‫אהל אלימלך‬

‫כולל לקיטי חידושי הורד ‪ .‬ישיחות יק־ים ונפייאיס ‪ .‬עם סיפורים‬
‫ימעשיוח נוראים ‪ .‬ודינדגוח טי בית ונאים‪ .‬םמקירים נאמנים‬
‫מקובצים‪ .‬במשבצות זהב משיבצים ‪ .‬מאח האדם הגדול בענקים‪.‬‬
‫זורח הייי בשחקים‪ .‬כביד שיב הרב הגאון הקדוש ‪ .‬אספקלריא‬
‫המאייה פיעל ישועית‪ .‬מופת ת ר ו ‪ .‬נזר החסידים ‪ .‬יעטרת הצדיקים ‪.‬‬
‫רשככהיג עיר וקדיש מן שמיא הנודע בכל העולם בשם קדשו‪.‬הריר‬

‫אל‬
‫ודרך אגב‬

‫מלך״ייקליי‪-‬‬

‫‪1‬‬

‫מליזענסק‬

‫ג ג א‬

‫לי*י‬

‫א‬

‫ב‬

‫ע‬

‫ה מ ח‬

‫י‬

‫ם‬

‫נועיא ‪:‬‬

‫הובא באהלי כמה עניניס וסי‪0‬ירי‪ 0‬מהגאונים הקדושים‬

‫יי שמעלקא‬
‫רשבבהיג יייי ק‬
‫אבייק ניקלשבורג• י * ' י׳ייי נפתלי צבי אבייק ראפשיץ‬
‫נשיב הריר שלום רוקח אבריק ב ע ל ן א ו ש א ר צדיקים‪,‬צוקלה״ה‪.‬‬
‫ז‬

‫י נ י‬

‫ה ר ב י‬

‫הלוי איש הורוויץ‬

‫ב‬

‫עיי‬
‫אכפתי ״ייקםתי‪ .‬בעזר צור יעיעחי•‬
‫י‬
‫שמחה בונם בן לאאטויר הרב הנאץ רםיבי׳ק ' י ׳‬
‫צ ב י יחזסאל שליס״א‬
‫ועניו המבירסים כבקשית םיהייי‬
‫ה צ‬

‫אברהם חייס‬
‫‪6‬‬

‫םיכלזאתן‬

‫״נייק‬

‫פלונסק‬

‫ייני•׳‬

‫מועתק והומט לאיגטינט‬
‫‪0‬יז‪00<13.0‬נ‪8*1‬־ונ‪.}<61‬א\או*‬

‫יו‬

‫*״ייוייםתשט״ד‬

‫ח ם י‬

‫|ףן‪.‬‬

‫הקדמה‬

‫ב‬

‫כיה‬
‫א ב נ י שהם אודם פטדה וברקת‪ .‬אבני אקדח ‪ ,‬בעת אשר יזהרו ויבריקו טול‬
‫פ נ י נ ו ‪ .‬אוי כיעים ובחינם יקחו לב וימשכו עיני כל רואיהם להתענג‬
‫בזוהר הוד יפים ‪ .‬אכן כל ?מד אמר יוסיפו ויחטידו להביט במו וירדו וישבעו עץ‬
‫בדמותם ‪ .‬לאט לאט תתקרר התשוקה ייגרע חין ערכם ‪ .‬ויסבו עין מגגדם כי כן‬
‫ארחות כל תענוגי הגוף וחמדותיו כי לכולם יש קץ ותבלה כמהיב גפש שבעה‬
‫ג ו פ ת ‪ .‬אמנם לא כן אכגי חפץ ופנינים יקרים ‪ .‬אבגי קודש מאמרים‬
‫תבוס‬
‫הגאםרים באש דת גועם שעשועי עליון הוא ת ו ה י ק ‪ .‬כל עוד אשר יוסיפו להגות‬
‫במו תגדל התשוקה בלב הוגיה להוסיף כדו להגביר חיל בתורת ה׳ ללומדה‬
‫להביגה ולחדור תוך עמקי דבריה ‪ .‬אחרי כי גובעים המה ממקור חיים ‪ .‬וניתגימ‬
‫תחיה למוצאיהם ‪ .‬משיכים נפשות לחזות בגועם זיו עליון‪ .‬ובכוכבים‬
‫ייל‬
‫לעולם יעד יזהירו‪ .‬וכאור החיים יאירו •‬
‫ועתה הא לכם בית ישראל את ספרי הגוכחי ‪ .‬אשר כו אוצר מכל פרי‬
‫מגדים ‪ ,‬חרשים גם ישגים ‪ ,‬יין הרקח עסיס הרסונים‪ .‬דובב שפתי‬
‫ישגים ‪ .‬דיבורים קדושים מלהבות אש שלהבת יה ‪ .‬וסיפורים גוראים ‪ .‬במוסר‬
‫ויראת ה׳ ממולאים ‪ ,‬מאת האיש אלקים הגורא ‪ .‬קודש הקדשים ‪ .‬רבן של‬
‫הצדיקים‪ .‬ואבי המוכיחים ‪ .‬רביגו אלימלך זי״ע מליזעגסק‪ .‬ולמותר להרבות‬
‫בשבחו של אותו ציםו״ע ‪ .‬כי אין ערוך לקדושתו ופרישות־‪ .‬רבבות ישראל‬
‫שותין מימיו הק׳ עד היום הזה ‪ .‬ודי לגו לראות משיב בס׳ שער הגלגולים‬
‫דב״ח ‪ .‬הובא בספרי אות ל י ו ‪ .‬איך שמסר גפשו על קדושת שמו ית׳ והורגל‬
‫להיות מברך ישראל ולמסור גפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות‬
‫בתפילתו הנאמנה במס״ג וכוי עיש ‪:‬‬
‫ומה טוב ומה געים לי להביא בזה מה ששמעתי מפיק אאמו״ר הרב הגאון‬
‫ר‬
‫ם י ה‬
‫* צבי יחזקאל שליטיא אבריק פלוגסק‬
‫המובהק חויפ וכוי בקשית‬
‫והגליל לפרש מליצת רזיל בשיס ברבות )דף כ׳ עיא( איל ריפ לאביי וכוי‬
‫די״‪ ,,‬חיש להו גיסא וכוי ואלו רב יהודא כי הוה שליף חד מסאגיה אתי םטרא‬
‫ובו׳ הוו קא מסרי גפשייהו אקדושת השם ו ט ׳ ‪ .‬מה עגין שליף מסאגיה‪ .‬וא׳ עיד‬
‫שכ׳ בס׳ ילקוט הגרשוגי )רות ד׳ זי( לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן ל ר ע ה ו ‪.‬‬
‫דעגין שליפת געל לקיום המקח ‪ .‬עפיי השלה״ק בסידור בשם מהדש״ל מעם‬
‫שמברך שעשה לי כל צרכי בעת שנועל מגעלו‪ .‬כי הקב״ה ברא ד׳ מדרגות ‪.‬‬
‫דומם ‪ .‬צומח ‪ .‬ח י ‪ ,‬מדבר ‪ .‬זו למעלה מ ז ו ‪ .‬האדם המושל על הבע״ח בנא׳ פל‬
‫שתה תחת רגליו‪ .‬ממילא שמישל בצומח ודומם‪ .‬וכשלוקח האדם העור מהבהמה‬
‫לעשות מגעלים למדרך כף רגלו מראה שהוא המושל ‪ .‬וגעשה לו כל הצרכים ‪.‬‬
‫•י״כ כשגיעל מברך שלכיצ ע י ש ‪ .‬ולפייז כשגעילת המגעל מורה שהוא שליט‬
‫זהו עגין שליפת הגעל לקיים כל דבר שכיון שהסיר מגעלו מסיר‬
‫השליטה שהיה לו על חפצו ומקגהו בזה לחבירו עיש בשם ס׳ דברי שאול דף‬
‫ל״ח ‪ .‬והגה איתא בס׳ אורח לחיים פ׳ וארא בשם הגהיק הריר בער זי״ע לפי‬
‫ולך ה׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו עפ״י משל בגי המדיגה מי שיש‬
‫להם דעות לקבלת המלך המליכו איש א׳ עליהם ומלך ‪ .‬ואח׳כ המלך גמזן‬
‫לכאו״א מוזגות טובות עכור שהמליכו א ו ת ו ‪ .‬ואיא למלך להטיב להם פוומח‬
‫כאשר‬

‫‪4‬‬

‫הקדמה‬

‫כאשר גמלו אותו ועשו אותו למלך כי איא ליתן המלוכה לכלם ‪ .‬אכל השיית‬
‫טי שמקבל עליו ע־ל מלכותו ויראתו כשלימות נותן לו השי״ת מדת מלכותו‬
‫וצדיק מושל ביראת א׳ והקב׳׳ה גוזר גזירה וצדיק מבטל ‪ .‬וזה כי אתה תשלס‬
‫}איש כמעשהו ממש עכ״ל ועד״ז יש לפרש במדרש רבה וארא פ״ח ראה‬
‫נתתיך אלהיט לפרעה וכוי מי הוא זה מלך הכבוד וכוי שהוא חולק מכבודו‬
‫לידאיו וכו׳ ע״ש ודו״ק וזה כד שליף ממאניה היינו שמורה שאין לו קנין כלל ‪.‬‬
‫ומוסר כל חייתו וקניניו תחת ממשלת השי״ת ‪ .‬וע׳י שממליך להש״י‪ .‬ממילא‬
‫ולך ה׳ החסד וכו׳ נותן א הבח והממשלה להיות מבטל הגזירה ‪ .‬וממילא אתי‬
‫מטרא כנ״ל ‪ .‬וזה ענין שליף ממאניה ‪ ,‬היינו שלף נ ע ל ו ‪ .‬ועד״ז פי׳ ענין איסור‬
‫נעילת סנדל ביוה״כ ועיין בס׳ מנחם ציון חית לעשי״ת ועיין בהק׳ זוה״ק‬
‫דף יו״ד ובש״ס מו׳׳ק דט״ז‪ .‬ועדין פי׳ במדייש איכה )א׳ ג׳( גלתה יהודה ‪.‬‬
‫אויה וכו׳ שאוכלים מפתם וכו׳ מהלכין באסקפטיות יכו׳ אבל ישראל שהן מהלכין‬
‫ויחפים גלותם ג ל ו ת ‪ .‬ו ה ב ן ‪ ,‬ועיין בזה בס׳ ישמח משה איכה דף מ״ט ע׳׳א ‪.‬‬
‫וזה ענין של נעליך בפ׳ שמות ואב״מ להאריך עבת״ד אבא מורי שליט״א •‬
‫מ ו ב ן ספרי שוט בארץ החת השמים ‪ .‬ואל כל קצוי ארץ תפיץ קרנים ‪ ,‬הלוך‬
‫כה אמר מחברי‪ -‬ובונה אהלי‪ ,‬לא הוצאתי‬
‫וגךאת באזני ישרוץ לאמר‬
‫את ספרי לאור למען כ ב י ד י ‪ .‬כי הלוא הכבוד ממני והלאה ‪ .‬כי לא חרשתי‬
‫מפי סופרים וספרים ‪ .‬ומה גס כי כל אדם‬
‫מאומה ‪ ,‬רק לקמתי באמרים‬
‫בחבל הוא כאורח ‪ .‬ולמה ירז־ף צל כבוד ה ב ו ר ה ‪ ,‬כאבק פורח ‪ .‬אמנם זה הי׳‬
‫מגמתי‪ .‬להועיל לעמי בגי בריתי כי ראיתי שיש ס פ ר י ם ‪ .‬אשר דבריהם‬
‫כלענה מרים ‪ .‬ויגרשו מימיהם טיט ורפש‪ .‬לכלות בשר עם נפש ‪ .‬וכאשר ינוחו‬
‫ממעשיהם ‪ ,‬יש שמבלים בך* עתותיהם ‪ .‬אי בקריאת עלה נבל ושירי עגבים‪.‬‬
‫יפיחו לצנות וכזבים ‪ ,‬לכן לא מנעתי ‪ .‬פרי עטי ‪ .‬ואומר אני מעשי למלך ‪.‬‬
‫ואקוה להשי״ת‪ .‬כי שערי אהלי לא יםגר ‪ .‬ועכ״פ ביום השבת יפתח ‪ ,‬מאמינים‬
‫ב״מ ישתעשעו בו ביום מנוח ‪ ,‬כולם ישבעו וירח־ נחת ‪ ,‬ולא יטבעו בבאר שחת‪.‬‬
‫בילדי נכרים לא ישפיקו‪ .‬ובדברי תורה וזכרון צדיקים יעמיקו‪ ,‬ואוחילה לאל‬
‫הטוב ישלח עזרי זבד רב מגב אביע ‪ .‬אהלה פניו יאזרני חיל וחסדיו אודיע‪.‬‬
‫אשאלה ממנו אל יעזבנו ואל יטשנו יעזור ויגן ויושיע ‪ ,‬עדי קול ששון ושמחה ‪,‬‬
‫קול מבשר ישמיע שובנו אלהי ישענו והנשא והופיע‪ .‬כצפיית הכו״ח יום ^‬

‫פ׳ ויקרא ד׳ לחויש אדר שני‬
‫הצעיר אברהם חיים שמחה בונם בן לאאמו״ד הגאון מ ח ל החסיד‬
‫מופורסיסבקש״מ צבי יחזקאל מיעלזאהן ״ י * * אבי״קפלונסק והגליל‪:‬‬
‫שנת‬

‫סחר״י‬

‫לפ״ק‬

‫פה‬

‫זגיערז‪:‬‬

‬‬ ‫ב‪3‬‬ ‫היה עזיבת החטא יקבלה מימיש עכ״פ‬ ‫מיום ההיא י הלאה שלא יהי׳ בכלל‬ ‫הרשעים שבחייהם קי־וי׳ מתים י־ק עם‬ ‫הצדיקים שבמיתתן קי־זיין חיים דהיינו‬ ‫ה מ ה לרגע‬ ‫שכל ימי חייתם עישי׳‬ ‫הפירוד שיפרדי מעיה״ז בקדושה ובמהרה‬ ‫וכמ״ש בזוה״קהנ׳ צד יקי חשבי בליבייהו‬ ‫באילו ההיא •ימא מסתלקי׳ מטלייא‬ ‫מכינים את עצרם בשמחה יבטיב לבב‬ ‫לעת עלזה נפשם לשי־שס ‪ .‬ימי ימלל קדושתו ופרישותו אשר‬ ‫עוד בימי חירפו נתן את רגליי הוא‬ ‫ואחיו הקדיש הרבי ר׳ זישא מהאניפאלי‬ ‫זציקלה״ה ללכת מסיר לעיר וממדינה‬ ‫למרינה להשיב רבים מעון לעשות בעלי‬ ‫תשובה בעולם לטהר לבית בניי ולנסוע‬ ‫יראת שמו ואהבתו ית׳ ‪:‬‬ ‫בקרבם‬ ‫תלמידו הגהיק מנתם‬ ‫כ(‬ ‫מענדיל מפרוםטיק לפני‬ ‫הרה״ק בטל לגל מת״א ואחר ראיתי‬ ‫יימי‬ ‫מירי הקדיש חניזענסק ד ד \ י וס בעת‬ ‫שהיי חתביק ביראת ד׳ היו כל עצמותיו‬ ‫דא לדא נקבן וחיל ורעדה יאחזין יהי׳‬ ‫נרא־ לכל י־עידת גופו גיפחד ה׳ ומהדר‬ ‫גאינו וכל גידיו זעירקיו נעשו כמידות‬ ‫עבית ופניו יישתנות ‪ .‬ועל כיי״ב כיון הגמ׳‬ ‫)ברכות ז׳( צדיק וסיב לו שאינו מי־גיש‬ ‫היסורין וטובים הם לי וני׳ ‪:‬‬ ‫י( כ׳ ידינ הרב הגאי! מ׳ ישראל שי׳‬ ‫בערגי״ אבד״ק ביקאי־עשט ‪:‬‬ ‫הרה״ק רי״א מזיד־משיב אמר שקבלה‬ ‫בידו שרבינו אלימלך הי׳ לו מדריגית‬ ‫שלא היו בפילם מימות הנביאים ‪:‬‬ ‫לי הרה״ג מיהרח״א כהנא‬ ‫‪0‬‬ ‫של.י׳א דיחיצ מסיגיט בעיים‬ ‫ששמע מפה גדול וקדיש‬ ‫דברי גאיניס‬ ‫בשם רביני אלימלך שפ׳יא נתטלן! מאיד‬ ‫ונהל לארץ ולא הי׳ באפשי־י להקיצי‬ ‫ילגןררי באין פנים ישלחו שליח להרה״ק‬ ‫ר״מ מפשטו‪1‬א‪-‬סק זנ״ל הסמיך לשם‬ ‫כדת יזה לעשית כ׳ צא ידעו אם ה־ א‬ ‫מנין התעלפות אי עני.‬וכמ״ש‬ ‫מרביני הצדיק מ׳ אלימלך זציל שכל‬ ‫תשוקתו היתה להכרד מעוה״ז התויייי‬ ‫ולעמיד במקור הקדישה מבלי לביש התיחר‬ ‫העב וכי׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫ה( כ׳ בס׳ אברך על תהלים שי׳ נ ׳‬ ‫להה״ק מ׳ אהרן מאיי ז״ל‬ ‫אבד״ק באלחוב ‪ .‬כי כיב שנה לפני מיתו אמר‬ ‫הדבריס האלו שבספרו וי־עהי שבכל ייס‬ ‫וייס הי׳ מציה מחמת מיחו עפ״ל ־‬ ‫י ( ‪ 1‬ב ס ׳ פבידיח ישראל פ׳ חיי כ׳‬ ‫אמ*ס עיקר תכלית הדדי׳‬ ‫והעיד‬ ‫‪.‫אהל‬ ‫אלימלך‬ ‫כ׳ בס׳ אהבת שלום הנינא דף‬ ‫א(‬ ‫החלקי‬ ‫ט״ו קרב הקדיש‬ ‫רשכבהיג רביני אלימלך תליזנינםק‬ ‫זציקלה״ה בעהמח״ס נופם אלימלך הי׳‬ ‫תלמיד מובהק להאשל הגדול המגיד‬ ‫הקדוש ממעזריטש אשר כמסט כל‬ ‫*{לדידי רבי המגיד הנז׳ אחרי פטירחו‬ ‫רבינו אלימלך ‪.‬שםיפ* הגה״ק בעל‬ ‫ישמח משה ז״ל שי־אה בילדותי אח^הרה״ק‬ ‫ח׳ אלימלך זיל שהיה יבעל יסורים‬ ‫גדולים והי־יפא תהך לו באיזמיל את‬ ‫בשיו לארוכתו והיא ישב בפנים שיחקיח‬ ‫ופניו פני להביס מריב החדוה שהיה לו‬ ‫מיסירים הללי ‪ .‬‬ ‫השכימו לפחחי של‬ ‫יאליו התקבצו לשמוע מפיו דברי אלקים‬ ‫חיים ‪ .‬יחחת אוזן האדם‬ ‫יש גיר א׳ אשי קבלתי מנויי־ ז״ל שלא‬ ‫תכחד משוס דבר רק ביום המיחה גם‬ ‫הגי־ הזה ראיר<׳ שהיה מרעיד ימפפחד‬ ‫בכל יום מכחד ה׳ ויראחו ‪:‬‬ ‫בס׳ תכלה למשה מהה״ק ‪ -‬י ״ מ‬ ‫ג(‬ ‫ששמע‬ ‫מביא‬ ‫מסאייביר‬ ‫מהרה״ק מי״ה אלפזר בנו של רביני‬ ‫אלימלך ששחלו אוחו על אביו הק׳ מה‬ ‫יהשיב אם תרנו לידע‬ ‫ציה לפני מותו‬ ‫ניואת אבא דרשו מעל ספי־ ניעם‬ ‫אלימלך ‪ . החדבקית נשחתו‬ ‫הק׳ בעילמית עליונים שי״כ יכיל לצאת‬ ‫החיית‬ ‫סיפר‬ .

‬ואמרו לו שבשנה שהאדם צריך לתקן אן? מה שפנס בגילגוצ‬ ‫זו נתקבלו התפלות עצהיויט מה שלא הראשון ומכיש מה שפגם מקטגיתו ‪.‬‬ ‫היה מכמה שנים ככה ‪ .‬ישאלם מי ה מ ה ‪ .‬ואז נתפעל רבינו לולא אני ואתה הי׳ העולם כמעט עימד‬ ‫המגיד ובחולשת גופו קפץ מעל הממה ליפול ונודע לו כי הוא השני עכיל ‪.‬ועם כיז אח״כ בין האנשים שסמכו העולם והשיב כי א׳ היא‬ ‫השיחים שאמר לו המגיד על איזה הרר״ש מנ״ש ושאל מי השני והשיב כי אין‬ ‫דיינים שתחת דגלו שהם מקבלי שוחד כראי להודיעך גם זאת ‪ .‬ובפתחו הדלת ענה‬ ‫ליצורי ‪ :‬וואס הארס אייך נישמ בטסיר הגרר״ש שלום עליכם הלא ידעת כי‬ ‫אז מלך איז ארבי ‪ .‬ושאל הה״ק מי הזקן והשיב אליהו‬ ‫יבבאו לא הי׳ בכח המגיד לקום מפניו הלא הוא אברהם אבינו‪ .‬ובפתחו הדלת אצל הרר״ש‬ ‫חםלל שבת אחר שיגט ברכינו הק׳ ואם י היה רן לקראתי ואמר לי מ ה י ל ושלשה‬ ‫הוא בסיבת הדביקוח בטולס העליון היתירים מי היי ע כ י ל ‪ .‬ואמר פתחי השער לה׳ שטיב למשוח חשובה‬ ‫שפ״א באו אצלו הג׳ אבות הק׳ ישאל בעוד שהות איש דהיינו בימי נעריחו‬ ‫אוחם אודוח השנה ‪ .‬שחיבק עצמו בנדיק׳ הדור‬ ‫נחיגית‬ ‫י‪/‬‬ ‫ח‬ .‬חשיבה בימי נעריהי בא לאלם על ידי‬ ‫חך שני‬ ‫ואמרי לי שהחיזד מהם הי׳ הרר׳ש ז י ל ‪ .‬והרבהגאין‬ ‫הנה תיכן( כשיגע בו נפש החוטאת‬ ‫מ׳ שלום מרדכי ש אבליק ברסזאן‬ ‫וכן הי׳‬ ‫כיימיר יקום ויתעורר ויעמוד‬ ‫כ׳ ח״ל ‪ :‬שממתי חלליק זקן כי פיא‬ ‫באו בריה קודם התקיעות אליהו הנביא‬ ‫והוא פלא ‪:‬‬ ‫ועוד זקן א׳ לפני הריר אלימלך יספרו‬ ‫( ? \ ‪ 1‬ד בראשית ממלכתו בימי נעוריו‬ ‫הנה הי׳ המגיד הקדיש רימ לו כי היה קמרוג גדול כמעס הי׳‬ ‫מזלאטשוב בלביב ב״וליו ילהריפאים לשם העולם עומד ליחרב במהומוח כו׳ אבל‬ ‫ואז היה האבי ד הגאון הק׳ ר׳ חיים שני אנשים שברור סמכו העולם שלא‬ ‫כהן ראפפורט זיל והלך לבקר החולה יפול ‪ .‬ולולא‬ ‫ד׳ עייידי העילס לא הי׳ יכול ת״ו עילם החשובה על כל העולם יההעורר ׳‬ ‫להתקיים העילס ‪ .‫‪4‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫החיית בהאריך זמן כיכ ‪ .‬ובשנה שניה ובימיהם התחילו להתעוי־ר נריז־ס יציציס‬ ‫באו ג״כ אצלו ואמרו בהיפך שלא היה בחשיבה מ״י שהם היו דבוקים תמיד‬ ‫בחשובה הרמתה היי ממשיכים חת‬ ‫יכול שום הפלה לעלות כהוגן ‪ .‬‬ ‫וקם על רגליי ואמי בראש כביכול והובא בס׳ שמן הטיב ח״ב סי׳ יוד ‪:‬‬ ‫כביכול אייף דעס רבי ר׳ מלך זאגע י( כ׳ בס׳ כיאור ושמש למגילת רות‬ ‫ולנעמי מודע לאישה כו׳ ד מ ה‬ ‫איהר אזוי איף רעם יבי ר׳ מלך‬ ‫הטנגען אללע מולמוח ונפל בחזרה בדורות שהיו קידם הבעש״ט ר׳ ישראל‬ ‫זצק״ל אן! שהיו עוסקי׳ בתורה וטבורה‬ ‫למטחו טכיל •‬ ‫ס( כ׳ בס׳ טטרח זקנים דף כיד מ״מ לא שמו לבס לתקן אשי־ פגמו עד‬ ‫שמטתי שהה״צ מדזיקוב סיפר ימי זקנה ולא ירעו כחה של תשובה‬ ‫מטשה זו בכל שנה שהסיק חבטלזא טד היכן מגיע מד שעיר וקדיש חן שמיא‬ ‫סיפר להה״ק מקאמינקא השיבה שהי׳ נחית הוא הבעש״ט ויל ואחריי בא‬ ‫מה שנסע הרהיק ר י ר אלימלך ניט הרב הקדיש רביני אלימלך ז״ל והס‬ ‫להרה״ק רבי ר׳ שמעלקא ניע ‪ .‬ויען לקחת ונסע אצלי ‪ .‬ואחר ר״ה‬ ‫למען ידע הגאין מה לעשות עמהם נ ס ע הריר אלימלך לנ״ש ליתן תש״ח‬ ‫וחרה אף מ א ו ן טל דיבור זה והשיב לו להגאון רר״ש ‪ .‬ושאל מי הם ב׳‬ ‫בשכבו על ס ר ס ו ‪ .

‬‬ ‫קבלנו מאת רבותינו שכל‬ ‫אחד מישראל מברר ובוגה חלק בבית‬ ‫המקדש‬ .‬ובשיק שאח״ז בא בלבו‬ ‫אהבה ותשוקה נפלאה וידעתי כי מתת‬ ‫אלקיס היא מכח קלושת המקום כו׳‬ ‫מ*ש ‪ .‬‬ ‫והוא מחמת שמהירא לדבר ד׳ לנוכח לאותו‬ ‫ארס המעומד לקבל הטובה ההוא ספני‬ ‫ג‪5‬‬ ‫הקסרוג לגל יקמריגו אותי למעלה שאינו‬ ‫ראוי ח*ו אל הטובה הזאת ‪ .‬וזה אינו יכול להמשיך‬ ‫ולהדריך נטרי בני ישראל שיתקני מטשיהס‬ ‫בהשיבה ממממ שהוא טצמו איני דבוק‬ ‫בתשובה ‪ .‬והובא בס׳ שמן הסיב תיב אומ‬ ‫ב׳ באורך ‪:‬‬ ‫•יב( כ׳ בס׳ באר משה פ׳ מולדות‬ ‫וזיל אבל האמת יורה ררכו‬ ‫שמדרך הצדיק השלם כשירצה לפעול‬ ‫איזה פטולה טובה לארס הזא עושה‬ ‫דבריו ׳בהצנט ובסתר ‪ .‬יש צדיק אשר היא‬ ‫מתחזק בצדקו תמיד והוא באמת צדיק‬ ‫גמור אבל אינו דבוק בתשובה שמכיר‬ ‫א״ט שהוא צדיק ‪ .‬ ‫לא אכלא מלספר אשר שמטתי‪.‬ויש צדיק יותר גבוה שאפי׳‬ ‫על מטשיו הטובים הוא ממשמש אותם‬ ‫א ס הס ברור וצלול בלתי לה׳ לבדו בלא‬ ‫שוס פניה אתרת ותמיד הוא דבוק‬ ‫בתשובה שמא טשה אתת מהמצות באיזה‬ ‫פניה אפילי דקה מן הדקה ואחר צדיק‬ ‫זה ירדוף הארס וישיג וידבק טצמו בו‬ ‫יוטל ידו יוכל לתקן מטשיו ולהגיט לתכלית‬ ‫עבדות ה׳ וטל כזה נאמר מקום שבטלי‬ ‫משובה טזמדיס כו׳ כי בכח זה הצדיק‬ ‫לקרב ולתקן נשמות ישראל לטבודת ה׳‬ ‫ט״י תשובה כו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫יא( כ׳ בס׳ ייסב פנים מ׳ אבני זכרון‬ ‫אות ט״ב וז״ל והנה שפת.‬מפיק‬ ‫של מוזלה״ס בהיותו אבריק שינאווי‬ ‫והתפלל בהחדר שהתפלל בו הגאון הקדיש‬ ‫מהר״ש שמטלקא זלהיה ורמו הק׳‬ ‫מ ו ט ס אלימלך זלה״ה או נפל עמו‬ ‫<‪2‬תאום בליל שיק אימה ופמד גדול על‬ ‫סוף השבוט ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫בתינות צדיקים יש‪ .‬וזה אתר מן‬ ‫הדברים שהראה לגו אאמויר זלהיה בס׳‬ ‫ראשון לציון מהה״ק בטל אור החיים‬ ‫זלה״ה בהק׳ שם וזיל וישבתי ללמוד‬ ‫תורה לפני מו׳״ר הה*ק המפורסים‬ ‫אמז״ז כמה״ו חיים בן ממר וליה אשר‬ ‫מימיו שתיתי באר מיס חיים ובין ברכיו‬ ‫גדלתי ובתיקו שכבתי מיום היותי לשאוב‬ ‫מדרכיו הטובים ו מ ח ב חסידותו כמטס‬ ‫אני אומר שלא טבר עליו חצות לילה‬ ‫בשינה אפילו לילי תמוז מלקום ולספוד‬ ‫כאשה אלמנה על חרבן בית אל בבכי‬ ‫גדול ולהשלים הלילה בתלמוד וכו׳ מיש‪:‬‬ ‫מי( וכ׳ ב נ ו ©יכל הברכה פ׳ תבא‬ ‫‪.‬ובפי׳‬ ‫שמעתי מאאמו״ר זצ״ל מעשה כזה כשה ׳‬ ‫אצל אדונינו מורינו ורבינו הרב הקדוש‬ ‫מוי אלימלך זצ״ל שמע ממנו שמדבר‬ ‫דבוריו הקדושים לאיש אחד והבין בשכלו‬ ‫הזך שעיקר כוונתו בהדבריס עליו מכ״ל‪:‬‬ ‫ע ( כ׳ בס׳ נתיב מצותיך שביל התורה‬ ‫וז״ל ולכן רבינו הק׳ אור וחיות‬ ‫נשמתינו רבינו אלימלך הזהיר כשהצדיק‬ ‫משיג איזה מדריגה לא יגלה מד תשעה‬ ‫חדשים ולפחות סד מ׳ יוס מ״ש ‪:‬‬ ‫יי( כ׳ בם׳ דרך אמונה דף ביה בשם‬ ‫ס׳ שיה שכ' ‪ :‬ושמעתי כיפ‬ ‫מכבוד אאמו״ר זלה״ה שהזהיר מאד‬ ‫למבריס המקשיבים ט״ז המנין וצעק‬ ‫מאור סל האנשים חדשים מקרוב באו‬ ‫שהנהיגו להיות ניטוריס דוקא עד אחר‬ ‫חלות שטה א׳ או ב׳ ואח״כ הס הולכץ‬ ‫לישן ואמר בשם מגידי אמת איך שההיק‬ ‫ר׳ אלימלך בטהמ״ס נו״א שמנהגו היה‬ ‫כך מתתלת הלילה טד לארך חצות היה‬ ‫ישן והיה אצלו סגור ומסיגר ואמר שאז‬ ‫אין שוס טליי׳ לתורה ולתפלה השמימה‬ ‫רק דוקא אחר חצות ‪ .‬וה״ה כמדבר‬ ‫דבריו לארס אחר וכווכמז לאותו אדם‬ ‫שהוא ברצונו לטשות לו הסוכה ה ה י א ‪.

‬וכששמט את‬ ‫שמע רבינו הקרוש אור עינינו רוח אפינו‬ ‫מומ־יר אלימלך מעניני מיפתיס נרנייט‬ ‫ורוח סקידש ומדרגות נפלאות שלו היה‬ ‫מתמה ובא לבית מדרשי של ר ב מ‬ ‫ורביגו צפה ברוח קדשי ויצא לנגדו‬ ‫‪6‬ב*ח\ לבמזיל שלו ינסן לי של* ס‬ ‫בסבי‬ .‬זמטשה היה שבא‬ ‫צדיק אחר ממדינה רחוקה שהיה דרכו‬ ‫להיות כגור ומסוגר ולא דיבר טם‬ ‫שום אדם והיה מטוטף בסליח ותפילין‬ ‫ובפרישות מכל התאות ולומר חורה‬ ‫יומם ולילה והיה צדיק ‪ .‬מאד מאר הוה שפל רוח בלב‬ ‫שמח ובאהבח ישראל‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫המקדש ורבינו אלימלך זי״מ היה לו‬ ‫טליות נשמה ועלה למעלה והראו לו‬ ‫שבנה כקמשחו את מזבח במקדש של‬ ‫מטלה ושאל טל הארץ וטל היכל קדשי‬ ‫קדשים והשיבו לו אס יהיה הרצין שיתברר‬ ‫בחינה זאת יביא משיח והוא בזכות‬ ‫לימוד הורה לשמה בקדושה וביחוריס ט׳ש‪:‬‬ ‫ט‪ 0‬כ׳ בס׳ באר משה פ׳ בראשית‬ ‫וזיל ד מ ה ידוט ומוזכר ב ס פ ר י ם ‪.‬‬ ‫וביחוד בס׳ נוטס אלימלר וכלל הגדול‬ ‫להחזיק בב׳ המרריגוח שהיא לוממוח‬ ‫אל ולחשוב חמיד מחשביה מרוממוח‬ ‫אלהוחו יח׳ ולמיין ג״כ בשפלוח טצמו‬ ‫וכמי שלמדתי מרביתי וכפרט מאדמו״ר‬ ‫המיבהק מו״ה משולם זושא זל״ה שלמד‬ ‫אותי דרך ה׳ מהיל בני היכף בהשכמת‬ ‫הבוקר בהקיצך משנחך קח בירך הציצית‬ ‫הק׳ וחן לבך ודעתך לעיין ולהסתכל‬ ‫מ ו ד ל רומסות וגדולה הבורא יה״ש‬ ‫ותהא ירא מפניו למודל היראה והמורא‬ ‫והפחד שהוא אמיתת היראה יראה‬ ‫הרוממות ולא כחצות אנשים מלומדה מיש‪:‬‬ ‫ת( כ׳ בס׳ דרך אמינה דף נ׳ מ״ב‬ ‫מם׳ נ״מ בהק׳ וזיל והיה תמיר‬ ‫פגיי מאירין ישמסץ מחרווחא לשמטמא‬ ‫ומהתפלה ותפילין אזי כשבבר נזדכך‬ ‫בזי<‪:‬וך רב זקמש מנהיג עצמו בהרחבה‬ ‫להרחיב דטחו שלא יקטרג מליו היצר ט‬ ‫הדביקות י החיית חלהוח ולב ״סח מתפלה‬ ‫ותפילין מ א ממש חיים לקדושה ומות‬ ‫לםס׳יא וכדי שלא יקטרג טליז להפילו‬ ‫חלילה צריך כמה פעמים להרחיב דעתו‬ ‫בטניני טוהיז שלא יועבר עליו הפכו‬ ‫וכן החנהג רביט הק׳ מוהריר יחיאל‬ ‫מיכל מזלאיסשיב שהיה מלבישמ מלבושי‬ ‫מלכות ו ה מ ס סעודחו בכל יום כםטורת‬ ‫המלך ולא נ מ ה אלא ראות עיניו ואמר‬ ‫עליו רביגו הקליש מהיר״ר אלימלך‬ ‫כשהוא לונש המלבוש לתפלה י מהכר‬ ‫הקרסים של לבושו ממשיך שפע למטלה‬ ‫לשמונים אלף ט ת ו ת מלאכים והוא חיית©‬ ‫והוא צריך שמירה בכל טת שלא יצא‬ ‫נפשו מגודל אור הדביקות וכו׳ טיש ‪:‬‬ ‫יח( כ׳ בס׳ זרט קודש פ׳ חלא מש״ב‬ ‫הגהיק מראפשיץ זיל ח י ל‬ ‫שבכל יום כשאדם טובר אותו ית׳ הכל‬ ‫לפי סטשיו בונה את ירושלים ובהמ׳״ק‬ ‫יש בונה ביום אחד שורה שלימה ויש‬ ‫מניח למשל לבינה אחת כן בונה הארס‬ ‫מישראל שטובר ה׳ בכל יום ע־ ש היה‬ ‫נבנה בשלמוח ביב וכן שמעחי מהרב‬ ‫הקדיש מויה אלימלך זצ״ל שכשטלה‬ ‫טלייח נשמה ראה שנישאים אח כלי‬ ‫סבהמ״ק ואמרו לי שהם אותם הכלים‬ ‫שהוציא הוא מהגלות וכי׳ מיש ‪:‬‬ ‫יט( כ׳ בס׳ היכל הברכה פ׳ וירא‬ ‫וזיל וזהו רחצי רגליכם רחצו‬ ‫המו ה ם ד ו רט מטלליכס ואז כשתבואו‬ ‫לסדריגה זאת ה מ ט ה ומיטוט כאין נגד‬ ‫הפחות שבישראל ויהיה דטח< מטירבח‬ ‫באהבח ישראל ולא להיוח סגור ומסוגר‬ ‫טטיף בכל יום בחפילין מבלי יראה‬ ‫ונוטם וזיו וזוהר‬ ‫ואהבה ודביקות‬ ‫וחדוותא דשמטתא אשר זה לא ישיג‬ ‫לגמרי אלא בפרישות מ ד ו ל מכל מ א ו ח‬ ‫טיה״ז יבהשכלה ובחכמה ובהכנטה‬ ‫ובאהבת ישראל ובביטול אין ממש‬ ‫ממש ‪ .

‬וזהו פחיי היצר שמגקש‬ ‫לאבדו בלא משיבה כהיגן ויכיל למות‬ ‫קידם זמני ‪ .0‬מיס מקלל עצמו ומ‪10‬רר‬ ‫טל פלמי דינין יימרין ומבקש שיבוא‬ ‫טליו טבור חטאו ‪ .‬אבל באמת‬ ‫אין אסם יורמים מה וסח סיניהס‬ ‫מראות ימהגכיל לביתם ‪ .‬‬ ‫אורב‬ .‬ומהאר״י‬ ‫זיל התחיל טמוד הטבודה והוא היה‬ ‫הפיקר טד רבינו ר׳ אלימלך זצל״ה‬ ‫ומכאן והלאה טמיר הניח לטיקר וכך‬ ‫אמר זצלה״ה שרשאי אדם לדחות זה‬ ‫מפגי זה ‪ .‬‬ ‫ל ( וכ׳ בס׳ דימ פ׳ קרח מהה״ק ר׳ משה‬ ‫זצ״ל המ״מ מקאזנין וז״כ וכאשר‬ ‫פיני ראו ואזני שמפו מן מוח״ז הה״ק מויה‬ ‫אלימלך זצלה״ה מליזפנסק שהוכיח מצמו‬ ‫בפני רבים באמרו טיט דברים רפים‬ ‫אשר בודאי לא טלה חלילה יחם שמן‬ ‫מנהו על רטיונו וטי״ז רבים השימטים‬ ‫הרהרו בתשובה ורבים טשו תשיבה‬ ‫גדולה כי הביט שאליהם הדברים‬ ‫נוגטיןפיש ‪:‬‬ ‫נא( כ׳ בס׳ בית אהרן לאבות פיו‬ ‫שמפתי בשם רבינו סרב ר׳‬ ‫אלימלך זצ״ל שמד האר״י זיל היה‬ ‫ממור התורה וכשהיה ת ו ר ק אימגתם‬ ‫בטלו השנים כי הוא הפיקר ‪ .‫אהל * ‪ :‬ימלך‬ ‫‪1‬‬ ‫בסבר פנים יפות ‪ .‬ואתם‬ ‫בארן שעיניכם רואות גס רע צריכים ‪.‬ובזה מפחח גדול לכמה‬ ‫קושיוח וכו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫בס׳ שפחי צדיקים מ׳ וירא וז״ל ט״ד‬ ‫מ(‬ ‫ששמעתי בשם ההיצ וכו׳ ר׳‬ ‫אלימלך ז״ל נבגימ בגזירת כו׳ תלי כל‬ ‫ישראל עיניהם בו והשיב אני מטלסא‬ ‫דקשיט וכל רז לא אניס לי ואגי יודט‬ ‫ט פ ס של כל דבר ער שגס אבי הסכמתי‬ ‫לזה ואינ איך אפשר ל׳ לההפלל פ י ז ‪.‬‬ ‫מ(‬ ‫וזיל וכמי ששמענו ונדפס‬ ‫ואבותינו ספרו לנו ממרן אא״ז הסיק‬ ‫מויה אלימלך זציל _שצפק יהיזמריור‬ ‫מאד על צרה גדולה "שהיתה בפולס‬ ‫והיה ריאה אז במראה את מירו ההיק‬ ‫המגיד הגדול ממעזריסש זצ״ל והיה‬ ‫צימק אליי למה אתם ממש״ס לסת‬ ‫יהשיב כי בשמים אין אני‬ ‫צרה כזאת‬ ‫רואים שים רע רק הטיב יהחסר ‪ .‬כי פריץ לא‬ ‫מקני וקשטו א״פ בכללית המדית להיוםס‬ ‫נחי משוס ומגע נכרי ועדיין הלר‬ ‫‪.‬אין לפשות ק רק‬ ‫יבקש מהשי שיחזיק לבו לחשובה ולא‬ ‫לפורר דינין‪ .‬י‪6‬״כ‬ ‫בודאי יש צדיקים בארן שנם בהארן י‪8‬‬ ‫להם מדרגה זו שאין טיניסם ריאות שים‬ ‫ר* רק סוב וחסד ה י היא מדריגת‬ ‫נחום איש גם זו על בל ״ט אמר נ ‪0‬‬ ‫זו לסיבה לסי שלא היו רו<*‪ 0‬רק הטוב‬ ‫ובסי‬ ‫שבו וט׳ עיש‪:‬‬ ‫כי( כ׳ בקונטרס דרכי‪.‬‬ ‫אבל יש לכם ליולוח טיניכם בהצדיק‬ ‫ההוא שאיני יודט טעמי של דבר שגסשה‬ ‫כגזירה שלא בדטיזז והסכמה* זה •עולי‬ ‫ד‪7‬‬ ‫לצעוק ולהתפלל אילי יפנה בחפלמו עיש‪:‬‬ ‫דברי אלימלך פ' מסות ‪.‬ופ״א היה תלמיד טושה‬ ‫כן יהוכיח אזחי מיי דרך כלל ט״ש‬ ‫הובא בס׳ שערי האמונה דף ל״א ‪:‬‬ ‫כה( כ׳ בס׳ באר משה פ׳ מסעי וזיל‬ ‫בא הכתיב להוכיח מל פניהם‬ ‫של אותן המתרסים בנפשם שכבר הניעו‬ ‫למטלה הסלימה במדרגה ‪ .‬צדק ח״א וזיל‬ ‫שמטתי ממו״ר רבימ הקחש‬ ‫ר״ר אלימלך מליזטנםק ניי האדם ב פ ח‬ ‫התפוררו למשיבה ר י מ ת גורל חרטה‬ ‫שיש לו לפ‪.‬ואמר לו אם יסתר איש‬ ‫במסתרים א* ודאי אני לא אראנו אמר השם‬ ‫נבאות והצדיק הזה תמה כי לא היה‬ ‫מכיר ארם שם ישים אדם לא הכיר‬ ‫מהותו יטגיני בסל מדינה זאת ודיבק‬ ‫נפשו לרבינו והיה מנהלי תלמידיו‬ ‫יכשתשיג אמיתות דרך השם באמת לשמי‬ ‫יח׳ אזי יהשמני חחה הסן להשיג דרך‬ ‫טן החיים וכי׳ פ י ש ‪.‬‬ ‫אסם להתאמן בתפלה לבטל ‪ .

‬ואמי־ שאלו ואלו דברי‬ ‫אלהים חיים הם אך מדרגה זו שחושב‬ ‫קודם שפלות טצמו הוא מדרגה הגדולה‬ ‫מחברתה עיש ‪:‬‬ ‫מ ( ^ ׳ בם׳ מלין חדחין דןזייב במגילת‬ ‫רות ישלם ד׳ 'סעלך ותסי׳‬ ‫מ ' אסר באח לחסות כו׳ ובמדרש‬ ‫אימא איר חסא חמה אשר באר׳‪.‬‬ ‫ואחר מהם אמר בהיפך שיפהכל מקידם‬ ‫שגדולת הבורא ב״ה ומצד זה יביא‬ ‫אח״כ להמרת שפלות פצמו טל נ מ ו‬ ‫ושאלו את ההימ ממסזריטש זצוקיל‬ ‫שיכריע ביניהם‪ .‬‬ ‫ושמט מויח הצדיק מו״ה אברהם מרדכי‬ ‫מהינסשוב מפיו של רבינו אלימלך שאחר‬ ‫יגיחו םלמלוק עלי שתי שנים ואביא‬ ‫משיח וגאולה שלימה ‪ .‬כי המפס הוא מה שראיתי‬ ‫מרביתיני הקרישים אשר נתבקשו בישיבה‬ ‫של מטלה לחזות בנוטם הטליון ולהממנג‬ ‫מזיו הדרת שכינת כבודו ית׳ ובפרס‬ ‫מאוד חאדמו״ר ההיק א״א בוצ״ק מויה‬ ‫אלימלך זצ״ל שכמה וכמה סיגופים עשה‬ ‫לי האיש הקדוש הזה וכשהייתי אצלו‬ ‫כבר היה במדרגה הסליונה ועדיין יסר‬ ‫והכה איפ בכל יום בעשבים העוקצים‬ ‫בל״א ברע‪5‬סעלין‬ ‫שקורין‬ ‫ושודכים‬ ‫חוץ שאר סיגיפיס ותפניתים ומקואות‬ ‫שפסה הסיק מ י ל אשר מי יוכל להניד‬ ‫ולספר וסק*ר היריעה מהכיל לטלית‬ ‫פל סרגתב גודל כס״גיסים ש*שה לו‬ ‫ל ד ק אב ‪:‬‬ ‫ט״ש בחית‬ ‫כו( כ׳ בס׳ שפרי האמונה דן‪ 1‬מ״ו‬ ‫בשם ס׳ ס י ח בלקוטים‪ :‬שמפחי‬ ‫משי הקדיש המניח הרב מוה״ר זוםיא‬ ‫מהאגיפאלי שפיא היה מחיכח טס אחיי‬ ‫המפורסם מיהריר אלימלך שאחד מהם‬ ‫אמר שסטיקר הוא שיהיה האדם מקודם‬ ‫שסל רוח לתכליתו טד שמגודל השסלויו‬ ‫יכוח אח״כ להכין גדולת הבורא ביה ‪.‬והוא מונח‬ ‫אללי חסה הספסל יבקש מרבימ לצייר‬ ‫לו מהוה המחמ״ ‪ .‬‬ ‫פיא הכה א׳ מל לחי לרביני אלימלך‬ ‫ואמר רבשיע אני מוחל בלב שלם יב^ב‬ ‫שחח ולא יפנש שום אדם בםיבחי ‪.‬‬ ‫ודברי המדרש צריכין ביאור כי מה‬ ‫חידש לנו ר י ח ‪ .‬רק טל התחלה עבודתם‬ ‫יש להם שכר ‪ .‬ואמר חידוש‬ ‫נפלא היא לי סל סהכחים שצפו ברוח‬ ‫קדשס טד סיף כל הדורים וכתבו כ״כ‬ ‫נזירות רטוה ויםורים ש־הי׳ קורס ביאת‬ ‫משיח ולא ראו שאלימלך יהי׳ בעולם‬ ‫וכל אלו הרטות והנזירות כבר מוה״ק‬ ‫אותם ובימל אותם אלימלך כ״ז שמט‬ ‫מויח זל״ל מפיו הק׳ טכ״ל ‪:‬‬ ‫בס׳ ביח רבי דף ס״ג ט״א‬ ‫מ‪(1‬‬ ‫פ״א הי׳ רבינו )היא הגה״ק‬ ‫מ׳ שני&יזר זלמן סלארי בטל השו״ט‬ ‫הרב זיל( אצל ‪6‬׳ גרבני המע־ים ישאל‬ ‫הרב מלבינו פל הכר א׳ שנמצא אצלו‬ ‫שיקרא בשם נוטס אל״חלך ישמע שממברו‬ ‫היא מתלמידי ההימ נ י ע ‪ .‬והשיב לו רבמו‪:‬‬ ‫אצייר לפניכם מהות כמיתבר אם הייתם‬ ‫מניחים אוחו בפצמי תחת הספסל הי׳‬ ‫ני‬ ‫שוחק ולא כי׳ אומר ייכם דבד‬ ‫ירה״ק‬ ‫כ׳‬ .‬וזאת חידש לנו ר׳ חסא‬ ‫אשר באס היינו תהי משכרסך שלמה‬ ‫כשביל ביאה ראשונה וזהו אתפרותא‬ ‫דלההא ודוק פכ״ל ‪:‬‬ ‫כח( כ׳ הרהגה״ק רי׳א שקאמרנא זיל‬ ‫בס׳ נתיב חצוסיך דייד פיא‪.‬ושמפחי בשם הרהיק‬ ‫מורינו רבי אלימלך מליזמנסק זצ״ל כי‬ ‫כל שכר הצדיקים הוח רק סל התחלת‬ ‫ה מ ר ו ח כי אחר כך כשהם בבחינה‬ ‫גדולה וריאים בעליל גדולתו ורוממותו‬ ‫של מ י ר א ית״ש אין חידוש שהם‬ ‫עובדים אזתו ‪ .‬והנחש מקנן בסחריו ״‬ ‫כי צריך לזה הזדמוס רב לכמת ולשבר‬ ‫כל תאזומ הגשמיות וחומריות להתפשט‬ ‫איפ מכל וכל מפניני גשמיות ומוסריות‬ ‫הטולם הזה בהרבה תעניות ינודל‬ ‫הסיגופים ‪ .‫‪8‬‬ ‫אהל א‬ ‫אורב במגורם ‪ .

‬‬ ‫ושאל ויותר איני שומע מר ‪ .‬‬ ‫ובס׳‬ ‫ובס׳‬ ‫‪.‬יאח׳כ לשעה‬ ‫בא השליח ט ס האגרת ונתאמתו כל‬ ‫הדברים מכיל ‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ דרך אמונה לההיק‬ ‫לנ(‬ ‫מקאמרנא וזיל וספר הקדוש‬ ‫נוטס אלימלך כלו אור צח צחצחות‬ ‫עמוק טמוק טד למחר אם תזכי להבין‬ ‫ה‪9‬‬ ‫אחד מדבריו עכיל ‪:‬‬ ‫דבר‬ ‫שאמר הגאון הקדיש‬ ‫לי(‬ ‫ישטלי אבריק‬ ‫ר‬ ‫פרשדבירז זיל אשר הספה״ק כועס‬ ‫אלימלך אינו כפשיסי ‪ .‬‬ ‫יאמר רבינו הלוא הוא אומר כל מה‬ ‫שכתוב בהאגרת שיש אשה מקשה לילד‬ ‫וצריכה לרחמים ובתוך הדברים הכה‬ ‫הבעל עגלה להכלב והקפיד רבינו ואמר‬ ‫למה הכית אותי ונחבלבל שאייר לי שס‬ ‫האשה וכשהכית אותו נתבלבל ואיני‬ ‫ייודע אם סאשי או ראשא ‪ .‬‬ ‫טי׳ באנרותיו םבסויס נוטס אלימלך‬ ‫זאראה אפס קצהו מטנותניתו ושפלות‬ ‫רוחו ופשיסותי וט׳ טיש ‪:‬‬ ‫ל( ב׳ בס‪ -‬דטת משה ‪9‬׳ ואתחנן וזיל‬ ‫וכאשר אמר הה״ק מזחיז‬ ‫מו״ה אלימלך זיל כשנכנס שבח לא יכול‬ ‫לסבול הכרוזים והוכרח לאטום אזניו‬ ‫באזגיו‬ ‫מכח קרישת שבח הניקש‬ ‫וינוט מקול הקורא כמיבא אצלינו כ י פ‬ ‫וכו׳ מיש ‪:‬‬ ‫לא( כ׳ בס׳ משמרת איתמר פ׳ אחרי‪:‬‬ ‫סיפר הרהיק ר ״ מקאזמיר‬ ‫כי הרהיק מייה אלימלך בשעה שאמר‬ ‫בשבת קדושת כמר לקח הזייגריל והביט‬ ‫טליו יאמר שלכן הביט עליו משיס שהיה‬ ‫מרגיש מתיקות גדול בשעת קדושת כתר‬ ‫והי׳ ירא שלא יהי׳ לו כלות הנפש‬ ‫מגודל מתיקות ל ק הוכרת להביט מל‬ ‫קפץ של עיהיז כדי שעי״ז יוכל להחזיק‬ ‫את הנפש בתיך הגיף ע״ש ‪:‬‬ ‫כ( ד ׳ בס׳ נתיב מציסיך דיי ד פיב ‪.‬הדפים ליקוטי שישנה אתיכ והוא‬ ‫אינו ראוי להיוח ס׳ בפימ מחמת‬ ‫שאיני מחזיק כ״כ יץנםריסים וכחב שם‬ ‫שמפני מה בחר לו להדפיסו יחד ע ם‬ ‫אוחיוח דריט לפי שכבת־ אביו זלהיה‬ ‫היה לו מסירת נפש מל קדושח שמו ית׳‬ ‫בכח כמו ר י פ ט״ה( והק׳ זאת תמצאוו‬ ‫שמ^תי‬ ‫‪.‬‬ ‫ישב רבינו אלימלך‬ ‫יפיא‬ ‫‪ :‬ס הצדיק ר׳ משה הידיע ישאל לו‬ ‫לר׳ משה אם מבין מה שהכלב מדבר ‪.‬‬ ‫‪.‬סר‬ ‫בכל דף גדול יהי׳ רק שירה א׳ ממיא‬ ‫וכל הדף סביב יהי מלא טל גדותיו‬ ‫מפירושו וביאורו טכיל ‪:‬‬ ‫נ״מ שביל החורה וזיל ס׳‬ ‫לה(‬ ‫גויא אין מי שישיגנו כי היא‬ ‫כולו מרריגוח גדוליח אטפ״כ כל אחר‬ ‫טוטס לפי מטשיו ‪:‬‬ ‫שטר הגלגולים דמיה כ‬ ‫לי(‬ ‫ועור הראה לני בס׳ נועם‬ ‫אלימלך בהק׳ שם מבנו ההיק מהר״א‬ ‫זלהיה וזיל שם לממן כבוד שמך הגדול‬ ‫חטשה יחחקייס נא כל הברכיח אשר‬ ‫חמיד טל פה כבוד אבי מי״ר הורגלו‬ ‫להיוח מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם‬ ‫בכל טח ולבטל מהם גזירוח רטות‬ ‫בחפילמו הנאמנה במסירת נפשו והקפיד‬ ‫מאד אאמויר זלה״ה על התדפיסים‬ ‫שהרפיסי ס׳ הק׳ נוטס אלימלך כמה‬ ‫פטמים והשמיםו הק׳ זאח ‪ .‬וכי הוא יכול‬ ‫לחבר ספר פירוש מל הם׳ נויא ‪6 .‬‬ .‬ואמר‬ ‫מהיל שהק׳ זאת חביב לי מאד כמטמ‬ ‫ככל הס׳ נייא איך שהטיד הה׳ק מוהר״א‬ ‫זלה״ה טל אביו שמסר נפשי עביר‬ ‫ישראל ריין מה שמסר נפשו טל קדושת‬ ‫שמו ית׳)הנה יש ת״י ס ׳ חיתיות דרימ‬ ‫שהדפיס אוחו יחד הה״ק מהריא הנ״ל‬ ‫ט ס הליקיסי שושנה מנו״א לפי שלא‬ ‫היה סיפק בידו להדפיס יחד טס ס׳‬ ‫נ ו י א ‪ .‬‬ ‫והשיב שאומר שנישאים אירח לרבינו ‪.‬ואמר לא ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫*רה״ק הי׳ טניו ושפל ברך מ א ד ‪.

‬‬ ‫ליסקא הלך להי־ב שבמיר כדרך כל‬ ‫הבחירים של ישיבה ‪ .‬יש אומרים‬ ‫שאמר לו אין רצוני לקבל תלמידים‬ ‫מיוחסים ‪ .‬והרב מ י ל בכה ויחחנן לו‬ ‫והשכיב מצמו של האיץ בפישוט ידים‬ ‫מ ג‬ ‫ובס׳‬ ‫נ י‬ ‫ודגלים וצעק תמרורים פד אשר מלי‬ ‫דם מגרונו ואמר לו רבי מה אעשה אס‬ ‫אבי הי׳ מייחס ‪ .‬‬ ‫מוה״ר‬ ‫האלקי‬ ‫ואיש כזה הוא נאה דאה להיוח‬ ‫מנהיג הדור צי״ט ‪ .‬כמו שנשמט מאח הרה׳׳ק‬ ‫אלימלך וזולחו ‪.‬פי׳ שיהיה בבחי׳ רוח קרוש‬ ‫כזה בכל בשרו שאינו כלל מחאווח‬ ‫הפיה״ז י ק יהישט הוא י!שר רוח בו‬ ‫אשר יצא לפניהם שכל יציאתו ^עוהיז‬ ‫הוא רק לפניהם לצרכיהם וכו׳ טיש‬ ‫מאירים ‪:‬‬ ‫דברים‬ ‫לח( כ׳ ש״כ יד״נ הרהיג ס׳ אברהם‬ ‫סניל אםינגא ר י ח נקי דוקלא‬ ‫וזיל ‪ :‬הגה״ק ר׳ נפחלי צבי הורו וין‬ ‫מראפשין בבואו פטם ראשונה אל הרה״ק‬ ‫רבי ר׳ אלימלך ז״ט לחסוח בצל‬ ‫קדשו וליצוק מים טל ידו ‪ .‬אך‬ ‫ידוט חדעו כי אס אנכי הייחי הולך‬ ‫בגילה כמוכם כ״כ שנים הייסי בא‬ ‫למדריגה יותר גדולה מכס ‪ .‬ויהי כאשר הסתכל‬ ‫בפניו נשא חן במיניי !ביקש אותו על‬ ‫שבת פל שלחנו‪ .‬ובחזירחו‬ ‫לביחו הלך דרך עיר ליסקא במדינת‬ ‫קיר״ס ‪ .‬ועי״*‬ ‫גמרנו בינינו ללכח בגולה עוד שגה‬ ‫אחח ימשיכו דרכנו הלרה פכיל ‪:‬‬ ‫לס( כ׳ בס׳ רמחים צופים חיב דף‬ ‫פ׳יד ‪ .‬וכאשר יצאי מן‬ ‫הבית ראו שנתן להם מטבפות של כסף‬ ‫או זהב יחשבי כי בודאי משגה הוא‬ ‫ישבו אליו ויאמרו אליו בודאי רביגז‬ ‫טטה שנחן לנו מטבטוח כאלו חחח‬ ‫נחשת ‪ .‬‬ ‫לשיב אל המקים אשר‬ ‫ו האמנם כי טריז הוא כל לצדיקים‬ ‫האמיחיס שכס כל ימיהם במם״נ טל‬ ‫כבידי של מקום וטל כבודן של כל בניי‬ ‫שיהיה שלום ביניהם לבין אביהם שבשמים‬ ‫מניצוין של משרטיה כי כלחה‬ ‫והס‬ ‫גפשם לל׳ לכן הס נחשבים רק בחי׳‬ ‫רוח ונשמה ‪ .‬ואעל אצלו בלווחא חדא‪.‬שהי׳ חחן הרב האי‬ ‫גאין המיבהק הקדיש רבינו יצחק הורווין‬ ‫אבריק האמבורג ‪ .‬ויש אימריס שאמר לו‬ ‫אחה בן הרוצח ‪ .‬והנה ט״ז הוא‬ ‫שהחפלל משרט״ה יפקוד ה׳ אלהי הרוחוח‬ ‫לכל בשר ‪ .‬ושאל אוחו הגה״ק‬ ‫מראסשין מה כונחו ואמר לו כי הוא‬ ‫הלך בגלות ביחד מם אחיו הר״ר זזשא‬ ‫זי״ע וכאשר כבר החליטו בדמחם לשוב‬ ‫לביתם עברו דרך עיר לינסק מקום‬ ‫משכן כבוד הגה״ק ריר ממנדילי זייע‬ ‫ויבואו אל ביתו לקחת ממנו נרבה ולא‬ ‫גילו פצמס לפניו אך אותו צדיק הכיר‬ ‫בהם ונתן להם נדבה הגונה איזה מטבעות‬ ‫של כסף או של זהב ‪ .‬‬ ‫ואח •כ‬ .‬פ״א סיפר הגהיק הרבי‬ ‫ר׳ בונם זצ״ל מפרשיסחא איך שהלך‬ ‫ממדינח אוערין שלמד אצל הגאון האמיתי‬ ‫מ׳ ירמי׳ ז״ל מק״ק מאסרסרארף שהוליכו‬ ‫אביו הרי המגיד ז״ל לשם ללמוד‪ .‫אהל ‪ 5‬לימלך‬ ‫י>‪1‬‬ ‫בס׳ נויא דפיי דפוס לטחכורג הנדפס‬ ‫אין ובדפוס‬ ‫אי‬ ‫הסכקות‬ ‫פס‬ ‫םלאוויטא ואחר שמצוה לפרסם למדפיסים‬ ‫שבאם ידפיסו מחדש הס׳ נויא ידפיסו‬ ‫נ ׳ כ הק׳ זאת והק׳ זאח מביא כאאמי״ר‬ ‫זלה״ה בספרו הבהיר תפארת שלחה‬ ‫פ׳ פנחס טיש היבא בם׳ דרך אמינה‬ ‫דף ל״י‪:‬‬ ‫חפארח שלמה פ׳ פנחס‬ ‫לי(‬ ‫כ׳ אבל משרפ״ה נאסף גס‬ ‫בחי׳ הגוף והנפש אל האלהיס כי כילם‬ ‫לה׳ ולכך כל ימיו הי׳ חשחוקק במס״נ‬ ‫לוקח משם ‪.‬ושס היי רב גדול ומפורסם‬ ‫הגהיק והםהור ר׳ מנחם מטנריל זיל‬ ‫בהג״מ ימקב ‪ .‬יאמר להם אנכי לא תטיתי כי‬ ‫אני מכיר בכס היטב מי אחם ‪ .‬לא רצה‬ ‫הנה״ק רריא לקבלו ‪ .‬וכאשר בא לק״ר‪.

‬ובבואה לפני הרה״ק ונהנה‬ ‫לו הפתקא עם שמו ושם אמו ‪ .‬‬ ‫הלך היא החוצה ושאל אותו מה תבקש‪.‬והרה״ק‬ ‫רר״א צווה עליו ט יפפר לו את אשר‬ ‫ה י ׳ ‪ .‬ואחר‬ ‫שנהרפא‬ .‬ביוס שלאחריו בא האיש הניל להתזיק‬ ‫טובה להה״ק בטגי״א‪.‬וכן היה‬ ‫כ א ‪ x‬אמר רבינו הקדוש זצוקל״ה ‪ .‬‬ ‫והק׳ בפני״א זיל ברב דבקוחו כי למד דעח‬ ‫את תלמידיו‪ .‬‬ ‫ואיש הנ״ל דימה בנפשו כי הוא הוא‬ ‫הציע לפניו את בקשתו‬ ‫הר״ר אלימלך‬ ‫כי הארי ן שלו ירצה לדחפו מן האראנרא‬ ‫וירצה להלקותו וליסרו ולהביאו בביח‬ ‫הכלא ‪ .‬ואז הרגיש האיש הניל‬ ‫ט הרבי אשר הבסיחו אתמול לכך לא‬ ‫הי׳ סרר״א ‪ .‬גס הרב הפרמ״ג הי׳‬ ‫אצלו ולקח ספרו ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫זאח״כ פסרי לבלום באהבה ובחיבה ‪.‬מם זאל‬ ‫עהם איים פליקטן וכדומה ‪ .‬ואמר‬ ‫להאיש הניל לך לדרכך וד׳ יצלימ את‬ ‫ררכך‪.‬ט זכין לאדם‬ ‫אמרו ז״ל עכ״ל ‪:‬‬ ‫מא( כ׳ בם׳ מנרח זהב דף ב׳ ‪:‬‬ ‫כחב לנו הגאבד״ק ברעזאן וזיל‬ ‫ששמעתי מהרה״צ אמד מהדור שלפנינו‬ ‫שסיפר כי בימי הצדיקים הקדושים ר׳י‬ ‫אלימלך ור׳ זושא זצ״ל נחלה איזה רב‬ ‫המפורסם ר׳‬ ‫גדיל מנכדי הרה״ג‬ ‫)אבריק‬ ‫שמחה הכהן ראפפורט זצ״ל‬ ‫לובלין( בהיותו אצל אביו הרהיג זציל‬ ‫בימי עלומיו והגיע לסכינ והרופאים‬ ‫נתיאשו מלרפאותו ואמו הרבנית הפצירה‬ ‫בבעלה אביו הניל להרשות לה ליסע‬ ‫מכת‬ ‫היה‬ ‫לליזענסק ‪ .‬‬ ‫והמבין יבין כמה גדולים ממשה הצדיק׳׳‬ ‫וכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫מ( כ׳ הרה״ח מ׳ דובטר כ״י מק״ק‬ ‫פטרבטניק וזיל ‪ :‬הלהיק מהר״ן‬ ‫מראכשיסץ הי׳ אצל רבו הרה׳ק ריר‬ ‫אלימלך בענו״א זליה עם אחוזח מרעיו‪.‬ונתן להס ואמר להם שמיתם‬ ‫ייזעשיהס כי הכיר בפניהם מי הס ‪.‬‬ ‫וידוע כי דרכו מעילם הי׳ שיאכל לבדו‬ ‫ולא יהי׳ אצלו שום בחור בשבח קודש‬ ‫כי היי קדיש יטרא כידוע ‪ .‬ואז א״ל ליסע לביחה‬ ‫ובודאי יתרפא ‪ .‬נפתלי—דיא‬ ‫קענםס שוק גיס דיא קינסץ ‪ .‬וידו‪.‬‬ ‫ועשה כמעשה רבו ההיק רר״א ‪) .‬לקח הה״ק מהר״נ זל״ה ואת‬ ‫מטהו בידו ונשען טליו בראשי ‪ .‬השיב‬ ‫לה שבאם חבטיחהו שאם ישיב לאיתני‬ ‫יבא אליי על שיק יבסיח לה שיחרפא ‪.‬וזה האוח כי בבואל‬ ‫הביתה תמצא שם אםיפח ג׳ רופאים‬ ‫היותר גיולים וכולם יאמרו נואש וכי‬ ‫אבדה כל תקיה וילכו לביתם ואז יחזור‬ ‫א׳ מהם וישוב לבית החולה ויכתוב‬ ‫ריצעפס ומזה יתרפא בנה אבל הרופא‬ ‫בלכתו לביתו ימות פתאום ‪ .‬וברכו שיתקבל ספרו‪.‬‬ ‫ובעיני אדמו״ר ז״ל הי׳ הדבר הזה‬ ‫לפלא מאד מד שזמן רב הי׳ זוכר זאת ‪.‬ובודאי‬ ‫ראה מה יהי׳ מן העלם הזה ‪ .‬ואס כי‬ ‫המתנגד ס ע ד תלמידי הבעשיס זיל בכ״ז‬ ‫נעתר ל ה ‪ .‬כי כן‬ ‫הי׳ הרגלו של הק׳ בפנויא זליה( ואמר‬ ‫לעצמו ס ס זאל עס איים רייםין‪ .‬יההיק‬ ‫מהרינ התנצל א״ע כי לא רצה כי סס״ק‬ ‫רריא יפריד א״מ חרוב דבקותו ולמודו‬ ‫אשר לחד אז מם התלמידים ‪ .‬‬ ‫והבסיחתו ‪ .‬והסיק‬ ‫רר״א ידע תוימ את מעשיהו של ההיק‬ ‫מהר״נ זיל ואמר לו ‪ .‬‬ ‫ילעת זקנתי ה׳ תלמיד להרה״ק ריר‬ ‫חיכלי מזלאטשוב ‪ .‬ע״כ‬ ‫הלך נגר האיש הניל החולה ומשה אמ‬ ‫אשר משה בשליחוח רבו ‪ .‬והה״ק מראפשיץ ראה דרך‬ ‫החלון כי איש א׳ נתפז לבא לבית הה״ק ׳'ל‪.‬ועמר משתומם‪ .‬ולא עוד‬ ‫אלא שביקש ממנו שיאכל אצלו ‪ .‬‬ ‫מממת שהי׳‪-‬מכירו בפניו שלמד לשמה ‪.‬וסיפר לו את כל ונוכחת ‪ .‬והר׳מ‬ ‫הנ״ל כשבאו אצלו הני חרי אחים‬ ‫הקדושים הריר אלימלך והריר זישא‬ ‫ז״ל ולא התגלו עצמם ובאו אצלו לקבל‬ ‫נדבה ‪ .‬כי הארי‪ {..‬נחטף ר״ל‬ ‫ר ‪11‬‬ ‫במיתה משונה ‪ .

‬‬ ‫אם לא תיסע לביתך מד ששה שבומוס‬ ‫דע כי מות תמות ובכל שבומ בא‬ ‫אליו ואמר לו עוד לא כנמס לביתך ‪.‬וביקשה‬ ‫המגונה הנ״ל מהאשה הזקנה שתתאכסן‬ ‫אצלה שיה לה מ ס מי לדבר ‪ .‬‬ ‫ונתפלא הרה״ג הנ׳״ל ושאל להז ן מי‬ ‫הוא והשיב לו אני שמי זישא אתיו של‬ ‫ר אלימלך מליזטנסק בוא טמי למקוה‪.‬ובא‬ ‫במלה והיה תדיה ישמתה גדולה וסיפר‬ ‫במלה שזה כמה ששכת כממס שיש לו‬ ‫אשה כי היה לו שם מסמר סוב ‪.‬אולם כשבאו שעבר שעה ס׳‬ ‫וגם העשירית ואחד עשר שעות מהלילה‬ ‫וגשם התתיל לרדת והזקינה לא היתה‬ ‫מניתה אותה לישן כי אמרה לס בודאי‬ ‫תיכן* יבא בעלך אל תישן‪ .‬הלא אמרתי‬ ‫לביסך לכן תםע תכך מ י עיכוב ואל‬ ‫תלין פה ‪ .‬ונסט משם‬ ‫לאניפאלי וביום ו׳ קורס אור היום בא‬ ‫לשם ונכנס לבית אכסניא ועמד שם‬ ‫זקן א׳ ונתן לו שלום וקרא אותו בשמו‪.‬וכאשר‬ ‫(‬ ‫‪.‬אח״ז באה‬ ‫לשם אשה זקנה שהיתה משרתת אצל‬ ‫הרבי ‪5‬״ אלימלך וידעה לספר מטשיומ‬ ‫ומופתים שראתה אצל הרר״א ‪ .‬והגה כשהגיע חצי שעה של י״ב‬ ‫שממו שמכין בסדלת לפחות ‪ .‫אהל ן זלימלך‬ ‫‪12‬‬ ‫שנתרפא נסעה אמו עמו לליזסנסק‬ ‫לקיים מוצא שפתיה ‪ .‬והיא אומרת‬ ‫לה אפילו אם הוא רבע פרסה מהעיר‬ ‫ג״כ אין באפשרי שיבא מממת הגשם‬ ‫רב ‪ .‬‬ ‫ויחרד והלך טמו וטבלו יתד ומיד סרו‬ ‫חטליו כל ההרהורים וספיקות שהיו בלבו‪.‬‬ ‫י‪/‬‬ ‫קרב הזמן שאמר לה רבינו ראתה‬ ‫הזקינה שתכינה א״ט וגס באותו היזם‬ ‫הכינה סעודת ערב והדליקה נרות‬ ‫הרבה ‪ .‬מד‬ ‫שהוכרחתי למכור כל הסחורות מהתנות‬ ‫שלי ונסעתי לביתי ובבאי ערך פרסה‬ ‫מכאן ורציתי ללון שם מפני הגשם‬ ‫והכה אותי‬ ‫בא שוב הזקן הכיל‬ ‫לך שתסע‬ ‫במקל ‪ .‬והוכרחתי ליסע לביתי בלי‬ ‫הביס על הגשם התזק ששיסןז מ י נ‬ ‫‪:‬‬ ‫שמעתי‬ ‫רבינו הרר״א נגזרה גזירה‬ ‫מג(‬ ‫קשה מל ישראל רמ״ל‬ ‫והתאמץ בתפלה בכל עוז לבטלה במס׳׳נ‪.‬‬ ‫\א*ל הנה עסה נתרפא כל מחלתך ושב‬ ‫ורסא לו טכ״ל ‪:‬‬ ‫מב( כי בסי אהבת שלום דנףז אספרה‬ ‫טד וירוח לגו בת גביר אחד‬ ‫היחה עגונה טרך י״ד שגיס יישבה אצל‬ ‫אביה וטשה לה מסחר ב מ י עצמה‬ ‫זהימה תמיד במרירות ל ב ‪ .‬‬ ‫ע י שעלה אליו רבו הקדוש המגיד‬ ‫ממעזרימש ואיל לא אמרתי לכם התפללו‬ ‫בעיי ני כל הימים אשר אנכי מי אני‬ ‫מעכב כל סגזדות ‪ .‬‬ ‫האם שכתמ מה שאמרתי ל ך ‪ .‬‬ .‬והשיב‬ ‫לס במלך הוא חי והיא ב מ ד פלוני‬ ‫ובשני תדשיס יביא לביתו לכן תכין‬ ‫א״מ כדרך הגשים וגס תכין מל אותו‬ ‫הלילה סטודת הערב מבור במלך כי‬ ‫בודאי בא יבוא לביתי בלי שינוי‪ .‬וישאלהו הרבי‬ ‫ר אלימלך הלא גדולים צדיקים במיתתן‬ ‫מבחייהן התפללו גם עתה‬ ‫יותר‬ ‫בטדגי‬ ‫בימי‬ ‫‪.‬האשה‬ ‫העגונה נסטה לביתה זהיתה מאמין‬ ‫ואינה מאמין ‪ .‬‬ ‫ואת״ז בא אליו איש זקן ואמר לו מה‬ ‫אתה סישה כאן זה זמן רב הלא יש לך‬ ‫אשה ובניס ולמה אין אהה נוסע לביתך‪.‬ושבתו שס ש״ק‬ ‫ואז אמר הרה״ק רר״א להלהיג הניל‬ ‫בי בימי ילדותו שקד מל ספרי מחקר‬ ‫והכניסי טינא בלבו כאמינה הש״י ומורתו‬ ‫וזה גרס לו המחלה והגס שנתרפא מחליי‬ ‫עכ״ז שרש מחלחולא נחרסאה וההכרח‬ ‫שיםט משס לאניפאלי לאחיו ה ר ה ״ ק י ׳‬ ‫זושא ישם ישיג שלימותו ‪ .‬אמנם הזקנה אמרה לה‬ ‫בודאי תהי׳ לך יכופה גדולה כי בודאי‬ ‫בא יבא לביתו באותו הזמן ‪ .‬והזקינה‬ ‫יפצה שתסמ להרר״א ונסמה המגונה‬ ‫לרר״א וסיפרה אה מר לבה ‪ .

‬והשיב לו הרריא שבודאי‬ ‫סיפר‬ ‫ז ‪13‬‬ ‫רבו גמל ממנו באלף מדריגות‪ .‬שכל זמן שנתן הוא‬ ‫למי שיהי׳ נתן השייס ג״כ למי שיהי אבל‬ ‫מאחר שהתחיל הוא לבקש לו מיוחםיס‬ ‫כמו כן השי״מ מבקש לו מיוחסים מ כ י ל ‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ זכר צדיק דף ד׳ ט״א‬ ‫מה(‬ ‫וםיפר מעשה מהמגיד קדוש‬ ‫ממטזריטש נ״ט ‪ .‬ועכ״‪1‬‬ ‫הדבר פשוט ‪ .‬ולאשר הבין‬ ‫היטב שהצליח ט״י צדקה שכוחן להצדיק‬ ‫לכן בכל יום ובכל פטם נתן יומר ‪.‬היות נראה בטליל שנתעשר‬ ‫נתינת צדקה להרר״א אי לזאת‬ ‫עיי‬ ‫לאשר הצדיק ריא מסתופף בצ״ק הריר‬ ‫בטר ממטזריטש לכן טוב לנסוט למטזריסש‬ ‫וליתן להמגיד ר י ב סך רב ומזה בודאי‬ ‫יחעשר יוחר מכח קיו אס הוא מצליח‬ ‫בשביל נתינת צדקה להחלמיד מכ״ש אס‬ ‫יתן להרב ‪ .‬וכי אטכב מלהיטיב לישראל עכ״ל‪:‬‬ ‫הרהיג מ׳ צבי יהודה‬ ‫מי(‬ ‫נ״י אבד״ק גארוולין ששמע‬ ‫מאיש נאמן אשר הרה״ק הריר אלימלך‬ ‫במי נטרוהו הי׳ טוסק בהורה וטבורה‬ ‫לא פסיק פומי׳ מגרסא יומם ולילה •‬ ‫והיה איש א׳ ראה והתבונן גודל טבורהו‬ ‫בקדושה וטהרה וירט גודל טניותו שתי‬ ‫חיי צטר בלחם צ ר ‪ .‬‬ .‬יישמט ר״ל הלא באמת‬ ‫לנודל הרחמנות שעליו הי׳ צריכין ל ב ס ס‬ ‫טליו ‪ .‬‬ ‫וכל מה שנתן יותר הללית יותר טד‬ ‫שנטשה טשיר גדיל ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪5‬עליט ‪ . .‬ומאח ה׳ היחה זאח‬ ‫אשר בזמן קרוב החחיל האיש לטלות‬ ‫מטלה מטלה והצליח ‪ .‬זיעגהו ‪ :‬כ ל עוד שהייתי סי‬ ‫בפזהיז ולפי מראה טיני הבשר שלנו סי׳‬ ‫נחשב לצער והיימי יכול לטכב ‪ .‬וההיק ר׳ אלימלך מליזטנםק‬ ‫ניט ממד אז אלל המגיד ניט והי׳‬ ‫הדבר במיני הרה״ק ר׳ אלימלך לפלא‬ ‫וכאשר הבין המגיד מתמיהת הה״ק ד‬ ‫אלימלך נ״ע טנה ואמר לו באמת‬ ‫צריכין להבין מדוט המנהג הטולם‬ ‫לצמוק מי‪ _ .‬אבל כאן‬ ‫בטולם הטליון עולם האמה אני רואה שהכל‬ ‫סובה‪ .‬טלהבדטתו למית‬ ‫לו בכל יום בחיק של טייח איזה מטבט‬ ‫באופן שיהי׳ לו הצלה פורחא לחיוח‬ ‫נפשוח ביב ‪ .‬אשר פ״א בא אליי‬ ‫איש ממונה בצרוח ויםוריס ר״ל ומסר‬ ‫להמגיד הקדיש פ״נ והחל המגיד לצחוק‬ ‫בקול ‪ .‬וכן טשה ונסט למטזריטש‬ ‫וטשה המפטלות שיקבל ממנו הרר״ב‬ ‫םך רב ולא הי׳ ימים מוטסים טד‬ ‫נדרד מנכסיו ירידה אחר ירידה ‪ .‬ומטחה‬ ‫הוא מתפלא איך יהי׳ כזאת כל זמן‬ ‫שנתן לו התעשר ואתר שנתן לרבו הקלוש‬ ‫ירד מטה מטה הכי כך הוא היושר‬ ‫הלא כבודו בעצמו מודה שרבו הקדוש‬ ‫ג מ ל ממנו ‪ .‬רק באמת בהשמחה שמשחקים‬ ‫ממנו ממשיכים טליו מבחי׳ חכמה ששם‬ ‫שמחה והחכמה חתי׳ ישם אין פגם‬ ‫ניגט כלל וממסיקין הדינים שטל האיש‬ ‫המשוגע וכן עשיתי לאיש הזה טכיל‬ ‫הקדוש כו׳ ט י ש ‪:‬‬ ‫מי( כ׳ בס׳ חוט המשולש דף ג׳ ע״א‬ ‫שמעתי שפ״א אמר הגאון‬ ‫קדוש ה׳ מוה״ר ידים האלברשטאם זציל‬ ‫בטה״מ שו״ס דברי חיים לקדוש דודי‬ ‫מ א י ן מויה שמעון סופר זצ״ל אבריק‬ ‫קראקא וכה דבריו אין חיחש כ״כ‬ ‫שאביו החים זיל נתעלה לגדול וקדוש‬ ‫אשר לו דומי׳ סהלה כי רבו היה רבי‬ ‫ה ר׳ נתן אלליר אשר עליו שמטתי‬ ‫נפתלי זציל‬ ‫ממורי הקדוש מו״ה‬ ‫מראפשין ששמע מפי הרב הקרוש בעל‬ ‫ל ט ס אלימלך זצ״ל שאסר כי זה רבימ‬ ‫ב מ י ם לא בא נשמה קמשה לעלסא‬ ‫הדין במו רבי מ ן אדליר זולת הידוס‬ ‫מהר״י בעל שם זציל טכ״ל ‪:‬‬ ‫מז( כ׳ בם׳ דרבי חיים לשבת משובה‬ ‫‪.‬פ״א טלה בדטסו‬ ‫של הגביר ‪ .‬והלך‬ ‫אל סרר״א ושאל אוחו טל זאמ וסיפר‬ ‫לו המטשה מתחילה וטד סוף ‪ .

‬ע״ד ששמעתי מפי מורי הקלוש‬ ‫בשש אדמיו מו״ה אלימלך זצ״ל שצריך‬ ‫האדם לשוב בתשובה טל העבירה‬ ‫הראשונה שטשה מעולו ט איך אדם‬ ‫מישראל יעשה טבירה ומסתמא גרם לו‬ ‫טבירה אחי־ת כי טבירה גודרת טבירה‬ ‫ומסחמא טשה מקורס מבירה קלה שגרם‬ ‫להחמורה‪ .‬ולא השיבו כלום‪ .‬אמר ימקב אפיה‬ ‫בסורם אל תבא נפשי אינני רוצה‬ ‫בסודות שלהם ובעבדות שלהם כי הוא‬ ‫מעלמא דפרודא ודיל‪:‬‬ ‫נ( כ׳ בם׳ דברי יחזקאל פ׳ מטות ‪:‬‬ ‫הרה״ק ר״ר אלימלך זי״ט אמר‬ ‫מי שמכיר את הצה״ק ר׳ פנחס מקורטץ‬ ‫זי״ט הוא מסוגל ליראת שמים‪ .‬אך גם זה‬ ‫א״א לבא לנפש הישראלי כמאמר הכמוב‬ ‫נפש כי תחטא ומפורש בזוה״ק דהתוה׳ק‬ ‫מתמי׳ האיך בא לנפש הקדוש לחטא‪.‬‬ ‫מאסט ‪ .‬‬ ‫ושאלתי‬ .‬וטיק מש״כ בזה‬ ‫אאמו״ר הרב הגאון הגדול החסיד וכו׳‬ ‫מ׳ צבי יחזקאל מיכלזאהן שליטיא‬ ‫אבד״ק פלונסק בס׳ צבא רב דף נ י ת ‪.‫‪14‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫דף ז׳ ע״ב לש״ב כגהיק מהר׳׳ח‬ ‫ז״ל מצאגז ודל בפסוק שובה ישראל‬ ‫וגו׳‪ .‬וכשנסע‬ ‫הק׳ ר׳ אלטזר לביתו וסיכר לאביו‬ ‫הק׳ ר״ר אלימלך את מ י ל ‪ .‬אך גם הקלה א״א מבלתי‬ ‫יבא טל איזה כשלון כשיגג‪ .‬ואמר לי‬ ‫היה לך להשיב לו הלא כתיב שאל אביך‬ ‫)מט״ן לייהיט זי״ך אטאס״ע(‪ .‬‬ ‫והכלל אמר מ י ד ריא ז״ל הנ״ל דכ״כ‬ ‫פשה השיבה גם טל מה שטשה במולי‬ ‫עולל מוטל טל שלי אמו וספח על‬ ‫דדיה גם טיז טשה לו סיגופים ושרף‬ ‫ידיו וכו׳ ט״ש ‪.‬ועפ״י‬ ‫דברי קדשו י״ל הפי׳ הלא מעתה קראת‬ ‫לי אבי וכו׳ עיש‪:‬‬ ‫בס׳ דברי שלום פ׳ אמור לא‬ ‫נא(‬ ‫יקרחו קרחה בראשם אזהרה‬ ‫לבכ״י שלא ימשו קרחה בראשם בראשי‬ ‫ביי הצדיקים כי עיי טימאת המון עם‬ ‫נמסך פגם להצדיק וכמי שאמר הק׳‬ ‫פז״ה אלימלך נ״ט טיפ)תהלים ל״ז מיז(‬ ‫סוב מפס לצדיק מהמון רשעים רבים‬ ‫פ׳ ה ס ע נתממט להצדיק ט״י המון‬ ‫רשטים מ ׳ ט״ש‪:‬‬ ‫נכ( בם׳ אבות ישראל על מס׳ אבות‬ ‫פ״ד משנה י״ט ייההיק בטל‬ ‫באר משה זציל מקאזניץ כ׳ וזיל‪ :‬וכשהייתי‬ ‫אצל כבוד מיו חייה אלימלך שמטתי‬ ‫שהי׳ אומר שהוא גרוע יותר מכל אדם ‪.‬שאל הק׳‬ ‫ר״ר אלימלך לבנו הנ״ל מה השבת לי‪.‬וכאשר‬ ‫שמט זאת בגו הק׳ ר׳ אלעזר זייע נסע‬ ‫לר״פ מקורקואמר הק׳ ר׳אלפזר בפת‬ ‫שישב מל השלחן של הק׳ ריפ בזה״ל‪.‬‬ ‫ואמר לא השבתי לו כלום‪ .‬אמר הק׳ ריפ ודלמא לצו‬ ‫אביו הוא ‪ .‬וכ״כ בם׳ דרכי חיים‬ ‫פ׳ חבא דסיה א י ע ‪) .‬ובן‬ ‫ראינו לאדמו״ר הרב הקרוס ר ש מ י ה‬ ‫מו״ה אלימלך זצוק״ל ט תיכף במת‬ ‫שניעור משינחו אז בקול רעש גחל היה‬ ‫מיבר אל לבו ואזמר על נפשו אוי לך‬ ‫כלה הזמן בשימזך וכו׳ מיש‪:‬‬ ‫מס( כ׳ בס׳ דברי ישראל פ׳ ויחי‬ ‫בסידס אל הבא נפשי בקסצס‬ ‫אל תיוד כבודי‪ :‬אמד חאיי זצוק״ל‬ ‫)הוא הרהיק ר׳ יחזקאל מקאזמיר( בשם‬ ‫הר׳ ר׳ אלימלך הק׳ זצוק״ל בי טינת קרח‬ ‫בוודאי לא הי׳ גאות כפשיטי רק כוונתי‬ ‫בודאי הי׳ מבדזת וסודות אעפ״כ כיין‬ ‫שהי׳ פם מחלוקת‪ .‬‬ ‫ובפ״ז שם דייז( •‬ ‫מח( ב׳ בם׳ מאור ושמש פ׳ תצא)כ״ב‬ ‫י״ב( כי הנה כל איש הישראלי‬ ‫אשר מ ט יראת ה׳ בלבו להיות מטזבדי‬ ‫השם וחושבי שמו ראוי לו להתגבר‬ ‫כאי״ בפת התעוררתי משינתו והי שב לידו‬ ‫הפקדק מאשר בידי נפש כל חי לבל‬ ‫יתגרה בשינה רק יעמוד לשרת בקודש‬ ‫ק בתירה ק בשירות וחשבחות ולשפיך‬ ‫שיח כמים לבו נוכח מ י השם‪ .

‬‬ ‫רק לחי עולמים ודפח״ח כרש ‪:‬‬ ‫ט ( ב׳ בהקדמה ללק״מ יהשיס ספר השיבי לא ‪ .‬וקא חדי ואמר נצחוני בני בך ואין שכתה לפני כסא כבזדך ‪.‬מבו״ר מרח גמרה פחד‬ ‫יכיל להזיק כ״כ ‪ .‬‬ ‫העבירה הקלה ביותר עיש ‪:‬‬ ‫ע ( כ׳ בם׳ רביד הזהב פ׳ נצביס רק הוא הילך בשיה כן היא מרח‬ ‫להסיק מו״ה ישראל לוב זציל יעקב אבינו לחי רהי* המכריע בין החי ״ג‬ ‫אבריק יאשינינא ששמע בשס הריר אביי‪ :.‬יען כי באכילת‬ ‫דברים וזיל מבואר בספרים פיו תלוי חיות גיסו ואיבריו‪ .‬‬ ‫זה מבקש שיחי׳ בנו ‪ .‬אם התפלל ישיב לא ‪ .‬‬ ‫אין זה תפארתו ‪ .‬אבל הקביס הוא והשיב עשה חשובה וגדולה תשובה‬ ‫תפארתו ותהלתי‪ .‬בעבור האמת גס יאמרו בפה מלא לשם מצות סעודת‬ ‫מלוה מלכה ועי״ז ילדו ב‪.‬קל בפזה״י ‪:‬‬ ‫מגיע לך חלעה״ב ס״כ ‪:‬‬ ‫נד( ב׳ בס׳ נוצר חסד על פרקי אבות נח( כ׳ בס׳ אוצה״ח פ׳ בחקותי לההיק‬ ‫מקאמרנא ‪ .‬מהאי גיסא !ינמק מהאי גיסא‬ ‫נכן נקרא נורית עכ־״ק ‪.‬יזה סל החיים יאמר עיי נס( כ׳ בס׳ דברי אלימלך בחית לז׳‬ ‫שחטאתי והכרעה את העולם לכף חיבה‬ ‫של פסח וכמו ששמענו בשם‬ ‫צועקים לפניי מלך תן פרנסה מלך חן אאיז הה״ק מויה אלימלך זציל שא׳‬ ‫בניס שנלקח ** ממני טבורך " ו א ת ה אם יפסקו עליו בביר של ממלה עונש‬ ‫גרמת שיחסור לנו כל זאת ודברים גיהנם חיו ‪ .‬האס הזדמן‬ ‫לך שתגיע בבן! האוכל אל הא\זן ‪.‬‬ ‫במבואר בבימ מ ״ ט • והיינו מוי והנצח ואדמו״ר מגור זצ״ל השיב לשואלו דבר‬ ‫שניהם יהד שיהי׳ הנצח לו למי הוא מנידון התנצלות השכחה ‪ .‬שכאשר יבא למזלם מ(‬ ‫רבי ר״א סגולה לנשים שלא‬ ‫העליון ישאלוהו אם למד חורה יאמר‬ ‫לא ‪ .‬אחר א״א רבינו‬ ‫פיה להה״ק מקאמרנא וזיל‬ ‫שמעתי אני השפל משם יבינו אלימלך הק׳ מהרר״א שלא כל הדברים המאירים‬ ‫שאמר מה שכל העולם נועקים לפניו הם זהב כי יש עץ נרקב המאיר באישון‬ ‫לילה עיש‪.‬אז אמר‬ ‫‪.‬שמניח לבניי שינצסוהו שמגעת עד כסא הכבוד ‪ .‬וזה צועק על‬ ‫הכרנסה ‪ .‫אהל אל מלך‬ ‫ח ‪15‬‬ ‫ושאלתי אוהי כי בודאי הוא אומר זה שמדת ימקב נקראת נורא ) מ ו ז י ל מדת‬ ‫בלב שלם והיאך יוכל להיות זה ‪ .‬הוא ירא להסיח‬ ‫עצמו לכאן או לכאן פן יפיל לתוך המיס‪.‬עשית יתקשו בלידתן שיאכלו בכל מוצאי ש״ק‬ ‫מצות וממיס ינדב לא ‪ .‬‬ .‬ימשיבין לו איזה דיר לשם סעודת מלוה מלכה יאף‬ ‫איכ אתה אומר האמת ‪ .‬וחם דורך בדקר דק יצחק והנור״א ת״ת ישראל כנודמ(ואמר‬ ‫אזי הדקירה הוא ביותר והולך למרחוק הה״ק מ׳ אלימלך ז״ל הניעם עפיי משל‬ ‫כך היא מי שפושה עבירות חמורות חלילה כמו מ׳ שהולך על דן( קצר המונח ע׳׳פ‬ ‫חינו מזיק לו כ״כ כמי שמזיק להצדיק המיס לעבור דיך בו ‪ .‬ומדוע ‪ .‬‬ ‫אלימלך שא׳ על עצמו שבשיח הוא‬ ‫בס׳ דברי יצחק שמעחי בשם‬ ‫שיהי׳ לו עזהיב ‪ .‬ויהיה סקוייס‬ ‫כביכול ‪ .‬אזי בכל כחי וחשק גדול‬ ‫יקפוץ לשם לקיים רצי! ה׳ מ י ש ‪:‬‬ ‫אלו בופריס כלפידים עיש‬ ‫גה( ב׳ בס׳ ישמח משה ריפ נח בשמו ס( ב׳ בס׳ רמתיס צופים דן! מ״ה ‪:‬‬ ‫רבינו הק׳ רריא מליזעגסק שביקש‬ ‫שפי׳ הנוי ומצח לחי עולמים‬ ‫הכוונה כי מלך ביו אם מנצחין אותו אחד מאתו לעזור לו שיהי׳ לו זכרון ‪.‬והשיב חסד כספם את גדלך ערשיי ריש‬ ‫לי למשל מי שמדקיר בדבר עב אימ ואחחק ‪ .

‬לק ראוי ונכק אשר‬ ‫ישנם אנשים אשר יחשבו כי מ כ ן אחר כל תיבה ותיבה אשר מוציא מפיו‬ ‫החשיבה הוא יום טנות ארס נפשו ימן אל לבו להתחרט טליה טל מיטיט‬ ‫בתטניתיס וסיגופי׳‪ .‬והרב הקדש אדמ״ז ר׳ אשר יתהלך במק לעסוק טסקיו אזי יבסת‬ ‫אלימלך ניט במהמ״ח נו״א אמר בזה״ל כי יפתתו לו שטרי משובה‪ .‬ואמר בזה״צ‬ ‫אלמלי‬ ‫ר ח‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ב ב י ת ו‬ .‬‬ ‫לא אשכח כנ׳׳ל ודפח״ח ע ״ ש ‪:‬‬ ‫אכן אולי אסרי אמי לא יפרסם בשפתיו‬ ‫סא( כ׳ בס׳ היכל הברכה פ׳ וירא רק יצפנס בלבבו ישכח ומסית מרעתו‬ ‫זזה״ל כי אמר משיח לרבינו אשר הטוה ויסורו מנגד עיניו לזאת‬ ‫אלימלך שהעיקר תליי שיחזרו האי־ון הטצה מכינה שבטה אשר יהיה לבדו בלי‬ ‫בחו‬ ‫למקומו ואז תהי׳ הגאולה ב״ב מ״ש ‪:‬‬ ‫ז ישפוך‬ ‫אי‬ ‫אי‬ ‫הכ‬ ‫סכ( כ׳ בס׳ אוצר הסייס פ׳ שמיני שיתו לפני ה׳ ויתך כמים לבו ילפריג‬ ‫לבקש‬ ‫טליהס‬ ‫כי אצל הרר״א ה׳ אסור תטאיו ולהתוודות‬ ‫לשתות שוס משקה בימים אתרונים של מלפניו ית׳ שיפתת לי פתחי התשובה‬ ‫סכות מד אחר גמר הקפות שלא יתמרב ויורהו נוטס דרכיה‪ .‬ואולם לא בזה בתר טברומו ולבקש מלפני ה׳ שישא מונו‬ ‫כו׳ ט ״ ש ‪:‬‬ ‫ה׳ ובפרט בדורית הללי צוה לנו אדמויר‬ ‫הרב האלקי הקדוש מו״ה אלימלך סה( כ׳ בס׳ טירין קדישין פ׳ ויקרא‬ ‫להרה״ק ציסויט ריי מרחץ‬ ‫זציק״ל לבל יחטנו יותר ממה שציוו‬ ‫מכמינו ז״ל כי כשל כת הסבל לסבול זציל וז״ל‪ :‬והרב מאפטא סיפר לי‬ ‫המטניוה והםיגופי׳ ואין באפשרי לקנוס שבילדותו היה מתטנה ישאל להרכ ר׳‬ ‫שלימוה עיי המטנימיס זילה מי שבטומ אלימלך זצ״ל טל ז ה ‪ .‫‪!6‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫לו א״כ האיך תוכל לשכות ההורה שהיא תשובה וכל טרוס יטשה בדטת ‪ .‬גס בשכבו טל משכבו‬ ‫זר בשממה של קרישה וכו׳ מכ״ל ‪:‬‬ ‫בלילות זאת תהיי׳ שיתמו ביני לבין‬ ‫סג( כ׳ בס׳ מדומ ביעקב דרוש ז׳ בוראו ממקור לבבו ואס כה יטשהימים‬ ‫כנודע שכל הנפשומ ממדי מל טל ימים בכל עת ובכל שטה גס בטת‬ ‫הר סיני ‪ .‬יז״ש )תהליס קי״ס( זאת הטצה להבא לשיב לה׳ לא סיב‬ ‫לסילס לא אשכח דברך כי בס חייחני‪ .‬או סגס ח״ו בטבירומ ממורות קווארס קאשי יבישה שהיא ד׳ לוגין אז‬ ‫יבא לפני צדיקי הדורות להורוס לו מומר לך להתענות‪ .‬והשיב לו אם‬ ‫על כומו ואונו שיהיה יכולת בידו סוכל אתר התענית לאכול איין מלכות‬ ‫לקבלם ‪ .‬גם טל זאת‬ ‫לא בלבד שאני זוכר מממד הר סיני יפקח טיניו כל הבא לטבור ה׳ באמת‬ ‫אלא שאני זוכר מי ומי עמדו אצלי כך שישקול במאזני שכלו כל דיבוריו ומוצא‬ ‫מפי אדמו״ר בוצ״ק כו׳ שפתיו בתורה או בתפלה האם נאמרו‬ ‫שמטחי‬ ‫מראפשיץ נ״ט במהמ״ח זרפ קודש בלי תערובת סוג מתשבה הפוסלת ובלי‬ ‫פני׳ ובדתילא ורסימא‪ .‬היותו מגלה מימיו לבני ארם כמאמר‬ ‫היינו אחרי שהם הס החיוח שלי א״כ דהט״ה אשרי נשוי פשט כסוי תמאה ‪.‬אמנם‬ ‫ג״כ חיית האדם ‪ .‬יהגם כי יעלה‬ ‫יכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫סד( כ׳ בס׳ מאור ישמש בהפמורה על דעתו אשר דיבוריו נאמרו באמת‬ ‫לשבח חשיבה וז״ל ‪ .‬ט מ ה בעבדות בוראו‪ .‬שיבה ובתמים ככל האמור מ ה מחשבה זו‬ ‫ישראל וכי׳ הנביא מבאר לנו ימירה עצמה מסלת מוס בעבודתו אחרי אשר‬ ‫הדרך אשר בה נלך בעבדות בוראנו יתברך בלבבו כי הוא יוצא ידי חובתו‬ ‫יה׳ ודרכי המשובה הנמנה ‪ .

‬‬ ‫סח( כ׳ בס׳ שפתי צדיקים פ׳ לך‬ ‫סיפר‬ ‫בפ׳ ויחשבה לו צדקה‬ ‫הרב הצדיק הקדוש איא מאפמא נ׳״י ‪.‬זאת לא יהיה אדרבה‬ ‫מקבלת מזה חיות ‪ .‬‬ ‫אמנם נראה כשהוא עושה רצון הלב‬ ‫האם מרגיש שום התפעלות מזה עביר‬ ‫שעשה רצון הלב‪ .‬‬ ‫וכשם שמצוה לשמור ישראל מעבירה כן‬ ‫מציה ליזהר לכל איש אם יש לי מעט‬ ‫רפיון כח שלא יתענה‪ .‬והעיקר שאדם‬ ‫צריך לעבוד להשיית במדח האמח ר׳ל‬ ‫שלא ירגיש בשעת עבודחו ולא יחפעל‬ ‫בזה שהוא עובד להשי״ת ואף שאדם‬ ‫נברא בהרגשה ואיך יכול שלא להרגיש‪.‬נפשי נפשי אינך‬ ‫ראוי לעוה״ב וחישב כל דופי שיש ב י ‪.‬‬ ‫וניחם א״ע ואמר הלא אפילו אם אינך‬ ‫ראוי מ״מ הקב״ה ברוב חסדו ינחילך‬ ‫חלק לסוה״ב כי הלא אמרו דל קוב״ה‬ ‫מקיים כל החירה וכו׳ ניחם אבלים‬ ‫ועפה שושבינות וגומלי צדקה וכו׳ ו מ ם‬ ‫בעוה״ב שאי! בו לא אכילה ישתיה מ ׳‬ ‫מה נרקה שייך שם חלא יעשה צדקה‬ ‫סס שאינם ראויס לעוה״ב ליתן להם‬ ‫בתורת צדקה ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫אלמלי יהי‪.‬‬ ‫פיא נמסתי אכלו ומצאתיו שיושב ומחשב‬ ‫חשבונות לעצמו אם הוא ראוי לעוה״ב‬ ‫ודיבר סם עצמי ‪ .‬‬ ‫עפ״י ששמעתי בשם הצדיק הקדוש מו״ה‬ ‫אלימלך זצוק״ל נ״ע על אמרם )סנהדרין‬ ‫ק־ד מי׳ב( עוד א׳ בקשי למנות ולדעתי‬ ‫זיל זה דברי שהע״ה בעצמו שחורה‬ ‫אני כפי הפשוט ונאוה כפי כוונה‬ ‫המסותרת כנודע מהאריי ז״ל דכוונתו‬ ‫הי׳ לתיקונים גדולים ימקלקל עימ לתקן‬ ‫הי׳ לכך בנות ישראל הס עס ישראל‬ ‫הס עתה כאהלי קדר דאלולי זה הי׳‬ ‫הגי ילה בכח קדושת שה״ש אבל הסוף‬ ‫יהי׳ כיריעות שלמה והבן‬ ‫ס^׳ ‪ 1‬ש ם בס׳ י״מ )איכה ג׳ ליז(‬ ‫מי זה אמר יחהי ה׳ לא‬ ‫ציה נ״ל עפ״י אמרם זיל אמר הקביה‬ ‫אני חישל בכל מי מישל בי צדיק‬ ‫שנאמר צדיק מושל ביראת אלקים הקביה‬ ‫גיזר גזייה 'יהצדיק מבטלה הצדיק גוזר‬ ‫גזירה יהשיית מקיימה שנאמר וחגזר‬ ‫חימר ייקם צך עכ״ד ד ל והיא רצון‬ ‫השי״ח והוא הנותן הכח הזה ביד‬ ‫הצדיק יני־ת ינחת בו ב״י כשהצדיק‬ ‫מבטל גזירתו כמו שמפרש הצדיק מוהריר‬ ‫ט ‪17‬‬ ‫אלימלך זצזק״ל הנוי והנצח לחי עולמים‬ ‫שאומר הקב״ה כ״י נצחוני בני נצחוני‬ ‫הה נוי וחפארחו שהבנים מנצחים אוחו‬ ‫כב״י ‪ .‬ובס׳‬ ‫אהבח שלים תנינא דף י״ז כ׳ ‪ :‬סיפר‬ ‫הה״ק רייא מזידסשיב ששמע מהרה״ק‬ ‫מאפמא שאמר בשם מ ה ״ ק ר׳ אלימלך‬ ‫זל׳ל‬ .‬וזהי ויחשבה‬ ‫לי צדקה וכי פ״ש ‪:‬‬ ‫סס( כ׳ בם היכל הברכה פ׳ מקן‬ ‫ופ״א ראה הקדוש ר׳ זישא‬ ‫חאניפאלי בביחו צורת אחיו רבימ‬ ‫אלימלך ואמר להמשרמ מה זה שאמה‬ ‫נושא שם וראו שהיא שירי ראכל שלו‬ ‫והיה בהם צורת אחיו הקדיש וזצו‬ ‫משאה מאת פניו והב! מכיל ‪ .‬והנה מובן לזה לוקא באלו‬ ‫הלליקיס הגדולים ממה״ש ראם אינם‬ ‫גדולים ממה״ש למה יהיו מושלים יותר‬ ‫מהן ומובן וכי׳ ע״ש ‪.‬‬ ‫פ״א נתאכסן אללי הרב אלימלך זיל‬ ‫נבג׳מ ויחדחי לו ביח בפני פצמו ‪.‬ע״כ ובזה אפיל כי‬ ‫א״א היה בבחינה זו ועליו בעיני עצמו‬ ‫עד שא׳ ואנכי עפר וחפר וחושב בלבו‬ ‫שאיני ראוי לשום גמיל רק כי אם יעשה‬ ‫עמו הקב״ה בחורת נלקה ‪ .‬ה לי עוד שנים להצטרף עמי‬ ‫לבטל התעניתיס הייחי מבטל אחהן ע ״ כ ‪.‬כן האדם כשמתפלל‬ ‫או לומד מקבל רק יותר חיות בכל פעם‬ ‫מהשי״ה ע׳יש‪:‬‬ ‫סי( כ׳ בס׳ ישמח משה )לשיר השירים‬ ‫א׳ ה׳( שחורה אני ונאוה מ ו ת‬ ‫ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה‪.

‬‬ ‫שם בם׳ תכל״מ דף ט״ז ע״ב‬ ‫טג(‬ ‫וזה״ל והאמין אאט״ה בה׳‬ ‫כאשר דבר אליו והבטיח לכאו״א שבודאי‬ ‫יתמלא רצונו ובקשתו ט״ד ששמעתי מבטל‬ ‫ס׳ נוא״ל בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי‬ ‫לא אכלא ‪ .‬וענהו‬ ‫רבימ אלימלך כתיב יישמע יתרו וכו׳‬ ‫ופרש״י מה שמועה שמע ובא קי״ס‬ ‫ומלחמת עמלק יקשה כקיני־ןך בשלמי‬ ‫חס‬ ‫‪4‬‬ .‫‪18‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫זצ״ל שבהשירים של הצדיק יש נורה של‬ ‫ובס׳ אמרי נועם פ׳‬ ‫הצדיק עכר״ק‬ ‫וישב מהגה״ק מדזיקוב ז״ל כ׳ ידוע‬ ‫מספרים אשר יש צדיקים גדולים שיכולים‬ ‫להפשיט הצורה מהחימר ולשלוק הצורה‬ ‫שלו למקום אחר עכ״ל יעיין בס׳ מגרה‬ ‫זהב פ׳ מקץ בזה ‪:‬‬ ‫ט( כ ׳ בס׳ רחמי האב איח נ״ז ודל‬ ‫יקבלה מרבינו אלימלך כי‬ ‫האומר ביוה יחד ג׳ פעמים כל החהיליס‬ ‫הוא חשוב כתענית משבח לשבח ע״ש־‬ ‫טא( כ ׳ בס׳ דרכי נדק חוח כ״ו קבלתי‬ ‫ממירי הרה״ק ר׳ אלימלך בכל‬ ‫עת שהוא לומד יחשוב הריני מושה איע‬ ‫מרכבה לשכינה כראיתא בשט׳׳צ בתיקון‬ ‫הנפש יאכילו אלף פטמים בייס יאמי־‬ ‫כן ואמר מ״ו ד י כי הגיף מהקדש‬ ‫מאור מזה כדחיתא בב״א וכשירגיל‬ ‫עצמי בזה יטהר מחשבחו ויסיר ממנו‬ ‫הי־הזי־י טבירה ויזכה להחפלל במחשבוח‬ ‫קדושות ומקדש עצמו כמו בחטגיחיס‬ ‫טכ״ל ‪:‬‬ ‫וסיגופים‬ ‫עב( ^ ׳ בס׳ תפלה למשה מהה״ק ר״מ‬ ‫מסאמביר בהקדמתו יכחשר‬ ‫שמטתי ממו״ר אא*ק מהרי״י מלובלין‬ ‫שאמרו בשם רבו בעל ספר נוא״ל‬ ‫להמחיק דינים שכשאומרים חורה ומחישי׳‬ ‫דבר נעשה שמים חרשה ושם לא חלים‬ ‫כלל וכלל ואשר מקדם הי׳ דינים ח״ו‬ ‫נעשים רחמים גמורים עכדפח״ח גבג״מ‬ ‫עכ״ל ‪.‬סן אתה ירעת עכד״ק ודפ״ח ‪:‬‬ ‫טד( כ׳ בס׳ איר לשמים פ׳ תצא וז״ל‬ ‫וקטפת מלילות בידך שמעתי‬ ‫בשם אדמו״ר וכו׳ מו״ה אלימלך זצוק״ל‬ ‫דרצ״ל הגה מי שנתפס ח״י תחת יד‬ ‫לילי״ח הרשעה עמוס על הצדיק לקחת‬ ‫אותו משם וזה וקטפת מלילות בידך‬ ‫עכ״ל ודפח״ח ‪:‬‬ ‫עה( ^ ׳ בס׳ שפתי צדיקים פ׳ יארא כי‬ ‫ידבר אליכם פרעה לאחור חנו‬ ‫לכם מיפת וגו׳ מהרב הצדיק וכו׳ מאפטא‬ ‫ג״י אמר בשם הרב היי־־יק וכי׳ ר׳ אלימלך‬ ‫ז״ל כתיב תנו לכס מיפת תנו לי מופת‬ ‫מיבעיח לי׳ מיינה העישה בכישיף וע״י‬ ‫חחיזת עיניס הנה הייכשף גיפיה יודע‬ ‫שזה שקר והבל ולגבי דיריה גופיה אין‬ ‫זה מופת כי יודע שאין בו ממש רק‬ ‫המופח היא נגד אחרים הרואין אבל‬ ‫הטישה ע״י גבירות אלקות וקב״ה אמר‬ ‫ויהי בלי שים גרם איזה מטשה אז היה‬ ‫המוכח גס נגד העושה גופיה כי בטיני‬ ‫העושה טלמו הוא תמהון יהפלא ופלא‬ ‫טל הדבר הנס הזה יחיני יודט ממה‬ ‫נחהוה ומאין בא כי במאמר אלהיס הוא‬ ‫וז״ש פרטה שחשרס שטישה בכשפוח‬ ‫יהמופח היח רק נגד בני ההדס אחרים‬ ‫הרואין וחב! מכנים לטפריס ל׳״א חגי‬ ‫לכס מופת לכס דייקא שלא יהא המיפת‬ ‫רק לנגד טיגי ולדידי אלא גם לכס‬ ‫ולעלחיכס יהא מופת טכ״ל ר׳ אלימלך‬ ‫ז״ל טכ״ל ‪ .‬וגס מי‬ ‫שאינו אוכל מבשר שהורה בה חכם שאל‬ ‫ממ״נ אס טריפה הוא היה טרפה לכל‬ ‫העולם ואס לאו היא כשרה לכל ‪ .‬וכן הביא בשם קדשו בס׳‬ ‫מאור ישמש פ׳ מקץ ‪:‬‬ ‫טי( כ׳ בס׳ אהבח שלום חנינא דף‬ ‫י״ח ט״ב פ״א נשאל הריר‬ ‫אלימלך זי״ע מאיש א׳ לאיזה צירך‬ ‫נוסעים לרבי הלא בס׳ ר״ח וחוה״ל‬ ‫יכולין ג״כ לקבל יראח ה׳ ‪ .‬מלבשר צדק שאני מוכרח‬ ‫ר ק ‪ .

‬ממלחמת היצה״ר יעיז אין‬ ‫יבונ הארס טצמו להועיל רק ע״י‬ ‫הצדיק עיכ נסט למשרט״ה י ק בכל‬ ‫י־יר ידור ‪ . הדיוט כמשל רבב טל בגד נקי‬ ‫ולכ.‬והנה הנפש היא מטשי׳ והרוח הוא‬ ‫מיצירה ינשמה היא מבריאה ינשמה לנשמה‬ ‫היא מאלילות יבמה יזכה הארס לבחי׳‬ ‫אלו נתן לנו הקב״ה התירה פריים‬ ‫דהיינו פשט רמז דרוש סור‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪. מי שדוי־ך בדיך החסידות אסור לו‬ ‫סירנה אבל"לא לכל העולס ודפחיח‪.‬‬ ‫אבל נודע לו‪ .‬וכל או״א כפי‬ ‫הזדככות נפשי כן משיג בפשטות הפורה‬ ‫הט׳ פנים ומ״ט פנים וכפי בחינתו‬ ‫ברוח ונשמה שלו כן הוא משיג בפניחמח‬ ‫החורה וכו׳ ט״ש‪:‬‬ ‫ושמש שם בדיה איתא‬ ‫טס(‬ ‫במ״ר זכור ושמור‬ ‫יכו׳ נוכל לפרש טל פי ששמעתי מפה‬ ‫הקדוש הרב רבינו אלימלך זצוק״ל על‬ ‫פסיק וידבר אלהיס את כל הדבריס‬ ‫האלה לאחר אנכי ה׳ אלהיך כי לכאור׳‬ ‫מלת לאמור הוא כמיותר ופי׳ הוא ז״ל‬ ‫שהקב״ה נתן לנו התורה יהמצות וכל‬ ‫התורה כולה הוא כלול באנכי ה׳ אלהיך‬ ‫כי זה טיקר הכל אם חדס מקבל‬ ‫אלהוהו ית״ש טליו טי״ז הוא שומר‬ ‫ומקיים את כל התורה שלא לטבור טל‬ ‫לא תטשה תלילה ומקיים המצות טשה‬ ‫יכל התורה והמצות הס נתיב אשר טל‬ ‫ידס נוכל לידע מאלהותו ית״ש וזהו‬ ‫וידבר אלהיס את כל הדברים האלה‬ ‫להמר‬ ‫‪1‬‬ ‫>‬ ‫ז‬ ‫ובמאור‬ ‫‪$‬‬ ‫‪/‬‬ .‬רק‬ ‫שהסה י־ה לא יהי׳ נמהסח בעיניי‬ ‫דכשהסחורה נמאסת זהו סימן ללא‬ ‫טוהר ‪:‬‬ ‫סח( כ ׳ בס׳ מאור ושחש פ׳ יתרו‬ ‫דאיהא נזוה״ק ג׳ בחינות יש‬ ‫לארם מתחלה נוחניס לו נפש זכה‬ ‫נותנים לי רוח זכה יתיר מתנים לו נשמה‬ ‫זכה יתיר נותנים לי נשמה לנשמה ונקראת‬ ‫חי׳‪ .‬והפשט‬ ‫י ‪!9‬‬ ‫הוא כעד נפש ‪ .‬ורמז ע ר רוח ורריש‬ ‫הוא ע ד נשמה והוד הוא ע ד נשמה לנשמות‬ ‫וצריך הארס למסוק בהחלה בפשכןו׳ התור׳‬ ‫ולשמור ולקיים אוח׳ יבזה הוא מזכך נפשו‬ ‫יזוכה אל הרוח וכו׳ שכל מיד שלא‬ ‫הזדכך נפשי כראוי מיי פשסוח התורה‬ ‫לא יוכל למסוק בפנימיות ההורה שסכנה‬ ‫היא לו וכמו שאמר אדמו״ר רבינו אלימלך‬ ‫זנוק׳׳ל בסודם אל תבא נפשי מי שאין‬ ‫לו אלא בחינת נפש לבר אל יבוא‬ ‫למסוק בסודות התורה רק ע״י שמזדכך‬ ‫נפשי בכשסות התורה זוכה אל הרוח‬ ‫ויוכל לבא לידי דרשות התורה וזוכה‬ ‫אל הנשמה ומשיג רמזי ההורה זאח״כ‬ ‫זוכה תי׳ ומשיג סודות התורה והנה‬ ‫מצינו שיש כמה וכמה פנים לתורה‬ ‫כדאי׳ בגמ׳ שיש ע׳ פניס לתורה וגס‬ ‫שיש מ״ס פנים סהור ומיס פנים סמא ‪.‬‬ ‫עז( כ ׳ בס׳ דברי ישראל ח״א דף‬ ‫ל״ב ט ״ ב ‪ :‬אמר הה״ק ר׳‬ ‫יחזקאל מקאזמיר זל״ל בשס הרבי ר׳‬ ‫שהאדם יכול לכרנס‬ ‫אלימלך ׳צוק״צ‬ ‫את טנמו אפילי אס לא יהי׳ לו למכור‬ ‫רק קסמי.‬ועל השאלה השני׳ מבשר‬ ‫־ מ חכס דוגמתו מנינו החורה‬ ‫אסרה אלמנה לכה״ג ולכהן הדיוט‬ ‫מוחר גרושה וחלוצה אסור לכהן הדיוט‬ ‫ילישראצ מיחר בזה ג״כ קשה כקושיחך‬ ‫אס אסורה ממסור לכל יאס מיתרת‬ ‫מהי מותר לכל רק האמח הוא שהכ״ג‬ ‫שקדושתו יותר גדולה נאסר לו אף‬ ‫האלמנה כדי שלא יפגום ח״ו קדושתו‬ ‫משא׳׳כ שאר הנהנים וכן גרושה וחלוצה‬ ‫נכה.‬‬ ‫אם לא שמט הי צריך לבא לשמט אבל‬ ‫עתה ששמע בביתו שיש אלוה פטרון‬ ‫משגיח לא הי׳ צורך לו לבטל מעבודתו‬ ‫ילנסוע אלא הפי שרש״י בעצמי הקשה‬ ‫זאת ותי׳ זאת וה״פ אמת ששמע קייס ‪.‬‬ ‫יכן בדרוש רמז וסוד יש כמה וכמה‬ ‫פניס לתורה לאין שיטור‪ . היינו טצים דקים‪ .

‫אהל אלימלך‬ ‫‪20‬‬ ‫לאמור אנכי ה׳ אלהיך פי׳ שבכלל‬ ‫אנכי הוא כל התורה כולה ולכן‬ ‫דבר הקב״ה כל דבר ודבר בפני טצמו‬ ‫כדי שנוכל לבוא ע״י שנדט אלהותו‬ ‫ית״ש וזהו וידבר אלהיס את כל‬ ‫הדברים האלה כדי לאמר אנכי ה׳‬ ‫אלהיך כלומר ט״י קייס המצית והתורה‬ ‫נוכל להשיג השגות אלהותו ית״ש וכל‬ ‫ההורה כולה היא תלויה באנכי דהיינו‬ ‫אס האדם מאמין באלהותו ממילא בודאי‬ ‫מקיים התורה והמצות כראוי ואס חלילה‬ ‫חינו מאמין באלהיתו ממילא אינו רוצה‬ ‫לקיים החורה ומצות וכל הטשרח הדברוח‬ ‫כמו שהן כתובים בדברוח הראשונות‬ ‫כך הס כחובים וכו׳ חוץ ממצות שבת‬ ‫וכו׳ ט״ש ‪ .‬אבל הטיקר טבדוח‬ ‫ה׳ הוא מאהבה כדי שיכול לבוא עי״ז‬ ‫לדביקות בהשי״ת והנה יש ב״א שסוברי׳‬ ‫שדרך טבידת הש״י להגיע לדביקות‬ ‫הוא בהתבודדות בהתבודד עצמו חדר‬ ‫לפנים מן החדר ולומד שס ואינו מדבר‬ ‫לשוס אדם בעולם ואינו מתראה לשוס‬ ‫אדם שזה הוא עיקר עבודה לבוא‬ ‫לדביקוח אבל זה אינו אמת גמור ני‬ ‫יוכל להיות שיתבודד עצמו כמה שנים‬ ‫ובמאור‬ ‫ולא ידבר לשוס אדם כלל ולא •בא לאיומ‬ ‫כלל וכך שמעתי פעם א׳ סארמו״ר‬ ‫סרב המפורס׳ מו״ה אלימלך מליזענסק‬ ‫זצוק״ל פי׳ על פ׳ אס יסחר איש במסתרי'‬ ‫ואני לא אראני נאום ה׳ שאמר הוא‬ ‫ז״ל ר״ל שאס יתבודד אדם עצמו בחדר‬ ‫מיוחד בסהר ויהיה סבור שזה עיקר‬ ‫מבודה אבל הקב״ה אמר ואני לא‬ ‫אראנו ר״ל שגס אני כביכול לא אראנו‬ ‫בו רק מיקר העבודה הוא שיתחבר‬ ‫אדם עצמו מם בני ישראל צליקיס‬ ‫וכשרים ועי״ז יכול לבוא לעבודה השם‬ ‫באמת ללמוד ממעשיהם הטובים כי‬ ‫העיקר הוא התבודדח המחשבה לחשיב‬ ‫תמ־ד ברוממות חלהותו ית׳ הגם שהיא‬ ‫בחוך קהל רב ידבק מחשבתו תמיד בהבי״פ‬ ‫כמ״ש בעל חו״ה בשער הפרישוח כי עיקר‬ ‫הפרישוח הוא שידמה אדם בעצמו כשהוא‬ ‫בביח מלא בני אדם כריק מהם ‪ .‬וכן הובא בם׳ מאור‬ ‫ושמש ‪0‬׳ שופטים בשמו זי״ט ‪:‬‬ ‫פעולח הצדיקים דף ר'‬ ‫פכ(‬ ‫איש כפרי אחד שהי׳ דרכו‬ ‫לנסוט להה״ק רריא הי׳ לו חחנו מופלג‬ ‫גדול ולא רצה חתנו ליסע טמו להה״ק‬ ‫ט ירא לנפשי פן ישאל אוחי הרב מה‬ ‫בגפ״ת ולא ידע להשיבו‪ .‬וכן מביא בשם קדשו במאור‬ ‫ושמש פ׳ חבא ‪:‬‬ ‫כ׳ במאור ושמש ח״ת לשה״ש‬ ‫פ(‬ ‫ברמזי׳ לז׳ של פסח ושממתי‬ ‫מאדחו״ר הקדיש המנוח מי״ה אלימלך‬ ‫זצויךל מל פסוק הנה נח זקנתי לא‬ ‫ידסתי יום מוחי כלומר מחמת שאני‬ ‫זקנתי והארכתי ימים בזה המולס מי״ז‬ ‫לא ידמתי יום מותי פי׳ איגני זוכר‬ ‫את יזם מ ד ת ה שמדומה לי בטיט‬ ‫שאחי׳ לטולס וזה דרך הטבט שטולס‬ ‫כמנהגו נוהג וכו׳ ט״ש •‬ ‫ושמש פ׳ קדושים‬ ‫פא(‬ ‫ד מ ה דרכי השם‬ ‫ית׳ שצריך הארס לילך בהם לטבודתו‬ ‫ית״ש הס הרבה ‪ .‬ר״ל‬ ‫שידבק עצמו במחשבתו בהבורא ב׳'ה‬ ‫שכמטט לא ידע שיש כאן עמי שום‬ ‫אדם ובפרט בטח ההפלה צריך אדם‬ ‫לבוא לדביקות גדול טד שלא ידמה‬ ‫בטצמו שיש כאן שוס בריה רק הבורא‬ ‫ב״ה וזה טיקר התבודדות וגס בטת‬ ‫דברו טס בני אדם פחי ח הטרך לא‬ ‫יתטרב נפשו טמהס רק יהיה פרוש‬ ‫במחשבחו מסם ויחשוב ברוממות אלהותו‬ ‫יח׳ כו׳ טכ״ל ‪ .‬ובמשך הימים‬ ‫כי התמיד בלימודו וחשב בדעתו כי‬ ‫מלא כרסו בש״ס ופוסקים ולא יחת‬ ‫מפני איש אז החליט בדעתו לנסוע עס‬ ‫חוחני להה״ק‪ .‬וישמח חותנו טל הרבי‬ ‫ויסט‬ ‫ובס׳‬ .

‬וטחה כבר יהי׳‬ ‫בירי להשיב להרר״א אז לא אראנו‪.‬וכן היה בטת שהי׳ בהמ״ק קיים‬ ‫והמזבח טל מכונו והיה הכהן טובד‬ ‫טבורה ומכפר בטד טמו היו נופלים‬ ‫טליו המחשבוח האנשים אשר היה מקריב‬ ‫קרבנוחיהם ‪ .‬ושאל אוחו‪:‬‬ ‫אברך מה יאחר ה׳ ‪ .‬ער‬ ‫רק שאלה זו מה‬ ‫שבמיצש״ק טרם נסע משם והלך ליטול‬ ‫רשוח המסט מהה״ק אז אמר לו הה״ק‬ ‫*י׳ הדבר‪ .‬‬ ‫לשליח‬ ‫ב״א‬ ‫שמטחי מפי ארמו״ר מזיה אלימלך‬ ‫זצויךל שאמר בשביל הרב ר׳ בטל‬ ‫מראוונא שא׳ בשם הבטשיט שהדורש‬ ‫ברבים נמשל למרה וחצינא שמשליך הזבל‬ ‫מהבית לנקות את הביח ונחלכלך‬ ‫בטצמה כך הוא הש״ן הן בטח הדרשה‬ ‫הטמוד‬ ‫טומדו לפני‬ ‫בטה‬ ‫הן‬ ‫שמזכך בני אדם שמתטוררים בתשובה‬ ‫ט״י והוא נופל קצת ממרריגתו טי״ז‬ ‫מתמת שמתשבות של הטולם נופלים‬ ‫טליו ‪ .‬ונזרעזע האברך‬ ‫ולא הבין הפי׳‪ .‬וכן היה כמה פעמים‬ ‫ששאלו מה יאמר ה ׳ ‪ .‬וכן אמר ארמו״ר‬ ‫הרב הקרוש רבינו אלימלך זצוק״ל טל‬ ‫סםוק הללוי׳ כי טוב זמרה אלהינו וגו׳‬ ‫שכביכ ל שהשי״ת הוא המזמר שאלמלא‬ ‫היה האדם יכול‬ ‫הק‪:‬״ה טוזרו לא‬ ‫^( ובמאור‬ ‫יא ‪21‬‬ ‫לומר אפי׳ דימר א׳ ומופת לזה הוא‬ ‫מטת יציאתם ממצרים שהיו מרורים‬ ‫ביציאתם והכינו טצמם לדרכם ונשאו‬ ‫את*כ הבצק בשמלותם ובודאי לא היה‬ ‫באפשרי שישמרוהו אז ממימון אם לא‬ ‫כי ה׳ טזרם וזיכה אותם שלא יתמון‬ ‫טיסתם כדי שיקיימו מלות אכילת‬ ‫מצה וכו׳ ט״ש‪:‬‬ ‫מאור ושמש פ׳ שמיני וגם‬ ‫פה(‬ ‫איתא במדרש כשמתפללים‬ ‫טשרה ב״א ואתר יורד לפני התיבה‬ ‫טליו נא׳ כששינה בין התותים ט ׳‬ ‫במדרש כמו התותים עוקצים לשושנה‬ ‫הטומדת ביניהם כך טוקצים המתשבות‬ ‫וגם כך‬ ‫צבור ‪.‬בשיק שאל אוחו‬ ‫יאמר ה׳ ‪ .‬ואם טדיין לא נגמרו להלהיב‬ ‫הלבבות בתשו׳ שלימה בהתלהבות כראוי‬ ‫אזי היה הכהן מרמז לבן לוי איזה רמז‬ ‫והתחילו לנגן בההפוררת יותר ובנעימות‬ ‫יתירה הצריכה להתעוררת זו כדי לעורר‬ ‫האיש ההוא שהביא הקרבן לתשובה‬ ‫ובם׳‬ ‫פי(‬ ‫שלימה וכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫מאיר ושמש פ׳ קרה דאימא‬ ‫במס׳‬ ‫לבס׳‬ .‬‬ ‫אין אני יכול לסובלו ולראותו נאו״ם‬ ‫ד ׳ ‪ .‬ואית‬ ‫דוכהא רלא תגי הן שהצדיקים ממשיכין‬ ‫בלימודם שלא יהיה כן כגון ארבטה‬ ‫אבית נזיקין וזה אמרו כאן ואלו הן‬ ‫ופירושו ג״כ להמשיך שיהיה כן כו׳ כמו‬ ‫שנלקה פרטה ומצריים ט״ש ‪:‬‬ ‫^וד שם ברייה מצה זו וכו׳‬ ‫*‪0‬‬ ‫אמרו חז״ל שיצרו של אדם‬ ‫מתגבר טליי בכל יום ואלילי שהקב״ה‬ ‫פוזרו אינו יכול ל ו ‪ .‬לכך היו הלוים יודעים‬ ‫וגס הכהנים מי״ז מתשבות אנשים ההם‬ ‫אם כבר הרהרו בתשובה שלימה אם‬ ‫לאו ‪ .‬זה יאמר ד׳ טכ״ל‪:‬‬ ‫ושמש בת״ת רמזי‬ ‫פםת בהגש״פ אלו‬ ‫טשר מכות וכו׳ ואלו הן יש לפרש כפל‬ ‫הל׳ טפיי מה שפי׳ אדמו״ר המנות‬ ‫מויה רבינו אלימלך זצוק״ל במשנה‬ ‫ארבטה אבות נזיקין שכתבו התום׳‬ ‫אית דוכתא רתני הן ואית דוכתא דלא‬ ‫מני הן ופירש ראית כתא רתני הן פי׳‬ ‫שהצדיקים ממשיכין בלימודם שיהיה כן‬ ‫בגון ארבטה ראשי שנים ה ן ‪ .‫אהל א? •מלך‬ ‫זיסע ויבא עמו להה״ק וימן שלום‬ ‫לחוחנו הכפרי ולחחנו הח״ח לא נמן‬ ‫אלום ופנה אליו עורן!‪ .‬הנה כתוב אס יסתר איש‬ ‫במסתרים פירוש אן! אם יטשה מטיט‬ ‫בהסתר וזה בוראי טוב בכל זאת ואנ׳י׳י‬ ‫לא אראנו היינו אם חושב ברטתו ואנ״י‬ ‫שהנני למדן וצדיק‪ .

‬הגם שהצדיק כוונתו בסיפור‬ ‫המטשה לאיזה ענין הצריך לי או שמכוין‬ ‫נךצא מהם איזה מוסר והנהגה אטפ׳כ‬ ‫טליהו לא יבול והם שיים לכל נפש‬ ‫השימעיס דבריו ‪ .‬ולהב־(‬ ‫הדבר באר היטב הוא כך וכו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫ושחש פ׳ שופטים כ׳ ‪:‬‬ ‫והטיקר הגם שאדס ילמו־‬ ‫כל‬ ‫ובמאור‬ ‫ובמאור‬ .‬ושמעתי פי׳‬ ‫הדברים מכאמויר רשכב״ה בוצ״ק מו״ה‬ ‫אלימלך זצוק״ל כי הנה מדרך הצדיקים‬ ‫ההולכי׳ בדרך האמת בעבודתו ית״ש‬ ‫להיותם תמיד בדאגה ולחשוד א*מ פן‬ ‫יאילי נהנו טהעיה״ז הגם שעושים כל‬ ‫דבר ודבר לש״ש אעפי״כ חושב מל‬ ‫עצמו וחש שעושה הכל בשביל הנאת‬ ‫גופו לבקש גדולה לעצמו וכדומה ולזאת‬ ‫הנה גם אהרן הכהן מורא עלה על ראשו‬ ‫פן נהנה ממה שנמשח לכהן גדול איזה‬ ‫הנאה גופניות לכבוד ולתפארת שלא‬ ‫לבם שמיס ‪ .‬וזה סבר‬ ‫שאליו הדברים מגיטים ק היה אצל‬ ‫כאו״א ‪ .‬וזהו אמרם חז״ל שהי׳‬ ‫דואג שמא נהניחי בשמן המשחה כלומר‬ ‫שמא נהנה ממה שהגיע לו הגדולה‬ ‫והשררה הזאת מיי שנמשח בשמן המשחה‬ ‫‪.‫אהל אלי ימלך‬ ‫‪22‬‬ ‫פרק שלישי ת״ר‬ ‫במסכת הוריות‬ ‫כשק הטיב טל הראש יורד על הזקן‬ ‫זקן אהרן שיורד טל פי מרותיו כמין‬ ‫שני טיפין מרגליות היו תלויות טל‬ ‫זקני של אהרן א״ר פסא כשהוא מספר‬ ‫כו׳ והי׳ משה דואג כו׳ ומדיין הי׳‬ ‫אהרן דואג שמא נ מ י ת בשמן המשחה‬ ‫יצתה ב״ק מה סוב ומה נמים שבת‬ ‫אחים גם יחד כו׳ ע״כ ‪ .‬רק הבחינה‬ ‫האמיחית היא זאת כאשר ידוע ומפורסם‬ ‫מאדמו״ר איש אלקיס סויה אלימלך‬ ‫זציק״ל שהי׳ עומד לפני ביתו וסבבוהו‬ ‫בני אדם בעגולה יהוא היה עומד‬ ‫באמצע וסיפר איזה מעשה באיזה ענץ‬ ‫לפניהם וכאו״א מסם סי׳ לבו נשבר טל‬ ‫י״ב קרעים וכל אחד מהם סבר שסיפר‬ ‫המעשה הזאח מבורו ומרמז על מעשיו‬ ‫אשר לא טובים אשר משה ‪ .‬לא זה שנופל עליהם אימה‬ ‫ופחד בנוסעם אל הצדיק האיך באיזה‬ ‫אפין יתראו לפניו וכל או״א בוש מלפני‬ ‫חבירו מפני שבאים לו כל הענינים‬ ‫ומעשים לא טיביס שפשה מימ ו ומהרהר‬ ‫על ראשו‬ ‫בחשיבה ומורא יעלה‬ ‫שהצדיק יבין אח כל מעשיי לא טובים‬ ‫אשר עשה עד הנה ונעשה שפל בעיניו‬ ‫ער למאור וביש כל אחד מלפני חברו‬ ‫ובס׳‬ ‫ובטאו אל הבימ והחדר שהצדיק חינה‬ ‫שם הוא במורא יפחד שלא •אמר לו‬ ‫כל מעשיו שעשה ער הפה וכו׳ בכל זה איננו‬ ‫נבחן שהוא ציסויפ באמח ‪ .‬‬ ‫ויצאה ב״ק זכו׳ מיש ‪:‬‬ ‫מאור ישמש פ׳ דברים כ׳‬ ‫פז(‬ ‫רהנה בהתאספו זרע ישראל‬ ‫ביחד אל איזה צדיק המפורסם בדורו‬ ‫הבחי׳ היא שייבחן בו לידע באמת שהוא‬ ‫בחינח צדיק יסוד עולם והוא כולל‬ ‫כל אותם אנשים שבאים אליו הוא כך‬ ‫הבתי׳ ‪ .‬וזה אפי׳ שיחה‬ ‫חולין של ה׳י׳ח צריכים לימוד ובזה‬ ‫הצדיק יבחן לידע ולהורי׳ אם זה כוחו‬ ‫אזי ייא בחינת ציק וציםו״ט וכו׳ ס״ש ‪:‬‬ ‫פ׳ ואתחנן קושיית‬ ‫פח(‬ ‫אדמו*ר הרהיק רבינו‬ ‫אלימלך זצוק״ל כיין ששכר מציה מלוה‬ ‫א״כ הצדיק הוא מוכרח להיות צדיק‬ ‫כי כשעשה מצדה שכרו שיטשה מנוה‬ ‫ובמאו״ש‬ ‫אחריז וכן לעולם וכו׳ טיי״ש ‪:‬‬ ‫ושמש ס׳ עקב כ׳‬ ‫פס(‬ ‫וז״ל כי יש כמה‬ ‫וכמה אנשים שמתפללים בכיינות השמות‬ ‫ואולם ברורוח האלו אינם צריכין לזה‬ ‫וכן שמטתי מארמו״ר ביל׳׳ק מ ד ה‬ ‫אלימלך זלוק״ל שאמר שאין מתפלל ע*פ‬ ‫הכוונות ומה שמתפלל בסידור האר״י‬ ‫ז״ל הוא מפני שהשם הזי״ה נכהכ ש‪::‬‬ ‫בכתיבה תמה והוא גדול ‪ .

‬‬ ‫וכן שמטתי מאדמו״ר הרה״ק האלקי‬ ‫רשכב״ה רבינו אלימלך זצוק״ל לבל יחשוב‬ ‫ארס מחשבות וחשבונות כוינח השמוח‬ ‫רק יקשור נגלו ונסתרי שהיא נסשו ורוחו‬ ‫ונשמתו בא״ס ביה ומי״ז הוא מקשר‬ ‫כל התגלו׳ הטולמי׳ ופנימיות הטילמות‬ ‫בו ית׳ וכל כך תהיה מחשבתו דבוקה‬ ‫בטעם ה׳ טד שלא יהיה לו פנאי אפי׳‬ ‫רגע לכוון הכיינת ‪ .‬‬ ‫וכני*׳! ישליך תאיתו מנגד בנדי לזכך‬ ‫ובמאור‬ ‫ובמאור‬ ‫יב ‪23‬‬ ‫חומריותו בעודנו בחיים חיוחו ולבל‬ ‫יזסיף להתנאל בממרח תבל ומטענרם‬ ‫העיריבים למיך ומחמת זה נקט תאינה‬ ‫שען שאכל אדה״ר קא סבר שתאנה‬ ‫היתה וכמו שפי׳ רש*י טל פסוק ויתפרו‬ ‫טלי תאינה בדבר שקילקלו בו נתקנו ‪. רהיינא אמר תקעו ופירש הוא‬ ‫ד ל שהגמרא מקשי למה תוקעין כלומר‬ ‫מה הזה בכונ׳ של התקיעות ‪ .‬ותירץ‬ ‫רחמנא אמר תקעו פירש שזאת תהי׳‬ ‫עיקר הכוונה לעשין רצו.‬ואדם אשר בתפלתו‬ ‫בבחי < כמשי׳ הכוונח והיחידים מאליהם‬ ‫ע״ י חפלחו וכו׳ ע״ש •‬ ‫ישמש בחית רמזי‬ ‫צג(‬ ‫ר״ה כ׳ ועל ידי מה‬ ‫כמתקין ע״י השופר אס נכווין בתקיעתנו‬ ‫רק כדי לעשות רצון יוצריכו כמו שאמר‬ ‫אדמדר הרה״ק רביכו אלימלך זצוקל״ה‬ ‫על הגמרא )ר״ה דף ט״ז ע״א( למה‬ ‫תוקעי.‬וכן שמעתי מאדמו״ר איש אלקים‬ ‫מו״ה אלימלך זצוקיל כי בחר לו צדיק‬ ‫אחד בדור שהיה לו רבו ואח מי יבחור‬ ‫לרבו אלופו ומיודעו כשירא׳ צדיק‬ ‫שהנהגיתמ ביציאתי ובביאתז הוא מהנהג‬ ‫ע״כ התירה הקדישה ואינו מיקל כלום‬ ‫חלילה הן בדאירייתא והן בדיבנן‬ ‫ובתוך לבי היא יקד יקוד אש ביחודיס‬ ‫ומחשבתי ניכר מתוך מעשיו זה יבחור‬ ‫לו לרבי ‪ .‬וזה שוס חשים עליך וכו׳‬ ‫וכחב לו אח משנה החורה וכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫ושחש פ׳ חצא ע״ד‬ ‫צ(‬ ‫שא׳ אדמדר רשכב״ה‬ ‫רבינו אלימלך נבג״מ ע״פ מה ה׳ אלהיך‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה שהוא לשין‬ ‫שיאל ולוה שהקב״ה לוה דבר זה מעמך‬ ‫שכל המדות הס שייכים בהקב״ה חוץ‬ ‫מיראה וכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫ושמש פ׳ תבא ודל‬ ‫צא(‬ ‫וזה רמזו חז״ל אדם‬ ‫יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה‬ ‫כורך עציה גמי ביאורו כמדומה לי‬ ‫ששמעתי מאדמי״ר הרב רשכב״ה מו״ה‬ ‫אלימלך זצוק׳יל שהחרם היורד לתוך‬ ‫שלהי ורואה האנה שביכרה ינפשו מחמדת‬ ‫לאוכל׳ ותבעדת תאותו תיקד בקרבו‬ ‫אז יכרוך עליה גמי ביאורו שיחסום‬ ‫בעד תאוותו ייסגיר בעדה ע״י שיזכור‬ ‫כי בשר הוא ומחר יעלו עשבים ודשאים‬ ‫על לחיו ועל מה זה נגזר אל הגוף‬ ‫שיחבל׳ בעפר אם לא מחמח חטא‬ ‫ארה״ר שהיתי נרי שנטה אחרי התאוה‬ ‫וגרס עי״ז שכתדבק בו ובזרעו אחריו‬ ‫חלאח זיהמת נחש הקדמוני שאי אפשר‬ ‫להפרידו יזם לי עיי נליחה וקבורה ‪. הבורא ב״ה‬ ‫וע״י תק עמינו לעשות רצו! הבויא ב׳׳ה‬ ‫דנו‬ ‫ובס׳‬ ‫ובמאור‬ .‫אהל אלימלד‬ ‫כל התורה וילמוד כל ספרי קידש ודברי‬ ‫תזיל איט מועיל לו לתשיבה שליחה‬ ‫ולהסיר ממני כל המסכים המבדילים‬ ‫אס אינו ממדבק לצדיקי הדור וקדושי‬ ‫ה׳ ‪ .‬‬ ‫וזה הוא ג״כ טטס טיטור בכורים‬ ‫כפירות מאותו המין היותר יפים שיהיה‬ ‫מלחמתו וכבישת יצרו יותר גדול בטרך‬ ‫שהגם שהם נאים ביוחר עכ״ז הוא כובש‬ ‫תאוותו ומושל ברוחו מתתלח לקיטתו‬ ‫טד שיביאם לביח הבחירה ופו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫מאיר ושמש פ׳ נצבים כ׳‬ ‫צכ(‬ ‫אכן בזמנינו זה לא יתכן‬ ‫לאדם לכוון כוונת התפלה המסורים‬ ‫בידינו בסידור האר״י ד ל הן מתוך‬ ‫הכתב והן ללמדם ולכוונם בט״פ ‪.

‬ונראה דהנה‬ ‫ידוע שייסף ליקט כל הכסף כמש״ה‬ ‫יילקט יוסף את כל הכסף כי׳ וכוונתו‬ ‫הי׳ ללקטם בשביל ישראל כדאית׳ בגמ׳‬ ‫שלשה אוצרות הן וכך אמר להם טבד‬ ‫יוסף כספכם בא אלי ר״ל הלא כל‬ ‫הכסף הבא אלי מכל הטולם היא כספכם‬ ‫הכל בשבילכם יא״כ ל״ל הכסף שלכס‬ ‫רק שאמר להם בדרך תכמיסשהס לא‬ ‫יבינו כינתי כן מביא שס בשם הריר‬ ‫אלימלך זי״ע והוא בניעס אלימלך ט״ש‪:‬‬ ‫צי( ב׳ בס׳ חמש ידית פ׳ וירא ו ד ל ‪:‬‬ ‫שמעתי שפעס אתת למד הרב‬ ‫הקדוש ר׳ אלימלך מס׳ חולין דף ז׳‬ ‫ט״ב והיקשו לו דבי־י החום׳ על מאמר‬ ‫ר׳ פנחס בן יאיר לרבי שס ‪ .‬ותרצי התוס׳ ואפילו הכי נקרא‬ ‫ובמאור‬ ‫ובמאור‬ ‫קלוש שמפני הבושה הוא נותן‪ .‬ואס הוא ביחיד יאין לי‬ ‫מי שישימו על ברכתו אמן וזהו והיא‬ ‫באתר ומי ישיבנו נמצא שיחסר לי תלילה‬ ‫נפש המלאך ולזה ניתן עצה ונפשו אותה‬ ‫כלומר אם יברך בכינת הלב יבנפש‬ ‫חפ צה‬ ‫*‪•3‬‬ ‫* נ‬ ‫‪-‬‬ ‫יי‬ ‫‪*86-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪'•*-‬‬ .‬והקשו במוס׳ דבשלמא‬ ‫רוצה ואין לו נקרא קדוש כי הלא לבו‬ ‫טיב ומה יוכל עשות אס אין לו‪ .‬מעתה אבין כינת הפייטן והוא‬ ‫באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ייעש‬ ‫נורא וקדוש כי אמרו חדל גדיל העונה‬ ‫ואיחא בזוה׳י׳ק‬ ‫אמן יוחר מהמברך‬ ‫דאמן דא נשמתא דברכתא כי מהברכה‬ ‫נולד גוף המלאך ומהענייח אמן נולד‬ ‫נפש המלאך ‪ .‬והיבא גס במאי״ש פ׳ לך•‬ ‫ושמש פ׳ ויגש כספכם‬ ‫צה(‬ ‫בא אלי וקשה איך‬ ‫נכתב בתורה דבר שאינו ‪ .‬וזהו מחסדי השי״ש‬ ‫ואפילו הכי איקרי שניהם קריש כי‬ ‫מחוך שניהם נברא מלאך שלם עיר‬ ‫וקדיש משמיא מזה נחהוה גוף המלאך‬ ‫ומזה נחהיה נפש המלאך ‪ .‬יכאשר‬ ‫נתעורר משנהו מרב שמחה על שהאיר‬ ‫עיניי בכונת חדל אמר הר״י אל מלך‬ ‫זצוקיל ‪ .‬אך‬ ‫מי שיש לו ואינו רוצה מפני מה איקרי‬ ‫קדוש ‪ .‬ובא אליו בתלים הי־״י‬ ‫בעל התיספו׳ ואמי לו בני שמעתי בכיותיך‬ ‫ראיתי דמעותיך והנני שלויז לך מלמעלה‬ ‫לבאר לך ד׳ רבותינו הקדושים ‪ .‬כמדומה‬ ‫אתה שמודר מ א ה מישראל אני ישראל‬ ‫קדושים הס יש רוצה ואין לו ויש יש‬ ‫לו ואינו ריצה ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪24‬‬ ‫אנו ממתיקין הגבירות ונהפכו לרתמיס‬ ‫וכי׳ ט״ש )עיין מש״כ אבי הגאון הגדול‬ ‫החסיד מ׳ צבי יחזקאל שליט״א אבד״ק‬ ‫פלונסק בהקדמתו לס׳ בית משולם‬ ‫לאא״ז הגה״ק אבד״ק לובלין זצ״ל( ‪:‬‬ ‫ושמש רמזי יוס א׳‬ ‫צי(‬ ‫דסוכות כ׳ וז״ל כמי‬ ‫שאמר אדמו״ר הרה״ק רשכב״ה מה״ו‬ ‫אלימלך זצוק״ל טל פסוק פתחו לי שטרי‬ ‫צדק אביא בס אודה יה זה השטר לה׳‬ ‫צדיקים יבואו בו שביאור הכ׳ שזה השער‬ ‫לה׳ ועבודת הצדיקים להתפלל בכל עת‬ ‫שיפחחו לו שערי צדק להשיג יותר ממה‬ ‫שהשיג ע״ש ‪ .‬והוקשה‬ ‫להרב הקלוש לברי התוס׳ מאד כי מה‬ ‫הועילו בתירוצם ׳ה כי איך אפשר‬ ‫לומר על איש כזה שיש לו ואיני ריצה‬ ‫ליק ואיני נותן כי אס מפני הבושה‬ ‫איך נאמר עליו שהוא קדוש ומה הנחת‬ ‫לצניעין והצטער מאד על אשר לס זכה‬ ‫להבין דברי קדשס של התוס׳ ובכה‬ ‫מאד ולא אכל לחס עד שישן מתיך‬ ‫הצער יהבכיה ‪ .‬שהרי לא‬ ‫בא הכסף שלהס אליו ‪ .‬בי בא‬ ‫וראה לזה דקדקו בלשונם הטהור לאמר‬ ‫ואפ״ה איקרו קדושים בלשון רבים כי הלא‬ ‫הקושיא היא אך על אתר שיש לו ואינו‬ ‫רוצה אך הכונה בזה כי ממעשה ומחשבת‬ ‫המצוה יברא מלאך בגון! ונפש ואם‬ ‫יחסר אחד מהעניניס המעשה או‬ ‫המחשבה יחסר המלאך יכן מי שרוצה‬ ‫ואין לי יש לו ואינו רוצה יאפ״ה מפני‬ ‫הבישה היא נית! ויש לו המעשה אך‬ ‫יחסר לו המחשבה ‪ .

‬ויהי באמרם אליו‬ ‫יוס יום אס כי למורח רוח הי׳ להדאיב‬ ‫נפש צדיק בבקשיה גופניות אבל לא הי׳‬ ‫ביכולתו לחח מעצור לרוחי ולמרות רצונו‬ ‫נתרצה למי כי בעת יהי׳ אצל רבו‬ ‫יזכיר גס בקשה זו‪ .‬אמנם ארכו‬ ‫הימים וירחים במספר ויהי׳ תקותו‬ ‫עד אשר הוא בעצמו‬ ‫למפח נפש‬ ‫נתעורר לדפוק על שערי רחמים אצל‬ ‫״בו יום יוס ויהי כי הציקהו הרבה מאוד‬ ‫**י‬ ‫*‪991‬‬ ‫~י ‪-‬‬ ‫!‪.‬זה‬ ‫הדבר אשר יסובב המניעה מפרי בסן‬ ‫וע״כ רחוקה ישועתך שתפקד בזש״ק‬ ‫בכן איעצך נסע לביתך ותראה לנתק‬ ‫קסן‬ ‫וברגע‬ ‫מעט מוסרות אהבה‬ ‫תעזבינה וראה שגס היא תתרגז ותתקצןו‬ ‫לנגדך ואתרי כן תשב עמדה כבשנים‬ ‫קדמוניות‪ .‬ובזאת תושע בקרוב ויברכהו‬ ‫וילך‪ .‬ונסע‬ ‫להרה״ק הניל כמה שנים מתיך עישר‬ ‫וכבוד ומעולם לא ביקש מאימה מאת‬ ‫כ״ק רבו כ״א מבודח הש״י אך כעבור‬ ‫כמה שנים אחרי נישואוחו ולא נפקדה‬ ‫זוגו בזש״ק אז החטילה אשתו וביח חמיו‬ ‫להרעימו כי יסע לרבי הקדוש ואל‬ ‫יחן דמי לו עד חשר יבנךחהו בפקודת‬ ‫ישועה ורחמים כי הלא איש אלקים‬ ‫קדוש ונירא הוא ‪ .‬י‬ ‫שאל לו הרה״ק האיך תתנהג עם אשתך‬ ‫האם ישיבתכם בבטת ושלוה כן הגה—ענה‬ ‫לו האברך—ישיבתיני באהבה ואחיה‬ ‫ורעות ב״ה‪ .‬‬ ‫ובודאי יטקכ אט״ה ירט מכיז ומה חדי‬ ‫אף הגדול הזה אכן שמעחי פיריש נאה‬ ‫ומהקבל ע״ז מפי הרב החסיד המנוח‬ ‫מו״ה צבי הירש פייגענבויס ז״ל בשם‬ ‫מרנא ורבנא הק׳ בעל נועם אלימלך‬ ‫זצללה״ה עפ״י מעשה שהי׳ ‪ .‬בין המסתופפים בצל כ״ק חסה‬ ‫בצל כנפיו אברך אחד חסיד ומופלג‬ ‫בחורה והי׳ לי ע ו ‪ x‬וכבוד הן מצד‬ ‫אבוחיו הגבירים והן מצד חמיו‪ .‬ורבו‬ ‫הקדיש הבטיח לו כנהוג‪ .‬ים של זעם‬ ‫)וכדי שלא לצאת מכוונת הספר לא‬ ‫אאריך בסיפור המעשה( עד שע״י כמה‬ ‫סיבות עלתה בידו להביאה לריב ריבה‬ ‫אמר הוא‪ .‬‬ ‫‪£3* *8‬‬ .‬ואמרה הוא ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫צז( כ׳ בס׳ מבשר טוב פ׳ ויצא וז״צ‪:‬‬ ‫ויחר אף יעקב ברחל כ ׳ קשה‬ ‫מאוד הבנת פסוק זה הלא אין אדם‬ ‫נתפם על צערו אז״ל )ביב דף ט״ז‬ ‫ע״ב( יא״כ אמאי חיה אפו עלי׳ הלא‬ ‫לפי פירש״י שם מריב שיחה וכעסה על‬ ‫טצמה דברה זאת וכמ״ש רש״י על‬ ‫מסוק וחקנא רחל באחותה יט״ש‪.‬‬ ‫אבל אם אהבתכם גדלה כ״כ אשר מאז‬ ‫ועד עתה לא נפסקה כמי ר ג ע ‪ .‬אמר לו הרה״ק אמנם כן‬ ‫צותה תה״ק לדור יחד בהשקכו ושלוה ‪.‫יג ‪25‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫מפיצה אזי עי״ז ייעש נורא וקדיש‬ ‫כי מן כונח הלב הלא יולד נפש‬ ‫המלאך ‪ .‬והכי הוי‬ ‫םובדא ‪ .‬וכן ה י ׳ ‪ .‬והוא הלך‬ ‫והכה ויוחל טד אשי סר הכטס גס ממנה‬ ‫ונעשה שלום ביניהם כמקדם‪ .‬ויהי‬ ‫לתקופת הימים ויפקדם ד׳ ברחמים‬ ‫בזש׳־ק ונסע האברך לרבו הקדוש וסיפר‬ ‫לו המאורע ויאמר לו הרה״ק אל תדמה‬ ‫בנפשך כי צויחי להתקוטט ח״ו לא‬ ‫אמרח לך כי אם מה שרמזה תוה״ק‬ ‫אצל יטקב אט״ה דכחיב ויחר אף יטקב‬ ‫ברחל כוי וקשה כנ״ל מה פשטה ומה‬ ‫חטאח עדו אם דברה לנגדו הא אין‬ ‫ארם נחפס טל צטרו כנ״ל אלא שיעקב‬ ‫אט״ה ראה כי אהבתם יחד הוא הסיבה‬ ‫שתמנט פרי במנה אז בכיין חרה אפו‬ ‫עלי׳‬ ‫‪.‬וישם האברך את הדברים בלבו‬ ‫וכבואו לביתו והנה אשתו יוצאת לקראתו‬ ‫כדרכה תמיד לקדם פניו אבל הוא לא‬ ‫פנה אלי׳ והראה לה פ‪.‬עד שנפרצה‬ ‫מריבה ביניהם בתגרת יד עד שנתכבדה‬ ‫ממנו במתנת ידו מכח לחי אתיז ורומו‬ ‫החלה לפעם בקרבו כי קיים דברת רבו‬ ‫הקדוש יוחר ויוחר מאשר נצטוה הוא‬ ‫לא נצטוה כ״א לך ודבר קשוח ‪ .

‬באה דמוח דיוקנו‬ ‫של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו‬ ‫טלי׳ ‪ .‬‬ ‫אם שבודאי צדקו דברי חז״ל אכן להסביר‬ ‫הדבר לפי דטחי נראה לפי מה ששמעחי‬ ‫דסכרו לפני הה״ק ממעזינעז זלה״ה‬ ‫דשאלו אח הרה״ק מוהר״י־ אלימלך‬ ‫זלה״ה דמפני מה רצו אנשי כנה״ג לפסיק‬ ‫אח שהמע״ה שאין לו חלק לעיה״ב‬ ‫כדאיחא )סנהדרין דק״ה נדב( אר״י‬ ‫איר בקשו עוד למכות אחד)פירש״י‬ ‫אנשי כנסה״ג שמנאו להנך מלאכים‬ ‫והדיוטות דקתני במתניתין אין להם‬ ‫חלק לטולס הבא בקשו כמנות טיד‬ ‫אחד שהמט״ה ‪ (.‬״ ק‬ ‫ואמרה להם חזיח איש מהיר במלאכחו‬ ‫וגו׳‬ .‫‪26‬‬ ‫אהל ן ןלינזלך‬ ‫עלי׳ בעבור הכטיסה ולנתק מוס״ית‬ ‫אהבה מטט ואז שמע ך׳ לקול תכלתה‬ ‫ויפתח אח רחמה כו׳ ט״כ •‬ ‫צח( כ׳ בס׳ דברי שמואל פ׳ בחקותי‬ ‫לאבי זקיני הגה״ק הרבי ר׳‬ ‫שמטלקא מנ״ש זל״ל יז״ל ט״כ אחינו‬ ‫ב״י הטוקר הוא אמיגה שנאמין בלב שלם‬ ‫שהבורא כל וממציא כל יוכל ליחן לנו‬ ‫גםע טובה ויריק שפע הרוחנית בחסד‬ ‫העליון וזה יחמיד שלא יבא לידי היסח‬ ‫הדטח ויקשר מחשבתי תמיד בה׳ ויחפלל‬ ‫אליו בפיו ולבו שייין לטובה רק היצה״ר‬ ‫הוא מולך חמיד במחנה הטברים לטוור‬ ‫טיני השכל וישכח מטליו המלחמה‬ ‫ומשכח ממנו השגחת הבורא יהיש ט״כ‬ ‫מחוייבים לאמר המשל מה שאמר‬ ‫המוכיח מו״ה אלימלך נ״י שנבין ונדט‬ ‫מהמשל שהשי״ח ברחמיו וברוב חסדיו‬ ‫הוא אב הרחמן ׳ורוצה לתקטחינו שלא‬ ‫נשקיע עצמיכו בהבלי טוה״ז‪ :‬והמשל‬ ‫היא אב ובנו הלכי יחד בקרון ובאים‬ ‫סמוך ליטר ושם מצוים פירוח קטנים‬ ‫שנקראים )יאגדטס( והמה מחוק לחיך‬ ‫ומיד כשהבן רואה הפירוח בקש מהאב‬ ‫שיחמהמה ויחכה לו טד שילקוט מהפירוח‬ ‫הגיל והאב אמר לו בט״כ מהר שלל חש‬ ‫בז כי אין לנו פכאי להחטכב והבן ההוא‬ ‫לתחיה יבקש וליקט לקיטה בתר לקיט׳ האב‬ ‫צוטק בני הלא נחוצים אנחנו לדרכנו מה‬ ‫זה לך לבלוח כמה שטוח ביטר כי בטל‬ ‫הדרך ירט לנגדי והבן אינו רוצה לילך‬ ‫משם כי חאוה תטרב לנפש ורואה האב‬ ‫שאין לו ברירה טס בנו ומה יטשה לו‬ ‫שהוא בנו יחידו אף שהיא סכל טכ״ז‬ ‫רחמי האב טל הבן יומנים ואומר‬ ‫האב לבנו שמט בקילי א־פנך שלא‬ ‫תסתבך ביטר ותלאה למנוא הדרך‬ ‫הישר לבוא אלו בכל פעם צטוק תצטק‬ ‫אב אבי ואככי משיבך בני בני כיז‬ ‫שאתה חשמע קילי חרט שחני שומט הילך‬ ‫אבל כשאינך תשמע קולי אז תבין שאהה‬ ‫מסובך בסבכי היפר וצכיך אחה לרוץ אחרי‬ ‫עד שחמצא אוחי ‪ :‬והנמשל מובן אנחנו‬ ‫נקראים בשם בניס למקום ביה ואנחנו‬ ‫נסבכים בעוה״ר בתאוח עוה״ז כ*ז‬ ‫שאנחנו מהפלליס בביה״כ במחשבה‬ ‫עובה היינו הפירוש המלות כשאומר‬ ‫ברוך וכדומה אזי אתה חשטפ השמים‬ ‫אבל כשבטוה״ר הוא מחפלל ולבו שוטט‬ ‫בחוצוח אנו מרוחקין מאבינו שבשמים‬ ‫וצריכים לזטוק אל המלך מלכו של‬ ‫עולם שיסעיינו ובאמח אבינו אב הרחמן‬ ‫ב״ה הוא טחן שכל להאדס אף כשהוא‬ ‫מרוחק ומחועב שיהי׳ בוחר בטיב‬ ‫ומאוס ברע וכ״ז תלוי באמונה כשנאמין‬ ‫שהבוית״ש מלמד לאמש בינה ודרך חיים וזה‬ ‫בטבור אבוחינו שבטחו בך והיו בסלי אמונה‬ ‫שלימה משו׳ ז וחלמדס חוקי חיים עכ״ל‪:‬‬ ‫צט( כ׳ בס׳ דברי יחזקאל דף ל״א‬ ‫וז״ל • בבא בחרא )דט״ו‬ ‫ט״א( איוב לא הי׳ ולא נברא אלא‬ ‫משל הי׳ ‪ .‬באה אש מן השמים ולחכה אש‬ ‫בספסליהס ולא השגיחו טלי׳ יצאה ‪ .‬ויש להבין לכאורה היאך‬ ‫שייך לומר טל ספר אחד מכ״ד ספרי‬ ‫קודש לא הי׳ ולא נברא אלא משל הי׳‪.

‬ולכן אמר‬ ‫תן לי הנפש שאינו רוצה בטיבת נפשי‬ ‫רק שיקבל ממנו מטות וזהו והרכוש‬ ‫קח לך ‪ .‬והשיב להם הרה״ק מהר״א‬ ‫זלהיה דכל מגמחס של בני אברהם‬ ‫יצחק ייטקב הוא לטשוה רצון הבורא‬ ‫וראו אנשי כנה״ג דשיר השירים הוא‬ ‫גדול כ״כ דט״י שה״ש לבד יכול להיות‬ ‫הגאולה ולק רצו לפסוק את שהמע״ה‬ ‫שהיא אין לו שייכות לשה״ש כדי הגאולה‬ ‫לא תוכל להיות ע״י שה״ש ]כמאמז״ל‬ ‫)כתובות דקי״א ע״ב( השבעתי אתכס‬ ‫בנות ירושלים אס תעורו ואס תעוררו‬ ‫את האהבה עד שתחסץ שהשביע הקב״ה‬ ‫אח ישראל שלא ידחקו את הקץ פרשיי‬ ‫ז״ל שלא ירבו בחחטניס טל כך יותר‬ ‫מדאי[ ‪ .‬בפ׳‬ ‫לך ויאחר מלך סדום אל אברס תן‬ ‫לי הנפש והרמש קח לך ויאמר אבדם‬ ‫וגו׳ ה־־יחות• ידי אל ה׳ וגו׳ ואם אקח‬ ‫מכל ישר לך ולא חאמר אני העשרתי‬ ‫אח אברם ‪ .‬‬ ‫ירק הוא לא רצה בטובתי‪ .‬‬ ‫ואס הוא לימד או מתפלל ואינו נזהר‬ ‫בטבילה זו אי אכשר בשים איפן להגיע‬ ‫לגוכי‬ .‬ואחר תירוץ עיז ארמו״ר‬ ‫הקדוש רביני אלימלך זלה״ה כי לכן‬ ‫נסתבב כ.‬ובזה יש‬ ‫להסביר להמ״ד !אח דאיוב הי׳ מחכמי‬ ‫ארה וזאת יהי׳ החורה שלנו מה שדיבר‬ ‫ר‪ .‬אם חבריו ולכן אמר דלמולס‬ ‫ספר איוב הוא מכ״ד ספרי קודש‬ ‫דהכיפר דבר אחד מספר איוב כאלו‬ ‫ככר בכל ההורה והמטשה רזאח אם הי׳‬ ‫ואם לא הי׳ אינו שייכוח זה לזה עכ״ל‬ ‫יד ‪27‬‬ ‫ק( כ׳ הס׳ מאמר קלישין די״ח ע״ב‬ ‫וזיל‪ :‬בשם הרב הגאון הקדיש‬ ‫אא״ק רשכבה״ג מצאנז זצויךל‪ .‬‬ ‫ולפעמים באים להצדיק לבקש ממנו איזה‬ ‫טובה בעניני גשמיות לבד והצדיק‬ ‫רואה בהשורש נשמה שהם צריכים‬ ‫תיקון בנר״ן ולאשר אינס נותגיס אל‬ ‫לבס לתקן לכן שולח להס הבויח״ש‬ ‫סיבה בטניני גשמיות שיצטיכו לבא לפני‬ ‫הצדיק לבקש אותו להתפלל טליהם‬ ‫וניתנים לו מטות בטד זה והנדיק עושה‬ ‫הנה חאט״ה רצה‬ ‫להם טובה בנשמה‬ ‫ג״כ לעשות טובה למלך סדום בנפשי ‪.‬וכאשר סכרו ק‬ ‫לפי הרה״ק ממעזיבעז זלה״ה נמשה‬ ‫פניו בוערת כלפיד אש והכה בדלת‬ ‫וסגי־ איע בחרת כל היוס ואמרו עליו‬ ‫שהי׳ לו ניצוץ משהמעיה ‪ .‬והשיב לו אאעיה הרמותי ידי‬ ‫וגי׳ שאיני צריך למעות שלו והבן עכ״ל׳‬ ‫קא( ע ׳ בס׳ מאיר ישמש פ׳ אמור‬ ‫הרי שבלתי אפשר לידע מה‬ ‫הוא יראה שילמור ויתפלל ברמת ובזיע‬ ‫כי חס שיהיה נזהר בטבילת עזרא ‪.‫אהל א יימלך‬ ‫וגו׳ מי שהקדים ביתי לביחו זלא טור אלא‬ ‫שביתי בנה בשבט שנים וביתו בנס‬ ‫בשלש טשי־ה שנה ונו׳ ולא השגיתו‬ ‫טלי׳ יצאה ביב ואמרה )איוב ל״ד (‬ ‫המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה‬ ‫תבחר ולא אני וגו׳ )פרש״י המעמך‬ ‫ישלמנה וכי טליכס לשלם תשלומי טינשו‬ ‫לאדם שאתם נמאסים בז בשלמה לומר‬ ‫שאין לו חלק לסוה״ב כי אתה תבחר‬ ‫ולא אני וכי הבחירה בכס תלויה ולא‬ ‫בי לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו‬ ‫חלק הלא בי הדבר חלוי ( דמאי איכפת‬ ‫להו לאנשי כנה״נ אם יש לו חלק‬ ‫לטוה״ב ‪ .‬והשיבו להם מן השמים שזה‬ ‫אין דאגה שלכם !לא תוכלו לפסוק אוחי‬ ‫מעוהיב עכדה״ק ‪ .‬הנה לכאורה דבר הפלא‬ ‫ופלא היא מה שהצדיקים יצטרכו ליקח‬ ‫נדביח מאחרים לפרנסתם הלא המה‬ ‫יכולים להתפרנס בזרוט מאביהן ש בשמים‬ ‫כי כל העולם ניזונים בזכותם ובשבילם‬ ‫נברא העולם‪ .‬ו ‪ . מעילת כל המילות וסיבת‬ ‫כל הסיבות הבוית׳״ש כדי שיהי׳ להם‬ ‫התקרבות עי״ז אצל הצדיקים לתקן ני״ן‬ ‫שלהם ע״י השייכות שיש להם עם‬ ‫הצדיקים ע״י המעות שנותנים להם ‪.

‫‪30‬‬

‫אהל אלימלך‬

‫הזאת באה לביתה וסיפרה לבעלה‬
‫אשר איש א׳ בירך אותה ‪ .‬והתחילו‬
‫להצלית ועלו מעלה מעלה ונעשה עשיר‬
‫גדול ‪ .‬וחשבו בלבס כי האיש הזה‬

‫מעוצם החמדחו ועיונו מ מ י אשר למד‪.‬‬
‫וכאשר פסק מלימודו הקריב אליו הרר״א‬
‫ויאמר לו אחי אחי עשה תשובה ושיב‬
‫לבוראך ית״ש ‪ .‬ויהי כשמוע הגאון דבריו‬

‫הי׳ אליהו הנביא‪ .‬ני ראו עין כעין נחלש לעתו ולא השיב לו מאומה‪ .‬ט‬
‫ברכה בכל מטשה ידיהם ונעשה האיש‬
‫הזה בטל צדקה וקבט דירתו בטיר והי׳‬
‫לו משרתים ‪ .‬ונתן להם פקודה שיש‬
‫רשות בידם ליתן נדבה מ ו נ ה בלתי‬
‫ידיטתו אפי׳ טד דינר זהב ‪ .‬ויותר‬
‫מדינר זהב צריכין לישאל אוחו ‪ .‬אחר‬
‫זמן רב נסטו הרריא טם אחיו הרר״ז‬
‫עביר פריון שבויים ישמטו שיש בעיר‬
‫אחח טשיר גדול בטל צדקה ונסטי‬
‫לשם ובאו המשרתים ליתן להם נדבה ‪.‬‬
‫ולא רצו לקבל ־ והמשרתים רצו ליתן‬
‫להם דינר זהב ולא רצי לקבל‪ .‬ונכנסו‬
‫לבית הגביר ואשתו של הג׳ ראתה את‬
‫הרריא ונתטלפה מחמח פחד ונטשה‬
‫רפש גדול ‪ .‬ואמרה לבטלה הנה זה‬
‫אליהו שבירך אותי לפני במה שנים ‪.‬‬
‫וטתה בודאי בא לקחת הטשירות מאתנו‬
‫בחזרה‪ .‬ואמר־הרר״א אל תפחדו כי אין‬
‫אני אליהו ‪ .‬ולא באחי לקחת הטשירות‬
‫מכם ח״ו רק ח״ל שברכתי משתה‬
‫פירות ושאל אוחו העשיר כמה חעוח‬
‫צריכין מבור פדיון שבוים ‪ .‬אמרו לו‬
‫ממשה מאות אדומים ‪ .‬והלך המשיר‬
‫והביא להם הסך הנ״ל‪ .‬ולא רצו‬
‫לקבל כי אמרו אנחנו רוצים לזכוח מוד‬
‫אמרים בחציה הזאח ‪ .‬ואחר רוב הפצריח‬
‫קיבלו ממנו מחלה עכ״פ עכ״ל ‪:‬‬
‫כ׳ בס׳ מעשה צדיקים צד כיג‬
‫קמ(‬
‫בא הר״ר‬
‫פ״א‬
‫וז״ל‬
‫אלימלך לנ״ש אל הרר״ש ויהי ביום שיק‬
‫עבר בחוץ הרר״א ושמע א׳ לומד‬
‫חורה בהחלהבוח בדחילו ורחימו וילך‬
‫אל הביח ‪ .‬וראה אברך א׳ הוא מאון‬
‫החסיר מוהר״ר מרדכי בנטט ז״ל ליחד‬
‫חזרה‪ .‬זיטמוד כמו שטה ולא ראהו‬

‫ידע כי רבו הק׳ רר״ש אוהב אותו‬
‫מאוד‪ .‬רק כאשר בא אל בית רבו‬
‫מצאהו שמה‪ .‬אז הלך אל הרב הק׳ מ׳‬
‫שמעלקא ויספר לו דבריו כי לא ראהו‬
‫אז עושה מאומה כ״א עוסק בתורה‪.‬‬
‫ובכל זאת אמר לו כדברים האלה ‪,‬‬
‫ויאמר הרה״ק אנכי יודע את אשר נעלם‬
‫אתך כי התענית כל השבוע הזו והי׳‬
‫לך ביטול תורה מסיגיף התענית‪.‬‬
‫ובטל חורה כמוך מחויב ללמוד תורה‬
‫מ ד ״ ח ‪ .‬ויהי‬
‫ולא להחטנוח ולבטל‬
‫כראוח הג׳ רמיב כי איש אלקים הוא‬
‫ויודע מצפוני לבבו אשר לא ידט מזה‬
‫שום אדם בטולס וירא מאיד אותו‬
‫כמאמרם ז״ל מורא רבך וגו׳ ע כ ״ ל ‪:‬‬
‫קי( כ׳ בס׳ שמן הטוב ח״ב אות נ״ג‬
‫וז״ל‪ :‬פיא נסט הריר אלימלך‬
‫מליזטנסק לנ״ש‪ .‬והרריש נסט לקראתו‬
‫לא׳ הטיירוח ‪ .‬טמד הרר״ש לפני ארון‬
‫הקודש ודרש דרוש בקבלה וחכמת אלקוח‪.‬‬
‫דריש ופלפול‪ .‬והקהל עמדו ושמעו‪.‬‬
‫וכאשר סיים הרר״ש‪ .‬ביקש הרר״א‬
‫מהרר״ש שיחן לו רשוח להגיד איזה‬
‫דברים במוסר‪ .‬ועמד הרר״א לפני‬
‫אה״ק ואמר‪ :‬אספר לכס מעשה שהי׳‪.‬‬
‫האדון פאשאצקי נסע מפולין למרחקים‬
‫ס״פ תבל לראות מדינוח רחוקות‪.‬‬
‫וטמו השליש והעגלון‪ .‬ובבואם למרינה‬
‫שאין מכירים א ז ס ס ‪ .‬קשרו הטילון‬
‫והשליש קשר והמיתו את אדונם ‪ .‬והשליש‬
‫תאר א״ע בשם השר פאטאצקי‪ .‬והטגלון‬
‫נעשה שלישו‪ .‬וכה נסעו ממדינה למדינה‬
‫פ״א נחלה השר הרמאי‪ .‬יבאו דוקטורים‬
‫ונהנו לו חרופוח קלוח‪ .‬ולא פעלו‬
‫פעלו מאימה עליו ‪ .‬עד שקראו רופא‬
‫פשיט‬

‫אהל * לימלך‬
‫פשוט הנקרא פעלטשער ונתן לו רשאה‬
‫גסה כמו שניתנים לאברים פשוטים‬
‫ונתרפא‪ .‬כן ידידיי‪.‬‬
‫לו‬
‫זהיטב‬
‫)פראפססארין(‬
‫הגדילים‬
‫הרופאים‬
‫בחשבם שהוא השר פאטאצקי נתנו לו‬
‫יפואות קלות אבר יכולים לפעול רק‬
‫על איש ענוג כהשר פאטאצקי‪ .‬לא כן‬
‫טל איש אבי־ גס המזג אשר עבורו‬
‫נותנים לעצירות לשתות לוג שמרים ‪.‬‬
‫לכאב הראש שרעפפין וכדומה ‪ .‬ולכן‬
‫רק הרופא הקטן כיוון אל המטרה‬
‫בתרופותיו‪ .‬כן רבינו הק׳ מנ״ש חושב‬
‫אתכם למביני מרט ושכל‪ .‬ואינו מרט‬
‫האיך האדם חוטא ‪ .‬לזאת נתן לכם‬
‫דרשות שכליות כמו טבור בני דטת וברי‬
‫לבב‪ .‬אבל אני הרופא הקטן אתן לכם‬
‫תרופות הראוים לבוטרים בטם‪ .‬וחשב‬
‫הטריות שבתורה שטברו‪ .‬זה כאן‬
‫וזה כאן‪ .‬והראה באצבטו אל הטשירים‬
‫והגיד לו‬
‫הטימדים בכותל מזרח‬
‫לכאו״א פשטו וחטאתו ‪ .‬אז התחילו‬
‫לבכות במר נפשם‪ .‬ונתטוררו לתשובה‪.‬‬
‫כן שמטתי מאאמ׳׳ו הגאון החסיד מ׳‬
‫צבי יחזקאל שי׳ מיכלזאהן אבד״ק‬
‫פלונסק ששמט זאת מרבו הגה״ק‬
‫מביחלא זצ״ל יכ״כ הגאבד״ק סטראצק‬
‫שי׳ עכ״ל‬
‫קי״א( כ ׳ בם׳ שבחי הרב דף י״ח‬
‫יז״ל‪ :‬וזאת אשר סיפר הגה׳׳ק‬
‫ר׳ שניאור זלמן מלאדי זציל בטל ש״ט‬
‫הרב יזיל הנה בטמ היומי במעזריטש‬
‫אלל מורי הקדוש היה טל שבה אחד‬
‫השטה תלמידים מחלמידי מורי הקדושים‬
‫הלא המה הרה״ק ר׳ שמואל שמעלקי‬
‫ואחיי הרהיק ר׳ פנמם והרה״ק ר׳‬
‫נחום מטשארנאבל והרה״ק ר׳ לוי‬
‫יצהק מברריטשיב אשר היה אז אבד״ק‬
‫פינסק והרה״ק ר׳ זאב וואלף מזיטאמר‬
‫והאהים הק׳ ר״א ור׳ זוםיא והרה״ק ר׳ליב‬
‫והרה״ק ר׳ שלמה מקארלין ואנכי הייתי‬

‫טז ‪31‬‬

‫הצעיר מכולם כי המה כבר היו רבנים‬
‫בעירם ‪ .‬ובתוך כך הגיע מכתב מפינםק‬
‫להרה״ק ר׳ לוי יצתק כי כת המעלים‬
‫מצירים ומציקים מאד לבני בית של הרב‬
‫הנ״ל ולכל החסידים אשר שמה על‬
‫כי כשל כת הסבל ובמכתב היה מפורש‬
‫פרטי הענינים אשר מנו אותם ויצטערו‬
‫מאד כל הרבנים ט״ז ויגמר בדטת כולם‬
‫כי יקראו את המכתב בפני מורינו בטת‬
‫ישבו טל שלחן בשבת כי זהו פקות‬
‫נפש ממש ויבחרו בהרב ר׳ לוי יצחק‬
‫כי הוא היה הבטל דין אז שיקרא את‬
‫המכתב בפני רבינו ‪ .‬אבל רבינו לא‬
‫טנה דבר וטשה טצמו כאלו לא שמט‬
‫כלל מה שקרא בהמכתב ‪ .‬ויתייטצו‬
‫הרבנים לקראו שנית ביים המחרת וכן‬
‫טשו ולא טנה גם בפטם השנית וגם‬
‫בשעם השלישית לא טנה רבינו מאימה‬
‫על הדבר הזה ויהי הדבר לפלא בעיני‬
‫כל הרבנים ואנכי שתקתי ‪ .‬ויהי למוצאי‬
‫שיק נתיימצו הרבנים אולי כוונת רבינו‬
‫כי מעצמינו נשתדל לעשות איזה ענין‬
‫בדבר הזה ולא נוסף עוד להטריחו‬
‫בדברים כאלו ויעמדו הרבנים למנין‬
‫ויחסר להם עוד אחד לתשלום עשרה‬
‫והם רצו לעשות דבר הנצרך במנין‬
‫דייקא ולא רצו תחלה להזדקק אומי‬
‫לדבר הזה כי אנכי צעיר לימים וגס אולי‬
‫לא אסכים כי ידעו כי אני חזק בדעתי‬
‫וכאשר ראיתי כי רצון רבינו אינו נוטה‬
‫לזה אולי לא ארצה להזדקק אתם וימציא‬
‫הרה״ק ר׳ שמואל שמטלקי המצאה‬
‫חדשה כי המה יבאו לשאול השאלה ממני‬
‫אס מותר לטשות הדבר הזה עפ״י דית‬
‫וכאשר אטנה להם כי מותר הדבר יאמרו‬
‫לי קריינא דאגרתא איהו להוי פרונקא‬
‫ואם אגיד שאסור לטשומ כן יטכסו‬
‫להם טלה אמרח וכן טשו וישלחו אס‬
‫הרב ר׳ זוםיא לשאול מאמי ואנכי‬
‫כמימי להם מזמר וישלחו לקרוא אומי‬
‫להצטרף‬

‫‪32‬‬

‫אהל אי יימלך‬

‫להצטרף עמהם ועשינו מה שטשינו ‪.‬‬
‫ובשטה שלישית אתר תצוה הלכנו כולנו‬
‫להסאלי' של רביני וישכבו כולם לנות‬
‫שם ומקומי היתה תמיד אצל התנור טל‬
‫ספסל אחד והיה לי שם כר בטלת‬
‫שלשה קצוות קטנה יישנו כולם אך אנכי‬
‫לא הייתי יכול לישן אז כי הבנתי תיכן*‬
‫כי רבינו הרגיש מאשר עשינו וט״כ‬
‫יהיה בודאי איזה תדשות והתביננתי בזה‬
‫ובתוך כך שמטתי והנה הקילטש של‬
‫רבנו דופקים )כי המגיד ממטזריטש‬
‫בסיף ימיי תלה את רגליו והיה הולך‬
‫טל המשטנת קילטש( ורציתי לראות‬
‫את אשר יטשה פה רבינו טיכ טשיתי‬
‫טצמי כאלו ישן אנכי וטצמתי טיני‬
‫והנה רבינו יצא ונר בידו והסתכל‬
‫בפני אמר כלשון הימה ‪ .‬רבש״ט יהודי‬
‫הקטן הזה השוכב טל כר הקטן הזה‬
‫יהיה רבי בכל מדינת רייסין ולקולו‬
‫הקיצו כל הרבנים וימהרו לרחוץ ידיהם‬
‫ויקומו ויטמדו כולם בשיה וגם אנכי‬
‫קמתי ובאתי לטמוד ויגש רבינו אלינו‬
‫ויאמר לנו בני מה טשימם ויאמרו לו‬
‫הרבנים כשל כח הסבל מאתנו לסבול‬
‫כל הענוייס האלה וע״כ עשינו כך וכך‬
‫ויען לנו רבינו הסכלחם עשי בזה הענין‬
‫כי לא למגנא ח״י לא הכנסחי עצמי‬
‫בזה ידעתי כי היא סכנה אך הוא‬
‫דבר האבר כבר כי הפסדתם את הראש‬
‫שלכם אבל זאת יצא שכרכם כי מעתה‬
‫וטר מולם כאשר יהיה מריבה וטםקים‬
‫מכת החסידות יהמנגדיס תהי׳ יד‬
‫התסידים תמיד טל הטליונה וכן היה‬
‫בטוה״ר בשנה ההיא נגנזה אור צת‬
‫אור מצוחצח כי רבינו של״ת ‪ .‬טכ״ל ‪:‬‬
‫קיכ( כ׳ ש״ב הר״ר יוטץ קום קדיש‬
‫פרשיטיק ‪:‬‬
‫ראקאץ מק׳‬
‫שמטתי שפיא בא היצה׳ר להרה״ק הר״ר‬
‫אלימלך זצ״ל מליזענסק ואמר לו שמהיום‬
‫והלאה לא ימסוק ע ד בזה להשיב רבים‬

‫מעון כדרכו בקודש ‪ .‬כי באם יחזיר‬
‫אפ כל העולם למיטב אז מה לו להילה״ר‬
‫עוד לטשופ ‪ .‬וטור אין צורך ב ו ‪ .‬ומון‬
‫לו הפראה שבאם לא יצייפ אוחז א‪1‬‬
‫יניח מלפפופ אה כל העולם רק יעשה‬
‫מלחמה טמו לבר ‪ .‬ויטםוק רק בו ‪.‬‬
‫והשיבו ההיק הרר״א מה שתוכל לעשות‬
‫לי בודאי תטשה בכל יכולתך אף בלא‬
‫זה ‪ .‬כי אתה לא תשא פנים לשוס‬
‫אדם ‪ .‬ומה שאני אוכל לעשות אטשה‬
‫גם להבא‪ .‬והבן ‪:‬‬
‫שהרה״ק הר׳ר מי ים‬
‫קיג(‬
‫מאיר יהיאל ממאגילניצא‬
‫זצ״ל סיפר ממשה זו בכל שנה ושנה‬
‫ביום א׳ דסוכוה ‪ .‬איך שהה״ק הר״ר‬
‫מלך מליזמנסק זצ״ל נזדמן בדרך מם‬
‫אברך אמד נישא צרור כלי השמישז טל‬
‫שכמו‪ .‬ושאלו להיכן אמה הולך‪ .‬והשיבו‬
‫שהילך להה״ק הרבי ר׳ מיכלי המגיד‬
‫מזלאטשוב‪ .‬וסיפר לו הר״ר אלימלך שגם‬
‫בימי נטורי שמטהי שהרה״ק הר״ר מיכלי‬
‫איזה‬
‫זצ״ל הוא בסמוך לליזטנםק‬
‫פרסאומ‪ .‬והלכה שמה ‪ .‬ויהי כי באמי‬
‫הטירה ונננסמי לבימ אשר בקצה הטיר‬
‫ואין שם חיש בביה \ וכן הלכתי מביה‬
‫לבית יאין שום איש בביחם אך בבית‬
‫חחד הי׳ שם זקינה טומדח אצל התנור‬
‫ומבשלת‪ .‬ושאלתי אותה ‪ .‬מה זה שאין‬
‫שום איש בבית בכל הטיר ‪ .‬והמרה‬
‫שהה״ק הר״ר מיכלי מזלאטשוב בא לכאן‬
‫וטשה היום הזה כיום כיפורים והגיד‬
‫לכל או״א כל הטבירות אשר טשה מיום‬
‫הולרו טד טתה והלכו כולם לבית הכנםמ‬
‫לבקש מתילה וםליתה וכפרה טל כל‬
‫טוונותיהם ‪ .‬ויהי כאשר שמטתי את‬
‫הדבר הזה יראתי מאד אולי גם לי‬
‫יגיד כל החטאים שטשיתי ותיקו הלכתי‬
‫בחזרה לביתי וכזה סיפר להאברך הנ״ל‬
‫אשר ממה טליו איך היא הולך להר״ר‬
‫מיפלי ולא ירא כלום לגשמ אליו‪ .‬זהבן‬
‫כמה‬

‫שמעתי‬

‫‪,‬‬

‬גס בכל הסעודות אשר‬ ‫ישב הסיק הרר״א בשיק ואמר מורה ‪.‬‬ ‫הריר מלך אל הפחח יאמר שיכניס כי‬ ‫עחה לא מבוהל הוא עכ״ל‪:‬‬ ‫קמו( כ ׳ בס׳ התגלות הצדיקים דף‬ ‫כיג מ״ב יזיל ‪ :‬דרכו בקודש‬ ‫של הרבי ר׳ אלימלך זצלה״ה היה ‪.‬וכן‬ ‫קרה כמה פעמים שקם ממטתו בלילה‬ ‫שלא היה יטל לישן עד שסוכרתו למפש‬ ‫ונבדוק בחורין ובסדקים ‪ .‬יכן הורגל‬ ‫במרה זו מר שלא היה ימל לישן בשום‬ ‫אופן ‪ .‬‬ ‫כאשר היה מסס איש חסיד אמד להרבי‬ ‫המ כל החסידים ניתנים לי קיייסלעך‬ ‫ופדיונוח לימן עבורם להרבי ‪ .‬‬ ‫כי היה מחזיק אותו לאיש מבוהל ‪.‬ושלג וגשם‬ ‫היה טל פני כל הארץ לזאת לא רצה‬ ‫הרב החסיד הכיל לילך לבית מרן‬ ‫י מ י אלימלך סוד בלילה לקבל פניו ‪.‬אך בעת‬ ‫סעודה שלישית ‪ .‬‬ ‫פעם אחת בא איש חסיד מפולין מעיר‬ ‫שידלאויצי היה הרב החסיד המפורסם ‪.‬‬ ‫ומלפנים בימים ההם היה הסנהג ‪.‬יאז שמע‬ ‫תורה שא׳ הה״ק הרר״א בזהיל חפי׳‬ ‫הס אדם טוםק בתורה יסמדה יומם‬ ‫ולילה בהתלהבות י‪ .‬זהרר״ד‬ ‫היה טובד גדול וטוסק בטבורה ותפלה‬ ‫בהתלהבות גדול כדרכו בקודש ‪ .‬וחיכף בא הרה׳׳ק ‪.‬וכל אשר לו נמן לעניים ‪.‬כי בכל‬ ‫פעם שרצה לדחוק א״ע להשלמן לשמוע‬ ‫מידה היי החסידים מדחיס אותו‬ ‫מהשלהן באמרם שמבוהל הוא‪ .‬ומאד מחר לבו נשבר‬ ‫בקרבו טל הדבר הזה ‪ .‬וביער אח המטבע הייט‬ ‫ששלחו לאיזה איש ט ג י ‪ .‬כשנטו צללי ערג‬ ‫להחשיך אז דחק א״ע במוך הבאים ‪.‬מד שמצאו‬ ‫איזה מטבמ קטנה אשר הימה מזנממ‬ ‫בחירי שולי ט ס של איזה מלבוש או‬ ‫איזה תיבה ‪ .‬והמשמש היה מרחה איתי‬ ‫כבפעם בפעם ‪ .‬‬ ‫גיכ לא זכה לשמוע ממנו ‪ .‬‬ ‫ולא ראה אותו שים ארם ‪ .‬ואז הלך לישן‪.‬‬ ‫ומאין אז רכבי ברזל כבדורותינו ‪.‬והימים‬ ‫ימי חורף חושך ואפילה ‪ .‬‬ ‫שמעתי‬ ‫ט לא היה רשאי ללון בביתי שזם‬ ‫ממות אף פרוסה אחת ‪ .‬אז ער מיינס איין‬ ‫האר זיך ‪ .‬והרבי הקרוש‬ ‫כאשר רצה לישן בעה ההוא הרגיש סיש‬ ‫סחת רשותו איזה ממוה אשר אינו‬ ‫מניס‬ .‬ויען ט בא להעיר‬ ‫ליזטנסק אתר חצות הלילה ‪ .‬ויהי‬ ‫בעת שבא לפתח ביתי של הה״ק הרר״א‬ ‫לקבל שלים ממנו אז בא סרריא ואמר‬ ‫להמשמש שלי שלא לתת להאיש הזה‬ ‫לכנוס ט הוא איש מבוהל ‪ .‬יהמיש הה״ק ריר‬ ‫שעליו כיין ‪ .‬ט‬ ‫מסיטות היי קשים אי מכובד הדרכים‪.‬באם היה מונח באיזה מקום‬ ‫או באיזה תיבה שום מסבע ‪ .‬ולמחרת בבוקר כאשר‬ ‫ינוח מעט מעמל הדרך ילך לבית מ ד ן ‪.‫ין ‪33‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫כמה גדולים כח הצדיקים זייע‬ ‫שבפעם הראשון שבא‬ ‫קיר(‬ ‫הרה״ק הר*ר דוד‬ ‫י‬ ‫־ולעלוב זצ״ל לחםוח חחת צ״ק הה״ק‬ ‫הריר אלימלך מליזטנסק זצ״ל ‪ .‬ולמחרתו ניסה‬ ‫טוד הפטם לכנוס לקודש פנימה בתוך‬ ‫הבאים ‪ .‬היה המשמש מעכב עליו מלכנוס‪.‬‬ ‫כי מאוד היה קשה עליו הדרך מרוב‬ ‫עייפות וחילשא דאורחא רק היה ברצונו‬ ‫ליש{ מקודם ‪ .‬‬ ‫וכ.‬‬ ‫ר׳ ליביש שידלאוולמר זצ״ל למרן הקדיש‬ ‫מ י ל טל ש״ק ‪ .‬‬ ‫והרב החסיד הניל גס מ א היה מוליך עמו‬ ‫הרבה פדיונות וקוויסלעך מעירו ומשאר‬ ‫עירוה אשר נסע דרך שם לליזענסק‬ ‫מכל החסידים דשם ‪ . ידוט ומפורסם לכל גורל הפלגת‬ ‫צדקת פזרוכו ונדבת לבו טד אשר אין‬ ‫לשער ‪ .‬ואז נכנסו בלבו הדברים האלה‬ ‫כארס של עמאי ‪ .‬איז שאיל תחתית פאר טהם‬ ‫ווייניג‪ .‬וכן היה‬ ‫בכל מנם שרצה הרריד לכנוס לקודש‬ ‫כנימה‪ .‬‬ ‫והה״ק ר׳ דוד מלעליב לא ידע מה זה‬ ‫ועל מה זה ‪ .

‬לזאת התחילו טלם‬ ‫בביתו לחפש חיפוש אחרי חיפוש בכל‬ ‫המקומות אשר הדרך להכניס שם מעות‪.‬אמר לו מרן‬ ‫הקדוש שיאמר לסעגלון היהודי אשר בא‬ ‫עמו הנה שיבא אלי מיכף שדבר יש לי‬ ‫אלמ ‪ .‬לזה שחק‬ ‫והמחין מה שיהיה בסיפו ‪ .‬וידבר כ״כ‬ ‫מד שיוכרח לילך להרבי‪ .‬ויהי כאשר ראה‬ ‫אותו הרבי נתן לו שלום ואמר לו מן לי‬ ‫מהר כל הסעות אשר ישנו בידך עבורי‬ ‫ותנענע ותיריק כל טםי בגדיך ‪ .‬אולם הוא‬ ‫לא יעבור על דברי הרבי ואמר בעצמו‬ ‫ת ג לי לחשוב ולהרהר אחרי רבי‬ ‫הקדוש י מסתמא יש לי כזה איזה מנין‬ ‫גמל ‪ .‬ואל‬ ‫חשאר בירך אף פרוסה אחת מהפדיונות‬ ‫אשר נתנו בידך טבורי ‪ .‬וכששמע העגלון‬ ‫הדברים הנ״ל צעק מליו בחרי אף הרפי‬ ‫מחגי חסיד שיט־ מה לי ולרבי אם‬ ‫צריך לי יבא אלי ויאמר לי דבר מ ‪.‬הלא‬ ‫למוכא יטלולא יהיה נחשב בעיני העגלון‬ ‫אשר הוא איש המוני וע־יה וקל שבקצים‪.‬והחסיד הלך לו ‪ .‬אולם‬ ‫לא היה יכול לישון כי הדברים הנשלחים‬ ‫לז מפי הרה״ק בערה בו כאש בנעורת‪.‬וטוצחו מאתו ‪ .‬לבוא‬ ‫אליו בשליחות מהרבי כי צריך אליו ‪.‬והרב החסיד מ י ל לא השיב לו‬ ‫מאומה מל דבריו ‪ .‬יכן משי ישאלו בכל האכסניות‬ ‫טד שמצאו בהאכסניא אשר לן שמה‬ ‫הרב החסיד ריל משידלאזולי הנ״ל ‪.‬‬ ‫ומימיו לא ראה פניו שום פני ר ב י ‪.‬ובחון‬ ‫חושך ואופל באין יוצא יאק בא ‪ .‬מדוע היה לו לספר לי הדברים‬ ‫מפי הרבי‪ .‬י ק עשה ונתן‬ ‫לו כל המעות אשר היה לו עבירו ‪ .‬וכבואו להאכסניא אמר להענלץ‬ ‫אשר כבר היה ישן אחר אחורי תכיר‬ ‫ביח החורף ‪ .‬ולזה לא‬ ‫יכולתי לישון ע׳״כ לכי נא וחפשו ושאלו‬ ‫בהאכםניית אשר מתאכסנים חסידים‬ ‫שמס וחפשו אולי בא מי מהחסידים‬ ‫אלי ‪ .‬וגם אגי‬ ‫לא ראיתיו ממודי ואיזה מסק יש לו‬ ‫אלי‪ .‬‬ ‫אח״כ פנה עצמו אל הקיר ודיבר לעצמו‬ ‫לא‪ .‬‬ ‫ואינו יודע כלל מה הזא רבי ‪ .‬‬ ‫ואמרו לו הרבי צריך לכם ל ט מהרה‬ ‫אליו כי אין יכיל לישן מקודם עד שתלכו‬ ‫לקבל פניו מתחלה ‪ .‬ושפך כל חמתו‬ ‫על החסיד זבזהו וקללו קללות נמרצות‬ ‫ומה היה לו להחדירו ממנוחתו ‪ .‬‬ ‫והתחיל נגיר הפעם לכעוס ולהתרגז‬ ‫עליו ‪ .‬לא אלך ‪ .‬אז הבין‬ ‫שבסח לא תנוח לי לישון ‪ .‬‬ ‫הלא לא ראה אותי מעולם‪ .‬והעגלון‬ ‫בשכבו על הקרקע התקצף עוד ודיבר‬ ‫עוד ברברים הגיל‪ .‬‬ ‫והחזיר שוב פניו אל משכב החסיד ‪.‬והוא צמק מליו‬ ‫בחמה שפוכה ובקלף גדול בלי הרף‬ ‫למה היה לכם לבוא אלי בשליחות‬ ‫הרבי שלכם‪ .‬‬ ‫ויותר לא אמר לו רק אלה הדברים‬ ‫לא פחות ולא יומר ‪ .‫‪34‬‬ ‫אהל גלי מלך‬ ‫מניח לו לישן ‪ .‬ולא‬ ‫דבר אחו יותר רק סטרו לשלום לבית‬ ‫מלונו ‪ .‬‬ ‫ועור איזה דבר יש לו להרבי אלי ‪.‬‬ ‫זבסדקי ובחורי כל הבגדים והכלים אשר‬ ‫היי שמה אבל לא מצאו מאומה ‪ .‬ומה ביקש הרבי ממני‬ ‫ואיזה פסק יש לו אלי ה א מעולם‬ ‫ומעודי לא היה לי שום מ י ד סם הרבי‬ ‫ולמה לי לשליח אלי שאביא אליו ‪.‬והיה‬ ‫הובר לפלא מחד בסינמ ‪ .‬הלא איזה עסק יש להרבי‬ ‫אלי ‪ .‬קום ולך לביח הרבי כי‬ ‫דבר יש לו אליך חושה ואל העמוד ‪.‬אז‬ ‫אמר להם מר! הקדיש אולי בא איש‬ ‫חסיד לאיזה אכסניא והוליך עמו עבורי‬ ‫מעוח ונחשב מעות שלי ‪ .‬והחסיד הניל לא‬ ‫התמהמה מאומה רק הלך בזריזות ונטל‬ ‫עמו כל הקיויעלעך והפרי ונות אשר נתנו‬ ‫לו והלך לבית מרן ‪ .‬אני עיף וינמ מרוב‬ ‫סרדת הדרך ואיך אלך עסה ‪ .‬‬ ‫והחליש‬ ‫‪1‬‬ .‬ובדרך המיישב‬ ‫בדעתו מה זה אמר לי הרגי ‪ .‬והרב הנ״ל כשמעו שהעגלון מרבה‬ ‫כ״כ דברים בלי הפוגות ‪ .

‬וכדרכו טל‬ ‫מפתן החדר אשר שם ישב הרבי ‪ .‬אז אל תירא ואל תדאג‬ ‫כי אנכי טרב לך בדבר הזה כי תקיבל‬ ‫בטזהש״י תשובתך לפני כסא כבודו ‪.‬‬ ‫ובקול נמוך וסקירות לבז ‪ .‬תמכור את כלי טבודתך‬ ‫הסוס והטגלה וכל הדברים השייכים‬ ‫לזה ‪ .‬אמנם הרבי‬ ‫הקדיש נתן טליי קולו קול עז טיל‬ ‫הפעם ‪ .‬אז נפל מלא קימתי ארצה‪.‬ואת מי‬ ‫אשאל בשיק להראות מטון הרבי‪.‬‬ ‫כבר הלכתי אליו ‪ .‬ותדע בסת מקום‬ ‫אשר שיכן שס רבינו הקדיש ‪ .‬‬ ‫ואיך אלך במת כזאת לבדי בחיץ אשר‬ ‫הרוח חזק מפרק הרים ומשבר סלטים‪.‬הלא‬ ‫כבר כלתה רגל מן השוק ‪ .‬ובכל פסיעה‬ ‫ף‬ ‫יח ‪35‬‬ ‫ופסיטה התקצף טל הרב ר״ל ה נ ״ ל ‪.‬‬ ‫כנחל היורד טל אפיקי מים ‪ .‬רשט‬ ‫תן תודה טל כל תטאתך אשר‬ ‫מאוד ‪ .‬ונשאר כאבן דומם ‪.‬רשע מה תטאת טס אשת‬ ‫הפאצשטמר ‪ .‬‬ ‫ובתוך כלי ריבור חזר ואמר בכטס‬ ‫מה רצה הרבי מ מ נ י ‪ .‬לא אלך ‪ .‬כי בכל בתי הטיר‬ ‫תישך ואפילה ושקט ושאנן שוררות‬ ‫בהיכם ורק בבית הרבי מאיר ומבהיק‬ ‫דרך החלון לרתוב ‪ .‬אז‬ ‫צטק טליו מרן הקדיש בקול גדול‪ .‬ידמטות סולדות זולגית טל‬ ‫טפטפיו בלי הפוגות טיף אתר טיף ‪.‬‬ ‫הרתק מטט ואז כאשר הראה בית‬ ‫אשר דרך התלון מתנוצץ אור ‪ .‬‬ ‫וחשך וחלקלקלוח וטרפל כבר כיסה אח‬ ‫פני כל הארץ לא ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫והחליט טול הסטם מ ״ ל שלא ילך ‪.‬‬ ‫רק באופן שתשמט לדברי לכל אשר אנכי‬ ‫מציה אותך ‪ .‬ויצטק צטקה גדולה‬ ‫ומרה ‪ .‬וטל הספסל‬ ‫בביהמ״ש תשכב בלי שום כר וכסס‬ ‫תתס‬ .‬והלך אל הרבי כאשר‬ ‫אחר לו הרב ר׳ ליבש ‪ .‬מה פשעי ומה‬ ‫חטאתי בי לא הניח לי לישון ולהנית‬ ‫מרוב טבידתי הקשה וריב טייפות הדרך‬ ‫המרובה וקרירות הזמן ושלגים וגשמים‪.‬והאיך אטשה תשובה ‪ .‬ואמר אם היה לי מי שיראה‬ ‫לי אס הדרך ואח ביחו אשר שם ישכון‬ ‫הרבי ‪ .‬הוא‬ ‫הרבי אס צריך לי יבוא אלי לא אבוא‬ ‫אליו בזמן בזאת ‪ .‬כן שפכו‬ ‫שתי טיניו דמטוח חחוח ולא היה יכול‬ ‫לזוז בשים אבר ‪ .‬‬ ‫ולא היה יכול להסתכל בפני הרבי‬ ‫מריב הבושה כי ראה שהרבי הרגיש‬ ‫ויודט מכל טיונותיו אשר היה במתשך‬ ‫מטשיי ‪ .‬ימחחלה‬ ‫לחטוא‬ ‫הרבית‬ ‫טנהי קשות וכתש מכל וכל ואמר‬ ‫לא תטאתי מאימה‪ .‬אולם מהיכן אני‬ ‫יורט היכן הרבי דר ואיה ביתי ‪ .‬שמט בני אס‬ ‫באמת אתה רוצה לילך ורק מניטתך‬ ‫הוא יטן שאינך יודט הבית אשר שם‬ ‫משכן קדשי של הרבי ‪ .‬‬ ‫והרבה פטמים שב מדרכו למשכבו ‪.‬ומרוב המרירות והבושה נתטלף‬ ‫מאיל טד שבקושי השיבי את נפשי ‪.‬ויבך‬ ‫בלב נשבר ‪ .‬אז קם‬ ‫ובכעס‬ ‫בעצלות‬ ‫ממשכבו‬ ‫העגלון‬ ‫ובתרעומית על הרב ר׳י׳ל הנ׳״ל למה‬ ‫היה צריך לכל זה ‪ .‬‬ ‫אבל לבסוף הלך להרבי ‪ .‬‬ ‫ויבך בכי גדול ‪ .‬ותשב בביהמ״ד כל היום ותאמר‬ ‫תהלים בבכיה רבה ‪ .‬ולא אשגיח על רוט‬ ‫הדרך ‪ .‬הלא זה התטא‬ ‫מושרש ומוכפל זה זמן כביר כשלשה‬ ‫טשר שנים ‪ .‬תדט‬ ‫כי שם דירת הרבי ‪ .‬תלך‬ ‫התיצה מבית הזה ‪ .‬וברגט כמימרא חזר‬ ‫מדיבוריו ‪ .‬אבל הוכרח להלוך‬ ‫ולבש מלבושיו ‪ .‬ואמר‬ ‫איך תוטיל לי תשובה ‪ .‬בהכנטה‬ ‫גדולה התנצל מלפני הרה״ק ‪ .‬אז‬ ‫אמר לו הרבי אם באמת ובלב שלום‬ ‫ותמים תפצך להשיב משובה שלימה לפני‬ ‫הבורא ית׳ ‪ .‬הלכחי ‪ .‬ואיש לא ירט ממנו ‪ .‬שמטני ואומר‬ ‫לך שתדט בטצמך אנה להליך‪ .‬יסכנחי בטצמי ‪:‬‬ ‫‪ 1‬הי כשמוט הרב ר״ל הנ״ל אח‬ ‫דבריו כי כבר מרוצה לילך אז‬ ‫אמר לו בפנים שוחקות ‪ .‬ותשים פניך לנגדך‪.

‬ואחר שלשה שנים בא‬ ‫להרהיק ‪ .‬והגזירה רעה הלזו עימד‬ ‫לשמן ל ו ‪ .‬והיה‬ ‫אס ירחס טליך איש ויקרא לך לביתו‬ ‫ויתן לך איזה דבר מאכל אז תאכל ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫תחת מראשותך שלשה שנים רצופים ‪.‬‬ ‫וכאשר אמר הדברים האלה התיישב‬ ‫תיכן!‪ .‬וזאת ידוע כי בימים‬ ‫ההם היו ארבע מאית זהו נחשבים‬ ‫לסכום גדול מאור ‪ .‬עד שכמעס נעשה חסר לב‬ ‫ורץ במרח נפשו לליזענסק להרבי ר'‬ ‫אלימלך וכאשר דרך מל מפחן קדשו‬ ‫אמר מחמח רוב צמרו בבהלה בזה‬ ‫הלשון‪ .‬‬ ‫וממותיך אשר תהיה לך מזומן גס‬ ‫מהמכירת הכלים הנ״ל חשלח לב״ב‬ ‫שיפרנסו א״ט‪.‬‬ ‫עד שלא היה בו כח להליך ברגליו ‪.‬‬ ‫יהיה לו מזה צמר גדול ומינ הרבה כי‬ ‫ידמ כי מיד לא ימברי שנים כבירים‬ ‫לא ירצה שים אדם לישא איחה מחמת‬ ‫רוב שניה ורוב מניוחה ‪ .‬לזאת שאשר נתפשט‬ ‫הגזירה רעה הזו על פני המדינה‪ .‬נהייתה‬ ‫רעה גדולה אשר הרבה בתולות נשארו‬ ‫וישבו מגינות וגלמודות‪ .‬‬ ‫ורוצה להשיא אותה לאיש ‪ .‬איננו רשאי‬ ‫כי אס שיתן קורס לאוצר המלך ארבע‬ ‫מאות זהו׳ ‪ .‬ובכפר אחד סמוך לליזמנסק‬ ‫הי׳ דר שס איש אחד הגון וי׳׳א‪ .‬ותהיה צמקה גדולה‬ ‫ומרה בהארן הזאת‪ .‬ולא הפיל מכל דבריו‬ ‫הקדושים ארצה חן! כצרור ונעשה בעל‬ ‫השובה גמור ‪ .‬ולא יכלי לישא‬ ‫איש מחמת הסכום מעות הזה שלא היה‬ ‫לאביה לימן כנ״ל‪ .‬‬ ‫וישב שם בביהמיד עד שהרב החסיד‬ ‫ר״ל רצה לנסוע לביחו ‪ .‬ולבסון! ישב שם כל ימי‬ ‫חייו אצל הרבי הקדוש הנ*ל והיה‬ ‫לחסיד גדול ומופלג בחורה ג״כ ‪ .‬אולם‬ ‫הדבר הזה היה לו למנימה מחמת שלא‬ ‫היה לו ליחן הסכום הנ״ל לאוצר המלך ‪.‬‬ ‫אשר שברו כל גופו כרחם הנשבר ‪.‬ולפני מי דיברה*‬ ‫זאמ‬ ‫י‬ .‬והיה‬ ‫מני וגס לו היה בח אחח בוגרת‬ ‫שהנימה מכבר לפרקה פרק בתילה נשאת‬ ‫וקרה לו מבורה שידוך סוב והגון אשר‬ ‫היה ביכולתו להשיא אותה‪ .‬מה זה שדיברתי כיכ במזות‬ ‫ובמוצפא כלפי שמיא‪ .‬‬ ‫אולם אתה לא תדבר לשום איש שיתן‬ ‫לך איזה דבר מאכל או ממות רק‬ ‫תמתין עדי שיתנו לך במצחם איזה נדבה‬ ‫לקנית לך מאכל ‪ .‬וכעח הזמין‬ ‫ה׳ לפניי שידוך הגון ורוצים לישא אוחה‬ ‫בלי שוס מעוח ‪ .‬כל זה תעשה שלשה‬ ‫שנים רצופים ואח״כ תבוא אצלי ואומר‬ ‫לך מה חעשה ‪.‬רבי יש לי דין תורה מס השי״ת‪.‬אולס העגלון‬ ‫לא היה יכול להיוח עוד מחמר אחר‬ ‫סוסיו‪ .‬והמל שימתם‬ ‫השמימה‪ .‬או שיזמינו אוחך‬ ‫לביתם לאכול ‪ .‬כי‬ ‫לא הלך בטל אן! רגע אחח כי עסק‬ ‫כל ימיו בתורה וטבורה ותשובה שלימה‬ ‫משובה מאהבה * כן נזכה כלנו להיות‬ ‫מאוהבים את שמו ית' ונזכה לתשובה‬ ‫שלימה ששובה מאהבה השובה מילאה‬ ‫אכי״ר ‪:‬‬ ‫כבוד הרב הגדול הסידא קדישא‬ ‫מוהר״ר מרדכי זאב זצוק״ל‬ ‫האבד״ק קאלביטל בטהמחיס קול הרמ״ז‬ ‫כי בימי הרבי ר׳ אלימלך הנ״ל קרה‬ ‫מקרה אשר הקיסר של מדינה טםמרייך‬ ‫סיפר‬ ‫גזר גזירה רעה אשר מי שיש לו בת‬ ‫ומגיעה לפרקה פרק בתולה נשאת ‪.‬ולא הלך עוד העגלון‬ ‫לביח מלונו רק ישב שם בביהמ״ד‬ ‫של הרה״ק כל הלילה באנחוח ובבכיוח‪.‬ויהי פעס אחח ישב האיש‬ ‫הנ״ל במר נפש וברוב יגון ואנחה על‬ ‫הדבר הזה‪ .‬עד מי שעלה‬ ‫מזלו והצליח להיות לו סכוס כזה לאיש‬ ‫אמיד נחשב ‪ .‬ואתה תשב בביהמ״ד כל‬ ‫הימים גם לרבית את הלילות ‪ .‬כי המשודך‬ ‫לא רצה ממנו שום מוהר ומתן‪ .‬והוכרחו שס לשכור עגלון אחר‬ ‫ונסע לביתו ועשה ככל אשר צוהו הרבי‬ ‫ר׳ אלימלך ‪ .

‬ונםט לביתו ‪ .‬אילם מה יטשה ‪ .‬‬ ‫אח׳ז המעורר הרבי ואמר בהתעוררות‬ ‫נפלא לכו והביאו לי גמרא גיטין‪.‬‬ ‫ויטנישהו טל ככה ח״ו וידחפהו בשתי‬ ‫ידיו מביתו‪ .‬טיב הדבר‪ .‬והנה המצוה‬ ‫הראשונה מהחרי״ג מצות הוא שצוה לנו‬ ‫השי״ת טל פריה ירביה כדכתיב דאמר‬ ‫להם אלהיס פרו ורבו וגו׳ ‪ .‬והבין( וחיכף‬ ‫אמר מרן הקדוש להאיש הנ״ל לך‬ ‫לביתך לשלום כי כבר ביטל הקיסר את‬ ‫כגזירה‪ .‬דבר הרבי‬ ‫אין להשיב * ט אז בימים ההם היו‬ ‫יראים כל המולם מהרבי ר״א ומכל‬ ‫מה שאמר לא נפל ארצה ‪ .‬את זה אנו‬ ‫יורמים בעצמנו‪ .‬אולם קול דממה דקה‬ ‫נשמט מפי הרבי ר׳ אלימלך *פמיר בני‬ ‫טמיר״ אתה בני חמרת שרצונך לדון‬ ‫בדין טם השי״ת‪ .‬בעת‬ ‫עיון הדין‪ .‬וא״כ כביכול אתה טושה‬ ‫מורחך פלסחר ‪ .‬אולם‬ ‫ידוע מה שאמרו חז״ל אל תהי דן‬ ‫יחידי • לזאת לך אל שני הדיינים שלי ‪.‬וטדיין לא היה‬ ‫באמצע הדרך ‪ .‬ופניו כלפיד אש‬ ‫בוערות‪ .‬ובתוך‬ ‫הדברים במת אשר אמר טפין אח‬ ‫רבו נשא ידיו ומיניו לשמים ‪) .‬והתחרט מאוד על הדיבורים האלה ‪.‬והדבר‬ ‫הזה מונט ‪ .‬‬ ‫ובעינים סגורות‪ .‬‬ ‫וס״פ הרין אין רשאים לצווח לבט״ד‬ ‫אתר שישאר בביר בעת אשר הדיינים‬ ‫מעיינים בדין‪ .‬והלא כתיב לא‬ ‫תהו בראה רק לשבת יצרה אלא כופין‬ ‫אח רבו ומושה אוחו בן חורין‪ .‬וכסת הזמין‬ ‫השיית למי שידוך סיב ו מ ו ן ‪ .‬ויהי כאשר הפסיק‬ ‫האיש למעון פתח יבינו איש אלהים‬ ‫מ י ל את פיו הקדוש ויאמר‪ .‬אז נחסחד האיש ההוא‬ ‫מאוד ‪ .‬‬ ‫ואמור להם בשמי שיביאו אצלי לישב‬ ‫עמי בדין‪ .‫אהד א ימלך‬ ‫זאת‪.‬אח״ז‬ ‫אמר הרבי להאיש סדר טטנתך ודבר‬ ‫ונשמטה‪ .‬מי שחציו מבד‬ ‫וחציו בן חורין מ ׳ לישא כפחה אינו‬ ‫יכול משום צד תירות‪ .‬אמר‬ ‫המאםן* הוא ע״ד שאמרו חז״ל צדיק‬ ‫גוזר והקב״ה מקיים ‪ .‬ויותר לא דיבר הרבי רק‬ ‫ישב מל כסאו בדביקות נפלא להשי״ת‪.‬‬ ‫ליבסיל מפריה ורביה ‪ .‬כן יבשרו לני מן השמים‬ ‫בבשורות טובות ישוטות ינממות אכי״ר‪:‬‬ ‫כ׳‬ .‬לזאת הלך האיש בט״כ במר‬ ‫בשם‬ ‫נפשו אל הדיינים ואמר להם‬ ‫הרבי שתיכן! יביאו אליו ט צריך‬ ‫להם לישב עמו בד״ת ‪ .‬יחייש יבוטל מ״ע זי‬ ‫הראשינה לזאת יעשה השי׳ית שיבוטל‬ ‫י־ט ‪37‬‬ ‫הגזירה רעה הזאת ‪ .‬ושהה כן כמו רבע שעה ‪.‬ולזאת ישבו הרבה בתולות מגונות‬ ‫וגלמודות בבית אביהן‪ .‬הנה מה‬ ‫שהשי״ת כביכול סימן‪ .‬אז התחיל האיש לממון‪:‬‬ ‫הנה השי״ס נתן לנו תורה הקדושה ובה‬ ‫יש תרי׳״ג מצות אשר צזה לנו השי׳״ת‬ ‫לשמור ולקיים איחס ‪ .‬והנה מ״פ הדין‬ ‫צריכין הבעלי דינים לילך לחוץ בעת‬ ‫אשר הדיינים נושאים ומתנים בהדץ‪.‬‬ ‫לזאת גם אתה משאר בכאן‪ .‬והתתילו‬ ‫סמי לאמר שס הגמרא ‪ .‬ובע׳י׳ד אתר ילך לתוץ‪.‬ילישא בת‬ ‫חורין אינו יטל משום צד מבדומ ‪.‬וגם מי יכול להיות‬ ‫ולחיוח אפי׳ רגע אחד בלי השי״ת ‪.‬אן!‬ ‫כצרור‪ .‬‬ ‫אולם השי״ת מלא כל הארץ כבודו ולית‬ ‫אתר פנוי מיניה ‪ .‬ועתה גזר‬ ‫הקיסר מל מדינחינו שלא להשיא איש‬ ‫אס במו הבתולה מד אשר יתן ארבמ‬ ‫מאות דינרים לאוצר המלך‪ .‬ו ק טשו והלכו‬ ‫סיכן( טס האיש להרכי וישבו שם ‪ .‬ומי נמלא‬ ‫בדורותינו אשר ביכלחו לימן סך מצום‬ ‫כזה ‪ .‬‬ ‫והביאו לפניו ופתח הגמרא בדן! מ׳א‬ ‫זצוה להדייניס שיאמרו ע מ ו ‪ .‬שמע קול ששון ושמתה‬ ‫מב״ב שהלכו לעדו לבשרו בשירה‬ ‫טובה הלזו ‪ .‬וגם לי יש בת‬ ‫בוגרת להשיא איחה לאיש‪ .‬ורצה תיכן! לחץ בחיפזון‬ ‫מבית הרבי‪ .‬‬ ‫ותשב שבודאי הרבי ידבר אתו קשות ‪.

‬איתא במשנה‬ ‫]גיטין מ*א מ*א[ מי שחציו טבד וחציו‬ ‫ק חורץ ‪ .‬והרר״א‬ ‫שמח בהם מאוד ‪ .‬הר׳יפ טשה‬ ‫כדבריו וסיפר לפניהם חת טטנתו זאח‪.‬לעיין על‬ ‫פי דין אם יש כת ורשות להמלכומ‬ ‫לגזור על ישראל גזירות רעיה שגורמין‬ ‫לבטל אותם משמור מצות ה ׳ ‪ .‬אבי‬ ‫אביו[ הרב הקדוש ציסז״ע לו דומי׳‬ ‫מהלה‪ .‬עכ״ל ‪ .‬‬ ‫אחר אשר סידר טטנחו כנ״ל טנה הרה״ק‬ ‫מאפמא ואמר ‪ .‬ספר נא טחה אח הדיבורים‬ ‫אשר דברת לפני בלילה למט.‬ונתן לו רפואות‪ .‬והריא‬ ‫מקארשוב הנ״ל הי׳ תמני של אא״ו‬ ‫הרה״ק רר׳״נ מטשטרנאביל ז״ל ‪ .‬אך‬ ‫נבקש לדון דין אמת ‪ .‬נבגיח זיטכי״א‪ .‬הר׳ צבי הירש מקארשוב ריש‬ ‫ממיבהא דשם‪ .‬‬ ‫כי התנהגותו הי׳ בחסידוח ופרישות‬ ‫נפלא טד למאד ‪ .‬‬ ‫ונחלה טר למאור‪ .‬הלא כבר אנו משוטבדים‬ ‫להקב״ה כמש׳״כ בתזרה כי לי בני‬ ‫ישראל טבדים ‪ .‬והתפלפלו‬ ‫בזה הרבה ‪ .‬‬ ‫בן הגאון האממי קהש טליון שר‬ ‫ההורה ‪ .‬כה דבר לפניו הריפ‬ ‫הנ״ל בהתלהבות גלול ונפלא ‪ .‬‬ ‫הרבי מלובלין ‪ .‬ושלחו‬ ‫לקרוא את הר׳ פייביל ומסרו טרו‬ ‫הפסק ‪ .‬באמצט סטודת‬ ‫הצהרי׳ שאכלו הצדיקים הנזכרים טל שולחן‬ ‫אחד שלח הרר*א לקרוא את הר׳ פייביל‬ ‫הניל ואמר לו‪ .‬רבי יש לי דין‬ ‫תורה לסדרו לפניכם ‪ .‬כקש״ח הר׳ ארי׳ ליב מסדילקוב‬ ‫זללה״ה הי׳ בן הרב הקדוש המפורסם‬ ‫מדברנא דאומהי׳ הר׳ אברהם מקארשוב‪.‬ויצא הסם*ד שהצדק ע ם‬ ‫הר׳ פייביל ‪ .‬‬ ‫ונהאכסט שלשתם אצל הרריא‪ .‬והביאו לו רופא גדול‬ ‫מזאסלאב‪ .‬אז הלך‬ ‫לו הר״פ לדרכו ‪ .‬פ״א קם בלילה‬ ‫משינתו ונכנס אל הקודש פנימה ‪.‬משוב‬ ‫כמטניס משכמ לשבת ‪ .‬אמר הסעודה‬ ‫ישוב טלס במורת בית דין ‪ .‬אני אין לי כטח‬ ‫התעוררות והתלהבות לדבר דיביריס‬ ‫כבלילה ‪ .‬‬ ‫וא״כ איך באפשרות שישראל יהיו‬ ‫משומבדים תתת גזירותיו של המלכות‬ ‫הזאת ‪ .‫‪38‬‬ ‫אהל *לימלך‬ ‫קמז( כ׳ הרה״ג מ׳ מתמי׳ יחזקאל‬ ‫שי׳ גאטמאן וז״ל ‪ :‬שמעחי‬ ‫מאאמו״ר הגאבד״ק יאסי מ׳ שלום‬ ‫שלימיא ‪ :‬שפ״א נגזירה גזירה רעה‬ ‫טל ישראל במדינה גאליציטן‪ .‬והרה״ק מאפטא זיל ‪.‬‬ ‫והשיב לו הר׳ פייביל ‪ .‬ואתה‬ ‫רבכףט מצד הדין גם אתה צריך לצאמ״אק‬ ‫איך יכולין אט לבקש דבר כזה ‪ .‬בימי‬ ‫חורפו הי׳ מנהגו להתטנות משבת לשבת‪.‬והשיב‬ ‫לו הרר״א הדיבורים שלך טובים וישרים‬ ‫רק הלא אין לנין בלילה ‪ .‬ובמ‬ ‫הוא אא׳״ז הרה״ק רא״ל הנ*ל ‪ .‬והי׳ ליתרון‬ ‫בטיט‬ ‫ובס׳‬ .‬ואתר שלשה ימים נתבטלה‬ ‫הגזירה ‪:‬‬ ‫רממי סאב ]אות כ״ז[‬ ‫קי*(‬ ‫בילו‬ ‫שקבלה‬ ‫מביא‬ ‫בשם הי־ר״א מליזענסק ט האומר ג׳‬ ‫פטמים ביום א׳ כל מתהילים ‪ .‬אצליט הוא המנהג‬ ‫שאחר אשר שמעו הדיינים טטנמ הבט״ד‬ ‫אט אומרים לבמ׳׳ד ללכמ החוצה ‪.‬אחרי‬ ‫אשר מלא כל הארץ כבודך ‪ .‬לישא בת חורין אינו רשאי‬ ‫אלא כופין אה רבו ומוציאו לתירוח‪.‬‬ ‫להרר״א ואמר ל ו ‪ . תצדק ‪.‬המגיד מקאזניטץ‪.‬בבוקר באו לליזטנסק‬ ‫שלשה צדיקי הדור ‪ .‬פטם אחת בליל נדק‬ ‫כאשר טשה קידוש ורצה לשתות היין‬ ‫נחר גריני ולא הי׳ יכול לבלוט היין ‪.‬רק זאת‬ ‫אגו אומרים לך מבון כל העולם כ•‬ ‫מצר דסוהיק לא נשא לך פגים ‪ .‬יביךק‬ ‫ליזענסק בבימ מדרשו של הריר אלימלך‬ ‫ז״ל הי׳ יישב הסיד אחד למדן מופלג‬ ‫בחוי״ר שמו ר׳ פייביל‪ .‬א״ל הרר״א אני נותן לך כח‬ ‫לדבר הדיבורים כבאתמול ‪ .‬וכתבו פסק ביד ‪ .‬‬ ‫ע״כ אתה ר׳ פייביל לך האיצה ‪ .‬ובזה‬ ‫זכינו להבין העטן הנפלא אשר היפר לי‬ ‫אאמו׳יר הרב שיחי׳ כי זקינו ‪] .

‬כי כבר אמרו לו הכל נואש כל ‪ .‬הן לעיר המלוכה וילך בין סגני העיר לתור‬ ‫כטה בא אלי זקיט הרה״ק רבי ר״נ ולדרוש אולי יש איזה התמנות שיוכל‬ ‫מטשטרנאביל זיל ‪ .‬וכשסוע‬ ‫המלך את דבריהם צוה להביא לפניו‬ ‫אמן ‪ .‬איכה מ ח ת מה לי התמנות זה או התמנות אחר הן‬ ‫אומי מד הנה בצרה גדולה כזו‪ .‬והוא יתענג המלך מחום הבית שיהי׳ ב מ ג‬ ‫הי׳ צדיק במעשיו ‪ .‬ושאלה מאור פני מלך‪ .‬י ק התנהג ישימו המשרה הזאת מל שכמי ‪ .‬וכאשר‬ ‫בטרם הסתפת לתברת המסירים היה בא לפט המלך וישמח מאוד וישאלהו‬ ‫כדרך מה ירך וגדולה אעשה לך אהובי ?‬ ‫דרכו בקודש ללמוד תורה‬ ‫הלומדים המובהקים ולא מ ה לכת ויענהו האיש ‪ .‬וקרא לזוגתו הרבנית הצדיקת בת מה בלס כי תאסוף עוד הון רב נפשי‬ ‫קדושים ע״ה ואמר לה מובטמי כי חשקה להיות מהקרובים למלכות ולהתענג‬ ‫מהיום והלאה אהי׳ בריא אולם‪ .‬ופתאום נתתזק וישב טל מטתו אמר ויהי שם בסל מלאכה אחד עשיר גדול‬ ‫ליתן לו מטט מיס‪ .‬ואמרתי לו‪ .‬היינו שאומר בכל יום שלש סציס במטר המלך‪ .‬והביא לי רפואה ‪ .‬הזה ויספרו לו כל הדברים ‪ .‬מכ״ל ‪:‬‬ ‫קיח( כ׳ בס׳ פמולמ הצדיקים דף ג׳ את האיש ההוא לראות פני אוהב נאמן‬ ‫מ״ב וז״ל‪ :‬הצה״ק ריר אלימלך אף אם יהיה מפחותי ערך ‪ .‬ויהי היום ויתפלא המלך על מזג‬ ‫יממוד לנו שסכה ללמוד הזה״ק ולשמור חום הבית וישאל את שריו טל הדבר‬ ‫אותה מרוב שממה ועושר וכבוד ‪ .‬סוב לדעת אם המלך ישבע רצין ממנו ויפש‬ ‫מאוד לשמוע מפורש יוצא המילים מפי בתחבולותיו שהמלך יהיה לו נתת רות‬ ‫דודי רבי ארי׳ ליב‪ .‬ויעש‬ ‫ליגמור בכל יום ג׳ פעמים מילים ‪ .‬וישימוהו השרים למסיק מלים ‪.‬והצנע לכת ‪ .‬היה אומר הרה״ק מריזין ‪ .‬לספחהו לבית המלך לשרתהו ויודע לו כי‬ ‫שלא אצטרך עוד להתטנומ עוד משבת אם ישתדל יוכל להשיג משרת שיה מסיק‬ ‫לשבת ‪ .‬וכן גם הוא בעצמו וישם בתנור עצים במרה ובמשקל לממן‬ ‫הי׳ משתדל לשמוע ממנו התילים‪ .‬‬ ‫וכשהי׳ בא לבן אמומו הוא הרה׳ק מריזין ויהי כאשר הסיק המטר ונפשו חשקה‬ ‫זיל ‪ .‬ק במרינה אמס היה מלך גדונ‬ ‫כי כנר ה מוטל זמן הרבה מל מרש וחכם ובל בט המדינה אהבוהו מאוד‬ ‫דוי‪ .‬וימכור פל חפיציו ויסע‬ ‫אותו מנין תרט זאת? והשיב לה ‪ .‬ונתנו לי ונטל את שנתעשר ממלאכתי לימים מלה במחשבחו‬ ‫ידיו‪ .‫אהל אי ימדך‬ ‫ב ‪39‬‬ ‫במיני כל‪ .‬והשיב אמי פזרהי כל מ נ י ורמשי מאהבתי‬ ‫לי אס הייה יודט באיזה מקום תלקי את המלך לחזומ ביופיו ועמה הנני‬ ‫למעלה‪ .‬ויאמר הבע*מ בלמ‬ ‫פטמים מילים‪ .‬יקר וגדולה לא אחפוץ‬ ‫החסידים ואחיו הקדוש רבי ר׳ זישא כבר כי אנכי פזרתי כל סוגי ורכושי מאהבתי‬ ‫שמש למי ולמיס בהיכל המגיד הקדוש למלכי וגס מגמתי רק לשרת מ י המלך‬ ‫ממעזריטש והי׳ דרכו לסייס נחבא רק אם בזאת יאות לי המלך לתת לי‬ ‫במחבואות וביטר בהתלהבות מרא והי׳ רשות לראות פני המלך בכל עת אשר‬ ‫משוקט ברטיונות תמיד וישאלהו הס״ק ר׳ תבער רוחי בקרבי ואשמח כעל כל מ{‬ ‫אלימלך למה תתנהג ככה משוגה מכל ויהי כשמוע המלך את דברי וישמח‬ ‫מאוד על רוב אהבתו אמנם לא יכול‬ ‫אדם והשיבו אחיו הק׳ ר׳ זושא אמי‬ ‫אספר לך מטשה נפלא למטן תדט את למלאות שאלתו כי חרפה היא למלך‬ ‫להראות‬ ‫י ‪/‬‬ ‫י‪/‬‬ .‬זכותו השוה ‪ .‬בודאי היית דן אותי לכף זכית לפזר שארית כספי לשחד השרים למען‬ ‫כי קשה לירד ממקום גבוה‪ .‬ק ‪ .

‬‬ ‫ויהי פעם אחח כאשר שכר שליח לא‬ ‫רצה המשמש ליתן לסשליח כי אם רויכ‬ ‫אחד ‪ .‬אחה יודע כי אין בי לא תורה‪.‬‬ ‫וכך סיפר‪ :‬מרן הקדיש רבי ר׳ אלימלך‬ ‫זציקללהיה בסהמח״ס הקדוש נועם‬ ‫אלימלך‪ .‬‬ ‫ויהו כפטם בפטם כאשר חיקר בקרבו‬ ‫אהבה המלך ויפנה אל מקום ההוא‬ ‫ויבט משם לראוח פני מלכו ‪ .‬אמנם בן המלך הי׳‬ ‫לו גטגוטים לראוח פט אביו לפטמים‬ ‫ראה אח המסיק פצים מכניס ראשו‬ ‫בטלייח ביח אביו ומשם י ט ט פל דבר‬ ‫מה וישאלהו ק המלך מה זאת ויספר‬ ‫לו את כל אשר קרמ ויבקש מאוד ק‬ ‫המלך את האיש ההוא להטחו שמה‬ ‫ל מ ק יוכל לראות מ י אביו ויפש כן‬ ‫וירא משם אמ מ י אביו ‪ .‬וגם הוא נחןלו בחזרה‬ ‫כנ״ל‪ .‬‬ ‫וכבוא השליח למי הרה״ק ר״מ זציל‬ ‫ונסן לו מ״ל ‪ .‬מנה הרה״ק רכ״ד זצ״ל‬ ‫למשמשו חן לו כמו שחפן כי שיה מ א ‪.‬והשליח לא רצה פחות ארז״כ‬ ‫וגגשרים קא״פ‪ .‬‬ .‬ובמת פסירסו ממני להליך נחן‬ ‫להרה״ק ר״מ את ידו כנהוג י החזיק‬ ‫הרה״ק ר״מ בידו והתחיל לספר מעשה‬ ‫זו ‪ .‬ויאמר האיש‬ ‫אל בן המלך אי לך בן המלך כי נגרשמ‬ ‫מטל שלחן אביו אנכי איש סכל ולא‬ ‫בינת אדם לי ומרפה היא למלך כי‬ ‫איש כמוני יבא לפניו בכל מס ותהי‬ ‫זאמ נחמהי כי הרשה אומי לשום לי חור‬ ‫הזה להביט משם פני המלך אמה מ ך‬ ‫חכם בבל חכמה ומדט ואחה מן היושבים‬ ‫ראשונה‪ .‬‬ ‫לא דעח ולא תבונה לכן אני צריך‬ ‫לעבוד עבודה עבד עד כי אזכה לראות‬ ‫וכו׳ אמנם אהה ח״ח מיפלג אינך צריך‬ ‫כ״א להשגיח על דבורך ולימודך ותכלהך‬ ‫ואז חהי׳ מהיושבים ראשינה ב״לנית‬ ‫ואז נסע הה״ק מהרר״א להמניד הק׳‬ ‫ממטזריטש ז״ל עכיל •‬ ‫קיס( כ׳ בס׳ התגלזח הצדיקים דן>‬ ‫צ״א וז״ל ‪ :‬הרב הצדיק‬ ‫הקדוש סמפירסם מ ק ר נתן דוד‬ ‫זציק׳׳ל משידלאווצי היה דרט בקי לש‬ ‫בכל קודם חג הפסח שלח להרב‬ ‫הצדיק הקדיש המפורסם ר׳ משה מלעלוב‬ ‫זציק״ל יין יי״ש של פסח ממשה בביתי‬ ‫מ י ל שלח בחזרה‬ ‫והרה״ק ר״מ‬ ‫להרה״ק מ״ר מ י ל מצית שמירה ‪.‬ויהי‬ ‫לימים ויטש המלך משחה גדול לכל‬ ‫שריו ובנו יחידו בראש הקרואים ובחיך‬ ‫המשחה כטוב לב בן המלך ביין דבר‬ ‫דברים בלי דטח והשכל לפני המלך‬ ‫והשרים ויחר מאד למלך ויגרש אותו‬ ‫מביחו ויצו טליו אשר טר שנה הנדמה‬ ‫לא יראה פניו ‪ .‫‪40‬‬ ‫אהד אדיבןלך‬ ‫להראיח בכל רגע לפני עבדיו ויאמר‬ ‫לו המלך הן הקשיח לשאול ממני רק‬ ‫איטצך פשה לך חור קטן בעלייה הבית‬ ‫אשר דרך שם תוכל לראותי ט שם‬ ‫טומד כלי זכוכית המגדיל כל דבר‬ ‫לחלפים ורבבות ובכל פת א ‪ x‬חכםון!‬ ‫לראותי תביט במקום הזה ומראה אותי‬ ‫יאיש זר לא יראה אוחך וישמח האיש‬ ‫מאוד טל טובח המלך ויקוד וישהחוה‬ ‫לאפיו ארצה וילך לו והמלך שב למקומו ‪.‬ענה הרבי ר׳‬ ‫אלימלך ואמר לאנשי שלמדו הראיחם‬ ‫מימיכם אנשים ערימים בלי לבישים‬ ‫כאלי‬ ‫אהרי‬ ‫‪.‬ולא מ י ח את ידו עד גמי־ו ‪.‬באי שני אנשים‬ ‫לשם ועמדי על הפתח‪ .‬במלכות ולא יכולה להתאפק‬ ‫תלדבר הבלם ולהשגיח על דבי־יך כי‬ ‫יהיה דבר דבור טל אופניי ח ד לאומו‬ ‫בושה שמטני אדוני מסיום יהלאה חשגיח‬ ‫טל אומי דבורך שלא יוציא פיך דבר‬ ‫שלא כרצין אביך אז חשב למוח בהיכל‬ ‫המלך ועיניך תחיינה המלך ביופיו‪:‬‬ ‫הדברים האלה ככלוח הה״ק‬ ‫מהר״ז המשל הזה לאחיו הקדיש‬ ‫מהרר״א ויאמר לאחי בעניחנוחו אח•‬ ‫אחי ‪ .‬פעם אחח ישב בסעודח ר״ח‬ ‫מם החבריא קדישא שלי‪ .

‬והשבט להם‬ ‫בזאת נאוה לכס לספחו לחםחרחינו‬ ‫ועל משמרתו הראשון ‪ .‬הלא‬ ‫בשש מאיה רו״כ איכל להמציא פרנסתי‬ ‫בכבוד בטזהי׳״ת ולא אפנה לפזרמם ‪.‬כתב כל זה נעשה באונס‬ ‫שלא ברצונו ‪ .‬‬ ‫שיא השיעוה ארס ‪ .‬ומאד נכמרו‬ ‫רחמיו מל יזצחי חלניו ונפשות ביתו ‪.‬וירד עשר מעלות‬ ‫אחורנית ומנזה ידי עד כי עילליו שאלו‬ ‫לחם ופורש אין להם‪ .‬נחנו מרינו והשענו‬ ‫נגד הרב הקדוש האלקי רבי ר׳ מיכל‬ ‫זצוק״ל ע״כ באה עלינו הצרה הזאה‬ ‫ונלקח מאמנו כל מלותינו וזכיותינו ‪.‬והכותב הג״ל בעבור הלחן‬ ‫זו הדחק נענע להם ראשו וקיבל שליש‬ ‫דמי הבית וכתב להם שמר מכירה כדח‪.‬ואמרי ק הוא‬ ‫באשר רבינו דובר ‪ .‬‬ ‫רק במקום שכותבין כל זה נעשה מרצונו‬ ‫שלא באונם‪ .‬‬ ‫מנה הרבי ר׳ אלימלך ואמר להם מתה‬ ‫ספרו נא אלי כל הממשה ‪ .‬וכן עשו‪ .‬‬ ‫דמ לך כי סוד לא תהיה לט לכותב‬ ‫ומנהל שלט איש אחר ימלא את מקומך‬ ‫והאיש הזה דימה בנפשו ‪ .‬יק עשה יעשה‬ ‫לו מסחר בחמתו אשר לו בבית דירתי‪.‬כים אחד היה לכולנו כל‬ ‫עסקינו היה לשיספומ ‪ .‬ורציני‬ ‫דירה של‬ ‫לקנות מאתו למטן יהיה רמבת ידים‬ ‫ומגרש לבית תומה שלט וגס לטשות‬ ‫כא !‪4‬‬ ‫גי‪0‬ה לטייל בו ‪ .‬איש אחד היה‬ ‫ותותם מנהג פנקס‬ ‫לשנינו כותב‬ ‫דירה‬ ‫מסתרינו ‪ .‬דירוח רחבים ומהודרים‬ ‫לשנינו ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫כאילו שני האנשים‪ .‬ממה הגיח לי‬ ‫מה המעשה הזו אשר סשיהס ואשר‬ ‫מסאסם לילך כל כך מרום ‪ .‬סנה‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך ואמר לא על לביש‬ ‫נשמי אני אומר כי אם על לבוש מציה ‪.‬המפנן מכם‬ ‫ביתיכס מל תילו בנינו ‪ .‬ואמרו הלא לט נראה‬ ‫האנשים האלה לבושים כנהוג‪ .‬ואנשי שלומיי‬ ‫כשמסס זאח הביסו בעין יפה מל‬ ‫האנשים האלה ‪ .‬לזאת חילה‬ ‫את פני אנשי תםד לבקש מאת העידים‬ ‫הנ׳״ל‪ .‬אם יעמוד‬ ‫בנסיון למכור ביתו בעד שליש דמיו ‪.‬היינו גגידי ארן ממירי‬ ‫נכסין ‪ .‬אולי יכמרו רחמיהם עליו ועל‬ ‫צאצאיו להשיבו לאיחנו הראשון ומל‬ ‫משמרתו למען החיוח בניו ולכלכלה‬ ‫לחם לפי הסף ‪ .‬‬ ‫מד כי היצר לו מ א ד ‪ .‬‬ ‫ודחי שבוע יקח ג״כ שליש מהקצבה‬ ‫הראשונה ‪ .‬לו היה בית‬ ‫סמיך לבית מימה שלנו ‪ .‬אולי אכפרה במד‬ ‫ממני‬ ‫מטאחכם להמציא לכם כופר וחנינה‬ ‫חיקון לנפשותיכם‪:‬‬ ‫י ט נ ו ואמרו אנחנו איתן מושבינו בסיר‬ ‫זלאסשוב‪ .‬ט״כ לא‬ ‫הוציא‬ .‬‬ ‫אה״כ קרא הרבי ר׳ אלימלך לשט‬ ‫אנשים ההם ‪ .‬ולנטוע בו עץ כל‬ ‫סרי ‪ .‬ואל חכחדו‬ ‫דבר ‪ .‬ותקסן גס‬ ‫זאת בעיניכם לישא עין בבית הקנון שלי‬ ‫מנינו ואמרנו לו‬ ‫לא אמכור לכס‬ ‫אס תמאן ומרית את פינו ברבר הזה‪.‬לאחדים אסף‬ ‫גם הוא הון מעט כששה מאימ רו״כ‪.‬והסהילו‬ ‫להתודיח אח חסאמם ‪ .‬‬ ‫מימות אדהיר מד עמה לא ראיתי איש‬ ‫ישראלי ערום בלי שים מלוה כמוהם‬ ‫אך כל זה גרס להם מל אשר פערו‬ ‫פיהם להלשין ולחלוק מל הרהיק איש‬ ‫אלהיס רבי ר׳ מיכלי זליל מזלאסשוב‪.‬פנה ואמר לני מה‬ ‫לכם לבית דירה שלי ‪ .‬הלא לא___‬ ‫מני ואביון אנכי להשחחית להם במד‬ ‫אגירוח כסף או ככר לחם ‪ .‬ואמר להם קרבו אלי‬ ‫ושבו פה ‪ .‬‬ ‫ומסך עליו הגלגל‪ .‬והיה לנו ביח מומה גדולה‬ ‫ומפוארה ‪ .‬ואילם כי יכאב עליו בשרי‬ ‫ונפשו תאבל על דבר הזה ‪ .‬וישבי ‪ .‬‬ ‫ומאד דאבה נפשו בראוחו כי איש אחר‬ ‫עמד חחתיו מל משמרתו וסל פרנםחו‪.‬‬ ‫דהי ברבות הינדס נתננו עיטנו בבית‬ ‫הכותב הנ״ל ‪ .‬דהי כי שאלנו מאת ה ט ת ב‬ ‫שלנו לבר הזה ‪ .

‬להטביר‬ ‫קול בכל גבול ממשלתך וממשלת שריה‬ ‫האלה הטומדיס פה ולשים אותה לחור‬ ‫לכתוב‬ ‫‪<88>.‬והלכו כולם טס‬ ‫הרב טד בואם לפני הארמון אשר להשר‬ ‫הדוכס הנ״ל ‪ .‬אף גם לפגים‬ ‫כבודו בדיבור קל ‪ .‫‪44‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫לפני בית הרה״ק והגידו כי הדוכס הנ״ל‬ ‫שלח איתס לקרוא להרב לבוא טמהס‬ ‫אל חצר השר‪ .‬ובין כך כל‬ ‫המזנס נשארו כדומן טל פני השדה ‪.‬‬ ‫מיד רץ הדוכס לקראתו ‪ .‬לק ישב לו השר בטרקלין‬ ‫האחרון וסגר הדלח לפניו יכאשר גש‬ ‫םסרו לנרי ה ל נ לחלל הראשון ‪ .‬ואיני יודט‬ ‫מי הביאני טד הלום ‪ .‬לא‬ ‫אוסיף כלוח ידי עדו ‪ .‬שמי טמדו להקת משירריס‬ ‫בתוף ונבל וכינור ייזמרי בקול למען לא‬ ‫ישמע אנקת היהירים בעת ישלת ידו‬ ‫בהרב‬ ‫ת״ו‬ ‫הטבחים‬ ‫שר‬ ‫של‬ ‫השר טמדו נכין‬ ‫שר הטבחים ובמ‬ ‫לשלוף אל הרב ‪.‬טחה נדט כי לא דבר‬ ‫ח״ו נקמה הרב משפנו נימים היה להם‬ ‫כי השר אשר ממנו משפטי יני חלילה לי‬ ‫לטמוד לראוח שפיכות דמים אשר לרגליו‬ ‫גזר דיני ‪ .‬חסאחי לפני אדוני‪ .‬ידו השטה‬ ‫אשר בגובה לא יכול להשפילה ‪ .‬אך להל? לא‬ ‫היהודי הנ״ל‪ .‬אך אין פולה‬ ‫פה ומצפצף ואין טונ לו בכל קוראיו ‪.‬שמה ‪/‬״נבירו כרוז מי האיש‬ ‫אשר יטבור גדר הזה ליכנס טס הרב‬ ‫דמו בראשו ‪ .‬הבת של הדוכס ידה‬ ‫הפשוטה נלאה להשיבה ‪ .‬יד אשר השפיל להכות‬ ‫בהתוף לא יכול להרימה ‪ .‬והשר הטבחים נשאר בהרמת‬ ‫יד ובחרבו ‪ .‬תמה הדיכם‬ ‫יאמר הלא זה בודאי יהודי מוצל משר‬ ‫הטבחים ומחרבו הקשה מיד רן לראות‬ ‫מה היה לו ‪ .‬וחהוס כל הטיר וחחפטס‬ ‫רוחם ‪ .‬נסוגוחי אחור כמה‬ ‫פטמים ‪ .‬שמה‬ ‫בהארמון היו כט״ו חדרים ‪ .‬מנה הרב‬ ‫הקדוש אני מזרט היהודים כאלו א‪:‬ר‬ ‫בששה טשר דורות אשר לפט לא נמצא‬ ‫בהם שוס דבר טבירה ‪ .‬ונשארו עמדו‬ ‫על מעמדם ‪ .333‬‬ .‬‬ ‫אך כל בני הטיר מקטני ם ועד גדולים‬ ‫צטקו בקול בכיה ‪ .‬אולם לכל זה לא הרהיבו‬ ‫טוז בנפשם ולא טצרו כח לגשח להיכלו‪.‬והיושב לא יכול לטמוד‬ ‫המכה בתוף ‪ .‬‬ ‫בחרבו‬ ‫זה‬ ‫זזו ידה פשיטה לטשות כהניל ‪ .‬זיחפזו לבוא לביח הרה״ק‬ ‫בחרי אף ‪ .‬ואחה חלילה לך‬ ‫מחדל להחפלל בטד נפשות האלו להחיותם‬ ‫ולהשיבם לאיתנה כבראשונה‪ .‬ויתגוללו ברתוטת‬ ‫קריה‪ .‬הנני מ א ה כי כן‬ ‫הוא ‪ .‬ויאמר להס‬ ‫הרה״ק הלא ראיחס בטח גשחי לפני‬ ‫הטמוד להתפלל ‪ .‬כי אס דברים אחדים אשר‬ ‫השר שלח לקרוא לו ‪ .‬וכראותי כולם טומדיס‬ ‫כאבנים נפל ארצה לפני הרה״ק וישא‬ ‫קולו ויבך ‪ .‬בתוכם‬ ‫המון המונים שרים ישררוח ל‪3‬אוח‬ ‫לניר והין! ונבל וחליל ‪ .‬‬ ‫לזאת בא הרב לחדר השני ו ק להשלישי‬ ‫וכן לכולם ‪ .‬ויהי כי החמהמהו השלוחים ויוסף‬ ‫השר טור שלוח רוכבים רבים טס כלי‬ ‫זיק בידם ‪ .‬כן‬ ‫כולם עמדו כגולם בלי שוס חוש השייט‬ ‫והדיבור ‪ .‬ותטל שוטחם השמימה‪:‬‬ ‫התפלה אנשי הטיר נסבו טל‬ ‫אהר‬ ‫בית הרה״ק מנטר וטד זקן‬ ‫וגטו כולם בבכיה ‪ .‬לתיבש ידי חזפש‬ ‫ליק היא ‪ .‬ישם גדר גדול הוקף‬ ‫מסביב ‪ .‬‬ ‫ומשפט אבימלך היה להס ‪ .‬וטתה אל תטצבו לכו והגידו‬ ‫להמשולחים כי אחר התפלה בטת אבוא‬ ‫להשר ‪.‬והרב בתים‬ ‫לבבי טבר בתוכם לשאול להם מה ראו‬ ‫טל ככה לקרוא להם ‪ .‬טנה הרה״ק‬ ‫אס את הדבר הזה תטשה ‪ .‬לבד הרב טס האנשי תיל‬ ‫הנ״ל ‪ .‬טד בואו לחדר האחרון ‪.‬כי זה היום למוטד אשר דיבר‬ ‫אוחו האיש הנ״ל‪ .‬ויראתי לגשה כי אדוני אבי‬ ‫הקדוש זצוקללה״ה טמד מזל פני וידטתי‬ ‫כי תדשוה נולד טתה‪ .‬ואמר לי מי‬ ‫אתה ומי הביאך הלום ‪ .

‬ויטן הרה״ק זציל בגודל צדקתי‪-‬‬ ‫גם זאח אטשה לך ‪ .‬‬ ‫•לא עליך לחבוט עלבוני מהם ‪ .‬וכראיה השר צרת הבס‬ ‫שידה נשארה פשיטה נפל ארצה וינשק‬ ‫רגלי הרה״ק ויזעק זטקה גדולה במר‬ ‫נפשו ‪ .‬וכל יהודי‬ ‫אשר לו אחוזת פאכט או שום חלק‬ ‫מ כולכם ‪ .‬הטרל הטבד טשה שליחוחו‬ ‫והכה אח רבי ר׳ מלך זי״ט והוא‬ ‫קיבל היםורים באהבה ‪ .‬אמכם היום כי התודו חטאם‬ ‫ואשמם אשר טשו לפני טדת ישראל‬ ‫ובזה סר טונם וחטאתם תכופר ואחרי‬ ‫ט‪:‬ור חידש ימים האנשים האלו הלכו‬ ‫לטולמם למקור שירש נשמחם אשר משם‬ ‫נחצבה ושבקו לנו ולכל ישראל חיים‬ ‫אם״ו ‪:‬‬ ‫המעשה הנורא הזו ספר השליח‬ ‫כל‬ ‫לפני הרב הקדוש ר׳ נחן דוד‬ ‫זצוקיל סנ״ל ‪ .‬ויקצוף הרינדאי‬ ‫מאוד וישלח אחריו טבדו טרל וירכב‬ ‫טל סוס לרוץ אחריו ולהוכיחו ולהכותו‬ ‫כגנב ‪ .‬‬ ‫אז יחיו ויטמדז וישובו לאיחנס כבראשונה‪.‬אולם חלילך לך‬ ‫־יניוע ולהזיק צרפניו של אחד מהם ‪.‬למטן‬ ‫יספר לי ‪ .‬הלא זאת במי יחידתי יקרה‬ ‫היא מנפשי ואיככה אוכל וראיתי בהרעה‬ ‫אשר מצאה וטתה איש קדוש נא תשא‬ ‫חטאתי ורפא נא לה ‪ .‬הנה שני היהודים אשר הבאישו‬ ‫רוח אדוני לפני ידברי סרה פליז ‪.‬לא יטברו מאחוזחס ‪ .‬ואחר שיצא ר׳ מלך זי״ט‬ ‫וטכ״י‪ .‬טנה ר׳ נתן דוד זצ״ל‬ ‫למשמשו ‪ .‬כי‬ ‫הרה״ק ר״מ שכל אח ידיו במכוון‬ ‫להכניס כל זה במוחו של זה ‪ .‬‬ ‫קכ( כ׳ בס׳ ספורי יעקב אוח כ״א וז״ל ‪:‬‬ ‫סה״צ ר׳ אלימלך הלך גלוח‬ ‫והי׳ נוינ‪ .‬יטן היה מסוגל למצור כח והחוש‬ ‫לתפוס ברעיונו כל המעשה בלשין ששמע‬ ‫מהרב הקדוש ר׳ משה‪ .‬טכ״ל ‪.‫אהל * ^ימלך‬ ‫לכתוב ונחחם בספר למטן לא ירים‬ ‫איש מכם לנגוע בהרמת יד נגד כוש‬ ‫איש יהודי אשר תחת גבולכם‪ .‬‬ ‫דלחין הזה ספרו השני אנשים הנ״ל לפני‬ ‫ר ן הקדוש רבי ר׳ אלימלך זצוק״ל ‪.‬לבד הבה של הדוכס נרפאתה‬ ‫על כל תוליה ‪ .‬טתה ראה כי ראוי היה‬ ‫השליח לתת לו שכר שליחות כמי שהיה‬ ‫חפץ ‪ .‬‬ ‫השי הדוכס כשמטו זאת לא איחר‬ ‫ייטשית כאשר צוה הרהיק ‪ .‬‬ ‫והמה היו בקושרים למען יחס לבבי טל‬ ‫אדוני‪ .‬השופט‬ ‫צדק ישפוט משפטי ויריב אח ריבי ‪.‬‬ ‫מנה כרבי ר׳ אלימלך‪ :‬לכן כך היה‬ ‫לחובט טלפון של טלמנים רב אח ריב‬ ‫של הרה״ק רבי ר׳ חיכלי זצלה״ה והאלו‬ ‫השני אנשים הנ״ל ירדו טשר מטלוה‬ ‫אחורנית ונפלו סטה מטה וסבבו מטיר‬ ‫מ‬ ‫־ ‪ ^ 6 1‬־‪68‬‬ ‫׳*ז‬ ‫כג ‪45‬‬ ‫לעיר להשתחות בעד אגורת כסף וככר‬ ‫לחם עדי ביאס הנה ‪ .‬ותיבש ידה כמקדם‬ ‫בהרמתה ‪ .‬‬ ‫והרגיש‬ .‬לזאת עד היום‬ ‫לא היה תקומה ותיקון לנשמתם של‬ ‫אילו ‪ .‬לבד זאת א ‪ x‬נשארה‬ ‫ידה פשיטה ‪ .‬בשטה זו שהטבל‬ ‫הכה אח הה״צ ר׳ מלך נפל דליקה‬ ‫בקרטטשמט ולא הי׳ באפשרות לכבוח ‪.‬מלעלוב בטמ‬ ‫החזיק ידו בידי הרה״ק ר׳ משה ‪ .‬ויהי‬ ‫בראיחם אח״כ שנגנב פת אחד ‪ .‬נכנס טרל וגנב פח א׳ ‪ .‬אשלחה להביאם פה ואעשה בהם‬ ‫משכט מוח למען אדוני ינקום נקמתו‬ ‫כהס ‪ .‬זי״ע יעכ״י א ס ״ ו ‪ .‬פעמיו ירחץ בדם הרשטים‬ ‫האלה ‪ .‬אמרו‬ ‫בודאי איש הטני שהי׳ פה ונטל ידיו‬ ‫הוא גנב אח הפח ‪ .‬גם זאת אעשה‬ ‫לאדוני ‪ .‬ולא‬ ‫להכביד עליו להוסיף על חלקו אשר‬ ‫עליו מימים ימימה ולא בשום דבר‬ ‫קטן או גדול להפחידו חלילה ‪ .‬וכולם‬ ‫יכחבו ויחחמו טל דבר הזה בפני ‪.‬בדרך הליכחו נכנס לקרטטשמט‬ ‫לרחוץ ידיו ונכנס לביח החגור )קעך(‬ ‫ורחץ ידיו ויצא והלך לדרכו והנה בזמן‬ ‫שהי׳ בקטך רדו אח קי*ת והניחו אומו‬ ‫טל השלחן ‪ .‬ישבו כולם‬ ‫לאיתנה ‪ .

‬‬ ‫שטה או שחים חקבלו‬ ‫נמחי הפדיוטח ‪ .‬אני בנע ־׳ הייתי‬ ‫רב בטיר קאלביסין! והי׳ שכרי ד׳‬ ‫סטרציגטר לחודש והייתי שבוט בביתי‬ ‫וקבלחי פטרציגטר אחד ושלשה שבוטוח‬ ‫הייחי אצל רבי הה״צ ר׳ אלימלך‬ ‫מליזענסק זי״ע ובמשך שהייהי בליזשטנסק‬ ‫לא נמנו שכרי ‪ .‬למחר היא הכינה הסטורה ואני‬ ‫הייתי כדרכי בביהמיד והה״צ ר׳ מיכלי‬ ‫זירז א״מ ובא לביתי טור בהיותי‬ ‫בביהמ״ד ‪ .‬ובביאי‬ ‫לביתו כבר נכבה האיש ‪ .‬הלכה לשכנים ולוותה לה ששה‬ ‫גראשין וקנחה בטל שנים קמח שנים‬ ‫ביצים ובטד שני ג׳ חמאה והכינה סטורה‬ ‫כזאת ‪ .‬אמרו שהיא עגלה של‬ ‫מה‬ ‫הה״צ רבי ך׳ זוםיא וקבלנו שצום‬ ‫יישבט שס אחיכ בא הגבאי וקרא אוסט‬ ‫לקבל שלום והיה להה״צ ר׳ זוסיא‬ ‫תילשה הדממ מדוע קראו אומנו מקודם‪.‬אתה מה יהי׳ בסופך אס לא‬ ‫תסגן( את גופך ‪ .‬והרינדאר נשמטמ ונפל‬ ‫לפני רגליו למחול לו ‪ .‬פעם אחח‬ ‫נסע דרך קאלביסין! ההיצ ר׳ מיכלי‬ ‫מזלאסשוב זלה״ה והתפלל בביהכנ״ם‬ ‫דשם וביקשתי אותי שיסעיר אללי םטודה‬ ‫אממ ואמר לי טל יזם סחר שיסעה־‬ ‫אצלי ‪ .‬וזוגתי ‪9‬תנה לו לאכול ונצטטר‬ ‫מאוד טל הטניות שראה ששורה בביתי‬ ‫ואני בבואי לביתי מצאתי את הה״צ ר׳‬ ‫מיכלי שכבר אכל את הסטירה ירצה‬ ‫ללכת ‪ .‬הלכתי לביתי ואמרחי לזוג׳‬ ‫קול מבשר ואומר אשר‬ ‫הרבנימ‬ ‫ר׳ מיכלי מזלאסשוב יסעור אצלי סעודה‬ ‫אמח ושמחה גם היא מצד אחר ומצד‬ ‫אחר גס היא נאנחה שאין לה פיא להכין‬ ‫סטודה ‪ .‬‬ ‫אתר שקבלנו שלום קרא את ר׳ ר׳‬ ‫זוסיא לקבל שלום ואמר לו בל •פלא‬ ‫בטיניך מרוט קראמי האנשים טרם‬ ‫קראתי אומך כי סוב שק יךוב מאמ‬ ‫רחוק‪ .‫‪46‬‬ ‫אהל * לימלך‬ ‫והרגיש הרינדאר מיכן{ אולי זאה היה‬ ‫טונשו ימן ששלח להכומ אה היהודי‬ ‫ויקח תיכן! סוס אחר לרוץ אחריו‬ ‫לפייסו יפגט בהטרל הטבד ‪ .‬יפן שרצוני לדבר טס אמי‬ ‫הקרוש דברים נסתרים וינאנו ורציתי‬ ‫לטמיר אשורי הדלת אולי אשמע דבר‬ ‫טיב‬ .‬קורס ריה הלכתי לליזשטנסק‬ ‫טל ימים נוראים ונזדמן לי בדרך ר׳‬ ‫מטנדאלט מפריסטיק והלכנו שנינו והנס‬ ‫היה טמי קוויטלטך טם פדיוטח ובבואי‬ ‫סמוך לטיר ליזשטנסק בא הגבאי אצלינו‬ ‫החוצה ונטל ממני הקוויטלטך טם‬ ‫הפדיונות יאמר שטתס היא זמן עשיית‬ ‫הפדיונוח של הה״צ ר׳ אלימלך זייט ע״כ‬ ‫שלח אומי לקבל מאתכם הפדיונוח ואחר‬ ‫שלום ‪.‬והחפאר‬ ‫הטבד שהכה אותו מכות נמרצוח והנס‬ ‫הוא ביטר הנוכמי ‪ .‬אחיכ ראינו טזמד‬ ‫טגלה גדולה הנקרא בויד והרתנו‬ ‫בה שהיא מלאה יראת שמים ושאלנו‬ ‫זאת ‪ .‬זכות הה״צ‬ ‫ר׳ מלך יגן טלינז ‪:‬‬ ‫קכא( שם אומ כיב וזיל ‪ :‬הה״צ‬ ‫חאפטא הוא הרה״ק ר׳‬ ‫אברהם יהושט הטשיל זלהיה נפטר‬ ‫בממשה ימים לחודש ניסן ובחודש סבה‬ ‫קודם פטירמו קרא לבנו הה״צ ר׳ יצחק‬ ‫מאיר זלה״ה ואמר לו בזהיל אנכי‬ ‫מטורי םבלחי טניוח וגלוח ונוינ ונחלש‬ ‫סומרי למאוד טד שהשגתי אה כל הכבוד‬ ‫הזה ‪ .‬אח״כ הי׳ הטניות שאין לשטר‬ ‫שלא יכולחי לילך לליזשטנסק טרך כ״ג‬ ‫שבוטוח‪ .‬השער בעצמך סכום‬ ‫מ י ל אם היה לי סל חודש ימים בודאי‬ ‫הייתי עני ומדוכא גדול ‪ .‬הה״צ ר׳ מלך‬ ‫טבר טל מידומיו ומחל לו מיכן(‪ .‬וירן מיכן! אליו‬ ‫וימצאהו והנה טומד פטז אל אילן ‪.‬‬ ‫וצוטק רבש״ט לא אמפלל מנמה לפניך‬ ‫טד אס מכבה אמ ביה היהודי כך אמר‬ ‫כמה פטמים ‪ .‬ובהליכתו בירך אותי שאוישע‬ ‫במהרה ‪ .‬אמיכ אמר לנו הה״ק ר׳ אלימלך‬ ‫שכלא לחיץ ‪ .

‬ילדה לו אשתו בן זכר‬ ‫למזל ‪ .‬ויאמר הפיסעםער מ ה‬ ‫הסעודה אשר הכגחי ‪ .‬‬ ‫סנה‬ .‬אמרתי לה הצדקה לך היא‪ .‬זאת היא הסעודה שמצאת‪.‬אז‬ ‫הייתי מוכרת לילך ולקבל רשות מרביט‬ ‫והלכתי לביתי לשלוס‪ .‬‬ ‫ב־״ה הי׳ לני שמחת יויס אני עם‬ ‫האורחים ומאז עזר לי השי״ת מעט‬ ‫מטט ‪ .‬״לכתי לסוכה ומצאתי‬ ‫יי*ש טוב וחלות הכל טרוך לפני‪ .‬‬ ‫אמרתי הוא עני ומדוכא מה תאכלו‬ ‫אצלו‪ .‬ובראותי‬ ‫ט מתאמצים לילך הלכתי ממהס ויהי‬ ‫בדרך פגע בי אחד ממירי שנסע עם‬ ‫חלב לעיר אחד ואמר לי שאמחין ער‬ ‫שיחזור ואסע עמו ‪ .‬סיפרה‪ :‬מ ה הפיסעםער‬ ‫ששמו כך וכך ‪ .‬‬ ‫‪.‬קח את החלוח עם יי״ש‬ ‫ולעקיך והבשר ודגים ומשא אל הרב‬ ‫מל ידס ‪ .‬והכין סעודה גדולה על הבריס‬ ‫מילה אשר זמנו היוס הוא ‪ .‬ויאמרו לא ט מן השמים‬ ‫ע׳י׳י חלום הודימו לנו שנלך לקאלביסיף‪.‬אמרו לא נמות ברעב ‪ .‬ובביתך‬ ‫אין מאימה ‪ .‬‬ ‫ויהי בבואי לביתי הלכתי ונכנסתי לסוכה‬ ‫דרך הבית ויהי מידי טוברי דרך ביתי‬ ‫והנה ריח נודף מביתי מישר י* ־יי טיב‬ ‫ודגים טובים ‪ .‬ספר‬ ‫נא לי המאורע‪ .‬היינו שם‬ ‫ימים נוראים והי׳ הדרך של רביט הר׳‬ ‫אלימלך זי״ע שעד דלא ידע אס השיג‬ ‫שנה טיבה עביר כלל ישראל לא פטר‬ ‫אותנו לביתיני אס נתעכב הדבר עד‬ ‫חתר ימי״נ התזיק אותנו עד חנוכה‬ ‫ולפעמים עד פוריס ‪ .‬לקחחי‬ ‫צלוחית יי״ש ושתיתי ינס אכלתי לטקיך‬ ‫והתייתי את נסשי כי טרד שלשה ימים‬ ‫לא אכלתי וגס נתתי להאורחיס לכל‬ ‫אחד צליתות יי׳׳ש טס לעיךך ‪ .‬אס הילד חולה‬ ‫לחה לי ‪ .‬הבוקר אור‬ ‫הלכנו לטבול וחזרט לבית המדרש‬ ‫להתפלל תפלות ומשענות ‪ .‬אך‬ ‫גס אנכי חף מפשט כי זה ערך ג׳ ימים‬ ‫שלא אכלתי וכמטט כלתה נפשי ולא ה י‬ ‫לי כת הדבור‪ .‬‬ ‫ו מ ה מפני שכלתה נפש* לשמוע דבריס‬ ‫קדושים םכנתי א״ע ילא שמעת* לקול‬ ‫ר׳ מעגלאלע ועמדת* אצל הדלת ולא‬ ‫שמעתי כלום אז ראיתי שכנים היו דברי‬ ‫הר׳ מעגדאלט פריסטיקער ‪ .‬בשנה הזאת קרא‬ ‫חיתי בתוה״מ סוכות ואמר לי שאסע‬ ‫לביתי ואתפלא מאוד ‪ .‬אנכי בראוחי שמ״ל לא קרא‬ ‫אוחי הלכחי לרגלי עד בואי העירה‬ ‫ובבואי העירה היה ליל טישענא רבה‬ ‫אמרתי בלבי למה אלך לביתי אס לא‬ ‫מ נ ח י מעות טל יו״ס בודאי אין לי‬ ‫כד ‪47‬‬ ‫שם מה לאכול ‪ .‬ותבוא‬ ‫הרמית שלי לסוכה ותקצוף טלי בזה״ל‪:‬‬ ‫זה כמה שבוטות שטזבת חת מ ת ך ולא‬ ‫השארת לי אף נרא וטתה במת ומצאת‬ ‫הכל מוכן למיך ולא דרשמ מאין בא‬ ‫טזרך‪ .‬הלכתי לבית המדרש‬ ‫והאורחים הלכו אתרי יאמרנו משנה‬ ‫תורה כנהוג כל הלילה ולא אכלני וגס‬ ‫כל הדרך לא אכלנו ‪ .‬אחר ההפלה‬ ‫אמרתי נלכה לביתי יהם הלכו אחרי ‪.‬מתה בבקשה מתך‪ .‬אמר לי ר׳ מענדאלע אס זכיט‬ ‫לשמוע לא פקד עליט הרב הק׳ לצאת‪.‬נכנסתי לקרעטשמע‬ ‫להמחין והוא נסע חזרה ולא ראה אותי‬ ‫יגםע לביחו ויספר שם שאנכי הולך‬ ‫לביחי ‪ .‬ולא רציתי לילך‬ ‫בא אצלי מבאי ואמר לי עוד הפננס‬ ‫בגזירת רב שאמר שמימ ז ק שאהי׳‬ ‫בביתי ואס לא אסע יקפיד מלי ‪ .‬ויהי בדרך נזדמנו‬ ‫אלי שני אנשים נמרים ויאמרו לי אנתט‬ ‫הולכים להרב מקאלביסיף ‪ .‬והאיש שראה‬ ‫אותך בדרך הליכחך הי׳ אצל הפיסעסער‬ ‫וסיפר לו שאתה מלך לביחך ‪ .‬והנה חלה‬ ‫הילד ולא הי׳ היום הברימ‪ .‬אבל אתה מנעורך לא סבלת‬ ‫שוס עוט ורחקוה מה יהי׳ התכלית ‪.‫אהל א •ימלך‬ ‫‪#‬וב ‪ .‬אמרתי‬ ‫להם מה תמצאו אצל הרב מקאלביסיף‬ ‫לפניכם לנםימ להה״ק‬ ‫הלא סוב‬ ‫מליזשפנםק רבן של כל בני הגולה רבי‬ ‫מפורסם ‪ .

‬והנה בישבי שס‬ ‫לישיבה ללמוד והי׳ המוכתר שבתלמידים‪ .‬ויאמר לה שהוא צריך ליכנם‬ ‫יעקב יצחק באמרו כי בלא זקינו לא לבית הכסא‪ .‬ויהי‬ ‫שם אוח ל״א וזיל ‪ :‬הה״צ ר בדרך באי למלון ייאמרו ליחן להם‬ ‫קככ(‬ ‫יעקב יצחק מלובלין נחגדל מאכל ומשחה ‪ .‬ונסע סס חותנו‬ ‫ויהי בבואם תחח העיר ‪ .‬והה״ק ר׳ יעקב יצחק‬ ‫אצל זקינו ר׳ קאפיל וזקיני נתן אומו ישב שם תחת ה ח מ ר ‪ .‬ותראהו האשה בעלת הבית וימצא חן‬ ‫ויהי היום בא עשיר גדול ורצה לבחור בעיטה ינחנה לו לאכול יאח״כ הבעה‬ ‫אוחו סבור במו לחחן וימאן הה״ק ר׳ א ו ח ו ‪ .‬והיה הדבר לפלא ובראותי‬ ‫קדוש כזה‪ .‬ויהי בראומו איחה ויען הה״ק ויאמר אף אס תהרגוני לא‬ ‫פירסה נרה ‪ .‬וישלח הראש ישיבה שליח סגרה הדלת במרי יתכנס לביתה‬ ‫להביא אס זקיט‪ .‬יום‬ ‫שכן לא יעשה לעזוב אשת נעורים‬ ‫זה היה יוס חמישי וילבש הה״צ ר׳‬ ‫החזירו‬ ‫ובזמן קצי• בא עוד הפעם חותנו י‬ ‫אלימלך מ ד י שבח וגס התלמידים לבשו‬ ‫לביתו וכבואו לביחי הי׳ כבראשונה א״ע מ ד י שבח וילכו חוץ לעיר וכל‬ ‫שפירםה נירה שלא בזמנה אז ראה ט אנשי העיר אחריהם ויהי בבואם חוץ‬ ‫מן השמים יעכבוהו‪ .‬יישח על פט‬ ‫הנ״ל‬ ‫‪.‬והעשיר נתן מתנות הבאתם לי נער לשחק בי‪ .‬סכ״ז נכנסו לחופה אך אחזור להמלון הנ״ל‪ .‫‪48‬‬ ‫אהל א‬ ‫הנה הדיבורים הקדושים של הה״צ הק׳ י־עולם פניו יהלך ילא ידע לאן הוא‬ ‫מאפטא זנה״ה עשי רושם שאחר פנןירחו הולך‪ .‬ויהי קולס החופה ונשלם לו כפעלו ‪ .‬ייהי כשמעם‬ ‫חור החתונה באו שניהם ר׳ קאפיל סס כך אמרי הנה בעה נמצא אותו בדרך‬ ‫ה מ ק מל החסונה ‪ .‬ו מ א שבר אה הדלת יינם לכפר אחר‬ ‫והעשיר פסק לו סכום גלול לנדוניא ויהי בראותה כ• ברה האברך נכנסה‬ ‫וזקיני ר׳ קאפיל נתרצה וגמרו יבאו להבעלי העגלות יתצעק בקול מ ה‬ ‫בקשר המימון ‪ .‬וברח אך לא הלך לעיר‪ .‬והנס ס יחזק נסעז הבעלי עגלות‬ ‫כפעם בפעם לקראת זקינו ‪ .‬ייהי בנסעס וימצאו‬ ‫גילה זקיט ר׳ קאפיל אמ ההיטמא אוחו הולך לרגלו ויחפשו אותו ויכו‬ ‫]רמקסיך[ ואמר להה״ק ר׳ ימקב יצחק אותי מכות נמרצות ויאמרו שרצונם‬ ‫שיראה אומה מ מ י שאסור לקדש אמ להחזירו למלון למוסרו להאשה מ י ל ‪.‬מ ה אלי‬ ‫יקרות והגבילו זמן התתונה‪ .‬‬ ‫האשה עד שיראנה ‪ .‬ויאמר בואו ונלכה לקראמ‬ ‫כך חזר לזקינו ויקצוף עליו זקינו באמרו‬ ‫משיח בן יוסף שהיא בא לכאן‪ .‬ראה הה״צ ר׳‬ ‫וכבואו לביח חזחנו יראה איחה פירסה‬ ‫אלימלך ברוח הקודש כי בוא יבוא צדיק‬ ‫ג״כ נידה ‪ .‬ויהי בשמעם‬ ‫וביקש אומו לפקיד עליו לחזיר אצלו כי‬ ‫אח דבריו פסקו מלהכוחו ייקחו חוחו‬ ‫מה עולה מצא בו ובבתי ויפקוד עליו‬ ‫על העגלה לנסוע עמו לליישענסק ‪.‬‬ ‫זקיני ישמע לזקינו ‪ .‬ויהי כאשר הלך בדרך פגע בבעלי‬ ‫נשאר בנו ממלא מקומו הה״צ ר׳ יצחק עגלות שנסעו לליזענסק עם תבואה‬ ‫מאיר זיל בחוסר כל ודחקוח גדול זמן ויבקש אותם שיקמו אותו על העגלס‬ ‫רב פד כ׳ שמע אלקיס את עניו ויאמר ויקחי איתי וגס נהגי לי מלבוש חס‬ ‫די ונתפרסם לצדיק גדול זי״ע ועכ׳י׳י‪ :‬להתכסות כי היה מלינן מהוד ‪ .‬אך זאת תעשו‬ ‫היכף אחר החתונה ברח לזקינו ויהי כי מוליכו אותי להה״ק ר׳ אלימלך ותשאלו‬ ‫אה פיו מה למשות ממי ואקבל עלי‬ ‫עברו כמה שבועות בא תזתט לזקינו‬ ‫באהבה את כל אשר יאמר‪ .‬ויהי בהניע יאקרא בקול יינס החילה ‪ .‬ויבוא זקינו ד קאפיל ‪ .‬יימס לביח הכסא והיא‬ ‫יעשה מאומה‪ .‬‬ .

‬ויקרא אוחו‬ ‫יוסף הצדיק והבטלי הטגלוח נבהלו‬ ‫ונפלו לארץ כי מה טשו שהכו אוחו‬ ‫וילכו לפני הה׳ק ר׳ אלימלך ויבקשו‬ ‫את פניי שיתן להס חשובה‪ .‬פיא בדרך‬ ‫אירטהו גשם וקור גדול‪ .‬ויחן להם‬ ‫משיבה שיהיי שנתיס נט ונד‪ .‬ונצטער מאוד בהסחוסיה‬ ‫ופיחיוה‪ .‬‬ ‫ובתוכם היה ג״כ הר״ר אלימלך ואחיו‬ ‫הריר זושא מהאניפליא זי׳ט אשר גם‬ ‫הם נסעו מקודם להר״ר בטר זייע‬ ‫זאחר שנגנז הארון הקודש הר״ר בטר‬ ‫הי׳ שיח ישיג בין החסידים שלו שיקבלו‬ ‫טליהם רב חרש שימלא מקומו של הר״ר‬ ‫בטר זי״ט ‪ .‬ויפגעו אוחו בדרך ויקחו אותו‬ ‫בכבוד גדול ויושיב׳ איתי על כסא‬ ‫הרבנות מלובלין זי׳״ע וטכ״י‪ .‬והנה בסיר לובלין נסתלק הרב‬ ‫דשם ונסעו טובי העיר ללאנציט ליקח‬ ‫כה ‪49‬‬ ‫חח הה׳״צ ר׳ יעקב יצחק ולהושיט טל‬ ‫כסא ה מ נ ו ס נלהם ולא מצאו אוחו‬ ‫בביתי‪ .‬ויקח מהטגלה אח הס״צ‬ ‫מלובלין וישקהו במצחו‪ .‬‬ ‫ויהי הגריל שבתלמידי סרס״ק מליזשטנסק‪.‬ואחר‬ ‫הגט היכן! המירה אח דחה ונישאת‬ ‫לארון טיל גראף‪ .‬והשיב לה קבלחי עלי שלא‬ ‫למשות אפילו דבר הרשוח רק מה שיגיע‬ ‫ממט תענוג וניר ליוצרי ‪ .‬ולא‬ ‫היה שם לא יער ולא ביח ולא אשה ‪.‬הבט״ג בראותם אח הטולס‬ ‫הנ״ל לבושים בגרי שבח כסבורים הם‬ ‫שהם הולכים טל איזה חחונה וטמרו‬ ‫במקומם‪ .‬ויהי בראוחם אח הה״ק ר׳‬ ‫אלימלך נבהלו מפניו והה*ק הלך‬ ‫לקראחס‪ .‫אהל ‪ 5‬ולימלך‬ ‫הנ״ל‪ .‬הנה הם קיבלו‬ ‫עליהם את הכל‪ .‬והיא רצתה‬ ‫לפחוחו לעבירה ר״ל ‪ .‬טכ״ל‪:‬‬ ‫קכג( כ׳ בס׳ זכרון טוב דן! ט׳ וזיל‪:‬סיפר‬ ‫מרן הרה״ק מנטסכאיז זלה״ה‬ ‫שהאבלינטר זלה״ה כשהלך בנערותו‬ ‫להרהצה״ק ר״א מליזטנסק‪ .‬‬ ‫וראה בית שהי מאיר ביטר ונכנס לשם‪.‬ותטה בלילה ‪.‬והה״ק מליזשטנסק‬ ‫נשא לרייי אשה וימנהו לרב בטיר לאנציט‪.‬ולא ידע‬ ‫מה לעשוח אורית י ח ו ד ‪ .‬כי אחר הסתלקות הר״ר‬ ‫בטר זצוק״ל ממטזריטש באו לשם כל‬ ‫אנ״ש לחלוק לו את כבוד האחרון ‪.‬והחיה נפשו‬ ‫שנתייסרה מאוד מהגשם והקור ‪ .‬וגם‬ ‫יקחו טל הוצאות שלהם אה ההיצ‬ ‫מלובלין אל זקינו ר׳ קאפיל והוא ימן‬ ‫להם מכחב לזקינו ובו כחוב אשר חיש‬ ‫מהר יסט לחוחנו שיקבל ממנו גט לבתו‬ ‫ובל יסרב בזה כי נכדו הה״צ יודט מה‬ ‫שהוא טושה וכאשר יחן הגט יביאו אוחו‬ ‫בחזרה לליזשטנסק‪ .‬ויהי כי ארכו הימים‬ ‫אמר לו הה״ק ר׳ אלימלך שיסע משם‬ ‫ויקבע דירתי במקום א ח ר ‪ .‬ולא קבע‬ ‫לו המקום רק אמר לו כאשר השם אמר‬ ‫לאאט״ה לך לך וגו׳ אל הארץ אשר אראך‪.‬זהיחה‬ ‫שם רק אשה אחת יפ״ת ‪ .‬וכשהשיב כן מיד ראה‬ ‫שהיה הכל דמיון כדי לנסותו ‪ .‬והתחילו לחקור ולדרוש אם‬ ‫נמצא ביניכם איש כזה שיהא ראוי‬ ‫ל מלאוה‬ ‫‪.‬וגס זקינו ר׳ קאפיל‬ ‫קייס את דברי הה״ק מליזשטנסק וישתלל‬ ‫למטן הגט שקיבלה אשתו ג״פ ‪ .‬‬ ‫והיה שם חם זיפה ‪ .‬ואיזה נ״ר‬ ‫יהיה לו מזה ‪ .‬ויהי בלילה ראה בתלום את‬ ‫איאט״ה ונתן לי שלום וישאל איתי הה׳״ק‬ ‫ר׳ יטקב יצחק מי אמה ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫כד( כ׳ הרה״ג מ׳ אליעזר צבי‬ ‫ציגעלמא! מפיאסק בע״ם‬ ‫עזר אליעזר וז״ל ‪ :‬שמעתי חהרה״גמ'‬ ‫שמואל יעקב קאפיל הכהן אבד״ק‬ ‫איוואנגראד ‪ .‬‬ .‬‬ ‫ונסע תמיד לליזשטנסק יישב שנים‬ ‫הרבה בלאנציס‪ .‬‬ ‫ונפטר מחנו בברכה שלום והלך לבית‬ ‫המדרש‪ .‬‬ ‫ומצא א״ע עומד אצל הדרך שהיה צריך‬ ‫ללכח בו ‪ .‬ויאחר אנכי אשר‬ ‫הקב״ה אמר לי לך לך ובו׳ ועמדחי בנסיון‬ ‫וגס אתה תעמוד בנסיון יהלך תיכן{ למדינ׳‬ ‫פולק‪ .‬ואמרה שהיא‬ ‫פנייה וטהורה‪ .

‬כי הוא באמת ראוי למלא‬ ‫מקים הר״ר בער זי׳יע ‪:‬‬ ‫י‪!? ( 1‬יד שמעתי ט הה״ק י ׳ יהישט‬ ‫מבעלז זי״ע סיפר פע^י‬ ‫אחת בתיך החית שלו בי הרר״ח‬ ‫מליזענסק הי׳ פעם אחת באחה עיר‬ ‫וכאשר נסע משם לררט הלכו ט! המיר‬ ‫אחר העגלה שלי ללווה איתי ‪ .‬ו ח מ ס אחי־ לחבירי‪ .‬ואח״כ הלכו‬ ‫כצ החסידים לדרכם ביחד טס הרב‬ ‫החדש שקבלו פליהס שהוא הר״ר אלימלך‬ ‫וכאשר באו לאמצע הדרך בא השמש‬ ‫וימש חשך ולא ראו עוד ללכת הלאה ‪.‬יכשראי האנשים‬ ‫את זאת התפלאי מאוד טיז ישאלו איתי‬ ‫מרוט ככה הוא טושה להם ‪ .‬אשר האיש הממלא מקום הר״ר‬ ‫בטר ‪.‬‬ ‫לא הי׳ יכיל מיי־ לישן זהי׳ מוכיח‬ ‫תיק! להקים ממטחי כרי שייכל לצייר‬ ‫צורה הוי״ה ב״ה צעד עיניו כי אי לא‬ ‫הי׳ צו עור על מה לסמוך ! יכששמעו‬ ‫את זחת ‪ .‬אין מהראיי‬ ‫שהם יעוררו אותו טיכ מ י ח י אוחו כך‬ ‫לישן ‪ .‬והלך לישן כך איזה‬ ‫שטות ‪ .‬‬ ‫והלך הר״ר זושא והניח את ידו טל‬ ‫המזהה אשר בחדר המיוחד של הרריא‪.‬ע׳*כ כאשר אך מ ח ת י‬ ‫את ידי על המזוזה לכסות את השם ‪.‬יהר׳יר אלימלך‬ ‫כאשר בא לחדרי המיותר בקש שינתן לי‬ ‫כריס וכסתוח להניח מטט את ראשו‬ ‫מחולשא דאורחא ‪ .‬‬ ‫והלכו אח״כ להר׳ זישא ובקשו ממנו‬ ‫שיאמר להם פשר דבר שמה שייכות‬ ‫יש להמזיזה טס השינה ל והשיב להם‬ ‫הלריז דידוע דלכל איש להיות המיר‬ ‫מצויר שם הוי*ה ב״ה לנגד עיניו כנאמר‬ ‫שרמי ה׳ לנגדי ממיר ‪ .‬‬ ‫א״כ ב״ה שלא מ י ת איתני כצאו בלח‬ ‫רוסה ‪ .‬יחיכף נתנו את‬ ‫כמר מלכות בראשו וצווחו כולם ‪ :‬יחי‬ ‫ארמו״ר הר״ר אלימלך ‪ .‬וא״כ איך יוכל‬ ‫‪4‬‬ ‫י&דם <למ‪ /‬ליען שאז אין נאפשר שימי׳‬ ‫מצייר צורת הוי״ה ביה לעד עיניו ? אך‬ ‫ע״' יש היריץ שסמכיק על השם שכתיב‬ ‫על המזווה ‪ .‬יהיה לפלא ולחרפה גדולה‬ ‫בטיני האנשים שקבלו טליהס להסתופף‬ ‫בצלו ‪ .‬ינאשר‬ ‫בא הרר״א טס העגלה שלו חין לעיר‬ ‫ירד גם הוא מהטגלה שלו לבין האנשים‬ ‫שהלכו ללווח א ו ח ו ‪ .‬‬ ‫ולבסון* יסד מ א מהטגלה ביניהם •כנראה‬ ‫שהם מליוין אה הטגלה ולא אמ סרדא ?‬ ‫והשיב להם הרר״א ט יטן שראה גהס‬ ‫שהם מקיימין את המצות לזיה בהתלהבות‬ ‫גדולה ט״כ גם הוא ירד מהטגלה לכלול‬ ‫אמ עצמו טמהם במצוה זו‪:‬‬ ‫עוד שממתי מהרה״ג מ׳ שלמה‬ ‫ק (‬ ‫ליכ״מ אבדיק פיאםק ‪ :‬כי‬ ‫גס הרבי מלובלין שהי׳ אז סוד בסיי‬ ‫לאנציט במל זכרון זאת הסתופף בצל‬ ‫הרר״א מליזטנסק ‪ .‬יישן כך איזה שטות בלי הפסק ?‬ ‫והחחרטו מאיר טל אשר בחרו אותי שימלא‬ ‫מקים הריר בער ‪ .‬טשמע( שהיחה באם הדרך ‪.‬ואמרו‪.‫‪50‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫למלאות מקום הריר בטר ‪ .‬וכאשר ישן טור איזה שטות‬ ‫החחזקי כולם והלכו לאחיו הר״ר יישא‬ ‫באשר הוא אחיי ייכל לטירר אותי ‪.‬וכל פטס כאשר‬ ‫אך בא אצלו הי׳ הרריא רץ לעדו‬ ‫ואמר לו ברוך הבא הרבי מלובלין ‪:‬‬ ‫וסטם אחת בשטת נסיטמו להרר״א טבר‬ ‫דרך טיר אחת קידם ליזטנסק וטמד‬ ‫שס אה הטנלה שצו והלך לביהמ״ד משם‬ ‫להתפלל‬ ‫כה‬ ‫ט‬ .‬‬ ‫וכאשר בחי שמה פקדו כולם שינתן להר״ר‬ ‫אלימלך חדר מייחד כיאות לאיש כמוהו‬ ‫וחיכף נתמלא רצונם ‪ .‬‬ ‫אחת‬ ‫ע״כ נכנסי כילם לאכמיא‬ ‫)נ ‪~.‬זללכח לטורר אוחו‬ ‫לא יטלו ? יען שאם בררו אוחו לרב‬ ‫ולמורה דרך עליהם ‪ .‬והסכימו‬ ‫מ ל ס לקבל טליהס לרב את הר״ר‬ ‫אלימלך מליזטנסק ‪ .‬הלח הם‬ ‫אין הולכים אלא רק לולות את המ־״א ‪.‬‬ ‫ממטסו והי׳‬ ‫קם הרר׳א‬ ‫זמיכף‬ ‫זאח לפלא גדולה בעיני בל הרואה ‪.

‬ע״כ עלה‬ ‫טל דעתו כי בטח ראה איזה חטא בהרב‬ ‫אשר נכנס עמו ביחד ‪ .‬וראה הרבי‬ ‫מלובלין שאין לו טור על מה להמתין‬ ‫*לך טס הרב החוצה ‪ .‬והפלתו לא הי׳ רחמים‬ ‫יתתטנים לפני המקים כמו שצריך להיות‪.‬ובקש מהרבי מלובלין‬ ‫שירתם אמ טצמו טלי ו זללכמ טור‬ ‫להרר״א לשאול אותו אם יש לו איזה‬ ‫תיקון ב ע מ ‪ .‬אמר לו הרבי‬ ‫מליבלין כי מרוב אהבתו אליי ימתין‬ ‫בעירי עיר איזה ימים עד שיהא לו‬ ‫פנאי לנסיע מחי ביחד‪ .‬וכן טשה הרבי מלובלין ‪.‬ואמר‬ ‫להרר״א בקול ענוח חלושה‪ .‬ברוך הבא רבי מלובלין י ומי‬ ‫הוא האיש הטמא ומטומא שבא טמך‬ ‫ביחד לביהי שני פטמים ‪ .‬ושאל‬ ‫הרבי מלובלין את הרר״א ממה שבא לו‬ ‫זאת להרב הגיל ? והשיב לו מפני‬ ‫שתחלת עבמתו הי׳ לשם גאות‪ .‬והרר״א ממד כך כמקומו‬ ‫אצל החלון היוצא החוצה ‪ .‬יאמר לו הרב אח״ב הן‬ ‫אמת כי נפשי חשקה מאוד לנסוע חת‬ ‫כביד! ביחד להרריא‪ .‬והתיישב ברעמו‬ ‫לנםזח טור לילך בטצמו ‪ .‬לאו ‪ .‬אז הבין הרבי‬ ‫מלובלין כי לא דבר ריק הוא‪ .‬והתחיל הרבי מלובלין לטסוק‬ ‫ממי בד*ת טד שנעשו אוהבים זה לזה‬ ‫מאוד ‪ .‬אך‬ ‫אס‬ .‬והיטב בטיניו מאיי תפלתו ‪.‬והרר״א הפך ג״כ את פניו אל‬ ‫כחלון כמו בפעם הראשון‪ .‬‬ ‫והשיב לו הרר״א כי הוא בעצמו‬ ‫לא יוכל לימן לו שוס תיקון ‪ .‬וכך י י ׳ שהרבי‬ ‫ממבני.‬‬ ‫לזאת באה <ו הצרה הזאת‪ .‬כיין שאני טיוד‬ ‫מאיד כמילי רמתא ‪ .‬יכשמברו מור‬ ‫חיזה שעות הלך עוד הפטם טם הרב‬ ‫ל^רר״א ‪ .‬ופשפש ולא מצא‪ .‬ולא יכולחי‬ ‫להסתכל בפניו? וכששמט הרבי מלובלין‬ ‫דבריו הקרישיס של הרבי ר׳ אלימלך‬ ‫נפל עליו אימה וחרדה גמלה ‪ .‬להתפאר‬ ‫ולהתנשא בעיט כל שומטיו וריאיו שיאמרו‬ ‫עליי שהוא חסיד‪ .‬וכאשר סמח‬ ‫רק אח הדלח מהרריא רץ תיכן( הרר״א‬ ‫לקראחז וצווח בקול ‪ :‬שלום עליכם רבי‬ ‫מלובלין‪ .‬ילבסזן! מ יום‬ ‫ויום היא נופל יוסר להכת ס״א ר״ל‬ ‫ייש להם יניקה גדולה מתפלותיו‪ .‬וכאשר בא הרבי מלובלין מס‬ ‫אותו הרב לחדר הרר״א ‪ .‬ישאל אותי הרב לאיזה צדיק‬ ‫שיסע ? ואמר לי שרעחי שיסע ממי ביתד‬ ‫להרר״א מל״ענסק‪ .‬והלך הרבי‬ ‫מלובלין במר נפשי וסיפר אס כל דברי‬ ‫הרר*א לאותו ה ר ב ‪ .‬ואח״ב אמר הרבי מלובלין‬ ‫נהיב כי עצתו אמונה שיסע לאיזה‬ ‫צדיק הדיר כיין שהוא רואה השגתו‬ ‫כעח קודם שניסע לאיזה צדיק ‪ .‬קם הרריא‬ ‫תיכן( מכםאו‪ .‬והחמיל‬ ‫כו!‪5‬‬ ‫לפשפש במעשיו אולי הרגיש בו הרר״א‬ ‫איזה חטא‪ .‬מזה‬ ‫מובן לי שאם יסע עוד לאיזה צדיק‬ ‫יהא כלי המחזיק ברכה אלן( פממיס‬ ‫כבה ‪ .‬‬ ‫ימה זאת יוכל להיות? השיב לו הרר״א‬ ‫אמן כן הוא אבל זאת הוא הכל מהס״א‬ ‫ר״ל והוא בעצמו אינו מרגיש זאת ‪5‬י כל‬ ‫יום ויום הוא חישב שמגיט למדריגות‬ ‫חרשים בטבדות השי״ס‪ .‬והמהיל הרב לבכות‬ ‫מטומקא דלבא ‪ .‬ואני כששמעתי‬ ‫אוחו מחפלל חפלח שחרית נשחוממתי‬ ‫מאוד מהתלהבות הגדול שיש לו בתפלה‪.‬‬ ‫ולא היה יבול להתאפק אה טצמז זתיכןן‬ ‫אחר שגמר הרב את תפלתו הלך אליו‬ ‫הר״ר יפקב יצחק מלובלין ושאל אותו‬ ‫אם הוא טסט לאיזה צדיק ? והשיב‬ ‫לו ‪ .‬הלא האיש‬ ‫הזה הוא אביר במקום פלוני ומחזיקים‬ ‫אותי לירא שמיס גדול ‪ .‬אכן לא אפשר לי‬ ‫לנסוע עמי ביחד היום‪ . המתין עליו זאח״כ נסעו ביחד‬ ‫להררי*‪ .‫אהל א יימלך‬ ‫להתפלל תפלת שחרית יראה שם את‬ ‫הרב מהטיר טומד ומתפלל בהתלהבות‬ ‫גדול ‪ .‬וסבר הרבי מלובלין אולי מקרה‬ ‫היא מ״כ המתין שם בתדרו סם הרב‬ ‫איזה שמות ‪ .‬יהפך את פניו אל המלון‬ ‫ולא הפך אפילו את פטו בכל העת‬ ‫הזאת‪ .

‬ולוה שיחתמו א״ע על‬ ‫התנא ס המשרת הזה עם הבתולה של‬ ‫האיש הזה ‪ .‬ולחייט‬ ‫אחר ליה שיעשה י״כ ת כ ף בגד אחד‬ ‫עבור הכלה ‪ .‬ואמר לו הרר״א אס‬ ‫מרצה לשמוט אותי וכל אשר אומר‬ ‫לך תעשה אז אני אשתדל בעד בחך י‬ ‫ואמר לו האיש מ י ל שכן יעשה כאשר‬ ‫יאמר לו הרר״א אז הלך ממי הרר׳׳א‬ ‫לביח אופה אחד אשר עמד משרח אחד‬ ‫ולש את הבצק ילוה שינתן לו נייר ודיו‪.‬‬ ‫]ואז הוברר הדבר למפרט מרוט לא‬ ‫אמר הרר״א תחנון בבוקר[ ‪ .‫‪52‬‬ ‫אהל א דימלך‬ ‫אם רצונו באמת באיזה תיקון ימתין‬ ‫בפה עד שיבוא לפה אחי הריר זושא ‪.‬כי האדם בלתי אפשר‬ ‫להיות תמיד במצב א׳ והוא בבחינת‬ ‫החיות רצוא ושוב ונופל לפעמים‬ ‫מהררגתו‪ .‬ואח״כ הלך הרריא לירכו‪.‬וכאשר‬ ‫עמדו כך משתוממים ע׳׳ז בא אצלו איש‬ ‫א׳ עם בתו והתנצל אה עלמי לפני‬ ‫הר״ר אלימלך שאין לו שום עצה לעשות‬ ‫שידוך עם בתו הבוגרת כי איש עני‬ ‫הוא מאיד ‪ .‬‬ ‫ועיין בזה בס׳ רשפי אש השלם רף‬ ‫כ״ג ע׳ב ‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ דברים ערבים ח״א דף‬ ‫קל(‬ ‫י״ד ‪ :‬הסיק מהר״ם מנעםכיז‬ ‫ז״ל סי׳ מתלמידי במנוטא״ל ולקח לטצמו‬ ‫לזכרון מרבו את הכלי אשר שתה ממנו‬ ‫הגי א ‪ .‬ואח״כ שלח הרר״א‬ ‫יחר חייט אחר וליה שיראה חיכף‬ ‫לעשוח בגר אחד עביר החחן ‪ .‬כדי שייכלו •לטשות את‬ ‫החתונה לטת טרב וכך הי׳ כי טור‬ ‫באותו היום לטת טרב הי׳ החתונה ‪.‬והאדם‬ ‫הנבון רואה ומודד אס כל השליבות הס‬ ‫מתוקנים כרי שיוכל לחזיר עליהם עכ״ל‪.‬שרמז לדברי‬ ‫רבינו הק׳ בס׳ נועם אלימלך פ׳ חשפנויס‬ ‫ד״ה וכי ימכור סימנים היא לשון סימני‬ ‫קמורה וי״ל הפי׳ בדברי חז״ל אין התורה‬ ‫מתקיימת ומקובלת לפניו ית״ש לעשות‬ ‫נ״ר להש״י אלא בסימנים ‪ .‬‬ ‫וכתב תנאים ‪ .‬והמשיל‬ ‫הענין לאדם שעולה על סולם ‪ .‬פי׳ אלא‬ ‫כשמעלה ריח גחוח כל מיני בשמים וכו׳‬ ‫עיש והבן ‪:‬‬ ‫קבס( כ׳ בס׳ אור לשמים פ׳ ראה ‪:‬‬ ‫שמעתי אומרים בשם כביד‬ ‫אדמו״ר מויר מו״ה אלימלך זציק״ל שא׳‬ ‫ארס שרוצה להעלות עצמו צי־יך לראות‬ ‫שיהיה תמים בכל המרות והמדרגות‬ ‫החחתונים ‪ .‬ראה אשר‬ ‫מלייכ־ס מן השמים באי מ ה לרקד עמנו‪.‬וניל לסרב• ד ל שינה‬ ‫הלשון וא׳ עשי סימנים ‪ .‬‬ ‫ומוכרח מזה שמשיחי איזה מצוה בדבר‬ ‫כ‬ ‫הזה ע״כ אבקש מהשי״ח כי בזכות‬ ‫המצוה זו יכבה עבורי גחלת אחת‬ ‫בגיהנס עכ״ל ‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ רשפי אש השלם דף‬ ‫קכח(‬ ‫כ״ד ע״ב הציבי לך ציונים‬ ‫וכו׳ עשי סימנים לחורה )עירובין רף‬ ‫נ״ד ע״ב( כי אין התורה נקנית אלא‬ ‫בסימנים וכ׳ שם יד׳נש״ב הרב הגאון‬ ‫מ׳ נסע שי׳ הכהן אבריק קאליבעל ‪.‬‬ ‫מאמר זה איני חובן לכאור׳ ‪ .‬‬ ‫יציה על החתן שיזמן א״ע מל החתונה‬ ‫כחהי׳ לעח ערב ‪ .‬ואם לא יהי׳ תמים במדרגות‬ ‫התחתונים האיך יוכל לחזור ‪ .‬וא׳ כי אצל שתיית הטייא התה‬ ‫הולכים בעולם העשייה ויש לפעול בזה‬ ‫לברים‬ .‬כי דבר‬ ‫זה מפורש בגמ׳ ‪ .‬יבלילה הלך‬ ‫הר״ר אלימלך עם הרר״ש מקארוב טל‬ ‫השבט ברכוח והחחיל הרר״א לרקד ואמר‬ ‫אז לההיל ר״ש מקארוב ‪ .‬‬ ‫וכן היה ‪:‬‬ ‫שחעחי אשר ההצה״ק ר׳‬ ‫ק '(‬ ‫יחזקאל מקאזמיר זי״ע אמר‬ ‫שסיפר לו מורו הה״צ ר׳ שמואל קארבער‬ ‫זי״ע בשם הרריא מלייענסק כי פעם אחח‬ ‫לא נפל על פניו בערב שבח והי׳‬ ‫זאח לפלא בעיני כל החסידים שלו אשר‬ ‫לא ראו זאת אצלו כל ימיי ‪ .‬‬ ‫שנינו ביחד נחפש איזה תיקון עבורו ‪.

‬יכן שמעתי בשם‬ ‫אדמו״ר ישכבה״ג הרב מ׳ אלימלך ז״ל‬ ‫זי״ע כשאומר אדם אמר רבא צריך‬ ‫לראות את רבא וכו׳ עיש ובס* שמן‬ ‫הטיב ח״ב אות ט"? מעשה נורא‬ ‫מזיקיגיי האחים הק׳ רשכבהיג מ׳ שמואל‬ ‫שמטלקא הרר״ש אבריק נ״ש ‪ .‬‬ ‫ועיין בס׳ רשפי אש השלם רף א׳ טיב‬ ‫בשם הגהיק מהרי״ם מגור זצ״ל שא׳‬ ‫אשר סרהיק הרים מנמסכיז זיל החיה‬ ‫את החת בהכלי ששתה בי טייא רבי‬ ‫הק׳ ז״ל ‪ .‬‬ ‫ששמע משיק של הגה׳יק מ׳ יהושט מבעלזא זיל שח׳ לו בזהיל ‪ :‬הנה מר אבא‬ ‫הקדיש זי״מ פהח למי כל אוצרות חכמתי ותורתו בנגלוח ומסחרית יכל מה‬ ‫שקיבל מרבותיו מסר לי לבד שני דברים אבר המליס ממני טל דבר אחד אמר‬ .‬ו מ י‬ ‫כז ‪53‬‬ ‫אבד״ק‬ ‫פנחס הלוי איש הורוויץ זי״ע‬ ‫פפר״מ בעל הפלאה ‪:‬‬ ‫קלכ( כ׳ בס׳ שפת אמת פ׳ משלח‬ ‫מההיק ר׳ כייבש ז״ל בשם‬ ‫הר!׳ הריר אלימלך ז״ל שעיי שמםפי־ים‬ ‫בסיבות ובנפלאות שעשה השי״ת פיר‬ ‫עי״ז נמשך זניתוםף נפלאות ועיכית ייהי־‬ ‫גרזליס כמי ממעין הנובע רהמקור היא‬ ‫רק חור קטן יקצר וכששיאבין ממני‬ ‫בחדירות מחרחב ונמשך ונובע יותר‬ ‫בכל פעם כנודע יזה זכר רב טיבך עיי‬ ‫שזיכרין רב טוב שכבר עשה השיית עמנו‬ ‫עי״ז יביעו מרחיבי! בכל פעם מח­­‬ ‫את מעינות הישועה לנבוע בהמשכה‬ ‫ורבייה עלינו טכד״ק ‪:‬‬ ‫דף‬ ‫פשר קדישית‬ ‫קלג( כ׳ בס׳‬ ‫יו״ד ע״א * ידוע כי‬ ‫פטירת מין מלובלין זצוק״ל‬ ‫אחרי‬ ‫נחוטרו בטיי קאמרנא הרבה מחלמידיי‬ ‫הה ׳ק‬ ‫ובראשם‬ ‫הצדיקים‬ ‫מגדולי‬ ‫מהרציה מזידיטשיב וההר׳׳׳נ מראפשיץ‬ ‫ז״ל *׳( וכאשר התחיל הרהיק מוהר״נ‬ ‫לדבר אנה נקח כטת רבי להסתופף‬ ‫בצלו ‪ .‬‬ ‫זא׳ הה״ק הניל כי הרבה עקרות נפקדו‬ ‫עת זכרונם בא לפניו בעת אשר שתה‬ ‫טייא מכלי הניל אשר קיבל מרבו‬ ‫בטנואיל זל״ה ‪ .‬ואמר לה‬ ‫כי תלך אל הסיק בעת אשר ישתה‬ ‫הטייא ‪ .‬יפ״א באח אשה אחה‬ ‫ממקורביו וביקשה מאחי כי ימליץ טבורה‬ ‫אצל רבו הסיק בענויא כי יתפלל עבורה‬ ‫כי הרופאים יאשי אותה ‪ .‬תה״א‬ ‫השעה יאת שטת רחמים וכו׳ עיש ‪.‬ועיין בם׳ עשר לחצחות רף‬ ‫ליא ע״ב ‪:‬‬ ‫קלא( כ׳ בס׳ זכרון שמואל פ׳ בשלח‬ ‫וכן צריך אדם כשלימר תורה‬ ‫שבע״פ לעורר התנא או אמורא שאמר‬ ‫התויה הזאת ‪ .‬והובא גם בס׳ מיס רבים‬ ‫דף ע״א ‪ .‬ובשם הה״ק מפרי׳‪-‬׳ישלאן‬ ‫אומרים כי א׳ בזה רמז נאה ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫דברים רבים ‪ .‬וכן הי׳ והיהה לה ישועה‪.‬נטנה רבינו צבי ואמר אליו‬ ‫ויאס פעהלט אייך דטן בייא א ינסן‬ ‫נהחחיל לספר ממנו בטצמי מדריגות יהשגות‬ ‫ערך שתי שטות וסיים מדריגה האחי־ינה‬ ‫באיירו להי־היק מהר״נ אייעי *יידע‬ ‫דטר שניה הקדוש איז ביי אונטץ‬ ‫א‬ ‫*( ולאשר כי ש״ב הגהיק הריר נפחלי לבי אבריק ראפשיטץ זי״ט היה‬ ‫הנה להביא כאן טנין א׳ מה‬ ‫מגדולי חלמידיו של הרה׳׳ק הריר אלימלך ׳*ל‬ ‫שהי׳ בינו ובין הגה״ק מאפטא זיל מה שכ׳ אלי אדוני אבי חו״ר הגאון הגדול‬ ‫החסיד כקש״ח מוהר״י לבי יחזקאל שליט״א אבד״ק פלונסק וז״ל כ׳ אלי ש״ב‬ ‫הרהיג החי״ב מ׳ אברהם סג״ל אטינגא מדיקלא • סח לי הרהיח מ׳ זלמן שור‬ ‫מפיק ששמט מפי הרה״ג מ׳ יצחק אבריק סטיטשין בן ההיצ מראזווידוב דל ‪.

‬ואילם אנכי נכסוף נכספחי‬ ‫לשמוע ולהקשיב דברי אלקים חיים ע״כ שמחי פני כחלמיש ועשיחי עצמי כאלו‬ ‫איני שומע ולא רציחי לעזוב אח הביהמ״ד בשום אופן ‪ .‬והנה הדבר הראשון נודעחי מעצמי והוא כי פ״א הי׳ מלחמה‬ ‫גדולה ביער א׳ בםביבוח עיר בעלז וכאשר ראה צד אחד כי הצד השני שכנגדו‬ ‫הולך וחזק לא רצו כי השונאים שלהם יבוזו אח רכושם וחפרו בור גדול וטמנו‬ ‫אח כל רכושם בבור ‪ .‬והובא במדרש חלפיוח באוח א׳‬ ‫טנף אמן ‪ .‬ועל הדבר השני אמר לי בבקשה ממך אל תבקשני ע״ז‬ ‫כי לא אגלה לך ‪ .‬והרבי מראפשיטץ התפלל לפני‬ ‫התיבה כדרכי בקודש ‪ .‬ויאמר א״כ איפיא אמלא אח רצונו זה כטדו ‪ .‬ונשארו‬ ‫עוד הררצ״ה והרר״נ‪ .‬מר אבא שם טצמו כאלי לא שמט ‪ .‬ובכל מקום טברו החלקטו אליו התושבים ויסעו טמו ‪ .‬והוטב מאוד בטיני הרבי‬ ‫מראפשיטץ ‪ .‬והוא ירט כי יש לי ת״ל מוח טוב וחפיסה טובה ובנקל אקבל אוחו‬ ‫ע״כ רצה שאעזוב אח ביהמ״ד לבל אשמט הקדיש ‪ .‬ואח״כ הי׳ הרה״ק מוהר״נ אצל‬ ‫סגאס״ק רשכבה״ג מו״ה אברהם יהושע‬ ‫המשיל‬ ‫לי פ״א בקש ממט ואגלה לך ‪ .‫‪54‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫א הויפטער ג א ם ט ‪ .‬וטניחי לו אין רצוני לבקש אותך אם אהי׳ צריך‬ ‫לידע ‪ .‬ויאמר לו פ״ש ופטם‬ ‫שלישית והוא לא שם לבו לדבריי ונשאר שם ‪ .‬וברוך אל עליון ט‬ ‫קיבלחי אוחו ‪ .‬ומה שאמר לי מר אבא על הדבר‬ ‫השני שלא יגלה לי סיפר לי כדברים האלה ‪ .‬ובאשר היה חלוש מאד הוכרח לנוח בכל כפר וטיר אשר‬ ‫טבר טליהם ‪ .‬ונסע‬ ‫מטיר בטלז ביום ג ׳ ‪ .‬ושלח מר אבא אח‬ ‫בניו הר״ר אלעזר והריר זינדיל על ש״ק לק״ק ראווא לקבל אח פניו ‪ .‬אגלה לך טעם הדבר‬ ‫ט דרכי בקודש הי׳ לומר בטצמו קדיש אתר מזמור שיר ליום השבת ‪ .‬ביום א׳ שבו אחי הרבנים אל מר אבא ייספרו לו את‬ ‫דברי הרבי מראפשיטן ‪ .‬וממד הררצ״ה‬ ‫להתפלל מנחה מעוטף ומונחי ככןו״מ‬ ‫כמנהגו‪ .‬ואמרי הוועד‬ ‫והחביריס נסעו כאו״א ‪ .‬ביום א׳ הלכחי אליו לקבל מאחו ביכה הפרידה אז שם ידיו‬ ‫הקדושים אל כחפי ואמר אלי ‪ :‬בטלזטר רב הנה אנכי הייחי אצל הרהיק מאפטא‬ ‫קודם הסתלקותי ואמר לי ראפשיצינקער רב הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ בואו‬ ‫וימסור‬ .‬ארע מעצמי ‪ .‬הנה בחורף בשנת תקפ״ז היה סרס״ק‬ ‫מ׳ נפתלי צבי מראפשיטץ זי״ע משובחי שבח בעיר ראווא ‪ .‬ואם אדע כי בוא יבוא אלי אשאר פה‬ ‫טור על שבח אחד ‪ .‬ואמר לי מר אבא ‪ :‬בני יקירי הידעת מרוט לא‬ ‫רצה הרבי מראפשימץ שאהי׳ בביהמ״ד בטת קבלת שבת ‪ .‬והקדיש‬ ‫הזה הי׳ מטין הקדיש של זרובבל בן שאלתיאל אשר יאמר לט״ל אחר ההלכה‬ ‫שיאמר השיית כדאי׳ בילקוט ישעי׳ דף ע״ט ‪ .‬ובא ביום‬ ‫בהדי פניא דמטלי שבחא‬ ‫וטש״ק בבוקר לק״ק ראווא ושלש מאות איש טמו‬ ‫בהיותם בביהמ״ד עש הרבי מראפשיטן אל מר אבא וכבדהו להתפלל תפלת‬ ‫מנחה לפט התיבה והתפלל מר אבא חפלח מנחה ‪ .‬וכ״פ נסעחי דרך אוחו היטר וטמדחי טל אוחו‬ ‫מקום ואיני רוצה לגלוח מזה לשום אדם ‪ .‬ואחרי המפלה אמר הרבי מראפשיטץ אליו ‪ :‬בטלזטר רב! קחו‬ ‫טמכם את האנשים שלכם ולכו להתפלל קבלח שבח בביהמ״ד אחר ואנכי אחפלל‬ ‫כאן לפני התיבה ‪ .‬והה״ק‬ ‫זצ״ל טבדם מאד ואמר להם אנט חשבחי כי גם אביכם יבוא אלי כי מאד‬ ‫נכםוף נכספחי להמראות עמו פנים ‪ .

‬שאל אח הה״ק מראפשיץ‪ .‬וביום י״א אייר בשנה‬ ‫ההוא נשבה ארון הקודש ונתבקש הרבי מראפשיק .‬‬ ‫כח ‪55‬‬ ‫לא ראה שפלות הרוח גד‪1‬ל כל כך כמו‬ ‫שראה מהררציה בעת שחשב המדריגות‬ ‫שלו ב׳ שעות וגם כי שמע ממנו בשם‬ ‫תפלת י״ח במנחה אשר מימי רבינו‬ ‫אבימלך‬ ‫ואמסור לכם לבזבזין רברבין מה שקיבלתי מרבותי והלך עמי בחדר מיוחד וגילה‬ ‫לי גדולות ונצורות טיכ רצוני למסור אותם לכם ‪ .‬ולכך‬ ‫שחקו טל מליצה הישרה הזאת ‪ .‬והסיק מרימניב סמוך לו ‪ .‬ולקח אותי בחדר‬ ‫מיוחד וגילה לי גלולות ונצורות ‪ .‬יכטין זה מובא מטשה בימי הבטשיט הק׳ ז״ל‬ ‫בס׳ באר משה בח״ח לשמיני טצרח בפי׳ וטצר אח השמים ולא יהי׳ מטר וכו׳‬ ‫ט״ש • ובס׳ טשר צחצחות דף מיח ט״א ‪ .‬ויבקשו‬ ‫אוחי בין האנשים הרבים אשר היי שמה בביהכנ״ס ויביאו אוחו אליו ‪ .‬כי יאמר‬ ‫לו מהו זה ‪ .‬וסיפר לו כי בשנה הלז הי׳‬ ‫רח״ל גזירה לא טובה טל הנשים ‪ .‬במקום שנים אמר נשים ואמר ברוך טלינו וכו׳ וברך נשיתינ״י כנשיים‬ ‫הטיבות לברכה וכי׳ ומברך הנשיים באיי מברך הנשיים ‪ .‬ובתפלה זו בכה‬ ‫תמרורים טל הצרה והמחלה השוררת רמ״ל ותפלתו טשמה פרי ממטל ‪ .‬ובברכח‬ ‫השנים ‪ .‬כי פיא בליל יוהכ״פ אמר הרהיק ריש‬ ‫מבטלזא זייט לאנ״ש אי׳ איפוא היא החייט מבראדי כי אני צריך אליו ‪ .‬ועל זה אבקשך בני יקירי לבל חאלצני למסור‬ ‫איחס לך ‪ .‬אמר ההיק מאפטא ‪ :‬ראפשיטנר רב וויח איז אייך‬ ‫ניפעלין ריא מליצה בייא דער שמונה עשרה פין טיוהכיפ ושחק ‪ .‬ונענה לו םרר״נ שמעולם‬ ‫‪.‬‬ ‫עכ״ז חנו בניך )כי החייט הי׳ ט״ה וחשב כי טנו טס טיין היא כמו אנו טס‬ ‫א ׳ ( ‪ .‬והה״ק רינ מראפשיץ זייט היו בצווחא חרא ‪ .‬זסס״ק מראפשין צעיר‬ ‫לימים אצלם טל הספסל ‪ .ישיבה של חמלה ‪ .‬כי אותי ראיתי צדיק לפני‬ ‫בחר הזה אשר יהי׳ ראוי למסור לו דברים כבישים כאלה ‪ .‬והה״ק‬ ‫מק׳ פערבעניק באינגארין ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫העשיל זצוקיל מאפטא וכבר נשמע שם‬ ‫כל הענין מהתפארות של הררצ״ה ב׳‬ ‫שעות ונשאל הרב מוהרינ על כל הטמן‬ ‫מהרב מאפנןא ‪ .‬אולם מטיכ אני מבקש להגיד לי ‪ .‬ופ״א ביומו מסתופף אצל מזרי‬ ‫נילי‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬ .‬‬ ‫מאפטא ‪ .‬ונסתלקו רבות בנשים בפרט נשים מטיברות‬ ‫ר״ל ‪ .‬והמשמש של‬ ‫הה״ק מרימנוב איש גדול ובעל מדריגה ‪ .‬והפליא הרה״ק אח הפשט ההוא וחזר עליו כמה פטמים ולא נודט טטמו‬ ‫ונימוקו טכ״ל.‬וכטין זה כ׳ אלי ש״ב הרה״ק סוטה״ר‬ ‫מ׳ אברהם םג״ל אטינגא רימ מדיקלא ‪ .‬ ‫כ׳ נדב מאון מ׳ שמעון צבי ווייגטר שליט״א א ב ד ק קרופטש ט דרכי בקודש‬ ‫של ההיק מראפשין זי׳יט לדבר בדרך צחות ‪ .‬ונראה‬ ‫איפוא בי ידע ברוח קדשי כי יאםף אל עמיו בימים מועעיס פכיל‪:‬‬ ‫ע‪1‬ד שמעתי מאאמויר הגה״ג מסלזנםק שליס״א בשם הרה״ח מ׳ מבער שי׳‬ ‫א‪ x‬סרס״ק מהרים מרימניב ‪ .‬ייאמר‬ ‫לו הסיק זיל אמיר לי מה הפירוש של הפסיק אם טונינו טנו בנו ‪ .‬ואמר כי את רבו הק׳ או אה הזקן מאפטא לא הרהיב בנפשו‬ ‫עוז לשאול ‪ .‬ויטן לו‬ ‫החייט מרוט לא ירט הרבי הלא הפי׳ הוא אה טונינו ר״ל אף שעיינו ופשטנו ‪.‬והמעשה הזה היחה בחורף שנת חקפיז ‪ .‬יאיש כפרי א׳ אשר היה שמה ובהתפללו חפלח מנחה טייה״כ ‪ .‬הק׳ מאפטא הי׳ איש‬ ‫זקן ישכב על המסה ודרגישו ‪ .

‫‪56‬‬

‫אהל אלימלך‬

‫אלימלך לא שמט שמונה טשרה כזאת ‪:‬‬
‫קלד( כ׳ בס׳ עץ ה־עת טוב טה״ת‬
‫דף כ״ב ע״ב ברמזי שה״ש‬
‫וז״ל‪ :‬וכן שמעתי מפי איש קדוש‬
‫המפורסם בחסידות בדורנו מהי׳ אלימלך‬
‫מליזענסק פי׳ ע״פ וידבר אלהיס אה‬
‫כל הדברים האלה לאמר אנכי ה׳‬
‫אלהיך‪ .‬דמלח לאמר הוא מיוחר ובלתי‬
‫הבנה כלל‪ .‬ואמר כי בלחי קיום כל‬
‫מצותיו א״א לקבל אלהותו כביכול‬
‫כראוי כי עול מלכות שמיס הוא דבר‬
‫גדול כמאמרם ז״ל אטו יראה מלתא‬
‫זוטרתא היא‪ .‬וזה וידבר את כל‬
‫מצות‬
‫התרי״ג‬
‫הדברים פי׳ כל‬
‫לאמר אנכי ד׳‬
‫הכל כ ד‬
‫הי׳‬
‫אלהיך שנוכל לקיים אלהותו טלינו כי‬
‫זה הטיקר כמ״ש הזוהר כ״פ דעיקר‬
‫לימוד התורה בגין לאשתמודט אלהותו‬
‫כביכול והטיקר כוונת הבירא להטיב‬
‫לנו במה שאנחנו נהי׳ מקירביס אצלו‬
‫כשיקרב לגבי דיהנא ואידהן וכו׳ וכו׳‬
‫ט״ש ‪ .‬ושם בהקדמה לס׳ טן הדטח‬
‫סוב לכחובוח כ׳ והא חביריו של הגה״ק‬
‫המחבר הלז הגה״ק בטל הפלאה ואחיו‬
‫הגהיק רבי ר׳ שמטלקא ‪ .‬והקדוש רבי‬
‫ר׳ אלימלך והק׳ ר״ר זושא וכו׳‬

‫שהגאונים הצדיקים הגז׳ קראו לו עבד‬
‫ה׳ היא עוזיאל בן לרעייל וכו׳ ונו׳ עיש‪:‬‬
‫קלה( כ׳ בס׳ אילנא דחיי פ׳ פקודי‪:‬‬
‫סיפר דודי הק׳ מ׳ יצחק זצ״ל‬
‫מנעשכיז בע״ס הולדות יצחק שאחרי‬
‫פטירח רבן של ישראל הקוה״ט הרבי‬
‫ר׳ אלימלך זל״ה בא בנו הקדוש ר׳‬
‫אלעזר זי״ע מליזענסק להסחופף בצל‬
‫קדו שח אביו הק׳ מהרים מנעשכיז זי״ ע ‪,‬‬
‫וצמה אביו הק׳ ליחן לו אכסניא סמוך‬
‫לביחו נאוה קודש‪ .‬זאח״כ שאל אביו‬
‫הק׳ אח הק מזהריא הנ״ל אם יש לו‬
‫אכסניא טובה והגונה והשיב לו מה‬
‫טובה היא אך דחוקה היא זטנה אביי‬
‫הק׳ זציל מן החימא הוא שצדיק גדול‬
‫וקדיש כמו הרבי ר׳ אלימלך זצ״ל יהי׳‬
‫לו בן אשר יאמר שדחוק לו המקום‬
‫הלא כל איש צריך שיהי׳ בטנוה‬
‫האמחיוח שיהי׳ לבחינה אין ממש והדבר‬
‫אשר הוא אין‪ .‬אין צריך למקום והאיך שייך‬
‫לומר סל אץ שהמקיס דחוק וכו׳ ט״כ ‪:‬‬
‫קלי( כ׳ בס׳ תפארח ישראל דף נ י ב ‪:‬‬
‫מה שמספרים שהה״צ הרבי‬
‫ר׳ מלך היה לו עליות נשמה שרנה‬
‫לבטל הגזירה שראה ומקודם היה אצל‬
‫הצדיקים הראשונים ואמרו לי שהמה‬
‫כבר‬

‫על יוהיכ ‪ .‬ואמר שמ״ע שחוח וכפוף ‪ .‬הי׳ א׳ מאחוריו הניח הסידור על גבו‬
‫ואמר ט״ח ‪ .‬כשסיים חפלחי א׳ לו ‪ .‬אחה חטאת ועלי תאמר ‪:‬‬
‫ג• א׳ בדרך צחוח בתפלח יבכן חן פחדך ‪ .‬דהיבח פחד״ך גימטר׳ געל״ט ‪.‬‬
‫הוא מטוס בל״א ‪ .‬ואם היו מכוונין גטלט רק בחיבח פחדך לא היה טוד‬
‫רט כיכ אבל המה מכוונין גטלט בכל התפלה ‪ .‬וכן גטלט ‪ .‬תן גטלט‪ .‬פחדך‬
‫גטלט ‪ , .‬וכדי בזיון ‪ .‬הובא בס׳ ילקיט הגרשוני )ישעי׳ א׳ ט״ו( גס כי תרבו‬
‫מפלה וכי׳ ידיכם דמים מלאו ט״ד החקוני ייה״ק צווחין ככלבא הב וכו׳ טיי‪ :‬בזה‬
‫באורך בקונטרס צפחח השמן בסו״ס שמן הטוב דף ט״א יאדיני אבי הגאון שליט״א‬
‫מפלונסק המליץ בזה בשים סוכה )דף מ״א טיב( לא יאתז אדם יכי׳ ויתפלל וכי׳‬
‫סכין וקערה ככר ומטות וכו׳ היינו שהיא מהצוות ; ככלבא רק כשביל הככר‬
‫לאכול ‪ .‬וסטודה בקטרה ומטות‪ .‬ואינו מקיים קודם התפלה מצות ואהבת‬
‫לרטך ‪ .‬רק אוחז סכין כחרב פיפיות בידו לדקור אח חבירו‪ :‬יאכ״מ להאריך יהין •‬
‫‪,‬‬

‫אהל אלימלך‬
‫כבר רחוקים מעילם הזה‪ .‬שילך להמגיד‬
‫הוא רבו שהוא היה מקריב בסולם הזה‬
‫וידע עוד בצערן של ישראל‪ .‬ולכן‬
‫מחמת שצריך להזכיר הארציוח של‬
‫האדם צריך ג״כ להזכיר מקודם אח‬
‫יעקב זאח״כ את יצחק כדי להזכיר אח‬
‫המאזהרין בזמן הםחלקוהס מעולם הזה‪:‬‬
‫קל‪ 0‬כ׳ בס׳ דבר בטחו פ׳ קדושים‬
‫)די פאקש שגת חרס״ח( לא‬
‫תשנא את אחיך בלבביך ולא תשא עליו‬
‫חטא ראיתי בס׳ נפש סובה לפ׳ כי‬
‫ידוע מהני לנרי דדהבא האחים הנעימים‬
‫קרישי עלייניס רבי ישא ירבי אלימלך‬
‫זי״ע שדרכם הי׳ בקודש כאשר ראו‬
‫באחד איזה חטא ועין אזי צעקי איש אל‬
‫אחיו מה לך אלימלך או מה לך זושא‬
‫ולמה עשיח כך לפי העבירה שראו‬
‫באותו איש ואמרו דברים המשברים‬
‫את הלב מה תשיב למראך ביום היין‬
‫וכהנה דברים שנכנסים ללב ייבי־י‬
‫מגודל החטא יכמה צריך לעשות תשובה‬
‫והאיש החוטא בשמעו זאח ־יחטצב אל‬
‫לבו ויאחר הלא ים אנכי עשיתי כן‬
‫ומה אשוב שולחי דבר יטי״ז ממילא עש‪:‬‬
‫תשובה זה אפשר כוונת הכחוב היכח‬
‫תוכיח אח עמיתך כשחרצה להוכיח עמיתך‬
‫לא חשא עליו חטא לאמור לו לבדו‬
‫לחה הרשטח לטשוח כן אלא חיכיח איש‬
‫ישר כחוחך יעי״ז איש החיטא ישים אל‬
‫לבו ילק־ בא הכפל היכח תוכיח טס‬
‫תוכחה שחדבי־ טס טמיחך ריטך חיכיח‬
‫גם החוטא ידו״ק טכ״ל‪:‬‬
‫קלת( כ׳ ש״ב יד׳נ הגאון מ׳ יוסף ש״י‬
‫סעראלק במדרש‬
‫אבד״ק‬
‫רבה פ׳ מקן אשרי הגבי* אשר שם ה׳‬
‫מבטחי זה יוסף וכי׳ ע״י שאמר לשר‬
‫המשקים זכרחני יכו׳‪ .‬אמר הגה״ק‬
‫מז״י מ׳ יצחק מיוארקי ז״ל‪ .‬הר״ר‬
‫מילך הלך בר״ה לסדר תשליך עם‬
‫האב״ר הגאון החסיד מ׳ זאב וואלף בעל‬
‫ז‬

‫כט ‪57‬‬

‫לשין הזהב‪ .‬והרחיק הרר״מ מהרב‬
‫מעט לנער שולי בגדיו כנהוג‪ .‬והלך‬
‫הרב אחריו‪ .‬וא׳ אראה היכן אחס‬
‫משליכים העבירוח ואגביהם ליקחס ‪.‬‬
‫אחר מ״ו מווארקי כי זה שנחשב בעיני‬
‫הצדיק לחטא היא זכות ומצוה לגבי‬
‫שאר הפחיחים וכיין שנחשב חסא‬
‫ליוסף הי׳ ע״כ במדריגה הבעחון חמיד‬
‫רק עתה רצה לסיבב בדרך ה ס ב ע ‪:‬‬
‫קלס( יום ב׳ דשבועות ישב הר״ר‬
‫אלימלך עם אניש ‪ .‬אמר‬
‫מה חמר לנו עחה ‪ .‬השיבוהו רצונינו‬
‫לשחיח מיין המשומר‪ .‬א׳ הרר״מ‬
‫להמשמש * קח המיסות עץ )נאשיס( עם‬
‫ב׳ דליים ולך אל גדר הבית עולם ‪.‬‬
‫והעמד שם הדליים יתחוור פניך ותאמר‬
‫כי הר׳ מלך ציוה ליתן לנו מיי!‬
‫וחקחס ותביא אלינו‪ .‬כי‬
‫המשומר‬
‫יפגשך איש לא חרבי־ ולא חתן להם‬
‫כן פשה כשהלך לעיר באה אשה ליחן‬
‫לה יין עבור ילד חולה וברגע בא עוד‬
‫אחד לאחד עד כי כמה הולכים אחריו‬
‫בקול בכי וצווחה‪ .‬ולא ע נ ה ‪ .‬עד כי‬
‫נכנס לפרוזדור הביח החחילו לאחוז‬
‫•‪:‬הדליים ‪ .‬אז אמר לכו ממני‪ .‬הכוהו‬
‫מל ראשו ישפכו כל היין משם •‬
‫על החסונה‬
‫קמ(‬
‫הגדולה)שהר׳‬
‫שמואל בההיצ ר׳ ד! בהה״ק ר׳ יצחק‬
‫מראדוויל וחחן ההיק בעל אוהב ישראל‬
‫מאפטא‪ .‬נשא בח הה״ק ר׳ יוסף‬
‫מאוסנדלא בהרה״ק מהר״ס מנעסכיז‬
‫'י״ע שהיי שם הרבה קדושי הדור‪.‬‬
‫וכנודע מפגי ההחנגרוח שלח לשם הרה׳ ק‬
‫הרבי ר׳ בונם מפרשיסחא זי ״ע את‬
‫הרהגה״צ מהררי״ח מווארשא‪ .‬ואח״כ‬
‫ארמו״ר בגוי־ יהייר שרגא פייבל‬
‫והר״ר זושא אבד״ק‬
‫א ב ד ק גריצא‬
‫פלאצק והריר ישכר בערקי סממרלש‬
‫מווירשא‪ .‬והריר למר בער מסאמשוב‪.‬‬
‫ימה‬

‫באוםטילא‬

‫‪58‬‬

‫אהל ולימלך‬

‫הקצר‬
‫שהי׳ שם‬
‫ומה‬
‫כדרך‬
‫היריטה בעצות ובדיבוריו הקדושים‬
‫מהטל ‪ .‬ואמר הריר בונם זיל הצדיקים ‪ .‬ואתר הסתלקות של הריר‬
‫אעשה להם ואטמ*ר מלמיד א׳ כמו אלימלך זי״ע נתקבל הרבי מלובלין‬
‫הנועם אלימלך‪ .‬ואחרי ט נפטר לרבי‪ .‬והריר זלקא ננוע אלץ ללובלין‪.‬‬
‫סרבי ר׳ בונם מפרשיסחא ‪ .‬והמשיך וכאשר בא הריר זלקא לבימ הרבי תסס‬
‫טרה הה״ק ר׳ אברהם משה בנו ‪ .‬אותו הרגי הק׳ בשמחה ‪ .‬ואמר בזה״ל‬
‫ואחר פטירתו קיבל מו״ר הה״ק מהר״ר ר׳ זלקא לעב מיר האבין אייך זייטר‬
‫יצמק מווארקי טדמי ‪ .‬אמר הרה״ק ליכ ב ‪ .‬כי בגלגול הראשון זעגט איהר‬
‫מ ה מ ד מ מקאצק ‪ .‬אחרי כי לא ראיתי גיווטזין מיין זזה}‪] .‬ואולי להיפך שהוא‬
‫ממשיך עדה אחר זולתי ‪ .‬משבתי שאלי היה אבץ כי שכחתי איך ארמר׳ר זצ ל‬
‫כיון מ ד ר מסרשיסס^ ‪ .‬ומתה אני ריאה אמר[ נאר יוען מיר ד ע י מאנין דך‬
‫שטליו טון ‪ .‬וכן רב זקז א׳ מגרארדסק וואס איהר האט איק געטוהן כליזטנסק‬
‫א׳ לו שדרך כזה ראה אצל רבו הנוטס קאנין מיר איץ ניט אין גאנצין ליעב‬
‫אלימלך ‪ .‬ושיכ ר׳ שמעלקא היריויץ‬
‫האבין ט״כ שחטתי מפץ ה ק ׳ ‪:‬‬
‫טפלאצק א׳ לי שהתפאר א*ע מדר קמב( גם שמעתי מפיק שאי בשש‬
‫מווארקי לפני מר אבי הרב המםיד זצ״ל‬
‫הרבי ר׳ אלימלך שאיש‬
‫שדרך הריר אלימלך נשאר הצלי מ כ י ל ‪ :‬אשר טברז לו השנים בדרך לא סוב‬
‫קמא( ל כ ׳ יד״נ שיב הרב כגאון מ׳ ח׳יץ ‪ .‬אז לעח זקנחו ונחלשו אבריו ימישיו‬
‫פנחס הלוי הורוויץ שי׳ אבריק והוא לא יוכל לאכול ולישן כמו בנעיותו‬
‫קאםוב ‪ :‬שסטסי מפיק אדמי״ר כרה״ק אזי ידמה מנפשו ששה שאינו אוכל‬
‫מהיר ברץ• הלכישסאם זציל אבריק הרבה יען שהוא בטל משיבה ומםגן*‬
‫גארלץ מהיל ‪ :‬בימי הרבי ר׳ אלימלך גופו באפילה מועטת ‪ .‬ומה שהוא קם‬
‫היו הולכים הרבי מלובלץ זייע טס איזהו שעות קידם איר הבוקר הוא מחמת‬
‫ההיק האלקי ר׳ זלקא זציל מגראדזיםק תשובה שרוצה לעמוד באשמורות לעמר‬
‫מל גובה בהר שיש בליזענםק ) ט עבודת הבויח׳ש ‪ .‬ואינו מרגיש כלל שכל‬
‫בליזענםק סמיך ונראה להעיר יש הרים זה הוא מחמת שנתלשו אבריו וחישיו ‪.‬‬
‫ונקרא מר היזם רבי ר׳ מלך׳ס סישעל ביז עהר איז זיך אליין מוחל זיינע עבירות‬
‫או רבי מלך׳ס וומלריל ‪ .‬והמנהג לילך אין שטארבט רח״ל א ק תשיבה רחמנא‬
‫שם לטיול בל״ג בעומר( ‪ .‬והצדיקים לישזבן רחמנא לישזבן עיכ שמטתי‬
‫הנ״ל היו מתבודדים שם בעמקות מפיק זציל ‪ .‬ישוב ראיתי בנועם‬
‫מחשבותם פיא התבודד הרבי מלובלין אלימלך פ׳ בהר מל פ׳ ט ימיך אחיך‬
‫זי״מ במחשבותיו הקדושים בעניני ענוה ומכר מאחוזתו וטי ומיין במאור ושמש‬
‫והתבטלות יתרה בחשיבה מד שברוב בח*ז לז׳ של פסח בשם הריר אלימלך‬
‫קדושתו לא מצא מצה לנפשו רק למסור‬
‫זייע ‪:‬‬
‫הולך‬
‫נפשי ‪ .‬והחליט בדעתו כן והיה‬
‫עוד שמעחי מארמו״ר ה נ ״ ל ‪:‬‬
‫ק (‬
‫את‬
‫להשליך‬
‫ומתקרב אצל פאת ההר‬
‫שהרב הקדיש סר״ר אלעזר‬
‫זלקא‬
‫ר׳‬
‫הרהיק‬
‫עצמו מן ההר חולם‬
‫ואחיו הקרוש זצ״ל בניו של הרבי ר׳‬
‫זצ״ל הרגיש מחשבותיו הקדושים והחב מלך ד ל כשהיי ילדים רכים הי׳ לומדים‬
‫ידו בהחגורה של הרבי מלובלץ ולא אצל מלמד אחד ‪ .‬ופטם אחת לא רצו‬
‫הניח איתי לעשות כזאת וחיזק לבבי ללמוד ‪ .‬והלך המלמד ובדפר לאביהם‬
‫הרריא‬
‫מ ג‬

‬ואחר‬ ‫אצל פלוני שהי׳ ירא ד׳ ‪ .‬‬ ‫קינדטר גירטכט וואס יוילעץ ניט לערנין וכאשר באו לקמח שלום אצל מ־ה״ק‬ ‫בייא דיר ‪ .‬ואין לכם‬ ‫איז נזיין גיס גיוומזין מכיל ‪:‬‬ ‫מה לטשיח פה ‪ .‬אמרו לילה טובה ‪.‬זהשיב המלמד לרארשין בשמו ר׳ חיים זאב ‪ .‬עסק‬ ‫קולות וברקים ממש או בדמיון יכדימה‪ .‬שאל לכם כמה ניחן נדזניא ‪ .‬ואחיכ במוצש״ק‬ ‫שמעון זיל בזה״ל ‪ :‬פרעג נישט ‪ .‬‬ ‫וכישר אמרו לו מראראמםק ‪ .‬ישאל אוהו הייר״א עוד עד ]בעל כסף[ שיוכל ליסע עמו על‬ ‫שהזכיר המלמד אח ענמו שבהיותו כי הוצאותיי ומלא אברך א׳ ‪ .‬טכליק ההיק מראדאמסק ‪ .‬סחן הרקיק ר י י כ ‪• .‫אהל אלימלך‬ ‫ל‬ ‫‪59‬‬ ‫הרר״א זי״ע ‪ .‬והיו‬ ‫קמר( כ׳ הרה״ג מ׳ שרגא פ״יבש שי׳ להם מי‬ ‫אבד״ק זאביא כזהיל ‪:‬סיפר מוכרמין להשיבו למרוח רצינס ‪ .‬‬ ‫•ארסלוב אצל הרבי ר׳ שמעון זצ״ל ‪ .‬עיכ שמטתי בטצמי מפיק בקאזמיר ‪ .‬‬ ‫מ י ל לבנו של הריר שמעון ‪ .‬איל ‪.‬טוב יש לי ‪ .‬זה פקד שלא לדבר‬ ‫ישאל בנו הנ״ל מ י ל והשיב הרבי ר׳ ממנו‪ .‬ישאל‬ ‫לי כ״ק אאמו״ר שי׳ ]הוא הרה״צ מהר״ל עזר לסם ‪ :‬כמם מעל הרב שלכם מידי‬ ‫היילפרין שי׳ חבטרזאן[ ש‪£‬ביי הלהצהיק שבזע בשבוע שכיריה ‪ .‬איל ששה ‪ .‬והשיב שיסע לקאזמיר לכרהיק ר׳ יחזקאל‬ ‫לי המלמד ג״כ אצל פלוני וסציני שהיי זי״ע ‪ .‬‬ ‫קידם שלמד אצל המלמד הזה ‪ .‬והלכו לאנסניא ‪ .‬יש לי מסק טוב ‪ .‬וזה חיקר ודורש‪ .‬שובי לכס לאהליכם‪.‬אין ליזענסק האט מאן אגט שכוטומ מאית רייכ נדן • הא‪• 7‬מק ‪ .‬וקורס נסיעמם‬ ‫בשנים ולמד אנל מלמד דרדקי והי׳ הלכו לההיק מדא דאהרא הנ׳ל לקבל‬ ‫אנלי ריש דיכנא )בהעלסר( שהי׳ רע ברכה הפרידה ‪ .‬אמר הר׳‬ ‫אח אביו מה היה השמועה אם שמטו חיים זאב ‪ .‬ולא‬ ‫להשיב לי מפני מןנדמי של‬ ‫ג י מ ר ט קולות וברקים ביי א קבלס יכלו‬ ‫החורה ‪ .‬א״ל הן‪.‬ישאל איתו הרריא אצל הי׳ שס מסיד א׳ אשר נסע פמו מקילם‬ ‫איזהו מלמד לסד הוא ‪ .‬שאל אוהס ‪ :‬מאין אחס ‪.‬ושאל עוד ססירח ההיק מראדשין שאל אומו‬ ‫הרבי ר׳ מלך להמלמד אצל מי למד להיכן יםע ‪ .‬שאל‬ ‫ז״ל טכ״ל ‪:‬‬ ‫הוא הרב שלכם ‪ .‬איל הבעיס מפיש ‪.‬יששה ילדים וששה‬ ‫א! ‪ .‬‬ ‫דיר‬ ‫זאב‬ ‫קמה( כ׳ הרב מאין ש״ב מ׳‬ ‫ואחר כך כשאהי׳ בביתי ברצות ה׳‬ ‫אבד״ק‬ ‫שי׳‬ ‫הכה‪ :‬דיכטייאלד‬ ‫תבואי וחשבו בכחן כמה שחרצו ומחר‬ ‫בטיס‬ ‫הגהיק‬ ‫גארשקיב • בי‪-‬ת שהי׳‬ ‫בבוקר תבואו עם פתקאות לקחת ברכת‬ ‫מפארה שלמה זייע רב בראראמסק‬ ‫הפרידה‬ .‬טס שלח אחריהם הרה״ק ואיל ‪ :‬הליא אני‬ ‫ניסע לווארשא טל איזה זמן ‪ .‬וחיפש הר׳ סייס זאב אחר אברך‬ ‫יראי ד׳ ‪ .‬ולא הי׳ אצלו עוד אז ‪.‬‬ ‫הריר אלימלך זייע ואמר אבי אבי ואחיכ א׳ לסם ‪ .‬ישאל עיר להם עם‬ ‫‪3‬״א הי׳ צריך להיות זמן רב בק׳ עשה פכר שירוכים טס בכיו‪ .‬‬ ‫ופיא בליל בדיקת חמן אמר הריר ששה מאיה מ*כ ‪ .‬שישאל ואמרי ‪ .‬ואיל שכל ידברו כלל‬ ‫מעלליה יכששמע הרבי ר׳ אלימלך זאח‪ .‬אין לובלין איין מאהל ‪ .‬והתפלא יאמר ‪:‬‬ ‫שמעון ז״ל לאבי בזה״ל להחכך דבריהם ששה רזיכ לשכיע ‪ .‬והה״ק מקאזמיר‬ ‫וידוע שהוא היה משיירי כנהינ תלמידי זי״ע מתמה ומתפלא לטלך חצי שעה ‪.‬ש*ל עיר להם כמה בנים יש‬ ‫מ־אגשין זייע[ בטין היותו בראפשין לי ‪ .‬ססמ אצל הרה״ק בקאזמיר כי לא הי׳‬ ‫פסח יאמר א״כ זענין ראך מיינע מכיר איתי ‪ .‬השיבי לי ששה‬ ‫מ׳ סייביש זיל משם ‪] .

‬מאי איכפח לך אב־‬ ‫יקירי אם זה העני ירויח איזה זהו׳‬ ‫ע״י הדרשה‪ . ריח ניאוף‬ ‫מ ז י ל ‪ .‬‬ ‫ולא רנה ה פ מ ס לתת לו רשות כי היה‬ ‫נראה לו בעיניו כי הוא איש פשיט ‪.‬ובבוקר בעח פרידתם‬ ‫הי׳ טולה טל שלחני טור הפטם התמוה‬ ‫הניל לדבר מהרב מראראמסק ‪ .‬הלוא כל בני העיר המה‬ ‫פה אמר להם שיש סרחי.‬‬ ‫והמה אחריו‪ .‬בעוד שיש לי רק ששה רו׳״כ‬ ‫לשבוע ‪ .‬והאיש הי׳ גבה הקומה מאוד ‪.‬‬ ‫א הא טס איז דא א‬ ‫ואמר ‪ :‬אהא‬ ‫‪*.‬‬ ‫* אין ״ ״ דטרין‬ ‫קוייטטלט‬ ‫פי׳ שנידט לי בחקירמו שהרב מראדאמסק‬ ‫ניטל פחקאוח שהיא רבי ‪ .‬טד שמצאו שם את השויב‬ ‫דמחא טם ארמית רח״ל‪ .‬יזה הפרנס הי׳ לי בן יחיד עלם‬ ‫רך לבב ישחו אבנר ‪ .‬והתאספו‬ ‫בל בני העיר להביהכנ״ס ‪ .‬‬ ‫אך הטלם אבנר הניל הגם שלא הבין‬ ‫כ״כ הטנין שהיה כ א ן ‪ .‬אשרי‬ ‫היה מוזר להם‪ .‬וטיד ישב‬ ‫מפיש ברטיונומיו ואי‪ :‬אני מכיר איתי‬ ‫מרבי ‪ .‬‬ ‫והשמש יצא ודפק על דלתי המיר להודיע‬ ‫כי מגיד ידרוש היום בביהכנ׳״ס‪ .‬מפולש מבי צדדים ‪.‬ונחן לי פיחקא•‬ ‫אל השמש דמתא בנתינת רשות לדרוש ‪.‬אז אמי• הה״ק מראדאמסק ‪:‬‬ ‫טיב עשיח שלא אמרח דבר ‪ .‬כמנהגם‬ ‫שהי׳ להם אז בעיר ההוא ‪ .‬וגופא דעיבדא‬ ‫הכי הוי ‪:‬‬ ‫הר״ר אלימלך מליזענםק‬ ‫י זייע קודם התגלותו ‪.‬וחגורה מחבן הי׳‬ ‫חגור‪ .‬עד שדחפו‬ ‫לחון‪ .‬והפיל‬ ‫ראשו לאחוריו ושהה כשטה קטנה ‪.‬שהרב שלנו לא הי׳ לא אצל הרבי•‬ ‫בלובלין ולא בפרשיסחא אצל היהודי‬ ‫זייט ‪ .‬‬ ‫ושני קולטניס הי׳ לו בזקנו‪ .‬והמה‬ ‫לא השיבו כלום ‪ .‬והיא ברח לחין והמה‬ ‫הי׳ רודפים אחריו‪ .‬וברכם לשלום ‪.‬וא״ל אמרו‬ ‫שמט טבא ולכו‪ .‬רק כמו‬ ‫שמחפש למי‪ .‬ויש לו ששה ילדים ‪ .‬וכאשר ראה כ׳‬ ‫נחרחק העני לחון החחיל העלם לבקש‬ ‫מאביו לאמור‪ .‬והה״ק היה מממהמה‬ ‫בתמיהתו כערך חצה שעה ‪ .‬אמר לר׳‬ ‫חיים זאב ‪ .‬אך ירט כי אס‬ ‫הי׳ אומר הדרשה הי׳ מרויח איזו‬ ‫סכום ‪ .‬ובבואם לראדאמסק‬ ‫וסיפרו להגה״ק כל המאורט ‪ .‬‬ ‫ורצו להכותו‪ .‬והאיש‪ .‬עלה על הבימה ולא‬ ‫אמר כלום‪ .‬ובא‬ ‫בדרך גלוהו לזארנאווצי והלך להפרנס‬ ‫דהרהימ‬ ‫חידש שירשה לו לומר דרשה מ י ס כ נ ״ ס ‪.‬‬ ‫והחחיל לבקשו ולהפציר ב ו ‪ .‬רק הביט כה וכה לכל‬ ‫הרוחות ואין אומר דבר‪ .‫‪00‬‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫[!‬ ‫||‬ ‫|‬ ‫־‪1‬‬ ‫ן‬ ‫!!‬ ‫!!‬ ‫׳‪1‬‬ ‫!‪1‬‬ ‫||‬ ‫ין‬ ‫‪!1‬‬ ‫י!‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫הפרידה ‪ .‬כי באמח‬ ‫א׳ הה״ק מקאזמיר ‪ .‬‬ ‫האיך יוכל לימן נדיניא ששה מאומ‬ ‫רו״כ ‪ .‬ובחוך כך התחיל לדבר‬ ‫טמם מהרב שלהם בתמיהתו הנ״ל ‪.‬מפני שפקידתכם שמרה‬ ‫רוחי ‪ .‬ימה‬ ‫היה הדרשן מחפש‪ .‬ומיהודי ‪ .‬אך הוא רן בטזיז‬ ‫כוחו כי סבר שטדיין רודפים אחריו‪.‬ושוב לא‬ ‫רדפו אחריו כי הבינו דבריו‪ .‬והוא ברח לא‬ ‫בדרך השוה רק בדרכים עקלקלות טד‬ ‫שלבסוף ברח לשטר רחב כמו לביח‬ ‫אדוות סוסים ‪ .‬והיה‬ ‫לבוש כאחד מאנשים הפשוטים ביומר ‪.‬וטי״ז בטרה בם חמחם מליו‪.‬וכאשר שאלו אוחו • למי‬ ‫אתם מחפשים‪ .‬‬ ‫וכשיצאו אמר ר׳ חיים זאב לחצירו ‪.‬‬ ‫במלבוש קצר מעט ‪ .‬והפרנס צייח לבנו האהוב לו‬ ‫וקראו חזרה לביתו‪ .‬‬ ‫הי׳ משוטט בערים בגדוד וגלות ‪ .‬ואפשר אמרת שלא הייתי‬ ‫בלובלין ובפרשיסחא ? אמר ‪ :‬הגם‬ ‫שיודע אני שלא הייחם אצלם עכ״ז לא‬ ‫אמרתי מאומה ‪ .‬וטחה שלא אמר הדרשה יהיה‬ ‫נרדף מהבימה הי׳ לי מנימת הרייח ע״י‬ .‬ואיך יכול הה״ק להכירו מהרבי‬ ‫ומהיהודי ? ‪ .‬‬ ‫הרבה הי׳ לי סבלנות שלא השבמי‬ ‫לו ‪ .‬הלוא בודאי אס הוא‬ ‫רוצה להגיד דרשה מסתמא יכול הוא‬ ‫לדרוש ‪ .

‬ואמר לא‬ ‫משוס זה זכית לזה‪ .‬כי הוא הי׳ ג״כ‬ ‫על התתונה בזארנאווצי וראה כל‬ ‫הנ״ל ‪ .‬כי לא ידע‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך זי״ט‪.‬כידע שהי׳ בזארנאיוצי חתונה‬ ‫גדולה כמו באוססילא‪ .‬‬ ‫אז עמד הטרח הקדוש הריר אלימלך‬ ‫זי״ע ‪ .‬נתן‬ ‫ידו על ראשו ובירכו שיהי׳ מחותנים‬ ‫עמו • וכשנחגדל העלם אבנר ועשה‬ ‫שידוכים והגדיל למעלה בעשירות ובשם‬ ‫ט ו ב ‪ .‬ותשב מיד‪ .‬עד שחישב מה‬ ‫שנזכר מקידס ומקודם‪ .‬ואמר‬ ‫ג״כ בן מי זה העלם ‪ .‬עד שנזכר‬ ‫למעשה הנ״ל‪ .‬וא׳״ל לאביו ‪ .‬וא׳ אל העלם הרץ אחריו‪ :‬מה‬ ‫אתה רוצה בני ? א״ל הלוא כבודו בודאי‬ ‫צריך להסך כסף מהדרשה‪ .‬נשתדך עם א׳ מבניו או מנכדיו‬ ‫עם נכד הגה״ק בע״ס אוהב ישראל זי״ע‬ ‫ממעזיבה ‪ .‬אך האוהב ישראל נסע‬ ‫יבא על החתונה לזארנאיוצי‪ .‬וע״י תקירתו ודרישתו מ ס ת ר ה‬ ‫השיג כ׳׳ז בתת קדשו ‪ .‬איל במה שירצה כבודו ‪ .‬וגס הילד הבן יקר מ׳ שלמה‬ ‫הנ״ל ג״כ הי׳ בתוך הבאים ‪ .‬כי מה אחס חייבין במה שבני‬ ‫העיר לא היו מניחים אחכם לדרוש ‪.‬ואמר לו הרריא בני במה‬ ‫מברכך‪ .‬‬ ‫א׳ הרבי ‪ .‬הלוא הכסף הוא ממון‬ ‫אביך ואין לך רשוח ליתן בלי רשותו‪.‬וזה התתן הי׳ גס נכד‬ ‫להגה״ק הריר אלימלך זי״ע מליזענסק ‪.‬וג״כ‬ ‫תפש אותו היהודי זי״ע בידו ‪ .‬וא״ל זה היה אדמו״ר הרר׳״א זי״ע‪.‬ועל‬ ‫התתינה הזאת היו ע׳ צדיקים עם בגדים‬ ‫לבנים ‪ .‬ואח׳״כ‬ ‫בשעה ג׳ את״צ היום כשהלך היהודי‬ ‫הק׳ זי״ע מביהכנ״ס אתר התפלה ג״כ‬ ‫רצו הנערים והילדים לומר לי שבתא‬ ‫סבא ‪ .‬וסיפר לפי תומי מה‬ ‫שהי׳ לו עס העני הדרשן‪ .‬כי החפלל בבוקר בזמן‬ ‫התכלה ‪ .‬וא״ל בן ר׳‬ ‫הירשלי ‪ .‬וצייר‬ ‫ל ו ‪ .‬ובפרט לאדמויר‬ ‫והוא סיפר מטשיו‬ ‫הרר׳׳א ז־״ט‬ ‫והתנהגותו הנאים שהוא מכניס אורחים‬ ‫לא ‪61‬‬ ‫ונותן צדקה ולומד וכדומה‪ .‬ע״כ אתן‬ ‫לכס‪ .‬וזה הי׳ כונת הה״ק‬ ‫מקאזמיר כי מכיר את התפארת שלמה‬ ‫מן הרבי ומן היהידי ‪ .‬‬ ‫שזה הי׳‬ ‫וכשסיים אמר לו האוהב ישראל‪ :‬צייר‬ ‫לי הצורה של האיש העני הלז‪ .‬ובש״ק הלז‬ ‫בעח שהלך הרבי מלולין מביהכנ״ס אחר‬ ‫החפלה בבוקר ‪ .‬‬ .‬קראו לי את אביו ‪ .‬יהי‬ ‫ג״כ בתיך הנאספים ‪ .‬ומיה‬ ‫נאסף לי איזו סכום ‪ .‬ותפשו הרבי‬ ‫מלובלין בידו ואמר ‪ :‬בן מי זה‬ ‫העלם ‪ .‬ואיל בן ר׳ הירשלי מיילאשציווט‪.‬והר״ר צבי‬ ‫הכהן ממלאשציווע אביו של הגהיק‬ ‫תפארת שלמה הי׳ גס מן הקרובים‬ ‫והי׳ על התתונה מס‬ ‫להמתותן הלז‬ ‫בנו יקיר לו התפארת שלמה בהיותו‬ ‫ט ל ם ‪ .‬ורץ אחריו וצעק בקול‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫בני העיר שלא היו מניחין אותו לדרוש‪.‬‬ ‫א״ל הרר״א‪ .‬שמור זה הילד‬ ‫כי לכלי יהי׳ ‪ .‬‬ ‫ונחגבר בו הרחמנוח על האיש העני‬ ‫הדרשן‪ .‬‬ ‫ואיל הרבי ‪ :‬שמור זה הילד ‪ .‬‬ ‫השיב העלם אבנר‪ :‬אבי כוחן לי בכל‬ ‫יום ויום סך ארבעה גדולים‪ .‬וא״ל א״כ איפוא‬ ‫אקח מ מ ך ‪ .‬עמודו‪.‬ורצי כל הנערים והילדים‬ ‫לומר להרב׳ שבתא סבא ‪ .‬וראה עליו אזר ושאלו‬ ‫והחנהגוחיך שזטח‬ ‫מעשיך‬ ‫האיך‬ ‫למחוחניס כאלו‪ .‬כן סיפר הגה״ק‬ ‫התפארת‬ ‫‪.‬והלך אליו ‪.‬ורץ התפארת שלמה בין הילדים‬ ‫לימי להרבי שבתא סבא ‪ .‬‬ ‫וע״י ברכתו זכית לזה‪ .‬ובתוכם הי׳‬ ‫הי*בי מלובלין והיהודי הק׳ זי״ע וכאשר‬ ‫ב ' האוהב ישראל לאכסניא שלו שלח‬ ‫האץ זכה‬ ‫אחר המשוחן לראוח‬ ‫למחוחניס כאלי‪ .‬ועל‬ ‫הכל אמר לא משוס זה‪ .‬ולקח העלם סך ח׳ זהו׳‬ ‫ונתן לו באמרי‪ :‬שכן הוא שכר הדרשנים‬ ‫בפה ‪ .‬‬ ‫עמודו ׳ כי אין רודפים אחריכם ע ו ד ‪.‬‬ ‫והרר*א כבר הי׳ בעולם החמת במת‬ ‫הנשואין הללו‪ .

‬המלאכי שרת יהיו מקהים אצלי‪ .‬ולכאור׳ איזה עסקים מל ניכ( בספרו שם מכיק זקיגז הגה״ק‬ ‫הי׳ לו למשרמ״ה ‪ .‬שוב לא אמר לי‬ ‫קידם חג השבועות ‪ .‬והי׳ מרגיש בתפלתו‬ ‫והשיב לו‪ :‬נשאלה זאת ממלאכי השרת‪ .‬והי׳ שם הג השבונגוה ‪ .‬ירביני הקדיש בעל‬ ‫לפנות לטצתו במבודס״ב אך אל הטם ‪ .‫‪62‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫התפארת שלמה זיל ‪ .‬והמגיד הגדול ממטזריטש הי׳‬ ‫להחיבה ולקח ס׳ אחר חדש והביט רוצה שישן הרריש יותר‪ .‬ואמר אשר הי׳ לפלא לכל השומעים ‪.‬הגה״ק הרבי ר׳ כמעלקי זי״מ מניקלשבורג‬ ‫בתוך כך ראה התפיש י ארגז מלא הי׳ ישן במעלימ אך כמו ב׳ או ג׳‬ ‫והוא היה אוהב ספרים מאיר ‪ .‬נסעתם אליו ‪ .‬המגיד הגלול זיימ‪ .‬ר׳ משה סייסלבוים אבריק אוהל זי״ע‬ ‫אלא הפי׳ עסקיי של עצמו בעבוה״ב ‪ .‬וכן שמעתי כי‬ ‫התפיש בפשטות ‪ .‬והיה ישן אז איזו‬ ‫השיק אמר לו ההיק מקאזמיר לההיק‬ ‫שעות ‪ .‬דאנציג וכדומה ‪ .‬ונסע לקאזמיר אספ מן ההר סיני ‪ .‬בשמטו ההשיבה יותר מבשאר הימים ‪ .‬ויהי קמו( ן ז ך ך כ׳ הרה״ג הניל שמעת‬ ‫מאיש נאמן ששמע מפי‬ ‫כאשר בא התפ״ש לחדרו של הה*ק‬ ‫מקאזמיר יקיבל שלום והה״צ מקאזחיר הרב דמיי־ הק׳ ממריסק •י״ע שהרב‬ ‫העמיק במחשבותיו בלי דבר דבר ‪ .‬‬ ‫בדרך למשמשו ר׳ סובי׳ כשאהי' שם כאשר שמענו מפי השומעים שהיו‬ ‫לקבל שלום השאל להיה״צ מקאזמיר אם שם בזה החג השבועות בקאזמיר עכ״ל‪:‬‬ ‫אוכל אצלו בשבת הזה הראשון‪ .‬‬ ‫.‬ואיל א״כ בודאי‬ ‫ואחיכ הלך לאכסניא שלו ‪ .‬איל הלוא‬ ‫למשות זאת תמיד עכיל ‪:‬‬ ‫רציני להיוח אצל הרבי ‪ .‬שכיון מתתרס עליהם יהוא שבמת שנתקבל‬ ‫שנתמנה ארס פרנס מל הציבור א״צ לאבד׳ק שינאווא ‪ .‬ובעצמם הציעו המסה‬ ‫יהי׳ אצלי מקודם המלאכי שרת ואחר‬ ‫בכוונות גדולות ‪ .‬וזיל ‪ :‬בעוד היותו בקיק פרסמיסלא‬ ‫לא הי׳ פונה לעסקיו של עצמי בעבודה״ב וכו׳ שזה א׳ מג׳ דברים שאמר שמעולם‬ ‫אלא מיד מן ההר אל העם ‪ .‬אך אמר כי לא ־יכל‬ ‫יש לו בביחו חסידים שלו ‪ .‬ובעבודתו ביום שאח״כ מוחין דגדלוח‬ ‫והתפיש אמר לעצמו ‪ .‬והיה ישן‬ ‫בדבר אכילה טל שלחנו בשבת הא׳ ‪ .‬האץ־ אמרחם בזהיל דער יוייל יייא אייי שלאפס נמנן‬ ‫הרבי‬ ‫שהמלהיש יהיו אצליכס קודם ‪ .‬כי‬ ‫בהירות יותר ‪ .‬שם שאל יתרצה כבודי לישן חידד מהיום והלאה‬ ‫אוחו המשמש ‪ .‬אז השיב הרר״ש זייע‬ ‫לרב ‪ .‬ואמר עוד ‪ :‬א*כ ע״ז השיב התפ״ש ‪ .‬אם כבודו מחזיק אותו ת׳ שעות בלילה‪ .‬איל כתי׳‬ ‫וירד משה מן ההר אל העם פירשיי קנח( כ׳ בם׳ ההלה לחשה דף ג׳ ע״ב‬ ‫)הנדפס בראש ס׳ ישמת משה‬ ‫זיל לא הי׳ פינה לעסקיו אלא מיד מן‬ ‫ההר על ה ע ם ‪ .‪/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ .‬ובחון־ כך שאל לו המשמש הניל הי׳ נותן לו הרבה יין ‪ .‬קידם שיאמר הוא ‪ .‬הלך שמות ‪ .‬וסיפר ק לרבי‬ ‫הזי ‪ .‬השיב מען אבער׳ ‪ .‬אצל הרר״ש זי״ע שישן במסה ‪ .‬נועם אלימלך הי׳ בליזענסק אשר לא‬ ‫יחוק‬ ‫‪.‬והרגיש גיכ ביום שאנוי׳כ‬ ‫בעל תפ״ש שיסע לביתו מל החג ‪ .‬אח״כ ת׳ שמות ‪ .‬מכל מקום האיך‬ ‫אסע גם אנכי אליו ‪ .‬הלוא אם אוכל ר״א מליזענסק ואחיו הרבי ר׳ זישא‬ ‫באכםניא מקודם ואומר שלום עליכם מאניפאלי זי״ע באו במכוון לנ״ש לפעיל‬ ‫מלאני השרת ‪ .‬והועילו‬ ‫אצלו פיא ‪ .‬וכיבוי‬ ‫לא הי׳ רשות לאכול על שלחנו של הה״ק מקאזמיר זי״ט באמירת אקדמות‬ ‫הה״ק ר״י מקאזמיר זייע ‪ .‬ופיא בסעודתו‬ ‫בו ‪ .‬ובשיק הראשון מידי ‪ .

‬והח״מ הזה התפלא מאיד מל‬ ‫הנסיעה ההוא והתחיל לההוכח עמו‬ ‫היסק וכי זה כבול התורה אשר כ״ת‬ ‫שמו מפורסם מאד לגאון גדיל בישראל‬ ‫יםמ לרב חסיל אשר למעלתו סשר ידומ‬ ‫במורה טל המשיל הלזה ימה יאמרו‬ ‫הכריות ח״ו בזה יהולל כבול התורה‬ ‫ולומד׳ ובלומה הרבה דברים אשר לא‬ ‫ניתנו להעלות נ*ל הכתב ‪ .‬ושמט‬ ‫אליהם ונסע ‪ .‬טל אשר‬ ‫מעשה שען הצליח ודבריו אלה הסו אמ‬ ‫לב ‪63‬‬ ‫לבבו הטהור וחזר לאמריו מאחצע‬ ‫הררך ונסע לביחי ושוב לא ראה את‬ ‫רבינו הקדוש‪ .‬ואן כי בדרך הליכחו‬ ‫מ ע בו ח״ח אחד אשר הי׳ מתעד‬ ‫גדול על החסידים ישאל אוחו פניו‬ ‫ללכח והשיב לו להרה״ק‬ ‫מועדח‬ ‫סליזענםק‪ .‬‬ ‫על אשר פיא כשנסע רבינו מליזטנםק‬ ‫לכפר אחד טל ברימ השתדלו שגס מ א‬ ‫יםט להחראות טס רבם הק׳ ‪ .‬‬ ‫הזה‬ .‬טשו‬ ‫מסירי ליזענסק שדרו בשינאווי השתדלות‬ ‫למטן יטו את לבבו הק׳ לנסוע אל רכס‬ ‫הקדוש ‪ .‬ובעת‬ ‫ההוא הי׳ עוד דרך התמידות דרך הקודש‬ ‫מהבטשיט זלל״ה עוד מוזר לכת‬ ‫הפרושים ‪ .-‬וכאשר ספר‬ ‫אדמז״ח ז״ל בשם זקינו ז״ל איך התפלל‬ ‫בתדר שהתפלל בו הר״ר שמפלקא‬ ‫ופחאום פ*א בליל ש״ק זכה והרגיש‬ ‫במצמו יראת ה׳ גדולה עד מאוד מד‬ ‫ואמר שכפי השמרמו‬ ‫מלא שבומ זו‬ ‫לא היתה מדריגת היראה זו שלו כי אם‬ ‫שיורי קדושה שנשאר שם מעבודת הלד‬ ‫הקדוש מוהר״ש‪ .‬מיבא בס׳ ייסב פנים ח״ר‬ ‫מאמר קידושין אזמ ל״ד )וטיק בס׳‬ ‫שמן הטוב מ״ב אימ ב ( יכו׳ ששמע‬ ‫מפיו הק׳ איך שפ״א נםט לאחת‬ ‫מהכפרים הסמוכים לשיגאווי לצורך‬ ‫איזה טנין ולא סי׳ מקום נקי ומיפנה‬ ‫אצל הבעה'ב להמפלל ב> והראה לו‬ ‫הבעהיב שיש לו גורן נין בסלידו‬ ‫וממד בגורן והתפלל שם ואחיז שאל‬ ‫אש בטה״ב אם כבר התפלל חי בהגולן‬ ‫בשנת‬ ‫‪.‬וכאשר נראה לא היה ימים‬ ‫רבים אשר רבינו זצ״ל קמר בחד קסירא‬ ‫לחיי טלמין זע״ז התחרט כל ימיו וכזי‪:‬‬ ‫קדמ״מ אי מקח״ה‬ ‫קמח(‬ ‫נחקבל לאב״ד ור״מ‬ ‫בק״ק שינאיוי במקומו של הגאון הקדוש‬ ‫רבי ר׳ שמטלקא זלה״ה אשר משם נחקבל‬ ‫לניקלשפירג וכו׳ וכו׳ וכמה מג מים אמר‬ ‫שהיא שממרה לו והיחה לו לפזר לא‬ ‫מטס לפבודתו הקרישה אשר בא למלאות‬ ‫מקים הגה״ק ר״ר שמפלקא מנק״פ מקומו‬ ‫ממש מקום ששרה בו קיישתרצה״ק הזה‬ ‫מקום שטבד אומו צדיק את ה׳ ביראה‬ ‫ואהבה וכשמתה במם״נ ממש אשר מקום‬ ‫זה קנה קדושה לעצמו‪ .‬ישוב בליל ש״ק שאחריו‬ ‫הרגיש בעצמו אהבח ה׳ אהבה נפלאה‬ ‫מאוד אשר כמעט נפשו יצאה מגודל‬ ‫ההחלהבוח באהבחו יחיש ג״כ עד מלא‬ ‫שבוע זי וידע מפשי שלא מכמז הזא‬ ‫כ״א מציאה מצא שיורי שהרה מקדושת‬ ‫הק׳ מ י ל ‪ .‬ופ״א אחר לפני‬ ‫תלמידיו הקדושים במוך דיבורי קודש אשר‬ ‫דבר אמם כי נשממ הרב מש׳נאווי היא‬ ‫גדולה ויקרה מאוד ונפשו אותה מאוד‬ ‫לראות אז הו פא״פ אך מה יטשה ני‬ ‫הרב משינאווי אינו רוצה לבוא אליו‬ ‫והוא אינו יכול לנסוע אליו כן דבר‬ ‫בקדשו ‪ .‬כי בשנת תקמ״ג‬ ‫מצאני שהי׳ עוד בפרעמיסלא והרה״ק‬ ‫בעל נועם אלימלך עלה השמימה‬ ‫בשנת תנצב״ה שמא תקמיז לפ״ק‪ .‬וטוד לא ראה אה תלמידיו‬ ‫ותית ט היה לא כביר מפטירה הבטש״ט‬ ‫א ‪ x‬עלה השמימה בשנה תק״כ[ ‪ .‬ויהי כשמטס את הדברים מפי‬ ‫רבם הקדוש ]וכפי מ ר א ה הי׳ טור צעיר‬ ‫לימים והיה זה בתוך שנה אי שנתים‬ ‫אמר ביאתו לשינאווי ‪ .‬יטן הבינו כי לא דבר קטן הוא‬ ‫אשר רבם משתוקק לראות אותו פא״פ ‪.‫אהל א יימלך‬ ‫רחוק הוא משינאווי ‪ .

‬כאשי־ למד מרבו ההיק‬ ‫מהר״ש מניקלשפירג א‪ x‬הי׳ מםורםים ט גרונו הקרוש יד׳ כמו שיי המען וכו׳‬ ‫מיי״ש מה שרםשר מעגין שיר וטנק שלי ‪:‬‬ .‫‪64‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫הזה כי הרגיש שס קדושת המקום ‪.‬ועיין בצל״ח ברכות דף ו׳ט״ב‬ ‫מה שפי׳ מאמרם כל הקובע מקום‬ ‫לתפילתו וכו׳ וכו׳ ‪ .‬‬ ‫ונזכי• הבעה״ב שרביט הקדוש בעל‬ ‫ניעם אלימלך התפלל ג״כ פ״א בהגורן‬ ‫הזה ‪ .‬רבים מספרים כי‬ ‫הניגון עכ״ל‬ ‫הה״ק ר׳ ליב שרה׳ס נסע לאונגארין לחפש איזה נשמה גדולה‪ .‬והיה רגיל לספר כי המנהג הי׳ שהכינו להם איזה ניגין מיוחד‬ ‫על כל דבר ודבר ‪ .‬בכדי שבטה החפלה לפני החיבה לא יצטרכו לחפש ניגון‪.‬ומצא‬ ‫שמה אח סה״ק ר׳ יצחק אייזק שהיה אידכ אבד״ק קאלוב שהיה ילד כ ק ח׳‬ ‫שנים והי׳ רועה אח האווזוח ‪ .‬‬ ‫וסנדק ריל ביקש אותה כי תתן אותו על שכמו והוא יגדל אותו כמו אב אס‬ ‫במ ‪ .‬התחיל הוא הרבי ר׳ שמעלקא זי״ט בטצמו לנגן ניגון חדש ונפלא‬ ‫מאוד אשר לא שמעתן אזניהס מסולם ‪ .‬ובפרט בימי נוראים בטח הטבודה כשאמר יכך‬ ‫הי׳ מונה א׳ או״א וכו׳ וכדומה הי׳ מכוון הכוונות והסירות בין סיבה לתיבה‬ ‫ואז הי׳ מאריך וכמגן ניגונים חרשים פלאי פלאים אשר לא שמט אותן ולא שמפו‬ ‫אוזן ארם בפולס והוא לא ירט כלל מה הוא מנגן ואיזהו ניגון מנג! כי היה‬ ‫שוטט במחשבתו דבוק בטולס העליון והקול יוצא מפיו בניגונים נפלאים טרבים‬ ‫לשומעיהן וחקבליהם חכו ממתקים וכלו מתמרים טכ״ד ט״ש ‪ .‬וכ׳ אלי החו״ב‬ ‫מ׳ שמטון מנחם נ״י מק׳ גאוורטשוב ‪ :‬שמטחי מפי הזקנים שבטיר ‪ .‬ואמר לו בן אלמנה אחח ‪.‬והמשוררים נשחתקי כולם שלא היה להם‬ ‫שום השגה איך אפשר לשיר שיר נפלא ונורא כזה ולא ידעו מאין בא לו איתו‬ ‫וכן ראיתי בס׳ דברים ערבים ח׳יא דף ל״ר שכ׳‪.‬ובסנדל שמה מדי היה ארי שבתבורה ‪ .‬ונהנה אוהו לכה״ק תהר״ל שרה׳ם ‪ .‬ושם בהוספות כתב ההיק ר׳‬ ‫יציק אייזיק סקאלוב הי׳ מסורסים לבפ׳ל מען גדול ‪ .‬והוליך אותו אל הה״ק מהר״ש מטקלשפורג‬ ‫ולמד שמה ‪ .‬ובא לסערענשש‪ .‬‬ ‫אמנם ט״פ רוב אירט כאשר רצו המשוררים לנגן אח הניגון המוכן אצלם‬ ‫לאומה דבר ‪ .‬שכאן בעירנו‬ ‫היה איש אחד זקן מאוד שהיה משורר ומסייט להה״ק הרר״ש מנ״ש בטת תפלותיו‬ ‫בימים הנוראים ‪ .‬ושאלו • למי אחה ‪ .‬וסיפר כי בפ״א‬ ‫בליל יוהכ״פ אחר כל נדרי בא לחדרו‬ ‫להחבודד שמה כדרכו וראה אח הרב‬ ‫הקדוש ר׳ ר׳ שמעלקי בהקיץ והבין‬ ‫יען כי עשה כמעשיו שדרש ברבים‬ ‫כדרכי של אוחו צדיק וקדוש לעורר‬ ‫המם לחשיבה טיכ נחנלה אליו ו ט ׳‬ ‫ואמר פ״א כי יש לו כל המדריגות של‬ ‫הר׳ ר׳ שממלקא רק זאת תםר לי‬ ‫מה שמוהרר״ש הי׳ בעל מען להפליא‬ ‫*( והוא לא הי׳ בעל מנגן וכן אמר‬ ‫כ׳׳פ כמג וכמה צדיקים אשר בעולם‬ ‫העליון רואה אותם בהקיץ בחדרו‬ ‫ובפרס בעת ההקפות בשית ואך בפרסות‬ ‫אמר טל רבינו הנועם אלימלך אשר‬ ‫לא ראה אותו כ״א פעם אחת במת‬ ‫ההקפות ומבין הטעם שיש לו תרעומות‬ ‫עליו מל שמנע בחייו מלבוא אצלו‬ ‫וכו׳ וכו׳ ‪:‬‬ ‫כשנח‬ ‫*( וכ׳ בם׳ ייטב פנים )מ׳ שפח הים( אוח י״ג וזיל למה ששמעחי מפי‬ ‫מיזלה״ה )הוא הגה״ק ר״מ סייטלבוים זי״ע( שהגה״ק ר״ר שמטלקא זלהיה כשסי׳‬ ‫מומר בתפלה בשבתוח וי״ט ‪ .

‬ועיין בצל״ח ברכוח דף י״ח‬ ‫ע״ב דיה שאני קבורה ‪ .‬הובא‬ ‫ממעזריעש ס׳‬ ‫בשבחי בעל שם סיב[ אבי הריר ארי׳‬ ‫ליבש היילפרץ‪ .‫לג ‪65‬‬ ‫אהל אלימל‬ ‫בשנת‬ ‫יכי׳ בן ניחן לו‬ ‫קמס(‬ ‫וקרא שמו בישראל‬ ‫אלעזר ר ק ]היא מ ה ״ ק מ׳ ניסן‬ ‫טייטלבוים אבד״ק דראהאביטש זיל[‬ ‫בעח הייתי מ ן חשט שנים חלה חילי‬ ‫גדיל והי׳ מסוכן מאיד ומעצמי מובן‬ ‫גידל צערו של אביו הקדיש בראותו‬ ‫הבן יקר ויחיד בסכנה ענזמה כ״כ‬ ‫בודאי שסך לבו אל ה׳ לטורר רחמים‬ ‫טליו ובראוחו חיו סכנת מות מרחפת‬ ‫טיפ הנער לקח שט אנשים כשרים‬ ‫ושלח לליזענסק טל הציון של רכינו‬ ‫הקדיש מ ו ע ם אלימלך ואמר להשליחים‬ ‫באשר תבואו לחצר בית החיים חאמרו‬ ‫אשר אנחנו מנדרים פרוטה לצדקה בער‬ ‫הנשמה אשר תלך והגיד לנשמת הרב‬ ‫ר׳ אלימלך כי באנו מל הציון שלו‬ ‫להתפלל לה׳ ואז ירוצו כל הנשמות‬ ‫הנמצאים שם בעת ההוא להניד ולהודיע‬ ‫להרב הקדיש‪ .‬מומנו של‬ ‫של הקצין ר׳ איתי לנדא ב( הרהיק‬ ‫ציםי״ט הרבי ר׳ זושא סהא‪*5‬פא‪6.‬א( הרב החסיר‬ ‫מ׳ אלימלך המכינה פילס מלאנצקרין‬ ‫]משמש בכית ההיק המגיד מרול‬ ‫מבער זצוק״ל‪ .‬אבי‬ ‫הר׳ לייזר תסיר ממאקווי ‪ .‬והבן‪:‬‬ ‫קג( כ׳ ש״ב יד״נ הרב הגאון מ׳ יוסף‬ ‫שי׳ אבריק םמראצק וגיל‪:‬‬ ‫הרב הגדול מ׳ חשה ליפשיץ‪ .‬א׳( מ א ו ן‬ ‫מ׳ <סן אבריק םעוצין זיןמ של הרב‬ ‫הגאון ח׳ אברהם ליכמשטיין אבד״ין‬ ‫פראסניץ בע״ם מ פ י נשרים ]טיין שם‬ ‫הגדילים סח׳ סע׳ א׳ אות ציו[ ‪.‬בהג״מ‬ ‫אברהם מבריםק בסיס זרע אברהם‬ ‫עה״ח וסל תיקון הברית )זזלצבאך תחיה(‬ ‫הוליד‪ .‬ב( הגימ אברהם מגדקשין‪.‬בי לא בכל עת שירה‬ ‫נפשו ש״א על קברו כידוע ושם בעולם‬ ‫האמת דבר יקר מ א אגל נשמת המתים‬ ‫אשר יכולים להשתכר פריטה שטמנים‬ ‫לתועלת נשמתם ע״כ כל אחד ירצה‬ ‫להקדים למען יזכה הוא במצות הפריטה‬ ‫ואח״כ תלכי על קברו להתפלל בעד‬ ‫בני ונם תשגיחו במכוון על המורה‬ ‫מנות באיזה שעה שתהיי שמה בה אחר‬ ‫להם וכן טשו ופתאום הקיץ כט הילד‬ ‫אשר הוא שוכב טל טרשו כחחעלף‬ ‫בתדר הסמיך לחדרו‪ .‬וקרא אבי אבי‬ ‫וכאשר בא אליו אמר לי מעתה אקום‬ ‫מחליי בעזהשיית ואהי׳ מפסה בבריאימ‬ ‫משלימות ‪ .‬‬ ‫והשיב לו שבזו הרגע היה אצלי איש‬ ‫ימדי וצייר תיארו ותמונתו כתמונת‬ ‫הקדיש הר׳ אלימלך זיל ובירך אותי‬ ‫והבטיח לי שאהי׳ מעמה בריא אילם‪.‬אבי הריר יעקב קאפיל‬ ‫בטיס עקבי הצאן טל פרקי אבוס‪.‬ושאלו מאין ידעת זאת בט ‪.‬‬ ‫ומיכף הביט אביו הקרוש פל הסירה‬ ‫שטות ואמ״ז נאסר באי השלוחים ויל‬ ‫ביתו ראה שהי׳ במכוק אוחי שעה‬ ‫שהיו על הציון וכר וכד ‪ .‬א( הגאון המקובל מ׳ יעקב קאפיל‬ ‫ממעזרימש גדיל בע״ם שערי גן פ ו ן ‪.‬‬ ‫]שם בהקדמה[ ב( הרב מדול הקצין‬ ‫מי׳ אלעזר ליפמן הי׳ ארענדאר בכפר‬ ‫לאסאחי הסמיך לסיקטין ‪:‬‬ ‫אלעזר ליפמן נמסר‬ ‫קנא(‬ ‫מ י ל הוליד ‪ .‬‬ ‫זםידיר ‪ .‬והג״מ אברהם‬ ‫מעיקסין מ י ל היליד‪ .‬עיש באורך‬ ‫ברברי יד״נ ש״ב הרב הגאון מ׳ משה‬ ‫דיר שי׳ שייעלבוים אבריק מאריאר‬ ‫לאפאש ‪ .•5‬‬ ‫?׳׳‪5‬‬ ‫מ ה י ק רשכבה״ג הרבי ר׳ י ל‬ ‫הריר‬ .‬‬ ‫חחן הגאין מ׳ אליעזר ליסמן היילפרי!‬ ‫אבריק טארניגראד ק הגאון מ׳ יצחק‬ ‫אייזק אבריק טיקנרן‪ .‬‬ ‫וזקינו של הסיג החסיר מ׳ נתן חמ*צ‬ ‫בק׳ ווארשא מקרא ר׳ נתקי ליטווק‬ ‫]הובא מחלת טולמים איו! צ״ח[ ‪ .

‬התיבות שנשארו מאביהם‬ ‫נהנו להר־״ד זושא ‪ .‬הכסף‬ ‫המזומן להר׳ אברהם ‪ .‬‬ ‫ישם ט ׳ הה״ק ח׳‬ ‫בטיס ליקי סי מהרי״ל ‪ .‬ולא בא‬ ‫ישאל הרר״א אס יש כאן אנשים‬ ‫תירה ‪ .‬ו ה ד ר‬ ‫*ושא מגודל עבודתו בחפלה ובחצות‬ ‫ובלימוד בקול רם ובהתלהבות ‪ .‬‬ ‫וכשבא אליו איל יש סרחון נבילה ממך‪.‬השדוח והבחיס‬ ‫להר׳ כחן‪ .‬והרבי מלובלין הי׳ הבדחן‪.‬וגס הרר״א רקד טמהם‬ ‫ואי חסד ואמת‬ ‫לערך יוחר משעה‬ ‫בגי׳ חחן וכלה ‪ .‬‬ ‫וכפי הסגולה להשיא בטת חולי רע‬ ‫צוה הרר״א להביאה והשיאה‬ ‫יתומים‬ ‫עם המאסר טרטגיר שלו בן שלשים ‪.‬והביא טור סכינים ‪.‬ואז טבר טל דרך מדו הר׳‬ ‫פילס בק׳ מטזריטש ‪ .‬כמיבן כי לא נפרט מהם‬ ‫מאומה ‪ .‬והשיבוהו ‪ .‬‬ ‫ואז הכניסו בביתו וראה גידל יראת‬ ‫השמים אשר לאחיו וציוה לפשות סעודה‬ ‫עבורו ‪ .‬‬ ‫וא׳ הרר״א להר׳ שמואל נלך לשמחת‬ ‫חחן ובלה ‪ .‬וכשישב שם‬ ‫איזו שבועוח ושמע זה הדיבור כיפ ‪.‬ואח״ז א׳ רבשיט‬ ‫בשכר הרקידוח מצוה שרקדנו נזכה‬ ‫טכ״פ לכבות גחלת אחח המוכן בגיהנם‬ ‫טבורינו ‪:‬‬ ‫ה ל ר י א בא לזאוויחאםט ‪.‬משכמו ולמעלה גבוה מכל‬ ‫מכל המם ‪ .‬החכשיטין וכלי הבימ להר״ר‬ ‫אלימלך ‪ .‬ישם ראה פני‬ ‫המגיד הגדול משם ‪ .‬ישאלו הרר״א‬ ‫אחיו ‪ :‬הלוא הסמים היו כך גס‬ ‫קני(‬ ‫מקודם ‪ .‬אחרי‬ ‫שנפשה מתלמידי המגיד החלי לי־דפו‬ ‫כמ״ש ההיק ר׳ אייזיק מקאמרנא בם׳‬ ‫דרך נתיב חצותיך ־‬ ‫קכג( ה ך ן ״ ק מ׳ שמואל מקאריב זיל‬ ‫יהי׳ מילידי פיר חדש אצל‬ ‫קראקא וכששמע שם הריר אלימלך בא‬ ‫אליו ואז הי׳ חילי רע רמ׳״ל בעילם ‪.‬כי הוא פנוי‬ ‫מטרדות ואינו יושב ולומד יוכל להשתדל‬ ‫בנבייתס ‪ .‬‬ ‫אז התחיל לפשפש במעשיו שיש לו גיאוח‬ ‫ושעל זה כיון ‪ .‬והר׳ שמואל הי׳ אצל הרר״א‪.‬והטריח להשי״ב ולא‬ ‫הוטב אז הסכין ‪ .‬‬ ‫והי׳ לו חרעומח ע״ז ‪ .‬ד׳ הר׳ אברהם לפי הנשמע‬ ‫הי׳ רופא צבא תיל פרייםין בקמגיגסבורג‬ ‫ומיין לקמן רל״ז ‪ .‬המגיד מקאזנין סי׳‬ ‫חופש כניר ‪ .‬וקיבל טבודת‬ ‫הבורא בהתבטלות הגשמיות ‪ .‬אז‬ ‫בעלי‬ ‫הריר‬ ‫ו‬ ‫בקשו אחיי הרר׳׳א לקרבו למטזריטש‬ ‫כמ״ש בס׳ פרח צריקיס ‪ .‬אך הרריז א׳ כי לא יאכל בשי­‬ ‫ער שיראה לו השו״ב סכינו קודם‬ ‫שישחט טוף ‪ .‬ואות רמ״א ‪:‬‬ ‫אליטזר ליפמן מכפר‬ ‫קגג(‬ ‫לאפאחי נפטר בשם טיב‬ ‫וטושר ‪ .‬‬ ‫וענוה טד שהיטב גם בעיני ה׳ ‪ .‬ויחלקו ביניהם הירושה ‪ .‬ובפטם‬ ‫האהרק הוטב התיקין ‪ .‬‬ ‫ובעש״ק בא איש כפרי שיש לו בת‬ ‫ל״ז שנים ואין לו מה לתת לה להשיאה‪.‬ובאו להר״ר מלך ‪.‬ויהי‬ ‫עדר בטנ־ו ויבא לק׳״ק שינאווי קרוט‬ ‫ובלוי מלבושים והיה חרפה לאחיו‬ ‫וישלחהו לאופה‬ ‫להחזיקו בפני אפתי‬ ‫למשיט על שלחנו על חשבינו ‪ .‬‬ ‫א׳ הרר״א תראה כי אש מלהטת‬ ‫סםיבוחס ‪ .‬זחקנו כ״פ ולא‬ ‫היטב בטיניו ‪ .‬‬ ‫ובליל שיק היו כולם טל שמחח חחן‬ ‫וכלה ‪ .‬וטמדו מבחיז ישמעו ט הרבי‬ ‫מלובלין אומר גראהס וכולם מרקדים ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪66‬‬ ‫בטי ס נועם אלימלך מק״ק ליזטגםק‬ ‫בגאליציא ‪ .‬נמצא כאן‬ ‫צעיר‬ .‬ולקח מספחח וקינח טיני‬ ‫הר׳ שמואל וראה כי האש מלהטת‬ ‫סביבותס ‪ .‬השיבו הרר״ז ממחלה הי׳ לו‬ ‫גיאות והי׳ חוטבה כמ״ש בפ״ק דםוכה‬ ‫ליבש‬ ‫ועמה אחרי הטרחות ובזיון שב בתשובה‬ ‫אלי* ‪.‬‬ ‫וטלס לא הוסבו בטיניי ‪ .‬עורר‬ ‫את האופה וב״ב ולא יכלו לישן ולא‬ ‫לעבוד עבודתם ‪ .‬והתחיל הרר״מ לקרבו‪.‬‬ ‫ועשה הנשואין ‪ .

‬והשמד עוד ‪.‬א׳ הרר״א ‪ .‬פ״א א׳ ליישמשי‬ ‫קח שבס מוסר ולך ממי היערה להכות‬ ‫עבד שמרד באדונו ‪ .‫אהל * ימלך‬ ‫‪8‬‬ ‫לימים מדיף ‪ .‬השיב הרר״מ גם אני בילדותי‬ ‫ראיתי זאת ‪ .‬ובהלל עבר הרר״א‬ ‫אז ראה‬ ‫למי התיכה בהתלהבות‬ ‫ונתקרב אליי ‪ .‬ראה מפנדיל יש‬ ‫לך מזל מבתי מיריש ‪ .‬מי אביך צעק הוא גס‬ ‫אביכס היא הקב״ה ‪ .‬‬ ‫צעק מליו פז פניס ‪ .‬ולא‬ ‫הצנזפרו מזה ‪ .‬הלא אין אתה ראוי שיאכלו‬ ‫הנמלים‬ ‫הה״ק‬ ‫הריר‬ .‬‬ ‫א׳ לו לווארשא א׳ להם תדרשי בשלום‬ ‫אבי‪ . הסעו ‪.‬אני מ נ ה כל הבהמ״ק‬ ‫והם מכניסים הארון והלוחות‬ ‫העליון‬ ‫בפת אמירחי קימה ה׳ למנוחתך ‪ .‬א׳ לו הריר אלעזר ‪ :‬הלוא‬ ‫יש אתנו צדיקים רבים על יו״ט ‪.‬ויראוהו בעד‬ ‫החלק רב הלז הולך בגדלות אמר זה‬ ‫יה״ שלי ‪ .‬ולא יהי׳ לכס כח ‪.‬ויהי כבואו להררימ‪.‬תמתין עד‬ ‫אמר המפלה ‪ .‬אבי איני רוצה בכך ‪ .‬אז צעק על נפשו מלך‬ ‫מלך ‪ .‬וכשבאו ליער א׳‬ ‫לו ‪ .‬וברת מביתו‬ ‫חוץ לעיר ד׳ מילין ‪ .‬ועתה‬ ‫אין לי דוגמתם ‪:‬‬ ‫הריר ממנדלי רימוניבר‬ ‫קני(‬ ‫'תלמידו ‪ .‬‬ ‫פ״א בא הרר״א לבהמ״ד ומקל בידו‬ ‫לגרש החסידים מהבהמ״ד‪ .‬וא׳‬ ‫לה ‪ .‬ק הוא בלי גוזמא ‪ .‬ובכל‬ ‫שמחת תירה היו הוא והרבי מלובלק ‪.‬אחרי‬ ‫זאת נתיישב בדעתו הלא דבר הוא‬ ‫להגיע עלי פחד כזה וחזר לבהמ״ד‬ ‫שלו וישב כמס שגועוח ולא נ מ ס בלבו‬ ‫גדלות סרב‪ .‬‬ ‫ישמח אתם מאד פ״א לא היו והתעצב‬ ‫הרל־יא ‪ .‬והי׳ נרמה לו‬ ‫םהרר״מ רודף אחריו וצועק זה ‪ .‬אך כשהגיד על הרר״מ‬ ‫רימונובר הצסער והתענה ‪ .‬אבל טונתז טל אחרים‬ ‫הה״ק‬ ‫הה״מ‬ ‫לד ‪67‬‬ ‫ולפעמים צעק זאת על תלמידיו הרבי‬ ‫מליבלין והמגיד מקאזניץ ועוד ‪ .‬בעת נשיאות ההיק הררמ״מ‬ ‫ברי מגוב א׳ אני יש לי מתלמידי הבעל‬ ‫דבר ‪:‬‬ ‫פיא א׳ הרריא לפני אנ״ש ‪:‬‬ ‫קמ(‬ ‫בני לא יהיו רבנים ועשירים‬ ‫ויחזרו על הפתחים ‪ .‬‬ ‫השיג לו אביו ‪ .‬השמבמ למי‬ ‫רבו ט הוא מאה בכל יום בערב המלאך‬ ‫כגילל איר מפני חובך ושתריס וחושך‬ ‫מפני אור‪ .‬וא׳ להם כי‬ ‫הבעל דבר היצה״ר בא אליו וח׳ אחר‬ ‫שאחה רורפני בחסידיס אני אעשה כל‬ ‫העולם חסידים ‪ .‬‬ ‫פ״כ אני ירא אולי אתם שלוחי הבעל‬ ‫דבר ‪ .‬‬ ‫הרר״מ הבין זאת וא׳ לו ‪ .‬יא׳ שראה אז בו מה‬ ‫שלא ראו כל תלמידיו ‪:‬‬ ‫דו״ז הרב מאפטא במל‬ ‫קנה(‬ ‫י אוהב ישראל‪ .‬הכה‬ ‫אותי בלי שוס עכוב ‪:‬‬ ‫מלך הי׳ דרכו צישב בין‬ ‫קנט(‬ ‫הנמלים העוקצים ויושבים‬ ‫בין האילנות הנקראים מוראווקיס פד‬ ‫שכחש גופי מסיגופי היסוריס ולא הי׳‬ ‫להם מה לעקוץ ‪ .‬ואס לא יהיו ראויים‬ ‫מעצמם לא יתנו להם ‪ .‬הל״ר מלך ט ׳ דרט למיד‬ ‫ע״פ דברי בזיונומ מה שלא יתכן מל‬ ‫משעי ישראל ‪ .‬ינםמ לביתו ‪ .‬שאלוהו ‪ .‬א״כ אתה ובניך תהיו עשירים‬ ‫ורבנים ממך ‪ .‬כשהביאהו‬ ‫חותנו אל הרר״א הי׳ בן י״ז שנים‬ ‫והתנצל לפניו שהעכברים אין מניחים‬ ‫אתו לישן שמבקשים תיקון‪ .‬אבל איני‬ ‫צעיר‬ ‫מאמק בצדיקי הבעשיס ‪ .‬ובר״ח סיון בבוקר נכנם‬ ‫לקבל רשות הפרידה וליסס לביחו ‪.‬א׳ לבס הה״ק‬ ‫מ׳ אלעזר ‪ .‬וכן הוה ‪:‬‬ ‫מראדזמין סיפר כי‬ ‫קנח(‬ ‫י הרר״א ראה עגלה‬ ‫ואנשים נוסעים ‪ .‬אז נכנסה‬ ‫אליו בתו מיריש וא׳ ‪ :‬אבי הלא הדאריר‬ ‫מענדל אין לו בח עוד לילך ממוםרך‬ ‫ובזיונך ‪ .‬וחיק* בא לו‬ ‫השיקה לילך אליו‪ .‬אני הוא העבד שמרד ‪ .‬ובאה בתו מיריש‬ ‫לאביה וא׳ ‪ .‬א׳ להם לא.

‬גרשוהו ‪ .‬שאלו‪.‬והוא מחא ‪ .‬האם יש לי עת ופנאי אליך‪.‬‬ ‫והלכו אל הר״ר אלימלך וא׳ להם שיסעו‪.‬רץ אחריו‬ ‫הרר״מ וציוה לגרש המשוגע ‪ .‬א׳ ‪ .‬כשבא להרר״מ א׳ משוגע‬ ‫הוא ‪ .‬אז התרעם מאוד ‪ .‬‬ ‫וכ״פ כשבא עניין גדול ‪ .‬א׳ מלעלוב‪ .‬אז קירבו הרר״מ כי רלה‬ ‫להביאו להכנעה ‪ .‬‬ ‫מסירכא‬ ‫מי היותי סוב בעיר לעלוב ‪ .‬תלד זכר‬ ‫וקראת שמו אלימלך טל שחי ‪ .‬בשר‬ ‫הנבדק מתולעים ‪ .‬וחללו‬ ‫לבא אצלו ‪ .‬המשיל כי העב זה הוא‬ ‫הרר״מ‬ ‫הרבי‬ ‫אנכי ‪ .‬וא׳‬ ‫הר*ר אלעזר בנו ‪ :‬אבי הלא אהה‬ ‫בעצמך הבאת תלמידך לירי כך השיבו‬ ‫אני‬ ‫הרר״מ‬ .‬‬ ‫רק הוא הגיד לי וחשוב אסה בעיני ‪.‬בחשבו כי‬ ‫בשלו השינה זו ‪ .‬‬ ‫חשב כי לא יסור משם עד שישיבו‬ ‫בחשובה ‪ .‬וא׳ לו ‪ .‬יירא כי‬ ‫נתעלף ‪ .‬המלאך מטיס הגיד‬ ‫לי תילשחך ‪ .‬‬ ‫איני יודע ‪ .‬שאלו מאין‬ ‫אתם ‪ .‬ורן אחריו ‪ .‬ציוה לילך‬ ‫אל הרבי מלובלין בעודו בק׳ לאנצהיט‪.‬ובש״ק בא להר״ר‬ ‫איציקל לאכול שם שבח ‪ .‬ונכנס לשם בסעודח מלוה‬ ‫חלכחא ‪ .‬וא׳ כי‬ ‫במה שהפסידו שם ירויחו במקום שהולכין‪.‬וחזרו אליו ‪ .‬א׳ ‪.‬השיב גה ‪ .‬בא לבהנדד ‪ .‬‬ ‫פ״א באו סוחרים להריר איציקל לשאול‬ ‫עצה אס ליספ על היריר לקראסנא ‪.‬ואחרי שראהו‬ ‫א׳ לה • אילי הייה קורא שמי אלימלך‬ ‫הי׳ כולו כמוני ‪ .‬כ״א הייתי בייחוד עולם העליון‪.‬‬ ‫אתה סובר שאני כמו אלי מלך ‪:‬‬ ‫דרך הרר״א הי׳ כשבא אליו‬ ‫קסא(‬ ‫י חסיד ירא שמים אז הי׳‬ ‫בשמחה ויצא לקראתו להביאו הביתה ‪.‬א׳ לי‬ ‫אאע״ה ‪ .‬‬ ‫אז א׳ הרר״מ למשמשו ‪ .‬וסובל בכל לילה‬ ‫לחלות במים קרים ‪ .‬ועיין לקמן‬ ‫הה״ק‬ ‫אוח ר״ה ‪:‬‬ ‫לזקנותו ציוה לכל‬ ‫קסה(‬ ‫מר נפש וחולה לבא‬ ‫לתלמידו הריר איציקל מלאנצהוס ‪ .‬‬ ‫הוא הה״ק בעל בני יששכר זי׳״ע ‪:‬‬ ‫מלובלין נתקרב אל הרר״א‬ ‫קהג(‬ ‫זי״ע והי׳ חשוב בעיניו ‪.‬א״כ‬ ‫חקרא שמו צבי אלימלך ‪ .‬בסעודה‬ ‫שלישית בעת שחשכה בא הר״ר דוד‬ ‫מלעלוב פחח הרר״מ ואי ‪ .‬אז הלך הררימ עם המשמש‬ ‫עדי באו לאכסניית המגיד ‪ .‬ובלבו חשב שהרר״מ‬ ‫משוגע ‪ .‬עד שהתעלף בלילה ‪.‬א׳ ל ו ‪ .‬‬ ‫אז נצסער המגיד מאוד ‪ .‬בכתה‬ ‫כי תשבה שימות בודאי ‪ .‬‬ ‫המגיד מקאזנין בא לשם והי׳ ישן ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪68‬‬ ‫הנמלים אותך מרוב עונותיך ‪:‬‬ ‫התענה כמה הפסקות‬ ‫קם(‬ ‫לראות גופו של אברהם‬ ‫אבינו ע״ה ולשמוע דבריו ‪ .‬וכמו כוכבים‬ ‫צוהריס בראשו ‪ .‬יש בפולין‬ ‫יש שס אברך דוד ‪ .‬אז‬ ‫הבין ר״ר שהרר״מ אינו משוגע ויודעו‪.‬למה דזקא‬ ‫אללי ‪ .‬השיב איני אוכל חדש ‪ .‬לך החוצה‬ ‫להגיד לי חדשוח ‪ .‬‬ ‫וא׳ להם שלא יסעי לשם כי י פ ס י ד ו ‪.‬אז הבין שזה כוונת‬ ‫הריר איליקל מלאנלהיס ‪ .‬‬ ‫ופ״א ראה ב׳ חילנוח גבוהים מאוד א׳‬ ‫טב ו א׳ דק ‪ .‬‬ ‫ועיין באריכוח יוחר בס׳ עשר אזרוח‬ ‫דף ליס ע״ב‪:‬‬ ‫פ״א באה אל סר״ר אלימלך‬ ‫קסכ(‬ ‫זייע בת אחותו מעוברח‬ ‫לשאול על שס הילד אשר תלד איזהו‬ ‫שס ינתן לו ‪ .‬וכן הוה ‪.‬הוא‬ ‫עיר לעלוב‬ ‫מתענה הפסקות‪ .‬והשני ר׳ איציקל מלאנלהוט ‪.‬איכ לא תאכל‬ ‫שבת אצלי ‪ .‬וחזר וא׳ אין כל‬ ‫חדש ‪ .‬‬ ‫ר׳ דוד מלעלוב שמע‬ ‫קסי(‬ ‫' מ ה י ר י א והלך אליו ‪.‬לילה א׳‬ ‫נדמה לו בתלומי שראהו ‪ .‬שאלו‪ .‬עד‬ ‫שהרגיל העולם לביא ללאנצהוס ‪.‬‬ ‫דרך לאנצהיס ‪ .‬‬ ‫והוא רואה הסוף ‪ .‬כי אז בבואך אלי לא‬ ‫ישנתי‪ .‬‬ ‫ונסעו והפסידו ‪ .‬ועתה הוא חציו ‪.

‬אז‬ ‫עקר ביתו מלאנצהוט לראזיוידוב ט״י‬ ‫הה״צ ר׳ יאנטשיא מלובלין )הובא בם׳‬ ‫רמתיס צופים ח״א דך פיט( ‪.‬שאלו‬ ‫אנה היית ‪ .‬רכיני יושב ברקיע‬ ‫ובלאנצהיס יש סזלס לבא לרבינו ‪.‬וכאשר היה קשה‬ ‫לס לקרוא את בנה בשם חדה בעולו‬ ‫בתיי ס תיותו ‪ .‬וקרס ובא רגלי לביתי ‪ .‬ובא לביחו של החסיד‪.‬‬ ‫מזאקליקוב סיפר‬ ‫מהרי״ל‬ ‫והה״ק‬ ‫שבסוף ימי הרר״מ מקפדנותו ‪ .‬והתפאר א״ע הרב מדזיקיב‬ ‫בזה ‪ .‬השיבי‪ .‬ושאלו הרב מדזיקוב ‪.‬‬ ‫וכאשיי הימה אצל דודה הה״ק הנ״ל‬ ‫הבטיח לה שיהי׳ לה בן שיאיר אח‬ ‫העולם בתורתו וקדושתו וחקרא אוחו‬ ‫בשם אלימלך על שמו ‪ .‬וירט מאוד‬ ‫בעיני חותנו ונסע במכוון להה״ק ריר‬ ‫מענדלי‬ .‬ששמע מאביו‬ ‫הרב זיל אשר שמע בעצמו מפ״ק של‬ ‫הגהיק רצ״א זיל מדינוב ‪ .‬ואז נסע הרריא‬ ‫ללאנצהיט ‪ .‬‬ ‫יהשיב כי אחרי שעמי רבי לא אםוג‬ ‫אחיר ‪ .‬כי יחדל להמשיך עדה ‪.‬וא׳ לו הר״ר‬ ‫משהלי דרככם ממין הנהגח אדמו״ר‬ ‫הריר מלך‪ .‬אבל ראה שהרבי ר׳‬ ‫איציקיל קם לי׳ שעתא‪ .‬‬ ‫ונסע על שבח להר״ר איציקל‪ .‬‬ ‫שאל לאשתו אי׳ בעלך ‪ .‬הררימ‬ ‫הרגיש בשבת זה ‪ .‬‬ ‫האיך נראה לו דרכו ‪ .‬‬ ‫ויגדל הנער ותביאהו אמו אל דידה ההיק‬ ‫מ י ל ויאמר לה• הנה הצבי אינני מלך‬ ‫)א הירש איז קיק מלך( בכל זה זה‬ ‫הקטן גדול יהי׳‪ .‫אהל א רימלך‬ ‫אני רוצה עוד לחיות ‪ .‬מכיל ש״ב הרה״ג מםעראצק ‪:‬‬ ‫קםח( כ׳ בם׳ עשר צחנחות דן! נ ״ ד ‪:‬‬ ‫כ׳ לי ידידי הרה״ג איש‬ ‫המפורסם בנש״ק מי״ה‬ ‫האשכולוח‬ ‫אברהם סג״ל אטינגא שי׳ מדוקלא ‪:‬‬ ‫הרהיק ריר אלימלך מליזענסק הי׳ דודה‬ ‫של אם הרה״ק ר׳ צבי אלימלך מדיניב‪.‬זתן אא׳׳ז‬ ‫מ ״ מ אברהס הימלפארב מלובלין ‪ .‬ומלמד א׳ חלמיד הרר״מ ישב‬ ‫בעיר קטנה בק ליזענסק ובין לאנצהוט‪.‬ובשנה ההוא‬ ‫נולד לה הה׳ק רצ״א ‪ .‬וכולם יהיו‬ ‫כפיפין אליי ‪ .‬ותיק! למש״ק צייה‬ ‫לרחום העגלה ‪ .‬שפטו‬ ‫לימיס שהוא עבר‬ ‫מליו הצסיריס‬ ‫ובטל משכלו וברחו כולם ללאנצהיט‬ ‫והוא יצטער מאוד ‪ .‬יהי׳ אצלו‬ ‫הגה׳ק‬ ‫ם־אדמישלא‬ ‫לה ‪69‬‬ ‫הגה״ק מ׳ יצחק מאיר מגור זי״ט בעולו‬ ‫בווארשא ‪ .‬כי‬ ‫גם הוא היה תלמיד מובהק להרר״מ ‪.‬ואולם‬ ‫הרהיק אשר השגיח טליו היטב בטינא‬ ‫פקיחא לא מטבו דרכי השו״ב בעיניו‬ ‫וטי״ז חדל מלאכול בשר ‪ .‬כי בהיוחו‬ ‫בימי עלומיו ניזין על שלחן חוחנו מ ג י ל‬ ‫הר׳ שמואל בק׳ ששומש הי׳ שם שו״ב‬ ‫אחר מפורסים ונכבד מאוד בטיר‪ .‬השיבה יבא‬ ‫מיכן! ‪ .‬לכן הוסיפה לו עוד שם‬ ‫צבי ונקרא שמי בישראל צבי אלימלך ‪.‬‬ ‫אלו הי׳ שמואל בדורו של יפתח הי׳‬ ‫כפיף אליו וכו׳ ‪:‬‬ ‫מ׳ אברהם אבד״ק‬ ‫קםי(‬ ‫טשעכיגחווי זי״ט ציוה‬ ‫י‬ ‫בק׳ מלאווא אשר לא ישנו מקום‬ ‫הביהכנ״ם ממקומה הראשון כי בקבלה‬ ‫שהיו מתפללים שם האחים הק׳ ר״ר‬ ‫זישא ור״ר מלך בימי הליכתם בגזלה ‪:‬‬ ‫הקטן הי׳‬ ‫<ןסי(‬ ‫הה״צ ר׳‬ ‫משהלי ז״ל מתלמידי הרר״מ‪ .‬המלמד הרגיש כי הררימ נסע‬ ‫אליי ‪ .‬והרבי מלובלין א׳ להר׳‬ ‫מהרי״ל‪ :‬יפתח בחרו כשמואל בדורו‪.‬ופ״א הי׳ הר״ר משהלי בק׳‬ ‫דזיקוב אצל הה״ק ר׳ אליעזר האב״ד‬ ‫דשם טל שבח ‪ .‬וכן נתקיים בו ועיין‬ ‫לטיל אות קס״ב בזה‪:‬‬ ‫עוד שס כ׳‪ :‬זה״ל ידינ הרה״ג‬ ‫קסט(‬ ‫אוםס החכמה מוהריא‬ ‫אטינגא שי׳ שמטתי מפי ידידי הרב ר׳‬ ‫שמחה דיין דפ״ק דיקלא‪ .‬‬ ‫ואז נפרד גס הוא להה״ק מלאנצהוט ‪.‬‬ ‫צעק אליו צו לביתך וכי׳ וכן הוה ‪ .‬כי ידע כי אז הי׳‬ ‫יוחר גדול ‪ .

‬וילך חזרה לאכםניא וילך‬ ‫בביח אחח הנה ואחח הנה ‪ .‬ובפה״ק ‪ .‬עד‬ ‫שקיים כל תשובת הקנה ‪ .‬פ״א הי׳ הרצ׳א משיבחי שבח‬ ‫אצל הגה״ק מאפטא וסיפר להה״ק כי זה‬ ‫טניס רבוח אשר אינו אוכל בשר מחמח‬ ‫שהשו״ב לא הוטב בעיניו וא׳ לו הה״ק‬ ‫מאפטא יישר כחך וסיפר לו כי בטיר‬ ‫יטרוסלוב שלטה פ״א חולאח טל ילדים‬ ‫קטנים וכחבו להה״ק ררא״ל מליזענםק‬ ‫זטנה להם מי אנכי כי שלחחם אלי האם‬ ‫נביא או בן נביא אנכי אשר אדט סיבח‬ ‫החילאח רק באשר שכבר פניחם אלי‬ ‫אומר לכם כי חראו מהיום והלאה‬ ‫להשגיח היטב טל השוחטים בטירכם ‪ .‬קינסקיוואליא ‪ .‬‬ ‫וישאלהו לאמור לו מה זאח ‪ .‬ויהמ לליזענסק‬ ‫וכבואו לפני הקודש בעשיק ‪ .‬‬ ‫וינחם אוחו בטל האכסניא ויאמר לו ‪.‬וא׳ לו הק׳ הנ״ל אם‬ ‫אין רצינו לאכול בשר הנח לו ויטשה‬ ‫כרצונו‪ .‬ואח״כ‬ ‫הכיף לו דם ברית ‪ .‬כה סיפר לו הרב‬ ‫מאפטא ‪ .‬ואחר התפילה קורם‬ ‫קידוש יושיט לו ידו ואולי יקבלהו וימן‬ ‫לו שלום ‪ .‬ובתעניתים ‪ .‬‬ ‫וכהגיעו להרר״ד החזיר ידו ‪ .‬ושנה עוד הפעם‬ ‫חשובח הקנה ‪ .‬‬ ‫והתנגנה הפסקות משבח לשבח ‪ .‬‬ ‫טרלא ‪ .‬ועוד‬ ‫כמבואר ‪ .‬חתן‬ ‫הגה״ק מהיר ארי׳ ליבש אבריק איפאליא‬ ‫סיבת התקרבותו של הרה״ק ר׳ דוד‬ ‫מלטלוב לרבינו הק׳ א״א מהר״ר אלימלך‬ ‫מליזטנסק ‪ .‬ששה שנים רצופים ‪.‬ואחר‬ ‫רוב הפצרוחיו גילה לו כל המאורט ‪.‬ושמע שמעו הטוב של‬ ‫הרה״ק מהר״א מליזענסק כ׳ הוא רופא‬ ‫מומחה לחולי הנפשות ‪ .‬בחוך‬ ‫הבאים לקבל שלום מהרה״ק ‪ .‬וכשמעו‬ ‫הדברים החדורים יוציאם מפי הרה״ק ‪.‬כי הה״ק ריד בתחילה הי׳‬ ‫עוסק בתורה ועבודה רבה ונ&לאה ‪.‬המובא‬ ‫בספד״ק ששה שנים רצופים ‪ .‬ולא ארכו הימים בא כחב‬ ‫תלונה מבית המשפט אל השו״ב דק׳‬ ‫טשיטש מנכרית אחת שהיתה תובטת‬ ‫אוחו להחזיק את הילד אשר ילדה ממנו‬ ‫רח״ל‪ .‬‬ ‫והתפלל‬ .‬וכן טשה ‪.‬וכן‬ ‫טשו אנשי העיר ושכרו איש א׳ חיח וי״ש‬ ‫שיעמוד אחורי ביח המטבחים לראוח‬ ‫מעשיהם ‪ .‬ודאגה‬ ‫בלב איש יש־חנה ‪ .‬ואילי ימציא לו איזה‬ ‫עצה‪ .‬ואחר כל אלה הרגיש בנפשו‬ ‫שעוד חסר לו לשלימוח נפשו ‪ .‬איך להתקרב‬ ‫אל הרה״ק ‪ .‫‪70‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫מטנדלי מרימינוב אשר הוא יצוה על‬ ‫חתנו לאכו בשר‪ .‬ויחזור‬ ‫פניו להכוחל ‪ .‬מי הוא זה‬ ‫אשר מלאו לבו לבוא ולדרוך על מכתן‬ ‫ביחי וריחו נודף ‪ .‬ומחחילה לא רצה לגלוח לו ‪ .‬ויושיט‬ ‫הרה״ק ידו הקדושה לכל הבאים ‪.‬ולפלא הי׳ בעיניו ולא ידט טור‬ ‫מה לעשוח ‪ .‬ולו‬ ‫ידע מה להוסיף ומה לעשוח להשלים‬ ‫בעבודתו יה״ש ‪ .‬ויראהו בעל האכסניא‬ ‫באורחו החדש כי מאוד הוא נבוך ‪.‬יישמע לעצתו ‪ .‬ולא ירע לשית עצות‬ ‫כנפשי כדת מה לעשות ‪ .‬‬ ‫הוכרח לצאח החוצה בפחי נפש ולב‬ ‫נשבר‪ .‬ואז נודע בעיר גדלו ותפארתו של‬ ‫הה״ק רצ״א ז״ל טכיל ‪:‬‬ ‫קט( ל כ ׳ אלי ש״ב יד׳״נ הרב הגאון‬ ‫שמחה גילטרנטור‬ ‫מ׳‬ ‫שליט״א אבריק קלימנטוב ‪ :‬שמטתי‬ ‫מכ״ק א״ז הגאוהיק הצדיק המפירסים‬ ‫מהר׳ מאיר יהשוט ד ל אבד״ק רייווין‪.‬יום אחד שמט המשגיח כי‬ ‫השוחט הזקן אמר להשוחט הצעיר הטרם‬ ‫חרט כי טין אנשי הטיר צופי׳ היטב טל‬ ‫מטשינו ‪ .‬וכל‬ ‫עשתנותמ נבוכים ‪ .‬לכן חדקדק היטב ולא חטשה‬ ‫כמו שטשינו מד טתה‪ .‬ויטצהו שילך לבהמ״ד שלו‬ ‫ויטמוד בקרן זוית ‪ .‬אז נוכחו לדעח‬ ‫כי דבר אלקים אמת בפי הקדוש הנ״ל‬ ‫והסירו את השובי׳״ם ממשמרתס וחמת‬ ‫המחלה שככה ‪ .‬‬ ‫אולי מקרה הוא ואולי הי׳ לו להיה״ק‬ ‫איזו טטות ‪ .‬‬ ‫בסיגופים שונים ‪ .‬ויאמר ‪ .‬ריח רע ‪ .

‬מה לזה‬ ‫בביחי להבאיש הריח ‪ .‬ולהחחיל‬ ‫מחדש לעבוד את הבזב״ה באמח ובחמיס‬ ‫ובלב שלם בלחי לד׳ לבדו ‪ .‬חלילה הלא‬ ‫זה היא איש אחר לגמרי ‪ .‬ואחר התפילה‬ ‫כשסמך להרה״ק ליתן לו שלים ‪ .‬אבל המה מאניס אח‬ ‫עצמם ‪ .‬ומטיפים ד״ב‬ ‫וחיזריס וטישיס משובה הקנה שנים טשר‬ ‫שנים רצופים ‪ .‬‬ ‫ק א(‬ ‫שהה״ק ר״א מליזענסק‬ ‫הקפיד שלא יבוא אל ביחו מי שהוא‬ ‫מלובש בבגדי צמר ‪ .‬ומחמח רוב הבאים‬ ‫והמשכימים לפחחו ממקימוח שוטח ‪.‬ישוב לביחי‬ ‫וכשהגיע סעודה שלישית ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫והתפלל בקרן זויח ‪ .‬בביח החיצון ‪ .‬לבל ארח חלילה נדח ‪ .‬ויהי‬ ‫כפמוט הרר״ד אח הדברים יוצאים‬ ‫מפי קרשו חוצבים להבות אש ‪ .‬וכבר החליט בדעחו שחיכף‬ ‫במוצש״ק אחר הבדלה ‪.‬המה חושבים שהמה ראויס‬ ‫םחשרה טליהס רוח הקודש ‪ .‬וכן עמד ביגון‬ ‫לנפשו ונשמתו‬ ‫נפש ובשברון לב אחורי המלון מד‬ ‫שהיריד כנחל דממה ‪ .‬ויהי כי ראהו הרה״ק הרר״א‪.‬ומאז‬ ‫והלאה התקרב להה״ק והיי מחלמידיו‬ ‫המובהקים זי״ע ‪:‬‬ ‫עוף שמפחי מזקני הנ״ל ‪.‬וא״כ‬ ‫לפי דבריו אין חלילה תרופה וחקיה‬ ‫‪ .‬וכשבא רביט הקדיש‬ ‫הרבי‬ ‫ע‬ .‬והלא זה‬ ‫הוא אינזטר ר׳ דוד לטבין ‪ .‬‬ ‫המלובשים בבגדי צמר ‪ .‬ויבך‬ ‫בני רב וימס לבו בקרבו עד שכמטט‬ ‫יצאה נשמחו מרוב המרירוח ומשברון‬ ‫לו!‪7‬‬ ‫רוח ‪ .‬שראה בחוש שרוח ד׳ ח ב ר‬ ‫בהה״ק הרר״א ‪ .‬ובתוך הדברי תורה אמר‬ ‫הרבה מוסר ובתוך כך אמר ‪ :‬ישנס‬ ‫אנשים הבאיס אלי שהרבה מסקו בתורה‬ ‫וטבורה ובתמניתיס ובסיגופים שינים ‪.‬חשב בלבו ‪.‬‬ ‫ויקם מכסאו וירן לקראתו ויחבקהו‬ ‫וימן לו שלום בשמחה ייאמר לו ברוך‬ ‫הבא ר׳ דוד לטבין‪ .‬ויושביהי אצלו אצל‬ ‫השלחן בחיבה טצימה ובאהבה רבה טד‬ ‫להפליא ‪ .‬ו בסיף אחר הבדלה‬ ‫אמר בלבו ‪ .‬ובכובטים‬ ‫שאינם מיוחדים לאחב״י ‪ .‬א״כ איפוא שהנני חיטא‬ ‫כזה הנני מוכרח להשאר אצל ההיק‬ ‫שיורה לפני תשיבה ותיקון לנשמתי ‪.‬טד שבנו הק׳ הר״ר אלטזר‬ ‫לא יכול להתאפק חרוב הפליאה ויאמר ‪.‬וכוונתו עליו ‪ .‬והתחיל‬ ‫הרריא לומר חורה כדרכו בהתלהבות‬ ‫מצומה ‪ .‬‬ ‫ומקיימים תשיבת הקנה ‪ .‬שכאו״אשרצה‬ ‫לכנוס אל הקודש פנימה ‪ .‬וכן‬ ‫הוה • ויפחח הדלח בלט ובחשאי בפחד‬ ‫גדול ‪ .‬הוכרח ללבוש‬ ‫המלבוש המיוחד והקאפלוש בבואו אל‬ ‫הקודש טד צאתו‪ .‬‬ ‫אבי הלא זה הוא האיש שגרשתיו מטל‬ ‫פניך זה שתי פטמיס ולא יכולת לסבלו‪.‬ובהרהורי חשובה‬ ‫שמיררו הרה״ק ‪ .‬שגיכ הקפיד‬ ‫טליהם‪ .‬כי בכל עבודחס טור לא‬ ‫החחילו אף אחח מאלף אלפי אלפים‬ ‫כטיפה מן הים וכחוט השערה מעבדוח‬ ‫כצריכיס לטבור אח הבורא ביה וב״ש‬ ‫ובזה שחושבים שעבדי ועשו הרבה בעבדוח‬ ‫הבורא מתגאים ‪ .‬ואחר כל הטבודה הקשה‬ ‫הזאח ‪ .‬ונמצא שכל עבודחס‬ ‫הי׳ בפניוח וגיאיח ‪ .‬ובאים אלי‬ ‫שאושיט להם רוה״ק ולהשלים להם‬ ‫החסרון הקטן ‪ .‬וילך ייממיד אחורי החלון של‬ ‫הבהמ״ד לשמומ דברי תורה ‪ .‬הי׳ תמיד מונח מלבוש מיוחד‬ ‫וקאפליש ‪ .‬א׳‬ ‫הרה״ק עיר הפעס כראשונה ‪ .‬והוכרח בפעם‬ ‫להאכסניא במרירות‬ ‫השנ*ח לחזור‬ ‫יבעצבון רוח ובשברון לב ויבך כל הלילה‬ ‫ובבוקר לא טסה עוד לילך לביהמ״ד‬ ‫של הרב ‪ .‬‬ ‫ויאמר יטביר טלי מס אכניס ואדחיק‬ ‫לחדר קדשו ואשחטח טל הקרקט שיורני‬ ‫חשובה ‪ .‬עד שצריכים הרבה‬ ‫לשוב בחשובה שלימה לפניו יח״ש על‬ ‫כל עבודחס שעבדו ער הנה ‪ .‬‬ ‫ויאמר לו אביו הרה״ק ‪ .‬‬ ‫עכ״פ אילך לשמוע איזו חידושי תורה‬ ‫מהרה״ק ‪ .

‬מלבד בחורה וחפלה ‪ .‬אברך‬ ‫למה תטסזק בסיגופים ובתטניתים ‪.‬כי בשמים ובמהיבתא דרקימ‬ ‫נפסקה הלכה שלא יעסקו בתעניתיס‬ ‫ובסיגופים כי הדור חליש ‪ .‬‬ ‫ולא דיבר שום דיבור הקל מדברים של‬ ‫רשוח ‪ .‬לא הקלקל ראשך‬ ‫במקואות קרות כי הטולם תצטרך לך‬ ‫בימי זקנותך את׳׳ז קיבל טליו סיגוף שלא‬ ‫לדבר שום שיחת תולי! ודברים רשיתים‪.‬במלבושיו ‪ .‬‬ ‫הלא טוב לי תחתיהם ללמוד או‬ ‫להתפלל ‪ .‬בהמיהסו‬ ‫המובדא להחגיד מקאזניץ זי״ט ‪ .‬ויאמר לי רבו הק׳ ‪ .‬א״כ‬ ‫איפות‬ .‬ותיכף הלך בנו‬ ‫לחדר קדשו ‪ .‬וי־שיב לו‬ ‫בפשיטות ‪ .‬וירן לקראת רבו לקבל‬ ‫ממנו ברכת שלום ‪ .‬למה לי לדבר דברים בטלים‪.‬‬ ‫והושיבהו אצלו בתיבה נפלאה ושמת‬ ‫טמי עד מאוד ‪ .‬שאלהו ‪ .‬‬ ‫פינקפן פאיטר פליהטן איהס פי! שטערן‪.‬‬ ‫וכוונתו היה להלבישו כנ״ל ‪ .‬כי זאת מזקני‬ ‫מקובל אצלינו בבירורי( פיא בא א׳‪-‬יו‬ ‫איש זקן אחר ואמר לו בזה״ל ‪ .‬‬ ‫והיה אח״כ מתלמידיו המובהקים ז־יט‪:‬‬ ‫עוף מא״ז הנ״ל ששמט מחיתנו‬ ‫ק (‬ ‫הגה* ק מה׳׳ר ארי׳ ליבש‬ ‫מאיפאלא שסיפר שבימי חורפו טםק‬ ‫הרבה בסיגיפים שינים ובחעניחים ‪.‬‬ ‫הכל כלי שלא ירט ולא ירגיש שוס איש‬ ‫מזה ‪ .‬ויען שהי׳‬ ‫מגורו באועארין הי׳ מלובש בבגדי‬ ‫צמר ‪ .‬‬ ‫שאינו‬ ‫מהסיגוןז‬ ‫בבהמ״ד שישב ‪ .‬וכשנתן לו יבו‬ ‫שלום ‪ .‬שמעתי בל״א‬ ‫לאזיש לאזיש מאס ווילסטו פין דעס יודלי‪.‬רק יזםיפי‬ ‫ואח״כ התחיל‬ ‫לפסיין בתורה ועבודה‬ ‫לעסוק במקואות קרות ובטבילות יבוח‬ ‫ובא אליו עוד הפעם הזקן הנ״ל ויאמל‬ ‫לו ‪ .‬יונגערמאן ‪ .‬ט״כ ספרו זאת למי בנו‬ ‫הה״ק מה״ר אלטזר ‪ .‬הייני שבמכוון התקוטט‬ ‫פ״א בביחז טס כל ביח חמיו ואנשי ביתו‬ ‫ואשתו‪ .‬או‬ ‫אולי שניהם אמת ‪ .‬מה זאת‬ ‫שאינני רואה דיבוריך ‪ .‬יונגערמאן ‪ .‬‬ ‫)כידוע מהמעשה מהגלגול שלג שהי׳‬ ‫לו באוסרטראווצי על ההר הסמיך‬ ‫להמקוה הישינה ‪ .‬הי׳ לעח ערב‬ ‫הלך הרבי היהודי הקרוש טס חלמידיו‬ ‫לטייל בשרה ‪ .‬והרגיש‬ ‫אביו הה״ק ברמיזותיו ואמר לו בזהיל‪.‬וכשהג ט םמזן‬ ‫ובאוהי שעה‬ ‫להעיר ‪ .‬ויםע לפרשיסחא‪ .‬ולא ידע מהפקודה ללבוש המלביש‬ ‫המיוחל ונכנס לחזר הקודש פנימה‬ ‫להרר״א ‪ .‬כי יראו לנפשם שלא‬ ‫יקפיד טליהס הרבי טל שלא השגיחו‬ ‫ע״ז מקודם ‪ .‬ביכ ובין כך נתוודע‬ ‫להחשחשים שאיש מי נכנס לקירש פנימה‬ ‫בבגדי צמר ‪ .‬הניח‬ ‫ישכב טל הספסל וטשה טצמו כאילו ישן‪.‬ולא נתפייס עמהם כל השלשה‬ ‫שנים הנ״ל בכדי שלא יודע לאיש‬ ‫וכן‬ ‫מדבר ‪.‬ואם רצה לפוש ולנוח מעט‬ ‫מרוב יגיטתי בתורה וטבורה ‪ .‬והרה״ק מהרר״א‬ ‫לא הקפיד עליו אדרבה קבלהו בספ׳״י‪.‬‬ ‫ובאם בא אחד לדבר עמו רמז אליו‬ ‫שאינו יכול להפסיק באמצע לימור או‬ ‫תפלה ‪ .‬ויטן כי לא הרהבו טיז‬ ‫בנפשם לכנס ‪ .‬‬ ‫בפעם ראשונה לליזענםק ‪ .‬ולא אדט אם שגה‬ ‫בזה יד״נ הגאון מהיד תייס לטרמאן‬ ‫מפלאצק ‪ .‬כן היה בהצנט לכת כל השלשה‬ ‫שנים טד ששלח אליו רבו הקדוש היהודי‬ ‫•ייבוא‬ ‫מפרשיסחא ט״י החסידים‬ ‫אליו‪ .‬שלש‬ ‫שנים רצופים ‪ .‬‬ ‫פ ב‬ ‫הלא ידעני כי אליהו הנכיא זמר לנויב‬ ‫בא אל הרה״ק מה״ר אלימלך מ‪5‬יזעכסק‬ ‫וגילה לו ‪ .‬אי שלמד או שהתפלל‪.‬מה תרצה מה תרצה‬ ‫* מהיהודי הזה‪ .‬וראהו יושב אצל אביו‬ ‫ורמז לו בחשאי שילך עמו החוצה ‪.‬וכשראה את רבו‪ .‬הלא תראה כי ניצוצית‬ ‫של אש פירחים ממצחי ‪ .‬קפץ‬ ‫ודלג מהטגלה ‪ .‬‬ ‫לאזיש לאזיש ‪ .‬המיבא בם׳ עשר אורות מט׳‬ ‫ה׳ מהמגיד מקחזניץ אות כ ״ ז ‪ .‫‪72‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫הרבי ר׳ מענדלי מפריםטיק ומרימנוב‪.

‬שפ״א שלח הה״ק מ׳ יעקב‪.‬וטיד דברים‬ ‫צבי ארי׳ שליע״א‬ ‫י‬ ‫כאלו ‪ .‬וחחך טור כדת ונסן לתוך הנ״ל לגביר א׳ מיךק וויםקימ שהי׳‬ ‫פיו ‪ .‬ואיך מלאך לבך עוד לברוח ולשקר‬ ‫מרביח ואלמדך לדבר ‪ .‬עד שהרה׳י׳ק הבין‬ ‫הרה״ק להחמרמר ויאמר לעצמו בזה״ל‪ .‬שדי לפייו הריצעפט הזה ‪ .‬וידמה כי אולי‬ ‫מאנה ומטעה את נפשך לבדך בטנמך טעות הי׳ לו להרב ולא שת לבו‬ ‫לומר ולהתנצל בדברים בדוים וכזבים‬ ‫לדבריו כלל ‪ .‬כי מעולם‬ ‫מי אהה מרמה ולמי אתה מאנה ומטעה ‪ .‬ואח״כ השיב ויתנצל לנפשו אבריק אפטא ששמע מרבו הה״ק מהר״ר‬ ‫ויאמר ‪ .‬ונטלו ידיהם וברכו ברכח וימס ויהי לידס ונשאר יושב כאבן דומם‬ ‫המוציא ‪ .‬ובוא אלי אחר הפלח וכדומה‪.‬ובפיא חשקך דאסרא שיגרשה סיכף ‪ .‬וכמעט בגמר לבלעו וישנה טיד שייך לגליל מאגלגיצא ‪ .‬ועוד כדברים האלו‬ ‫טל כל הלילה ‪ .‬והחסיד נתעלף מרוב המרירוח גיד‬ ‫ובאיזו חאוה מגונה אהה לועס הלחם שברוב יגיעות השיבו את נפשו ‪ .‬יהיכרח לנסיע‬ ‫ילי‬ ‫שמעתי‬ ‫*‬ ‫‪~.‬וקראהו לשמשני ‪ .‬הלא וכשרה והיה לה מיונה בניס ובנות וחי‬ ‫כל דבריך שקר יטב ‪ .‬את והי׳ לפלא בעיני הגביר ‪ .‬והאץ אהה עמה בשלום ושלוה ‪ .‬‬ ‫באתרך כטיגחך באכילה זו רק להחמת והי׳ כל ימיו מימזקת בעיניו לצנועה‬ ‫נפשך ולעביד אח הבורא ביה ‪ .‬וישב טמו כל ולומר כי אחה אוכל לשם שחים ‪ .‬ונטל הרה״ק פרוםח המוציא סד שמרוב הרדידות ושברון רוח לא‬ ‫לחוך פיו הק׳ וכמעט שבלעו התחיל יכול לזוז ממקומו ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫לז ‪73‬‬ ‫איפוא הכינו לך סיטין ולולקא ציבטך לבליע כל הגדול ‪ .‬לא כ ן ‪ .‬שסיפר‬ ‫תאוה ‪ .‬ומובן הדבר שהחסיד האורח‬ ‫ולא הניחו רק לחם שישן ראזיויע כשמעו דברים כאלו איך נשבר לבו בקרבו‬ ‫ומלח וסכין‪ .‬לא שמע עלי׳ שום שמץ דבר מגונה ‪.‬פיא הי׳ אין אני אוכל מיזמת תאווה רק מה‬ ‫קעג(‬ ‫אצל הרה״ק מהריא מליזענסק אעשה הלא נבראחי קי־וץ מחומר ובשר‬ ‫חסיד אחד שה״ עוסק בתורה ועבודה דם ומוכרח אני לסלק לגיפי ולהחומר‬ ‫ובחסידוח רק שהרגיש רבו בו שתאוות את שלו כי בלא״ה לא יוכל ולא ירצה‬ ‫אכילה עוד לא נשבר אצלי ‪ .‬לא ‪ .‬והשיב‬ ‫לו לעצמו עוד הפעם לא ‪ .‬אינני אוכל מחמת אלימלך מגראדזיםק זצלהיה ‪ .‬אבל מה גדלה תמיהתו‬ ‫כלא תראה כעיניך כי אבריך וכל גופך כי שלח אליו בפעם השני בגזירת מרא‬ ‫מלאים תאווה בהמיות ‪ .‬שיגרש את אשחו‬ ‫הפטם כדברים הנ״ל ואמר מלך מלך‪ .‬‬ ‫אס נכשי ‪ .‬רק פשוט למלא רעבוני‪ .‬ותאווחך גדולה קמי(‬ ‫מתאוות בהמה במלמא ‪ .‬וערכו השלחן כזיח ‪ .‬ומאז‬ ‫טד שאתה מתאוה לבליע כל הלחם והלאה נעשה חסיד גדול ובעל מדריגה‬ ‫בפטם אחח ובטינך כבר חשקך ללטוס‬ ‫ואכל כל ימיו לשם שמיס באמת ‪:‬‬ ‫מהרב הנ׳ החסיד מ׳‬ ‫ולבלוט כל הלחם ‪ .‬באמח‬ ‫אח״ז החחיל לדבר ‪:‬‬ ‫הלילה‬ ‫עוד מא״ז הגיל ‪ .‬ולא אוכל לחיזח בלעדי הלחם‬ ‫ביחד ובאמת אני אומר ט אני אוכל פשוט‬ ‫והזמינו לאכול עמו‬ ‫פיא‬ ‫ארוחת הבוקר והלך החסיד בשמחה לא לשוס האוה רק מחחח ההכרח‬ ‫רבה כי הי׳ לו זכיה כזו לאכול ביחד והשיטבור להחזיק חיותי ונתן לתיך פיו‬ ‫סעידה עם רבו הקדוש ‪ .‬וברך ברהמיז‬ ‫מלך מלך ראה נא א ץ אהה אוכל ‪ .‬‬ ‫‪£8£‬י‬ .‬לא ‪ .‬ואם מעשה מהי״היק מרה יעקב אבד״ק‬ ‫לא אוכל לא אוכל אח״כ ללמוד ולעבוד את מאגלניצא בן הה״ק הריר אלימלך‬ ‫אח הבוב״ה הנני אוכל פשיט להחיות מליזעםק ‪ .

‬כי המחלוקת אשר ללהב‬ ‫יצאת נתגדלה בכל פעם יותר ויוחר ‪.‬וכאשר נשאי הב״מ מי.‬אם‬ ‫אמנם שאולי ראה כבודו ברוח הקודש‬ ‫שאשתו אסורה‪ .‬הגביר הי׳ סוחר צ־יל ביערוח‬ ‫והיה רוב ימוח השנה במרחהים‪ .‬ימחמח‬ ‫הרהורי חשובה שהכניס הרב בלב כל‬ ‫הנאספים לשמוע‪ .‬‬ ‫והגביר מצה ג״כ רדף להה״ק ר׳ יעקב‬ ‫והי׳ מחלוקת גדולה • עד שנתוודע‬ ‫לכ״ק המגיד מקאזנץ מהמחלוקת הגדולה‬ ‫שנצמחה ‪ .‬יאח״כ החן להס תיקיי‬ ‫והורה להם חשובה עפ״י דחוה״ק יא׳‬ ‫ידעו הכל כי רוח ד׳ טםסה בי‪ .‬‬ ‫ואם שניהם עיחריס אללי ואינם מניחים‬ ‫אותי לשחוק מוכרח אני לעשוח כל‬ ‫אשר בכחי ‪ .‬וגם היא‬ ‫פקוח נפש ‪ .‬‬ ‫וחטאו שניהם כמה שנים יח״ל‪ .‬ואחה חחריש לעת כזאת ‪.‬ושלח תהי׳ המכשלה הזאת‬ ‫תחת גליל שלי ‪ .‬וכן הוה‪ .‫‪74‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫אליו ‪ .‬ינכנם הרהיר‬ ‫תשובה בלבוח כצ הנאספים‪ .‬זנם טור איש אחי‬ ‫מנהל עסקי הגביר נפל ג״כ לארז‬ ‫ינחמלןז‪ .‬וישאל להרב לאמור לו מה‬ ‫פשטה ומה חטאתה הלא היא צנועה‬ ‫וכשירה ‪ .‬‬ ‫ויתנלל לפניו ויספר לו כל המאורע ‪.‬יאח״כ באו שניהם‬ ‫לפני הרה׳ק להורוח להם חשיבה וליחי‬ ‫להם איזו חיקו.‬ויאספו כל אנשי העיר‬ ‫כי‬ ‫מקטן יעד גדול לשמוע ההםפי‬ ‫היה להם לפלא יחידיש שהי‪ :‬אימר‬ ‫הספר לאיש פשיט כזה‪ .־ וליוה ראשיח שהקבלה‬ ‫ג׳״פ מבעלה ‪ .‬‬ ‫ויכתוב המגיד מכתב להרב ממאגלנילא‬ ‫שבל ירדוף את הגביר הנ״ל‪ .‬יאמי‬ ‫הקרישה בייליש ]השם של הרבנית‬ ‫כמדומה לי שהי׳ ביליש ילא בבירור[‬ ‫מושכים אותי בכנף בגרי ואומרים לי‪.‬אז נספ־ החגיר‬ ‫הק׳ לביתו ‪ .‬ואמר לו כי היא זונה ואסורה‬ ‫טליו ‪ .‬‬ ‫ייאמר הרב להמגיר ‪ .‬ובעוד איזי ימים ‪!:‬צח‬ ‫אחר הרב‪ .‬מה אעשה כי‬ ‫אבי הקדיש הר״ר אלימלך ‪ .‬אבל הלא תורה לא בשמים‬ ‫ואנן מחויבים לפסוק עפ*י ד״ה הק׳‬ ‫טפ״י שנים ערים יקום דבר ‪ .‬ואמר לי‪ .‬ונבהל האיש ויטמוד משחומם‬ ‫ויאמר להרב ‪ .‬ויאמר להרב ‪ .‬׳המנהג‬ ‫הנ״ל הי׳ חמיר בן ביח אצל הגביר ‪.‬כטיב ‪:‬עיניכם‬ ‫העשי‪.‬וידוע שאמי הקרושה‬ ‫איזו פעמים הקילה לאבי הקרוש בא מנע‬ ‫הלא‬ ‫מלך מלך‬ ‫הלילה ואמרה‬ ‫בשמים נעשה רעש גדול וקטרוג על עם‬ ‫ישראל ‪ .‬אבל הרב‬ ‫לא שמע לדברי המגיד ג״כ והחחיל‬ ‫לרדוף את הגביר בכל מיני רריפוח ‪.‬נחעלפו מרוב המרירות‬ ‫ששמעו גידל הפגם והעונש רח״ל‬ ‫מהמעשה הרעה ‪ .‬והי׳ מסתופף בלל‬ ‫קרישת מרן המגיד הקדיש מקאזנין ‪.‬עכ״ל‬ ‫הי־ה״ג אבד״ק קלימנטוב שי׳ ובמכתב‬ ‫ש״ב הנאבד״ק סעראלק שי׳ כ ‪ .‬הה״ק‬ ‫מ׳ יעקב האבד״ק מאגלניצא הי׳ נ ס ת י ‪.‬והגביר ההוא היה‬ ‫בר אוריין ונכבד ‪ .‬וכאש•־ השיבו אח נפשם התיייז‬ ‫שניהם במעלם אשר מעלי והמעשה שהי׳‬ ‫כך היה‪ .‬‬ ‫איך תוכל לשתוק שבגליל שלך תהי׳‬ ‫עבירה גדולה כזו ‪ .‬יבתיך ההספד‬ ‫החחיל לומר דברי מיסר ותיכחה ער‬ ‫שגטו כל הטם בבכיה ‪ .‬איך ומה חוכלו לומר‬ ‫כזאת מל אשה כשירה שאינני יורט שום‬ ‫רמז רמיזי ולא מיני׳ ולא מקצתו וילך‬ ‫לביתו בחרי אן! ‪ .‬אחיז בא שליח מקיק •ויסקיט להסיק‬ ‫ר״י מחולה אחד משם והשיב לשליח כי‬ ‫בעוד ימים אחדים כאשר ישבוק החילה‬ ‫לן חיים ולכ״י ישלחי עגלה מייחדת אליי‬ ‫חיכף והוא יםע לשם ויאמי־ הספד מל‬ ‫הב״מ‪ .‬ופתאים נפלה‬ ‫לאדץ ינתעלפה ‪ .‬גם הגבירה‬ ‫אשת הגיל טמדה שחה ‪ . חי‬ ‫יהת־ז נ‬ ‫ציה להעמירהו באמצע השיק‬ ‫לומר הספר ‪ .‬‬ ‫רק פ״א נגלה מן השמים על קרובת‬ ‫הר׳‬ .‬ויםע הרב המגיד זי׳׳ע במכוין‬ ‫לקיק מאגלניצא ‪ .‬ייאמינ‬ ‫כי היא איש אלקים קרוש זי״ע ‪ .

‬‬ ‫בחשבם כי ייטיבו לטצמס ‪ .‬ומיין לקמן אוח רמ״ג בשם‬ ‫הרבניח ט״ה ‪:‬‬ ‫מאאמויר מאון‬ ‫קמה(‬ ‫החסיד כקשימ מ׳‬ ‫צבי יחזקאל שליט״א אבריק פלונסק‬ ‫ממטשה היחס שסיפר הרה״ק מ׳ מ ו ך‬ ‫הטניך זי״ט מאלכסנדר ‪ .‬‬ ‫ואחיכ טל שחים ואח״כ טל שלשה שנים‪.‬‬ ‫היו אנשים דקים ופוחזים ‪ .‬ישיב טזבו אומו והתחילו‬ ‫לרקיד ישיב גמרו הרקידה ‪ .‬ואת‬ ‫אחיו הרריא הטני השני ‪ .‬‬ ‫ארחי ופרחי‪ .‬בא< ללינת לילה לקרטטשמי‬ ‫א' ‪ .‬‬ ‫אל ההכאוח ‪ .‬הרריא‬ ‫ק‪:‬נא מאוד אח אחיו הרר״ז ‪ .‬ונכבד גס איתי‬ ‫כמלקוח למטן יזכור גס הוא שהי׳ טל‬ ‫החתונה ‪ .‬‬ ‫למדינת גאליציא וא׳ שם במסיבה יראים‬ ‫ות״ח ‪ .‬והי׳ שם חתונה יישבו האחים‬ ‫מ ך מן הצד בתור אורחים טנייס ‪.‬וא׳ המגיד כי הה״ק ר״י‬ ‫ממאגלניצא גדול וגבוה ממרחק ירט‬ ‫מכיל ‪ .‬והפיחזיס יהילליס מצאו בכ״ע‬ ‫את הרר״ז סמיך לידס ‪ .‬והראו לו שזה האיש הי׳ אצל‬ ‫הרר״א‪ .‬ולקו אוחו‬ ‫ברוב שחוק והיהול ‪ .‬ואמר להם הרה״ק‪ .‬‬ ‫ילא‬ .‬כן טשי כמה‬ ‫פטמים ‪ :‬ומורל נפל טל הרל״ז שיקח‬ ‫כל ההכאות ‪ .‬ומיחי את‬ ‫הסני מיםכב טל הארץ ‪ .‬ויכרתו‬ ‫שמעתי‬ ‫שמעתי‬ ‫לח ‪75‬‬ ‫מנזירח הש״י‪ .‫אהל א יימלך‬ ‫הלי מכלי מעיר חדש שמא זונה‪ .‬טזבו במנוחה‬ ‫יושב טל שקי ומשאו בזויח ‪ .‬‬ ‫ולבסוף באה עליה יסורים ומחה ואז‬ ‫נחנלה הדבר‪ .‬‬ ‫הלא אץ מהיישר ללקות רק להאירח‬ ‫הזה נקח נא גם אח האורח השני‬ ‫היישב בקרן זויח ‪ .‬לכן בכל טת‬ ‫חטפי אותי והשכיבוהו טל הארץ‪ .‬סיפ״ כי האחים מ ך‬ ‫הרר״א והרליז זי״צ בהיוחם נט ונר‬ ‫מלות ‪ .‬ואחיכ בא לאכסניא שלו איש‬ ‫זקן א׳ ‪ .‬מל כל‬ ‫ההכאות שבאים רק לחלקו ‪ .‬ורצי להיביל‬ ‫את הרר״א ‪ .‬ויכבדו אותו מכה א׳ אפים‬ ‫במלקות ‪ .‬והרר״א ישב בקרן זרת אצל‬ ‫הכותל ‪ .‬המתאספים טל החתיכה‪.‬מאוד הייחי חפץ לראות איש‬ ‫חסיד א׳ שהסתופף בצ״ק הר״ר אלימלך‬ ‫והכירו ‪ .‬אהובי אחי ‪ .‬‬ ‫וכן טשו במהירות ‪ .‬נחלוף נא‬ ‫ישיבוחיט ישב אחה טל מקימי ‪ .‬‬ ‫ולא הי׳ ביכולחו להשיב ידו טד שנתן‬ ‫לו הבטחה טל קאנטראקט סל שנה ‪.‬אל המלקוח‪.‬לא הייתם‬ ‫צריכים למיד לי זאת כי תו״מ הכרחי‬ ‫בטיניו שהי׳ מכיר את היי־״א זי׳ ט ‪:‬‬ ‫מאמו״ר הגאון מ ׳‬ ‫קמי(‬ ‫שליט״א בא׳ מדרושיו‬ ‫בדברו תטנין הטוקריס דירתם מחו״ל‪.‬ובזה פי׳‬ ‫הה״ק רח*ה זצ״ל הכיל בפ׳ ויצא יש‬ ‫לאל ידי לעשות טמכס רט וכו׳ דלבן‬ ‫הרים גיכ ידו טל יטקב אמ״ה ולא הי׳‬ ‫יכול להשיב טד שסיים בטוב‪:‬‬ ‫עוד שמטתי מאאמו״ר הגאון‬ ‫קטי(‬ ‫שליכףא כי פיא נםט‬ ‫מ ה ״ ק מגור זי״ט בטל חידושי הרי״ס‪.‬ויאמר‬ ‫לאחיו בלחש ‪ .‬ותנוח‬ ‫מטש מההכאיח אשר כבר לקיח בכפלייס‪.‬ורצה‬ ‫להכיה אוחי בפניהם להרבוח שחוק ‪.‬ישוב לקחו והובילו אח הרריז‪:‬‬ ‫היושב טתה בקר ן זוית ‪ .‬וכטיב לבס‬ ‫ביי״ש‪ .‬ונסע להמניד דל‬ ‫מקאזניץ וא׳ שאין לו י ד ע ה מן השידם‪.‬בלי ראות הרוקדים‬ ‫אבל כאשר גמרו הרקידה ‪ .‬‬ ‫כמו שהבטיח לו הרר״א זייט‪ .‬שישב סחה סמוך אצלם ‪.‬כי אחר כל‬ ‫רקידה ‪ .‬‬ ‫בטח הסטודה שעשה לאוהביו ‪ .‬ואנכי‬ ‫אשב טל חקומך טל שק משאך ‪ .‬ימן כי ישב למי אחיו‬ ‫הרר״א ‪ .‬מ״חי את האזרח הטכי טל‬ ‫הארץ ‪ .‬צמק א׳ מן הפוחזים ‪.‬בטת אשר ההוללים טשו‬ ‫הריקודין ‪ .‬‬ ‫בחשבם שמא טור לא טטס את ההכאות‪.‬עשי להם לשחיק‪ .‬והר׳‬ ‫מגלי התקצף ע*ז ‪ .‬בשם הרה״ק‬ ‫הר״ר אלימלך סם השררה שהרים ידו‬ ‫טל היהודי שישב אצלי בקרטסשמי ‪.

‬‬ .‬אבל‬ ‫סיים את דברי קדשו ‪ .‬‬ ‫כי באם יצוו טלי לילך לגיהנם ‪ .‫‪76‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫ולא נלקה טור מהם ואמר הרריזזייט‪.‬וא׳‬ ‫הביהמ״ד הזה הוא מלא בתורהוהפלה‪.‬נגלה‬ ‫אליו אליהו הגביא זכור לטוב וגילה לו‬ ‫מה הנשמט בשמים ‪ .‬‬ ‫והשלישית עוד על תפילת צדיק אחד‬ ‫]הרה״צ מ י ל שליט״א אמר שהרב הר׳‬ ‫יוסל תשב גם שמו של הצדיק השלישי‬ ‫רק שהיא שכח כטת ואין בזכרוט[ והי׳‬ ‫ממוה גדולה בטיני הריר אלימלך‬ ‫זי״ט טל מה שלא משב לו מפילמ רבו‬ ‫המובהק הריר בער זי״ע ‪ .‬וזיש דהעיה‬ ‫)תהלים כ״ג( גם כי אלך מ י צלמות‬ ‫וכו׳ כי אתה טמדי ‪ .‬הייט אתה השי״ת‬ ‫צוימ ‪ .‬ולא השיב לו מאומה ‪ .‬וכן הי׳‪ .‬והיה הוא לשון שממה‬ ‫והבן ‪:‬‬ ‫עוד שמטהי מאאחו״ר שי׳ ט‬ ‫קסט(‬ ‫הרריא בא פיא בדרך‬ ‫נסימהו לביהמ״ד שבעיר א׳ ‪ .‬היינו‬ ‫תפילת הריי ר אלימלך זי״ע ‪ .‬וכאשר בא‬ ‫טר״ה בבוקר לצאנז אחר תיכן! למרן‬ ‫זי״ט ‪ .‬‬ ‫ראה אחי אהובי ‪ .‬אולם‬ ‫את״כ סיפר לו רביבי מצאנז זי״ע מטשה‬ ‫אחת ונתיישב לו התמוה הנ״ל ‪ .‬והנני מקבל באהבה ובשממה ‪.‬והשנית ‪.‬זיכט‬ ‫פארפאלען‬ ‫ממן איהם א ד ף אין מען גיט עהם זיין‬ ‫חלק‪ .‬אשאל‬ ‫מי ציוה ‪ .‬‬ ‫ונשאר הכל בביהמ״ד ‪ .‬כי הורה ותפלה‬ ‫בלי דחילא ורחמא לא פרמא לעילא ‪.‬ולכך הביהמ״ד‬ ‫מלא מחורה ומפלה שלכם והבן ‪:‬‬ ‫כ׳ אלי שיב הרב מאון מ׳‬ ‫קפ(‬ ‫מ מ ס הלוי הורוויץ שי׳ אבריק‬ ‫קאםוב‪ :‬סיפר לי הרב הצדיק בנש״ק מ׳‬ ‫אלסר שליס״א אבריק בארהאמעס כי‬ ‫הריר אלימלך זי״ע הי׳ לו מ ר מ ה עוד‬ ‫בהמתו מסתופף בלל הקודש הריר‬ ‫בטר זי״ט שבכל לילה הראשונה מן ר״ה‬ ‫נגלה אליו אלימ הנביא זליט וגילה לו‬ ‫מה הנשמט ‪ .‬רק אמ״כ‬ ‫נתיישב‬ ‫‪.‬ואח״כ‬ ‫בטת הסטודה של טריה הזכיר טור‬ ‫הפטם וג*כ לא השיב לו מאומה וכן‬ ‫היה פטם שלישית ‪ .‬אז וועמטן טס‬ ‫איז באשטהרט לו שלאגין שלאגין איז‬ ‫וייא ער זעצט זיך ‪ .‬וסיפר ההיצ מ י ל ששמט‬ ‫בטצמו מפי הרב החסיד הממרסים‬ ‫ננח‬ ‫הגביר הר׳ יוסל נדן( זצ״ל מטארנא‬ ‫שבשנת מרט׳׳ו כאשר נחלה הרה״ק‬ ‫מהר״ש מבטלזא זי״מ בימי אלול ציה‬ ‫הר״הק מבטלזא זי״ט שישלח טטליגראף‬ ‫גם למק מצאנז זי״ט בטל דברי תיים‪.‬הקביה וביד של מטלה ‪.‬‬ ‫אילם בטת הזאת לא היה הילך הט״ג‬ ‫לצאנז והי׳ שם סוחר אתר שה ׳ קנה‬ ‫תמיד סחירוח אצל הרבי הר׳ יוסל שיף‬ ‫מטארנא זצ״ל ושלח הסוחר ט״ג לטארנא‬ ‫שהי׳ יודט שהריר יוסל יםט טל ריה‬ ‫לצאנז כדרכו חמיד‪ .‬‬ ‫תפילת אתיו רבינז הריר זושא זיימ ‪.‬‬ ‫וחשב לו אחד היא מפילה עצמו ‪.‬ובליל ר״ה שנת‬ ‫מקליג ג״כ הי׳ כך וגילה אליו אליהו‬ ‫הנביא ואמר לו שעל שלשה תפילות‬ ‫של גדולי הצדיקים עומד היום העולם‪.‬והבן ממשל ‪:‬‬ ‫עוד שמעתי מאאמויר מה*ק‬ ‫ק (‬ ‫שליטיא אשר הרר״א‬ ‫אלימלך זייט א׳ אינני ירא מגיהנם ‪.‬ותמה מאור הרב‬ ‫הר׳ יוסל זיל שרביט מצאנז לא שת על‬ ‫לבו ידו מדבר הגדול הזה שרביט‬ ‫מבטלז זי״ט צריך לרפואה ‪ .‬וא׳ בל״א וועל איך אדיין‬ ‫שפרינגטן מיט אלע פיער‪ .‬‬ ‫ואאמו״ר שי׳ פי׳ עדיז בגד מבא )כ״מ‬ ‫מיו( והיה אם וכו׳ ובאו טליך כל‬ ‫הקללות וכו׳ ‪ .‬‬ ‫ומשבו השוממים ט לשבתם כוונתו ‪ .‬וכן‬ ‫םיסר לו ‪ :‬היות שרביט הריר אלימלך‬ ‫זייע היה לו מדריגה טור בהיותו‬ ‫מסתופף בלל הקודש הריר בטר זי״ע‬ ‫שבכל לילה הראשונה מן ר״ה ‪ .‬‬ ‫א״כ כן רצון ה׳ ואקפוץ לגימם עם‬ ‫י ד ורגלי ‪ .

‬‬ ‫ויהיבהיוחז במלון הסמיך למיר ליזענםק‬ ‫לא יכל עוד הלוך הלאה כי סלילה פרשה‬ ‫מיסות כנפי׳ סל פני כל היקום והוא‬ ‫באורח לא דרכה רגלו עליו מתמזל‬ ‫שלשים ‪ .‬בקש מאות במלת המלין כי‬ ‫ממן לי ללון שמה בין יתר האורחים‬ ‫שהתאכסנו שם היא בראותה את זיי‬ ‫כבידו ותוארו הדור מאוד קבלתהו‬ ‫בספיי והקציעה למעני פנת יקרה בחדר‬ ‫מיוחד בכבוד גמל ‪ .‬ויחרד האיש מאוד‬ ‫וינח את כל אשר לו אצלה וינם התוצה‬ ‫טרום ויחף טל דרך הטולה ליזטנםקה‬ ‫וכבואו בקצה הטיר ויסר אל אחד הבחיס‬ ‫ויחמלי טליו ויתנו לו בגד לכםוח מטרומיו‬ ‫וכבואו אל הרהיק ר״ר אלימלך קם מפניו‬ ‫מלא קומתו ויאמר ‪ :‬ברוך הבא יוסף‬ ‫הצדיק ‪ .‬‬ ‫יכרבי מלובנין‬ ‫כמאוס בא רבינו אלימצך לביהמ״ד‬ ‫יהביט בפני העומדים ילקח מתוכם‬ ‫אח הרבי מלובלין והלך עמו הנה והנה‬ ‫ואני הייתי משתוקק מאוד לשמוע מה‬ ‫שמדברים ‪ .‬ישמעתי שרבינו אומר לו‬ ‫מרע שצריכים מאיד לבקש אל השליכנו‬ ‫לעת זקנה ‪ .‬בשם אאמו״ר הגאון‬ ‫אבד״ק פלונסק שי׳ ובס׳ נפלאוח היהודי‬ ‫דף למיד סיא ‪:‬‬ ‫קכב( כ ׳ בם׳ אם לבינה דף ייב‬ ‫בספרו שם מהרה״ק ר׳‬ ‫מנחם מענדילי מרומנוב ז״ל שהי׳‬ ‫תנמיד הגה״ק זקיני הר״ר שמעלקע‬ ‫זי״ע אבר״ק ניקלשבורג ‪ .‬נע ונד התהלך בארן‬ ‫מד בואו אל המקום משאת נפשו ‪.‬והלכתי אתריהם על צפורני‬ ‫רגלי בלאט ‪ .‬שפ״א סי׳ אצל רבי נו‬ ‫הגדול רבי ר׳ אלימלך *י״ע ואז הי׳ שם‬ ‫כל החבריא קדישא המגיד הק׳ מקחזנין‬ ‫ושאר הנדיקיס ‪.‬‬ ‫וממילא נתיישב לו התמוה שלו ג״כ כי‬ ‫עוד ביום כ״ז אליל עלמה נשממ רבינז‬ ‫שר שלום מבטלזא זי״ס השמימה ‪.‬הוא לא ידע כי‬ ‫דברבלימל יצוק בה וישכב וינוח במקום‬ ‫ההוא זינפש ממט מממל הדרך כאשר נפלה‬ ‫תרדמה מל כל האנשים ‪ .‬כן סיפר מרן הק׳‬ ‫רצאנז זייע להר״ר יוסל שיף הג״ל ‪.‬והבן כח הצדיקים ע״ש‪.‬רוחו הכביר‬ ‫השתוקק לשלמות הנפש וכאשר פ״א למד‬ ‫הרבה עד שדבקה לשונו לחכו התפלל‬ ‫בלבי בדמעוח שיגיה ד׳ חשכו עד‬ ‫שנכלה עליי תרדמה יראה בחלומי אח‬ ‫הרי״ף שהראהו את הרבי ר׳ אלימלך‬ ‫מליזטנםק שיסע אליו ישם יגיע אל‬ ‫ממרחי ע כ ״ ל ‪:‬‬ ‫שם‬ .‬‬ ‫לפניי‬ ‫בתזכיר אותו‬ ‫ולכן בטת‬ ‫היינו בער״ה כבר הי׳ אחר פטירתו‬ ‫זי״ע עכ״ל ‪ .‬ולעיל אוח ש ׳ ‪:‬‬ ‫קפא( ^ ׳ בס׳ תפארה הצדיקים דף‬ ‫ב״ה ‪ :‬סיפר הרה״ק ר׳‬ ‫יהושע משאמשוב זיל בשם הגה״ק א״א‬ ‫רבי יהירה ליב ז״ל מזאקליקיב בעיס‬ ‫ליקוטי מהרייל ‪ .‬ויקרבהו בימין ויהי׳ בין מקשיבי‬ ‫לקחו מתלמידיו המובהקים ‪:‬‬ ‫קפג> ?‪ 111‬כ׳ סס״ק רמ״מ מרימנוב‬ ‫ז״ל למד בילדותו בבית‬ ‫המדרש של ר׳ דניאל יפה בברלין והרבה‬ ‫לשקוד טל הרב אלפס ‪ .‬‬ ‫ועיי! בס׳ עשר אורוח רף מיי מטנין‬ ‫הנפילה באריכוח ‪ .‬ועיין בם׳ שמן הטוב ח״ב‬ ‫אוח יייד ‪ .‬ואה מורו‬ ‫לט ‪77‬‬ ‫ורבו זה חשב לרבי מובהק ותמיד תהלתו‬ ‫בפיו וכו׳ יאחיכ בא להסתופף בצילה‬ ‫של היכל הקודש אצל הרבי ר׳ אלימלך‬ ‫זציל בליזענסק ‪ .‬וכולם הוזים‬ ‫שוכבים ונמו שנתם קמה במלת הבית‬ ‫מחדרה וחבא בלאט אל החדר שלו‬ ‫ותתפשהו בבגדו ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫נתיישב לו התמוה יען כי בשנה הזו‬ ‫בייט כ~לי עלתה נשמת רבי סרריב‬ ‫זי״ע השמימה ‪ .‬והי׳ לפלא בטיני שלא‬ ‫ידעתי אז על מה סובבים הדברים‬ ‫הללו וכשנשלך הרבי מלובלין מן החלון‬ ‫שלו בשנח סילוקו לשמים עמדחי על‬ ‫דבי־י רבינו ‪ .

‬יחפשוהו אל המלך‪ .‬ואמר הקערה עם המרק לפועל י־מיי! שיעשה‬ ‫אח״כ םמפאח זה לא רצה הפעם להיות גם הוא כן על הכתב‪ .‬והי׳ מחבונן בטינא מורו ורבו הקריש השיב לו ע״ז ‪ .‬ואז טטה ותחת‬ ‫חבית״־הדיו‬ ‫את‬ ‫לקח‬ ‫ש״ן כי הש׳ין דר׳ה ויוה״כ צריך חביחי־החול‬ ‫לסהר שמיום נרו באב ואילך לא יעבור והפכה על הכתב‪ .‬אח״כ סיפר רבם‬ ‫את הצדיק ומסתכל גם מכל אבר ואבר בעצמו מה שעבר ביניהם ‪ :‬אחד משרי‬ ‫יכול ללמוד תורה ממש כאשר הייתי הממשלה מזימות יען להרע לכל היהודים‬ ‫לומד מרבי מכל אבריו תורה ממש ‪ .‬שבמדינה‪ .‬אז ראי כלם כי‬ ‫‪:‬‬ ‫החיבה‬ ‫מסתופף בצל כ״ק רבי זה האברך ציפה ברוח הקודש במקימות‬ ‫קפה(‬ ‫הק׳ הר״ר אלימלך‬ ‫אשר עין לא רחמה‪:‬‬ ‫זצ״ל וטרם נודט לאיש מופת ובטל רוח קפי( רבן הקדוש הר״ר אלימלך זייע‬ ‫והי׳ כאחד מן החסידים‬ ‫הקודש‬ ‫קודם הסתלקותי )בשנה‬ ‫היושבים לפני רבם קרה הדבר ‪ .‬ובחפצו לקחח חביח־החול‬ ‫ומצאוהו נחבא אל הכלים ואחרי רבוי לפזר עליו לייבש אח הדיו ‪ .‬כל הנעשה והוא הי׳ כ״כ מופשס‬ ‫והיא מחמח טירדח הדרך הי׳ לו מגשמיות עד שלא ידע שהנני פה זקא‬ ‫אונס שלא הי׳ יכול ללמוד שיטור גמרא סבר כי בידי ממש הפכתי חבית הדיו‬ ‫ביום אחד ט״כ לא רצה לטבור לפני על הספר צעק מרוב פחד ומורא כי‬ ‫יקחו אוחני למאסר ‪ .‬כל המסובין השתוממו‬ ‫לאמור ‪ :‬מי שזוכה לדעח שלמה כשרואה לשמע חשובת רבם ‪ .‬ביום סקגדז כיא אדר( סמך ידיי מל תלמידיו‬ ‫השבח בםטידה השני׳ בשבחו יחד טם והאציל מהודו מליהם מת.‬כי‬ ‫אבר ואבר ‪ .‬יאחר‬ ‫אדוני מו״ר הלא יקחו איתני כלני פטירתו‪ .‬ולהרה״ק ר׳ אברהם יהישמ‬ ‫מהררמ״מ חתיך בהלה וכחד אהה ! העשל מאפסא את כמו שבפיו ‪ .‬האברך הזה ראה את‬ ‫טליי יום אחד בלא לימוד שיעור גמרא‪ .‬והיום גמר כתיבתו וכל עילה‬ ‫כאשר הגיע העח לעבור לפני החיבה והשחתה לא נמצא בו למונעו מלהביאו‬ ‫החביא א״ע ולא הלך להתפלל ‪ .‬הפכתי‬ ‫הפצרות עבי־ לפני החיבה ‪ .‬הארן האירה מכבודם‪ .‬וכבר נסה פעמים רבות לכתוב‬ ‫ומי שאינו זוכה לזה עכיפ כשיסתכל שמנה בספר ולהביאו לפני המלך כי ימן‬ ‫בפני רבו צדיק משפיע עליו אור מכל עליו מבעת הגולך ולא עלתה בידו ‪ .‬ולהרה״ק רבי ישראצ מקאזנין כחי שבלב ‪.‬‬ ‫לקח הרה״ק הרר״א את הקטרה והפכה ולהרס״ק רבי מסנדלי מפריססיק הנשמה‬ ‫טל פיה ונשפכה המרק ויצעק רבינו שבמוחו ‪ . להה״ק רבי‬ ‫כל המסובין לפני רבם כאשר הטמיר ימקב יצחק מלובלין את מאור עיניו ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪78‬‬ ‫שם‬ ‫דף ייד כ׳ ‪ :‬שם אצל שחוק מתוך פיהם אפם מיראת רבם‬ ‫קני(‬ ‫רבו הר״ר אלימלך קיבל עצרו כח מלמלאות פיהם שתוק —‬ ‫תורתו מלא טומסו ‪ .‬‬ ‫המשמש אח קטרח מרק לפני רבם ‪ .‬וכו׳ וכו׳ במשך השנים בכל עת קרה איזה מקרה שבסיבתה לא‬ ‫שהתגורר אצל רבו בליזענסק הי׳ רבינו הי׳ ראוי הספר להעלותו על שלחן‬ ‫בעל חפלח שחרית כריה ופ״א בר״ה המלך ‪ .‬הי־גע‬ ‫פקיחא טל כל דרכיו ומנהגיו וכאשר בני שלום לנו אל תירא הלא אנחנו‬ ‫בעצמו סיפר אח״כ והורה לתלמידיו פה היום כלנו ‪ .‬עכ״ל‪:‬‬ ‫למאסי זטתה הניחה מזה — המסובין קפז( ‪ 6‬י פ ר לי אאמו״ר הגאון החסיד‬ ‫כשמטם את הדברים כמטס שהתפרצה‬ ‫ז ט ׳ מ׳ צבי יחזקאל שי׳‬ ‫אבריק‬ ‫בהיותו‬ .

‬וסיפר לו‬ ‫אשר פיא א׳ הרריא שניתן לו מן השמיים‬ ‫פה טוב ‪ .‬וטיניס טובים ‪ .‬‬ ‫וניתן לו רשוח שילך להריר אלימלך‬ ‫זי׳יע בעש״ק אחר שבא מן המקיה‬ ‫בטח שה" מונח טל מטהו להניח‬ ‫מטט‪ .‬‬ ‫ולסת זקנתי נתן במתנה את הפה להרב‬ ‫האוהב ישראל ממטזיבוז ‪ .‬והטיניס נתן‬ ‫במתנה להרבי מלובלין‪ .‬יכן עשה‪.‬ושאל אותי שיספר לו איזה‬ ‫ענין ומטשה מזקינו הרר״א ‪ .‬וגם אנשיו עמדו‬ ‫מבחין ‪ .‬וכן‬ ‫טשה ‪ .‬ומאז נחקרב להי־״ר אלימלך זי״ט ‪:‬‬ ‫בטצמי מאחד מנכדי‬ ‫קל(‬ ‫הרר׳א זי׳ט ששחט‬ ‫בטצמי מהרב הצדיק הר׳ אהרן זצ״ל‬ ‫מקראקא בני של המאיר ישמש ‪ .‬‬ ‫ונפלה פחד גדול על בניו כי ידעו דרכו‬ ‫בקודש שאין לו להחמהמה כל כך ויראי‬ ‫מאיד והגישי ישברו את הדלת ינכנסו‬ ‫ומצאו אותו מושכב בפישוט ידים ורגלים‬ ‫על הקבר כמו ממש זה כנגד זה ‪.‬ישמע כש״ק אח הרב הק׳‬ ‫בעל אוהב ישי־אל זיל שאמר תורה ‪ .‬‬ ‫והקיצו אותו ולא יכלו טד שהקיצו אותו‬ ‫בתזקה יאזי התרגש המאויש זליל ואמר‬ ‫לבניי ‪ :‬ויאם האט מסן מיר גפעוהן ‪.‬והלב השאיר‬ ‫לטצמז ‪ .‬‬ ‫הנהיק בטל חי׳‬ ‫איך שבהיוחו טל החחונה הגדולה‬ ‫באוסטילא ‪ .‬וכאשר קבל‬ ‫המאויש ברכה הפרידה ‪ .‬יא‬ ‫בזהיל איך האב נאך היין מאהל נישט‬ ‫גיהטרט אזא ריין מייל ‪ .‬ומטתה מובן‬ ‫שזאת הי׳ מתנה מהרבי ר׳ אלימלך זייט‬ ‫‪.‬ובניו‪.‬‬ ‫ווט‪ .‬אולם הרעו שהגדר נעשה זמן‬ ‫שמעתי‬ ‫רב‬ .‫אהל * דימלך‬ ‫אבריק פלינסק ‪ .‬ואחר שבת‬ ‫אמר לו הריר מיכלי זי׳יט שיהי' שם עוד‬ ‫שבח אחד ‪ .‬‬ ‫והנה אל יתפלא הקירא ט כפי הראות‬ ‫טל הציון הקדיש בליזענכק יש גדר סביב‬ ‫להקבר ואיא להיות שם בפישוט ידים‬ ‫ורגלים ‪ .‬והסנה עם בניו‬ ‫ועם אנשים שיניחו אותו להיות בעצמו‬ ‫על הציון ולא יכנס שום ארס לשם‬ ‫בעודו היותו שס ‪ .‬שסיפר‬ ‫שפטם אחה נסט טס אביו טל הציון‬ ‫הקדוש לליזענסק ‪ .‬‬ ‫ונכנס על הציון הוא לבדו ‪ .‬ולב טוב ‪.‬פטץ יוחלט מיך ג להזט כאך ליגען‬ ‫איין פאר מיניט יואלט איך גיגחנגין‬ ‫גלייך מיט רפס רבץ חין גיע אריין ‪.‬‬ ‫ס״א ראה אותו הריר אלימלך וחמר למ‬ ‫לבינו‬ ‫מ‬ ‫מסע לזלאטשוב ]להרבי ר׳ מיניי זי״ע[‬ ‫וכאשר שמע המאור ישמש אלו הדיבורים‬ ‫שמח שמחה גדולה ונסע תיכף לזלאטשוב‬ ‫יהי׳ שם משובח׳ ש״ק ‪ .‬שסיפר הרה״ח ר׳‬ ‫יחזקאל מבלטנדאוו )נכד הריר מלך‬ ‫זייט( שבא פיא אל הגה״צ ר׳ פינטשי זיל‬ ‫אבריק פילן‪ .‬אחר השבת‬ ‫שני׳ • אמר לו הרבי ר׳ מיכלי זי״ע‬ ‫שיאמר להרבי ר״א בשמו ‪ .‬‬ ‫ולא הי׳ לו שום עצה ומלה בדעחו‬ ‫להיוח מסיק עצים בהחגור ‪ .‬אולם החמהמה שס הרבה‪.‬והמאו״ש בעצמו סיגר מבפנים‬ ‫את הדלת ‪ .‬‬ ‫מליזטנסק ‪:‬‬ ‫‪ 01‬אלי ש״ב הגחון מ׳ פנתס‬ ‫קפי‪0‬‬ ‫הלוי הורויין שי׳ אבד״ק‬ ‫קאםיב סוד בשם הה״צאבריק בארהאמעט‬ ‫שי׳ הניל ‪ :‬רטנו הקדיש הריר מענדלי‬ ‫מקאםיב זייע בעל אהבת שלום הי׳‬ ‫פיא אצל הריר אלימלך בליזענסק ‪.‬ובודאי ק עשו ‪.‬ישמט הר״י־ חענדלי שהרריא זייט‬ ‫חמר מהן יכול למםבל רוחא דגנתא דעדן‪:‬‬ ‫הרהיק מיו קלמן‬ ‫קפט(‬ ‫זי״ע בעל סהיק מאיר‬ ‫ושמש כאשר נסע פעם ראשונה להדיר‬ ‫אלימלך לא הניחו אוחו לכנוס אצלו ‪.‬‬ ‫וגס הרהיצ הר׳ אהרן זיל בעל סיפור‬ ‫המעשה ג״כ היי שס ‪ .‬ראם עהר‬ ‫האט ניט קיין סאך ר׳ קלמישיש ‪ .‬וכששמט הרב מפילן זציל את‬ ‫זאת נתמלא שמחה גדולה ואמר ט‬ ‫טהה האיר עיניו במעשה זה להבין‬ ‫מה ששמט לפני הרבה שנים מדודו‬ ‫הרי״ם זייט ‪.‬וכן עשה ‪ .

‬ואח״ז יטשה האדון של הטיר משתה‬ ‫גדול ויהיו נקראים אליו אל המשתה‬ ‫שלשה דאקסורים גדולים מלבוב ‪ .‬ונםטה אמו לביתה ‪ .‬ונסטה אמו בהסתר להר״ר‬ ‫אלימלך זי״ט לליזטנםק‪ .‬ויקימו אוחו חבריו וטבור זה‬ ‫יתמהמהו חביריו בהשוק ‪ .‬‬ ..‬שפ״א הי׳ אצל חז״ז הרה״ק‬ ‫הררימ מקאסוב זי״ט בטל מורה מיים‬ ‫והי׳ מביט בסה״ק נוטס אלימלך‪ .‬איך הרהבה‬ ‫בנפשך עוז לעשות פירוש על הנוא״ל ‪.‬‬ ‫והשיב לו חויז הרה״ק הריח מ י ל זי״ט‬ ‫אני אין אומר כן ‪ .‬‬ ‫וכאשר יצאו הדקטורים מביתה א‪1‬‬ ‫בהליכחם יפול דוקטור אחר באמצט‬ ‫השוק ‪ .‬ובאו כל‬ ‫האותות אשר דיבר איש האלקים לא‬ ‫חםר דבר ‪ .‬וכאשר יקתו את הסם‬ ‫המרפא תתחיל להיטב מצב בנה החולה‬ ‫ויחזור לאיתנו בבריאות השלימות ‪ .‬אולם‬ ‫הזהיר אותה הר״ר אלימלך זי״ט שכאשר‬ ‫יתרפא צנה הגאון אזי יסט לאחיו‬ ‫להאניפאלי ‪ .‬ונדמה לו שלקחו אוחו‬ ‫משס דרך החלון ואמרו לו שספר הזה‬ ‫הוא ס׳ נועם אלימלך • וכל הספרים‬ ‫שרואה בביח הזה הם פירושים על‬ ‫הס׳ מאיל ‪:‬‬ ‫קלי( גם בימי חורפי שממחי מן חסידים‬ ‫שסיפרו שהרב הקדוש המפו׳‬ ‫הר׳ אייזיק מקאליב )אונגרין( זצ״ל כחב‬ ‫כמה מאומ ניירוה פירוש על םפה״ק נועם‬ ‫אלימלך ‪ .‬והשיב לו ‪.‬וכאשר באה אליו‬ ‫השיב לה שלא מפמד מאומה שבנה יהי׳‬ ‫אי״ה בבריאות השלימוה‪ .‬אזי‬ ‫שקרא את שלשמם לבקר את בנה מ ״ ל ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪80‬‬ ‫רב׳אח״כ ‪ .‬וטכיז לא תלטטרם‬ ‫כלל‪ .‬ושאל אומו ידעח "מה‬ ‫שכחוב בספר הזה ‪ .‬‬ ‫בס׳ נוא״ל ‪ .‬אני אומר מי שיכול‬ ‫להתיות מהים יוכל להבין בסה״ק נוא״ל‪:‬‬ ‫הק׳ הר״ר מטנדלי‬ ‫קצכ(‬ ‫מרומנוב זי״ט וטכ״י‬ ‫אמר שבטש״ק אחר המקוה יכול להבין‬ ‫היטב איין שטיקטל נוטס אלימלך ‪:‬‬ ‫הר׳ אליעזר זצ״ל‬ ‫קצג(‬ ‫מדזיקוב ראה פעם‬ ‫י‬ ‫אמח בחלום בית מלא ספרים רק ספר א׳‬ ‫הי׳ מבהיק הרבה מאוד ‪ .‬ובחוך כך‬ ‫יפיל במחשבה של אחד מן השנים שיש‬ ‫איזהו סם רפואה טבור בנה החולה‬ ‫ואזי יחזור לביתה פטם שנית ויכתיב‬ ‫אותו רפואה ‪ .‬‬ ‫וכאשר יבואו שמה יראו גודל החולשה‬ ‫וייאשו אותו ‪ .‬וכאשר מבואה‬ ‫לבימה המצא את בנה הגאין מ ״ ל פה־‬ ‫חלוש יומר ממקדם‪ .‬‬ ‫‪.‬תתן הרה״ק מהר״ש‬ ‫זצ״ל מקאסוב‪ .‬סיפר ‪ .‬ואתה מליך לבך לטשות פיייש‪:‬‬ ‫הר יהישט אלטזר‬ ‫קלה(‬ ‫זצ״ל מבארייטשיב‬ ‫מ״כ בקאלאמטא ‪ .‬הוא ההיק הרבי ר׳ זישא‬ ‫זי״ט ‪ .‬שמאין המופלג‬ ‫בקדושה הר׳ שמחה זצ״ל אבר״ק בוברקא‬ ‫]המובא בפרמ״ג יויד סי׳ ט*ו[ שהי‬ ‫גאון טצום ואיש קדוש והי׳ מסכסג אז‬ ‫כדרך הגה״ק בזמנו שלא הסתופפו בצל‬ ‫קדשם של הצדיקים ‪ .‬איך‬ ‫אוכל להבין מה שכחב בסה״ק נוא״ל‬ ‫הלא מורגל בפי כל כי מי שיכול להבין‬ ‫בםפה״ק נוא״ל יוכל להחיומ מהים ‪.‬והשיב לו ‪ .‬נשמע בת קול ‪ .‬ורצה לילך‬ ‫ליקח את הספר לראות איזה ספר‬ ‫מבהיק כ״כ ‪ .‬נחלה פיא בחולי‬ ‫מסיק ליט‪ .‬וכאשר‬ ‫בא חו״ז הרה״ק הנ״ל להביש שאל אוהו‬ ‫באיזהו ספר הוא מטי ין ‪ .‬טכ״ז לא תמושה כלל ‪.‬וכאשר נתרפא מאון הנ״ל‬ ‫סיפרה לו אמו את המעשה מ י ל ״‬ ‫ונתבהל מאוד ואמר שמקורם יםט הוא‬ ‫ואמו‬ ‫הרה״צ‬ ‫‪.‬בפקודה הרב הק׳ מ מ ״ ש‬ ‫מראדאמסק זצ״ל כנודט לכל ‪:‬‬ ‫מאיש א׳ ששמט‬ ‫קלא(‬ ‫בטצמו מפי הרב‬ ‫הצדיק הר׳ א״י הטשיל אבד״ק טלויסט‬ ‫זצ״ל ‪ .‬‬ ‫הלא מלאכים ושרפים מייגעים א״ע‬ ‫להבין אות אחת ]או תיבה אחת[ בסהיק‬ ‫שמעתי‬ ‫רבינו‬ ‫הרה״ק‬ ‫נוא״ל‪ .

‬זה הוא הי־בי שלנו ‪ .‬וכן היה שאחר‬ ‫זמן מוטט נסע הגאון מ ״ ל להאניפאלי‪.‬והזהיר אוחו שיטבול‬ ‫איט כאותו זמן שהרר״ז יהי׳ בהמקוה‪.‬תהי׳ אורח שלי ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫ואמו ללזטנטק ליתן תודה לאיש האלקיס‬ ‫הרריא זי״ע ‪ .‬אולם אן‪1‬‬ ‫שחכמתו והשתדלותו טמדה לו להיות‬ ‫בטיר המלוכה טכ״ז אין מבוא שיזכה‬ ‫לראות פני המלך ‪ .‬‬ ‫יעתה ראה שהכל נכון וכל הקושיות‬ ‫ותמיהות נתיישבו היטב ולא נשאר‬ ‫לו שוס צ״ט ‪ .‬‬ ‫ונתבהל מאון הנ״ל ‪ .‬פ״א ססא‬ ‫בז‬ .‬וא׳‬ ‫לו ‪ .‬וזאת‬ ‫הי׳ לו כל תיוסו ותשוקתו ‪ .‬ואת׳׳כ נעשה תלמיד‬ ‫מובהק של הרר״ז זייט כמ״ש בשה״ג‬ ‫הח׳ אות ש׳ ‪:‬‬ ‫הזו שמט הה״צ‬ ‫קצי(‬ ‫מבארהאמטט שי׳‬ ‫מ י ל מאת הה״צ הר׳ ירוחם טייטלבויס‬ ‫המעשה‬ ‫מא !‪8‬‬ ‫זצ״ל מטארנא ןמ״כ ביי״ושליס עה״ק‬ ‫נכד הגה״ק בעל שו״ת אדב״ע זי״ט[‬ ‫בעמ שסיפר המעשה לפני ארמו״ר‬ ‫הקמש משינאווא הריר יחזקאל ד ל ‪.‬שמחה חין ל׳ טור אורח‬ ‫על שבח קודש ‪ .‬‬ ‫עדיין אין כוונתך רצוי׳ כי לא נ מ ס‬ ‫בלבי‪ .‬וחשב‬ ‫מחשבות רבות איך יוכל להיות במציאות‬ ‫לראות את פני המלך ‪ .‬קח לך חומש אין זייא מעביר‬ ‫דיא סדרה יאח״כ נוה לו הרר״ז שילך‬ ‫עמו לבית המקוה‪ .‬הליא‬ ‫הוא מארץ רחוקה ‪ .‬שמחה! האסט שיין מעביר‬ ‫גיויעזין דיא סדרה‪ .‬ואז אמר לו הרר״ז ‪.‬‬ ‫ומכ״ש לזכות לראות פני המלך וחשב‬ ‫מחשבות ונפל בדטתו להיות חוטב טציס‬ ‫וישתכר איזהו פרוטות ויוכל לנםוט לטיר‬ ‫משני׳ וכן טשה‪ .‬‬ ‫יהי׳ מעורר הרר״ז את אחיו הרר״א‬ ‫זייע ]הרר״ז נולד נ ח שנים קודם‬ ‫הרר״א זי״ע[ ‪ .‬אולם‬ ‫טכ״ז לא בא למלאות השתוקקות שלו‬ ‫כי איך יזכה לראות פני המלך ‪ .‬והשיב לו הרר״א ‪.‬וכאשר‬ ‫בא הגאון לבית הר״ר זישא זי״ע שאל‬ ‫אותוהרריז‪ .‬והשיב לא ‪ .‬וכן עשה הגאון‬ ‫זצ״ל ‪ .‬‬ ‫יהשיב לו ‪ .‬‬ ‫רבינו הר״רזושא זי״ע הוא הי׳ המטורר‬ ‫אה אחיו הרבי ר״א זייע שיתנהגו‬ ‫בנסיעתם להיות נע ונד כידוע לכל ‪.‬‬ ‫ויטבול יחד עמו ‪ .‬ודברים היוצאים מן הלב נ מ ס י ם‬ ‫ללב ‪ .‬‬ ‫הנה כפרי אחר הי׳ משתוקק בתשוקה‬ ‫רבה לראות את פני המלך ‪ .‬ובפרט שהמלך‬ ‫יושב בטיר הגדולה מרחק רב ימיתו‬ ‫ואין לו מציאית אפי׳ לישט לעירו ‪.‬וסיבב כמה זמנים‬ ‫סביבות חצר המלך ‪ .‬וכן עוד פעם ג׳‬ ‫השיב לו מ ״ ל ‪ .‬‬ ‫שמחה! איז דיר נאך עפיס קשה ? וכאשר‬ ‫בא הגאון לאכםניא שלי והעמיק בכל‬ ‫שהיה לי בשים‬ ‫הקושיות העצומות‬ ‫מימרות ותמיהות עד‬ ‫ובהרהשיניס‬ ‫שכמעט הי׳ נדמה לו שא״ח ליישבם ‪.‬וכאשר בא לטיר השני׳‬ ‫הי׳ ג״כ חוטב טצים והשתכר טל הוצאות‬ ‫לטיר השלישית וכן טשה טד שבמשך‬ ‫הזמן בח לטיר המלוכה ‪ .‬טד שזכה להיות‬ ‫מסיק מצי התנור בבית המלך ‪ .‬כי איך ידע‬ ‫אותו אדם האיך לקרותו בשמו ‪ .‬אז‬ ‫שמח הגאון מאוד והלך לביתו ‪ .‬וראה נער קטן‬ ‫הילך בשיק ינתקי־ב חליו מאון מ׳‬ ‫שמחה זצ״ל ושחל אותו חי זה האיש ‪.‬ובאותו‬ ‫הניר הקטן הסאמץ לראות מ י מ ה וראה‬ ‫מרחוק לפפמיס את מ י המלך ‪ .‬‬ ‫והשיבו כי להאניפלי הוא מרחק רב‬ ‫וא״א לו עוד לנסוע טד אשר יתחזק‬ ‫כשלימות הבריאות ‪ .‬אולם‬ ‫בתשוקתו הטצומה חתר חור קטן בהתנור‬ ‫שבחוצה טד בית המלך פנימה‪ .‬ואח״כ שאל אוהו הרריז ‪.‬וכאשר באו ללזענסק‬ ‫שאל אותם מיכן! הי־״ר אלימלך זי״ט‬ ‫אס קיימו דבריו לנסוט להאניפאלי ‪.‬‬ ‫וכחשר בא ברחוב העיר בא אליו איש‬ ‫אחד יא׳ ‪ .‬ואתר איזהו זמן עורר אותו עוד‬ ‫הפעם והשיב לו כנ״ל ‪ .

‬‬ ‫והשיב לו הרר״א זי״ט‪.‬ובאור פני מלך תיים‪.‬‬ ‫וראה אותו הכפרי הנ״ל היושב בין תנור‬ ‫זכריים והביט טל בן המלך בתמהון‬ ‫לבב ‪ .‬מה זה שאנכי‬ ‫עשיתי טשרה ספרים קרישים חכיסי‬ ‫שלומדים בהוכם גם בטולם העליון ‪.‬‬ ‫ובא הה״ק ר״ש מראראמםק בכל שנה‬ ‫ושנה טל היא״צ של הרר״א לליזענםק ‪.‬‬ ‫וכל זה מגודל היראה שנשפמ ממני מליהס‬ ‫מאימח שבח קודש ‪ .‬‬ ‫טכ״ל הגאבד׳ק קאשוב שלינףא הנ״ל ‪:‬‬ ‫הובא בס׳ טשר צמצמוס‬ ‫קלח(‬ ‫דף ט׳ בשם אאמזיר‬ ‫הגאון המסיר מסלונסק שלינףא כי‬ ‫הרה׳ק הריר מסנדלי מרימנוב זיל אמר‬ ‫כי סגולה להתטוררזה התשובה להיות‬ ‫טל ציון הרראיל בליזטנסק ‪ .‬אתה בן‬ ‫המלך ייש לך הרשות כו׳ וכו׳ ואיך לא‬ ‫מרצה להיומ טמי נט ונד שנזכה טייז‬ ‫לטשית רצון הטליון ביתר שאה ולזכוה‬ ‫את אתב״י להמזירם למוטב וכו׳ וכו׳ ‪.‬‬ ‫ואז נטנה לי הרריא זי״ט והשתתפו יחד‬ ‫להיות נסים ונדים טל פני הסרים ]מן‬ ‫טיר אושפיצין טד הרבה טיירות אתר‬ ‫לביב[ להשפיע טובות וישוטות לאהב״י‬ ‫ולהתזירם למיטב כידוע ומפורסם טנין‬ ‫זה זי״ט זפכ״י ‪:‬‬ ‫לי תימ א׳ מצפת תובב״א‬ ‫קצז(‬ ‫היות שבטולם העליון‬ ‫שאל בטל הסד לאברהם אזולאי ז״׳י׳ט‬ ‫אה הריר אלימלך ‪ .‬כן אזמר אני ]הרר״ז זי״ט[‪ .‬‬ ‫אדוני ‪ .‬ושאל אותו בן המלך מה זה‬ ‫תמוה רבתא טל פניך ‪ .‬אנכי‬ ‫איש כפרי וטכ״ז הנני טושה השמדלוה‬ ‫רבות שאוכל לחזות בנועם ד׳ ולבקר‬ ‫בהיכלו ‪ .‬‬ ‫זמכ״ז כאשר נשמט שם של כזרת‬ ‫פיפר‬ ‫קדושתו נפשה רטש גדול כשמים ‪ .‬מה משיחם כ*כ שזכיתם לזה‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪82‬‬ ‫בן המלך לפני אביו ונשלח חוצה שלא‬ ‫יזבל לבוא לחצרות אביו המלך פנימה‪.‬‬ ‫ומטין זה גרפם אולם טל סגנון הנ׳׳ל‬ ‫לא שמפתי ממולם ‪ .‬תמה אנכי טל גודל מרכך ‪.‬הנה בכל טשיק‬ ‫הי׳ היראה כל כך בביתי טד שהמשרתות‬ ‫נפלו זו אל׳יי בבקשה ובתתנונים ואמרו‬ ‫זו לזו מיין הארץ איך במט דיך זייא‬ ‫מיד מוהל וואם איך האב פוגם גיוזטזין‬ ‫קמגין דיר איין גאנצט וואך ‪ .‬היש תמהון גדול‬ ‫מזה‪ .‬‬ ‫בנו‬ ‫וכבר‬ .‬אשר טייז נתגרשת‬ ‫מלראוה פני המלך ‪ .‬לאין‬ ‫שימור ‪ .‬‬ ‫ואנכי איש כפרי טכ״ז במטצומות‬ ‫ובהשחדלוח רב כמטט במם״נ ובכלוה‬ ‫הנפש טשימי מה שטשימי טד שזכיחי‬ ‫שאוכל לראומ לפטמים פני המלך טכ״פ‬ ‫דרך החור ומרחוק ‪ .‬והשיב הכפרי‪.‬ואז מנה הקדיש‬ ‫בטל חםל״א ‪ .‬והרה״ק‬ ‫ר׳ שלמה מראדאמםק טשה ובנה הציון‬ ‫והאהל מחדש בליזטנסק אחרי שנתרב ‪.‬ואחה אדוני אחי ‪ .‬איכ הכל נימא ולק״מ‪.‬ואהה אדוני הנך‬ ‫בן המלך ומשמטשט בגנזי המלך איך יש‬ ‫מציאות בטולם שיכולת לטשיה דבר שהוא‬ ‫ע ד רצון המלך ‪ .‬א׳ לו שבכל טש״ק הי׳‬ ‫דוגמה יוהל״פ בקבוצה הטיר בביהכנ״ס‬ ‫טל ההלים ובכיומ והגיד מוסר להם‬ ‫ט״ש ‪:‬‬ ‫קלס( כ׳ בס׳ משר צחצחוה דף י״א‬ ‫ט״א כ׳ לי ידי״נ הרב‬ ‫המאוהיג חכם השלם אוצר בלום בנש״ק‬ ‫מ׳ אברהם םג׳י׳ל אסיכגא מרוקלא‬ ‫שליש״א סיפר לי הרב הגאון מ׳ מ ר‬ ‫מטבלי שי׳ ראבד״ק ששמע מפיק‬ ‫הרהיג ר׳ יירא ליביש יאלוס מססריא‪.‬והי׳‬ ‫בכיה גדולה ביניהם מד שממלו זל״ז‬ ‫באהבה ורימומ כמו שמנהג אהב״י במרב‬ ‫יוהכ״פ כן הי׳ אצליהם בכל טש״ק ‪.‬והמספר הוא ה״ח‬ ‫גדול נכד הק׳ מהריש מקי־לין זי״פ ‪.‬‬ ‫ושלח אמרי זקינה א׳ לספר לו הגדולות‬ ‫מהרריא ‪ .‬‬ ‫אנכי באשר ידטתי כי טיקר התטנוג‬ ‫מכל התטנוגים שבסולם היא מי שזוכה‬ ‫לראוה פני המלך‪ .

‬היא היתה‬ ‫אשת הצדיק מו״ה אלי׳ משדה לבן בן‬ ‫הרב ר׳ יעקילי מלאנצהיט ‪ .‬‬ ‫אשר הריר אפרים יצחק הנז׳ הי׳ תלמיד‬ ‫רבינו אלימלך ‪ .‬והי׳ הה״ק חרפה‬ ‫אוחה מגםיעחה ואומר למה לאשה‬ ‫לנסוע מל קבר מרן ‪ .‬אביו של הג׳‬ ‫בטל ישועות יטקב ז״ל כתב מכתב‬ ‫להרבי ר׳ אלימלך היות ששמעתי שכיפ‬ ‫מתפאר שיש לו גילוי אליהו יורני נא‬ ‫איך יכול גס אני לבא למדריגה זו ‪.‬ח״ב בעיר‬ ‫רימנוב ‪ .‬ופ״א ישב מם רבו‬ ‫הרדיא על אצטבא שלפני ביחו ועבר‬ ‫כלב אחד לפניהם יראה הר״ר אפרים‬ ‫יצחק כי נשתנו פני רבו הה״ק הרריא‪.‬והיתה שבתה בשבת‬ ‫בעיר חדש הסמוך לגבול ‪ .‬‬ ‫ועוד שם ‪:‬‬ ‫פ ״ א שמעתי ממנו )מהה״ק‬ ‫רג(‬ ‫ממאגלטצא זי״ט( שסיפר‬ ‫כי פ״א נסעה אמו לליזענסק מל קבר‬ ‫סק׳ בעל נוא״ל ‪ .‬‬ ‫שזקיני הה״מ מקאזנץ זצ״ל היה עס בתו‬ ‫הצדקת אצל מרן הק׳ בעל נועם אלימלך‬ ‫והיה אומר ‪ .‫אהל א ימלך‬ ‫שסיפר‬ ‫בנו של במל מלא הרועים‬ ‫לו הרה״ג ר׳ אפרים יצחק דומיצ‬ ‫דסרממיסלא בפהמש״ס משנה ראשונה‪.‬דע המגיד הק׳ כי נשמה‬ ‫גדיייה חרד אל בת מעלתו ‪ .‬כי הוא בעולם‬ ‫הפליק מאר ואין תועלת להיות על‬ ‫קברו ‪ .‬והיתה צדקת גדולה וכל הצדיקי׳‬ ‫הלכו אליה ‪ .‬היה לו שתי בטש אחת שמה‬ ‫מירל והיהה נקראת מירש‪ .‬תדע ט מורי ורבי בא‬ ‫אלי‬ .‬זה הכוונה‬ ‫על ו הוא בנה הק׳ מרן זצ״ל מחאגלניצא‬ ‫וכו׳ וכי׳ שם מעשה נפלא מאתיו הינוקא‬ ‫שתי רק עד ז׳ שנים ואמרו כי כ״ז‬ ‫שהיה מרן הצדיק בעל נזעם אלימלך‬ ‫בסולם ‪ .‬והריר‬ ‫ליפא ‪ ..‬‬ ‫מלבד בניו הקדישי׳‬ ‫מב ‪83‬‬ ‫הר״ר אלטזר והר״ר נפפלי ‪ .‬ושמעתי מפי ידינ הרה״ג‬ ‫ר׳ משה כ״ז טלאיייטש נ״י מכ״ק כי‬ ‫הרריא זי״ט הי׳ לו שט פעמים תשובת‬ ‫הקנה במרס הוליד אותה ‪ .‬שמטתי זאת‬ ‫מיל״נ הג״ח לול טטבלי ראבד״ק ששמט‬ ‫כן מפי הרב ר׳ מטנדיל סאליר נ״י‬ ‫שהיא ראה את המכתב בט״ק הרה״ק‬ ‫סנ״ל הצל שיב הגאון מאוהיג ר׳‬ ‫יצחק אהרן סג״ל אטינגא זצ״ל אבד״ק‬ ‫לבוב ‪:‬‬ ‫הגאון‬ ‫יא(‬ ‫מתולדותיו‬ ‫של אותו צ ד ק ‪.‬ובתי‬ ‫השניה היתה אשת הרב ר׳ ישראל‬ ‫שהיה חותן הרב ר׳ יצחק ליב א ב ד ק‬ ‫פריסעיק אביו של הרב ר׳ יחיאל אבד״ק‬ ‫הנ״ל עכ״ל הה״ג ר״א אטינגא שם ‪:‬‬ ‫רכ( כ׳ בס׳ תולדות הנפלאות דן! ב׳‬ ‫שסיפר הה״ק ממאגלניצא זייע‪.‬היי יכול גס האי ינוקא להיות‬ ‫בעולם ‪ .‬אבל אתיכ שוב לא הי׳ העולם‬ ‫כדאי לו וכו׳ וכו׳ באריכות ואכ״מ ‪.‬אצל הה״ ק‬ ‫בעל מאור ושמש ‪ .‬‬ ‫ולא הרהיב בנפשו עוז לשאול אותו‬ ‫על ככה ‪ .‬ריבה״ היינו ילדה כי בתי ילדה בת ‪:‬‬ ‫מ׳ מרדכי זאב אבד״ק‬ ‫י(‬ ‫י לבוב ‪ .‬וכהנה וכהנה דיבר אליה‬ ‫ולמחרתו שלח לקרוא אותה אליו ‪.‬טתה אני רואה כי כוונתו הי׳‬ ‫‪.‬ואחר טבור שטות אחרית‬ ‫בא ציר מיוחד מטיר הסמוכה אשר‬ ‫לרה שס בתו של הרה״ק ובשורה מוצאת‬ ‫בפיו כי בת הרהיק המליטה בת וצהלו‬ ‫מאוד פני הרה״ק ואמר להר״ר אכריס‬ ‫יצחק הנה הכלב הזה אשר עבר אלינו‬ ‫אמר לו תיבת ״ריבה״ ותשבתי שכוונתו‬ ‫שיחטורר טלי ריב ומחלוקח ונפשי נבהלה‬ ‫מ א ד ‪ .‬‬ ‫והשיב לו הרה״ק הן אנכי לא אמרתי‬ ‫מבו״יס שיש לי גילוי אליהו רק טתה‬ ‫שכיה שיאל אותי אני אזמר לי שגס‬ ‫הקטן שבקטני תלמידי יש לו גילוי‬ ‫אליהו אבל כ ב ה ד ג לא נברא לזה רק‬ ‫לתורת הנגלה ילך בדרכו זה גס להלאה‬ ‫ואין לו טסק בנסתרות ‪ .‬‬ ‫וסיפר לה ‪ .

‬ואז נחקררה דטחו וירט‬ ‫שהולך בדרך הטוב ‪ .‬וכאשר‬ ‫הגיט כמו החום שבח מגריצא צוה‬ ‫להמתיק וילון המרכבה לכסוח בטרם‬ ‫ולטבור דרך מיר שלא יבינו אנשי טיר‬ ‫כי הוא טובר שמה ‪ .‬והשיב לו כי היה מתבונן‬ ‫וחושב כי הלוא אא״ז המגיד הקדוש ‪.‬ישאל אוחו למה‬ ‫הי׳ בוכה ‪ .‬טד‬ ‫היכן הגיט היראח שמים שלו ‪ .‬הי׳ רואה אא״ז המגיד‬ ‫זצ״ל מקאזניץ ‪ .‬וטחה אשר אא״ז‬ ‫היה אז סמיך לזקנה ‪ .‬יאח״ז סה״ק‬ ‫בטצמו השתדל טבורה שיהיה לה מרבבה‬ ‫לטבור הגבול ‪:‬‬ ‫רד( כ׳ בס׳ תולדות הנפלאות אות‬ ‫פ״ח סיפר לי כי פ״א היה‬ ‫טסט מרן ממאגלניצא זיל לווארשא ‪.‬ואח״כ צוה להעתיק הוילון אל‬ ‫הצד ‪ .‬כי בזאת‬ ‫מ־אה שהיתה ללקח גלולה כי בפין‬ ‫חחונהם בשטה שהיו מכסים אומה‬ ‫בצטיף כנהוג ‪ .‬ראה והבן כי‬ ‫אחר כל צדקותיו ומדרגותיו ‪ .‬ואביה‬ ‫הה״ק ר' אלטזר זיל הי׳ טומד מצדה‬ ‫הב׳ וכו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫יי( בס׳ לברי יחזקאל פ׳ במדבר חושב‬ ‫השחלשלוח סדר קבלס החסידוח‬ ‫בזה״ל ומיום גלוח ישראל הקים להם‬ ‫הקב״ה בכל דור ודור צדיקים וכמאז״ל‬ ‫)מגילה י״א(במחניחא חנא לא מאםהים‬ ‫בימי כשדיים שהטמדמי להם דניאל חמיא‬ ‫מישאל וטזריה ‪ .‬יעיין‬ ‫בס׳ טשר אירוח דף ל״ט ט״א ‪:‬‬ ‫פ״ו יספר כי‬ ‫רה( ל ש • באוח‬ ‫בחיך ההספד שאמר ההיק‬ ‫ממגלטצא ר׳ חיים מאיר יחיאל זצ״ל טל‬ ‫אשחו הרבניח ט״ה הי׳ איחר ‪ .‬ואז ראה הרב ר״א בפניו ובטיניו‬ ‫שהיה בוכה מאד ‪ .‬מה נאמר ומה‬ ‫נצטדק ‪ .‬והודה הצדיק לדכייו‬ ‫ואמר בודאי כי זה טיקר הכל טכ״‪: $‬‬ ‫רט( כ׳ בס׳ תולדות הנשיאות אות נףל‬ ‫שמעתי‬ .‬‬ ‫טס כל גדולחו היה פיא הולך וחושב‬ ‫בי אילי אינו הולך בדרך הישר ונסט‬ ‫למורו הה״ק מליזטנםק וכאשר בא אליו‬ ‫כתן לו שלים ואמר לו כי המלאך מיכאל‬ ‫היה אצלי ואמר לי שאהיה אומר לך‬ ‫שלים טבורו‪ .‬ובס׳ מאי״ש פ׳ בלק כ׳‬ ‫שמטחי מפי אדמו״ר בוצ״ק מיהר״ר‬ ‫אלימלך זצוק״ל ששאל אומו הצדיק‬ ‫המפורסי׳ בוצ״ק אחיו מוהר״ר משולם‬ ‫זושא זלה״ה בזה״ל אחי למוד לי זה‬ ‫שאחה הוא פוטל ניסיס ונפלאות ומטשים‬ ‫נוראים שאוכל ג״כ לפטול כך והשיב‬ ‫לו אדמויר שהוא טיי החחברוח הצדיקים‬ ‫ואהבה וחיבה וריטוח ביניהם טי״כ‬ ‫נפטליס ונטשיס כל הגיסים וכל הסגולות‬ ‫והמטשיס נוראים‪ .‬כי זקנה הק׳ בטל נועם־‬ ‫אלימלך היה טומר מצרה הא׳ ‪ .‬והיה באמח‬ ‫גדול מאד והמלאך מיכאל שואל בשלומו‬ ‫ועכ״ז היה ירא כנ״ל ‪ .‬ולא גטלחיס בימי יוונים‬ ‫שהטמדחי להם שמטון הצדיק וחשמונאי‬ ‫ובניו כוי ‪ .‫‪84‬‬ ‫אהל !‬ ‫אלי והקפיד טלי מאוד ואמר מה לך‬ ‫שתסית את הצדקה הזאה לבל הסט‬ ‫טל קברי הזהר והשמר לחזק אוחה ביתר‬ ‫שאת שחסט טל קברי ובטזהש״י הסיג‬ ‫שס כל חפצה ומשחלותה ‪ .‬ועשו כן והיה‬ ‫מכוסה גס אתר שעברו הטיר איזה‬ ‫שעה ‪ .‬והאיך צריך אני לירא אילי‬ ‫אני הולך בדרך הטוב ‪ .‬‬ ‫והוא הי׳ יושב בהמרכבה אצלו‪ .‬וכן קרוב לדורנו מטח זרח‬ ‫אור המאיר לכל טזלס הבטש״ט הקרוע‬ ‫ותלמידיו הקדושים הרבי ר׳ בטר זללה״ה‬ ‫ומלמידו הרבי ר׳ אלימלך זלה״ה ומלמידו‬ ‫הר׳ מנחם מטנדיל זלה״ה מרומנוב‬ ‫וחלמידיו הק׳ טד דורנו זה שהי׳ אבי‬ ‫הקדיש זללה״ה טכ״ל ‪:‬‬ ‫רז( בס׳ אם לבינה דן( ל״א בקונה׳‬ ‫ביח מנחם כ׳ שם בשם הר״ר‬ ‫אלימלך זל״ה ט״ש בשם ס׳ החסידות־‬ ‫מהר״ר אהרן מארקוס ‪:‬‬ ‫רח( ב׳ בס׳ טטמי המנהגים מיב דף‬ ‫י״ג‪ .

‬שמשתי עהחכדד ד‬ ‫משה זאב מהן הה״צ מסר״י מזי למשיב‬ ‫כי זקני ההיק בנוטאיל זצ״ל לעת‬ ‫פטירתו הי׳ לו גילוי אליהו זל״ה וביקש‬ ‫מאתו כי יזמין אצלו האבות הקלושים‪.‬טביר אלימלך צריכים להבראית גיהנס‬ ‫מלש ני לא יספיק לו הגיהנס מכבר ת י ו ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מג ‪85‬‬ ‫ריב( כ׳ בם׳ לברים ערבים ח״א דף‬ ‫מיי ‪ .‬יטן כי הוא לא כיבל אותו‬ ‫ולא נהג כבול בסטולתו סטולת ליל‬ ‫המטיה ‪ .‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪1‬‬ .‬‬ ‫יבאו ‪ .‬והה״ק היהודי זיל צוה שיאמרו‬ ‫בלילה משנה חורה לעורר לבבם טכיל‪:‬‬ ‫ר*( כ׳ בם׳ דבש השדה אופ י״ט שמעתי‬ ‫מהרב החסיד הק׳ מויה אלטזר‬ ‫בן הקדיש החכם שלשלה היוחסין מי״ה‬ ‫אלימלך זצלה״ה על הפסיק ייישש לפניו‬ ‫לאסל ויאמר לא איכל עד אס דברחי‬ ‫וברי ייאמר דבר ויאמר עבד אברהם‬ ‫־נכי ‪ .‬וכן האמת ‪ .‬והלך‬ ‫טור הפטם אל הה״ק יא׳ לי השובח‬ ‫הרבנית ‪ .‬מלוה דמלכא ‪ .‬אויגין ברטמין‬ ‫גדולים למאוד ‪ .‬אשר טל כל‬ ‫לא ירצה לבוא אצלו ‪ .‬‬ ‫י מ ה משכילי שחיי לא האכילוני דבר‬ ‫שאינו מתוקן טכ״ל ‪:‬‬ ‫ריא( כ׳ בס׳ טשר צחצחית אות ל י ט ‪.‬הלך חזרה אל ההיק ושלח‬ ‫אוחו טור הפטם אל הרבניח ‪ .‬ובפרט דסי־כ׳ הטבד הזה‬ ‫אשר הי׳ רגיל בבית קדוש ונורא אאע״ה‬ ‫אשר התורה הקדישה מעידה עליי ששחר‬ ‫ההירה והמצות חוקים ימשפטיס אשר ע״כ‬ ‫התיישב א״ע העבד הקדיש הזה בחכמתו‬ ‫כששמו לפניו לאכיל מה לי להאריך‬ ‫בשאלות מל כל דבר ודבר בפרטי אס‬ ‫נעשה בכשרית כדין אני לא אימר להם‬ ‫רק דבר אחד והם מטצמם ילמדו‬ ‫חהדיבוי־ הזה הכל שכל כיונחי שאני‬ ‫מדקדק נ״כ כמי שראיחי בביח אדוני‪.‬ולול המט״ה לא רצה לבא‪.‬וכאשר ביקש לראומ‬ ‫איזה איש הגביה אותם( ואמר לו ‪.‬‬ ‫זט״ז אמר כקיצור טבד אברהם אנכי ‪.‬הבטיחו בטנזא״ל‬ ‫זציל כי יצוה את בניו אחריי ושמרו‬ ‫דרך ד׳ למשות משפט וצדקה ולהתנהג‬ ‫בכבוד סעודת מלוה דמלכא אחיכ בא‬ ‫גס דוד המעיה אצלו ‪ .‬וטיי״ש טול כמה‬ ‫סיסיריםבטנין םטידח מלוה מלכה ועיין‬ ‫בס׳‬ ‫*‬ ‫.‬והיא‬ ‫טור הפטם אמרה לו כמקדם ‪ .‬והיא השיבה‬ ‫לי כי כבר נגמרה מלאכת שבת טוד‬ ‫בצהרים וטש״ק ‪ .‬‬ ‫מיר האבען שיין קיץ כח אייטרסטולה‬ ‫צי האלסטן נאר פאר אינזמרע קינדפר‬ ‫ווטלטן מיר אן זאגטן אייער סעודה‬ ‫בכבוד צו האלטטן ‪ .‬החורה הקדישה מלמדח אותנו‬ ‫דרך הטיב והישר כשאדם בא בדרך‬ ‫במקום שאינם מכירין אותו והוא איט‬ ‫מכיר איפס ומי ^ א איש כשר שדרכו‬ ‫בקודש ומשומר בכל דרכיו להתנהג טפיי‬ ‫ההורה יהסידופ אז* הוא צריך לדקדק‬ ‫מאד טל כל חנוטה במקום הזה שבא שם‬ ‫אס חיו אינו כדין שלא כחורה חיו הן‬ ‫בכשרות החנהגוח ביחס להבדיל בין‬ ‫טמאה לטהרה ובפרט במגעי מאכלים‬ ‫כשר יטרפה ‪ .‬כי‬ ‫נכדיו היקרים המה משתעשעים בסעידת‬ ‫מלוה דמלכא טור היום כולנו חיים אתנו‪.‬‬ ‫אזי הגביה הה״ק אח ריסי טיניו )כי‬ ‫הי׳ לו ריסי טינים ‪ .‬‬ ‫ישלח אותו אצל הרבנית ‪ .‬‬ ‫נודט שאמר בדרך ענוה טל‬ ‫עצמו‪ .‬ואינני צריכה טוד‬ ‫לדגים ‪ .‫אהל א׳ יימלך‬ ‫ממאגילניצא שמרן‬ ‫•רמפתי מההיק‬ ‫~פל נזסם אלימלך זצ״ל ציה להחסידים‬ ‫אומרים‬ ‫שיהיו‬ ‫הנטורים‬ ‫י־ני‬ ‫ד ילה ובכן חן פחדך בכדי לטורר‬ ‫ליבם‪ .‬‬ ‫והשיב אותו‪ .‬ולקח הדגים מחרמילו והשליכם‬ ‫לארץ בטודם חיים ‪ .‬‬ ‫ומפי חותני זלה״ה שמעתי כי דהטיה‬ ‫התלבש בבגדי נכרי ובא בתרמילו עם דגים‬ ‫חיים והלך אצל הרה״ק בעניא״ל ודבר‬ ‫אתו בלשון נכריח כי יקח מאמו הדגים‪.‬אמר לו כי טוב‬ ‫יהי׳ לו ליקח אותם לסטודת מלוה מלכא‪.

‬‬ ‫ולא ירצה לעשות לי סובה ‪ .‬וזה הכונה לסאוה ‪ .‬אמר מהרים‬ ‫אש זליה ‪ .‬והנה כל המספרים ה ס‬ ‫מחוברים כגון ב׳ הוא מחובר מן א׳‬ ‫ואחריו יבוא הב׳ וכן הג׳ מד מול‪0‬‬ ‫משא״כ מספר א׳ איננו מחובר רק‬ ‫נפרד ‪ .‬נייחי ספר ונחזי ‪ .‬והשני א׳ כי לא זו‬ ‫הדרך רק צריך להחזיק ולהבריא גופו‬ ‫לטבורה ‪ .‬ומכ״ז יש בו קדושה שמגין‬ ‫מל הספר ‪ .‬כי הה״ק ר׳ נחן הדלמר זל״ה‬ ‫א׳ פ״א בזה״ל ניכט בח<ס זאגס מען‬ ‫פאלנישס האבין קיין דרך ארן ניכש ‪.‬‬ ‫ובהיותו נחפץ לאיזה דרך מצוה שרצונו‬ ‫וכתב להו לחאוה יבקש נפרד בכל חושי*‬ ‫יחגלמ )משלי ייח( נפרד דן! א׳ ‪.‬ניכט בחנם זאגט מען‬ ‫סאלנישט האבטן קיין דרך ארן ‪ .‬‬ ‫אבל כן הוא ‪ .‬וכמו כן החאוה שמחזיק‬ ‫הגוף לקדושה ג״כ יש ט תכלית מ ו ן‬ ‫אך חבל מל דלית לי׳ דרתא ותרפא‬ ‫לדרתא מביר אחז״ל ]בשבת ל״א ב׳[‬ ‫ודבר זה יתגלמ בכל תישי׳ ‪ .‬כי הדין מביאר‬ ‫בסי׳ רעיג שבכל מומש צריך להיות‬ ‫לפניו גליון פניי להגין מליו והבן‬ ‫הדברים כי ממקו מאוד ‪ .‬אזי יבקש את מ פ ר ד‬ ‫היינו הדף א׳ שהוא מ פ ר ד ואיננו רק‬ ‫השער ‪ .‬ולקח הפחקא ‪:‬‬ ‫כ׳ ש״ב ידינ הרב הגאון מ׳‬ ‫ליי(‬ ‫ישי־אל האתיק שי׳ אבריק‬ ‫אבמרוויקוב י שממתי כי ב׳ תלמידי‬ ‫המגיד הגדול מממזריסש זצ״ל החוכחו ‪.‬וביארו דרכים שונים בסממיס‬ ‫שונים ויגישו מצומוחיהס לפני הה״ק‬ ‫צ״ט ר״ר אלימלך מליזמנסק זליל ‪.‬אם תרצה‬ ‫לרמת תכלית התאוה הגשמיית אכילה‬ ‫ושתי׳ וכיו״ב ‪ .‬הכונה‬ ‫בכל א׳ מספרי הוה״ק נראה ונגלה‬ ‫אמיתות זה המנין ‪ .‬כי בעת שיש לי עליית‬ ‫נשמה בג.‫‪86‬‬ ‫אהל א‬ ‫בס׳ מנחת שבת בקיצור שיפ סי׳ ציו ‪:‬‬ ‫ריג( ןיךך• שם דף י״ג שסיפר ההיק‬ ‫שבא‬ ‫מהר״צ מליסקא‬ ‫בכיהקא ופדיון למי מ ה י צ מהרים‬ ‫אש זל״ה ולא רצה לקבל ממנו ‪ . ערן תמיד הנני רואה שמה‬ ‫מכבר אה שני אחים היקרים הרריא‬ ‫זהר״ר זושא ‪ .‬וא׳ מהר״ס אש א״כ‬ ‫אומר ההיק מואיל זליה מוכרח אני‬ ‫לצייח לדבריו ואספר לממ״כ מהוח‬ ‫הריר מלך ‪ .‬וסיים מהר״ס איש זל״ה‬ ‫ניא אז דטר רבי ר׳ מלך יא אזוי‬ ‫יימלך‬ ‫גרויס וואהר אז המי מוכרח לציית א מ‬ ‫דבריו ‪ .‬כי הלא‬ ‫ידוע תורת ההיק במנוא״ל לס׳ קרח‬ ‫מל פסיק אל ת ק אל מנחתם וכו׳ כי‬ ‫משרעיה הצדיק אח דחן ואבירם ימן‬ ‫כי לא יקה מאתם מאומה ולא הי׳ לו‬ ‫ממהם שום ההחברוח לזאח לא הי׳‬ ‫ביכולחו למשוח להם סובה ולהצילם‬ ‫מאש המחלוקח הלזו ‪ .‬‬ ‫השמר ובכל מושי׳ ימגלמ מי׳ פי*‬ ‫רמ׳יג ‪ .‬כי שמע מרבו בעל חיס‬ ‫זל״ה ‪ .‬איך האב איינמאהל אב‬ ‫גמפאסט צו קאממסן אין גימ וומן מס‬ ‫וואהר נאך המעשלאסען דיא עהירען‬ ‫אונד וויא מנין האני דעס גן עדן‬ ‫געעפנעש האבמ שאן דארט געפינדמן‬ ‫דיעזע צווייא טהייערע ברודער וולכער‬ ‫א י ט זעלבע אין גיע העריין געקאמען‬ ‫זינד ווייס איך ניכט אבטר זיא ויארע!‬ ‫שאן דארט ‪ .‬ובשם הה״ק‬ ‫צי״מ מברדיטשיב זצ״ל אומרים שגם‬ ‫אותי שאלו מדופ בכל הספרים מסר‬ ‫ק׳‬ .‬וכי רביני ימנע הסיב מבעליו ‪.‬‬ ‫הא׳ אמר כי הדרך מכון לטבודח הקודש‬ ‫רק מיי סיגופים ‪ .‬זייא‬ ‫האבטן ניכט גטווארטטט ביז מטן ווירד‬ ‫אויף שפארטן אונד דיא טהיטרטן‬ ‫מכטנטן ‪ .‬וראה‬ ‫שמה דברים ככחבן‪ .‬וא׳ מחלמידיו שנה ופירש להם״‬ ‫כי אנו רואים בכל ספר בש״ם ומדרשים‬ ‫מתחיל מדן! ב׳ ואין כאן דן! א׳ וחמורסו‬ ‫נמצא השמר ‪ .‬א׳‬ ‫ל י ‪ .‬אחיז קיבל מאחו‬ ‫הפיתקא והממוח ‪ .

‬‬ ‫וארבט צא! חחת השה ולשיוזי הלשין‬ ‫הי׳ צ׳׳ל חמשה בקר ישלס חחח הבקר‪.‬צריכים‬ ‫הס להיוח נקיים וחמימים מבלי שים‬ ‫שמץ דופי ‪ .‬וזה אמרו כי הכלה‬ ‫הכנס״י נאה במעשי׳ אך גס תסודה‬ ‫שעושה חסד עס תברותי׳ ]כמ״ש חז״ל‬ ‫חולי! רן! ס״ג ע״א למה נקראת שמה‬ ‫חסודה[ שמהס חצא חורה ואורה לכל‬ ‫העמיס ‪ .‬הנה א״כ שישראל הס המורים‬ ‫לכל הטמיס ומפיקים נוגה ‪ .‬מלית ההל הזה ‪ .‫אהל א׳ ימלך‬ ‫דן> א׳ ומתחיל מדף ב׳ ‪ .‬י״ז‬ ‫א׳[ כיצד מרקדין לפני הכלה בשיא כלה‬ ‫כמוה שהיא ובה״א כלה נאה וחסידה‬ ‫כו׳ ולכאורה חימה השאלה כיצד מרקדין‬ ‫ומסיים מה שאומרים לה ‪ .‬ישוב א׳‬ ‫יאשה כו׳ לא מצאתי ‪ .‬ט צריך שתדע כי סיד‬ ‫לא למדת הלן! הראשון וזה הוא טמס‬ ‫מ י ק טלך ודפח״ח ‪:‬‬ ‫הכם א׳ שאל את ט הה״ק‬ ‫לס*(‬ ‫ר״ר אלימלך זציל שיבאר‬ ‫לו מדרש פליאה א׳ חמשה בקר ישלם‬ ‫תחת השוד וארכט צאן תחת השה הה״ד‬ ‫אדם א׳ מסלף מצאתי ואשה בכל אלה‬ ‫לא מצאתי ]והמדרש הזה כבר נאמר‬ ‫ונשנה בספרים רבים וגס בשם הגר״א‬ ‫זצ״ל ממילנא ‪ .‬כי כנס״י כלה‬ ‫קרואה ‪ .‬‬ ‫וע״ז נענו ביש ואמרו כי באמת כנםיי‬ ‫היא כלהנםכמזח שהיא סחיפה ודחיפה כי‬ ‫ק הן גבורותיו הן ק ניראזחיו ]כיומא ס״ס‬ ‫ט״כ[ט גס כמות שהיא עילה בין האימות‬ ‫מוכה מרדפה מבלי חשך יש לה קיום‬ ‫ביניהם ‪ .‬ולקח הרע‬ ‫י ק בהוא טיב לפי ערך האחי־ים‬ ‫הגרועים ממנו ‪ .‬ימלת אדם איני בשיווי‬ ‫למלח חשה ‪ .‬כן גס‬ ‫כאן בכל אופ! שעם ב״י הס חיטאיס‬ ‫ח״ו ‪ .‬‬ ‫וד׳ צאן חחח הצאן ‪ .‬ואמרו ב״ש‬ ‫לביה ‪ .‬‬ ‫וטיכ גם זו לטובה יחשב ‪ .‬משא׳כ לפגי‬ ‫הכלה ‪ .‬וטכ״ז ליפוח‬ ‫הלשון יוכל לשנות ‪ .‬שזה הזמן‬ ‫הוא טור לפני וקורס היותה קרואה בלה‬ ‫איך סכל לרקוד ולשמוח בשממה של‬ ‫מצוס ‪ .‬‬ ‫ואז טנהו הה״ק ויאמר לו כי הכוונה‬ ‫נגלית ‪ .‬‬ ‫זט״ז השיבו ב״ה הלא תראו בנוהג‬ ‫שבעולם אס ארס הולך ליקח מקח מן‬ ‫השוק ולקח מקה רפ ‪ .‬אך הרי שהיתה חיגרח כו׳‬ ‫הכוונה בזמן שגס הישראל הס כבטלי‬ ‫מימין חיגר או סומא ואינס נדיקיס‬ ‫איך יתק לומר עליהם נחה וחסודה ‪.‬טכ״ז הס הייתר טובים מכל‬ ‫האומוח‬ .‬ט להשזית הלמן‬ ‫הי׳ צריך לכתיב איש וכו׳ מצאתי יאשה‬ ‫כי׳ לא מצאתי ‪ .‬וכאשר קינן המקונן ר״י הלוי‬ ‫איך ימרב לי אכיל ושחה בטח א מ ה‬ ‫כי יסחבו הכלבים את כפיריך כו׳ ‪.‬הלא תראה שינוי הלשון בקרא‬ ‫שאמר ארס כי׳ מצאתי ‪ .‬וזה בטח יען‬ ‫שלא מלא מקיז טוב נזמנו ‪ .‬ובזה מובן גס‬ ‫הפסוק אדס א׳ מאלף וכו׳ והבן ‪:‬‬ ‫הה״ק מ ״ ל בנשיאי‬ ‫רמז(‬ ‫א׳ מזרמי או מתלמידיו‬ ‫א׳ פי׳ הש״ס ]כתובות ט״ז ט״ב ‪ .‬או כיצד אומרים‬ ‫אך זהחנאיס הקדושים האלו שאלה‬ ‫אחרה שאלו כיצד איך נוכל לרקוד‬ ‫ולשמוח לפני הכלה ‪ .‬ונרכ הביא המדרש כי‬ ‫נס בתוהיק מצינו חמשה בקר כי׳ השיר‪.‬והשיב יען‬ ‫ט אם למדת תורה הרבה על תחז ק‬ ‫סובה לעצמך ‪ .‬וזה הוא בעת כישראל שכינה‬ ‫שרוי׳ ביניהם שהוא בעלה דמסרוניתא‬ ‫בהיות‬ ‫מד ‪87‬‬ ‫אז היא נקראת כלה ‪ .‬בע״כ נריך לשבתנו‬ ‫בעיניו שלפי ראות עיניו בחר היותר טיב‬ ‫ובזה יננל מה יסיר ‪ .‬וזה הוא חעודתם בגולה ‪.‬ו מ ׳ צריך‬ ‫לשאול כיצד מנגנים ‪ .‬מדבר שקר‪ .‬וב״ה אומרים כלה נאה‬ ‫זחםזדה ט כנודע תכלית הגלות היא‬ ‫כדי לפרסם אמונת סקב״ה בין העכו״ם‬ ‫]עיין פסחים ד׳ פ״ז‪ [:‬כחשאחז״ל מפסוק‬ ‫וזרעתי׳ לי בארץ ‪ .‬והשואל ביקש מהה״ק‬ ‫שיבאר לו דרך סשיט ולא טפ״י קבלה‪.

‬וטסק במלאכת‬ ‫יז‬ ‫שמיס והי׳ מלמד איזה שנים ‪ .‬ועיכ א׳ את אחי מבקש אנכי‬ ‫כי האנכי הרומז להתחלת יו״ד דברות‬ ‫וקבלת הוה״ק זאת יבקש אח אחי ישם‬ ‫כתיב אנכי כו׳ אשר הוצאתיך מארמ״צ‪.‬‬ ‫שטי״ז ראויים לקבלת התורה ‪ .‬וכי הוא נוסע בעירוח לחפש‬ ‫שידוך הגון וטוב עבור בחו הבהילה ‪.‬אח״כ בא‬ ‫שדכן א׳ והציט לפניי שדוך טם הס״ק‬ ‫ר״ר מיכלי ‪ .‬למטן טי״ז יבואו‬ ‫לשם והבן טכ״ל ‪.‬משא״כ זולח זה מה לי זלהס ‪.‬וכל‬ ‫מה שיציעו לפניך לא תאבה ולא חשמע‬ ‫להס ‪ .‬א׳ לו שיסע לעיר‬ ‫זלאטשוב מקום אשר הה״ק ר״ר מיכלי‬ ‫ז״ל יושב שמה ‪ .‬‬ ‫ודפח״ח‪ .‬ויסיר לאכסניא דשם‬ ‫בחור ע י ר ‪ .‬ופירסם א״ט‬ ‫כא׳ מן הטשירים‪ .‬כי‬ ‫אמרו שטר טתה טשי שידוכים טס ח״ח‬ ‫שפרנסתם בצמצום ט״כ טליהס לישח‬ ‫בטול בניהם כי הס סמוכים טל שלחנם‪.‬לא חדאג ולא חפחד כלל כי‬ ‫אני מבטיחך שלא תטנש כלל ולא יחסר‬ ‫לך מאומה אך לך בכוחך זה וחצליח טל‬ ‫צר היזהר טוב‪ .‬ ‫החסיד להה״ק‪ :‬האיך אטשה רמאוח כזה‬ ‫להונות את הה״ק ר״ר מיכלי ‪ .‬האיש חסיד קייס דברי‬ ‫רבו‪ .‬ולא‬ ‫טליהס יהי׳ הטול והמשא הכבד‪ .‬והיטב גס לפניו ‪ .‬השיב‬ ‫הרר״מ ‪ .‬וכמו שכן הי׳‬ ‫באמת ‪ .‬מאמר לדבק טוב ושמשה‬ ‫השידוך וחתחייב א״ט נדן אלף ריינש ‪.‬ויט.‬‬ ‫מלך‬ .‬אך ירט‬ ‫ג״כ כי לא בשלשלאוח של ברזל ירדו‬ ‫שמה רק ט״י ראוחם השפט והמזון‬ ‫טי״ז יגולגלו לשם ‪ .‬‬ ‫וטחה יטשו טס האיש הטשיר ‪ .‬‬ ‫ומסחמא יבואו לפניו שדכנים לרניע‬ ‫לפניו נכבדוח עם משירים ונגידים‪ .‬רק אס יציעו לפניך עם הה״ק‬ ‫ר״ר חיכלי ‪ .‬זהשדכן‬ ‫הלך לבית הה״ק ר״ר מיכלי והציט גם‬ ‫לפניו הנכבדות ‪ .‬‬ ‫ריח( כ׳ שיב הגאון מ׳ אלטר שפירא‬ ‫שי׳ אבריק וויקנא בט״ס שם‬ ‫משמטון ‪ :‬שמטתי שהה״ק ר״ר אלימלך‬ ‫ז״ל מליזטנסק הי׳ לו חסיד א׳ מני‬ ‫ואביון והי׳ לו בת שהגיטה לפרק הנשואין‪.‬וגמרו‬ ‫השידוך למזל ‪ .‬הלוא‬ ‫מחיירא אני פן אכוה בגחלתו ‪ .‬ולזה מסיים הברייחא‬ ‫ר״ל כיון שאנו‬ ‫מכאן אמרו חכמים‬ ‫רואים שגס אס ח״ו האדם בעצמו אינו‬ ‫טיב עכ״ז מעריכין אותו לפי ערך‬ ‫האחרים הגרועים ממנו ‪ .‬וכי הוא רוצה לפזר‬ ‫הרבה מטוח טבור שידוך הגון וטוב ‪.‬והנה משם גסע החסיר אל הר״ר‬ ‫‪.‬ובזה מיישבים הרבה דקדוקיה ‪:‬‬ ‫י ( ב פ י וישב אח אחי אנכי מבקש‬ ‫הגידה נא לי איפה הס‬ ‫מ ט י ס א׳ הה״ק רר״א מליזטנסק זי״ט‬ ‫כי יוסף הצדיק ירט והכיר ט״י החלומוח‬ ‫שהאחים מוכרחים להיוח במצרים כור‬ ‫הברזל לקבלח חוה״ק אח״כ ‪ .‬ע״י כן בהכרח‬ ‫צריך ראדס שיהי׳ מעורבת דעתו בין‬ ‫הבריות כדי שטי״ז יחחשב ממהס בהעריך‬ ‫אותו ‪ .‬שיש לו טלס שוב בכל‬ ‫המטלות טובות‪ .‬והוטב בטיניו‪ .‬ואחיכ‬ ‫בא לפני רכי ‪ .‬ונסט לטיר זלאטשוב ‪ .‬‬ ‫וגס חחן מחנוח בטח הסנאים ‪ .‬‬ ‫יבא החסיד ובכה לפני הה״ק וצרת הבח‬ ‫לפניו הגיר ‪ .‬וט״כ‬ ‫הגידה מלשון המשכה נגיד ונפיק ר״ל‬ ‫הראה המשכה הרומז בתיבה נ״א ל״י‬ ‫גי׳ צ* א השם המרומז בפסוק פות״ת‬ ‫א״מ ידייך מורט ‪ .‬‬ ‫נבאו לפניו השדכנים והציטו כמה וכמה‬ ‫שיריכיס ולא הוטבו בטיניו ‪ .‬‬ ‫האיש שמע לטצה ר ב ו ‪ .‬וא׳ אליו הה״ק כי רטתו‬ ‫וטצהי שיהי׳ מלמד איזה שנים וכאשר‬ ‫יהי׳ לו סכום הגון יבא אליו והוא יאמר‬ ‫לו איך י ה נ מ וטס מי יטשה שידוך ‪.‬ועשה‬ ‫סעידה גדולה על התנאים כא׳ מן‬ ‫הגבירים וקבע זמן החחונה בכלוח‬ ‫השנה‪ .‫‪83‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫האומוח לכי ערך וע״כ ראוים להיוח‬ ‫מיפח לרבים ‪ .‬והמחותן נתן מחנות‬ ‫להחחן בנו של הה״ק ריר מיכל ‪ .

‬ופנה הריר מלך שלא ידאג‬ ‫כלל כי ההיק הריר מיכלי לא יתיר‬ ‫קשר החיתון בשביל דברים שבממון ‪.‬וכעת ‪ .‬לך לאמי‬ ‫אלימלך ויהי׳ לך נשמה ג״כ ומאז‬ ‫נעשה תלמיד הה׳ק רבי ר׳ אלימלך ז״ל‬ ‫עכ״ל ‪:‬‬ ‫רכ( כ׳ בס׳ עשר קדושות דן? ל״מ‬ ‫ע״א אשר הה״ק ר׳ יצתק‬ ‫אייזיק מזידיטשיב זיל אמר פ״א שהוא‬ ‫ימן הוא מוסמך‬ ‫מיםמך עד לשב״י‬ ‫מרבו רבינו צבי מזידימשוב‪ .‬ואין לאל ידו‬ ‫לסלק הנדן ולא לעשוח הנשואין כלל ‪.‬אך הגיד לפניו צרתו כי אפס‬ ‫כספו ומה יעשה הלאה כאשר יגיט‬ ‫הזמן חסונה‪ .‬ויפתחו מעינות תהיס‬ ‫דמעית של הנער הזה וזלגו דמעות‬ ‫שעה ושתים ‪ .‬והר׳׳י־‬ ‫מאין הפיגות‬ ‫זזשא לא הביט בו כלל עד שפסקו‬ ‫מה ‪89‬‬ ‫הדמעות וירד דם ‪ .‬‬ ‫והשידוך לא ינחק חיו‪ .‬‬ ‫ומוכרח יהי׳ לעשות החחונה גס בלי נדן‪.‬‬ ‫והק׳ מלובלין מהר׳ר אלימלך ‪ .‬ומחותני הה״ק רר״מ ירצה‬ ‫שיטשה הנשואין והוא טני ואביון ואין‬ ‫לאל ידו ‪ .‫אהל ־אלימלך‬ ‫מלך וסיפר לו כי שמט לעצתו ועשה‬ ‫תנאים‪ .‬בא פ״א אל העיר‬ ‫אשר גר שם אבי הרה״ק ריעי״צ מלובלין‪.‬והאר״י ותלמידיו עד‬ ‫הרמב״ן וחבריו ‪ .‬והררא״ל‬ ‫מהמגיד הגדול ממעזריטש והמגיד מן‬ ‫עד האר״י‬ ‫הבעש״ט ‪ .‬יכאשר הגיע הזמן‬ ‫חחונה נסע הרר״מ עם בנו החתן וב״ב‬ ‫על החתונה לעיר מגורו של מחוחנו‬ ‫ועשה הנשואין מכיסו ‪ .‬‬ ‫אז הביט הרר״ז בהר״ר יעי״צ ולא‬ ‫אמר לי דבר והתזיר פניו לההנור‬ ‫והתפלל כמקידס ‪ .‬אבל בנו החתן‬ ‫לא הסכים לשוב לביח אביו ולגרש את‬ ‫אשתו‪ .‬רק אחר החתונה ישתדל‬ ‫אשר בנו יהן גט פטיייס לאשתו בת‬ ‫העני שרימה איתי ‪ .‬‬ ‫יא׳ לביב‬ ‫יהיה לו מג״נ גדול מזה‬ ‫שדעתו הוא לעשות נשואי בנו טס‬ ‫המתותן הזה‪ .‬ולקח גם כלהו לביתו‬ ‫ונתן להם די סיפוקם ודרו באהבה‬ ‫באריכת ימים פכ״ל‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ פשר אורות דן! מ״ר‬ ‫ריס(‬ ‫פ״ב ‪ :‬בפת שהי׳ הרה״ק‬ ‫ריר זושא זצ״ל נפ ונד בבל פיר ועיר‬ ‫יטרס ידפי ממני ‪ .‬‬ ‫ולכן אינו מקפיד על אנשים‬ ‫שלו אס נוסעים ג״כ לצדיק אחר צדיק‬ ‫אמת ומקבלים משם הארה ‪ .‬‬ ‫וירה״ק הי׳ אז נער כבן עשר שנים‬ ‫וכאשר הר״ר זושא עמד להתפלל אתורי‬ ‫התנור כדרכו וראשו מעוטן! בטלית ‪.‬והכה הר״י מיכלי‬ ‫חקר !דרש אחר שם מחוחכו ונודע לו‬ ‫שהוא עכי ואביון גדול ‪ .‬וכך היה‬ ‫מדתו של רבינו אלימלך ותלמידיו‬ ‫האמית־ם שהיו דיוקים בו באמת ומי‬ ‫שמקפיד וטסי שנאה שקרן הוא ורמאי‬ ‫משקר של קליפות נוגה וס״ס רוכב‬ ‫עליו בודאי והשתררות שלו מצד ס״ס‬ ‫הרשע שעשה חוחו לרבי וכו׳ ע״ש‬ ‫ובס׳ טשי־ קדישוח דן! מ״ז ‪:‬‬ ‫זרע יצחק בהסכמח‬ ‫רכג(‬ ‫הה״ק רי״א מקאמרנא‬ ‫ז״ל כ׳ י שממחי נופי אדמו״ר חמי‬ ‫רו״ה אברהם מרדכי מפינסשוב ז״ל ‪.‬וכמה‬ ‫רוה״ק ואותות ומופתים שסיפר‬ ‫לי החבר הזה כממט שלא שממתי כזאת‬ ‫אלא דוקא אצל רבינו אלימלך זללהיה‬ ‫ואצל רבינו אלקי בעש״פ זלה״ה וכו׳‬ ‫ע״ש ובס׳ עשר קדושות דן! מיד ע ״ א ‪:‬‬ ‫רכב( כ ׳ בס׳ זוהר חי דן! ריו ע״א ‪.‬והרמב״ן ותבריו עד‬ ‫הרשב״י עכ״ל‪:‬‬ ‫רכא( ^ ׳ בהקדמח ס׳ זוהר הי ‪ .‬אז ראה הריר מיכלי זייס שהוא‬ ‫זווג מן השמים ‪ .‬והבעש״ט‬ ‫ותלמידיו ‪ .‬ורבו מלובלין‪.‬אז חזר הריר‬ ‫זושא אליו ואמי לו נכש ורות יש לך‬ ‫מעתה כי נתתי לך ‪ .‬‬ ‫שהי׳ תלמיד מובהק של של רבינו איש‬ ‫אלקיס מוי ס אלימלך זי״ט מליזטנסק שא׳‬ ‫בשייט‬ ‫בשו״ת‬ .

‬והעולם אומרים שהר״ר שחעלקא‬ ‫מנ״ש נתן במתנה אח אהבת ישראל‬ ‫להרמ״ל‪ .‬והקשה הרר״א קושי׳ בתוה״ק‬ ‫וכו׳ זכו׳ ‪) .‫‪90‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫ששחט מפי רבן רבינו אלימלך שא׳ על‬ ‫הרב מגיד משנה שהי׳ אבי זקינו של הרב‬ ‫המחבר הכיל שפניו פני שכינה ממש‬ ‫וכן בהסכמתו טל ס׳‬ ‫וכו׳ עיש ‪.‬ור׳ צבי הירש חסיד שהי׳‬ ‫אביו של ההיש ציםו״ט מ׳ יחזקאל זי״ע‬ ‫מקאזמיר ‪ .‬וכאשר שמט החזיר‬ ‫פניו מטט מאתי כדרכו בטנותנותו חמיד‬ ‫כשהיו משבהין אותו‪ .‬ונסע לליזענסק ‪ .‬ביה?ו״ר של ר׳ ישעי׳ ד ל ‪:‬‬ ‫רכז( כ׳ בס׳ טשר צחצחוח דף כ״ב‬ ‫הה״ק ר״מ‬ ‫טיב בשם‬ ‫מראזוודאב שסיפר בשם זקינז מראפשץ‬ ‫כי אחר הסחלקיח הרבי ר׳ שמטלקא‬ ‫בא הרבי רמ״ל מסאסוב אל הריר‬ ‫אלימלך ‪ .‬כמו שהובא כבר לטיל אות‬ ‫ק״ו( ובהג״ה שם ‪ .‬‬ ‫ושם דף ב׳ ט״ב בס׳ אור הנר מביא‬ ‫בשם הרה״ק מ׳ חייקא ז״ל כי הראש‬ ‫לכל הס׳ הוא ללמוד זוה״ק וראשיה‬ ‫חכמה וכו׳ ואשרי מי שיקבט לימוד‬ ‫בר״ח ומשם יכיר פחיתות מטשיו ותוקף‬ ‫חיובו וכו׳ וכן הזהיר רבינו הקדוש‬ ‫הר״ר אלימלך זצ״ל בהנהגוחיו וכו׳‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫רכה( כ׳ בספר תפלה למשה פרשח‬ ‫פקודי להה״ק רימ מסמביר‬ ‫זי״ע וכאשר פ״א סיפר לי מו״ר‬ ‫מלובלין נבג״מ בלשון תימה באים‬ ‫אצלי בני אדם במרה שחור־ ‪ .‬וכן‬ ‫עשה ובנה הביהמ״ד בק׳ פלונסק הנקרא‬ ‫עד היום ‪ .‬‬ ‫וגופא דטובדא מספרים כאן הזקנים‬ ‫בקבלה ‪ .‬והי׳ מחיסר בנים‬ ‫ל״״ג‪ .‬וחיכף החזיר פניו‬ ‫וסיפר לי כשהי׳ מקבל פני רבו ר׳‬ ‫אלימלך בבאו הי׳ אומר לו גיט יו״ט‬ ‫שהיתה היראה לדברינו שידטתי כבר‬ ‫טפ״י ששמטתי מאתו נשית הקודם‬ ‫טכ״ל הובא בם׳ טשר אורות דף מ״ח ‪:‬‬ ‫בס׳ תפארת בית ליי דף ג׳‬ ‫רני(‬ ‫הובא מטנין מה שכ׳ הה״ק‬ ‫מ׳ אלטזר דל בפקידת אביו הריר‬ ‫אלימלך זי״ט אודות המחלוקת שנתטורר‬ ‫טל הה״ק בטל קדושת לוי זי״ט ‪ .‬והוח טעות ‪.‬ישם‬ ‫דף ט׳ הובא בענין שאמר לאיש א׳ שיקיו‬ ‫אשה מטיר פראג וכו׳ ‪ .‬וכאשר שמע הדברים שהררי'א‬ ‫מדבר על איש ישראל ‪ .‬וצייה לו הרר״א‬ ‫לבנוח ביח המדרש חרש בממונו ‪ .‬נוסח א׳ שדיבר‬ ‫הרר״א על איש אחד שעשה איזה דבר‬ ‫שלא כדה ‪ .‬‬ ‫ובסה״ק מאו׳׳ש פ׳ מסטי כ׳ שהר״ר‬ ‫אלימלך עשה תשובה טל שציטר את‬ ‫אמו בימים שהיתה מטוברת עמו וכו׳ ‪.‬ויהי׳ לו ממנה בניס טיביס‬ ‫ונולדו לו האחים שהי׳ נקראים בפלינסק‬ ‫החיוח היינו א׳ זאב מאלף חסיד ור'‬ ‫בטר חסיד ‪ .‬ובנסטם‬ ‫מאחי מאיריס וטם שאני בטצמי רצ״ל‬ ‫מרה וחזר ואמר שחרה ואינני מאיר‪.‬‬ ‫תולדות אברהם מהג״ר אברהם אבד״ק‬ ‫אוליינוב ז״ל ‪:‬‬ ‫רנד( כ׳ בס׳ אזר הנר דף ד׳ ‪ :‬ההיק‬ ‫מקאזמיר זי״ע סיפר שהקוהיט‬ ‫הר״ר אלימלך זי״ט פ״א אמר ט״ט איש‬ ‫בן ששים שנה וטדיין לא טשה אף‬ ‫מצוה אחת ‪ .‬‬ ‫והשבטי לו אט״ג דאיהו כחר מליון אוכם‬ ‫הוא לגבי טלות הטלוח‪ .‬קם והלך‬ ‫מהשלהן כדי שלא ישמע הדברים הללו‬ ‫והקפיד היר״א וכו׳ ככתיב בפנים עכיל‬ ‫ועיי! לעיל תות ק ״ ו ‪:‬‬ ‫כתב‬ .‬וכן היה בפלינםק עיד‬ ‫ונד ק ר׳ ישטי׳ ז״ל ‪ .‬ואהבה ישראל של הרמ״ל‬ ‫ידוע ‪ .‬כי הר״ר אלימלך שלח בחור‬ ‫א׳ מגאליציא שיסע לטיר פלונסק וישא‬ ‫שם אשה ‪ .‬ותלמידו רה״ק מלובלין‬ ‫זי*ע אמר שהוא לא טסק טדיין בטבודת‬ ‫הש״י כלל והיא מלא טבירוח ח״ו ואין‬ ‫לו שום תרופה טד שכשיפטר מן הטולס‬ ‫ויונח בקבר לא יטשה טור עבירות ‪.

‬שאל הנ״ל ואמר סורי הרב הקדיש ט ׳ מ׳‬ ‫את בנו ואמר לו לאזשס )כי כן קרא אלימלך זללה״ה ששני חיבוח החסרים‬ ‫אותו( וועהר האט ראם גיזאגט ‪ .‬אמר לו‬ ‫אברהם זצ״ל ממונקאטש כ׳‬ ‫ההיק מהר״ם זיל כי איני מסכים פי׳ בריק של הרריר אלימלך זייע‬ ‫להדפיסו כי לרעתו מלאכים ושרפים‬ ‫בלעטיל קטן מ״ש ‪:‬‬ ‫פלאגען זיך ביז זיי ווייסען דיא כוונה רלא( ב׳ ס׳ אוהב ישראל פ׳ וישב אי׳‬ ‫פין רעם גרוםמן רבי מלך ‪ .‬אמר הם כבור מלכוח ולזה אנחנו מבקשים‬ ‫לו הלא אבי אמר זאת ביום אתמול‪ .‬וכאן‬ ‫כן הי׳ ‪ .‬בהקדמה פי׳‬ ‫בהרבה מקומות תמונת כוכבים קטנים דברי הס׳ נועם אלימלך פ׳ ייגש בפסוק‬ ‫אשר ירמזון לאיזה דבר סוד ‪ .‬ברוך שם‬ ‫קרא אומי ‪ .‬ומחפללים להש״י בחפלח מוספים של‬ ‫אמר לו‪ .‬כי אחר חצוח אם עשה‬ ‫עה״ח לפרש אח דברי רבו בעניא״ל זיל אחד בכיח הקדוש הזה איזה עובדא דחול‬ ‫ורצה בהסכמת הה״ק מהרים ז״ל והראה נפלה הדברים מידי ונתקלקלו כ״מ שהי׳‬ ‫לי פירושו ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫כוו ‪01‬‬ ‫רכת( כ׳ בס׳ דברים עריביס ח״א דייז‪ .‬ושמעתי בבירור שכל מי‬ ‫אצל השלתן למעלה עה ההיק מהרים שהי׳ אז בביתו פלצות ורעדה אחזתו‬ ‫זיל והי׳ שמה מלובש בבגדים לבנים ‪ .‬והוכרחו המשרתים שלו להקן הכל קורם‬ ‫והי׳ גדול ונכבד ירצה לדפוס ס׳ אחר חצוח היום ‪ .‬הגמ׳ כאן בזמן שבהמיק קיים ‪ .‬וזיש האדם האיך יזכה‬ ‫כפעטמון קדושת יום השבח והוכרח העצה לזה היא עיי שבכל יום למות‪.‬‬ ‫כ״א‬ ‫רכס( ב׳ בס׳ מטטמי יצחק דף‬ ‫בשם הריר זושא זייט פי׳‬ ‫כמו שנודט שרבינו הק׳ בסליחה לטרב ר״ה אדם האיך יזכה‬ ‫הריר אלימלך זי״ט בכל יוס ששי אחר בכל יום למוח מחכה ט״ד חז״ל יזכיר‬ ‫חצוח היום החחיל לקשקש באזניו לו יום המיחה ‪ .‬וביים ח׳ הניח מל השלחן בזמן שאין ביהמ״ק קיים וטי( חסר‬ ‫תורח אביו זל״ה אשר א׳ ביום שיק ‪ .‬לאסים אזניו מקול הקירא המנקשח באזניו‬ ‫פיא בא אל הה״ק מהרים כמובא כ״* בס׳ באר משה ודעה משה להק׳‬ ‫מרומנוב איש א׳ קדוש אשר הי׳ מיסב מקאזניץ זציל ‪ .‬ורבים ואח ימרה שלח וכו׳ ויצחק אמר וכו׳‬ ‫אומרים כי ההדפסה הראשונה היה ברב‬ ‫התמוהים עיש ‪:‬‬ ‫זהירות וקדושה ימירה ט כ י ל ‪:‬‬ ‫רלג( ב׳ בס׳ תהלה לדוד תהלים פיט‬ ‫‪.‬ועל פרשת בראשיח הי׳‬ ‫בהם וכו׳ מיש ־‬ ‫בס׳ ברכת אברהם כ׳ וירא להגיר‬ ‫הפירוש והביאור שלי ב׳ פטמים עב יל(‬ ‫יותר מן כל הם׳ נועא״ל ‪ .‬ומאז‬ ‫דברי קדשו וכו׳ עיש ‪:‬‬ ‫ובס׳‬ ‫הסכים לדטתו כי תמיד יכתבון ‪.‬טל חיקוני‬ ‫שמה‬ ‫יש‬ ‫ניאיל הראשונים בדפוס הראשון‬ ‫טירובין ‪ .‬‬ ‫רלכ( בס׳ פחחא זוטא ‪ .‬גיכ ב׳ חיבין מאלו ששה חיבוח בשכמל״ו‬ ‫אביו כאשר ראה את הכתבים ‪ .‬ובנו הה׳׳ק ע ד שית גדפין ‪ .‬‬ ‫מחכה‬ .‬נמצא בזה׳ז שחסר ב׳‬ ‫ריא החיישב בעצמי ואח אשר שמע גרמן כנ״ל)דאי׳ בגמ׳ מיס גבי ישעיה‬ ‫מאביו הק׳ כחבי בכחב והניחי על השלחן מביא כתיב שש כנפים לא׳ וגבי יחזקאל‬ ‫במקום אביו למען יחן עליהם עין מביא כחי׳ וארבע כנפים לאחת ומשני‬ ‫ביקורח וישמע אח אשר יאמר מל זה ‪ .‬וסיפר כי הה״ק הרריא כבוד מלכותו לעולם ועד איכון שית מיבין‬ ‫לא כ׳ בעצמו הח״ת שלו ‪ .‬איך האב גימיינט ראם מלאכים יו״ט גלה כבוד מלכוחך עלינו ע״כ‬ ‫אין שרפים האבין ראם גיזאגט ‪ .‬כי כן‬ ‫בכהאר״י זללה״ה ‪ .

‬ומאוד מאד הוי שפל רוח שחקיח‬ ‫אנוש רימה ‪ .‬ושחטחי מאאמו״ר‬ ‫הגאון הג׳ אבד״ק פלונסק שי׳ בא׳‬ ‫מדרשוחיו בשיס ב״מ דף נ״ט קרטו‬ ‫ולא דמו וכו׳ אלא בשעה שטוסקיס‬ ‫בנגעים יאהלות ועיש בחיא״ג מהרש״א‬ ‫מ ק ט דוקא שעוסקים בנגעים דבא על‬ ‫לה״ר ט״ש ‪ .‬והובא לטיל בראש הס׳‪.‬ומובן מה שכ׳ בס׳ אם‬ ‫לבינה דף י״ד‪ .‬מד‬ ‫אשר הזכיר זכות רבו הקריש ר״ר‬ ‫אלימלך מליזענסק זאת עמדה להם‬ ‫וניצולו ט״ש ‪:‬‬ ‫רלה( ב׳ בס׳ דברים ערבים דף ס״ז‬ ‫ע״ב כאשר זכיתי להיות על‬ ‫ציון הה״ק בענוא״ל ספרו לי כי בשעת‬ ‫פסירת נכדו הה״צ ר׳ נפתלי רצו להניח‬ ‫אותו אצל קברות אבותיו ולא הסתייע‬ ‫מילתא ‪ .‬א׳ ההיצ ר׳ אלימלך יידניקר‬ ‫זצ״ל מאכס פלאטץ פאר ר׳ נפתלי‪ .‬ובדף י״ב‬ ‫אלימלך‬ ‫ע״א יספר מנסיעח הרבי הק׳ מלובלין‬ ‫לביתו מאת הה״ק הר״ר ברוך ממעזיביש‬ ‫ובירכו כמעס שלא נשבעו במים ‪ .‬וואן‬ ‫אז נישט וועל איך עהס אייין לייגין‬ ‫צום פעטער ר׳ אלימלך ‪ .‬וגס העורק‬ ‫הזה ראיחי שהי׳ מזדעזע אצלו בשעח‬ ‫החפלה מרוב פחד ואימת הבורא ע״ש‪.‬ועיין בס׳ דגן‬ ‫שמיס לריה דל״ב ט״א‪ .‬‬ ‫מה שא׳ הה יק ר׳ מטנדלי מרי מניב‬ ‫ז״ל לההיק בטל דגל מחנה אפרים ז״ל‪.‬ועיין בס׳ כנודח ישראל פ׳ חיי‬ ‫שכ׳ הצדיקים וכו׳ שכל ימי חיוחם עושי׳‬ ‫הכנה לרגע הפירוד שיפרדו מעוה״ז‬ ‫בקדושה ובטהיה וכמ״ש בזוהיק הני צדיקי‬ ‫חשבי בליב״הו כאילי ההוא יומא מסתלקי׳‬ ‫הטלמא יכו׳ ‪ .‬ברוגז זיין ‪ .‬ושם דף יוד יסופר מה‬ ‫שא׳ הרה״ק מווישניצא ז״ל אודוח הר״ר‬ ‫וכן שס דף ח׳ ‪ .‬והאריך בדפח״ח וא״כ מקום‬ ‫להאריך ‪ .‬ואח״כ‬ ‫ציוה כי יחפרו הקרקע ‪ .‬וכמעט נראה‬ ‫בחוש כי הב׳ קברות מן הצדדים צמצמו‬ ‫א״ע ומצאו קרקע להה״צ ר״נ הנ״ל ‪.‬וז״ל ‪:‬‬ ‫י־״כ‬ .‬ובחדר החיצון שוכבים‬ ‫בניי ונכבדיו זל״ה לא הי׳ מקום‬ ‫פנוי ‪ .‬ושם דף ג׳ ע״ב יסופר מנסיעת‬ ‫מקשאנוב אל הרר״א‬ ‫הה״ק ר״ש‬ ‫לליזענסק ‪ .‬והשיב אס חרצו לידע‬ ‫צוואת אבא דרשו מעל ספרו נוא״ל שכיב‬ ‫שנה לפני מוחו אמר דברים האלו‬ ‫שבספרו ‪ .‬פהר וועס‬ ‫אפילו גאר ניכס ‪ .‬וסיים שם‬ ‫שא׳ הה״ק הנ״ל תדע כי אני לא כעלתי‬ ‫מאומה רק רבינו אשר הי׳ לי הה״ק‬ ‫ר׳ שלמה אבריק קשאנוב הוא הבסיחני‬ ‫אשר כל היוצא מפי יקיים הש״י והוא‬ ‫הי׳ לו כח זה מהה״ק ר״ר אלימלך זיל‬ ‫וכו׳ ‪ .‫‪92‬‬ ‫!!‬ ‫|‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫)‬ ‫ן‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫‪'1‬‬ ‫!|‬ ‫|‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫<‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫מחכה ע״ש ‪ .‬‬ ‫דהוא זכרון יום המיחה טכ״ז אינם‬ ‫לוקחים מוסר ‪ .‬אף דמקנה ללה״ר ישפיל‬ ‫דפחו‪ .‬וכבר הבאתי לעיל בשם‬ ‫הה״ק רימ מםאמביר ז״ל ששאל אח‬ ‫ה מ ק ר״א אס אביו הר״ר אלימלך צוה‬ ‫מה לפני מותו‪ .‬וידעתי שבכל יום ויום הי׳‬ ‫מצוה מחמת מותו והובא בס׳ תורה‬ ‫הרמ״ל השלם דף כ״ט ‪ .‬ופי׳ אהמו״ר שליט״א די״ל‬ ‫באופן כזה גס טל שעוסקים באהליח ‪.‬‬ ‫שראה אצל רבו הר״ר אלימלך בכל‬ ‫ייס בטת שהי׳ מתבונן ביראח ד׳ היו‬ ‫טצמוחיו רוחחין מפחד ד׳ יכו׳ וחחת‬ ‫אוזן האדם יש עויק א׳ שלא יזדטזט‬ ‫משוס דבר רק ביום המיחה‪ .‬כי ההיק בעל מאיל שוכב‬ ‫בחדר מיוחד ‪ .‬וכין״ש מרבינו הצדיק מ׳‬ ‫אלימלך זצ״ל שכל תשוקתו הימה להפרד‬ ‫מטוה״ז החומרי ולעמוד במקור הקדושה‬ ‫מבלי לביש החומר העב וכו׳ עיש והבן ‪:‬‬ ‫בס׳ שבע רצון דף א׳ הובא‬ ‫ילד(‬ ‫מופת נפלא מהה״ק ר׳‬ ‫בעריש אבד״ק אישפלין זיל‪ .‬ויזכרה יום המיהה מביא‬ ‫שפלות ‪ .‬‬ ‫והוא כנ״ל דבכל יום הי׳ אצלו יום המיחה‬ ‫ממש‪ .‬‬ ‫ונכחב אצלי העחק המצבה של הה״ק‬ ‫בעל נוא״ל זל״ה ‪ .

‬נכד זקינינו‬ ‫הגה״ק הרבי ר׳ מאיר הליי איש הורווין‬ ‫חבד״ק טיקטין • יטי״ז בא הריר אלימלך‬ ‫לק׳ שינאווי ]כי זקיני הר״ר שמטלקא‬ ‫זי״ע הי׳ אבד״ק שינאווי[ ונשא שם‬ ‫לחשה בת אא״ז הקצין מ׳ יטקב מרגליות‪.‬וסימה אשה גדולה וכמטט כל‬ ‫פעלותיו הי׳ בטצתה כדרכו בקודש ‪.‬הי׳ לה כחב יוחס טר רהט״ה‬ ‫באותיות זהב ונשרף פה בשריפה ראשונה‬ ‫ר״ל וכך שמטתי מאבי הרב ר׳ אלטזר‬ ‫זצ״ל ‪ .‬בן ההיק ריר‬ ‫אלימלך זי״ט[ כתב אלי וזיל ‪ :‬אודיטהו‬ ‫שזקנינו הריר אלימלך זייט ה לו שתי‬ ‫נשים ל״ט ‪ .‬טור בבחרותו כשהי׳ אברך הי׳‬ ‫אצל הה״ק א״א ר׳ שלום מבטלז זצוק״ל‬ ‫]בן הג׳ מ׳ אלטזר בהג״מ שמטלקי ‪. אחי הגה״ק מ׳ אלטזררוקח אבריק‬ ‫אמשטרדם ‪ .‬והרביץ חורה‬ ‫בראד‬ ‫בתצמידיס‪ .‬‬ ‫וכן מקובלני מדורי דורות שאשתו‬ ‫הראשונה זקנתינו בת הרב ר׳ אהרן‬ ‫רוקח ‪ .‬וראשה אשר היא זקנתינו‬ ‫היתה בת הה״צ ר׳ אהרן רוקח אחי‬ ‫הרהיצ ר׳ אלטזר רוקח אבר״ק אמשטרדם‬ ‫ושמה שפרינצא ‪ .‬יחורה וגדולה וכבוד טכ״ל‪:‬‬ ‫אכן בסדס מיס רביס במג״י‬ ‫רל (‬ ‫הגאון‬ ‫מש״ב‬ ‫טיב‬ ‫ג׳‬ ‫דף‬ ‫שלמה ולמעלה בקידש ‪:‬‬ ‫מ׳ נתן נטט הכהן שי׳ אבד״ק קאלביטל רלס(וכ׳ הגימ שלום צבי נ״י אבריק‬ ‫כ ׳ ‪ .‬‬ ‫בהג״מ משה בהג׳׳מ אלעזר רוקח[ הי׳‬ ‫מחבבו ‪ .‬ונתוודט‬ ‫שם לכ״ק זקינו הגה״ק הרבי ר׳ שמטלקא‬ ‫הליי איש הורוויץ זי״ט ‪ .‬יוס הלולא דרכינו‬ ‫אלימלך כ״א אדר תקמ״ז ‪ .‬וקראקא בט״ס מגיני‬ ‫ללי( פ ״ נ הלב החסיד האמיתי איש‬ ‫אלקים אדונינו מורינו‬ ‫ירכינו רבן של כל בני הגולה טטרת‬ ‫תפארת קריש ישראל מנורה הטהורה‬ ‫בוצינא דנהוי־א נר ישראל פ״ה ט״ה‬ ‫כק״ש ומפואר מוה״ר אלימלך זלה״ה‬ ‫בעה׳מ סה״ק נוטס אלימלך נפטר ביום‬ ‫א׳ כיא אדר תנצביה לפ״ק ‪] .‬והפליג בשבחו של‬ ‫הה״ק ר׳ אהרן ואמר כי הי׳ אדם גדול‬ ‫מאוד טכ״ל ‪ .‬וציון הה״ק ר׳ נפחלי‬ ‫זצ״ל ‪:‬‬ ‫יל‪ 0‬כ׳ ש״ב הגאבד״ק סמראצק שי׳ ‪:‬‬ ‫הר״ר אליעזר ליפמן מכפר‬ ‫לאפאחי הנ״ל ]אות קפ״ה[ לרגלי מקוס‬ ‫מושבו ודירתו סמוך לק׳ טיקטין למד‬ ‫בני הריר אלימלך בטיקטין ‪ .‬וכיכ בס׳‬ ‫טשר צחצחות דף י״ח‪ .‬ובמטוברת‬ ‫בשני ירחי אדר זיט״א[ ובבית השני‬ ‫אשר שמה טמונים בניו ונכדיו הקדושים‬ ‫שם נרשם המצבה טל הכותל מחמת‬ ‫י־ין טור פנית והמקום הי׳ דחוק ועל‬ ‫הניתל נכתב הציין של בנו הק׳ הר״ר‬ ‫אלעזר זל״ה כ״ח תמוז )השנה שכחתי(‬ ‫ימשני צדדים צרי הכותל יש שמה ציון ר׳‬ ‫נחן יחזקי׳ במוהר״ר צבי וציון הה״ק ר׳‬ ‫אליטזר ליפא ‪ .‬ואחיו כבוד‬ ‫הג״מ ר׳ אהרן רוקח הוא חוחן רבינו‬ ‫ר״ר אלימלך זצ״ל ‪ .‬וכ״כ לי הה״צ ר׳ יטקב‬ ‫יצחק שי׳ מסאניק בהה״ק ר׳ נפחלי‬ ‫זצ״ל מליזטסק‪ .‬ואשתו השניה שמה‬ ‫גימל ‪ .‬והעריך לפניו יחוס משפחה‬ ‫שהם קרובים • כי זקני הוא הגה״צ ר ׳‬ ‫אלמזר אבד״ק אמש״ר ‪ .‬ובס׳ נוצר חסד )אבות‬ ‫פ״ד מ״ז( וז״ל והצדיק החסיד מ׳ משה‬ ‫אבריק בטנדין בן אחיו של הג״מ ר׳‬ ‫אלטזר אבדיק אמשטרדם גיסו של רביבי‬ ‫אלימלך מליזטנסק טיש ‪ .‬‬ ‫ב.‬והג׳ האחים‬ ‫מ׳ אלטזר ומ׳ אהרן רוקח היו בניו של‬ ‫הג״מ שמואל שמטלקי מרגליות אבריק‬ ‫עלקיש שהיה חתן הג״מ משה ראבד״ק‬ ‫קראקא בן הגאון רשכבהיג מ׳ יהושט‬ ‫אבר״ק בריסק ‪ .‫‪1-8‬‬ ‫אהל ‪ 5‬ןלימלך‬ ‫מז ‪3‬ס‬ ‫בן הה״ק ר׳ אלטזר ‪ .‬בן הה״ק ר׳ נפתלי זיל כי לאה״ז הגאון האלקי ר׳ אלטזר‬ ‫רוקח‬ ‫י‪/‬‬ ‫ח‬ .‬שמטתי מאבותיי‬ ‫הה״ק ר׳ אלטזר ‪ .‬הה״צ ר׳ אלימלך שי׳ מליזטנסק ]בן‬ ‫גראבאווין‪ .

‬ואמרו הרופאים הגלולים כי‬ ‫מוחו חלוש כיכ על שסכנה גלולה לפניו‬ ‫שיראה אור השמש ‪ .‬רק‬ ‫טפיי אומדן שלא הי׳ שם דבר נןמא ‪.‬‬ ‫בן הג״מ אליעזר מרגליוח אבריק לובמלא‬ ‫]הביאו בשו״ח ביח אפרים חאו״ח סי׳‬ ‫כ״ג‪ .‬מ א בן מ ״ מ‬ ‫מנחם מטנדיל מרגליוח שמנגן אבריק‬ ‫פרטמישלא ‪ .‬הלא יש לך עוד בן‬ ‫א׳ הביאהו נא אלי ואברכו קודם‬ ‫נסיעתי‪ .‬והפריזי כי איתן בעצמם יבאו‬ ‫להיריר השני ביערסלב ‪ .‬‬ ‫נגס את בת אתיו הצדקת זיל ברך‬ ‫את שם‬ ‫אז ואמר לה שתקרא‬ ‫בנה שתלד על שמו ‪ .‬ונסע משם מיד ואסר שקראו‬ ‫שמוח התחומים לא ידעו סיבת שמו ‪.‬חהן הג״מ משה מרדכי‬ ‫מרגליוח רימ בקראקא בפיס חסרי הי‪.‬ונחפרכם לגאון וקדיש‬ ‫עד שנתקבל לאב״ר אמשסרדם על מקום‬ ‫זקינו רבינו החכם צבי זצ״ל‪ .‬וכן מאות קל״ר‬ ‫והלאה קורות תייהם של גאוני שלשלת‬ ‫היוחסין הזה באריכות ‪ .‬הוא ההיק‬ ‫ל׳ אלעזר בן הריר אלימלך זייע מ מ‬ ‫נשיאות בליזענםק אתרי אביו ז״ל עכ״ל‪:‬‬ ‫רמ( וכ׳ הגאון מ׳ יוםף שיי אבריק‬ ‫םעראצק בא׳ ממכתביו ‪ :‬מ ״ מ‬ ‫אלעזר רוקח אבריק ימבטרדם בן מ ״ מ‬ ‫שמואל שחעלקא אבריק ליסקא‪ .‬אך את בנו ר׳ יהישע לא‬ ‫הביא לפניו כי ירא להוציאו מהמרתף ‪.‬ואשת מ ״ מ אלעזר‬ ‫מ ק ח הרבנית חזה היתה אחזת זקנינו‬ ‫הריר מאיר הלוי מסיקטק מ י ל •‬ ‫גדולה הי׳ בין י ר״ר‬ ‫ימא(‬ ‫אלפזר רוקח ‪1‬אא*ז‬ ‫הפני יהושע זיל ‪ .‬ויצו אא״ז על אתיו‬ ‫להביא לכניו את כל יוצאי תלציו ‪.‬והעביר‬ ‫אאיז זיל את ידו הקדישה על עינמ ותכף‬ ‫התתיל לראות ונעשה רב גאון בישראל‪.‬וישב כמה שנים במרהף‪.‫‪94‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫רוקת מאמשטרדם הי׳ לו עוד את א׳ רב‬ ‫גדול וצדיק ר׳ ארון זיל ולר׳ ארון הי׳ ב׳‬ ‫בנים ובח אחת‪ .‬בן הגימ‬ ‫יצחק אייזק אבריק פראג בן רבינו יעקב‬ ‫מרגליוח אבריק נירפנבערג בעל ס־ר‬ ‫גיטין בן הגימ משה מרמונדא מיקירי‬ ‫למומי ‪ .‬אבל אחר זמן ממס‬ ‫וויתר מקומו למאון מ׳ ארי׳ ליבש‬ ‫אבד*ק‬ ‫אהבה‬ .‬וכן עשה והביאו למיי‪ .‬ושעיח סי׳ חקניא[ שהובא יחיסו‬ ‫בס׳ לוחוח זכרון צר יוד‪ .‬והבנים היו א׳ הגה'צ ר׳‬ ‫משה אבריק בטנרין‪ .‬השתלל שיקבלו על מקומו‬ ‫באחשסרדם אה מ ׳ מ י יהושע ‪.‬ב׳ הרב הגאון‬ ‫ל׳ יהושע זיל ‪ .‬וגזרו ואמרי שישב‬ ‫במקום אפל‪ .‬האגדה תספר‬ ‫כי בין רבני וועד הארצות שהי׳ בלובלין‬ ‫יצאו לדין בדבר היתר הגבינות מתלב‬ ‫שלא עמד ישראל בעת התליבה ‪ .‬הבת היתה אשת הרהיק‬ ‫מליזטנסק ‪ .‬וכן משתה‬ ‫כי קראה שם בנה אלעזר ‪ .‬‬ ‫וכאשר נסע אאיז הגיר אלעזר רוקח‬ ‫לאה״ק נסע דרך העיר שרר בה אחיו‬ ‫הריר ארון להתפרד ממנו כחק אחים‬ ‫קרישים ואהובים ‪ .‬ואחר שעקר דירחו‬ ‫לצפת עה״ק‪ .‬ועל מקומו‬ ‫בבראד נתקבל אאיז מ ״ מ יוקל הלזי‬ ‫איש מ מ ו י ן בן זקינינו מאון ר״ר מאיר‬ ‫כלוי אבדיק כדקסין‪ .‬וידעומ להוקירו ולקבלו‬ ‫לרב בקי בראד‪ .‬‬ ‫ונתקבל לשם ‪ .‬ונודע שמו‬ ‫מתניכם מורים )בפ׳ בא( תריציכון יהון‬ ‫אסיק בתרגום‪ .‬הר׳ יהישע מלל סומא‬ ‫בשחי עיניי‪ .‬‬ ‫ויבקשוהו‪ .‬‬ ‫ויאמר אאיז לאתיו‪ .‬‬ ‫בן מ ״ מ שמואל מרגליות אבריק פוזנא‬ ‫]הובא בס׳ וויכוח מים מיים[ בן י־ג׳״‪-‬נ‬ ‫משה מרגליוח פז״מ בפראג ‪ .‬‬ ‫ותתמו להיתר ‪ .‬ואשתי שמה מרגלא עיה‬ ‫ולזכרונה הוסיף לו בנם כיסי שמו‬ ‫מרגליות‪ .‬היינו תריצי התלב‪ .‬וגם הוא הג״מ אלעזר‬ ‫בעת הי׳ עוד רב בעיר קסנה ראדימשלא‬ ‫או ראקיב ‪ .‬ועיין בס׳ ענף כרן אבות‬ ‫מאות ר״ב והלאה ‪ .‬וכן‬ ‫הוכיח טפ״י דין‪ .‬‬ ‫וכן עשה ‪ .‬עלקיש‪.‬חתם אז אלעזר מתניכם‬ ‫מורים ‪ .

‬והג״ר אלטזר רוקח‬ ‫ובנו הגיר שלום )שט׳ אחיכ אבריק‬ ‫נדקטין( נםעי לטיקטין בשנת חיךא לקבל‬ ‫רשות הנסיעה מארץ טלי ן ‪ .‬ ‫הלא הזקן הזה הי׳ אברהם אבינו ט״ה ‪:‬‬ ‫ע ו ך מסנ״ל שמפה׳ שסיפר‬ ‫רמי(‬ ‫הרה״צ מויה משה ייסף‬ ‫טיב זציל אבריק אוהסל ששמע כי‬ ‫בסביבות עיר יאססין נמצאה אשה אחת‬ ‫זקינה שהיסה משרתת אצל הרבי ר׳‬ ‫אלימלך‬ ‫ר ח ה‬ .‬פיא בא‬ ‫לפיר ליזפנסק לרגל מסחרו וכאשר‬ ‫הרגיש הרבי ר׳ אלימלך מביאתו האס‬ ‫פר גיויאלש איהס בעקימען פאר אחסיל‬ ‫פיה־ אצל החלון וכאשר פבר ר׳ יפקב‬ ‫אליו דדך ביתו דפק בחלון שיכים אליו‬ ‫ונכנס ולוה הרה״ק לישב על הכסא‬ ‫ויאיר־ לו הן היים השגתי מ ‪ :‬ח נ יי*ת‬ ‫הרב מלבוב וכותב אלי ה זחת ששניעתי‬ ‫שאתה מראה אותוח ותופחים דבר שלא‬ ‫נשמע מעולם אמור נא ל׳ מה יכולתי‬ ‫להשיבו ‪ .‬פ״א‬ ‫אמי לו להישיט לו צנצנת סהעע והלך‬ ‫ועשה את הטהעע ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫אבד׳ק רישא ‪ . אנשי‬ ‫הצבא המיללוח על שעחידיח לחלל שבתות‬ ‫ולא יוכלו לשחור מצוח ממ״ה הקב״ה ‪:‬‬ ‫מה שאמר הרבי ר׳‬ ‫מ*(‬ ‫אלימלך שבאם ירחק את‬ ‫בנו םהיק ר׳ אליעזר משלחנו להתפרנס‬ ‫בפ״ע אז באיזה ז ט ה יחי׳ הוא ‪ .‬לכלא בעיני‬ ‫א ץ נעלם מהרב משנה מטרשת ר׳‬ ‫מאיר חומר כל הלומד תורה לשמה זיכה‬ ‫לדבי־יס הרבה‪ .‬גלוגא ‪ .‬האב איך גום גיענפערמ ל ‪:‬‬ ‫ע ל ף כ׳ לי מ י ל שמעתי מפי‬ ‫(‬ ‫איש נאמן ששמע מפיק‬ ‫אדומו״ר הרסיק זציל משינאוומ אשר‬ ‫הרה״ק במל מאור ושמש ביקש מהרבי‬ ‫ר׳ אלימלך שינית אותו לשמשו ‪ .‬אח״כ שאל אותו הרה׳׳ק‬ ‫מדוע לא נחח לי הטהפפ ‪ .‬אשר‬ ‫כל חיותו הוא בזכות שמפרנס בנו וביב‪:‬‬ ‫כ׳ ש״ב הרה״ג מ׳ אברהם‬ ‫רמד(‬ ‫אסינגא מדיקלא שמעתי מפי‬ ‫נודע‬ ‫מח ‪95‬‬ ‫איש ?אמן שסיפר לו הריר יוסף הפרצוג‬ ‫מסאניק שאביו הרב ר׳ יפקב אלי׳‬ ‫המרצוג הי׳ ת׳ח והי׳ מתנגד ‪ .‬אמר לו הרר״א דע כי אלי‬ ‫ק הנשמוח העתידות להיו׳ חולות בי.‬אי! פנים אריי.‬ואחר הרבי ר׳‬ ‫אלימלך אוי ווייא איז רעם לךנד ווס קען‬ ‫נישט קוקפן רסס סאטג‪ .‬על חזקת חוממ‬ ‫החכם צבי זי״ע ומאז חייבה יתירה ט ׳‬ ‫ביניהם‪ .‬אנט השבתי ל ו ‪ .‬יאמר לו‬ ‫ט הביא לי ממחלה אך ראה איש זק!‬ ‫א׳ יישב אצלו ומגודל הפחד נכל הכיס‬ ‫מידו ונשפך לארץ ‪ .‬ובטמ‬ ‫לימודו לא הרגיש ‪ .‬כי זקינינו‬ ‫הרבי ר׳ מאיר הלו י מטיקסין לסוף‬ ‫ימיו נצפרע ל׳ע ורמז בסון! צוואתו‬ ‫לדברי הזוהר פ׳ תזריט )צוואתו בםו״ס‬ ‫נזיר השם ‪ .‬ובס׳ שמן הטיב ח״ב סי׳‬ ‫קמ״ס( והי׳ בטל יסוריס גדילים‪ .‬סיפר לי זקן ככבד‬ ‫ששמע מפה קדיש הרה״ג הצדיק ר׳ דן‬ ‫מרדכי זיל שהי׳ אבריק ליזכנסק בימי‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך שפ״א הלך לטייל בחוץ‬ ‫לעיר יתד טס רבינו הרריא טד שבאו‬ ‫לחורש מיצל שבפרור העיר ורבינו‬ ‫מוהרר״א זציל התבודד שמה ועבד עבודתו‬ ‫הקדושה‪ .‬פתאום שמע הרב דן מרדכי‬ ‫קונוס ויללות מבין עצי היער ונשאר‬ ‫מל עמדי עד שבא אליו בחזרה הרר״א‬ ‫ואמר לו התשממ דבר אמר לו הן שומע‬ ‫הוא זה כשמה יללות מאין הפוגות ולא‬ ‫ידע מה ‪ .‬וכאשר נכנס הביתה‬ ‫פס השהעמ ראה מאחורי הבית איש‬ ‫א׳ זקן יישב ממו ונרחפ לאחוריו מגורל‬ ‫הפחד והרמדה ושפך את הכוס ויצא‬ ‫מן הביח ‪ .‬והתפללו‬ ‫מליו שם ונתרפא עכ״ל הרהיג מםעראצק‬ ‫בתוספות קצת משלי ‪:‬‬ ‫כתב הרה״ג ר׳ יקותיאל ארי׳‬ ‫רמי(‬ ‫קאחמסלהאר רימ דק׳‬ ‫םטאניסלאב חיל ‪ .‬וסיפר לי ש״ב הגהיצ מ׳ מאיר‬ ‫הוריוץ זיל אבד״ק דזיקוב ‪ .

‬‬ ‫והרה״ק הבטיחו לגדל אח הילד ושליח ‪.‬‬ ‫אנכי קיימתי מוצא שפתי אבל הוא לא‬ ‫עמד‬ .‬‬ ‫פ״א התגנב טצמו בלאט אל תוך החדר‬ ‫והחחבא חחמ המסה ‪ .‫‪06‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫אלימלך ונסע במכוון לשס לשאול אומה‬ ‫ולשמוע ממנה ספורים מאותו צדיק‬ ‫ואמרה לו כי אינה יודעת מאומה רק‬ ‫זאןת היא זוכרת אשר תמיד קודם כל‬ ‫רגל שכר הרהיק איזה משרתת לסייע‬ ‫להפכודה בבית המכשלות והי׳ תמיד‬ ‫מחלוקח בינינו כדרך השפחות וכל היוס‬ ‫קללנו זאיז בקללות נמרצוח וכאשר הגיע‬ ‫פניא דמטלי יו״ט פתאום נהפך לבנו‬ ‫ונטשה שלום בינינו טד להפליא ולא ידטנו‬ ‫מאין הגיט לנו אהבה גדולה כזו וראינו‬ ‫בטליל כי אצבט איש אלקים הוא ‪:‬‬ ‫רמי( עוף סיפר הרב הנ״ל בשם חסיד‬ ‫א׳ מחסידי הרה״ק שאמר‬ ‫כי בהיותו אצל הרהיק הניל חמיד ביום‬ ‫ד׳ בשבוט כאשר מ ר ט המזמור של‬ ‫יום ד׳ והגטנו לפסוק לכו נרננה כבר‬ ‫הרגשנו מעין טעם של שבח ‪:‬‬ ‫עוד כחב לי הרר״ג מיהריא‬ ‫רמת(‬ ‫מ ל שמעתי‬ ‫איטיעא‬ ‫מפי איש אחד שסיפר הרב ממאדין‬ ‫נכדו של הרבי מראפשץ שהרהיק ר״ר‬ ‫אלימלך זה דרכו בקודש הי׳ בכל יום‬ ‫אחר תפלת המנהה הי׳ מדבר טס‬ ‫המקורבים בנוטס שיח ‪ .‬‬ ‫ביוס החופה התאספו כל אנשי הפיר אל‬ ‫החופה ‪ .‬והרהיק נכנס אל חדר מיוחד‬ ‫וישב שם ‪ .‬וכבא טתו טת דודים התקשר‬ ‫עמו במעדנות החיתון עם נגיד א׳ ‪.‬‬ ‫בעת הסעודה אמר להמסוביס הידעתם‬ ‫מדוע איחרתי לבא על המפה ‪ .‬נגשו‬ ‫אל הדלח ויביטו בעד חור המנעול ויאו‬ ‫כי הוא יושב על כסאו חפוש ברוב‬ ‫שרטפיו ויראו מאד לבטלו ממחשבותיו‬ ‫וכאשר עברו שעוח אחדים בח הי־ה״ק‬ ‫אל התופה וסידר את הקידושין כדח ‪.‬האנשים אשר באז אל החופה‬ ‫חכו עד בוש והרה״ק לא בא ‪ .‬‬ ‫הרה״ק קייס כיוצא שפתיו ולקח אס‬ ‫הילד לביתו ‪ .‬והרה״ק‬ ‫מראפשץ בהיוחו אצלו הי׳ משחוקק חמיד‬ ‫להיוח אז בהחדר ולראוח מטשה רבו‪.‬לוא‬ ‫היית עור בעת שאני סובב את האמנו‬ ‫פעס שלישית כי אז נפשך היתה יוצאת‬ ‫מגורל האור ‪ .‬‬ ‫וכאשר סבב פ״א עם החבנט על מחניו‬ ‫נעשה אור גדול בבית אור יקרות שאין‬ ‫כמוהו ‪ .‬אספרה‬ ‫לכס סיבח הדבר ‪ .‬ונתן לי תקיעת כן! ‪.‬הנה האברך אבי‬ ‫החחן הי׳ רעי כאח לי בימי הנעורים‬ ‫והבטיח לי קורס מוחו כי יבא אלי‬ ‫להודיעני מה נעשה בדינו בתנאי שאנכי‬ ‫אגדל את בנו ‪ .‬וגידלו טל ברכיו ולמדו‬ ‫תורה ‪ .‬והרהיק זצ״ל נכנס‬ ‫שמה כדרכו בקודש ו מ ר את הרלח‬ ‫אחריו ולקח אח האבנט לחגור פצחו ‪.‬ואחיכ נכנס‬ ‫לחדר מיוחד להתפלל שם תפלת טרביח‬ ‫בהחבודדוח בקדושה ובטהרה ‪ .‬לכן צא מכה ‪:‬‬ ‫רמט( ן ז ן ף כ׳ לי הנ״ל שמעתי מפי‬ ‫איש אחר ששייע המעשה‬ ‫הזאת מפי איש נאמן אשר הוא שמט המעשה‬ ‫מפי קדשו של הרה״ק ר׳ אייזיקל מקימרנא‬ ‫זצללה״ה שהרה״ק רבינו אלימלך הי׳‬ ‫לו בילדותו חבר מובהק אברך אחד‬ ‫מזכלג בהורה וצדיק נשגב והיחה איבה‬ ‫חזקה מאד ביניהם פתאום נחלה האברך‬ ‫ההוא ונטה למות והלך הרה״ק לבקרו‬ ‫ויבך לפניו האברך הנ״ל וביקש ממנו‬ ‫לגדל את בנו הקטן אשר ישאר אחריו‬ ‫ויאמר לו הרה״ק אני מבטיחך ט״ז אך‬ ‫בתנאי כי תתן לי תקיטת ק* אשר בוא‬ ‫חבא אלי אחר מותך להודיטני מה‬ ‫נטשה בדינך ויחן לו חקיטח כף טיז ‪.‬וכאשר סבב פ״ש נ מ ד ל האור‬ ‫מד אשר לא יכול הרבי מראפשין לסבול‬ ‫עוד והתחיל לההעלן( ויצעק צעקה‬ ‫גדולה עד שהרגיש הרבי ר׳ אלימלך‬ ‫ואמר לו נכתלי בני אתה פה ‪ .

‬‬ ‫ומגודל הצער התחלתי לבכות לפני‬ ‫השי״ת פתאום נגלה אלי איש אחד גבוה‬ ‫מן הארץ עד לשמים ושאל אותי מדוע‬ ‫אתה בוכה וסיפרתי לו כי רצוני לשוב לביתי‬ ‫ואיני יכול ‪ .‬ייאמר לי האיש הוי סכל‬ ‫אתה סובר כי הנך בעולם הזה הלא‬ ‫כבר מת אהה ולקח אותי והגביהני מן‬ ‫הארץ יהעמידני לפני הבית דין ש״מ ‪.‬ילא מצאי בי שום‬ ‫מט ‪97‬‬ ‫דופי שאתחייב גיהנם עבורו רק מ״י‬ ‫איזה פגם קטן לא יכלו לפסיק לי אס‬ ‫הגן טרן ‪ .‬ואמר לי בזה״ל בעח מוחי לא‬ ‫הרגשחי שום צער רק כמשחל בניתא‬ ‫חחלבא והי׳ נראה לי רק כמו ישן‬ ‫אנכי ‪ .‬‬ ‫וגס גולל החטנוג והטדן של הצדיקים‬ ‫בגן עדן מטבר מזה ג״כ לא יכולתי‬ ‫לסבול שלא הייתי ראוי אז לזה טיד ‪.‬‬ ‫ועליתי על הגדר זירדחי מעבר השני‬ ‫והחחלחי לילך לביחי ‪ .‬היום רד מאד‬ ‫והשמש פנה לערוב ‪ .‬‬ ‫כאשר הגיט טשיק שלחי את האנשים‬ ‫מן הגיהנס חפשי ואמרחי להממונה שלי‬ ‫כי גס רצוני לצאת חפשי מהיכלי ויאמר‬ ‫לי הממונה שאין לו רשות ט״ז ואמרתי‬ ‫לו הנה אבקשך לך ושאל בב״ד ש״מ‬ ‫והלך לשאול וחזר אלי בתשובה שנתנו‬ ‫לי רשוח ‪ .‬לכן לא רניתי לילך אל‬ ‫החופה עדי שיבא אלי‪ .‬וכאשר הבטחי אל הגיהנס וראיתי‬ ‫כמה אנשים ממיידטי בגיהנס ושמטתי‬ ‫אח הקילוח והצטקוח לא יכולחי להביס‬ ‫שמה יסגרחי אח טיני מבלי להביט ‪.‬במ צש״ק בא אלי הממינה‬ ‫ירצה להשיבני אל ההיכל שישבחי שם‬ ‫בחיל ואמרתי לי כי אין רצוני לילך‬ ‫שמה ואמר ל* מה זאח הטשה לי הלא‬ ‫אנכי הנני רק שליח ב״ד ומוטל טלי‬ ‫למלאות חובתי‪ .‬אז יצאחי חוצה ואשא טיני‬ ‫ואראה אלפים ירבבוח נשמוח טסות‬ ‫ודאיח רציא ישיב לקבל פני שבח מלכחא ‪.‬ובשמטי זאת נזכרתי כי אנכי‬ ‫הייחי רט כאח אל הצדיק הזה ודמיתי‬ ‫בלבי מדחשיב הרבי א' אלימלך כילי האי‬ ‫בשמים א״כ אנכי הייחי רטו וטמיסו‬ ‫ושמשתי אוחי בעבור זה לבד מגיט לי‬ ‫שכר טוה״ב‪ .‬‬ ‫פתאום נראה מלאך אחר גדיל ירצו‬ ‫כולם אליו וחבקו אותו ושאלתי מה זאת‬ ‫ואמרי לי כי זה המלאך נברא מתורה‬ ‫קדושה אשר אמר כטת הרבי ר׳‬ ‫אלימלך ‪ .‬‬ ‫יכבר בא השמש ואתא לילה ונפשי‬ ‫אשר‬ ‫השתוקקה מאד לשוב לביתי‬ ‫השתוקקות כזה לא היה לי מעילם ‪.‬לאחר‬ ‫שהניחו אוחי בקברי ונסחם הגילל‬ ‫והאנשים המלויס הלכו לביחס קמחי‬ ‫מקברי ודמיתי שאני חי והי׳ לפלא בטיני‬ ‫איך באתי אל בית טלמין ורציתי לילך‬ ‫משם אל ביחי ולא ידעתי מבוא השטר‪.‬ולא‬ ‫יכולתי לפנות אנה יאנה מעבר מזה‬ ‫בית החיים ומעבר מזה אמת המיס ‪.‬וכאשר החטסקו בי המטהרים‬ ‫רציחי לקים ילהבריחם ממני אך לא‬ ‫יכילחי יהיה נראה לי כמו חלום ‪ .‬וטיי שאראה אח הצטר מן‬ ‫הרשטיס בגיהנם יהי׳ סר טוני וחטאתי‬ ‫טל יל‬ ‫חכיפר ‪ .‬ט״כ יצא הפסק כי יושיבו‬ ‫אוחי בהיכל א׳ אשר פחח אחר יהי׳‬ ‫פחיח לגיהנם ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫טמר בדיבורו ‪ .‬יאיזה רגעים קידם‬ ‫החיפה גגלה אלי בהקיץ והי׳ נראה כמו‬ ‫שהוא בחיים חיו־ ו ישאלחיי מה נעשה‬ ‫בדינך ‪ .‬ופחח השני כנגרו יהי׳‬ ‫כנגד ג ן ט ד ן ‪ .‬באם הדרך אחורי‬ ‫הגדר מן ביח החיים הי׳ אמח המיס‬ ‫קטן ורציתי לעבור בנהר ברגלי אך‬ ‫פתאום המים גאו גאו מאד ויראתי‬ ‫לטבור ומצאתי שם שני חתיכות טץ‬ ‫ורציתי לתקוע אותם בנהר למען אוכל‬ ‫לעבור אבל המיס היו עמוקים ולא יכולתי‪.‬ואמרתי לי שמע נא‬ ‫דברי‬ .‬‬ ‫והחחילו למיין בדיני ‪ .‬ותיכף מסרו אוחי‬ ‫ממונה אחד להושיבני בהיכל אשר יטלו‬ ‫לי ‪ .‬‬ ‫לדאבוני התחיל גשם שוטף לירד וכל‬ ‫מלבושי נעשו רטובים מן הגשם ‪ .

‬ואמר הרבי ר׳‬ ‫אלימלך מזה נוכל לקחח מוסר השכל‬ ‫אם בארזים נפלה שלהבח אם אברך‬ ‫קדוש כמוהו אשר ידטחיו היטב שהוא‬ ‫צדיק חמים בכ״ז הי׳ נט ונד מבלי‬ ‫מצוא מנוחה כ״כ שנים מה יטשו‬ ‫איזובי קיר ‪:‬‬ ‫עוד מהנ״ל בטח שהשיא הרר״א‬ ‫מ(‬ ‫א׳ מבניו והחתונה הזאח‬ ‫הי׳ נקראח ריא גרויסט חתונה והי׳‬ ‫אז הרבה צדיקים וקדושים והכריזו כל‬ ‫מי שלא חיקן חטאח נטזרים לא ילך‬ ‫לרקוד יקפץ חסיד א׳ שמו ר׳ דוד‬ ‫מליזענסק ואמר אבל מי שלא הי׳ לו‬ ‫כלל חטאח נעורים הרשוח לו לרקוד‬ ‫והחחיל לרקד ‪ .‬הנה‬ ‫אחדל שאליהו הוא מלאך הבריח והנה‬ ‫אליהו בארבע טיסוח שס העולם ואיך‬ ‫אפשר שיהי׳ בשעח כל מילה ומילה הלא כל‬ ‫המילוח הם בזמן אחד אחר זמן החפלס‬ ‫ואפשר בזמן שמברכין כאן ברכח על‬ ‫המילה מברכין בסוף כל העולם ג״כ‬ ‫בזו הרגע ואיך יכול להיות בשתי מקומות‬ ‫יחד ‪ .‬וכאשר חלה‬ ‫פ״א שלח שליח טל קברו של אומו צדק‬ ‫לבקש רחמים ב ע ל ו ‪:‬‬ ‫עוד מהנ״ל הלבי ר׳ אלימלך‬ ‫מא(‬ ‫אמל לאחל מהיושבים בבית‬ ‫י‬ ‫מדרשי שיש לו גילוי אליהו ‪ .‬וישאל‬ ‫אוחי איש אחד איך אפשר שיהי׳ כן‬ ‫הלא בעל אבן עזרא אינו מודה שיש‬ ‫כעת גילוי אליהו ומסתמא לא הי׳ לו‬ ‫גילוי אליהו וזאת מעלתו ג״כ יעיד‬ ‫שבעל אבן עזרא הי׳ גדול ייתר מאיש‬ ‫זה שמעלתו אמר עליו שהוא בעל ג״א‬ ‫והשיב הרר״א אמת כן הדבר כאשר‬ ‫אמרחי ואקדים לך הקדמה ‪ .‫‪98‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫לברי לך אל הביר ואמור להם כי אנכי‬ ‫הייחי חבר להרבי ר׳ אלימלך ט״כ אין‬ ‫רצוני לשוב שמה ‪ .‬ויאמר לי אל חטצרני כי אי‬ ‫אפשר לצייר החטנוג שיש בג״ט וכטת‬ ‫הטוהיז אינו חשוב בטיני מאומה ‪.‬ואח״כ‬ ‫כשנחגדל והולך בדרך הטוב אז נחגלה‬ ‫לי ממש חלק אליהו שיש בו וא״כ האיש‬ ‫היושב אצלי שאני אומר טליי שיש לו‬ ‫גילוי אלי׳ באמת אין לו רק חלק קטן‬ ‫באלי׳ לכן לפי הטבת מטשיו זכה ונתגלה‬ ‫בו חלקו הקטן שהוא בו אבל בטל אבן‬ ‫טזרא הי׳ לו חלק גדול באליהו ולא‬ ‫ולברר שיחגלה‬ ‫הי׳ בו כח לחקן‬ ‫לי ממש גודל חלק אליהו לכן לא הי׳‬ ‫לו גילוי אליהו ]הובא בס׳ שפח אמת‬ ‫ששמט זאח מפי מורו הגה״ק בטל ארי׳‬ ‫דבי טילאי[ ‪:‬‬ ‫עוף כ׳ לי הנ״ל שמטתי מפי‬ ‫רננ(‬ ‫ילי״נ הרה״ג מו״ה משה‬ ‫כין עלאווימש נ״י מפה״ק שסיפר לו‬ ‫זקינו‬ .‬והה״צ ר׳ לול מרינוב‬ ‫הי׳ נקרא טל שמו דור ‪ .‬והחחלפי לילך אל הרבי ר׳‬ ‫אלימלך וטחה באחי אליו להודיטהי‬ ‫ולקיים דברי ]ובין כך טברו כמה שנים‬ ‫שחטה בדרך טד שנטשה בנו בן י״ד‬ ‫או ט״י שנים[ וסיים הרבי ר׳ אלימלך‬ ‫כה דיבר אלי האיש וביקש ממני שאתן‬ ‫לו כתב שאני פוטר אותו מן החקיעת‬ ‫כף ‪ .‬רק אני אומר לך הענין שאליהו‬ ‫ע״י שהחזיר אח כל ישראל לתשובה‬ ‫ואמרו ל׳ הוא האלקים עי״ז זכה לנשמה‬ ‫כלליח של כל ישראל ועי״ז בעח הכנסת‬ ‫הילדים בבריחי של א״א או מחנוצץ‬ ‫ונתגלה בהילל חלק אחר מנשמח אליהו‬ ‫וכל אחד נוסל לפי חלקו ושרשו‪ .‬ואמרתי לו הכבד ושב פה טד‬ ‫החופה של בנך כי ט״כ באת בצל‬ ‫קורתי ‪ .‬והלך הממונה אל‬ ‫הב״ל ואמרו הן אמח כי הצדק אחו אך‬ ‫יטן שנתן תקיטת כף להרבי הנ״ל כי‬ ‫יבא אליו להוליטהי מה נעשה בלינו‬ ‫ט׳י׳כ אם יקיים דבריו אז יקבל שט*ו‬ ‫בג״ט ולא יצטרך לשוב טור לההיכל‬ ‫הנ״ל ‪ .‬‬ ‫ונחחי לו כחב פטורין והלך לו ואח״כ‬ ‫הלכתי אל החופה ‪ .

‬וכבואם לפני הרה״ק זצ״ל אמר‬ ‫הר״ר אלימלך ראו כי החרוזי פנינים וזה״ל בנו של הרה״ק רר״א הרה״צ‬ ‫האלו נתט מחירם סך חמשים רי״כ ‪ .‬ונםמ מממלה שהדפיסו סהיק נוא״ל כ״פ והשמיטו‬ ‫לעיר אחת הסמיכה לק׳ ברא ר ‪ .‬שפ״א רצה הריר בעל מפארח שלמה על המדפיסים‬ ‫אלימלך לנםומ לאה״ק ‪ .‬והעד מה שמסר נפשו על קרישת שחו ית׳ ‪:‬‬ ‫כתב לי ידיינ הרב הגדול‬ ‫נזמה וחליתה וחרוזי פנינים שמה מל רנה(‬ ‫מוהר״א איסינגא שי׳‬ ‫צוארה ‪ .‬להביא נשמה חדשה להמוה״ז בלתי א&שר‬ ‫ויאמר הרה״ק לא תוכלו למנות את ר׳ רק על י׳ג שנים ולא יותר גם באופן‬ ‫אלימלך ואמר כי בהמוה״ק יכולין שהיולדת תמות בעת לדמה ‪ .‬וכאשר הקדמה זאה ‪ .‬‬ ‫לסה״ק נזעם רכז(‬ ‫אלימלך כתב‬ ‫י‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך הניח‬ ‫בנו הרה״ק ר׳ אלמזר הנ״ל בזה״ל לממן בצוואתו כי מי שהי׳ מכיר אותו בחייו‬ ‫כבוד שמך הגדול תמשה ותקיים נא כל‬ ‫הוא מובסת שלא ימות בלא תשובה ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫נ ‪99‬‬ ‫וקיט הלב ר׳ שאול לנדא מבארדיוב שהי׳ במסירה נפשו ‪ .‬ויאמר להם הרה״ק רר״א הנה‬ ‫בלי ידימח אביה רו״כ אחד מכיסה‪ .‬ואס‬ ‫לידע הכל אם מעיינים בה היסב במינים תקבל עיע ק אז תפקד בזש״ק והצדיקת‬ ‫פקומוה וכמי שראינו כי ההוה״ק אומרה הזאת קיבלה ע׳׳ע הכל ‪ .‬‬ ‫הברכות אשר תמיד מל פה כבוד אבי ומעשה באיש א׳ במיר רימינוב שהי׳‬ ‫מורי ורבי הרגיל להיות מברך ישראל גוסס שלשה ימים רצופים ונכנס אליו‬ ‫ולמסור נפשו עליהם בכל מת ולבטל הרבי ר׳ מענדלי ישאל אותו האס היית‬ ‫מהם גזירות רמות בתפלמו מאמנה מכיר אס הרבי ר׳ אלימלך ואמר לו‬ ‫הו‬ ‫בהקדמה‬ .‬‬ ‫מ״ט רז״כ ומיד אמרה המלמה כי אביה וכאשר עברו שנים אחדות ולש נפקדו‬ ‫לא רצה לימן רק מיס והמוכר לא רצה בזש״ק נסע בנו אל אביו הרה״ק עם‬ ‫ליקח לכן הוסיפה היא להמוכר בחשאי אשתו‪ .‬וכן הי׳ כי‬ ‫ופער חמור הפרה בשה ומאין ידע למועד הזה בשנה השנית המליסה בן‬ ‫הכהן שהיא עוסק והוגה רק בחוה״ק ותקש בלדהה וממח והילד חי עד י״ג‬ ‫מחיר החמור ומחיר השה אלא שבחוה״ק שנים וימה והריר אלעזר הנ״ל נשא‬ ‫אח״כ אשה במ נגיד אמד ממיר‬ ‫יכולין לידע הכל ‪:‬‬ ‫בנן הרה״ק ר׳ אלעזר זלה״ה‬ ‫מג(‬ ‫שינאווא ‪:‬‬ ‫הדפיס ספר ליקוסי שושנה לני( ע ‪ 1‬ד כחב שמעחי מפי איש א׳‬ ‫מאביי הקדוש רריא ביחד עם אומיוה‬ ‫ששמע מפי הגאון מוהרש״ח‬ ‫דר״מ וכמב שם למה בחר לו להדפיס אבד״ק בערזאן כי ר׳ אלימלך אמר‬ ‫ימד עם אזמיומ דר״מ לפי שכבוד אביו שע״י הדוחק אשר דיחקין א״ע אצל‬ ‫הק׳ הי׳ לו מסירש נפש מל קדוש שמו הצדיק גפטרין בזה מן דחקוח של‬ ‫ית׳ בכח כמו רימ מ״ה מכ״ל‪:‬‬ ‫מניוח ‪:‬‬ ‫מי(‬ ‫ע ‪ 1‬ף כחב לי הרה״ג הנ״ל ‪.‬מו״ה אלמזר הי׳ בזיווג א׳ חמן הרה״צ‬ ‫ויאחר לו הגביר שלא נתן במרס רק ר׳ ישראל צבי הירש אבריק גראדזיסק ‪.‬ואמר בזה״ל שהקדמה‬ ‫נשמע בטיר בראד כי איש קדיש שוכן זאה חביב לי מאד כמעס ככל הספר‬ ‫בסיר הסמוך נסעו הרבה אנשים אליו ני״א איך שהעיד בנו הרהיק מוהר״א‬ ‫ובתוכם הי׳ גביר אחד שהי׳ לו בחולה על אביו שמסר נפשו עבור ישראל חון‬ ‫בה יחידה וגם היא נסעה עמו ‪ .‬והקפיד מאד הדה״ק‬ ‫•מהותנו של הרר׳א ‪ .

‬וציוו שיכנס‬ ‫למיר והמה יבואו בעצמם‪ .‬זימ״א ‪:‬‬ ‫בס׳ ברכת אברהם )דף כףו‬ ‫רסכ(‬ ‫א׳( וזהיל וכמו שפי׳ ר״ל‬ ‫אלימלך שמחה לאיש בממנה פיו פי׳‬ ‫כשאדם ממנה ספה ]מלשון ומניחם‬ ‫את נפשוהיכם דהזא סיגוף[ ודש מי‬ ‫שממנה ומסגף אה פיו מלהרבות דברים‬ ‫ללא צורך יזכה לשמחה ודפחיח ‪:‬‬ ‫רסג( בס׳ ליקיסי מהדיל ]פנחס[‬ ‫כתב שמסמי מאדומי״ר‬ ‫הק׳ ר׳ אלימלך מליזמנסק זיל ונסתי‬ ‫כפרך מצרים כיש וסבא תחתיך ‪ .‫אהל‬ ‫‪100‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫הן ‪ .‬‬ ‫פ״א נכנסתי אצלו ומצאתיו שיושב ומתשב‬ ‫חשבונות לעצתו אם הוא ראוי לטוה״ב ‪.‬פי׳‬ ‫שהאומות פזדין אותך מממת שאני‬ ‫רואה את מעשיהן נגד ממשיך אני רואה‬ ‫שפישעי‬ ‫מקובל‬ .‬־‬ ‫^‬ ‫מל המולם ‪ .‬ואמר איכ הוא הדבר אשר לא‬ ‫יוכל למות מרם עשוהו תשובה ואמר‬ ‫ממי ייידזי ותיכף יצאה נשמתי ‪:‬‬ ‫אלימלך יאתיו הריר זישא‬ ‫מי‪0‬‬ ‫הר״ר‬ ‫זי״מ‬ ‫‪.‬ואדרבה לא די שלא‬ ‫הטלס אלא הוסיף חטא טל חטים הרי‬ ‫זה כמו ירבטם ב״נ לזה טצה היגוצה טרם‬ ‫ילך לאכול יפשפש במעשיו ממה שטבר בכדי‬ ‫שיעלה אזחן נשמוח למקום סוב עכיל ‪:‬‬ ‫בס׳*‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫כטח הליכתם ת ל י‬ ‫סיפר‬ ‫היה״ק ייאפמא זללה״ה‬ ‫רם(‬ ‫פיא נתכא אצלי הרהיק‬ ‫מו״ס אלימלך ניט ויתרתי לו בית ב פ י ע ‪.‬ואמרו לי הלוא‬ ‫אנו הננו אותם האנשים שהיינו מקודם‪.‬‬ ‫ואת״כ כאשר נתפרסמו ובאו ללאדמיר‬ ‫והיו בכפר הסמיך ‪ .‬והנה‬ ‫בעוה״ב שאין בי לא אכילה ישחי׳ וכו׳‬ ‫מה צדקה שייך שם אלא יעשה צרקה‬ ‫סם שאינם ראיים לעוה״ב ליחן לסם‬ ‫בתולת צדקה ידפח״ח )בס׳ שפחי צדיקי׳‬ ‫פ׳ ממות( ‪:‬‬ ‫בידי מכמה מ״מ‬ ‫רסא(‬ ‫ויראי ה׳ שהרה״ק‬ ‫י‬ ‫ררא״ל הבנףת כי כל איש אשר יבא‬ ‫על קברי ייישע בכל הישועות כמו‬ ‫בתיים תיוחו ולא ימות בלא תשיבה‬ ‫ובאממ אין ספזרומ למי להמולה הנוסעי׳‬ ‫בכל שנה ושנה מל קברו ביום הלולא‬ ‫דילי׳ וכהנים שא״א להם להשהממ‬ ‫שלוחו של אדם כמותו ‪ .‬‬ ‫אך השינוי הוא שמתמתו הביא שאתם‬ ‫בקשתם להתאכסן אצליכם הי׳ מביר‬ ‫המגלה זהםוםים איכ קחו אצליכם המגלה‬ ‫עם הסוסים ודפחיח ‪:‬‬ ‫אגרא דכלה פ׳ דברים‬ ‫רנס(‬ ‫)דף ליה בי( וזה״ל מ!ש‬ ‫כבוד ארומו״ר וכי׳ לובלין זצוק״ל‬ ‫בשם הרהיק וכו׳ מו״ה אלימלך זצוק״ל‬ ‫שלפממיס אדם איכל ונקרא חיטא‬ ‫ומחטיא את הרבים וביותר ביאור‬ ‫מובאים הדברים בסה״ק זכרון דברים‬ ‫)דף ו׳ טיב( כי ארם אוכל במאכלו‬ ‫מאכלוח אשר בו רבים מנשמוח ישראל‬ ‫מגולגלים והולך אח״כ טס אוחן החיוח‬ ‫יהנשמוח הקדושוח ומנטיס לבורא מחטיא‬ ‫ג״כ אוחן הנשמוח שהיו במאכל ונדבקו‬ ‫בו להטלוחם ‪ .‬ובא‬ ‫הגביר אליהם בסמנה ‪ .‬ישיב‬ ‫ניחם אח עצמי ואמר הלא אפילו אם‬ ‫אינך ראיי מכל מקים הקביה ברוב‬ ‫חסרו ינחילך חלק לעוהיב כי הלא אמרו‬ ‫חדל סוסה )דף י״ד ע״א( קב״ה קיים‬ ‫כל החירה וכו׳ ניחם אבלים ועשה‬ ‫שישבינוח וגימל צדקה וכי׳ ‪ .‬ובא גביר א׳‬ ‫וביקש שיתאכסנו אצלו ‪ .‬‬ ‫וסיפר סם עצמו נפשי נפשי אינך ראוי‬ ‫לטוהיב וחשב כל דופי שיש בו ‪ .‬הי׳ לכס אכסניא בלאדמיר‬ ‫אצל מסיר א׳ ר׳ ארון זיל מחותנו של‬ ‫הרהיצ ר׳ משה זצ״ל אמי הה״ק המפו׳‬ ‫הריר אהרן הגדול מקארלין זיימ ‪.‬וכמת באו‬ ‫הני תרי אתי במגלה מם סוסים ]לא‬ ‫כמו קידם שבאי רגלי[ ונסמו להמיר‬ ‫אל ידידם הר״ר ארון הנ״ל ‪ .‬‬ ‫וא״כ צריכין אנו שלא לשנות האכסניא ‪.

‬למשל על פסח כמה‬ ‫וכמה עבודות ויגיעות וטרחות הוא‬ ‫עושה תיכן! משטת קצירת חטים מייגע‬ ‫א״ע ולשמיר אותו כל השנה ובפרט‬ ‫קידם החג על כל דבר ודבר בפרטי ‪.‬וענה אליו הריר אלימלך‬ ‫בתך בגרה שחרר טבדך ]פי׳ תפקיר‬ ‫מטט הזמן מן טבדותך בטברות השם[‬ ‫ותן לה הצטרכותה להשיאה לאיש‬ ‫ודפחיח ‪:‬‬ ‫כתב בכתי״ק הרב חו״פ ר׳‬ ‫רסה(‬ ‫רובטריש שו״ב מרישא‬ ‫שב׳ וזיל שמטתי מהרה״ק ר׳ אלטזר‬ ‫שליט״א בן הרה״ק ר׳ אלימלך זצללה״ה‬ ‫שהי׳ מדייק בגמרא מגלה במסירה של‬ ‫המן הרשט ‪ .‬ובזה‬ ‫טל נכון דמפקי כולה שהא בשבת וכסח‬ ‫טכ״ל ‪:‬‬ ‫רסי( כ׳ בס׳ דברי יצחק אות ל״ח להגה״צ‬ ‫ר׳ יצחק אייזק ראבד״ק מונקאטש‬ ‫ז*ל ‪ .‬ומה אומר ואספר מהאיש הנורא הזה ייש־ מקצה תבל וטד קצהו נשמעו‬ ‫מופתיו ונפלאותיו אשר טשה ואף מארצות המטרב באי אליי לדבר ישוטה ורחמים‬ ‫!וגם בפיני ראיתי איש אחר אשר בא כיפ לביתו של אבא ברגליו ומקלו שהי׳‬ ‫טני‬ ‫‪.‬ואמר אליהם בפניו למה‬ ‫תתפלאי בדבר הזה הלא הוא יהי׳ לראש ורב לכמה רבוא אנשים מישראל‪ .‬וכן‬ ‫ה י ה ‪ .‬אך האמת‬ ‫שהי׳ קשה בטיני הרשט וכקרן בטיניו‬ ‫ההכנות שישראל טושים קידם כל מצוה‬ ‫שמעתי‬ ‫וממש כל השנה כל עבודתם וכורחתם רק‬ ‫לקיים המצות ‪ .‫נא ‪101‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫שפושט ישראל היא טוב יותר מן כשר‬ ‫שבאוה״ט ידפח״ח ‪:‬‬ ‫מידיד המופלג‬ ‫לסר(‬ ‫אלי׳‬ ‫ר׳‬ ‫י‬ ‫שווטמטר‬ ‫מסטרטט בשם ר׳ טקיבא סופר מטורטשט‬ ‫בשם רבינו אלימלך שהוכיח לאחד מרוט‬ ‫אינו משתדל להשיא את בתי הגדולה‬ ‫לנסוט טל המדינה ל ק ק מטותלצרכי‬ ‫בישואין והשיב לו כי אינו רוצה לבטל‬ ‫מטבדות השם ‪ .‬‬ .‬ואשר טור בימי חורפו כאשר‬ ‫הי׳ כבן י״ז שנים הרימוהו למטלה למטלה מרן הק׳ מוהרי״ מלובלין זי״ט רבו‬ ‫המובהק וכבדהו לטיני כל תלמידיו הרבנים הגדולים הזקנים שבטם לקרותו לטלית‬ ‫לתורה בשבת ששי לקרואים והרגיש הרב החוזה מלובלין כי הוא לפלא בטיני כלם‬ ‫כי אברך כמוהו בימי טלימיו יטלה ששי לקרואים ‪ .‬וקשה איך מפני שבת ופםת‬ ‫אמר דמפקי כולה שמא ‪ .‬הרב הגה״ק איא רשכבה״ג מו״ה שלום רוקח מבטלז אשר גרילי גאוני‬ ‫וצדיקי דור שלפנינו נהרו אליו לשמוט דברות קדשו‪ .‬‬ ‫ועל שבת קודש כמעט כל השביע כל‬ ‫יגיעתו להכין על שבת יכל המוסיף‬ ‫מוסיפים לו וכ״כ על כל מציה ו מציה‬ ‫טל אחרוג טל סוכה וכמטט כל השגה‬ ‫הוא מוטרד לקיים המצות ידו״ק ‪ .‬שמטתי בשם אדמו״ר‬ ‫מבטלזא זללה״ה *( שאחר שכל היראת‬ ‫שמים שלו הישפט טליו מחמת התמדתו‬ ‫בלימוד‬ ‫אגב אזכיר כאן איזה טנינים לזכר צדיק מבטלזא זי״ט לברכה כ׳ לי‬ ‫*(‬ ‫יד״נ ש״ב הרב הגאון מ׳ ישראל בטרגר שי׳ אבר״ק ביקארטשט‬ ‫ו ז ״ ל ‪ .‬שמטתי בשם הרהיק מ׳ מאיר‬ ‫מפרמישלאן זצלה״ה שאמר מי שרוצה‬ ‫שיהי׳ לו יראת שמים באמת ילך טל‬ ‫ציון של קבר הרבי ר׳ אלימלך מליזטנסק‬ ‫ויתכלל שם ויטשו דבריו פירות‪ .‬והרה״ק‬ ‫ארמו״ר מראזדיל זלה״ה אמר בשם‬ ‫הרר״מ מרימנוב זלהיה שבמה שמדברים‬ ‫דברי חול קודם תפלת שחרית בזה‬ ‫דוחין היראה בידים‪ .‬ואת דתי המלך אינם‬ ‫טושים דמפקי לכולה שתא בשה״י פה״י‬ ‫פרש״י שבת היא פסח היום ואנו אסורים‬ ‫במלאכה ‪ .

‬וא׳ הה״ק מבעלזא‬ ‫בזה״ל דטנצטמאהלט האט טר מיך אויס גילטרינט ליינטן אקוויטיל עיש באורך‪:‬‬ ‫כ׳ הרהיג סוטה״ר טריו לגאון מ׳ יושט בוקסבוים שי׳ מק׳ אוהל באונגרין ‪.‬‬ ‫שמטתי שרבך ההיק מבטלז הוא פוטל ישועות ‪ .‬דהגה״ק ר׳ שלום מקאמינקא‬ ‫זיל בא פיא לפני הרה״ק הרר״י זייננ מרוזין נבג״מ ‪ .‬ואני־‬ ‫שמטתי כי פ״א הי׳ לבגו הגה״ר‪ .‬זה הטנין קיבל הוא ז״ל מהמגיד הקדוש מקאזנין‬ ‫זייט וידוט לכל אשר ההיק מבטלז כאשר בא אליו תולה מוטל כמת שלא הי׳‬ ‫יכול לנטנט שום אבר ריל הי׳ ממשש את כל גון! התולה בידיו הק׳ ומיד נתרפא‬ ‫טכיל ‪ .‬רבי הק׳‬ ‫זיכך וזיקק את כל אבריו טד שכשנוגט ידו בהחולה מיד נתרפא ‪ .‬אבל הלילה נאהר טר האט טס מיר גיגטבין בשתי ידים טיש ‪:‬‬ ‫ל ש י ב התרין( ובקי טריו לגדול ולתפארת מ׳ מתתי׳ יחזקאל שי׳ בן הרב הגאון‬ ‫מ׳ שלום מטמאן שי׳ אבריק יאס כ׳ אלי ‪ .‬‬ .‬ואינו צריך לנגוט בידו טכ״ל‪.‬ובבואם להרהיק‬ ‫נשאוהו אנשים לבית הקדיש והשכיבוהו טל ספסל ארוך והה״ק ממשש טליו ביד‬ ‫קדשו טל כל גופו וכרגט קם בטצמו מהספסל בריא אולם ‪ .‬טנה הה״ק מרוזין‪ .‬‬ ‫ולטנ״ד מרמז בש״ס )ברכות דן! ה׳ טיב( יהב ליה ידיה ואוקמי׳ והבן •‬ ‫‪1‬בס׳ ויקהל משה שם כ׳ שסיפר הה״ק ר׳ משה מקאריב ז״ל כי אביו הה״ק‬ ‫מהר״ש מבטלזא הי׳ פ״א אצל המגיד הק׳ מקאזניץ טש״ק קודם תיש ‪.‬בשם הה״צ ר׳ ירתמיאל משה‬ ‫זצ״ל מ׳מ מקאזניץ שסיפר שדרכו של הרה״ק מבטלזא זצ״ל הי׳ כאשר בא א׳‬ ‫אצלו טס איזה כאב ר״ל וכאשר הנית ידיו טל מקום הכאב זה הי׳ לו לרפואה ‪.‬‬ ‫כי‬ ‫טני לטת זקנתו ואותו האיש הי׳ פיא במולשה שקורין גטליימט ל״ט בכל גופר‬ ‫והוליכו אבי מורי להרה״ק הגיל טל הטגלי? כמו איש מת שוכב‪ .‬שפ״א נסט עם אתיו הגה״ק מ׳ שמואל אבריק גורליץ אל הגה״ק מהר״ש‬ ‫מבטלז זי״ע ‪ .‫‪102‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫בלימור הטורים טס פי׳ הביי ובפרטות‬ ‫בלמרו סור או״ח הי׳ שואב יראת‬ ‫שמים במרה גדושה כן הוגד לי מאנשי‬ ‫אמת ‪ .‬ועיין בזה בס׳ ויקהל שלמה דן! י״ז ט״ב ‪ .‬והוא מרומז‬ ‫במ״ש דהע״ה ישל״ת דבריו וירפא״ם רית ידו ‪ .‬אמור נא לי במה כתו אס‬ ‫בקמיטות או בסגולות ורפואות וכדומה ? השיב לו הרב מקאמינקא ‪ .‬‬ ‫שמטתי מא׳ מתלמידי הגהיק מ׳ יקותיאל יהודה טיב ז״ל אבריק סיגיט שאי‬ ‫לו ‪ .‬‬ ‫ואמר הה״ק מבטלזא זי״ט ‪ .‬מהר״ר‬ ‫יהושט זי״ט מבטלזא תולי קרחת ר״ל‬ ‫ונודט כי הי׳ מפורסם ובדוק ומנוסה‪.‬יהא הסית‬ ‫סם מויח לרמז שבהמות לבד יוכל האדם לפטול ‪ .‬ובדרך אירט להם טכובים גדולים ונשברה הטגלה ונאנסו הסוסים‬ ‫ובקושי‬ ‫‪.‬וטור בנסיטתו בחזרה‬ ‫ירד מהטגלה בכל ההרים הגבוהים והלך ברגליו לבלי להכביד טל הסוסים והי׳‬ ‫כאשר בא האיש הזה לביתינו מדי שנה בשנה סיפר לני בטצמו גיכ כדברים האלה‬ ‫וכו׳ טכ״ל ‪ .‬וכאשר התתיל‬ ‫לקרות קרא להה״ק מבעלזע וא׳ לו לאמיר ליינין ביידע ‪ .‬‬ ‫וא׳ לו ההיק מהריש להמגיד יש לי צעטיל מאיזה אנשים מטירי ‪ .‬וכבר כ׳ אלי ש״ב הרה״ג מ׳ פנחס מנחם שי׳ אבריק לטנטשין‬ ‫ששמט מאביו הרה״ג זיל אשר הגה״ק מבטלזא אמר כי טנין מישוש בידים לאיש‬ ‫התולה בכל גופו ויתרפא מיד ‪ .‬הטולם אומרים שלקתתי זאת מהה״ק המגיד זצל״ה‬ ‫מקאזניץ‪ .‬ושם בהגיה כ׳ הגאון ידינ‬ ‫מהרש״ם שליסיא אבריק ברננזאן‪ .‬וא׳ לו הק׳ מרוזין ‪..

‬לבקשחס ככרי א׳ להובילם לבטלז אך לא הבטיחם לבא טל‬ ‫ש״ק רק ליום ב׳ או ג ׳ ‪ .‬והיה הדבר לפלא בטיניהס ישאל‬ ‫הה״ק מסיגיט להמשמש ‪ .‬דהכה הצדיק הוא כללוח ישראל‬ ‫והוא מטלה כל השפלוח אשר כטשה‬ ‫בישראל‬ ‫זבקישי גדול כטחר ‪ .‬השיב שבפטס ראשוכה אמר לו הה״ק מבטלז ‪ :‬ראה כי‬ ‫להאכשיס האלו היה להם קפיצת הדרך ובפטס השטת כשקבלו ברכתו לחש לו‬ ‫אתה תראה כי בני היצהריס האלו יהיו בכאן טל שבת קודש הבט״ל ‪ .‬וביום‬ ‫ב׳ כאשר הגה״ק מסיגיט פסט מן הטגלה נפל ארצה והגיט לו שבר קצח ברגלו‬ ‫והיה לו יסוריס גדולים והרופא אשר קראו אליו אמר שצריך לישב שם ימים‬ ‫אחדים ‪ .‬וביום ה׳ נחרפא בט׳״ה ואמר לאחיו מה נטשה טתה לפני ש״ק להיכן‬ ‫כסט מוטב שנחזור לבטלז ‪ .‬‬ ‫ובאז ביום תטכית אסתר לקרטטשמי אחה בין קיליקאוו ובין זאלקווא ‪ .‬וטיין מה שכ׳ בזה ידינ הרהיג‬ ‫הג׳ אמר לו‬ ‫סוטה׳ר מוהר״ר יקותיאל יהודא גרינוייילד שי׳ מסיגיט בס׳ זכרון לראשונים‬ ‫דף ל ג ‪:‬‬ ‫כ׳ ש״ב החריף ובקי מ׳ יהושט ז וברמאן מק׳ כטברשין ‪ :‬שמטתי כי פ״א בא‬ ‫לפני הה״ק מהר״ש מבלטזא זצ״ל חולה א׳ ושמו שמטון ומחלחו היחה מחלת‬ ‫הריאה רמ׳יל ‪ .‬‬ ‫והריאה שלך עוד לא ניקבה לביח הסימפונוח ולכן טדיין אינה טריפה כי הדרא‬ ‫בריא וכך הוה כי האיש הכיל חזר לבריאחו כאחד האדם ‪:‬‬ ‫ר׳ יהושט זצ״ל מבטלזא סיפר זאח לפכי פטירחו כי פ״א כסט‬ ‫'הוא טס אחיו הרב ר׳ אלטזר בחזרה מדחי! סמוך לפורים ‪.‬ואחיו בקשי שיסטו לסקאלא אשר שם היה חותנו‬ ‫של הר״ר שמואל ‪ .‬וזה זמן רב לא למד סימן זה‬ ‫ומזל־ ולמדי ואז אחר לו כדרכו וחיכף‬ ‫פסקה המחלה מכייל ומ׳ לטיל אות קצ״ח‪:‬‬ ‫רסז( כ׳ בס׳ אמח ליטקב פ׳ מקץ ‪.‬והה׳י׳ק‬ ‫הנ״ל בקראו אח הכיחקא אשר הקריב החילה לפניו ‪ .‬אמר בזה״ל ‪ .‬ור״ש ס״ל דניקבה הריאה אינה טריפה טד שחינקב לביח הסימפונוח ‪.‬חלפה הלכה‬ ‫לה המחלה ת*כף מיד ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫כי בבוא חולי כזו לפגי מרין זייע‬ ‫ואמר שלא יהי׳ טול ‪ .‬ובפטם‬ ‫ראה אשר כגיס דברי טכ״ל ‪ .‬והם נסטו לדרכם ‪ .‬וכחי שם‬ ‫עד הלילה לשמוט שם קריאח המגילה‪ .‬ובבוא בנו‬ ‫הכיל לפכיו ואמר לו כדרכו ולא הוטיל‪.‬‬ ‫ובא שכיח יאמר כי בטור וביי יש כל‬ ‫מיכי רפואוח ויש סימן א׳ המסוגל שאם‬ ‫בב ‪!03‬‬ ‫לומד סי׳ זה אז יש בכמו לגרש מחלה‬ ‫הכיל ‪ .‬אמר‬ ‫הה״ק למשמשו בקודש איזה דבר באזנו בלחש ולאחר שבח כאשר באו לקבל‬ ‫ברכחו ‪ .‬כאשר ראימי‬ ‫בטיט אללי שהי׳ לי המחלה כל הקין‬ ‫ובבואי לפני מרן )מהר״ר שלום זי״ט‬ ‫מבטלזא( ואמר שלא יהי׳ טור והוסב‬ ‫לי חיכף ופסקה המחלה ‪ .‬וכמטט אשר כסטו טמי כידמי ייישכו זמן רב ובעשיק‬ ‫לטח טרב הגיטו לבעלז וכאשר כככסו לקבל שלום אצל הה״ק מהר״ש ‪ .‬הלא שמך‬ ‫שמטון ‪ .‬ואחיו ר׳ אלטזר הי׳ לו טג״נ ותולפת הדטס‬ ‫גריל‬ ‫״‬ ‫הרהצה״ק‬ .‬וכל הרופאים אמרו טאש לחייו וכי אין חרופה למחלחו ‪ .‬‬ ‫ויוסף הוא השליט טל הארץ‬ ‫וכו׳ ט״ד הרמז ט״ד כ״ק אא״ז זצלה״ה‬ ‫מליזטכסק זייט בפסוק יישא יטקב‬ ‫רגליו ‪ .‬פטם שניח קרא למשמשו גחין ולחיש באזנו ‪ .‬אך הה״ק מסיגיט הפציר בי ונסטו לבטלז ‪ .‬וכמעט באו‬ ‫לקבל פכי הקדוש גחין ולחיש באוזן משמשו ‪ .

‬להביאם אל הקדושה הצדים הנקרא בשם יעקב הוא מעלה‬ ‫יזהו וישא יעקב רגליו פי׳ דגם פושעי ומנשא למעלה אח רגליו ר״ל הקדישה‬ ‫ישראל מלאים מצוח כרמון רק שאין שנפלה אל הרגלים עכ״ל הטהור ועדיז‬ ‫כח בהמצוח שיעלו במעלוח קדושה מחמת נוכל לבאר גם כאן וייםף הוא השליט‬ ‫מב־יות המעכבים ומורידים אוחם על הארץ‪ .‬הביט בפניי של בנו הרר״י ושאל אותו‪ .‬בהרה״ק מהר״ש מבטלזא זי״ט‬ ‫י‬ ‫אכל חזונוח ט״ש חיחנו זקינו בבטלז[ שסיפר כי חו״ז הה״ק מהר״ש מבטלז‬ ‫ובטח אכלו טל שלחן חותכו יצאה הגזירה ליקח אתב״י לצבא וסבבו השוטרים‬ ‫לחפש במעונות היהודים לבחור אנשי חיל ‪ .‬‬ ‫ויסטו ‪ .‬וכאשר ישן הה״ק ר״י ז״ל בא אליו זקן‬ ‫אחד ואמר לו דבר חורה ‪ .‬ולבש בגדי שבת ‪ .‬הוא‬ ‫כ׳‬ ‫גדול על אשר לא זכה לשמוע בשנה זו אח קריאת המגילה מפי אביו הק׳ הר״ש‬ ‫ז״ל אשר כל שומעו קריאת הייגילה הי׳ מחמלא פחד ורחח ומורא מלפני השי״ת‬ ‫בנודע ]וכיישר שמעתי כי בעת היות הרר״ש זי״ע צמיר לימים והיה אצל הרבי‬ ‫מלובלין ז״ל וכיבד איתו בקריאת המגילה ‪ .‬וישב אל השלתן ללמוד‬ ‫בכל‬ .‬ועיין בס׳ נועם‬ ‫חלימלך פ׳ ‪:‬‬ ‫ב״ה וזהו ‪ .‬יישא יעקב רגליו ‪ .‬אבל הה״ק ר״י ז״ל אמר על עצמו‬ ‫כי הוא שמת בשמחה גדולה על זה כי זכה לקיים לשמוע מקרא מגילה כדינא‬ ‫בלי שוס פני׳ כלל ‪ .‬נאע אזיי שיין וויא‬ ‫דער יונגערמאן דטר ציילט האב איך נאך נישט גיהטרט[ יטתה שמטו המגילה‬ ‫מאיזה איש פשוט ולא הרגיש בה שום טעם ‪ .‬כי היה לו פניי מפני כי כל דיבור שיצא מפ״ק‬ ‫אביו ז״ל היה לו כדבש למתוק ‪ .‬ואתר שסיים אמר הרבי זיל את‬ ‫המעשה הלזו כבר שמעתי ‪ .‬באמצע הסעודה אמר הה״ק ר״ש את הדבר תורה אשר‬ ‫שמע בנו הה״ק ר׳ יהישעלי מפי הזקן בחלומו ‪ .‬״האם אמיתי הכל כאשר‬ ‫שמעח מפי הזקן״ ? והרר״י ז״ל אמר כי כמה פעמים הרגיש הוא אח הטח אשר‬ ‫הי׳ אליהו הנביא אצל אביו הקדוש ז״ל ‪ .‬וצעק תוחנו הרב אל חתנו הרר*ש ‪.‬והלכו תיכן*‬ ‫אל השלחן להכעודה ‪ .‬כי בכל שנה כשמעו את קריאת המגילה מאביו זצ״ל הלא‬ ‫לא הי׳ הכוונה לשם מצוה כשלימות ‪ .‬והקיץ הה״ק מהר״י וא׳ לאחיו שיסטו לדרכם ‪.‬אבל בשנה זו כאשר‬ ‫שמט הקריאה מאיש פשוט לא הי׳ לי שום פני׳ רק לקיום המצוה בלבד ואתר‬ ‫המגילה אכלו שם וישכבו לישן מטט ‪ .‬ולא יערכנו זהב ופז ר ב ‪ .‬ואח״כ נסעו לבעלז‪ .‬אבל הוא לא שמע אליו רק רחץ א״ע במים חמים כמו‬ ‫ובאו השוטרים והביטו‬ ‫על שבת ק׳ ‪ .‬ובבואם‬ ‫לביתם שמעו כי אביהם הה״ק הולך אל השלתן לסעודה פורים ‪ .‫‪104‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫בישראל חלילה ‪ .‬ובל׳״א א׳ דיא מעשה האב איך שוין לאנג גיהטרט ‪ .‬היינו הצדיק הנקי־א יוסן!‬ ‫להרגלים למטה והצדיק העובד מוציא הוא מושל על דברים קדיש־ם שנפלו‬ ‫הקדושה מהקליפה ומעלה אוחםלהשי״ח לארץ וכו׳ ע״ש ‪ .‬אבל עוד לא שמעתי בסיפור יפה כאשר סיפר האברך‬ ‫הזה ‪ .‬‬ ‫שיסתיר א״ע מפניהם ‪ .‬ובבוקר שמטו קריאח המגילה בטיר מאסט ‪ .‬ואתר אשר גמר הר״ש דל את‬ ‫הדבר חורה‪ .‬ואמר כי בפעם ההוא היה ג״כ אחד מן‬ ‫הפעמים שהרגיש כי היה אליהו הנביא אצל אביו זי״ע ‪:‬‬ ‫ל ש מ ח ת י מיחה״ש מ׳ שמואל זנוויל טפשטיין ששמע מהרה״צ ר׳ זעליג מקאלשין‬ ‫ז״ל ]החן הרהיצ ר׳ משה מקאריב ‪ .

‬אבי‬ ‫החתן ‪ .‬וכאשר הגיע הזמן המוגבל של החתונה וכבר הי׳ מוכן כל‬ ‫צורכי הנשוא׳.‬וכי גיסו הוא איש חסיד וי״א וגס הוא‬ ‫התחהן עמו כי בנו ר׳ זינדיל היה חחני של הר״ר שמיאל הירש‪ .‬והשיב הלוא מקרא מפורש היא במגילח רות‬ ‫־)ג׳ גי( ורחצת וסכת וכו׳ ופרשיי שם בגדים של שבח ‪ .‬ועיין‬ ‫מזה בס׳ אגרא דפמןא אות ל׳ שכ׳ שם‬ ‫דבר נפלא ‪ .‬ויורה לפני הרה״צ‬ ‫כי הנהו טישה שבחו חול והתחיל להתנצל כי אי אפשר לשבות כדת מכל מלאכה‬ ‫בשדה ‪ .‬מובן מאליו גורל הצער‬ ‫שהי׳ להרב מקאמינקא מזה ונסע חיק* עם בנו אל הה׳ק לבמלזא להפיק צמרם‬ ‫מטט ‪ .‬ועס״י דבריו‬ ‫עשה הרב מקאחינקי‪ :‬את השידוך ‪ .‬והנה בא מכחב‬ ‫ממחותני מדאיזבראווי כי הכלה פתאים של״ח ר״ל ‪ .‬ואחר לו כי הוטב במיניו ‪ .‬בירמי׳ ד (‬ ‫א ס חשיב ישראל וכו׳ ולא תנוד בשם‬ ‫הרהיק ר מ״מ זצ״ל מקאלק הפי׳ שאס‬ ‫מסור הגשמיוח עי״ז יהיה לך פחד מד׳‬ ‫שלא חוכל לנוד א״ע ‪ .‬וישאלהו הרב ט״ד התנהגותו בשבת בשדהו‪ .‬פ״א בא למי הה״ק ר״ר שלום מבעלזא זיל כפרי א׳ בבקשיתיי‬ ‫כי יתפלל בטדי‪ .‬והתחיל הרב מבעלז לקרוא מוה״פ את‬ ‫התנאים חתחלחו וקרא פעם שניח אח הכלה בשם ההיא ‪ .‬ונמצא כי הכלה בת ר׳ שמואל הירש היתה‬ ‫נקראת בשם זה אשר הרהיק זייט קרא בתנאים הראשונים והוא פלא טכיל ‪:‬‬ ‫הרה״ק עדיי לגאין ותפארת מ׳ יקזתיאל ארי׳ קאמלהאר שי׳ ר״מ בק׳‬ ‫כ׳‬ ‫סטאניסלב ‪ .‬‬ ‫ואמר מליו הרה״ק הרר״א זצ״ל מחמת‬ ‫שיש לו סחר גדול מד׳ מ״כ אין יכול‬ ‫לנוע א״ע בשום אבר ע כ ״ ל ‪ .‬ואחר ההחקשרוה נסע טם בנו החתן אל הגה״ק מהר״ש‬ ‫מבעלזא לכתוב החנאיס אצל הגה״ק שר שלום זי״ע ‪ ..‬וקרא הה״ק ר״ש מבעלזא‬ ‫את התנאים וקרא את שם הכלה בשם אחר ‪ . וגס החתן כבי־ עלה אל הבימה לקרוא בחורה ‪ .‬ואמר לו הרב מקאמינקא ‪ .‬ושאל להה״ק עם מסכים‬ ‫ט״ז השידוך ‪ .‬כ מ ו ששממחי‬ ‫כשהיה הרה״ק ר׳ נטע מחטלס זצ״ל‬ ‫אצל הרה״ק ר׳ אלימלך זצ״ל היה טומד‬ ‫נג ‪105‬‬ ‫בכל התפילה ולא היי מניפ כלל ‪.‬איך נהיית‬ ‫הדבר הזה שלא ראו אותך בביח ‪ .‬ועל תודטי לאיש היינו‬ ‫אס כן תעשה כסדר הזה לא יראה אותך שוס איש סכ״ל ‪:‬‬ ‫כ׳ אלי ש״ב הרה״ג מ׳ אברהם סג״ל אטינגא מדוקלא שי׳ שמעתי מפי ידידי‬ ‫החסיד מ׳ שלום לנדא מפיק שסיפר לו הרב אבריק קאחינקא כי זקנו הגה״ק‬ ‫מהר״ש מקאמינקא עשה שידוך עם בנו הרה״צ מ׳ יהושע אבד״ק הנ״ל טס הרהיצ‬ ‫מ׳ מרדכי דוד מדאמבראווי‪ .‬והרה״צ התחיל להוכיחו וידבר מל לבו דברי מוסר וטצוח לטשוח אח‬ ‫השבח כמצויה ואחרי אריכוח דבריו נענה לו הכפרי כי אמנם כן ישמט לקולו‬ ‫אך זאת יבקש נןן קדמי׳ כי עוד את ימות הקצירה והאסיפה ק השדה יסכים‬ ‫היל‬ .‬חותכו הרה״צ שאל אוחו ‪ .‬וכן הי׳ פטם שלישי ‪.‬ובס׳ רמתיס צופים דן‪1‬‬ ‫ק״כ ט״ב כ׳ שמטתי טל הרה״ק מ׳ נטע‬ ‫מחטליס ז״ל שהי׳ בליזטנסק אצל הר״ר‬ ‫אלימלך‬ ‫׳בכל החדרים ולא ראו אוחו והלכו לדרכם ‪ .‬וחיכן! דברו בו נכבדוח אחרים והציעו לפניו עם העיד ר׳ שמואל הירש‬ ‫מדרישקיפאלי ניסו במל אחוחו של הה״ק מבטלזא ‪ .‬שטעה ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫כ׳ בס׳ ליקוטים חדשים דןז‬ ‫‪:‬רסמ(‬ ‫כ״א טיב ‪) .‬כי שמה היא כן ‪ .‬‬ ‫ונצטער מאוד הה״ק מקאמינקא כ• הבין עד היכן הדבר מגיע טעותו של רבו‬ ‫הק׳ מבלי משים ‪ .

‬‬ ‫החפאר גם הוא כי טבד נאמן כאשר היהודי שלו מ ה ו ‪ .‬זאז נתעורר לבטת ביהכנים שלו יאמר ט העמיר אמ הבית‪.‬ויאמרו כל המסובים כי בזאת יבמז דבריו אם‬ ‫יצוה על מוזגי היהודי להמיר דתי וישמע לו אז יודו כולם כי כן הוא ‪ .‬‬ ‫כידוט שלכל אחד מאדוני הכפרים הי׳ לו יהודי מוזג הכפר ‪ .‬וילך לביחו ‪ .‬ט אס אל סארן‬ ‫אשר אראך היינו יגיט כפיך כי תאכל‬ ‫אשריך וטוב לך )חהלים קכ׳ח( ועיין‬ ‫בספר‬ ‫הוד קדושתו לבל יפריט ממלאכתו גס בס״ק ‪ .‬‬ ‫יישב אל ביתי ויספר לאשתו אח אשר נגזר עליי מאדוניו ‪ .‬‬ ‫מכיחני פעם אחת בפסוק זה חיל לך‬ ‫לך מארצך כי יש ארן מגדלת גבולי©‬ ‫לא תםמיך על זה ‪ .‬פ״א טשה אחר מהפריצים משתה גדיל אשר לקחו בו‬ ‫חבל כל בטלי אחוזות מ ח ל י ם בגליל הזה ‪ .‬והשיבו אביו הריר‬ ‫אלימלך ‪ .‬‬ ‫ושאל על אדיתיו בט הרה״ק הר׳‬ ‫אל עזר במהותו ‪ .‬אין לאחד מהם כמותו‪.‬חלפי ירחים אחדים‬ ‫והנה שליח בא מאח האדון כי יבא איוואן אליו ‪ .‬גם ממולדתך יש‬ ‫אגשים אמי בתילדה מיסבגדם בהסבע‬ ‫להיות טובים גס על זה בל תביט ‪.‬ויאמר לו האדון ‪ .‬וישב‬ ‫כברישונה‬ ‫לביתי לשתיל בעצת אשתו ‪ .‬‬ ‫הכנסת‬ ‫אמרו‬ .‬ובבואו לפניו גזר עליו כי יחלוף את ד ה ו ‪ .‬‬ ‫וגם ומבית אביך הייני שיש לו אב לדיין‬ ‫וקדיש מכל זה תלך ‪ .‬הנה מה טוב ומה נעים כי‬ ‫נשאר באמונתנו ‪ .‬דע כי‬ ‫מעתה עליך לשיב אל אמינחך ולא יקרא עוד שמך איוואן כי יעקב יהי׳ שמך‬ ‫ויאמר לו כי כמאז כן עתה לא יעשה דבר מבלי מצת אשתו ‪ .‬‬ ‫הכפרי הבין את הנמשל וקיבל על עצמו לשבות שבתו מכל מלאכה בשדה ולשבות‬ ‫בשביעי בחריש ובקציר עולמים •‬ ‫עליו על הה״צ שי־ שלום מבעלז זצ״ל כי אחרי אשר הי׳ נעור תמקצ״נו‬ ‫לילות כידוע בליל האלף נגלה אליו אליהו דל ולמר עמו הלכות בית‬ ‫הכנסת ‪ .‬‬ ‫כי לא נמצא כמוהו בכל הארץ ‪ .‬כשמוט האדון בטל המשתה אה דבריהם ‪.‬וכאשר התעלסו מאיד החלו‬ ‫להתפאר כל אחד ואחד בימדי שלו ‪ .‬אפס הנה הימים הללו מ ם קרובים ל מ הפסח וכידוע ההכנות‬ ‫לימי הפסח קשים מאור העולים בעבודה רבה ובהינאות גדילית לכן עצתי ט‬ ‫תבקש עוד מהפר ין כי אמנם כן נשוב בשמחה לאמונתנו אך יסכים להרהיב לנו‬ ‫זמ! התיהדותנו עד אחר חג הפסח למען לא נצטרך להחיגמ בהכנוח ימי הפסח‬ ‫ולהוציא את ההוצאות הללי ובכן בחפצנו להשאר סור נכרים עד אחר חג הפסח‪.‬אז בטת ממשלת הפריצים‪.‬ואחרי שקלא וסריא‬ ‫שהי׳ ביניהם גמרה מ א כי בל ימרה את פי אדוניו וימהר היהודי לאדוניו‬ ‫בהסכמה כי יחלוף את אמונתו ‪ .‬ויאמי לו האדון אס כן תדע כי מעתה לא יקרא‬ ‫עוד שמך יעקב כי אס איוואן ושם אשחך ‪ .‬הםכח ושמע‬ ‫את אשר אספר לך מטשה שהי׳ בימים הקדמונים ‪ .‬היא יש לו יראה טר שאינו‬ ‫יטל להתנועט בשים אבר ‪:‬‬ ‫רסס( כ׳ בס׳ דעת משה פ׳ לך וז״ל‬ ‫מ ה הרה״ק הצדיק כבוד‬ ‫מורי חמי מו״ה אלטזר זצלה״ה מליזענסק‬ ‫‪.‫‪!06‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫אלימלך זיל כל יוה״כ כלי שים נטייח‬ ‫מפי כלל ולא התפלל רק כאגן דימם ‪.‬ותאמר לו האשה ‪ .‬יישלח‬ ‫לקרוא את היהודי מכפר שלו ‪ .‬ויאמר לו הה״ק ‪ .‬ויאמי־ לי היהודי איזיל ואימלך בגו ביתאי ‪. .‬יאוחו היהודי‬ ‫ה׳ עיר נרצה לאדוניו ‪ . .‬ואס‬ ‫לא ישמע לו מרה תהי׳ אחריתו ‪ .

‬‬ ‫והשיב שראה איך הפמליא של מעלה באו‬ ‫לשייוע דברי קדשי של הרב המג־ד ולא‬ ‫יכול‬ ‫הכנסת טל מקום אשר מכנגדו עד ירושלים חוביב לא ימצא שו״ע ופסל וכל‬ ‫תמונה טכ״ל ‪:‬‬ ‫שיב הג״מ אברהם םג״ל אטינגא הנ״ל שי׳ ‪ :‬הגה״ק מ׳ שלים אבד״ק‬ ‫וכ׳‬ ‫בעלזא זי״ט נולד בק״ק בראדי בשנת תקל״ט לאביו הרב הגדול מו״ה אלטזר‬ ‫רוקח ‪ .‬שהי׳ תלמיד מובהק של הגה״ק ר׳ חיים צאנזיר מגדולי חכמי הקלויז‬ ‫דק״ק בראדי ‪ .‬‬ ‫הרב‬ ‫מבראד ‪.‬וידוט בכל הטילס מגודל צדקתה‬ ‫כי היא הביאה אותו לכל הגדולות האלה ‪ .‬ישמטתי כי‬ ‫בכל לילה טוררה אותו משינתו ותאמר אליו קום שלום ממיטתך לטבור טבודת‬ ‫הבורא שא טיניך וראה כי כל בטלי המלאכות קמי כבר ממיטתם לטבור את‬ ‫מלאכתם קום גם אתה לטבור טבודתך טבודת הקודש ‪ .‬ישמעחי מפי אנשים נאמנים‬ ‫כי הר״ר זינדיל מ ז י ישב פ״א בסעודת מצוה בחברת רעים אהובים הרבנים חכמי‬ ‫הקלויז הנ״ל ואמר להם ‪ .‬הנה בחלום חזיק לילה ראיתי כי עתיד להולד לי בן‬ ‫אשר יאיר לכל העולם בתורחו וצדקחו אבל איני יכול להבין פשר הדבר כי כבר‬ ‫זקנתי ובאתי בימים‪ .‬ומידה היתה לו זאת ‪ .‬ובאמצע השיעיר נפל הרב‬ ‫זושא על פניו ובכה בכייה גדולה ‪.‬‬ ‫ואמו של הה״ק מבטלזא נשאת אחרי מוח בטלה לנגיד א׳‬ ‫וט״ב לקח אחיה הרב המאוהיג הצדיק מ׳ ישכר בטר רחר״ז אבד״ק םקאהל )בן‬ ‫ררה״צ מ׳ יהודא זינדיל הנ״ל( את בנה הר״ר שלום בהיות ילד קטן לביתו‬ ‫הרמתה והוא גידלו ואימנו והדריכו בדרכי החורה ‪ .‬והנראה לדרכינו‬ ‫נד ‪107‬‬ ‫ג״כ על דרך צחות דהנה פיא היה‬ ‫הה״צ מו*ה זישא זצ״ל אצל השיעור‬ ‫שאמר אדוני אבי מו״ר הרב המגיד‬ ‫מקאזניץ ‪ .‬ולאמו הצדיקת מ׳ רבקה העני בח הרב הגדול הצדיק המקובל‬ ‫מ׳ יהודא זינדיל רמר״ז מגדולי חכמי הקלויז הנ״ל‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫בס׳ נועם אלימלך פ׳ במדבר ‪ .‬‬ ‫והנה כמטט טרם סגר את טפטפיו קם חותנו הרב ממשכבו ובראותו כי הוא‬ ‫ישן עוד חרה אפו עליו וידפוק על הדלת ואחר לו עד מתי תשכב מתי תקום‬ ‫משנתך והימ בגודל צדקו קם ממשכבו וישב ללמוד עס חיתנו ‪ .‬כה היה משפטו‬ .‬ישכב טל מטתו לישן מ ט ע ‪.‬ובס׳‬ ‫אהבת שלום פ׳ שלח בזה ‪:‬‬ ‫כ׳ בס׳ תודח משה פ׳ קרח‬ ‫רע(‬ ‫מהה״ק ר׳ משה זי״ע מ״מ‬ ‫מקאזניץ בכח״י כי כל העדה כולם‬ ‫קרישים וגו׳ וישמע משה ויפיל על פנ יו‬ ‫מיין בם׳ נועם אלימלך טעם על נפילת‬ ‫פניו בדרך צחיח ‪ .‬יאח״כ נתן לו את בתו‬ ‫הרבנית הצדיקת והחסידה מרת מלכה לאשה ‪ .‬ופיה‬ ‫פתחה בחכמה"ואמרה יהא רעווא כי הילד הזה יצא מחלצי וענו כולם ואמרו‬ ‫א מ ן ‪ .‬והיא הורידה אותו דרך‬ ‫החלון החוצה והלך לבית מדרשו של הרה״ק מו״ה שלמה לויצקר מ״מ דק״ק סקאהל‬ ‫בט״ס דברת שלמה ולמד שס אצלו כל הלילה וקורס טלוח השחר שב לביתו‬ ‫והטלתה אותי אשתו דרך החלון ואיש לא ירט מזה ‪ .‬ובאותה השנה ילדה את הה״ק רב שר שלום זי״מ ‪:‬‬ ‫ר׳ אלטזר רוקח הנ״ל נפטר בדמי ימיו בן ל״ב שנה במיר ווארשא ‪.‬ובאותו מעמד היתה בתו הצדיקה מ׳ רבקה הפני הנ״ל‪ .‬ושמטתי כי בכל לילה‬ ‫טשה טצמו לפני אנשי ביתו כי הוא הולך לחדרו לישן ‪ .‬‬ ‫ואח״כ שאלו אוחו למה בכה כל כך ‪.

‬פליאה דעח ממני נשגבה לא אוכל לה מאין‬ ‫בא לך כל השלימיח הזה הלא בימי עלומינו הייתי לומד יותר טיב ממך ימה‬ ‫זה הי׳ לך ‪ .‬א!‬ ‫יוותרו מעוהי כלומר ייותר חייו והיינו‬ ‫שיפקיר עצמו וימסור נפשו וחייו על‬ ‫קידוש‬ ‫ושמעתי כי חותני אמר לו פיא כי אין ביכולתו עיד להתז ק אותו‬ ‫כל הימים‬ ‫זע״כ יעשה לו איזה מו״מ ‪ .‬‬ ‫אחה חהי׳ נכנע חחח אברך מול ימים כפוהו לא תהי׳ תפארתך על הדרך הזה ‪.‬ועיין בס׳ ממרת זהב פ׳ קי־ח‬ ‫רטא( כ׳ כס׳ מגירת זהכ פ׳ ויקרא‬ ‫בגי<׳ ב״ק דף ג׳ ע״א אייזא‬ ‫כל האומר הרב ה וותרן יוותרו מגייי־י‬ ‫וכ׳ בס׳ כפתי צדיקים פ׳ מכירע בשכ‬ ‫הרה״ק ריר יישא זנ׳׳ל בהכי׳ היא כל‬ ‫האומר שיהיה הקביה וותרן נגדו ‪ .‬ויען הרה״צ ויאמר לו ידוע תדע אחי יקירי כי כאשר נעשית בר‬ ‫מצוה בא אלי אא״ז הגהיק מו״ה אלעזר מאמשטרדם בחזיון לילה יהתליף את‬ ‫נשמחי ומאז צלחה עלי רוח ה׳ ונהפכחי לאיש אתר •‬ ‫לומד אצל רבו הגהיק בעל דברח שלמה פתאום נתעוררו בלבו רשפי‬ ‫אב רחשק לנסוע להרה״ק הרבי מלובלין זי״ע לקבל מפיו חורה ‪.‬‬ ‫כי פ״א אמר לו אחיו היא א״ז חורגי הרה״ג מ׳ ליביש רוקח ז״ל‬ ‫מ״כ בקי ברדיטשוב ‪ .‬‬ ‫ורצ גי כי אתה חשב ער כסא הרבנות וכאשר הפצירה בו עד בוש ה־כרח למרות‬ ‫רצונו לקבל עניו עול הרבכזת‪ .‬יכבד הי׳ מוכן לנסוע ללייפציג לקנות סחורה‬ ‫ולקחה אשתו הרבנית את הנזמים והמרגליות שלה ומכרה אותם למטן יוכל לשבת‬ ‫עוד איזה זמן ללמוד תורה ‪.‬וע״נ‬ ‫והציע‬ ‫נסעו אנשי עיר בעלז לק׳ לובלין לשאול בעצתו את מי יבחרו לאב״ד‬ ‫לפניהם הרבי מלובלין זי״מ את הרה״ק מוה״ר שלום ז״ל ‪ .‬וכאשר כורע הדבר להה״ק מלובלין זייע אמד‬ ‫הנה חז״ל אמרו אהרן היה רודף שלים ‪ .‬‬ ‫ואולם האש הקודש‬ ‫ויגל אח חפצו לפני רבי הכיל ילא רצה רבו להסכים ע״ז‬ ‫נשקה בקרבי וזיקי החשק החלקחו בו לנסי‪ !:‬ללובלין וע״כ הפציר מאיד ברבו‬ ‫ואמר לו רבי אם חיםע לובלינה אז אקח ממך כל השליחות‬ ‫לה־ישית לו ע״ז‬ ‫אשר קיבלח אצלי והוא מגודל חשקי לא השגיח ע״ז ואמר לי אעפי״כ רציני ‪/‬נסיע‬ ‫ובשובו הביחה מליבלין הלך דרך ביחו של רבו הנ״ל ועמד‬ ‫שמה ונסע ממנו‬ ‫אז רבו אצל החלי! וכאשר ראה אוחו אמר לאשתו הרבנית בואי וראי אח תלמיד‬ ‫ר׳ שלים איך קרן אור פניו יאיי התירה ע ה על ראשו‬ ‫בטלזא הי׳ מתגורר רב גאון וקדוש ושמו חייה אררן משיח זי״ע ‪.‬והלכו הייכש ם הכיל‬ ‫ובבואם להגה״ק‬ ‫לאכוף חתימות כל הקאנסיס אשי־ רצי לשלוח אליו לםקאהל‬ ‫מ׳ אהרן הניל שיסתום מל הקהנסוס שמפה אשתו מזה ונגשה אליו ותאמר לו ‪.‬‬ ‫ורצי אנשי העיר לתת כתר הרבנות מעירם עלי ראשי יהיא בגודל‬ ‫ענית צדקי השיב את פניהם ריקם כי לא רצה ליהנות מכתרה של תירה ‪ .‫‪108‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫יכול להתאפק מלשוב בהשיבה על כן‬ ‫בכה בלב מר ושב בגודל התשיבה י־ה‬ ‫גם כן יכול להיות כוונת הכתוב כששמע‬ ‫משר אויירים אליו רב לכס כי כל הטרה‬ ‫כינס רדוביס יבתיכם ה׳ יתיכף כשמעו‬ ‫דבריהס ‪ -‬ה כ ם יתברך בי־וך היא בתוך‬ ‫בצי •שיאל נפל על פני זבב בתכיבה‬ ‫עכ״ל ‪ .‬וכאן אנו רואים ההיפך כי שלים ניודף‬ ‫שמעתי‬ ‫בהיותו‬ ‫בעין־"‬ ‫הת‬ .

‬‬ ‫את מעיו דהיינו שלא למלאות כרסו‬ ‫באכילה ושתיה ותענוגי העולם הזה ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫קידוש שמו יחבי־ך וכו׳ ‪ .‬והתחיל למסוק במוימ ובימים מוטסים הפסידו כל‬ ‫ממונם שהשקיעו בעסק ולא נשאר לשניהם אף פ״א ונסעו ללובלין והמחינו טד‬ ‫שבא הה״ק היהודי וספרו לו אח אשר קרה אוחם ‪ .‬והיו נבוכים ולא ידמו כרח מה‬ ‫לעשות •ובאותו פטם בא ללובלין הרה״ק רבינו היהודי מפרשיםחא ז״ל יהלכו‬ ‫שניהם לקבל שלום ‪ .‬שהתורה‬ ‫מלמדת איתנו העיקר המתלה והחיזוק‬ ‫לבא בקרישה וגם שנראה לאדם קשה‬ ‫חף על פי כן ירחיק עצמו‬ ‫מאד‬ ‫בע״כ עד שמן השמים ירחמיהו מל‬ ‫דרך שתמרחי כבר כל האומר הקביה‬ ‫הוא ווחרן יווחרו מעוהי ופירשחי כך‬ ‫הריצה שיוותר לו השי״ח עונוחיו וחטאיו‪.‬וכן היה כי הי־ה״ק ר׳ אהרן לא האריך ימים על כסא‬ ‫הרבנוח ונפטר חיכף ‪ .‬‬ ‫ולהרר״ש א׳ שטוב לסחור בשוחפוח מם משנהו ‪ .‬ובס׳ נועם‬ ‫אלימלך פ׳ נח כתב וזיל ‪ .‬וכשנכנס חבירו ושאל איל הרבי שבל יעסוק בשוחפומ עם הר״ש וכשםפר‬ ‫כ״א לח‪:‬ירו תשובת רבס הק׳ היה במיניהם כחידה סחומה ולא ידעו פשר ד ב ר ‪.‬ויספרו לו כל המאירמ ‪ .‬ואז נתקבל הגה״ק מהר״ש לאב״ד שם ‪ .‬וזה ה בשנת‬ ‫חקט״ז טכ״ל ‪:‬‬ ‫וכ׳ אלי שיב הרב הגאין מ׳ שמחה שי׳ גילטרנטור אבד״ק קלימנטוב ‪ .‬וכשנכנס הרה״ק מהריש הסכים עמו הייבי שיעסוק בשוחפוח עם חברו‬ ‫הנ״ל ‪ .‬וכשרצו לנםומ הביחה הלכו עוד הפמם זה שלא בפני‬ ‫זה כנ״ל והיחה מור הפמם חשובחו כניל ‪ .‬‬ ‫ולזאת אמר להשני שלא יעסיק בשיתפות ולהרר״ש ציוה לעסוק כי יודע הרבי‬ ‫שכאשר יפסיד ממנו יהי׳ מוכרח לקבל רבנות ‪ .‬וכ״ז שהי׳ לו מפוח לא רצה בשום אופן לקבל‬ ‫ט״ט‬ ‫י ‪/‬‬ .‬ולא הי׳ לו‬ ‫שוס עסק בביחו ממה להחפרנס ‪ .‬וא׳ להם פי׳ דברי הרבי‬ ‫כי הרבי מלובלין ראה באספקלריא המאירה כי תפסידו כאשר תעסקו בשוחפומ ‪.‬שהדור צריך אותו ‪ .‬אף שהשותף הי׳ מגמגם אעפ״כ שממ מצת היהודי ז״ל ונסעו‬ ‫לביחס שמחים וטובי לב ‪ .‬וכאשר נשאר טור באמחחחו‬ ‫איזו סכום מהנדן החליט ליקח שוחף אשר הוא בקי בטוב מו״מ ויסחרו בשותפות״‬ ‫כרי שהוא יהי׳ פנוי ולא יבטל מחורה וחפלה ‪ .‬קיוח ‪ .‬‬ ‫וכן הזה שנסעו ללובלין ונכנסו אל הקודש כ״א בפני עצמו לשאול עצח ההר״ק‬ ‫ז״ל ‪ .‬ובחר לו אברך אחד בקי במיימ‬ ‫ועשי שיחפוח אבל לא רצו להחחיל במו״מ טד שיסכים לזה ויברכם רבם הק׳ מלובלין‪.‬‬ ‫אך רצה לטשוח לו מסחר מו״מ להחפרנם ב‪.‬שחטחי‬ ‫מכיק זקני הגה״ק מוהרמ״י זיל אבדפ״ק ‪ .‬ורבנוח לא רצה לקבל בשום אופן בראשינה ‪.‬שהרה״ק מאור הגולה מהר״ש‬ ‫מבטלזא זצ״ל בימי חורפו הי׳ מסחזפף בצ״ק הרה״ק הרבי מלובלין ‪ .‬‬ ‫רק כרי מיותו ‪ .‬‬ ‫יישבו שמה איזו שבימוח ‪ .‬והיינו כאלי מוותר‬ ‫המעיים שאינו משגיח עליהם ומסגף‬ ‫אוחם בכל מה דאפשר עכיל ‪:‬‬ ‫כ׳ בם׳ שיחוח צדיקים דף א׳‬ ‫רמנ(‬ ‫ט״ב שמעתי בשם הרבי ר׳‬ ‫אלימלך ז״צ ואחיו הר״ר זושא ז״ל ששאל‬ ‫אח אחיו הריר אלימלך ז״ל בזה״ל‬ ‫ברודער לעב הלא כחב בםפה״ק אשד‬ ‫כל‬ ‫אח אהרן ‪ .‬אשר זאת הוא לטובתו וטובת‬ ‫הכלל ישראל ‪ .‬ואמר להם הרב היהודי הק׳‬ ‫שימםקו בשותפות ‪ .‬‬ ‫יוותר מעוהי רצונם לומר צריך לוותר‬ ‫נד‪109 .‬לזה א׳ שלא ימסוק בשיחפוח ‪.

‬והנה חבל א׳ נפרד‬ ‫מאתנו‬ .‬הלא הוכרחנו להניח אותו לאכול הגאון מ׳ מאיר ברבי אבריק פיב לסדר‬ ‫כיא לאו היה נשאר אצלו השקר מהנחש קידושין למקום חחונה ‪ .‬‬ ‫מלאכול השיב לו הרבי ר׳ אלימלך זיל שחעחי מפי איש נאמן רוח שפ״א בא‬ ‫אחי ‪ .‬ואולם הי׳ לגם לער גלול מזה כי רצו לנסוע לביתם‬ ‫וכל שעה ישעה לשנה נחשבה להם‪ .‬וגילו לי מן השמים כי אם האדם לא ימם ולא יישן אלף לילות ועוסק‬ ‫בהירה אז יוכל ל מ י ט אל שלימות האמיתי )וייא לגילוי אליהו זל״ס( וגמרנו‬ ‫בינינו להתחיל להיות נבול בלילות ולעסוק בסולת ה׳ ‪ .‬וא׳ ל ו ‪ .‬ובכל פעם שלחו לשאול את הרבי אם יכולים‬ ‫לנסוע והוא שלח להם שימשו את תלאכתם הלאה והוא יודע להם בעצמו מחי‬ ‫יגמרו את מלאכתם אחרי מבור א׳זה שעות שלח להם שיוכלו לפשות דרכם‬ ‫הלאה ‪ .‬האנשים ההם לא היה מהחסידים שלי וגם היו נחפזו מאד לנםימ‬ ‫לביחם‪ .‬וענה קלוש ישראל ‪ .‬ושלח ההיק את הגבאי‬ ‫שלו לאמור להם בשמו כי רציני שיתפכבי פה עוד ויסייעו להבנאים בבנין‬ ‫ביהכניס ‪ .‬‬ ‫ירופ סדפ כי בהיוחי בק׳ סקאהל הי׳ לי שני חברים מובהקים אשר לסדמ‬ ‫יחדיו ‪ .‬וראה את‬ ‫פיא‬ ‫אחיו הגהיק עומד וטובל בעצמו בחומר ובלבנים בבנין הביהכנ״ס ‪ .‬הלוא אחז״ל כיון שנאמנה אדם פרנס‬ ‫מל הציבור אסור לו לפשות מלאכה בפני נ* ‪ .‬‬ ‫יותר עכיש ודפח״ח ‪:‬‬ ‫שלחעהיש‬ ‫ט״ע משרת הרבנות‪ .‫‪110‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫כ׳ שיב יד״נהרהיג סוטה״ר‬ ‫כל הנשחוח נכללו בארם הראשון וחסתמ׳ רפג(‬ ‫מ׳ יקיחיאל ימדא גרינוואלר‬ ‫אנחנו היינו גיכ אז במח שאכל אדם‬ ‫הראשון מפה״ד ומדוע לא מנענו אותו שי׳מק׳סיגיטבעהמח״סזכרו.‬פכיז פחדו ורהו מדברי ררל״ק זיל ופקודחו שמרה רוחם והלכו לביהכנ״פ‬ ‫ופשו שס איזה מלאכה ‪ .‬אח״כ אמר הרב אל הבחור ‪.‬אחי יקירי ‪.‬וירפ‬ ‫בפיניו הדבר י יוכיחהו פיז ‪ .‬נודע כי‬ ‫עוף‬ ‫הה״ק מהר״ש זייע מבפלזא הי׳ עוסק בבני! ביהכניס בק׳ בעלז‪ .‬דוחה‬ ‫הכל וכדאי הוא שהשותף יפסיד איזה מאות זהו׳ כי הוא צורך הדור ומוכה כלל‬ ‫ישראל אחיכ נסע הה״ק ריש לביתו והתחיל להתנהג ברבנות עכ״ל ‪:‬‬ ‫כ׳ ש״ב הרה״ג סוטה״ר מהרר״א סג״ל אטינגא מדוקלא הניל ‪ .‬וכאשר סמסין‬ ‫אשר הםיח אוחה ונפקחו עיניכם שמה וראה שאין הכלה שס ומשש לבא‬ ‫והייתם כאלהים יודעי שוב ורע ותוכלו שאל בתמי׳ מה זאח השיבו שהכלה נפלה‬ ‫לברוח עולמות י^זאה מוכרח היה לאכול רח׳י׳ל על האר! ונחודמ שיש לה חולי‬ ‫לראות אעפ״י שאכל הוא רק ארם ולא נופל והחתן אינו רוצה בשום אופן‬ ‫לקדשה ‪ .‬ושמעתי‬ ‫י‬ ‫כי פיא עברו דרך עיר בעלז אנשים סוחרים מעיר קריסניפאלי הסמוך לפיל‬ ‫הנ״ל אבר היו בלביב לרגל מסתרם ישבו אז לביחס ‪ . ל ר ב נ י ם ‪.‬כבואם כברת אדן רחוק מן העיר רץ לקראתם איש א׳ ואמר להם ידוע‬ ‫הדפו כי הנהר ההולך שם עלה על כל גדותיו ולפני שמה אי שתים נסע כומר‬ ‫א׳ ונשבע בנהר כי לא ידע למהר ואז ניכחו האנשים לרעת כי רות הקודש‬ ‫הופיע בבית מדרשי של ההיק ודבר ה׳ בפיו אמת ‪:‬‬ ‫הי׳ א״ז חורגי אחיו הגדול הריר ל יביש רוקח בעיר בעלז ‪ .‬כי לסיבת הכלל וצורכי רבים‪ .‬ואני ראיחי שחברך לא ירצה לעסוק במסחר לזאח דברתי‬ ‫מל לבו לשמוע תשובת הרבי הראשונה ‪ .

‬ותיכף התיש הה״ק כי ההיק מ י ל‬ ‫נוסע אליו ואמר להרבניה שתכין מאכלים טובים על שבת כי יהי׳ לו אורח‬ ‫גדול ינכבד על שבת ‪ .‬אעפ״י שהלטחתיך ‪ .‬ובא‬ ‫אלי איש אחד זקן ולמד טמי כל התורה מלה וההלכה האחרונה אשר למד עמי‬ ‫היתה הלכות בית הכנסת ‪ .‬והנה הליל יהושע העשיל שמע כי הה״ק מבעלז עושה מגבת‬ ‫הביהכנ״ס נסט בטצמו לשם על ש״ק ‪ .‬ואיך אמסור המלאכה הקדישה הזאת ביד איש אחר‬ ‫האמינה לי אחי יקירי ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫שלמטהיש אל יעשה צער וישירים ולא‬ ‫יבייש את הכלה ‪ .‬ואמל לו הלה״ק ל״ל שלום ‪ .‬וביקש אותו הה״ק הרר״א‬ ‫שבעת שיאמר תורה‪ .‬ומשמש הליל שמטון‬ ‫וי״ע בידיו בכל מקום ואמר סוב טוב ‪ .‬אין בכחי‬ ‫לעשות זאת רק תיסע לליזענסק ותבקש‬ ‫בשחי את הרר״א ואם היא יבטיחך אז׳‬ ‫תרע כי קרובה ישועתך לבא ונסע‬ ‫נו!‪11‬‬ ‫לליזעבסק ובאשר בא לפתח ביתי של‬ ‫הה״ק מ י ל אחר כבר ירשתי הכל ‪.‬‬ ‫מפני טעם הכמוס עמו‪ .‬‬ ‫והיא מבעית אותו שחהי׳ בריא ושלם ‪.‬בלילה האחרונה מן האלף לילות הי׳ לוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר‬ ‫סלטים ישבר את כל חלמית הביהמיר וכבה הנרות ומרוב פחד רציתי לילך‬ ‫לביתי אך הלוח טצל בטדי מלכת ‪ .‬הן אני‬ ‫לבדי איני כדאי וראוי לחנך את הביהכנ״ס‪ .‬רק השי׳״ת יודע כי כשל כמי‬ ‫טושה בעצמי ‪:‬‬ ‫בא הה׳״ק ל״ר שממון מיטרסלב לבעלז אחר כלות הכנין של ביהמ״ס‬ ‫והוליך אוחו הה״ק לביהכנ״ס ללאות את המין ‪ .‬‬ ‫לך לשלום וה׳ יצליח דרכך ‪ .‬ואנכי נשארתי‬ ‫לבדי ‪ .‬כי כשל כח הסבל ולא יכול טמוד ‪ .‬רק ילך להחופה ‪.‬ואמר לו טדיץ יש זמן וכך שאל אותו השמש כמה פעמים יהיא‬ ‫השיב‬ ‫ו)‪£‬״א‬ ‫כאשר‬ .‬ומרוב צערי ויגוני החתלתי לבבית לפני‬ ‫השיית ובלוב טמל ויגון באתי טר אלון הקודש ופתחתי את האלון וצעקתי‬ ‫מנהמת לבי לפגי הבולא ב״ה ט י אשל ריחם ד עלי והשטר קם לדממה ‪ .‬‬ ‫הבחור הי׳ ירא ה׳ וכאשר שמע זאת‬ ‫הלך להחישה וקרש אותה כדמו״י‪ .‬לק על מקום א׳ החליש ולא אמל‬ ‫מאומה ‪ .‬והחבר השני נפרד ממני אחרי טבור‬ ‫שמונה מאות לילות ‪ .‬אמנם ישני איש א׳ ב מ ל‬ ‫שיש בכתו לסייט לי בהיניך הבית אך לא ארהיב בנפשי עוז לקרוא אותו לבוא‬ ‫מ ה ‪ .‬בל יהי׳ הוא שם‪.‬וכן היה ‪:‬‬ ‫י ע י ( ה ה ״ ק ר׳ יצחק אייזיק מקאלוב‬ ‫י זיימ היה בליזטנסק טל‬ ‫שביק פ׳ בא‪ .‬אולם היא לא רצה‬ ‫לילך משם אך כאשר פתח הה״ק הרר״א‬ ‫לומר תורה ‪ .‬וכונתו היה על בדז״ז מ ׳ הצדיק ר׳ ימשע העשיל זצ׳״ל מק׳ קאמרנא ]בנו של‬ ‫דורי זקני הגה״ק בעל בלוך טעם וש״ס ה״ס ר׳ ברוך תאומים פרענקיל זצ׳ל‬ ‫אבריק לייפכיק[ ‪ .‬וגס בטש״ק הזה‬ ‫שאל אותו ‪ .‬ביום‬ ‫השני שלח הרב לקרוא את החתן‬ ‫והמר ‪ .‬ביום ומשיק הי׳ ה מ נ מ בנדר בטלז שהשמש שאל את‬ ‫הרהיק זיל מתי ילך לדפוק על בתי הטיר להדליק נרות ‪ .‬כי אס היה לאל ידי הייתי בונה בטצמי ממסד טד‬ ‫אך מה ש מ י ד לעשות הנני‬ ‫הטפחות ‪ .‬קפץ הררי״א מלפני‬ ‫השלחן‬ ‫מאתנו אחרי טבור איזה מאות לילות ‪ .‬בעת אשל עסקו הבונים במקום זה לא‬ ‫בביתי ‪:‬‬ ‫הייתי‬ ‫השלים הה״ק מבטלז את מי! ביהכניס אמל בפני אנ״ש ‪ .

‬ופתאום‬ ‫בבוקר כבר ראה כפר אחד ‪ . .‬שחש לילך לדפוק על בתי העיר ‪ .‬וצעק רנני( בליזענםק‬ ‫‪112‬‬ ‫השלמן ‪ .‬ונפסל‬ ‫בשנח האתרו״ג לפיק בק׳ בעלזא ‪ .‬אכן ת״ל כי‬ ‫השי״ת מלא את שאלתי ונתן כזאת בלבבו לבוא בעצמו אלי ות״ל כי יהי׳ לי‬ ‫תנא דמםייס בחינוך הביהכניס ‪ .‬יעל אם הדרך קילל‬ ‫רק את רבימ הרר״א ‪ .‬וכאשר ראו איש‬ ‫מרים התחלחלי מפניי ‪ .‬‬ ‫וכי גם שם שימעיס מהאי רמאי‬ ‫ושקרן ‪ .‬ויום הלולא דההיק מבעלז היא ז״ך אלול ‪ .‬א׳ לו הה״ק שילך קצת‬ ‫לחון ‪ .‬ורץ בבית אנה‬ ‫כקיל את ההלל והי׳ תמוה להאנשים‬ ‫שהיו שם ‪ .‬ונם אחת אמרת לי אמת ‪.‬‬ ‫הרבה כהנה וכהנה לכתוב מהגה״ק שר שלום זי״ע‬ ‫וחזון למועד ברצות השי״ת ‪ .‬אבל‬ ‫האיש לא הכיר ‪:‬י היא רטנו ‪ .‬וביקש רחמים להחיותו‬ ‫והוביל מיס לעיר לייפציג ומזה החפרנם‬ ‫א״ע‬ ‫השיב לו כנ׳׳ל ילא ירע שים איש טנתו עד כי בערב בא הר״ר יהושע העשיל‬ ‫תאומים פרענקיל וציה תיכף ׳‪:.‬ימ״מ א׳‬ ‫שחס לו מאוד ‪ .‬סד שסיפר הה״ק רי״א‬ ‫שהה״ק באמירח הד״ח מפרשח השבוע‬ ‫מבך עליי כ״כ התלהבוח קרישה עד‬ ‫שנרמה לו שכעת הוא מקריב את הקרב!‬ ‫פסת ואמר הלל והיא דבר נפלא ‪:‬‬ ‫הרריא זי״ע הי׳ מנותן‬ ‫רעה(‬ ‫'גדול פ״א היה במרחץ‬ ‫בוםנועל ‪ .‬ולדאבון נפשי הלך יחף ‪ .‬סר שבתן לו‬ ‫רשות וישב שם במעיל לבד ‪ .‬ואסר הה״ק‬ ‫להריר יהושע העשיל ‪ .‬אכל עדיין‬ ‫הי׳ חם לו מאד וביקש רשוי׳ להסיר‬ ‫גם המלביש התחתון ‪ .‬והלך‬ ‫שמה בשמחה רבה‪ .‬אח״כ‬ ‫ההקשס האיש והלך לקבל שלים מאת‬ ‫הרבי‪ .‬‬ ‫)יעיין לעיל אות כיס מענותנותו ובן‬ ‫באות ניב ‪ .‬‬ ‫פושעי ישראל על הצדיק הזה אמה‬ ‫דיבר וכו׳ וכו׳ בדברי חרופים וגדושים‬ ‫וכאשר הלפי שניהם לביתם ‪ .‬הלא אנכי אמרתי‬ ‫לך אמת ‪ .‬והלך לחוץ פ״פ‬ ‫הרחוב עד שנעלם ממנו בית רביכז‬ ‫הרר״א ‪ .‬מאור הפלנו כי כת״ה בוא יבוא אלינו לשטן כביר בעירנו‬ ‫ונחנך עמי את הבית הכנסת רק לא יכולתי לשאול זאת מאתו ‪ .‬עכ״ל ש״ב הה״ג מהריא אנדנגא שי׳ ויש עול‬ ‫אך אין כ״מ להאריך ‪.‬יצ‪-‬יק שירחמו‬ ‫מליו כי גנבים פשעי ממני את גגדמ ‪.‬יבכיסעל אחר נכנס איש‬ ‫מאונגארין אשר בא לרבינו זצ״ל‪ .‬‬ ‫מה לך כי נבהלת ‪ .‬ובשאר מקימות לעיל( ‪:‬‬ ‫הה״ק‬ ‫היה אברך א׳‬ ‫י שעסק ללמיד‬ ‫וכאשר נידע הדבר‬ ‫חכמת הכישיף‬ ‫להה״ק זיל ציה למשרתו ש־לך ויקרא‬ ‫אותו אל סעודת ליל שבת ק׳ והושיבו‬ ‫בראש המסובין פתאות אמר האברך‬ ‫לרבינו שחם לו מאד ישית! לו רשות‬ ‫להסיר המלביש הגדול מעליי הנקרא‬ ‫קאפנוין ונתן לו רשות ‪ .‬ונדמה לו פחאים שהוא הולך‬ ‫ביער‪ .‬גם‬ ‫לרבינו הרריא‬ ‫באיננארין הוא עלחא דשיקרא כ״כ ‪.‬אבל נבהל פתחים בראותו כי‬ ‫הא*ש הזה אשר חילפי כיכ היא הוא‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך הק׳ ואמר לו רבינו‪.‬ונתן לו המורה העות שיתמהמה‬ ‫שס ערך ירד מיניס ‪ .‬ושם מנ״כ ‪:‬‬ .‬‬ ‫זכאשר שאל על שם‬ ‫והכניסוהו לביתם‬ ‫הכפר השיבו לו ט היא כפר קנון סמיך‬ ‫ללייפציג ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫ואנה ‪ .‬והתחיל‬ ‫ידברו הרבה מר‬ ‫רבינו לדבר ממ<‬ ‫ששאל אותו מה עסקו פה השיב כי בא‬ ‫שאל הרריא ‪ .‬אז התחיל האיש לצעוק ‪.‬וכאשר בא‬ ‫לבית הראשין מהכפר צעק בקול על‬ ‫הפתח שירחמי עליו ‪ .

‬ובני התטרב טס שונים ‪ .‬‬ ‫ובזה יובן לשון הכ׳ ותרא היינו שנעמי‬ ‫ראתה והרגישה כי מחחחצת היא וגו׳‬ ‫היינו שנתאמצה היא בעצמה במדרגות‬ ‫קדושות עיי ההתחברות שיש לה עס‬ ‫רות הצדיקת בהילוכה אתה ‪ .‬‬ ‫ושאלו כל המסובין‪ .‬וקיבלו לאיש חיל‬ ‫לטבור עבודח הצבא ‪ .‬קרא בקול ואמר ‪ :‬וירא‬ ‫ה׳ וינאץ מכטס בניו ובנותיו האנשים‬ ‫הבינו כוונתו ומני אז תיקנו הדבר‪ .‬והובא בס׳ זכרון יצחק‬ ‫שם וירא ה׳ וינאץ‪ .‬‬ ‫וינאץ במלכוחס וכה״א וינאץ בזטס אפו‬ ‫מלך וכהן טכ״ל ‪ .‬ואפשר דמשיה לא מיחו רבנן‬ ‫כאשי־ א׳ לו לבר קמצא קום סוק דהיה‬ ‫בעל דבבא דההוא גברא ‪ .‬ויש‬ ‫לדקדק דלכאור׳ תיבת היא כמיותר ‪.‬ועיין בחי׳ תתם‬ ‫סופר למס׳ גיסי] דפח״ח בזה ‪ .‬והאריך בזה בדפחיח‬ ‫• ואכמ״ל( ‪:‬‬ ‫‪ 1‬כ ׳ ש״ב החו״ב וכו׳ מ׳‬ ‫רעת(‬ ‫שמחה בונם שי׳ לערמאן‬ ‫מקראשניעוויץ ‪ .‬בר קמצא‬ ‫שרצו בזעם וכעס לצאת למלחמה נגד‬ ‫הרומים ומי״ז וינאץ במלכותם‪ .‬שנחרב‬ ‫מלכות ישראל ‪ .‬ונסע‬ ‫לשם עס מחנהו לליזענסק וכמה צרוח‬ ‫סבל על אם הריך ‪ .‬ולא‬ ‫ירא את ה׳ ומלך ‪ .‬וכאשר הזכיר כי הרב‬ ‫מליזענסק ציער חוחו פיא ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫א״ע והיה שמה ערך עשרה שנים‪ .‬ו כ א ‪ x‬בא‬ ‫לליצנסק לבית רבינו פתאום ראה‬ ‫שעומד ערום כבתתלה בעת הלכו משם ‪.‬היינו ט״ד שכ׳‬ ‫המהרשיא גיטין דף נ״ה ט״ב אקמצא‬ ‫ובר קמצא ‪ .‬‬ ‫אך הענין עיר ששמעתי מכיק אבא מארי‬ ‫הרב הגה״ק מוהריר אליהו ז״ל אבד״ק‬ ‫וויסקיט בעל שוית דבר אליהו שסיפר‬ ‫אשר אחר הפירוד שנטשה בן ש״ב הרבי‬ ‫הקדוש מלובלין ובין רבינו הקדוש הרבי‬ ‫ר׳ אלימלך ז״ל מליזענסק שלח הר־״א‬ ‫להרבי מלובלין לאמור לו שחפץ מאד‬ ‫שיבוא אליו יען הי׳ לו ב׳ מדרגות‬ ‫גילוי אליהו בכל עת שרצה וגס שלחו‬ ‫לי בכל מעלי שבתא שלמא ממתיבתא‬ ‫דרקיע ולאחי שנשדד הוא מאתו נלקחו‬ ‫ממני ב׳ מדרגות אלו ע״כ תוכן הסיפור‪.‬אשר בביתם‬ ‫הלכו בניהם לתור בארץ ולטייל והיה‬ ‫קצת קלות ‪ .‬ק הפרושים ‪.‬קמצא‪ .‬וחחדל‬ ‫לדבר‬ .‬שמעחי מפיק אבא‬ ‫מארי גאון ישראל מוהר״ח שליטא‪ .‬שהי׳ מן‬ ‫הפרושים ‪ .‬ועתה‬ ‫היית בחוץ ייב מיניט ‪ .‬ומאהבת הקיצור‬ ‫קצרתי ‪:‬‬ ‫רמז(הה״מ הרר״ א פי׳ פיא במת שהיו‬ ‫י אצלו תםידיס‪ .‬והרר״א א׳ ל ו ‪:‬‬ ‫כבר י־איח חכמת הכישוף ‪ .‬וזה‬ ‫וירא במעשיהם וכו׳ מכעס בניו ובנותיו‪.‬והמטשה‬ ‫הזאת היא בארוכה ‪ .‬ואח״כ‬ ‫נכנס לנציב המדינה ‪ .‬טכ״ל‪.‬‬ ‫בז ‪!13‬‬ ‫ובנו מן הבריוני ‪ .‬וטשה תשיבה‬ ‫גמורה ונעשה מגדולי תלמידיו‪ .‬וכאשר‬ ‫ראינו' בימינו אשר האב היה ירא‬ ‫וחרד ‪ .‬בפסוק‬ ‫)רות א׳ י״ת( ותרא כי מתאמצח היא‬ ‫ללכה אתה ותתדל לדבר אלי׳ ‪ .‬שנרמז החרק ‪.‬ק בימי החרבן‬ ‫בעוהיר הי׳ האב‪ .‬וראה סימן‬ ‫ברכה בפבודחו והלך וגדול עד שנעשה‬ ‫לשר האלף‪ .‬ודיעה א׳ ‪ .‬ויירא במטשיהם ‪.‬רק התנחם כי‬ ‫עד מהרה ינקום א״ע ‪ .‬אפשר שהיה זה אב ובס‬ ‫וטעה השליח ביניהם וכו׳ ט״ש‪ .‬‬ ‫)ושמעתי מאאמו״ר הגאון המובהק וכו׳‬ ‫מ׳ לבי יחזקאל שליט״א אבד״ק פלונםק‬ ‫שא׳ בא׳ מדרשותיו פי׳ הילקוט ראובני‬ ‫פ׳ האזינו ‪ .‬הלא ידידי נתנו לך‬ ‫רשות לצאת טל יוד מיניט ‪ .‬ביקש‬ ‫רשות מהמלך והלך לשם עס אלף בעלי‬ ‫מלחמות לנקום נקם מהרב ‪ .‬‬ ‫כמבואר שם בג־טין ששאל אסכס ינוס‬ ‫קיסר לריב״ז עד האידנא אמא׳ לא‬ ‫אחיח לגבאי השיב בריוני ראית בן לא‬ ‫שכק־נן ‪ .‬‬ ‫היינו הבריוני ‪ .‬והבר קמצא הי׳ מחברה‬ ‫אחרח ‪ .‬חברת הבן ‪ .

‬‬ ‫ולא טשיתי כראוי לטשות ט כ ״ ל ‪:‬‬ ‫רפ( כ׳ ההיג חו״ב מ׳ מנחם מטנדיל‪.‬והג״מ אפיס מ י ל אמר‬ ‫ט״ר הלצה כי נחברר לי שכן היא כי‬ ‫במת נוסעים טל יומא רהייולא שלו‬ ‫מ ך אז נוסעים ג״כ הרטקריטען והמה‬ ‫איתן הנוטלים לצבא מלכות זתז כל אשר‬ ‫רוצים עישים יפ״א בעת שנסע הג״מ‬ ‫אפיס הכיל הכוהו מכת רצח ר״ל‬ ‫ומוכרח היה לעשות תשובה מכיל ‪.‬אופלא‬ ‫ואוזרוב סיפר ]לאיזה טנין ‪ .‬ובמלה‬ ‫הצדיק ריב מ י ל בשפתי תן אמריו‬ ‫השיב לזוגתו ‪ .‬ימים מברו‬ ‫וחגים נקופו פ״א בר״ה אחר לחלמירו‬ ‫ר׳ ברוך כעח הנני טישה לך טובה‬ ‫למגין הישע בביז ‪ .‬‬ ‫וטיין בס׳ דברים ערבים רן! ט׳ז ט י ב ‪:‬‬ ‫רכ־ג( כ׳ ש״ב הרה״ג מ׳ זאב דור‬ ‫הכהן שי׳ אבריק גארשקוב ‪:‬‬ ‫שמפחי מפי גיסי הרב הקםיר ועניו‬ ‫בשיק מו״ה ראובן הלוי טפשטיין נ״י‬ ‫מאזרוב שאביו ‪ .‬ומאיר‬ ‫הפליא ספרי ברכי יוסף טל ריח שו״ט‬ ‫וספרי דרושים ראש דוד טה״ח נדפס‬ ‫במאנטובה חקל״ב ‪:‬‬ ‫באומרים בשם מ ״ מ‬ ‫רפכ(‬ ‫אפריס פישיל סופר‬ ‫זיל אביר דנאנאש אשר אמר כי מקובל‬ ‫אצלי אשר מרן הרר״א הבטיח את‬ ‫כל מי אשר ילך טל ציון קברו שלא ימיח‬ ‫בלי חשובה ‪ .‬ויקרא ר״ב את‬ ‫שם בנו אשר נולד לו ט״ש רבו זי׳ע ‪.‬־‪-‬‬ ‫מאחי המופלג ר'‬ ‫מרדכי עקשני ין נ״י‬ ‫אשר שמע מרבו שסיפר פ״א בהילולא‬ ‫דרכינו הגה״ק רר״א כי בעת אשר‬ ‫נילדה ההשכלה המשכלת בעולם עיי‬ ‫רמ״ד בברלין אחר מרן רי־״א כי‬ ‫בעח אשר גבר הסט׳א ורמ״ד בא‬ ‫לעולם אח זה למזמח זה שלחו לעולם‬ ‫את מרן הגה״ק מרחיריא זיל ואמר‬ ‫בזה״ל שם באיטליא יש צדיק אחד גדול‬ ‫אשר ט״י חיבוריו הטהורים מבטל כל‬ ‫ספרי המינות ומי יחן והי׳ לבבם של‬ ‫ישראל לשקוד טל דלחי ספרי החיד״א‬ ‫לא יזיזו אותם כלום מאמונתם ‪ .‫אהל אלימלן‬ ‫טור להחפרד רפא( שמעתי‬ ‫‪114‬‬ ‫לדבר אלי׳ אז לא רצחה‬ ‫מההחחברוח שיש לה טס רוח הנרקח‬ ‫והבן טכ״ל ‪:‬‬ ‫רטט( ‪ 1‬כ ׳ המופלג מ׳ משה במהראיד‬ ‫הטרצבטרג ג״י מווארשא ‪.‬ואס רבינו‬ ‫שוחק ברבר הזה ביראי היא ראה וירמ‬ ‫שאין מח מוכשר כמח ‪ .‬הוא שלאחר כל מטשה מצוחיו‬ ‫ועבודתו בטבורת השיייהי׳ ירא ויפחד‬ ‫וירתח מפחד ודאגה שמא לא טוב טשיתי‪.‬‬ ‫כי ממולם לא כתבתי בפיתקא שוס‬ ‫שאלת צרכי רק שייי לבר ‪ .‬‬ ‫עקשטיין שי׳ מק׳ קראסגא ‪:‬‬ ‫שממתי מאבא מארי הרה״ג מ׳ ייסן!‬ ‫שלמה שי׳ א‪ x‬מקובל אצלי שזקיגי‬ ‫הצדיק מ׳ ברוך שהה מס אשתו זמן‬ ‫לב ולא ילדה לו ‪ .‬אשר דרכו‬ ‫בקודש מ ׳ שאם רצה להמשץ איזה‬ ‫סוטלס‬ ‫שמעתי‬ ‫‪14‬‬ .‬אך אל הפחד •אל‬ ‫מבהל למשמע א׳נ־ך שתקרא חת שם‬ ‫בני מילר לך אלימלך והנני מבטיחך‬ ‫שיה׳ למהיר גדיל בישראל ‪ .‬בחי האמין שרבי הצדיק‬ ‫יורמ את כל מגמת לבי אף בלי בקשה‪.‬וזוגתו הצריקת‬ ‫התמרמרה מאור מל במלה מרומ איננו‬ ‫מפציר ברבו הגה״ק רר״א מליזמגסק‬ ‫שיתפלל לדי שיהי׳ לי־ס בן זכר‪ .‬‬ ‫והוא הוא זקן אבי מ ״ מ אלימלך אבריק‬ ‫דגליל בילקא זיל ‪:‬‬ ‫‪!^.‬‬ ‫מצאתי ככת״י עטרח יששכר מהה״ק‬ ‫ר׳ בטריש מוואלבורש וזיל‪ .‬ו מ ה הרבי‬ ‫ר׳ אלימלך זציל הי׳ אומר טנין רחילא‬ ‫ייתימא ‪ .‬הוא כיק חוחני‬ ‫ארמו״ר הצדיק מרול והקדיש מהריר‬ ‫יחיאל חיים זצ׳ל אבריק אפטא‪ .‬ובמלאת‬ ‫השנה ילדה בן זכר למזיט וששה חדשים‬ ‫מקורס נסתלק האי בוצינא רגהורא‬ ‫רבינו אלימלך זי״פ ‪ .

‬ולא היה פיצה פה ומצפצף ‪.‬הי׳ להרר׳י׳א זייע חידוש ‪.‬הכל שכחו‬ ‫לגמרי ‪ .‬באו אליו אנשים ‪ .‬אך יפן שהודיעו שכן‬ ‫מנהגו עוד מליזענסק ‪ .‬אמר להס הרר׳יא זי׳׳ט‪ .‬ונורפ לו שהני״ט הי־בי ר׳‬ ‫מענדלי זי״ט מרימנוב היא רב! של‬ ‫ישראל‪ .‬שלהמגיד הק׳ מוכרחין כעת לנשהו‬ ‫בערשו להחקוה קרה ע״פ פקודח קדשי‪.‬והמנין גופא לא ניחן לכתוב[‬ ‫שבזק הרבי ר״א זייע מליזמנסק הי׳‬ ‫מוברח שהממשלה דנה לאיזה איש לתלי׳‬ ‫ר״ל • וכאשר שאלו אנשי הממשלה‬ ‫להניחן שישאל קודם גמר דינו מה‬ ‫שלבו ח ק ‪ .‬בזמן‬ ‫הרר״א זיימ היה‬ ‫איש מ ח ר גביר עצום ובעל צדקה גדול‪.‬והרר*א נשל סך‬ ‫הגון לפי חשבונו ‪ .‬ויהי בהגיע קיים‬ ‫ראש השנה ‪ .‬אך ברציחם לקרוא הפסק ‪.‬טד אחרי כל ההיפישים‬ ‫והשהייח הוכרחו לשלחו חפשי למייס ‪.‬זה‬ ‫הגביר‪ .‬‬ ‫ובהגיפס ממי להמקום הנופר היו‬ ‫צריכין ‪ .‬ובהשפנןו לפני הב׳׳ד של מעלה‪.‬כי‬ ‫הי׳ אז חלוש מאוד אך עבור לפעול‬ ‫במד מקשה לילד ר״ל שנחנו לו פיחקא‬ ‫בבקשה כזו‪ .‬ונספו לשם בגודל אמונתם כי‬ ‫לא יפיל מדבריו הק׳ צרור ארצה ‪.‬‬ ‫ואחיכ חמר לה‪-‬ר״א זי״ט קחו טבי״ז‬ ‫כסף כמה שחיינו ‪ .‬שלא‬ ‫הי׳ לו שים פצה להציל אח הלז מדינו‬ ‫רק להשחמש בשר של שכחה ‪ .‬‬ ‫שבא לעולם העליון קירס ‪ .‬מי הוא המנהיג היוד‬ ‫בגלילותיו ‪ .‬‬ ‫ובנסיטחס חזרה נםטי דרך ליזטנסק‬ ‫במכוון ‪ .‬ואמר לו מ י שקשה לו‬ ‫לאכול במולש״ק ‪ .‬‬ ‫לא מצאו אצלם הניירוח שהי׳ כחוב‬ ‫בהם דבר המשפט ‪ .‬‬ ‫כשהי׳ בפ׳א משובחי שבת אצל המגיד‬ ‫הק׳ בקאזניץ זייע ויהי בישבו לםעודח‬ ‫מלוה מלכה ‪ .‬וכאשר הי׳ הרר״א ביום‬ ‫המחרת אצל המגיד הק׳ זי״מ שאלו ‪.‬לפי החק שהי׳ אז ‪ .‬ונסע הליו ‪ .‬‬ ‫אך זולת זה ט ׳ טושה מה שעשה ומנהגו‬ ‫היה לבוא טל ראש השנה לליזענםק ‪.‬‬ ‫ו ק פשו ‪ .‬וימלאו רצינו‪ .‬ט הוא ידע‬ ‫כי היה ענין קשה ‪ .‬והטדיס מי היו ‪ .‬וגם השופטים שכחו גופא‬ ‫דטובדא ‪ .‬בהשנה לאחר הסתלקיח‬ ‫הרר״א שאל הלז‪ .‬‬ ‫שא״צ למקוה‪ .‬‬ ‫אך שם לא ראו שום שינוי ‪ .‬אך בשנה זו שבק לן חיים ‪ . רצינו‬ ‫במסחר הלז ‪ .‬והבנים כשמעם נסעו להתס‪.‬וסיפר לו‬ ‫מה שהי׳ ברוממב ‪ .‬ואחר הרר״א‬ ‫חידוש ‪ .‬כי ליום‬ ‫המוגבל הובילו הפקידים את האב לתלות‬ ‫ל*ל ‪ .‬‬ ‫מ ס שסבורו הוא סכנח נפשוח ‪ .‬‬ ‫והתחילה אמר הרר״מ זי״ט שאי.‬כי רצונו שיודיפו זאת לבניו ‪.‬לקרות את‬ ‫הפסיד ושפמו קבל פס קורס גמר‬ ‫המשפט ‪ .‬הלוא הי׳ להררמ״מ זי״ט‬ ‫מרומנוב לדמח אשר מלך יש לו ברייטע‬ ‫פלייצעס ‪:‬‬ ‫רפה‬ ‫רבי ר׳ אלעזר מליזענסק‬ ‫י בנו של הרר״א זי*ט ‪.‬אך כאשר יבנףספז‬ ‫אביו‬ ‫( הה״מ‬ .‫אהל ןליימלך‬ ‫הופלת והשפפה י סיפר ממשה בדומה‬ ‫לאותו מנין מהצדיקים אשר בארן החיים‬ ‫המה ‪ .‬וסיפרו כל‬ ‫המאורפ להרר״א זי״פ ‪ .‬שלח הרריא להסגיר הק׳ ‪.‬‬ ‫נח ‪115‬‬ ‫וחישב לפרז כל מה שפשה בשנה ה ה י א ‪.‬כי כן מימים ‪.‬ובחפזין שבי לבי ח‬ ‫המשפט ‪ .‬שלא יפמדו כי לא יתלו את‬ ‫אביהם ‪ .‬‬ ‫האיך פעל זאת בניקל ‪ .‬‬ ‫הי׳ בא הרר״א זי״ע למשפטי לפי‬ ‫סענחו ‪ .‬‬ ‫ומיו! לפני הרריא את צרור כ ס פ ו ‪.‬‬ ‫השיב ‪ .‬השיב להס‬ ‫בקדושתו ‪ .‬כי היולדת החלישה‬ ‫הולד ל מ ר ס ‪ .‬וסיפרו‬ ‫לי ‪ .‬יעשה שם כמנהגי‪.‬להשכיח‬ ‫מהם כל המעשה וכן הי׳ ‪:‬‬ ‫רפי( ש מ ? ‪ 1‬ת י מאיש מהימן‪ .‬פפל אצלו‬ ‫מ י ל ‪ .‬השיב לו ט אביו‬ ‫הרר״א אמר לו פ״א שיהי׳ נזהר בסעודת‬ ‫מלוה מלכה ‪ .‬‬ ‫ובדרכם היו בליזפנסק ‪ .‬וגם שם לא מצאו מאימה‬ ‫זכר מזה ‪ .

‬והוא לא רצה ‪ .‬מה זה ועל מה זה ‪ .‬והי׳ קובל א״ט ואמר‬ ‫ראה נא אהובי ואמור לי הטעם הלא‬ ‫גם אני גדול כמותו בכל טנינים בעלה‬ ‫ובנסתר ולמה נתקבל הוא אצל הטולס‬ ‫לאיש מופת אשר ינהרו אליו בבקשותיהם‬ ‫ולמה לא בחרו בי והשיב לו אותו‬ ‫החכם ‪ .‬והי׳‬ ‫מטכב החופה טבור זה א*ל הרר״נ ‪.‬הלוא מחותני רוצה‬ ‫לעשות אותי כזה ודי למבין ‪:‬‬ ‫ב״מ חו״ז הגה״ק ר*ר ראובן‬ ‫רפח(‬ ‫'אבד״ק זארגאויצי בע״ס‬ ‫דודאים בשדה היה מתלמידי הרר״א‬ ‫זי״ע מליזענסק ‪ .‬ואעתיק בזה מש״כ‬ ‫בס׳ דידחים בשדה בסיף הס׳ דף קמ׳ב‬ ‫ע״ב בדיה או יאמר בסיף הדיבור ‪.‬כי הכל תלוי במרת ענוה ע״ש ‪.‬רצה דוקא‬ ‫הרב ממגלניצא שמחו׳ הרר״נ ירצה‬ ‫להיות רבי ‪ .‬בהשתוממות‬ ‫שאלו ‪ .‬לכן לא אותך‬ ‫בחרו ‪ .‬הפי׳ קייב אל המזבח‬ ‫מצאתי אח״כ בנועם אלימלך פ׳ שמיני‪.‬יתרצה לאכול ‪ .‬דיל מחמת הכנע*‬ ‫וענוה הי׳ לו בושה לקרב אל המזבח ‪.‬והנה דברי הגויא ודו ראיס בשרה‬ ‫יובן היטב עפימש״כ בס׳ תורת משה‬ ‫נתן דף ט י ז ‪ :‬שמעתי שהי׳ בזמן א׳ שני‬ ‫גדולי הדור וצדיקים ואצל אחד מהם‬ ‫היו מחקבצים ובאים אנשים הרבה גס‬ ‫בבקשותיהם להתפלל‬ ‫מדרך רחוקה‬ ‫לימים בא חכם אצל גדול‬ ‫טליהם‬ ‫ההיא אשר לא הי׳ אצלו הקיבוץ מן‬ ‫האנשים כנ׳*ל ‪ .‬יאשר כן הי׳ אח״כ בזיווג שני שלי‪:‬‬ ‫מנכד הרר״א זי״ט ‪.‬‬ ‫הלוא היום טרב שבת )כי החופה הי׳‬ ‫ביום וטש״ק( לא טת לזה ‪ .‬‬ ‫וששתי שכוונתי ת״ל לדעת אדומ״ו כזה‬ ‫טכלה״ק זי״ט עכ״ל הרה׳״ג מגארשקזב‬ ‫שי׳ ‪ .‬כי היא זיווגו של‬ ‫בני‪ .‬וחבירך שהקשה למה בחרי‬ ‫דוקא בו ולא בך ‪ .‬ר״ל מחמת‬ ‫הבישה שבך הבא מתמת עטה הגדולה ״‬ ‫אדרבה זה גורם שנבחרת ‪ .‬למה בחרו בו‬ ‫העולם בבקשותיהם יותר נאה הי׳ לבחור‬ ‫בך ולבוא לפני הדרת כבודך בשאלות‬ ‫ובקשות אמנם כל אלה הקושיות הן‬ ‫אתה שאלת למה‬ ‫המה התירוצים ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪116‬‬ ‫אביו שמה שירצה לכעול בסעודת מלוה‬ ‫מלכה יפעיל ‪ .‬‬ ‫ואדוני אבי חויר הגאון לג׳ החסיד‬ ‫שליטיא אבד״ק פלונםק פי׳ עדיז דברי‬ ‫הגמ׳ )שבת דף פ״ח( ואריב״ל בשטה‬ ‫וכו׳ מה לילוד אשה בינינו וכו׳ ממעט‬ ‫זה עצמי שהמלאכים התפארו עצמם ״‬ ‫והשכילו‬ .‬השיבו‬ ‫בענות קדושתו ‪ .‬תאמין לי ידידי כי גם אותו‬ ‫חכם שואל קושי׳ זי ‪ .‬שמשתי‬ ‫בהבטחת אבי הקדוש זי״ע ‪:‬‬ ‫המגיד הק׳מקאזניץ‬ ‫רפי(‬ ‫על נישואי בנו הק׳‬ ‫בעל באר משה זי׳ע עם בת הקדיש הר׳‬ ‫ליב כהן זי״ע נסעו דרך ליזענסק‬ ‫והראה הרריא זי״ט להמגיד על נכדתו‬ ‫הילדה בת בנו הרר״א הגיל אשר היתה‬ ‫אז מוטלת בעריסה ‪ .‬לכן באחת בחרי‬ ‫בו ‪ .‬ת״ש חז״ל על קרב אל המזבח‬ ‫בנסיעת‬ ‫שמעתי‬ ‫שהי׳ אהרן בוש ‪ .‬‬ ‫קבלו אותו ולא אותך ‪ .‬אך יוכל‬ ‫מתו׳ לטריך ממי הטענות במיש״ק‬ ‫קידם הסעודה ונתרצה לזה ובסעודה‬ ‫הג׳ בש׳יק כאשר הביאו נרות להשולחן‬ ‫הק׳ של הרב ממאגלניצא ראה הרב‬ ‫הר״ר‬ ‫מחותט‬ ‫כי‬ ‫ממאגלניצא‬ ‫נפתלי עומד על השולחן בדמות מגיף‬ ‫ביבי] ומטאטא בידו ‪! .‬יכאשר ידעתי אמש כי המקיה קרה‬ ‫ולהמגיד הק׳ הי׳ פקוח נפש ‪ .‬והבטיח‬ ‫לי ‪ .‬ודש אח״כ‬ ‫לכן אתה וכל עדתך וגו׳ ואהרן מה‬ ‫הוח כי תלינו עליו בחנם והבן היטב‬ ‫כי קצרתי מאוד ‪ .‬‬ ‫וא״ל משה לכך נבחרת ‪ .‬‬ ‫וזליק ‪ .‬‬ ‫רפ‪0‬‬ ‫דהגה״ק האבד״ק‬ ‫מאגלניצא זי״ט בהיותי בליזטנסק טל‬ ‫נשואין ששידך עצמו טם הס׳יק הר׳‬ ‫נפתלי זי*ט בן הרריא הנ״ל‪ .

‬יע״ש‬ ‫פ׳ ויגש שדורש מל שיצחק אמר לרבקה בתום* סוריה ה״ג ולולא דמםחפינא‬ ‫אמרי לי אחי הוא ולא כאברהם שאמר הייתי אומר דדיז נרמז בחקזהיק‬ ‫אמרי לי אחותי את וכו׳ והוא הפלא ופלא בהקדמה ‪ .‬כן ראיתי באיזהו דפוסים‪.‬וזאח ידוע שהם׳‬ ‫רפס(‬ ‫מיים דוב גראס שליט״א נויא לא כחבו הה״ק המחבר בעצמו ‪.‬בפי ששמע מפיק אביו ד ל והוא הדפיסו‬ ‫הוא מסוגל למקשה לילד ‪ .‬שתשים ככחוב מפורש בהקדמחו עכ״ל ועיין‬ ‫השמי במטמה ‪ .‬ויציאה צדיק מן רק הוא באופן אחר ‪ .‬מבואר כלל‬ ‫זו נכבה אורו של עולם מרן המחבר ז״ל חדש דגם ההו״א שבש״ס הוא ג״כ אמח‬ ‫נהורא דאורייתא ‪ .‬‬ ‫מביא וקורא שמועה זו ‪ .‬וכה״ג מצינו‬ ‫המקום עושה רושם להיוחה נדפםח שלא )בש״ס שבח דן! ציז עיב( ולמאי דסלקא‬ ‫אדמחין מעיקרא דמיחייב הי׳ ר״י שחים‬ ‫‪:‬‬ ‫במקומה‬ ‫עמו דבר פלא שהראה וכו׳ ולכאורה קשה הלא כבר אסקו‬ ‫יל(‬ ‫לי חיח א׳ מ׳ מאיר לעיל דר״י אינו מחייב רק אחח ‪.‬‬ ‫נ״י שויב דק׳ אוברויישיווא בנועם אלימלך ואפיה מפלפל השים גס בהס״ד ‪ .‬ונשמט ממקומו שהי׳ רל‪0‬‬ ‫להמסדר להציג זה בפ׳ ויקהל ‪ .‬ואח״ז‬ ‫פ׳ שלח בדיה וזהו רמז‬ ‫החורה על פ׳ אלה פקודי המשכן ‪ .‬בסון! דיה ועוד תקזנא ז׳‬ ‫רבקרא נאמר אמרי לי אחי הוא רק גבי והמשכילים יזהירו בזה״ל ולית בינ יכול‬ ‫למיכל‬ ‫ואגב‬ ‫ואציגה‬ .‬וביצחק‬ ‫ב״א לתורה ‪ .‬ולעיל‬ ‫מאיזה מסירים שעיכ אין בס׳ נוא״ל חית‬ ‫אוח רל״ב ‪:‬‬ ‫בפ׳ ויקהל‬ ‫יען בשבוע זאת נפטר יצא( וכ׳ ש״ב הגאבדיק קאסוב שי׳‬ ‫דוגמא‬ ‫מעין‬ ‫)והוא‬ ‫זיימ‬ ‫הרד״א‬ ‫לתעה״ב‬ ‫מ ה בנוטס אלימלך פ׳ קרח‬ ‫שלא גזבר משרמ״ה בפ׳ הצוה וכו׳ יען בדיה או יאמר יישמט משה ייפול טל‬ ‫אמר מחגי נא מספרך לזכר לדבר מ י י כו׳ אסור לארס ליפול טל פניו‬ ‫בעלמא( לא מכי בפ׳ ז ז ‪ .‬אבל‬ ‫ט י ב בראש ס׳ מאמר מרדכי ‪ .‬וכחוב זה אסור‬ ‫)תטנית דן! י״ר טיב( ‪:‬‬ ‫אטיר במש״כ בנוטאיל‬ ‫‪5‬פ׳ ויקהל ‪ .‬‬ ‫אבריק פעטריווא ‪ :‬יש צדיקים שהתזיקו רק בנו הה״צ ר׳ אליעזר ז״ל הוא שכחבו‬ ‫שהם׳ נוטס אלימלך דפים הראשון תקמ״ח‪ .‬וכאשר שמעתי כו׳ מהיל ‪ .‬וזה לכוונה שם דן! פיט כ׳ שאמר עלי׳ אחותי היא בפ׳ חולדות‪.‬ותלד בניקל ‪ .‬שוב נדפס ס׳‬ ‫מזה בקינט׳ טטרת מרדכי דף יי״ד א׳ וראיחי שמעורר בו על ד׳ נו״א ‪ .‬‬ ‫היאיל ומטטת עצמך וכו׳ והובא קצת ודברי מואיל נפלאי׳ ‪ .‬אבל הרואה ולדטתי פשוט דצ״ל אסור לאדם תשוב‬ ‫בנוא״ל פ׳ פקודי נדפס ידה בפסוק ליפיל מ״פ כמי שהוא בשים במקומו‬ ‫רעש למזבח מכבר ‪ .‬‬ ‫כן ראיתי נדפס בס׳ א׳ שנתחדש מקרוב ומואיל מדפיס הראשון אינו תיי ‪.‬לזכרזן שבפ׳ אלקים חיים וכו׳ ט׳ש ‪ .‬מאאיז מה שרצה ליישב עס דברי הרע״ח פ׳‬ ‫פנחס בענין כלח משה חסר אין בדבריו‬ ‫הרהיג מ׳ מאסיל זיל מקאלשין •‬ ‫וכ׳ אלי יד״נ הרב הגאון מ׳ ממש כמובן מעצמו ‪ .‬ושמטתי בזה בהקדמה לס׳ פחחא זוטא ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫נט ‪117‬‬ ‫והשפילו את הבני אדם לכן באמת זכו אברהם בפ׳ וירא ולא ביצחק ‪ .‬שטיר טזיס וכו׳ דאיחא מ מ ׳ יכול‬ ‫ולקיים במקצת שמיעה זו יש לאומרה יכרח ממקום זה וילך למקום אחר חיל‬ ‫טל ההיצ ר׳ אלעזר ד ל בן הנוא׳ל וכי׳ נמצא ההו״א מ ׳ שיכרת ממקום‬ ‫שעל כן סידר החורה על פ׳ ויעש למזבח למקום ‪ .‬ובאמת הוא כך ושניהם דברי‬ ‫שלא במקומה בפי ויקהל ‪ .

‬‬ ‫וכן י״ל בדרך אפשר טל הא )דחולין פ״ט‬ ‫ט״א( יטשה עצמו כאלם יכול אפי׳ בד״ח‬ ‫ח״< וכי׳ ובאמח ידוט מספה״ק שלא‬ ‫לגלות רזין דאורייחא לכל אדם והבן‬ ‫טכ״ל ‪:‬‬ ‫רצג( וכ׳ ש״ב הגאבד״ק קליחנטוב שי׳‪:‬‬ ‫ארשום לו מה שיש לי בין‬ ‫כחבי ח״ח מכ״ק א״ז הגה״ק מזרמ״י‬ ‫אבדפ״ה זצ״ל ‪ .‬‬ ‫זאת היה ההפסק והעבירה שבאה לידו‪.‬הלא מוס״ק‬ ‫הטירה טליו דהי׳ צדיק תמים ‪ .‬ובחיר אופנים‬ ‫הי׳ שוקל אס אין בה פניי שהיא נקיא‬ ‫ט״ז עבודה בז־ה לו והנן המבה הנן‬ ‫שאי.‬ואמר לו רבו הרר״א כי‬ ‫אעפ״כ הוא עבירה ‪ .‬ישאל‬ ‫אותה פל שמה ושם בתה היולדת ‪.‬מד שדחקוהו‬ ‫המים ט״כ ‪:‬‬ ‫מש״ב הרהיג החסיד‬ ‫רצי(‬ ‫בנש״ק ט׳ אברהם‬ ‫שלמה הלוי מפשסיין אבד״ק אזרוכ ‪.‬ובלחי‬ ‫לד׳ לבדו‪ .‬ושאלהו ‪ .‬‬ ‫ישאלהו ‪ .‬‬ ‫ואמר לו הרבי מלובלין הלא הי׳ פק״נ‬ ‫והכל נדחה מפני פק״נ ‪ .‬מבואר דאיח הלכה‬ ‫דאפי׳ קישץ דלה שיין למיכל כ״ש‬ ‫להס״ד ‪ .‬אבל לא‬ ‫נחקררה דעתו ‪ .‬וכן כשציווהו השי״ח‬ ‫לכנוס להשיבה הי׳ חישב ושקל אם‬ ‫הוא מטון בלחי לד׳ לבדו‪ .‬‬ ‫והצטער עד מאיד ואמר ט הלואי‬ ‫שיחקבל בחשובה ט״ז ‪ .‬כמו שאי׳ בגמ׳ ע״ז דאברהם‬ ‫אע״ה שיתא מאה פירקא היי ‪ .‬והשיב ל ו ‪.‬‬ ‫ופי׳ א״ז ז״ל טפ״י מה ששמטנו בשם‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך זיל כאשר הי׳ טישה‬ ‫לבר מצוה הי׳ מחשב בדטחו הרבה ‪.‬וחשב שאולי יש לו בזה גם‬ ‫מימה מצמיות מצדו‪ .‬שפ׳א נכנס‬ ‫לחדר קדשו פנימה לרבי הקדיש הניל‬ ‫וראהו יושב ומחאנח וגונח ‪ .‫‪118‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫למיכל בנהמא דאורייתא כו׳ טד חריין‬ ‫קושיין מהלטח ‪ .‬ואיח הלכה רכל‬ ‫דילה אינין כאילנא דקליפא דילי׳ וקנה‬ ‫דלי׳ ועציו וטלין ואיבא כלהין שיין‬ ‫למיכל טכ״ל ‪ .‬היינו ‪ .‬ט״ז סייס‬ ‫הרבי מלובלין ואמר שצריכים ללמוד מזה‬ ‫א ץ צריכים להיות ירא חטא ומד כמה‬ ‫שמ^תי‬ ‫צדפים‬ .‬שא׳ פירוש מה שקשה‬ ‫להבין טל רש״י ז״ל בפ׳ נח אף נח‬ ‫מקטני אמנה הי׳ מאמין ואינו מאמין‬ ‫כו׳ טד שדחקוהו המים ‪ .‬ונחבהל מאד מצמר רבו ‪.‬והשיב לו בשברון‬ ‫רוח כי הפסיק באחצמ התפילה בשיחת‬ ‫חולין ‪ .‬‬ ‫שהרבי מלובלין ז״ל אמר לתלמידיו *‬ ‫שצריכים להיוח ירא חסא טכ״פ כמו‬ ‫הרבי ר׳ אלימלך ז״ל ‪ .‬מה זה ופל ח״ז ‪ .‬והשחוקק מאד לדעת‬ ‫איזו מין עבירה היתה יכולה לבוא לו‬ ‫פתאום ‪ .‬ואנן‬ ‫חמשה ח נ ן ‪ .‬אולם כלל זה רק לגדולי‬ ‫ישראל נאמר להבין ולהשכיל כמובן ‪.‬והי׳ מאד‬ ‫בצער ‪ .‬‬ ‫ושוקל בפלס ומאזני שכלו אם טישה‬ ‫הדבר מצוה ההיא נקי בלי שוס סיג‬ ‫ופסול מחשבות ונגיעות צדדיוח ‪ .‬וזהו נח מקטני אמנה הי׳‬ ‫היינו שלא הי׳ מאמין בטצמי במשייח‬ ‫התיבה שהוא מקיים רק מחמת ציווי‬ ‫השיית ‪ .‬כי כבר החחיל לומר‬ ‫הודו ובאחה אשה קשח רוח לפניו ובכתה‬ ‫במר נפשה כי בתה מקשה לילד ‪ .‬יפן כי עפיי‬ ‫מסח אשכנז כבר בהודו אסור להפסיק״‬ ‫וסיף כל סיף לא קיבל שים חנחומין ‪.‬היינו דאאע״ה קידם שעשה‬ ‫איזה דבר מציה ועבדות לה׳ ית״ש הי׳‬ ‫מחשב שש מאות פעמים אס הדבר היא‬ ‫נקי ובלחי לד׳ לבדו ‪ .‬עד שאמר לו הרבי מלובלין‬ ‫ט באמצע הודו מותר עפ״י דין להפסיק‬ ‫כי הוא עוד קודם ביש ע״פ ניסחתינו‬ ‫נוסח ספרד ‪ .‬‬ ‫איך לא אלפר ולא אדאג ‪ .‬שבאה‬ ‫מבירה לידי ‪ .‬ואיך‬ ‫יאמרו טליו דהי׳ חיו מקטני אמנה ‪.‬כי התאנח עוד על‬ ‫שבא לידו באמצע התפלה שיוכרח‬ ‫להפסיק ‪ . אנחנו יכולים לחשוב רק חמשה‬ ‫פטמים ‪ .

‬ובחוכס הי׳ גם ספה״ק‬ ‫נוטס אלימלך מהרר״א זייט ‪ .‬ואמר הרר״א כי מרגיש‬ ‫ריח רט מחדרו‪ .‬גס כיחב שעל‬ ‫מצבח רביני ר״ר אלימלך אין בו שים‬ ‫שבח כי כן ציה רק פשיט פ״נ הרב וכו׳‬ ‫בשמו ואביו הי׳ יושב בכפר בחצר והי׳‬ ‫טשיר גדול וצדיק גדול ואמו היחה צדקח‬ ‫ואם ארצה לפרוט מעשיהם הטובים קצרה‬ ‫היריטה מהכיל ‪ .‬ובדרכו טל מפתן ח ד ר ו ‪.‬והשיב לו שאמח הדבר‬ ‫שהמחבר הי׳ צדיק אמתי‪ .‬בשס‬ ‫אליטזר ליפמן‪ .‬גס כתב‬ ‫לי שהוא מקובל מאיש זקן אשר טשה‬ ‫מלא רחמים בבית טלמין דשם ‪ .‬ישאלמ‬ ‫הרבי מלובלין‪ .‬ואח״כ‬ ‫נזכר הרבי מלובלין שהספר השיג מאיש‬ ‫א׳ שנצמח לו מאיזה איש משכיל הנקרא‬ ‫אפיקירס‪ .‬ישיב מזר ואמר ‪ :‬בנןוח אני‬ ‫בהספד־ נועם אלימלך אשר אבי זיל‬ ‫אמר שאיננו יכול לכנס לקרושת שבת‬ ‫טרם יביט בהספד נועם אלימלך שלא‬ ‫יהן ד׳ להרע להםפר הלז‪ .‬וכ׳ לי העתק‬ ‫מצבתו וז״ל פ״נ קדוש הזה ארמו״ר‬ ‫הרב החסיד המפורסם רשכבה״ג עובד‬ ‫ה׳ מאהבה והשמח ביסוריס ורבים השיב‬ ‫ממין כ״ש מוהיר משולם זיסיל בראיל‬ ‫זלה׳יה ‪ .‬וכן היה‬ ‫טכיל‪ :‬מיין לטיל אות ל״ר‪:‬‬ ‫רצי( כ׳ בס׳ מיס רבים במגיי דן! ב׳‬ ‫ע״ב ‪ :‬ודט כי זאת טדט בטולם‬ ‫שרבינו הק׳ ר״ר אלימלך ואחיו הה״ק‬ ‫רבינו ר״ר זישא זצלה״ה מאניפאליא הי׳‬ ‫אחים ‪ .‬וכאשר‬ ‫באה השמיטה לטיר קאזניץ ונודט הדבר‬ ‫גם להה״ק ר׳ משה אליקיס בריטה זיל‬ ‫בנו של ההימ הק׳ מקאזניץ נצטער מאד‬ ‫שמעתי‬ ‫ס ‪119‬‬ ‫ט * ז ‪ .‬מ ת תק״ס ב׳ בבט ‪ .‬אבל בטח‬ ‫הי׳ מונח הספר אצל אינש דלא מטלי‪.‬וסל ס׳ יכין ומעז חיחם‬ ‫במהריי וכתבחי להה״ג ר׳ זלמן מרגליות‬ ‫שי׳ אבריק אניפאלא ‪ .‬ולשוב בחשובה‬ ‫לטיל‬ ‫וטיין‬ ‫שלימה לפניו יח״ש‬ ‫אות מ״ז ‪:‬‬ ‫מהרה״ג מהרצ״א‬ ‫רצ*(‬ ‫אבריק אפטא שי׳‬ ‫לבימי שבתו של הרבי מלובלין בליזענםק‬ ‫פיא הלך הרבי ר׳ אלימלך ‪ .‬והלך הרבי מלובלין‬ ‫אל שלמו ולקח ספר אחד שהי׳ מונח‬ ‫על השלחן והניחו חחח הספסל ‪ .‬‬ ‫חזר לחוץ‪ .‬אליו‬ ‫להאכםגיא ‪ .‬ישיב‬ ‫נבנם הרבי ריא וישב אצלי ‪ .‬הלא הם היו שבטה‬ ‫אחים מאב ואס אחד ישמו הי׳ ר׳‬ ‫אליטזר ליפא וזאת קבלה הוא בידו מדור‬ ‫דור ימה שהחחכמו המדפיסים זה בכה‬ ‫וזה בכה טעוח הוא וחולי יכול להיוח‬ ‫שטעוחס בא ע״י ר״ח ‪ .‬הלא המחבר מהספר‬ ‫הי׳ איש צדיק‪ .‬‬ ‫וסל ס׳ גנזי יוםןו עה״ח חותם בחתימת‬ ‫אביו במיל‪ .‬והי׳ לפלא בטיני הרבי‬ ‫שראי׳ והסחכלוח מאיש רט‬ ‫מלובלין‬ ‫בסכר טיב יקלקל הספר כיכ טר שירגיש‬ ‫הצדיק רימ רע ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫צריכים לדאוג ולהצטער טל נדנוד טבירה‬ ‫תיו אס יזדמן לאדם ‪ .‬אך אפס מנהו אכתיב‬ ‫צדקח אמו זלהיס אס שהיחה גבירה‬ ‫נסעה‬ .‬והרב ר׳ אלימלך הנ״ל‬ ‫שי׳ כ׳ וז״ל שם אביהם של זקיני הרה״ק‬ ‫ר״ר אלימלך וכבוד אחיו הה״ק ר״ר‬ ‫זושא זצלה״ה‪ .‬‬ ‫וראייתו והסתכלו בו קלקל הספר ‪ .‬וזה באמת הפלא ופלא‬ ‫טר כמה צריכים להחרחק מהאנשים‬ ‫ש״ב הגאבד״ק‬ ‫עכיל‬ ‫המחקמדם‬ ‫קלימנטיב שליט״א‪:‬‬ ‫רצי( כ׳ ש״ב החרין! ובקי מ׳ שמחה‬ ‫בונם שי׳ לטרמאן שמטחי‬ ‫מכי ק אבא הגה״ק מרן חיים שליט״י‬ ‫שסיפר אשר בטח החלה חק הממשלה‬ ‫טל ביקור הספרים נשלח פקידים לכל טיר‬ ‫וטיר לחפש איזה ספרי חסידות ולבטרס‬ ‫מן הטולס ‪ .‬ונבהל ונשתומם הרבי‬ ‫מלובלין מזה ‪ .‬ואמנם בהסכמת הה״ק רר״ז על‬ ‫ס׳ נזעם אלימלך )ד׳ לביב חרל״ו(‬ ‫תזהם בחתימה אביו במו״ה אברהם ‪.

‬ואחי י י י ההפלייח‬ ‫־‪•:‬קש ייחס• פי לפה״פ את יישאי אשי‬ ‫נישה על גיסי זאת יח.‬וגס עביר >ה נתן לי סכים‬ ‫מסיים ואז החידח שייפ לדבריי ונתן‬ ‫את נדור שקי כל העגלה שלו עבור‬ ‫השפי ששילם לי יחיל יפו׳ ופי׳ מ״ש‬ ‫ייינהגו היה פי המיר עסק‬ ‫באר פית‬ ‫פ״א בא הל‬ ‫במצות פדיין ‪:‬ביי־ם‬ ‫אדון אתר אשי־ לקח ‪ :‬ה פ ס ה ייידי א׳‬ ‫ואשתו יבכיי עביר סך איזה אלפים אשר‬ ‫הי׳ חייב לו דמי ריפנדפ יילה ליתן‬ ‫אלף פסף בעד מ מ ד י יב״ב השמיים ‪.‬הנביי עמד לקי־אתו‬ ‫ובקשו כי ישב על הפילה שלי ‪ .‬פיא נספ פדרפי‬ ‫ובא לקראתי היש פני מליבש בבגדים‬ ‫קיימים ישקו וצריי־ו על פתיפי ידי׳‬ ‫עליו משא כבידה ‪ .‬‬ ‫וחתה לח המית לי מאימה יכהה המית‬ ‫חסדך נגדי ל מ ה י הגביר הלא לא‬ ‫ראיתיך עד מ ה אבל היא לא רנה‬ ‫ואייר הלא עד הפיר הגדולה יש פיר‬ ‫כמה ימיה כפרים אשי אינה לנהלם‬ ‫ביגלי ילקבץ נ ד ד ת יבאה אסע כמכס‬ ‫ביחד עד עיר הגדלה אזי חפה י ד כל‬ ‫הפרוסית פד מקים הלז ‪ . ליקח מאביהס הסך‬ ‫יי־ביהם הריר אליעזר‬ ‫אלף פסף‬ ‫ליפמאן חייי• להאדן ‪ .‬יהיא‬ ‫לא רצה בשים אופן ואמר לי זה‬ ‫ככ׳ פיסאית אשר מגי הולך כרגלי‪. מל העגלה‬ ‫ישם ב מקי ס‬ ‫יני דיוש ׳דישנו‬ ‫מאתי ‪ . פכיל ועיין לפיל אית‬ ‫רע׳א נוסח המלכה יפיץ לפיל אי ת‬ ‫קפ״ה וא<ת קפיי •‬ ‫ליבינו הגדול‬ ‫עוד כ׳ שם‬ ‫רצח(‬ ‫ר״ר אלייילך הי׳ שלשה‬ ‫בנים לריקים גדולי ישראל א( ההיק‬ ‫ר׳ הלפזי מילא מקומו בל־זגינסק ייס‬ ‫הילולא שלו פ״ח המיז שכת תקפ״ו‬ ‫ימנ״פ שם ב( ואחיי הכפיל הידק ר׳‬ ‫אליעזר ליפמאן מתמפלכיק נדפס ממנו‬ ‫ס׳ יקר פה״ ה בבס אייח לצדיק יום‬ ‫הילולא שלו כיו אדר י( הה״ק ר׳‬ ‫יפקב אבד״ק מי*גליכ*כא ידלילא שלו‬ ‫ופיק לעיל מ ת‬ ‫כ׳ ניםן ומניפ שם‬ ‫רל״ו‪ .‬מה לך מן‬ ‫היהודי הנתפס הלא בזה לא ישתלם לך‬ ‫החוב וקח )א את ברכתי אכ־ היבחח‬ .‫‪120‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫נסעה בכל יים ה׳ לפיד ליהן לדקה‬ ‫לפניים פל ש״ק יהבפ״ג הי׳ נכרי לה‬ ‫ידפ מי שיישב בפגלה כי כל ימי׳ לא‬ ‫ראה אותה פרל יהייפשה היא באריכות‬ ‫עוד כ׳ שם כי אביו הי׳ שמי‬ ‫עכיל‬ ‫הר״ר אלפזר ליפייאן ופ׳פ על מצבתו‬ ‫ומה ממצא כמכתב בסי״ס ממס הלייילך‬ ‫)ד׳ לביב תי־ל״ו( התיייתי הק׳ אלייילך‬ ‫בן אליעזר ליכמאן הוא כיפות וצ״ל‬ ‫אליסזר ליפמא.‬דידהיל‬ ‫פנהי ‪ :‬כי היא שלם ישלם לו זאת‬ ‫בכפלי כפליים רק כי יבא פי*ו צל‬ ‫העגלה ויהי׳ לו בזה בכיי משלם אבל‬ ‫הפני מיאן גם מ ה באמרי כי היא‬ ‫נחת ינחת חם הולך ייפתח לפחה‬ ‫כמנהג האירחים ‪ .‬ובהקדמה לס׳ בנין יהישע י והר״ר‬ ‫אלפזר מליזפנסק מ ״ ל היה חיתני של‬ ‫הה״ק מ׳ משה אלייךם בריפה מימ‬ ‫אביו של הה״ק מ׳ חלעזר‬ ‫מקאזניץ‬ ‫מ״מ בקאזכיץ ד ל שהיה ההן הה״ק‬ ‫בן הה״ק‬ ‫מ׳ יפקב אבד״ק קאלבסוב‬ ‫ש׳יב מהר״ר נפתלי כבי אבריק ראפ‪:‬׳!‬ ‫זי״ע • ועיין לקי׳ן היי ש יייח • ילכייל‬ ‫אוח ריא יהיח רל״ה •‬ ‫רצגי( ‪ £ 2‬׳ דברים ערבים ח״ה דף ייד‬ ‫ודף כיב יםיפר מנדקתו‬ ‫של הר״ר אליפיר לכדה! הכיל חביו‬ ‫כי הי׳ נייד‬ ‫כל הרי״א ורי״ז זי״ע‬ ‫ונד כ גדול והי׳ מנמו באם נסכ על‬ ‫פס המלה שלו אזי כל איש‬ ‫הדרך‬ ‫לקח‬ ‫ואכה אשל מש בדרך הולך‬ ‫אותו פל הפגלה‪ .‬‬ ‫והאדון רצה י׳ הלכים ובניו הקדושים‬ ‫הרר״א יהי־י־יז היייו תהליס יבקשי‬ ‫לד׳ שירצה הארי.

‬וגם להשכיר עגלות‬ ‫להוביל הסחורה לביתי ‪ .‬אם כן הוא הרבר‪ .‬מ נ י להבטיחך‬ ‫לבלי טשיח עיר מעשים כאלה וסבור זאת‬ ‫הנני ניחן לך את הםשחן בזול יותר‬ ‫חכאשר אמרתי לך וגס הכסף אשר נחת‬ ‫לי אבוא בחשבון לפרעון דמי הפשתן ‪.‬אז נתן לו‬ ‫האדון בחזרה האלף כםן! וגס נחן לו‬ ‫מכחב לגיסו האדון ‪ .‬וקח מאתו הפשתן אשר‬ ‫יש לו למכור )כי אבי הקדושים מ י ל‬ ‫היה סוחר פשתן(‪ .‬יהלך אל הארץ‬ ‫ופדה איתי ונתן פבירו כמעט כל הסעות‬ ‫א ‪ x‬הי׳ בכיסו ליקת את הפשתן ‪.‬שמט קול נהי ויליל‪.‬יהאיך יוכל פור לחמת‬ ‫ולצפוק ‪ .‬‬ ‫ושאל את השומר הבית מי הוא שמה ‪.‬בפד פדיון היהודי‬ ‫הלז ‪ .‬ואני אתן לך אליו‬ ‫מכחב כי ימכרם לך בזול באשר כי‬ ‫אחה איש טוב ‪ :‬אחר להאדון ‪ .‬ופ״א פשה‬ ‫הסופר הק׳ הניל זוג תפילין לרבו הק׳‬ ‫ביט נואל זליה ישלח לו הפרשיות ‪.‬נאר דער פשט איזט אזוי ‪.‬‬ ‫ואתיכ לקח עבירו רופא מי מחה לרפאות‬ ‫את היהודי השבוי ‪ .‬הסע למקים פלוני אל גיסי‬ ‫האלון פלוני ‪ .‬מיר ברזיכטן‬ ‫יא דטס רפבץ נאך ווי יפער אוץ! דטם‬ ‫עולם יאחר לו ההיק הרר״א • יישר‬ ‫כח ‪ .‬‬ ‫והב ץ ברב חכמהו כי מרוב דבקותו יוכל‬ ‫חיו להחפשט נשמחו התחיל הה״ק‬ ‫מראפשיץ להכוח טל השלחן ואמר‬ ‫)כדרכו לדבר בדרך צחוח וחכמה( טס‬ ‫שטייט ממקומו מ א יפן ברחמים ‪ .‬וכיבדו בבהמיז בסעודה זו ‪:‬‬ ‫שא( ו ש ם ק! כ׳ ט״א ‪ .‬ועתה איעצך‬ ‫ול׳ יהי עמך ‪ .‬‬ ‫האיך הטזת פניך לבלבל אותי מהדביקות‬ ‫שלי אמר לרבי הקדיש ‪ .‬‬ ‫והאדין אמר לו מחיר ומקיז הזול ער‬ ‫למאוד ‪ .‬אמר לו‬ ‫האדון‪ .‬ע נ מ ‪ .‬‬ ‫למען כי ידעתי כי את מעותיך הנחת‬ ‫מל קרן הצבי לפדות איש הצבי הישראל‬ ‫הלז ולקח הפשתן והרוית הון רב יכו׳‬ ‫וכו׳ שם באורך ‪ :‬ומיין למיל אות קין‪.‬והוליך איתי לבתי אוצרות שלו‬ ‫יהיו מלאים פשתן טוב יכאשר הלך‬ ‫שמה הילך ושוב ‪ .‫אהל ‪ 5‬ליטלך‬ ‫לך ‪ .‬‬ ‫ואיח רל״ז ‪:‬‬ ‫ש( חצם רן! כ״א ‪ :‬סיפר הרב מזאוונט‪.‬איז‬ ‫דען דא אין סימממל בעזטמם טהר זאל‬ ‫קעהרן ‪ .‬ונםפ שמה וראה‬ ‫את הפשתן כי סוב הוא מאוד ‪.‬וממילא נפרד הסיק הרר״א‬ ‫מרוב דבקוחו והה״ק מראפשץ רץ תיכן!‬ ‫מהשלמן של רבו לבית אכםניא שלו ‪.‬ואן! אם תמן לי מכתב לגיםך‬ ‫כי יוכל ליתנם לי בהקפה הלא עכ״פ‬ ‫צריך ליתן מעות ערבון‪.‬עיכ מ נ י רואה כי‬ ‫איש טיב וישר אתה ‪ .‬הלא‬ ‫אין בידי מאומה כי כל הכםן! אשר‬ ‫הי׳ לי נתחי לך ‪ .‬‬ ‫מנהו שימר הבית ‪ .‬ההיק חהר״ם‬ ‫מפשעויארסק הבטיח כי‬ ‫הפרשיוח יהחפילק אשר יצאי מתחח ידו‬ ‫יהי׳ כשרים וקיימים לער ‪ .‬‬ ‫אח״כ שאלו הארק האם יקח מאתו‬ ‫הפשתן ‪ .‬‬ ‫חליזסנםק מ י ח הפרשיות‬ ‫והסופר‬ ‫בתוךהבידם וחפרם ‪ .‬‬ ‫טהר זאל קטרין פין זיק אורט מיט‬ ‫רחמים ‪ .‬זכי חי הוא פודנו ?‬ ‫הלא שמה נאסר ימרי אחד זה כמה‬ ‫שביפות ולא ניתן לי שים צידה ומזון‬ ‫מים ולחם ‪ .‬עד שנתרנה האדון ולקח הסך‬ ‫אלן! כסן! והוציא לחפשי את היסודי‬ ‫וביב ‪ :‬אז אמר לו האדון ‪ :‬אס אתה‬ ‫הגעת למדה זו כי תתן בסד אחיך‬ ‫היהודי אלן! כהן! ‪ .‬וההיק בענויא‬ ‫כאשר‬ .‬הלכו שמה וראי את היהודי‬ ‫מ ימח חיים בקרבו ‪ .‬‬ ‫ושלת אחריו הה״ק בענוא״ל וא׳ לו ‪.‬ובקשי כי על‬ ‫פרוס הפסח יבא אצלו אתי עמי ‪.‬האיך אוכל עשית‬ ‫מסחר פס הדם כמיך ? תשר תוכל עשית‬ ‫םא ‪121‬‬ ‫מפשיס כאלה טס רוח ובשר איש‪ .‬‬ ‫חיק הה״ק מחיקיב זיל‬ ‫כי ההיק חהרי־ן חראפשיטץ זיל הי׳‬ ‫בסנודה שלישית אצל רבי במחיל זיל ‪.

‬ויקת הרר״א זייע את‬ ‫הק־דים בידו לבקע את העצים ‪.‬כדרך העניים‪.‬הוזמן שמה טל ש״ק בבית‬ ‫איזה בטל מלאכה ‪ .‬וא׳ כי טובים‬ ‫וטובים המה ב״ה טכיל ‪:‬‬ ‫שכ( כ׳ ש*ב ידינ םחי־יןו ובקי מו״ה‬ ‫בינם לטרמאן שי׳‬ ‫שמחה‬ ‫מקראשטוייץ ‪ .‬ושמחי ג׳״כ כי נתן‬ ‫השי״ה בלב אותו האברך לכבדם בעוגות‬ ‫ייייש שלא ילטרכי להתפנות בעיוה״כ ‪.‬ישלחם בחזרה להה״ק‬ ‫מהר״ם הםיפר הניל ‪ .‬ואמדה אליו בטלת‬ ‫לאשר תאכלו אללי בשיק טשו‬ ‫רבי ת‬ ‫ושאל‬ ‫נא איזה שרות לצורך ש״ק‬ ‫מה תעשה ‪ .‬ויהי כראוח בעלח הכית וגם‬ ‫בעלה כי העני הזה שיבר את המנורה‬ ‫אז התנפלו עליו ויכו אותי מכות‬ ‫גדולות ‪ .‬‬ ‫וקרה פ״א בעת היותו בטיר אתת לרגלי‬ ‫נדירותו ‪ .‬וקיה‬ ‫להס כמקרה הראשין שלא ידה מי‬ ‫שיזמינס בעיוהכ״פ לספירה ‪ .‬‬ ‫ואח״כ קישט א״ט הרר״א בטטפת הכיל‬ ‫והריח בהם יראת ד׳ ‪ .‬ושמחו מאד כי נתן‬ ‫השי״ת בלב איתי האברך לכבד אותם‬ ‫עכ״פ בעוגות ויייש ‪ .‬שמטתי מאאמויר גחון‬ ‫ישראל יקדישו מ׳ חיים שליטיא שםיפר‬ ‫בשם אביו הגה׳ק מוהר״א ד ל אבריק‬ ‫וויסקיט שסיפר כי הרה״ק הריר אלימלך‬ ‫מליזענםק דרכו בקודש להיות נורד ישט‬ ‫בפולס כר־ך הטניים ומחזרי טל הפתחים‬ ‫והי׳ שואל בשמים ‪ .‬וכן היה כמה פעמים‬ ‫טר אשר הה״ק ר״מ סופר בא בעלמו‬ ‫לליזפנסק וא׳ כ• לא ידע פשר הדבר ‪.‬‬ ‫ישיב‬ .‬‬ ‫והה׳ק הסוכר כאשר פתח את התפילין‬ ‫ראה ראי׳ אחת כי הסתים מליזפנסק‬ ‫כרך את השפרות סביבות הפרשיוח כמו‬ ‫תמונת שתי ופרב ר״ל והיא פשה זאת‬ ‫מבלי דפת בשגגה ‪ .‬‬ ‫יהשיב הן ‪ .‬תומיי‬ ‫לקחם מפל ראשו כי נדמה לו תמינת‬ ‫שחי ופרב ‪ .‬והשיבו‬ ‫לו שסימן זה יהי' מכיר בירי כאשר‬ ‫יכו אותי אזי ירט כי באה ישיטתו ‪.‬‬ ‫ו י ק שהרר״ח דל הי׳ איש ג‪:‬יה בקימה‪.‬והשיבו לא‬ ‫ואמר להם ‪ .‬יש ב שנית‬ ‫בא אותו האברך לבהמ״ל ושאל אותם‬ ‫כמשפט הראשון ודבר אליהם כנ״ל •‬ ‫ישיב כיבדם כנ״ל ‪ .‬‬ ‫ויהי כאשר הגביה את הקידום בזריזות‬ ‫לבקע העצים לצורך ש״ק ‪ .‬‬ ‫והתדר הי׳ נמיך כבימים הראשיניס ‪.‬‬ ‫וכפעם בפעם באו אנשים להחפלל תפלת‬ ‫השחר והלכו להם ‪ .‬אך אס תיצי אכבד אתכם‬ ‫בעוגות פס יי״ש וכן עשה ואכלו העוגות‬ ‫ושחו היי׳ש ‪ .‬מתי יביא ישופתי‬ ‫שלא אלטרך פור להיות נע ו נ ד ‪ .‬ישיב שנית נסבה‬ ‫שנס בשנה השני׳ באו האחים הקדושים‬ ‫דל לעיר ההוא על יוה״כ ‪ .‬ובתיך כך‬ ‫בא אבי•־ החד לביהמ״ד ושאל אותם‬ ‫אם אכלו היום כרת היום‪ .‬והוא שלחם‬ ‫חזרה עיר הפעם ‪ .‬פגש ע ם‬ ‫הקרדום בהמנורה הנחושת שהיתה תלוי׳‬ ‫מעל ראשו כתקרת החדר וע״י פגישת‬ ‫הקרדום נפלה קנה אחת מהמטרה‬ ‫ונשברה ‪ .‬‬ ‫ומאז והלאה נתפרסם בעולם ונעשה‬ ‫מנהיג ישראל ‪:‬‬ ‫עוף סיפר שפיא בעת היית‬ ‫ש‪0‬‬ ‫האחים הקדישיס הרר״א‬ ‫מליזמנסק והר״ר זישא ז״ל מהאניפאלי‬ ‫לרגלי נדידוחס בעיר אחח בעיוה״כ‬ ‫ויהי בהיוחס בבהמ״ד ‪ .‬שבל ילסרכו‬ ‫להתענות בעיוה״כ ‪ .‬ואז ירפו פשר‬ ‫הדבר והק׳ ר״מ סופר תיקנס כיאות ‪.‬מה אעשה לכס כעת כי‬ ‫כבר אכלתי סעודתי ולא נשאר אללי‬ ‫בעבורכם ‪ .‬השיבה שיבקע איזה גזרי‬ ‫עצים לרסיסים לטרך בשיל הדגים ‪.‬ומיד באותו ש״ק נהרו אליו‬ ‫אנשי המיר וקראו אותו בשם רבי ‪.‬ואין קירא איחס‬ ‫לםעודח עיוה׳כ זנצסערו מאד עיז‬ ‫שילסרכו להתענות חיו גס בחשיעי‬ ‫שמלוה לאכול ולשתות בי ‪ .‫‪122‬‬ ‫כאשר פאר א״פ בההפילין‪ .

‬אמר אחר ק‬ ‫האתים הק׳ אל תבימ ‪ .‬לכן הוי ד י ו ‪ .‬מכיל ‪) :‬והנה זכרתי‬ ‫ימים מקדם בלומדי לפני אדוני אבי מי״ר‬ ‫מאון המובהק החסיד פאר דורנו מ׳ צבי‬ ‫יחזקאל שליס״א אבריק פלוגסק בסוגיא‬ ‫דכבתה‪) .‬א ווא א‬ ‫שיינפ חורה אייף גישיהן וזעהר ווייםע‬ ‫דפן נישס אז אמח איז וואהר אין שקר‬ ‫איז ליגטנט‪ .‬ודיו ‪ .‬ופד״ז‬ ‫פירש אאמו״ר שליטיא בשים )ברטת‬ ‫דף ח׳ ע״ב ‪ .‬אבל היום מ נ י בכלל‬ ‫חישב לעשות מציה ונאנס ולא פשאה‬ ‫מעלה עליו הכחוב כאלו פ ש א ה ‪.‬אמת איז נדיסש‬ ‫ייאסר ‪ .‬דהי‬ ‫בההעםקם במחשבתם הקדישה לחפש‬ ‫את האברך ההיא מצאו אותו פומד‬ ‫פל ראש מגדל של בית תפלה של פו״ג‬ ‫רחיל ‪ .‬ולא מצאו אותו ‪ .‬עד סוף כל‬ ‫הכונות והבן ע כ ה ד י ק ( ‪:‬‬ ‫עוד כ׳ לי החייב מ׳ שיב שי׳‪:‬‬ ‫שד(‬ ‫שמעתי מאבי שליט״א בשם‬ ‫אביו מ ה י ק זיל שסיפר לו ההיק מו״ר‬ ‫ר׳ נח זיל מקאריב במהמת״ם קב ח ן ‪.‬שוב א׳ אחד אל חבירו נבקש אותו‬ ‫בעולם העליון ‪ .‬שוב אמר א׳ אל תכירו‬ ‫נבקש אוחו בכל העולם ‪ .‬שיב חזי ואמר‪ :‬אובער עהר‬ ‫האס א םך ארף גיסוהען‪ .‬ולאשר ראו כי זה‬ ‫ב׳ פעמים כיבד אותם אותו האברך‬ ‫במאכל ובמשתה מ י ל ‪ .‬כיין דמעלה פליו הכתוב •‬ ‫והכתיב יי דפ כל הכינות מתפנית מ י ל‬ ‫וזה סרמזו לט חדל גס כאן דבשפת‬ ‫הסכנה ‪ .‬אחר הה״ק היום הי׳ לי‬ ‫פב ‪!23‬‬ ‫מקוה עם כל ה ט ו נ ו ת ‪ .‬יומא דף‬ ‫פיא( וכי בתשעה מחעטן והלא בעשרה‬ ‫מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה‬ ‫בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו ממענה‬ ‫השיפי ועשירי מיש ‪ .‬אבל נכזבה תוחלתם כי לא‬ ‫בא עוד האברך ההיא אליהם ולא ראו‬ ‫אותו ‪ .‬ר״ה דף ס׳ ‪ .‬וק טשו ‪ .‬שקר איז כדיסש ליגפנס‪ .‬כדרכו בקודש ‪ :‬הרבי‬ ‫ר׳ אלימלך אמר ‪ .‬אף כי מניח על שלחנו‪ .‬ויהי במותם מלטטרים מל‬ ‫אירית אותי אברך ‪ .‬שבת דף כיא טיב( ובשפת‬ ‫הסכנה מגיח פל שלחנו ידיו‪ .‬שהי׳ שח‬ ‫בדרך חכמה ‪ .‬פכ״ז‬ ‫קייס ענין כרממא ניםא ‪ .‬ולא מצאו‬ ‫אוחו‪ .‬נלכה נא‬ ‫ונבקש את האברך ההיא אי׳ מקומי ‪.‬ופירש אאמויר‬ ‫שליס״א מפ״י אשר מובא בס׳ רצון‬ ‫ישראל חהלים קי״ט אשר פיא הלך‬ ‫הגהיק ריר מנחם מטנדילי זי״ט מרומטב‬ ‫לביח הטבילה ‪ .‬הוי פס כל‬ ‫הכוטת ‪ .‬כיון דמי ע״י אונם‬ ‫י ם מ ה ‪ .‬וטו מצעפרים מאוד מל הדבר‬ ‫ההיא ‪ .‬אחת איז‬ ‫טאקי וואהר אין שקר איז מאקי‬ ‫ליגענמ ו מ ר י ‪:‬‬ ‫שה( ע ו ד סיפר שס*א קורם ר״ה הי־‬ ‫הרבי ד אלימלך זיל יזשנ‬ ‫ודואג‬ .‬יפן‬ ‫האברך הזה משה לנו איזה פפמים‬ ‫סובה גדולה ‪ .‬כי בגללו לא החפננו‬ ‫בפיוה״כ ‪ .‬נפשה לו סובה שנוציא אוחו‬ ‫ממק ם סמא הלז אל מקום טהור הראוי‬ ‫לו ‪ .‬חשבו ט גם‬ ‫בפטם זאת יטא אליהם האברך ההיא‬ ‫ויכבד מ ח ם במאכל ובמשתה מ י ל‬ ‫שלישית ‪ .‬הייט‬ ‫עם כל המנות ‪ .‬ככה כסל דבריו כמה‬ ‫פעמים ‪ .‬‬ ‫והכתיב יודע כל הכיטת טיש ‪ .‬כי נתקלקלו הלכודות ילא‬ ‫היה מ י ם ‪ .‬יאמר‬ ‫אח״כ בעצמו בפיו הנןמר ‪ .‬וא׳ דלכאזר׳‬ ‫תיבת ודיו מיוחר‪ .‬והוכרח לשוב לביחו‬ ‫בלי מ ק ו ה ‪ .‬דהול״ל ובשפת‬ ‫הסכנה מניח מל שלחנו‪ .‬דחענית מ ד ע י ״‬ ‫אף שאוכלים ושותים‪ .‬כי בכל פת‬ ‫ש מ ט הילך אל המקוה אין בכת בו״ד‬ ‫לכוון כל הכימת ‪ .‬‬ ‫ולא מלאו אותו ‪ .‬‬ ‫בשם רבו הה״ק ר׳ שמואל מקאריב זיל‬ ‫שאמר בתוך אחד השיחים ‪ .‬ויאמר אחר אל תיירי ‪ .‫אהל אל מלך‬ ‫ושוב קרה כי גם בשנה השלישית באי‬ ‫האמיס הק׳ דל לעיר ההיא על יוה״כ‬ ‫וקרה להם כ ל ל ‪ .

‬יאות ס״ב ‪.‬ים הגביה אותם ער‬ ‫ה׳ ‪ .‬וריש מקאמינקא זר״ח מצאנז‪.‬‬ ‫והוא מן המרות המנונות ‪ .‬יעיין‬ ‫מש״כ זקיכי הרהיג מ׳ מאנדל מקאלשין‬ ‫זציל כצוואתו בראש ם׳ מאמר מררכי ‪:‬‬ ‫הזהרו וכו׳ מן השכרות ורבר שקר ‪.‬‬ ‫וריא מראפשיץ ור׳ הירש משרת מרימנוב‬ ‫ור׳ מיכל דיבמצקיר ‪ .‬ויהי׳ חישב ומונה אותם‬ ‫בפרוטרוט כדרכו בקודש‪ .‬זרצ״א מדינוב ‪.‬‬ ‫ולהבדיל הרין ולהבדיל בין‬ ‫האור ובין החושך לרמז טל טפשות‬ ‫איזה אנשים ששיתין הרבה יי״ש שיהי׳‬ ‫להם אור והארה ‪ .‬גס‬ ‫יסד חפלה אחת לאמרה קידם התפלה‬ ‫ונדפסה בכל הסידורים ‪ .‬ורשיל‬ ‫מלפנמשנא‪ .‬‬ ‫ועיין לעיל אית כיח ‪ .‬כל הפילם נפשה‬ ‫לו כמישור יהי׳ שחוק לכל רואיו ואחריתו‬ ‫להכרית וכי׳ ט״ש ‪ :‬ועיין בס׳ שערי‬ ‫האמונה דף כ״ה ע״ב ‪:‬‬ ‫שי( בס׳ רמתיס צופים בא״ז דף נ״ז‬ ‫פ״ב הובא מעשה נפלא בפנין‬ ‫הצדיקים הקדושים הר״ן מרפשיםץ‪ .‬ומשל‬ ‫ע״ז אמר איש אלקיס רבינו הקדוש‬ ‫מו״ה אלימלך זצ״ל שלא כל הדברים‬ ‫קי נרקב‬ ‫המאירים הס זהב כי יש‬ ‫המאיר באישון לילה טיש ‪) :‬העמיק‬ ‫לי זאת המופלג םיזריז מ׳ מנחם חענדיל‬ ‫ב״ר יצחק פדן קאשער ממארשא( ‪.‬נותן בכוס‬ ‫פינו יורש יתהלך במשרים כמאמרם‬ ‫ז״ל )יומא רס״ה ‪ (.‬הרב הנ״ל היה מאיר בלבות בני‬ ‫ישראל להשיב אל ה׳ מטימק לבבם והיה‬ ‫מוציא נפשית ישראל ממעמקי הקליפית‬ ‫ממטמקי׳ ממצילות‪.‬שוב חזר‬ ‫יאמר איכ אפיא בזה טצמי יעמיד א ״ ע‬ ‫ליום הדין ו ד י ל ‪ .‬וזה הארה ואור הוא‬ ‫מקליפות נגה ‪ .‬והיא חפלה‬ ‫על סהרת הלב והמחשבה ‪ .‬‬ ‫כי כ״א היא נבזה בפיני אלקיס ואנשים‪.‫‪124‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫ודואג ונאנח וקונן באיזה פגים יעיל‬ ‫לעמוד א״פ ליום הדין הלא הרבה‬ ‫עבירות סבר ‪ .‬תפלה זו‬ ‫מאיש קה״ק וכו׳‬ ‫נאמרה ברוה״ק‬ ‫זכי׳ ‪ .‬מליץ‬ ‫יושר פי׳ זהו מליצה טובה עטרו‬ ‫וכי׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫שי( כ׳ בס׳ היכל הברכה פ׳ שמיני‪.‬שלא יתערב זר בשמחה של‬ ‫קדושה וזהו ולהבדיל בין האור ובין החישך‬ ‫של טצבות לא יהי׳ זה הטניין טל ירי‬ ‫שתיית משקה כ״א טל ירי התורה מאירת‬ ‫טינים ומשמחת לב ‪ :‬ישם בפ׳ בחקיתי‬ ‫כ׳ ‪ :‬מטתה בני יהי׳ פחד ד׳ לנגד‬ ‫נרנך וחזק בתורה וטבורה ט בקל‬ ‫יוכל לדחות משני טזלמות ר״ל ‪ .‬כי אצל רביני אלימלך‬ ‫היה אסור לשתות שום משקה בימים‬ ‫אתרוניס של סוכות טד אחר גמר‬ ‫הקפית‪ .‬‬ ‫ועיין מש״כ הה״ק ר׳ יחזקאל זי*ע‬ ‫מקאזמיר בס׳ דברי ישראל מ״א רף‬ ‫ליב ששתיית י״ש היא כמו פעילת הליייער‬ ‫וכי׳ אבל לא להתנהג בטפשית להרים‬ ‫מיקי ע״י השתי׳ עיש דפח״ח‪ .‬‬ ‫ועוד זי״פ ‪ .‬ואמר כ״ק אבא מארי‬ ‫שליט״א שזהו הטנין שמביאר בלק״ת‬ ‫להאר״י הקדיש ז״ל פ׳ שמיני טיפ קרב‬ ‫אל המזבח ע״ש ט כ י ל ‪ :‬ועיין בם׳‬ ‫תולדיח יצחק בחית לר״ה להה״ק‬ ‫מנטסכיז ז״ל כפיי הפייט באין מליץ‬ ‫יישר וכו׳ בשם הקמשת לוי ז״ל באץ‬ ‫ט ׳ כשהאדם הוא בבחי׳ אין ‪ .‬שהזדמנו בליזפנסק פל‬ ‫יום פטירת הריר אלימלך זי״ע פ״ש‪:‬‬ ‫שא( כ׳ בס׳ סדר הדורות החדש אות‬ ‫ד׳ ‪ :‬הרב מו״ה אלימלך‬ ‫מליזענסק קדוש ונורא קודש קדשים‬ ‫וכי׳ מי ימלל קדושתו ופרישתו ינדקתו‬ ‫במהמ״ח נועם אלימלך עה״ת ‪ .‬וכאשר בא אליי בטל תשיבה לא‬ ‫היה נותן לו סיגיפיס ועינויים כ״א‬ ‫היה מעתיר ט לעשית תשיבה מעימקא‬ ‫דלבא במרעה ובמרירות הלב גדול טר‬ ‫שנזכר ברמביס ז״ל ה׳ משיכה פי ב היא‬ ‫וזיל ומה הוא המשיבה שיעזוב החוטא‬ ‫חטאו‬ .

‫אהל אלימלך‬

‫סג ‪!25‬‬

‫באנחה ויגון עד כלות הנפש ‪ .‬אז אמר‬
‫הרהיק לאיש הזה ‪ .‬בני אמור נא טחה‬
‫בפיך וידוי דברים אשמנו ‪ .‬אז אמר‬
‫אשמנו ‪ .‬ו ב ת ע ההוא נחטלף ונפל‬
‫לארץ מצד מרירותו והרגשחו עוצם החמא‬
‫וגודל העון כי רע ומר לו עזבו אח‬
‫ה׳ אלקיו ‪ .‬וימהרו העומדים שם להקינו‬
‫ולהחיותו ער כי הקיצוהו מהתעלפומו ‪.‬‬
‫ויאמר הרב הקדיש ‪ .‬ילך נא עתה‬
‫לנות וכאשר תשוב נפשו אליו יבא עוד‬
‫אלי ‪ .‬רק אל יתענה ולא יסגף את‬
‫עצמו חלילה ‪ .‬ולאתר איזה ימים בא‬
‫עוד הפעם אל הרהיק ‪ .‬ויהי כאשר‬
‫בא אליו אז דבר הרב עוד הפעס‬
‫דברים בגטח החסא והיה אומר אליו‬
‫לאמור ‪ .‬בגדנו ‪ .‬וכן עשה בפעם‬
‫ההוא‪ .‬ונתעלף מגודל מרירוח הלב ‪.‬‬
‫וכן היה כמה וכמה פעמים כי בכל‬
‫פעם היה אומר עמו רק דבר אחד‬
‫מהוידוי שהחחיל במה שפסק ‪ .‬עד כי‬
‫סייס כל הוידוי ‪ .‬ואז אמר לארס‬

‫חטאו ייגמר בלבו שלא יעשהו טור‬
‫וכן יחנחס טל מה שטבר ויעיד עליו‬
‫יודע חטלימוח שלא ישוב לזה החטא‬
‫לעולם ע״כ ‪ .‬וכמה שגו בזה רבים‬
‫אויליס מדרך פשעם ומעונוחיהס יחענו‬
‫שהיא החרטה‬
‫והחשיבה האמיחיח‬
‫מטמקא דלבא טד שיטיד טליו יודע‬
‫תעלימות שלא יטשה ‪ .‬ובאמת חרטה‬
‫כזו מעומק הלב צריך ישוב הדטח וכת‬
‫גדול בצמצימי המחשבוח ואיש היושב‬
‫בחעניח וסיגוף הוא חלוש ואין המוח‬
‫צלול ולבו חלש עליו ובודאי לא יוכל‬
‫חשובה שלימה בצמצום כל‬
‫לעשות‬
‫המתשבות וכל כתות הגוף ‪:‬‬
‫היה שפ״א בא בעל תשובה‬
‫להרה״ק רבינו אלימלך‬
‫י‬
‫זיל ובידו היה פתקא מגדול אחד שהיה‬
‫פוסק עליו כמה וכמה עינוים ‪ .‬כמה‬
‫וכמה תעניות כמה וכמה םיגיפיס‪.‬‬
‫וכבר נעשה האדם הזה חלש ורפה כח‬
‫מפאת מקצת הסיגופים שהתחיל לעשוח‪.‬‬
‫אז אמר הרב הקדוש לאיש הזה שלא‬
‫ההוא שיסע לביתו ‪ .‬וכו׳ ע״ש ‪:‬‬
‫רמחים צופים ח״ב דף נ׳״ג‬
‫יעשה דבר מ מ ר י ם אלה ויהיה לבו במית שס(‬
‫שלא יסע מפה טד כי יעשה חשיבה שלימי‬
‫ע״א כ׳ ‪ :‬כמו ששמעתי‬
‫והיה קורא לבנו הצדיק המפורםיס מפ״ק אדמו״ר ז״ל שהחשובה היא‬
‫מייה אלעזר ז״ל ואמר לו ‪ .‬ראה הנני הריגה בנפש וכו׳ וזה נקרא מכח מרדוח‬
‫נוחן בידך איש זה להשגיח טליו להטיב כמו ויך לב דוד )שמואל ב׳ כ״ד( ובזה‬
‫לו במאכל ובמשתה טד שיהיה בריא שתצא נפשו היינו רצונו שהיה לו‬
‫וחזק בגופו כמו כל ארס ‪ .‬וכאשר להעבירה ילך היצה״ר ממנו כח״ש‬
‫ירגיש בטצמו חזק גופו תביאהו אלי ‪ .‬נפיק כגוריא מורא ‪ .‬ומה שהרתיקו‬
‫ויסש כן הרב מ׳ אלטזר כאשר צוה הצדיקים הסגופיס הוא מפני הסכנה‬
‫טליו אביו הקדוש ‪ .‬ויהי כאשר שב בדורות הללו כידוע בשם הר״ר אלימלך‬
‫הארס ההוא לאיחנו אז הביאו לפני ז״ל שאמר לא׳ שבא אליו בהתנצלות‬
‫אביו הק׳‪ .‬ואז דיבר הרב טמו בגנות שאינו יכול לקיים התשובה שהכביד‬
‫החטא כערך פגם הנפש ובערך העבירה עליו הר״ר ברך זיל ממעזיבה ‪ .‬ואז‬
‫שהיה טובר גזירח המלך וממרה לפני צייה עליו לדבר בדין התורה מהעבירה‬
‫אדין כל בורא כל טולמיס ממלא כל הלז ‪ .‬והגיד לו מרוממות אל ועד כנה‬
‫עלמין וסובב כל טלמין טר כי בטח פגם שכמעט יצתה נפשו ‪ .‬ופסר אותו‬
‫ההוא החמרמר האיש ההוא ויבך בכי לשלום ‪ .‬וזה עצם התשובה שא׳אדמו״ר‬
‫גדול‪ .‬וכל המשוח נפשי וכחו כלס היו‬
‫הנ״ל וכו׳ עיש ‪:‬‬
‫ובם׳‬

‫ומעשה‬

‫ובס׳‬

‫‪126‬‬
‫ובס׳‬

‫אהל אלימלך‬

‫שמרי האמונה דף כ״א מביא‬
‫מס׳ נ״מ שביל אחונה שהובא‬
‫ועיין בסי זכרון סוב‬
‫לעיל אוח ק״ר‬
‫רף ח׳ עיב בענין חמגיתים לבעלי‬
‫תשובה באריכות ‪ .‬ובסי מיס רבים‬
‫סו״כ לך ‪ :‬ועיין לעיל אוח ע״א ‪ :‬ובסי‬
‫מנרח זהב פ׳ נח • ובס׳ זכר צדיק דף‬
‫ה׳ ע״ב ‪ .‬ועיין לעיל אות ס״ה ‪:‬‬
‫שי( ב׳ בס׳ שבחי הבטש״נן רף ל ״ ח ‪.‬‬
‫בפומי׳ דהצדיק ר׳‬
‫מרגלא‬
‫יעקב יוסף ז״ל נקל לי לימר עשרה‬
‫חיליקיס מלהתפלל ש״ע א ׳ ‪ .‬ושמעתי‬
‫מריר זושא כשנסעתי מאחי ר״ר אלימלך‬
‫דרך זאלקווא עמדתי בבהמ״ר בתק״א‬
‫להחפלל והיה הפילה זכה וברורה כערך‬
‫חפילוח הבטשיט ולא ירעחי מאיזה‬
‫סיבה ואמרו כי במקום הזה היי המקום‬
‫של בטהמח״ס תולדות יעקב יוסף‪:‬‬
‫ועיין לעיל אות קמ״ח ‪:‬‬
‫שיא( ושם דף כ״ס כ׳ ששמענו מהרה״ק‬
‫ריר זושא ‪ .‬ששמע מאחיו‬
‫הרר״א זל״ל‪ .‬פיא עלה למעלה פגע‬
‫בהרב בעל חסד לאב־הם ‪ .‬ושאל אוחו‬
‫ר ב י ‪ .‬הנה אני חברחי בעה״ז י׳ חיבורים‬
‫קדושים והמה חשובים מאוד בג״ע‪ .‬אמור‬
‫לי למה מרעישי׳ כל י מ ל!ומ מחנועוחיכם‬
‫למטה‪ .‬אמור לי מה מעשיכם ‪ .‬כי לא‬
‫‪-‬נוכל לטמור טל טמקם טר היכן הדברים‬

‫מציעים ט ״ ש ‪ .‬ועיין לנדל אות קצ״ז •‬
‫ובס׳ מנדת זהב רף ניט מ׳יב ‪:‬‬
‫בם׳ שערי האמונה דן( י״ז ט״א‬
‫שי‪0‬‬
‫יש העתקה מהקדמה לסי‬
‫נועם אלימלך מדפוס הראשין ‪ .‬ועיין‬
‫לעיל אות ל״ו ‪:‬‬
‫שיג( בס׳ מיס רבים פ׳ וישלח ‪ .‬ושם‬
‫רסיס טיב מביא באריכות‬
‫יותר מה ‪:‬כתבתי לעיל באות י״ז עיש ‪:‬‬
‫ב׳ בס׳ נועם מגרים פ׳ אתרי‬
‫‪*:‬יד(‬
‫הה״ק ר׳ אלימלך זצלה״ה‬
‫אמר אין לך אדם שאין לו שעה )אבות‬
‫ס״ד מיג( שלא יוחשב אצלך כאדם מי‬
‫שאין לו שעה קורם החפלה לשהוח‬
‫כחסידים הראשונים עיש ‪ .‬ו ־!בואר‬
‫באריכוח בס׳ נועם אלימלך סז״פ בא‬
‫בפסוק ויקרא משה וכו׳ ועיין בם׳ מים‬
‫רבים פ׳ נח ‪:‬‬
‫שפי( כ׳ בס׳ חהלוח ישראל סל חהלים‬
‫סי׳ נ״ג בשם הרייא ז״ל לפ׳‬
‫הכ׳ מי יחן מציון וגו׳ ש׳״יתחלק נוין‬
‫מנחש ויהי׳ מיי ‪ .‬יהי׳ הצירוף משי״ח‪.‬‬
‫והובא כן באורך בס׳ דגש לפי מערכח‬
‫המ״ס אוח ג׳ בשם ס׳לממ״מזמס עיש ‪:‬‬
‫שמז( כ׳ בס׳ בני יהונחן דף י״ב ‪.‬‬
‫הסיק ר׳ לוי יצחק זצ״ל‬
‫מברדיטשוב נשא בימי עלומיו בחגביר‬
‫מפורסים *( ולקח נרוניא עשרח אלפים‬
‫מ״כ‬

‫*( כ׳ בס׳ ה״א־ת בית לוי ‪ :‬אשת הגה״ק מברדיטשוב זי״ט היחה בח הנגיד‬
‫והקצין הצדיק מ׳ ישראל פרץ מק׳ לוברטוב ‪ .‬בן הרב מ׳ פרן בן‬
‫הגאון מ׳ ארי׳ ליבש מק׳ אפטא בהגה״ק מ׳ יונה זיל אבד״ק טרלא מח״ס טלה‬
‫דיונה על שים בהגאון מ׳ משה בנימין זאב בהנאון מ׳ יונס מקראקא חתום בסי‬
‫הבינה חיא צר ט׳ משנח שצ״ח בהרב מ׳ חיים ‪ .‬אשת ר׳ ארי׳ ליבש מאפטא‬
‫הנ״ל היתה בת הג״מ יצחק מאיר פרענקיל תאומים אבר״ק פינםק בן הגאון‬
‫רשכבהיג מ׳ יונה סחימיס אבריק מיץ ממיס קיקיון דיונה ‪ .‬בהנ״מ ישעי׳ תאומים‬
‫מפראג בהג״מ משה האומים מייין החן סגימ ישראל הליי איש כוריוץ מפראג‬
‫שמובא בהק׳ ם׳ טמן הטיב ‪ .‬ואשת הקיקיון דיונה בת הגימ מאיר ייאהל אבריק‬
‫בריםק וכו׳ וכו׳ טיש ‪ .‬מצא מזה אשר בטעות נדפס בפתיחה לס׳ שירת ישראל‪.‬‬
‫ובק׳‬

‫םד ‪!27‬‬

‫אהל אלימלך‬
‫ר״כ ותותנו הי׳ גביר נכבד כנידט‬
‫והבטיח לו מזונות כמה שניס טל שלחנו‬
‫חורה ‪.‬‬
‫באוהל של‬
‫כדי שישב‬
‫והיא לקח איתי לפליי גדול לג׳ ולחפארח‪.‬‬
‫והיא אחר החתונה התמיד מאד בליחידו‬
‫שם לילות כימ־ס בש״ם ופוסקים‪ .‬ובמשא‬
‫מתן לא שם פיני רק בתורת ד׳ תמימה‪.‬‬
‫אחר כלות פשרה שנים יר׳ לוי יצחק‬
‫הי׳ יושב על החורה ופבודה ‪ .‬ויהי‬
‫היום אמר חוחנו הגביר ‪ .‬מה יהי'‬
‫החכליח ‪ .‬הלא אם אין קמח אין חורה‬
‫ואדם לא לנצח יקום ומה חעשה אח׳׳כ‬
‫מי יפרנס אוהך וביב ‪ .‬ושלח אותו‬
‫ללייפציג עם שני סרסריס גדולים יודעים‬
‫מאד בטוב מיימ ‪ .‬כדי שיתרגל בעבודת‬
‫מו״מ ‪ .‬ויתן בידו טשרת אלפים רו״כ‪.‬‬
‫׳ונסעו טס שגי טגלות גדולות טל השוק‬
‫הגדול אשר שמה ‪ .‬הר׳׳ר לוי יצחק‬
‫לקח טמו ספרים כדי שלא יבטל בדרך‬
‫מלימודו ‪ .‬וכאשר באו למחוז חפצם‬
‫ללייפציג אמרו הסרסרים להר׳ר לוי‬
‫ינתק אתה תהי׳ באכסניא ‪ .‬ואנו נלך‬
‫על השוק לראוח סחורות‪ .‬כי יומא דשוקא‬
‫היו שמונה ימים ורלו׳״י לא הי׳ לו‬
‫הספרים הנצרכים ללימודו כל צרכו והלך‬
‫לביהמ״ד שס טד שיקנו אנשיו הסחורה‬
‫ואזי יהן להם מטות כפי צרכם ‪ .‬ולעת‬
‫טרב באז הסרסריס לבית האכסניא‬
‫ודרשי אחר ר׳ לוי יצחק ולא מלאו אומו‬
‫הבוקר אור ורל׳״י בא מביהמ״ד‪ .‬והתחילו‬
‫לה! כ ח! לאמור ‪ :‬האס באת ללייפציג‬
‫טל השוק למטן לישב בביהירד הלא‬
‫השיק יטבור יהסחזרה ימכרי ואני אנה‬
‫באים לביח חוחנך ‪ .‬הלא ההוצאה יטלה‬

‫לסך מרובה ‪ .‬והשיב להם הלוא הארץ‬
‫לפניכם תסחרו כטיב בעיניכם ‪ .‬ואם‬
‫תצסרכו למעות תבואי לביהח״ד ואתן‬
‫לי לישב‬
‫ימה‬
‫ההיצאה ‪.‬‬
‫לפי‬
‫בבית החכסדא בדד ‪ .‬הםרםרים שזב‬
‫הלכו לשיק ‪ .‬והררלו״י הלך לביהמיד‬
‫אבל מפני כי עיר לייפציג עיר גדולה‬
‫ועוד ביומא דשיקא דשכיח טם רב מאד‬
‫נעלם ממני הדרך לביהמ׳״ד ונכנס לביח‬
‫א' לשאיל אי׳ הדרך לבוא לביהמ״ד ‪.‬‬
‫ובא לקיבה של זונית ורדפו אחריו וסגרו‬
‫לפניו הדייך ‪ .‬הוא רצה לשמט איע‬
‫שאין לו כעת פנאי ט עוד לא סטר‬
‫םטודת שחרית ‪ .‬וטזד כי צריך לו לילך‬
‫טל השיק ‪ .‬אמנם המה לא נחנו להשמט‬
‫מפניהם ‪ .‬וכראותי כי כלמה אליו‬
‫הרמה אמר אליהם אני אתן לכס במשכן‬
‫טשרת אלפיס ואבוא אליכם בלילה והנית‬
‫אצלם הכיס עס המטות והלך לו‬
‫לביהמ״ר ‪ .‬ולעת סרב הסרסריס באו‬
‫לבית אכסניא טס הסוחר אשר קנו אצלו‬
‫סחירה לשלם לו המטות‪ .‬אולם נודע‬
‫להס כי נאבד ממנו המפות ‪ .‬המה‬
‫נתפלפו למשמפ אזנם‪ .‬וממס לבם בקרבם‬
‫ויהי כאשר שבה רוחם אמרו אחרו לרליי‬
‫מה נפשה פור בכאן כי אין לני מעות‪.‬‬
‫ונסעו לביחם ‪ .‬ויספר במר נפש לחומנו‬
‫כי נאבד ממנו המפות תיכף בבואם‬
‫ללייפציג ‪ .‬אולם הש״י יושב בפליונים‬
‫ומשגיח בתחתונים בודאי ימלא לי החסרון‬
‫כשמוט חותנו הבשורה הרטה הלזו בכה‬
‫במר נפשו‪ .‬ואי לחתנו אשר לא יבוא‬
‫טור לביחי ולא ידאה פניו ‪ .‬כאשר שמע‬
‫הרלו״י דברי חותכו ‪ .‬אמר בלבו אילך‬
‫לביהמיד‬

‫כאן‬

‬חיך נראה שזה‬ ‫קאי ג״כ על הצדיק כלו׳ הנדיק יכו‬ ‫ואחה שהוא חלק ממך ‪ .‬ואי‪ .‫‪128‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫לביהמ״ד ונאבד השי״ח עזרני עד כה‬ ‫)׳‪.‬כונחו מל הר״ר אציכילך‬ ‫זי״מ ‪ .‬יבכה לפניו‬ ‫בכיה גדולה מד למאד מל המלילת‬ ‫שיא‪ .‬וקרוב לגשת למשפטי הנורא‬ ‫אחז דרכו פטם ב׳ לליזפנסק וגמה בבכיה‬ ‫וא׳ ‪ :‬רביכו הק׳ ירחם טלי ויחפלל אל ד׳‬ ‫שאל אכול אל שחת ט״י המלילה הכוזבוח‬ ‫וא׳ לי הר״ר אלימלך ‪ :‬כבר מילחי‬ ‫אמורה כי תחיעץ טס חתכך הרב ויה!‬ ‫לך עכה שתנצל מידיהם ומה שישים‬ ‫בפיך אותה תשמור לדבר ‪ .‬ומדע‬ ‫כי בכל מקום שמביא הה״ק ה‪-‬בי‬ ‫מלובלין זי״מ בספריו בשם רבי או‬ ‫מירי סתם ‪ .‬וגס‬ ‫נשרפו כל מיירות האקטין אשר יצא‬ ‫לחיוב ונהפך לרתידם וכבוא השופט לריך‬ ‫דינו מלא שנשרף ההל ‪*1‬צא לחפשי מכל‬ ‫וכל וגס קיבל המעות אשר נהן‬ ‫בסרטן לבשחין יהי׳ לנס גדול ‪ .‬ומאז נתפרסם‬ ‫שמו הקדיש של הר״ר לוי לאיש מיפת‪.‬לו‬ ‫הא לך העשרה אלפים ר*כ אשר טזבפ‬ ‫בלייפציג ושאל להה*ק איך הובא המעות‬ ‫לכאן ‪ .‬וא׳ לו כי בלילה באה אשה‬ ‫א׳ מסטרא אחרא והניחה הכיס הזה‬ ‫על החלון ולא רציפי ליקח אוחו ‪.‬א׳ לו הרר״א ‪ .‬‬ ‫ומא הי׳ בוש לגלות במיי שהיא שונא‬ ‫לו וכי גרשו מביתו זה זמנין טובא •‬ ‫ונסמ לביתו ‪ .‬והלך‬ ‫לביהמ״ד ילמד בהתמדה גדילה כמקדם‬ ‫וטרף לא ניחן לו מבית חותנו רק‬ ‫מה שקיבל צדקה בסחר להחיות את‬ ‫נפשי וקיים מאמרם זיל פת כמלך‬ ‫תאכל וט׳ ‪:‬‬ ‫‪ * £‬א בא עלילה טל חותנו מ ב י ר‬ ‫ששרף במכוון קצה העיר למאטלת‬ ‫אש ומסרו והלשינו עליו ‪ .‬וזה הוא ו'‬ ‫הפעול׳ ור׳״ל שהצ׳־יק בכח חלק אלקיכ‬ ‫מתי׳‬ .‬שים בטחוני בו מכאן והלאה כי ברוב‬ ‫רחמיו אל יעזבני ואל יטשני נצח‪ .‬‬ ‫ובפרט כי סמך הרריא את ידי עליו זי׳׳ע‪:‬‬ ‫שיז( כ׳ בס׳ זאת זכיון פ׳ בא‪ :‬שמעתי‬ ‫ממורי על ואתה מחיה את‬ ‫טלם וי״ו מרבה השי״ת עם צדיקים‬ ‫גורס חיות לעולמות וכי׳ ע״ש ‪ .‬ויהי היום מת האסף‬ ‫הטדיס ‪ .‬בזמן‬ ‫קרוב נסע טס חסנו הי־רלו״י אל הה״ק‬ ‫הרריא ז*ל ויהי כאשר בא לביחו הישיס‬ ‫ה״ק הרר״א לרל״י שלום ‪ .‬הש״י‬ ‫יעזור לך שתנצל ואשכיך שיתי לפני‬ ‫אדון כל שיתהפך מידת הרין לרחמים‬ ‫ייהי בלילה נשלח אש ממרום ונשרף‬ ‫הבית ערכאות בתי דיכים שלהם ‪ .‬וכאשר שמע‬ ‫ד״ק קיבל ברכת הפרידה וכסמ לביתו‬ ‫וסיבב מ י הדבר איך לפייס את תתכו‬ ‫בבקשת סליתה מאתו ואח״כ התחילו‬ ‫לדבר מהמשכס אז השיבו ‪ .‬תיסמ לביתך ותשאל‬ ‫טצה לחחנך ר׳ לוי יצחק ומה שיאמר‬ ‫לך חפשה יבל מפחיד עיר כלל וכלל ‪.‬ובאי שופטי‬ ‫העי־ ולקחו אותו בכבלי ברזל לטח‬ ‫התפיסה עד שנתן בערכין כמה אלפים‬ ‫לבטחו] שיעמוד לרין בכל עת שיזמינו‬ ‫איתי ונסט היכף להרה״ק רבי ר׳‬ ‫אלימלך זצלה״ה לליזמנםק ‪ .‬ועלה על רמסה‬ ‫להביא המעוח בחזרה אלי ואני אשיב‬ ‫לך והיו שם בש״ק בשמחה רבה וחידה‬ ‫נתנו להשיי העונה בעת צרה וביום א׳‬ ‫קבלו ברכת הפרידה מהה״ק ר״ר אלימלך‬ ‫ז״ל ונסעו לביתם לשלום ‪ .‬וזה אהה‬ ‫ה׳ לבדך וכו׳ ואתה מחיה את כולם‬ ‫דלכאורה ה״ל לומר ומחי׳ את כולם‬ ‫שהרי קאי אדלעיל ‪ .‬‬ ‫וספרה המעשה מה שאירע לך בלייפציג‬ ‫ומעח נחח להם המעוח חחזס פלצות‬ ‫וחיל ורעדה טד היום ‪ .‬וכן הד״ח הנ״ל מובא במריטת‬ ‫בס׳ נומס אלימלך פ׳ מקץ בד״ה ויזכור‬ ‫וכו׳ דהנה השי״ת נתן להצדיק כותנה‬ ‫שהצדיק יחן היות לכל העולמות בכמ‬ ‫חלק אלקי ממעל שיש בו ‪ .

‬וסיבותיו וחסדיו‬ ‫מ י ל להיות מ פ ר בלבך כרשפי אש‬ ‫בד״ה וידטת היום טיש *‬ ‫בס׳ זאת זכרון פ׳ חיי בדיה אהבת הבורא ביה ויראתו ‪ .‬והוא באריכות בס׳ נוטם אלימלך‬ ‫יכו׳ ס״ש ‪:‬‬ ‫בס׳ זאת זכרון פ׳ נצנים ‪:‬‬ ‫פ׳ האזינו ‪ .‬וזה פשה‬ ‫שיש(‬ ‫טור טל משנה וכו׳ וכן לך שרף הוא התלהבות ופי׳ ומשם‬ ‫פי׳ שבתחילה טלה ברצונו לברוא במידת והלאה וצריך שתהי׳ קבועה בלבך שלא‬ ‫הדין והקשה מורי הלא לא ברא הקב״ה מצדקותיך באת לזה כ״א תםד אל‬ ‫את טולחו אלא להטיב ‪ .‬ודף‬ ‫שממתי מרבי שיחי׳ פי׳‬ ‫אבד״ק‬ ‫פ י ר ‪ .‫סה ‪!29‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫מחיה את כל העולמות וכו׳ וכו׳ הרב * וסין( משמי‪ .‬וניל התתלה בשם שעובד אותו ית׳ בחימום וכת ויש בז‬ ‫תערובות‬ ‫ובס׳‬ ‫ובס׳‬ ‫ובס׳‬ ‫ובס׳‬ ‫‪•*1‬‬ .‬ומביא זאת באריכות גם שכל(‬ ‫חרבי שיחי׳ ופל שבפני‬ ‫בפ׳ נצבים שם דיה והותירך מיש ‪:‬‬ ‫זאת זכרון פ׳ בהטלותך בבוקר תסדך ליתן לנו ית׳ הרבה‬ ‫שנא(‬ ‫כ׳ וזיל ד מ ה שמטתי תםדים בבוקר עד שנשבע עייר זה‬ ‫מרבי ר׳ אלימלך זיל ט י פ טשה לך ונרננה ונשמתה בכל ימינו כל היום‬ ‫שתי חצוצרות כסף ואיני יודט אם הוא ממיר ‪ .‬והובא זאת תראה להחדבה בבירא ב״ה תמיד ולהבין‬ ‫באריכות יותר בס׳ זאת זכרון פ׳ בשלח רוממותו ונורחותיו‪ .‬‬ ‫דברי אמח פ׳ משפטים • בס׳ תולדות יצחק פ׳ בלק‬ ‫כי ידוט כשאדם שפל ופיין בזה בס׳ דברי אמת פ׳ בהמליתך ‪:‬‬ ‫זאת זכרון פ׳ חקת ‪.‬וטיין בס׳ דבר בטתו )ד׳ שכג(‬ ‫פאקש שנת תרסיס( דף פיג ‪ .‬וכו׳ פ״ש ‪ :‬ושם בפ׳ אמור‬ ‫ממנו או בשם הרב המגיד רבינו וספרתם לכם וכו׳ ריש משל לזה ארם‬ ‫מראוונא זלה״ה ‪ .‬וחירצנו כי זה המסייפ לבאים לסהר וקרוב לכל‬ ‫היה הטבה יותר אס היה אפשר טיפ קיראיך כי צריך שתשיג שפלותך מאד כמ״ש‬ ‫חדה״ד לא היה נהחא דכסופא כלל ‪ .‬‬ ‫בטיניו בא לו גדלות מה׳ שלא חהי׳ שככ(‬ ‫לו בושה לשבחו ית׳ וכמו שפי׳ רבי‬ ‫פשה לך מרן* שמפתי‬ ‫ד ל טל זמרו ה׳ כי גאות עשה נותן מאת הרב ריא מליזפנםקטשה לך שרן*‬ ‫גדלות לזמר לו וכו׳ ט״ש ‪ .‬בשם אאמו״ר גאון ישראל‬ ‫מיפ כי ירתק ממך המקים שתבוא‬ ‫למדריגה שתשיג שסבוב״ה רתוק בתכלית‬ ‫פלונסק שליט׳א בזה ‪:‬‬ ‫הריתוק מהשגת אדם אז וזבחת וכו׳ כי‬ ‫זאת זכרון פ׳ תצוה ‪:‬‬ ‫שכ(‬ ‫שמטתי בשם מורי שיחי׳ בוודאי כשאתה בזו המדריגה תהי׳‬ ‫כוונתך לש*ש וכו׳ מיש ‪:‬‬ ‫שהאבות ז״ל פתחו השטרי מזלא לכל‬ ‫בס׳ זכרון זאת פ׳ צי שמעתי‬ ‫השלשה וכו׳ ‪ .‬למפלה ‪ .‬פשה לך שתי‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫וכן זאת זכרון ר*פ בס׳ חצוצרות להיוח מחזיק איפ לחצי צורה‬ ‫בשלח כ׳ שמעתי ממירי דל ‪ .‬ואלה וצורה השלימה הוא מם השייח וזה‬ ‫הדברים מביא גם בספרו דברי אחת כסף מיי אהבה ויראה לה׳ יחברך כי‬ ‫פ׳ בשלח שמעתי מרבי זיל שצדיק כםף לשון כיסופא ומשה הוא יראה‬ ‫נקרא פרטה משום שמגלה חסדים וכן לשון נכםוף נכספת לבית אביך‬ ‫המכוסים לשון פרוט הוא וכו׳ ט״ש ‪ :‬לשין אהבה לה׳ וכו׳ וכו׳ מיש ‪ .‬וזיא ושים אותו פי׳ השרף‬ ‫כיא שאין מ י ל הוא התלהבות פל נס שהוא נם‬ ‫כי טתה יש מסט כםופא‬ ‫הטולם מתקיים ושיתף טמו מדהיר מאת הבורא להיות בלבך כן וכו׳‬ ‫ט״ש ‪ .‬ומיין‬ ‫שיח(‬ ‫בזה ‪.

‬ט״ש באורך ‪:‬‬ ‫דברי אמת פ׳ ראה ‪:‬‬ ‫שפי(‬ ‫דהנה יש בתורה מנינים‬ ‫מחסרים וגבורומ ‪ .‬והטלס בא לבית‬ ‫הגביר ולא הי׳ חסר לו כלום והמלמד‬ ‫לקח המטוח ממחוחנו הגביר וטשה מסחר‬ ‫והצליח גיכ ובחשך איזה שנים נפטר‬ ‫הרה״ק הריר בונם ז״ל ותלמידו הה״ק‬ ‫רמ״מ‬ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪130‬‬ ‫תערובות רט ‪ .‬או לדברי חלמידו‬ ‫הררמימ ‪ .‬למשל גאוה או שום‬ ‫לזה נקל להשיג מדריגות‬ ‫פניה אחרת‬ ‫אך לא להטיקר דבקותו‪ .‬אני אומר לך שאל חעשה השידוך‬ ‫הזה והתישב המלמר מה לעשיח ‪ .‬גס יתן לי טלך‬ ‫ה׳ מאות ר״ט ‪ .‬ובאשר הלך המלמד לחוץ ‪.‬כי‬ ‫לשטר שהמלך‬ ‫בו עד‬ ‫מתלוצצים‬ ‫בו חוחביס ראשו בבהיכ וכו׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫ושם בפ׳ בהעלוחך ‪:‬‬ ‫בס׳ דברי אמת פ׳ חשא כ׳‬ ‫שכס(‬ ‫שמעתי בשם הרבי ר׳‬ ‫אלימלך זיל על ענני באמת ישעך ‪:‬‬ ‫דהנה כל מה דטביד רחמנא לטב אך‬ ‫אנו מחפללין להשייח הלא הכל יכול‬ ‫להיות הטובה ט״י טוב וזה ברוב חסדך‬ ‫ענני מה שאני מבקש באמח ישטך‬ ‫להיות הישוטה האמיחיח שאחה מרט‬ ‫ורוצה אטפיכ תטנני לטובתי גיכ כי‬ ‫אתה הכל יכול וזה צריך טת רצון‬ ‫ורוב רממיו‪ .‬יבם׳‬ ‫שמן הטוב דס״ו ט״ב‪ .‬וכחב וכך קבלנו‬ ‫לבס׳‬ ‫מתלמיד ד ״ ז הרנ הקדש מוה׳י־‬ ‫אלימלך זציקיל שאייר שע״כ במעשה כל‬ ‫הנברא מוכרח להיות חסרון כי רק‬ ‫הבריא הוא השלם יכשמעיין האדם‬ ‫בעבירה ותורה ומצית שעישה ואיני‬ ‫מוצא בה תסרין בודאי הוא שכל אותה‬ ‫המעשה לא טוב היא עכ׳׳ל ועיין בם׳‬ ‫עטמי המנהגים בק״א דניט ע״ב ‪.‬רק חסרון א׳ יש ‪ .‬וכמו ששמטתי‬ ‫משל מרבי שאמר משוס אחיו ר׳ זושט‬ ‫שמניחים אוחו לילך בבל השטריס ‪ .‬אם‬ ‫לשמוע לעצח רבו ‪ .‬שהי׳ מכיר אוחו שגם הוא‬ ‫איננו אדם פשוט אבל תאית הממון נחגברה‬ ‫עליו יטשה השידוך ‪ .‬וטיין לטיל אות‪:‬‬ ‫שסח( בס׳ מאור ושמש פ* לך בפסוק‬ ‫ייאמר ה׳ וכו׳ לך לך הובא‬ ‫בשם הרר״א זי׳׳ט ‪ .‬ולא יצטרך טור להיות‬ ‫מלמד ‪ .‬אשר יטשה טוב מיוחר ‪ .‬וז״ש‬ ‫שאין צדיק אשר יעשה מעשה הטוב בלא‬ ‫מטח וחסרון עיכ ‪ .‬וכבר היבא בס׳‬ ‫נוא״ל ט״ש ־‬ ‫שבט( ב׳ בס׳ ליקיטיס חדשים דף נ״ה‬ ‫ט״ב אשר בהיוח הגה״ק‬ ‫מהר״ר מנחם מטגדיל ז׳׳ל מקאצק בבית‬ ‫רבו הגה״ק הר״ר בונם ז״ל בפרשיסחא‬ ‫בא מלמד א׳ לפרשיסחא אל הרה״ק‬ ‫וסיפר לו איך שיש לו טלם טוב בלימוד‬ ‫והוא טני ימשדכים לו שדיך טס גביר‬ ‫א׳ והגביר רוצה ליקח אח הטלם הנטלה‬ ‫כמו שהוא וילביש אותו ויחן לו כרוניא‬ ‫ט היה לו בת יתירה ‪ .‬‬ ‫הלך אחריו ואמר ל ו ‪ .‬מה שאבי‬ ‫הרה״ק‬ ‫הכלה הוא רשע והסבים‬ ‫לעשוח השידוך וכששמע הה״ק רמ״מ‬ ‫אשר לא מש מאהל רבי כי רבו הסכים‬ ‫על השידוך‪ .‬אך‬ ‫הפי׳ הוא שאפי׳ במטשה המצוח שלנו‬ ‫יש בהם כמה וכמה מסמנות ‪ .‬אם חרצה לשמוע‬ ‫לי ‪ .‬וכמו שפי׳ רבי‬ ‫ז״ל רצה לזכות את את ישראל כו׳ ה׳‬ ‫מפץ למטן צדקו יגדיל מזרה ויאדיר נתן‬ ‫בהתירה גדולה וגבורה וכו׳ ט״ש ‪ :‬ושם‬ ‫בפ׳ מצא כמו ששחטתי מרבי ז״ל שפי׳‬ ‫מקרה לילה פי׳ אם הוא אינו טהור‬ ‫נזדמן לו מקרים של מושך ומכשול כמו‬ ‫דיבור שאינו ראוי או מחשבה שאינה‬ ‫הגינה וביוצה בזה ר ״ ל ‪ .‬וזה מקרה‬ ‫לילה היפך מן החורה אור יום כן שמטהי‬ ‫ויושר איני זוכר וכו׳ מ״ש ‪:‬‬ ‫שכז( כ׳ אגרא דפרקא אוח נ״ד פי׳‬ ‫בשם מ״מ ח״א פי״ג כי אדם‬ ‫אין צדיק בארץ אשר יטשה טוב ולא‬ ‫יהטא ‪ .

‬השיבו ‪ .‬‬ ‫יא׳ שהלך לביהמ״ד ‪ .‬כי היה איש טני ‪ .‬ולעח זקנחי של הרר״א לא‬ ‫הרגיש שים טעם במאכלו ‪ .‬לו היית מבשל לי‬ ‫מאכל כמו שבישלה לי אשת ר׳ דור‬ ‫בזילין הייתי נהנה ‪ .‬והשיבה שבישלה רק‬ ‫קמח עם מים ‪ .‬בכדי שגם‬ ‫היא יאמר כ ן ‪ .‬והרגיש‬ ‫הרריא ‪ .‬איך‬ ‫אוכל להונות אח רבי שיודע ומרגיש‬ ‫מנסיעתי ‪ .‬כמו בפ׳‬ ‫ויחי ובני שמוה ובפ׳ שופטים ובש״מ שם‪:‬‬ ‫מוהיק יחסיר נאמן‬ ‫שלא(‬ ‫כי הרבי מלובלין ‪.‬ובא לבית תסיר‬ ‫שלי ריר ‪ .‬ונסע לזילין ‪ .‬אמר‬ ‫להכפרי שאל ידור בכפר הזה ולא שמע‬ ‫להרבי ז״ל • רק עשה כעצת רבו הרר״א‬ ‫ובתוך כך נפטר הה״ק הרריא‬ ‫זי׳׳ע‬ ‫ונשרף להכפרי מה שהיה לו ר״ל ‪.‬‬ ‫ואחר לו הרהיק ‪ :‬הלא אמרחי לך שלא‬ ‫חמשה השידוך ‪ .‬הרר״א‬ ‫הי׳ נהנה מאיד ‪ .‬ובבואי לביתו שאלו הרר״א‬ ‫למה נסע ללנצהוט‪ .‬אבל אני ראיתי‬ ‫יותר ע״כ אמרתי לך שלא תעשה את‬ ‫השידוך הזה וכיוצא בזה שמעתי מהרה״ק‬ ‫ל״ר אלימלך זל״ל שבא איש כפרי ושאל‬ ‫אותו אס ידור בהכפר והשיב לו הה״ק‬ ‫שידור שמה ‪ .‬הרבי‬ ‫גדול וגבוה טבורי ואמרתי אםט אל‬ ‫הרבי מלנצהיט ‪ .‬התחיל להמשיך טרה ‪.‬‬ ‫מה אני חייב בזה ‪ .‬וכששמע הרבי מלובלין‬ ‫זצ״ל שהיה תלמידו של הרר״א ‪ .‬ויצאה‬ ‫מחיץ לטיר להגיד לבטלה ‪ .‬ולא הי׳ לה רק‬ ‫קמת ומים ‪ .‬ויאמר‬ ‫אליו הררמ״מ ‪ :‬כל צדיק רואה רק‬ ‫לזמן שהוא תי ט״כ 'בשעה שהי׳ תי‬ ‫לא נתקלקל בנך ‪ .‬זה מפני‬ ‫כי לעילט חסדו ‪ .‬ופ״א א׳‬ ‫לאשתו הרבנית ‪ .‬‬ ‫בהיותו בזילין בישלה אשת ר׳ דוד‬ ‫טבורו םטודת טרב ‪ .‬‬ ‫ובא אל הרבי מלובלין יא׳ לו ג״כ‬ ‫כנ״ל טכ״ל ‪:‬‬ ‫של( כ׳ בס׳ קהלת משה פ׳ פקודי‬ ‫בת״ת לפ׳ התודש ‪ .‬בשם הה*ק‬ ‫אדמו״ ר מרה אלימלך זצל״ה פי׳ הכי‬ ‫הודו לד׳ כי טיב כי לטולם חסדו ‪.‬‬ ‫והי׳ הקפדה לרבו הנ״ל ט״ז ‪ .‬הלא הרה״ק הרבי‬ ‫ר׳ בינם זצ״ל הסכים להשידיך ‪ .‬‬ ‫שמ^תי‬ ‫סו ‪!31‬‬ ‫כשדר טור בלאנצהוט ‪ .‬טור בחיי רבו‬ ‫הרריא זי״ט ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫רמ״מ מילא את מקומו והאכרך הניל‬ ‫מתמת שהי׳ לו כל טיב הסתכל בספרים‬ ‫התיצוגים ונתקלקל מאוד וסר מדרך‬ ‫ה׳ ‪ .‬ואביו המלמד שנטשה סוחר התתיל‬ ‫לירד מטה מטה טד שנטשה טני כמקדם‬ ‫ונסע לקאצק וקבל לפני הרה״ק איך‬ ‫שבנו הלך בדרך עקלתון‪ .‬‬ ‫ופי׳ הודי להוי׳ ב״ה שהוא א״ם ואטפייכ‬ ‫צמצם עצמו לבוא במ׳ק טו״ב כי הוי׳‬ ‫במ״ק גי׳ י״ז כמספר טיב ‪ .‬פ״א‬ ‫נסט גם התסיד ר׳ דוד מק׳ זילין)בין‬ ‫ליזטנסק ולכצהוכו( ללנצהוט ‪ .‬מפני שרוצה להשפיט‬ ‫חסדו לטיה״ז טכד״ק ‪ :‬וטור מביא שם‬ ‫הרבה בכם הרר״א זי״ט ‪ .‬ואמר לו המלמד ‪.‬טר שאחר שאכל‬ ‫קערה א׳ שאל אילי יש טור קטרה‬ ‫ונתנה ל י ‪ .‬וגם אינו רוצה‬ ‫לעזור אוחו הגם שהוא עשיר גדול ‪.‬‬ ‫ושאלה לאשת ר״ר‪ .‬ישאל לאשתו איה בעלה ‪.‬רק במשך העת שבישלה‬ ‫ההפללה וביקשה מלפני השי״ח שיחן‬ ‫טעם מג״מ להמאכל בכדי שיהנה‬ ‫אוחו צדיק ‪:‬‬ ‫בס׳ מטשה צדיקים דף י״ח‬ ‫שלכ(‬ ‫מובא סיפור נפלא מהרר״א‬ ‫אלימלך זי״ט טפ״י משל שסיפר אחיו‬ ‫הרר״ז זי״ט ‪ :‬וכן בס׳ שיתות צדיקים‬ ‫דף כ״ו ע״א ‪ :‬ובהק׳ לס׳ לשון הזהב‬ ‫טל מס׳ טידובין )ד׳ פיטטרקוב חל״©(‬ ‫מיבא העתקה מהסכמה שכ׳ הגהיק‬ ‫ר׳‬ .‬בחשבה שבין כה‬ ‫וכה יבוא בטלה מלאנצהיט ‪ .‬היא נסעה לזילין‪.‬אין איך ויטל מיך‬ ‫שטעלין טהם איין! דיא אקסיל ו ועל‬ ‫איך אפשר קטנין דטרגרייכין אל כבודו‪.‬אבל היא אמר ‪ .

‬ואילו חקנז אח עצמם‬ ‫בתשובה הוגנת לא באו לזה והיי‬ ‫מאמינים באמת בד׳ וגם כמשה עבדו‬ ‫היינו בהצדיקים וחסידי הדור עכ״ל ועיין‬ ‫בס׳ שפתי צדיקים פ׳ בשלת ‪:‬‬ ‫שלה( כ׳ ש״ב הרב הגאון מ׳ יעקב‬ ‫לנלא שי׳ א ב ד ק טשארטקזב‬ ‫וז״ל ‪ .‬והרר״א התהפך א״ט טל הצר‬ ‫השני יישן ‪ .‬‬ ‫ולפטת בוקר הניח א״ט לישן מטט טל‬ ‫השלחן ‪ .‬אבל מצא איש ‪.‬כאשר ישבו‬ ‫לאכיל םטודת הלילה והפליגו בשיתה‬ ‫נאה בדברי תורה ורזין לאורייתא ‪ .‬שוכב טל‬ ‫השלתן ‪ .‬וטנה הריר‬ ‫שמטלקא זייט ‪ .‬ועיין לטיל‬ ‫אות קמ״ו ‪ .‬ויהי בלילה ‪ .‬יישב טל מקומי אשר אצל‬ ‫השלחן הזה ‪ .‬ב( מ׳ ישראל‬ ‫המגיד מקאזיץ ‪ .‬מכות שוטים ‪ .‬‬ ‫וכותב שם מרוב קדושתו וצדקתו של‬ ‫הרר״א זייט ‪ .‬והיה טר כל הלילה ‪.‬והיה דרכו‬ ‫תמיד להקטין א״ט ולא רלה להתגלות‬ ‫א״ט ברוב טנותנותו וכו׳ וכו׳ ט״ש‬ ‫נפלאות מגדולתו‪ :‬זטיין לטיל אות קל״ת ‪:‬‬ ‫כי בטיר בטלזיטץ ‪.‬‬ ‫שלג(‬ ‫גליל לובלין ‪ .‬ובא‬ ‫בטל הבית אחד ‪ .‬קום לך‬ ‫מכאן ‪ .‬שצריכים להציט לו‬ ‫מטה ? ‪ .‬טוד יש‬ ‫בביהמ׳״ד השלתן הישן ‪ .‬א( מ‬ ‫יטקב יצחק הרבי מלובלין‪ .‬ו( הריר אברהם מרלט‬ ‫מפינטשוב‬ ‫מגדולי‬ ‫‪.‬בטלי הלא‬ ‫המטה מוצטת לכבול האורח כלי שינפש‬ ‫מטלטול הררך ‪ .‬‬ .‬עומלות‬ ‫י ז ישראל וכו׳‬ ‫ל‬ ‫בבבל ורואה‬ ‫פ•׳ אלו בני אלם טומלים בבבל היינו‬ ‫שמעתי‬ ‫נ ב י‬ ‫ו ת‬ ‫ב א‬ ‫בבלבול דפחם ומשוקעים בס״א ר׳״ל"‬ ‫ורואה נבילות ופגם כארץ ישראל אלו‬ ‫הצדיקים וחסידי הרור שהם נקראים‬ ‫ארץ ישראל ‪ .‬והמירו בקיל לאמור ‪ .‬טד‬ ‫כי שאלה הרבנית ט״ה ‪ .‬מעילם‬ ‫לא היו ישינים על מטתם כדרך העולם‬ ‫ופ״א נתארת אצלז בנ״ש הר״ר אלימלך‬ ‫מליזטנסק זצ״ל וטרך לפניו מטה מוצעת‬ ‫והיה דבר תלש ופלא בטיגי התלמידים‬ ‫טד כי שאל הגה״ק תלמידי ר׳ מרדכי‬ ‫בנטט אותו ‪ .‬הרה״ק הרבי ר׳ שמעלקא זציל‬ ‫אבד״ק גיקלשבורג ותלמידיו הק׳‪ .‬‬ ‫בעת כדודו בגלות ‪ .‬ג( הריר משה ליב‬ ‫ד( הר״ר מנחם מענליל‬ ‫מסאסוב‬ ‫מרימנוב ‪ .‬‬ ‫זטד היזם מראים הזקנים באצבט ‪ .‬זכי באו ודרשי לשכנו‬ ‫מקלה הטולם וטד קצהו ‪ .‬‬ ‫ונכנס לכי המיר ‪ .‬צדיק זה בא לבית‬ ‫מלוני־—כדאי היא שלא יישן—ויפטר‬ ‫בלא לינה ודפת״ס עכ׳י׳ל ‪ .‬הכי הרבי מפולין אינו‬ ‫בקו הבריאה ‪ .‬ה( הריר אברהם יהושע‬ ‫המשיל אבד״ק אפטא ומעזבוז בעל אוהב‬ ‫ישראל ‪ .‬ובתולדות המחבר בםז״ם‬ ‫בית פנחס רף ת׳ ט״ב ‪:‬‬ ‫תלמיליי של ההיק‬ ‫שלו(‬ ‫הר״ר אלימלך זי״ע‬ ‫היה הרבנים הגאונים הקלושים‪ .‬ביר וט״ה ‪ .‬ולמה זה תטכבהו‬ ‫להמניטי ולהדריכו ממנוחתו‪ .‬אשר טליו הכו‬ ‫את הרר״א זי״ט ימטשה שהיה כך ה י ה ‪.‫אהל אלימלך‬ ‫‪132‬‬ ‫ר׳ זאב וואלף ז״ל א ב ד ק ליזטנסק‬ ‫ט׳״ם הקדוש נוטס אלימלך )מדפוס‬ ‫הראשון אשר בשנת תקמית( ‪ .‬וחפן להניח שם אל השלח ן‬ ‫את התי״ת שלו ‪ .‬בא לטיר בלזיטץ ‪.‬לאחור ‪ :‬אויף דטם טיש‬ ‫האט לטר רבי ר׳ מלך זי״ט גיקריגין‬ ‫גישממוםטן ‪:‬‬ ‫שלל( כ׳ בהק׳ ס׳ שפתי צדיקים‪ :‬ובבר‬ ‫א׳ הרה״צ וכו׳ ר׳ אלימלך‬ ‫ז״ל זהי סול אמרם ז״ל בפ׳ ראה והראה‬ ‫והריה למינה יכו׳ ואמרו בגמרא למה‬ ‫נקרא שמה ראה שרואות מרחוק‪ .‬לביהמ״ד‬ ‫להתפלל ‪ .‬ונפטר בשנת‬ ‫הקנ״ג בשבה טובה בן קייג שנים ‪.‬והקימו בע״כ ‪.‬וחבילתו תחת ראשו‪ .‬‬ ‫בתואר טני מאורחי ופרחי ‪ .‬בעיר‬ ‫בטלזיטץ‪ .‬והגה״ק‬ ‫הרזיו הנ׳״ל הי׳ בצוותא תדא עם מ ה ״ ק‬ ‫היר״א זי״ט בליזטנסק ‪ .‬עד שהבעה״ב התחיל‬ ‫להכותו ‪ .

‬הרר״ר אליעזר הלוי‬ ‫הורוויץ אבריק טאמיגראד בטיס נוטס‬ ‫מגדים ‪ .‬יא( הר״ר פנהס‬ ‫שמואל‬ ‫הריר‬ ‫מגניוופשאב ‪ .‬‬ ‫ס( הר״ר מפשטוזארסק ‪ .‬‬ ‫)עיין בס׳ טשר צחלחוח דף ליד ‪.‬וטיין בס׳ בנין‬ ‫שלמה סל אבזח דף קיו ‪ .‬וטנין זה הובא באריכות יוחר‬ ‫‪.‬יג( הר״ר קלונימוס קלמן‬ ‫מקראקא בעל מאור ושמש ‪ .‬כ( הר״ר יצחק‬ ‫מייזלש אבד״ק צויזמר אחי הגה״ק ר׳‬ ‫טוזיאל מייזליש בטל טץ הדטת טוב‪.‬‬ ‫)שה״ג הח׳ מ״י אות רס״א( ‪ .‬יז( הר״ר יצחק אייזיק טאב‬ ‫מקאלזב ‪ .‬ויבך הרב זיל בשמטו את‬ ‫דבריו וברגע שמח שמחה גדולה באמרי‬ ‫ברוך ה׳ כי הנחני בדרך אמח למצוא לי‬ ‫רב קדוש ליסי״ע אשר חטלומוח נגלה‬ ‫לפניו כמו אל רבינו הקדיש מליזטנסק‬ ‫זיל ‪ .‬פ״א‬ ‫למורה ירב ייאמר עור אל אברך אחד נסע לרבו ושכר מגלה מאיש גארבטר‬ ‫לכו ונלבה אל ההיק מ׳ זישא ונראה א׳ רע מעלליס‪ .‬‬ ‫אות שמיז ‪:‬‬ ‫שלז( ‪ 1‬כ ׳ בס׳ סדר הדורות הת׳ דף‬ ‫ל״א הרה״ק מ׳ זישא זיל‬ ‫האריך ימים מאוד והיה תי טור ט״ו‬ ‫שנים אתרי פטירת אתיו הקדיש הנורא‬ ‫מ׳ אלימלך זיל‪ .‬ויהי כאשר נרדם‬ ‫הרב מיה גבריאל ז״ל אז נפל במחשבתו‬ ‫של האברך לילך לקנות מרה שכר וליטול‬ ‫בה ידיו וכן טשה ‪ .‬ויהי הדרך ויבואו בלילה‬ ‫במלון אחר אשר לא היה שם שום ישראל‬ ‫רק נכרים אמגם מרוב יגיעם וטמלם‬ ‫מטירח הדרך קבלו לנוח שם ולישן מד‬ ‫אור הבוקר יטרם הלכם לישן בקשו‬ ‫מים לטמוד מראשיהם ליטול ידיהם‬ ‫בקימם משינחם ולא מצאו ויבקשו ליחן‬ ‫כסף מלא במד מרה מים ולא היה שם‬ ‫ויאמר הרב מ׳ גבריאל זיל יהי מה‬ ‫אונס רחמנא פטרי׳ מה אטשה כי טיף‬ ‫אנכי מטמל הדרך אלך ואישן ‪ .‬יוד( הריר‬ ‫דוד מלטלוב ‪ .‬וילכו יחדיו הלוך ונסוע‬ ‫לטיר האניפאלי מקום אשר היה הרב‬ ‫הנ״ל שוכן ‪ .‬ויהי אך בדרוך כף רגלם‬ ‫אל מפחח ביח הרה״ק סהריז ז׳׳ל אמר‬ ‫הירטח כי כל‬ ‫הקדיש לה״ר גבריאל‬ ‫הטומאה והזוהמא אשר הבדיל והרחיק‬ ‫מאתך אחי הקדוש זיל בימים רבים‬ ‫תזרה אצלך בבוקר כאשר הלכת בידים‬ ‫מסואבות ‪ .‬ויהי בבוקר הלכו‬ ‫שניהם יחדו לגשת לטיר הרב מה״ר‬ ‫זישא ז״ל והרב מ׳ גבריאל לא נטל אח‬ ‫ידיו בקומו ממשנהו כי לא ירט מקים‬ ‫למצוא מים ‪ .‬וסופר הרב מ׳ גבריאל‬ ‫בס׳ דברים טרבים רף כ״א ‪:‬‬ ‫טצאק זיל כי אסרי פטירת רבו הקדוש שלח( כ׳ בם׳ דברים ערבים דף כ״א‬ ‫מליזענםק כאשר התאבל טל רבו הקדיש‬ ‫הה״צ ר׳ גבריאל טשאקעיוער‬ ‫הק׳ ומאד דאג את מי יבחר לו הי׳ מתלמידי הה״ק הרריא זיל ‪ .‬טו( הר״ר ראובן‬ ‫הלוי הורוויץ אבד״ק זארנאווצי בטיס‬ ‫דודאים בשדה‪ .‬יב(‬ ‫מקארוב ‪ .‬טז( הר״ר זונדיל אבד״ק‬ ‫ראראשיץ אחי אמו של הה״ק ר׳ בטר‬ ‫מראדאשיץ‪ .‬כא( הה״צ‬ ‫מ׳ שלמה זלמן אחי ההיק מ׳ קלונימס‬ ‫מלנצהיס ‪ .‬‬ ‫יח( הר״ר נפתלי צבי הורוויץ אבר״ק‬ ‫ראפשיטץ ‪ .‬וטיין לקמן‬ ‫סז ‪133‬‬ ‫רבינז הקדיש ‪ .‫אהל א! ימלך‬ ‫מפיננושוב ‪ (1.‬ועל הדרך טשה לו‬ ‫את התנהגותו אולי הוא יהי׳ לנו במקום צרות ר ב ו ת ‪ .‬אמנם‬ ‫האברך הזה אשר הלך טמו לא נח ולא שקט‬ ‫ולא חפץ לישן בלא מיס‪ .‬יט( אביו הריר מנחם‬ ‫מטנרל אבד״ק ליםקא )לפי דברי השהיג‬ ‫הח׳ מ״מ אוח נ״ז( ‪ .‬ואבד״ק בגליל סאבאלטש ‪.‬ח( הריר יהודה ליב אבריק‬ ‫זאקליקוב בט״ס ליקוטי מהרי״ל ‪.‬‬ ‫טר‬ .‬חחן הה״ק מהרים מרימנוב‬ ‫ז״ל )כ״כ בראש ס׳ ק׳ ר׳ צבי חריף‬ ‫ל׳ יארםלוב חרס״ז( ‪ .‬יד( הר״ר‬ ‫יצחק מ״מ אוזטטיב ‪ .‬ואי לו דברי חידודים ‪.

‬ואכלו‬ ‫שמה טל האכסניא וכאשר רצו לברך‬ ‫בהמ״ז קפץ הר״ר גבריאל מחחח המטה‪.‬וא׳‬ ‫הבמל מגלה ‪ .‬כי זושא‬ ‫גומ׳ השם שדי שהוא שם היסוד לעורר‬ ‫בזה את מדת הצי״ע והרר״ז קרא מלך‬ ‫מלך לעורר בזה מדת המלכות שיהיו‬ ‫מכוונים ומוכנים זה לזה זי״ע וכן‬ ‫בספרי רבינו הקרוש מלובלין מצינו‬ ‫כיפ שמביא את הרר״א אלימלך בשם‬ ‫מלך לבד עכ״ל ‪:‬‬ ‫שמא( כ׳ בס׳ חולדות יצחק בן לוי‬ ‫פ׳ חולדוח ‪ .‬‬ ‫הירץ ר׳‬ ‫ר׳‬ ‫אא׳׳ז הגאון‬ ‫איסר׳ש אבריק ראווא הי׳ גדול בדורו ‪.‬ואמר‬ ‫בזה כי לדפחו הקדושה בטח שהי׳ כוונחם‬ ‫לטורר בזה מדות היסוד ומלכות ‪ .‬‬ ‫יהלכו ביטר וכ״א טמד אצל טץ א׳‬ ‫יבכה יא׳ אשטיקל אמח איז גיווטן‬ ‫אויף דטס טולם האט מטן טם אייך‬ ‫אווטק גינימן פין אינז וכי׳ וכו׳ ט״ש ‪:‬‬ ‫שלט( כ׳ בס׳ חבל הכסף דף ה׳ וזיל‪.‬וכן מבואר‬ ‫בסגנון זה במדרש וזהו וירח אח ריח‬ ‫בגדיו היינו הטבירוח כאשי ישראל‬ ‫טושין טליהם חשובה ‪ .‬מטהר אין טרגיץ נישט ‪ .‬‬ ‫וכן היה כי בגואם פחח ביח הרב‬ ‫זל׳ה רן הה״ק לקראח הבעל עגלה‬ ‫זנחן לי שלום ושמח עמו למאוד ושאל‬ ‫אוחו מה חדשיח יגיד‪ .‬וואם טיסטו‬ ‫צווישטן אינז פראסטט מטנטשין ‪.‬נםט הרר״ג אל אחיו‬ ‫הרר״ז ז״ל ובדרך פגט ברטי הה״ק ר׳‬ ‫אורי מסטרטליסק וסיפר לו המאורט ‪.‬והרר״ג טמד‬ ‫ימשחומס ‪ .‬וכאשר נםחלק‬ ‫הרר״א זיל ‪ .‬וזהו רמזו רדל‬ ‫שבטיח טימדיס כף עיין‬ ‫במקום‬ ‫סנהדרין דל״ז ט״א וירח אח ריח בגדיו‬ ‫א״ח בגדיו אלא בוגדיו לרמז טל הנ״ל‬ ‫טכ״ל ‪ :‬אגב אזכיר מה ששמטת׳ שהר״ר‬ ‫ז*שא זי״ע היה אצל הגה״ק מנטסכיז‬ ‫ואחר חצוח‬ ‫ינ־^ן לו חדרו לשינה‬ ‫לילה שמע הזקן מנעסכיז אח הרר״‪1‬‬ ‫שהם מחע^י בהשלהבוח ורץ בהדרו‬ ‫אנה‬ .‬והרר״ז קרא מלך מלך ‪ .‬‬ ‫ומוכרח הי׳ לילך משם‪ .‬והרר״ג טמן א״ט חחח‬ ‫המטה לראוח את מטשיהס ‪ .‬ניא ביים רבין ר׳‬ ‫אלימלך וועל איך אייך שוין ווייזמן‬ ‫וועהר עס וועכז סריעהר שלום באקימען‪.‬וירח אח ריח‬ ‫בגדיו שמעחי מהרב הקדוש מו״ה זושא‬ ‫שאמר על איש מנגן טוב שהי׳ מנגן‬ ‫ונסלח בכל נדרי ואמר בזה״ל רשב״ע‬ ‫אס לא חטאו ישראל מהיכן הי׳ נשמע‬ ‫לפניך ונסלח יפה כזה ‪ .‬לימים פגש הה״צ ר׳‬ ‫גבריאל אח הבטל טגלה הנ״ל בלבוב‬ ‫טס בונה א׳ )מוירטר( והי׳ להם‬ ‫אחדוח גדול ‪ .‬ושחט כי‬ ‫אמרו זל״ז בייא מלך )כן קראו אח‬ ‫הה״ק הנוא״ל ז״ל( איזכן דוא אשטיקטל‬ ‫אמח ‪ .‬‬ ‫אמרו לו פאק דיך ארויס ‪ .‬‬ ‫וסיפר לי איש אמונים פ״א נסט‬ ‫אא״ז להרבי ר׳ אלימלך מליזטנסק‬ ‫להתייטץ טמו בדבר נחוץ בטניני‬ ‫הקהלה ‪ .‬וזה‬ ‫שהרר״א קרא זישא זושא ‪ .‫‪134‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫מד שהמשמש של הרר״ג רצה להכות‬ ‫אוחו ‪ .‬וכאשר הקריב אאיז סמוך‬ ‫העירה הרגיש הצדיק רבינו אלימלך זמן‬ ‫ביאתו וציה לאג״ש שילכו טמו ממיץ‬ ‫לעיר להקביל פני רא״ז ‪ .‬רק הה״צ ר״ג לא הניחו ‪ .‬וכאשר ראה‬ ‫אא״ז את כבוד הרבי ר׳ אלימלך ירד‬ ‫מהעגלה ושאלו ‪ :‬מאין ידע מר ע פ‬ ‫בואי ? ענה ואמר הרר״א האופנים‬ ‫וחייה הקודש וכל הפמליא של מטלה‬ ‫האבץ גיטראסקיט מיט דיא באטשין‬ ‫אז ר׳ הירץ ר׳ איסר׳ש קומט אהן טכ״ל‪:‬‬ ‫שמ( כ׳ בס׳ נהר שלום )דן( ט״ו טיב(‬ ‫מרגלא בפומי׳ דכ״ק אדמו״ר‬ ‫זצלה״ה שזהו שהיו רגילים האחים‬ ‫הקדושים מרן הרבי ר׳ אלימלך מליזענסק‬ ‫ואחיי הרבי ר׳ זושא זי״ע לקרא כ״א‬ ‫לאחיו בשמו היינו שהרר״א קרא זישא‬ ‫זושא ‪ .

‬והתחיל חותני ר״צ זי״ע אלמלי לא באתי אלא‬ ‫לתקיע בפיו הק׳‬ ‫)ויש להבין קצת דק״ז‬ ‫)בל״א שווישצען( בשביל זה די‬ ‫בהתלהבות‬ ‫נורא עד שאמר הזקן עפימש״כ בס׳ קול שמחה פ׳ וירא דיה‬ ‫מנעסביז להכירו שעמד אצלו • לכה ויאמר בי וכו׳ כי אין נסיון כ״א בהסתלקות‬ ‫ונברח מפה שלא ישרפני בהבל פיו האיר וכו׳ ע׳׳ש( • ידוע כי הרר״ש‬ ‫הקדיש ‪ .‬אתה משובח‬ ‫הי׳ על השלחן מיני בשמים כדי שאס ביראה וטבורה ‪ .‬ובכה הרר״ש ומתקוטט‬ ‫ירגיש א׳ מתלמידיו יוכל להסתיר הדבר‪ .‬ואחר ק הי׳ שמעלקא ‪ .‬ממנו כל מדריכותיו וקדושתו ולא נשאר‬ ‫ואח״כ רץ שוב כמקדם ואומר פך כמ״פ רק הרשימה ‪ .‬שי״בינו הק׳ מלובלין יהישט צבי הורוויץ טס בח אחיו הגה״ק‬ ‫אמר שבשעח שלמד בישיבה הגה״ק ר׳ בטל הפלאה ז״ל ‪ .‬‬ ‫ועיין‬ .‬וסעודת יו״ט בשינאווי ולן בדירה של הגה״ק הריר‬ ‫לא משך רק כחצי שעה ‪ .‬טמי בהיפך ואחר אתה משובח יותר‬ ‫גם סיפר הגה״ק הג״ל שהגה׳ק ר׳ ביראה וטבורה וקיימו דברי חדל‬ ‫יודא צבי מראזלא פיא נסע להרב הגה״ק טכ״ל ‪ :‬ובס׳ שמן הטוב לן> פיו כ׳‬ ‫בטל אורח לחיים וכשחזר לביתו שאלו כי זקיני הגהיק הרר״ש ז״ל נתקבל‬ ‫חותנו הק׳ רבינו צבי מזידיטשוב מה לאבד״ק רוצעוואהל ‪ .‬אמר סרריש לאחיו‬ ‫שמעלקא זי״ע מניקלשבורג ש״ע או״ח הפלאה • אחי גקייס דברי חז״ל ליכא‬ ‫הרגיש בעח לימודי ריח ק עדן ‪ .‬שרבינו‬ ‫לפני התיבה ‪ .‬רק כשבא נסיון לאדם נוטלין‬ ‫אוכל עשוח ‪ .‬כי דרכי של הרר״א למדריגות יותר גבוהות ‪ :‬סיפר הצה״ק‬ ‫להתפלל בר״ה עם עלות השחר בעצמו ר׳ יחזקאל אבד״ק שינאווי ז״ל ‪ .‬כן סיפר הרב מקאוולי זיע״א ‪ .‫אהל א< יטרך‬ ‫פח ‪!35‬‬ ‫אנה ואנה ואחר איזו ריצות צועק רק לפי ערך מדריגתז ולפי ערך‬ ‫רבש״ע! הנני אוהב אוחך אך מה עבודתו ‪ .‬ואחר שהדירה מריח לו‬ ‫הרר״א בעצמו בבי ה מיד ועמד לפני מאוד ואם יסכימו הקהל יקבע דירחו‬ ‫התיבה ואמר חהליס כה״י בצבור ‪ :‬שמה ‪ .‬זי״ע לא שכב במסה כל ימיו ‪ .‬והיה שם שנה ומחצה ואמר שטשה‬ ‫שמג( כ׳ י ד נ מחו׳ גאון קדיש ישראל כל מה שהי׳ לו לטשוח וחזר לביתו ‪:‬‬ ‫שי׳ אבד״ק בוקארעשט‪ :‬סיפר כשטשה הרר״ש נישואי בני הנס״ק ר׳‬ ‫הרהיק מספינקא ‪ .‬ולפי ערך עבודתו‬ ‫ורץ כמ״פע־שאמר ה‪.‬‬ ‫ששמט שם ‪ .‬ומחמת המחלוקח והרד פות‬ ‫מחמת דלכל אדם אין נותנין נסיונות עקר משם לק׳ ליזענסק וכו׳ טיש ‪.‬ומשם לשינאווי ‪.‬כחובה דלא רמי בה חיגרא ‪ .‬ובכה‬ ‫והרר״ש הסתיר הדבר ויכל עח לימודו הפלאה והתקוטט עמו ‪ .‬ני יכול שייישצען וקדושתו כך ערך הרשימה והשיב לו‬ ‫בפה בעבור הבורא יתיש‪ .‬ובשעה א׳ אחר חצות אלימלך ב׳ שנים לפני הסתלקותו הי׳‬ ‫היוס נגמרה התפלה ‪ .‬ואמר בבוקר שאס‬ ‫שמכ(‬ ‫ארי׳ שיי רימ מסטאניסלב ‪ :‬הי׳ תמיד הררא״ל מציע לו המטה הי׳‬ ‫שמעתי מפי איש ששמע מפי איש שהי׳ יכול תמיד לישן כי זכה אז בלילה‬ ‫בר״ה בליזענסק‪ .‬וסיפר לו ששמט תורה ואחר שנחקבל משם לניקלשבורג בחרו‬ ‫אחת מה שסיפר האורח לחיים מהרבי החסידים בהר״ר אלימלך והושיבוהו בק׳‬ ‫ר׳ שמטלקי זי״ט רכל הרטש מהטקידה שינאווי ‪ .‬רק‬ ‫ומי היה חבירי אמר הרהיק מקאוילי פיא בעת הי׳ אצלו רבינו אלימלך‬ ‫הציע לו הוא הממה והפציר בו שישן‬ ‫לא יוכל לומר •‬ ‫כ׳ ידי״נ הרה״ג מ׳ יקותיאל במסה ועשה כן ‪ .‬הלא איני יכול מאומה‪ .

‬‬ ‫ובא למולו טגלה עם סוס אחד אשר‬ ‫הוביל על העגלה חלב וחמאה למכיר‬ ‫העירה ‪ .‬ויען המלך‬ ‫וקרא איזה רופא פשיט ‪ .‬קמ״ח ‪:‬‬ ‫לעיל אוח ק״ז ואוח‬ ‫שלמ(‬ ‫ק״ח הבאחי מספרי שמן‬ ‫הטיב אוח מ״א ח״ב‪ .‬כן אחס לקחחס לכס אח‬ ‫הרופא הגדול את הגה״ק הרר״ש ‪.‬וכן טשה טד אשר חזר ואסר‬ ‫את כל מה שהחיר בכל הט׳ ימים ‪.‬לכן אמר שלא יטמוס‬ ‫סליהם רק יום א ׳ ‪ .‬ופטל לו מנוחה מאז טכ״ל‬ ‫והנה‬ ‫ועיין בזה בס׳ דברים ערבים בלוח‬ ‫החיקון לח״א לדף ל״א ‪:‬‬ ‫שמה( כ׳ בם׳ דברים ערבים דף ל״ב ‪:‬‬ ‫כאשר נסעו האחים הק׳‬ ‫נסמא״ל והרל״ז זל״ה להזניח את בני‬ ‫׳נדאל ונסעו מעיר לעיר ‪ .‬והחחיל לצטיק‬ ‫נלכה אני ואתם לפייס להגאון הקרוש‬ ‫וכן טשו‪ .‬‬ ‫ומקודם פלפל טל דבר א׳ שהירה‬ ‫להחיר ‪ .‬וביום ההשיטי א׳ שטור‬ ‫יום א׳ ידרוש ותו לא‪ .‬יגם אף לצורך זה ח״ו לא יצא‬ ‫מפי אותו צדיק ‪ .‬כי יוטציו אמרו ל י ‪ .‬שאסיר זה מפני‬ ‫הנכנסין ויוצאין וד״ל ‪ .‬כן טד יום טשירי ‪.‬ועמר עם העגלה וא׳ לו כי‬ ‫ישב על העגלה כי ראה כי הוא עיף‬ ‫ויגע וגפן לו לאכול ולשתות ומצא שחה‬ ‫מרגיע‬ ‫‪ •58188.‬־‪$5‬י ^•‪ * • .‬אז החחיל‬ ‫לצטוק אוי מה חטאנו בזה נגד הצדיק‬ ‫טד שגטו כולם בבכיה ‪ .‬ואמר להם משל פ״א הי׳‬ ‫מלך גדול והי׳ לו סוס נאה ויקר למאד‬ ‫פ״א נחלה הסוס וקראו אח רופא המלך‬ ‫המומחה למאוד ונתן להסזס סמים‬ ‫יקרים ומועטים כמי חינא וכדומה ‪.‬כן היי ט׳ ימים ‪ .‬ורצי‬ ‫לסקלי יקפץ מחזך החלון ירן לנפשי‬ ‫וברח באין מקום לפליט כי הי׳ מתיירא‬ ‫פן ירדפו אוחו וכמטט כי כלחה נפשו‪.‬‬ ‫אבל הי׳ ללא הועיל ‪ .‬בכל יום‬ ‫על טנין אחר ‪ .‬אכן כאשר הגיע‬ ‫ספרי שה״ט לפני שיב הגה״צ מ׳ אברהם‬ ‫יוסף א־גרא שליט״א מק׳ קרשאניב ‪.‬והוא רק‬ ‫תועלת לאנשים חשובים בסלי שכל‬ ‫ואנשי מדע ‪ .‬למה‬ ‫חקח להסוס רופא מומחה ‪ .‬קח להסוס רופא פשוט אפערד‬ ‫דאקטור והוא יחן לו סמים פשוטים‬ ‫כאשר צריכים ליחן לסיס ‪ .‬‬ ‫ומה יועיל הוא לכס ‪ .‬והסוס‬ ‫בל״ס יוטיל לו‬ ‫נחרפא ‪ .‬‬ ‫ולא טד בכלל‪ .‬בדברי מוסר‬ ‫המחוקים והנחמדים מפז ‪ .‬‬ ‫שלייקא טס״י ש״ס וכוםקיס כדטח הגאון‬ ‫הקדיש הרר״ש רבס שאסיר‪ .‬בזה דרש‬ ‫כמיהם ‪ .‬ביטטר זאלן‪ .‬ודחה כל הראיות וחזר מדיכו‬ ‫לאסיר ‪ .‬נסע הרה״ק‬ ‫הרר״א עד ניקלשבורג והלך אצל הפרנס‬ ‫כי ירשהו לומר דרשה בביהכנ״ס‬ ‫והרשה ל ו ‪ .‬לכה׳׳פ‬ ‫ליטרא מלח מר ‪ .‬רק טל אותן‬ ‫שאמר הקדיש הרבי ר׳ שמטלקא זי״ט‬ ‫שאסיר למיגדר מילתא וכדומה והס‬ ‫אמרו שמותר טפ״י למדן ‪ .‬יטן כי כבר‬ ‫נלאו לשמוט ‪ .‬והדרשוח הי׳ כאן הך‬ ‫שכ׳ באוח ח״ב אך לא חלילה טל‬ ‫עבירוח שבחורה כי לא הי׳ אז פושטים‬ ‫כ״כ ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪136‬‬ ‫ועיין לעיל אוח קמ״ו ‪ .8‬נ ? * ^‬ .‬אבל אתם אנשים פשוטים‬ ‫בעלי עבירות ופושעים וכו׳ ‪ .‬ויהי ביום הטשירי‬ ‫אמר שטתה רוצה לחזור מחדש את כל‬ ‫הדרשות שדרש בט׳ ימים אלו אס הם‬ ‫טל נכין ואס כל ההיתרים הס נכונים‬ ‫והחחיל לפלפל מחדש טפ״י הש״ס‬ ‫והרמב״ם והפוסקים כמו בט׳ ימים אלו‪.‬אשר הוא‬ ‫יודט רק ליחן סמים יקרים וחשובים‬ ‫לאנשים חשובים ובטלי שכל ומה‬ ‫ישיה הסמים היקרים המוטטים לסוס‬ ‫החולה ‪ .‬וזאת‬ ‫וכן היה ‪ .‬‬ ‫כ׳ אלי בזה״ל ‪ :‬מש״כ באות מ״א‬ ‫וישאר אח״כ אך הוא לבדו טס הרר״א‬ ‫זכו׳ נ״ב זה טנין דחפלה הי׳ באופן‬ ‫אחר שדיבר טל לבו לישן ולא כמו‬ ‫שמטרבב כאן ‪ .‬אפערד‬ ‫דאקטור ‪ .

‬‬ .‬איך יאותו אנשי סיר גדולה לאלקים כניקלשבורג לקבל רב‬ ‫אביר מטיר קטנה רוצוואל וממדינה רתוקה ‪ .‬‬ ‫והיה שמה כל ימיו בצטר טכ״ל ‪ .‬רק נשארו מועט מבני‬ ‫בליעל וקלים שלא נחרצו בשים אופן עליי ‪ .‬באמצע הדרוש א׳ שיש כאן בענין החמנוחי לרב בעיר הזאת‬ ‫שלש קושיות ‪ .‬הדבר יצא מפי אופו צדיק‪.‫אהל אלימלך‬ ‫מרגוע לנפשי ‪ .‬‬ ‫םט ‪137‬‬ ‫מחלוקת גלולות *( והה״ק בטנוא״ל‬ ‫כי שמע וידע אח כל הנעשה והי׳ צר‬ ‫לו מחר כי נסע מאתו לכיש ‪ .‬את״כ שאל אותי הרריא‬ ‫מה הוא פרנסחו ‪ .‬ולכן‬ ‫נםע שמה עביל • ועיין למיל אוח ק״י ‪:‬‬ ‫שמי( כ׳ הרהיג טריו לגאק ולחפארה‬ ‫שיב מ׳ אברהם סגיל טטינגא‬ ‫שיי מרוקלא ‪ :‬דרכו בקודש של הרריא‬ ‫הי׳ בכל ר״ה קודם חק״ש הלך בחדר‬ ‫מיוחל וסגר הדלח בטרו ‪ .‬‬ ‫ומאז נפל פחדו טל כל‬ ‫ולא הועיל להם שום מזור ותרופה טד ששבקו חל״ח‬ ‫יושבי הטיר והמדינה ‪ .‬אבל רוב אנשי העיר ורובא‬ ‫דרובא בע״ב יראים וחרירים ובית קבלוהו בכבוד גדול ‪ .‬ויראו לנפשותם מאד מפניו אמנם נשארו טור איזו אנשים‬ ‫אשר‬ ‫‪.‬לפצים‬ ‫זאת בישראל בטת שהגיט אדם לשנת החתשים וראה כי כחו נחלש והוצרך לילך‬ ‫טם בתי טינים וטס מקל טשה חשובה ט ראה כי קרוב קצו ‪ .‬ולכן היה לו תמיד‬ ‫‪.‬וכן טם בתי טינים )בריללין( ומגולתי זקן‪ .‬וסיים זקיני הגה״ק זיל ‪ .‬פ״א בישש‬ ‫מאוד ל'*ת מן החדר ויחרדו תלמידיו‬ ‫הקדושים‬ ‫*( כ׳ ידינ הרה״ג מ׳ מנחם מענדיל עקשטיין מ״מ בסוגיט ‪ .‬גם‬ ‫אתם דעו כי חטאתכס רבה בעיני ה׳ וכו׳ ועבור זה החחילז להרע לו ולצערו ‪.‬ה א ׳ ‪ .‬‬ ‫והנה שלשה אנשים מראשי מריביו ורודפיו נכלו ארצה מתטלפים דשאים לביתם‪.‬וידינ שיב הרה״ג מ שמחה שי׳ אבריק קלימנטוב‬ ‫כ׳ אלי ‪ .‬והשלישיח‪ .‬הסית להבחורים והצעירים שילכו סס מקלות ועם בתי עינים‪.‬ואח״כ כשראה כי‬ ‫בזקני לבנות צומחות משה ג״כ תשובה‪ .‬ושמעלקא אינו ראוי לניקלשבורג ‪ .‬למה לו לרב מטיר קטנה‬ ‫רוצה וממדינה רחוקה והשנית למה לו לרב מעיר קטנה כשמטלקא לקבל טליו‬ ‫משרה כבידה וסול גדול כזה לנהל עיר גדולה כנ״ש ‪ .‬אמר לתלמידו ההיק ר משה‬ ‫ליב מסאסוב כי לא יוכל לסבול אותם‬ ‫ט חטאים המה ‪ .‬אם כן‬ ‫אפוא שנ״ש אינו ראוי לשמטלקא ‪ .‬היה בשעיר הרבה מתנגדים לקבלותו לרב ‪ .‬ולמטן הטוח אח לבו עליהם והלכו‬ ‫כיא טם מקל בילו ‪ .‬אין זה כיא שמן השמים נגזרה כמאמרם זיל אכילו ריש‬ ‫גרגותא משמיא מוקמי ליה )ביב דצ״א ט״ב( לכן עצחי נכונה מי שיש בלבו‬ ‫כקישי׳ החמורה הזאת ילך השמימה וישאל קושייתו ‪ .‬ואמר להם ‪ .‬‬ ‫ושיגלחז זקנם ‪ .‬מה עשה השט! כשראה שזה העסק לא‬ ‫טוב לפניו ‪ .‬כדי שלא ירגישו לעשות השיבה ‪ .‬א״כ מי‬ ‫הוא זה שפטל זאח ‪ .‬ירר מהמרכבה וקיבל שלום מהם כנהוג ‪ .‬ובירך אותו‬ ‫מם עשירוח ונעשה עישר וגביר ועדיין‬ ‫יש גבירים ממשפחה הלז ‪ :‬וידוע ט‬ ‫כאשר בא הגה״ק הרר״ש לניש כאי‬ ‫לפניו כמה רבני אשכנז לבקר את‬ ‫היכלו ‪ .‬ופ״א כשדרש בשיק בביהכנ״ם‬ ‫בהתלהבות כדרכו ‪ .‬דזקיני הגהיק‬ ‫הריר שמטלקא זייט כאשר נתקבל לרב לניקלשבורג הלט כל אלו אשר‬ ‫רות ההפקירות התנוסס בהם לקבל פניו ‪ .‬שמעתי מזקיני הגה״צ רמ״י ז״ל שבעת שנתקבל הריר שמעלקא לרב‬ ‫לנ״ש ‪ .‬יא׳ לו כי חריצי‬ ‫חלב וחמאה יוביל למכיר‪ .‬והשנית‪ .‬וכאשר ראה‬ ‫את כל החברה ‪ .

‬שכאשר ידעי שהרריש אינו יודע לדבי ולכתוב בשנת המדינה הלכו לשל‬ ‫הפלך וראש המד נה ובקשוהו שיאבה בטיבו למסור כתב רבנות ‪ .‬והשיבי משה ליב לעבין‬ ‫אינך זוכר שלמדנו אחמול בס* עץ החיים בדף פלוני ושם נאמר איך יכולים‬ ‫לכחוב ולדבר בלשון הגריח מכ״ל ‪.‬יהר״ר צבי היי־ם‬ ‫הגז׳ הוא אביו של מ ה י ק ר׳ אברהם‬ ‫מרדכי סורקמר אבר״ק דאברמיל שי־י׳‬ ‫מחותני של הגה״ק במל בני יששכי*‬ ‫ז״ל ‪ .‬תאמין בני בעת שאחה עומד להתפלל מלאכים ושרפים לא יוכלו לעמוד‬ ‫לו יק היא בכל דרייו‬ ‫במחיצרלך וגז רה היא מלפני הקב״ה ואל תהרהי־ אחריי‬ ‫כ״כ לי הרה״ג מ׳ יקיהיאל יידא ש׳ מס־גכ‬ ‫וכבר‬ .‬‬ ‫כ׳ אלי ש״ב הג״ר יקוחיאל יודא גרינוואלד מסיגיט שי׳ ‪ .‫‪1^8‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫הקדושים מאד ודפקו מל הדלח ואין‬ ‫קול ואין טינה ויבשו לשבור הדלת‬ ‫וימצאו את הרב זיל מושכב טל הארץ‬ ‫בפישוט ידים ורגלים‪ .‬ולקח‬ ‫הרב הכחב וקראו מהחל וטד כלה ‪ .‬ולא יוכל‬ ‫אז יחר חכי‬ ‫לדבר אתו ולא יבין לשיני ‪ .‬ואח״כ חחס בח״י חחימה טובה ויכה‬ ‫טר להפליא ‪ .‬מכשיכ לקרות ולחתום הכתב רבנוח‬ ‫פליו וכלה גרש יגרשו מהפיר וידם לא תהי׳ בו וכן עשי והשר מילא בקשתם‬ ‫וילך פס אחוזת מרפה שרים נכבדים לבית הרב וכאשר הגידו להרב אשר נציב‬ ‫המדינה הולך וקרב אל ביחו ‪ .‬הנכתב בכתב‬ ‫הגריח להרב החדש שקבלו בפירם וחשבו שכאשר יבוא השר אליו ‪ .‬‬ ‫מאן לקח רבינו זאת ואימתי למד א״ע שפת המדינה ‪ .‬כי זקיני‬ ‫הק׳ הרר״ש זיל הי׳ בנ״ש מדוכה ביסורים גדולים אשר שונאיו ציטרו‬ ‫פיא הממרמר מאד ואמר ‪ .‬‬ ‫ודבר פמז בשפח ולשון המדיכה כרגיל ‪ .‬ואח״כ אחר‬ ‫לחלמידיו כי ה״גזירוח רטוח טל ישראל‬ ‫וביטל אותם בחפלחו והביא השכטה‬ ‫גדולה על העולם וכן הי׳ בשגה הזאח‬ ‫שכת שפע ברכה והצלחה בכל העולם‬ ‫והזקכים שבאותו הדיר אמרו ‪ 0‬אינם‬ ‫זוכרים שכת שפע כמו שכה זוי ‪:‬‬ ‫שמז( בין התלמידים של הגה״ק ר״ר‬ ‫י אלימלך הבלתי כורמים‬ ‫במולם יש לחשוב איל הרה״צ ר׳ צבי‬ ‫הירש ב״ר מאיר מ״מ דק״ק חירמב והוא‬ ‫הי חחן הגה׳יק ר״ר מעכדיל אבד״ק‬ ‫לינסק ומגזע בעת כנסת יחזקאל יגיהר‬ ‫הגהיק מראפשין נסע אליו לפרקים‬ ‫להתבשם מתורתו ‪ .‬ומיכ באהל בקיק חירמב יזה‬ ‫נוסח מצבחז ‪ :‬פ״נ אדיניני מוליכי‬ ‫ורבינו הרב מי״ה צבי הירש בהרבנ׳‬ ‫מו״ה מאיר ז״ל מגיד ניש־־ים דקיק‬ ‫חיראב נפטר כיו תמוז שנת תקצ״א‬ ‫נכ״ק • עיין לטיל אוח שליו ‪:‬‬ ‫בל הי״ר אלימלך זי״ני‬ ‫שחח(‬ ‫בל״ס טדע לו ‪ .‬והשר מסר לידו הכתב רבנות ‪ .‬אך‬ ‫טור בח אחת ה י ה ה לי אשר בודאי‬ ‫נמלמה‬ ‫מבניו‬ ‫אשר בלבם חשבו עוד חחבולוח איך להדס ממשמרתי וכפל ברעתם פצה והחבולה‬ ‫עמוקה ‪ .‬יצא לקראחו וקדם פניי בביכח שלום ובםפ״י ‪.‬והשר הפיק ממנו רצון מרוב חכמחו וצחוח לשונו וכחכרר מאתו‬ ‫ברוב עונג ותהום כל העיר אח״כ שאלו חלמידו הק׳ ר׳ משה ליב מסאסוב ‪.‬רבונו של טולם חה חטאי ומה פשטי גדול‬ ‫אותו‬ ‫יותר משארי רבכים שיושבים במנוחה ושלוה השקט ובטח ובו ביום לא זכה לגילוי‬ ‫והרלמנה טל דבריי הנ״ל ארבטים יום ואחיכ בא אליו אליהו זכור לטוב‬ ‫אליהו‬ ‫ואמר לו ‪ .

‬ולהה״צ ר׳ אלטזר בספרו ט״פ לא יחל דברו ‪ .‬‬ ‫של הריר אלעזר‬ ‫מקאזגיץ זי״ע נ״ט ‪ .‬והיא היתה אשת הרב‬ ‫עשר תעשר את כל תבואת‬ ‫החסיד ר׳ ישראל שנסט בסון! יחיו זרעך ‪ .‬ר״ל טושים אותו‬ ‫אלימלך הנז׳ הוי מתפלל בעבורי להשי״ת חולין מחמת שצריך לירד ממדרגתו‬ ‫שאהי׳ ירא שמים ואז תהי׳ גס אתה‬ ‫להצטרכוחס וכו׳ עיש ‪:‬‬ ‫ירא שמיס ‪ .‬וטור בח א׳ מ ת ה להר״ר שהוא בבחינת אדם ירא השי״ת כל השנה‬ ‫אלימלך מרת מירל ‪ .‬ר״ל זה הצריק הוא בלא‬ ‫ט הוא רבוק‬ ‫מליזענסק ‪ .‬ט *הה בן אחותו ו׳ ובם׳ דברים ערבים ין! ל״ח נ״ג‪.‬חמיר במחשבתו בהבורא יח׳ ‪ .‬ואות ר״א ‪ :‬בר״ח אלול הוא גס כן בבחי׳ אדם‬ ‫אבל מי שממתין ער באחד בחשרי‬ ‫מו״ה יוםלי והוא ר״ה יומא דדינא רכולי עלמא ואז‬ ‫המפורסם‬ ‫מדאמבראווי זי״ט‪) .‬ולהרב ר׳ יזסיל‬ ‫הנז׳ הי׳ בן גדול וחסיד מו״ה ישראל פי׳ צאו ממדרגחכם להביט בהצטרכוח‬ ‫גדול וחסיד מו״ה ישראל אלימלך אבד״ק הטולס‪ .‬‬ ‫ר׳ אלעזר מקאזניץ ג״כ יר״ש ואז ההי׳ ובס׳ אוי הני• ד״ב ובם׳ מיכל המיס דןז‬ ‫גס אתה יר״ש ‪ .‬מ ה ארמו״ר הצדיק מ׳ אלימלך‬ ‫לאה״ק ונפטר שם )והוא היה בן או זצ״ל פי׳ דרך רמז מ״ש חזיל בא׳ באלול‬ ‫נכד להרה״ צ ר׳ קאפיל ליקווטר זי׳׳ט( ר״ה למעשר בהמה ר״א ורש״א בא׳ בתשרי‬ ‫וחחגס היה הרב הג׳ ר׳ יצחק ליב דאיתא בזוה״ק רמעשר רומז ליראה כי‬ ‫אבד״ק פריסטיק אביו של הרה״ג ר׳ י׳ יראה כנודע ‪ .‬ובס׳ דברים טרבים ח ׳ ב ד ט ״ ס‬ ‫ט״ב‬ ‫הרה״צ‬ .‬והרבנית משינאווי כולה ורבי אליעזר ורבי שמעון אומרים‬ ‫היתה נכרתה אך לא ארט שס בטלה • באחר בתשרי פי׳ שמי שמחעירר עכיפ‬ ‫עיין לטיל אות רצ״ח ‪ .‬אבל אחרים‬ ‫בן הרר״א הי׳ ב! הרה״צ ר׳ נפתלי מחלין לו ‪ .‬ומיבא הרבה חית בס׳ באר משה‬ ‫עכ״ל ‪:‬‬ ‫טה״ת ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫ע ‪139‬‬ ‫נטלמה ממנו ‪ .‬ט״ר שפי׳ מורי הרב מ״א זצ״ל‬ ‫זאבנא ‪ .‬והנה דעת הת״ק מי‬ ‫יחיאל וואגשאל שה״ חחן הגה״צ ר׳ שמתנהג כל השנה בדרך הכסילים רק‬ ‫יטקב אבד״ק מפליץ בהגה״ק ר׳ גפחלי בריח אלול הוא מתעורר לתשובה וליראת‬ ‫צבי מראפשימץ‪ .‬וא״כ כחשר אהי׳‬ ‫י זי״ע בס׳ רשפי אש השלם‬ ‫אנכי יר״ש אז יהי׳ בן אחוחי הרה״צ רט״ו ובס׳ עשי אירוח רנ״ו ע״א ורמ״ה‪.‬וםטיטשץ ‪ .‬בהגה״ק רק משיג היראה הוא מעשה בהמה כי‬ ‫ר׳ מרדכי דור אונגאר משם( היה חתן על כל מ י ס צריך לדריש שלשים יום‬ ‫קורס ירפח״ח וכי׳ ע״ש ‪:‬‬ ‫הרה״ק ר׳ משה אליקוס בריטה מ״מ‬ ‫בקאזניץ שהיה חתן הה״ק ר׳ אלטזר שנ( כ׳ בס׳ עבודח ישראל )על אבות‬ ‫פ״ב מ״ש( אמר להם צאו וכו׳‬ ‫בן הרר״א זי״ט ‪ .‬והוא נתקבל לאב״ר הש״י הוא כמו הבהמה שאין לו רמת‬ ‫טל מקים אביו בהיותו בן י״ב שנה • ארס וז״ש בא׳ באלול ריה למעשר‬ ‫ושימש שס בכתר הרבנות חמשיס שנה ‪ .‬ה יכו כי רוב בניס הולכים שנא( ) י י ז י ץ עור בנוגע אל הרר״א‬ ‫אחר אחי האס ‪ .‬רק‬ ‫יאמר הר״ר נפתלי להר״ר ישראל אחרים מחלין לו ‪ .‬ושמה מרת טטיל מ״כ שמט( כ׳ בס׳ ע מ ד ת ישראל פ׳ ראה‬ ‫בטיר פריסטיק ‪ .‬ולהה״ק ר׳ מא״ב מ ״ ל יחל שאינו יוצא לחולין‬ ‫הי׳ ג״כ בן הה״ק ר׳ אלעזר מקאזניץ ‪ .‬בהמה שאז מי שיש לו דעת בהמה‬ ‫ונפטר שס כ״ז אב תרמ״ג בן ס״ב מתעירר ליראה הנרמז במעשר כי מי‬ ‫שנה ‪ .

‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ושלים‬ .‬ושלא להיות משחכר בשוס‬ ‫פטם בשוס משקה המשתכר כ״א מטט‬ ‫לצורך מה ]עיין לטיל אות ש״ו ‪.‬ומיין מש״כ אדמו״ר‬ ‫סגה״ק מגור זי״מ בם׳ שפת אמח פ׳‬ ‫בהר רן‪ 1‬ציה מ״ב ברברי הנואיל בשם‬ ‫אתיו הק׳ ז״ל בפסוק וכי תאמרו מה‬ ‫נאכל וכו׳ ‪ .‬ולאוח צ״ו ניב מיין‬ ‫בס׳ מנורה זהב פ׳ פקודי‪ . [.‬וטפ״י דברי הנזא״ל הללו‬ ‫מיישב קושיות זקיני הגה״ק זי״ט בס׳‬ ‫פנים יפות פ׳ בתקותי ומיין בזה בס׳‬ ‫דגן שמיס לר״ה דן! מ״ר ט״א והבן ‪:‬‬ ‫שמ( א ג ר ת מהרב הק׳ אדמי׳ר‬ ‫מו״ר אלימלך זצק״ל‬ ‫נבימ זי״ט ומל כל ישראל ‪:‬‬ ‫ש ל מ א רבא יסגא לאהובי ידידי‬ ‫אוינ היה הרבני המופלא‬ ‫ומופלג החריף ושנון הירא וחרד‬ ‫לדבר ה׳ ותורתו ביש מויה כרסה‬ ‫נ״י לנצח ‪:‬‬ ‫גי״ק הניעני ומה שכתב מעלתו אם‬ ‫י לשנות הנוסחא ולהתפלל בנוסח‬ ‫ספרד הנה מיום טמדי טל דטתי בידיטת‬ ‫ספר ראיתי גם שמטתי שהיו מתפללים‬ ‫בנוסח ספרד גם רבותי ספרו לי שהי׳‬ ‫בימיהם וקידם להם אנשים צדיקים שידו‬ ‫מחפלליס בנוסח ספרד רק שהיו טדיין‬ ‫מטטיס בימיהם והנה אני לא הבנחי‬ ‫את הנוםחא הנ״ל וטתה הנה נא זקנחי‬ ‫הבנתי התוטלת והמטל׳ של אותה הנוסחא‬ ‫עד שבלתי אפשרי להעלות על הכתב‬ ‫גודל מעלת׳ גס אם הייתי מבטא בשכתי‬ ‫איני יודע בבירור אם הי׳ אפשר שיבינו‬ ‫אך צריך שיהיה המתפללים בנזסת הזה‬ ‫פרושים מדרכי הסולם הראשון מהפרישות‬ ‫שלא להיליא שקר מפיי ושלא להיות‬ ‫מקלל את חבירו אפי׳ בלב כשום פטס‬ ‫גס שלא יקפיד טליהם אפילו הקפדה‬ ‫בלב ושלא להוציא שבוטה מפיו ושלא‬ ‫להיות לו קנאה וחמדת ממון ומדת גאוה‬ ‫בלתי אפשרי להטלות טל הכתב גנותו‬ ‫כייוט לשם שאני מוכיח טצמי תמיר‬ ‫ומבייש טצמי ברבים כדי להוציא מכח‬ ‫אל הפוטל‪ .‬זלמש״כ למיל‬ ‫אוח ס״ג נ״ב מיין דבר נפלא מש״כ‬ ‫בזה זקיני בפחחא זמירא אוח ה׳ בראש‬ ‫ס׳ הפלאה רפח״ח ‪ .‬ומיין בס׳‬ ‫?״בד ישראל פ׳ אולרומ‪ .‬‬ ‫גם שיהא מרגיש בעצמו באמח שאין‬ ‫לו שום מנוחה מדאגוח מצרוח ישראל ולבו‬ ‫כואב ומיצר עליהם מבלי הפוגות עד‬ ‫שמגידל הצמר בלחי יכול להחאפק‬ ‫מלהחפלל מליהם בינו לבין מצמו אף‬ ‫שאינו ראוי והגון במיני מלמו על כללות‬ ‫ישראל ואפילו על שונאיו אם לא שיראה‬ ‫מהס שעוברים על מ״ע או לא מעשה‬ ‫ועיקר שיהי׳ למדן מכ״פ גמרא ותוספימ‬ ‫ופירש״ ושאר דרכי הקודש כמבואר‬ ‫בספר ע״ח וסיקר אהבח חביריס ודיבוק‬ ‫חביריס וחי שאין בו כל המלות הללו‬ ‫בוודאי אינו מכת זי ימי שיש בו כל‬ ‫המרות הללו אותם בני ארס ראוי יטיב‬ ‫להס להחפלל בנוסח ספרד הנם שידעתי‬ ‫בכס שאינכם מדיין כמדרג׳ זו ככל הצורך‬ ‫הצורך אעפ״כ מחמח שאני רואה שנפשכם‬ ‫חשקה מאד ומחאמצים מאד לבא לעבוד׳‬ ‫הבורא ימ׳ באמח הבא לטהר מםייטין‬ ‫לו והמםחא זו ג״כ מסייט שתוכלו להחזיק‬ ‫בטבודתו ית״ש כאייי י ק שאתם‬ ‫משתוקקים לבא באמת להמר׳ הניל‬ ‫ואם לאו חלילה להתפלל בנוסרא הנ״ל‬ ‫כי הנה ראיתי אנשים גדולים שהם‬ ‫פרושים מדרכי הטולם אבל הכל בשביל‬ ‫הנאתם גס יש לומדים ספרי קבלה‬ ‫ימתפללים בתוך סידור האר״י ז״ל‬ ‫ולומדים בטלית ותפילין אשר אין לך‬ ‫פרישות גדיל מזה כי באמת הדברים‬ ‫הללו הם טובים אך שאין בהם פנימית ‪:‬‬ ‫‪.‫‪140‬‬ ‫אהל אלימלך‬ ‫ט״ב והנה למה שכ׳ לטיל אות ט״ו נ״ב‬ ‫עיין בם׳ קהלת יצחק פ׳ ויקרא בפסוק‬ ‫אדם כי •יקריב מכם וכו׳ ובס׳ קרבן‬ ‫הסני פ׳ יחרו ‪ .

‬הכיל‬ ‫המדבר בלדקה היום יום א׳ ה׳ לחודש‬ ‫כסליו תקמיא לפ״ק ליזטנסק יליו ‪:‬‬ ‫סיף אלימלך במהור״ר אלעזר‬ ‫טכיל ‪:‬‬ ‫ליפמאן זלה״ה‬ ‫הקודש מהרב הקדוש‬ ‫שנר(‬ ‫וטהור ובו׳ מוהר״ר‬ ‫אלטזר זלוק״ל זייט בן הרב הקדיש‬ ‫המפורסים איש אלקים רבינו אלימלך‬ ‫זלויךל זי״ט אשר לא הי׳ בדפוס טר‬ ‫כה ‪ .‬‬ ‫)ונדפס בםו״ם בית מלך מינקאטש‬ ‫ת מ י ד וזיל שם(‬ ‫אגלת‬ .‬‬ ‫ד‬ ‫(‬ ‫ו‬ ‫אגלת‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫הקודש הגיטני וחנוח נפשו‬ ‫כמו שהניח דטחי שפקדני‬ ‫לשלום ‪ .‬היות‬ ‫בקירות לבי התורני‬ ‫הבס וגושלם וותיק ועושה חסד כש״ת‬ ‫״י ןמ‪£‬י ‪.‬‬ ‫^״ך‪1 .‫אהד אלימלך‬ ‫ושלום וישע רב לאהובי או״ג הנצמד‬ ‫הרבני ביה‪ .‬ובאמת‬ ‫לא סיימוהו קמי׳ שורש וחוק הדברים‬ ‫מאין יבא פרנסתי ופזרוני שטר הנה‬ ‫לבני ארם‬ ‫הייחי טזסק ברכואוח‬ ‫בטזה״י והיו נותנים לי איש אשר‬ ‫ירבנו לבו ״ומזה הייתי מפזר ומחלק‬ ‫לטני הנמלא ראשון ומטולם לא לן אללי‬ ‫מטות' וכטת זה כמה שבוטות אשר‬ ‫הייתי חולי מאוד ואין באפשרי להיות‬ ‫לי פנאי טור לקבל ב״א כמקדם והשטה‬ ‫דחוקה גס לי כטת והשיבותיו ריקם ‪.‬‬ ‫הגס שדרך הטולס לכתוב שבחים המגיטיס‬ ‫לכתבים אך לא נח לי מאוד כי לא הגטתי‬ ‫אן! לרוטי בקר ומה אני ומה משפחתי‬ ‫לביא אלי ברברים כאלה ובפרט שאני רואה‬ ‫בי הנני נרדף מגדולי הדור חפארח ישראל‬ ‫בוודאי לא טל חנם זאח כי אס מד׳‬ ‫ילא הדבר שאין מניח כבודם לישי‪ .‬אך לזאת לא נאוח לי יטן ט‬ ‫גדלני בשבחות וקורא אותי בשם רב וכו׳‪.‬בשית‬ ‫שלש סטודוח ובוודאי גס זה חטאנו‬ ‫שכבורכס נקשרו לי באהבה רבה אבל‬ ‫זאת בקשחי מכבודכם הרמה ממני‬ ‫תראו וכן תטשו לדורות להיות שבלבלו‬ ‫המנין שלי שקשה טלי כמות ולבי אומר‬ ‫ט שבוודאי איננו ראוי לכן והעיקר‬ ‫רחמנא ליבא בעי ואשב בדר ואדום‬ ‫י ט ׳ לדין א״מ לכן! חוב וחבריו לכן!‬ ‫זכות והלנועים מישכ״ן ידיהם מהמלות‬ ‫שבאים ח״ו לירי קטטה ומריבה חיו‬ ‫]עיין לטיל אות מ״ט[ ומחמת שכבדים‬ ‫טלי ידי מזוקן ומלטר אקלר באמרים‬ ‫כ״ד האיש הטלוב המונח חחת כפות‬ ‫רגלי הלדיקים הק׳ אלימלך בן אלטזר‬ ‫ליפמאן זצלה״ה ‪:‬‬ ‫אשר אהובים וברורים‬ ‫בטבודת השי״ת אחיי קידה‬ ‫ומצפה לשרחם בג״ט אם יניחו אותי להם‪:‬‬ ‫הקודש הוטחק אוח‬ ‫שנג(‬ ‫באוח מ ט י ק אדמויר‬ ‫הגאון הקדוש אספקלריא המאירה אורן‬ ‫ורבן של ישראל איש אלהי רשכבה״ג‬ ‫נזר הקדושים מ ת א ורבנא ר׳ אלימלך‬ ‫זייט נבג״מ זציקללהיה בטל סה״ק נוטס‬ ‫אלימלך טהיח זי״ט וטכ״י)בסו״ס מאמר‬ ‫קדישין דפוס מונקאסש חר״ן( ‪:‬‬ ‫ולכלם‬ ‫אגרת‬ ‫עא '‪34‬‬ ‫שבן אחותי ירס אלי‬ ‫מררך רחוקה היה הרב‬ ‫המופלג מו*ה צבי הירש בבריך נ״י‬ ‫מק׳ שיקטין רטפלי תלוי בי׳ ויש לו בת‬ ‫גלולה וביתו ריקן ואין לו שוס מבוא‬ ‫לפרנסתו ומלאכתו מלאכת הקירש שהי׳‬ ‫לימד לתלמידים ‪ .‬‬ ‫גלל כן כל מי שידבנו לבי הטהור‬ ‫ליתן לאיש הלזה אשר מטולס לא נסע‬ ‫באלה מםטי ומםוה הבושה טל פניו‬ ‫למלוה רבה יחשב לו ולדקתו תטמור‬ ‫לטד לו ולזרעו טד טולס ‪ .‬ופתה נמסר מהרה״ק הלדיק וכי׳‬ ‫מהוריד יחזקאל שרגא האלברשטאם‬ ‫שלינרא אבריק שינאזוי להדפיסו בזה ‪.‬ואמר אמר גס הוא אסט גם‬ ‫אנכי לביתו ודודו יגאלנו ‪ .‬באומר‬ ‫שמטיח מונח אללי בקופסא ‪ .‬וכשמטו את דברי‬ ‫האומרים לי שביתי פתוחה לרוחה‬ ‫בפיזור מטות צדקה להשיא בתולות‬ ‫טנייס‪ .

‬כך אמר אא״מ וחחרות ורגאוה ומכטס ומהםחכלות‬ ‫מי שהוא שואל אם לומר זמירות אלו הנשים ומלהרכות שיחה טם האשה‬ ‫אי לזולמס ואס לומר שיר השירים בטמ אפילו טם אשתו ובפרט בטת נרתה‬ ‫הזאח או באחרת ושאר שטיתים כאלו צריך הרחקה יותר ויזכור יום המיתה‪.‬ומן הראוי שלא לכתוב האדם לשמיר טצמו מחניפיח ושקרים‬ ‫לו ולהשיכ שום תמונת אות אך מ נ י יליצנוח ולשון הרט ומקנאה ושנאה‬ ‫משיכ לו מפני הכבוד‪ .‬וזוכרים חטאח ביום לפטמים חצי שטה יתבולל כנ׳׳ל‬ ‫נטורים חמיד כמאמר דוד המלך ט״ה ואז ילאה בטלמו ויטמלו פינותיו לנגל‬ ‫וחטאחי נגדי חמיר ואינם משגיחין כלל טיניו ייזכיל אח טצמו טונוח ופשטים‬ ‫אם המטשה והשבח הזה הוא נאה יומר וחטאים כהלים וגבטוח אשל מפולם‬ ‫מזה כדחנינן טל פסוק ורוטה זוכות כל לא זכל אם עשה כזאח ‪ .‬‬ ‫אשר במכתב אין להטלוח אוחן טל וכשילמוד גמרא ושאר ספרים אל יפסיק‬ ‫הכתב יאמר לי אא״מ נ״י בזה הלשון בתיך לימודו וכמאמר חז״ל הקוטפים‬ ‫כתוב לי איזה הנהגית הנאמרים אפם מלוח טלי שיח ‪ .‬והי׳ בקראו בו מטאת נטולים של האלם הם מםמין‬ ‫תסמר שפרותיו ונזרטזטו אבריו בראוחו טיני האלם ואין לואה האמת אף שיכול‬ ‫שיש בפולס שטוחים ודברי הבלים לפלפל ולהגיל לאהלים לינם אכל הוא‬ ‫ופתיים כאלו כי נראה מחוך שאלותיו מצמו ישכח ולא יקיימם באמת ‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪142‬‬ ‫מכתבו‬ ‫הגיטני והראיתיו האז־ם )ואין רואה האמת( צדך להתפלל‬ ‫לכבוד אדוני אבי מאד להשי״מ שיבא טל האמה ‪ .‬אבל‬ ‫ובאמת אף אם ילמור בו וירט כל לפי הבנת דטתינו בדולוח הללו טיקל‬ ‫הדינים ומהגות מאמרים למראה מיני הלימוד בגפ״ת ופוסקים ואף מי שאינו‬ ‫יבול‬ .‬לין‬ ‫שטיקר נסיעתו להיות אצל הצדיקים צליך האלם להחחלט מאד טל טונומיו‬ ‫יאנשי מטשה אינו למטן ילמד ממטשיהם ולהחבולל טצמו קולם אול היום שאז‬ ‫ויראחס‬ ‫וקדישחס ופרישימם וגודל טמ ללון לבכות טל השכינה וצטל‬ ‫יבכל‬ ‫טת‬ ‫בבל‬ ‫וחרטותיהם‬ ‫תשובותיהם‬ ‫השכינה ויתוודה בשבלון לב ויקלע‬ ‫רגט טל כל פםיטה ופסיעה וטל כל לבבו לי״ב קלטים ואיך גלם בטונותיו‬ ‫ליבור ודיבור וטל כל ראי׳ וראי׳ לגלות השכינה וצטל השכינה פטמים‬ ‫דואגים ומחחרטים אולי לא הי׳ הדיבור הלבה טל אין חקר ויבכה בלמטות וגם‬ ‫והפסיטה ליראחי ‪ .‬אבל רום שלא יכלו ימי הבלו כשטותים חלילה ‪.‬‬ ‫ממכ״ת אינו לומד מן הצדיקים יראתם ואז הש״י ברוב רחמיו וחסליו יאיר‬ ‫רק שרואה תנועותיהם מראים והנגלים טיניו בחורה הקלושה ויכין י ישכיל תוכן‬ ‫וסובר מי שטושה ונוהג בזה נקרא הרברים לטשוחם ולקיימם ולזה צריך‬ ‫כשם חסיד ‪ .‬ויתפלל להשי״ת שיזכהו‬ ‫קצהו מהם אשר יטשה הארס וחי בהם ללמוד תורה לשמה ‪ .‬ויטםוק באיזה‬ ‫ל מ י פ בהם לטבודח הבורא ביה וכ״ש ספל מוסל דהיינו בראשית חכמה‬ ‫באמח‬ ‫הראשין צריך ללמיר גמרא פס וכלימה מדי יום ביימו ופטמים ללמוד‬ ‫פירש״י יתיםפית פם מפרשי השים כל במטט איזה כתבים אף שכתוב בכתבים‬ ‫אחד לפי המתי ופוסקים אחריהם ‪ .‬כי‬ ‫מורי ני׳ ויזרח לנצח‪ .‬ככה יעשה‬ ‫האומר הלכה זו נאה וכו׳ רק כל לא פטם א׳ ולא מאה פטמים טל אשל‬ ‫טבודחס אינו אלא למלאוה רצון קונם ילחמו טליו מן השמים ויתפלל להשי״ת‬ ‫הבורא ב״ה וב״ש בכל מטשיהם כמאמר שילריכהו בדרך אמת ויורהו אח ללכיו‬ ‫הכתוב בכל דרכיך דטהו ‪ .‬מי שאינו מהיר לפלפל בגפ״ת ופוסקים‬ ‫ומתחלה ילמיר שלחן פריך אורח חיים אחליהס מיטב שילמיד בחכמה ז ו ‪ .

‬ועיקר שישמיד אס טצמו‬ ‫ממשכה המשכר כי זה מיקר וחילי רט‬ ‫הי־ביא לאדם סכלות גדול כמאמר התנא‬ ‫‪5‬‬ ‫עב ‪143‬‬ ‫לא ת ה י ו א ת ח ‪ -‬א ‪ .‬וישמור‬ ‫עצמו מלדבר שוס דיבור קולס התפלה אפילו‬ ‫דיבור אחד שזה מבשל כוונת התפלה ולא ישיל‬ ‫אימה יתירה בתוך ביתו ולא יקפיד שוס הקפדה‬ ‫תוך ב י ת ו ‪ .‬‬ ‫יכל אדם יהי׳ שוב בעיניו יותר ממנו ‪ .‬וכל זה באימה‬ ‫ייראה גדולה ‪ .‬ואס יגנה אותו שוס אדם ישמח מאד שהזדמן‬ ‫השי״ת לאדם נ ז ה שמתבונן קצת מעשי המכוערים‪.‬ומחמת נחיצת בעל הדרך לא יכולתי‬ ‫להאריך רק לתפוס בקיצור קצח הנהגות‬ ‫אשר מהם יוכל להבין דבר מתוך דבר כי‬ ‫כל מרה ימרה יש לה טנפיס רבים עד אין‬ ‫ק ן ותכלית ‪ .‬ויתעלל תמיד‬ ‫ושיעזרהו‬ ‫אל השי״ת שלא ימות בלא תשובה‬ ‫השי״ת לשוב בתשובה שלימה ‪ .‬אבל כל זמן שהאדם‬ ‫מלובש בתאוות הגופניות ודברי שטיחים‬ ‫והבלי טולםהזה אזי הלימיד של הכתבים‬ ‫הוא כסס המות מלילה רק לריך האדם‬ ‫לזכך גופי ונשמתו כנ״ל ‪ .‫אהל אי ‪:‬־ימיך‬ ‫יכול ללמוד רק משניות ‪ .‬ויתפלל על כל‬ ‫בעלי תשובה שיעזרם השי״ת ויכלול עצמו עמהם‬ ‫ויתפלל על מחילת עונותיו בכללות עונות ישראל‪.‬והשי״ת‬ ‫יזכהו אם יחנהג כשורה באמח ובתמים‬ ‫שיפחחי לו מעיינוח החכמה בכחבי‬ ‫האר״י ז״ל ‪ .‬רק שנפל לידי איזה גאוה למען‬ ‫הנאות עצמו אזי הוא תועבת ה׳ כל גבה‬ ‫לבב ‪ .‬ושיי־ש הדבר שישמור את‬ ‫עצמו מהרהורים רעים ימ‪.‬בודאי מי שזיכה אותו השי״ת‬ ‫להיות מ כ ת הצדיקים לישב בסעודה שלישית אף‬ ‫שלא נכתב בשים מקוס בודאי הוא מרומז בגמרא‬ ‫הקדושה‪ .‬וידמה‬ ‫בעיניו תמיד באלו אדם עומד כנגדו ומשגיח עליו‬ ‫ולא ירף ממני השגחתו בכל מעשיו ‪ .‬ובכל פעם שיבין האדם שנזדכך‬ ‫נשמחו יוחר שאין הילר הרע מסיחו‬ ‫בדברי שטוחים והבלים כמקודם ‪ .‬ושורש הדבר למעש בדיבור ב נ ׳ מ לאפשר‬ ‫ט זה נחשב לסיגיף גלול כמו שאמר א א מ י ר י י נ י י‬ ‫טיפ‬ .‬אזי‬ ‫ילמיד בכל פעם יותר בכחביס ‪ .‬ובודאי אס‬ ‫הי׳ ריאה ממנו דבר מכוער הי׳ מתנייש ומוכלס‬ ‫בעיני עצמו והי׳ משמין את עצמו במיזתרה‬ ‫העכברים מגודל הבושה‪ .‬ואס ישבחי אותי בנ״א ילך בזוית הבית‬ ‫ויצמער בעצמו באיות ויאמר לעצמו מה זה‬ ‫אותי ואין בי ‪ .‬‬ ‫ואז ישבר וייכנע כח יצר הרע ‪ .‬רק לפעמים‬ ‫ילמוד מעט מהכתבים‪ .‬וישמור עצמו מלדבר‬ ‫ומלחשיב שוס לבר תורה במקום הטנופת ויתגבר‬ ‫מאד לשמור שלא לדבר דברים שבקדושה במקום‬ ‫ה מ נ ו נ ו ת וישמור עצמו מלדבר בביהכ״נ אף דברי‬ ‫מוסר שלא למשוך מתוך כך לדבר ב ש ל ‪ .‬לצבות בכל איפגיס‬ ‫וישמור עצמו מלבטא ״•ס אדם בעולם אדרבה‬ ‫לאהוב אותם כאהבת נפשו ובכל ממולו וגופו ולא‬ ‫יהי׳ לו הכרש בין בניו לשא־ בנ״א במאט״כ‬ ‫ואהבת לרעך כמק־ ‪ .‬‬ ‫ויהיו דבריו מ ח ת עם הבריות וירחיק עצמי‬ ‫מלהזכיר ש״ש לבשלה ‪ .‬וגס דברי‬ ‫אגדות שבגמרא הקדושה מסוגלים מאד‬ ‫להזדככות הנשמה ואז כאשר ינהג כזה‬ ‫זמן רב ויזכה לדטת איך לזמר ולשבת‬ ‫בשיריש וחשבחות להבורא ביה וב״ש‬ ‫כאשר אמר אאמו״ר פיריש טל פסוק‬ ‫זמרו ה׳ כי גאות טשה ‪ .‬כ״א הרשעים הידועים לו‬ ‫שאי אכשר לדונם לכף זכות אלו מ‪5‬וה לשנוא‬ ‫א ו ת ם ‪ .‬ו!׳!כויכ הבורא ב״ה‬ ‫וב״ש שרואה מעשיו ובלתי אפשרי להשמין עצמו‬ ‫ממנו כמבואר בש״ע אויח ב ת ה ל ת ו ‪ .‬כי בדורות הראשונים‬ ‫היו להם נשמות קדושות והיו נשמרים‬ ‫מנעוריהם מכל תטא ועין גלל כן היו‬ ‫נשמותיהם ומסוגלים ללמוד‬ ‫ראייס‬ ‫בתכמה זו ‪ .‬אבל עתה שיש לנו גוף‬ ‫מומר עכור לריך האדם לזכך ולכבס‬ ‫אח עצמו מאד מכל חטאיו ולהזדכך‬ ‫אוחס ‪ .‬ואס יהי׳ לו איזה הקפדה בתוך ביתו‬ ‫או על שים אדם יזכור לעצמי חטאת נ ע ו ר י ם ‪.‬ט‬ ‫גאות טשה רציל מתמה שיש גאוה בטולס‬ ‫ויכול האדם לפול ח*ו בשט חים טל ידי‬ ‫הגדלות אף שלומד ועיבד את ד׳ בכל מיני‬ ‫עבדות ‪ .‬ודקדק שהי׳‬ ‫לו לומר זמרו לה׳ ואמר שהפירוש הוא כך‬ ‫שצריך האדם להתקדש ולטהר מאד מאד‬ ‫מכל טזנותיו שתהא השכינה מדברת מתוך‬ ‫גרונו כאלו השטנה עצמה מזמרת ‪ .‬ומה ששאל‬ ‫מר אס לישב על סעודה השלישית באס שיכמל‬ ‫משמיע ברכו ‪ .‬ואילו היו יודעים‬ ‫שמשבתיס‬ ‫שפלותי ושניותי ויועללי הרמים לא \ ו משבחים‬ ‫אותי ולח די שלא היו מכי־ייס אותי אלא שלא היו‬ ‫מדבריל׳ עמי אפיצו דיבור ה י ד והיו רודסיס איתי‬ ‫ב מ מיני רליכות ואיך אשא כניס נככי הבירא‬ ‫ב״ה שהיא יודע את שפלותי וגלוי לפניו מ׳‪1‬שי‬ ‫הרעים ככל עת ובכל רגע ואעפ״כ הוא מרהס‬ ‫ע ל י ‪ .‬‬ ‫ויאמר אין זה כי אס עונותי הביאו א ת עצמי לידי‬ ‫הקפדה וכן בכל דבר ודבר יזכור מיד ח מ א י ו ‪.

‬אפילו אס איזריס‬ ‫הזכירו לפג ה דבר שבקדושה היה נוקם ממנה‬ ‫ומשה לה י&ירים קשים ומרים לאין ש י ש ר ‪ .‬ין מ ע ה ר יןיין‬ ‫ד י א נ י ו ט ק י י ן ! מ י ירין ט ש ע י י *‬ ‫יסורים ה א נ י ן‬ ‫נ א ן סונדערט אין צוואנציג י א ה ר‬ ‫איין צדקת‬ ‫בי‪.‬וכעזהש״י‬ ‫לה‬ ‫הרב הגאון י׳־יפת הדור המפורסם הרב המגיד‬ ‫דק׳ קאזניץ יאריך ימים ושגיס בשוב ובנעימים‬ ‫גירש איתו ממנה ונתן לה קמיכ וחזרה לאיתנה‬ ‫הראשון כשאר בנ״א הבריאים והי׳ לה מניחה‬ ‫בחורף לאשתקד פד קידם ר ״ ה ה פ ב ר ‪ .‬ואח״זחזר‬ ‫אצלה הבע״ד הניל ועינה אותה בעינוים קשים‬ ‫ומרים ולא הניח אותה לילך לבהכנ״ס בימים‬ ‫הקדושים ולא להזכיר שוס דבר שבקדושה‪ .‬ת י ו ת ו א ח ר י ו ״ ט ז א ל מ ע ן פ א ל י ן‬ ‫ל ה ר ה ס מ ג י ל ע ר ‪ .‬‬ ‫עכ״ל‪.‬ק ן ג ל ל‬ ‫ל ע ל שראקין ע ״ כ ה ס ב לוין ג י ה ״ ס י ן‬ ‫האב אין מין‬ ‫השמחה ה א ת סלכו ואכלו‬ ‫כ ל ו ת ויין ו מ ת ו ן‬ ‫מדליק‬ ‫ושתו ובבוקר ק מ ה ה א ש ה ה ז א ת ב ר י א ה ושלימה ו ס צ כ ה‬ ‫ל ב ה כ נ ״ ם כ ש א ר ב ת נשי ישראל ו ה מ ע ש ה ה א ת ש מ ע ת י‬ ‫מ פ י מ ח ו ׳ ר ׳ ר א ו ב ן ו א ס י ו ר ׳ שלז״ס שהיו ב כ א ן א צ ל י‬ ‫בשבוע ה ע ב ר ה ש נ ס ע ו ל ק ״ ק מ א ש צ י ם ק ע ל ה ש ו ק ה ש ם‬ ‫ו מ ח נ י ת אישון ל י ל ה ל א א ו כ ל ל כ ח ו ב‬ ‫הטוב יצלימם‬ ‫ו ג ם ה ם ה ג י ד ו ל י שכלמי א פ ש ר י ל ס פ ר‬ ‫כל כ ן‬ ‫וכיס אצא ‪ .‬והפירוש כ י ה‬ ‫כשאלס מענה את הפה מענה הוא מלשון ועניתם‬ ‫דהיינו סיגוף וזה שאמר מי שמענה ומסגף את פיו‬ ‫מלהרבות בדברים ללא ‪5‬ורך ‪ .‬זהשיית‬ ‫ברהמיי וברוב חסדיו ישמרנו משטותיס והבלים‬ ‫ונזקה לעבוד באמת וביראה ובאהבה בלי שוס פני׳‬ ‫כ י ל הלישית‬ ‫ומניעה ע י ביאת הגואל בביא‬ ‫הק׳ א ל ע ז ר באאמויר מזיה א ל י מ ל ך יצ״ו •‬ ‫שנה(‬ ‫העתסה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ממכתב סה״ק מי׳ה‬ ‫אלעזר מליזענסק‬ ‫זיל שכתבו להה״ק מרימבוב ז״ל שנדפס‬ ‫בםייס ״אמרי שפרי ד׳ לביב תלמיד ‪:‬‬ ‫שלום ורחמים וחיים ושמחה וחדוה‬ ‫וגילה וביט סלה לכבוד אהובי‬ ‫מחו׳ ידידי הדב החריף חו״פ בוצינא‬ ‫קדישא ניי עיה פ״ד‪ .‬והיה מדבר בתוך גרונה בלשון נכרים ‪.‬א ו מ ר ‪ 8‬ל ו ס‬ ‫כל לבלי ה ק ו ל מ ש מ ע ל ה ם‬ ‫! כ ז ת ו י ע מ ו ד ל נ ו י ו ל כ ל ישראל ת מ י ל א ‪ .‬המפורסם בין‬ ‫קדושי עליונים בקשית טיייי מנחם‬ ‫מענדיל ג״י איר צו־ז לנצח ‪:‬‬ ‫אהובי‬ ‫י ל י נ ולבבי יכו׳‪ .‬ובתוך בך התחילה לרמוז באצבעות‬ ‫על הפנזלזמ עמל הכתלים להדליק נהה גרות‬ ‫ועשו כ ר צ ו נ ם ו ס ת ו ב ה ד ל ק ת נ ר ו ת ‪ .‬והיתר בעיני כלי רואי׳ לאחר‬ ‫יאוש שראו ממש י‪5‬יאה הנפש דיל ומתוך גודל‬ ‫‪0‬צער הלך חביה ייי״ה ראובן הנ״ל לבית אחיו‬ ‫להתפלל שס ‪ .‬י גדילים כהנה ו כ מ ה ‪ .‬ה ת י ז ל ס ל מ ל ב י ה י ל‬ ‫ו ו א ם האר אין!ינדי״ירין נין איך ד א ס א ן ! א ל איוי‬ ‫ל א נ ג י ס ו ר י ם ה א נ י ן ־ ו ה נ ס נשייע ק י ל מייבל א י י ס ‪-‬‬ ‫מ י י ן ק י נ ד פ א ל כ ט ד י ן נ י ט ד א ו ו ע ס נ י ש‪ .‬יאות כמדומה לי שכבודו יודע ממה שאירע‬ ‫לבת הרבני המיפלכ מו״ה ראובן נ״י מגראלזיסק‬ ‫הסמוכה לעיר ויארשא שהוא מחותנו של אחי הרבני‬ ‫המסיל מו״ה ימקב נ י י שנכנס בבתו משואה בסל‬ ‫דבר ר ״ ל ‪ .‬ואח״כ‬ ‫בבואה לביתר ביו ים מועמיס הוסיף הבמיד להרע‬ ‫ביסודי‪.‬‬ ‫ע ט‬ . 0‬־ ה כ ׳ ׳ ל מ ח ו ׳‬ ‫ידידו א ו ״ כ ה ד ו ש ״ ת ב ל ו ״ נ ו מ ב ק ש א ה ב ת ו ת מ י ד י מ ן ‪' .‬מ י ס‬ ‫ל נ ק ו ת א י ן ל א ט א ה ן ג י ז א ג ק עטין ז א ל ט ל י א א ש ס א פ ף‬ ‫ת י כ ף ג י ‪ .‬וברוממות הבורא יתברך ש מ ו ‪ .‬‬ ‫ה א נ י ן ! י י א ניט גיענטכרעט ה א ט‬ ‫זייטץ גיזינל‬ ‫אין‬ ‫מ ל ג י ו א ע ו ו א מ ם ס ג ט פ ע ל ט עג!* פיט ה א ט ל ׳ ל א ו נ ן‬ ‫ג י ע נ ט כ ע ל ט זייט מ ו ח ל ו א ש ה ה נ ״ ל א י ז מ י ל א נ ט ש ל א ק‬ ‫ג י ו ! א ר י ן ‪ .‬ומדבר בלשון נכרים ר׳׳ל‬ ‫א ׳ דסוכית חנק אותה ל״ע ולא יכלה לדבר עוד‬ ‫שוס דבר כלל ‪ .‬ומאחר שעזרני‬ ‫סשי״ת וזיכני לשמח איתי אכתוב לכבודו‬ ‫מפ!שה ‪!<5‬לאה אשר לא נשמע ולא ספרו לנו אבותינו‬ ‫כ ז א ת ‪ .‬ו י !יין‬ ‫שוועל ג י ג א נ ג ק ע ס‬ ‫מ כ א ן ו ל ה ב א ו ו ע ט א י י מ ל מ ו ל אוין? ג י ה ו י ב מ ן ו ו ע ר י ן‬ ‫א י ן ד י א נ ר מ מ ה א נ י ן זייא ג י ס ע ל ט ל ע ל י ן מ י ע ‪ .‬א ח ר ש ע ה נ נ ע ל ה מ ש י נ ת ס שאלו א ו ת ה מ ה‬ ‫והשיבה אינני יולעת כלל וש‪$‬לו‬ ‫ה י ה זה כ כ א ן ע מ ן‬ ‫להדליק הנרית והשיב־ שמתון‬ ‫ל מ ה צוותה‬ ‫אותה‬ ‫ס צ ר ד מ י ו ל ש ה י י ת י ש ו כ ב ת ה א ב א י ך ג י מ ה ן א‪ .‬ונסעו‬ ‫לקיר! נעשכמ והיה לה מרופה מעט ‪ . .‬‬ ‫א ל ׳ ז ז ר ב ״ מ א ל י ם ד י • ולס^ה מה׳ ל י ן ע נ ם ה‬ ‫‪.‬וביוה״כ‬ ‫הלכה ל ב ה מ ״ ס ועשה בס חוכא יאיסלילא בשחוק‬ ‫וביים‬ ‫וקלות ראש ‪ .‬א ל א י י ן א נ ל ע ל י ק מ י ע שריינין ו נ ת ו ן‬ ‫וויא ל א ס נני נ י ת מ א נ י ן ג י ס ע ל ט ל ק ס ק ו ל‬ ‫הלניים‬ ‫אווי ל י י ל ע ן !ענין ז י י א א נ ט ל א פ י ן כ א ן ל ׳ י א ו נ ן ו א ח י י‬ ‫לעלציילט ל י א מעשה‬ ‫האנין עםש‬ ‫ר׳ שלמה נ״י אין‬ ‫אין ה א נ י ן גיזאגט ק ו מ ט אליין לעל ל״ל אלימלך א ע‬ ‫איז מ י ט זייא‪.‬‬ ‫ל א ס ה א ט אלטץ ל ע ל נ ע ל ל נ ר גיטוהען אין א י ן ה א ב‬ ‫א ל נ י י ט א ז ע י ! א ל יק־ מ ג ל ה זיין כ י י מ ע ן א ל‬ ‫גיהאט‬ ‫ק ע נ ץ א י ה ם מ ג י ש זי ] א י ן י י א ש ע י ה א ט ג י ה מ ט ש ל י ט ה‬ ‫צי א י ה ר צ ו ר י ק צו ק ו מ ע ן י א ם א י ז מ ח מ ת ד י א ק מ י ע‬ ‫א י ז נ מ ס ק גיוואי־ין ר ‪ .‬ט‬ ‫מ י י ן ווייצ אי! נישנ! ל א נ ג‬ ‫ו ו ע ם ט ו !יין א י ן ג * ע‬ ‫ג י פ ט א ר ג י ן א י ן ז י א א י ז שון א י ן ג י ע ו ו ע ס ט ד י א ג ״ כ‬ ‫זיין א י י ה א י ן ו ו א ס י י א ה א ס ט ג י ל י ט ע ן נ י ז א ס ע ר‬ ‫ה א ט מ מ ח ט אזוי זיין י א ס אי! י י ל נ א ן ג י ק ו מ ע ן ו ו מ ן‬ ‫דיין נ ל ו ל ע ל א י צ י ק ה א ט ח ת ו נ ה ג י ה א ט מ י ט ‪1‬יץ ו ו י י ג‬ ‫אויף לער‬ ‫ציריל ש ת מ י ׳ א י ן א י ך נ י ן א י י ן ג י ו ו נ ג י ן‬ ‫ה מ ו נ ה א י ן ל ע י ע א י ז ליין ב ל ו ד ע ל א י צ י ק מ י ט זיין ו ו י י נ‬ ‫אין א י ה ל ננ< נ י ע‬ ‫ג י ז ו נ ל א י ן זייא זענין א י ן ל י ז ע נ ס ק‬ ‫ע ט ץ ז א ל ט נ י ט מ ת ר ע ם זיין א ו י ף א י ה ר ו ו א ם ! י א ה א ט‬ ‫ז י ן נ י ט ג י פ י ר ט כ ל ל ן הישר ל א ם אי! ! י א נ י ט ב ו ל ל י ג ‪.‬ויסתכל תמיד‬ ‫בבפלזתיי‪ .‫אהל אלימלך‬ ‫‪144‬‬ ‫|‪3‬‬ ‫מ‬ ‫*י ־‪0‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪1 =1‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪3‬‬ ‫פל כסוק שמחה לאיש במענה פיו ‪ .‬ענין מ ע ן‬ ‫ל א זענין זייא א ל ין ג י ק ו מ ע )‬ ‫מ ל א פ י ן כ מ ס אנשים י ה א ט ל א ס קול א ו י ס גילופין‬ ‫ע ם איז ניט פין ל ע ל מ ש פ ח ה זאל א ל ו ס ג י ץ ‪-‬‬ ‫ווע ל‬ ‫ה א ט ל א ס קול א ס ן‬ ‫זענין א נ ל ע ל י א ל ו י ס ג י ג א ג ג ע ן‬ ‫אין ה א ט‬ ‫גיהונין אין ה א ט זייא ג י י א ג ט לכלי מ ו ס ל‬ ‫אין עטך‬ ‫ז י י א ג י ! א ג ט עטין ו נ מ ט מ ת פ ל ל א י ן ל ע י י ג ט‬ ‫ו ו י י ס ט נ ט י ו א ס ת פ ל ה אי! א י ן ו ו א ס ל ע מ י ן אי! ־‬ ‫א י ן ו ו י י ס י ו א ו ו א ס ת פ ל ס אי! א י ן ה א ס ל ע ל נ י ן א י ז‬ ‫אין האש‬ ‫אין אין ל ע נ א נ ע ל‬ ‫א י ן נין גישטאלנ ן‬ ‫! י י א א ה ן ג י ה ו נ י ן צו ג ע נ ט ש י ן מ י ש ג ל ו י ס ע כ ר כ ו ת ל א י ן‬ ‫ע ט ץ ו א ל ט נ י ט י א ר ג י ן • נ י י א ה י נ ל איז א י י ן‬ ‫שיעל‬ ‫אנעל‬ ‫ה א ט ג י מ ה ט א ‪ .‬‬ ‫ולא הניח לה להזכיר ש י ש ‪ .‬י ם ל ע ם‬ ‫א ל ק י ל א ר ו י ם ג י ן א ן שטוב א ר י י ן איין א־ש ‪ .‬יזכה שיהא לשמחה‬ ‫דהיינו אהבת הבורא ביה ‪ .‬ו נ ל ו ו ע ל ן •יא י ו ע ט א י י ה‬ ‫גזונין י י א י י‬ ‫נ ק ל נ ה י מ י ם מ ע ו נ ל מ וועלין נ נ ן כ ל זאל מען א י ה ם‬ ‫ה א ע ל׳ ראינן גיכלעגט וויא‬ ‫א כמון ג ע ג י ן < א ן מ י ל‬ ‫איז א י י ע ל נ א מ י ן ה א ט ל א ם קול משיב ג י י ו ״ י ן א ל י מ ג ן ‪.

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful