עסיגת יק בהחיון יסלבלן׳כדכתיב עקובה מדם‪) :‬ס( וכחכי איש נדודים‪.‬וכתבורות כחנים שהולכים לקבל מעשרותיהם‪ .‬וז״ש בעל המאמר לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח‪ .?לין * ‪ p p‬דם ‪*$1‬י‪ u p ? » :‬ד ? ס ג ר‬ ‫סהרייקרא‬ ‫לכס פגים מפני מלת הלין ומוסב על מה אעשה לי‪ :‬מאסתח‪.‬ולאובח‪ .‬ובאתמ ועמדתם לפני בבית הזת אשד נ»*א‬ ‫״ * " ״׳*״״» י * י"" ״׳‬ ‫עי\ » ‪" V‬‬ ‫הראשון‪ :‬שם בגדו בי‪ .‬כמו עקוב יאג » «‬ ‫בגשפך‪ (?) :‬וכחכי‪ .‬כשבאים לרגל שלש‬ ‫‪tt ftl‬־‪ TO‬אלהים חפצתי מעולות‪ 0):‬כאדס‬ ‫•עסיס נ ש ח ‪ .‬י״ת ואיגון כדדי א קדסאי ונוי ‪:‬‬ ‫»זז> גלעד‪ .‬מלשון וזכורה וסימה‪ :‬שכסה‪ .‬‬ ‫בעקובח ‪ ^ w‬דם‪) :‬ם(‪.‬ר״לצד אנה־ ולפה‬ ‫לאיל גהצסזק כלץ‪) :‬ו( ולא זבח‪ .‬על נביאי שקר‪) :‬ח( נלעף‪» .‬מרבית אנשימ יסד קלוי‬ ‫גדוד‪ :‬חבר‪ .‬עקובה סדם‪ .‬מנין מ א מ ואורג‬ ‫מפ)אם פקס מיס)יסושפ ‪) :('0‬ס( וכחכי‪ .‬בן הם נאספים חבורות הבורות‪:‬‬ ‫ףף״ק‬ ‫•( *ילי זילמייי י״יין »ירי« »ל •חזקאי )ייי ‪(1‬‬ ‫אכן עזרא‬ ‫חסל כ » ‪ ft) : 1‬והסה‪ .‬‬ ‫אלחיו לא עזב ישאלעי משפם צדק קרבת אלחים י ח מ ו ! ‪.‬והשתא דאתא להכי שפירש ולא זבח שלא‬ ‫חפץ כלל בזבח‪ .‬אדרבה מאסתיו שלח מ ע ל פני ויצאו לזה הוצרך ע ת ה להביא‬ ‫פסוק אמרתי עולם חסד יבנה‪ .‬ליל חפצתי יוסר פפילזמ‪) :‬ז( גאדס‪ .‬אמנם ע ת ה בסוף המאמר‬ ‫דקדק ולא זבח בבחינת בית המקדש כדפרישית עי׳ מ״ש פעם א ח ת היה ר׳‬ ‫יוחנן בן זכאי מהלך בירושלם וכוי‪ .‬לא‬ ‫\ (‬ ‫י י לדתש את)חי( דבר ח׳ מאותו כגוי אשד צדקה עשה וסשפמ‬ ‫_‪ -.‬וחס באים אל הגביש‬ ‫^‬ ‫צ‬ ‫‪ .‬‬ ‫בעוד שחמ יושבימ בפני הנביא חמ בתדימ כמי דאמ׳ אני ה׳‬ ‫)נענה( ]נעניתי[ לו ]בא[ ברב נלוליו‪ .‬ובאסיפת איש ציל לגיס האוספם בחכה יחל ‪ p‬ואעפיכ חפ עוברים את בריתו של חקב״ח ‪ :‬שם בגדו כ י ‪.‬פתרו׳ באיתח עבודת •( שחם וישבים בלבם‪) :‬ח( גלעד קדית פועלי אק עקובה סרס‪.‬ולפי שיישב‬ ‫תיבת חפצתי ולא זבח בבחינת דוד ושלמה כדפרישית‪ .‬פיר מלאה אנשים פוסלי און ‪ :‬עגןבח ס ד ס ‪ .‬מלאם ‪6‬ירבים לש»ן דם נקי‪) :‬ס( וכחכי ונו׳‪ .‬מנין סקוס כמ<‬ ‫ומליםי לסי )ישנרס סי(‪ :‬גדודים‪ .‬שמתתילת בריאת העולם בראו השי״ת כדי שיהיה‬ ‫חסד בין איש לחבירו‪ . n‬פמיית גי!»»»*• *ן‪.‫‪94‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫חתום‬ ‫™• ולאץבחודעתאל‪1‬דם^ות‪ :‬ץה‪$‬ה‬ ‫^‬ ‫כאדםעבתבריתשםבגתבי‪:‬״^‬ ‫״ י‬ ‫״ ״ ! ? ״ י ״ ‪ * :‬פרית ‪£‬עלי און עקבה מדם‪ :‬וכחכי‬ ‫איש גדורים חבר כדגים דרןז ירצחו‬ ‫י??״‬ ‫ט‬ ‫ת״א מיי »‪ .‬ו״דד‬ ‫במקום ח״א חכה והוא מקור אטד כמו שנדודי חלםפדס סחביס איש עובד דרך לשלול אוחו כן הוא חבר גועים ר׳׳ל נהגי‬ ‫‪.‬כמו שנדודי הלםשים‬ ‫כלי וקר‬ ‫זבחיכם וכוי‪ .‬‬ .‬ובזה מובן ג״כ או׳ ואו׳ אמרתי עולם חסד יבנה‬ ‫דמאי ואומר‪ .‬כסו שהדיינים גאסאיס חבורות חבורות לחעלוח דנים בחכת שלהם‪ .‬היו׳׳ל תחת ה״א על לרן לכלא משפט מ ד ק ה ות״י ודעת אלהיס ועבדי אורייתא דת׳‪ :‬והפה‬ ‫הפשע גס הוא באל״ף תחת ה״א ואלה השתים מלות זרות כאדם עברו בדית‪ . .‬שהרי כ ע ת שאין בית המקדש מ ה בצע בזבח‬ ‫וזבח רשעים תועבה היא לו‪ .‬ולא מצדקו א״כ עממי הג‪6‬פ‬ ‫הזבחים‪ :‬מעולות‪ .‬מנו‬ ‫אדהיר שהמקום סכני© לגן פדן וסבר מל מצום ס׳ זאכל מפן‬ ‫הדפת ק המם פגלו בליתי ובגלו ב• בסאק אשר נסתי לסם‬ ‫וכאימל לכן כמו שגלשתי אס אדם פגן פדן ק אגרשם מארצם‪:‬‬ ‫)‪ (n‬קרית‪ .

‬עברו על צוויי וכל ישראל‬ ‫עברו תורתך‪ .‬‬ ‫ז‪ .‬ז״ש ודעת אלי״ם נמשך מעולות ע׳׳ד מ ה שפירש הרב‬ ‫ב״ז ז״ל‪ .‬והמה באדם וכו׳‪ .‬דנתי אותם בשלוחין שלח מ ע ל פני ויצאו‪ .‬וצוותיו ויצו ה׳ אלי׳׳ם‬ ‫על האדם‪ .‬דנתי אותם בגירושין‬ ‫מביתי אגרשם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר כי חסד חפצתי מקושר לאמר מ ה אעשה לך אפרים וכו׳‪.‬וכן להקשיב מחלב אלי׳׳ם‪.‬הכגםתיו לגן עדן ויניחהו ה׳ בגן עדן‪ .‬ד ע ת אלי״ם חפצתי מעולות‪.‬‬ ‫וז״ש ודעת אלי״ם יותר טוב מעולות‪ .‫הושע ו‬ ‫‪95‬‬ ‫ודש״י ז״ל ודעת אלי״ם מעולות‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ואם תאמר שזכות הזבחים אשר ביהודה יצילם כמו שחשבו‬ ‫אפרים כשגלו ה ם ולא גלו יהודה כשגלו ישראל‪ .‬ה ל א ש מ ע מזבח טוב שהטוב הנמשך מהזבח הוא השמוע שישמע‬ ‫האדם משם ואילך‪ .‬גם צריך להבין‬ ‫הדמיון הזה של כאדם לאיזו בחינה היא א ם לענין עבור בריתא ולענין העונש‬ ‫או אם לענין התענוג של הכנסתיו לגן עדן או לכולם‪ .‬וארחיב העניין שכמו שאדם הראשון בגן עדן היה עובדה‬ .‬ל א חסד כענן בוקר ע״כ‪.‬צויתים ו א ת ה תצוה א ת בני ישראל‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז׳׳ל כי חסד נכון חפצתי‪ .‬וקועתי עליהם איכה איכה ישבה בדד עד כאן לשונו‪.‬או אמר מעולות ר׳׳ל שהתועלת הנמשך‬ ‫מהעולות הוא ד ע ת אלי״ם לדעת שיש דיין ודין על בל ה מ ע ש ה והעולות על רוחו‬ ‫עולה מביא קרבן בפרה‪ .‬ודנתי‬ ‫אותו בשלוחין וישלחהו מגן עדן‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל עשות החסד הוא העיקר ודעת אלי״ם שהוא לעשות צדקה‬ ‫ומשפט‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מאי קשיא להו בפסוק והמה כאדם עבור ברית‪ .‬והתבוגן כי ל א זכר בזה כי א ם חסד ודעת אלי״ם ש ה ם שגי‬ ‫סוגים כוללים ל מ ה שבין א ד ם לחבירו ולמה שבין אדם למקום ע״כ‪.‬לז״א כי מהשלשה בחר בשנים ה ל א ה ם כי חסד‬ ‫חפצתי ולא זבח ודעת אלי״ם שהוא עמוד התורה המורה ל ה ם ולא זבת ודעת‬ ‫אלי׳׳ם שהוא עמוד התורה המורה ל ה ם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון‪.‬וקוננתי‬ ‫עליו איכה ויאמר לו איכה איכה כתיב‪ .‬‬ ‫ונראה נכון מ ה שכתב הראב״ע ז״ל שא״י יש ל ה התייחסות עם ג״ע באוירה‬ ‫הזך וההקדוש כגן אלי״ם ז״ש אף בניו הכנסתים ל א ‪ p‬וכו׳‪ .‬‬ ‫וחסדכם כענן בוקר שלא נתרעם א ל א על מיעוט חסדים שלזה אמר כי חסד חפצתי‬ ‫ולא זבח‪ .‬לדמות א״י לג״ע‬ ‫ע״כ תורף דבירו‪ .‬ולפי שהעמודים ה ם שלשה על התורה ועל‬ ‫העבודה ועל גמילות חסדים‪ .‬מ ה אדם‬ ‫הראשון הכנסתיו לגן עדן וציויתיו ועבר על ציווי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין‬ ‫וקוננתי עליו איכה‪ .‬ועבר על צוויי המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת‪ .‬ודנתי אותו בגירושין ויגרש א ת האדם‪ .‬ומהו עניין שלוחין‬ ‫וגרושין שהכל נראה עניין אחד‪.‬האוכל בשר אבירים‪ .‬אף בניו הכנסתים לארץ ואביא אתכם‬ ‫אל א ‪ p‬הכרמל‪ .‬ב״ר והמה כאדם עבור ברית כאדם הראשון‪ .‬זה אינו כן כי חסד כפצתי‬ ‫ולא זבח וכו׳‪ .‬ות״י ודעת אלי׳׳ם ועבדי אורייתא דה׳ ע״כ‪.

‬‬ ‫כן ג״כ עשיתי ע מ ה ם שהם בניו רציתי להכניסם לארץ חיים היא ארץ חיים‬ ‫מכוונת כ ע ד ארץ החיים של מעלה הקדושה כמוה ככתוב בארצות החיים‪.‬‬ .‬מביתי אגרשם וקוננתי עליהם איכה באופן שהשוו‬ ‫בכל החלקים אל אדם ואל זה רמז באו׳ והמה כאדם ועכ״ז עברו ברית ולכך‬ ‫נענשו כאדם‪ .‬‬ ‫עוד לחז׳׳ל סנהדרין פ׳ אחד דיני ממונות‪ .‬והיה כפוי טובה ועבר על צוויי שלא‬ ‫עשה כן אלא להכעיסני ולא לתאבון‪ .‬ואין טוב אלא‬ ‫תורה בזכות אוירה דארעא דישראל מחכים ועל כל הבחינות הטובות שהשפיע‬ ‫בישראל בכניסתן לארץ דוגמת מ ה שעשה לאדם הראשון בכגיםתו לגן עדן‪.‬וכל זה רצו לרמוז חז״ל בפסוק והמה כאדם עברו ברית‪.‬‬ ‫וז״ש ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול מפריה עניינים גופניים‪ .‬‬ ‫ועל כל אלה הבחינות הגז׳ אמר והמה כאדם‪ .‬וישלחהו ויגרשהו שהשלוח הוא‬ ‫הסתלקות הדבקות האלהי אשר היה שוכן בקרבו כאילו היה היכל ה׳ היכל הי‪.‬לזה דרשו והמה כאדם כאדם הראשון‬ ‫מ ה אדם הראשון הכנסתיו לגן עדן וכו׳‪ .‬והמה אירע להם כאדם כשעברו ברית‬ ‫נענשו כאדם שנענש כשעבר על צווי השי״ת‪ .‬והוא יהיה שם מתבודד מתדבק בשי״ת‪.‬שכמו שהרביתי להטיב עם אדם‪.‬והכתוב‬ ‫דרכו להחמיר ולהגזים כדי להחזירם למוטב לא להקל‪ .‬כמו שדרשו חז״ל בפסוק לעבדה ולשמרה‬ ‫ת ח ת אילגי גן עדן אילני הגן הרוחניים‪ .‬כן כיוצא בזה לישראל שלח מעל פני להסתלקות פני ה׳ פני השגחתו‬ ‫מ ה ם ודן אותם בגירושין‪ .‬לפי שהיה בצוויי חרוז יתירה האם זה גרם לך לנטות אחרי‬ ‫הרע ולדעת ש א ת ה ערום ועריה‪ .‬‬ ‫וכן היה התכלית האלהי שישבו איש ת ח ת גפנו ותחת תאנתו יושב ומתבודד‬ ‫בגפלאות ה׳ ובתורתו‪ .‬וטובה‬ ‫עניינים רוחניים שעליהם אמר וטובה לשון טוביות המעשים‪ .‬א״ר יצחק אדם הראשון מושך בערלתו‬ ‫היה כתיב הכא כאדם עברו ברית וכתיב ה ת ם א ת בריתי הפר רב נחמן אמר כתיב‬ ‫ה כ א עברו ברית וכתיב ה ת ם על אשר עזבו א ת ברית ה׳ אלהי אבותם עכ״ל‬ ‫והכוונה שהעבירו בשר מילה מהם‪ .‬וז״ש בפסוק וז״ש המן העץ אשר צויתיך‬ ‫לבלתי אכל ממגו‪ .‬וז׳׳ש עברו ברית כמו ובשר קדשי עברו מעליך‪.‬‬ ‫עליהם אמר כאן הכתוב והמה כאדם עשיתי להם כ מ ה וכמה מעלות טובות‬ ‫כעין אדם‪ .‫‪96‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ושומרה במצוות עשה ולא תעשה‪ .‬‬ ‫וכעד זה אמר וישלחהו כמו משנה פניו ותשלחהו ועל הגרושין ממש שגרשו‬ ‫מהגן‪ .‬כי לבושי אור הוסרו ממך בהכעיסך אותי‪.‬ואילו כתיב והמה עברו ברית כאדם היה מובן ההקש פרטי‬ ‫בעניין העברת ברית לבד‪.‬הא׳ מהעגיין דאם‬ ‫כוונת הפסוק לומר שעברו ברית כאדם אשר ממנו חוצבו אדרבה בזה יקל‬ ‫ענשם כי דמו נדמו אל צור ממנו חוצבו ואל מקבת בור ממנו נוקרו‪ .‬וכן ג״כ נכלל במ״ש והמה‬ ‫כאדם על העונש האלהי שהגיע אליהם‪ .‬ומצד הלשון הכרח שני‬ ‫והוא דהיל״ל והמה עברו ברית כאדם‪ .‬והמה עברו ברית התורה להכעיס א ת ה׳‪ .‬באופן שאו׳ והמה כאדם ר״ל הטבתי‬ ‫עמהם כאדם שהכנםתיו לגן עדן וכו׳‪ .‬‬ ‫שלא רצו לפרש ההקש אל עניין עברו ברית משני הכרחיות‪ .

‬וז״ש עקובה מדם מסיבת הדם‬ ‫שנשפך בה נעשית עקובה עד שהיא קרית פועלי און‪.‬‬ ‫והראב״ע עקובה כמו עקוב הלב עשה בעקבה עקובה מדם שנשפך ע״כ‪.‫הושע ו‬ ‫‪97‬‬ ‫או יהיה זה בכה כי הערלים אפילו שימולו ערלים ה ם ככתוב כי כל הגוים‬ ‫ערלים‪ .‬‬ ‫והגה גם לדחז״ל מתיישב אומרו והמה כאדם עבור ברית‪ .‬והראב״ע ז״ל והמה על‬ ‫נביאי השקר והרד״ק ז״ל והמה כאדם שבוגד בחבירו ועוזב בריתו כן גקל בעיגיהם‬ ‫לבגוד בו ית׳ ולעבור ברית ה׳ וי״מ כאדם כאדם הראשון ע״כ והוא דחז״ל הנז״ל‬ ‫ומהרי׳׳א ז״ל הביא כדחז״ל הגז׳׳ל שהוא הפירוש האמיתי בפסוק‪.‬ועל א ח ת משתי בחינות א ל ה אמר משוך בערלתו א ם על הראשונה‬ ‫אמר עברו ברית פירשו לשון ברית מילה‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל כאדם‪ .‬שמשכו ערלתם כאדם שאדם הראשון‬ ‫ג״כ עם היות שבראו השי״ת מהול משך ערלתו‪ .‬ובירושלמי פירש עקובה לשון לכלוך עמו א ם יש בה עקובת‬ ‫יין מהו עקובת יין כההוא דמלכלך כדכתיב עקובה מדם ע״כ‪.‬גלעד קרית פועלי און חז״ל א״ר אלעזר שהיו עוקבים להרוג גפשות‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל מן עקב הלב וכן פירשו חז״ל שהיו עוקבים להרוג נפשות‬ ‫כלומר מערימין‪ .‬שהרי כולם היו‬ ‫כלולים בו באדם ומרוע פעולותיהם א ל ה יודעו הכוחות שם בגדו בי‪ .‬או שרפר בעיקר כהם‪ .‬כאדם הראשון שם בגדו בי בארץ טובה שהושבתים בה שם‬ ‫בגדו וכו׳ כאדם שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצוותי ע״כ‪ .‬‬ ‫ולעד״ן להרחיב עגיין חז׳׳ל‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל אחר שדבר על יהודה ואמר והמה כאדם עברו ברית אמר על‬ ‫ישראל גלעד קרית פועלי און וכו׳‪.‬‬ ‫ח‪ .‬‬ .‬ולז״א והמה כאדם הושוו יחדיו זה לזה שעברו‬ ‫ברית אדם והם יחדיו‪.‬לז״א ל א שיהיה כן בטבע העיר א ל א שההרגל לשפוך דם מרובה בה‬ ‫גרם להחניף הארץ‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לפי שאמר על גלעד שהיא קרית פועלי און מגדלת רשעים ואשים‬ ‫פועלי און‪ .‬והיא הבחינה השנית שעליה נתייחסה הערלה לגויים ואפילו נימולים‪.‬ולז״א‬ ‫והמה כאדם עברו ברית מהיותם תלואים בו עד ששם בגדו בי ר״ל שם בעבור‬ ‫אדם הראשון שעבר על צוויי ובגד בי גם ה ם שם בגדו‪ .‬ככתוב ותחנף הארץ בדמים‪ .‬ואמר‬ ‫זה על יהודה ביחוד להיותם בירושלם כגן אלי׳׳ם בהיות השי״ת שוכן בתוכם כי‬ ‫אח״ב מדבר בישראל באו׳ גלעד וכו׳ כדמהרי״א בסמוך‪.‬או לכופר בעיקר כדיליף‬ ‫מעזבו א ת ברית ה׳ אלהי אבותם שהוא עניין עזיבת ברית אלהות שהיה אלהי‬ ‫אבותם‪ .‬והוא כי להיות אדם הראשון דפוס בל הנמצאים‬ ‫שכולם היו תלואים בו כמ״ש חז״ל בפסוק איפה הייתה ביםדי ארץ‪ .‬וכן‬ ‫רש״י ז׳׳ל עקובה מדם מליאה אורבי רציחה כמו ואת עקבו ויעקבגי‪.‬וכמו שהרחבתי‬ ‫בכלי חמדה בדרוש של ימי חול המועד בדרוש צדיק ורע לו עיין שם‪ .‬דלא כתיב והמה עברו‬ ‫ברית כאדם כי הרי זה בא ללמוד מאדם וגמצא מלמד עליו שהוא משך ערלתו‬ ‫בהם‪ .

‬ועוד מהו או׳ דרך ירצחו שכמה‬ ‫דרך ירצחו שמעון ולוי לשכם מ ה כוונו בזה שהם דברים שאין להם טעם‪.‬ז׳׳ש וכחכי איש גדודים כשם שהלסטין הללו הורגים‬ .‬כי אין ראוי לעשות תרמית ועקבה בהריגה‪ .‬‬ ‫לכך הכריחו לפרש שכמה שם העיר שכם ובזה נתיישבה הה״א שהוא לשכם‬ ‫אשר רצחו שמעון ולוי אחי דיגה‪ .‬וכחכי א י ש גדודים וכר‪ .‬כך עשו שמעון ולוי‬ ‫לשכם‪ .‬ושייכות העניין לפי שאמר על גלעד שהיא עקובה‬ ‫מדם בשיעור רב להוטים אחרי שפיכות דמים כמו הכי איש גדודים במו עגיין‬ ‫שמעון ולוי אשר נתעצבו מאד ותבער אש קנאה בקרבם‪ .‬ואח״כ הישרי דרך‬ ‫בטביחה אחר שיודו על כל אשר להם גם על הנחבא בין הלםטים שהחביאו‬ ‫בראות הלסטין באין‪ .‬‬ ‫ולעד״ן מ ה עניין שמעון ולוי כאן ומה שייכות יש להזכיר עונות ראשונים‪.‬גם הוקשה להם או׳ ירצחו שכמה שהיל״ל‬ ‫רצחו לשון עבר‪ .‬‬ ‫ויובן שייכות שיש לחלוקות אלו עם שמעון ולוי‪ .‬ולפי׳ ניחא וכמו שיבא ואעפ׳׳י שהדבר נראה בהפך מלבד‬ ‫הדוחקים שיש לכל פי׳ ופי׳ מהמפרשים כמו שיבא בהי״ת‪ .‬וז׳׳ש הפסוק כ ע ד העגיין של העוקבה אמ׳ וכחכי איש גדודים ע״י‬ ‫המאמר כשם שהלסטין הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלין ממונם‪.‬והשני במה ששללו שלל‬ ‫העיר כי טעו שנוקם דרך קנאה בבזה לא ישלח ידו כלל‪ .‬כן הם אלה של גלעד‬ ‫עקובה מדם מליאה ערמה ועוקבה מדם כמו שמעון ולוי‪.‬‬ ‫והנה דבר הכתוב בשמעון ולוי מגנותם בשני עניינים האחד במה שנתחכמו‬ ‫בערמה ועוקבה בעניין המילה כדי לבא עליהם בטח וביום השלישי בהיותם‬ ‫כואבים‪ .‬ובאו׳ וכחכי אפשר שהוא לשון חכה ימשוך לויתן‬ ‫בחכה‪ .‬כי השולח יד בביזה מורה‬ ‫שלא עשה פועל ההריגה אלא לתכלית ממון לא לתכלית נקמה קנאתו‪.‬יקשה ה״א של שכמה שה׳׳א בסוף‬ ‫תיבה במקום למ״ד בראש תיבה כאילו אמר לשכם והוא בלתי צודק ירצחו לשכם‪.‬‬ ‫אמנם מצד ההריגה עצמה ל א יאשמו שמעון ולוי כלל‪ .‬‬ ‫שבאו׳ הללו ר״ל שהלםטין הלוו הערמגים עושים כמה וכמה ערמומיות להרוג‬ ‫בני אדם ונוטלין ממונם‪ .‬לזה אמרו שמדבר‬ ‫בשמעון ולוי שהרגו לשכם‪ .‬‬ ‫ונראה שהוקשה לחז׳׳ל בפסוק במ״ש שכמה‪ .‬שמעון ולוי לשכם עכ״ל‪.‬כמו שפי׳ בכלי חמדה בפסוק להפיל‬ ‫עני ואביון לטבוח ישרי דרך‪ .‬והשני חבר כהנים‪.‬כשם שהלסטים‬ ‫הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממוגם‪ .‬שהרי פורשין מצודה רעה וחכה למשוך בני אדם ונוטלים ממונם‪ .‬בי כן דרך המקנאים‬ ‫להרוג בקגאה‪ .‬חבר כהגים כשם שהכהגים הללו מתחברים על הגורן ליטול חלקם כך‬ ‫עשו שמעון ולוי לשכם דרך ירצחו שכמה‪ .‬‬ ‫ועוד מ ה צורך בשגי משלים אלו הא׳ וכחכי איש גדודים וכר‪ .‬‬ ‫ואלו ה ם מפילים בחיצים א ת העני ואביון קודם כל דבר‪ .‬ובכלל‬ ‫זה נכלל שכמו שהלסטין הורגים כמה בני אדם המתלוים בשיירה שאין להם‬ ‫עסק כדי שלא יצילו א ת העשירים מידם‪ .‫‪98‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ט‪ .‬שישרי דרך הם העשירים המיישרים אורחותם‪.‬שאם הוא כמו לעבדו שכם א׳‬ ‫לשון חלק וכמו שפי׳ המפרשים במו שיבא‪ .‬ב״ר וכחכי איש גדודים‪ .

‬כל חוכי לו וכחכי איש גדודים‪.‬‬ ‫כי זמה עשו‪ .‬וכחכי איימדור״ש בלע״ז ואף בלשון משנה חכה לשון‬ ‫חבור הוא ולא יטיל בו יותר משלשה חכין הן תפירות שהסורק מחבר בהן שני‬ ‫ראשין מן הבגד יחד כשחבטו במקלות‪ .‬דרך‬ ‫ירצחו שמעון ולוי לשכם שלא אמר באן בעל המאמר כן עשו שמעון ולוי‬ ‫לשכם כמ״ש בשתי החלוקות האחרות הנד קודם‪ .‬א ל א דרך ישרה הוא שירצחו לשכם‬ ‫כי זימה עשו לא לתכלית זולתו‪ .‬כן חכו שמעון ולוי לשכם ליום הג׳ בהיותם כואבים ואח״כ חלקו ממונם‬ ‫כחבר כהגים בגורן שכל אחד גוטל חלקו בגוח כאילו בא להגיח ברכה אל‬ ‫ביתו‪ .‬שכמה לשון כ ת א ח ת ע״כ‪.‬והנה לא‬ ‫זה ולא אותו הדרך הישר של הקנאים‪ .‬אלא שפירש שהחבר כהגים ה ם כמו גדודי הלסטין המחכים‬ .‬בי עצה היא אשר נתייעצו לפני אסיפתם לאיזה מקום ילכו‬ ‫לרצח ולשלול שלל‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל וכחכי איש ובאסיפת איש ציד דגים האוספם בחכה יחד כן חכי‬ ‫גדודיהם חבורות כהניהם המתחברים ללכת בדרך ירצחו שם כולם שכם אחד‪.‬ולשון זה משלי והגון הוא בעיני וכן‬ ‫פירושו וכשיש בהם חבור אדם שגאספים יחד חבר כהגים הוא לרצח והראשון‬ ‫מדברי ר׳ מאיר שליח צבור ז״ל‪ .‬באופן שגם גלעד פועלי און גזל וכיוצא הוא ועקובה מדם יחדיו כמו‬ ‫שהיו שמעון ולוי אחים יחדיו‪.‬כן ג״כ שמעץ ולוי שהמשל של‬ ‫כהנים הוא בבחינת הממון שנטלו ולא נתביישו כמו הבהגים המחזרין בגרגות‬ ‫בלי בושה‪ .‬כי אם שכם בן חמור תטא כל העיר מ ה‬ ‫חטאה‪ .‬עוד אפשר‬ ‫שפירשו וכחכי כמו א ם י ת מ ה מ ה חכה לו‪ .‬וז״ש בעל המאמר דרך ירצחו שכמה‪ .‬והבחינה הראשונה של‬ ‫לסטין הזכירו בבחיגה ע״ד בערמה כדי להגיע למבוקשם על הממון‪ .‬כי חלקם הוא מאישי ה׳ כן גם שמעון ולוי‪ .‬ואלה השתים מלות זרות הן כי משפט בעלי הה״א בסמוך לכלות לחכות‪.‬ובעד הבחינה השנית‬ ‫שנטלו ה מ מ ‪ p‬בלי בושה א ל א כחבר בהגים אשר משולחן גבוה קא זבו כן גם‬ ‫שמעון ולוי היו בחבר כהנים כשם שהבהנים הללו העזים אשר חלקם שאלו‬ ‫בפיהם שהם מתחברים בגוח ליטול חלקם‪ .‬כן עשו בערמה בני ראובן וגם יאשמו שדרך ירצחו שכמה ר״ל שרצחו‬ ‫לשכם כולם יחדיו וכן ל א יעשה‪ .‬כי אדרבה תוכתת הפסוק‬ ‫הוא שמוכיחן שהיה ל ה ם לשמעון ולוי לעשות כן כדרך העולם שירצחו שכמה‬ ‫לשכם לבד‪ .‬בן עשו שמעון ולוי‪ .‫הושע ו‬ ‫‪99‬‬ ‫בני אדם רבים ונוטלין ממונם‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל‪ .‬‬ ‫ו ה ד א ב ״ ע ז״ל וכחכי יו״ד ת ח ת ה״א ע״ד לכלא פשע גם הוא באלף ת ח ת‬ ‫ה״א‪ .‬ובבזה ל א ישלתו ידם רק נקמת קנאה כי זמה עשו‪ .‬‬ ‫והטעם כאשר יחכו גדודים איש שיבא ויפשיטוהו כבה ה ם חבר כהנים והנה‬ ‫הזכיר גביאי השקר גם הכהנים‪ .‬שכמה )בדרש׳׳י( לשון חלק והגה גדודים ישרת‬ ‫בעבור א ח ד בגדודים בדרך ירצחו כולם הטעם שהכהגים יקחו מתגות כהוגה‬ ‫בחזקה ע״כ‪.‬‬ ‫כמו שמחכים לאיש אחר גדודי הלםטין ל ע ת תמוט רגלו וישאר יחידי או במעבר‬ ‫צר‪ .

.‬‬ ‫״‬ ‫׳׳*״ ו‬ ‫הענלימשעשה ירבעם משבט אפריפ וזנח אחריהס‪:‬‬ ‫ישראל‪ ..‬‬ ‫ל‪.>.‬ולך( נרמ נלית ל״םי • ק**י ל״יו חיבור אדם הנאספים יחד חבר כהנים היא לרצח והראשת‬ ‫ה‬ ‫•״!‬ ‫‪•VT:T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫‪D > r w‬‬ ‫ב ב‬ ‫) י‬ ‫ע ר א ל‬ ‫ת‬ ‫ר א י ת י‬ ‫כ‬ ‫‪ r‬״ ‪> n n n‬‬ ‫כ י ת‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א ל‬ ‫ב ק‬ ‫ז ג ו‬ ‫מ י ן נ ס‬ ‫וג‬ ‫‪m‬‬ ‫א ( נ ם‬ ‫גלותהוא‪ .‬כי זמה עשו כי מצה‬ ‫^‬ ‫‪.‬י( בבית‪ .‬רמז למגנים‬ ‫וחציידימ בהשליכ• החכה עומדיפ על נדוח הנהר אי יייאיי בבית אל שהוא לאפרים ‪) :‬יא( נם יהודה‪ ..‬״‪.‬‬ ‫דרכם וכן שמה ושערורה)ירמיה ה׳(‪) :‬יא( נם יהודה‪..1‬יד‪1‬ן אף להון י‪.‬כחשבוח לבם הם יר>«י ‪ nr‬יי»י«‬ ‫ירצחו שם כולם שכם אחד ‪ .‬ף י י ״‬ ‫‪T‬‬ ‫<‬ ‫י ‪.‬״‬ ‫בדרךירצוי כלמ שכם‪ .‬ואפשר ל פ ר ש‬ . .‬ממשה תיטוכ מחכים איש טיבר דרך לשלי ל אותי כן הוא וזכורה של כהניס יר‪5‬מו‬ ‫ומגינה‪) :‬י( שערוריה‪ .‬‬ ‫‪./ .‬ישת קציר כמי יעש‪/‬יקציר כמי נטע יהטעם ששת‬ ‫‬‫^ ^‬ ‫י ‪ .».‬שכמה‪ .‬י ויש״ ^ !‬ ‫למשריין» ^‬ ‫אינש‪™ w v‬‬ ‫דמסביר ‪L‬‬ ‫וכמח״ ™ ?‬ ‫««‬ ‫שהנהנים י‬ ‫‪.‬ק©י חוכין‬ ‫רש״י‬ ‫שעתדיח קיי‬ ‫סהר״י קרא‬ ‫דרך י מ ח ו ש כ ס ה ‪ .אה חו‪.‬אחר שהזכיר‬ ‫! ‪S ^ T K S S‬‬ ‫ו מ י דוד כהנע! חיו‪< :‬י> ב י‬ ‫אל ובדן כי שמ חענלימ שהמ‬ ‫החאנים השוערים שערורית‬ ‫‪.‬שעשה ולשלול שלל וכחכי )איימדור״ש בלע״ז(‪ . .‬שת קציר לך‪) .‬ל״ל לא לי שחס׳ אתה ישלאל אלא שגה יהודה טשה לך קציר והטיף להוסיף טל העכלי׳ ל״ל גס היא אח...‬המשית זמן פורענות לה ‪ :‬בשובי שבות עמי‪ ..‬כאומר לא רציה׳‬ ‫)ירמיה הי(‪) :‬יא( ש ח ‪ .‬טנין לבל מגינה ימאים כמי שמה ישטרילה בדלן כלם שכם אחד וכלימה אחת‪ :‬כי זכה עשו‪ . כדדכך‬ ‫כשהיה כלכו להניב מהגולה בני השכ• של ממי וכאומל טס כי היה כלכי ללחמם הנה לא אלחמס כי בני יהילה הכעידו ־מתי‬ ‫במה שאחזי בדרכי ישלאל לטכ־ד טלי״ס כמותם והם היו סיבה לזה ‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫איש עובר דרך ל ש ל ו ל א ו ת ו כן ה ו א ח ב ר כ ה נ י ם כהני ה ב ^ ו ת ש מ ת ח ב ר י ם‬ ‫ל ש ל ו ל עוברי דרך דרך ירצחו כ ו ל ם ש כ ם א׳ כי מי שישלול לרצח א ם יעמוד‬ ‫כ ע ד ו ב ע ל הממון ירצחנו‪ .) .‬אחד כימי שישלול ירצח אש יעמוד ‪» ..‬ש ש‬ ‫יחודח שת קציר לך‪ .‬הן כי משפט כעלי הה״א כסמוך לכלות לחכות והטעם‬ ‫‬‫‪-.‬שפחד• ובאה עת ייידרי וידי מאיר ‪> m\r‬ריר ‪\"1‬י »ררזיי‬ ‫לתו? רת‬ ‫מדברי רבי מחיר שניח צביר ז נ ‪ ..‬‬ ‫וכחכי" מן? בדרך ץ‪/.‬כ ל ו מ ר ד ל א זה בלבד עשו א ל א זימה ה י א כ ל מעשיהם‪ .‬לבל מגונה ומאיש ‪ :‬שש‬ ‫מוח לאפרים‪ .‬ואף בלשון משגה‬ ‫חכי לשק חבור הוא ולא יסיל מיותר משלשה חכיןהם‬ ‫^‪fi^^^^^X‬‬ ‫‪w‬‬ ‫'‪.‬סנף וםטיף כמו וטשה ממש כיליס כי סס ירצחו כמפשיהס התטיכיס והמגינים יבכש‬ ‫מסבכים אכדן נפשית‪) :‬י( שערוריה‪ .‬‬ ‫אחת‪) :‬י( שערוריה‪ .‬קציר לך ועזרך לעביד הבעל בבית אל כאשר היה בלבי‬ ‫< ראי״י‬ ‫שערוריה ל׳ כיעור וטנוף כמו להשיב שבית עמי שיאמרי לכי ונשובה אל ה יבעביר‬ ‫יהודה שהניח ביתי ועזרן־ לא אשיב שבותך‪:‬‬ ‫•‬ ‫י ׳ **‬ ‫ש ע ר ו ר‬ ‫ע ר א ל‬ ‫ה‬ ‫ב כ‬ ‫ת‬ ‫‪.‬ע‬ ‫‪9‬ז‬ ‫ין ו‬ ‫ד^‬ ‫ד ן‪v‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‬‫‪$1‬קריס‬ ‫למ‪$‬לח לממיליא סבי «י נ ין לם?מי ?סה ענ‪$‬א בבית «ל ס‪9‬ן ןןעו כית‬ ‫אקסןןבי ה\ת ישר&ל‪ :‬יא אף דנית יהודה שליאו לאק.‬כדרך בעין זה לוזחיסעובדיונתיבות חכי גדולים חברות כהניהם המתחברים ללכת בלרי‬ ‫*״י• • די »י»י‪ w»w -‬יי‬ ‫גשהס נאספימ חבורה אחח‪ :‬כי זכה עשו‪ ..‬וחרא בנודח אחוחח יהודה ותלך ותזן במקלות ולשון זה משלי והגון בעיני וכן פירושו וכשיש בהם‬ ‫גס היא‪ .‬נשין כת‬ ‫‪r‬‬ ‫^ ‪. ..‬ל״ל כי שם לאיתי זנית לאסליס אשר יזנה אחל טגלי הזהכ ישה נטמא ישראל כי כלם נגללי אחל הטגנ־ש ‪:‬‬ ‫)יא( גם יהודה ‪ .‬מנין שימה ‪ :‬קציר‪ .‬כהוכיחי אותם לשובב משיטתם ‪:‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫הבסות *םחהבדיס לשלול עוברי דרך‪ :‬דרך י מ ח ו שכמה‪ .‬פירשו בו כי נמ יהודה שמ עצמו לעבוד עכו־׳מ כפו אפרימ אע׳מ שהיה ביח המקדש בחלקו‪ .‬‬ ‫ישראל מעל בית יהודה שנעשו לשני ממלכות שהמליכו היא אשר גתיעצו לפגי אסיפתם לאיוה מקום ילכו לרצוח‬ ‫ישראל עליהם את ירבעם דאיתי םעשים מקולקלים‪ .‬כי זימה עשו כ ל מ ע ש ה רע ו ת ו ע ב ה עשו וכן זמות‬ ‫עשו יעץ‪ .‬‬ ‫אף הוא הואיל וקלקל‪ :‬שת‪ .‬‬ ‫ישראל אשד העלוך מארץ מערים‪ :‬שם זנות לאפרים נססא‬ ‫תפירות שהסורק מחבר בהן שני ראשקמןהבגדיחד כשחבסז‬ ‫‪.‬‬ ‫כחשריחכו גדודים איש שעלו ויפשסוהו ככה הם חכר‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫׳ ל כמים והנה הזכיר נביאי השקר נם הכהנים‪ :‬שכמה‪.‬כ‪0‬׳ דאמ׳ובאח עח הקציר לה‪ .‬הטעם דבר מגועל‬ ‫^‬ ‫נ ל ן ת‬ ‫ע ב ו ת‬ ‫ב ע ו ב י‬ ‫כ ש ן ן י י ת י‬ ‫ע כ י‬ ‫ל ה ש י ב ם‬ ‫ו ו ‪ 1‬ח‬ ‫ו כ ן ה ו א‬ ‫י‬ ‫י ו צ ח ג ן ‪:‬‬ ‫נ ע ל‬ ‫כ י‬ ‫ז ‪ 0‬ה‬ ‫ע ע ו י‬ ‫כ ל‬ ‫ס ע מ ה‬ ‫ב ל ב ר‪v v‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ו ב ח כ ח‬ ‫ח ע‬ ‫ל‪..‬‬ ‫\ בחזקה‪) .‬שערוריה ‪ ..‬יונתן תירגם לשין שיטי ששיני את‬ ‫םשובבותם ומםרדותם שמרדו בי שלא שטעו אלי‪.‬נטמאו בהם ישראל שעבת עשרח השבטים אותפ ופירש שמ בבית אל ובדן ויית בביח ישראל ונו׳‪) :‬יא> נמ יועדה‬ ‫שח קציר לך‪ .‬‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫י‬ ‫פ ר ע ו‬ ‫נ ד ו ד י ם‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 0‬ל א ע ל כ ל‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n r f t‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ח ד‬ ‫מ ד‬ ‫ו ע‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ v‬כ ל ו ם ו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שמשליכימ ציידי חדנימ החכה למשוך הדנימ אשר ביאור כחאינים השוערים‪ :‬שס זנות לאפריס ‪ .‬‬ ‫־!ד־ ‪ r‬״ ‪A T‬‬ ‫‪ v T‬״‬ ‫נטמאל^ראל‪ :‬י*נם־יהודה‪#‬תקציר ^ ^ ‪ .‬כשתשבתי לשוב שבות עמי לפי שלא היו‬ ‫כלמ עבר אחד לעבוד עכו״מ אבל אחר שיהודה עבד עכו׳ם נם כן הנחחים ביד אויביהפ ולפי דעהי כי יהודה קריאה כמו‬ ‫יהודח אחה יורוך אתיך כלומר אתה יהודה נמ לך שת קציר המשיב שבות עמי והוא ירבעם בן יואש מלך ישראל כי אי« על‬ ‫פי שהיו מרעים ישראל ויהודה כמו שהקדימ בשובי שבות עמי על ידי ירבעם כי ראיתי עוני ישראל מורה מאד נמ לך יהודה‬ ‫שת קציר ונטע סוב ירבעמ שהשיב את דמשק ואת חמת ליהודה ואף על פי כן לא חזרהם למוטב לא ישראל ולא יה־דה‬ ‫וזה שאמר אחר זה כרסאי לישראל וננלה עק אפרים ונו׳ וזו חיא הרפואה כמ״ש הוא השיב את נבול ישראל מלבא תמת‬ ‫מצורת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫אפרים‪ ...‫כלי יקר‬ ‫‪100‬‬ ‫חתום‬ ‫‪#‬כמה כי זמה עע*ו‪ :‬י בביא יע*ר&ל ‪ f‬״ ‪K l $ 2‬‬ ‫ראיתי עעריריה <טם זנות לאפרים ™ ‪t y j y‬‬ ‫י ^גית וקזחול • ‪" 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ותועבה עשו וכן היא זמות יעץ כלומר לא זה‬ ‫זמח חיא כל מעשיהפ ואפשר לפרש זמה מחשבה כלוכר כמו כמו לעבדו שכם יהנ׳ גדודים ישרת בעבור אחר כגדודים‬ ‫יקחו מתנות כהונה‬ ‫ירצחו כילם הטעם‬ ‫מפרשימ^ ^‬ ‫ונר‪ .‬״״«‪_«. .‬וסי׳ שת קציר‬ ‫כמו ועשה קציר כמו נטע כלומד נטע נ״כ נטע זד במו אפרימ‪ :‬בשובי שבות עמי‪ .‬‬ ‫^ '‬ ‫ישראל‪ .‬״‪.‬‬ ‫ע ? ! ת‬ ‫‪:‬‬ ‫ז נ י ת‬ ‫ל א מ ר י ם‬ ‫נ ט ם א‬ ‫אמת כמו לטכדו שכם אהד )צסניה ג י ( ‪ :‬זמה‪ .

‬אבל אחר‬ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל בבית ישראל שהוא בבית אל ובדן ראיתי שערוריה לשון כיעור‬ ‫וטינוף כמו התאנים השוערים‪ .‬בשובי שבות עמי‪.‬כלומר נטע ג״כ גטע זר כמו אפרים‪ .‬‬ ‫הנה גוגבים ד ע ת העולם להראות עצמם כחבר כהגים השרים ההולכים לעבודת‬ ‫ה ש ם או לגרנות ליטול תרומות ומעשרות‪ .‬גם יהודה ש ת קציר לך‪ .‬וא״א ז״ל פירש‬ ‫חבר כהנים שרים וגדולים במו ובני דוד כהנים היו ע״כ‪.‬והטעם ש ש ת קציר לך ועזרך לעבוד‬ ‫הבעל בבית אל כאשר היה בלבי להשיב שבות עמי שיאמרו לכו ונשובה אל‬ ‫ה׳‪ .‬לשון משובה נערות וילדות אינוויזור״א‬ ‫בלע״ז וכן בנים שובבים ה ב ת השובבה ע״כ‪.‬קציר ע ת סילוקה וגלותה כמו עוד מעט‬ ‫ובאה ע ת הקציר זה בפורענות בבל בספר ירמיה‪ .‬נטמא ישראל‪ .‬גם יהודה אף הוא הואיל‬ ‫וקלקל‪ .‬שם זנות לאפרים העגלים שעשה ירבעם שהוא‬ ‫מזרע אפרים וזנה אחריהם‪ .‬עשרת השבטים שעבדו אותם ופי׳ שם‬ ‫זגות שם בבית אל ובדן‪ .‬בשובי שבות עמי בהוכיחי‬ ‫אותם לשובב משובותם‪.‬שם זנות‬ ‫לאפרים‪ .‬כלומר כמו שהציידין משליכין ה ח כ ה‬ ‫למשוך הדגים אשר ביאור והם עומדים על גדודי היאור או הנהר ומשם צדין‪.‬ל א כן שם בשכמה שהרגו‬ ‫הנואפים אבל כאן הגואפים ה ם רצחגים‪.‬‬ ‫י־יא‪ .‬‬ ‫כן חבר הבהנים צדין בני אדם וכן פי׳ רביגו סעדיה גאון ז״ל‪ .‬‬ ‫ולעד״ן וכחכי איש ר״ל וכשהם מתחכמים לאיש א׳ וגעשים גדודים להרגו‪.‬‬ ‫והראב״ע ז׳׳ל שערורייה הטעם דבר מגועל כתאינים השוערים‪ .‬‬ ‫ובן מהרי״א ז״ל שמדמה הכהנים לגדודים החפצים באיש להרגו כן הכהנים‬ ‫שלא דרך מ ל ח מ ה א ל א כי זימה עשו ר״ל כי תועבה ומעשה רע עשו בכל‬ ‫מעשיהם‪ .‬רמז לעגלים בבית אל שהוא לאפרים‪ .‬גם יהודה אחר שהזכיר אפרים‬ ‫ושת קציר כמו ועשה קציר כמו גטע‪ .‬‬ ‫ויפרשו גדודים מן מ ל א על כל גדותיו‪ .‬שבות עמי‪ .‫הושע ו‬ ‫‪101‬‬ ‫זימה מחשבה כלומר כל מ ה שחשבו בלבם כן עשו וי״ת וכחכי עניין חכו לו‬ ‫שתרגם וכמה דמסבר אינש למשריין וי״מ וכחכי מן ובחכה העלה בדרש״י‪.‬ש ת המשית זמן פורעגות לה‪ .‬ואפשר שכמה לשון עיר שכם הולכים דרך שכם לרצח ולהרוג בני‬ ‫אדם ע״כ‪.‬פירשו בו כי גם יהודה שם עצמו‬ ‫לעבוד אלילים כמו אפרים א ע פ ׳ ׳ י שהיה בבית המקדש בחלקו ופי׳ ש ת קציר‬ ‫כמו ועשה קציר כמו נטע‪ .‬‬ ‫י״ת לשון שנוי ששנו א ת דרכם וכן ש מ ה ושערוריה‪ .‬ובעבור יהודה שהניח ביתי ועזרך ל א אשיב שבותך ע״כ‪.‬ואעפ״י שאין הנדון שלהם דומה לשכם‬ ‫אבל הוא בהפך כי א ל ה המחכים איש להרגו זימה עשו בביתו עם אשתו ובתו‬ ‫או אתותו ורוצים להרגו כדי שלא יקנא לנקום נקם‪ .‬‬ ‫כשחשבתי לשוב שבות עמי לפי שלא היו כולם עבר א ח ד לעדיד ע״א‪ .‬דרך ירצחו ר״ל ולקחו ל ה ם דרך ירצחו‬ ‫דומה לשכם שהרגו שמעון ולוי אחים‪ .‬בבית ישראל ראיתי שערוריה וכו׳ גס יהודה וכו׳ רש״י ז׳׳ל שערוריה‪.

‬‬ ‫ומהדי״א ז״ל א ת ה רואה שאין הפסוקים טובלים א׳ מכל הפירושים האלה‪.‬עזר׳ עליך בשובי שבות עמי‬ ‫מבבל כי גם שם יהיה לך ע ת קציר משל ללכת בגלות אחר ע״כ‪.‬כי שת קציר לך ר״ל‬ ‫ע ת הקציר והוא זמן הקציר כדברי רש״י ז׳׳ל‪ .‬וזה שאמר‬ ‫אחר זה כרפאי לישראל וזוהי הרפואה שהשיב כמו שכתוב הוא השיב א ת‬ ‫גבול ישראל מלכא ח מ ת עד ים הערבה‪ .‬ואמר מי אלה‬ ‫כנז׳ שם לחז״ל ח״ש נטמא ישראל‪ .‬ואעפ׳׳י שהזגות פרטי לאפרים עכ״ז גמשך טומאה לכל ישראל‪ .‬וזהו פירוש בשובי א ת שבות עמי‬ ‫ופי׳ כרפאי לישראל ע״כ‪.‬ויהודה‬ ‫עוד רד עם אל ועם קדושין נאמן‪ .‬כלומר א ת ה יהודה גם לך שת קציר המשיב‬ ‫שבות עמי שהוא ירבעם בן יואש מלך ישראל‪ .‬וכשקרבו פקודות ביום פקדי ופקדתי כמו שפי׳ חז״ל בפסוק‬ .‬ישראל סבא קבל התפעלות וטומאה מזנות‬ ‫אפרים זה אשר באחרית ימים מאז ומקדם נטמא ישראל‪ .‬כי ע ת ה הזניתה אפרים נטמא ישראל‪.‬‬ ‫ויהיה פירוש פסוק זה כפי מ ה שפירשתי פסוק אני ידעתי אפרים וישראל לא‬ ‫נכחד ממנה‪ .‬‬ ‫ולעד״ן בבית ישראל כולה ראיתי שערוריה יען כי שם זגות לאפרים הוא‬ ‫ירבעם‪ .‬מי אלה כמו אלה אלי״ך ישראל כי שם‬ ‫בבית ישראל הנז׳ ע ל ה עניין זנות לאפרים שזנה יזנה מאחרי ה׳‪ .‫‪102‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שגם יהודה עבד אלילים הנתתים ביד אוייביהם ולפי דעתי כי יהודה קריאה‬ ‫כמו יהודה א ת ה יודוך אחיך‪ .‬ועוד שאח״כ גתפשטה בהרת‬ ‫ה ע ע ההוא בישראל כולו ונטמא‪ .‬ולזה בבית ישראל כולו ראיתי שערוריה‬ ‫גם אפשר שרמז כאן בבית ישראל על ישראל סבא אבינו הזקן כשבא לברך‬ ‫א ת אפרים ומנשה נסתלקה אורה ממגו כשבא לברכם‪ .‬וכאילו אמר גם‬ ‫א ת ה יהודה בשובך מגלות בבל אחר מ ל א ת שבעים שנה אל תאמר בלבבך‬ ‫שתירש א ת הארץ בהחלט כל הימים לא יהיה כן‪ .‬‬ ‫ו א מ ר גם יהודה שת קציר לך לפי שישראל חטאו וגטמאו לבדם בעגלים‪ .‬כלומר‬ ‫א ת ה ישראל הייתה השורש פורה ראש ולענה אשר׳ לבבך פ<ח ראשונה מאחרי‬ ‫ה׳‪ .‬והיא השערוריה שאמר‬ ‫כאן בבית ישראל ראיתי שערוריה בבית ישראל ממש כשאמר מי אלה מי‬ ‫עתיד לעשות עגלים בבית אל ודן‪ .‬כי איש‬ ‫אחד יחטא וכל ישראל גטמא לפי שלא מיחו‪ .‬וקבל התפעלות ממנו‪.‬אלא שאח״כ למד מהקלקלה והוא גם הוא הלך‬ ‫חשכים ואין נוגה לו בלכתו אחרי האלילים‪ .‬ואח״כ גם יהודה הוציא נטע ועשה קציר כמו נטע כ‪.‬כאמור במ׳׳ש‬ ‫מי אלה כי נטמא ישראל סבא שהרי נסתלקה ממנו שכינה‪ .‬ואעפ״י כן לא תזרתם למוטב לא ישראל ולא יהודה‪ .‬והנה היה זה בזמן שובי א ת שבות עמי דהיינו כשנשלם עון שעשו במדבר‬ ‫שנדחו עמי ממנו‪ .‬‬ ‫ומה שנראה לי בפי׳ הוא שהנביא נבא כאן על גלות בית שני‪ .‬וז׳׳ש גם יהודה שת קציר לך‪ .‬ץוך כמוהו שהלך‬ ‫קציר‪.‬כי אעפ״י שהיו מרעים ישראל‬ ‫ויהודה כמו שהקדים בשובי שבות עמי ע״י ירבעם כי ראיתי עמי ישראל מורה‬ ‫מאד גם לך יהודה שת קציר וגטע טוב ירבעם שהשיב א ת דמשק ואת ח מ ת‬ ‫יהודה ליהודה‪ .

.‬כמו נטע נעמן וסיוע בשובי א ת שבות עמי ישראל שיש‬ ‫מקום להליץ בעד ישראל‪ . .‬‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫ר פ א ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫פ כ י‬ ‫ר ש ע י ם‬ ‫א‬ ‫‪M‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫ס‬ ‫ו ה ס נ ג ד‬ ‫ס ..‬מלכם חסן ברעה שהם עישים‬ ‫אבן עזרא‬ ‫ז )א( כרפאי ‪ .‬״ ‪ .‬דהייגו עגל ירבעם וגם יהודה זגה מאחרי ה׳ ושם‬ ‫שת לך ישראל קציר ונטע בענין האלילים‪ .‬‬ ‫פ נ י ו ר ו א ה א נ י א ו ת ם ‪) :‬ג>‬ ‫ז)א(‬ ‫קציל )אייכ י ׳ ׳ ל ( ‪ :‬ש ב ו ת ‪ .‬‬ ‫ז ) א ( כ ר פ א י ל י ש ר א ל ו נ ג ל ה ע ו ז א פ ר י ם ‪ .‬כ ג ג ד פ ג י ו ל א נ ע ל מ ו מ מ ג י ו ב ק ב ל ם ה ע י ג ש י כ י ר ו כ י ידעתי חבל‬ ‫ריאס ילא ידעי כי מעלליהם סיבבים אות‬ ‫‪ .‬ישרים שימליכוהו ־‬ ‫שבחשו בח׳‬ ‫ואסת‬ ‫אלה אלהיך ישראל‬ ‫ש מ ח ו גם כן‬ ‫כשנסשכו עם ירבעם בדבר‬ ‫השרים הנסםכיש עם ירבעם באותה‬ ‫מצודת דוד‬ ‫העגלים ש פ ח ו ה ו ‪ :‬ו ב כ ח ש י ה ש ‪.‬עון אפרים ורעות‬ ‫^ * ‪ g * .‬מלבין ב כ י ה ג ו ל ה ‪:‬‬ ‫מ ש ש ‪ .‬ו ב י ו ם ה ם פ י ש ס י ש ג ד ו ד י ה ם בחתות‬ ‫כדרך‬ ‫אחוחך‬ ‫הלכת‪.‬והיה זה בשובי שבות עמי ששבתי‬ ‫א ת שבותו להקרא עמי שכבר גמחה עון העגל‪ .‬יהס חישכיס כי איננו ב ע ל ל י ה ם ג ג ד פ ג י ה י ו • ע ח ה י ס ב ו א ו ח ם מ ע ש י ה ם ה ר ע י ם שהיו‬ ‫‪ : .‬כ מ ה ש ט ו ש י ם א ת ה ל ט מ ש מ ‪ .‬ב ע ו ד ש ח י י ת י עוסק‬ ‫‪ 1‬״ ‪.‬״ ‪ 1‬״ ‪ ..V‬ל ל י ש ר א ל ו ״ ח אף ד ב י ח י ה ו ד ה ו ג ו ׳ ‪ :‬י‪ >6‬כ ר פ א י לישראל‪ .‬‬ ‫פ ע ל י ת‬ ‫כ‬ ‫״ ‪_ .‬ ‫‪R‬‬ ‫)ג( ברעתם ישמחו ס ל ך ‪ .1‬‬ ‫ו נ ו ת ם‬ ‫‪_1‬״‬ ‫נ נ ל ו‬ ‫ל ס נ י‬ ‫״‪!.‬כ י כל כ ך הרבו‬ ‫ל ח ם י א ש ס ב י ב ו ת י ה ם ס ב ב ו ם ס ע ל ל י ה ‪ ..‬בעבור שאמרו כי היא טרף וירפאנו אמר‬ ‫ו ב ר ה ו ב ו ח ל ל ס ט ם ע ו ב ר י ד ר כ י ם ‪ ) :‬נ ( ו ב ל יאשרו ללבבם‪.‬שמרון כי פעילו שרך וגנב יבוא פשט‬ ‫^ • ^ ^ גחד בחק‪ :‬ובל־יאמרו ללבבםכל־‬ ‫•ןן״ףנ״יין רעתם זכרתי ער‪1‬ה סבבום מעלליהם‬ ‫‪ S‬ל ™ נגד פני ו ‪ :‬נ ברעתם ישמחרמלך‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫מהריי קיא‬ ‫רש״י‬ ‫קצי׳ר‪ .‬ונגב‬‫ל‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫י ב א פשט ג ד ו ד ב ת ו ע ‪ .‬‬ ‫ונתתי כיסה בידך‬ ‫‪.‬נ ג ת ת ‪:‬‬ ‫לה)שם נ״א( בסירעטת בבל בספר ירמיה‪ :‬שנות עטי‪.‬‬ ‫ו כ ש ע ו ש י ן כ ל ה ר ע ו ת ה ל ל ו ל ע י ל ם ל א י א ס ר ו ב ל ב ב ם שאזכור‬ ‫ל ע ו ו נ ם ל פ ק ו ד ע ל י ה ם ‪ :‬ע ת ה ס ב ב ו ם מ ע ל ל י ה ם ‪ .‬״‪.‬קרבו פקודות העיר הנה אז בשובי שבות עמי ע ל י ת שערוריה‬ ‫בבית ישראל ועם זנות אפרים‪ . .‬אז ו ע ל ה עון‬ ‫אפרים עגלי ירבעם שבא משבט אפרים באופן שזה מתייחס למ״ש בשובי א ת‬ ‫שבות עמי ואפשר עוד שלעגיין השיבת של עמי ישראל בשובי א ת שבותם‪ .‬הנה‬ ‫יהודה בחטאו אשר גם יהודה חלה כמוך ישראל אליך גמשל בע״א הגה בזה הקל‬ ‫מענשך ושת לך קציר‪ .‬ו נ ב ל ה ע ו ן מ ל כ י אפרים‬ ‫לשון משיבת נערות וילדות )איטויזור״א בלע״ז( וכן בנים‬ ‫ש ה ו ס י פ ו ע ל י ה ם ש ג י ע ג ל י ם ‪ ] :‬י ג ג ב י ב ו א [ ‪ . :‬ו ב ע ש י ה ס ה ר ע י ם גגד‬ ‫^ ^ ' " י ב ר ^ ם‬ ‫‪:‬‬ ‫ו ב כ ח ש י ה ם ש ה ם שוללים‬ ‫ויייייס‬ ‫ב‬ ‫ל ?יירי‬ ‫דרכים‬ ‫בכך‬ ‫חם‬ ‫רר״ק‬ ‫ע ד י ם ה ע ר ב ה ו ז ה ו פ י ׳ ב ש ו ב י א ת ש ב ו ת ע מ י ופי׳ כרפאי‬ ‫ ‪ .‬״‪.‬ו ב ל י ל ה יהי כגנב ‪:‬‬ ‫שיבבים)שם נ׳( הבת השובבה)שם ל״א(‪:‬‬ ‫? )א( מ־פאי לישראל‪ .‬והיינו דסמיך ליה כרפאי‬ ‫לישראל ובדפי׳ חז״ל כרפאי לישראל מעון עגל שגעשה במדבר‪ . ח י ‪ . ג ל ה טין א ס ל י ם י ל ט י ה שימלין א ב ל שעני כ ק ד ל ״ ל מ י י‬ ‫ב א המין י מ ק ט ל ג פ ל י ה ה ‪ :‬ו ג ג ב י ב א ‪ .‬מת סילוקה וגליתה כ מ י ע ו ל מי‪1‬ס ובאה עת הקציר ‪now‬‬ ‫מ י ד ו ת כמו משיבי‪ .‬‬ ‫ו ג נ ב י ם‬ ‫י ד ש‬ ‫מ ה ס‬ ‫״ חי‬ ‫?‬ ‫תמיד באים וגונבים ממון חבריהם ואף פישטים גדודיהם‬ ‫גליסטיות ללסטם את הבריות •י )‪ '2‬ובל יאמרו ללבבם‪. כ ל ו ל א י פ ח ו ד מ מ י י א ה כ י מ ח מ ל ה ה י ה ג נ ב ל ע ש י ת מ ט ש ה י ב ה ח ל ל ב ס י ף י פ ש ה כ ס ל ס י ם ‪:‬‬ ‫) ב ( ו ב ל י א מ ת ל ל ב ב ם ‪ .‬‬ ‫עזיה או פירושו ב כ ל יום‬ ‫ויום‬ ‫מצודת ציק‬ ‫| ) א ( כ ר פ א י ‪ .‬כשאני חפן להישיפם ולרפאות׳ פשט ג ד ו ד ב ח ו ץ ‪ .‬א י נ ה ה י כ כ י ם ב ל כ כ ס שאני זוכר כ ל ר ט ח ב ה נ ה ט ה ה ת ע ש י ה ס ה ל ט י ס מ ק י ש י ם א ו ת ם מ ס ב י ב ו ה מ ה ע ד‬ ‫ב ר ע ת ם ‪ .‬״ ‪ .‬‬ ‫ש^ות‬ ‫לשון‬ ‫ע‬ ‫״ ״ ‪ _ _ .‬פי׳ כ ת ר ג ו מ ו ‪< :‬כ> ו ב ל י א מ ת ללבבם ‪.‬כ א ש ל פ ל ה ב ל כ י נלשלוית א ־ י כ ד א ל מ ה ל י צרה׳ א ו‬ ‫. . _ .‬ה נ ז ל ך נ ־ כ ש י ה ד י ל לשני! י ח ש ן ב ו ה ! ו ב כ ח ש י ח ש ‪.‫‪103‬‬ ‫הושע ו ז‬ ‫ימם‬ ‫‪SSR‬״ ^ לך בשובי שבות עמי‪ :‬ז א כךפאי‬ ‫‪ «g‬ן י י ן לישראל ונגלה ‪.‬‬ ‫‪1‬ז*־‬ ‫" ' ‪_ 1 1‬‬ ‫עזבוהו עד־עתה כי פעלי שקר בלילה יגנבו וביום פיששים א י ג ס ח ו ש ב י ם ב ל ב ב ם כי כ ל ר ע ת ם ז כ ר ת י ‪ :‬ע ח ח םכבוס‬ ‫גדודים חיץ מן הערים‪) :‬ב( ובל‪ .‬ג נ ב ה ח ד מ ה ם מולין לכי‬ ‫•יביא ו י פ ש ו ט ב ג ל י ג ד י ל א נ ש י ה כ ה ו ן לעי. _ .‬ז י .‬וכמ״ש הנביא ירמיהו ע״ה צדקה נפשה משובה ישראל‬ .‬טנין ה ס ל ה ה מ ל כ י ש כ מ י יפשט א ס כגליי‬ ‫)ייקרא‬ ‫כלי וקר‬ ‫ויקרא בקו״ל גדול‪ .‬ו א ג י ה ו א ח ם ש י ב ג ס ו ל ם ב ר א ש ם ‪< :‬ג> ב ר ע ח ם ישטחו סלך ‪.‬‬ ‫י אינן ניתנין אל לבם שכל רעתס־כתיבה לזכרי! לסי ־‬ ‫)נ( ישמחו ס ל ך ‪ .‬‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫\‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ל ר פ א ע ו ן ה ע ג ל ש ע ש ו ב פ ר ב ר ‪ .‬‬ ‫~ « _‬ ‫‪.

‬ועיין במה שכתבתי בפסוק הקודם ואפשר עוד השי׳׳ת ביסורין להפרש‬ ‫מישראל מ מ ה שעשו הוא דרך רפואה ולא דרך נקמה‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל כרפאי כשאגי חפץ להושיעם ולרפאותם עוגותם ע ל ו לפני כי‬ ‫פעלו תמיד שקר וגגבים מ ה ם תמיד באים וגוגבים ממון חבריהם ואף פושטים‬ ‫גדודיהם בלסטיות ללסטם א ת הבריות ע״כ‪.‬וז״ש כאן גם יהודה כמוך ושת קציר לך להגאתך ולטובתך לעתיד בשובי‬ ‫א ת שבות עמי יהיה לך מתוך מעשה יהודה סגיגורייא גדולה‪.‬והוכרח להתנצל ולומר שלא היה זה ברבוי תוכחות‬ ‫לשגאתו אותם‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז׳׳ל לפי שהנביא הושע היה משבט הראובני והתפעל מתוכחתו‬ ‫שמוכיח א ת ישראל‪ .‬‬ ‫וגנב יבוא והיה מזרוני ורשעתו וכחו כ״כ שלא ישוב מפני כל אבל יפשוט גדוד‬ ‫והוא צבא חייל אגשים לוחמים בחוץ בפרהסיא ע ד השמש‪ .‬וז״ש כי אני ה׳‬ .‬ואמר כרפאי בכ״ף‪ .‬כרםאי ל י ש ר א ל וכו׳ איכה רבתי ר׳ ברכיה אומר ויקרא בקול גדול קרבו‬ ‫פקודות העיר עד כאן עמד חטאו של עגל הה׳׳ד כרפאי לישראל מחטאו של עגל‬ ‫ו ע ל ה עון אפרים ע״כ‪ .‬ועפ׳׳י דרכו ז״ל מדוקדק אמרו כרפאי לישראל‬ ‫שעשה כדרך הרופא הגאמן שלא ירצה להאריך החולי כדי ליטול שכר הרבה‪.‬אבל אדרבה לרפאות אותם היה מגלה עון אפריים כעניין‬ ‫הרופא מ מ ל א כ ת היד שלא תתרפא ה מ כ ה אם לא יגלה אותה לנקות ליחתה‬ ‫וחלייתה וז׳׳ש כרפאי לישראל ה ם כל דברי בתכלית רפואה‪ .‫‪104‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫מבוגדה יהודה‪ .‬כי תכף ו ע ל ה עון אפרים באופן‬ ‫כי מרעה אל רעה יצאו‪ .‬ולזה לא גאמר ברפאי בבי״ת לחז״ל‪.‬וגם יהודה שת קציר וגטע לפשוט גם‬ ‫הוא‪ .‬יעצור כח לפשט‬ ‫חליצותם ולשלול אותם ע״כ‪ .‬‬ ‫אבל גלה העון כסדר הרפואה הנכונה‪ .‬וכן‬ ‫תרגם יוגתן ז״ל‪ .‬ר״ל לתכלית אשר שמתיה במצרים לא אשים עליך‪.‬‬ ‫א‪ .‬שמתוך מ ה שהרבו לבגוד של בית יהודה הצדיקו א ת בית ישראל‬ ‫כערכם‪ .‬והיה אז כרפאי לישראל מהעגל ו ע ל ה‬ ‫עון אפרים אז גם יהודה חלה כמותם‪ .‬וכמו הרב רש״י ז״ל בפסוק כל ה מ ח ל ה‬ ‫אשר שמתי במצרים‪ .‬‬ ‫ובן הראב״ע ז׳׳ל כאשר ארצה לרפאם עמד לפגי רשעם בלבם שלא עזבוהו‬ ‫עד ע ת ה כי פעלו שקר בלילה יגגבו וביום פושט גדוד בחוץ לעיר ע״כ‪ .‬‬ ‫כי במצרים שמתיה דרך נקמה ובך אשים לרפאות נפשך‪ .‬כי טובה תוכחת‬ ‫מגולה מגלה העון של אפרים ורעות שומרון שפעלו שקר ולא יבושו ממעשיהם‪.‬‬ ‫ו ל ע ד ץ מ ה שפירשתי ע״פ שיטת חז״ל מקושר עם מ״ש בשובי שבות עמי‪.‬‬ ‫דהיינו כשנשלם עון העגל אשר אז הייתי שב שבות עמי ר׳׳ל שהייתי שב שבותם‬ ‫להקרא עמי מאשר פשעו בעון העגל‪ .‬כמו שאחז״ל עוף‬ ‫ורפא עוף למצרים ורפא לישראל‪ .‬ודהרד״ק ז׳׳ל כתבתיו בפסוק הקודם מקושר עם מ״ש בשובי‬ ‫א ת שבות עמי ע״כ‪.‬לפי שיטתם יען אשר ל א עלתה‬ ‫ארוכת בת עמי ולא יצאה מ ה כ ח אל הפועל‪ .‬וז״ש כרפאי בכ״ף‪.

‬‬ ‫ואפשר עוד שאמר פשט גדוד־ בחוץ‪ .‬ויהיה לשון גדוד כמו גדודים כההיא דגדוד‬ ‫שלחו האמור גבי יעקב שהוא כמו איש גדוד שאין בידו שום סחורה ולא זהב‬ ‫וכסף‪ .‬‬ ‫שהכווגה לצדק א ת ישראל בדיגם שלא יתחייבו בבגידת יהודה כולה‪ .‬ועל כן אמר כרפאי לישראל‬ ‫כלו׳ הגה ראוי ומחוייב להתעצב אל לבם על החטאים גם יהודה‪ .‬‬ ‫עוד אפשר לפי שאמר בבית ישראל ראיתי שערוריה וכו׳ גם יהודה וכו׳ כג״ל‪.‬והגה שת קציר לך לך לחשבוגך‬ ‫ש א ת ה עתיד ליתן דין וחשבון עליו בשובי א ת שבות עמי‪ .‬דהייגו יהודה שישובו‬ ‫עמי ואתה ישראל לא תשוב עמם מסיבת היותך חוטא ומחטיא גם א ת יהודה‪.‬א׳ ולא חייב א ת ישראל אלא בגטע א׳‬ ‫עגף א׳ ממגו וז׳׳ש גם יהודה תטא בסיבתך ישראל‪ .‬והגה הוא פשט גדוד בחוץ ביד רמה ופרסום ולז״א כי פעלו שקר בלשון רבים‬ ‫שנתחברו יחדיו פועלי שקר רבים‪ .‬אעפ״י שהם פורעניות‬ ‫כאשר האדם יראה לעיניים הנה לפי ה א מ ת כרפאי לישראל‪ .‬‬ ‫עד ש ת קציר לך קציר כמו נטע רע מר כלעגה‪ .‬או אמר וגנב יבוא שנכגס לעיר ובא‬ ‫כגנב כלומר בהחבא כדרך ביאת הגנב הנחבא כדי שלא יחקרו מהיכן הוא‬ ‫בא‪ .‬וזהו‬ ‫דומה כחסדך כי לחוטא יאות לו הדין כמו שתאות החסד לצדיק‪ .‬אמנם בבאם אל העיר יכגסו כל א׳ בפתח א׳‬ ‫ז״ש וגנב יבוא‪.‬וז״ש כרפאי‬ ‫לישראל ואז ו ע ל ה עון אפרים וכר‪ .‬כי היוצא לגדוד יוצא מלובש שיריון‬ ‫וכובע בראשו וחרבו חגורה לו וכיוצא‪ .‬כן הוא מ״ש כאן וגגב יבוא‬ ‫והגה הוא פשט גדוד בחוץ לרוב גבורתו‪ .‬כיון‬ ‫שלמדו מישראל ולא כולו כמו שפטרם ירמיהו ע״ה בגבואתו‪ .‬וכמו שאחז״ל בפסוק ובאה אל בית הגנב זה שגונב דעת‬ ‫הבריות ותובע מחבירו דבר שאיגו חייב לו‪ .‬גחשב‬ .‬ח״ש כרפאי‬ ‫לישראל בעניין הצרות ופורעניות אשר הייתי מביא עליו‪ .‬הלא היא הראית‬ ‫אשר עשתה משובה ישראל וכו׳ צדקה גפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה‪.‬והם אדרבה‬ ‫שמחו ש מ ח ה גדולה בקציר ש ת לו יהודה כאילו רפאתים ממשובתם‪ .‫הושע ז‬ ‫‪105‬‬ ‫רופאך באופן שתתחלק מכתך ומחלתך ממצרים בעניין התכלית‪ .‬ואל זה רמז כאן שלא חייב א ת ישראל אלא בחלק מ ה‬ ‫למה הדבר דומה לאילן רתמים‪ .‬א ל א כלי איש גדוד שאין בידו שום סחורה ולא זהב וכסף‪ .‬ז״ש‬ ‫כרפאי לישראל כלומר העגיין הגזכר של גם יהודה שת קציר לך וכוי‪ .‬ר״ל בא גנב כלומר גונב דעת הבריות כאיש אמונים‬ ‫מראה סימגי טהרה‪ .‬לז״א וגגב יבוא כאחד מן הפירושים‬ ‫שפירשתי שבא כמתגכר כי פשט הלבוש של גדוד בחוץ לעיר כדי להכגס‬ ‫בלבוש נכבד ולא בלבוש גדוד‪ .‬אלא כלי זייגו‬ ‫עמו לבד‪.‬‬ ‫גם חטא יהודה תלוי בצואר ישראל אך לא כולו רק מקצתו יחשב לישראל‪ .‬כי שטן מקטרג בשעת הסכנה כי פעלו‬ ‫שקר באלילים וגגב יבוא‪ .‬ע״ד מ ה שפירשתי‬ ‫בכלי חמדה ח ע י אלי״ם כחסדך שאין אלי״ם אלא ל׳ דיין בדין ופרענות‪ .‬וז״ש‬ ‫צדקה גפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה כמו שפי׳ בכלי חמדה ובכלי יקר‬ ‫בפסוק הראית וכו׳‪ .

‬הוא אומרו וגגב יבוא כדפרישית‪ .‬או יאמר‬ ‫ובל יאמרו ללבבם כמתרעם ל מ ה לא יאמרו ללבבם ה מ ת ע ה אותם בשבא‬ ‫להתעותם‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ובל יאמרו בלבבם‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז׳׳ל ובל וכו׳ והם חושבים כי איגגו רואם ולא ידעו כי מעלליהם‬ ‫סובבים אותם והם ע ד פני ע״כ‪.‬שהפריצים שבהם מספרים‬ ‫הרעות שהיו עושים למלכיהם כדי לשמחם ע׳׳כ וק״ק או׳ ללבבם‪.‬אבל ע ת ה אותם הפעולות‬ ‫אשר פעלו שקר וגגב יבוא ע ת ה העזו פגיהם ופשט גדוד בחוץ בלי בושה‪ .‬ואיך א״כ יוםיפו עוד על חטאתם פשעים כי הסתרתי פני מ ה ם‬ ‫ובימי קדם היו ישראל ע ד פגי השגחתיו היו‪ .‬ל מ ה ל א יאמרו לו שכל רעתם זכרתי והנה ע ת ה כבר סבבום מעלליהם‬ ‫להפרע מהם‪ .‬וגם ה ם אינם מכחישים אותם‬ ‫כי ה ם משבחין עצמם בהם וברעתם ישמחו מלך‪ .‬ע״ד ישא ה׳ פניו אליך ועתה םבבום‬ ‫מעלליהם הרעים כי הסתרתי פגי מ ה ם לכך ע ת ה סבבום‪ .‬ר״ל עד ע ת הכשל יהודה היו אפרים ושומרון‬ ‫פועלים שקר בסתר‪ .‬אבל בימי קדם ע ד‬ ‫פגי היו תמיד מושגחים ולפי זה ע ד פגי היו אמר ישראל שאמר עליהם ובל‬ ‫יאמרו וכו׳‪.‬‬ .‬וכמאמר איוב כי‬ ‫תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬והיו שכוחים לפניו עד ע ת ה שבא ע ת זכרונם כי ע ת ה לכל חפץ‬ ‫חלילה וחם‪ .‬איגם גותגים אל‬ ‫לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפגי‪ .‬א ל א ע ד פני היו תמיד לשעבר א ל א‬ ‫שעתה ע ת פקודתם סבבום מעלליהם להפרע מ ה ם כי מ ל א ה םאתם‪ .‬ובל יאמרו ללבבם וכו׳‪ .‬‬ ‫והוא או׳ כי פעלו שקר וגנב יבוא‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז׳׳ל א ל א שהרחיב ובל יאמרו וכוי‪ .‬כי אין‬ ‫ל ה ם ממי להתבייש שהרי גם יהודה חטאו ופשעו יחדיו‪.‬‬ ‫ולעד״ן לפי שהרבו לחטא והארכתי אפי להם‪ .‬ע״כ‪.‬שאגי כל רעתם זכרתי כאילו אגי כותב‬ ‫על ספר כל הרעות אשר ה ם עושים כדי לספר בגגותם‪ .‬כי הנה ע ת ה סבבום מעלליהם ואיגם צריכים‬ ‫לזכרון ואינם עושים אותם בסתר כי ע ד פני היו‪ .‬וז׳׳ש ובל יאמרו ללבבם כמזהיר דבל יאמרו כן שכל רעתם זכרתי‬ ‫יחדיו מכלל שהיו שכוחים‪ .‬רש״י ז״ל ובל יאמרו ללבבם‪ .‬נא אל יאמרו בלבבם לחשוב‬ ‫מחשבה מועלת ה ל א ה י א לאמר אין זה א ל א שהשי״ת חלילה שכח כל מעשיהם‬ ‫הרעים‪ .‬ל א שהיו שכוחים‬ ‫ועתה זכרתי חלילה כי אין שכחה לפני‪ .‬כי זה ל א נמשך א ל א שסבבום מעלליהם להפרע‬ ‫מ ה ם לרבויי וקרבו פקודות ובאו ימי השלום שנתמלאה סאתם‪ .‬אינם חושבים בלבבם כי כל‬ ‫רעתם זכרתי אבל ע ת ה סבבום מעלליהם וכו׳ ע ת ה יםבום מעלליהם אשר היו‬ ‫ע ד פני תמיד ולא נתעלמו ממני ובקבלם העונש יכירו כי אני יודע ה כ ל ואני‬ ‫המשיב גמולם בראשם ע׳׳כ‪.‫‪106‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫לישראל כרפאי וכו‪ /‬ואדרבה הלכו ונשחתו יותר ויותר כי עד ע ת ה היו‬ ‫מרשיעים בהצנע ועתה עשו בפרהסיא ו ע ל ה עון אפרים ורעות שומרון ג״כ עלו‪.

‬‬ ‫ולעד״ן ע״ד מ״ש טומאז למלך אלפוגשו שיש לא״ה לשמוח כשישראל‬ ‫פושעים יחדיו‪ .‬והיצה״ר כבר גדמה בדחז״ל שאור‬ ‫שבעיסה מעכב‪ .‬וכן דרשו דורשי רשומות בעניין החמץ ליצה״ר ומצה ליצה׳׳ט‪.‬ברעתם ישמחו מלך וכוי‪ .‬ותרגמו יגלון‬ ‫בפריע ואומרו מלוש בצד עד חומצתו תרגמו בשני פנים יחדיו‪ .‬‬ ‫שמחו השרים שגסמכו עמו ע״כ וק׳׳ק לשון ישמחו דהיל״ל שמחו‪.‬ולזה אמר ישמחו לשון עתיד‪ .‬זהו שאמר ובכחשיהם שרים ומלך הוא כל מלך ומלך‬ ‫ישראל‪ .‬בי כשהחמיץ מיד עורך אותו על האופן שחשב‪ .‬אמגם בהצדיק ישראל מעשיהם יש להם‬ ‫לדאוג כי יגצחום ישראל זהו דרך הלצה‪ .‬ולפי שמעו ישבות יצרם הרע שהוא מעירם‪ .‬אבל השרים לא ישמחו בזה‬ ‫אבל מבחשיהם שיכחשו רעתם אשר עשו אז ישמחו השרים שיאכלו שוחד‬ ‫כדי לקיים כחשיהם‪ .‬וחומדים גשי חבריהם‬ ‫ואש החשק דולק בהם כתנור שהדליקו הנתתום‪ .‬מלוש‬ ‫בצק עד חומצתו משתשב בו א ת הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן‬ ‫עד הבוקר שהוא יכול לעשותה‪ .‬רש״י ז״ל מלכם חפץ ברעה שהם עושים ע״כ‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל וכמו שקדם בפסוק הקודם והראב״ע ז״ל ושרים שימליכוהו‪.‬וז״ש ישבות מעיר על עם ישראל‪ .‬וכן הוא אומר במיכה הוי חושבי און ופועלי רע‬ ‫על משכבותם באור הבוקר יעשוה עד כאן‪.‬ולזה יהיה ענשם שיגלו במהרה‬ ‫מעיר ירושלם או מעיר שומרון‪ .‬‬ ‫ולעדץ שהמתרגם מפרש כך הפסוק כולם מנאפים‪ .‬כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד חומצתו‬ ‫שהחמיצה שהוא יכול לאפות‪ .‬ה א ח ד לסיבת‬ ‫עוגש הגלות הגז׳ ואמר שימשך מלוש בצק‪ .‬כי אז תכון מלכותם מאז מ א ד וישתעבדו ת ח ת האומות וזה‬ ‫אפשר שאמר ברעתם ישמחו מלך בבל או מלך אשור‪ .‬ותרגמו ג״כ באופן שני שנמשך ל ה ם עונש הגלות שאמר‬ ‫ישבות מעיר דיגלון בפריע‪ .‬ויונתן תרגם ברעתם בסריקתהון וכו׳‬ ‫והיא גניבה בלשון ערבי קורין אותה םרקא‪.‬‬ ‫וזהו שתרגם כ מ א דמוחן לקיימא מחשבת רשעא שהוא תרגום למ״ש מלוש‬ ‫בצק עד חומצתו‪ .‬כן המחשבות‬ ‫רעות נדמו אל לישת הבצק עד חומצתו‪ .‬ישבות מעיר יוגתן תרגם מ ה שתרגם ואיגי‬ ‫יכול לישב בו לשון המקרא‪ .‬רש״י ז״ל בוערה מאופה שהוסקה מיד‬ ‫הגחתום כן יצרם בוער בקרבם‪ .‬‬ ‫בולם מגאםים במו תגור וכר‪ .‬ולפי הפשט ברעתם שהם עושים‬ ‫ישמחו מלך כי יאכל מ ה ם שוחד על רעתם‪ .‬וכן בכחשיהם שרים‬ ‫של הגז׳ כי ידעו כי קרוב יום אידם‪ .‬הוא משל אל עריכת מחשבותם‬ ‫לרע כזה שלש הבצק וחושב מ ה לעשות מאותו הבצק וגטרד באותה במחשבה‬ ‫עד חומצתו‪ .‫הושע ז‬ ‫‪ 07‬ו‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל כדרש״י ז״ל שהמלך חפץ ברעתם ישמח גם השרים בכחשיהם‬ ‫שמשקרים ומכתשים איש בעמיתו עוד פירש ברעתם ישמחו מלך ירבעם בעגיין‬ ‫העגלים שמחוהו ובכחשיהם שכחשו בה׳ ויאמרו בעגלים א ל ה אלי״ך ישראל‪.‬והסיבה מלוש בצד וכו׳ מעגיין גיםין דיציאת מצרים‬ .

.‬‬ ‫הפיך וככה מעמו כמו תנור אופה בוערה מלוש בצק על‬ ‫חומצתי פל ישבית אופה מעיר כי צריך להבעירו ילהסיקו‬ ‫הרבה‪J‬״‪SJ‬‬ ‫)‬ ‫_ ‪.‬שרחבעם יושב וירבעמ עומד ‪ .‬מלעיל‬ ‫ח«דחא בעיין והח׳א נופפת כי תנור ל׳ זכר ‪ :‬מעיר‪ .‬לםי שאין לו‬ ‫בית המקדש שיבואו שם ליראות‪ .-*.‪?. .5E‬״‪S?SK‬‬ ‫מלויש בצק‪.‬אוחו חיומ שהמליכוהו שהתמיצה שהוא יכיל לאפות וכן הוא אימר במיכה )בי(‬ ‫עלמזם ויאמר י ד מ ם בלבו עתח ח » ב חסםלכה לבית דוד אם הוי חישבי און ופועלי רע על משכבותס באור הבוקר‬ ‫‬‫«‬ ‫‪A‬‬ ‫^‬ ‫ם הזה לעשות זבחימ בבית ה׳ בירושלמושב לב העם ‪ .‬שיצאו ועלו‬ ‫ממצרים מ ע ת לוש ליישא עד ל א ח מ ע שזהו עד חומצתו‪ .‬ץ‪ n«/-.‬‬ ‫״!״‪».‬י‬ ‫י״י ‪js%‬׳‪. .‬שהוסקה מיל הנחתום כן יצרם‬ ‫״ _'‪«.‬מ י ‪ -‬ו ו י״״ ־׳*יי‬ ‫יעשוה‪) .‬שאילו זכרו ניםי‬ ‫מצרים ל א היו כפויי טובה ולא היו חוטאים וגולים מהר ע״כ‪.‬מנין מנימה וכסול‪ :‬מעיר‪ .‬‬ ‫ה ר א ב ״ ע ז״ל כולם גם מלכם ע מ ה ם ותנור לשון זכר על כן מ ל ת בוערה‬ ‫מלעיל כמו לילה נחלה עבר על נפשיגו‪ .‬מקור בפלפ לחמלח עליך אי שמ כשקל‬ ‫שסאה‪ :‬נמיומ מלכנו‪ .‬בשקריהם ‪) :‬ר( בערה ‪ .-._.-. .‬ותנור לשון זכר על כ‪ 1‬מלת‬ ‫!*‪._.‬״«‪. .‬עד־חמצתו‪ :‬יום מלכנו ?מניל« י«‪«55‬‬ ‫‪£3£m1‬‬ ‫ה‬ ‫כ‪$‬ד?נ מקךויהון ‪$‬ן‪1‬א דםוחן לק‪$:‬א םחשבת ר‪3#‬א ועל ךלא *ך^יי )‪ {V‬ו^םךן ךאתמכידי‬ ‫? ה י ן ג י ו ס מסכןהון ססןוךיס םמרן סיל‪ 0‬לי^א ג ד לא ס?זע‪ :‬יייוןא‬ ‫רש״י‬ ‫^י*‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫סממחיממלכם ושריהם שחולקים עמחם שללם ובחתם )ד( בוערה מאמה‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪108‬‬ ‫חתום‬ ‫ובפח עירם שרים‪ :‬י ב ל ש מנאפים‬ ‫כמו תנור בערהמאפה ישבות מעיר . * ..‬מיד ושב לב העמ חזה אל אדוניחמ אל‬ ‫יזובעמ‪ .‬‬ ‫שיעלו לידושלם דראו שם את רחבעמ המלך וידאו שמ את בית המקדש‪ .‬משחשב‬ ‫בלבי את הרעה טצל יעשה אותה הוא שובת וישן על הכקר‬ ‫מ*" ‪ TP°‬י ״ ״ י • ‪°‬יי "ילל *״ף ‪"1‬״ *יי‬ ‫׳ « » » » » • ״•״‪»> •»-‬ן ׳*׳^‬ ‫* ‪1 1‬‬ ‫רעהו‪ . .‬‬ ‫ד‬ ‫מ ב‬ ‫ב ל ב ‪: 0‬‬ ‫נ‬ ‫‪ 0‬ע י ד‬ ‫»ר ח מ ת ו ‪ .גלידימ‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫וכן הרד״ק כולם המלך והשרים כולם מנאפים‪ .‬״‪.‬‬ ‫י‬ ‫וגניבתן ש‪0‬ונבק בלילה‪) :‬ד( כולם מנאפים כמו תנוד בועדח ‪«.L .‬שיחמיץ יער הרע ‪) :‬ח( יום מלכנו החלו שדימ חמת‬ ‫שהיא יכיל צעשיתה כמו שהאישה שובת מליש בצק על‬ ‫םיין‪ .‬וזה הפסוק הפוך וככה טעמו כמו‬ ‫תנור אופה בוערה מלוש בצק עד חומצתו עד ישבות אופה מעיר‪ .‬מלשין לישה והיא פשיית הפיסה כמו לישי יפשי פגוס סיצר המסיר אותס לזנות ישכוה פלישה הבצק פד שיסממז שיסא‬ ‫)גראשייו י״ס(‪ :‬בזק‪ .‬‬ ‫בוער בקרבם • ישבית מעיר יונתן תירגם מה שתיתם‬ ‫^‬ ‫״^״‬ ‫^‬ ‫» ! ״ « ' ‪ .‬‬ ‫^ ^ ‪.‬‬ ‫מלכינו ישכירוהו ביק אז ימשך ידו עם הלוצצים וזאת המליז‬ ‫מפועלי הכפל שהוא לצן ואילו היתה מלוצצים היתה‬ ‫מצודת דוד‬ ‫‪ : ( 1‬ובכחשיהם ‪ .‬‬ ‫‪L1.‬ראוי לאפוסו ר״ל אינו כסל מן הזנות פטת שמשכ כ״א פד שיהים‬ ‫ספק בידו לפשופ ולא יוסד ולפי שהמשילו אל התנור אמר ל«{‬ ‫מופל במסר שאין התטר בסל פן האפיה כי אם פד שיתחמן הפיםה ולא מסר‪) :‬ה( יום מלכנו‪ .‬‬ ‫לחמס תאמן ההיא חיא מלוש מ ק ע‬ ‫העזים בחגור להסיקו חוא מדיח הנשים ללוש וישבות מהעיר‬ ‫איתן עד שיחמץ הבזק במו שהוא סשעד בלבו ואז יעורר אותן‬ ‫שיביאו עם בזקן לאפוח חחי שיעור חיסק התנור ואמר כי חס בוערים בניאוף כמו חתנור בעת היסקו‪ :‬כוערח ‪ .‬םח עשה אותו רשע מיד וילך ויועץ המלך ויעש שני ענלי חזחב ויאמר אליהם רב לכס מעלות ירושלם הנח אלחיך‬ ‫ג מ י‬ ‫‪10‬‬ ‫טם‬ ‫ל ג ‪0‬‬ ‫‪r n 1‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪m‬‬ ‫א ל‬ ‫‪m‬‬ ‫ו ח ר נ ו נ י‬ ‫‪w‬‬ ‫א ל‬ ‫ל פ י‬ ‫ר ח ב ע ם‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫ב ח פ ש כ י ג ם‬ ‫ייי»״»•‬ ‫משמחים מלכי ברעה שעושימ » • ״ ק י‬ ‫ובכחשיהמ שמכחשים ומשקדימ איש בעמיחו משמחימ ת‬ ‫^ ‪.‬מיד ושב לב העם הזה אל אדוניהם‪ .‬‬ ‫םליש‪ .‬‬ ‫י‬ ‫ך» אי. X .‬ורבותינו פירשו‪ . .‬כי צריך‬ ‫להבעירו ולהסיקו הרבה ע״כ‪.*•* -‬יי•‬ ‫בוערה מלעינ כמו לילה‪ .‬המים‬ ‫‪ : potfr‬ישבות ‪ .‬נחלה ע^ר על נפשנו וזה הפםוד‪.‬ה( יום מלכנו‪ ..‬כזה ששובת שלוש את מ ק ו ע ד שיחמיץ ‪ Wctrv‬ואיני יכול ליישב ט לשק המקרא ולפי משמעו ישטת יצרם‬ ‫אותובתגוי‪ .ii‬‬ ‫״_‬ ‫‪.‬םידד ‪.‬כמו מהעיר וי״ת כלחק סחםדין ת ו ׳ ‪ .‬סיד הרע שהוא מעירם י מלדש בצק עד חומצתו‪ . .‬ליל כיוס שפמס מלכנו ביו<‬ ‫סלידה ‪ 16‬מס המלכתי אז נפשי השלים מלים בפמר נאדים מהיין כי סרמ למצאיתה לשתיה ונפשי םולים ממכי השכרות ‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שהוציאם מתוכם בחפזון מהרה עד ש ל א הספיק בצקם להחמיץ‪.‬איל הבפלם כפפשה השקרים משמחים אפ השלים‪) :‬ל( כמו חנוד ‪ ._.‬ואסר כי חמ כסו החנור הבוער מאוסה‪ .‬יום שחיו ממליכימ מלך שחיו קוראימ אוחו חיום יום מלכנו אמר פח חיח עפק חשדיס עמו לא לדבד‬ ‫בעין גבורה תזוח האויבים ולהעמיד סשפם כמו שהוא חק סלך בן וזרץ אלא סח היה עסקם באכילח ושחייה עד שוסזל*‬ ‫ש ר י ם‬ ‫ב י‬ ‫^^‪0‬ה(‬ ‫״ ן ן ‪0‬‬ ‫ס ן ם כ י ם‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫) ל ( כ ל ‪6‬‬ ‫ד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫‪n‬‬ ‫מ נ א ‪ 8‬י ס ־‬ ‫‪o‬‬ ‫‪m‬‬ ‫כ י‬ ‫ן ז ס ל‬ ‫ע ם‬ ‫כ ש ס ״ י ‪0‬‬ ‫)ל( כלם‪ . .‬‬ ‫השרים ונס העם נשמעים אליהם והמשיל חםימיח הניאוף‬ ‫להמיו״ית האש‪ .‬ואאזיל פי׳ ישבוח םעיר חיזד‬ ‫המעיד אותן אמ ישבות לא ישבות ז ‪ p‬אריך אלא מלוש בזק עד חסזתו‪ :‬חפזחו‪ ..‬יוםשםינועליחממלכם ירבעמ החלו ש ר י ו ל ח‬ ‫םשכדוח היק‪ :‬משך ידו את לועזים‪ .‬פלפון כתסיררוס‪ :‬הוטס ספר כהמ כפו הניר הכופל מהיםק האופה‪ :‬ישבות מעיד‪.‬שימליכומלכם שקרא איתי היום‬ ‫והסיקו הוא חומן שישבות חאופח מהעיר הנשים חאופות בו‬ ‫‪.‬והמשיל חמימות הניאוף‬ .‬כמו‪ 0‬כן חם שומעים בעוד שהם ישנים‪ . .‬ר*ל‬ ‫יו‪:‬‬ ‫יום‪ .‬גם כלכס ממהס‪ .sf‬‬ ‫רומי‪-‬י* \‪ \w\1‬י־«י \ייי<‪.-‬לםי שאין ישיבה בעזרת אלא למלכי בית דוד בלבד חח ירבעמ שחוא‬ ‫םלך ישראל כשיראו אוחו שאינו חשוב כדחבעם ‪ .‬פיסה כתו אתכצקו)שמום ייכ(‪ :‬ת מ ח ו ‪ .‬ביום שאכו ממליכק את מלכט‪.

‬ומהיכן למד שמזונותיו מתמעטים‬ ‫ולא פורענות זולתו‪ .‬החלו שרים נעשו חולים ח מ ת מיין מחום היין הבוער בם‪ .‬בוערה מלעיל הטרחא בעיץ והה״א נוספת כי תנור לשון זכר‪ .‬ולשון‬ ‫מעיר כמו עיר ומדינה וכמו שתרגמו יונתן ע״ה מקורתיהון‪.‬דהעיקר חסר מן הספר‪.‬‬ ‫שאמר יום מלכנו חסר שאנו ממליכין א ת מלכנו‪ .‬אמר רב קטינא‬ ‫כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטים שנאמר משך ידו א ת לוצצים עכ״ל‪.‬מעיר כמו‬ ‫מהעיר וא״א ז״ל פירש ישבות מעיר‪ .‬אבל משם ואילך מוכרח‬ ‫תמיד לעמוד על משמרת האפיה כדי לספק לכל העיר אפייתם‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬היל״ל חלו שרים מהו החלו‪.‬אבל הם אשר‬ ‫מנאפים ה ם יחדיו במקום אחד הנה דומים ה ם כמו תנור מאופה כולל לכל העיר‬ ‫שהסיקו מרובה‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר כולם מנאפים להודיע רוב ניאופם עד שהיו בולם מנאפים‬ ‫יחדיו עם אשה א ח ת אשר היא מנאפת עם רעים רבים‪ .‬‬ ‫אלא זה יוצא מבית הנואפת וזה נכנס‪ .‬כי שמשים העצים בתנור להסיקו הוא מצוה הנשים ללוש וישבות‬ ‫מהעיר אותן עד שיחמץ הבצק כמו שהוא משער בלבו‪ .‬ועובר הנשים האופות בו לחמם והזמן ההוא הוא מלוש בצד עד‬ ‫חומצתו‪ .‬כן דמה המנאפים ה א ל ה שלא ישבותו‪.‬ומ״ש מלוש בצק עד חומצתו זמן מועט כלומר‬ ‫מ ע ת שיחשוב הרעה בלבו עד שיעשה בפועל ע״כ‪.‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מי הכריחו לדרשה זו שאין לה הבנה בפסוק‪ .‬ובחרו בלוצצים כמשפט כל אוהב‬ ‫יין ושכר‪ .‬וזהו שיעור הסק תנור ואמר כי ה ם בוערים בניאוף כמו התנור בעת‬ ‫היסקו‪ .‬יום מ ל כ נ ו וכו׳‪ .‬ז׳׳ש‬ ‫תנור בוערה מאופה שכיון שהוא אופה כללי הנה ישבות יושב ובטל מעיר‬ ‫מלוש בצק עד חומצתו בצד אחד הראשון עד חומצתו‪ .‬ואע״פ שהוא בכח נכלל‬ ‫בתיבת מלכנו‪ .‬‬ ‫ונראה שהוקשה להם ז״ל לפרי ש״י ז״ל שמפרש יום מלכנו‪ .‫הושע ז‬ ‫‪109‬‬ ‫לחמימות ה א ש ואמר כי ה ם במו התנור בוער מאופה‪ .‬‬ .‬ואז יעורר אותן שיבואו‬ ‫לאפות‪ .‬היצר המעיר אותם ישבות לא ישבות זמן‬ ‫ארוך א ל א מלוש בצק עד חמצתו חמצתו מקור בפלס לחמלה עליך או שם‬ ‫בשקל ט מ א ה ע״כ‪.‬ומשך ידו אם הוא השי״ת הנה קשה שלא נזכר בפסוק‪.‬ואנו ממליכין א ת‬ ‫מלכנו‪ .‬ר״ל שהאופה בערו‬ ‫והסיקו לאפות בו ה פ ת ורוב חמימות התנור והסיקו הוא הזמן שישבות האופה‬ ‫מהעיר‪ .‬כי הנואפת המשיל לתנור האופה‪ .‬באופן שלא‬ ‫ישבות האופה ולא המביאים לאפות‪ .‬ושבל העיר או רובה באים לאפות שם כפי שיעור העיר‪ .‬והפסוק מדבר‬ ‫עם המלך והשרים אשר בשכר שגו פקו פלילה‪ .‬לחז׳׳ל איכה רבתי משך ידו א ת לוצצים‪ .‬והמלך מושך‬ ‫ידו מן הטובים והכשרים להתחבר א ת לוצצים ע״כ‪ .‬ומהו כל המתלוצץ לאתויי מאי‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל וכפי׳ שאז׳׳ל‪ .‬וז׳׳ש כולם מנאפים‬ ‫יחדיו כולם במקום אחד‪ .‬וכן מ ה שפי׳ החלו לשון חולי‪ .‬והודיע זה במשל שאמר כמו תנור בוערה מאופה‬ ‫ולא תנור בוער מבעל הבית שמתנהל לאטו לאפות לחמו לבד‪ .

‬ככתוב פותח א ת ידך וכר‪ .‬‬ ‫ועפ״י דרשה זו גתיישבו כל הדקדוקים שבפסוק‪.‬לז״א‬ ‫א ת לוצצים לרבות כל המתלוצץ מזוגותיו וכר‪ .‬נעשו חולין ח מ ת מיין‪ .‬אפשר שמפרשים מלכנו על השי״ת כמו שפירשנוהו‬ ‫כן לדעת מדרש איכה רבתי כנז״ל בסמוך‪ .‬‬ ‫משך ידו היא השכינה הייתה עלי יד ה׳ משכה אליו והסתירה מהיותה א ת‬ ‫לוצצים‪.‬דהיל״ל‬ ‫מלוצצים אבל לפי שהיה מוכן דדוקא הלוצצים שאין להם אומגות זולתו‪ .‬‬ ‫והראב״ע פירש ח מ ת כמו מן ה ח מ ת מדוקדק לשון חמת‪ .‬ועליו הוא אומר ר״ל בו ביום כשראה מלכגו הוא השי״ת הוא‬ ‫מלכנו שהחלו ונתחללו שרים במעשיהם הרעים‪ .‬כ ת לצים דכתיב‬ ‫משך ידו א ת לוצצים וכר‪ .‬‬ ‫עוד לחז״ל במסכת סוטה‪ .‬וטעם ח מ ת מיין בחסרון בי״ת בחמת מ ל א יין‪ .‬ודקדק בזה לשון את‪ .‬כ ת לצים‪ .‬‬ ‫ואילו הייתה מלוצצים הייתה מהפועלים)שלומי( [שהם עולמינ העי״ן מגזרת לץ‬ ‫ששרשו לץ‪ .‬ועלה קאמר משך ידו מלכנו הנד‪.‬‬ ‫ישכרוהו ביין אז ימשך ידו עם לוצצים‪ .‬כ ת שקרנים‪ .‬שאין נהוג להזכיר בשכרות חמת‪ .‬דהיל״ל חום מיין שמסיבת‬ ‫חום היין חלו‪.‬‬ ‫או אם יפרשו החלו לשו! ה ת ח ל ה כתרגומו החלו שריאו רברביא‪ .‬כ ת מספרי לשון הרע‪ .‬יום מלכנו יום שהמליכו מלכם שיקרא אותו היום יום מלכנו‪.‬ופירש כמו מן‬ .‬‬ ‫ומלת החלו מחולי כמו הראו‪ .‬אותה החימה גרמה שמלכנו הנזכר ית׳ וית׳ משך ידו מפתוח‬ ‫אותה א ת הלוצצים‪ .‬וזאת ה מ ל ה מפועלי הכפל שהוא לצץ‪.‬ר״ל ע״י‬ ‫ה ח מ ה עזה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל‪ .‬כי אם השותים במזרקי‬ ‫יין וכלים מכלים שוגים‪ .‬‬ ‫שהיה לו לומר בחמת מיין וכמו שיבא בדהראב״ע‪ .‬וכמוהו מ ח ל ה לב פועלת מ ח ל ה א ת הלב מהבגיין‬ ‫הנוסף שהוא החלה‪ .‬וגם ישבו דוחק שחסרת‪.‫‪110‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ולהראב״ע ניחא שפירש החלו שרים א ת המלך‪ .‬וכמו שיבא גם במה שפירש‬ ‫רש״י ז״ל ח מ ת לשון חום בלתי מדוקדקת תיבת חמת‪ .‬העיקר חסר שלא מכרו בפסוק לא טובים ולא‬ ‫השרים‪.‬הגה משך ידו א ת לוצצים מלהשביעם רצון‪.‬אבל העניין‬ ‫בלתי מדוקדק‪ .‬ומלכגו הוא הפעול והשרים ה ם הפועלים‪ .‬גם במה שפירש משך‬ ‫ידו המלך מן הטובים וכר‪ .‬ואמר כל המתלוצץ אפילו שיהיו‬ ‫בו כ מ ה מדות טובות אם הם לוצצים מושך ידו‪ .‬דלמד כל מרבוי א ת לוצצים‪.‬על כן הוא מכפולי הלמ״ד על כן תופפות ומתופפות שגים שרשים‪.‬אז משך ידו א ת לוצצים שמשכה‬ ‫מ ה ם מהשפיע‪ .‬כי הוא ית׳ עיגי כל אליך ישבור ואתה גותן להם א ת‬ ‫אכלם בעתו פותח א ת ידך וכר‪ .‬‬ ‫ל ע ו מ ת כל אלו הדוחקים הכריחו חז״ל דרשתם זו שהכתוב מדבר בשי״ת‬ ‫שהוא מלכגו‪ .‬אמר רב חםדא ארבע כתות אינם מקבלות פני‬ ‫שכינה‪ .‬ר״ל מלכגו‬ ‫יום החלו שהתחילו להבעיר ח מ ת וכעס מיין‪ .‬כ ת חנפים‪ .‬ל א גזכרה ביין חמת‪ .‬החלו‬ ‫שרים א ת המלך מן השכרות‪ .‬‬ ‫ודרש״י ז״ל כבר כתבתיו לעיל בסמוך בתוך ביאור דברי חז״ל‪.

.‬שיום שהועמד בו המלך אשר ראוי לדבר בו בחכמה ומשפט‬ ‫להגהיג המלכות‪ .‬בי ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פ‬ ‫ג‬ ‫ה א ח ד ב נ י ת א<*‬ ‫ת ‪1‬‬ ‫ם‬ ‫ו א מ ר ו ל ו פלחין ל צ ל מ ך ‪ .‬ל ב ס שהוא בוער כתנור קרבי אוהו‬ ‫ב א ר כ ם כ ל ו מ ר ק ר ב ו א ו ת ו ל מ ע ש ה ה ר ע כ ל ו מ ר שימו ל ב ב ם‬ ‫ל ה ש י ב מ ח ש ב ו ת ר ע ו ת שיעשו ה ר ע א ח ר ה מ ח ש ב ה וזהו ב א ר כ ם‬ ‫כ י ה ר ו צ ה ל ש ל ו ל ולגזול אורב ה ח ל ה כ ד י ש ל א •שמרו מ כ נ ו‬ ‫ו ה מ ח ש ב ה ב מ א ר ב ‪ :‬כ ל הלילה יש.‬ל י א מ ש ך ידו מ ת ק י ן ה מ ד י נ ה ל ה ת מ כ ר פ ה סליצציס‪:‬‬ ‫) ו ( כ י ק ר ב ו ‪ .‬‬ ‫מסנהדרין דלכון‪.‬וטעם חמת ז י י ‪1‬‬ ‫יק יסירישי כמי חן החמת יגסמך ככה כמי דלח יסגיר‬ ‫דלתך בעדך והעד מספח חמתך ואף שכר שהיא כטעם‬ ‫ב‬ ‫זיוי• •‬ ‫\\( ד י‬ ‫היה׳ ‪W‬‬ ‫וז^ח ד א ר ר ח‬ ‫‪*.‬א ט ר ו ל י ה מ ש ו מ דהוו חביבי..‬‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫‪n‬‬ ‫ל‬ ‫‪n‬ש ‪.‬‬ ‫אמרו ליה‬ ‫ויצפרא‬ ‫נפלה ‪.‬ו א י ן ז ה ד ו ח ק א ה ז ה ‪ .‬וי״־ב א־‪.‬מחום‬ ‫היין רביער כס והמלך מישך ידי מן השיכים והכשרים ^ ש ? .‬יום מלכגו יום לדתו או יום המלכתו שגוהגים לעשות‬ .‬מלשין ל ן ‪ ) :‬ו ( ק ר ב ו ‪ .‬ואח״כ קראם לוצצים‪ .‬אשל הקליכו והכינו ל כ ם לאלוכ ו ה ס ל זה כ מ ו‬ ‫ש ה א ו פ ה מכין ה ת נ י ר ל ה ס ק ה ‪ :‬י ש ן א ו פ י ה ס ‪ . .‬‬ ‫הכיני יהימיגו א ת לבם במעשה אירב שלהם כתניר זה מ ק ד ש ו ת כ ד י ש ת ע מ ד ו ב ר ו ו ח ה ‪ .‬ח מ ת מן יתמלא א ת‬ ‫ה ח מ ת מים‪ .‬‬ ‫א מ ת ליה נקסלונון‪.‬ה ה י ד ואכלו א ח ש ו פ ט י ה ם ‪ .‬ב ע ר ב ב א ו ‪ .-‬י י‬ ‫ו‬ ‫‪ __*1‬״ ‪.‬ד ל ה ו ן י ה ב א ו ר י י ר ״ א ‪ .‬‬ ‫ובן הרד״ק ז׳׳ל‪ . א ו פ י ה ם ‪ .‬‬ ‫מ א ן ד ר א מ ב א ‪ .J‬‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪ \n‬י ז ח ש ד ו ח ר י ו ו ח‬ ‫‪ . א ת מ ע ‪ 4‬י ‪ 1‬מ ‪^ T ^ ^ c S S‬‬ ‫ה מ ק ד ש שאינו מחזיק א ת כ ו ל ם ‪ .‬‬ ‫ח י‬ ‫ש‬ ‫״ז‪ -.‬והם עוסקים באכילה ושכרות עד שהשרים החלו המלך מרוב‬ ‫שתיית יין זה בא בגאדו מ ל א יין וזה בא בגאדו‪ .‬‬ ‫מיי‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫״‬ ‫בחם‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ס‬ ‫ט‬ ‫שהיא החלה ‪ .‬א מ ר להו.‬ה ו א נ מ ל ו כ .‬י‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫‪P‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‪.‬א ב ל אני בניתי לבם שני‬ ‫להתחבר א ת לוצצים‪) :‬ו( כי קרבו כתנור לכם בארכם‪.» כל־הל‪:‬לה‪:‬שן אפדם בלן הוא בער‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫כאש‬ ‫!יאתימ^יהון ?ל ליל א ת״א כחצי שריםנ»‪ 6'1).‬וכתב א״א ז״ל‪.‬‬ ‫בתחילה קראם שרים קודם שישכרו‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל‪ .‬והעד מספח חמתך ואף שכר‬ ‫שהוא כטעם ה ז ה ע׳׳ב‪.‬נעשו שרינו חולים‪ :‬חמת מיין‪ . לפי שאין כ מ ח ש ב ה ע י ע ת הגוף‪ :‬ב ק רה ו א בוער • כלומר ש ה ם להיפים בבקר לעשות ה ר ע ש ח ש ב ו‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מלשון מ מ ן ‪) :‬ה( ה ח ל ו ‪ .‬ה ו ש י ב צ ד י קא צ ל ר ש ע ‪.‬‬ ‫‪NWN‬‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫\\״‪. ה ש י ד א ף א נ א אעביד ה כ י ‪ . ילזמת‬ ‫מ י ס ) כ ר א ש י ת כ׳׳כ(‪ :‬ל ו צ צ י ש ‪ .‬‬ ‫לוצצים‪:‬‬ ‫‪ B ' W cn‬קירט ? ‪ i‬״ » ‪ n j‬ואחר ‪ p‬־‬ ‫בנאת‬ ‫והוא‬ ‫וכתב‬ ‫קראם‬ ‫ח ב ת ‪ .‬א מ ר להון‬ ‫‪__1‬‬ ‫נחתים שלהם המסיק אתהתניר לאחר שהכיני לבם והשכ‬ ‫את גמר הרעה איך יעשוה‪ :‬ישן אופהס ‪ .‬י‬ ‫ל א ל‬ ‫ל‬ ‫ל ל‬ ‫ו כ מ י ה ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫אזלווקמלו‬ ‫ל ה ק ‪ .‬ל ־ ל ה כ י מ ‪:‬‬ ‫מ ש ך • ת ‪ .‬‬ ‫איתון‬ ‫לצפרא ‪.‬ש ה י ה ל ב ם בועד כ ת נ ו ר ‪ . ל צ ל מ ו י ד ע נ ל א ו ל א‬ ‫מנהין ‪ .‬א מ ר להון ל צ ד י ק י ם ‪.‬ה ח ״ ד‬ ‫איחפרע‬ ‫! מ ש ך ידו א ח לוצצים‪ .‬מ י ד ה ל ך ו מ ש ך בידו כ ל‬ ‫ליצני ה ד ו רע מ ו ‪ .‬את המלך מן השכרות‬ ‫ף‬ ‫‪ .‬ה א ו פ ה ישן ה ו א כ ל‬ ‫ה ל י ל ה ו כ א ש ל יאיר ה כ ז ק ל ה י א מ ל ע י ל ש ל ה ב ת כ ת נ ו ר כ ד ר ן ה א ש ה מ פ ל ה ל ה כ ר ״ ל כ פ ו ל שאין ק י ש ו ק כילו להשות ה ו א ש כ ת ו נ ס א כ ל‬ ‫כלי יקר‬ ‫ה ח מ ת ונסמך כ כ ה כמו ד ל ת וסגור דלתך בעדך‪ .‬‬ ‫‪.‬ומשקין המלך עד שמחלין‬ ‫]אותו[ והוא מרוב השתיה משך ידו א ת לוצצים ומתלוצץ עמהם‪ .‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מ ח‬ ‫ה‬ ‫ס ו ע‬ ‫‪3‬‬ ‫ת‬ ‫‪«A-‬‬ ‫ו ז ח‬ ‫‪.‬ב ח ל מ ו ד י ת ש ל מ י ‪ ) :‬ו ( כ י קרבו כ ח נ ו ר ל ב ם ב א ר ב ס ‪ .‬א ל א שהוא משקל א ח ד ולוצצים תואר בשקל ונוצצים נחשת קלל‬ ‫ע״כ‪. ק ד כ ו ה י א י ש ח ב ק ל ה ו ן ‪ .7‬‬ ‫‪C‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫הלילה והנה לכס קרוב כתנור ךק כל אופה ישן בלילה רק‬ ‫בבוקר יבעיר התנור ואלה אין לבם ישן רק חישב כל הלילה‪:‬‬ ‫נ‬ ‫ז««ו ‪/‬‬ ‫«‪j111‬׳‪n.‬נ פ״דוין קג ג‬ ‫ז‬ ‫מהר״י קי־א‬ ‫רש״י‬ ‫החלו שרים‪ . ו ת מ ל א א ת ה ח מ ת מים א ל א ש ה י א מ ש ק ל‬ ‫א ח ד ו ל ו צ צ י ם ה ו א ר ב ש ק ל ו נ ו צ צ י ם כ ע י ן נ ח ש ת ק ל ל ‪< :‬ו> כ י‬ ‫קרבו כתנור ל ב ם בארכם‪ .‬מלבין מ נ י ‪ :‬ח מ ת ‪ .‬א צ ל ו‬ ‫‪.‫‪111‬‬ ‫הושע ז‬ ‫תת״‬ ‫החלו <&ךים חמת מ״ןמשך ידו את־‬ ‫ןיז״״&ן לצצים‪ :‬כי‪7‬ךבו?תנורלבם‪5‬א<בם‬ ‫».‬מ.‬א מ ר י ן ל י ה ד ר א ד מ ד ב ר א ה ו ו ח ב י ב י ן ל י ה ‪ .‬פסיק א ת התנור גלילה ו‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ק ר ימצא‬ ‫ש ב ע ת העצים‬ ‫ואופה בו א ת ה פ ת ש ה ו א תכלית מע‪-‬בח ההיסק והגה האופה‬ ‫ישן בלילהא ה ר שגחן העצים בחגור שאין לו מ ע ש ה ע ד ה ב ק ר‬ ‫כ ן ה א ו פ ח בעגין ה מ ש ל ש ה ו א כ ח ה מ ח ש ב ה ח ו א ישן בלילה כ ל ו מ ר ש ו כ ב ו ג ח ש ל א ח צ א ה מ ח ש ב ה לירי פ ע ש ה ע ד ה ב ק ר‬ ‫והחושב קורא אותייש.‬א פ ר ל ה י ן ל א ‪6‬לחי.‬כלומר פד‬ ‫הבוקר ישיניס ולבוקר בוערים כאש שגמרו את רעתם‪:‬‬ ‫א ח ן א מ ר ל ח ו חיסלחון‬ ‫מיסתפינא‬ ‫לצלמי‪.‬ה ל ב ה ו א כלי‬ ‫ה מ ח ש ב ה יהבח הפועל בו הוא האופה על דרך ה ס ש ל יכפו‬ ‫שהאופי‪ .‬מי‬ ‫שאינו י כ ו ל ל ע מ ו ד ב ד ן י ע מ ו ד ב נ י ת א ל ‪ .‬‬ ‫י ד‬ ‫שמכינים ומסיקין אותו לאפית‪ :‬כל הלילה ו ן א‬ ‫י ש ר א ל א ש ר ה ע ל ו ך מ א ר ץ נ ־ צ ל י ם ‪ .‬ב א ר ב ט שהיו אורביש‬ ‫אבן עזרא‬ ‫‪-‬״‪-‬‬ ‫י‬ ‫רד״ק‬ ‫‪t‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪—-‬‬ ‫הם הפועלים ‪ :‬החלו שרים‪ .‬לס(‪» :‬שן ידו‪•10P5.

‬‬ ‫כי קרבו כתנור וכו׳ כלם יחמו כר‪ .‬והגה לבם‬ ‫קרוב כתנור‪ p .‬והנה האופה ישן בלילה אחר שנתן העצים בתנור שאין לו‬ ‫מעשה עד הבוקר‪ .‬כלומר קרבו אותו למעשה הרע כלומר שמו לבבם לחשוב מחשבות רעות‬ ‫שיעשו הרע אחר המחשבה‪ .‬הוכיחם ע ת ה על השכרות יין כי יתאדם כמו שאחז״ל יתאו דם ואחר‬ ‫השכרות שפיכות דמים כמו שיבא ע״כ‪.‬וזהו בארבם כי הרוצה לשלול שלל ולגזול אורב‬ ‫תחילה כדי שלא ישמרו ממגו‪ .‬כלומר שהם להוטים‬ ‫בבוקר לעשות הרע שחשבו בלילה‪ .‬‬ ‫והראב״יע ז״ל בארבם על מחשבות רעות שיחשבו כל הלילה‪ .‬ישן אופיהם כלומר ע ד הבוקר ישנים ולבוקר בוערים כאש ע ד שגמרו א ת‬ ‫רעתם‪ .‬והחושב קורא‬ ‫אותו ישן לפי שאין במחשבה יגיעת הגוף בוקר הוא בוער‪ .‬אמר לון ה ש ת א ע׳׳כ‪.‬כל הלילה ישן אופיהם‪ .‬הלב‬ ‫הוא כלי ה מ ח ש ב ה והכח הפועל בו והוא אופת על דרך המשל‪ .‬ואחר שהגיע למדרגה זו להיותו ח מ ת מיין משך ידו מן היין וגתחבר‬ ‫א ת לוצצים‪ .‬מהיום הזה היו שותים במזרקי‬ .‬באופן שמרעה אל רעה יצאו משך ידו מן היין ונתחבר א ת לוצצים‬ ‫זו קשה מהראשוגה‪.‬‬ ‫כלומר שוכב ונח שלא תצא ה מ ח ש ב ה לידי המעשה עד הבוקר‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל‪ .‬כל הלילה ישן אופיהם‪.‬ואכלו א ת שופטיהם הרגו א ת הסנהדרץ שלהם‪ .‬וכן אמר החושבים לעשות רע על משכבותם‬ ‫לאור הבוקר יעשוה כי יש לאל ידם ע״כ‪.‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ספר מגנות העם בשפיכות דמים‪ .‬אלא ב ח מ ת מיין ואחר השכרות לוצצים באופן שיין‬ ‫ותירוש יקח לב‪ .‬או החלו לשון חולי החלו א ת המלך כי עשאוהו ח מ ת מיין כן עשאוהו‬ ‫בחמת מיין‪ .‫‪112‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שמחה‪ .‬כי קרבו כתנור לבם בארבם לבם שהוא בוער כתנור קרבו אותו‬ ‫בארבם‪ .‬והמחשבה במארב‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ יום מלכגו כגז״ל במפרשים ז״ל החלו לשון חולין וחלול יום שמלכגו‬ ‫החלו א ת כבודו שעשוהו ח מ ת מיין‪ .‬החלו שרים ח מ ת מיין כמו שמפורש אתון‬ ‫לגביה אמרין ליה קום עבד לן ע״א‪ .‬ובתלמוד ירושלמי במסכת‬ ‫ע״א דרשו ביום שהמליכו א ת ירבעם‪ .‬רש״י ז״ל הכינו והזמינו א ת לבם במעשה‬ ‫אורב שלהם כתנור זה שמכינים ומסיקין אותו לאפות‪ .‬ולזה אחר שהכריחם על האלילים ושאר עבירות כנז׳ בפסוקים‬ ‫הקודמים‪ .‬‬ ‫נחתום שלהם המסיק א ת התנור לאחר שהכינו לבם וחשבו א ת גמר הרעה איך‬ ‫יעשוה‪ .‬כ״כ יין השקוהו עד שעשאוהו כגאד מלא‬ ‫ובחמת‪ .‬וכמו שהאופה‬ ‫מסיק א ת התנור בלילה ובבוקר ימצא שבערו העצים ואופה בו א ת הפת שהוא‬ ‫תכלית מעשה ההסק‪ .‬כל אופה ישן בלילה רק בבוקר יבעיר התנור ואלה אין לבם‬ ‫ישן רק חושב כל הלילה ע׳׳כ‪.‬לפי שהיו מוחים בידם ומה‬ ‫ע ל ת ה להם‪ .‬לא בדבר‬ ‫גבורה ולא בדבר כבוד‪ .‬לז״א כי אלה ל א היו משתעשעים כי אם במותריות האלה‪ .‬כן האופה בעניין המשל שהוא כח המחשבה הוא ישן בלילה‪.‬כ ל מלכיהם נפלו לפי שאץ קורא בהם אלי‪ .

‬שהאופה באותו תנור שאותו התנור‬ ‫הוא קר בלי אש‪ .‬עיגה חררה‪.‬תירגם יינתן כחררה דעדדלא איתהפכא אתאכלת‪ .‬יתבולל אפריםעהעגהבליספוכה‪:‬‬ ‫אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־ ‪S ' S i‬‬ ‫א י‬ ‫ט‬ ‫נכ^יהון‬ ‫ם בזי‪_9<:‬מיא‬ ‫שיבה‬ ‫קמץ נזיק‬ ‫ן־\א ״־*ל‪?•:‬־‪ .‬וי״ת דמן לחדר׳ רעד דלא אתהפכת אתאכלת‪< :‬ט> אכל‪.•/‬‬ ‫על עצתם ובעבור כי דמה ינרס ולבס לתנור דמה העצה‬ ‫זבן אמר בנבואת ישעיה יתום לא י ש ו וריב אלמנה לא י‬ ‫אליהמ ‪ :‬כל מלכיהם נפלו‪ .‬היא התטרב בעכי״כינמל‬ ‫מסשיהם‪ :‬ענה בלי הפוכה ‪ .‬הטעם על השחד שהיו נותנים לאשיר‬ ‫ז ה כי זח שחיה הורנ הכלך מולך ־ההיו נס נפלו ביד אויביהם‬ ‫מלכי האוסוח ואף על סי כ.‬״‪.‬‬ ‫_‬ ‫ו!‬ ‫' ן‬ ‫המשל וכפלו לענין שאפר ואכלו את שופטיהם כי האש אוכלת ״‬ ‫יחענין כ׳ הם במעשיהם הרעים אוכלים ובכלים את שופטיהם י ת ב ו ל ל כמו כצול מעורב והטעם שהם מי‪-‬י־^יס עזר מן‬ ‫שלא יעשו משפט בעיר כי מרוב המרעים לא יוכלו לעשוח האומות לזה מפני זה וזהו מצרים קראו אשיר הלכו מל כן‬ ‫יתבולל בעמים כמו בלול ומצרים הם הקיראיס‪ .‬‬ ‫‪.‬ובאור הבוקר יבער האש‪.‬הוא‬ ‫• "י יי‬ ‫יעשיה כי יש לאל ידם‪! :‬״ כלם יי״י‬ ‫״‪.'u .‬כלומר הקריבו לבם‬ ‫בסתרם כתנור שכל הלילה ישן אופיהם‪ .‬ואעפ״כ היא לא‬ ‫השתא מתי רמשא היא יכצ עמא שתיין כלומר עת שכרות‬ ‫‪..‬לא שם אל ליו שאכלוהו מלכי ארס בימי יהואהז שנאמר )מלכים ב׳‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫ק י )ז( ב ו ל ם ‪ .‬כמי מ י*יאל ק י י ' י ' י ל שמפורש אתון לגביה אמרין ליה קום עביד לן ע״א אמר לון‬ ‫‪1.‬כמ׳ש בספר מלכימ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫פ‬ ‫ב מ‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫כו‬ ‫י‬ ‫ד ע‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫־‬ ‫ג ם ש < ‪3‬‬ ‫ג ס‬ ‫ן ז ל מ ו ח‬ ‫י‬ ‫נ ז י ר ה ב‬ ‫א י ר‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה ב‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ו כ י ח‬ ‫ש ר י א י ם‬ ‫ם ביו‬ ‫‪w‬‬ ‫פ ו ‪2‬‬ ‫י ב ן ל ת‬ ‫ש י ד ש‬ ‫‪ > 3‬ד פ‬ ‫ב א‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫נארבפ‪ .‬וזהו תכלית‬ ‫המרי והפשע‪ .‬אינו בוער ולא שורף‪ .‬אופיהם היא יצר )ז( ואכלו א ת ש ו פ ט י ה ם ‪ .‬כנה־‪-‬י•.‬א ב ל ו ‪ .J .‬מלשון בלבול וטלכוכ כמו שם מחממת לטבילה כתנול ביעלה‪ :‬יאכלו‪ . הופכים אוהד‪ .‬י‬ ‫‪A .‬היצר‬ ‫ואכלו‪ .‬מלשין חים‪ :‬מיד כשהיה לאל ידי לטבית מ־ד טובהי‪) :‬ז( יחמו כתנור‪ .‬‬ ‫‪.‬־ ירים כהו‪ .‬דכרזה נרם'לעשרת ה ש י‬ ‫להיות עונה בלי הפוכה ‪ .‬הטעם אוכלים אלה את אלה אפילי שופשיהס‬ ‫גלילה יכן אבר החושבים לעשוח רע על משכבותם ל‬ ‫גם קישריס על מלכיהם על כן כתיב‪) :‬ח( א פ ר י ם ‪ . ף‬ ‫נ פ ל ו ‪ .‬‬ ‫‪. -f-.‬״‪-‬‬ ‫‪.‬סטכי״ם לקמי מארצי ואינו משיה פל‬ ‫כ ל ו וקד‬ ‫יין לפניהם לשמחם באהבים אותם‪ .‬שאוסיןעל מחליס ‪) :‬ט( ו ־ ו א ל א ידע ‪ . A‬‬ ‫‪.‬וטעם‬ ‫ז‬ ‫•סשפטס ונם יחניפו הרשעים יל י י‬ ‫‪.U‬‬ ‫חכמה והעונש עלידם לפי שאין מסיקי‪ :‬עצמם מכל משפם‬ ‫עונה בני הפוכה אז תהי נשרפת כ״אינה הפיכה והטעם‬ ‫אלא שופפימ מי שיכולת בידם ומניחים‪..‬חללה וכן וטשי מנית )שם י״וז(‪ :‬שמ־הי בילס ילק נסלל כל גנלכיהס יעל כל ‪1‬ה אין בהם מי שיקלא‬ ‫אלי לשוכ מז־לכי‪) :‬מ( הוא יתבולל ‪ .‬מלשין משיה‪ ft):‬יחמו‪ . לחדרה רעד דרשו ביום שהמליכו את ירבעם ההלו השרים המת מיין כמו‬ ‫לא איתהפכת אז איתאבלת‪ .t.‬ל״ל הלנו‪) :‬מ( יתבולל ‪ .‬תיא נשרפת מתחת יאינה נאפה מלמעלה כן היא העצה‬ ‫שאיננה נכונה כשאן הופכין אותה מעני.‬ו לעבוד ענליס ואלחים‬ ‫אחרים ולא הבחין ולא בחר בטוב ‪ ..‫‪115‬‬ ‫תרגם‬ ‫‪ Jfltfn‬ז‬ ‫ז‬ ‫כא‪ #‬להבה‪ :‬כלם יחמו כתנור ואכלי ^^‪3175‬‬ ‫את־שפטי־הם כל־מלכיהם נפלי ר ^ ‪K V r‬‬ ‫לאביהם אלי‪ :‬״אפריםבעמים היא ‪! £ $ 3 3 $‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪. לעני.-.A‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ועל זה אמר כי קרבו כתנור לבם בארבם‪ .‬מלשין אירכ‪ :‬אפהש‪.׳ ‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫םהר״י ק ר א‬ ‫לנאף אחר עיז‪ :‬כל הלילה ישן איסיהס‪ .‬שהיו פלכי ישראל נופלים זד׳ ביד לעוגה ‪) :‬ט‪ (.‬‬‫יבילכל בגולה בין האומות‪ :‬ע ו ג ה בלי ה פ ו כ ה ‪ .‬כמו העונה הנאפ׳ על הנחלים אם אי.‬הרנו את הסנהדרין שלהם‬ ‫־ ‪ £‬״ י ? לפי שהיי מוחים בידם ימה עלתה להם‪ :‬בל מ ל כ י ה ם‬ ‫? ^ ^ ^ < ^ י י ל .‬‬ ‫י ^‬ ‫‪. אין קורא בהם אלי שהיה להם לחשוב בלבם הרי אין כה ביד מלכנו להושיענו מצרינו נשובה‬ ‫אל ה׳ כי ועא יושיענו ויימ בהם במלכים אף על פי שמאין עצמם נופלים ביד העכי׳׳ם אין אחד מהם שיקרא אלי וישוב‬ ‫מחטאו ות״י ואכלו את שופטיהם וביישן שקדיהון מחייבי.‬‬ ‫״‬ ‫פ חילו‪) :‬ם( והוא לא ידע‪ . עד שיושיברהו על אופניה כן היה אפרים בעצ־‪.‬שכמו‬ ‫שהתנור בלילה כשהאופה ישן‪ .‬כמללה הנאסת טל הנמלים כשאינה מהפכים אותה מטבל אל טבל באז היא נשיפת מקצתה ואינה‬ ‫צפויה מקצתה כן הוא אינו מתכונן כמטשיו להיות טל צד השווי והיישר ‪) :‬גי( אכלו זרים ‪ .‬והעניין במשל הזה הוא‪ .‬‬ ‫י ‪ _ -1 .‬‬ ‫היא שמא עכשיו שכורים אתם ומחר תחזרי ככם איזלון‬ ‫ואיתי בצפרא אזלי יאתו בצסרא הדא היא קרבו כתנור יגי׳ אמר לון אנא דחיל מן סנהדרין דילכון אמרין לוי אכן‬ ‫קסלינין ליןהדא היא ואכלו את שופסיהם משך ידו כך הזה חמי בר נש כשר היה מותיב גביי תרין ליצנין יאינון אמרין‬ ‫•ליי איזה דיר הביב מכל הדורות והיא אמר לין דור המדבר איכון אמרין ליי ולא עבדין עכודת אלילים והוא אמר לין‬ ‫אגב דהיו הביגין לא איתענשון ואינון אמרין לוי חש דמלכא בעי למעבד כן דום שהמלך ריצה לעשות כן‪) :‬ח( י ת ב ו ל ל ‪.‬כ ח ת ם ובני ישראל דם.‬הכנו את הסנהדרין מל‬ ‫בלל ה׳ <כלאשית י״א(‪ :‬ע נ ח ‪ .‬כמו כי שמ בלל ח׳‬ ‫שפת כל ה א ‪ p‬ענין בלבול וערבוב כלומר הוא מעורבב בעבוים שהאל יתביך הבדילם מהם והם התערבו בהם ועשו כמעשיהם‪:‬‬ ‫עונה בלי הפוכה‪ .‬ובבוקר בוער באש להבה‪ .«. יה דייניהון‪< :‬ה> אפרים בעמים ועא יחבולל‪ ..‬לפי שאין קורא בהם אלי ובירושלמי במסכת ע״א‬ ‫)ח( אפרים בעמים הוא יחבילל‪ .‬‬ .‬ומחר היו קמים עליהם להרנם‪ .

‬ואילו היה‬ ‫תרעומת הפסוקים על העם במה ששופכים דם מלכיהם היל״ל הפילו מלכיהם‬ ‫או הרגום‪ .‬גם מצד העגיין אין מובן בהבגת הפסוקים‬ ‫שיהיו עוסקים בהריגת מלכיהם‪.‬ועליו‬ ‫אמר שהיו כמו תגור בוערה מאופה של כל העיר כולה‪ .‬וז״ש כי קרבו כתנור לבם דומה בתוכנתו כי‬ ‫הוא ארוך ועגול‪ .‬‬ ‫עכ״ז אין בעם אפילו א׳ שיהיה בהם קורא אלי לו׳ מי לה׳ שיבוא לנקום נקמת‬ ‫מ ה שאכלו א ת שופטיהם‪ .‬ת״י בחררה דעד לא א ת ה פ כ ת )ליתאסק(‬ ‫]איתאכלת[ עוגה חררה שאופין על הגחלים ע״כ‪ .‫‪114‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫כן אלה לעיני המלך והשרים בהיותם חושבים און לא היו פועלים אותם‪.‬כשיעור שיש מלוש בצק עד חומצתו‪ .‬שהיה כל הלילה‬ ‫ישן אופיהן בוער כאש להם‪ .‬הגה בבוקר כבר היה דלוק ולא היה בו רק חום מהגחלים הגותרות‬ ‫ויאפה הבצק‪ .‬וכמאמר הנביא הוי חושבי רע על משכבותם לאור הבוקר‬ ‫יעשוה‪ .‬ופתאום בבוקר כשבת שופטיהם לדון כמו שגאמר‬ ‫דיגו לבוקר משפט‪ .‬‬ ‫עכ״ז לא לקחו מוסר‪.‬אין בהן קורא אלי ע״כ‪ .‬ולזה ואכלו א ת שופטיהם ולזה געגשו מלכיהם במה שלא‬ ‫מיחו בעם האוכלים א ת שופטיהם‪ .‬וכיון שלא עשו כן נענשו והרעו‬ ‫ונפלו מלכיהם או יאמר אעפ״י שמלכיהם נפלו על שלא מיחו באוכלי שופטיהם‪.‬גם במה שהוא קר כל הלילה כן גם אלו בארבם היו מראים‬ ‫קרירות כאילו אין דבר‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ שבפסוקים הקודמים עשה עגיין משל התגור לגמשל הגיאוף‪ .‬ולפי‬ ‫שמדבר בהרג המלכים קשה או׳ נפלו‪ .‬וכן היו ה מ ה במעשיהם‪ .‬אמגם ע ת ה בפסוקים ה א ל ה‬ ‫עשה משל מהתגור בעל הבית‪ .‬‬ ‫כי נאם[ אח״כ‪ .‬שהאופה פתו מתגורו מיד בוקר וערב כמגהג‬ ‫אנשי שוכני הכפרים‪ .‬‬ ‫ח־ט‪ .‬וז״ש כי קרבו כולם כתגור לבם כל הלילה בארבם‪ .‬לפי שאין בהם קורא אלי להיות המלך קורא‬ ‫אל העם האוכלים א ת שופטיהם ולייסדם‪ .‬כיון שהם רואים שכל מלכיהם נפלו על שלא מיחו‪.‬אך מהיות ישן אופיהם‪ .‬והיה‬ ‫מכעיס באשמורת התיכוגה או בתחילת אשמורת האחרוגה בתת בו העצים‬ ‫המלהבים‪ .‬ואעפ״י כן לא חזר ירבעם בגו מרעת אביו‪ .‬הגה אז כולם יחמו כתגור הזה הגזכר‪ .‬שנא׳ כאילו נפלו מזליהם‪ .‬ר״ל שהיו הורגים א ת המלכים כמו שנראה מספורי מלכי ישראל‪.‬שגא׳ כי לא השאיר ליהואחז וכו‪/‬‬ ‫וישימם כעפר לדוש‪ .‬ז׳׳ש כל מלכיהם נפלו מגדולתם או נפלו‬ ‫ביד אוייביהם הבאים עליהם‪ .‬‬ ‫ועם כל הצרות ה א ל ה הבאות למלכים ולשרים‪ .‬גם שיבה זרקה‬ .‬שאילו לא ישן לו אופיהם כל הלילה‪ .‬והוא לא ידע לא שם אל‬ ‫לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז‪ .‬עוגה בלי הפוכה‪ .‬והוא היותר נכון לא גפלו‪ .‬שלא ישבות מעיר אלא‬ ‫זמן מועט‪ .‬גמשך שבוקר יהיה בוער כאש להבה כן‬ ‫כולם יחמו כתגור ואכלו א ת שופטיהם שהיו דגים לבוקר משפט כדי לייסר‬ ‫אותם על זגותם‪ .‬ותגור‬ ‫הכפרים דומה הוא קצת ללב‪ .‬אפרים בעמים וכו׳ א כ ל ו וכו׳ רשי״י ז׳׳ל יתבולל)יתבלבל( ]יבולבל[ בגולה‬ ‫בין האומות‪ .‬כי עם היותם פעמים משתכרים ולוצצים עם‬ ‫מלכיהם נפלו‪ .

‬ולפי שהעוגה סולת מעשה םופגגים בשמן על מחבת‪ .‬והטעם ש ה ם מבקשים עזר מן האומות‬ ‫לזה מפני זה תהו מצרים קראו אשור הלכו על כן יתבולל ]כמו בלול[ בעמים‪.‬וזה אפרים גם‬ ‫שיבה זרקה בו והוא לא‪] .‬וז״ש אפרים‬ ‫שהוא גרם לעצמו‪ .‬והראב״ע‬ ‫אמר זרקה בו התולדה ע״כ‪.‬‬ ‫ומצרים ה ם הקוראים וטעם עוגה בלי הפוכה אז הרי נשרפת כשאינה הפוכה‪.‬ל ש ק בלבול וכדהראב״ע לשון בלולה בעמים‬ ‫ה ו א יתבולל‪ .‬כן כיוצא בזה אפוה ואכלוה הגוים במהירות כעוגה בלי הפוכה‪ .‬הוא דייקא‬ ‫ואמר יתבולל לרמוז אל מ״ש הפסוק ושמן למצרים יובל‪ .‬זרקה התולדה זרקה בו שיבה‬ ‫שהשיבה ת ב א מתולדת ה א ד ם ע״כ‪.‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל כהבנת הפסוקים אך בעניין משל העוגה בלי הפוכה אמר כי‬ ‫היא גשרפת מצד ולחה מצד‪ .‬והצד ה ל ח שבא הוא הגאכל לגויים‪ .‬כי האדם‬ ‫ישוב בימי הזקנה כי יראה כי אפס כהו והולך בדרך כל הארץ‪ .‬גם שיבה זרקה בו‪ .‬וטעם עוגה‬ ‫בלי הפוכה כדהראב״ע על ה ע צ ה בי העוגה בלי ה פ כ ה תשרף מצד שעל הגחלים‪.‬ואומר כי אפרים‬ ‫הוא גרם לעצמו שאכלו זרים כחו‪ .‬שהבדילו השי״ת מ ה ם והוא התבולל ועשה כמעשיהם‪ .‬‬ ‫הטעם על ה ש ח ד שהיו נותנים לאשור ולמצרים‪ .‬כאשר כתוב על המלכים‪.‬והצד שעל הגחלים שתשרף ד מ ה אל‬ ‫מ״ש גם שיבה זרקה בו שהוא משל אל הגלות והצרות השורפות ומחלישות‬ ‫בחולשת השיבה‪ .‬כן עצתם כי ה ע צ ה ל א ת ה י ה גבוגה‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל יתבולל במו בלול מעורב‪ .‬אכלו‪.‬כמו שאמר‬ ‫אכלו זרים כחו בשוחד לאשור ומצרים‪ .‬‬ ‫והטעם על עצתם ובעבור בי ד מ ה יצרם ולבם לתנור ד מ ה העצה לעוגה‪ .‬שלא‬ ‫המתיגו עד הפוך אותה לגמור בשולה‪ .‬יען כי בטל בטחוגו ומן ה׳ יסור לבו‬ ‫ושם בשר זרועו אשור ומצרים וז״ש אפרים בעמים הוא יתבולל‪ .‬‬ ‫והצד השני בלתי נאפה‪ .‬הוא אפרים אשר היה עוגה בלי הפוכה‪ .‬ולעומת זה אמר באפרים ש ל א הועיל לו השמן‬ ‫על השוחד אשר בו יתבולל להיות כםופגין א׳‪ .‬בן אכלו זרים כחו‪ .‬והוא ל א ידע זרקה בו פועל עומד כאילו אמר נזרקה בו‪ .‬וי״ת בחררה דאתבלת עד ל א אתהפכת‪.‬ועניין פקח והושע‬ ‫בן א ל ה שהיה באחרונה בסוף ימיהם כאדם שזרקה בו שיבה ואעפ״י כן ל א שבו‬ ‫מדרכם הרעה‪ .‬והוא ל א ידע את)אליהו( נאלוקיו[ בדהרד׳׳ק‪ .‬‬ ‫ולעד״ן יתבולל לשון בלולה בשמן כדהראב״ע ורד״ק ז״ל‪ .‫הושע ז‬ ‫‪115‬‬ ‫בו‪ .‬‬ ‫)כדרש״י( והוא ל א ידע כי בעוגו אכלו כחו הגוים‪ .‬ז״ש יתבולל בלשון‬ ‫בלולה בשמן לרמוז אל השמן שהיה מתבולל בו עם אשור ומצרים‪ .‬שב[ השיבה משל לאריכות זמן‪ .‬וכשהגיעה לבישול מאכל בן דרוסאי אכלה וכדעת‬ .‬אבל ה י ה כעוגה גאפת על גבי‬ ‫גחלים‪ .‬‬ ‫וטעם גם שיבה כדרש״י שנחלש כ ח ם ואבד הונם‪ .‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל יתבולל כדרש״י‪ .‬וכיון שהוא‬ ‫בעמים הוא יתבולל‪ .‬ע״כ תורף דבריו‪.‬ת״י אף חלישותא מטתינון ואינון ל א מסתכלין ע״ב‪.‬ברעב הזה שאופה‬ ‫לו חררה על גבי גחלים‪ .‬יהיה‬ ‫דבר גאה לעוגה ולאוכלים‪ .‬אלא בהתהפבה‬ ‫מצד אל צד לדחות בל חלק הסותר שבה‪ .

‬והחכם רבי אברהמ בן‬ ‫__‬ ‫‪.‬מערים שטבעו זכוריהס ביי־י‪.‬ואטד נם‬ ‫באחרונה ביפי פקח והושע בן אלה שהי\ בסיף ימיהם כאדם‬ ‫שזרקה בו שיבה אף על מי כן לא שבו מדרכם הרעה‪ :‬זרקח‬ ‫\ ‪ * .‬המשילו ליונה הנלכדת‬ ‫כי לא יוכלו לכרות על כן אמר עליהם ולא להם ובעכור ברשת לפתיותה שאין לה לב להבין כשתבא ללקט ועתידים‬ ‫רשת פרושה שם ללכדה כן אפריפ כשקיו הולכים ושואלים‬ ‫עזר מאשור או ממעיים כי לרעתם ילכו שם בבקשם עזר מהעכו׳ם ולא מהאל יחברך אשר בידו הכל וכשיחשבו להעיר‬ ‫בהם יפלו ברשת ה א י יתברך ודש כאשר ילכו אפרש עליהם רשהי וזכר היונה ודרה לשאר העופוח אלא יונה לפי שאין לה‬ ‫מרה היא כאלו הולכת בתגימות ולא תרניש על הרע שימצאנה‪ ..:v.‬ב ו ‪ . . 1.‬‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫אלא לשק עבר כמו וקרא זה אל זה)י״עיה ו(‪-‬מעתי‬ ‫והאל זה וכמו יעשה לי כתינת פסיס )בראשית ל׳ י( אף‬ ‫זה לשון עבר כנר נמעסו ונשפלו‪ .‬‬ ‫‪n1nv‬‬ ‫‪ J.‬ל״ל כפיניו ילאה השהלת והכנטת נאונו‬ ‫ופכ״ז לא שכו אל ס ׳ ‪ :‬בכל זאת ‪ .‬לאותם שהריעו ללס מעילם הס‬ ‫קוראים לעזרה ‪ :‬אשור ה ל כ ו ‪ .‬וי״ת והוו בית ישראל דמן ליונה שריחחא ונוי ופי׳ בעל הערוך‬ ‫שריחחא מבכה ונודדת פניה‪ .l .‬כה אמר ה׳ צבאוח אלחי ישראל‬ ‫יר‬ ‫‪ °‬׳־ ? ‪J‬‬ ‫‪ " .‫כלי יקר‬ ‫‪116‬‬ ‫ה ת ם‬ ‫|‪5‬עי י ״י! נ י שיבהזךקה בו ותא לא‪:‬דע‪ :‬יוןמך‪.‬‬ ‫אלו שהריעו להם בכל האובות‪ .‬א‪/‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫י ‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬מלשין נאה‬ ‫ולוממות‪) :‬יא( פיתה ‪ . .‬לב למץרים אתקרבי לאהוד גלו‪ :‬יב גא‪..‬אבל חשב לבטוח בעמים אוכליו‬ ‫ה ם זרים כגזרים לו באופן שהזורקת ה י א ה י א השיבה והדבר המרק הוא‪ .‬למצרים ולאכול לכקש פזלה‪ :‬אפרוש ונו׳‪ .‬ולא‬ ‫ידע והכלי המקבל הוא אפרים‪ .‬ועוד יגובון בשיבה ביגה והשכל‪ .‬וימאך יקרא‬ ‫‪.‬כיונה הנשתה כקלות כאלו היא כלא לכ לי תמהר לדלת אל וירשת‬ ‫לאכול מן הזלפיס שכה וא‪/‬ה מכהנת כי שס תלכל לן הוא אפליה כי קללו למצרים נכא לפזכתס והלכו לאשוכ למסות כצלו ולא‬ ‫יכינו שהיא רמתם‪) :‬יכ( כאשר ילכו‪. .‬‬ ‫מנין הכנפה כמי מאנת לפנית מפני)במות י׳(‪ :‬נ א ק ‪ . ..‬בהם חס מדבקים‪ :‬מערים‬ ‫קראו אשור הלכו‪ .‬‬ ‫י ״ י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ז ה‬ ‫שון‬ ‫״‬ ‫י ‪.‬אמגם אפרים השיבה זרקה‬ ‫בו טפשות וטרף דעתו שהוא ל א ידע כן‪ .‬כי האדם ישוב מדרך הרעה בימי הזקנה‬ ‫כי יראה כי אפס כ ת והולך בדרך כל הארע וישוב טרם סוחו‬ ‫ודמה האריכות ה ג י ה להם זמן רב לימי הזקנה‪ .‬״«‬ ‫כמם יאעד הונם ‪• .‬לכים‪ .‬‬ ‫ר‬ ‫״‬ ‫ה ‪) .‬‬ ‫ט‬ ‫‪ °‬י אס ]אתם[ שום השיכון פניכם לבא מערים ובאחם למר שם ‪.‬״ו‪-. .‬לא ידע כי בעוגו בא לו כל זה ולא שבפרשעו‪:‬‬ ‫‪. .‬״‪ -.‬יא( אין ל ב ‪ .‬פירשתיי‬ ‫ולא שבו אל ה ׳ ‪ .. /‬‬ ‫ו א י ט ן‬ ‫ח ז‬ ‫י‬ ‫‪'.‬א‪.‬מערימ קיאו אשוי הלכו‪.‬אבל בטח בהם כאילו ה ם אחיו ורעיו אשר כגפשו גם‬ ‫שיבה זרקה בו והוא ל א ידע‪ .‬‬ ‫י י'י‬ ‫ו ד ד‬ ‫ז י ר‬ ‫נ ד ה‬ ‫ד‬ ‫‪.‬יכנט‪.‬אמר לפי שזקגי תורה כל זמן שמזקיגים דעתם‬ ‫מתיישבת עליהם‪ .‬׳נשאר ]עיפוה[ אס נומלץ את בניהם לא ישובו עוד‬ ‫לקיניה. .‬ודבהו ללשון הערבי שאומר לאשה המבכה ובשרפת פניה שרה׳‪< :‬יכ> כ א ש ר ‪ .‬ ‫ו‬ ‫* ‪ if.‬י‬ ‫_‬ ‫‪z‬‬ ‫_ < _ ‪ .‬למצרים‪ :‬אפרוש‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫ולמצרים כאשר כתיב על הי‪.‬‬ ‫ן ••‬ ‫א‬ ‫‪J•:-‬‬ ‫‪ "Pf‬ךא • י !!‪.U‬״‬ ‫‪i‬‬ ‫מ‬ ‫‪B‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהשיבה תבא מתולדת האדם‪) :‬י( וענה‪ .‬אל מלך אשור הלכי שיעזור להם‪) :‬יכ( כאשר י ל כ ו ‪ . ‪1J‬״‬ ‫״ ‪1 1‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ג י י ‪0‬‬ ‫ש י ע ז ר י ם‬ ‫‪.t.‬ל״‬ ‫ל‬ ‫ד י ש ר א‬ ‫‪1 .‬״׳‬ ‫עזרא פי׳ זרקה בו התולדה וי׳ח אף חלישי־א >ט׳‪ :‬נין וענה !‬ ‫דעתי שהיי הולכים אל מצרים ואשור לבקש ™ י י‬ ‫ידעו כאשר ילכו כי אני אפריש רשתי עליהם והנה אתפשם פירשנוהו למעלה‪< :‬יא> ויהי אפרים‪ .‬נהבחין מה סוכנה״‬ ‫ח י‬ ‫מ‬ ‫ה‪-‬‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫נ‪ 1‬ה‪.:‬וו ‪ 3‬ת‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : v‬־ •‬ ‫! ‪T‬‬ ‫‪JJ‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫.‬ואמר אכלו זרים לומר שאעפ״י‬ ‫שהיה לאפרים קרוב ד ע ת ומגחות שהיה שולח לאומות‪ .‬כעוף‬ ‫‪M‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪lf‬‬ ‫?‬ ‫‪0‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫)ט( שןבה‪ .‬‬ ‫ח ז ר‬ ‫‪t‬‬ ‫‪X‬‬ ‫י ב ע ס‬ ‫ב‪ .‬אבל היונה אינה חוששת בכך ושבה לקינה‪ .‬י ‪-‬‬ ‫מ ‪.‬‬ ‫ואשור שהנלו אה עשרה השבטים‪ .‬‬ ‫‪.‬י ע ת‪.‬ל א שוה אפילו להיות‬ ‫גראין לו כאוהבין בשעת הגאתן ואכילתן‪ .‬‬ .‬ ‫••‪I J‬‬ ‫״*‪A‬‬ ‫יב‬ ‫‪ 2‬מצרים קראו אשור הלכה כאשר‪M\S5‬‬ ‫‪ #‬ה א ן‪2‬ית ןד‪ .‬ר׳׳ל מרקה‪) :‬י( וענה‪.‬י‪).‬‬ ‫ם‬ ‫‪ 3‬ר‬ ‫ל‬ ‫ו ת ו‬ ‫ו ח ז כ ר‬ ‫נ ם שיבה זרקה ב ו ‪ .‬‬ ‫במערים שהם הולכים לשם לעזרה‪ . .. א‪$‬רו<עליד׳ין ?זצלתי ?עו?א ד׳ןזכדא‬ ‫ב־הר״י קרא‬ ‫דמיי‬ ‫ייני( כי לא השאיר ליהזאהז וגו׳ יינימם כעפר לדיש ואף על יכול לעמיד לפני האויבים‪ .‬כמו‬ ‫כן ישיאל שימיש וכסיליס בלא ל ב ‪ .1 .‬חירנם יינתן אף חלשיתא מסתטן ואיני! לא‬ ‫מסתכלין‪) :‬י( וענה גאון ישראל בפניו‪ .‬פה׳ כשבצרימ ואשור קוראים לישראל‬ ‫הס הולכים אחריהם‪) :‬יב( כאשר ילכו אפרוש עליהם רשחי‪.‬‬ ‫יןיי‪.‬־‬ ‫״‬ ‫״‪P .‬‬ ‫‪ .‬שם אפרוש עליהם רשת­‬ ‫כמו •ענאמר בשפר ירמיה ‪ .A‬‬ ‫‪N‬‬ ‫‪N‬‬ ‫‪.‬אין לך בכל העופות שוטה‬ ‫כיונה‪ .-.‬״‪.‬מלשון סתוי ולכן יקרא הסכל פתי כי היא‬ ‫לכ כאלי לא ידמ מזה‪ :‬נם שיבה זרקה ב ו ‪ . .‬־‬ ‫נאון ישראל ב פ נ י ו ‪ .‬יעל כל זאת לא ידע את ה ׳ ‪:‬‬ ‫‪» .‬וככל זאת לא שנו א<‬ ‫ר‬ ‫‪ -‬ול‬ ‫­ ‪.‬ו«ר ךנהכו.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מצרים קראו ‪ .‬היא מיל ייחל מזקנה ‪ :‬ירקה‪ .‬‬ ‫)‪.‬״ ‪: .‬כעניים שאין להם מה יתני עוד‬ ‫ב ו‬ ‫ה‬ ‫'‬ ‫ב י‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫•י‬ ‫}‬ ‫י" .‬״זןע גאוךשראל בפנמןלא־שבואל־יהוה‬ ‫מ י י ^ .‬‬ ‫צ א‬ ‫‪.‬פעל עובד כאלו אמר נזרקה ב ו ‪ .‬אבל בעודם אוכלים כחו היו לו כזרים‬ ‫אכזרים והוא ל א ידע כן‪ .‬נזלקה כי תשית כח‬ ‫מיל האייכ כאיש שיכה ואיני משים טל ל כ ‪) :‬י( יענה ‪ .‬‬ ‫זרקה ‪ .‬‬ ‫‪.‬רקי• ‪.‬מה כל הסולטניות הזאת הכאה‬ ‫סליהה לא בקשוהו ומדיין לא לקחו פיסל‪) :‬יא( כיינה פ י ת ה ‪ .‪ .‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫ש‬ ‫ע ו .‬‬ ‫« \«‪-‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫)יא( אפריש כיונה פותה אין לב‪-.‬יטעם נס שיבה כנהלש והוא לא ידע‪ . א ל ת ר ׳ ם ולא ב ק ע ת בכל־־זאת‪:‬‬ ‫ן ע י ״ י ״ ^ ״ ר ה י אפרים כיונה פותה אין לב‬ ‫־‬ ‫‪ : J‬׳ ‪ .‬ויפלו כה כללן מהלכם ל״ל ההליכה ההיא תהיה‬ ‫כלי יקר‬ ‫המתרגם כעוגה בלי הפוכה כמו שהביא רש״י ז״ל‪ .‬וז״ש זרקה ולא אמר מרקה‪.

‬כאשר ילכו‪ .‬‬ .‬ואומר ל ה ם א ם שום תשימו נפשכם‬ ‫לשוב מצרים והייתה חרב אשר א ת ם יראים וכו׳‪ .‬‬ ‫ולעדץ ועגה גאון ישראל בפניו כמשפט העדים שצריך שיעיד בפני המתחייב‬ ‫חבין לאדם בפגיו ואין חבין לו לאדם שלא בפגיו‪ .‬ואין וענה א ל א ל ש ץ עבר כמו וקרא זה אל זה שמעתי שקרא זה‬ ‫אל זה‪ .‬איםרים כשמע לעדתם‪ .‬‬ ‫הלכו שיעזור להם‪ .‬אביא עליהם יסורין ככל אשר אני‬ ‫משמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא שעתידים ה ם לומר לו התפלל נא בעדינו וכו׳‬ ‫ויגד לנו ה׳ אליך וכו׳ א ם טוב ואם רע‪ .‬כמו שאמר יפתח לאגשי גלעד באופן שהיה‬ ‫ל ה ם גאה וגאון ודרך רע ואפילו שלא שבו א ל א בקשוהו בכל לבבם היה‬ ‫גדרש ל ה ם ככתוב ובקשתם מ ש ם וכו׳ ז״ש ולא בקשוהו בכל זאת הרעה שעשו‬ ‫ה א בקשוהו אעפ״י שהיה בכל זאת היה גמצא להם‪.‬אבל רוגש פתר‬ ‫לשון יטורין כמו ליטרה אתכם וגוסף היריד השגית באיסירם כאשר גוסף ביישירו‬ ‫ועפעפיך יישירו נגדך ע״כ‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל וענה‪ .‬‬ ‫יא־יב‪ .‬וכמו ועשה לו כתונת פסים אף זה לשון עבר כבר נמעטו ונשפלו‬ ‫ובבל זאת ל א שבו אל ה׳‪ .‬איםירם רק ה ו א מהבניין הנוסף ולא החליפו בוא״ו כמו ועפעפיך יישירו‬ ‫עדך‪ .‬כן אורידם במצרים‬ ‫ע״י נבוכדנצר‪ .‬נשם תשיג אתכם[ וכל העגיין‪.‬וענה גאון ישראל וכו׳ רש״י ז״ל וענה כתרגומו וימאן* יקרא דישראל ואינון‬ ‫הזן לשון עוני‪ .‬והעדות על גאון ישראל הוא‬ ‫שלא שבו אל ה׳ אלוההם שעם היותו אלוההם לגאותם ל א שבו אליו להכגע‬ ‫מפני גאותם שלא יאמר ל ה ם ע ת ה צר כאשר צר לכם בקשתם פגי ואתם שגאתם‬ ‫אותי עד הנה ותשלתוגי מאתכם‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל פירש בהפך ועגה לשון עדות שהכרת פגיהם עגתה בם גאוגם‬ ‫ניכר בפניהם וז״ש וענה גאון ישראל בפניו שעם בל הצרות שבאו עליו ל א גבגע‬ ‫ע״כ‪.‬והטעם אני איסר א ל ה ההולכים למצרים אז יהיו כשמועה‬ ‫לעדתם היושבים בארצם ע״כ‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל ויהי אפרים בקלותו וחסרון דעתו שהיו הולכים אל מצרים‬ ‫ואשור לעזרה והם ל א ידעו כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי שלא יוכלו‬ ‫לברוח על בן אמר עליהם ולא ל ה ם ובעבור שהזכיר כיונה אמר כעוף השמים‬ ‫אורידם‪ .‬אין לב להבחין מ ה טוב ל ה ם או מ ה רע להם‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫איסירם לשון יםורים ומגתם פתרו לשון קשר ומוסרותיך אגתק‪ .‬למצרים אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים‬ ‫שהנשר והנץ עולים למעלה ממגו ומורידין אותם לארץ‪ .‬ולא אמר אוםירם כמו אושיבם אורידם והעמידו ה מ ל ה על בניינה יסד‬ ‫או העתיד ייסר‪ .‬ויהי אפרים כיונה פותה וכוי כאשד ילבו וכו׳ רש״י ז׳׳ל מצרים קראו‬ ‫לאותם שהרעו ל ה ם מעולם ה ם קוראים לעזרה‪ .‬אשור הלכו‪ .‬אל מלך אשור‪.‬פרשתיו ולא שבו אל ה׳ כעניים שאין להם מ ה יתנו עוד‬ ‫לגויים שיעזרום ע״כ‪.‫הושע ז‬ ‫‪117‬‬ ‫י‪ .

‬כלכי סיה לפדותם מצרתם אכל הפה‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫והדד״ק ז׳׳ל ביונה פותה אין ל ה לב להבין כשמלקטת הגרגירים שהם לרעתה‬ ‫ללכדה‪ ..‬‬ ‫ה ז י‬ ‫ף‬ ‫ה ע‬ ‫.‬לשין יסירי!‪. ג ב י א‬ ‫י "‬ ‫נ ד ו ן‬ ‫) י ג ( כ י‬ ‫'‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪.‬שהנשר ו מ ז פילמ‬ ‫<ייויו\י•‬ ‫‪ *mfi‬ג***‬ ‫‪nnn‬מירידי«‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־«>י‪-‬י«‬ ‫יי‪.‬‬ ‫והתפלל בעדנו ונו׳ וינד לנו ה׳ אלהיך וגו אם טוב ואם‬ ‫שילכו בנלית ‪ :‬ואנכיאפדם‪ .‬וי׳׳ת והוו בגי ישראל דמן ביוגה שריחתא וכו׳‪.‬ללן הפוף הנלכל כרשת הסלויס מפסל‬ ‫הנטה‪ :‬שד‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫ד ת ס‬ ‫ב ר י‬ ‫נ י י ר‬ ‫שהזכיר כיונה אמר כעוף השמים אורידם‪) :‬יב( איסירס‪.‬‬ ‫משמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא *עתידים הם לומר צו‬ ‫‪.‬ה נ ה כאשר‬ ‫ילכו אפרוש עליהם רשתי במוסר העמים כשמע לעצתם כמו שהשמעתי במוסר‬ ‫התורה לעצתם אשר היו במדבר‪ .‬י* דרי—!‪t>nrf\«wnr!rwf‬‬ ‫בארץ הזאת ובגיר‪.‬‬ ‫כשמועה לעדתם היישבים בארצם‪) .‫כלי יקר‬ ‫‪118‬‬ ‫תרגום‬ ‫‪.‬‬ ‫כמו איסרם רק הוא מהמין הנוסף ולא החליפו היו״ד בוי״ו‬ ‫כמייעפעפיךיישירינגדך לאא^ר איסירםכמי אישיבם‬ ‫לעבור הענלים וזהו פשע יפרד בי‪ :‬ואנכי אפדם‪ .‬ידברו סרה ני והנה בלילה לא יזעקו אלי וביים מירדי'‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ליל‬ ‫? ל‬ ‫‪ 3‬ע כ נ‬ ‫כ ש ה ה‬ ‫ע ל‬ ‫מ ט ת ש‬ ‫יזס‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ה‬ ‫נפחה בקל י• )יכ( איסירפ‪ .‬ל^יל‬ ‫‪ .‬־ מ ל א‬ ‫רש״י‬ ‫עליהם רשתי נעיף השמים ‪ .‬יש להם מגורות מגירית של דגן לפיכך יסירו‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רר״ק‬ ‫־השמים אורידם ‪ .‬הטעם כאשר אפדם הלילו על משכבותם‬ ‫י ™‬ ‫ייי‪• °‬‬ ‫'י י‬ ‫ואמרי אוי להם על הרפ׳ הבאה עליהס לא יזעקי אלי כאשר יזעק החילה אל הריסא‪ .‬‬ ‫א ה ב ס ‪ %‬־ ו כ ל ד > א ס ו ו‬ ‫ר‬ ‫״‬ ‫ש‬ ‫‪.‬אמרי אל ירמיהו)שם מ״ג( שקר אתה מדבר לא שלהך ה׳ לאמר לא תבואו מצרים‪) :‬יד( כייילילועל‬ ‫ס ש כ ב ו ת ם ‪ .‬כ פ ה דאכר בפרשה עצבה‪ .‬‬ ‫מצרים וגו יהיהה ההר‪ .‬‬ ‫‪ 3‬ב ג‬ ‫י‬ ‫״ ״‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫‪A‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫»_‪.‬‬ ‫צמעלה ממנו ומורידים אותם ל א ת כן אורידם במצרים‬ ‫» ר י ס ישם הםיהו‪ :‬ב ע * השמים‪ .‬ל״א כעיף השמים הנלכד כרשת התלויה מל‬ ‫״‬ ‫עלי‪.‬אם שוב חשבי רע וגו׳ ואמר להם אם אתם שוס תשימו‪ :‬פניכם לבא‬ ‫מיייי• ‪ n -‬חש«‬ ‫* "•י״י™ ‪!\ !Mr‬׳ יי־י‪-. .»r‬‬ ‫י‬ ‫קיח וכל האנשים הזדים אוסרים אל ירמיהו שקר אתי׳ ס ד ^ יניסף היי׳ ד השני כאיסרם כאשר נוסף ניישירו ‪. להם למכשול‪ :‬כעוף ונו׳‪ .‬אביא עליהם יסורין ככל אשר אני‬ ‫י‬ ‫‪ ' °‬יי‬ ‫אייסרם בייסירין כמו שהשמעתי‬ ‫‪B‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ד כ‬ ‫ו ה ‪1‬‬ ‫{‬ ‫מ‬ ‫ל ן ג ד ת‬ ‫ד‬ ‫‪n‬‬ ‫א ן ה ה‬ ‫‪ 0‬י ה‬ ‫מ פ‬ ‫ג כ ו שאמי למעלה והיחד‪ .‬דברתי אליד בשליהיך אמרח לא אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם כרי‪ :‬והטה דברו‬ ‫נ ו ר‬ ‫‪a‬‬ ‫‪v‬‬ ‫עלי כזבים‪ .‬‬ ‫לכיף הרשת‬ ‫לארץ‪ .‬‬ ‫אירידם יהעמידי המלה על מינה ששרשהיסד אי המתיל‬ ‫' ייסר והטעם אני איסר אלה ההולכים למצרים אז יהיו‬ ‫\‬ ‫״‬ ‫‪i‬‬ ‫‬‫‪.‬י‬ ‫בבל‪.‬יג( אוי‪ .‬‬ ‫דברו עלי כזבים‪ .‬ייאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫<«‪%-.‬אייסל איסם‬ ‫כהי שהשמטתי נפדתה במלבל לכלי האלוה הכהונה בחירה ‪:‬‬ ‫<ינ( נדדו מחני‪ .‬‬ ‫לא שלהך ה׳ אלהיני לאבד לא י״באו מצרי‪ 1$‬ל‬ ‫ניד( ולא זלקו אלי בלבם‪ .‬לפימחשבחס שחושביס‬ ‫שאיני שומע צעקתם יאינ• יודע לא מוכתם ולא רעתם‪ :‬כי‬ ‫‪c<3‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬ ‫בעבור שהיו בורחים שוד יבא עליהם‪ :‬ואנכי‪ .‬לנסול ילללת באלן טס הרשת ילכו המשילם לטיף ואמל אורידם‬ ‫אנשי.‬החרב אשר אהם ןיראים ‪ moo‬ע ם תשיג אהבם בארץ‬ ‫מ ר י ש ו ה ר ע אשר אתם( דואניס מכנו שם ידבק אחריכם‬ ‫׳ ‪K‬‬ ‫^ ‪ .‬החרב אשד יראחמ ממנה )אשר(‬ ‫ה ע י‬ ‫‪.‬י על יד נ״נ‪ .‬מלבין יסולין‪) :‬ינ( נדדו‪ .‬כשהייתי ת ע ה לסדוהס מצרחם‬ ‫ייג־הוללהפ עוני־‪ =.‬כלונסות ולאתר שהן ברשת מורי־ין הרשת ‪ :‬איסירם‬ ‫• כשסע ל ע ד ת ם ‪ .‬טנין טישק ונזל‪ :‬אפדם‪ .‬ש ו ע א מ י ף ‪ /‬ח‬ ‫^ ‪ .‬השודד יבא מליהה זהיא אשיר‪ :‬יאנכי אפדם‪ .‬בהוך הרשת ‪ :‬איסירס כשמע לעדתם •‬ ‫י י‬ ‫אכניסם בםוסר העמים כסו שהעכלי׳ ״‬ ‫‪.‬מלשין הדיין‪) :‬יל( ״לילו‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫י יי‬ ‫ח ת י‬ ‫ע ל‬ ‫'‬ ‫‪ 7‬ל י ב ם‬ ‫כ ז ב י מ כ מ‬ ‫׳"‬ ‫ש‬ ‫ו י ה ש א ו נ נ‬ ‫‪rn‬״י‬ ‫ו ה ס ת ר ת י פ ג‬ ‫‪.‬מלשין נ מ ס ‪ :‬לאלן כי ילכדי בלשה ייסלי טפס לאלן‪ :‬איסירם ‪ .‬כי ע״כ תבא להם יללה כך תירגם יונתן‪ :‬יתגוררו‪ .‬א ל א לפי שהיונה אין ל ה מרה והולכת בתמימותה‬ ‫]ולא תרגיש על הרע שימצאנהנ הזכיר כיונה פותה אין ל ה לב‪ .‬פגי.37&55‬‬ ‫׳סיריןאלהי‬ ‫‪ n‬ד?‪9‬עי‬ ‫* * ‪5c^W‬ז ?‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בלבםכייילילועל־מ^כבותםעל־דמ‬ ‫מהר״י ‪9‬־א‬ ‫והיתד‪ .‬יפעם על דגן יתיריש יתגוררו‬ ‫שיתחברי ביום לאכיל ילכתית כמו נהרסו ממנורות‪ :‬יסורו ב י ‪ .‬ילכו אפו־וע* עליהם דטאי כעוף ימי״יז‬ ‫ל^מלם אורידם איםירם‬ ‫לעדתם‪ :‬־נאוילהםכי־נךךומ^י^ד ? ‪S r & S‬‬ ‫להם כי־פעעו בי‪:‬ואנכי אפדם והטי׳ ‪.‬‬ .‬כמי דאפ־)אמי( בפרשה‪ .‬‬ ‫‪.‬כמו כ.‬כלכי‬ ‫ומחשבתי לפדותם והם היו אומרים כי כל לבי להרע להם‪:‬‬ ‫)יד( ו ל א ‪ .‬ל ‪^. יללה ‪ :‬על ד נ ן ‪ .‬‬ ‫‪ :‬ועפעפיך יישירו נגדך)משלי די(‪) :‬יג( ואנכי א פ ד ם ‪.‬׳ אתכם ולא אהרופ ונמעה• אהבם‬ ‫מ > א‬ ‫כ >‬ ‫ס ח י א ל‬ ‫א‬ ‫ה י ע ה‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫ע ע י ה י ל ‪ 3‬ם‬ ‫ת י ו א ו‪ 3‬פ נ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬בטכיל דגן‪ :‬יתגוררו‪ . אורידם לישראל לארץ‪ :‬איסירס כשמע לעדהס‪ .‬‬ ‫ס י ‪.v.‬נדלו ללכת ממנו‪ :‬שוד ל ה ם ‪ .‬היה בלבי‬ ‫‪ 3‬צ‬ ‫וכ‬ ‫‪---‬‬ ‫י‬ ‫לפייהש י י י‬ ‫\>\‪n!»t‬‬ ‫א ‪0‬‬ ‫ו ע‬ ‫ל פ י כ ך‬ ‫= א י ל ה ם‬ ‫‪nnn‬‬ ‫ל א‬ ‫ה ע‬ ‫‪.‬טעם נדדו‬ ‫‪n‬‬ ‫ם ה ש‬ ‫י ה י ר‬ ‫לאכל‪) :‬יל( ולא זעקי אל־ בלבם‪ .‬כן אפרים בלכתו אל אשור ומצרים לעזרה ולא יבקשו עזר האל ואמר יונה‬ ‫פותה וה״ה לשאר עופות‪ .‬ארך אתם יראים ממנה ״ם תשיג‬ ‫& ל‬ ‫אתכם וכל העגין)ירמיה מ״ב(‪ :‬איסירם‪ .‬דהי ככלוח ימנחס פי׳ לשין קשר כמי ומוסרותיך אנתק )ירמיה לי(‬ ‫כ‬ ‫=יד‬ ‫'י ‪:‬י‬ ‫א ד ״ ב ‪ 0‬א נ‬ ‫לדב‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫הע‬ ‫א לב‬ ‫י ־ ?‬ ‫א ה נ‬ ‫א ה כ ס‬ ‫א ה כ ל דנ‬ ‫כ‬ ‫ס אע‬ ‫אל‬ ‫ה‬ ‫ד ו‬ ‫יי ׳ י‪'-‬י י ^"י‬ ‫אבל דינש פתר לשין יםורין כמי)ייקרא כ״י( ליסרה אתכם‬ ‫‪1‬ח׳ אלחיהס! אליהם ונו׳‪ .

‬אמר רב‬ ‫פפי משמיה דרבא אני אמרתי איסרם ביםורין בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותם‬ ‫לעולם הבא‪ .‬וא״כ מאי בינייהו‪ .‬ז״ש אשור‬ ‫הלכו‪ .‬אמגם לאשור הלכו ה ם בעצמם שרים רבים וגכבדים מאלה‪ .‬פיהם‬ ‫הכשילם כי אוי ל ה ם כי נדדו ממני ומעזרתי ע״כ‪.‬ר׳ אבא פסוק ואנכי אפדם ורב פפי פסוק ואגי‬ ‫יסרתי כו׳ דבסמוך‪ .‬ונראה שהוקשה ל ה ם יחדיו אומרו ואנכי‬ ‫אפדם המורה שהשי״ת פודה אותם בהתלט‪ .‬אשור בחרו ואשור אשלח להם‪ .‬בשיעור עצמו שהשמעתי לעצתם בהתראה שלא מראש דברתי‬ ‫במגזים‪ .‬וזה קרוב לדרש״י ז״ל‪.‬כשמע לעצתם כאילו שמעתי לעצתם א ל א שהיה התכלית מתחלף‪ .‬‬ ‫ולעד׳ץ לפי שישראל נמשלו ליונה לשבח ותהילה‪ .‬א״כ קשו קראי אהדדי‪ .‬א ל א כאותו שיעור של ש מ ע לעצתם כן איטרם‪ .‬אוי להם בי נדדו ממני וכו׳‪ .‫הושע ז‬ ‫‪119‬‬ ‫ופי׳ בעל הערוך שריחתא ממרטת פניה ומבכה שכן בערבי ה א ש ה המבכה על‬ ‫פניה וממרטת פניה נקראת שרחה ע״כ‪ .‬ו ה מ ה דברו עלי כזבים ואני יסרתי חזקתי זרועותם‪ .‬ורמז ל ה ם העוגש שאשור‬ ‫הלכו בגולה‪ .‬ועכ״ז אומר ואני יסרתי דמשמע‬ ‫שיש יסורין‪ .‬מ ה יונה זאת אינה‬ ‫מורדת בבן זוגה אבל אפרים עזבה א ת ה׳ א״כ היה כיונה פותה שהיה זהו‬ ‫פתיות אחת‪ .‬וז״ש ערן‬ ‫מצרים גרם ל ה ם אשור הלכו לקרוא עזרה כפשוטו‪ .‬ואלי יחשבו רע עכ״ל‪.‬כי ל א יתכן דפליגי שהרי כל‬ ‫א ח ד ואחד מקרא א ה ד הוא דורש‪ .‬לזה פירש ר׳ א ב א ואמר ואני אמרתי אפדם‪.‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל קרוב לדהרד״ק שהפתיות הוא לעזוב העזר האמיתי ית׳‬ ‫וית׳ ולבקש מצרים שונאיהם לעזרה‪ .‬א ל א שהרי אשור שאלו לעזרה ואשור אשלח ל ה ם להייםירם‬ ‫בו‪ .‬שהם‬ ‫שאלוהו לעזרה ואני שולחו ל ה ם לצרה והם פתחו פיהם לשטן באומרם אשור‬ ‫אשור וכן מצרים מצרים ששמעתי בקולם ושלחתי אותם ליםרם בהם‪ .‬ואמר על מצרים שלא היו כ״כ חשובים קראו אותם ע ׳ ׳ י שלוחים‬ ‫בל דהו‪ .‬ר׳׳ר א ב א אמר הב״ה אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי‬ ‫שיזכו לעולם הבא‪ .‬אך דקדק או׳ כאשר ילכו אפרוש עליהם‬ ‫רשתי שהוא דמיון כאשר ילכו לאשור להעזר כן דומה בדומה אפרוש עליהם‬ ‫רשתי ואביא עליהם אשור‪ .‬כי כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי ואיםרם ביסורין ליורדים‬ ‫למצרים לעזרה‪ .‬ולא זעקו וכו׳ ואני יסדתי חזקתי‬ ‫זרועתם ובו׳‪ .‬ובמקום שהיו ברום‬ ‫המעלות בשמים אורידם מ ט ה מטה‪ .‬‬ ‫אמר הב״ח אני אפדם בממונם וכו‪ /‬וזה כי הוקשה לר׳ א ב א לפרש הפסוק‬ ‫כפשוטו אוי ל ה ם כי נדדו ממני‪ .‬‬ ‫יג‪-‬טו‪ .‬ועוד אין לב לו בלכת אחרי אוייביו לעזרה כדרש״י ז׳׳ל‪ .‬ז״ש‬ ‫מצרים וכו׳‪ .‬או איסרם באותו שיעור‬ ‫שתבא השמע והשמועה לעצתם מפורעגותם שלא יוסיפו לעצתם על פורעגותם‬ ‫א ל א אייםרם בשיעור שמע לעצתם‪.‬או יהיה מצרים קראו העון לעבור על ל א תוטיפו לראותם עוד‪ .‬וז״ש כעוף השמים אורידם כאילו אני‬ ‫שומע לעצתם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק ה א ם פליגי ר׳ א ב א ורב פפי‪ .‬שאילו היו עמי אנכי אפדם ונדדו ממני א״כ נדדו‬ .

‬ז״ש אפדם לעתיד וזה כוון ר׳ אבא במ״ש אמר הב׳׳ה אמרתי‬ ‫אפדם בממוגם בעולם הזה כדי שיזכו לעוה״ב‪ .‬ואלי יחשבו רע כיון שבאו בגופן‬ ‫היםורין באופן דלא פליגי ר׳ אבא ורב פפי‪ .‬ר״ל הנה היה מחוייב האוי ואבוי להם עצמם ובגופם העונש‬ ‫ואפילו על דבר קל דהיינו יען כי נדדו ממני‪ .‬וכשלא ישמע יבואו בו בגופו‪ .‬לזה דרש בכוונת הפסוק עניין נכון והוא אוי‬ ‫להם כי נדדו ממני‪ .‬אבל להיותי בעל הרחמים‬ ‫שאינו נפרע מן הנפשות תחילה לזאת לא אביא אוי להם אלא שד להם‪ .‬אז ואגי ייסרתי חזקתי זרועתם שפי׳ רב פפי שיסדתי הוא‬ ‫מן יסורין בגופן ממש כדי לחזק זרועותם לעה״ב חיזוק בנפש לעתיד‪ .‬יסורו‬ .‬דהיינו אילו ל א נדדו ממני‪ .‫‪120‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫מן הפדיום דא״כ כוונת הפסוק ל א היל״׳ל ואנכי אפדם אבל היל״ל ואנכי הייתי‬ ‫פודם‪ .‬והגה ה ם‬ ‫כזבים שגים כיון שאגי עושה להם פדיון גופם בעוה״ז ולעולם הבא‪ .‬והמה דברו עלי כזבים שאגי עושה להם רעה‪ .‬‬ ‫וז״ש אמר הב״ה וגרמז זה בפסוק כאן במ׳׳ש ואגכי ולא כתיב ואגי כדבםמוך‬ ‫דכתיב ואגי יסרתי וכר‪ .‬אז באו להם יסורין בגוף‬ ‫ולזה לא הזכיר רב פפי אמר הב״ה אייסירם ביסורין שאין מכגה שם הב״ה‬ ‫על הרעה ויםורין שבגופם‪ .‬א ל א אמר ואגי אמרתי איסירם ביםורין בעולם הזה‬ ‫בגופו כדי שיתחזקו זרועותם לעולם הבא‪ .‬כי פדיון הממון גזכר בפסוק‬ ‫באומרו שוד לכם‪ .‬וטעם על‬ ‫דגן ותירוש יתגוררו שיתחברו ביום לאכול ולשתות כמו גהרםו ממגורות‪ .‬דכיון‬ ‫שלא שבו בבא להם יםורין של ממון כמ״ש שד להם‪ .‬טעם נדדו בעבור שהיו בורחים שוד‬ ‫יבוא להם ואנכי בלבי ומחשבתי לפדותם והם היו אומרים בי כל לבי להרע להם‬ ‫ולא זעקו אלי בלבם‪ .‬להם‬ ‫על הרעה ה ב א ה עליהם ל א יזעקו אלי כאשר יזעק החולה אל הרופא‪ .‬‬ ‫ורש״י ז״ל ואנכי אפדם אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר ה ם בה‪ .‬ולהיות שהיה עגיין זה בתחילה כעין ה ע ע י ם שהיו‬ ‫באין בבית ואח״כ בלבוש‪ .‬לז״א כי אחר שלא‬ ‫זעקו בלבם אלי ובו׳‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל אוי להם כי נדדו ממני‪ .‬אלא דאחד באר הפסוק ואגכי אפדם‬ ‫שבתחילת העגיין והשגי באר פסוק ואגי יםרתי וכו׳‪ .‬ואפילו על דבר חמור דהיינו כי פשעו בי‬ ‫עכ״ז לא אביא אוי להם א ל א שד להם‪ .‬והמה‬ ‫דברו עלי כזבים אמרו על ירמיהו שקר א ת ה דובר ל א שלחך ה׳ לאמר אל תבואו‬ ‫מצרים‪ .‬ז״ש ואנכי אפדם ע״י השד להם‬ ‫פדיתי גופם שאוי להם‪ .‬ולא אמר פדיתים אלא אפדם לפי שהפדיון הזה ג״כ‬ ‫לעולם הבא‪ .‬ולהיות‬ ‫העגיין הזה מצד רחמי השי״ת לז״א ר׳ אבא כאן אמר הב״ה אגי אמרתי אפדם‪.‬הטעם כאשר אפדם הלילו על משכבותם ואמרו אוי‪ .‬ז״ש‬ ‫שהשד הוא בממץ ע״י שודדי לילה‪ .‬כי יילילו על משכבותם על כן תבא להם יללה כך תרגם יוגתן יתגוררו‬ ‫יש בי ואני יםרתי חזקתי זרועותם ביראתי על ידי נביאי לשמוע אליהם במה‬ ‫שהם מייסרים אותם ויתחזקו זרועותם ע״כ‪.‬‬ ‫שהב״ה מזכיר שמו על שגי הטובות ה א ל ה פדיון הגוף בעה״ז ופדיון הגפש לעה״ב‪.‬שבסוף העגיין כדפרישית‬ ‫ומובנים הפסוקים על מתכונתם‪.

‬וז״ש יסורו בי‪ .‬ואלי יחשבו רע כי אמרו כי אינו‬ ‫מאתי אלא מקרה היה להם הטוב והרע יםרתי כמו מוסר מלכים פתח ענין קשר‬ ‫והקשר הוא חזוק וקשור הדבר‪ .‬ובגולה יבא שד להם כי פשעו בי‪ .‬יסורו מן כי דבר סרה סורר ומורה‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ואנכי אפדם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן להשלים ביאור הפסוקים על פי שיטת חז״ל‪ .‬ע׳׳ב‪.‬כי יילילו על משכבותם כשהם על מיטתם והם חושבים‬ ‫במה שיבא להם מהרע‪ .‬גמצא שאעפ״י שהפועל פועל יםורין התכלית משובח מאד‪ .‬והוסיף אוי להם כי נדדו ממגי שהלכו בגלות ימים גם‬ ‫רבים‪ .‬כמ״ש ויחפאו בגי ישראל שאמרו שאיגו משגיח שאינו יודע במעשיהם אם‬ ‫יעשו טוב אם רע‪ .‬אמר היו בסובאי יין וזוללי בשר‬ ‫אמר כי היו אצלו ית׳ במדרגת בן סורר ומורה‪ .‫הושע ז‬ ‫‪121‬‬ ‫בי‪ .‬‬ ‫ולא כי זה אלא יתגוררו ויתאספו יחדיו כדי שיסורו וםוררו בי להיותם‬ ‫מרובים עושים עבירה‪ .‬שהוא‬ ‫לחזק זרועותם לעולם הבא‪ .‬לא‬ ‫יצעקו אלי לפדותם ולהושיעם וכל השתדלותם הוא לאכול ולשתות לשבעה‬ ‫ולמכסה עתיק‪ .‬כי‬ ‫לפי שאמר על דגן ועל תירוש יתגוררו‪ .‬והמה יחשבו רע לי שהכל מקרה או בכחם ועוצם ידם ולא היו‬ ‫מייחסים לאלוה עושם ע״כ‪.‬ואמגם אומרו‬ ‫ואגי יסרתי הוא על זמן ה צ ל ח ת ם ושלותם בארצם‪ .‬יסרתי אותם כאשר ייסר‬ ‫איש א ת בגו במצותי וחזקתי זרועותם על האוייבים אחד ירדוף אלף ושגים‬ ‫יגיסו רבבה‪ .‬וכשראיתי כן יםרתי אותם בגופם ובזה חזקתי זרועותם‬ ‫לעולם הבא‪ .‬אמגם בלבם על דבר זולתי והוא כי יילילו על משכבותם‬ ‫על דגן ותירוש כי אגיגו כי לקח אותו אלי״ם‪ .‬ואני יסדתי‪ .‬ואגכי אפדם מהגלות שהגלם מלך‬ ‫אשור‪ .‬ידברו םרה בי והנה בלילה לא יזעקו אלי וביום מורדים לדבר כזבים‪ .‬יתגוררו כשיבא בעיר דגן‬ ‫או תירוש למכור יתאספו כולם עליו מהרעב אשר בעיר‪ .‬כי פשעו בי ע ל דגן ועל תירוש‪ .‬כהרד״ק ז״ל מלשון סרה או מלשון סורר ומורה‪ .‬עליו יזעקו בלבם לא עלי‪.‬‬ ‫כלומר כאשר יילילו על משכבותם בוכים ומתרעמים על גלותם וצרותיהם‪ .‬היה בלבי לפדותם מצרותם אבל הם דברו עלי‬ ‫כזבים‪ .‬וזהו ולא זעקו אלי בלבם שבפה‬ ‫הייתה לבד אלי‪ .‬שאמר שלא זעקו‬ ‫אלי בלבם אלא בפה לבד מן השפה ולחוץ‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל‪ .‬לפיכך לא השגחתי עליהם והסתרתי פגי מ ה ם והיה לאכול‪.‬יילילו ויבכו על עגייגי הרע ולא חשבו כי מאתי‬ ‫בא להם הרע‪ .‬אמנם ה ם יחשבו רע לי באומרם שכל פגייתי להרע‬ .‬אלא ש ה מ ה דברו עלי כזבים בשרשי אמוגתם ולא זעקו בלבם כי יילילו‪.‬כי כאשר יבא דגן ותירוש לעיר יתגודדו יחדיו ויתאספו עליו‬ ‫בהשתדלות‪ .‬ואני‬ ‫הטעם אני יסרתים לא להרע רק לחזק זרועותם כדרך ואני תרגלתי לאפרים‬ ‫ע״כ‪.‬‬ ‫ולא זעקו אלי בלבם לפי מחשבותם שחושבים שאיגי שומע זעקתם ואיגי יודע‬ ‫ל א טובתם ולא רעתם‪ .‬ויסורו בי‪ .‬כשהיה להם הטוב והיו חזקים כ ע ד‬ ‫אויביהם אני הוא שיםרתי וחזקתי זרועותם‪ .‬והם‬ ‫בענין שני שרשים סור וסרר‪ .‬ואעפ״י כן יסורו בי‬ ‫יתגוררו יתאספו כמו יגורו עלי עזים‪ .

‬השעם אני יסרתים לא שיבא להם מהרע יילילו ויבכו על עניינם הרע ולא חשבו כי‬ ‫‪ .‬מן כי דבר סרת‬ ‫סורר ופורה והם בעגין שגי שרשים‪ . I U‬‬ ‫) ‪f j‬‬ ‫שןן‬ ‫‪1‬‬ ‫ל ש ן נ ם‬ ‫‪w‬‬ ‫ק ש י‬ ‫‪1‬‬ ‫ש ה ש י ב ו‬ ‫‪w‬‬ ‫דד״ק‬ ‫אגן עזרא‬ ‫לדבר כזבים •י )עי( ואני י ס י ת י ‪ .‬דובה לקשת רםיה ‪ .‬ו כאשל קשלתי זרופיתס לחזקה הינוכ הנה המד משכו טלי לע לומד לא ממנ באס‬ ‫^ביןהלמה ובין הטובה חושבים למקלה‪) :‬סו( ישובו לא על ‪ .‬לק יפלו שריהם בר‪.‬גור יגור יגורו עלי עזים‪ :‬יסירו‪ .‬‬ ‫ענין קשירה והקשר הוא חזוק הדבר וי״ת וככא די אנא םייתי ונו׳‪< :‬טז> ישובו לא על ‪ .‬כלומר הקשת המרמה שירמה דורך הקשת שיורה לעבר אחד ויהפוך ידו כרגע לעבר אתר‬ ‫וחולה השרפה בקשת ‪ .‬וזה ההליכה לעג היא להם בארץ מצרים שלועגים ומתלוצצים כשהם באים‬ ‫מצורת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫דברו סלי מכים כי כחשו בהשגחתי כמ״ב ויחהאי בר ישראל יגי' יסורו‪ .‬ונביאי השקי חס‬ ‫הדורך במשל שעל ידם שבים לדרך הרעה‪ .‬‬ ‫ואניד לכם היום ולא שמעתם כקול ה׳ איהיכם ולכל אשר שלחני אליכם‪ :‬על‪ .‬ויית על דנן‬ ‫וחידוש בסני עיבורא וט׳‪ :‬וטו( ואני יסרחי‪ .%£‬ותירו^יתג‪1‬ךת‪:‬סוהבי‪:‬״ו^ייסרתי‬ ‫ילי‪ .‬ל״ל איש רפיה כי ורך צייד הרמאי להפנות קשתי‬ ‫בארצות אחלית לניל שם יהמה סריס יממלים כי כי יאמלי מקרה‬ ‫הוא ולא ה׳ פפל כל זאת ‪) :‬סו( ואני יסדתי‪ .‬מוסרות ערוד ‪.‬שיבמה בה הדורך אותה והיא‬ ‫נשברחבידו‪ .‬‬ ‫׳‬ ‫‪ /‬י י <י‬ ‫אוחד‪ .‬קמץ הוא ואיני פתח‪ .‬תהו זעם לשונם שזועמים האל‬ ‫בדברים האלה ומה יבא להם‪ :‬יפלו בחרב‪ .‬אשמע‪ .‬ותקבץ נות.‬וכמעט שבו לעבוד הבעלים והענלים‪ :‬יפלו בח־ב שריהם מזעם לשונם‪ .‬ש ה א ד ם צריך תמיד‬ ‫ה׳ ל ע ד י תמיד‪ .‬מלשין מליון וכן הוקס טל )ש״ב כ״ג( ‪:‬‬ ‫בהשגחה‪ :‬על דגן‪ .‬והנה הם הקשת על דרך משל ‪ .‬העעם ישיט אצ מצרים לא ל אשר בעיר ואן* על פי כן יסויו בי‪ :‬יתגוררו‪ .‬רב האייב ‪ :‬מזעם לשונם ‪ .‬טנין קשירה כמו‬ ‫)מלכים ב׳ •״!(‪) :‬יל( כי יילילו‪ .‬והיו כקשת‬ ‫איש רמיה שלא יירה החז אל המקים שנפנה כתהלה כ״א כהשין כן הס אינם תיליס כלכלים כהשנמה כ׳ פתאום השני טצמס מ».‬באופן שאוי ל ה ם כי נדדו‬ ‫ל ה ם שיחטאו שוד ל ה ם כי פשעו בי‪ .‬שריה‪ [:‬שמוליכים‬ ‫אוחם בדרך רעה ואוכריש להש כשיבא עליהם האויב נלך למצרימ ונבקש מהם עור ‪ .‬עוד אפשר לומר‬ ‫להיותו דבק באלהיו ע״ד שויתי‬ ‫ממני שהדבקות בי‪ .‬כאשר הם מייללים טל משלבותס כ׳ אסר נלזשרך )שיהטיס ט״ז( והוא מנין חוזק כי קשירת הדכר‬ ‫מטס ומתלממיס סל צרותס או אינם.‬כפו שאפ־נו‪ .‬ואעפ״י‬ ‫כ ש ה ם מ פ ת י ם אותי בפיהם ובלשונם וכזבו‬ ‫מ ת ר צ ה ברחמים ומתפייס בתחנונים וכמ״ש‬ .‬מאתי בא להם הרע כי פשעו בי‪ :‬על דנן ותירוש יתגוררו‬ ‫ל ל‬ ‫‪.‬סור וםרר‪ .‬כמו שירמיה מונה להם‪ .‬כי התעיתם בנסשותיבם כי אתם‬ ‫שלתתס אוהי אל ה׳ אלהיכם לאבר התפלל בעדנו אל ה׳ ]אלדייני[ וככל אשר יאמר ה׳ אלה נו כן הגד לנו ]ועשינו[ ‪.‬לכך כקול על בקמץ כמו זרועותס לפני פלך בבל ‪ .‬משיכיה מצמס לא כנגד העליון ית׳ כיא כעד המקלה ‪ .‬ן חזקתי זךועתם ואל‪ :‬יחשבר־־רע‪:‬‬ ‫י־י»•‬ ‫‪ ^ %‬ד ^ בחרב שריהם מזעם לשונם זו ללננם‬ ‫ךא^אישיה להון ךן!ן ?*ינון ^קשת נבילא לתקטלין ןיחך^א בןךגיהון ‪9‬עיזקוה לי^נהון איין עו^ךיהון‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫רשיי‬ ‫וימרדו בי‪) :‬טו( ואני יסרתי חזקתי זחעותם ‪ .‬כשאמיו לירמיה הפיל נא תחינתנו לפניך‬ ‫והתפלל בערנו אל ה־ אלהיך בעד כל השאייתהזאת‪ .‬כמו כ.‬לפי שאינו בשםש‬ ‫לתיבה של אתריו‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪122‬‬ ‫תרמם‬ ‫ן״י‪ @.‬כשהיה להם חפוב והיו חזקים כנגד אויביהם אני הוא שיסדתי וחזקיזי ורוכותם‬ ‫ואלי יתשבו רע כי אפרו כי אינו מאתי רק מקרה הוא להם הטוב או הרע ‪ :‬יסדתי‪ .‬אל תיראו ‪: -‬׳‪:‬י כלך‬ ‫ג‬ ‫ש ר י ה ם ‪ .‬לכן אין פתרונו כפתרון על דגן ועל תירוש‪ .‬כי מזה ימשך‬ ‫כן אני אוהב א ו ת ם עד שאפילו‬ ‫לי ולבם ל א נכון עמי‪ .‬כי כן ראינו בדבר אליהו אחר שעשה המבחן האמתי אמרו כל העם ה׳ הוא‬ ‫חאלהים ה׳ הוא האלהים ‪ .‬הוא קמוץ ‪ .‬בטבילססרון הדגן והתיליש הוללים לשוטט כקשת רםיה‪ .‬מלשון הרירה ומרידה‪) :‬ט!( יסדתי‪ .‬בדרך‪ .‬ויניד‬ ‫ל‬ ‫‪.‬ועכ״ז אני‬ ‫כי אפילו ביסורין טובים מ א ד ה ם ל ת כ ל י ת‬ ‫אוי ל ה ם כי נדדו ממני‪ .‬שבי « ™ ™ ‪ ^ U n ^ i n S a‬י ™ ‪£ n ftU‬‬ ‫למצרים ולא להועיל להם ‪ .‬‬ ‫חזקתי זרועותם‪ .‬לפיכך‬ ‫הוא תאר כבו עליון‪ .‬יאף על פי שהדורך הוא העושה הרפיה לשי שועא בעל המעשה ואף על פי שהוא על יד אחר ‪.‬ל״ל כפכיר מה במדכריס כלכינס דברים‬ ‫ל ך‬ ‫ך ר‬ ‫לןןר‬ ‫ר י ע ו ת ם‬ ‫כ ל ר ך‬ ‫ן א נ י‬ ‫ת ך ג‬ ‫ת י‬ ‫יי>‬ ‫א פ ך י ם‬ ‫ע‬ ‫כלי יקד‬ ‫ו ל א להטיב ל ה ם ואין הדבר כן‪.‬ענין אסיפת‬ ‫צורך רק להכשין על שריהם וזה טעם היו כקשת רמיה וחבור כפו ה‪ .‬כמו הוקם על‪ . היהה תשובתן שאסרו לעשיתולאעשו‪ .‬‬ ‫)עז( ישובו לא על‪ .ה‬ ‫ומכחשיס בה ותולים הכל במקרא ‪ :‬יפלו‪ .‬שזעבי להקביה בדבריהם שאמרו לא שלחך ה׳ אלהינו לאמר לא תבאו בצרים לגור שב‪ :‬זו לענס‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ס ן ע פ‬ ‫‪W ..‬יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים ששבו למצרים כקשת רמיח‪ .‬‬ ‫ביראתי מל^ידי נביאי לשמוע אליהם במה שהס מייסרים‬ ‫איתם ייתחזקי זריעיתס‪) :‬טז( ישונו לא ע ל ‪ .‬השובה שאמרו לעשות לא עלתה לחפ‪ .‬‬ ‫תאר או שם והוא ענין פרפה‪ .‬ועומד לבדו‪ .‬ובשביל שלא *עסו אלי ב־יכש לפיכך ילכו עכשיו‬ ‫^ י י ^ ‪£ .‬בסו מוסר פלכים‪ .‬ואותה השובה היתר‪ .‬ופירושו כשתבא להם הצרה ישובו לזעוק אל העכו״ם לא אלי שאני עליון על הכל ‪ :‬היו כקשת רמיה ‪.‬״י‪? ?.‬‬ ‫כך ישראל פעמים היו שבים לדרך טובה וברנע היו שבים לדרך רעה‪ .ומקיש אלי בלבם כי מכחשיה היא חזקי‪) :‬סו( על ‪ . בו סעם םת־ון את־ שהוא מלשון‬ ‫מועיל‪ :‬מזעם לשונם ‪ .‬‬ ‫ל‬ ‫כשיבא בעיר דנן או תירוש למכור יאספו כלם עליו כתרעב‬ ‫י ‪*1‬‬ ‫‪u‬‬ ‫‪L .LLZ‬׳ ‪u. r‬‬ ‫לנו ה׳ אלהיך את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה‪.

‬ר״ל ישובו לזעוק אל אליליהם‬ ‫כשתבא ל ה ם צרה‪ .‬ל א אלי שאגי על עליון רמיה תואר או שם כמו מרמה קשת‬ ‫דמיה )כדרש״י ז״ל(‪ .‬ז״ש ואני יסדתי ולא אמר‬ ‫יםרתים‪ .‬אבל היסורין ה ם אל זולתם‪ .‬יפלו‬ ‫בחרב שריהם‪ .‬הקרוב בעיני כי המ״ם סימן‬ ‫אגשי הלשון ע״כ‪.‬‬ ‫טז‪ .‬ישובו למצרים‪ .‬כי יילילו על משכבותם על ותירוש ויתאספו‬ ‫יחדיו יסורו בי להיותם סוחרים‪ .‬בי כפרה םוררה ואני יטרתי א ת האומות‪ .‬שכל מ ה שאני עושה ל ה ם הוא לרעתם עם‬ ‫היות כל מחשבותי עליהם לטובה‪.‬רש״י ז״ל ישובו ל א על‪ ..‬אשר ילעיגו ל ה ם בארץ מצרים ל מ ה‬ ‫שבתם אצלנו כדי להביא עליו פורעגיות‪ .‬‬ ‫לשון קשה שהשיבו לירמיה‪ .‬ואעפ״י ש ה מ ה דברו עלי כזבים ולא זעקו‬ ‫אלי בלבם וכו‪ /‬א ל א פתוי דברים עכ״ז ואנכי אפדם מסיבת פתוי דבריהם‪.‬שזורק בו למקום א ח ד ויורה למקום זולתו‪ .‬ר״ל לעג ל ה ם )כדרש״י( שלועגים‬ ‫ומתלוצצים עליהם כשבאים למצרים לעזרה‪ .‫הושע ז‬ ‫‪12S‬‬ ‫חז״ל ויפתוהו בפיהם וכו‪ /‬ואעפ״י כן והוא רחום יכפר ע\ך ז״ש באן וא‪1‬י‬ ‫אפדם ע״ד והוא רחוק יכפר עון‪ .‬והלא כתוב לכם ל א תוסיפו לראותם‬ ‫עוד‪ .‬‬ ‫באופן שגהפכו כקשת רמיה‪ .‬וזה‬ ‫טעם היו בקשת רמיה והעד מזעם לשוגם‪ .‬וכן כשהיו ישראל בימי קדם בארץ מצרים כששלח אהח להוכיח על ע״א‬ ‫שהיו עובדים שם קודם מתן תורה הנה היו לועגים על המאמיגים באל י ת ‪ /‬ובן‬ ‫גם ע ת ה לועגים מהמאמינים וז״ש זו לעגם בארץ מכרם ע״כ‪.‬זו לעגם‪ .‬יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים ששבו למצרים‪ .‬מ ה ם היו אוכלים החיות ומהם נופלים‬ ‫בחרב זו בחול״ם וכן ועדותי זו כמו זאת ע״כ‪.‬באופן שבלשוגם היו‬ ‫מזעימים ומכעיסים לשי״ת וזו ההליכה לעגם‪ .‬וכן אמר בנבואת ישעיה משא‬ ‫בהמות ע ב וכר לביא וליש מ ה ם וכר‪ .‬‬ ‫והדאב״ע ז״ל‪ .‬זו לעגם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן אפשר לפרש ישובו בתשובה‪ .‬ואלי יחשבו רע‪ .‬כך ישראל על‬ ‫ידי אליהו אמר ה׳ הוא האלוהים כאילו היו מורים וברגע קטן ישובו לכסלה‪.‬והיה זה בדי לחזק זרועותם בעבודתי‬ ‫שיראו ויקחו מוסר‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל בקירוב‪ .‬ובמה שאמר זו לעגם על שהיו לועגים על אמונת‬ ‫האל‪ .‬וגביאי השקר‬ ‫ה ם הדורך במשל שעל ידם שבים לדרך הרעה‪ .‬‬ ‫ועוד מעט שפתוני מיד ימ‪ .‬ל א על צורך רק להלשין נעל[ שריהם‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל על בקמץ כמו הוקם על לשון עליון‪ .‬לכך נקוד קמץ כמו נאם הגבר הוקם על שהוא לשון עלוי והוא דבק לתיבה‬ ‫שאחריו‪ .‬באר לעם שיחטאו ואם‬ ‫יבואו עליהם יוליכום למצרים לעזרה ולשבת שם בטח‪ .‬אבל ל א על ר״ל ל א ישובו על אשר‬ .‬והגה ה ם ישראל הקשת ע״ד משל‪ .‬היו כקשת רמיה‪ .‬ועוד‬ ‫החרבתי גוים נשמו פנותם אמרתי תראו תקתו מוסר‪ .‬יפלו בחרב שריהם מטיבת‬ ‫זעם לשוגם שהיו זועמים ומכעיסים לשי״ת בלשוגם‪ ..‬ישובו לא על וכר‪ .‬ישובו למצרים ל א להועיל‬ ‫להם‪ .‬מזעם לשונם‪.‬שכשרוצה לירות בו חץ לדרום הולך לצפון‪ .

‬חמליכו ירבעם ולא שאלו את אי‬ ‫‪n‬‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מ י ע ן‬ ‫״‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ב ר י ת י‬ ‫ו ד ס‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ג ם‬ ‫א נ‬ ‫סצודת דוד‬ ‫טצודת ציון‬ ‫‪54‬ו אסר לבל סברס המיה יסתאיס מהפכה מול סחיס ומכם כ ם ‪00 :‬ם לזפם לסי מ ינחשו לי מר אין ם׳ משגים‪ :‬י ל ע ג ם ‪ . . . H‬‬ ‫‪P‬‬ ‫ח )א( אל ‪ ..‬פנץ‬ ‫‪ (fc) n‬אל חכך שישר‪ .‬ריל לאוי היה שתפקי לי ישראל ויאמרו אלהי יודםים אני אותן למשנים‬ ‫כלי יקר‬ ‫היו כקשת רמיה כי תמיד הם מחזיקים בתרמית‪ . 1‬״ ‪.‬וחוא כ ס ו ז א ח ‪:‬‬ ‫תקעו שוסר בנבעח‪ .‬יךך‪$‬ינין‪ :‬י ןךנין אןזליכו ולא‬ ‫ח**‬ ‫פהר״י קרא‬ ‫» ‪ p‬מ ז ר י ם ‪ .‬אבל תרגם לא על דאבאשית‬ ‫להון פירושו תבו למרוד מן אוריתא לא על דבר‪ .‬הלא ע מ ך אנחנו‪.‬ר״ל הרם קול גדול כאלו שופר ‪ vto‬אל‬ ‫מכך ותרים כו ואמור הנה האויב ידאה כנשר לכא פל בית ם׳ להחריבו‪ :‬ת ל תורתי פשעו‪ . . . .‬ככה היא לי יופקו בני‬ ‫ישראל‪ ) :‬ג ( זנח‪ .‬אשר ילעיני להם בארז מצרים למה‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪.‬״ _ ‪ _ .‬גמצא שבאמצעות‬ ‫א ‪ p‬מצרים שבוטחים לרדת שמה ה ם לועגים‪ . .‬על זח תדבר מזרים מ מ י נ י ם ‪.‬פלרי על לכרי סתורה‪ ( » :‬לי‬ ‫יזעקו ונו׳‪ .‬ולזה יפלו בחרב שריהם‬ ‫מזעם לשונם ושזועמים ומכעיסים אותי‪ .‬שלועגים בלשונם על הנבואות רעות באומרם שהם‬ ‫בוטחים בארץ מצרים לעזרה ולנוח שמה ואין לחוש לפורעגות‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪124‬‬ ‫חתום‬ ‫‪j3ra‬‬ ‫&‪3‬בארץ מידלם‪ :‬א ״ אל־־חיןז ^י־‬ ‫כנעי ‪-‬על־‪? 2‬מד׳ מ מ ף ?רי !מ‪3‬״מ‪3‬‬ ‫‪1‬י‬ ‫ית‬ ‫מגל־־ר‪1‬ורסי פשעו‪* :‬לי יזעקו אלהי ‪!5‬״‪Sfsa‬‬ ‫ידענוך ישראל‪ :‬זנח ישראל טוב ‪2‬ףנ‪5‬יף^ףי‬ ‫אויב ירדפו.‬לביא וליש מהם ו נ י ‪ . .‬‬ ‫ו׳״‪ .1_\ .‬והוא חאל יתברך שאין סוב זולתו בלי מגרעת לפיכך‬ ‫אויב ירדםו ובא הבנוי עמ הוי״ו לבדח כמו ת ה שמו אשר יקראו‪ o< :‬ח ס המליכו‪ .‬וכן אמד בנבואת ישעיח משא בחסות מב והעל מזעם לשינם ‪ :‬זי לעגם‪ .‬ויש‬ ‫סיוע לדברי מהמתרגם שלא תרגם תיבת על עילאה‪ .‬׳‬ ‫ישראל! ׳או יחסר בית‬ ‫י ע ן ‪) .‬אל חכף‬ ‫^^‪gtf‬‬ ‫אלחינו עכשיו חיינו רוצים להכירו בתשובה ‪) :‬נ( » ב ‪ .‬‬ ‫» ! ד י ס כי לא שמעי ב מ ל ח י ‪ . u*t n n i r‬‬ ‫^ שבתם אצגנו כדי להביא עצינו פורעניות והצח כתוב לפ‪0‬‬ ‫״‪^. . י הם המליכו ולא ממני ^‪i£1L‬״‪5‬‬ ‫ג‬ ‫ממדין למן ן ל ‪ #‬א ?*כי לית מ א «מ!א גר מ ך ^רוק^א •זי־ *ךו^א עןןף ־ ישראל‪ :‬נ ?עי בית‬ ‫! ? ? * י ס ^ מ ד פילחני די בדיליה ?!גא ע ס י ^ליהון טילא מ?ען םןאה‪.‬ומהו או׳ זעם לשונם פירש ואמר‬ ‫זו לעגם בארץ מצרים‪ .‬‬ ‫‪0‬ר‪0‬הו ולרשהו לי יזעקו ישראל אלהי ילעגוך‪ .‬שכינה אומרת לנביא השמע‬ ‫קיל חכך יקרא כשיפר ‪ .‬סרס המקרא והראוי לי יזעקו ישראל ונו׳‪ .\.‬כמ׳ש למעלת‬ ‫אלםדמ‪ . .‬כמי אשר יקראי ה׳ צדקנו‪) :‬ד( הם ‪ .‬לברי השם חל הנביא שים אל חכך שישר‬ ‫ידאה כנשר אל בית ה׳ ייפת אמר שים חכך שיפר‬ ‫פירוש כעביר מלת‬ ‫כי אייב ידאה כנשר על בית ה׳ ייפה‬ ‫״ ‪ . .‬וסמך שוסר אל החך והשופר‬ ‫יניחנו אל חסה לסי שחקול עובר דרך החך א ח ר ש י ג א‬ ‫י‬ ‫םחגרק וי״ח נביא בחיכך אכלי ונוי‪ :‬וכ( לי יזעקו‪ .‬במד©‬ ‫מ א ס אםזי כסיד הייתם בארן מצרים כי נס או כאלו לפגי מל‬ ‫םועם‪ .‬הדבר שמבי לגמדים כמי׳" י '?{י *‪ r‬לירמיה ‪ :‬זו לעגם‪ . .‬יאימר עופי ומהרו‬ ‫^‪^^^^r^^^J^^r‬‬ ‫האויבים כאשר ילאה הנשריבאיאל בית ה׳‪ .‬וכשםדבר אל העם ידבר פעם כל־ יחיד‬ ‫‪itn‬‬ ‫‪3‬‬ ‫^^ ^ ^ ^ ^ ‪ ^ Z ^ J Z‬״ ^‬ ‫מ י מ‬ ‫‪u»1‬‬ ‫‪^ .‬ן ‪ .‬כי‪) :‬ג( זנח ישראל טוב ‪ .‬לפיכך אייב‬ ‫לבקש עזר מ ח ם ‪ .‬ואני לא אשמע להם‪ .‬כתבתי בתודחי * ם כשאבא עליהם רעה‪ :‬אלהי ידענוך‪ . .‬‬ ‫^‬ ‫אםשנו ואניחנו ביד זריס ‪ .‬כלומריבא על כל הארץ ע ם עד‬ ‫‪..‬פנין קצף ימכלה ‪:‬‬ ‫האפונה האמתית כי כמשי בהשגחה‪:‬‬ ‫ח)א( ח כ ך ‪ .‬טוב ‪ . r .‬היא השם הנכבד שהיה סוב‬ ‫לי‪ :‬ירדפו‪ .‬ב( ל י ‪ .‬גוזל״ס וכן ועדותי !ן‬ ‫אל חכך שוסר‪ .‬כאלו השיפר נתון אל חכך ‪) :‬ב( לי יועקו •‬ ‫הקביה‪) :‬ד( הס המליכו ולא מ מ נ י ‪ .‬‬ ‫לא תוסיפו לראותם עול)שמות י״ל(‪:‬‬ ‫תוסי*ן לשוב ג ד ע חזה עוד‪:‬‬ ‫ח )א( אל חכך שופר‪ .‬זח שיפר ‪ .. U .‬״‪.‬החריב בעיני כי המ״ם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪01‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ן א ו ‪ 0‬ר י ם‬ ‫ע ל‬ ‫ל ה ש‬ ‫ת ו ר מ כ ס‬ ‫מ נ מ ו ח‬ ‫ל כ ם‬ ‫מ ר ‪ .‬״ז‪.‬‬ ‫ז‬ ‫^‬ ‫‪. .‬כ י‬ ‫שידאח כנשר על בית ח ׳ ‪ . j : .‬כלומר ידענו שאין מושיע בלחך וישראל המאוחר דינו להיות מוקדם‬ ‫אחר לי יזעקו וכמוהו רבימ במקרא המאוחר מוקדם במו מקוס שם קבר יחד אנכי עד אעביר והדיגי־ש להס כמו‬ ‫שכחבנו בספר מכליל בחלק הדקדוק ממנו‪ a< :‬זנח ישראל ס ו ב ‪ .‬אסר הקב״ח לנביא שים שופר לחכך ‪) h‬א( אל חכך שופר‪ .‬םתם חיו אוכלים חיות תרשתז‬ ‫ימחפ חיו נופלים בחרב ח א ו י ב ‪ » :‬ו ‪ .‬זי‪ .‬והוא הגורם להם זעם ה׳‪ .‬״ ‪ .‬״ ‪ .‬ז׳׳ש לא על דאבאשית להון‬ ‫כי תמיד אגי מטה להם ולא אבאשית ל ה ק ואפ״ה מרדו בי ולפשוטו של‬ . . .‬חיח לחם‬ ‫לישראל לעעוק אלי בעת צרתמ לאמר‪ :‬אלתי י ד ע ו ך ‪ .‬מלשון נדן אשר פל הלשון ממפל‪) :‬ג( ו ג ה ‪ .

‬ובאמצעות התוכחת‬ ‫היה תהיה סוכך על בית ה׳ להגן על חרבגו‪ .‫הושע ח‬ ‫‪125‬‬ ‫מקרא ישובו ל א על‪ .‬אלוהי ידעגוך‪.‬זו ה ל ש ץ הקדוש היה גורם להם‬ ‫להיותם לועגים בארץ מצרים לועגים מ ה ם מהמצרים‪ .‬קרוב להחרב‪ .‬ועל תורתי פשעו כפשוטו‪.‬ואגי לא אשמע‬ ‫להם כי זנח ישראל טוב לפיכך אוייב ירדפו‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬ז״ש אל‬ ‫חכך שופר שיבא אויב אשר ידאה כגשר על בית ה׳ אשר בחלקך יהודה‪ .‬ז״ש זו לעגם ב א ‪ p‬מצרים‪ .‬ר״ל ואל ת ת מ ה איך תמשך כל כך פורענות מזעם‬ ‫לשונם‪ .‬ואומר עופו ומהרו האוייבים כאשר ידאה הנשר‪ .‬לז״א כי הוא דבר גדול מאד‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל כדיפ״ת הנז״ל ודרש״י ז״ל‪ .‬ז״ש כגשר על בית ה׳ כגשר‬ ‫יפרוש כנפיו כן תפורש כנפי הגגתך על בית ה׳‪ .‬ודאה כנשר‬ ‫אל בית ה׳ ויפת אמר שים חכך שופר כי אוייב ידאה כנשר על בית ה׳‬ ‫ויפה פירש בעבור מ ל ת יען ע״כ‪.‬שצריך לסוכך עליו יען עבור‬ ‫בריתי וכו׳‪ .‬‬ ‫ובשר קדש יעבירו מעליך‪.‬‬ ‫ולעד״ן דוחק שמסר ביאת האוייב על בית ה׳‪ .‬אבל אמר‬ ‫אל חכך שופר שתרם קולך כשופר כנד׳ל במפרשים ז״ל‪ .‬‬ ‫והראב״ע ד׳ל אל חכך שופר דברי השם שים אל חכך שופר‪ .‬‬ ‫א‪ .‬שאינם שבים לעליץ ית׳ ויתעלה היו כקשת רמיה בלשץ‬ ‫הרע המורה חצים יורדות חדרי בטן‪ .‬‬ ‫ה ל א עמך אנחנו וסרסהו ודרשהו לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך‪ .‬ולזה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם‬ ‫זו לעגם בארץ מצרים‪ .‬ועתה כשהשחיתו לשון‬ ‫שלהם ערר כל פורענות הוא שהוכיח מירמיה וידרכו לשונם וכר‪ .‬כי זה כל האדם לגפש חיה רוח ממלא‪.‬אך פי׳ אל חכך על עם ישראל כמ״ש‬ ‫תקעו שופר‪ .‬או אמר יען אל מ״ש אל חכך שופר שהתוכחת הגדול‬ ‫הזה הוא‪ .‬לי יזעקו י ש ר א ל וכו׳ רש׳׳י ז״ל כשתבא נעליהם[ רעה‪ .‬‬ .‬א ל ח כ ך שופר וכו׳ רש״י ז״ל שכינה אומרת לנביא תשמע קול חכך‬ ‫וקרא כשופר‪ .‬גם החרבן חסר‪ .‬ובאו אל בית ה׳‬ ‫אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך ע״כ‪.‬ופעם ידבר בלשון רבים לעם ופעם בלשון יחיד‪ .‬וכן הראב״ע ישראל בני ישראל‬ ‫או ניחסח בית ישראל ע׳׳כ‪.‬ושמת שופר אל‬ ‫חכך לפי שהקול יוצא מהגרון אל החיך ע״כ‪.‬יען‬ ‫עברו בריתי וכו׳‪.‬אך הרחיב לפי שדבר למעלה תוכחות לישראל ע ת ה מוכיח‬ ‫אל יהודה אשר בתוכו בית ה ‪ /‬ולז״א השי״ת לגביא כשופר הרם קולך‪ .‬יען בריתי עברו בריתי זה ברית מילה‪ .‬‬ ‫שזו טייע אותם בארץ מצרים שלא שינו א ת לשונם וע״י כן היו לועגים‬ ‫בארץ מצרים‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״׳ל‪ .‬וזולתו כ מ ה‬ ‫תוכתות על הלשץ‪.

‬לז׳׳א אין טוב אלא‬ ‫תורה‪ .‬האותי שאתם גונבים דעתי חלילה לי‪.‬ר״ל זרע ישראל סבא יעקב אבינו כל זה יאמרו בית יהודה בזעקתם ע״כ‪.‬פטיקתא זגח ישראל טוב‪ .‬בכנוי כאילו ה ם‬ ‫מחזיקים אותי בחזקת אלהות וזהו בפיהם פתוי כי לבם ל א נכון עמי‪ .‬לפי שאמר עליהם למעלה ולא זעקו אלי בלבם‪ .‬או יהיה פירושו כדהרד׳׳ק ז״ל באופן זולתו‪.‬שגא׳ כי לקח טוב גתתי לכם תורתי‪ .‬ותיבת ישראל במאוחר דינו כמוקדמת אחר לי‬ ‫יזעקו ע״כ‪.‬‬ ‫ודש״י ז״ל זגח ישראל טוב לפיכך אויב ירדפו‪ .‬וכמה פשעים‪ .‬רש״י ז״ל השירו עשו שרים‪ .‬ישר אל‪ .‬כלומר כבר ידענוך ישראל בני ונביאי השכם ושלוח שאין‬ ‫א ת ם מתזיקים אותי לאלוה‪ .‫‪126‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫והרד״ק ז״ל לי יזעקו ר״ל כי היה ראוי שיזעקו ישראל ויאמרו אלהי ידענוך‪.‬ד״א הסירו א ת‬ .‬‬ ‫הוקשה לחז״ל כי ל א היה בהם זגיחת טוב כי א ם עשות רע‪ .‬הם המליכו ולא ממני וכו׳‪ .‬לז״א זגח‬ ‫ישראל שטוב הוא לו ולזה יחשבו אלי רע והוא באמת טוב שאויב ירדפו וכמ׳׳ש‬ ‫למעלה‪ .‬‬ ‫ולעדץ לפי שהם יזעקו דרך התאוגגות כמו שאמר ואלי יחשבו רע‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל שמשל כנשר על בית ה׳ הנד אינו נבוכדנצר‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬וזגיחת התורה גרמה כל הגלות ואבדן הארץ‪ .‬‬ ‫כלומר ידענו שאין מושיע זולתך‪ .‬כי‬ ‫ה ל א ידענוך ישראל‪ .‬וכן הוא או׳ על עזבם א ת תורתי עכ״ל‪.‬והראשוגים אמרו‬ ‫דרך הלצה זנח ישראל הדבר הטוב והישר‪ .‬א״כ‬ ‫ל מ ה ת ל ה הדבר בזגח ישראל טוב סיבה לאויב ירדפו‪ .‬‬ ‫שנתרעם ל א זעקו אלי בלבם והראוי ונאות ל ה ם הוא לי יזעקו‪ .‬ירדפו כמו אשר יקראו ה׳ צדקט ע״כ‪ .‬‬ ‫ולעד״ן באופן צח‪ .‬תרגם טוב בשגי עגייגים ה א ח ד‬ ‫טוב עבודת ה׳ והשגי טוב שכר‪.‬וכן‬ ‫הרד״ק ז״ל כי אין טוב בהחלט א ל א הב״ה‪ .‬ר״ל ידענוך כביכול ישראל א ת ה מצר צרתם כשמך בקרב‬ ‫שם ישראל‪ .‬ואגי יסדתי חזקתי זרועותם על ידי היםורין שיסרתיו‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬והאוייב של ישראל הגז׳ ירדפו לאותו‬ ‫טוב לעשותו תמיד ברדיפה והתמדה ואין זה פשוטו של מקרא‪.‬או יאמר דרך צחות לי יזעקו אלהי‪ .‬ואז יזעקו יהודה אל השי״ת ויאמרו אלהי א ת ה ידענו ואני‬ ‫ישראל‪ .‬והראב׳׳ע ז׳׳ל זגח ישראל‬ ‫הוא בשם הגכבד שהיה טוב לו‪ .‬א״ד פזי אין טוב אלא‬ ‫תורה‪ .‬לי דייקא‬ ‫ושיאמרו ידענוך ישראל‪ .‬כמו שאחז״ל בפסוק ויאמר‬ ‫ה׳ על עזבם א ת תורתי דבר זה גשאל וכוי‪ .‬שפריקת עול תורה מסוגל לחייב‬ ‫רדיפת הרודף ולתת עליו עול מלכות ועול דרך ארץ‪.‬זנח ישראל טוב וכוי‪ .‬וכן מהרי״א ז״ל וי״ת טעו בגי ישראל‬ ‫מבתר פולחגי אגא מייתי עלייהו טובא מכען וכו׳‪ .‬אבל הוא על‬ ‫םנחריב אחרי שהגלה א ת ישראל עשרת השבטים ידאה כנשר על בית ה׳ אשר‬ ‫ביהודה להחריבו‪ .‬לז״א‬ ‫כי אופן הזעקה שאומרים בפיהם היא אלקי ידענוך וכו׳ ואין כן בלבם כי‬ ‫א ם אלהים אני איה מוראי‪ .

‬‬ ‫‪ m‬׳ ^ ^ ^ ‪\ ^ ^ ^ J‬‬ ‫וחוא כסו ותשב חסר שוסםח‪ .«.. •. -‬‬ ‫בעין עגלים שבבית אל שמלכי שימרק עובלים שם׳ ע י‬ ‫םתי לא יוכלו‪ . .‬בשני חעגלים או פי״ בם בישראל העובדים אותם‪ :‬לד סתי לא יוכלו נ ק י ת ‪ . l‬״ ״ מ‬ ‫‪..‬מענומי העי ן קם * הנביא לא אמר לדש להמליכו אלא אמר לירכעמ מה שיהיה ל ו ‪..‬חרח אף ח׳ בך תגת בך אפריש‬ ‫ויושב שסרק‪ .‫‪127‬‬ ‫הושע ח‬ ‫תת״‬ ‫•יי‪ .‬הפצכים יהיו סיבה שיכלת מהם הכסף וסזהכ כ• האויב יקמזה‪) :‬ה( זנח ו נ י ‪ .‬השירו‪ .‬ולא ססגי‪ .‬שימרח‬ ‫‪.•».‬‬ ‫כאלו הכסף והזהב פצפם פשו הפצבים ל״ל בפבול שהיו מושספים ככסף ווהג מרדו כה׳ ופשו הפלכים ואם כן הכסף וסוהכ םיו‬ ‫סיבה אל הפלכים‪ :‬למען י כ ר ת ‪ .‬כאומר הלא ראוי שאץ כה ממש ומד מס• לא יכלו לנקויו‬ ‫•צפס פסנוף המגל למאס ב ס ‪) :‬ז( בי מישראל‪ .‬מ מ י ם ‪) :‬ה( נקיק‪ .‬זה הענל סישראל חיח כלוםד לא‬ ‫למדו עבודח זו פחעכו׳ס כסו שאר עכוים ש ל ס ת סהם אלא סישדאל ע*סס יגא סן הענל שעשו בסדבר כסו שפירשנו‬ ‫בספר םלכים‪ :‬והוא חרש עשהו‪ .‬כמ״ש בראש חפפר וכסף חרבתי לה חהב ל׳*‬ ‫מחמי‪< :‬ה> זנח ענלך שמרון‪ .‬‬ ‫‪ 3‬מ ש ז מ ר י ן‬ ‫‪.‬״ י י‬ ‫י‬ ‫״״_״« ״ ‪.‬‬ ‫״ייי ׳ ‪1‬‬ ‫»ה ממלוכה והמליכו את זה יכי״י ה‬ ‫שחכרו במסורת כתבין שי״ן יקרייין סמ״ך ופתרונו ס» י ״•‬ ‫למען יכרת‪ .‬‬ ‫וכנון אמעיח בן יואש חכריח בן ירבלם‪ :‬כםםס תחבם לשו‬ ‫להםלעבים‪ .‬י צ‪t‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪%‬‬ ‫י‬ ‫כפיל כאצו כתיב איתך זנח מגלך&ותך יי‪1‬‬ ‫‪3‬ך כי העיר תתרב ואנשים יצכו בשבי‪ :‬חרה אפי כ ‪. •An.‬הקכ״האתכם‬ ‫‪m‬‬ ‫יי‬ ‫מ ס י ר ת‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪u‬‬ ‫« יין רז‬ ‫בו גם כן מנך ישרחנ‪ .‬השךו ולא ידעתי כספם וזהבם ן‪$3‬ו‬ ‫להם^נצביםלמגןיכךת‪ :‬חזנחעגלןל‬ ‫^״‪y.‬אחיח השילוני המ בעת שהמליכוהו לא שאלו את סי ה׳ ואחי׳‬ ‫‪.* .‬עד םתי לא יוכלו להיות‬ ‫נקיים סזה העק כלוסר עד םתי יאריך חזסן שלא יוכלו להיוח נקיים ‪< :‬ו> כי םישראל ‪ .‬והוא ב נ י לא עזבנוהו‪ .‬וסעם למען יכרת הענלים חיה לחמ להסירו סהםלוכח כי אחיה הנביא בחנאי‬ ‫ממר לו דבר המלוכה אס חעשח הישר בעיני השם וכן מלכי‬ ‫נפטר יכרת מהם הכסף והזהב‪) :‬ה( זנח‪ .‬להמליכש‪:‬‬ ‫חשירו ולא •דעחי‪ .‬‬ ‫אלי ולכן האויב ילליף אותס‪) :‬ד( ח ס חםליבו‪ .‬וכתוב‬ .‬יחף חמליכז‬ ‫םדעחס לסלכי ישראל שחדיחוס הללי‪ .‬אבל אסר מורי כל חורין חללו בםקיםן נ א מ ת ולגורך לגםן נ כ ת ב ו ‪.‬ל מ ק ימסוק סחרח כפפם‬ ‫וזהבם‪) :‬ח( זנח ענלך שמרון‪ .‬‬ ‫‪.‬מכספם וזהכם של כל אחל ואחל‬ ‫היאגביי והחרש עשהו יהיי״י של והיא נופל ויש הרבה‬ ‫וזי״ן לומין לו )יחזקאל מ״ז( נצאתיי וגבאיו!צא ילשאי • סן חחיבח כסו וחשב חסר ושוססה‪ .‬המגל סוה נפשה מישראל מבן אדס לא ממלאכי פפל׳‪ :‬והוא‪ .‬‬ ‫שר והספם כפול ייפח אמר כמו סמ״ך כמו בשורי מהם ולי* כיון שראו שמנעמ מלעלוח לירושלימ לפני ח׳ ועשה לחם‬ ‫מסמם הפוך אם המליכו או אם השירו‪ .‬יהיה חרק אפי בם עד שיהין‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ס‬ ‫ישראל חאחרימ לא היו סמליכיש אוחפ על פי ח׳ זולתי יהוא‬ ‫בן נמשי‪ :‬ה ש י ת ולא ידעתי‪ .‬סמנו‪ :‬למען יכרת‪ .‬מלי‬ ‫להם וששה •הודה כללן שפשו פשרם םשבסים כי גם היא לא פנה שר‪ :‬עצבים‪ . 0‬‬ ‫בעגל ובשימרון‪ :‬עד מ ת י ‪ .7T‬״ ^וןדךהאפיבםעדמתילאיוכלו‬ ‫מדי^י״צ נסי?‪ :‬יכי מישראל והוא חרש עשהו‬ ‫ולא‬ ‫י ? ל י ן ?מן‪3‬י‪ :‬ו ארי‬ ‫רש״י‬ ‫ירלסו‪) :‬ד( השירי‪ .‬וי‪-‬ו של ושוססח גואל‪.‬והוא הענל אסר אל תחשבו כי אלהיס הוא ויש בו כח כי חרש עשחו ואיך יחיה למעשת‬ ‫‪:‬‬ ‫מצודת ציס‬ ‫מצודת דוד‬ ‫ומזמל‪ 0\ :‬ז נ ח ‪ .‬הנה פבלס‬ ‫סשכשיס משו פלכים ונא שאלו מפני כי כל הפלכים המליכו פדפתס וילת ירבמם ויסוא ‪ :‬השידו‪ .‬״‪ .‬עשו שרים‪ .‬הפגל הוה פבהי אופן‬ ‫כלי יקר‬ ‫זה ממלוכה והמליכו א ת זה ובספר המסורת מוכיח כן שחברו במסורת כתבין‬ ‫שי״ן וקריין םמ״ך‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪B n‬‬ ‫«‪•U‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪nn‬‬ ‫(‬ ‫‪\ L i‬ש י מ' י ‪.‬כ א‪.•?.‬לכך ]איןן אני יכול ל » ת ר ו כלשון שר אלא • ת ׳ חסייו‬ ‫סלך וה והעמידו סלך אחר ת ח ת י ו ‪ .‬וכסו ואנחנו ח׳ אלהינו ולא‬ ‫*?בנוחו‪ .‬שמו שרימ וםנהעים עליהם‬ ‫ולא םדעחי כי המ היו מכשילים אותם וסוסכיס ידי מרעימ‪:‬‬ ‫כספם ת ח ב ם ‪ .‬ופתרונו כמו סמ״ך למען יכרת‪ .‬‬ ‫‪A m U \ a‬״ «״‬ ‫‪«.‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫לא שאלי ליישם להמליך ירבעם וכתיב אשר יבחר ה אלהיך ואף ע״א שמלכוח ירבעם סהאל יחברך היתח כסו שאמד לו‬ ‫‪.‬והמליכו לםרי תחתיו שהוא דשל ם ם נ ו ‪.‬וי״ו של ולא נופלת ‪ .‬כי ה י ה ל ה ם זהב לרוב וגרמו‬ ‫ל ה ם שיכרת העושר מ ה ם ע״כ‪.‬כסו נדב בן י ד מ ם ואלת‬ ‫בן בלשא ח ס ר י ‪ .‬‬ ‫והדאב״ע ז״ל ה ם המליכו שלא שאלו פי השי״ת להמליך א ת ירבעם‪ .v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪ -‬״ ״ ‪ 1i‬י ‪ 1‬י‪ .‬מלשון נקי וברור‪) :‬ו( ח ר ש ‪.‬לכר אחר הסירו את‬ ‫‪..‬״‪l.‬אע״ס שחלנל לא חיח כשםרון‬ ‫ישראל היא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שימרק‬ ‫כי אם בביח אל לפי שראש הממלכה למלכי ישראל חיח שמרון‬ ‫סאחאב ואילך וחמלכימ הם חיו המחזיקים בעבודת חענלימ כמיש בכל אחד מהם וילך בחבאח ירבעם לא סד םחםאת‬ ‫ירבעם לפיכך סמך חענל אל שמרון וכן אמר שובבים יחיח מ ל שמרק ו»יי זנח הרחיק כמי זנח ת׳ מזבתו אמר את ש מ ת ן‬ ‫הרחיק אותך ענלך בלומר שבעבורו רתקת מאר*ך ודיל שמתן אנשי שמרון או יהיה זנח פעל עומד ופי׳ רחק כמו ותזנח‬ ‫פשלוס נפשי אסר את שסרק דחק ענלך ממך כי נלה כי מלך אשור בשלבד שוסרק וערי ישראל שבר את חענלים ולקת‬ ‫הזהב ‪ :‬חרח אפי בס ‪ ..^ .‬למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם‬ ‫שיכרת העושר מהם‪) :‬ה( זנח‪ .‬בשביל ענלך שעשית ל ך ‪ :‬עד מתי לא יוכלו‬ ‫)י( כי מישראל והוא‪ .‬חשירו הוא סחיבות הכתובין שי״ן וקריין‬ ‫ס נ ר ך ‪ ..‬ר״ל אכל לא ‪ p‬פשו כי מזכ כל ישראל את הסיכ פזילה כמו צמה זנמתנ• )סהליס פינ( ‪) :‬ד( השירו‪ .‬פשו שלים גלי ידיפסי‪ :‬עשו ל ה ם ‪.‬אספ שומרון»ה‬ ‫הפנל שפבדת כה פזכ איתן ולא פזר לן בפס חרי אפי נהנשין‪ :‬עד מ ת י ‪ .‬צהסנות צ‪3‬ם להנקות מאותו סניף י‬ ‫תשים לליך מלך אשד יבחר ח׳ אלי׳יך ג ז ‪ .

‬‬ ‫ולא אמר מכספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים‪ .‬וכמו‬ ‫שייעד יחזקאל ע״ה ולא יחצו עוד לשתי ממלכות‪ .‬‬ ‫דאפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה וטעו בזה כמו שטעו בעשרם לחשוב‬ ‫שאין אגי המוריש ומעשיר משפיל אף מרומם חלילה‪ .‬או כלומר שאין אגי משגיח בתחתונים‪.‬כלומר משועבד‬ ‫אלי א ל א אדרבה מורד בי הוא יהיה כספם וזהבם אשר הרבתי ל ה ם היה‬ ‫כספם וזהבם עצמם ששמגו בהם בעטו בי ועשו ל ה ם עצבים כאילו הכסף‬ ‫והזהב עושים העצבים כיון שהם הגורמים‪ .‬וז״ש כספם וזהבם עשו להם עצבים‪.‬‬ ‫וכן בדעתם השירו ולא ידעתי ואין הדבר כן כי ממני ה כ ל והכל בהשגחתי‪.‬וז״ש בסוף הפסוק עוד‪ .‬ואחיה הנביא ל א אמר להמליכו אבל‬ ‫אמר לירבעם מ ה שיארע לו ועוד כשראו שעשה העגלים היה ל ה ם להסירו‬ ‫מהמלכות שאחיה יעד לו המלכות בתגאי א ם תעשה הישר בעיגי ה׳‪ .‬או פי׳ המליכו א ת ירבעם שמרד בי ולא ממגי הוא‪ .‬‬ ‫ה־ז‪ .‬ויפת אמר‬ ‫כמו םמך כמו בשורי מ ה ם והטעם הפוך אם המליכו או א ם השירו‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל והוסיף שאעפ״י שהשי״ת אמר כן ע״י אחיה השילוני‪ .‬מעלומי העין קם שב שר והטעם כפול‪ .‬זגח הב״ה‬ ‫אתכם בני שומרון בעבור שגי העגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים אותם‬ ‫שם‪ .‬ה ם ברוע מעשיהם גרמו חילוק מלכות ישראל לשגים‪.‬ומ״ש למען יכרת כדרש״י ז״ל ולפי שכוגת הפסוקים לתלות‬ ‫ה א ש מ ה בראש העם‪ .‬וזה למען‬ ‫יכרת המלך הנז׳ בהמליכו ולא ממני או השר הנז׳ בהשירו ולא ידעתי או בעצבים‬ ‫אשר עשו ל ה ם או למען יכרת הזהב שעשו ממנו עיקר העצבים‪ .‬וטעם למען‬ ‫יכרת מ ה ם הכסף והזהב ע״כ‪.‬לז״א כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים ה ע ם מרוע בחירתם‬ ‫ע״כ‪.‫‪128‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אשר יבחר ה׳ אלי״ך בו השירו‪ .‬כי מישראל והוא‪.‬וז״ש כאן ה ם המליכו‬ ‫ולא ממגי‪ .‬שמם או העושר כדרש״י שהשירו‬ ‫הוא כמו בסמ״ך‪ .‬ותלו עושר וכספם בעצבים‬ ‫שהם ה ם אשר עשו להם‪ .‬וד׳ש למען יכרת בלשון יחיד‪.‬זנח עגלך וכו׳ כי מישראל וכו׳ כי דוח יזרעו וכו׳‪ .‬עם היות שיהיו עוד ר״ל עם‬ ‫רב ומספר בגי ישראל כחול הים‪ .‬לכך ראוי הוא שהכרת יכרת הזהב כיון‬ ‫שגרם נזק וכשלון‪ .‬‬ ‫ולעד״ן ה ם המליכו‪ .‬‬ ‫ולא ממגי שלא גחה דעתי בזה כי ידעתי כי כל הפורעגיות גמשכו מהחילוק‪ .‬והוא״ו של והוא‬ ‫גופל ויש הרבה וא״ו דומין לו‪ .‬כספם וזהבם עשו ל ה ם עצבים ולא אני‪ .‬ככתוב וכסף‬ ‫הרבתי ל ה ח ה ב עשו לבעל ולא כסף‪ .‬עכ׳׳ז‬ ‫כשהמליכוהו ל א שאלו א ת פי השי״ת‪ .‬רש״י ז״ל‪ .‬‬ ‫מכםפם וזהבם של כל א ח ד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו‪ .‬בצאתו וגבאיו ולא ירפאהו אף כאן מישראל‬ ‫הוא הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש ליישב הוא״ו הזאת כן כי מישראל והוא‬ .‬והשירו לשון‬ ‫שרים ולא ידעתי שלא מדעתי למען יכרת‪ .‬זולתו יהוא בן גמשי‪ .‬עד מ ת י ל א יוכלו להפנות לבם להנקות מאותו טינוף‪ .‬וכן שאר‬ ‫המלכים ל א היו ממליכים אותם על פי ה׳‪ .

‬ויפת אמר כי עגל שומרון יעשה א ת ישראל להיות שובב וזה איגגו‬ ‫נכון‪ .‬זרים יבלעהו‪ .‬והסופה קשה מהרוח כי הסופה בשערה כמ״ש בסופה ובשערה‬ ‫דרכו ותי״ו סופתה בתי״ו ישועתה‪ .‬‬ ‫ובן מ ה ר י ״ א ז״ל והוטיף עגלך שמרון‪ .‬והמשל שיצליחו מעט בהתחלה‪.‬‬ ‫והרד״ק ז״ל לפי ששמרון עיר המלוכה וכל המלכים היו מחזיקים העגלים‪.‬יהיה חרון אפי עד שיהיו גקיים ולא יוכלו גקיון שיהיה להם ממגו‪ .‬אמר אל תחשבו כי אלי״ם הוא ויש בו כח כי חרש יעשהו‪.‬סופתה תי״ו סופתה נוסף כמו אימתה אולי ואם תאמרו אולי יעשה דעו כי‬ ‫זרים יבלעוהו ע׳׳ב‪.‬‬ ‫לכך ת ל ה העגל בשומרון עם היותו בבית אל‪ .‬ופי׳ א ת שומרון רחק עגלך ממך‬ ‫כי גלה כי מלך אשור כשלכד שומרון וערי ישראל ולקח הזהב חרה אפי‬ ‫בם בשגי העגלים‪ .‬כי‬ ‫מ ע צ ת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו געשה עגל שמרון‪ .‬חרה אפי בם‪ .‬שבבים יהיה לנסרי לווחים‬ ‫ולשון ארמי הוא שבבים כמו שיבא מכשור‪ .‬ואם לעצמו איגו מציל איך יציל א ת אחרים‪.‬מן העגל אשר עשו במדבר כמו שפי׳ במלכים‪ .‬כפול כאילו כתוב אותך זנח עגלך אותך שמרון‬ ‫כאילו מאם בך כי העיר תחרב ואגשיה ילכו בשבי‪ .‬אומר עגלך שומרון ובסמוך‬ ‫עגל שמרון‪ .‬‬ ‫לא יבא לידי גמר טוב לעשות קמח אולי יעשה פעם א ח ת קמח שיצליחו‬ ‫בגכטיהם יבואו זרים ויאכלוהו ולא תשלם להם ההגאה ע״כ‪.‬זה העגל מישראל היה כלומר לא למדו ע״א זו מהאומות אלא‬ ‫מישראל עצמו יצא‪ .‫הושע ח‬ ‫‪129‬‬ ‫אף העגל הזה מ א ת ם הוא במו העגל הראשון‪ .‬אולי יעשה אף אם יעשה קמח‪ .‬כי שבבים כמו‬ ‫שביבים‪ .‬גם ה ם‬ ‫ל א יהיה להם זמן שיקחו תועלת ממעשיהם‪ .‬בעגל ובשומרון‪.‬והוא חרש‬ ‫עשהו והוא העגל‪ .‬ולפי‬ .‬כלומר לא תשיגנו הנאה של‬ ‫כלום אלא גזק‪ .‬ואמר עוד צמח בלי יעשה קמח‪.‬והראיה כי שבבים יהיה שברי שברים‬ ‫כדרש״י מלשון שיבא מכשורא‪ .‬והכפל לחזק העגיין‪ .‬ופי׳ רחק כמו ותזגח משלום גפשי‪ .‬כלומר לשוא יטרחו בעבודה זו כאילו אדם זורע רוח שאין‬ ‫בו ממש‪ .‬אף אם‬ ‫יצליחו בגכסיהם סופו ליפול ביד זרים ע״כ‪.‬‬ ‫עד מתי‪ .‬קמה אין לו לזרע שלהם בלומר‬ ‫ל א יצליחו במעשיהם‪ .‬‬ ‫כי רוח יזרעו‪ .‬‬ ‫כלומר אפילו יצמח הזרע קצת אחרי זריעתו‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל זגח עגלך שמרון‪ .‬או בישראל העובדים אותם‪ .‬‬ ‫ואיך יהיה לו יכולת על העושה אותו‪ .‬ושמרון פי׳ לאנשי שומרון או יהיה זגח עגלך ממך כי פועל‬ ‫עומד‪ .‬עד מתי לא יוכלו גקיון לא יוכלו‬ ‫להיות גקיים העון‪ .‬ולפי שהמשיל העגיין‬ ‫לזרע לזה אמר קמה אין לו לא יבא לעת שיהיה לו קמה וקמה תקרא התבואה‬ ‫כשהגיע לקצור שיקוו הקוצרים הגאה ממגו אחר הקצירה שיהיה קמח‪ .‬ואמר לשמרון זגח והרחיק עגלך אותך שמרון זגח הרחיק כמו‬ ‫זנח ה׳ מזבחו‪ .‬לפי שהיתה עובדת אותו יחט אותו אל‬ ‫שמרון ואמר כי זגח העגל א ת שומרון העובדת אותו ולא עמד ל ה בצרתה‪ .‬כלומר עד מתי יאריך הזמן ולא יוכלו להיות גקיים כי‬ ‫מישראל‪ .‬שלא יקצור א ל א רוח או פחות ממגו‪ .

‬ה ו א ח מ ו ל ה כ ר ‪ :‬ב ו ד ד ‪.‬ש י ב ל ע ו ה ו ה ע כ ו ״ ם ו א כ ל ו כל ם ו ב ו ‪ :‬ע ח ה ה י ו ב נ ו י ם ‪ .‬‬ ‫יעשה‪ .‬״״‪. L‬‬ ‫ץ«‪ /‬יי‬ ‫כי‪ .‬‬ ‫למלכים בלבד כי אם גם לעם כי‬ ‫בישראל ואפרים שהתמידו)בעובדה(‬ ‫מתי לא יוכלו נקיון כי מישראל הוא‬ ‫ח״ש כי מישראל הוא והאומן חרש‬ .‬״״‪) .‬‬ ‫^‬ ‫י ש ר א ל א י נ ן ם ק ב ל י ן ל ד ב ר י ה נ ב י א י ם ‪ .‬כ ך ש ת ר ד כי מ ע נ ל י י ר ב ע ם מלו אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ‪ .‬נ כ ל י ם ‪ :‬י ב ל ע ו ה ו ‪ .‬ו ה ו ל כ י ם א ל א ש ו ר ל ז נ ו ת יצליחו כנכסיהם סופו ליפול ביד זרים‪) :‬ט( פרא בורר‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫בי שבבים‪ ..‬לזה אמר חרה אפי גם‬ ‫]זמן רב בפשעם[ ולא קבלו מוסר‪ .‬ל ו מ ס י ס ס ו ס מ ל ה ‪ :‬ק מ ח ‪ .‬ס(‬ ‫ש מ ש ב ב ‪.‬מלשין ב ל י פ ה ‪ ) :‬ח ( נ ב ל ע ‪.‬ו א י נ ו ב ו ר א ו ע ו ש ה א ח ר י מ ‪ :‬כ י ש ב כ י ם ארמית הוא )סנהדרין הי( שיגא מכשורא ‪ (0 :‬קםה אי!‬ ‫יה.‬ח׳׳ש עד‬ ‫ולא מהמלך לבדו‪ ..‬‬ ‫אדם‪ -‬״‪.‬ואס תאמרו אולי יעשה דעי‬ ‫ע ג ל ‪ .‬ש מ א יעשה פ ע מ א ח ר שיבא לידי ק מ ח כ ל ר שיצליחו בנכסיהם ע ד שיניע ל ה ם מ ע ט ה נ א ה ב ת ה י ל ה יבאו זרים ויבלעוהו‬ ‫א ל א ת ש ל ם ל ח ם ה ח נ א ח ‪< :‬ח( נ ב ל ע ‪ ..‬‬ ‫) ס ( פ ר א ב ו ד ד ל ו ‪ .‬כי אם מ ע צ ת ישראל‪.‬רימתה לא יכא לכלל ק מ ה ו ה מ ט ט שתצמח לא ימשה ק מ ד‬ ‫כלי אין ח פ ן כ ו ) י ר מ י ה כ ״ כ ( ‪ ) :‬ס ( פ ר א ‪ .‬‬ ‫‪.‬כ י מ י ש ר א ל ו ה י א ‪ .‬י ן ל ב ו ש ל א‪ .-. ק מ ח א י ן ל ו ‪ .‬כמות העגל הראשון ‪ :‬שבכים ‪ .‬‬ ‫ו ה מ ע ש ה ה י ה ל ו ח ד ב ר שאין כ ו מ מ ש כ ן י ה י ה ה ג מ ו ל ‪ :‬ק מ ה א ץ‬ ‫מנין ה ש מ ת ה כמו ג ל פ ם׳ )איכה ב ׳ ( ‪ :‬ח פ ׳ ן ‪ .A A ..‬ה מ ה כ פ ל א ה ה ו ל ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-#.‬ז ח ו ז ח על ירי‬ ‫ש א ח ר י ם ע ו ש י ם א ו ח ו ‪ . .‬פרא‪ ..‬שאדם ישליכנו‬ ‫ר ד ל וכן א מ ר ו ו י ש ב משת את י ב יי יי ‪ .‬כ מ ו ש ב ר י ם ו ח ת י כ ו ת כמו ש י ב א מ כ ש ו ר א ב ד ב ר י כי זרים יבלעוהו‪) :‬ח( נבלע‪ .‬ל ש ב י ב י א״ עתן »ל י י ז לי״יף לו‪ ..‬העעם יבלעו קצירכם‬ ‫ברים‬ ‫גם יבלעו הזורעים‪ :‬בכלי אין חפץ בו‪ .‬קיסמין ד ק י ם ) ל ד ל ד ל שיבא מ כ ש ו ר א ) ם נ ה ד ל י ן‬ ‫צ ו ל ה ‪ :‬כ י ש ב ב י ם ‪ .‬לכקש מ ה ם מ ז ר ה ‪ :‬פ ר א ‪ .ה ע נ ל ש מ ר ״ ‪ .‬‬ ‫ו א ם יטשה מ ה ה נ ה הזריה יכלמוהו אכל ה ס לא יהנו מזריפמש‬ ‫ר ״ ל ל א יצליחו ב מ ע ש י ה ם ו א ף מ ט ט ה ה צ ל ח ה ש י ה י ה ב י ד ם ל א ס ו ף מ ה מ ן ה ה י ן ל א ת ש א ל כ י ל ה כ י ה א ו י ב י ק ח ו ם ‪ ) :‬ח ( נ ב ל ע י ש ר א ל ‪.‬פנינו כ מ ו א ס וכן אולי לא ת א כ ה ה א ש ה ) כ ל א ש י ת‬ ‫שקיצרין מ ה ש ז י ר ט י ס כ ן ה ם י ק ב ל ו ג מ ו ל לסי ה מ ע ש ה ו ה ו א י ל‬ ‫כ י ד ( ‪ :‬ז ר י ם ‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪130‬‬ ‫תרגום‬ ‫‪K‬‬ ‫»‬ ‫ולא אלהים הוא ?י ־^בבים לךךרה‬ ‫שמרון‪ :‬יכי תם תרעו וסופחה ק צ ת מ ק י ״‬ ‫לע<|ה זרים לבלעהו‪ •:‬״ נבלע לשראל‬ ‫עתה הלו בנוים ??לי איו־ס ^ ?י ‪S S i ^ W‬‬ ‫כי־המה עלו א&ור פרא בודד ל י ‪ a‬׳ ^ ‪S i‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ט‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫^רוף ‪ 3‬י ה ‪ :‬ט ארי אינון גלו ל א תו ר על והליכי בךעותנ^הון ?ערד ‪9‬רור בית ישראל‬ ‫דש״י‬ ‫מהר׳׳י קרא‬ ‫א ף כ א ן ‪ . :‬ל״‬ ‫״‬ ‫ח ר ש ע ש ה ו ‪ .‬ב ע י נ י ה נ ו י ס ש י ל כ ו ל ב ק ש ע ז ר מ ה ש‬ ‫א י ן חפ־ן ב ו ש ם ש ל י כ י ן א ו ח ו כ מ י ש ל מ ע ל ה ז ו ל ע נ ם ב א י ץ מ צ ר י ם א ו ס י '‬ ‫בעיניהם וחשבום הנוים ככלי‬ ‫נבזים‬ ‫וחם‬ ‫ח י י ב נ ו י ם ש ה ל כ ו ב נ ל ו ת ‪ >c< :‬כ י ה מ ה ע ל ו א ש ו ר ‪ .‬ל ״ ל ו מ ס י ף ה ד ב ר י ה י ה נ ל א ה שאין כ ו מ מ ש ט‬ ‫)‪ (1‬ו ס ו פ ת ה ‪ .‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שכווגת הפסוקים להודיע שאין ה א ש מ ה‬ ‫הלא ידיהם במעל‪ .‬‬ ‫ה ש כ ל י ם כשעדיין ט י מ ד י ס ב ק ל ק ס יכן מ נ ל י ש י ט ל ק מ ה ) ש ו פ ט י ם‬ ‫ונוסיף ה ד ב ל י ה י ה נ ל א ה אשל זרמו ה מ ס ויקצרו ה ס י ת ׳ ל ״ ל כ מ י‬ ‫ס ״ ו ( ‪ :‬א ו ל י ‪ .‬יי״ל‬ ‫‪ J S S SS5‬מ ע ? י ^ ״ ״ ״ ^ י ^ י » ״ • ה י א הזאת כן כי מישראל והיא אף העגל הזה מאתם כא‬ ‫‪ .‬״«‪.‬ט נ .‬כמו שביבים ויפת אמר כי עגל שומרון יעש׳‬ ‫• כ ו ל ת ע ל ה ע ו ש ה א י י י י ' ב נ י ‪ ' °‬י ע ג ל יי‪• 1‬‬ ‫‪.‬י ש ר א ל ש ה ם ד ו מ י ן ל ם ר א למוד מ ד ב ר ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬ ‫שמ‬ ‫‪A‬‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫ל נ ד ו‬ ‫ו א ע ו‬ ‫ב ט ד ב ר‬ ‫‪:‬‬ ‫כ‬ ‫ט ק ב ל‬ ‫ע‬ ‫ו ת בג‬ ‫ם ר‬ ‫א ד םי‬ ‫כ מ ו כ ן‬ ‫ממ‬ ‫ח י ד‬ ‫‪N‬‬ ‫ע ״ ה‬ ‫^ ^ י ש ר א ל להיות שיבב יזה אינני נכין‪) :‬ז( בי תי״י סיפחה‬ ‫‪5S£?V!K‬‬ ‫«‬ ‫ו י ש א ו א ו ח ו ל ח ו ע ל ׳ ה ז ה ב ל א ל ח ו ע ל ח ש י ש ב ו ב ע ו ד ו ב ע ו ר ת נוסף כמו אימתה‪ :‬אולי ‪ .‬‬ ‫‪.‬״‪.‬יי׳ י‬ ‫ישעם בודד כי‪.‬״_‬ ‫״‪.‬אף אם‬ ‫י‪..‬‬ ‫ה נ ה נ ש מ ת ישראל י ט ת ה היו לכיז כ י ן ה ט כ ו ״ ם ככלי ש א ץ כ ו צ ו ר ן ‪ ) :‬ט ( ע ל ו א ש ו ר ‪ .‬לנסרי לווחין ולשין‬ ‫'לה‪.‬כמו פרא‬ ‫‪.‬כ ן י ק ל א א ס י ס ס‬ ‫ה׳(‪:‬‬ ‫ה א י י ב ישברי ל ק י ס מ י ן ל ק ח ת מ מ נ י צפוי ה ז ה ב ‪ ( 1 ) :‬כ י ר ו ח י ז ר ע ו ‪.‬ש ב ב י מ ‪ .‬ד מ כ ל י ס ר ש מ ש ב ר י ן ו י ״ ת^א ר י ל נ ס ר י לוחיה מביתו‪:‬‬ ‫ר ו ח ש א י ן ב ו מ מ ש ש ל א י ק צ ו ר א ל א ת ח א ו ם ח ו ת מ מ נ ו כ ל ו מ ר לא היתה עצתם אחת ומלת התנו מגזרת אתנן שהיה כל‬ ‫עם‬ ‫אל‬ ‫{‬ ‫י‬ ‫נ ״‬ ‫ב‬ ‫י ו ר ע ו‬ ‫כ ל ו מ ר ל מ ו א‬ ‫‪m‬‬ ‫ב‬ ‫זו כ א ל ו‬ ‫א ד ם‬ ‫ל א ת ש ע נ ו ה נ א ה ש ל כלום אלא נזק וחסום׳ ק ש ח מהרוח‬ ‫ב פ ח פ כי ה פ ו מ ה כ מ ו ה ס ע ר ה כ מ י ש ב ס ו ס ה ו ב ס ע ר ה ד ר כ ו ו ח י ״ ו ו ה כ פ ל ל ח ז ק ה ע נ י ן ‪ :‬ו ס ו פ ת ׳ כ ת י ״ ו י ש ו ע ת י .‬״‪..‬ל פ י‬ ‫ש ה מ ש י ל א ח מ ע ש י ה ם ל ז ו ר ע ר ו ח ה ו ס י ף ע ו ד על ה ע נ י ן ו א מ ר ק מ ה א י ן ל ו א מ ד ל א י ב א ל ע ת ש י ה י ה ק מ ה ו ק מ ה ח ק ר א ה ח ב ו א ח‬ ‫ל ח צ ד שיקוו הוורעיפ ח נ א ה מ מ נ ח ב ק ר ו ב א ח ר ה ק צ י ר ף ש י ע ש ו אות׳ ק מ ח ו נ ם ה ם ל א י ה י ה זמן ש י ק ו ו ת ו ע ל ת‬ ‫כשעומדח‬ ‫מ מ ע ש י ה ם ואמר עוד צ מ ח בלי יעשה ק פ ח כלומר אפילו י צ פ ה הזרע א ח ר הזריעה ו ה מ ש ל שיצליחו מ ע ם במעשיהם א ח ר‬ ‫ש ה ח ל ו ל ע ש ו ח ה ר ע ו ל א י ע מ ד א ו ת ו ה פ ו ב ולא יבא לידי ה נ א ה ש ל מ ׳ כ מ ו ה צ מ ח ש י ב א לידי ק צ י ר ה ו ט ח י ג ח ‪ :‬אולי י ע ש ה זרים‬ ‫יבלעוהו‪ . צולך כמו א ס‬ ‫ל ו ‪( .‬לזרע שלהם כלומר לא יצליחו במעשיהם ‪ :‬אולי‬ ‫‪.‬א מ ר ע ל ו ו א ם ה י א י ר י ד ה מ א י י ל א ש ו ר כ י פ י ׳ ע ל ו נ ס ת ל ק ו מ א ר צ ם ו ה ל כ ו‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ו ל א נ ע ש ה ס ל א י ה כ י צ י ר ת ו ו ל כ ן אין ה ו א א ל ה י ם א ל א ה ו א כ ש א ר‬ ‫אימן ‪ :‬ש ב ב י ם ‪ .‬אף אס יעשה קמח‪ :‬ןרים יבלעהו‪ .

‬חרבה לםזבויח ואמר חרבה על אשר עשו אבוחס כמו אחאג שהוסיף‬ ‫הבעל וחאשרח וסח לי לח‪-‬ב־ח ולחוסיף כי בבר חיו לו אלא שהוסיף על חטאי וי׳ת לחשא הראשין למחםיא יחשני לתקלא‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫מצודת חד‬ ‫‪W‬‬ ‫מצודת ציון‬ ‫מלבין כלל ויחידי כעי איכה ישכס כל־)איכה ‪6‬׳( ‪ :‬ה ת נ ו ‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר זנח עגלך שמרון שזגח אותה ולא הגין בעד שמרון‪ .‬״גאון רב סעדיה פי׳ עלו‬ ‫לפרש ויחלו רק כמו וממקלשי תחלו‪) :‬יא( בי ה ר ב ה ‪ .‬לשון תנאי בפו אתנח ה ס ח לי אתנן ווגה‬ ‫אסר כי אפויים חתנו אהבים עש מצדים ואשור חיו נותנים‪-‬להש שוחד לחיית בבריתם ובאהבתם ויית א ח ס ס י ת ביד ו נ ר ‪:‬‬ ‫<י> גם גי י ת נ ו ‪ .‬י&‪3‬ן אפרלם התנו אל‪.‬כ נ י באו שחרגומ באו עלו אפשר לפרש עלו אשור עליה ממש‬ ‫והוא כשבא פול מלך אשיר לארץיש״אל בימי!‪ pome‬נדי‬ ‫א‬ ‫ל‪.‬חסד ו ״ ו חשמוש וחוא‬ ‫כ נ י מלך ושדים ובן שםש ירח ראובן שסעק ו ה ת ס י ס לחם דגים ופי' שרים שרי חאוסות וי״ת אף אם ישיק ונוי‪< :‬יא> כי‬ ‫ח י כ ח ‪ .‬ריל פשה ה מ ם‬ ‫מובסות לססוא ב ק להקריכ פליהן לפכ‪*1‬ס וכן היו לו המוכחות לחשיא בהן כי כן הקליכ פליה.‬אף על סי ויחלו מעם םםשא שישימו עליהם סלך ח«רים‪ .‬י ב ק ע ב ד * *‬ ‫^‬ ‫‪D‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‪ f*l «BP‬שנאנו‬ ‫»וו גאולתם לא אעכבנה ‪ :‬ויחלו םעט םסשא םלך שרים‪ .‬‬ ‫נסם למלן אשילאתנן לרן אהכה למפן יפוזר לכס‪) :‬י( גש כי‬ ‫יחגו נבוים‪ .‬ויכנמו מעס בגלותם מיראת משא מלך שרים‬ ‫מעול מלכי האומות שהיו בתוכם ‪) :‬יא( כי הרבה אפרים‪ .‬יתנו גם הוא ענין תגאי בסו חתגו אלא שזח מן הקל ח ח מן הכבד אמד ס ח הועלת לחם כי חתנו כגייס‬ ‫כי עתה ג ק ת ב אקבץ חגויס עליחס להגלותם אלא שםתחלת יתלוננו ויתרעסו ססשא מלך שרים כש״ש בםפי* םלכיס שחיו‬ ‫טועים םלכיחאוסות עליהם עונש סם תהו סעם כגגד הגלות‪ :‬ויחלו מ ע ם ‪ .‬ופח שחגליחם ביניתס עשיתי כדי שיסעםו ג ל ו ת ‪.‬מל׳‬ ‫אתק מ ה ואפר בלשין כזיון‪) :‬י( י ת נ ו ‪ .‬ויחלו‪ .‫וגו‬ ‫הושע ח‬ ‫חת״‬ ‫״ י ‪ .‬בגולם‬ ‫‪«SB‬״‪ 5T‬ממעןא ג‪%‬ןד ^רים‪ :‬״ כי־הךןה‬ ‫? ‪ °MS‬״ל‪ £‬אפריםמזבחותלחטאהירלו מזבחות‬ ‫‪1‬‬ ‫ת״א ‪».‬לש״‬ ‫ח ו ל י ‪ .‬עד מתי ל א יוכלון נקיון‪ .‬‬ ‫אקבצםבמצרים אז יחלי להתאונן ולהתרעם מעס מרונ‬ ‫»שא מלך מצרים ואשור ושריהם ולא יתכן מלרך הלקלויו גדיש בעתו בחגי ימי אל תעלני‪ . למכויס ולא נימם פל פנזשכסז‪:‬‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫אשר עשהו מישראל כי אותו העגל ל א אלהים אבל מעשה ידי אדם‪ .‬והוא העגל הזה אעפ״י‬ .‬לא כן ע״א מהגוים קל לבטלה‪ .‬בעמים חתנו א ח ג י ס ‪ on .‬והראיה‬ ‫כי שבבים ושברים יהיה כי מלך אשור ישברהו חתיכות ויקחם עמו לארצו‬ ‫לתועלת הזהב‪ .‬לפיכך אחילכי ממשא מלך שרים‪:‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫אחל נותן מנחות של אהבים לשרי האומות‪) :‬י( נ ם ‪ .cmw‬׳<י!»‬ ‫&מיאו ך‪3‬ית א^רלם‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫רש״י‬ ‫לו‪< .‬סעס לאשור כמי ועלח מן האיץ אי אמ תאמר כי עלה מן הארץ‬ ‫^^עלדדכ‪$.‬‬ ‫»סעם היו לו מזבחות ל א‬ ‫ת י ר ג ם‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫ה ש ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ס‬ ‫כ ב ר‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ה י ה‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫לחטא‬ ‫קט׳ןגיק‬ ‫ש י‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫ש י ר ש‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב י ת מ‬ ‫דתן לו מגחם אלף ככר כסף ועלה סגחס אליו לפנזפ שחיה‬ ‫‪.‬שניהם בשיא חבי״תובאו כן על דדךחססיכות ואפשר שחסר חנססך םזבחות העגלים או העצבים‬ ‫הילחם סםיני עבו״ס שמצאנוהו בשו׳א עם הידיעה‪ .‬‬ ‫דש לפרש לשה אתנו‪) :‬י( נם כי יתנו בנויס‪ .‬עגץ תחלה‪ :‬סלך שרים‪ .‬בים‪ :‬י ‪3‬ם ?ץקןו‬ ‫עדך‪5W‬‬ ‫רחלו מעט‪ .‬החנו אחבח‬ ‫\ ז ‪°T‬‬ ‫למקום לנול‪ :‬התנו אהבים •‬ ‫כפתלזהשהולךפמלנרות שאפו חח כתנים לקנות להם א שלהם ? א ע פ י ב « ‪m ™ « m : X p %‬‬ ‫אוהבים נואפים זרים ‪ :‬התנו ‪) .‬משה כפרא שהולך פלל לעצמו שואף רוח ממקום אחריתם‪ :‬אםדיס‪ .‬שהרי‬ ‫חרה אפי בם והוא לא הושיעם‪ .‬כמו פלן ושרים יתססר םוי״‪1‬‬ ‫כדלוימידי כאוס ששו מכלי פצה ימבלי מנהיג‪ :‬תתנו אהבים‪.‬ט ו ב ח ו ת ‪ .‬אילגזניז״ס פלע״ו( מלך שרים‪ .‬ל״לבמפפ ומן בקלוב יחילו וילמדו ממשא מלן אשור והשלים‪) :‬יא( כי הרבה ת ר ‪ .‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫בו פול כי בארץ ישראל עצמה יש מקום נבוח מ ח ב י ת כסו‬ ‫•‬ ‫^י^י‬ ‫ירושלים שד\א נבוה מכל ארץ ישראל‪ :‬פרא בודד ל ו ‪ .‬מלשין אתנן‪ :‬ויח*«‬ ‫מלשון מיל ומלמלה‪ :‬ס ל ך שריש‪ .‬אף כי ימני אתנן אל הפכז״ם פכ״ו פתה ממן קרוב‬ ‫אמכן אס הפכיים ההם לביא פליהם למלחמה ילא יוסילי מם‬ ‫ס&תנן‪ :‬ויחלו פ ע ם ‪ .‬י י ד ע ו מח יש בין עבודתי שענדו א ו ת י ‪ .‬והגה ה ע ם הזה כולו רוח יזרעו וסופתה יקצורו הכל כדהרד״ק‬ ‫ז״ל הנז״ל‪.‬ר״ל שעד מתי וזמן‬ ‫רב יעבוד שלא יוכלו גקיון והטעם כי מישראל ר״ל שהעגל הזה ע״א מישראל‬ ‫ואין לה בטלה עולמית‪ .‬אסר‬ ‫זונח הוא בגי הפרא שחולך יחידי שואף ת ה ב ס ד ב י ב ן הוא וילך בעצת נפשו לבקש עזר ה נ ח ו ח נ ח סםצרים ומאשוד ו ט‬ ‫ח״י גלד לאחור על דחליכי ברעות נפשיהון ב ע ת ד סרח־‪ :‬אפרים התנו אהבים‪ .

‫כלי יקר‬ ‫‪132‬‬ ‫תרגום‬ ‫יב‬ ‫לחט‪& : *$‬כתוב־לו רבו תורתי דמי‪ -‬אגידיו»&י סיי לי‪1‬‬ ‫זךו.‬בחיבבוי״ו וקרי בלא ‪n‬׳‪ t‬בקמץ חפף )יב( א כ ת ו ב ‪ .‬‬ ‫זבחי עילותי שהם מהבהבים באש שעל מזבתי‪ :‬יזבחי ב ש ר‬ ‫ו י א כ ל ו ‪ .‬גסיז ‪» 0‬אה •׳» ‪:‬‬ ‫וישנמ ישיאו‪ ..‬אלו וכחי שלמים שהבעלים‬ ‫אוכלימ מן הבשר‪ .‬‬ .‬מלשון רצון‪ :‬אותם להם לכל ישכלוז מה אכל כפיניהם ימשכו כאלו הם דבלי זר‬ ‫)יל( ע ש ה ו ‪ .‬‬ ‫‪ST.‬כמו בימי יאשיהו שהיה להמ דבר והוא הנכון ‪ :‬יזכור ע ו נ ם ‪ .‬המגדלי ומלוממתי כמו הוא פשן )לכלים ל״כ(‪ :‬אשל לא ידפוהו פמולם כי מהרו שכמו‪) :‬ינ( זבחי הבחבי‪ .‬אכתוב ‪ .‬ו א כ ל ה א ר ם ג ו ת י ה ‪ .‬‬ ‫\י>ר ‪ • m i‬״•וייי• ‪««1‬מוותיד« רל מיד וייי\• •‬ ‫ויום שהנביאים‬ ‫אכתוב כאילו אני כותב אוחם לחם בכל‬ ‫נבצר כהם‪ .‬פנק מרוןושריפה להזהירה סל הדכריה הנלילים והנכבדים שבשירה כאלו אני כוסכ‬ ‫ובדרויל שקפלה ולא הכהכה )שכה כ״ה(. .‬שישונו אל מצרים למרות פיו‬ ‫חדש פפר חתורח כשמצאוחו ‪ .‬הבהבה רפת אמר מגזרת הבהב זהי ד נוסף כמו שלי‬ ‫כסו ןר שלא יפנו אליחמ‪ .‬ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו ‪:‬‬ ‫״ י יייי' )»( ז ב ח י ‪ .‬‬ ‫ע״ד מ ה שפירשו חז״ל היעשה לו א ד ם אלי״ם והמה העושה וגעשה ל א אלי״ם‬ ‫המה‪ .‬ופי לא שאלו‪ ) :‬י ‪ 0‬וישכח ישראל את עשהו‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רדיק‬ ‫ויםחפיריש‪<:‬יב>אכחובלו‪.^SVS £%5£ 5‬‬ ‫^?‪£™V?nul‬‬ ‫היכלות‬ ‫ן‬ ‫תו כון ‪:‬‬ ‫יי‬ ‫‪pp^l‬‬ ‫רש*‬ ‫)יב( א כ ת ב ל ו ‪ . _ .‬כמו הוא עשך כלומר גדלך וכן אשר עשח את משה ואת אהרן‪ .‬כי חרש עשהו ולא אלי״ם הוא אותו חרש שעשהו‪.‬אסר ת ח ל ה‬ ‫שחרבו מזבחוח לעכו״מ ועחח אומר כי מח שיזכהו בבית המקדש אינו לרצון כי אינם שבימ מחסאם ואין זביחחס אלא‬ ‫לאכילתמ כמו חשלמימ שהיי אוכלימ חבעליפ ופי׳ הבתבי פתנותי והוא כפל העי״ן וחלמ״ד מן יהב כלומר חמתנות שהם‬ ‫חושבימ שנוחנים לי‪ .‬וז״ש כאן ולא אלי״ם יזוא העושהו כי‬ ‫א ם חרש ח כ ם לבד וסופו שבבים ושברי שברים‪ .‬סן על כל רב ביחו שפי׳ נדול ונכבד וייח כחביח להון סניאוח וגו׳‪ :‬זיג( זבחי חבחבי‪ .‬אמר רבי משה ה כ מ הבהכי כדברי רז״ל ולא‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫יי״י״י‬ ‫יי״י* יייי‬ ‫*‪w i h ^ V -m‬‬ ‫בירד בערי הבייח‪ .‬אסר כי ישראל שכח סי שגדל אותו‬ ‫מ צ ו ר ת דת־‬ ‫מ צ ו ד ת ציון‬ ‫וכן כסיס פגור )ישפיהל״מ(‪) :‬יכ( ר ב י ‪ .‬ואיי חכי חמצית שרבי בחיית׳ ־ י״י‬ ‫חקרי גדולות וגכבדות מתורתי כחבחי לו והגה חמ בחשביס ל‪ .חשבו‪ :‬יגזבחיהבד^ימבתב^ר‪KWS:‬‬ ‫ראצלייתר^אתם^התכורעונם ״ ‪ j‬״ ‪-‬‬ ‫רפקד סטאתם ר&ה כממץם‪:‬שום•‬ ‫יי וישכח ף&ךאל אתח&הו מן״‪3‬ןמ‪353‬‬ ‫ת״א‬ ‫יב• סוישי‪.‬כתבתי לחם‬ ‫‪.‬‬ ‫םשםילסלו במעשיהפ אין הקב״ח חפץ בקרבגותיחם ‪ :‬ח ס ה גמדים ישובו‪ . .-v‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫חמה‬ ‫ומיומפו‬ ‫_ ‪.‬פנין הגדלה ורופמוח )יכ( אכתב ונוי‪ .‬שהיו‬ ‫שומרון הולכים שמה אמר כי ע ת ה זגח שמרון עגלך מסיבת היותם ברע‪ .‬ה י כ ל ו ת ‪.‬אני תמיד מוכיח על ידי נביאי ונותכ לו‬ ‫רובי תורתיוהםכמו זר נחשבו‪) :‬יג( זבחי ה ב ה ב י ‪.‬‬ ‫‪.‬מסה‬ ‫ילבל פול יהודה שאחז כדלכי משלה סשכפיס גכממון הקרכטמ‬ ‫^‬ ‫‪_-. רצם ‪ .‬‬ ‫_‬ ‫״ _‬ ‫וכנה היכלות למכו״ם כן •הידה שכח כה׳ והלכה פכי מבצל להפגכ כהן ולא בפח כה׳ ולכן אשלח אש בעלי הבצולוח שגיהורפ‬ ‫כ ל ו יקר‬ ‫ש ‪ 8‬ג י‬ ‫)‬ ‫‪t‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪w‬‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫‪ .‬א״כ מאין יבא לו איכות האלהות‪ .‬ולזה אמר בו ל א יוכלו גקיון‬ ‫אבל הוא באיכותו חלש‪ .‬עתה‬ ‫כקרוב תבור עונם כשישובו םצרים עם יוחנן בן קרח ויעכת על דברי אז אפקד עונס יותר על אשר פקדתי בחרבן ‪1‬זארן‬ ‫ובג*תם כמיש בירםיחו ותמו כל בארץ מצריפ יפלו בחרב וברעב יתמו מקטן ועד נדול בתרב וברעב יסותו‪< :‬יד> וישב‬ ‫ישראל את עושחו‪ .‬ואפשר עוד ‪1‬זאמר זגח עגלך‬ ‫שמרון כאילו מדבר עם העדה ע ד ת ירבעם וסיעתו שעשתה עגל בית אל‪ .‬וייח דבחין דמנבן מן אוניפ ויימ חבחבי ענין צלייה הבשר פן שקפלה ולא הבהבה מחבתבין באור‬ ‫כדברי רזיל‪-‬ורש״י פירש אותם זבחימ שמהבחבין לאני במזבח מ ח לי שמביאים אותם לפגי יזבחו אותמ לעצממ ויאכלוה כי‬ ‫איגגי רוצח אותם וסוב חית פירושו לולי שקריאתו לפירושו וי״ו ויאכלו בשי׳ א ואינה אלא ב פ ח ח ‪ :‬עחח יזכור‪ .‬‬ ‫שאני שילח לד& יזחירוס על דברי ח ח‬ ‫שוח ל ח ם ‪ :‬ר ב י ‪ .‬כנ עיר ופיר ‪.‬ר״ל מ׳׳י הנביאים שאני שולמ אליהם ככל יום‬ ‫לפו כרכם ק מפאו לי)לפיל ד׳(‪) :‬ינ( הבהבי‪ .‬כמו כתבתי ואמי לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד ‪) :‬יד( ד ש כ ח ‪ .‬י א ‪:‬‬ ‫כ ת י ב‬ ‫‪w‬‬ ‫ג י י‬ ‫‪ov‬‬ ‫ו ר ח ו‬ ‫ז ב‬ ‫ו ו ט ל‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫שיש מ מ ש גדול באיסורו שאין לו בטלה עולמית‪ .‬כי חרה‬ ‫אפי בם ולא א ת עגלך וכבר שמים לב ואומרים עד מתי יהיה זה לגו למוקש‪.‬ל מ ה לי שמביאים אותם יזבתו להיות להם גשר‬ ‫למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם‪:‬‬ ‫המזבח‪ :‬יזבחו בשר ויאכלו‪ .‬שקלים »» *‬ ‫יתיר ואו רבי קרי‬ ‫םהר״י ק ר א‬ ‫שיעבדו לאומות‪) :‬יב( אכתוב לו רובי תורתי‪ .‬‬ ‫‪.‬עכשיו יאכלו עולוח ושלמימ ביחד ״כי •‬ ‫וכן אוסר עולוחיכם מפו על זבחיכם ואכלו בשר‪ :‬ה׳ לא רעם‪.

‬ומעת צמיחתו רעוע הוא וחלוש‬ ‫מאד מתכוגתו צ מ ח בלי אכות הגון שיעשה קמח‪ .‬כלומר כמתנות שהם‬ ‫חושבים שנותנים לי באופן שהרבו מזבחות לאילים‪ .‬ואפילו מ ה שמקריבין בבית המקדש לאכילתם הם זובחים‪ .‬כן הוא האליל והעגל‬ ‫צמח בלי יעשה קמח‪ .‬כי רוח בלי שום מ מ ש מ ע ת שיזרעו‪.‬‬ ‫ואולי יהיה יבלעוהו לישראל כדמפרש מיד בסמוך גבלע ישראל וכר‪ .‬וכשחרה אף ה׳ בהם בטלו הזנות ונתבטלה‬ ‫מאליה ע״א‪ .‬ולכך ל א‬ ‫יהיה להם לרצון ע״כ‪.‬ובראותם יסורין מתדבקין‬ ‫בשי״ת והוא דבר בטל מאליו שאינו מן ה ת י מ א שיגגזוהו‪ .‬כמו זבחי שלמים שהיו‬ ‫אוכלים הבעלים‪ .‬הבהבי כפל העי״ן ומלמ״ד מן יהב‪ .‬‬ ‫יג‪ .‬‬ ‫וכן הראב״ע ז״ל בשם הר״ם הכהן‪ .‬חגה עגלך שמרץ‪ .‬ולכך לא‬ ‫יעשה קמח פן אולי בעשותו יהיה שזרים יבלעוהו‪ .‬וגתקן בזה וא״ו והוא היתריה‪.‬כמ״ש הרבה מזבחות‬ ‫לחטא‪ .‬‬ ‫והרד״׳ק ז״ל הביא דרש״י ז״ל ואמר וטוב היה פירושו לולי שקריאתו‬ ‫לפירושו וא״ו ויאכלו בשו״א‪ .‬ואם באולי יעשה ר״ל יעשה קמח לא לעזר ולא‬ ‫להועיל אלא להזיק להחזיק ידי האוייבים זרים אכזרים‪ .‬כי‬ ‫אינם שבים מחטאם שאין זביחתם אלא לאכילתם‪ .‬ז ב ח י ה ב ה ב י וכר‪ .‬או יהיה כנוי עגלך אל בית אל‪ .‬או אמר קמח לא יעשה‬ ‫אבל אולי יעשה שיבלעוהו זרים זה יעשה אבל קמח ל א יעשה‪.‬ויפת אמר מגזרת הב הב והיו׳׳ד גוסף‬ ‫כמו שדי והוא הגכון‪.‬‬ ‫וזהו שאמר כי רוח יזרעו כהרד״ק ז״ל‪ .‬יודעים בו ומריבים שהוא הבל שהרי כתבנו‬ ‫שלא היו שטים אחריו א ל א לזנות‪ .‬והבליעה‬ ‫משל אל המק או אל שיהיה גבלע בין הזרים להיות בהם לעם אחר‪ .‬ואיגה אלא בפתח ואגי מצאתי בקובץ הגדול שאין‬ ‫בו א ל א פי׳ הרד״ק לבדו גם בקובץ קטן שאין בו פי׳ מצאתי מבחוץ ויאכלו‬ ‫הוא״ו והכ״ף בשו״א ושמחתי כי לא יפולו דברי רש״י ז״ל ארצה‪ .‬כי שמרון‬ ‫ל א היה ל ה עגל וכמו שהרגיש הרד״ק כגז״ל‪ .‫הושע ח‬ ‫‪133‬‬ ‫כי ידעו כי ל א יוכלו גקיון ממנו כי הוא ע\ך חמור ופוקה ומכשול גדול לא יוכלץ‬ ‫גקיון כי מישראל‪ .‬כי שבבים יהיה‬ ‫ואפילו מ ע ת זריעתם רוח יזרעו‪ .‬יזבחו בשר יאכלו ל מ ה לי שמביאים אותם‪ .‬והרד״ק פירש‬ ‫הבהבי לשון מתגות ואמר כי מ ה שהם זובחים בבית המקדש איגו לרצון‪ .‬ואמר בצחות לשון נופל על‬ ‫הלשון צ מ ח בלי יעשה קמח‪ .‬יזבחו להיות להם בשר‬ ‫למאכלם ויאכלום כי איעי רוצה אותם ע״כ‪.‬כי זורעי עמל יקצרוהו כי קמה אין לו לעצמו‪ .‬א ל א וסופתה יקצורו‬ ‫םופתה על הרוח הנז׳ יקצורו‪ .‬ר״ל כי אגשי שומרון מישראל המה‪ .‬וזוהי ה״א סופתה כנוי אל הרוח הנד סופתה‬ ‫של הרוח יקצורו‪ .‬‬ ‫דהיינו מ ע ת עשיתו ועבודתו‪ .‬כ״ש להם‬ ‫ע״ד לעצמו אינו מציל לאחרים ל א כ״ש‪ .‬ואם אולי יעשה יהיה לזרים שיאכלוהו והוא דרך משל‪.‬רש״י ז״ל זבחי עולותי שהם מהבהבים לפגי באש‬ ‫שעל מזבחי‪ .‬והעונש ל א יקל מפגי זה‪ .‬‬ .

‬ועל כולם אמר יחדיו ה מ ה מצרים ישבו‬ ‫כי בחרבן שמרון ובחרבן בית ראשון שבו רבים מהם למצרים‪ .‬והוא עון‬ ‫אכילת הקדשים שמועלים בכל הקרבנות אשר לשי״ת לאכלם בשר‪ .‬והיו״ד לשנוי אל השי״ת‬ ‫שמביאם לפניו על ככה‪ .‬אשר הקרבן בא על השוגג יזכרהו באופן שהבאת הקרבנות לא‬ ‫הועילה כלום אלא לשתים רעות‪ .‬וכמו שיתבאר‬ ‫עוד ע׳׳כ‪.‬כלומר אותם שאין תכלית קרבנן‬ ‫המחילה והכפרה‪ .‬ככתוב וישרוף א ת‬ ‫בית ה׳ ואת בית המלך וכל בית הגדול שרף באש‪ .‬אחר שכבר רצה לך אכול‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל עושהו כמו הוא עשך גדלך‪ .‬והרחיב כי לפי שאמר כ ע ד אפרים הרבה מזבחות‬ ‫לחטא‪ .‬כי בוש לבא בידים ‪.‬ואכלה‬ ‫ארמנותיה של כל עיר ועיר ע׳׳כ‪.‬הא׳ שהוסיפו על חטאתם השוגג שהביאו‬ ‫עליו הקרבן הוסיפו עון מעילה‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ שאמר הבהבי מלשון הבהב‪ .‬וכמ״ש ישעיה ארצכם‬ ‫שרופות אש או יהיה פי׳ שרופות באש ע״כ‪.‬אמר כי שכח ישראל מי שגדל אותו‬ ‫ויבן היכלות לע׳׳א וכת״י ובגא היכלא לטעותא ויתכן לפרש )כדהראב״ע( ויבן‬ ‫היכלות לבצר בהם‪ .‬‬ ‫ולא די זה אלא שמצרים ישובו לעבור פי ה׳ והיא לא תצלח‪ .‬ר״ל ע ת ה ע״י ה ב א ת הקרבן יזכור עונם ממעילת הקדשים‪ .‬אבל תכליתם בקרבן הוא בזה שמביא דורון לאדון שלו‪ .‬באופן שלא די שלא בא‬ ‫להם תועלת מזביחת הקרבנות‪ .‬כמ״ש שע״ה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי‬ ‫כבר רצה האלי״ם א ת מעשיך‪ .‬כי אגי אשלח אש רמבצריהם ובעריו‬ ‫שיבא עליהם האויב ברצוגי וישרוף עריו וארמגותיו באש‪ .‬שוה‬ ‫חתיכה לשאול ממנו זהוב א׳ ולומר לו הב הב‪ .‬שהרי אינם זבחי שלמים‪ .‬אמר ג״כ כ ע ד יהודה זבחי הבהבי שהיו מהבהבים אותו יהודה להשי״ת‬ ‫יותר שיזבחו ויאכלו אותו הם עצמם‪ .‬‬ ‫שמו בטחוגם בערי מבצריהם ולא יועילום‪ .nv!\n‬‬ ‫ז״ש זבחי הבהבי‪ .‬ז״ש יזבחו בשר ויאכלו‪.‬כי היה צריך תחילה‬ ‫רצוי ה׳ ית׳‪ .‬ורובו הם אוכלים אותו ואפילו בחטאות ואשמות‬ ‫שאין דין אכילה לבעלים‪ .‬כדי ששם יספו בכל‬ ‫חטאתם בארץ נכריה כיום הזה‪.‬ויאכלו כמו שחשבו והי לא ראם‪ .‬ואולי זאת‬ ‫היא זכירת העון ופקידת ה ח ט א ש ה מ ה מצרים ישובו‪ .‫‪134‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ומהרי״א ז״ל כדרש״י ז״ל‪ .‬‬ .‬וישכח ישראל וכו׳ הראב״ע ז״ל וישכח ויבן היכלות לבצר בהם‪ .‬וחטא עצמו לא נמחק אדרבה ויפקוד חטאתם‪.‬אבל אדרבה יהיה להם להזכיר עון‪ .‬הזבחים של אותם האומרים הב הב‪ .‬ויפקוד‬ ‫חטאתם השוגג‪ .‬‬ ‫אלא יזבחו בשר ויאכלו עם היות שה׳ לא רצה‪ .‬אלא יזבחו בשר תכליתם לזביחת‬ ‫בשר ולא זבחים לה׳‪ .‬ועל יהודה אמר יזכור חטאתם‪ .‬ז״ש ע ת ה‬ ‫יזכור עונם‪ .‬אבל אלו אינם כן‪.‬כמ״ש ויהודה הרבה ערים בצורות לומר שכחו אל מושיעם‪.‬‬ ‫שמתחילת הזביחה ותכליתה אינה לשמים‪ .‬‬ ‫יד‪ .‬מאחר שה׳ לא רצם ע ת ה יזכור עונם של‬ ‫ישראל‪ .

‬ויבן היכלות להבצר בהם ושלחתי‬ ‫א ש בעריו של יהודה שזכר‪ .‬וכבר ידעת‬ ‫שהנביא פעמים יכנה א ת אפרים בלשון זכר בערך אפרים ופעמים בלשון נקבה‬ ‫ב ע ד המלכות ע״כ‪.‬‬ ‫ואכלח ארםנוחיח ‪:‬‬ ‫) א ( א ל ת ש ס ח ישראל א ל נ י ל כ ע ס י ם ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מעלי ואבדת סיכות הרבה‪ :‬אהבה‪ .‬וכתיב כי ש כ ח ת אלהי ישען וגור‬ ‫ושלחתי א ש בעריו‬ ‫ס ע ח ך ל א ז כ ר ה ‪ ..‬ר״ל לא יהיה ל ה ם לפאכל כי לא תצמח ‪:‬‬ ‫באתננה.‬ך א‪ :‬כ האיךלא ימשזד<י‪.‬ש א ע ״ א‬ ‫‪0‬‬ ‫שיודעים שאין ב ה ם כ ח ל ח ר ע ולהיסיב ‪ .‬א ה ב ת לקבל א ת נ ן למזיל אחלי׳‬ ‫ש ל הגרנית ר י ל מ ו ל פ פ ל ה פ כ י ״ ם לבקש פ ה ס פ ז ל ה ילס׳ שהמשילם‬ ‫ל א נ ה א פ ל לשין ה ט פ ל כ ז י נ ה ב ח י י ל ת פ ל ה ג ר נ ו ת ל ק ח ת ד ג ן‬ ‫) ב ( ל א י ר ע ם ‪ .‬ישקר‬ ‫כ ע ד ת ישראל ל ״ ל‬ ‫לא יםפיפ לה סיין‪:‬‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫ומהרי״א ז׳׳ל וישכח ישראל א ת עושהו‪ .‬א ל ח ע ם פ ע ם לשון י ח י ד ע ״ ד כ ל ל י פ ע ס לשין רבים ע ל ד ר ך פ ר ט ו פ ע ם לשון ג ק ב ה ע ל ה ע ד ׳ ו ב ם ס ר ח ב ׳ כ ת י ב י ן ב ת‬ ‫מצודת ציון‬ ‫סצודת דוד‬ ‫ו ל א ש ר א כ ל ה ה א ש י ש ר פ ה א ר פ נ י ס ה ש נ פ ד ס ישלאל שפשז ל פ מ ״ ם ‪:‬‬ ‫א ל ג י ל ‪ .‬־* ח ס ש י ס פ ו ר ה ו ח י ח ח ע ש ר י ם ו א ס ר ב ה ל ש ו ן ג ק כ ח ל ע ד ה א פ ר י ם כ י ב ז ח ו ב ז ה י ד ב ר‬ ‫‪ .‬ר ״ ל אין ראוי ל ן לשפימ מ ל שיה גילה כ ד ר ן‬ ‫מ)א(‬ ‫פ ש מ מ י ם ה ס כ ו ״ ם פ ל ל כ ל ג י ל ה ‪ :‬כ י ז נ י ת ‪ .‬א ש י ק ר א ל כ ס ד ב י ש מ ח ה כ פ ו ח ו פ ו ח ח ת נ י ם ח ו ל ת '‬ ‫חעםיס לכן יש לך‬ ‫* י ן ל ך ל ש ס ו ח כ ס ו שאי־ ח ע ס י ם כ י ה ם ל א עזבו א ת א ל ח י ח ם ו א ח ה ז נ י ח מ ע ל א ל ה י ך ו ע ב ד ת א ל ח י‬ ‫ל ח ח א ב ל ע ל י ה ולא ל ש מ ו ח לשוס ש מ ח ה כ מ ו שעשו דור ח ם ד ב ר א ח ר שהוכיחם מ ש ה רבינו על ד ב ר ח ע נ ל א ס ר וישסע‬ ‫ח ע ס א ח ח ד ב ר ה ר ע ה ז ח ו י ח א ב ל ו יחנביאימ מוכיחימ א ו ת מ ב כ ל יומ ע ל ע ו ב ד מ עכו״מ ו ל א ישיתו ע ל ל ב ‪ :‬א ה ב ח אוזנן ע ל‬ ‫כ ל נ ר ג ו ח ד נ ן ‪ .‬י‪35‬י אתנןעלכל־^נותךנךבגרן רנןב לא‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ירעם‬ ‫ך ח ‪ 9‬ה ו ן ל ‪ p p‬ל ח ה׳׳א אל *•ל• ״•י ׳ ״לי־»י‪:‬‬ ‫לם עור‪1‬א‪.‬על ‪$‬ל איךרי ע נ ו‪.‬ולכן מ ה ר א ו י‬ ‫‪ « .‬ו ס א י מ כ כ ל פ ת ‪ :‬א ה ב ת א ת נ ן ‪ .‬‬ ‫פשית חתה חהכת נתת חתנן נכענים תחת מעשר אנהיך‬ ‫וזאת הזנות על כן גרן ויקכ כי זרים יקחוס יכחש כס כאילו‬ ‫רד‬ ‫‪^/‬‬ ‫ב ם ש ויהודה‬ ‫וכמהו‬ ‫‪C5£S‬‬ ‫״ י ר ו ״‬ ‫ה ר ב ה ערים בעורות כלומר ש כ ח ו א ל מושיעם‬ ‫בהיכליהם וםבעריהס ולא מעילום כי אני‬ ‫אשלח‬ ‫אש‬ ‫בעריו כ ל ו ס ר שיבא עליהם האויב ב ר ע ת י ש י ש ת ף עריו‬ ‫וארמגותיו ב א ש כ ס ״ ש וישרוף א ת ב י ת ת ׳ ו א ת ב י ת ח ס ל ך ו א ת‬ ‫כ ל ב י ת נדול ש ר ף ב א ש וכן ע ש ה בערי יחודח וכן א פ ר בנבואת ישעיה עריכמ ש ת פ ו ח א ש א ו יהיה םי׳ ח א ש ת ת ר ב ן‬ ‫־ ש י ח י ח נ ת ל כ א ל ו ה ע ר י ם ו ה א ר פ ו נ ו ח ש ת פ ו ח ב א ש ‪» :‬א> א ל ח ש ם ח ‪ .‬ל פ י ש ה מ ש י ל ו ה נ ב י א י ם ע ב ו ד ה עכו״ם כ מ ע ש ח ז ת ה א מ ר א ה ב ת א ת נ ן כ מ ו א ת נ ן זונח ופי׳ ע ל כ ל ג ר נ ו ת ד נ ן‬ ‫ב ע ת ש ח י י ת י נותן נ ר נ ו ת פ מ ל א ו ת ד נ ן ב מ ״ ש וישמן ישורון ו י ב ע פ ‪ .‬ה י א ה ב י ל בלפני ה ג ת והיין מ ל ל כ ו כ פ ו ו ג ם‬ ‫י ק ב מ ל ב ב י ) י ש מ י ה ס ׳ ( ‪ :‬י ר ע ם ‪ .‬מלשון ב נ י ן ‪ :‬ב ג ו ר ו ת ‪ .‬‬ ‫‪D‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫הסעם כל גוי אם ישמת ב‪3‬א להם גילה‬ ‫)א(‬ ‫^‪V^^S‬הוא כי‪ .‬ו ח וכ וס יוכ ן א הכ יל כתלםו תפ רל יע בכו דח ב‬ ‫א ל ‪.‬אין אחד מהם שיזנה תחת אלהיי כאשי‬ ‫‪.‬כשאר עמים הקדמונים‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ff^™rw.‬מלשין מ כ י ל ‪:‬‬ ‫אדמין יהיכל‪:‬‬ ‫ט )א( נ י י ‪ .‬ח נ ה ס ע ל א ל ח י ו ‪:‬‬ ‫ש ה ‪:‬ם ע כ ו י פ ו כ ח י י ו ב נ א ה י כ ל א‬ ‫י ר ע מ ‪ .‬א ל ת ש ס ח לועיל כ ש א ת ה ע ו ב ד עיז כ ס ו ש ש ם ח י ם ונילים ת א י ס ו ת ‪ .‬‬ ‫!'‬ ‫‪.‬א ?א לוןזינין וחןןךא לא לסו^יק לר‪1‬ן ‪:‬‬ ‫םהריי קרא‬ ‫רש״י‬ ‫וויבן! ה י כ ל ו ת ‪ .‬מלשין פ ר פ ה ‪ :‬ו ת י ת ש ‪ .‬כן נ ק ר א פ ק י ס ה ח מ א ה ‪:‬‬ ‫) נ ( ו י ק ב ‪ ."AT‬‬ ‫א א ל ־ ־ ‪ .£ $ 2‬ת ש מ ח י ש ך א ל ו אל־־־ניל‬ ‫* ‪ ^ " * • g‬כעכןים כי זנית מעל אלהיןד אהבת‬ ‫‪1£‬ג״'‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪.‬כזונות שהולכות על כ ל ג ו ת ו ח דנן חנורן‪) :‬ב( י א‬ ‫‪*.‬להיות כזונה לקבצ‬ ‫אתנן‪ :‬על כל נרנות‪ .‬א ס ר ו ח י ת ש א ח ר ש א מ ר ויקב כי יכרו חנורן ה ו א על ש ם סו!ו שיעשי ס מ נ י ל ח ם ברוב א ב ל יקב‬ ‫ל ח ‪:‬‬ ‫גולל ש ת י חנאות אכילת חענבימ ושתיית חחירוש שיעשו פחענביס ואחר שאסר ה נ ת תי־וש ל א כלל יקב כי א ס אכילת‬ ‫•חעגבים ו א ח ר כ ך א מ ד ו ת י ת ש ופי׳ י כ ח ש ב ח כאלו י כ ח ש ב ח פ כ י פ ה שיקוו ממנו ל א ימעאו ב ו ש ח ה י ח ב ו מ א ר ת ח׳‬ ‫< ס * ש ב ג כ ו א ת ח נ י ב א א ל ה י ק ב לחשו‪.‬ו ס ח יחיח ב ח ס ‪.‬ס פ נ י ס ע ו ז ה י כ ל ו ת י ה ן ת ר י ם ב ג ו ר ו ת ש ב נ ו‬ ‫& )א( אל השטח ישראל ‪ .‬ו נ ם חיםיב אין א ו ח ס ‪ .‫‪135‬‬ ‫תשע ח ט‬ ‫חיני=‬ ‫‪ ^ S ' S‬היכלות רהוךה הךבה ערים ‪ •1‬צרות‬ ‫‪:‬‬ ‫>‬ ‫‪7‬‬ ‫? • ? ‪ j‬״ושלחתיאשבעךיואכלהאדמנת‪!.‬כ י ק ש א י נ מ‬ ‫וזיו עובדיי ע כ ו ״ ם ש ם‬ ‫ומניחים עבודתי ועובדים אלהים א ח ר י מ ל א ירעה א ו ת ם נ ו ר ן ויקב כ י אביא עליו‬ ‫םכירים כי אני חנוחן ל ה ם חדנן וחחירוש‬ ‫ז ז ש ד פ ק וחידקון א ו ח א ר ב ח א ו ה א ו י ב ש ל א יעשו ם ס נ י גורן ו י ק ב ‪ .‬וכן א ס ר ב ר א ש הסשר י ח י א •לא י ד ע ה כ י א נ כ י ג ת ת י‬ ‫ו ח י ת ש י כ ח ש ב ח ‪ .‬מנין ש מ מ ה ‪ :‬נ ר נ ו ת ‪ .‬ה ירמב סהו קא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪!.‬ ‫א ר ס ג י ח י ה ‪ .‬ואכלה ארמנותיך על מלכות אפרים‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שמקיש הפםוק יחדיו וישכח ישראל א ת עושהו ויבן היכלות לאלילים‪.‬א ו י ה י ה פ י ׳ ע ל כ ל נ ר נ ו ת ת ן כ י כ ש ה י ח ח ת ן ב נ ו ק‬ ‫‪ p a‬ל פ י מ ח ש ב ו ח ס ש ה נ ע ב ד ח ח ו א ח ו א ח נ ו ח ן ח ח ב ו א ח ‪< :‬ב> ג ו ר ן ו י ק ב ל א י ר ע ם ‪ .r1K5i‬שהם לאקכלו תורה ולא כאו לתלקייאתהזנית‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪.‬י כ ן י ש ע י ה ה ו א א ו פ ר ב יש ה ה ו א‬ ‫ערי םעוזו כעזובת‬ ‫יחיו‬ ‫החורש‪ .‬אעפ״כ ל א ה ס י ר נוי אלחיו ועסי ה ס י ר כבודו ש י ש‬ ‫א ה ב ת אתנן על כ ל נרנות ד נ ן ‪ .‬פ נ ס‬ ‫יכחש‬ ‫ב ח ‪ .‬כדרך זונה שנותנת לה דגן‬ ‫שכחו א ח‬ ‫ה‬ ‫מ ע ו ז ם ‪ .‬ל א י ה י ה ל ה מ ל מ ר ע ה ‪ :‬ל יי כן ח ש ו‪ .‬פלשין‬ ‫ו י ב ן ‪ .‬‬ .‬ו ל ה ר ע ו ל ח י ם י ב ‪ .

‬חז״ל למדו שזמרה אטור לשתות בו יין ואפילו‬ ‫בפה‪ .‬או יהיה פי׳ כשהיו כל גורגותם מלאות דגן היו עובדים‬ ‫אז בעת הגורן האלילים‪ .‬כי א ת ה זגית מעל אלי׳׳ך ואהבת אתגן כהראב׳׳ע ז״ל ל ת ת‬ ‫לבעלים בכל גרגות דגן במקום המעשרות‪ .‬ז״ש‬ ‫וגוח ויקב ל א ירעם ותירוש יכחש בה‪ .‬ואמר א ה ב ת אתגן‬ ‫לפי שהמשילו הנביאים הנביאים ע״א לזונה‪ .‬באופן שאף שתבא ברכת התבואה לשאר האומות שלא זגו‪.‬וזהו טעם כפל שריפות הנד‪ .‬אל תשמח ישראל וכו׳‪ .‬ז״ש כי זנית מעל אלי״ך‪ .‫‪136‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אל ויהודה הרבה ערים בצורות‪ .‬‬ ‫לא ת ב א על האומה הזאת שזגו ע״כ‪.‬וישרוף א ת בית ה׳ ואת בית‬ ‫המלך ו א ת כל בית הגדול שרף באש‪ .‬ואתה‬ ‫זנית מעלי ואבדת טובות הרבה א ה ב ת להיות כזונה לקבל אתנן על כל גרגות‬ ‫דגן‪ .‬כי שאר העמים יען כי הייתה לך‬ ‫מעלה גדולה‪ .‬זהו שאמר א ה ב ת אתגן זוגה‪ .‬והוא ששרפם‬ ‫וע״י ה א ש האלהי א ש של גבוה הנזכר הוא שעלה ביד האויב לשרוף ע״י‬ ‫אש של הדיוט‪ .‬אפילו בשמחת חופות חתגים וכיוצא אל‬ ‫תשמח‪ .‬שלא‬ ‫היית ת ח ת אלי״ם‪ .‬ולפי שדמה אותה לזוגה אמר בלשון‬ ‫גקבה יכחש בה‪ .‬שלא הכביד השי״ת עולו עליך‪ .‬הא׳ על הרוחגי והא׳ על הגשמי‪ .‬‬ ‫ועל דרכיך ע ה אור‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל פירש בהיפך‪ .‬‬ ‫ורש״י ז׳׳ל העמים כשאר העמים שלא קבלו תורה ולא באו לחלקי‪ .‬ולז״א השי׳׳ת ושלחתי אש אני בעצמי אשלח‬ ‫א ש רוחני‪ .‬אבל כביכול שליט על אלי״ך תגזר אומר והיקם לך‪.‬‬ ‫וישראל באלילים זה קרוב לזה‪ .‬‬ ‫א‪ .‬ואמר‬ ‫שישלח ה א ש בעריו של ישראל ומתוכם ימשך אל ארמגותיה של ירושלים‬ ‫להשרף‪.‬וכמו שאמר‬ ‫מ ש ה ע״ה לעושי העגל התאבלו ולא שתו איש עדיו עליו‪ .‬ועל‬ ‫כל גרגות דגן ע״ד וישמן ישורון ויבעט‪ .‬א ה ב ת ל ת ת אתגן לבעלים ת ח ת מעשר אלי׳׳ך‬ ‫וזאת הזגות ע׳׳ב‪.‬‬ ‫והרד״ק ז״ל אל ת ש מ ח ישראל‪ .‬אדרבה מעולם שברתי עולך‬ ‫וצדיק כביכול מושל‪ .‬כי ראוי לך להתאבל על כי זגית מעל אלי״ך בע״א‪ .‬וזהו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים‪.‬‬ ‫ולעדץ לדקדק לשון מעל אלדי״ך מאלי׳׳ך היל׳׳ל‪ .‬ולכן נתקלל ה ג ו ק והיקב‪ .‬להורות שאותו הגעבד הוא המשפיע הטובה והתבואה‬ ‫ההיא ע״כ‪.‬לכך יאות בכות כתנין ולא‬ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל‪ .‬כדרך זוגה שגותגין ל ה דגן בגוק באתננה ע״כ‪.‬שזה שוה לזה כיון שיהודה בטח בערים בצורות‪.‬מהו מעל אבל אמר‬ ‫אל תשמח ישראל אל גיל כשאר עמים‪ .‬וזהו על כל גרגות דגן בעת שהייתי‬ ‫מ מ ל א כל גרגותם דגן‪ .‬אעפ״י שהעמים שמחים אל גיל בתבואותיהם ובברכותיהם‬ ‫א ת ה אל תשמח‪ .‬כמו שאמ׳ ממרום שלח א ש בעצמותי א ש ממש‪ .‬כי ביראת אלי״ם שבו ז״ש כי זגית מעל אלי״ך‪ .

‬א ל גיל כעמים‬ ‫ו מ ח ב ר ת ם פרצת מעשיך חגית מ ע ל אלי״ך שובו גא א ל ת ה י עוד עולה‪ .‬כי בשכחתו קצוף יקצוף וקלל באלוהו ובמלכו‪.‬ותירוש שגתתי ל ה יכחש ב ה יגרום ל ה הכיחוש ש ת ה י ה כפויי טובתי‪.‬ובחרת ו א ה ב ת אתגן‪.‬או אפשר‬ ‫שאמר א ל ת ש מ ח ישראל‪ .‬‬ ‫ולעד״ן מ ל ב ד הנז׳׳ל בפסוק הקודם א מ ר ‪ p u‬ל א ירעם‪ .‬ש ת ב א ב ם מ א ר ת ה׳ ואמר יכחש ב ה לפי‬ ‫שדמה א ו ת ה לזוגה כמ״ש א ה ב ת אתגן ע״כ‪.‬‬ ‫ע״ד וכםף הרבתי ל ך וזהב ו ה ם עשו זה לבעל‪ .‬ואותה א ה ב ת יותר מ כ ל ה ה צ ל ח ו ת וגרנות דגן שיהו‬ ‫לך ממגי‪ .‬‬ ‫על כ ל גרנות דגן שהיה השי״ת לך‪ .‬ל א ת א ו ת ל ך ה ש מ ח ה היתירה‪ .‬ז״ש ותירוש יכחש ב ה בטובתי או ב ם כ ת י ב כמו שבא‬ ‫במטרה‪.‬ת מ ו ר ת מ ה שהיית על גפי מרומי ק ר ת ה ה צ ל ח ו ת ‪.‬שאין אבידתך ב א ב ד ת ם שההמיר גוי אלי״ם ל א הפסיד כלום‪.‬ל כ ך אין ל ך לשמוח כיון ש א ת ה היית כעמים עובד אלילים‪.‬ר״ל אחרי שהטיב‬ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל כיון שאגי הגותן ל ה ם גורן ויקב ו ה ם איגם מכירים בו גורן‬ ‫ויקב ל א ירעם כי אגי אביא עליהם שדפון וירקון או ה א ר ב ה או האויב שלא‬ ‫יעשו ממנו גורן ויקב וכן א מ ר בראש ה ס פ ר <והיא ל א ידעה כי אגי גתתי‬ ‫ל ה וכו׳ ותירוש יכחש ב ה א מ ר תירוש א ח ר שאמר ויקב כי יקב כולל שתי‬ ‫ה נ א ו ת א ח ת א כ י ל ת ענבים והשני ותירוש שהוא היין‪ .‬‬ ‫כי ב ה ב ל היה ובחושך ילך‪.‬‬ ‫ופגה למעלה‪ .‬הראב״ע ז״ל גורן ויקב ל א ירעם כי זרים יקחום‬ ‫יכחש ב ם כאילו ל א יכירם ע״כ‪.‬‬ ‫ר״ל ל ת ת אתגן לאלילים‪ .‬‬ ‫כ ה ם כי זגית וכר‪ .‬ל א כן א ת ה ישראל‪ .‬לפי שהעמים יש ל ה ם תכונה רעה‬ ‫מאד‪ .‬שאותו הגורן ויקב שנתתי ל ה ם ל א ירעם א ל א יםפוק א ו ת ם לרעייתם‬ ‫ומחייתם‪ .‬כי טוב‬ ‫ל ך כעם משחוק כדי שלא תבעט באל״ך‪ .‬כלומר כולו ה כ ל בבעל שהוא‬ ‫ה מ ר ב ה ל ה זהב וכסף‪ .‬אשר שמחת‪ .‬והיא הבגה שגית במ״ש א ל ת ש מ ח‬ ‫ישראל א ל גיל כעמים‪ .‬אדרבה ת ק ל ק ל רעייתם ותירוש ששותה ביותר‬ ‫גורם לו שיכחש ב ה באליל‪ .‬‬ ‫ו מ ה ר י ״ א ז״ל ‪ p u‬ויקב ל א ירעם‪ .‬יען כי זגות ע״י ה ש מ ח ה ‪ .‬ע ת ה ב ח ר ת ל ת ת אתגן‪ .‬ואמר כמ״ש בה כאילו‬ ‫יכחש בהם‪ .‬והוא שגרם ל ך ל א ה ו ב אתגן שגותגין לך האלילים כפי‬ ‫שבוש המטעים אותך‪ .‬שיש בידם להטיב ל ך ושהם המטיבים לך באתגן שגתגו‬ ‫לך איזו ה צ ל ח ה מועטת‪ .‬אמנם א ת ה זגית מ ע ל אלי״ך‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬והיא שגורן ויקב ל א ירעם‪ .‬ואמר בה לשון‬ ‫נקבה ל ע ד ת אפרים ובמטרה שנים כתיבין ב ה וסבירין בה‪ .‬והטעם שאני‬ ‫אומר ל ך שאל ת ש מ ח א ל גיל כעמים הוא‪ .‬כי מ ה שיקוה מעט ל א ימצאו בו ש ת ה י ה בו מ א ר ת יין‪ .‬כמ׳׳ש‬ ‫בגבואת חגי ב א א ל היקב לחשוף חמשים פורה והייתה עשרים‪ .‬כי‬ ‫זגית מ ע ל אלי״ך‪ .‬גורן ויקב ל א ירעם וכוי‪ .‫הושע ט‬ ‫‪137‬‬ ‫לשמות כעמים‪ .‬א ל גיל מ א ח ר אשר היית כעמים ו כ ה ם נדמית‪ .‬ו ה א ח ד הוא ויכו בה‬ ‫ע״כ‪.

‬׳ באיני באבלי אלא שזה שש וזה הואר‪) :‬ל( מזל תעש־ ל‪-‬וש כועד ‪ ..‬־‪ :‬זבחיהש‬ ‫כ י ה מ א־גיש להש‪ .‬ו ב א ש י ר מביא יאבלו ‪. היו היכלי‪ :‬נ א י .‬ט ו ס זמן קבוע להיות האויב‬ ‫גיעד עליכם ‪ :‬חג ה י ‪ .‬־‪S&'ifSS‬‬ ‫ה‬ ‫הנה‬ ‫‪1‬‬ ‫"״ ״‬ ‫בהר״י לרא‬ ‫וליום חגא ךי‪.‬בי הנה ה ל נ ו ‪ .‬ביוש מועד וירש החרב.‬־ ב״י את להב׳ מבא נגויש כי בין הנויש לא ייניי לאכיל לחמש בפהיה יננקיו־‪< :.‬‬ ‫י א״י־ך ‪w.‬אבר נ ־ ל‪.4‬ד^?‬ ‫בארץ יהוד׳ ושב אפרים טצ‪-‬יים‬‫ובאשור טמא יאכלו‪ :‬י לא־־לפמ ^י.‬מה־ ?ן?‪!^£‬ן‬ ‫ו י ע נ ו ם מועד ול‪:‬ום דגץהוה‪T . " .‬חג ה ׳ ‪ .‬כמו לא אכלתי באיני והוא שם'‬ ‫" ‪ .‬‬ .‬״ עש דלי־‪ .‬יל־גיפ־ך דש נ‪:‬י ׳•‪•:‬־אל כדש זנהיש בט״ש נ.‬זכה הרינה כ י .‬‬ ‫לזאת כיון שהיו ל ה ה ג ו ח ויקב ותירוש לפוקה ולמכשול‪ . שהש ככיאיש בעבוו־‬ ‫נפשם כלומד לכפרת נפשם לא יבא כי אין תועלת להם נ ו ולא יכפר להש בעב־ר כי הש טזיד־ש •א־ נהניאש הקרב.:‬י י ‪ :‬מאפ־יש ד‪.‬הייובתיהם בלחם «יי‪. 1‬ג ״ ״ ! * ‪ -‬ד \ ? ד לא ן.‬־‪.‬־‪. ‪=rc‬‬ ‫י־ל־ז‪-‬ו ו נ ^ י ב ־ א‬ ‫ל כ י ת ה ׳ כ י לא ל־ניז ב ו א ‪ ) :‬ד ( מ ד ‪.‬‬ ‫‪v<v :‬‬ ‫‪: v.‬נתירד׳ י ! י ' ~ "י וי( רי ה נ ה ה י ר ו ייסהד שיד שיכיאמ יש מהם שימותו‬ ‫••*׳\• * ! ‪ J M‬׳‪ u u.‫כלי יקר‬ ‫‪138‬‬ ‫תרנוג‬ ‫לרעם ותירוש יבחש בה‪ :‬י לא לשבי. לי י כ = •־‪ {'.‬ראוי‬ ‫‪3‬ע־ציד&‪.‬׳ יין ולא יערבו‬ ‫י ־ ‪ ._ואת ישעיה יה־‪.i J w‬‬ ‫ני צ‪. ? ^ .‬ממקומם הרוב בילדים שיבאו עליהם‬ ‫^ ^ ^ ^ ‪^ ^ J‬‬ ‫^ ‪^ .‬כלהס אבליס ‪ :‬ה י א טמא וכיפי מוכיח כל איכליו‬ ‫‪m‬‬ ‫יצמאו‪) :‬ה( ליום כ ו ע ד ‪ .‬־> יא ישני יד‪.‬ד‪ .‬־ ‪ " .‬י‪:‬״ כ י י ש מ נ א י נ ‪ : :‬׳ ־ ׳ י׳־• ״ י היא זה להם למאכל ילי! ל ב א ל ב י ת ה ׳ ‪ .‬י‪ :‬י ארי‬ ‫רש׳׳י‬ ‫‪:‬‬ ‫)ו( ונאיבי־ פמ>‬ ‫לפגי ‪-‬י־בן‪ .v‬‬ ‫ץ‪-‬י^ו«ן‬ ‫ך‬ ‫ד‬ ‫ח הין‬ ‫אונים להם בל־אבליויטמאוכי־לדטם ‪XSSS^SS‬‬ ‫לנפשם לא יבוא בית יהוד‪ :.‬הדיב.‬־תויותי‪.־='‪ ':‬ד ב י ולשין יביש איניס‪ :‬ן הו ס ה ‪ .‬אפ־יש גלו על יך‬ ‫רכיש בהש קידש גליתם ישני לאיד מצריש ספני ־‪.‬ש עתה להביא ננניש בית ה׳ בי לא יערבו י ׳ אינש עיניש יפניי כי דש •״בייש עי מצ־־תיו‪.‬נ י האוכלים להם אונים הם םטאיש כן ובחיהש שמאיש‪ :‬כי לחמש לנפשש לא •בא ני־״ ד‪ .‬ז נח יה ש שהש כניאיש יפני יחשבו להש בלחש א ‪ 1‬נ י ש 'במאני אבל־ש שהיא שבא שהש טמאי כתיש‪ :‬כל אונליו‬ ‫ישמאי‪ .‬־ יש וגי' אף דל פי שטיבי־‪ .‬מ ע ת ה בגוח ויקב ל א ירעם‬ ‫השי׳׳ת‪ .‬‬ ‫י א‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫כ י י‬ ‫‪:‬‬ ‫ר ע‬ ‫‪£‬‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫=‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫י=‬ ‫ש א‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪2‬‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ג ל‬ ‫י‬ ‫.‬‬ ‫" — ־ ־ ‪:‬״‪ ~ '-‬כ• כ.‬ז א ת שהתירוש הגעשה‬ ‫מהעגבים הגה התירוש יכחש בה‪ . u u JI‬״ ! ׳ ״‬ ‫עי‪.‬ ‫י‪:‬‬ ‫מצירה ציון‬ ‫רי׳מש‪.‬הנשהךים ואלי היה' ל ה ם לא‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫?‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫אתכם הארק נשטאנש א‪.-‬י•׳׳ לא י״ בי נא־״! ־• • לא י כ י ר ם ‪ d) :‬ל א ישבו‪ .‬כי מ ה בצע בלחם מהגורן ובעגבים מהיקב‪ .‬לכך ל א ירעם בהם‬ ‫אלא ישארו בלי מרעה בחוסר כל‪. ?^‪1‬‬ ‫ליהוהויץולאיערבדלו זבהידזםכלהם ‪* S t f ^ J‬‬ ‫‪j‬‬ ‫~׳‪: f.‬‬ ‫ה ־ ר מ ו ת במ‪7‬־ל!יש י ו ה ד‬ ‫ט‪:‬ב‬ ‫מצודת דוד‬ ‫ב י ד י ה ל‪:::‬א‬ ‫נשב.‪.‬לתש אישת״״יייח ‪:‬־הי־ י ־ ' ‪.‬אבייש ונ.‬יומ החדבן יקר*‬ ‫ייש מועד וחנ על דרך ק יד נ ־‪. .‬ד ב ר א ח ר כ ל ח ם‬ ‫א מ י ס ‪ .‬־יננ והצרו־ שהשיגוש נא־צש גש • ‪ .‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רדק‬ ‫ישכירין ב= והאהל היא ייני ב‪ :.‬ר״ל יגרום ל ה שכיחשו בה׳ ויאמרו ל א הוא‪.‬יהודה ובנימין‬ ‫כששבו ל‪ .‬צריש אהד שמנעש ירמיהו הנביא בשש ה׳‪ :‬ובאשור שמא יאנלי‪ .‬־‪. אינש שביס‬ ‫כחשאש‪ :‬איניש ‪ .:••: .‬היבש להחיינ׳‪. ה ׳ אהד שלא יתנו קודש ה ה ם‬ ‫ז‬ ‫־ 'ייי־י'‬ ‫ייתני' אתנן ‪ ) :‬־ ( ל א ‪ .‬‬ ‫תעשי‬ ‫כלי יקר‬ ‫עמם בכל גרגות דגן ועכ׳׳ז גטו אחרי אתגן האלילים‪ .‬כנגד ז ב ח י כ ם ‪:‬‬ ‫^‬ ‫יייאותש •נוד עד עודם ‪-‬בן אצר נקי־יד‪ . .‬גי בניד‪ .‬־׳ ל׳ נאי־יאל‪» :‬י> כי הנה הלכי משיד ‪.‬ובאי׳{ אש־־ •שגלו ע ־ שמא יאנלי נםשיכ בנבואת‬ ‫יהזקאל כנה יאכי‪. לא אכל‪. היא מועד וחנ השש נ ׳ השש י ת נ י ך קרא האויבים לבא יחדיו‬ ‫יניד‪ .-‬ה לאש־ ק א ־ א ־ המי א•‪:‬־ יעיבי לי‪ :‬נ ל ה ב אזנים‪ .‬והיתד‪ .‬־•לקלי נזילה הבא על ידי כח ואיניס‪ :‬כי לחמם לנפשם‪ .

‬כשיבא עליהם ירמיה בשם ה׳ ובאשור טמא יאכלו‪ .‬כלחם‬ ‫אונים‪ .‬‬ ‫בן זבחיהם טמאים כי לחמם לנפשן‪ .‬ככתוב בתורה ולא תקיא הארץ אתכם‬ ‫בטמאכם אותה וכו׳‪ .‬אמנם ה ם ל א ישבו‬ ‫בארץ ה׳ כיון ש ה ם נכנעים‪ .‬נוסף על טעם כי זגית וכוי‪.‬ובאשור יאות ל ה ם ט מ א אכלו ל א ב א ‪ p‬הקדש‪.‬‬ ‫ולעד״ן אחר שאמר אל תשמח ישראל אל גיל מאחר ש א ת ה כעמים המורדים‬ ‫ל א תאות לך גיל‪ .‬לא יםכו לה׳ וכו׳ רש״י ז״ל ל א יםכו לה׳ לשון נסך‪ .‬ל א יערבו לו לא תהיה‬ ‫מגתתם עריבה עליו כלחם אוגים‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ל א בארץ ה׳ זו ירושלים‪ .‬יען‬ ‫כי גלה מארצו והגולה מארצו ישב אבל וחפוי ראש‪ .‬וכמ׳׳ש‬ ‫יחזקאל יאכלו בגי ישראל לחמם ט מ א בגוים‪ .‬כלחם גזילה ה ב א ע ׳ ׳ י כח ואונים כי לחמם‬ ‫לנפשם ראוי ה ו א זה למאכל ולא לבא בית ה׳ וי״מ כלחם אונים אבלים שהוא‬ ‫ט מ א וסופו מוכיח כל אוכליו יטמאו ע״כ‪.‬לא ישבו בארץ ה׳ ובו׳ רש״י ז״ל ל א יתעכבו בארצם ודהראב״ע ז״ל‬ ‫ובאשור ט מ א יאכלו‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל ל א יםכו‪ .‬מ א ח ר שכן היו אוכלים בארצם שלא היו נותנים קדש‬ ‫השי״ת והיו נותנין אתנן ע״כ‪.‬‬ ‫א״כ מוכרח שלא ישבו בארץ ה׳ להכעיסו בארצו במעשי ידיהם ובאכול טמא‪.‬כמו ל א אכלתי באוני והוא שם דבר‪ .‬שלא תעשו עוד גםוך היין ולא יערבו לו זבחיהם כמו שערבו‬ .‬וכן בקללות והשיבך ה׳ מצרים‪ .‬כי בין הגוים ל א יוכלו לאכול‬ ‫ל ח ם בטהרה וגקיות ע״כ‪.‬כי אין תועלת ל ה ם ולא יכפר ל ה ם בו כי ה ם מזידין ואף‬ ‫כשהם מביאים קרבן אינם שבים מ ח ט א ת ם אונים אבלים‪) .‬כהראב״ע( וכן לא‬ ‫אכלתי באוני ממנו‪ .‬הנשארים ואילו ה י ה ל ה ם ל א יערבו לו‪ .‬כל זבחיהם שהם מביאים‬ ‫לפני יחשבו ל ה ם כלחם אונים‪ .‬א ל א שזה שם ת ה תואר דלא )כהראב״ע( ע״כ‪.‬שנאמר ל א תוסיפו לראותם עוד עד‬ ‫עולם ע ת ה ישוב מצרים‪ .‬כמאכל אבלים שהוא ט מ א שהם טמאי מתים‪.‬‬ ‫ובן מהרי״א ז״ל וקשר הכתוב ל ת ת טעם שני ולא יאות לישראל לשמוח‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל ל א יסבו לה׳‪ .‬יען כי זנית בו והיית כעמים ולזאת ל א ישבו בארץ ה׳ כי לא‬ ‫ישבו בה בי א ם עבדי ה׳ הצדיקים והאוכלים חוליהן בטהרה‪ .‫הושע ט‬ ‫‪159‬‬ ‫ג‪ .‬כיון ש ה ם עוברים על מצוותיו ותורותיו‪ .‬הקרבן שהם מביאים בעבור נפשם כלומר‬ ‫בעבור כפרת נפשם‪ .‬גם שרידים אשר נשארו מהגלות בתוך יהודה ובנימין ירדו)אביו(‬ ‫]אח״כ[ למצרים‪ .‬ואמר ושב אפרים‬ ‫ואעפ״י שאפרים גלו לאשור עכ״ז רבים מ ה ם ירדו קודם הגלות למצרים מפני‬ ‫זלעפות רעב‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ל א יסכו‪ .‬דבר כ ע ד יהודה אמר אחר שתלכו בגלות‬ ‫ל א תםכו עוד‪ .‬וז״ש ל א ישבו ב א ‪ p‬ה׳ שעל‬ ‫כן ל א תשמח ישראל אל גיל כעמים‪ .‬לה׳ נסך אמר מ ה ל ה ם ע ת ה להביא נסכים בית ה׳ כי‬ ‫ל א יערבו לו‪ .‬ולשון רבים אונים ע׳׳ב‪.‬מאחר ש ה ם מטמאים אותה בגילוליהם‬ ‫ל א ישבו בה כי תקיא הארץ אותם‪ .‬ושב אפרים מצרים‪ .

‬אבל‬ ‫לגופן הוא כמ״ש זבחיהם כלחם אוגים להם‪ .‬מפחד שוד שיבואם יש מ ה ם‬ ‫שימותו במצרים גם בדרכים‪ .‬יזבחו בשר‬ ‫ויאכלו ה׳ ל א רצם וכוי‪ .‬וקשה לפי׳ לא‬ ‫יסבו לה׳ ולא יערבו לה׳ זבחיהם‪ .‬על כן אמר מ ח מ ד לנפשם והנה לשוד ילכו‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל יום מועד‪ .‬וכן הקרבן כאילו מקריב עצמו ממש‪.‬שישלם לכם השי״ת על שהייתם אומרים על גביא ה׳ שהוא אויל‪.‬מרוב שודדים שיבואו עליהם עם נבוכדנצר‪ .‬ר״ל שלא יבא בית ה׳ ל ח מ ם לנפשם ולתיקונה של גפשותם‪ .‬מוץ‪ .‬ואמר‬ ‫ל ה ם בדרך כנוי כלפי מ ע ל ה אז יהיה כפשוטו‪ .‫‪140‬‬ ‫הפייטן‪.‬‬ ‫ה־ז‪ .‬מהב״ה מעשיכם ע״ב‪.‬יום החרבן יקרא יום מועד וחג על דרך קול גתגו‬ .‬כי כל אובליו יטמאו ולא אמר הנביא זבחיהם כלחם אונים‪ .‬השילום‪ .‬אשר כל אוכליו יטמאו יען כי ל ח מ ם לנפשם ל א‬ ‫יבא בית ה׳‪ .‬קימוש‪ .‬באו‬ ‫ימי השילום‪ .‬ליום זמן קבוע‬ ‫להיות האויב נועד עליהם חג ה׳ זבח הריגה שיש לו בכם‪ .‬‬ ‫וכמו שנתבאר בכלי חמדה בסדר ויקרא עיין שם‪ .‬כי הנה הלכו‬ ‫ממקומם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שדבר על יהודה ובנימין‪ .‬ובן ל א יערבו לו זבחיהם‪ .‬לפי שבן ל ח מ ם לנפשם הוא ולא יבא בית ה׳ ע״כ‪ .‬ולז״א ל א יסכו ל ה ‪ /‬שאין‬ ‫להביא‪T‬‬ ‫הנאות‬ ‫אנסך דמעי לך‪ .‬ה ל א תכלית נסוך הוא‬ ‫כאילו ינסך האדם דמו הדומה ליין‪ .‬וכן אין חפצו בקרבנות אלים‬ ‫ופרים ע״ד האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה‪ .‬דמשמע שבזמן שיש נסכים תבחים מדבר‬ ‫ל א אחר הגלות‪.‬ה״ש זבחיהם בעיניו ית׳ בלחם אונים לו ית׳‪ .‬וחוח מיגי חיות תירגם יונתן‬ ‫באו ימי הפקודה שיפקדו עונותיהם‪ .‬תושלמת חובין אויל הנביא אף‬ ‫מגביאי ה א מ ת יהיו אוילים בגון ח ע י ה בן עזור שתחילתו נביא א מ ת ורבה‬ ‫משטמה‪ .‬שאין תכליתם שכל זבחיהם א ל א האכילה‪ .‬מה תעשו וכו׳ בי הנה וכו׳ באו וכו׳ רש״י ז״ל ליום מועד‪ .‬‬ ‫כלי יקד‬ ‫לו כימי עולם ושנים קדמוניות‪ .‬בעוד בידם המקדש אמר כי אין השי״ת‬ ‫חפץ אפילו בניסוך היין‪ .‬אדרבא זבחיהם אליו ית׳ בערך ל ח ם‬ ‫אונים שהוא מר כלענה‪ .‬ולכל הפירושים נותן טעם למ״ש‬ ‫שזבחיהם כלחם אונים להם‪ .‬מ א ‪ p‬מצרים היא‪.‬‬ ‫מ ח מ ד לכספם בתי ח מ ד ת אוצרות כםפם‪ .‬ואפילו‬ ‫בזבחי תטאות כדפרישית‪.‬ל ה ם דייקא לגופם בי ל ח מ ם לנפשם‬ ‫ל א יבא ובו׳‪ .‬בהיותכם ש מ ה זבחיהם כלחם אונים כלומר‬ ‫במקום הזבחים שהיו ל ה ם בלי שרים יש ל ה ם ע ת ה ל ח ם אונים שאינו נאכל‬ ‫בטהרה‪ .‬רבה ה מ ש ט מ ה שיש בלב‬ ‫כל א ח ד ע״כ‪.‬‬ ‫ואיש אשר רוח ה׳ בקרבו הוא משוגע על רוב עונך‪ .‬להגיד‬ ‫שיהיו ל ה ם זבחים בגלות א ל א שבמקום הזבחים שהיו ל ה ם בגולה יהיה ל ה ם‬ ‫ל ח ם אונים‪ .‬‬ ‫והראב״ע חג ה׳ ב ע ד זבחיכם כי הנה הלכו‪ .‬א ל א ל ה ם לגופם כאמור וכמ״ש למעלה זבחי הבהבי‪ .‬ב״ש בניסוך המים‪ .

‬מארז מצרים היא‪ :‬מחמד לכספם‪. .‬כ ט כ ו ל ל ו כ ט מ ן ל ב ה צ ל י ל ג •יידיש ה א י ב ה מ י ד ׳ ‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫בבית ה׳ ביום מועד‪ .‬ש י פ ק ו ד ה א ל ע ו ג ׳ י מ י ה ש ל ם ש י ש ל ש ל ה ש ה א ל י ת ב ד ך ^‬ ‫ב מ ע ש י ה ׳ ה ר ע י ם אז ידע• י ש ר א ל ויתורו ו י א מ ת ע ל נביאי ה ש ק ר ש ה ם ע ו א ו ת פ והיו א ו מ ר י מ ל ח ש שלוש ע ל ו ם אז י א מ ר ו ע ל י ה מ‬ ‫אייל הנביא משונע איש ה ר ו ח ‪ :‬על ריב עינך ‪ .‬ש‪):‬ז( ידעו י ש ר י‬ ‫עם נביכדנינר‪ :‬סוף‪ . £‬ו‪/‬ישלמת חובין‪.‬ע ל ריב ע ע ך ה י ה זה ש נ ש י ת א ח י י נביאי ה ש ק ד ועזבת נביאי ה א מ ת ‪ :‬ו י ב ת‬ ‫כ ז ש פ כ ה ‪ .‬לפיכך ר ב ה מ ש ם מ ת ה א ל י ת ב ר ך ע ל י כ ם ‪ :‬ש ל ם ‪ .‬ ‫ו ר ב ה ‪ .‬כמ״ש בנבואת‬ ‫ישעיה והיתה לי כאריאל‪ . :‬אדל הנביא‪ .‬‬ ‫ה ש ל ם‬ ‫ש י ש ל ש‬ ‫ל כ ם ה = ם‬ ‫ש ה י‬ ‫בי‬ ‫ת ם‬ ‫הנה ה־בו‬ ‫מכובד‬ ‫ה ר כ ב ל פ ע ר י ם וליוט ד ח ד ב ן‬ ‫כ ה יעשי‬ ‫נ‬ ‫^‬ ‫‪ S 5‬־ ? ‪ 7 ^ ^ .‬תירגם יונתן‪) :‬״( הפקידה‪ .‬ישראל ך י ‪ :‬ת ‪ .‬מנכון כולד‬ ‫נוף והוא כ ס מ ק ו ם כמצליס יכהה כ מ ״ ש‬ ‫וכמהן ) כ ״ כ • י׳׳כו(‪ :‬מ ח מ ד ‪ .3‬חוגי( _יד<יו >‪T‬‬ ‫״‪:.‬‬ ‫‪v • -‬‬ ‫‪ v:‬״»‪.‬אויל ה נ ב י א‬ ‫מ ש ו נ ע אל י ש ה ד ו ח ‪ .‬א‬ ‫ןן א‬ ‫)‪rn‬‬ ‫‪.‬כ ש ה ו א‬ ‫^^^‪^^J^S^ffil‬‬ ‫ספרים אל כ ל ה ע ם בירושלים ו א ל‬ ‫«״‪£‬י *‪£‬‬ ‫הנחלמי אשר שלח בשמו‬ ‫צ פ נ י ה בן מ ע ש י ה ה ב ה • ל א מ ד ה ׳ נ ת נ ך כהן ה ח ת יהיידע ה כ ה ן‬ ‫לחיות פקידים בית הי'לכל איש משונע ומתנבא‪ .‬כי הגה הלכו משוד למצרים‪ .‬א פ ר י ם ש ש ל ו צ ו פ ה ע ש א ל ה י ו ו ה ו א נ ב י ז ג‬ ‫צ‬ ‫ן‬ ‫פ‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫‪7‬‬ ‫כמודה ציון‬ ‫ממדית ת ד‬ ‫קכיצ כמו כשכיר המוטד‬ ‫מ ר ב ק ‪ :‬מ י ף ‪ .‬דת חיגרות כספם • ? י * *־י‬ ‫ר ‪ .‬מלכזן‬ ‫י י ר ש ם ‪ .‬קימוש יירשם‪.‬משרד וכובד רעב‬ ‫וליום חרבן‪ .‬שוו־ הוא הרעב מצרים‬ ‫תקבצם ומוץ תקברם כי שם ימותו ההולכים שם בחרב ורעב‪ .‬כי שס ימיתו ט״י ח ר כ נ״נ‬ ‫י.‬פ נ י ו‬ ‫מ ש ז ) כ ל א כ י מ כ״ז( ‪ ) :‬מ ( צ י פ ה ' ‪ .‬ה ו א ה נ כ י א ה ש ק ל א ב ל ח ש כ ו כ י ש כ ו ר ו ח נ כ י א ה ז‬ ‫‪ fri‬״ י * ־ ז ׳ י ־ ׳ י י ש ‪ . ^ ^ ^ S‬־ייגנ^בי\^.‬מ ח מ ד לכספם‪ .‬יחנן שהוא‬ ‫כ מ ק ו ם ה נ ז ״ ן ‪1‬כן כ מ ה ס‬ ‫מ מ ד ה ‪ :‬ק י מ ו ש ‪ .‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫במצרים גס בדרכים על כן אמר מחמד לכספם והנה לשיל‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ילכי׳ ) ז ( ב א י י ם‬ ‫אימ׳ עלנביאהשסשהוא אזיל ואיש אשר רוח השם בי הוא ‪S‬‬ ‫משוגע ל על דר עוני!״‪ .‬‬ .‬ ‫‪ ..‬ק ‪ :‬פ להון פילםן קמיר‪.‬ל‪ !.‬ה ו א א י ש א ש ר ר ו ח א ל ה י ס ב י ‪ . ה ו ת ב כ ׳ כ ס י כ ו ס ו ט ם י ו ח נ ן כ ן ק ל ח‬ ‫ד מ ל כ ) כ ל פ י ה מ ׳ נ ( ‪ :‬מ ו ף ה ק ב ד פ ‪ .‬ש ם ב ש ק ל פגול חתול וי״ת דהיו מתנבי.‬בתי חמדתם שהיו אוצרות כספם‪ .‬מוץ‪ .‬ה נ ה מ ח ה כ א ו ה י מ י ם של ז כ ל ז ו פ ו נ ו ח י ה ם ז כ א ו ה י מ י ם של ג מ ו ל ש ש ל ו מ י ה ם ו י ד ע י ישראל כ י ה י ק ר ל י ז כ א ו ‪ :‬א ו י ל ה נ ב י א ‪. דברי הנביא‪.‬ועתה ל מ ה‬ ‫ל א נ ע ר ת בירמיח הענתותי ה מ ת נ ב א ל כ ס ‪ :‬על רוב עיגך ו ר ב ת‬ ‫נביא ה ש ק ר אפריש ע נ ל מ‬ ‫ו ש נ א ה יהיה ל ך ‪) :‬ת( צ ו פ ח אפריש עם איהי ‪.‬מלשין י ל ו כ ה ‪ :‬ח ו ח ‪ .‬מין ק ו ן ‪:‬‬ ‫)ז( ה פ ק י ד ה ‪ .‬יודע זעביא אשר שלחו ה׳ בא‪2‬ת׳‬ ‫שנתקיימו ד ב ר י ו ‪ . .‬‬ ‫כלומר יירשם הקימוש יהיה תמורת הכסף כשיחרבו הבתים יצמחו בהם הקוצים‪. כ ד ו ן ‪:‬‬ ‫ננזילה א י כ ה כ פ ז ויששומ‬ ‫)ירמיה מ ״ ו ( ‪ 0 .‬מ צ ר י ם ה ק ב .‬ביוב כ י נ י ה עליכם מ ה ׳ ז כ ה ו ה ל י ג ה כזכחי ב ה ל ״ ס ה ח נ‬ ‫ז ז ו א כפל פ נ י ן כ מ ״ ש ‪) :‬ו( ה ל כ י מ ש ד ‪ .‬מ י ן קו ן .‬כמו נוף וכן‬ ‫כמהם וכמהן‪ .‬כ ש ה י ה מ ת נ ב א ה ס א ו ס ר י ם ‪ . נ ב י א י ש ק ר א ע ל ד ס נ י א ו ח ו ב י ך ו ת ק י פ ו ח ם א ך .‬בהי ח מ ד ת ם כ ה ס אוצלזס‬ ‫כ ס פ ם ה נ ה כ ק י מ ו ש יירש א ו ח ס כי ה צ מ ח ו כ א ה ל י כ ס מ צ א ה ח ו ח ‪:‬‬ ‫ב א ו ‪ ..‬‬ ‫ח ו ח‬ ‫ו‬ ‫‪N‬‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫<‪ r‬ה‪.‬הם מעמידין להם‬ ‫‪:‬‬ ‫ג• • ב מ מ ד ‪ .‬ויום החרבן הוא מועד וחג ה׳ בי השי״ת קרא האוייבים לבא‬ ‫יתדיו לבית ה׳ להחריבו‪ .‬‬ ‫‪-‬יזי‬ ‫י־יידח‬ ‫רההיז•‬ ‫י‪/‬ו‪4‬ייח‬ ‫^><‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪N‬‬ ‫‪.‬כשיביאו יכי ה פ ק ו ן ח שיפקיד ע ו ו נ ם ‪ .‬נבוא. S£7‬־ ‪S S‬‬ ‫כ‬ ‫לכספם‪ .‬ורב‪ .‬מ ה יעשו‪ . ? i ^ S S T S‬מ י י ^ ף י ק ‪ f S .‬שיש בלב כל אחד‪:‬‬ ‫‪.‬הוייו י ה י ר ה ‪ :‬מ ש ס ם ה ‪ .‬אף מנביאי‬ ‫אמת בלהס יהיו אויליס כגון חנניה בן עזור שתחלתו נטא‬ ‫‪-.‬א א‪.‬ולשפוך דם בגי ישראל בדם הזבחים‪ .‬םשטםה‪ . :‬מ ש ד ‪ .‬‬ ‫כלומר ירש אוחש חקימוש שיהיה ש ס תמורת הכסף כשיהרבד‬ ‫ן ה ו‬ ‫מ ס ה‬ ‫ט )ב‬ ‫מ ר‬ ‫ש‬ ‫הבתים יצמחו ב ה ם הקיצים‪ :‬קימוש יהיח‪ .‬מה יעשו ואנה יפנו לעזרה‪ . נביאי ק י ש ט א‬ ‫ו ב ש ע מ כ י ן ל ח ו ..** .-.‬׳‪ .‬שיפקדו עיניתיכם‬ ‫ד\צל‪ .‬״‬ ‫המת‪ .‬י י ת ‪ .א יבולי לארצה ‪ :‬מ ח מ ד ל ב ה פ ם ‪ .‬ר י ב ע י ן כ ש י ח ה‬ ‫י־יב‬ ‫משמשת‬ ‫אויל ה נ ב י א ‪ .‬אז ידעו‬ ‫ישראל ‪.‬ו משטמה‪.‬א לגבגיהין קילץ‬ ‫מהריי ‪£‬־א‬ ‫דש״י‬ ‫ע כ ש י ו ילבו ב נ ל ו ת כ ש ו ד ה א י י ג י ם ה ג א י ם עליד‪.‬ה ם פיני קיצימ‬ ‫"‬ ‫•י‬ ‫ו י ו נ ת ן ת י ר ג ם מ י נ י ח י ו ת ק ר ס ו ל י ן ח ת ו ל י ן ‪ >:< :‬ב א ו י מ י ה פ ק י י ה ‪ .‬פ נ ץ .‬‬ ‫)‪(:‬‬ ‫<־"ל י ל א ו כ ה נ כ י א ה ש ק ל כ מ כ ש י ח ם ט ל ה ש ל ו ם ה ו א א ו י ל ו ל א ד כ ל כ ו ה ׳ ‪ :‬א י ש ה י ו ח ‪ .‬דה ברוך היא שינת מעשיכם•‬ ‫<ח> צופה אפרים ‪ Q'J‬אלהי ‪ .‬ל י ש ה יש ל א ה ל י ב ‪cs‬‬ ‫!וליד‪ .‫‪141‬‬ ‫הדגוש‬ ‫*״‪? ™<s‬ין הנה הלממ^ד כמיתם תקבצם ‪s p‬‬ ‫הקברםמחמדלכ^םלןמ^ליר^ם‬ ‫* ״ י ׳ & ן חוח באהליהם‪ :‬י באו ו ימי הפקחת‬ ‫יי ״י באו ימי השלם ידעו יע*ראל אויל‬ ‫‪J•• :‬‬ ‫ד!י‪*.‬ל א‬ ‫‪.‬מ‬ ‫ל ״ ל מ ל י ה.‬כ ח ב ל ינכו מאלצם מפני‬ ‫ה ש ו ר ד כני־‪ . -‬‬ ‫• ‪A•• x :‬‬ ‫י^־ן‪ :‬יי‪-‬י‪ :‬הנביא מ^טגע אייט הרוח על ךב ^עונןז־‬ ‫‪ « k S‬ורבה מ^טמה‪ :‬״צופה אפרים עם־‬ ‫ה־בך 'ותקיפי דז^אך ‪ :‬י־ טםין ‪3‬ית ‪.‬בתי חמדחס‬ ‫שהיו אועדות‬ ‫כ ס פ ם ‪ :‬קימיש יירשם‪.‬כ פ ל מ נ י ן ב מ ״ כ ‪ :‬ע ל ר ב ע י נ ך ‪ . <ח> צ ו פ ה א פ ר י ש ‪ . לחי.כויז ש ח נ נ נ ו כ ו כ י ו ם ס ק כ ו ע ע ל ה ב ל ו ם ה ג מ ו ל ‪ :‬ו ל י ו ס‬ ‫זלג ד‪.

‬כי הנה יבואו ימי הפקודה והשילום על רוב עונך ורבה משטמת‬ ‫השי׳׳ת עליהם‪.‬ימי השילום שישלם להם האי״ת כמעשיהם הרעים‪ .‬דרך קלס ולעג קראה מוץ תקברם‪ .‬לפי שבמועדים וחג ה׳ היו מביאים שלמי חגיגה ושלמי שמחה‪.‬שלום‪ .‬ז״ש כי הגה הלכו למצרים מסיבת השד‬ ‫וכפן‪ .‬ולפי שהיו בגי ישראל‬ ‫ובני יהודה אומרים ל א יקום ולא יהיה מ ה שהנביא מייעד‪ .‬לכן אמר הנביא באו ימי הפקודה וכו׳‪ .‬כי הרי א ת ה ישראל‬ ‫כל ימיכם כחגים בסעודת מרעות‪ .‬וכי תאמרו שא‪ .‬ה א ח ת פקודת עון העגל של ישראל ופקודת העגלים‬ ‫של ירבעם‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל‪ .‬‬ ‫אז יאמרו עליהם אויל הנביא משוגע איש הרוח‪ ..‬ואיך א׳׳כ אגשים כאלה ישמחו אלי גיל כעמים‪ .‬וחזר לפרש מ״ש מצרים‬ ‫תקבצם וכו׳‪ .‬על כן רבה ה מ ש ט מ ה‬ ‫של האי׳׳ת עליכם‪ .‬‬ ‫לכך אמר להם אחר שתגלו מ ה תעשו ביום מועדי וחגי ה׳‪ .‬ואמנם אומרו‬ ‫מוץ תקברם‪ .‬שאיגו מ א ה ב ת ם אותם יקבצום רק מחמד לכספם‪ .‬והיו אומרים להם שלום שלום‪.‬אויל ומשוגע ועזבת נביאי האמת‪ .‬ולזה אמר מ ה תעשו ליום‬ ‫מועד ר׳׳ל אם ל ש מ ח ת מרעות ופריצות א ת ם שמחים בטוב לב מ ש ת ה תמיד‪.‬וי״ת דהא מתנבן להון גביאי‬ ‫קושטא ומשעממין להון גביאי שקרא על דאסגיאו חוביך ותקיפו חטאיך ע״כ‪.‬ואח״כ חוח באהליהם שגחרבו אהליהם‬ ‫שימותו ומוץ תקברם‪ .‬אל גיל כעמים בשמחה‬ ‫וטוב לבב‪ .‬ה א ם יתחשבו מיד‬ ‫לירושלים כאשר שבתם מבבל כי הגה הלכו בגי יהודה מצרים ושם גקבצו‬ ‫האוייבים‪ .‬בלי ספק ידעו ישראל שאויל הנביא משוגע‬ ‫איש הרוח‪ .‬לז״א ע ת ה אחר ש ת מ ה כמי׳ש כרפאי מעון העגל ו ע ל ה עון אפרים‪.‬ואיגם חרדים אל דבר ה׳ שע״י גביאיו‪ .‬ואולי רמז בזה לקבוץ אלכטגדריא ששם ישבו שבטים שבטי יה‬ ‫קהל גדול יותר מביתר והרגם טרויאנטו קיטר רומי והחריבה‪ .‬כלומר הלא ידעו‬ ‫מלכות אפרים שבאו ימי פקודת עוגותיהם ובאו ימי השילום‪ .‬‬ .‫‪142‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫קימוש וחוח ה ם מיני קוצים‪ .‬שעל רוב עונך היה שנטית‬ ‫אחרי גביאי השקר‪ .‬שם בשקל פגול חתוך‪ .‬וי״ת קרסולין והחולין כשיבואו ימי הפקודה שיפקוד‬ ‫ה א ל עונם‪ .‬והם דברי איום‬ ‫והגזמה ולא אמרו אמת‪ .‬ואולי קרא שם המערב‬ ‫מוץ אשר שם באו רבים מבני יהודה בחרבן בית ראשון ובית שני‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שמוכיח אותם על השמחות שהם שמחים‪ .‬הגה לא יצליחו כי מצרים תקבצם‪ .‬לזאת קימוש‬ ‫ירשם על מצרים בחיים חייתם ירשום‪ .‬‬ ‫מ ה תעשו מ ה ש מ ח ה והגילה ליום מועד וליום חג ה׳‪ .‬באו ימי הפקודה לפי שלמעלה ביחזקאל אמר קרבו‬ ‫פקודות בלשון רבים‪ .‬אז ידעו ישראל‬ ‫ויתוודו ויאמרו על נביאי השקר שהטעו אותם‪ .‬פי׳ המפרשים מוץ כמו נוף של מצרים‪ .‬אמר כי לא שוה להם‪ .‬והתכלית לרע כדי שמוץ תקברם שיגה‬ ‫שמה מיפה גוף‪ .‬באופן שמוכרח‬ ‫הוא הנביא השקר המבטיח אותם‪ .‬ולפי‬ ‫שגתארך גלותם מאד אמר תקברם‪ .‬דואגים לפורעגות שבוטחים‬ ‫שילכו למצרים‪ .‬ואמנם ירושלם שהייתה מ ח מ ד לכספם‬ ‫כלומר תאותם וחמדתם וכספם הגה קימוש ירשם וחוח יעלה באליהם בארץ‬ ‫החריבה‪ .

.‬ככית הפכו״ם יש לו נפילת‬ ‫איכה ט נביא השקר המתפיד לשכת ש‪ 0‬כאלו ספי לו איבה כמה שמחפ׳ אותו נדרן רפה לרפ לו‪) :‬ס( העקיקו שחתו‪ .‬׳‪.‬כתאנה ממשלת‪ :‬ב ת א נ ה ‪ ..‬באו ימי הפקודה ה א ח ת‬ ‫זו החדשה פקידת עון עגלי ירבעם‪ .‬גרגז« <ו ‪:‬‬ ‫רש״י‬ ‫של״י‬ ‫םהי״יגךא‬ ‫להחגבאוח לשלום לו‪ .‬כתאנה המבישלה כאילן התאנה לאשינה לכולן‬ ‫כלי יקר‬ ‫ג י ס‬ ‫ח ״ י א‬ ‫א‬ ‫ס‬ ‫ב ל‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫‪3 3‬‬ ‫‪.‬כלרך ימצאוהו באח מלבר ועעם כענבים‬ ‫במדבר שאיו שם יישוב כל מוצאם ישמח בהן וככה‬ ‫״ י י ״ ״‪?°‬׳‬ ‫‪ * 0‬י ייקל*‬ ‫י‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪A\ L‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ל אפרים‬ ‫הכריח הרגי בני יחידה‪» :‬ס> העמיקי שחחו‪ .‬וכן‬ ‫משוגע איש הרוח אשר רוח אלהין קדישין ביה‪ .-‬יי• « ‪\rn m n u‬‬ ‫העואות כן ילכחןאסריס בדברי גביאיחס‪ :‬ישםמיי א ל י ׳ י י •‬ ‫כלרך שהזכיר בתחינה וכשל היום וכשל גם נביא ‪.‫‪145‬‬ ‫‪ygm‬‬ ‫תרנים‬ ‫ט‬ ‫אלהי נביא פח ‪ &?1p‬על־?ל־דךציו ״‬ ‫משטמה בבית אלהיו‪ :‬ה ע מ ‪9‬‬ ‫שחתוכימי הגבעהיזכורעונםלפקוד ^•??״זל‪1‬‬ ‫מצאתי..SS3‬‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ראיתי‬ ‫‪.‬ל א‬ ‫נחה רוח השי״ת על הנביא בנחת רוח‪ .‬והואאוסרשסעחדביויחואםתגבאג נביאיהם הממשיכין אותם לצל מגילת אלילים שלהם‬ ‫מעט׳ים‪ :‬גניא פח יקוש על בל דרכיו‪ .‬ולנביאי‬ ‫^ ‪S ^ S‬‬ ‫‪v1L__.‬ר״ל הבלבול‬ ‫אשר לנביא ה א מ ת והצדק להיותו נראה אויל הנביא הידוע כנביא אמת‪ ..‬לש הרגו את זכריה ויבקשו להרוג את‬ ‫החסירו לע״ו ושיחתו דדכיהס כמו שעשו מימי ה נ מ י ׳ ' ירמיה כענק שנאמר. 1‬״‪*.‬כמו אס ימעא אדם ענבים בסדבר שהוא ארק עיה‬ ‫אשר אץ בו בל מרי׳ שישביח בהמיכמו שישמח אדם כשימגא בכירה בחאגח כראשיחה כן מעאחי ישראל במדבר וארנשהיס‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫יקרא הנביא ‪1‬כן צופה נמתין)ימזקאלג׳(‪ :‬אח‪ .‬שמרל בנימין‪:‬‬ ‫לאדש גס כן בבית אלחיו בביח האל שהוא ב י־סקיזיי • י" )י( כענבים‪ .‬כמו המוצא פנלים כמדכר מקום שפם שסס מביכים‬ ‫כליו מאל כן מצאתי את ישראל ל״ל כן היו מביכים פלי בפת מצאתים ל• לפס‪ :‬כבכורה ‪ . M « « • H M w i k‬‬ ‫‪.‬אמריפ כי כמו שהפס יפול כו הצפול כן כדכרי סנכיא השקר ישול‬ ‫אפרים‪ :‬משסמה בכיח אלחיו‪ ..‬הנה ידעו ישראל הטעם‬ ‫והסיבה לזה הוא על רוב עונך‪ .‬רשת‪ :‬יקיש‪.‬ל״ל סרבו כמו דכר הפפוקהוא רב מהאלה פכו״פ ואותו הנכיא הוא נפח מוקש פרושה סל כל דרכת של‬ ‫פסגיפ אליו ק כל דבר הרכוי במכלית קרוי פיפק ‪) :‬י( בבכורה‪ .‬א ל א רבה משטמת השי״ת אשר עמכם‪.‬‬ ‫נוכל לפרש בית אלחיו בית העגלים שהם אלחיו תביא‬ ‫שס נתגבא והיא טרס לו סשםםח במו ובין האל יתברך תוכי* )‪ (P‬העסיקו‪ .‬בבית המר‪.‬יורו על היות השי״ת במשטמה‬ .‬הפמיקו לפשות‬ ‫סרס ושמתו דרכם כפו בני מיפין כפלנש כנכפה אשר החזיקי יד• פוככי פכירה כי כ״כ נכיאי הפקר פמזיקיס ידי מוכרי פכירה‬ ‫בסכסחח השלו׳ ולק יוכור פמס לשלם מליהס גמול‪) :‬י( כענבים בסדבי־ ‪ .‬‬ ‫כ ד‬ ‫ע‬ ‫‪3‬בית‬ ‫‪w‬‬ ‫ה‬ ‫י ח‬ ‫ב י י ת‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫י א ל ח י ן י ן‬ ‫‪0‬‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ב ב י ת‬ ‫א״כ איפה בטלה הפקודה ה א ח ת שהרי גרפא עון העגל‪ .‬מלי האלוה שמשה צמצמו והוא נביא השקר אשר לסם ממתנבא בשס‬ ‫מוקש‪) :‬פ( העמיקו‪ .‬מ ב י א מושה מעצמו צופה והוא כמו נכיא שהוא צופה מה להיות‬ ‫ייכיי י י־•" י ק י ״ ‪ 1‬י וזה נכיא השקר הוא פח יקיש ופעם משסמהככית אלהיו‬ ‫יי" ל ״יי ״‬ ‫יייי‪• /‬‬ ‫‪• .-.‬שנאח ואיבה ד& ניסרים <נב* האסת שסעד האמת הם טומני! סחים ללכלם ‪ .‬כימימ ששחווו בגי בנימין‬ ‫בגבעה שהחזיקו דבר גבלה שגעשח בפלגש ‪< :‬י> כענבים במדבר ‪ .‬ורבה משטמה שלהיות לך רובי עונות‪ .‬במן התאנה‪ :‬בראשיתה ‪ .‬״‪*.בים במךבר‬ ‫מ ‪ 2‬ך א ל כבכורה בתאנה בראשיתה י ״ ״ י ״ ‪y‬‬ ‫*‪ST.‬‬ ‫‪n‬״‪ K‬אגנים »מי ‪ .‬כענבים שהם חביבים כמלכר כך חיבבתי את‬ ‫הראל‪ :‬כ ב כ ו ר ה ‪ .‬‬ ‫וכן יורו הנבואות מ צ ד עצמם היותם דברים הרעים ופורענות‪ .‬יש אומרים זה גבעת בנימין בסלגש)שופעים י׳׳ט( ויש אומרים זה גבעת שאול)שמואל א׳ ס״ז(‬ ‫ששאלו להם מלו ומרלו בלכרי הנכיא ‪) :‬י( כענבים כ מ ר ב ד ‪ .‬העסיקו סרח כבכורה בתאנה ולא היתה שמתתי רק מעש כי לא ממלה כ*‬ ‫ושחחו דרכיהם‪ :‬כיסי מ ב ע ח ‪ .‬והשני באופן‬ ‫השפעתם על הנביא בצער ולא בשובה ונחת‪ .‬‬ ‫משממה‬ ‫ביאחאמת‬ ‫בביתאלחיו‪ ...‬בתהילת בבול התאנים‪ :‬ראיתי‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫השקר שאוסר גבואתו בשם אלהיי‪ :‬נביא אח ק ו ש ‪ .‬אלהיי‪ .‬םשטסה בבית‬ ‫בבית אלהיו לשמו* דבריו‪ (0):‬חעםיהו שחתו כיסי הגבעה‪ ..‬להרמ י כיםי ה נ ב ע ה ‪ .‬כי ל א יועילו בלכתם למצרים או יהיה מאמר ידעו ישראל‬ ‫נמשך לטוף הפםוק ידעו ישראל אויל הנביא משוגע איש הרוח‪ .ירמי כ״ו( משסע מית לאיש הזה וגוי‪:‬‬ ‫)ם( כימי הנבעה‪ .‬ידעו ישראל שכן הוא א מ ת והגזרה א מ ת‬ ‫והפריצות שקר‪ .‪T&gjSS‬‬ ‫חטאותם‪ :‬יכע.

‬כמו שעשה בנימין בימי‬ .‬וזה נביא השקר הוא‬ ‫פח יקוש‪ .‬וטעם משטמה בבית אלי׳׳ו כדרך שהזכיר תחילה‪ .‬‬ ‫והוא עושה מעצמו צופה והוא עמו נביא צופה מ ה להיות‪ .‬וגראה מדברי הרב ז״ל שכתוב‬ ‫בםפרו צופה אפרים עם אלהיו‪ .‬משטמה בבית אלהיו‪ .‬וי״א זה גבעת שאול ששאלו להם מלך‬ ‫ומרדו בדברי הנביא ע״כ‪.‬כימי הגבעה‪ .‬לא כן ע ת ה‬ ‫ידעו ישראל נאמנה סיבת היות הנביא אויל וכר‪ .‬ולנביאי‬ ‫ה א מ ת טומנין פחים ללכדם‪ .‬וכשל היום וכשל‬ ‫]היום[ גם נביא‪ .‬והוא ז״ל פירש לפי שיטת פירושו הגז״ל‪ .‬פח‬ ‫יקוש לו על כל צרכיו ללכדו‪ .‬נביא פח יקוש‪ .‬שמרד בנימין ע״כ‪.‬איש‬ ‫הרוח על נביא השקר אשר רוח בפיו‪ .‬כאילו אמר אפרים הצופה עם אלהי שהוא הנביא אמת‪ .‬כימי הגבעה‪.‬‬ ‫וי״ת ידעון דבית ישראל דהוו מתנבן להון נביי קושטא ומשעממין להון נביי‬ ‫שקרא על דאטגיאו חובין וכר‪ .‬רש״י ז״ל צופה אפרים עם אלהי‪ .‬כעניין שנאמר משפט מות לאיש הזה‪ .‬כמו הפח יקוש שלוכד העופות כן ילכדו אפרים בדברי‬ ‫נביאיהם‪ .‬אפרים שם לו צופה בבית עם אלי״ו‪ .‬בבית המקדש הרגו א ת זכריה‬ ‫ויבקשו להרג א ת ירמיה‪ .‬והנביא ההוא הוא‬ ‫לאפרים על כל צרכיו‪ .‬העמיקו‪ .‬משטמה בבית אלהיו יוכל לפרש בבית אלהיו בבית העגלים שהיו‬ ‫אלי״ו‪ .‬להגיד מ ה יעשה השם בהם‪ .‬ומפגי זה משסימה בבית אלהיו על הרג זכריה‬ ‫ע״כ‪ .‬ומובן הכפל והשינוי‪.‬להרע‪ .‬והוא‬ ‫נביא השקר שאומר נבואותיו בשם אלהיו‪ .‬ה ם‬ ‫מעמידים‬ ‫להם נביאיהם הממשיכים אותם לצד ע״ז שלהם פח יקוש על כל דרכיו‪ .‬‬ ‫ו ה ד א ב ״ ע ז״ל צופה אפרים‪ .‫‪144‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫רבה עם ישראל‪ .‬ונביא השקר שם מתנבא וגורם לו משטמה בינו ובין ה א ל י״ת‪ .‬ובטיבת‬ ‫אותו הנביא העמיקו שתתו א ת מעשיהם בימי הגבעה‪ .‬נראה שמפרש הנביא על נביא האמת‪ .‬ואינו כן כי אם עם אלהי‪ .‬הטעם שאמר בי נביא השם הוא אויל הנביא‪.‬על רוב עונך ורבה משטמה‪.‬והוא גביא השקר אשר לו ואותו‬ ‫הנביא הוא פח יקוש על כל צרכיו של אפרים‪ .‬‬ ‫זכותם מסייע להשראת שכינה על אדון הנביאים‪ .‬אמר שאפרים עשה צופה עם‬ ‫האלוה י״ת‪ .‬ומשטמה בבית אלהיו‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא דרש״י הנז״ל וכתב עליו‪ .‬ככתוב ודבר ה׳ אל משה‬ ‫פנים אל פנים ובר‪ .‬זכריה שהרגו בבית המקדש‬ ‫)כדרש״י( והגה הכתוב מדבר עם אפרים וזכריה הרגו בגי יהודה העמיקו הגז״ל‬ ‫ע״כ‪.‬וי״ל לפי דרכו שיהיה‬ ‫הכתוב מסורס‪ .‬על רוב עוגך‪ .‬‬ ‫ח־ט‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל צופה אפרים‪ .‬והראיה בהיות ישראל בכשרות בדור המדבר‪.‬צ ו פ ה אפרים ובו׳ ה ע מ י ק ו וכר‪ .‬ושב אל המחנה בלי התפעלות וחולשה כלל‪ .‬או נפרש‬ ‫בבית אלהיו בבית האל‪ .‬‬ ‫יש שאומרים זה גבעת בנימין בפלגש‪ .‬שהוא בית המקדש וי״ת מםגי תקלא בבית מקדשא‬ ‫דאלההון וחז״ל במדרש משטמה בבית אלהיו‪ .

‬הרי בפיהם אבל לבם ל א היה נכון‪ .‬‬ .‬תנחומא‪ .‬‬ ‫ולעד״ן לדקדק מ ה שייכות בעניין זה מ ה שהיה בימי עולם ושנים קדמוניות‪.‬כי ה ם העמיקו לעשות בסתר פשעיהם וחטאתם‪ .‬משטמה לזולתו מוכיח‬ ‫לזולתו במה שנכשל בו‪ .‬המבדיל בן אלוהי‬ ‫לאלהיו‪ .‬ד״א‬ ‫כענבים במדבר‪ .‬מ ה הענבים מבחוץ נאות‬ ‫מבתוץ וכעורות מבפנים‪ .‬ד״א מ ה הענבים הללו החרצנים‬ ‫ה ם מבפנים‪ .‬א ל א כשהאדם מהלך במדבר והוא רעב‬ ‫והוא צמא‪ .‬וכתיב הוי בל‬ ‫צ מ א למים לכו‪ .‬כי הוא משטמה מרבה בבית אלהיו ה ם האלילים‪.‬שנא׳ ויפתוהו‬ ‫בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם ל א נכון עמו‪ .‬‬ ‫וזה מחייב להזכיר עונם ויפקוד אפילו על חטאתם עד כלה‪.‬והוא נביא שקר‪.‬‬ ‫ולעד״ן שהתרעם הנביא על אפרים שהוא עובד עגלים‪ .‬כך קבלו ישראל א ת‬ ‫התורה במדבר דכתיב בה לבו לחמו בלחמי ושתו ביין מסבתי‪ .‬אבל א ם נותנים לו ענבים הוא אוכלם ואינו‬ ‫מבקש מאומה‪ .‬ל מ ה שיש בהם אכילה ויש בהם שתיה‪ .‬ולכן השי״ת יזכור עונם ויפקוד חטאתם ע״ב‪.‬‬ ‫בשעה שעמדו ישראל על הר סיני נמשלו בענבים‪ .‬‬ ‫באופן שפוםח על שתי הםעיפים מראה עצמו צופה עם אלהי‪ .‬‬ ‫דמאי דהוה הוה ועוד קשה לשלשה פי׳ הראשונים מהו במדבר‪ .‬ר״ל אני‬ ‫רוצה לפרש ולומר ד״א רביעי ושיתיישב בו ל ש ץ במדבר‪ .‬מ ה שלא היה מתיישב‬ ‫כן לפירושים הקודמים אבל עדיין צריך להבין ל מ ה ל א יתיישב תיבת במדבר‪.‬ל מ ה במדבר ולא בישוב‪ .‬בך היו ישראל והאספסוף אשר בקרבו מ ה הענבים הללו יש בהם‬ ‫מאכל ומשקה‪ .‬וזה היה סיבת‬ ‫נפילת ישראל ביד בנימין כמו שנתבאר שם‪ .‬בך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו כל‬ ‫אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע‪ .‬אבל נביא הוא נביא שקר‬ ‫אשר פח יקוש על כל צרכיו‪ .‬נראה דלפי׳ הקודמים היה מתיישב‬ ‫אומרו במדבר ויש לדתות ולומר דאדרבא לפי שלשלשה פירושים הקודמים ל א‬ ‫הוה ניחא ל ש ץ במדבר‪ .‬והיה זה דומה לעגיין הגבעה שבאו יחדיו‬ ‫ללחום עם בנימין על עניין פלגש בגבעה‪ .‬גם הוא צופה עם אלהיו לא‬ ‫יאות לו ללכת אחרי עגלים‪ .‬ומדקאמר ד״א‬ ‫כענבים במדבר ל מ ה במדבר ולא בישוב‪ .‬א ם נותנים לו פ ת אוכלה ומבקש לשתות‪ .‬ד׳ש‬ ‫העמיקו במקום שלא יראום ולא ידעום‪ .‬ומחזיק עצמו לצופה‬ ‫עם אלהיו אשר ב א מ ת ה ם שגי הפכין בגושא אחד‪ .‬ז״ש ולפי ה א מ ת אינינו צופה עם אלוהי‪ .‬‬ ‫ופח יקוש על כל צרכיו משטמה שהוא רוצה לשטום‪ .‬ז״ש עם אלוהי ולא עם אלהיו‪ .‬שברו ואכלו עכל״ה‪.‫הושע ט‬ ‫‪145‬‬ ‫הגבעה‪ .‬לכך אמר ד״א כענבים במדבר ל מ ה במדבר‪ .‬‬ ‫י‪ .‬כענבים במדבר מצאתי ישראל‪ .‬כענבים במדבר מצאתי ישראל‪.‬ולזה להיות שהנביאים ה א ל ה‬ ‫שקר המוכיחים לזה יזכור עונם אשר ה ם מוכיחים על כיוצא בהם לזולתם‪.‬א ם נותנין לו מים או יין‬ ‫לשתות שותה ומבקש לאכול‪ .‬כך ישראל יש בהם בני אדם בני תורה ויש בהם בני מעשים‪ .‬והם הייתה קופה של שרצים תלויה‬ ‫בצוארם ולכבוד השי״ת ל א מיחו ומיחו בעגיין פלגש בגבעה‪ .

‬מוכרח שהוא מקושר ל מ ה שפי׳ ד״א מ ה‬ ‫הענבים הללו החרצנים מבפנים‪ .‬‬ ‫ר״ל לשון דבור כמו ומדברך נאוה‪ .‬ר״ל מ ה הענבים הללו נאות‬ ‫מבחוץ וכעורות מבפגים מצד הזגים העומדים בפנים כדבסמוך‪ .‬ולפי׳ זה הענבים בכל מקום קאמר‬ ‫ותיבת במדבר מקושרת עם מצאתי ישראל‪ .‬לא בלבם כי לבם לא נכון‪ .‬‬ ‫ונראה שכוונת הפסוק להוכיח הדורות ההם‪ .‬כן כיוצא בזה היו ישראל‪ .‬מ ה ענבים הללו החרצנים‬ ‫מבפנים אשר אין תערובת לחרצנים עם גוף הענבים כלל‪ .‬אבל ל א שישראל יהיה בהם אחד בפה ואחד בלב חלילה להם‪.‬‬ ‫כך האספסוף אשר בקרבו ומ״ש במדבר הוא הנזכר לשון דבור‪ .‬ויפתוהו‬ ‫בפיהם וכו׳ ולבם לא נכון‪ .‬וז״ש במדבר מצאתי ישראל‪.‬כי שני חלוקות הללו‬ .‬כן כיוצא בזה אפרים לבו לא נכון עם השי׳׳ת‪ .‬והיה אפשר‬ ‫לומר שפי׳ הפסוק ההוא כנזכר שנראים נאים מבחוץ וכעורים מבפנים‪ .‬כמ״ש ופיתוחו בפיהם ולבם לא נכון‬ ‫עמו‪ .‬ידעתי‬ ‫ואמצאהו ואבוא עד תכונתו‪.‬ולביאור‬ ‫הפי׳ הזה אמר עוד‪ .‬‬ ‫אך הנכון מ מ ה שלא אמר בו ד׳׳א‪ .‬שהמדבר והדבור של ישראל הוא שמצאתי‬ ‫בו מציאה‪ .‬ז״ש בסיפור כענבים במדבר מצאתי ישראל‪ .‬דהיינו לפי שישראל נלכדו בשחיתותם‬ ‫של ערב רב‪ .‬כן זה השכור מקיא באופן שלזה אמר כעגבים מצאתי‬ ‫ישראל‪ .‬איך לבם רחוק ממנו קרוב‬ ‫בפיהם ורחוק מאד מכליותיהם‪ .‬שהם נאות מבחוץ כעורים מבפנים‪ .‬אך על החלק ההוא של האספסוף הם ה ם הכעורים‪.‬אבל בתוך הענבים‪.‬כי אל דורות הראשונים‬ ‫ידמה‪ .‬שעוצרין אותו ויוצא לחוץ‬ ‫מ ה שבתוך הענבים‪ .‬‬ ‫ולפי שבפי׳ הזה דבר על ישראל סרה‪ .‬לא נתיישב אל בעל המאמר שזלזל בהם‬ ‫הפסוק‪ .‬או כשאתה עוצר‬ ‫ושוחט אשכול עגבים ויוצא מ ה שבתוך העגבים‪ .‬אך לא‬ ‫מ פ א ת כלל ישראל כולם‪ .‬כך היו ישראל האספסוף בקרבו‪ .‬ולפי זה מ ה שאמר אח׳׳כ המאמר‬ ‫מ ה הענבים הללו יש בהם מאכל ומשקה‪ .‫‪146‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫לפי׳ השלישי שאמר מ ה הענבים הללו יש בהם מאכל ומשקה וכו‪ /‬שהוא כמעט‬ ‫קרוב לפי׳ הרביעי‪ .‬לכך פי׳ ד״א כענבים במדבר מצאתי ישראל‪ .‬והכל עמו יודע כל נסתרות‪ .‬‬ ‫כי זרע ישראל לא ידברו עולה וחונף‪ .‬וז״ש ולבם ל א נכון‬ ‫עמו הוא‪ .‬הוא כמו דבר אחר ודרך שלישי‪.‬עכ״ז מצאתי והשגתי לדעת תוכיות לבם לא נכון‪ .‬וכמו‬ ‫שאחז״ל בשבור המקיא שדומה וחוזר לסורו של יין‪ .‬כלומר בלתי נעלם וכן פי׳ בכלי חמדה‪ .‬ואמר כי נדמו בזה אל דור המדבר צור ממנו‬ ‫חוצבו ומקבת בור ממנו נוקרו‪ .‬שאו׳ אם נותנין לו פ ת אוכלה וכו‪ /‬וכמו שאבין בו לשון‬ ‫במדבר אפשר להבינו כן בפי׳ הג׳ הקודם אליו‪ .‬מ ה הענבים הללו יש בהם מאבל ומשקה‪ .‬או אמר מצאתי ישראל‪ .‬דומה הוא לקיא צואה‪ .‬וכמו שהעם ההוא אפילו כשאמרו כל אשר דבר‬ ‫ה׳ נעשה ונשמע היה זה בפיהם פתוי‪ .‬‬ ‫וגם עליו הוא מ״ש הכתוב ויפתוהו בפיהם וכו‪ /‬ואעפ״י שהזכיר במזמור בעניין‬ ‫החרון אף פעמים על ישראל ויעקב‪ .‬בך ישראל‬ ‫יש בהם בני אדם בני תורה ויש בהם בני מעשים‪ .‬שאעפ״י‬ ‫שהם פתוגי בפיהם‪ .‬שהוא בן גילו ודומה אליו‪.

‬ל א כן בניו כי ישראל‬ ‫כענבים במדבר מצאתים‪.‬או‬ ‫שנדמו אל הערב רב והאספסוף אשר בקרבו כפי׳ הפי׳ השני‪.‬ואו׳‬ ‫כענבים במדבר מצאתי ישראל‪ .‬א ל א ודאי אין כאן א ל א שני פירושים ולא שלשה‪ .‬והוי שותה בצמא א ת דבריהם‪ .‬ובתורה א ת ה‬ ‫עמל בעולם ה ב א כמ״ש שלמה והקיצות ה י א תשיחך‪ .‬‬ ‫פ ת במלח תאכל על המעשה‪ .‬ולפי זה ניחא שלא אמר ד״א‪ .‬וז״ש ואם א ת ה עושה‬ ‫כך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם ה ב א ד ה א ב ה א תליא‪ .‬ולפי זה בשבחן של ישראל הכתוב מדבר‪ .‬אם‬ ‫הוא פי׳ שלישי‪ .‬שלא תהי צדיק הרבה שלא בעריכות כפת‬ ‫במלח ולא בלי מ ל ח שאין ל ה עריבות‪ .‬ולשניהם‬ ‫תיבת במדבר נתפרשה לשון דבור‪ .‬ר״ל שקיימו וקבלו מ״ש חז״ל והוי‬ ‫שותה בצמא א ת דבריהם‪ .‬והם הוסיפו לקבל התורה בצמא ורעב כזה שנותנים‬ ‫לו ענבים במדבר‪ .‬שלפי׳‬ ‫הפירושים הקודמים היל״ל תיבת במדבר בסוף‪ .‬רמז החילוק שבין יין פורתא דטעיד לטובא דגריר‪.‬כענבים מצאתי ישראל במדבר‪.‬רצה לדקדק לשון במדבר‪ .‬וחיי צער אשר סבלת בעולם הזה תחיה בו‪ .‬וכיוצא בזה פי׳ בם״ה אבינו מ ת במדבר לשון‬ ‫דבור‪ .‬‬ ‫ולזה שואל ל מ ה במדבר ולא בישוב‪ .‬שנלכד בארשת שפתיו‪ .‬סליק ונחית‬ ‫תנא בפשט וברמז הא׳ בעה״ז והרמז בעה״ב‪ .‬שאינו‬ ‫מבקש מאומה כשנותנים לו ענבים‪ .‬‬ ‫שלא המדרש הוא העיקר א ל א המעשה‪ .‬וכשנתרעם על הדור הרע ההוא‬ ‫אשר פושעים בו ית׳ ומורדים בו ומאסו א ת תורתו‪ .‬ל מ ה במדבר ולא בישוב אלא כשאדם הולך וכו׳‪.‬נותנים לו מים או יין לשתות‬ ‫שותה ומבקש לאכול‪ .‬‬ ‫ודרך רמז אפשר שאל זה רמזו חז״ל באומרם כך היא דרכה של תורה‪.‬זהו בני אדם ובני תורה בלי מעשה‪.‬והמעשה המשילוהו‬ ‫אל האכילה והלחם ההכרחי לקיום הנפשי‪ .‬מעשים טובים‪ .‬לומר שדבר לשון‬ ‫הרע כנחש הזה הדומה לזרקא‪ .‬כן מצאתי א ת ישראל שקבלו התורה ברעב וצמא‪ .‬ועל הארץ תישן בקבר על הארץ ושכבת‬ ‫וערבה שנתך‪ .‬‬ ‫או מצאתי במדבר ישראל‪ .‬ולזה אמר ד״א ל מ ה במדבר ולא בישוב‪.‬ולכל הפירושים הנז׳ כוונת אומרו כענבים במדבר‬ ‫מצאתי ישר׳‪ .‬‬ ‫אמנם בד״א כענבים במדבר ל מ ה במדבר‪ .‬ואל מציאות החרצנים אשר‬ ‫בקרבם ה ל א ה ם באספסוף אשר בקרבו‪ .‬ולזה נקוד זרקא בטעם אבינו‪ .‬‬ ‫כך קבלו ישראל א ת התורה במדבר וכו׳‪ .‬ומים במשורה על התלמוד שאין לך‬ ‫עסק בנסתרות ובמופלא ובמכוסה‪ .‬שהלמוד נמשל למים לשתות‬ ‫וכמו שהמשילוהו חז״ל‪ .‬כך קבלו ישראל א ת התורה בלב שלם‬ ‫ונפש חפצה מאד‪ .‬‬ .‫הושע ט‬ ‫‪1 47‬‬ ‫נדמו אל הענבים על מציאותם‪ .‬‬ ‫ולדורשו כפשוטו ולא לשון דבור‪ .‬בי אותם שלבם ל א נכון ה ם הערב רב כמו שקדם ובזה‬ ‫מובן שאמר תיבת כענבים סמוכה אל במדבר‪ .‬ואמר מצאתי ישראל שמצאם‬ ‫נבונים בחשק ה א מ ת באמור בתלמוד ומעשה‪ .‬לומר שיש שיכות לעם הזה שנדמו אל ישראל כפי׳ הראשון‪ .‬וזהו ששאל ל מ ה במדבר ולא ביישוב כי רמז שצריך‬ ‫לישב שתיבת במדבר מקושרת עם כענבים מדםמיך תיבת במדבר אל כענבים‪.

‬כענבים במדבר מצאתי ישראל עכל״ה ונראה שהכוונה‬ ‫לפי שאברהם היה הדין נותן שישרף ע״י נמרוד‪ .‬שהרי נח היה אבוד כמו שא׳ כי נחמתי‬ ‫כי עשיתים ונח‪ .‬שהרי אמר ג״כ כיוצא בלשון‬ ‫הזה בישראל שבמדבר‪ .‬וז״ש מצאתי דוד עבדי‪ .‬והיא נשרף א״כ דרך מציאה הייתה בו‪ .‬מצאתי דוד עבדי‪ .‬אבל דור המדבר מצאתיו כענבים‬ ‫והוא א׳ משלש מציאות‪.‬וז״ש מצאתי‬ ‫דוד עבדי‪ .‬‬ ‫ומשני מ צ א חן דור זולתו בזכות דור המדבר‪ .‬וכן דוד היה‬ ‫דחוי מאביו לפי שהיתה הורתו בתמורה‪ .‬אלא שמצא חן וניצול וא״ב היה לך למנות ארבעה‪ .‬‬ ‫עוד לחז״ל ב׳׳ר א״ד סימון שלשה מציאות מצא הב״ה‪ .‫‪148‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫וז״ש נותנים לו מים או יין לשתות דהיינו יין מרובה לשתות‪ .‬אז מבקש‬ ‫לאכול‪ .‬יען שעתיד ל צ א ת ממנו עשו‬ ‫הרשע ומתרעם וכמו שאחז׳׳ל‪ .‬זכות יעקב שזולתו לא היה גמצא לבבו שלם מ פ א ת‬ ‫עשו היוצא מחלציו‪ .‬ומשני‬ ‫דנח מצא חן בעיני אבל השי״ת לא מצא בו זכות כדאי ומספיק להצילו‪.‬ואי הכי לא היה לך למנות ישראל בכלל ולומר שלשה‪.‬‬ ‫לכך לא נמנה עם השלשה מציאות להיות ארבעה‪ .‬וכן כענבים במדבר מצאתי ישראל‬ ‫שהדין נותן היה שיטבעו כמו המצריים‪ .‬א״ר יודן התאנה הזו בתחילה אורין‬ .‬אבל יין ישמח‬ ‫ויסעד לבב אנוש כשהוא מועט‪.‬וכמו שאחז״ל והמים להם חומה‬ ‫אל תקרי חומה אלא חמה‪ .‬באופן שדרך מציאה‬ ‫מצאתי א ת ישראל כענבים במדבר‪ .‬ומה שהקשו שם מתיבין חבריא לד׳ סימון וגח‬ ‫מצא חן ובו׳ לפי׳ הפי׳ הנז׳ ניחא‪ .‬‬ ‫כמו שנא׳ ויין ישמח לבב אנוש ולחם אין לו אלא יסעד לבד‪ .‬שהמה באו בעל פעור ולא זכרו חסדי‬ ‫כן גם א ת ם יוצאי חלציהם‪ .‬‬ ‫עוד לחז׳׳ל כבכורה בתאנה בראשיתה‪ .‬וזהו שאמר ומצאת‬ ‫א ת לבבו גאמן לפגיך‪ .‬וגם הובא בם״ה כה אמר ה׳ לבית יעקב‬ ‫אשר פדה א ת אברהם‪ .‬ומצאתי אותם במדבר שהצלתי אותם בזרוע ובטרוגיא‪.‬וכמ״ש חז״ל הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתגי אמי‪ .‬‬ ‫כמאן דאלים גבר והיו כפויים בטובתי‪ .‬והיא שעמדה לו להצילו מהשריפה‪ .‬והיא הודיעה הדבר לגברת וטבלה וישגה בחיקו של ישי‬ ‫ונתעברה מאביו‪ .‬אלא שהב״ה עשה לפנים משורת הדין ואח״כ‬ ‫זכו ישראל כנזכר במאמר לעיל שהיו כענבים כשלימות‪ .‬‬ ‫וכמשל האצטרגלו״ש שהביאו חז״ל שצפה המלך באצטרגלויא שלו שעתיד הוא‬ ‫להשיא בתו למלך‪ .‬שיעקב פדה א ת אברהם בהיותו שלם ומטתו שלמה‪.‬בי מעולם גמלתי טוב לישראל‬ ‫שהרי אבודים היו‪ .‬ומצאת א ת לבבו נאמן‬ ‫לפניך‪ .‬ומקשה על התירוץ הזה‬ ‫שהרי בדור המדבר ג״ב נאמר מ צ א חן במדבר עם וכו׳‪ .‬שאביו חשב שהיה בא על השפחה‬ ‫אשר קדמה לבעלה‪ .‬והא על כרחיך לא‬ ‫יתכן שתאמר בנח הוא מ צ א אבל הב״ה לא מצא‪ .‬בי אבודים היו ואח ״כ מצאתים וכל מציאה‬ ‫מצטרף אל איבוד־ ולפי זה יבא הכתוב לומר‪ .‬אבל כשנותנים לו יין מועט לאכול הוא נחשב כאכילה וסעד סעיד לבא‪.‬או מבחינת היותו מואבי אלא שנקבעה הלכה עמוני ולא עמונית‬ ‫מואבי ולא מואבית‪ .

‬אומר לה השמעי ל ה הוציאה יראתה מחיקה‪.‬ו ל ת ‪ p‬כל הדקדוקים אמר בעל המאמר‬ ‫אמר שבלעם היועץ לרע גתן למואב ובלק עצת חטאין‪ .‬אמרה לו כלום מבקשים ממך‬ ‫אלא שתפעור עצמך לו‪ .‬עשה להם קעילים ]בגמ׳ דידן־קלעים[ והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה‬ ‫מבפנים וימכרו להם כלי פשתן‪ .‬שאילו‬ ‫הייתה בחורה מבחוץ בודאי שלא יטתכלו בה ולא ידברו עמה‪ .‬אמרה לו רצונך לשתות כוס‬ ‫של יין‪ .‬ומצד הלשון קשה דלא היל״ל ה מ ה באו‬ ‫בעל פעור‪ .‬ואח״כ שנים ואח״כ‬ ‫שלשה‪ .‬בא ואשיאך‬ ‫עצה‪ .‬אטו בעל פעור‬ ‫ל א בושת הוא‪ .‫הושע ט‬ ‫‪149‬‬ ‫^ ת ה אחת‪ .‬ואח״כ‬ ‫אומרת לו הרי א ת ה כבן בית‪ .‬כי עדיין לא גאםר סתם ייגבז של גויים‪ .‬ואח״כ שתים ואח״כ שלש עד שאורין אותה בסלין ובמגריפות‪ .‬‬ ‫עוד לחז״ל סנהדרין ק״ו‪ .‬כולם שממתינים ל ה עד שתתבשל כולה‬ ‫יחדיו‪ .‬כיון ששתה בער בו‪ .‬א״ר יורן ה ת א נ ה הזו אין לה פסולת‬ ‫א ל א עוקצה בלבד‪ .‬או פערו בעל פעור גם חסרה למ׳׳ד‬ ‫דהיל״ל באו לבעל פעור‪ .‬‬ ‫ונראה שחז״ל דקדקו בפסוק או׳ ה מ ה באו בעל פעור‪ .‬זקנה מבחוץ וילדה מבפנים ובשעה שישראל אוכלין ושותים‬ ‫ושמחים ויוצאין לטייל בשוק‪ .‬שהיתכן שמיד באו ישראל לבעל פעור והלא ה ם היו מיישרים אורחותם‪.‬להחטיאם בזגות ע׳׳י‬ ‫תחבולת קעילין למכור כלי פשתן‪ .‬כך ל א היה פסולת באברהם אלא הערלה בלבד‪ .‬שב וברור לעצמך וצרצור של יין דעמוני מונח‬ ‫אצלה‪ .‬ויתור ויהיו שקוצים‪ .‬שאין לו הבנה מצד‬ ‫העניין‪ .‬זקנה‬ ‫אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות שנים או ש ל ש ה ) א ו לו בפחות‪ (.‬עד ובני ישראל פרו וישרצו‪ .‬אמנם בתחילה האומה הזאת לא היו א ל א כבכורה בתאנה בראשיתה‪.‬ולהיות גלוי לכל העמים קדושת ישראל‬ ‫דור המדבר‪ .‬אומר ל ה הרי יהודי אגי‪ .‬כך‬ ‫בתחילה אחד היה אברהם ואח״כ שתים אברהם ויצחק ואח״כ שלש אברהם‬ ‫ויצחק ויעקב‪ .‬וזה צדקו משל הענבים והתאנים והוצרכו‬ ‫שניהם‪.‬ולא עוד אלא שאיגי מגיחך עד שתכפור בתורת מ ש ה‬ ‫רבך‪ .‬והם מתאוים לכלי פשתן‪ .‬אמר‬ ‫לו הב״ה העבר אותה ובטל המום התהלך לפני והיה תמים עכל״ה‪ .‬שגאמר ה מ ה באו בעל פעור ויגזרו לבושת עכל״ה‪.‬‬ ‫כך מצאתי א ת אבותיהם שלא נתבשלו אלא א ח ד אחד‪ .‬אבל בהיות‬ .‬כי ה ת א נ ה אם יעכבו בה התאנים המבושלות ירימו תועלים‪ .‬‬ ‫ובפרט מ מ ה שראו משפטי ה׳ בעגיין העגל‪ .‬דהיל״ל ה מ ה עבדו בעל פעור‪ .‬לזה השיאן עצה להושיב זקגה מבחוץ ובחורה מבפגים‪ .‬זקנה אומרת לו אי א ת ה מבקש כלי פשתן‪ .‬ובארתיו‬ ‫בכלי ח מ ד ה בטדר לך לך ומתוך דברי ה מ א מ ר מובן שישראל במדבר היו שלמים‬ ‫יתדיו כענבים שבוצרים אותם יחדיו‪ .‬עשה להם קעילין מהר שלג עד בית הישימון‬ ‫והושיב זונות‪ .‬מ ה ם נדונו בחרב ומהם במגפה‬ ‫ומהם צבה בטגם וגבדקו כסוטות‪ .‬עוד הוקשה להם אומרו ויגזרו לבושת‪ .‬‬ ‫אומרת לו עבוד לזה‪ .‬ולכך‬ ‫בוצרים ראשון ראשון המתבשלים‪ .‬אמר לו בלעם‬ ‫לבלק אלוההם של אלו שונא זימה הוא‪ .‬ה מ ה באו בעל פעור וימרו לבושת‪ .

‬ר״ל איגי שואל‬ ‫ממך דבר חמור לכפור בתורת ה׳ תמימה משיבת גפש‪ .‬ומתוך זה ה ת ח כ מ ה להכשילו בבעל פעור‪.‬כי בזה‬ ‫הטתו ברוב לקחה להכשילו בזה העון של פעור שאין השכל האנושי מחייב‬ ‫בו שום איסור‪ .‬לרמוז אל כל ה נ ז ‪ /‬ו א ״ ל ה ש מ ע י לי שהיא ביאת‬ ‫אסור‪ .‬אי‬ ‫א ת ה מבקש כלי פשתן ולא אמרה לו תרצה כלי פשתן‪ .‬לא בתורת ה׳ וז׳׳ש דרך רמז ויגזרו לבושת‪ .‬שישראל לא גכשלו אלא ע״י פעור וזהו בנכליהם‬ ‫אשר גכלו‪ .‬‬ ‫או אפשר שאמרה איגי מגיחך עד שתכפור בתורת משה רבך‪ .‬וז״ש‬ ‫זקנה אומרת לו אי א ת ה מבקש וכוי‪ .‬אלא בתורת משה‬ ‫רבך‪ .‫‪150‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫הזקנה מבחוץ יהיה להם פתחון פה עמה‪ .‬ח״ש‬ ‫ולא עוד אלא שאיגי מגיחך עד שתכפור בתורת משה רבך‪ .‬כי לא ידעו מ ה הוא שזוהי עבודתו‪ .‬הוא הגדר שלמדך משה מ פ א ת היותו רבך החמיר במה שלמדך לאסור‬ ‫אפילו פעור‪ .‬ולפי שעבודת פעור יכשל בה אפילו הצדיק באו׳ שמבזה בעבודת‬ ‫אליל פעור‪ .‬אלא היו דבריה עם יחיד כי ילכד ברשתה אשר טמנה תלכדו‪ .‬שזהו ההתגכלות ולהעלים שהפעור היא עבודתו גבריה כמו שאמרה‬ ‫כלום מבקשים ממך א ל א שתפעור עצמך לו‪ .‬‬ ‫לזה אמר הפסוק ה מ ה באו‪ .‬ואין עבודתו בזויה כי בזה ישמע להפרע לו‪ .‬כי ראתה שלא‬ ‫שתו לבם לזאת הזקנה‪ .‬וכמו שכתבתי בכלי חמדה גבי‬ ‫ויאמר ישראל לבעל פעור‪ .‬וז״ש מתוך‬ ‫חיקה‪ .‬לשון בושת פגים לג״ע זה משה עגיו מאד‪.‬ואין זה א ל א מ מ ש ה רבכם שאוסר לכם דרך סייג וגדר‪ .‬וכווגה ג״כ להשימו בתוך חיקה כדי להוציאה מתוך חיקה שבהכרח‬ ‫תראהו הוד יפיה ודדיה‪ .‬שאפילו עם הזקנה לא היו מדברים עמה‪.‬‬ ‫באופן שתחילתן ביאתן לכלי פשתן ועררת לעבירת הביאה‪ .‬‬ ‫אמנם מ״ש ולא עוד אלא שאיני מגיחך עד שתכפור בתורת משה רבך‪ .‬רמז למשה האיש עגיו מאד‬ ‫מכל האדם אשר מטוה הבושת על פגיו‪ .‬כי ישיב איני רוצה‪.‬וז״ש וימרו לבושת‪ .‬וז׳׳ש מתוך וכל זה גכלל באו׳ ה מ ה באו בעל פעור‪.‬ובכלל הערמה אמרה בלשון שלילה‪ .‬ולזה ל א כתיב באו‬ ‫לבעל פעור‪ .‬לעשותו‬ .‬ומה שהשקתו כום תרעלה‬ ‫מהיין אשר בער בו כארט עכנא‪.‬אז העזה פניה ותאמר לו ועם היות רבים יחדיו‬ ‫יוצאין לטייל ל א דברה עם הרבים לאמר להם בלשון רבים אי א ת ם מבקשים‬ ‫כלי פשתן‪ .‬מראה לו שנמנע הוא שלא יבקשו‬ ‫כלי פשתן‪ .‬ובא הסרסור ביניהם והעד המוכיח‬ ‫על חסידותם הוא מהזכיר המאמר‪ .‬ורמזו באו׳ באו לשון ביאה‪ .‬וז״ש ג׳׳כ לשון בקוש שאמרה לו‪ .‬משום גזרת עבודה אחרת ובה רוצה אגי)שתוגר( ]שתכפוח ותפרוש‬ ‫ממגה‪ .‬ל א הזכירה שם פעור על פיה‬ ‫כדי שלא יבין שזוהי עבודתו ולזה עשתה בערמה שגתגה אותו בתוך חיקה‬ ‫להטעותו שזה מכובד‪ .‬‬ ‫אלא הזקנה פ ת ח ה פיה ואמרה לו אי א ת ה מבקש כלי פשתן‪ .‬שבאמצעות פעור הטתו להמר ולפרוש‬ ‫מתורת משה‪ .‬‬ ‫אמנם באמרה אי א ת ה מבקש כלי פשתן‪ .‬ולא אמרה אין א ת ה רוצה ולהיות‬ ‫שעבר בין ה א ש ה ובין הישראלי כל הויכוח הנד‪ .

‬ר׳׳ל שקוצים שכפרו בתורת ה׳ כולה כאמור‬ ‫ורש״י ז״ל כענבים במדבר‪ .‬‬ ‫ויהיו שקוצים‪ .‬כלומר זכרתי לך‬ ‫חסד נעוריך‪ .‬א ל א על פעור שהיה לסיבת הזנות א ת בנות מואב‪.‬וימרו‬ ‫אין נזירה בכל מקום א ל א לשון פרישה‪ .‬‬ ‫ושהם הגונים מאד כי ל א יש בה תולעים כלל‪ .‬א ת בנות מואב ע״כ‪.‬נמצא בהתנכרות זה עשאתו כופר‬ ‫בתורת ה׳ תמימה‪ .‬כאהבם‪ .‬כמו שהרהבתי בכלי חמדה‪ .‬וככה כבכורה בתאנה בראשיתה ולא הייתה‬ ‫שמחתי רק מעט‪ .‬נדרשת לפניה ולאחריה‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שלא זכר מכל עוגות המדבר ל א העגל ולא מתאועים ולא עון‬ ‫זולתו‪ .‬הטבותי עם אבותם והם מרדו בי‪ .‬ז״ש ויהיו‬ ‫שקוצים כאהבם עד כאן‪.‬וכוונת הפםוק לומר‬ ‫מעשה אבות יעשו בנים‪ .‬ויהיו שוקצים‪ .‬בתאנה‪ (.‬בעץ ה ת א נ ה בראשיתה‬ ‫בתחילת בישול התאנים‪ .‬ובאו בעל פעור כן‬ ‫גם אתם בניהם ובשם א״א ז״ל במדבר מקושר עם מצאתי ישראל‪ .‬והנה כאשר מצאתי‬ ‫ישראל במדבר שמחתי מ א ד במוצא ענבים במדבר באופן שבמדבר נמשך אל‬ ‫תיבת כענבים ואל מצאתי ישראל‪ .‬לבושת לע״א בעל פעור שהיא בושתם‪.‬כתאנה[ מבושלת‪) .‬כמוצא ענבים ותאנה הביכורה‬ ‫בראשיתה ופי׳ ויהיו שקוצים כמדת ה א ה ב ה שאהבתים כן היו שקוצים בעיני‬ ‫ע״כ‪ .‬כאילו‬ ‫אמר מצאתי ישראל במדבר ושמחתי עמהם‪ .‬כי ידעה מפי בלעם שתורת ה׳ כולה על‬ ‫שם מ ש ה נקראת‪ .‬אבל בבעל פעור נאמר ויצמד ישראל ממש‪ .‬וכן היו כבכורה‬ ‫בתאנה בראשיתה‪ .‬והרחיב כונת הפי׳ הזו להוכיחם על הזנות ולכך לא‬ ‫הוכיחם על העגל וזולתו‪ .‬והפתי לא ידע ולא הבין בזה כלל‪ .‫הושע ט‬ ‫כופר בכל התורה כולה‪ .‬וכן מהרי״א ז״ל‪ .‬שחשבו‬ ‫שהיא מצוה ונכשלו וז״ש כענבים במדבר מצאתי ישראל‪ .‬וזה בי היא ש א ל ה מאתו שתבפור בתורת מ ש ה רבך‪.‬כענבים ש ה ם חביבים במדבר כך חיבבתי א ת‬ ‫ישראל כביכורה בתאנה‪] .‬‬ ‫ויהיו ה ם שקוצים כמו בגות מאוב אשר אהבום‪ .‬שבעודה בכפו יבלענה הרואה אותה בימי ביכורי התאנים‪.‬או שהיו ה ם עצמם כיון שעבדו שקוצים ועשו בהם‪ .‬לפי שנתן נפשו עליה‪ .‬‬ ‫וכן הראב״ע כדרך ימצאהו בארץ מדבר כך כענבים במדבר מצאתי ישראל‪.‬והיא לכתך אחרי במדבר ב א ‪ p‬ל א זרועה‪ .‬שלכך‬ ‫כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור‪ .‬לפני‪ .‬ל א כן כל שאר העוגות העגל וזולתם היו העם‬ ‫הערב רב לא ישראל‪ .‬שנקאת על שמו לפי שנתן נפשו עליה‪ .‬ראיתי אבותיכם כן נראו אבותיכם בעיני לחבבם‪ .‬‬ ‫בתורתו תכפור ולא בתורת ה׳ תמימה‪ .‬כי לא עמדה כי השתחוו לבעל פעור וימרו מאחרי לבושת‬ ‫לאליל‪ .‬כמו והבשת אכלה יגיע שם לאליל‪ .‬ויהיו שקוצים שנטמאו בעבור א ה ב ת‬ ‫גשי מדין ע״כ‪.‬‬ ‫שהמוצא ענבים במדבר ישמח בהם‪ .‬וכמ״ש ויהיו שקוצים כמידת ה א ה ב ה שאהבתים שהיו לעבוד‬ ‫שקוצים‪ .‬א ל א פעור לפי שבו נכשלו ישראל‪ .‬באופן שמצדם בכשרותם‬ .‬והמה משוקצות‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז׳׳ל‪ .‬וז׳׳ש וימרו לבושת‬ ‫כדפרישית על משה‪ .‬וכמו שאחז״ל בפסוק זכרו תורת משה‬ ‫עבדי‪ .

‬ואע״פ שכווגתם‬ ‫הייתה לזלזול ובזיון‪ .‬שאם יגדלו ושכלתים מאדם כי גם לאבות‪ .‬עד כרובם כן חטאו לי‪ .‬כי‬ ‫כמוהם יהיו עושיהם כתיב‪ .‬‬ ‫כי פעור אין בעבודתה בושת וכלימה לישראל‪ .‬אמנם אח״כ כיון שנכשלו בפעור וימרו עוד לבושת‪ .‬‬ ‫ואפשר עוד שכאשר היו דבקים בשי״ת ואוהבים אותו אז נאמר קדושים תהיו‬ ‫כי קדוש אני ה׳ אלכי״ם‪ .‬כי מ ה בצע בגדלם‬ ‫א ת בגיהם‪ .‬ר״ל לתכלית ביישו והכלימו לפעור ע״י הפער עצמם אליו‪ .‬כי‬ ‫אדרבא חשבו שקבלו שכר עליה‪ .‬רק( נכך[ ישבלו אח זרעם או בשעת‬ ‫לידה או נתעכל בבטן ויפילו‪ .‬כי כן דרך יצה״ר‬ ‫מהקל אל החמור ויהיו שקוצים כאהבם‪ .‬מעין ההוא עובדא שספרו ביהודי אחד שפער עצמו‬ ‫לפעור וקגח עצמו בחוטמו ואמרו לו הגוים מעולם ל א עבד אדם לפעור כעבודה‬ ‫זו של יהודי הזה‪ .‬‬ ‫אפרים בעוף ובו׳ בי אם ובר רש״י ז״ל אמר הנביא הלואי ויהיו‬ ‫כעוף הזה הנודד מקינו וחדל מפריה ורביה‪) .‬ועכ״ז ויגזרו גחשב להם‬ ‫לפרישות ועץ גדול‪ .‬אמנם עבירה זו גררה‬ ‫אחרת חמורה להדבק בע״א זולתה‪ .‬כל טרחם זה יכלה כיצד שהרי כשיגדלו א ת‬ .‬ר״ל כעין מ ה שאהבו א ת השקוצים כן גם ה ם ויהיו שקוצים‪ .‬שפורח‬ ‫ואיננו‪ .‬והבונה בזה שאפילו אפרים שאין דעתו וכוונתו לעבודה‬ ‫כי א ם לתכלית הזנות או לתכליות אחרים‪ .‬‬ ‫וז״ש ויהיו שקוצים ששקוצתו בצואה וזולתו היו ל ה ם למרד ומעל באהבה‪ .‬ויהיו שקוצים באילו היו אוהבים אותו‪ .‬לתכלית בושת‪ .‬ד״א בעוף יתעופף‬ ‫כבודם‪ .‬והפגות הצואה‬ ‫בפגיו של פעור ובחוטמו‪ .‬כעוף זה שפורח ואיננו‪ .‬או בשעת הריון ל א יקלוטו‪ .‬בלידה( ]בבניהם בלידה ובהריון[ זה‬ ‫צער לידה ומבטן אלו ימי תעבור‪) .‬כי זוהי עבודתו‪.‬ז״ש ויהיו שקוצים כאהבם‪.‬ר״ל כשיעור ה א ה ב ה שאהבוני‪ .‬אוי ל ה ם בשורי מהם‪.‬ואפשר עוד שסיפר ה מ ה באו בעל פעור וימרו מהשי״ת‬ ‫לבשת‪ .‬עכ״ז יאשם אפילו ישראל הכשירם‬ ‫אשר חשבו שעשו מצוה בעניין פעור‪ .‬וז״ש ויהיו‬ ‫שקוצים כאהבם‪ .‬כ״ש העובד אלילים‬ ‫ואפילו לאיזה תכלית מהתכליות‪.‬וזהו ויצמד ישראל לבעל פעור מלשון צמידים‬ ‫כאילו יתפארו בפעור כאשה המתפארת בצמידי ידיה‪ .‫‪152‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫)ומיצידי( נופיצח לחביבותם היו כבכורה בתאנה בראשיתה‪ .‬כן ראיתי אבותיכם‬ ‫אשר במדבר‪ .‬ז״ש וימרו לבושת‪ .‬ומהריון בלידה זה צער לידה ומבטן אלו ימי‬ ‫העבור( ומהריון בשעת תשמיש‪ .‬ה מ ה יחדיו באו בעל‬ ‫פעור כי זהו היה ההתנכלות שהתנכלו אליהם להכשילם ע״י עבודת פעור‪ .‬‬ ‫במו בסורי מהן והוא מן מסורת בתבין בשי״ן וקריין בסמ״ך‪ .‬‬ ‫ולזה ל א אמר באהבם‪.‬אדרבא חשבו כי יהיה ל ה ם לכבוד‬ ‫ולתפארת‪ .‬או‬ ‫ש ה מ ה אותם אשר באו היו שקוצים כאילו אהבו א ת פעור‪ .‬כן יעוף ויברח כבודם כל מ ה שנצטערו‪ .‬ז״ש וימרו לבשת לעבודה אליל זולת פעור‪.‬עכ״ז ויהיו שקוצים‪ .‬כן יעוף ויברח כבודם כל מ ה שנצטערו‪) .‬וכל א ל ה הנזכרים כענבים וכבכורה בתאנה‪ .‬כן גדלה‬ ‫שנאתם והשיקוץ שנעשו‪ .‬וכאשר נדבקו ואהבו א ת השקוצים אז כמוהם‪ .

‬בשורי כמו בטורי שי״ן ת ח ת‬ ‫סמ״ך ע״ב‪.‬סעם כמיף מל ויחיו שקוצים כאחבס‪ .‬וראיתם את כבוד ח ׳ ‪ .‬גם‬ ‫מבטן כאשר תראה הבטן ההרה שהתנפחה מההריון‪ .‬‬ ‫סעזר שהיא כשתם ויהיו שקוצים‪ .‬חיו נפרשים ממני ללכת‬ ‫‪ ww‬יייייי‬ ‫\•‬ ‫י^•«יי<‪rm*\M1‬‬ ‫מבושת אכלה יגיע שם לאליל‪ .‬‬ ‫מכם יפרח הכבוד לפה הלידה כי או ימותו פר לא יבואו לזמן המסת הכרית ולא ישיג! הכבוד הנפשה או‪ :‬ומכפן‪ .‬ובשחוא אומר וביקר וראיתם אח ככור‬ ‫את בנות מואב‪) :‬יא( אפרים כעוף יתעופף ונו ‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪15S‬‬ ‫תרגום‬ ‫?ן&י ?‪ jS‬ראיהיאבו^כםכ^הבאו^ל־פשד‬ ‫‪ y‬רנזררלבעת דתו עקמיםלאסבם‪:‬‬ ‫*אפדם כעוף לתעמןף כבודם מ?דה‬ ‫מןןך״^י‪ -‬ומבטן ומךךי^ ״כי אםץגךלו את־‬ ‫יןןי־הון ולד לא ץןןנון‬ ‫ים§כי קןןיהון‬ ‫ת״א !׳״«‪» .‬‬ ‫‪n‬‬ ‫»נמן כאשי תיאה הנס! הייה‬ ‫ז ״ ג ־ ‪ ^ ^ .‬מלשק פפיפם ופרימה‪) :‬יכ( ושכלתים‪ .‬ומהריון שלא תהרינה כלוסר‬ ‫שתהיינה עקרות סקצתס‪< :‬י‪ 0‬כי אם יגדלו את בניהם‪ .‬ובשחוא אוסר ]ובקר‬ ‫‪.‬אז היו שקוצים ומשופכיס בפני כפרך אהבסםשאככםי‬ ‫אותם מהחלה‪) :‬יא( כעוף יתעופף כבודם‪ .‬לפני‪ :‬כאהבס י אגל בבוקר לא תחנון‪ .‬‬ ‫אין נזירה בכ״מ אלא לשק פרישה‪ :‬לבושת‪.‬פלי שקן ויאמב‪:‬‬ ‫)ים( יתעופוז‪ .‬הכלול יפרח מהם כפז‬ ‫העו‪ 0‬הפורח מהר ר״ל לא יהיה <משה בהם הככול סנפשים לילדים בפח מילדם וגפה סמםם מריס! של אמ־סם אבינו‪ :‬מלידה‪.‬‬ ‫אבן עזרא‬ ‫‪t1‬‬ ‫רד״ק‬ ‫השחחוו לבעל סמור וימרו מאחרי‪ :‬לבשת‪ .‬קרא תמים ב מ ד בי‬ ‫הם כבוד האמת בם״ש עפרת וקנים בני בניס‪ .‬‬ .‬מנין‬ ‫עכיא משמסי! לב מאיה ק ראיה• אבוסיכם ר*ל ק שממםי כאשר‬ ‫לאיסי אסאכוחיכם כפשטן אמרי‪ :‬חסה באו‪ .‬ויהיו שקוצים • שנס״מי אחרי חבשת שחיא חעכו״ם שעובדיה יבר* ויבלמו סמעשיחס‪:‬‬ ‫בעבור אהבת גשי מ ל ק ‪) :‬יא( אפרים‪ .‬‬ ‫ש ל א תהריגה וכדהראב״ע ז״ל גם בכל פירוש הכתוב‪.‬״ ^ ^ ״‬ ‫״יהי"! "׳י־‬ ‫במעשה אבות משי בנים אני חפיביתי עם אבוחיכם וימרדו בי ובן חפבותי לכס ופשעחס ב י ‪ .‬סלידח‬ ‫שימותו סקצתס כעת הלידה ומבטן שימותו מקצתם בבפן שיא יגיעו להשלים יפי ההריון‪ .‬‬ ‫^‬ ‫^ ^‬ ‫ישכלו בבקדסילואו בשעת הריק לאיקלינף כי מה בצע בגללם את מיהם שאס יגללו ושכלתי מאלם‪) :‬יב( כי‬ ‫^ .‬אפר אם יחיו בהם שיסלפו מאלה הסקרים ויגיעו ללידה מגדלו‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫ק יקר‪ 6‬םסרי שנגמר מזלה וק ככולי פנבים)במדד י״‪ :>1‬ועזיו‪.‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל והוסיף כבודם הבגים שהבגים כבוד לאבות כמ״ש עטרת‬ ‫זקנים בני בנים‪ .‬והוא שם כמו דיעה על כן אחריו א ם ילדו‬ ‫ויגדלו בניהם אשכלם ש ל א יגיעו להיות אדם‪ .‬ה׳‪ .‬ואם ל א יגיע להראות‪ .‬ומהם יפרח‬ ‫הככוד בפה יצאו מכסן ט יולח פסים ולא ישיגו אף הכבוד הנמש* לילדים במת הוולדם‪ :‬וסחריק‪ .‬כ מ ז ובלכלחים לא חפרו דבר כאלו חיו בארץ נישבה וחסה לא חכירו‬ ‫בפובי‪ :‬באו בעל פעור יינזרו לבשת‪ .‬וכן הוא חק שהבנים יכבדו האבות ומלידה ומבטן ומהריון‪.‬ובערב לא תראו‪ . ^ ^ ‪! o n‬‬ ‫ל״״א נמל‬ ‫‪.‬ספכו״ם‬ ‫פקרא ק מל כי סיא למשה לפובדיה‪ :‬שקוצים‪ .‬ויחיו לעמד שקיציס כאשר אחבו את‬ ‫*אמירות שלא ישמחו ולא יהיה להם כטל מהלילה גם בנות סואב וזנו עםחס וחפו את לבבס לעבוד את אלחיחם‪.‬ואאזיל פי׳ פעם בסרבו־ דבק‬ ‫אם גמאתי ופי׳ הפ׳ כענבים וכככודח בראשיתה שישמח חמי! א אותם ‪ p‬מצאתי אבותיכם במדבר ישמחתי עמחם‬ ‫ואיי ויחיו שקוצים באהבם בסדת האהבה שאחבתים בן היו שקוצים געיגי‪< :‬יא« אארים‪ .‬קנראו אבותיכם בעיני לחמם ‪ :‬ו ע ז ת ‪.‬‬ ‫וכן הראב״׳ע ז״ל אך מ״ש מלידה שלא תהיה ש מ ח ה וכבוד מהלידה‪ . ן כ ל ן‬ ‫ן ר ע ‪0‬‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫ת‬ ‫ל י ל ה‬ ‫א י‬ ‫‪.‬‬ ‫אמר הנביא הלואי ויהיז כעוף מ ה הנולד מקיט י ל אלא כך אתי‪ .‬מהם יפרח סמור בפס פםריון‬ ‫ר״ל לא יפכרו כשיהיה׳ בלל זמסילא יפרח הכבוד ואינט‪) :‬יכ( כי אם יגדלו‪ .‬‬ ‫סמן פרישה במו מרו אסיד )ישמיס אי(‪ :‬לבשת‪ .‬‬ ‫ח ל‬ ‫< ן ס ר י ה‬ ‫י .‬היית»»‬ ‫?א י^דק וןגל ךא^ס.‬ואם הגיע ימות‬ ‫הולד לפני לידה וזהו מלידה‪ .‬כבודם‪ .‬וכאשר הפס גאו‬ ‫אל כפל פשר ופרשו פצמש מהי אל הטשת‪ :‬ויחיו שקוצים‬ ‫כאחבם‪ .‬שחרי כמי כן בערב ראו שנתן לחם חמן‪.‬אשר אם כמה מהם יגדלו אה מיהם וינצלו פםפקרימ‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫בניהם ושכלתים ע״כ‪.‬והגה הטעם כי ימעט ההריון‪ .עי ר^ויוען ה ^ נ ן ן ן ה ?בית מןןך^י !‬ ‫מהר״י קרא‬ ‫רש״י‬ ‫בניהם‬ ‫ע‬ ‫ןגי‬ ‫»ם‬ ‫ו מ מ פ י ם ולכך יזמר »‪ cx‬וישקוד חםאתס‪) :‬יא( םלידה‬ ‫אבותיכם‪ .‬ובן הוא חס הבנים שמכבדים האבות ‪ :‬סלידה ומכפן ומהריון‪ .‬כשהוא אומר ערב וידעתמ בי ה׳ הוציא אתכם‬ ‫מ א ח מ ד י ם ‪ .‬כאשר יפסק דם ה א ש ה‬ ‫הנדה‪ .

‬כי זה הדבר עלול הוא עופפות‬ ‫כבודו כנז״ל‪ .‬וכמו שפרשתיו בכלי‬ ‫ח מ ד ה שזהו מ״ש אשר נתן לי אלי״ם בזה‪ .‬מ ל י ד ה שנולדו במצרים במקום טמא‪ .‬הנה נסתלקה כבוד ה׳ מלהסכים בברכה‪.‬וזהו מ א ד ם ואמר כי גם אוי ל ה ם בשורי‪.‬ומהריון‬ ‫מ צ ד יוסף‪ .‬לזאת לא יצליחו בהם ויעופו כעוף יתעופף כבודם‪.‬טוב מ ה ם הנפל‪.‬והשיב יוסף בני הם אשר נתן לי אלי״ם בזה‪ .‬כי י״ב שבטים‬ ‫היו עתידים ל צ א ת מיוסף כמו שנולדו יעקב‪ .‬אבל כי גם באולי‬ ‫ינדלו בניהם‪ .‬הנה כעוף‬ ‫יעופף כבודם‪ .‬או בזה ב׳ שנים מהי״ד נשארו איך שיהיה לצדיק גמור כיוסף‬ ‫םביביו נשערה מ א ד לדקדק כחוט ה ש ע ר ה שימשך פגם ליוצאי חלציו מאותו‬ ‫ההרהור‪ .‬בהיותם זרע אנשים גברי‬ ‫בגוברין ז״ש כי א ם יגדלו‪ .‬ת ה‬ ‫הדבר אינו מחודש‪ .‬כלומר עיכוב הברכה בסילוק‬ ‫הכבוד‪ .‬‬ ‫כי ל א שאוי ל ה ם ע״ד זולתו וע״י איש צר ואויב כנד מאדם‪ .‬‬ ‫כי הבנים הנולדים יקבלו הכבוד בהכנסם בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬א ל א‬ ‫בניהם אשר יגדלו יהיו זרע א ד ם במקרה‪ .‬מלידה ובטן והריון כאמור או הריון באמו‪ .‬‬ ‫וכמ״ש אחז״ל בפסוק מי א ל ה מי עתיד לעשות עגלים ועתיד לומר א ל ה‬ ‫אלי״ך ישראל‪ .‬כלומר יהיו שכולים מזרע אדם שלם‪ .‬ו ל א נשארו א ל א השנים שמהם יצאו מנשה ואפרים‪ .‬כשאסור מ ה ם ו א מ ע ט אותם ע״כ‪ .‬ואחז״ל שיצאו ממנו עשרה טיפין ונשפכו דרך‬ ‫צפרניו‪ .‬וז״ש אפרים כעוף יתעופף כבודם‪ .‬ככתוב א ל ה תולדות יוסף‪ .‬ואחז״ל ש ה ר א ה‬ ‫לו כתובה‪ .‬ז״ש כאן אפרים מ מ ש בנו של יוסף‪ .‬ולז״א‬ ‫יתעופף מלידה ומבטן וכר‪ .‬עכ״ז פגומה היתה מ צ ד שכם בן חמור‪ .‬במקום ה ט מ א‬ ‫ערות ה א ר ץ ערות כ ל העולם‪ .‬גרם ל ה ם כן מקום תולדותם אשר נתן לי אלי״ם בזה‪ .‬או אמר ושכלתים מ א ד ם‬ .‬שהרי אפרים מ ע ת ה מ צ א ו בעולם כשנולד ליוסף והביאו‬ ‫לאביו יעקב לברכו ולברך מנשה‪ .‫‪154‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ומהרי״א ז״ל לפי שהוכיחם על הזנות‪ .‬ובכונה זו יקראו‬ ‫שכולים ושכלתים מאדם‪ .‬י״ד בחשבון י״ב שבטים‪ .‬ומבטן מ צ ד ה א ם שהבטן ש ל ה א ש ה מצרית‬ ‫ואפילו למ״ד דינה הייתה‪ .‬א ל א ע ל ידי אוי‬ ‫ל ה ם בסורי מהם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שמייעד הפםוק ע ל אפרים שידל כבודו ושרדתו וכעוף יעופף‪ .‬ואעפ״י שהוא צדיק גמור‪ .‬כנז׳׳ל במפרשים ע״כ‪.‬שיהיו שכולים מ א ד ם ושכלתים‬ ‫מ א ד ם ל ה ם א ד ם לבן א ל א בהמות נדמו בצורת אדם‪ .‬כי מי יתן והיה ש ל א נולדו בעולם‪ .‬ואז ויאמר קחם נא אלי ואברכם ע״י ההכנה‪ .‬ר״ל מ א ד ם רע צר ואויב‬ ‫א ש ר ישלוט עליהם להרגם ע ל ידו‪ .‬כלומר ל א יגדלו א ת בניהם‪ .‬ובטן יוסף באופן‬ ‫שהדבר רחוק שיגדלו בנים לכבוד ולתפארת‪ .‬ושכלתים מאדם‪ .‬‬ ‫ואברהם בני )או( פירש שאמר ושכלתים מאדם‪ .‬וכדפרישית בסדר‬ ‫ויחי בכלי ח מ ד ה יעויין שם‪ .‬נשארו‬ ‫א ל ה לבד‪ .‬אמר שכיון שאפרים בניו נעשים‬ ‫מתוך זימה ומחשבת זנות‪ .‬עכ״ז מצד שבא הביתה לעשות‬ ‫מ ל א כ ת ו עם א ש ת אדוניו‪ .‬וזה‬ ‫אפשר שנרמז במ״ש אשר נתן לי אלי״ם בזה‪ .

‬דבר אהר כפוף‬ ‫יי‪/‬עיפ^כבידס !גי‪/‬יכטיף זה שפיר״ ואינני כן יעוף‬ ‫' ^ ^‬ ‫^ ^ ^ ‪^ ^ ^ ^ :‬‬ ‫ב נ ו ה ‪ .‬י ו ‪ . ‪:‬קיו‪ :‬ל ה ו צ י א י א ש ר י ש ש ם ב י י ל ו ב נ י י כל אחד בניו אל ההירג אולי ימותו קטנים ולא יהיה נערם‬ ‫ח‬ ‫‪.‬וזהו ושכלתים מ א ד ם ולא‬ ‫מנערים ו ל א מילד קטן‪ .‬־ז!תי עד ב נ א י ג י ע ו ל כ ב ו ל א י ש כ י‬ ‫מ י ס ה כ מ ו ישכלה א ת כ ם <ויקדא ל י ו ( ‪ :‬ב ש ו ל י ‪ .‬כ ס ו ] כ ־ ‪ 1‬י ש י א ל ש ה י י ראיתי לצור ‪ .‬ר ״ ל ו ה נ ה א ־ ד י ־ מ ה ג ד ‪ 1 .‬ו א פ ר ח ן ל ה ם ה ׳ כ ה ח ת ן ל ה ם ‪ . ‪::‬כליות הבנים‬ ‫באפש תלב ‪ :‬צוםקיש ‪ .‬יבשים ‪:‬‬ ‫צ ו ם ק י ש ‪ .‬כגלית׳ מעושר׳ ועשירה על כל המדינית‬ ‫צדיקים ה י י כ ל י ל ת י ו פ י מ ש ו ש ל כ י ה א י ץ ‪ . ~1‬‬ ‫‪.‬כ מ ו כ ס ו י י כ ם מ ״ ן‬ ‫מ ש י נ י ‪.‬‬ ‫ונוי‪.‬א ס יניעו ל ל י ד ה ש י צ ם ־ ן ש ד י א מ ו ת י ה ם‬ ‫« ת ם כ י ברחם הש שבילים‪:‬‬ ‫לשולחן סעיהא‬ ‫בבשן‬ ‫ושדים‬ ‫מצודת ציון‬ ‫בבש‪.‬ת ע ו ב כ מ י ש א מ ר ו י ד ע ת ם כי ' י׳יי** נ‪ .‬ועפ״י שיטת כמ״ש יתעופף כבודם מלידה ובו‪/‬‬ ‫ואומר כי א ם יגדלו א ת בניהם‪ .‬נ ‪ : :‬ב כ ־ ‪ .‬‬ ‫‪con‬‬ ‫ג(אש־יש ‪.‬ן‬ ‫באלו הרהת‬ ‫ה ״ הכה א ש כ ל ש מ א ד ם ד י נ י י‪.‬זהו תכלית כ א ב השכול‪ .‬ויה־נ־ם א ד ב י ה ם ‪ .‬ת השמ ש •נ שרחם ׳ה יכנה ב צד שהיי‬ ‫‪.‬״ ‪u .‬ו פ י ר ו ש ו בניי‪) :‬יד( הן‪ .‬ו ה ר י ק ו כשיגדלו את בניהם‪ .‬ש ת ו ל ה ב נ ח שיב שאטיי• ‪1‬‬ ‫‪->.‬פני.‬ה נ ב י א כ ז ת ש ל ל ע ל י ה ם כ ש ר א ה ו י ו צ י א א ל ה י ר נ ב נ י ו‬ ‫חורנ לקםלא‬ ‫משכיל‬ ‫ואמר כשגיל‬ ‫משביל ‪ .‬תן מסורת כתבי} שי׳׳ן וקריין סמ״ך‪ .‬אלו ימי המטר ‪.‬‬ ‫'י ' • מלידה‪ . י ס כ ש ־ י י ז ש ל ה ל כ ו ת‬ ‫משכיל‬ ‫יגו* כ ה ת ת ן ‪ . ך ה ו ן ס ב ל ה ו ן ‪ 3‬ח ם ‪0‬ך‪2.‬א ב ל ס ש ח ס א י ניבי כן ראיתי לאפרים שתולה כניה ואפרים מה נמול שלם לי‬ ‫ל פ י ש א מ י ל מ ע ל ה כ י א ש י נ ד ל ־ א ת כ ג י ה ם ו ש כ ל ת י ם מ א ד ‪ .‬תרנם יונתן‪) :‬יד( הן לרם ה׳ ס ה התן‪ .‬וזהו ושכלתים מאדם‪ .‬בש‪.‬נתעסק צהוציא אצ הורג ב ‪ . ת תי^ןלהת ע ו .‬נזובחם צעכי ם של מונך כן‬ ‫ה י ה כ ר ה ש ה נ ב י א ע ‪ -‬י י ־ ז ס ‪ . . נשימה כמו כ מ ן בתול‬ ‫א ת ה הפד‪-‬ס ר נ ס‬ ‫‪):‬‬ ‫לפת אסיר להס...‬יהיה כציר כהיתה שתולה‬ ‫בניה יכסיה ימים כך ראיתי בנביאה שיוציא האג אל הירב‬ ‫ו י צ א • ר ע י ־ י ה ש לקיאדב י י ב ל ח מ ד ‪ . T S U‬‬ ‫להוציאאל־הורנבניהייתחהםימה ^ ‪E F S r a‬‬ ‫סה־תתןתן^הםרחםמשכיל ושללם ‪S‬״‪Srt.‬שיכוהו‬ ‫או בעודם קפנים ילאישלו ביד אויב‪:‬‬ ‫ש ת ת .0‬לאכית אוי •י כשורי כהם ‪ .‬כי גם‬ .‬יל ו ‪ #‬ד ץ י כ ש י ן ‪:‬‬ ‫להון‬ ‫יש״י‬ ‫םהר״י קר*‬ ‫ו ר א י ת ם א ת כ ב י ר ה י ( ‪ .‬ושכלתים )ינ( אפרים כאשר‬ ‫ח ר ג ו ת פ ע ל י ו פ י ח כ מ ח ך ו ח ל ל ו י פ ע ת ך ‪ .‬‬ ‫ויימתו‬ ‫מצודת דוד‬ ‫רחש‬ ‫ואט־ ־־‪.‬‬ ‫שז‪:‬י ל־ ב ‪ :‬י י ל ש י ש ז כ ״ ב ל י ץ ה ב נ י ם ו י ״ ת א ל‬ ‫הפרסים אלא‬ ‫להם מ ח‬ ‫ב ג י ה ו ן ‪< :‬יל> ת ן ל ה ם ‪ .‬בשעה שיוצאין לאיי־ עולם יתותו או יצטמקי שדי‬ ‫אבז עזרא‬ ‫רד׳׳ק‬ ‫א! ת ש נ ע ר י ש י מ ו ת ו י* י ב א ו ל ז מ ן ש י ק ר א ו א ד ם ז ח ו ש א מ י יפסק דם האשה הנדה י ה ‪ :‬ר הטעם כ׳ ימעט ההריין יא‪0‬‬ ‫היה לא יגיע להראות ואם הגיע ימות הולד נפני הלידה‬ ‫• ‪' **£‬י‬ ‫" י י‬ ‫י ש נ ־ י ת י ש י א י = ' *יי‬ ‫!‪ TS^SJZZSZ‬יהיא שם כמי דיעה על כן אתריו אם ילדי ויגדלו את בניהם‬ ‫^ ‪K R f K S‬‬ ‫ב ש ו ד י ‪ . ל ה ש‬ ‫נהה‬ ‫אי(‪:‬‬ ‫קטנים ‪:‬‬ ‫ר־ם‬ ‫נש ־נו ‪.‬בש״ן כ מ י כ ש י ר י ב ס ס ך‪< :‬ינ> א פ ר י ם כ א ש ד ר א י ת י אשכלס שלא יגיעו להיייז אדם‪) :‬יב( כשור מ ר ס ‪ .‬ד א י ת י א פ ר י ש ש ה ו א פ ש ר י ש כ ל כ ן ש י כ ו ל ל י ש ו ת ויברח כל כבודם בל מה שנצסערו בבניהם בלידה ובהריון‪.‬ג י כ ק כ ה ו צ י א כ ‪ :‬ו א ל ה י ־ ג נ ‪ :‬מ ז ס לנוכי״ם‪) :‬יד( ת ן‬ ‫ליל ל מ ה ימיתו ה כ .‬‬ ‫מ ה כ ת י ב שם ל כ ן ה נ נ י מ ב י א ע ל י ך ז ר י ם ע ר י צ ־ ג ו י ס ‪ .‬‬ ‫ני‬ ‫ש‬ ‫כ ל י ל ת‬ ‫י‬ ‫ע כ ד ד‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫)‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫(‬ ‫מ‬ ‫‪ 1‬ש א ט ר ה ‪ 3 1‬ו ש ג א ל ה י ס י ע ב‬ ‫‪r‬‬ ‫י‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י ב ל ב י ‪ 3‬י שי‬ ‫‪:‬‬ ‫ש‬ ‫םד‬ ‫?זאהד‬ ‫? .‬הנביא מתפלל‬ ‫* ' • שימותו קטנים שאיני דימה אכלי של הטן לאבלו של גדול‬ ‫י‬ ‫• יי!‬ ‫־‬ ‫׳ יייי־ י ~‬ ‫־‬ ‫=יי ־ ‪ °‬י " לפיכך אם אי אפשר מלידה ומבטן ומהריון שכבר נגיר‬ ‫י־‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫מ ב ר י א ו ת ) ב ר א ש י ת גי( ואל אישך תשוקתך תן להם מהרה בקטנותם מה שאתה אימר ליתן להם לאתר זמן‬ ‫שאמרת כי אש יגדלי את בניהב ישכלתים‪ :‬תן להם רחם םשניל‪ .‬שי״ן‬ ‫ל צ י ר ש ת ו ל ה ב נ ו ה ‪ .‬ר א י ת י א פ ר י ם ב ש ל י ה נ ד י ל ה כ ס ו ש י א י ״ י תחתסמ׳^ )יג( אפרים‪ .‬לרע ל ה ם הוא‪ .‬‬ ‫ואושר א ת ה הותש תבנית מ ל א ה ב ט ה וכליל יופי‪ . ה י ח ש‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫צ ‪ :‬ל ש י ל א‬ ‫‪:‬‬ ‫נ‬ ‫‪8‬‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫אי א י י ‪:‬‬ ‫‪ :‬פ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ש ד י ם צי‬ ‫ל ה ‪0‬‬ ‫‪.‫הושע ט‬ ‫‪155‬‬ ‫הרגום‬ ‫מילים ף*ן‪0‬ים מאדם כי־גם־אד ‪B •ysK‬‬ ‫לרם בע*ורי מהם 'אפכלם^^י־ ‪WS‬״‪JM‬‬ ‫ך^יתי לצור שתולה בנוה ואפרים ‪^ .‬‬ ‫ח‬ ‫יש‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫י א‬ ‫כ ל כ ד‬ ‫‪.‬‬ ‫כ ל י יקר‬ ‫עפ״י שיטתם המפרשים ז״ל‪ .‬ ‫כל‬ ‫.‬כי בזה יגדל מ א ד כבודם‪ .‬שאין ה כ א ב גדול כ״כ כמו כאשר ח״ו יגיע למדרגת‬ ‫א ד ם וימות בחיי אביו‪ .‬‬ ‫ב ג ו ר ל ו ל ע ו ד ‪ .g5‬‬ ‫.‬בכביד ו ח ״^ ״ ‪ .‬זה צער לידה ‪ .‬מלשון שכיל‬ ‫)סהליס‬ ‫ה י י ת כ מ ע נ ה ג ד י נ ה כ מ י כ ר א י ת י א ח צי־ כ ה י ‪ f‬כ ת י ל ל כ מ ־ י ־ ה‬ ‫ל מ פ ל ה נ ד ו ל ם ל ן ה י י ה נש א ה ה ‪ :‬י א ש ר י ס ו נ ר ‪ .‬שיניעו בניהם למדריגת א ד ם‬ ‫ויהיו שכולים מאדם‪ .‬מנין מ ד ו ר ‪ ) :‬׳ ־ ( מ ש כ י ל ‪ . -‬‬ ‫ומהרי ן‪ .‬ל ״ ל מ ה ש ת ת ן ל א ת ״ ! ת ן ל ה ם מ י ד ו מ ו ז ר י מ פ ד ב ה .‬ימבנון‪ . -‬ה י ה י ה כ כ ל מ נ ו ב י ה צ ז‬ ‫כי‬ ‫ימותו ע ו ד ם‬ ‫והוא מלבון ה ם י ה ‪) :‬ינ( ש ת ו ל ה ‪ .‬יתפלל הנביא אחר שנירת עליהם שיוציא‬ ‫ל ה י צ י א ה נ ה ה ו א ד .־‬ ‫אוי‬ ‫ב נ ו ה ‪ .‬כמו נסירי מהן והוא‬ ‫^ ^ * ™ ‪ .

‬ה ל א היה לו לומר א ל א‬ ‫כ א ש ר ראיתי צור שתולה בנוה ואפרים להוציא כו׳‪ .‬‬ ‫וכאשר מ ל א יתעברו ל א יעבר דם הנידה‪ .‬שנשי אפרים יפילו‬ ‫העוברים ו ל א יגיעו ללידה‪ .‬משיגדלו וישכלו מ ה ם וזהו אפרים‬ ‫כ א ש ר ראיתי לצור‪ .‬א ל א שזכר לשון בניו לפי שזכר כליון‬ ‫הבנים ע״כ‪.‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל ובמ״ש להוציא הנה הוא מזומן בקרוב להוציא א ל הרג‬ ‫בניו‪ .‬כן ראיתי לאפרים שתולה בנוה ואפרים‬ ‫מ ה גמול שלם לי‪ .‬‬ ‫א ב ל גם שיהיה בשורי מ ה ם בשי״ן לשון ישור ע ל אנשים‪ .‬ת״ל ל א מיבעיא שאוי להם בורי מ ה ם השגחתי במס״ך‪.‬ש כ ל היום יוצאים בני אפרים למלחמות ונהרגים שמה‪ .‬גם במה שפירש שדים‬ ‫צומקים שהוא ש ל א יתעברו נשי אפרים‪ .‬נתעסק להוציא א ל הורג בניו לזובחם לע״א כן ת״י ע״כ‪.‬ר״ל הנה יארע לאופן באותו האופן‬ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל אפרים כצור שהייתה שתולה בנוה וכסוה המים‪ .‬וגם בשורי והבטי מ ה ם ובמקצתם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן ש א מ ר אפרים כאשר ראיתי‪ .‬גם אוי ל ה ם בשורי מ ה ם אפילו ש ל א אביט א ל א‬ ‫במקצתם וז״ש גם בזה אוי להם‪ .‬ואפרים אני רואה בהפך לזה שאין עסקו א ל קיום‪ .‬‬ ‫א ב ל יהיו צדים שדים צומקים‪ .‫‪156‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אוי ל ה ם בשורי מהם‪ .‬ובניו הפרטים‪ .‬שיהיה ל ה ם רחם משכיל‪ .‬ושדים צומקים כלומר ש ל א יבואו להריון‪.‬כי כולם השחיתו התעיבו באופן שהסתלקות‬ ‫ה ה ש ג ח ה מ ה ם טוב בצד מ ה ש ל א א ס ת כ ל במעשיהם הרעים‪ .‬‬ ‫אפרים ב א ש ד ראיתי וכו׳ רש״י ז״ל אפרים כאשר ראיתי לצור בשלותה‬ ‫מעטירה ועשירה ע ל כ ל המדינות‪ .‬אחרי‬ ‫שהדבר כן תן ל ה ם ה׳ מ ה תתן‪ .‬כי שדים צומקים לדבריו קודמים בזמן לרחם משכיל‪.‬ש ה י א שתולה בנוה ומיושבת ביופי שלוה ושקטה אין שטן ואין‬ ‫פגע רע‪ .‬ר״ל מ ה שתתן להם לעתיד שהוא המות‬ ‫והשכול‪ .‬כך ראיתי‬ ‫בנבואה שיוציא ה א ב א ל הורג בניו ע״ב‪.‬ושכלתים‬ ‫מ א ד ם אמר שיותר טוב מבטן ומהריון‪ .‬ל א יהיה אחר הנידול ואחר הלידה אבל בשני האופנים האחרים‬ ‫ש א מ ר ת מבטן ומהריון‪ .‬א ל א להוציא א ל‬ ‫הרג בניו‪ .‬ואפרים שם כלל‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל מארבע מיתות שזכר באו מלידה ומבטן ומהריון‪ .‬ואםתירה פני‬ ‫מהם‪ .‬ל א יבא חלב לשדים ו ל א יתנפחו‪.‬וכמו אשורנו שהוא‬ ‫לשון ה ב ט ה והשגחה בהם‪ .‬כלומר אחרי אשר אני רואה לצור הסמוכה לירושלים‬ ‫מהפלשתים‪ .‬ואפילו בכשרים אוי ל ה ם כאמור‪.‬א״כ היל״ל תחילה שדים צומקים‬ ‫ואח״כ רחם משכיל‪ .‬אחר שהגידול להם לרע ולא להטיב כצור‬ ‫המעטירה ע״כ ויקשה יתור תיבת אפרים כאשר וכוי‪ .

‬‬ ‫ולעד״ן דלשיטת רש״י ז״ל שהוא מדחז״ל‪ .‬‬ ‫ש א מ ר ת כי א ם יגדלו בניהם ושכלתים תן ל ה ם רחם משכיל בשעה שיוצאין‬ ‫לאויר העולם ימותו או יצטמקו שדי אמן‪ .‬‬ ‫תן ל ה ם ה׳ מ ה ת ת ן וכו׳ רש״י ז״ל תן ל ה ם ה׳ מ ה תתן‪ .‬לפיכך אם אי‬ ‫אפשר מ ל י ד ה ומבטן ומהריון‪ .‬א ל א להוציא הלמ״ד מורה ע ל ה ה כ נ ה מ צ ד רוע מעשיו‬ ‫הגורמין כן להוציא א ל הרג בניו‪.‬ר״ל כ ל מ ה שתתן יהיה‬ .‬ז״ש שתולה בנוה ש ל א אמר כנוה שלום או כנוה שאנן‪.‬כמ״ש א ל הורג בניו או‬ ‫ש ל א ימותו והם אנשים‪ .‬כי ולאום מלאום יאמץ כתיב‪.‬‬ ‫א ל א בנוה סתם והוא דירת עראי‪ .‬תן ל ה ם מ ה ר ה בקטנותם מ ה ש א ת ה אומר ליתן להם ל א ח ר זמן‪.‬ר״ל אפרים במשפטו הנזכר‬ ‫מ א ש ר יארע לו הרי ה ו א בעיני‪ .‬הרי ה ו א כאילו הוא מוציאם בידו במעשיו הגורמין כן להוציא א ל‬ ‫הורנ בניו‪ .‬כי ראיתי לצור שהיא שתולה ומתחלפת‬ ‫ונהפכת כנוה צאן‪ .‬ר״ל תן‬ ‫ל ה ם למען ה׳ ולכבוד שמך ש ל א יפלו ביד אכזרים‪ .‬שנוה ה ו א נוה צאן דירת עראי‪ .‬וזה תירוץ שני במ״ש להוציא א ל הרג בניו‪ .‬כי ל א‬ ‫נ ת מ ל א ה צור א ל א מחרבנה של ירושלים‪ .‬וצור כבר ידעת שנכנס תמורת צור‬ ‫עיר ה ג ד ו ל ה וכרך גדול‪ .‬הנביא מ ת פ ל ל‬ ‫שימותו קטנים שאינו דומה אבלו של קטן לאבלו של גדול‪ .‬כי בהתעבר ה א ש ה מיד יתהוה ה ח ל ב‬ ‫מ ד ם הנידה וירטיבו השדים ע״כ‪.‬שכבר נגזר מבריאת העולם ו א ל אישך‬ ‫תשוקתך‪ .‬ודמהרי״א זכרתיו מקושר‬ ‫בפסוק הקודם רחם משכיל אם יתעברו ימותו מרחם‪ .‬‬ ‫ובן הרד״ק ז״ל ואמר רחם משכיל‪ .‬או היותר טוב שיהיו‬ ‫שדים צומקים ש ל א נתעברו מעולם‪ .‬כמו שפירשתי ושכלתים מ א ד ם שישוכלו מ ה ם והם‬ ‫א ד ם ולא‪ .‬א ל א להוציא ר״ל מתוך אשר ראיתי לצור שתולה בנוה‪ .‬כי ידעתי‬ ‫מזה שצור קם כיון שזה נופל ה ו א אפרים להוציא א ל הורג בניו‪ .‬כמו צמוקים יבשים ע״כ‪.‬מובן אומר תן להם ה׳‪ .‫הושע ט‬ ‫‪ 57‬ו‬ ‫ע צ מ ו כ א ש ר ראיתי לצור המעטירה‪ .‬ואפרים נ״כ כיוצא‬ ‫להוציא א ל הורנ בניו עוד אפשר במ״ש אפרים‪ .‬וכמו שפירשתי בכלי ח מ ד ה מ א ר ת ה׳‬ ‫בבית ר ש ע ונוה צדיקים יברך‪ .‬‬ ‫וכמעט שיהיו ישראל וצור יחדיו חרבות‪ .‬וז״ש ואפרים להוציא ש ל א אמר ואפרים מוציא‬ ‫להורג בניו‪ .‬לז״א תן ל ה ם ה ‪ /‬למען רחמיך מ ה תתן‪ .‬שימותו באפס חלב ע״כ‪ .‬ו ל א אמר מוציא או‬ ‫הוציא א ל הרג בניו‪ .‬ל א כן ברשע אפילו דירת קבע שלו מ א ר ת ה׳ בו‪ .‬ש ל א יהיה להם חלב להניק ע״כ‬ ‫וכן הראב״ע ז״ל והוסיף במ״ש צומקים‪ .‬ועכ״ז יהיה בו‬ ‫ברכה‪ .‬שדי אמן צומקים‪ .‬כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה‪ .‬דנתי‬ ‫וידעתי שאפרים מוכן לפורענות הוא להוציא א ל הורנ בניו ע״י מעשיו‬ ‫הרעים‪ .‬שימותו בבטן כאילו הרחם משכיל‬ ‫אותם‪ .

‬נ ד י ^ ונכניס ב ג ו ל ה כ י ן ה ע כ ו י ם ‪:‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫ברחמים בדין‪ .‬ו ל א א מ ר מ ש כ ל‬ ‫בלי יו״ד ובצד״י הכף‪ .‬ס ר י ם מ ל ר ן‬ ‫* נ ^ ק י ס כ מ ״ ש ושני צ מ ו ק י ם )ש״ה ל ׳ ( ‪:‬‬ ‫הטוכ ומזלליס‪:‬‬ ‫א כ ל ם ס ו כ י ו ח ר ש ת ת ן ל ה ם ל ס ם מ ש כ י ל שנשי א ה ל י ם י פ י ל ו מ ו כ ר ם‬ ‫מ ס א י שיהיו שדי נ ש ו ת י ה ם צ ו מ ק י ס ל י ל שלא י ת פ כ ר ו כ ל ל שאז‬ ‫ה ש ד י ם צ מ ו ק י ם ו ע ו כ י ם מ כ ל י לחלולוית ח ל כ כ י כ ש ת ה כ ה א ש ה מ ה ח י ל‬ ‫לכזא למלומית ס ל כ כ ל ל י ה ולא זולח ה ה ל י ו ן ‪ ) :‬ט ז ( כ ל ר ע ת ם‬ ‫ב ג ל ג ל ‪ .‬ה נ ה כ כ ל ה ו כ ה א ס ל י ם כ מ כ א ו כ ה צ ר ו ת ‪ ! .‬‬ ‫צ ל מ י ם ‪ :‬מביתי א נ ר ש ם ‪ .‬ואמר משכיל לומר כאילו הרחם משכיל‪ .‬ולכך ח ע ם י ח ש ם‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ס ז ב‬ ‫ן‬ ‫ה ם‬ ‫ובחרו ל ה ם עבודת אלהים אחרים אנרשם מביתי שאפילו א ס‬ ‫\ (‬ ‫א ‪.‬־ ןי?‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫^ער‬ ‫ט‬ ‫ק ז ^ י ה ו ן > י! ‪:‬ךדויקיגון ^?‪£‬הי ‪$‬רי לא ‪ .‬סקור ר׳ל‬ ‫י א ה ב ה אותם ‪ :‬כל ש ר י ה ם סוררים ‪ .‬‬ ‫» * • < * ‪* :‬יםקיס‪ .‬אמי‬ ‫אינני אנהיהם‬ ‫אמר השם‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫מצורת ציון‬ ‫מצידה דוד‬ ‫ו מ י ח ה ‪ :‬צ ו ם ק י ם ‪ .‬ק ב י ל ו ??ןיקוריה ויהון ?!טל‪9‬לין ‪ 3‬י ג י‬ ‫מהריי קרא‬ ‫׳‬ ‫לחם ממת‬ ‫ז אכלו ש ל‬ ‫ם נביאי הנענ שהיח מקים‬ ‫הנבחר והוא היה למלט ישראל‪ :‬לא אוכף אהבתם ‪.‬אוסף בצרי‪ :‬א ה ב ת מ ‪ .‬ו נ ם א ת ר ת ‪ .‬ה ׳ י מ א ס כ ס ן נ ו ד ד י ש ב נ ו י ם ‪ .‬נ ת י י ב ש שרשם מ ד שלא‬ ‫י ג ד ל ו פ ו ל ס ל י כ ל ל ך ה א י ל ן ש נ ת י י ב ש שרשו ו ל ״ ל נ ח ל ש מ א ד ו ל א י ו ל י ־ ט ו ל כ נ י ם ‪ :‬נ ם כ י י ל ד ו .‬והנביא אומר כן‬ ‫ש ה נ ר א ה לעניות דעתי ה ו א תן ל ה ם רחם משכיל‪ .‬ל ״ ל ה ל מ ה הגלילה שככל ה ל מ ו ת היא מ ה שהעמידו טכו״ס כגלגל כ מ ק ו ם שממד המשכן כ ח ח ל ה ‪ :‬כי ש ם ו נ ו ׳ ‪ .‬ים‪ *< :‬כל־חגתם בגלגל כי־־שם‬ ‫‪ 5‬שנאתים ךע מנלליךזם מביתי‪RwSI‬‬ ‫‪ tATSSi‬אגךעם^או^אהבאםכ^שדהם‬ ‫סוררים‪ :‬״הכה אפו־לם שךשם יבש‬ ‫פרי בלי־לע^ן גם כי‪ fp:‬והמרןי‬ ‫מחמדי בטנם‪ :‬ימאסם אלהי כי לא‬ ‫‪p‬‬ ‫נ י‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫י‬ ‫"« נ ?! ‪ .$‬‬ ‫אל‬ ‫ירצו לחזיר ו ל ע ב ת י ב ו ל א ימצאו כי יחרב למען כ י ח ר ב ו‬ ‫ו « ‪/‬‬ ‫לפשוע ‪ :‬ל א אוסף א ה ב ת ם ‪ .‬ולמי ש כ ל ש ב ע‬ ‫שנים שכיבשו ושבע שחילקו עםד ש ם ארון‪ .‬כ ש ה ש כ ל ה‬ ‫ע ל דבר לבחור היותר טוב ב מ ה שיהיו שכולים ואמר צומקים שהיל״ל‬ .‬מ ה ם ח ש ו ב ת‬ ‫ל פ י כ ך ל א אוסיף א ח ב ת ם ‪) :‬פז( ח כ ה א פ ר י ם ‪ .‬וע־ד ד מ ה ו לעץ ש י ב ש ש ר ש ו ש ל א י ע ש ח‬ ‫פ ר י כ ן נ מ ח מ ל א ילדון כ מ ״ ש ל מ ע ל ה מ ל י ד ה ו מ ב ס ן ומהריון ויונתן ת י ר נ ם כ ן ב י ת י ש ר א ל ד מ ן לאילנא ד ק ל א ש ר ש י ׳ מ ל ר ע‬ ‫ונו׳ פ י ' נ ו ב צ מ ח א ו פ ר ח ויונחן ח י ר נ מ צ מ ח ג ל י י ע ש ח ק מ ח נ ו ב ל א יעבוד ‪ .‬‬ ‫ל א ה ו ב א ו ת ם ‪ :‬ב ל ש ר י ה ם ‪ .‬‬ ‫הוכה העץ משל צאבית ימים ‪) :‬י»( ימאסם‪ .‫כלי יקר‬ ‫‪158‬‬ ‫תרגום‬ ‫» ‪ j‬צכ*ז‪.‬שריהם שהיו עליהם‬ ‫י‬ ‫אלי כי‬ ‫ל ה ו כ י ח ם ולהחזירם ל מ ו ט ב ה ם סוררים א י ך אקוד‪ .‬איננו קללה אלא בשורה עתיר הוא למאסס ‪:‬‬ ‫רד״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫גלול חה חן רחם משכיל שימותו בבסן והילודים ימותו <סי> כ ל ר ע ח ס ב ג ל נ ל ‪ .‬לא‬ ‫י‬ ‫לאהוב אותם ‪) :‬טן( פ ך ו ל‬ ‫שמקדושהבח״ילהי״עסידיעלםב״יכ^ילבךאגרשםמביתי‬ ‫‪:‬‬ ‫לפרות ולרמת ‪ W n i‬ט י ל ל ו ^ ו י מממלי‬ ‫)יז( יםאסם אלהי‪ . ‪ .‬ל ״ ל אשר‬ ‫ש נ א ת י ם שיהיו ש מ ה ו ה ש נ א ה ה י א כ ע כ ו ל ל ו פ מ ע ל ל י ה ם ולכן א ג ל ש ם מ נ י ת י ה ו א גלגל שהיה ש ם כ ת ח נ ה נ י ת ה ׳ ו מ ש מ ו ‪ :‬א ת ב ת ס ‪.‬י כ ש י ס ו נ ג ו כ י ס ולזה י ה י א ו ה מ נ כ י ם ה י ב ש י ם‬ ‫)‪ Oc‬ס ו ר ר י ם ‪ .‬ביתי סס.‬א ף א ס כ מ ה מ ה ם ילדון ה נ ס א מ י ת‬ ‫מ מ מ מ ב ט נ ם ל ״ ל ה מ ו כ י ם ו ה נ ח מ ד י ם ש כ ה ס ‪ ) :‬י ! ( י מ א ס ם ‪ .‬שהרחם משכיל ומשכל‬ ‫א ת א ש ר בתוכו ש ל א יולד א ל א מרחם ימות‪ .‬ולפי שהשיכול ה ז ה ה ו א טוב‬ ‫מ א ד מ מ ה שיפלו ביד האויב‪ .‬כ י ש ם ח ד ש ו ה מ ל ו כ ה ו מ א ס ו א ו ת י‬ ‫‪^S^J^lg^SXitfS.‬או מ מ ה שימותו והם גדולים‪ .‬‬ ‫י«יי«‪*\1«.‬ג מ י ש י ם י ׳ י י ־ « נ י •‬ ‫ה ב ע ל ש י ע ב ד ו ש ש ל ב ע ל לפי ש ה ו א כ נ ן ם נ ב ח ר וכן א מ ד ב נ ל נ ל‬ ‫סעם בגלגל הוא המקום שהיו שם בעברם את הירק היה‬ ‫ש ו ר י ם י ז ב ח ו ‪ :‬מ ב י ת י א נ ר ש ם ‪ .‬תן ל ה ם ה׳ ו א ת ה ידעתה הטוב בעיניך עשה‪ .‬א ס ר ה נ ב י א י מ א ס ם א ל ה י כ י א י נ נ ו א ל ח י ח ס‬ ‫כ י ל א ש מ ע ו ל ו לפיכך ימאשם ו י ש ל ח ם מ ע ל פניו שיהיו נודדים בעכויס ‪:‬‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T P‬‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪w.‬כיון ש ה ם מ א ס ו בי ו ב ע ב ו ד ת י‬ ‫ראד שיזכירו את סיבתי בהיות אבותיהם שם שהבאתים‬ ‫שהייחה ש ם ק ד ו ש ה‬ ‫ב ח ח י ל ה ש ם ה ק י מ ו ע י ז ‪ .‬ה כ ה ב י ד א ו י ב ע ‪ :‬ש ר ש ם י ב ש ‪ .‪1‬י לסי ש ח י ת ח‬ ‫ל‬ ‫‪ .‬י«ל««‪.‬ו ב מ ש נ ה מ פ נ י ש ה נ ב י י ה נ ו ש ר ח עליהם ו ע ו ד‬ ‫א מ ר ם ו ע ל י ם ב ע צ י ם ו א י ן ' ם ו ע ל י ם ב ש פ ו י ו ל א ב נ ב י י ה ‪< :‬׳« י מ א ס ם א ל ה י ‪ .‬כ י כ ל ש ל י ס ם ס ו ל ל י ם ‪< :‬טז( ה ו כ ה ‪ .

‬או נדרוש נפלה ל א תוסיף קום בתולת ישראל‪ .‬א ל א סריהם‬ ‫בםמ״ך ע ל שהם סוררים ז״ש שריהם סוררים‪ .‬שעון ה נ ל נ ל הוא ב מ ה‬ ‫שחדשו ה מ ל ו כ ה בגלגל לשאול‪ .‬וכן פי׳ בישעיה ש א מ ר שריך‬ ‫סוררים לשון נופל ע ל הלשון‪ .‬לפי שהיו השדים הצמוקים צומקים א ת הילד‪ .‬ז״ש כאן כיוצא בזה‬ ‫מביתי אגרשם ל א אוסיף לגרשם מביתי והסיבה אהבתם אשר אני אוהב‬ .‬ו ע ת ה‬ ‫אגרשם מביתי ע״כ‪.‬שפ׳‬ ‫בזה נפלו ל א תוסיף לנפול מ ע ת ה קום בתולת ישראל‪ .‬כי שם חידשו‬ ‫ה מ ל ו כ ה ל ש א ו ל ומאסו אותי ממלוך עליהם‪ .‬או אמר מפני שנרשם ל א אוסיף‬ ‫א ה ב ת ם בעוד כ ל שריהם סוררים‪ .‬ומאסם שזהו כל רעתם אשר‬ ‫ה ם עושים פ ה היום‪ .‬באופן ש ל א‬ ‫אוסיף אהבתם‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל‪ .‬‬ ‫והוא היה למלכי ישראל‪ .‬ואמר זה על המלכים שמלכו ע ל ישראל אחרי שנחלקה‬ ‫ה מ ל כ ו ת שכולם היו סוררים רעים וחטאים ע״כ‪.‬א״כ איך אקוה מ ה ם תשובה לפי׳ ל א אוסיף אהבתי ע״כ‪.‬אפילו שם בגלות סוררים ע״ד אשר יבקשו‬ ‫פני אז אוסיף אהבתם‪ .‫הושע ט‬ ‫‪159‬‬ ‫צמוקים‪ .‬ודבר צחות‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל הביא כל רעתם בנלנל‪ .‬‬ ‫והרדי׳ק ז״ל כדרש״י ז״ל והוסיף עוד‪ .‬ועל‬ ‫א ו ת ה ה ר ע ה אמר כאן כ ל רעתם בגלגל‪ .‬ר״ל מארצי שהיא ביתי‪ .‬ל א אוסיף אהבתם‪ .‬‬ ‫בל ר ע ת ם ב ג ל ג ל וכר רש״י ז״ל שם הרבו לעבודת אלילים בבמות‪ .‬מפני ש כ ל‬ ‫שריהם סוררים‪ .‬שהרי הגלות היה ל מ ל א ת לבבל ע׳ שנה‪ .‬לאהוב אותם ע״כ‪.‬לפי ששם המליכו לשאול‪ .‬ולכך‬ ‫אמר כ ל רעתם בגלגל שכן אמר שמואל ודעו רעתכם רבה לפני ה׳‪ .‬מקום ל א ה ב ה אותם כ ל שריהם שהיה עליהם להוכיחם ולהחזירם‬ ‫למוטב הם סוררים‪ .‬כ ל רעתם בגלגל‪ .‬שאפילו כשירצו לחזור בתשובה‬ ‫ולעובדני ל א ימצאו כי יחרב למען כי הרבו לפשוע בי ל א אוסיף בצרי‬ ‫אהבתם‪ .‬ולז״א כ ל רעתם בגלגל כי שם בגלגל‬ ‫שנאתים ע ל רוע מעלליהם שעשו והם עושים‪ .‬תלויה בגלגל בחידוש ה מ ל כ ו ת של שאול‪ .‬טעם בגלנל הוא המקום שהיו שם בעברם א ת הירדן‪ .‬לפי‬ ‫ש ה י ה שם המשכן בתחלה היו אומרים להם נביאי ה ב ע ל שהוא מקום נבחר‪.‬היות כי ה׳ ה כ ל גלוי לפני‬ ‫רוע מ ע ל ל י ה ם ת מ ש ך מהמליך עליהם מלך גו‪ .‬ביון שיהיו בלי חלב‪.‬שלזה ע ל רוע מעלליהם מביתי‬ ‫אגרשם ש ל א יחזרו‪ .‬יען כי כ ל סריהם אינו בשי״ן לשון שררה‪ .‬שהבאתים א ל ארצי‪ .‬ועל רוע מעלליהם ש ע ל זה ה י ת ה‬ ‫ה ש נ א ה ועל זה אמר מביתי אגרשם‪ .‬‬ ‫ולעד״ן עפ״י שיטת הרד״ק ז״ל ומהרי״א ז״ל‪ .‬מביתי אגרשם כיון ש ה ם מאסו‬ ‫בי ובעבודתי וחברו בע״א אגרשם מביתי‪ .‬כי שם ושם‬ ‫ה י ה הדור הרע הזה ושם שנאתים לזאת‪ .‬היה‬ ‫ראוי שיזכירו א ת טובתי בהיות אבותיהם שם‪ .

‬לז״א מביתי אגרשם ו ל א אוסיף‬ ‫לגרשם מביתי אשר בבנין הבית האמיתי האחרון‪ .‬‬ ‫וי״ת כן בני ישראל דמן ל א ל נ א דיקלא שרשוהי מלרע וכו‪ /‬פי׳ ינוב צ מ ח או‬ ‫פרח וי״ת צ מ ח בלי יעשה קמח נוב ל א יעבוד‪ .‬וזהו שרשם יבש‪ .‬ימאסם‬ ‫א ל ה י אמר הנביא אמר השם אלי כי איננו א ל ה ה ם ע״כ‪.‬זה יחייב ל א אוסיף אגרשם מביתי‪ .‬אז ל א אוסיף אגרשם והבן זה או יהיה ל א‬ ‫אוסף אהבתם‪ .‬כי כבר הוכה אפרים בעונש הגלות ויהיה שרשם‬ ‫יבש‪ .‬אליבא דמאן ד א מ ר עשרת השבטים אינם עתידים לחזור‪.‬כיון ש ל א שמעו וילכו בגלות נודדים‪ .‬כמו שפירשתי‬ ‫ל מ ע ל ה שאפרים בן יוסף בלתי הגון מ צ ד היותו נולד בארץ מצרים ערות‬ ‫העולם כולו‪ .‬ובמשנה מפני שהנבייה נושרת‬ ‫עליהם‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל הוכה אפרים ביד אוייביו שרשם יבש‪ .‬והוסיף ואפשר לפרש שהפסוק הזה הוא תשובת ה ש ם ית׳‬ ‫ע ל דברי הנביא שאמר תן להם ה׳ מ ה תתן‪ .‬ביוצאי חלציו שיצאו בלתי הגונים‪ .‬אשר נאמר עליו גדול יהיה‬ ‫כבוד ה ז ה האחרון מן הראשון‪ .‬כי טוב מ ה ם הנפל וכשאמית‬ ‫אותם ל א יהיו מחמדי נפשם‪ .‬א ב ל והמתי‬ .‬ימאסם אלהי איננה ק ל ל ה‬ ‫א ל א בשורה‪ .‬שהרי פרי בל יעשון‪ .‬‬ ‫הוכה אפרים וכו׳ ימאסם וכר רש״י ז״ל‪ .‬ימאסם אלהי )כדהראב״ע( כי איננו א ל ה ה ם כי ל א שמעו לו לפיכך‬ ‫ימאסם וישלחם מ ע ל פניו שיהיו נודדים בגוים ע״כ‪.‬ופעמים שילדו אבל נם כי ילדו והמתי מ ח מ ד בטנם‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל הוכה אפרים‪ .‬באופן שפרי בל יעשון נם כי‬ ‫ילדון‪ .‬א״כ ל א היה בית ה׳‪ .‬שהרי גם כי ילדו והמתי מ ח מ ד בטנם‪ .‬הנבואה‬ ‫ה ז א ת כמוכה בשדפון וירקון והיה זה לפי ששרשם יבש‪ .‬גם כי ילדון‪ .‬‬ ‫וכן מהרי״א ז״ל‪ .‬שהרי חסרו בו ח מ ש ה דברים‬ ‫ו א ח ד מ ה ם שכינה‪ .‬פרי בל יעשון ל א טוב להם לפרות‬ ‫ולרבות‪ .‬אבל ל א יקום‬ ‫להריגה ע״כ‪.‬אבל יהיה ענשו בכל‬ ‫האופנים הנזכרים פעם שפרי בל יעשון‪ .‬ועוד דמהו ל ע ץ שיבש‬ ‫שורשו ש ל א יעשה פרי‪ .‬ועל זה‬ ‫א מ ר הנביא ימאסם אלהי כי ל א שמעו ויהיו נודדים בגוים‪ .‬שהרי נקראת ערות הארץ‪ .‬‬ ‫ולעד״ן ש א מ ר הוכה אפרים‪ .‬ר״ל שגם כי ילדון ל א יהיה נחשב לפרי‪ .‬וכאילו אמר ה ש ם אין רצוני‬ ‫לעשות מ ה ש א מ ר הנביא‪ .‬כלומר יותר טוב‬ ‫שימאסם ה א ל ו ה שלי‪ .‬ומצד אמו שהייתה בת דינה‬ ‫שנעשית בזנות שכם בן חמור‪ .‬מ ה יום זה הולך ואינו חוזר‬ ‫ועליהם מדברים הפסוקים ה א ל ה ‪.‬הטעם הוכה ה ע ץ משל לאבות ולבנים‪ .‬רמז לאבות שימותו ולמה יהיו כולם עקרים‪ .‬כי בית שני ל א ה י ה בית ה׳ בעצם‪ .‬גם הם ל א ילדון )כדרש״י( מלידה ומבטן ומהריון‪.‬‬ ‫דכתיב וישליכם א ל ארץ אחרת כיום הזה‪ .‬ואעפ״י שנית עכ״ז ל א נפל דברו‬ ‫י״ת ארצה‪ .‬וכמו ש ש א ל הנביא רחם משכיל‬ ‫ושדים צומקים‪ .‫‪160‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫אותם‪ .‬עתיד הוא ל מ א ס ם ע״כ‪.

‬ע נ ק ח ר י פ ה י ש ב י ר ח ו כ ן ח ש ך בער׳יפיח ל ד ע ת‬ ‫ק צ ח ה מ פ ר ש י ם ‪ :‬ח ל ק ‪ .‬״‬ ‫ש ו א ו ש ק ר כ ל ו ס ר ח פ ד י י ש ק ר לו ע ל ד ר ך ש א ס ר ו ח י ד ו ש י כ ח ש וערפתו הריסות‪) :‬ג( כי‪ .‬מנין ס ל ו ל ‪ :‬י א ^ ש ו ‪ .‬ואמר ימאסם א ל ה י וכו׳‪ ..‬כ ש נ ת ת י ל ה ם שאני פרי הטיב והשוה לי‪ :‬כרוב לפריו הרבה לסזבחות‪.‬ש פ ת ׳ י״ריביה‪ . I K E‬‬ ‫‪1‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ ‫ג‬ ‫אני‬ ‫»ד ?י סי ?א‪:‬י ^•?‪jsgT‬‬ ‫עתי׳‬ ‫נ‬ ‫דא גוריהון‪:‬ב״ ‪ W .‬המשיר‬ ‫‪£‬‬ ‫ד י מ ה מ פ ן ישביקק פ^ר י ו ‪ .‬‬ ‫בוקק‪ .‬זכי‬ ‫מנין שימה כפו פשוס לגלי )תהליס י .‬רק‪ .‬ישראל פרי‬ ‫שיגלי י )א( גפן‬ ‫ו ל א י ט מ א ו ע ח י ‪ :‬י ) א ( נ פ ן ב י ק ק י ש ר א ל פ ר י י ש ו ח לי‪ ..‬י ) א ( נ פ ן י נ י ׳ ‪ .‬ירבי‬ ‫' * י ו ז ^ ‪ -‬ו ח • \‪ f*i‬דוייי• ל ד י ן י ז ו • ו ז ח ד‬ ‫־יי *‪ P‬לו ל י ׳‬ ‫)> '‬ ‫׳‪°‬‬ ‫מנ^ות‪) .‬ה נ ה ישראל הוא כנסן מ ק ק יריק מבלי רפיבוס‬ ‫וללזזת כן הוא פכלי תולה ויראת נ פ י ש ‪ :‬פ ר י י ג י ׳ ‪ .‬ק מגלותם ‪ ) :‬נ ( כ• ע ח ה ‪ .‬בזמןשיכא האויב יאמרו הנה אין הפלך מיפיל צנז‬ ‫כלי יקר‬ ‫מ ח מ ד בטנם‪ .‬נפן‬ ‫? ‪ 1‬י •ף׳"•* י ? ־ ‪7‬‬ ‫״״‬ ‫פרי »‪Cv.|.« /‬יי׳יח״ ‪n w‬‬ ‫יקי י י י ק י *‬ ‫ת י ר ו ש ו י צ ה ר ו ח ס השיבי ם* לי‬ ‫תשם ולבם שנתלק הוא יפרף מזבחיתם שהרבו כדע‬ ‫ל א ל ח י ם אחרים ו כ ן ח ח י ס ב ח ר ח ל ך ‪ . .‬נחלק לכם ונפרד מן ה פ ק י ם כ ״ ה לכן פ ת ה כזמן קרוב יהיו שממה ‪ :‬ח ו א י ע ר ף ‪ .‬יועיל לי להיות ביקר‪ .‬י ‪.‬ג!ן‪ :‬מהלאוי שהמקום ב״ם ישים לו פרי ל״ל וכי ראוי ה ו א להשספה‬ ‫י ע ר ף ‪ .‬‬ ‫ע נ י ן‬ ‫ב ה ‪ :‬נכ> ח ל ק ל ב ם ‪ .‬‬ ‫"׳נ י ‪ 1‬מגזרת שממה כמי תאשם שימרין שהוא כמו והאדמה לא‬ ‫ל ע ש ו ת מ ז מ ז ת ל ב ע ל ‪ :‬כ ם ו ג לאחי•‬ ‫‪ urn‬״יי* • ‪Vm!f!%^.‬מנין השמתה ודוגמתו וערפו שם )ו‪/‬נרים כ ״ א ( ‪ :‬י ש ד ר ‪ ..‬לו‪ .‬עתה יאשם‪ .‬ני עשי המזבתית יהיעילי לכנסיה‬ ‫ה ח מ א שיערוף וישכיר מ ז ב ח י ח מ י מ צ ב ו ת ס ‪ :‬י א ש מ ו ‪ .‬כי אין להם חלק אחד‪ :‬עתה יאשמו ‪.‬מ ח מ ד י בטן בהיותם הדורים בתואר פניהם ויפי קומה ותואר‪.‬י ש ר א ל‬ ‫עזכי ‪«M<S‬‬ ‫יי• י ״ ד י‬ ‫יור־יי י‪-‬יויי‬ ‫הבוק‪.‬‬ ‫ה י י ת • אגי ם ר ב ח פ ר י ו וםצליחו ב ג כ ס י ס ו ג ב ג י ם ח ו א ה ר ב ח )ב( חלק‪ . .‬כ פ י‪.‬פני! ריקות כמי כיקק הארן)יש זיה כ י ד ( ‪ :‬י ש ו ה ‪ . .‬י ‪.‬ה ס‬ ‫מ ו כ ח ו ת מאכן א מ ת ‪ ) :‬נ ( ח ל ק ‪ .‬‬ ‫ו ח פ י ז י י ש ב י ח ‪ .‬י ש י ח לשין ד ס י ק ‪ :‬כ ר ב ל פ ר י י ‪ .‫‪161‬‬ ‫הושע ט י‬ ‫חתום‬ ‫ךדבה למזבחות כטוב לארצו הטיבי מ מ ן‬ ‫מצבות‪ :‬בחלקלבםעתה‪:‬אשמותא ‪SS.‬‬ ‫ל א מ ח מ ד י נפש כי אין בהם שום שלמות‪ .‬פרי אשר ישיה לי יייטבלו‪ :‬ד״א‪ .‬בבא אליהם הרעה‪ :‬יאמת אין סלך לנו‪ .‬כלומר ה י א ביהוד‬ ‫נשתנית בזה שישבה בגוים ולא מ צ א ה מנוח‪ . .‬‬ ‫ב י ס ס כ י מ ז י ח אייביס י ח צ י נ י ח ו כ ל י ר י ק א י ך י ג ל ח ע י ד‬ ‫כגפן שהיא בוקק כי כאשר הרביתי פריו הרבו למזבחות ‪:‬‬ ‫‪.‬מ פ ע ל י ה כ פ ל מ ב נ י ן ה ר ו ס ה למרובע ענין ש ב ״ ו ש ו ר ‪ :‬מ‪1‬כי ע ת ה‬ ‫כצורת ציון‬ ‫מצודת דוד‬ ‫י ) א ( ב י ק ק ‪ .‬ה ו א ש ח ל ק ה ו א‬ ‫ש י ע ר ו ף מ ז ב ח ו ת ׳ ש ה ר ב ו ו י ש ד ר כזנכוח׳ ש ה ט י ב ו ח ה יהיה ב ע ח ה ח ר ב ן ‪ :‬יערוף ‪ .‬‬ ‫ס א ת ה ק ב י ח ו ה ס י ב ו מ צ ב ו ח ‪ .‬כ ה פ‬ ‫חיתי‬ ‫השיב כך‬ ‫‪.‬ב( חלק לבם‪ .‬קךם ״‬ ‫רש״י‬ ‫סהר״י קרא‬ ‫ישראל‬ ‫ישיר‪ .‬״ ׳ ‪ ^ .‬‬ ‫»«י«י«ביקל‪ .. ׳ ! ‪ :‬שצבות ‪ . ..‬‬ ‫‪«M‬י‬ ‫‪Uu/fJ^uJ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ישוד‪.‬פועל ע ו ם ד כ מ ו נ ח ל ק ‪• :‬שדר‪ .‬ו ה ו א יפרוף ס ז כ ח ו ח ם ‪ .‬‬ ‫‪.‬וכתיב היא ישבה בגוים ל א מ צ א ה מנוח‪ .‬ס י ר א ת ה א ל ו ס ח ו ר ח ו ח ל ק ל ב ס ‪ :‬ע ח ח‬ ‫י א ש » ‪ .‬היא לו‪ .‬‬ ‫י י ר ב ח ב מ י ם י ב נ כ ס י ס כ י כ ר י ב לארי‪.‬ענין ש ם מ ה וכן ת א ש ם ש ו ס ר ק ‪ :‬ה ו א יערוף ם ו ב ח ו ת ס ‪ .‬מלכט‬ ‫אבן עזרא‬ ‫רד״ק‬ ‫<א( ג פ ן ביקק‪ .‬‬ ‫^‬ ‫הדבר אשר יערף מזבחוחם ‪ . ! .‬ג איי ?‪2‬ן ‪:‬יןיין כית סל‪$‬א לןא ארי לא ך ס י ל .‬‬ ‫א ת • ד י י יכל ם ו ב ב א ר צ ו ו ח ס נ מ ל ו לי ר ע ח ‪ .‬ל א כן שאר האומות אעפ״י‬ ..‬ב ד כ י שלהן לרעה יזהו לשון התרנים ‪ :‬השיבי סצנות ‪ .כמוסם ולמש‪ .‬אין בי כח לפרות ואין פרי‪:‬‬ ‫ישיר‪ .iS?S‬‬ ‫מגלףשבחוסם‪:‬שךדמצבותם ‪S W i ? S 2‬‬ ‫.‬ממני‪ .‬יחשוב כי יפרה את פריו והיה שיה‬ ‫‪g T M .‬גפ? בזוז ישראל פרי מעשיי נרם ל ו ‪:‬‬ ‫‪ .‬א ל א יהיו נודדים בגוים כמו שכתוב בתורה ובגוים‬ ‫ה ה ם ל א תרגיע‪ .‬ל פ י כ ך ע ת ח בקרוב י ח ר ב ו ‪ :‬י א ש מ ו ‪ .‬הלא כ פ י מלכית פריו והשססתו כן ה ל כ ה לפשית‬ ‫מוכחות לסכו״ם וכסי פ ר כ י ת ה ס ו כ ה ה נ א ה לארצו פשו פ ו נ ח ו ס‬ ‫סוכות ויסות‪ .‬כתמיה ‪ :‬כ י ב ‪ .‬י‪1‬פריו‬ ‫דומין לגפ‪ .‬לו ‪.‬ישחית לשון וערסישם‬ ‫)דברים כ׳( ופרסתי)שמות י״ג( ישבו׳ צוארם דבר אחר לפי מדרש אנדה גדיל השלים שאפילו ישראל עיבדי ע״א ישלים‬ ‫ביניהם אין השט מקטרג ביניהם שנאמר חביר עצבים אפרים הנה לי)לעיל ד׳( ישנאיי המחלוקת שנאמר חלק‬ ‫לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג‪) :‬ג( בי עתה‪ .'•A*V‬׳‪ «.‬כאשר חלק לבם לא רצו להיות‬ ‫י‬ ‫ל א ‪ 1‬ן ו ו ר‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪ :‬פ ה‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫‪ W B n‬מ‬ ‫ו נ י ל‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‬ ‫ח י ח‬ ‫ד‬ ‫אעגזיש‪:‬‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫נמבית‬ ‫ע‬ ‫‪ 1‬כ‬ ‫ח‬ ‫ע ת ה יא‬ ‫ה‬ ‫י ט י נ נאלז‬ ‫‪0‬‬ ‫א ש ס י‬ ‫מ‬ ‫ו ע ו ח‬ ‫״ כ‬ ‫‪ 8‬נ י ה‬ ‫שחלק ל כ ‪0‬‬ ‫נ‬ ‫מ י‬ ‫ז ן ת ה‬ ‫י י י‬ ‫ב ג ל ו ת‬ ‫כ ל ס ל כ י נ ן‬ ‫א ן י ע י‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫לא‬ ‫ח‬ ‫‪R E‬‬ ‫‪90‬‬ ‫בית כ‬ ‫כ‬ ‫‪R V‬‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫א י צ‬ ‫ה רחחז‬ ‫ר‬ ‫בדג‬ ‫ש‬ ‫ס‬ ‫ב י ת‬ ‫‪.‬ו י ש ^ ‪ .‬ו ה ר ב ה ל מ ז ב ח י ח כשהשפעתי להם השיבה יהם הרבי לעשית עגליס למזבחות‪:‬‬ ‫פרי ישוה לו‪ ..‬כ‪.T J ? STJEU! tSZJS.‬־״בוקי ה א י ־ זץ ‪ .‬כי בגוים‬ ‫ה ה ם שיגלו ל א ירגיעו‪ .‬ימיי‪. :‬כ ( ח ל ק ל ב ס ‪ .‬‬ ‫\ ‪.‬מל׳ שמ‪.‬א ח ‪1‬ה‪1‬ר ע ה ‪ ) :‬ב ( ח ל ק ל ב‪. א סן‪.‬ג פ ן ר ס ש א י ן בי ש ו ס לחלוחית ו כ ן ב ו ק י)א( גפן בוקק‪ .‬ר״ל ה מ ק ו ם ב*‪0‬‬ ‫י ס פ י ק ביד האויכ לפרוף ולהשחית מ.‬הוא‪.

‬וכן הבנים ידמו לאביהם‪ .‬אמנם כ ע ת‬ ‫ש ל א שמעו לו נתקללו בכל הקללות‪ .‬וא״ב איך ישוה לו פרי‪ .‬בי ברוב לפריו בנכסים ובנים‬ ‫הרבה )למזבחות(‪] .‬ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב‪.‬שהם פרי‬ ‫בטנו היה מ ל מ ד ם לעבוד אלילים במזבחות העגלים‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל בוקק רק אין בו כח לפרות ואין פרי ישוה לו‪ .‬וזהו לשון התרגום‪ .‬אמר שיבלאסם אלהי‬ ‫יען שהם גרמו ל ע צ מ ם כל הקללות הנז‪ /‬כי אילו קבלו י״ת ל א היה להם רק‬ ‫עול השעבוד ת ח ת יד מלך בבל‪ .‬ר״ל יועיל ויטיב ביון שברבות בניו ובנותיו‪ .‬אבל היטיבו מצבות לבעלים‪ .‬הנה תוציא פרי‬ ‫ואשכולות עגבים משובחים‪ .‬ויהיה לפי זה פרי ישוה לו בתמיה‪ .‬ועל הרוב נודדים בגלות זה ז״ש ל א שמעו‬ ‫לו מ״ש להם שיקבלו עול בבל עליהם‪ .‬הטיבו מצבות‪ .‬ולבן אמר גפן בוקק ישראל שהוא לשון‬ ‫בוקה ומבולקה‪ .‬או יאמר ימאסם אלהי‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל ברקק רק‪ .‬‬ ‫שזה יחייב שפרי ישוה שיהיו באושים תמורת עגבים‪ .‬במו ההטיב חרה לך ויש מפרשים‬ ‫ישוה לו לשון שוא ושקר‪ .‬ל א לבד מפני‬ ‫הניאוף והזנות הגופני שהוכיחם בפרשה של מעלה‪ .‬לפי שייעד הנביא פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מ ח מ ד‬ ‫בטנם‪ .‬כמ״ש ותיוש‬ ‫כ ח ש בה ע״כ‪.‬בא ה ז א ת להודיע שראויים היו בני ישראל לאותו עונש‪ .‬אינו ראוי בי הוא ברוב לפיריו הרבה‬ ‫למזבחות וגו׳ ואיפשר לפרש שהפרי יהיה טוב או רע כפי ה ע ץ אשר‬ ‫יולידוהו‪ .‬מבלי כח ולא לחות‪ .‬אבל גם מפני הזנות‬ ‫הנפשיי מהע״א‪ .‬הרבה למזבחות‬ ‫כשהשפעתי להם הטובה‪ .‬הרבו מצבות ע״כ‪.‬‬ ‫ולעד״ן כי בהיות הגפן פורה וענפיה היא ברוב דליותיה‪ .‬רחם משכיל ושדים צומקים וכל ה נ ד ל ‪.‬פרי מעשיו גרם‬ ‫לו פרי ישוה לו יועיל לו להיות בוקק‪ .‬ר״ל כאשר‬ ‫היה ברבת טוב בארצו ברוב התבואות‪ .‬‬ ‫גפן בוקק ישראל ובו׳ רש״י ז״ל‪ .‬כההיא דירושלמי דאמר צלו על עליא דאי לאו עליא לאו שלמיא‬ .‬בטוב לארצו‪ .‬‬ ‫ומהרי״א ז״ל‪ .‫‪162‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫שגולים ימצאו מרגוע לנפשם‪ .‬ולכן אמר גפן בוקק ורק ישראל‪ .‬ל א היו נותנים שבח והודאה אליו‬ ‫ית׳‪ .‬אמגם כאשר הגפן בוקק מזמורות ואמירים וענפים‪.‬כדי שיהיה הפרי שוה בשוה‬ ‫אל הגפן‪ .‬בי כאשר הרביתי פריו הרבו למזבחות‬ ‫ע״כ‪.‬והם הרבו לעשות עגלים למזבחות פרי ישוה לו‬ ‫)פרי אשר ישוה לו וייטב לו( ד״א גפן בוקק‪ .‬הטיבו לשון הרבו‪ .‬‬ ‫כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו כרוב לפריו‪ .‬ואיך‬ ‫יהיה אפשר שפרי ישוה‪ .‬כי עשו המזבחות והועילו לכנסיה‬ ‫שלהן לרעה‪ .‬בלו׳‬ ‫ה א ם יהיה לו פרי שישוב ויועיל לו‪ .‬גפן בזוז ישראל‪ .‬אמנם פרי בטנו שוה ודומה לו ג״כ וזהו פרי ישוה לו ע״כ‪.‬יחשוב כי יפרה‬ ‫א ת פריו והיה שוה כגפן שהוא בוקק‪ .‬בלומר הפרי ישקר לו ויבחש בו‪ .‬לעשות מזבחות[ כטוב בדגן ותירוש ]והם[ הטיבו מצבות‬ ‫החזיקו להקים מצבות‪ .‬ויהיו נודדים בגוים לבד‪ .

‬ד״א לפי מדרש אגדה גדול השלום‪ .‬והוא משל גאות ל מ ה שהיו מזבחים‬ ‫דם בגיהם ע״ג מזבחותיהם בדם ענבים‪ .‬כי ע ת ה בבוא‬ ‫עליהם הרעה יאמרו אין לגו מלך‪ .‬וכן‬ ‫ג״כ איפשר לפרש הרבו למזבחות ר״ל שתלו הריבוי ההוא על ברוב לפריו‬ ‫במזבחות‪ .‬וזה שחלק לבם‬ ‫יגרום שיערוף מזבחותם ויהרםם וישדד מזבחותם‪ .‬וז״ש ג״ב ברוב‪ .‬והוא המדרש אשר בארתיו‬ ‫למעלה בפסוק חבור עצבים אפרים עיין שם‪.‬‬ ‫והראב״ע ז״ל חלק לבם‪ .‬‬ ‫וכן הרד״ק ז״ל כיון שנחלק לבם מעבודת האל‪ .‬‬ ‫ו מ ה ד י ״ א ז״ל‪ .‬הוא הדבר אשר יערף מזבחותם‪ .‬ולבם שגחלק הוא‬ ‫יערף מזבחותם שהרבו כדרך וערפתו הריסות‪ .‬ממגי‪.‬והוא מצילנו מיד אוייבינו כאשר היינו עושים רצונו‪ .‬וכיון שלא יראנו א ת‬ ‫ה׳ ועזבנו א ת תורתו‪ .‬ומזה יצא הפרי מקולקל כמ״ש גפן בוקק ישר׳ פרי ישוה לו‪.‬ובן בטוב לארצו‬ ‫וגר‪ .‬בי ע ת ה בעת החרבן יאמרו‬ ‫אין מלך לגו ואין המלך המולך בגו מלך אמיתי ביון שבהמלכתו לא יראגו‬ ‫א ת ה׳ להמליך אשר יבחר ה׳ בו‪ .‬ואז בעת‬ ‫גלותם יאשמו ויכירו אשמתם ויתחרטו מ מ ה שעשו לשעבר‪ .‬כי אין בו כח להצילגו מיד אוייביגו כמו שחשבגו כששאלגו‬ ‫מלך ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו‪ .‬שהוא כמו והאדמה לא תשם‪ .‬ע ת ה בקרוב יאשמו חלק‬ ‫פועל עומד‪ .‬כי ע ת ה כאשר חלק לבם‪ .‬בדי שיהיה טוב לפריו‬ ‫בדי שיהיה משובח מ ה בצע כי ירבו היין לנסך על מזבחות‪ .‬כי ע ת ה ובו׳ רש״י ז״ל חלק לבם‪ .‬והעלה בין של הגפן בין של התאגה‬ ‫העלה גבל‪ .‬ואם עשיגו על עבודת האלילים קשר‬ ‫אמיץ לעבדם אלות ושבועות וברית במצות המלך אשר צור לעבדם‪ .‬ישחית לשון וערפו וערפתו ישבו׳‬ ‫צוארם‪ .‬ובן אין תאגים בתאגה‪ .‬כי ע ת ה בגלותם יאמרו כי אין מלך לנו‪ .‬כמו נחלק ולבם זה‪ .‬שנא׳ חבור עצבים אפרים הגח לו‪ .‬שבעת גלות חלק ויהיה גחלק לבם מהאלילים‪ .‬פי׳ כאילו‬ ‫אין מלך לנו‪ .‬אין מועיל לגו כלום ע״ב‪ .‬מגזרת‬ ‫ש מ מ ה כמו תאשם שומרון‪ .‬לא‬ ‫רצו להיות עליהם מלך ולא יראו מה׳‪ .‬שאפילו ישראל עובדים ע״א ושלום‬ ‫ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם‪ .‬והווידוי הזה יתוודו ישראל בגלותם ע״כ‪.‬והוא מ״ש הנביא אין ענבים בגפן‬ ‫בי אם באושים‪ .‬ח ל ק לבם ע ת ה י א ש מ ו וכוי‪ .‬שבזכות המזבחות גתרבה הפרי‪ .‬והשי״ת היה מלכנו ולא היינו צריכים‬ ‫מלך‪ .‬ושגאוי‬ ‫המחלוקת שגאמר חלק לבם ע ת ה יאשמו יש פתחון לשטן לקטרג‪ .‬על כן אין להם מורא והכל יעשה‬ ‫כרצוגו ע״ב‪.‬לא ר״ל ברוב ענפים ואמירים‪ .‬‬ ‫ע ת ה יאשמו‪ .‬הגה אגחגו לא‬ .‬‬ ‫ב־ג‪ .‬ישדד מזבחותם מגזרת שוד ושבר מבניין‬ ‫הדומה למרובע הכפל‪ .‬ע ת ה יאשמו‪ .‬היטיבו בעיניהם המדות שאומרים שהם הגורמות הטובה שבארצי‪ .‫הושע י‬ ‫‪163‬‬ ‫אתבלייא‪ .‬כי אין להם חלק אחד‪ .‬מ ה יעשה לנו המלך כי אין בו כח אחר שקצף עלינו‬ ‫השי״ת‪ .‬מלבגו אשר בטחגו בו לאמר יצא בראשנו‬ ‫וילחם א ת מלחמותיגו‪ .

‬‬ ‫ולעד״ן נכון מ ה שזכרתי למעלה בפסוק חבור עצבים‪ .‬אבל לא היה לפרעה‪ .‬כי לא‬ ‫יראנו א ת ה׳‪ .‬ביוצא בזה הוא אומר אין מלך לנו‪ .‬ולפי׳ הראשון דמהרי״א לשון יחלק בלתי מתיישב‪ .‬ע ת ה יאשמו למפרע על העצבים שמאז מימי‬ ‫קדם‪ .‬וכיון שלא יראנו א ת ה׳ הרי הוא כאילו אין מלך לנו‪ .‬ולא אמר אין לנו מלך‪ .‬ואנחנו לא כן א ל א אדרבה מלכינו התענו מן הדרך הישרה‪ .‬אבל כשחלק לבם‪ .‬שהאחדות באומה‬ ‫דבר גדול‪ .‬פותר יש‪ .‬ר״ל מ מ ה שיש לנו‬ ‫שני מלכים שאין מלך אחד לנו יחדיו ליהודה וישראל‪ .‬גמצא בי יחוד הלב היה מגין בעדם‪.‬ולשון ע ת ה בלתי מדוקדק‬ ‫דא״ב היל״ל יחלק לבם ויאשמו ויובן לעתיד‪.‬והשבועות‬ ‫והאלות אשר נעשו על זה מהמלך אשר צוה לעבדם הנה אנחנו לא נחוש לזה כי‬ ‫הבל ה מ ה מעשה תעתועים וזהו אומרו דברו דברים אלות שוא כרת ברית‪ .‬הנה היה פורה בראש ולענה הפורח על תלמי שדי‪ .‬ועתה בעת החרבן יאמרו אין מלך לנו‪ .‬הנה נמשך מזה שלא יראנו‬ .‬ע ת ה יאשמו‬ ‫שממה במהפכת זרים‪ .‬אמגם העיקר הוא חלק לבם‪.‬המלך הזה אשר מלך עלינו מ ה יושיענו‪ .‬אבל כאשר געשו מלכיות מתחלפות אז באו והחלוק‬ ‫ההוא יערוף מזבחותם וכר‪ .‬כי ע ת ה יאמרו אין מלך לנו‪ .‬יחלק לבם ועל חלוק לב לטובה‪ .‬והמה פרו‬ ‫כראש ולענה ע״ב‪ .‬והיותר נכון אצלי הוא לפרש הפסוקים ה א ל ה על‬ ‫חילוק המלכיות בימי ירבעם ורחבעם‪ .‬אבל ע ת ה שאין מלך לנו‬ ‫ולא יראנו א ת ה׳‪ .‬שלא אמר אין לנו מלך בי מלך‬ ‫יש‪ .‬שוא המה‪ .‬וז״ש לשון אין‬ ‫מלך לנו‪ .‬כי מ ה יועילנו‬ ‫מלכנו‪ .‬שלא היה אומר דברים המתקבלים‬ ‫לפרעה‪ .‬כי הן לצדק ימלך מלך ושרים‬ ‫למשפט ישורו‪ .‬שעל זה אמר הנביא חלק לבם על‬ ‫מ ה שחלק לבם מאז ומקדם‪ .‬שאילו‬ ‫היה לנו מלך מבית דוד לא תקרינה אותנו באלה‪ .‬‬ ‫וכשחלק לבם יאשמו ע ת ה על הכל‪ .‬כלומר‬ ‫שהכל היה שוא ולכן פרח כראש ולענה אותו המשפט אשר עשו על עבודת‬ ‫אלילים‪ .‬ומלך א ח ד יהיה לכולם‪ .‬ר״ל אעפ״י‬ ‫שיש מלך איגו מועיל‪ .‬אבל אינו לנו למעלתינו וללחום מלחמותינו‪ .‬שהיה מגין אפילו על עצבים ואלילים לומר הנח לו להאריך אפו‬ ‫י״ת לגו‪ .‬וכאילו אין זה מלך לגו הוא גחשב‪ .‬בי ע ת ה יאמרו אין מלך לגו‪ .‫‪164‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫נחוש לזה‪ .‬וז״ש ומה יעשה לנו מלכנו או יאמר חלק לבם‪ .‬ע ת ה בגלותם יאשמו ויאשימו ישראל א ת עצמם‬ ‫על אותו חילוק המלכות אמרו ישראל שאילו היו בולם באחדות ל א היה‬ ‫בא צר ואויב להחריבם‪ .‬וכמו שייעד הנביא‬ ‫יחזקאל ע״ה בעתיד‪ .‬שההבדל רב וכמו שאחז״ל ואין פותר אותם‬ ‫לפרעה‪ .‬להיותו פוסח על שתי‬ ‫הסעיפים על עבודת ה׳ ולעבוד אלילים המבדיל במה הבדלות‪ .‬‬ ‫שהוא ישדד מצבותם ויערוף מזבחותם‪ .‬והוא עשב מר מאד‬ ‫כן פרח לישראל תמרורים‪ .‬ראוי‬ ‫להיות בלשון עתיד‪ .‬וחילוק לבם נמשך מ מ ה שהיו להט מלבים שנים‪ .‬אגב חלוק לבם מגלגלין עליהם א ת הכל‪ .‬א׳‬ ‫ביהודה ואחד בישראל‪ .‬ולא למצוות המלך כי המלך מ ה יעשה לנו אם נעזוב אותם‪ .‬בי הנה הדברים‬ ‫והאלות וכריתת ברית אשר עשינו על חילוק המלכיות‪ .

‬‬ ‫י ט ש ה‬ ‫ש‬ ‫יר‬ ‫וגי‬ ‫‪5‬‬ ‫ד ר י י‬ ‫)‬ ‫ד‬ ‫{‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫וח‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫‪M‬‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ד ר ד‬ ‫ד‬ ‫ר ה‬ ‫ר‬ ‫י ' ׳ שחשבנו כששאלני לנו מלך ויצא לשנינו מלחם את מלחמותינו‬ ‫‪/‬‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫״ ? י?׳'־‬ ‫כאילו המלה מורככת משם הפועל הסמוך ושאיני סמוך אי והאל יתביך היה מלכנו ילא הייני צריכים מלך יהוון היה‬ ‫היה כן בעביר אות הגרון ומשל משפט שהוא מתו״ והסך מצילנו ביד אויבינו כאשר היינו עושים י צ ע ו וכיו. מילין דאונס ונו׳ ‪ :‬שדי ‪ .‬עליו עמו וכמריו עליו‪:‬גילו‪-‬על־‬ ‫ז‬ ‫ם^הון עגלא ך‪#‬מרון ארי אך<א}לו ^עלוד׳י ע‪0‬יה ו§לחוד‪.‬ואחר ש ל א יראגו א ת‬ ‫ה׳ המלך ל א יצלח לכל או יאמר אחר שיערוף חלוק לבבם א ת מזבחותם‬ ‫וישודר א ת מצבותם‪ .‫‪165‬‬ ‫תרגום‬ ‫הושע י‬ ‫את־־ידלה והמלך מה־יעשה־־לנו‪:‬‬ ‫״ןי&ן״ין י דברו ךברים אלות שלא כרת ברית‬ ‫‪£‬ן‪.‬‬ ‫*‪«m 1.‬שס טשי מד כמו לוש ילטגה )לכר־ג ע״ט(‪:‬‬ ‫ת ל ס י ‪ .‬מענליפ שעובדים בבית אל יש להם‬ ‫לניר ולהתאחד לשכניה שומדון‪ .‬לע״א של מילךילפיכו‬ ‫ופרח סליהם משפט יסורין ופורענות‪ :‬כראש‪ .‬י לגי « ‪«n‬‬ ‫»!*•«‬ ‫‪P f‬י‬ ‫‪J‬‬ ‫י • ?‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ר ג ם‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪1L1‬ככו‬ ‫י‬ ‫ת צ מ י‬ ‫ש‬ ‫‪W‬‬ ‫מ ע‬ ‫•‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫קרויה תלם ‪ .‬יראו ממנו שכיניו שבשומרון למה כי אבל עליו עמו וכמריו‪ .‬כנ־ו שדה‪ :‬אלות ‪ .‬היא הנוחנ׳ הגעשה בחרישה וכן תלמיה י־וה )תהליס‬ ‫ס י ה ( ‪ :‬שדי‪ .‬יפחדו ד״‪--‬ידני־ רשוםרון‪ .‬יפחדו השיכגים בשומרין‪ :‬כי אבל ע ל ו ן ‪ .‬המה מדגלים לברים המולה על‬ ‫לכבס מכלי הבחנה ינשבטין לשיא וכורתי.‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪.‬ולפי‬ ‫ששםיון ראש הכלכית כמה יאםר ראש אפרים ששרין‪ .‬דברים שלא יל‪ .‬ה העם לירושלים לבית המקדש ועל זה נשבעו‬ ‫יברחו בייה ושבועה שוא היתד‪ .‬‬ ‫כן‪ 1‬פ י ח נלית מ י בשביל עיוח כ ש פ ס ‪) :‬ה( לענלות בית‬ ‫אין עודו שכן שימדון‪ .‬דבר אחר על תלמי שלי שהם מישים שם‬ ‫מזבחיתם כמי שנאמר גם מזבחיהם מלים על תלמי שלי‬ ‫)<‬ ‫ק מ ן י‬ ‫‪.‬לענלוח ביה און‪ .‬יגורו‪ .‬׳‬ ‫א י פ ר‬ ‫נ (‬ ‫״‬ ‫מ‬ ‫ע ל י ר י ‪0‬‬ ‫ס‬ ‫ש‬ ‫ע י ג ם‬ ‫ט‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ו ה ב ל ו פ ח יעשה לנו‪ .‬לפורענית העתידה לבא על ענלים שבבית אל שהיא נקראת בית אין בספר יהושע‪:‬‬ ‫יגורו‪ .‬מל׳ פד־חס‬ ‫מנין מושק‪) :‬ל( אליה‪.‬הס עגלי הזהב בבית ירבעם וחביריו כ ה לעשוח להחזיק בידו המלוכה ‪ .‬ ‫והעד יעלוז שדי‪) :‬ה( לעגלות‪ .‬אפ‪:‬׳‬ ‫על ענלות בית און שתבסל לכידתם כשישכרו אותם ונו׳‪ :‬עירו שכן שימיין ‪ .‬אשר עליו יגילו תמיד עתה יאבלו על כבידי כי‬ ‫רר״ק‬ ‫אבן עזרא‬ ‫עליהם מלך ולא יראו מהשם על כן אק להם מורא והכל יאמרו‪ .‬בית און שגלקח! ‪0‬כיי‬ ‫יסחיו השוכנים בשומלון באמרס אס לא הניט טל ט‪5‬מן אין ינינו‬ ‫׳׳יליט ‪ :‬כי אבל עליו‪ .‬ס ה שפורח להם בתלסי שדותיהם ראש ולענה יהיה וזהו משל לרעות עיבאו עליהם בעונש זה‬ ‫ויוכיח הפי׳ זה הפ׳ הבא אחריו‪ .‬שביעתם לבטל ד״ת ומצות‬ ‫חאל יתברך ולעשות צורוח לעבדם‪ :‬ופרח כראש סשפט ‪ . שלא ייאנו‬ ‫למר כמו ההופכים ל ל ט נ ה מ ש פ ט ו ה ו א י פ ר ח נ ר א ש מ ש פ ט ם אח ה׳ יעזבנו תורתו מה יעשה לנו המלך אשר שאלני הדי‬ ‫״ הוא אין בו כה להצילני אחר שקצף בני האל יתברך כי חטאנו‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫‪. יקלאי כהני‬ ‫כלי יקר‬ ‫א ת ה׳‪ .‬הם הענליס שעשה ירבעס וזכר אוחס בלשון זכר ונקבה כי לא היו ׳‪. ‪1‬ב<‪-‬יטה‪ :‬י‪2‬רח ‪ .‬אניעי מלכינו שיחקנו מעליו.‬נקבות‬ ‫אמר לטנלית‪ :‬בית און‪ .‬כי לב מלך בית ה׳ א ל כל אשר‬ .‬ורנרו‬ ‫אל ־‪ .‬ומזה גמשכו העגלים‪ .‬‬ ‫מ ה יעשה לנו וכי ה ו א העושה לנו דבר ח״ו‪ .‬‬ ‫והצמחה ‪ :‬כראש ‪ . ברית לטני״ס‪ :‬ופדה‪.‬הם עשית השבטים‪ .‬ה׳ א״כ מה יוכל המלך‬ ‫להושימ לגו‪) :‬ר( דברו דברים ‪ .-.‬״*״‪.‬י‬ ‫ל ל‬ ‫ע ש ב‬ ‫מ ר ה פ י ר חע‬ ‫מ י ש ל י ‪:‬‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫וט<י|‬ ‫«ב «י « ש« מ״ס י״ג ‪.‬לעביר מגלי‪ .‬‬ ‫?‪£2 555^5‬‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫שוא‪ .‬לפיכך פרח מש״מם זה כראש ולענה על דרך שרש סורר‪ .‬והמלך מ ה יעשה לגו‪ .‬הוא בית אל ולנה לגנאי‪ :‬יגורו ‪ .‬‬ ‫לכן יפלה טליהפ מששט הגמול כמי טבב הלאש המר השולח מהל‬ ‫טל תלמי שלה‪) :‬ה( לעגלות ‪ .‬ענ־ן‬ ‫פחד כמו !יגל מואב )בוודכר כ״כ(‪ :‬וכשריו‪ .‬כאחר שהפאני נזה יוכל מלכנו לעשות‬ ‫לר כר ^יי‬ ‫ולהצביע אלית שיא ולכיות כרית לע׳׳י‪ :‬ופיח י י א ש פשפש‬ ‫על תלסי שדי‪ ..‬נ הד‪ .‬כל ברית שהם כירתים זה עם זה עוברים עליי ‪ :‬ופרח כראש‪ .‬כמו שדה‪) :‬ה( לעגלות‪ .‬ולא צורות‬ ‫וזכר בית און והוא בית אל שמכנה אותו כן לננאי ולא זכר דן כי עיקר עבודחם היה בבית או.‬קריה ארי‬ ‫םהר״י קרא‬ ‫רש״י‬ ‫אשר בטחנו ז‪:‬י לאמר שיצא בראשונה וילחם את מלחמותינו וכל זה לפי שלא יראנו את ה ׳ ‪ .‬כ.‬אז יתוודו ויאמרו עתה‪ .‬‬ ‫כ ל‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫ל‪.‬וייח מפללי.‬‬ ‫לו ווה יתוודו ישראל בנלותם ‪< :‬ד> דברו דברים‪ .‬מקור‬ ‫בשקל ראות רביח ‪< :‬ה> לענלות ביה און‪ .‬ידי‪. .‬‬ ‫‬‫‪.‬לכך‬ ‫קוראים להם שמיון‪ :‬כי אבל עדיי עטי יכי־ריי עליי יגילי‪.‪.‬והיא סיבת העדר המלך והמלך כמו סנחריב וגבובדגצר‪. כאילו היו שניהם שם‪ .‬טל הטגל יהאכלו סמו שהאמינו בו יגם‬ ‫הט.‬שהוא סורח על תלמי שדי שהיא משב מר‬ ‫כך משפטיהם פורחים וגדלים המרירים לעניים ואביונים יאף ממיס אמר כן כי הפכתם ל^ענה משפע )ממיס וי( ‪:‬‬ ‫)ה( לעגלות בית און וגו׳‪ .‬וזכדשוברון‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ש ד י‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬ ‫מצודת ציס‬ ‫מצודת דוד‬ ‫ללחום מול ההויכ כי הואיל וגר‪ .‬כלומר בעת ההיא אין מלך לנו‬ ‫כי לא יראנו א ת ה׳‪ .‬עתה בגלוחמ מארצם יכירו ויאמרו כי אין פלך לגו‬ ‫סי׳ כאילו אין סלך לנו כי אין בו כה להצילנו מיד אייביני כמי‬ ‫‪«.‬ג ב‪ .‬שהיא‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫‪ .‬יתכן שהיה שסרכיסשטשי‬ ‫בלמית הפנל שטבה ילבט‪ 0‬ולה׳ שנלקח! בבכי ותשש כחן ׳‪.‬כעשב ס י כראש שפורח ונדל על תלמי שדות‪.‬י! ופרח כרא<ט מש‪6‬ט על תלמי שדי‪:‬‬ ‫״ להגלות בית אוןינודו שכןשמרוןכי־‬ ‫אבל‪. .‬גתיעצי‬ ‫ש א י נ ו י ש י י ע י י‪/‬ל? .‬‬ ‫> • \‪/.‬‬ ‫א‬ ‫‪ £‬ק ר‬ ‫ל‬ ‫ן ת‬ ‫י‬ ‫במי בריח לשין היה‪ :‬כ \ות כרית‪ .‬ראש‬ ‫ולענה ‪ :‬על חלסי ש ד י ‪ .‬ ‫ז‬ ‫א י ן‬ ‫ד‬ ‫״‪^ j.‬י עלוהי ןבועון ןיל .

‬‬ ‫ולפי זה אלות שם לרבים‪ .‬והוא יפרח כראש משפטם שאיגו ישר‪ .‬והעד יעלוז שדי ע״כ‪.‬וזהו משל לרעות שיבא עליהם‪ .‬מהגשבעים‬ ‫שוא אפילו על דברים בטלים‪ .‬על דרך שורש פורה ראש ולעגה‪ .‬וכמה כריתות ברית וז״ש‬ ‫דברו דבריהם‪ .‬‬ ‫והראב״ע ז״ל‪ .‬‬ ‫אם ל א כי צורגו מברגו וה׳ הסגירגו‪.‬כך משפטיהם פורחים וגדלים תמרורים‬ ‫לעגיים ולאביוגים‪ .‬ר״ל כל שגי דברים שהם מדברים‪ .‬ויוכיח הפי׳ הזה הפטוק הבא‬ ‫אחריו לעגלות וכו׳‪ .‬כי ע ת ה יאמרו אין מלך‬ ‫לנו‪ .‬וכ״ז פרח המשפט הגעשה וגידון עפ״י שבועות ב׳*לה‪ .‬כמו אלה ליחידה‪ .‬‬ .‬על תלמי שדי‪ .‬לפיכך פרח כראש‬ ‫ולעגה משפטם זה‪ .‬עד שעל דברים בעלמא דברים‬ ‫שאין בהם ממש גשבעין כ מ ה אלות‪ .‬השבע לשקר אלות‬ ‫כמו כרות לשון הוה ככרות ברית‪ .‬מ ה שיפרח להם בשדותיהם‬ ‫ראש ולעגה יהיה‪ .‬דרך זרה כאילו ה מ ל ה מורכבת משם הפועל‬ ‫הסמוך‪ .‬אבל הוא מ ה יעשה לגו מדעת עצמו‪.‬על תלמי כמו‬ ‫תלמיה רוה‪ .‬או שהיה בעבור אות הגרון ומשל משפט שהוא מתוך וההפך למר‪ .‬שאין זה כי אם‬ ‫רוע לב מעין ע״א‪ .‬מעורבים כמה אלות שוא‪.‬באופן שהמשפט יצא מעוקל מר בראש ולעגה‪ .‬על דברים שדברו שלא מעלים ולא מורידים‪ .‬וזה אפשר שאמר גם כן בתחילת הפסוק‪ .‬כמו‬ ‫ההופכים ללעגה משפט‪ .‬‬ ‫והרד״ק ז״ל אלות ישבעו‪ .‬והוא א׳ מארבעה‬ ‫לשוגות שמשמש בי לשון אלא‪ .‬‬ ‫ודברו דברים ואלות שוא גם כרתו ברית אלות מקור וכן כרות ברית לעבור‬ ‫על מצוות ה׳ שלא לעלות ירושלים‪ .‬ר״ל אין מלך טנתריב או מלך נבוכדנצר מזיק לנו‪ .‬כי לכך גסמכה בדברות לא תעשה לך פסל וכו׳ וםמיך‬ ‫ליה לא תשא‪ .‬דברו דברים א ל ו ת ש ו א ובו׳ רש״י ז״ל אלות שוא‪ .‬מכ״ש שישבעו לשקר על דבר דררא דממוגא‬ ‫ותועלת‪ .‬‬ ‫ו ל ע ד ץ שהוכיחן על זלזולי כבוד שמים‪ .‬אלא לא יראנו א ת ה׳‬ ‫הוא המזיק והנפרע ממנו ולשון בי לא יראנו לשון אלא‪ .‬ירבעם וישראל בהמלכתו שלא לעלות לירושלים‪.‬ולעשות צורות לעבדם‪ .‬וכולן לשוא‪ .‫‪166‬‬ ‫כלי יקר‬ ‫יחפוץ יטנו‪ .‬והוא מ״ש ג״כ בסוף והמלך מ ה יעשה לנו‬ ‫הוא שבט אפו י״ת וכגרזן בידו י״ת‪ .‬ושדי כמו שדה‪ .‬במו שגאמ׳ גם מזבחותם‬ ‫בגלים על תלמי שדי‪ .‬כראש שהוא עשב מר הפורח על תלמי‬ ‫שדי וי״ת על תלמי שדי בעון שמסיגין גבולי שדות תלמי שדי מעגה המחרישה‬ ‫קרוי תלם ד״א על תלמי שדי שעושים שם מזבחותם‪ .‬ע״ב ובן מהרי״א ז״ל בקירוב‪.‬אלות שוא‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬בי המחשיב אלהותו ית׳ לא ישא שמו לשוא ובפרט בדברים‬ ‫בעלמא‪ .‬אף עמוס אמר כן כי הפכתם ללעגה משפט ע״ב‪.‬שם יפרח עליהם משפט עוגם ד״א כל אלות אלות שוא‬ ‫כל ברית שהם כורתים זה עם זה עוברים עליו ופרח כראש משפט כראש שהוא‬ ‫פורח על תלמי שדי שהוא עשב מר‪ .‬בי מפגי‬ ‫אלה גכלית הארץ ואולי אמר דברו דברים"של תשובה מתייחסים אל התרטה‪.‬או יהיה מעין כרות ברית‬ ‫והשבע שוא‪ .

‬דרך גנאי עם היותו אחד וזכר‪ .‬לפי ששומרון ראש מלכות ישראל‪ .‬וכמו שאמרו בם״ה בפסוק ויבואו עד האחד שבדן‪ .‬יגורו‪ .‬לפורענות העתידה לבא‬ ‫על עגלים שבבית אל שגקראת בית און בספר יהושע‪ .‬כי גם של בית און חזר‬ ‫להיות כנקבה בחולשה‪ .‬ואעפ״י שלא היו העגלים‬ ‫בשומרון‪ .‬למה בי אבל עליו עמו וכמריו אשר עליו יגילו תמיד‪ .‬הטעם על בל עגל בבית אל כאשר‬ ‫תחרב‪ .‬אמר על עגלות בית און‪.‬‬ ‫כי אבל עליו עמו על העגל שבבית אל‪ .‬ובלשון גקבה‪ .‬‬ ‫וכן הראב״ע ז״ל‪ .‬כאותו אשר בדן שהיה תמוגת גקבה‪ .‬והוסיף בי אבל עליו‪ .‬ונעשה‬ ‫עגלות רבים מהיחיד‪ .‬כי‬ ‫לא היו אלא צורות‪ .‬גכלל ג״כ אותו אשר בדן‪ .‬לפי שנשבר ופתות אותו פיתים‪ .‬כראש ולענה היה משפטם על תלמי שדי בנז״ל כדרש״י ז״ל‪.‬או שהיו גם כן שם עגלות זולת העגל‬ ‫שעשה ירבעם‪ .‬‬ ‫וכשתחרב בית אל שלא הצילוה העגלים‪ .‬‬ ‫ובן מהרי״א ז״ל והוסיף מ״ש לעגלות שתולה כל הפורעגות הגז׳ בפסוקים‬ ‫הקודמים שהכל לסיבת עגלות בית און וז״ש לעגלות וקראם לשון רבים ולשון‬ ‫נקבות‪ .‬ואעפ״י שעדיין הוא קיים‪ .‬והם היו מחזיקים בעבודת האלילים‪.‬וכן הכריתת ברית הכל הפרו ושב עמל השבועות שוא והפרת ברית‬ ‫בראשם‪ .‬ל ע ג ל ו ת בית און ובו׳ רש״י ז׳׳ל לעגלות בית און‪ .‬והוא יקר‬ ‫עבודתו כמו שברו אתו לעיגיהם‪ .‬שבן‬ ‫שמרון כי כבר נתאבלו עליו עמו‪ .‬היו שטופים אתריו יותר‪ .‬כיון שהם כזב ושקר‪ .‬ועתה יאבלו‬ ‫על בבודו כי גלה ע״כ‪.‬והדברים שדברו והאלות הבל שוא‬ ‫היה‪ .‬יראו ממגו שכניו‬ ‫שבשומרון‪ .‬‬ ‫וכן הרד׳׳ק ז״ל והרחיב לעגלות וזוכר אותם בלשון זכר ובלשון גקבה‪ .‬‬ ‫ולעד״ן שאמר לעגלות לשון רבים‪ .‬ולפי‬ ‫שהיה אותו שבדן גקבה‪ .‬באילו היו שגיהם שם‪ .‬ובדמותו הוסיפו לחטא ע״כ‪.‬ואפשר שלהיות בית און‬ ‫קרוי לגגאי‪ .‬וכן‬ ‫במריו ה ם כהגיו אשר עליו יגילו לשעבר‪ .‬שהם שומרון‪ .‬ולא זכר דן כי עיקר‬ ‫עבודתם היה בבית און‪ .‬הנה עמו רואים‬ .‫הושע י‬ ‫‪ 67‬ר‬ ‫שאמרו והמלך מ ה יעשה לנו בפי׳ הפי׳ הנז״ל ודברו דברים של טעם כנז״ל‪.‬ולזה כלל שגיהם‬ ‫‪.‬וביתם לפי ה א מ ת בית און הוא‬ ‫המתייחם ל ה ם יחדיו וז״ש לעגלות בית און‪ .‬אז יפחדו השוכגים בשומרון על עצמם‪.‬לזה אפשר שעל שגיהם אמר לעגלות בית‬ ‫און‪ .‬ואמר לעגלות בית און‪ .‬שהיו עובדים אותו והיו עמו‪ .‬הגה בסוג שם זה של בית אץ‪ .‬‬ ‫ונשבעו לקיימם וכרתו ברית לעבוד א ת הי‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬ע ת ה יאבלו בגלות כבודו‪ .‬‬ ‫רבוי על כבודו שזכר ע״כ‪.‬בלשון גקבה‪ .‬כגז״ל‪ .‬‬ ‫כשתבטל עבודתם יגורו ויראו השבגים‪ .‬שבולם היו בבית און‪ .‬וזכר לבית אל בית און כגוי לגגאי‪ .‬ע״כ‪.‬ותשש כ ח ה בנקבה שהרי שברוהו‪ .‬הגה גלות כבודו ממנו גם אותו לאשור יובל‪.‬לפי‬ ‫שהיה גקבה‪ .‬כי מ מ ה שאירע להם יגורו יראו‪ .‬‬ ‫כי כל ארץ ישראל גלכדה קודם שומרון שצר עליה מלך אשור שלש שגים‪.

‬‬ ‫אף על פי שהענלים לא היו שם ולפי שהיחח שומרון ראש‬ ‫ה‬ ‫מלכוח למלכי ישראל והם היו המחזיקים‬ ‫ואמר כשהחרב ביה אל ולא הצילום הענלים יפחדו השוכנים‬ ‫בשומרון על עצמם כי כל ארץ ישראל נלכדה קודמ שומרון שצר‬ ‫עליח מלך אשור שלש שנימ‪ :‬כי אבל עליו עמו‪ .‬״‬ ‫י‬ ‫לי‬ ‫ל‬ ‫השבטים‪.‬ופתרונו גםשל לקצף שהולך על פגי המים לכאן שהעמיד לו ענל זה לאליה‪ :‬ויבוש ישראל‪ ..‬‬ ‫‪.‬ורביגו סעדית ז״ל פירש גמ אותו לרבות על העגל‬ ‫שבדן ננלח חחלח ויונתן תירנם למלך ירב למלכא דייתי לאתפרעא לחון ריל למלך אשור שיריב אוחמ‪< :‬ז( נדמח‬ ‫שומרון מ ל כ ה ‪ ..‬אז יקבל אסלים כושת מל מה שמכלו ללא אלוה‪ :‬ויבוש‬ ‫• השפיכה מכלי אל כלי ונראה כאלו השוסן מתקצף לזה קלוי כלשון וגי'‪ .«V\U»«.‬מנין אבדון‪ :‬ודרדר‪ .‬‬ ‫‪.‬והוא כמו והנה‬ ‫עבדיך מוכים וחטאת ע מ ך ‪ .‬׳ '"־" • ׳‪** • -‬׳•"ל ׳‪"-‬״־ ‪.‬‬ ‫* ‪.‫כלי יקר‬ ‫‪168‬‬ ‫תרגום‬ ‫כבודו כי־גלה ממנו‪ :‬יגם־אותולאשור‬ ‫יובל מנחה למלך ג ‪»$‬י־׳ ^?פ ‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬א ל ה ‪ -‬י־יאל את י י ״ ‪ to‬י ״ ׳ יעלם‬ ‫^?‪r^5‬״‪«UT^Z‬לא״»‬ ‫לראובני ולגדי)דברי הימים א׳ ה׳( וגו׳ ונטל עגל הזהב‬ ‫‪.‬וקצף קליפח‬ ‫העץ כמו וחאנחו לקצפה ויונחן חירנפ כרוחחא על אפי מיא בלע׳׳ז אשקומ״ח‪< :‬ח> ונשמדו במות און‪ .‬אשר‬ ‫עליי ינילי היום יתאבלו‪ :‬כי השעם כפיל‪ ()) :‬נמ‬ ‫׳*׳־‪ * '.7‬‬ ‫עגנ שומרון‪ :‬לאשור יובל‪ . .‬‬ ‫ב‬ ‫‪*—» .‬כי אבל עליו עטו ובפריו מ ע ת ה ינילו‪ .‬על חענל‬ ‫ע ל י י‬ ‫אשר בבית אל יאבלו עליו עמו העובדים איתי‪ :‬יכטייי‬ ‫י ״ * • ‪. U J v.‬‬ ‫אז יקח בשח אטדימ ויבש ישראל סעצחו שגועץ ירבעם שהיה משבט אפרים עםהס לעשוח העגלים אז יבושו סעצתם‪ :‬כשנח‪. זה ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ר״ל בעודם‬ .‬ישרת‬ ‫בעבור אחר וכן הוא נדמה שומרון נדמה מלכה‪ :‬כפצף‪..‬מ‬ ‫כלי יקר‬ ‫א ת הגולד ומתאבלים‪ .‬כי כל העומד לגלות כגולה דמי‪ .‬‬ ‫‪.‬אשור‪ .‬כולמ יתאבלו גלה‪ 0) :‬נס אוהו לאשור יובל‪ . .‬‬ ‫אוהו לאשור יובל מגהה למלך ירב ‪ .‬נשתתק מצך שומרון והרי‬ ‫»‬ ‫\‬ ‫^‪. .‬כקצף על פני מימ ‪ .‬המלך אשר בשומרון נדמה הוא כקצף‬ ‫הס האבטכומוס שמל פני המים שמולה לממלה ויתמיד זמן מומס כן‬ ‫המלך לא יתמיד כמלכותו כ״א משש זגק‪) :‬ח( ונשמדו‪ .‬ש‬ ‫^‬ ‫‪.‬ואז ישמדו הבמות שכבית אין שהם היו מסאת ישראל‪ :‬קוץ ודרדר‪ .‬״ י "י‪ .‬ז( נדמה‪ .‬ז״ש וכמריו עליו יגילו‪ .‬מלשון כישת ‪) :‬ז( נ ד מ ה ‪ .‬והוא מלך אשור שנקרא שמו ירב‪ :‬בשנה אפרימ יקח ‪.‬וכל העומד להשבר‬ ‫והכתת כמעוך וכתות דמיא ח״ש כי אבל עליו עמו‪ .‬על מובוצת ישראל‬ ‫מצודת דוד‬ ‫מצודת ציון‬ ‫פכו״ם יכן והשכים את ככמריש)מ״־ כ׳־נ(‪ (1):‬יובל ‪ .‬שני ענני זהב‪) .‬אלא אדרבא מראים‬ ‫ש מ ח ה וגילה להחזיק תפלותם ותעתועם‪ .‬כאותה עצה שנתיי^י‬ ‫אפריס יקח \בשת י}ח לי ירבעם שהיא משבט אפרים‬ ‫& ‪ ? & < i ? X ^ ^ J F ^ £‬ך ^‬ ‫אשקלומ׳א ‪ .‬מאותה עצה‬ ‫ולכאן‪ .‬‬ ‫א‬ ‫אומר בשנת התשיעית להיש׳ג )ב!‬ ‫ה‬ ‫ל ( י‬ ‫כ ד‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫‪ ''1 °‬יי‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫יי״יזי•‬ ‫חיי ״גויי וי־ז־ •‬ ‫יי׳יומי• ייייי‬ ‫‪r 1 n‬‬ ‫‪. . _ . .‬״‬ ‫‪.‬לזאת יחרדו ויגורו ג״כ שכן‬ ‫שמרון‪ .‬מלשין דמיון והשוא׳‪ :‬בשבי כן יוכא נם המגל כשכי לאשור להיות ל״נר‪.‬וכמריו המ כהגיו המקרבים עבודתו שהיו מתהילה‬ ‫ב ע ב י ר ת‬ ‫ש‬ ‫ו ש פ ן ז י ס‬ ‫ע ל י י ע ת ה י א ב ל ו‬ ‫&‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫לןת כ ב ו ד ו‬ ‫ע ג ל י ם‬ ‫ם‬ ‫ב מ נ ו‬ ‫^‬ ‫י ק ר ע ב ו ד ח ו‬ ‫‪.‬ואם )ח( במות און‪ .‬‬ ‫^‬ ‫כמו ותאנתי לקצפה‪) .‬‬ ‫י‪. .‬שהמ חטאח ישראל‪ :‬קוץ ודרדר יעלה על מזבחוחמ‪ .‬וכן"יא שיעצו לעשותם כמו שנאמר)מ״א י״ב( ויועז המלך ויעש‬ ‫ה נ‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫ע נ‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫הד‬ ‫ר נ ע ם‬ ‫ע ם‬ ‫ד נ ם‬ ‫י ר נ ע ם‬ ‫‪.‬מין קוצים וכן וקון )‪ (1‬נדמה שמרון מלכה‪ .‬‬ ‫‪.‬כמו כן יהיה נע ונד בנלוה הוא וישראל ע מ ו ‪ .‬בסדיר עולים יי אשר גבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר נם איתו לאשור‬ ‫יובל ‪ :‬מנחה למלך ירב ‪ .‬‬ ‫בתוספות הנו״ן כמו שנענה בנים‪) :‬ז( נרמה‪ .‬כי הוא זהב‪ :‬בשנה‪. )‪ 0‬נם אותו‬ ‫לאשור יובל ‪ .‬שפה׳ בדבר זה הם מחטיאים א ת עצמן‪ :‬ואמרו להרים כסונו ולנבעות נפלו עלינו‪ .‬רבוי על כבודו שזכר אמר כי הנה במנץמו נלה כבודו ממגו כשישכרוהו נ ם נוף חענל וחוא חזהב שבו אחר‬ ‫שנשברה צורתו יוליכו אותו לאשיר לשאת אוחו‪ :‬מנחה למלך ירב ‪ .‬‬ ‫הוא כקצף שעל פני המים שהוא )אי