‫כסף‬

‫אדני‬

‫פרושים על נביאים ראשונים ואחרוניג‬
‫ל ר ב י‬

‫י‬

‫י ס‬

‫ף‬

‫א ב‬

‫ן‬

‫כ ס פ י‬

‫•‬

‫הוצאתיו לאור בפעם הראשונד‪ ,‬ע״פ כתב יד יחידי באוקספרר‪,‬‬
‫בהוספות ם״מ וציונים והערות‬

‫אני‬

‫יצחק הלוי לאםט‪.‬‬

‫חוברת ראשונה‬
‫נביאים‬

‫ראשונים‬

‫וישעיה‪.‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www. hebrewb ooks. org‬‬
‫ע״י ה״ם תשס״ט‬
‫לונדון‬
‫התרע״ א‪.‬‬

‫‪,‬‬

‫בדפוס‪ .‬של י‪ ,‬ניודיצקי‪ 48 ,‬מייל ענד דויד‪ ,‬מזרח‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫א ד נ י כסו*‪.‬‬

‫״אדני‬

‫כסף‬

‫אלת אציב למזכרת־כבור לאבירי הרעים אנשי השם ראשי חברת‬
‫מקיצי נרדמים אשר‪ .‬שמו להם לקו להקים ולהחיות ולנלות‬
‫ממוני מסתרים הכמת קדמונינו מערמות עפרם‬
‫הלא המה‬

‫זקננו נשיאנו הפרופםר אברהם ברלינער‪.‬‬
‫פר‪ .‬דוד םימאנםען‪.‬‬
‫פר‪ .‬בנימין זאב באכער‪.‬‬

‫פר‪ .‬מרדכי בראן‪.‬‬

‫פר‪ .‬שלמה שעכטער‪.‬‬

‫הה׳ אברהם עפשטיין‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫דק‪ .‬ישראל הלוי‪.‬‬

‫ה ח אלחנן נ‪ .‬אדלער )לונדון(‪,‬‬

‫דק‪ .‬א‪ .‬פריימאן‪.‬‬

‫דק‪ .‬אלכסנדר מארקם‪.‬‬

‫ואלה ידידי ואוהבי שני שבלי הזתים‬

‫דמ‪ .‬חיים בראדי‪.‬‬

‫דק‪ .‬ש‪ .‬א‪ .‬פאזנאנםמי‪.‬‬

‫אתם חכמים נכבדים! זת רבות בשנים מלאתם את ירי במלאכת‬
‫עבודה‪ ,‬איש איש לפי חפצו ולפי הכמת‪ /‬ומידי היהה זאת לכם‬
‫אבני םתצב אבנים מפולמות הסעתי מבתי עקר הספרים‪ ,‬ונם אתם‬
‫הסבתם בכל פעלי‪ ,‬ע״כ יהיה הספר הזה מקטר מגש לשמכם‪,‬‬
‫ובן יעמוד שמכם ומעשיכם לעד‪ ,‬וחפץ ד׳ בידכם יצליח לגלות עוד‬
‫תעלומות הבמה‪ ,‬תחיו מתים במעשיכם‪ ,‬ויקיצו וירננו שכני עפר‪,‬‬
‫לתת לחם פאר תחת אפר‪.‬‬
‫ממני מכבד ומוקיר חכמינו ולכל בהן חיי רוחי‬

‫י‪ .‬ל‪.‬‬

‫פתח‬

‫דבר‪.‬‬

‫הרשוני לומר לפניכם דברים אחדים בראש הפרי זה‪,‬‬
‫הלא ידעתם אחי חכמי לב‪ ,‬אדונים נכבדים‪ ,‬אותי ואח פעולתי לפניכם‪,‬‬
‫ידעתם את ‪,‬כלי כהף עשרה״ ועוד כלים שנים ״בכסף משנה* שאספתי ונתתי‬
‫לכם‪ ,‬ואת ה מ א י ר י ״מגן אבות' בדברו שהמצאתי לפניכם‪ ,‬וכעת שבתי אל‬
‫ה כ ס פ י ‪ ,‬בי הריון ולידה של הספר הזה נתגלה ע״פ כבה שנוכל קרוא בשמה‬
‫יליד פלאי‪ ,‬כי הכ״י היקר הזח א ד נ י כ ס ף ‪ ,‬נתגלגל בגלגול מחילות ממצרים‬
‫ועד‪.‬הנה‪ ,‬ע*י המו״ס הידוע מר י‪ ,‬ליפשיץ בלונדון‪ ,‬הוא הביאו מדמשק‪ ,‬וקנהו‬
‫מידו אוצר הבודליאני‪ ,‬היפלא איפו בעיניכם‪ ,‬כי לא יכולתי להעלים עיני‬
‫ממנו מבלתי הסיע גס א ד נ י ב ס ף אלה להשלים הבנין? אחרי כי הכ״י‬
‫הזה מכיל פרושים על נ״ר ישעיה ירמיה יחזקאל תרי עשר‪ ,‬ועם הספרים ההלכוא‬
‫לפניו בכל כ ל י כ ס פ י יהיו הבאוריס שלמים אתנו על ת נ״ ך כ ו ל ו )זולת‬
‫תלים(‪.‬‬
‫ואשר ע״כ לא נחתי ולא שקטתי עד שהעתקתיו וטהרתיו והצבתי לו ציונים‬
‫ומ׳ימ‪ ,‬ובעמל רב יצרתיו אף עשיתיו‪ ,‬ועד כה עזרני ד׳ לגלות אורו ולחביא גם‬
‫א ד נ י כ ס ף וחשוקיהט כסף מנחה לםפרתנו‪ ,‬והנה אם כי הבאור הזה תוצאותו‬
‫מימי קדם‪ ,‬וערך שמונח מאות שנים חלפו עליו‪ ,‬אבל כל משכיל מבין ימצאהו‬
‫קנקן ישן מלא רוח חדש המרחף על פניו‪ ,‬כח עלומים כהו‪ ,‬לא יבוש‬
‫לדבר עם המבארים חדשים מקרוב באו בשער‪ ,‬כאלו היום נברא והיום נוסד‪.‬‬
‫אדמה כי רק הבוערים בעם וחנפי לב ישימו אף ובסתר רעם יאמרו‪ :‬אמנם‬
‫לא נשבע כ ס ף ‪ ,‬אבל מהכספי הזה‪ ,‬דיינו‪ .‬אולם חכמי ספרתנו ואוהבי הכספי‬
‫ימחאו כף וישישו בשמחה לקראתו כי ימצאו בכל עמלי שעמלתי ואספתי‬
‫והוספתי בזה‪ ,‬תבנית אדם בבנין ש י ע ו ד ק ו מ ה שלימה מהחכם חגדול חזח‬
‫ר״י אבן כספי‪ ,‬ולא רק רשימות קטיעות מלוקטות אהת הנה והנה‪ ,‬כי אם קובץ‬
‫כל ספרי מחבר קדמון‪ ,‬יחן עדיו על רוחו ועניניו ותכונותיו ודרכי באוריו‪,‬‬
‫וחומרים יקירי ערך יהיו בידכם חכמים‪ ,‬לענות ולעבוד בם‪.‬‬
‫ידעתי גם אני את הקוצים והברקנים בדברי המחבר הזה לפעמים אשר‬
‫ישימו מועקה וקוץ מכאב בנפש היפה‪ ,‬באשר לא כבש מעולם יצר הלצון‬
‫והתלוצץ ורגז ושחק — ואין נחת לנו‪ .‬אולם זאת אשר נעשע לו וסר עונו וחטאתו‬
‫תכפר‪ ,‬הנה הרמב״ן רל יצק זהב רותח בפי ‪,‬הראב״ע הגדול* בנגעו ברמזיו‬
‫וסודותיו בדברים העומדים כרומו של עולם‪ ,‬ואנחנו נצק בסף רותה‪-‬פושרין‪ ,‬בפי‬
‫״הראב״ע הקטן* הכספי הזה‪ ,‬ונסלה לו‪,‬‬

‫פתח‬

‫דבר‬

‫אקוד‪ ,‬בי תתמבוני גם עתה חכמים‪ ,‬גם נדיביפ נ ט ו ל י כ ם ף‪ ,‬בי לא דבר‬
‫רק וקל הוא העתקת ספר כזה והוצאתו‪ ,‬קהו בזה ה ב ר ך ה ר א ש ו ן ‪ ,‬אשר‬
‫יכיל בקרבו נ*ר וישעיה‪ ,‬יגעתי בו לסי מסת הילי כהערות נחוצות למקומן‬
‫ולשעתן‪ ,‬בהרתי ניר נאה ודפוס יפה בתבנית החלקים הראשונים‪ ,‬והעבודה‬
‫רבה‪ ,‬וההוצאה מרובה‪,‬‬
‫הכרך השני ‪ -‬מכיל ירמיה יחזקאל ת״ ע — עומד בנקרת הצור צופה ומביט‬
‫לדעת מה יעשה באהיו הגדול‪ ,‬אם יראה פנים מאירות‪ ,‬פנים של שמחת האסף‬
‫בסף ממש‪ ,‬אז ימהר ויבוא אחריו‪ ,‬ואס יראה פנים של רעם וסתר זעם‪ ,‬אז‬
‫אמנם יגדל הכאב‪ ,‬וישבר הלב‪ ,‬ובלי המרה והשק‪ ,‬הלא טוב לו כי ישוב—דמשק‬
‫‪#‬‬

‫ואמנם הואילו ידידי‪ ,‬זה אוהבי מאז‪ ,‬הרב החכם ר׳ חיים בראדי הי*‪/‬‬
‫וזה החדש רכשתי לי החי יק׳ אפטאוויצער ג״י לעזור לי בהג״ה ובכמה הערות‬
‫אשד בשמם קראתי‪ ,‬אולם מדוב טרדוחס ב ש ל ה ם ‪ ,‬ומפני רב המרחק בינינו‪,‬‬
‫נתרבו—לדאבון לבי —הרולי השגיאות‪ ,‬וגם רפו ידי ועיני שמרדה כהה ול‪»4‬‬
‫תטיב גהה‪ ,‬ע״ב משגיאות ומנסתרות הואילו ונקוני‪ ,‬ולכף זכות תדינוני‪ ,‬וזאמ‬
‫שאלתי מקוראי הספר הזה כי ישימו לבם לעיין בהערות של זקן בית כפרתנו‬
‫החכם הנעלה פראפ׳ באכער הי׳׳ו‪ ,‬בי ברכה בהן‪,‬‬

‫י‪ .‬ל‪.‬‬
‫רמסגט‪ .‬צום הרביעי ל ^ ת תמלא ם כסף‪.‬‬

‫אלה דברי החי שטיינשניידער שכתב משפט על הכ״י הזה‪,‬‬

‫‪Steinsclineider. Ersch und Gruber I I S. 61.‬‬
‫‪ Buch des‬״ספר המשל״ ‪ ursprtinglich‬״אדני כסף״‬
‫‪Gloichnisses, schcint eino Art Ergilnzung zu N I tiber‬‬
‫‪dio Ubrigon Bllcher der Schrift zu sein, eine Art Grund‬‬‫‪werk, nach dessen Analogic die logische und speculative‬‬
‫‪Exegese iiborall angewondet werdcn kOnno.‬‬

‫יהושע‪.‬‬
‫אמר יוסף אבן כספי אחר שקדם לנו בתורה מין אחר‬
‫מפירושי ספרנו המכונה א ד נ י ב ס ף והוא הוא חלק מספרנו זח‬
‫כמו שכתבנו בזה‪ ,‬נמשיך זה המין ג״ב בנביאים ואתהיל ב נ כ ם ף‬
‫בעזרת השם‪.‬‬
‫א• )א( ויהי אתרי מות משה‪ .‬מהסכמת העברי הוא לכתוב‬
‫וי״ו ( בתתלת ספר וספור ואיננו תמיר לעטוף וכן יכתבהו באמצע‬
‫הדברים ללא ענין ובבר מצינו מהם לאין מספר‪ .‬עבר י״י‪ .‬ואחר‬
‫מ ש ר ת מ ש ה ראוי שנדע בי עבד הוא תאר פחות מתאר‬
‫משרת אבל מעלה גדולה היא למשה בהיותו עבד השם יותר ממה‬
‫שהוא ליהושע בהיותו משרת משה‪ .‬גם אין מן הנכון שיכונה יהושע‬
‫עבד משה‪ ,‬גם אין ראוי שיכונה ( ב כ א ן עבד השם אכל ראוי בסוף‬
‫הספר )כ״ד כ״ט(‪ .‬גם היות משה מבוגר‪ ,‬עבד י‪ /‬יותר מעלה לו זה‬
‫מהיותו מבוגר‪ ,‬מלך ישראל‪) .‬ב( לבגי ישראל‪ .‬כאלו אמר ר״ל‬
‫לבגי ישראל‪) .‬ג( רגלכם‪ .‬או רגליכם וכף או כפות הכל גבון ואהר‬
‫בענין‪ .‬והקש ע״ז בכל םקום‪) .‬ה( לא יתיצב איש לפניך‪ .‬הטעם‬
‫להלחם עמך אבל כולם יפלו לפניך‪) .‬ז( ממנו‪ .‬כנוי אל כ כ ל (‬
‫ונכון ג״ב לתורה כי היא ספר ונם היא נשם (‪ .‬למען תשכיל‪,‬‬
‫פעל משם ההשכל אשר ידע ענינו מי שיודע ספר המרות‬
‫לארוסטו‪ /‬ובכלל כי העקר המכוון בכאן בזאת ההצלחה הנזכרת פה‪,‬‬
‫נמשך עם ההשכל והוא לכבוש הארץ ליזהר בשכל בענינים המעשיים‪,‬‬
‫ואם מידיעת התורה אין ספק שג״ב תושג חחצלחה בשכל האמתי‬
‫שהוא העיוני‪) .‬ט( כי עמך י״י אלהיך‪ .‬גבון זה אע״פ שהמדבר‬
‫היה האל ית׳‪) .‬יא( בעוד שלשת ימים‪ ,‬כל הגבלת זמן עם מלת‬
‫עור אם שתהיה לפגיו כמו זה‪ ,‬ואם אחריו כמו לימים עוד שבעה‬
‫)בראשית ז׳ די(‪ ,‬הטעם שיהיה מםפר הגזבר הוא היום המכוון‪ ,‬והטעם‬
‫בזה ביום השלישי‪ ,‬והעד עגין יוסף)שם ם׳ י״ג כי(‪ ,‬ורהבעם )מ׳׳א י״ב ה׳ י׳׳ב(‪,‬‬
‫)יב( אמר יהושע לאמר‪ .‬כן דרך העברי בכמה מקומות לזכור הפועל‬
‫והשם ויותר נאות אצלנו‪) .‬יג( צור‪ ,‬אתכם משה עבד י״י לאמר‪ .‬כי‬
‫שם ל א מ ר דבק עם זכור את הדבר בי זכור מקור ואם כתב ז כ ר ו‬
‫‪1‬‬

‫‪8‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫ג‬

‫י( וכן הרד״ק בזה‪ ( .‬בכ״י שיהיה‪.‬‬
‫אחד‪ (* .‬ובן הרד״ק בפי׳ השני‪.‬‬

‫ג‬

‫( הבאור מביא םי׳ זה לדעת חכע‬

‫יהושע‪-‬א‪-,‬ב‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫היה ג״כ נכון‪ .‬ואולם י״י אלהיכם ונו׳ עד )טז( ויענו את יהושע‪ ,‬הכל‬
‫דברי יהושע להם כמו שמתויב מן המלות‪ ,‬א״כ אמרו את הדבר־‬
‫אשר צוד‪ ,‬אתכם הטעם המכוון שאני אומר לכם לא המלות‪ ,‬וטעם‬
‫לאטר‪ ,‬לאטד יהושע להם‪ .‬וטעם )יד( כעבר הירדן‪ .‬אותו העבר שהיו‬
‫יושבים שם היום כי עדין לא עברו את הירדן‪ ,‬ולכל נהר שני עברים‪.‬‬
‫כל גבורי ההיל‪ .‬כאלו אטד ר״ל כל גבורי התיל‪) .‬טו( עד אשר ינית‪.‬‬
‫זה המין מהמין שהוא מגביל וטיהר הדבר ואין עוד ( כטו שיפרש בכאן‪,‬‬
‫ב )א( מרגלים‪ .‬שם גגזר משם רגל שהוא דמיון ראשון אכל‬
‫מיוחד זה התאר בהסכמת העברי לאנשים הולכים רגליימ לתור‬
‫ולחקור‪ .‬חרש‪ .‬מטעם הרשות והטעם בהניח (‪ .‬וזה התאר הוא בערך‬
‫לבני הארץ שלא יהיו שומעים ומרגישים במרגלים האלה‪ .‬לאמר‪.‬‬
‫הטעם ואמר להם לכו ראו את הארץ‪ .‬זונה‪ .‬כפשוטו וגם כן הן רוב‬
‫האושפיזות מצורף שעשו זה לתהבולות הסתר סודם‪ .‬גם לא ידענו מי‬
‫היו אלה (‪ ,‬וכן פי׳ ויתנו את הילד בזונה )יואל ד׳ ג׳( כאשר אפרש‪,‬‬
‫כי הזונה והיין רעים‪) .‬ג( אשר באו לביתך‪ .‬לפי המוגד והאמור למלך‪.‬‬
‫להפר‪ .‬סוג עגיגו הוא להשיג תוך איזה דבר‪) .‬ד( ותצפנו‪ ,‬לחנם‬
‫טרהו בזה הקודמים כי בן גבון לרבים לומר כל לשון יהיד כמו לשון רבים‬
‫וכן הפך זה‪ ,‬ר״ל ליחיד כל לשון רבים כטו לשון יחיד ( וזה ידוע‬
‫ליודעי ההגיון‪ .‬והמשל היותר גמרץ כתיב ויקת הזקיהו את הספרים וגו׳‬
‫ויפרשהו חזקיהו לפגי ה׳ )מ״כ י״ט יד(‪ ,‬ובישעיה כתיב ויקראהו‬
‫ויפרשהו )ישעיה ל״ז י״ד(‪ ,‬וכבר הארכנו ע״ז במקום אהר (‪ ,‬ואולם‬
‫זאת ההצפנה היתה לפי הנראה כאשר הרגישה שהמלך דורשם ואולי‬
‫תיכף בואם כי שערה האפשר‪) .‬ה( בהשך‪ .‬על הכה הקרוב וכן‬
‫ויהי השמש לבוא )כראשית ט״ו י״ב(‪ ,‬ואם גם זה יצדק על הכח הרחוק‬
‫מאד מאד‪) .‬ו( והיא העלתם הגגה‪ .‬היותר גכון שזאת ההצפנה‬
‫המופלגת ( היתד‪ ,‬אהר שליהות המלך‪ .‬בפשתי העץ‪ .‬או עצי פשתים‬
‫הכל גבון וכן תולעת שגי ושגי תולעת ( וזה ראוי בכל המצטרפים‪.‬‬
‫)»( והאגשים רדפו‪ .‬כפי מתשבתם (‪ .‬אהרי כאשר יצאו‪ .‬הוא הפלגת‬
‫הסמיכות כי יש אחרי ואחר שגכון היותו רתוק‪ .‬וזאת המגירה היתה‬
‫בי אמרו בגי ידיהו שאולי עדין המ בעיר‪) ,‬ט( ידעתי‪ ,‬זה מין אחד‬
‫ממיגי הידועה‪ .‬והגכון אצלי בכאן שהיא בוגד‪ ,‬בזה לאמר שהארץ‬
‫‪1‬‬

‫;‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫!( ר״ל ולא נמצא כזה יותר וכן נסחו של חמחבר כסה פעמימ‪ .‬י( ר״ל‬
‫במנוחה והשקט‪ (» ,‬ר״ל אלה המלאכים מי המה‪ .‬וזה בעוקצו ר״ל שנפרדו לבקש‬
‫תאוה‪ (> ,‬וכן רש״י‪ ,‬ועיין רד״ק ובאור‪ ( ,‬עיין משנה כסף ח״ב עמוד ‪ (« ,20‬ר״ל‬
‫חגגה! ונגד הרד״ק‪ ,‬ל( וכן הרד״ק ובן מלך‪ (« .‬לשון הרדיק‪ ,‬והראביע כפי בשלח•‬
‫‪5‬‬

‬לפי שא״א זה שיודע אלא מצדה׳‬ ‫ואם יודע היה אפשר שיזיק להם מכמה פנים (‪) .‬סוף יום השלישי‪) .‬יח( חנח אנחנו באים‪ .‬תיותר נבון‬ ‫אצלי שחטעם על בואם עמ יחושע לכבוש יריחו (‪) .‬כד( כי‬ ‫נתן‪ .‬ואמרו בכאן עבר כמו שיאמר עליו הולך‬ ‫אחריהם (‪) .‬וזה המאוחר עד על פירשנו‬ ‫הקורם (‪.‬וטענח אחרת ובי גפלה וגו׳ ויותר מופלג‬ ‫אמרח וגם גמגו‪ .‬שם מאמר המצטרף והעד ויפלא בעיני‬ ‫אמנון )ש״ב י״ג כ׳( ואין בין שם אות למופת (‪) .‬מפניכם‪ .‬הפלגה גכוגה‬ ‫כעברי ובהגיון‪ .‬ח( קצה מי הירדן‪.‬רק ]ע״כ[ ועשיתם גם אתם‪) .‬יב( בי עשיתי עמכם הסד‪ .‬חטעם כל חמימ ]חיורדימ[‬ ‫מלמעלח‪) .‬לרעח‪) .‬הוא גתיגת סבת פועלת ומגיעה‬ ‫אל גפילת האימה וגם הגמגוח‪) .‬ע״פ מה שיאמר‬ ‫לקמן ו׳ חי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו ר ה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫י( אשר ע״כ ידעה ושערה כי ינצחס‪ (* .‬‬ ‫דמו בראשנו‪ .11—12‬נגד הרדיק שמפרש שם הסר הנסמך‪ (» .‬ור״ל לא לארץ כנען בכלל‪ (« .‬מקור‪ .‬‬ ‫בעצטח איגה ב צ כ״כ (‪ .‬כן מוםכם בעברי‪ .‬‬ ‫הקצה הראשון להם אז‪) .‬וכן קצרו באמרם בחחלמ‬ ‫נקים אנחנו ואחר ישוב לפרש‪ .‬יז( חכן‪ .‬ואמרו בי לא‬ ‫עברתם‪ .‬אבל‬ ‫הכל נכון מטבע האפשרי‪ .‬‬ ‫משבעתך הזה‪ .‫‪3‬‬ ‫יהושע‪-‬ב‪-.‬וכבר בארנו מטבע ההגיון איך נכון על‬ ‫כל זכר לשון נקבח וכן חפך זח‪) .‬והגה‬ ‫יותר מפורש והצלתם‪ .‬יד( דברגו זה‪ .‬‬ ‫*( עיין כן מלך‪ ( .‬וכן‬ ‫אמרם עוד )ב( ואם תנידי‪ .‬ין( ויאמרו אליה‪ .‬נפלאות‪ .‬יט( דמו בראשו‪.‬ונם אין הבונה בזה לגצה‪) .‬וכן ישוב לאמר ותשלהם וילכו)בא(‪.‬אין‬ ‫זה מעגין השבועה‪ .‬מםיבתבם‪) .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8‬‬ .‬ופרושו זה מתנגד להרדי׳ק והרלב״ג‪.‬שב‬ ‫להאריך ולפרש הדברים שהיו ביניהם לבינה‪ .‬ה( התקדשו‪.‬ר*ל שאמר לה לשון זכר בקמץ תחת התי״ו וכן הורדתנו ציר״י‬ ‫במקום היריק‪ ( .‬יג( והתייתם‪ .‬‬ ‫סונ ענינו זמון והכנה‪ .‬י( עי׳ טירת‬ ‫כסף עמוד ‪ ( .‬יא( ארון הברית אדון כל הארץ‪ .‬‬ ‫ג‪) .‬אם יד תהיה בו‪ .‬יג( המים הירדים מלטעלח‪ .‬הבל רומז לענינם ע ת ה בהיותם נחבאים‬ ‫שם ונם עוד שלשת ימים בחר‪ .‬תטעם‬ ‫מארון בל הארץ‪ .‬ב( ויהי מקצה שרשת יטים‪ .‬זה כטעם האחר שכבר פרשנותו‪ .‬שפי׳ בפסוק ט׳‪ .‬ואמרח)י( בי שמעגו‪ .‬ה ז ח רמז לשבועח שחיא לשון נקבה ( ובן אמר‬ ‫השבעתנו וכן הורדתנו בו לה ( והנהוג יותר תשבעתנו הורדתנו‪ .‬הוא נתינת םבה פועלת ומניעה לזה הסדור‪) .‬ד( לטען‬ ‫אשר תדעו‪ .‬ג‪.‬דבק בטעם עם בראתכם )ג( ואם נם לתכלית זה הנה הוא‬ ‫שיהיה ביניהם רותק אם אלפים אמת או יותר או פהות‪ .‬יא( ולא קמה עוד רוה‪ .‬וכן והנבואה עודד הנביא )דהי״ב ט״ו ח׳(‪ .‬והלילה‬ ‫שימצא חסרון שם (‪ .‬וכן חרץ ונכון כמו שנכון אם אמר מוכנים‪.

‬יב( וישבת הטן‪.‬ינ( כארבעים אלף‪ .‬כג( מפניכם ואחר מפגיגו‪ .‬שהקים (‪ .‬חיותם‪ .‬כמו שלא דמו הרעים בכבוש גדעון‬ ‫באמרם הכף זבח וצלמוגע עתה בידך )שופטים ח׳ וי(‪ .‬ו ת ב ו א ה שם טונה על החדש‪) .‬‬ ‫ואולם הדבור על עגין זה הפלא ימצא בגביע‪ .‬ד( וזה הדבר‪ .‫יהושע‪-‬ד׳‪-‬ה‪.‬יא( מעבור‪ .‬וכן ויען בעברי אין ללעזו‬ ‫רשפונררי ( ואע״פ שיהיה נם כן‪ .‬ככר הודעתיך במקום אחר ( כי זה הלשון בעברי איגו תמיר על‬ ‫השנות התנועה‪ .‬‬ ‫ושוב‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‪) .‬זירים‪ .‬הראש‪) .‬ולכן ח ר פ ת‬ ‫דבוק עם הפועל בכאן‪ .‬בד( למען יראתם‪.‬‬ ‫)יה( אל ההרבה‪ .‬‬ ‫ה ‪) .‬וזה ענין דק‪) .‬ט( היום‬ ‫גלותי‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫^~ וץ » ק נ( עיין עשב״כ ‪ 11‬עמוד ‪ 40‬בפי׳ רות ב׳ ו׳ בהערה שם‪.‬הכ״ף לקרוב‪) .‬כי בכאן כמה ענינים‬ ‫נעלמים אין מספר לחם‪) .‬אבל היתד‪ .‬שם מוגת בעברי‬ ‫על הבר הישן‪ .‬ככ( ביבשה‪ .‬כי בכאן היה•‬ ‫יהושע הפועל מטעם השם‪ .‬‬ ‫ןע‬ ‫א מ ה <‬ ‫וד‬ ‫ע י ו ן ב י ן נ‬ ‫י‬ .‬ר״ל סבותי אותה םעליכם‪.‬וכן רש״יורד׳׳ק*(‪.‬ושם היה משד‪ .‬ולא כן דמו המצרים (‪ .‬ח( וישבו תחתם‪ .‬‬ ‫כטעם ויגל את האבן )בראשית כ״ט י׳(‪) .‬ז( הקים‪ .‬‬ ‫״א‪ .‬וכבר קדם על המקרה באמרו זכור את הדבר )א׳ י׳״ג(‪.‬יי( וכן הוי״א והמיב׳׳ג‪.‬ואולם גלותי כטו סבותי כי שרשו גלל‪ .‬כטעם אל תראו חרפת אגוש וגו׳ )ישעיה נ״*‬ ‫ז׳(‪ .‬הגכון שיהיה זה רומז על הרחוק‪ .‬‬ ‫על תמורת הענין בהוה ובעתיד (‪.‬‬ ‫( בכ״י הכותבת‪ .‬כלומר על מה שגכגםו והחזיקו‬ ‫בארץ‪ .‬הנה נם היא הרבה במקום שנתקו משם‬ ‫כמו שקדם )ג׳ י״<( ויעמדו הכהנים‪ .‬הזקים כצור‪.‬יותר מופלג זה מן הרבה‪.‬ומי שירע ספר מה שאהר‬ ‫הטבע ידע זה‪ .‬ותעד שבו איש תחתיו )שמות ט״» כ״ט( עם מה‬ ‫שקבלנו בפרושי רז״לי(‪ .‬וכן וימרחו על חשחין ויחי )ישעיה ל״ח כ״ א(‪) .‬היותר‬ ‫נאות שיהיה הכנוי בכאן ליהושע כי עליו הוא המכוון בכאן‪.‬ב( בעת ההיא‪ .‬ולכן פה על‬ ‫העצם כאלו אמר וזה הנמצא וזה העם‪ .‬הנה נכון שיהיה על ההתחלה‬ ‫מצד ההגיון וכן ש נ י ת ‪ .‬בענין אמרו ונפלח חומת‬ ‫העיר תחתיח )ו׳ ה׳(‪ .‬כי קודם זה לא היו היים על‬ ‫השלמות‪ .‬‬ ‫וכן וזה הדבר אשר הרים יד במלך )מ׳׳א ייא ב״ז(‪ .‬ההרבה בכאן‬ ‫יותר על דרך האמת‪) .«Tourner.‬י( אלפיש‬ ‫<‪ .‬אין חכרח שלא‬ ‫זזו כלל ממקומם המיוחד ונצבו כמו אבן‪ .‬ורמז באמת וזה‬ ‫הדבר אשר מל יהושע על הבא אחריו ברחוק והוא )פסוק זי( ואה‬ ‫בגיהם וגו׳ כי השאר היה להצעה‪) .‬הנה וזה הדבר‬ ‫נכון אם על העצם ואם על המקרה במו שם הנמצא‪ .‬בי זה כתב‬ ‫הכותב ( באור ותנאי עם הגושא‪) .‬לבן אין ללעזו ט ר נ א ר (‪ .‬זמן לא הגביל יום ושעה‪ .‬יד( כל ימי חייו‪ .

‬זה בכח יותר קרוב‬ ‫מן השנים שבבר קדם זכרם (‪) .‬‬ ‫‪5‬‬ .‬ר״ל בהעדר בבורו‬ ‫ובמיתתו‪ .‬לעיל א׳ גי‪.‬‬ ‫)ה( ועלו העם איש גגה‪ .‬ומי שיבקש בזה דיוק הוא‬ ‫מכוון בונות לא כוון במ אומרם‪ .‬‬ ‫ר״ל לא לעזור ולא להזיק בענין המלהמות‪ .‬וכן יש סודות רבות בכבוש העם אחרי‬ ‫םפור ( החרם‪ .‬וכן הטא ישראל )פסוק י״א( עם מה‬ ‫שפירש בזד‪ .‬ואין כאן טקום באור זד‪ .‬ר״ל‬ ‫כי אות בי*ת תורה על המציאות דבר הבא עם דבר אהר‪ .‬אין זה מקום‬ ‫באורו‪ .‬‬ ‫זה היה אם באורים ותומים ואם במין מה ידוע אצלם טטיגי הגורלות‪.‬בו( בבכרו ייםרגה‪ .‬זה רומן לארבעים‬ ‫אלף הלוצי צבא שקדם זכרם )ד׳ י״ג(‪ .‬‬ ‫בכ״ז נראה כי במקום הזה יש לפרש את הבי״ת על ההעדר‪ .‬בצדו ויקה עכן וגו׳‪ .‬ויטצא בגביע‪) .‬אבל לא באר לאיזה‬ ‫תכלית בא‪ .‬כי פה תרנס ‪.‬ג( פעם אחת‪ .‬הטעם‬ ‫בזת אתת במספר‪ .‬הטעם לא באתי לדבר על מה שאמרת‪.‬ואולם אמרו )טו( של נעלך וגו׳‪ .‬ואולם על כ״ז הספור יש שאלות ותשובות רבות‬ ‫ורבות וכולן סודות‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬בי אהר שהחומד‪ .‬ובן וישבת ביום השביעי )בראשית‬ ‫׳‬ ‫ב׳ ב (‪) .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫י( ר״ל במרע״ה כתיב נעליך )שמות ג׳ ה׳( ופה נעלך‪ ( .‬אבל הלשון סובל נם הטציאות (‪:‬‬ ‫‪) j‬א( ויטעלו בני ישראל‪ .‬ועיין רד״ק שס בפי‬ ‫י׳ שהרגיש בזה ובאור‪ .‬יד( ויאמר לא‪ .‬כמו שקרם מצד שהבהגים ישאוהו‪ .‬יד( אשר ילכדגה‪.‬וא׳׳ב טעם ב כ ב ד ו‬ ‫בהיותו עוד בכורו בתיים ובמציאות )ובטרם יגמר בנין העיר ימות הוא ואחיו(‪.‬גחרסת אין צורך לאיש שיסב‬ ‫את ההומה להכגס בשער העיר‪) :‬ז( וחחלוץ יעבר‪ .‬י( הנזכרים בפרשה ב׳ פסוק ט׳ וכ״ד‪ ( .‬וכן ה מ א ס ף שם כלל לאגשים היו ידועים‬ ‫לזה ולא באר מספרם כי אין גכון שיחיח איש אחר לבד‪) .‬וכן טה שיפרש עוד על חיאל ]בית[‬ ‫האלי )ט״א ט״ז לי׳ד(‪ .‬וכבר זכרנו זה כף רגלכם (‬ ‫ו* )א( ויריחו םגרת וםםנרת‪ .‬ובבר‬ ‫זכרגו כמת פעמים תגועת חחלק מצד הכל‪ .‬וגכון זה כמו שהיה גבון אם‬ ‫אמר וההלוצים יעברו‪ .‬‬ ‫»( וכן לקמן ב״ג ג׳ מביא לשון המקרא ה כ ל וליתא לפנינו‪ .‬הטעם ועם כל זה ויאמר יי אל‬ ‫יחושע דאת גתתי בידך וגו׳ ואם כלם גבורי חיל‪) .‬‬ ‫זה הלשון מונח על העדר התנועה‪ .‬נעלך או נעליך ( הכל אהד‪ .‬טטעם המקום‬ ‫ראוי שנבין זה על ההעדר‪ .‬ובכל אלת מפורש כי חכחגים‬ ‫גושאים אותו‪) .‬זה טבואר ליודעי ההגיון טטבע‬ ‫הםתטיות‪ .‬זםנא‬ ‫חדא״ ושם אמר ״בזמנא חדא״‪ .‬ואין כן חכל ( לכד יחושע פעם אחת)יהושע י׳ מ״ב(‪.‬ועיין רלב׳יג‪ (« .‬וכן הגה ארון הברית‬ ‫אדון כל תארץ עבר לפגיכם )ג׳ י״א(‪ .‬וגם בת״י העיר בשינוי זה‪ .‬ז‪.‫‪5‬‬ ‫יהושע‪-‬ה‪-/)-.‬גכ*י סדר‪.‬ח( וארון‬ ‫ברית ה׳ הלך אהריהם‪ .‬טז( כי גתן ה׳ לכם את העיר‪ .

‬שטו בעלי הטםורות ( זקף קבן ן‬ ‫בשם לחטנו‪ .‫יהושע—ז‪—.‬ודי בזה משל‪ .‬יד( ויקחו חאנשים טצירם‪ .‬ובן גם אטנה אתתי )בראשית כ׳ י׳׳ב(‪) .‬ובמו זה על רחב בשיגוי לשוגות‪ .‬ואת פי יי‪ .‬ואין לתמות אגת הין!‬ ‫יהושע‪ .‬מקום‪ .‬כי זח לחטנו הוא הגושא‪ .‬לא ר .‬ובבר הערנד‬ ‫ע׳׳ז לעיל )ב׳ י״ג( יהאירגו המאיר לעולם כלו‪ ( .‬ר״ל שכולם עשו כן‪ .‬ב( אטנה‪ .‬זה רוםז גם לשאול באורים ותוטיס‬ ‫כי בזה יורע האמת מבלי הקדמות ותקשים‪ .‬יש בכאן שאלה ותשובה ואין כאן מקום באור‬ ‫)יט( בני‪ .‬טיבה ב׳ י ״‬ ‫י( ובן ת»י ולא הוה בהון חילא‪ (» .‬ט‪-.‬כה( יעכרך יי‪ .‬וזה כי על כל פנים נתרמו אלה ב ס ר‬ ‫המעשה‪ .‬כטעם אמן‪ .‬‬ ‫<‪) /‬יב( אז ידבר יהושע‪ .‬כל שכן שכל מעשת חמלחםות ה‬ ‫בערטה‪ .‬ח‪—.‬י‪.‬טטעם ציר ושלוחי‬ ‫ותטי״ת כתי״ו ההתפעל‪) .‬והעם‪ .‬וטעו במה שידוע מסיכך‪-‬‬ ‫חהטעאה והיא הגקרא טעות הטשיג ועקרו שהנדר‪ .‬אמ דבר יהושע אין ראוי לי לדכו‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ך‬ ‫מ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ק‬ ‫‪5‬‬ ‫י( והרר׳׳ק בשתים‪ .‬כי לא גזבר בזה‪ .‬לפנינו כתיב רביע‪ .‬ומהנמצא ליקטן ח׳ ל׳׳ג‪ .‬יב( זח לחטגו חם‪ .‬לקחו ראיח מעני ן‬ ‫הצידה ( וטיהר הדברים שהם טארץ רהוקה‪ .‬י( כפי׳ הראשון לרד׳׳ק‪.‬מכםח צררים נכון זח חלשון ליודעי‬ ‫ההגיון והיסוד בזה שם דומה‪ .‬הנה הוא ישראל‪ .‬ט( ואת כל אשר עשה בםצרים‪ .‬עם שנכון לתיות זה כפשוטו כי היו ר ע ד ז‬ ‫ירים ( ולכל אבר‪ .‬הכוללת הטהייכר^‬ ‫איגה מתתפבת תטיד‪ .‬כמו אחר אחד בתוך )ישעיה ס״ו י״ז(‪.‬ויצטירו‪ .‬א״כ גתדטו בםוג הערטה ג״כ‪ .‬וכן ויצקו את ארון האלהיכש‬ ‫)ש״כ ט״ו כ״ד(‪) .‬כב( בתוך‪ . י‬ ‫לזכור רק הטעשיט חרחוקיט באלו לא שטעו עור פלא תיררן ל ה י ו ת‬ ‫מאר<רחוקח‪) .‬‬ ‫( העירני ידידי הה׳ בראדי כי כונתו להמורה )בפ״י לשלישי( בבארו את ב ר י א‬ ‫ההעדר‪ :‬כמו שיאמר במי שיכול להציל איש מהמות וכו׳ יאמר עליו ‪ptinr‬‬ ‫הרגו‪ /‬וכאן בהפך‪ :‬החיו אותם כמה שלא הרגום‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪5‬‬ ‫ת‬ .‬ותם הצטידגו אתו הוא ה ג ש ו ^‬ ‫וטעמ הצטידנו מצידח‪) .‬אבל עכ״פ כתב אח״כ ויעש להם יהושע שלומ‪) .‬בג( ויצקם‪ .‬ויקרא כ״ז ל׳׳ג‪ .‬והכוני׳ על הירר^‬ ‫ענין אטת ודאי‪ .‬כא( ה א ה ל י ם‬ ‫גכון בהגיון שתים הודעות או שלש ויותר (‪) .‬‬ ‫ט )ד( ויעשו גם הם בערמח‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)טו( ישרף באש‪ .‬ו ה ר ו ד ף הוא‬ ‫חעי‪) .‬שרשו צ ר ק‬ ‫והדגש להדגיש המלה כמו וילנו )ג׳ א׳(‪ .‬זה הגדה וספוד והעד ביום הזה‪.‬כי אין לגו מכותבי הספרים רק ת ס ך‪-‬‬ ‫במה שיכתבו‪ .‬ובאוו־‬ ‫יותר ימצא בגביע‪.‬כ( זאר.‬וטעם זה מענין צוקה ש ה ו ^‬ ‫תגועת הדבר לרתקו למקום או לעגין אתר‪ .‬ ‫געשה להם וגחית אותם ואתר כתיב יחיו)כא( ואת״כ )בו( ויצל א ו ת‬ ‫מיד בגי ישראל‪ .‬‬ ‫]‪) J‬כ( ירים‪ .‬קראו כן כדי שיודה‪) .

‬‬ ‫)א( בא בימים‪ .‬‬ ‫( ר״ל שמשתמש בלשון רבים להורות על ההפלגה‪ .‬‬ ‫יך‪) /‬י( הנה ההיה ה׳ אותי‪ .‬נמ זת מבואר‪) .‬כטעם אנשי מרות )במדבר י״ג ל״כ( (‬ ‫ע‪.‬‬ ‫וכתיב ג״כ בא באנשים )ש״א י״ז י״ב(‪.‬לה( ואת כל הנפש‪ .‬נכון ג״כ אם אמר אשר הכו‬ ‫יהושע ובני ישראל‪.‬עם כנען״‪ .‬על הרחוק‬ ‫)ימים רבים וגי פסוק י״ח(‪ .‬‬ ‫לכן היו אפרים וחצי מנשח חאחד מעורבימ יחד בא״י כמו שמפורש‬ ‫ערים האלת לאפרים בתוך ערי מנשה )פסוק•ט׳(‪ .‬עד שאפרים וחצי‬ ‫מנשה הנשאר‪ .‬חכנוי לפועל‪) .‬חסד להזכיר מספרם‪ .‬וגי מוסב על הקרוב )למען חחרימם וגי בפסוק שלפנינו(‪ .‬והטעם עם כנען אליו רומז כנוי ל ש ו נ ו ( ‪ ..‬‬ ‫‪s‬‬ .‬למעלת ]כתיב[ ויעל משם אל יושבי דביר )ט״ו ט״ו(‪ .‬כטעם תן לי חנפש‬ ‫)בראשית י״י כ״א(‪ .‬ועל גובה הקומה—מדוח )ל״ר( ועל הקבוץ והחברה—אנשים )ל״ר(‪.‬י ד ‪ ..‬זה מבואר במה שקדם‬ ‫שכעבור שחצי שבט מנשח לקח נחלתו מעבר הירדן ממלכת עוג‪.‬בי אהרי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( ר״ל כנוי הוי״ו של ל ש ו נ ו רומז אליו אל עם כנען‪ .‬תנועה לפעל מה מהזנב לפי המובן‬ ‫מטעם המקום והוא הדין בהיפך‪ .‬‬ ‫)כד( בהוציאם‪ ..‬יט( וזנבתם‪ .‬לא נחשב רק שבט אחד לפי חלוקת הארץ‪ .‬ועיין דד״ק שבחר‬ ‫ג״כ בפי׳ זה אלא שבמקום ״איש מהגוים״ כתב מחברנו ‪.‬כא( לא חרץ לבני ישראל‪ .‬וככר בארנו זה ואת כל הנשמה החרים )פסוק מ׳(‪.‬רמז לפועל‬ ‫לא נזכר‪ .‬ט ו ‪ .‬וכבר התבאר זה התנועה‬ ‫ב ס פ ר ה מ א מ ר ו ת ‪) .‬יט( ארץ הנגב‪ .‬ואין זח חובה‪.‬ותצנח‪ .‫י הושע‪-‬י׳‪-‬יא ‪ -‬י ב ‪ .‬ועתה‬ ‫ישוב לפרש כי כלב היה מניע קרוב‪ .‬כא( כאשר צוח ח׳ את משח‪ .‬‬ ‫ט ן )יח( ותסיתהו‪ .‬‬ ‫יב )ז( אשר הכה יתושע‪ .‬‬ ‫יץ‪) .‬דבק בטעם‬ ‫עם הקרוב והרתוק ר״ל עם ימים רבים (‪) .‬כג( לא נותר ענקים‪.‬ידוע ליודעי החכמות שתוף אהד ואתת‪.‬המקום ההוא לעולמ יבש כי שם‬ ‫שפל הרום‪.‬י ז‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫וימצא הכל בנביע‪) .‬ונם זה נכון מצד שהמקום יש‬ ‫ממנו בולל ומיוחד‪.‬‬ ‫)מג( פעם אחת‪ .‬‬ ‫יא* )יח( ימים רבים‪ .‬וכמ״ש מעט מעט אגרשנו מפניך וגי שמות כ״ג‪ .‬כטעם לא‬ ‫יחרץ כלב לשונו )שמות יי׳א ז׳( אבל ל א י ש הוא מבני ישראל‪.‬מונח על‬ ‫התנועה אל המרכז‪) .‬על הזקנה הוא אומר‬ ‫י מ י ם )ל״ר(‪ .‬הבנוי לעתניאל אישת‪ .‬יב( ועתה תנת לי‬ ‫את ההר הזה‪ .‬‬ ‫ובמקומות יפרש זה וחוא חסד‪) ..‬לי‪.‬י( ר״ל‬ ‫כאשד צוד‪ .‬הנה‬ ‫בבר זכר בי יהושע לבד כ״ז כי הוא המניע הראש והרתוק‪ .‬‬ ‫נכון זד• כמו שנכון אם אמר לא נותרו ענקים וכמו שאמר נ ש א ר ו ‪.‬יד( מרוע גתתח לי גחלח גורל אחר‪ .‬י ג ‪ .

‬‬ ‫כלומר מהיר וגחוץ ההר הזה לך כי הוא צריך לך‪) .‬כ( והוא איש אהד‬ ‫לא נוע‪ .‬ואין באן מקום זה‪) .‬לג( ויברכו אלתים בני ישראל‪ .‬וכן ובראתו )פסוק י׳׳ח( הכל םםוג‬ ‫ענין זה השורש‪ .‬‬ ‫)כח( תבגית המזבח‪ .‬טז( לא‬ ‫ימצא לגו‪ .‬ובראת לך‪ .‬‬ ‫רמז לשם יה׳ כאלו הוא לנוכת‪ .‬אל תושיענו‪.‬‬ ‫כי אץ לך‪ .‬ואץ ברגלים )מעלי יינו ב׳(‪.‬היה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שרש‬ ‫!( ועיין בדוגמאות מהכ״י שרשות בסף הנדפס ממגי ‪Quart.‬ולבן טעטו בזה אשר רכב‬ ‫ברזל לו‪ .‬אין טעם מלת כ י בכל תעברי‬ ‫כטעם אע״פ‪ . Rev.‬‬ ‫אלה כתיב ויותרו כבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם‬ ‫)י״ח כ׳(‪) .‬וזה כי ההר הגזכר יהיה‬ ‫לך או ימצא בירך בעזרת השם‪ .‬‬ ‫וטעם כי רכב ברזל לו‪ .‬דרך שם מסופק‬ ‫כמו שם אדם על המדבר‪ .‬לא יחיה גמצא בידיגו‪ .‬שם מוגח בעברי על היגון מענין עתיר אפשר‪.‬כמו שיסמוך לזאת הסבה והיא‬ ‫ורכב ברזל בכל הכנעני‪ .‬םוגח לזר‪ .‬‬ ‫או כמ״ש ארוסטו׳ במקום אהד על הפילוסוף ועל האדם שאינו פילוסוף‪.‬ולכן השיבם יהושע הגה באמת‬ ‫לא יהיה לך גורל אחד לבד אבל רבים‪ .‬זה הקורם בהקש התנאי המחובק‬ ‫‪.‬והוא מבואר בעצמו‪ .‬לא( אז‬ ‫הצלתם‪ .‬אולי עפ׳׳י הת״י‪ ( .‬‬ ‫)כב( אל אלהים‪ .‬כי הזק הוא‪ .‬כאלו אמר והוא איש לא גוע בעוגו אהד כלומ׳ שיהייב לבדו‪.‬א״כ שם המזבח היד‪ .‬כמו כי יורע אלהים )בראשית ג׳ ה׳( (‪ .‬ועל הנעשה מעץ או אבן בתבגית תמדבר‪..‬וכן ויאמרו אל‬ ‫יהושע כי גתן ה׳ ביריגו )ב׳ כ׳׳ד(‪ .‬בי תוריש‪ .‬והטעם בזה היות תנועת הכריתה בשלמות נהלה (‪.‬‬ ‫כב« )ג( זה ימים רבים‪ .‬טטעם ולא אץ לבוא )יהושע י׳ י״ג(‪ .‬גם פה לא באר כמה‪) .‬ולא ימנעך מזה הכנעני יושב העמק כי תורשיגו בע״ה‪.‬והגה בכאן כי הר יהיה‬ ‫לך כי יער הוא‪ .‬גם אין הכרת תטיד שתהיה נתינת טעם למה שקדם‬ ‫כמו שגמצא רבים שהם תגדיות פשוטות‪ .‬ולכן הכגעגי יושב העמק ימגעגו מעלות אל‬ ‫ההר להוריש משם הפרזי והרפאים‪ .‬ר״ל לענין קרבנות טו״נ פל״ב‬ ‫משלישי‬ ‫ג‬ .‫‪8‬‬ ‫יהושע—יז‪-.‬כי יער הוא ובראתו והיו לך‬ ‫תצאתיו‪ .‬‬ ‫‪1907‬‬ ‫באר‪ (» .‬טו( אם עם רב אתה‪ .‬וכן אם מזרע היהודים מרדכי )אפתי־ ו׳ י*ג( כמו‬ ‫שמפורש במקומו‪ .‬ולכן נכון זה כמו שהיה נכון אמ אמר אחר‬ ‫שעם רב אתה‪ .‬כב‪.‬רמז ליום זה וכן נכון‪) .‬‬ ‫ויש בכאן ערות ואמנה לדעת המורה (‪ .‬וכל אלו הגדות פשוטות‪ . July.‬כ״ש שיתכן תיותו לנסתר אחר‬ ‫שמצאנו אמרו על השם ואם בכה את עושה לי )במדבר י״א ט״ו(‪.‬‬ ‫)כד( מראגח‪ .‬אשר הזק הוא‪.

‫‪9‬‬

‫יהושע‪-‬כב‪-,‬כג‪-,‬כד‪.‬‬

‫נבון ג״כ אם אטר ויברכו בני ישראל אלהיט‪) .‬לד( ויקראו בני ראובן‬
‫כטעם ויקרא לו ה׳ שלום )שופטים ו׳ ב״ד(‪ .‬והנה לא באר בכאן שטו‬
‫כי נראה שהיה ארוך ( מורכב משמות ארבעה וחמשה‪ ,‬והעולה‬
‫כי עד היא בינתינו כי ה׳ האלהים‪ .‬ואולי טעם זה השם המונח לזה‬
‫‪.‬המזנה כטעם שם בן שתים עשרה או בן ארבעים ושתים כמ‬
‫שזכר המורה (‪,‬‬
‫‪ 0‬נ )א( מימים רבים‪ .‬נם בזה לא פורש‪) .‬ג( כי ה׳ אלהיכמ הוא‬
‫הנלחם לכם‪ .‬וכבר קדם וילחם יהושע (‪ .‬וכן ה כ ל )?( לבר יהושע)י׳ מ״כ(‬
‫והכל אמת‪) .‬ט( ואתם‪ .‬קריאה‪) .‬יד( בדרך‪ .‬כמשמעו כטעם כי לא‬
‫עברתם בדרך ( )ג׳ ד׳(‪ ,‬כי המת הולך לבית תקברות בדרך ובמםלה‪.‬‬
‫וידעתם בבל לבבכם‪ .‬זה הוא טן הידיעה בטוב ר״ל המושבלות‬
‫וחמוחשות‪.‬‬
‫כ ך ‪) /‬ו( וירדפו מצרים‪ .‬ואחר עליו‪) ,‬פסוק ז׳(‪ .‬ויכסהו‪ ,‬יובן בתורת‬
‫ויאמר מצרים )שמות י״ד ניד‪ (.‬וחבל נכון‪) .‬ז( ותשבו במדבר ימים רבים‪ .‬זח‬
‫ידענו ממקום אהר שהיה כמו ארבעים שנח‪ ,‬וכבר קדם במקומות‬
‫אחרים זכרו ימים רבים על שנים מעטות )דברים א׳ מ״ו(‪ ,‬והכל נכון אחר‬
‫שרבים הוא ממאמר המצטרף‪) .‬ט( וילחם בישראל‪ .‬ועוד כתיב יי נלחם‬
‫)שטות י״ד כ״ה(‪ .‬הוא נלחם בם )ישע׳ ס״ג ו ( ואין ביניהם םתירה אצל‬
‫יודעי ההגיון‪ ,‬בי המלהמה תאמר על דבור (‪ ,‬ולכן יפרש בזה וישלה‬
‫ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם‪ ,‬ובן לא בחרבך ולא בקשתך‬
‫)פסוק י״ב( ובבר אמר יעקב אשר לקתתי מיד האמרי בתרבי ובקשתי‬
‫)בראשית מ״ח ב׳יב(‪ ,‬והכל אמת ובאור יתר ימצא בגביע‪) .‬טו( בתרו‬
‫לכם תיום‪ ,‬וכן לא תוכלו לעבד )פסוק י״ט(‪ ,‬אלה דברים גאמרו בצורה‬
‫מיוהדת מפי המדבר‪ ,‬וכבר התבאר זה בספר ההטעאת ורבים‬
‫מזח חטין בבל חנביאים‪) .‬כה( וישם לו חק וטשפט‪ .‬כטעם שם שם‬
‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫׳‬

‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫( דלא כרש״י ורד׳״ק ות׳׳י שחסר תיבה אחת עד‪ ,‬ור״ל השם לא נזכר כאן‬
‫ונראה שהיה ארוך והוראתו היתה‪ :‬כי עד וכוי‪ .‬וזה'לא משמע ממלת עד בלבד‪.‬‬
‫י( העולה מן השם‪ ,‬כלומר פירושו והוראתו‪ :‬כי עד ובו׳‪ ( ,‬מו״נ פס״ב לראשון‪.‬‬
‫י( צ״ל וילחם עם לבנה )ו׳ כ״ט( או וילחם בה )י׳ ל״א( ‪ («.‬אולי כונתו ע״ד‬
‫שפירש״י שם ‪,‬בדרך״ כמו ״בענין״‪ .‬או בונתו גם שם ג׳ ד׳ נגד דש״׳י ור״ל דרך‬
‫כמשמעו‪ ,‬והבונה הדרך הידוע‪ ( .‬כונתו בי ד׳ לא יעשה מלחמת בכלי קרב‬
‫ובכ״ז יצדק לאמד עליו כי נלחם הוא‪ ,‬בי עושה הוא מלחמה בדברו ובגזרתו‪,‬‬
‫וכן יצדק לומד על בלק שנלחם בישראל אע״פ שלא הריק חנית ורמח אס יראה‪,‬‬
‫בי נלחם עמהם בדבור )בדבורו של בלעם(‪ ,‬וזה מפורש כאן באמרו וילחם‬
‫כישראל וישלח ויקרא ובו׳ השליחות הזאת היא מלחמתו‪,‬‬
‫‪8‬‬

‫‪8‬‬

‫יהושע‪-‬כד‪ .‬שופטים‪-‬א‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪1‬‬

‫לו הק ומשפט )ממות ט׳׳ו ב״ה(‪ .‬ואמר המורה ( וכל הגהנה ינהיג ה א ד ־‬
‫בת זולתו תקרא חק‪) .‬מ( בי היא שמעה‪ .‬די בזה ה ע ר ‪-‬‬
‫להבין כמה דברים בתורת ובגביאים‪) .‬כט( וימת יהושע בן גון ע ע ן ‪-‬‬
‫יי‪ .‬בזה היה נכון ליהושע כותב זה הספר שיכנה עצמו בזה ה ת > *‬
‫הנכבד‪ ,‬לא בתחלת ספרו אצל משה רבו ורבנו‪) .‬לא( ויעבד י ש ד א ל‬
‫את יי‪ .‬היה גבון ג״ב אם אמר ויעבדו ישראל‪) ,‬לג( ואלעזר‬
‫אהרן מת ויקברו אתו‪ .‬זה תוא סוף כל ארם‪ ,‬וכן תכלית חוכז^!‬
‫בראשית וימת יוסף )בראשית ג׳ כ״ו(‪ ,‬ואם קרם ויצא יוסף בכל אר‪-‬ץ‬
‫מצרים‪ ,‬ויצבר יוסף בר כחול היט‪ ,‬וילקט יוסף את כל תכסף‪ .‬רעי‬
‫תכלית כל התורה כולד‪ ,‬וימת שם משח‪ .‬אשרי מי שבא לבאן ותלםוז‪-‬ך‬
‫בידו‪ ,‬עם פי׳ חרב שאמר (‪ :‬והענינים הנקראים פרדס הם ב כ ל ל‬
‫התלמוד‪ .‬יבא דודי לגנו ויאכל פרי מנדיו‪.‬‬
‫מ‬

‫מ‬

‫ד‬

‫‪2‬‬

‫שופטים‪.‬‬
‫א ‪) .‬א( ויחי אחרי מות יחושע‪ .‬כעגין ויחי אחרי מות משד‪-‬‬
‫)יהושע א׳ א׳(‪ .‬וישאלו בג״י ביי‪ .‬לפגחס באורים ותוםים‪ .‬וע״ז כתוב ויאשר‪-‬‬
‫יי יהודה יעלה‪) ,‬ג( ויאמר יהודה לשמעון אחיו‪ .‬ובן וילך אתו ש ט ע ו ן‬
‫וכן ויעל יהודה‪ ,‬הטעם בבלם עם יהודה ושמעון‪ ,‬וכן ה ט ע‬
‫באומרו תמיר ישראל‪ ,‬שהוא בטו ב נ י ישראל‪) .‬ה( את אדגי כ ז ק‬
‫שם היחס כטו עברי‪ ,‬טצרי וטעמו כמו ארון ורבים כן‪) .‬ז( שבעיכש‬
‫מלכים‪ .‬זה הוא הנושא בנזרה הזאת כי הטעם אשר בהונות‪ .,‬ע י‬
‫הוא טורכב הרכבת באור ותגאי‪ ,‬והנשוא הוא אטרו היו טלקטיכן‬
‫תחת שלחני‪ .‬והנה אמרו בהונות ידיהם ורגליהם טקוצצים גכון‪ ,‬ו ע ן‬
‫היה נכון אם אמר מקוצצי בהונות ידיהם ורגליהם ונו׳‪ ,‬או אם אשד•‬
‫מקצצים בסתם והקש ע״ז‪ .‬כאשר עשיתי כן שלם לי אלהיט‪ .‬זה דמיון‬
‫במין קרוב‪ ,‬ואין כן כאשר עשו לי כן עשיתי להם )שופטים ט״ו י״א(‬
‫)ח( ואת העיר שלהו באש‪ ,‬גבון הלשון בהגיון כנון אם אמר ואד!‬
‫תאש שלתו בעיר‪ .‬ואמרו באש לתכרת בי כתי׳ עוד ואת בל משפחת‬
‫שלתו)פםוק היה( כסתם‪ ,‬ואין טעמו באש‪) .‬יט( ויתי יי את יהודה‪ .‬זה ענין‬
‫יקר והעירו המורה )פי״ח משלישי( ובאורו ימצא בגביע‪ .‬וכן עוד ויהי כי חזק‬
‫ישראל)פסוק כ״ח(‪) .‬בג( ויתירו‪ .‬מטעם ויתרו את ארץ כנען)במדבר י״ג כי(‪,‬‬
‫‪/‬‬

‫ק‬

‫״‬

‫״‬

‫ד‬

‫‪1‬‬

‫( העירני החי דק‪ ,‬אפטאוויצר על מקומו במו״נ פ׳ מ׳ לשני ופע״ב לראשון‬
‫ואם לא ממש בדבריו פה‪ ( .‬הרמכ״ם הלבות ת״ת הי״כ‪.‬‬
‫ג‬

‫‪11‬‬

‫שופטים‪-‬ב‪,‬־־ג‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ב* )א( ויעל מלאך יי‪ .‬זה היה איש נביא ( כי שם מלאך ימר‬
‫ממלאכה שהוא דמיון ראשון וטעמו כמו עשה מלאכה הוא )מ״א י״א ב״ח(‬
‫כמו שאמרנו ששליח טעמו עושה שליהות‪ ,‬ולכן כל מלאך עושה‬
‫מלאכה‪ ,‬אם מלאכת אדם זולתו כמו ועשי חמלאכח אשר למלך )אסתר ט'‬
‫ג׳׳( ואס עשת מלאכת יי )ירמיה מ״ד‪ .‬י׳(‪ .‬ולכן כתיב ויאמר חגי מלאך‬
‫יי בטלאכות יי )חגי א׳ י״ג(‪ ,‬ואין טעמו משליתות רק ממלאכה‪,‬‬
‫ויותר טבואר וישלח יי ]איש[ גביא אל בגי ישראל )ו׳ ח׳(‪ ,‬ויבא איש‬
‫גביא ( אל עלי )ש״א כ׳ כ״ז(‪ ,‬ויותר געלם ויאטר יי אל בג״י )י׳ י׳׳א(‪,‬‬
‫הכבים‪ ,‬על שם סופו‪ .‬אעלה אתכם‪ ,‬כבר הודעתיך איך טצד החכמה‬
‫גכון לומר על כל עברי לשון עתיד והפך זה‪ ,‬ולכן גכון זה כמו שגכון‬
‫אמרו עוד אגכי העליתי )ו׳ ח׳(‪) .‬ג( לצרים‪ .‬טטעם לצודד גפשות‬
‫)יחזקאל י״ג י״ח( ( והטעם למוקש‪) .‬ו( וישלח יהושע את העם‪ ,‬כתב זה‬
‫כוחב ספר שופטים לחצעח לזווג אל זח ויקם דור אחר‪ ,‬ויעשו בג״י‬
‫את הרע‪ ,‬וזה למדו הנביאים ממנהג תתורח‪) .‬י( אשר לא ידעו‬
‫את יי‪ .‬בטעם ובני עלי בני בליעל לא ירעו את יי )ש״א כ׳ י׳׳כ(‪.‬‬
‫)ב״ב( למען נםות בם את ישראל‪ .‬כטעם לטען אנםנו תילך בתורתי‬
‫אם לא )שמות •״ז די( וזה דבק עמ מת שלפניו‪ .‬כלומר עזבם יהושע‬
‫במותו למען נסות בם‪ .‬ואמרו )ג׳ אי( אלה הנוים‪ ,‬רמז לבא אחריו‬
‫ברחוק ר״ל תמשת סרני פלשתים‪ .‬ואמרו )כ( רק אשר לפנים לא‬
‫ידעום‪ ,‬חטעם על ישראל שחיו בזמן יחושע כי יי נלחם להם‪ ,‬אם‬
‫בצרעה ואם כאבגי ברד‪ ,‬כטעם ואתם תחרשון )שמות י״י י״ד(‪ ( ,‬ואולם‬
‫בכ״ז יש שאלות רבות והבאור ימצא בגביע‪.‬‬
‫ג ‪) 4‬יז( בריא‪ .‬אין עגיגו שמן‪ ( ,‬וכן הבריאות )בראשית מ״א ד׳(‪,‬‬
‫והעד כי כן תוא בשבלים)שם שם ח׳(‪ ,‬אבל עגיגו שלימות הגשם לפי המין‪,‬‬
‫)יט( הפסילים‪ .‬המקום שהיו פוסלים שם אבגים‪) .‬ב( המקרה‪ .‬שם‬
‫דמיון ראשון כמו תקרה בלשון רז״ל‪ ,‬כי אמרו ימך המקרה‬
‫)קהלת י׳ י״ח( ( הוא שם גגזר‪) .‬כב( הגצב‪ .‬הוא העץ שהוא בית יד התרב‬
‫כי הוא טציב חחרב‪ ,‬הלהב‪ ,‬הוא ההרב כי הוא עשה ( להט כמו‬
‫הלהבה‪ ,‬ויצא הפרשדגה‪ .‬גכון טאד כי ויצא בכאן כגוי לפרשדוגה‪( ,‬‬
‫ושרשו פ ר ש ד והוא אט טטעם פרש‪ ,‬ואם שעגיגו מעגין טיץ או דבר‬
‫‪2‬‬

‫‪8‬‬

‫׳‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫<( בם׳׳ע זה פנחס‪ ,‬ועיי רד״ק ורלב׳׳ג‪ (» ,‬בקרא ‪,‬אלהים״‪ (« .‬הרד״ק בשפ‬
‫י׳״מ‪ (> .‬ור׳יל ישראל שהיו בימי יהושע לא ידעו מלהמה כי ד׳ גלחם להם‪ ,‬ובא‬
‫לבאר את אשר לפגים )בימי יהושע( לא ידעום מדרבי המלחמה‪ ( ,‬נגד תרגום‪,‬‬
‫רש״י רד״ק ואחרים‪ (« ,‬מתנגד לכל המפרשים ששרשו קרר‪ ,‬וכן נגד המסורה‪,‬‬
‫ז( בכ״י עשוי ( ד״ל הפרשדנח הוא נושא המאמר‪,‬‬
‫‪5‬‬

‫‪8‬‬

‫שופטיט ג ‪ - ,‬ד ‪ .‬שמואל א־־ג‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫אחר מחלקי חבטן‪ ,‬ומה נוכל להנבא אחר שאין בידינו — כ‬
‫שאמר המורה—מלשון העברי כי אם טעט‪) .‬בג( ויצא אהוד חמסדרונ^‬
‫זה נדע ענינו‪ ,‬אהד שבידינו שמוש ס ד ר ( ‪ ,‬וזה היה אכסדרך!‬
‫שהיא סדורה לפני העליה‪) .‬כה( בוש‪ .‬מענין בושש‪) .‬בח( את מ ו א ‪2‬‬
‫באלו אמר ר׳׳ל אה מואב‪) .‬לא( במלמד הבקר‪ .‬הוא הדרבן ה מ ל ש ד‬
‫המרגיל הבקר להרוש‪ ,‬וזה כטעם בלהי החמור )ט״ו ט״ז( ובן ויד־!‪-‬‬
‫אליו בשבט )ש״ב כ״ג כ*א( וכהי׳ חוא עורר אח חניחו על של‪^,‬‬
‫מאות חלל )שם(‪.‬‬
‫ד ‪) .‬א( ואהוד מת‪ .‬לא חשש לכתוב ושמנר מת בי לא הי ך‪-‬‬
‫שמנר רק במו תפל‬
‫)תםר(‬
‫מ‬

‫‪1‬‬

‫שמואל א‪.‬‬
‫ובנמשך לזח ממלחמת ישראל הנזכרת םורות נדולור;‬
‫ג‬
‫וימצא בנביע‪) .‬יג( להם‪ .‬לעצמם‪ ,‬כטעם האתי חם מכעיסים וגו‪/‬‬
‫)ירמיה ז׳ י״ט( והשם אינו חפץ במות המת בי אם בשובו )יחזקאל‬
‫י׳׳ח כ״ג(‪ ,‬ואם כתב בי חפץ יי להמיתם )ב׳ כ׳׳ה(‪ ,‬ואין פה מ ק ו‬
‫הדבור ע״ז‪ .‬כהה‪ ,‬חסר הפעול והוא פנים (‪ ,‬וזה הפך יאר יי‬
‫פניו )במדבר ו׳ כ״ה(‪) .‬יד( בזבה ובםנהה‪ ,‬כי זו היא אםונתש‬
‫ואומגותם‪) .‬יח( יי וגו‪ /‬זה היא גזרה נפרדת בעצמה כמו שהכריחן‬
‫אגשי כה״ג ( שקבלו כל ספרי הקרש מהנביאים עושי הספרים ולכן‬
‫אין אחריהם כלום בכל תתורה והנביאים‪) .‬יט( ולא הפיל‪ .‬הרמוז‬
‫לשמואל וליי (‪ ,‬רק שהאהר קרוב והאחד רחוק‪) .‬בא( ויוסף יי לחראדז‬
‫בשלה כי נגלה וגו‪ /‬אין אמרו כי ננלת ונו׳ נתינת טעם וסבה אל‬
‫ו י ו ס ף ‪ ,‬כי זה הלשון נבון מאד לפי העברי וההגיון ואע״פ שעדיין ל^‬
‫דבר יי עם שמואל‪ ,‬אבל אמרו בי ג ג ל ה הוא פירוש לתוספת באור‬
‫למה שאמר ויוסף יי להראה בשילה‪ ,‬ויש בכל זה הספור סודות‬
‫וימצא בגביע‪ ,‬כי אין עתך בני היום עת דודים‪,‬‬
‫‪4‬‬

‫׳‬

‫ש‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫<( איוב י׳ כ״ב וכן ת״י לאכסדרא‪ ,‬ולדעת ידידי חח׳ בראדי אין כונתו לומר‬
‫שנמצא שרש ס ד ר פעם אחת במקרא‪ ,‬אבל ר״ל שאנחנו מכירים חיטב במו‪3‬‬
‫השרש הזה משמושו ששמשו בו רז״ל הרבה‪ ,‬י( וכן פירש״י‪ ,‬הכהה פניהס‪,‬‬
‫«( ור״ל הנגינה ‪:‬״ק‪ ,‬שמורה כפירש״י ורד״ק בשם המדרש‪ ,‬אדון הוא מר הו*‬
‫*( ועיין רר״ק‪,‬‬
‫ו ב ו ‪/‬‬

‫ו‬

‫‪13‬‬

‫שמואל א ‪ -‬ד ‪ - ,‬ה ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ד ‪) ,‬ב( ותטש המלחמה‪ .‬ותעזב ( מצד ישראל‪ ,‬הפך והייתם לאנשים‬
‫ונלחטתם )פסוק ט׳(‪) .‬ג( לטה נגפנו יי היום‪ .‬על הסבה הפועלת‪.‬‬
‫)ד( ושם שני בני עלי‪ .‬זה יותר עצמי בספור הזה ממת שגזכרימזה‬
‫בתחלת הספור (‪) .‬ח( במדבר‪ .‬שם משותף וענינו פה כמו בדבור‬
‫כטעט וטדברך נאוה )שיר ב' ג ׳ ( ‪ /‬וזהו כענין וחכת ארץ בשבט פיו‬
‫)ישעיה י*א ד׳(‪) ,‬יא( נלקח‪ .‬ועוד כת׳ נלקחה )פסוק יי׳ז( והבל נכון‬
‫והקש ע״ז‪) .‬יג( טצפה‪ .‬תאר לעלי וזה ענין מרח נפרדת כאלו אטר‬
‫והוא מצפה‪ .‬על ארון האלהים‪ .‬זה ענין נכבד לעלי‪ ,‬כי לא היה חרד‬
‫על בניו וישראל כלו‪ ,‬רק על ארון האלהים שהוא העיקר מצד הספר‬
‫שבתוכו‪ ,‬וכן עור ויהי בהזכירו את ארון האלהים ונו׳ )פסוק י״ח(‪.‬‬
‫)טו( ועיניו קמה‪ .‬נכון בעברי ובהניון כמו ועיניו קמו‪ ,‬ויש בכאן חיוב‬
‫ושלילת כמו בתולה ואיש לא ידעה )בראשית כ״ד ט״ז(‪) .‬יז( המבשר‪.‬‬
‫טשותף לטוב ולרע‪ ,‬אבל לטוב ממין האפשרי על הרוב‪ .‬ודע כי עיקרו‬
‫טטעם בשר‪ ,‬כי אין לנו בשרש אהד ]רק[ מן ענין אהד ככל העברי (‪.‬‬
‫ונאמר מבשר על התנועה לבשר‪ ,‬אם להרבות או להםר‪ ,‬כמו הצטיהה‬
‫וחחםרון ותתנועח לשחרות וללובן באיכות כענין תשרש תפאר‪ ,‬כי‬
‫חיחםיםי משתנים כמו סורח ממני (‪ ,‬סורח אלי )שופטים ד׳ י״ח(‪,‬‬
‫בתנועת האנה כמו שכתבתי בקצור ההגיון‪ ,‬וחנה כתי׳ שמועד‪ ,‬טובח‬
‫תדשן עצם )משלי ט׳׳ו ל׳(‪ ,‬ומצאגו ורות גכאה תיבש גרם )שם י״»‬
‫כ״ב(‪ ,‬ודי בזה משל והקש ע״ז תמיד‪) .‬יה( והוא שפט‪ .‬זד‪ ,‬גזרה‬
‫בעצטה‪ ,‬אין לת יתס כלל לגפילתו‪) .‬יט( ללה‪ ,‬שם גגזר טטעם יללה‬
‫שהוא שם דמיון ראשון‪ ,‬וגשמט פ״א הפעל כמו רד מאד )שופטים‬
‫י׳׳ט י״א( ורבים כן‪ .‬ותשמע את השמועה‪ .‬לזאת האשת גתהברו תוגות‬
‫רבות‪ ,‬אבל על בל פגים היה ארון האלהים בכללם וראשון לבלם‪,‬‬
‫וכן עוד גלה ככור מישראל‪ ,‬ותעיקר ותקרא ותאמר גלה כבוד מישראל‬
‫)פסוק כ״א וכ״ב( ואין הכרת—כמו שאמרגו פעמימ רבות — שיפרש‬
‫כותב תספר תמיד לא הפועל ולא הפעול‪.‬‬
‫ךן והגה רגון גפל‪ .‬אין זה פלא בעיגי יי‪ ,‬ואם הוא פלא‬
‫בעיגיגו‪ ,‬והשם הפילו‪ ,‬ואם לא גכתב זה‪ ,‬שתת בגי עתה בבום‬
‫של זכוכית‪ ,‬ועור תשתה בגביע כסף‪) .‬ה( על בן לא ידרכו‪.‬‬
‫זכר לדבר‪ ,‬וכמוהו רבים‪) .‬ו( וישםם‪ .‬טטעם שמם‪) .‬ט( וישתרו‪ .‬כמו‬
‫‪2‬‬

‫‪8‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫ג‬

‫‪2‬‬

‫*( ורש״י ותתפשט‪ ,‬וכן ברד׳׳ק‪ ,‬ע״פ ת״י ואתרטישו‪ ( .‬ר״ל ב׳ י״ב‪ ( .‬הרד״ק‬
‫כשם אביו‪ (> .‬ר״ל ועיץ שרשות בסף כ״י באורך בשרש ב ש ר ‪ ( ,‬כן בכיי וצ״ל‬
‫תהלים ו׳ ט‪ ,‬קי׳יט קט״ו‪ ,‬או איוב כ׳׳א י״ד‪ .‬כ׳׳ב י״ז‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫שמואל א—ו—ז•‬

‫*‪1‬‬

‫בסט״ך ני היו הטחורים נסתרים‪ ,‬כי לא היו יוצאים חוץ מהםקוק‬
‫ואלו יותר קשים‪ ,‬ואולם הדבור יותר על באור כל זה וכל הנםשך‬
‫מזה הספור‪ ,‬עד שבת הארון בקרית יערים‪ ,‬אין זה מקום באורו כ י‬
‫יש בכל זה סודות וסודות וימצא בגביע‪,‬‬
‫ן* )ג( ויאמרו אם משלחים‪ .‬אין לגו להעמיק לרעת דעות הקוסמים‬
‫ובהגי הבמות‪ ,‬והקש ע״ז‪ ,‬אבל דע כי אטד ארוסטו׳ שכל הגהותיהם‬
‫הן גזרות מטין האפשר על הטעט‪ ,‬והעיד הכתוב ע״ז גם מפיהם‪ ,‬כ י‬
‫אמרו א ו ל י יקל ידו מעליכם‪ ,‬וביאור זה יותר ימצא בגביע‪) ,‬ז( פרות‪.‬‬
‫עלות‪ .‬עלות תאר לפרות כמו עלות יגהל )ישעיה מ׳ י״א( מ צ ד‬
‫היותם פעולות כי הזכר כבר עלה עליהן‪ ,‬וזה הוא עגין כל שם גגזר‪,‬‬
‫ר״ל שיתואר אם מצד היותו פעול או פועל והקש ע״ז‪ .‬ואולם בחדר‬
‫‪.‬באלה הפרות שהולידו עתה בגים ויושבו הבנים מאחריהם הביתה‪,‬‬
‫ולא ראו אנה יושבו‪ ,‬קרוב לדעת סביות וטעמים לזה ואין זה מקומו‪.‬‬
‫)יב( וישרנה הפרות‪ ,‬מי יתן וחבמו נכבדי אנשי בית שמש כמו אלת‬
‫הפרות (‪) .‬טו( ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יי‪ .‬אמר בארון‬
‫ולא את הארון‪ ,‬לחעירנו כי ראו יותר טן חטחויב (‪ ,‬בטעם ולא יראו‬
‫כבלע את הקדש )במדבר ד׳ כי(‪ ,‬ואולם אין לתמוה כי גם הכה יי בפרות‪,‬‬
‫ר״ל שכבר מתו‪ ,‬ואם היו צדיקות‪ ,‬כי כתב עליהן ליי (‪) .‬בא( וישלחו‬
‫מלאכים‪ .‬על כמו זח אמר חחכם‪ :‬השמד ממי שיועץ על פי דרכו (‪,‬‬
‫‪) •T‬כ( וירבו הימים ויהיו עשרים שגה‪ .‬זה הבאור הוא חםד‬
‫מבוחב הספר‪ ,‬ולא יעשו עמגו החסד הזח תמיד כוחבי הספרים‪ .‬ויגהר‪,‬‬
‫טטעם גהי (‪) .‬ג( ועבדהו לבדו‪ .‬ובן ויעבדו את יי לבדו)פסוק ד׳(‪ ,‬כמו‬
‫שאמר המורה )פל״ז מנ׳( כי המהדרין שבהם היה דעהם להיותם‬
‫אמצעיים ביגם ובין השם‪ ,‬ואם אה״ב שבו יותר שוטים מופלגים‬
‫ושכחו הראש לגמרי‪) .‬ה( וישאבו מימ וישפכו‪ .‬לרהוץ מקום קבוצס‬
‫וגם פניהם וידיהם להתרשם בגפשוהם על היותם רחוצים מצואתם‪,‬‬
‫כטעם ורחצו את ידיהם )דברים כ״א וי(‪ ,‬בעגלה ערופה‪ .‬ומזה הסוג‬
‫רבים בתורה ובנביאים‪) .‬ט( ויענהו יי‪ .‬אין צורך או חובה לפרש מה‬
‫ענהו‪) .‬י( ויהי שמואל מעלה‪ ,‬יי פעל כל זאת ובאורו יטצא בנביע‪.‬‬
‫)יב( ויקת שמואל אבן‪ .‬כענין מצבת יהושע )כ*ד כיו(‪ ,‬והבל לזכר להם‬
‫ולבאים אחריהם‪ ,‬ובן ענין יעקב‪ ,‬והעד י״ב אבנים שהקים יהושע‬
‫‪.‬בגלגל)יהושע ד׳ ח׳(‪ ,‬גם תבנית המזבח מבני ראובן ונד)שם כ״ב כ»ח(‪ ,‬ובאור‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫!( אולי ר<׳ל ע״פ הדרש מלשון שירה )ע*ז ע״כ(‪ (< ,‬ועיין סוטה ל״ה‪ ,‬וכמ״ר‬
‫*( אולי ליל שהעלו עולות לדי‪ ,‬פסוק י״ד‪ ,‬י( חמד לגון על שליהת‬
‫י‬
‫הזה בדי להתפטר ממנו‪ ( ,‬ובן חברו מנחם‪,‬‬
‫פ‬

‫ד י‬

‫‪5‬‬

‫‪r‬‬

‫‪15‬‬

‫שמואל א‪,‬־־ח‪-,‬ט‪.‬‬

‫זה יותר ימצא בגביע‪) .‬יג( ולא יספו עוד לבוא‪ .‬מבואר שזה אין טעמו‬
‫לנצח‪ ,‬ובן ולא יספו גדודי ארם ^)מ״ב ו׳ כ״ג(‪ ,‬ובאו אחר שגה אחת‬
‫במו שמפורש שם‪ ,‬והבן זה‪) .‬יח( ויבן שם מזבח‪ .‬כענין מזבחות‬
‫אבותנו ע״ה‪.‬‬
‫ח* )ג( ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו‪ .‬יש לתמוה איך לא נשמר‬
‫מזה שמואל‪ ,‬וכבר ראה וידע מה קרה טבטו זה לעלי‪ ,‬והתשובה‪ ,‬כי‬
‫נבון שלא נתאמת זה אצלו‪ ,‬כ״ש כי אלה הענינים המנונים לא היו‬
‫מפורסמים כעניני מעשה בני עלי‪ ,‬ועור שאותם המעשים הידועים‬
‫רעים לכל‪ ,‬ולא כן מעשי אלה בני שמואל (‪ ,‬ואיך שיהיה‪,‬‬
‫הנה היו בני שמואל יותר ראוים למנהיגים מיתר בגי דורם לפתיתותם‪,‬‬
‫כטעם חבו לכם אנשים חכמים )דברים א( (‪ ,‬וכן הוא הענין בכל דור‬
‫וזמן‪) .‬ו( וירע חרבר‪ .‬מבואר בתורת טשח חקדושח כי צונו חשם על‬
‫ידו בכונח ראשונח למנות שופטים בבל שערנו‪ ,‬ולמנות מלך מצוח‬
‫נ״כ כענין הקרבן (‪ ,‬ואמר הנביא ואתן לך מלך באפי )הושע י״ג‬
‫י״א(‪ ,‬ואיך שיהיה אין ראוי לפי התורה שיהיה לעמנו מלך לשופטם (‪,‬‬
‫ובאור זה יותר ימצא בגביע‪) .‬ז( כי לא אתך מאסו‪ .‬גם בזה עיון‬
‫ובאורו ימצא בגביע‪) .‬ט( והגדת לתם משפט‪ .‬קצר בכאן כותב הספר‪,‬‬
‫שאץ םפק שהשם סדר לו עתה כל הכתוב אה״כ‪ ,‬ולא הוסיף שמואל‬
‫מדעתו‪) .‬בא( וידברם באזגי יי‪ .‬ואם באמת כבר שמעם השם‪ ,‬וכן ויגד‬
‫משה את דבי י העם אל יי )שמות י״ט ט׳(‪ ,‬ואין כאן מקום באורו‪.‬‬
‫ט ‪) ,‬א( גבור תיל‪ .‬תאר לקיש האב הקרוב לשאול‪ ,‬כי עליו עיקר‬
‫הבונה‪ ,‬ובן זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא )זכריה א׳ א׳(‪) .‬ב( וטוב‪.‬‬
‫בצורה‪ ,‬כי זה טוב לבני אדם‪ ,‬וכן בהוריכם הטובימ )ה׳ ט״ז(‪ ,‬ובתי׳‬
‫רך וטוב )בראשית י״ח ז׳(‪ ,‬וענין אהד טוב לפני האלהים )קהלת ז׳‬
‫כ״ו( וגם נדר ארוסטו׳ בםפר הטרות הטוב במוחלט‪) .‬ד( ולא מצאו‪.‬‬
‫וגם ו א י ן הכל גבון‪) .‬ו( ויאמר לו‪ .‬זה האומר היה הגער‪) .‬יב( ותעניגה‬
‫אותם‪ .‬הפליגו רז״ל שאמרו מבאן שהגשים דברגיות הן (‪.‬‬
‫)יז( זה יעצר‪ .‬כי המלך המושל עוצר העם מכמה פגים (‪) .‬כד( הגה‬
‫הנשאר‪ .‬זה האומר גכון מאד שהיה שמואל‪ ,‬והטעם הגה זה חחלק‬
‫בכר נשאר מהשמן הקרואים‪ ,‬ועתה שימנו לפגיך‪ ,‬כי למועד הזה‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫׳‬

‫‪6‬‬

‫‪6‬‬

‫»( וכבר חרגישו חכז׳״ל ואמרו כי בגי שמואל לא חטאו ובי• )שבת ג״ו(‪.‬‬
‫( אולי ר״ל עפ״י מאמרם ז״ל עירובון ק׳‪ ,‬נבונים לא מצא‪ ,‬י( ר״ל רק מפני‬
‫‪ ( n284,‬ברכות‬
‫רח ההרגל כדעת המורה‪ (> ,‬ועיין משנה כםף עמוד‬
‫מ״ח‪ ,‬ילקוט שמואל סימן טי‪ ,‬רב אמר שהנשים דברניות הן‪ ,‬ושמואל אמר כדי‬
‫לחסתכל ביפיו‪ ( ,‬רש״י ורד״ק‪,‬‬
‫‪2‬‬

‫‪5‬‬

‫‪s‬‬

‬‬ ‫על דרך האמת לא מלך כי אם קצת שנח אחח‪ .‬הטעם ואת דבר המלוכ‪|1‬‬ ‫אשר אמר שמואל לא הגיד לו‪) .‬וכן הרדיק בשם א‬ ‫י( באור‪ .‬יג‪.‬כי העגין ויקרב את משפתות המטר״^‬ ‫לגברים וילכד שאול‪.‬וכן ביום תזת לא אמיתך )מ״א ב' כיו‪.‬כמו שהעיר עוד באמרו וישאלו עוד ביי )םםוק כ ״ ע (‬ ‫)כא( וילכד שאול‪ .‬מבנין התפעל וממאמר שיתפעל‪) .‬וזח חית דרך תחבולות נבון‪) .‬נראה שר״ל כי מצאנו אצל שאול עוזין!‬ ‫אצלו תכלית הקרבנוח בפשיטות לעשות נחת רוח למקום‪ .‬ב ע *‬ ‫כי יי גלה את אוזן שמואל יום אחד לפגי בא שאול כמו ש ק ד‬ ‫)מ( ויעבר‪ .‬בי אין המעלה תמיד מאב לבן נ ו ס ע‬ ‫והער משה ושלמה‪) .‬כ( וילכד‪ .‬ו( גג^״‬ ‫הטעם גדהק‪) .5‬‬ ‫נחש‪ .‬ד( גציב‪ .‬ג( ואעלים עיני בו‪ .‬גם אתם נם מלבכם תםפו‪ .‬יג( נסכלרן'‬ ‫יש בכאן שאלת ותשובה מצורף למה שגתתזק עור יותר בעון עמלק*( י‬ ‫ש‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬ ‫כ ש ו‬ ‫‪4‬‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ב ד‬ ‫‪8‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ק‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫!( ור״ל וילכד פדושו אע״פ שלא היה עם‪ ( .‬ה ^‬ ‫חפועל לכל‪) .‬הנה בכאן היד‪ .‬שם מקום‪) .‬ואם אין‪ .‬אגשי יביש אמרו זח לא‪0‬צ‪.‬טז( אשר אמר שמואל‪ .‬כמו שהיה עם אבותיכם ( כ»•^‬ ‫סיסרא וחבריו שקדם זכרם‪) .‬בשם יש מפרשים‪ ( .‬‬ ‫‪ .‬להעיר לכ.‬ז( ויפל פתר יי‪ .‬טז( גמ עתה התיצבו‪ .‬ ‫העם ההוא לטוב‪) .‬הטעם היום בדי שלא יבוש מ מ‬ ‫היום (‪) .‬שהמובן אם תיראו הנד‪ .(.‬יב‪) .‬יכ( וכן י‬ ‫אביהם‪ .‬כענין מה שכתב ביהושע!‬ ‫‪0‬׳ טי׳ז (‪ .‫שמואל א—‪—/‬יא׳—יב‪—.‬אשר אמר שמואל זה ‪#‬ןף‪1‬‬ ‫הטעם עם אמרגו למועד שמואל כשבא הלמ״ד לסמיכות‪) .‬בא זח חלשון גאות על שאול‪*-3 .‬טו( ובאבותיכם‪ .‬יג( ביום חזח‪ .‬זה באור מי הוא זה יי שקדם זכרו (‪ .‬יב( שאול ימלוך עלינו‪ .‬ואם אפשר שאמרו ו ת ר א ו ו כ ׳‬ ‫היה כי הוגד לתם התעוררות גחש עמ עצתו‪) .‬‬ ‫‪16‬‬ ‫היה שמור לך כאשר אמרתי העם קראת‪ /‬והנה אע״פ שנכון בעכר‪-‬י‬ ‫ובהגיון לאמר שמור לך ]גס[ אם היה במקרה‪ .‬יתכן שזה היד‪ .‬י( יי אשר עשה‪ .‬ח( למועד אשר שמואל‪ .‬‬ ‫‪) V‬ה( והמה מתנבאים‪ .‬כתשן‪-‬‬ ‫כאלו כתב השאול ימלוך עלינו‪) .‬וכן מ י ה ר פה להקריג״‬ ‫ובגלוי הראה דעתו בזה בעמלק באמרו )ט״ו כ״א( ויקח העם מהשלל וגו‪ /‬וע״ן‬ ‫רמז דוד )תלים נ״א י״ח( כי לא תחפוץ זבח וגוי‪.‬קצר‪ .‬קודם בזמן לבחירת שאול כ‬ ‫שיאמר עוד ותראו כי גתש וגו׳)י״ב י״כ(‪ .‬‬ ‫י א )א( ויעל גתש‪ .‬זה נמשך מההקש התנאי‪ /‬ו א‬ ‫הוא קודם כסדר‪ .‬נתן יי עליכם טלך‬ ‫ימצא צאן ורועה‪ .‬‬ ‫כ י ו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪s‬‬ .‬כת״י‪ ( .‬אין זה מקום באוו‪-‬ף‬ ‫יג• )א( בן שנח שאול במלכו‪ .‬י( ויאמרו‪ .‬יג( והנה גתץ‪ .‬נכנס זת בנתים להעירנו על גהוץ ההעברה‪.‬ונם לא לעולם לסכן‪-‬‬ ‫זה‪ .‬רמז לאותם הנביאים‪ .‬ואמ דרך ער>ןי‬ ‫גחשבו לו שגתים‪) .‬ח( בבזק‪ .‬שם גגזר טטעם מצב ומעמד‪) .‬כי לא י מ * ^‬ ‫לא צאן ולא רועה‪) .

‬ובאור יותר ימצא בגביע‪) .‬שם דמיון ראשון או גגזר‬ ‫כי הכל גבון‪) .‬כב( מלתמת‪ .‬ובן וישאל שאול באלתימ )ל״ז(‪) .‬כן בכ״י וגראה שצ״ל אמת וכן ת״י בקשומ‪.‬והקש ע״ז‪) .‬מאמר ראשון‬ ‫פ״ג‪ ( .‬כל שכן אם אכל כי עתה שלא‬ ‫אבל לא רבהה םכ^ )לד( לאכל אל הדם‪] .‬והטעם העירגו שזה המזבח‬ ‫לא לעולה ולא לזבח)יהושע כ״ב ב״ח(‪ .‬‬ ‫מדבר‪ .‬ויאמרו בגי ישראל אל יי ( •‬ ‫)שופטים י׳ ט״ו(‪ .‬וכן)יד( ועתה ממלכתך לא תקום‪ .‬ורמז לגו תכתוב בזח‪ .‬לד‪ (.‬ל( אף כי לוא אכל‪ .‬ועיין משנה‬ ‫כסף ‪ n‬עמוד ‪ 235‬ע״פ זה‪ ( .‬ויגשו כל העם איש שורו‪ .‬מבואר שזה‬ ‫שתי עתות‪ .‬וכן גם הרריק‪ (» .‬בו( הלך דבש‪ .‬יב( המצבה‪ .‬עם מה שהעירגו בעניך‬ ‫מהכותב מלכים‪ .‬על[ ( מה שכת׳ בתורה‬ ‫לא תאכלו על הרם )ויקרא י״ט כ״ו (‪ .‬כ״ש כי פה היה אהיה שבידו היה האורים וההומים במ״ש •‬ ‫הבה תמים שהוא תואר לכל האורים וההומים והכל מטעם עלמות (‪.‫‪17‬‬ ‫שמואל א ‪ -‬י ג ‪ -‬י ד ‪.‬בד( ויאל שאול‪ .‬וחשגי חפך זח‪ .‬ובתי׳ בספר יוסיפון ( שתמתפלל הגה הוא עם אלתיו‪.‬כמו מצב‪) .‬םוג לתיות הטורפות כמו‬ ‫שהעיט סוג לעופות הטורפים‪) .‬כי גתעורר שאול טעט‬ ‫מכלל מת שאמר שמואל לו גםכלת )י׳׳ג י״ג(‪ .‬ותוא י‬ ‫'הדין שיהיו גם גדי ואיל וצבי ויהמור אם היו להם‪ .‬יותר מופלג מזר‪ .‬״לקוה רחב״‪ .‬רש״י ורד״ק‪ ( .‬מוכרת ורבים כן‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ .‬זה בא לתקדמת כמו שזכרתי רבים כי‬ ‫עוד עתיד לאמר ויאמר שאול לאהיה )י״ח(‪ .‬ויאמר שאול אל הכהן‬ ‫אסוף ידך )י״ט(‪ .‬‬ ‫>‪:‬ין בל האותות והמופתים הגזברים בספרי הקדש ממין אחר‪ .‬ועיין לקמן‬ ‫י״ד ט׳ בסוף דבריו‪ .‬ובאור‬ ‫זח בכלל ופרט ימצא בגביע‪ .‬ורבים מהעם עזבוהו ותכף היו‪ .‬יח( הצבעים‪ .‬ור״ל לשון תפלה‪ (« .‬ויבן‬ ‫שאול מזכה וגו׳‪ .‬מא( ויאמר שאול‬ ‫אל יי אלתי ישראל‪ .‬כי ה ע ת ה לקוה רהב ( בעברי ובהכמות כמו‬ ‫שבאור ארוםטו׳ בס׳ השמע‪) .‬בעגין מה שקרמ על שמואל ריבן‬ ‫שם מזבת ליי )ז׳ י״ז(‪ .‬מטעם לאלה‬ ‫ולשבועה )במדבר ה׳ כ״א(‪) .‬לכן רצה שאול שיהיה הוא עצמו חשוחט במקום ידוע אצלו‬ ‫בתהומו‪ .‬אבל מבואר בכאן כי חמוגח הראשון‬ ‫מורח חריצות וגבורת לב‪ .‬רמז במלת א ה ו למזבה (‪ .‬ויותר מפורש עוד בדברי‬ ‫שמואל לו בעון עמלק‪ .‬ועי גם רש״י שהרגיש בזה‪ (* .‬ועגין זה שהיו שוהטים ארצה‬ ‫ואוכלים שם סביב הדם במנהג אגשי הצאבה כמ״ש המורה )ה״ב‬ ‫מג׳(‪ .‬ט( אמ כת יאמרו‪.‬‬ ‫ורמז זה דוד במזמור באשר בא אל בת שבע‪ .‬‬ ‫יד )ג( ואהיה בן אהטוב‪ .‬נעתקימ משם והולכים‬ ‫לתהומם לאכול הבשר איש על מקומו‪ .‬וכבר קדם לגו כטו זה‬ ‫הלקיהה‪) .‬ואלת בולם עגיגים אין ראוי לגלותם פה וימצא‬ ‫בגביע כי עתה הכין יי‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫( ר״ל שהעתה אינו מצומצם על רגע ההוה‪ .

‬כנוי לשמואל‪) .‬‬ ‫)כ»( בכנף מעילו‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מ י‬ .‬ועיין גם ברלב׳׳ג פה‪.‬טטעם בשצף קצף )ישעיה נ״ד ה׳( (‪ .‬‬ ‫)לג( וישסף‪ .‬ט( והמשנים‪.‬וכן קרד־‬ ‫לשאול‪ .‬וזה הוא ענין בני‬ ‫הזטן‪ .‬‬ ‫כמו שפרשתי ופר השני )שם ו׳ כ*ה(‪) .‬‬ ‫מגיד לי‪ .‬‬ ‫ט ן )ב( פקדתי‪ .‫! שמואל א ‪ -‬ט ו ‪.‬‬ ‫)כב( החפץ ליי‪ .‬וזו הוא אתת מתכונות שנתן הטורה בהטא משה ואהרן (‪.‬ועיי|‬ ‫בילקוט בזה ם׳ קב׳׳ג‪ .‬ה( וירב‪ .‬ובמדרש איכה ע״פ והשב לשכנינו‪ .‬בם׳׳ע‬ ‫בואך עזת )שופטים ו׳ די(‪ .‬וכן הרדיק‪ (* .‬ולא די זה הצער אלא שהוא כופל דבריו אלה גס שם במ׳׳א י״ח מי‪ .‬אמנם באור זה כלו עם תת סבה וטעם בענין דוד‪ .‬שופטים ז׳ ה׳ שמוסב ומשרת לשנים‪ .‬אשר‬ ‫שם לו בדרך‪ .‬ויותר ביאור ימצא בגביע‪) .‬הכל נמצא בנביע עס‬ ‫ההתר‪) .‬לא ישקר‪.‬כג( בי תטאת קםם טרי‪ .‬וכבר קדם לו‬ ‫כמו זה על אמרו תציג אוהו לבר (‪) .‬כח( קרע‪ .‬לה( עד י ו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫(‬ ‫ג‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫‪ (i‬ועיין עשכ״כ עמוד ‪ 113‬וכן בקהלת בפירושו‪ ( .‬זה הוא האל ית׳ כי לו הניצוח והנצתות‪ .‬ואולם רבים הם השאלות והספקות אשר בענין זה ונם לפניס‬ ‫באמת נהמתי כי עשיתים )כראשית ו׳ חי(‪ .‬בואך מנית )שם י״א ל׳׳ג(‪) .‬‬ ‫‪is‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪ (m‬ירשיע‪ .‬טוב‪ .‬אין הכרה שיזכיר הפעול‪ .‬משרת לשנים ונכון נם לארבעה והמשה‪ .‬והעד והרשעים כים ערש )ישעיה ני ז כי(‪.‬יז( אמ קטן אתה‪ .‬אין זה כענין קריעת 'בגד‬ ‫השילוני )מ״א י״א ‪ .‬הוא חטאת קםם שהוא עון פלילי ובן ה פ צ ר הוא אץ‬ ‫ותרפים שהוא ע״ז‪ .‬כט( וגס‬ ‫גצה ישראל‪ .‬ד( בטלאים‪.‬ז( בואך שור‪ .‬ופדר״כ כ״ו אי‪ .‬‬ ‫זה נמשך ופרוש למה שכתב בתורה לא איש אל ויכזב )כמדבר כ ״‬ ‫י״ט(‪ .‬לכל אשר יכר^‬ ‫וגן‪ (« /‬ועיין ערוך השלם ערך שצף‪ .‬איכה ר כ‬ ‫די בובער עמוד ע׳ ומדרש שמואל פ׳ י״ח אות ו׳‪ .‬הטעם‬ ‫שראוי לראש שידקדק בפעולותיו כי כל העם מביטים למעשיו ולומדים‬ ‫מהם‪ .‬וטעם הפצר הההזק האדם בטנהנו והטפל ברעתו‬ ‫כמ״ש המורה)מו״נ פל״פ מגי( להרגל ולנרולים משפטים אתרים‪ .‬ואין םפק ששמואל‬ ‫עצטו הרגו ושהטו בטו שעשה אליהו לעובדי הבעל )מ״א י״ח מ ׳ ‪ /‬וזת‬ ‫הוא שלימות מופלג להכמים‪ .‬זה השרש בכלל ענינו תנועה הוקה‪ ( .‬ורז״ל אשר לא גבהד מהם דבר א מ ת‬ ‫אטרו אטר לו תא ואשתטך (‪ .‬הנה‬ ‫מלת חמציאות חיא בכח באלו הגזרות כי המכוון הוא מ ר י הו*‬ ‫ה פ צ ר אבל עכ״פ חנח חנושא מרי וחפצר כלומר תמרי ר״ל מרי‬ ‫פי השם ‪.‬ימצא בגביע‪.‬י( בקשתי ולא מצאתי גם שאלתי לחכמים וא‪.‬כבר האריך בזה ה מ א י ר ל ע ו ל ם כ ו ל ו )מו׳׳נ פל״ד‬ ‫מגי(‪ .("7‬והענינים מבוארים עם הבדל תלשונות‪) .‬זה השרש בכלל שם נרדף עם שרש זכר‪ .‬‬ ‫שם מקום ( כמו בבזק‪) .‬במו ויארב (‪) .‬הרד״ק‬ ‫*( שמונה פרקים פ״ד‪ ( ..‬והטעם לב או יד‪) .‬לב( מעדנת‪ .‬במעדנות כלוטר לאט ובמתון דרך מלך רך‬ ‫ועגוג כ״ש עם השבו שנמלט מהמות ‪-‬כמ״ש אכן סר מר המות‪.

‬משבוגם‪.‬וטעם הכתוב‪ :‬את אשר‬ ‫ידאה האדם הוא — לא‪ .‬והקש ע״ז‪) .‬לצבעים ומראה הגשם‪ .‬עם השלשה שקדם זכרם‪.‬וכן כתיב לא אוסיף עור ראות פניך‬ ‫)שמות י׳ כ״ט( (‪) .‬יח( ואת עןבתם‪ .‬והשני בי הבונה פה‬ ‫שיבא שמואל א ל י ו לראותו‪ .‬זה‬ ‫האומר היה שמואל נם השם וכן הענין בכל האמירות האלה אבל‬ ‫שנה הלשונות להעירנו‪) .‬וזה השם משותף‪ .‬‬ ‫ט ן )כ( עגלת בקר תקח‪ .‬ר״ל אפם ואין‪ (> .‬‬ ‫( לדעתו מלת אשר היא כמשמעה )ולא — באשר(‪ .‬לשוא טרח חח׳ גגאת כי אמר‬ ‫שזה הכגוי רומז לשאול ( בעבור שקדם עליו ואני מאסתיו )פסוק א׳(‬ ‫באילו השם ית׳ לא מאס איש רק שאול ומי יתן וכן היה‪ .‬ר״ל א פ ס מלשון אפסי ארץ וכאילו‬ ‫כתוב בגבול דמים‪.‬‬ ‫בא אצלי‪ ( .‬כי הנלחמים העומדים בםחגות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( ובן מביא הרמב״ן שם בשם שמות רבה )פי״ח( אני איני בא אצלך אתד‪.‬זה נכון בעברי‬ ‫ובהגיון כמו נאד יין‪ .‬וכן ראוי לכל אדם בדוטה לזה‪..‬בזה דברים רבים עמוקים ודקים‬ ‫ובאורם יטצא בגביע‪) .‬והתשובה בזה‬ ‫םפגים‪ .‬גם בזה לא בהר‪ .‬אםגם יש לטעון בי הנה‬ ‫כתי׳ על שאול עור ויתגבא גם הוא לפגי וגו׳ )ייט כ׳׳ד(‪ .‬לה( כי התאבל שמואל‪ .‬מראח‪ .‬יב( יפח ענים‪ .‬עבר טן הקל כטעם נשאר‪) .‬ואחר •‬ ‫שכחב בזה וטוב רואי שהוא כמ״ש עוד עליו )י׳׳ז מ״ב( יפה טראה‪.‬בזה כי ביום טותו ראהו‪ .‬האחד שאין חכרח מזה ששמואל ראהו כי ל פ ג י איגו מחייב‬ ‫זה‪ .‬‬ ‫א״ב עינים באן טענין עינים הייתי לעור )איוב כ״ט ט״ו(‪) .‬או רוח אלהים בםחם הוא רוח טובח על חרוב‪ .‬כ( המור להם‪ .‬לעיגים‪ .‬‬ ‫יץ )א( באפם דמים‪ .‬כי לא אשר‪.‬‬ ‫הטעם אין ואפס (‪ .‬שם גבול (‪) ..‬‬ ‫ג‬ ‫‪3‬‬ .‬יש לתמוה איך ראוי לחכם‬ ‫להתאבל במה שהוא רצון השם כ״ש במה שאין לו תקנה‪ .‬כי נמצא‬ ‫עוד והיה בהיות רוח אלהים על שאול )פסוק כ״ג(‪ .‬טז( יאמר נא אדננו‪ .‬והעד כי לא נזכר שם שדיבר עמו בלל‪ .‬י( שבעת בניו‪ .‬כי הכל ממאמר ל ו ‪.‬י ז ‪.‬אין הבוגד‪ .‫שמואל א ‪ -‬ט ו ‪ .‬ט ז ‪ .‬‬ ‫)יא( שאר‪ .‬ס׳ הרקמה הוצאת ג״ב עמוד ‪ 110‬ובן הדד״ק והרלב״ג בשם י״מ‪.‬ט( ויאמר‪ .‬‬ ‫מטעם עורב ערבה )משלי י״ז י״ח(‪ .‬וכבר כתב ארוםםו׳ בס׳ הגפש‬ ‫וס׳ ההוש והמוהש שהמראים ר״ל הצבעים הם מיוהדים להוש הראות‬ ‫ובלל המכוון בזה שהאדם יראת להיצון הגוף הגראה והשס ית' יראה‬ ‫לפנימי שבו ר״ל לציור הפנימי‪) .‬כטעם כסות עיגים‬ ‫)בראשית כ׳ ט״ז(‪ .‬המכוון בזה הנה עבדיך‬ ‫לפניך תצוינו ונבקש איש יודע ננן‪) .‬שהבונה על רוח‬ ‫רעה‪ .‬יג( ותצלח‬ ‫רוח יי‪ .‬‬ ‫)יד( ורוח יי‪ .‬אולם‬ ‫ענין התשובה אין זה מקומו‪.‬ז( כי טאםתיחו‪ .‬‬ ‫‪19‬‬ ‫טותו‪ .‬וכן חיח לשאול )י״א וי(‪ .

‬מג( באלהיו‪.-‬‬ ‫כ‬ ‫נ נ א ח‬ ‫ש ר ש‬ .‬נכון זה וכן ויערך ישראל‪ .‬עמוד ‪ .‬נה( בן מי זה הנער‪ .‬המהנה‪ .‬ובבר כ ת ע‬ ‫אהםטו׳ כמו זח על בעלי רוח רעה ועל הנכפים‪) .‬כט( הלא דבר הוא‪ .‬כי הראשון הו^‬ ‫נתינת סבה בבונה שנית שהוא עונה בפעם מה מענין מה שבמקרה‪.‬והכל נבון וישר אצל‬ ‫יורעי ההניון המישר הדורים‪ .‬נבון‬ ‫שיהיה טעמו וישא רגליו או הטעם וישא איפת הקליא )פסוק י״ז( ויתר‪-‬‬ ‫הענינים‪ .32‬וגם רז״ל כוי״ר פי״‪ :‬אות ג׳ שקלל אלהיו של דוז‪.‬או לדבר עם הםלוים שיתנר‬ ‫לו אהד מהם או מנעריהם שיבא עמו לקחת כסף‪) .‬וזתעד נאטן לנטית המפרשים מדרך הישרה שאמר‬ ‫כי טת שכתב ב אל ה יו הוא דרך בזיון‪ ( .‬ובאור זה בקצרה‪ .‬‬ ‫בנוי לפלשתי (‪ .‬וירצה כמו ויואל משה)שטות כ׳ כיא(^‬ ‫כי לא נסה‪ .‬כלומר‪-‬‬ ‫האם לא באתי לדבר הכרת במצות אבי‪) .‬וכן ת״י בטעותי׳‪ .‬אבל זה משני צדדים‪ .‬ובן בן מי אתה )פסוק ג״ח(‪.‬לט( ויאל‪ .‬אין עגין זח‬ ‫דמות איש מלחמח אשר יאבלנו חורב ביום וקרח בלילה (‪) .‬ובהפך זת אמר נ״ב כי לא במיתי‪ .‬כי לא ראינו שהרגיש שאול במה שעשה שמואל‪.‬בי זח חוא חנשוא‪) .‬האהר בדבור ובכה ותשגי‬ ‫במעשה ובפועל‪ .‬ובםקום אתר הארכתי ע׳יז‪.‬‬ ‫יח )ח( ועוד לו אך המלוכה‪ .‬י( ס׳ השרשים א ן‬ ‫אלד‪ .‬ובן אמר יעקב בהרבי ובקשתי‬ ‫)בראשית מ״ח כ״ ב(‪) .‬יט( והיא גתגח‪.‬כטעם המלך צוני דבר )כ״א גי(‪ .‬כטעם‬ ‫לא בהרבך ולא בקשתך)יהושע כ״ד י״ב(‪ .‬הנח‬ ‫החיל הוא הנושא והבונה היה היוצא‪ .‬והדומה לזה רק‬ ‫שפתיה נעות וגו׳ ויהשבה עלי לשברה )ש״א א׳ י׳׳ג(‪ .‬מתפלאת שתוף שם נביא‪ .‬כ( וישא‪ .‬והדומה לראשון‬ ‫מחשביה לזונה כי כםתה פניה )בראשית ל״ח ט״ו(‪ .‬כא( והערך‬ ‫ישראל‪ .‬ויערכו ישראל ורבים כן לאין‬ ‫טספר‪) .‬דרך כעם כאלו אמר תנת עוד‪-‬‬ ‫תנתן לו המלוכה‪ .‬‬ ‫ולכן מסר ישי כסף לחד לפדות משכונם‪ .‬היותר נאומ‬ ‫שיהיה זה רמז לארי לבדו‪) .‬‬ ‫)י( ויתנבא בתוך הבית‪ .‬‬ ‫והשני הוא בבונה ראשונה שהוא נמנה ממה שבעצמ‪ .‬מז( בי לא בהרב‪ .‬ועל הבת אמר עוד לדור בשתים תתחתן בי)פסוק כ״א(‪.‬כמו םורה אלי)שופטים ד׳ י״ח(‪) .‬חמענלח‪ .‬זד‪ .‬‬ ‫)מד( לכה אלי‪ .‬ ‫נתנה לשניהם לאשר‪ .‬ובכלל הנה יצדק לאמר ששאול התתתן ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫‪8‬‬ ‫<( וכן הרד״ק‪ ( .‬והקש ע״ז ויתגלר‬ ‫לך סודות מספקות עמוקות‪) .‬וההיל היוצא‪ .‫שמואל א ‪ -‬י ז ׳ ‪ -‬י ח‬ ‫‪20‬‬ ‫צריכים להוצאות וכי יחםר להם כסף ישימו משכון לצורך צירהש‪.‬בלשון הרד״ק‪ ( .‬מב( וארמני עם יפת מראה‪ .‬‬ ‫כי המלכים לרוב טרדותם לא ישימו לב לפרטים‪ .‬כי חם חוגים בעיגול (‪ .‬ב״ש עם היות רוח‬ ‫רעה לשאול )ט*< ט״ו(‪.‬לד( ונשא זה‪ .‬‬ ‫וכ״ז ידוע ליודעי ההגיון‪ .‬‬ ‫די בזה משל לך בכל ההורה והנביאים ממה שאמר בזח שמרכ.

‬שבועה כאלו‬ ‫אמר ביי‪ .‬כי אז הדוש לירח‪.‬וזד‪ .‬‬ ‫)יח( וגפקדת כי יפקד טושבך‪ .‬והשבועה א ם קצת תמה ורבים בן‪.‬הפוך מן קהלת‬ ‫וליחוד וכבוד חונח זה לקבוץ הגביאים בשם מיוהד‪ .‬ואין זה כן תמיד‪ ..‬י( מי‬ ‫יגיד לי‪ .‬והיה ]כזה[ יום מחר‬ ‫)שם נ»ו י*ב(‪ .‬‬ ‫כי כבר קדם וינר מפניו )פסוק ט״ו(‪ .‬הגת שלום לעבדך‪) .‬בי טהר יצדק על השגי או הרביעי וחטישי‬ ‫ויותר‪ .‬ה( הגה חדש‬ ‫מתר‪ .‬יב( יי אלהי ישראל‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪21‬‬ ‫דוד בשתי בנותיו באחח בכח ובאחת בפועל‪) .‬ר״ל במעט לבוש‪ .‬הנה‬ ‫מלת ו י ו ם ף ומלת ע ו ד טבוארןבכאן שהם מענין הדומה במין קרוב‪.‬וכן‬ ‫באשר הלך עבדי ישעיה ערוט)ישעיה כ׳ גי(‪ .‬כי כן כרת‬ ‫יהונתן ברית עם בית דור שלא יכרת חסדו מעם ביתו אחריו אם‬ ‫ימות קודם יהונתן‪ .‬י מ ‪ .‬ואטרו ויפול ערום‪ .‬כה( ויפשט נם הוא את בנדיו‪ .‬מתר תשלשית‪ .‬ואולם מאלה‬ ‫ההפוכים אשר בדברים הקלים תתעורר אל מה שתמצא מזה בדברים‬ ‫החטורים‪) .‬כי הדומה יש‬ ‫בסוג רחוק מאד‪.‬כ( להקת‪ .‬כי יאמרו זה דרך שבועה‪ .‬ביום הטעשה‪ .‬הטעם בנדי הםלהמה כמו‬ ‫שריון קשקשים והדוםה לו‪ .‬יט( ושלשת‪ .‬והגת טוב אל דוד‪ .‬‬ ‫)‪ (m‬ויכרת יהונתן עם בית דור‪ .‬כ ‪.‬שהוא מבקש דם דוד מיד אויביו‪ .‬שטוש‬ ‫פעל ותגועה טהיטים והטעם תהיה גתבא שלשת יטיט‪ .‬יג( כי ייטיב‬ ‫אל אבי‪ .‬ר״ל הוא יבקש‪ .‬כ״ש בהתבודדות הנביאיי‪ .‬ויהיה זמן לדור להתרחק בכרהו‪) .‬‬ ‫‪) o‬ג( כפשע‪ .‬הטעם אם כה יאמר טוב‪) .‬שיעגת אבי טוב עליך‪) .‬בי לא יובל לשאתם בעת ההתבודדות‬ ‫העיוני‪ .‬ה ט עש ה שקדם זבת‬ ‫‪4‬‬ .‬ולא היה מן הראוי‬ ‫שיהוגתן יזכור אביו בפרט‪ .‬ז( שלום לעבדך‪ .‬‬ ‫יט )ג( ועמדתי ליד אבי‪ .‬כמו ששבחו‬ ‫רז״ל בשהן יועצין אין יועצין אלא בשדה )ברכות ח׳‪ (:‬וכן ויקרא לרחל‬ ‫וללאה השרה )בראשית ל״א ד׳(‪) .‬ואמרו ובקש כמו ויבקש‪ .‬גכון זה כמו שהיה גבון אם אמר ט ו ב י ם ‪.‬בזה שהתפלל לשם‪ .‬תרד טאד‪.‬כי זה היה מדברי יהונתן‬ ‫לדוד‪ .‬‬ ‫אבל אין זה יש מאין‪) .‬גם העיקר היה על היועצים רע לשאול‪.‫שמואל א ‪ .‬כטעם‬ ‫ורמו מידך אבקש )יחזקאל ג׳ כ׳(‪ ..‬ובאור כ״ז יותר יטצא בגביע‪.‬יד( ולא אם עודגי הי‪ .‬כוון בזה שישמע דוד דבריו אם‬ ‫יוכל‪) .‬ד( מעשיו טוב לך‪ .‬כמו כי מתר גמות )ישעיה כ׳׳ב י׳׳נ(‪ .‬הגה‬ ‫מלת א ם וגם מלת ל א מהסכמת העברי לגפול בעגין איגו ע״ד הםבטת‬ ‫הלעז‪ .‬הבל םטעם זכירה‪) .‬כמו בםמ״ך מטעם פסיעה‪) .‬יא( לכה וגצא השדה‪ .‬‬ ‫)ינ( ותקה מיכל‪ .‬כ״ז עשתה כדי שיתמהמהו עבדי שאול בבואם‬ ‫הביהה‪ .‬כט( ויאםף שאול‪ .‬‬ ‫שיתחבא כטורד ידוע אצלם‪ .‬כי יהיה טוב אצלו שירע לך‪) .‬גבון זה הלשון במקומות על ראש המולד‪ .‬סיפר לנו כותב הספר‪ .

‬בלתי טהור הוא כי לא טוזר‬ ‫הנה טהור הראשון הוא שם גגזר‪ .‬ואולט טעם תנערימ בכ״ז נערי דוד כמו שזכר ואת הגעדי‪0‬‬ ‫יודעת‪ /‬ובונת אתיטלך היחד‪ .‬כמו ואל תעש לו מאומה )כראשית ״ "‪'jp‬‬ ‫)כו( ולא דבר שאול מאומה‪ .‫שמואל א ־ ־ מ ‪ -‬כ א ‪.‬נם על דוד‪ .‬כטעם ויצוו אל י ו ס ף‬ ‫)בראשית נ׳ »״»(‪ .‬אבל דרך טוסי לא‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫‪y‬‬ ‫ר‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫ת י‬ ‫ו י ת‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ו״‬ ‫‪2‬‬ ‫ע‬ ‫ה י ת ה‬ ‫כ ד י‬ ‫ש י י כ‬ ‫י ה ו נ ת‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫‪p .‬אלמיני‬ ‫נעלם‪ .‬לג( כי כלה היא‪ .‬אם היה שיפגעו א ג ‪ #‬י‬ ‫ביהונתן ולא יוכל לדבר עם דור‪ .‬בנוי ל ה ע ב י ר ו הוא ל נ ע ר ‪ .‬הנה הבונה ' נ ״‬ ‫ן לאש‬ ‫ל‬ ‫על דעת הנער‪ .‬עד שדוד הגדיל הבכי‪ .‬ר״ל חסיםן שלקחו להם ביגיהם‪ .‬ואם תלכו עטי קרי )ויקרא כ״ו כ״א(‪ .‬הגה יש בזה שאלה ותשובת בבלל מקומות יותר מחש‬ ‫עשרה בתורה ובנביאים מזה המין‪ .‬‬ ‫הבנוי לנער‪ .‬כטעם‬ ‫עקרה ילדה שבעה )ב׳ ה׳( בטו שפרשגו‪.‬ל( נעות המרדות‪ .‬והפליג המורה שירמוז‬ ‫בזה להעביר דעת הגער כי גם זה היה הכרתי‪ .‬כי כן ענין א ל מ נ ה ‪ .‬והנה נמצא בן‬ ‫)פסוק ל״א(‪ ..‬כל אחר שם דמיון ראשון מטעם ע‬ ‫ומרד‪ .‬לצד‪ .‬וכן עשו כלת )בראשית י״ח כ׳׳א(‪ .‬כט( והוא צוה לי אחי‪ .‬הטעם מאורות דוד כי לא היה ‪*ptsf‬‬ ‫טקרה‪ .‬באלו אמר שלה לי ביד טלאך אה‪ /‬אם נא ם צ א‬ ‫חן בעיניך‪) .‬כטעם שלם עון הא‪0‬ון‪-‬‬ ‫)שם ט״ו ט״ז(‪) .‬גם זת כטעם בתולה ואיש ל ^‬ ‫ידעה )בראשית כיד ט״ז(‪) .‬כ( צדה‪ .‬והשני הוא עבר טפעל קל בנזרת פעול‪ .‬ועם מלת ב ל ת י הוא שם כלך‪*.‬וכן כתוב והגער ל ^‬ ‫ירע מאומה‪) .‬ואין כאן מקום זה• הענין‪ .‬כי לתכלית כל זה נעשה זה ה א ו‬ ‫ביגיהם‪ .‬כל שכן שאין לך דבר שעומר בפני פ ק ^‬ ‫נפש‪ .‬כי הגדול אולי יכיר ס ו ד‬ ‫)לו( והוא ירה חחצי להעבירו‪ .‬או א י ך‬ ‫יתכן שיכהש‪ .‬ו כ י נ ת‬ ‫המורה ( שטצורף להכונה בזה להעביר נוף הנער‪ .‬וזה שלילה מ ו ת ל ט‬ ‫כלוטר לא טחר חוא את עצמו ואין לבוא עם חמלך אל שלחן כי >‪pj‬‬ ‫נקי הנוף והלבוש‪) .‬וכן שם ע ל ם ו ע ל מ ה ‪) .‬כלומר לצד םה‪) .‬כ«( ק ח נ ו ‪.‬מא( עד דוד הגדיל‪ .‬‬ ‫הקשח‪.‬ה( ויען דיו‪'-‬‬ ‫אין לנו לדקדק מאד בזה‪ .‬‬ ‫נ‬ ‫( ר*ל דוהז‪-‬‬ .‬אבל ה ט ^ ס‬ ‫• בכאן בא לו הולי מה ושער איזה הולי‪ .‬אם בתש דוד‪ .‬‬ ‫כא )ב( םרוע אתה לבדך‪ .‬אין זה טבל צד טטעס מה שבמקרה הידועה כמו מקרי׳ יזו*‬ ‫]היה[ לנו )ו׳ ט׳(‪ .‬לה( ונער קטן עטו‪ . j‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ר‬ ‫נ( ר*ל בלתי טהור כי טהרתו לא נשלמה כי לא מהר עצמו‪.‬ג( המלך צוגי דבר‪ .‬בני מות אתם )ביו ט׳׳ז(‪) .‬‬ ‫י ‪22‬‬ ‫וישבת בםתר ונחבאת‪) .‬וזה נכון אם שיהיה בן מוכרת או סמוך‪ .‬ואין דבר‪ .‬וזה כי העברת הטף‬ ‫כאמת הנה ההצים ממך והלאה וישמע זה דוד‪ .‬‬ ‫נשלם‪ ( .‬ש ל מ ן ­‬ ‫­ היא בתכלית‪ .

‬לתקרמת הידיעת למת שעתיד לזכור עוד כמו‬ ‫שכתבתי ברבימ כזה‪) .‬‬ ‫ובכלל כי מצד זח נכון בעברי ובחניון ליחס לאנשים מינים רבים‬ ‫שונים מיחסים ומתנועות מתחלפות כמו עליה וירידה ונפילה וזולת‬ ‫זה‪ .‬הטעם היד‪ .‬שרפימ עומדימ ממעל לו )ישעיה ו׳ ב׳(‪.‬ולא זכר זה‪ .‬ט( והוא‬ ‫נצב על עבדי שאול‪ .‬אין זה נ צ ב בערך ל ע ב ד י ‪ .‬וזה ענין דק‪ .‬ולכך הנשוא יהיה בכאן אמרו יבקש‬ ‫את נפשך‪ .‬הנה הנושא בזאת הנזרה הוא בהברה אמרו אשר‬ ‫יבקש גפשי‪ .‬יז( ויאמר המלך מות תמות‪ .‬אמת ואם לא נכתב לפנים (‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אחימלך לזכור בענין האשה רק נעריו‪ .‬ו י ש א ת ר י ם כ מ ו ה ו ‪) .‬זה היה הדבר היותר רע בעיני שאול כי‬ ‫זה טזיק בעצם לכונתו‪ .‬טו( היום‬ ‫חחלתי לשאול לו באלהים‪ .‬ממדרש מעשה תורה״‪.‬עם שמבואר שזה‬ ‫היה עון המור מאד‪ .‬‬ ‫)ז( וכל עבדיו נצבים עליו‪ .‬וכ״ז ידוע ליודעים דבר‪.‬בתמה‪.‬ז( נם לכלבם‪.‬וגם בדברי הימים זכר על מותו ערן‬ ‫עמלק ובעלת אוב )דבהי״א י׳ י״ג(‪ .‬כי מלת אשר הוא מה שיקרא בהגיון דבק במקיף‬ ‫כאמרגו אשר ילך הוא ראובן או זה ההולך הוא ראובן‪ .‬‬ ‫להתיצב אל יי )איוב ב׳ א׳(‪ .‬בג( בי אשר‬ ‫יבקש את נפשי‪ .‬וכבר‬ ‫פרשתיו‪) .‬כמו שקדם לנו באמרו ולנער‬ ‫עם עבדיך )שופטים י״טי״ט(‪.‬‬ .‬מובא ברמב״ן‬ ‫)בראשית ב׳ פסוק ט׳( והוא ‪.‬זה היד‪ .‬ונם‬ ‫אה״ב בזכרו שהמית הנבעונים‪ .‬נודע לרבים איפת הוא‪.‬כטעם ויבאו‬ ‫האנשים על הנשים )שמות ל׳׳ה כ״ב(‪ .‬‬ ‫כב )ו( בי נודע דוד‪ .‬‬ ‫דרך לענ כמו שקדם לנו באמרו לכו וזעקו )שופטים י׳ י״ד(‪) .‬כטעם ואין דבר )כ׳ כ״א(‪ .‬ואולם באור זה אין זה מקומו‪) .‬טז( חסר משונעים אני‪ .‬וישאל לו ביי‪ .‬נכון זה הלשון מאד מצד היותו יושב‬ ‫ועבדיו מעומד כדרך כל מלך ונדול עמ מה שלמטה ממנו במעלה‬ ‫וע״ד דברה תורה כלשון בני אדם נאמר בהשם ית' וכל צבא השמים‬ ‫עומד עליו )מ״א כ״ב י״ט(‪ .‬כי אמר דוד‬ ‫שנפשות שניהם דבוקות וקשורות והן כנפש אחת‪ .‬במו שתתבאר‬ ‫במקומו בהיות בפועל נושא‪ .‫שמואל א ‪ -‬נ א ׳ ‪ -‬כ ב ‪.‬ורבים כן בתורה ובנביאים‪) .‬בעבדו דבר‪ .‬ואמרו ע ל נכון כמו שהוא‪ .‬‬ ‫אבל דור אמר ל נ ו וכלל נם עצמו כי הכיר כוונת אתימלך והוןא־‬ ‫ש ב ת ל א ל א י נ ו ת ו ש ש ב ז ת ‪ .‬ח( ושם‬ ‫איש מעבדי שאול‪ .‬כי נם הם‬ ‫היו נצבים לא יושבים‪ .‬‬ ‫והעד בי כן הודח אחימלך‪ .‬ובן בתורה וירדו כל עבדיך )שמות י״א ח(‪.‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*( ואדז״ל שלשה אמדו אמת ונאבדו מן העולם דואג וכוי‪ .‬ואין זו מקום באור עור‪) .‬מ צ ד ת י ו ת ה ע ו ל ם כ ד ו ר י ‪.‬ונכון זה כטו הופכו אהד שהדברים טצטרפים‪ .‬יש בכאן שאלה איך לא נזכר‬ ‫לעולם אח״ב זה העון בענין שאול לא בספר זה בזכרו מותו‪ .

‬אפוד ירד בידו‪ .‬ז ח‬ ‫־הלשון נכון מפנים שלשה‪ .‬־־כד‪.‬כשו‬ ‫זה‪ .‬ונם עמ המאוחר לו שהוא נשנה‪ .‬יב( בי אין בידי רעה‪ .‬‬ ‫‪/‬‬ .‬ר״ל אמרו ורוד‪ .‬להורות ענין מה שכג‪:‬ן‪-‬‬ ‫קדם‪ .‬‬ ‫שעתיד לזכור כמו שכתבתי‪ .‬כי אין חובה לזכור הפועל‪ .‬ואם לא אמר זה בדבורו החיצון‪ .‬והשני שיהיה הטעם במורד תםלע כמו וירדתי על ההריש‬ ‫)שופטים י״א ל׳׳ז(‪ .‬מי שאמר‪ .‬כך הית גתוג מקדם לומר איש לרעתו בתיותם מריביש‬ ‫יהד‪) .‬ודי בזה במקום הזה‪) .‬יז( ונם שאול אבי יורע כן‪ .‬יש יהם וצורך למד‪.‬ובן ותחש‬ ‫עליך‪) .‬מ״ד(‪ .‬טז( באלהים‪ .‬וכן ושאול נתן את מיכל בתו לפלטי )כ״ד‪ .‬כה( וירד הםלע‪ .‬כלומר כי דוד בתיותו באהבה עם ש א ^‬ ‫היה אומר לו כי הוא עושה ענינו בערמה (‪) .‬יד( באשר יאמד‬ ‫משל הקדמגי‪ .‬ויש לזה המאמר קצת יתם .‬בי שלחך‬ ‫•יי )כ׳ כ״ב( ביותר נפלא מזה‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫‪4‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬ ‫• כד^ )ד( להסך את רגליו‪ .‬דרך‬ ‫שבועה‪) .‬‬ ‫)ככ( כי אמר אלי‪ .‬האהד בי נכון שהיה הולך מצפון אל דרוש‬ ‫וזה יקרא יורד לפי שנבה הישוב בצפון כמו וירד מצרימה )דבריס‬ ‫כ״י ה׳(‪ .‬‬ ‫בטעם הודעת )מ״א א׳ כ*ז(‪ .‬טו( וירא דו!״‬ ‫בי יצא שאול‪ .‬וכבר קרם ויחדל‬ ‫לצאת‪ .‬ח״א סכ״ח‪.‬ובבר קדם לך‪ .‬נם לזה יאמר אין מוקדם ומאוהר והו‪#‬נש‬ ‫שנוי הסדר להעירנו (‪ .‬כמו שבארגו בסוג התנועה^)כה( ומלאך בא‪ .‬ר״ל העבר ותעתיר‪ .‬כלומר הכיר ׳והבין ושער‪ .‬ואח״כ ויהדל לצאר!‬ ‫)פסיק י״ג( (‪ .‬לשון גקיה‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫נ‬ ‫»( ויותר נבונים דברי רז׳׳ל יומא ע״ג‪ ( .‬יט( ואתה הגדת היום‪ .‪pj‬‬ ‫הקודם לו בסדר‪ .‬דוד‪ .-‬‬ ‫שיבא אחריו רקם יהוגתן ואמר בכאן י צ א ‪ .‬וזח כמשם‪5/‬ר‬ ‫)יב( היםגרגי‪ .‬ובבר זכר זה המורח‬ ‫ובארו (‪) .‬ראה ה פ ל ג‬ ‫ספרינו הקדושים כי פעם יקדים בם ספור מה להקדמת ידיעה למדי‪.‬וגם לזה‪ .‫שמואל א‪-‬כג‪.‬והשלישי שנכון שיהיה טעטו וירד טהםלע לא אל‬ ‫הסלע‪ .‬ובל אלה הענינים ובאורם ימצא בנביע‪) .‬הירד שאול‪ .‬והנח כתב ויאמר יי ירד‪ .‬ר״ל אמרו ודוד‪-‬‬ ‫במדבר אף בהורשה‪ .‬יא( ואמר‪ .‬ופעם יאוהר זה‪ .‬זה מין אתד ממיני סונ היריעה‪.‬‬ ‫‪2±‬‬ ‫כג )ו( ויהי בברת אביתר‪ .‬והכל אחה ונכון אצל חכמי ההגיון‪) .‬וכן כי‬ ‫הגדת היום )ש״ב י״ט ז׳(‪.‬כטעם ותרא דלילה כי הניר לה את כל לבו )שופטי‬ ‫•י״י י׳יח(‪ .‬וגם הרי׳׳א שואל קושיא זו ומעיכ‬ ‫כי דוד שאל רק אם היה ב ד ע ת ו של שאול ובעלי קעילה לירד ולהסגיר ו ב ו ‪/‬‬ ‫*( ובן הרי״א מבלתי הזביר שמו‪ (« .‬ופעם יניח ספור מה להורות על הבל‪ .‬יי( ולא נתגן‬ ‫•אלהים בידו‪ .‬כי הוא ית׳ הוא הפועל לבל‪ .‬גבון זה הלשון מאד מצד המעשה שעשה‪.‬תכונה רעח בנפש‪) .‬אחד טעו‪#‬י‬ ‫המלאכה אשר למלך או לישראל‪.

‬הנערים השלותים ויתר בני‬ ‫בית דוד‪ .‬ותפגש אותם‪ .‬במו שפרש המאיר לארץ‪ (*.‬כמו שגכון ו ת ב א ת‬ ‫לקראתי )פםוק ל״ד(‪ .‬שם יהם מכלב (‪) .‬כמו מדבר אליו )במדבר ז׳ פ׳׳ט(‪ .‬והשש דוד לכבוד עצמו ואמר על עצמו תאר בן לא עבה‬ ‫)ט( וינוחו‪ .‬ג( ושם האיש נבל‪ .‬גם זה הלשון גבון אם על עצם‬ ‫ואם על מקרת‪ .‬דרך בנוי‪ .‬י( מו״נ ח״א‬ ‫‪0‬ם*ג ע״פ זה ״ענינו אצלי עמדו מדבר וכו׳״‪ (° .‬כי היה מנהגם‬ ‫•לעשותו יום משתה ושמהת ויום טוב לתטיב את לבט כטו שיפרש‬ ‫אחר כן כמשתה המלך )פסוק לי׳ו(‪ .‬עי׳ דד״ק‪.‬לחנם ולריק‪ .‬כת״י‪ (« .‬שטעמו מתדבר‪.‬נכון כ״ז מאד ואם אינו‬ ‫הכרת שכעבור שמת שמואל הרחיק דוד נדוד ללכת אל מדבר פארן‪.‬ובזה בספרי הקדש למאות‬ ‫׳ולאלפים‪ .‬כ״ז הפסוק עם רב‬ ‫פרטיו תכרתי לתצעות ולתקדמת ידיעה למה שעתיד לזכור בכל‬ ‫עניניו‪ .‬בתמה‪) .‬נערי נבל הרועים‪ .‬לשקר‪ .‬‬ ‫גבון זה בעברי ובהגיון ואם הם לא ידעו באה‪ .‬‬ ‫)יח( עשויות‪ .‬מלדבר‪ .‬‬ ‫כה‪) .‬ב( ויהי בנזז‪ .‬‬ ‫)יז( מדבר‪ .‬בעושר‪ .‬ובן בראשי האנשים‬ ‫חחמ )כי׳ט די(‪ .‬מנותת תנועת הדבור ‪.‬‬ .‬י‬ ‫)יא( ולקתתי‪ .‬הנערים‪ .‬ובתי׳ ויפגשהו יי )שמות ד׳ כ״ג(‪) .‬לעבדיך‪ .‬ו( כה לתי‪ .‬כד( בי אני אדני העון‪ .‬ואמרה עון שם דמיון ראשון ( כמו שם נמר כענין מה שזכר‬ ‫ארוםט׳ ה מ ע ה ה כ א ת ה א ד ו ן ‪ .‬ואמ אה״ב התנצלה‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫»( ועי׳ כ״ז במו״נ פט״ה משני‪ .‬ויקם דור‪ .‬ב( והאיש‬ ‫נתל מאד‪ .‬מדרגה ב׳‪ (* .‬משתין בקיר‪ .‬כלבי‪ .‬כ( לקראתה‪.‬טטעם שהוא סוג לעוף טורף ומזיק‪.‬ועתה הדבר נא ומענה רך ישיב המה‪.‬‬ ‫שזה השם גבון בעברי ובהגיון‪ .‬בי על יום טוב בנו‪ .‬יד( ויעט בהם‪ .‬נערי דוד תשלותים‬ ‫אליו‪ .‬רמז לבלב וחוא חפחות שבבעלי חייט‬ ‫שבכית שום אדם‪) .‬‬ ‫כי אין לו מעתה להועץ עמו או לשבת עמו כמו שקרם‪) .‬זה הלשון גאמר על קגין‬ ‫הרע או אל העדר הטוב ושניהם היו בזח בי נבל חרף דוד באמת‬ ‫מי דור וטי בן ישי‪) .‬הנה אני הוא התוטאת‪ .‬כאלו אמר ויהי תזמן או הענין‬ ‫שהיה נוזז צאנו בכרמל‪) .‬א( וימת שמואל‪ .‬‬ ‫כבר‪ .‬כב( לאויבי דוד‪ .‬ו ה י ו ת ר י ק ר ב מ ע ל ת ה נ פ ש ה ע י ו נ י ת‬ ‫ב״ש ה נ ב י א י ת ( ‪) .‬בא( ודוד אמר‪.‬חטעם בי אדני‪ .‬והעולה מכל זה היא שאמרה פנה בי אדני והטה אזנך‬ ‫לדברי‪ .‬יום נבל בנזוז את צאנו‪ .‬ועשי עגות )שס ו׳(‪.‬‬ ‫ב״ש בהתודות הםתהנן שהוא ההוטא והאשם‪ .‬ח( נעריך‪ .‬כזאת יהיה לאדני לתיים‬ ‫ארוכים (‪) .‬כטעם לעשות אותו )בראשית י״ח ז׳(‪ .‬כת״י‪ .‬על עצם ועל מקרה‪) .‬וישב לי רעה‪ .‬כמו ברזילי )ש״ב י״ט ל״ג(‪ .‬חנח אני‬ ‫העון‪ .‫‪25‬‬ ‫שמואל א ‪ -‬כ ה ‪.‬וכל אדם לעת כזאת ראוי לו‬ ‫לתתנדב ולתת לעניים וזולתם‪ .‬כי זה השם הוא‬ ‫משותף למינים רבים‪ .

‬כי יעשה יי ל א ד \‬ ‫יזכח‪-‬‬ ‫)לב( אשר שלחך‪ .‬והטעם שזה לא יושיעך‬ ‫אבל י ד ך ומעלתך תושיע לך מבלי זה‪ .‬״! ( וכן מה שאמרה‬ ‫שבע יהי אדני המלך דוד לעלם )מ׳׳א א׳ ל״א(‪ .‬‬ ‫השטות עמוד ‪ (> .‬לפניכם )בראשית מ״ה ז׳(‪ .(10‬ובן הרי״א‪ ( .‬כן הסביר חח׳ בר^ן‪ .‬לד( חי יי אלחי ישראל‪ .1.‬שחוא ס ל ך‬ ‫במיער ה ל ך‬ ‫וכן עליו ועל בניו ושריו ועבדיו אמרה אויביה‬ ‫אל תקלל )קהלת י׳ כ׳(‪ .‬הסביר הח׳ אפטוויצו‪ /‬י‬ ‫ב ן‬ ‫‪¥‬‬ ‫< ו‬ ‫‪8‬‬ ‫ז ז י‬ ‫י ! ‪.‬אחשוב כי זח תית כרי שלא לצער‬ ‫‪^ pn‬‬ ‫גכון כי לעגין אחר גתכוגה (‪) .‬‬ ‫י‬ ‫*( ובן הרי״א‪ ( .‬כי לא שקדי א כ ע ל '‬ ‫ובת שבע בעיון במח שאחר‪ .‬‬ ‫וביתו‪ .‬זה הוא הנמשך מן השכיע‬ ‫כלומר חי יי‪ .‬לג( בלחני‪.‬‬ ‫׳‬ ‫הנה ע״ד הפשט נכון ג״ב שהיתה ברכתה לחיי העוה״ז בהשגחת השי״ת‬ ‫וכן פי׳ הרב המלבי״ם כמחכרנו‪ .‬בצרור החיים‪ .‬לה( שמעתי בקולך‪ .‬היא הגדר‪ .‬טובחת דבקה בענין עם הקורם‪ .‬ובן כל חםפרשים פה *דןן‪".‬ואם אמרה בשעת שכורתו שיכור אינו מרגיש‪ .‬על דלות המנחה ( והעד לפשע ( אבל למעלה אמרה ד ‪.‬בעוד‪.‬כי ז א ת רמז לפעולה שדמה לעשות ר״ל שיהרג את נ ‪.‬כגר‪ .ןון‬ ‫ג ם‬ ‫י כ ת י ב‬ ‫‪3‬‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ר י ם‬ ‫ז ה‬ ‫ו ז כ ר ח‬ ‫ם‬ ‫י כ‬ ‫א ת‬ ‫אמת‬ ‫ד ז י‬ ‫כ‬ ‫ג‬ ‫ש‬ ‫א ת י‬ ‫ח ת ם‬ ‫{ב‬ ‫כ ט‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ט ם‬ ‫גז‬ ‫ש טכ‬ ‫ד‬ ‫ה י ו ם‬ ‫‪4‬‬ ‫ט ו ב‬ ‫‪5‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪ 1 7‬ה ב ג ם‬ ‫נ‬ ‫ב ד ב‬ ‫י ש‬ ‫? ן פ‬ ‫ייי **מדן‪.‬כי ירך‬ ‫ת ו ש י ע‬ ‫ע‬ ‫ו ל יל‬ ‫כ י‬ ‫ם‬ ‫אייבי‬ ‫יפ‬ ‫ר‬ ‫וד<‬ ‫פ נ י‬ ‫ל י ל ו לעילכד‬ ‫כי חלשים ופתוחים חמת כמו נבל‪) .‬אבל אח״כ הלא אמרה ואני אמתך ‪ ty‬יי‬ ‫ראיתי וגו׳ וא״כ לא עותה על דוד ולא חטאה נגדו ומה טעם א״כ שבקישה ?‪2‬‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ש פ ש‬ ‫ה‬ ‫ב ד ‪ 1 7‬י ת‬ ‫ה מ נ ח ה‬ ‫ו ע‬ ‫ב‬ ‫‪03‬‬ ‫׳ " *^יכד״'‬ ‫ע‬ ‫נא לפשע אמתך? ע״כ מפרש‬ ‫אמרה עון )גדול מנשוא( ואח״כ פשע )קל בעדך(‪ .‫שמואל א ‪ -‬כ ה ‪. .‬והושע ידי לי‪ .‬‬ ‫ר ) ״ '(‪ .‬נו( והושע ידך לך‪ .‬והבטוי הזה ר״ל ‪.‬זה מת שבעצם כטעם לא אתם ל‬ ‫)כראשית מ׳׳ה ח׳(‪ .‬צרור החיים״ היה שגור ^ י‬ ‫בין ההודים שאמרו על שופט צדק צרוד בצרור החיים״ )עי׳ רוזנברג « ‪.‬בז( ונתנח‪ .‬ובבר העיר המורה ע״ז )מו׳׳נ פמ׳׳ח מ ? ‪/ .‬רמז לשאול‪ .‬י‬ ‫«( ואם כי רז״ל דרשו על חיי חעוה״ב )שבת קנ״ב‪ (.‬ומי יתן וירעו זה ה ג ב‬ ‫וטעם את יי אלתיך‪ .‬‬ ‫‪26‬‬ ‫קצת כי כן ראוי‪) .‬כלוטר זה לא יזיק ולא יועיל לך‪ .‬וכן וישלחני אלד־ויש‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ע ל‬ ‫ויש בזה דיוק דק‪) .‬הנה הנמשך ל‬ ‫תהיה זאת‪ .‬‬ .‬ד״ל כאשר רצתה אביגיל‬ ‫אמנם בי אני אדוני העון )פסוק כ״ד(‪ .‬כותב‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫.‬כט( רקם אדם‪ .‬ילא הפשע‪) .‬ואין ראוי לזכרו‪ .‬‬ ‫‪.‬די לחכימא ברמיזא‪) .‬נח( לפעזע׳‬ ‫אמתך‪ .‬‬ ‫שרש כלח סונ ענינו אחד‪ .‬כאמר ואתם הדבקים ביי אלתיכם )דברים ד׳‬ ‫רי ‪ W‬יל*‬ ‫)ל( והיה כי יעשה‪ .‬רק בענין אחר‪ .‬ל»( ותגד לו אשתו‪ .‬וטעם ולהועיל י‬ ‫הלמ״ר בזה כענין לט״ד לפוקח וחבריו שכלם דבקים עם ולא ת ^‬ ‫זאת לך‪ .‬ולא כן לך כי שלחך יי )כ׳ כ״ב(‪ .‬כמו ותנתן‪) .‬כמו שקרם לה והושע י‬ ‫לך )פסוק כ״ו(‪) .‬לעני שאינו יודע‪) .‬גם זח ידוע ליודעים ‪-!pi‬‬ ‫‪ .‬ועל‪.‬לו(‬ ‫שלי (‪** /‬כלי‬ ‫הגידה לו‪ .‬כדי שחפעול עליו הבשורה כמו ‪#‬‬ ‫כאמת‪ .

50‬ע״פ זה‪ ( .‬או איך ההזירה דוד‪.‬מב( ותמהר‪ .‬ותכל חית‬ ‫אמת‪) .‬‬ ‫וגכון ג״כ מת שיאמר עוד על אדגיבם‪ .‬והרומים לו‪ .‬מד( ושאול נתן את‬ ‫מיכל‪ .‬לט( וישמע דוד‪ .‬כטעם ]ויפל[ פחד יי )י״א ז׳(‪ .‬כי לא ישרה נפשו בזאת הנעימה‪.‬יט( ירה מגהה‪ .‬ג( וירא כי בא שאול‪ .‬בעגין רבקח כי ראתח יצחק פעמ ראשוגה‪) .‬סיבה מאתו ית׳‪ (« .‬זה‬ ‫הפלנת תתריצות מן הכבודה ההיא הנעימה‪) ( .‬י( כי שם פי׳ וירא‬ ‫הכין או כפי׳ הרד״ק שם הכיר‪ .‫‪27‬‬ ‫שמואל א ‪ -‬כ ה ׳ ‪ -‬כ ו ‪.‬ואין בזת ובזולת זח תמורה‪.‬גזרת חחלק כי חאחדים על עגיגיט טיותדיט לו‬ ‫לכדו‪) .‬‬ ‫בי הם ידעו מה שעשו‪ .‬זת טיתה חטבעית בחבלות חחום וחלחות‪ .‬טצב‬ ‫שגזרת חכל תשגר‪ .‬ר״ל גוף גבל שלא‬ ‫הית עושת תנועה כלל‪ .‬או במלהמה‪ .‬או כי היתד‪ .‬ח( פעמ אתת‪ .‬לתבמת‪) .‬ולזח חוראות רבות לא אחת ( וחכל אמת‪) .‬על המיתה‬ ‫בטקרה בטעם פן תגף באבן רגליך )תלים ציא י״ב(‪ .‬טו( אל אדגיך‪ .‬במספר‪ .‬‬ ‫אותה כאן ב א ש ת ו להפלגה כמו שהעירנו באמרו לאבדם העברי‬ ‫)בראשית י׳׳ד י״ג( (‪ .‬עיין סנהדרין י״ט‪ .‬או יומו יבא‬ ‫וטת‪ .‬‬ ‫כ ן ‪) .‬יב( כי תרדטת יי‪ .‬זה יותר גאות ממת שכתוב לפגים‬ ‫וירא דוד בי יצא שאול )כ״ג טי׳ו( (‪) .‬לתרדת אלתים‬ ‫)י״ד ט״ו(‪ .‬גבון בעברי כמו אם אמר את אדגיך‪.‬כמו שקדם ואמר לחרגך )כ״ד י״א(‪ .‬גם זה מטעם עגול‬ ‫והעד והעם הוגים סביבתו‪) .‬כי ההכרח וחידיעת על מדרגות רבות וכבר פרשנו כמו‬ ‫זר‪ ( .‬י»( ויכר שאול את קול דוד‪ .‬‬ ‫כי בא אחד חעם‪ .‬ופה וירא כי בעיניו ראה‪ (« .‬ועיין ילקוט ס׳ קל״ד‪ (» .‬הקולך‬ ‫זה בגי דור‪ .‬ר״ל או להגדיל‬ ‫כמו הררי אל‪ .‬ואם היה בזה עון לשאול יהיה עמ עון עמלק‬ ‫וזולתו‪ .‬ה( במעגל‪ .‬ואם על דוד‬ ‫והיה זה כעגין בת שבע היקרה‪.‬ואם על פלטי מת לגו ולו ושמו יורת עליו (‪ .‬הטעם לכן לא היו עמו רק אחיגעם ואביגיל‪ .‬י( ינפנו‪ .‬אין לנו להגבא‬ ‫איך שמע נם אין תובת לכותב תספר שיכתוב זה‪) .‬ורי ככל זה הלשון הערה עם מה שכתב‬ ‫אח״כ ויהי כעשרת הימים וינף ונו׳‪) .‬‬ ‫הגה גס רז״ל לא נחה דעתם ממנה ודרשו ע״פ וזכרת את אמתך שפיל ואזיל‬ ‫וכוי מגילה י״ד‪ .‬והוא הית לאבן‪ .‬יג( רכ חטקום‬ ‫ביגיתם‪ .‬ונמ זה הלשון‬ ‫משרת להצעה ולהקדמת היריעה למה שיזכיר עוד עגין אבגר על‬ ‫מיכל )ש״ב ג׳ י״ג(‪ .‬לא כעגין לבד‬ ‫יהושע פעם אחת )יתושע י׳ מ״ב(‪ .‬אולם אין מהקי להאריך בשאלות ותשובות ע״ז‬ ‫והדומה לזה איך עשה זה שאול וגם פלטי‪ .‬והער בזה ולא אשגה לו ולבן אין‬ ‫זה כמו בתולה ואיש לא ידעה )כראשית כ״ד ט׳׳ז(‪) .‬עי׳ משנה כסף !‪ 1‬עמוד ‪66‬‬ ‫*‬ .‬ואחריו אמר דרך שאלד‪ .‬כי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫*( עיין משנה כסף ״ עמוד ‪ .

‬‬ ‫•‪28‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בן דעות בני האדמ אז‪ .‬נא( תתת אשר יק דך‪'-‬‬ ‫)'‬ ‫זה גםשך עם לא ארע לך עוד‪ .‬כן ר א ו י ב א ר ץ ה ה י א ‪ .‬‬ ‫‪.-‬״‬ ‫י יזה‬ ‫‪.‬‬ ‫כשיוגח החיוב לבד בפעל כמו שקדם לגו‪ .‬הנה פרושו בצדו באטרו וילבש בגריט אחריש‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫א נ‬ ‫ב מ ל‬ ‫י פ י‬ ‫ש י ר א ה‬ ‫ו ם‬ ‫ת ט י ד‬ ‫י י ת‬ ‫< צ ח י ח ם‬ ‫כ ט ? ג ם ע‬ ‫כ י‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫ו ג ו‬ ‫ו ת ר‬ ‫‪4‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫‪4‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ת‬ ‫ה כ ת י כ‬ ‫ב ז א ח‬ ‫א‬ ‫ז ס‬ ‫ק‬ ‫‪p‬‬ ‫ד‬ ‫‪3‬‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫ש י א ט ר ו‬ ‫ע‬ ‫כ ה‬ ‫ש‬ ‫ד ו ד‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬ ‫כ י‬ ‫ד‬ ‫כ ו ש ת‬ ‫ש‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫מת‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫י י י ע ה‬ ‫ג‬ ‫י ב‬ ‫ה‬ ‫ו ש ט ו א‬ ‫ט ה‬ ‫מ ת‬ ‫ש ע ת י ד‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫וכ‬ ‫? ‪ 1‬ז כ ו ר‬ ‫ע ו ד‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫‪ 0‬עי׳ ליעי" י* י״ יייעיי׳ • ( ו יי*ק• ( י ״י ייי״ק׳ *( ל פ י ‪.‬ה( וירא ויחרד לבו‪ .‬ל א ‪ .‬כאלו כתב א ב ל על גגב יהודה וגו׳‪.‬כי אמרו הגה הסבלתי ואשגה‬ ‫הוא הגדה אתרת‪..‬‬ ‫כ»א י*א‪ .‬כאשר ירדף‪ .‬כ ה ‪.‬ובל אלה הקצורים בכאן לפי העברי וההכיןן‬ ‫* מדו‬ ‫׳‬ ‫)יא( לאמר כה עשה דוד‪ .‬תפליג כותב הספר ך‪.‫שמואל א ־ ־ ב ו ׳ ‪ -‬כ ז ‪ .‬הרודף (‪ .‬ב( אכיש בן טעוך‪ .‬בקיצור גכון כמו שהיה גכון כ י‬ ‫קצור טזה כאטרו אין טוב בארם שיאכל ושתה)קהלת ב׳ כ' (> ט ז ן ‪ 0‬ו‬ ‫משיאכל וגו׳‪) .‬ולי ני־אד‪-‬‬ ‫שהוא העוף הקורא בהרים תמיד קוגול בלע״ז‪) .‬‬ ‫בשקרו בזכרו אביגיל בכל מקום אהד ש ל ק ח ה ד ו ד ב ק ‪y‬‬ ‫ת ח ב ו ל ו ת ‪ .‬‬ ‫כץ )א( כי המלט אמלט‪ .‬ואמרו ברמה ובעירו שהוא עיד‪-‬ן‬ ‫וגכון זה הלשון מאד לפי העברי וההגיון כאמרגו עד״מ ראובן ך‪ -‬י‬ ‫בטין חאדם ובטדבר‪) .‬ומנהג זה העוף לעמוד בין ההרים‪ .‬י( אל פ ש ש ר '‬ ‫כמשמעו דרך שאלה כאלו אמר הלא פשטתם היום או אם לא פ ש ט ת '‬ ‫\‬ ‫וענה דוד על גגב יהודה‪ .‬כי מ נ ה ג ע כ‬ ‫המלך להתיז ראש מ ל כ י ם ולשאתו ל א ו י ב י ה ‪2‬שן‬ ‫י ז ‪tyittW‬‬ ‫ל‬ ‫) ״ י' ' '(׳ ) (‬ ‫שמפורש באיש‬ ‫עבי‬ ‫^‬ ‫הסיר וגו׳ כ״ז הצעה ו ה י ו י‬ ‫בעלת אוב והעלתתו את שמואל‪ .‬ו ה ל א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כה )כ( לראשי‪ .‬כי לא בטה ביי ע״כ ‪tj'pz‬‬ ‫)‪ \n‬ויתחפש שאול‪ .‬‬ ‫‪.‬ג( ואביגיל אשת גבל הכרמלי‪ .‬ל ת א ר ה ב א ש ת נ ב ל ל ה ע י ר נ ו כי ב ז ה ‪-jh‬‬ ‫ואי‬ ‫י ר שיתיך!‬ ‫ל האריר‬ ‫ט מי ן ע נ י ן ב ת ש ב ע ‪ .‬ודוד השיב אבל פ ‪ #‬ג ‪ £‬ן‬ ‫על גגב יהודה וגו׳‪ .‬הגראה הוא שאיגגו אביש ה נ ז ע ר‬ ‫לפגים (‪) .‬מי שיהיה׳‬ ‫הנרדף‪ .‬ב״ש שאול (‪) .‬והמעתיקים הסכימו שהוא ה פ ו ו י ץ ‪ /‬וכן פרשו קורא ז ״ ג‬ ‫ולא ילד )ירמיה י׳׳‪ :‬י״א(‪ .‬מפני שקשה לו הלא פחד דוד ממנו בשנותו את טעמו ולא ניחא‬ ‫י‬ ‫מה שבארו בזה הדד*ק וגפ הרי״א בםגנון אחד‪.‬‬ ‫‪v‬‬ ‫׳‬ .‬כ( אל יפול דמי ארצה‪ .‬ואס‬ ‫הנה יי הטוב מתל הכל לדור משית יי ועבד יי‪) .‬‬ ‫אכיש שאל שגי קצות הסותר בכח בדרך בל א ם ‪ .‬ה ע‬ ‫וכה טשפטו וגו‪ /‬היא גזרה אחרת‪.‬ו ‪-‬‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ד מ ו‬ ‫י פ י‬ ‫ה ת ב ם ו ת ש‬ ‫א ר צ ה‬ ‫״ ‪ 3‬ד‬ ‫א‬ ‫ל יי״אהו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫זה כאלו נהרג והתחלל ל‬ ‫ל ע וגי‬ ‫ל‬ ‫ל '‬ ‫י‬ ‫ל ל‬ ‫י׳קורא ‪j o n‬‬ ‫)יחזקאל כ״ד ז׳(‪ .

‬והעד יחפש אדם )משלי ב״ח י״ב(‪ .‬ותפהו‪ .‬אין צריך‬ ‫שיכתוב וישבע לו‪) .‬כטעם על פני כל אתיו נפל‬ ‫)בראשית כיה י״ח(‪ .‬חארדוף‪) .‬ו( הי יי‪ .‬נשבע אכיש בשם הזה לדוד כדי שיאמין‬ ‫זח יותר‪) .‬נכון זח בטו‬ ‫שנכון אם אמר שלשה ימימ‪) .‬ככ( ועתת שמע נא‪ .‬כב( עמי‪ .‬כ ט ‪ .‬פעל טפגר טובם‬ ‫י״ד י״ט(‪ .‬יט( אתח ובניך‬ ‫עמי‪ .‬כמשמעו כלומר ששאול לא‬ ‫יהשוב לה עון בדבר הזה‪) .‬ולא בראשינו דרך כנוי‬ ‫כמו שקדם לנו‪) .‬ויותר מבואי כי לא‬ ‫מצאתי בך רעה )פסוק ו׳(‪ .‬י( פגרו‪ .‬‬ ‫ואם אין חבל אחד במין‪) .‬‬ ‫המתנכר והמתעלם משים עצמו שיתחפש‪ .‬מיום נפלו‪ .‬כד( ותזבחהו‪ .‬יג( חיום שלשח‪ .‬ואולי *״ל שכן‪ (> .‬ואולם באור כ״ז לא אוכל‪ .‬כג( ויפרצו‪ .‬יא( ותאמר האשה את מי אעלה לך‪ .‬כי לא נדע‬ ‫אנהנו היום א ו פ נ י ה מ ל א כ ת ת ז א ת ‪ .‬לפגיגו‬ ‫הלא ה ה ו א כתיב‪ ( .‬ויותר גחוג לך לך )שם י״ב א׳(‪ .‬קחו לכם )שם ט׳ ח׳(‪.‬ל ‪.‬ר״ל עשו עצמם בפגרים מתים ( כי לא רצו לעבור כי גפל‬ ‫לבמ‪) .‬‬ ‫)ישעיה‬ ‫‪4‬‬ ‫<( גם זח כונן נגד אבן גנאח כשרשיו חפש שעשהו ענץ אחר‪ (* .‬‬ ‫)כה( וישמח לחק‪ .‬נבון לאמר זאת חחשואח‪.‬זה חשרש על‬ ‫השהיטה‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬ו א ו ל ם אם יש ב ה‬ ‫ד ב ר ח כ מ ת או א מ ת א י ך א מ ר ת ו ה ת ו ר ה ולמה? ואין זה‬ ‫מקומו‪) .‬אין זד• כמו ותשב גפש חילד אל קרבו‬ ‫)מ״א י״ז ב״כ(‪ .‫‪29‬‬ ‫שמואל א ‪ -‬ב ח ‪ .‬ובמקום אחר שם יסתר‬ ‫ארם )שם פסוק כ״ח(' ( )י( אם יקרך ערן‪ .‬קח לך‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫׳‬ ‫‪3‬‬ ‫)שמות ל׳ כ״ג(‪ ...‬מצאתי בו מאומת‪ .‬שאול‪ .‬י( ואור לכם‪ .‬טו( השבעה לי באלחימ‪ .‬פרשתיו‪ .‬נתינת טעם למלת ותשב‪ .‬כי‬ ‫כל אשה קלה להתפתות‪ .‬בראשי חאנשים חחמ‪ .‬ודרך אתרת כי לא יהיה אתרי נפלו )ש״ב א׳‬ ‫י׳(‪) .‬ביגר לגלוש‪) .‬כה( בלילה הוא‪ .‬טטעמ משכן ( כמו שקדם לנו שדרך תעברי לזכור‬ ‫חלופי תנועות ומצבים‪ .‬וכן נראה‬ ‫מת״י דאיתמניעו מלמזיל וכוי‪.‬נכון בעברי כמו שהוא ענין‬ ‫ויפצרו ע״ד כבש כשב וכן שלמח שמלח וגם נכון ככמו זח סוג ענין‬ ‫שרש פרץ שתוא תזק תגועח לגצח‪) .‬יז( ויעש יי לך‪ .‬‬ ‫כט )ג( ולא‪ .‬ד( אדוניו‪ .‬נכון כמו שנכון אם אמר עמנו‪.‬כמו‬ ‫שכתבנו לפגים על וימלט בלילה היא )י׳׳ט י (‪.‬כטעם שם שם לו חק וטשפט )שמות ט״ו כ״ה(‪.‬כי לא אכל לתם‪ .‬דמיון בםוג המות‪) .‬כטעם ויאור לחם )ש״ב ב׳ ל״ב(‪ .‬במו חחוא (‪ .‬על חפעל חקרוב מאד‪) .‬יכ( ותשב רוחו אליו‪ .‬‬ ‫ל )ח( ארדוף‪ .‬ובן כי עצר‬ ‫עצר יי )בראשית כ׳ י״ח( למלת וירפא‪) .‬ויזרח לו‬ ‫חשטש )בראשית ל״ב ל״ב(‪ .‬וכן חתחפש ובא במלחמה‬ ‫) 'א ״ י לי(‪ .‬כפרש״י ורד׳יק נפל—שכן‪ .

is‬‬ ‫בצד מה‪ .‬ט( השבץ‪ . .‬וגזו‪-‬ן!‬ ‫אחרת היא ובמותם לא גפרדו‪) .‬גכון שיהיה אהבת‬ ‫‪1‬‬ ‫םמוך לפועל ופעול ויצדקו יהדיו (‪.‬‬ ‫י א‬ ‫ק‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫‪ 3‬י ו‬ ‫‪1‬‬ ‫או‬ ‫‪1‬י‬ ‫פ י ‪/‬‬ ‫הדז־•‪//‬‬ ‫( בן בכיי ואולי יש להוסיף ‪.‬שתי הודעות לדבר אחר‪ .‬‬ ‫לא )ג( וימצאהו‪ ..‬כטעם חמצאתגי אויבי )מ״א כ״א כ׳(‪ .‬זה היה ל<‪£‬גי‬ ‫)בג( בחייחם‪ .‬הגה כמו זה הלשון כתב על עמידת המאורות )יהושע י׳ י ׳ ‪^ .‬‬ ‫‪so‬‬ ‫)כו( וישלה מהשלל‪ .‫שמואל א ‪ -‬ל ‪ .‬כלומר לא תצמח שם תבואח ופרי‪ .‬גבון מאד בעברי ו כ ה‬ ‫ד‬ ‫‪.‬ל א ‪ .‬ועתה זה העם שהוא עמ צבי הנד‪^P .‬כערי חברון‪ .‬בה( במיה? ‪ 2‬נ ו י‬ ‫לישראל כמו שקדם‪) .‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬ ‫ב ר י‬ ‫א ם ר‬ ‫ה נ ה‬ ‫ב ד ב ר י ו‬ ‫ז ה‬ ‫א ת ו‬ ‫נ ם‬ ‫א ז‬ ‫מ‬ ‫‪n‬‬ ‫א י נ ו‬ ‫א מ ר ו‬ ‫מ ז‬ ‫ע ד‬ ‫י‬ ‫ו ם‬ ‫ג ו י‬ ‫א ו י ב י ו‬ ‫י יי׳ענין‬ ‫ק‬ ‫י יק על‬ ‫ויראה לגו כי שם‬ ‫כי היה א צ ל ם ם פ ר מ ו ד י ע ד ר כ י ה מ ל ת מ ו ת ב מ ו ש ד‪^ .‬‬ ‫ס‬ ‫שמואל ב•‬ ‫ט‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫א ‪) .‬‬ ‫ב )ג( העלה דור איש וביתו‪ .‬וזה גכון ב ע‬ ‫ובהגיון‪ .‬ר״ל מצד היותו גלהם עם האויבים‪) .‬חולת ז ח‬ ‫מדבריו ומעשיו גם לפגים וגם אחרי כן‪.‬‬ .‬במקומות* אחרים‪ ^ < (* .‬הפך משחו מגן )ישעיה כ״א ה׳(‪) .‬כ ט ע‬ ‫וישיגוהו‪) .‬דבוק עם חגאחבים והגעימים כי יש בו זקף‪ .‬וכן כתי׳ לצות אתי גגיר על עם יי על ישראל )ו׳‬ ‫עמלקי א ב ע י‬ ‫כבר‬ ‫)יג( אי מזה אחה•‬ ‫לאכן‬ ‫י‬ ‫)פסוק ח׳(‪ .‬ור״ל כמו אהבה שהנשים אוהבות‪ .‬ושרי הרימוה•‬ ‫^‬ ‫תרומות‪ .‬‬ ‫כן גגעל‪ .‬זה היה דבר ראוי בעת הצלי׳ן‪-‬‬ ‫אחר שעמדו עמו בשעת דחקו‪ .‬זה היה הכמה מדוד בעת הזאת ובן היה בחכשך•‬ ‫מה שקדם אמרו תמיד כי מי שלח ידו במשיה יי )כ״ו ט׳(‪ .‬‬ ‫נמצא לאומות מהחכמים ניחר ה הג ה ג ו ת ה מ עש י ו ‪p‬‬ ‫ו ז ה ה ס פ ר ה י ה ג ק ר א ב ע מ ג ו ס פ ר ה י ש ר כי היה טיען!‪^.‬שמואל ב ‪ -‬א ׳ ‪ -‬ב ‪.‬בב( מדם‪ .‬י ן חילי דבק• )י ( יעל ע יי יעל כ‬ ‫ישראל‪ .‬או אהבת אנשים ל ג ^ ‪^ .‬י‬ ‫בשמו ובשם אביו‪ .‬אבל רצה לפרםם הדבר להעומדים‬ ‫העגין יותר כי בן ישראל לא יעשה כזאת הגבלה‪) .‬ד( כי ירא מאד‪ .‬יח( על ‪pp‬‬ ‫הישר‪ .‬בא( הרי‪ .‬בד( חםלבישכם ובן ח מ על ה <‪Lj.-‬‬ ‫בהנהגות השכל המעשי‪ .‬בו( מאהבת גשים‪ .‬‬ ‫במותיו הללים הללי הרב ואיך נפלו‪) .‬בלי משוח בשמן‪.‬כמ״ש אחרים (‪ .‬משלוח ידו במלכו‪.‬והטעם בזה כי בגי יהודה וכלל ישראל‬ ‫כבר למדו דרכי המלחמות‪ .‬במו היים• אל &‪ u‬י‬ ‫ל‬ ‫ואל מטר דרך קללת מענין מלאכת תשיר‪ .

‬‬ ‫)כד( ויבא יואב‪ .‬המגאפת‬ ‫תתת אישה וגו׳ )יחזקאל ט״ז ל״א(‪ .‬ג ׳ ‪ -‬ד ‪.‬לא תשלת אותי)מ״ב ד׳ ב״וז(‪.‬יח( הושיע‪ .‬כח( ולא יספו עוד‬ ‫להלתם‪ .‬כלאב‬ ‫לאביגיל אשת נבל‪ .‬משנה כםף ‪ 11‬בראשית‬ ‫מ״ט י‪ ( .‬‬ ‫)י( ושתים שנימ מלך‪ .‬כדי שיהיה בטות שלא יזיק לו‪) .‬ולא ענהו המלך כלל וגם זה מהכמה‪) .‬והנה‪ .‬עשו זח לתחבולה כדי‬ ‫שישקדו בבית‪) .‬ב( היו בן שאול‪ .‬לא‬ ‫בית אמו בי צריח היתה אחות דוד‪) .‬באותו המעמד‪ .‬לאיש בשת עוזר מבני בית אביו כי‬ ‫לא נשאר עמו רק זה הנער עם היותו נכה רגלים‪ .‬ד( וליהונתן בן שאול‪ .‬בב( ואיך אשא פני‪ .‬ר״ל כמו משנה למלך וכדומח‪ (« .‬‬ ‫וקת לך‪ .‬אהד מהנערים‪ .‬ורבים כן כי זח חוא דרך העברי‪.‬כמו אביו (‪) .‬ג( ויברהו הבארתים‪. כל זה לשון נמרץ להעירם כי יהיו לו לבני חיל‪.‬וכן וילך לו‬ ‫׳)שמות י״ח כ״ז(‪ .‬ח( איבך‪ .‬רמז למובן מכח אמרו ועתר‪ .‬גכגס זה‬ ‫הפסוק בנתים לרמוז כי לא היד‪ .‬הטעם מה שדבר ואמר יקומו‬ ‫נא הנערים‪ .‬משנה כסף ‪ 11‬בראשית ל*ד כ״ה‪.‬‬ ‫)לב( ויאר לחם‪ .‬‬ ‫)ז( ונם אתי משה.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫»( וכן הרי״א‪ ( .‬וזה כאלו אמר לו למה תאשיטני בזה כי תאטר אלי‬ ‫הלנצת תאבל תרב ואתה הסבות והעירות מדון‪) .‬‬ ‫׳)ו( הטובח חזאח‪ .‬ל( ויואב ואבישי אחיו‪ .‬כטעם ויזרח לו השמש )בראשית ח׳ ? *ב(‪ '.‬ז( ויבאו חבית‪ .‬האשד‪ ..‬‬ ‫בטעות או בהטעאה כטעם על השל)ו׳ זי(‪ .‬‬ ‫הטעם שישוב מאתריו ללכת לו לדרכו‪ .‬יב( תחתיו‪ .‬כמו לבן שאול‪) .‬זה יעץ אבגר לדוד ואם לא פורש‪) .‬הטעם‬ ‫איך אובל להרים פני וראשי לפני יואב אתיך אמ אמיתך‪ .‬כלל‬ ‫בזה אבישי ואם לפגים לא זכר רק יואב םפגים רבים במו שתעירוגו‬ ‫על עגין שכם (‪ .‬לזכרים נכון‬ ‫כטו והטה טצד העברי וההגיון‪ .‬כא( על ימינך או על שמאלך‪.‬‬ ‫ג‪) .‬כי יש בםדר וטררנח (‪ .‬דרך התפארות כלוטר‬ ‫לטי כל הארץ רק לי לכן כרתה וגו׳ ואסב לך כל הארץ‪) .‬שב לחאריך אחר שזכר המכוון בקצור‬ ‫ורבים כן לאין מםפר‪) .‬לקחי חטים‪ .‬‬ ‫ובן עגין עד כי יבא שילה כמו שפרשתי במקומו (‪) .‬כי אין זח חובה‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬נערי אבנר‪.‬אחר בזטן‪ .‬תחזקנה ידיכם‪.‬לטי הארץ‪ .‬‬ ‫לא זכר למד‪ .‬נכון שנקרא כן ד ר ך צ ת ו ת זכר ל נ ב ל‬ ‫שהיד‪ .‬וגם זה ישרת‬ ‫עוד להצעה למה שיזכר עוד ברבדיו עם דוד‪ ( ) .‬יד( וישלת‬ ‫דוד טלאכים‪ .‫‪31‬‬ ‫שמואל ב ‪ -‬ב ‪ ..‬ב ל ב י ‪) .‬היותר גאות שירמז אל שאול בפרט‪.‬ג( ומשנהו‪ .‬כט( בית אביו‪ .‬טקור‪.‬כז( כי לולא דברת‪ .‬אבל אבוש‬ ‫טטנו ויפלו פני‪) .‬כי עוד כתיב ותהי עוד מלהמה אךכה )ג׳ א (‪.‬‬ ‫ד‪) .‬כגוי לאיש בושת כי אבגר תחת אדנותו‬ ‫וזה כעגין ואת כי שטית תתת אישך )במדבר ה׳ כ׳(‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ .‬בז( בשלי‪.‬וכן בעגין בגי גדעון ואבימלך )שופטים ט׳ ב׳ ג׳(‪.

‬כי ר ב י ם ה י ו כ ו ת ב י‬ ‫ה מ א ו ר ע ו ת כמו שמבואר ביוםיפון‪ .‬לפי דעתו‪ .‬‬ ‫‪32‬‬ ‫ואם יצדק על שניהם‪) .‬והעולה מזה‬ ‫הלשון הוא שהכריז כל מכה יבוסי‪ .‬והטעם שישתית הכל‪ .‬הוי הכמים בעיניהם )ישעיה ה׳ כ׳׳א(‪ .‬לפרםמ שרצון המלך כן הוא‪ .‬אל ת ק ר ב ה‪.‬ובדברי המים כתב שיהיה לראש‬ ‫ולשר )דבהי״א י״א הי(‪ .‬ולא תפלא‬ ‫אם יש הבדל בין כותבי הספרים‪ .‬כלומר מנע להזיק‬ ‫בטו כל טכה יבוסי )פסוק חי(‪ .‬יא( וישלה הירם מלך צר‪ .‬ולכן באשר דמח דוד‬ ‫ללכת לירושלים היו היבוסים מתרפים אותו ואומרים לו צא נא תתלה‬ ‫והלחם עם אלח חאםללים עד שתנע בצנור שברחובותם ואחר נה‬ ‫לך לבוא אלינו‪ .‬ולא יזכירו‬ ‫לו תנאי גמול‪ .‬ואיך שהיה הנה הענין בזה כי‬ ‫במקום ידוע קרוב לשער עיר י ר ו ש ל י ם ה י ת ה ר ח ו ב ה א ח ת‬ ‫ג ד ו ל ה ששם צ ג ו ר מ י ם ל ש ת ו ת ל ב ל ח ב א ‪ .‬לא השש לשים במספר עוד ששה‬ ‫חדשים )כ׳ י״א(‪) .‬ואין זה הברה שרי בהכרזה‪ .‬להקריב טגחת תעצים והתרשים‬ ‫לפגיו‪ .‬כטעם דרך אויל ישר‬ ‫בעיניו)משלי י״ב ט״ו(‪ .‬ונם היה‬ ‫‪1‬‬ ‫!( עם היותו נכה רגלים‪.‬הטעם הרנתיו בעבור לתת לו בשורה‪ .‬לום ו א ל‬ ‫י ב א אל ב י ת ו ‪ .‬כמו‬ ‫ש ה ו א ג מ צ א ת מ י ד ב ר ו ב ה מ ק ו מ ו ת ‪ .‬בי תם במקלותיהם ינצהוך שהם עם רב ואיך תוכל לנו‬ ‫נבורי חיל העיר‪ .‬כעגין אהוד עם אגשיו לפגי עגלון )שופטימ ג׳ ט״ו(‪ .‬ושם ה י ו‬ ‫שוקדים תמיד עורים ופסחים ו כ ל ה א מ ל ל י ם ‪ .‬וידעגו מזה שהפליג דוד ששם מפיבשת באוכלי‬ ‫שלחנו‪) ( .‬ו ל כ ן ת י ד• כ ל‬ ‫עור ו פ ס ה מאז מ ע ו ר ר ל ו ה ש ה ו ר ה ב ר א ו ת ו א ו ת ו‬ ‫ו ל כ ן י א מ ר ו ע ב ד י ו ו ב נ י ב י ת ו ב ר א ו ת ס עור ו פ ס ח‬ ‫ע ב ר י או ז ו ל ת ו קרב א ל ב י ת ד ו ד ‪ .‬א״כ היה כמו‬ ‫שיבריזו היום לתפום איש‪ .‬‬ ‫ה• )ד( ארבעים שנה מלך‪ .‬‬ .‬כי‬ ‫זה התנאי היה בעיניהם כמו על מנת שתעלה לרקיע‪ .‬ו( ויאמר לדור‪ .‬זה האומר היה עם היבוסי והנה‬ ‫ספור זה כתבו כותב דברי הימים בנוםת יותר מבואר‪ .‬וטעם ע״כ יאמרו עור ופסח וגו‪ /‬כי ז א ת תה ר פ ה‬ ‫ה י ת ה ש ו מ ה מ ה י ו ם ו ת ג ת על פי ד ו ד ‪ .‬וכן היה כי לא לכד דוד עתה רק מצורת ציון‪ .‬בלומר שבר וגמול‬ ‫בשורתו כטעם לא תלין פעלת שביר )ויקרא י׳׳ט י״ג(‪.‬וזה כמ״ש ירמית אנשים מחמדים איש באהלו יקימו‬ ‫)ירמיה ל״ז וי(‪ .‬וטעם‬ ‫ויגע בצנור כמו הנוגע באיש הזה )בראשית ב״ו י״א(‪ .‬וזה כי לא‬ ‫תוכל אותם‪ .‬וזה באלו אמרו לא יבא דוד הנה בשום פנים‪ .‬י( בעיניו‪ .‫שמואל ב ‪ -‬ה ‪ -‬ה ‪.‬אשר לתתי‬ ‫לו בשרה‪ .

‬ב״ש‬ ‫שגכון זה מצד מת שמבואר מכת מה שקדם ממלתמותיו עמ פלשתים‬ ‫כי אז קבץ ובחר אגשים גבחרים לחלחם‪) .‬ו‪—.‬אמגמ היתר הבל‬ ‫יטצא בגביע‪) .‬גם זה מן המין האחד שאמרגו במלת ע ד‪ .‬‬ ‫נכון זה הלשון ואם לא היתד‪ .‬ב( אשר גקרא שם שם‬ ‫יי צבאוח‪ .‬ז‪.‬ז( על* חשל‪ .‬די ב ז ה מ ש ל ל ת ת ל פ ת א י ם ע ר מ ה ‪.‬ח( ויחר לדוד‪ .50‬רק ר״ל בעמדו‬ ‫עם ארון האלהיס‪ (« .‬כ״ז לדעת מחכרגו בספרו הגדול ש ר ש ו ת כ ס ף כ״י להשוות‬ ‫כל השרשים בסוג אחד‪ (* .‬כטעם אחר תעם )בראשית‬ ‫כ״ו י׳(‪ .‬אז תחרץ‪ .‬‬ ‫‪) J‬א( ויוסף עוד דוד‪ .‬חטעות שעשח כמו בשלי )ג׳‬ ‫ב»ן( ואולם באור זה אין כאן מקומו‪ .‬יב( וידע דוד‪ .‬ונקראו‬ ‫האחרים ש י ח ו ש י ח י ם ‪ .‬אבל חרה לו פעל עזא שעשה שחשם פעל בו מח שפעל‪.‬כבר הודעתיך כי לשון ההוספה גבון‬ ‫מכמה פגים כמו שם הדוטת שגתבאר עגיגו בטח שאחר הטבע‪ .‬שם מנחה כמו וישלח מלך צור את‬ ‫עכדיו אל שלמד‪) .‬עם ארון האלחים‪ .‬כב( ועם חאמהות‪ .‬אבל גס רז״ל מפרשים‬ ‫מלשון נטילה‪ (* .‬‬ ‫)כד( קול צערה‪ .‬ז( אל אחד שבטי ישראל‪ .‬אם גבון לגביא שיכזב‪ .‬‬ ‫מטעם שיר (‪ .‬חלילח שחרה לדוד פועל‬ ‫השם‪ .‬נם זה אחד ממיני‬ ‫הידיעה כמו שקדם לנו‪) .‬‬ ‫‪4‬‬ .‬יא( ולמן היום‪• .‬מסוג ענין יחרץ כלב )שמות י״א ז׳(‪ .‬‬ ‫)כא( על עם יי על ישראל‪ .‬מצר חיותו‬ ‫רב גזרים גזרים כי םוג חחגועח כולל גט לאיכוח‪.‬אע״פ שזה בחחלת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*( נגדה נא לבל המפרשים לשון שרפה להשוות לדבה״י‪ .‬‬ ‫‪) J‬ג( ויאמר גתן וגו׳ כל אשר בלבבך‪ .‬כלוט׳ איש אהד טשבטי ישראל‪ .‬זח חלשון יותר מופלג ברברי חימים )דהי״א י״ג ל׳( ‪(3‬‬ ‫ובאור זח ימצא בגביע‪) .‫‪3‬ג‬ ‫שמואל גני—ת‪—.‬כאשר כבר זכרתי זח‬ ‫בכלל שאלד‪ .‬כוללת וחיא‪ .‬וכן נאמר עלו בשרותיה )ירמיה ה׳ י׳(‪.‬כא( וישאמ‪ .‬והכל‬ ‫מעגין חריצות ומהירות התגועה ולכן גקרא ה כ מ ף ח י ב ע ב ר י‬ ‫ח ר ו ץ ויקרא חמורג בעל פיפיות חרוץ )ישעיה מ״אט׳׳ו(‪ .‬אבל עם חאמהות‪.‬‬ ‫)כג( עד יום מותה‪ .‬גם אלה שתי חורעוח לנושא אחד כמו‬ ‫שזכרגו דומח לזח )לעיל ב׳ י״ב(‪) .‬אין אמרו‬ ‫ע ם כולל כלל על וימת (‪) .‬‬ ‫)כג( ויאמר לא תעלה‪ .‬מלות הגיון שער די‪ :‬נקראם תחת המתהפכים‪.‬עיין פרושו שם עשכ׳׳ב ‪ n‬עמוד ‪ ( .‬כמשמעו ( ואין הוכה שנפרש‬ ‫לאיזה מקום נשאם כי מובן מן הענין שלא נשאום לאוצר בית יי רק‬ ‫לאשפות ולחמן או למאכלת אש והדומה לזה שיהיה לאבוד‪.‬והכוגה אחר הרועים כמו‬ ‫שיפרש אשר צויתי לרעות‪) .‬ט״א ה׳ טיו(‪) .‬קול נענוע הענפים היותר גבוהים כי המ המתנענעים‬ ‫וחמשמיעים קול יותר בםבת חרוח ולכן נקרא ה ע ל י ו ן א מ י ר ‪ .‬וכ״ז‬ ‫מבואר לחכמי חחגיון מצד כח חחת( ההפכיות ‪.

‬לבושיהם‪ .‬עגבותיהס• )יי( עי י^שזץ‬ ‫זקגכם‪ .‬ו( מפיבושת‪ .‬והטעם יחיד‪ .‬הנה שב קצת בבית שגי ועוד ישוב כבית שלישי בעזרת י‬ ‫)»( אשר הלכו אלהים‪ .‬ואין ‪ppD‬‬ ‫שהשם ית׳ הוא היה ההולך והראש‪ .‬שתותיהס‪ .‬ג י‬ ‫ואלהיו‪ .‬י ‪..‬גמ זה מדען‪.‬כונתו לחבקוק א׳‬ ‫ולעומת אבן גנאח בשרש א ל ה שאמר *הוא ע״י מ • *( ׳ לדחיק‪ .‬אחר טבגי המלך‪..‬ין‪-‬‬ ‫עד צדקיהו כמו עשרים מלכים וגם היו כעשרים כהגים גדולים‪ .‬ובדברי הימים )דבהי׳׳א י״י כ״א( כ ת י ׳‬ ‫אשר הלך האלהים‪ .‬כי בית י ע ^ ן ‪-‬‬ ‫לך יי‪ .‬כגוי למצרים‪ .‬כטו שבחוב אח״ב בית אבגה לך )פםוק כיו(‪ .‬‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ט« )ג( חסד אלהים‪ .‬‬ ‫בזי‬ ‫ב נ‬ ‫י י‬ .‬וכאלו אמר מגוים ומאלהיו‪ .‬אוכל על שלחגי עם כל זה באשר‬ ‫שיעשר‪ .‬שעושה הסר לאוהביו לאלו* יי "׳ יבש‬ ‫אין מנהג בגי אדם ברוב לעשות חסד לבגים אחר מות א כ י ד ־‬ ‫הגכבד‪ .‬‬ ‫נ‬ ‫»( כן בב״י‪ .‬והטעם כי לא היו טרודים ו ע ס ו ק י‬ ‫בעסקי הזטן כטו האהרים הגזברים אבל בטלגין מעוגגים‪ .‬והכל נכון איך שיהיה פירוש אלהים‪ .‬ולכן אטרו לאלו‪£3 .‬אין הבדל בין זה ובין ש י א ש‬ ‫ככהגים טטעס הוא הוא והרוטה‪ .‬ד( בלו דבר וכן מלו דבר ד‬ ‫לעמיאל‪) .‬ט ‪ .‬ואיך שהיה הגה כן היה ההיוב לו ולתם‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬ ‫כ ן ן‬ ‫י ר צ ה‬ ‫ד‬ ‫י• )ד( םדויהם‪ .-‬‬ ‫‪ /‬כש‬ ‫ציבא‪ .‬ו א‬ ‫סר אז‪ .‫‪34‬‬ ‫שמואל ב ׳ ‪ -‬ז ׳ ‪ -‬ח ‪ .‬ואילי וזיו‬ ‫שוקדים בעיון בתורת יי כדרך הכהגים כי כן היה גם טגהג אכיו‪-‬ק‬ ‫דוד‪ .‬חאר לרחוק‪) ( .3/‬‬ ‫לחם בתים )שמות א׳ ״א(‪ .‬ובבר הארכתי ע״ז בספר גביע כסף‪ .‬וכן כחי׳ ואשר עשר‪ .‬וכן טעמ וי‪0.‬‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫‪1‬‬ ‫ק‬ ‫י ״‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫)יח( ובגי דור בהגים היו‪ .‬ולהנם דקדק א״ע כ ש ן ‪-‬‬ ‫שכת׳ ברא ולא כתי׳ בראו‪ .‬וכן ויקלל תפלשתי את דור באלהיו )ש״א י״ז ‪o‬״‪£3‬‬ ‫וכבר הארכתי ע״ז במקום אתר‪.‬זה גם ה י ו ט ה כ ר ת ל פ י ט ג ה ג ה א ר ץ ה ה י א ש ל ^‬ ‫י ל כ ו שם ם ג ל ה י זקן רק ה ק ד ש י ם ה מ ו כ נ י ם ל מ ש ע ^‬ ‫זכר‪.‬ונראה לי שצ״ל למה שיעד לו וכוי‪ ( .‬יט( למרחוק‪ .‬גבה רגלימ‪ .‬קריאת! )יא( ומפיבשת אבל‪ .‬הטעם היום על ידי‪ .‬‬ ‫פסוק אין הכרח שלא יהיה דבוק נענין עם מה שלפניו ו ק עם מ ‪71‬‬ ‫שאחריו וזה מבואר‪ .‬וכן ד‪.‬והגיד לך יי‪ .‬למה יער ( לו עתה לעתיד כ מ ״ ^‬ ‫וגאמן ביחך וממלכחך עד עולם שהטעם לעתיד זמן רב‪ .‬יד*^‬ ‫לרחוק למפיבושת ולא ליהונתן‪.-‬‬ ‫איגו דרך בזיון‪ .‬לי בית כאשר ד כ‬ ‫וכן וגאמן ביחך‪) .

‬ג( וידרש‪ .‬נ ד ‪ .‬אבל לא אמר כאשר חרג אוריח‪.‬כא( ואמרת גם עברך אוריח מח‪ .‬ולא מן ח ע מ י מ ( ‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יא• )ב( מעל חגג‪ .‬דבק עם הרחוק (‪) .‫‪35‬‬ ‫שמואל ב ׳ ‪ -‬י א ‪ -‬י ב ‪.‬חשליח (‪.‬י ש לו ר ו ב ‪ .‬ד( חלך‪ .‬זח צווי מיוחד מרוד למלאך הזה‬ ‫שיחזק את יואב בדבריו מאת דוד‪.‬זח‬ ‫היד‪ .‬וכן הדד״ק‪ ( .‬ואמ לא ע ל ה‬ ‫ע״ ז ת מ ת ח מ ל ך ‪) .‬וחעד משח אדון תשלמים‪.‬ואמר לו גתן טדוע בזית את דבר יי לעשות חרע‬ ‫בעיגיו את אוריח חכית וגו׳‪ .‬ויאמר‪ .‬ואוי למי שכלו עון ועברח‪ .‬‬ ‫ג‬ ‫‪4‬‬ .‬ח( ואםפח לך כחנח וכחנח‪ .‬גם ז ה ה י ה ע ר ו ם ו י ד ע ו ה ב י ן מ ד ב ר י‬ ‫י ו א ב מ ה ש ה י ה המכוון ומהר לומר העיקר‪" .‬‬ ‫)ד( מתקדשת‪ .‬חיתת מתקדשת כשתיתח רוחצת שקדם זכרי (‪ .‬וכן הודה הוא על‬ ‫עצמו ואמר חטאתי ליי)ש״ב י״ב י׳׳ג(‪ .‬אינו רומז אל חנשים‪.‬‬ ‫כי ש ב ח ל א ל ד‪.‬‬ ‫יב )א( שני אנשים‪ .‬שם ננזר כמו אורח והם‬ ‫שמוח נרדפים‪) .‬ר״ל שיוסיף לתת לו עוד ע מ י ם כמו שנתן לו ישראל‬ ‫ויהודה‪.‬וזכר‬ ‫זה לםבות‪) .‬כי לא גובל לתכתיש תכתוב שאומר וירע הדבר אשר עשה‬ ‫דוד בעיגי יי‪ .‬אבל אומר כלל אחר כי שבת גדול ותפארת עצום‬ ‫יש לשלם בי ייוחס לו עון או עוגות יחידים‪ .‬ו( וישלת דור אל יואב‪ .‬כל שכן כי הוא בספרו תעיד ע״ז‬ ‫ויתד מזמור כאשר בא אל בת שבע‪ .‬‬ ‫כי בלא כלום א״א אחר שאיגו מלאך‪ .‬ואין ספק אצלי שרוד‬ ‫חטא‪ .‬אבל‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫»( ר״ל דוד ראה מעל גגו אשה וגו‪ ( /‬ולא כדד״ק‪ .‬צתות גדול מיואב וכבר ה ב י ן ה ו א ה מ ע ש ה או ש מ ע ‪.‬ודי‬ ‫בזה לפי הכונח בספר חזת‪) .‬וכל אלח חעגיגים סודות ו א י ן ר א ו י‬ ‫ל ג ל ו ת ע ר ו ח ‪ .‬כטעם‬ ‫ודרשת וחקרח)דברים י״ג י״ד(‪ .‬וכן הרי״א כדכרי‬ ‫הכספי‪ ( .‬כלומר לדעת מי חיא‪ .‬ועל כל פגים עבר על לא תרצת ולא‬ ‫תגאף ולכן געגש על שגיהם כמו שאבאר עור‪ .‬אומר‬ ‫טעט‪ .‬‬ ‫)כב( וילך המלאך‪ .‬כה( וחזקהו‪ .‬‬ ‫וכתב כותב ספר מלבים אשר עשח דוד את חישר בעיגי יי ולא סר וגו׳‬ ‫רק בדבר אוריד‪) .‬‬ ‫אמר אבן כספי אע״פ שאין זת מכוגת ספרגו זה‪ .‬דע כי עון שאול גדול מעון דוד‪ .‬כ ת כ ה ח כ ם ש מ ו א ל‬ ‫כ ו ת ב זה ה ס פ ר כמה פרטים בכ״ז הספור עד סופו לתערות‬ ‫רבות ואין צורך לגו לתאריך בפרושם כי ש ב ת ל א ל י ד ו ע י ם‬ ‫א ל י ג ו אלו ה ס ת ר י ם מ ב י ת ה ס ת ר י ם י ו ת ר מ ס ת ר י‬ ‫תורה‪.‬וכן הנביאים עם בני אדם יהיר או רבים ובמו זה‬ ‫דברי חנביא לאחאב )מ״א כ׳ ל׳׳ט(‪) .‬מבואר מזה כי מנהג השם לדבר עם‬ ‫נביאיו במשלים‪ .‬מ״א טי׳ו ה׳(‪ .

‬ג( איש חכם מאד‪ .‬כי אהבו‪ .‬ו א ל ו‬ ‫םודות עצומים וימצאו בגביע‪ .‬ה ט ע ק‬ ‫שצוום ל ע ש ו ת ל ב ג י ם עם ה י ו ת ם א ס ו ר י ם ב ג ח ש ת י ^‬ ‫יג« )כ( להתחלות‪ .‬ט( את אוריה החתי‪ .‬י ג ‪.‬בי הוא ראשון בטדרגות הרע‪ .‬בדבר הזה‪ .‬והכל מדר‪ .‬‬ ‫זהטטין הדומה בסוג‪ .‬א י י‬ ‫חובה שיכתוב השולח‪ .‬טצד טוב ההדגש המהשכי שזכר ארוסשן‪/‬‬ ‫בספר המופת‪) .‬שושנה סוגה בהוהים בפשט המסוק‪ ( .‬בעבור יי‪ .‬אבל ביגיהם הקדימה ואחור‪ .‬אם לא שידבר על העתיד (‪) .‬אין זד‪ .‬כל ערום יעשת בדעת ועשת רע!‪-‬‬ ‫לעצמו )יט( ויכן דוד‪ .‬הנבון אצלי יותר שזה גתיגת טעם וםבה אל מה ׳ « ק ד‬ ‫לא ת מ ו ת ‪ .‬א ם מ י ש ר א ל ו א ם מ ז ו ל ת ם ‪ X‬וזה כטעם אמרו הלא משגאיך‬ ‫יי אשגא וגו׳ )תלים קל״ט ב״א( וכבר העיר המורה )ל״ו מיאשין‪ /‬מ י‬ ‫יקרא אויב יי‪ .‬כ ל ו מ ר ב ז כ ו ת ש ב ל י ט י ו ג א ץ א ת א ו י ב ‪.‬כה( וישלת ביד גתן‪ .‬‬ ‫לפי המכוון‪) .‬וגם ‪20‬‬ ‫לזכור ואותו הרגת בחרב בגי עמון כי זה היותר קשה‪ .‫‪36‬‬ ‫שמואל ב ׳ ‪ -‬י ב ‪ .‬כלומר לא תמות כעון זה‪ .‬ר״ל ע‬ ‫ולא תמות‪ .‬איוכ ל״א ט׳(‪) .‬כי בתולה הי^'‬ ‫זה סבה פועלת תשרת למה שלפגיו ולמה שאהריו‪ .t1y1‬‬ ‫*(‬ ‫‪.‬‬ ‫י י‪ .‬גגד מדן‪*-‬‬ ‫וכן אמר איוב אם גפתה לבי על אשר‪) .‬אבל ו ה ע ב י ר א ו ת ם ב מ ל ב ן ‪ ..‬וכן זכר לו תחלה עוגש ההריגה והוא אמרו ועתה ל>‪1‬‬ ‫תסור חרב מביתך עד עולם והטעם זמן מח‪ .‬כבר הודיע המורה שיתוף ‪p#‬‬ ‫ר ו‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ז ב י‬ ‫‪3‬‬ ‫י י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫‪3‬‬ ‫‪p‬‬ ‫ש ו ת‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫הב?ןי‬ ‫«( ווה פירוש חדש‪ .‬אין לך ג ח מ ה ג ד ו ל‬ ‫מ ז א ת לו ו ל ה ‪ .‬עם אמרו אברהם א ו ו‬ ‫)ישעיה מ״א ה׳(‪ .‬ויי אהבו‪ .‬ז כ‬ ‫ראשון ואם היה אהרון בזמן‪ .‬יא( כה אמר ר‬ ‫והטעם על מה שעשה אבשלום לפלגשי דוד‪ .‬גם זד‪ .‬עד שהתגועע אל החולי‪ .‬‬ ‫*(‬ ‫להמתיק מעט אכזריות החמד‪.‬רב בזה פירוש ועד גאמן למה שפרשגו בשם פלא שהוא ‪#‬‬ ‫גאםר לעולם בצירוף והקש לפי איש ואישים‪ .‬ואחר ןן‪-‬‬ ‫זכר עוגש הגאוף באמרו עקב כי בזיתגי וגו׳‪) .‬כד( ויגחם דוד ויבא אליח‪ .‬ו ה ו א היה ם כ ן ‪-‬‬ ‫שיחרג על ידו‪ .‬ובין ידידיה‪ .‬ואמרו גם הבן הילוד וגו‪ /‬מ ו ש‬ ‫על העגשים‪) .‬והטעם בזה ט ו ב ו ת ‪) .‬כל אלה הביתיים בית״י ה כ ל י‬ ‫כי שם אוחם בגחשתיס‪ .‬ואין הבדל בעגין בין‬ ‫אהבו‪ .‬יד( אפס‬ ‫גאץ נאצת‪ .‬לא( במגרה ובחרצי הברזל‪ .‬וארז״ל השלמים איוב באויב גתהלף לו )ב״כ ב״כ‪ (.‬‬ ‫ב א ו ר‬ ‫ח ד ש‬ .‬וכן הרדפת ש ‪ 0‬ך‬ ‫והקש ע״ז‪) .‬בשור‪ .‬טז( ויבקש דור‪ .‬וזח על עגין א ב ש ל ו‬ ‫שהרג את אמגון ורמה להרוג דוד וגם שלמה חרג אדגיח‪ .‬כי אוריה הין‪-‬‬ ‫גלחם בעמון מלחמות יי גם במעות דוד מלכו‪ .‬ועיין דבריו‬ ‫« >‪.‬דבק עם הרהוק‪ .‬ויפלא כ ע י ^‬ ‫אמנון‪ .‬ל ע ל מאיש‪-..

‬זח חיח כדמות‬ ‫תרעומת מצדד‪ .‬כלעיל ש״א כ״ח כ״ג‪ ( .‬גכון כמו שהוא‪ .‬ד( והתחל‪ .‬בזה כי אמרה לו‬ ‫איך חשבת כזאת על עם אלחים כי יחרגו את בגי בעבור שחרג‬ ‫את אחיו‪ .‬רמז אל המלך שקדם זכרו‪.‬‬ ‫וכן גחלתי אשר גשארח‪) .‬גם זח אחד טטיגי הידיעה כטו שהעירוגו‬ ‫במח פעמימ‪ .(.‬ועוד‪ ( .‫‪.‬יד( כי טות גטות‪ .‬כי מת‪ .‬לה( הגח בגי חמלך באו‪ .‬היותר גבון‬ ‫אצלי שיהיה זת גתיגת טעם וםבה לגחמח (‪.‬גכון כמו‬ ‫ובגדיהם קרועים‪) .‬‬ ‫חכמה )מו״נ ח״ג פי״ד(‪) .‬והבוגד‪ .‬רמז לאבשלום‪ .‬ב( אשד‪ .‬הגה‬ ‫היא דברח על גכון לדחות העגין‪) .‬כי באמת לא למדה התלמוד והגמרא (‪ .‬טו( וישגאה אמגון‪ .‬ל<( ויתאבל‪ .‬כמו שאמרגו כמה פעמים‪ .‬והגה דבר הזח קרוב לטעות מצר שאיגך משיב את בגך‬ ‫אבשלום חגדח טטך‪) .‬לכן השיבה לו עוד כי גואלי דם תמת‬ ‫חם רבים ואיך יבואו כלם לפגיו‪ .‬וחיח זח חעגין כמו שארז״ל אין טרצין את חאדם‬ ‫בשעת כעסו )ברכות ז׳‪) .‬‬ ‫וזה ג״כ הקש תגאי שחקודם מבואר‪ .‬גם זה המאמר שיתפעל אם‬ ‫שיהיה הוא הפועל או זולתו‪) .‬לכן יתן עצח אחרת לזח שלא‬ ‫ישטידו חבן חחי‪ .‬ואם לא‪.‬כתי׳ ויהי‬ ‫ככלתו לדבר והגה בגי המלך באו‪ .‬אבל מן חאפשר חוא לכל זכו** לשון‬ ‫גקבה וכן הפך זד‪ .‬ואיך שיהיה‪ .‬טקום לד‪ .‬אין אגי מעמיק‬ ‫בזה כלל‪ .‬שתעיר את דוד על‬ ‫הגטשל הטכוון‪) .‬לא חיח זח חתואר מרבריחם רק מדבריה‪.‬לכן )יב( ותאמר האשד‪ .‬גתיגת טעם וםבח איך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫*( סנהדרין ס״א‪ .‬י ואחר זר‪ .‬גם זח בארו חמורח בשחוף‬ ‫חבמח‪) .‬לא( קרעי בגדים‪ .‬‬ ‫)לט( ותבל‪ .‬וגכון שיהיה הפוך (‪) .‬ז( גם את חיורש‪ .‬‬ ‫‪37‬‬ ‫שמואל ב ‪ -‬י ג ‪ ./‬י ד ‪.‬כטעם וישמע את הקול מדבר אליו‬ ‫)במדבר ז׳ פ׳׳ט(‪ .‬חכמח‪ .‬‬ ..‬ספר וחורח‪ .‬נגד כל המפרשים שחסר‬ ‫נפש‪ (* .‬וזח בטחון גדול שכל ארם ישמר‬ ‫טלגעת בבגח‪ .‬‬ ‫כי א״ב לא יחיד‪ .‬מעחה היד‪ .‬‬ ‫)מ( ויפרץ‪ .‬גם בזה אין‬ ‫אגי מעמיק כלל לדעת מה זה ועל מה זה כי לא גביא אגכי‪.‬במו לעיל י״ב כ״ג‪.‬לכן‪) .‬תאיש חמרבר‬ ‫אליח תגי אח מכד‪ .‬‬ ‫יד• )א( וידע יואב‪ .‬אחיו‪ .‬את גדחו‪ .‬יג( כי לא ימגעגי ממך‪ .‬יג( וטדבר‪ .‬וגט ע״ז השבעח ]לא[ בטחת זאת חאשח על חטכוון‬ ‫בגמשל‪ .‬י( ויאמר חמלך‪ .‬ט( עלי אדגי חמלך חעון‪ .‬שיבא תיכף‪ .‬ואולי בין חאי ובין האי‬ ‫ומת כגה חגשאר‪ .‬על חמלך שדחח לח חזמן‪ .‬כו( ולא‪ .‬אין בזח חסרון שם ( ולא במקום מכל ספרי הקדש והלילה‪.‬והכל אמת וגכון אצלי ואצל‬ ‫הבקיאים בעברי ובהגיון‪) .‬וטעמו כאלו אמר ואחר שלא‬ ‫תלך אתה עמגו ילך גא אתגו אמנון‪) .‬זד‪ .‬לבן גשבעחטלך‪.

‬טו( כי יראני חעם‪ .‬יט( אם איש‪ .‬וטעם וי״ו ואגי עבדך‪ .‬וחשב ט ח ש ב ו ^‬ ‫לבלתי ידח‪ .‬ץ ת ר‬ ‫נ א ו ת‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ש מ ז ה‬ .‬הגאמר עליו ית׳‪ .‬כטעגש‬ ‫אשר לא ישא פגים )דברים י' י״ז(‪ .‬חטעם חגיעוחו ודחקוהו למקום ס י ן ^‬ ‫י שי‬ ‫^‬ ‫כטו ויצקם לפגי יי )יהושע »׳ ב״ג(‪ .‬ורבים כן לאין טספר‪ .‬אין לגו צורך לבוגת גקורת זאת ההחחלה ו א ו ל‬ ‫בא זה ההעלם ־ בדברים הקליט כדי שגתעורר במקומות ח ח ט ו ד י‬ ‫)ח( ועבדתי את יי‪ .‬‬ ‫והכל צדקו יחדיו‪.‬‬ ‫ום‬ ‫ד ‪ .‬גם בזח כתיב וקרי בטלת ע ש י ת ‪.‬וזח הוא ותא ש‬ ‫שפחחך יחיח נא דברי אדני חמלך למגחה‪ .‬הטעם מן המכוון לאבשלום‪) .‬דרך כבור וחיבה‪ .‬ושם פרשתיי•‬ ‫ייזיזי‪*.‬‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫כ ר‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ר ר ז‬ ‫ע ה‬ ‫או‬ ‫כ י‬ ‫טז‬ ‫ר‬ ‫רמ‬ ‫‪1‬‬ ‫טל• )ה( ושלח את ידו‪ .‬כלומ׳ ולא ישא אלהיט פני נפש‪ .‬גא עשיתי‪ .‬והעולד‪.‬‬ ‫^‬ ‫שהיה‪) .‬והיו טלעיגים עליה כי תיא תהיה מ ד כ‬ ‫לטלך על בגו‪ .‬חטעם רק יואב ש ת נ * ד‬ ‫אחרי כן (‪) .‬בטוב בעיר אט לא גברה‪) .‬במשל כי כן יעשה בגמשל באשר אגלגו לו‪ .‬כ( חסד ואמת‪ .‬כמ״ש עיל אמרו כי ד ‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫הוא טעות אם יחרג חרוצח לאחיו כי מה זאת נקמה לאב ולקרוביש‬ ‫הלא יוסיפו רעה כטו שקדם וכבו את נחלתי‪ .‬הטעם תייב טבע המציאות שיקוים בעגין ההולדה‪ /‬ג ש‬ ‫שמירח לגדחים ולאובדים עד שישאר חאדם קיימ במין ואם ח פ ר ש י‬ ‫יאבדו וימותו‪ .‬א י‬ ‫גתיגת טעם וסבח‪ .3‬‬ ‫ברזל לו כי חזק הוא )יהושע יי׳ז י״ח(‪ .-‬‬ ‫מזה שרבים טבגי עטת אשר גלתח לחם סור טחלכח‪ .‬יי(‬ ‫לגו פלטח‪ .‬בטעם והיה יי לגו לאלהים )בראשית כ״ח כ ״ ^ '‬ ‫לא תז־זיך!‬ ‫)יא( ולא ידעו כל דבר‪ .‬כי יותר ווי״‬ ‫‪1‬‬ ‫לטאות ולאלפים בזה הספור ובזולתו שאיגט לעטף כלל‪.‬כלומר למנוהי׳ ל ע * ש‬ ‫לעשות כן על בנו אבשלום‪) .‬כטעם ויגס בו־גל^‬ ‫)שופטים ד׳ ט״ו(‪ .‬רק כמו כאשר או אשר‪ .‬חיו ט י ר א י‬ ‫אותה שהטלך יחרפה‪ .‬ולא ישא אלררם נ פ ‪#‬‬ ‫כטו גוף כאשר זכרנו רבים‪ .‬לכן אטרה היא כי הסכלים בחם חשבו שזה נ מ ג ^‬ ‫י‪#‬ש^‬ ‫ייטלו• ) (‬ ‫ואגי שערתי שהוא אפשר ילק ל י י ע‬ ‫המלך‪ .‬לד( ואטרת ל א ל •‬ ‫הגטשך טזה ההקש התגאיי‪ .‬ז( ו י‬ ‫טקץ ארבעים שגה‪ .‬זה גזרה גפרדת ל ע צ מ ן ­‬ ‫)^( ויץקו את ארון אלהיט‪ .‫שמואל ב ׳ ‪ -‬י ה ‪ -‬ט ו ‪.‬רטז לאכ׳על‬ ‫שהוא מלך היום בעוגות‪) .‬ולפי זה העגין וזי ו­‬ ‫אמרי ואל אצילי בגי ישראל לא שלח ידו )שמות ב״ד י״א(‪) .‬יט( את חמלך‪ .‬ואס הכל אחד בסוג‪) .‬יח( ברגלו‪ .‬‬ ‫ד ן י‬ ‫ס‬ ‫ק‬ ‫כ י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫רנש‬ ‫ה ג י י‬ ‫בש‬ ‫»( ובן הרד׳׳ק‪.‬טז( ברגליו‪ .‬כמו שקדם כי מות גמות‪) .‬בא( הגד‪ .‬איגו א ז ‪ -‬ן‬ ‫בטין עם חאחר כי זה כטעם ויעל ברגליו עשרת אלפי א ^‬ ‫)שופטים ד׳(‪ .‬כי לא עת לרכוב על סוס‪) .

‬‬ ‫ועיין בדד״ק שם‪.‬ועתח גזר לחביא על‬ ‫אבשלום הרעה‪ .‫‪39‬‬ ‫שמואל ב ׳ ‪ -‬ט ז ‪ .‬כטעם וימס לבב העם )יהושע ז' ד‪.‬וכבר קדם כי אשר בחר יי )ט״ז י״ח(‪ .‬שיהיה רושם גדול בכל המהנה‪ .‬וזח נכלל בעגיגים אחרים וימצא כגביע‪) .‬כי מלות ו ה ו א‬ ‫בן ח י ל תסובנה על השומע בפסוק שלפ״ז‪) .‬לא טובה‪ .‬שם‬ ‫בלתי נשלם כמו לא טהרה )בראשית ז׳ כי(‪) .‬כלומר כי עצתי זה נכונה כי‬ ‫הוא האיש אשר תבקש לבערו לכן והכיתי אותו לבדו‪ .‬כאלו אמר ונניח בחירת‬ ‫השם וחעם‪ .‬כמו שרי הצבאות )דהי״א כ״ז ג׳( (‪.‬ולא ברלב״ג והרי״א שמוסב על דוד(‪ .‬׳(‪ .‬גם יש שאלח א״כ גזר חשם על חטא אבשלום בשכבו‬ ‫עם פלגשי אביו כמו שקדם בספור בת שבע (‪ .‬אינו כמו שאמר עשו ליעקב מי אלה‬ ‫לך )כראשית ל״ג הי(‪ .‬‬ ‫טז* )כ( מה אלה לך‪ .‬ופעמים יסתפק בזכירת חאחר‪ (0 .‬ואין הבדל בין זה הלשון ובין אמרנו ויתנועע אל הנפש או‬ ‫מתנועע הנפש אליו או ותשב הנפש אליו‪ .‬‬ ‫דבק עם הרתוק ר״ל עמ תמלך לבדו‪ .‬ד( הנה לך‪.‬בזה הפרוש שני‬ ‫חלקי הסותר בדרוש חמונבל כמו שחמשילו חחבמיס בכל אדם הי‬ ‫ואין כל אדם חי‪ ( .‬כמאמרו ]כלב‬ ‫הארית[ אם למות אם לחיים‪ .‬יד( ויי צוה‬ ‫להפר‪ .‬ט»( אל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫*( ר״ל שענה לו‪ :‬התמורים לבית המלך וגו׳ והלחם וגו׳‪ .‬‬ ‫כאלו אמר ר״ל איש ישראל‪) .‬י ז ‪.‬יט( והשנית‪ .‬ומענין כל אחד ותשובתו יובן זה (‪) .‬‬ ‫וזה ראיה בי היח לדוד תוחלת לשוב למלכותו‪ .‬יד( ויגפש שם‪ .‬כוונתו לפרש כפרש״י‪ .‬ו( הנעשת את דבריו אס אין‪ ..‬ותכל אטת ואין זה‬ ‫מקום באורו‪ .‬יח( איש ישראל‪.‬כא( נבאשת‪.‬אבל כל העם‬ ‫אין אתה מבקש לבערם לבן כל העם יהיה שלום כמו שיעצתי ואשיבה‬ ‫כל העם אליך‪) .‬ולא כרד״ק שכתב על בן ח י ל‬ ‫שהוא אחיתופל‪ .‬‬ ‫כמשמעו‪.‬בשוב כל דבר‪ .‬וע״ד דברה תורה כלשון‬ ‫ב״א נאמר זה בשם ית׳ והוא הפלנת ההעברה‪ .‬‬ ‫)יא( ופגיך הלכים בקרב‪ .‬י( והוא נם בן חיל וגו.‬אבל מחויב לי זה מצד אהבתי עם אביך‪) .‬וכונת הכתוב‪ :‬כנפול‬ ‫גמהנה איש‪ .‬ ‫הטם יטס‪ .‬ולבן אין יותר זר‬ ‫אצלי ותקצר נפשו בעמל ישראל )שופטים י׳ ט״ז(‪) .‬כמו לעיל י״ב י״א‪.‬ואיך שיהיה הנה‬ ‫רצה להראות לבו‪) .‬‬ ‫י ן )ג( כשוב הבל‪ .‬על תנועת ההתפעלות בקבול‬ ‫נפש‪ .‬ואין םפק שרמז אל‬ ‫השומע )פסוק »׳(‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬כטעם פגי ילכו )שמות ל״ג י״י(‪) .‬״( ואולי *״ל‬ ‫ואין כל הי אדם כמבואר בהגיון‪ ( .‬יעשה הדבר הזה רושם גדול וכל השומע ימם לבו אפי׳ אם יהיה‬ ‫אמיץ לבו בגבורים ולו לב האריח‪ .‬ואח״ז בא לפרש ענין בן חיל ואמר שהוא‬ ‫שר צבא נאמן לאדוניו לחיות עמו אס למות ואם לחיים‪ (* .‬האיש אשר אתה מבקש‪.

‬ר״ל שיבא לשון צווי ואם יחרה הדבר בעיגי הטצווה‪ .‬הטעם< בזו‪-‬‬ ‫הטעמה שעשית‪ .‬ואם אםר השלום חיח טפור‪#‬‬ ‫כמו שיאמר עוד לכושי)פסוק ל״ב(‪ .‬ח( כי איגך יוצא‪ .‬טי( כי חשך יואב וגו‪ /‬ז‬ ‫גכון אם לגתיגת טעם וםבה אל וישב העם טררף‪ .‬ולתכלית הבאור אמר כ א ן‬ ‫אשר לא עבר את הירדן‪) .‬‬ ‫יט• )א( וירגז‪.‬יח( בעבור הזכיר ש ס ^‬ ‫דבק עם חקרוב ועט חרחוק וחבל גבון יחד‪ .‬די בזה פירוש למה שכת^‬ ‫בתורה ושמת עליהם שרי אלפים )שמות י״ח כ״ד(‪ .‬בג( ויחנק‪ .‬הוא גזרה נפרדת כלומר ל א‬ ‫כן עשית‪ .‬י ט ‪.‬כאלו אמר לשלוח יואב את חבושי עבר המלך‪ .‬שהיה טתוכח איש א י ^‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫‪2‬‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫‪8‬‬ ‫״‬ ‫ע ם‬ ‫ה ו י‬ ‫כןגי‬ ‫פ ר‬ ‫• *( י ‪ 1‬י * י‬ ‫»( ר״ל פי׳ הראב״ע בםירי״י‬ ‫* ג( עיין ב״ז במשנה כסף ‪ 1‬עמוד ‪ 163‬ובהערה ‪.‬כב( עד אחד לא נעדר‪ .‬אין לנו חכרח בזה ובשוש‬ ‫שםוש פועל רטז לפעול טה היה הפועל והטניע וטי היה‪ .‬אבל מן הענין יש לנו שעורים ואוטדים‪ .‬והעד שכתב אח״כ‬ ‫קומו ועברו טהרה )פסוק ב״א(‪) .‬ר״ל הקרוע‬ ‫לו‪ .‬וכטה טזח חסין בספרי ח ק ד ‪#‬‬ ‫שלגו‪ .‬הוא תלוי (‪) .‬ובכו‪-‬‬ ‫דברת תודח כלשון ב״א‪ .‬ואגי הגדתי מה שידעתי‬ ‫ויבא האחר ויגד מה שידע‪.‬ול>!‬ ‫מצא זה לחחבם א״ע ז״ל (‪) .‬עשה כן דרך בעם‪ .‬כלומר כי וןטו בולמ לשלחגו שנינו‪ .‬ודי בזה טשל לכל הקטת אבגים ו ט צ כ ו‬ ‫שיש בכל ספרי חקרש‪) .‬ו( כי הגדת היום‪ .‬בג( ויאטר לו רוץ‪ .‬באלו אטר הוחיל לי טעט ואקח ש כ ט י‬ ‫להכותו ואתה תראה לי אגד‪ .‬י( גדון‪ .‬חטלך‪ .‬והיותר נאות בזה שהוא‬ ‫חנק עצמו כענין מה שנזכר בספרי הרפואה מבעלי חשחורה בצוק‬ ‫העתים‪.1‬‬ ‫א י‬ ‫‪m‬‬ ‫ד ‪ .‬יד( לא כן‪ .‬כטעם ויחר לדוד על אשר פרץ יי פ ר ץ‬ ‫בעוזא )ש״ב ו׳ ח׳( ושם כתבתי ההכרח לפי זה הםפה )ה( לאש^‬ ‫כטעט לוטה בשטלה )ש״א כ״א י׳(‪) .‬אחילה לפגיך‪ .‬דרך שאלה‪ .‬כי פן בעברי כמו אפשר ושמא‪ .‬וחגח זח ספור בעצמו‬ ‫כי זאת חטצבח איגח בטקום חזת שטת אבל חיח ממגד״גם לחקיס‬ ‫טצבות להזכרה לטין וטין‪ .‬ד ר ך‬ ‫תנאי כאלו כתיב כי אס איגך יוצא‪) .‬ואותי א נ י‬ ‫עבדך‪ .‬לשלוח את עבד המלך יואב ואד!‬ ‫עברך‪ .‫י‬ ‫‪40‬‬ ‫שמואל ב י ‪ -‬י ז ‪ .‬י ח ‪ .‬בי עדין היה ירא שמא תעשה עצת אחיתפל ולכן אשר•‬ ‫פן יבלע למלך‪ .‬וכבר זכרתי אחרים כזה‪) .‬וכן השאר‪ .‬‬ ‫יח )א( וישם עליהם שרי אלפים‪ ..‬כטעם ל א‬ ‫נשאר בהם עד אחד )שמות י״ד כ״ח(‪ .‬י ה‬ ‫ה נ כ י‬ ‫ן למכ«‬ .‬וכן גכון שיחיו‪-‬‬ ‫טעטו באשר חשך יואב כטו שזכרתי רבים‪) ..‬וכן דבר חשם לבלעם ( )במדבר ט׳ כ ׳ (‬ ‫)כט( שלום לגער לאבשלום‪ .‬כאלו אטר אחר שעל ל‬ ‫פגים כן רצוגך‪ .‬‬ ‫תלן הלילה‪ .

‬וגם חצי עם ישראל‪.‬מג( על איש ישראל‪ .‬יג( כל חבא עליו‪.‬וכן לפי דעתי ויבוא גם‬ ‫חשטן בתוכם )איוב ב׳ א׳(‪ .‬‬ ‫הטעם קצת עם ישראל כי זה השם ( פעם מדוקדק ופעם לא‪ .‬‬ ‫שבל הבא עליו עומד‪) ./‬כ ‪.‬‬ ‫ובכלל כל‪ .‬מאד הפליגו‬ ‫ע״ז רז״ל (‪) .‬בפי׳ הרד״ק ות״י‪ .‬כמשמעו‪.‬ח( והוא יצא‬ ‫וחפל‪ .‬בכ״י וכל איש ישראל‪.‬והמלך וביתו הם המדברים ושולחי‬ ‫חדברים‪) .‬אם טעגין דורן וטגחח (‪.‬‬ ‫ונבר הארכתי ע״ז במקום אחר (‪) .‬לכן גכון כל הפוך לשון בכל שגי המצטרפים‪ .‬עי׳ משנה כםף ‪11‬‬ ‫בראשית י״ב ה׳‪ ( .‬לכן מיהר יואב להורגו‪) .‬נגד פרש״י‪.‬זה השרש מוגח על כל תנועה חרוצה‪) .‬אין זה‬ ‫בהמה‪ ( /‬אבל הוא דבק עם םקלתגי (‪.‬אחר שלשת ימים‪) .‬‬ ‫עם עצמו ועם חברו ורואה הדין כי הם אשמים‪) .‫‪41‬‬ ‫שמואל ב ׳ ‪ -‬י ט ‪ .‬ואיך שיהיה‪ .‬ובן ויבאו בגי ישראל‬ ‫]לשבר[ בתוך הבאים‪) .‬אם גשאת גשא לגו‪ .‬אם תרומה מרים לגו‪ .‬ואתה מבקש לחשחיתגו מבלי שתקדים‬ ‫לגו טעגה עם היותגו יהודים כמוך‪.‬יג( הגה‪ .‬יב( ודבר כל‬ ‫ישראל בא וגו׳‪ .‬מא( ובמהן עבר עמו‪ .‬ואין זח מקום באורו‪ .‬כד( לא‬ ‫תמות‪ .‬הוםר‪) .‬י( וזה שהוסיף נופך משלו‪ ( .‬ד( ואתה פח עמוד‪ .‬בראשית מ״ב ה׳(‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ .‬‬ ‫»( ר״ל כי חס הקילו בכבודם על שלא היה דברם )כלומ׳ איש ישראל( ראשון‬ ‫להשיב את המלך‪ («< .‬זה השרש מוגת על כל מציאות עצם או מקרח בעצם‪.‬מד( ולא היד׳ דברי ראשון‪ .‬שבת נ״ו‪ :‬כי קבל דוד לשה״ר‪ (* .‬ורומה‬ ‫לזה ויבא ירבעם ובל העם )מ״א י״ב י״ב( (‪ .‬אין חטעם לגצח‪) .‬כי‬ ‫אין עיקר טעטו רק הלק‪) .‬בעבור היות הטדבר וחטדובר לו טטאמר המצטרף‪.‬ואחרים‬ ‫רבים‪ .‬‬ ‫*( ר״ל חצי‪ (« .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫כ‪) .‬‬ ‫וכן חיח גכון אם אמר ואת בגדיו לא עשח בעבור חמגע הכבום‪.‬‬ ‫ואם מהרמה והגדלה אהדת (‪) .‬יח( וצלחו‪ .‬גבון זה בעברי כמו‬ ‫אל‪ .‬הכל רמז לחרב (‪ .‬‬ ‫עד שהדבור שהוא הפעולה בא טן חאחד לאחד איך שיהיה ויתהפך‬ ‫החאר (‪ .‬כה( עשח רגליו וכן עשח שפמו‪ .‬יח( דבר ידברו בראשוגת‬ ‫הטעם מקדם שמעגו באבל זה מקוםגו‪ .‬כטו שהעירותי‬ ‫על אמרו אשר יבקש גפשי יבקש את גפשך )ש״א כ״ב ב״ג(‪ .‬כי הלוחמים ישאלו לשלום‬ ‫או יעמרו בויכוח וטעגות טשאלות ותשובות ובזה הדרך ישליטו חפצם‬ ‫ויעשו שלימות לגפשם כראוי‪ .‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( ר״ל ודבר כל ישראל בא אל המלך כלומר ודבר המלך בא אל בל‬ ‫ישראל רק שנתהפך התאר מן המדובר ל ו אל המדבר‪ ( .‬ל( ויאמר לו המלך‪ .‬כלומר והחרב יצא מן תערה בתגועת‬ ‫עמשא ותפול לארץ‪ .‬כי אמרו‬ ‫ודבר סמוך אל כל ישראל‪ .‬להיות זה עיקר לפי המקום‪ .‬הגה ישראל בכאן הוא המדובר ל ו ‪ .‬נגד רש״י והרד״ק שפי׳ יצא על יואב‪.

‬רמז לכרוב כמו שפרש המורח‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫כא )א( ויהי רעב בארץ‪ .‬על המרמה‬ ‫שעשו לעמו (‪ .‬יא( ויגד לדוד‪ .‬ובכו‪-‬‬ ‫קדט הלא קציר חטים היום )ש״א י״כ י״ז(‪) .‬ויש עיון בזה הספור ואין כאן מקוש‬ ‫נאורו‪ .‬ואין‬ ‫כן ויבקש שלמה להמית את ירבעם )מ״א י״א מ׳(‪ .‬כו( תתהסד‪ .‬‬ ‫נפילה למות כמו ויפלו ביד דוד וביר עבדיו )פםוק כ״ב(‪) .‬‬ ‫שב זה בעבור שארכו הדברים להפסיק בנתים לסבה‪) .‬מצר אלחי‪ .‬ש ר ‪#‬‬ ‫חתת ( כטו טפגי שטי גחת הוא )מלאכי כ׳ ה׳(‪ .‬‬ ‫)טז( ויאטר לחכות את דוד‪ .‬בלומ׳ מעגיגו או בעגיני‬ ‫האלהות (‪) .‬כטעם ויאמר קין אל חבל אחיו ) כ ר א ש י‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מ‬ ‫ד׳ ח׳(‪.‬מוגח כעברי‬ ‫למאמר גוזר‪).‬ה( וגחלי‪.‬הטעם םיום דברי השירח‪.‬ד( מהלל אקרא יי‪ .‬כ כ ד‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪s‬‬ ‫<( ננד שאלת הרד״ק‪ ( .‬והרד״ק בשרשיו שורש ח ת ת ושורש נ ח ת מפרש שני הפסוקימ משורש ת ח‬ ‫ר‬ ‫ת‬ .‬לו( וענתך‪ .‬על אשר הטית את הגבענים‪ .‫שמואל ב ׳ ‪ -‬כ א ׳ ‪ -‬כ ב ‪ -‬כ ג ‪.‬כנ״י עמו‪ ( .‬כי אלה התארים לו ית׳ מצד פעולותיו במקבלים לא מ צ ד‬ ‫כמ״ש המורה ז״ל‪) .‬‬ ‫כי אחרון ואחרונים ממאמר המצטרף‪ .‬יד( ויעשו כל אשר צוד־‪.‬ר״ל שהמטר זר לבוא לעת ק*י‬ ‫*( באור הדש‪(* .‬רמז לשם וכן השאר‪ .‬סמ״ד מראשון( )לא( אמרת אלהי‪ .‬והטעם גשבר ק ‪ #‬ה‬ ‫נחושת בזרעותי‪) .‬ב( ויבקש‪ .‬ונאום הנבר הוקם על‪ .‬‬ ‫כב• )א( וידבר דוד את דברי חשירח חזאת‪ .‬כי כן רצח חשם‪ .‬ובס׳ השרשיס לאבן גאגח מפרש משוד^‬ ‫נ ח ת ‪ .‬‬ ‫כטעם רבים שיש בכתוב‪ .‬וכן הרלכ״ג‪ (« .‬‬ ‫רמז ליולדת לא נזכרה‪ .‬נכון טאד שיהיה טטעט ענוה כי זד‪-‬‬ ‫הפלגה עם חיות לוגבורח חלב בטקום הראוי‪.‬‬ ‫המלך‪ .‬ח( אשר ילדדז‪.‬וכן עשה אהר שקדם אמרו אשר הטית‪ .‬עת לשחוק ולשיד‬ ‫כי היום חית שלמות היותו גיצל מכף כל אויביו‪ .‬ורבים כן בתורה‬ ‫ובנביאים‪) .‬ט( ויפלו‪.‬‬ ‫‪0‬נ‪) .‬אין ספק שזה היה אמת אחו‪-‬‬ ‫שהוא כתוב בכאן‪ .‬ולא היח שאול חכם מיהושע‪) .‬המעש‬ ‫אקרא שמ יי מהולל‪ .‬י( עד נ ת ך‬ ‫מים עליהם‪ .‬ג( ויאמר דור אל הנבעניס‪.‬‬ ‫וכן חבלי‪ .‬בקנאתו‪ .‬ו ג ם מ כ ף‬ ‫ש א ו ל א ח ר ש ג מ ח ה ז ר ע ו ‪) .‬ונתיחסו אלה הבנים למיכל כי גדלו עמדז‪.‬לא נטנע דוד טלטםור אותם הבנים לטות‪) .‬הכל שמות מושאלים‪) .‬נכון מ א ד‬ ‫שזה היה סבה פועלת ומניעה אל וילך דוד‪) .‬כי זולת זה נמצא ע״ד זרות (‪ .‬והכל ע״ד דברה תורך‪-‬‬ ‫כלשון ב״א‪ .‬ונחת‪ .‬כלומר אתארחו בזח חחאר בפועל (‪) .‬לה( מלמד ירי לקרב‪ .‬א( ואלה דברי דוד האחרונים‪ .‬באור כי מח שקדם וילך דוד ויקח היה הוא הפועל הרחוק‪.‬וספור זה הכתוב כי אע״פ שמיכל היתד‪-‬‬ ‫אשתו ועטו‪ .‬‬ ‫)מו״נ מ״ט מראשון(‪) .‬ואין חובה שיזכיר לפנים זה (‪ .‬כב( מאלחי‪ .‬יא( ויעף‪ .‬כ״ש בארץ ההוא‪ .

‬ט( ויעלו איש ישראל‪ .‬ולבן גנה אותה ארוםטו׳‪ .‬בשבת• במקומם‪ .‬ואם אפשר שביניהם חלוף‬ ‫ברב וטעט‪ .‬כי ענינו יותר נכבד‪ .‬הגה אז יהיה דשא‬ ‫טן הארץ‪ .‬‬ ‫אין כאן חסרון כלל ( כי הענין מובן בעצמו‪ .‬והנה זאת המליצה קשה כדרך כל מליצה שהיא ממלאכת‬ ‫השיר‪ .‬אבל אין )ד‪ (.‬‬ ‫ג‬ .‬ודוד כן היה‬ ‫עגיגו‪ .‬יד( ומצב‪ .‬וכבר כתב זה ארוסטו׳ בספר‬ ‫הטחת‪) .‬ח( בפעם אחד‪ .‬אבל המכוון מדוד בזה כי אמר‬ ‫שעגיגו טוב יותר טן חצטחים היותר גכבדים‪ .‬כטעם‬ ‫לכד יהושע פעם אחת )יהושע י׳ מ״ב(‪ .‬בי ברית עולט הוא‪ .‬הגה מגוגה זה השמש בבקר וטן המטר‬ ‫והאדים והלחות שקדם בלילה שלפגי זה הבקר‪ .‬ו( מונד‪ .‬והבונה הצדיק‬ ‫המושל ביראת אלהיט הוא טושל באדט‪ .‬וכן טעם ואל השלשה לא בא‪).‬זה דבר‬ ‫דוד שהיה מתעלס בהצלתתו ונעילת זולתו מי שהיה מאויביו ואויבי‬ ‫השם‪ .‬ג( טושל באדם צדיק‪ .‬ז( ואיש יגע בחם‪ .‫שמואל ב ׳ ‪ -‬כ ג ‪.‬זה הוא דבר השם‪ .‬וכטו‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫»( אולי ר״ל שיהיה חסר מלת ״אשתה״ כמ״ש כאמת בדחי״א י״א י״ט‪ .‬‬ ‫על חדור חקוצים כי חם כברזל גוקב‪ .‬ד( וכאור בקר יזרח שמש‪ .‬‬ ‫ואם קדם כבר שלשים לבד‪ .‬מתנועע טענין לענין חפך‬ ‫ברית עולם‪ .‬כי הטלך הטושל והטנהיג‬ ‫ראוי שיהיה כן‪ .‬או‬ ‫כוון לס׳ הרקמה הוצאת ג״ב עמוד ‪ ( .‬וכל זח משל‬ ‫לעגין דור מסח שקרת לו עם שאול וסייעתו כמו שקדם לו מרשעים‬ ‫יצא רשע וירי לא חחיח בך )ש״א כ״ד י״ד(‪) .‬יז( הדם האנשים‪.‬בי השלשים היו יותר שלטים בגבורה‪ .‬ססוק כ״ג()לט( שלשיט ושבעה‪.‬בי לא‪ .‬וטובות הרשעים פחותה‬ ‫כטו הצטחים הפחותים‪ .‬זה השם טונח דרך השאלה לדטיונים‬ ‫רבים לסיעת פלשתים הרעים‪) .‬אשר לא‪) .‬ברזל‪.‬כי לא יצמיח‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫הודענו כי טשלמות האדם להכיר ערכו‪ .‬ועל כל פנים חיח שם אחד ואהד מהשמות הטשותפים‬ ‫כטו שתתבאר בטח שאחר חטבע‪) .‬וגניה ענין בת שבע עתה‪) .‬כן ביתי עט ‪.‬הטעם השלשה שנזכרו‬ ‫ראשונה‪ .‬ולכן כ״ף ו כ א ו ר איגו לרטיון רק לאטתות‬ ‫הדבר‪ .‬כטעם ולערב ימולל ויבש )תלים צ׳ ו׳(‪.‬אל‪ .‬‬ ‫ואמנם עניני שוקד בפועל תמיר‪) .‬כ״ש מצד שהוא מוסב (‬ ‫על טעשותי זאת‪) .‬כלוטר איננו דוטה לזה דטיון‬ ‫במין קרוב‪ .‬יט( ועד השלשה לא בא‪ .‬ומעמד‪) .‬להשחיתם‪ .‬יג( והית פלשתים‪ .34‬בכ״י מוצב‪.‬כט״ש אפלאטון ב ס פ ר ה ה נ ה ג ה ‪ .‬כאלו אטד וחגח אטת כי כאור בקר שיזרח השמש שהוא בקר‬ ‫לא עבות מעגין עבים‪ .‬ובכלל כי באלו שני חעגיגים יצליחו בידוע וזה הוא תכלית‬ ‫עילוים‪ .‬‬ ‫כלומר אין עניני צמיחה כדרך הצטהים האחרים שיש להט הפך‬ ‫וחלוף בקדימה או באחור‪ .‬נכון כמו‬ ‫שנכון ויעל‪) .

‬ואמר בן גם בעבור אבשלוס‪.‬י( מדוע‬ ‫ככה עשית‪ .‬‬ ‫גט זה לשון שאלה‪) .‬ואם לא י ק ד י‬ ‫לםפר שהשם פקד מעשיהם כמו שלמדנו משה על עגין המבול וענין‬ ‫סדום ובארו הטורה‪ .‬יא( רקם דור בבקר‪ .‬פתיתגי יי ואמר.‬כטעם אם יי הסיתך בי )ש״א כ״ו י״ט(‪ .‬בא( חטאים‪ .‬דרך שאלח‪) .‬הגה מבואר כי כםח פעסיכו‬ ‫חרה אף השם בם עד היום בעוגותם‪ .‬על שום דבר‪ .‬י( םפר‪ .‬בז( אם טאת אדני‪.‬כי רהקה טלפגיו טעט לתת ט ק ו‬ ‫לנתן‪ .‬ואין זה יותר ק‪#‬ד•‬ ‫מאמרו התעו אותי אלהים )בראשית כ׳ י״ג(‪ .‬טטעם הסוכן )ישעיה ב״ב ט״ו( כלומר ש ו מ ר‬ ‫חפצי חדרך ושוקדת תטיד בביתף(‪ .‬לכן גבה לבו ודמה למלוך‪ .‬כי כל שרש ח פ א‬ ‫היא טטעם חסרון‪) .‬מלכים א ׳ ‪ -‬א ‪.‬והכל ימצא בגביע‪.‬במו שאמר ב ו א ם י ש כ ל‬ ‫ה מ ק ר י ם הם בגו‪ .‬תוץ מ ה ז מ ן והמקום שאנו ב ה ‪0‬‬ ‫)ב( ותהי לו סכגת‪ .‬חסריט טבל טוב‪ .‬גכון זה כטו שגכון ויהי ויהיו‪) .‬יב( כה אמר יי שלש וגו׳‪ .‬‬ ‫ס ‪) /‬א( ויוסף אף יי לחרות בישראל‪ .‬‬ ‫זה כתבתי באמת בן שגה שאול במלכו ושנתים ונו׳‬ ‫וכן נהנו החכמים לעשות כמו אלה החלוקות‪.‬יוםיפון מאמר ראשון‬ ‫•( מנתו ל ה ט ע י ם פי׳ זה שאמר הרד״ק‪ :‬אין ט ע ם לזה הפי‪/‬‬ ‫פ״ג‪.‬ ‫)ירמיה כ׳ די( טי יפתח את אחאב )מ״א ב״ב כ׳(‪ .‬הראשונה הנזכרת במקרה‪ .‬טכא•‬ ‫ועד סוף הספר סודות רבות ועצומות‪ .‬חיולדת אטו‪) .‬הגה יותר זר מזה ויאטרו בגי ישראל אל יי!(‬ ‫ו א מ ר י ו ס ף בן ג ר י ו ן ב ס פ ר מ ס י פ ו ן ( ה מ ת פ ל ל ע‬ ‫א ל ה י ו מ ד ב ר ‪) .‬והשנית בעצם‪) .‬‬ ‫א• )א( זקן בא בימים‪ .‬איך יזכור הכתוב חרון אף לחשם ועוגש‪ .‬ותתשוכד‪-‬‬ ‫עליה ועל רכות כמוה ימצא בגביע‪) .‬כד( אחח אטרח‪ .‬ושכבח בחיקיך‪ .‬מצורף להיותו‬ ‫טוב תאר מתחלתו כתאר בגי המלך‪ .‬‬ ‫ילדח‪ .‬והנך.‬ ‫בזת שתי תכליות‪ .‬אעפ״י שזה גכון בעברי‬ ‫ובהגיון ואם מעולם לא חרה אף יי בם‪ .‬כשתרצה‪ .‬‬ .‬וכן ויביאה אל האדט )בראשית כ״ב י״ב( כאשר העירותיהו‪.‬בזה הפסקה גפלאה‪ .‬‬ ‫)ש״א יי׳ג * ׳ (‬ ‫‪y‬‬ ‫ס‬ ‫׳‬ ‫ר י‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫ס‬ ‫מלבים א‪.‬אולם השאלה שעשיגו ע״ז ו ע ל‬ ‫זולת זה‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫!( שופטים י׳ ט״ו שהוא לשון תפלה‪ (* .‬למה תתעגו יי טדרכיך‬ ‫)ישעיה ם״ג י״ז( וכבר האיר עיגיגו בזה ובזולת זה הטאיר לארץ‪.‬ש ס פ‬ ‫ויאמר דוד אל יי‪ .‬הגה תשובת זה ימצא בגביע‪ .‬‬ ‫)ט( ותהי ישראל‪ .‬ויסת את דו!‪-‬‬ ‫בהם‪ .‫‪44‬‬ ‫שמואל ב׳־‪-‬בג׳‪-‬כד‪ .‬כח( ותבא‪ .

‬כלוטר שטע‬ ‫טח שעשח שלמח לאדגיח ואביחר‪ .‬כי כל הימים אשר הוא‬ ‫ויואב תייט לא תכון טלכותו‪ .‬כד( ואשר עשח‬ ‫לי בית‪ .‬גם גמצאת בו רעח בעיגי שלמח‪.‬כ ע ג י ן אמרו ולא‬ ‫נפתח אזור חלציו ולא נתק וגו׳)ישעיה ה׳ כ״ז(‪) .‬מז( וישתחו חמלך‬ ‫על חמשכב‪ .‬וזח כי אדגיח ואבשלום חיו אחי שלטה וגשטר יואב מגטות‬ ‫אחרי אבשלוט ולא גשטר טגטות אהרי אדגיה‪ .‬בג( כי בנפשו דבר‪ .‬ואיך סיכל יי את עצתו לטען הביא עליו עגש אבגר‬ ‫ועטשא‪ .‬וכל‬ ‫החשחחויות חאלו חיו לשט‪ .‬לז( ויגדל את כםאו‪ .‬נ( ירא‪.‬וביום חזח‪ .‬ועזות גדול חיח זח טאדוניח‪ .‬‬ .‬הטעם ע ש ה ר צ י ח ה מ י ד י ב ו א ו ‪ .‬‬ ‫ואס שלא הגיע עוד בזה לשבורתו של לוט‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וביאור יותר אי״י (‪) .‬גם זה מתפלגות העברי וכן נהוג ללעוזות‪) .‬טח לנו לבקש בזת טעמים‬ ‫ואין ספק כי שלמח לקחת לעצמו‪ .‬בכל ספרי חקרש שם תמורת שם כמ״ש אבן גגאח‬ ‫שחכוגח בכאן שלטח‪ .‬לב( את‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫<( ר״ת אוצר ד׳ יבא‪ .‬חלילח כמו שאםרגו פעמים‬ ‫רבות שיחיד‪ .‬זח יום רחב מאד‪ .‬‬ ‫‪45‬‬ ‫מלכים א ‪ -‬א ‪ .‬מ( ותבקע‬ ‫הארץ‪ .‬כמו וישחחו ישראל על ראש המטה )בראשית י״ב ל״א( (‪ .‬כ( כי לא אשיב את פגיך‪.‬‬ ‫*( בונתו לם׳ הרקמה הוצאת ג״ב פרנקפורט ‪ 1856‬עמוד ‪ 179‬לשיר שמביא שם‪.‬ועל‬ ‫כל פגים לא היה בזה לבן חיל‪ .‬אשר עשה לשגי וגו׳‪ .‫‪.‬וחביא ר א י ת ט פ י ו ט מ ש ו ר ר ש כ ו ר ( ‪.‬‬ ‫עבה או הוא תאר וחסר מלת ח י ח שגכון לחמרה לפי חהגיון‪.‬נכון זה ואם היה קרוב‬ ‫מאד עתו למוח‪) .‬כח( ואחרי אבשלום לא גטח‪ .‬‬ ‫וכטה וכטד‪ .‬אין בזח רק ריוח‪) .‬י( וכן הרד״ק‪ (" .‬לחט בתיט )שמות א׳ כ״א(‪) .‬כו( עגתות לך‪.‬לא( יחי אדני המלך דור‪ .‬כטו ויעשר‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫ודי לשלטח בטעט טעגח לחרוג אח אדגיה‪ .‬וחוא דבק עמ ויגמ וגו׳ כלוטר כי‬ ‫בעבור זאת השטועה גס יואב‪ .‬‬ ‫ב )ד( לאמר לא יכרת‪ .‬ובאור כלל זת אי״י‪) .‬טאלח בתורת ובגביאים‪ .‬אשר בטחגיו‪ .‬‬ ‫גחוג בעברי גם ללעוזות לקצר ולזכור חםקום לרטוז על חאיש שהוא‬ ‫משם (‪ .‬זה השגות על ל א מ ר הראשון בעבור‬ ‫שארכו הדברים‪) .‬ה( אשר עשה לי‪ .‬ויתן דמי מלהמה כהגרתו‬ ‫‪.‬תכל אמת‬ ‫רק האחד פועל קרוב וחאחר פועל רחוק‪ .‬וחכוגח מימיך על מח שעשית‬ ‫ער עחח‪) .‬ע מ ה י ו ת‬ ‫ע ד י ן ח ג ו ר ת ו ב מ ת ג י ו ו ג ע ל ו ב ר ג ל י ו ‪ .‬ב״ש שבזח מפורש אחריו‪) ..‬‬ ‫ואולט חאטת בכאן כי אטרו וחשטועח באח עד יואב‪ .‬ור״ל איש ענתות כמו שפי׳ הרד״ק‪.‬ואטרו כי גטה וגו׳ הוא מאמר כותב‬ ‫הספר גכגס בגתיט לחפלגות גחוץ וזריזות וזיווג העגיגיט להראותיגו‬ ‫סכלות יואב‪ .‬וכבר היה ידוע‬ ‫אצלט בחירת שלטת טאת יי קודם צטיתת טלכות אבשלום‪.‬‬ ‫לא אטר זח בכח החרט‪) .‬ובאור זח יוחר אי״י‪) .

‬ובאור זה א י ״‬ ‫)מג( ומדוע לא שמרת‪ .‬ימיתהו מעצמו‪ .‬ו י כ י ם‬ ‫בן‪) .‬שלא ימיתהו ע ל‬ ‫ולכן הוכרח שיאמר לו ועתד‪ .‬ע״ב שתק‪ .‬בכתוב לפגימ‪ .‫מלכים א ׳ ‪ -‬ב ‪ .‬כלומר ועדיין רושם ההלום בפיו‬ ‫וברמיוגו ולכן תיכף ויבא ירושלים‪ .( ..‬אל תנקהו וגו‪ /‬ושלטה שהיה טוב הש‪/‬ןוך‪-‬‬ ‫פח‬ ‫"‬ ‫לי‬ ‫ואמוד הדעה‪ .‬זה טבואר שטעמו ב ן ד‬ ‫השבועה הנזכרת‪ .‬כי מהו עתה כל ה א ‪ 0‬צ‬ ‫שהיה לו צד פהד מהם לאיזו טעגד‪ .‬למות הולכת״‪ .‬התחכם ל‬ ‫אחרת והיא שאם ירחק ממנו היה יכול לעשות כמה חטאים‬ ‫יהיו ידועים לשלמה‪ .‬יט( אשר שכבה עליו‪ .‬להרחיקם טשטות הגשים ה א ו מ ו ־‬ ‫ד מ ו ת ה ו ל כ י ס *( כי כפאם שד ושדר‪) .‬ולדעת הת׳‬ ‫אפטיוויצר *״ל ‪.‬וכן והגת תלום תכתוב על פ ר ע ! ‪-‬‬ ‫‪ 1‬ליש^‬ ‫)בראשית מ״א ז׳( בהשגות‪ .‬גראה שבכאן תיתה לו נ ש י ן ן‬ ‫ליש'‬ ‫מה מהקות דוד ועם כ״ז גראת יי לשלמד‪ .‬לו תשובת‪ .‬והנה יעבור על ש ב ו ע‬ ‫אם יצוד‪ .‬‬ ‫‪46‬‬ ‫אבנר בן נר‪ .-‬״^‬ ‫כן‪ .‬שגם עתה אם יארכו ה י ש י‬ ‫מאד‪ .‬שהיתר‪ .‬ויש אדןן‪.‬ושניהם כאחד טובים לפי הכ״י ה מ ע ו ^‬ ‫נ( ור״ל שלא מת רק מפני ששכבה עליו‪.‬לא היתד‪ .‬וגם אין םפק אצלי‪ .‬אבל אם חחי היתה ט ו ע‬ ‫ראשוגה על המת בי גפשה מרה לה על הזיוף והגבלה שגעשה‬ ‫בהשכיבו אותו בהיקה‪) .‬ג( רק בבמות הוא מזבה‪ .‬אשר תיכף קרא ל‬ ‫הראשון‪) .‬ועוד ראת המאשף‪-‬‬ ‫ו ם‬ ‫ר‬ ‫ת ן‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫מ ה‬ ‫ע ש ו ת‬ ‫ע מ‬ ‫ש ע ש ד‬ ‫ב ז ה‬ ‫ה י י ת‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ה ר א ש ו‬ ‫מ ש‬ ‫מ ה‬ ‫שמ‬ ‫ב‬ ‫א ט ר ו‬ ‫ל‪)1‬‬ ‫כ י ו ם‬ ‫צ א ת‬ ‫ו ג ו‬ ‫מ ו ת‬ ‫ת‬ ‫‪°‬ית‪.‬ידוע שרב ורבים ממאמר המצטרף ופה ע ר ‪^ -‬‬ ‫שהיו אלה שלש שנים‪) .‬שם• ‪W‬‬ ‫דבק עם הבא אחריו ויבא ירושלים‪ .‬לו( וישלח המלך ויקרא לשמעי‪ .‬וחחכם דק׳ בדאדי אמר לתקן ״במות הילדים״‪ .‬מו( והממלכה גכוגה‪ .‬ובאור זה אי״י‪) .‬‬ ‫ג‪) .‬רק חשש דוד שאם ישתוק הוא‪ .‬לבגו שימיתהו מצד העברי וההגיון‪ .‬אבל לא כן יעשה א‬ ‫שלמד‪ .‬‬ ‫י '‬ ‫ל ל ע י י״ל‬ ‫ן‬ ‫איך הוא שוה למאמר השם לאדם ביום אכלך מםגו מות תשור^‬ ‫)בראשית ב׳ י״»(‪ .‬ג ‪.‬נאור שני אנשים שקדם זכרם ואם הוא רחוק‪ .‬ואין כן בכל מקום‪ .‬וראה הפלגה כי דוד א מ‬ ‫לשלמה בי נשבע לשמעי אם אמיחך בחרב‪ .‬לח( ימים רבים‪ .‬לט( ויהי מקץ‪ .‬‬ ‫םפק היה אמת‪ .‬שם‪.‬ועתה אמר‬ ‫השבעתיך וגו׳ )פסוק ״ ( ‪) .‬הפלגת צחות לשון ששגי המאמרים היה חמכוון בם אחד‪ /‬ו א‬ ‫יש ביניהם הבדל בהקדמה ואחור‪ .‬‬ ‫ע‬ .‬מ( הגו לה‪ .‬ואם לא גזבר זר‪ .‬זה ע ל ‪.‬כגוי להראשוגה‪.‬בכ( ותאמר האשח ה א ה ר ־‬ ‫תיתה אם החי כי היא המתרעמת ועלית אמר זאת אמרת וגו׳‬ ‫ראד‪ .‬‬ ‫י ״‬ ‫ז י ק‬ ‫ו ה נ ה‬ ‫ח ר ט ו מ י ם‬ ‫י ל א כ‬ ‫ח‬ ‫כ ח‬ ‫ו ת‬ ‫‪2‬‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫נ ת‬ ‫ג נ ל‬ ‫‪1‬‬ ‫("כן״בכ״י‪ .‬אבל הבדל יש בהוכחות אחר חחטא‪ .‬ימצא לו טעגה שבה ימות והבל בצדק‪ .

‬יז( מפגי המלהמה אשר םבבתו‪ .‬תגית יי אלתי לי‪ .‬ר״ל והוא אטרו‬ ‫כי שמע בי אותו משחו למלך וגו‪ /‬וכן וישלח חירם וגו׳ )ש״ב ה׳ יי׳א(‪.‬ו כ ן ב ע ו ג ו ת י גו‬ ‫אבדגו ספרי שלמת וספרי יותר ח כ מ י ג ו וגשארו‬ ‫עגיגי ד‪.‬‬ ‫כי איגו כמו רחב גפש )משלי כי׳ח כ״ה(‪ .‬ואם חכמה ורהב ממאמר האיכות‪.‬א״ב הטעם בזה אך לא בטדרגה‬ ‫אחת אבל היה אביתר גםפה לצדוק כטו שגזר השם לעלי (‪ .‬‬ ‫ה )ג( כראים‪ .‬ובכלל שלמי חתבגית‪) .‬‬ ‫)טו( וישלח הירם‪ .‬‬ ‫ויותר מבואר מזח וישלת תועי את יורם בגו )ש״ב ח׳ י׳(‪ .‬ודרך כותבי‬ ‫הספרים לקצר תדברים‪ .‬הטעם מלך על הלבבות כמו שהאריכו‬ ‫בזה הפילוסופי ובפרט ארוסטו׳ במוסרו לאלסכנדר‪) .‬ולפגים כתיב ויגרש שלטת את אביתר )כ׳ כ״»(‪ .‬כ( אכלים‬ ‫ושתים ושמהים‪ .‬זה מהסכמת העברי‪.‬אין מלת עד בכאן לתגבלת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( ש״א ב׳ ל״ו ואטד ספחני נא אל אחת הבחנות וגוי‪.‬‬ ‫מצורף בי ברוב יכתבו מה שהוא טוב להמון‪.‬ובאור זה הכלל אי״י‪) .‬ד( וצדוק ואביתר‬ ‫כהגים‪ .‬דמיון לכל מה שקדם‪.‬א מ ו ת ב ז ה א פ ל ט ו ן ו א ר י ם ט ו ׳ ‪) .‬וכן שירו כמו שיר תשירים ותרומת לזה‬ ‫ממלאכת תשיר ובתוכם סודות גפלאות‪ .‬ולכן‬ ‫יצדק אמרגו שאביתר לא היה כהן ויצדק אמרגו שהיה כהן וטי‬ ‫שהוא בקי בהגיון יודע סוד זה הסוד‪ .‬והגה‬ ‫תמורת זה בתי׳ )דבהי״א כ״ב ז׳( כי דמים רבים שפכת וגו‪ /‬והפך‬ ‫זד‪) .‬כי אלה היו טעטימ כמו שהוא העגין בכל דור‪.‬יח( ועתר‪ .‬וגדלו טרדותיו‪ .‬‬ ‫מ ש ל י ת פ י ל ו ם ו פ ׳ ‪ .‬‬ ‫והעד א ע ^אהר כן ו ת ר ב‪ .‬חכמים מפורסמים אצלם שהיו נדולים בחכמה‬ ‫כ מ ו ש ת ם מ פ ו ר ס מ י ם א צ ל י נ ו ר ב י נ א ו ר ב א ש י או‬ ‫ר׳ ע ק י ב א ו ת ב י ר י ו ‪ .‬ובן )יג( וידבר על תעצים‪.‬‬ ‫מבואר שהוא עגין תבמת הטבע‪ .‬וכן ואת צדוק‬ ‫הכהן וגו׳ תתת אביתר )ב‪ .‬גמ כ מ ו ש ת ם י ד ו ע י ם א צ ל י נ ו‬ ‫ו א צ ל ש א ר ד ‪ .‬‬ .‬ובכלל באור מעשה בראשית ומ״מ‪.‬אין הטעם שלמי תשוטן כלבד אבל גם הבשר‬ ‫והעצמות‪ .‬וזה כי הפרטים הנמשכים מן החכמח ורחב‬ ‫הלב ה די ממאמר הכטה‪ .‬עד תת‪ .‬‬ ‫ד* )א( ויהי המלך שלמה‪ .‬כחול‪ .‬חבטות ט י ו ת ם י ם לאפלאטון ואריםטו׳‪.‬ולא זכר אם היו עם זח חכמים ועוסקים בתורה‬ ‫וטפלפלים בהבטה‪ .‬אין הכרח שיזכור תטיד התכלית וחפעול‪ .‬ט( ורחב לב‪ .‬‬ ‫ה ג מ א ם ים א צ ל ת מ ו ג י ג ו ב ע ו ג ו ת ם ‪ .‫‪47‬‬ ‫מלכים א י ‪ -‬ה ‪ -‬ה ‪.‬‬ ‫)יא( מאיתן חאזרחי‪ .‬יב( משל‪.‬ל״ה(‪ .‬וכי אם‬ ‫זכר בכאן חסבח תפועלת וחמגיעח לשלחותו זאת‪ .‬ובמקום מת יאריכו למען ילמד תסתום מן‬ ‫המפורש‪) .

‬נם אין םפק שהוא שמע מעבדיו נם מאחרים את חכמת‬ ‫שלמה‪ .‬‬ ‫‪48‬‬ ‫זמן רק לתכלית ענין‪ .‬ו ב א ו ר כ ל ל זד‪ .‬‬ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ל* )א( בחדש זו‪ .‬כאלו אםר עד ששבח לשם היה התכלית כי‬ ‫נתן י ‪ /‬ובזה רבים‪) .‬י( ‪ Al-Fargani‬הכס ערבי ידוע‪ .‬והנה גפ הרד״ק שפ תמה מי‬ ‫הגריכם לזה הנם‪.‬אין םפק שההערה לבנות בית ליי היא‬ ‫חכמה‪ .‬כט( גשא סבל‪.‬‬ ‫ארון‬ ‫י ד ו ע ב פ ל י א ו ת ו ה ג ס י ם ‪ .‬ואע״פ שבמקום אחר‬ ‫לא היה כתוב תשגות כגגד גגוד הקודם והולד גגוד הגטשך‪ .‬חחנם אבן קטחי באר‬ ‫כ״ז‪ .‬‬ ‫על‬ ‫דרך רבת קשת )בראשית ב״א בי(‪.‬והפכו‬ ‫בול )פםוק ל״ח(‪ .‬‬ ‫)ז( כל כלי ברזל וגוי‪ .‬כח( חליפות‪ .‬א י ״ י ‪ .‬וכן‬ ‫כתב כ א ל פר גגי ( וזהרה הארץ על היות השמש בטלה‪ .‬וגקרא כן לפי רעתי שאז‬ ‫יתחזקו חאגשים מאד לעשות מעשים כמ״ש עליו באספך את מעשיך מן‬ ‫השרה )שמות כ״ג טי׳ז(‪) .‬א"כ הטעמ בזה שהכל היה בא מן הפסילים מצומציי^ימו שאגו‬ ‫רואים ת מ י ד גם ב א ר צ ו ת י ג ו א ל ה ‪ .‬כג( דוברות‪ .••גה אין‬ ‫כתיב בתורה לא תגיף עליהם ברזל )דברימ כ׳׳ן הי( רק על המזבח‪.‬נהוגות‪.‬הוא אייר ( כי אז זיות ואורת לארץ‪ .‬גם זח מחכמת שלמה‪) .‬ד( שך פים אטמים‪ .‬ו ‪ -‬ח ‪.‬וכן'גר ותושב וזה מבואר ליודעי ההגיון‪.‬יא( ויהי דבר יי אל שלמה‪ .‬ח( ויארכו הכדיט‪ .‬ואפשר שהיה המרבד הקרוב גביא או‬ ‫באחד מהסיגים שכתב חמורח )בפרק האחמן משני(‪ .‬‬ ‫‪) •H‬ב( בירח האתגים תוא תשרי‪ ..‬זה‬ ‫גזרה גפרדת בעצמה‪ .‬ואין כפירח א ס ל א ג ג י ח ב ז ה ג ס כ ל ל ‪ .‬וקדמו חכז״ל )ר״ה י״א(‪.‬אלה הם הפגים זה לזה וחבור‬ ‫שגיהם יתד הוא הממוצע‪ .‬והטעם וחיו עושי ן חליפין תמיד‪) .‬הטעם כי שלמד‪ .‬הגה לפגים כתיב ויפסלו בגי שלמה וגו׳ )ה׳‬ ‫ל״ב(‪.‬ואיך שיהיה'.‬יעוד לטובח על תגאי וחזר בו‪ ».‬‬ ‫*( ע״נו דברי רףל בי הארון גשא את נושאיו‪ .‬וזח גבון‪ .‬‬ ‫)כו( ויהי שלם בין חירם‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫!( בכ״י סיון‪ .‬למלך שלמה על ישראל‪ .‬יט( והנני אמר‪ .‬וכבר באור חמורת שתוף שם חכמח‪) .‬ובאור‬ ‫זה הכלל אי״י‪.‬‬ ‫וכן העיד יהושע )ח׳ ל״א(‪) .‬עיקר זר‪ .‬דיבור פנימי וציור‬ ‫ומחשבה‪) .‬וחגר‪ .‬כא( בן חכם‪ .‬ולטח אאריך אגי כבאור זח‪ .‬וחבוגים‬ ‫חאריכום‪ .‫מלכים א ׳ ‪ -‬ה ‪ .‬אפשר שתית‬ ‫גס זח בחלום ואם לא פורש‪ .‬ו ג ם‬ ‫‪2‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬אבל ראח כי זח‬ ‫היד‪ .‬ר״ל עט‬ ‫בשגה הרביעית‪) .‬דבק עם הרתוק‪ .‬כ ט ו א ם‬ ‫ל א ג ג י ח גס ו ד ב ר זר ב ט ח ש ק ד ט ב י ח ו ש ע ו י ע ב ר‬ ‫לגו טס פר‬ ‫בי א י ן‬ ‫י י )יהושע ד׳ י״*( * (‪.

‬‬ ‫אינו לגמרי כטעם כי יחטאו לך‪ .‬ולבן לא זכר בזה שיגגפו‪ .‬זה סבה תכליתית‪) .‬וגם זה אי״י‪) .‬‬ ‫שנכון שהוא משרת גם לזה המין‪ .‬‬ ‫כטעם בי תצא למלחמת וגו׳ )דברים כ׳ א(‪ .‬כמ״ש בספר ט י ר ת כ ס ף ( ‪.‬לה( כי תענם‪.‬ובל‬ ‫זה ממגהג העברי‪ .‬זד‪ .‬וטוב עשה כי באר זה‪ .‬זה‬ ‫תפלה מיוהדת‪) .‬כמ״ש דוד אביו כי עמך הסליחה למען‬ ‫תורא )תלים ק״ל ד׳(‪) .‬תית מת שנתב בתורה‬ ‫בקרבנות הנשיאימ ובמלחמות מדין‪ .‬‬ ‫בי טעמו שיהיה עליון‪ .(.160‬‬ ‫ג‬ ‫( ועי׳ משגה כסף ״ ע״פ זה‪ (» .‬אבל היד‪ .‬ותפליג באמרו בכאן‬ ‫אשר תשלהם‪ .‬לפרסם לו ולזולתו שאין‬ ‫אהבתו אותו אתבת תועלת‪ .‬לו( ואתה תשמע‬ ‫חשמים‪ .‬ובאור זת אי״י‪) .‬יתד מין אחד מאשר‬ ‫תחת סוג המלחמה והוא שיהיח עמנו יוצא למלחמת על אויביו‪.‬גב( להיות עיגיך פתהת‪ .‬כאלו אמר םך י״ד‪ .‬סה( שבעת‬ ‫ימים ושבעת ימים ארבע עשר יום‪ .‬מ( למען יראוך‪ .‬הכל נכון והבל‬ ‫ענין אהד בסוג מטעם מ ג ע ‪) .‬זה נתינת םבת פועלת‪ .‬לג( אשר יחטאו‬ ‫לך‪ .‬וגם‬ ‫זה אי״י‪) .‬ס( למען דעת‪ .‫‪49‬‬ ‫מלכים אי‪-‬־חי‪-‬מ‪.‬‬ ‫באור אבן הקמחי שהכרובים שעשה שלמה לא היו ככרובים שעשה‬ ‫משה‪ .‬לסבות‪ .‬רק נבון שיזכיר הסבה מוקרמת‬ ‫בכתוב‪ .‬נתינת םיבה‬ ‫תכליתית דבק עם וסלתת‪ .‬ט( אין בארון‪ .‬עי׳ משנה כסף ‪1‬‬ .‬ובכמו זד‪ .‬כמו שיאמר עוד כיי .‬ותשנית לתבאישו ולתראות לו איך הוא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫( בלשון הרד״ק‪.‬‬ ‫)לט( ננע לבבו‪ .‬יותר כותב דברי הימים שכתב‬ ‫ותביה הזה אשר היה עליון )דבהי״ב ז׳ כ״א(‪ .‬ובכמה מקומות יקרו‬ ‫לנו מזת טעיות‪) .‬ראה הפלנה כי זכר זה אחדי כי‬ ‫לא ישרו בעיניו )פסוק י״ב(‪ .‬וכן עור כתי׳ כי יהטאו לך )פסוק ל׳ה(‪ .‬כטעם באשר חוא שם )בראשית כ״א יי׳ז( (‪) .חטאו לך )פסוק מ״ו( ואנפת בם‪.‬‬ ‫ט )ח( והבית הזה יהיה עליון‪ .‬חאחת‪ .‬וארז״ל אין מיתה‬ ‫בלא תטא )שבת נ״ה‪ .‬ונם בן מנהג הלועזים לתפליג בספור לתת רושם‬ ‫בנפשות השומעים והרואים הכתוב‪ .‬זח כארון אחר‪ .‬ואולי היה כל זה בבית‬ ‫אהר נ״כ (‪) .‬כטעם מד‪ .‬זה מורכב הרכבת באור ותנאי‪.‬יד( וישלח חירמ‪ .‬אם אמנם דרך תמה‪) .‬מד( כי יצא עמך למלהמה‪ .‬ובאר זד‪ .‬אבל היה שגוי בזה וגם שגוים בעגיגים אחרים והכל נבון‪ .‬מבואר מזה כי לא היו שם שברי לוחות גם‬ ‫לא ספר התורה‪ .‬‬ ‫ואם שיהיה מטעם לא תנע בו יד )שמות י״ט י״ג(‪ .‬מ( כי האמנם‪ .‬ואין‬ ‫הוב נמור שיכהב זה בבל מקום‪ .‬אם שיהיה מטעם ויננע יי אה פרעה )בראשית יי׳ב י״ן(‪.‬שכתב בתורה ושב‬ ‫מאחריך )שם כ״ג ט״ו(‪ .‬‬ ‫עמוד ‪.‬ואם סמך לזה כי יחטאו לך‪.

‬אבל מין הנטיה שהיה לך‬ ‫מצדן בבחרותו לא עלה לשיעור שיהיה עובד אלהיט אהריט שהיא‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫<( ועיין משגה כסף ‪ u‬שס‪ .‬ואין חובת שיכתוב בכאן מ‬ ‫היו‪) .‬והנושא הוא כ ס ף במאמר שלפניו‪ .‬ולכן כתב בכאן ויטו נשיו את ל כ‬ ‫)פסוק גי(‪ .-‬‬ ‫בלעז‪ .‬‬ ‫‪s‬‬ .‬וכבר נ ו ד ^‬ ‫זה אצל מי שיורע ספר המרות‪) .‬אע״פ שאין זת מעבין מלכת שבא‪ .‬ובאור זה הכלל אי״י‪) .‬ועל כל פגים הקרן‬ ‫הכלל קודם‪ .‬נכון שיהיה‬ ‫זה אחר בטעם עם שלוחיה )•צמות י״ח כ׳( (‪) .‬א( שמעת‪ .‬וזה כעגין שש ברקמה‬ ‫ממצרים )יחזקאל כ״ז ז׳( (‪ .‬כי א ה ב ה‬ ‫השם לישראל היה קודם בזמן ובסיכה ובמעלה‪ .‬מטעם שלימות‬ ‫וכל שרש ש ל ם אחד בענין שלימות‪.‬ובן לא על המלך לברו וגו׳ )אסתר א׳ ט״ז(‪) .‬היתר‪ .‬גם זה מהפלגת העברי ובן זד‪.‬‬ ‫)בז( ומקוה‪ .‬אני‬ ‫תירם‪ .‬כמו הסוסים‪.‬ואז גאמר עליו ויהכם מכל ארם )ה׳ י״א(‪ .‬ז ה הכין לו בבחרותך‬ ‫בגבורות הכמתו‪ .‬רבנו‪ .‬כה( ושלם‪ ..‬כי מתנאי זה שיהיה מעדיף לא מעורף‪ .‬זה גזרה אתרת בעצמה ( ורמז באמת ג ת ש ב על חכםף‪.‬ו נ ח ש ב הוא הנשו*‬ ‫‪.‬רק רצה לקבץ לו לבדו הפלגת מספריס‬ ‫ממיני הקנינים ההצונים כטו שהאריך שם‪ .‬כי אחריו כתיב )פסיק יי( ויהי‬ ‫לעת זקנה שלטה נשיו הטו את לבבו‪ .‬א מ ר א ב ן כ ס פ י ‪ .‬א״ב הלילה שעשה‬ ‫זד‪ .‬י א ‪.‬לא גחשב בימי שלמה‬ ‫למאומה‪ .‬וכן הרד׳י׳ק והרלב״ג‪.‬לדעתו אין כ ס ף‬ ‫מוסב על שלמעלה‪ :‬כל כלי הבית זהב סגור אין כ ס ף ‪ .‬כל זח על צד החבטה‪ .‬דרך שטות והוללות‪ .‬טז( ויתנה שלחים לבתו‪ .‬אבל נטה נטיר‪ .‬ואע״פ שאמר א ף‬ ‫חכמתי עמדת לי )קהלת ב׳ ט׳(‪ .‬‬ ‫י‪) .‬כטעס בתולה ואיש ‪ify‬‬ ‫ידעה ומש״ב אח״ב‪ :‬לא נחשב וגו׳ הוא מאמר בפ״ע‪ ..‬יותר חכמ משלמה^‬ ‫כי אמת ששלמה עשר‪ .‬‬ ‫‪50‬‬ ‫גדול הנפש ממנו‪ .‬ולא היה בה עוד דוה‪ .‬ז ה‬ ‫גזרה בעצמה עם היותה גמשבת עם מה שקדם אמרו זהב סגור^‬ ‫כטעם בתולה ואיש לא ידעה )בראשות כ״ד ט״ז(‪ .‬ט( באתבת יי את ישראל לעלם‪ .‬כמו ששבה עצמו בספר קהלת )ב׳ ז׳ ח׳( ע״ז הילת‬ ‫זה‪ .‬י ‪ .‬בא( אין כםף‪ .‬שזה חיה גם בבחורתו‪ .‬וכן מפרש •הראב״ע שם‪ ( .‬כ ט ע ם‬ ‫דברי חכמים וחידתם )מעלי א׳ ו׳(‪ .‬הח׳ בראדי‪ ( .‬יא( וגם ‪.‬להעירנו על הפלגת חכמוה‬ ‫רבות עם היותו יורע יותר מכל זולתו שרי באתת ובהכרה‪ /‬ב»‪#‬‬ ‫שהוא היה אשר אמר ראש ועשר אל תתן לי )משלי ל׳ ח׳(‪ .‫מלכים א ׳ ‪ -‬נ י ‪ .‬ותבא לנסותו בחירות‪ .‬ד‪ (.‬שם זה בבתים להפלגה‬ ‫גחוץ וזריזות זווג העגיגים שהם תתת מין אחד‪) .‬שומעת‪ .‬מה טצך•‬ ‫שלא היה שבל בפועל תמיד מבלי תפסק כמשד‪ .‬וכפרוץ‬ ‫קהלת אאריך‪ .‬מטעם תקות הוט )יהושע כ׳יי׳ח(‪ .‬ואולם ראת איך נותן תורתנו היד‪ .‬‬ ‫יא• )ג( ויהי לו גשים‪ .

‬כלומר ועם הרעה מהדד כי א ש ר במו‬ ‫מן‪) .‬‬ ‫בחזקיה •טס כ׳ ו׳‪ .‬יב( למען דוד אביך‪ .‬ב״ש באמרם על שלמה שאמר אני‬ ‫ארבה ולא אסור)סנהדרין ב״א‪ .‬כמו שבארנו במקום אחר‪.‬ויותר לבקיאים בתורה ובנביאים‪ .‬בכאן באור הפרטים‪.‬הנה בכאן‬ ‫ל מ ע ן על הסבה הפועלת )יג( וכן למען דוד עבדי ולמען ירושלים‪.‬‬ ‫גב ראה אמרו )טז( כי ששת הרשים ונו‪ /‬שאינו רק באור אל איך‬ ‫הרג בל זכר באדום‪ .‬הנה הוא—במו שאמר המורה—מכוון בונה שלא כוון בה אומרה‬ ‫וטו.‬וזה נקרא בעברי ה ט א‪ .‬וכל אלה הענינים הם תחת כללים סודיים מאד‬ ‫והבל אי״י‪) .‬טו( ויהי‬ ‫בהיות דוד‪ .‬יד( ויקם יי שטן‪ .‬כבר העירותיך על שתוף שם ד ב ר כמו‬ ‫שהתבאר במה שאהר הטבע‪ .‬וזכור זה תמיד והמשל ע״ז ובאור אלה הכללים א״יי‪.‬ואלו עשה הפך זה היה נבון‪.‬ולדעת הח׳ אפטאוויצער צי׳ל עוות‪.‬‬ ‫וראה בי בהדר לא באר וברזון באר‪ .‬עם‬ ‫היות האפשרי סוג כולל שלשה מינים‪ .(:‬ואולם מתוך גנותו למדנו שבחו וחכמתו כי‬ ‫לא גזברשהיו לו רק בן אחד‪ .‬‬ ‫)כה( ואת הרעה אשר הרד‪ .‬שקץ‪ .‬‬ ‫הכפירה הנקראת בעברי ע ו ן‪ .‬‬ ‫אמנם ראה הפלגה כי באמרו קרע אקרע היו שני דברים שבאו‬ ‫בסתם ולכן באר האחד אך בימיך לא אעשנה‪ .‬לכן מבואר שאין הברה שיהיה זה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫»( כן בכ׳י‪ .‬‬ ‫וכן אם לא באר באחד מהם או אם באר בשניהם‪ .‬וכל הנותן בזה‬ ‫סבה‪ .‬ובל זה מבואר ליודעי ההניון‬ ‫והטבע‪ .‬זה גאמר ע״ד‬ ‫האמת לא כפי מהשבת עובדיו‪) .‬ונם בזה ענין אחד דומה למת שכתב באחאב‬ ‫וחוקיה ויאשיה (‪ .‬בז( וזה הדבר‪ .‬וכבר העירונו על כל זה‬ ‫בפי׳ התורה‪ .‬זה נמשך עד ויברח אדר‪ .‬בג( ויקם אלהים לו שטן את רזון‪ .‬ולכן בענינים האפשרים אם‬ ‫שיהיו מעשים או דבורים יעשה הפועל כהפצו פעם זה ופעם זה‪ .‬ואין זה אמת‪ .‬והנה כל זה לא נזכר במקומו‬ ‫ולא במקום אחר כי אין זה הוכה ואע״פ שלא כתב בזה רק ויברח‬ ‫הדד היה נבון בי אין חובה שיודיענו הדבר בסבותיו בכל מקום‪.‫‪81‬‬ ‫מלכים א׳‪-‬יא‪.‬וביא׳ציה ‪ cr‬כי׳ ב י״ט‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫( באחאב מ״ב ה׳ ט׳‪.‬ולפחות תיו לו עתות ( בעת זה שהיה שבלו‬ ‫בכה בעל עון‪ .‬כי רוצה לתשתית טבע האפשר שיסד האל עד שיהשוב שבל‬ ‫הדברים מחויב והכרהי‪ .‬אבל עלה לשיעור שהיה לו בעדו‬ ‫חסרון מה בהשגתו‪ .‬ואלו היו כן כולם היה יותר רע‪ (?) .‬וכן אמר ומי יורע החכם יהיה )קהלת‬ ‫ב׳ י׳ט(‪ .‬ובאר האתר באמרו‬ ‫רק את כל הממלכה‪ .‬‬ .‬אין הוב שיבאר‬ ‫הפרטים וכן יאמר עוד ואת הרעה אשר הרד )פסוק כ״ה(‪) .‬והכל אי״י‪) .‬‬ ‫וב״ז הראו לנו רז״ל )•‪•:‬בת ג״ו(‪ .ה‪ .

‬וכבר ק ד ם‬ ‫לגו פירוש שם מעשה ופעל‪ .‬ונם באור זה אי״י‪) .‬‬ ‫ובכלל לא יהושו על שום הפסד ממון כרי לעשות מה שהוא שלימות‬ ‫הנפש‪ .‬בי הגה זת יותר מופלג לתת רשם בנפשות הרואים והשומעים‬ ‫וכאלה אין תכלית בגביאים‪ .‬בית יוסף‪.‬‬ ‫זולתי שבט יהודה לבדו )י״ב בי(‪ .‬בט( והוא מתכםה בשלמה הדשה‪ .‬וא״‬ .‬ואין זד‪ .‬רק תכתוב פעם ידבר על הרוב ופעם ^ ל‬ ‫‪y‬‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ו ג ם‬ ‫ק‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ (1‬אדרת אליהו מ״ב ב׳ י״ג י״ד‪ ( .‬ואולם ראה בי אמרו בג ה א ת ה מ ל ו א‬ ‫גזבר זה לפגים )ט׳ ט״ו נ״ד(‪ .‬היותר נכון‬ ‫שיהיה הכגוי בזח לאחיה‪ .‬ואמגם היו אלו המעשים מהשלמים‪ .‬‬ ‫ויותר מבואר מזת )פסוק לי( ויתפוש אהיה ב ש מ ל ה החדשה א ע ן‬ ‫עליו‪ .‬ורבים בןברכריק‬ ‫הקלים תםוםבמים בעברי‪ .‬‬ ‫כל ישראל בכלל‪) .‬שאין ספק שרבימ מעשרת ה ש כ ט י‬ ‫גמשכו אהד רהבעם‪ .‬כי עשו־‬ ‫מלאכה הוא‪ .‬‬ ‫מגע או פעל ביד‪ .‬ו כ ז ת יש מ ע ט י ם ל ל ע ז ו ת כ מ ו '‬ ‫ש י ר ״ א ר י ש ״ א ‪ .‬יהעגין שעשה ירבעם בכאן היה דבור‬ ‫לעג ובוז כגגד שלמה‪ .‬יהודה ובנימין‬ ‫זכר עם רתבעם ו י ת ר ה ע ם ‪ .‬ויפקד אותו‬ ‫וגו‪ /‬זה היה לפגים ע״כ גבה לבו‪ .‬ובלל אחר אמר לך שרבים מעגיגי העברי שיראו‬ ‫זרים והם נלוים אם נשית לב לדמותם אל הגמצא ללעזוה‪ .‬כח( וירא שלמה וגו׳‪ .‬ואם היה די בדיבור‬ ‫לבד‪ .‬כלומר שלא ע ש ה מ י מ י ו ג ב ו ר ו ת ר ק‬ ‫מ ע ש י ם של ה ב ל ‪ .‬ואם הם גכבדים והדשים‪.‬‬ ‫להעיר על כלל גדול ובאוריו אי״י‪ .‬ואולם אמרו פה שלמה ושמל ‪(2‬‬ ‫ה ע ר ה ג ד ו ל ה על הפוך תשמות וכן כבש ובשב‪ .‬ולפגינו‬ ‫היה לו גיסוח כזה‪.‬וכל הדומה לץךן‬ ‫עיי י א מ ר‬ ‫מאלו החלוקות גבון בין הגביאים וגם בין הפילוסופים‪.‬וגם נכוי‬ ‫לתשבם שגים עשר זולת לוי בי יוםף גהלק לשגים‪ .‬ועם יתר עגיגים יעדיפו בעלי ה ג ע ‪#‬‬ ‫הנביאית על בעלי הנפש העיונית‪ .‬וגם אהריו)״״•ס פסוק ב״ג(‪ .‬אם אמר כי מ ל א ך הוא היה ג״כ גבון‪ .‬ולא אמר אשר על ירבעם במו שיאמר לירבעם וגו‪ /‬ודע ככי‬ ‫השלמים לא יתושו על קריעת בגדיהם‪ .‬כי כן דרך הגביאים ללכת‪ .‬ותבף כתי׳ אחריו ויקהל את ע ל‬ ‫בית יהודה ואת שבט בגימין‪ .‬וזכור‬ ‫זה מאד‪ .‬וגם באור זה הכלל אי״י‪) .‬ובזר‪ .‬וכן האדרת (‪.‬לב( עשרה השבטים והשבט האחד ו נ ו ‪/‬‬ ‫כי גבון להשבם אהד עשר טצד היות שבט לוי ליי לבדו‪ .‬ודי אם יהיה פועל בלשון ובדבור‪ .‬מקום זד‪ .‫‪52‬‬ ‫מלכים א ׳ ‪ -‬י א ‪.‬‬ ‫ש ל מ ה בבי הפסוקיש‪ .‬וראה איך שכח שלמה מה שאמר ה ו‬ ‫בעצמו מפגק מגוער עבדו ואחריתו וגו׳ )משלי כ״ט כ״א(‪ .‬אבל רציה‪.‬אבל לא קורם שםגר עיר דוד כלומר ציון‬ ‫והקש ע״ז‪ .

‬‬ ‫המעט ופעם על השוה וכל אלה םודות וםתרים והבל אי״י‪) .‬וכן הרד״ק‪ .‬‬ ‫ועיי פסוק י״כ‪.‬ואני מפליא לאיזו סיבה השטיטו זה משלמה‪ .‬וסיעתו‪ .‬ובן אנו רואים תמיד בכל ארצותינו וזולתמ‪ .‬ונבון‬ ‫מאד שירבעם תשיא זאת העצה והוא הית תמניע בזאת ההלונה‪ .‬הנת ידענו מכותב מלכים וכותב דברי הימים‬ ‫ששלמה מלך מ׳ שנה במו דוד‪ .‬ב״ש בבית‬ ‫שני‪ .‬ה( לבו עוד שלשח ימים‪ .‬זה‬ ‫נ״ב היותר נבון שיהיה על הסבה הפועלת כי ז א ת רומז לתטאת‬ ‫שלמה והעמ כמו שקדם יען אשר עזבוני )ל״ג(‪ .‬ותיותר ראוי בעיני‬ ‫שירמוז לעם‪ .‬י ב ‪.‬אך לא כל הימים‪.‬אין לך מעתה רק שתמשיל על זה בכל התורה‬ ‫והנביאים‪ .‬כמשמעו כטעם נירו לכם ניר)הושע‬ ‫י׳ י״ב(‪ .‬והעד‬ ‫הנאמן אמרו עור כי חיתח סבח טאח ח׳ ונו׳ )פסוק טי׳ו(‪ .‬כי‬ ‫בטת על נבואת אחיה‪ .‬‬ ‫יב* )ג( ויבאו ( ירבעם וכל קהל ישראל‪ .‬ואמ אמר נר היה נכון‪ .‬נזכר בזת ירבעם ביחוד‬ ‫כמו שנזכר כמהן בענין דוד )ש״ב י״ט מ״א(‪ .‬לד( למען דוד עבדי‪ .‬מב( ותימים‬ ‫אשר מלך שלמה‪ .‬ואע״פ שגלו‬ ‫עשרת השבטים חנת רבים ורבימ מישראל נשארו בארצותם וחיו‬ ‫תתת ממשלת הזקיה‪ .‬ולא באבן גנאח‪.‬‬ ‫ובאור זת אי״י‪.‬בזח עד‬ ‫נאמן על הסכמת תעברי במלת ע ו ד עם מספר י מ י ם ו ש נ י ם ‪.‬לט( למען זאת‪ .‬ועהה ראה שזה‬ ‫נבון שירמוז לשלמח לבדו ב״ש לשלמד‪ .‬לג( יען‬ ‫אשר עזבוני וישתחוו ונו‪ /‬זה על הסבה הפועלת‪ .‬לו( ניר‪ .‬כי אמת ששלמח חיח חעוזב חראש‬ ‫וממנו ראו וכן עשו שריו והעם כלו‪ .‬וטח תבקש‬ ‫עוד פי׳ רחב‪ .‬אם כלו אם רבו‪ .‫‪53‬‬ ‫מלכים א ׳ ‪ -‬י א ‪ .‬שהוא דרך השאלה (‪ .‬אבל לא‬ ‫אמרו‪ .‬אבל לא הנידו לנו כמה היי שלמה‬ ‫במו שעשו ברוד שנתקיים בו דבריו ימי שנתינו בהם שבעים שנה‬ ‫)תלימ ׳ י׳(‪ ..‬כמו שכתבתי שם‪ .‬ומי שהוא בקי בכתובים ידע זה‪ .‬ובכ״ז והדומה לזה נטו המפרשים הקודמים‪) .‬מבואר‬ ‫ש ל מ ע ן זה הוא על הסבת תפועלת אבל זה על המעמ כי ברוב‬ ‫היא על הסבה תתכליתית‪ .‬ובן י ה י ה ע ו ד ל נ ו ל ע ת י ד ‪ .‬אבל י ע ן ו ב י ע ן ב״ש ב נ ל ל אינו‬ ‫רק על הסבה הפועלת‪) .‬‬ ‫ג‬ ‫( ע״פ הכתיב ולא קרי‬ .‬ועל כל‬ ‫פנים הגירו לנו שהגיע לימי זקנה )פסוק ח׳( ונראה לי שהיתה הסבה‬ ‫מצר מת שיעד לו תאל ית׳ בתנאי מה והארכתי את ימיך )ג׳ י״ד(‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צ‬ ‫׳‬ ‫‪5‬‬ ‫י( מן נר בציר״י‪ .‬זרע דוד‪ .‬ואף‬ ‫בענין בעל תבית ובניו ומשרתיו ואשתו‪) .‬במו שמבואר בםפר מלכים בכל‬ ‫םפורי המלכים‪ .‬ובאור זה אי״י‪) .‬ובאור זח חכלל אי״י‪) .‬ועל תבל תית תשס ית׳ המניע הרתוק‪ .‬‬ ‫כי מחזקיה עד צדקיתו נשאר תמלכות לדוד‪ .

‬אין הבונה שירהץ רגליהם או יחלוץ מנעליהם‬ ‫אבל פירושו בצירו והוא ורברה אליהם דברים טובים דרך עגוה‬ ‫ושפלות רוח‪ .‬תנת לא שמעו זח מחדש אחר זמן טה שקדם‬ ‫בסדר וחמשיל ע״ז‪) .‬‬ ‫ולכן כי בהרו עמגו הרעים צורת העגל שמהם לםר ירבעם‪ .‬ואם כתב ואמר בסתם לא היה‬ ‫מבואר גגלה שהיה בלבו ובל המביגים יביגוהו‪) .‬אכל‬ ‫הראשונים היו רעים ואהרוגים היו שוטים ופתאים ואין ריוח ביניהם‪.‬‬ ‫והכל אי״י‪.‬י ג ‪.‫‪54‬‬ ‫מלכים א ׳ ‪ -‬י ב ‪ .‬והער שמשה תאר את עצמו כן)יכריס‬ ‫ל״ג א׳(‪) .‬ובתורה‬ ‫א ל ה אלהיך אשר העלוך )שמות ל״בד׳(‪ .‬בו( ויאמר ירבעם בלבו‪ .‬כי מאתי גהיה הדבר הזה ודי כזה משל לכל םפריגו‬ ‫הקדושים‪ .‬תגר‪ .‬וגם בזת מבואר ענין‬ ‫ב ל ב ו כמו שהעירותי בפי׳ התורה‪ .‬יב( ויבא ירבעם‬ ‫וכל העם‪ .‬שלש לשוגות שונות‪.‬ונם זה אי״י‪) .‬והמשיל ע״ז‪) .‬כ( ויהי‬ ‫כשמוע כל ישראל‪ .‬וזה םבה פועלת‪ .‬‬ .‬ובעזרא ז ה אלהיך אשר העלך )נחמיה ט׳ י״ח(‪ .‬ואולי בהיותו אחר חג האסף כל ישראלנ‬ ‫כירח האתגים אולי יסירו גם אליו לבקר בהיכלו‪.‬‬ ‫כ״ש שזה התאר יוהד גכבד‪ .‬ב( מזבח מזבח‪ .‬וליחס‬ ‫לזה ההעלאה מארץ מצרים‪ .‬אין ספק‬ ‫שהטועים הראשיים שתיו עובדים הצורות היו מתהכמים בעגיגם ואס‬ ‫היתה חכמה לרעה ולכן אםרתה התורה כטו שהעירוגו לפגים‪ .‬די בזה משל נחל לכל ספרינו הקדושים ובן למען‬ ‫תצדק בדבריך הזבה בשפטיך )תליס נ״א ו׳(‪ .‬הגה רמז בזה סבה אין זה מקום באורה‪.‬כן תארו בכל הספור‬ ‫הזה ר״ל איש אלהים כדי שגכיר ביגו ובין האתר שזכר שתארו גכיא‪.‬כח( ה ג ה אלהיך‬ ‫אשר העלוך‪ .‬י ר א ה ל ג ו ש ת י ת זת ל ס ב ת א ח ר ת ( ‪.‬הגה גשאר המזבה והבמה‪ .‬די בזח לגו מוםר‪) .‬ואולמ אמרו למען הקים את דבריו שהוא‬ ‫סבה תכליתית‪ .‬‬ ‫כי אחרי כתב ע״ז באשר דבר המלך לאטד שובו אלי ביום השלישי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע* )א( והגה איש אלהים בא מיהודה‪ .‬טו( כי תיתת סבת מאת יי‪ .‬ולפגים כתיב ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל ותבל גכון‬ ‫ואפשר ברבור‪ ..‬‬ ‫וזבח עליך‪ .‬‬ ‫והכל גכון וזכור זה‪) .‬‬ ‫)»( חהיה עבר לעם הזה‪ .‬‬ ‫)ח( ויעזב את עצת חזקגים וגו׳‪ .‬לב( ויעש ירבעם הג בחרש השמיני‪ .‬ויותר מופלג והיו לך עבדים וזכור זה להמשיל‪.‬כי כבר קדם ויקרא‪.‬וגט בארץ‬ ‫י( סבות וטעמים רבים במפרשים‪ .‬וכן יאמר‬ ‫עור )פסוק כ״ד(‪ .‬מבואר שזה לשון קריאה‪ .‬בי אע״פ שגתרבו עשרת השבטים וגשא מלך אשור‬ ‫את העגלים כי היו מזהב‪ .‬זת כמו שמבואר עוד ביאשיתו וגם את המזבח אשר בבית אל‬ ‫וגו׳ )מ״ב כ״ג ט״ו(‪ .‬‬ ‫ואולמ מת שבתר ירבעם לעשות הג בהדש השמיגי שהוא טרחשון‬ ‫שאז מושלעקרב‪ .

‬אבל לא אוכל להם‪ .‬כי היה זת תכף‪ .‬ולכך מדעתי אמרו ביום‬ ‫אכלך ממנו ונו׳)בראשית ב׳ י״ז(‪ .‬‬ .‬וכבר באר המורד‪ (?).‬אם מצר תרת ואם מצד אחר‪ .‬הטעם כמו ואת הדברים ונו‪ /‬וזה רומז ביהוד על מה‬ ‫שאמר לו אם תתן לי ונו‪ /‬ובאור בל אלה הענינים אי״י‪) .‬ונם זה אי״י‪) .‬שאותו‬ ‫הצווי תית ענינו שבצאתו מבית אל לא ישוב לארצו ארץ יהודה‬ ‫בדרך אשר בא בת אל בית אל‪ .‬אין הענין בזת כי נכרתה ידו והלכה והיתת במקום אחר‪.‬בי על תבל תאירונו המאיר‬ ‫לעולם כלו‪ .‬והלילה‪ .‬הוא כמו זה‪ .‬תהלת אמרו א ת ך ג׳ פעמים על נ׳ ענינימ שאין דבר רע בלי‬ ‫ספק בחברת זה מצד עצמה כמו שהית זת בירבעם (‪ .‬תנת ענינו ב מ ק ו ם ה ז ד‪.‬ב״ש עם היותו מעיר כי דבר‬ ‫אלי בדבר יי ונו׳ לא תשוב ללבת בדרך אשר תלבת בה‪ .d‬דיל יותר נפלא מן האות האחר‬ ‫הוא קריעת המזכה‪ .‬זה המופת‪ .‬ח( אם תתן לי תצי ביתך‪ .‬ובבר נתקיימ זה כמו שקרם‪.‬והמשיל ע״ז‪ .‬ושגית אגד‪.‬כאלו אמר דע בי זה האיש נתן ביום ההיא‬ ‫מופת ואמר זה המופת ונו׳‪ .‬ותשב יד חמלך‬ ‫אליו ונו׳‪ .‬והעד בי זד‪ .‬שזה‬ ‫המופת היה מהאפשר בטבע ונרי הוא ז״ל לסמוך עליו‪ ..‬אע״פ שזה כתיב‬ ‫בסתם‪ .‬ט( כי כן צוד‪ .‬‬ ‫וזד‪ .‬ובאור זה אי״י‪ .‬שב ואכל‬ ‫ושבע‪ .‬אף בכלל המקום הזה שהוא מקום כולל‪) ..‬זת ודת‬ ‫יותר גפלא (‪ .‬ולא כן תמיד למאות‪ .‬ומן הענינים הקלים יומשל בענינים החמורים‪) .‬כ״ש עם‬ ‫שבת בהברת הרעים‪ .‬טעם לא אובל בכל העברי או בל מת שתוא ממינו‬ ‫ומענינו וגם ללעוזות‪ .‬‬ ‫והער מה שמפורש תהלה‪ .‬‬ ‫ההוא נשארו רבימ ורבים מעמנו אף אחר חרבן בית ראשון‪) .‬כבר קרם לנו‬ ‫ש ת מ ל מ ד י ם טועים בלעז שם מופת שיתרגמהו מראוליי ( כמו‬ ‫פלא‪ .‬‬ ‫והתשובה בקצרה לפי הראוי בספרנו זה אמ על ה ר א ש ו נ ה כי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ ( m o n s t r a t i o ( .‬ר״ל‬ ‫שלא רצה לאכול אצלו‪.‬הוא יחזור צווי מחשם לו‬ ‫עתה‪ .‬ו מ י י ת נ נ ו‬ ‫מ צ ע ח ח ת י ו ל ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬בזת שוב פעולות תיד‪) .‬אבל הוא‬ ‫נמנע במקרר‪ .‬זה‬ ‫במוחלט בי מת לתם לשלמים לתצי בית מלכות או לכלו‪ .merveille6 .‫‪55‬‬ ‫מלכים א׳‪-‬יג‪.‬אמנם בזה הפסוק עם הפסוק הבא אחריו יש דיוקים רבים‪.‬ד( ותיבש‪ .‬ג( ונתן‬ ‫ביום‪ .‬אמנם ב י ו ם ה ה ו א‬ ‫מדקדוק‪ .‬וגם זה אי״י‪) .‬כי אח׳׳כ התפלל ותשב יד המלך והיה נס בתוך נס‪ (> .‬אבל לעזו דימושטראציאו (‪ .‬ובן עוד פעם אחרת )פסוק י״ז(‪ .‬לא‬ ‫באר מי תית זת‪ .‬‬ ‫אבל הבונד‪ .‬טז( ויאמר‬ ‫לא אובל‪ .‬ו( ותשב ידי אלי וגו׳‪ .‬מונה לפעמים על האפשר בטבע‪ .‬לא תאכל לחמ ולא תשתה מים‪ .‬‬ ‫מנעו השם עד שאמר לא אוכל לשוב‪ .‬יא( את‬ ‫הדברים‪ .‬אותי‪ .‬זה דברי כותב הספר‪ .

‬ובפרט העיר זה החכם הגדול אבן‬ ‫עזרא על עצמו יעוין שם‪ .‬‬ ‫ב״ש שלא יוכל להבין זד‪ .‬ואם על ה ש נ י ת ( ננר מנעו השם נם מזה‪ .‬‬ ‫זה לשון כותב ספר מלבים (‪ .‬ובבר כתבתי השאלות האלו‬ ‫העמוקות בספר כ ס ף ם י ג י ם ‪ .‬כ( ויהי תם‬ ‫יושבים על חשלחן‪ .‬כדבר שנאמר‬ ‫מפורש‪ .‬״ולא וחלילה״ ר״ל כמו חס וחלילה‪ ( .‬נ״ש וכ״ש שיאמרהו כשם‬ ‫יי כמו זת‪ .‬ובאמרו ולא תשוב בדרך אשר הלכת )פסוק ט׳( סובל המאמר הזה גם את‬ ‫הבונה שלא ישוב בדרך אשר הלך‪ .‬‬ ‫וחח׳ דק׳ אפטאוויצר‪ ( .‬ולפי דעתי אין בבל םפרי תקדש שלנו‬ ‫ספור שיהיה בו כחש וכזב משום נביא‪ .‬או ובן‬ ‫צות אותי ברבר יי‪ .‬כותב הספר‪ .‬אם כבר הלך לו מבית אל‪ .‬וגם מה‬ ‫שהוא מונן מנח המלות או המאמרים הוא ראוי‪ .‬נקרא הראשון לעולם איש האלהים והשני נביא‪ .‬ר״ל שרצוגו ית׳‬ ‫שלא יתעכב בבית אל כלל‪ .‬התכלית בפרט צוהו שלא יאכל‬ ‫שמה‪ .‬נמו מה שהוא‬ ‫בפעל ויצדק עליו לומר הוספה ויצדק לא הוספה‪ .‬דיל על השאלה השנית ששאל‪ :‬״אנה מנעו השם‬ ‫גם מזה״‪ .‬כן הסבירו שני חכמים בסגנון אחד הח׳ דקי בראדי‪.‬אבל מצד אחד ל א וחלילה לומד‬ ‫כן‪ .‬ואין בזה הוספה על‬ ‫דבר ד׳‪ .‬אנל מצדדים‬ ‫מתחלפים בי מ צ ד א ח ד לא ו ה ל י ל ה (‪ .‬י»( בי דבר אלי‬ ‫בדבר יי‪ .‬בזה הפסקה נפלאה וכבר העירותי עליה בספר‬ ‫כ ס ף ס י ג י ם בכלל האחרות חרבות א ש ר לא מ צ א ו ה ק ו ד מ י ם‬ ‫א ת ל ב ם ב א ת ת ט ה ג ה ‪ .‬ב״ש שזאת השיבה‬ ‫המבוקשת בכאן תהיה כגגד בוגת השם חכוללת‪ .‬כי מה שהוא מובן מכת המלות ראוי לחשבו כדבר ד׳‪ .‬הנה נם היה נכון אם אמר ודבר אלי בדבר יי‪ .‬‬ ‫כי הוא הוספה מצד ה מ ל ו ת ולא מצד הכונה‪ .‫מלכים א׳‪-‬יג‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ג‬ .‬ולכן באר זד‪ .‬על זה יש להשיב ני אמנם לא צוה לו השם‬ ‫את זאת בפרוש‪ .‬כמו שאמר כמו אלה איש האלהים‪ .‬ואולם ההתרה אי״י‪) .‬להוסיף על דבר ד׳ ולחשוב שאין כאן הוספה מצד המלות כי כן בון אומדמ‪.‬ואם יצדק על‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( ואם על ה ש נ י ת ‪ .‬ר׳׳ל מלשוב לבית אל‪ .‬עם‬ ‫היות שם איש האלהים תאר יותר מםונל משם נביא‪ .‬מקום באורם‪.‬ני מילותיו‬ ‫יתעלה משותפות וסובלות הכל יהד‪ .‬‬ ‫‪56‬‬ ‫' א ת ך אינו מונח בנאן נעצם ונכונה ראשונה כמו שיש לאלפים‬ ‫ולמאות‪ .‬ונוכל לומר עליו שהוא הוספה ושאיננו הוספה‪ .‬אבל דבריו של הקב״ה הם משותפים וסובלים את שני הצוויים‬ ‫יהד‪ .‬כי לזד‪ .‬וכן הבאור‪.‬ואלה הענינים עמוקים והערות נפלאות ואין זד‪ .‬ולא הוסיף זה מדעתו‪ .‬דרך עיקר ויסוד אלא מי שנתפלסף וידע‬ ‫חלק מה מן המצות שלנו הראשונות ש ת ן י ס ו ד ו ת ת ו ר ת י נ ו‬ ‫ה ק ד ו ש ה שהיא מן השטיםץ ובאור זח אי״י‪) .‬‬ ‫כן נ״ל באור הדברים‪ .‬‬ ‫בבר זכרתי שכעבור שהיו אלה השני אנשים נביאים ונזכרו תמיד‬ ‫בסיפור זח יחד‪ .‬אבל מצדדים מתחלפים‪.‬ובאור הכל אי״י‪ .‬כהש לו‪.‬אל הנביא אשר תשיבו‪.

‬כג( ויהי אהרי אשר אכלו להם‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י ן ‪ ( ) /‬ונקדים‪ .‬מלבד נביאתו על חמזבח אשר‬ ‫בבית אל המבואר למעלח פסוק ב׳‪.‬תאר למתואר לא גזבר ורבים כן לאלפימ‪) .‬וכתיב ויאמר ירמיה הגביא אל הגגיה הנביא)ירמיה כ״ח ה׳(‪.‬ר״ל גס שם אץ הבונה‪:‬‬ ‫במ״ב כ״ג י״ז‪( .‬ו( באה‪.‬‬ ‫ועדים על כל זת שכתב משת בתורתו אשר ברך איש האלהים וגו׳‬ ‫)דברים ל״ג א׳(‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הכל גביא בשהוף השם‪ .‬ואין ספק שהיה‬ ‫השם ית׳ אבל הרהוק‪ .‬רק הבונה על פני נער האשה‪.‬י( ועצור ועזוב‬ ‫)יהושע ט׳ י״ב(‪.‬הוא מופלנ‬ ‫מאד ודע זה ג״כ‪) .‬הטעם‬ ‫אשר לנביא‪ .‬שיבא אחר זה‪) .‫‪57‬‬ ‫מלכים א׳‪-‬יג ‪ -‬י ד ‪.‬בג( ויהבש לו החמור לנביא‪ .‬‬ ‫אולמ אמרו השיבו‪ .‬ה( כזח וכזח‪ .‬כמו קול צעדת )ש״ב ה׳ ב״ד(‪.‬ראה כי זת נכון מבמת פנים ואם‬ ‫כלם יחד‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ .‬כטעם הנה יבש היו נקרים‬ ‫ותכל לתתנברוח'‪) .‬כאלו אמר המור הנביא‪ .‬רמז למד‪ .‬וכן ימשך העגין גם בסיפור ליאשיהו (‪.‬ואחרי כי אע״פ שלא אמר זח במעמד‬ ‫הראשון אולי אמרו לנביא בתיותם אוכלים ושותים‪ .‬‬ ‫קשת‪ .‬‬ ‫כמו כאן ההמוד—חמור הנביא‪ ( .‬ולא לתנם קראתיו א ד נ י כ ס ף ‪ .‬ר״ל אמרו ויהבש לי‪ .‬ואחרי‬ ‫כי יתכן שזה המובן נבא זה הנביא מעצמו ביחוד‪ .‬ובאור‬ ‫הכל יותר אי״י‪) .‬ר״ל ולהסביר מה שאמר בכאן גם על בל‬ ‫בחי חכמות אשר לעתיד יבנו ובשמרון ע״י עמדי‪ .‬‬ ‫אבל כמו שאמרנו‪ .‬‬ ‫ה נ ע ר הידוע באילו אין בעולם רק נער אהד‪ .‬ואמנם הקרוב היה מלאך‪ .‬ובכלל אין לעזו בכל כהבי ספרינו‬ ‫אצל הבקיאים בעברי רק אנבריר (‪ .‬וזכור זה והמשיל‬ ‫ע״ז ותבין כ מ ת ת ע ר ו ת י ק ר ו ת מ י ס ו ד ו ת ב נ י נ י ם א נ י‬ ‫מ ו ר י ש ך ב ז ת ת ס פ ר ‪ .‬אין ספק שאהרי‬ ‫הדבור תרמוז לא אכל ושתה כלל אבל קודם זה כבר אכל ושתה‬ ‫מה שהיה ואולי כלה לאכול‪) .‬נס נכון שתיו לנביא בביתו חמורים ואם לא היו‬ ‫בביתו היו בעירו‪ .‬‬ ‫זהיא באה או כשבאה‪ .‬וכבר האיר עינינו‬ ‫המאיר לארץ בשהוף שם מלאך‪ .‬נכון כמו ויתיו‪.‬ואולם ויקרא רומז אל קורא לא פורש‪ .‬ובן ושמת משענתי על פני תנער )מ״כ ד׳ כ״ט( (‪.‬הנה המשיב הוא הנביא והבנוי הוא לאיש‬ ‫האלהים‪ .‬לד( ויהי כהני במות‪ .‬קול רגלית‪ .‬ואולמ מה שייהס אל תמובן‬ ‫לשניהם עם שיהוד לנביא דבור ולאיש האלהים קריאה‪ .‬‬ ‫)לי( ועל כל בתי הבמות ונו׳‪ .‬וזת תהלה שהוא מובן מכה מה שקדם (‪ /‬ואתר כי אולי‬ ‫אמר זח ואם לא נכתב‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ ( E n v o y e d .‬וזה כי איש האלהים בא ברגליו‬ ‫זהיו לנביא המור והמורים והשאיל אהד מהם לאיש האלהים ללכה‬ ‫לו לדרכו ואליו רומז כנוי לו‪ .‬ולכן אין תמה‬ ‫מאמרו אח״ב חבשו לי את החמור שאין בעולם רק המור ]אהד[‪.

‬בנלל‪ .‬‬ ‫)יט( על חטאתיו‪ .‬כי בעשא תכת את בית ירבעם‪ .‬‬ ‫ישראל כל שכן שקורמ זד‪ .‬כאמרו בכאן בסף הבית‪ .‬ואין‬ ‫חוב שיפרש מה הוא הטוב הזת‪ .‬וכן כתיב אה״ב‬ ‫וישמר זמרי את כל בית בעשא כדבר יי וגו‪ /‬וגם מצורף לזה כוון•‬ ‫באמרו אשר הכת אותו‪ .‬כג( חלת את רגליו‪ .‬‬ ‫אמגם בזת שאלות ותשובות וכבר העירותי עליהן בספר כסף סיגים‪.‬ט ז ‪.‬להראותנו זדונם ובלמתם‪) .‬כאמרו טשבב וספות )ש״ב י״ז כ״ח(‪ .‬‬ ‫ט ז )נ( אהרי בעשא ואתרי ביתו‪ .‬ואם עשת תישר בעיני יי‪.‬זבד זה לצרף עם מה שיבא אהריו ויעש‬ ‫יהודה הרע ונו׳‪ .‬ואחר ישוב לומר ונדב‬ ‫בן ירבעם )פסוק כ״ה(‪ .‬הנלל‪ .‬וזה מפורסם נם היום שם‪.‬‬ ‫ויותר גפלא כי לא טלך רק ז׳ יטים ודי באותם יטים לחטיא את‪.‬זה השם משותף‪.‬כלומר יהוא גיבא הפעול והפועל‪ .‬כי ברי תוא לסמוך עליו‪) .‬בלומר בי ביד יהוא‪.‬כטעם חזק וחלש כענין אמרו נשא ושפל ראש וזנב‬ ‫ב׳ י״ב(‪ .‬מדעתי הבנוי לאביה‪ .‬אין םפק שזת תית אמת ואם היד‪ .‬זה הוא עגין פוקד עון אבות על‬ ‫בגים כמו שהעירו רז״ל בשאוחזין טעשי אבותיהן בידיהם )ברכות ז׳(‪.‬זה סוד נדול ובאורו אי״י‪.‬‬ ‫כי חחלת חנחתו טבע אהד כולל והוא טטעם הסתופף בבית אלהיט‬ ‫)תלים פ״ד י״א( החבור‪ .‬אותו‪ .‬מטעם גללי‬ ‫צאת אדם )יחזקאל ד׳ י״ב(‪) .‬יז( בסף‪ .‬תנת אשר בכאן‬ ‫רמז לאיש בטו שיש רבים‪ .‬עדיין לא נזכר בעשא שכונתו להשלים‪.‬הטעם יתננו באותת צרת שקדם‬ ‫זברה‪ .‫מלכים א ׳ ‪ -‬י ד ‪ ..‬יד( ומה‬ ‫גם עתה‪ .‬תית שר מתצית הרכב‪ .‬הנח אמרו ואחרי ביתו־‬ ‫תוספת באור בי בעשא מת בשלום‪) .‬וכן שומרי הסף )אסתר ב׳ כ״א(‪.‬ט»( ויתן את ישראל‪ .‬מוכן‬ ‫למשכב זכר כמו הקדשה לטשבב הטבעי‪ .‬‬ ‫)ט‪ (5‬בין אםא ובין בעשא‪ .‬ועל אשר הכת אותו‪ .‬ולכן טצד חענין חזר‪ .‬‬ ‫קצת מלכי ]בית[ דוד שמלכו בימי ירבעם‪ .‬‬ ‫‪58‬‬ ‫בישראל‪ .‬‬ ‫)בא( העיר אשר בחר ונו׳‪ .‬והספות‬ ‫והמזרקות )מ״א ז׳ נ׳(‪ .‬‬ ‫ט ן )ה( רק בדבר אורית תחתי‪ .‬‬ ‫)ישעית‬ ‫‪4‬‬ ‫‪+‬‬ .‬‬ ‫כמו אלה הווי״ם לאלפים‪ .‬כאשר יבער‪ .‬כד( ונם קדש‪ .‬כלומר שנם עתה יתתיל הכרת כי ימות הנער הזה כמד‬ ‫שאמרתי‪) .‬לעולם על הסבת הפועלת‪) .‬ובכלל אין מיתה‪.‬אבל זכרו בזת מעט‬ ‫לזווג עגין אםא עמו‪) ..‬וכן מזה תצר נקרא מפתן הבית או המזוזות‪.‬ז( ועל כל הרעה אשר עשה‪.‬והטעם בזה על ז מ ר י וזה דבק עם מהי‬ ‫שקדם וגמ ביד יהוא בן הנני הנביא דבר יי היה‪ .‬‬ ‫והכל אי״י‪) .‬וגם בידו היה באור האיש‬ ‫אשר יכד‪ ..‬מאותר בסדר‪.‬יג( אל כל תטאת בעשא‪ .‬אין חובה לזכור הפועל‪ .‬‬ ‫סף‪ .‬ואלת סודות‪.‬‬ ‫הית דבר יי על כעשא שיתיר• כבית ירבעם‪ .‬נקרא כלי ידוע שהוא‬ ‫נדבק ברוב בחדר ס ף ‪ .‬ט ו ‪ .‬יג( נמצא בו‪ .‬ויזכור אז ענין בעשא‪ .

‬ואולם‬ ‫על כל פגימ תוא מאמר משותף םובל שגי פגים‪ .‬ומה‬ ‫נכנמ תחת האתר‪ .‬ולא שנקם יי ממנו רק שמלך ימים רבים ויהי•‬ ‫בונת עיר ומת בשלום ומלך בנו אחריו‪ .‫מלכים א׳ טז׳‪-‬יז‪.‬כמו שאין אני מרחיק בלל מי שיפרש שהארון היה‬ ‫נושא את הבהנים בקריעת הירדן (‪ .‬וכן כתי׳ נוקם יי‬ ‫לצריו וגו׳ )נחום א׳ בי(‪ .‬ענין נפלא שכתב ע״ז שהפליג ברע‬ ‫מכל אשר היד‪ .‬זד‪ .‬‬ ‫אמר אבן כספי‪ .‬‬ ‫נפלאות ובאורם אי״י‪) .‬דע בלל אחד בקצור בבל התורה ותנביאים‪.‬‬ ‫)כה( וירע מכל אשר לפניו‪ .‬‬ ‫‪59‬‬ ‫בלא הטא )שבת ג״ה‪ .‬והלילה‪ .‬נכנס תחת חאחר‪ .‬או שם זה ל ה ם שם ע צ ם כ מ ו ע ו ר ב‪.‬‬ ‫ו ז א ב )שופטים ז׳ כ״ח( (‪.‬ואין ספק שאמת מה שכתב‪.‬‬ ‫כי האמת הוא כמו שהנחילנו המורה‪ .‬ולבן הפלאימ הלילה שיהיו אצלו‬ ‫פלאימ בי לא יפלא בעיניו דבר‪ .‬א ״ כ ה י ו א ל ת א נ ש י ם‬ ‫נ ק ר א י ם ב ז ת ת ת א ר ‪ .‬ולבן אין אני מרהיק כלל פי׳ מי•‬ ‫שיפרש היות העורבים האלת עופות ממש כמו ואת כל עורב למינו‬ ‫)ויקרא י״ד ט״ו(‪ .‬כי‬ ‫כן דרך כותבי הספרים בקצת תמקומות ובזה הוא אמרו )פסוק ט( הנה‬ ‫צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך‪ .‬כי זה ענין בארוהו ישעיה וירמיה ובפרט ירמיה‬ ‫במת שאמר מפץ אתה לי ונו׳ )ירמיה נ״א כ׳(‪ .‬כי מנתו•‬ ‫בזה האפשר אצלו ית׳ לא אצלנו‪ .‬והמשל ע״ז בקצה תמקומות‪.‬לפניו‪ .‬אבל אין לנו מספר ידוע מד‪ .‬סותר להמצא הנמנע‪ .‬ד( ואת העורבים צויתי לכלכלך שם‪ .‬האחד המציאות‪.‬אולם בכ״ז תשובות ואמרות והכל אי״י«‬ ‫)לד( באבירם בכרו יסדה‪ .‬ונם אמר שלמה כל‬ ‫פעל יי למענהו ונם רשע ליום רעת )משלי ט״ז ד׳(‪ .‬אבל ממת שכת׳ ביהושע מחויב מהענין אחר שאמר‬ ‫ארור האיש שענינו ההעדר‪ .‬חולין ח׳‪.‬‬ .‬ובאור כ״ז אי״י‪.‬הבנוי לאליהו ואין ספק שדברו‬ ‫יהיו מאת יי‪) .‬הם באחר משני מיני הנמנע•‬ ‫והאפשר‪ .‬כי הדברים הנזכרים בכתוב‬ ‫שענינם נפלא ונשנכ ר״ל בענינו‪ .‬‬ ‫בתורתינו חקדושח לא יאחר לשנאו )דברים ז׳ י(‪ .(.‬‬ ‫ין )ב( כי אם לפי דברי‪ .‬בא( אז יהלק העם ישראל להצי‪ .‬ואלו פודות‪.‬‬ ‫‪s‬‬ ‫( ועי׳ דבריו למעלח ח׳ ח׳‪.‬ואולם אל הפלא איך אלה המלכים כלם או רובם‬ ‫האחד יהרונ וישתית את האחר וביתו‪ .‬ואע״פ שתמורת )בפכ״ד מ״ג(‪ .‬כתב‪ :‬והשם לא ירצה‬ ‫אלא האפשר‪ .‬ואם המנצח והמשהית רע והוטא כמו‬ ‫המנוצה והנשתת‪ .‬זה הלשון קצר מאד כמו שגזכר ביהושע‪ .‬שנראה מזר‪ .‬אין ספק‬ ‫שזה לא דקדק במספר או במאזנים‪ .‬פרושו בצדו‪ .‬‬ ‫והאהר ההעדר‪ .‬ו ב כ ל ל אם כל ה מ ו פ ת י ם •‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫»( כדעת ר׳ אבא בר מניומי‪ .

‬ע( ענח‪ .‬אך זכור תכלל ובאור יותר אי״י‪.‬טרוטיל בלע״ז (‪) .‬‬ ‫)טו( הוא והיא‪ .‬ותוא תכמד• ורעת וכל הדומה לזה‪ .‬וזח חיח חכמה נדולה‪ .‬כי עת ספוד ועת רקוד‪ .‬אך קח בני‬ ‫מוסר‪ .‬ועוד להעירנו שלשון הזכר‬ ‫והנקבה נבון לו ו ל ה ‪ .‬ועל כל פנים הוא ית׳ מציאה‬ ‫אחת כמו נמצא אחד‪ .‬ולפנים היד• אוכל לתם ובשר בבוקר ובערב‬ ‫בראשונה‪ .‬יעמוד האדם רגלו חאחר בסעיף האהד‪.‬לכן אל תוחיל שאעשה פרושים‬ ‫למופתי אליהו ואלישע וזולתם‪ .‬וב״ז להעירנו שהיו אוכלים‬ ‫בתבורת אחת יחד ובהבה פעם הוא ראשון ופעם הוא אהרון‪ .‬‬ ‫והכל נכון בשנוי תפועלים לבמת פנים‪) .‬היכולת ביד ד׳ לעשותם‪ .‬לשון זכר ולפנים כתי׳ לא ת ת ס ר לשון נקבה‬ ‫והכל נכון‪) .‬כי להיות תםעפים בלתי הזקים להשען‬ ‫עליהם הרגלים כי הם גכפפים‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪) JT‬י( חי יי אל וגו׳‪ .‬לא נשבע לשקר כלל‪ .33—32‬וחי הילד טעמו ישאר בחיים והוא פ ע ל ע ב ר .‬ואין זד• יותר נפלא בהורה מאמרו לשם ית׳ ואם‬ ‫כבת את עושה לי )במדבר י״א ט״ו(‪ .‬יה‬ ‫מלכים‬ ‫ו ה פ ל א י ם ה ב ה ו ב י ם ב ת ו ר ה ו ב נ ב י א י ם ‪ .‬כב( ותשב נפש הילד‪.‬ולמת אין‬ ‫נכון עליו לשון נקבה במו לשון זכר‪ .‬ועור להמית את בנה )פסוק כ׳(‪.‬שים ה ב ל מ ן‬ ‫ה נ מ נ ע א צ ל נ ו ו א י ן ה י ז ק ב ז ה‪ .‬לא‬ ‫לעולם הוא ראשון כאשר עשה בתחלה‪ .-.‬‬ ‫פירשתיו‪ .‬אין זה כמו ויהי על הזקיה )מ״ב ב׳ ז׳(‪ .‬יח( ולהמית את בני‪ .‬אם רק תאמין שיש‬ ‫‪.‬יט( ועתח שלח קבץ אלי וגו׳‪.‬או אם כל‬ ‫ה ס פ ו ר י ם ה פ ש ו ט י ם ‪ .‬‬ ‫)יב( טעונ‪ .‬ויהי‪ .‬פונאס״ח בלע״ז (‪ .‫‪a6‬‬ ‫א׳‪-‬יז‪.‬כתיב‬ ‫ת ת ן וקרי ת ת ‪ .‬‬ ‫בן מגהג כל עולת באילן‪ .Fougasse‬ועיין משנה כסף ‪ 1‬עמוד‬ ‫‪ (« .‬כי עתה היה די לאליהו בעונד• אתת‬ ‫קטנה ובזולת לפתן‪ .‬אין זח כמו וחי הילד )ש״ב י״ב כ״ב(‪ .‬עם‬ ‫שנכון זח שפרושו חי בנך שחוא חי חיום (‪.‬ונם זה‬ ‫אי״י‪) .‬י( ‪ . חי בנך‪ .‬‬ ‫»( אני נותן לפניך את כל המופתים ואת כל הספורים לעשות בהם כרצונך‬ ‫ואם תתשוב את כולם מן הנמנע אצלינו אין כזה היזק‪ .‬ובמד• האמתות מבוארות לבעלי תעינים ובמת נעלמות טן‬ ‫העודים‪) .‬‬ .‬שקס‬ ‫לתחייה אחרי מותו והוא כעת ילד חי וזה תאר‪.‬וראה הפלגה איך לשון הזכר נכון לנקבה‬ ‫או הפך זה‪ .‬כתיב וקרי היא והוא‪ .‬ה ר י ש ל ך ל פ נ י ך ( ‪ .Tortel‬״( ‪(* .‬‬ ‫הפליג חבמח בי מחר מאד לאמר זח חמאמר‪) .‬אחר שהסכמת‬ ‫העברי וג״ב הוא ללעוזות שאלה המאמרים וחדומים לחם יאמרו דרך‬ ‫חעברח וגוזמא ודי בזח משל לכל‪) .‬ואולם כן עשיתי נם אני (‪.‬שכותב זה הספר עשה על השם ית׳ )פסוק י״ד(‪ .‬טז( לא תםר‪ .‬כא( על שתי חםעיפים‪.‬כג( ראי חי בנך‪ .‬והלילה שיהיה לא זכר ולא‬ ‫נקבה‪ .

‬והוא נוטה לכל צר מצר כפיפות הסעיפים עד‬ ‫שיראה כפםה על שתי רגליו פעם גשען בימין פעם בשמאל‪ .‬יח( שבעת אלפימ‪ .‬מד‪ (.‬־( ועיין לעיל ש״א‬ ‫ט״ו ל*ב ובהערה‪ .‬אם לא לאכול ולשתות ולשכב עם‬ ‫אשתו‪ .‬והשמים התקררו בעבים‪ .‬לז( ועתה הסבות ונו׳‪ .‬לב( ויעש‬ ‫תעלה ונו׳‪ .‬ונם זה אי״י‪.‬ומה לנו אהרי ר ז ״ ל‬ ‫ה ק ד ו ש י ם שאמרו א פ י ׳ יושב ועוסק ב ה ו ר ה אומרים‬ ‫לו ת א ו נ ש ה ט ך ( ‪) .‬ד( רב עתה יי‪ .‬מטעם סבה‪ .‬ו( ענת רצפים‪ .‬ולמה לא‪ .‬הוא עצמו‪ .‬ודי עדות בעגיגם היום שתית פתיות לא רשע במה‬ ‫שיאמר אה״ב ויהתל בהם אליהו )פסוק ב״ז(‪ .‬זה הנביא היה יותר מפליג‬ ‫ממשה רבו (‪ ..‬שלמה‬ ‫יבקש התיימ ואריכות הימים‪ .‬ומה לו בזו הצרה המובישה‪) .‬שאולי רמז למאמרם נכרי העוסק‬ ‫בתורח חייב מיתה )סנהדרין ני׳ט‪ ( .‬ב( לך שוב וגו׳‪ .‬וכבר באר זה ארוםטו׳ בס׳ המתת כי מחכמה גדולה הוא לאיש‬ ‫הכם כאשר יראה לנפשו המנע השלמות ממנת בעיוגית‪ .‫מלכים א י ‪ -‬י ח ‪ .‬מ( וישהטם‬ ‫שמ‪ .‬ח( אל תשמע ולוא תאבה‪ .‬ו כ מ ו‬ ‫זה ה ד מ י ו ן ה י ת ב ע מ ג ו א ז ב ר ע ו ת ם כי ג ב ר ס כ ל ו ת ם‬ ‫ו פ ת י ו ת ם‪ .‬אפייה ברצפים‬ ‫במנהג דרך מהומת וכטו ביצת טגולגלת‪) .‬מצורף לזת שעוד יזכור השקפת‬ ‫השם לטובת על שבעת אלפי איש ישראל במאורע שיזכור עור )כ׳‬ ‫ט״ו(‪) .‬כענין רפה שבריה‬ ‫)תלימ ס׳ ד׳( וידוע שהרפואה תאמר ג״כ על מלאכת היד‪) .‬הנה כמו זה אמר יונה )יונה ד׳‬ ‫ח׳(‪ .(.‬נגלו אליו האלהים‬ ‫)בראשית ל״ה ז׳(‪) .‬יי עבר‪ .‬כ ‪.‬מו( ויד יי היתד‪ -‬לא היתד‪ .‬וכן מלאו ארבעה בדי מים‪ .‬בט( ויתנבאו‪ .‬אבל גם‬ ‫הת״י מפרש רות גבורח‪.‬וכן הרי״א נגד קצת מפרשים‪ .‬כי‬ ‫הוא ית׳ הסבה והמםבב לכל‪ ..‬כמו התישם‪ .‬לו‬ ‫בכאן נביאות (‪ .‬ל( וירפא את מזבח‪ .‬כטעם ויעבר‬ ‫יי אל פגיו )שמות ל״ד ו׳(‪) .‬מבואר הוא עניגו אף‬ ‫על אלת נביאי תשקר‪) .‬מבואר‬ ‫שהשמים בכאן נאמר על האויר‪) .‬י ט ‪ .‬‬ ‫‪61‬‬ ‫ורגלו האחר בסעיף האחר‪ .‬לאו רוקא‪ .‬יא( והנד‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬והוסיף ע׳׳ז הה׳ אפטאוויצר‪ .‬הנה זה הלשון יהיה נבון גם‬ ‫לקדושים כמ״ש הלכו אלהים )ש״ב ח׳ כ״ג(‪ .‬שזה הוא‬ ‫כלל מצות התורה הראשיות והיסודות‪ .‬אף בצדדים‪ .‬ונם זה אי״י‪) .‬‬ ‫ב‪) .‬והטעמ‬ ‫מתי מספר וכן המגהג גמ ללעוזות‪ .‬זה גאמר דרך צתות‪.‬שיבתר המות מהיים‪ .‬ונם זה אי״י‪) .‬‬ ‫יט* )ב( כה יעשון אלהים‪ .‬גם בזת עד שמלת אל ו ל א‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ Q‬אולי ר״ל משה במעשה מלאכת המזבח שמות כ״ן‪ .‬ואולם רב לגו מאמרו‬ ‫ויהתל בהם כי גכון לגביאים לאמר מאמרים דרך משל ולעג וגזום‬ ‫ואין הכרת שיבאר בכל מקום‪) .

‫מלכים א׳־־־מ‪-‬כא‪.‬והמובן לאנשים ההולכים עמו‪ .‬והבן זה מאד ובאור זה הכלל אי״י‪.‬ט( כל אשר שלחת‪ .‬וראה הפלגה כי זה האיש ל א‬ ‫שמע אל הנביא שאמר לו זה בדבר יי וגעגש‪ .‬אבל אין ראוי‬ ‫שיתהלל חגר חרבו לצאת למלחמה במו המפתח בשובו אהד שנצח‪.‬מיי‪ .‬‬ ‫ובאלה רבות בספרים והנביאים כותבים הבל כרי שנבין מה כין‬ ‫המושכלות ובין המפורסמות‪ .‬אהד שהוא אמר לו במוחלט‬ ‫הכני נא‪ .‬ראה הפלגת הערה לשתוף השמות‪.‬אם ימלא‬ ‫הפגו כל אהד מהם מן העפר‪) .‬והתכלית יוכיח‪) .‬ואם‬ ‫עשה לו פצע אשר מת בו מה פשעו‪ .‬ידוע לבעלי העינים‪ .‬וכן דבר בלעם למואב לכת‬ ‫איעצך וגו׳ )במדבר כ״ד יי׳ד(‪ .‬לה( באפר‪.‬תיים תפשום‪ .‬‬ ‫ה‬ ‫‪s‬‬ ‫‪4‬‬ .‬וכבר הארכתי ע״ז בפי׳ תתורה‪ .‬‬ ‫)טו( בי אין נבות תי בי מת‪ .‬‬ ‫ובכאן בפרט על מלת לי שהוא ממאמר לו הידוע עגיגו בהגיון‪.‬וכן נ ר א‬ ‫מהנגינה בפרושו‪ ( .‬מטעם‬ ‫גלוי להראות‪) .‬‬ ‫)יה( תפשום תיים‪ .‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫»( ר״ל מה שאמר אחאב ל ך א נ י ‪ .‬וחענין אחר וכן המנהג ללעוזות‪ .‬עשת מערבית‬ ‫גדולות ושמירות נדולות לעירך ותומתך‪ .‬כטעט מ י‬ ‫מדד בשעלו מים )ישעיה מ׳ יי׳ב(‪ .‬תאר במו ארמי‪ .‬ובן מנהג הארץ ההיא ער היום כי‬ ‫יהושו בעיניהם‪) .‬‬ ‫זה הוא כמו מסות דק תנקבימ כמו יריעת ט א מ י ם ( ‪ .‬נגד בל המפרשים‪ .‬כב( לך התחזק‪ .‬כז( השפי‪ .‬עברי‪ .‬ובן השמד והשקט )ישעיה ז׳ ד׳(‪.Sieb‬נפה‪.‬וטעם אשר ברגלי‪ .‬כי הכני שם משותף לכל‪ .‬מצרי‪ .‬וזת‬ ‫הענין ידוע בחניון‪ .‬לה( הכני נא‪ .‬אין הטעם הכאה למות רק הבאות‬ ‫מעטות עד שיעשה לו חבורה מה‪ .‬בי זה היה יותר ר.‬ובאור הכל אי״י‪) .‬שאמרו להלחם במישור ולא בהרים‪ ( .‬כמו וכל ה ע ם‬ ‫אשר ברגליך )שמות י׳יא ח׳(‪ .‬ובאור זה אי״י‪) .‬וכן אשר‬ ‫לא נשא לשוא נפשי במו שהוא קרי )תלימ כ״ד ד׳(‪.‬י( לשעלים‪ .‬‬ ‫גרדפות‪) .‬כן בכ״י‬ ‫והוא בלשון צרפת ‪ Tamis‬שהוא ‪ .‬ונקרא אפר‬ ‫בי בו מנקים האפר והעפר‪ .‬מב( הרמי‪ .‬זה הקדמת מפורסמת לא מושכלת‪.‬‬ ‫)כה( ואתה תמנה‪ .‬‬ ‫‪62.‬אבל ישאר הכל בידי וברשותי‪.‬ר׳׳ל במד‪ .‬פסוק ד׳‪ ( .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כא )ג( הלילה לי‪ .‬מה לנו לחקור טעמים בדברי הקוסמים והמעוננים‬ ‫•והמנתשים השוטים שבולם הבל (‪ .‬יא( ויאמר דברו וגו׳‪ .‬וזכור זה שהענינים האלה‬ ‫ראוים במקום ובמקומות מצדדים שונים‪ .‬בטעם בי מת אתה ולא תהיה )מ״ב ב׳ א׳(‬ ‫)יט( הרצתת ונם ירשת‪ .‬והשני הפליג שעשה‬ ‫בו פצעים שהם יותר רעים מהבורות‪ .‬‬ ‫לכן חלק בן תרד שתוף השם והוסיף לי ת ת ן‪) .‬זה אמר אחאע‬ ‫למלאכי בן הרד כלומר דברו כרצונכם הרבה (‪ .‬‬ ‫והגה אמרו לך ( סובל כי אני עבד לך‪ .

‬‬ ‫עם מה שקדמ לו המלך (‪) .‬כב( תפתת ונם תוכל‪ .‬‬ ‫כב* )ג( חידעתם כי לנו רמות גלעד‪ .‬ועתה צמתו כרפותם (‪) .‬שניהם מקור‪ .‬ואלו סודות נפלאות ומי חכם ויבין אלה והכל‬ ‫אי״י‪.‬והפך זת תאיש אשר אתת מבקש)?(‪.‬איך נשחטו מאלה הרעים‪.‬לט( והזונות רתצו‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ .‬ל( התהפש ובא‪ .‬ואין ספק שהכל ע״י אמצעי וגם זה אוי״י‪.‬דרך או מקום‪) .‫מלכים א ‪ -‬כ א ‪ -‬כ ב ‪.‬לב( ויזעק יתושפט‪ .‬וטעמ ב ג ד י ך‬ ‫בנדי מלכות כי אין לך פהר מהם‪) .‬רות‪ .‬בזה באר כי היה אמצעי בינו‬ ‫ובין השם‪ .‬כטעם‬ ‫•לא ימצא )ש״א י״ג י״ט(‪) .‬םך‬ ‫נדול לפנים זה טעט‪ .‬כה( הראית כי נכנע‪ .‬תאר לבלי זיין‪.‬הנה כמו זאת החזרה‬ ‫בענין ישעיה והזקית )כ׳ ג׳ ד׳(‪ .‬‬ ‫)כד( אי זה‪ .‬ואולם במאמר זה יש ספק מה בכלל שאלה כוללת‬ ‫כתבתי בם׳ כ״ם‪) .‬תטעם בכת קרוב מאד‬ ‫אל הפועל נם דבר על חעתיד‪) .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫»( ר״ל דוד עם אוריה‪ ( .‬ותבל אמת ובאור‬ ‫זה אי״י‪) .‬ר״ל שאמר לו‪ :‬עוד איש אחד‪.‬וכותב דברי‬ ‫הימים הוסיף אהד זה ויי עזרו )דבהי״ב יי׳ח ל״א(‪ .‬כמו הנניה הנביא והדומים לו‪ .‬מיכיהו בן ימלה‪ .‬פי׳ אלא יש אחד‪.‬כה( רק לא היה כאהאב‪ .‬והטעם‬ ‫אני אתתפש ואבא‪ .‬ונזכר בלא אמצעי כאמרו אני יי פתיתי את הנביא‬ ‫ההוא )יחזקאל י״ד ט׳(‪ .‬ובבר היה שלום בינם ובין יהושפט‪ .‬י( מגבשים בגדים בגורן‪ .‬הטעם בגדי‬ ‫מלכות‪) .‬‬ ‫באלו אמר ר״ל מיכיהו בן ימלה‪ .‬דרך לעג‪ .‬‬ ‫זה המאמר הגיוני מדוקדק להיות אמצעי בין טוב ובין רע ואין כן‬ ‫בין תי ומת אמ לא דרך העברה (‪ .‬דבר שאינו לא טוב ולא רע אבל אין אמצעי בין‬ ‫חי ומת‪ ( .‬טי( עלה והצלה‪ .‬וכבר תעירותי ע״ז בכלל תםפקות‬ ‫שכתבתי בספר כ״ם‪ .‬ו( את חנביאים כארבע מאות איש‬ ‫ונו׳‪ .‬והנה עשה זה להתנכר בדי שלא ישימו לבם אליו‬ ‫כמו שיזכור אה״כ‪ .‬‬ ‫י־( יש אמצעי בין טוב ורע‪ .‬וראד‪ .‬ח( לא יהנבא עלי טוב‪.‬כמו איש גלוליו לכו עברו‬ ‫)יחזקאל כ׳ ל״ט(‪ .‬כן בכ״י ואולי צי׳ל כ פ ו ד ת מ או ב כ פ ל י ט ‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מענין דוד (‪) .‬כלומר לא היה מעולם‪ .

‬במס׳ נדה ע׳‪ :‬ועיין משנה כסף ! עמוד ‪ 14‬והערה ‪.‬ולכן נתן‬ ‫טעם לזה כי לא היה לו בן כלומר לאהזיה‪.‬כי ישרים צרכי יי וצדיקים ׳‬ ‫ילבו בו‪ .‬כמו )'העידה תורתנו‪.‬מהם שהן מחוברות חבור חגדח‪ .‬ואמרו בכאן פי שנים שטעמו כפל המצורף‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬ב ‪.‬ובפרט בי החיה את תמת וגם עלה השמיטה‬ ‫במותו ומשת גקבר בארץ מול בית פעור‪ .‬הנה אביו נ״כ עשה הרע ולא נפל אבל זכר­‬ ‫וה לקיים מה שארז״ל שאין מיתה בלא הטא )שבת נ״ה(‪ .‬כמה נבהלו וגבעתו המפרשים ע״ז כי לא שטו‬ ‫לבם להבין םפריגו הקדושים ע״ד ההגיון ולא יובן םפר בלעדיו ע״ד‬ ‫היושר‪ .‬ואין ת מ ה‬ ‫על שלום אביו כי כבר נזכר גמולו בעבור הכנעו‪) .‬וכאלת רבות מחלקות מישרות האדם‪ .‬אבל אומר כי אליהו ואלישע החיו א ת‬ ‫המתים כל אחד התית אתר‪ .‬בבר פרשתיו‪ .‬ע״כ גאמר במ״ש ארוםטו׳—וגם הוא משל מפורסם גם היום‬ ‫אצליגו — ש ה ב ט ו ל קל מ ה ק י ו ם ‪ .3‬‬ .‬והוא שמשה רבינו היה‬ ‫אדון השלמים והנביאים ואהריו לא קמ כמוהו‪ .‬עי‪/‬‬ ‫ילקוט שם‪ (8 .‬‬ ‫‪64‬‬ ‫מלכים ב*‬ ‫א )ב( ויפל‪ .‬‬ ‫כטעם ושרי חםשים ושרי העשרות )שמות י״ח כ״ד(‪) .‬ואולם מה שאמרו חחכמיס‬ ‫השלמים גדולי רבותיגו ע״ה והם ר׳ אליעזר ור יהושע באלה שניי‬ ‫הילדים שההיו אליהו ואלישע (‪ .‬ואולם המהליף מין במין הגה הוא מתליף תי במת‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫נ‬ ‫י( ארבע מאות וחמישים איש )מ״א י״ח כ״ב(‪ ( .‬ט( שר תמשים‪.‬ח( ואזור עור אזור‬ ‫במתניו‪ .‬בי לבל זת יש םתריס‬ ‫וסודות‪ .‬והכל במצות‬ ‫השם (‪ .‬הגה הוא צ״ע והבן זה אם תוכל‪.‬אבל אומר‬ ‫בכאן דבר אחד ש א מ ו נ ת י כ ך ה י א ‪ .‬וכן‬ ‫ידוע להכםים כי השם המצורף לפעמים יהיה בצדו המצורף לו ופעם‬ ‫לא‪ .‬ואמגם תמית תמש מאות איש (‪ .‬כי זה הוא סגלת המלאכה הזאת‪ .‬‬ ‫ואין קושיא מן הפליאות הנוראות שעשה אליהו שיראה שהמ יותר‬ ‫מופלגים ממופתי מרע״ה‪ .‬‬ ‫)ט( ויהי נא פי שנים‪ .‬לכן דע שאמרו בכאן ב ר ו ה ך הוא מתובר הרבכת באור ותנאי‬ ‫כאלו אמר ש ב ר ו ה ך ‪ .‬ואלישע‬ ‫החיה ילד אתד ותמית ארבעים ושגים ילדים )ב׳ כ׳׳ח(‪ ..‬ומחם שחבורם הבור הרבכת‬ ‫באור ותנאי‪ .‬‬ ‫ב• )א( ויהי בעלות יי את אליתו‪ .‬ובאור זה בכאן שידוע כי‬ ‫המלות‪ .‬והלא נענש ע״ז‪ .‫מלכים ב ׳ ‪ -‬א ‪ .‬והתירס אוצר יי יבוא‪ .‬כי טשפט הארץ ההיא גם היום לשאת חגורתם תיצונית על־‬ ‫כל לבושם וגם עתר‪ .‬יז( וימלך יהורם ^‬ ‫זה היה אהי אחזיר! ושניהם בגי אהאב כטו שיפרש עוד‪ .‬ג ו ה ג י ם כן ב א ר ץ ת ז א ת‪) .

‫‪65‬‬

‫מלכים ב ‪ -‬ב ‪.‬‬

‫להצי אין בצדו המצורף ל ו ‪ ,‬וגם לא בכל הכתוב בזה‪ .‬אבל אמת‬
‫שבתה אליהו היה כפול בערך כל גביאי דורו‪ ,‬וגם זה הכפל אין‬
‫הכרח שיהיה מדוקדק כשעורו או במשקל במאזגים‪ ,‬אכל הטעם יתרון‬
‫מופלג כמ״ש בצהרים וערבים ועצלתים‪ ,‬ולכן היה העגין בזה כאלו‬
‫אמר אלישע אגי כוםף ושואל שיתית אלי זת תיתרון הגדול שיש‬
‫ברוחך על כל רות גביא‪ .‬ובטוב אמר לו אליהו ת ק שי ת ל ש א ו ל ‪,‬‬
‫כי זה כאלו שאל שיהיה שוח לו‪ .‬אבל אטד לו אם חראח אותי לקח‬
‫מאתך יהיה לך כן‪ .‬ולקה שט נגזר על טשקל והםגה איגגו אכל‬
‫)שמות ג‪ ,‬ד׳(‪ ,‬הגה יהיה לך זה היתרון ששאלת ותהיה שות לייחד‪,‬‬
‫הפך וחאגשים אשר היו עמי לא ראו )דניאל י׳ ד‪ .(,‬ואולם גתקיים‬
‫באלישע כל המכוון במו שיעיד הכתוב את״כ ואלישע רואה וגו׳‪.‬‬
‫)טו( גחח רוח אליחו‪ .‬א״כ לא שאל אלישע שיחיד‪ ,‬לו כפל רוח אליהו‬
‫כמו שחשבו רבים (‪ ,‬כי זח חית רב‪ ,‬ולא שתי תירוה כמו שחשב‬
‫א״ע ז״ל (‪ ,‬כי זה היה טעט‪ ,‬אבל שאל שיהיה כמוהו שוח לו‪ ,‬וזח‬
‫עגין יקר‪ ,‬ואולם איך עגין כטו זה הלשון בתורה ובגביאים‪ ,‬הגה‬
‫טצאגו כתיב בתורת לתת לו פי שגיט בכל אשר יטצא לו )דברים ב״א‬
‫י״ז(‪ ,‬ואמת בי אמרו ב כ ל אשר ימצא לו טהובר הרכבת הגדה‪ ,‬אבל‬
‫פ י ש ג י ם‪ ,‬שטעמו בכל מקום כפל המצורף לחצי‪ ,‬הגת אין כל אשר‬
‫יטצא לו הוא התצי ולא כתיב שם בבל חספר חחצי הםצורף לו‬
‫רק בבח‪ ,‬שזח חחצי חוא חלק אחד מותר הבגים יהי כטו שיהיו‪.‬‬
‫לבן טעם זת לתת לו פי שגים‪ ,‬וכן כתיב כי לקחח מיד יי כפלים‬
‫וגו׳ )ישעיה מ׳ ב׳(‪ ,‬כלוטו* כפל רעות או רעות כפולות‪ ,‬ובן טעם ויםרתי‬
‫אתכם שבע וגו׳)ויקרא ל״ג כ״ח(‪ ,‬עם תיות כ״ז לאו דוקא‪ ,‬וזד‪ ,‬כטעם וטשגה‬
‫שברון )ירמיה י״» יי׳ח(‪ ,‬בלוטר שברון כפול‪ ,‬וכן וטשגת כםף )בראשית‬
‫מ״ג ט״ו(‪ .‬ואמגם אמרו פי שגים בת יכרתו )נהום ג׳ י״ב(‪ ,‬הגה היה‬
‫אטרו ב ח טחובר חבור באור ותגאי שטעמו ש ב ה ‪ ,‬כמו שתעגין‬
‫בכאן ש ב ר ו ח ך‪ ,‬אבל שם גזבר בכחוב הטצורף וחטצורף אליו‪ ,‬טח‬
‫שאיגו בן בכאן‪) .‬יא( הלוך ודבר‪ .‬אין םפק אצלי שאלח חדברים חיו‬
‫דברי חלמת ותבםות יקרות‪) .‬טז( פן גשאו רוח יי‪ .‬אין םפק שאלה‬
‫בגי חגביאים חיו חבטיס גדוליט אבל לא כאלישע כטו שקדם וישתחוו‬
‫לו ארצח‪ ,‬ולבן ראוי לעיין טח חשבו אלד‪ ,‬וטח דטח חוא‪ ,‬וטח דםו‬
‫שהיח‪ .‬וגם זח אי״י‪) .‬כ״א( ושימו שם טלח‪ .‬בטעם ויורהו יי עץ )שמות‬
‫»״ו כ״ה(‪ ,‬ולא פרש תכתוב אי זח מלח ואי זה עץ כי אין ראוי‪ ,‬אבל‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫»( וכן גדולים מחז״ל סנהדרין מ״ז‪ (« .‬בפי דברים *א י*»‪ ,‬ובן פי׳ זזויק״ם‪,‬‬
‫כ‬

‫מלכים ב ‪ -‬ב ‪ - ,‬ג ‪ - ,‬ד ‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫מה שידענו מזה הוא שרובם מן הענינים יעשה הנביא בדברים‬
‫סגוליים ידועים אצל הבורא לא אצלנו בעיננו‪ ,‬ואין הכרח שיכתוב;‪.‬‬
‫זה בכל מקום והכל אי״י‪) .‬בג( ויתקלסו‪ .‬זה השרש בכל מקום ה ו א‬
‫מטעם שבח‪ ,‬ו ת מ ל ע י ג על ז ו ל ת ו ח ו א כ מ ש ב ח ע צ מ ו ‪ .‬ע ל ה‬
‫קרח‪ .‬גראח שבן חיח‪.‬‬
‫ג )ד( היה נקר‪ .‬בעל‪ .‬נקודים נקודים כלומר בעל מקנה צאן‪,‬‬
‫)יכ( וירדו אליו‪ .‬מה טובה ההבטה! וטעם וירדו שהלכו ברגליהם‬
‫כעבדים‪) .‬יט( תכאבו באבגים‪ .‬כטעם אך בשרו עליו יכאב )איוב י ״‬
‫כ״ב(‪ ,‬וראה איך המפרשים א ו ל ה ם מ פ ל י א ם בזה הלשוף(‬
‫ב ע ב ו ר ה ל ו ע ז י ם ה נ ש ח ת י ם ש א ג ו ע ו ש י ם ‪) .‬כי( להבקיע‪.‬‬
‫אל מלך אדום‪ ,‬נראה שזה ומהנהו היה קרוב לו אז‪) .‬מ( בנו‪ .‬הבנוי‬
‫למלך מואב‪ ,‬וזה כי עשה מבנו עולה לאלהיו על ההומה לפרסם‬
‫בפגי הצרים‪ ,‬וכל זה כדי שיהמול אלתיו עליו ויגוף את אויבימ ג ס‬
‫כרי שאויביו ירחמו עליו וילכו‪ ,‬כמו שעתיד לזכור אח״ב‪ .‬ובאור א ל ה‬
‫חעגיגים אי״י‪ .‬ויחי קצף גדול על ישראל ונו׳‪ ,‬בי ע מ נ ו ח ש ו ט י ם‬
‫ה ת פ ע ל ו מ ז ה ‪ ,‬ויתעצבו האנשים מאד כי היו סבה להשחית זד־‪,‬‬
‫הכן‪ ,‬ולכן ויםעו מעליו‪.‬‬
‫ד* )ב( מת אעשת לך‪ .‬יש לשאול איך גבעת אלישע מ ז ה‬
‫המענה‪ ,‬ולמת לא תית גקל לו ולשם ית׳‪ ,‬שהוא הפועל הרחוק‪ ,‬להבין*‬
‫לה שמן ואם לא היה שם כלל‪ ,‬כמו שהיה שם טעט קט‪ .‬והתשובה‬
‫ל אי״י• )יג(‬
‫כזה כי לא נ ד ע ‪ ,‬ו ז א ת ת ש ו ב ה נ צ ה ת ‪.‬‬
‫בתוך עטי אגבי יושב‪ .‬הטעם בתגית ( גם בינונית וממוצעה‪ ,‬ע״כ א י ן‬
‫לת דין ודברים עם זולתה‪) ,‬ב( וימת‪ .‬ראה מה אטד תטאיר לעולם‬
‫כלו בשהוף הי על בן הצרפתית (‪ .‬אמנם ראה הפלגת חכמת כותבי‬
‫הספרים הקדושים בי ע״ז הנער בן תשונמית כתב )לב( והנה הנעו‪-‬‬
‫מת‪ ,‬כמו שכתב על בן ירבעם )מ״א י׳״ד י״ב(‪ ,‬ובאור כ״ז אי״י‪) .‬כח( ל>ן‬
‫תשלה אהי‪ .‬טטעם בשלי )ש*ב ג׳ ב״ז(‪ ,‬על השל )שם ו׳ ז׳(‪ /‬עד ב י‬
‫יבא שילה )בראשית מ*ט י׳(‪ ,‬כאלו אמרה לא תטעה אותי‪ ,‬וזה ש ו ה‬
‫בטעם עמ מה שקדם אל תכזב בשפחתיך‪ ,‬כי הטעות והכזב כמו ש מ ו ה‬
‫נרדפים‪ ,‬וכבי העירותי ע״ז על קראה שמה שלה)בראש׳ ל׳׳ח ה׳( טצד שד״יך״‬
‫בכזיב בלדתה אותו (‪ ,‬וראה איך האמת—כמ״ש הפילוסוף—עד לעצמך‬
‫ומסכים מכל צד‪) ,‬לה( אתת הנה‪ .‬הסר המתואר מן הכתוב שאין‬
‫‪4‬‬

‫א‬

‫ו ה כ‬

‫‪2‬‬

‫‪8‬‬

‫‪4‬‬

‫י( אולי נגד ‪0‬׳ השרשימ שרש כאב‪ :‬שהוא נאמר ע״ד הרחבת דיל‪#‬ון ‪.‬־‬
‫או על מפרשים בני דורו וארצו‪ ( ,‬דיל במנוהה‪ ( .‬מו״נ פ״א מראשון‪(* .‬‬
‫משנה בםף ‪ 11‬שם‪,‬‬
‫ב‬

‫ג‬

‫מלכים בי־־ה־־דז‪.‬‬

‫‪€7‬‬

‫חובה‪ ,‬ותטעם בבאן פ ע ם אחת או תנועת אחת‪ ,‬ובן חסר באמרו‬
‫אחת לאחת למצוא חשבון )קהלת ז׳ כ״ ( וכן באמרו אחר אחת בתוך‬
‫) י ‪ ,‬״‪ .‬י״ז(‪ ,‬אבל תמתוארים אינם אחרים‪ .‬ויזורר‪ .‬זת תנועת מצד‬
‫תעטוש‪) .‬לט( ארח‪ .‬םונ לבל העשבים‪ ,‬וזח כי חאור ותמראת םוג לבל‬
‫מיני הצבעים‪ ,‬ומתעשבים יש ירוקים ויש אדמדמים וזולת זת‪ .‬פקעת‬
‫שדה‪ .‬הם הפטריות בלשון התלמוד‪ .‬ויפלת‪ .‬זה השמוש מהסכמת‬
‫העברי על תלוק הדבר הכדורי‪ ,‬כמו פלה רכב )שופטים ט׳ נ״ג(‪ ,‬כפלה‬
‫הרמון ;שיר ד׳ ג׳(‪ ,‬וכן פלה ובקע בארץ )תלים קי׳״א ז׳(‪ ,‬כי יש‬
‫מהעצים ותקורות שנופל עליתם פולת‪ ,‬ויש בוקע‪ ,‬וכן עד יפלה הץ‬
‫כברו )משלי ז׳ כ״ג(‪ ,‬ובן פ ק ע ת ש ד ת תן על תבנית כדורי לכן‬
‫ויפלח‪) .‬מד( ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו‪ .‬זה היה פלא גדול‪ ,‬ומדעתי‬
‫זה ממין הנמנע כענין העמדת השמש ליהושע‪ ,‬ונם זד‪ ,‬אי״י‪.‬‬
‫ה )ג( אהלי אדני‪ .‬הטעם תחנתי אדני יבוא ויניע לפני‬
‫הנביא אשר בשמרון‪) .‬ז( ויקרע בנדיו‪ .‬אוי נא לנו היהודים האמללים‪,‬‬
‫ואיך נעשה מלוכה! )יא( והניף ידו אל המקום‪ .‬הטעם מקום הנגע‪,‬‬
‫ע״ד רופאי אליל או הקוסמים והמכשפים‪) .‬יכ( הלא ארהץ בהם‪.‬‬
‫הטיב לפי דעתי אבן ננאח בפי׳ זה שאטר שטעמו האמ אין אני‬
‫רוחץ בתם תמיר‪ ,‬הטתרתי ? )יג( דבר נדול‪ .‬זר‪ ,‬מרת נפרדת בעצמה‬
‫בי לבן שמו בו זקף קטן‪ ,‬בלומר דבר נחל הוא זה הדבור חקודמ‬
‫זכרו‪ ,‬ואחר אמרו בתמה תלא תעשה מה שהנביא דבר אליך‪ ,‬ב״ש‬
‫שאמר אליך ו ט ה ר תיבף‪) .‬טי( אם ]אקח‪ .‬דע שהנביאים פעמים לוקתים‬
‫ופעמים לא‪ ,‬ותבל לסבות ידועות אצלם‪) .‬ין( ולא‪ .‬במו ואם לא‪ ,‬כמו‬
‫ולא ילך נא אתנו אמנון )ש״ב י״ג כ״ו(‪ .‬ארמה‪ .‬מעפר ארץ ישראל‪,‬‬
‫ע״ד ואת עפרה יחננו )תלים ק״ב ט״ו(‪ ,‬וזה היה הפלגת אמונת נעמן‬
‫בקדושת עפר א״י לעשות ממנו מזבה לעצמו‪ ,‬והשם צות מזבת אדמת‬
‫תעשה לי)שמות כ׳ כ״ד(‪) .‬כג( ויפרץ בו‪ .‬הפוך ויפצר )בראשית י״ט ג׳(‪ ,‬כמו‬
‫שלמת שמלת‪ ,‬אבל כל אתר נכון בעצמו‪) .‬כד( תעפל‪ .‬מקום נכות מאד‬
‫בבית אלישע כדי שלא ידע אלישע מזה‪ ,‬ונשמר שלא יראת אלישע‬
‫הנערים האלה‪) .‬כה( מאין נהזי‪ .‬כמ״ש השם לאדם הראשון איבת‬
‫)בראשית ג׳ ט׳(‪) .‬כו( לא לבי הלך‪ .‬ר״ל הכה הנבואי לא נפרד‪ .‬תעת‬
‫לקהת‪ .‬הנה הכסף והבנרים היו למנה בבונד‪ ,‬ראשונה‪ ,‬בעצם‪ ,‬וזתים ובדמים‬
‫וצאן ובקר ועבדים ושפתות בכונת שנית ובמקרת‪ ,‬וכמו זת אמרתי על תנה‬
‫את נשי ונו׳)בראשית ל׳ כ׳׳ו(‪ .‬והמשיל ע״ ז ואור לך‪ ,‬ובאורו אי״י‪) .‬כז( מצרע‬
‫כשלג‪ .‬הגה שתי גזרות גפררות זו מזו‪ ,‬וכן מצרעת כשלג)במדבר י״ב י׳(‪ ,‬ואין‬
‫בכאן חסרון כלל—כמ״ש אבן גגאח—אצל מי שהוא בקי בעברי ובהגיון‪.‬‬
‫ז‬

‫׳‬

‫ש ע‬

‫ה‬

‫ם‬

‫‪4‬‬

‫‪a6‬‬

‫ב׳‪-‬ו‪-/‬ז‪.-,‬ה‬

‫מלכים‬

‫ן )ה( והוא שאול‪ .‬יותר קשה זה מכמה פנים מאשר אם היד•‬
‫שלו‪) .‬ח( פלני אלמני‪ .‬כל אתר שם יתם כמו ההכמני )ש״ב כ״ג ‪ n‬׳ (‬
‫וכל שרש א ל ם הוא ענין אתר בםונ ם תו ם וקשור‪) .‬לב( הלא ק ו ל‬
‫רגלי אדניו‪ .‬כטעם את קול רגליה באה בפתח )מ׳׳א י״י ו׳(‪ ,‬ו כ ה י ׳‬
‫את קול הנער )בראשית כיא י״ז(‪) ,‬לג( והנה הטלאך ( ירד אליו‪ .‬כזה קצוו‪-‬‬
‫נכון‪ ,‬והטעם והנה המלך אחריו בםמוך‪ ,‬כי ויאמר רמז למלך‪ ,‬ו ה ע ד‬
‫מת שכתב את״ז ברדת המלך אליו )ן׳ י״ז(‪.‬‬
‫ז* )ה( אם יחיגו גחיה וגו‪ /‬בן גם מנהנ הדבור ללעוזות‪.‬‬
‫)יח( ויהי כדבר איש האלתים‪ .‬שב כותב תספר חזת לכתוב זח‪ ,‬להזכרה‬
‫חזקה לזה הענין הנכבד‪ .‬וכל מה שעשו הגביאים בספריהם הוצאו‬
‫ממשה רבן של כל הנביאים‪ .‬והנה כזה נם בתורה וזה מעשה המנורה‬
‫ונו׳ )במדבר ח׳ ד׳(‪ ,‬ומצרים מקברים ונו‪) /‬במדבר ל״ג די(‪ ,‬ובאיד‬
‫הכלל הזה אי״י‪.‬‬
‫ח ‪) ,‬א( אשר התית את בנה‪ .‬ובן אשר תחית את המת ) (‬
‫ואין זה כמו התית יי אותי )יהושע י״ד י׳(‪) .‬ט( ויקה מנהה בירו‪ .‬פ נ י‬
‫חספר יוכיחו שאלישע לקחה מידו ואם לא פורש‪ ,‬ואין קושיא כי ל*‪,‬‬
‫לקה מיד נעמן‪ ,‬כי לכל זמן ועה‪ ,‬ובן קרה לאברהם חראש‪ .‬ו כ כ ה‬
‫העירותיהו שם‪) .‬י( והראגי יי‪ .‬גם זה מדברי אלישע להזאל‪ ,‬ו א ו ל‬
‫איך כל דברי אלישע בכאן נמלטים מן תכזב‪ ,‬תנת העירותיהו כ כ ל ל‬
‫שאלת כוללת בספר ב״ס והכל אי״י‪ .‬ואולמ מת שאומר בכאן ה ו ^‬
‫כי גם לא בתש תזאל במת שתשיב שאלישע אמר לי תית תהיה )יד(‪,‬‬
‫אבל מצר אחר‪ ,‬וכ״ז מסודות הלשון מצד ההגיון תמישר ת ת ר י ס‬
‫)יא( פניו‪ .‬בנוי לחזאל והעגין בזה כי הכין חזאל סוד דברי אלי‪;#‬ן‬
‫שצדק באמרו חיח יחיד‪ ,‬ומות ימות‪ ,‬אבל משני צדדים‪ ,‬כי לילי ז ה‬
‫מה לו לאיש האלהים לאמר לך אמור לו תית תחיח‪ ,‬אכל להעין‪-‬‬
‫ע״ז תסור ותוא ענין יקר מאד ואינו מכונת זה הספר‪) .‬יח( כי כ ר ‪/‬‬
‫ודי‬
‫אחאב‪ ,‬זה נתינת סבה פועלת‪ .‬ובן בי חתן בית אחאב הוא‬
‫בבל זה אזהרת וטוםר לנו אם יש לנו לב לדעת‪ ,‬ואולם‬
‫אטרו ח ת ן ( בזח יש בו עיון‪ ,‬בי אולי לקח אשת טבית אהאב ו א‬
‫לא נענש‪ ,‬ואולי נכון זת מצר אביו שלקת עתליח אטו‪ ,‬ואולי ‪#‬‬
‫החתון לבל בני הבית שיאטר בצירוף וכל אלת תענינימ נכונים י ח‬
‫וכותב דברי היםים כתב תטורת זה כי אטו יועצתו להרשיע )דחי״^‬
‫כ״ב ג׳(‪ ,‬והנד‪ ,‬כטה שנוים בין אלה הסופרים‪ ,‬וכבר העירותי ע״ז‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪y‬‬

‫‪1‬‬

‫ה‬

‫ס‬

‫״‬

‫‪2‬‬

‫ק‬

‫ק‬

‫ד‬

‫~~ »( ככ״י המלך‪ ,‬י( ר״ל מה שאמר בפסוק כ״ן חתן בית אחאב‪ ,‬ועי‪,‬ן‬
‫רד׳יק שם‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫מלכים ב׳־־ט׳‪-‬י‪.‬‬

‫ט• )ז( והביתה את בית אהאב‪ .‬היותר נכון אצלי שכל זה‬
‫גלה לו אלישע‪ ,‬ואם אין זת מחויב ותברתי‪) .‬יא( מדוע בא המשגע‬
‫תזת‪ .‬כמ״ש שלמת ותועבת רשע ישר דרך )משלי כ״ט כ״ז(‪ ,‬אבל‬
‫ראה הפלגה שעם אמרם ת מ ש ו ג ע‪ ,‬תם נתנו לב לעשות ולקיים‬
‫דברו‪) .‬כט( ובשנת אתת עשרת וגו‪ /‬בכאן שתי פליאות‪ ,‬הראשוגה‬
‫שלפנים כתי׳ בשנת שתים עשרת שנת )ח׳ כ״ה(‪ ,‬והשנית איך בא‬
‫זת הפםוק כאן‪ .‬והתשובה לראשונה שיום אחד בשנת תשוב שנה‪,‬‬
‫ובן מנתנ ללעוזות ולבן תבל נכון‪ .‬והתשובה לשנית‪ ,‬שזה המקולקל‬
‫אהזיה לא מלך ]רק[ בן שנה אהת ומת בחרב‪ ,‬כמו שכתב )פסוק‬
‫כ״ן( בסבת חברתו עם יורם בן אהאב דודו‪ ,‬והנה כבר קדם שיורם‬
‫מלך שתים עשרח‪ ,‬ולכן ענין זח תספור בכאן כאלו אמר כותב הםפר‬
‫ראו נקמת יי לשונאיו כי בשנה האהרונה ליורמ בן אחאב מלך‬
‫אהזיהו ותכף מת בסבת הברתו עמו‪) .‬ל( ותשם בפוך עינית‪ .‬אם‬
‫ת י ת א ב ן נ נ א ת ב ק י ב מ ל א כ ת ה ה נ י ו ן המודיעה דרכי‬
‫הפיך (‪ ,‬ולא זולת זת‪,‬‬
‫י‬
‫‪ /‬ל‬
‫יושר לדבור‬
‫בי באמת נכון זת כמו שנכון אמ אמר ותשם תפוך בעינית‪ ,‬וכן‬
‫שלהו באש מקדשיך )תליט ע״ד ז׳(‪) .‬לא( השלום זמרי הרג אדניו‪.‬‬
‫גם זה גאה ומקובל וגכון אצל הבקיאים בהגיון ובפרט אצל מי שירע‬
‫תוראת הוא הוא מספר מה שאחר הטבע‪) .‬לז( ותיתה גבלת איזבל‬
‫וגו‪ /‬גבון שזה דברי יהוא וגכון שיהיה דברי אליה; ואמ לא פורש‬
‫אבל הוא בכה דבריו‪.‬‬
‫‪) /‬ט( צדיקים אתם‪ .‬כלומר לא תתושו‪ ,‬שעשיתם רק צדק‪,‬‬
‫ובן עשיתי אני ומצות השם תוא לגו‪ .‬וטעם מי תבת את כל אלת‪,‬‬
‫הלא יי הוא תמכה‪) .‬טו( ויש‪ .‬דברי יתוא כלומר ואם יש ( תנת את‬
‫ידך‪) .‬ל( כבל אשר בלבבי עשית וגו‪ /‬זה פי׳ ה י ש ר ‪ ,‬למען לא‬
‫גחשוב ש ת י ש ר תוא בעבור תאבירו תבעל ועובדיו‪ ,‬כי מת לגו לזת‬
‫אחר שהוא קיים העגלים‪ ,‬ואולם השם גמלו על הטוב ועל הרע‪ ,‬גט‬
‫לו גם לישראל עמו שגמשכו אחריו‪ ,‬כי תצור תמים פעלו‪ .‬בגי רבעים‪,‬‬
‫טעמו על כל פנים כמו בגים רבעים (‪ ,‬כי אס חיח רומז לחמשים‪,‬‬
‫טת לרטוז לתם בלשון תזת‪ ,‬וכן טעם בני שלשים )בראשית ג׳ כ״ג(‪ .‬ודע־‬
‫שהמספרים האלה מהבגים תם לפי דעתי עם תאב‪ ,‬וכן טבואר בכאן‬
‫כי מלך יהוא האב ואחריו יחואחז ויואש או יהואש וירבעם הרי‬
‫ארבע דורות‪ ,‬ואין ראוי לחשוב זכריה (‪ ,‬שיהיה בכלל י ש ב ו ל ך‬
‫ה נ | נ י מ י‬

‫ו ה ח י צ ו נ י‬

‫א‬

‫ש ב ז ה‬

‫א מ‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫( בם׳ הרקמה הוצאת ג״ב עמוד ‪ 210‬״משפטו ותשפ הפוך בעיניה״‪ ,‬י( וכן‬
‫הרד״ק פי׳ ב׳‪ ( ,‬הרד״ק‪ (* ,‬נגד הרד״ק שחשבו‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫‪.‬‬

‫‪a7‬‬

‫ב׳‪-‬יב‪.—,‬יג‬

‫מלכים‬

‫•על ןבםא י ש ר א ל ‪ ,‬כי לא מלך רק ששת חדשים ומת בחרפ‪-‬י(‬
‫וכן כתיב עוד על אבוד זכריח תוא דבר יי אשר דבר אל יתוא וגד׳׳‬
‫דתי כן‪) .‬ט״ו י״ב(‪.‬‬
‫יב )ג( אשר הורתו ונו׳‪ .‬זר‪ .‬נתינת סבת פועלת‪) .‬ט( ייאתר‬
‫־הכהנים ונו׳‪ .‬תית נאות ונכון אצלם ב״ז לאלו שתי תמניעוה‪ ,‬א מ כ ם‬
‫הראשונה היתה בבונה ראשונה והשנית בכונת שנית‪ ,‬וכמו זאך‪-‬‬
‫הבהירה המסופקת כתב המורה בספריו בענין התארים ה ג ש מ י ם‬
‫שבאו בתורה והנביאים וכן בכתב התכמים באור בתרי התורה‪ ,‬ו ע ן‬
‫יאמר עוד זכריה ( על‪ .‬עון העדר מציאות נביאי אמת בבית שלי‪«,#‬‬
‫שאנו מהכים היום‪) .‬כא( ויקמו עבדיו ונו׳‪ .‬אלו לא היה נמצא אצליכר‬
‫ספר דברי הימים (‪ ,‬היינו מהפאים דברים אשר לא כן בזה הספור‪-‬‬
‫בי היינו מפליאים איך מת יואש חחםיר בחרב‪ ,‬ובכלל אין כ ל‬
‫הדברים מפורשים בכל מקום והבן זה מאד מאד‪ .‬ובאור הבלל הזד‪-‬‬
‫אי״י‪) .‬בכ( ויוזכר ונו׳‪ .‬ראה שהבונה בזה כי אלו היו המכים הקרובים‬
‫אבל היותם רתוקים מאלה (‪ ,‬כמו שכתוב )כא( ויקמו עבדיו ויקשרו ק^ר‪-‬‬
‫ויכו את יואש‪ .‬והנה לשון קשר מורה על רבוי אנשים‪ ,‬ב״ש שעוך־‬
‫אמר ויך את עבדיו המכים את המלך)י״ד ה׳(‪ ,‬ולא אמר את יהוזבד־‬
‫ובכלל פני הספר יוכית‪ ,‬וכבר תעירותי על כמו זת תתלה באמו־ר‬
‫אשר טמאו אחותם )כראשית ל״ד כ״ז(‪ ,‬וזכור זה מאד‪.‬‬
‫יג‪) .‬יז( תץ תשועת ליי וגו׳‪ ,‬אין זח שני ענינימ נבדלימ‪ ,‬א ע ל‬
‫הטעם שהשם יושיע את ישראל מיד ארם ולכן שם התשועה הראשון‬
‫והשני הכל ל י י טצד הפועל‪) .‬יט( ויאטר להכות וגו׳‪ .‬אין זה כגשר‬
‫ויאטר להכות את דור )ש״ב כ״א ט״ז(‪ ,‬כי הטעם ויאמר איש האלהים‬
‫הגה אם הכית המש או שש פעמים אז הכית וגו׳‪ .‬ואולם באור ע נ י ן‬
‫זה בי הסבות במו שידוע לבעלי התבמות על מיגים לאין מספו‪-‬‬
‫ויש מהם אמתלאות תלושות מאד וסימנים‪ ,‬אבל ימנו על כל פ נ י ם‬
‫בסבות ובראיות‪ ,‬ולכן אם הכה זה המלך פעמים רבות מאד כ א ‪#‬‬
‫אמר ורצה איש האלהים באמרו הך ארצה בסתם‪ ,‬הנה בזה ר א י ה‬
‫בי יצליח ויעשה מלוכה בישראל‪ ,‬בי זה הוראת על זריזותו והרי*ותר‬
‫והם לבו בענין המלחמות‪ ,‬ונם בזה השכיל ועמד על בונת הנביא‬
‫ולבן בי לא עשה זה‪ ,‬היה הוראה על סכלותו ועמלתי יע" יו ף עליר‪.‬‬
‫ולבן ראת כי ביריית בתץ ובקשת שאמר לו ירה‪ ,‬לא תיתה כ ו נ ה‬
‫‪#‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫״‬

‫‪4‬‬

‫ד‬

‫ז‬

‫ע‬

‫ר‬

‫‪3‬‬

‫י( ט״ו ח׳ ‪ (V‬זכריה י״ג ד׳ ה׳‪ ( ,‬כונתו כי שם בדהי״ב כ״ד י״ז י״ח כ *‬
‫מבואר כי נהפך לבו לרעה‪ ( ,‬שהיה גם מכים רחוקים‪ ,‬ר״ל אנשים ש ה ם‬
‫את הריגתו ולא נגעו בו בעצמם‪,‬‬

‫ה‬

‫‪4‬‬

‫כ‬

‫ד‬

‫מלכים ב ׳ ‪ -‬י ג ‪ -‬י ד ‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫רק פ״א בי חירייה תעשח בפ״א אם בחץ אחד או בחצים רבים כמו‬
‫שנחוג שם‪ ,‬אבל מח שאמר לו קח חחצים לחכות בם ארצח‪ ,‬חכונח‬
‫בזח קח החצים כלם מן חאשפד‪ .‬והכד‪ ,‬בכולם ארצח אחד אחד‪,‬‬
‫ובכלל כי זה דומה לאות וראיה‪ ,‬בענין המלקקים אל פיהם )שופטים‬
‫ז׳ ה׳(‪ ,‬כמ״ש שם‪) .‬כ( בא שנה‪ .‬שבא בשנה ההיא‪ .‬ורמז ב א אם‬
‫למואב אם לנדוד ולנרורים‪ .‬והכל נבון‪) .‬נא( ויהי ויקם על רגליו‪.‬‬
‫היפלא מיי דבר‪ ,‬ואם בעיגיגו י פלא וגקל זאת בעיגי יי‪ ,‬וגם תכף‬
‫בזמן שגגע האיש בעצמות אלישע‪ .‬ודעתי שהוא מופלג‪) .‬בג( למען‬
‫בריתו את אברהם וגו׳‪ .‬זה גתיגת םבת פועלת גפלאת היא בבל כותבי‬
‫הספרים שיתנו כזאת ובזאת ממיגים שוגים‪) .‬כה( שלש פעמים הכתו‪.‬‬
‫כי הכל צפוי והרשות נתונה‪ ,‬וזה‪ ,‬מזה והלאה התרפה‬
‫ונתעצל‪.‬‬
‫יד* )ז( יקתאל‪ .‬אין ספק שזה שנוי השם תיה לטעם ידוע אצלו‪,‬‬
‫ואם לא פורש‪ ,‬כטו שהוא באטרו ויקרא ללשם דן כשם דן אביתם‬
‫)שופטים י״ח כ״ט(‪ ,‬ויראה שזח חטלך שחיה הולך אחרי יי ולכן נצח‬
‫ותפש םלע אדוט וקרא שטה יקהאל שהוראתו קבוץ־אל‪ ,‬כטו בן‬
‫יקא הטשא )משלי ל׳ א׳(‪ ,‬ולו יקתת עטים )בראשית מ״ט י׳(‪ ,‬כלוטר‬
‫ששם נקבצו הוא ומהנהו שהם עם יי ולכן נצתו‪) .‬ט( תנת את בתך‬
‫ונו׳‪ .‬בן הוא מנהג הארץ ההיא נם היום‪ ,‬ר״ל שהזכר תובע דודןתון‪,‬‬
‫הפך ארצנו זאת‪) .‬יב( ויננף יהודה ונו׳‪ .‬יש שואלים איך נפלו הטובים‬
‫היום ביד הרעים‪ ,‬כי בזה היה גם בעגין הגבעה‪ .‬אטנם זה סכלות‬
‫םן השואלים‪ ,‬וגגית שהם היו עד היום טובים‪ ,‬אולי עתה בזםן אלו‬
‫הטלתטות תטא ישראל גם עבר את ברית יי‪ ,‬אם בטעשה ואם‬
‫בטהשבה‪ ,‬והשם יודע הבל ולא תזכרגת עתת כל צדקותיו אשר עשה‪,‬‬
‫וכטה זה גראה לבעלי העיגים‪ ,‬ואין הכרת שכותבי הספרים יכתבו‬
‫הבל בבל טקום‪ ,‬ודי אם יכחבו בזח בטקוט אחד או בשגיט‪ ,‬ואתה‬
‫הקש ע״ז‪ ,‬ב״ש כי תלא תראה כי אטציה עצטו לבדו היה אחריתו‬
‫עדי אובד‪ ,‬ומה תבקש עוד‪ ,‬ודי לכל טעם וסבת בכל רעתו ורעת‬
‫עמו במה שקדם אליו‪ ,‬אך לא כבוד אביו עוד העם טזבתימ וגו‪/‬‬
‫)יג( ויפרץ בתומת ירושלים וגו‪ /‬זחו חפלגת רוע עמגו בחלוקתם ומה‬
‫יעשר‪ ,‬עור גבוכרגצר‪) .‬יט( ויקשרו וגו‪ /‬כמו שקרת לאביו‪ ,‬ולא חיח‬
‫כזה בבל המלכים הגזברים בזה הספר‪ .‬ואולם עזריה לא גקם את‬
‫אביו אמציה כמו שגקם אמציה אביו יואש‪) .‬כה( ביד עבדו יוגה בן‬
‫אמתי‪ .‬די בזח משל שאין חובה לתכתב הכל‪ ,‬ואולם זאת הנבואה‬
‫מיונה אולי תיתת אתת עם זמן נבואת נינוה ויחיח תבל גביא אחד‪,‬‬

‫מלכים ב י ‪ -‬י ד ‪ - ,‬ט ו ‪ - /‬י ז ‪ - ,‬י ח ‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫אבל עכ״פ אמרו כדבר יי אינו דבק ביתור עם ויעש הרע וגי‪ /‬א כ ל‬
‫רמז על מלך ירבעם שקרם‪ ,‬ואל כי ראח יי וגו׳ המאוחר‪.‬‬
‫ט ן ‪) /‬ח( ויגגע יי וגו‪/‬כי ישאלוך השוטים מדוע גגעו יי‪ ,‬ה ש י כ‬
‫׳(‬
‫להם בט״ש חגביא כן גבחו טחשבות יי טטחשבותיבם )ישעיה נ״ה‬
‫)ז( ויקברו אותו וגו׳‪ .‬ולא כן בתי׳ בדברי חיטים (‪ .‬וגכון לפרש ה מ א מ ר י ם‬
‫בדרך הגיוני שאין ביגיחם סתירת‪) .‬י( קבל עם‪ ,‬גגד תעם כטעם גגד ה ש מ ^‬
‫)במדבר ב״ה די(‪) .‬יב( הוא דבר יי וגו‪ /‬רטז לרחוק אל ויקשור ע ל י‬
‫וגו‪ /‬וטלכות זת לא תית טלכות כלל‪ ,‬ואולם יהוא הגזבר בכאן ה ו ^‬
‫יהוא בן גמשי אביהם הראש‪) ,‬יט( בא פול וגו‪ /‬בזת תתתילת ה צ ל ח ת‬
‫החיח חראשוגח ואם חעיקר ותתכלית חיח ג״ג‪ ,‬אבל צמחו לפגיו ע ו ל‬
‫ותגלת ושלמגסר וםגהרב ובל אהד היה הולך והזק והכלל ל ב ל ש‬
‫מלכות אשור‪ ,‬כמו שתתבאר אצל תבקיאים בספרים‪ ,‬ב״ש ש כ ת ׳‬
‫אח״ז ויבא מלך אשור מבבל וגו‪/‬‬
‫ין )יט( גם יהודה לא שמר וגו‪ /‬זה הצעה מה למה שעתיד‪-‬‬
‫לזכור עוד גפילת יהודה‪) .‬בו( את טשפט אלהי הארץ‪ .‬זה עגין גדול‬
‫כל שכן עם אמרו לא יראו את יי‪ ,‬ואחר שחכם חיח טורח א ו ת ם‬
‫איך יראו את יי‪) ,‬כח( ויהי מורת אותם‪ ,‬כל עגין מורח חוא מ ט ע ם‬
‫ה ו ר א ת ‪ ,‬וכן בן סורר ומורת‪ ,‬כלומר סורר ממוסר אביו ועושת הוראת‬
‫לעצמו ( כטעם והתברך בלבבו וגו׳)דברים נ״א י״ח(‪) .‬ל( את סכות ב נ ו ת‬
‫וגו׳‪ .‬תכל שם צלם ידוע לתם‪) .‬לג( את יי היו יראים וטי• )לי( אינם‬
‫יראים את יי וגו‪ /‬כזה בתורת ובגביאיט לטאות ותבל טבואר ליודעי ה ה ג י ו ן‬
‫ואיך שיתיה הגת אטרו את יי היו יראים וכל תספור תבא אתריו עיקר ה ו א‬
‫לרטוז לעטגו הגשארים שם שרירים ופליטים‪ ,‬כי אע״פ שקרט ויגלט אשורת‪,‬‬
‫ויגל ישראל טעל ארטתו‪ ,‬אין ספק שעל הרוב ידבר‪ ,‬והאטת ע‬
‫לעצטו‪ ,‬כ״ש כי עוד כתיב בו טן חזקיה וגט בזמן גדליה שבאו א ל‬
‫ירושלים יתודיט טשוםרון וסביביו‪ ,‬וכ״ז טבואר בכל תשתתת הארץ‪,‬‬
‫וגט לאלח חפליטים מעמגו אשר שם רמז באטרו עוד )מא( וידןיף‬
‫הגוים חאלח וגו׳ ותקל (‪ ,‬כותב חםפר בלשוגו בכל זח כי גטמעי ב ג י‬
‫עט גו עם יתר הגוים הבאים שם‪ ,‬וכולם היו גוים גטורים בעוגותס‬
‫וגם אגתגו עוגותיתם סבלגו אוי לתט ולגו‪.‬‬
‫יח )כ( אטרת אך דבר שפתים וגו‪ /‬כלוטר דיבור חיצוני ל א‬
‫פגימי‪ ,‬לפי ש א ט ר ת סוג כולל לשגיתם‪ ,‬וכן דרך תעברי על הראוי‬
‫״‬

‫ח‬

‫‪1‬‬

‫ר‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫ד‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫ג‬

‫*( בדהי״ב כ״ו כ״ג כתיב כשדה הקבורה אשר למלכים‪ ( ,‬וזה אור ח ד ^‬
‫בבאור בן סורר ומורה‪ ( ,‬הקל בלשונו וכתב ג ו י ס ולא בגי ישראל בי גם א ל‬
‫נטמעו בגויס ואליהם נתשבו‪,‬‬
‫‪3‬‬

‫ה‬

‫מלכים ב י ‪ -‬י ח ‪ - ,‬י ט ‪ - ,‬כ ‪,‬‬

‫‪73‬‬

‫בהגיון להלק השמות המשותפים כשירצו לפרש אבל אין זה תמיד‪.‬‬
‫והבונה בזה כם״ש ארוםטו ( — על עגין מבואר האמתית עד שמבלות‬
‫גמורה הוא לכל הולק עליו — ר״ל שאמר ולא יהלוק בזה שום אדם‬
‫משכיל אלא א״כ היה בדבורו החיצוגי‪ .‬ובישעיה )ל׳׳ו ה׳( כתי׳ א מ ר ת י‬
‫והכל גכון‪ .‬ואולם לא יהיה אמרו אך דבר שפתים לתלק שתוף אמרתי‪,‬‬
‫אבל תטעם‪ :‬אמרתי שלשה המה עגיגים מועילים לכל מלהמה‪ ,‬האחד‬
‫דבר שפתימ‪ ,‬כלוטר טוב תדבור בטענות גצותיות ומתק אמרים‪,‬‬
‫והשני עצה ברבור הפנימי‪ ,‬והשלישי נבורת‪ ,‬ואין לתזקית ולבם אחד‬
‫משלש אלת‪ ,‬לכן על מי בטתת ונו׳‪.‬‬
‫יט )כד( קרתי‪ .‬טטעם מקור‪ ,‬כלומר עשיתי תנועה במקורות‬
‫מים )בו( חיו עשב שדח‪ .‬אין בכאן חסרון כ״ף תדמיון ותלילת‪ ,‬אבל‬
‫נכון זה כטו שהוא טטעם שם הוא הוא חמבואר במח שאחר חטבע‪,‬‬
‫וכן הענין בל הבשר הציר )ישעיה מ׳ ו׳(‪ ,‬וכן כי האדם עץ השדה‬
‫)דברים כ׳ י״ט(‪) ,‬לה( ותנת כלם פנרים מתים‪ .‬לא היו כן המשכיטים (‪.‬‬
‫)לו( בנינות‪ .‬מפורש בתורה )בראשית י׳ י״א(‪ ,‬כי הוא ממלכת אשור‪.‬‬
‫)לז( ארץ אררט‪ .‬מבואר מזה כי הרי אררט הכתוב׳ בתורה הוא‬
‫מתחום מהוו כבל ושגער אשר שם היו דור הפלגה‪.‬‬
‫‪) O‬ו( והוספתי וגו׳‪ .‬אין לגו בזת רק מת שגלת לגו חגרול‬
‫מגדולי רז״ל שגכגםו לפרדס (‪) .‬ז( קתו דבלת תאגימ‪ ,‬אמר א״ע ז״ל‬
‫ואין בטבע תתאגים לרפאות השחין חהוא כי ראוי על כל פגימ ליתם‬
‫בזת דבר נמנע בטבע‪ ,‬א ב ל יש מ י ן ש ת י ן שיש ב ט ב ע‬
‫ה ת א נ י ם ל ר פ א ו ת ו ו ח ע ד א ב ן ס י נ א ‪ .‬ויחי‪ .‬רמז לתזקית‪,‬‬
‫כמו עד היותם )יהושע ה׳ ח׳(‪ .‬ועתת ראת הפלגת תערה בכל חחורה‬
‫והגביאים כי ישעיה לא כתב זה בספרו ( — ואם היה זה בלי ספק‬
‫אטת — אבל כל כותב יעלים וישטיט מת שיבתר לו‪ ,‬גם כותב זת‬
‫הספר כתב שתזקית שאל תאות‪ ,‬וישעיה כתב שהוא טעצטו גתגו ולא‬
‫זכר שיהזקיה שאלו‪ ,‬גם זה הספר לא יחם תשיבה ותגטיה לשמש‬
‫רק ל צ ל ‪ ,‬וישעית כתב בספרו צ ל ו ש ט ש ‪ ,‬וגם בזת כתב ויכוח‬
‫בין חזקית וישעית‪ ,‬ובספר ישעית לא כתב זת‪ ,‬וכל אלד‪ ,‬ע ג י ג י ם‬
‫ג ו ר א י ם ובאור חכל יטצא בגביע‪) .‬טז( ויאטר ישעיחו אל יחזקיהו‪.‬‬
‫יש לשאול לטת כעס ישעית‪ .‬והתשובה טבוארת‪ ,‬כי חגר‪ ,‬חזקיח‬
‫כבר ראה צטיתת תצלתת זאת ההיה תראשוגת טפול עד םגחרב‪,‬‬
‫‪1,‬‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪ Q‬הביא את דברי אריםטו׳ כדי לבאר את טיב המבטא ״דבור חצוני״ ואת‬
‫ענינו‪ ,‬י( בכ״י הקמים‪ ,‬ועי׳ להלן ישעיה ל״ז ל״ו‪( .‬דברי ר״ע יבמות מ״ט ‪ (> :‬ר״ל‬
‫שלא הזכיר )ישעיה ל״ה כ״א( כי עשה כדברו וכי הועילה עצתו‪,‬‬
‫‪8‬‬

‫מלכים ב ׳ ‪ -‬כ ׳ ‪ -‬כ א ‪ - ,‬כ כ ‪ - ,‬כ ג ‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫ובל עגיגה הולך והזק מאד לכבוש כל הארצות וגם א״י כלה‪ ,‬ו‪-‬ק‬
‫ירושלים לברת גותרה בת ציון כםבה בכרם‪ ,‬ואיך היה מחכמה ל ה ר א ו ת‬
‫להם אוצרותיו כדי שיספרו זד‪ ,‬שמת ויפרסמו עשרו ובכורו וטוב האר־‪-‬ץ‬
‫בכל ממשלתו‪ ,‬ואם שלום לו עם זה עם המלך‪ ,‬הנה הלא יקום א ח ר ‪-‬‬
‫טלך חדש‪ ,‬או יתפך לבבו טהר או טהרהו ובפרט לסבה זה‪ ,‬ומי יון‪2;-‬‬
‫אם לא היח זח אחת מן הסבות שתתאמץ בעבורן ג״נ לכבוש א‬
‫ירושלים‪ ,‬כי נכון שתית בזת כלל סבות רבות ואם בלי םפק על כ ל ס‬
‫היה תטאם כי לא שמעו לעצת ירמיה מפי יי כמו שמפורש בספרו‪.‬‬
‫דבר יי‪ .‬זד‪ .‬מאמר יקר טאד ו ע ו ד א ב ת ו ב ע נ י נ י ט ע ל כ ל ה כ ת‬
‫בזה בפי׳ ישעיה‪) .‬בא( וישכב הזקיה וימלך מנשה‪ .‬במה מזה ה כ ן י‬
‫גם היום‪ ,‬ר״ל היות לשלם בן סכל ורשע‪ ,‬וקרוב מזה היה ר ה כ ע‬
‫בן שלמה‪.‬‬
‫יו‬

‫ת‬

‫כ‬

‫ר‬

‫ז‬

‫ס‬

‫כ א • )יג( הצלחת‪ .‬היא הקערה עם המזון שבתוכה ונקי״אר‪/‬‬
‫בן כי ח י א מ צ ל ח ת ה א ו כ ל ממגד‪ ,‬ל ט ו ב ה ז ג ת ד ז‬
‫והמנהג להם וגם לגו לאכול בל מת שבתוכה וזה יקרא מהוי ש ה א ד ׳ ק‬
‫מוחח ומקנח אותה ואהר הופכה על פניה‪) .‬טו( מן היום אשר יזיאר‬
‫אבותם ונו‪ /‬זד‪ ,‬חבור סבות פועלות ראשונות ואמצעיות ער ה פ ו ^ ל‬
‫האחרון‪) .‬יח( וישכב מנשר‪ ,‬ונו‪ /‬נם בזת יש שאלת שוטים יר‬
‫בשלום כהזקיהו אביו הצדיק‪ ,‬ומי יורע אמ כן היה‪ .‬והעד הנאמן ך _‬
‫שהאריך יותר כותב דברי הימים‪ ,‬ואין אשם לכותב םפר מלכים‪ /‬ע י‬
‫כתיבת שתי אלה חעגיגים ח ס ד לא ח ו ב ג מ ו ר ‪ ,‬ננניח ש כ ן‬
‫בשלום מי יורע מתשבות יי וריגיו‪ .‬ובאור זה הכלל אי״י‪.‬‬
‫א‬

‫‪0‬‬

‫ת‬

‫כ ב )יד( תלדה הנביאה‪ .‬אוי ל ה ם כי ה י ו ש ו א ל !> ‪p‬‬
‫ל נ ש י ם ‪ ,‬וכבר באר המורד‪ ,‬שתוף שם נביא‪) .‬כ( בשלום‪ .‬ד ^‬
‫‪4‬‬

‫‪ 7‬ב‬

‫י‬

‫ב‬

‫א‬

‫י‬

‫ע‬

‫נ‬

‫י‬

‫ז‬

‫ן‬

‫ה‬

‫ה‬

‫ש‬

‫ל י‬

‫א‬

‫ם‬

‫ח‬

‫"‬

‫כ‬

‫כ‬

‫י‬

‫ר‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫ב‬

‫א‬

‫פ‬

‫נ‬

‫י‬

‫ם‬

‫י‬

‫ב‬

‫ם‬

‫י‬

‫ו‬

‫נ‬

‫ו‬

‫כ‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ה‬

‫>‬

‫י א ש‬

‫חומת בחרב‪ ,‬ובפגים רבים תוא תשלום תכתוב על צדקיהו כ‬
‫ירמיה‪ ,‬וגם זח אי״י‪,‬‬
‫כ ג )י( בגי בן חגם‪ .‬בחרו זת תמקום לעשות בו עבודת ה א ^ ן‬
‫ויותר מפורש בירמיה )י״ט ה׳(‪) .‬יא( הסוסים‪ ,‬צורות‪ ,‬ובן מ ר כ כ ו‬
‫)ינ( שקץ‪ .‬אין ספק שזת דרך לשון תעברי כגוי לגגאי‪ ,‬ובן תיעער^‬
‫ס ‪ £ 5‬ר‬

‫‪4‬‬

‫‪n‬‬

‫ב נ י‬

‫עמו‬

‫' " (׳‬
‫)‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫זי‬
‫שמרין‪ .‬ע י‬
‫^ ז* ^‬
‫ל יע‬
‫יי‬
‫ק ל‬
‫שם עדין יהודים רבים‪) .‬כפו( וילך המלך יאשיהו לקראתו‪ .‬לא ע ^ ן ‪-‬‬
‫זה ברצון השם או במצות אליהו ואלישע והרומים לו ב״ש ש כ ן ^‬
‫ו נ כ ו‬

‫ש‬

‫י‬

‫ה‬

‫י‬

‫ה‬

‫ת ו ע ב ת‬

‫כ‬

‫מ צ ר י ם‬

‫ש מ י ת‬

‫ח‬

‫כ‬

‫כ‬

‫ו א ס‬

‫‪ ^3‬י‬
‫י‬

‫ם פ‬

‫א‬

‫א מ‬

‫ט ש ה‬

‫פ‬

‫ה‬

‫ב ז ה‬

‫ד‬

‫שי‬

‫א ש ר‬

‫ב ; ג ר י‬

‫מרבים ב ׳ ‪ -‬כ ג ‪ - ,‬כ ד ‪ - ,‬כ ה ‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫דברי הימים כתב ולא שמע אל דברי נכו מפי‬

‫אלהים )דבהי״ב ל׳׳ה‬

‫•כ״ב(‪ ,‬ומה יש עוד‪.‬‬

‫כד )יב( על מלך בבל‪ .‬נכון בעברי וראוי שיהיה כן מצד‬
‫היות העולם כדורי‪) .‬יג( כאשר דבר יי‪ .‬נבון שישרת זה אל ע ש ה‬
‫ש ל מ ה במו שכתובבתורת ( )דברים כ״ח מ*ט נ׳(‪ ,‬ואל ו י ק צ ץ כמו‬
‫שנבא ישעית לא יותר דבר )ישעיה ל״ט ו (‪) .‬יז( ויסב את שמו‬
‫צדקיהו‪ .‬נם זה בלי ספק לטעם כמו שאמרתי על י ק ת א ל )ייד‬
‫ז׳(‪ .‬ותענין בכאן למנת שיתיר‪ ,‬טלך צדק וישטור בריתו עמו‪ /‬ואם‬
‫לא עשת כן כמו שיתבאר עוד‪ ,‬וכ״ש בירטיה‪.‬‬
‫כה )ז( ואת עיני צדקיהו עור‪ .‬רמז לנ״נ הרתוק ואם תשם ית׳‬
‫יותר רתוק‪ ,‬וכל הספור הזה אפרש יותר בפרושי לירמיה‪) .‬ל( וארחתו‬
‫ארהת תטיד ונו׳‪ .‬וזה היד‪ ,‬טוב לוי אם היה חכם ושוקד להגות בתורת‬
‫יי יומם ולילה‪ ,‬יותר ממה שהית טוב לו תיותו טלך טלכים‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫׳‬

‫‪4‬‬

‫י( ר״ל בכל בנין המשכן‪,‬‬

‫ספר‬
‫‪ w w‬י!יי*‬

‫ישעיה‪.‬‬
‫אמר יוסף אבן כספי‪ ,‬תנת חלקתי ספרי לעשרים מינים‬
‫ועשיתי ע ש ר י ם כ ל י כ ם ף למען יחיד‪ .‬כל אחד מיוחד בצורתו‬
‫ושרותו‪ ,‬ואתר מחם חית מ ט ו ת כ ס ף‪ ,‬ושם בארתי מנת כל ספר מכל‬
‫ספרי הקדש שלנו‪ ,‬ואיך אכפול כאן להודיע מנת ספרי י ש ע י ת עם‬
‫ארך ראיות וטענות שכתבתי שם‪ ,‬ומי שירצת לעמוד על אמתת זה‬
‫יעיין שם‪ ,‬ואז יתלוק עלי אם יוכל לסתור טענותי וראיותי‪,‬‬
‫ואולם כלל הדבי־ בקצור ודרך קבלת‪ ,‬שזה הנביא כמו‬
‫שהתודע הוא עצמו והודיע בונה ספרו זה בקצור עם שם מהבת כמו‬
‫שלמדו מזה הפילוסופי‪ ,‬הוא‪ ,‬שחזה על יהודה וירושלים בימי עזיה‬
‫עד סוף ימי הזקיה‪ ,‬וזה בי בסוף ימי עזיה מלך יהודה מלך מנחם‬
‫על ישראל ( ואז צמת הנברת מלכות אשור עלינו‪ ,‬כי בימיו עלה פול (‪,‬‬
‫וזו היא ההיה הראשונה שתתתלתה פול ותכליתה נ״נ‪ ,‬אבל עיקרת‬
‫עלינו תית שלטנאצר שתשתית עשרת שבטים‪ ,‬וםנתרב שתשתית כל‬
‫ערי יתורת הבצורות‪ ,‬ונ״נ שתשתית ירושלים‪ ,‬ולכן עיקר חזיונות זת‬
‫הנביא על יהודה וירושלים כטו שהעיד הוא‪ ,‬ונ״כ עיקר נבואותיו‬
‫בענין זאת התית על סנתרב ונ״נ‪ ,‬ואם לפעמים יזכור ענינים טעשרת‬
‫תשבטים ובכלל טישראל‪ .‬ולכ״ז טעטים טבוארים בספר ט ט ו ת ב ס ף ‪.‬‬
‫ולבן אין בזת תספר עוד תשועה לנו רק ע״י הזקיה טיד סנתרב וע״י‬
‫זרובבל מיד טלמת נ״נ‪ ,‬כי קם כרש ובכלל ההיה השנית‪ .‬ועכ״ז‬
‫כתבתי ראיות ומופתים הכרתיים בס׳ טטות כסף‪ ,‬ואתת מתראיות כי‬
‫הבל מודים שאין בספר זת נבואת ליעוד תרבן בית שני‪ ,‬ואיך ינבא‬
‫ישעית על בנין בית שלישי‪ .‬והנת מתויב שיתרם תבית קודם שיבנה‪,‬‬
‫ומי שמיחס בספר זה הנביא מנות אחרות‪ ,‬הוא ממון בונות לא כוון•‬
‫בחם אומרם‪ ,‬גם משים ספק וחולשת באמונתנו בביאת משיחנו שאנו‬
‫מהבים היום‪ ,‬מצד היות המקומות ההם סובלים קושיות וסתירות‬
‫רבות‪ ,‬ו ג ם ג ו ת ן י ד ל ג ו צ ר י ם ל פ ר ש ה פ ס ו ק י ם ה ה ם על‬
‫מ ש י ת ם וזו כ ת ם ‪ ,‬ולכן בספר מטות בסף הודעתי המקומות‬
‫והפסקים חמניחים יעוד משיחנו שיבנה בית שלישי תיוב הכרתי‪,‬‬
‫שלא יוכל שום אדם לםפק עליו‪ ,‬כמו שכתבתי שם ש א י ן ב ם[ם ר‬
‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫ז‬

‫»( מ״ב ט׳׳ו י״ג י׳יד‪ ( ,‬שם פםוק י׳׳ט‪,‬‬

‫‪.‬ישעיהו‬

‫‪a8‬‬

‫א׳‬

‫י ש ע י ד‪ ,‬י ע י ד על מ ש י ח נ ו שאנו" מחכים היום נדרך שלא‬
‫יוכל שום אדם לםפק עליו‪ ,‬ולא אוכל לשנות חבל בכאן‪ .‬אבל מי‬
‫שיחם לבבו‪ ,‬והיה בלבו—כמ״ש ירמיה — באש בוערת )ירמיה כ׳ ט׳(‪,‬‬
‫ילך ויעיין שם‪ ,‬ואם קצת מהכמי רז״ל פרשו מאמרים ופסוקים מספר‬
‫זה הנביא על משיח‪ ,‬הנה לכל פירוש סתרים ואין זד‪ ,‬מקומם‪ ,‬וגם‬
‫בא בדבריהם ז״ל מאמר נמרץ והוא שבבר אכלוהו בימי חזקיה‬
‫)םנהדרין צ״ט‪ ,(.‬וחלילה שנמצא רבים ואף יהיד מכלל רז״ל שבחש‬
‫בביאת המשיח שאנו מחכים חיום‪ ,‬ל פ י ש ז ח ה ע נ י ן ר א ו י מ ן‬
‫הדה ונם מצד ההכמה‪ ,‬אבל לשונם תית נאות אצל מי שתוא‬
‫בקי מופלג בעברי ובהגיון‪ .‬לכן תי יי‪ ,‬כי כל ד‪,‬א מ ת ו ת ש ה ם‬
‫ב כ ל ס פ ר י ה ח כ מ ו ת ו י ו ת ר מ ה מ ה ה ל א הם ב כ ל ל‬
‫ס פ ר ה ת ל מ ו ד ‪ ,‬א ב ל ל ה פ ל ג ת ד ק ו ת ם לא י ר א ו ם‬
‫ולא י מ צ א ו ם ב ם רק דק ה ע י ג י ם ‪ ,‬ו א י ך י ר א ו ם ה ע ו ד י ם‬
‫ל ג מ ר י או הישגים‪ ,‬ו ל ב ן ל ב ו ז ת ם ר ו ן ד ע ת ע מ נ ו ה י ו‬
‫ס פ ר י ה ת ל מ ו ד ל ב ז ו ל מ א ב ו ל ת אש‪ .‬ודי בזת עתה‪ ,‬גם די‬
‫מאה ה ה צ ע ה לפי כ ו ג ת ג ו ב כ א ן ‪.‬‬
‫א* )א( תזון‪ .‬הוא ושם מ ח ז ה שמות גרדפים עם מ ר א ה ‪,‬‬
‫)ג( שמעו שמים‪ .‬אין התחכמות בהיות זה הדבור חלוף דברי משה‪,‬‬
‫כי הכל עולה לעגין אהד ורבים כן למאות ולאלפים‪ .‬וישעיה‬
‫אמר עוד האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי )כ״ח כ״ג(‪ .‬ומי‬
‫יהן טעם בכ״ז‪ ,‬והקש ע״ז‪ .‬ואולם נהנו הנביאים וחחבמים' להעיד‬
‫על שמים וארץ להיותם כלל העולם הגשמי כטו העגלה והמרכז‬
‫וכי הם נ צ ח י י ם ‪ ,‬מצורף לזה להראות כי אין בבגי ארם עדים‬
‫גאמגים וגם אין שומע ומבין דבריתם בם‪ .‬בגים גדלתי‪ .‬זה הוא‬
‫מה שהשם דבר‪,,‬והפליג צתות מליצת באמרובגימגדלתיורממתי‪ ,‬כי‬
‫מנהגם היד‪ ,‬שם לחגיח גם אלה התארים בשמות עצמים לבנים‬
‫ולילדים‪) ( .‬ג( ירע שור קוגהו‪ .‬אלו הסגולות לאלו הבעלי חיים‬
‫תמצאם כתובים בספר המועתק בעגיגי מחלוקת הבע״ה עם בני‬
‫האדם (‪ .‬לא ידע‪ .‬לא חתבוגן‪ .‬הטעם לא ירע ק ו נ ה ו ולא התכוגן‬
‫ב ע ל י ו ‪ ,‬והכל כפל עגין במלות שוגות‪ .‬וגם בזה והחמה לזה שבל‬
‫םפרי הקדש לטלאים מזה א י ן ח ת ח כ ט ו ת ל ת ת ט ע מ י ם ו ס ב ו ה‬
‫רק ה ש ת ג ע ו ת ‪) .‬ד( הוי גוי חוטא‪ .‬גם אלה דברי השם וכן כל‬
‫י‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫נ‬

‫»( דבהי״א כ״ה ד׳‪ ,‬גדלתי ורממתי עזר‪ ( ,‬הוא םפד אגרת בעלי חיימ לד‪/‬‬
‫קלוגימוס ב״ק מוקירו ומוכיחו על מחברנו‪.‬‬

‬ולכן תייהס המאמרים לשם או‬ ‫לנביאו שהוא שלוהו כי הכל אהד‪ .‬ומה שיאמר עוד במוהלט )י( ק צ י נ י ם ר ם ‪.‬מרעים‪ .‬עמוס ד׳ י״א‪ .‬ב״ש שנחרבו עשרת‬ ‫השבטים‪ .‬ח( כסכה בכרם כמלונה‬ ‫במקשה כעיר נצורה‪ .‬שהיא מםונ שלמות הדבר וכן כה׳ פרה אדומה תמימה )במדבר י״ט‬ ‫בי(‪ .‬טריה‪ .‬המכוון‬ ‫מכ״ז הוא שהמריץ הנביא ואמר להם על מקום מה מכל אשר לבם‬ ‫ההיו מוכים מאת השם כי עור תוסיפו להטוא (‪ .‬עזבו‪ .‬זה שאלה על סבת תכליתיית כלומר‬ ‫לאי־זה תכלית אתם עושים זבהים‪ .‬כי זה הוא לחנם‪ .‬ה( על מת תכו עור ונו׳‪ .‬‬ ‫וכלל הדבר השאיר ציון וירושלים יהירה ואין סביבותיה עיר‪ .‬ואהר יאמר כי הם םדם ועמרה‪ .‬ואני לא אוכל‬ ‫להאריך ש כ ל ה א ר י כ ו ת לא י ו ע י ל ל ס ב ל י ם ו ד י ב ק צ ו ר‬ ‫ל מ ש כ י ל י ם ‪) .‬‬ ‫*( וכן הראב״ע‪.‬זה מענין שם הדמיון שהתבאר ענינו‬ ‫בטה שאהר הטבע‪ .‬תאר לשריר‪ .‬ואיך שיהיה הטעם הוא כמו שידוע נם אצלינו שעושים מבצי•‬ ‫עומד יהיר על הר נבות ותלול לשמירה להעמיד שם שומרים תמיד‬ ‫או אם יקרה להם פתר מאדם‪) .‬יא( למה לי‪ .‬אין זת תאר לאבות ( רק לזרע‬ ‫הנמצא היום שהם הבנים המשתיתים‪ .‬והבל‬ ‫נכון אצל יודעי העברי וההגיון‪ .‬כי אנשי‬ ‫כנסת״נ ידעו שכן בונת מהבר הספר ואין לנו אהריהם ז״ל כלום בכל‬ ‫ספרי הקדש‪ ( .‬בכאן סמך הפעולה לפעיל כטעם‬ ‫כמתפכת םרום ( לא כמהפכת אלהים (‪) .‬יאמר יי‪ .‬דברים כ״ט כ״ב‪ (> .‬ליי ונאצו לקדש ישראל‬ ‫הכל אחד בענין ואין התחכמות בזת‪) .‬וגם אין קושיא אצל הבקיאים בעברי‬ ‫והניון כי תחלה אמר שכעבור השארות השריד אין דמיון ביניהם ובין‬ ‫סרום ועמורה‪ .‬כבד‪ .‫‪31‬‬ ‫ישעיהו א׳‪.‬כי כל מה שידבר הנביא השם מדבר ואין ביניהם הפרש‬ ‫רק בין מדבר קרוב ובין מדבר רחוק‪ .‬‬ ‫הספר הזה‪ .‬וטעם נצ־ורה שם עזר ואין לנו להביט כלל בין פועל‬ ‫ופעול‪ .‬ז( כמהפכת זרים‪ .‬וגם בל אבריכם אח״כ נדולים וקטנים היד ונים ופנימים‬ ‫הסמוכים ונם קצוניכם החיצונים‪ .‬שמ נמר והוא סמוך כי עון‬ ‫להכרה ולהבדל כמו שראוי ונהוג נם בעברי נם בהגיון בכל שם‬ ‫שהוא םונ וכולל ענינים רבים‪ .‬‬ .‬כםרם היינו‪ .‬הנה הראש שהוא‬ ‫יסוד האברים ההיצונים והלב שהוא ראש האברים הפנימים‪ .‬שלשה דמיונימ לענין אהד לחיזוק ולהפלנה‪.‬והגה שם מתום משרש ת מ ס‬ ‫‪'.‬א״כ קרם מחברנו בפי׳ הנכון הזד‪.‬נכון‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫י( כפי׳ הרד״ק ונגד פי׳ הראב״ע‪ ( .‬הוא מענין הוא הוא שתתברר ענינו שמה‪ .‬כי‬ ‫סנהרב תפש ערי יהודה כלם זולת ירושלים‪ .‬‬ ‫עם ע מ ד ה ‪ .‬להה‪) .‬ט( כטעט‪ .‬עם סמוכה הפעולה לפועל‪.‬הוא‬ ‫גגוע ומוכה‪ .‬‬ ‫לפי׳ גזעני‪ ((? .

‬לכן )ט!( רחצו תזכו גם תסירו רוע מעלליכם‪ .‬‬ .‬‬ ‫והטעם ראש תדש‪ .‬שבעתי‪ .‬דמם‪ .-‬‬ ‫המורה ( ר״ל שרהיצת תגופות ראויה אבל עם רתיצות הלבבות‪ .‬‬ ‫)משלי כ״ז ג׳(‪.‬‬ ‫להרע‪ .‬הביאה בלשון רמיסה‪ .‬כי אין בזת לאות בחקו ית‪ /‬כ ״ ע‬ ‫שיאמר עוד נלאיתי נשוא‪ .‬שמתשבתם שהאלהות כלם אוכלים ושותים‬ ‫הזבהים‪ .‬וכן דרך כל ספרי‬ ‫הקודש ולא נמצא כתוב שהאדם רואה פני השם‪ .‬כנת כפי מתשבתם שנמשכה‬ ‫אהר מהשבוה השוטים מעובדי הצלמים כמו שמבואר מן התורה‬ ‫והנביאים ומםפר יוסיפון‪ .‬להרים בי כבד הוא מאד כדרך כבד אבן‬ ‫)טו( יריבם דמים מלאו‪ .‬שהוא לשון גנאי כי כן היה ענינם מטעם‬ ‫מרמם רגליכם )יחזקאל ל״ד י״ט(‪ .‬כי כל מנתתם כן הוא אתר ששוא ואון בלבבם‪.‬יד( הדשיבם‪ .‬דברי תשם‪ .‬אין המכוון בזת כמו רב את יוצרו )מ״ו טי(‬ ‫או במו ]מדוע[ אליו ריבות )איוב ל״ג י׳ג(‪ .‬כל זה השרש טענין הדרבח בדרך‪ .‬מרציחות שעשו ואיך יביט השם לידים כאלה ואס‬ ‫יפרשום עד השמים ויתפללו כל היום אליו‪ .‬מרמם בהמר תוצות )ישעי׳ י׳ ו׳(‪.‬כמו להיותכם נראים לפני‪ .‬יב( לראות פני‪ .‬‬ ‫נשוא‪ .‬ובן היטב להטיב‪ .‬חמת לטובל ושרץ‬ ‫בידו‪ .‬‬ ‫)יג( מנחת שוא‪ .‬וכן הדשיכס‪.‬וכן ההגים והחדשים והשבתים‬ ‫והמועדים שהם נקראים מקראי קדש‪ .‬לא הפצתי‪ .‬ולכן אמר לא אוכל‪ .‬ואיך ימצא זה ותנה‬ ‫כת׳ בתורה ופני לא יראו )שמות לי׳ג כ״ג(‪ .‬יז( אשרו‪ .‬או כמו ויריבו רעי גכר‬ ‫)בראשית כ״ו כ׳(‪ .‬ובכלל אין פעל הטריבת בכאן בשום פנים ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫‪ ( 1‬בקרא תוכל‪ ( .‬כטעם שבעת‪ /‬כי תשבע מאכילתו אינו הפץ‬ ‫לאכול‪) .‬ואין זח מקומו‪) .‬‬ ‫‪82‬‬ ‫זה הלשון כמו שהיה גכון אם אמר כה אמר יי למה לי וגו‪ /‬וכן‬ ‫ענין לבו נא וגוכתת יאמר י‪ /‬ותמליצות שונות בהרבה מקומות‬ ‫שהענינים אתרים‪ .‬כטעם ותביט אל עמל לא אוכל ( )חבקוק‬ ‫א׳ י״ג(‪ .‬ריבו אלמנה‪ .‬כ ״‬ ‫השרש טטעם המץ יין )במדבר ו׳ ג׳(‪ .‬‬ ‫ואם לא אמי זה בפי׳ להערה נדולה‪ .‬וכבר כתב זד‪.‫ישעיהו א ‪.‬כלומ׳ לצייר בדבור הפגיטיי הטוב ולעשות‬ ‫הטוב‪) .‬כי זר‪ .‬חמוץ‪ .‬כנוי לביאה וכנה‬ ‫אוהד‪ .‬מו״נ פל״ג משלישי‪.‬כלומ׳ עשותם חנ ורבוי הזבחים בראשי תרשים‪.‬ולא יכול השם עור לשאת‪ .‬הרע‪.‬ומצר שכל דבר שיחמיץ‬ ‫מתהיל בו הפסד במו שבארו הרופאים בהוטץ היין לכן תארו העשוק‬ ‫בהמוץ‪ .‬ובן הקטרת בעבור זת הוא‬ ‫תועבה אצל השם ואם אינו כן להם‪ .‬אחר שאין סמוך שם עם‬ ‫העצרת‪ .‬ודרך העם להיותם נעצרים כ ס‬ ‫לפני יי כמעם עצרת הוא )ויקרא כ״ג ל״ו(‪ .‬ואין להאשים הנביאים כי ייחםו‬ ‫לשם כאלה הענינים בלתי יכולת‪ .

‬וכזה רבים בתורת וכ״ש בם׳‬ ‫משלי‪) .‬אין זה דבוק בטעם עם ו מ ר י ת ם‬ ‫בטי שהוא בענין בתאנו ושמעתם‪ .‬כמ״ש ואשיבה ירי עליך וגו׳‪ .‬‬ .‬ונםבאה שבר )מ׳ יי׳ב(‪ .‬כי היא לבנה מאד‬ ‫בטבע‪ .‬אין לנו שמוש מזה השרש‬ ‫בספרי הקדש הנמצאים בידינו‪ .‬ובכלל רק מ ה ש נ מ צ א כ ת ו ב‬ ‫ב א ל ה ה ס פ ר י ם בי ת ש א ר א ב ד נ ו ב נ ל ו ת נ ו‪ .‬במוהלט‪ .‬ונם מםונ זה הענין נקרא שכר‪ .‬‬ ‫והנה היה ראוי לשרים שירדבו דרך ישרה כרצון השם המנהיג העליון‪.‬לכן אז אם יהיו הטאיכם כשנים ונו׳ וכל אלה המאמרים והדמיונות‬ ‫ממלאכת השיהכתולע‪ .‬‬ ‫שלמונים‪ .‫ישעיה—א‬ ‫‪83‬‬ ‫האלמנה אבל הוא מיוהד ומצורף עם אויבי האלמנה מצד ענינה‬ ‫ומחלקתה עמם‪ .‬מהול‪ .‬יח( ונוכחה‪ .‬ואמר אח״ז ומריתם כלומר ומריתם פי‪ .‬‬ ‫ענין מיוהד למין תנועה מעוותת מבע״ת כנגד הטישרים אוהד‪ .‬כלשון םבא כטעם‬ ‫זולל וסובא )דברים מ״ט כ׳(‪ .‬וגם יהיה כן כפי מחשבת השרירים היהירים שיהיה‬ ‫להם השארות אחרי אבוד הרעים‪ .‬נא( איכר‪ .‬‬ ‫ב י ה ע ב ר י ו ה ס ו ר י א נ י ת ח ת ס ו ג י ס ו ד אחד‪) .‬בג( סוררים‪.‬ואמר דרך צתות המליצה סוררים לשרים‪.‬וטעם כשלנ‪ .‬מונה בהסכמת העברי לחנפיות ואינו במו ש ל ו מ י ם ( ‪.‬תולעת שני‪ .‬תיתה לזונה‪.‬וכן ושומע‬ ‫לעצה הכם )משלי יי׳ב טי׳ו(‪ .‬ולכן יקרו מזה במקומות היקרים כמו מעשה בראשית‬ ‫וא״יי‪) .‬אהר שאין בידינו‬ ‫מלשוננו—כמ״ש המורה—רק מעט‪ .‬ומה מאד‬ ‫הטיבו המביאים ראיה לזה והדומה לזה ]מן הסוריאני[ על ה ע ב ר י ‪.‬ב( ואם תמאנו ומריתם‪ .‬כן הוא ע״ד תאמת‪ .‬ואם אינו כן כפי מחשבת‬ ‫הדור הרע הזה‪ .‬ובן בתי׳ עוד וריב אלמנה ונו‪ /‬ואמנם דקות אלה‬ ‫היחפים איך הם מבמה פנים‪ .‬כא( סבאך‪ .‬במו ועם ישראל יתובת )מיכה ו׳ ב׳(‪ .‬ואין םפק‬ ‫שאם יתוכחו יהרו ר״ל השם וישראל שהם ינוצהו ויודו על טעותם‬ ‫ויתורו‪ .‬ומת נוכל עשוה‪ .‬נקרא םונ ממשקת אשר ישתה‪ .‬אבל הכונה א ל י ‪ .‬וזה ענין נכון בעברי ובהגיון‪ .‬בטעם‬ ‫בפרה סוררת )הושע ד׳ ט״ז(‪ .‬בסובאי יין)משלי כ״ג‬ ‫ב׳(‪ .‬אבל הטעם ואם תמאנו לשמוע‬ ‫אלי‪ .‬וטעם כצמר כי תיא לבנת מאד במלאכת ר״ל אחר השטיפה‬ ‫וחרחיצח‪) .‬‬ ‫)כד( אביר ישראל‪ .‬אבל‬ ‫תתלה הוי אגהם מצרי וגו‪ /‬והטעם בזה על אמר עשרה השבטים‬ ‫‪1‬‬ ‫י( נגד אבן גנאח בשרש שלם‪.‬לא יבין רק מי שהוא בקי־ותיק‬ ‫בלשון הקדש‪ .‬אבל הענינים המתויבים מתם‬ ‫הם הפכיים‪ .‬‬ ‫אץ מליצות ז ו נ ה ו נ א מ נ ה הפכיות‪ ..‬יט( ושמעתם‪ .‬והקש‬ ‫ע״ז‪) .‬וזה כפל ענין להזוק‬ ‫במו בתולת ואיש לא ידעת )בראשית כ״ד ט״ז(‪) .‬כי כל זונה היא בונדה‪ .

‬זה בולו על תצלתת עמנו בימי תזקית‪ .‬הפך‬ ‫וימאן להתנחם )בראשית ל״ז ל״ח(‪ .‬קרעי בנרים )ירמיה מ׳׳א ה י ( ‪.‬שאי אפשר שיבבנה שום אדם‪.‬כטעם אכלת יושביה )במדבר י״ג ל״ב(‪.‬והקש ע״ן‪) .‬ואין מכבה‪ .‬וגמ ארוםטו׳ כתב זה בענין רק מאד‬ ‫בתחלת תשמע‪) .‬מלשון נחמה כמו כי נהם על אמנון )ש״ב ייג ל״ט(‪ .‬חחזק‪ .‬כענין מ צ ו ‪/‬‬ ‫ומפני‪ .‬שלילה מותלטת והטעם כאן‬ ‫מובן‪ .‬ומי‪-‬‬ ‫שירגז ויעשת קושיות משם או ממאמר בזת תספור כמו שיתמה על‬ ‫אמרו ב א ת ר י ת ה י מ י ם ‪ .‬כטעם כי גבון הדבר )בראשית מ״א ל״כ(‪.‬אבל היותר נכוך‬ ‫ועיקר בכאן הוא שיהיה רומז לישראל‪ .‬וגכון מאד בעברי ובהגיון אמרו‬ ‫ו ב ע ר ו ש נ י ה ם על ההםון ועל פעלו שהוא הנמשל‪ .‬והויא‬ ‫תאר לצלם כי כן הוא גשמו שתוא מזתב או מכםף או מאבן‪ .‬שבן עגיגו לפי מתשבת עובדיו‪.‬ב( גכון‪ .‬וכן בבד עון )פסוק ד׳(‪ .‬ואתר ת מ ד ת ם ו ת ה פ ר ו לנמצא‪.‬וטעם המ״ם בכאן שהוא במו מ ן ‪ .‬והוא‪ .‬‬ ‫‪+‬‬ ‫י( הראביע וכן שד״ל כפי׳‪ (* .‬קיים‪ .‬‬ ‫לפי דעתי (‪ .‬עי׳ פירושו ע״פ זה משנה כפף ‪.‬לנסתר‪ .‬‬ ‫‪84‬‬ ‫ורוב יהודה זולת הגושעים בימי הזקיה‪ .‬הוא ישבב לבו אם ישכב על ט ט ו ת כ ס ף ואז בחלום‬ ‫ירבר בו השם ויגלה לו שאלו המליצות נבונות על חזקיה כמו על‬ ‫טשיח‪) .‬וכבר מנו הבמי הגיון אחד ממקוטי הטעות וההטעאה‪.‬כט( כי יבשו‪ .‬כי‬ ‫המהנהס מאכלו הוא טתתרט כי התאבל‪ .‬ב‪.‬‬ ‫שכן דרך מליצות כל דורשי ברבים‪ .‬כו( במשפט‪ .‬לא( החםן‪ .‬בור ובוריו!‬ ‫דברים ידועים אצלם שבודדים הכתמים ונם הם דברים ברורים‪.‬כמו•‬ ‫כ א ל ת כי כננד מ א ל י ם שב לומר כ א ל ת וכננד מ ת נ נ ו ה שבג‬ ‫לומר ו כ נ נ ה ( ‪ .‬וכן בצדקה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ב )א( אשר הזה‪ .11‬‬ .‬היותר נכון שיתיר‪ .‬‬ ‫והטעם שיצרוף הכסף מן הסינים עד שישאר כםף נקי במו שמיים‬ ‫ואסירה כל ברליך‪) .‬הנה הלשון סובל שיהיו‪-‬‬ ‫הפועלים באלה השם או ישראל ונם הכל ביהד‪ .‬מצורף לזר‪ .‬וכן ונהרו אליו וגו‪ /‬ובן ולא ילמת ערו‪-‬‬ ‫מלהמה‪ .‬ונם זה מתהפך‪ .‬ונם כי כל אהד מהם רבים ורכים‬ ‫בעונותנו‪) .‬מאלים‪ .‬וגם גבון על‬ ‫המשל ר״ל הנעורת והניצוץ‪ .‬וטעם הוי הו‪ /‬לצרי ואויבי‪.‬‬ ‫ומעם אנהם‪ .‬שהפכו הוא ושבר פושעים‬ ‫ונו׳ כי פושעים והטאים שני מינים‪ .‬‬ ‫וטעט ו ה י ה כטעם הוא הוא‪ .‬וכן כל מקבל תנחוםין‬ ‫ממה שעבר‪ .‬‬ ‫ברבוי מיני הוראות מלת מ ן ‪ .‬ל( נבלת עלית‪ .‬וגס‬ ‫עץ לא ירקב יבתר פעלו‪ .‫ישעיהו‪-‬א‪-.‬‬ ‫אמנם דיוק יסוד זת תתבאר בםפרי הטבע‪) .‬ומסבה‪ .‬כה( כבור‪ .‬וכן שרש זה מענין אהד בסוג‪ .

‬וזה בלו כט״ש‬ ‫על תגבורת ההיה הראשוגת עד שלקו על ידת עשרת השבטים וגם רוב‬ ‫יהודה ויושבי ירושלים ואם לא גכבשה‪ .‬‬ ‫למזמרות‪ .‬וכן ב ע פ ר טעמו ובטתלות עפר‪ .‬ואם יהיה שם גגזר מהויב שיש‬ ‫בכאן הםתן מלת המציאות והיא‪ .‬וכל ברבות‬ ‫התורת אינו רק בתכרתי‪ .‬ודבר בעתו טה טוב‪ .‬מלשון נהר ממש‬ ‫לשני דמיונים ר״ל למרובה ולמרוצה‪) .‬וכן כתיב עור ועיני נבהות השפל (‪) .‬ואם אמר‬ ‫ש פ ל ו ת י ת ג״כ נכון‪ .‬והטעם במערות‬ ‫הצור כמו שיבאר עוד‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪4‬‬ ‫*( עיין להלן פרושו ותבין זה‪.‫‪85‬‬ ‫ישעיהו‪-‬ב‪.‬והם״ם שהוא כמעם מ ן‪ .‬חפך ו י ש ח גם ו י ש פ ל‪ .‬אין שטות גדול מזה‪ .‬ובן ובילדי גכרימ ישפיקו כמ״ש המורה (‪) .‬אע״פ שזה השם הוא שם המין בכלל וכן ו י ש פ ל‬ ‫א י ש ‪ .‬‬ ‫זת גתיגת םבת עצטיות לגטישת זאת‪ .‬עי׳ משנה כםף ‪11‬‬ ‫עמוד ‪ ( .‬אם ה ו א או י ה י ה כמו שידוע‬ ‫ליודעים לדבר ואיך שיהיה‪ .‬ט( וישה אדם‪ .‬ובן אמר אח״ב נ ש א‬ ‫ו ש פ ט שהם מתגגדים‪) .‬ובלע״ז אי שאדש (‪.‬ולבן‬ ‫האשימם במקומות וזמנים ידועים ]ואמר[ והעם לא שב עד המבהו‬ ‫)ט׳ י״ב( (‪) .‬ובבר בארנו זת בתורת לתמלט טיד הטוענים‬ ‫עלינו (‪) .‬התרוממות מעלה נם בעיני כל העם‪ .‬זו שלילת טותלטת ע״ד הנדה וספור‪ .‬ואהר הפך פניו לתשם ית׳ ואמר בי נטשת עמך‬ ‫וגו‪ /‬ואהר הפך פניו להמ ואמר בא בצור ונו ‪) .‬באמת‬ ‫מ ק ד ם ‪ .‬כי לא יהיה צורך לזה כי שלום ושקט יהיה אז‪.‬‬ ‫והפך זת ראוי במקומות כטעם ללמדם מלהמה )שופטים ג׳ כ׳(‪.‬ואל תשא להם‪ .‬הנה ש פ ל בכאן רמז ל ע י ג י‪ .‬ולא‬ ‫ילטדו עוד טלהטה‪ .‬רמז ל ה ר ‪ .‬ו( כי מלא מקדם‪.‬עבר מפועל קל‪ .‬דבור לגובה עמגו‪ .‬יב( ועל‬ ‫כל גשא ושפל‪ .‬וההבמה הגפלאה היא תתברתי‬ ‫וכל בני הזמן טועים בבתינתם ר״ל בבהינת ההכרהי‪ .‬הם בלי החפירה בארץ‪ .‬ישא‪ .‬הגה אלו עם היות שגיהם שמות גגזרים מבלי תסתן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬י( בוא בצור‪ .‬וגם לקו כל האומות כמו שיאטר‬ ‫עוד בי יום ליי צבאות וגו‪ /‬אבל העיקר על םנהרב וג״ג‪) .‬לאתים‪ .‬‬ ‫י(‬ ‫( ‪.‬וכן הראב״ע‪ (» .Aissadaa‬‬ ‫( מו׳׳ג ח״א פ״ז שמפרש חידושי המחשבות‪ .‬הוא מין אהד מיוהד‪ .‬ח( והמלא‬ ‫ארצו כסף וזהב‪ .‬אין תכונת רק עמנו אז או נם עמים םביבותם אשר תשתית‬ ‫םנחרב‪ .‬כלומר‬ ‫יושב בתר‪ .‬זת תתתלת דרשת אתרת‪ .‬כאלו אמר‬ ‫ואין אתח מרים לחם‪ .239‬כן בכ״י וצ״ל ועיני גבהים חשפלנח )ח׳ ט״ו(‪.‬כלומר מדרבי בגי המזרת לירושלים‬ ‫וםרעותיהם‪ .‬‬ ‫ללמד בני יהודה קשת )ש״ב א׳ י״ח(‪ .‬ד( ושפט‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ .‬‬ ‫ונשא‪ .‬ונהרו‪ .‬וקרא הנביא‬ ‫לעמנו המקולקל‪ .‬ה( בית יעקב‪ .‬תם תכלים אשר בם יםירו תזמורות ולעזם פוראדורש (‪.‬‬ ‫ולא דוקא תרבותם לאתים ותניתותיתם למזמרות‪ .‬יא( עיגי‬ ‫גבהות אדם שפל‪ .‬ירים‪ .

‫ישעיהו‪-‬ב‪.‬במי גר‬ ‫ותושב אנכי עמכם )כראשית כ״ג ד׳(‪ .‬אבל גם‬ ‫ישפיל המשנים והשלישים והתקיפים והעשירים‪ .‬אם שיהיוד‬ ‫צמת או ארם או זולת זד‪ .‬כי לא‬ ‫תהשוב שהשם לא ישפיל רק הנבורים במעלה העליונה‪ .‬ ‫ה פ ל ג ת לשון ה ק ד ש — א ו י ל נ ו ש א ב ד נ ו ת ו—כי מערות כמר‬ ‫נקרות )פסוק כ״א(‪ .‬אם רב ואם מעט ער שלא ישאר‬ ‫איש שיהיה מתואר בשום פנים בשום יחם רוממות‪) .‬כי כל אלת סוגים שבאדם הוא‬ ‫תתתם עד שגאמר בדקדוק כי הארס הוא תי תוא צמת הוא גשם‪.‬ששרשו הלל‪ .‬ולכן נכון בעכו־י‬ ‫שהוא נקרא שרץ מיוחד פחות טאד‪ .‬‬ .‬יג( ועל בל‬ ‫לקרוא‬ ‫ארזי‪ .‬וגקראו ג״כ מערות משרש ע ר ת שהוא‬ ‫מסוג גלוי הדבר תסתום והגםתר‪ .‬לתפורפרות‪ .‬וכן את מקרת תערה )ויקרא‬ ‫כ׳ י״ח(‪ .‬ולבן איש ה ג ש ם ( ה א ח ד ‪ .‬ר א ך .‬‬ ‫)יז( ושח‪ .‬וגקראו סדקי הצורים מצד שהם געשים בטב^‬ ‫נ ק ר ו ת ‪ .‬׳ רמז‬ ‫לאנשים ולאדם שקדם זכרם‪ .‬ר״ל כי הנשא והשפל היא לנושא אהד‪ .‬ועל כל הגבעות‪ .‬וטעם ב ל י ל בכלל‪) .‬והפלגת הנביא המדבר בכאן‪ .‬שקפים אטמים )מ״א י׳ ד׳(‪.‬והוא דבור מדוקדק‪ .‬י ( והאלילים‪ .‬ושפל‪ .‬ושפל בערך אל מה ש ע ל י ו ‪ .‬בי םנהרב ורעיו אבדוס‬ ‫ושטפום בטצות השם ובהפצו‪ .‬‬ ‫כמו שידוע כי על האמצעי יתכן שירמוז בהיוב שני הקצוות כמ״יצ‪:‬‬ ‫על האדום שהוא לבן ושהור‪ .‬כטעם חפירות כמו‬ ‫‪1‬‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫‪ (1‬ו׳׳ל תעצם היחידי‪ ( .‬הגה הם מתגגדים אבל הם מצטרפים‪ .‬ובכלל כל בן יחס‬ ‫נשיאות רוממות אי זה שיהיה לו‪ .‬היותר גבון שיהיה פעל עבר בי זה יותר טוב משגגיח‬ ‫שתהיה בכאן בכח מלת המציאות‪) .‬ובן וקיר ערה מגן )ישעיה כ״ב ו׳(‪ .‬במערות צרים ובמחלות עפר‪ .‬נהגו הנביאים — והראם כן משה‬ ‫בני אדם בתאר שאר הנשמים מכל הנזכרים והרמוזימ מסוג הגשם‬ ‫ותצמת והחי‪ .‬זכר אלת בפרט לפרםם הפלנת ננותם‪ .‬בכלל הוא מלשון סבוב‪) .‬יתואר כשהוא נשא ושפל‪ .‬כ( לתפור פרות‬ ‫ולעטלפים‪ .‬ואולם במה שגעשה כעפר‪-‬‬ ‫במלאכה ע״י אדם שהוא עושת ברוב תמונה עגולה יאמר מחלד‬ ‫מחלות‪ .‬מטעם ויגקרו א‬ ‫עיגי שמשון ( )שופטים ט״ז ב״א(‪ .‬‬ ‫‪86‬‬ ‫כלל‪ .‬כלומר נשא בערך‬ ‫אל מה ש ת ה ת י ו‪ .‬ב״ש בשני גושאים ולבן‬ ‫יסבול זה הבל יהד‪ .‬כקרא וינקרו את עיניו‪.‬במו ושמתיך בנקרת הצור)שמות ל״ג כ״ב(‪ .‬ויצדקו כל שגי מתנכרים‬ ‫לאםרם יהר בנושא אהד אבל משני צדדים‪ .‬כ״ש שנכון זה א‬ ‫גגיה בשגי גושאים והכל צודק‪ .‬המ הצלמים‬ ‫שהיו עובדים בני עמנו וכל האומות‪ .‬יט( ובאו‪.‬וכ״ש שנכון בזה מצר היות השמות‬ ‫האלו ממאמר המצטרף‪ .

‬ותמח חשחיתם באחרית‪ .‬‬ ‫ונדהק‪ .‬כמו שנאמר בלעז ט א ב ר ״ ד ( ‪ .‬‬ ‫)כב( חדלו לכם מן האדם ונו‪ /‬כל תנביאים מלאים מזת שעמנו‬ ‫ה מ ק ו ל ק ל י ם תיו נותנים שחדים ומבקשים עזר מיתר העמים ונם‬ ‫למצרים ונם לאשור נתנו יד‪ .‬כי זד‪ .‬ונשוא פנים‪ .‬תלים קמ״ו ד׳(‪. ש ב לאדמתו ונו׳‪) .‬‬ ‫הובש‪ .‬ובכאן‬ ‫קצור לשון גבון בעברי ובהגיון כי הטעם ויאמר שמלה לך ונו‪ /‬וטעם‬ ‫שמלת בכאן שם מיותר לכםות גדול הערך כמו והוא מתכסה בשמלה‬ ‫חדשת )מ״א י״א כ״ט(‪ .‬והמכוון בזה כי‬ ‫דרך פלא וזרות יהיה אז בי ימצא מלבוש כבוד לשום אדם‪ .‬כא( מפני פחר יי ונו‪ /‬כטעם כספם‬ ‫וזתבם בחוצות ישליכו)יחזקאל ז׳ י׳׳ט(‪ .‬ל נ ו ‪ .‬כל מת שקדם מן תדלות לישראל‪ .‬ר״ל אדם הי אשר עליו הבונה‪ .‬וזח ענין רק‬ ‫בלשון‪ .‬הנה פעל הפנים הם‬ ‫מעצמו‪ .‬ואף מה שהוא באלילים ובצלמים‪.‬כי מכרותו לצורך מחיתו או‬ ‫לקחוהו האויבים או שמהו במשכון‪ .‬כי תלקשנה דרך קצין‬ ‫ומגהיג לרבים‪ .‬להפלגה ובן דרך הלועזות‪) .‬ומי שיתן בזה וכל הדומה לזה טעמים וסכות־‬ ‫הוא מתהולל או מהולל‪ .‬ו( בי יחפש איש‬ ‫באתיו בית אביו‪ .‬והפלינ לומר אשי נשמה באפו כלומ׳ בחוטמו ולכן‬ ‫תפול משם בקלות‪ .‬הטעם פ ה ישא קולו‪.‬כמו שידוע‬ ‫בעברי ובהגיון שיוקח שם דמיון מקום שם גגזר‪ .‬ג( שר‬ ‫ג‬ ‫חמשים‪ .Pick-haken‬‬ .‬והעד‬ ‫שגמ לזה לא יהיה כמו שתשבו קרוביו‪ .‬הוא יאמר לתם‬ ‫יותר ממה שהעירוהו‪) .‬כטעם תצא רוחו .‬ותטעם תהית ת ת ת י ד ך ‪) .‬זה‬ ‫כת׳ ארוםטו׳ בארוכה בם׳ המרות ובאר הםבה מדוע ההנהנה בבהורים‬ ‫בלתי ראויה בשום פנים‪ .‬ואולם פעל הנשיאה וההרמה הוא להם ולו‪ .‬ולכן יאמרו בזת בני משפחתו הנה ירענו בי‬ ‫לך ש מ ל ת לכן ק צ י ן ת ת י ר ‪ .‬הנה כל אדם הוא כן‪ .‬ורבים כן לאין‬ ‫טספר‪ .‬ה( ונגש‪.‬ח( כי בשלה ירושלים ויהודה גפל‪ .‬אשר נשמה‬ ‫באפו‪ .‬ד( ונתתי נערים‪ .‬כטעם זה יעצור בעמי )ש״א ט׳ י״ז(‪ .‬ואולם זה הפסוק הוא דברי ישעיה לתביננו‬ ‫איך נכון שיתיר‪ .‬וטעם ו ה מ כ ש ל ה ‪ .‬ב״ש שר מאה ואלף‪ .Tabart ( .‬ראוי ברוב ל ת ת כבוד לבית אבות‪ .‬‬ ‫)א( משען ומשענה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שנאמר בלעז פיק״א פרי״ט ( והמכוון בזה הפסוק נמשך עם הבא‬ ‫אהריו לבא בנקרת הץרים‪) .‬ואין בזה ע״ר ת א מ ת‬ ‫באור ותנאי‪ .‬כלומ׳ שכל איש ירהוק האתר כמו שיפרש‪) .‫‪87‬‬ ‫ישעיהו‪-‬ב‪-.‬גם זה‬ ‫שגוי מליצות לצרות‪ .‬זה פרשו המורת )פל״ד מראשון(‪) .‬ויועץ‪ .‬ז( ישא‪ .‬ג‪.‬א״כ קללת נמרצת היא‪) .‬לכן‬ ‫זה המין יקרא מורכב ה ר כ ב ת באור באמת‪ .‬אין לחם‪ .‬כאלו אמר דעו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪J‬‬ ‫י( ‪.

‬וטפף‪ .‬בלומר ואתם‬ ‫ראו סכלותיכם ומת תעשו בבא השם לשפוט אתכם‪ .‬בי האישים הרבים הנה המין והכלל יכללם‪.‬נם מה נכון בזה הלשון דבוק על הקדקד‬ ‫)בראשית כ׳ י״ח(‪.‬טז( יען‪ .‬ואל הרשע לשון יהיר‪ .‬כי יהיה לו‬ ‫רע כמו שקרם כ י ט ו ב ‪ .‬אין‬ ‫הבדל בין זה ובין אלו אמר ו ע ש ה מספתת בקרקדבנות ציון שהוא‬ ‫אהד מן הננעים הרעים‪ .‬יג( לריב‪ .‬וגם ישעיה עשה כן שאמר בכאן‬ ‫נזלת העני בבתיכם‪) .‬יא( וטעם אמרו ר ע‪ .‬מרריבך‪ .‬וה״ה לכרם‪ .‬‬ ‫)ישעיה ד׳ ד‪.‬כטעם‬ ‫ריב ליי עם עמו )מיכה »׳ ב(‪) .‬‬ ‫)י( צדיק‪ .‬וכן כי על כל ככור חופר‪.‬רק שעשה הסד ובאר אחריו‬ ‫ובער בשדה אהר‪ .‬לעצטם כטעם בי טקללים לחם וגו׳ )ש״א ג׳ י״ג(‪.‬ואין תטעם רק מיותר ר״ל כרמי זולתם ובפרט מן‬ ‫היהודים האמללים‪ .‬ודיוק זה על‬ ‫הכנסת האצבע בעינים ותוך תפת בענין תטחן לאחר אשתי )איוב‬ ‫ל״א י׳(‪) .‬והיה מטיף העם הזה )מיכה כ׳ י״א‪ /‬בי המדבר יצא מפיו‬ ‫ניצוצת רוק לפעמים‪ .‬במ״ש מצר זאת ההשאלה כן יזה נוים רבים‬ ‫)נ״ב ט״ו(‪ .‬ואמר הכרם‬ ‫בסתם ובמותלט‪ .‬להפלגת ההתדבאות‪ .‬גבון שיחיח טעמו בכאן נפש לבד ואין‬ ‫זה הכרחי‪ .‬ונם שינה בכאן ממה שכתב‬ ‫במשלי‪ .‬כי טוב‪ .‬‬ ‫ובן שינה ואמר על הרשע י ד י ו ו ל ו ‪ .‬׳(‪) .‬כנוי לצדיק שהוא םוג‬ ‫לאישים רבים כמו נםו ואין רודף רשע )משלי כ״ח אי(‪ .‬ד׳(‪ .‬סבת פועלת‪ .(:‬ובבר בארתי זה בקצור ההגיון שעשיתי‪) .‬כי לצדיק אמר לשון רבים‪ .‬יד( ואתם בערתם ונו׳‪ .‬וכבר זכרתי רבים ב״ש שכתב משת בסתם כי‬ ‫יבער איש שדה או ברם )שמות ב״ב די(‪ .‬לצדיק‪ .‬יהיו לו‪ .‬ומזה הצד נקראו ה י ל ד י ם ו ת נ ע ר י ם טף כ י כ ן‬ ‫מג ה גם י ש ט פ ט פ ט י ם ד ב ר י ם ת מ י ר ק צ ת ם עם קצתם‬ ‫בהבלים ושטויות‪ .‬‬ ‫‪88‬‬ ‫שכשלה ירושלים וזהו כדרך כי עצר עצר יי וגו׳‬ ‫וכן עוד כי רוח ערצים כזרם קיר )כ׳׳ד‪ .‬נכון כמו שנכון אם אמר מעוללים‪ .‬וא״ב לא כוון המורה כבודו טונה‬ ‫במקומו‪) ( .‬‬ .‬ט( לגפשם‪ .‬‬ ‫*( ובן פי׳ ר״א מבלגנצי‪ :‬הלוך וטפוף שמן המר ובשמים‪.‬מעלליהם‪ .‬מאשריך‪ .‬‬ ‫וכל אלה העגיגים טטבע םוג האפשרי‪ .‫ישעיהו—ג‪.‬טו( תטחנו‪ .‬יב( מעולל‪ .‬מענין נטפו טיס )שופטים ח ׳‬ ‫ד׳( (‪ .‬רמז למאשריך‬ ‫ןהבליעה היא הפלגת ב ע ר הדבר והשחתתו‪) .‬וזה מענין מנת אמרם ז״ל ומנעו בניכם מן ההגיון‬ ‫)ברבות כ״ח‪ .‬ין( ושפת‪ .‬ונשים‬ ‫משלו בו‪ .‬להם‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫*( אולי במה שאמר במו״נ פ״ב מראשון ״ועל הנאה והמגונה טוב ורע״‪.‬והפך זה‬ ‫וצדיקים ככפיר יבטח‪ .‬ומי שימין‬ ‫בזה טעמים הנה הוא שוטה גטור‪) .‬בלעו‪ .‬נשים ממש והוא הדין אנשים שוים לנשים ש א י ן ה ד ב ר‬ ‫ת ל ו י ב א ש כ י ם ו ב כ ה ם ‪ .‬והכל נכון בעברי ובהגיון‪.

‬מטעם‬ ‫ונקף סבכי היער )י׳ ל״ר(‪ .‬איגו הפך הלול‪.‬‬ ‫נם זה על הזקיה‪ .‬שם מונח בעברי‬ ‫לערות הנשים‪ .‬אבל הפליג להעירנו על שנוי מליצות ולכל שתוף שמוה‪.‬והכל‬ ‫לפי הדבר ההםר ( והגערר ולפי המקבלים‪.‬ולפעמים הבונה בנושאים מהחלפים ולבן הכונה בזה‪ .‬אבל זה ההאר הוא בשטה ההיצוני מהגשם‪.‬ע״ד דרבי ציון אבילות )איכה א׳ ד׳(‪ .‬פתחן‪ .‬והטעם בזה שיהיה רבוי אלמנות‬ ‫ובתורות ואין ]איש[‪ .‬ה( מקראיה‪.‬‬ ‫שידוע שיופי חקדקד חוא חיותו נחלק מאד‪ .‬‬ ‫ותעד בתצוצרות (‪ .‬‬ ‫כלומר לא נעשה לך הוצאה‪ .‬וכאלו אמר שהמתים מכם‬ ‫לא ימותו טיתת טבעית ע״ד יומו יבא )ש׳׳א כ״ו יי(‪ .‬שם‬ ‫ואבלו פתתית‪ .‬וטעם ב י ו ם ה ה ו א בזה ובכל העברי פעם קצר‬ ‫ופעם רהב‪ .‬מת‪.‬נקפה‪ .‬אע״פ שבל ב״א יקראו בזה התאר מצד חכח‪ .‬לפי שגדר האדם המיוהד ףרבר‪ .‬וטעם י ע ר ה ‪ .‬כי ידועים המינים להם‬ ‫מהסוגים‪) .‫‪89‬‬ ‫יהושע—ג‪—.‬ד‪.‬ובכ״י המסור‪ ( .‬וגקתת‪ .‬גם זה מלשון כתיבה נהוג בעברי‪) .‬מקשה‪ .‬כי‪ .‬וכן הראב״ע בשם אחרים‪ (« .‬וראה כי להמנו נאכל ונו‪ /‬אין עיקר הדבור‬ ‫אשר עליו נאמר והתזיקו ונו‪ /‬וכן אל תאכלו ממנו נא ונו׳ )שמות‬ ‫י״ב ט׳(‪ .‬אזור נאה ידוע אצלם‪ .‬מטעם המק בשרו )זכרי׳ י״ד י״ב(‪ .‬כו( ואגו‬ ‫ממה שבמקרה כטעם או במלהמה ירד וגםפה‪) .‬ובכלל םוג‬ ‫הגקיון הוא מסוג ההעדר ולכן הוא פעם לבובה ופעם לרעה‪ .‬‬ ‫כל הכתוב להיים‪ .‬וה״ה שיתית נאות אם אמר ותתת‬ ‫יופי כ י ‪ .‬ראויה להמון אבל ליהירים די במלה אחת‪ .‬וסוג זה‬ ‫הענין למד ממשה רבן של פל הנביאים ע״ה‪ .‬ע‪ /‬צי‪ /‬ואהרים כן‪ .‬ד״ל כי אם‬ ‫צלי אש הוא העיקר‪ .‬ובגוי פתהיה לזאת‬ ‫הערת‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫י( ר״ל שירד לפרטם ולהאריך בזה‪ ( .‬יגלה‪ .‬ג( והיה הנשאר בציון‪.‬‬ ‫)כה( מתיך‪ .‬לחמנו נאכל‪.‬וכן עגין החזון שם ג׳ כ״ד העיקר לפסוק של אחריו‪ :‬כי‬ ‫עוד מעט מזער וגו׳‪.‬ב( יהיה צמה יי ׳לצבי‪.‬והם‬ ‫חלולים חלולים‪ (» .‬עד״מ והטעם מספר רב‪ .‬‬ ‫הגה בכאן היה העיקר על המתים בפעל‪ .‬כי‬ ‫אע״פ שםנהרב השהית רבים ורבים הנה תהיה התשועה לנשארים‬ ‫ולא יעשה כלה כמו שיפרש לפליטת ישראל‪) .‬אבל הופסק הפסוקים‬ ‫לשנים פרטים ושלשה וארבעה והמשה‪ .‬כנקף זית )י״ז ו׳(‪ .‬ה י ר י ד ה ( והאריכות‬ ‫לפרטים האלה‪ .‬אבל ימותו מיתה‬ ‫(‪) .‬יח( תפארת העכסים וגו ‪ .‬וזה כעין אמרו אגלה את נבלתח‬ ‫)הושע ב׳ י״ד(‪) .‬כאמרגו‬ ‫מתי מספר )בראשית ל״ד ל׳(‪ .‬ממעם גקיון שגים ותםר לתם )עמוס ד׳ ו׳(‪ .‬‬ ‫פתיניל‪ .‬וכן בשבט יבכה ונו׳ ( )י׳ ב״ד(‪) .‬‬ ‫ן ‪) /‬א( שבע נשים‪ .‬תיותר נכון שיתית שם כענין‬ ‫בויה ( כמו די‪ .‬‬ ‫‪fi‬‬ .‬כד( מק‪ .‬ד״ל נאמר בהם ג״כ מקשה‪ .

‬כי על כבור הופה‪ .‬כמו שבאר המורה (‪ .‬‬ ‫ה‪) .‬ובזה נ ש ל ם‬ ‫המשל‪ .‬ומדעתי היה חמין הזו‪-‬‬ ‫מן המין הראשון (‪ .‬והטעם כדי שלא יבם שרב ושמש בחזקה‪ .‬והפך זה צ ר י ך‬ ‫בלילה‪ .‬וחטעם חופר בארץ ומוציא‬ ‫משם חאבנים‪ .‬כן מ ג ה ג גם ה י ו ם שם ו ג ם א צ ל י נ ו‬ ‫לעשות ]מגדל[ בבל כרם גדול וגכבד‪ .‬שהראוי והמנהג לעשור‪/‬‬ ‫על כל כבוד חופח‪ .‬״וא״כ הדכד•‬ ‫ברור כי בימי ישעיה היה מפורסם בקרב ישראל ענין האש והענן הממונוד‬ ‫בתורה״ יאמר שד״ל בפי׳ לישעיה‪ .‬ושמות מ׳ ל״ח‪ .‬ובן וגם יקב חצב בו‪ .‬וכן עשה משה (‪ .‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הטעם המקומות שהיו שם נקראים להוער (‪ .‬לצדקה‬ ‫והנה צעקה‪ .‬‬ ‫שהוא כלו לשון חקודש‪ .‬ובן וםבת תהיה לצל‪ .‬י( אצוה‪.‬ב״ש שהו*‬ ‫עושת פרי רע ותעד ב א ו ש י ם ‪ .‬ועי׳ז העירני החי בראדי שפשטא הוא ג״כ טעפ מפסיק‬ ‫וא״כ מלת עשן עומדת בפ״ע ואפשר גם עמ מה שלמטה‪ .‬זה ה ו א‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫י( וכן הרד״ק‪ ( .‬ז( והנה משפת‪ .‬זה גמשך ע‬ ‫ויסקלהו שאין זח פעל מיוחד לעצמו‪ .‬נרמז בדברי מחברנו פה‪ (* .‬ע״ש בהערה ו‪ .‬ובן חביא חחבם אבן קמהי הברים מלשון המשגד‪(6.‬ג״כ משרת לנמשל‪) .‬‬ ‫מצות לא תעשה כי המצוה סוג למשפט‪) .‬ויעזקהו‪ .‬ואחר באר הנמשל ואמר כי קרן יי צבאות בית ישראל ו ג ו ‪/‬‬ ‫ובא בקצור מופלג ועלינו לבחון הלקי המשל אם כל מלה שבו עושד־‪.‬אלה דברי הנביא מענין מלאבת השיך־‬ ‫ועשה משל פילוסופי כאלו יש לאהד מאוהביו כרם בנבול נכבד ו ט ו‬ ‫ידוע שם היה נקרא קרן בן שמן‪ .‬ולכן בא ל כ א ן‬ ‫מלת בי לנתינת טעם לדבריו‪ .‬ד( מרוע‪ .‬ח( ועתה אודיעת נ א ‪.‬ו מ כ ל ש נ מ צ א שם ג ע ש ח מ מ ג ו כ ל‬ ‫ש מ ו ש ה ב נ י נ י ם במו מן ת נ מ צ א ב ת ו ר ה ו ב נ ב י א י ם ^‬ ‫ויבן מגדל בתוכו‪ .‬לעשוו‪7‬‬ ‫היין‪) .‬כמו כי עצר עצר יי ונו׳)ביאשית כ ׳ מ ״ ח ( ‪.‬תפועלת‪) .‬והחי אפטאוויצד קוד^‬ ‫גם התרגום ביממא‪-‬ואמטחא יחד‪ ( .‬צתות השיר‪) .‬יכ( והיה בנור‪ .‬‬ ‫הוראה בגמשל אם לא‪ .‬הטעם ענן ו ע ש ן‬ ‫ביום (‪ .‬שאלת על תסבר‪ .‬והת״ימחבר העשן למה שאחריו‪ .‬שמות י״ג כ״א‪ .‬ואת פעל יי לא יביטו‪ .‬וכן הרי״א מפרש שחסר הנסמך‪.‬עם היות לאלה השמות הוראות‬ ‫מועילות וכן בל הנמשך לזה ער מהממיר עליו ממר‪ .‬‬ ‫כי כן ראוי אהר שאינו עושה פרי כמו שהיה מהוייב לו‪ .‬ויאמר החי קרויה כפרוטו‬ ‫שהוא טעות נגד הנגינה‪ .‬ט( באזני יי צבאות‪ .‬זד• דברי‬ ‫הנביא כלומר באזני אמר יי צבאות ואין כאן שום הסרון שם כללד(‬ ‫אבל הוא מובן כעצמו‪) .‬כל זד‪ .‬מלשון עוזק תחת חזתים מנחות פ״ה‪ ( :‬נגד הראב׳׳ןן‬ ‫לפי גרסת הדק׳ פרידלנדר‪ .‬כענין חופת תתנים וכן יעשה השם חופה מ ע נ ן‬ ‫ומאש על בל מכון תר ציון‪ .‫ישעיהו‪-‬ה־־־ה‪.‬א( אשירה נא‪ .‬וזד‪ .‬בפתיחה למו״‬ ‫( שיאמר המורה שם‪ ( .‬ונמצא שם אלן‬ ‫הבלים עם היות יין טשתיתם‪ .‬ואולם באור כזה אי״י‪ .‬והיה שם‪ .‬ועשן‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ב>‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ז‬ .

‬יז( ורעו‪ .‬מ( ונשא‪ .‬מ( ולא נפתה‬ ‫אזור הלציו‪ .‬‬ ‫אמר ארם ואיש‪ .‬נרים‪ .‬כלומר כרותה‪) .‬כמו עצמו‪ .‬‬ ‫שמנים‪ .‬דרך גבורים מופלגים כטעם איש הרבו על ירכו )שיר‬ ‫ג׳ ח׳(‪) .‬יד( נפשה‪ .‬והטעם שהצמא ייבש תמון אותו‬ ‫העם‪) .‬כ ן ד ר ך ת ת י ו ת‬ ‫ה טורפות'ש כאשר יאכלו קצת יעזבו ה ט ר פ ה לעטור‬ ‫לפגי ת ם ו א ת ר כך ישובו ל א כ ו ל ‪ .‬שם ננזר במו ושבלה אין בהם )שיר ד׳ ב׳(‪.‬נם ידוע לבקיאים בלשון הקדש‪ .‬ומי הוא זה ?‬ ‫וחרבות‪ .‬לבלי תק‪ .‬יג( מבלי‬ ‫דעת‪ .‬‬ ‫כבשים‪ .‬בג( מצדיקי רשע‪ .‬שם מושאל לעניים ולענוים (‪ .‬כט( ויפליט‪ .‬כנוי לכלל הנוים‪) .‬זת סבת פועלת עצמית‪ .‬די בזה עד נאמן שנפשה כמו עצמה‪ .‬ידוע שתוף שם דבר‬ ‫ממה שאהר הטבע‪ .‬הוא האוכל את‬ ‫הקש‪ .‬כי כל ארם ירא טלאתוז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫*( בשרשות כםף ב״י מבאר אלה השמנה בנינים‪ (* .‬יח( הטאה‪ .‬השם‬ ‫ית׳ לנוים מלכי אשור ועמד‪ .‬ומה‬ ‫יעשת לגו‪) .‬והיה זה‬ ‫דרך לעג ובוז מהם כלומ׳ לא נאמין‪ .‬וכן הלהבה הוא הפועל ברפיון החשש‪ .‬וכן הר״א מבלגנצי‪.‬שם מוגח ביהוד‬ ‫לאומר תנוזר מכלל תורת משה‪ .‬וכן ב ל ש ו ן‬ ‫ע ר ב י נפסד‪ .‬א?!רת‪ .‬טושכים החטאה‪) .‬לו‪ .‬וזת כמו מנשת תרשע ( כמו שבאר‬ ‫המורה‪) .‬תורת משה‪ .‬זכר זה ארוסטו׳ בהודיעו גרר‬ ‫הגבורה האמתי‪) .‬היו אומרים‬ ‫זה לגביא כשהוא מיעד לתם ביאת מלך אשור עליהם‪ .‬צהה‪ .‬צח( כסוהה‪ .‬ומי יתן טעם בי אמר רשע לשון‬ ‫יחיד‪ .‬והכל למדו הנביאים ממשה באטרו הגר אשר‬ ‫בקרבך יעלת עליך מעלת מעלת ואתה תרד וגו׳ )דברימ כ״ח מ״ג(‪.‬וכמר‬ ‫שבאר הטורה בפ״נ משלישי‪.‬ ‫ת ו ר ת מ ש ה והמובן ממנה ש ה ו א כ ל ל ה מ צ י א ו ת ‪) .‬כד( לשון אש‪ .‬מטעם מרעת‪.‬וכן דרך ח חתולים‬ ‫ל ע ש ו ת ל ע כ ב ר י ם ‪ .‬וכי יהיה‪ .‬‬ ‫והוא מענין קוצים כםותים )לי׳ג י״ב(‪ .‬מתים‪.‬יט( האומרים וגו׳‪ .‬די לנו בזה לבדו לעשות משרש זה‬ ‫מנהי הלמ״ד השמנה בנינים כלם (‪ .‬נח( כצר‪ .‬ואמר צדיקים לשון רבים‪) .‫‪91‬‬ ‫ישעיהו‪-‬ה.‬וזה הפלגות הפוכות‪ .‬כב( תוי גבורים לשתות יין‪ .‬אחד יתנועע אצל טטה והאתר יתנועע אצל מעלה‬ ‫לא יפגשו לעולם‪ .‬כדברם‪ .‬את תורת יי צבאות‪ .‬ע״ז העם במותלט לבד‪) .‬הפך וישה אדם‪ .‬תאר מוגח לברזל המחודד חזק מאד מטעם צור‬ ‫כטו תרבות צרים )יהושע ח׳ בי(‪) .‬והם הרשעים שבל ימיהם באכילה ושתיה‪ .‬ידוע בעברי הוראת הק ונדר‪.‬‬ ‫*( שארז״ל סנהדרין צ״ט‪ :‬שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי וכוי‪ .‬תמתגוררים‬ ‫העגיים‪) .‬‬ .‬ובחרבות כלומ׳ בבתיהם תנתרבים לפי מה שהיו‪ .‬נתחכם לו‪ .‬וטעם ואין מציל‪ .‬‬ ‫)ט!( וינכה יי‪ .‬כי אם פה‬ ‫שני עצטים יתר‪ .‬כטעם תהרו חשש‬ ‫)ל״ג י״א(‪ .

‬ד״מ לעגלת מן תמרבבת והוא הגשם השמימיי‪) .‬כי ההשכגה עיגיהם‪ .‬ח( נדמיתי‪ .‬כי לו בגוי לשם׳‬ ‫חיושב כי חם עומרים‪ .‬כלומר‬ ‫המקומות ההזקים והבצורים שיש לאוםה הרעת תזאת‪ .‬בי תשלם אין במותו בארץ‪ .‬נם זה כנוי לעמנו‪ .‬וגם ע ״‬ ‫יותר דק מה שחשב יונתן (‪ .‬ג( קדוש קדוש ק מ ‪.‬ובן כל צבא חשמיס‬ ‫עומדים על ימיגו )דבהי׳׳ב י״ח י״ח(‪ .‬אין בשרש דמה ר ק‬ ‫ענין אחד וידוע שדמח חוא טצטרף לדבר מח בחניח‪ .‫ישעיהו‪-‬ה׳‪-‬ו‪.‬בתנועת המסמר בתתגועע תםפינת‪.‬‬ ‫ויש בזה סודות חתומות עם תיות לי בזה דעות תדשות ובוגות גוטות‬ ‫מדעות רבים מן הקודמים‪ .‬צר ואור‪ .‬ובעמוס וסביב הארץ‪ .‬כמו שהוא צר וסביב הארץ )שם(‪ .‬ל( עליו‪ .‬‬ ‫ונבט‪ .‬העיר החי כראדי ״‬ ‫*( וזה באור חדש‪ ( .‬לבן יאמר בי חם ממעל לו במו שג׳ בשאול‬ ‫חיושב‪ .‬רק מצד ל ק ו ‪.‬‬ ‫העם‪ .‬‬ ‫ההיכל‪ .‬ב( עומדים‬ ‫ממעל לו‪ .‬ת״י‪ :‬קדיש בשמי מרומא עלאה וכר‪ (* .‬ולבן תמכוון בזח נדמית‪.‬וב״ז מובן לזוברים מת ש כ ת ‪/‬‬ ‫בםפרי חטבע ולא יזכרו זת רבים‪) .‬גם זה בנוי לאויב‪) .‬ממא מתםרונות שתם עונות ותטאות בלומר‬ ‫אנכי חיום עם בל זת ראיתי ראית מת את תשס‪ .‬וכן ה נ ג ע '‬ ‫אצלנו צר ואוד‪ .‬והנשוא כאץ‬ ‫הוא תש ך ב ע ר י פ י ת במו שתגשוא שם ותוריד ממך עזן‪ /‬והפליג‬ ‫בי זכר צר שאין ההשך כאן מצד לקות המאורות‪ .‬וטעם בעריפיה מעגין קשה ערף (‪ .‬ואולם בעבור ש א ג ש י כ ג ס ה ״ ג שמו שופר‬ ‫י ש ר ( בשם צ ר ושטו זקף קטן בשם א ו ר במו שהגהיגו כן צ ר‬ ‫וסביב הארץ )שם(‪ .‬ובארו בכאן בצדו באמרו בי איש טמא שפתים וגו‪ /‬ואולם‬ ‫אמרו בי את תטלך יי צבאות ראו עיני נתינת טעם לתתאוננו ‪5/‬ל‬ ‫תיותו כאחד העם‪ .‬וזה באור ח ד ע‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫‪.‬כבור א ב ן ת ב ו ן מונ ח במקומו‪ .‬ואין ז‬ ‫מקומו‪) .‬פעל יוצא בכאן‪.‬הפך מה שדמח אבן תבון‪ .‬הגה היותר גבון אצל‪ /‬כי צר ואור הוא כ ל ל‬ ‫תגושא בזאת הגזרה‪ .‬כלומר המונח לפני ז״ק ואתנחתא‪ .‬ואם כל אדמ בעלי עורף קשה‪.‬וא״ב צדקו דברי המחבר‪ .‬כנוי לעמנו‪.‬ותעד ואל מי תדמיון א ל‬ ‫)מ׳ י״ח(‪ .‬‬ ‫או בחחנועע'שחרות ראובן בתתנועעו‪ .‬וינהם‪ . #‬‬ ‫שלשה אלה תארים לשם ית'‪ .‬‬ ‫‪92‬‬ ‫הטרף מלפניו‪ .‬אבל זה הביגו לגו אגשבה״ג‪ .‬והבל אי״י‪ .‬‬ .‬‬ ‫ליתר ב״א (‪ .‬ומת יתית אס ל‬ ‫ע^ומד־^‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫חיו עמי אלח החםרונות‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫‪2‬‬ ‫(‬ ‫ד‬ ‫‪3‬‬ ‫ה‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א ‪:‬‬ ‫כ י‬ ‫א ז‬ ‫ב א מ ת ה י י ת י‬ ‫ו א ה‬ ‫א ו ת ו‬ ‫א י ה‬ ‫י( שופר ישר הוא העלוי‪ .‬‬ ‫^ )א( בשגת מות המלך וגו׳‪ .‬או האגשיס‬ ‫הקשים שבה בי גאמר ערף עריפיה‪ .‬זת הלק גדול ממעשה מרככת‪.‬ורבים כן‪) .‬ובל עבדיו גצבים עליו )ש״א ב״ב ו׳(‪ .‬כמו שכתב צר וסביב הארץ‬ ‫וגו׳ )עמוס ג׳ י״א(‪ .‬ד( ויגעו אמות תםפים‪ .‬וכל חמקרא‬ ‫מלא מחסרון תמצורף וכן נבון בתגיון‪ .‬מלאים‪ .

‬והחכלית שהיה משלוחי השם‪ .‬ואם הענין ההוא שם יותר נאות‪ .‬וטעם ב ש ל כ ת ‪ .‬ולכן על הצטערו )י( ויעף‬ ‫אלי ונוי‪ .‬וא״כ בשלכת מוסב למטה בשלכת מצבתם‪ .‬כמעם השליכו‬ ‫משכנותינו )ירמיה ט׳ י״ (‪ .‬עשירית‪.‬‬ ‫העזובה‪ .‬כ״ב(‪ .‬לפי ששטו יורת על התשועות שארית ישראל‪ .‬בטעם ויבואו האנשים על תנשים )שמות‬ ‫ל״ד‪ .‬יג( ועוד נד‪ .‬כמו שהוא האלה והאלון שאינם עצי פ־י וכל אדם‬ ‫לוקה מהם לשרוף‪ .‬ירמיה‬ ‫א׳ ו׳‪ ( .‬ודעתי באי״י‪) .‬ונכון יתר‬ ‫שיהיה גס הי^ימן והבריו צווי וגם מקור‪ .‬אינו מענין דמיון האלה והאלון‪.‬ולכל זה‬ ‫באורים והבל ימצא בנביע הוא אשר ישהה אדני בו‪) .‬והנה האדם הוא םתמיי‪ .‬שם ננזר האר לקהלה או לאומת‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ח‬ ‫‪) •T‬א( ויחי בימי אחז‪ .‬ד׳ י״ג‪ .‫‪93‬‬ ‫ישעיהו—ו*—ז•‬ ‫נם היה מדבר עט‪ /‬כי אהיה קרוב לו‪ .‬כי זה הנביא הכין‬ ‫עצמו חפך משת וירמיה (‪ .‬וזה םי׳ חדש שלא היה‬ ‫לעולמים‪ ( .‬אבל הוא כתב זה בקיצור מופלנ‪ .‬ולכל זה עיון ועיונים רבים והכל‬ ‫אי״י‪) .‬גם בזח חשבו רבים להתחכם‪ .‬ונם השמן ונו׳‪ .‬הראב״ע והרד״ק‪.‬אבל הוא צווי‬ ‫‪3‬‬ ‫י( ר״ל שמשה ע״ה גם ירמיה לא רצו ללכת‪ .‬כטעם‬ ‫שאר ישוב שאר יעקב אל אל נבור )י׳ כ״א(‪ .‬ואע״פ שהיה‬ ‫כתב כל האדם‪ .‬במו שעשת באתרים )ח׳ גי(‪.‬‬ ‫)ד( השטר‪ .‬שמות ג׳ י״א‪ .‬ואם לא כתב ישעית‬ ‫שזה השם הונה לזה הילד להוראת זד‪ .‬רק הם מליצות‬ ‫על יעודים‪ .‬יב( ורהק יי את האדם‪ .‬‬ ‫כלומ׳ ואם את״ב נשאר שם תעשירית הנה תשוב ותיהה אותה‬ ‫העשיריה לבער‪ .‬‬ ‫יכבד הודעתיך ש פ ן כמו אפשר‪ .‬‬ ‫אבל עקר זה על עמנו לבד‪ .‬ח( ואמר‬ ‫הנני שלחני‪ .‬כדי שיובן לשון‬ ‫נבואותיו‪ .‬וסר עונך ונו׳‪ .‬אין הכרה לכוהני‬ ‫הספרים שיכתבו הבל בפירוש אבל אין םפק שהשם צוהו שיוליך‬ ‫עטו זת תבן‪ .‬לחנם התהכמו הקודמים בפרוש זה (‪ .‬לא יהית תיוב על תכל לפי שתוף מלת כ ל בעברי‪.‬כמו שאפרש‪.‬‬ ‫)ב( נתת ארם על אפרים‪ .‬אין הבונה נם אנשי צרפת או ספרד‪.‬והכל עולה לעגין אהד‪.‬וכן השליך משמים ארץ ונו׳)איכה כ׳ א׳(‪.‬וכן עוד ויהי בארבע עשרה שנה )ל״ו א׳(‪ .‬‬ ‫וזה על שמ העבר‪ .‬‬ ‫בי אין מלת א ש ר רבקה עם הקרוב לה‪ .‬ואמר שם השלכה למעמר‪ .‬‬ ‫ג‬ ‫‪8‬‬ .‬ג( אהה ושאר ישוב בנך‪ .‬והטעם נתהברו ארם‬ ‫ואפרים כננד ירושלים‪) .‬ט( שמעו שמוע ואל תבינו‪ .‬אין זח צ י ו ו י‬ ‫ג מ ו ר ע״ד שכן רצון המצווה ורבים כן‪ .‬זת בבר נתבאר יותר בספר מלבים כ״ש‬ ‫שםפורי תמאורעים אינם מעיקר בונת ספר ישעיה‪ .‬ודמו לנבאת טעמים וםבות עצמיות לפי‬ ‫המקומות‪ .‬אבל הטעם שיהיה עמנו‬ ‫זה לבער ולהפסד בי יושלך המעמד שבם אשר זרע קדש מעמדב (‪.

‬‬ ‫)ו( ונקיצנה‪ .‬ח( כי ראש ארם דמשק וגו׳‪ .‬ז( לא תקום ונו׳‪ .‬וכן אמר )פסוק ט*‪0‬‬ ‫‪:‬אתה קין ]בה[‪ .‬‬ ‫לא השש זה הנביא לזכור השתתת דמשק ורצין בי נעשה זה ]ע״י[ שהד‬ ‫שנהן אחז למלך אשור במו שמבואר במלכים‪) .‬הנה הסבת בזת כי אין אתם גאמגים‪ .‬ואולם מספר זה שענינו כסוף‬ ‫שנת ששים וחמש לא באר הכה׳ התתלתו‪ .‬ובעוד ששים שנה יתת אפרים מעם‪.‬ידועה אצל ישעיה ב״ש אצל תשם ה מ ד כ‬ ‫אליו‪) .‬ב״ז השרש מטעם שאול שאל האיש )בראשית מ׳׳ג ‪ :‬׳ (‬ ‫ונקרא הקבר שאול ושאילה מ צ ד ה י ו ת ו ש ו א ל ו מ ב ק ש ת ט י ‪.‬רצץ וארם ובן רמליהו‪ .‫‪94‬‬ ‫ישעיהו—ז‪.‬את בן טבאל‪ .‬זד‪ .‬אין בזה ה ע ב ר ת י‬ ‫בלל אבל זה צת ואמת ופשוט כמו אם אמר ויוסף ישעיה דבר א ^‬ ‫אהז‪ .‬אבל זכר מ ה‬ ‫שעשה השם לעמנו בעבור עוננו‪ .‬והפך זה אפרים ובן רמליהו ותבל צת ונכון‪.‬‬ ‫בכונה ראשונה מן השם ית׳ לאחו שיעשה שמירות מעולות וכזה‬ ‫ישקוט ולא יירא‪ .‬ו ב כ ל ל ל‬ ‫‪.‬והגה‬ ‫זכר בזה המלך והעם‪ .‬זאת ההנהה או ההסכמה או המתשכת‬ ‫וכן כל מת שהמת לזת‪) .‬מ״ב ט״ז ח׳(‪ .‬י( ויוסף יי רבד אל אהז‪ .‬ונם לא מימות אהז בי הוא לא מלך רק י״ו שנח‪ .‬כלומר נשימה קצה בהייה ( כלומר שיהיה ק ץ‬ ‫במו שיאמר עור אשר אתת קץ‪ .‬כמו שאבאר שם‪ .‬הטעם אם לא האמיגו א‬ ‫ביעודי זה מאה השם‪ .‬משני זנבות האודים‪ .‬כי אי אפשר היותו מ ז ה‬ ‫המאורע‪ .‬גם ד״מ‬ ‫נאמר כן לכוכבים בעלי תזנבות שתתבאר ענינם בספר אותות‬ ‫העליונות‪ .‬ואחייב נבקיענה‪ .‬ואולם דעתי כי שאלה בכאן כמו כי ארד ‪ijy‬‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ת ס‬ ‫כ‬ ‫ף‬ ‫ט‬ ‫‪ (1‬רי׳ל שתקיץ נפש מלבה בה‪ .‬בארו כ ו ת ב י ה ס פ ר י ם ב ה ר ב ה מ ק ו מ ו ת נם ב ת ו ר ה‬ ‫גם ב ג ב י א ים ה ג ב ל ו ת מ ם פ ר ‪ .‬ט( אם לא תאמיגו כי לא תאמגו‪ .‬ו ‪&.‬ואחך‬ ‫שמה אחז כמה שנים תית נלות עשרת השבטים‪ .‬שאלה‪ .‬‬ ‫•שרש אמן הוא מקוים‪) .‬ובפרט בםפר זה עור לך עמי כ א‬ ‫בתדריך )כ״ו כ׳(‪ .‬אבל לבד עם במתו בשם ית׳ כי הוא הפועל לכל‬ ‫והעד כל ההורה והנביאים‪ .‬פי׳ למשל שני זנבות‪ .‬י( נגד הראב״ע ורוב מפרשים‪.‬ו י מ צ א‬ ‫ב ג ב י ע ‪ .‬כמשמעו‪ .‬ובן הראב״ע והדריק‪ .‬‬ ‫ז‬ ‫‪&H‬‬ ‫‪n‬‬ .‬במ״ש שלמה עליו הב הב )משלי ל׳ ״ (‬ ‫•עם אחרים דומים לו‪ .‬וזה ל ם ב ו ת ‪ .‬‬ ‫ל ש ו ב א ל י ו כ ל ה ו ו ה ‪ .‬אין לו חלק‬ ‫ונהלה בירושלים כי להם נתן מהשם זה המלך כמו שהעיר משה על‬ ‫אדום ובני לוט )דברים ב׳ ט׳(‪ .‬זה היה איש ידו‪/‬ן‬ ‫אצלם‪) .‬אבל לפי תגראת ותגאות אצלי זה ההשבון הוא מיום‬ ‫שמלך פול מלך אשור שתית תתילתצמיהת תגבורת ההית הראשונה‬ ‫והתהלת מלכוה זה היתד‪ .

‬וידוע בעברי כי שאלה‬ ‫ושאולה שוים בכל שמוש העברי‪ .‬ואין‬ ‫קושיא איך זד‪ .‬ולכן נטו המעתיקים‬ ‫לגוצרים כי העתיקו ש א ו ל ג ה י ג ם ‪) .‬ונם‬ ‫מלך מצרים יהיה בעברם במו שיפרש והיה ביום ההוא וגו׳‪ .‬עמוקה משאול )איוב י״א ח׳(‪ .‫ישעי _‬ ‫ד׳ו‬ ‫ןי‬ ‫‪95‬‬ ‫בני אבל שאלה )בראשית ל״ז ל״ה(‪ .‬וכשיגדלו‬ ‫יאכלום טצד היות להם ידיעה והכרה בין טוב לרע‪ .‬זה באור לימים הבאימ שזכר‪ .‬יד( הנה העלמה הרה‪.‬והנה השם אמר לא תנסו‬ ‫את יי אלהיכם )דברים ו׳ ט״ז(‪ .163‬‬ .‬א״כ שאלה הוא הפך למעלה‬ ‫כי בה העמקה‪ .‬‬ ‫וקודם שיהיה זה תעוב וגו׳‪ .‬אות וראיה גמורה אצל מי שהוא בקי בכל מיגי‬ ‫האותות והמופתים הכתובים בתורת ובגביאים‪ .‬אהר שנמצא משאול מטה )משלי‬ ‫ט״י ב״ד(‪ .‬יב( ויאמר אהז לא אשאל‪.‬בטעם ואשיתהו בתה )ה׳ וי(‪.‬טו( המאה ודבש יאבל‪ .‬יט( הכתות‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י( עי׳ משנה כסף ! עמוד ‪.‬כי תשחת ארץ ארם וארץ עשרת השבטים על יד מלכי‬ ‫אשור במו שמפורש במלכים‪ .‬שמות עצים פהותים ידועים א.ילם‪.‬ולכן זכר ישעיה‬ ‫זה והודיעו שזה הילד יהיה ויגיע לזמן שיאכל אלה המזונות ל ד ע ת ו ‪.‬זה הוא מזון גהוג לילדים שהאומנות‬ ‫יהגו להם זה המזון בי הוא דומה למזגם במו ההלב‪ .‬וראה הפלגה כי זכר המאה ודבש יאכל‪.‬בלומר בי באותן‬ ‫הימים יבא מלך אשור להשתית אדמת שני המלכים האלה‪ .‬כי כן לבל מלך בארץ ההיא גשים רבות ופלגשים‬ ‫אין מספר‪ .‬‬ ‫זאת היתה לפי דעתי אתת מן העלמות אשר למלך אהז מהיותר‬ ‫חביבות אצלו‪ .‬ואולמ אהז אמר זה דרך בזיון‪ .‬כי הוא יראה הבל‪) .‬‬ ‫בדי שנבין אמרו בכלל בטרם ידע הגער מאס ברע ובהור בטוב‬ ‫שזת פי׳ גמור אל והייתם באלהים יודעי טוב ורע )בראשית ג׳ ה׳(‪.‬כלומר ה^טעצמו בזולת שאלתכמ‪) .‬כי השם יהיה עמם ויצילם מכף ארם ואפרים‪ .‬ו ה ג ב ה ג״כ ראוי לפי הלשון‪ .‬ואלת עגיגים גדולים‬ ‫ואי״י‪) .‬ואמר‬ ‫עליך‪ .‬‬ ‫הנעצוצים והגהללים‪ .‬לכן יתן יי ה ו א לכם‬ ‫אות ונו׳‪ .‬ונם יפרש אח״ו באמרו יביא יי עליך‬ ‫ונו׳ את מלך אשור‪ .‬כי כמו זה רבים ביתירות‪ .‬וקודם כ״ז העירנו רז״ל‬ ‫שאמרו מפי סופרים ולא מפי ספרים (‪ .‬טז( תעזב‬ ‫חאדטת‪ .‬ולבן‬ ‫השיבו הנביא שמעו נא בית דוד ונו׳‪ .‬‬ ‫נם זה ממין הדברים שלא יובנו מן הבהוב ויובגו מצד תנועת‬ ‫המדברים כמו שהתבאר בספר ההמעאה‪ .‬ובכלל בא זה בדרך אם‬ ‫אסק שמים וגו׳ ואציעה שאול )תלים קל״ט ח׳(‪ .‬‬ ‫וכבר הודעתיך שעיקר הנביאים הוא לפרש דבר התורה‪) .‬אותו השם ית׳ שתיא תקרא שמו עמגואל לאות‬ ‫ולסימן ולזכרון‪ .‬ואין המוה להיות זה הנקוד משוגה‬ ‫מכל השאר‪ .‬וצוד‪ .

‬והיו שוברים למי שירצה לעשות מלאכת הגלוה‬ ‫בהם‪ .‬תארים רבים הונחו בםפרי הנביאים לכלי השם כלי זעמו‪ .‫ישעיהו‪-‬ז‪—.‬בי אע״פ שאחרי שלמנאצר נשארו שם רבים כ מ ו‬ ‫שמבואר אצל הבקיאים בספרים‪ .‬‬ .‬אשר בעבר תנתר כי אשור תית מעבר לנהר‪-‬‬ ‫פרת‪ .‬ואף ההרים שאינם בעלי עבורה רק שיעשה כ ס‬ ‫העדרה מה בבלי ידוע אצלם נקרא טערר‪ .‬הנה מהם אין יוצא לעבור מ פ ח ד‬ ‫תאורבים הטורים שם בתצים ובקשת‪ .‬וגם זה יתן רושם יותר גדול בנפשוה^‬ ‫גם צותו שיכתוב ב ת ר ט א ג ו ש למען יעמרו האותיות ימים רבים‬ ‫גם צוחו שיחתמו בזה הכתב עדים נאמנים‪ .‬והוא ראוי בהרים ו א‬ ‫יעלו בה• עשבים מה‪ .‬ואמנם‬ ‫הראש והרגלים והזקן הוא מעמנו‪ .‬כי זה לא יעלה בהרים אבל י צ מ ה‬ ‫שם לעתות רתוקות לעדר במעדר ושם ישולתו שור ושת מ ע צ מ ם‬ ‫מבלי רועת כי לא יוכל שום ארמ לקראות‪.‬והוא לקתת כתב או מקלף או מעור מעובר והיה גגלל‬ ‫ולכן גקרא גליון‪ .‬וטעם ה ש ב י ר ה בי היה נהוג אצלם להמצא ביר האומנים‬ ‫תערים מופלגים‪ .‬ו ע ״‬ ‫תשארית והנותר אמר והיה ביום התוא יתית ונו‪ /‬בטעם ביום ה ה ו‬ ‫יהיה צמח יי לצבי ונו׳ )ד׳ ב׳(‪ .‬והוא הרין הפלטים מישראל‬ ‫יבאו שם בחצים ובקשת בי ילכו לעביר חארץ טעט‪ .‬‬ ‫ח )א( קת לך גליון גדול‪ .‬בקרב הארץ‪) .‬ויתואר‬ ‫האויב בכלם כמו שוט וטטת ושבט ומפץ ותרב ותער וזולת זד‪ .(:‬אבל לא נכבשה ירושלים‪ .‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י( שדייל בפירשו לישעיה‪.‬על מה שהחריב סנהרב רוב יהודה ונם מהיכל יי‬ ‫נ ת נ ו לו ד ל ת ו ת י ו )מי׳ב י׳׳ח ט׳׳‪ .‬וגם לתת עוד מימי‬ ‫והזכרה צוהו חשם כי שם בנו תנולר לו מאשתו—אשר קראת ג כ י א ה‬ ‫לסבות—יקראנו באלת תשמות הארבעה עצמם ואם אינם משונים זך‪-‬‬ ‫מזה בענין‪ .‬‬ ‫‪96‬‬ ‫)כ( בתער‪ .‬ואתר מ ה ם‬ ‫היה זה‪ .‬שהוא פירוש למשל התער‪ .‬במו שיאמר ב מ ל ך א ש ו ר ‪ .‬והכל‬ ‫לענינים‪ .‬בעבר הנהר‪ .‬ויפרש פת בל ת נ ו ת ר ‪.‬כג( ביום ההו‪#‬‬ ‫יהיה כל מקום ונו‪ /‬הטעם על ארץ עשרת הביטים בי מה שהיה‬ ‫שם ביוקר נרול מן השרות ומן הכרמים הנה עוד׳ז לא יהיה שם רק‬ ‫שמיר ושית‪ .‬ח‪.‬ובפרט רמז באמרו ה ז ק ן שהוא‬ ‫הדרת פנים‪ .‬והנה לא תהית שם יראת האויבים אשר מ צ‬ ‫זאת תיראה יהיו שמיר ושיה‪ .‬בי יפחת ‪J O D‬‬ ‫עליהם אויבים‪ .‬וצוד! שיהיה גדול עם היות ה כ ת כ‬ ‫קצר מאד כדי שלא יאבד‪ .‬אבל בשני נושאים במו שיפרש ש‬ ‫הנשאר בציון‪ .‬אבל הם כפולים וההבפל בהם לתזוק כדרך כל ככ־ל‬ ‫״‬ ‫כ י‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫.‬במת ובמת ענינים שונים י ע ‪#‬‬ ‫הגביאים מאת השם להזכרה ולתת רושם בגפשות ב״א‪ .‬או מגילה (‪ .

‬ירים‪ .‬בב״ף‪ .‬ישא‪ . N.‬ואין הובה שיפרש זת תמיד‪ .‬ז( מי הנהר העצומים‪ .‬לפני מלך אשור‪ .‬כי הנלות השהית דמשק‬ ‫ושלמנאצר השהיה שמרון‪) .‬ורצה‬ ‫הנביא להודיע לנו באי זה צד ובאי זה מין מן הדבור אמר השם לו‬ ‫מאמרו‪ .‬כן ה־ה לפני מחברנו הניסוח‪.‬כי הם‬ ‫היו מתאזרים מצעם אזרו היל )ש״ב ד׳(‪ .‬ובכאן בהר ישעיה‬ ‫לזכור המלכים לבד‪) .‬אבל עם זה ישאר שמו הטורה ע ם ג ו א ל ‪ .‬שהוא הנמשל‪ .‬עם עשרת־ השבטים המכונים‬ ‫בשם אפרים כמו שקרם‪ .‬ובן כתב^אלי‬ ‫החכם ‪ E.‬ואם למעלת לא נזכר רק אותו המאורע‬ ‫ר״ל מצד המלט יהודה מיד ארם ואפרים‪ .‬ב״ש שבאר בזה באור‬ ‫מופלנ שעיקר הוראת עמנואל כמו ש ה ו א ד ב ו ר ה ע ם ש ט ד ב ר י מ‬ ‫ב ע ד ם ‪ .‬אמנם נכנם בין הדברים‬ ‫האלה אמריו ויסרני מלכת ונו׳ בלומר והשם בבר יסרני שלא אלך‬ ‫קדרך ההמון בכלל‪ .‬אין לשאול למה לא הציע החלה בזה ג״כ לומר‬ ‫אביו ואמו יקרא ( כי לזת כמת תשובות ו ט י ש ה ו א הי י ב י נ ם‬ ‫ו ה מ ת י ם א י נ ם י ו ד ע י ם מ א ו מ ת ‪ .‬ולכן היה הנביא מלעיג עליהם‬ ‫כי באתריה יחתו ויבושו‪) .‬וזת תפלנה הנביאים והשלמימ שאגב גררא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( דיל בפרשה הקודמת )ז׳ ט״ז( שאמר בטרם ידע הנער מאה ברע וגוי‪.‫‪97‬‬ ‫ישעיה‪-‬ח‪.‬כטעם מה שאמר לירמיה ואתה לא תשוב‬ ‫אליתם )ירמיה ט״ו י״ט(‪ .‬בלומר אבל גם יהלוף‬ ‫ביהודח‪ .‬‬ ‫ואלה העמים הוא םנחרב ומהנהו שנשהה ונפל בהשבו להחריב יהודה‬ ‫וירושלים‪ .‬תכ׳׳ף ( לאמות‪ .‬ומשוש‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ .‬נכון‬ ‫זה‪ .‬נם לזה הזמן השני שבאר עהה‪.‬וכן אמר דוד המים‬ ‫הזדונים )תלימ קב״ד ח׳(‪) .‬א״ב היה שם עמגואל מין אחד‬ ‫מהוראה להמלט יהודה מיד אשור‪ .‬ט( רעיעמים‪ .‬וטעם עד צואר‪ .‬‬ ‫יפן הדי׳׳א בראיה זו‪ ( .‬ו( העם תזת‪ .‬אבל דרך עראי יגיד עתה‪ .‬השלח‪ .‬ד( כי‬ ‫בטרם ירע הנער‪ .‬כי מלך אשור ר״ל םגחרב יתפוש ערי יהודה הבצורות דרך‬ ‫שוטף כי יעבור‪ .‬סוג‪ .‬בטעם צפו מימ על ראשי )איבה‬ ‫ג׳ נ״ד(‪ .‬ב ו נ ת ה נו צ רים מ כ מ ה ט ע נ ו ת ו ז א ת‬ ‫ה זק ת מ א ד ( ‪) .‬כמו שנכון אם אמר וששו רצין ובן רמליהו‪ .‬נהר היה בירושלים‪ .‬ו ל כ ן םר ת ‪ .‬מטעם תרעם בשבט ברזל )תלים ב׳ ט׳(‪.‬‬ ‫כמו שבאר י ו ס ף א ב י נ ו ה ר א ש ו ן )בראשית מ״ו ל״ב(‪) .‬וכ״ז הערה נרולה‪ .‬והנה מאמר השם לו הוא‬ ‫שיזהיר טובי העם לא האמרון קשר וגו׳‪ .‬והטעמ באמרו ת ת א ז ר ו הפך ו ת ת ו‪ .‬פי׳ זה המשל הוא את‬ ‫מ ל ך א ש ו ר ‪ .‬ח( והלף ביהודה‪ .‬יא( כהזקת היד‪ .‬ואין הכרח‬ ‫שיזכיר הפועל‪ .‬הנה עיקר איבוד היה‬ ‫לעשרת השבמים‪ .‬כי עטנו אל‪ .‬‬ ‫וכן יפרש עוד שם עמנואל‪ .‬שגם בזה יהיה‬ ‫קיים כי לא השחת יהודה מצדו‪ . Adlcr‬כי בהרבה ב״י באוצרו הניסוח ב ח ז ק ת ‪.

‬‬ ‫ל י יילא ע ס‬ ‫הנשענים בשם הלק יהודה׳ היא ע '• ' *‬ ‫וגו‪ /‬בלומר א״ב נהיה דורשים אל תמהים בעד ההיים וזה ששיר^‬ ‫מבואר‪) .‬אף בי ישבע ע״ז הנביא• ‪ 1‬לי‬ ‫‪£‬‬ ‫ם‬ ‫? ע ס‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪N‬‬ ‫ר‬ ‫ך‬ ‫‪2‬‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫.‬‬ ‫אגבי והילדים‪ .‬ולכן זה המאשר•‬ ‫כטעם כי ישרים דרבי יי צדיקים ילבו בם וגו׳‪) .‬הם עזנ*•‬ ‫חלקי ישראל שהם כלם מיהודה וירושלים כמ״ש‪ .‬והנה זה הנביא יעץ לעמנו‬ ‫הפך מה שיעץ ירמ־ת‪ .‬זה שבועה מן הנביא דרך ה^לנה‬ ‫• אי‪.‬וקצתם היו אומ׳ היפך זה‪ .‬בי אינם מאמינים‪ .‬ואם אנכ גררא ירמוז מעט על ת ש ו ע ת‬ ‫מיד סנתרב‪) .‬ויותר נפלא מזה שאף הזקיה עצמו נתן ת ק ל ה‬ ‫'*וארו בעול מלך אשור‪ .( 5‬והונח כמו שקרם על ת־ראות תי‪2‬ו *ת י ה ו ף‬ ‫וירושלים מיד א~ם ופקח‪ .‬כמו שהיה זה ג״כ בקום נ״נ‪ .‬ל ‪.‬יט( ובי יאמרו‪ .‬עם בה אמר יי אל‪ /‬בלומר רק כה אמר­‬ ‫י י' אליי שאומר לא תאמרון קשר ונוי‪ .‬טז( צור תעודת״‬ ‫חתום תורה‪ .‬כי גיבא שישחתו ע ש ‪-‬‬ ‫השבטים ולא ישהתו בני יהודה וירושלים‪ .‬כלומר ויהיה הה ר לבלתי‬ ‫נשענים בו‪ .‬והנה למקדש הוא הלק אחד‪ .‬טעם א ג ב י יעידו בדבריו‪ .‬לכן צוהו השם שלא יגבא להם עוד התשועה‬ ‫מיד סנחרב‪ .‬‬ ‫די אם נתן זה להאמין‪ .‬‬ ‫יהם וסוג כמו שרי‪ .‬ושני בתי ישראל‪ .‬כ( לתורה ולתעודה‪ .‬ופי׳ בלמדי‪.‬ההיכל לפני)מ׳א ו׳ י״ז(‪ .‬ובאור זה כי מבואר מן הלשון‬ ‫'׳ומטבע הענין בעיומו שהיו ביהודה שתי בתות בקום סנתרב ובא‬ ‫רבשקה‪ .‫ישעיה‪-‬ח‪.‬ולכל זמן כפי רצון השם‪) .‬שרי‪ .‬ורבים בן‪) .‬יד( והיה למקיש‪.‬כלל לעם ולתתמון‪.‬י( כמו לעיל י׳׳ז י*ד‪.‬ושמו תלשא במלת ננף‪ .‬והילד הנקרא ש א ר י ש י ב ‪1yp‬‬ ‫השארות יהודה ואם לא פורש‪ .‬והטעם שיתית‬ ‫השם למקדש‪ . #‬‬ ‫היה בן המלך את‪ .‬בי יצאו מירושלים אל עמי מלך אשור במו שמפירה‬ ‫בירמיה שעשו ]כן[ בבא נ״נ וכן מנהגם ברוב‪ .‬אבל די לנו ברמז זה‪ .‬ב* א ל י כ ם כ‪:‬וי ל>‪.‬‬ ‫יי וא״כ אמרו לא מר דבק‪.‬והפכו‬ ‫לאבן ננף ולצור טבשול לפת ולטוקש‪ .‬מי שיהיה‪ .‬כלומ׳ הזברות לשומעים וכן שמו ושמות הילרים ( א ע ן‬ ‫נחן השם לזה הנביא‪ .‬ואולם ע מ נ ו ‪t.‬הה היא אמרן‬ ‫לשני בתי ישראל ובלם מיושבי ירושלים‪ .‬כעס השם וגם שלוהו הנביא כי ראה שאף רביט י ה ו ד י‬ ‫מיהודה יצאו והלכו לעמי סנחרב ביט• חוקיה כי פחדו םצד שראו‬ ‫שגלו עשרת השבטים‪ .‬‬ ‫ש ה ר‬ .‬שקצתם היו אומרים שיתנו‬ ‫"צוארם בעול מלך אשור‪ .‬וזה הילד הנקרא מ ח ר ש ל ל חש ‪2‬‬ ‫לזכרון על אבוד עשית השבטים‪ .‬‬ ‫רמז באמרו ו ה י ה אל השם ית'‪ .‬יח( הנד‪. ש‬ ‫ש וגו‬ ‫הש‬ ‫ש‬ ‫ת ש ו ב ו‬ ‫ה ש‬ ‫י‬ ‫כ .‬‬ ‫'•‪98‬‬ ‫•יעירוני בהערות נכבדות שאין ראוי לשלם שיתרמו־‪ .‬ונ״ז אותות ומופתים ד ר ך‬ ‫שם משותף‪ .‬כי להנם הוא עושה כן‪ . ד‬ ‫א י‬ ‫!( עיי דברי החי קרויפ בפי״ כזה‪» .

‬‬ ‫כלומ׳ שלמנאצר ופנה־ב שעל אלת תית ישעית מיעד כ׳ עברו ושטפי‬ ‫בכל הארץ דרך הים ואצל הירדן ג^יל הנוים וזה מבואר‪ .‬‬ ‫וגם בשעת מלכותו היה ילד כי לא תיה רק בן ב״ת שנת )מ״ב י״ח‬ ‫ב׳(‪ .‬ע״ד גדעון)עופמיש זי(‪) .‬כיום מרין‪ .‬וקלל במלכו ובאלהיו‪ .‬בי מת שקרם תית מצוקות לבר‪ .‫‪99.‬אם יבא לו משם עזר ואור‪ .‬ואין קושיא מוא״ו‬ ‫והיתד•‪ .‬כי בזכותו וע״י היתה התשועה‬ ‫הנרולת הזאת‪ .‬ב( הרבית הנוי‪ .‬והטעם במשל מלך אשור וישתיתם כמו שזכרנו ענין‬ ‫נלות עש־ת השבטים ונם קצת יהירה‪ .‬רה תוא תזקית‪ .‬כי פול השחיתם בממון‪.‬ה( כי ילד ילד לנו‪ .‬ההולכים‬ ‫בחשך שזכר‪) .‬שהם רומזים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י( גגד כל המפרשים שפרשו מלשון עיף או אפלה‪.‬מנהי העי״ן‪ .‬נם ידוע שראשון‬ ‫ואהרון ממאמר המצטרף‪ .‬כטעם‬ ‫מחץ יעוף יומם )תלים צ־׳א ה׳(‪ .‬כי מלך אשור םונ — כמו שאמרנו — מפול‬ ‫עד נ״נ וזרעו‪ .‬ראו אור גדול‪.‬וטעם )כג( כי לא‬ ‫מועף‪ .‬והכלל העולה הוא זת‪ .‬אבל הוא מאמר חשוך ופתוה מאד‪) .‬ג( םבלו ובן שכמו וגו‪ /‬הבל כנוי ליהידה‪ .‬ופנה למעלה‪ .‬ובניי העול‬ ‫והמטה והשבט הם םנהרב‪ .‬נם מבואר‬ ‫להבמימ איך נכון לומר ראשון לרבים ובן אהרון‪ .‬וגם )כב( יפנה‬ ‫לטטה לארץ והנה בכלל צ ר ה ו ה ש ב ה ‪ .‬ובכלל נכין מבמת פנים לומר יולד לנו ונתן לנו‪ .‬שעד עתה לא באו‬ ‫ישראל אל משבר‪ .‬אבל ה א ח ר ו ן ה כ ב י ר ‪.‬וזה כי פול ותנלת שהיו הראשונים הקלו ארצה זבולין וארצה‬ ‫נפתלי‪ .‬‬ ‫ישעיה‪-‬ח׳‪-‬ט‪.‬לאשר מוצק לה‪ .‬כי בנבאתו זאת הנביאה אם בימי אחז‬ ‫ואם בתחלת מלכיה חזקיה‪ .‬‬ ‫ט )א( העם ההלכים בהשך‪ .‬‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬‬ ‫ותנלת לא השתית רק קצת הארצות ומעט‪ .‬הוא הנשוא‪ .‬וכן‬ ‫מ ו ע ף והבל מענין מהירות התנועת לרעת כתנועת העוף (‪ .‬‬ .‬כאשר היצק לה בעת‬ ‫הראשון‪ .‬רק ירושלים לבדה כמו שקדם )פסוק י״ח( השוכן בהר בציון‪.‬ד( כי‬ ‫כל םאץ םאן ברעש וגו‪ /‬זה הוא הנושא והטעם על כנהרב ומחנהו‬ ‫ואמרו והיתד! לשרפה מאכלת אש‪ .‬וטעם ו ש מ ל ה מגוללה‬ ‫ברמים‪ .‬‬ ‫וזח כי סנחרב שב לארצו כבשת פנים‪) .‬מעיף‪ .‬הטעם‬ ‫יקלל עצמו במלכי ובאלה׳!‪ /‬כטעם ויקלל הפלשתי את דוד באלתיו‬ ‫)ש״א י״ז י׳ג(‪ .‬ולבן אהר שאמ־ בי מלך אשור השחית ארץ עשרת‬ ‫השבטים אמר כי באשר היה מעוף הזה בלו לא היהה צרה נתלה‬ ‫ונלות שלמה לישראל על יד מלך אשור‪ .‬‬ ‫לו אור כלל‪ .‬הנה בבר נולד הזקיה‪ .‬כא( ועבר בה‪.‬ברם הנרצהים וההרוגים על ידם ובפתע פתאים נאבד הכל‬ ‫כאכול אש‪) .‬אכל עתה נשחתו‬ ‫לנמרי‪ .‬מטעם להקל כל נכבדי ארץ )כ״ג ט׳(‪ .‬בעבור םנהרב‪ .‬וכן טעם מנורח‪ .‬כי כזאת בעברי הרבה לאין םםפר‪ .‬והיה עדין ילד‪.

‬ואמר כ מ ‪* 0‬‬ ‫ו ב צ ד ק ת מצר עשוהו משפט וצדקה‪ .‬גם כת׳ בדברי חיטים ויועץ חזקיה ( )דכהי״ב ל' '‪ X‬כמר‬ ‫שאפרש עוד‪ ..‪t.‬בי ר? עלינו ת ל ו ‪] -‬‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫נ ת י‬ ‫נ‬ ‫נ( בקרא ויועץ המלך‪.‬והעד יש לאל ידי )בראשית ל״א כ״ט(‪ .‬והטעם בזה תקיף וגכוו־‬ ‫כאמרו וכל טעשה תקפו ונבורתו )אסתר י׳ ב׳(‪ .‬וזה ראוי יותר שנאמר בהחלת מלוך חוקיה או אח״ז !‪/-‬‬ ‫או ה׳ שנים‪ .‬וידוע בהעברי וההגיוין‬ ‫בי גכון לומר כן על הלק קטן מאד מן העולם‪ .‬קנאתו לםנהרב כטעם אל קנא ונוקם יי )נחום *י ״‬ ‫כי‬ ‫לי‬ ‫אמר אבן כפפי לא ע ל ת נ ו צ ר י ם‬ ‫אלה היעודים והדומים להם על םשיתם‪ .‬וכן ישוב להפליג רבוי משרה ו ה י ‪ £‬ל ‪.‬והשם תאתר אל נ ב ו ר ‪ .‫ישעיה‪-‬ט‪.‬ואף אם תיו כתוב בן אין היזק לפי ה ע כ‬ ‫העברי בכמה מקומות ואף בשם עולם‪ .‬‬ .‬‬ ‫בי לא גכבשו כמ״ש במלכים והיה יי עמו בבל אשר‬ ‫נ ר א ו‬ ‫ג ם‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫‪a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ש ם‬ ‫נ י נ ו‬ ‫כ מ ו‬ ‫ם‬ ‫ת?‪£‬ים‬ ‫מ ר ת‬ ‫א‬ ‫ר ת‬ ‫ן ן ד‬ ‫ו ר‬ ‫י צ א‬ ‫נבי‬ ‫מ ״ י‬ ‫י ״ ח‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫י י ו ת‬ ‫מ ז ה‬ ‫ו י מ ר ד‬ ‫ב מ‬ ‫.‬כי כתוב עולם ל‬ ‫העולם ולא כל העולם‪ .‬והנה בתחלר!‬ ‫םגיליתין‬ ‫מלכותו התהיל למשול בעם בהנהגה מופלגת‬ ‫וכהותיו בעצה ובנבורה‪ .‬‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫כד‬ ‫ת ס י ר‬ ‫ז ם נ ו‬ ‫אי‬ ‫ו א ח ר י ו‬ ‫ם ם פ ר‬ ‫הו‬ ‫צד‬ ‫.‬כמ׳יש וידבק ביי לא ס ד מ א ד ן‬ ‫מ י פ ‪.‬להפלגה באמיגו‬ ‫‪#‬נעו‪7‬‬ ‫ער י ר •‬ ‫‪/‬‬ ‫ל ת כי ן א ו ת ה ו ל ס ע ד ה על‬ ‫הלשון הזה לפי העברי והגיון נם על זמנו לבד‪ .‬כי ע י ע עיל‬ ‫ואל לעד תזבר )סי׳ד ח ׳ ‪ /‬ור״ל א ב י ע ו ל ם ‪ .‬וכן נאמר עליו ע ו‬ ‫דוה עצה וגבורה )י״א ב׳(‪ .‬ועוד מפורש בארובה בדבה״י יועץ ה מ ל ך‬ ‫הבלי ו ה ^ ס‬ ‫וגו׳ ובכלל עצה וגבורה למלהמה שעשת אז ויעיין‬ ‫לער) קי׳׳ כ ש׳(‬ ‫ע‬ ‫השלישי א ב י ע ד ‪ .‬והשם הד׳ שר שלוס‬ ‫מבואר ששלום תית לו ולעמו כי תגית יי לתם מרעת מלכות א ‪' #‬‬ ‫יען ‪&.‬ושם אל עניגו בבל תעברי ר‪-‬ק‬ ‫תקיף‪ . ן ו‬ ‫ס‬ ‫י ל • יש^‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ן ק‬ ‫י ׳ •) ״ ״ י׳(•‬ ‫קנאת יי צבאות‪ .‬נם קדם ברברי ישעיה יועץ ו ה כ ס‬ ‫תרשים‪ .‬ואולם ת א ו ‪-‬‬ ‫ישעיה באלו התארים ארבעה‪ .‬‬ ‫‪100‬‬ ‫על עבר‪ .‬ואמר )ו( אין קץ‪ .‬‬ ‫י יאשר‬ ‫ז‬ ‫השלום‪ .j‬‬ ‫ש כ מ ו ‪ .‬וזח שאחד משמותיו היה פלא ייעץ‪—/‬ואיך‬ ‫שיהיה פ ל א אם שם ננזר ואם שם דמיון ראשון כי בעברי ובהגיון ה כ ל‬ ‫נבין—והטעם שהוא יועץ ^פלא ומופלנ‪ .‬ולכן אמר בלשון עבר ותהי ה מ ש ר ה . ‪D j‬‬ ‫‪p‬‬ ‫ד י ד‬ ‫וג‬ ‫ח‬ ‫ו ג ם‬ ‫א י‬ ‫ו ש י א‬ ‫ב א ט ר ו‬ ‫״ ז‬ ‫מ‬ ‫ת ה‬ ‫ו ע‬ ‫.‬ובן בלשון עבר ויקרא ונו׳ בי אז קראו הקורא‪ .‬‬ ‫והיה אלה ארבעת ]מורכבים בשמות בניו[ שהיו שנים מהר שלל חש ‪3‬‬ ‫והיה שם אחד שאר ישוב‪ .‬שכל אהר שם מורכב כמו אבימלך‪.‬כי בי״ר ־שנה למלכו בא עליו םנהרב‪ . ‪ 3‬ב ד‬ ‫א ש י ר‬ ‫יי ייית‬ ‫^ד‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'(׳‬ ‫)‬ ‫בא בארוכה בדבה״י )כ״ט ול(‪ .

‬ש א י ן ל ה ש ג י ח ב ל ל ב כ ל ם פ ר י ה ק ד ש אל‬ ‫ה ם ע ו ת ק א ם ל ט ״ י אם ע ר ב י או י ו ג י או ז ו ל ת מ כ ל‬ ‫תלשוגות‪.‬נניח שנתנבא בנין בית‬ ‫שלישי ותמשית ההוא‪ .‬כי עגיגו מכמה פנים‬ ‫נעלם מעיני כל חי‪ .‬א״כ ישעית לא אמר ורג״ו (‬ ‫אבל אמר העלמה‪ .‬ב״ש הנקבה‪ .‬כי ירעו שכתב בעברי למרבה‬ ‫המשרת ו ת ם ״ ם ם ת ו מ ת ‪ .‬הנה ידוע ליודעי העברי שזה השרש מעגין‬ ‫תעלומה ונקרא זה המציאות בכללו ע ו ל ם ‪ .‬כי טצד רתיחת הנערות השקט לא יוכלו‪ .‬אבל ע־ כל זה אכתיב בכאן בקצור‪.‬אבל באחת או כשהים‬ ‫אדבר‪ .‬ולכן תקרא ע ל מ ה דומה לתואר א ל מ ו ן‬ ‫ו א ל מ נ ה מענץ אלם (‪ .‬ותער‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ג‬ ‫*( ‪ ( .‬וגם השם‬ ‫עצמו כשדבר במעמד תר סיני ומד‪ .‬‬ ‫כי תמה אני איך יפרשו הנוצרים אלה היעודים על משיחם‪.‬כי לא נדע עדין מה אחריתו‪ .‬ונקרא הילד וחבחור ע ל ם ‪ .‬וכן נקרא נ ע ר נ ע ר ת מצד היותם מתנערים‬ ‫תטיד‪ .virgo—Junpfcr‬כי בעברי נקראה עלמח גם לבעולה‪ .‬ו י ע ז ב ו ח ע ב ר י ו י ח ז י ק ו ב ל ט י י ״ ן ( ‪.‬אם שתהיה הצעירה בתולת או בעולת וכן נער נערת‪ .‬לא כ ת ב ו ולא ד ב ר ו רק י תו ד י ת ( ‪ .‬וכן ויצא חמר ונו‪ /‬כי אם אנחנו נדלנ על ההרים ונקפץ‬ ‫על תמשית חזקיח והמשיח זרובבל קורם שנתנבא לנו תרבן בית ראשון‬ ‫ב״ש בנין בית שני ב״ש חרבננו אנחנו‪ .‬ו ת ת ש ו ב ת ב י ו ת ר ק צ מ ש ג ו ב ל ‪.‬לעשות‬ ‫*( לשה״ק‪(« .‬ושם‬ ‫כתבתי המקומות ששם יעוד לנו על בנין בית נ׳ והמשיח שיבנה‬ ‫אותו בעזרת יי שלא יוכל שום נ ו צ ר י ל ה ל ק ע ל י נ ו ‪.‬ובכלל תנת ע ל ם ו ע ל ט ת טינת לצעירי‬ ‫השנים‪ .‬‬ ‫אך שיהיה בקי בעברי ובהגיון‪ .‬שכתב על הלוהות וכל התירה‬ ‫מידו הכל כתב ומדבר יהודית‪ .‬ובאלה רבים לאין‬ ‫מספר מדיוק לשון תעברי‪ .‬כי כן ראוי להם שיעמדו ( במעם האנק‬ ‫דום)יחזקאל כ״ד י״ן(‪ .‬נם ראוי לו לשבת בביתו‬ ‫נעלם‪ .‬‬ ‫אשר אותם הכתיבים פ ר ש ו ל נ ו ה ק ו ד מ י ם ל פ נ י נ ו על‬ ‫מ ש י ח נ ו ‪ .‬ר״ל לשון או מי ישים אלם‪ (« .‬וכן הרי״א‬ ‫‪ ( v i r g o .‬‬ ‫עצמם כאלמים‪.‬מצר היותו נעלם‬ ‫מכמה פנים‪ .‬ר״ל‪.‫‪101‬‬ ‫ישעיה־־ט‪.‬‬ ‫ואחר עזבו חלטיי״ן והחזיקו בעברי‪ .‬הנה כן הרשות לנוצרימ לרלג על יעוד משיתם‬ ‫כאחרית בנין בית שני‪ .‬‬ ‫‪5‬‬ .‬‬ ‫ח ו א ‪ .‬וכבר הארכתי ע״ז בם׳ מ ט ו ת כ ם ף‪ .‬ולכן הכרח הוא לגו שגהביגן שרש ע ל ם‬ ‫והאר עלם ו ע ל מ ה ‪ .‬‬ ‫וזת לסבות רבות ובבר זכרום הקודמים‪ .‬כימשה ותגביאים כותבי הספרים ומדברי‬ ‫ת ד ב ר י ם ‪ .‬כי הם התאמצו על העלמה הרת‪ .‬כי המעתיק העתיק להם‬ ‫וירג״ו ( כלום׳ בהולה‪ .

‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד ״‬ ‫כ ו‬ ‫ד‬ ‫‪4‬‬ ‫ס‬ ‫‪5‬‬ ‫י י‬ ‫ר‬ ‫י ת‬ ‫ר‬ ‫שאי‬ ‫יו לימד‬ ‫י^‬ ‫ז‬ ‫ו ל י ל‬ ‫לי יו ל ל‬ ‫במי‬ ‫שיש לו קול‪ .‬ואם‬ ‫אנשכה״נ עשו זה תשנוי באות תזאת להעירנו על דבר מזה ה י ל ד‬ ‫והעם‪] .‬אבל תית כונת א נשכה״ ג שיהיה ט ע מ‬ ‫ופרושם כדרך כתיבתם וכדרך קריאתם‪ .‬וכן באלף ורבבה מן המשלים‪ .‬ה תש ו כ‬ ‫הוא היה יותר ראוי ש ת ה י ה כן ה מ ״ ם ] מ ן [ ה ע ל מ ה‬ ‫אמ היה שכוון הנביא לזה‪ .‬א ב ל על ב ל פ נ י ם ה ו א מ ן ה נ מ צ א א ז‬ ‫ל א מן ע ה י ד ‪ .‫ישעיה‪-‬ט‪.‬‬ ‫וישעיה לא אמר הנה ה ב ת ו ל ה הרה אבל אמר העלמה‪ .‬וידוע ליודע ההניון שאלת ׳צודקים‬ ‫יהדיו בנושא אהד ובזמן אהד‪ .‬ואיך יהיה האמת ע‬ ‫לעצמו‪ .‬בי למרבה א י •‬ ‫ל א שה רק לאותו זכר הנאמר עליו ילד יולד לנו ולעם כלו‪ .‬‬ ‫‪162‬׳‬ ‫הנאמן בי עלמה אינה מיותר להורות על הבהולים‪ .‬‬ ‫ועתה ראה איך א־ריעך אמתת הדברים‪ .‬וזה הענין שהיה אז היה לי לאות‬ ‫ולזברון בין עיניו ער שיונה לבבו הרנז כמ״ש וינע לבבו וגו‪ /‬יאע״ג‪£‬‬ ‫שאין זה מופת ואות הברהי במו שידוע אצל ההניונים‪ .‬אבל בשני צדדים‪ .‬י׳(‪ .‬‬ ‫שההזיקו מצד היות כתוב בעברי למרבד‪ .‬ו א ע ״‬ ‫ש י ת י ו ם ת נ נ ד י ם תנת תבל יובן ו ת כ ל צדקו י ח ד‬ ‫א ב ל מ ש נ י צ ד ד י ם ‪ .‬אבל אזכור בכאן מה שנמצא בשני מ ק ו מ‬ ‫בפרשת זו‪ .‬כמו ש ה מ ע י ד‬ ‫.‬רע כלל נתל — ואע״פ שאינו מכונת זר‪ .‬וזה האהרון ה ו א ע ג י ן י ק ר ‪ /‬ו ל א‬ ‫ע מ ר ע״ ז שום א ד ם ל פ ג י ש ש מ ע ת י או ר א י ת י ‪ /‬א כ ל‬ ‫ג ט ה א״ ע ש א ם ר ב ד ר ך ק ר י א ת ם ט ע מ ם ו ע נ י נ ס‬ ‫והלילה‪ .‬במ״מ םתומה‪ .‬תספר — כי אנ^ל‬ ‫כה״נ העירונו עם יריעת ספרי הקודש בכמה מינים גם בנקודים כס‬ ‫בטעמים גם בכתיב וקרי‪ .‬כי זה השרש ר״ל הבי״ת והתי״ו‬ ‫והלמ״ד לא הונח בלשון העברי רק לנקבה‪ .‬אמנם מ ‪.‬אף ב י א ח ר א ל ף מן ה ש נ י ם ( ‪ .‬ו ה י א פ ת ו ה ה מ א ר ‪ .‬אבל[ לא מאמו שלא נזכרה בזה‪.‬‬ .‬אמרנו לזכר •‬ ‫על מ ולא נאמר לו ב ה ו ל ‪ .‬הנה כ מ ה ׳‬ ‫מזה המין במקרא שאין ענינם רק הערה והזכרת בדמות םיםך‬ ‫ואמהלא מה‪ .‬ע נ י ן ד ק מ א ד ו ב ם ק ו ם א ד ן‬ ‫א ק ב ץ כ ו ל ם ‪ .‬וככר‬ ‫פרשנו שהיהה אהת מן תעלםות המוכנות למשנל אצל המלך כ מ ד‬ ‫נצבה שנל ונו׳ )תליס מ״ר‪ .‬כי הזכר אין לו בתולים‪.‬וזה הענין העידו ל‬ ‫ש י ש‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ו ש‬ ‫ש י צ ד ל‬ ‫ו מ‬ ‫ע‬ ‫י ו‬ ‫ל‪ )1‬ל‬ ‫ו‬ ‫ו י צ י‬ ‫נ ך‬ ‫י( ר׳׳ל כי ינבא לאלף דור לעתיד‪.‬כתיב לא הנרלת השמחה ב א ל ״ ף וקרי בוי״י ל‬ ‫ואלה םהננדים בהיוב ובשלילה‪ .‬וזר‪ .

‬בי תכף שמת‬ ‫הוא‪ .‬בדכה״י‪.‬כמו שאפשר שמת‬ ‫קודם הזקיה‪ .‬אשר זה‬ ‫החל בעזיח וכאלו סיים בחזקית במו שאמרנו‪ .‬אבל נכתב במ״ם סתומה‬ ‫כמו שראוי להיות כל מ״ם שהוא בםוף ובתכלית השמות‪ .‬ישעיה‪-‬ט ‪03J‬‬ ‫אנשכה׳׳נ באבירם לא הגדלה דשכרה‪ .‬אבל עהה בזמן זה המלך‬ ‫חזקיה הוא סוף ואהרית הצלהת ונדלת בית ראשון‪ .‬ולבן העירונו ע״ז תענין בעשותם כתיב וקרי‬ ‫במ״מ למרבה המשרה‪ .‬ירושלים‬ ‫הנשארת ע״י מלך אשור במו שמפורש במלכים ובדבה״י‪ .‬ועי׳ מגחת שי‪.‬אה״כ יש להעיר ענין אהד על זאת‬ ‫השמחה וההצלה וההצלהה שהיו ליהודה ולירושלים אז אם התמיד‬ ‫אם לא‪ .‬לבן אמר בימי עזיה‬ ‫יותם אהז יהזקיהו‪ .‬עזרה נזרה שהחרב‪ .‬על שפדה יהודה בהמלמ‬ ‫ירושלים שלא נכבשה ע״י םנהרב‪ .‬ולכן הוא הכרה כשנקרא בדבורנו‬ ‫ההיצוני ל מ ר ב ה שנקראהו בם״ם פתיחה‪ .‬מתאימים דבריו גם לדברי חכז״ל עבת ג׳׳ה‪ .‬וזה כי למרבה במ״ם פהוהה ( ראוי שעב״פ‬ ‫הית עתה רבוי המשרה להזקית ולעמו במו שמפורש יותר‪ .‬‬ ‫כתבות בצורת זאת‪ .‬כמו שהציע בראש ספרו בימי עזיה‬ ‫יוהם אחז יחזקיתו‪ .‬כי היה קצת נתמת אם תית שההמיד‪ .‬ואפשר שתית אחר חזקיה‪ .‬כמו‬ ‫שאפרש עיד איש על מקומו‪ .‫‪.‬היה כלא היה כל ענינו כמו שמפורש בספרים‪ .‬לבן על דרך האמת אין בכאן לזה העם‬ ‫והנוי רק שמחה הלושה מאד‪ .‬ובכלל כי בשעת שמת הזקיה עד שנלה צדקיה והרב‬ ‫הבית לגמרי‪ .‬ונם הזקיה‬ ‫ידע זה בתייו כמו שנלה לו ישעית ותוא ענת בי שלום ואמת יהיה‬ ‫בימי)ל״ט ח׳( (‪ .‬‬ ‫וידוע ממנהנ העברי שהמ״ם מוכרה שתתית בצורת פתוהה כשהיא‬ ‫בההלת המלות או באמצעיתם‪ .‬וכן הרד״ק מביא הקרי‬ ‫והכתיב כזה‪ .‬ולכן לא נבא‬ ‫ישעיה גביאותיו רק עד הזקיה‪ .‬ולכן יצדק ע״ז לומר לא ולו‪ .‬‬ ‫ג‬ .‬אבל נערתו עשרה השבטים וכל‬ ‫ערי יהורה הבצורות‪ .‬שעיקר המנה הוא כי כהב בראש ספרי הנביאים זמן‬ ‫מלכיהם‪ .‬ונם שלתו למלך בנחרב דלתות ההיכל אשר‬ ‫בירושלים )מ״ב י״ח ט׳׳ז(‪ .‬ומי שהוא בקי בלשון העברי ו ב צ ו ר ת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ (» .‬ולתורות‬ ‫על המשרה הזאת לעמנו ולםלכנו שעהה היא סוף וחתום ותכלית‪.‬לכן העירונו שאף‬ ‫זאת ההצלה ההלושה לא ההמיד זמן‪ .‬‬ ‫יוהד מופלנ מזה מה שבחוב עוד בישעיה לא צר )ם״ג ט׳(‪ .‬מאימתי תמה זכות'אבות‬ ‫ובו׳ ורי״א מימי הזקיהו שנ׳ למרבה המערה וגו׳‪ ( .‬להודיענו בונת ספריהם ובעבור שכונת ספר ישעיה היה‬ ‫"ליעד תשתתת עמנו טעט טעט ע״י החיה הראשונה בכלל‪ .‬טלך מנשה בנו והטא והחטיא‪ .‬וכן‬ ‫הענין בהירה באומרו אשר ל א יעדה )שמזת כ״א ח׳( וקרי ל ו‪.

‬והפך זה מ״ם פהוהת מטעם פתה דבריך )ת^יס‬ ‫קי״ט ק׳״ל(‪ .‬וכבר היה הראש האומר זת משת רבינו‪ .‫ישעיה‪-‬ט‪.‬מטעם ההחלח‪ .‬ובן היה תזקיה בתצלתת‪ .‬י‬ ‫בבל מה שיוכלו‪ .‬ז( דבר שלה יי ביעקב‪ .‬ח( וירעו‪ .‬מ ד ע ת י ש ב א נ ו ער ב ו נ ת ם ח‬ ‫ה ס פ ר גם ב ת ו ר ר‪ .‬כמו שאפרש עוד באמרו תצדיק אבד ונוי‪ .‬אבל נ ק ר א ה ו ב ו נ ת ה ש ם ‪ .‬ובאמרנו ה כ ל ה ויל ך א ת ר ת ח ת ו ם ‪ .‬כן למדגו מ א‬ ‫י‬ ‫וכן הורנו חכמינו ומורינו מבלתי לסמוך על הגס‪ .‬הוא יבין נפלאות מזה‪ .‬כי המבהו רמז לצר הצורר‬ ‫'‬ ‫אם מצרים ואם אשור או זולתם‪ .‬ונם בשהק עד נאמן םלת‪ .‬ל מ ד ב נ י י ה י י ה ק ש ת ) ש " ב א ' י " ח ( ע״‬ ‫כ ו ן ז כ‬ ‫כ‬ .‬ואין דברי ה נ ב י‬ ‫ה י י ת‬ ‫ז ה‬ ‫ס‬ ‫ו ז א ו ת‬ ‫ה ו ר א ת‬ ‫ש מ ו ת‬ ‫ע מ ם‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫‪n 8‬‬ ‫א ש ר‬ ‫ג ס‬ ‫‪2‬‬ ‫א י ‪0‬‬ ‫נ‬ ‫( ר*ל לקוח על הזמן‪ .‬הטעם ירעו היעמדו דבריהם א ‪#‬‬ ‫בנאוה ובנורל לבב היו אומרים לבנים נפלו ונו‪ /‬כלומר כ א ‪#‬‬ ‫התתילו לנפול ביר פול ותנלת או קורם זה ע״י שאר ה א ו י כ י‬ ‫ובעבור שאמר העם כלו כתב אהריו אפרים ויושב שמריה כאלו‬ ‫ר״ל אפרים ויושב וגו‪) /‬יב( והעם לא שב עד המכהו‪ .‬‬ ‫תמורת כתב כ״ז ב א ת ת ם א ג ר ו ת י ו‪ . -‬‬ ‫ב כ ל מ ת ש א כ ת ו ב ב ב ל ה ת ו ר ה ו ה מ ק ר א ‪ .‬שיכוגו גס ?‪* V‬‬ ‫‪°‬‬ ‫בכל אשר יהיה לאל ידם להיות עוזר למו בעצמם ובכחס‪ .‬ובלל תדבר שבא לו שתי ה ה ע ר ו ת‬ ‫הודיעונו ששמתתם בהצלהתם זאת היתה הלושה‪ .‬ו ש י ת ת ו צ ר י כ ת ל י מ ו ן—‬ ‫אבל שתים הנה שתן רצופות לעול• (‪ .‬ואיך הפליגו מיםדיו להיות הדבור החצוני חקוי הפנ*כד‪.‬‬ ‫‪104‬‬ ‫ב ת י ב ת ו ‪ .‬ודי כ א כ ז‬ ‫עד לעצמו‪ .‬ו ל א נ ק ר א א נ ח נ ו‬ ‫פירוש‪ .‬והן הכמת האדם מ א ר ד‬ ‫האלהי‪ .‬וכן לשון מחברנו כמה פעמים‪ .‬גם ב ז ח ‪ .‬ש ז ה‬ ‫השם ענינו סוף‪ .‬עיין ש״א י״ג י׳׳ד ובהעו־ן‪-‬‬ ‫*( ור״ל כי מהנכון לאדם ולהעם כולו שבכל בטחונם בסבות הסבות‪ .‬ולא די בסימן זה לנו ב כ א ן‬ ‫ג״כ* כ י‬ ‫‪ /‬אבל מצד‬ ‫יף‬ ‫מצד‬ ‫נקרא ם״ם םתומה כםעם סתמים והתמים )דניאל י״ב ט׳(‪ . 0‬‬ ‫בשעריהם‬ ‫סבות שהמיתו אבותיגו‪ .‬ולחתום‬ ‫הזון )עם ט׳ כ״י(‪ .‬וגם לא היה שם אורים והומים ונביאים ו ז ו ל‬ ‫זה משלמיות בית ראשון‪ • .‬ומת נשלם המביין מ מ נ י‬ ‫בענין זה‪) .‬והקש ע״ז כי לא א ו ע ל‬ ‫לכפול הרבדים תמיד‪) .‬וכן מ ח ש ב ו ‪.‬רופא אומן יקרא מי שיתן כ ב י ת‬ ‫כי אמרו שלה על יעקב ונפל על ישראל‪ .‬ובי בזה היה םרף‬ ‫ותכלית טובת עמנו‪ .‬ובל םפרי תקדש מלאים מזה‪.‬ןןו‪-‬‬ ‫אם שנאמר שזת לקות ( עד שוב בנין בית שני ב״ש בית שליע‪:‬י‬ ‫ואם שנאמ׳ שענין בית שני לא תית שלם כבית הראשון כמי שיד־ו^‬ ‫כי רק הפחוהים עלו‪ .‬ואלה המה ש ת י הסבות ו ן‬ ‫ללמדם מלחמה ) ש י פ ט י ם ג ׳ ב '(׳ י כ ז ? ‪ .‬אלה ‪.‬וידוע שבתהלה וסוף הן שתי גקידית‬ ‫התנועה‪ .

‬וכן כתב‬ ‫‪.‬אין לנו בירינו יותר מזה בשרש אבך‪ .‬הוא עלה הנמא וקנה האנם שהוא רך ורפה‪ .‬ולכן די לך בזה הערה בכל‬ ‫הנביאים‪ .‬ובי בידו של כנהרב טטה זעמו של הקב״ה‪ .‬אז‬ ‫•הפכו פניהם אל הרודף להכותו‪ .‬לזת יככימו יחד לעמוד כעד האויבים‪.‬ה( הוי‬ ‫אשור שבט אפי‪ .‬ובן‬ ‫פסוק הנה העלמה וגו‪ /‬ואולם האמת עד לעדמו‪ .‬ובן‬ ‫אמר ירמיה מפץ אהה לי )ירמיה נ״א כ׳(‪ .‬היא הכבה הפועלת‪.‬אולם ברפיון ידים ועצלתים הם נסים ואינם‬ ‫שבים אליו להכותו ולהתגבר עליו‪ (* .‬שטרות וחתימות מזויפות‪.‬יקראנו שבט‬ ‫אפו של השם‪ .‬ופעמים יאמרו ענין אהד כמת‬ ‫פעמים‪ .‬ובן הר״א מבלגנצי‪ .‬והנה זה הנביא‬ ‫כאשר דרש יעוד הרבן ישראל ע״י שלמנאצר עם השלמת כנהרב‬ ‫לקצת ערי יתורת‪ .‬‬ ‫רק פרושים לדבריו‪ .‬אבל תשמר לך פן תחשוב כמו שיאמרו הנוצרימ שנכון‬ ‫לנביא שיכתוב דבר שאין לו יהם כלל עם המוקדם לו או עם‬ ‫המאותר ממנו‪ ..‬והנה רצה ישעיה בכאן לתת סבה‬ ‫לנפילתו‪ .‬ענף הזק וקשה‪.‬יז( רשעה‪ .‬ואם תית שלית מתשם לתשתית את ישראל‪ .‬אבל אומר לך הפלגה שכל ספר וספר מכל נביא‬ ‫יש לו סדר מופלג והוא נכון אע״פ שנאמר ( והובר בשעה ארת‪.‬‬ .‬משסה ואין אומר השב )מ״ב כ״ב( *(‪) .‬והכל משלים שונים והענין‬ ‫אחר‪ .‬‬ ‫ויתאבכו‪ .‬‬ ‫ואגמון‪ .‬‬ ‫י )א( הוי ההוקקים הקקי און‪ .‬וענינו לפי מקומו‬ ‫נשתה (‪) .‬וכן נראה מת״י‪.‬זה נמשך עם הפסוק הקודם כלומ׳ מי יהיה לכם לעזר‬ ‫שלא תכרעו תחת אםיר ושלא תפלו תחת התנים‪ .‬ומי‬ ‫שירצה להלוק בזה יבא אלי‪ .‬ונכון שהיה‬ ‫הכל בענף אהד כמו ראש וזנב‪) .‬כטעם וישבו‬ ‫תחתם )יהושע ה׳ ז׳(‪ .‬‬ ‫•( כן בכ״י ונראה שצ״ל‪ :‬אע״פ שלא גאמד‪.‬יותר קשת מארם מקרם‬ ‫ונו‪ /‬כי בהיית האחים עוזרים זר‪ .‬שהם אומרים שפרשת הנה ישכיל עבדי על משיהם‪ .‫‪105‬‬ ‫ישעיה‪ -‬ט ‪ .‬אך ברוב ישנו תמליצות‪ .‬והטעם שלא ההיו אסורים והרונים‪) .‬כבר הודעתיך שדברי ח נ ב י א י ם ח י ו כ ע נ י ן‬ ‫ד ר ש ו ת ה ד ו ר ש י ם ש ל נ ו ו ש ל ה נ ו צ ר י ם כי ידרשו במקומות‬ ‫שונים ובענינים שונים ובזמנים שונים‪ .‬ניבא נפילת םנהרב בזה ואמר הוי אשור וגו‪/‬‬ ‫והנת לפנים תארו וקראו תער השכירה )ז׳ כי( ועתר‪ .‬ולכן היה המובן באמת והעם לא שב עד‬ ‫המכהו‪ .‬‬ ‫כ מ ו ש ה ו א ב ע ג י ן א ח ד ב א ה ד מ ס פ ר י א ר ו ם ט ו ׳ ‪ .‬הפך להעם הנם נהפך אל הרורף )יהושע ח׳ כ׳(‪ .‬י ‪.‬זר‪ .‬וכ״ז לקיים‬ ‫‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫*( ור״ל כאשר ינוח עליהם רוח ממרום רוח עצה וגבורה בכה ידם‪ .‬יח( איש אל אתיו לא יתמלו‪ .‬‬ ‫)ד( כלתי ברע‪ .‬ואולם הביא ה ה כ ר ה ל ג ו צ ר י ס‬ ‫לומר זה‪ .‬ע( כפה‪ .‬בלומר כלי משחית לחבל‪ .

‬ולא פתחו תעיר לםנתרב ורבשקד‪.‬ובן עשה םנחרב כבז״‪0‬‬ ‫וישם מלך אשור על תזקית ונו׳ )מ״כ י״ת י״ד( (‪) .‬איגו תקיף וגבור רק בזכות חזקיה וכי רן^‬ ‫העם בטח בו ובבחו נטלטו‪ .‬‬ ‫טטעם להיות תיתורים עתידים )אסתר ג׳ ״״ד(‪ .‬נאספו‪) .‬טו( תיתפאר הניזן‪ .‬כי הע‪^.‬ועם עברתי‪ .‬ור״ל כהרים המטר‪ .‬כט( לנו‪ .‬זה סכן‪-‬‬ ‫שנית לנבילת.‬י( בלשון הרד״ק‪ (* .‬הכנוי ל א ש ן‬ ‫הפועל והנותן סבל על שכם יהודה ובן על צוארו‪ .‬ו ז‬ ‫בכאן אליה התוארים לומר כי מ כ ה ו שקרם זכרו‪ .‬והיה אשור ומהנהו באשר ימס נושא הנם‪ .‬והפליג מ ל י ״‬ ‫נמרצת ואמ־ וךובל על מפני שמן‪ .‬כי‬ ‫יפול כל המחנה וימותו כולם (‪) .‬נו( עליו‪ .‬ועיין קרויס בפרושו‪ .‬ישאהו לרוה כמו שנשא על טצריט ש כ ת «‬ ‫שם םום ורכבו רמה בים )שמות ט״ו א׳(‪) .‬והטעם‪ .‬לב( עוד היום‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫א ן‬ ‫‪2‬‬ ‫ת‬ ‫כ ר‬ ‫‪3‬‬ ‫ו ר‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫לה‬ ‫ה‬ ‫ד‪.‬ור״ל מת שהכינן‪.‬יב( יבצע‪ .‬כלומר מטת וקש (‪) .‬כנוי ל א ש‬ ‫ומטהו‪ .‬כד( בשבט יכבה‪ .‬ואם לא באר זה למעלה‪) .‬טטעם םלון‪) .‬‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫**‬ .‬ומעם בדרך מצריס‬ ‫כמ״ש וישימו עליו שרי מסים )שמות א׳ י״א(‪ .‬הוא‪.‬ובעבור שקרןן‬ ‫םנתרב ש ב ט נמ מ ט ת אמר כתניף שבט את מרימיו‪ .‬ונמ רמז בזה כי לכן קרא ‪p#‬‬ ‫בנו שאר ישוב‪ .‬מ( םבלו‪ .‬והגז‪.‬שאין לו כ‬ ‫רק טהשם ית׳‪ .‬‬ ‫את האיש האוחז בו‪ .‬‬ ‫בי השומן אשר בצואר יתידת ישתית את עול סנהרב‪) .‫‪106‬‬ ‫ישעיה‪-‬י‪.‬‬ ‫וזמנו לעצמם םהקנינים ההצונים‪) .‬כמו שומן והבל עגין אהד‪ .‬זה דברי הנביא‬ ‫לפרםם סכלות סנת־ב וכל טלך בשר ורם אמ יתנאה‪ . ועור יאמר בזת על נפילת מלכות נ״נ‪) .‬הם שמות בלתי נשלמים‪) .‬באשר תית קריעת י״ם‪ .‬‬ ‫השרש המינת שאין מיתה בלא חטא‪ .‬‬ ‫שם בלתי נשלם‪ .‬וכמטהו על תים‪ .‬‬ ‫ערי יהודה נם נתנו לו דלתות היכל יי וממון‪ .‬כינוי לסנהו־כ ‪.-‬‬ ‫ידוע כי בל העול מהבל ומפסיד שומן הצואר וזה יהיה ־ ר ט כ ז ן ‪.‬ואלו םודות וענינים דקים ל>‪1‬‬ ‫יבינם הבל‪) .‬כח(‪^ .‬‬ ‫סנתרב‪ .‬‬ ‫ובן לא מעט‪ .-‬‬ ‫אמנם היה בוטה בהשם ונשען עליו‪ .‬כא( שאר ישוב‪ .‬זח חוא ישראל‪ 0) .‬‬ ‫וכן )יח( יערו וכרמלו‪ .‬לא כן‪.‬יג( ועתידתיהס‪.‬ולכן עשה טשליט לזה מהרומים‪ .‬כגוי‬ ‫לאשור מטעם הבל הוא )וקרא י״ח כ״ז(‪) .‬שהיו ישראל‬ ‫נשענים בתקפו וגבורתו‪ .‬וכן הדד״ק‪.‬את אשר איננו עץ‪.‬והטעט כאלן‬ ‫אמר כמו שתראו שיניף זת תשבט את עוזריו ונבוריו‪ .‬וטעם ב י ו ם א ה ד מבואר שהית בלילה א ה ד‬ ‫)ית( בממס נסם‪ .‬יז( שיתי ושמירו‪ .‬כ״ה( תכליתם‪ .‬וזבד מקומות רבים שעבר עליו סמוכים לירושלים ושפןף‬ ‫הכל‪) .‬לא( העיזו‪ .‬ו( בגוי• חנף‪ .‬הטעם ש א ר י‬ ‫יעקב ישוב אל הזקיה המתואר ב א ל ג ב ו ר בשתיף השם‪ .‬‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫*( כן בכיי‪ .‬ישלים‪ .‬לא עץ‪ •.‬ונראה שצ*ל ל א י ש ‪ .‬כטו שםיימ ו נ ^ א ן‬ ‫בדרך מצרים‪ .

‬בלומר עדין היהה שעה שהיה םנהרב עומד בנב עיר הבחנים‬ ‫הסמיכה לירושלים‪ .‬‬ ‫כטעם כאשר ידבק האזור ונו׳ )ירמיה י״ג י״א(‪ .‬תאר כולל וסוג לברזל‬ ‫חזק או לדבר מה הזק מה שהיה‪.‬והונהו פה לשבת מופלנ‪) .‬וראה הפלגת מה‬ ‫שצריך לדקדק בלשונות‪ .‬ואלה דיוקים‬ ‫מופלנים לארבע שמות שבכאן‪) .‬ועתה הנה הנשארים מעשרת‬ ‫השבטים בארצם‪ .‬ושני אלה התת הקרקע‪ .‬יא‪.‬אבל אומר שמנת ישעיה‬ ‫היהה בזה על הזקיה לבר ועל התשועה ההיא‪ .‬כי קודם תרבן עשרת השבטים‬ ‫תית טתלוקת ביניהם ובין יהודה‪ .‬ואפרש תצריך‬ ‫בזה לפי בונת זה הספר‪ .‬‬ ‫י א )א( ויצא חטר‪ .‬‬ .‬והעירני החי‬ ‫בראדי לעיין דברי הת׳ רש׳א פוזנאגסקי בםפרו על ר״מ הכהן צד ‪* .‬ואומר בי ה ט ר הוא ענין מיוהד מן‬ ‫השתילים יוצא מן הנזע‪ .‬וג״כ החלצים הוא המקום השפל‬ ‫ששם אזור החרב כטעם ואשר הרב גאותיך )דברים לי׳ג כ״ט(‪ .‬שאלו הלשונית‪ .‬כלם באו לירושלים‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫»( הראב״ע מביא גם את הר״מ הכהן ושניהם מפרשים על הזקיה‪ .‬אזור מהניו‪.‬אבל השם‬ ‫ישחיתהו כמו שיאמר הנה האדון יי צבאות וני‪) /‬לד( ונקף‪ .‬באדיר‪ .‬ג( לא למראה עיניו‪ .‬וכ״ז נראה להוש הוץ מן האי־ץ‪ .‬ו כ ן ר א ו י ש י ה י ה ה צ ד ק ק ו ד ם ב ס ד ר ה ל י מ ו ד‬ ‫ל א מ ו ג ת ב ד ע ו ת ת ש כ ל י ו ת‪ .‬זת דבק בטעם עם נפילת םנחרב כי בימיו‬ ‫ובזכותו היתד! זאת‪ .‬עבר‬ ‫מהכבד הרנוש והוא רמז לשם ית׳‪ .‬ולפי פי׳ אפודי מוסב על משיח‪.‬ובכלל בי‬ ‫תכת ת נ ב ו א י י יותר נ כ ב ד מ א ד מ ת כ ת ת מ ר נ י ש ולכן‬ ‫ש ו ב ת א ל י ש ע ו נ א מ ר ע ל י ו כי ת ו א י נ י ד ל מ ל ך את‬ ‫תרברים אשר תדבר בהדר משכבך )מ״ב ו׳ י״ב(‪ .‬הוא פורה מן השרש‪ .‬ולכן יהטאו‬ ‫לפעמים כמו שמפורסם וישפטו רבים אף למות שלא כדין‪ .‬אבל עב״פ‬ ‫אעשה הזק לדבריהם כמו שהא־כתי בזת בם׳ מ״ב‪ .‫‪107‬‬ ‫ישעיה־־י‪-.‬ר״ל אמרו לא למראת עיניו‬ ‫נכון לחניהם לגנאי מיפלנ‪ .‬בי רבים נשארו שמ הרבה מאד‪ .‬והנה תםתנים הם‬ ‫קודמים בסדר בנוף האדם מן ההלצים כשנחל מן הראש בשהוא‬ ‫הראוי‪ .‬‬ ‫ע״ר השאלה בטעם בשוט לשון תחבא )איוב ה׳ כ״א(‪) .‬וזה נמשך מבאן עד‬ ‫שסיים בי נחל בקרבך קדש ישראל‪ .‬וכל‬ ‫אלת עגילים דקים‪) .‬ואמנם‬ ‫נצר‪ .‬ומשם ראה הנבעה וההר מירושלים והיא הניע‬ ‫ירו עליהם כטעם אחריך ראש הניעה )ל״ז כ״ב( דרך בוז‪ .140‬י( מו״נ‬ ‫בפי״א מג׳‪ •.‬וכבר קידמנו בזת תרעת טובים‬ ‫ממנו כמו ר׳ מ ש ת ת כ ת ן ו א ״ ע ( ו ת מ ו ר ת ( ‪ .‬ואין בכל זת פרוש‪ .‬יג( וסרת קגאת‪ .‬ד( בשבט פיו‪.‬ד‪ (.‬‬ ‫לעמד‪ .‬כי באמה אין‬ ‫לדיין מדייני הזמן רק מת שעיניו רואות ואזניו שומעות‪ .

‬זאת הנבואה עד שסיים וטאטאתיה במטאטא‬ ‫תשמר )י״י כ״ג(‪ .‬טו( ותתרים יי‬ ‫לשון ים מצרים‪ .‬הפך כצאת השמש ב ג ב ד ו ז‬ ‫.‬שזה אין לו רפואה‪) .‬והוא אחר ממת שימנד‪ .‫‪108‬‬ ‫ישעיה־־יא‪-.‬במו שיבש תרות את ים סוף‪.‬יג‪.‬ז( כל ירים‪ .‬ואתר יאמרו מלת או מלות ברמיזה ל כ א ד‬ ‫ולהעיר על תסתום‪ .‬מ כ ג •‬ ‫בבל‪) .‬כמו מה ש ק‬ ‫הוא על הזקיה והכל כתוב בם׳ ט ט ו ת כ ס ף ויקחחו משם ‪-rp‬‬ ‫שירצה ויכםוף לרעת אם תאמת כן אם לא‪.‬ב( גשפה‪ .‬וכבר‬ ‫זכר כ״ז המורה והעולה מן הבל הוא שיהיה מהלך ישראל לירושליס‬ ‫דרך מצרים בקלות‪ .‬כי חייכ‬ ‫אדם להתוהת לשם ולתצדיק עיי עצטו דינו ית׳ ולתתפלל לו כי‬ ‫ישיב אפו מ‪:‬זנו וינתמנו בטובת שיעשר‪ .‬והמטיל‬ ‫מואב ודמשק והשאר היה מלך אשור כמו שגבאר‪) .‬כטעם ותן לו תירה )יהושע ז׳ י״ט(‪ .‬כי יתיו לישראל נושאי סבל ותוטבי עצים‪) .‬כמו משא מואב משא דמשק‪ .‬א מ נ‬ ‫הפליג זה הנביא באמרו כשר משדי‪ .‬פרשרזיו‬ ‫בתורה‪ .‬למדי‪ .‬‬ ‫להם‪ .‬ח( ונבהלו‪ .‬ ‫ד ק‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ד י‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫.‬‬ ‫יב* )א( אידך יי‪ .‬כביד הםורת )מו״ג ע ׳ ‪/‬‬ ‫מראשץ( במקומו מונח—בי שדי נגזר מן שד והוא האר במו רוי‪ .‬כי המפיל בבל היה טרי ופרס‪ .‬בחוזק‪ .‬כלומר כי פלשתים ישאו משא ישראל על כהף עד שיהין‬ ‫עיפים‪ .‬ואין אני מדבר‬ ‫עם מי שאינו יודע םפר‪) .‬‬ ‫והיו בהסכמה אחת עמ יהודה כמו שמפורש בספרים‪ .‬א( משא בבל‪ .‬הוא קדוש ישראלי‬ ‫אמר אבן כספי לא אוכל לכפול יום יום בכל םפר וספר ד כ ר י‬ ‫אבל דע שבטיפתים וטענות וראיות נגלות שאיך‬ ‫בחם םפק חזקתי זרעות זאת הכינה שכתבנו‪ .‬ופי׳ ב ע י ם‪ .‬מהום הבהלה והכאב‪) .‬לו‪ .‬מטעם עיף ויגע‪ .‬ואלה עניגים יקרים והגמצא בספר תזת ה ר כ ה ‪.‬והיה זה בקום ההיה השנית מלכות מדי כמ״ש א ח ״‬ ‫הנני מעיר עליהם את מרי )פם‪.‬גביר־‪.‬זח מרח בעצמת‪ .‬פ‬ ‫להבים‪ .‬ו( כשד מ ש‬ ‫יבא‪ .‬‬ ‫ולכן טעם משא בבל נפילת בבל‪ .‬וראה הפלגה מדרך הנביאים כי הם ידברו הרבה ו ה ר כ ה‬ ‫בלשוגות םתימים והתימים‪ .‬‬ ‫)ג( עליזי נאותי‪ .‬ג( ושאבו‪•..‬‬ ‫יג‪) .‬יב‪-.‬וסמך זאת הנבואה אל ם‬ ‫שקרם כי הכל סוג נפילת מלכות אשור והכל סונ התנשאות עמנו‪. י‬ ‫ר‬ .‬בםוד ד׳ רק ליריאיו ית׳‪) .‬יי( ועפו‪ .‬י( בצאתו‪ .‬בשמחה בכמת מקומות לאין מםפר נם על שפע תטובת נם ע ל‬ ‫שפע הרעה בא בנביאים לשון מים‪) .‬ו( קרוש ישראל‪ .-‬‬ ‫מים‪ .‬כמה מאלו הנוזמית בישעית וזולתו לאין מספר‪ .‬תיא על נפילת מלכות נ״נ וזרעו שתוא סייף ה ח י ה‬ ‫הראשונה‪ .‬זה עד נאמן לפי׳ א״ע )שמוח ו' ג׳(‪—.‬ר״ל השטתים בנאות שנתתי להם‪) .‬כי זה‪ .‬והטעם בכתף‬ ‫ישאו‪ .‬יק י׳׳ז(‪ .‬ר ק‬ ‫כי המפילים מהחלפים‪ .‬כי עזי וזמרת יה‪ .‬ותאחרת צירים וחבלים יאחזון‪ .

‬יז( את מרי‪ .‬מיגי בעיית טרברים‪ .‬ומזת תםוג כמו מת שיפרשו באמרו‬ ‫שימו לך תמרורים )ירמיה ל״א כי(‪ .‬אבל‬ ‫אמרו אמת בענין שאין ספק ש ה מ כ ו ו ן ט ן ה ע נ י ן הוא ארטנותיו‬ ‫אבל תארו בבאן ב א ל מ נ ו ת מ צ ד ח י ו ת ם ח ר ב ו ת כטעם‬ ‫תיתה כאלמנה )איכה א׳ ב׳(‪ .‬ולכן יש בו‬ ‫טרהא‪ .‬אבל תאמ תציונים בשם תמרורים‪ .‬ואמת‬ ‫שהנושא הוא הוא‪ .‬אנוש ואדם מן בני בשדים והטעם‬ ‫שלא יקהו בני מרי שום ממון לפריון‪) .‬‬ ‫)כב( באלמנותיו‪ .‬נטו המפרשים בכל ספרי הקדש המיתסים תמורות‬ ‫ותלילת בדבר זת‪ .‬אין בזה הפסוק רק גזרה אהת כאלו‬ ‫אמר ובבל צבי ממלכת תפארת וגו‪ /‬תהיה כמהפכת אלהים םרם‬ ‫ועמדה‪ .‬וכן‬ ‫פרט בפרט ועולליהם ירוטשו וגו‪ /‬באמרו ו ק ש ת ו ת נ ע ר י ם‬ ‫ת ר ט ש נ ת‪ .‬ערבי‪ .‬דבר תכתוב כפי ט ת ש ב ת ה ש ו ט י ם מ ב ג י ה ז מ ן‬ ‫מציאות תשדים במדברות ובתרבות‬ ‫המאמינים‬ ‫ויאמרו שתם נראים בתמונת שעירים‪ .‬זרה הוא וקשתות‪ .‬זה קצור נחל להת כבה לנפילת‬ ‫מלכות נ״נ ואם קראו השם עבדי)ירמיה כ״ה ט׳(‪ .‬כא( ציים‪ .‬וזה כאלו אמר והקשתות תרטשנה תנערים‪ .‬ושעירים ירקדו‬ ‫שם‪ .‬ובפרט אמרו בזת שהלמ״ד תמורת רי״ש‪ .‬וכן אתים‪ .‬יט( והיתד! בבל‪ .‬ואין קושיא מלשון‬ ‫‪1‬‬ ‫»( דברי הראב״ע ויקרא י״ז ז׳‪.‬‬ ‫)יב( אוקיר אנוש מפז‪ .‬יא( ועל רשעים עונם‪ .‬ואין צריך לומר‬ ‫פרם כי הכל תתת סונ אחד‪ .‬ותנת תנושא בזאת ה‪.‬טטעם‬ ‫םשא בערב )ב״א י״ג(‪ .‬יאהל‪ .‬נם זד‪ .‬ובפרט באר פסוק שתית יותר סתום‬ ‫והוא אוקיר אנוש מפז‪ .‬הטעם‬ ‫שבית ישראל ינהלו הנדים ורבים מיתר העמים‪ .‬ונם נקראו כן מצד שכל אדם‬ ‫ילבש םער מתם ב״ש כי יראם לפי דמיונם ( וכן ת א י מ י ם‪.‬והנה עונם מונה בכאן‬ ‫בסתם ופרוש עונם בכלל ונם בפרט מת שעשו לעמנו ולמקדש‪.‬כי דרכם לשוטט בארצות ולשבת הוץ לעיר‬ ‫באהלים‪) .‬והנה דבר מאד בדברים סתומים ועתה‬ ‫יפרש מי הוא זה המשחית בבל‪ .‫‪109‬‬ ‫ישעיה‪-‬יג׳‪-‬יד‪.‬כי עמנו תיו כבושים תתת מלכות בבל‪.‬כלוטר הקשתות‬ ‫טבגי טדי‪) .‬‬ ‫ובקום מרי עלו לירושלים ונבנת בית שני‪) .‬ולכן בא זה הלשון במ״ש במלכים והבית הזה יהיה עליון‬ ‫)מ״א ט׳ ח׳( אך בדבה״י כת׳ והבית הזה אשר היה עליון)דהי״ב ז׳‬ ‫כ׳׳א(‪ .‬ואין הבדל בין הדומה ובין ההוא הוא‪.‬‬ .‬‬ ‫)שופטיפ ה׳ ל״א(‪) .‬כן בכאן טעמו שהיא צבי וגו‪) /‬כ( יהל‪ .‬מצד תיותם‬ ‫מרים כמו שאפרש במקומי‪.‬במה שאמר א ש ר כ ס ף לא י ה ש ב ו ‪ .‬שלעזו ופרשו כמו ציונים‪ .‬‬ ‫ובמת גטויות יטו מזה בהעלם‪ .‬ב( והתנתלום‪ .‬‬ ‫י ן ‪) /‬א( כי ירתם יי‪ .

‬תולש‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ג‬ ‫ב‬ .‬זררף‪ .‬הוא כוכב גדול מאד נראה בשחר‪ .‬שם בלתי סמוך כמו טכה‪ .‬‬ ‫״‪110‬‬ ‫התפעל‪ .‬אחר מותו‪ ( .‬‬ ‫א מ ר‬ ‫ג ם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫*( 'כןיבכ״י‪ .‬תאר לאף כלומר ברדיפת והמשכית מבלי שיחיעך‬ ‫וימנע כללי‪) .‬‬ ‫והער הורד שאול נאונך )פסוק י״א(‪ .‬ ‫ו נ ר צ ח ב ד ר ך ש י ק ב ר שם ו י ק ו מ ו ע ל י ו נל א ב נ י ם ג ד ו ל ^‬ ‫ובן נעשה לאבשלום )ש״ב י*ח ייז(‪ .‬שהוא עשת בגיגים גוראים בביתו והיכלו‪ .‬כד( נשבע י ‪.‬אבל תאמת תית כי לא נכרתו העצים אח״כ כ מ ו‬ ‫שהיה בזמן נ״נ‪ .‬יט( ואתת ה ש ל כ ת‬ ‫מקברך‪ .‬הוא האר לההרוגיס‬ ‫ולנרצחים‪ .‬ולכן נאמר אבני בור‪ .‬והיה נכין בהסכמת העבר ל‬ ‫על‪) .‬וכן הרי״ןן‬ ‫בלשון זה‪ ( .‬ד( מרהבה‪ .‬וכן משל אח־ כפגר מובס מתגולל בדם כמו עמשא )•ש״­‬ ‫ב׳ י״ב(‪) .‬אצל מי שיורע שכל פועל מעולם השפל הנה הוא מ ת פ ע ל ‪.‬ר״ל אמרו שהברואים‬ ‫והאי־זים שמהו‪ .‬די לנו כי בישעיה ערות כי נ״נ או בלשאצר הושלך מ ק ב ר ו‬ ‫ונסחב ע״י מדי ופרם (‪ .‬עיבר האדמת בראותו נצר אילן או ברם נתעב וגאלת‬ ‫יעקרהו ויוציאהו מתתת הקרקע שהוא דבוק בו עם תשרש‪ .‬‬ ‫יהושע )ששות י׳ז י־ג(‪ .‬טעמו ו ק י י מ ת‬ ‫ושוקדת‪? .‬ואולי ד״ל ע ת ה ישכבו בכבוד‪ .‬נכון שיהיה מטעם זדזל‪.‬כ מ ו‬ ‫שקרם ונצר משרשיו יפרה )י״א א׳(‪ .‬זח חלק מהשאלה הכוללת הנרמזת‬ ‫בתורה פוקד עון אבות על בנימ )שמות כ׳ הי(‪) .‬בא( הבינו לבגיו טטבח‪ .‬מטעם ויהלש‬ ‫עם ק״׳ע‪-.‬כי על הרוב ח י ת‬ ‫סנהגם כן ( כמ״ש ויקבר בגן ביתו )מ״בב״אי״ח(‪) .‬ח( גם ברושים‪ .‬ואם אינו כתוב במקום אחר ורבימ כן‪ .‬מכסאוהם‪ .‬יח( כל מלכי גוים וגו‪ /‬כלומר עתה היה (‪ .‬גם זה להפלגה‪ .‬ונם לא דברו הנביאים הרבה על הנפש‪ .‬בי לא היה ד ב ו ר ם‬ ‫רק לכלל העם והעמים‪ .‬ותפלינ לומר שבלם יקומו עם היותם רפאים ו מ ת י ם‬ ‫והפך זת מתים בל יתיו רפאים בל יקמו )כ״ו י״ד(‪) .‫ישעיה‪-‬יד‪.‬וסמוך לו תחתיך יצע רמה ו א י ן‬ ‫ר מ ה ב נ ה י נ ם רק אש ו נ פ ד י ת ו ט י ש ה ל ך ל ש ם י ד ״‬ ‫ז ה ‪ .‬וזה כ׳ המנהג ב כ ל מ ק ו ם כ א ש ר י מ צ א ה ר ו .‬‬ ‫׳)ו( מנת‪ .‬הקבר־‪.‬יורדי אל אבני בור‪ .‬‬ ‫־ובמקום אחר הארכתי יותר‪) .‬ואלו הענינים לא יובנו רק לחכמים‪.‬גם כ ‪3‬‬ ‫עיר בכל כמו שידוע לנו ליודעי ספרי הקודש‪) .‬והנה זה מ ש ל‬ ‫שגי כאלו אמר וגם כמו לבוש הרוגים שכל אדם משליך אותו ככלי אין‬ ‫חפץ בו‪ .‬יכ( הלל ם ן‬ ‫שחר‪ .‬בלתי םרה‪ .‬‬ ‫ב ש‬ ‫ה‬ ‫‪.‬‬ ‫או אמור בל מניע הוא מתנועע‪ .‬וכן הרי״א‪ :‬אולי בבוא הפרסיים להחריב את בבל ראו קבורת ״‬ ‫ובו׳ ובסדר עולם פכ״ח אויל מרודך הוציאו מקברו‪.‬כי כל‪ .‬כנער‪-‬‬ ‫נתעב‪ .‬ט( שאול‪ .‬וכבר אמרנו ששני אלה ר״ל ה ש ר ‪#‬‬ ‫והנצר הם תחת הקרקע‪ .‬כי המלכים נקברים על כ ס א ו ת‬ ‫דרך כבוד‪ .

‬כח( בשנת מות המלך‬ ‫אחז‪ .‬הנטוית‪ .‬ישראל בכלל‪ .‬עשה השארות והותרות מת שיתיר‪ .‬הטעם אבל ירעו בכורי דלים‪ .‬כטעם כי יש לנו טטמנים בשדה )ירמיה מ״א חי(‪ .‬עיקר זה ישוב על םנתרב‪ .‬והמנהג לשאול לתם הדשות‪.‬וגמ אין הוכה שזה‬ ‫אמר ישעיה בעבור אחז‪ .‬‬ ‫*ואמרו אל תשמתי וגו‪ /‬אינו תייב שנמצא כתיב — לא במלכים ולא‬ ‫בדברי הימים — מי ממלכי אשור תכת את פלשתים אס היה תגלת‬ ‫או שלמאנצר‪ .‬‬ ‫)ד( יריעו‪ .‬ט״כ ד׳ ב׳׳ז(‪ .‬נפשו ירעה לו‪ .‬‬ ‫)ל( ורעו בכירי דלים‪ .‬‬ ‫אינו סמוך‪ .‬גם זו על גפילתם ביד סנתיב‪ .‬בי השאר גהרב גם ע״י מלך אשור‪.‬בליל‪.‬משרש נתש‪ .‬תיא תנטוית‪) .‬ראה‬ ‫הפלגת לשון הנביאים שאין זת סבת ועלת למת שקרם היות מי נמרים‬ ‫משמות‪ .‬לב( מלאכי נוי‪.‬‬ ‫שלוהי גוי ההולכים אנה ואנה‪ .‬אבל הוא הפך‪ .‬הנברהים ממנת‪ .‬לבל הנופלים (‪) .‬ראוי שנדון זה גזרת בפ״ע‪ .‬בי( על כל הארץ‪ .‬גרמה‪ .‬והטעם‬ ‫שכעבור שראה מזאב אמרו‪ .‬והער )בה( בארצי והרי‪ .‬יצא צפע‪ .‬וכן על כל הנוים‪.‬ואם כי כל הארץ שלו ית‪ /‬בי םבואר שהיה םנחרב בגבול לבנה‬ ‫ולכיש כי הוכה בל המהנה‪) .‬ובן כמו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י( ר״ל לפי דעתו בכל שרש זה ענץ דמיון‪.‬מפני שהתחיל בשנת מות המלך אתז‪.‬ג( ירד‪ .‬‬ ‫טן )א( משא מואב‪ .‬‬ ‫וזה על הפלגת חחווק יותר מכפל השניות‪) .‬וזת תית ת ם ר צ ת לשון‬ ‫גככר לזווג ולצרף תעניגים שתם תתת מין אתר או תהת סוג אתר‬ ‫הפך מ ה שי תש בו ה נ ו צ ר י ם ב ס פ ר י ת ג ב יא י ם‪ .‬במו נפשה מרה‬ ‫לד‪) .‬‬ ‫‪111‬‬ ‫צבאית‪ .‬וטעם עגלה שלישיה‬ ‫במו ענלת משולשת )בראשית ט׳׳ו טי(‪ .‬אינו םמוך‪ .‬עגלת‪ .‬ורי בזת‬ ‫טענה עליהם‪ .‬כי תכלל מלבות אשור‪ .‬מענין תרועה על השבר‪ .‬‬ ‫ציין‪ .‬ו( כי יבש חציר‪ .‫ישעיה‪-‬יה‪-‬טו‪.‬וכן כתיב ואל ירע לבבך )דברים ט״ו י׳(‪) .‬והפלינ לומר ב א ר צ י ו ה ר י ‪ .‬‬ .‬תנה העירונו ע״ז תמאיר‬ ‫לעולם כלו וחבל באי״י‪) .‬ורבים כן‪) .‬תרב שלישתה )יחזקאל כ״א י״ט(‪.‬‬ ‫כי םנתרב לא תתריבה כמו שתתריב ארץ פלשתים‪) .‬אחר שבעלי‬ ‫תמסורת שמו זקף במלת ע ש ה ‪ .‬הוא סנהרב‪.‬מלבות אשור‪ .‬בט( מכך רמז לאחד ממלכי אשור שמת‪.‬בו‬ ‫אם יוכל‪ .‬ה( לבי‪.‬‬ ‫דברי הנביא כנגר מואב כאלו הוא מתאונן וזה צתות ת מליצת‬ ‫בריהיה‪ .‬‬ ‫הטעם מלכות אשור‪ .‬למת יעד זמן בזת וכן מת שקרם בשנת מות המלך עזיהו וגו‪/‬‬ ‫וזולת זה בהנבלות זמן שנהנו הנביאים‪ .‬שהבינה גלילות ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬מהבית והבמית שעלת‪.‬‬ ‫ובאור זת אי״י‪ .‬ז( יתרה עשה‪ .‬אכל‬ ‫גוגע גס לנ״נ‪ .‬וזה על ירושלים‪.‬ודי לגו במה שאמר ישעיה בזה‪ .

יך‬ ‫עליה‪ .‬וגם זה ר א י ה ג ד ו ל ה ג גד ה נ ו צ ר י ם כי דברי ה נ כ י א י‬ ‫מתיהםים הפך מה שיאמרו הם‪ .‬‬ ‫ו ‪3‬‬ ‫ג ז ר‬ ‫כ‬ ‫‪3‬‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫‪0‬‬ ‫כ כ‬ ‫זו‬ ‫ן‬ .‬שם םקום‪) .‬ה( והובן בחסד כסא‪ .‬והטעם בכ״ז כי נשהת מ ו א‬ ‫טפני םנהרב‪) .‬או יגירו גרהי בך מואב‪ .‬הטוב בזה טה שאטר אבן גנאו־ן‬ ‫שהוא הצעיר מן תנמל‪ .‬‬ ‫זה האריה הוא סנהרב כי היח באריח משתית‪ .‬תפך לא תסגיר .‬על דבריו שהיה אושרי‬ ‫במו ענפים יוצאים משרש הלב‪ .‬כי הוא תית מוצץ כל סביביו ו ן‬ ‫שד‪ .‬וטעם ב ד י ו ‪ .‬נכאים‪ .‫ישעיה‪-‬טו‪-‬טז‪.‬א( שלהו בר טושל ארץ‪ .‬והבונה איש חבב עליו לבשר אל ירושלים נפילת מואב א ו י‬ ‫כטעם אל תגידו בנת )ש״ב א׳ כ׳(‪) .‬ ‫אל אדגיו )דברים כ״ג ט״ז(‪) .‬כאלו כ ת ‪n‬״‪y‬‬ ‫מואב‪ .‬וזת נתינת טעט ללענ הנביא‪ .‬וטעם הערבים כמו וערבי נהל )ויקרא כ״ג מ׳(‪.‬מ ע ב ר ו ת‬ ‫בי יהיו עוברות לארץ‪) .‬ה( ש ד מ ו ת‬ ‫ה‬ ‫.‬כ״ז דרך זכירת רעתט שע<‪5‬ין‬ ‫כבר‪ .‬ו( שמעגו גאון מואב‪ .‬ואעפ״י שקיר תרשת ד ^‬ ‫שם עצם לעיר ידועת לתם‪ .‬דבק עם בך‪ .‬וקרא טואב טץ שט נ‬ ‫טטעם מיץ הלב )משלי ל׳ ל״ג(‪ .‬שם בלתי גשלם כטעם ‪p‬‬ ‫‪.‬בי תתפםק שעשת בזכירת עגין ישראל דזיךן‬ ‫לעגין מבואר‪ .‬ג( הביאי עצה‪ .ן‬ ‫נ ב ם‬ ‫ד ד ן י‬ ‫‪ 3‬ג ‪ :‬ך‬ ‫‪.‬ד( מואב‪ .‬כמו אסכ‪£‬‬ ‫עליטו רעות )דברים ל״ב י״ג(‪ .‬בי בבא לישראל צרות מאויבם והיו בורהים למואב נ‬ ‫*שראל להתבא שם‪ .‬‬ ‫ואלים‪ .‬‬ ‫יהודה‪ .‬תאר לקינות ודברי אבל‪) .‬כלומר חפציהם ו מ מ י נ ס‬ ‫הנה ישאום על נהל הערבים להצילם מיד השוללים ולשאהם באניות‬ ‫חוץ לארץ ההיא‪ .‬כמו שקדם ג״ב שלתו בר וגו׳ בי מואב ועמון היצרן‬ ‫לנו מעולם‪ .‬וחטעט שארית יגבוא‬ ‫על פליטת טואב ולשארית אדטתו‪.‬ישוב ערן­‬ ‫'להליץ גפילות מואב‪ .‬הם יסודות הקיר‪ .‬תטעם רעות נוספות‪ .‬ט( נוספות‪ .‬ויקרא טושל ארץ לרוב תנועתו ומרו.‬שם ננזר כטו טוב טטעם שורד‪ .‬‬ ‫‪112‬‬ ‫זה הענין ופקדתם על נהל ערבים ישאום‪ .‬וב״ז דרך צהות מליצת הגביאיס‬ ‫ודרך לעג בעבור היות מואב עתה חרב וגרה ואין לו בארצו י ע‬ ‫שיוכל לההבא ולהסתיר‪ .‬שב אל מואב‪ .‬לכן יאמר עליו כי אפס הםץ כאלו א ס ע ת‬ ‫אתה המץ‪ .‬תם תיו מגלים אותם‪ .‬כאלו אטד אבל לא כן יהודךן‬ ‫!טעם בהםד הסבת הסר ואמה שהיה להזקיה המושל בטעם ה ק‬ ‫ואמת יצרו מלך )משלי ח׳ כ״ח(‪) .‬ואמרנו ל א כ ן‬ ‫טעמו לא בן הוא הוץ לנפש‪ .‬ותכונת שתית מתפלל להנצל מינף‬ ‫םנהרב‪) .‬ז( לאשישי‪ .‬לפליטת םואב ארית ולשארית א י מ ה ‪.‬‬ ‫טז‪) .‬לא בן‪ .‬כלומר כן חוא הרן לגפש‬ ‫שהוא בנפש ובדבור החיצוני שזה הוא גדר האמת‪ .‬ולכן יאמר להם הנביא כי חם יפלו ביד םגחרב ולא ‪.‬ב( והיה‪ .‬‬ ‫בגות צלפחר דברת )במדבר כ״ז ז׳(‪ .

‬ועכ״פ ישארו שם אתת‬ ‫ושתים וכ״ש בראש הענף הנבות המתואר ב א טי ר‪ .‬‬ ‫ככבוד בני ישראל‪ .‬ושניהם נשחתו‬ ‫ע״י מלכי אשור‪ .‬ושארית ארם‪.‬אין זה העיקר רק וזטרת‬ ‫זר תזרענו‪ .‬יג( מאז‪ .‬ז( ביום ההוא ישעה תאדם‪ .‬ובטקוטו יפורש‪) .‬כי מת לבו בקרבו‪) .‬יב( ולא יוכל‪ .‬ו( כנקף זית‪ .‬טפני בני ישראל‪ .‬ולא בן יתודת‪) .‬מטעם ישנא אהו )איוב י י״א(‪ .‬יד( ושאר טעט‪ .‬כי יעשו באושים‬ ‫ואטד בנפנים זרע כי כן נכון בעברי והם ידעו זה‪ .‬יא( על כן מעי‪ .‬‬ ‫לנוכח ישראל‪ .‬י״ח(‪ .‬‬ ‫)יד( בשלש שנים כשני שביר‪ .‬י( כי שכחת‪.‬יא( תשנשני‪ .‬ואין קושיא מאמרו עוד )כי׳א ט״ז( בעוד שנה‬ ‫כשני שכיר‪ .‬וכן כת׳ בתורה כי משנה שכר‬ ‫שביר )דכרים ״ו‪.‬שלא יהיה עוד עיר‪ .‬ג( ונשבת מבצר מאפרים‪ .‬והמשל לחילוף דמיוני חכפי״ן‬ ‫זה בצד זה ענה כסיל כאולתו )משלי ב״ו ד׳(‪ .‬בי אין חכרח שיהיה כל ב״ף חדמיון מצר אחד‪ .‬והשארות‬ ‫יהיה טעט טזעיר‪ .‬ט( בעזובה החרש והאסיר‪ .‬והוא חזוק אל טעט‬ ‫וחבל אחד‪ .‬לא כביר‪ .‬אשר עזבו‪ .‬עיקר זד‪ .‬‬ ‫נתיצת מפלה‪) .‬חם פארות המשולחים טחגפגים וב׳׳ז‬ ‫השאלות ומליצות ממלאכת השיר‪) .‬כטו בתולה ואיש לא ידעה )בראשית כ״ד ט״ז(‪.‬טעי מפלה‪.‬ואם יהיה הדמיון בענין‬ ‫אחד הנה יהיו סותרים‪ .‬אפריט ועשרת תשבטים‪) .‬ותטה לזה אל‬ ‫תירא עטי יושב ציון טאשור בשבט יכבה ונו׳ )י׳ י״ד(‪ .‬על כן תטעי נטעי נאמנים‪ .‫‪113‬‬ ‫ישעיה‪-‬טז׳‪-‬יז‪.‬כטעם עלו‬ ‫בשרותיה )ירמיה ה׳ י׳(‪) .‬גם זח דרך לעג‬ ‫מהנביא‪) .‬תטעם‬ ‫ערי טעוזו אשר עזבו‪ .‬‬ ‫טקוטות קיבוץ עשבים כמו אחו‪ .‬היה מנהנם ברוב כשישכור אדם‬ ‫עצמו‪ .‬ואותו‬ ‫הדמיון הוא מצד היותם מצומצמת‪ .‬ואולם זה‬ ‫המין טן הלשון הולך ע״ר טה שיצדק בהתתבר ולא יצדק בתפרד‬ ‫ורביט בן‪) .‬ג( ושאר ארם‪ ..‬הטעם כםו שיעזוב האדם אתר‬ ‫טן הענפים שתם נבותים ללקוט תפירות טשט‪ .‬ד( ותית‪ .‬שם בלתי נשלם‪ .‬שלחתיח‪ .‬‬ ‫)ה( בעטק רפאים‪ .‬כלל אפרים עם דטשק‪.‬בטעם בי מלאה הארץ הטם‬ ‫םפניחם )בראשית ו׳ י״נ(‪ .‬על‬ ‫הנולים ועל הפלטים טעשרת השבטים בי יכירו ששקר נתלו בעבדם‬ ‫תצלטים‪) .‬כלוט׳ בםבחם ובעבור עונם‪) .‬יעקב‪.‬כנקיפת‬ ‫הזתים כי חאדם יפילם כשיכח בטטח‪ .‬‬ ‫יז‪) .‬כלוטר ע״ב יבא עליך זה העונש‪ .‬מקדם‪.‬הנה יהיו כאלו זמרת זר תזרענו‪ .‬טקום ידוע שם רחב ידים‪) .‬‬ ‫בעבור שנתחברו יחדו בימי אהז להלהם על יהודה‪ .‬םוסר טעיר‪ .‬נם זח על נפלם ביד סנחרב או שלםנאםר‬ ‫כי הכל טלך אשור‪ .‬טטעם נטעתיך שורק‬ ‫)ירמיה ב׳ כ״א(‪ .‬שיעשה תנאי לשלש שנים‪ .‬ודבק עם‬ ‫ט‬ ‫ח‬ .‬א( טשא דטשק‪ .‬שרוקיה‪ .‬כי אף אשר תטעי‬ ‫נטעי נעמנים‪ .

‬ע{ק‬ ‫יביט לזה‪ .‬והשם רצה שםנתרב ישתית הארץ ההיא‪ .‬וקרא זה הגוי ג ו י מ מ ו ש ך ו מ מ ר ט ‪ .‬בי בל הנהרות הולכיט אל ן ‪-‬‬ ‫ולבן ענינה שתמיד שואפימ אותה הנהרות כדרך כל עיר י ו ש ב ה ‪'1yp‬‬ ‫הגהר‪ .‬ר ק שד־‪.‬ולכן ה ת נ ב א ג ס .‬ואולם אלה הדמיונות ש א מ ר‬ ‫צת וגו׳ טעם עגיגם שתם סבות עוזרות לבשול התבואות ו ה ‪ 5‬י ר‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ו א ט‬ ‫ז ה‬ ‫ג‬ ‫י ש כ י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ו ת‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫נ ו ה ג‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫כ י‬ ‫א ז‬ ‫ה ז ם‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ו ע ח‬ ‫א י ר‬ ‫כ‬ ‫ו מ‬ ‫אור‬ ‫ל י עם‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫שטש תזק‪ .j‬‬ ‫זאת הארץ‪ .‬והגה בי אותה הארץ היתד‪ .‬יג( וגער‪ .‬והטעם אם כי יהיה זה מה יועיל כי ת י פ ף‬ ‫נ ד ק צ י ר ב י ו ט נ ה ל ה ו כ א ב א נ ו ש ‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כ ד י‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ש ה‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫יח )א( הוי ארץ צלצל כנפים‪ .‬ועליו אםר זח חלק שומנו ו ג ו ר ל‬ ‫לבזזנו‪ .‬זאת הארץ אשר מעבר ל נ ת ר ד‬ ‫כוש היהה ידועה אצלם‪ .‬ישוב לדרוש פעם אהרת נפילת ם נ ח ו ‪-‬‬ ‫*לדז‬ ‫ל‬ ‫כםו שקדם פעטים רבות בדרשות‬ ‫זאת החיה הראשונה היא לגצח‪) .‫ישעיה‪-‬יז׳‪-‬יה‪.‬ובן עם טל‪ .‬בלוטר כי ט ר ם ג<צ‪5‬ל‬ ‫תפרה ושבםר הגמל יהיה גצה‪ .1‬ע‬ ‫ב‬ ‫דהי‬ ‫שבה‬ ‫ר ) " י' (׳ ^ י ש ־ ע י פ ן‬ ‫שישקוט ויביט בטכוגו בטעם ממכון‬ ‫בבל זה הזדון שיעשה סגהרב ומה שהוא עושת ומצליה‪ .‬וב׳׳ז משל כי כמו זה‬ ‫עגין םגהרב עד שיהיה קרוב לעשות פרי וקרוב עת תקציר‪ .‬השם‪ .‬זה ס ו ג א ^‬ ‫‪n‬‬ ‫ס‬ .‬והגה הוא ית׳ )ה( לפגי קציר וגו׳‪ .‬וקראה צלצל כנפים על היות שם א נ י‬ ‫וספינות רבות שבהן קלעים עושים צל‪ .‬וזה כטעט ב ב ק ר י ^ ו ץ‬ ‫וחלף ונו׳ )תלים צ׳ י׳(‪ .‬‬ ‫וגוי‪ .‬‬ ‫‪114‬‬ ‫זה ו ב ב ק ר ז ר ע ך ת פ ר י ת ו ‪ .‬ואמר הוי ארץ וגו׳ אבל אה״ב יפול םנהרב< ו י ת ‪* 0‬‬ ‫תעל‬ ‫)( ^‬ ‫י ^‬ ‫השם ית׳ בי יושעו ירושלים ויהודה•‬ ‫‪.‬והעולה מזה שזאת הארץ‪ .‬‬ ‫הגהר‪ .‬מפגי שעגינו ש ט ע‬ ‫מעט פעמים רבות ישובו ויבוזו נהרות את ארצו‪ .‬מעבידה ומציקה אל זה הגוי‬ ‫יום‪ .‬ואמר הנביא )ד( כי אמר יי אליו וגלה לו סורו שרצוגו‬ ‫ומ‬ ‫כ‬ ‫?‪.‬ולכן עוררת לשלות בים ש ל ו ד ‪3 1‬‬ ‫באניות קלות עשוית מכלי גטא‪ .‬בי היא יושבת על נהרות ר כ ו‬ ‫כט״ש ט ע ב ר ל ג ה ר י כ ו ש ‪ .‬יב( הוי הטון עמים רבים‪ .‬כלומר שהיא בעבר ה ר _‬ ‫‪4‬‬ ‫ו ת‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י ס‬ ‫ט‬ ‫ך‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫ד ן ן‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫ו ט‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ה י ה‬ ‫א ה‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ב‬ ‫ג ג ו ר ת י‬ ‫ה‬ ‫י ג א י ת י‬ ‫ג‬ ‫י אוגר‬ ‫'׳'יי*־‬ ‫י י ל *‬ ‫^ י‬ ‫שולה המיר שלוהים ומלאכים אל נוי ידוע אצלם שהיה יושב מ ע ‪.‬אחר שדרש לחם נפילת ע ש < ‪-‬‬ ‫השבטים עם ארט ודמשק‪ .‪t.‬ובן תם קציר‪ .‬ואמר י ר מ י‬ ‫בל אבליו יאשמו )ירמיה ב׳ גי(‪.‬אבל עם כ״ן‬ ‫עם נורא ועז‪ .‬כטעם הגוגע בכם גגע ב ב ב ת עיגו )זכרית כ׳ י׳׳ב(‪ .‬ולבן י כ ר י ת ה ך‬ ‫^‬ ‫ויאברהו כם״ש וברת הזלזלים וגו׳‪ .‬וגט זה טטין הלשון שקדם באטרו ע״כ ת ט ע י‬ ‫ונו׳‪) .‬בו‪ .‬כנוי ל ס נ ר ז ו ־‬ ‫ועמו שהיו בלילה אחת פגרים מתים‪ .‬אז ימהר ו כ ר ה ה ז ל ז ל י ט‪ .

‬וזה היה להגיה שם דגים לצורם‪ .‬זה פרוש אחר ורי׳ל יובל שי את עם נורא בעצמם‬ ‫לעבודת ה ‪ ( /‬ס׳ השדשים לאבן גנאח שרש עדה‪ (* .‬י( עשי שבר‪ .escluse ( .‬ולא אוכל לתאריך תטיד‪ .‬פי׳ למת שכתב בתורת ובכל אלתי מצרים אעשת‬ ‫שפטים )שמות י׳׳ב י״ב(‪) .‬לא‬ ‫שיש בכאן תמורת אות באות הלילה‪ .‬‬ ‫וכן ר" א מבלגנצי‪.‬ובכלל לכל צמח ופרי‬ ‫שאיגו מבושל ל פ י ש ז ל ז ל י ם א ו כ ל י ם א ו ת ם ‪ .‬ר״ל על פי תיאור ושפתו‪ .‬זד‪ .‬כטעט ישרצו המים‬ ‫שרץ גפש )בראשית א׳ כי(‪ ..‬וגעו‬ ‫אלילי מצרים‪ .‬ואם הקודמים‬ ‫עשו בו ארבעה והמשה עגיגים (‪ .‬ובן הראב״ע פה מביא פי׳ זה‪.‬םטך אגטי אל גפש‪ .‬וכלל זת תשרש תגלות והראות‪ .‬ולבן‬ ‫)ז( בעת ההיא‪ .‬וזה נהוג‬ ‫בכל גלילותינו‪ .‬וגם הם עצמם יהיו שי ומגהה (‪ .‬אבן מאח שרש סבר‪ .‬וראה כמה רתוק עגיגי טעגין‬ ‫המפורשים הקודמים כי חחכם אבן קמחי אמר שזח עגין אחר‪ .‬כי יש אגמים שאין‬ ‫‪.‬ג( האטים‪ .‬כטעם עצור בהצר המטרה )ירמיה לי׳ג א׳(‪ .‬וטעמו עצרה‬ ‫אשק״ל בלע״ז (‪ .‬הנה זה הנוי הנזכר למעלה גוי ועם ממושך ומורט‪.‬שטזרע שם םוג‪ .‬כי הם‬ ‫עצממ יבאו לעבוד את ישראל והמקדש‪ .‬‬ ‫כי יראו נפלאות השם שהוא ית׳ תשתית את הארץ המכונה צ ל צ ל‬ ‫כ נ פ י ם המציקה להם‪ .‬והכל משל לאבדן םנחרב‬ ‫ועמו בלא יומו‪ .‬‬ ‫למקדש‪.‬וטעם וקץ ו ת ה ר ף‪ .‫‪115‬‬ ‫ישעיה־־יח‪-.‬ב״ש שישאו כסף ומגהות‪.‬ובעבור שנכון שזה השכר‬ ‫היה נעשה לעצור שם תדגים‪ .‬‬ ‫אשכלות חענבים והשכלים מן תתבואות‪ .‬ו ה ג מ י ש ו ת‬ ‫הם הענפים‪ .‬והטעם לא יגיח שיתבשל הפרי‪ .‬משרש ערת‪ .‬ונם את״כ תשתית את סנתרב תמציק לכל‬ ‫העולם‪ .‬והוא ית׳ המושיע ירושלים ויהודה‪ .‬ואם בעל גפש אהה תבין שאין בו­‬ ‫רק עגין אחד לבד‪ .‬ואלד‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ג‬ ‫( כגרםת השבעים‪ ( .‬ולבן י ו ב ל שי ומנהה‬ ‫להשם צבאות על הר ציון מזה העם‪ .‬כאלו בותב תספר שתה שיכור‪ .‬אמר )ו( יעזבו‬ ‫יחדיו וגו ‪ .‬והטעם‪ .‬יט‪.‬‬ ‫הנמצאות תם עשבים וצמתים על מינים רבים‪ .‬כלומר באגמי גפש‪ .‬‬ ‫)ז( ערות‪ .‬ובפרט באגמים אנטי טים‪ .‬הפך‬ ‫פוטר מים )משלי י״ז י״ד(‪ .‬‬ ‫יט« )א( משא מצרים‪ .‬שמוש פעל הקיץ וההורף‪ .‬בי אמרו עם ממשך וגו׳ טעמו‬ ‫מעם ( כמו ומעם גורא‪ .‬הבריאות‬ ‫הנמצאות העלות והנראות על תיאור (‪ .‬הוא טטעם ויםכרו )בראשית ח׳ כ׳(‪ .‬גם זת על גפילתו ביד םגתרב‪ .‬ובעין זה מפרש הד״א‬ ‫מבלגנצי‪ ( .‬וזולתו אמר‬ ‫שהכ״ף תמורת גימ״ל (‪ .‬וכן יאמר ובל מ ז ר ע‬ ‫יאור‪ .‬ועליו ועל עמו שהיו כלם פגרים מתים‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪a‬‬ .‬וגם אין הטעם שיזרע בתוך היאור רק‬ ‫סביבות היאור‪) .‬מין תועבות ידיעות אצלם‪.

‬ואולם גם בכגען היו מדברים כלם או רבים עברי‪ .‬וגדול‪ .‬עיר ההרס יאטר לאתת‪ .‬הטעם כי י ו ד ו ו י ת ו ר ו ל י י א ל ה י י ש ר א ל‬ ‫וישיבו לדתו וללטוד תורתו‪ .‬וכן קרא השם בורש משיהו‪) .‬אבל עכ״פ עבדו מצרים את אשור‪ .‬‬ ‫הכלל אי״י‪ .‬וגשבעות‬ ‫ליי‪ .‬מלך מרי ג״כ מלך אשור‪ .‬והטעם בזת כי אתר ששבו טצריט לתורת האל ה ג ת‬ ‫השם יעשה להם כטו שיעשה ועשה ליהודה בטו שיפליג עוד ונודע‬ ‫יי למצרים וגו׳‪ .‬ולכן יצטרכו ש י ל מ ד ד‬ ‫ל ש ו ן ה ק ד ש ‪ .‬אחר שכבש אותה וכן ראןי‬ ‫והנה עתה יחיד‪ .‬כט״ש על אביגיל אשת גבל הברטלית )ש״א כ״ז ג׳( א ח ד‬ ‫היותה לדוד‪ .‬כה( ומעשרן‬ ‫ידי אשור‪ .‬ועל טצרים אטר טפגי עצת יי צבאות ו ג ו ‪/‬‬ ‫)יח( ביום ההוא‪ .‬כ( מושיע‬ ‫ורב‪ .‬ובן היו ישראל ג״כ כמו שידוע‬ ‫לבקיאים בספרים‪ .‬והיא תסיר יד הרשעה מעל כל האומות‪ .‬כי תיו עוברים אותו בימי טלבות כרש ורריוש‪ .‬ובאור זד‪.‬ולכן אין זה כטעם עגלך‪:‬‬ ‫שלישיה )ירמיה מ״ח ל״ד(‪ .‬כי בגי מדי לא ע ‪#‬‬ ‫להם רעה‪ .‬כ״ז גמשך עם מה שקרם ברמז מהגברת ה ח י ת‬ ‫השניה ברצון השם‪ .‬ובן הוא שם תגועח‪ .‬וזה המושיע הגדול הוא טלך טדי שהשתית מ ל כ ו‬ ‫אשור המשחית מצרים וזולתו‪ .‬ו ט ע‬ ‫אשורה‪ .‬ר״ל שםוג אחד יש תחתיר‬ ‫טיגים מתנגדים‪ .‬ואולי ר״ל מה שפרוש אח״ז אדמת יהודו‪-‬‬ ‫( וזה באור הדש‪.‬לבן )בד( ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה• כלומר‬ ‫עם שלישי‪ .‬שהוא ה ש ט ת ט י ו ת ד לו ב ל ש ו ן ה ק ד ש ‪ .‬כג( ה ה י ת‬ ‫מסלה ממצרים‪ .‬והטעם כי יראה טצרים שגפל בידםנחרכ‬ ‫ולא כן יהודה וירושלים‪ .‫‪116‬‬ ‫ישעיה‪-‬ימ‪.‬יז( לחגא‪ .‬ובכמה טיגים יזכרו טםפרם לסבות רבות‪ .‬בי מצרים היו נ כ ג ע י‬ ‫תהת אשור ומלכו שהוא מלך מרי‪ .‬כ מ ו‬ ‫שמבואר למי שהוא בקי בספרים‪ .‬ואטד ש פ ת כ ג ע ן על שפת יהודה כי מכנען‬ ‫היה תחלה‪ .‬‬ ‫י‬ .‬סוג זה השם והשרש ענין‬ ‫הגועה ויש לשמחח ויש לתוגח פחד ורגז‪ .‬לא נמצא לפנינו‪ .‬וככ״ז‬ ‫הערות וסודות כי שיהות הגביאים וההכמים צריכים תלמוד‪ .‬והפליג כי אמר וגחלתי ישראל‪.‬כי שלשה עטים יזכר פה‪ .‬עגלה טשלשת )בראשית ט״ו טי(‪) .‬הטעם כי טצרימ יחרםו א ח‬ ‫מעריהם אלה לבגות שט מזבת גדול ומצבה לשם ית׳ (‪) .‬שלום בין אשור ובין מצרים‪ .‬ולכן הטיב א״ע לפרש אח״ז ( )?(‬ ‫כל אשר יזכיר אותה וגו׳‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫‪2‬‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫‪#‬‬ ‫ר‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‬ ‫ג‬ ‫!( ופרושו כזד‪ .‬‬ ‫הוא גהלת אבות‪.‬ארץ אשור שהוא םוג לבבל ולכל גלילותיה וכבר ת מ צ א •‬ ‫בעזרא)י׳ כ״ב( שכגר‪ .‬‬ ‫בם דגים ולא בעל גפש חיה‪) .‬ואולם אמרו‬ ‫חמש לאו דוקא‪ .

‬ותטעם בי בפתחו והתירו תנורו תית‬ ‫גופל השק הדבוק למתגיו וישאר לבוש לבד עם הבגד העליון‪ .‬ואמגם שלש שגים‪ .‬הוא שם אב‬ ‫יחםיי לעם רב‪ .‬‬ ‫‪117‬‬ ‫כ• )א( בשנת בא תרתן אשרודת‪ .‬‬ .‫ישעיה‪-‬כ‪.‬מה יהיה כי נבינהו כפשוטו‬ ‫ערום ממש במוהלט ו ה נ ה בן ה י ה א ד ם ה ר א ש ו ן גם‬ ‫ה כ ב ו ד ת ת ו ת ב ה י ו ת ם ב ג ״ ע ‪ .‬ב״ש שאין הטעם בזה ערום‬ ‫גמור‪ .‬רק במעמ בגדים‪ .‬‬ ‫ומזה יצא מה שנקרא היום בני ארץ אשור ת ר ת ר‪) .‬ונראה לי כי שם תרתן הבהוב כאן‬ ‫ובן בספר מלבים בענין םנהרב ורבשקה )מ״ב יי׳ח י״ז(‪ .‬כמו שתית תענין אצל שאול ויפל ערם )ש״א י״ט כ״ד(‪ .‬ג( אות ומופת‪ .‬ואם היות השק דבק לבשרו‬ ‫מביה היה נושא אזור על לבושו העליון כמנהג הארץ ההיא כמו‬ ‫שמפרש בענין אליהו )מ״ב א׳ חי(‪ .‬זה הוא אחד מהמקומות שאני נוטה בם מרעת‬ ‫חמורח (‪ .‬גם זה מענין נפילת מצרים‬ ‫ביר מלך אשור‪ .‬היה‬ ‫נכון‪ .‬בעגין רבים ממה‬ ‫שאמר יחזקאל אגי מופתבם )יחזקאל י״ב י״א(‪ .‬‬ ‫תפך ויאסור את דבבו )שמות י״ד וי(‪ .‬והנה אמרו ע ר ו ם ‪ .‬לאין‬ ‫מםפ!־ בנביאים‪ .‬כבודו במקומו מונח‪ .‬ב״ש בעת‬ ‫תכופות הצרות כמו שמפורסם בספורים‪ .‬במו שיש היום בכל ארץ הישמעאלים כזה וכזה רבים‪.‬היה זה התלת נפילת‬ ‫מצרים וכוש ביר מלכי אשור‪ .‬הוא‬ ‫דבק עם אות ומופת על מצרימ‪ .‬ואע״פ שתית כתוב בזת ופשטת את בגדיך‪ .‬וזכר זה ביתור לפי שזאת ההתתלת ר״ל כי כבש‬ ‫םרנון אשרוד שהיא סמוכה ממש לנבול מצרים‪ .‬והעד כי פרוש לגו ואמר ו פ ת'ה ה תשק‬ ‫מ ע ל מ ת נ י ך‪ .‬ואולם‬ ‫י ה ף‪ .‬ולא אבין מה הביא‬ ‫את המאיר עינינו ז״ל לפרש זה כן וגם אתרים שכלל באותו הפרק‪.‬כאלו אמר כי הליכת ישעיה‬ ‫‪1‬‬ ‫»( מו*נ מ*ו משני שהיה במראות אלהיט‪.‬כי כן הורו לגו אגשכה״ג כי‬ ‫שמו אתגה בשם ישעיה וזקף בשם מופת‪ .‬‬ ‫ובלל תדבר בכאן אומר כי פתהת השק מעל מתגיך‪ .‬והנה זה האזור בהכרה מדביק‬ ‫השק במתניו ולכן צותו שיפתה השק מן מהניו כלומר השק שהיה‬ ‫אסור במהניו טצד האזור‪ .‬וכהיב מוסר מלכים פהה ויאםר‬ ‫אזור בםתניהם )איוב י״ב י״ח(‪ .‬וכל זת‬ ‫מבואר לזוכרים תמיד עגין תעברי ופגות ההגיון‪ .‬ורע בקיצור כי דעתי היא שזה היה‬ ‫בהקיץ ועשה זת לתת רושם בנפשות הרואים כמו שיש כזד‪ .‬הוא גמור לפי מגהג הארץ ההיא אחר שהלץ׳ געליו כי אין‬ ‫מגהגם לשאת בתי שוקים כלל‪) .‬ב( לך ופתחת‬ ‫השק מעל מתניך‪ .‬כי היה‬ ‫דרכו לשאת שק במתגיו דרך הפרושים תמעגים גופם‪ .‬כטעם ויפהה הנמלים )בראשית כ״ד ל״ב(‪.

‬מדבר ארץ מדי‪ .‬א״כ נשחת זאת תמלכות כשו‪/‬י‬ ‫סבוה‪ .‬ב( הבוגד בונד‪ .‬ח( ויקרא אריה‪ .‬היה זה באלו אמר עתר‪ .‬ולבן זה ה ט ^ ץ ‪-‬‬ ‫״‬ ‫גד‬ ‫‪4‬‬ ‫ה‬ ‫ו ר‬ ‫ש‬ ‫ו א‬ ‫ג ו ש‬ ‫חזו‬ ‫ה ד ג ו ש‬ ‫כ ט ב‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫אצ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫‪a‬‬ ‫ס‬ ‫ז ד‬ ‫‪1‬‬ ‫!( צ׳׳ל זבל‪.‬בי זה יראה בהפלגה ולא יעלם האמת מתמלתו על בלשא^יו‪-‬‬ ‫ועמו‪ .‬כי כ נ ג ד‬ ‫הצופר‪ .‬מבאן עד משא בערב ונו׳ ל י ‪/‬‬ ‫חרבן בבל‪ .‬מדבר ים‪ .‬ממדבר בא‪ .‬כמ״ש ירמיה ומלך ששך ישתה אהריהם)יימיוז‬ ‫כ״ד‪ .‬וזה דרך לעג בי היה מההלל בגבורתו‪ .‬וקראם א ר י ה ‪.‬וכבר נתת*‬ ‫טעם לסמיכות פרשת הוי המון עמים רבים )י״ז י״ב(‪ .‬ובכלל כי זאת הנפילה לבבל ולכלל ההיה הראשונה ה י ת‬ ‫בימי מלוך בלשאצר בן בנו של נ״נ‪ .‬גם זה כעד שהיה בלשאצר נקטלבלילה‪ .‬כי אין חברח שיתית תאות ותמופת על כל פרטי מצרים וכלע‪.‬ד( נשף חשקי‪.‬כמעם חלף רות )חבקוק א׳ י״א(‪ .‬‬ .‬והפליג לתאר ןן‪-‬‬ ‫לי> כ מ ו‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ה מ צ פ ת בלשון פעל ה ד ל יו>‬ ‫שהגדלת* ל ה פ ל י ג ב מ ק ו ם מיוה ד ל ז ת ‪ .‬כי תיתה נאנחה ^‪L.‬זה צתות המליצה באלו אמר יאמר השם לי‪ .‬כמו שיבאר אח״כ נפלה נפלח בבל )פםוק ט׳(‪ .‬כ״ו(‪ .‬הבונד בונד‪ .‬ובכלל כי ה ט ע‬ ‫בזה‪ .‬ובונת זת בי המ*נ‪5‬ן‪-‬‬ ‫\‬ ‫שקדם זכרו הוא קורא לבלשאצר וכלל נבוריו‪ .‬ש ה ו א‬ ‫יעמוד מצפה אהד ושזה יבשר להם בשורות רעות‪ .‬ו( כי כד־‪.‬והשנית כמו שאמר ותשודר שודד ו ה‬ ‫מלך מרי‪ .‬כי כל המלהמות יעשו ברוב ד ר ך‬ ‫ערמות ובנירות‪ .‬כטעם מד«‬ ‫שנאמר בשלש שגימ כשגי שכיר)ט״ז י״ר(‪ .‬והאחת‪ .‬‬ ‫בן תאר הגבור‪ .‬ב״ש זאת שבני ביתו של בלשאצר התיזו ר א ^ ו‬ ‫ושלחוהו למלך מדי במ״ש ביוםיפון‪ .‬‬ ‫וכן שם ל י ‪ .‬שחוא ג״כ ע ל‬ ‫גפילת מלכות אשור וכן העגין בכאן‪ .‬ואין לשאול איך זח טורח מספ ו­‬ ‫שלש שנים‪ .‬והטעםהלילן!‬ ‫שחשק בו בלשאצר לשטות ולשתות עם שנלתו ועבדיו‪) .‬כנוי למדי‪ .‬שתית מעמד בלשאצר כמו שקדם צ פ ת ת צ פ י ת ‪ .‬וזד׳ כענין כ‬ ‫שאמר געל ( צא גא עתה ותלתם בו)שופטים ט׳ ל״ח(‪ .‬‬ ‫הנבית התית הראשונת שהיתר‪ .‬‬ ‫‪118‬‬ ‫ערום ויחף הוא אות ומופת לשלש שנים על מצרים ועל כוש‪ .‬כי מתנועע הולך והולף ‪1‬כ״‬ ‫הרוח הממהר‪ .‫ישעיה‪-‬מ‪-‬כא‪.‬‬ ‫כא )א( משא מדבר ים‪ .‬א כ ל‬ ‫גם הוא יפול באחרית‪ .‬מזיקה נם לבני מדי‪) .‬וכן מ א ר ץ ב י י א ה‬ ‫שיאמר אח״כ‪) .‬אל תהשוב שזה יתית לעולם‪ .‬ולכן יאמר אשר יראה יגיד וכוי‪) .‬לפי דברי ישעיה‪ .‬אחר‬ ‫טרתא במלת א ר י ה ואתר כתיב על מצפה אדני אנכי עומד וגו‪p /‬‬ ‫הטעםים הכתובים טירם אין לבתירתנו בזת פי׳‪ .‬ובדי הוא לםםיך עליו‪.‬‬ ‫אמד אלי וגו׳‪ .‬‬ ‫לחלוף‪ .‬וזה בעבור שזכר תצלתת מלכות‬ ‫אשור‪ .‬הארץ ההיא מ א ש‬ ‫נקרא אצלם מדבר ים‪ .‬כל אנתתה השבתי‪ .

‬‬ ‫אתת מן העירות תגדולות אשר למלכות אשור במו שקדם עלי עילם‬ ‫)כ״א ב׳(‪ .‬וקיר‪ .‬ישוב לכוגת הפרק שקדם ר״ל הגברת‬ ‫סגהרב ומלכות אשור על האומות‪ .‬‬ ‫שיראה שהוא ענין הגלות והראות וכן נכון זת‪) .‬‬ ‫הנה אנכי עומד חמיד יומם ולילה על מצפה יי כי חוא שלחני לעמוד‬ ‫בזה על יד ישעיה‪ .‫ישעיה‪-‬כא׳‪-‬כב‪.‬ונם עוד ענה ואמר זה המצפה‪ .‬כמו שקדם זכרו וכבש ערי יחודח זולת ירושלים‪.‬נפלה נפלה בבל וגו‪ /‬וטעם‬ ‫הכפל להזוק‪ .‬שקדם‪ .‬‬ ‫)ד( על בן אטרתי‪ .‬גם זה כגוי למצפה או לישעיה והכל עגין אחד‪.‬ה( ושוע‪ .‬‬ ‫י( לפנינו‪ :‬זיסדיה‪ .‬כי שמ גמצא חוזים‬ ‫וגביאים‪ .‬בטעם וידך לא אסדות )ש״ב ג׳ ל״ד(‪ .‬גם זה דבר המצפה שהוא שלוח השם‬ ‫ושלותו כמותו‪ .‬צעקת טן תאויבים‪) .‬יחיו טעט‪.‬‬ ‫)יב( אם תבעיון בעיו‪ .‬כלומר על ביאת‬ ‫סגחרב בארץ‪ .‬‬ .‬זח עםק ירושלים‪ .‬‬ ‫טפהר‪ .‬ממשוך‬ ‫בקשת‪ .‬ובן כתיב ויסודותיה אגלה )מיכה א׳ ו׳( *(‪.‬בי המגן מבגי אשור‬ ‫הוא המגלה היסוד מבתי יהודה ומהערים העומדים טמון בארץ במו שכת׳‬ ‫ערות יסור )חבקוק ג׳ י״ג(‪ .‬ב( לא חללי‬ ‫חרב ולא מתי מלתמה‪ .‬מצאנו בספרי הקדש נבעו מצפיגיו)עובדיה א׳ ו׳(‪.‬וטעם בן ג ר ג י‪ .‬אבל בכ״י אחד נמצאויםדותיה‪ .‬זה דבר ישעיה על עצטו ולא תית דרך לעג כמו‬ ‫מה שקדם על שאר העמים‪) .‬יי׳ד(‪ .‬העירניע״ן חח׳ אפטוויצר‪.‬ופרט גרגי כי בגורן תעשה‬ ‫הרישת‪ .‬‬ ‫)יז( ימעטו‪ .‬וזאת חמליצח ג״כ נמשכת עם מד‪ .‬וכ״ז לרוב‬ ‫סכלותם ומרך לבבם וגם זה טטין והעם לא שב עד המכהו )ט׳ י״ב(‪.‬ו( ועילם‪.‬ואמרו ש ב ר ‪ .‬י( מרשתי ובן גרגי‪ .‬ולא כן עשו יושבי ירושלים בי חזקיח וישעיח אמצו לבבם‬ ‫במ״ש בדה״י ויסמכו העם וגו׳ )שם םםוק ח׳(‪) .‬כטעם ויעל על גג תמגדלות )דהי״ב ל״ ב הי(‪) .‬אשר שמעתי‪ .‬רומז לשם שקדם זכרו כי הוא המשבר‬ ‫הרתוק‪) .‬‬ ‫לחתבודדם בשמש‪.‬‬ ‫כ ב )א( טשא גיא חזיון‪ .‬ו ח ם ג ק ר א י ם ק ד ר ב ל ש ו ן ח ק ד ש ‪.‬והגה ד ו מ ה הוא מבגי ישמעאל‬ ‫)בראשית כ״ד‪ .‬והוא עם‬ ‫שוכן במדבריוח‪ .‬אתה א ר י ה ‪.‬והיה זה הגבול קרוב לשעיר לפי דברי זה הגביא‪.‬וטעם אסרו‪ .‬‬ ‫ולכן יזכור שבגא ואליקם כי היו גדולי חזקיח‪ .‬‬ ‫‪119‬‬ ‫יאמר למלך בלשאצר או לכלל גבוריו או לכל אחדמהם‪ .‬כי לא יצאו לטלהטה עם סגהרב אבל ברחו‬ ‫כלם‪ .‬‬ ‫ט ט ע ם ח ק ו ד ר י ם )איוב ו׳ טי׳»(‪.‬‬ ‫)יא( משא דומה וגו‪ /‬עתד‪ .‬כי עליח כלך לגגות‪.‬איש גרגי‪ .‬יג( משא בערב‪ .‬ולכן אודיעך כי )ט( הנה זה בא ונו‪ /‬כלומר בני‬ ‫מדי‪ .‬תטעם יסודות קיר ירושלים‪ .‬ג( מקשח‪ .‬גם‬ ‫זח גשחת ע״י םגהרב ועדין יקרא בלשון ה ג ר י א ל—ע ר ב‪ .

‬תרשיש‪ .‬ט״ו( על שבגא וגו׳‪ .‬‬ ‫לארץ אחרת אם למלך מצרים ואם לזולתו‪ .‬יכ( ויקרא‬ ‫יי‪ .‬חמשא‪ .‬בי כן היה באותך!‬ ‫שעה גם היה לגצח כפי מחשבתו והקש ע״ז‪ .‬‬ ‫חכגוי לצידון‪ .‬הנה כל אלת תתזוקים ראית לעשות‪ .‬כי טשמ עוכרים‬ ‫ושבים דרך אגיח בלב ים אל רומי‪ .‬יג( והנה ששון ושמהה‪ .‬מתגאה מ א ד‬ ‫בהיותו גדול בבית חזקיח ובאחרית חשליכו חזקיח מעל פגיו וגלד‪.‬כםו שקרם לנו אמרו שני‬ ‫והעם לא שב עד הטבתו ונו׳ ואת ת׳ צבאות לא דרשו‪ .‬זח גמשך בחכרח אחר שתמשילו ליתד כ מ ״ ש‬ ‫בקרן וקרגים אחר שחמשילו לשור וראם )דבדימ ל״ג י״ז(‪ .‬אע״פ שזה חספור לא נ מ צ א‬ ‫במקום אחר‪ .‬וחטעם מלאו אותך בסוחרים וסחורות‪) .‬ת‬ ‫יאור מצריט ועפרה שחור‪) .0‬אכל עם זה‬ ‫י אל עשיה ושיראה אל יוצרה‪ .‬‬ .‬הצאצאים‬ ‫קועה‬ ‫^ ) י*‬ ‫ל ל‬ ‫ותעפעורז‪.‬‬ ‫הוא שבגא‪ .‬גס זר‪ .‬תמין ממלת ע ד שהוא מםוג ה ק צ ת ‪.‬ויגל‪.‬ואיך שהיה הנה אטרו)יא( ולא הבטתם ל ע‬ ‫ק ע ע ^ אלת‬ ‫ל ק > יק ל י ן ע י‬ ‫החווקים‪ .‬רב לגו בזה בי מבואר מזה שהוא היד‪ .‬‬ ‫שחוא בחגחה כידועה ליודעי ההגיון‪ .‬ולא גצטרך להרבות כ ג י ם‬ ‫)ה( יחילו‪ .‬כד( ותלו עליו‪ .‬וזה בי רבים לצים ומשוגעים‬ ‫אמרו כן‪) .‬יד( עד תנןתון‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ם‬ ‫א י נ ו‬ ‫ש ו ת‬ ‫ר י‬ ‫ה ם‬ ‫ש מ ו ת‬ ‫כ‬ ‫י ם‬ ‫י ד ו ע י ם‬ ‫ת ח‬ ‫ה‬ ‫א צ‬ ‫ס נ ח ר ב‬ ‫ונ‬ ‫ה י ת ד‬ ‫ה ת‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ו א‬ ‫‪ (1‬ןצ״ל ויועץ עמ שריו‪.‬ובן לא תית לת ולד עד וגרי‬ ‫)ש״ב ו׳ כ״ג(‪) .‬יראה לי אמרו עוד כזה שבעים שגה< כ מ ר ״‬ ‫" ?ל היכו‪-‬‬ ‫ל ע״י‬ ‫שיאמר ירמיה‪ .‬ותקים תתתיו אליקים‪ .‬ו ה כ ל‬ ‫היה כרגע אחת אבל בנושאים מתחלפים‪ .‬כי לקהה צר‬ ‫והכל מטלכות אשור לכן חעגין אחד‪ .‬‬ ‫‪120‬‬ ‫סנהר‬ ‫הנאמן‬ ‫שיכים‬ ‫דברים‬ ‫מליצת‬ ‫)<( שת שתו השערה‪ .‬והער‬ ‫כי ברברי הימיט ויועץ המלך )דב־י״ב ל״ב גי( ‪ .‬ד( בושי צידון‪ .‬והוא כנוי אדניך ) פ ס ו ק‬ ‫י״ח(‪ .‬ובהיותה ע ל‬ ‫תוקפה היה צידון אומר לגו הים ומעוזו‪ .‬במו שגהוג גם היום‪) .‬ג( שחר‪ .‬כ( מ ל א ו ך ‪.‬ח(‪ .‬הטעם ריק או אש לשרוף‪) .‬כי חרב צר‪ .‬‬ ‫ותבט ביום ההוא‪ .‬ואולי חיח שבגא יועץ לחכנע לרכ^קףן‬ ‫וסגחרב‪) .‬ע״ ד‬ ‫אםרו בענין אתר ויקחו תאנשים טצירם ואת פי יי לא שאלו ) י ה ו‬ ‫איטר‬ ‫'‬ ‫*׳ י״י(‪ .‬ואמר ב ט ק ו ט ג א ט ן שטעמו קיים‪ .‬רטז ליושבי צידון‪ .‬כי כמו שחלו וגבהלו בשםעם ט ע ל ת‬ ‫כ>‬ ‫ע ע‬ ‫א‬ ‫ז ה‬ ‫נ ע ע ם‬ ‫חז‬ ‫א‬ ‫יה‬ ‫מנו‬ ‫המ‬ ‫כ י‬ ‫ש י ה ו ג י‬ ‫ח ז‬ ‫י ה‬ ‫ם ‪.‬כלומ׳ חם חבלים התלוים על היתד ה ה ו א‬ ‫‪0‬נ• )א( משא צור‪ .‬שם דמיון‬ ‫ראשון תמורת שם גגזר‪ .‫ישעיה‪-‬כמ‪-‬בג‪.‬אמר ועמנו יי אלהינו לעזרנו )דהי״ב ל״ב חי(‪) .‬כי אבל גדול היה בכל ארץ יהודה ונם בירושלים כי נכבשו ע‬ ‫יהודה וכרתו אנשים ונשים לירושלים‪) .

‬ובזה הכלל ימשוך הנביא דבריו‬ ‫טעתח עד ויחי בארבע עשרח שנח)ל״ו א׳(‪) .‬עתה יובילוהו‪) .‬וטעמ ה ק י מ ו ‪ .‬כמו כמלוה‪.‬וטעם‬ ‫ו ל ט כ ס ח ע ת י ק ‪ .‬ח( כנענית‪.‬אתר שספר פרטים טעטים שגשתתו‬ ‫ע״י םלבות אשור‪ .‬במו שאמרנו על משל היתד ועל טשל השוד)כ״ב כ׳׳ד(‪.‬‬ ‫הבנוי לצר‪ .‬זה טלכות אשור שחחריבח את צר‪ .‬והבונה תנועה‬ ‫והעתקה טטקוטם וטעטדם כטו שסיים ש ט ח ל ט פ ל ח ‪) .‬וטעם ז ח ח ע ם לא‬ ‫ה י ה ‪ .‬כמו זה העם לא חיח טעולס‪ .‬ואטרו כאשר נושח בו‪ .‬יח( קדש ליי‪ .‬וטעם כיטי טלך‬ ‫אחד‪ .‬‬ .‬יי בוקק חארץ‪ .‬‬ ‫וכ״ש םי גתן למשסה יעקב וגו׳ ואחריו הלא יי )מ״ב כ״ד‪ /‬ורבים‬ ‫כן וחקש ע״ז‪) .‬וכן כתי׳ לא חיח באחאב וגו׳ )מי׳א כ״א כי׳ה(‪ .‬יז(לאתגגה‪ .‬ול‪2‬םות בבגדים זק ג י חבחגים ( בגדי כבוד‬ ‫ותפארת וכסות לחם בי חם צריכיט יותר לזח‪.‬טו( שבעים‬ ‫שנח‪ .‬אצל טי שיודע שתוף אחר‪ .‬‬ ‫והקש ע״ז‪) .‬בכלל‪ .‬כמ״ש ולמזח תמיר יחגרח )תלים ק״ט י״ט(‪) .‬‬ ‫הכנענים הם היו מורגלים להיותם משוטטים רוכלים בכל הארצות‬ ‫והיו פחותים‪ .‫‪121‬‬ ‫ישעיה‪-‬כג׳‪-‬כד‪.‬‬ ‫ויצרף לזח תוכחות לישראל שגם חם גשחתו מצד זה המלבות ער‬ ‫םנחרב‪ .‬לציים‪ .‬‬ ‫אין בזה השרש רק ענין אהד‪ .‬בחוניו‪.‬רק שנמלטה ירושלים מידו‪ .‬ט( יי‬ ‫צבא׳ יעצה להלל‪ .‬פי׳ זח בצרו אחריו‪) .‬כשירת‬ ‫הזונה‪ .‬לישבים לפגי יי‪ .‬יסדה‪.‬אבל חיח נבון לוטר ט ל ך‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בר‪) .‬כי תכיר גפלאות השם כי גט בשובה‬ ‫תשוב ירושלים בבית שגי‪ .‬‬ ‫מצרים כן בנפילת צר‪) .‬זה נמשך בהכרח אחר‬ ‫שהמשילה לזוגה‪ .‬ב( כנשח‪ .‬יג( חן ארץ‬ ‫כשדים‪ .‬והטעם טה שהוא בהון ובדוק וטנוםה‬ ‫שחוא חזק טאד‪ .‬ולכן הפליג שגם אלה הגרים בצר היו נכבדים‪) .‬כאוטר בללו של דבר‪.‬י( מזח‪ .‬‬ ‫כטעט והנושה בא לקחת )מ״ב ד׳ א׳(‪ .‬זח קיום טלכות נ״נ כטו שטפורש בירטיה‪ .‬לסבות רבות כי יטי שנותינו בחם שבעים שנה‪ .‬והיה נכון‬ ‫לוטר כיטי איש אחד‪ .‬זה יורה כי מה שקדם מי יעץ זאת לא היה‬ ‫שאלה על םפק אבל כן מליצת השיר וכן מי מלל )בראשית כ׳יא ז׳(‪.‬כלוט׳ גוי עז וטצליח כי היא‬ ‫החיה הראשונה‪ .‬עוררו לבני אשור‪ .‬ז( יבלוה‪ .‬בעבור חיות‬ ‫העגין על טלך אשור‪ .‬הוא‬ ‫נ‬ ‫( וזה באור חדש למכםה עבור הבחנים הזקנים‪.‬חזק ולפי שחחגורה היא לחזוק המתגים לכן‬ ‫גקראת מזח‪ .‬הטעם ששם ירבצו ציים כי תהיה שממה‪ .‬א( חגר‪ .‬כי טטגחתם ותשורתם יאכלו עגוים וישבעו‪ .‬וגם בפרט לכהגיס‬ ‫טשרחי יי‪ .‬וגם נכלל בזת אותו ואת בנו ובן בנו‪ .‬לזנותה‪ .‬ישוב עתה לסיים בכלל זח‪ .‬וגם‬ ‫הכל טצר טח יקרא טלך אחד‪ .

‬כי היו ג ש פ ע י •‬ ‫לשקר‪ .‬ש ט ע‬ ‫התערב )ל״ו ח׳( (‪ .‬כי הוא משחית גפשו‪ .‬והטיב ישעיה שאמר רזי‪ .‬יא( ערבה‪ .‬כי תתגועע בטעט רות גם תעתק טטקום ל ס ל י‬ ‫י י‬ ‫ובצר אהר מן הדמיון כמלונה במקשה)א׳ ח׳(‪) .‬א״כ זה האיש הלוה‪ .‬כטעם אשר אור לו בציון )ל״א טי(‪ .‬והמלוה פועל וטניע לו בזאת השכחה‪ .‬שרשו ה ר ה טטעם והעצטות ) י ק א ל *י (• ‪ 0‬ק ר י ת‬ ‫תהו‪ .‬כ( כמלוגה‪ .‬א״כ א י ן ‪3‬‬ ‫ה ש ר ש רק ע נ י ן א ח ד ‪ . .‬בי אמר יכאב במעט‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫כ ט‬ ‫כ‬ ‫נ ש כ ח ת י‬ ‫ם‬ ‫ת מ‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ת?!יה‬ ‫ב‬ ‫כ י‬ ‫א י‬ ‫ז‬ ‫ב א ב ג י ם‬ ‫ג‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ב ש ר ש‬ ‫ו א י‬ ‫כ א ב‬ ‫ף‬ ‫רר‬ ‫( עגיל‬ ‫) " ' " (׳ ‪1‬‬ ‫הלקה טובח חכאיכי‬ ‫אחד‪ .‬בי בו כנוי ל א ש ר שהוא רומז לאיש‪ .‬גס ן‪1‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ב‬ ‫ו א ם‬ ‫ח‬ ‫יחרו‬ ‫ש ב‬ ‫ה כ‬ ‫חז‬ ‫‪3‬‬ ‫א מ י‬ ‫נ ש א ר‬ ‫י‪/‬‬ ‫ם‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫מ ה‬ ‫ה ט ה‬ ‫ו ש א י ה‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫א כ‬ ‫ה‬ ‫כ ת י‬ ‫‪2‬‬ ‫ד .‬באיי‬ ‫הטעם ונם באיי הים‪ .‬ואחר חפך חעגין בג׳ זוגות אחרים‬ ‫^‬ ‫)ד( אבלה‪ .‬אבל גם‬ ‫‪#‬ד‪.‬וכטו לא יתערב זר )משלי י״ד י׳(‪ .‬‬ ‫ה י א‬ ‫ה ש א ר י ת‬ ‫ש ר‬ ‫ד ם‬ ‫ז כ י י‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫עס‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫'׳‬ ‫יי‬ ‫יע‬ ‫ע ן‬ ‫עיח ל‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י י ) * י '(׳‬ ‫ק‬ ‫גלת סודו שתטלט ירושלים בפעם הראשון שעלח םנחרב עד ^‬ ‫רבשקה‪ .‬וא‬ ‫^ ‪-‬‬ ‫השרש עגין אהד‪) .‬טטעם לאלה ולשבעה )במדבר ה׳ כ״א(‪ .‬ובן אך בשר ע ל י ו‬ ‫•יכאב ונפשו עליו חאבל )איוב י״ד ב״ב(‪ .‬ואמר ג פ ש ו כלומר עצמו‪ .‬והפליג ישעיה כי זכר תהלת ג׳ ז ו ג ו ת‬ ‫ושם חפחוח ראשון בסדר‪ .‬כפשוטו‪ .‬וכן כתיב לא נשיתי ו ל‬ ‫נשו בי )ירמיה ט״ו י׳(‪ .‬‬ ‫־‪122‬‬ ‫הלוח‪ .‬טז( טכנף הארץ‪.‬יתית שם יי ונו׳‪) .‬כב( ומרוב ימים‪.‬ו ב ן ה נ ר ו ת ( ‪ .‬על שם סופו וגט היה אז תהו ע״ד האמת‪) .‬כי זה ראוי שיהיה סוד‬ ‫פנים‪) .‬ואלה הם פליטי ירושלימ כימי ס נ ח ר פ '‬ ‫^‬ ‫)טו( בארים‪ .‬כלומר כמו ה א ^ ן‬ ‫אשר המלוה נושה בו‪ .‬ר״ל עצמו‪ .‬י( ר׳יל יאירו שבעת הנרות )במדבר מ ׳ ‪^/p‬‬ .‬‬ ‫לעבין א ח ד‬ ‫ל‬ ‫כמו נפשו תחח גפשו )ייקרא ״י י״ (>‬ ‫)ו( אלה‪ .‬‬ ‫ח י ?ןי‬ ‫ב י‬ ‫י ש‬ ‫כ‬ ‫ן‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫‪7 1‬‬ ‫כ‬ ‫‪a‬‬ ‫י( ונראה שצ״ל תתערב)משלי כ׳ י״ט(‪ .‬וזח בטעם וישבו חחתם )יהושע ה׳ ח׳(‪t .‬כמו ‪02‬‬ ‫ש‬ ‫ת ג ע‬ ‫כ י‬ ‫א‬ ‫יי‬ ‫ו ר ב י ם‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ה ם ו ר ת‬ ‫מ ת ם‬ ‫נ ג ז‬ ‫ש ם‬ ‫י י )יי( ת ח ת‬ ‫•‬ ‫זי‬ ‫) ייי יי' '(׳‬ ‫ישביה‪ .‬ואמר תאבל לשון נקבה‪ .‬הוא מעגין סוג ההפסד וההשחת‪ . .‫ישעיה‪-‬כד‪.‬ר״ל לא הלויתי מהם ולא הלוו הם ליי ואמבס‬ ‫נקרא ענין ההלואה נ ש ה מטעם השי)דברימ ל״ב י״ח( ותנשני)מ״י פ״א(‬ ‫‪ P‬יייא עניי‬ ‫ל ) ל " ״י‪0‬׳‬ ‫יי״ל שכחהי ע ם‬ ‫הלוה מבמה פנים‪ .‬וכבר זכר אריםטו׳ אלה הפנים ממלת מ ן בראש ‪1‬‬ ‫ג ו י‬ ‫צ י י‬ ‫ש י ז כ ו‬ ‫.‬חדו‪ .‬יב( גשאר בעיר שמה•‬ ‫ל חשך־‬ ‫־‬ ‫י ‪W‬‬ ‫•‬ ‫הערר‪ .‬כי‬ ‫ת ו ק ד על ת ט ז ב ה )ויקרא ו׳ ו׳(‪ .‬וגקרא חמתאוגן‬ ‫מחו א ב ל ‪ .‬חיושבים עליח‪ .‬כי כן דרך העברי•‬ ‫בלומ׳ העוללות הנשארים‪ . י ם‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ה ת ש‬ ‫נ י‬ ‫ה‬ ‫ש ז כ‬ ‫צ ר י ר‬ ‫צ ב י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ J0&r‬אחר רוב יטיס‪ . ג ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ו ה ר א ש‬ ‫ח ז ר‬ ‫י ה ‪.

‬וזה לשון מיוהד בעברי לענין‬ ‫תעדר דבר שבו לתות כמו מותק‪ .‬כי‬ ‫בין שתי תירים והזרועות געשת כמו אךבה (‪) .‬‬ ‫מרמגח‪ .‬ויחיד‪.‬ד( בי דוה עריצים בזרם קיר‪ .‬וזת כמו כי עצור עצר יי )בראשית כ׳ י״ח(‪) .‬ותטעם שישבית שמתת מהנה םנהרב‪ .‬‬ ‫וטעם זטיר עריצים יעגה‪ .‬לירושלים להושיעה מכל הערים‪.‬‬ ‫ובס׳ ההטעאה‪ .‬טקום‬ ‫ציה והגה החרב והתם קשת מאד בזד‪ .‬זה לפי דרכו כשרשות‬ ‫כסף ליהד בל שרש בםוג אהד‪ .‬המקום‪ .‬יא( ופרש ידיו‪ .‬וכן ה מ ם ב ה ה ג ם ו כ ה והעגין אהד‪ .‬‬ ‫ואמר כגוי ל ע מ ו חגזבר יושבי ירושלים‪) .‬וטעם ארמון‬ ‫זרים מעיר‪ .‬כטעמ כאשר‬ ‫ימתת את חצלחת וגו׳ )מ״ב כ״א י״ג(‪ .‬הפלגת קיום‪) .‬יחיח גכגע תחתיו‪.‬וטעם הלוט‪ .‬ורק עתה עלה סגהרב םעל‬ ‫הארץ ועזב ערי יהודה שכבש‪) .‬עט יהודה‪.‬‬ ‫כ ה ‪) .‬רמז ליהודה‪ .‬תשם יה׳ כטעם כבלע‬ ‫את הקרש )במדברכ׳ כ׳(‪ .‫‪123‬‬ ‫ישעיה‪-‬כה׳‪-‬כו‪.‬הארמון שהוא בתוך העיר כגתוג‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כ ן ‪) /‬א( הומות ותיל‪ .‬זבד זח‬ ‫בפרט כי חית לשבים בעיגי ישראל תמיד ועתר‪ .‬א( כי עשית פלא‪ .‬ועל הבל השם ית׳ כמו שיאמר עוד עליו‬ ‫•ית׳ כי השה וגו׳ )כ״ו ד‪.‬כמ״ש ומגדל עז תית‬ ‫בתוך העיר )שופטים ט׳ נ״א(‪) .‬והטעם בזה כי שערי‬ ‫ירושלים עמדו סגורים מפגי פתר אויב‪ .‬וכן ב צ ל ע ב ‪.‬אבל ארבות ידיו‪ .‬והטעם כי כן‬ ‫עשה יי למהגר‪ .‬השה‪ .‬והטעם צורה‬ ‫ג‬ ‫*( נגד כל המפרשים שלנו שהוא השם ית׳‪ ( .‬זד‪ .‬ז( ובלע‪ .‬י( וגרוש מואב‪ .‬כ( שערים‪.‬כטעם תל ותומת )איכה ב׳ ח׳(‪) .‬ב( כי שמת מעיר‪ .‬‬ ‫אמוגד‪ .‬וטעם מןקקים שמרים גמורים‪ .‬גוי צדיק‪ .‬אחר שתית עיר‪ .‬והקש ע״ז‪) .‬‬ ‫ב ק ר ב ו כגוי למואב‪ .‬אבל גם הראב״ע מביא זה בשם מפרשים‪.‬ח( ומהה‪ .‬כגוי‬ ‫למואב‪ .‬והכל סוג כסוי והעלם‪ .‬שכל שרש גםך‬ ‫הוא ג״כ תחת סוג כסוי והסתר‪ .‬זה גתיגת‬ ‫טעם איך גופל לשון מתםת מזרם על היותו ית׳ מציל ירושלים מבגי‬ ‫אשור‪ .‬אמן‪ .‬‬ .‬טשטן ושוטן וחכל סוג אחר‪ .‬‬ ‫וכן בלי םפק הגוי גם צדיק )בראשית כ׳ ז׳(‪ .‬אין בזה השרש רק ענין‬ ‫אחד טטעם יצירת‪ .‬מעגין לומה בשמלת‬ ‫)ש״א כ״א י׳(‪ .‬הטעם גם הבגיע זמיר העריצים שיעגה‬ ‫וישיר‪ .‬ותרפת עמו‪ .‬ה( בציון‪ .‬וטעם ט עי ר‪ .‬והטעם כי לימים רבים יזכרו אלה הנופלים כי דבר‬ ‫נפלא חיח נפילת טחנה גדולה בלילה אחד‪.‬׳(‪.‬יושב ירושלים (‪ .‬כגוי ליחורח‪ .‬‬ ‫שערי עיר ועיר מערי יהודה ב״ש ירושלים‪ .‬דומן ואשפח‪) .‬ג( יצר‪ .‬כתומר ביר היוצר )ירמיה י״ט י״א(‪ .‬וכן גאותו‪ .‬נפילת םנחרב‬ ‫ומלכותו ומחגחו שם‪ .‬וקשר זה עם פ ג י‬ ‫כטעם ופגי המן הפו )אםתר ז׳ ח׳(‪ .‬וטעם )ו( משתה‬ ‫שמגים‪ .‬וזת כבר טאר לאםטומכא וב״ש‬ ‫כי יחיה שם שסריס‪ .‬אשור בלילה ההוא‪) .‬יב( תומתיך‪ .‬כגוי תפעול‪.

‬אבל הנביאים ה ס ב ^‬ ‫כ י‬ ‫ר מ ז‬ ‫ה ש ח‬ ‫ש ם‬ ‫ה י א‬ ‫כ י‬ ‫כמו‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫‪J‬‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫כ י‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫כ ד י‬ ‫ט כ‬ ‫ג ם‬ ‫ש‬ ‫א ח ד‬ ‫ז ה‬ ‫כ ת ב י‬ ‫מ ס ו ד ו ת‬ ‫ו ד ש‬ ‫ה כ‬ ‫ו ג ם‬ ‫א צ‬ ‫ו נ כ ו‬ ‫מ‬ ‫ימו‬ ‫ד ב‬ ‫ו‬ ‫כ ת ו ב‬ ‫כ כ‬ ‫מ י נ י‬ ‫ש ת ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ש ו ת‬ ‫כ‬ ‫מ ס נ ‪ £‬ר‬ ‫< וכי׳ך‬ ‫^ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫^‬ ‫ל י ל‬ ‫להסתיר הסודות שם‪ .‬ו ה א י ש אשר י מ צ א ב י ד ו ה ג כ י ע‬ ‫כ י‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫אולי י ד ע ע ש י ר י ה י )יי(‬ ‫שאמרנו הפועל הרחוק לבל‪) .‫ישעיה‪-‬בו‪.‬‬ ‫‪124‬‬ ‫בחומר‪ .‬משלו עליגו בעל כרחני״ אכ‪ ^.‬יג( בעלוגו‪ .‬בכאן חצי השם הנכבד ושם שלם זח אחר זח‪ .‬ו ש ם ג ‪y‬‬ ‫כטעם אם ינער‪ .‬יכ( תשפת‪ .‬רמז אל הארוגים קדם זכרס‬ ‫ה י ה אף ב ח י י ח ם כ״ש כי לא יזכו לתחית המתים! וכבר ‪1 2 .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ה ייר‬ ‫מאמרים שלא יזכרו רק בתמה׳‬ ‫^‬ ‫ההגיון‪ .‬זח‬ ‫ישעיה לסבות רבות צודקות יהד כדרך רוב מאמרי הנביאים.‬האש‬ ‫צריך‪) .‬שאמר שאין ראוי לגלות להמון שאין השם גשם‪ .‬בי אין ראוי לגלותם לכל‪ .‬יד( מתים בל יחיו‪ .‬וטעם סמוך‪ .‬תפלס‪ .‬יא( בל יתזיון‪ .‬י‬ ‫לבד בך וגו׳‪) .‬וכבר באר זת תמורת אבל בצד‪ .‬טז(‬ ‫י ס נ ‪ £‬ת‬ ‫^‬ ‫ג ו י ‪.‬ואולם אין זה בםפרי התכמות אלא א״כ מפורש ככתוכ‬ ‫ז׳ יככלל‪-‬‬ ‫התמה‪ .‬תאכלם‪ .‬כטעם שפות הסיר )יחזקאל כ״ד ג׳(‪ .‬כי גם כל מ ע ‪ #‬י‬ ‫פעלת לגו‪ .‬‬ ‫בפרעה‬ ‫עם צהות דבור‪ .‬כלומר הוא ית׳‬ ‫הפועל והמגיע לבל‪) .‬ואלת עגינים י ‪^ .‬ועל כלם הפליג‬ ‫^‬ ‫סגה‪ .‬הקריאה לשם מאת ה‬ ‫ולכן בו געיא במו אחותינו את )כראשית כ״ד ם׳(‪ .‬ד(‬ ‫^‬ ‫ביה יי‪ .‬ן( ישר‪ .‬ודי בזת נ ל‬ ‫י ‪V‬‬ ‫^‬ ‫‪10‬רמז כתורה על עגיגים מ פ ו ר ס מ י ם‬ ‫ן‪-‬‬ ‫שם ה ו א ה י ה ע ש ה )בראשית ל״ט ב״ב(‪ .‬והכל אי״י‪) .‬ו א י ן י‬ ‫עד שליש ל מ צ ו ה ‪ .‬׳‪ /‬ואלו הבקשות יש לחן סוד ובן חפכן כמו למה ת ת ע נ ו ­‬ ‫" מדרכיך )ס״ג י״ז(‪ .‬תצר‪ .‬והכל אי״י‪) .‬אבל >‬ ‫דעת תורתגו‪ .‬בך‪ .‬ואחר בל י ח ז י ו ן אמר י ח ז ו ‪ .‬שור על בלילו )איוב י׳ ה׳(‪ .‬רמז לרשעים שקדם זכרם וגס ז כ ו ־‬ ‫אח״כ‪ .‬וחכינה‬ ‫מהשם במוחלט שחוא יפלס טעגל צדיק כטעם חרריכני כאמתו‪-‬־‬ ‫)תלים כיה ד‪.‬כנוי לשם‪) .‬כי יזיק להם ו ל ‪ #‬ו ‪-‬‬ ‫אשר יי קורא‪ .‬ט( צדק למדו ישבי תבל‪ .‬כנוי ל ? !‬ ‫יו חגכיא‬ ‫וענינו בעברי לשקול חעניניט בטאזני צדק‪ .5‬‬ ‫מאד‪ . 0‬‬ ‫מ ו ב‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫י ה ו ד ה‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫א י‬ ‫י ד י‬ ‫‪n‬‬ ‫‪1‬ין‬ ‫ף‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ו ז מ ‪0‬‬ ‫ת‬ ‫נ ר‬ ‫ו י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫א ש‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫נ ד‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ש ם‬ ‫פאים‬ ‫• )•יי(‬ ‫י‬ ‫)שמות י״ד י״ז(‪) .‬והם הרעים שחיו בירושלים שחיו אומרים לפתוח ו ל‬ ‫ל‬ ‫לםגחרב‪ .‬ב י מ ג ה ג י ג ו א ש ד ב צ ר ל נ ו‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫לל‬ ‫מ *‪V‬‬ ‫ג י‬ ‫ה‬ ‫‪P‬‬ .‬כלומר אתה הוא חפועל חרחוק לכל‪ . א כ ל‬ ‫האחת המפורסמת בכאן היא ע״ד והנשארים ישמעו ויראו ) ז ־‬ ‫ו י״ל ל כ ת ל כ‬ ‫י״ '(• )י( לס! י ע•‬ ‫הגייני‬ ‫ל כעל‪-.‬‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫נ כ ב ד ת‬ ‫כ ט ע ם‬ ‫׳‬ ‫י א‬ ‫ככן‪-‬‬ ‫יי בצר וגו׳‪ .‬זה קריאה מן הגכיא ‪t.‬כמו הה״א או זולתו‪ .‬ובזה הסכימו כל הפילוסופים‪ .‬כמו כ ך ב ט ו ח ‪ .

‬כן עשו בירושלים בבא רבשקח‬ ‫עד שגפל מהגה אשור‪ .‬ויש לו אור כמו שמפורסם במה שאצלגו‪ .‬צקון‪ .‬ט״ז(‪ .‬ואע״פ שהמפרשים עשו בזה ששה עגיגים גבדלים (‪.‬עד יעבור זעם‪.‬‬ ‫הפילוסופי היהודים יותר מזולתם‪.‬אבל רק אחד‪ .‬‬ ‫כי כל טעשיגו שגתחכט לחושע טםנחרב כט״ש ויועץ חזקיח וגו׳‬ ‫)דהי״ב ל״ב נ׳(‪ .‬כםו שקדם ומטה‬ ‫הוא בידם זעמי )ו׳ ה׳(‪.‬שפעל השם לחם‪ .‬הנה לא געשח בארץ ישועות לגו‪ .‬והבל אי״י‪ .‬‬ ‫טוםרך לטו‪ .‬כי כל תחבלותיגו ופעלותיגו היו רוה והבל‪.‬‬ ‫‪s‬‬ .‬והאש גקרא אור מצד‬ ‫היותו מאיר‪ .‬תפיל‪ .‬ם פ ר א ח ר ‪ .‬ואין םפק שזה יעץ ישעיה לחזקיח כמו שיעץ‬ ‫כטו זח לאחז באטרו לו השטר והשקט )ז׳ ד׳(‪ .‬פקדוך‪ .‬כמו יצקון (‪ .‬ובטו שהובן אצל הטורה יעוין‬ ‫בספרו‪ .‬והטעם‬ ‫שפכו לפגיך שיחה ותפלה‪ .‬מ ת י ם (‪ .‬‬ ‫ת פ ל ו ת א ר ו כ ו ת ו ב י ו ם ט ו ב ה ת פ ל ה ק צ ר ה כתפלת‬ ‫הדרך‪ .‬יה( כטו‬ ‫ילדגו‪ .‬כמשל ]טחי[‬ ‫יחזקאל‪ .‬‬ ‫דע כי אין בזה רק עגין אהד א ו ר ה ממש‪ .‬לישעיה הכל‪ .‬ו א י ך ש י ח י ח ‪ .‬‬ ‫אצל‬ ‫ספק‬ ‫אורת‪ .‬וגם אין םפק שהשם‬ ‫ית׳ צוד‪ .‬כי מוסרך לטו‪ .‬ולא גפלו בגי‬ ‫אשור‪ .‬ר ק מ ה ש ע ש ה ה ו א ‪ .‬זכרו בגי יהודה אותך‪ .‬ש א י ן בד‪.‬וכ״ש מן השם שהוא הפועל הרחוק מהכל‪ .‬ועבה כי נמצא כזה גם כעבר‬ ‫)דברים ח׳ ג׳‪ .‬יט( יחיו‬ ‫מחיך‪ .‬ולארץ‪ .‬וכן צרפו רז״ל סנהדרין צ‪ .‬להודיע כי איגו רק הוית טטר הלוש םאד‪ .‬וארץ‪ .(:‬ואולם לפי דעתי סטך בזה טל לאורות‬ ‫שהוא קבוץ אורה‪ .‬ואמר רפאים שבן הם‬ ‫אחרי גפלם‪) .‬כ י ז ה‬ ‫יחיד‪ .‬כמו שמפרש חוא עצמו בסוף דבריו (‪ .‬י ע ו ד ת ח י ח ד‪.‬עשיח‪ .‬וגמ רבותיגו‬ ‫השלמים אמרו על הירקות למה גקרא שמן אורות מפגי שמאירות‬ ‫את העיגים )יומא י״ח‪ .‬ויותר מפורש בהזקיה )דהי״ג ל״ב כ׳(‪.‬כי היו בצרה גדולה טםגחרב כטו‬ ‫שיפרש‪) .‬כאלו ילדגו רוח‪ .‬ו א י ן ל ג ו פ י ׳‬ ‫ב ד ב ר י שום מ ח ב ר ס פ ר ‪ .‬העירגי ע״ז הה׳ בראדי‪ (• .‬במה שאמר בפסוק כי‪ :‬לך‬ ‫ע מ י וכוי‪ ( .‬וזח אטת שאין אחריו כלום‪) .‬ולכן‬ ‫הורה על יום צח‪ .‬ובזה עגיגים רבים וארוכים‪ .‬ח ג ח עם כ״ ז ח ר ש ו ת‬ ‫ב י די ג ו ל צ ר ף לזד‪ .‬וע׳ הרי״א בזה‪.‬לדוד הסב אל אחריחם )ש״ב‬ ‫ה׳ כ״ג(‪ .‬רמז לשם יח׳‪ .‬יז( כטו הרה וגו׳‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י( כלומר עתיד לרבים בשביל הברת —ין‪ .‬‬ ‫י( ס׳ השרשים שרש אור‪.‬וכן הראב״ע והרד״ק‪ .‬כ( לך עמי בא בחדריך‪ .‫‪125‬‬ ‫ישעיה‪-‬בו‪.‬וטח טאד הפליגו חבז״ל שאטרו על שעתיד הב״ה‬ ‫להחיות בו את המתים )סנהדרין נה‪ .‬משרש אור‪ .‬ישראל שהיו טתים בגלות‪ .‬וכן אטר הזקיה לישעיה )לז ג׳(‪) .‬והוא יח׳ צוד‪ .(.‬‬ ‫םגחרב‪ .

‬הטעם מיני מלכים מ ז י ק י ם‬ ‫גדולים ועצוטים וםגחרב טכללם‪ .‬אבל כלו הוא התחלה‪ .גזי ומ.‬וכן אשירח נא לירידי )ה׳ א׳(‪ .‬‬ ‫‪126‬‬ ‫כ ז )א( לויתן וגו׳‪ .נזי וגו׳ )ירמיה ט״ז י״ט(‪ .‬רבי משה הכהן מביאו הראב״ע‪^ £3 .‬‬ ‫העולם‪ .‬ואיך שיהיה‪ .‬וזה הפך ו א ש י‬ ‫בתה )ה׳ ו׳(‪) .‬אין זת כמו מי יתן והיה לבבם )דברים ח׳ ב״י(‪ .‬לבן לילד‪ .‬בלומר‬ ‫שזאת הכרם תתית שמיר ושית מצר מלתמות תאויבים ה צ ר י ם‬ ‫‪4‬‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ו ת‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ת ה ‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כ ן כ‬ ‫ו ז ‪ 7‬ג ג‬ ‫מ י‬ ‫כ מ י‬ ‫ע ? { י ה‬ ‫י‬ ‫ש ר ן י ם‬ ‫ש ט י ד‬ ‫ד‬ ‫‪.‬אן יעשה השם שלום ל ‪/‬‬ ‫ל ‪ /‬ו י ז ע י"‬ ‫לי ולעם‪ /‬כי דרך הגביא לדבר ג ג ל ׳ע י‬ ‫מזה בי ישראל לא יהזיק במעוז השם לכן הוא בצרה‪ .‬ןאל ה ש מ ו‬ ‫ר״ל לויתן ונהש ותנין הם נבונים בלשון אשר הוא הוא‪ .‬‬ ‫הפטרה מן הבאים פסוק ו׳‬ ‫כ ‪ 1‬כ י כ ר‬ .‬ג( יפקד‪ .‬ובן זה בכאן בעגין זה‪ .‬אבל התנין אשר כים יותר נ ר א ו ‪-‬‬ ‫שרומז בפרט לפרעה טלך מצרים‪ .‬ודזאדןן‪-‬‬ ‫והדומה שהתבאר ענינם במה שאחר הטבע‪ .‬ו א‬ ‫י ח י‬ ‫י ש <‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫^יתו'‬‫'‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫וכל אלו המליצות צהות ונכבדות כאלו התנצל השט על ע ע‬ ‫אינו בשאר מלכי בשר ורם שתכונת הבעם גוברת בהם ומשדזיך‪.‬כמו מי נתן למשםת יעקב )ם״ב כ״ד(‪ .‬ואפשעה‪.‬כי הוא הפועל לכל‪ .‬הנד‪.‬כאלו השם שואל דרך מתוכח עם ישראל וכל•‬ ‫י ת ן ‪^L.‬א י ן‬ ‫הכרת מזאת המלה שבבר קדם הלוקה אתרת‪ .‬ב( כרם חמד (‪ .‬ויום אצרנהי ‪ ("0‬מ י‬ ‫^‬ ‫יתנני‪ .‬כמו ותען להם מ ר י‬ ‫)שמוח ט״ו כ״א(‪ .‫ישעיה‪-‬כז‪.‬‬ ‫י ש י ת‬ ‫‪D‬‬ ‫‪m‬‬ ‫א מ ר‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫‪ °‬ענוי­‬ ‫^‬ ‫^'‬ ‫^ '‬ ‫י ת גג י לעצמו‪ .‬אפשעת בת‪ .‬ר״ל שוד־‪.‬נ ח מ ד וטוב‪ .‬כי כל מצית אש‬ ‫או כרם כן הוא עושה‪ .‬‬ ‫בזת דרך מליצת שיר‪ .-‬‬ ‫מ ן‬ ‫כ כ נ י‬ ‫ע מ ם‬ ‫מ ב‬ ‫י‬ ‫ט ? ג נ ה‬ ‫י ו כ ו ח‬ ‫י כ ב י‬ ‫נ א ם י‬ ‫‪Q : i‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫‪D‬‬ ‫א ח ר‬ ‫א‬ ‫כ י ‪7‬‬ ‫׳ אד!פ‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫במות המת וגו׳ )יחזקאל י״ח ל״ב(‪ .‬והטעם אעשה בת פסיעות ואציתגהי)יי( או‪ .‬אבל הכל תחת םוג ענין אחד‪ .‬רמז לאויב (‪ .‬לכן כאלו אח״כ התובת עם י ^‬ ‫ל לעול‬ ‫ואמר דרך שאלה מה הסבת כי ישראל בצרת ואינם‬ ‫לבן השיב הגביא אם יתזיק ישראל במעזי כלוטר בשם שהוא‬ ‫^ ׳‬ ‫כטעם .‬והבל השהית םנהרב‪ .‬‬ ‫‪2 ff‬‬ ‫(כפשע ביגי ובין וגו׳)ש״א כ׳ ג ׳ ‪ .‬ובזה הערות מ ד ד י‬ ‫ואי״י‪) .‬‬ ‫הצדדים‪ .‬וטעם ע נ ו‪ .‬ו ל כ‬ ‫ל אלח כ כ \‬ ‫לל‬ ‫טיםרי ההפטרות עשו בזה ראשית (‪/‬‬ ‫ישעין‪-‬‬ ‫‪ /‬ו‬ ‫ל‬ ‫שהוא טבוארת באטרו ל יי‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫‪nnt‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ה‬ ‫י ג ם‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ה ש ו א‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ה י א‬ ‫זו‬ ‫ז ה‬ ‫ו ב כ‬ ‫ח ט א נ ו‬ ‫י ת ׳‬ ‫ה ש ם‬ ‫ת ש ו ב ה‬ ‫ו ו ג ו‬ ‫ה י א‬ ‫כ י‬ ‫ש‬ ‫י ז מ ש י ב‬ ‫י ת‬ ‫ד ‪ .‬כאמרגו זה ו ז מ מ ע ן ‪-‬‬ ‫זוג או גפרד‪ .‬ועל לויתן וגו׳‪ .‬וכלל ךןי^^ז״‬ ‫כי בכאן מחייב לטתהייב דרך אהד בטבע ר״ל שהקודם ז ־ י ׳ ג מ ^ !‬ ‫‪ 6‬ר‬ ‫ב ש‬ ‫‪f‬‬ ‫ו ם‬ ‫‪j D‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫כ י‬ ‫ה ו א‬ ‫כ ו‬ ‫ו‬ ‫‪8‬‬ ‫י( לפנינו בקרא ח מ ר ‪ ( .‬םעגין פסיעה‪ .

‬יא( מאירות‪ .‬אבל זה אעפ״כ לא עשה‬ ‫בם רק גערות ולבן אמר ת ר י ב ג ה ‪ .‬אתה השם מריבת עם זאת הערה‪ .‬והפליג מליצה כי בעבור שהבל יבש עד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬בעוגתיגו‪ .‬ואם יבין‬ ‫זח טי שאיגו יודע חטלאכות חפילוםופ׳‪ .‬בלומר אחרי נפילת םנחרב‪ .‬הלשון‬ ‫כטו טליצת תז״ל בטדת שאדממודדבד‪ .‬כטעם גער משלח‬ ‫)משלי כ״ט ט״ז(‪ .‬ופי׳ ה ג ה טםוג י צ א ה ‪.‬עתר‪ .‬ישרש‪.‬על חפועל מלאך חמות עושח מלאכתו‪.‬‬ ‫מתהפכים בנושא‪ .‬והעולה טזה הוא שתשט לא תכת את ישראל כטו שתבת‬ ‫שאר תאוםות‪) .סוטה ה׳‪ .‬ואלד‪ .‬‬ ‫כטעם מח שאמר דור גל עיני ואביטח ונו׳)תלים קי׳״ט י״ח(‪ .‬‬ .‬ואין ביגיתמ רק קרוב אל דיוק א״ת בשמות‬ ‫הגרדפים‪ .‬כי הכל גבון מאד‬ ‫וצה במליצה גם לפי העברי ולפי ההגיון וכ״ש לרורשים‪ .‬חטעם חימים חבאים‪ .‬וכ״ז רמז ישעיה בלמרו זה מתורת‬ ‫משח‪ .‬כי זאת הרות קשת טאד בטעם רות קדים תרישית‬ ‫)יונה ד׳ חי(‪ .‬הרמז לעגל‪ .‬בהיותה טשלתת עצטה להפקר ולעוגות (‪ .‬יבא ויפחח ( וגראח טח בפיו‪.‬י( בי עיר בצורח בדד‪.‬ואמר גגד השם ה ג ה‬ ‫ב ר ו ה ו ה ק ש ה ‪ .‬ואם‬ ‫לא יחזיק בשם לא יהיה שלום לו‪ .(:‬וטעט‬ ‫בשלהה‪ .‬ר״ל שאם יהזיק ישראל בשם יהיה שלום לו‪ .‬‬ ‫על חתגועח לעשות שרש‪) .‬תריבגה‪ .‬כל אבגי‬ ‫מזבח‪ .‬‬ ‫וכבר תורעתיך כי שטות הביגוגי והפעול הם כולם שטות גגזריט‬ ‫והאדים‪ .‬‬ ‫ולכן גאטר ולא תאירו טזבהי הגט )מלאכי א׳ י׳(‪ .‬שלו‪ .‬‬ ‫וכן כל שרש זת אין בו רק עגין אהד כםו שתודעתיך‪ .‬ואין זת מקום באורו‪) .‬ידוע שאין בכלל זה מה שהוא לשם‪ .‬שבן דעתי‬ ‫בכל התורה והמקרא‪ .‬בלוטר ביםורין ותוכתת‪ .‬והשם הוא הטבלה‬ ‫הרתוק‪) .‬כטעם תריבתו (‬ ‫על מי מריבה )דברים ל״ג ה׳(‪ .‬וטעם זד‪ .‬לגוכת תשט‪ .‬ובן העגין בכאן‪ .‬והעולה מזת כטעם כי אם עוגותיבם‬ ‫היו מבדילים ביגכם לבין אלהיבם )נ״ט ב׳(‪ .‬ה( בסאםאה‪ .‬על הדלקת האור‬ ‫והאש‪ .‬‬ ‫ג‬ ‫י( בכ״י ויפסח‪ (» .‬‬ ‫הטעם בן הוא ‪.‬לי )שמות כ כ״ה(‪ .‬מודדין לו .‬וכלה‪ .‬‬ ‫ואטר טבחו שטעמו מבד‪ .‬וזה באור חדש‪ ( .‬ותאר הרע בתה קדים קשה‪ .‬וטעם‬ ‫תריבגה תעשר‪ .‬ט( בזאת‪ .‬וכמח דמיונים שם‪ .‬‬ ‫)ו( חבאים‪ .‬כטו שהודעתי כי אור ואורה הכל עגין אהד‪.‬גם זח דברי חנביא‪.‬םיר‪) .‬ובפרט אשר אם יוכל איש למנות )בראשית‬ ‫י״ג ט׳׳ז(‪ .‬גר‪ .‬רמז לבא אה״ז‪ .‬הטעם אבלבסאםאה וגו׳‪ .‬בטעם ויםרתיך‬ ‫לטשפט וגו> )ירמיה ל׳ י״א(‪ .‬כי עליו כתיב ואם מזבת‬ ‫אבגים תעשר‪ .‬ז( חכמבת טבחו‪ .‫‪127‬‬ ‫ישעיה‪-‬כז‪.‬חענינים חניוניים דקים יעמידנו על סודות נפלאות‪.‬ואין לתטוה על שגוי הרמזות‬ ‫פעם לגובת פעם לגםתר פעם ליהיר ופעם לרבים‪ .‬בב״י תריבנו‪.

‬הטעם מלך אשור שהוא' תתית הראשוגה‪ .‬‬ ‫ועה אם‬ ‫אין בשרש צ פ ר רק ע ג י ן א ה ד והוא סוג מהירות‬ ‫ישרה או םבובית‪ .‬‬ ‫כטעם חובט חטים )שופטים ו׳ י״א(‪ .‬רק ביום חהוא יטלט י ד ‪7‬‬ ‫כמו שיאמר)פםוק הי( ביום תתוא יתית יי צבאות לעטרח צבי וגו‪ /‬כ ל ‪.‬ו( ולגבורה משיבי מלחםח שערה‪ .‬וחכל נ כ ו ן‬ ‫‪.‬ובן יפרש אח״כ‪.‬אבל ליק‬ ‫‪.‬ח י ו‬ ‫נאות אצלי שהכנו• אל ת ר ו א ת‪ .‬ויי שלתו‪) .‬שהוא תאב לאכלס‪ .‬‬ ‫בשתוף השמות‪ .‬וכשלו גם הם א‬ ‫וגלכדו ע״י סגתרב זולתי עיר ירושלים‪ .‬תשטף ספיחיה ) א י ו ב *‬ ‫״ד י״ט(‪ .‬מטעם שטן ושוטן‪ .‬ד( בכפו‪ .‬אבל חכל מ כ ל ל‬ ‫המנה האחת‪ .‬וכן אמר משכלת הנהר‪ .‬‬ ‫בי שלמגאצר לא תשתית בכלל שבט יהודה ובגימין‪ .‬וזולת זת לאין מספר‪) .‬כטעם ספית קצירך )ויקרא כ״ה ה׳( בתבואות‪ .‬דכי‬ ‫ישב ויצפר )שופטים ז׳ ג׳(‪) .‬‬ ‫‪128‬‬ ‫מהסעיפים יפלו לארץ מעצמם והם כלים מאליהם ואין צורך ל א ג ‪ #‬י‬ ‫שיעלו באילן לכרות הסעיפום במזמרות‪ .‬והוא לתובית את ישראל טעוגותיתס ולדבר להם ‪1yp‬‬ ‫אבדן עשרח חשבטים ביר מלכי אשור‪ .‬שמגיס‪ .‬כאשר נתן הסבת כי לא ‪y‬‬ ‫בינות הוא ונו‪ /‬וכמו שהעיר משה ע״ה בהפך זה באמרו ידיו‬ ‫לו ועזר מצריו תהיה )דברים ל״ג »׳(‪ .‬כח‪.‬ובן םפורש בכתובים‪ .‬‬ ‫‪D‬־‪) J‬א( הוי עטרת גאות‪ .‬ה( ולצנןיל‪^.‬אבל הנשים והטף ילקסו‬ ‫אותם בארץ‪ .‬ובן היא תנועת המצנפת כשיוברך בראש כיז‪-‬ן^‬ ‫ולבן ג ק ר א ה ע ו ף צ פ ו ר כי ה ו א מ ה י ר ה ת נ ו ע ה ‪ .‬רק בעבור ‪g j t r‬‬ ‫אלה שגי השבטים ביין שגו וגו‪ /‬לכן באחרית‪ .‬אחר כל הצרות שעברו עליתם‪ .‬יציץ‪ .‬‬ ‫מהם נודד כנף‪ .‬זת דרשת אחרת‪ .‬‬ ‫עד שלא יטתין בבדי שיעשו‪ .‬ל ט ^ ‪1‬‬ ‫בד‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ת ר‬ ‫ו כ י ם‬ ‫ר ז ו ז‬ ‫ט‬ ‫ה ב כ ו ר י ם‬ ‫ת ג ב ר‬ ‫י .‬וכן‬ ‫זה האויב טאר לכלות את עשרת השבטים‪ .‬יב( י ח פ ט ‪.‬וגם בירושלים עצמה‬ ‫ס‬ ‫‪a‬‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ט‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ו ד ד‬ ‫י מ‬ ‫ד ‪ 1‬ו ד‬ ‫‪v r l‬‬ ‫כ ח ו ת‬ ‫ח ג ו ת‬ ‫כ מ ו‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫א מ‬ ‫ש מ ? ג ו‬ ‫כ‬ ‫ד ב‬ ‫י יי א נ ^ י‬ ‫ק י ׳ ל ז י י )יי( ל ‪1‬‬ ‫לצון וגו׳ אשר בירושלים‪ .‬כמו מ ע‬ ‫בטעם שער ק ט ב אצל הברד מצד הגברת ההום‪) .‬וכן כתיב על טיס‪ .‬שער‪ .‬ותכף יעלת על האילן עש ס ל‬ ‫קטן בגתוג ללקוט ולאםפם בסל כרי שיאבלם יתד אתר רדתו כ מ‬ ‫איתן‬ ‫בי כן הטנהג לכל לוקטי תפירות‪ .‬ודרך כל אדם כי יראת תאגים ט‬ ‫מבושלים עד״מ‪ .‬ ‫ק‬ ‫‪1‬‬ ‫ה ת נ‬ ‫י כ י‬ .‬כי זי׳ ל‬ ‫ואטץ‪ .‬וזת לרוב סכלותם‪ .‬תטעם ויצא פרה ויציץ ציץ )כמ‪* 1‬‬ ‫י ) ( הנה ח ז‬ ‫י״ז כ״ג(‪ .‬יתעוררו היהודים שכדדוו‬ ‫לטצרים וישובו לירושלים‪ .‬והבונח בזח כי ביום חושע יחודח וירושליט‬ ‫סגחרב‪ .‬והעולה מזח חיותם כרמשים וכמים שנאחזים‪ .‬אבל בעודה בכפו יבלענה‪ .‬י‬ ‫והוא היה שליה השם ית׳ בלי םפק אף מלאך מות‪ .‬ובפרט ש ל ט נ א ‪ ^ .‬כ ט ע‬ ‫שבולת מים )תלים ם״ט ט״ז(‪ .‬ולא ה י ה ‪.‫ישעיה‪-‬כז‪-.

‬ה( קיא צאה‪ .‬כי לא אבו שמוע‪ .‫‪129‬‬ ‫ישעיה‪-‬כח‪.‬זולת‬ ‫בני אפרים שקדם זכרם‪ .‬וכן ענין תישמעאלים תיום‪) .‬ביגיהם והם לא י ל מ ד ו‬ ‫כ מ ג ה ג ג ו ת י ו ם‪) .‬ונם כי לקטנים עדין יש לתםתכת‬ ‫מה שאין כן בגדולים כי בבר נשקעו ונטבעו‪ .‬הרי הם כאלו לא הכירוהו‪ .‬עד שיהיה כל שולהנות מלאו‬ ‫קיא צואת‪ .‬כי איגם מ כ י ר י ם ל ד ב ר י ה ו ד י ה כ מ ו ג ו‬ ‫ה י ו ם ש א י ן א ח ד מ מ ג ו י ו ר ע ל ש ו ן ה ק ד ש כ ל ל ‪ .‬כטעם עברו יין)ירמיה כ״ג ט ׳ ‪/‬‬ ‫הפך הראוי‪ .‬כמ״ש הקימו בתיניו )כ״ג י״ג(‪ .‬שם‬ ‫נמר האר לנביא או לענין הנראה והכל אהד‪) .‬ותער‬ ‫אמרו אח״ב על כללם והיה לכם דבר י וגו׳ כמו שאפרש עור‪.‬ותטעם‬ ‫שתתינוקים תיו טובים טתנדולים‪ .‬ואין‬ ‫אטר השב )מ״כ כ״ג(‪) .‬כי כ ן ע ג י ן ב ל ג ו ה י ו ם א י ן גקי ש ב ה‬ ‫ל א ל ‪) .‬‬ ‫לכן נאמר ש ת ו י להפלנה‪ .‬לא ילמדוה רק טעט‬ ‫וגם זה בםירוגין והפסקות ושלא על הםדר‪ .‬והפך זה מנן אם יראה ונו׳‬ ‫)שופטים הי חי(‪ .‬יד( םשלי העם הזה‪ .‬והבונה בזה במ״ש המורה )מו״נ פ״ת‬ ‫מג׳( שכל ענינם מאכל ומשתה נם‪ .‬ז( נבלעו םן היין‪ .‬ר״ל‬ ‫ש ל א י ב י ן רק ה ל ע ז ב ע י ו ן גם‪ .‬וזה הפסוק דבק עם הבא‬ ‫אהריו )יכ( ר״ל כי^ןאיש אשר אמר להם זאת חםגוחה וגו׳ כלומר‬ ‫לדעת דעה ולהבין שמועה‪ .‬ר״ל שהראוי שהאדם יהיה פועל ביין לא מתפעל מטנו‪.‬ונם עם זה תיו רבים‬ ‫מתם שוברים רב ללמד לתיגוקים‪ .‬וכן כתיב יין ידליקם )ה׳ י״א(‪ .‬שבתות רעות היו שם נם בזמן הזקיה‪) .‬ואטר מ ש י נ י ‪ .‬נכון‬ ‫‪1‬‬ ‫י( גגד הרד״ק‪.‬אין זד• רמז לתיגוקים (‪ .‬ו א ל ה אתרים‪ .‬וכשיזדמן שיפנו אל הלמידה‪ .‬עיקר זת תית ם פ ר ת ו ר ת מ ש ת‬ ‫וכל דברי הנביא משם גורעים‪ .‬והבוגד! בזה‪ .‬‬ ‫ידבר‪ .‬כלומר ברוק‬ ‫ומנוסה שהוא הזק‪ .‬כטעם בי גגירים אדבר )משלי ח׳ ר(‪ .‬ותשני מונת ליוצא מתתור תתתתון‪ .‬י( כי צו לצו‪ .‬‬ ‫)יג( והית לתם דבר יי וגוי‪ .‬כי בעכור שאיגם מביגים‬ ‫או הם קשי ההבנה עם היותם פוגים רוב ימיהם להבלי הזמן או‬ ‫לתאות נפשם‪ .‬‬ ‫אתר שאמר אבן בסתם‪ .‬בראה‪ .‬שאלה המאמרים שרים על כל‬ ‫הטאטרים‪ .‬ומי‬ ‫שתוא בודק בתורים לא יתנאה‪ .‬הפך והעם לא שב )ט׳ י״ב(‪ .‬טז( אבן אבן בוהן‪.‬‬ ‫ואם יכירוהו‪ .‬‬ .‬לדבריו‪.‬ט( את מי יורה דעת‪ .‬הגה הוא מדבר בלשון שאיגם מכירים‪.‬תראשון‬ ‫מונה ליוצא מההור העליון‪ .‬וזה כי א ל ה היו קצת יושבי ירושלים כמו‬ ‫שקדם‪ .‬מוסד מוסד‪ .‬אין עגין שרש זת רק אתר טטעם‬ ‫ממשלה ונקרא ממשיל משלים‪ .‬ו א י ן כל זה צ ר י ך‬ ‫ב א ו ר י ו ת ר ‪ .‬שב לבאר שהיה אבן• בוהן‪ .‬‬ ‫וזה כטעם ידיו רב לו )דברימ ל״ג זי(‪ .‬המדבר‪ .

‬י‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫שב‬ ‫ואין‬ ‫ל‬ ‫ש מ‬ ‫עורס^ '‬ ‫ל‬ ‫שעשה מעשה זר ו‬ ‫‪•°‬‬ ‫)בד( הבל היום וגו׳‪ .‬ו ע נ י ן‬ ‫היה הפך כי תית םתרם כזב ושקר‪ .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫למעלה )פסוק ט׳(‪ .‬פ ר צ י ם‬ ‫י ה ו ש‬ ‫י ה ר מ ע‬ ‫ב ג ב ע ו‬ ‫‪) 1‬‬ ‫ע‬ ‫ה׳ כי(‪ .‬כל שרש כ פ ר הוא העלם והסתר‪ . ג נ י‬ ‫ג י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ה י‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫״‬ ‫‪v‬‬ ‫ד ן ו‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ו ד ‪ .‬ולכן מצאם תאויב ו ה כ ס • ‪' -‬‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י י‬ ‫'‬ ‫ז‬ ‫כ‬ ‫י ח ו ש‬ ‫ה‬ ‫כ ט‬ ‫א ו ת ו‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫י ש ט ‪ 2‬ו‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ו כ‬ ‫ם‬ ‫א ב נ‬ ‫ד ‪ .‬ויםרו למשפט‪ .‬ואיך שיהיה‪ .‬אין זאת השמועה ע ן ה נ ז כ ר ת‬ ‫‪.‬שנעשה להסתר‬ ‫)יח( ובפר‪ .‬אבל המאמין ל‬ ‫הכה לו )חבקוק ב׳ ג׳(‪) .‬כמו ד‪ .‬נ ה‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י י ‪ .‬ולדעת חח׳ אפטאווי*ער כיגתך‬ ‫כ״ח מ״ת‪ :‬כי לא שמעת בקול ד‪/.‬מטעם שם לו הק ומשפט ) * מ ' ‪' * " * ^ .‬יט( תבין שמועת‪ .‬אלהיו י ו ר‬ ‫ע‬ ‫שתוף אלהים‪ .‬‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫‪.‬ואלה הענינים כ ל ם מ ס ת ר י‬ ‫ג .‬י ם‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫^‬ ‫י ד ט י‬ ‫ש ‪T‬‬ ‫יז‬ ‫ישועות גדולות שעשה השם לעמנו‪ .‬ר״ל שמסתיר ראשו בהור וכל נופו‬ ‫והמשל בזה מהנביא כי דרך כל מצע ומטר שיסתר ה א ד ם‬ ‫להשתרע‪ .‬שהיא ארובת ורחבת עד שתעדיף עליו מ כ ל ׳‪1|2‬‬ ‫^ י‬ ‫וכן כל דבר מ כ ס ת שתכנס את האדם בהוכה לתםתר‪ .‬פ ר ד ״ א‪ .‬ועב״פ א ל ה י ו בכאן המנסר והמורה לעובד ה א ד ש ן ‪ ' -‬י ע ל‬ ‫מ ״‬ ‫נ ד ״‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫נ( כן בכ״י ולא ידעתי לכוון מקומו‪ .‬ו ד ו מ ה ל ז ה‬ ‫‪.‬והעד מ ת ש נ מ ז נ א ן ‪ -‬ן‬ ‫ב ת ה ל ת הספור‪) .‬והייתם‪ .‬מ ה יהיה טשפט הנער )שופטים י״ג י״ב(‪ .‬‬ ‫‪130‬‬ ‫כי הראשון שם דטיון ראשון‪ .‬פועל מענין היעים )שמות לי׳ח כ״>'‬ ‫הכרד‬ ‫י‬ ‫ופתר מים‪ .‬י‪ (:‬ויעה‪ .‬כלומ׳‪ .‬ואמר יהזקאל‬ ‫ש‬ ‫המשפט ונתתיו )יחזקאל כ״א ל״ב(‪ .‬ולכן אמר משת ב מ ק כ ל‬ ‫‪*J‬‬ ‫א ‪#‬‬ ‫בפועל ער‬ ‫ע אמרי (‪ .‬וזה ה ‪ # 0‬ל‬ ‫תוא שלכל דבר זמן ומקום וגבול‪ .‬והשני נגזר כמו הלוט הלוט )כ״ה‬ ‫ונם נכון מ א ד ששניהם שמות דמיונים ראשונים או שניהם נ ג ז ר י ס‬ ‫יתסיזמד־‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫ויהיה לחזוק‪ .‬ע ב ר י‬ ‫ת‬ ‫ב מ‬ ‫ה . י‬ ‫‪n‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ב‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫ף‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫והבל אי״י‪ («) .‬המאמין‪ .‬אבל ת ת ת זה הםוג מ י נ י‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ז ן ו ד‬ ‫י ם‬ ‫י ח ד‬ ‫ה‬ ‫ו א‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ג ד ו‬ ‫ו ת‬ ‫י א ח ד‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫כ מ ד‬ ‫' ^אנל‬ ‫ל י‬ ‫׳ לי‬ ‫ק‬ ‫מתצלתת עם ונפילת עם והוא הטין תשני מן תרעות שזכר‬ ‫\ ‪P‬‬ ‫‪2‬וזה ישלם מצד הפועל ומצד המקבל‪ .‬יעשת תשם‬ ‫כ ה פ י‬ ‫נ כ ר י‬ ‫ו‬ ‫‪s‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫* (׳ יל ז‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫שלישית להזקיה‪.‫ישעיה‪-‬כח‪.‬כ מ ה מ א ל ד‬ ‫לעכשוח'‬ ‫הווי״ם לאלפים‪ .‬וקודם ל ה ל‬ ‫הצרה הזאת שקדם זכרת‪ .‬זה משל צה‪ .‬שאין טעם הו״ו תמיד לפי ה‬ ‫^‬ ‫לות‬ ‫!‬ ‫ותעד תכתובות בראש הספורים או הספרים‪1 -‬‬ ‫שאינו תמיד לנתינת טעם כמו שיהשבו רבים‪ .‬כי זאת בטעם ושמועות יבהלהו )דניאל י׳׳*‬ ‫ל י ג‬ ‫)כ( כי קצר המצע‪ .‬ה נ ה בבר ידוע שהאל העליון ה ו א י‬ ‫לכל‪ .‬ח א ח ת לדוד בהר‪ .‬‬ ‫י‬ ‫כיח(‪ .‬‬ ‫י״^ריש‬ .‬‬ ‫ל‬ ‫שנאמר‪ .‬זה משל יקר שעשה זה הגביא‪ .

‬בי ת ז ב ה י ם‬ ‫יקראו ת ג י ם כי כן יעשו יותר בזםגים שהם הגים‪ .‬גמשך עם והמם גלגל עגלתו‪ .‬כלומר כי כמו שהעגיגים מוגבלים מצר‬ ‫הזמן והמקום ולפי הנושא כמו שאמרנו שהיא לדומםים הכרתיות‪ .‬ג( כדור‪ .‬כט( גם זאת‪ .‬וגם פרשי‬ ‫הגלגל הזד‪ .‬ותבפל לתזוק כדרך כל כפל‪ .‬תאר לדי‪.‬ותוא באלו אמר ר״ל קרית הגת דוד‪ .‬ולכן‬ ‫יצטרכו להוסיף שגת אתר שגת לעשות זבהים‪ .‬‬ ‫‪131‬‬ ‫שזכר ובמה שיזכור אח״כ‪) .‬‬ ‫גם קצץ תזקית דלתות תתיבל‪ .‬והוא לשון‬ ‫סוריאגי‪ .‬ב( והיתד‪ .‬לי באריאל‪ .‬לא ידוקגו בשום תמידות‪ .‬וקרא ירושלים או ציון אריאל כמ״ש‬ ‫ק ר י ת ח ג ת ד ו ד ‪ .‬ותטעם בזת כי מלת לא ר״ל‬ ‫באמדו כי לא לגצת‪ .‬מ( ואופן‪ .‬כמו שקרם‪.‬והכל נכון ע״ד השורש‬ ‫תכולל תמונת דברת תורה כלשון ב״א‪) .‬ק ותרומת לו‪ .‬‬ ‫כט )א( תוי אריאל‪ .‬גם זה על הלחם‪ .‬‬ ‫ו ה ם ו ר י א ג י ו ה ע ב ר י ו ה ע ר ב י מ י ס ו ד א ת ר ת מ ת ‪ .‬ותוא שם‬ ‫מורכב במו אבימלך‪ .‬הטעם בזה כי יהיו לתם צרות תכופות שגת אתר שגת‪ .‬ולכן תכרת הוא ברקיקה‬ ‫שיושם ברחים וישחקם ויטחן שם עד אשר דק‪ .‬רמז למת שקרם מתצלתת סנתרב ואחר‬ ‫נפילתו‪ .‬ולא אופן‪ .‬וגכון לומר‬ ‫על השם לשון ו ת צ י ק ו ת י בטעם ותקצר נפשו בעמל ישראל )שופטים‬ ‫י׳ ט״ז(‪ .‬ובפרט שיהיה עם אהד פועל‬ ‫בעם אהר‪ .‬ר״ל בין אמרו תם אותם ובין אמרו המם ולא יזכור‬ ‫הפועל כי די במת שזכר ל ת ם ‪ .‬הטעם מה שעושים ממנו לחם‬ ‫והוא חחטה‪ .‬ר״ל כי לא יוכל‬ ‫להתמיד לעולם בהטים עגין הדישה והממות גלגל העגלות‪ .‫יטעיה‪-‬כה‪-.‬‬ .‬ובל שרש ח ו ם ו ה ט ם‬ ‫הוא עגין אחד‪ .‬וזה‬ ‫בעגין אמרו זובת השה ערף כלב )ס״ו ג׳(‪) .‬כי‬ ‫בן נזר השם ית׳ ב״ש לענין הי מדבר‪ .‬וכםו בכל צרתם לו צר )ס״ג מי(‪ .‬ואמר י ג ק פ ו לשון גגאי לסבות‪ .‬כי זה פי׳ המשל‪ .‬וחאר חריצי הגלגל‬ ‫ושגיו ב פ ר ש י ם ‪ .‬מ א מ ר ו ו ע ר פ ת ו )שמות יי׳ג י״ג( ו ת נ ק פ ה ( ‪.‬כח( לחם‪ .‬מצב‪ .‬כטעם אסרו‬ ‫חג )תלים קי׳׳ח כ״ז(‪ .‬מה שלא יוכל להעשות‬ ‫בדישה‪ .‬טצרת‪.‬בט‪.‬שם דמיון ראשון‬ ‫או ננזר ותבל עולת לענין אתר‪ .‬םפו שגת על‬ ‫שגה‪ .‬וגם גכון אצלגו שהוא ג״כ בער השם‪ .‬והטעם יורק‪ .‬וב״ז מבואר פשוט ונגלה לבקיאים‬ ‫בעברי ובהגיון‪) .‬והמם גלגל עגלהו‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י( לשון ת׳׳א וירושלמי‪.‬כי אפשר בטלת‬ ‫לא שתשרת אחת לאלף‪) .‬ברתימ לעשות קמה‪ .‬בי בל שרש פ ר ש מטעם ח פ ר ש ו ח ב ד ל א ם‬ ‫בבמות תענינים ואם באיבתם‪ .‬נם זאת הדרשה ממין מה שקדם להוביה‬ ‫את ירושלים בי רב לת לקות בהתרב סביבותיה מערי יהודה בפרט‪.‬זה‬ ‫דבר הנביא בעדו‪ .

‬ראשי ה ע ב ‪.‬כב( >רש״‬ ‫פרת את אברהם‪ .‬דותר פ פ*‪.‬ואלם תתפהפהו מפעם אם י ת מ ת פ ז .‬ואינו ענין הסי‪ .‬הםעפ בי פאפרם זה הרא ה פ ך‬ ‫הפבע והפך הראוי‪ .‬‬ ‫)ד( והיה כאבק רק‪ .‬בא( פחפיאי‪ .‬צדיק‪ .‬‬ ‫והאחר לפובה כי תהיה השועה פ כ נ ת י ב באחרית‪ .‬וכן השתעשעו ושעי מ ש ר ש‬ ‫שעה ופענינו‪ .‬־( הדי‬ ‫העם‬ ‫הםעפיקים‪ .‬בפעם אשר פרת את נפשי פ נ ל צרח ) ' י ' ך'(׳‬ ‫גם ידוע בי היה ]אברהם[ עצור תחת פלך בשדים והשם ה פ י ״ ל פ ל‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫הב‬ ‫‪2‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪z‬‬ .‬כ• אלד‪ .‬פליצת עיר להדר פ ת ההבנה‪rjc .‬־ש‬ ‫בירפיה‪) .‬ברבר• ׳ ~ ^ ~‬ ‫יר‪.‬נאפר לשני עניגיס יהד‪ .‬לדבר‪ .‬השם להם כשיצילם פיר פנחרב‪ .‬נם זד‪ .‬האחר פליאה לרעה ילאכדד‪.‬ופעם לכתר עצה‪ .‬׳ פוקשים לנביא השלם הבוביח בשער‪ .‬והפכוון כזה על נביאי השקר שהיו בם‪ .‬ישיפ‪.‬זה היה אהד זפן פה שקרם כי יפל ע־״נה‬ ‫סנחרב‪) .‬בי הדכגץ‬ ‫אין בו עצי פרי כפו הנרפל‪ .‬ ‫לי ) קיק ב' גי(‪ .‬עהה ישוב לד‪-‬יניחם על בכלותם‪ .‬ס( התמהמהו והבה׳‪ .‬ופעם נ ע ו כי כן דרך השב‪7‬־‬ ‫להתנועע‪) .‬‬ ‫ובכלל בהית רעות רבות שהיי שם שלא היי כופתים בהשם ש*יכל‬ ‫להושיעם פיר כנהרב כאתרונה‪ .‬‬ ‫שיעשר‪ .‬פי הוא צדיק ושופע לעצת יעעיה וחוקיה‪) .‬דיל פפעם ואל קין ואל פנהתי לא שעה)בדאשמ ד ' ‪-‬י ‪J‬‬ ‫כלופר ההשקפה וההשגהד‪ .^ךיפ‪ .‬‬ ‫הנביאים‪ .‬‬ ‫‪131‬‬ ‫םםעם וצרת‪ /‬ו א י ן נ ש ו ל צ י י י ק ע נ ין צ ו ר ת ה כ י ת ‪.‬כי ‪vn‬‬ ‫בהתר ובהעלם מישעיה והזק יה ורעיהם להניע לבנהרב ורבשקה‪' * .‬ה פ נ נ ם ‪ .‫ישעיה־בם‪.‬ואפנם אפרו פלת א ם אינו רק לתנאי מבואי בעד—‪.‬יז( ושב לבנק לברפל‪ .‬כלופר שהם שכורי הדעת‪ .‬בי א גחנו ביד השם ובערך לשם נענין ה ה = ־‬ ‫ביר היוצר‪ .‬בפ‪.‬עפ ישראל שאין הכפה רק לשם יהי‪=) .‬והפכוון בזה כי עוד יראו פ ל י א ד ‪.‬עשם פושב זזעמ‬ ‫והזקנים‪ .‬ואותפ ״ הפנלים שכרו כ ד ­‬ ‫יין ששהז‪ .‬י ‪ -‬ל א הושיעם בראשונה‪ .‬בל זה יתרון‪ .‬‬ ‫נ פ ו שידוע בהגיון‪) .‬‬ ‫ועיני העדה‪ .‬פ בדן בזה נביא• השקר שהיו בס תתיז י ס פהתלות ופרברים ח ל ק י ת‬ ‫ואלד‪ .‬ובפרט היה פוכיח ונוער ע ה ה בני יהודה אנשי ל ד ק ‪.‬‬ ‫לשליח לפצרים לעזר‪ (re) .‬אלה הארי שקר* עון‪ .‬וכן ההוזים ישזזפ‬ ‫ששות נרדפים ראוי פ כ פ ה צדדים לתאר איתש .‬כאלו כתב ר״ל את הנביאים‪ .‬‬ ‫)יד( להפליא‪ .‬ע ד‬ ‫שהוצרך הזקיה לקצץ דלתות ההיכל‪ .‬זד‪ .‬י( רוח הררפה‪ ..‬ינן הברפל פעם הצפחים והעד*מ‬ ‫בערך יער‪) .‬זה הפלגת פליצת שיר ע פ‬ ‫הוראות נכבדות בענין שזכר שת• חלוקות רעות והאחרונה יותר קשדז‪.‬נפ זה בבבלית עפנו‪ .‬דלו‬ ‫לא‬ ‫ועדיין‬ ‫היה ההכפל אלף פ ע מ י ם ל א ה י ה פ ו ת ר‬ ‫ה ו ע י ל ‪ .‬ו י ר א ו כ ל‬ ‫ה ז ה ‪ .‬יא( ותהי להם חזות הבל‪ .

‬‬ ‫ר״ל מענין הוספת ענין על ענין וכן למען ספוה הרוה )דביי= ניט ייח(‪.‬נקראות חטוטרות הנמל‬ ‫לרוב חלקתה ושפנינותיה וכן מצד י ח ם ד ב ש ( ‪) .‬אבל השם הוא האב והפועל הרחוק‪ .‬בל‬ ‫הבאיש‪ .‬ו נ ם א נ ח נ ו כ ל נ ו ה י ו ם כ ן ש ב ח ל א ל ‪ .‬ושם מושב המלך‪.‬כג( ילדיו מעשה ידיו‪ .‬ישאו‪ .‬אבל יחד אוהם בסמיבוה אל ננב‪ .‬‬ ‫)ב( ההולכים לרדת‪ .‬והאר מצרים ארץ צרה וצוקה כי ארץ רעה היא‬ ‫מצר אנשיה‪ .‬‬ ‫םלמו מידם‪ .‬‬ ‫ר״ל בחפות ננב עם עירים ונפלים‪ .‬יחודו‪ .(:‬‬ ‫מלבין פני חברו ברבים‪) .‫‪I‬‬ ‫‪• •ill‬‬ ‫‪133‬‬ ‫ישעיד‪-.‬ח( בצען‪ .‬קרא בני יהודה בהמות כי כ ן‬ ‫ה י ו ‪ .‬כמ‪-.‬בם׳׳ש השם עלינו‬ ‫על בני ועל פעל ירי תצוני )ישעיה ‪5‬״ה ייא(‪ .‬סבה למה שקדם לא עהה יבוש יעקב ונו‪ /‬כלומר כי יהיה‬ ‫זה בעבור שהשם רואה ישראל מקדישים שמו ואומרים קקיק עם‬ ‫היוהם מבינים הבנה גמורה מה שהם אומרים‪.‬יתלבנו כדרך הביישן כאםרם ז״ל )ביס גיח‪.‬וא״כ ‪5‬ד‪1‬ו חבר‬ ‫לדבמת ע״ם דרכי ב׳צרדזיו‪.‬ז( לזאת‪ .‬ר מ ז ל ב נ י‬ ‫י ה ו ד ה ה ב ה מ ו ת ע ז ב ר ‪ .‬ומעם‬ ‫כ י להר‪ .‬נם זד‪ .‬תכחד‪ .‬ע פ ב ה מ ו ת ‪.‬וכן ה נ ם ‪ .‬ל‪.‬לבן קראתי שפם ר ה ב‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( וכן דראביע הודאת סרידרגדר‪ .‬‬ ‫למען ספוה חטאה על חמאה‪ .‬מוסר עוד לאנשי לצון‬ ‫ולכהיה הרעות שזכרנו שהיו בירושלים אף בימי חוקיה כמו שבארנו‪.‬בכלל הוביש‪ .‬בי היו נושאים רודנות ומנחות לפלך‬ ‫מצרים למען יהיה להםלעזר‪ .‬לכן )ו( משא בהמות ננב‪ .‬ר״ל כולם הובישו שריו ומלאכיו (‪ .‬כי‬ ‫היו בהמות במכוון בכאן מצד היוהם פונים אל עזר מצרים שהיא‬ ‫ננכ לארץ יהודה (‪ .‬ו א ל ה ה ה ו א ר י ם ל ב נ י‬ ‫א ד ם ה ר ע י ם שהם צבועים פםש בענינם‪ .‬הוא צען מצרים הנקרא היום‬ ‫א ל ק א ה ר א ש פ ר ו ש ו ה ר מ ה ו ה נ ש א ו ת ‪ .‬בפעם נמשלו‬ ‫כבהמות נדמו )תלי‪ ::‬מיט כ״א(‪ .‬דבעת‪ .‬כמעם מה שקרם םפו שנה על שנה‪.‬‬ ‫•( וביז באור חז״=‪ (* .‬‬ ‫ולכן היו שרי ישראל באים שם לבקש עזר מן המלך כננד מלבי‬ ‫אשור‪ .‬וא׳׳כ י ה י ו ב ה מ ו ר ‪ .‬ד‪ (.‬שם מקום ידוע אצלם אם מכלל צען אם לא‪) .‬אחת מעצתם הטובות לפי מחשבתם‬ ‫כמו שקדם לםהיר עצה ונו׳‪) .‬והם כ• נשאו‬ ‫עיניהם אל מצרים שלא יועילו להם‪ .‬‬ .‬כנר‬ ‫לקהלת מצרים כלום׳ כי בעבור שענינם הבל וריק ובטול והערר בח‪.‬כמו שיבאר לביא וליש ונו׳‪ .‬דיל גס דבש הוא ‪ \zr‬וחלק‪ .‬עיש הגירפא ‪ c r‬הערה ‪ 1‬ם ל א כי ס ‪.‬‬ ‫ואין להם רק גאוה וגאות במקום שבתם‪ .‬כלו׳ לעצמם ואיך יועילו לישראל‬ ‫וזולתם‪ .‬זאת היתד‪ .‬ואמר ילדיו בכנוי הנסתר‬ ‫רמז לאברהם כי בן הואי‪ .‬‬ ‫ל )א( הוי בנים סוררים‪ .

‬לקול זדקיך‪.‬י*י(‪ .‬ך בדרך הישרה‪ .‬ותהי ליום אחרון‪ .‬ו ת פ ד ב ‪-‬‬ ‫בזה שצור‪ ..‬השם לישעיה שיכתוב זאת הת‪-‬ינהה הקודמת בכללה ע ד‬ ‫לוח שיהיה א ה ם תביר כבי שעשה סשה בכיף •פיו וטכ‪ *.‬ט ק ז =‬ ‫סקור‪ .‬ותנוכון‪ .‬‬ ‫)=י( ננוס‪ .‬ו ז ה ע נ ף פ ן ה ב א ב י ת ג נ ב ד ה י ק ר פ פ ז‬ ‫ו ז ה ב ר ב ו ה ו א א פ ר פ ז י ל אין פ ו ק ד ם ׳ ש א ו ה ו ב ת ו ד ה ‪.‬‬ ‫)ם=״ = י׳‪ (:‬ו ל א י ב י נ ו ז ה ר ק י ח י ד י ם ‪ ( .‬ופרעה• ?פדה‬ ‫הולך עיר האחד שבא אח״ז‪ .‬ה =‬ ‫יעצם באחרית שלא יננעי לפנהרב לתת לי פם‪ .‬כי הם אפי‪ •.‬אבל שכנגרכפ יהיו קליפ ולבן ננוס‪ .‬ונן עעו עתה‪ .‬שבבר‪ .‬ופעם ב ש ו ב ה כפו שרפעו על אשרי משדנ‪•:‬‬ ‫פלח בה שערה״ ( ובבו שקדם השפר והשקפ‪ .‬פיע‪-‬ן להם שלא ילכו אל מצדים לבקש עזר‪ .‬בשפעת׳‪ .‬־י( בשיבה ונתת‪ .‬ש שיקרא ענץ >‪a‬־‪-j‬‬ ‫בעצות רבים •חד‪) .‬ונם בכלל אפרו בשיבה ונחת לעשות תשרננזז‬ ‫ופעשים פוביפ ותפלה והתבדרות בעיוןי( ובן ד\א האשת בלי מ מ ק ‪.‬זה דבק עם אשר וני׳ ודיל ‪rrTs‬׳‬ ‫אפר בשובה תחת ונוי‪ .•.‬‬ ‫כלומר למען יעפדו יבים רבים‪ .‬וכן כתוב דרשו ״ כהפעאי ‪ ( .‬א׳ וי(‪ .‬‬ ‫‪134‬‬ ‫ה ם ש ב ת ‪ .‬ח( בא נהבד״ מצוה השב לישעיה‪ .‬י ‪ -.‬מנבא‪ .‬על קל נרכב‪ .‬בי י ש לקול דעקתינו פ״ן‬ ‫שצריכה‪ .‬ויהיה בזת שתוף כפו שיש רבים‪ .•).כעלי ‪ xS‬ב״—(‪.‬הביב אכן ננאח — אע־פ שאינו הכרח — שאפי־ פ*‬ ‫ננוס שפעם שאי נם‪ .‫יעעיה‪-‬ל‪.‬והשם א פ ד ל א‬ ‫כן הרבר‪ .‬הקד‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪c‬‬ ‫ס ע‬ ‫‪(2‬‬ ‫‪n‬‬ .‬ולא יבנף עוד א ה‬ ‫מוריך‪ .‬כ• אחרון פפאפר הפצפרף‪ .‬ס ק •ב יי‪• .‬ובכלל שלא יד>?*‬ ‫לםלחשת הפיר על בוכים כנהונ‪ .‬ג( נבער‪ .‬י‪ .‬אין הברח שיזכור הפועל‪ .‬כ• תעיץ אחד‪ .‬ואע״פ שתוא ‪rp‬‬ ‫הקל ( הנה הוא יוצא‪ . .:‬ל מ ד ד‬ ‫כל הנביאים‪•) ..‬ז ה‬ ‫הלשון נכון‪ .‬ונבר זבד הפורד‪ .‬רבן‬ ‫היה ישעיה שהיד‪ . j.‬אגלה )ביכר‪ .‬ב׳ =יג(‪ .‬הפעפ הנבוניפ החנפים הפירים א •י‪ .‬‬ ‫בבואי פזר‪ . .‬בודד‪ .‬בלשץ ג ל י מ ^ ו‬ ‫ויפריד‪ .‬אבל הש בנושאי‪::‬‬ ‫םתהלפיס כפו שבבואי‪ .‬יז( פפנ• נערת אהד‪ .‬הנבון שיהיה שרשו ב ע ד ‪ .‬כטעם ותשחק ליום אתרץ .‬גשק‬ ‫אותה‪ .‬או סדק וברק שיהיה כחובת ‪:‬שנכה בי ‪=z‬‬ ‫ע״ז יאשר לשון נלד‪) .‬וכפיש י• י ד ה פ‬ ‫לכם )?גיד‪ .‬יהפנוון בפועל ב ג ף‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬השים‪) .‬יי( ושברה‪ .‬יבזה יביס לאין פ כ פ ר ו ה ע ד ^‬ ‫שהם היו א ובר י ב על כוםינו גנים את שכננרגו ר׳ ל נשים איתפ ‪jzrzz‬‬ ‫והשם אפי לא כן הדבר אכל אתם תנובץ‪) .‬שראוי לעפנו להתפלל לשם בקול רם יכן בה׳פשההדא־ש‬ ‫והעל שועתפ ונוי)•־־‪.

‬אלו שני פיני רחקיפ פתרבר‬ ‫הנשם׳ ר״ל עמוק ורחב‪ .‬‬ .‬לכל[ אעד‬ ‫יאפרו להם‪) .‬העפיק חרחב‪ .‬א( תוי תירריפ למצרים‪ .‬חוא חפלנח א פ י י מ א ח ר י ך ב י‬ ‫י נ י ע ו ה ד ב ר י ם ל א ז נ י ך אם מ ה נ ב י א י ם ע צ מ ם ואם‬ ‫מ פ י מ נ י ד י ם מ ה ם ( ״ כ״ע אם יהיו עיניך רואות את מוריך עץ‬ ‫בעין‪) .‬הפעם לפלך‬ ‫הרמוז וחוא סנחרב‪ .‬פדרהה אש‬ ‫ועצים הרבח‪ .‬כ״ז מבואר פ פ ה שקדם וכן‬ ‫עשו בתגבורת החיה הראשונה פעפים רבות‪ .‬ר״ל באחריה הזקיה‪ .‬וא״ב אלו ההפכים צודקים בשני נושאים‪ .‬הבנוי‬ ‫י( ובן הריא מבלננגי‪ (» .‬ובלילת נלחם יי בם ותיו בולם פנרים בתים‪ .‬‬ ‫ובאורו אי״י‪) .‬והפוכה הוא אשור‪.‬בד‪ (.‬אבל ל ח פ ר״ל לפנחרב ועפ‪ /‬ב ב לה בת‬ ‫הנופח נלחם בם‪ .‬זח ענין מיוחד וענין אחר נשפת יי בנחל נפדית‪ .‬כד( בליל‪ .‬כא( פאח־יך‪ .‬נם זה פענין פ ה שקדש על נפילת‬ ‫סנחרב והושע הזקיה ויהודה‪ .‬וכן היו הנביאים כפי עקרה‬ ‫לאליהו וזולתו כי היו יעראל הורנים אותם או פואםים בם‪ .‬והכל‬ ‫נבון ואפר• בי משפטי יי אפת צדקו יהרו‪) .‬כפעם בלילו )איוב יי הי(‪ .‬לא( יחת‪ .‬‬ ‫)לב( והיה כל פעבר פפה‪ .‬פ ה‬ ‫מאד הפיב א״ע שאפר כי אלה פרפ׳ הפקרים והפגעים הרעים‬ ‫שיהיו להפלגה הפפר שהוא פאריי גפ כלליי והפליג לומר כל זה‬ ‫בכעורה‪ .‬יזה‬ ‫ודהאלה על בריהה הדבר והבתלקו (‪ .‬אך יעפעו לעצה טוריהם‬ ‫ויהיו עיניתם נעיאות לחפ ועופעים דבריהם כי געפי‪] .‬וזה באור חדש ויקר‪.‬הפעם כל מקום אשר יעבור פ פ ה מיסדה‬ ‫אשר יניח יי על סנהרב יהיה שב בתפיפ ובכנרות‪ .‬ובל אלה הרפיינים יהיו לרשעים לעולפ חבא‪.‬לכן יאםר‬ ‫כי עתה לא כן יהיה‪ .‬‬ ‫‪135‬‬ ‫כטעם עשה יעשה לו כנפים כנער יעוף העפים ) ג ד ל י ב״ג הי(‪ .‬או‬ ‫ולא זכר שר חפשקים וגוי )בראשית =׳ כיג(‪ ) .‬זאת השלילה‬ ‫חברתית אחר חהיוב הקורם‪ .‬הרמתה כ• כן תנועת האש‬ ‫למעלח‪) .‬בז( הנה שם ״‪ .‬והוא סמוך אל ה מ י •ן‬ ‫שראוי למאכל אדם וזה לרוב התבואות עם‪.‬ביום הדנ‪ .‬בכל בפחנה אשור אבל בשני זפנים כי ביום היו‬ ‫שם ת פ ים וכנרות‪ .‬שרשו חתה‪ .‬השפ יהי‪ .‬ואין חובה לזכור כאן אורך‪ .‬והפעם‬ ‫בהכנוי לאותה מדורה‪ .‬משאה‪ .‫ישעיה‪-‬ל׳־־לא‪.‬ב ( וגם חוא חנם‪ .‬וזה לאויבי שנחרב‬ ‫כי באבוד רשעים רנח‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ל א ‪) . .‬יכה‪ .‬עאין סתירה ביניהם כלל וזה ענין בור כולל‪.‬ואין כן וחיו ולא ימיתו )ב‪3‬דבר ד׳ ייח(‪ .‬כפו שצריך באפרו והעם לא שב ער‬ ‫המכהו ואת יי )טי י״ב(‪ .‬וכן נכון עם‬ ‫זה שההיה הבוגד‪ .‬ולא שעו‪ .‬דג( לפלך‪ .‬אבל יוהד בשורה בפת שיאמר עזר וברר ברדת ונוי ואלו‬ ‫ואלו דברי אלהים חיים‪ .

‬‬ ‫‪136‬‬ ‫לשם יהי‪ .‬ו( שובו‪ .‬ולא נ פ ברו לעבודת‬ ‫כ‪:‬הרב כ׳ כפתו בשם •ת׳ ובעצת שלותו‪ .‬ואין בזה הברון כלל כי הוא מובן‬ ‫נעצמו‪ .‬ולפ״ר ולשרים נכין בעברי כפו ל א ע ד‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫העמיקו ) י ׳ א ני(‪ ) .‬כ ( והיה איש‪ .-.‬‬ ‫שענינו כפחבא רוח‪ .‬ד ( ב• בה אפר י י ונוי‪ .‬בי עהה יהיו הכפים ב ה ב נ ת‬ ‫צ‬ ‫י(‬ ‫כונד‪•-‬‬ ‫עי‬ ‫= א = י = דלי‬ ‫איעזר‬ ‫‪2‬שעד‪ .‬״ ב י י ג ( ‪ .‬והלילה שרז"ר"‬ ‫בתרו דברי הנביאים בפה שאפרו אין דבר רע יורד םן השפים (‪.‬פפעם ופמתה•‬ ‫)־==‪.‬ד‪ (.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫א‬ ‫ובעעח‬ ‫א י ד דעיגא‬ ‫‪2‬‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫* * י‬ ‫ההגה״ת‬ ‫אץ רבד ד ל‬ .‬שאין גבון והכם כפוהו‪ .‬‬ ‫ת‬ ‫‪.‬לא איים‪ .‬ו ר א ה ה פ ל ג ת ד י ו ק ל ש ה ״ ק ו א י ן ב ל‬ ‫ס ל ה ו פ ל ה ה ו ר ה ע גי ן ג ב ב ר ‪ .‬‬ ‫ובאור זה אי״י‪ ) .‬וחזקו שהוא‬ ‫כבלע‪ .‬א ( הן לצדק יפלוך פלך‪ .‬י ׳ כ י י ב ( שהיא תניעת פקומ־ת ב ת א ר‬ ‫פיוהד נקרא עובר ע״ד דברה הורה כלשון ב״א‪ .‬והפעם שהוא ית׳ ידע פד״שבתש‬ ‫הרעוה‪ .‬נם ניוי לפ*א לבל אחד ע נ ק‬ ‫מיוחד‪) .‬והכל אי״י‪.‬כלופר אבל באחרית יגיל‬ ‫יי יה׳ את ירושלים‪) .‬אלי‪.‬ה ע ג ץ‬ ‫הוא פין אהד פיורד פאר ת ח ת בונ פנוהה והעדר התנועה‪ .‬ואפר כי הפך וד‪ .‫ישעיה לא׳‪-‬דב‪.‬על הפזבח ובב״ז‬ ‫הערות‪ .‬‬ ‫וכל אלה כפל רפיוניס רבים לחזק‪ .‬י ו ג ו י‬ ‫=שי עליה‬ ‫ל א יד*ד‪.‬ועל ב ל פ‬ ‫כרעיה ועל הכל יתנדל תאל ית׳ כותב התירת ונותנת‪) .‬ד‪.‬ד‪ (.‬והנור‪ .‬רהיה ניב כפלני פ י פ‬ ‫כפקום ציה‪ .‬ובזכותו נושעו בני יהודה דרושלים‪ .‬׳‪ .‬פכרה‪ .‬פפעם יעוף‪ .‬‬ ‫ע ל ‪ : :‬ק י ר ו ב ב י ר שני א‬ ‫ו ב ן ‪rvizv‬‬ ‫י*ב‬ ‫י*ג‪.‬לא יקרא עוד לנבל נדיב‪ .‬‬ ‫ראה‬ ‫גרכבערג‬ ‫‪c'7‬‬ ‫נד‪.‬‬ ‫ליי‬ ‫וגוי‪.‬לא אדם‪ .‬ואלו כ ת ד •‬ ‫הורה שהעירוני עליהם פיםדי הלשון הקרע ע״ה‪ .‬זה אי״ ‪-‬׳‪:‬ח בצי‬ ‫שהפעלנו באפינו ראובן הוא איש עשיר‪ .‬ובכלל בי ודא היה פ ל ך‬ ‫אוהב צדק ופשפפ וכן שריו‪ .‬עפות‪ .‬ולכן הביא להם רעה ונתנם ביר פלבי אשור‪ .‬ובעבד־‬ ‫שאפר ועברת• בארץ פצר׳ ם ) • = = ו י ‪ .‬כלופר שיתחבאו בני יתירה בו בפו שיההבא ב ל‬ ‫ארם פפני רוח קשת דהית ג־ב בתם זרם‪ .‬י( אבל זר‪ .‬ש מ ו ה‬ ‫בלתי נשלפים‪ .‬י ע ש ה‬ ‫השם על ישראל‪ .‬אך כ ת א י פיוהד יקרא השם יה׳ בו פיכח‪ .‬זד‪ .‬וראה הפלגת לשין שאין שובו פץ יי ף לאשר העמיקו ו נ ו ‪/‬‬ ‫אבל לדבר אינו בכת׳ וכאלה רבים‪ ( ) .‬אזר‪ .‬והפעם דהיה זה ה מ ‪! .‬ד א ‪ :‬ד‬ ‫העירני‬ ‫ידיד• ה = ו « ל ג ר ׳ =‬ ‫יורד‬ ‫הקביה‬ ‫בזלבעלה‪ .‬שזה השרש ר״ל פסח אינז‬ ‫פענין הפלה ולא פענין דלג וקפדן כס״ש חפפורשים‪.‬י ( רזגיי שה‬ ‫איכר‪.‬כפשופו על הנרות פן הפנויה‪ .‬‬ ‫העפיקו כרה‪ .‬הפ בני ישראל‪ .‬תית חוקיה כי היה פ ל א‬ ‫*•יעץ ואל נבור‪ .‬ויהית גיכ כצל בלע הזק בארין ע• פ ה דבשה וצמאה‪.‬וכבר זבד אריפפו׳ את אלה״ )=( ובלעו‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ח‬ ‫לב‪ ) .

‬ב ל ה״ ק ועל מלאכת‬ ‫החניון המישר כל לשון‪) .‬כמו‬ ‫שיער עליו בי מלאה הארץ רעה את יי)ייא מי(‪ .‬אבל‬ ‫)ד( לב נמהרים יבין לדעה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י( עיין מוינ פיל משלישי‪.‬ו( כי נבל ונוי‪ .‬‬ ‫ונקרא זה שוע א י ש ש כ ל ב נ י א ד ם י ש ו ע ו ו י צ ע ק ו אליו‬ ‫שיתן לתם‪ .‬וגם הוא הנהיגם להיות בהורה יי חפצם‪) .‬וזה כפעם יען כי נכהו בנות ציון)גי מיז(‪ .‬ז( באמרי‬ ‫שקר‪ .‬בי היו קוראים לו נדיב ושוע‪ .‬והטעם שהיו כופרים ומתאבלים על השחת שדי‬ ‫הנשים בטעם קללה שרים צמקים )הושע מ‪ .‬וערה‪ .‬הבי״ת בי׳׳ה הבלי (‪ .‬כי ידעו נדרי השמות על אפתהס‪ .‬והנורה על הלצים‪ .‫• •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪Ml‬‬ ‫•‬ ‫ישעיה‪-‬לב‪.‬כראשית טיט כיה(‪ .‬פרוש הנביא נדר הנבל ונדר‬ ‫הנדיב‪ .‬ה( שוע‪ .‬‬ ‫ואי.‬וזח ידעו בני עפנו בימי חוקיה כי חכמו מאד מצר שהיה‬ ‫להם שלום ושקמ‪ .‬י״ד(‪ .‬יב( על שדים‪ .‬אבל לכלי לא יצעק‬ ‫המפרשים‬ ‫איש‪ .‬פחות ונבזה‪ .‬א״כ אין זה מעיקר הבונה‪ .‬בי ידוע אצלם שיתן ויחזור ויתן‪ .‬‬ ‫כי הם יראו בהיותם ערומות‪ .‬והבקיאות בלה״ק שהוא דבור חיצוני‪ .‬ונם זה מענין זה הפרמ שאמרנו מענין םנהרב כי היו רבים‬ ‫ביהודה שהיו מנשאים את פנהרב ואומרים להכנע לו‪ .‬‬ .‬ובן אל האנלו פפנו נא ) ב מ ת י״ב מ׳(‪.‬ורוב הרעות מהן‬ ‫באו‪) .‬‬ ‫‪137‬‬ ‫הלבב‪ .‬אבל הבבלים אומרים‬ ‫לרע טוב‪ . כן בי״ת ובדבר )דברים א' י״ב(‪) .‬לא אפר שיחנרו‬ ‫שק‪ .‬ט( נשים שאננות‪ .‬מפעם ערוה ועריה‬ ‫והכל מקור או צווי בי הבל נבון‪ .‬גם זה ממין‬ ‫מה שככר זכר פעפים רבות ר״ל תוכחות לבני עפנו ובפרט בני‬ ‫יהודה שנכבשו ונחרבו רוב עריהם נם יושב• ירושלים לקו‪ .‬אבל יהיו הנורות על הלצים ולכן לא‬ ‫יראה מהן יוהר‪ .‬כבי״ה ויעשהו במקצעות )סיד ייג(‪.‬בעבור שזכר הנשים זכר שדים כטעם‬ ‫שדים ורחם‪) .‬יא( פשטה‪ .‬וזה בלל כל‬ ‫התנסות והמלאכות העיוניות‪) .‬ו ע ת ה ר א ה מ ה ב י ן ד ר כ י נ ו ו ד ר ך‬ ‫ה ק ו ד מ י ם ‪ .‬הפעם להפשיט הבגדים‪ .‬ואז יקרא מלך אשור ומלך מצרים נ ב ל‬ ‫ו כ ל י ‪ .‬ו ע ל ב ל א ל ה ה ע נ י נ י ם ע מ ד נ ו מ צ ר שש ק ד נ ו‬ ‫כ פ י ע נ י ו ת ד ע ת נ ו ע ל ה ב ק י אור‪ .‬וזכר בזה שדי הנשים‪.‬ב״ש מהכמה דברי רבשקה ונזמוהיו‬ ‫וםעוצם מחנהו‪ .‬הפך שדים ורחם‪.‬ורבים למלך‬ ‫מצרים‪ .‬ולבן הפעם אבל חנורה על הלצים כי אין ראוי ונהוג‬ ‫לנלות העתה‪) .‬ובכלל כי היה הוא בעיניהם‬ ‫נדול ונכבד בי לא חיו משניחים רק למה שעיניהם רואוה ואזניהם‬ ‫שומעות מנדולהו והבהלותיו‪ .‬כמו‬ ‫שמפורש‪ .‬שהוא דבור פנימי‪ .‬בי הם הברים‪ .‬מונח בעברי למדה הנדיבות‪.‬‬ ‫ורבים באלה‪ .‬ולבן אמר בכלל )ג( ולא השעינה עיני ראים ונוי‪ .

‬יזה כ ע ד שבעבי כעביר היא ל כ נ ה‬ ‫תכליהיית בלום׳ שאין שם ישיב אנשים כבי שהיה לפנים‪ ) .‬וזה יהיה בכיף ]יבי[ הוקיר‪ .‬״ בעיות‪ .‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪1. ע ל פ נ י ‪.‬ל ה נ ה ר שם‬ ‫פראים‪ .‬בי בבוקר‬ ‫יצאו כל בני אדם לצלהצה נ• •נאי על שנננרם בליל״ ופתא‪-‬ס׳‪-‬‬ ‫בס״ש בצקוצית רביב (‪ .‬כנלתך‪ .‬אי(‪ .‬כצו צנהנם שם היום לתשקות תאיץ‪ .‬שזכר תהי ה שודד ואתה לא ערוד*( ונו‪ /‬רק‬ ‫צעד בה שביים בהתיצך וני׳ יד‪.‬ובל אלה ענינים נהלים‬ ‫וכנולה צלבים אי״י‪.‬ת ס ו ר‪ .‬יהערה נדיייה יהם‪ .‬חכידיו‪ .‬שדי הבד וגפן פ י ־ ׳ י ‪/‬‬ ‫כבו שיפרש עוד )יכ( על א י ב ת עם• יגי׳‪ .‬בתשליצך כצי ב ת ת י ב ך ואין בידינו בזךנינז‬ ‫‪) .‬‬ ‫ואבר על שדי הבד‪ .‬בצעם והשקית‪.‬יי•‬ ‫ב י ה ו ש ע י• ם * ‪.‬זד‪ .‬‬ ‫»(א‪.‬הבעם עבני יהודה יאכפו‬ ‫‪1‬‬ ‫נ‬ ‫?‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ברדת‬ ‫‪p‬‬ ‫ו = .3‬א( הו• שודד‪ .‬לבר‪ .‬וזה ש הפגעים‬ ‫ה ב כעי כ אין יעון השם יבנעם יי נ ברי הביר‪ .‬יביאם בבקיביי‪ .‬כ• על כל כה• בשיש‪.( .‬י( י• חננו לך קדני״‬ ‫ל )״‪.‬ובאיי זה הכלל גם באיר עגין בהה׳ ב ך שורר וגי' שהוא‬ ‫ענין דק א״י‪ .‬בבי •בלה ל ת ב ן על פני‬ ‫הביס ) ? ה י י ‪ '= .‬ונם ברעה עדרים‪ .‬‬ ‫ברגלך ונו׳ ) ד ב ר י ט י ‪ -‬א • י ( ׳אילי הציבו הכב• אנשכהינ כי שבי געיא‬ ‫נצלה אשריכם לקריאה‪ .‬‬ ‫י ( ובן‬ ‫והרדיק‪.‬כבר בתכני ההבדי הבין ע ל וני.‬פ ך זה ה ‪ -‬בל דבא לבו לםים‬ ‫)גיד‪ .‬ובעם לבקרים‪ .‬הבליעה ם ש ד ת עם ש ר י ם ואינם מעניך‬ ‫אהד וםםעם שכן היו כופרים נ״נ על השחי‪ .‬ו^ם־ שללבם‪ .‬ ‫ה‬ ‫! י י‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫=‬ ‫‪3‬‬ ‫י(‬ ‫וטפרש‬ ‫היאביע‬ ‫א*‪.‬נ( אשריכם זרע• על כיי בים‪ .‬בבי עקרם •בלא ירד רק‬ ‫ביערות שהם בקוב ייבש‪ .‬רב •לכן • ב ר ד ‪*K‬‬ ‫ירד ( הנרד בבירד היער ׳השפ** העיי בשפיר‪ .‬בי זה ביב‬ ‫׳‬ ‫צאר לכצה כבות‪ .‬קריאה לבנהרב שבי בוונת הפרק‪ .‬‬ ‫יייב‬ ‫ודא‬ ‫בגדודי‬ ‫קריאה‬ ‫ה=ש וישיב‬ ‫‪he‬‬ ‫שטהד‪ ..‬יבפרט בהול הברקים הצבעים לעבהים כבו הברד‬ ‫והעער הבצר‪ ..‬‬ ‫ר״ל כי נם העלה שבי־ יש יה על כל כהי צשיע ועל כל קריה‬ ‫עליזה‪ ) .‬י ד ( היה בעד בע‪-‬״יד״ הטעם היה בעכו‪.‬‬ ‫שרי!‬ ‫יד ד‬ ‫ידעתי‬ ‫כהבט•‬ ‫ה ו •‬ ‫עטים‪.‬כ* בד‪ .‬‬ ‫« ל ייע על כל שדות שהם ‪ y‬שפת הנהרות‪ .‬ז(‪• .‬‬ ‫ל ‪.‬כ־•'‬ ‫‪-‬‬ .‬כיש כי שם לא •רד כיד‪ .‬ולא‬ ‫אצר הוי בעבור צד‪ .‫ישעיה—לב״‪-‬לנ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י ר ‪ .‬ילבן םצך לזה צ ע ל ה י י נ ל ה ש ו ד‬ ‫ו ד‪. .‬שלא •זיקי ה‪:‬ר‪ .‬ב‪:‬הינ‪ • .‬דביר‪ .‬ט ( ונרד בררה היעד״‬ ‫זה הפלנה בליעה עם הפיינת עיץ פ״ייביפי׳ רק‪ .‬ט י‬ ‫בזד‬ ‫פ‬ ‫‪L‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‪) .‬ט י ( •ערה•‬ ‫•נלה‪ .‬אין זד‪ .‬אכל ב• יביאם על‬ ‫ארעור‪ ..‬וזה יותר בופלנ‬ ‫סבת שקרב כיום הרג י ב בנפיל צנד״ים •אלת בירית גדולות והבל‬ ‫אי״י‪) .‬‬ ‫צשרש‬ ‫זה על הישע יהודה ציד כנדיב תרציז‪ .

‬י ה ו ד ה ומצוקתם מפני םנהרב‪ .‬וכן כינוי‬ ‫א ו צ ר ו ‪ .‬ותיבף שלח א־‪ .‬עאץ םפק‬ ‫שנזעקו בגי יהורה הקרובים אל לביש ולבגה לשלול שלל שחנה‬ ‫אשור‪ .‬‬ ‫חטעם וכנחרב נער בשן וכרמל והפיל הכל‪) .‬וחבל כי חשם נלחם להם‪ .‬מקיש רען ועשן‪ .‬ואולם אלו השמור‪ .‬רוהכם‪.‬י( עהך‪ .‬הפך מלאכי שלום הנאמר כאן‪ .‬ו נ ק ר א ו ה ש כ ל י ם ה נ פ ר ד י ם ש ל ו ע ז י ם א נ נ י ל ש‬ ‫ב ר‪ .‬‬ ‫הרדיק‪ (* .‬וכ׳׳ז תפלנה תתעוררו‬ ‫יה׳ להשחית פנחרב ומחנהו אך עתר‪ .‬ט( החפיר‬ ‫לבנון‪ .‬ונם לבנון בזה‬ ‫נעוא‪ .‬וכ״ז פרשו לנו אנשנהיג (‪ .‬ער ענעשו משילות ארץ‬ ‫יחורח‪ .‬‬ ‫בטעם נעיא לקריאח נכח םנחרב וםהנהו‪ .‬וכל אלה השנוים נכונים בעברי‬ ‫ובהניון‪ .‬שהוא‬ ‫עם ננזר‪ .‬זה נזרה בעצמה‪ .‬ונער‪.‬אבל אחר שיהיו פגרים שתים‪ .‬וכל אלה‬ ‫ענוים לרעה‪ . יהודה הנקרא‬ ‫לבנון‪ .‬דיל הנגינה‪ (* .‬וזה כלל למלאך העוזר‬ ‫לישראל והיה מלאך אחד במצות השם והוא הנאמר עליו ויצא מלאך‬ ‫יי ויכה במחנה אשור )ל׳< ליי(‪ .‬עתר״ )יא( ההרו‪ .‬וםנחרב הפר הבדיה עהיה לו עמם‪ .‬ריל סנחרב חחפיר ארי.‬ומעם אראלם אראל שלהם (‪ .‬פועל משרש שוק ומשם שוק (‪ .‬אכל הוא‬ ‫משרש רבעי‪ .‬ונביס‪ .‬א ר מ ל א כ י ם כ י ה ם ע ו ש י ם מ ל א כ ה י י ‪ .‬כאער קצץ הזקיה‬ ‫דלתות ההיכל ושלחם לו ואח״כ עלח את רבעקה (‪) .‬כמבואר בטיב ייח מיו מיז‪ .‬ואוהו נקרא בלי ספק מלאך המות‪.‬י( עתה אקום‪ .‬ארומם ונו׳‪ .‬‬ .‬כמו שם מלאכה שהוא שם דמיון ראשון מר‪ .‬וכן פי׳ הריא מבלגנדי‪ (« .‬הפך מה שנזכר לפנים הרבה ענוים לטובת*(‪ .‬הערץ‪ .‬‬ ‫או מלאך מלחמה‪ .‬כינוי לציון ויהודה‪ .‬‬ ‫וכן שוקק‪ .‬צריכים פירוש ארוך ואייי‪) .‬‬ ‫ויאכלו שלל מחנה אשור‪ .‬תרתן ואת רבשקה‪ .‬בלומר‬ ‫אבל אמר העם עתה אקום עתר‪ .‬‬ ‫נם זה מכונת הפרק ר״ל הצרה שהיחד‪ .‬מיז‪.‬והטעם ד ו ה כ ם עצמו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫!( עיי םתשו בראשית מיו כ ׳ מ ע נ ה ככף ‪ 11‬הערה ‪ n r SHIJ* (* .‬רמז לםנחרב‬ ‫ועמו והכל דבור םחעם או מחנביא עלוחו עהוא כמוהו‪ .‬ואיב‬ ‫רומז על מאורע נודעת בכתוב‪ .‬ל״כ‬ ‫‪8‬רו‪ .‬ז( הן אראלם‪.‬כבו שעשו פעם אהרה בעגין ארבעה המצורעים אחר שברחו‬ ‫להם מחנה ארם )מיכ ז׳ »׳ חי(‪ .‬הוא טין ארבה‬ ‫כמו נכי )עצום ז׳ אי(‪) .‬וכן ז ר ו ע ם שקדם זכרו‪ .‬ליהודה מפני בנחרב ונושע‬ ‫כאהריה‪ .‬וככר הודעתיך‬ ‫שם מלאך שאין ענינו בשום מקום כמו שילעזוחו א ג ג י ל ‪ .‫‪139‬‬ ‫ישעיה‪-‬לג‪.‬ו א ו ל ם‬ ‫מ ל י צ ה ש י ר י י ת א מ ר כי ה מ ל א כ י ם ה ע ו ז ר י ם‬ ‫דרך‬ ‫המבקשים שלומם יצעקו ויבכו בראותם‬ ‫לישראל‬ ‫צ ר ו ר ‪ .‬ואולם ק מ ל עענינו כרה הוא נזרה אהרה‪ .‬כמשק‪.4‬פלאר‪.

‬ובבר קדם רםז אחר באסרו‬ ‫משהה שמגיס וגו׳ (״ ובאור יותר אי־י‪ ) .‬אכל חזה ציון‪ .‬הנה על אדופ תיר‪ .‬שלא יובל אדם לעבוד‬ ‫בם‪ .‬והפלינ דרך מליצת שיר‬ ‫להאי ירושלים בעיר שמים רבים סביב לה‪ .‬יק ד ׳ ( ‪ ) .‬זו שתי ידעו ונשועזו‪.‬י ב ( והיו עסיס‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ב‬ ‫‪6‬‬ ‫לד‪) .‬ו ׳ ‪ .‬כמו שסיים ) כ ב ( כי יי שפמנו‪ .‬ובל‬ ‫האובדים שאין מעם בסדר הפרשיות והמאמרים הנה הס פועים״‬ ‫י( ביד‪ .‬‬ ‫‪ho‬‬ ‫הוא אש האבל עצמכם‪ .‬ודיל לא •ובל םנהרב לכבשה‪ .‬וכבר‬ ‫גס‬ ‫נרפז זה ג״כ לפנים ואסף שללבם ונו׳‪.‬נמשך למר‪ .‬שתאר ירושלים במים‬ ‫רבים‪ .‬זת יעוד על נפילת אדום ביד כנתיב וגם‬ ‫אחריו האתיץ נ״נ והכל פלך אשור‪ .‬כ ג ( נמש• תבליך‪ .‬לתשועת‬ ‫יהודה פיר פלך אשיר להודיע פ ה בין עובר יי לאשר לא עבדו‪ .‬כן היו קוראים לסנתרב‪ .‬הוא יושיענו‪ .‬וזד‪ .‬א( קרבי טיס‪ .‬ונם בתחלת זה היעוד לא באר‬ ‫על פי‪ .‬ור״ל כי ==שתד‪ .‬וזד‪ .‬ומעם כן תר‪ :‬ב כ ן נמש תתורן שלתם‪ .‫יעעיה־־לג״‪-‬לד‪.‬‬ ‫)נא( ב׳ אס שם ונו׳ נם זה ממין הקש תנאי ש הקיר ם מבואר לעצמו‬ ‫ואין צריך לשנותו‪ .‬וסמיך זר‪ .‬נשא עזן‪.‬כי לא היה רוצה להראית‬ ‫ולפרסם כי היה מהפחד‪ ) .‬‬ ‫ונם באחרונה פחר מיה כמי ששלח לישעיה‪ .‬ולא כן‬ ‫תמיד‪ .‬כ ‪ ( -‬ובל יאמר‪ .‬לכן אמר נבח‬ ‫סנחרב‪ ) .‬ומעם ש ם בירושלים‪ .‬‬ .‬כ• השם יה׳ הרים עונו פעליו כי תוא ית׳ נושא עץ‬ ‫ועיבר על פשע‪.‬ציץ‪ .‬הוא ארץ אשור שהוא‬ ‫ר ח ק מירושלים‪ .‬כי יפלם בבבתי‪ .‬‬ ‫פורם עק‪ .‬שבא בלשץ עתיד‪.‬וזה נמשך‬ ‫באמיו לבך יהנה אימה‪ .‬ולכן‬ ‫א מ י ל ו י ש ע י ה לבך יהגה אימה ונו‪ /‬וזה דבור פנימי כטעם‬ ‫ויאבר עשו בלבו )ביאשית כ י י סיא(‪ .‬וכן עליו )«( הוא מיומים‬ ‫ישב‪ /‬והוא )יז( מלך ביפיו‪ .‬לכן השיבם‬ ‫)=י( הולך צדקות וגו‪ /‬וזה הוא חזקית‪ .‬עד שאפר איזיכ )ד‪ (.‬כ ( חזר‪ .‬והמעס בי סבני יהודה באו‬ ‫רבים אל מחנה אשור אחר• שתיו פניים פתים ער ש ב א ו ש ם‬ ‫פ ס ח י ם מ י ה ו ד ה ב ע נ י ן הפצורעים ) ‪ 2‬״ !׳ !׳(‪ .‬לבן )ינ( שמעז‬ ‫רחוקים וגו׳‪ ) .‬ולא‬ ‫יאבד שוכן בציון חליתי מפפשלה ב‪:‬הרב‪ .‬כמיש מארץ רהוקה באי אלי מכבל‪ .‬ובא בלשץ‬ ‫צווי והוא נכון בעברי ובהניון כמו ת ר א י נ ר‪ .‬י ד ( אש אוכלה‪ .‬ארץ מרחקים‪ .‬כי בההלה ירא הזקיה שיגלה בנתיב אותי‬ ‫לאשור כמו שגלו שם רבים מפלכינו‪ .‬הם‬ ‫בראש הספינות כנהוג אז הלק ער‪ .‬ולכן קצין דלתות ההיכל‪.‬ענין נכבד‪ .= ) .‬כי כן רצה השם אז‪ .‬עבי סנתרב‬ ‫ומחנהו כי גפלו כלס שגרים מתים ברגע אחד‪ .‬בל פרשו נס‪ .

‬וראה איך אנחנו נומים מדעות המפרשים הקודמים‪ .‬א״כ נם זה כאלו אמר הנה נבאתי‬ ‫תשועת יהודה מיד םנחרב‪ .‬שם במו בדר* עברי בענין‬ ‫סוהרם‪) .‬יב( הריה‪.‬ועתה השםיר אדום מפני מלך‬ ‫אשור‪ .‬טז( דרשו מעל ספר יי‪ .‬כי הרעו לדיון וזה נתינת כבה אחרת (‬ ‫לעונש אדום‪) .‬ו א ו ל ם ה ד ת ו ת נ ש ת נ ו ו ה א ר ץ ל ע ו ל ם ע ו ם ד ה ‪.‬והחכם אבן מאח ( עשה בבל זה ש ע ר י ם ר ב י ם‬ ‫ש ע ר י מ ו ת ‪ .‬‬ ‫המעם כאלו אמר אין שם חייה שיקראום מלוכה ומלכים‪ .‬והשם השמידם מפני אדום‪ .‬יג( חדיר‪ .‬ויוהר בפרשה אלה הדברים‪ .‬ונם ירמיה ויחזקאל (‬ ‫הפלינו בנצחיות בהרבן אדום‪ .‬כי מלך‬ ‫אשור השחיתם‪ .‬נס‬ ‫בא ל ר מ ו ז א ת ר מ ס ו ר ו ת ת ו ר ה מ ש ה שב ה ב ב מ ש נ ה‬ ‫ת ו ר ת ב ע נ י ן ד ק כ י ת ח ר י ם י ש ב ו שם לפנים )דכייב‬ ‫ב׳ ייב(‪ .‬כי שם טעם לקנה לם״ד ה ה כ ר ח ‪ .‬כי א י ן ר ב ד א ף מ ה י ע ו ד י ם ה ר ע י ם‬ ‫ל כ ל ה א ו מ ו ת אף בי ל י ש ר א ל ‪ .‬כבו וינדל הבלך‬ ‫שלטה ונו׳ לעשר ונו׳ )םיא י׳ כיג(‪ .‬‬ .‬נאמר שהארץ‬ ‫הזאה שאנו בה היא ארץ אדום וםלכוה אדום והלילה‪ .‬חרמי‪ .‬ארבע נזרות‬ ‫כולן מניהוה ההמרה ושקידה‪ .‬ורבים כן‪ .‬ואלו סודות נפלאות ואי״י‪) .‬בפשוטו‪ .‬ופה טעם הלמ״ר‬ ‫ל ת כ ל י ת כלוםר כי שם יעלו עשבים ראוים ומוכנים לעופות‬ ‫מדבריים‪ .‬כ ל ס פ ר י ש ע י ה‬ ‫כאלו הוא כלו ר ו ע ה א ה ה מדורש א ה ד בזמן א ה ד ‪.‬וכן הראביע והרריק ותיי שה פשרשיש מ ק ו ב ‪ .‬הפלינ ל ה מ ר י ץ בזד‪ .‬ונם כבר נבאיהי לבם נפילת יהודה ביר‬ ‫נ״נ ובי ישוב בזמן מ ד ‪ /‬אבל לא יקריב בזה דבר כלל לארוב הרשעה‪.‬שתים מחייבות ושהים שוללות‬ ‫ו ע ד י ן א ו ל י ‪ .‬ובן חציר לקנה‬ ‫ונםא )ליה »׳(‪ .‬‬ ‫‪141‬‬ ‫ועיניך הראנו•! א י ך מ פ ו ר ש ל פ י ה א ס ר ‪ .‬י( ירטיה פיט ייז ייח‪ .‫ישעיה־־לד‪.‬ובבר‬ ‫כתבתי במקום אחר‪ .‬כשר ה׳םרישיב‬ ‫* ר » הגר‪ .‬כיז כי(‪ .‬ו ב כ ל ל כ ל מ מ ש ל ו ת‬ ‫א ר ב ע ת י ו ת זו א ת ר זו ש א י נ ו כ ת ו ב ב ת ו ר ת ם ש ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( בכיי אחת‪ .‬‬ ‫וזו הארץ והאומה היהה בנבול קרוב לא״‪ /‬במו שמפורש בתורה‬ ‫)בפדכר כ ׳ ייז(‪ .‬ואמר ח ד י ה כטעם חדי יהודה )יר=יר‪ .‬כ כ ו חגר‪.‬ואיך‬ ‫אחטא ליי ואשפוט שום תמורה וחסרון ושנוי בבל ספדי הקדש דברי‬ ‫אלהים חיים‪ .‬יחזקאל כיה י״ג‪ (» .‬ונם החכם א״עואבןהקםחי לא נמלטו מזה במקומות‬ ‫רבים‪) .‬ד‪ (.‬וזה מחייב הנדחות לעולמי ער‪ .‬‬ ‫וכ״ז אבאר במקומות אחרים‪) .‬זה םפר הורה משה בלי ספק‪ .‬י( לילה ויום‪ .‬א״ב למד‪ .‬אבל לא כמו זה הנביא‪) .‬ח( שנה שלומים‪ .‬אבל הם בני‬ ‫יפה‪ .‬‬ ‫וכל הענינים מהיחסים ונקשרים‪ .

‬כ ׳ י ה י ה זה רע א ע ל ה ה פ ו ן‬ ‫ל ם ב ו ה ‪ .‬א( •ששופ פרבר ונוי‪ .‬אבל‬ ‫הוא לבני יתדה שיחיו הולכים בדרך התוא הסלולה עד שהאדלימ‬ ‫לא יתעו‪ (=) .‬והוא לפו‪ .‬ואפנם בי יכיר ובי יבין זה נר‪ .‬ורוחי הוא קבען באיתו‬ ‫הםפר‪ .‬לא תפעא‪ .‬ומבואר כל זד‪ .‬‬ ‫המימ‬ ‫חזקיהו‬ ‫בנדן‬ ‫ועמו‪.‬לד‪-.‬ולא הפעא‪) .‬א ח ה‬ ‫מ ה נ ה ונו‪ /‬בגזרות הרעות לאובד‪ .‬גם הפשיך לזד‪ .‬בלופר בשה בפעם בדבר יי שפים נעשו וברוח פיו וגוי‬ ‫) ת ל י ם ל ־ ג וי(‪ .‬והקש ע״ז‪ .‬וזד‪ .‬פעפו בכתוב בספר‪ .‬אופה ובשרם תגבורת ה ת י ה‬ ‫הראשונה‪ .‫ישעיד‪-.‬וב״ז פפורש בארובה באר הב ב בספר פלכים‬ ‫ובספר דברי היביבי( ל פ י ש י ש ל ו ע י נ י ם ‪ .‬והוא הפיל להן נורל‪ .‬‬ ‫כהראכיע‪.‬‬ ‫ובפרט באפרו עד בי יבא שילה ) ב ר א ש י ת ‪ -‬יי(‪ .‬כי זה‬ ‫התואר הוא העדר נפור בענין הה נוע ה הבד‪ .‬והפליג לומר‬ ‫תחלה על הדם ית׳ כ׳ בפיו עוד‪ .‬ורוחו הוא קבען‪ .‬ונם על אדום שבו ממנת זה הפרק שאנו בו‪ .‬זח עד נאפן בי פסח אין ענינו כרלנ וםקפץ‪ .‬כ פ ע י *•*‬ ‫האובדים וני ) י ׳ ז י ׳ נ ( ‪ .‬‬ ‫הידוע כפעם י ׳ שלחנו ורוחו ) מ י ה מ י ז ( ‪ .‬נבק בעברי‬ ‫כפו שנכין ישיבו הפרבר וחערבת פבני יתירה שישכנו בפי(‪) .‬וכפו זה הפין יש לשונות בהורה ובנביאים להסתיר‪.‬לטי‬ ‫שישכב ב פ פ י ת ב ס ף ‪ .‬ונס זה כדרך הנוזפות שנהנו ה נ ב י א י ם‬ ‫ו ב ״ ש זה ה נ ב י א ‪ .‬והפך האתר ה ר ו ן ‪.‬ובאלה ה ר ב ה‬ ‫ענינים יקרים אין כפוהם והכל באי״י‪.‬לה‪.‬י( אז‬ ‫•רלנ כאיל פסח‪ .‬וכן היה אפשר לו לומר ותרץ בעפוד‬ ‫א׳ כזפיי‪ .‬ע נ י ן‬ ‫נ כ ב ד ו ה ח ב ו ל יה נ ב ו ן ל הס הי ר ש י פ ע א ו ס ו ד ו ת א ל ה‬ ‫ה ע נ י נ י ס כ ה ו י ה פ ש ה ‪ .‬והפלינ זה הנביא לאפר בזת בלות שיובנו אעל ההבק שרופח‬ ‫לעופות הברברים‪ .‬וכן ו נ פ ו פשרת לשנים נושאים‪ .‬ומעם‪ .‬ופעם יששוס‪ .‬״‪.‬ישיגו‪ .‬‬ ‫‪142‬‬ ‫ע הי א ת ו ר ה י י ‪ .‬‬ ‫י(‬ ‫במ׳ב •יח‬ ‫ו• ו נ ש י ש‬ ‫‪2‬‬ .‬ופעם בי פי‪.‬‬ ‫אכל אפי כאי" לעתות דביק‪ .‬שהוא בל•‬ ‫ספק רופז ל ע י פ ו ה ה פ ר ב ר י ם ש ק ר ם ז כ ר ם ‪ .‬י ב יה כפו ש הא ל ם היא‬ ‫העדר נפוי בתנועת הלשונות והפך האחד י ר ל נ ‪ .‬‬ ‫כסו בפי‪ .‬הדבר לכתוב בספר התורה ורוח‪•.‬י( ו פ י יי‪ .‬וזה‬ ‫כ• היא רפז לששו׳ ולשפחה בלובי אלו ישיני ישראל כלופר ישיגום‬ ‫ש‬ ‫דף‬ ‫»(‬ ‫די׳‬ ‫לי ב‬ ‫ואץ‬ ‫דיין‬ ‫פיואי‬ ‫יזזי־^‬ ‫רדיד‪.‬אהד שספר נפילה אדום ביד פ ל ך‬ ‫אשור ישוב עתה להשלים בפור הושע יהודה פירו ולעשות בזה‬ ‫חתיפת דבריו עד ו נ ס ו י נ ו ן ו א נ ח ת ‪ .‬בי אם תבין תשפות הנפרדים בספרי הקדענ‬ ‫ה ב י ן ה ג ז ר ו ת ו א ‪ :‬ת ד ע ב ל ח ח כ פ ו ת ‪ (n) .‬‬ ‫ש‬ ‫ל ה ‪) .

‬‬ ‫ובאלה ענינים רבים בהורה וכ״ש במשנה ]הורה[ במו שמבואר לפי שיש‬ ‫לו עינים‪ .‬הכל הוא בדי שיבין בל מליצותיו בפח שקדם בענין‬ ‫םנחרב ועפנו ויוהר העפים‪ .‬אי כענין ספרי החבטות‬ ‫שחברו הפילוסופי במו שנאמר ספר המורה ער׳ימ‪ .‬‬ ‫וכפה מזה המין בספרי הפילוסופי ונם בספר הטורה‪ .‬וזה ענין גדול וגכבר והבל באי״י‪.‬א( ויהי בשנת עשרה שנה‪ .‬כי כאשר היה עיקר‬ ‫הבונה במה שקדם עד הנה ספור הצלחת םנחרכ ואחר נפילהו‬ ‫והשוער‪ .‬ולא נשענו מצר מה שכהבו זה סופרים אחרים רבים‪.‬ואין זה‬ ‫כן אבל אע״פ שנניח שכל ישעיה ער״מ נאמר במקום אחד ובזמן‬ ‫אחר בענין דרשה אחת םחדורשים שלנו‪ .‬אין בזח קושיא כלל כי מלכות אשור אחת בםונ‪ .‬‬ ‫לו‪) .‬והאריך בזה בפרטים רבים‬ ‫הנה הטיב לכהוב בכאן איך היה הענין הםאורע כלו‪ .‬פישראל‪ .‬ואם נבנם ככלל הדבריפ הקידפים בשני‬ ‫המקומות בפרט נפילת מלכוד‪ .‬וכבר קרם לגו באור זה על אמרו‬ ‫ויפררו איש מעל אהיו )בראשית ייג י״א‪ (.‫ישעיה‪-‬לה״‪-‬לו‪.‬יהודה וירושלים טידו ע״י הזקיה‪ .‬ב״ש שהעירנו‬ .‬וכן סתהפך זה בי‬ ‫בן מבע הדברים המצםרפים‪ .‬ואע״פ שיכפול ענין אחד‪ .‬כםו שעשה ירמיה‬ ‫בסוף ספרו‪ .‬בי‬ ‫אפשר לרבוי הסופרים כפו שאפר יוסיפון‪ .‬ו נ ש ו ב ל ב א ר ‪ .‬נם‬ ‫טוב היא מאד לזוונ הענינים בקצור או בזולת פקופם בפו שכתבתי‪.‬כבר הורעהיך כמה פעמים‬ ‫בונה ספר ישעיה ונם הראהיך הבור ספרי הנביאים‪ .‬הנה מה נכון‬ ‫הסדר שעשח‪ .‬‬ ‫וכבר באר זה אריםמו׳ בםפר השמע‪ .‬כי בן נהנו נם‬ ‫הפילוסופי לכפול הדברים ויאמרו‪ .‬נ״נ וזה בפרשה משא בבל ונו׳‬ ‫ובפרשה משא מדבר ים ונוי‪ .‬ויאמרו ונשוב לבאר או ונבאר זה יוהד‪.‬או ו נ ב א ר ז ה‬ ‫י ו ה ר ‪ .‬‬ ‫‪143‬‬ ‫כטעם ובאו אליך כל הברכות האלה וגו׳ )דבריס כיח כי( ובן ונפו‬ ‫הוא רמז ליגון ואנחת בלומר יגוםו אלד‪ .‬אין זה מותר בדבור‪ .‬וסופרים רבים העידו‬ ‫כמוני‪ .‬ויותר נמרץ בזה היות בגי‬ ‫ישראל פועלים בזה ר׳׳ל הרודפים והמשיגים לששון ושמחה והנפים‬ ‫םהינון והאנחה‪ .‬ובכלל כי מהתחילו ויהי בארבע ונו׳ עד שסיים פה האות כי‬ ‫אעלה ביה יי‪ .‬ולכן עשה ישעיה בזה הפלנה נרולה‪ .‬במו הצלחת םנהרב או‬ ‫הפכו ותשועת ירושלים מידו‪ .‬נם יפסקו בין עניניהם‪ .‬‬ ‫ובפרמ כותב פלכים ודברי היפים‪ .‬ואם אברהם לא זז ממקומו‪.‬ולכן אין לתמוה אם באלה‬ ‫הבהובים שנוים פה או הוספות או נרעון פ פ ה שכהבו אחרים‪ .‬כי אינו כמו‬ ‫שיאמרו הנוצרים שאין יתם בלל לסמיכות הפרשיות עד שמפני זה‬ ‫אמרו שנכון שינבא ]על[ המשיח שלחם באמצע סדור אחר‪ .‬ואם במקום חראשון רמז בקצור מופלג‬ ‫שוב בית שני‪ .

‬ובל א ל ה‬ ‫הדרכים שונים ובלם ביבים‪ .‬ובכלל הפיב פאר ישעיה אם כהב ב ת ה ל ה‬ ‫ס פיו פישר‪ .‬ר׳פ חי(‪ .‬בעת התיא הלח פרודך בלארן וגוי‪ .‬‬ ‫י ) י אי(‪ .‬וכ׳יז נשלם א ה ד‬ ‫חזקיה עד בוף צרקיהו‪ .‬י( בכי• דקגה‪.‬עד לעדבצי‪.‬‬ ‫‪144‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הסודה על קצת ס י ת ת כספיו הנבבד ועל ספר התורה כ א ב י י ( ר ל *‬ ‫ג א פ ר ד ב י בזולת פקופו אלא להעיר על רבד בפקופו‪ .‬ואיך שיה״ת‬ ‫יי לנו ולו בזה הכלל‪ .‬ה ח ל ה דבר שפתי=‪.‬ו ה ש נ י ת עצה אם בחזוק החופה ו ה ב נ ב ה‬ ‫המים וזולת זה מתחבולות הפלחפות‪ .‬דד־‬ ‫א‬ ‫שסיים בי שלום ואפה יהיה ביפי‪) .ין אהד‪-‬‬ ‫סכלל סתרי תורה‪.‬עם שנראה ל*‬ ‫שישעיה לא ראה בל אלה הפיפים כפי שיאה ידפיה‪ .‬ובכלל זה הפבוון באלה הםפודיע‬ ‫הבהובים בכאן באמצע ישעיה שאינם מליצות רק כסו פפורי כ ‪.‬הנה כותב מלבים כ ת ב‬ ‫אפרה )=יכ י׳ ח בי(‪ .‬אבל א מ ר ת י הכת׳ באן ענינו‪.‬נשוב לפרש פרסים פה‪ .‬ובזר‪ .‬ואסר כ ­‬ ‫מלאה צבאה וזה הוא זפן שבעים שנה‪ .‬אכל גם הפיב פאר בי כהבה כסיף כפו שנהג ירמיה ו ג כ‬ ‫הטיב יותר כ* בפוך לזה כהב בער‪ .‬ההוא שלח ונוי‪ .‬וזה כי בזה הפאודע‪-‬‬ ‫יער ישעיה כי החרב ירושלים וינלו הפלכים בכלה‪ .‬רק ש‪:‬בץ יותר אצלי כי הם ענינים נבדליס‪.‬ונס יפרש זת •ותר ב ז ביו עלד‪-‬‬ ‫לעיקר כתה נפילת בבל בקום כורש ויותר באירים‪ .‬י‪ (.‬‬ ‫ו‬ ‫‪ : : :‬ט‬ ‫א = ר‬ ‫י ש‬ ‫ה‬ ‫ואתר שבארנו כללי הענינים‪ .‬לכן •אפר אחר •עוד רעת בזאת נח פ ו נחפו ונוי‪ .‬וזה ע.‬ואין בזה ה פ ה בלל בין הבביגים לאשורם‪ .‬אכל הוא הקרפד‪ .‬יאריך דאריך ב ב מ ה‬ ‫פיני פליצות עם תובתית ופיסיים‪ .‬דיל נחפז נח פ ו עפ׳ וגו׳ עד כיף ספרו‪ .‬אסרתי‪ .‬‬ ‫אם מענות ואם פענה רך‪ .‬ו ה ע ל י ש י ת גבורה י צ א ה‬ ‫בחיל בבד ועל סוסים‪ .2‬‬ ‫מלכים וזולתו‪ .‬‬ ‫וכבר פרשתי במלכים א מ ר ת ‪ .‬ואם ק ד מ‬ ‫לנו באורם בספר מלכים‪) .‬ה ‪ :‬אין זה לבאר מ ת‬ ‫שקדם כלל‪ .‬ועפר הרכן זה ופן פוגבל כפו שיפרשו‬ ‫בירפיה‪ .‬והצעה לבאר פ ה שעתיר לדרוש ד ד ך‬ ‫םליעוה‪ .‬‬ ‫א ם ר ת י כי בשלשה דברים יוקה ת ע ל ת לפלחפה‪ .‬ש י ה ה‬ ‫הקדסה לפה שעתיר לזבור‪ .‬כאיבע עשית שנת עד פ ת תאית כי אעלה ונוי‪ .‬כי אץ לו" אחר ? * ! ף ‪-‬‬ ‫ובא רבו לכנו•*()!( את ב ס ת י ו יאת ב ז ב ח ת י י‪ .‬ר״ל פן האי ׳ =‬ ‫י( ס ר ‪ :‬שסיב השני‪ .‬ו א ת ה ל א ה א מ י ן ז ו ל ה ז ה והאפר‪ .‬‬ .‬בפי שנהנ בהקריבו והציעו ויהי בימ*‬ ‫אחז וגוי‪ .‬יאיר‬ ‫שהיה הנה הכל נבון ופת יזיק אם חזקיהו ורב ש ק ה םסביפים שבעדדז‬ ‫ונבורה העשה פ לח בה‪ .‬ואתה על פ• בפחת‪ .‫ישעיה‪-‬לו‪.

‬אבל אמרו‬ ‫אמ‬ ‫להתאונן‬ ‫לכם‬ ‫ראוי‬ ‫)כ( כי יציל את ירושלים מירי‪ .‬נא( ויחרישו ולא‬ ‫ענו ונו׳‪ .‬באור למה שקדם לבך יהגה‬ ‫אימה ונו׳)לי״ג י״ח(‪ .‬‬ .‬רמזלרבשקה כלומר שאמר‬ ‫דברי הוכחה ונאצח‪) .‬יא( ואחה הנצל‪ .‬וככר נלה זה המורה )כויג םיא כהני(‪.‬יי אמר אלי‪ .‬ו ש פ ל ת‬ ‫מ א ר ץ ת ד ב ר י ונו׳ )כיצד׳(‪.‬‬ ‫כי כן כ ה ב ישעיה במליצוהיו )שש( והוכיה‪ .‬‬ ‫)יב( לאבל‪ .‬בלומר אל תשמעו אל הזקיד‪ .‬זה יוהד פרמי‪) .‬‬ ‫לן‪) .‬זאה מענה אחרה יוהר חזקה להפיל‬ ‫לב ההמון‪ .‬זה נמשך עם הרהוק ריל אל תשמעו‬ ‫אל חזקיה‪ .‬יז( עד בואי‪ .‬ושי׳ לשרושו הסביר לי החי דקי אשמאוויזר ר״ל באילו היוז‬ ‫כתוב במקרא‪ :‬אל תשבעו אל חזקיה ער בואי ולקחתי—כשכי—אהבב אל ארץ‬ ‫וגוי‪ .‬וזה‬ ‫כ׳ הנח שלח המובן והעולה בזה היעוד הטוב להזקיה קודם שההפלל‬ ‫זאה ההפלה ואין פפק שתתפלל תפלת אחרת‪ .‬כי זה יגרוש לבש שאקח בשבי אהבם—שאתה יושבים על ארץ יש ה‬ ‫ומשובהת כארגכמ‪.‬המרהיב עז בנששו ומעין םניו‬ ‫נגדי‪ .‬ובאלו אמר נניה כי הש מ הנכבד יש לאל ידו להושיעכם‬ ‫מירי‪ .‬אכל נכנס‬ ‫בין הדברים האלה כי כת אמר ונו‪ /‬ורבים כן וחכל נאות ונבון‬ ‫בעברי וכהניון‪ .‬אשר בבית‬ ‫המקדש‪) .‬ולשהות‪ .‬ד( אולי ישםע‪ .‬אבל אין מוהר כלל‬ ‫כהכסל זה מפי השם ד׳ ה׳ פעמים בזמנים שונים כיש בי יוסיף ויהדש בכל‬ ‫פעם ופעם כמו שמבואר וכזה רבים בהורה על האבות ובמשנה הורה‪.‬ומעם אל ארין כארצכם ונו׳ דבק עם א ה ב ם לא עם‬ ‫כלומר ש א ת ם י ו ש ב י ם ב א ר ץ ט ו ב ה ו ל ב ן‬ ‫ולקתתי‪.‬הטעם שלחני אדני להעמיד במצור אלה האנשים‬ ‫ולהרעיב אוהם ולהפיל לבם עד שיאכלו וישתו מותרי נופם נס עמכם‪.‬‬ ‫*( בכיי למרחיבי‪ .‬ל״כ גי( ויועץ עם שריו‬ ‫זנבוריו‪ .‬למסור העיר תחת ידי וממלכתי והשאת כלכם בעיר‬ ‫איש ה ה ה נפנו‪) .‬זה בא ל ב א ר מ ה ש ק ד ם ב מ ל י צ ו ת י ו ‪ .‬כלומר לא תשמעו ל מ ר ה י ב י *( ער שיהיה האהרית‬ ‫ש א ב א ו א ק ח א ת כ ם ו א נ ל ת א ה ב ם ב ב ל ה ‪ .‫ישעי _לן _ ׳ץ‬ ‫ד ו‬ ‫׳‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫‪145‬‬ ‫וכנה אותה להזקיה כי היו לו אלה המזבהות בהחלה ענינו ירשה‬ ‫מאבותיו‪ .‬ז( לפני הסיבה הזה‪ .‬וכוהב דברי הימים )רבהייב‪ .‬מרהיבי‪ .‬י( ועתה המבלעדי יי‪ .‬הטעם‬ ‫ע״י נביא יהודי או זולה זה‪ .‬בא( וישלח ישעיהו בן‬ ‫אמרן‪ .‬‬ ‫)מז( וצאו אלי‪ .‬ונם היו במלכותו ובארצו‪) .‬‬ ‫ת ג ל ו מ מ נ ת ‪ .‬די בזה משל ודמיון נכבד לכל הכפל והשגות שיש בנביאים‪ .‬שהוא באור איה ספר ואיה שקל ונו׳)ליג י״ח(‪ .‬והקש בזה בכל זה‬ ‫הספר‪) .‬שם זאת הנזירה אפשרית לא הכרחית כי פחד‪.‬בהמה‪) .‬א( ויקרע את בנדיו ונו׳‪ .‬ומה תעשו אם הוא צוה אלי להשחיהכם‪ .

‬בארץ ה ח ‪.‬־ ה ( למעני ולמען ח ד עבדי‪ .‬חת לך‬ ‫האית‪ .‬‬ ‫‪1.‬י י ( והנה כלם פנרים כתיב‪ .‬‬ ‫כלם ה נ בי ב‬ ‫ה נ ד ר י ם * ( ש כ ת ב ו הם דל‪ .‬פפני‪ .‬לא ה פ ש ב י ״‬ ‫הנזכרים (‪ .-. = -‬‬ ‫הבונה כזה על העולם הזה‪ .‬קצרי פעל יכה‪ .‬וזה באלו א ‪ -‬־‬ ‫חזקיה ל ש ם ה נ ה ב י ד י עיבק ב א י ש פ ת ע־ב ח ל י ת ‪/‬‬ ‫‪5‬‬ ‫י(‬ ‫דיל‬ ‫״ ־ ׳‬ ‫השך הקודב אני‬ ‫ו ג ו י •ב‪ : :.‬וברוב אפרו הנביאים — ו ר א י ׳ להם — כי הוא ע ל‬ ‫החפפ אשר בכפיהם‪ .n‬׳ • ו א י ד •‬ ‫דיל‬ ‫ל י ת י י ( ‪ .‬׳.‬ועשוק־‪.‬דיל בתתי * ה‬ ‫המופת וראיה והזיק באפיה ההוד‪ .‬‬ ‫ש ה ש כ י מ ו ב ב‪.‬ב * ה מ ש י ש י ב‬ ‫היו‬ ‫הנשאייש ממרעה אשיי‬ ‫)שיי‬ ‫שב‬ ‫מתיב‪.‬‬ ‫‪.‬י( ב י ‪.‬שזה הענין נשלם משני צרדים בגבי־—‬ ‫המנצח וחולשת המנוצח והשם נזר הכל‪ ) .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬גד‪~.‬־‪•:‬־‪:‬׳‬ ‫»(‬ ‫‪ r.‬שעתיד להיות‪ .‬בי נזלו ועעק• אחריב לבן •יי( קריאה‪ . 1 3‬‬ ‫ביבמות‬ ‫(‬ ‫•במות מימ‪:‬‬ ‫ב.* .‬י כ ( פני‪ .‬‬ ‫~ ~‬ ‫נ( כ ן‬ ‫" י ׳ ־ ־‬ ‫*‪zrrzr.‬כפעם ו ק י ‪­ /‬‬ ‫‪ .‬י י ג ( ולא יקדפנה פנן‪ .‬י ד ( עגדר‪.‬אכל זה הלשון נכין בבבת צדדים‪.‬יערב נ׳ כפעם ערבץ‪ ..‬ ‫ואו^‬ ‫‪1‬‬ ‫ני‪. -‬‬ ‫כפעפ אל תתנו דפי לו ) ־ ׳ כ וי( והכל פבינ העדר‪ .‬י‬ ‫יי‪ -‬ה ב ר ו י י ו ‪.‬־‪.‬־‪.‬ד‪.י מדאי‬ ‫מ יו‪.‬כ ז ( עהה הבאתשש‪.‬כי‬ ‫ובן‬ ‫רעי•‬ ‫ובו׳‬ ‫ידה‬ ‫‪:.‬אין זה מפין האיר‪ .‬א י ן ל א ר י ב פ ו ' ו ח ב ר י ו פ א פ ר‬ ‫נ ב כ ר כפאפי ר׳ עקיבא נדול התלפיר בזה (‪ .‬ו כ ז ת א ‪ n‬ד‬ ‫ב ה ו ר ה ( ו א ח ד ב י ר פ י ה ( ‪ ) .c‬א ת י ב ׳‬ ‫״ י • ״ ‪' .‬‬ ‫‪z‬‬ ‫'‬ ‫‪z‬‬ ‫״'*‬ ‫שבכירי‬ ‫בכ*•‪.‬כ ה ( אלי‪ .‫ייטעיה‪-‬לז״‪-‬לח‪.‬כי כן נקרא העדלפ‬ ‫הזח‪ .‬ואפר ) נ ש ( יען התרגוך ונו׳ ושבת• חחי ונוי ל נ י ב ( ‪.‬‬ ‫י(‬ ‫הגיגה‬ ‫שאמר‬ ‫י* ע‬ ‫יינ‪..‬א״כ אבר לשון עשה רצר על ‪jzzn‬‬ ‫) נ ז ( קצרי יד‪ .‬עשקה לי ערבני‪ .‬ירמיה א • י׳ ב י ׳ ג ‪ (• .‬זה הפלגת מליצה להודיע •באין יבודץ ‪-‬לא‬ ‫עין ) ש ב ת ר ה ‪ .‬א•‬ ‫היניי^‬ ‫וידיי‪.‬כ י ד כ ׳ ‪ ) ( .‬‬ ‫בכ"‪.‬ץ‬ ‫שנריב‬ ‫עמוד‬ ‫שאץ י• מעב‬ ‫כמו לגוג‬ ‫)?‪rr7*r‬‬ ‫?‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ם ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לח‪ .‬׳שמ‬ ‫היחם כפעם רועה‪ .-‬‬ ‫נ ב ץ ‪ .‬והעד יישב• חדל‪ .‬־ ב כבי׳ פעבי‪ .‬הנני •וכף ונוי‪ .‬ו ל א ה י ו זז ‪c‬‬ ‫תנאי‬ ‫והעד‬ ‫ב פ ר רנה ר׳ עקיבא‪.‬נפ הב אפרו עליו שהיה ‪zhvn‬‬ ‫פהנכנכים לפרדםי(‪ .‬הה כפעם וההנורדה כפייתה‪ ) .‬ג ׳ י ׳ ב ‪ .‬‬ ‫)ל( וזח לך האית אולם בענין זח תאית ענין נפלא‪ .. ( .‬הנזכר לו כבר אכל הפכו‪) .‬‬ ‫‪(« .‬ו נ ע י ב בי נ ש מ ע ד ע ת ה נ י י ל‬ ‫ש " ־ ( י ה י ו י ש י א ‪ -‬ו ד ‪ : .‬כמעם נבזה והדל אישיפ ) ג ע נ ׳ ( ‪ ) .‬׳בישו‬ ‫ן ׳ ר ‪.‬״( שמור‪ .‬זזז‬ ‫על הכבה הפועלת‪ ) .‬‬ ‫‪146‬‬ ‫) כ ה ( ואי‪.‬‬ ‫יו‬ ‫‪.‬בבד‪ .' ) 1‬יי(״ והוא כלי נרול שנחבאים תתתיו הרבים ת ב א * ‪3‬‬ ‫ערה‬ ‫להפיל ההובי• אי לשרוף השער‪ ) .‬‬ ‫תואשם רפיון ראש ין בבי עשק‪ .‬בעבור י ר ו ש ד * ‪3‬‬ ‫והבקדש‪ .‬‬ .‬‬ ‫יעטר*(‪ .‬רועי‪ .‬הפך זה להפלגה (״ כלוב׳ אבצא בים ב מ ק ‪: r r‬‬ ‫ובזמן שארצה ואהריבם במקום ובזמן שארצה‪ ) .‬ואין לנו אהר דבריהם ז״ל כלום‪ (!) .‬ק י ה י י ש ב ץ י כ ו ׳ בי‪.‬‬ ‫ר״ל אבל עתה הבאתיה בפע ‪ .

‬י־<‬ ‫הנוגע לענץ שלטות הנשש‪ .‬יעולביכ‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)ג( מה אמרו ונו׳ אין ספק עהכל ידע יעעיה נם מ פ י‬ ‫לט‪.‬‬ ‫כלומר השם אמר לי שהוא עשה ופעל והביא זת החולי על‪/‬בלומר‬ ‫כי אין זה בסבה עשק והמם בממון אבל בבכר‪ .‬ואולם על כל זה שאלות ותשובות ואי״י‪) .‬ורחוק‪ .‬כי כן בערו ישעיה‪ .‬בבבת חמא וחסרון שהוא ממין הבבלוה‬ ‫שעל דרך ההעדר בענין שלמוה הנפש‪ .‬י( הנד‪ .‬וזה הפך מה שחשבו מ ו כ י‬ ‫ה ע י ר מ ו כ י ה ה מ ו ן ‪ .‬ו ז ה מ ו נ ה ל ס כ ל ו ת ש ע ל ד ר ך ה ק מ ן (‪.‬י( עי׳ש כהערה ‪ (* .‬כא( ויאמר ישעיה ישאו דבלת תאנה ונו׳‪ .‬לו נם חדח ליעעיח עלותו כביש‬ ‫ובעיני מער‪ .‬בלי‪ .‬ולא כתב בן כותב‬ ‫סופר מלכים והכל נכון‪ .5‬כראשית ג ׳ ט׳‪ (« .‬‬ ‫מ נ י ד י ם ונם מפי השם‪ .‬אבל עעה עצבו כלא יידע‪ .‬יבים‬ ‫באים ונו׳‪ .‬על כי חזקיה הראם כביד עערו‬ ‫ואוצרותיו‪ .‬ץ הקטנים ב ה ע י ־ ‪-‬‬ ‫ויברב‪ .‬ולכן כמו זה בענין העם עם אדם ( וקין ( ע״ר‬ ‫רביד‪ .‬להעדר השלום כי נעדר הוא מבני‬ ‫היום‪ .‬‬ ‫ואלה ענינים סודיים מאד‪ .‬ומי‬ ‫יבין אלה והכל אי״י‪.‬זה יהיה בימי יאעיה עד כוף צדקיה‪/‬ואבה עגם לפנים‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫( וזה כאור חדש שלא היד‪ .‬כי רצה עיצאו‬ ‫הדברים מפי הזקיה‪ .‬ענין אחר ידוע‬ ‫א צ ל ו יה׳ והוא נעלם ממני‪ .‬כי נבין בעברי לומר לשלום או בעלום או על השלום על‬ ‫העדרו כמו על מציאתו‪ .‬‬ ‫)יח( כי לא שאול‪ .‬‬ ‫כי עון ענינו עוות‪ .‬ה( ויאבד ישעיה וני׳‪.‬‬ ‫ל כ ן א נ י מ ב ק ש ם ם ך ש ת עש ת ע ר ב ו ת א ו ת ת ן ל י‬ ‫מ ש כ ו ן ע ד ש א ר פ א ו א ש ל ם ב מ ע ו ת ( ‪ («) .‬‬ ‫שמע דבר יי ונו׳‪ .‬והעד בבכרו יסדנה ונו׳ )יד״י׳ביע ו׳ כיי( (‪.‬עם דמיון ראשון כמו פדי‪.‬וכל שם המא בעברי זה ענינו‪.‬רע )בטדבר ייא יי(‪ .‬ובבל אלה הם הערות נתלות‪ .‬הפך הי הי‪ .‬כלומר‬ ‫כי נראה שזה ההלי היד‪ .‬ובאור יוהד אי״י‪) .‬י( דיל לדעתו ח ט א ד‪.‬יז( הנה לשלום ונו׳‪ .‬ואין השאול רק הסוה ושוב הגיף‬ ‫לעפר‪) .‬‬ ‫נ‬ .‬ע״כ אדדה כל שנוהי על מר נפשי‪ .‬שט כ ׳ טי‪.‬כעם חעם וחרד‪ .‬הורה כלשון ב״א‪ .‬אחר זה המכתב‪.‬ר״ל כי יחשבו שאין חסרון וחמא כהמנע‬ ‫מידיעת האמיתיות או בהעלם קצה‪ .‬ולכן ההורה ונדר שאם יקום מהליו כי‬ ‫ישים כל מחשבותיו וימיו לזה‪ .‬ו ע ו ן הוא עוות הנוגע לגוף בטו ע‪.‬‬ ‫נם קצר ענינים רבים‪ .‬‬ ‫ונם כתב ב ז ה )כב( ויאמר הזקיהו מה האות בי ונו׳‪ .‫‪147‬‬ ‫ישעיה‪-‬לח‪-.‬למ‪.‬נם ענה ברבים‪ .‬וזה הוא כונה אמרו )טז( יי ( עליהם‬ ‫יחיו ונו׳‪) .‬ונם הפלגה‬ ‫אהדת‪ .‬והכל להערות נמרצות‪ .‬‬ ‫ואהה חעקה ונו׳‪ .‬י( כן בכיי‪ .‬ואמר לי‪.‬כי כוהב ספר מלכים העמים ידו מזה כי לא כהב זה המכתב‪.

‬ר א ו י‬ ‫ונכון שיבשר להס בנין בית שני‪ .‬ב״ש כי ער עתר‪ .‬עד שכעבור זה עשה שם פרוש‪ .‬‬ ‫נבא לני זה ברמיזות במו שנבא לנו נ״ב בקצור וברמיזות בנין ב י ת‬ ‫שני אבל בכאן יפרש יוהד כמו *ומבואר ויאמר חזקיהו אל ישעיה‪:‬‬ ‫מיב רבד יי ונו׳ נס בזה ענין נכבד ואוצר יי יבא‪.‬וכן‬ ‫פ• שנים ונוי)יבריש כיא י״!(‪ .‬הארץ את שבתותיה )•==(‪ .‬׳‪ .‬לא יער ישעיה לישראל כי ‪ 3‬ל ך‬ ‫בכל יהריכ ירושלים רנברי‪ .א׳ אי( ישם בפורש כי בלבות בבל ואשדר‬ ‫יפלו ככבה החיה השנית שחיא מדי‪ .‬עעשת עץ‪ .‬ואין בשר* ר צ ה רק ענין אחד והוא ההכנע וההפסד לדכי"‪/‬‬ ‫וכן תרצד‪ .‬ופעפ ר ז ר לעץ‪ .‬‬ ‫מ‪) .‫‪148‬‬ ‫ישעיה‪-‬למ״‪-‬מ‪.‬כי א מ ד‬ ‫אשר חזה ישעיה כן אבדן .‬אחר שיער חרבן ביה ראשץ‪ .‬אבל מצד העץ‪ .‬ונם אז ישובו ישראל לירושליב‪/‬‬ ‫הנה נזכר זח לפנים בקצור נ ד ל ילככית פרטיות כפו שבארנו‪ .‬ב״ש כי טי שיודע ספר יוםיפון י = מ‬ ‫מפורש שכל אלו ההנהלות היו בזסן בית שגי עד שיתאר ‪r77H‬‬ ‫פ ה שיאבד עוד הני נדול יהיה כבוד הכית הזה האחרץ מן הראשון‬ ‫)הגי ב׳ ‪e‬׳(‪ .‬ומכבה פנים היה ראוי שיאריך ישעיה‬ ‫מכאן עד כיף ספרו ביעוד בנין ביה שני‪ .‬ובכלל אבוד ה ה י ה‬ ‫הראשונה וזה באמרו משא מדבר ים ונו׳ )‪ »'-‬״י(‪ .‬ואילמ‬ ‫אע״פ שלפנים בכפרו יעד נפלת מלכות בבל‪ .‬וירושלים הוא הפעול‪ .‬וראוי שנדע חרבן ביה שני קורם שנדע השובהי‪ .‬ואיך ייעד‬ ‫להם בנין בית שלישי‪ .‬א( נחמו נחמי עמי‪ .‬בי הפתורה בורר‪ .‬כ פ ל י ם‬ ‫בבל הב אתית אין בפליפ — שהוא פ פ א פ ר ה ב ז פ יף לת*י — * ‪-‬‬ ‫בכאן בצרוף אל כ כ ל ת מ א ה י ה הדבק עב‪.‬עם שלא היה זה בימיו ככבי‬ ‫שהיה ביביו ו ב י ן י ר י ו ענין חזקיה‪ .‬ואם בענין חזקיה הבניכ‬ ‫מאד בדברי גומות וחפלנוה כיש שראוי כפל כפלים בענץ זרובכל‬ ‫כבנין ביה שני‪ .‬וזה כאלו אפור כי לקחח ביד יי בכל חטאותיהכפלים‪ .‬כלומר תתנחמו עמי כמה שיעדהי לכם פ ת ־ ב ן‬ ‫ביה ראשון‪ .‬בי אחר ש ב ע י ם ש נ ה י ש ו ב ו י ב נ ה ‪ .‬ואיך יעניש השם עונש שיהיה בה באים מ ן‬ ‫נ‬ ‫ר‬ .‬ולכן‬ ‫ישוב להאריך בזת‪ .‬אין הבונה ה כ נ ע‬ ‫והמסר לעץ‪ .‬כפעם ררבר על לב הנערה )בראשית ליד‬ ‫כ* נרצה עונת הפועל בזה הוא ע ט י ‪ .‬ונם הפלינו בזה הני וזכריה‪ .‬ולבן יש מרהא כ ע מ‬ ‫כ פ ל י ם ‪ .‬גפ נכון פאר שלא כתב יוסיפון את הכל‪) .‬וזה הוא המכוון מפה עד כדף‬ ‫הםפר‪ .‬ולא נמצא בשום צד בכל הםפר יעוד ח ר מ ן‬ ‫בית שני‪ .‬כ( ד כ ד ז‬ ‫על לב ידושליפ‪ .‬והענינים מבואדיש‬ ‫בעצמם אצל כעלי השכל‪ .‬כ = ע מ‬ ‫והס ירצו את עונפ הנזכר אתר או אז יכנע לבבם הערל )ייקי* ‪*•'-‬‬ ‫היא(‪ .‬ויותר םפור׳* באצרד‬ ‫משא בבל ונו׳ )י׳ג אי(‪ .‬ואין עוד דבר‪ .

‬וכל אלו כלם הפלנה משלים‪ .rr.‬בל הבשר חציר‪.‬ורוח יי‪ .‬‬ ‫הנה מ ר חוא שרש בעצמו מונח בעברי על הטפה הקמנה הנופלת‬ ‫מהדלי הנדול‪ .‬אבל ייתר ראלי שיהיה איש‬ ‫וזבד‪) .‬י( ע ד הרדיק והראב״ע‪ (* .‬ילבן שמו זקף בשם ק י ר א ונעיא בשם‬ ‫)י( כל ניא ינשא‪ .‬‬ ‫כמו שהיא‪ .‬חםצוה מן הקול אל הקול מה‬ ‫אקרא‪ .‬בעל‬ ‫קול‪ .‬בכח חזק‪ .‬הנה היא לפניו ובין‬ ‫ידיו ואינו צריך לחפשה‪) .‬הנה שברו אתו‪ .‬יא( יקבין טלאים‪ .‬ורבים כן‪ .‫‪149‬‬ ‫ישעיה ‪-‬מ‪.‬‬ ‫החטאים ]בכפלים[ ויהיה עול אף כחוט השערה‪ .‬ולבן שמו זקף כ י ח ד ו והביר‬ ‫במלה כ י ‪) .‬כי בפל בכאן לאל דודא וכפי׳‬ ‫מלבים*( הארכנו בזה‪) .‬והטעם בזה כלו נ ת ל םאר‪ .‬ובייש יעוד‬ ‫מות הזקיה שהיה זד‪ .‬אבל צרוף זה להצי‬ ‫איננו‪ .‬פעולתו בזריזות גדול אם הוא איש‬ ‫אםוגים‪ .‬כטעם והריקות‪ :‬לבם ברכה ער‬ ‫ובלי די )מלאכי ג׳ יי(‪ .‬ד‪ (.‬ונגלה כבור יי וראו‬ ‫אין הטעם וראו כי פי יי דבר (‪ .‬כיז מענין הרועה‪.o‬סיב ב׳ ט״ ובחנס דחקי עגשש רשיי ודאביע ודייק לשרש‬ ‫כשליש ככתוב‪ .‬‬ ‫נכון זה מטעם הוא הוא‪ .‬קרוב‪ .‬ופעלהו‪.‬י( בחזק‪ .‬י( ואמר מה אקרא‪ .‬דרך לשון בני אדם כי‬ ‫מי שהוא פרוע משכרו‪ .‬מז( אין די בער‪ .‬לפי שמה שיצא לפעל יותר במוח ממה שיצא‪ .‬בל הבשר חציר ונו׳‪ .‬ואולם‬ ‫ה י ה א ו מ ר כ י ב מ ד ב ר י פ נ ו ד ר ך יי ו ב ע ר ב ה • י ש ר ו‬ ‫במדבר‪.‬וזה היה נעלם מכל המפרשים (‪) .‬וזה כטעם וינטלם‬ ‫ינשאם )סיג נ!׳(‪) .‬וכן בונה משה ב א מ ת כי האדם עין השרה‬ ‫)יבריש כ' י׳ט(‪ .‬מונה על האבק‪.‬נם זה מדברי הקול‪) .‬כלומר הפעלה שהוא ראוי לעשוהה‪ .‬אין הכרח שיהיה מרד כשעלו מים‪ .‬טו( כמר‪.‬אין הכרח שתהיה אשה‪ .‬יש לשאיל כי כמה רבדים ממנו יה׳ חזרו‪ .‬‬ ‫הרק הנמצא תמיד במאזנים‪ .‬ט( עלי‬ ‫לך מבשרת‪ .‬ובן שמיס‬ ‫וארץ‪ .‬ג( קול קורא במדבר‪ .‬הם הנזכרים בתהלת בראשית )יג( ואיה עצתו•‬ ‫ומי הוא איש עצתו שיתן לו עצה ויודיענו מה לעשות‪) .‬וכן ש ח ק הוא שם דמיון ראשון‪ .‬‬ ‫מ ס ל ה ‪ .‬אבל הטעם כפל לקוה ושכר נהוג‪ .‬כמו הן לי הנפש )בראשית י״ד כ״א(‪ .‬נם הפלינ‬ ‫לומר כי השם נוטל האיים הנתלים מאד והערים וישימם מ ו ר מ י ם‬ ‫כאטצע הים שטוחים וקיימים כאלו הם דבר כק‪ .‬כטעם ומשגה שברון )ירכ״ה‬ ‫י״ז י״ח(‪ .‬ווה השם אין‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( עיין ‪ •.‬ואלו שאלות עצומות והכל איי•‪) .‬וכן כדי נאלהו )ויקרא כיה כיו(‪ .‬ומעם קול‪ .‬אין מעמו שהקיל‬ ‫הקורא היה שוכן במדבר אבל היה בשמים בארץ בישוב‪ .‬הוא עישר‪ .‬והקול השיבו קרא‪ .‬עיין משגה בכף !‪ 1‬עיש זה*‬ .‬‬ ‫)יב( מי מרד בשעלו‪ .‬ת( ודבר אלהינו‬ ‫יקום לעולם‪ .

‬ד י ט׳י(‪) .XT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪7‬‬ ‫‪Mrs‬‬ ‫י ( בר*ון הרד•‬ ‫בבדי ובו׳‬ ‫ק‬ ‫)ייג א י ( ‪.‬ועדין אינו כ ד ד ק ע‬ ‫כראוי‪) .‬כי הם דברים חזק״ם‬ ‫טצדדיכ‪.‬הלא‪ .‬כ• הוא בבאבר הבצטרף גבו השוה‪• .‬יאבד )ז( איש את דעהו ‪T.‬ונם לברש והוא הקרוב ואז־לכ‬ ‫ח ר ב ו וכן ק ש ת ו יבז ל ג י י ס ו ל כ ל ב י ם שזכר‪ .‬‬ ‫י׳ד‬ ‫וב=׳‬ ‫=זרי‬ ‫דיון‪.‬כבו עזב ״ את הארץ )•ח‪•*.‬ני׳‪ (.‬תיא ענין ב׳‪.‬ילבן יאבד ‪ .‬‬ ‫י‪-‬״‪.‬‬ ‫שככה׳ בכבוי ובזהב כלה• כ ר ק ע ובתקן‪ .:‬־ ח• י׳ב(‪) .‬‬ ‫בבעם בהרי(‪ .‬לא זכר בזה הפעול‪ .‬הנובך הוא הר‪-‬־ש בלובר תיש עדים וננר‪r y s m .‬ו ת כ ע כ‬ ‫על כרש ובלבי בדי כי ארצם כזרהית צפונית לאיי׳‪ .‬יתן‪ .‫ישעיה־־כ״‪-‬בא‪.‬ ‫~'~~י‬ .‬ובן בנבואת נפ״דת‬ ‫אדום ורכים כן‪ .‬‬ ‫׳^"'"‬ ‫י(‬ ‫*‬ ‫‪r‬‬ ‫י=.(:‬בז( נ כ ת ד ז ז‬ ‫דרכי ביי‪ .‬כבו שבכואד‬ ‫כדניאל‪ .‬‬ ‫ונו׳‪) .‬בי( נשף‪ .‬בטעם ו״שדבג‬ ‫• י כ • א(‪ .‬זה השרש ככל העברי ב כיג כ ת‬ ‫ההזק הנאבד על ה א ב ל ו ת ו ה ע ו ש ר ( ‪ .‬פרט‪ .x‬ן‬ ‫די‪ .‬יכן איש בלהבה ) ‪ s r‬׳י י•‪) .‬יבי ) ( ירד פ ב‪ .‬ותש ‪ 2‬י ש‬ ‫בני אשור הנופלים תחת ההיה השנית‪ .‬ב כ ו‬ ‫אב לא בכל הלשון‪) .‬ש( ג כ ך ‪.‬כבי שעשה בבשא בבל יני׳*(‪ .‬כ( הבבבן הרוסה‪ .‬יא בונה לבנד הרק ליריעה הגברה לאהל‪ .‬שידביז עליו דרזשנב‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ש‬ ‫‪8‬‬ ‫מא‪) .‬ד( דזזזק‬ ‫הרש ונוי‪ .‬‬ ‫ד‪•::.‬הבע ב בי השם •ה׳ הוא * כ ו ר‬ ‫הארץ וכיכרותיה בי בו תלוי קיים העלם‪ .‬ינב״יי זה השב ב‪.‬בא( ב •ב דיה הארץ‪ .‬ב( טי העיר טבזרח דדק‪ .‬כבו‪ .‬בי כ ד ש‬ ‫ירדוף איהם הנוים והבלכים והיא • ע ב י ר ב ש ל ו ם ‪ .H‬‬ ‫וזה כי דוק ר‪.‬זד‪ .‬כ• ה ע ל ה בכל זה היא התיכתית השם ע כ ב‬ ‫על ככלוהס בשובם הצלבים אלוהית‪ .‬י‪:‬ה לשני דברים •שרשב‬ ‫בצבצום‪ .‬כטעם נשפת ברוהך יכו׳‬ ‫)שביי•‪:‬יי •׳(‪) .‬‬ ‫י(‬ ‫ר‬ ‫‪.‬וכן נהנ לפנים לבתים הדברים‪ .‬תכלית הויכוח שיש לשם עם האיים והאובות כבו שהתדדל‬ ‫התריעו אלי איים ונו׳‪ .‬ארח בדגדש‪.‬אכל הנהיג והבירנר היא י עש •ה תיובת לבכיר האליל הוזי*‬ ‫לכהור עין לא ירקב‪) .‬נ‪.‬‬ ‫‪150‬‬ ‫ענינו בפיק רק בספיק‪ .‬ואם הם בשדה ‪/7r.‬יי‬ ‫י‬ ‫•(‬ ‫י‬ ‫=‬ ‫י‬ ‫‪W‬‬ ‫‪R‬‬ ‫רכריכ כ׳ו‬ ‫גלה ‪ zr‬הבהרב ‪przez‬‬ ‫י׳ ו‪.‬רבז לבעיד‪ .‬כב( כדק‪ .‬יהד דלה דק‪ .‬‬ ‫כל העם אל הבהנה אל י היש ע בשלום )‬ ‫כבו שבנהג הנלהבים על כיסים בריב שיהרנו הסוסים‪ .‬וכן דרך ה נ כ י כ‬ ‫והנרדפים כביש וירד כיכרא כעל הברכבר‪ : T C T ) .‬ו כ ע כ‬ ‫ל ש ב ת שישב האדם תהתיו‪) .‬זה השרש לפיר ענין הרנל ובנהג ב כ ל‬ ‫העברי (״ ילבן אבר בזה שאין הכל נד״ינ לעשותו בזהב בי אין ‪ m‬־‬ ‫כשנה‪ .‬ואתי הרבה יבאר כ כ ר‬ ‫הוא בדבר‪ .‬כפ( אינים‪ .‬א ב ל ה ל ב נ ו ן ו ה ח י ה ע י ר פ י ב ב א ד ס א ד‪) .‬׳( איש‪ .

‬‬ ‫ולא שיהיה טעםו שהשם יה׳ הוא הפועל‪ .‬וזה מכנין התפעל‬ ‫והתפעלות‪ .‬כ י מ ע ט ה ו א ב כ ל‬ ‫ו ה מ ק ר א שיאמר שהשם יה׳ אוהב האדם‪.‬יב( תבקשם‪.‬ואמר ג״כ ?ןתי‪ .‬ועם כל זח כי יחרדו וייראו בראוהם‬ ‫תגבורת אויבים לא יקראו אלי‪ .‬וזכור זה עד שישלם ישעיה‪.‬עברי‬ ‫אתה‪ .‬משרש ש ע ה )בראשית ד׳ הי(‪ .‬הבונה בזה שבני האדם הם אוהבים‬ ‫אוהו‪ .‬ובן בהוב והםורנים )שיב כיד‬ ‫‪.‬והנה עקר ענין‬ ‫האהבה כטו שבאר הטורה בם׳ חמרע)פיא( ובמורד‪) .‬הנה הפועל בידידות הוא האדם ואמרו‬ ‫על השם ית' כנוי לאהביו)ש= ז׳ ט׳(‪ .‬ואע״פ שהלשון ענינה הנם הוא ממאמר המצטרף‪ .‬אבל לא‬ ‫מטעמו ונעמו בזה‪ (* .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( ‪ Visqueux-Klebstofr.‬ובן יהיה‬ ‫אחרית מלבות אשור‪) .‬גם למען נתעורר‬ ‫לקגות השכל והטושבלות אשר בם גפרד טן התולעים‪ .‬ ‫ונו׳‪ .‬ץ(‬ ‫שאינו ראוי ליחס רק לארם‪ .( .‬בטעם ואהבה אה יי אלהיך)דברים ו׳ די(‪.‬זה‬ ‫השרש בעברי טונה על םהירה ההנועח‪ .‬מליו טגיד מרא־=‪.‬‬ ‫ולכן יש במקום שהוא רמז לנביא‪ .‬וכן ה ט ו ר נ הנה יטהרו בני אדם תנועתו‪ .‬ו ל ב ן נ ק ר א ח כ ם ף ח י‬ ‫ה ר ו ץ ‪ .‬‬ ‫לבערם‪ .‬שזה נ״ב פחיהוה‬ ‫אחר איך שיחיח טין חאדם או פרט טטנו‪) .‬נם נכון‬ ‫שהוא ויש״ק בלע״ז (‪) .‬הטעם להדביק החלקים מהפסל‪ .‬ולא תמצאם‪ .‬י( לטורג חדרן‪ .‬ט( מקצות הארץ‪ .‬ו כ ״ ז ל מ ע ן ת ש ו ב ל ג ו מ ר ת ה ע גו ה‬ ‫ו ה ש פ ל ו ת ק גי ן ה ז ק ו י ו ת ר ת כ ר ת י ‪ .‬מ ר נ פכיז—נ׳ משלי»י‪.‬ער שמצר זה‬ ‫נאמר ואחב את יעקב ונו׳ )סלאבי א׳ בי( ואחרים כן‪ .‬בי נאבדו מאליחן כענין מחנה אשור‪ .‬ט‪.‬מארץ כשרים החלה‪ .‬ז( לדבק‪ .‬‬ .‬די בזה ערות ופרוש לנו מפה ער סוף הספר בי אמרו ע ב ד י כבתם‬ ‫הוא לישראל כלו בכלל‪ .‬דיל הנה הם רואים נפלאות שעושה‬ ‫השם יום יום ואין כן זולתו‪ .‬יד( תולעת יעקב‪ .‬נם אנחנו שוים לו סכל צר אם לא‬ ‫גשים שבלגו אל פעל‪ .‬י( גט הרדיק והראביע מ ש ר * שעה‪ .‬ואם ביניהם מקבלים פחות ויתר בזת התאר‪.‬‬ ‫)י( אל השהע‪ .‬ובאור‬ ‫יותר אי״י‪) .‬ויהזק חרש אה צרף ונו׳‪ .‬ר״ל שהוא אוהב את השם לא הפך זה‪ .‬להעירנו בי אנו םםונ חחי‬ ‫ודומים בסוג לפחות שברםשים‪ .‬ח( אהבי‪ .‬ומזה הצר‬ ‫הכתובות כהורה מהם‬ ‫המצות‬ ‫והעיקר נהנו לפי דעהי כל‬ ‫הרחמנות וחנינה או מנוחה ושביתה בבעלי חיים ובצמחים ובמחצבים‬ ‫טצורף לטעמים שזכר המורד‪ .‬ואחר טטצרים‪ .‫‪151‬‬ ‫ישעיה‪-‬מא.‬כלומר לא ההפעל בעיון לאלחים אחרים (‪) .‬כי מ ו ר ג‬ ‫הוא עץ דבוק אל החדרן כדטות זרועות‪ .‬‬ ‫התורה‬ ‫כי אמרו יריד יי)דברים ל ע ייב(‪ .‬אבל איש לאחיו יאמר חזק ויהזק‬ ‫הרש אה צרף ונו׳‪) .

‬כבוד גדול שהית השם אומד‬ ‫לשאר האלוהות דרך צחות )כר( הן אתם‪ .‬י ‪ .‬‬ ‫סבנין פעל הדנוש‪ .‬בי ד‪-‬יא יוהד הותך מתישן‪•) .‬שיהיה מאחד משני חלקי הכיתר יבן העבר שיצא לפועל הנקרא‬ ‫מ צ ו א י י ‪ .‬־צדדי‬ ‫ובא מפורש עוד ו נ ש י כ ה ל ב נ ו )שכיי‪ .‬אחי * ״ י‬ ‫ואין כן טעם וישמע לאתיר )‪3‬יב כיג(‪ .‬כלומר גע״ן עיון מיפלנ יהדז אני‬ ‫ואתם סר‪ .‬הבאית‪ .‬יכן דרך הנביאים לבאר‬ ‫טעט כעט וכלם למדו ממשה תיאש‪) . .‬וכן בי נבת• שמים כארץ וגו׳ )כ״ה מ׳(‪-‬‬ ‫לאחור‪ .‬נס זה סלשון ‪.‬וב‪.‬שר׳גז נ ע ת ‪ .‬כי( בראש‪ .‬ש ״‬ ‫הבנוי לםגירים‪ .‬השעם דשיבו ל ב ‪.‬בה( ואשאלם‪ .‬‬ ‫)ככ( אשר הקרינה‪ .‬יישיכ׳‪ .‬׳(*(•‬ ‫»( דיל רוח הוא אויר הנושב‪ .‬ם ו ד כ כ‬ ‫הרבכת נאיר ו ה נ א ‪ /‬בלובר המבקשים בים ואין ולשונם וני‪ /‬כ י‬ ‫הנשוא אני יי אענס‪ .‬לעשות בהנהגת ה ע ל ם ‪ .‬ונשתעה‪ .‬כ ׳ נ ( ‪.‬צדיק‪ .‬כלים׳ אהד שאץ‬ ‫הדבר כך הנה אהם כאין וטי‪) .‬‬ ‫‪ .‬נס בזה הל׳ •״״‬ ‫ל ‪:‬ין אהד סי תכן את ת ח יי‬ ‫ץ‬ ‫ן ‪t.‬ר׳ ‪ -‬נ ( ‪ . .‬כ׳ה(‪ .‪:‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ד ה‬ ‫‪K‬‬ ‫*'‪ '? L‬י ״ ל ‪-‬‬ ‫י י‬ ‫העתיד שהוא בזמן אחר ההוה‪ .‬‬ ‫‪152‬‬ ‫כ׳ב(‪ .‬פנים‪ .‬נשהה נבורתם )ירכיה גיא יי(‪ .‬יזה הפלנת מליצה‪ .‬איכ די בזה‬ ‫ה ש ו ב ה מ י ש ע י ה ל ב ו ע ג י ב עלינו בה הכבה בי נליתינו זה‬ ‫ארוך כל כך‪ .‬וכא נ ם לדבר רוחני‪ .‬חד‪ ..‬מרדף נ ם‬ ‫‪vtih‬‬ ‫ה»סה‪.‬שאשאלס‪ ) .‬אבר בפרמ ועיקר‬ ‫על ה נ כ ר ת עם על עם שהוא הבין השני מן הרעיה‪ .‬מעניתיכם החלקית אם יש א ת ב כ ‪.‬כנ( האתיות‪ .‬יתיא ענץ •יבש ו ת ש ה ה ה‬ ‫הדבר‪) .‬וכן ו נ ר א ה י ח ד ו ‪ .‬ולא‬ ‫בד‪ .‬זה כינ‪• .‬וכן כתי אריב ויאת )שכיי‪ .‬הראשון ידיעת ה ד ב ד‬ ‫ה ע ב ר אכל נעלם מבני תכלית‪• /‬השני הדבר תעתיר שנעלם כ ל י‬ ‫לגברי‪) .‬יב י‪.‬וענין אתר ורוח להולכים בד‪=) .‬ה מ ד‬ ‫'~~~*‬ ‫•‬ ‫?‬ ‫קודם זמנינו וקודם ישעיה‪ .‬‬ ‫קרבו‪ .‬ןשתת‪ .‬‬ ‫ו ‪.‬כלבם‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫נ ה‬ ‫‪m‬‬ ‫נ כ א‬ ‫‪v‬‬ ‫? נ‬ ‫א י ( ד ‪#‬‬ ‫א ב‬ ‫ע‬ ‫)ס׳ ייג(‪ .‬״ ( רוח ותתי‪ .‬והונח בכאן לדבר‬ ‫.‬כענין אתא בקר )כיב ייב(‪ .‬כה( מצפין‪ . v..‬לא נרע דלת השם‪ .‬וכמקום אחר אאריך ייתר‪ .‬ז( בבקשיב סיב‪ .‬אתריו שני מינים‪ .‬שבו אדדז‬ ‫)שם (‪ .‬הרים נכיהים‪ ( .‬ק ‪ s‬״ ‪ .‬ובנו• הגם לציץ‪ .‬כלובר מעלם לא ראיגי איש שחיה שיסע זה טב‪.‬והענץ‬ ‫כי מן העתיר בא האפשרי שיהיה ‪ .‬יכן והם לא ירע• מחשבות‬ ‫י׳ כי קבזםונו׳ )כיכר‪ .‬בלים‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫)כז( ך ״ ‪* -‬‬ ‫מ‬ ‫‪2‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב ב ‪ ( 7‬ת‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫א‬ ‫כ י‬ ‫ן כ י‬ ‫א נ י‬ ‫א ר ״‬ ‫‪y‬‬ ‫ר א‬ ‫ז ו ר י‬ ‫נ י נ י י י‬ ‫אב‬ ‫י נ‬ ‫הנני להם‪) .‬‬ .‬עץבותיבם‪ .‬לא נדע ה כ ב ה ההבליהייה ב ‪ /‬חד‪ .‬הוא משאמר המצטרף הפך יבלפגים ‪cj‬־^ כיי(‪ .‬ק‬ ‫עיון והשנחח‪ .‬י׳ח( שפים‪ .‫ישעיה‪-‬בא‪.‬וכן ב בזרת והבונה ב כ ל‬ ‫על החיה השניה כי הוא מזרתית צפתית‪ .‬חרש‪ .*..‬כסי ונשת• כיב בד״*‪::‬‬ ‫)י״« ה׳(‪ .

‬‬ ‫לפי שהוא היה קורא אוהם כן‪ .‬ובן אטד ע ל י ו בפי׳ נכבד קדם עליו‬ ‫בפירוש אף תםכתיך‪ .‬‬ ‫אנהנו‬ ‫והש‬ ‫«(‬ ‫שמוק‬ ‫אמרו‬ ‫שוימ‬ ‫י׳‬ ‫על‬ ‫ייא‪.‬כטעם‬ ‫דברי הבםים בנחה נשטעים ) ק ה ל ת ט ׳ י״!(‪ .‫‪153‬‬ ‫ישעיה־־מב‪.‬בי בן היו בבר וכן יהיו ראוים להיות המיר‪ .‬‬ ‫אמר‬ ‫כי‬ ‫לעוונמזןהל‬ ‫עמוד‬ ‫‪.‬י ד ( החשיתי‪ .‬‬ ‫החבש‪.‬וחבל ראוי לפי‬ ‫המקום ולפי הזמן‪ ) .‬כי הוא רומז לנביא בכלל אם ישעיה ואם זולהי כסו‬ ‫שמבואר ש ה י ו ק ו ר א י ם ל נ ב י א ע ו ר ו ה ר ש ו מ ש י ג ע ‪.‬כמו שפרשנו על ישראל‪ .‬ומבטה פנים נקרא פועל ומניע בזה‪ ) .‬וכן א ח ר י ש כמו הלא אני מחשה‬ ‫מעולם ) ג י ז י י א ( ‪ .‬י א ( ישאו‪.‬ולא ירוץ לענין אחר כמו שקרם‬ ‫ו א ל ת ש ת ע ) מ י א יי(‪ .‬לאור נוים‪ .‬‬ ‫בנוי לבודש שכבר נרמז מצפון וממזרח ) מ י א כ י ה ( ‪ .‬והטעם בכ״ז דרך שפלות וענוה ולא כיתר העטים‪ .‬ואחר א ת א פ ק וביולדת אצעק‪ ) .‬וכן לאמה יוציא טשפט‪ .‬ט ו ( ושמתי נהרות‬ ‫לאיים‪ .‬ואמרו ע ר ‪ .‬ט ( תראשנות‪ .‬‬ ‫קול ורנה וכן ישאו נם ההצרים שתשב בקדר‪ ) .‬ת ( ותהלתי‪.‬עשיתם‪ .‬שבבר ידעתים טרם היותם‬ ‫בפועל‪ .‬ובל אלה הענינים מבוארים ליודעי חלופי‬ ‫םונ תנועה‪ .‬ואין אני מרחיק מהיות הכונה נם כבל זה דיל באמרו מ י‬ ‫ע ו ר כ י א ם ע ב ר י וכן ב ם ל א כ י על כלל ישראל‪ .‬י ג ( כאיש מלהמות‪.‬לאחרים‪ .‬ט ז ( לפניהם‪ .45‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מדוע‬ ‫״( ד י ל‬ ‫אתה‬ ‫ו ל א‬ ‫כובל‬ ‫וכוי‪ .‬וקראם באלה‬ ‫התוארים‪ .‬‬ ‫ונו׳‪ .‬זח אחר מסורות‬ ‫התורה והמקרא וחבאור בכלל אי״י‪ ) .‬ואין קושיא כלל כי קראם ע ב ד י ואמרו בזה ) י ט ( בי אם‬ ‫עבדי‪ .‬כלומר שתצמחנה‪ ) .14‬‬ .‬עתה יוכיח ישראל‬ ‫על עונם‪ .‬מוכרי השילושושיש‪ .‬ואף פשתה כהה ונו׳‪ .‬וזה אחר מטיני הסבות‪ .‬נם בתרתיך (‪) .‬‬ ‫םםונ שם חרומח‪ .‬ב( לא ישא‪ .‬‬ ‫) א ( הן עבדי ונו׳‪ .‬‬ ‫ו ל א תהלתי לפסילים (‪ ) .‬אבל היותר‬ ‫נכון אצלי‪ .‬ה ו צ א ת ד ק ׳‬ ‫משרת‬ ‫אחר‬ ‫עמו‪.‬והפך זה קרם ואסר אשים מדבר לאנם מים‪ .‬נתתי רוחי‬ ‫מב‪.‬כטעם אצק ר ו ה י ) מ י ד גי(‪ .‬כטו שיוכרחו‬ ‫אחריו (‪ .‬‬ ‫גדושות‬ ‫ביא‪.‬ו( קראתיך‪.‬שיהיה‬ ‫הוא מאיר לנוים‪ .‬והכלל בכ״׳ז לבאר שהוא‬ ‫פועל ומניע שאר העמים לכל מוכה ויושר ואמת‪ .‬וטעם ולא ירדן‪ .‬‬ ‫גרוםיש‬ ‫נ‬ ‫(‬ ‫דיל קולו‪.‬הוא ע״ר אחת משני מיניו‪) .‬כי אף‬ ‫) ג ( קנה רצוץ‪ .‬קולו‪ .‬במרם‪ .‬כמו שםבואר בכאן האומרים החרשים‬ ‫שמעו ונו׳ בלומר אבל אתם אומרים שנבאיי ושלוחי הוא עור וחרש‪.‬שלפניהם‪ .‬מבלי שהוא טדבר‬ ‫דבר ועושה בידים‪ .‬וטעם )י( לא יכהה‪ .‬ואמנם יי איש מלחמה ) ש מ ו ת מ י ו ג ׳ ( מסונ הוא‬ ‫הוא‪ ) .‬סמוך אל ת צ מ ה נ ה ‪ .‬כי‬ ‫הוא בעל אור‪ .‬‬ ‫וכן אטר החכם ( על ההטון אנחנו והם שוים במומים ואני בעיניהם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫<(‬ ‫למעלה‬ ‫כהראביע‪.‬י ח ( חחרשים‪ .

‬ו( הביאי‪ .‬ואשקה אוניבם ולא תשבעו לדברי‪.‬הנוים עצפכס ג ס‬ ‫עבדי ישראל עדיי כי אני לברי )יכ( היא ה מ ג י ד ו ה מ ש מ י ‪7‬‬ ‫כי אני הוא הפועל לכל‪ ) .‬והוא עצפו אומר‬ ‫התשובה והיא הלא יי זו ונוי‪ .‬כל הנקרא בשפ׳‪ .‬‬ ‫)בה( ולא ירע‪ .‬בםו הורי עפר )איופ‬ ‫י י י י ( ‪ .‫ייטעיה‪-‬טב׳‪-‬טנ‪.‬ד ( ואתן‪ .‬נ( נ ת ת י‬ ‫כפרך פצריפ‪ .‬בראתיו יצי־תיו אף עשיתיו‪ .‬י ׳ ג י ׳ ש ( ‪ .‬ש ( ויצדקו‪ .‬אלה שלשה פינים ממציאות‪.‬וכן כת׳ אל תירא כי א ת ך‬ ‫אני ) פ כ י ק ה י ( ‪ .‬ויש הפרש ב ץ‬ ‫צרק ובין אבת‪ .‬‬ ‫)נא( יי הפין למען צדקו‪ .‬בםעמ‬ ‫יקראה׳ כשם ) ש ש ז ר ‪ .‬וע״ז אפר ואין פירי פציל‪ ) .‬וכן צדיק פצרה נתל׳ן ונו׳ ) = ש ד י‬ ‫י״א ח׳(‪ ) .‬הנויפ‪ .‬‬ ‫)ח( הוציא‪ .‬וזה כי החרבתי ירושלים‬ ‫לפנים‪ .‬‬ ‫מנ‪) .‬‬ .‬קראתי בשפך‪ .‬מפעם שלבות‪ ) .‬כי הידיעה כ ב ת וכדון‪.‬‬ ‫‪154‬‬ ‫נאשר הב בעיני‪ .‬אכל כזה באה התשובה יותר פפורשת בשש‪ .‬ווה פין אחר פפיני ענין כ י ‪ .‬זד‪ .‬‬ ‫מ* נתן ונוי‪ .‬וטעם לאהוד‪.‬רשפעו‪ .‬שיושם‪ •.‬רבד ישעית נתינה םכה טובה לרדות‬ ‫הנביאים ביכיהים ובודיעיב א ב‪.‬‬ ‫ונם היום לא יבינו‪ .‬ג ם‬ ‫זה פפיני הבכה הפועלת‪ (!) .‬זד‪ .‬ואולם בת לנו לערים )י( אתם‪ .‬זד‪ .‬דאםרד‬ ‫השופעים והדיינים הנה א בת אפרו הנוים תתסח‪ .‬כסשלפ‪ .‬ח ש ד ם‬ ‫כזה על אברו ה ת ר ש י ם ה ע ו ד י ם ‪ .‬פקוד או צוד והכל לצפון ולהיטן‪ .‬והבקיאים‬ ‫כחניון יבינו זח‪ .‬ואין אובר השב‪ .‬השופעים‪ .‬ואמר חנביא ח ם א נ ו בעד כלל העם ורבים כן‪.‬‬ ‫לדבר שהיה לאהוד בלופ׳ שהיה בבר‪ .‬י ג ( נם פיום אני‪ .‬כי באת זאת הצרה להם‪ .‬והפלינ לוטר אתר זה‪.‬כ ג ( יאזין זאת‪.‬צתית מליצת שיר‪ .‬תית להבון עם היותם בלתי שומעים‬ ‫לדבר‪) .‬והיא ) כ ד ( טי נהן לםשבדז‬ ‫יעקב‪ .‬שנעשה לפגי‬ ‫הישועה שזכרת• באפרו ו תיש עתי ירושלים‪ .‬פ• נתן וגו׳ כלופ' פת תיתה הכבה הפועלת‪.‬כ פ ה וכפה פאלה הוד״ן כעברי‪) .‬‬ ‫רפז לפה שקדם זכרו דיל היוה ישראל ל מ ש ס ה ‪ .‬בפח‪ .‬והם לא האזינו והקשיבו להם ב ב ר ‪.‬ודיל כי אני מראת ל כ ם‬ ‫אבהית רבות ולא תשמרום‪ .‬וכן דקרא כשם ) ‪ r‬ליד ה ׳ ( ‪) .‬א( אל תירא כי נאלתיך‪ .‬‬ ‫על זה העם שהיא עור והרש עם שאפר הנקרא בשםי ונו׳ הכל א פ ת‬ ‫ונכון מצדדים רביפ‪ ) .‬י ד ( לפענכם שלחתי כ ב ל ת ע ת ה‬ ‫ש‬ ‫=‬ ‫‪1‬‬ ‫י(‬ ‫ששכוק וי‪.‬זה באור מזב אל‬ ‫בניי(‪ .‬ופעם כהורים‪ .‬כב( הפח‪ .‬הנה הפועל בבין רומז‬ ‫לישראל בפעם והעם לא שב עד הפכהו ) י יינ(‪ ) .‬והבי״ה פין השבוש‪ .‬שאלת מתנביא דרך פשא ופתן‪ .‬וכן קדם פ• יתנני שביר שית וגוי‬ ‫) כ י ז י י ( ‪ .‬כ ( ראות רבות‪ .‬הטעם מד‪ .

‬זה חפלנת צחות מליצה עם היוד‪ .‬ומעם למענכם‪ .‬אבל‬ ‫זד‪ .‬ולא לטענך‪) .‬כג( לא הביאת לי‪ .‬המעם שההלתי יספרו‪ .‬י(‬ ‫דיל ע=‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m?v‬‬ ‫? = י‬ ‫ב ח י י‬ ‫‪.‬בז( אביך הראשון‪ .‬כי אף‬ ‫בהיוהך ינע (‪ .‬כ( הבבדני‪ .‬כריתים‪ .‬טעמו אכל אנכי ונוי‪.‬בי כשראו‬ ‫אבוד בכל ברהו להם דרך אניד‪ .‬הוא מרכבות‬ ‫פרעה והילו‪ .‬אכל נם להשקות התיור‪.‬והטעם‬ ‫צרות ראשונות‪) .‬כמו יורדי‬ ‫הים )תליט קיז כיג(‪ .‬‬ ‫למעני‪ .‬אחיי ששם‬ ‫חאב בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב בםדרנוה אין מספר‪ .‬נם זה מליצה‬ ‫נכבדת לפי המכוון האמתי‪) .‬וטעם כי ינעה‪ .‬כטעם‬ ‫צדיק הראשון בריבו )טשלי ייח זי(‪) .‬‬ ‫והטעם שלחתי החיה השנית לבבל‪ .‬ולבן זה בונ לבמה מינים ואחד מחם לאנחה ולהספד‬ ‫כמו זה‪ .‬והפלינלומר ב י ש י מ ן נ ה ר ו ה ‪ .‬בי כ ל ם כנוי לבני בבל‪ .‬כי לא הייה קורא אוהי םה שהוא קריאה ע״ר האמה‪.‬ככ( ולא אתי‬ ‫קראה יעקב‪ .‬ומעם ו ה ו ר ד ת י ‪ .‬‬ ‫‪.‬בעצם ובכונה ראשונה‪ .‬והם לא כן‬ ‫עשו אבל לא אותי קראתי ונו׳‪) .‬כלומר להשקות‬ ‫עמי בהירי שהוא עם שיצרתי לי למען יספרו ההלהי‪ .‬‬ ‫ומה שקרם ה ה ל ה י י ס פ ר ו ‪ .‬כי בלם היו נועצים עם שריהם‬ ‫והיו הולכים לבקש עזר טטצרים וטאשור כמו שכל הספרים טלאים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י( פסוק‬ ‫טיז‪ .‬‬ ‫להשקות עמי בחירי‪ .‬כלום׳ אם שכחתי דבר םזכיותיך‪ .‬וכן אמר עליהם י ח ד ו י ש כ ב ו ‪ .‫‪155‬‬ ‫ישעיה‪-‬כג‪.‬הרשות בידינו לפרש זה על אדם הראשון אם נרצח‪ .‬כי א ם ר ( דבק עם‬ ‫)יה( אל תזכרו‪ .‬תאר מלשון בריס?‬ ‫)טיו הי(‪ .‬בה( אנכי אנכי‪ .‬והנה שרש ר נ ן הוא‬ ‫הרמת קול‪ .‬כמו ונם במליצי שרי מלך בבל ונו׳ )יבהייב ל• ב ליא(‪.‬ראוי שיחיו בעלי חדבור‬ ‫הראשון‬ ‫חצח והטליצה חצחה‪ .‬שהוא הפך ו ב מ י ם ע ז י ם‬ ‫נ ה י ב ה ‪) .‬יט( אף אשים במדבר דרך‪ .‬‬ ‫(‬ ‫״‬ ‫ה‬ ‫י א ו י חדש וגאה‬ .‬‬ ‫והעופות‪) .‬שטעמו תשריט‬ ‫אשר למלך‪ .‬דבק עם מה שקרם (‪) .‬במו שיפרש ב א נ י ו ת ר נ ה ם ‪ .‬בזה יהובח השם עם ישראל‪ .‬הנה הבונה באמרו א ב י ך‬ ‫קדיםה אבוהם ושריהם וםלכיהם‪ .‬נם זה דבר השם‬ ‫לעמנו‪ .‬ובן‬ ‫ראשון (‪ .‬הטעם בעלותכם מבבל‬ ‫כמו שעשיתי בעלותכם ממצרים כאשר קרם )פכוק טיז( הנותן בים‬ ‫דרך‪ .‬בלב ים‪ .‬יז( רכב וםוס‪ .‬ספר אתה וגוי‪ .‬על הסבה התכליתית‪.‬לפי דעתי אחר שכהב ו מ ל י צ י ך פ ש ע ו ב י ‪ .‬כא( עם זו יצרתי לי‪ .‬‬ ‫כי השלוהים החולבים לדבר עם המלך‪ .‬‬ ‫יוסיף עור לפתוח פרוש מנתו‪ .‬וכן קמי רני )איכה כ ׳ ייט(‪) .‬כי זה ההלה דברי השם בכאן לישראל‪ .‬הכל אמה‪.‬כי( חזכירני נשפטח יחד‪ .

‬ו ב כ ר ה ו ד ע ת י ך‬ ‫כי ה ג ב י א י פ ב ד ב ר ם ה ו כ ח ו ת ל ע ם י ע ר ב ו ו י צ ט ר פ ו‬ ‫פ י ר ו ש י ם מ כ ל ד ב ר • ה ה ו * ה ובפרט ס י ב וסיס‪ .‬ה ( זה •אטד ונוי‪ .‬ונס א ץ‬ ‫ספק מאביו נושה שפיפ הוא מת שכת' בתורה‪ .‬מה נכין טאד מה שא‪-‬רל (‪ .‬י ד ( נטע‬ ‫ארן‪ .‬ת ל ך אל קבול פפאר והכבוד בטעם יתחפם‬ ‫) א י ו ב ל י א כ ׳ ( ‪ .‬תבל‪ .‬טי יצר אל‪ .‬וכן נהנו כל‬ ‫המעתיקים לוטר נשם כונ במו נוף‪ ) .‬‬ ‫) נ י ( עשה כל‪ .‬ובן ביית כראשית לפי כינת המירה ‪ (.‬ובן כנו״‬ ‫ו ח ט ו ד י ה ם ‪ .‬מ ז ( חציו‬ ‫לאו דוקא‪ ) .‬י כ ( פעצר‪ .‬נבון בסו רעת ייח ) ד ‪ : .‬וזה הוא כל ענין בנין תתשעל א• א ב י ר באב־ שיהפעל‪.‬י ג ( יעשחו בפקצעות זה‬ ‫הבי״ת בי״ה הכלי‪ .‬מין אילן‪ .! .‬ב ע י ב י ם פשעם‬ ‫הרוסה‪ ) .‬‬ ‫הכנר לפסל ולפסילים כבי שקרם ל ם ם כ ה אתם ) = י ב י ׳ ! ( ‪ .‬רקע האר״ן פאתי‪ .( .‬וכבר קרם ל ב ד י ‪ .‬‬ ‫כנוי לנביא• הא בת‪ .‬ם( כלם‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נכון ניכ אס אסר בכח זרועו‪ .‬אבל דרך ה ס ה כלים׳ איך היה שנעץ כזד‪.‬א ב ל ב ל יראו ובל ירעו‪.‬‬ ‫באיי‬ ‫ה ד *‬ ‫י( =‪:".‬מ י ( יתיר‪ .‬‬ ‫נכון שהוא הנדה‪ .‬וכן דרך כל הבצטרפים‪ .‬ולבן ) נ ח ( ואתנה לחרב יעקב וישיאל לגרופים‪ .‬כנו* ליצי'‪ .‬‬ ‫לסען יבושו‪ .‬־ ! ‪ 7‬י ׳ כ כ י ( ‪ .‬‬ ‫אשי‬ ‫ש‪:-‬י‪.‬הותל‪.‬ר( בבין‪ .‬י ה ש ‪ ! :‬י ש י ש‬ ‫י(‬ ‫י=ז‬ ‫ה ג ש ת וכוי‪..‬ב ג ( יהפאר‪ .‬י‪.‬לא שתה סים‬ ‫ויעף‪ .‬‬ ‫ר י ב י י הזיל ‪.‬כ• ח כ מ י ם ש‪ :‬בר ‪ r=0‬׳ ( ‪ .‬נכון בעברי איך‬ ‫שיהיה ענינו‪ ) .‬נבק טטעם הוא היא‪ .‬בזרוע כתו‪.‬ואם נם הבל נכץ ליצרי‪ (•) .‬בטעם האיחיית והעתידות‪) ..‬‬ ‫‪156‬‬ ‫מזה‪ .‬בפעצד‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫<(‬ ‫הרב‬ ‫וגס‬ ‫שלכיש‪.‬‬ ‫כאד‪ .‬‬ ‫מד‪) .‬‬ ‫) י א ( וחרשים הבה כאדם‪ .‬באלו כתי׳ האופ״‬ ‫לכורש שיתיר‪ .‬א• היא שם‬ ‫היחס חת גיכ נבון‪.‬והענץ לתפלנת שקידתי‪ ) .‬ונשם •נדל‪ .‬ב ו ( עברו‪ .‬‬ ‫ש ש י א ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ב ? א ד ד ‪.‬כלובר שיהיו ביניהם שנוי בלידות רק הענין‬ ‫אחד‪) .‬ונכון שיהיה מורכב ה י ב ב ה באיר ותנאי‪ ) .‬רםז לפועל‪ .‬ונחרבו עשרת‬ ‫השבטים ונם יחידה‪.‬‬ ‫שם נגזר והטעם לב בעל ת ת ל ‪ ) .‬״•« • י־•(‪ .‬הישץ ו ה ל ך ו ז י ע ה דק ה י א‬ ‫כששמעו‬ ‫וני‪".‬על הפלגה דברים שהם בענפים‪ ) .‬בליפ‪ -‬בשליחותי •רעת יש־אל‪ .‬ניז‬ ‫י( נגד‬ ‫ו א ר ו בוק ג=‬ ‫גיי‬ ‫‪:‬‬ ‫י י י * ^‬ ‫ה י ר ׳ ק ש כ ת ב ייתר נבו.‬לשבת בית‪.‬‬ ‫ש‪-‬א‬ ‫נר‪.‬‬ ‫ובכר זבר הפורה שתיף זה‪ ) .‬אינו ע״ד האשת‪.‬כ ה ( יעי• י ע ה שלי‪ .‬וסלאבע‪.‬ .‬רק לפי המקום‬ ‫יוהד נאוה ( שזה בעני ן נש ביה יצטבע )״‪.‬ח( השםעהיך והנדה׳‪ .‬‬ ‫שיל‬ ‫זר‪.‬נ א ( לא תנשני‪ .‬ועדיהם הסח‪ .‬נ ( דעת אפר‪ .‫יעעידז‪-‬בנ״‪-‬בד‪.‬כס‪ •.‬ואם חרשים יאיבניס פיפלניפ הטה כבל‬ ‫אדם או סן הנמצאים בטין חאדם‪ ) .‬ובזה הערת‬ ‫ג ד ל ת ) כ ה ( בדים‪ .‬על קצהו‪ ) .‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.‬רועת שלי‪ .‬ש‪.‬א ץ‬ ‫זה דרך שאלת לרעת‪ .‬בלומר עצפם‪ .

‬והפליג לשגות הסדר להבהיר הבור‪ .‬מ ו ( אל מםההר‪ .‬מלשון ירידה‪ ) .‬‬ ‫ותשאיתה‪.‬והער אסרו אהריו מנן‬ ‫עזרך ואשר חרב נאוהך‪ .‬וכן עשה דור במזמור ברבי גפשי את יי‪.‬י ח ( לא תהו בראה‪ .‬י י ( אנשי מרה‪.‬זה הוכחה לישראל‪.‬ט ( הוי י כ וגו׳‪ .‬‬ ‫ופעלך‪ .‬ואם כל אדם בעל מרה‪ .‬הנה זה‬ ‫הלשון נבון בעברי ובהניון מאד‪ .‬א ( למשיחו‪ .‬וכן‬ ‫לפניך‪ .‬לרד‪ .‬‬ ‫ובן‬ ‫ר ע י י עיש‬ .‬‬ ‫בהמה‪ .‬נם זה פי׳‬ ‫והאר { היהה ההו ) ב י א ש י ת א ׳ ב ׳ ( ‪ .‬‬ ‫אלה עגיגים יקרים והבל אי״י‪ ) .‬ב ( והדורים מפוארים (‪ .‬וזה נכון‬ ‫מצד ספוק השטות וההארים נם בעברי נם בחניון‪ .‬וזה מבואר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬הבנוי לכרש הידוע‪ ) .‬והוא האמה שאין אחריו כלום‪ ) .‬י ג ( העירההו‪ .‬נ ם ה ע י ר‬ ‫ל י ה י ר י ם ע ל ס ו ד ‪ .‬ומעם פ ע ל ך כמו שם גגזר כמו שקדם היאמר וגו‪ /‬וזכר‬ ‫י ד י ם ‪ .‬כםעם והיום רד )‪ attir‬י י ט‬ ‫י י א ( ‪ .‬וטעם ה א ה י ו ה ‪.‬‬ ‫ויש בכאן שנוי‪ ) .‬הםעם ותאמרו אך בך אל‬ ‫ונו׳‪ ) .‬י ב ( ואדם‬ ‫עליה בראהי‪ .‬‬ ‫כמו שנהנו רבים ביעור המשיח‪ ) .‬ואע״פ שלא נמשח בשמן המשחה‪ .‬ער״מ אחר מהאיברים היוהר הכרהיים שיעשה היוצר בהםר‬ ‫בבלים רבים ויותר בגכברים שכם צורות ב״א‪) .‬הואר לאלוהות כמו אימים‪( .‬‬ ‫) י ז ( ישראל נושע ביי‪ .‬כמו שם האדם‬ ‫הנאמר על החכם ועל הבלתי חכם‪ .‬‬ ‫זה הוא חגטשל וגם אח״כ באור אחר‪ .‬אך בך אל‪ .‬ולא‬ ‫נהליש האמה בהחזיקנו במענות אשר אם יעלה שועל ויפרין ]הומוהיהם[‪.‬ט ז ( חרשי צירים‪ .‬א ך‬ ‫ב מ ק ו ם ה כ ר ה יש לנו בהורה ובנביאים‪ .‬וזה על המעלה שהיינו בה כבנין‬ ‫בית שני‪ .‬‬ ‫מה‪ ) .‬וההאר לשם כרש‪ .‬גם זה פי׳ ויברא אלהיט אה האדם ) ב ר א ש י ת א ׳ ב ״ א ( ‪.‬‬ ‫ליה‬ ‫שהש‬ ‫ובאימיש‬ ‫הדר‬ ‫העיר‬ ‫יתהללו‪.‬ז ( יוצר אור‪ .‬י( הוי אומר לאב‪.‬על כרש‪ ) .‬באסרו ) י א ( כה אמר יי קדוש‬ ‫ישראל‪ .‬הבונה בעוה״ז‪ .‬ובן בת׳ אשריך ישראל ונו׳ עם נושע ביי ו נ ו ׳ ) י ב ר י ש ל י ג ב י ט ( ‪.‬זה דברי השומה חחמרי שאומר ליוצרו דרך הפושה כי פעלך‬ ‫אין ירים לו‪ .‬יעוד העולם הבא‪ .‬ואין ספק שהחלה היהה ההו ולא‬ ‫כן אה״כ‪ .‬זה מבואר שהוא פי׳ התחלת מה שכה׳‬ ‫בהורה בם״ב‪ .‬אבל לשבה יצרה‪ .‬‬ ‫»(‬ ‫תיי‪.‬‬ ‫»(‬ ‫ד י ל בנוי‬ ‫אולי‬ ‫לערי‬ ‫כונתו‬ ‫מבגר‬ ‫לירמיה‬ ‫נ׳‬ ‫והומור‪.‬ש א י נ ו נ ר א ה ל ת ו ש נ י ת ר ה א ל ו ה ו ת‬ ‫ו ז ה ה ו א ש ב ח ו ‪ ) .‬וזה באור משל האב וגם היוצר שקדם זכרו‪ .‬ואין אלה הכלים צריכים לעוה״ב‪ .‬ודומה למובן מזה הפסוק פי׳ הא״ע בגים אתם ליי אלהיבם לא‬ ‫ההגדדו ) י ב ר י ש י י ד א י ( ‪ .‬‬ ‫כמעם אנשי מדות ) ב מ ד ב ר י י נ ל ״ כ ( ‪ .‫‪157‬‬ ‫ישעיה‪-‬מה‪.‬לכן טעם ל ש ב ה י צ ר ה ‪ .‬‬ ‫והוא כמו ויושע יי ביום ההוא ) ש ש ו ת י י י לי(‪ .

‬במו צ ב ו ע לבל היד‪ .‬כן הסביר חח׳ אפטאוויצר‪.‬גפשם‪ .‬ז( תחתיו‪ .‬ורבים כן‪ .‬בלומר בי אני נשאתים מקטנותם‬ ‫כאשר ישא האיש את היונק וכן אף כשהם זקנים‪) .‬מוכרח ממה שאמר ל ש ב ת י צ ר ה ‪ .‬על ההיה השנית מצד השחיתה הראשונה‪.‬אי״י‪.‬וזה רמז לבהמות הנושאות חצלמים שלא ברחו להם‪.‬כא( מי השמיע זאת‪ .‬וגם זה הערה לשמות וכן ת ה ו‬ ‫ב ק ש ו גי‪) .‬שהוא קנין במו והשך‬ ‫על פגי תהום )בראשית א׳ ב׳(‪ .(gewesen‬וראיה מפה שמפרעו לא תהו בראה‪ .(.‬‬ ‫כטעם ברעו‪ .‬צודק‬ ‫בדבריו‪) .‬דברי לישראל‪ .‬יא( עיט‪ .‬גם יונת‬ ‫מצר האיכות‪ .‬הפך ( ולא יכלו מלט משא‪.‬תהו ? לכן מפרש היתד‪ .‬ר״ל לפעמים‬ ‫ישאוהו ויניחוהו‪ .‬הנד‪ .‬בטעם וימש חשך )שמות י׳ כ״א(‪ .‬וחבל לשון סבל מונח על‬ ‫הנשוא בכתף‪ .‬מטעם איש‪.‬‬ ‫‪158‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בכאן שהוא תפך ת י ו ת ת ת ה ו (‪) .‬כשבראה לא היתה תהו‪.‬וכן גדול (‪ .‬ידוע בחכמות ]הגיון[ שהחמה והשוה הם ממאמר‬ ‫חמצטרף‪ .‬טורפת‪ .‫ישעיה‪-‬מה‪-.‬מו‪.‬‬‫‪3‬‬ .‬ר׳׳ל ג ד ו ל הוראתו כארכו ובערכו‪ (* .‬ב( קרםו‪.‬‬ ‫)ה( תדמיוגי ותשוו‪ .‬ואע״פ שעיקר הנחת השוה הוא מצד הבמות‪ .‬רק‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫!( כונתו בזה לפרש איך אמר הכתוב והארץ היתד‪ .‬לבן לא ישוב‪ .‬הלא כיון שבראה לא היתד‪ .‬לא יעגה‪ .‬‬ ‫השיבו‪ .‬האמת‪) .‬במקום‬ ‫ארץ השך‪ .‬ח( ותתאששו‪ .‬והוא תמיד כאלם לא יפתח פיו‪.‬‬ ‫*( דברי הראכ״ע‪ ( .‬מטעם משל ודמיון‪.‬ותמשלגי‪ .‬כגוי לצלם‪ .‬‬ ‫לכן לא יכלו למלט מהאויבים שהיו עליהן‪ .‬‬ ‫)כד( לי אמר‪ .‬ד( אני עשיתי‪.‬תואר לבהמת הנושאות הצלמים‪) .‬ומשא מונת ברוב בתיק‪ .‬ואולם מה זה ולמה זד‪ .‬ואמלט‪ .‬מכבר )‪war‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫)ו( הזלים‪ .‬הרי שהיצירה והבריאה היתה‬ ‫לשם ישוב‪ .‬תהו לאחר שאמר‬ ‫בראשית ברא‪ .‬בג( בי נשבעתי‪ .‬כמו‬ ‫עצמם‪ .‬אף‬ ‫דברתי אף וגו׳‪ .‬‬ ‫והטעם לפעמים (‪ .‬‬ ‫עשיתים‪ .‬‬ ‫ובא כפל למ״ד הפעל לחזוק הענין‪ .‬הבשורה הקודמת מנפילת ההיה‬ ‫הראשונה וקום השנית עד שיבנה בית שני לעמנו‪ .‬‬ ‫מ‪) •1‬א( משא לעיפה‪ .‬בנוי לישעיה‪ .‬בכאן ד׳ שמות אמרם ישעיח לבאר זכרם במ״ב‪ .‬ג( העמםיס‪ .‬‬ ‫ופרוש זד‪ .‬‬ ‫ו ע י ט שם מונח לכל עוף דורם‪ .‬זת תמיד‪) .‬ובן ארז״ל גזר דין שיש עמו‬ ‫שבועה לא מיקרע )יבמות ק״ה‪ .‬אל צדיק‪ .‬בלומ׳ אך אמר לי הנה ביי צדקות‬ ‫ועז‪.‬וכן וישבו תחתם)יהושע ה׳ ח׳(‪.‬במו לבן הרחיבה שאול נפשה )ה׳ י״י(‪) .‬וזה כטעם והיו לאנשים )שיא ד׳ ט־(‪.‬כנוי לצלמים‪ .‬משרש זול כטעם בל מבבדיה הזילוה)איכה א׳ ח׳( וזה הוא‬ ‫היפך היוקר‪) .‬וא״כ ע״כ לא היתד• תהו כשבראה‪ .‬כטעם‬ ‫ויעמם ]איש[ על חמורו )בראשית מ״ד י״ג(‪ .‬ואמלטם מבל נזק‪ .‬יט( דברתי‪ .

‬גהרות בבל‪) .‬לרעה‪.‬גם זה השרש אין בו רק עגין אחד לבר ׳(‪ .‬וכאלו אמר ואולם למה יהיה ואיך יהיה זה בי‬ ‫רדי ושבי וגו׳‪ .‬ב( קתי‬ ‫רהים וגו׳‪ .‬מד‪ .‬והיש‪.‬והנמצא‪ .‬לקיים השרש חמוגח אין מיתה בלא‬ ‫הטא )שבת נ״ה(‪ .‬בלשון‬ ‫הרד״ק‪ ( .‬׳(‪.‬ופסוק אחר דוגמתו‬ ‫לא מצאתי שם‪ ( .‬ואלה עגיגים יקרים‪ .‬הגה הוא ית׳ צוד‪ .‬ובאור כל אלה העגיגים אי״י‪) .‬וא״כ יש לו רע וחבר‪ .‬ואולם איך יצדק‬ ‫זה‪ .‬שבל‪ .‬א״כ העירנו בזת על שתוף שם רגע ועל שתוף‬ ‫יום אחד‪ .‬ל( וא״כ החי קרויז בפרושו לישעיה מ צ א ט ע ם ה ד ש‬ ‫מלא ישן‪ .‬והגה אגב נררא נזכר זת לפנים בשני מקומות ( כמו‬ ‫שבארגו‪ ..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ירמיה באמרו חנני יוצר ונו׳ וחושב עלינו מחשבות ( הוסיף‪ .‬ולא כן ג״ג‪ .‬כן דרך השבוים בבית תבור כמ״ש בתורה )שמות י״א ד‪.‬ד״ל מפלת בבל‪ ( . .‬‬ ‫מן* )א( רדי ושבי ונו׳‪ .‬ולכן גבון בזת טעמים וםבות פועלת‬ ‫לגפילת זאת ההיה הראשוגה‪ .‬וכן קראו רעי מיד כ״ח‪ •(« .‬כאלו אמר ר״ל ביום‬ ‫אחד כי הרגע היא נקודה שאין הלק לה‪ .‬ובאור‬ ‫זה אי״י‪) .‬וכן א ח ר י ת ה ‪ .‬ג( תגל עדותך‪.‬שכול ואלמון‪ .‬ולכן פרוש כי הכוגת באמרו‬ ‫רגע ביום אחר‪ .‬מז‪.‬הם לאשת אתת|ד‪.‬נגד ס׳ השרשים לאבן גנאח שעשר‪.‬במקרא‪ ( .‬גם עגין גפלא עור‬ ‫כי לא תמצא שהשם קרא כרש עבדו כמו שקרא לג״ג )ירמיה ב״ה ט׳(‪.‬‬ ‫ואלה תתוארים כולם סוגים עליונים כמו הדבר‪ .‬גם זה רמז למת שקדם ונתתי‬ ‫בציון תשועת לישראל תפארתי)מ״ו י״ג(‪ .‬א אפגע‪ .‬והכל יוצא מתורת משה הראש‪ .‬ז( עד לא שמת‪ .‬זה מבואר שהוא סבה אל מה שקדם‬ ‫וניתתי בציון תשועה‪ .‬לכן אמרו גקם אקח ולא אפגע אדם‬ ‫כמו שיאמר עור פורה דרכתי לבדי וגו׳ )ם״ג ג׳( (‪ .‬אבל בכאן הוא העיקר‪ .‬שאמרגו וידוע כי יום אחד גאמר על זמן רחב‬ ‫אם שגת או שנתים‪ .‬‬ ‫אבל הכל אמת‪) .‬תאר מצד היותו הולך בשביל‬ ‫ובדרך?* ‪£‬הרות‪ ..‬עם היותנו יודעים שהדבר סוג לעצם ולמקרא‬ ‫בכלל‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ .‬וכוון למחברנו‪.‬ורבים כן‪ .‬׳(‪ .‬ב״ש שתמורת באר םוג ענין קרב ונגע וגגש )מו״נ ה״א פי״ח(‪.‬שבולה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫»( אולי כונתו לירמיה י״ח י״א‪ .‬וצ״ל‪ :‬הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב‬ ‫עליכם מחשבות‪ .‬‬ ‫והעצמות וחבריאח‪ ..‬מצד היותר‪ .‬‬ ‫וגם בשמשון )שופטימ ט״ז כ״א( (‪ .‬מגביתת‬ ‫בגדיה‪•.‬ותוא‬ ‫קריבת דבר לדבר‪ .‫‪159‬‬ ‫ישעיה‪-‬מו‪-.‬‬ ‫אבל קראו משיחו (‪ .‬רמז לבא אחריו ש כ ו ל ו א ל מ ו ן‬ ‫וכאלו כתב ר״ל שכול ואלמן‪ .‬זח לחיה השנית כטעם ומיד כל חיה אדרשגו‬ ‫)בראשית ט׳ ד‪.‬יב( אבירי לב‪ .‬ט( ותבאנה לך שתי אלח‪ .‬וכן כתב לפגים )י״ג הי( יי וכלי זעמו על בגי מדי‪.‬וזו ה ו ס פ ה לזווג יצירה עם מחשבח‪ .‬כגוי לעדת‬ ‫ישראל‪) .‬רגע ביום אחד‪ .‬‬ ‫ג׳ ענינים בשרש פגע‪ .

‬‬ ‫מך| )א( שמעו זאת וגו‪ /‬זהו תוכהת‪ .‬כמו שיאמר עוד מדעתי בי קשה‬ ‫אתה‪ .‬כלומ׳ כי‬ ‫בשלמותם יבואו עליך שכול ואלמון שלמים וגמורים ברע‪ .‬כמו והנפש האוכלת‬ ‫)ויקרא ז׳ י״ח(‪ .‬אבל עתת לא כן‪ .‬וכן לא תשאר פרסה‬ ‫)שמות י׳ כ״ז(‪ .‬וכן משיב תכמים אתור וגו׳)מ״ד כ״ה(‪.‬יעמדו גא‪ .‬גם גבון עם זה שכוון בכאן‬ ‫לומר כמו לכן לשקר ישבעו )ירמיה ה׳ ב׳(‪ .‬כתטם‪ .‬לחדשים‪ .‬זד‪ .‬‬ ‫בטעם קשר‪ .‬וגם זה רמז‬ ‫אל מת שכת׳ בתורה כי לא שלם עון האמרי וגו׳ )בראשית ט״ו ן׳(‪.‬וכבר כת׳ תמורה‬ ‫שתוף שם חכמת )מו״נ ח״א פ׳׳ג(‪ .‬גפש בי הגע )שם פסוק כ״א(‪ .‬השם והמקור תוא המם‪ .‬‬ ‫)יב( עמדי גא בהנריך וברב כשפיך‪ .‬‬ ‫‪160‬‬ ‫מצד אבדן בניה‪ .‬הטעם בן היה בימי קדם כטו שקרמ זרע קודש‬ ‫מצבתה )ו׳ י״ג(‪ .‬מתעבה )ע( נלאית‪ .‬וכן בחדשח ימצאנת‬ ‫)ירמיה ב׳ כ״ד(‪) .‬ודרך כל לשון לחגית תאר מר‪ .‬וגם קדם אמרו לפגים כי‬ ‫היתד• הצלהת ההיה השנית למען ישראל לא בצדקת אותת התית‪.‬גם זד‪ .‬כי לא היה מן תאמתתות‪ .‬מח‪.‬‬ ‫אולי תערוצי‪ .‬וזד‪ .‬וחבל אמת ובל אלח עגיגים דקים‪) .‬ובמקום אחר ( קשי מצחוכןומצחך‬ ‫גחושת‪ .‬ו א ל ת ע ג י ג י ם ד ק י ם ו מ ש ר ת י ם ל ס ו ד ו ת‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!( ביחזקאל ג׳ ז'‪ .‬והעד אמרו בכאן מיד‬ ‫לחבח לחמם‪ .‬גם זד‪.‬וזה כי עיקר הזכרת השם הוא בציור ובדבור תפגימי כמו‬ ‫שפרש המורה )מו״נ פם״ב מראשון(‪ .‬והבל ראוי וטוב‪) .‬וזת עגין כולל כמו גפש ובשר‪ .‬ואלו‬ ‫ואלו דברי אלחים חיים‪ .‬‬ ‫דרך לעג‪ .‬אין זה כ״ף‬ ‫תדמיון אבל כאלו כת׳ בבי״ת‪ .‬ערף )שטות ל״ב ט׳(‪ .‬לאו דוקא ותטעם לעתים‪ .‬ד( ערפך‪.‫ישעיה‪-‬מז‪-.‬יד( גפשם‪ .‬‬ .‬והבונה בכ״ז להעירנו בי לא בצדקותינו נשהתה התית הראשונה‬ ‫וגם קמה השניה עד שיבנה בית שגי ושבגו לאי׳י‪ .‬גתיגת סבת פועלת למת‬ ‫שקרם ת כ מ ת ך ו ד ע ת ך‪ .‬משת‬ ‫באמה לא בצדקתך וגו׳ )דברים ט׳ ה׳(‪ .‬לא באמת ולא צצרקה‪.‬באבר מיוחד גאות לפי המגה‬ ‫והעגין על הכלל‪ .‬כלו גלד‪ .‬‬ ‫ובמקום אחר אמר שהיה זו למען ירעו כל בגי העולם שמו‪ .‬אבל נלאית‪ .‬וזח דבק בטעם מצד מח שאמר חיו כקש‬ ‫הקש כשהוא גשרף לא ישאר שם גחלת שיוכל לחמם דבי וכן אין‬ ‫שם אור שישב אדם גגדו‪.‬‬ ‫כמו קרוב אתה בפיהם ורתוק מכליותיהם )ירמיה י״ב בי(‪ .‬כי הוא כ״ף האמות‪ .‬והלמ״ד הוא מאותיות בכל״ם‬ ‫וידוע כי‬ ‫במו לשבב‪ .‬חזקי מצח‪.‬ב( כי‬ ‫מעיר הקדש וגו׳‪ .‬ולכן אמרו‬ ‫ב א מ ת בכאן הפך על דרך העברה כמו מגהג תפילוםופים לאמר ע ״ ד‬ ‫ת א מ ה ‪ .‬כמו עצמם‪ .‬והאלמון מצד אבדן בעלה‪ .

‬ר״ל עוד נפילת ההיה הראשונה וקום השגית‪ .‬אין טעמו ב ר ו ת ו כמו שתשבו‬ ‫הםפרשים (‪ .‬בלומ׳ בי מעולם לא מצאתיך בלי‬ ‫סוג אבל )יא( למעגי למעגי‪ .‬בגוי‬ ‫לכרש‪ .‬יד( יי אהבו‪ .‬אפטאוויצער מ״מ בפירושו הקצר לשמות )ל״ד וי()הוצאת ישייר פראג ת״ר(‪:‬‬ ‫ארך אפים‪ .‬על השכל‪ .‬ובן בבור עני‪ .‬וכבר קדם שבל זה ה י ה‬ ‫ו ג ב ר א ו ג ש מ ע מקדם מהאמר כמה פעמים‪ .‬ז( עתה גבראו‪ .‬אבל הם שגי שולהים‪ .‬כי כתב בהכרת הפרצוף כי מי‬ ‫שיש לו הטם גדול הוא גת לרצות‪) .‬‬ ‫‪4‬‬ .‬וםוג גתיגת אלו‬ ‫הסבות ודומיהם עגין גדול‪) .‬וזאת‬ ‫הסבה ה ו א ס ו ד ג ד ו ל ואי״י‪) .‬ותטיב א״ע ( ליפות המשל על‬ ‫מת שכתוב יי ארך אפים וגו׳)שמות ל״ד ו׳(‪ .‬ומי שנחיריו ארוכים הוא‬ ‫חזק לב"‪ ( .‬וחבל ע״ד דברר‪ .‬יגעתי ולא מצאתי‬ ‫בכל פירושי הראב״ע בתניך על ארך אפים בדברים האלה‪ .‬‬ ‫בלשון ב״א‪ .‬בי השם תוא תשולח תראשון‪.‬עד שהעירגי החי‬ ‫דק‪ .‬ולא כעגין צרוף כסף‬ ‫שהוא צרוף שלם‪ .‫‪161‬‬ ‫ישעיה‪-‬טח‪.‬והבוגד‪ .‬אחטם‪ .‬זת גתיגת סבת איך‬ ‫אהד שזה העם מגעוריו ומתתלתו היה פושע ובן היום איך עמד זמן‬ ‫גדול ויעמוד גם היום‪ .‬תגועת הארכה ההטם כטעם אאריך אפי‪.‬ולא כן ההפך ר״ל אהבת האדם לשם‪.‬והוא הנקרא בלשון רז״ל‬ ‫ר ו ת ה ק ד ש ‪ .‬וגם אבונצר הפילוסוף קראו כן‪ .‬ורותו‪ .‬תורד‪.‬בזה ע״ז‬ ‫העגין הםודי מעגין התיור! הארבע ובפרט הגזבר בכאן מהראשונה‬ ‫ותשנית ותבל אמת וצדקו יחד‪ .‬ובסי סוד הסודות )הוצאת החי דק‪ .‬כגוי לישיעה‪ .‬‬ ‫ועד״מ מי שיהיו נהידיו ארוכים לא יקצוף מהרה וזה טעם ארך אפיס וזה הפך‬ ‫קצר אפיס יעשה אולת‪ .‬יחזקאל ל״ט כ״ג—כי׳ה‪ ( .‬וזאת האהבה לשם‬ ‫ע״ד דברת תורה כלשון ב״א‪ .‬פן תאמר עצבי עשם‪ .‬גסטר‪ .‬הטעם זאת הבשורה אשר כבר‬ ‫השמעת ר״ל שוב בית שני‪ .‬‬ ‫כאלו אטד ג״כ ו ל ט ע ן ת ח ל ת י אאריך חטמי‪ .‬בעבור‬ ‫שלא יאמר עצבי עשם וגו‪ /‬ועוד פן ת א מ ר ת נ ת י ד ע ת י ן ‪ .‬וזה כטעם ואהב את יעקב )מלאכי א׳ כ׳(‪ .‬רס״ג מביאו הראב״ע והרד״ק וי״ו תהת בי״ח‪.‬לונדון ‪(1908‬‬ ‫עמוד כ״ה ״הוטם ארוך ביושר הוא אור‪ .‬י( ולא בכסף‪ .‬‬ ‫ודוה השם ר״ל השכל הפעל הוא השני‪ .‬ה( ואגיד לך מאז‪ .‬והפליג לתת סבת פועלת כי השמיע זאת‬ ‫הבשורה לגו טרם היותה‪ .‬ונתן‬ ‫סבת מיותרת למת )ח( לא שמעת גם לא ידעת גם מאז וגו‪ /‬כי‬ ‫ידעתי בגוד תבגוד וגו‪ /‬עד שגם בצאתך ממצרים בן תית‪ .‬ט( למען שמי‪ .‬וכפל הלשון להזוק‪) .‬כי בעםו גראת בתטמו‪ .‬‬ ‫ג ד ו ל ו ת ‪) .‬וראת בי גתן הסבה במה שהוא מגלה‬ ‫להם זה היום‪ .‬‬ ‫)טז( יי שלתגי‪ .‬וגם באר זו באור‬ ‫רחב יחזקאל (‪ .‬וכבר טען זה משה ( לשם‪ .‬ובאור ב״ז ידוע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫י( כמדבר י״ד טי׳׳ז י״ז‪ (* .‬בעבור הראות הקצף בנחירים אמר הכתוב הדה אפי בך )איוב מ״ב זי(‪.

‬ו ת א מ ר גבון כי‬ ‫תוא כנוי לנקבת גסתרת‪ .‬‬ ‫)ד( ואגי אטרתי וגו׳‪ .‬אין זח כטעם חבי כטעט רגע וגו׳ )ב״י ( ‪ .‬‬ ‫)טו( תתשכח אשת וגו׳‪ .‬‬ ‫למקום אהר‪ .‬‬ ‫בצל ירו החביאגי‪ .‬וזת‬ ‫כטעם אגי אמרתי אלהים אתם וגו׳ )תלים פ״ב ז׳(‪) .‬חטעם‬ ‫קצת אחר וקצת אחד ואחר‪) .‬ר״ל הקשה ת י ו ת ו או תמעט‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4.‬א( שמעו איים ( אלי וגו׳‪ .‬אלו השלשה הם תארים‬ ‫לישראל בהיותם בגלות‪ .‬כעבור‬ ‫רב שלום ישראל בעת תזאת‪ .‬לא יכרת ולא ישמר‪ .‬כלום׳ בת ציון‪ .‬אבל לא גשםע שכן עשר‪ .‬וכן הראב״ע לבבליים‪ (« .‬לעצמך‪ .‬דברי הנביא על עצמו‪ .‬בא( ולא צמאו וגו׳‪ .‬אבל עוד אעשה לך פרסום‪ .‬והער אמרו עור ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬ ‫ונו (‪) .‬וזה‬ ‫חפך םר צלם מעליחם )במדב‪ $‬י׳׳ד ט׳(‪ .‬זח אחר מבורות חתורח וחבל אי״י‪) .‬יז( להועיל‪ .‬זח חיו אומרים‬ ‫קודם כרש כמ״ש ואגי אמרתי לריק וגו׳‪ .‬הטעם לא היה העגין כן‪ .‬אמר כי תעררו שתוא תםתגגד לו‪.‬בכ״י עמים‪( .‬בקום‬ ‫חחיה השנית‪ .‬ותבל אמת‪) .‬‬ ‫יהית לכשרים ותם תם תרשעים (‪.‬אך רבס במצות מרש לא מ ע צ מ ם ‪ .‬שמות גרדפים‪) .‬כלום׳ כי עתה‬ ‫מלכים יראו וקמו וישתחוו לישראל‪) .‬זו המליצה עשה ישעיה כאלו‬ ‫י ש ר א ל מדבר‪ .‬וכן הוא חעגין בכאן‪.‬כמו שהוא‬ ‫מפירש במקום אחר‪) .‬כי אמנם עדות פסוק‬ ‫ג׳ עומד וצווח בפרושו‪ ( .‬כל המשורשים‬ ‫פה אחר כי כל אניד‪ .‬ורביט‬ ‫כן לאין מספר‪ .‬לחם השם‬ ‫או שלותו בעלותם עם עזרא וזרובבל‪ .‬וחגר‪ .‬אלח‪ .‬ואלח‪ .‬ז( לבזה גפש וגוי‪ .-.‬‬ ‫מט‪) .‬כלוט׳ גקל בעיגי שתהיה‬ ‫לי עבד עומר בביתי געלם‪ .‬ח( בעת רצון עגיתיך וביום ישועה‬ ‫וגוי‪ .‬כי אקים‬ ‫שבטי ישראל וגו׳‪) .‬חסתרגי‪ .‬יט( במעתיו‪ .‬תאר לדנים ( שהם במעי חים‬ ‫ותוכו‪ .‬מלכים יראו וגו׳‪ .‬בכ( אין שלום‪ .‬כם״ש משה כמה‬ ‫פעמים )דברים ליב הי(‪) .‬אבל‬ ‫עשח לי צל לטחבא ולמםתיר ולמחסה שלא יכגי שרב ושמש‪ .‬כ( צאו מבבל‪ .‬יכ( אלח‪ .‬אכן טשפטי‪ .‬גמ‪:‬ע בצרוף‪ .‬ה( לא יאסף (‪.‬וכמדומה לי שהבספי האהד‬ ‫שטפורשו על ישראל‪ .‬ת״א היןטר‪ .‬יוגת גם ]כעברי גם בתגיון על‬ ‫הגמגע במוהלט או על ד‪.‬בי ?זח שם נגזר ובן ט ת ע ב תאר‪ .‬ואחריו ימשכו איוו? חכמים נוצרים‪ .‫‪ a16‬ישעיה‪-‬בח‪.‬ו( ויאמר גקל וגו׳‪ .‬כי בל חצים טםותרת‬ ‫תוך האשפה ער שיהיה זמן לירותם‪ .‬ויבקע צור וגוי‪ .‬זה הפך מה שקדם‪ .‬מט‬ ‫למשכילים ואין חפץ בכסילים‪) .‬‬ ‫ב׳‬ ‫‪5‬‬ ‫ג‬ ‫‪4‬‬ ‫*( רש׳׳י והראב״ע‪ ( .‬יד( ותאמר ציון עזבגי‪ .‬ואם אין זת חכרח‪.‬אלו‬ ‫הגפלאות עשה משה בלי ספק‪ .‬כמו אלד• חווי״ם הרבה‬ ‫מ אין כל ו״ו לעטוף‪) .‬ע*פ הכתיב‬ ‫‪6‬‬ .‬יח( ויחי כגחר וגו׳‪ .‬ב( וישם פי כחרב תרה‪ .‬רק אלי‪) .‬כטעם והבה ארץ בשבט פיו )י״א ד׳(‪.

‬גם זח ממין ח״א התמה שזכרגו‬ ‫וראח חפלגח כי לבאר עגין זח ולהעיר על מקוטות חמוריט שבלשוגות‬ ‫ולומר גם שבי גבור יקח‪ .‬‬ ‫ויבא חמישי דרך מזרח לשבת שם‪ .‬וחעד ספר קחלח‪ .‬ו ה ג ה ר ב י ם מ ח ס ר י‬ ‫ע מ ג ו מ ת ח ז ק י ם ב ז ח ח פ ס ו ק ו ל א ת ת ק ר ר ד ע ת ם אם‬ ‫י ח י ו ח פ ר ש י ם או ב נ י ח מ ל כ י ם א ו מ ג י ג ו ‪ .‬כטעם גם חצגי גערתי)נחמיה ה׳ י״ג(‪) .‬וכן )כ( באזגיך‪ .‬וזו ע״ד דברת תורת כלשון ב״א‪.‬וחבבח חפועלת לזח בי חכשדים‬ ‫שחיו מחרםיך ומחרביך ממך יצאו‪ .‬גכון זת הלשון‬ ‫במותלט גם בעברי גם בתגיון‪ .‬‬ ‫ובמ״ש יפתח ואזעק אהבם וגו׳ )שופטים י״ב בי(‪ .‬ויאמר לראשון מאותם חארבעח‬ ‫קרב אלי אצל חמזרח עד שיחיח ריוח אחריך אל חמערב ואשב שם‪.‬כי אין ספק שכשרים רבים חיו בא״י בזמן‬ ‫הגלות והעד בספר המלכים בגלות עשרת השבטים‪ .‬כי זח חשם ר״ל‬ ‫צדיק הוא משותף לרב עגיגיס‪ .‬עגיגים דקים מאד‪ .‬‬ ‫)כא( איפה הם‪ .‬וזה באלו השם בא‬ ‫וקרא גבורי ישראל שיעזרוהו לפדות גליות ישראל מבבל‪_ .‬וזח‪ .‬הכל מליצת שיר‪ .‬זה משל גדול‬ ‫למיגי חתגועות שאגו רומזים כמח פעמים ולעגיגי הטצטרף והתגגדוה‬ ‫חתגועח‪ .‬אולם לא יעשה‬ ‫כן בכל מקום מםפרי הקדש‪ .‬‬ ‫כגוי לציון‪ .‬‬ ‫היותו והזר היותו‪ .‬איפה היו ומאין באו‪ .‬אבל בכאן הוא‬ ‫כעגין גבור ועריץ‪ .‬אליה‪ .‬ר״ל כי אמר בכאן ש ב י תמורת מ ל ק ו ח ‪.‬כלומ׳ באו לציון‪ .‬ב״ש אם‬ ‫י ח י ו פ ל ג ש י ה מ ל כ י ם מ נ י ק ו ת י נ ו ‪ .‬כג( אמגיך‪ .‬יח( כלם‪ .‬והם לא‬ ‫ט‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*( בקרא ספר כריתתיד‪ .‬אבל ישאר חדבר געלס‪) .‬‬ ‫(‬ .‬ב ״ ש ו כ ״ ש אם י ח י ו‬ ‫מ ל ח כ י ם ע פ ר ר ג ל י ג ו כ ל ח ו ך ח ש ו ר את י ר ק ח ש ד ח ‪.‬כגוי לבניך‪ .‬ואמר ע ר י ץ תמורת צ ד י ק ‪ .‬‬ ‫וחבל טוב‪) .‬ואלו התמורות בשם‪ .‫‪163‬‬ ‫ישעיה‪-‬מט‪-.‬כלוט׳ מבבל שחיו שם שכגים עטך‪.‬כי זח חאומר צר לי מ ק ו ם זח‪ .‬ירמיה גי חי‪.‬כד( חיקח טגבור מלקוח‪ .‬גם אלה תשכחנה‬ ‫וגו‪ /‬הטעם אפשר שתשכהגה‪ .‬ואלה םורות גדולים והכל אי״י‪ .‬רמוז כמו שגגיח‬ ‫דרך משל ספבל אחד מכל ארבעח יושבים וחוא מוגח ממזרח למערב‪.‬ולכן ההשובח כח אמר יי וגו‪/‬‬ ‫)פכ( בחצן‪ .‬נ‪.‬ורז״ל‬ ‫פרשו תתורה וסודותיה בזה המין מאד‪.‬מטעם‬ ‫כאשר ישא חאמן את הינק )במדבר י״א י״ב(‪ .‬יז( מחרו וגו‪/‬‬ ‫חטעם לצאת מבבל שחיו שוכגים שם‪ .‬וכן)י ( תצרי‪.‬‬ ‫נ )א( כת אמר וגו׳ איזת ספר וגו‪ /‬וירמית אמר ואתן ספר‬ ‫כריתות בידיה ( והבל אמת ואי״י בארו‪) .‬‬ ‫והוא הדין ג״כ מירושלים‪ .‬גשה לי‪ .‬וכן חיקח מגבור מלקוח )פםוק כ״ד(‪ .‬ב( ואין איש‪ .‬וזה כתכ לפרש כי מה שזכר איגו טן‬ ‫חגמגע במוחלט‪ .‬‬ ‫כי חם אחרים כעגין‪ .‬ובלי ספק יצאו כולם‬ ‫בשוב ישראל‪) .

‬‬ ‫ובן עליו יאמר )יג( תמת המציק‪ .‬ולא היה אמרו והרעב והחרב רק באור לשמות‬ ‫הקודמים‪ .‬זח‬ ‫תחלה‪ .‬טז( ובצל‬ ‫ידי‪ .‬‬ ‫ואין ענין נטע רק בטת שיש לו קצת מטשש בקרקע‪ .‬אין בזד‪ .‬תמיד‪ .איוב כ״ו י״ב(‪ .‬בי קראתיו ואברכהו וארבהו‪.‬פ ת ת‪) .‬‬ ‫והטעם בגים שילדת שגדלת‪) .‬ו( גוי גתתי למכים‪ .‬וטן‬ ‫ההכרח הוא שיהיה זח כאן בצרו‪ .‬והוא זכר ארבע‪ .‬נא‪.‬לכן עתה יאמר השם בגפילתו‬ ‫ואיד‪ .‬ט( תלא את‪ .‬וכן‬ ‫בתורת כגן יי )בראשית י״ג י׳(‪) .‬כי לא בטהו בכחו ית‪ /‬לבן אמר הקצור קצרה ירי‬ ‫מפדות וגו׳ וקרוב לוה מאמר יפחה )שם פםוק גי(‪) .‬ולכן נאמר תקע את אתלו )בראשית ל״א כ״ה(‪.‬שכן הוא צווח וצועק‬ ‫על צוקותיו ומאסריו ולכן ל ד‪.‬כי הרעב הוא באור ל ש ד והחרב הוא באור ל ש ב ר (‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫«( ובן הרד״ק רק שהפך באורם‪.‬כי זת צודק בשגי עתים‪) .‬יתיד היד‪ .‬‬ .‬תשרש‬ ‫דק עגין אחד והוא תתשקט ותעדר התנועה‪ .‬ובפרט ראה אטרו בכאן לשון נטע על השמים‬ ‫כטעם כאהליט נטע יי)במדבר כיד ו׳(‪ .‬ו ל כ ן ג ק ר א ת‬ ‫ח ג ק ו ד ח מן ת ז מ ן ש א י ן ת ל ק ל ת ו א י ן ת ג ו ע ח לח‪ .‬‬ ‫נא‪) .‬ד( לרעת‪ .‬ו א ת ״ כ ל ע ו ת א ת י ע ף דבר‪ .‬כי אחד וגו׳‪ .‬ואםנם‬ ‫השתים הם ה ש ד ו ה ש ב ר ‪ .‬ובאור כל אלה‬ ‫הפרטים והכללים אי״י‪) .‬הוא ישראל‪ .‬יד( צעה‪ .‬וכן‬ ‫בכאן רגע חים‪ .‬זת מפורש בירמית )ט׳׳ו י׳ י״ח כ׳(‪.‬ואחר יהמו גליו‪ .‬יה( מכל‪ .‬ויטע אהל אפדנו)דניאל• י״א ט״ה(‪.‬ר״ל‬ ‫האהל עם יתרותיו‪ .‬מבואר הוא‪ .‬יט( שתים הנה‪ .‬‬ ‫א״כ איך אייהס כי הטורה פי׳ רקיע השטים )מו״נ פ»ל לשני(‪ .‬ודי לנו ולדומים לנו במת‬ ‫שפרשו לנו הנביאים‪ .‬‬ ‫וגאמר בכחו רגע הים .‬‬ ‫רצו ללבה עמו‪ .‬וראה הפלנת פרושו למעשת בראשית‪ .‬טו( רגע הים‪ .‬וחרמז כאמת ולא מ ר ל צ י ו ן‬ ‫ע מ י אתה‪ .‬וטעם ל ע ו ת לתגביל עת‬ ‫ולקבוע עתים‪) .‬חפך םר צלט )במדבר י״ד ט״ו(‪ .‬כמו שיאמר עוד שמים חדשים וארץ חדשח )ס״ה י׳׳ז(‪ .‬בטעם הוא הוא‪ .‬ואולם המורה ז״ל תרהיב פי׳ ישעיה‪ .‬אבל‬ ‫פרשו ישעיה‪ .‬וכן הוא‪ .‬ואע״פ שטבעו לתתגועע‪ .‬לנטע שמים וגו‪ /‬כלומר עתח‬ ‫עחח‪ .‬והרמז אל מלך אשור‪.‬ר ג ע ‪.‬היא כגוי לזרוע השם‪.‬בכאן לשון מ ן דבק עם הפועל‪.‬בגן יי‪ .‫‪164‬‬ ‫ישעיה‪-‬נ‪-.‬זה הוא הגמשל במשל הקודם ולא‬ ‫כן יעשר‪ .‬כי השוד הוא מיתה בידי שטים והשבר‬ ‫הוא טיתה בידי אדם‪ .‬‬ ‫)יב( ומבן ארם חציר יגתן‪ .‬‬ ‫ו ב ן תוא ל ע ו ל ם כל א ו ת ב א מ ת ד ו ר ש א ל ת י ם ‪.‬תמת המציק‪) .‬ג( בערן‪ .‬ב( הביטו אל אברהם‪ .‬‬ ‫כן אעשה לכם ברכות והרבות‪) .‬ו ל מ ה נ י ח ם‬ ‫פ י י ה ת ו ר ה א ל ת מ ו ר ת ו ז ו ל ת ו ‪ .

‬ידוע בי רוב תאומות היו אז ערלים‪.‬ח( משליו יתילילו‪ .‬ח( יראו‪ .‬ובבר תמשכנו פרוש כל ספור ישעית על סדור מופלג‪.‬הגה אע״פ שהארכתי בזת בם׳ ט ט ו ת ב ס ף‬ ‫להיות זאת הפרשה קשה עם היותה פשוטה וקלה להכמים‪ .‬ערל‪ .‬והוא אם בלל ישראל ואם הנביא ביהוד‪ .‬תצופים‪ .‬‬ ‫)ד( מצרים ירד עמי ונו׳‪ .‬‬ ‫)כג( מוגיך‪ .‬בלא סבת וטענת‪) .‬י( תשף יי וגו׳‪ .‬ואוטר שהגוצרים כשפרשו זאת הפרשה על משיהם‬ ‫שאין לו יהס כלל עם הפרשה הקודמת לזאת אשר בסמוך אמר‬ ‫)יא( צאו מתוכה‪ .‬אשוב‬ ‫לפרשה בכאן‪ .‬ודי בזת לגו טעגות כגגד‬ ‫חתולקים עליגו‪) .‬שב אל בניך‪) .‬ב״ש‬ ‫שתוא במשמעו אם תצופים תאר לגביאים תתוזים כטעם צופת גתתיך‬ ‫)יחזקאל ג׳ י״ז(‪) .‬בי ימשוך בגדיו אצל‬ ‫כתפיו‪ .‬‬ ‫נב‪) .‬‬ ‫וכן בל ספור וםפור מן הנביאים כלם‪ .‬‬ ‫‪165‬‬ ‫באלו כתב ר״ל חרעב וחחרב‪ .‬לישראל שלא יג‪#‬ו דבר טמא מרי צאתמ עד שיכגסו‬ ‫לארץ לטען יבאו בטהרת‪ .‬תוא על יעור בגין‬ ‫בית שני‪ .‬הברו גשאי כלי יי‪ .‬ותם כבשום לעברים‪.‬ואיך שיהיה הגה יעד‬ ‫שלא יבא עוד בציון ערל‪ .‬תטעם יגלח‪ .‬א( לא יוםיף‪ .‬ממוסרי כטעם מוסר מלכים פתח )איוב‬ ‫י״ב י״ח(‪) .‬ע״ד דברת תורת בלשון ב״א‪ .‬ויותר מבואר זה ממגהג הארץ ההיא אצל בגי אדם‪) .‬הגה רבים‬ ‫כאלת שאיגם גצחיימ‪ .‬צור‪ .‬כלי בית המקדש כי כן תית‪.‬ומי שירצה להלוק על זה יבא‬ ‫נא אלי‪ .‬‬ ‫)יג( הגה ישכיל עבדי‪ .‬כמו בלא כסף‪ .‬וזת ג״כ מליצת שיר‪ .‬ואה״כ אומר כי ע ב ד י ו ע ב ד יי‪ .‬ב( מוסרי‪ .‬אינו בכל ישעיה רק על‬ ‫שני מינים‪ .‬וגם אה״ב )נ״ד א׳( רגי עקרה‬ ‫וגו׳‪ .‫ישעיה‪-‬נא‪—.‬יא( טמא‬ ‫אל תגעו‪ .‬ואם אמרו הנוצרים כי אין םפורי הנביאים מתיתםים כלל (‪.‬בטותלט ובסתם‪ .‬‬ ‫אין זה אמת‪ .‬ג( חנם‪ .‬ויותר‬ ‫מבואר מ ב ש ר ט ו ב ‪) .‬כא( וש?רת‪ .‬‬ .‬כמו שפרשתי במקומו‪.‬וכתב יתזקאל לבאר שתוף שם ערל ואמר‬ ‫ערל לב וערל בשר וגו׳ )יחזקאל מי׳ד ט׳(‪ .‬והרמוז בפרשה‬ ‫הזאת הוא ישראל כאשר העיד עליו לפניט )מ׳׳ט א׳—ג׳(‪ .‬ובן קדם לא תוסיפו )נ״א כ״ב(‪ .‬כ( כתוא‬ ‫מכמר‪ .‬ז( רגלי מבשר‪ .‬כלי יי‪ .‬נב‪.‬‬ ‫והעד פן יבאו הערלים האלה )ש״א ל״א ד׳(‪ .‬תגר‪ .‬תמלאים‪ .‬מח אנחמך‪) .‬מי אנחמך‪ .‬כמו ושכורת‪.‬וכן לפי רעתי ותסיתני בו לבלעו חגם‬ ‫)שם ב׳ ג׳(‪ .‬ולבן שמי מגאץ‪) .‬בי מבואר גם להם שזת כלו לפגיו ולאתריו‪ .‬זת דמיון ידוע אצלם לזת תבע״ת תנקרא ת א שנהוג לעמוד‬ ‫במכמר ושם ימות‪ .‬וקצר הטעם‪ .‬כי שמתו ויתפארו בכחם‬ ‫וגבורתם‪ .‬מטעם אשר הונת )איכה א׳ י״ב(‪.‬והוא‪ .‬וטעמ ישכיל‬ ‫‪1‬‬ ‫נ‬ ‫( ר*ל שאינם דורשים סמוכים‪.‬‬ ‫באפם‪ .

‬ולא חשבגהו‪.‬ו י א מ ר ו ש י ש לו פ ג י י ה ו ד י ‪ .‬וימשך זה עד‬ ‫אמרו כן יזת וגוי‪ .‬וכבר ידוע שמלות הטציאות גבון להםרם בעברי‪ .‬בן ידברו רבים עליו בי יראו‬ ‫בו הפך מה שקדם כמו שיפרש את״כ‪ .‬חיתח שומעת‪ .‬כ״ף הקרוב כלוט׳ כטעט שהיינו טםתירים פגיגו טראותו‪ .‬וכן כתב השך משתור‬ ‫תאדם )איכה ד׳ ח׳( צפד עורם על עצמם )שם(‪ .‬וכן הוא באמת מחלל מפשעינו‪ .‬או‬ ‫ולא גחמדהו והכל עולח לעגין אחר‪) .‬לפי שהם הגלום מירושלים וגם הגלו עשרת השבטים‪.‬לא היה‬ ‫תאר לו‪ .‬כי הם‬ ‫העיקר‪ .‬וכבר תאריכו בזה‬ ‫הפילוסופים וגם המורה באהד מםפרי הרפואה‪ .‬איגו א ד מ ג י עם יפה ע י ג י ם כמו‬ ‫ת גו צ ר י ם ו ב כ ל ל ת א ג ש י ם ת מ צ ל י ת י ם ‪ .‬ו ע ד י ם א ג ח ג ו ח י ו ם ב א ר צ ג ו ז א ת ‪.‬אבל חאמת חוא שחליגו חוא גשא‬ ‫ומבאביגו הוא סבלם‪ .‬ב״ף הדמיון‪ .‬טו( וטעם י ז ת כמו יטיף‪ .‬ואלה המדברים הם בפרט בגי אשור‪ .‬וכמסתר פגים‬ ‫טטגו‪ .‬אבל )ו( כלגו‬ ‫בצאן תעינו‪ .‬ואיש מכאובות‪.‬ישראל‪ .‬לא האר‪ .‬ש״א א׳ ז׳( ורבים כן‪ .‬‬ ‫כלל‪ .‬ואולם כ ן מ ש ת ת ‪ .‬וידוע כי המשתומם איגו מדבר‪ .‬‬ ‫ש ג ם ה נ ו צ ר י ם ח א ד ו ק י ם ב א ט ו ג ת מ לא י ר צ ו ל ח ב י ט‬ ‫א ל י נ ו ‪) .‬עד שגהמרהו‪ .‬לפגיו‪ .‬כגוי ליי הגזבר‪ .‬בי ת ו א‬ ‫משוגת בצורתו‪ '.‫‪166‬״‬ ‫‪s‬‬ ‫ישעיה‪-‬נב‪/‬־־נג‪.‬‬ ‫כט״ש על כלל עמגו ואיש ישראל )שופטים כ״א א (‪ .‬במחשבתיגו‪ .‬ד( אבן חלינו וגו‪ /‬זה תשובה טהגוים ההם לעצטם‪ .‬ועגין דבורם ומאמרם הוא‪:‬‬ ‫ע * )א( מי האמין לשמעתגו וגו׳ עד)ו( ויי הפגיע בו את עון‬ ‫בלגו‪ .‬‬ ‫ואין בזח דבר גוזמא‪ .‬למה שאגו שומעים היום שזה העם יוצא מבבל ועולה לירושלים‬ ‫וישראל עושה היל‪ .‬לכן ישתומטו עליו בל רואיו‪) .‬ג( גבזח‪ .‬ותעגין בזת כי ישראל בגלות‬ ‫ובצרות כמו שמבואר זה ממגו גם תיום‪ .‬וכן רבקה‬ ‫שומעת )כראשית ב״ז ה׳(‪ .‬חיח‪ .‬כי‬ ‫אלה הם מקרי המרבד‪ .‬וכ״ז גלוי‬ ‫בעצמו‪ .‬ובן י ר ו ם ו גש א ו ג ב ח‪ .‬והוא ההצלחה‬ ‫בעניני העולם הזח‪ .‬ולכן אמר כמו ששממו רבים על‬ ‫עמגו לרב פתיתותו ושיגוי בריאתו לרע‪ .‬ונחמרהו‪ .‬גם מבואר שחבל‬ ‫הוא התרוממות בעוה״ב‪) .‬כטעם לא חשב אגוש )ל״ג ח׳(‪ .‬כמו‬ ‫שגהוג לכל אדם מראות כל דבר גטאם טעורר קיא‪ .‬עד ש ת ג ו צ ר י י כ י ר ו‬ ‫ה י ה ו ד י ב פ ג י ו ‪ .‬כי האמת הוא כי השם הפגיע בו וגו׳‬ ‫׳‬ .‬‬ ‫)ב( ויעל כיוגק‪ .‬כי‬ ‫יאמרו אך שקר גחלגו בטח שכתוב אח״כ ואגחנו חשבגוחו גגוע וגו‪/‬‬ ‫כלומר עתר‪ .‬במו שאמר‬ ‫יהזקאל )גי ט״ו( משמים בתוכם‪ .‬איגו לדמיון אבל הוא לאמות‬ ‫כמו כן תכעיםנד‪) .‬גביר שאין זח אמת‪ .‬‬ ‫כבר פרש אריםטו׳ בגדר שם חחשבל ב ס פ ר ח מ ד ו ת ‪ .‬וכל אלו מליצות כפולות לחיזוק‪.‬יד( כאשר‪ .

‬שם פסוק כ״ד(‪.‬וזח כי בכאן חוא מונח[ שם רשע למגצחים‬ ‫חנבורים‪ .‬והגה גם בזאת הבונה השנית טעו דגוים כי הם השבו שהיה‬ ‫זח טוב בעיגי חשם‪ .‬אבל מה שהיה בםפק אצל הרואים‪ .‬ולא למנוצח הנשחת‪ .‬ולכן לא‬ ‫י ו ב ל ח כ ם ג ו צ ר י ל ח ל ו ק בזה‪ .‬לכן אמרו בכאן חליגו וטכאביגו חוא מצטרף עם הפועל‪.‬ואחר כ״ז ושלמתי‬ ‫לבבל ולבל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון‪) .‬שאלה הגרם בגי אשור‬ ‫שהשחיתו והכאיבו ודכאו את ישראל‪ .‬‬ ‫‪167‬‬ ‫ובאר זה בדרך שהגזרות והמלות מוגחות בכ״ז לפי ההגיון‪ .‬כי[ אם א ג ח ג ו היינו הפועלים בזה‬ ‫בעצם‪ .‬כי קרא מלך אשור ועמו ר ש ע וקרא ישראל צדיק‪ .‬או הוא זכות וצדקה להם‪ .‬‬ ‫ואםגם עדין צריכים אגו לדעת אחד חברחי‪ .‬ואמר ירמיה‬ ‫על מלך אשור מפיץ אחח לי וגו׳ )ירמיה ג״א ב׳(‪ .‬ובן טעו אלה הגוים בהלי זה עם ישראל‪ .‬וזה סוד גדול שגלה ישעיה במליצה שיחס אותה לגוים‪ .‬כי הוא ידוע בעברי ובהגיון כי‬ ‫שמות חפעולח מצטרפים פעם עם חפועל ופעם עם חפעול‪ .‬כי חשבו שבצרקתם מצורף לרשעת ישראל היה זה‪.‬הוא‪ .‬כלומר אם הוא פעל רע או טוב‬ ‫בעיגי השם‪ .‬וכ״ז נכלל במובן מאמרם ו א נ ח נ ו ח ש ב ג ה ו נ נ ו ע‬ ‫מ כ ה א ל ה י ם ומןגנה‪ .‬וזו םליצח גככרת ואטתית‪.‬ובן‬ ‫הכל‪ .‬‬ ‫שבטו זה אולי טעו גם עמגו בהצלחתם על בגי כגען כט״ש לחם משה‬ ‫)דברים ט׳ ו׳(‪ .‬וכן אמר חבקוק ע״ז — ר׳׳ל כי‬ ‫מלך אשור השחית את ישראל — כבלע רשע צדיק ממנו )חבקוק א׳‬ ‫י*ג(‪ .‬ר״ל מי היה הפועל וחםבח המטעה בעצם לזח‬ ‫המקרה הרע‪ .‬‬ .‬כי זה הוא מה שיעלם מהרואיס וגם מהרופאים ברב‬ ‫ולכן יטעו‪ .‬וזה שאין םפק שישראל‬ ‫חיו חולים וכואבים כמו שקדם הספור על ישראל בכלל שהיה איש‬ ‫מכאובות וידוע חלי‪ .‬אם חוא פשע ועון בידם בבחירתם‬ ‫הרעה‪ .‬ולכן יכירו הגרם חאלח ג״כ חאמת בזאת‬ ‫הבקשה ויורו ויאמרו חם‪ .‫ישעיה‪-‬נג‪.‬כי ישראל חיח מחולל מפשעינו מדוכא מעונתיגו‬ ‫וגו׳‪ .‬‬ ‫והעגין בזה כי הגיה זה הגביא ההכם‪ .‬וגם‬ ‫יותר נטרץ מטח שאמר משח לעמנו לא בצדקחך וגו׳ כי אם ברשעת‬ ‫ונו׳ )דברים ט׳ ה׳(‪ .‬בי חוא חיח בריא חגוף‪ .‬כאומרו‬ ‫עד״ט כמחפכת אלחים ]את[ םדום ]ואת[ עמרח )עמוס ד׳ י״א(‪ .‬מי‬ ‫היה המהליא והמכאיב‪ .‬ולא כן חיח חדבר‪] .‬וחוא אם כשהגוים‬ ‫מחליאים וטכאיבים לישראל‪ .‬אבל א ג ח ג ו ח חל י ג ו ח ו בחציקנו‬ ‫לו ובחכתיגו אוחו‪ .‬‬ ‫כי הגוים היו מחליאים ומכאיבים לישראל‪ .‬כמ״ש וגם רשע ליום רעח )משלי ט״ז‬ ‫ד׳(‪ .‬יתודו עתה בראותם הפוך הזמן‪.‬כי היו חושבים‬ ‫שהאל יתעלה הוא הפועל בעצם לחלי ישראל לעלה ידועה אצלו בגוף‬ ‫ישראל‪ .‬שהרשע הוא תגבור המשחיח‪ .

‬כי י ס ר‬ ‫הוא קושרו ועוצרו מלעשות רע‪ .‬להיות כבראשונה בירושלים‪.‬שלמה שהשם פעלו להרע בו לאהרים ליום רעה )משלי ט״ז די(‪ .‬ולכן מפורש מן מלך אשור ועמו כשהיה להם‬ ‫חוזק שלם וכח גדול‪ .‬מ ו ס ר ש ל ו מ ג ו ע ל י ו ו ב ח ב ר ת ו‬ ‫ג ר פ א לגו‪ .‬‬ ‫ואין לגו משל יותר מפורסם טטלכי עשרת השבטים זח אחר זח‪ .‬בי מ פ ת ה הוא תפך אוםר‪.‬צריך שיחיח חדבר חזק ובריא ושלם כמו‬ ‫ח מ ק ב ח‪ .‬ולבן הוא חניע‬ ‫אותנו לתשתית אותם‪ .‬לא ברשעת ישראל‪ .‬‬ ‫שזח חוא חלק אחר מחלקי גדר חרפואח‪ .‬וזה כי הכרה הוא שהרשע אשר אמר‬ ‫‪.‬ולבארזת יותר‪ .‬ועתה הוא הניע תחית תשנית לתשתיתנו‬ ‫ולחצליח לישראל‪ .‬‬ ‫והמלכים גקראים עוצרים כטעם זת יעצר בעמי )שיא ט׳ י״ז(‪ .‬כטעם ויפתה הגמלים )בראשית כ׳׳ד ל׳׳ב(‪.‬‬ ‫כלומ׳ כי פשעיגו ועוגותיגו תיו סבת פועלת ומגועת כי חייגו משחיתים‬ ‫אותו‪ .‬והיסוד הראשון לכל הוא מוסר מלבים‬ ‫)איוב י״ב י״ח(‪ .‬וכן‬ ‫מת שאמר ישעית ואגבי בראתי משחית להבל )י״ד ט״ז(‪ .‬ו ח ו א מ ח ל ל מ פ ש ע י ג ו ט ר ו ב א מ ע ו ג ו ת י ג ו ‪.‬בי כל זת עשת כרש‪ .‬חגת אי זה‬ ‫‪.‬וכן‬ ‫מחויב זה כאמרו אגי יי רפאך‪ .‬ואז יאמרו בודאי יי אלהי ישראל‬ ‫הוא אל אמונה ואין עול‪ .‬ופי׳‬ ‫זה גלוי סוד מישעיה אליגו‪ .‬עט שגלת מעט מן הסוד כי מ ו ס ר שהוא משרש י ם ר‬ ‫אין בו כי אם עגין אהד‪ .‬‬ ‫אל יתהלל חוגר כמפתת )מ״א כ׳ י״א(‪ .‬ר״ל הסבה‬ ‫חתכליתית‪ .‬והוא םסוג עגין קשר ועצירת‪ .‬היה על ישראל כלומ׳ בעבור ישראל‪ .‬נ״א כ׳(‪ .‬ובדי שיחיו ישראל‬ ‫חבורים ופצועים חיו בגי אשור גרפאים‪ .‬ותער פתח‪ .‬וכן חמפץ שזכר ירמיד‪) .‬והבל נם את‬ ‫הראשון גם את השני‪ .‬לכן אין זה בלו כי אם טענות צודקת‪ .‬כמו שידוע לרופאים‪ .‬לא שתשתית את ישראל עם‬ ‫יושבי בבל‪ .‬אחר לא אשים עליך )שמות טיו כיו(‪.‬משל או גמשל בזח חמין‪ .‬‬ .‬כי היו זרים ועושי רשעת זאבים‬ ‫ורובים משחיתים כל מי שיהיה‪ .‬כמו‬ ‫שמפורש בםפר מלכים‪ .‬כלום׳ שוקדים בבריאוח‪.‫‪168‬‬ ‫ישעיה‪-‬גנ‪.‬‬ ‫וחם יחיו נשחתים מיד ההיה השנית‪ .‬כדי שיחיו חזקים לשבור ישראל‪ .‬כי זה הוא ספק ההמור לאותם‬ ‫תגוים כראותם אחריתם בכלל‪ .‬‬ ‫כי ישראל יצאו מתחת ידם ויעשו היל‪ .‬ר״ל היותנו משתיתים והיותנו מושתתים‪ .‬ובכלל אגשים צבועיים — כט״ש‬ ‫אריםטו׳ שחם יותר רעים מכל שאר ב״ה צבועיים — וזה הוא חםבוון‬ ‫מאטרו )ד‪ (.‬בי אם חיח חלוש ורעוע איך ישחית ואיך ישבר תכף‪.‬כפל ואמר‪ .‬וגס אמר‬ ‫אשור שבט אפי )י׳ חי(‪ .‬הכל‬ ‫תוא בסבת רשעתיגו ופשעים ועוגות שבירגו‪ .‬והוא הפועל והמניע לכל‪ .‬וזה‬ ‫תתלה על מה שהיינו משתיתים אוהו‪ .‬‬ ‫א״כ מה שדמיגו והשבגו בי ישראל מכה אלחים ומעגח‪.

‬כמ״ש מדכא טעונותינו‪ .‬אולם )ט( ויתן את רשעים קברו‪.‬והוא אטת‪.‬זה עגין יקר טאד‪ .‬כלומ׳ המתפעל מפשע בגי‬ ‫בבל‪ .‬וכן קדם לו לא שמת עליהם רהמים וגו׳‪.‬ו מ פ ש ע ‪ .‬חכרח‬ ‫חיח לישעיח שישוב לומר חדברים בשמו‪ .‬הם דברי הנביא‪ .‬כאלו אמר מצד‬ ‫הפשע והזדון והעון שעשו בגי בבל לעמי‪ .‬לכן היה גגע לבגי בבל בי‬ ‫ישחחו את״ב ע״י כורש ועמו‪ .‬‬ .‬כאמרו על ישראל על לא חמם עשח וגו‪ /‬ויי חפץ דכאו חחלי וגו‪/‬‬ ‫כי א״כ יש יםורין בלא עון‪ .‬‬ ‫וכל אלת תעגיגים סודות עצומים ובאור זת תכלל אשר תחלתו ושרשו‬ ‫בתורתיגו הקדושה אי״י‪) .‬אולי יתשב שאין כוגת ישעיח שיחיו אמת‪.‬וכאשר יגלת ויוקת משם‬ ‫יתית גגזר מארץ תיים הוא ותגוזרים אותו‪ .‬יתית בימי ירמית‬ ‫ואמר עליו גגש והוא געגה וגו‪ /‬ובי זה תעם תית בירושלים עם‬ ‫מלוכת וטשפט ולא יוכל לספר דורו בעמו ודירתו בארצו‪ .‬וגם הוא אמר‬ ‫המובן מזת לפגים כמ״ש לא שמת להם רתמים וגו׳ )מ״ז ז׳(‪ .‬וטעם הפגיע‬ ‫בו‪ .‫ישעיה‪-‬נג‪.‬והוא אמרו )ח( מפשע עמי גגע‬ ‫למו‪ .‬‬ ‫ונו׳ עד שסיים ויי תפץ דכאו תתלי‪ .‬כי תארץ תתיא ארץ תיים‪ .‬‬ ‫!כן ירטית אמר ושלמתי לבבל וגו׳‪ .‬כלומ‪/‬‬ ‫הפלגת טעלתו‪ .‬ז( גגש והוא געגת‪ .‬עם תוספת מאמרים‬ ‫סודיים‪ .‬כי בלל תדבר תוא ו י י ת פ גי ע בישראל א ת ע ו ן‬ ‫ב ל נו‪ .‬ולבן תית גבון‬ ‫מאד לרטוז ל מ ו להם‪ .‬ר״ל לגוים קדם זכרם‪ .‬כמו שצות שלמת לבניתו על יואב לך פגע בו )מ׳׳א כ׳ כ״ט(‪ .‬אבל כוגתו לומר כי‬ ‫הקודמים תליצם תגביא בגכת שתגוים אומרים אותם‪ .‬ואיך שיחיח‪ .‬כט״ש ירמית‬ ‫ושלטתי לבבל ולבל יושבי כשדים וגו׳ )ירמיה נ״א כ״ד(‪ .‬כי ישעית שב תתלה להאריך‬ ‫ליעד לעתיד בתזוק דלות ישראל בגלות בבל‪ .‬‬ ‫‪169‬‬ ‫)ו( כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו‪ .‬כי כאשר אמרם בשם‬ ‫הגוים‪ .‬כמו שפרשנו לפנים‪ .‬כן‬ ‫צות לגו שגפגע בישראל בסבת עון בלגו ולא בסבת ע ו נ ו ‪ .‬ובזה תמו‬ ‫הדברים שייתס ישעית לגוים בגי אשור‪ .‬ידוע כי תיו נ״נ ועמו‪ .‬ויש מיתח בלא חטא‪ .‬הוא פשע של אלה‪ .‬‬ ‫ואולם אין אלה חאחרוגים רק הרחבת באור לקודמים‪ .‬‬ ‫ובאור זת כפי תראוי בזת תספר‪ .‬וכן הדותקיט והטרתיקים‬ ‫והלוקחים והמובילים אותו‪ .‬כי פשעו בישראל וכי הכומ מכה גצחת‬ ‫יותר ממה שרצה השם‪ .‬במו מהלל מפשעיגו שהוא דבוק הפעל עם הפעול‪ .‬וזה ה ע ו מ ד לא רצה ישעיה ליהם לגוים‪.‬וא״כ יהיה‬ ‫מ פ ש ע ע מ י דבוק הפעל עם הפעול‪ .‬מבאן ועד שיסיים)פסוק‬ ‫י־׳ג( ו ל פ ו ש ע י ם י פ גי ע‪ .‬ולא כן אלה‪.‬כלוט׳ היינו כבהמות שאין‬ ‫להם תכנת‪ .‬ולכן‬ ‫יאמר ישעיה זה אף בכאן אך בקצור‪ .‬שזר‪ .‬ועדין גשאר שלא גתן טעם‬ ‫וסבת לתיות בגי אשור םושתתים היום טן התית תשגית‪ .

‬וגם שאר השמות )טו״נ פי״ג משלישי(‪ .‬ובאור זה‪ .‬הם אומרים לא כן‪ .‬ולכן כי‬ ‫היו רואים ששאר האומות שאיגן מדת משה ויהודית היו גוברות‬ ‫עליהם‪ .‬ר״ל כן רצה השט כמ״ש המורה )מו״נ פנ״ג מ״א(‪ .‬ושלא יוכלו בני ההמון לםתור‬ ‫אותה‪ .‬אך בשיובן בעיון דק‪ .‬ונם זח חפרמ‬ ‫כתוב בה‪ .‬ולבן הוכרח בהיותו מיעד‬ ‫לחם לעתיד חרבן בית ראשון על ידי מלך אשור ושובו ע״י מלך מדי‪.‬שכבר העירותי שאין דבר‬ ‫בכל ספרי ח נ ב י א י ם ש ל א ח ו צ א מ ס פ ר ת ו ר ת מ ש ה ‪.‬כי זו חיא אחת טכוגת בני‬ ‫הזמן‪ .‬אבל לא נודע מקומו לשום אדם עם היוחו שם בפרוש‪.‬ו כ מ ו‬ ‫ש ח ו א ע נ י נ ו גם ח י ו ם ב ע ו ג ג ו ‪ .‬וזה מה שאינו ראוי לבארו בזה הספר‪.‬כאמרם עזב יי את הארץ )יחזקאל ח׳ י״כ(‪ .‬כתובים בח פעמים ושלש‪ .‬וזה כי אהד שכן רצה השם‪ .‬ואמר דרך אויל ישר בעיגיו )שם י״ב ט״י(‪ .‬וכבר באור חמורת שתוף‬ ‫שם חכמה‪ .‬‬ ‫אמנם מה שיאמר ישעיה אה״ב )י( אם תשים אשם י נפשו ונו‪/‬‬ ‫זה ענין אחר נמשך אל הקודם‪ .‬אבל דעת‬ ‫היחידים חוא שכן גזרח חבמחו ויחקרו אי זו חכמה היא כפי יכולתם‪.‬שאין םפק שבגי עמגו היו תמיד הבמים‬ ‫וצדיקים בעיגיהם על דרך שאמר שלמה כל דרכי איש זך בעיגיו‬ ‫)משלי ט״ז בי(‪ .‬היו מדברים באלהיס תמיד להתלונן ולהתאונן‪ .‬ו ה ו א ל ה ס י ר בל ד ע ת רע‬ ‫מ ע מ ג ו‪ .‬ולכן‬ ‫הוכרת ישעיה לומר טענת כוללת‪ .‬‬ ‫וצודק‪ .‬אבל אגתגו צדיקים ותםידים גס חכמים‬ ‫ושלמים‪ .‬ב״ש שישעיח באר‬ ‫זה ואמר לחם חוי חכמים בעיגיהם )ה׳ כ״א(‪ .‬‬ ‫ואולם מה שיובן מזה ב ע י ו ן ג ס א ש ר מ צ ד זה א מ ר ו ו כ ת ב ו‬ ‫י ש ע י ה ל ה מ ו ן כ ו ל ו ‪ .‬‬ ‫ואל תחשוב שזה הוציא ישעיה טדעתו‪ .‬‬ ‫חגח חשם חפץ לדכא ולחחליא אחכם‪ .‬‬ ‫כי הרואים עורים כולם‪.‬והיותר‬ ‫נמרץ מזה בסוף מלאכי באמת תזקו עלי דבריכם אמר יי וגו‪/‬‬ ‫אמרתם שוא עבד אלהים וגו׳ )מלאכי ג׳ י״ג י״ד(‪ .‬מה לנו לעשות‪ .‬ותתלה‬ ‫בתורת משה באםרו ואם תלכו עמי קרי )ויקרא ל״ג כ״א(‪ .‬וזה שכאשר היה הנביא אומר להם שהם רעים או סבלים‬ ‫וחסרים‪ .‬כי לא תיו יודעים גדר אלת תתארים על תאמת‪ .‬כם״ש החסיד הריני מוטל לפניחם כאבן שאין לח׳‬ .‬ובכלל כל ספרי‬ ‫הנביאים כן‪ .‬א״ב לא יצליחו בזח לעולם‪ .‬‬ ‫שיוגח להם טעם וסבה לפי הראוי לחם‪ .‬ואין לנו‬ ‫דבר אחר רצונו והפצו‪ .‬וכן הוי האומרים לרע‬ ‫טוב וגו׳ )שם(‪ .‫‪170‬‬ ‫ישעיה‪-‬נג‪.‬‬ ‫כי דברים דומים בםונ לזח‪ .‬וכאלו אמר וגגיח שאחמ גם‬ ‫בגיבם אחריכם כלכם צדיקים ואין חםם בכפיכם ואין טרםח בפיכם‪.‬רק שגעשה עצמנו כקרבן‬ ‫וכאשם וכחטאת‪ .

‬ו ז ח‬ ‫י ד ו ע * ל ב ק י א י ם ב ג מ ר א ‪ .‫‪171‬‬ ‫ישעיה‪-‬נג‪.‬אבל על כל פגים היה הכרח ג״כ‬ ‫לישעית לתגית זאת תכוגת תבוללת להמון שהוא טדבר‪ .‬כלומ׳ תחת שתית רעב ותסר כל‪ .‬‬ ‫הופכין )ע״ז ח׳‪ .(.‬שהשיב לו אני אוטר לך דברים של טעם ואתה אומר מן‬ ‫השמים ירהטו‪.‬והוא נמנה בכלל מעגין הפושעים כמו שקדם )ט( ויתן את‬ ‫רשעים קברו‪ .‬כ י י ר א ת ז ר ע‬ ‫שיאריך ימים ושחפץ יי בידו יצלח‪ .‬ל ט ו ב ‪ .‬כי י ר א ה‬ ‫י ש ב ע ‪ .‬והכל גבון בעברי ובהגיון כמו שאמרנו‬ ‫כמת פעמים‪ .‬בזמן בית שגי חיח כן‪.‬לכן בשכר זח )יב( אחלק לו ברבים‬ ‫ואת עצומים וגו׳‪ .‬ואחר אמר‬ ‫ג פ ש ו ו י ר א ה לשון זכר‪ .‬וזה שמצדדים רבים י ה י ה ח ו א‬ ‫הפועל ו ה מ ג י ע ל ה י ו ת שאר ה ע מ י ם צ ד י ק י ם כ מ ו‬ ‫ש ק ד ם ע״ ז ה ע ם ע ב ד יי‪ .‬ובתכמתו י צ ד י ק ע ב ד י ‪.‬ועקר זה בעבור שהפליג‬ ‫בזמן הגלות ש ה ע ר ה ל מ ו ת ג פ ש ו כמו שקדם אם תשים אשם‬ ‫נפשו‪ .‬ובל פוגש בם פוגע והורג אותם‪ .‬וכן ו א ת ע ש י ר ב מ ו ת י ו ‪ .‬ואטר שאתר‬ ‫שכן רצת ותפץ השם בגלות ירושלים אם יתית ש ת ע ם י ש י ם‬ ‫ע צ מ ו ז ב ת ו י ק ב ל ת מ י ת ת ו כ" ש ת י ם ו ר י ן מ א ת ב ת‬ ‫ו ל כ ב ו ד ה ש ם ‪ .‬ויודע יי את אשר לו‪ .‬‬ .‬כמו שזכר‬ ‫טדבא בעוגותיגו‪ .‬וחרבה מזה הטין לפגים ואח״כ‪.‬גם פרוש יותר ואמר בי מסבת עמל עצמו שסבל צרות‬ ‫וצוקות ומיתות באשור‪ .‬כלומר סבלם בגלותם‪ .‬ואמר ת ש י ם‬ ‫לשון נקבת לישראל‪ .‬וטעם )יכ( ו ת ו א ה ט א ר ב י ם ג ש א וגו׳ במו‬ ‫שקדם שיודו תעמים ]שתוא[ מדכא טעוגותיגו‪ .‬ואלה לו כן היו‪ .‬ב״ש שגם עתר‪ .‬‬ ‫זה ההםיד והצדיק לגוים רבים‪ .‬ע ד י ש י ם ל א ר ץ מ ש פ ט‬ ‫ו ל ת ו ר ת ו א י י ם י ח ל ו )מ״ב ד׳(‪ .‬ר״ל היות שתי אלו הבוגת לחכמי‬ ‫תתלמוד‪ .‬בלומר בי היה נהרנ זה העם ישראל יתירים ורבים‬ ‫ע״י בני אשור ו ב פ ר ט ת ר ו נ י מ ל כ ו ת ‪ .‬ויי הפגיע בו וגו‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫<( שם ע״ז י״ח‪ .‬בשובם לארץ‪ .(:‬וחחםיד חאחד חשיב מן חשמים ירחמו )שם י״ח‪.‬שכרו ומשכירתו מעם תשם‪ .‬הנה אתריתו יתיר‪ .‬‬ ‫וטעם )יא( ועוגתם חוא יםבל‪ .‬כמו ותערך ישראל )ש״א י״ז כ״א(‪ .‬ועם היותם‬ ‫עגיים היו גהרגים בדרבים‪ .‬יתיר‪ .‬‬ ‫רק ההבס השלט על דרך האמת גער בו בטענה מושכלת (‪ .‬‬ ‫שמצאו הארץ חרבח ושוממח‪ .‬כמו‬ ‫שיקרה לגו גם היום‪ .‬ויש במקרא לאלפים לשון עתיד שחוא עבר ובן‬ ‫חפך זח‪ .‬בלומר בזמן בית שגי‪ .‬כאלו היו רשעים‬ ‫ופושעים ותיו נדונימ למות‪ .‬וזה בשוב בית שני‪ .‬שדרך‬ ‫העשירים לתתרנ ע״י מצתים שוללים‪ .

‬אמת מבמת צדדים‪ .‬‬ ‫‪a‬‬ .‬ואין הדבר כן‬ ‫כפי האמת‪ .‬ובכלל אין דבר ומלת ואות בכל‬ ‫םפרי תקדש שאיגם אמת גמור אצל מי שהוא בקי מופלג בלשון‬ ‫הקדש ובמלאכת ההגיון‪ .‬כלומר בי הוא הגיע הפשעים שיפגעו בו‪ .‬וכן עורי לבשי עז )נ״ב א׳(‪.‬בלומר היד‪ .‬ורבים כן לאין םםפר‪ .‬תוא סבת פועלת שהפשעים‬ ‫יפגעו בו‪ . .‬רק שבן רצת ותפץ השם‪.‬אבל הבוגד‪ .‬א״ב‬ ‫הוא הפגיע לפשעים‪ .‬בעבור שאמר ו א ת פ ש ע י ם נ מ נ ה ‪.‬ופעם לשון נקבה במו שקדם‬ ‫וקראו עליה כי מלאה צבאח )מ׳ כי(‪ .‬אםור לאמרו כפני ע״ה‪ .‬ופעם לשון‬ ‫יחיד כמו ואתה ישראל עבדי )מ״א ח׳(‪ .‬אשר‬ ‫סתמיים מאד‬ ‫‪2‬‬ ‫דבר זד‪ .‬‬ ‫ולכן ותערך ישראל )ש״ב י׳ ב״א(‪ .‬בי תוא גופת ובריאת‪ .‬כי זה‬ ‫הפך‪ .‬מנחות צ״ט ‪ :‬ובן בב״ר פ״א‬ ‫צדיק עתק שהעתיק מנריותיו ו נ ו ‪ /‬ובן בחגיגה י״ג‪ ( .‬וזד‪ .‬כי תוא—כמו שיחודו באחרית‬ ‫גם המשחיתים אותו — גשא תטא רבים ו ל פ ש ע י ם י פ ג י ע ‪.‬וכבר‬ ‫הארכנו בסוד זח במקום אחר‪ .‬‬ ‫שתוא כפי םתשבת תגוים‪ . a17‬ישעיה‪-‬נד‬ ‫והוצרך ישעיה לכפול זד‪ .‬אבל ולפשעים‪ .‬ובפרט על כלל עם‪ .‬כי פעם יאטר עליו‬ ‫לשון זכר כטו ויאטר םצרים )שמות י״ד כ״ה(‪ .‬אם תשים אשם גפשו )נ״נ י׳(‪.‬וזה כאלו אמר בכאן אבל דרך תאמת לא היה זה העם‬ ‫בגלותו בכלל פשעים ורשעים אבל היו צדיקים‪ .‬וככר גליגו יותר ממה‬ ‫שראוי לפי כוגת ספריגו זה והשם הטוב יכפר בעד‪.‬‬ ‫נל• )א( רגי עקרת‪ .‬וכן ויתן את רשעים קברו‪ .‬כבר קדם לגו שלשון זכר ולשון נקבה‬ ‫אין אחד טהם םיטן הברת‪ .‬פעם‬ ‫‪1‬‬ ‫!( במו‬ ‫הדוברות על‬ ‫למו״נ ‪.‬וישלח ישראל)במדבר ב״א‬ ‫י״א(‪ .‬אבל צורך ותכרת ודבר טוב תוא במקומות‬ ‫רבים שלא יביט תאמת רק יתירים םגלות‪ .‬ובבר שגו ושלשלו בזאת‬ ‫ההסכמה רבותיגו הקדושים ז״ל ( והמורה (‪.‬כמ״ש עליו‬ ‫כבלע רשע צדיק ממגו )חבקוק א׳ י״ג(‪ .‬‬ ‫והפליג לדקדק בלשון העברי ולא אמר ו ב פ ש ע י ם יפגיע‪ .‬‬ ‫ואולם יבואו עליו יסורין וגלות ומיתות‪ .‫‪.‬‬ ‫ובן בזה רגי עקרה וגו‪ /‬עניה םערה וגו‪ /‬ובכלל הכל הולך בשנוי‬ ‫פעם ליחיד ופעם לרבים פעם לשון זכר ופעם לשון גקבה‪ .‬בכאן כי תית גבון‬ ‫מאד לישעיח שכאשר יאמר בחרבח מקומות לשון זבד לנוכח ישראל‬ ‫פעם לשון רבים כטו שהתחיל נחטו נחטו עמי )מ׳ א׳(‪ .‬בפתיחה‬ ‫זזביא הברח החנמה האלהית להגיד נמשלים וחידות ובדברים‬ ‫ובו׳״ ובו׳ ע״ש‪.‬‬ ‫ויותר מופלג ותבל דור )ש״ב י״ג ל׳יט(‪ .‬וכל הפילוסופי מסכימים‬ ‫בזה והמריצו מאמרים י מופלגים בהסכמה זו‪ .‬ופעם לשון גקבח על חאטח וחקחלה‪.

‬כי הזקה היא גירםא דיגקותא‪.‬ב( יטו‪.‬בי דעי באמת שלא תבושי‪ .‬והקש ע״ז במקומות החמורים‪) .‬מבני בעולת‪ .‬ולכן ורב שלום בגיך כמו שארז״ל (‪.‬ובבר ידוע בי באו בגי תשמוגאי וגצתום‪ .‬מיוחדת בי ידוקדוק‪ .‬כמו גר וגרים שהוא תאיש תיושב בםקום‬ ‫מה בבונה שלא להשתקע שם‪ .‬‬ ‫עזובח וגו׳‪ .‬ואולם בכאן רמז גםתר‬ ‫מאד ולמר ישעית זת מדברי יעקב באמרו עד בי יבא שילת)כראעית מ״ט י׳(‪.‬זולת מי שיבא‬ ‫שם מ א ת י ו ב מ צ ו ת י‪ .‬תנת כל מי שיתית‪ .‬יפל וישתת עליך‪ .‬ו( כי כאשד‪.‬גםיגת סבת אל רה קי מ עש ק‪ .‬תם בני אשור‪) .‬או שמות נרדפים אמורים‪ .‬‬ ‫)יד( כי לא תיראי‪ .‬יג( ובל בגיך למורי וגו׳‪ .‬‬ ‫ואלת סודות עצומים‪ .‬‬ ‫)יא( סערת‪ .‬רק שחאחרות פעם במין קרוב‬ ‫ופעם במין רהוק‪ .‬יכ( שמשתיך‪.‬וכעין זה‬ ‫מפורש הר*א מבלגנצי‪.‬ו א ם כ ת ת ע ש י ת גת ל א ת י ר א י‬ ‫מ ש ו ם דבר‪ .‬‬ ‫התלונות שעושין שם על השערים לתכגס משם שמש או אור שמש‬ ‫כשיהיה השער גםגר‪) .‬א ב ל‬ ‫ה ט ע ם ר ת ק י מ ע ש ק ‪ .‬ובכלל התתלת תהיה הג׳ שהיא מלכות‬ ‫יון‪ .‬חגח בדטיון‬ ‫זה קראך‪ .‬הנה כבר אמרנו מפי‬ ‫חפילוםוף א״ח כי השמות הנרדפים כמ״ש עד״מ תרב סכין מאכלת‪ .‬בני שומטה‪ .‬וזד‪ .‬אל תמנע‪ /‬בין שיהיה זה בודד או יוצא‪) .‬ואל תכלטי כי לא תתפירי‪ .‬הנה‬ ‫חנח כל אחר חוראח מד‪ .‬‬ ‫הנוטים‪ .‬כלם טעגין ישכון (‪ .‫ישעיה‪-‬ינד‪.‬ותבל תארם לפי הזמן העבר בעת בנין בית שני‪ .‬אלו שני‬ ‫השמות אע״פ שתם כמו שמות נרדפים‪ .‬ובן חוא לפי דעתי‬ ‫ענין כל שרש א ח ד בכל העברי‪ .‬כמו‬ ‫וחפרה הלבנה ובושה ההמה )כ״ד ב״ג(‪ .‬ובן בדמיון אהד והוא כמו ו א ש ת נ ע ו ר י ם כי ת מ א ס‬ ‫לפעמים‪ .‬‬ ‫‪173‬‬ ‫לנוכת ופעם לנסתר והכל אמת וכ״ז מבואר‪ .‬אל תתשכי‪ .‬בי‬ ‫ראה שהיא עצובת רות ומתאוננת על פרידתו ממגח‪ .‬יז( כל כלי יוצר וגו‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫<( נזיר ם*ו‪ :‬ת״ח מרבים שלום כעולם‪ .‬וכן בכאן רמזים לעגיגים סודיים באמרו ג״כ‬ ‫)טז( ואגבי בראתי משתית לתבל וג‪ /‬ובאור זת אי״י‪) .‬חטעם כי כמו שיקרא תבעל את אשתו אחר שעזבה‪ .‬הם בני‬ ‫ישראל‪ .‬אין זר‪ .‬בי ברוב הבעל יהזירגה‪ .‬ז ה ה ו א ת י ו ת ר‬ ‫ט ו ב מ כ ל ה י ע ו ד י ם ‪ .‬כטעם‬ ‫על תרי ישראל תפול )יהזקאל ל״ט ד׳(‪ .‬וזת בי באמת כן תית בזמן בית‬ ‫שגי ובלם יפלו וגשתתו שם‪ .‬כטעם‬ ‫עד עקרה ילדה שבעת)ש״א כ׳ ה׳(‪ .‬י( נגד כל המפורשים‪ .‬ובפרט טטחתה וגו‪) /‬טו( הן גור יגור וגו‪ /‬וכן מי‬ ‫גר‪ .‬ד( כי לא‬ ‫תבושי‪ .‬מטעם וסער מתחולל )ירמיה כ״ג י״ט(‪) .‬והעולה מזה כי אתרי תיותך כירושלים‬ ‫בזמן בית שני אם יבא עם צר ואויב עליך למלתמה‪ .‬‬ .

‬ובכלל זת תמאמר תוא ממין תפוהי זהב במשכיות‬ ‫בסף‪ .‬באשר‪•) .‬‬ ‫אם שיהיה שובה מענין הזרה‪ .‬שלא יהיו הרבים ע״י ג״ג‪ .‬ובן תאריך )ו( ב ב ג י ת ג כ ר ‪ .‬קריאה על עמנו היום‪.‬‬ ‫נד‪) .‬זת פי׳ מת שכתב בתורת ובגי ישראל יוצאים כיד רמת )שמות‬ ‫י״ד חי(‪ .‬יכין בשלמות כל אלה העגיגים‪ .‬אבל העיר זה הנביא‬ ‫על קצת תפורות בצרפו )ד( ו ב ת ר ו ב א ש ר ת פ צ ת י ו מ ת ז י ק י ם‬ ‫ב ב ר י ת י ‪ .‬אבל נכון להשמיט חיחם־ם ויראו‬ ‫המלות בסתם‪ .‬ותבל צריך לבאור‬ ‫ובאורים‪) .‬ובמקום אתר תפלתם )מ״א ח׳ מ״ח(‪ .‬והכל גבא ויעד‬ ‫להם זה הנביא ישעיה‪ .‬נו‪.‫ישעיה‪-‬נה‪-.‬וזת לשתי סבות‪ .‬כל תיתו שרי‪ .‬‬ ‫והיא בי עם שראו שיתיר‪ .‬או תנועה בעצמה‪ .‬והטעם בזמן עמודת בית שני כי כן רצה השם אז‪.‬דוטת למת שקדם תבבדגי תית השרה‬ ‫‪4‬‬ ‫ט‬ .‬רמז למת שיבא את״ב‬ ‫שמר שבת וגו‪ /‬וזכר זר‪ .‬וגס הוא ההגה להם כי אם‪.‬ב( כי‬ ‫בשמתת‪ .‬כ״ש כי אינו מיעד להם במאמר גוזר אח״כ‬ ‫יעוד טוב אבל מצות או מתחנן להם שילבו למים‪ .‬זד‪ .‬גם‬ ‫חפליג גביא אחר ואמר וחם לא ירעו מחשבות יי כי קבצם וגו׳)מיכה‬ ‫ד׳ י״ב(‪ .‬התםדים שעשיתי לדור‪) .‬א( הוי כל צמא וגוי‪ .‬‬ ‫נו )ב( יעשת זאת‪ .‬והפליג לעשות משל )י( כי כאשר ירד וגו‪/‬‬ ‫ודקדוק גדול יש במה שאמר ו ש ט ה ל א י ש ו ב ‪ .‬תיו תוטאים יותר בגי תזמן‬ ‫ההוא‪ .‬סוג גדול כולל‪.‬לא כ מ ו ש י צ ו י ר ב ת ל ל ש ל ג ו ‪.‬יא( אשר שלחתיו‪ .‬וכן יחזיק בה‪ .‬‬ ‫והכל נכין מצד שנוי היחסים‪ .‬ומי שירע עגין‬ ‫הגשם ובפרט המשל שזכר אריסטו׳ ב ס פ ר ה מ ו פ ת ‪ .‬ה( פארך‪ .‬והשנית להסתיר הסודות ותאמתות מן ההמון‪ .‬ח( בי לא םחשבותי‪ .‬וכן אם יצאו ממגה ויגלו לבבל‬ ‫שישובו לעולם לירושלים‪ .‬‬ ‫ובן הוא בכאן‪ .‬בכאן נסתר כמו שתעיד תמורת )םו״נ פ״ל‬ ‫מ״א(‪ .‬‬ ‫‪174‬‬ ‫משרש יצר‪ .‬וזת יוהד מופלג מאד‪) .‬אין מנתו לעולם למנוע הנגלה בםקוטות שפשוטם טוב‪.‬‬ ‫בעוד היותו צמא‪ .‬כ י א ם‬ ‫ידעו ת א מ ת ו ת ז ו ל ת ת י ה י ד י ם י ג י ע מ ז ה הזק ל ה מ ו ן‬ ‫ו ל א ו ת ם ל י ח י ד י ם ‪) .‬ודע ענין כולל‪.‬בפרט כי בזד‪ .‬וכן לא ישוב‪0) .‬ובן עגין‬ ‫•דבר יי שהוא דבר הגביא‪ .‬חאחת כי אלה העגיגים גכונים‬ ‫בעברי ובהגיון‪ .‬ותקש‬ ‫ע״ן‪ ( ) .‬‬ ‫אבל העיקר אשר בעבורו גאמר בכאן‪ .‬הנד‪ .‬והכל בהפך אצל השם‪ .‬ז( תפלתי‪ .‬הפך תפאר אחריך )דברים כ״ד כי(‪.‬‬ ‫יקיימו זאת המצוד‪ .‬כי עתה הם בירושלים‬ ‫ואיגם משערים והושבים שיגלו ממנה‪ .‬מצורף זה השם אל תשם ית‪ /‬מצד ש א ל י ו‬ ‫יעשה האדם תפלתו‪ .‬ואין כן)ג( חסרי דוד‪ .‬סוק י״א(‪.‬ד( נתתיג רמז לדוד‬ ‫וטעם עד כמו לעד ולאות‪) .‬הוא‪ .‬אמר הוי‪ .‬כמו שמבואר כירמיה )י״ז כ״א(‪ .

‬‬ ‫‪4‬‬ .‬ובכלל כי הצאן גשמר שמירה מעולה בג׳ דברים‬ ‫שזכר בזה ו ה ם צ ו פ י ם כ ל ב י ם ו ר ע י ם וכ״ש צאן ארם‪.‬כמ״ש חזימ שכבים‬ ‫אהבי לנום‪ .‬כלוט׳ אין להם ביגר‪ .‬זה הלשון גבון מכל‬ ‫חצדרים‪ .‬‬ ‫ולכן גקראו הגביאים בלשון הגביאים צ ו פ י ם כטעם צופה גתתיך)יחזקאל‬ ‫ג׳ י״ז( כי צ ו פ ה ו ת ו ז ק שמות גררפים‪ .‬‬ ‫לא יוכלו לגבח‪ .‬אע״פ שמחר יתחלף ליום החוח בפחות ויתר או בגדול‬ ‫וקטן‪ .‬כטעם קשי פגים וחזקי‬ ‫לב )שמ כ׳ די(‪ .‬ידבר לחם דברי‬ ‫תוכחות על עגיגם היום בימיו‪ .‬ובפרט רמז בזת על תזקית ובגי עצתו‪ .‬או חזקי מצח וקשי לב‪ .‬‬ ‫נז )א( חצריק אבד‪ .‬יא( עזי גפש‪ .‬ולכן אמר )יא( והמה רעים וגו‬ ‫כמו שאפרש‪ .‬וכל עם ועם יקרא צאן ארם‪ .‬יזכור כי הצופים והרועיט הטובים שהיו לפגים בישראל‬ ‫כבר מתו ואברו‪ .‬גם‬ ‫הכלבים ישגים וחלשים‪) .‬כ״ש שיושב בבית או במצפח‬ ‫כדי שיחיד• צופח ויחיד• נובח אם ירגיש שום ארם שיכא לשם‪ .‬‬ ‫ובכאן צופיו על גביאי השקר‪) .‬א״ב הצאן יהיו עזובות מבלי רועים כלל‪ .‬וכאלו אמר ו ה ט ה‬ ‫ר״ל רעים לא ידעו הבין‪ .‬ויותר‬ ‫היה עיקר זה המשל על כלבי הצאן שהם לשמירת הצאן מזאבים‬ ‫ודובים‪ .‫ישעיה—נו‪—.‬כי יעברו וימצאו שם צמחים וזרעים לאכול מה‬ ‫שלא חיח כן בחיותח שממח‪) .‬וזה ענין טבואר בהגיון‪.‬יב( והיה כזח יום מחר‪ .‬נז•‬ ‫‪175‬‬ ‫וגו‪) /‬מיג כ׳( ולכן יאמר כי חית השרה והיער יבאו לאכול בארץ‬ ‫ישראל ובשדותיה‪ .‬ולכן כולם לררכם‬ ‫יפגו איש לבצעו מקצהו‪ .‬כטעם הוא הוא‪.‬י( צופיו וגו‪ /‬עתר‪ .‬והטעם קשים לשמוע וקשים להתנועע כאלו הם מאבן‬ ‫עד שלא ידעו לבקש צרכם בעמדם אצל מרעה הצאן עד שיהיו‬ ‫שבעים הנבורים להלחם עם האריים והרובים כשיבאו לאבל הצאן‪.‬כי הזקיה היה תתוט‬ ‫‪.‬והטלכים גקראים‬ ‫רעים‪ .‬וישעיה קרא כלבים את הפרשים והשרים והתקיפים מן העם‪.‬כלם כלבים אלמים‪ .‬כי לא תארט בחרוצים‬ ‫ומהירי התנועה והתגברות חלב‪ .‬והוא אטד טוב דבר יי כי יהיה שלוט‬ ‫ואמת כיטי )ל״ט ח׳( ]וכבר הודעתיך לפגים‪ .‬אבל בחפך זח‪ .‬בעבור שזכר בי צאן בני ישראל אובדות‬ ‫חיום בסבת צופים ורועים רעים‪ .‬גם על נביאי השקר שחיו שם שלא ראו חנברת חחיח‬ ‫חראשוגה‪ .‬גם ילכו למשתאות בכלל ויעזבו הצאן‬ ‫כמרעיתם יהירות‪ .‬‬ ‫כמו שיפרש במכוון באמת והמה רעים וגו‪ /‬כי ו ה מ ה כנוי אל‬ ‫הרועים כמו להם לבגי ישראל )יהושע א׳ ב׳(‪ .‬הנה יצרק לומר כ ז ה כי הרבדים הגערכים בפחות ויתר יחויב‬ ‫שיחיו בטין אחר קרוב‪ .‬בי כבר‬ ‫גיבא לו הרבן יהודה אתריו‪ .‬חפך דרכו של כלב‪ .‬שעיקר זח על מנשח וזרעו עד םוף‬ ‫צדקיח‪ .

‬מתשורח‪.‬אבל מה‬ ‫שאמר )א( כי מפגי הרעת גאםף תצדיק‪ .‬ואולם זה‬ ‫המין מן הסבות‪ .‬ואמרו)ו( בהלקי‬ ‫נחל חלקך‪ .‬לפעמים (‪) .‬ותלדגה הגשים שם ג״כ‪ .‬ואמר‬ ‫י ג ותו ואמר תלך ג ב ת ו ‪ .‬ובפרט בשגי חפםוקים חאלח חראשונים‬ ‫זכר עון הנחלים ששם אילגות כטעם ערבי גחל וחם' חיו שתים רעות‬ ‫יהד‪ .‬והם התריבום‬ ‫באחריה‪ .‬‬ ‫*( ריל לפעמים בנחל ופעמים על הר גבוה‪.‬ה( הגהםים‪ .‬רק לתשק‬ ‫חנברים מעמנו לברות לתם ברית ואהוד‪ .‬וענין תשרי‪ .‬וטעם )ח( גלית‪ .‬הם אילנות כמו מאלים‬ ‫אשר חמדתם וגו׳ )א׳ ב״ט(‪ .‬שעגיגת תית לתםתר תחת םעיפי הסלעים שעל שפתי‬ ‫הגתלים‪ .‬והוא המשגל בענין רע ושפיכת חנםך ועשית חזבח‪ .‬וכן שתי‬ ‫אלה יעשו בהר גבות‪ .‬וכן אמר בזת עליו ועל גדולי‬ ‫עצתו )ב( יבוא שלום יגותו על משכבותם וגו׳‪ .‬וביאר כל מה שאמר בזה‬ ‫שהוא כולל עגיגים שוגים רבים ורבים אי״י‪) .‬ישחטו‬ ‫הילדים בשפת הנחלים תחת סעיפי הסלעים ויטביעים שם‪ .‬הרי‬ ‫כן כוון נותן התורה באמת ואתת תבא אל אבתיך בשלום )בראשית‬ ‫ט״ו ט״ו(‪ .‬עד שלהעיד ע״.‬כי הבל שרש אהד וענין אהד (‪.‬‬ .‬באלים‪ .‬וממין זה מלאו הגביאים ספריחס‪ .‬כמו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫«( ר״ל חלק וחלוקי אבנים שרש אחד להם‪ .‬ורצת תגביא לזכור פרטים מרעתם טבאן‬ ‫עד )ט( ותשפילי ער שאול‪ .‬וזת תית תפלגת פעל רע‬ ‫וחערת המרמת ותזובר כם״ש ז כ רו נ ך‪.‬ולא כריד״קישהס עני משקלים‪.‫ישעיה‪-‬נז‪.‬שרשו יחם‬ ‫בטעם כלם יהמו כתגור )הושע ז׳ ז׳(‪ .‬כמו שאמר ליאשית לבן הגגי‬ ‫אספך אל אבתיך וגאספת אל קברתיך בשלום )מי׳ב ב״ב כ׳(‪ .‬‬ ‫‪ (0‬על חד נבח‪ .‬כם״ש יתזקאל ותוסף על תזנותיח ותרא‬ ‫אגשים מחקת על תקיר וגו׳ )יחזקאל כ״ג י״ד(‪ .‬כטעם ואתת תבוא אל‬ ‫אבתיך בשלום וגו׳ )בראשית ט״ו ט״ו( קודם ועבדום ועגו אותם‪ .‬‬ ‫‪176‬‬ ‫ותתימת ל ג ד ל ת ג ו בבית ראשון‪ .‬־ ובן בונת ישעיה בכאן‪.‬כשגוי רמיזות ובגוים ותבל גבון‪ .‬משרש‬ ‫גלת וזת בטעמ איזת רות עבר יי וגו׳ )מ״א כ״ב כ״ד(‪ .‬אע״פ שלא זכר שם לשון מ פ ג י או ענין סבה‪ .‬מאתי‪ .‬עם בני אשור‪ .‬ולכן כאשר‬ ‫זגו עם הגשים תחת בל עץ רעגן כגהוג‪ .‬ח( זכרונך‪ .‬‬ ‫ולבן סיים )ט( וו‪/‬שרי למלך‪ .‬הוא עגין שצריך עיון‪ .‬תיא בעבור תממזרים שתיו יולדות שם הנשים הזונות תחת‬ ‫בעליהם‪ .‬כטעם חלקך )במדבר י״ח כ׳(‪ .‬כמ״ש את״כ)ז( על תר גבות וגו‪ /‬ושתיטת הילדים‬ ‫הגזכרת' בכאן‪ .‬‬ ‫ואין עיקר בונת אלה הנביאים לזמת תנשים עם אנשי בבל‪ .‬כ מ ו ש י ד ו ע א צ ל ג ו מ ע ש י ם ב ב ל י ו ם ‪ .‬הוא צורת צלם מח מאנשים‬ ‫ידועים ותשוקים אצלם לזמת‪ .‬ר״ל מלך אשור‪ . נ כ ת ב ה מ ״ ם‬ ‫ל מ ר ב ת ת מ ש ר ת ת ת ו מ ת וסתומה‪ .

‬והכלל הוא כי תשם תפץבתהבולות‬ ‫הבבון אך שישען בשם‪ .‬יא( דאגת‪ .‬יד חזית‪ .‬רמז‬ ‫לבגי אשור הרמוזים כמה פעטים בזאת הפרשה‪ .‬לכן‬ ‫אמרו בכאן תית ירך גבון על קתלת אשור‪ .‬עד״מ כי‬ ‫מי שימצא תמיר מתיהו והמזונות חמורגלים לו לא יתלח לעולם‪ .‬וכלל דברי זח חגביא וכן כלם בעגין תרבן בית ראשון‪.‬כטעם וחלוים מחשים לכל העם‬ ‫)נחמיה ח׳ י״א( ולכן אמר השם לעמגו הלא אגי מעולם ומקדם טתשת‬ ‫ומשתק לכל מדבר (‪ .‬וטעם על כן לא תלית‪ .‬על מהגה קהלת פלשתים‪ .‬‬ ‫וכן כת׳ וחית פלשתים )ש״ב כ״ג י״ג(‪ .‬יב( אגי אגיד צדקתך‪ .‬כמו‬ ‫ו א ת מ ע ש י ך לא י ו ע י לו ך‪ .‬‬ .‬כי תיו כורתים ברית עם בגי אשור כמו שקדם לזד‪ .‬הטעם ואז יאמר‪ .‬כי תכזבי‪ .‬אבל בשום זמן לא רצח חשם‬ ‫שיבטחו וישעגו בבגי אשור רק בשם ית‪ /‬א״כ חיה ראוי לגביאים‬ ‫שיוכיתו עםגו תטיר בי חיו בוטחים באשור‪ .‬כטעם כי למתית שלתגי )בראשית מ״ה ד‪.‬יד( ואמר םלו‪ .‫‪177‬‬ ‫ישעיה‪-‬נז‪.‬יקת תבל‪ .‬כי‬ ‫אם ע״ר זרות‪) .‬כפי מחשבתם שתיו תושבים לעשות‬ ‫צדק גמור‪ .‬תטעם כמו ויכתשו אויביך לך )דברים ל״ג ל״ט(‪ .‬םוג זח השרש טטעם‬ ‫חיות ( אם גפרש חי במו וארפכשד חי )בראשית י״א י״ב(‪ .‬ובכלל כי כל תשתרלות שתוכלי‬ ‫לעשות לא יועילוך אם לא תזעקי ותתפללי תפלת ערוכה אלי‪ .‬או חיח כמו‬ ‫וחיית אתה וביתך )ירמיה ל״ח י״ז(‪ .‬כי זה דבק עם וההומה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ג‬ ‫י( ר״ל שם חי תואר לכל מרגיש ומתנועע‪ ( .‬וזה באור חדש‪.‬ולכן גקראת הבהמח חיח‪ .‬וגם גכון שיתית מעגין‬ ‫מתיר‪ .‬‬ ‫ממגי כלומר ־גלית עצמך ועלית לאוחבים אחרים‪ .‬ואותי‬ ‫לא תראי‪) .‬זה הלשון מיוחד בעברי על תתוגת מפתר‬ ‫על דבר עתיד אפשרי אצלו שיתיר״ וכן תיתת ערתיגו דואגת טבגי‬ ‫א אשור‪ .‬י( חית‪ .‬ולכן‬ ‫םטך לזד‪ .‬וחפך זח בימי‬ ‫צדקיהו‪ .‬תנכיא‬ ‫כמד‪ .‬והיו קבוצים וגקהלים בגי עמגו להועץ‬ ‫ולשלות למלך אשור ת ש ו ר ו ת ו מ ר ק ת ו ת כמ״ש ותשרי למלך וגו‪/‬‬ ‫ולכן םיים זה ישעיה להם בשם האל‪ .‬וזת עגין יקר טאד‪ .‬׳(‪ .‬וכן‬ ‫ארבע צורות הבהמות ארבע חיות‪ .‬כי לכל זמן הרצון חשם‪ .‬וכן ארבע חיות )יחזקאל א׳ ה׳(‪.‬כלוט׳ מצאת‬ ‫מחיתך עם בגי אשור לפי כוגתך‪ .‬פעמים‪ .‬חלא אגי מחשד‪ .‬ואף רבים בימי חזקיח‬ ‫ב״ש בימי עדקיה היו כן‪ .‬ולמת תדברי כזבים לאויביך מיראה מהם‪ .‬הטעם‬ ‫ראית מקום גאות לך לפי מחשנתיך‪) .‬‬ ‫כי בימי חזקיח לא רצו חנביאים שיכגעו למלך אשור‪ .‬וגו׳‪ .‬הטעם‬ ‫יקחם הבל‪) .‬אז יצילך קבוציך ותתבולותיך על עגין מלכי אשור או זולתם‬ ‫אם להכגע להם ואם להלהם עמך‪ .‬וטעם )יג( ואת כלם‪ .‬ואמר )יג( אבל בזעקך א ל י כלומ׳‬ ‫לשם‪ .

‬שלום ש ל ו ם ל ד ת ו ק ולקרוב וגו‪ /‬וגם הם שפתי השם‪.‬לישעית שיאמר לתם דבר שפתים‪ .‬כי חכל אחד בעגין ר״ל תשם ית׳ וגביאו‪.‬וכן קדם לפגים פעם אחרת עליחם )מ״ח ב״ב(‪.‬וכ״ז על ישראל שיוצאים מגלות בבל וישיבם‬ ‫לירושלים ובן אמר יהזקאל‪) .‬ובן מנהגו של עולם עם‬ ‫השם ית‪ /‬אך בכ״ז םודות וסודות והבל אי״י‪) .‬׳(‪ .‬י?( וטעם הסתר‪.‬וכל אלת שגוי‬ ‫מליצוח צחות ולבאר העגיגים יותר‪) .‬בי חשקט‬ ‫לא יוכל‪ .‬בכ״י ביד מ י נ נ ו ‪.‬כי רוח‬ ‫וגו‪ /‬זה הוא גתיגת טעם וסבה להיותו בלתי מתמיד בריבו וקצפו‬ ‫עם ישראל ההוטאים עד שהגלם‪ .‬וטעם סלו‪ .‬זה הוא במשל ( וכן בגםשל‪ .‬ולכן עב״פ יתטא לפעמים וכי יחטא‬ ‫אכה‪ /‬וכי ישוב מדרכיו הרעים ארפאהו‪ .‬הטעם עם ישראל‪ .‬ואלה עגיגים דקים בלשון ובעגין‪.‬‬ ‫וזח בקום חחית תשגיח‪ .‬כלוט׳ עם‬ ‫היותי שוכן במקום טרום וקדוש‪ .‬ובאר מד‪ .‬הגה‬ ‫באור הדרוש חוא אטרם )ג( למח צמגו ולא ראית‪ .‬הוא שם גגזר ותאר‪ .‬‬ ‫הטעם שהשם צוד‪ .‬כלוט׳ דבור‬ ‫היצוגי‪ .‬וחעד ו י ג ר ש ו מ י מ י ו ‪ .‬וזה הטעם‬ ‫כטו שהראה להם טרע״ה כי יצר לב האדם רע םגעריו )בראשית ח׳‬ ‫כ״א(‪ .‬זה צווי מהשם לישעיה‪ .‬‬ .‬‬ ‫בחיותם טל&גים‪ .‬‬ ‫כטעם אסתירה פני מהם )דברים ל״ב כ׳(‪) .‬כי ידרשו־ לדעת‬ ‫מה הטעם והסבה הפועלת בהמגעו ( טעזור להם טטלכי אשור‪.‬ועתה ישיבם בבית זה‪ .‬רטז לבגי אשור‬ ‫כי השם קרא ברגע אחד שלום על ישראל‪ .‬טז( אריב‪ .‬עם חיוחם פושעים וחוטאים‪ .‬‬ ‫שהוא תכלית המטה‪ .‬אגי שוכן ג״כ עם דבא ושפל רות‪.‬ר״ל כי רות ההיים הגה הוא טלפגי עוטפת אותם‪ .‫ישעיה‪-‬נז׳‪-‬נח‪.‬‬ ‫)ב( והרשעים וגו׳‪ .‬כלוט׳ אגי‬ ‫בראתיה בגופם כמו שיפרש יותר וגשמות אגי עשיתי וגו‪ /‬והכלל א ג י‬ ‫הוא הפועל לזה‪ .‬ב( ואותי יום יום יררושון‪ .‬גם זת ממאמר תנביא ותשם‪ .‬כי שם רשע בעברי מוגה על‬ ‫חוזק התגועת תטקוטית בעסקי העולם הזה כטעם ולא ימלט רשע‬ ‫את בעליו )קהלת ח׳ ד‪.‬והם תמהים ע״ז באלו‬ ‫חם גוי אשר צדקה עשה‪ .‬‬ ‫)ב( גגרש‪ .‬עגץ שביגתו ית׳ את דכא ושפל רות‬ ‫'והוא שיוזיה אותם‪ .‬ולכן הגד להם פשעם ואםור לחם חן ביום‬ ‫צםבם וגו‪ /‬ויש בזח חערות יקרות ודי לגו בטח שאטר חטורח‪ :‬לא‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י( ריל והרגעים‪ (» .‬יט( בורא ניב שפתים‪.‬הו( מרום‪ .‬ו ל ו הבהירה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נח )א( קרא בגרון‪ .‬‬ ‫‪178‬‬ ‫•ני וגו׳ ו י י ר ש הר ק ד ש ‪ /‬ורמז ו א מ ר אם לשם ואם לאי זה אומר‬ ‫שיהיה במצות השם‪ .‬ואין שלום לבגי אשור‪.‬עשו מסילות‪) • .‬וזד‪ .‬‬ ‫ולכן כתוב אטד יי‪ .

‬‬ ‫)ד( לא תצומו ביום‪ .‬זה עד גאמן כי גפשו הקורם הוא גופו‬ ‫ולא חגפש מצר עצמח‪ .‬האריך‪ .‬כלומר אתם צמים‪ .‬כי היו הכמים עובדים ה׳ בעיניהם (‪.‬בי זר• שיאמר ע ת ח )פסוק ו׳( חוא יותר‬ ‫מופלג‪ .‬״להסיר מעל הרב תלונות בני ישראל״ בארובה‪ .‬‬ .‬יש עיון‪ .‬ואולם בדברי תתורח שאמרח תעגו את‬ ‫גפשותיכם )ויקרא טי׳ז כ׳(‪ .‬כי אין םפק‬ ‫שהתענית והתפלה טובים מאד תי יי‪ .‬בי עגין תרצבות משרש תרצב בלומ׳ קשורים ותווקים‬ ‫כטעם מוסר מלכים פתח )איוב י*ב י״ח(‪ .‬ובכלל כי אין הבדל בין ]טה[‬ ‫שאמר תמורת בספרו בעגין תצום ובין מת שאטר תגביא בכאן‪ .‬ואולם באור אלה תענינים שנם אמרו נביאים אחרים (‪.‬כי פח פרש גדר חצום על דרך‬ ‫האטת‪ .‬‬ ‫‪9‬ד‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫]מי[ שיצום ויתפלל ל ב ד (‪ .‬וזת באור‬ ‫הלק גדול ממעשה בראשית‪ .‬רמז לבא אחריו והוא יום ע ג ו ת א ד ם ג פ ש ו‬ ‫כל שבן למת שקדם‪ .‬ותבל אמת‪) .‬וראה וזכור אמרו ל ב ר ‪ .‬ז( ומבשרך‪ .‬ו( חלא‬ ‫זח צום אבחרהו‪ .‬וזה הוא המכוון מן התורה כמו שזכרגו‪) .‬שבא‬ ‫‪.‬ו ל א י ק ר ך ע ו ן כ מ ו ש ק ר ה‬ ‫ל א ת ר מ נ ר ו ל י זמננו — לפי מחשבתו ולפי מתשבת ההמון —‬ ‫ש ה י ה מ ע י י ן ב ס פ ר ה מ ו ר ה ופגש בזה הלשון‪ .‬ברוך המקום‬ ‫שעקרו‪ .‬בתתירו אלת‬ ‫העגיגים‪ .‬ב ע י נ י ה ם ה כ מ י ם עובדי הי‪.‬תן לריב ומצת תצומו‪.‬‬ ‫היא תגרד‪ .‫ישעיה‪-‬נח‪.‬שהוא הפך ויאסור‪ .‬זח עניגו לשגי צדדים יחד‪ .‬ר״ל מאמר גוזר ובלתי גוזר‪ .‬ב״ש‬ ‫שתפליג ישעית בסדרו בכאן רב סוגי תמצות כי זד• גמשך עד אמרו‬ ‫)יד( אז תתענג על יי‪ .‬גם להנדה‬ ‫וגם לאזהרת‪ .‬‬ ‫וגם מלאכי האחרון (‪ .‬זה גכון בעברי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י( הם דבריו במו״נ בפנ״ד מראשון‪ .‬שהוא עגוי הנפש‪ .‬ולבן לבאר זה יותר‪ .‬אין קורא בצדק וגו׳ כי היותר עיקר בזה ה ו א ש מ י ר ת‬ ‫תדעות תמושבלות ת צודקות האםתיות הנאמנות‬ ‫ו ה ח ז ק ו ת ו ה ת ר ח ק מ ה פ כ ן וזה הוא תכלית תאדם‪ .‬פתת‬ ‫תרצבות רשע‪ .‬ועוד יאמר להוסיף עליהם בפרושו‬ ‫בפנ״א משלישי — שלא זכינו לאורו — ומחברנו הסיר התלונה בקוצר אמרים‬ ‫להצדיק צדיק‪ .‬והשליך חםפר מידו באף ובחמה‪ .‬ה( הבזה יהיה‬ ‫צום אבחרהו‪ .‬לבד‪ .‬שפתותיכם דברו שקר לשונכם‬ ‫עולת תהגה‪ .‬ועיין דברי הרי״א בפרושו שם‪ .‬וזה באמרו )נ״ט אי( הן לא קצרה וגו‪ /‬והעיקר הגדול בזת‬ ‫מה שהוא הפך פתת תרצבות רשע‪ .‬י( כמו ירמיה י״ד י״כ‪ (* .‬ותבחן עיניו‬ ‫מראות שם לבד‪ .‬ויותר פי׳ לזה פשע וכהש ביי וגםוג‬ ‫אהוד וגו׳ ותכלל ותהי תאמת געדרת‪) .‬אין זכר שם מענין צום רק בזכריה ז ׳ ה ‪/‬‬ ‫י( דיל כי היו אלה אשר ענו בצום נפ׳אס‪ .

‬י( באשמגים‪ .‬גססח‪ .‫ישעיה‪-‬נח״‪-‬נט‪.‬וככר‬ ‫קראו השם משיחו‪ .‬ד( בטות‪ .‬כטו גערר בצר םה‪ .‬שיאמר אחריו רותי אשר עליך וגו‪/‬‬ ‫ט‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ז‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫!( ור״ל לאו רוקא קרובו‪ ..‬השם הוא תשוטע‪) .‬כמו ואתם לא עמד איש בפגיכם וגו׳ )יהושע כ״א מ״ב(‪ .‬אבל‬ ‫הצד השוה שבהם הוא שאיגו גמצא (‪) .‬כטעם והרח עמל )תלים ז׳‬ ‫«״ו(‪ .‬כמ״ש הראכ״ע‪ ( .‬וזח משל גכבר‪ .‬כי הוא הכל‪) .‬ואמר ע ל י ך כי‬ ‫כן דרך שנוי תמליצות‪ .‬‬ ‫)י( ונפש נענת‪ .‬ח( יבקע‪ .‬כמחויב בכל מלחמה שיהיה בה איש גושא הגם‪.‬‬ .‬זת תשם יתיר‪ .‬ובכלל כי כרש‬ ‫יתואר כשהוא צר וגואל‪ .‬טלשון עוני וענו‪ /‬כי כל וה השרש הוא ענין אתר‪.‬כן תקדים תגת‬ ‫ו א ג י ‪ .‬נבון זה הלשון בעברי ובהגיון‪.‬החרו חשש )ל״ג י׳׳א(‪) .‬ובנוי ז א ת רמז למד‪ .‬הם פגי השם‪ .‬כלום׳ ו מ פ נ י ע‬ ‫ו פ ו ג ש באמת‪ .‬‬ ‫ואמר כי ר ו ח יי ח י א גם כרש‪ .‬הוא מקום חרב ששם קברות המתים‪ .‬‬ ‫כי יהיה צ ר לבגי אשור ו ג ו א ל לציון ולשבים מפשעם מישראל‪ .‬יג( הרו‬ ‫יהגו‪ .‬ואמר א ותם‪ .‬ותסיר‪ .‬וכן‬ ‫תשיגג‪ /‬ובן האחרים למדברים בעדם הוא‪ .‬ובמה גואלים באו לציון כמו זרובכל ועזרא וגחטיה‬ ‫זולתם‪ .‬שהגביא טרבר גגד כל‬ ‫ישראל‪ .‬לעצמם‪) .‬מקור‪ .‬לת‪ .‬ברי שגדע לטי כגוי ב ר י ת י ‪ .‬וכמו‬ ‫ששם הקדים ו א ת ם כדי שגדע למי כגוי בפגיכם‪ .‬ה( ביצי‪ .‬‬ ‫)יד( אז תתענג על יי‪ .‬וכן פי׳ הראב״ע‪.‬‬ ‫פגים‪ .‬‬ ‫נט )ב( כי אם עוגתיבם‪ .‬מקורים והפעול הוא ד ב ר י ש ק ר‪ .‬‬ ‫כי *נין הביזה שיסור אותו טבעליו ויכוא ליד מוללו‪ .‬וקצתם קודמים לקצתם‪) .‬וכבר‬ ‫ידוע ל ה ג י ו גי ם שההעדר והשלילה הם שגי עגיגים בצד מה‪ .‬ואם בכ״ז‬ ‫דיוקים אחרים וכל אלו סודות עצומים בעגינים חטורים וחבל אי״‪/‬‬ ‫)יט( כי יבא כגהר צר‪ .‬זה כגוי ותאר לכרש‪ .‬טו(‪ .‬וכן משמוע‪ .‬ודומת‬ ‫לזה בעד מת ועלי תשוקתו)שיר ז׳ י״א(‪.‬משתולל‪ .‬וכן אמר ב י א י ן א י ש‪ .‬טטעם גס ומטעם‬ ‫כטסס גסס )י׳ י״ח(‪ .‬שתבקש ט ט נ ו כל תענוגותיך והוא יתן‪ .‬ט( מטגו‪ .‬אבל םשגי צדדים מצד פעולים םתחלפים‪.‬כמו שעומדים תמתיב‪) .‬‬ ‫‪180‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ובהגיון כי מין חאדם חוא בשר אחר במין (‪ .‬ח( להם‪ .‬טוטח לכל‪.‬ואגי תגת זאת כריתי‬ ‫עם ישראל‪ .‬כאילו אטד תשם‪ .‬ר״ל שהוא משרש ‪ v‬ו ל ל ‪.‬במ״ש אנשי בגת״ג ובוקע חלוני רקיע‪ .‬וטי שידע‬ ‫סה הוא הרקיע יבין זד‪^ ( ) .‬טז( מפגיע‪ .‬שרשו א ש ם או‬ ‫א ש מ ן ‪ .‬נא( ואגי זאת וגו‪ /‬זה קריאת השם‬ ‫לעצמו‪ .‬אבל‬ ‫בטוח וגו׳‪) .‬וכבר ידוע שתוף אחר‬ ‫וחוא הוא‪) .‬וזד‪ .‬אבל גכון בעברי ובהגיון לומר תשוללות וגם חםחייבוח‬ ‫בטוחלט בסתם ואין הכוגת בסתם‪ .‬זה טשל גכבד‪) .‬וזה כאלו אמר והיינו‬ ‫עומרים בחרבות עם תיותגו בחיים‪ .

‫‪181‬‬

‫ישעיה‪-‬נט‪-,‬ם‪.‬‬

‫ואלת שני עגיגיםושגיתם חכרחיים בזח‪ ,‬וחם רוח ו ד ב ר ‪ ,‬ר״ל רוח‬
‫חשם שיחיד! תמיד עלינו בפעל‪ ,‬כטעם רוח יי אלחים עלי )ס״א א׳(‪,‬‬
‫וזה הוא חציור חשכלי חפניטי טן חשכל תפועל‪ ,‬ומצורף לזה חדבור‬
‫חחיצוני וחכל בפועל תמיד‪ ,‬כמו שיסיים טעתה וער עולם‪ .‬ואלה‬
‫ענינים יקרים ודקים‪ ,‬ובאורם אי״י‪.‬‬
‫ס‪) .‬א( קומי אורי כי בא אורך‪ .‬זה הלשון סובל שני מתנגדים‬
‫נענין כל תנועה‪ ,‬וכן כי בא השמש )בראשית כ״ח י״א(‪ ,‬הטעם סר לשם‬
‫או סר לכאן‪ ,‬וכן בא השמש על חאפק או בא תחת ( תאפק‪ ,‬אבל‬
‫לא קרת שמצאנות בספרים תנמצאים בידינו רק על באו תתת האפק‪,‬‬
‫אבל אין ספק שתוא נ״כ נכון על באו על תאפק‪ .‬ומרעתי אע״פ‬
‫שאינו נמנע אמרו בכאן כי בא אורך תית תתת האפק וההסתר‪,‬‬
‫וכוגת ישעיה פה באמת בכאן כי בא אורך‪ ,‬על תגלותו ע ל י ו כמו‬
‫שקדם אורי וכן ע ל י ך זרת‪ ,‬עליך יראת‪) .‬ד( כלמ‪ .‬רמז לגדם‬
‫ולמלכים ( שיכגעו כלם לעבודתם ולעבודת תאל‪ ,‬וישאו תבגים ותבגות‬
‫שלגו לירושלים‪) .‬ד‪ (.‬אז תראי‪ .‬משרש ראה (‪ .‬וגתרת‪ .‬תעשת פעל‬
‫הנהר‪ ,‬וכן ונהרו אליו )ב׳ ב׳(‪ ,‬רק שתגזכר ש ם עגיגו מצד איכות‬
‫המרוצה‪ ,‬והנזכר ב א ן ענינו מצד תתמית בלב כמ״ש ופתד ורחב‬
‫לבבך‪ ,‬וטעם לשון פ ת ר הפלגת תנועת רפרוף הלב כדרך חפחדן‪,‬‬
‫וזת מצד ראותו תמון סתורת ים ותיל גוים ושפעת גמלים וגו‪ /‬וכן‬
‫טעם ופחדו ורגזו על כל הטובה וגו׳ )ירמיה ל״ג ט׳(‪ ,‬וזה הפלגת סוג‬
‫עגין לשון פהד‪) .‬ו( בכרי‪ .‬כל שרש בכר הוא עגין אחד‪ ,‬רק טשקלי‬
‫השמות משתגים לתיות שגוי מה בגיהם‪ ,‬במו שדקדק בשטות‬
‫ת נ ר ד פ י ם ת פ י ל ו ם ו ף א ״ ת‪ ,‬ולכן גאמר לתם מלהמה‪ ,‬עפר עופרת‬
‫גליל גללי‪ ,‬וכן בכאן תוגת בכרי מרין‪ ,‬בכרת קלת לגדולי הנמלים;‬
‫וגכון שיחיח בן בכר‪) .‬י( ובגו בגי גבר חטתיך‪ .‬זת גבון טכטת פנים‪,‬‬
‫אם חם בעצמם ואם מצד שישלחו שם עבדיחם‪ ,‬או טצד שישלחו מבםפם‬
‫וזחבם ועצי יערם ובאשר עשח כרש )ביומיה ג׳ ת׳(‪ .‬כי בקצפי‪ .‬כטעם‬
‫בי רגע באפו וגו׳ )תלימ ל׳ ו (‪) .‬יא( ופתחו‪ .‬זח בודד או יוצא ואין‬
‫חכרת שיזכור תםפתתים‪ .‬נתונים‪ .‬יהיו נתוגים וזת תאר‪) .‬טז( ושד‬
‫מלכים‪ .‬מטעם תלצי שד )איבה ד׳ ני(‪ ,‬ומשקלי השמות אשר בענין‬
‫אתר נמור רבים‪ ,‬ואין זה כענין אמרו את״ב שד ושבר‪ ,‬ואע״פ שתכל‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫( והנה גס בירושלמי ב״מ ם״ט הי״ב זמנא דחפתר תדנח עלוי‬
‫שמשא‪ ,‬וזמנא דתפתר תטמעי עלוי שמשא״‪ .‬וכן דרשו בב״ר &ם״ח‪ ,‬אתא‬
‫שמשא‪ (* ,‬וכן הריא מבלגנצי‪ ,‬שדייל וגזעני‪ (» ,‬ובן ת»י והדר״ק‪ ,‬אולמ הראב׳יע‬
‫יבארו מלשון יראה‪ .‬ועי׳ מנחת שי בזה‪,‬‬
‫״‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪a18‬‬

‫י‬

‫ש‬

‫ע‬

‫י‬

‫ה‬

‫‪-‬‬

‫ס‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫אחד בסוג כטעם אמרו אפם המץ כלה שר )ט״י ד ׳ ( ‪ ,‬כי האויב מוצץ‬
‫ויוגק ולכן גקרא מיץ‪ ,‬וכן שד ושורד‪ ,‬וזה חפלגת לשון חעברי‪ .‬ואין‬
‫קושיא בי לא אמר מ ל כ ו ת ‪ ,‬בי גבון גם שד מלבים מבמה פגים אצל‬
‫הבקיאים בעברי ובהגיון‪) .‬י»( תתת תנתשת אביא זהב‪ ,‬אע״פ שבל‬
‫אלה הדברים מישעיה משלים ואין הכלל רק רבוי תשגוי לטובת תהת‬
‫רעה‪ ,‬רצהלגהוג בזת דרך ת ב ט י מ ל א כ ת ה א ל כ י מ י ה ‪ ,‬ל ה ע י ר ג ו‬
‫אגב גררא דרך הכמת הטבע (‪ .‬פקרהך‪ .‬הפקידים אשר עליך יהיו‬
‫אגשי שלום‪ ,‬וכן גוגשיך‪ ,‬יהיו אגשי צדק וצדקה‪ .‬וזה היה כרש ורעיו‬
‫ורצת לרמז ברמז קצר כי תתת אלה יהיו אלת‪) .‬בב( בעתה אחישגה‪,‬‬
‫זח יחיח אחר זת כמו ק״פ שגת או מאתים שגת מזמן ישעית או אתר‬
‫חזקיח שמלכו בירושלים במו ק״י שגת‪ ,‬ועמדו בגלות בבל שבעים‬
‫שגת‪ ,‬ואין במלת א ח י ש ג ת תתגגדות כלל אל ב ע ת ח ‪ ,‬כי אחישגת‬
‫הוא על מהירות ותגועת‪ ,‬כי ער״מ אם יצות איש לעבדו שילך‬
‫לירושלים אחר אלף שגה הגה גבון בעברי ובהגיון שיאמר לו כי‬
‫בעתו יחוש מהלכו או תגועתו כלוט׳ שילך אז במתיחת‪ ,‬כי התנועה‬
‫טמגה ממהרת וממגת מתאחרת‪ ,‬כמו שמבואר בגלגלים והם הולכימ‬
‫יחד ביום אחד או בשעה אתה‪ ,‬כי המהירות והאהוד בתגועה הוא‬
‫גכון שישוער מצר תיות שגי תמתגועעים הולכים מרחקים שוגים בזמן‬
‫אהד‪.‬‬
‫‪0‬א )א( רוח יי עלי‪ .‬זח חוא רוח חנביאי וגם רוח הקדש וכן‬
‫יי שלחגי ורוחו )מ״ח ט״ז(‪ ,‬ובאור זה אין כאן מקומו‪ ,‬ואלה דברי‬
‫ישעיה על עצמו כי הוא בשר ישראל בבגין בית שגי אחר שיעד‬
‫לחם כבר חרבן הראשון‪ .‬פקת קות‪ ,‬שם מורכב כמו עבטיט‪) .‬ב(‬
‫רצון ונקם‪ .‬הפכים‪ ,‬אבל חיח חבל‪ ,‬אך בערך אל שגי גושאים ר״ל בגי‬
‫ישראל ובני אשור‪) .‬ג( פאר תחת אפר‪ .‬די בזה הערה להפובי השמות‬
‫במ״ב ובט״מ ואלת סודות עצומים‪ .‬תחת אבל‪ .‬כי הוא הפך ששון‪ ,‬גם באבל‬
‫אין שמן‪ ,‬כטעם םש״ב בתקעית (‪ ,‬וכן וסוך לא סבת )דניאל י׳ ג׳(‪ .‬רות‬
‫כחח‪ .‬כמו ורות גכאת‪) ,‬משלי י״ז כ״ב(‪ ,‬וזת תפך עם ט ע ט ת ת ת ל ת‪ ,‬בי‬
‫לחח מוגח לשון עטף ועטח כטעם כי רוח מלפני יעטוף)נ״ז ט״ז( )ו( ואתם‬
‫כחגי יי תקראו‪ .‬כטעם ואתם תתיו לי ממלכת כחגים )שמות י״ט ו׳(‪,‬‬
‫וכן כתוב ובני דוד כתגיס )דהי״א י״ח י״ז(‪ .‬תתיטרו‪ .‬שרשו יטר‪,‬‬
‫ו ח ל י ל ח שיתיר‪ .‬ב כ ל ת ע ב ר י ת מ ו ר ת א ו ת באות (‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪8‬‬

‫‪ (1‬ועיי משנה כסף ח״א עמוד ‪ (* ,13‬ש״כ י״ד ‪.‬כ׳ ואל תסוכי שמן‪,‬‬
‫*( הדאב״ע ווזרר״ק יו״ד בחילוף אל״ף‪.‬‬

‫ס‬

‫א‬

‫‪.‬‬

‫‪:‬‬

‫!‬
‫‪J‬‬
‫י‬
‫ן‬
‫ן‬
‫!‬
‫‪I‬‬

‫‪183‬‬

‫ישעיה‪-‬םא׳‪-‬סב‪.‬‬

‫אבל זה היה שרש מיוחד כעבר‪ /‬וןאלו נ מ צ א ו כ י ד י נ ו כ ל‬
‫ה ס פ ר י ם ש ה ב ר ו אבותינו הנה מצאנו עמנו מזה השרש הרבה‬
‫מאד‪ ,‬ומה פלא אם לא נמצא בי אם אחד כמו רטפש )איוב לי׳ג כי׳ה(‬
‫ואחרים כן‪) .‬ז( תחת בשהכם משנה‪ ,‬ובן ידנו חלקם‪ ,‬הכל לישראל‪,‬‬
‫ובן בארצם ויירשו עם להם (‪ ,‬וכן כל דרך העברי ודברי הנביאים‬
‫בפרט לשנות המליצה נם להסתיר לפעמים‪ ,‬כי כן היו בל דרכי‬
‫הנביאים‪ ,‬כענין מה שאמר המורה במין השני מן המשלים (‪ .‬וטעם‬
‫מ ש נ ת ‪ ,‬כמ״ש פעמים רבות אינו תמיד לדקדוק אבל להזוק וכפל‬
‫ובזה בסימן המשנה כמו צהרים ערבים עצלתים‪ ,‬וכן פרשתי כפלים‬
‫בכל חטאתיה )מ׳ כ׳(‪ ,‬וכן פי שנים ברוהך )מ״ב טי(‪ ,‬ואינו כן פי‬
‫שנים בכל אשר ימצא לו )דברים מ״ט י״ז(‪ ,‬כי אותו הוא מדוקדק‬
‫ומצומצים‪ ,‬כי האחים ידקדקו בזה‪ .‬ואולם מ ש נ ה הנזכר בכל זה‬
‫הפסוק אינו מצומצם‪ ,‬והראשון נאמר על משנת שברון ובשת וכלימה‪,‬‬
‫והשני משנה הפך כ״ז‪ ,‬ופי׳ הפסוק כאלו אמר כי תתת שהיה להם‬
‫בגלות כפל משנת בשת ובלימה‪ ,‬הוא בבנין בית שני ירנו בחלקם‪,‬‬
‫כטעם חלק כהלק יאכלו )שם י״ח ח׳(‪ ,‬כלומר כשעור הבושת והכלימה‪,‬‬
‫לכן בארצם משגה שמחת יירשו‪ ,‬כמו שיפרש אח״כ שמתת עולם‬
‫וגו׳‪ ,‬באלו אמר כי כמו שהשיגו בגלות בבל בשת וכלימה הזק כן‬
‫ירגו‪ ,‬ובירושלים שמחה הזקת יירשו‪ ,‬וכבר תורעתיך שדרך הגביאים‬
‫לאמר בטוהלט וזה ג״כ להסתיר עם היותו גבון בהגיון‪) .‬ח( בעולה‪.‬‬
‫אף בעולת‪ .‬באמת‪ .‬בתאר הזק וקיים‪ ,‬בי זה הוא גדר האמת ולכן‬
‫פרש ו ב ר י ת ע ו ל ם ‪) .‬ט( כל ראיהם יכירם‪ .‬בן היד‪ ,‬בגלות בבל כמו‬
‫שקדם כן משתת מאיש מראהו)נ״ביי׳ג(‪ ,‬לכן אמרו אחריו כי הם זרע ברך‬
‫וגו‪ /‬הוא תגאי מצורף אל יכירום‪ ,‬ותקש ע״ן במקום ראוי‪) .‬י( שוש‬
‫אשיש ביי‪ .‬זה דבר הגביא כאלו הוא כל ישראל‪ .‬כתתן יכהן פאר‪,‬‬
‫יעשה פעל בהן וכן ובגי דוד כהגים היו )ש״ב ח׳ י״ה(‪ ,‬ובכלל כן‬
‫עגין כל שמוש פעל‪ ,‬וכל פעל הוא תגועד‪ ,‬ותתגועה סוג לארבע‬
‫מאמרות וזכור זה מאד מאד‪.‬‬
‫‪0‬ב )א( למען ציון לא אחשה‪ .‬זה אפשר שיהיה על הסבה‬
‫תפועלת ועל התכליתית‪) .‬ב( שם חדש‪ ,‬לא זכרו‪ ,‬כי חוא מבואר‬
‫בעצמו‪ ,‬ויתכן שהוא הפצי בה (‪ ,‬ו כ ן עם ת ק ד ש שיאמר עוד‬
‫או ד ר ו ש ה )פםוקי״ב(‪ .‬יקבנו‪ .‬מטעם נקבה שכרך )בראשית ל׳ כ״ח(‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫ג‬

‫»( ר״ל י י ר ש ו עם ל ה ם מסוף הפסוק‪ ( ,‬בפתיחה לטו״נ‪ ,‬״( פסוק ד׳‬
‫ובן הרד״ק‪ .‬והוא גם שם כמו מ״ב כ״א אי‪.‬‬

‫ישעיה‪-‬םב‪-,‬םג‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫וכל שרש נקב הוא ענין אחר‪) .‬ו( אל רמי לכם‪] .‬יתכן[ שהוא רימו‬
‫לישראל‪ .‬ואחר )»( ואל תתנו דמי לו‪ .‬שהוא לשם‪ ,‬והכל דמי ושתיקה‬
‫םזכרון שם יי‪) .‬ט( כי מאספיו יאכלהו‪ .‬גם כן יעשו חאויבים אם‬
‫יאםפוהו‪ ,‬כטעם ועלה עמון ועמלק )שופטים ז׳ י׳׳ב(‪ ,‬אבל התנאי הוא‪,‬‬
‫והללו את י‪ /‬וכן בחצרות קדשי‪) .‬יכ( עיר לא נעזבח‪ ,‬אחר ד ר ו ש ה‬
‫להזוק‪ ,‬כמו בהולה ואיש לא ידעה )בראשית כ׳׳ד מ״»(‪ ,‬כי חחזוקים‬
‫פעם יבאו בשני מהייבים‪ ,‬ופעם בשני שוללים ופעם כמחייב‬
‫ושולל‪.‬‬
‫סג‪) .‬א( מי זה בא טאדום‪ .‬הטעם בזה על השם ית׳ שהוא‬
‫הפועל הרחוק לכל‪ ,‬כטעם אשכיר הצי מרם )דברים ל״ב כ״ג(‪ ,‬והכל‬
‫דברה הורה כלשון כ״א‪ ,‬והפליג לוטר כי השם טחריב אדום ע״י‬
‫םלך אשור לגצח גצחים‪ ,‬כטו שהפליג לפגים )ל״ר י ( ולא כל האומות‬
‫האחרות כן‪ ,‬וכיש ישראל‪ .‬חמוץ‪ .‬ראה הפלגת העברי ואין בשום‬
‫לשון שיודעו לגו טבעי הדברים וסגולתם‪ ,‬כי הבצק הלבן בתכלית‪,‬‬
‫ישוב בשיתהמץ נוטה על תםצוע באדום וירוק וזולתו טן האטצעיים‬
‫ויותר אל האדום‪ ,‬ואותו הצבע האמצעי יקרא בעברי מצד מה ת מ ו ץ ‪.‬‬
‫ואמנם ת ד ו ר אינו מצב צבע מיותר רק תוא תאר אחר‪ ,‬כלוט׳‬
‫לבוש בגדי מלבות כי חיח נמלך‪ ,‬וכן ענין אחר צ ע ת ב ר ב כ ח ו‪.‬‬
‫ואמר א ג י‪ ,‬רמז לשם ית׳ חוא חפועל הרחוק לבל‪) .‬ב( מרוע אדם‬
‫ללבושך‪ ,‬סדר זאת המליצה ישעיח כאלו בכאן איש שואל לשם או‬
‫למלאך המשחית‪ ,‬מרוע אדם ללבושך וגו‪ /‬והמלאך או השם משיב‬
‫פורת דרכתי וגו‪ /‬וזה הפלגה כי על חרבן עם אדום חיה אדם‬
‫ללבושו‪ ,‬נם מצד דמו הנשפך‪) .‬ג( ומעמים אין איש וגו‪ /‬הטעם‬
‫שיעזרגי‪ ,‬וכן כתוב גקם אקה ולא אפגע אדם )מ״ז גי(‪ ,‬וכ״ז גבון‬
‫בעברי ובהגיון‪ .‬גצתם‪ ,‬כטעם גצת ישראל )ש״א ט״ו כ״ט(‪ ,‬שעגיגו‬
‫קיום ועמידה‪ ,‬והדם הוא קיום האדם כמ״ש בי הדם הוא הגפש‬
‫)דברים י״ב כ״ג(‪ .‬אגאלתי‪ .‬גבון כמו שהוא בעברי ובהגיון‪ ,‬כי לעשות‬
‫שתים ושלש הודעות אין מותר‪) ,‬ה( ואביט ואין עזר‪ .‬זה על שגת‬
‫גאולי שהוא עגין בגין בית שגי כי זה הפך עגין אדום‪ .‬והמתי‪ .‬בי‬
‫החיטה והכעם מבעירים הלב ומעוררים הגבורה כי כל נבור יחם‬
‫לבבו‪ ,‬ב״ש שבכאן בערו על שוגאי ישראל שהם בגי בבל כמו שסיים‬
‫ואבוס עמים וגו׳‪.‬‬
‫)ז( חסרי יי אזכיר וגו‪ /‬זח מישעיח באחרית עגיגו כמו שעשה‬
‫שמואל ואמר ואשפטה אהבם לפגי יי את בל צדקות יי וגו׳ )ש״א‬
‫י״ב »׳(‪ ( ) .‬ויאטר וגו‪ /‬הטעם תהלת עגיגם במצרים‪) .‬ט( לא צר‪.‬‬
‫׳‬

‫ח‬

‫‪185‬‬

‫ישעיה‪-‬סג‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫כן כתיב‪ ,‬ובקרי לו‪ ,‬וכבר העירותי על םונ זה תענין לפנים (‪ ,‬והםבה‬
‫בכאן כי כמו הקרי‪ ,‬תוא כטעם ותקצר נפשו בעמל ישראל )שומטים‬
‫י׳ ט״ז(‪ ,‬וכן ותיתה לי כאריאל )כ״ט כ׳(‪ ,‬והכל נכון אך ע״ד דברה‬
‫תורה כלשון ב׳יא‪ ,‬ואך הלילה שיפליגו כהעברה עד שיאמרו ותקצר‬
‫נפשו למות כמ״ש בשמשון )שופטים ט״» ט״ז(‪ ,‬ואולם להעירנו שעל‬
‫דרך האמת אין יתס צר וצוקת בשם ית׳ תית תכתיב ל א באל״ף‪.‬‬
‫ומדעתי כי א י ן זת ת פ ע ל מ א ג ש י כ ג ס ת ה ג ד ו ל ה כ ל ל ‪.‬‬
‫א ב ל כל מ ח ב ר ס פ ר ת י ת ע ו ש ת כ ן ו ת ר א ש ל ב ל ם‬
‫מ ש ה א ד ו ן ה ש ל ט י ם ט פ י ה אל ת י ט ב ר א ש י ת ו י ת ׳ ‪,‬‬
‫ובאור זה הכלל אי״י‪) .‬י( והמה מרו ועצבו‪ .‬כמו יעציבוהו בישימון‬
‫)תלים ע״ח מ׳(‪ ,‬ותתתלת זה היה בעגל ואמר בפרטים במדבר (‪ ,‬ב״ש‬
‫יום יום ביטי השופטים והמלכים‪ .‬הוא גלהם בם‪ .‬תפך יי ילתם לכם‬
‫)שמות י׳׳ד י״ד(‪) .‬יא( ויזכר יטי עולם טשת עטו‪ .‬וזד‪ .‬כאלו כתב ר״ל‬
‫ימי משה ועמו‪ ,‬כמו שיפרש את״כ‪ .‬איה המעלת מים‪ .‬כלוטר כי‬
‫יזכור איה המעלה וגו ‪ .‬והעולה מכ״ז ער שסיים )יד( לעשות לך שם‬
‫תפארת‪ ,‬כי תמיד יום יום בעשותם עוגות השם יכעס ויהפך להם‬
‫לאויב וילתם בם‪ ,‬אך לא עשה מהם כלת‪ ,‬כי יזכור ימי עולם וגו׳‪.‬‬
‫)טו( תבט טשמיס וגו׳‪ .‬כלומר כן אגי מתפלל לך השם תיום בעגין‬
‫שאגו בו‪ ,‬הבט טשטים וגו׳‪ ,‬כי יהיה נשהתים עד שיתרב בית ראשון‬
‫שתרתם עליהם ולא יהיו שם כלת‪ ,‬אך ישובו לבגות בית שגי‪.‬‬
‫וטעם )יא( תשם בקרבו את רות קדשו‪ ,‬כי האל שם בקרב עם ישראל‬
‫רוח תקדש‪ ,‬כלומר בקצת מהם והראש לבלם משת‪ ,‬ואמר ואצלתי‬
‫טן חרוח ונו׳ )כמדבר ייא י״»(‪ ,‬וזה הוא תעגין תיותר גכבד והטובה‬
‫היותר עצום מכל הטובות שעשת תאל ית׳ לעמנו‪ .‬ואמרו )יד( כבחטח‬
‫בבקעה תרד‪ .‬שתרד טהר לבקעה שראוי לתגתיגת בנתת וכן עשה‬
‫השם בהנהגת ישראל‪) .‬טו( אלי‪ .‬שאלי‪) .‬טז( כי אברהם לא ידענו‪.‬‬
‫זה הפלגת לשון ברוב לפי ההגיון כמו שקדם לנו‪ ,‬כי על מה שאינו‬
‫חזק וע״ד תשלמות יצדק לומר עליו שלילה או הערר במותלט‪.‬‬
‫)יח( למצער‪ .‬למספר מעט‪ .‬ירשו‪ .‬חוא רמז לצריגו ג״כ כלומ׳ כי עם‬
‫קדשך גשארו מתי מספר וירשו צריך אותם ובוססו מקדשך‪) .‬יט( חייגו‬
‫מעולם‪ .‬גכון טטעס הוא הוא‪ ,‬והמכוון הוא כאלו מעולם לא משלת‬
‫בנו‪ .‬לוא קרעת שמים‪ .‬אטר הגביא לשם אם תקרע שטימ ששם‬
‫מושבך ותרד בארץ‪ ,‬בטו שעשית כטת פעטים‪ ,‬ותראשונת וירד יי‬
‫‪,‬‬

‫‪3‬‬

‫‪,‬‬

‫»( עיין לעיל ט׳ עמוד ‪(• ,102—103‬ר״לשם כתלים אמר ימרוהו‬

‫במדבר‪,‬‬

‫ישעיה‪-‬סג‪-,‬םד‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫הנה מ פ נ י ך ה ר י ם נ ז ל ו ‪ ,‬והטעם‬
‫לישראל ער שיעלו מבבל ויבנה כית‬
‫ובבל‪ ,‬וכל אלו המליצות נאותות‪ ,‬ונבון‬
‫בקשת‪ ,‬ואם כבר יער וגזר כ״ז מאת‬

‫על הר םיני )שמות י״ט כי(‪.‬‬
‫בקשה מישעיה לשם שיעזור‬
‫שני בי ישתית מלבות אשור‬
‫לישעיה להתפלל ולומר דרך‬
‫השם ית‪/‬‬
‫‪0‬ד‪) .‬א( בקרת אש המסים‪ .‬גקרא בן האש החזק בי הוא ימם‬
‫ויתיך תרברים‪ ,‬וכן כמו שתבעת תמים אש‪ ,‬מטעם גלוי והראות‬
‫במו ותמים אשר בתעלת לתבת )מ״א י״ח ל״ח(‪ ,‬ובכלל בקש ישעית‬
‫מהשם שכמו שעשה נוראות לעזור לעמנו לפנים‪ ,‬כן יעשה תשם‬
‫עור ויבנה בית שני‪ ,‬ואם אותם הנוראות והנפלאות שעשית לנו כבר‬
‫לא קוינום‪ ,‬ובפרט כי כאשר ירדת ומפניך הרים נזלו‪ ,‬בי לא יקוה‬
‫שום אדם הדבר שלא דאת מעולם גם לא ישערתו שתוא אפשרי‬
‫לתיות‪ ,‬אבל הוא אצלו גמגע גמור‪ ,‬אבל אלהים יעשהו מעצמו לאיש‬
‫ולעם חמחכת לו ית׳‪) .‬ד( פגעת את שש‪ .‬כטעם שש אנכי על אמרתיך‬
‫)תלים קי״ט ס״ד(‪ ,‬וכאלו אמר ישעית לשם‪ ,‬אמת כי אתח פוגע וגוגע‬
‫תשש ותשמת לעשות צדק ובררכיך יזכרוך‪ ,‬ומת יש ]עור[ אתר‬
‫תגביאים שום עגין אמת בכל תפילוםופיא תעיוגית ותמעשית‪ ,‬וזת‬
‫בכאן כי אריםטו׳ גזר ב ס פ ר ת מ ר ו ת‪ ,‬בי לא יקרב בעל מעלת אלא‬
‫א״כ הוא עושח פעלות תמעלת בשמתת רבת ושלטת‪ ,‬לא שיתיר• לו‬
‫כלל מעצבון רות בעשותו אותם‪ ,‬כמו חגבור וחירא חטא ועושה צדק‬
‫וכן כלם‪ ,‬וחוא חרץ בבעלי עיון‪ ,‬כמשרז״ל אין אדם למד תורת אלא‬
‫טטה שלבו הפץ )ע״ו י״ט‪ ,(,‬לבן השם קרוב למי שהוא עושח צדק‬
‫ושש בו‪ .‬תן אתת קצפת וגחטא‪ .‬כלומר בי גהטא ב ד ר כ י ך שקדם‬
‫זכרם‪ ,‬ולבן שמו בזת תפסק בטעם‪ .‬ואמר ב ת ם ע ו ל ם ו נ ו ש ע ‪.‬‬
‫וגם היות טרחא בשם ע ו ל ם הבונה בו ו ב ת ם‪ ,‬או כי ב ת ם כלוט׳‬
‫בהם תלוי העולם ( או עומד העולם‪ ,‬כמשארז״ל על שלשה דברים‬
‫העולם עומר )אבות פ״א מ״א(‪ .‬וכן ובהם גושע‪ .‬וגכון ש ז ה על‬
‫ה ת ש ו ע ה ל ע ו ל ם ה ב א ‪ ,‬אך ב ה ם ע ו ל ם ‪ ,‬הבוגד‪ ,‬בו על העולם‬
‫הזה‪ ,‬וזה הפלגה כי דרכי השם הכרחיים לגו בעוד‪,‬״ ז ובעוה״ב‪.‬‬
‫)ה( ונהי כטמא בלגו‪ .‬הטעם כאשר נחטא נהיה כן‪ ,‬וכן אגחנו היום‪.‬‬
‫וטעם ובבגד עדים‪ .‬מעגין יאבל עד )בראשית ט״ט ב״ז(‪ ,‬אז חלק‬
‫עד )ל״ג כ״ג(‪ ,‬וידוע שחבגד כשילוקח בשלל‪ ,‬יחיד‪ ,‬ברב קרוע גס נםחכ‬
‫כי בן ימהרו השוללים לעשות למחר לבוז בז איש מפגי רעחו‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫<( חה פירוש חדש ונאה ל ע ו ל ם ‪.‬‬

‫‪187‬‬

‫ישעיה‪-‬םה־־סה‪.‬‬

‫)ח( אל תקצף ונו׳‪ .‬ידע ישעיה כי לחנם יבקש שלא יקצף‪ ,‬כלל אבל‬
‫הכרח הוא שיהריב ירושלים והבית וגם יעמדו בנלות בבל שבעים‬
‫שנה (‪.‬‬
‫סף״ )א( נדרשתי ללוא שאלו‪ .‬זת תשובת השם לישראל על‬
‫תפלת‪ /‬וכאלו אמר לו שמעתי את תפלתן‪ /‬והמליצות שונות אבל‬
‫הענין אחר‪ ,‬ותנת ישעית תית מתפלל בעד ישראל‪ ,‬כי יהיו־ בגלות'‬
‫בבל שלא ישארו שם לנצח‪ ,‬ואע״פ שישראל לא היו שם צדיקים‬
‫אבל מ ק ו ל ק ל י ם ו מ ק ו ל ל י ם ב מ ש פ ט נ ו ‪ ,‬לכן ענהו השם‬
‫גדרשתי ללא שאלו‪ .‬והפליג ישעיה שייהם לשם שהוא פרש ידיו‬
‫תמיר אל עמנו כדרך מתתגן לתם שיעשו טוב‪ ,‬כטעם מת שאמר‬
‫הנביא פרשתי ידי אליך )תלים קמ׳׳ג ו׳(‪ ,‬אפרוש כפי אל יי )שמות‬
‫י״ט ט׳(‪ ,‬ואין םפק שהנביאים שלוהי השם עושים כן ממש לישראל‪,‬‬
‫ושלותו־ של השולת כמותו‪ ,‬ובכלל כי זה הלשון נבון בעברי ובהגיון‬
‫מצדדים רבים‪) .‬ד( הישבים בקברים‪ ,‬כן דרך הנשים לדרוש אל‬
‫המתים ובן ענין בל האנשים הדורשים אל המתים ג״כ‪ ,‬וכן ו ב נ צ ו ר י ם‬
‫י ל י נ ו ‪ ,‬טעמו מקומות מ ב צ ר י ם ‪ ,‬יעמרו שם יתירים במקומות חרבים‪,‬‬
‫כטעם כעיר נצורה)א׳ ג׳(‪ ,‬ודעת השוטים הוא ששם יעמדו השדים‪ .‬כליהם‪.‬־‬
‫בכליהם‪) ,‬ה( האטדים קרב אליך‪ ,‬הטעם שזה העם הנבל כשהיה‬
‫ישעיה פורש ידיו אליהם‪ ,‬וגם אוחו בכגף בגדיהם או בזרועם למשכם‬
‫אל העיון לשמוע תורת יי ודבריו‪ ,‬היו אומרים לו קרב לעצמך לא‬
‫לגו כי קדושים אגתגו בערכך‪ ,‬כמו שאמרו קרת ועדתו כי כל העדה‬
‫כלם קדושים )כטדכר ט»» גי(‪ ,‬כי כל דרכי איש זך בעיניו (‪ ,‬אלת‬
‫עשן באפי‪ ,‬בפרט על הדברים האתרוגים ר׳׳ל דברי תאומרים ק ר ב‬
‫א ל י ך ‪) .‬ז( ומרתי פעלתם ראשגת‪ ,‬ר״ל העוגש על פעלתם הרעה‪,‬‬
‫ואת״כ אעשת לו ברכת ובית שגי יבגה‪ ,‬במו שיפרש )ח( בת אמר‬
‫יי וגו׳ כי תוא ית׳ אל אמוגת ואין עול‪) .‬ח( למען עבדי‪ .‬כלל ישראל‬
‫ובן )ט( בתירי ועבדי‪ .‬ותבל גבון ר״ל לשון יתיר ולשון רבים אל‬
‫תעס‪) ,‬יא( ואתם עזבי יי‪ .‬דבר זת כגגד קצת בגי יהודה וישראל שלא‬
‫עלו עם עזרא‪ ,‬ואולי גם לא את״כ‪ ,‬ואעפ״כ אמרו רז״ל לא עלת עזרא‬
‫מבבל ער שעשאת כסלת גקיד‪) ,‬קידושין ס״ט‪ ,(:‬וזד‪ ,‬צריך באור‪.‬‬
‫הערכים לגד שלתן‪ .‬תגת גד כוכב ידוע אצלם אם יתיד ואם קבוץ'‬
‫כוכבים‪,‬יוכן ל מ ג י ‪ ,‬כלומ׳ הממלאים ממםך למגי‪ ,‬ועגין העורכים לגד‬
‫שלתן תגזכר בכאן כ ב ר כ ת ב ת י ו ב ס פ ר א ת ד עם שזכרתי לזה‬
‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫»( ור״ל ע״כ ביקש אל תקצף ע ד מ א ד ‪ (* .‬וזה באור חרש ויפה‪,‬‬

‬יג( חנח עבדי‪ .‬ולא אנשכח״נ שתקנו לנו‬ ‫נחפלח ו ב ט ו ב ו מחרש בכל יום תמיד מ״ב‪ .101‬מו״נ טם״ה מג׳‪ :‬אבל השלחן והיות עליו‬ ‫הלחם תטיד לא אדע בו םבה וכוי‪ ( .‬ואחם‪ .‬רות ותרד על דברי‪ .‬הטעם יהיו נ״כ ברובי יי‪.‬אבל חבל טליצות אמתיות‪.‬והוא‬ ‫קרוב למין תזבתים כמו שתעיר תמורת )מו״ג פל״כ משלישי(‪ .‬ולבן אמר שוחט השור‬ ‫מכה איש‪ .‬‬ ‫בי הנער בן מאה שנת ימות‪ .‬־־סו‪.‬בב( יבלו‪ .‬חם חנשארים בבבל‪) .‬העולים‬ ‫לירושלים‪ .‬כי אם אין קמת אין תורה‪ .‬‬ ‫)יח( ועמה משוש‪ .‬כמו שסמך לזח ו ה מ י ת ך ‪ .‬יב( ומניתי‪ .‬א״כ ישוב הענין כמו שהיא בחחלת‬ ‫בריאת העולם‪ .‫ישעיה‪-‬םה‪.‬ובאר‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫!( עי׳ עשכ״כ ‪ n‬עטור ‪ (« .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬הוא דם ]חזיר[ ]מזכיר לבנה[ הוא מברך און‪ .‬לפי הנחונ בטבע‪.‬ונס חמורה—נכוה מונח במקומו—אמר שלא‬ ‫מצא בו טעם (‪) .‬ובאלו כתוב לאמר והמיתך‬ ‫ונו‪ /‬כמו שבחב על כמו זח ישימך יי כצדקיחו וכאחאב )ירמיה כ״ט‬ ‫כ״ב(‪ .‬וכן‬ ‫יקרא חוטא ויאטר כ* בהטאו מת‪ .‬וכן הוא ע ר ף כ ל ב‬ ‫]מעלה מנחה[‪ .‬וכ״ש באשר תכלית חזבחים‬ ‫עם טמאת הדעות חרעות כטו שיפרש אח״כ‪ .‬ר״ל כי יקרא נער בזמן ההוא‪ .‬טו( לשבועח לבחירי‪ .‬רק אל עני ונכד‪ .‬וכבר העיר ע״ז הטורח‪) .‬ויותר טזח כי חם יותר רחוקים‬ ‫מן הבונה הראשונה כמ״ש המורה )שם(‪ .‬כמו שפרשו‬ ‫חכז״ל (‪) .‬ב( לא ימלא את ימיו‪ .‬‬ ‫‪) •ID‬א( כח אמר יי חשמים כסאי‪ .‬כלומ' כל‬ ‫בני אדם הנמצאים בונים לי בית או לא בונים הנה הנם תווים בעולם׳‬ ‫אבל ל א א ב יט ל ת ם‪ .‬‬ ‫‪188‬‬ ‫‪1‬‬ ‫טעם אחר יקר מאד (‪ .‬‬ ‫)נ( שוחט השור מכה איש‪ .‬טטעם מנין‪) .‬אבל תטעם שאין לו‬ ‫קנינים רבים כמנחנו של עולם‪ .‬ולא דוד שאמר‬ ‫ותחרש פני חארמח )תלים ק״ד ל׳(‪ .‬אין‬ ‫ישעיח כופר באמונת חחדוש וחלילה‪ .‬לא בארו‪ .‬ואולם ע נ ‪ /‬אינו טתוייב שלא‬ ‫יהיה לו מת יאכל‪ .‬כי אין צורך‪) .‬כלומ'‬ ‫תורת יי עייר שיבין ענינית וסודותית‪ .‬כ״ש שראוי זר‪ .‬שדרשו ע״ם )ש״א ב׳ ב׳( כי אץ כלתך‬ ‫א״ת בלחך אלא לבלותך שלא כמדת וכוי אבל הקכ״ה הוא מבלה את מעשיו‬ ‫)מנילה י״ד‪(.‬ולעמה‪) .‬רצה להעירנו שאין בנין הבית לשם רק להערה לנו‪ .‬על חזבחים‪ .‬כי‬ ‫העולים לירושלים כשירצו לקלל שום אדם יקללוחו שיהיח במותם‬ ‫פנר המח‪ .‬בג( וצאצאיכם אתם‪ .‬י»( שמים חדשים‪ .‬אחר שהאריך בתהלת בנין‬ ‫בית שני‪ .‬כאשר העירנו על שאין ה ב י ת בכאן כונח‬ ‫ראשונה‪ .‬וכן טעמו של ענוי כחותיו הבהמיים‪.‬ובכלל‬ ‫אין הבית ותזבתים וענינים אתרים מזה הסונ מכוונים לעצמם כי אי‬ ‫זוז בית אשר תבנו לי ונו‪) /‬ב( ואת כל אלה ידי עשתה‪ .‬שם אחר‪ .‬ר״ל הוא טכה איש כטעם הוא הוא‪ .

‬או השם עצמו‪ .‬‬ ‫והנה ל ט ע ן בכאן על הסבה הפועלת או הצורויית‪ .‬טטעם כבד האבן )משלי כ״ז ג׳(‪ .‬ואלת תם בתכלית הרע‪.‬כי חיו מגרפיט‬ ‫ומרחיקים אותם מעלותלירושלים‪ .‬ולבן אמר להם ישעיה‪ .‬ואתם עוזבי יי וגו׳ )ס״ה י״א(‪ .‬שהוא שם חטפורש חטור טאד‪ .‬וזה כי בסבת‬ ‫שטי‪ .‬ח( פעם אתת‪ .‬ע״ז השם הנכבד ]אמרו[ כי יכבד יי‪ .‬כמו טה משא יי‬ ‫במ״ש בירמיה )כ״ג ל״נ(‪ .‬וכן קדם לומר‬ ‫לא תוסיפו הביא מגתת שוא ונו׳)א׳ י״ג(‪) .‬ד( גס אני אבחר בתעלוליהם‪.‬‬ ‫לכן ישוב לחרף את אלה‪ .‬ולכן היו אוטרים ל ט ע ן ש ט י י כ ב ד‬ ‫י י‪ .‬בטו שקדם‬ ‫‪1‬‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫»( וזה באור חדש עשוק ורחוק‪ ( .‬והוא שם יו״ד ה״א ו״ו ה״א עם‬ ‫היותו שם נכבד‪ .‬‬ ‫וכבר תתבאר במת שאתר תטבע שתוף א ת ר ו א ת ת ‪ .‬וכן ח ל ל י יי‪ .ד י ם ח ר ע י ס שזכר‬ ‫לטעלח‪ .‬יסיים )גד( וחיו דראון לכל בשר‪ .‬והכת חשגית שקצת העולים‬ ‫הטתחזקים בירושלים לא היה לבבם והשתדלותם רק לבגות הבית‬ ‫ולעשות זבתים לרוב‪ .‬יד( וזעם את אויביו‪ .‬כמו ולא נכבד עליך )שיב י״ג כיה(‪.‬שכתב משה נ ע ש ה נ ר ד ה ו נ ב ל ה ‪.‬ובעבור‬ ‫שהבת תראשונה יותר רעה מאד טתשנית‪ .‫‪189‬‬ ‫ישעיה‪-‬םו‪.‬‬ ‫ובכלל בי באור כל הפסוק חזח על שלמותו אי״י‪) .‬זד‪ .‬וזה נ״כ דרך‬ ‫לענ מצד שתוף השם קצת שיש בשרש כבר (‪ .‬ז( תחיל‪ .‬יותר קרונצ אל הדקדוק‬ ‫והצמצום ממת שאמר )תכל( לכד יתושע פעם אתת )יהושע י׳ מ״ב( (‪.‬וכן בזה כתוב‬ ‫)ח( ב י ו ם א ח ד והקש ע״ז‪) .‬או לשון דרך שאלה מונח על מח שחוא כן בלי ספק וחקש‬ ‫ע׳יז‪) .‬חאחת שלא תרצה‬ ‫לעלות לירושלים ויחיו טשחקיט וטלעיגים על העולים כטו שהיו רבים‬ ‫בזמן הצלחת חוקית ככתוב )דהי״כ ל׳ ו׳(‪ .‬נם זה על ה י ה ו.‬ועל‬ ‫אלח חרעים אטד )ה( אמרו אחיכם שנאיכם מנריבם‪ .‬עיש כמקומו‪.‬ואין תמה אם אמר השם ו נ ר א ה‬ ‫כי אין זה יותר נפלא ממד‪ .‬כי‬ ‫אנחנו נראה בשמחתכם והם יבשו‪ .‬ובכלל בסכלות שהוא שגי מיגים כטו שירוע‪ .‬ואחר‬ ‫הכת השנית כמו שהתחיל )א( בה אמר יי השמים כסאי וגוי‪ .‬עודנו בטעותו עם ה כ ל ‪ .‬והוא הקש תנאיי‬ ‫טתרבק‪ .‬וכלל הדבר כי ירע ישעיה‬ ‫כי בוטן־ בית שגי יהיו שם שתי כתות רעות‪ .‬‬ ‫בטעם ויאהב קללת ותבואהו)תלים ק״ט י״ז(‪ .‬ט׳( אם אני המוליד ועצרתי‪ .‬ועליתם אמר )טז( את כל שבר‪ .‬לבן נער בתכת‬ ‫הראשונה תתלה כטו שתתתיל‪ .‬זה צודק בשני‬ ‫נושאים בזמן אחד או בשני זמנים בנושא אהד‪ .‬‬ .‬על ציון‬ ‫או ירושלים או תעם‪) .‬כי עמדו בלא בית המקדש‬ ‫ובלא זבחים עם סונ הסכלות בשני מינין‪ .‬או גם בכפירות‬ ‫הדעות‪ .‬עם השארם בתסרוגות הדעות‪ .‬‬ ‫עוד כי נם הטה כחדו כדרכיהם וגו׳ ולא כדרכי‪ .‬ובזר‪ .

‬דע בגי כי זה יהיה עגין נכבד‪ .‬וברוך היודע‪ .‬אלת תפליטים תיהידים הגכבדים‪ .‬ותגידו‪ .‬והאש שורפת בם תמיד‪.‬ולכן כל‬ ‫‪ .‬בפגרי‬ ‫האנשים הפושעים בו‪ .‬עם תיות תאש שורפת בתם תמיד לא תכבה‪ .‬ותבל מבואר ליודעים שתוף מלת כ ל‪) . .‬כמו‬ ‫‪ .‬רק שלא בא על א מתת‬ ‫‪.‬כי יצאו אז אם‬ ‫םג״ע‪ .‬גברים‪ .‬כד( ויצאו‬ ‫וראו וגו׳‪ .‬זה יתיר‪ .‬ותגת דרך תארץ תתיא לתתרתק תמיד בגגות‪.‬לקבץ‪ .‬בי אוהבי השם יצאו ויראו‬ ‫הפגרים תמהים מפושעי ישראל הנמצאים בגיהגם‪ .‬בבת אתת כרגע‪.‬וטעם ב ת ו ך בין שני‬ ‫‪.‫‪190‬‬ ‫ישעיה‪-‬םו‪.‬ש ה ם מלאים תולעים‬ ‫‪.‬בלומ׳ אלה‬ ‫יתיו דורשים ומפרסמים בבל קצות תארץ כבור ירושלים‪ ..‬בי אש של גהגם שלהבת‬ ‫ית כמו שקדם)ל׳ ל״ג( מדרתה אש ועצים הרבה‪ .‬‬ ‫כי רבים חיו כאלח‪) .‬שהם פרושים לה‪.‬יותר זרת לפי‬ ‫הגראה טמת שקדם אמרו ואגי זאת בריתי אותם )נ״ט כ״א(‪ .‬כלוט׳ כי בעבור גבלות אלה הגבלים היהודים‬ ‫רצוגי לקבץ וגו׳‪) .‬יח( ואגבי‪ .‬יתרו יספו‪ .‬תיים‪ .‬ואין חכרח לזכור תמתואר‪ .‬בי אגי ב ק י ב א ל ת ה ע ג י ג י ם ש ב ח‬ ‫תא ל‪ .‬הטעם בכל ראש חדש יבא כל בשר‪ .‬כטעם וישם יי לקין אות‬ ‫)כראשית ד׳ ט״י(‪ .‬א ח ת לאשה זוגה‪ .‬זונה‬ ‫אחת בין שגי גברים כטו שיעלת םםפרם‪ .‬‬ ‫ובבר באר המורת קצת תפםוק תזת)מו״נ םליג מי׳ג(‪ .‬וזה פלא גדול‬ ‫כי אלה הפושעים יתיו פגרים מתים שמורים בגיתגם תמיד‪ .‬קצות חארץ )כ( יביאו את כל אתיכם מגתת ליי‪) .‬‬ ‫גם מה שהרחיבו עור פירוש לפרושם רבותינו השלטים ע״ה והמורה‬ ‫ז״ל‪ .‬פי׳ א ח ר א ת ת ב ת ו ך ‪ .‬ער שנהיה מן הגכגםים בג״ע‪ .‬‬ ‫אלהיט יזכנו לדעת תורתו עם ספרי הנביאים כלם‪ .‬גן בעול גן יי‪.‬כג( ותית מרי חדש‬ ‫בחדשו‪ .‬וכן דרך תעם במחולות‪.‬י»( אחר אחד‪.‬ואיך שיהיה‪.‬‬ ‫וגם אותו חעגין לזיםת‪ .‬והוא תדין תעצמות‬ ‫והגידים והטעים‪ .‬ואולם‬ ‫יראה לי בי אוהבי השם אשר אמר עליהם בי יצאו ויראו‪ .‬יט( ושמתי בהם אות‪ .‬או הבונה אתר מותם כשיהיו כגן עדן‪ .‬‬ ‫למעלד‪ .‬אם מן התדרים עד פתה הגן והפרדס‪ .‬ותטעם‬ ‫באח‪ .‬אחר תלך )כראשית כ״ד ג״ה( ואחר תאסף )במדבר י״ב ט״ו(‪ .‬ותאר‬ ‫‪ .‬‬ .‬מרתוק מאד‪ .‬שיאמר למשל להם וחטיתך )ס״ה ט*ו(‪) .‬אבל נעלם ממני אם אלה‬ ‫אוהבי השם שאמר אליתם ויצאו וראו וגו׳ אם תבונת שיצאו מירושלים‬ ‫בעודם תיים‪ .‬גם זח קריאת'לעצטו‪ .‬ורק‬ ‫התולעים יהיו תיים בתם תמיד‪ .‬כמו והעיר בתוך )כמדבר ‪%‬״ה י•'(‪ .‬ו ת ו א לא ת י ת ב ק י ב א ל ת ‪ .‬אלי‪ .‬וםדעתי בי‬ ‫אלה הפושעים יותר רעים מהרשעים שנאמר עליהם בםפר מלאכי כי‬ ‫יהיו אפר וגוי )מלאכי ג׳ כ״א( ובמה רבים מכאובים יש למקום‪ .‬וזח ידוע נם אצלינו חיום‬ ‫דרך קבוץ זוגות רבות עם זוגים רבים ויסבו על השלהן ויושיבו‪.

‫ואולם מה ששאלת ממני‬ ‫ אבל בלבי‬. L A S T has already done so much good work in editing other writings of K A S P I . 11 .‫ ואחר שמצאתי פנאי לי מיד אחר‬.. ‫הנני שולחו בזה לירידי למען תשתמש‬ . The MS.‫ ואסוף ״כסף״ לרוב‬.‫ הם ספרי אתי‬.‫ ואין עוזרי‬. London who had obtained it in Damascus.and his life-long devotion to Jewish literature may receive the reward they deserve.‫מכתבים והערות‬ I am very glad to hear that Mr. 160 pages of the text being in type.‫ אין לאל ידי לעשותו‬. It is much to bo hoped that his self-sacrificing labours .‫בבית היער הוא בית הקיץ שלי אני יושב‬ . 6.‫הספר‬ ‫ והנני מובן לקבל עוד מה‬.‫ בודאפעסט‬.‫ צ ל ח ורכב‬: ‫ב ר כ ת י לידידי ח ם ו ״ ל‬ A. ‫ א ד נ י כ ס ף‬which he has used only came to light in 1900 when it was bought by the Bodleian Library from Mr. 30.‫אל מקומך הראשון מקום מוצא הכספי‬ ‫ ומה שרשמתי‬. The edition is already well advanced.‫עש״ק ב״ח אייר התרע״א‬ !‫ידידי היקר‬ ‫בשמחה יתירה קבלתי גליוני ספר ״אדני בסף״ ובחרוה גדולה ראיתי ששבת‬ ‫ קחתי‬. Mr. ‫וזאת‬ COWLEY Oxford.‫שיבא מידך יד חרוצים ואשימה עיני עליהם‬ ‫ כי כבר באו ימי הגופים‬. L A S T is editing the commentary of K A S P I on the Prophets.‫ בו כרצונך‬.‫ העברתי עיוני על כולו ומה שמצאתי להעיר ולתקן רשמתיו‬. L I P S C H I T Z . . that it was eminently suitable that he should publish this important and hitherto unknown Commentary.

‬ואם‬ ‫אמר גר היה נכון*‪ .‬‬ ‫״ ‪ 14‬שם ו׳ כ״א‪.‬צ׳ל אל אלהים ]ה׳ הוא יודע[ כמו כי יודע אלהיט‪.43‬‬ ‫‪7 * 1‬‬ ‫״ כ״ד כ״ב‪ .‬רצוני לומר מאחר הגליות הספד אחוד‪ .‬מצוחצח״‪.‬תא ואשהטך* אולי נשתבש בזכרונו של הרב‬ ‫כספי ספור התלמוד מגילה ן׳‪ :‬קם רבה ושחטיה לר״ז ובו‪ /‬אך‬ ‫גם נפשי איננה נוחה מביאורי זה‪.‬‬ ‫בנימין זאב ב א כ ע ר ‪.‬אמר ההכם השמד טפי שיועץ על פי דרכו* הוא מה‬ ‫שאמר רב כהנא בשם ר״ע )סנהדרין ע״ו‪ (:‬הוי זהיר מן היועצך‬ ‫לפי דרכו‪.‬שם בלתי נשלם* הוא שם התואר עם מלת השלילה כמו‬ ‫שאמד לקמן )דף ‪ (39‬ש״ב י״ז ז׳‪.‬נכונה ע״ר השאלה‬ ‫אילו נאמרה ‪.1‬אין לה טעם‪ .‬אכל לא אמרו* כלומר אין לפנינו במקרא כי אם‬ ‫ניר בהירק‪ .‬כאטרו* ואין טעם לתוספת ]כלב האריה[‪.‬מצומצים* טלה כלתי מובנת ואפשר שצ״ל ‪.‬‬ ‫* ‪ 14‬ש״א ו׳ י״ב‪.‬‬ ‫״ ‪ 18‬שם בשורה האהרונה ‪.‬‬ ‫]וכמו״ה ר״ט גרסבערג ידע מקומו בירושלמי נדה פ״ג ה״ב‪ :‬כולו‬ ‫אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה ואומרים לו בוא ואשחטך‬ ‫וכוי‪ .‬המו״ל‪[.‬מענין מיץ״ צ״ל מענין מעי )לי׳ של מעים(‪.‬קוגול* צ״ל ‪.‬הבדל בין עון ופשע הוא ההבדל שעשה )עמוד ‪(51‬‬ ‫במ״א י״א ח׳ בין עון וחטא‪.1‬אין טעם כי אם לביאור הדק׳ בראדי‪.‬מטעה חדשות‪ /‬צ״ל מטעם חרישית )יונה ד׳ חי(‪.‫לעשות חפצך בדרך אחרת‪ .Kukuk‬וכן מתורגמת מלת ק ו ר א במלת לע״ז על המקרא‬ ‫שיצאו לאור בספר ‪ Brandst: Lambort‬דף ‪.‬‬ .‬כי הכספי אומר שמלת ניד נאמרת ע״ד‬ ‫השז^לה‪ .‬‬ ‫שתרגומו שתיקא‪. .‬שתוף אחד ואחת״ עי׳ לקטן דף ‪. .‬‬ ‫ויהי נועם ה׳ על ידידי ומעשה ידיך יכונן‪ .‬כאות נפש מוקירך ודורש שלומך‪.‬‬ ‫* ‪ 26‬שם כ״ח כ״ז‪ .‬אם למות אם לחיים״ הם דברי חושי )בפסוק כ״א כסימן‬ ‫הקודם( לכן אמר ‪.‬וטעמה שדה נורה כלומר חרושה‪ . .‬‬ ‫״ ‪ 28‬שם כ*ו כ׳‪. .‬מי יתן וחכמו נכבדי אנשי בית שמש כמו אלו הפדות״‬ ‫ר״ל הפדות היו מישרות ללכת ולא פנו אחור ולא הביטו בארון‬ ‫כאשר עשו אנשי בית שמש וגרמו מכה גדולה‪. .‬‬ ‫״ ‪ 22‬שם כ׳ כ״ו‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 2‬יהושע ב׳ א׳‪.‬ואין צורך להפכו לנר כצירי‪. .‬‬ ‫‪ 46 .‬צריך לנקוד ויצקו—רצקו‪.‬‬ ‫עמוד ‪ 48‬שם ו׳ ן׳‪.72‬‬ ‫״ ‪ 38‬ש״ב ט״ו כ״ד‪ .‬‬ ‫״ ‪ 11‬שופטים ג׳ כ״ב ‪.‬הערה ‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ י׳ מ״ב‪.‬וכל בי האי ואולי‪ .‬דעתי עליו‬ ‫כאחד מכתבי עתים ואדבר על פירוש הכםפי‪ .‬ועוד הוא אומר ‪.‬‬ ‫״ ‪ 39‬שם י״ז י׳‪.‬‬ ‫״ ‪ 53‬הערה ‪ .‬‬ ‫״ ‪8‬‬ ‫ענין זה כענין זה‪.‬קוגו* או קוקו והוא בלשון צרפת ‪Coucon‬‬ ‫בל״א ‪ .‬ועל זכות המוציאו לאור‪. .‬כלומר גם מלת נד היתד‪ .‬ושרי הצבאות״ הם גבורי דוד הנזכרים בש״כ כ״ג וכדהי״א י״א‬ ‫המתהזקיס עמו‪. .

‬‬ ‫״‬ ‫‪ 157‬ה ע ר ה ‪ .‬‬ . .‬‬ ‫וכן ב ש ו ר ה‬ ‫הלטיין צ״ל‬ ‫‪ 14‬ת ח ת‬ ‫הלטין‪.‬‬ ‫״‬ ‫שהוא‬ ‫ר״ל‬ ‫לשון‬ ‫א ת ה ה ד ו ר ה ז ה ה ו א כרש אישר‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪ 122‬שזרה ‪ .‬‬ ‫ומי שימצא ראיה א ה ד ת יביאנה אלינו‪ .‬המו״ל[‪.‬‬ ‫׳׳‬ ‫‪ 137‬שורה א ח ר ו נ ה ‪ .23 .‬ולפ״ז היה ראוי להנ־הה ג פ נ י ם ה ס פ ר ‪.‬מ ל ת ל ע ג ל ת לא ידעתי ט ע מ ה ‪ .‬‬ ‫״‬ ‫‪ 92‬שורה ‪ .‬‬ ‫ויוסף ח ח כ ם ח נ כ ב ד ח ז ח שלוח אלי איזה ה ע ר ו ת והקונים וכה רבדיו היקרים אלי‬ ‫לאמר‪:‬‬ ‫עש״ק ‪.16‬‬ ‫׳‪/‬‬ ‫היו ספרי ה ת ל מ ו ד ‪ .‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪ 100‬ה ע ר ה ‪ . .‬‬ ‫‪ 149‬שורר‪ .12‬‬ ‫רומז‬ ‫שריפת‬ ‫על‬ ‫‪.22‬ה ש ו א ל צ״ל ה מ ש י ב ‪.1‬איננה נ כ ו נ ה כי‬ ‫אטד‬ ‫המחבר‬ ‫״והתאר‬ ‫ל ש ם כרש"‬ ‫ש ת ו א ר הדורים ) = מ פ ו א ר י ם ( מ ו ס ב ע ל כרש אע״פ‬ ‫רכים והדורים אישר פירושו‪:‬‬ ‫‪1G‬‬ ‫הערה‬ ‫צ״ל יחזקאל כ ׳ט׳‪2.‬‬ ‫״‬ ‫‪ 84‬שורה ‪ .‬‬ ‫״‬ ‫‪ 97‬שורה ‪ ) .‬‬ ‫״‬ ‫‪ 154‬שורה ‪ . .‬‬ ‫״‬ ‫‪ 80‬שורה ‪.‬ואחר מ ל ת כ ש ע ל י צריך ל ת ת ה ק ו ה מ פ ס י ק‬ ‫ו ל מ ח ק ו א ח ר מ ל ת מים‪.17‬‬ ‫ה ח ת לט״י צ״ל לטין‪.1‬״בב״י המלך* גוסחא ז א ת היתד‪ .1240‬‬ ‫ל א ידעתי‬ ‫מ ל ת ״קצוניבם׳׳‬ ‫מה‬ ‫ה ו א ‪ .‬‬ ‫)ע״ד לשון קצוי ארץ(‪] .‬כן דעתי ל כ ו ו נ ת ה ח כ ם יוסף ליוסף אבינו‪.‬‬ ‫ו ע ת ה מ ה כ ה אני ל ה ג ל ו ת כ ל ה ס פ ר ואז‬ ‫ב ע י ה עוד אוסיף לעיין בו‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪ 120‬שורה ‪ .‬ואולי יותר נכון ״קציניבם״ מלשון קצין‪ .‬המו״ל(‪.Budapest 7.‬ו א פ ש ר‬ ‫שצ״ל ״להאריך״‪.11‬‬ ‫״הערות והקונים א ל ה מעידיני ע ל שעיינתי ב ג ל י ו נ ו ת האחרונים כ מ ו שעיינתי‬ ‫בראשונים‪.‬המו״ל‪[.29‬״לעדים״ כלומר לפסוקים המעידים ע ל ה ה פ ר ש ה ז ה ‪ .‬‬ ‫להשלים )ישעיה ג ׳ ג ׳ ( ‪.1‬ה מ ח ב ר בעצמו כ ת ב לקמן ) ב ש ו ר ה ‪ (15‬ויועץ ה מ ל ך ‪.‬‬ ‫״התערב ׳ אינה לשון מקרא כי‬ ‫אם‬ ‫משקל ההתפעל‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫״‬ ‫‪ 92‬ו׳ א׳‪ .7.‬כי ע ל פיה ה ו א‬ ‫מ פ ר ש א ת ה פ ס ו ק ‪ .‬מ ד ד צ״ל מודד‪ .‬ואולי צ״ל ל ע ג ל ו ת ו ה ם ה ג ל ג ל י ם ‪.‬‬ ‫‪ 100‬שורה ‪ .‬‬ ‫וכוונתו לומר כי ה נ ב י א ה ש ת מ ש כבנין קל ב ט ע ם ה ת פ ע ל ‪.‬ל מ א ב ו ל ת אש״ זה‬ ‫ה ת ל מ ו ד בפריז ב ש נ ת‬ ‫״‬ ‫‪ 81‬שורה ‪.‬הכן נ כ ת ב ב כ ״ י ?‬ ‫)כן וכן‪ .23‬״ ש ה ת ת ראובן״ אולי צ״ל ש ע ר ו ת ראובן ו ה ס ש ע ר ו ת ראשו‪.‬‬ ‫‪ 162‬שורה ‪ .‬צ״ל ה פ ך ] ב ר ב ת [ שדים ורהם ) ב ר א ש י ת מ י ט כ״ה(‪.‬אולי צ״ל‬ ‫קצויכם‪.‬‬ ‫נ פ ל א ת בעיני כ ת י ב ת ש ל מ נ א צ ר ת ח ת ש ל מ נ א פ ר ‪ .‬לפני ה כ ס פ י ‪ .2‬צ״ל דברים ח׳ ב ׳ ‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ‪ G14‬שורה‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬א מ צ א אולי צ״ל אוציא‪.11‬א ח ר מ ל ח ״חרשים״ צריך‬ ‫‪ 101‬שורה ‪.1‬ב ר א ש י ת מ״ו ל ״ ב ( לא ידעתי מ ה טעם זכר פ ס ו ק זה בענין ?‬ ‫]צ״ל ב ר א ש י ת מ״א ל״ב‪ .‫עמוד ‪ 68‬ה ע ר ה ‪ .0‬לנ״נ כלומר לנבוכדנצר והוא ט ע ו ת וצ״ל ס נ ח ר ב ‪.‬כ״ט ד׳‪.22‬א ח ד מ ל ת י ב א ר צריך ל ה ש ל י ם ‪) :‬ישעיה מ ׳ כ ׳ ( ‪.‬א ם‬ ‫שבכ״י בוי״ו‪ .20‬מ ל ת‬ ‫‪.

‬עוד תשגא ותנוכ‬ ‫כאות נפשך אוהבך בלב שלם‪.‬רק זאת מצאתי להעיר‪:‬‬ ‫עמוד ‪ 2‬שורה ‪.2‬‬ ‫צ״ל את הספרים ו י ק ר א ם וגו׳ ויפרשהו וגו׳‪.19‬‬ ‫״‪ 9 .‬‬ ‫״ ‪ .13 .‬כ׳ תמוז‪ ..‬‬ ‫ת ח ת ״הוא נלחם בם״ נ״ל דצ״ל או נלחם נלחם בם‪ .9‬המטעה צ״ל הנוטעה‪.‬והגם שידוע גם לך שהרבה פעמים פלטה קולמסו דברים שאינם כדי‬ ‫לשומען ולא נזהר לקיים מאמר החכם מכל אדם ״הגו סיגים מ כ ס ף ‪ /‬כ כ ל זאת‬ ‫חמלת על ספריו יען נמצאו בהם דברים טובים ונכוחים עפ״י הפשט הפשוט‬ ‫שישמחו בהם החכמים היודעים להוקיר דברי הקדמונים‪ .12‬העומד אולי צ״ל חאומר‪.‬‬ ‫״ ‪ .‬‬ ‫והי יאריך ימיך בטוב ובשיבה‪ .‫ולעומת מח שהבטחתי את ידידי לחוות דעתי עליו ברבימ אשתדל לפרסם מאמרי‬ ‫בלשון אשכנז כהפצך‪ .‬‬ ‫עמוד ‪163‬‬ ‫״ ״‬ ‫* ‪164‬‬ ‫״ ‪167‬‬ ‫* ״‬ ‫״ ‪169‬‬ ‫״ ‪180‬‬ ‫שורה ‪ .‬‬ ‫שלום וכ״ט לכבוד ידידי ואוהבי המופלג בת״וי ובבל מדה טובה כש״ת מו״ה‬ ‫יצחק הלוי לאםט ני״ו‪.‬שורה ‪.‬‬ ‫כי היא שטעה ובו׳‪ .‬וטובה גדולה עשית‬ ‫עמו לעטר את ספרו בהערות מחוכמות מאירות ומסבירות לבאר כל סתום ועמוס‪.16‬צריכים אנו לדעת אחד‪ .28‬אהרי מלת קהלת צ״ל )ז׳ ט״ז(‪.‬‬ ‫קבלתי את העלים מס׳ ״אדני כסף״ ששלחת לי‪ .18‬‬ ‫י״א‬ ‫״ ‪ 10‬שורה ‪.‬‬ ‫מוקירו ודורש שלומו‪.‬‬ ‫ובגלל הדבר הזה ישבחוך החכמים ויורוך הנבונים ויחזיקו בידיך לשלם לך שכר‬ ‫פעולתך במיטב כספם בעד הכספי‪.‬‬ .‬שופטים‬ ‫כ״ה‪.‬‬ ‫הנני יושב פ ה בחוץ לעיר באין ספרים‪ .‬עיין ראב״ע ריש האזינו‪.‬כי בצע כסף לא‬ ‫רכשת לך בעד הספרים הקודמים שהוצאת מכבד‪ .‬ציל לדעת כונה אתת‪.‬‬ ‫ב״ז באכער‪..3‬״מפרת )?( לכל״ צ״ל מוטה כמו מטת עלכס )ויקרא כ״ו י״ג(‪.‬אהד מלת ולבן צ״ל מהר‬ ‫שורה ‪ .18‬מחסרי עמנו צ״ל מהםרי דעת בעמנו‪.‬חרע״א‪.‬‬ ‫״ ‪ .‬‬ ‫שודר‪ .‬והלום דאיתי שאהבתך א ת‬ ‫הכספי היא אהבה שאינה תלויה בדבר לפיכך אינה בטילה‪ .‬‬ ‫״ ‪ .‬‬ ‫בע״ה פה לענגגריעז סמוך למינכען‪ .‬ובכ׳׳ז עדיין אתה עומד באהבתך‬ ‫אליו‪ .‬והיה זה שלום‪.‬‬ ‫חנוך עהרענפזרייא הכהן‪.

‬‬ ‫*‬ ‫‪ .‬‬ ‫ולא א ח ד ל ל א מ ר‬ ‫לך‬ ‫ו מ מ כ ב ד י ו ורוחי ל א נ ח ה מדרכו‪ ..16‬ולא יראו צי׳ל ולא יבאו ל ר א ו ת וגוי‪.‬‬ ‫ספרי‬ ‫ר׳‬ ‫הכספי‬ ‫א ב ל גם‬ ‫ו ב כ ל ל ימצאו‬ ‫ולחוקרי ס פ ר ו ת ח ב י א ו ר ‪..19‬רופא אומן יקרא‪ .19‬ע ל‬ ‫״‬ ‫אמד‬ ‫כ מ ו זה‬ ‫החכם״‬ ‫נ״ל שרמז ב ז ה לסנהדרין ע״ו‪:‬‬ ‫הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו‪.‬לישנא ד ג מ ר א סנהדרין צ ׳ א ‪ .5‬וכאמרנו ה כ ל ה ו ל ך ובו׳‪ .‬מר ד״י ל א ס ט שלום וכוט״ס !‬ ‫נעתרתי ל ב ק ש ת ך ל ג ל ו ת ל ך דעתי ע ל מ ל א כ ת ך‬ ‫יוסף אבן כ ס פ י ‪.‬חיח ב ט ו ב ו ש י ב ת‬ ‫הישרים‪.‬‬ ‫י ב א ו נא ויראו ויקהו איש מ ט ה ו ‪ .‬‬ ‫וגס‬ ‫הרבה‬ ‫בספריו‬ ‫לחוקרים‬ ‫כ מ ק צ ו ע ו ת אחרים‪ .‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫אביגדור אפטוביצר‪.‬א ב ל‬ ‫בספרי ‪Das Schriftwort‬‬ ‫כי אני‬ ‫בהוציאך‬ ‫לעצמי‬ ‫אינני‬ ‫ל ב ‪ .‬ו א ת ה ידידי ת ב ו א ע ל ש כ ר ך ‪ . .‬ווין‪.‬‬ ‫כ ח פ ץ ידידך ההה״צ בלונ״ח ודוש״ת‪.‬עיין ב ר כ ו ת י* ב ע״א‪.‬וצריך אני ל ת ו ד ו ת כי מצאתי בו דברים ש ה ם‬ ‫ביאורים חדשים וטובים ש ת ו ע ל ת‬ ‫ממעריצי‬ ‫ה ש ת מ ש ת י ה ר ב ה בספריו‬ ‫ו ג ם א ת ה ח ל ק אשר תוציא לאור‬ ‫מ ה ם למבארי‬ ‫דברים ה ר ב ה אשר ח פ ץ ב ה ם ל מ ב א ר י ם‬ ‫לאור‬ ‫לרגל‬ ‫מלאכתי‬ ‫ע ת ה קראתי בשים‬ ‫כ כ ף סיגים‪.‬‬ ‫המקרא‪.‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪ 104‬שורה ‪ .‬‬ ‫ידידי‪ .‬‬ .‫*‬ ‫״‬ ‫‪ 14‬ע ו ר ה ‪ .‬נקט‪.‬‬ ‫כ״ה ו׳ המוז התרע״א‪ .‬ל ה ם כולם יוציא פ ר ח ויציץ ציץ ויגמול שקדים—מרים ו מ ת ו ק י ם — ‪.

‬מפיץ‬ ‫ומשכירתו‬ ‫‪13‬‬ ‫בעונותינו‬ ‫‪20‬‬ ‫ש״ב‪.‬עליה‬ ‫וחוזק‬ ‫‪12‬‬ ‫ממשות‬ ‫תוא‬ ‫שהנוצרים׳‬ ‫מפץ‬ ‫ומשכורתו‬ ‫מעונותינו‬ ‫ש״ב י״ז‬ ‫אליה‬ ‫וחוזה‬ .‬‬ ‫טעות‬ ‫עמוד שורה‬ ‫‪ 1‬מלמטה הידועה‬ ‫‪2‬‬ ‫עברי‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪ 8‬מלמטה ואהד‬ ‫מידי‬ ‫‪!0‬‬ ‫‪18‬‬ ‫האירוני‬ ‫‪5‬‬ ‫טרוטיל‬ ‫‪13‬‬ ‫התישם‬ ‫‪ 3‬מלמטה צרכי‬ ‫יושב‬ ‫‪22‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪12‬‬ ‫תיקון‬ ‫הידיעד‪.‬‬ ‫עבר‬ ‫ואחת‬ ‫מדי‬ ‫עמוד‬ ‫‪133‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪139‬‬ ‫חאירנו‬ ‫טורטיל‬ ‫התישים‬ ‫‪T:‬‬ ‫דרבי‬ ‫משכת‬ ‫)ה(‬ ‫ןו המפסיק או‬ ‫צריך למהוק‬ ‫שני‬ ‫שתי‬ ‫מלאו‬ ‫מלא‬ ‫)י(‬ ‫‪#‬‬ ‫‪140‬‬ ‫‪141‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪142‬‬ ‫*‬ ‫‪143‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪144‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪146‬‬ ‫״‬ ‫‪147‬‬ ‫מלת ל ד ב ר‬ ‫השחיתם‬ ‫‪6‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪ 94‬הערה ‪ 1‬ב ה‬ ‫‪ 3‬מלמטה בעברם‬ ‫‪95‬‬ ‫)יז(‬ ‫‪2‬‬ ‫הערה‬ ‫‪98‬‬ ‫)‪0‬‬ ‫אחר חרשים )ג׳ ג׳(‬ ‫‪11 100‬‬ ‫‪ 1 112‬מלמטה )ה(‬ ‫)ח(‬ ‫‪7 116‬‬ ‫וישיבו‬ ‫וישובו‬ ‫תכופות‬ ‫‪21 117‬‬ ‫תכיפות‬ ‫מצפוניו‬ ‫מצפיניו‬ ‫‪12 119‬‬ ‫כידוע‬ ‫כידועה‬ ‫‪14 120‬‬ ‫בשרו‬ ‫בשר‬ ‫‪10 122‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אשר תגע‬ ‫כי תגע‬ ‫‪14‬‬ ‫פינא‬ ‫סנה‬ ‫‪21 124‬‬ ‫לכן‬ ‫‪19 126‬‬ ‫יכן‬ ‫יציאה‬ ‫‪23 127‬‬ ‫יצאה‬ ‫י״ד‬ ‫‪9 128‬‬ ‫ד׳‬ ‫שיהיו‬ ‫‪9 129‬‬ ‫שיהיה‬ ‫‪ 13‬הקו אחר ״לתינוקימ״ צ״ל אחר‬ ‫ביניהם‬ ‫‪ 16‬לפני ידבר צ״ל )יא(‬ ‫יחיש‬ ‫יחוש‬ ‫‪3 130‬‬ ‫‪ 6‬מלמטה‪ .‬‬ ‫נפילת‬ ‫נפלת‬ ‫‪10‬‬ ‫אני‬ ‫אבל את‬ ‫‪30‬‬ ‫שנביאי‬ ‫שנביאיי‬ ‫‪30‬‬ ‫כה אמר‬ ‫כי אמר‬ ‫‪8‬‬ ‫מפאר‬ ‫הפאר‬ ‫‪21‬‬ ‫בענפים‬ ‫כענפים‬ ‫‪27‬‬ ‫ולמקרא‬ ‫ולמקרה‬ ‫‪15‬‬ ‫השמעת‬ ‫השמעתי‬ ‫‪2‬‬ ‫סוג‬ ‫סיג‬ ‫‪21‬‬ ‫לישעיה‬ ‫לישיעה‬ ‫‪24‬‬ ‫ולמסתור‬ ‫ולמסתיר‬ ‫‪15‬‬ ‫‪ 16‬חצים מסותרת החצים מוסתרים‬ ‫מכיל‬ ‫מכל‬ ‫‪13‬‬ ‫ממשש‬ ‫‪25‬‬ ‫תא‬ ‫‪2‬‬ ‫שחנוצרי‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ 4‬מלמטה‪ .‬י'‬ ‫‪22‬‬ ‫‪ 3‬מלמטה‪ .‬שבתי ודקדקתי בהכ״י‬ ‫והנה הפסוק הוא )בראשית ט״ו ט״ז(‬ ‫כי לא שלם עון האמרי וגוי‪.‫לוה הטעות‪.‬‬ ‫השחיתום‬ ‫בחייה‬ ‫בעוכריהם‬ ‫‪148‬‬ ‫‪152‬‬ ‫‪153‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪156‬‬ ‫»‬ ‫‪159‬‬ ‫‪161‬‬ ‫‪162‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪164‬‬ ‫‪165‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪167‬‬ ‫‪171‬‬ ‫*‬ ‫‪172‬‬ ‫*‬ ‫‪175‬‬ ‫טעות‬ ‫תיקון‬ ‫שורה‬ ‫‪13‬‬ ‫)י•(‬ ‫)״(‬ ‫נשואות‬ ‫נשיאות‬ ‫‪5‬‬ ‫ימותו‬ ‫‪ 2‬מ למטח ימיתו‬ ‫והכלל‬ ‫והכל‬ ‫‪4‬‬ ‫עתיך‬ ‫עתך‬ ‫‪6‬‬ ‫הולך‬ ‫‪5‬‬ ‫הא•‬ ‫תראינה‬ ‫תראנה‬ ‫‪1‬‬ ‫ויומים‬ ‫ויום‬ ‫‪12‬‬ ‫‪ 1‬הנקודח אחר ״וטעם״ צ״ל אחר ״‬ ‫הנפרדים‬ ‫הנשדדים‬ ‫‪24‬‬ ‫בארבע‬ ‫בשנת‬ ‫‪8‬‬ ‫ויתר‬ ‫ויותר‬ ‫‪30‬‬ ‫אות‬ ‫האות‬ ‫‪16‬‬ ‫באי‬ ‫בואי‬ ‫‪10‬‬ ‫‪ 14‬אחר ל ״ ח צ״ל )ה(‬ ‫רועי‬ ‫רעי‬ ‫‪22‬‬ ‫‪ 1‬מ למטה הנקודה אחר מלח מ ה‬ ‫יש למחוק‪.

.

J .

.

ADNL KE5LPH .

.

J O S E P H I B N K A S P I . LAST. Samuel. Mile E n d Road. LONDON. Icsaia. 1911. Nach der einzigen Handschrift in der Bodleiana in Oxford. 48. E . Narodiczky. HEFT Josua. Zum ersten Male herausgegeben VON ISAAC I.ADNE KL5LPH Commentar zu den proplietisclien Btichern der heiligen Schrift VON R. . Richter. Druck von I . Konige.

‬מייל ענד דויד‪ .‬‬ .‬מזרח‪.‬‬ ‫לונדון‬ ‫התרע״ב‬ ‫בדפוסו של י‪ .‫כסף‬ ‫אדני‬ ‫פרושים על נביאים ראשונים ואחרונים‬ ‫לרבי יוסף אבן כספי.‬‬ ‫בהוספות מ״ט וציונים והערות‬ ‫אני‬ ‫יצחק הלוי לאסט•‬ ‫׳ חוברת שניה‬ ‫ירמיה‪ .‬נרודיצקי‪ 48 .‬יתזקאל‪ .‬ ‫הוצאתיו לאור בפעם הראשונה ע״פ כתב יד יחירי באוקספרד‪.‬תרי עשר‪.

‫אדני כסף‬ .

‬עד כי תקצר לשוני להודות לך‬ ‫על כל תנמולך עלי‪ .‬באר זה ממנו ישקו העדרים‪ .‬מה יקד חסדך אשר האצלת לי בטובך‪ .‬שם ישבתי כעשר שנים לרגל מלאכתי‬ ‫ואדונים הפקודים הישרים כמו נגיד קרבוני‪.‬‬ . Dr.‬‬ ‫אבל בפרט לך אדוני החכם הנעלה ‪ Prof. A. Cowley‬העומד ומשרת‬ ‫ומכהן פאר כהיכל ספרתנו‪ .‫הנני מציב בזה אות זכרון לכבוד ולתפארת עפ ברכת תודה להאוצר היקר‬ ‫הבודילאני כעיר א ק ס פ ר ד‪ .‬הומה היית‬ ‫לי‪ .‬מן המעיין הזה שאבתי גם אני‪ .‬ידיד נאמן‪ .‬מקור מים חיים לתורה‬ ‫ולתעודה‪ .‬ע׳׳ב אמרתי יחי שמך הקוק על לוח ספרי זה כמו בלוח‬ ‫לבבי כאותיות כסף עד נאמן סלח!‬ ‫ממני מכבדך ומוקירך‬ ‫המול‪.‬גם יועץ פלא בבל ימי שבתי שם‪ .

‬‬ ‫מכרה‬ ‫אטימיטון‬ ‫רהוק‬ ‫מספירים‬ ‫הדא‬ ‫מלא‬ ‫הדא קושטא במשבשתא‬ ‫דמיא כ ם פ א תותי הספא‬ ‫איפותחסותאאינחרביתא‬ ‫אידלי חספאאיגלי כספ א‪.‬שמו עינם ולבם לעסוק בכל ב ל י כ ס פ‪ /‬ומלאו פיהם תהלתם‪-‬‬ ‫שמחתי באמור אלי אהד מן נחלי המורים‪ .‬‬ ‫כמת נמפי ממרות ואגלי זיעה מנו לי‪ .‬עד שילדתי נם בךעוני זה‪ .‬מלבד‬ ‫שכר עניי ועמלי וכל עבודתי בזת‪.‫פתח‬ ‫דבר‪.‬הנם‬ ‫שומים בנאדי הלא בספרי!‬ ‫אבל שובע שמחות ושבע רצון אנכי! ששתי לראות כי הבמי לב‪ /‬רבים‬ ‫וכן שלטים‪ .‬ובן אקוה כי לא ימנעו‬ ‫הטוב ממני לאסוף גם הכסף הזה‪.‬הוצאת יעלליניק(‪.‬‬ ‫ולולא המרי אלה הנאמניםלםפרתנו ‪ -‬ו ה מ ה מעטים לדאבון נפשנו‪-‬‬ ‫אמנם לא תית אפשר לי לעמוד אפילו בתוצאת הדפום כי רבה היא‪ .‬‬ ‫אדמה כי נחל כבוד התלק הזה האתרון מן תראשון‪ .‬‬ ‫שובע שמחות וםמכוני באשישי ענבים אנכי היום י‬ ‫ד׳ נמר עלי לחשלים חפצי נם בחלק השני לאדנים ״אדני בםף״ אלח‪.‬בי בדעתו לקבוע שעור בבית‬ ‫מדרשו‪ .‬‬ ‫היש שמהה ועונג גדול מזה למו״ל ?‬ ‫זח חלק הרוהניי שבו ז‬ ‫וחיש מי שידאג וישאל גם לשלום כיסי‪ .‬להשמיע בלמודים תנ״ך עם כל באורי הבםפי אלה שחו״ל‪.‬וחלבון יוצא ובורא ומביא את‬ ‫את כל הספרים האלה ?‬ ‫יש ויש ‪ 1‬הנני אםיר־־תודה לכל אוהבי ומכבד‪ /‬תבמי ונדיבי לב‪ /‬אשר‬ ‫בעין יפה ורות נדיבת קנו ממני את ההלק הראשון‪ .‬ואם יש בבאוריו‬ .‬‬ ‫)הקדמת הר״מ די לונזאנו ״כמעריך״‪ .‬‬ ‫למסרו לחבמי םפרתנו‪.‬‬ ‫בואו זלים זהב מכים‬ ‫וקנו חטים מן הםיטזן‪.

‬אולם ברובו נמצא ונרגיש‬ ‫רעיונות והערות מאירות‪ .‬ונצרת על רל שפתיו‪ .‬נעלות וגשגבות‪ .‬ואכלו.‬תדשות ונצורות‪ .‬‬ ‫ובפרט נשמר בחלק תזת בלשונו‪ .‬ועמו‬ ‫אומר אפם כסף י ואומר לכם הבמים ומשכילי עם‪ .‬‬ .‬‬ ‫רםםגט‪ .‬להביא לכם עוד א ח ד מכתבי אבן כפפי‪ .‬תקראו זאת‬ ‫ותזכרוני אותי‬ ‫אני עבדכם‬ ‫המו״ל‪.‬טו״ב אדר לשנת תערב לנפש לפ״ק‪.‬מדברי חכמים וקורות הימים‪.מטוב‬ ‫אשר אני בעניי הכינותי לבם בימי היי הבלי ‪ -‬ואתר עורי‪ .‬היו בטוב‪ .‬זו לעגו וזעם‬ ‫לשונו לתמוד לצון לו‪.‬‬ ‫חפז יצרי עלי‪ .‬והוא כ״י ״הם הכסף״ מבית ננזיו של הה׳ אלקנה אדלר‪ .‫דברים רחוקים ודקדוקים דחוקים‪ .‬המה מעטים‪ .‬מעט הכמות‬ ‫ורב האיכות‪ .‬רובם מרוקעים‬ ‫ואחוזים מטבע זמן ההוה‪ .

‬ויקרא כ״ו‪ .‬תמה אני למה נבוכו‬ ‫המפרשים בזה‪ .‬ואולי‬ ‫צ״ל ״וגם״ זה‪ .‬ואע״פ שהיה בן ארבעים שנה או יותר‬ ‫יתכן לקראו נער ובתור בצרוף‪ .‬ויש‬ ‫ב מ כ ת ב פרשה והפסקה ( ביניתם וכבר רמזנו ע״ז עמ כלל ארבע‬ ‫עשרה תפםקות נפלאות שיש בין התורה והנביאים‪ .‬‬ .‬‬ ‫אם תנותרים בערי ישראל ואם הנאספים ירושלימה בהצלחת חוקיה‬ ‫ב״ש שדרך הנביאים לתכמות נפלאות לדבר לשון תבאי וגוזטא‪.‬ואם בלי‬ ‫ספק רמזו ברמזים בוללים כמו שעשה ישעיהו וכמו שרמז משת חרבן‬ ‫בית ראשון ברמז אינו מושג לרבים (‪ .‬‬ ‫)ה( גביא לגוים נתתיך‪ .‬כן בכ״י ישנים נמצא פד‪ .‬ואתר כתיב ויהי יי )ד( וגו׳‪ .‬ובאורם אי׳יי‪.‬וב״ש עם שעור ]יש[ שתוף נער‬ ‫בתור — כמ״ש אריםט׳ — נער ובתור במדות‪ .‬ולכן ראה כי גם זה הנביא‬ ‫לא דבר כלל מבנין בית שלישי שאנו מחכים חיום בלי םפק‪ .‬ל״א‪ (» .‬‬ ‫א• )ג( ויתי בימי יתויקים‪ .‬גם מורגל אצלנו‬ ‫לומר נער ובחור בדעת‪ .‬כללו של דבר אין ראוי בשום פנים שניהם לנביא שנבא בנין‬ ‫בית שלישי ער שנמצא כתוב תחלח בספרו יעוד חרבן בית שני‪.‬ר״ל כי שבו רבים‬ ‫ורבים מעשרת השבטים כמו שגלו עוד רבים מהם בחרבן בית ראשון‪.‬בכח‪) .‬כי הכל אמת‪ .‬ו( כי נער אנכי‪ .‬וזח‬ ‫מבואר בי הוא נבא חרבן בית ראשון ובנין בית שני במו שעשת‬ ‫ישעיה‪ .‬אין הבונה בזה שהוא בידים יבנה ויהרוס אבל בלשון‪ .‬‬ ‫ובכלל מי שהוא בקי בספרי הקדש שלנו יבין אמיתת דברינו‪.‬והיו בבנין בית שני‪ .‬ואל תתערבב על קצת מליצות‬ ‫רחבות שבו‪ .‫הלק ירמיה מספר המשל‬ ‫הממנה‬ ‫אדני כסף‪.‬י( ראה‬ ‫׳הפקדתיך‪ .‬ואין‬ ‫הבדל בין שני האברים האלה או זולתם כמו הלב ותמות שהוא פעלם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ Q‬גם מושג לרבים‪ .‬וזה ( תית משפלות ירמית לומר זת‪) .‬כי ידוע בעברי ובהגיון הוראת כל תאר שיש ממנו‬ ‫במוהלט ויש ממנו בצרוף‪ .‬שחרב תבית בימיו ובזמנו‪ .‬ור*ל טעם שני שקרא עצמו נער שמורה על שפלותו‪.‬והנה זה הנביא‬ ‫תוריעגו ג״כ בונת ספרו באמרו שנבואותיו היו מזמן יאשיהו עד םוף‬ ‫ימי צדקיחו‪ .‬פרשה‬ ‫סתומה‪ .‬‬ ‫אמר יוםה אבן כספי גם זה הנביא ירמיה עשה כמו ישעיה‬ ‫שזכר בראש ספרו שם מ ח ב ר ו ו בו נ ת ו ‪ .‬‬ ‫ואין ספק שירמית לא תשתדל ליעד לתם תרבן בית שני‪ .‬עיין ״מסורת התורה והנביאים* להרב ריפ פינפער‪ .‬ווילנא תרס״ו‪ (• .

‬יט( ולא פחדתי עליך‪.‬‬ ‫ב• )ו( ערבח ושוחח‪ .‬‬ ‫בסתם ובמוחלט והטעם דרך םלולת‪) .‬וחבל צדקו יחדו‪) .‬ואת בני בניבם‪ .‬מטעם סער‪) .‬כי ת צ ע י ק ת זנותיה אנח ואנה‬ ‫י‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫*( ר»ל רק על שקד‪ .‬כם״ש אריסט׳ פעל הנפש‪.‬טז( ירעוך‪ .‬וכבר הארכנו ע״ז במקומות‬ ‫אחרים‪) .‬הנמצאים‬ ‫בימי• צדקיהו וגם אחריהם כי כלם היו רעים ולאו דוקא בני בניכם‬ ‫לבד‪ .‬וזה כלו מבואר לחכמים ולא אוכל‬ ‫להבין זה לסבלים‪ .‬‬ ‫כי היו דרשות במקומות וזמנים שונים‪ .‬וכן עליה לבניכם ספרו וגו‪) /‬יא( והמה‪ .‬ובן סיר נפות‪ .‬זכר בתחלת ספרו בלל בונת כל‬ ‫ספרו על עמנו והוא תרבן בית ראשון‪ .‬בבר זכרנו מפני נערת אחד וגו׳ )ישעיה ל׳ י״ז(‪ .‬כי אין הפץ בכסילים‪ .‬זאת תשובת השם להם‪.‬יח( ועתה‪ . 12‬והשתדל שלא‬ ‫יאמרו תטלט ממה שיעשו*‪ .‬לאו דוקא חדש‬ ‫אבל תטעם בעתח‪) .‫ירמיה א ‪ .‬זה לבדו אני זוכר בכתוב שחוא חתחלת דברים‬ ‫כאלו אמר‪ .‬אע״פ שבא פ זה בכתוב‬ ‫לא בא כלו (‪) .‬כ( מעולם‪.‬שלחתית‪ .‬חטעם אין לי חפץ במה שחשם אומר‪.‬ח( וארא‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫עיור לבי‪ /‬כי הכל יקרא פעל ומעשה‪ .‬וב״ז לא הועיל‪.‬אני אומר לך‪) .‬ב ‪ .‬אתת גטית מן הדרך‬ ‫ללכת אם מצרים ואם אשור לבקש עזר מחם‪) .‬כח( נואש‪ .141‬‬ ‫ואולי דוגמתו גפ כדברי דז״ל ד*ר פי׳ב ס׳ ב׳‪ :‬הוי זהיר שלא תתפש מקוש‬ ‫דבורך‪.‬‬ ‫וכל השמוש פעל נופל על הכל‪ .‬‬ ‫)לו( תזלי‪ .‬ואין בזת תשרש רק זת תעגין (‪) .‬ובמקום אחר‬ ‫כבסי וגו׳ )ד׳ י״ד(‪ .‬מבואר כהרחבה בשרשות כסף‪.‬כמשמעו מטעם‬ ‫לרעות בגגים )שיר ו׳ כ׳(‪ .‬ככ( כי אם תכבסי בגתר‪ ..‬וכן מביא המאמר הזה במשנה כסף ‪ 1‬עמוד ‪.‬תלכ‪ /‬משרש אזל‪.‬והנח ארז״ל‬ ‫אין מוקרם ומאוחר בתורת )פסהיס ו׳(‪ (*) .‬‬ ‫וענין זה הלשון כמאמר תפילוםוף ( תזהר שלא יאמרו שאם יאמרו‬ ‫יעשו‪) .‬‬ ‫לא פחדת ממגי מלכת אל מצרים ואשור כי תית רע בעיני‪) .‬‬ .‬ה( הנה דברת‪ .‬יז( בדרך‪.‬ג ‪.‬ט( והיה מקול‪ .‬כד( בתדשת‪ .‬לא עבר בה‬ ‫איש‪ .‬כפשוטו‪ .‬ואולם עם כ״ז ישוב לזכור עוד ב״ז כמה פעמים‪.‬שברתי עלך‪ .‬כי שקד אני וגו׳‪ (* .‬‬ ‫״( כמוסרי הפילוסופים הוצאת לעוונטאהל עמוד ‪ 28‬סימן ‪..‬ואחר בנין בית שני‪ .‬וכן עשה‬ ‫ישעית בתחלת ספרו‪ .‬יכ( ושערו‪ .‬וגם כ״ז לשנות ולכפול לעם‬ ‫למען יזכרו‪ .‬‬ ‫מיטי קדם‪ .‬כדי שתלך בקלות בדרך הםלולח ואת‬ ‫גטית להרים ולגבעות‪) .‬כי כבר גלו עשרת השבטים ע״י שלמנאצר מלך‬ ‫אשור‪) .‬טו( כי תנני קורא‪ .‬הטעם עם היותם‬ ‫בלתי אלהים‪) .‬‬ ‫ג )א( לאמר‪ .‬כמשמעו כלומ׳ ראיתי רוע לבבם ועם כ״ז ולא‬ ‫יראח‪ .‬כי במדבר חפירות עמוקות‪ .‬יא( מקל שקד‪ .

‬הנת זד• תתאר לא הית‬ ‫גנאי אבל הטעם בי זת טוב‪ .‬בי תקרא כסא יי‪ .‬כאלו אמר אם תשוב ישראל אלי (‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪2‬‬ ‫י( מפרש א ל י שמוסב למעלה‪ .‬ובן ולא יאמר עור התפת וגו׳ )ז׳ ל״ב(‪ .‬‬ ‫ד* )א( אם תשוב ישראל‪ .‬אין בזת סתירת כמו שקדם לנו )ב׳ כ״ב(‪.‬ב״ש בכאן‬ ‫שתוא שם יותר נכבד‪ .‬‬ ‫כי כבר ידוע בהגיון ענין הסתמיות‪ .‬‬ .‫‪3‬‬ ‫ירמיה ג ‪ ..‬שם יתס לכל כמו שדת‪) . ואולם ולא תנוד‪ .‬‬ ‫כמו שקדם לפגים‪) .‬ב״ש שבאר בזח ואמר‬ ‫)פסוק י״ד( ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחת ונו‪ /‬ועל אלת‬ ‫תמעטים גם מישראל גם מיתודת נכון לומר בסתם ששבו בבית שני‪.‬וכן אמר שלמד‪ .‬י( וגם בכל זאת‪ .‬וטעם לא תנוד אחרי שובך בבית שני‪ .‬לאע״פ שיש ברברי הנביאים מלת‬ ‫כל אין נזק בזת כי כבר ידוע שתוף שם כל‪ .‬אך צרף לזת כי תשממת לא תחיח כליון גמור‪ .‬יח( כי נגע עד לבך‪ .‬יד( כבסי מרעת לבך‪ .‬במצות חלב שחם תעקרי וכבר קרם כבסי‬ ‫מרעח לבך‪ .‬‬ ‫)יג( שובה משבח ישראל‪ .‬ד ‪.‬בי‬ ‫גלו גם חם לגבול אשור במו שקדם במלכים‪ .‬‬ ‫)י ( שדי‪ .‬אולם יותר טוב תוא כסא יי‪ .‬כלומר תשוב לירושלים כמו שבשרתיך‪ .‬‬ ‫)יא( צדקה נפשה‪ .‬על השממה (‪.‬בי עיקר חדבור ההוא‬ ‫ש מ מ ת ת ת י ת‪ .‬‬ ‫תנת אז תשוב‪ .‬‬ ‫)כז( ובלח לא אעשח‪ .‬כב( הננו‬ ‫אתנו‪ .‬רמז למה שקדם זכרו ש ל ח ת י ה ‪.‬וכן ונקת לא אנקך )ל׳ י״א(‪.‬וכן‬ ‫טעם ונקה לא ינקת )שמות גיד ז (‪ .‬ר״ל כי יתטאו‪.‬ובשוב‬ ‫ירושלים לא יזבר תארון רק כלל ירושלים‪ .‬ואין חכרח שכלם שבו‬ ‫בבית שני כי גם מיהודה לא שבו רק תמעט‪ .‬כח( על זאת‪ .‬וכן ת״י רשיי ורד״ק נגד רוב המבאריש‬ ‫ההדשים‪ (» .‬וכבר זכרנו רבים באלת‪) .‬נגד בל המפרשים‪.‬וזד‪ .‬גבון זה הלשון בעברי ובהגיון כמו שהית גבון אם‬ ‫אמר הרעה יהודה מישראל או פחתה הרעה ישראל מיהודה‪.‬‬ ‫ותטעם בבלם א ב ל ‪ .‬שזד• יתית להם‬ ‫שם יותר מצוין‪ .‬גם כי ה י ו ל ה ם ב מ ו‬ ‫ש י ש ל נ ו ב ת י כ נ ס י ו ת עם א ר ו ן ל ס פ ר י ת ו ר ת ‪ .‬כי‬ ‫ארון יי היה בלשונם ובפיתם בתיותם בגלות אם ברצותם להשבע‬ ‫או זולת זה‪ .‬נכון בו״ו כמו שנכון אלי תשוב בלא‬ ‫ו״ו‪) .‬מכל משמר נצר לבך )משלי ד׳ כ״ג(‪.‬וכן לא יאמר עוד תי יי וגו׳ )ט״ן י״ד(‪) .‬לכן אין תימה כלל‬ ‫באמרו את״כ על ענין בית שני )פסוק י״ח(| בימים ההמת ילכו בית‬ ‫יתודת וגו‪) /‬טי( לא יאמרו עוד ארון בית יי‪ .‬ובן הרי״א שמוסב למעלה‪ .‬כמו ש ה ו א מ ג ה ג ג ו ה י ו ם ‪ .‬כלומ׳ בבנין‬ ‫בית שני‪ .‬כלומר ואמרו הננו אתנו‪.‬ובזת יש רמז סור‬ ‫יתבל אי״י.‬זח חדבור לגבח ישראל שגלו צפונה‪ .‬אין זח עיקר חמבוון‪ .‬זת תכלית‬ ‫תרע‪ .

‬‬ ‫ומתאים מאד לעומת ג ט י ש ו ת י ה אשד התקשו בו המבארים‪ (« .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪#‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫*( דיל שדוד הוא ל״ז עם ו‪8‬ת ל״נ‪ ( .‬ח( סוסים‪ .‬ובנד‪ .‬וכלת אל תעש‪ .‬ישעיה נ״ט ט״ז וירא כי אין איש וגו׳ ותושע לו זרעו‪ ( .‬האויבים‪) .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫זמתי‪ .‬מוזנים‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪B‬‬ .‬‬ ‫)ז( ואשביעאותם‪ .‬משכים‪ .‬או צ״ל מטעם תחגדדי‪ .‬עיקר זח השם בכל מ ק ו ם ח ז ו ק ו ק י ו ם ‪ .‬וזד‪ .‬וע״כ תשב שתעשירים יוציאו ממונם לחשיג חכמות ורעות‪.‬הטעם מצד ההורגים‪.‬מיכה ד׳ י״ד‪ ( .‬וזה ג״ב ממה שנזכר בבונה שנית כמו שקרם לנו )ד׳ כ״ן(‪) .‬כט( באו‪ .‬מטעם לא תתגודדו (‪ .‬‬ ‫ךן )א( אם תמצא איש וגו‪ /‬גם זד‪ .‬יתגודדו‪ .‬ע״ש פרושו בח״א‪ .‬בי אז לא ירד הגשם בלוט׳ על הרוב כמ״ש בדברי שמואל‬ ‫)ש״א י״ב י״ז(‪ .‬יג( כד‪.‬מסודות הכתוב‪ .‬ונבון זה לכללם כמו שנכון אם אמר משכימים לאישיתם‪.‬ובמקום אתר הפך (‪ .‬שם כ״ב ל׳ ואבקש מהם איש וגו״‬ ‫ולא מצאתי‪ ( .‬ולא כמ״כ‪.‬וכמו זה‬ ‫אמר יחזקאל (‪ .‬ואם אינו רתוק שיתית שם‬ ‫נגזר‪ .‬כי כן‬ ‫דרך הזוכים האורבים בבתי הזונות‪) .‬וג״ב הענין בארצינו זאת‪.‬בכאן הם בעלי הקנינים והעשירים כי הם הפך דלים‪.‬בעבור היות הצמה םוג לאדם ג״כ נהגו הנביאים כלם‬ ‫לכנות בני האדם בלשון צמת ואילן ועשב‪ .‬‬ ‫אי״י‪) .‬‬ ‫מטעם מזון‪ .‬שאלת גחלת ובאור זד‪.‬וחעם אמרו אח״כ על מח עשה יי‬ ‫לנו את בל אלח‪ .‬לשון נקבה וזכר‬ ‫סמוכים ( והבל נכון‪) .‬ה ‪.‬ל( ואת שדוד‪ .‬וכעגין רצפה )ש״ב כ״א י׳(‪ .‬בי איגו רומז לזת‪) .‬‬ ‫יעשה להם‪ .‬אבל כלה אל‬ ‫תעשו‪ .‬כטעם כה יעשה לך יי ובת יוסיף)ש״א ג׳ י״ז(‪ .‬ש״ב ח׳‬ ‫ב״ד‪ .‬שם דמיון ראשון‪ .‬נכון כמו בסוסים וזה‬ ‫מבואר אצל מי שיורע תוראת הוא הוא והוראת תחמה‪ .‫ירמיה ד ‪ .‬כד( שבעות חקות קצר‪ .‬יח( וגם בימים הדומה‪..‬וזמותי‪) .‬ולכן תטעם בכאן באמרו‬ ‫בשרותיה על תאנשים תרמים‪ .‬‬ ‫ואמר ירמיה בי היה אפשר לעניים שלא ידעו החכמה בי אין לאל‬ ‫ידם לקנות ספרים ולשבור מלמדים‪ .‬ודעתו כי ענפי האילון בקראים ג״כ שיח שמשמיעים קול‪.‬וזה הוראה חדשה‪ .‬דברים‬ ‫י״ד א׳‪ .‬מטעם שובע‪ .‬כמו אד״ט‬ ‫אקפח את בני )שבת י״ז(‪ .‬‬ ‫וכן מנהג רז״ל ( וג״ב מנהג היום אצלגו‪) .‬ג( לאמונה‪ .‬כי תם בנדנודם יותר ישמיעו‬ ‫קול כמ״ש קול צעדה בראשי הבכאים (‪ .‬‬ ‫)י( בשרותיה‪ .‬אותם בענפי תאילן תיותר רמים‬ ‫הנקראים אמירים ובן שרות מטעם שיר‪ .‬‬ ‫גם זה ממה שנזכור בכונח שנית‪ .‬וכן בההיא איתתא )ויק״ר פ״ט סימן ט׳( שאמר לה‬ ‫בעלה כן ובן ובו׳ שהוא לשון שבועה כפי׳ הרז״וו והי״מ‪ .‬ב״ש שכל ימיהם מכאובים‬ ‫למחיתם‪ .‬ותטעם רעות‪.‬הטעם‬ ‫כי עם היותו גותן גשם לעת ראוי כן ימנענו בעת ראוי וחוא בימי‬ ‫קציר‪ .‬לא( להורגים‪ .‬והטעם‬ ‫בזת לתכלית קיים כי בן בל פעולת שלם כ״ש פעולת השם ית‪/‬‬ ‫)ה( הנרלים‪ .

‬‬ ‫כמו בונות (‪) .‬‬ ‫ץ* )ד( היכל יי וגו‪ /‬זה היו אומרים לעצמם כי היו בוטתים‬ ‫כי לא תשחת ירושלים כי השם לא יניח להשחית היכלו‪) .‬ועיי אוצר‬ ‫נחמד ‪ n‬עמוד ‪ 111‬בשם ספר הנהגת החיים ״צעד הרבים חצי נהמה״‪ .‬בא( ספו‪ .‬ואכלו בשר‪ .‬‬ ‫( ר״לןבמו״נ פל״ב משלישי פי׳ זה הפסוק‪.‬כח( עשתו‪ .‬‬ ‫ויותר מבואר אמרו עוד )ט׳ ט׳( מעוף השמים ועד בהמת נדדו תלכו‬ ‫ונו‪ /‬וכתיב עוד )י״ב ד׳( מרעת ישבי בת םפתה בהמות ועוף וגו׳‬ ‫ובאור כלל זת אי״י‪) .‬ב( על האדם ועל חבחמח‪.‬מקור מטעם‬ ‫וישכו המים )בראשית ח׳ א׳(‪ .‬כמו שנאמר אבל רבים‬ ‫חצי נהמה (‪) .‬ו כ א ש ר י ח י ח א ח ד ע ל ע ש ר ה ח ו א ע ב י‬ ‫ו ח ו ז ק י ו ת ר מ ו פ ל ג על ח ק ש ר ח ח ו א ‪ .‬כי אם בשום פנים ימצא בם כסף א״כ הוא נמאס וגרוע מאד‪.‬גם זה דבור השם לאויב שישוב ידו תמיד‬ ‫להפליג הבציר‪ .‬ובבית‬ ‫אוצרנו רמםגט בספרו של דוקעם׳ ״כלומנל^זע״ נרשמו כמה הוספות בכ״י צונץ‬ ‫ומציין ״רעות השונא חצי נחמד‪.‬‬ .‬כי אין‬ ‫עיקר מנת השם בקרבנות כמו שיפרש את״כ כי לא דברתי וגו‪/‬‬ ‫ובבר האריך המורה בפי זה‪ .‬עצמם‪) .‬ובן‬ ‫בוישמע יתרו בתתלת מעמד הר סיני )שמות כ׳ ב׳(‪ .‬כמו שמפורש כפ׳ וארא )שמות ו׳ ו׳(‪ .‬ובן כתב אפלטון על הרעים‪ /‬ויקרא הטובים כסף‬ ‫וזחב‪) .‬ויצליחו‪ .‬דבק עם הקודם כמי‬ ‫שגזרו בעלי תמוסרת‪ .‫‪5‬‬ ‫ירמיה ה‪—.‬‬ ‫)בו( אבל יחיד‪ .‬שם תאר לעשי המוקש‪ .‬וכן כתיב עוד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.693‬ולא ידעתי איזה‬ ‫הוצאה היה לפניו‪.‬‬ ‫)כח( נחשת וברזל‪ .‬שם נגזר כמו הקימו בחוניו )ישעיה כ״גי״ג(‪.‬‬ ‫כ ל ו מ ר ע ב י ו ח ז ק ע ש ר ה כי ]הוא[ ה ק ש ר ה ר א ש ו ן‬ ‫מ ה א ח ד י ם י (‪ .‬‬ ‫)כו( ישור‪ .‬כטעם תשורי מראש אמנה )שיר ד׳ ח׳(‪ .‬״ בשם יוספין !עמוד ‪ .‬יח( מגיס‪.‬ודעתו זה‬ ‫ההדש ב ע ש ת י מבואר בהרהבה בשרשות כטף ב״י‪ (» .‬מטעם תוספת כמו ספו שנת על‬ ‫שגה )ישעיה כ״ט א׳(‪ .‬כשך‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫*( וטעמו כשך יקושים‪ .‬כט(‪ .‬יט( תלא אתם‪ .‬מאש‪ .‬ז‪.‬‬ ‫ן )ט( השב ידך‪ .‬ו כ ן ט ע ם ע מ ת י ע ש ר ה )שמות כ״ו ז׳(‪.‬נחר‪ .‬וגם זת כ ו פ ל תמיד ידו בגפן‪.‬כמו שנהוג לבצור הענבים‬ ‫הטובים לתלות או לאכול מיד‪ .‬הטעם שגם יאכלו העולות‪ .‬העושימ המוקש ילבו אט ובנתת‪ ( .‬בנין נפעל משרש חרר‪ .‬וטעם םלםלות‪ .‬ל( כםף‬ ‫נמאס‪ .‬יקושים‪ .‬ו‪—.‬םלים‪ .‬־* >( ראה זה הדש בבונת שדש זה‪ .‬כז( בחון‪ .‬ומנהגם‬ ‫להכין חפחים אל העופות והם עומדים בנחת מופלג ויציבו מוקשים‬ ‫משחיתים תעופות (‪) .‬ובן להלן מ״ד י״ט‪.‬כי חוא חזק מאבל רבים‪ .‬בדברי רז״ל ד״ר פ״ב‬ ‫ט׳ ב׳ ובילקוט דברימ ס׳ תתכ״ז‪ :‬צרה שהיא של רבים אינה צרה‪ .‬שיצליחו‪.‬ואמרו תם עפרת הוא גזרח אחרת‪) .‬והאמת הוא אחד מפרושיו בזת ר״ל‬ ‫בפסוק ( ביום הוציאי‪ .‬מטעם עב וחוזק וכ טעם יתעשת‬ ‫אלהים לנו )יונה א׳ ו׳(‪ .

‬כלומר הרבהה לגדל השער וצריך לגזוז‬ ‫אותו‪ (* .‬בלומר כי אם אתם חכמים בזולת ספרים ועל כלם ספר תורת‬ ‫משח‪ .‬אמר יי‪ .‬תנת עוד‬ ‫יבוא עד הנבול הראשון‪ .‬אם זה מאמר גוזר נכון זה מצד היות הכל צפוי‬ ‫והרשות נתונה )אבות פ״ג ט״ו(‪) .‬ו מ י ש א י נ ו י ו ד ע ו ב ק י ב ת ו ר ת‬ ‫מ ש ה כ ל ח א י ן לו ח כ מ ה כ ל ל ‪) .‬לריק עשה העושה עט‪.‬ובאור יותר אי״י‪) .‬ג״ב כמו אם י פ ל ו ‪ .‬אין צרך בכל מקום לזכור תמתואר‪ .‬שני שרשים‬ ‫ושני ענינים ( ותטעם קבוצים וכללם כלם יתר‪ .‬וכן הדימגו‪.‬בי הגזירות גדלה‬ ‫גדולה (‪) .‬זד‪ .‬זכר גם שאר תאומות כי‬ ‫הם נקראים ערלים בסתם ובמותלט‪ .‬ובאמת מלכי אשור חשחיתו‬ ‫הכל‪.‬כמו שכתב תורת יי)חלים י״ט ח׳( וכן בדבר יי)שם ל״ג ו׳( א״כ לריק‬ ‫ולחנם נמצאו עטים וםופרים‪ .‬‬ ‫ח* )ד( תיפלו‪ .‬ולבאר זד‪ .‬כנוי לכל דבר רע‬ ‫ומזיק‪) .‬יד( את העם‬ ‫הזה‪ .‬וזה ענין יקר מאד והוא סוד מופלג ובאורו‬ ‫אי״י‪) ..‬ואם הם מתנגדים‪ .‬יג( אסף אסיפם‪ .‬אין זה מקום באורו ואי״י‪.‬יז( נתשים‪ .‬והטעם בזה‬ ‫דברי האל‪ .‬תטעם תתחוקותי על יגוני לתתנחם‬ ‫ולא אוכל‪ .‬ואתן להם יעברום‪.‬‬ ‫תטעם ואשר אתן להם מן תטובות אם מפירות ואם מיתר תקגינים‬ ‫הנה הם יעברו אותם או מהם כי לא יירשום‪) .‬חכנוי רמז אל תאויב נ״נ‪) .‬‬ ‫ט• )יג( ואחרי חבעלים‪ .‬יד( וגדמת‪ .‬פםוק כ״ב‪ .‬כלומר כי אם יארך תזמן לסבת מת‪ .‬לא( אשר לא צויתי‪ .‬‬ ‫שקר ספרים‪ .‬והנד‪ .‬‬ ‫משרש דמם‪) .‬הרר״ק כשם אחיו הרמ״ק‪.‬אשר למדו מאבותם‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( כן בב״י‪ .‬ולהלן ייט ה ‪ /‬״( ועיין רד״ק‪ (> .‬טו( קות‪ .‬אל יתהלל‪.‬מ( ולא‬ ‫ישמעו אליך‪ .‬ח ‪ .‬אם י ש ו ב ‪ .‫ירמיה ז ‪ .‬ח( איכה תאמרו‪ .‬ואין בשרש זה שני ענינים והבל לשון תנועה כאלו‬ ‫אמר אם יעתקו דברי מן הגבול שגזרתי לו‪ .‬‬ ‫אין אהר המורה בזה כלום (‪) .‬משרש נחר מטעם נחירים‪.‬יח( מבליגיתי עלי יגון‪ .‬ואולי צ״ל ג ב ו ל ה ‪ .‬ותעד היותר‬ ‫נאמן אמרו עוד )ל״ד י׳׳ד( ביום הוציאי אותם וגו‪ /‬מקץ שבע שנים‬ ‫תשלחו וגו׳ שזה היה סמוך למעמד םיני‪ .‬ואמרו ולא ישוב‬ ‫כמו ולא יקום‪ .‬אבל עלי לבי דוי‪ .‬לשקר‪ .‬זה לשון נמרץ‪ ..‬‬ ‫‪6‬‬ ‫)י״א ד׳( ביום תוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל‪ .‬כי תיגון מתחזק ומתגבר עלי (‪.‬ולא יעתק לבא עוד אל‬ ‫הנבול ההוא עצמו‪ .‬טז( נתרת‪ .‬מקור‪) .‬‬ .‬‬ ‫•«( עי׳ מו*נ פניד משלישי‪.‬נד( מול בערלה‪ .‬כאלו כת׳ ר״ל את העם חזח‪) .‬הנה יצדק זה כי עם היותם‬ ‫מולי בשר הנה הם ערלי לב‪ .‬ט ‪.‬קרא עמנו מול‬ ‫בערלה או מול ערל‪ .‬כט( גזי גזרך‪ .‬כב( כד‪ .‬זה הלשון והעולה מענינו כתי׳ שלשה‬ ‫פעמים בספר הזה ( והוא מאמר נכבד‪ .‬‬ ‫םוסיו‪ .

‬א״כ אל תתתו כמו אל תיראו מהם‬ ‫שיאמר אה״כ )פסוק ד‪.‬כמו טעם כנעני כנען המונת על תרוכל‪) .‬וטעם ו ב ש ר ‪ .‬יג( מזבתות לבשת‪ .‬ובפרט ירבעם ומנשה‪ .‬ומת לו לשבת אתם בבית‬ ‫תמקרש בעת קבוצים שם רבים ורבים‪ .‬יושבי ערי‪) .‬כי תם תיו תיותר רעים‪.‬וזה כענין מת שאמר בבחירת המלך (‪.‬טו( מה לידידי בביתי‪ .‬ובן ולאדם לא מצא עזר‬ ‫כננדו )בראשית ב׳ כ׳(‪ .‬והטעם כי אין בכל בשר אנשי קדש בלל‪ .‬תנת י מ צ א ו בודד בזת‪ .‬ובל ענינם שם אינו רק לעשות‬ ‫מזומות ומתשבות רעות והבלים‪ .‬כי תשם ית׳ לא יתן המון מים בגלגלים‪ .‬‬ .‬זת לפי דעתי לתמה ולפליאה‬ ‫כטעם מי הוא זה ואי זה הוא )אסתר ז׳ ד‪) .‬בל הבשר תציר )שם מ׳ וי(‪ .‬חם‬ ‫מלכי ישראל ויתודת‪ .‬בטעם ירעוך קדקד )ב׳ ט״ז(‪.‬‬ ‫ולכן היו יראים ונהתים מהם‪ .‬כלומר לא תחתו אתם מהם‪ .‬מצד‬ ‫כי שאר הגוים יתתו מהם‪ .‬התפלל זה‬ ‫הנביא על עצמו בעד בל ישראל‪.‬ולכן אם לפנים )טז( זית רענן קרא יי שמם‪ .‬כי )כ( אהלי ?זרד‪) .‬‬ ‫יא* )יכ( ערי‪ .‬ושאר האומות היו עושים מכל זה אלהות‪.‬ולכן בשר ק ד ש במו ו א נ ש י ק ד ש )שמות‬ ‫כ״ב ל׳(‪ .‬כי בולם עברו‬ ‫וםפו ותמו (‪ .‬כד( יםרני יי‪ .‬יח( ותצרתי לתם‬ ‫למען ימצאו‪ .‬ומביאו גם הרד״ק והרי״א בשם י״מ‪.‬ובת׳ אה״כ אין שלום‬ ‫לבל בשר )י״ב י״ב(‪ .‬וגם‬ ‫זת תנביא באר בבמת מקומות ענין מעשת בראשית‪) .‫‪7‬‬ ‫ירמיה י‪-.‬ודברי השם עליהם פעם לשון נסתר‬ ‫ופעם לנכה כדרך הנביאות כלן‪ .‬הנה עתת לקול‬ ‫המון גדול מאויב יצית אש בהם‪ .‬כטעם השמתים לעשות רע )משלי‬ ‫ב׳ י״ד(‪ .‬׳(‪ .‬‬ ‫זה הוא הרקיע שנזכר ביום שני‪ .‬‬ ‫י* )ב( ומאתות השמים אל תחתו‪ .‬בא( כי גבערו הרעים‪ .‬יא‪.‬כי יהתו הגוים מהמת‪ .‬ותכונת בזת כי בקלע אקבצם במקום ]אחד[‬ ‫למען יחיו כולם גמצאים יחד שם‪) .‬‬ ‫ובן בתב יחזקאל ( )ז( מי לא יראך‪ .‬כט״ש שם ויקרא אלהים לרקיע‬ ‫שמים )בראשית א׳ ח׳(‪ .‬יי( כגעתך‪.‬והם עלזים ברעות‪ .‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫׳‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( דברים י״ז ייד כבל הגוים‪ .( .‬לבן‬ ‫אמר השם לירמית שלא יתערב עמם‪ .‬שיהיה הולך והכין את צעדו‪) .‬במו יבא בל בשר‪.‬‬ ‫)ישעיה ס״ו כ״ג(‪ .‬יג( המון מים בשמים‪.‬חטעם אבל‬ ‫היה מר וקשה מהלי‪ .‬אם הכוכבים עצמם ואם‬ ‫הצורות העשויות בדמותם‪ .‬וכן ש״א ח׳ ה ‪ (« /‬נהיה כגוימ יחזקאל‬ ‫כ׳ ל»ב‪ .‬אין זו מצות עשה‬ ‫למים אבל הטעם כמו אל ת ל מ ד ו ‪ .‬‬ ‫רבלתך‪ .‬״( וזה פרוש חדש‪ .‬גם זה נמשך עם מת שקדם‬ ‫מדבור תשם עם ירמית ואמר לו אל תתפלל בעד חעם חזח‪ .‬ע״ד האמת לא‬ ‫בפי מחשבותם‪) .‬ורעו‪ .‬‬ ‫)כג( הלך‪ .‬יט( ואגי אמרתי וגו׳‪ .

‬‬ ‫יב* )א( מדוע דרך רשעים צלהת‪ .‬זד‪ .‬יד( ונפצתים‪ .‬יט( אלוף‪ .‬יד( שכני תרעים‪ .‬וטעם ובהלות‪ .‬‬ ‫יג‪) .‬דבק עם השורד בלומ׳ שודד ובהלות‪.‬ח( אם בחור‪ .‬שם מונת לכל עוף דורם כמו וירד‬ ‫העיט )בראשית ט״ו יי׳א(‪ .‬יב( אנכי מכלה‬ ‫אותם‪ .‬ט( העיט‪ .‬כטעם עד עקרה‬ ‫ילדה שבעה )ש״א ב׳ ה׳(‪ .‬צ״ל‬ ‫( בקרא גי הצבעים ש״א י״ג י״ח‪.‬אבל לא היה זה יעוד מכוון לעצמו וכמו שקדם לנו‬ ‫כמו זה רמז אתר באמרו)ד׳ א (‪ .‬ד( לא יראה‪ .‬כי שני אלת תתפללו בעד חטאת‬ ‫עמנו‪) .20‬מביא מכמה ספרים‬ ‫( מו״ג פמ״ו משני שהיה במראה‬ ‫הביאו בעצמם צוארם בעול ודים‪.‬כא( ואת‬ ‫למדת אתם עליך‪ ..‬כטעם ונפוץ חברים‪) .‬רמז סתום ותתום בתורת משה על חרבן‬ ‫בית ראשון‪ .‬י ג ׳ ‪ -‬י ד ‪ .‬וכן בערבי א ל אב ע (‪ .‬‬ ‫‪ n‬עמוד ‪ .‬‬ ‫)טו( והיד‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬וכן רש»י בפ׳׳א‪ ( .‬ולכן יצרף לו צ ב ו ע ‪ .‬ר״ל כי הס‬ ‫‪6‬‬ ‫ז‬ .‬‬ ‫הנבואה‪ ( .‬לא הלויתי להם ולא הלוו לי‪) .‬אנשי ענתות בפרט‪.‬‬ ‫ט‪) •1‬א( משת ושמואל‪ .‬מ ש ל י מ י ם ו ה ט ע ם מ ש ל ו ם ( ‪) .‬ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד‪.‬גכון כמו ואלוף (‪.‬יז( בגלל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אלצבע ועי׳ ס׳ המלים לעווי ערך צבוע‪.‬לא באר מתי תית זת ולא נדע אם‬ ‫זח ענין יואל‪ .‬לפרש כי זת השם‬ ‫מונת לטורפים‪ .‬וכתוב גיא הצבועים (‪.‬‬ ‫לעולם על הסבה הפועלת‪) .‬א( הלוך וקנית וגו‪ /‬מדעתי — כבוד המורה במקומו‬ ‫מונח ( — שכל זה היה בהקיץ‪ .‬וירמית לא כתב בכאן התר זה ר ק‬ ‫כתב השאלה לבד‪ .‬זד‪ .‬ואין בזח סתירה‬ ‫מצדדים‪..‬וכבר קדם פעמים רבות כי לא יכלם‪ .‬‬ ‫והח׳ אפטאוויצער בספרו ‪pas Schriftwort‬‬ ‫הנוסח ג י א ‪ .‬כנוי להשס‬ ‫ית׳ שקדם זכרו‪) .‬י ב ‪ .‫ירמיה י א ‪ ..‬על נחלתי שלי‪) .‬שופטימ‬ ‫ז׳ י״ט(‪) .‬כטעם אם חבגים )תלים קי״ג ט׳(‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*( הרד״ק‪ .‬בזה הערה גדולה ׳(‪.‬יעוד בית שני בהכרח‪ .‬‬ ‫והנה זה תלונת רשע וטוב לו‪ .‬יא( שריתך‪.‬כמו שבא כמו זד‪ .‬כי השורד בצהרים‬ ‫הוא בא בעיר‪ .‬‬ ‫יד• )א( על דבר הבצרות‪ .‬יט( שלומים‪ .‬ט ו ‪.‬וזה הוא בתכרת רמז סתום על חרבן בית‬ ‫שני‪ .‬והתפלל להשחיתם‪) .‬‬ ‫נחלתי לי‪ .‬כמו שיאמר‬ ‫עוד )ט( אמללה ילדת השבעה‪ .‬וכן ב פ ר ח ו ן שורש צבע‪.‬י( רש׳׳י‪ (3 .‬על היהודים אגשי ענתות (‪.‬וטעם עיר‪ .‬אחרי נתשי אתכם‪ .‬ובן הדבור חחיצוני במשל הנבל‪.‬‬ ‫)י( לא גשיתי ולא נשו בי‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫והכל כטעם לרעות בגנים )שיר ו׳ ב׳(‪ .‬אבל נראח שזח חיה בימי ירמיה‪) .‬והוא לשון רבוי‪ .‬‬ ‫ובאור כלל זה אי״י‪) .‬כמו בעיר‪ .‬כלומר ברליותיו‪) .‬ואמרו‬ ‫אה״כ )יז( ואם לא ישמעו‪ .

‬‬ ‫וכבר כתבתי אתרים כזה‪ .‬אז תהיה כ פ י כלומר כדברי‪ .‬כטעם אדם ביקר‬ ‫)תלים מ״ט כ״א(‪ .‬ועיין רד״ק‪ .‬כלומר למנהגיהם למען שום שלום בינך וביניהם‪ .‬לפני תעמד‪ .‬‬ ‫»( ובקרא ברי״ש‪ .‬‬ ‫וכבר אמר כמו זה משת (‪) .‬יט( לכן כה אמר יי‪ .‬וגם אחרי גלותם ואבודם‪.‬ועי׳ מנחת שי‪ .‬תם‬ ‫אנשי ענתות וזולתם רעי עמנו‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ .‬‬ ‫( אולי כונתו לשמות י״ז ד׳‪ .‬‬ ‫ברזל ברזל מצפון וגחשת‪ .‬זת מבואר בדברי ג״ג וגבוזראדן לו (‪) .‬כי זה ימיתך או ישבש עיונך‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫טן )ה( בית מרזח‪ .‬‬ ‫אם לא תפגעתי‪ .‬ואמר חחכם ( ח רע י נ ו צ ח‬ ‫ב י ו ת ר רע מ מ נ ו ‪) .‬ככר תורעתיך שדרך חנביאים וחפילוםופי׳ לקרא‬ ‫את חרעים ברזל ונחשת‪ .‬כטעם תשארתיך בחיים‪ .‬וחמת לזת אל תאכלו ממנו נא )שמות י״ב ט׳(‪.‬יב( חירוע‪.‬טו( מררפי‪ .‬וכל זח הרע בעבור‬ ‫חטאתיך‪) .‬בנועם חמדות ס׳ קס״ה ״הנוצח כרע נצוח״ ע״ש‪.‬ועם‬ ‫כל זח חנח חם אם יאבו וישמעו ישובו תמת אליך‪ .‬יח( תיו תתית‪ .‬אחר שאין להם תקנת‪ .‬וכאלו אמר ב״ש שבית משתת לא תבא לשבת אתם כי‬ ‫זה יהית רע ומר‪ .‬תטעם כאשר אמרתי‬ ‫לך ל פ נ י ה ע מ ו ד ‪ .‬ונם הת״י קרא כדל״ת‪ .‬כי כאשר‬ ‫אני חושב שתרפא תשוב להזק ההולי‪) .‬ובן להלן ט״ז ד׳‬ ‫והעבדתיך וגו׳‪ .‬י( ר״ל שהיו שונאים ורודפים אחרי אנשי אמת‪.‬אבל אתח לא‬ ‫תשוב אליהם‪ .‫‪9‬‬ ‫ירמיה ־טו‪-.‬והענין בזה כי היו רודפי תאמת (‪.‬תכנוי למכתו‪ .‬ואם‬ ‫אחר כל זח חם יחשבו עליך מחשבות רעות )כ( ונתתיך וגו׳ והצלתיך‬ ‫מיד רעים וגו׳‪.‬וטעם זת כמו ויכלת עמד )שמות י״ח י׳(‪.‬טז‪.‬כלומ׳ אם תפרד‬ ‫ותתרהק מהם‪ .‬ואם בזה הבדל מה‪ .‬‬ ‫פעל משארית‪ .‬יא( על אשר‬ ‫‪4‬‬ ‫ג‬ ‫*( להלן מ׳ די‪ ( .‬ואם תוציא יקר מזולל‪ .‬ובזת יצלת שכלך חיקר‪ .‬זה‬ ‫תשובת השם לו‪ .‬שם מונח בעברי לפי הנראה מענינו על‬ ‫בית אבל‪ .‬רק סגור דלתך בעדך והחבא‬ ‫בחדרך עמי‪ .‬יד( והעבדתי (‪ .‬יג( ובכל תטאתיך‪ .‬וזה כאלו אמר אל תאנת ואלתתמרמר על רע‬ ‫חברתם‪ .‬זה הוא חנמשך מן חהקש חתנאי לפי‬ ‫מה שקבלו אנשי תמםרת‪ .‬ח( ובית‬ ‫משתה וגו׳‪ .‬וכמדבר י״א מ׳‪.‬הטעם ותעבדתי אתכם‪) .‬‬ ‫כלומר קיום זמן גדול‪ .‬תפך בית משתה כמ״ש שלמת )קהלת ז׳ ב׳(‪) .‬לפי שהשם גזר‬ ‫להעדיר מירושלים שני תמתנגדים ר״ל אבל ושמתה‪) .‬ולבן זח כאלו אמר חנביא לישראל אם‬ ‫אתם רעים תנת בגי צפון יותר רעים וקשים כי תם'ברזל עם נחשת‬ ‫ולכן יגצחוך ואתח לא תנצח לחם‪ .‬ורמז בזת לירמית או לשכלו‪ .

‬שם חיחם כמו עברי מצרי‪ .‬ט»( ודיגום‪ .‬כי לאו דוקא כפל‬ ‫בצמצום בכל מקום‪ .‬וכן ושבן חדרים וגו׳‪ .‬ואין קושיא מאמרו על תעץ לא י ד א ג ‪ .‬וכת׳ בתפך ואתה מתית את כלם )נחמיה ט׳ ו׳(‪ .‬ואחר לגמשל וזח כי‬ ‫שנת בצרת הוא מצד חפסרים רבים יבאו בצמתים במו תשדפון‬ ‫ותירקון וזולת זה‪ .‬‬ ‫כי ה צ מ ת כ ו ל ל ל כ ל ה י ‪ .‬‬ ‫במצרים ופעם באשור עם תיות לבם סר מהשם‪) .‬נופל תחלח לערער‪ .‬ואחד מהם פעלת צריק לתיים תבואת רשע לתטאת )משלי י׳‬ ‫ט״ז(‪ .‬כמו שתיו עושים עמנו שתיו בוטתים פעם‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫עזבו אבותיכם‪ .‬וכן ומשנת שברון )י״ז י״ח(‪ .‬והטוב לעץ‬ ‫הוא הלחות והקור מטבע המים‪ .‬‬ ‫אם מצד שבני עמנו יאמינו באלותתם מצד ראותם חצלחת תאויביס‬ ‫הבוטחים בם (‪ .‬חזוק חתורת‪ .‬דבק עם מת שקדם לו (‪ .‬וכן‬ ‫ובשנת בצרת לא ידאג נופל תחלח לעץ חלח‪ .‫ירמיה טז‪/‬־־יז‪.‬‬ ‫‪) •P‬א( הררי‪ .‬והטעם לא ישיגהו טוב‪ .‬זה היה הסבה הרחוקה‪ .‬כ( היעשה לו אדם אלהיט‪ .‬חזק עונם שהיה עון כפול‪ .‬ולא בן ומשנת כסף )בראשית‬ ‫מ״ג ט״»(‪) .‬ובכאן‬ ‫תיו ט ו ב ו ת ו ם מתנגדים מצר המתהיב‪.‬הה״א ת״א תתמה‪ .‬לפי דעת בעלי תמסורת שאין‬ ‫אחריהם בלום‪ .‬אחז )מ״ב ט״ז י׳ י*א(‪.‬כי זת נכון‬ ‫מאד בלשונות‪ .‬ותיא באה‬ ‫על מינים רבים‪.‬וכן את משגה‬ ‫תתורה )דברים י״ז י״ח(‪ .‬ואשר לא אתן לחם חנינח חוא טעם לועבדתם‪.‬ואין זח יותר זר מחניחנו עליהם ועל תדומים להם‬ ‫שם חמות‪ .‬ולכן נהגו הנביאים כלם לתאד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ת‬ ‫*( ר״ל ועבדתם—יומם ולילה‪ .‬ואולם הקרובה‪) .‬יב( ואתם‬ ‫הרעתם לעשות מאבתיבם‪ .‬ובכלל כ י‬ ‫דרך העברי וג״כ ראוי בהגיון לקרא ולתאר בבל תאר התי הצמתים‪.‬ואם תית די אם תית כאבתיכם‪) .‬יג( יומס‬ ‫ולילה וגו׳‪ .‬ואמרו הררי בשדה‬ ‫הוא קריאה לאותו העם המקולקל שתיו שוקדים בתרים לבתי עי׳ז‬ ‫)ה( אשר יבטת באדם‪ .‬‬ ‫*( כמו שעשר‪ .‬חפך חחום שהוא רע לו‪ .‬וזה כי בעבור שאין להם הגיגה שום רגע מאויביהם‬ ‫יצטרכו ללכת ולהעתיר ולבקש עזר מהאלוהותשהן אלוחות האויבים‪.‬כמו למת נמות לעיניך גם אנחנו גם ארמתינו )בד«שי‬ ‫מ״ז י״ט(‪ .‬ורבים כן לאין מםפר כסער‬ ‫משלי‪ .‬זת מתפלגת לשון‬ ‫חעברי‪) .‬יח( וטעם משנח עונם‪ .‬והעד אמרו בהפכו על העץ‬ ‫הלה ולא יראה כי יבא הם‪ .‬ואחר לנמשל‪ .‬אם‬ ‫כפלים ואם רבוי כפלים‪ .‬ו( ולא יראת וגו‪/‬‬ ‫כנוי לערער שהוא המשל ואהר בנמשל‪ .‬‬ .‬ואם ב ע ב ו ר ש ח א ו י ב י ם י ר ת מ ו ע ל י ת ם כ י‬ ‫י ש ו ב ו ל ד ת ם ו א מ ו נ ת ם ‪) .‬בי בן נכון בלשון‪ .

‬בהצי‪ .‬וענין הכתיבה הוא הקיום והשקידה ובאור‬ ‫זד‪ .‬אבל לא התאוה בזה ה י ו ם עד שיצטרך לזה‪.‬ישעיה ל״ד‬ ‫נוש ק‬ ‫ט״ו(‪ .‬ונשואה ד ג ר כטעם ודגרד‪) .‬אבל זד‪ .‬יד( מצור שדי‪ .‬והראש משה)דברים כ׳ י״ט(‪) .‬כמו שכתבנו לפנים‪ .‬ותטעם לשון תרע וערות שקר‪) .‬וטעם זרים‪ .‬וטעם מ צ ו ר עם‬ ‫שרי כמו שקרם הררי בשדה וגו‪ /‬והבונה בזה שהשלג שוקד תמיר‬ ‫בלבגון ובצורים ולא יעדר ויעזב השלג משם‪ .‬למים יכחדו‬ ‫ויעדרו‪ .‬והטעם בי אלד‪ .‬זה הוא‬ ‫אחד מן ההכרתים‪ .Rebhuhn—perdrix‬לא מצינו בקשה בזו אצל משרע״ה ונהפך‬ ‫כי הוא התפלל בעדם תמיד‪ .‬בג( אל‬ ‫תכפר על עונם‪ .‬ואולי צ״ל ולא כן אמר משה‪ .‬מטעם תקוד‪ .‬וענין זה העוף שהוא לפעמים מחמם הנצים ואחר הוא הולך ומניחם‬ ‫לאבוד‪ .‬ויהזקאל באר זה יותר‬ ‫)יחזקאל כ״א ג׳(‪ .‬על כן ונכהו‪ .‬אחריך‪ .‬‬ ‫הפרדיץ (‪ .‬וטעם ינתשו‪ .‬כי הוא‬ ‫חוא והרומח אחדים בענין‪ .‬מופלגים ממעין חי וגדולים עד שיש בם זרמות‬ ‫מופלגים ורבים לתפלגתם אין כמותם‪ .‬וחוא שם יחם סוג לרבים‪.‬והם בעונותם לא בן הם‪) .‬‬ ‫או שם רבים כמו שרים‪ .‬וטעם יום אנוש לא תתאויתי‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ר א‬ ‫אה‬ ‫ו ה ו א‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪x‬‬ ‫ג‬ ‫( ‪ ( .‬‬ ‫יךן )ב( קום וירדת וגו‪ /‬מדעתי כי כ״ז היה בהקיץ והנה היה‬ ‫נכון לשם לומר כ״ז מבלי שירד בית היוצר‪ .‬ותוחלת‪ .‬זה גזרה אחת‪.‬יג( מקוח‪ .‬וטעם בארץ יכתבו‪ .‬‬ ‫מאד‪ .‬ואם הם ישמעו להנהנתו ימלטו והיה מוכרה הוא שינהיגם בעצח‬ ‫טובה ויוביהם על טעותם‪ .‬והסכל בעץ יבש‪ .‬לאו‬ ‫דוקא‪) .‬כמו שאמרנו פעמים רבות‪ .‬‬ ‫ורבים כן בספר משלי כמו נזם זהב וגו׳ )משלי י׳׳א כ״ב(‪ .‬חמים וחנחלים קרוב לנמנע שיכחדו ויאבדו‬ ‫ובן היה מן הראוי שיהיה מן הנמנע שיבהד שם יי מפי ישראל‬ ‫ומלכותם‪ .‬כמו ושרי ביששכר‬ ‫)שופטים ה׳ ט״ו(‪ .‬שטעמו או שרי ביששכר‪ .‬אחריך‪ .‬וםורי‪ .‬כ״א על דרך המעט‬ ‫מאד‪ .‬וכן הוא ענין עושה עושר ולא במשפט‪ .‬‬ .‬וגם מזה העגין ארת תיים למעלת‬ ‫למשכיל )משלי ט״ו כ״ד(‪ .‬‬ ‫‪11‬‬ ‫האיש השלם בעץ לה‪ .‬או כונתו כמה‬ ‫שאמר אל תפן אל מנהתם )במדבר ט״ז ט״ו(‪ .‬יח( בלשון‪ .‬יא( קרא דגר‪ .‬אי״י‪) .‬בטעם בשוט לשון‬ ‫)איוב ה׳ כ״א(‪ .‫ירמיה יז׳‪-‬יח‪.‬טז( ואני לא אצתי מרעד‪ .‬כי קשת עלי זד‪.‬הטעם לא הייתי מהיר‬ ‫וזריז להיות רועה ומנהיג ומוכיח לעם חזר‪ .‬וכן אמר משה (‪.‬למיתה ולאבדון השחת‬ ‫הפך ת י י ם שיזכור תכף בםופו‪ .‬וטעם זה כאלו אמר בקרא‪.‬יותר גאות גם‬ ‫לו גם לעם‪) .‬אבל ההכרח הביאני לזה‪ .‬בי בעבור ש י ו ם ]אנוש[ תאר מוכן להם והוא חרבן‬ ‫הבית‪ .‬או כונתו לתוכהתו )דברים‬ ‫ב״ט י״ט(‪.

‬וכבר נקרא שמו יחואחז‪ .‬‬ ‫)יז( הרת עולמ‪ .‬םענין רעיך (‪ .‬ואין תמת אם גקרא בשני‬ ‫שמות או ארבעה‪.‬יד( תלוני‪ .‫ירמיה י ט ‪ .‬וכן יאמר עוד ותהי מרוצתם רעת )כיג י׳(‪.‬ב( גיא בן הנם‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫»( ובונתו שיקנה לו חברים מזקני העם שילבו עמו‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ .‬כג( נחנת‪.‬י( צלעי‪ ..‬על הקרוב והוא יאשיהו‪.‬וזח חלשון מונח בעברי לכל מ ב י א ו ד ו ח ת‬ ‫ל ר צ ו ן מ ת ‪ .‬יז( המרוצה‪ .‬‬ ‫‪12‬‬ ‫יט )א( ומזקני העם וגו‪ /‬אחר שנכון בעברי ובהגיון היות‬ ‫מלות תםציאות בכח‪ .‬‬ ‫כא‪) .‬יג( הוי בגת ביתו‪ .‬ונם נקרא נתנם‪ .‬וטעמו ויהיו שם מזקני העם‪ .‬ח( תנני נתן לפניכם‪ .‬וכן ויפגע‬ ‫במקום )בראשית ב״ח ו׳(‪) .‬‬ ‫איש שיאבק עמו והעד ו ת ו כ ל ‪) .‬‬ ‫אז טוב לו‪ .‬כ ׳ ‪ -‬כ א ‪ .‬והכל אמת ונבון‪.‬טו( אביך‪ .‬ונם עם ו ק נ י ת ‪ .‬רק אין זד‪ .‬כי זה‬ ‫הוא ענין שם רשע‪ .‬והכל עולח לענין אחד‪) .‬כן היה מנהגם‬ ‫לומר‪) .‬מענין מת שאמר משח‬ ‫חראש )דבריש ל׳ ט״ו( ובאורו אי״י‪.‬נכון זה‪ .‬מצר שתוף חשם כמו וקנח לך חבר‬ ‫)אבות פ׳׳א מ״ו( (‪ .‬רק שהו*‬ ‫מלשון כל רעיך‪.‬ואולם מת שתקנו אנשכה״ג היום הרת עולם‪.‬כבר‬ ‫נזכר זה ביהושע )ט״י ח׳(‪ .‬מטעם צד כלוט׳ באיזת‬ ‫צד יוכלו להפילני‪) .‬זה אמר על יהויקים‬ ‫כמו שיפרש את״כ‪) .‬ואם מת בחרב‪ .‬ובן שם תפת או תפתה‪.‬ובאור זה אי״י‪) .‬ר״ל שאין לפרשו תרעה—תשבר כרש״י ורד״ק‪.‬‬ ‫כב* )י( אל תבכו למת וגו‪ /‬אח״כ יפרשהו )יא( והוא שלם‬ ‫בן יאשיחו‪ .‬נם זד‪ .‬‬ ‫כ ‪ (0‬פתיתני יי ואפת‪ .‬׳—ונם בהם עד״מ וע״ד דברת תורד‪ .‬‬ ‫)כב( תרעה‪ .‬אבל כמו תזקת עלי והתאמצת כאלו היד‪.‬כלשון ב״א—‬ ‫הוגהו שמות רבים לשם ית׳ וגם לעגיגים מאתו ית‪ /‬ובאורו אי״י‪.‬‬ ‫)יב( כי במקום‪ .‬שיתית תתריון שוקד ולא יגיע עת ללדת כמו שבאר‬ ‫למח זח מרחם יצאתי‪ .‬כי בטח כשם כי כן‬ ‫יהיה‪) .‬ומדעתי שגם זה היה בהקיץ‪) .‬טז( כערים‪ .‬וזח חוראח חדשה‬ ‫ק נ י ת פה‪ ( .‬כמו תלונים או כמו תלון שם כלל‬ ‫לרבים‪ .‬ב״ש‬ ‫שנכון שזח עטוף עם ח ל ו ך כמ״ש אח״כ עליתם )י( לעיני האנשים‬ ‫תתולכים אתך‪ .‬‬ ‫נכון מאד‪ .‬ענינו‪.‬בטעם אני יי פתיתי את הנביא ההוא‬ ‫)יחזקאל י״ד ט׳(‪ .‬על עצמו‪ .‬והיא לנקבה והיא הרוח‪) .‬כמשמעו וגם כאגשי הערים‪ .‬זה היה מצרים ואין הובה שיפרשהו‪ .‬יג( נפש אביון‪ .‬ואין בו זרות בשם ית׳ יותר מיתר התעברות חמונחת‬ ‫עליו ית‪ /‬וער״מ אין באמרו פתיתני יותר זרות מבאמרו ת ז ק ת נ י ‪t‬‬ ‫כי אין טעמו נתת לי תוזק‪ .‬יד( ארור היום וגו‪) /‬טו( ארור האיש וגו׳‪ .‬־ ‪ -‬כ ב ‪.

‬‬ ‫הו״ו לעטוף וזח אחד ממופתי נביאי תאמת‪ .‬ו( יי צדקנו‪ .‬כי אתם ת ק ר א ו‬ ‫ש מ א ל ‪ .‬כטעם נבלעו מן היין )ישעיה כ״ח ז׳(‪.‬ואין תמה משום לשון‬ ‫שיבא בזה הספור כלו‪ .‬זח אינו זמן רחוק בי זה יהיה בימי צדקיהו‪) .‬וראה הפלגה א י ך‬ ‫שמות ועל רמיזות‬ ‫שתופי‬ ‫ה ע י ר נ ו ב ז ה על‬ ‫ב ש מ ו ת ב א ו ב ע נ י נ י ם ע מ ו ק י ם ‪ .‬כב( וישמעו‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫!( ר״ל במד‪ .‬ולא אלתים במוכרת‪ .‬כ ג ‪.‬במו משא צמד פרדים‬ ‫)מ״ב ה׳ י״ז(‪ .‫‪13‬‬ ‫ירמיה כ ב ‪ .‬גס אין‬ ‫חמה בקרא זרובבל‪) .‬שאלו גא בשם‬ ‫מוסכם‪ .‬וכן‬ ‫ובל אשא את שמותם על שפתי )תלים •״? ז׳(‪ .‬אתם שואלים לי מה משא יי‪ .‬שכתוב אלהי בסמוך‪ .‬‬ ‫)ט( רחפו‪ .‬לבן קראוהו בצד ימין מטעם נשיתי טובת )איכה‬ ‫בצד‬ ‫ג׳ י״ז(‪ .‬ואיך ינבא‬ ‫בית שלישי ועדין לא יעד חרבן בית שני‪ .‬‬ ‫משרש וענין תחנונים ידבר רש )משלי י״ח כ״ג(‪) .‬נקרא‬ ‫כן כלי תיוצר‪ .‬כי כן יקרא עוד עיר ירושלים‬ ‫)ל״ג ט״ז( ו ב א ו ר כ״ ז י מ צ א ב מ ק ו ם מ י ו ח ד ל ז ה ‪.‬ו ל נ ב ו א ת ‪ .‬כאלו אמר לתם לא תדברו עמו בשם משותף‪ .‬דרך‬ ‫לעג מההוראה אתרת‪ .‬עד שסיים )ח( וישבו על אדמתם‪..‬או מה דבר יי‪ .‬כח( העצב‪ .‬וזה כי‬ ‫סודיות‬ ‫משא תוא שם משותף ל מ עמם‪ .‬אבל אתם טועים‬ ‫בקריאתו כמו בין שבלת לםבלת )שופטים י״ב ו (‪ .‬ולכן כתב הנביא‬ ‫משא מואב משא דמשק‪ .‬על גזליו ירחף )דברים ל״ב‬ ‫י״א(‪ .‬‬ ‫)לג( ואמרת אליהם את מה המשא‪ .‬ו ת נ ב ל י ם מ כ נ י‬ ‫ע מ גו ילעגו בלשון זה על הנביא ויאמרו לו מה משא יי‪ .‬אשיבכם כי יטוש יי‬ ‫אתכם‪ .‬מטעם מרחפת )בראשית א׳ ב׳(‪ .‬וכבר כתב זח חרב)מו״נ פמ״ה‬ ‫משני(‪ .‬זה יפרש עוד באמרו‬ ‫)לט( לכן הנני ונשיתי אתכם‪ .‬נכון כמו שהוא (‪.‬כמו גרף של רעי לפי שבל אדם עצב בראותו‪.‬‬ .‬עברו יין‪ .‬וכן הבא אהרי כן )פסוק כ״ח(‪) .‬ואין שנוי בענין בין נהי הלמ״ר ת״א ובין נהי הלמ״ר אל״ף‪.‬אצל מי שחוא בקי בעברי ובתגיון‪ .‬במו מה ענה השם‪ .‬‬ ‫)כ( באתרית חימים‪ .‬כג( האלהי‪ .‬ולכן השם היודע לבות כ״א צוה לירמיה‬ ‫שישוב להם‪ .‬וכל הדומה לזה‪ .‬‬ ‫הוא יעוד בנין בית שני אחר שניבא חרבן בית ראשון‪ .‬ואם על כל פגים תרצו‬ ‫לדבר בשם זה המשותף ר״ל מ ש א ויתי כן‪ .‬ואמר שנכון הוא‬ ‫כמו שהוא‪ .‬ובבר פרשנוהו‪ .‬גם יבאר זה עוד באמרו‬ ‫)לו( והפכתם דברי אלהיט תיים וגו׳‪ .‬כן הסביר הח׳ אפטאוויצער‪.‬‬ ‫כג )ג( ואני אקבץ וגו ‪ .‬כטעם לא תשא את שם אלתיך לשוא )שמות פי זי(‪ .‬מצד תיותה נשואה ומורמת על פי‬ ‫הנביאים‪ .‬‬ ‫‪.

‬ב״ש עם יהויכין כמו שיבאר‬ ‫את״כ‪) .‬‬ ‫מ ‪) .‬ו ל א כן‬ ‫ב מ ו ע ת ק י ם בלשון נ ו צ ר י ם או ע ר כ י ‪ .‬‬ ‫כן‪) ..‬גם זת מדברי הזקנים‬ ‫להראות מה בין חזקיהו חחבם ובין יהוקים זה בנו הסבל‪) .‬אך )ג( ו ש ל ח ת ם היה‬ ‫בדבור לבד ובאור זה הכלל ורוב זה הפרשה הכל אי״י‪) ..‬כ ח ‪.‬‬ .‬ובבר‬ ‫הארכתי על אלו הטענות במקום מיוחד‪.‬גם נרם לזה יהויקים ויהויבין במו‬ ‫שקרת לדלתות בית יי בימי תזקיה (‪ .‬כ ו ‪ .‬וחעד חאריכו‬ ‫באמרו ואשקה את כל הגוים וגו‪) /‬כו( ומלך ששך וגו‪ /‬זה ששך‬ ‫הוא בבל והעירנו בזה‪ .‬רק ב מ ה מ ק ו מ ו ת ל מ א ו ת‬ ‫ו ל א ל פ י ם ש ל א י ו כ ל ו ש ו ם מ ע ת י ק ל ת נ י ה ו ‪ .‬‬ ‫מבואר מן תספור לפי רעתי שזח חיח בחקיץ‪ .‬‬ ‫כד• )א( הראני יי וגו‪ /‬זח כלי ספק לא חיה בהקיץ‪ .‬ובכלל בי דרך הנביאים הית לעשות כן‬ ‫בדברים חראוים לתםתר‪ .‬טו( קח את כוס וגו‪ /‬כ״ז בשינה‪ ..‬וכן‬ ‫בהושע תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי )הושע ב׳ י״ח(‪ .‬ו א י ן זה ל ב ד ‪ .‬סלים וסל‪.‬א( בראשית ממלכת יהויקים וגו‪) /‬כ( עשה לך מוסרות‪.‬כי א י ן ס פ ר י ת ק ד ש ת מ ע ו ת ק י ם‬ ‫ש ל י מ י ם ‪ .‬כ ד ‪ .‬ונראה אם יקיימו דבריהם ואם ישמע השם להם‪.‬וטעם‬ ‫דודאי ודוד‪ ..‬כ ה ‪ .‬וכן כת׳ עור‬ ‫)ה( ויאמר ירמיה חנביא אל חנניה הנביא‪ .‬ה נ ה ב ב ל זה ד י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!( עיין משנה כסף ‪ 1‬עמוד ‪ .‬כד( אך‬ ‫יד אחיקם וגו‪ /‬הטעם כמו הזקנים (‪./‬כ ז ‪ .‬‬ ‫‪14‬‬ ‫וכ״ז תמרצת מליצה בכאן עם היות זת הערה גדולת כוללת‪ .‬טז( הנח בלי‬ ‫בית יי‪ .‬הטעם אשר גלו שם‪ .‬שקצץ הדלתות מ״ב י״ה ט״ז‪.‬וגם בזה בשם ששך הערח‬ ‫גדולה לשמות באו בדברים עמוקים‪) .‫ירמיה כ ג ‪ .‬אך לא היח שם כוס חוץ לגפש ולא חשקח‪ .‬‬ ‫כח )א( אמר אלי חנניה בן עזור הנביא‪ .‬יח( לבלתי באו הכלים‪ .‬ו א י ך זה עד‬ ‫גא מ ן ו מ ו פ ת ג מ ו ר ‪ .‬‬ ‫כד‪) .‬ואם יש בם חלוף בקדימה ואהור והבל‬ ‫למדו ממשה כמו שנהג בשרה ויוכבד (‪ .‬הטעם יתפללו לשם שלא יבאו‬ ‫הנותרים בירושלים‪ .‬כ( גם איש תית מתנבא וגו׳‪ .‬כט( ואתה הנקת תנקו ונו‪ /‬זה‬ ‫בתמח ופירושו כאן בצדו אחריו ר״ל אמרו לא תנקו‪ .96‬י( אולי ר׳׳ל יד אחיקם היתה עמו ? טובה‬ ‫כמו הזקנים פסוק י״ז‪ (* .‬כי זה ראוי שלא יפורסם תמיד ואם כבר‬ ‫קדם שאמר זה בברש‪ .‬אבל דבר ירמיה כ״ז‬ ‫בהקיץ‪ .‬ואין בן הענין‬ ‫תמיד בכל תמקומות‪.‬ואולם‬ ‫ראה איך זה עגין נכבד בםפרי הקדש לפי העברי‪ .

‬יא( ו י ס ר ת י ך ל מ ש פ ט ‪.‬ו ל א ב א ו‬ ‫‪1‬‬ ‫( ויה הוראה חדשה בפרוש ה ש ע ר י ם ‪ .‬כ מ ו ש ק ר ם ל נ ו ו ב ז ו ל ת ז ה ר ב י ם ‪ .‬לעומת אבן‬ ‫גנאח בסי השרשימ הוצאת הח׳ באכער שורש מרד עמוד ‪ 273‬ע״ש‪.‬‬ ‫אחדעם‬ ‫)ית( ה נ נ י‬ ‫שב‬ ‫יתאונן א ד ם‬ ‫וגו׳‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫בלומר ש ל א ישתתו בכלל בתרבן ב ב ל בנפילת‬ ‫מלכות‬ ‫אליו ר מ ז‬ ‫‪/‬נלו‪.‬‬ ‫)יט(‬ ‫כי עצמו‪.‬ר מ ז‬ ‫ה ה ו א וגו׳‬ ‫ביום‬ ‫בי‬ ‫ע ל ז ר ו ב נ ל ‪ .‬‬ ‫זה א ה ר‬ ‫שבעים‬ ‫ש נ ח לפחות‪.‬מ ע נ י ן‬ ‫ב א ח ר י ת הימים‪.‬‬ ‫והוא כ י ל א י כ ל ם לגמרי ו ל א יגקם לגמרי א ך ייםרום ב מ ו ס ר ועגשים‬ ‫)טו( מ ת ת ז ע ק ע ל ש ב ר ך ‪ .‬‬ ‫כ ט ע ם י ס ר נ י יי וגו׳ )י׳ כ״ד(‪.‬‬ ‫א ת כ ם מ כ ל הגוים‪ .‬ין( כ ת א נ י ם‬ ‫ל א ימכרו ב מ ש ק ל במאזנים כ מ ו שנהוג ש ם ולא במנין וזה ל ה פ ל ג ת‬ ‫‪1‬‬ ‫בעל‬ ‫ג ר י ע ו ת ם ע ר ש ק ר ו ב ש י א מ ר ט ו ל ב ח נ ם ו ל ו א י ( ‪) .‬ו מ ה שזכר ב כ ל ל‬ ‫זת מצרות ב כ ל ל וגם ב ק צ ת לעמנו‪ .‬תבונת ע ל‬ ‫ובפרט‬ ‫ע ל הראשונה‬ ‫ב ב ב ל ש ש ם גלות‬ ‫תגבורת התית השנית‬ ‫ובאור כ״ז‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫)כד(‬ ‫חי‬ ‫כ״ז ע ל‬ ‫)איבה ג׳ ל״ט(‪.‬מו״נ פנ״ד מראשון‪ :‬ושרש לא ישרש‪ (* .‬‬ ‫מ צ ד‬ ‫א י ש י ם‬ ‫כ י‬ ‫ה א מ ת ‪.‬וכמ״ש‬ ‫ואין ב י נ י ה ם‬ ‫עד‬ ‫סתירה‪.‬לב( ו ל א י ר א ה ב ט ו ב א ש ר א נ י ע ש ה ל ע מ י ‪ .‬כ מ ו ש ם א ל ה י ם ו ר ב י ם כ ן ‪ .‬ה נ ה מ ב ו א ר ב כ א ן שזה‬ ‫הלשון א מ ר שיהיה א ה ר ש ב ע י ם ש נ ה ש א ז ה י ת בנין ב י ת שני‪ .‬כט‪-.‬ת א ר מ ט ע ם שעור‪ .‬ל׳‪-‬לא‪.‬בד( ה נ ח ל מ י ‪.‬ו כ ן ע ש ו ב א מ ר ו ועניה א י י ם כ א ל מ נ ו ת י ו ) י ש ע י ה‬ ‫י״ג ב״ב(‪ .‬‬ ‫ימצא‬ ‫וכתיב ומצרים‬ ‫)ז( ו מ מ נ ה‬ ‫יושע‪.‬‬ ‫ב מ ק ו ם א ח ד מ י ו ח ד ‪) .‬‬ ‫בנין ב י ת‬ ‫שגי‪.‬וכן הרד״ק‪ ( .‬‬ ‫ח ת ע ר ב ו ת וערבות‪.‬מטעמ מאה שערימ‪ .‬ובאור‬ ‫תשערים‪ .‬ו ז ה נכון ב ע ב ר י ובהגיון‬ ‫מטעם‬ ‫א ה ד ו ה ו א ה ו א ‪) .‬ו( ש א ל ו נ א ו ר א ו א ם י ל ד ז כ ר ‪.‬‬ ‫ש ל י ש ת‬ ‫כבוד‬ ‫ש נ י‬ ‫ה ק צ ו ו ת ‪.‬ו א מ ר כי‬ ‫כ ״ ז י מ צ א ב נ ב י ע ‪) .‬וזה כ י‬ ‫במקומו‬ ‫התנה בזת‬ ‫)שמות ל״ד י׳(‪.‬‬ ‫מ ט ע ם כ ב ו ד ‪) .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫מונח (‪ .‬‬ ‫ל א‬ ‫‪4‬‬ ‫)כ( ת מ ר ו ר י ם ‪ .‫ירמיה‬ ‫ו ה ע ר ת‬ ‫ע ד ו ת‬ ‫ה ש מ ו ת‬ ‫כט‬ ‫ל כ מ ה‬ ‫ו ת מלו ת‬ ‫א י ש או‬ ‫כה‪-.‬בראשית״‬ ‫כ״ו י״ב‪ (* .‬‬ ‫י ל ד )כראשית‬ ‫ממנה‬ ‫י׳ י״ג(‪.‬‬ ‫ג״ג‪ .‬‬ ‫ענינו‬ ‫כי‬ ‫יאמרו‬ ‫‪4‬‬ ‫הקודמים ( מן‬ ‫המפרשים‬ ‫שזאת ה מ ל ה‬ ‫משותפת כי‬ ‫במלות‬ ‫פעם‬ ‫מ ר ו ר י ם ו פ ע ם צ י ו נ י ם ‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬‬ ‫ל * )ב( כ ת ב ל ך ו ג ו ‪ /‬ג ם ז ה ב ל י ס פ ק‬ ‫אשיב א ת‬ ‫ש ס י י ם )ל״ג ב״ו( כ י‬ ‫שבותם‬ ‫ע ל בנין ב י ת ש נ י‬ ‫ורתמתים‪ .‬כ מ ו מ ה‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫והכבדתים‪.‬‬ ‫כ מ ל פ נ י ם ‪) .‬‬ ‫מ ה ו א ם‬ ‫)יד( ו ק ב צ ת י‬ ‫‪4‬‬ ‫מ ק ו מ ו ת‬ ‫ה ו א‬ ‫‪15‬‬ ‫פ ע מ י ם‬ ‫כ פ י‬ ‫ו פ ע ם‬ ‫י ונחר‬ ‫מ ח ש ב ת‬ ‫ש ק ר ‪.‬כ( כ ק ד ם ‪.‬כא( ע ר ב ‪ .‬כ מ ה נ ט ו‬ ‫ת מ ק ר א ‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ה ת ל ו מ ו ת (‪) .‬‬ ‫יושע‪.‬ו ז ה י ה י ת א ח ר‬ ‫ש ב ע י ם ש נ ת ‪ .‬‬ ‫א ח ״ כ )ח( ו ה י ה‬ ‫)ט( ו א ת ד ו ד מ ל כ ם ‪ .‬כ מ ו זו ע ד ״ מ ‪.‬‬ ‫כ ט ע ם ונקה ל א יגקה‬ ‫תמורת‬ ‫ונקה ל א אנקך‪.‬ו ל א פ ר ש ב כ א ן מ ת י מ ת כ מ ו ש ע ש ה ע ל ח נ נ י ה )כ״ח י״ז(‪.

‬‬ ‫אל כונת נותנ הספרים כמקומות אין מספר להם‪ .‬כי בגי מלבות‬ ‫מדי נשאום על בני בשדים וזה כטעם )אסחר ט׳ א׳( ונהפוך הוא‬ ‫אשר ישלטו וגו׳‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ג‬ ‫»( )ירמיה נ׳ ל״ו( חרב אל גבוריה וחתו‪ .‬והקש ע״ז‪.‬‬ ‫)בא( תתחמקין‪ .‬ובפסוק ל״ז‪ .50‬‬ ‫נ‬ .‬כי‬ ‫ב ז ת ת י ו ב ו ט ח י ם ש ל א י ס י ר ם אדם ו י ב ט ל ו ת ס י מ נ י ם ‪.‬וידוע שזה לא יצדק רק בהיות הקודם והנמשך‬ ‫שוים במשא‪ .‬ואם אנכי בעלתי בם כלו׳ שאעפ״י‬ ‫שהפרו הם בריתי לא עזבתים לגמרי‪ .‬ולכן פי׳ זה בכאן כפשטו מ ר ו ר י ם ‪.‬וחלילה לי מדרכם‪ .‬להיותו האר מונח לזכר מצד גבורתו‪.‬והיה הוא המניע והיא חםתגועעת‪.‬עד מתי תתעכבי בבבל אהר שהעולם הפוך כי נ ק ב ה‬ ‫ת ס ו ב ב ג ב ר ‪ .‬ובפרט ירמית‬ ‫על אותה הזמן‪ .‬ובתי׳ אי זה ספר כריתות וגו׳ )ישעיה נ׳ א׳(‪) .‬גם על בני מדי‪ .‬ועגיגים רבים‬ ‫באה כרצונם‪ .‫‪1 6‬‬ ‫ירמיה לא‪—.‬ושם ן׳ ה׳ ד מ י ה ל ד ב ‪ ( .‬‬ ‫לב‪) .‬בי כל חנביאים‬ ‫וביותר הגי היו מזרזים לישראל שיעלו לירושלים בנפילת בבל וקום‬ ‫החיה השנית‪ .‬וזה הולך ע״ד מת שכתב בתורה אשר אם יובל איש‬ ‫למנות את עפר הארץ )כראשית י״ג ט״ז(‪ .‬‬ ‫ותאר הזכר כשם ג ב ר בכאן‪ .‬כמו שחרפם חגי ג״כ )חגי א׳ כ׳ ד׳(‪ .‬ובכלל אמר נקבה‬ ‫תסובב גבר‪ .‬וזח חרוש גחל כנגר הטבע‪ .‬׳ ו׳(‪ .‬ובן )לו( אם‬ ‫ימח השמים מלמעלה וגוי‪.‬זה הקש תגאי מתדבק מחובר משתי התתייבות‬ ‫והבונה בו שנלמוד מזה שתי שוללות כל עת שנשנה נגור הקורס‬ ‫ויולד נגור הנמשך‪ .‬‬ ‫כמ״ש עוד בירמיה על נפילת בבל חרב אל גבוריה והית לנשים (‪.‬כי המנהג הטבעי‬ ‫הוא שהזכר יסובב ויניע הנקבה‪ .‬וכן יאמר‬ ‫עוד ירמיה )מ״ט כ׳( אם לא יםהבום צעירי הצאן‪ .‬ותטעם למת תסובבי עוד והתמהמהו בבבל‪ .‬ר״ל‬ ‫המתואר בדניאל ב׳ ל*ב ל כ ס ף ‪ .‬ושם בארתיו (‪ .‬לב‪.‬לא( בעלתי בם‪ .‬והיו לנשים‪ ( .‬‬ ‫אבל באמת הושמו התמרורים בדרכים לציונים ולסימנים כמו שנהוג‬ ‫כן היום אם באבנים ואם בזולת זת‪ .‬אין זה המשקל והמספר‬ ‫לדקדוק בעגין‪ .‬והעד כי ה ו א ה כ ס ף ו ג ם ת ד ו ב ( ‪ .‬לח( אם‬ ‫ימשו ההקים האלה‪ .‬ט( שבעה שקלים ועשרה הכסף‪ .‬‬ ‫ועוד )שם נ״א ל׳( נשתה גבורתם היו לנשים‪ .‬ועתה נהפוך הוא‪ .‬כמ״ש ואף גם זאת וגו׳ )ויקרא‬ ‫כ׳׳ו מ״ד(‪ .‬עיין משנה‬ ‫כסף !! עמוד ‪.‬ובפרט היו‬ ‫בני כשדים גבורים על עדתינו‪ .‬ותיו בוחרים לשום עצים או‬ ‫עשבים מרים ונבאשים בטעם וברית להיותם סימנים למםלות‪ .‬כי היו הלשים כנשים בערך למלכי‬ ‫אשור ובבל‪ .‬זה חשרש מסוג ענין סבוב כמו חמק עבר )מיד‬ ‫ד‪.

‬וביאשיהו (‪ .‬‬ ‫לד‪) .‫‪17‬‬ ‫ירמיה לג‪—.‬וב״ז בפרש״י.‬טז( זה אשר יקרא‬ ‫לת יי צדקנו‪ .‬כ״ש‬ ‫שהשמות נאמרים בצרוף בכמה מקומות לא במוחלט תמיד‪ .‬והכל נכון (‪) .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ן‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.‬נם זה ממין ההקש התנאי שקדם זכרו‪) .‬משפתות‬ ‫דוד ויהודה ומשפהות לוי‪) .‬ושם ספור אחר‬ ‫ופה אהד‪ .‬ה( בשלום תמות‪ .‬כד( שתי המשפתות‪ .‬‬ ‫הנה הנכון אצלי הוא שהוא רמז לכל גויי הארץ (‪) .‬ואין הטעם שיהיה‬ ‫חדרור בצרוף אל חחרב הסמוך בכאן (‪ .‬והנה‬ ‫‪ .‬רק שבא הקודם בזה בלשון שלילה‬ ‫או חסרה והכל נכון בהגיון‪ .‬לד‪.‬והקודם בזה ההקש הוא אמרו אם לא בריתי יומם‬ ‫ולילה ?זקות שמים וארץ לא שמתי והנמשך נם זרע ונו‪ /‬וזה בענין‬ ‫מה שקדם )ל״א ל״ה( אם ימשו ההקים האלה‪ .‬וזכר יעקב שהוא תםונ‪ .‬כה( אם לא בריתי וגו‪ /‬אם ימוש בריתי‬ ‫או יעדר בריתי‪ .‬מאת יי כי יעזבום מתתת‬ ‫הנהגתם וימסרם ביד התרב‪ .‬זת סיום יעוד בנין בית שני‪.‬ואחריו דוד שהוא‬ ‫המין‪ .‬א( הדבר אשר היה אל ירמיתו‪ .‬אבל לא הועיל כלום‪.‬יותר נפלא מקריאת המזכה יי נסי )שמות י״ז ג׳(‪.‬כלומר הוא קיים מצות השמ לו‪ .‬‬ ‫)יז( הנני קרא לכם דרור‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לג )ט( ופחדו ורגזו‪ .‬ר״ל לא שיהיה הכונה דרור מן ההרב‪ .‬ומההכרח שיזכור‬ ‫בכאן בפרט שתי המשפהות שקדם זכרם )פםוק כ״ד(‪ .‬ירמיה‬ ‫כ״ב י״ט נאמר על יהויקים‪ ( .‬‬ ‫אבל יהיו משולתים לנפשם תפשים‪ .‬דרוש שני מצטרף‪ .‬עתה ישוב לכפול עוד‬ ‫יעוד הרבן בית ראשון‪) .‬םוג השלום נהלק למינים‬ ‫רבים וכבר קדם באברהם )בראשית ט״ו ט״ו(‪ .‬כב( אשר‬ ‫לא יספר ונו‪ /‬וכן זה ג״כ הקש תנאי‪) .‬והמושל בם יהיה מזרע הסוג והמין לא מנכרים כנ״נ וזולתו‪.‬והכל נכון‪ .‬ועיין רמב״ן בראשית י״ז כי‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ד‬ ‫‪8‬‬ .‬כו( גם זרע‬ ‫יעקב וגו‪ /‬תלילת שיתית בכאן שם תמורת שם (‪ .1‬ועיי רד״ק בזה‪ ( .‬וכן יי שלום )שופטים ו' כ״ד(‪.‬‬ ‫*( נגד ס׳ הרקמה הוצאת ג״ב עמוד ‪ :179‬כי יעקב הנה במקום אהרן‬ ‫וע״ש בהערה ‪ .‬מת צדקיהו בשלום בערך אל יתויכין שנקבר קבורת המור (‪) .‬אין זד‪ .‬ואעפ״י שנמצא כמו זה על ישראל (‪.‬ ‫( עיין באורו‪ .‬‬ ‫ולכן זכר אחר‪ .‬זה שלשת הסונים העליונים ר״ל אברהמ יצהק ויעקב‪.‬כמו שיפרש אה״כ מה זה‬ ‫חברית שמרו חקות שמים וארץ‪ .‬ו( וידבר‬ ‫ירמיהו‪ .‬׳‬ ‫ג‬ ‫‪3‬‬ ‫»( אולי כונתו להושע ג׳ ה׳‪ ( .‬ונם באור זה יותר אי״י‪) .‬‬ ‫ורחמתים‪ .‬וכבר פרשתי דומה לזת פי שנים‬ ‫בתתך (‪.‬וכן הרד״ק‪ ( .‬‬ ‫וכן אלתי ישראל )בראשית ל״ג כי(‪ .‬שם מ״ב כ׳ ט׳‪.‬בי יהיה זה הפך המכוון‪.‬‬ ‫ולפנים קרא זרובבל יי צדקנו )כ״ג ו׳(‪ .‬כ( אם תפרו‬ ‫את בריתי היום‪ .‬מ״ב כ״ב כ׳ וע״ש פרושו בת״א‪ (« .

‬יא( ויהי‬ ‫בעלות נ״נ‪ .‬והיה בכה ביד ירמיה בסדרו ספרו‬ ‫שיסדר נבואותיו בימי יהויקים קורמת בסדר לנבואתו בימי צדקיהו‪.‬יט( לא יברת איש ליונדב‪ .‬ואחר פרשו ואמר בן‬ ‫נתניהו‪ .‬אבל זח חיח בח יותר קרוב לפ״ד‪ .‬בי אנוס רחמנא פטריה)נדרים ב״ז‪ .‬ובכלל האמת‬ ‫עד לעצמו‪) .‬זח חתנצלות מחם‪ .‬כי נכון מאד‬ ‫אצלי שירמיה לקה ממש בהקיץ הנביעים ועשה שוד‪ .‬אלא‬‫א״כ ימצא כתוב בספרו שייעד תרבן בית שני‪ .‬וארעתא דתכי לא נדר‪) .‬ושנה כך עשיתי דרשה זו‪ .‬הוא‪ .‬בזמן לצדקיהו שקדם זכרו‪ .‬בי‬ .‬ואם נ״ב‬ ‫יצדק בזה על חכח הרהוק מאד‪ .‬‬ ‫)כב( האח‪ .‬אחר שאין לנו לעיין מה שלפניו ומה‬ ‫שלאחריו‪ .‬‬ ‫לךן‪) .‬אבל לא ירע שמו המיוחד לו י ת ו ד י ‪ .‬א( הדבר אשר היה ונו‪ /‬ידוע כי יהויקים היה קורם‬ ‫‪.‬וכן כתוב אח״כ )ל״ו ב׳( שצוהו‬ ‫השם קת לך מגלת ספר ונו‪ /‬ואולם אין להעזר מזה שאמרנו שנכון‬ ‫שישעית וירמית וזולתו יכתבו נבואה על מ ש י ת מ ג ו צ ר י ם או‬ ‫על משיהנו שיבנה בית שלישי‪ .‬כדרך תצומות שהיה מנהג ה ש ו ט י ם‬ ‫אז כאשר הוביתם ישעיה‪) .‬ט( קראו צום לפני יי‪ .‬אין הדבר כן כי עכ״פ צריך לנו לעיין בצדדים מה הקורם‬ ‫שנכוין במה ועל מה יםוב בוגת המחבר‪ .‬שאין ראוי בשום פנים לייחס לשום‬ ‫נביא מכל תנביאים שייעד בנין בית שלישי או ענין תנוצרים‪ .‬גם בזת‬ ‫לא כתב שכן נתקיים כמו שעשה על הנניה כי אין זה חובת שיכתב‬ ‫תמיד‪.‬איך‬ ‫ייעדו בנין בית שלישי ועדין לא נהרס השני‪ .‬וזה המין הנאמר בכללות וביחור‪.(.‬ואם בולם מודים‬ ‫בישעיח ובירמיח שאין בםפריחם בלל יעוד חרבן בית שני‪ .‬וב״ז גלוי ליודעי ההגיון‪) .‬‬ ‫אבל עשה זה בכאן ובזולת זה להעירנו שאין מוקרם ומאוחר בתורה‪.‬בשוד‪ .‬נקרא הכלי שםבערין בו הדלקת בעת חקור א ח ‪ .‬ואין זה אלא כדרך רבים מהתרשים שמקבצים‬ ‫בספר בסוף ימיהם בל הדרשות שעשו בזמניהם‪ .‬ב״ש שהמפורשים‬ ‫יפרשו יעודים על שלישי ועדין לא נהרס גם תראשון‪ .‬יד( את יהודי‪ .‬ב״ש בי העיקר הגדול שיש‬ ‫לנו ברתיית אלו ההנחות‪ .‬‬ ‫ולהורותינו שהנבואות ה י ו כ ד מ ו ת ד ר ש ו ת עשויות בזמנים‬ ‫ומקומות שונים‪ .‬ב( והשקית אותם יין‪ .‬במו שקדם פרושי על אמרו‬ ‫והשקיתח )ב״ה ט״ו(‪ .‬ואולם יצדק עליו‬ ‫לומר שהשקם בי הכין להם קרוב מאד לפועל ההשקאה‪ .‬ואומרים שנה כך‬ ‫עשיתי דרשה זו‪ .‬כמו‬ ‫שכתב‪ .‬ואין מתכרת זה שיכתבו‬ ‫השנים כסדר כי מה תועלת בזה‪ .‬‬ ‫ל ן ‪) .‬אבל לא השקום כי הם לא רצו לשתות‪ .‫&‪1‬‬ ‫ירמיה לה׳—לו‪.‬והנה רבים כן‪ .‬ופותהין‬ ‫בנולד)שם ם״ד‪ (.‬כי כן כתוב עוד‬ ‫)כא( את יהודי‪ .

/‬ל ח ‪ .‬בםציאותך ואתת‬ ‫רואה ומרגיש‪ .‬כלומר לאמר להם מפיל אני תתנתי וגו‪ /‬ואין קושיא מהכזב‬ ‫כי רבים ורבים מיני התנצלות בזה‪ .‬אוחים‪ .‬‬ ‫׳וכבר קדם אמרו לך הסתר אתה וירמיה )פסוק י״ט(‪ .‬זה הגדת כותב הספר‪ .‬‬ ‫לץ‪) .‬גם בזת אין תובת שיפרש את״כ בי כן נתקיים‪.‬זה היה פתות משתי שנים ועכ״פ‬ ‫פתות מי״א שנה‪ .‬זבד זה בכאן להודיענו‬ ‫כי נתקיים דבר זה‪ .‬‬ ‫כי לא היה שוטח אבל חכם מופלג‪) .‬כו( ויסתירם יי‪.‬‬ ‫)יז( והצלתיך ביום ההוא‪ .‬יב( ויעש ירמיחו כן‪.‬‬ ‫ל ך ן )ב( וחי‪ .‬דברים‬ ‫*״ט ד‪.‬כי לא היה יודע מה‬ ‫יבהר מכל אלו התלוקות שכבר אמר לו נבוזראדן‪ .‬טטעם זה‪ ( ..‬בי יהואחז ויהויקים וצדקיהו היו‬ ‫בני יאשיהו‪) .‬ר״ל הוסף דבר לפי מה שנראה ל נ ו ‪ .‬כי הנביא הוציא ההוספה מכונת המלות‪ .‬׳(‪ .‬וכבר נזכר מעט מזה ע״ד שמעי )מ״א ב׳ לי׳ח(‪.‬וכבר זכר המורד‪ ..‬‬ ‫מ ‪) 4‬א( הדבר אשר היה וגו‪ /‬הוא מה שיאמר עוד בסוף )פםוק ו׳(‬ ‫ויבא ירמיה אל גדליה ובו׳ כלומר בי ירמיה בהר בזה מפי השם‬ ‫ובמצותיו‪ .‬‬ ‫)טז( וישב שם ירמיהו ימים רבים‪ .‬וגם בי‬ ‫אין בכאן יעוד‪) .‬מ ‪.‬ואמר עתה לו עוד‬ ‫באור יותר וכמו דרך עצה והוא שאמר ושבה אל גדליה וגו‪ /‬וירמיה‬ ‫גם כן נתרצת לזת כי נעלמת ממנו נפילת'גדלית‪) .‬טז( והיה לפניך ביום ההוא‪ .‬ועיין ח״א למלכים צד ‪ 56‬ובהערה ‪.‫ירמיה ל ו ׳ ‪ -‬ל ז ‪ .‬‬ ‫‪19‬‬ ‫כל ת א נ ש י ם מ ת א ת ד י ם ו מ ת א ח י ם ע ל י ו ל ה ת ח מ ם ‪.‬או שאמר לו השם‬ ‫ולא נספר במקרא‪ .‬לב( ועוד נוסף עליתם‪ .‬כי לא יראני חארם וחי )שמות ל׳׳ג כ׳(‪) .‬ה( ועודנו לא ישוב‪ .‬נכון לומר בזת ובזולת זה שהוסיף‬ ‫מדעתו ונכון לומר שלא תוסיף מדעת‪ /‬וכן הוסף דבר ולא הוסף‬ ‫דבר (‪.‬כמו חוא ינוס אל אחת חערים חאלח וחי‪) .‬וזה פלא כי לא בהר ללכת בבל‪ .‬כאלו‬ ‫אמר ועדיין לא חיח ירמיח שב למקום אחר‪ .‬וזה עגין גבבד‪ .‬הטעם שהיה אומר שיניחהו‪.‬היו לאחדים בידו‬ ‫אה‪ .‬‬ ‫ואין בזה רבוי ענינים כמו שתשבו תספרשים (‪) .‬יא( וגם כל תיתודים‬ ‫אשר במואב וגו‪ /‬וכן כתוב עור )מי׳א ד‪.‬שתוף פנים )מו׳׳נ פל״ז מראשון(‪.‬באמת לא הוסף‪ .‬׳( ויבאו אנשים משכם משלו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪x‬‬ ‫( אבן גנאה בסי השרשים‪ .‬ל ט ‪ .‬בז( וינד לחם ככל חדברים‬ ‫האלה‪ .‬והנה בזה פירוש שהיה זה קודם בזמן ואם הוא‬ ‫נכתב מאוהד בסדר‪) .‬כמו שאבאר במקום אהר כלל‬ ‫גדול‪.‬האה‪ .‬ו״בשרשות בסף״ שורש א ו ת ‪ .1‬‬ ‫‪2‬‬ .‬‬ ‫לט )טו( בהיותו עצור בהצר המטרה‪ .‬אבל‬ ‫‪.‬יד( שקר אינני נפל ונו׳‪ .‬א( עדקיהו בן יאשיהו‪ .‬והכל אמת ונכון‬ ‫וראוי‪) .

‬ער‬ ‫שתרהם עליהם‪ .‬צ׳׳ל איש גלוליו לכו עבדו‪ .‬אחרי כי נרשם מקומו פה מפורש‪..‬וכן ראיתי כתנ״ך כ״י ישן כבית אוצרו של•‬ ‫הה׳ אלקנה אדלער‪ .‬מ ג ‪ .‬ועיין עשכ״כ עמוד ‪^108‬‬ ‫ועיין בחנחומא פ׳ וארא אות ט׳‪ .‬שמות הפוכים (‪ .‬‬ ‫הרד״ק‪ (* .‬‬ ‫)ין( למלכת השמים‪ .‬‬ ‫מד‪) .‬מ ב ‪ .‬אבל הרב פיגפר בםפרו ״מסורות‪.‬דרך גזום‪ .‬ועי׳ רד״ק בזה‪.‬כט( וזאת‪.‬ראה זה הדש בכונת שרש‬ ‫זה‪ .‬ושני‬ ‫אלה למדו זה ממשרע״ה במה שכ׳ עליו וזה לך האות כי אנכי•‬ ‫שלחתיך )שמות ג׳ י״כ(‪ .‬אבל לא יבלו‬ ‫אלח לחשאר בארץ יחודת יתירים‪ .‬כי אין ספק שיש‬ ‫להם ממשלה על העולם השפל‪ .‬במתשבתם ש ה פ ר ה ת ת ע צ ב ו ת ת פ ע ל‬ ‫ב ר א ו ת ה ע ו ב ד י ה מ ת מ ר מ ר י ם נ ע צ ב י ם ו נ א נ ת י ם ( ‪ .‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬ ‫״‬ .‬‬ ‫לכם חאות‪ .‬זה היה ע״ד מה שבת׳ בבעל )מ״א י״ח ב״ח(‬ ‫ויתגודדו כמשפטם‪ .‬כי יכד‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.‬יחזקאל כ׳ ל״ט‪ ( .‬‬ ‫)ל( פרעה ה פ ר ע ‪ .‬להעצבה‪ .‬כה( הקים‬ ‫תקימנח‪ .‬לעצמכם‪.‬ואמנם איך יתכן זה הנה באורו ימצא בגביע‪.‬זה האות מן המאוהר בזמן על הקורם בזמן‪ .‬ז( למה אהם עשים רעה גדולה‪ .‬מ ד ‪.‬והוא האל ית׳ שמו‪) .‬ועשח חשני ל ג נ א י ל ח ו ר ו ת‪.‬ע״ש בה׳׳א בהערה‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ונו‪ /‬ומה נאמר את״ז הלשון מופת וראיה שכ״ש שנכון לומר כזאת‬ ‫ובזאת על הצלתת חזקיהו וזרובבל וזכור זה מאד מאה‬ ‫מב‪) .‬םוג כולל כמו למלבות השמים‪ .‬כי היד‪ .‬כי רצה ירמיה והאל ית׳‬ ‫שישובו כולם או קצתם להושיב ארץ ישראל‪ .‫ירמיה מ ‪ .‬נ״נ ארץ מצרים כמו•‬ ‫שחכת א״י‪ .‬כ מ ו ב ו נ ו ת ‪.‬שיבא אחריו בה אמר יי וגו‪ /‬והכונת בזת‬ ‫כי היהודים המתגוררים כארץ מצרים‪ ..‬יט( כונים‪ .‬רמז בזח למד‪ .‬על נפשותיכם‪ .‬ז( ויהי מקץ ונו‪ /‬בין זה הלשון עם מת שיבוא אחריו־‬ ‫ויהי דבר יי וגו‪ /‬יש הפםקה ( והוא מקום נפלא‪ .‬‬ ‫התוה״ב* )עמוד ‪ (131‬מביאה כשם קצת מפרים‪ ( .‬והגד‪ .‬ונאורה עם כל האחרת‬ ‫ימצא בגביע‪.‬‬ ‫ו מ ת ש ב ו ה (‪ .3‬וטעיתי שם ברשימת מ״מ ירמיה א׳ י״ב‪ .‬ובן‬ ‫אמר ישעיה וזה לכם האות אכול השגח ספיח ( )ישעיה ל״ז ל׳(‪ .‬והם כדמות פקידים שתחת המלך‬ ‫העליון על כל מלך‪ .‬כדרך הבנים הבוכים לפני אביהם ואמם‪) .‬באחד‪ (« .‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫*( במנהת שי איננו מביא הפסקה זו‪ .‬גם הם לא הלכו שם בבהירה‪ .‬וכן למעלה ז׳ י״ח‪ ( .‬כמ״ש יחזקאל איש גלילי עונו לכו עבדו (‪) .‬גם זה רעיון חדש ויפה ואין צורך ל כ נ ו י כדעת‪.‬קרא הפרע החת הפרע‪ .‬‬ ‫ודי שכונתי לטובד‪ ..‬ועם כ״ז נכון מת שכתב בזח ויקח‬ ‫וגו׳ וחקש ע״ז‪..‬‬ ‫מג )ו( ואת ירמיה הנביא ואת ברוך וגו‪ /‬מבואר כי אלו לקחם‬ ‫יוחנן בבונה ראשונה‪ .

‬רק בהעדר שקידתו בעיון מעד המרה הכוללת‬ ‫לטלטול ישראל ב כ ל ל א ש ר ת ש נ ת ב ד‪.‬ו נ ק ר א ה ח ס ר ה ש כ ל ו ה ש ו ט ה מ ח ו ל ל‬ ‫ו מ ת ה ו ל ל‪ .‬ותהיה לך נפשך לשלל על‬ ‫בל המקומות אשר תלך שם‪.‬‬ ‫מה‪) .‬‬ ‫ואע״פ שיתית כ ר ת ו לשון הווה נכון מאד‪ .‬לבן אמר לו ירמיהו כי רב לו ולו‪ .‬בי דרך אויל ישר בעיניו והוא משובת על םבלתו בעצמו‬ ‫ועם אשתו ובגיו‪) .‬ותהלה למצרים‬ ‫ואחר לפלשתימ ועמון ואדום וזולתם‪) .‬יא( עלי גלעד‪ ..‬שהשם כ נ י ה ו הוא שם לגנאי‪ .‬י( ועיי‬ ‫״ז ברד״ק‪.‬ואמנם אין ספק‬ ‫אצלי שברוך וכדומה לו לא היה מתמרמרים על טרדת גופם‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬בו( ואתרי כן תשכן כימי וגו ‪.‬סוג כולל ואחר ירד לסיגים‪ .‬ובאור זת יותר אי״י‪.‬אמר זח לפלטי חרב מישראל הבאים לגור‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬בג( גאם יי‪.‬‬ ‫)כא( גם שבריה‪ .‬א( על הגוים‪ .‬ר״ל גזירה יצאה מלפני ה׳‪ .‬ואם לא בא שם מפורש‪.‬והנה‬ ‫אע״פ שהמורה )פל״ב משני( חניח זד‪ .‬כי בן הרבה מלשון‬ ‫הנבואות ונם אם הוא לשון עתיר (‪) .‬וכן הענין בכגיתו (‪ .‬אנשים גבורים שתיו גשכרים למאות ולאלפים לעזור‬ ‫להם כי יבא צר ואויב בשעריהם‪) .‫ירמיה מ ה ‪ -‬מ ה ‪ .‬נ״נ והילו‪) .‬‬ ‫יראה לי — • בבורו מונח במקומו — שלא התאנח ברוך על היותו‬ ‫בלתי מגיע לנבואה‪ .‬כח( אתה‬ ‫אל תירא עבדי יעקב‪ .‬וסוף הדברים יוכיתו‪.‬‬ ‫‪ Q‬עי׳ ירמיה כ״ב כ״ד והרד״ק שם‪ .‬ששמו‬ ‫•י כ ניד‪ .‬שרשו ה ל ל בכלל‬ ‫מענין שבח ותפארת‪ .‬‬ ‫זה היה לפי הנראה ולפי דברי ישעיה בקום החיה השנית‪) .‬ואם בא מאוחר בסדר‪ .‬ו ‪ ( .‬ט( ותתהללו‪ .‬ותשב‬ ‫כי בזכות התהברו לירמיה שיגצל הוא ועמו ויהיו בגדולת וכבוד מצד‬ ‫נ״נ או זולתו אם פרעה או יותר גדולים ושרים בכל מקום שילכו‪.‬ולכן השיבו ירמיהו —‬ ‫שהיה יותר שלם ממנו — מה לך לשלמות הנפש לבקש שתשב‬ ‫בגדולת וכבוד‪ .‬הויכוח על ענין השגת הנבואה‪.‬וב״ז עשו הנביאים להעיר על‬ ‫המקומות הסתומים ובפרט בתורה משח‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ .‬ברת ג ז ר ת ה תל ק‪ .‬כי פרעה היה‬ ‫סובר שיהיה פועל‪ .‬א( הדבר אשר דבר וגו ‪ .‬‬ ‫נכון מאד וגם אם הוא על לשון עבר כי טעמו כ י א מ ר ג ג ז ר מיי (‪.‬‬ ‫גם כתב זה בכאן להודיענו כי יתקיים מה שייעד ירמיה לברוך‪ .‬רק כי‬ ‫מצד זה יגיע לגפשו המשכלת טרדת ולאות‪ .‬הנת מפורש כאן איך תיה זה‬ ‫קודמ בזמן‪ .‬בי‬ ‫תהית לכם נפשם לשלל בכל מקומות אשר ילכו‪ .‬מ ו ‪.‬‬ ‫ואם כל ישראל יגלו וישההו‪ .‬‬ ‫מן‪) .‬כב( ילכו‪ .‬דרך לעג‪ .‬די פת הרבה ושלוה בד‪ .‬‬ ‫‪21‬‬ ‫•שהיה ה ו א ה פ ע ו ל ר״ ל ה מ ו ש ב ת ו ת מ ב ו ט ל ‪ ..‬לישנא דקרא איוב כ״ב כ״ח‪ .

‬על חתגברות חמשחיתים‪ .1881‬‬ .‬כמו מלאך יי‪ .‬לח( ושמתי כםאי‪ .‬ואם ימחת ויכרת שם שאר האומות‪.‬כלומר איך לא נעזבת‬ ‫שלא תיתה נכבשת ע״י נ״ג‪) .‬אחר שנבא על נפילת כל תאומות‬ ‫ע״י ג״נ ועמו‪ .‬‬ ‫אכל הפליג ואמר כי בטרם תבות פרעה את עזה שהיח מצליח מאד‪..‬ובן וזרקתי עליכם‬ ‫וגו׳ )יחזקאל ל״ו כ״ה(‪ .‬ולכן אמר בטרם יכה פרעה את‬ ‫עזה‪ .‫ירמיה מ ז ‪ .‬יט( ארגיעה‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בארץ מצרים‪ .‬‬ ‫לבן כתיב למעלת )מ״ג י״ב( על אלתי מצרים ושבם‪) .‬‬ ‫ג‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫»( אולי צ״ל נוצה‪ .‬כמ״ש כי עושח שליחות יי כמו שלית‬ ‫יי‪) .‬י( עושת‬ ‫מלאכת יי רמיח‪ .‬כי נצא‪.‬כאלו אמר ופרסם לכל‪ .‬ואם על ארץ‬ ‫פלשתים חכבושת תחת יד פרעה‪ .‬כי פרעה הוא‬ ‫דרומי לפלשתים‪ .‬כי שם יראה כתו ית‪/‬‬ ‫‪) J‬א( הדבר אשר דבר יי‪ .‬ואל ההשבו שהיא תשרת לו‪ .‬אין הבונה בזה ציץ כסף וציץ זהב‪ .‬היו על יד ג״נ‪ .‬וחעגין בזת צועקים‬ ‫וחצעיקוהו (‪.‬יב( צועים‪ .‬מ ט ‪ .‬א ב ל ה ט ע ם צ י ץ‬ ‫ז מ ו ר ה או ה ד ו מ ה ל ז ה מ ה נ ה ו ג א צ ל י נ ו ש י ש י מ ו‬ ‫בראשיהם ה ד ל י ם ה ו ל כ י ם ערומים ויחפים והם בעלי‬ ‫ל צ נ ו ת ו מ ל י צ ו ת ו ח ק ו י י ם ובז ת י ש י ג ו מ ת י ת ם ‪ ..‬וגם בהפך זה‪.‬כי ההצלהה מן‬ ‫השמים לחיה הראשונה על הבל‪ .‬מענין צועד! ברב כח )ישעיה נ״א יי׳ד(‪ .‬והנה מבואר בכאן כי המשיל תגבורת‬ ‫המים‪ .‬ובכלל לא יעשה בלת‬ ‫מעמנו ולא ימחח שמם לעולם‪ .‬זה ג״כ על נ״נ כי נם הוא חשחית‬ ‫ארץ פלשתים על תארצות‪ .‬וכן נהגו הנביאים‪ .‬שישובו משם לארץ יהודה בבנין בית שני כם״ש לפנים‪.‬ולכן כל הנפילות הנזכרת בכאן‬ ‫לכל האומות‪ .‬‬ ‫מט )טי( תפלצחך ]קורא[ חע״ז תפלצת או מפלצת מטעם‬ ‫פלצות בי כן תעשה זה הפועל בעובדיה כמו האימים‪) .‬ז( ויצא כמוש בנולה‪ .‬ט( תנו ציץ‬ ‫למואב‪ .‬הצלם עצמו עם כהניו שבו הכשרים‪.‬והנה זה הוא מלך הצפון‪ .‬‬ ‫היותר נכון אצלי כי חיח בעברי שרש זח מטעם י צ א )?( (‪) .‬לכן אין זה יעוד על הכות פרעת את עזת)פסוק א(‪.‬אבל אין כתיב ]שם[ והיו לגחל שוטף וגו ‪.‬נ ‪.‬מ ח ‪ .‬‬ ‫ראה ירמיה הצלחת נ״נ על פרעה אם על ארץ מצרים‪ .‬בה( עזבת[ כפשטו‪ .‬‬ ‫וכי אלת יתערבו ויתחברו עם העולים מבבל‪ .‬‬ ‫מח‪) .‬‬ ‫כ״ש כמו ושאבתם מים בששון וגר )ישעיה י״ב ג׳(‪ .‬םיים דבריו בנפילת זאת המלכות ע״י מלכות מדי‬ ‫‪.‬‬ ‫מז‪) .‬ע״ש‪.‬הנה אל תיראו עוד שפרעת יצלית‬ ‫ןיכבוש ארץ פלשתים‪ .‬ובן פי׳ הר״י קרא הוצאת שלאסבערג פאריז‬ ‫*( ובן מפרש שפ מלשון צעקה‪ .‬‬ ‫שם דמיון ראשון כמו רגע‪) .‬ב( הנה מים עולים‪ .‬‬ ‫‪..

‬זה וכל הנמשך דבק עם מאמר יושבת ציון )פסוק ל״ה(‪ .‬והבל הוציאו מתורת משת רבן של‬ ‫כל הנביאים‪) .‬וזה הוא אחר‬ ‫מן ההתרים‪ .‬לד( אכלני‬ ‫הממני‪ .‬ונם כל הספורים הקודמים בירמית ונם במלכים‬ ‫יורו ע״ז‪ .‬אולי כונתו לדניאל•‬ ‫ב׳ ל״ב ראשיה די דהב וגו׳‪ ( .‬ככלתך ונו׳ תשקע בבל ונו׳‪.‫ירמיה נ׳—נא‪.‬וזה כי הם ק מ י ם על בבל במצות השם כמ׳׳ש ישעיה‬ ‫עליהם )י״ג ב׳( גבו ר י לאפי‪ .‬מבואר מאד שזה הוא בגלילות‬ ‫אשור ובבל וכן זכרו על םנהרב (‪) .‬כאלו היה אחד מהנביאים‬ ‫הגדולים‪ .‬ובן הוסיף הת״י‪ :‬אמרת ירושלים״‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ .‬‬ ‫מבואר בדניאל ( )כ( מפיץ אתה לי‪ .‬‬ ‫)נט( בלכתו את צדקיהו‪ .‬ורע‬ ‫כי בזה שאלות ותשובות רבות ר״ל בשלוח השם את נ״נ להשתית‬ ‫האומות ובפרט ירושלים עד שקראו עבדי‪ .‬כמו שניבא דגיאל‪ .‬כי זאת חחיה השגית תקום אחר‬ ‫חראשונח‪ .‬כקצרה‬ ‫במשל בום ההימה וסיים )כ״ה כ״ו( ומלך ששך ישתה ארריהם‪ .‬כנוי למלך בבל‪ .‬לג( עוד מעט‪ .‬םג( והיד‪ .‬זה המעט שענינו‬ ‫זמן מועט שהוא ממאמר המצטרף‪ .‬ואינו בערך אל ע ת ה ד ר י כ ה ‪.‬גבון לפי דעתי שיהיה כמשמעו ויהיה‬ ‫ישבי כמו יושביה כגוי לבבל‪ .‬והוא ההיה השנית‪ .‬א( ישבי לב קמי‪ .‬עיין ח״א ישעיח י׳ ה׳‪ (* .‬ז( בום זחב‪.‬ובכלל כי יקומו על בבל בל האומות‬ ‫במצות תשם‪ .‬אבל את״ז תהיה הדריכה‪) .‬עי׳ מ״ב י״ט ל״ז‪.‬מזה מבואר כי צדקיהו עצמו הלך כבלת‬ ‫לכרות ברית עם נ״נ‪ .‬ואחר יזכור שהוא ית׳ יענשיהו ע״ז‪ .‬אין ספק שמלכות מדי עשו מצור‬ ‫והשהתות בארץ בבל שנה אהר שנה‪ .‬לא‬ ‫עם מה שקדם כה אמר יי (‪) .‬ואין ספק שבזה ישר ]בעיני[ השם‪ .‬אבל הטעם עור מהיום תזה‬ ‫זמן מועט ויבא עת קצירה‪ .‬טוב הוא‪ .‬וישעיה אמר זה (‪ .‬עד שנתפשה בבל ובתכרת םבלו‬ ‫עמנו צרות ונזקים רבים בממון ובנפשות נם בראשונה ונם באהרונה‪.‬‬ ‫( וכן רש״י ורד״ק אבל לא מטעם הכספי‪ ( .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫*( רש״י ורד״ק שחוא בא־׳ח ב״ש בבל וכשדים‪ (2 .‬וכבר קרם זד‪ .‬וכבר כתבנו זאת השאלת‬ ‫בםפר כ ס ף ס י ג י ם ‪ .‬ובאור םוג זח אי״י‪) .‬ויהיה לב ו ר ו ת דבק עם מ עיר‪ .‬‬ ‫כי אין הדריכה קודמת בזמן לקציר (‪ .‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ופרס שהוא צפוני לבבל‪ .‬לח( למען יעלזו‪ .‬ואולם ההתרה ימצא בגביע‪.‬ואולם אם יש באמרו לב ק מ י חוראח נסתרת כמו בשם‬ ‫ששך במו שאמר זולתי (‪ .‬‬ ‫נא‪) .‬כמו שמהת שכורים‪.‬ובנה‬ ‫בשם ק מ י לבגי מדי כמו שיאמר עור )פסוק י״א( העיר יי את רוה‬ ‫מלכי מדי‪ .‬בז( ממלכות אררט‪ .‬‬ ‫)מו( ופן ירך לבבכם ותיראו‪ .‬ולא כי הפר ברית‬ ‫ועבר על שבועהו ומרד בו‪) .‬‬ ‫די בזה עד נאמן שאין כמוהו כי אם הנביאים מצוים את זולתו לעשות‪.

‬וביום אבלי‪ .‬‬ ‫ל׳׳י המעתיק והמרל‪.‬נבון זה בעברי ובהגיון‪) .‬ב( לא היה‬ ‫משקללנחשתם‪ ..‬ורבים כן לאין מספר‪ .‬ובמלכים )כ״ה ח׳(‬ ‫ב ש ב ע ה לחדש‪ .‬‬ ‫כן •בהקיץ ובשמוש החושים על מנהגיהם‪ .‬‬ .‬‬ ‫‪/‬׳‬ ‫‪1‬‬ ‫*( רי׳ל תמיד‪ .‬‬ ‫נב‪) .‬וכן כי מת אתח ולא‬ ‫תתית )ט״בב׳ א׳(‪ .‬אבל אב על‬ ‫בתי שושנה היפה‪ .‬ובאור כ״ז ימצא בנביע‪.‬כז( רוחה‪ .‬לכל רוח מארבע‬ ‫רוחות‪) .‬וכבר חארבנו ע ז במקום אחר‪ .‬ואנו עושים תענית בתשעת‪ .‬תרנ׳יב(‪.‬נ ב ‪.*.‬ובל ימי חיי‪.‬ח י י ח ז״ל )ע ר ב ר ״ ח‬ ‫* ב ‪ .‬ותמהנו מאד על קצת‬ ‫עגיגים שהגיח המורה שהם תיו בשינת‪ .‬יב( ובחדש החמישי בעשור להרש‪ .‬‬ ‫וכן לא זכר שר חמשקים וגו׳)בראשית מ' ב״ב(‪ .‬‬ ‫סיימתי העתקת ירמיה ביום צרת ותוכחח לגו לחרבן בית‬ ‫מקדשינו ערב ר״ח מנחם אב תרס״ט‪ .‬בדמי ימיח נקטפח‪ .‬כל שכן שהם עצמם עושים‬ ‫כמו זת תמיד‪ .‬ו מ י ש י ת ן ב ז ח ט ע מ י ם‬ ‫•או י ר ב ה פ ר ו ש י ם ת ג ת ת ו א מ ר ב ת ת ב ל י ם ‪.‬ותכל אי״י‪) .‬לג( כל ימי תייג זת תשנות ( לתוספת ביאור ולתזוק ולשקידח‪.‫‪24‬‬ ‫ירמיה נ א ‪ .

‬וגם לנבואות ישעיה‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ג‬ ‫‪3‬‬ ‫»( עי׳ פרושו שם ב״ח י״ג‪ ( .‬וכבר העיר המורה‬ ‫ע״ז (‪ .‬מו*נ בראש‬ ‫&*ז משלישי‪ (> .‬‬ ‫אמר יוםף אבן כםפי‪ .‬והנביאים לא בונו‬ ‫רק לפרש מה שכתב מרע״ה ורבן‪ .‬וזה הוא בל ענין שלשת הנביאים האלח‪ .‬‬ ‫ואחר יתנבאו נפילת זאת ההיה‪ .‬‬ .‬ולא יהשוב אדם‬ ‫לעמוד על האמת בתורה ובנביאים — שהם פרושה — אלא א״ב יעיין‬ ‫ויבין הכל כםדר ולא בםירונין אחת הנה ואחת הנה‪ .‬ואין הבונה בספרגו זה לבאר אלה העגיגים‬ ‫ולכן אעזוב פרוש כל זה‪ .‬ובכלל כל חנביאים פח אחד הסכימו‬ ‫לנבואת הצלחת חתית הראשונה ונפילת כל תאומות בת ובידיח‪.‬השוטים‬ ‫•יהשבו שמעשה מרכבה הנקרא בלשון רז״ל‪ .‬והיונביאותיו ויעודיו דומים לנבואות‬ ‫ירמיד‪ .‬ואין הדבר בן‪ .‬הוא לבדו נכון ביהזקאל‬ ‫ובמראת השנית שראה אה״ז‪ .‬ודע שזה הנביא גלה לבבל עם יהובין והיה מתנבא בבבל כמו‬ ‫שהיה מתנבא ירמיה בירושלים‪ .‬וזכור זח‬ ‫תמיד‪ .‬וקום ההיה השנית אשר על ירד‪.‬ובאורו אהד המורה ז״ל אי״י‪.‬וע״ז הוכית‬ ‫ישעיה ואמר והיה להם דבר יי צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם (‬ ‫ואתחיל במכוון בכאן בעזרת השם‪.‬ואין להגבלה ההיא‬ ‫תמיד מן הזמן ההוא יהס אל הנביא‪ .‬אין אני רוצה לזכרם •(‪ .‬‬ ‫נבנה בית שני‪ .‬כמו בשנת מות המלך אחז‬ ‫)ישעיה י״ד כ׳׳ח(‪ .‬ולכן גזבר ג״כ זה בישעיה )ו׳ א—‪-‬ד׳(‬ ‫ובזכריה )א׳ ח׳ ו׳ א׳(‪ .‬ועוד אבאר כל זה‪) .‬כמו שקרה לישעיה וירמיה (‪ .‬ראוי‬ ‫•לנו שנקצר בזה בי א״כ נכפול הרבדים תמיד‪ .‫יחזקאל‪.‬אחר שקדם לנו פרוש חנביא הקודם‬ ‫והארכנו בענינים רבים שבו‪ .‬בי עיקרו בתורת משה‬ ‫כארבע והמשה מקומות‪ .‬רק שיחזקאל ניבא ענינים מה היו בזמן בית שני שלא נבאו‬ ‫ישעיה וירמיה‪ .‬והם דומים לענינים שבזה הםפר‪ .‬ד( וארא והנה רוה סערה‪ .‬בישעיה ו׳ א׳ ובירמיה כ״ה—כח‪ ( .‬‬ ‫א• )א( ויהי כשלשים שנה וגו‪ /‬אין הכרת לנו שנדע מאיזת‬ ‫התהלה נמנה זה החשבון בי דרך הנביאים לכתוב הנבלות זמנים‬ ‫בקצת נביאותיהם‪ .‬וכבר הזכירם בספרו ״מנורת כסף״ פ״ז—כ״א מאמר ראשון עיש‪.‬ואמנם עיקר הגבלתם זמן הוא להעירנו על ענינים‬ ‫ובלם למדו ממשה רבנו ורבן של בל הנביאים‪ .

‬שם מקום במו תל מלת )עירא ב׳ נ״ט(‪ .‬וכן פה בית מרי‪ .‬י( כי מרי המה‪ .‬‬ ‫)ח( פצה פיך ואכל‪ .‬רק עם מת שקדם ו ד ב ר ת‬ ‫א ל י ה ם ‪ .‬‬ ‫אם לא כאשר דמיתי וגו׳ )שם י״ד כ״ד(‪ .‬‬ ‫הגיע לו דבור ודבורים מהשם על המאורעים תעתידים‪ .‬כלומר הנמצאים היום‬ ‫שקמו תחת אבותם תרבות אנשים הטאים‪ .‬וכבר הודענו ענין זה‪ .‬רק שהאחד נהוג בלשון ע״ד הרוב‪ .‬וב״ז צ״ע‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ג‬ ‫*( רש״י ורד״ק ור״א מבלמצי‪ ( .‬הוא‬ ‫כמו ה ל א ‪ .‬יא( כה אמר אדני‬ ‫אלתים‪ .‫יחזקאל ב ‪ .‬וכבר ירעה מאמר‬ ‫שיתפעל‪) .‬בני האבות שקרם זכרם‪ .‬‬ ‫)י( קה בלבבך‪ .‬באור למה שבא בקצור במשל מכלם יעקב אבינו‪.‬כטעם אשר למדום אבותמ‬ ‫)ירמיה ט׳ י״ג(‪) .‬והמת‪.‬‬ ‫‪5‬‬ .‬‬ ‫ג• )ו( אם לא אליהם שלחתיך‪ .‬כא קורם ( כי הוא קורם במעלה‪) .‬טו( תל‬ ‫אביב‪ .‬והנה מ ד ב ר הוא‬ ‫שם נגזר ובינוני מבנין התפעל כענין מתדבר (‪ .‬ע״ש פי׳ ישעיה מ״ב כ״א‪ ( .‬וטעם )ב( העמידה על הרגלים‪ .‬וכן פי׳ הר״*‬ ‫מבלגנצי הוצאת הה׳ פאזננהקי‪.‬זה תכליתו לקיום הדבר לפי‬ ‫הסכמה העברי כמו אם לא בתים רבים לשמה יהיו )ישעיה ה׳ ט׳(‪.‬נושקות‪ .‬בי הוא ית׳ הוא המדבר‬ ‫הרחוק‪) .‬יבחר בכם )ישעיה‬ ‫מ״א כ״ז־( (‪ .‬והשלילה הזאת נאמרת דרך תימה ולכן נשאר התיוב מונח‪.‬בי כן ראוי להיות‬ ‫לעבד לפני רבו כטעם והוא עמד עליהם )בראשית י״ח ח׳(‪ .‬ג ‪..‬זה נתינת טעם לאמת ו א ם‬ ‫י ח ד ל ו דרך לשון מסופק‪ .‬וכן קרה‬ ‫ליעקב וזכריה‪ .‬ר״ל שפרושו‬ ‫איש תועבה‪ .‬ד( והבנים‪ .‬הוא הברזל החזק החד שהוצבים בו הסלע‪.‬ובל עבדיו‬ ‫נצבים עליו )ש״א ב״ב ו׳(‪ .‬ובבר אמר ישעיה על במו זה יי חפץ‬ ‫למען צדקו ונו׳ (‪) .‬והאחר על דרך המעט‪.‬כמו תועבר‪ .‬אבל אם ישמעו ואם יהדלו‬ ‫אינו דבק עם כה אמר אדני אלהים‪ .‬אחר שהשיג מושכלות מחכמת‬ ‫חטבע והאלהית‪ .‬כלומר כן יתתיל בכל נבואותיו (‪ .‬‬ ‫וחניע לו פרושו עם מת שכתב בתורח ובמקומות אחרים כמ״ש‪.‬המה יושבים‪ .‬י( ר״ל הלב קודם האוזן‪ ( .‬כמ״ש)שמות כ״ו ג׳( הברת אשה אל אהתה‪) .‬ט( בשמיר‪ .‬ובכלל נבון לאמר בכאן כי מרי‬ ‫המה‪ .‬כל ספור זה נעשח בחלום ובשינה לבד‪.‬‬ ‫)יג( משיקות‪ .‬והנד! עור כתיב במוהלט )ג׳ ז׳( ובית ישראל לא‬ ‫יאבו לשמע אליך‪ .‬ואשמע את מדבר אלי‪ ..‬י( כי אינם אביס לשמע אלי‪ .‬וענין זה אם ל א ‪ .‬ואמנם אין תמה בבא לשון מסופק ברברי‬ ‫תשם ית‪ /‬כי העיקר והיסוד הוא בתורה באסרו פן ינחם העם‬ ‫)שמות י״ג י״י(‪ .‬‬ ‫והוא הדין בהפך‪) .‬כלומר תדבר אליהם איך שיהיה אם שישמעו ואם שיחדלו‪.‬ה( בי בית מרי המה‪ .‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ב )א( ויאמר אלי כן אדם‪ .

‬‬ ‫ירושלים‪ .‬וגם פעמים תיו מצווים מאת השם על‬ ‫המניעה מן הדיבור ומגלוי סודות השם כמ״ש צר תעודת )ישעיה‬ ‫ח׳ ט״ז(‪ .‬א( ואתת בן ארם קת לך לבנת‪ .‫‪27‬‬ ‫יחזקאל ג‪/‬־‪-‬ד‪.‬וכאלו הית אסור בעבותים‪ .‬ואחריו בניו ובני בניו‪ .‬וימי מלבי ישראל‬ ‫מירבעם עד הושע כמו ר״ם שנה‪ .‬ועליו נגזרת גזרת חרבן‪.‬‬ ‫וידע שישראל עמדו בשעבוד וענד ש״ץ שנה‪ .‬מדעתי שכ״ז הספור‬ ‫והמעשה היה בהקיץ ובשמוש ההושים על מגהגיהם‪ .‬‬ ‫שכב וגו‪ /‬ענין השכיבה לצדדים טעמו על זו הדרך‪ .‬‬ ‫הר״א מבלגנצי והערה הה׳ הטו״ל שמ‪.‬לימין (‪ .‬‬ ‫בזה היא שיהיה המשל יום לשנת כענין מת שכתב בתורה )כמדבר‬ ‫י״ד ל״ד(‪ .‬ופעם חיו חפצים לדבר להם על בל פנים ולא יוכלו כלכל‪.‬ובן כל העניגים הנזכרים אח״כ —‬ ‫כבוד חמורח במקומו מונח ( — ואמנם אין זה נכון או מהויב מצד‬ ‫הענין ומצד העברי והגיון‪ .‬לא זכר הפועלים‪ .‬ופעם לא‪ .‬כמו שנים‪ .‬נתנו עליך עבותים‪ .‬‬ ‫נ‬ ‫‪3‬‬ ‫( וכן רש״י‪ ( .‬והבונה בכ״ז כי הנביאים‬ ‫פעם היו הפצים להמנע מן ההוכהה מצד ראותם כי אין תועלת‬ ‫להם בח‪ .‬ועיין‬ .‬והנה מאתר שמת יהושע עד הושע ]בן אלה[ מנה יחזקאל‪.‬אחרי קום מנשח עד שחרב בית ראשון (‪ .‬ובאור זה אי״י‪.‬וכדי הוא יתזקאל לסמוך עליו‪.‬וטעם)ה( שני עונם‪ .‬וזה שהבוגד‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ז‬ ‫‪3‬‬ ‫*( שאמר שהיה במראה הנבואה מו״נ פמ״ו משני‪.‬ובן רזי לי רזי לי)שם כ״ד ט״ז(‪ .‬‬ ‫וכן אמר ירמית )כ׳ ט׳(‪ .‬‬ ‫ואולם יחודח יחשב ענינו מש קם מנשה‪ .‬ואמרו‬ ‫מספר הימים אשר אתה שוכב וגו׳ יש עיון‪ .‬לפי ששומרון היתה לשמאל‪ .‬ועוד יש עיון גדול כאמרו )בא( ואתה כי הזהרתו צדיק וגו‪/‬‬ ‫)כה( הנד‪ .‬והטעם ד‪ .‬‬ ‫)נ«( ויהי מקצה שבעת ימים‪ .‬ואע״פ שמלך מנשה הרבד‪ .‬ועלה זה כמו ק״מ שנה‪ .‬בזה יש הפסקה בין זה ובין ויהי דבר‬ ‫יי אל‪ /‬וזו אהת מההפסקות הגדולות תנפלאות שהן חמש בתורה‬ ‫ותשע בנביאים‪) .‬חנח‬ ‫כדי הוא יחזקאל לסמוך עליו בהשבו ארבעים שנה ימי הרעה המופלגת‬ ‫שתיתה ליהורח‪ .‬למה לא עשה כן בשכבו‬ ‫על צדו הימיני מ׳ יום‪.‬הנה שכיבתו‬ ‫לצד שמאל היה דמיון לישראל‪ .‬אבל אחר‬ ‫שנראה לו כ״ז בשינה בחלום‪ .‬כ״ז הסיפור היתר לספקות ושאלות‬ ‫רבות‪ .‬ואנהנו נמצא חחשבון‬ ‫בקירוב שבימי השופטים היה הזמן שעשו הרע ונכנעו לאמות בימי‬ ‫שמגר וזולתו שלא נתפרש‪ .‬מ ח ש ב ו ת‬ ‫ה ע י ו נ י ו ת ו ת מ ו ש כ ל ו ת וזולת זה עגיגים וטעמים רבים ימנעהו‬ ‫מלצאת מביתו‪ .‬היתד‪ .‬‬ ‫ך ‪) .‬וחנח באור חבל ימצא בנביע‪) .‬אכן‬ ‫יהודה כמו ישכתב עוד )ט״ן מ׳׳ו( ואתותך הגדולת וגו׳ תיושבת על‬ ‫שמאלך‪ .‬ד( ואתר‪.‬י‪ 0‬צופה גתתיך‪ .

‬וכאלו אמר אם עשיתם כתם התרשתי‪ .‬ט( אשר נשברתי את לבם הזונה‪ .‬ובן פרש״י ומלבי״ם‪.‬עד שאין דמיון בין‬ ‫• רעותיכם ובין רעותיתם‪ .‫‪a2‬‬ ‫ה׳־־ו׳‪-‬ז‬ ‫‪.‬מענין קפדנות מלשון חכז״ל אבות פ״ב מ״ה‪ (> .‬יא( ואמר אח‪.‬כמו שידועה‪ .‬י( נראה שמפרש‬ ‫קפדר‪ .‬‬ ‫זה השרש ענינו מהירות התנועה‪ .‬כד( רעי גוים‪ .‬נכון מצד מה לומר לשון התפעלות על הפועל במו‬ ‫והתנהלתם )ויקרא ב״ה מיי( וזולתו‪ .‬ישראל‪) .‬חם שלשלאות של ברזל וגחשתיס להוליך בני‬ ‫ישראל בגלוח‪) .‬‬ ‫ולו יחיו אלף שנים פעמים‪) .‬כמשמעו (‪ .‬כ( לגאון‪ .‬ויהיה זה שם קול באמת‬ ‫לא קול מרומה‪) .‬‬ ‫ן‪) .‬חצפירח‪.‬‬ ‫ובקשו‪ .‬כן מבת נ״נ ועמו‪ .‬יג( ועור בחיים חייתם‪ .‬הטעם‬ ‫השמור במבצר‪.‬‬ ‫הד הרים‪ .‬ולא נה‪ .‬על בית חםקדש בפרט‪.‬‬ ‫אהד שידענו בכלל על כל מה שהונה עליו‪ .‬‬ ‫ז• )כ( קץ בא ונו‪) /‬ו( חקץ אליך‪ .‬אבל אתם תפלגתם ברע‪ .‬והטעם הכעס ( עם צרות עין‪.‬וכ״ז מהפלגת שתוף המליצות‪ .‬ואין המה אם יאמר כן בשם‪.‬כו( הוה‪ .‬‬ ‫לקלות התנועה‪ .‬כטעם וישמן‬ ‫ישרון ויבעט )דברים ל״ב ט״ו( (‪) .‬כב( צפוני‪ .‬‬ ‫כן ד ר ך ה נ ו א ק י ם ל ק ר ו א אח ו א ח ו ת ‪) .‬הוא הקול המדומה שישמע בהרים ששם אנשים‪ .‬כטעם נהי כלומר אין ראוי‬ ‫לקונן עליהם‪) .‬זה כפל‬ ‫לשון להיזוק‪ .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫!( ועי׳ באור שכוון למחברנו‪ (* .‬גאות וגאות רע‪ .‬וזה הערה למקומות‬ ‫חחמורים‪ .‬ובין הרעות‬ ‫שעשיתי ושאעשה ל ה מ ‪ .‬‬ ‫)בה( קפדת בא‪ .‬יב( והנצור‪ .‬י( צץ המטה וגו‪ /‬הטעם על ישראל‪) .‬‬ .‬כי הליתם‬ ‫והייתם ביתר תעםים‪ .‬כי הההר הוא‪ .‬ולבן אמר כי ביום מהומת ירושלים יהיו‬ ‫שם אנשים משתיתים רבים יתנו קול וקולות‪ .‬כן לא יהיה דמיון בין הרעות שאעשת לכם‪ .‬וכן קדם )בא( ולרשעי ארץ‪.‬כמו שפרשו ישב ויצפר )שופטים ז׳ ג׳(‪.‬יא( מהמהם‪.‬‬ ‫)בג( עשה הרתוק‪ .‬הטעם כל עוד נשמתם בם‪.‬וראה איך יאמר בכ״ז לשון עבר על היות העגין נבון ומהויב‬ ‫כאלו יצא לפועל בענין בעלות השמש מהר ונם בי חכח קרוב מאד‪.‬ולכן במו שאין דמיון בין רעותיכם ובין‬ ‫דעותיהם‪ .‬‬ ‫כטעם מהם אבל הוא הפלנה‪ .‬ב״ז חכפל לחזוק‪ .‬והטעם מציאת‬ ‫ושמועה רעה‪.‬יחזקאל‬ ‫ךן )ז( וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם‪ .‬והנה הקץ‬ ‫מטעם הקיץ הנער)מ״ב ד׳ ל׳״א(‪ .‬אהד שהדבור‬ ‫הוא כלשון כ״א‪ .‬הטעם אגרע ואכתד אתכם‪.‬עד״מ התעורר והתעוררת (‪ (»).‬וזה )י( לכן אבות יאכלו וגו‪ /‬וזריתי וגו‪/‬‬ ‫)יא( אגרע‪ .‬וכן כתיב התעללתי )שמות י׳ כ׳(‪) .‬בהיות‬ ‫איש אחד צועק קרוב להם‪ .‬כי דברה‬ ‫הורה כלשון ב״א‪ .‬וכן הר״א מבלננצי‪ .

‬זת על אשר תלכו‬ ‫בגלות בבל עמו בימי יחוקים ויחוכין וחיו חגשארים בירושלים בימי‬ ‫צדקיהו מלעיגים על הראשוגים‪) .‬פרושו ב מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם )פכ״ט משלישי(‪).‬שם נגזר כמו כי כלה משקה )בראשית י״ג ו׳(‪.‬ובאורו זה היותר נבון ומתאים‪ ( .‬לבן‬ ‫נבנה בתים אנהנו כלנו היים היום לשבתנו‪ .‬זה לא היה בהקיץ כלל‬ ‫והכתוב יוביה‪ .‬ו( וממקדשי תתלו‪ .‬זה משל גכבד ומבואר גם אצלינו כי האוהז‬ ‫]בענף[ או הדומה לו משבט שיכפף מהר בהנעתו‪ .‬יבפף ראשו ברהוק רכה בו בעצמו ובפניו (‪ .‬ח( ולאלה‪ .‬ה( כן אמרתם ונו‪/‬‬ ‫זה כמשמעו כלומ׳ בן הדבר אמת כמו שאמרתם מההלצת דברים‬ ‫מופלגת על צד שתוף שמות ומלות‪ .‬י א ‪.‬רמז‬ ‫לששה האנשים שקדם זכרם‪) .‬ושניחם צודקים יחד אבל משני צדדים‬ ‫וחקש ע״ז‪) .‬והוא )יא( היא לא תהיה לכם‬ ‫לסיר וגו‪) /‬יב( וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם‪ .‬יד( מבכות‬ ‫אההתמוז‪ .‬ואמר בי יהיר‪..‬אבל יעשה בו פי׳ א ת ר ב ש ם בשר‪ .‬א( ויקרא באזנו‪ .‬ומה לנו למה שיהית אחר אלף שנת‪ .‬וזה כמו‬ ‫שאמר ירמיה )ז׳ י״ט( האתי הם מכעיסים הלא אתם למען בשת פניהם‪.‬אבל בשר חחיים אוציא מתוכת‬ ‫ויגלו‪ .‬האל את שלוהו‪) .‬וכן פרש עוד ואמר עגין אהר‪ .‬‬ .‬והשנית מחייבית‬ ‫ר״ל בנות בתים‪ .‬הנה לא יהית בקרוב כמו שיאמר )י״ב כי׳ז(‬ ‫לעתים רתוקות הוא נבא‪ . )ג( לא בקרוב בגות בתים‪ .‬לכן )ד( הנבא וגו׳‪) .‬ולפנים‬ ‫)ה׳ ז ( כתיב לא ע ש י ת ם ‪ .‬‬ ‫ג‬ ‫‪a‬‬ ‫‪8‬‬ ‫( וזה פרוש חדש מלשון קנין‪ ( .‬טו( אחיך אחיך אגשי גאלתך‪ ..‬כן ירושלים ואנתנו בתוכה‪ .‬כטעם הבא בבלה‬ ‫אלי קבר וגו׳ )איוב ה׳ כ״ו(‪ .‬כי חם שופכים אותם יום יום‪ .‬יז( והנםשלהים‬ ‫את הזמורה אל אפם‪ .‬ג( המקנה‪ .‬ח( ההר נא בקיר‪ .‬הראשוגה‬ ‫שוללת ר״ל אומרו לא בקרוב ולכך יש בו טרהא‪ .‬בא( לבם הלך‪ .‬‬ ‫ח‪) .‬‬ ‫ועובדיו קנוהו ( להם‪) .‬ב( והנה ששה אנשים‪.‬אם זה היו יהיה‪ .‬כי שם‬ ‫יושבים הזקנים הרעים כמו שקדם )ח׳ י״א( ושבעים איש מזקני בית‬ ‫ישראל וגו‪ /‬וכן פרוש ואמר ויהלו באנשים ונו‪/‬‬ ‫י א .‬‬ ‫זת בשר ת מ ת י ם ההרוגים מהם דם נקי והללים ( שוקדים בה‬ ‫תמיר‪ .‬כב״י‪-‬‬ ‫ואלמים‪.‬אלו שתי גזרות‪ .‬ט ‪ .‬מורכב חרכבת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫\‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‫‪29‬‬ ‫יחזקאל ה ‪ .‬הנה כשירצה‬ ‫להכות בו אהר‪ .‬והטעם כי הם אומרים על מה שינבא עליהם מתרבן‬ ‫וגלות‪ .‬‬ ‫ט‪) .‬וזה כי הנביא יורה להם זה‬ ‫המשל הנזכר‪ .‬כפשטו‪ .‬כי במו שהבשר שוקד‬ ‫בסיר עד שיתבשל‪ .‬‬ ‫נם זה מהסודות העמוקים ואם המורה לא פרש זה‪) .‬ב״ש שהקרים ופרוש )ג( במראות אלהים‪) .

‬וכן‬ ‫כתבם על לוח לבך )משלי ג ג׳(‪) .‬וכן אמר עור )י״ב כ״ז( ולעתים רחוקות וגו‪/‬‬ ‫ולכן חיו אומרים כי בארוך חימים אולי יתחדשו עגיגים שימנעו‬ ‫חחרבן‪) .‬וזה כמו‬ ‫שאמר ירמיה ושלמתי ראשונה וגו׳ )ירמיה ט׳׳ז י״ח(‪) .‬כלומר חמלך צדקיהו‪ .‬וכן ואל יושבי לב קמי )ירמיה ג״א א׳(‪ .‬ועתה אעשה להם טובה‪ .‬גם זה‬ ‫געשח בחקיץ‪) .‫‪a3‬‬ ‫יחזקאל‬ ‫יא‪-.‬ו( ויחלו‪ .‬דבר לנכת תאבנים‬ ‫שבן צחות הםליצח בעברי‪) .‬גם הפליג לעשות צחות מליצה להיות א ב ד ו ד ב ר קרובים‬ ‫במבטא‪ .‬והטעם כבר שלמתי תחלה לאלה‬ ‫השבים ירושלים‪ .‬טו( נביאי ישראל‪ .‬בג( קרבו חימים‪ .‬רעתם אשר עשו‪ .‬ואין לגו לתעמיק או לשאול עגין מלאכת חרעות האלה‪.‬כאשר גבא על אבוד חאנשים תמתנבאים שקר‪ .‬א״כ מבואר‬ ‫שהמופת יאמר גם על האות והסימן והרושם איך שיהיה‪) .‬מטעם תותלת‪ .‬כאלו כתב ר״ל נביאי‬ ‫ישראל‪ .‬‬ ‫יג‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ט( ובכתב‬ ‫בני ישראל לא יכתבו‪ .‬‬ .‬וכבר הודעתיך שיש הפכים ב ע נ י ן ואם אינם מבוארים‬ ‫ב ל ש ו ן ‪ .‬‬ ‫יב‪) .-.‬הטעם לנביאים או לנביאיהם רמז‬ ‫לישראל או לנביאיה‪ .‬ודבר ד׳ היה אל גד וגו‪ /‬ומי חבט‬ ‫ויבין ל ב ק ר י ם האלה זא״ו‪ .‬וכן אני מופהבם )יא(‪ .‬חפך י א ר כ ו ‪ .‬יא( ואתנה‪ .‬ין( שים פניך אל כנות‬ ‫עמך‪ .‬כן ינבא עתה‬ ‫על תנשים‪ .‬ואמרו ו ד ב ר חפך בעגין‬ ‫עם ו א ב ד ‪ .‬כ( לנביאי מלבם‪ .‬וכבר הודעתי‬ ‫כי ל מ ע ן ברוב על הסבה התכלתית‪) .‬והוא באמרו כאשר עשיתי כן יעשה לתם‪ .‬אמנם אמרו )ח( ויהי דבר יי אלי‬ ‫בבקר‪ .‬כי הוא‬ ‫על חםבח חפועלת כאלו אמר בגלל כי תשם ארצח‪ .‬‬ ‫)ו( כי מופת נתהיך‪ .‬ופרוש אח״ז ואמר איך‬ ‫הוא מופתכס‪ .‬כב( ואבד כל חזון‪ .‬יב‪.‬יט( למען תשם ארצח‪ .‬כלומר‬ ‫כי חיו מיתלים לזת כל בגי ישראל שתיו שוטים גמורים‪) .‬כמו‬ ‫שפרשתי שענינו יושביחם או יושביח‪) .‬‬ ‫‪ ( 1‬ש״ב כ״ר י״א ויקם דור בבוקר‪ .‬י( הנשיא‬ ‫על הנשיא‪ .‬כי זח פי׳ ל ט ח י ם הנזכר )פםוק י׳(‪) .‬ידוע כי‬ ‫בארך הימים יאבד ויפםד הדבר‪ .‬יש בו עיון גחל ורומה לזה בענין גם בסוף שמואל ( ושם‬ ‫חפםקח‪ .‬וזה הערה לעניגים רבים‪.‬ואין אחד מהמבארים קם ב ב ו ק ר זה‪.‬ג( עשה לך בלי גולה‪ .‬ובאור כ״ז אי״י‪) .‬כבר העירותי שעגין הכתיבה הוא חקיום‪ .‬זח ל מ ע ן ]רבים[ מאד‪ .‬לכן יתגהםו אלה על החזון הרע‬ ‫שהיו הנביאים מיעדים לחם חרבן ירושלים כמו שקדם למעלה )י״א‬ ‫ג׳( לא בקרוב וגו׳‪ .‬כד( במראה‬ ‫בדוה אלהים‪ .‬אין ספק שזה עשה בהקיץ‪.‬יה( בן ארם לחמך ברעש תאבל‪ .‬יג‬ ‫באור ותנאי שהיה לבם הולך‪ .‬זה הפלגה בבאור ולא יעשה כן תמיד‪.

‬כי הכל בשוד! יקרא פעל‪ .‬והנה הדרישה יותר נכבדת מהמענה באמרו )ד( נעניתי‬ ‫לו‪ .‬ובן‬ ‫כל שמוש פעל‪ .‬ואמר ו י ב א ואמר ו י ש ב ו והכל נכון‪ .‬יט( להמית נפשות אשר לא‬ ‫המותנה‪ .‬בי הבונה בזה שאינן ראויות ומחויבת למות ולהיות לזמן‬ ‫שהן מיערות‪ .‬בי הירים והלשון והלב בלם שם‪ .‬יעשה‬ ‫פעל ומעשה‪ .‬‬ ‫וטעם הראשון באותה המראה‪ .‬‬ ‫אבל עב״פ ידבר הוא ית׳ אליו בענינים ויצוהו שיוביהם ויעצם עצה‬ ‫טובה‪ .‬לכן אמר השם לאלה בי לא יהיה נדרש להם‪ .‬מטעם נדרשתי )ישעיה ם״ה אי(‪ .‬‬ ‫)ג( האררש אדרש להם‪ .‬שטעמו כמו‬ ‫נמצאתי )שם(‪ .‬ר״ל אמרו וישע יי אל הבל‬ ‫)בראשית ד׳ די(‪ .‬לא שירמז לכל‬ ‫•אהד ואהד כמו שאמרו המפורשים‪ .‬וטעם השני בנוי לשם שהוא‬ ‫המראה לנביא אותה המראה והנבואה‪ .‬משלי כ״ח אי(‪ .‬ולרשע כי יהיה לארך ימים‬ ‫ומצר זה הדבור תאר הנשים ההן כשהן ממיתות ומהיות‪ .‬וכתב את״כ )כב( יען הבאות לב צדיק שקר ואני לא הבאבתיו‬ ‫ולחזק ונו‪ /‬ראה הפלנות אלו הלשונות‪ .‬בי הבונה בזה שהנשים‬ ‫המכשפות האלת העושות עצמם נביאות המיעדות טוב ורע‪ .‬לא תעינו‪ .‬‬ ‫‪31‬‬ ‫בי כל ענינים כשוף או הדומה לזה‪) .‬כמו ש ר צ ה יותר נכבד מ ש ע ה ‪ .‬וחבל ישוב לענין אחר‪ .‬א״כ מבמה צדדים נבון לאמר ה מ י ת ה ח י ה ‪ .‬ואשר לא‬ ‫החיינה‪ .‬הנה אחר שיבאו לנביא האל‬ ‫לשאול דבר‪ .‬הנבואה‪ .‬ב״ש שטוב‬ ‫זה בעיני השם אם ישמעו לו‪ .‬אבל‬ ‫יהיה נענה‪ .‬א( ויבא אלי אנשים‪ .‬ואע״פ שהוא יורע שלא ישמעו לו‪ .‬והבל גלוי וידוע לפני השם‬ ‫ית‪ /‬אבל אעפ״ב ענה השם לירמיה והשיבו עצה הנונה שישיב להם‪.‬נם ראה אמרו אשר לא תמותנה‪ .‬ואין לנו משל יותר נאות בזה מדברי‬ ‫יוהנן בן קרת וסיעתו לירמיה )ירמיה ב׳ ג׳(‪ .‬‬ ‫ובאהרית נתן יי פניו בהם להכריתם‪ .‬אני יי נעניתי לו ב ה ‪ .‬‬ ‫יד‪) .‬והוא ית' יעשה כ״ז ל מ ע ן‬ ‫ת פ ו ש א ת ב י ת י ש ר א ל ב ל ב ם ‪ .‬ואין בזה זרות כלל‪ .‬והקש ע״ז‪.‬ואת״ז בתב )ז( אני יי נענה לו ב י‪.‬הנה השם לא ישתוק ויהייש מלדבר לנביא בזה לגמרי‪.‬בי אלו הההננו לו תהלה‬ ‫והתהםדו מאד דרך אונאה וגנבת הדעת‪ .‬והבונה‬ ‫בב״ז כי אמר השם שאע״פ שאלה רשעים‪ .‬וכן‬ ‫הדבור ההיצוני והמהשבה‪ .‫יחזקאל יג‪—.‬על כלל הכת והקכוץ שהוא כמו‬ ‫סוג ומין‪ .‬כאלו היו‬ ‫עושות זה בידים‪ .‬יד‪.‬בי לא שמו לב לסוג ומין ושאר‬ ‫חילוקות ההגיון‪ .‬היו‬ ‫אומרות לצדיק כי הוא ימות מהרה‪ .‬וכן בהורה‬ ‫ו י ח נ ו וי חן )שטות י״ט ב׳( זה בצד זה על העם‪ .‬במו שיאמר בכאן )ח( ונתתי‬ ‫׳‬ .‬ולא יתנצלו מהר לאמר אלו‬ ‫הודענו השם רצונו ע״י נביא ולא התריש ממנו‪ .‬וכן וצדיקים ככפיר יבטה‪) .‬וזכור כל אלה ההערות בי תמצא מזה דעות יקרות‪.

‬כג( וגתמו אתכם וגו‪/‬‬ ‫כי ראוי למקבל הצרה שלא יצעק ויתאונן אתרי שתוא עצמו סבה‬ ‫לרעתו‪ .‬ואולם אין זה כענין‬ ‫אם יעמוד משת ושמואל לפגי )ירמיה טי׳ו א׳(‪) .‬כי‬ ‫‪1‬‬ ‫י( ורז״ל גלו הםוד עי׳ רד״ק‪ .‬דעו כי‬ ‫איך שיהיה‪ .‬‬ ‫‪32‬‬ ‫פני באיש ההוא וגו‪ /‬ואמרו )מ( ורבר רבר‪ .‬ואין זה מבונה ספרנו זה‪ .‬אין זת מכונת הפרק‬ ‫בעצם כמו שזכרתי רבים בירמיה‪ .‬והשני במקרה‬ ‫או בבונה שניה‪ .‬עד שאמר שאוהו הפרק יובן יותר‬ ‫מכל פרקי םפרו‪ .‬אבל נתגלגל בזה להערה‪ .‬‬ ‫ו‬ .‬דעו כי אני המניע אם קרוב אם רחוק‪ .‬כלומ׳ מה‬ ‫יתאונן שום ארם על צרתיו אחר שחטאיו מעצמו גרמו לו זת‪ .‬הנה מבואר שתוף אות‪.‬ו ל א י ת ע ו ע ו ד ב י ת י ש ר א ל בכלל‪ .‬כלומר שיהיה‬ ‫הוא הפועל לכם‪ .‬וזה סוד גחל (‪ .‬זה דבק עם הקרוב לו קורם‪ .‬אבל בצד מה‪ .‬יד( נת דנאל ואיוב‪ .‬והרי״א לפי דרכו‪.‬‬ ‫ואמר בכלל‪ :‬ולא הונה דבר בזולת מקומה כי אם להעיר על רבר‬ ‫במקומו‪ .‬ואולם הוכרה‬ ‫לזכור זאת ההערה בכאן לפי מה שאמר ו ד ב ר ד ב ר שפרושו‬ ‫בהכרה שידבר מעצמו‪ .‬וזה כטעם )דברים י״ט כ׳( והנשארים ישמעו ויראו‪.‬כלומ׳ כי השם יכלה את זה‬ ‫הנביא הרע והדורשים הרעים‪ .‬ובן כי יפתה שהיא המתנועע מאי זה מניע שיהיה‬ ‫לו‪ .‬אני הוא הפועל והמשים הדבר ההוא בפיו‪ .‬להעירנו על כלל גדול ויקר כמו שהעירנו‬ ‫המורה )בפרק ח׳ מראשון ומ״» ומ״ח משני(‪ .‫יחזקאל יד‪.‬יא( למען אשר לא יתעו‬ ‫עור‪ .‬ולכן הונה זה המאמר ב כ א ן א ג ב נ ר ר א ו ד ר ך נ ח ב א‬ ‫ו נ ט מ ן בכלל שאר הדברים‪ .‬לתכלית המוסר לנשארים מישראל‬ ‫ומהנביאים‪ .‬כאלו יראה מזה שאפשר שהאדם פועל פעל‬ ‫מה ואין השם ית׳ פועל לו‪ .‬‬ ‫ונם זה קרוב לסבה שאמר ישעיה )ט״ב כ״א( יי חפץ למען צדקו‬ ‫כמו שפרשתי שם‪ .‬ובאורו אי״י‪ .‬שהוא הפך אני יי נענח לו‪ .‬ולא אברהם יצהק‬ ‫ויעקב או משה ואהרן ושמואל‪ .‬‬ ‫ואולם אמרו)ט( אני יי פתיתי אה הנביא ההוא‪ .‬והמורה למד מזה ועשה רבים בזה בספרו הנכבד‪.‬וכן כתיב מת יתאונן אדם תי וגו׳ )איבה ג׳ ל״ט(‪ .‬לא‬ ‫בצד אשר אמר נענה‪ .‬כמו שהתנצל משה ואמר כי לא מלבי)במדבר ט״‪ :‬כ״ח(‪.‬ואינם ראוים להתבאר בזה הספר‪) .‬וכל אלה הענינים סודות‬ ‫עצומים‪ .‬כמו שיש‬ ‫רבים בהורה ובנביאים‪ .‬הראשון בעצם או בבונה ראשונה‪ .‬‬ ‫)יג( אדם ובהמה‪ .‬ואולם היח זח מובן מאמרו במוחלט ו ד ב ר‬ ‫ד ב ר ‪ .‬בינם הנביאים‬ ‫ישראלים הם‪ .‬מעצמו‪ .‬כי מה שהוא בכונת שנית הוא נמנית במקרה בפנים‬ ‫מה כמו שכתבו הפילוסופים‪) .‬ואמרו )ח( לאות ולמשלים‪ .‬ומצד שיונח ו ד ב ר רמז לנביא‬ ‫שענינו בהכרח מעצמו לא מצד האל ית‪ /‬ולכן כאלו אמר‪ .

‬ורבים כן במקרא‪.‬כי תמום יותר כולל‬ ‫מן החסר בנוף ובאיברים בכמות‪ .‬‬ ‫כן הוא שרש ת מ י ם ‪ .260‬‬ ‫‪8‬‬ .‬וכן והיה‬ ‫תמים )בראשית י״ז א׳(‪ .‬יובן בת פי׳ אין‬ ‫בה מום‪ .‬‬ ‫פי׳ לאמרו כה תמימה‪ .‬זח משל פילוסופי‪ .‬‬ ‫טן )ב( מה יהיה עץ חגפן וגו׳‪ .‬זה פי׳ המשל‪ .‬וכן יצדק לו עליו שיש בו מום‪ .‬כי נמלטו בנלות יהוכין מאש נ״נ (‪.‬‬ ‫)ו( לכן כה אמר יי‪ .‬י( תורת ד׳ תמימה‪ ..‬אין בה מום הוא‪.‬ולכן מלת תמימה בתורה (‪ .‬ה( בהיותו תמים‪ .‬הנשארים שם אהרי זה הנביא במלכות‬ ‫צדקיהו‪ .‬לכן טעה בו ה מ ת ר ג ם‬ ‫ל נ ו צ ר י ם ב מ ת ש א מ ר ב ת ו ר ה ( א י ן ב ה מ ו ם ‪ .‬וכן כתיב בתורת פרת אדמת תמימה )במדבר‬ ‫י״ט ב (‪ .‬ר״ל במלת‬ ‫תמימת‪ .‬אבל הם שני עניגים‪ .‬ובתםרון בעל ארבע אצבעות‪ .‬ג( מכרתיך‪ .‬‬ ‫)ד( הנה‪.‬טן‪) .‬‬ ‫י( רש״י והרד״ק ואכןןגנאה בם׳ השרשים שרש מכר הוצאת חח׳ באבר עמוד ‪.‬כל המפרשים הקודמים ( נטו מני ארח‪ .‬פרושו על מה שגרמו תטאיו‪ .‬והנה כן הוא רוב משלי‬ ‫הנביאים רובם שהוא כבולם‪ .‬מסברתו‬ ‫כתב כן ולא אמת‪ .‬רב בזת ער נאמן כי תמים ותם‬ ‫הוא שלם‪ .‬כי בכאן יבאר הנמשל ולא כן‬ ‫יעשת תמיד‪ .‬כלומר שמת שבא בתורה )במדבר י׳׳ט ב׳(‪ .‬ובבר ידוע כי שני המתננדים‬ ‫צודקים בנושא אחד בשני זמנים‪.‬כי המתרגם לנוצרים תרגם תמימה בבמדבר ‪actatis intyra‬‬ ‫כלומר תמימה כשנים כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל‪ ( .‬אבל כמו שהשלמות סוג ותתתיו מיגים רבים‪.‬וכן יעשו בזה הקוסמים‬ ‫מצר כה המדמה אשר בנפשם‪ .‬כי ההתאוננות איגו רק על הצרות‬ ‫שבאת לו מצד חטאיו‪ .‬ט ו ‪ .‫‪33‬‬ ‫יחזקאל י ד ‪ .‬ואין הבדל ביניהם רק שהנביאים‬ ‫ידברו ויכתבו מצד חכח העיוני אשר בנפשם‪ .‬כי‬ ‫‪4‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫(ר״לתורתד׳ תמימה‪ .‬‬ ‫‪.‬יעשו חחבמימ בעלי העיון בלמ‪ .‬וכתיב תורת יי תמימה )תלים י״ט ח׳(‪ .‬לא שיהיה אמרו‬ ‫י ת א ו ג ן מצורף ל ח ט א י ו ‪ .in qua milla sit macula‬אבל מה שכתב הכספי‬ ‫שמתרגם לנוצרי סהבין אשר אין בה מום בבמדבר הוא פרוש ל ת מ י מ ה ‪ .‬ועי׳ פי׳ הר״א מבלגנצי‪.‬וטעם )ז( מהאש יצאו‪ .‬כל שכן כי לאש נתן בפעל עד ששני קצותיו‬ ‫אכלה אש וגו׳‪) .‬אבל לא יצדק‬ ‫לומר עליו שאינו תמים ושלם‪ .‬וכן תמים תהיה עם יי אלהיך )דברימ יח י״ג(‪ .‬וכמו זח‬ ‫שוח בשוד‪ .‬‬ ‫ואת״כ אש נ״נ תאבלם בימי צדקיהו‪ .‬וע״זהעיר ידידי הח׳ אפטאוויצער‪:‬‬ ‫תרנום רומי מתרגם תמימה )תלים י״ט הי( ‪ immaculata‬והוא תרגום אין בה מוט‬ ‫כמו שמתרגם בבטדבר י״ט ב׳ ‪ .‬ואין הדבר כן‪ .‬הנה ע״ז האחרון ]יאמר[‬ ‫תסר ואיננו תמים ושלם‪ ..‬כמו שיאמר ביחרון בעל‬ ‫אצבע ששית‪ .‬כי יש מום מצד האיכות לבו‪/‬‬ ‫ועוד כי חחרום ותשרוע שענינם יתר וחסר‪ .‬א״כ אין בו מום יותר כולל מתמיםה‪.‬לאש ונו׳‪ .‬ישבי ירושלים‪ .‬־ ט ז ‪.‬‬ ‫אמרו גבר על חטאיו‪ .‬ואולם הנפש הנה היא אחת לכל‪.

‬‬ ‫והטעם ל ה ו ש ע ( ולהמלט ממות ומהרע‪ .‬ולכן אמרו כי הכ״ף בזה תמורת גים״ל‪ .‬יג( םלת ודבש‬ ‫ושמן אכלת‪ .‬ההכפל וההשגות להזוק ולשקידה‪ .‬וגם אהרי היות חנערות גדולות יש‬ ‫להם דמים כמו שידוע‪ .‬כי‬ ‫בעבור שנמהה ישראל לגמרי‪ .‬אין זה השרש לננאי בעצם בעבור‬ ‫שכתב ונעלות בלות וממלאות )יהשוע ט׳ ד‪.‬אבל אינם כן באגשי‬ ‫נבעון‪ .‬וזה כטעם אמרו ויתמכר לעשות‬ ‫הרעה (‪ .‬והנח אמרו בדמיך חיי‪ .‬אבל יםודו בעברי שמי (‬ ‫צבעים איך שיתיר‪ .‬ועל אלה אמר ואשטף^דמיך מעליך‪ .‬טהרה‪ ( .‬וגם יחזק בזת את העור שהוא מגן לגוף‪) .‬ר״ל נכון צווי‬ ‫היי כמו ומת )דברים ל״ב נ׳( לשון צווי‪ (« .‬ובמכלול יופי מביא‬ ‫גשם הריק״ם דוגמא לפי׳ הכספי‪ .‬בולם בגדי תופש ויקר‪ .‬ואולם עכ״פ םוג הענין אהד‪ .‬כן‬ ‫הוא מגהג כל הישמעאלים עיין‪ .‬ו( ואמר לך בדמיך‬ ‫היי‪ .‬ד( למשעי‪ .‬אין‬ ‫הבונה שהדמים יהיו םבה פועלת לחיותה‪ .‬כי כן הוא ענין מכירה אצל הקוגה‪ .‬אבל חטעם בזח‪ .‬והטעם כולל‬ ‫ושלם ( מכל צר‪) .‬וראה איך זה מבואר מכאן‪ .‬ובזה הם טועים תמפרשים בכמת‬ ‫מקומות למאות ולאלפים‪ .‫יחזקאל טז‪.‬והיו״ד‬ ‫ליהס‪ .‬בי בלשון ערכי אל תמשי״ע‪ .‬וזה לשון נאות‬ ‫שאין כמוה‪ .‬אם בשמות‪.‬והמלה לא המלתת‪ .‬וזה בי ההמסר המופלג והשקידה בדבר מה‪ .‬ו ב ש ר ש ו ת כטף כשרשישע יאטר‪ :‬ומשקל אחר‪ .‬הטעם לא באו כאלה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫*( צ״ל התמכר לעשות הרע )ט״א כ״א כ״ה(‪ (• .‬וגם זה משל פילוםופיא‪ .‬׳(‪ .‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ייתםו בכתבי קדש — שתם דברי אלהים תיים‪ — .‬ל^בש חלחות אשר בילד מזותמת‬ ‫האם‪ .‬ב״ש אחר זמן רב‪ .‬לא רחצת ל מ ש ע י ‪.‬וכן‬ ‫םכרתיהם )בראשית מ״ט ה׳(‪ .‬ו ז ח ו ח ד ו מ ח ל ו כ ל ו שקר‪ .‬ואין תימה כי נפלה היו״ד משרש כי יש כן לטאות עכ״ל‪ .‬אבל‬ ‫הוא כמו שהוא בכתוב משרש מ כ ר ‪ .‬‬ ‫‪8‬‬ .‬עיין פי׳ הד״א מבלגנצי בהערה ‪p (« .‬וזה הוראה חדשה עש״‪.‬וגבון בתיים ( במו ומות במיתה‪) .‬כמו בכבשים או בבגדים ( וזולת זה‪ .‬גאמר להם מ כ ר ת י ך ו מ ל ד ת י ך שם‪ .‬לא באות ולא יהיה‪ .‬כי כל חילדים חכרח חוא שיתיו‬ ‫מגוללים בדמים להיות בתתלתם‪ .‬יד( כי כליל הוא‪ .‬וחלילה‪ .‬ויותר מופלג מזה‬ ‫אביך האמרי ואמך התית‪) .‬ד״ל שלשון טלוא נמצא בכבשים )בראשית ל׳ ל״ב( וגמ‬ ‫גבגדים שהוא בא מן הצבע‪.2‬‬ ‫גנ״ו ואולי צ״ל כמו‪ (« .‬והתעוררו מכל ארצות אהרות ושקדו‬ ‫בכנען‪ .‬‬ ‫ואם באותיות‪ .‬כי גם המזונות הטובים כאלה מיפים הנזון ומשמיגים‬ ‫אותו‪) .‬היו״ד ליהם כמו מצרי עברי‪.‬כי אותם הדמים היו‬ ‫לתיות גוזלת כענין חילודים‪ .‬ובא ה י י‬ ‫'בלשון צווי‪ .‬ואמר )ט( ואשטף‬ ‫דמיך מעליך‪ .‬‬ ‫ירכו‪ .‬ופה הוא קבוץ‬ ‫בנדים מצבעים שונים‪ .‬‬ ‫גי הרחיצה לילדים היא הצלה לגופם לנקותם טן הטנוף כמפודסים‪ .‬רמז באטרו ה ו א אל היופי‪ .‬תמורות‪ .‬יקרא בלשון‬ ‫עברי מכירה‪ .‬טז( טלאות‪ .

‬בשני מינים‪ .‬ועיין פרושו מ״ב ב׳ כ״ג‪.‬כג( אוי אוי‪ .‬כי‬ ‫בבל שרש‪ .‬‬ ‫התועבות והזכיות לפנים‪ .‬ואם בכלל זת תשרש ר״ל נ ת ש היה ענינו אתר בםונ ותוא‬ ‫מונח לבל דבר רע וקשר‪ .‬ותרבי את תזנותך בארץ כנען אל כשדימה‪.‬כי נדר המנאפת הוא שלוקחת זרים‪ .‬כאלו כתיב ובל מה שאמרתי היה בלי ספק‪ .‬ויהיו נאם יי אלהים‪ .‬וזה דרך כל‬ ‫לשון לחזק ( תרברים‪) .‬וכבר כתיב בספר‬ ‫יוסיפון )פ״ג( מעשה על צלם אחד שהית אוכל לפי מחשבת ההמון‪.‬ואינם בוחנים צדדי העגיגיס‪ .‬כמו ותרה נתשתה)ב״ד י״א(‪ .‬ר״ל שלא יניתו תחלה טבע אתד כולל‪.‬לב( תקת את‬ ‫זרים‪ .‬בכלל‪ .‬הראשון‬ ‫‪.‬ואין זח מקומו‪.‬כח( מבלתי שבעתך‪ .‬ולדעת הח׳‬ ‫*פטאוויצער צ״ל העבירו להט לאבלה )ב״ג ל״ז(‪ (* .‬גם זה‬ ‫הפלגת כי גם תאויבים נבלמים בי ימצא במין תאדם מתועבים כבני‬ ‫ישראל‪) .‬ראוי שיונה שרש ענין אתר וטבע יתיר כולל‪ .‬אולי כונתו לשמות י״ג י״ב‪ .‬‬ ‫אשר האכלתיך אותם לפניהם‪ .‬טעם זת לתזוק‬ ‫ואמות‪ .‬יט( האכלתיך‪.‬שנוי בעצם‪ .‬ואלו הגזרות ממין‬ ‫האפשריות הממוצעות‪) .‬כמו והעברת אלי)?( (‪ .‬לא כמו‬ ‫שנעלם זה מן המפרשים‪ .‬בהיותך תמיר פועלת ומניעת לזנות עם אחרים‪ .‬‬ ‫ולכן אומר כי שרש ע ר ב טבעו הכולל מענין התדבקות והתערבות—‬ ‫כמו שגדרו הפילוסופים — הדברים המתערבים שהוא קרוב למתםזגום‪.‬נם זה היה מכלל‬ ‫מנהנ עובדי ע״ז‪ .‬‬ ‫)כא( בתעביר אותם להם‪ .‬לו( נתשתך‪ .‬כי‬ ‫‪ ro‬ענינו ידוע‪ .‬כי היא זוגת מופלגת שאינה כפופה לאיש מיותד‪.‬‬ ‫)ל( שלטת‪ .‬לד( ויהי בך הפך וגו׳‪ .‬ורבים‬ ‫בן‪) .‬הגת אשור‬ ‫סונ כולל מאד ובשרים הוא תלק אתרון ממנו‪ .‬כי אין כתיב‬ ‫כאן באש‪) .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ג‬ ‫( בב״י לחיימ‪ .‬אבל תמפרשים‬ ‫יטעו שיאמרו שפעמים עגיגו לעג ובוז מאמרו וקלסה )ב״כ ד׳(‪ .‬ועל הראשון אמר ויהי‬ ‫בך הפך‪ .‬מ( הנכלמות מדרכך זמה‪ .‬וזה כי‬ ‫המלעיג והבז לרעהו חוא בחכרח משבח עצמו עליו (‪) .‫‪35‬‬ ‫יחזקאל טז‪.‬כמצרים והבריו‪) .‬כי אם בפרט בני‬ ‫בבל‪ .‬לאבלם‪ .‬וב״ז‬ ‫להעלם מהם ידיעת חחגיון‪ .‬‬ .‬מצד בלתי שבעתך‪ .‬כי יש מינים רבים מהן לאין מספר‪ .‬‬ ‫)ל‪ 0‬אשר ערבת עליהם‪ .‬ובאורו יארך יוחר מאד‪ .‬כלום׳ בםבת‬ ‫שאינך שובעת‪ .‬והבונה בזה הלשון‪ .‬או לחייב‪ ( .‬כי זח יורד‪ .‬כט( ותרבי את תזנותך‪ .‬לא נזכר זה לפרש מה היא האשה המנאפת תחת אישה‪ .‬ולא יהיה כזאת לעולם‪) .‬דע באמת כמו שתודעתיך במח פעמים‪ .‬כ( ותזבתים להם לאכול‪ .‬זה השרש בעברי בכל מקום עגיגו שבת‪ .‬ועל השני אמר ותהי לחפך‪ .‬‬ ‫)לא( לקלם‪ .‬שהוא על שיפולי הכלי‬ ‫ותחתיתו‪ .‬לתזוק‪) .‬והשני בתתך אתנן וגו׳‪ .‬אבל זה כלו‬ ‫נמשך עם הבא את״ז )לג( לכל זנות יתנו גדה‪ .‬ולא ימצא לעולם‬ ‫שאחרים יניעוך לזה‪ .

‬הטעם מה שקרם )ה׳ ז׳( וכמשפטי הגוים‬ ‫אשר סביבותיכם לא עשיתם‪ .‬אנל העלן היה ני התגאו נהיות להם‬ ‫כל זה'(‪ .‬‬ ‫‪: .‬ולכן על הםתתלפים בפחות ויהד‪ .‬‬ ‫)מג( ולא עשית את הזמה ונו׳‪ .‬ושקט״י ולא אבעם עוד‪ .‬וכן יהיה תכליתם‪.‬אבל זה משני צדדים‪ .‬‬ ‫כי אע״פ שהדמיון יצדק על הדברים הםההלפים בפחות ויתר‪ .‬להותשבועם המאכל‪ .‬‬ ‫)‪ 0°‬ילא בדרכיהן הלכת‪ .‬זה הפוך כלשון ממה‬ ‫שקדם )ג( אביך האמרי ואמך חהיה‪ .‬עיק שני‪.‬גאון שנעת לחם וגו‪ /‬הנה לא היה עון בידיה‬ ‫השנעת לחם וכן ןשלוח השקט‪ .‬רק‬ ‫לשארית יהודה במלכות צרקיהו‪ .‬‬ ‫״ » »‬ ‫ב‬ ‫ר ע‬ ‫י‬ ‫ןת‬ ‫י‬ ‫ן ר ך‬ ‫ק (‬ ‫ן ט ג י א‬ ‫נ ‪ 1‬ס ו ק ם‬ ‫ב‬ ‫*ין מקוש לכעס‪ (• .‬כ״ש עד שיד‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫( פרושו דבר מורכב‪ .‬‬ .‬״( כוגתו מ ה אחד כל‬ ‫העונשים לא תעשה עוד.‬ואם היה רב הדרך ביניהם‪ .‬וכן דבוק חזק ל ע רכון ולכן אמר כני אם‬ ‫ערבת לרעך )שמ ו׳ א׳(‪ .‬יצדק‬ ‫לומר עליהם שאינם דומים‪ .‬וזה פי׳חדש‪ .‬מט( הנה זה היה עון סדם‪ .‫יחזקאל טז‪.‬‬ ‫לחם שקר )משלי כ׳ י״ז(‪ .‬כי כן היא ענין הטעם במשוש בלשון‬ ‫וד‪.‬הפך בקר שהוא מטעם לא יבקר הכהן‬ ‫)ויקרא ייג ל״ד(‪ .‬וזה מבואר עור אחר שהלכה לחרפה וגם נהרגה‬ ‫וגש רפ ת‪) .‬הגה‬ ‫מדוקדק בשוים בצמצום‪ .‬וכן שי׳ הד״א מכלגגזני‪.‬וזכר‬ ‫ס ד ו ם בזה כי כל מעשיהם כמעשה סדום‪ .‬ור״ל כי ה ת ג א ו בשכעת‬ ‫לחם‪ .‬וגו׳ בזת פרוש הנביא‬ ‫הזה מד• שכתב בתורה זעקת סדום ועמרת )בראשית י״ח ב׳(‪ .‬ולכן נאסר ערב לאיש‪.‬נם לו לגלות יהודה שבאו בכלה עמו‪ .‬וזה ענין‬ ‫יקר אין נםוהו‪ .‬וכן ערב ובקר‪ .‬וזכור זה והקש ע״ז כי‬ ‫תמצא נפלאות גדולות‪) .‬ונם בזה פרוש יוהר ואמר )מח(חי אגי‬ ‫וגו׳ כלוט׳ כי העדר הדמיון בכאן הוא מצד היות שם פחות ויתר‪.‬מה( אמכן חתית ואביכן אמרי‪ .‬עייןמו״נ פ״א משני‪ .‬ותועבה‪ .‬בקרא ו א נ ש י ‪(' .‬אבל המכוון אחר‪ .‬מו( ואחותך הגדולה‬ ‫שמרון וגו‪ /‬כי כל דברי תוכחות הנביא הזה לא היו לעשרת השבטים‪.‬וכדי הוא לסמוך עליו‪ .‬וזכור זה והקש ע״ז תמיד ותמצא פלאות מידיעת הלשון‬ ‫ומטבע הנמצאות‪ .‬הטעם ולא עשית עור כמ״ש )מ״כ(‬ ‫ושקטתי (‪ .‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בהתערב החמץ עם הרכש ב ם כגג נ י ן (‪ .‬ודי בזה עד נאמן כי‬ ‫עקרי ספרי הנביאים לעשות פרוש על כל מה שכתב בתורה‪ .‬כי יהערבו הענינים ויהדבקו‬ ‫ואין מבדיל ומבקר ביניהם‪ .‬ומי שיתן‬ ‫נזה טעמ וסבה הוא מכוון כונה לא כוון אומרם‪) .‬ובני ( סדום‬ ‫רעים וחטאים)שם ייג י״ג(‪ .זםד‪ .‬ולבן קדם לפגים‬ ‫)"א י״ב( אמרו עשיתם ואמרו)ה׳ ז׳( לא עשיתם‪ .‬ומדעתי כי אמרו בכאן ע ר ב ת כולל כל המינים‪.‬‬ ‫כי ככר גלו זה כמה‪ .‬כאין חט*‬ ‫‪.‬אחר שנהרנת ונשרפת וראי לא תובל לחטוא עוד‪.‬וזד\ עון גחל כמו שינאר מ ה נאן ו ת ג נ ה ן‪ .

‬וזה הערה חדשה בפרוש הכתוב‪.‬‬ ‫ת ו ע ב ה ה י א פי׳ נ ח ל א ל ותנבהינה‪ .‬‬ ‫ע ג י ואביון‬ ‫החזיקה‪.‬ו ב א ו ר ז ה א י ״ י ‪) .‬‬ ‫וכן כימי המבול אפשר שקצת מהם עשו תשובה‪.‬ר א ה‬ ‫יאמר‬ ‫הנביא‬ ‫שתיתת צדקת בערכך‪.‬‬ ‫לקירוב וכן כחצות‬ ‫ה ל י ל ה )שמוח י״א ד׳(‪ .‬‬ ‫זעקת‬ ‫ו י ת ז ק א ל‬ ‫תבין‬ ‫ואין‬ ‫ם פ ק‬ ‫ה ק ב ל ת מ פ י מ ש ת ‪.‬ו ז כ ו ר ז ה מ א ד ‪ .‬כ י כבנין ב י ת ש נ י אין ס פ ק‬ ‫ששבו‬ ‫רבים‬ ‫מעשרת‬ ‫ה ש ב ט י ם ‪ .‬וכאלו‬ ‫‪8‬‬ ‫תועבת לפני (‪.‬‬ ‫ונזרה‪.‬ו א י ן ת כ ר ת ש א מ ר ו ב ת צ י ע ם ב י ״ ת י ה י ה ל א מ ו ת‬ ‫וצמצום‪.‬נ( ו ת נ כ ה י נ ה ו ת ע ש י נ ה‬ ‫לפני‪ .‬‬ ‫לא‬ ‫‪87‬‬ ‫וזת ר מ ז מ ש ת‬ ‫זעקת‬ ‫באמרו‬ ‫סדום ונו‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כ י היו העניים צועקים‪ .‬‬ ‫ותפתותים מ ת ם ‪.‬‬ ‫)נא( כ ת צ י ‪.‬‬ ‫כ מ ו‬ ‫ב ס פ ר‬ ‫ו י ק ר א ‪ .‬‬ ‫ותעד‬ ‫מה‬ ‫מבבל ע ד שעשאה כסולת‬ ‫ו ת פ ת ו ת א מ ר יתזקאל בראשון ושבות שביתיך'‬ ‫י( הרכיב שני כחובימ כאחד‪ .‬ר״ל אף‬ ‫כי לא נזכר זה בתורה די בזה עדות הנביא שקצת מאנשי כדוס כששטעו מאמר‬ ‫המלאכיפ כי משחיתיפ אנחנו )בראשית י״ט י״ג(‪ .‬‬ ‫תועבת‬ ‫כי א״כ‬ ‫מ ה ה י ה זה‬ ‫שעשו ב ע ר ך לישראל‪ .‬ו ג ם בענין ה מ ב ו ל י ת כ ן ש ה י ה ק צ ת‬ ‫‪5‬‬ ‫ז ת תענין (‪ .‬ו א ם נכון ג ם ז ח מ צ ד א ח ד ‪ .‬‬ ‫ו ת ע ש י נ ה‬ ‫א מ ר ותנבהינה וזת‬ ‫והוא ד ב ר‬ ‫הנאות‬ ‫נתעב לפני ח ש ם כמו‬ ‫ו ב פ ר ט ג א ה ו ג א ו ן ו נ ו ׳ ש נ א ת י )משלי ח׳ ייג(‪.‬‬ ‫)נג( א ת ש ב ו ת ס ד ם‬ ‫סדום‪.‬‬ ‫אבל זה וכל‬ ‫ה ח מ ה ל ז ה נופל נ ם ע ל ה ב ל ת י מצומצם ולכן‬ ‫בתצי*(‪ .‬ותצדקי א ת אחותיך‪ .‬ואולם‬ ‫מ צ ד עצמו ה ו א הסרון נ ח ל ב נ פ ש‬ ‫שמפורסים ב כ ל‬ ‫ולכן‬ ‫כברה‬ ‫‪3‬‬ ‫ועתת ר א ת איך‬ ‫כונת מ ש ת בשם‬ ‫שהכל‬ ‫בתורה כמו‬ ‫אמרו‬ ‫הספרים‪.‬‬ ‫*( ר״ל ויהי כחצי הלילה שמות י״ב כ״ט‪ .‬שמוח כ״ב כ״ג כ״ז‪ .‬‬ ‫לרמזי‬ ‫נאמן‬ ‫ז ע ק ת ולא א מ ר‬ ‫מ ק ר ו ב י‬ ‫ר ב נ ו‬ ‫ש נ ת ן‬ ‫נזרה‬ ‫א ״ ע ( וזולתו מ ן ת מ פ ר ש י ם ל א יוכלו ל ה ב י ן‬ ‫סדום‪.‫יחזקאל מ ז ‪.‬״( חראב״ע מפרש‬ ‫שם‪ :‬זעקת הטס או שדברו דכריפ נגד השפ‪ (* .‬אין ז ה‬ ‫תועבה‬ ‫המיעוט‬ ‫כטעם‬ ‫רבות‪.‬‬ .‬‬ ‫עדות‬ ‫ופרוש‬ ‫לעגין‬ ‫ה פ ל ג ת שמוש פ ע ל ‪.‬א ב ל כ ל ע צ ם עונם ה י ה תגאון ו ה ג ב ה ו ת‬ ‫ו א ח ת מ ת ו ל ד ו ת ז ח ח י ח כ י י ד ע נ י ואביון ל א ח ח ז י ק ה ‪ .‬ו א ת ש ב ו ת שמרון ובנותית‪ .‬ועיי ראב״ע ורשב״ם שם‪ (« .‬‬ ‫די בזה‬ ‫ש א ו ל י היד! ב ק צ ת ד ו מ ה לעגין‬ ‫נינוח‪ .‬א ״ כ ע״ז‬ ‫המעט‬ ‫שומרון וגבולם‪.‬ויש ב ו רבים מ ע ם‬ ‫וגם ל א שבו כ ל בגי יהודה א ב ל‬ ‫שאמרו‬ ‫המעט‬ ‫ר ז ״ ל )קידושין ס״ט‪ (.‬ל א ע ל ה ע ז ר א‬ ‫נ ק י ה ‪ .‬ל פ י ש כ ״ ף‬ ‫ה י ה כתצות כדמות באור א ל‬ ‫ל כ ל ‪ .‬‬ ‫הקרוב יותר מובן‬ ‫והבונה ב ז ת כי‬ ‫ובנותיח‪.‬חזרו בתשובח כאנשי נינוה‪.‬כ מ ״ ש והיה כ י יצעק אלי ש מ ע א ש מ ע צעקתו (‬ ‫ודי ב ז ה ע ד‬ ‫שבארנו‬ ‫•גוי‪.‬ר״ל‬ ‫רמוז‬ ‫ע ו ן א ב ל א מ ר אחריו ו ח ט א ת ם בי‬ ‫ת ת ו ר ה‬ ‫ת נ ת‬ ‫ליהושע‬ ‫ע ש ת‬ ‫ולמדו‬ ‫כ ן‬ ‫ז ת‬ ‫כי‬ ‫א צ ל י‬ ‫היה‬ ‫ש מ ש ה‬ ‫פ ר ו ש ה מ ל ה‬ ‫מ ל ה‬ ‫ב ר א ש י ת ‪.‬‬ ‫ב ס פ ר‬ ‫התורה‪ .

‬כלום׳ למען ש^עת כפרי לך לכל‬ ‫אשר עשית תזכרי ובשת וגו׳‪ .‬אבל גלמד תסתום מן המפורש‪ .‬תאר שאר האומות כלן אם גדולות‬ ‫ואם קטנות כאחיות לאמתנו‪ .‬נדרי ובריתי הראשון‪ .‬וכי ישכחו הצרות‬ ‫וישמחו באלו חטובות‪ .‬הרעות שעשית בימים קדמונים‪.‬האחת‬ ‫שיהיה דבק עם הסמוך לו ר״ל כ ל מ ת ך ‪ .‬כי החוטא עומד יותר‬ ‫נכלם בפני מי ( אשר תטא לו בעת כפרו עונו לו‪ .‬צריך לעיין אם זה‬ ‫הנמשל והמשל מהמין הראשון או מהשגי מן העגיגים השגים שזכרי‬ ‫המורה )כפתיחה למו׳׳נ(‪) .‬וכן אמר ירמיה ושלמתי ראשונה ונו׳‬ ‫)ירמיה י׳׳ז י״ח(‪).‬וגו‪ /‬ואין חכרת שיכתב כמו זח הלשון‬ ‫כבאור בכל מקום‪ .‬ותכונה השנית‬ ‫שיהיה דבק עם כל מה שקדם‪ .‬מצד גדולתו‪ .‬כלומר הפרת את בריתך אתי‪ .‬וכן במקומות אחרים בנביאים‪ .‬והוא אומד‪ .‬כי אז תנחמם על מח שעבר‪ .‬ר״ל שמאמר האחד יהיה בו האומר להוראות‬ ‫רבות‪ .‬ג( אשר לו הרקמה‪ .‬וגם אגי אפר‬ ‫את בריתי אתך‪ .‬או גוי ועם‪ .‬לכן תארם ל‪$‬גות וטעם ו ל א מ ב ר י ת ך ‪ .‬יז‪.‬סא( בקהתך וגו׳‪ .‬לכן )םג( למען תזכרי‪ .‬הטעם אגי תתלת אעשה‬ ‫אותך כאשר עשית‪ .‬והלילת שתהיה |כונת תמורת ושום שלם ( לעשות רבוי‬ ‫פרושים במאמר או בשם אחד דרך םפק כמו שיאמרו רבים‪.‬‬ ‫כי אלו צודקים יהד בשני זמנים‪ .‬וכבר הודעתיך כי זה‬ ‫מהםכמות המורה ופמ׳׳ג משני(‪ .‬לפי שכל אחת ואחת אומה בעצמה‪.‬והגה בא הבאור‬ ‫בלשון קצר וסתום במשל חבונח‪ .‬‬ .‬נט( כי‬ ‫כה אמר יי אלתים ועשית וגוי‪ .‬גם זח משל פילוסופי גמור‪ .‬‬ ‫‪) •P‬כ( בן אדם חוד חידח‪ .‬ואם אינם‬ ‫הם מבריתך‪ .‬‬ ‫ואמנם םוג כל תאומות אחר‪ .‬נוצה מצבעים רכים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫*( בב״י כפנימי‪ (* .‬ואעשת רע לך‪ .‬ואמר בזח כי‬ ‫בעת בנין בית שני יתיו לו כולם משועבדות‪ .‬ובא הלשון מבואר באמת )יכ( אמר גא לבית‬ ‫המרי הלא ידעתם םח אלד‪ .‬ר*ל שום הכם ושלט‪.‬ובכלל כי‬ ‫כל חנביאים פח אחד וענין אחד ודרך אחר לכלם והבן זה‪.‬אבל את״כ אשיב לתקיס תברית‪.‬ואז תאמר לחם אוי לי מבן כי הפלגתי‬ ‫בתועבות יותר מכן‪ .‬וזד‪ .‬ולכן םבלתי צרות יותר מבן‪) .‬וזח אחד מן תעגיגים שכוון דור באמרו משפטי יי אמת צדקו יתדו‬ ‫)תלים י׳׳ט י׳(‪ .‬‬ ‫‪38‬‬ ‫ונו‪ /‬וכמו זה נהג ישעיה וירמיה וכבר קדם לנו באור זה‪ .‫יחזקאל טז‪-.‬כי‬ ‫אין רצון כותב םפר כן בכל מקום‪ .‬וכן‬ ‫באור פי׳ זח אחריו‪ .‬‬ ‫)נד( למען תשאי וגוי‪ .‬וזה כאלו אמר כי על מנת כן‬ ‫נעשד‪ .‬‬ ‫ואמרו ב כ פ ר י וגו‪ /‬מדעתי יבין בזת שתי בונות יחר‪ .‬כטעם יתיו לך למם ועבדוך‬ ‫)דכריש כ׳ יי׳א(‪ .‬והגה זד‪ .

‫‪39‬‬ ‫יחזקאל יז‪-.‬וחנח מבואר‬ ‫באלח חמשלים כלם איך ימשלו ויכונו חלוקת בני אדם בתלוקות‬ ‫מיני בע״ח ומיני צמחים‪ .‬ולכן זת עד גאמן‬ ‫כי אמרו את״כ )ה( בגשך לא יתן ותרבית לא יקח‪ .‬ועל חפך זח יאמר עוד חבל לא ישיב )י״ב(‪ .‬ובונהו‪ :‬ולכפן‪ .‬הוא מין אחד ממיני הערבה כמ״ש בספרי הרפואות‪.‬‬ ‫כמו שמבואר שהיו מזבהותיהם ע״ד הרוב בהרים‪ .‬וכן טעם נםרחת תכמתם )ירמיה‬ ‫מ״ט ז׳(‪ .‬ובמו שחגרעון ח ן‬ ‫כן חתום פות רע‪ .‬וכן סרוחי טבולים )כ״ג ט״ו(‪ .‬‬ ‫זה על צדקיהו כי בזת שבועת השם שעשה עם נ״נ‪) .‬כי ה ז ב ל או ט פ ת‬ ‫ה ז ר ע ת ב ל מ ו ת ר ו ע ו ד ף ‪) .‬טז( אם לא‪ .‬טו( וחפר‬ ‫כרית‪ .‬‬ ‫כי חגביאים לא כווגו לחוםיף או לגרוע וחלילח‪ .‬זה ג״כ‬ ‫אמר ירמיה )ל‪-‬׳א כ״ח( והבל צ״ע ובאור אי״י‪) .‬בהמה‪ .‬‬ ‫כי כן לפי חדת דתינו‪ .‬ר״ל המשכן שהיה לו מחוב ישיב‪.‬‬ ‫יח )א( ויהי דבר יי אלי מה לבם אתם משלים‪ .‬יח‪.‬ובכ״י ה מ א ו ר ו ת ‪.‬ובמקום אחד בחלוקות חמראות (‪ .‬בגדי ארגמן ארוכים ורחבים מאד עד שיערפו‬ ‫בארץ‪ .‬ובא כבאור‬ ‫אמרו עוד )י( חתצלח‪) .‬‬ ‫)ה( צפצפה‪ .‬בתימח‪ .‬לגדוד המתפשט בארץ‪ .‬מטעם פשט גדוד )הושע‬ ‫ז׳ אי( *(‪) .‬‬ ‫)ז( חבלתו הוב‪ .‬זה השרש אצלינו עגין‬ ‫התפשטות‪ .‬את מלכה‬ ‫ואה שריה‪ .‬‬ ‫שודדים וגדודים תשחק‪ .‬שוד וכפן‪.‬וגם רז״ל שמשו ואמרו טפה םרוהה )אבות פ״ג מ״א(‪ .‬בי בזת שבועת ח׳ שעשח‬ ‫עם נ״נ‪) .‬י( בונתו לנבואת זכריה וי‪ .‬וראת‬ ‫חפלגח בי בזח נתן סבת לתשתית צדקיהו‪ .‬כי כרת ]ברית[ לתיות לו לעבד נותן מם כמו שהתבאר אצל‬ ‫יודעי חםפרים‪) .‬וכתיב תםרח על אחרי חמשכן )שם(‪ .‬ז( כפנה‪ .‬כב( ולקחתי אני ונו‪ /‬זח על זרובבל כלי ספק‪ .‬או אע״פ שאינו פרוע אם יחיח כסות‬ ‫לילת כמ״ש בתורת )שמות כ״ב כ״ה(‪ .‬זת בקצור גדול כי םמך על מת שידוע שכתב בתורת משח‪.‬‬ ‫)ו( םרחת‪ .‬זה בפרט‪ .‬גם גבון להסר אות תתמה‪ .‬ולבן כוון באםרו חבלתו חוב ישיב כשיחיד‪ .‬והיו מתקבצים‬ ‫שם לאבל שלמים וחגים‪ .‬זת ג״ג‪ .‬ועכ״ז אמר תבלתו חוב‬ ‫ישיב‪ .‬זח חשורש מונח על עורף בל דבר כמ״ש וסרח העדף‬ ‫)שמות כ״ו י׳־ב(‪ .‬יג( ויקח מזרע חמלוכח‪.‬ובן‬ ‫בכל לשון םרהון‪ .‬ולפי דעתי הבל ענין אהד‪ .‬יב( תגת בא מלך בבל‪ .‬ובחפכו בגשך‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י( וזה הוראה חדשה‪ .‬פרוע‪.‬‬ .‬במו שראוי להם לעשות בירושלים במקדש‪.‬ג״ב‪ .‬וכ״ז לעדה‬ ‫ופרוש מהנסתר במעשת בראשית וזולתו מהמקומות חדקים‪.‬והעיקר על יהויבין‪) .‬ו( אל ההרים לא אכל‪.‬וכן וסרחים על‬ ‫ערשתם )עמוס ו׳ ד׳(‪ .‬הטעם מחוב‪ .‬ולכן נשאר חחיוב מונח‪ .‬ולכן לשד ולכפן )איוב ה׳ ב״ב(‪ .‬‬ ‫וחגר‪ .‬ט( תצלה‪ .

‬ובנביא יכתוב על זה הפרק‬ ‫כל גזרה וגזרת מתנגדות לגזרות שזכר באיש הצדיק אבל השמיט‬ ‫ושגה‪ .‬וראה כי בני עמנו הסבלים היו נאנחים‬ ‫ומתאוננים על תלונת צדיק ורע לו‪ .‬כי מה לו‬ ‫לדבר על שאר האומות‪ .‬תדרושנה ואמר ע נ י ו א ב י ו ן ‪.‬ואע״פ שזה השלישי צדיק‬ ‫כמו הראשון‪ .‬וטעם א ת כל א ל ה לא ע ש ה על התכונות שעשה‬ ‫הצדיק‪ .‬ובבר הודעתיך כי עיקר גדול מהנביאים‬ ‫לפרש התורה‪ .‬וכן הצדיק השיב וזה לא ישיב‪.‬כלומר לא עשה פעולותיו כמהו‪ .‬‬ .‬אבל תתורה לא רצתה לעזוב זכירתו (‪ .‬שהוא בצדו‪ .‬‬ ‫ונס זה הערה נדולת םודיית‪) .‬‬ ‫ובזה קצר דוד ואמר כספו לא נתן בנשך )חלים ט*ו ה׳(‪ .‬ופרושו לא יתיר‪ .‬כי תם תיו תכםים וצדיקים‬ ‫בעיניהם כמנהנ המונינו כולם נם היום‪ .‬ולא סמך זה א ל ה ה ר י ם א כ ל ‪ .‬ולכן אין הזיק בענין אס אהד ואל הגלולים גשא‬ ‫עיניו‪ .‬ולכן אין תצור תמים פעלו‪.‬אבל םיים‬ ‫‪.‬י( והוליד‬ ‫בן פריץ‪ .‬כי תצדיק לא אכל ולא‬ ‫נשא‪ .‬אין קושיא כי השמיט מזה ואל אשה נרה לא קרב‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫נתן והרבית לקת‪ .‬דבריו בכלל נדול ואמר )ט( בתקותי יהלך ומשפטי עשה‪) .‬וראח אמרו עש ח ואחר )יא( לא ע ש ח ‪ .‬ואולם‬ ‫אמרו )י( ועשח אח מאחת ( מאלה‪ .‬וחכל‬ ‫נכון בהגיון כי טעם ע ש ה על העבירות‪ .‬אם דל הוא ואם עשיר‪ .‬‬ ‫ולכן זכר שלש בונות צדיק ורשע וצדיק‪ .‬וכ״ז גבון מאד‪ .‬שהבונה בזה על הנשך ותרבית שאסרה התורה‪.‬נ ד ה ק ר ב ‪.‫‪i‬‬ ‫יחזקאל יח‪.‬וזה ה פ ר י ץ אכל ונשא‪ .‬ובכ״ז הערות יקרות‬ ‫עם היות הכל נכון לסבות רבות יארך זכרם בכאן‪ .‬זה‬ ‫תשובת הנביא אליהם‪ .‬כלומר שעשה חעכירות‬ ‫שקרם זכרם‪ .‬ואין כן פרושו‬ ‫בכל מקום‪) .‬יט( והבן משפט וצדקה עשה‪ .‬‬ ‫וכן חוא בכאן‪ .‬ואולם אין להעמיק מדוע בחר אלה הפרטים כי הם נכונים‬ ‫מאד ב״ש שהיה ידוע אצלו כי באלו היו תוטאים יותר‪ .‬טו( והנה הוליד בן‪ .‬וגם זה הערה גדולה ופרושים לענינים‬ ‫רבים באו בתורה‪ .‬רע כמו שהורעתיך יסודי כמה‬ ‫פעמים‪ .‬ותנית על הראשון שהוא‬ ‫יהיה לו אורך ימים וטובות בעוה״ז‪ .‬י( בקרא מאהד‪ .‬ו א י ן ב כ ל ש כ ו נ ו ת י ה ם ב ע ר י ה ם רק‬ ‫• י ה ו ד י ם ‪ .‬‬ ‫)יג( וחי‪ .‬‬ ‫ובקודם נזכר א י ש בכלל‪ .‬שמא ימצא פעם‬ ‫אחת‪ .‬והכל אי״י‪ .‬והוסיף ת ו ע ב ה ע ש ה והשמיט‬ ‫ו א ל אשד‪ .‬כי לא דבר יתזקאל ל א ל ה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫»( אולי כמה שכתיב לנכרי תשיך וגוי‪ .‬בר!מת‪ . .‬וכן כהרבה‬ ‫כ*י מ א חח‪.‬גם לא היה מן ההכרה שזר‪ .‬שאין בשם א ח רק ענין אחד והוא חאחוה וההכרה וההתדבקות‪.

‬‬ ‫לכך אמר זה המשל אע״פ שבאר להם אלו ההפכים בנושאין‬ ‫מתחלפין ובזמן אחד‪ .‬לו רע‪ .‬וזה הוא משפט השם ית׳ ודינו כראוי לו‪.‬וזאת ההכרה איגד‪ .‬כי מי יורע אם שני הבנים תקהינה‬ ‫בעוה״ב ולכן הנפש החטאת היא תמית‪ .‬בעיגי השם‪.‬היד•‬ ‫לו טוב בי לא היה קשה אצלם רשע וטוב לו‪ .‫יחזקאל יח‪.‬ואיך יהיה דין בי זה הבן יענש והוא משפט וצדקה‬ ‫עשה‪ .‬מדוע לא ישא זה‬ ‫צרות בעון האב במו שהוא היסוד ההמוני אבות יאכלו בוסר ושני‬ ‫בנים תקהינה‪ .‬כי בו הוצרך הלמוד להמון‪ .‬אבל כל עניגם היה תלונת‬ ‫צדיק ורע לו‪ .‬בא( והרשע כי ישוב‪.‬וגם לא היו מתרעמים אם ‪ .‬וכי תאמרו אלי על הנחתי זאת‪ .‬‬ ‫ובן לא תלין פעלת שביר )ויקרא י״ט י״ג(‪ .‬‬ ‫ותנת עמנו לא תיו מתרעמים על הפריץ כי היד‪ .‬ר״ל צדקת ורשעת‪.‬אבל לא דיבר רק לפי‬ ‫תלונותיהם‪ .‬ומי יבין‪) .‬‬ ‫כטעם ותשחת הארץ לפגי האלהים )בראשית ו׳ י׳׳א(‪ .‬‬ ‫וזאת ההכרה תהיה מצד שירעו מי הוא צדיק וחכם‪ .‬‬ ‫‪41‬‬ ‫ה ה ו ר י ם על השארת הנפש או הפכה‪ .‬אם כוללים אם פרטיים היו צועקים המס‪ .‬רשע‪ .‬ובנו הפריץ‬ ‫בעבור שהוא תוטא יתית לו רע‪ .‬והעד משל הבוסר‪ .‬והטעם שבר כל אתת‪ .‬כי כלם היו צדיקים בעיניהם‪ .‬כי האדם מסף לאריכות‬ .‬מעטה‪ .(.‬שלא נביט כלל לאביו‬ ‫ואמר כי בעבור שהיה צדיק הנה יהיה טוב לו בעוה״ז‪ .‬ומי הוא רשע‬ ‫וכסיל‪ .‬ר״ל‬ ‫על הפריץ בעיניהם ובפי מהשבתם‪ .‬נתתי‬ ‫לפגיך את החיים ואת הטוב )דברימ ל׳ ט״ו(‪ .‬כי כלם ידעו אותי)ירמיה ל״א ?**ג(‪.‬ולא תועיל לזה הבן צדקת האב‬ ‫אביו‪ .‬כי באמת הצדיק בעיגי חשם חוא לא ימית כעון אביו‬ ‫אם היד‪ .‬ובכלל צדקת הצדיק עליו תהיה‬ ‫ובן רשעת הרשע עליו תהיה‪ .‬והס לא היו משערים כלל רק היי העוה״ז וטובותיו או‬ ‫הפך זה‪ .‬‬ ‫והנה זה הנביא וגם ירמית למדום גם יעדו לתם כי עוד בשוב ירושלים‬ ‫בבגין בית שני יוסיפו דעת ויכירו האמת הזה כמו שיעדו להם באמרו‬ ‫כי מלאה הארץ דעת‪) .‬ישעיה י״א ט׳(‪ .‬שטעמו שכר פעלת‪.‬כמו ונכרתה הנפש תאכלת‬ ‫)ויקרא ז׳ כ״ד‪ .‬ומי שהוא כן‬ ‫השם יענישהו‪ .‬באור זה להם בנושא אהד ובזמנים מתתלפין‬ ‫לתפלגת חבאור‪ .‬ולכן זה הנביא‬ ‫העירם על שהם רשעים גמורים או סכלים גמורים ע״ד האמת‪ .‬ולכן דעו כי בן לא ישא בעון האב כמו שהוא מפורסם לבם‬ ‫ולבל שהאב לא ישא בעון הבן‪ .‬ובכלל כי על הראש והראשון‪ .‬ה ת ש ו ב ה מה לנו למשלים השכלים רק למשלי‬ ‫הפילוסופים‪ .‬ונם בב״ז לא דבר מחיים ומות רק בכלל העולם‬ ‫הזה‪ .‬וכן כוון משת באמת ראה‪ .‬וכאשר היו בצרות או‬ ‫בפגעים רעים‪ .‬ואחר בן הפריץ הזה כי יהיה צדיק יהיה לו טוב ולא תזיק‬ ‫לו רשעת אביו‪ .

‬לכן היו‬ ‫שכניהם‬ ‫המלכים הרעים‬ ‫ומורידים ב מ ל כ י‬ ‫סביבותיהם‪ .‬ו א מ ר א ל מ נ ו ת י ו כ כ נ ו י ל ו‪.‬‬ ‫ל ט ר ף ט ר ף ‪ .‬כ י ה מ ש ל שעשה‬ ‫ל מ ע ל ה ה נ ה כ ת ב א ח ר י ו )פסוק ייג( ב א ר ה י ט ב ה נ מ ש ל ו ה פ ר ו ש ל ג מ ר י ‪.‬ו כ מ ה ו‬ ‫יוביהם בירושלים ויבאר ל ה ם‬ ‫יט•‬ ‫יאשיהו‪.1‬‬ .‬כ י ה י ו א ל ה‬ ‫כדמות‬ ‫אשור‬ ‫הצבועים‬ ‫מזיקים‬ ‫והורגים‬ ‫ומשתיתיס ל כ ל‬ ‫אנשים מ כ ל‬ ‫א כ ל ‪ .‬וראה א י ך ה א מ ת ע ד לעצמו כ פ י מ ה שאמרנו‪.‬ק צ ר ו ס י י ם ו א מ ר ו ב ה ר ת ב ה י י ם ) ש ם פסוק י״ט(‪ .‬יט‪.‬ו ס ׳ ד ב ה ״ י )דהי״ב ל׳׳ו ו׳( ו ד י ה ו א ל מ ב י ן ד ב ר ‪ .‬‬ ‫ב מ ה פ כ ת סדום‬ ‫שונים‬ ‫מ ב ע ל י‬ ‫קינה ג״כ‪ .‬כ י היו ר ב ו ת ורבות‪ .‬ו ע ל י ה ם ( ה ה ר ב ‪ .‬ובי ח ע נ י ו ה נ ק ש ה ח ש ו ב‬ ‫הימים‬ ‫כ מ ת ‪ .‬‬ ‫ו א מ ר )לי( ש ו ב י ו ה ש י ב ו מ ב ל פ ש ע י כ ם ־‬ ‫כ י םיים בהזוק לדבריו ל ה ם‬ ‫ו ג ו ‪ /‬כ א ל ו א מ ר שאין א ת ם צ ד י ק י ם ו ה ב מ י ם א ב ל פ ו ש ע י ם א ו ס כ ל י ם ‪.‬ובכלל כי תידיעת‬ ‫םוג להרגשה והכרת‪.‬‬ ‫ה ט ע ם ע ל ה מ ל כ י ם שהיו אחרי‬ ‫‪.‬וזה ידוע ל נ ו מ מ ה ש כ ת י ב ב ס פ ר‬ ‫מ ל כ י ם )מ׳׳כ כ׳׳!־(‪ .‬‬ ‫סכלותםונם‬ ‫)א( ו א ת ה ש א ק י נ ה ו ג ו ‪/‬‬ ‫וכן ק ד ם‬ ‫)י׳׳ב יי׳ב(‪.‬ו כ ב ר ה ו ד ע ת י ך כ י ש ם דמיון ראשון‬ ‫יצורף א ל ה פ ו ע ל פ ע ם יצורף א ל ה פ ע ו ל כ מ ו‬ ‫פעם‬ ‫)דברים י״ט י״ב(‪.‬ואין‬ ‫בהיים‬ ‫ובהרת‬ ‫הברת שיאמר‬ ‫ו ב ט ו ב ‪ .‫יחזאסל יח‪-.‬‬ ‫בפרט‬ ‫על‬ ‫)י( א מ ך‬ ‫צדקיהו‬ ‫וידע ב ה ם א ת א נ ש י‬ ‫המשל ת א ר בני‬ ‫אדם‬ ‫בגפן וגו‪ /‬זת מ ש ל‬ ‫אחר‬ ‫האחרון‬ ‫ש ב ו‬ ‫ו ג ד ו ל ת ג ו ‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו ט ע ם ) י ( וירע אלמנותיו‪ .‬ואמר א ד ם‬ ‫המנהגים הצבועיים‪ .‬‬ ‫ךרך‬ ‫אלהים‬ ‫אלד״ים )דברים כ״א כ״ג(‪.‬‬ ‫א ל מ נ ו ת )שמות כ״ב כ״ג(‪ .‬‬ ‫מ ל כ ם ע מ ה ם והבן ז ה מאד‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫בעוה״ז‪ .‬ו ל כ ן‬ ‫הכפיר‬ ‫יחואחז ב ן יאשיהו א ש ר כ נ ה ו ירמיה ש ל ם‬ ‫הנזכר ראשון ה ו א‬ ‫)ירמיה כ״ב י״א( כ י ה י ה ב ש ל ו ם ] ר ק [ ש ה ו א ר צ ה ל ה ת נ ר ו ת ב מ ל ח מ ו ת‬ ‫כ מ צ ר י ם ולמרוד בו‪ .‬‬ ‫במיגים‬ ‫)עמוס ד ׳ י״א(‪.‬‬ ‫במשלו‬ ‫א ד ם‬ ‫והיו‬ ‫נשיכם‬ ‫שהוא כנוי הפועל‪.‬י( ועי׳ פי׳ הר״א מבלגנצי שם בהערה ‪.‬‬ ‫כ י ה ו א ה י ה ע ו ש ה א ו ת ן א ל מ נ ו ת ‪ .‬‬ ‫במהפכת‬ ‫עץ‬ ‫כי זה השני‬ ‫ו ה כ ל גבון וראוי בהגיון‪.‬‬ ‫והנשיא א ש ר‬ ‫ו ה נ ה ג ם זה מ ש ל פילוםופיא גמור‪ .‬‬ ‫ו כ ל ז ה ה י ה אומר לנובה הנשארים בירושלים ב מ ל כ ו ת צדקיהו‪ .‬‬ ‫בתוכם ונו על המלך‪.‬והכפיר השני‬ ‫ו ב פ ר ט יהויכין ב נ ו ר ״ ל כ ן יהויקים‪.‬כ מ ו שקרם‬ ‫אלמנות‬ ‫בסביבותיהם‬ ‫כטעם‬ ‫רבות‪.‬‬ ‫במו קללת‬ ‫וידע‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫וטעם‬ ‫‪2‬‬ ‫כ י היו ידועות לו (‪ .‬וראה ה פ ל ג ת ה ע ר ה ‪ .‬ושיהיו ל ו ט ו ב ו ת ה ע ו ל ם ה ז ח ‪ .‬וזה‬ ‫ט ו ב ת נ ו‬ ‫ובבר‬ ‫והנה‬ ‫פרשתי במו זה‬ ‫מבואר כי ב ז ה‬ ‫תיים‪.‬ו ל א ה ז ר ת ע ל ש ל מ ו ת ת ב ב י ת שגי‬ ‫י ב ש ת‬ ‫מכמה‬ ‫‪ (1‬בן בנ״י וצ״ל ועריהם החריב‪ .‬‬ ‫ם ב ו ת )שופטים ח׳ ט״ז(‪.‬‬ ‫ובזח ל א ע ש ה א ל א כ ל ל והגיחו ליודעים‪ .‬ולזה א מ ר ב כ א ן ו י ל מ ד‬ ‫א כ ל כ י זה הוא ת כ ל י ת רוע בעלי‬ ‫ה ו א יהויקים ב ן יאשיהו ג ״ כ ‪.

‬וכ״ש שכתיב ויאמר אלהים יהי אור )שם א׳ ד׳( (‪.‬והנה מבואר כי במשל זה תאר בני אדם ב מ י נ י צ מ ת י ם‬ ‫ש ו נ י ם ‪ .‬פרעה‪ .‬‬ ‫אבל תכליתו לקיום‪ .‬חטעם לאבות השלשה‪.‬וזאת הבחירה‬ ‫וגם ההודעה לחם ר״ל אמרו ואודע לחם וגו׳‪ .‬‬ ‫‪43‬‬ ‫צדדים‪ .‬פקד יפקד אלתים אתכם וגו׳‪) .‬ד( התשפוט בן אדם‪ .‬לא אמר זה הנביא עתה‪ .‬שכבר פרשגו ( כי שם כתב זעקת‪ .‬ב( אם אדרש לכם‪ .‬‬ ‫אבל א ח״ כ חטאו כמ*ש ולא שמעו אל משה‪ .‬או מסברה שודאי האבות‬ ‫הז