‫דר' מרב שניצר‪ ,‬עמיתת מחקר במכון לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין גורן‪ ,‬אוניברסיטת תל‬

‫אביב‬
‫פרק מתוך הדוקטורט‪:‬‬
‫כפיית יחסי מין על נשים בתוך קהילות אשכנז ( גרמניה וצפון צרפת) במאות ‪:13 – 12‬‬
‫דיון במקורות ההלכתיים ופרשניים של התקופה‪ .‬מנחים‪ :‬פרופ' אביעד קליינברג ודר'‬
‫שמחה גולדין‪ .‬המחקר נכתב בבית הספר ליהדות‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫מאמר המבוסס על הפרק עומד להתפרסם בספר‪ :‬גבורות אלון‪ ,‬ספר לכבוד מנחם אלון‪,‬‬
‫עורכים‪ :‬אהרון ברק ואביעד הכהן‪.‬‬

‫כפייה יחסי מין ב"נישואי קטנות"‬
‫דיון במקורות ההלכתיים של אשכנז במאות ה‪13 - 12 -‬‬

‫עיון בספרות ההלכה באשכנז ‪ 1‬במאות ה ‪ 12-‬וה – ‪ 13‬חושף את סיפורן של "קטנות"‪ 2,‬בנות‬
‫שהושאו לפני הגיען לגיל ‪ 12‬ויום‪ ,‬גיל הנישואים המקובל בהלכה‪ .‬זהו סיפורן של כלות רבות‪,‬‬
‫בהן ילדה בת ‪ ,7‬אשר הושאה על ידי אמה כמוצא מעוני קשה לאחר שהאב עזב למסע‪ 3 ,‬זהו‬
‫גם סיפורה של בת המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬מגדולי החכמים בתקופה‪ 4 .‬חלק מהכלות נישאו‬
‫בתוך עירן‪ ,‬חלקן לקרובי משפחה ‪ 5‬וחלקן נשלחו הרחק מביתן לחיות עם חתן שאותו לא ראו‬

‫‪1‬‬

‫הספרות ההלכתית העיקרית בה מובאים הסיפורים היא ספרות השאלות והתשובות של התקופה‪ .‬למרות‬
‫שהסיפורים מובאים בתוך קונטקסט של דיון הלכתי שאינו מתייחס ישירות לגורלן של הבנות או לעצם נישואי‬
‫קטנות‪ ,‬עדיין מהווה ספרות השאלות והתשובות מקור מהותי ובו מידע רב גם אם אינו ישיר על היקף התופעה‪,‬‬
‫הבעיות שהיא מעלה‪ ,‬הסיבות לקיומה וכן מידע על הבנות עצמן‪ ,‬על גורלן‪ .‬על המורכבות של השו"ת כמקור‬
‫היסטורי ראו חיים סולובייצ'יק‪ ,‬השו"ת כמקור היסטורי ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪ .‬ראו גם אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות‬
‫ומורדות‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪2‬‬
‫"קטנה" היא מי שלא מלאו לה ‪ 12‬ויום‪ .‬מבת ‪ 12‬ויום ועד בת ‪ 12‬וחצי הבת מוגדרת "נערה" ומגיל ‪ 12‬וחצי‬
‫ואילך היא מוגדרת בוגרת‪ .‬ראו משה מצוריך‪ ,‬ספר הסמ"ק מצוריך ‪ ,‬מהדורת יצחק יעקב הר – שושנים –‬
‫רוזנברג‪ ,‬עמ' קעג‪ ,‬מצוה ק"צ‪ ,‬ראו גם עדיאל שרמר‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ :‬הנישואים בשלהי ימי הבית השני‬
‫ובתקופת המשנה והתלמוד (ירושלים‪ ,)2003 ,‬עמ' ‪ .103‬ראו דיון מורחב ובו ההגדרות המשנאיות והתלמודיות‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מרדכי‪ ,‬קידושין‪ ,‬תקטו הגה"ה‪ " :‬מעשה בקטנה שהלך אביה למדה"י מעוני וחוסר כל ועתה אמה רוצה‬
‫להשיאה (בת שבע) לטוב בעיניה"‬
‫‪4‬‬
‫מאיר בן ברוך מרוטנבורג‪ ,‬ספר שערי תשובות מהר"ם בר' ברוך ז"ל ‪ .‬מהדורת בלאך‪ ,‬ברלין תרנ"א‬
‫(ירושלים‪ ,‬תשכ"ח)‪ ,‬עמ' ‪ ,43‬סימן רצג‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫שו"ת הראבי"ה‪ ,‬תתקצ"ד‪.‬‬

‫מימיהן‪ 6.‬כל סיפור נשזר לסיפור הגדול יותר‪ ,‬סיפורם של נישואים שבני התקופה העידו על‬
‫כך שהיו נוהג ואף הרגל‪ 7‬והמחקרים העלו שהיו מקובלים באותה תקופה‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ככלל‪" ,‬נישואי קטנות" היו מותרים בהלכה למרות היותם שנויים במחלוקת‪ .‬לא ברור האם‬
‫"נישואי הקטנות" היו נפוצים רק באשכנז או שזוהי תופעה מקובלת גם בקהילות יהודיות‬
‫אחרות בתקופות שונות ובאזורים שונים‪ .‬בין החוקרים ישנה על כך מחלוקת‪ .‬שלמה דב‬
‫גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן‪ ,‬טוענים שנישואי קטנות אינם נפוצים מחוץ לקהילות אשכנז‬
‫במאות ‪ ,13 – 12‬וכי ממצאי הגניזה מצביעים על כך שמחוץ לאשכנז נישואי קטנות היו‬
‫נפוצים בעיקר בקרב יתומות‪ .‬לעומתם טוען אברהם גרוסמן שמדובר בנישואים נפוצים גם‬
‫מחוץ לקהילות אשכנז‪ 9 .‬על דבר אחד הם מסכימים‪ ,‬שנישואי קטנות היו מקובלים באשכנז‬
‫ולא רק בקרב יתומות‪ .‬חיזוק לטענתם נמצא בספרות המחקר וההלכה באשכנז‪ ,‬שנכתבה בין‬
‫המאות ה‪ 12 -‬ל – ‪ ,13‬שם נמצא עדות גם לכך שנישואי הקטנות מומשו‪.‬‬
‫לא ברור מה הסיבה לכך ש"נישואי קטנות" היו מקובלים באותה תקופה באשכנז‪ ,‬על פי‬
‫‪10‬‬

‫המחקרים היו נפוצים בין המאות ה – ‪ 10‬ל – ‪ 14‬אך שיאם הוא במאות ה – ‪ 12‬וה – ‪.13‬‬
‫קיומם של נישואים כאלו מעלה שאלות הנוגעות ליחס להסכמת ‪ 11‬האישה לנישואים‬
‫‪6‬‬

‫על כלות שנשלחו הרחק מביתן ראו‪ :‬מאיר בן ברוך מרוטנברג‪ ,‬ספר שו"ת מהר"ם בר' ברוך (דפוס פראג)‪,‬‬
‫עמ' לח סימן ר"נ‪ ... ":‬על אודות בחור מרוטנבורק אשר קדש בתולה על ידי שליח בת ר' יהודא מדורא‬
‫ובשעת השידוכין התנה אבי הבחורה לדור במקום חמיו והבחור בא אצלו לאחר הקידושין‪ ...‬ואחרי שנה‬
‫חלה הבחור אמר חמיו מחמת שינוי התולדה הוא וישלחהו בכבוד אל ארצו‪ ...‬והיתה עמו לשלם רעה תחת‬
‫טובה ובגד באפיק נחל לומר תבא אלי הילדה ואכנסנה " ובעמ' לט סימן רנ"א מובא הסבר מפורט יותר‪... " :‬‬
‫וירא לשלוח בתו מחמת גנבים ומחמת התנאי מבקש שיבוא הבחור לחבר אהלו במקום שהיו קדושי ן"‬
‫‪7‬‬
‫תוספות‪ ,‬קידושין‪ ,‬מא ע"א‪ ... " :‬ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות "‪ ,‬רבי יצחק מקורביל‪ ,‬ספר‬
‫מצוות קטן ‪ ,‬הגהות רבנו פרץ בן אליהו‪ ,‬מצוה קפג‪ ,‬הגהה ח‪ ..." :‬אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש‬
‫אפילו קטנה"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות‪ ,‬עמ' ‪ ,87 – 71‬עמ' ‪ " :75‬לדעתי‪ ,‬התופעה של נישואי קטנות החלה‬
‫להתרחב בהדרגה במאות הי' – הי"א‪ ,‬והגיעה לשיאה במאות הי"ב – הי"ג"‬
‫‪Mordechai A. Friedman, "The Ethics of Medieval Jewish Marriage", in Religion in a Religious‬‬
‫‪Age ed. S. D. Goitein (Cambridge, 1974), p.86: "Giving child brides into marriage was also‬‬
‫‪practiced by the jews of Europe.", Kenneth R. Stow, "The Jewish Family in the Rhineland in‬‬
‫‪the High Middle Ages: Form and Function", pp. 1101 – 1102, Judith R. Baskin, "Jewish‬‬
‫‪Women in the Middle Ages", p.102.‬‬
‫‪9‬‬

‫ראו אברהם גרוסמן "נישואי בוסר בחברה היהודית בימי הביניים עד המאה ה – ‪ ,"13‬פעמים‪( 45 ,‬תשנא)‪,‬‬
‫עמ' ‪ .109 - 108‬על הדיון בנישואי קטנות בתקופת בית שני‪ ,‬המשנה והתלמוד ראו‪ :‬חיים זאב ריינס‪" ,‬נישואי‬
‫קטנים בתלמוד"‪ ,‬ספר שרפשטיין‪ :‬מאסף לדברי חינוך‪ ,‬מחקר וספרות יפה‪ ,‬עורך זבולון רביד (תל אביב‪,‬‬
‫‪ ,)1970‬עמ' ‪ ,197 – 191‬רנון קצוף‪" ,‬גיל נישואי בנות בישראל בתקופת התלמוד"‪ ,‬תעודה‪ ,‬י"ג‪ ,‬אישות‬
‫ומשפחה בהלכה ובמחשבת ישראל‪ ,‬עורך מרדכי עקיבא פרידמן (תל אביב‪ ,)1997 ,‬עמ' ‪ ,15 – 10‬עדיאל‬
‫שרמר‪ ,‬זכר ונקבה בראם‪ ,‬עמ' ‪ .106 – 102‬ראו גם רות למדן‪ ,‬עם בפני עצמן‪ ,‬נשים יהודיות בארץ ישראל‪,‬‬
‫סוריה ומצרים במאה ה – ‪(16‬תל אביב‪ ,)1996 ,‬עמ' ‪.33 – 32‬‬
‫‪10‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬
‫‪11‬‬
‫המושג הסכמה‪ ,‬כמו המושג כפייה משמש במקורות היהודיים של התקופה כדי לתאר מעשה הנעשה‬
‫מרצונה או בניגוד לרצונה החופשי של האישה‪ :‬בשו"ת מספר ראבי"ה‪ ,‬הסכמתה של האישה היא מוקד‬
‫ההגדרה כעבירה "דנתייחדה מרצונה אין לה טענת אונס" ספר ראב"יה ‪ ,‬אליעזר בן יואל הלוי מבונא‪1140- ,‬‬
‫‪ ,1225‬סימן תתקכ‪ ,‬ספר מצוות גדול ‪ ,‬רבי משה מקוצי‪ ,‬מאה ‪ ,13‬ירושלים תשכ"א‪ .‬הלכות אונס ומפתה ומוציא‬
‫שם רע ‪ -‬דף קלז‪" ,‬מי שפתה נערה בתולה לרצונה נקרא מפתה ומי שבא עליה בעל כרחה הוא הנקרא‬
‫אונס"‪ .‬ראו דיון במושג ההסכמה במבוא ובפרק הראשון ‪.‬‬

‫ולמימושם‪ ,‬למרות האישור ההלכתי עדיין היו חכמי ההלכה באשכנז מודעים לכך שנישואים‬
‫אלה מאפשרים התעלמות מרצונה של האישה לנישואים‪ ,‬כמו גם התעלמות מרצונה באשר‬
‫למימושם‪ 12.‬מה היה יחסם של חכמי אשכנז לנישואי קטנות‪ ,‬האם תמכו בנישואים‬
‫ובמימושם?‬
‫‪ .1‬רקע‬
‫המחקרים שנעשו על נשים בקהילות אשכנז מלמדים על תמורות במעמדן של הנשים‬
‫באשכנז‪ ,‬כמו גם על המורכבות במעמדן‪ 13 .‬בין המאות ה‪ 12 -‬ל – ‪ ,13‬מתקבלות תקנות‬
‫ומובעות דעות שונות היכולות להעיד על התחזקות המקום שנתנו להסכמתה של האישה‬
‫בנישואים ובחיי אישות‪ ,‬בהן אישור גירושין רק בהסכמתה של האישה (זוהי התקנה‬
‫המיוחסת לרגמ"ה במאה ה – ‪ 14 )11‬והעמדה אותה הוביל רבנו תם בצרפת‪ ,‬במאה ה – ‪,12‬‬
‫על פיה יש להעדיף את החליצה על פני הייבום‪ .‬עמדה שהיתה אמורה לאפשר לאישה‬
‫להיחלץ מנישואים כפויים‪ 15 .‬העמדות הללו היו אמורות לאפשר לנשים שליטה רבה יותר בחיי‬
‫הנישואים שלהן ובבחירת בן זוגן ובעיקר יכולות היו לאפשר לנשים להביע את הסכמתן‪ .‬ישנה‬
‫אף עדותו של ראב"ן " והאידנא שתקנות הקהילות היא שלא לישא אישה על אשתו ולא‬
‫יגרש את אשתו (בעל כרחה) לא עברינן ככל הני (אלו)"‪ 16.‬למרות זאת כבר ראינו בפרקים‬
‫הקודמים שהחליצה לא נכפתה וכי היו מקרים בהם התירו חכמי הלכה לשאת שתי נשים‬
‫וזאת כדי למנוע מהנשים לכפות על בעליהן גט‪ .‬על המורכבות הזו מעידים‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם‬
‫מחקרים אחרים‪.‬‬
‫עדות למורכבות נמצא גם במקור המיוחס לרגמ"ה (גרמניה‪ ,‬מאה ‪ ,)11‬מי שמיוחסת לו‬
‫התקנה שלא לשאת אשה נוספת‪ .‬הרגמ"ה מעיד על‪" :‬ראובן נשא אשה ואח"כ נשא‬
‫אחרת"‪ 17,‬כיצד זה מתיישב? המהר"ם מרוטנבורג (גרמניה‪ ,‬אמצע המאה ה – ‪ ,)13‬מתייחס‬
‫לסוגייה ומנסה להסבירה בכך שהאשה השנייה היתה עקרה‪ ,‬אבל בניגוד לרגמ"ה הוא קובע‬
‫‪12‬‬

‫‪Mordechai A. Friedman, "The Ethics of Medieval Jewish Marriage", in Religion in a‬‬
‫‪Religious Age ed. S. D. Goitein, Cambridge, 1974.‬‬
‫פרידמן טוען שהיתה גם דעה הגורסת שאין כל משמעות להסכמתה של הבת לנישואים וכי בכל מקרה‪ ,‬לא‬
‫משנה בת כמה היא‪ ,‬האב הוא שהיה אחראי לנישואיה‪ ,‬והוא זה שנתן הסכמתו‪ ,‬גם אם הבת כבר הגיעה לגיל‬
‫בגרות‪ .,‬כך במקור מתקופת הגאונים הטוען שהבת צריכה לקבל את הסכמת אביה גם בגיל ‪ 20‬ומקור מפרובנס‬
‫במאה ה – ‪ 14‬שטוען כי רב התכוון לכך שהבת צריכה להמשיך ולבקש את רשות אביה‪ .‬ראו עמ' ‪.91 – 90‬‬
‫‪13‬‬
‫ראו דיון במבוא‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪Michael J. Broyde, Michael Ausubel ed.,Marriage, Sex, and Family, London, Boulder‬‬
‫‪(New York, Toronto, Oxford, 2005), pp. 130 – 131.‬‬
‫‪15‬‬
‫אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪ ,448 – 434 ,165 -159‬רון ברקאי‪" ,‬מסורות רפואיות יווניות‬
‫והשפעתן על תפיסת האישה בימי הביניים"‪ ,‬אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות ‪ ,‬עורכת יעל עצמון‬
‫(ירושלים‪ ,)1995 ,‬עמ' ‪.120 – 116 ,115‬‬
‫‪16‬‬
‫אליעזר בן נתן‪ ,‬ספר אבן העזר ‪ ,‬מהדורת יחזקאל אלבעק (ורשה‪ ,‬תרס"ה)‪ ,‬על יבמות ד"ה ת"ר נישאת‪.‬‬
‫(‪ 1170 – 1090‬גרמניה)‬
‫‪17‬‬

‫שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה‪ ,‬סימן מב‪.‬‬

‫שעל הבעל לגרש את האישה העקרה ולא להשאר נשוי לה‪ .‬נראה שבתקופתו בכל זאת יש‬
‫אכיפה של תקנת רגמ"ה‪" :‬יתכן והראשונה הקפידה ותבעה גט וכתובה וענה ראובן ‪...‬ומה‬
‫שנשאתי אחרת להיבנות ממנה שאת זקנה ואין את ראויה לבנים‪ ...‬השתא דלא אתמר‬
‫הלכתא‪ ...‬עקרה נוטלת נדוניתא ואם רוצה להתגרש בלא כתובה והוא אינו רוצה לגרשה‬
‫צריכין לכופו שיתן לה גט" ‪ 18‬באותו מקור מצוטט רבי יצחק אור זרוע כמי שמתייחס‬
‫להחלטה חריגה של רבו רבי אליעזר ממץ‪ .‬רבי אליעזר ממץ התיר ליבם לשאת שתי נשים‪.‬‬
‫גם רבי יצחק אור זרוע וגם המהר"ם‪ ,‬כאמור ראו בכך חריג‪ " :‬ומורי ה"ר אליעזר ממיץ היה‬
‫נוהג להתיר חרם ליבם לישא ב' נשים"‪ 19.‬מהדיון הזה עולה שתקנתו של רבנו תם בכל זאת‬
‫פשטה באשכנז בין המאות ה – ‪ 12‬וה – ‪ ,13‬אם כי עדיין היו גם נישואים לאשה שנייה‪,‬‬
‫במידה ולא נולדו ילדים מהזיווג‪ ,‬במידה והיבם היה נשוי‪ ,‬הדוגמאות שניתנו הן דוגמאות‬
‫למצוות פרו ורבו ויבום‪ ,‬מצוות שיש מי שראה בהן כמצווה מחייבת יותר ממילוי תקנה‪.‬‬
‫את המורכבות הזו גם ראינו בפרק הדן בהגדרת המושג כפית יחסי מין‪ ,‬במקום שניתן‬
‫להסכמתה של האישה ליחסי מין‪ .‬מחד נמצא בהגדרות כפית יחסי מין שיש מקום חשוב‬
‫להסכמתה של האישה מאידך ההסכמה הזו תימדד בפועל לאור מידת ההתנגדות שגילתה‬
‫האישה לאקט‪ ,‬ובעיקר תבחן השאלה האם האשה צעקה? חשיבות רבה תינתן למיקום‬
‫האקט (מרבית חכמי ההלכה שללו אפשרות שאישה תאנס בתוך ביתה)‪ ,‬כמו גם לשאלה‬
‫האם האישה נהגה על פי כללי ההתנהגות הנדרשים ממנה ובעיקר אם שמרה על צניעות‪.‬‬
‫להסכמתה של אשת כהן במקרה הזה אין כלל רלוונטיות‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫המורכבות ביחס למעמדן של הנשים‪ ,‬כמו גם ביחס להסכמתן לנישואים ולמימושם‪ ,‬הושפעה‬
‫לפחות בחלקה מן המתחולל בעולם הנוצרי‪ ,‬גם שם מעידים המחקרים על יחס אמביוולנטי‬
‫‪21‬‬

‫לנשים כמו גם על תמורות במעמדן‪ .‬בעיקר על התחלת הירידה במעמדן במאה ה – ‪.13‬‬

‫היהודים חיו בקרבה רבה לשכניהם הנוצרים והושפעו מהם במישורים רבים‪ .‬אך לא נראה‬
‫שנורמת נישואי קטנות שאבה מתופעה מקבילה בעולם הנוצרי בתוכו הם חיו‪ ,‬משום‬
‫שבמעמד העירוני הנוצרי התופעה (נישואים מתחת לגיל ‪ )12‬אינה מקובלת וככלל אף נאסרת‬
‫מאותה תקופה ואילך על ידי הכנסייה‪ 22 .‬רק במאה ה – ‪ ,15‬מציין מהר"ם מינץ‪ ,‬כי אחת‬
‫‪18‬‬

‫וראו גם שו"ת מהר"ם (דפוס פראג)‪ ,‬סימן תתסה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫אור זרוע‪ ,‬הלכות יבום וקידושין סימן תרי"ט‪ .‬על התהליך של קבלת תקנות רגמ"ה ראו גם אלימלך ויסטרייך‪,‬‬
‫"ריבוי נשים וכפיית האישה להתגרש בפסיקת חכמי אשכנז במאה האחת עשרה ובמאה ה שתים עשרה"‪,‬‬
‫מחקרי משפט‪ ,‬ו‪ ,)1988( ,‬עמ' ‪.120 – 119‬‬
‫‪20‬‬
‫ראו פרק ראשון‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫על מעמדן של הנשים בעולם הנוצרי בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ ,13‬ועל היחס האמביוולנט י אליהן ראו במבוא‪.‬‬
‫על הגדרת הסכמה ביחסי מין בעולם הנוצרי‪:‬‬
‫‪Angeliki E. Laiou, "Introduction", in Consent and Coercion to Sex and Marriage in Ancient and‬‬
‫‪Medieval Societies, p. vii.‬‬
‫‪Ruth Mazo Karras, Sexuality in Medieval Europe, p. 113‬‬
‫‪22‬‬

‫על גיל הנישואים והגיל בו ניתנת ההסכמה לנישואים בעולם הנוצרי‪ ,‬ראו‪:‬‬

‫הסיבות להתנגדותו לנישואי קטנות היא שהם אינם מקובלים בקרב הנוצרים‪ " :‬ועוד דאין‬
‫‪23‬‬

‫מנהג הרומניש"ק לקדש קטנות"‪.‬‬

‫במאה ה – ‪ 12‬הופכים הנישואים בעולם הנוצרי לסקרמנט המבוסס על הסכמה הדדית‬
‫ופומבית של בני הזוג‪ ,‬גיל ‪ 12‬נקבע כגיל הנישואים המינימאלי לבת‪ ,‬בשל היותו גיל‬
‫ההבשלה המינית וההבשלה המנטאלית המאפשרת לכלה להביע הסכמתה לנישואים או‬
‫להצטרפות למנזר (נישואים מתחת לגיל המינימום רווחו בעיקר בקרב האצולה ולא זכו לגיבוי‬
‫כנסייתי)‪ .‬באותה תקופה נמצא את חכמי אשכנז מדגישים את הגיל הכרונולוגי‪ ,‬גיל ‪ ,12‬כגיל‬
‫הנישואים המינימאלי‪ 24 .‬גם בהגדרת כפיית יחסי המין כעבירה ניתן לראות מהלך מקביל לזה‬
‫המתרחש ביהדות‪ .‬הסכמתה או אי הסכמתה של האישה לקיים יחסי מין הופכת לפרמטר‬
‫מרכזי בהגדרת המשפט הפלילי‪ .‬לפחות להלכה‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫לנוכח הממצאים שהוצגו לעיל מסתמנת באשכנז תמונה שבה‪ ,‬לפחות להלכה‪ ,‬יש מקום‬
‫וחשיבות להסכמת האישה בחיי הנישואים ובחיי האישות‪ ,‬יחד עם זאת ישנה עדות לכך‬
‫שנישואי קטנות היו מקובלים‪ ,‬כיצד משתלבים הנתונים הללו? כיצד מתקיימת תופעה שחלק‬
‫מהשלכותיה המיידיות והברורות היא פגיעה פיזית בכלות הקטנות? האם ראו מי מהחכמים‬
‫בנישואי קטנות ובמימושם כפייה?‬
‫"קטנה" מוגדרת בתלמוד כמי שאינה ישות משפטית עצמאית‪ .‬בתלמוד מופיעים שלושה‬
‫מדדים להגדרתה כ"קטנה"‪ :‬הבגרות המינית‪ ,‬הבגרות השכלית והגיל הכרונולוגי‪ .‬הגיל‬
‫הכרונולוגי‪ 12 ,‬ויום‪ ,‬חובר לעיתים למדד הפיזיולוגי – מיני ולעיתים למדד השכלי‪ .‬הבגרות‬
‫המינית‪ ,‬נמדדה במציאת שתי שערות ערווה ‪ 26‬והבגרות השכלית נמדדה ביכולת של הבת‬
‫לעמוד בנדריה‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫החל מהמאה ה – ‪ 11‬באשכנז‪ ,‬נמצא את הגיל הכרונולוגי‪ 12 ,‬ויום‪ ,‬כגיל‬

‫המקובל המגדיר "קטנה"‪ .‬רש"י‪ ,‬רבנו תם במאה ה – ‪ 12‬ובעלי התוספות‪ .‬רבי יצחק מקורביל‬
‫ורבי מאיר הכהן במאה ה – ‪ .13‬כדברי רש"י‪" :‬אין שתי שערות סימן גדלות אלא אם כן באו‬
‫‪James A Brundage , Law, Sex and Christian Society in Medieval Europe, pp. 235, 238 – 240,‬‬
‫‪257, 335, 357, 433 - 434, Christopher N.L. Brooke, The Medieval Idea of Marriage (Oxford,‬‬
‫‪1989), pp. 128 – 133, 137 – 138, 274, James A. Schultz, " Medieval Adolescence: The‬‬
‫‪Claims of history and the Silence of German Narrative", Speculum, 66:3 (1991), p. 528, Dyan‬‬
‫‪Elliott, "Marriage", Medieval Women's Writing, ed. Carolyn Dinshaw and David Wallace,‬‬
‫‪2003, pp. 40 – 42, 43, Michael M. Sheehan, "Choice of Marriage Partner in the Middle Ages:‬‬
‫‪Development and Mode of application of a Theory of Marriage", Studies in Medieval and‬‬
‫‪Renaissance History, 1:(1978), pp. 9, 13 – 17, 31, John T. Noonan, "Power to Choose",‬‬
‫‪Viator, 4 (1973), pp.427 – 430, McCarthy Conor, Love Sex and Marriage in the Middle Ages‬‬
‫‪(London, 2003), pp. 16 – 19, Charles Donahue, Law, Marriage and Society in the Later‬‬
‫‪Middle Age: Arguments about Marriage in Five Courts (Cambridge, 2007), p. 20.‬‬
‫‪23‬‬
‫שו"ת מהר"ם מינץ‪ ,‬סימן ב'‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫על כך ארחיב בהמשך‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪K. Gravdal, "Chretien de Troyes, Gratian, and the Medieval Romance of Sexual‬‬
‫‪Violence", pp. 565- 568.‬‬
‫‪26‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדה מז‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדה מח ע"א‪ .‬גיל ‪ 12‬ויום הוא גיל שבו הנדרים מוגדרים משפטית כנדריה של הבת‪.‬‬

‫מי"ב שנה ואילך"‪ 28.‬בעלי התוספות‪ " :‬בדורות ראשונים היו מולידין בח' שנים ויש לומר‬
‫דאף ע" פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים סימן להבאת שערות לקטנה בת י"ב שנה ויום‬
‫אחד ולקטן בן י" ג שנה ויום אחד בדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה‬
‫‪29‬‬

‫זמן הגדלות מקודם הרבה"‪.‬‬

‫רבי מאיר הכהן‪ ,‬המציג את החיבור שעשה רש"י בין הגיל הכרונולוגי לסממני ההתבגרות‬
‫הפזיולוגית‪ ,‬הוא מציג גם את עמדתו של ר"ת העומד על הקושי לברר את גיל הבגרות רק‬
‫לפי סממני ההתפתחות הפזיולוגית " ב‪ .‬רש"י פירש בפרק יוצא דופן ( נדה מ"ז) דמנעשית‬
‫בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שלא נבעלה אינה ממאנת שהרי הגדילה והביאה שתי‬
‫שערות וצריכה גט ‪...‬וכ"פ [כך פירש מ‪.‬ש‪ ].‬ר"ת בספר הישר ועוד"‪ 30‬ראו גם אצל רבי‬
‫יצחק מקורביל‪ ,‬מחבר הסמ"ק‪ " :‬עד מתי הבת ממאנת כל שמן שהיא קטנה וקטנה היא עד‬
‫י"ב שנה"‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫גיל ‪ 12‬הופך להיות מדד מרכזי בהגדרת גיל הבגרות ומכאן גם בהגדרת המושג קטנה כמו‬
‫גם גיל הנישואים‪ .‬לא ברור האם הדגש הכרונולוגי נובע מהשפעה נוצרית באותה תקופה‪ ,‬אך‬
‫לא ברור מדוע בחרו לקבע את גיל הנישואים דווקא בזמן שהרבו להתעלם ממנו‪.‬‬
‫כאמור נישואי קטנה מותרים על פי ההלכה (ככלל נישואי קטן אינם מותרים באשכנז)‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫מאחר ולקטנה אין מעמד משפטי עצמאי‪ ,‬היא נתונה למרותו של אביה‪ .‬על פי התלמוד‬
‫‪28‬‬

‫ראו‪ :‬רש"י‪ ,‬כתובות נ‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה ובתינוקת‪ ,‬שמחה בן שמואל‪ ,‬מחזור ויטרי ‪ ,‬מהדורת שמעון הורוויץ‬
‫(נירנברג‪ ,‬תרנ"ב)‪ ,‬סימן תקמח ד"ה קטנה יתומה‪ ,‬וראו גם טור אבה"ע סימן קנ"ה‪ ,‬יצחק ד' גילת‪" ,‬בן שלוש‬
‫עשרה למצוות?"‪ ,‬מחקרי תלמוד‪ :‬קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים ‪ ,‬א‪ ,‬עורכים יעקב זוסמן‪ ,‬דוד‬
‫רוזנטל (ירושלים‪ ,‬תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪ .49 – 39‬תרצה י' גרבר ""בת שתיים עשרה שנה ויום אחד" גיל מצוות ודרכים‬
‫לציון הכניסה למצוות"‪ ,‬בת מצווה ‪ ,‬עורכת שרה פרידלנדר בן אריה‪ ,‬ירושלים‪ ,2002 ,‬עמ' ‪.117‬‬
‫‪29‬‬
‫תוספות‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬סט‪ ,‬ע"א ‪ ,‬ד"ה בידוע שאין לו גואלים‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫הגהות מיימוניות‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות גירושין פרק יא הלכה ד‪ ,‬אות ב‪.‬‬
‫‪31‬‬

‫‪.‬‬

‫הסמ"ק מצוריך ‪ ,‬הלכות מיאון‪ ,‬מצווה ק"צ‪ ,‬עמ' קעט‪ ,‬הגהה רצו ‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫על פי רוב התלמוד אינו מתיר נישואי קטנים‪ .‬ראו בבלי‪ ,‬יבמות קי"ב‪ ,‬ע"ב‪ " :‬קטן‪ ,‬דאתי לכלל נישואין – לא‬
‫תקינו רבנן נשואין " וכאשר אפשר זאת היה זה רק "סמוך לפרקן" ראו‪ :‬בבלי‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬עו‪ ,‬ע"ב‪ ... ":‬והמדריך‬
‫בנין ובנותיו בדרך ישרה‪ ,‬והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך‬
‫ולא תחטא""‪ ,‬באשכנז ישנה מחלוקת‪ .‬אמנם יש עדויות לנישואי קטן אך לרוב אין לכך היתר בקרב חכמי‬
‫אשכנז‪ .‬את שלילת נישואי קטנים בקרב חכמי אשכנז ראו‪ :‬ראב"ן‪ ,‬שאלות ותשובות‪ ,‬ד"ה ועוד נשאלתי‪ " :‬ועוד‬
‫נשאלתי על קטן שקידש לו אביו אישה אם הם קידושין אם לאו‪ .‬והשבתי שאינו קידושין "‪ ,‬שו"ת מהר"ם‬
‫מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן נ ד"ה‪ ..." :‬על שמעון שהיתה לו בת קטנה וראובן שהיה לו בן קטן‬
‫וכתב שמעון לראובן לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קדושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל קידושיה‬
‫אתחייב לך מעכשיו "‪ .‬עדות נוספת לכך שהמתינו עם הקטן שיגדל ואילו את הקטנה השיאו מובאת בשו"ת‬
‫המהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן תתפד‪ " :‬והקטנה נישאת לשמעון אחר מיתת אביה והבן גדל‬
‫ונשא אשה אחר מות אביו "‪ .‬עדות על תמיכה בנישואי קטן ניתן למצוא בתוספות‪ ,‬יבמות‪ ,‬צו‪ ,‬ע"ב‪ :‬דברי הר"י‬
‫(רבי יצחק מדמפייר‪ ,‬מאה ‪ )12‬שם‪ ,‬ד"ה נשא אשה ומת‪ ":‬מצווה נמי איכא להשיא אשה לבנו הקטן " ובהגהות‬
‫מיימוניות‪ ,‬הלכות יבום וחליצה‪ ,‬פרק שישי‪ ,‬ה"ח‪ " :‬ואשת הקטן וכו'‪ ...‬אומ' ר"י ולא חשיב ביאתו ביאת זנות‬
‫וליכא איסור בביאתו בנשואין שלו (מדרבנן) [מדתנן] בכתובות קטן שהשיאו אביו כתובה שלו קיימת שעל‬
‫מנת כן קיימה משמע שרגילין לעשות כן [ו] מצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן סמוך לפירקו כדאמ'‬
‫בגמרא דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ולא תחטא וכו' "‪.‬‬
‫מאידך עדיין לא ברור מה היה גיל הנישואים המקובל לבנים באשכנז‪ .‬כפי הנראה החתנים לא היו מבוגרים‬
‫הרבה יותר מהכלות‪ ,‬למרות השאיפה ההלכתית שהחתן יהיה בן ‪ .18‬על גיל הנישואים באשכנז ראו‬

‫הרשות להשיא את הקטנה ניתנה לאב כבר בתורה " את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים‪ ,‬כב‪,‬‬
‫טו)‪ 33‬חכמי המשנה והתלמוד הוסיפו על היתר זה וקבעו כי במות האב‪ ,‬רשאים גם קרובי‬
‫הבת להשיאה‪ .‬את ההיתר התנו בכך שלבת תינתן זכות המיאון‪ .‬זכות הסירוב של יתומה‬
‫קטנה לנישואים נקראה זכות המיאון‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫למרות היתרים אלה היו "נישואי קטנות" שנויים במחלוקת מתקופת התלמוד‪ ,‬דרך תקופת‬
‫הגאונים ועד לימי הביניים‪ .‬אחת ההתנגדויות ‪ 35‬המשמעותיות המובאות בתלמוד היא של‬
‫רב‪ 36,‬מחשובי האמוראים‪ .‬רב יוצא נגד נישואי קטנות משום שהם מתעלמים מהסכמת‬
‫הבת‪...":‬אמר רב‪ :‬אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני‬
‫‪37‬‬

‫אני רוצה"‪.‬‬

‫רב אוסר על קידושין‪ .‬המושג "קידושין" התייחס עד לשלהי המאה ה‪ 11 -‬לאירוסין‪ .‬עד אז‬
‫הייתה הפרדה בין טקס הנישואין לטקס האירוסין‪ .‬מאז החל תהליך של איחוד הטקסים לכדי‬
‫טקס אחד שנקרא לעיתים נישואין ולעיתים קידושין‪ .‬מכיוון שמדובר בתהליך של מאות שנים‪,‬‬
‫הרי היו מקרים בהם עדיין מופיעה המילה קידושין בהקשר של אירוסין‪ 38 .‬במחקר הנוכחי‬
‫ישנם מקורות בהם הקידושין הם אירוסין ומקורות בהם הקידושין הם נישואין‪ .‬כך או כך גם‬
‫האירוסין היו מחייבים כמו הנישואים‪.‬‬
‫איסורו של רב היה שנוי במחלוקת כבר בתקופת התלמוד ונראה שלא התקבל להלכה‬

‫‪39‬‬

‫אעפ"י כן‪ ,‬הוא לא נתפס כבטל בשישים או כדעת מיעוט‪ .‬התנגדותו של רב שימשה במהלך‬

‫‪Israel Abrahams, Jewish Life in the Middle Ages (London, 1932), pp. 183 – 184.‬‬
‫‪33‬‬
‫בבלי‪ ,‬כתובות מו ע"ב‪ .‬ראו שם רש"י המפרש שהאב זכאי גם בנערה‪ ,‬משמעותו האב יכול להשיא את בתו גם‬
‫כשהיא הופכת מקטנה לנערה‪ ,‬עד גיל ‪ 12‬וחצי‪ .‬החלוקה ההלכתית המקובלת‪ ,‬כאמור‪ ,‬היא‪ :‬מבת ‪ 12‬ויום ועד‬
‫בת ‪ 12‬וחצי הבת מוגדרת נערה ומגיל ‪ 12‬וחצי ואילך היא מוגדרת בוגרת‪ .‬רש"י מרחיב את הרשות המשפטית‬
‫של האב‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ראו עוד אצל ידידיה דינרי‪" ,‬השתלשלות תקנת מיאון (פעלו של ר' מנחם ממירזבורג)"‪ ,‬דיני ישראל י' – י"א‬
‫(תשמ"א – תשמ"ג)‪ ,‬עמ' ש"כ‪ ,‬שרמר‪ ,‬עמ' ‪.108 – 106‬‬
‫‪35‬‬
‫בתלמוד מובאות התנגדויות נוספות המתייחסות לחוסר בשלותן המינית של הבנות‪ ,‬בבלי‪ ,‬נדה‪ ,‬יג ע"ב‪:‬‬
‫"המשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח "‪ ,‬ראו גם‪ :‬יצחק ד' גילת‪" ,‬נישואי קטן – הלכה ומציאות"‪ ,‬מחקרי‬
‫תלמוד‪ :‬קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים‪ ,‬ג‪ ,‬כרך א‪ ,‬עורכים‪ ,‬יעקב זוסמן‪ ,‬דוד רוזנטל (ירושלים‪,‬‬
‫‪ ,)1990‬עמ' ‪.173 – 153‬‬
‫‪36‬‬
‫רב הוא רבי אבא בר איבו‪ ,‬היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא‪ ,‬נולד ב – ‪ 175‬לספירה‪ ,‬יסד את ישיבת סורא‬
‫בבבל‪ ,‬שפעלה כ – ‪ 800‬שנה‪ ,‬כונה גם אבא אריכא‪.‬‬
‫‪37‬‬

‫בבלי קידושין מא‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ראו זאב פלק‪ ,‬תיקונים בדיני המשפחה ביהדות אשכנז וצרפת ‪ ,‬חבור לשם קבלת תואר דוקטור‬
‫בפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית (ירושלים‪ ,)1958 ,‬עמ' ‪ ,37 -33‬אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ'‬
‫‪.91 -88‬‬
‫‪39‬‬
‫התומכים בנישואי קטנות‪ ,‬בתלמוד‪ ,‬מצביעים על כך שהנישואים מבטיחים את הקטנות מסטייה מוסרית‪ ,‬ראו‬
‫ריינס‪ ,‬נישואי קטנות בתלמוד ‪ ,‬עמ' ‪.196‬‬

‫הדורות ובאשכנז בפרט טיעון חשוב בידי המתנגדים לנוהג של נישואי קטנות וגם המצדדים‬
‫בנוהג לא יכלו להתעלם מהתנגדותו‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫עדות לכוחם של דברי רב ניתן למצוא כבר בתקופת הגאונים (מאה ‪ )10 – 8‬בבבל‪ .‬מקורות‬
‫התקופה מעידים על כך שאמנם התקיימו נישואי י קטנות‪ ,‬אך במרבית המקרים היה מדובר‬
‫ביתומות קטנות ‪ 41‬וגם אם יש עדות על מנהג של התעלמות מרצון הבת בנישואים הרי אין‬
‫למנהג הזה עדות נוספת או תמיכה בפסיקות ותשובות הגאונים‪ .‬וכך לצד הטענה הזו‪ " :‬שכן‬
‫המנהג הוא שכל בנות ישראל‪ ,‬אף על פי שהבת היא בבית אביה בוגרת‪ ,‬ואפילו בת‬
‫עשרים שנה‪ ,‬והאב הוא בחיים‪ .‬היא גרורה אחר אביה ואין דבר פריצות וחוצפה בבנות‬
‫‪42‬‬

‫ישראל‪ ,‬שהיא תגלה דעתה להגיד‪ :‬בפלוני אני רוצה‪ ,‬אלא היא סומכת על אביה"‪.‬‬

‫עומדת התנגדותם העקרונית של הגאונים‪ " :‬ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותיה ניהי‪,‬‬
‫‪43‬‬

‫לא מתבעי ליה לקדושה עד שתאמר בפלוני אני רוצה"‬

‫ואף יותר מכך "דאסרו‬

‫הראשונים לקדש קטנה ואף ביש לה אב‪ .‬אמרינן אסור לקדש בתו כשהיא קטנה וכו'"‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫המצב באשכנז שונה‪ .‬על המרכז היהודי באשכנז יש לנו עדויות בעיקר מהמאה ה – ‪10‬‬
‫ואילך‪ .‬לא ברור מתי בדיוק התפתחו הקהילות ומהו מקורן אך ידוע שעד צמיחת המרכזים‬
‫בוורמייזא ומגנצא‪ ,‬בראשית המאה ה – ‪ ,11‬שימש המרכז בבבל מקור סמכות הלכתי עבור‬
‫חכמי אשכנז‪ ,‬ועד למותו של רב האי גאון ( ‪ ,)1038‬עדיין נשלחו אליו שאלות אשכנז‪ .‬במאה‬

‫‪40‬‬

‫ראו דינרי‪" ,‬השתלשלות תקנות מיאון"‪ ,‬עמ' שכג ‪ -‬שכו וגרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪.68 – 67‬‬
‫‪41‬‬
‫תשובות גאוני מזרח ומערב ‪ ,‬מהדורת יואל הכהן מילר (ירושלים‪ ,‬תשכ"ז)‪ ,‬סי' ק‪ " :‬ב' אחים נשואין ב'‬
‫אחיות א' גדולה וא' קטנה מלמדין קטנה למאון "‪ ,‬סי' קד‪" :‬החולץ ליבמתו קטנה ובא להמלך ליבם אותה‬
‫אסורה"‪,‬סי' ק"י‪ " :‬ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות קטנות "‪ ,‬סי' יב‪ " :‬קטנה שהשאיתה אמה"‪ .‬ראו גם בן ציון‬
‫דינור‪ ,‬ישראל בגולה‪ :‬מקורות ותעודות ערוכים ומסודרים לפי העניינים והזמנים בתוספת פתיחות‪ ,‬ביאורים‬
‫והערות (תל אביב – ירושלים‪ ,)1962 ,‬א‪ ,4 ,‬עמ' ‪ ,34‬ראו שם דברי האי גאון‪ " :‬נהגו במקומנו‪ :‬מי שמקדש‬
‫אישה בטבעת – יש מי שנותן הטבעת לשלוחו ליתן לה בפני עדים או לאביה‪ ,‬אם היא קטנה‪ .‬ויש מי‬
‫שמאחד אותו‪ ,‬עד יום כניסתה לחופה "‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫תשובות גאוני מזרח ומערב‪ ,‬סי' קפו‪ " :‬דינה נתייתמה מאביה כשהיא קטנה כמו שש שנים והטעת' אותה‬
‫וקדשה לראובן שהוא בן ארבעים שנה ונתייחד עמה ‪ "...‬ושם‪ ,‬סי' קפז‪ ,‬עדות על אירוסין‪ ":‬שמעון נפטר לבית‬
‫עולמו והניח‪ ...‬שתי בנות הגדולה כמו בת שש והקטנה כמו בת ד' שנים ועמדה אשתו ונתקדשה לבעל‪...‬‬
‫וקבלה קידושין לשתי בנותיה מאחי הבעל ומבנו ועדיין הן ארוסין ולא כנסו יורינו רבנו אם יש בדבר איסור‬
‫או לא‪ ,"...‬ראו‪ ,‬דינור‪ ,‬ישראל בגולה‪ ,‬א ‪ ,4‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪43‬‬
‫קיירא שמעון (מאה ‪ ,)9‬ספר הלכות גדולות ‪ ,‬מהדורת עזראיל בהר"ר מאיר הילדהיימר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ז‪,‬‬
‫סימן מ‪ ,‬עמ' תכו‪ .‬המקור משתמש במושג "לא מתבעי" שמשמעותו אין לאפשר‪ .‬ראו מילון ארמי – עברי‪ ,‬עזרא‬
‫ציון מלמד (ירושלים‪ ,) 2001 ,‬אין מדובר בלשון איסור ברורה ובכל זאת יש כאן התייחסות לדברי רב כאל‬
‫המלצה מוסרית שיש לכבדה‪ .‬ראו גם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪" :68 – 67‬לא מיבעי" או "לא מיתבעי"‪,‬‬
‫דהיינו אין ראוי לעשות כן‪ ,‬ולא בלשון "אסור"‪ .‬עמ' ‪ .67‬עוד עדויות מופיעות ב תשובות גאוני מזרח ומערב ‪ ,‬סי'‬
‫קפא וקפד‪ .‬העדות בסי' קפא היא של אירוסין לקטנה‪ .‬בסי' קפד מדובר בקטנה שאירסו והשיאו‪ " :‬יתומה‬
‫שקדשוה קרוביה לשמעון וכנסה והיא קטנה "‪ .‬גם כאן הקידושין הם אירוסין והמילה המתארת נישואין היא‬
‫כנס‪ .‬כאן שוב מוזכרת יתומה קטנה‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫הדברים מיוחסים לר"ח – רבי חננאל (‪ ,1055 – 965‬קירוואן‪ ,‬צפון אפריקה)‪ ,‬ראו תשובות גאוני מזרח‬
‫ומערב‪ ,‬סי' קפז‪ ,‬הערה ג‪.‬‬

‫ה – ‪ , 11‬ישנן עדויות על הפצת כתבי הגאונים באשכנז‪ ,‬בהם ספר הלכות גדולות‪ 45 ,‬על ידי‬
‫‪46‬‬

‫רבי יוסף טוב עלם (מחצית ראשונה של המאה ה – ‪ ,11‬צרפת)‪.‬‬

‫גם הטקסט התלמודי החל להיות מוכר באשכנז במאה ה – ‪ ,11‬לרגמ"ה (רבי גרשום בן‬
‫יהודה‪ ,‬מאור הגולה‪ )1030 -960 ,‬ולרש"י (רבי שלמה יצחק‪ )1105 - 1040 ,‬היה תפקיד‬
‫חשוב בהפצתו ולימודו באשכנז‪ .‬מכאן נראה שחכמי אשכנז הכירו את דעתו הנחרצת של רב‬
‫כנגד המנהג והיו מודעים להשקפתם של הגאונים בנישואי קטנות‪ .‬יחד עם זאת הטקסטים‬
‫התלמודיים והגאוניים שהחלו להיחשף בפני חכמי אשכנז עדיין לא נפוצו בתחילה אלא בקרב‬
‫שכבה מצומצמת של משכילים‪ .‬עד המאה ה – ‪ ,11‬רוב אנשי קהילות אשכנז כמעט ולא‬
‫נחשפו למסורת הגאונים ולמסורת התלמוד ובוודאי לא הכירו את יחסן של אלה לנישואי‬
‫קטנות‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫בין המאות ה – ‪ 10‬ל – ‪ 11‬התפתחו בקהילות אשכנז‪ ,‬מנהגים ותפיסות ייחודיים להן‪.‬‬
‫המנהגים או המנהג הוגדרו על ידי ישראל תא שמע כעשייה דתית בעלת תוקף הלכתי‬
‫שמקורה אינו בתלמוד‪ 48 .‬איבן מרקוס‪ 49‬וישראל תא שמע מתארים מאבק בין הסמכות‬
‫ההלכתית היונקת מהמסורת התלמודית והגאונית לבין הנוהג המקובל בקהילות כמאבק‪" ,‬בין‬
‫השאיפה המושרשת לקיים את הישן והמסורת לבין ההכרה המתעצמת והולכת בסמכותו‬
‫המכריעה של התלמוד הבבלי ויתרונו"‪ 50 .‬לטענת תא שמע הוכרע המאבק עם קבלת‬
‫התלמוד‪ .‬לעומתם מתארים אברהם גרוסמן ואפרים אורבך‪ ,‬תהליך של "סימביוזה" ולא של‬
‫מאבק בין חכמי אשכנז המושפעים מן התלמוד לבין ה"מנהג"‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫‪51‬‬

‫על הקשרים וההיכרות של חכמי אשכנז עם כתבי הגאונים ובעיקר עם ספר הלכות גדולות ראו‪ :‬תשובות‬
‫הגאונים החדשות‪ ,‬ועמן תשובות‪ ,‬פסקים ופירושים מאת חכמי פרובנס הראשונים‪ ,‬עורך אברהם שושנה‪,‬‬
‫(ירושלים‪ ,‬תשנ"ה)‪ ,‬מבוא – עמ' לג הערה ‪..." :138‬רבנו תם שציין " לתשובות הגאונים בב' דפים הראשונים‬
‫כתוב בכתב יד רבינו יוסף טוב עלם "" וראו תוספות‪ ,‬קידושין‪ ,‬מה ע"ב‪ ":‬והביא ר"ת [רבנו תם] ראיה מהלכות‬
‫גדולות שפירש בהלכות קידושין קטנה‪ , "...‬ועוד אברהם גרוסמן‪" ,‬אמונות ודעות בעולמו של רש"י"‪( ,‬אלון‬
‫שבות‪ ,‬תשס"ח)‪ ,‬עמ' ‪ " :13‬מתקבל הרושם שבמהלך המאה האחת עשרה כולה הייתה גדולה‪ ,‬באופן יחסי‪,‬‬
‫זיקתם של חכמי צרפת אל המורשה הבבלית והספרדית "‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫אברהם גרוסמן‪ ,‬חכמי צרפת הראשונים‪ :‬קורותיהם‪ ,‬דרכם בהנהגת הציבור‪ ,‬יצירתם הרוחנית ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪ ,1995‬עמ' ‪" :73‬הדעת נותנת כי הוא [רבי יוסף טוב עלם] נסתייע בפעולתו זו בחברו הקרוב ר' אליהו בר'‬
‫מנחם‪ ,‬שעמד בקשרים הדוקים מאוד עם רב האי גאון‪ ...‬חכמים שונים‪ ,‬בעיקר במאה ה י"ב‪ ,‬מסתמכים על‬
‫העתקות של ריט"ע לחיבורים בנושאים שונים ומגוונים ‪".‬‬
‫‪47‬‬
‫ישראל מ' תא שמע‪ ,‬מנהג אשכנז הקדמון (ירושלים‪ ,)1992 ,‬עמ' ‪.14 – 13‬‬
‫‪48‬‬
‫המושג "מנהג" מוכר כ"כל עשייה דתית‪ ,‬אשר לה תוקף הלכתי או הלכתי למחצה במקורות הרבניים ואין להם‬
‫מקור בתלמוד"‪ ,‬ראו תא שמע‪ ,‬מנהג אשכנז הקדמון‪ ,‬עמ' ‪ .21‬אלימלך וסטרייך מגדיר מנהג כך‪ " :‬מנהג הוא‬
‫התנהגות מסוימת המקובלת על ציבור במשך תקופה די ארוכה‪ ...‬באופן עקרוני משקף המנהג את כוחו‬
‫היוצר של הציבור הרחב בתחום ההלכה ובכך הוא שונה ממקורות משפט אחרים‪ ,‬דוגמת החקיקה‬
‫והפרשנות המופעלים בידי מוסדות שלטוניים ושיפוטיים " אלימלך וסטרייך‪ ,‬תמורות במעמד האישה‬
‫במשפט העברי‪ ,‬מסע בין מסורות (ירושלים‪ ,)2002 ,‬עמ' ‪.24‬‬
‫‪49‬‬
‫איבן מרקוס‪ ,‬טקסי ילדות‪ ,‬חניכה ולימוד בחברה היהודית בימי הביניים (ירושלים‪ ,)1998 ,‬עמ' ‪.153‬‬
‫‪50‬‬
‫תא שמע‪ ,‬מנהג אשכנז הקדמון‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪51‬‬
‫אברהם גרוסמן‪ ,‬רש"י‪ :‬רבי שלמה יצחקי (ירושלים‪ ,)2006 ,‬עמ' ‪ ,47 -44‬ראו גם אורבך‪ ,‬בעלי התוספות ‪,‬‬
‫עמ' ‪.13‬‬

‫‪ .2‬יחסם של חכמי אשכנז לנישואי קטנות‪.‬‬
‫אין בידינו עדויות לכך שנישואי קטנות נפוצו באשכנז במאות ‪ .11 – 10‬ייתכן שהדבר נובע‬
‫ממיעוט הכתבים שנותרו מהתקופה הזו באשכנז‪ 52 .‬ישנה עדות לקיומם של "נישואי קטנות"‬
‫בתשובה המיוחסת לרבי משולם בן קולונימוס‪ ,‬שם הוא אינו מביע התנגדות לנישואי קטנות‬
‫ומציין אותם ללא הערות מיוחדות‪ " :‬וקטנה שהיא בת י"א שנה שחלצה ליבם ונתארסה‪,‬‬
‫ראוי לו ליבם שתחלוץ לו כשתגדיל"‪ 53.‬העדות הזו מתייחסת לגיל הכלה היבמה כבדרך‬
‫אגב‪ ,‬מתוך הדיון ביבום‪ ,‬גם אם היא יבמה הרי היא כלה לכל דבר‪ .‬וכן עדות משו"ת של רש"י‬
‫על נישואי קטנה וקטן בתקופתו‪.‬‬
‫רש"י אינו מביע התנגדות לנישואי קטנה אבל סבור שהנערה צריכה לתת את הסכמתה‬
‫לנישואים‪ .‬מאחר שרש"י השווה את מעמד הנערה למעמד הקטנה‪ ,‬ניתן להסיק שראה‬
‫חשיבות להסכמה המילולית גם של קטנה‪ .‬השו"ת מתאר תהליך שבו נשאלת הנערה האם‬
‫היא מעוניינת בנישואים‪ .‬פעמיים מובאות עדויות על כך ששואלים את הנערה האם היא‬
‫מסכימה להינשא‪ " :‬והנערה הייתה בפנים בחדר ומשהתקינו כל הדברים על דעת הזקינה‬
‫ועל דעת העדים ואמרו העדים נדע דעתה של הנערה‪ ,‬נכנסת אחותה הגדולה לשאול את‬
‫פיה בחדרה"‪ 54‬אחר כך מתברר שהנערה סירבה אבל אחותה שיקרה וזוהי עדות הנערה‬
‫עצמה‪ " :‬וכשנכנסה אחותי מן הפעם הראשון לשאול אמרתי לה איני מקבלת עליו ויצאה‬
‫ואינני יודעת מה אמרה להן‪ ".‬לפי רש"י כל המהלך של הנישואים שגוי ביסודו‪ .‬הן משום‬
‫שהבן קטן והן משום שרימו את הנערה והיא בעצם לא הסכימה‬

‫‪55‬‬

‫על השקפתו של רש"י‬

‫אנחנו למדים גם מפרשנותו לבראשית‪ ,‬כד‪ ,‬נח‪ " :‬נקרא לנערה ונשאל את פיה" פירושו‪:‬‬
‫"מכאן שאין משיאין את האישה שלא מדעתה" הדברים נאמרים על ידי רש"י כעיקרון מנחה‬

‫‪52‬‬

‫למרות שאיגוס מעיד על כך שהתופעה רווחה כבר במאות ‪ 11 – 10‬באשכנז‪ ,‬אין לכך הרבה סימוכין‬
‫במקורותיו‪ ,‬ראו‪:‬‬
‫‪Irving Agus A., The Heroic Age of Franco – German Jewry (New York, 1969), p.278.‬‬
‫משם מפנה איגוס לספרו‪Irving A. Agus, Urban Civilization in Pre Crusade Europe, vol. 2 (New :‬‬
‫‪York, 196), p. 698‬‬
‫אבל מרבית המקורות אותם הוא מביא שם אינם מן המאות ה‪ 11 – 10 -‬אלא מתקופת הגאונים ומן המאות ה –‬
‫‪ 12‬וה – ‪ .13‬ישנם מספר מצומצם של מקורות המתייחסים למאות ‪ 10‬ו – ‪ .11‬המקור של רבי משולם בן‬
‫קולונימוס והמקור של רש"י (ראו פירוט להלן‪ ,‬בהערה ‪ .)47‬גם אצל גרוסמן אין ממצאים מאשכנז במאות ה –‬
‫‪ 10‬וה ‪ ,11 -‬חסידות ומורדות‪ ,‬עמ' ‪ ,81 – 71‬עיקר ההפניות הן לדוגמאות מהעולם המוסלמי עד כה לא מצאתי‬
‫עדות לנורמה של נישואי קטנות‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪ Irving Agus, Urban Civilization in Pre Crusade Europe, p.696‬התשובות הלקוחות מהספר‬
‫תשובות גאונים קדמונים הועתקו על ידי רבי יוסף טוב עלם‪ ,‬ראו תשובות גאונים קדמונים (תל אביב‪ ,‬תשכ"ג)‪,‬‬
‫עמ' לח‪ ,‬סימן קמג‪ .‬המקור הזה מופיע גם ב גנזי שכטר‪ ,‬קטעים מכתבי הגאונים מן הגניזה שבמצרים‪ ,‬ספר‬
‫ב‪( ,‬ניו יורק‪ ,‬תרפ"ט)‪ ,‬עמ' רי"ד וגם בתוך תשובות גאוני מזרח ומערב ‪ ,‬מהדורת יואל הכהן מילר (ירושלים‪,‬‬
‫תשכ"ז)‪ ,‬הלכות פסוקות מן הגאונים‪ ,‬סימן רי"ט‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ראו בספר מעשה הגאונים‪ ,‬כולל תשובות ופסקי דינים מחכמי שו"ם הקדמונים ורש"י ז"ל ‪ ,‬מהדורת יעקב‬
‫פריימאנן (ברלין‪ ,‬התר"ע)‪ ,‬עמ' ‪.63 – 61‬‬
‫‪55‬‬
‫שם וראו עוד בעמ' ‪" :63‬ומצאתי ראיה בהלכות גדולות (קט) שקידושין של קטן לא כלום הם דהכי מסקנ'‬
‫דהילכתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה "‪..‬‬

‫אבל חשוב לזכור שהם נאמרו על רבקה שרש"י סבור כי הייתה בת שלוש בלבד כאשר שאלו‬
‫את פיה‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫מקורות אחרים על התנגדות ברורה של רש"י לנישואי קטנות‪ 57 ,‬במרדכי (קובץ של רבי‬
‫מרדכי בן הלל‪ ,‬תלמיד המהר"ם בגרמניה במאה ה‪ )13‬דעתו של רש"י מוצגת כך‪ ..." :‬אבל‬
‫בקדושי קטנות לא דא"ר יהודה [אמר רב] אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה"‪ 58‬חשיבותו‬
‫של הציטוט הזה היא לא רק בכך שרש"י רואה בדברי רב איסור הלכתי אלא גם בהקשר שבו‬
‫הוא מופיע‪ .‬יחד עם דעתו של רש"י מובאות שתי דעות נוספות‪ ,‬של רבנו תם (רבי יעקב בר'‬
‫מאיר ‪ 1171 -1100‬צרפת) ושל המהר"ם מרוטנברג (ר' מאיר בן ברוך‪ ,‬גרמניה ‪– 1215‬‬
‫‪ 59.)1293‬הן רבנו תם והן המהר"ם מתנגדים לפסיקתו של רש"י‪ .‬שניהם טוענים שעוד‬
‫בתקופת התלמוד דברי רב לא התקבלו להלכה‪( 60 .‬הפער בין השנים קרוב למאה שנה)‬
‫לא ברור האם התנגדותו של רש"י משקפת את הנהוג בתקופתו‪ .‬מיחסו לנשים במקרים‬
‫אחרים‪ ,‬כפי שכבר עולה מהפרק הראשון והשני‪ ,‬נראה שדעתו והשקפתו ביחס לנשים היא‬
‫בדרך כלל יוצאת דופן ולכן יש קושי להסיק מדבריו על תקופה שלמה‪ 61 .‬אך יחד עם זאת‬
‫המחקר הנוכחי מצא שהתנגדותו של רש"י לנישואי קטנות היא ההתנגדות הברורה ביותר של‬
‫איש הלכה באשכנז לנישואי קטנות‪ ,‬עד לשלהי המאה ה – ‪ 14‬וראשית המאה ה – ‪ .15‬בין‬
‫המאות ה – ‪ 12‬וה – ‪ 13‬נמצא בעיקר הסברים והצדקות לקיומם של "נישואי קטנות"‪.‬‬
‫התנגדות נמצא שוב רק במאה ה – ‪ .14‬במאה ה – ‪ 14‬נמצא עדות על רוח השינוי ביחס‬
‫לנישואים אלו‪ ,‬ישנה התייחסות לגיל מינימום לנישואי הקטנה ‪ :‬בזמן טקס הנישואים‪ ,‬מיד‬
‫לאחר שהיה מראה את הטבעת לשני עדים‪ " :‬ואם היתה קטנה היה שואל עליה כמה‬

‫‪56‬‬

‫פירוש רש"י על בראשית‪ ,‬כה‪ ,‬כ‪ " :‬המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה " לא ברור אם‬
‫רש"י באמת חשב שבת שלוש ראויה לביאה‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫על התנגדותו של רש"י לתופעת "נישואי קטנות" ראו בפירושו לכתובות נז ע"ב‪ ,‬וראו מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק‬
‫אע"פ‪ ,‬סימן קעט ובהגהות אשרי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬פרק ה‪ ,‬סימן י'‪( .‬הגהות אשרי‪ ,‬קובץ פסקים שנאסף ונכתב‬
‫במאה ה – ‪ 14‬על ידי ר' ישראל מקרמז' באוסטריה‪ .‬זהו קובץ פסקים המכיל את פסקי חכמי אשכנז בין המאות‬
‫ה – ‪ 12‬ל – ‪ ,13‬ואת פסקי הרא"ש ‪,‬רבי אשר בן יחיאל‪ ,‬נולד ב ‪ 1250‬באשכנז ונפטר ב ‪ 1327 -‬בטולדו)‬
‫‪58‬‬
‫מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬אע"פ‪ ,‬קעט‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫המקור השני בו הקטע הזה מצוטט הוא הגהות אשרי וזה מצורף לפירוש הרא"ש לכתובות‪ ,‬דף נז‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪60‬‬

‫שניהם (כל אחד בתקופתו) מביאים את קידושין פא ע"ב וקידושין פב ע"א כהוכחה לכך שדברי רב לא‬
‫התקבלו להלכה כבר בתקופת התלמוד‪ .‬במקור (שם) מתעלם רב חסדא‪ ,‬במודע‪ ,‬מאיסורו של רב ובכך מוכיח‬
‫שלא נתפס בעיניו כאיסור הלכתי‪ .‬המהר"ם טוען כך בצורה ברורה בתשובתו רצג (דפוס פראג)‪ .‬ראו עוד‪:‬‬
‫מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬אע"פ‪ ,‬קעט‪ ,‬הגהות אשרי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬פרק ה‪ ,‬סימן י‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ראו גרוסמן‪ ,‬רש"י‪ ,‬עמ' ‪ .44‬גרוסמן משווה בין פסקיו של רש"י לפסקיו של נכדו רבנו תם‪ .‬רש"י נטה לדחות‬
‫מנהגים שלא התיישבו עם התלמוד וראה בהם טעות וזאת בניגוד לנכדו רבנו תם‪ ,‬את זה ניתן לראות גם‬
‫ביחסם לנישואי קטנות‪ .‬מסקנותיהם של סולובייצ'יק ותא שמע מופיעות אצל גרוסמן (שם)‪ .‬וטענו כי רש"י היה‬
‫כפוף למנהג והיה איש של פשרה בכל הקשור למנהג‪.‬‬

‫שנותיה לדעת אם ראויה היא לקבל קדושיה‪".‬‬

‫‪62‬‬

‫זו התייחסות לגיל מינימום‪ ,‬כלשהו‪,‬‬

‫בנישואי קטנות‪ .‬עד כה לא מצאתי עדות נוספת להתייחסות כזו‪.‬‬
‫מהר"ם מינץ (רבי משה בן אליעזר הלוי מינץ‪ ,‬מאה ‪ )15‬כבר מציג את איסורו של רב כאילו‬
‫התקבל להלכה‪ .‬כל חריגה ממנו מוצגת כיוצאת דופן‪ .‬על פי מהר"ם מינץ " אסור לאדם לקדש‬
‫את בתו הקטנה גם אם בכוונתו להשיאה רק כשהיא גדולה "‪ 63‬וגם "דלעולם אסור לאדם‬
‫לקדש את בתו כשהיא קטנה"‪ 64.‬הוא טוען בצורה חד משמעית שאין לעבור על דברי רב‪.‬‬
‫את עמדתו של רבי פרץ בן אליהו מקורביל מן התקופה שבה היו נישואי קטנות נורמה‪ ,‬הוא‬
‫מציג כחריגה‪ 65.‬מהמקורות שבחן יעקב כ"ץ‪ ,‬עולה בבירור כי הייתה עלייה בגיל הנישואים‬
‫במאה ה – ‪ ,15‬אם כי חשוב לציין שיעקב כ"ץ לא דן ספציפית בנישואי קטנות‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫הטענה שמרבית החכמים באשכנז תמכו והצדיקו את נישואי הקטנות מקבלת גיבוי גם מגדול‬
‫חכמי המאה ה ‪ 16 -‬בפולין‪ ,‬רבי משה בן ישראל איסרליש‪ ,‬הרמ"א‪" :‬אע"פ שאמרו ז"ל‬
‫אסור לאדם שיקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה וכתבו התוס'‬
‫והפוסקים האחרונים‪ ,‬דבזמן הזה שאנו מתי מעט אנו מקילין וכו' ובמרדכי שם כתב‬
‫דמאחר דהאידנא אנן מעוטי עמים חיישנין שמא יקדימנו אחר"‪ 67‬לסיכום נראה שהתנגדות‬
‫ברורה לנישואי קטנות נמצא אצל רש"י איש המא הה – ‪ 11‬ורק בחלוף כמאתיים שנה‪,‬נמצא‬
‫אותה שוב אצל מהר"ם מינץ‪.‬‬
‫אחת הדרכים להבין את יחסם של חכמי אשכנז ל"נישואי קטנות" היא בהתייחסותם לאיסורו‬
‫של רב‪ .‬מרבית חכמי אשכנז מתייחסים לדבריו של רב כאשר הם דנים ב"נישואי קטנות"‪.‬‬
‫לרוב מוצגים דבריו כדברים שלא התקבלו להלכה ולכן אינם מחייבים ואחר כך מציגים‬
‫החכמים הצדקות הלכתיות והיסטוריות לקיומם של נישואי הקטנות בתקופתם‪.‬‬
‫בין השוללים את דברי רב נמצא הראב"ן (רבי אליעזר בן נתן‪ ,‬גרמניה ‪.)1170 -1090‬‬
‫הראב"ן‪ ,‬מביע פליאה על הצורך לדון בדבריו של רב‪ ,‬שהריי ההיתר לאב להשיא את בתו הוא‬
‫מן התורה והתלמוד מציג גם הוא הצדקות לנישואי קטנות‪ .‬כמו כן מציג ראב"ן תפיסה‬
‫דטרמיניסטית על פיה האישה תמיד תרצה להנשא ולחיות בזוגיות על פני האפשרות להשאר‬
‫‪62‬‬

‫ראו‪ :‬ספר מהרי"ל‪ ,‬מנהגים ‪ ,‬של רבנו יעקב מולין‪ ,‬מהדיר שלמה שפיצר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ט‪ .‬עמ' תסז‪ .‬הלכה‬
‫הניתן לפרש את הקטע גם כשאלה המתייחסת לגיל מינימום שבו הכלה הקטנה עצמה יכולה לקבל את קידושיה‬
‫– דיון על האפשרות שקטנה תקבל את קדושיה ראו בהמשך‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫שו"ת מהר"ם מינץ ‪ ,‬סימן ב‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫יעקב כ"ץ‪" ,‬נישואים וחיי אישות במוצאי ימי הביניים"‪ ,‬עמ' ‪ ,36 – 35‬הערה ‪98‬‬
‫‪67‬‬
‫ראו משה בן ישראל איסרליש‪ ,‬שו"ת הרמ"א לרבנו משה אסרלש ‪ ,‬מהדורת אשר זיו (ירושלים‪ ,)1970 ,‬סימן‬
‫קכה ד"ה מ"מ כל‪( ,‬קרקוב‪ ,‬פולין‪ ,‬מאה ‪ .)16‬במקום מובאת רשימת המצדיקים את נישואי הקטנות וטיעוניהם‬
‫במאות ‪ 13 – 12‬באשכנז‪ .‬דבריהם מובאים כדי לתמוך ולהצדיק נישואים של קטנה לגבר מבוגר ממנה‪ .‬בשו"ת‬
‫ישנו ויכוח על ההיתר להשיא קטנה ל"זקן" (שם)‪.‬‬

‫בודדה‪ ,‬ומכאן שאין צורך לשאול את פיה‪ ,‬הנישואים הם צורך בכל תנאי לאשה‪ ,‬גם אם היא‬
‫עדיין קטנה‪ .‬אין טעם להמתין שתגדל כדי שתביע את רצונה‪ ,‬הרי ברור שתסכים כשתגדל‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫בעלי התוספות לא חושבים שיש תוקף הלכתי לדברי רב‪ ,‬הרי על פי ההלכה הסכמתו של‬
‫האב היא הסכמתה של הבת‪ " :‬ואף על פי שמוסר בתו הקטנה בעל כרחה‪ ,‬כיון דבמקום‬
‫‪69‬‬

‫בתו קאי – לא חשיב בעל כרחה"‬

‫אף על פי כן‪ ,‬דומה שגם מחייבי המנהג היו מודעים‬

‫ברובם לקשיים שהוא מעורר ולהגיון‪ ,‬לכאורה לפחות‪ ,‬שמאחורי עמדת רב‪.‬‬
‫כך בפירושם למסכת קידושין‪ ,‬מא‪ ,‬ע"א מודים בעלי התוספות כי יש חשיבות לבחירת הכלה‬
‫את חתנה וכי נישואי קטנות‪ ,‬המתעלמים מהסכמת הבת‪ ,‬יכולים לגרום בעיה ליציבות‬
‫המשפחה‪ .‬שלילת הבחירה מן הקטנה יכולה לגרום לכך שתתחרט בעתיד‪ ,‬ותרצה להתגרש‪.‬‬
‫בכך מעידים בעלי התוספות על חששם המהותי מכך שבהעדר בחירה של הכלה נוצרת‬
‫תשתית רעועה של מוסד הנישואים והמשפחה‪ .‬הם מכירים בחשיבות הסכמת האישה‬
‫לנישואים כבסיס טוב לנישואים‪ .‬אבל אין בכך כדי להתנגד או לשלול נישואי קטנות‪ .‬טענתם‬
‫העיקרית להצדקת המנהג‪ ,‬על אף ההסתייגויות‪ ,‬היא מציאות חייהם‪" :‬ועכשיו שאנו נוהגים‬
‫לקדש בנותינו אפילו קטנות‪ -‬היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו‪ ,‬ואם יש‬
‫סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא – שמא לאחר מכן לא יהיה סיפק בידו‪ ,‬ותשב‬
‫‪70‬‬

‫בתו עגונה לעולם"‪.‬‬

‫כאשר על המאזניים מוטלת האפשרות שבנות לא יינשאו כלל‪ ,‬מעדיפים בעלי התוספות‬
‫לוותר על הסכמת הכלה‪ ,‬לסרב לראות בכך כפייה ולהסתכן במסגרת נישואים רעועה ובלבד‬
‫שלא תיוותרנה הבנות ברווקותן‪ .‬זו התפיסה המופיעה בדברי רבי אליהו פרץ מקורביל (מאות‬
‫‪ ,)13 – 12‬הטוען כי המצוקה הדמוגרפית של הקהילות אינה מאפשרת להן לנהוג על פי‬
‫אמות המוסר של רב "‪ ...‬שהיו ישראל רבים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין‬
‫‪71‬‬

‫לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הרמ"מ ‪"...‬‬

‫‪68‬‬

‫ראב"ן מדגיש כי ההיתר לנישואי קטנות מדאוריתא ומביא ראיות אחרות מהתלמוד‪,‬ראו בבלי‪ ,‬קידושין ז ע"א‪,‬‬
‫ראה עוד ראב"ן‪ ,‬קידושין ד"ה אין האיש‪ ,‬ראב"ן שאלות ותשובות ד"ה ועוד נשאלתי‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫פירוש התוספות על קדושין‪ ,‬ה‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ד"ה " אף אני אביא חופה שקונא בעלמא‪ " ...‬מעניין שבפירושו של רש"י‬
‫על אותו פסוק הוא מציין שזה במפורש בעל כרחה של הבת‪ " :‬ואפילו הכי קונה כאן‪ ,‬ואף על כרחה‪ .‬כגון אב‬
‫מקבל קידושין לבת קטנה"‬
‫‪70‬‬
‫התוספות על קידושין מא‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה " אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה ‪".‬‬
‫‪71‬‬
‫יצחק מקורביל‪ ,‬ספר מצוות קטן ‪ ,‬הגהות רבינו פרץ מצוה קפג הגהה ח ‪ .‬כפי הנראה מתייחסים ראשי‬
‫התיבות רמ"מ‪ ,‬המופיעים בדברי רבי פרץ‪ ,‬לרבי משה מקוצי וכך נראה שרבי אליהו פרץ מצטט את דבריו‬
‫באומרו שרשאים לשאת את הקטנה בשל החשש מהעדר כלות ראויות ‪.‬‬

‫הן בעלי התוספות והן רבי פרץ בן אליהו מקורביל מתייחסים לנישואי קטנות במונחים‬
‫"נוהגים" ו"רגילין"‪ 72.‬הוכחות נוספות לכך שמדובר במנהג רווח נמצאת בדבריו של רבי משה‬
‫מקוצי' מאה ‪ ,13‬צרפת‪" :‬הלכה רווחת היא בישראל שקידושי קטנה ונערה לאביה זכאי‬
‫‪73‬‬

‫במציאת ובמעשה ידיה‪ ...‬הוא זכאי בכל עד שתבגר"‪.‬‬

‫רבי חיים בן יצחק אור זרוע מוינה‪ ,‬מתאר נישואי קטנות כשגרת יום יום‪ ,‬כמו גם את ההנחה‬
‫הברורה שהנישואים עמן ממומשים‪ ,‬אם כי הוא מדגיש שבמקרה שלו מדובר ביתומות‪,‬‬
‫"ומעשים בכל יום‪ ,‬המקדשים יתומות קטנות‪ ,‬שאין אנו מצריכין אותם לקדשם פעם אחרת‬
‫בגדלותם"‪ 74‬רבי חיים בן יצחק אור זרוע מעיד על כך שהשאת יתומות קטנות הם מעשה של‬
‫יום יום‪ .‬הנחת היסוד היא שהן נבעלות ובאשכנז בחרו לראות בכך אישור סופי של הנישואים‪.‬‬
‫תיאורים אלה הם הוכחה נוספת לכך שנישואי קטנות היו תופעה מקובלת באשכנז‪ ,‬גם בקרב‬
‫יתומות וגם בקרב מי שאינן יתומות‪ .‬עדות נוספת לכך שמדובר בתופעה מקובלת אפשר‬
‫למצוא באופן שבו מוזכרים נישואי קטנות באותם מקורות‪ .‬כפי שתיאר זאת אברהם גרוסמן‪,‬‬
‫זוהי "עדות של מי שמסיח על פי תומו‪ 75".‬דוגמא לכך נמצא אצל רבי חיים בן יצחק אור זרוע‬
‫המתאר את התיאור הבא‪ " :‬על ריבה שנאנסה בת ב' שנים ושהתה ביניהם תשע שנים‬
‫‪76‬‬

‫שיצאה ונשאת לכהן"‬

‫יש כאן גם עדות על נישואי קטנה ושוב‪ ,‬המסיח על פי תומו‪.‬‬

‫עדות נוספת של המסיח על פי תומו מצאנו בדיון על נישואי קטן‪ ..." :‬על שמעון שהיתה לו‬
‫בת קטנה וראובן שהיה לו בן קטן וכתב שמעון לראובן לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא‬
‫אקבל קדושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל קידושיה אתחייב לך מעכשיו"‪ 77.‬עדות נוספת‬
‫לכך שהמתינו עם הקטן שיגדל ואילו את הקטנה השיאו מובאת בשו"ת המהר"ם מרוטנברג‬
‫חלק ד (דפוס פראג) סימן תתפד‪ " :‬והקטנה נישאת לשמעון אחר מיתת אביה והבן גדל‬
‫ונשא אשה אחר מות אביו"‪ .‬אזכור הנישואים כבדרך אגב‪ ,‬ללא הבעת התנגדות לעצם‬

‫‪72‬‬

‫בכת"י פרמה ‪ ,)Parma De Rossi 189 (Parma Pal 1940‬משנת ‪ ,1297‬עמ' ‪ 97‬א‪ ,‬מצוה קסו‪ ,‬מופיעה‬
‫המילה "רשאי" ולא "רגילין"‪ ,‬בשלב זה לא ברור מתי השתנתה המילה ומדוע‪( .‬זהו סמ"ק שהועתק בקורביל‪,‬‬
‫בעת שרבי יצחק ורבי פרץ היו עדיין בחיים) בשני כתבי יד נוספים של הסמ"ק האחד מאותה שנה ‪ ,1297‬אך לא‬
‫ידוע מקום ההעתקה‪ ,‬מופיעה המילה "רגילין" ‪ )Neubauer 877 ( Oxford, Bodleian, MS, Mich. 41‬וכן‬
‫בעותק נוסף משנת ‪ ,1299‬גם במקרה הזה לא ידוע מקום ההעתקה מופיעה המילה "רגילין"‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪(Neubauer 875) Oxford Bodleian, MS, Opp. 340.‬‬

‫‪73‬‬

‫ראו רבי משה מקוצי‪ ,‬ספר מצוות גדול ‪ ,‬הלכות קידושין עמ' קכה‪ ,‬דבריו מובאים לאחר שציטט את דברי רב‪:‬‬
‫"רב דאמר אסור לו לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה‪ :‬הלכה רווחת‬
‫היא בישראל שקידושי קטנה ונערה לאביה וזכאי במציאת' ובמעשה ידיה "‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן כו – בעילת קטנה קונה את נישואיה‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪76‬‬
‫מהר"ח אור זרוע‪ ,‬קג‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן נ ד"ה‪.‬‬

‫הנישואים‪ ,‬מעיד על כך שאין מדובר בתופעה חריגה הדורשת הסבר והצדקה‪ ,‬אלא בתופעה‬
‫מקובלת‪.‬‬
‫ספר חסידים‪ 78‬מביע התנגדות עקרונית לנישואי קטנות‪ ,‬אם כי ההתנגדות הזו אינה חד‬
‫משמעית‪ .‬להבדיל מהתוספות ורבי פרץ‪ ,‬ההסבר שניתן בספר חסידים לנישואי קטנות אינו‬
‫תלוי בהכרח בתנאים ההיסטוריים אלא יותר בהשקפה מוסרית‪ .‬ההעדפה המוסרית המוצגת‬
‫בספר חסידים היא‪ :‬מוטב נישואים לקטנות על פני האפשרות שהגבר יוותר רווק ויחטא‪,‬‬
‫ובכלל עדיפים חיי הנישואין על הרווקות‪ .‬עולה החשש שבהיעדר כלות בוגרות יש סכנה‬
‫שגברים יחטאו ביחסי מין מחוץ לנישואים‪ ,‬לכן מוטב שישאו כלות קטנות‪ " .‬הנה אמרו (א) כל‬
‫מי שלוקח קטנה מעכב את המשיח ואם תאמר אם ילך בלא אישה לא יקפיד על זה ולמה‬
‫אינו מעכב משיח אלא אם ילך בלא אשה חוטא‪ ...‬והלוקח קטנה כשיש גדולה אז חוטא‬
‫למה לוקח קטנה כששתיהן שוות מבנות טובים ומ"מ אם בת י"ג שנים אע"פ שרבות‬
‫‪79‬‬

‫בנות אין יולדות עד י" ו שנים כשאין גדולה כיוון שראויה ללדת טוב עושה"‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬נישואי קטנות מותרים מהתורה גם אם אינם טובים "‪ ...‬קטנה מותרת אף לכהן אלא‬
‫יש דברים שהתירה התורה ליתובי היצר ואע"פ שאינו טוב"‪ 80,‬ייתכן שבדברי החסידים יש‬
‫בכל זאת כדי להעיד גם על בעיה דמוגרפית של חלק מהקהילות שבהן יש חתנים בוגרים‬
‫ללא כלות בוגרות‪ .‬אבל מעבר לכך ניתן ללמוד כאן על תפיסה מהותית של ספר חסידים‪ ,‬על‬
‫פיה עדיפה הפגיעה ברצונה ובגופה של הבת על חטא הגבר‪.‬‬
‫זו לא רק תפיסה של ספר חסידים זו תפיסה שמובאת גם בספר מצוות גדול של רבי משה‬
‫מקוצי‪ ,‬צרפת‪ ,‬מאה ‪ ,13‬שם מוצגת מטרת הנישואים החשובה ביותר‪ ,‬למנוע מהגבר דבר‬
‫עבירה‪ ..." :‬שלא יהא יצרו מתגבר עליו אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אישה‬
‫‪81‬‬

‫ואפילו היו לו בנים שמא יבא לדבר עבירה"‪.‬‬

‫על אף שקבעו כי אין תוקף הלכתי לדברי רב‪ ,‬דומה שרבנו תם (מאה ‪ )12‬והמהר"ם‬
‫מרוטנבורג (מאה ‪ )13‬מנסים להימנע מן המסקנה המתבקשת‪ ,‬שהסכמתה של האישה אינה‬
‫נחוצה‪ ,‬במקום זאת הם מנסים לעתים ליצור מעין תוקף חוקי להסכמתה של מי שלא הגיעה‬
‫עדיין לגיל ההסכמה‪ 82 .‬רבנו תם הקדים בגישתו את המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬בכמאה שנה‪,‬‬
‫ונראה שהמהר"ם‪ ,‬כמו במקרים אחרים שראינו בפרקים קודמים‪ ,‬נוטה לאמץ גם בנושא‬

‫‪78‬‬

‫ספר חסידים‪ ,‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬פרנקפורט‪ ,1924 ,‬עמ' ‪ ,290-289‬סימן תתשמג – תתשמד‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬תתשמד‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬תתשמג‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫רבי משה מקוצי‪ ,‬ספר מצוות גדול ‪ ,‬עמ' קכח‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫אני רואה כאן תהליך הלכתי דומה לתהליך בו יצרו חכמי המשנה והתלמוד הסכמה משפטית ליתומה "קטנה"‬
‫ודמיון לפסיקה המשנאית שאפשרה לבת "קטנה" זכות שווה לזו של אביה לעכב את נישואיה‪ ,‬פסיקה שבוטלה‬
‫על ידי האמוראים‪ .‬כתובות נז ע"ב‪ " .‬אמר רבי זירא‪ ,‬תנא‪ :‬קטנה בין היא ובין אביה יכולין לעכב "‪ .‬ראו גם‬
‫ריינס‪" ,‬נישואי קטנות בתלמוד"‪ ,‬עמ' ‪.196‬‬

‫ההסכמה של הקטנה את גישתו‪ .‬במקרה הזה רבנו תם מעניק לקטנה סמכות לסרב‬
‫לנישואים גם כשאביה בחיים‪ " :‬אבל ר"ת אמר ‪ ...‬וקטנה‪ ...‬בין היא בין אביה יכולין לעכב‬
‫מלהשיאה עד שתגדיל"‪ 83‬רבנו תם פסק עוד שיש תוקף הלכתי להסכמתה של בת קטנה‬
‫להינשא במקרה שאביה יצא ל"ארצות הים" (בדרך כלל הכוונה למסע מסחר ארוך ורחוק) גם‬
‫בניגוד לדעת קרוביה‪ ,‬וזאת במידה ועמדת האב‪ ,‬בנושא נישואיה‪ ,‬אינה ידועה‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫המהר"ם כבר קובע כי לקטנה סמכות ממשית‪ ,‬יש לה רשות להביע את הסכמתה לנישואיה‪,‬‬
‫כפי שהעיד על בתו שלו ‪..." :‬נתן לה רשות לקבל קידושיה והיא מקבלתה מותר וכן עשיתי‬
‫בבתי קטנה אמרתי לה בתי קבלי קידושיך‪ ,‬אם את חפצה‪ 85."...‬חשוב להדגיש שהרשות‬
‫אותה מתאר המהר"ם אינה טכנית‪ .‬המקור התלמודי‪ ,‬אותו מצטט המהר"ם‪ ,‬מתאר אקט טכני‬
‫של "צאי קבלי קידושייך" (בבלי‪ ,‬קידושין‪ ,‬יט‪ ,‬ע"א)‪ ,‬האב מאציל סמכות טכנית והבת רק‬
‫מביעה בקולה שלה את הסכמתו שלו‪ 86 ,‬אבל המהר"ם מדגיש כי הוא יוצר אפשרות הלכתית‬
‫חדשה שבה רצונה של הבת הוא חלק מן התהליך‪ ,‬או בלשונו " אם את חפצה"‪ 87.‬אמנם‬
‫התנאי שמציב רב‪" ,‬עד שתגדל" אינו מתקיים‪ ,‬אבל הכלה הקטנה יכולה להכריז כי היא רוצה‬
‫בפלוני‪ ,‬ותיאורטית לפחות‪ ,‬גם שאינה רוצה בו‪.‬‬
‫פסיקותיהם של רבנו תם והמהר"ם היו נתונות לויכוח‪ .‬פסיקתו של רבנו תם בדבר זכות‬
‫ההסכמה של הקטנה נתקלת בהתנגדות חד משמעית של הר"י (רבי יצחק בן שמואל –‬
‫מכונה רבי יצחק מדמפייר‪ ,‬אחיינו של רבנו תם‪ ,‬איש המאה ה ‪" :)12 -‬אך ר"י אומר דאינה‬
‫מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפילו מדרבנן כיון שיש לה אב‬
‫ונ"מ שאפילו מיאון לא בעיא בעודה קטנה"‪ 88.‬ויחד עם זאת ישנן עדויות לכך שדבריו של‬
‫המהר"ם היוו דוגמא לאחרים‪ :‬על כך מעיד תלמידו ר' מרדכי בן הלל במרדכי‪ ,‬קידושין‪ ,‬תקי"ז‪:‬‬

‫‪83‬‬

‫הגהות אשרי על דברי הרא"ש‪ ,‬סימן י"א‪ ,‬ראו גם במרדכי‪ ,‬קידושין‪ ,‬תקטו‪ ,‬הגה"ה‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫"וקטנה (ע"ש בתוספות מ"ה באשירי צ"ב) שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן‬
‫בעודה קטנה וכי גדלה גדלו עמה קידושיה מדאורייתא "‪ .‬ספר מצוות קטן ‪ ,‬מצוה קפג‪ .‬ובהגהות רבינו פרץ ‪,‬‬
‫הגהה י"ג‪" :‬אך ר"י ( רבי יצחק בן שמואל – ר"י הזקן‪ ,‬ר"י מדנפירא‪ .‬בן אחותו של רבנו תם) אומר דאינה‬
‫מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפילו מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ שאפילו מיאון‬
‫לא בעיא בעודה קטנה " מכאן ברור שהאישור לקטנה להנשא על דעת עצמה כשאביה במדינת הים היה נתון‬
‫בויכוח‪.‬‬
‫‪85‬‬

‫‪86‬‬

‫ספר שערי תשובות מהר"ם בר' ברוך ‪ ,‬מהדורת בלאך‪ ,‬רצג‪.‬‬

‫ראו‪ :‬קידושין‪ ,‬י"ט ע"א‪" :‬צאי קבלי קידושייך"‬
‫‪87‬‬
‫שם‪ ,‬תשובה רצג‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫ספר מצוות קטן ‪ ,‬מצוה קפג‪ .‬ובהגהות רבינו פרץ ‪ ,‬הגהה י"ג‪ .‬דעתו של ר"י נחרצת – לא רק שאין לה זכות‬
‫לקבל קידושין על עצמה אפילו זכות מיאון אין לה משום שאביה נחשב חי אלא אם כן הוכח חד משמעית אחרת‪.‬‬

‫"וכ" ש הבא שאמר לה צאי וקבלי קידושיך להדיא והלכך יש בני אדם כשמשדך האב לבתו‬
‫‪89‬‬

‫מניח לקבל קידושיה היא עצמה"‪.‬‬

‫עדות להמשך המסורת הזו נמצא בסמ"ק‪ " :‬ואומ' (מ"א וי"ט) אדם לבתו קטנה צאי וקבלי‬
‫קידושייך יחזיק האב יד הקטנה או יעמוד אצלה כשתקבלן והכי עדיף טפי משקבלו‬
‫‪90‬‬

‫בעצמו"‬

‫בהגהות רבי משה מציריך‪ ,‬איש המאה ה – ‪ ,14‬על ספר מצוות קטן של רבי יצחק‬

‫מקורביל (מאה ‪ ,)13 – 12‬מתאר מציאות ובה כן מייחסים לקטנה הסכמה‪ " :‬ואם תאמר‬
‫והלא מעשה קטנה כלום יש לומר היכא דיש דעה אחרת מקנה דיש לקטן זכייה מן התורה‬
‫ל' ס"ג מן התורה וכן אמר רבא אמר רב נחמן פרק קמא דקדושין"‪ 91‬ועוד" יש בני אדם‬
‫מחמירין לקבל קידושי בת קטנה ויש מקילין להניח לעצמה לקבל‪ 92".‬מהר"ם מינץ טוען‬
‫שההרשאה הזו תקיפה רק כשהאב נותן אותה מול שני עדים‪ " :‬דצריך אתה לומר בפני‬
‫‪93‬‬

‫עדים‪ ,‬צאי והתקבלי כסף קידושיך מפלוני‪".‬‬

‫העובדה שגישה כזו מופיעה אצל שניים מגדולי החכמים באשכנז במרחק של כמאה שנה‬
‫ביניהם‪ ,‬ומופיעה בקבצי הלכה ומנהג נוספים‪ ,‬מצביעה על התלבטות של החכמים‪ ,‬לאורך‬
‫תקופה ארוכה‪ ,‬בכל אזור אשכנז ועל ניסיון לאפשר בחירה בנישואים גם כאשר הנוהג‬
‫המקובל וההלכה המקובלת מתעלמים מאותה אפשרות הבחירה‪ .‬ועדיין היתה זו אפשרות‬
‫שהאב בחר בה ולא בהכרח הכלה הקטנה‪.‬‬
‫על מצוקת אמת של יתומה קטנה שהפכה כלה והיתה נתונה כולה למרותה של אמה ואחיה‬
‫אנחנו יכולים לשמוע בדברים הבאים‪ " :‬קטנה שהשיאוה אחיה חוץ לעירה"‪ 94‬במקרה הזה‬
‫החתן מעוניין לעזוב את העיר ולהשאיר את הקטנה‪ ,‬אמה מחליטה לשכנעו להשאר בכך‬
‫שתתן לו את כל רכוש הבת‪ ,‬זהו המקום היחיד שמצאתי שבו הקטנה מצוטטת ציטוט ישיר‬
‫ומצוקתה מושמעת בצורה כל כך ברורה‪ ":‬והבת צווחת ואומרת שאינה חפצה להוציא‬
‫‪95‬‬

‫הנכסים מידיה כי יראה שיברח ממנה ויקח הכל ויותרנה עירומה‪".‬‬

‫בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ 13‬נמצא בין החכמים התלבטות והצדקה של "נישואי קטנות"‪ ,‬הן‬
‫בשלילת תוקפם ההלכתי והמוסרי של דברי רב והן בטענה שהתנאים של זמנם ממילא אינם‬
‫מאפשרים להם לדבוק בדברי רב‪ .‬הדברים נכונים הן לצרפת והן לגרמניה‪ .‬ייתכן‬
‫שהתלבטותם והניסיון לאפשר לבת להביע את הסכמתה‪ ,‬גם אם אין לכך תוקף הלכתי יכולה‬
‫‪89‬‬

‫מרדכי‪ ,‬קידושין‪ ,‬תקיז‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫ספר מצוות קטן ‪ ,‬מצווה קפג‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫ספר מצוות קטן ‪ ,‬עמ' עט‪ ,‬הערה קסט‪ .‬ההפניה שם היא ל"צאי קבלי קידושיך" בדף התלמודי קידושין‪ ,‬י"ט‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫שם‪ ,‬ליקוטים‪ .93 ,‬ההפניה היא למרדכי‪ ,‬סימן תקיז‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫מהר"ם מינץ‪ ,‬רבי משה מינץ‪ ,‬שאלות ותשובות (ירושלים‪ ,‬תשנ"א)‪ ,‬סימן ד‪ ,‬עמ' יא‪ .‬הפניה למראי מקום‬
‫העוסקים ב"צאי קבלי קידושיך" ‪ ,‬הגהות אשרי‪ ,‬קידושין‪ ,‬פ"א סי' כ"ה‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬מצוה קפ"ג‪ ,‬סמ"ג ‪ ,‬הלכות‬
‫קידושין‪ ,‬מצוה מח‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫תשובות מהר"ם‪( ,‬דפוס פראג)‪ ,‬סימן רי"ז‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫שם‪.‬‬

‫להצביע על כך שהחכמים שיתפו פעולה או ניסו להכשיר את הקיים‪ ,‬הנהוג‪ ,‬אבל בעצם‬
‫הכשרת הקיים תרמו לכך שיוכל להמשיך ולתחזק‪.‬‬
‫היציאה מן המרחב הכרונולוגי והגיאוגרפי הזה מגלה תפיסות אחרות ביחס לנישואי קטנות‪.‬‬
‫התנגדות ברורה מובעת בתקופת הגאונים עד המאה ה – ‪ ,11‬הן בבבל והן בצפון אפריקה‪,‬‬
‫רש"י‪ ,‬כאמור‪ ,‬בן המאה ה – ‪ 11‬בצרפת‪ ,‬מביע אף הוא התנגדות ברורה לתופעה של נישואי‬
‫קטנות‪ ,‬הרמב"ם (רבי משה בן מימון‪ )1204 – 1138 ,‬איש ספרד וצפון אפריקה‪,‬מתנגד‬
‫לנישואי קטנות‪ ,‬למרות שאינו רואה בדברי רב הלכה אלא מצוות חכמים‪ " :‬האב מקדש את‬
‫בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכן כשהיא נערה רשותה בידו"‪ 96.‬ובהמשך‪ :‬שם‪,‬‬
‫הלכה י"ט‪ ..." :‬ואף על פי שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי‬
‫שירצה – אין ראוי לעשות כן‪ ,‬אלא מצוות חכמים שלא יקדש אדם בתו כשהיא קטנה עד‬
‫שתגדיל ותאמר‪ :‬לפלוני אני רוצה‪ .‬וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה‪."...‬‬

‫‪97‬‬

‫כפי שראינו היה ניסיון לשוות לנישואי קטנות אופי הסכמתי‪ .‬זה מעלה שאלות נוספות באשר‬
‫למימוש הנישואים‪ .‬האם הסכמת האב לנישואי בתו הקטנה היתה גם הסכמה למימושם?‬
‫האם התעלמות מהסכמת הבת לנישואיה משמעותה התעלמות מהסכמתה לקיום יחסי מין?‬

‫‪ .3‬מימוש נישואי קטנות ‪ -‬שאלת הכפייה וההסכמה בקיום יחסי מין עם קטנות במסגרת‬
‫הנישואים‪.‬‬
‫קיום יחסי מין עם הקטנות העלה בעיות הלכתיות ופיזיולוגיות אשר איימו על עצם קיומם של‬
‫הנישואים‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬נישואי קטנות מומשו באשכנז‪ ,‬הן בשל התפיסה ההלכתית‬
‫המחייבת מימוש מהיר של כל נישואים והן בשל הנורמות החברתיות הרואות בקיום יחסי מין‬
‫את אקט האשרור לנישואים‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫‪98‬‬

‫רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬ספר נשים‪ ,‬מהדורת שמואל תנחום רובינשטיין (ירושלים‪ ,‬תשי"ח)‪ ,‬הלכה י"ט‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫שם‪ .‬עמדה דומה לזו של הרמב"ם משולבת בציטוט הגהות רבי פרץ מופיעה גם בספר‪ :‬אורחות חיים ‪ ,‬הלכות‬
‫קידושין‪ ,‬אות ו' וספר כלבו‪ ,‬סימן ע"ה ד"ה מצוה שיהיה‪ ,‬שניהם נכתבו על ידי רבי אהרון הכהן מלוניל‪ ,‬פרובנס‪,‬‬
‫אמצע המאה ה – ‪ ,13‬שם מוצג איסורו של רב כמצוות חכמים למרות ההיתר ההלכתי‪ " :‬ואע"פ שיש רשות‬
‫לקבל לאביה לקדש בתו עד שתבגור מצות חכמים היא שלא יקדש אדם בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני‬
‫רוצה"‬
‫‪98‬‬
‫תשובות מהר"ם‪ ,‬סימן ריח‪ " :‬קטנה שהשיאה אביה לבחור דר בארץ אחרת וגר עמה כשלושה חודשים‬
‫ורוצה להוליכה לארצו "‪ .‬בהמשך טוען האב שההסכם היה שבתו תשאר באזור שלה ולא תחזור עם הבחור‬
‫לאזור שלו וחוץ מזה הוא מוסיף‪ ,‬הנישואים במילא אינם תקפים וזאת משום שהבעל לא שכב עם הבת‪ .‬והבעל‬
‫תוהה‪ :‬מניין לו? הריי מדובר בעניינים שבין האיש לאשתו‪ .‬שתי נורמות באות כאן לידי ביטוי‪ :‬האחת – נישואים‬
‫ללא מימוש אינם נתפסים על ידי אנשים כנישואים ממש ויש עליהם סכנת ביטול – בניגוד לגישה שמציגים‬
‫החכמים‪ .‬כך גם מצפים שהבעל יבעל‪.‬‬

‫ספרות ההלכה באשכנז מתנגדת לכפיית יחסי מין על ידי הבעל‪ .‬כפי שמוצג בדרשת מהר"ח‬
‫אור זרוע סימן יז ד"ה ואסור לשמש‪" :‬ואסור לשמש ביום ואסור לשמש בעל כרחה של‬
‫אשתו‪ ,‬אם לא שיפייס אותה‪ ".‬כפייה לא הוגדרה במפורש כעבירה על ההלכה‪ ,‬אולם חכמים‬
‫ממליצים לבעלים להימנע מכפיית יחסי מין על נשותיהם‪ 99 .‬על פי ההלכה‪ ,‬יחסי המין‬
‫בנישואים מוגדרים כחלק מחובת האישה לבעל וכמצווה של הבעל כלפי אשתו‪ 100 ,‬אישה‬
‫המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה מוגדרת כמורדת‪ .‬במקרה כזה רשאי בעלה לגרשה ללא‬
‫כתובתה‪ .‬הדין זהה לקטנה כגדולה‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫במקרה של קטנה‪ ,‬הסכמתו של אביה לנישואים מחייבת אותה לא רק להינשא אלא גם לקיים‬
‫יחסי מין עם בעלה‪ .‬כפי שהתעלמו מהסכמתה לעצם הנישואים כך מתעלמים מהסכמתה‬
‫לקיום יחסי מין‪ .‬במקור המשנאי המובא בתלמוד נאמר כך‪ " :‬האב זכאי בבתו בקידושיה‬
‫‪103‬‬

‫בכסף בשטר ובביאה"‪" 102,‬מתני'‪ .‬בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה"‬

‫על פי ההלכה מותר להשיא קטנה מגיל שלוש ויום‪ .‬הסיבה היא שביאה ‪ 104‬בקטנה לפני גיל‬
‫שלוש ויום אינה פוגמת בבתוליה באופן פרמננטי‪ .‬מי שנבעלה לפני גיל שלוש‪ ,‬בתוליה שבים‪.‬‬
‫מכאן רק חדירה הפוגמת בבתולים בצורה בלתי הפיכה נחשבת לצורך מימוש נישואים‪.‬‬
‫מאחר שגיל שלוש ויום נקבע לגיל שבו הפגימה בבתולים היא סופית‪ ,‬הוא הפך לקו הגבול‬
‫המגדיר מי שראויה לבעילה ולחתונה‪ .‬כלומר יש כאן קשר ברור בין נישואים ליכולת להוכיח‬
‫את היותה של הכלה בתולה וכן חיוב ברור למימוש הנישואים‪ .‬אין איסור לבעול קטנה שלא‬
‫מלאו לה שלוש‪ ,‬מבחינת ההלכה היא תחשב בתולה‪ " :‬קטנה מבת שלוש שנים ויום אחד‬
‫ולמטה שנבעלה אפ' בא עליה אדם גדול כתובתה מאתים שסופה שתחזור להיות בתולה‬
‫כשאר בתולות"‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫‪99‬‬

‫ראו דיון בפרק השני‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫"האישה נקנית בשלוש דרכים‪ ...‬נקנית בכסף‪ ,‬בשטר ובביאה " קדושין ב ע"א‪ .‬כסף – טבעת‪ ,‬שטר –‬
‫כתובה ובביאה‪ " .‬כי בעליך עשיך " (ישעיה נד ה)‪ " ,‬אין אישה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי " (בבלי‪,‬‬
‫סנהדרין כב ב)‬

‫‪101‬‬

‫גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪ .433‬ראו את הדיון ב"מורדת" בפרק השני‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫בבלי‪ ,‬קידושין‪ ,‬ג ע"ב‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדה‪ ,‬מד ע"ב‪.‬‬
‫‪104‬‬

‫בביאה הכוונה לחדירה – יש ויכוח בשאלה האם ביאה היא חדירה מלאה או חלקית של איבר המין הגברי‬
‫לגוף האישה‪ ,‬ראו יבמות‪ ,‬נה‪ ,‬ע"א‪ ,‬נה‪ ,‬ע"ב‪ .‬ראו דיון בפרק הראשון‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫רבי משה מקוצי‪ ,‬ספר מצוות גדול ‪ ,‬עמ' קכו‪ ,‬ראו גם ‪ :‬בבלי‪ ,‬נידה‪ ,‬מד‪ ,‬ע"ב‪ " :‬בת שלוש שנים ויום אחד‪,‬‬
‫מתקדשת בביאה"‪ .‬וכן תיאור הפגיעה בבתולי קטנה משלוש שנים בבבלי נידה מה‪ ,‬ע"א ‪ ... ":‬כנותן אצבע‬
‫בעין למה לי למתני כנותן אצבע בעין לתני פחות מכאן ולא כלום מאי לאו הא קמ"ל מה עין מדמעת וחוזרת‬
‫ומדמעת אף בתולין מיזל אזלי ואתו ת"ר "‪ .‬עמדה אחרת הטוענת שלא ניתן לקיים יחסי מין עם בת פחות‬
‫משלוש שנים מובאת ביבמות נז ע"ב‪ " :‬בתינוקת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד‪ ,‬הואיל ואין לה ביאה –‬
‫אין לה חופה‪ ...‬בת שלוש ויום אחד מתקדשת בביאה "‪ .‬בהקשר הזה מעניינת פרשנותו של רש"י לבראשית‬
‫כה‪ ,‬כ'‪ .‬על פי הפסוק‪ " :‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל " ופרושו של רש"י‪ ":‬שהרי‬

‫בעילת המצווה‪ ,‬הבעילה הראשונה בה מצווה הגבר לאחר הנישואים‪ ,‬מחויבת בקטנה כמו‬
‫בגדולה‪ ,‬בשני המקרים מילוי המצווה והנאתו של הגבר באים לפני כל שיקול אחר‪ ,‬וכך אין‬
‫מניעה שהגבר יפסיק את בעילת המצווה גם אם במהלך הבעילה מתגלה דם שיכול להיות‬
‫דם נידה "הנושא את הבתולה בין גדולה בין קטנה בועל בעילת מצווה ופורש ואם ראתה‬
‫דם ומרגשת בתחילת ביאה לא יחוש אלא יגמור בעילתו"‪ 106.‬יש להבדיל כאן בין הדיון‬
‫ההלכתי לבין ההשלכות שלו‪ .‬הדיון ההלכתי מתייחס לדם הבתולים ולא לגוף האישה‪ " .‬לא‬
‫יחוש"‪ ,‬מתכוון לחשש שבדם הבתולים יכול להיות מעורב דם ו"מרגשת" מתייחס לכך‬
‫שהאישה מרגישה את הדימום עם הבעילה‪ .‬אבל מאחר ובכל הסיטואציה יש התייחסות‬
‫ברורה לבעילת המצווה כאקט שחייב להתקיים בכל מצב ולהסתיים בכל מחיר תוך דגש על‬
‫הנאתו של הגבר‪ ,‬יש להניח שאם אין הוא צריך לחשוש לכך שהוא בועל נידה‪ ,‬קל וחומר‬
‫שאינו צריך לחשוש לכך שהוא פוצע או מכאיב לכלה בכלל ובפרט שהיא "קטנה"‪.‬‬
‫כך גם בטקסט הבא‪ " :‬ואין הכל בקיאין בחילוק שיש בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות‬
‫ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראתה ובין שלא ראתה ועוד משום דחתן יצרו תוקפו‬
‫הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן ‪ ...‬דביאה זו נתנו לו שיבעול ולא חששו להנאת‬
‫‪107‬‬

‫יציאתו‪"...‬‬

‫ההתלבטות היא האם עליו לצאת כשאברו קשה‪ ,‬הרי ביציאה כזו יש הנאה‬

‫והיא נתפסת כהמשך של האקט או שעליו לבחור באפשרות הבאה‪ " :‬דנועץ צפורניו בקרקע‬
‫עד שימות האיבר" (הרא"ש‪ ,‬שם) הפסיקה היא שימשיך את האקט המיני עד סופו‪ .‬גם כאן‬
‫יש הכרה בכך שתשוקת הגבר חשובה מהחשש לבעילה על דם נידה‪.‬‬
‫על חשיבות הבעילה כאמצעי לספק את הגבר ניתן ללמוד גם מכך שהיא מתאפשרת בנישואי‬
‫מיאון‪ ,‬מותר לבעל לבעול אותה למרות שאין לבעילה כזאת משמעות הלכתית‪ ,‬אין היא‬
‫נחשבת כבעילת המאשררת את הנישואים‪ .‬ההלכה מזכירה לחתן לשוב ולבעול את כלתו‬
‫בגיל ‪ 12‬ויום משום שרק אז הבעילה מאשרת את הנישואין מבחינה הלכתית‪ .‬דוגמא לכך‬
‫נמצא בסיפורה של קטנה שאביה נעדר ונישואיה נחשבו הלכתית כנישואי יתומה שיכולה‬
‫למאן‪" :‬מעשה בקטנה שהלך אביה למדינת הים מעוני וחוסר כל ועתה אמה רוצה‬
‫להשיאה לטוב בעיניה מילתה דפשיטא היא שאין הקידושין נגמרין להיות קדושי ודאי עד‬

‫כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה‪ ,‬ויצחק היה בן ל"ז שנה ‪ ...‬המתין לה עד שתהא ראויה‬
‫לביאה שלוש שנים ונשאה" לפי רש"י רבקה היתה בת שלוש וכך על פי ההלכה נשואיה תקפים‪.‬‬
‫‪106‬‬

‫‪.‬‬

‫ראו ספר הפרנס‪ ,‬סימן קכב ‪ -‬רבי משה הפרנס חי ברוטנבורג בגרמניה במאה הי"ג‪ .‬היה תלמידו של‬
‫המהר"ם‪ .‬בספרו מובאות בעיקר פסיקותיו של המהר"ם‪ .‬ראו גם ראב"ן‪ ,‬נדה‪ ,‬סימן שי"ט‪ ":‬דאשה מרגשת‬
‫כשרואה"‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫פירוש הרא"ש‪ ,‬מסכת נידה‪ ,‬פרק י'‪ ,‬סימן א‪.‬‬

‫שתגדל ותבעל"‪ 108.‬כאן מודגש בבירור כי הנישואים‪ ,‬במקרה הזה קידושין הם נישואים‪,‬‬
‫מקבלים אישרור הלכתי בבעילה רק כשהקטנה הופכת לבוגרת‪.‬‬
‫מרבית חכמי אשכנז מסכימים כי " פיתוי קטנה אונס נינהו"‪ 109.‬על פי רש"י‪ ,‬בעלי התוספות‪,‬‬
‫ורבי יוסף בכור שור (מאה ‪ ,12‬צרפת) הדבר נכון לא רק בקטנה שאינה נשואה אלא גם‬
‫בקטנה נשואה המקיימת יחסי מין מחוץ לנישואים‪ .‬וכך קטנה לא יכולה להיות מוגדרת‬
‫כנואפת‪ 110,‬כלומר כל יחסי מין עם קטנה מחוץ לנישואיה יחשבו לאונס‪ .‬מבחינת ההלכה‬
‫הסכמתה של הקטנה לקיום יחסי מין מחוץ לנישואיה נטולת תוקף משפטי‪ 111 .‬הנישואים לא‬
‫משנים את התפיסה שלהסכמתה של קטנה אין תוקף משפטי‪ ,‬הנישואים רק נותנים היתר‬
‫לבעלה לקיים עמה יחסי מין‪.‬‬
‫ההלכה מתייחסת לשני היבטים בקיום יחסי מין של בעל עם אשתו הקטנה‪ .‬ההיבט המשפטי‬
‫המתיר לבעל לקיים יחסי מין עם אשתו הקטנה וההיבט הפיזיולוג י המניח שהודעת הנישואים‬
‫לקטנה מתחילה לעורר אצלה את היצר המיני‪ .‬במקרים מסוימים התעוררות היצר המיני‬
‫ניתנת לבדיקה במדד אובייקטיבי‪ ,‬בדימום המכונה " דם חימוד"‪ " :‬אמר רבא‪ ,‬תבועה לינשא‬
‫ונתפייסה‪ ,‬צריכה שתשב שבעה נקיים‪ ...‬אמר רבא לא שינא גדולה לא שינא קטנה גדולה‬
‫טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי מחמדא"‪ 112‬ורש"י שם‪" :‬שמא מחמת תאוות חימוד‬
‫ראתה דם"‪ .‬על פי התפיסה של חכמי אשכנז דם החימוד מופרש ככל שמתקרב מועד‬
‫הבעילה‪ .‬ההתאוות לבעילה לקראת הנישואים גורמת לדימום ולא עצם ההודעה על‬
‫הנישואים‪ ,‬כפי שפרשו החכמים הספרדים‪ 113 .‬ולמרות הויכוח בין אשכנזים לספרדים כולם‬

‫‪108‬‬

‫ראו מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬האיש המקדש‪ ,‬פו וגם מרדכי‪ ,‬קידושין‪ ,‬תקי"ג‪ " :‬גבי קידושי קטנה דאי בעיל לאחר‬
‫שגידלה אין ואי לא מפני שבעילות הראשונות אינן בעין ‪ ...‬וכ"פ ראב"ן ורשב"ם " וראו גם מרדכי‪ ,‬קידושין‪,‬‬
‫תקמו‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫בבלי‪ ,‬יבמות‪ ,‬לג‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫רש"י והתוספות על יבמות‪ ,‬סא ע"ב‪ .‬דעתם של התוספות מופיעה גם בקידושין ג ע"ב‪ ":‬זנות של קטנה לא‬
‫מחייבה" ראו גם רש"י בבלי‪ ,‬ערכין ז'‪ ,‬ע"א ד"ה שניהן שוין‪ " :‬הנואף והנואפת יהו בני עונשין‪ .‬אבל אם היתה‬
‫היא קטנה והוא גדול‪ ...‬אין הגדול נהרג "‪ ,‬בבלי קידושין ‪ ,‬י' ע"א‪,‬ד"ה שניהם שוים " בני עונשין למעוטי גדול‬
‫הבא על הקטנה"‪ .‬ראו גם פירוש רבי יוסף בכור שור על התורה ‪ ,‬עורך יהושפט נבו‪ ,‬ירושלים‪ ,1994 ,‬עמ' שנ"ז‬
‫וספר מושב זקנים על התורה ‪ ,‬קובץ פירושי רבותינו בעלי התוספות ז"ל ‪ ,‬עורך סלימאן בן דוד סלימאן ששון‪,‬‬
‫לונדון‪ ,‬תשי"ט‪ ,‬עמ' תק"ח‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫האם כתוצאה מכך שכל מגע מיני עם קטנה יוגדר כאונס יש איסור ייחוד עם קטנה? על פי ההלכה‬
‫המאוחרת בשולחן ערוך‪ ,‬יש איסור ייחוד עם כל קטנה שהיא מעל גיל שלוש‪ ,‬כלומר כבר ראויה לביאה ( שולחן‬
‫ערוך‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן כב)‪ .‬ואילו בתלמוד אמנם יש איסור ייחוד עם קטנה אך אין הכרעה בשאלה מהו הגיל‬
‫המדויק לאיסור‪ ,‬אחת האפשרויות העולות היא גיל תשע לבת (ראה קידושין פא‪ ,‬ע"ב‪ ,‬קידושין‪ ,‬פב ע"א) רש"י‬
‫והתוספות אינם מתייחסים לגיל כרונולוגי אלא להתפתחות היצר וסימני המין הראשונים בבת הקטנה וכן‬
‫לשאלה מהו יחסו של מי שבא איתה במגע‪ ,‬האם כוונתו לאישות או לקרבה שאין בה אישות‪ .‬ראו רש"י‬
‫והתוספות שם‪ ,‬ד"ה הכל לשם שמים " ועל זו אנו סומכין השתא‪ ,‬שאנו משתמשים בנשים "‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדה‪ ,‬סו‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫על פי חכמי אשכנז דם חימוד הוא תוצאה של התאוות לעצם הבעילה ולכן יופיע רק סמוך לבעילה ולא סמוך‬
‫להודעה על החתונה גם אצל קטנה‪ .‬ראו מחזור ויטרי ‪ ,‬תסו‪ ,‬מרדכי‪ ,‬נדה‪ ,‬סימן תשמ‪ .‬ככלל‪ ,‬חכמי אשכנז בהם‬
‫אור זרוע‪ ,‬ר"י משפירא והמרדכי הקלו בבדיקת דם החימוד‪ ,‬אור זורע צמצם את החיוב לבדוק יום יום במשך‬
‫שבעה ימים לבדיקה רק ביום השביעי והראשון‪ ,‬ר"י משפירא מורה על בדיקת דם חימוד וטבילה רק במקרה‬
‫וההודעה על החתונה הייתה פתאומית ואילו המרדכי מספר על כך שנשים בתקופתו עשו להן מנהג לטבול רק‬
‫שלושה ימים לפני הנישואים ולא שבוע מראש‪ ,‬ראה גם רן כלילי‪" ,‬סוגיית "דם חימוד" – לימוד הסוגיה על פי‬

‫מניחים שבבת ישנו מנגנון מיני רדום המופעל בשלב כלשהו‪ ,‬סביב מועד הנישואים‪ ,‬מנגנון‬
‫שאינו קשור לגיל כרונולוגי או למנגנון ההבשלה השיכלית והפיזית‪.‬‬
‫הראב"ן מניח שהיצר המיני קיים בקטנה ללא תלות בהודעה על הנישואים‪ .‬הוא אף טוען כי‬
‫התשוקה המינית של הקטנה גדולה מזו של בוגרת‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫על פי רבי יצחק אור זרוע יש קשר‬

‫בין הבשלה מינית להבשלה שיכלית‪ ..." :‬דקטנה לגמרי אינה מוסרת עצמה לביאה וכשהיא‬
‫‪115‬‬

‫מוסרת עצמה לביאה קצת היא בת דעת‪"...‬‬

‫לא ברור מהו בדיוק הגיל הכרונולוגי הנקשר‬

‫למנגנון הזה ולמה הכוונה ב" קצת בת דעת"? ייתכן והכוונה היא לתפיסה ההלכתית המניחה‬
‫שלקטנים יש הבנה ומודעות עוד לפני הגיעם לגיל שבו הם מקבלים מעמד משפטי עצמאי‪.‬‬
‫רש"י קובע את גיל ‪ 7‬כגיל המינימום למיאון משום שזהו גיל שבו הבת מבינה את מצבה‬
‫ויכולה להביע את דעתה ורצונה‪ 116 .‬חשוב להדגיש שהתאווה המינית המיוחסת לקטנה עם‬
‫נישואיה וההכרה בכך שיש לילדה רצון לפני גיל ‪ 12‬ויום עדיין לא הופכים אותה לבעלת‬
‫מעמד משפטי עצמאי ומכאן גם הסכמתה‪.‬‬
‫ולמרות זאת היה מי שהגדיר את יחסי המין של בעל עם אשתו הקטנה כיחסי מין בכפייה‪.‬‬
‫פוסק ההלכה היחיד שמצאתי הקובע חד משמעית כי יחסי מין של קטנה עם בעלה הם‬
‫‪117‬‬

‫יחסים בכפייה הוא רש"י‪ " :‬והוא מוסרה לביאה על כורחה לשם קידושין"‬

‫דבריו של‬

‫רש"י לא זכו להסכמה בקרב החכמים שבאו אחריו‪ ,‬כך התוספות ‪ " :‬וקשה לרבינו תם אם זה‬
‫חשוב בעל כורחה מה שהאב מוכר את בתו בעל כרחה‪ ...‬ואומר רבינו תם כיון דאב‬

‫המדרשות השונים וגרסאות הגמרא" מעליות‪ ,‬כז – כח‪ ,‬ביטאון ישיבת "ברכת משה" ( מעלה אדומים‪ ,‬טבת ה'‬
‫תשס"ח)‪ ,‬עורכים ישי אלבק ואבינועם בר‪ .‬עמ' ‪.217 – 215‬‬
‫‪114‬‬
‫ראב"ן על יבמות ד"ה תניא ר'‪ ,‬בבלי‪ ,‬יבמות‪ ,‬סא ע"ב‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫ועוד חיים בן יצחק אור זרוע‪ ,‬ספר שאלות ותשובות מהר"ח אור זרוע ‪ ,‬מהדורת יהודא אלכסנדר‬
‫ראזענברג (ירושלים‪ ,‬תש"ך)‪,‬סימן קג‪( .‬מאה ‪ ,13‬גרמניה)‪.‬‬
‫‪116‬‬

‫ראו פרושו של רש"י ליבמות‪ ,‬קה ע"ב‪ " :‬קטנה חולצת – משהיא כפעוטות‪ ,‬כבר שית כבר שבע‪ .‬דתנן‬
‫במסכת גיטין "‪ ,‬במקור אליו הוא מפנה אין הכרעה בשאלה מהו קו הגבול הכרונולוגי הברור המינימלי להגדרת‬
‫פעוטות‪ .‬כך ששבקביעתו את גיל שש או שבע כגיל שבו יש לקטנה מודעות והבנה‪ ,‬רש"י חידש בקביעתו‪ .‬ראו‬
‫גם שמחה גולדין‪" ,‬פן יבואו הערלים הללו ויתפשום חיים ויהיו מקוימים בתעתועם"‪ :‬ילדים יהודים ומיסיונרזציה‬
‫נוצרית"‪ ,‬ארוס אירוסין ואיסורים‪ :‬מיניות ומשפחה בהיסטוריה ‪ ,‬עורכים ישראל ברטל‪ ,‬ישעיהו גפני (ירושלים‪,‬‬
‫‪ ,)1998‬עמ' ‪.114 – 108‬‬
‫‪117‬‬
‫רש"י על קידושין ג' ע"ב ד"ה " האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה "‪ .‬רש"י‪ ,‬שם‪:‬‬
‫"זכאי בבתו‪ -‬שהכסף יהיה שלו‪ ,‬והוא מקבל השטר‪ ,‬והוא מוסרה לביאה על כרחה לשם קידושין בעודה נערה"‬
‫ועוד‪ ...‬בכתובות מו‪ ,‬ע"ב רש"י מגדיר במפורש את הבת כנערה וקטנה‪ " :‬האב זכאי בבתו – בקטנות‬
‫ובנערות"‪ ,‬רש"י טוען במפורש שהבעילה של הכלה הקטנה היא בעל כרחה‪.‬‬
‫הוכחה נוספת‪ :‬שוב רש"י על כתובות‪ ,‬מו‪ ,‬ע"ב‪ " :‬בשטר ובביאה מנלן – דביד אביה לקדשה ולמוסרה על‬
‫כרחה" ועוד מאותו עמוד בכתובות‪ " :‬שייך בה – בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה‪ ,‬למוסרה לביאת‬
‫קידושין למנוול ולמוכה שחין " גם כאן ברורה הכפייה‪ ,‬שהרי בת לא תבחר מרצונה במנוול ומוכה שחין‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫במקום בתו קאי (עומד) אין זה חשוב בעל כורחה כיון שהוא מדעתו של אב"‬

‫כלומר יש‬

‫כאן כפייה אבל ניתן להתעלם ממנה‪.‬‬

‫קיום יחסי מין עם קטנה במסגרת נישואיה העלה נקודות התייחסות נוספת‪ ,‬האם בקיום יחסי‬
‫מין עם קטנה יש השחתת זרע?‬
‫קטנה‪ ,‬על פי הנתונים על הבשלה מינית מאותה התקופה‪ ,‬לא יכולה הייתה להרות‪.‬‬
‫המחקרים על העולם הנוצרי מעידים שבנות קיבלו מחזור סביב גילאי ‪ 14‬או ‪ 119.15‬מכאן‬
‫נראה שגיל ‪ 12‬נקבע כגיל הנישואים משום שהיה גיל תחילתה של ההבשלה המינית‪ ,‬הגיל‬
‫בו מופיעים ניצני השדיים ושערות הערווה ולא משום שהיה גיל הפוריות‪ ,‬הפער בין גיל‬
‫תחילת ההבשלה המינית לגיל הפוריות היה בין ‪ 3‬ל – ‪ 4‬שנים‪ .‬נראה שהסיבות לנישואים‬
‫בגיל ‪12‬נבעו יותר מתפיסות רפואיות הגורסות שבתולין לאורך זמן רב מידי יכולים לגרום נזק‬
‫בריאותי לאישה וכן בשל הרצון לתעל את התעוררות היצר המיני‪ ,‬המתרחשת באותו שלב‬
‫של התפתחות מינית לתוך מערכת נישואים‪.‬‬

‫‪120‬‬

‫על פי ההלכה גיל הפוריות מגיע רק עם קבלת המחזור השלישי‪ ,‬רק אז יוכרז המחזור כדם‬
‫נידה (לא ברור כמה זמן עבר בין המחזור הראשון לבין שלושה מחזורים רצופים)‪.‬‬

‫‪121‬‬

‫ייתכן‬

‫והתיאור בספר חסידים נותן על כך תשובה‪ .‬על פי ספר חסידים הבנות שנישאו בגיל ‪ 12‬קבלו‬
‫מחזור בגיל ‪ 13‬וילדו בגיל ‪ 122.16‬מכאן שבנשואים עם קטנה פרק הזמן של השחתת זרע‬
‫יכול היה להגיע לשש ואף שמונה שנים שנים‪ ,‬תלוי בגיל הנישואים‪.‬‬
‫ועדיין לא נמצא מי מחכמי אשכנז שהגדיר יחסי מין עם קטנה כהשחתת זרע‪ .‬ניתן ללמוד‬
‫זאת מההיתר שהתירו לקטנה להשתמש באמצעי מניעה על מנת למנוע את התעברותה‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫תוספות‪ ,‬קידושין ג ע"ב‬
‫‪119‬‬
‫על גיל קבלת המחזור בימי הביניים ראה‪:‬‬
‫‪Peter Laslett, "Age at Menarche", The Family in History, Interdisciplinary Essays, ed.‬‬
‫‪Theodore K. Rabb and Robert I (Rothberg, 1973). p.30‬‬
‫לסלט אסף עדויות שונות על גיל קבלת המחזור‪ ,‬והגיע למסקנה כי הממוצע של גיל קבלת המחזור הוא ‪– 13‬‬
‫‪ ,14‬אם כי היו נתונים שהצביעו גם על גיל ‪ ,15‬לפי טרוטולה גיל המחזור הראשון הוא סביב ‪ .15‬בין כך או כך‬
‫מדובר בגילאים בוגרים יותר מגיל ‪ .12‬נתונים דומים נאספו גם במחקרים הבאים‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫‪Helen King, Disease of Virgins: green sickness, chlorosis, and the problems of puberty,‬‬
‫‪London, 2004, p. 77, Jeremiah Benjamin Post, "Ages at Menarche and Menopause: Some‬‬
‫‪Medieval Authorities", Population Studies, 25, 1, (1971), pp. 83 – 87.‬‬
‫‪120‬‬

‫על הפער בין תחילת ההתפתחות המינית לבין קבלת המחזור ראה‪:‬‬
‫‪Benjamin B. Wolman, Adolescence, Biological and Psychosocial Perspectives (Westport.‬‬
‫‪Conn, 1998), pp. 10 -11.‬‬
‫דניאל מלאך‪" ,‬התפתחות סימני מין משניים במהלך ההתבגרות‪ ,‬התיאור בחז"ל‪ ,‬וההקבלה לידע שבימינו"‪,‬‬
‫אסיא‪ ,‬כרך טז ג – ד‪ ,‬כסליו (תשנ"ט)‪ ,‬עמ' ‪.157 – 156 ,151‬‬
‫‪121‬‬
‫ספר הלכות גדולות ‪ ,‬הלכות נדה‪ ,‬סימן סג‪ .‬אישה מחוייבת בטבילה רק לאחר שיוצא ממנה דם ווסת בפעם‬
‫השלישית‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מהדורת ויסטנצקי‪ ,‬תתשמד‬

‫‪123‬‬

‫היתר זה ניתן כבר בתלמוד‪ " :‬שלוש נשים משמשות במוך‪ :‬קטנה‪ ,‬מעוברת ומניקה"‪.‬‬
‫המשיכו אותו באשכנז רש"י‪ ,‬רבנו תם‪ ,‬ר"י והתוספות‪ 124 .‬אישור דומה נתן הרא"ש‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫על מודעותם של החכמים בתקופה לסכנת החיים לכלות קטנות‪ ,‬הן מיחסי מין והן מהריון‪,‬‬
‫ניתן ללמוד מפירושם לתלמוד של רש"י ושל רבנו תם‪ .‬שלוש נשים משתמשות במוך‪ ,‬קטנה‬
‫ומניקה ומעוברת‪" .‬קטנה שמא תתעבר ושמא תמות וכו' דמדקאמר שמא תתעבר ושמא‬
‫תמות מכלל דאיכא קטנה שמיעברא ולא מתה א"כ מצינו תמות ממאנת וכו עד אלא‬
‫לעולם שמא תתעבר ושמא תמות"‪ 126‬ובהמשך " הלכך אין היולדת ממאנת ואפי' היא‬
‫קטנה ופירש מורי רבי יהודה בר יצחק זצ"ל דמשעת הריון נעשית גדולה ואינה‬
‫ממאנת"‪ 127‬בהפניה התלמודית הזו יש מדרגים שונים של סכנת ההתעברות של קטנה – אם‬
‫היא מתעברת כשהיא קטנה ויולדת כשהיא גדולה הסכנה פחותה "הרי בגרה קודם‬
‫‪128‬‬

‫שילדה"‪.‬‬

‫להשקפה שמרגע שהקטנה בהריון היא גדולה שותף גם מורה נוסף של אור זרוע הרב‬
‫שימחה משפיירא‪ .‬האם הם כולם יוצאים מנקודת הנחה שרק על סף היותה גדולה היא יכולה‬
‫להיכנס להריון? נראה שהם מניחים שאם היא בהריון היא כנראה כבר לא קטנה והרי זכות‬
‫המיאון שמורה רק לקטנה‪.‬‬
‫רש"י ורבנו תם חלוקים בשאלות האם ראוי לשאת כלה קטנה שלא הגיעה לבגרות מינית‪,‬‬
‫וזאת משני טעמים‪ :‬האחד‪ ,‬היותה צעירה מכדי ללדת (שעל כן לא ניתן לקיים עמה מצוות‬
‫"פרו ורבו") והשני‪ ,‬כי יש סכנה לבריאותה מעצם קיום יחסי מין בגילה הרך‪ .‬הן רש"י והן רבנו‬
‫תם יוצאים מנקודת הנחה שעצם קיום יחסי מין עם קטנה מהווים עבורה סכנת חיים‪.‬‬

‫‪129‬‬

‫עדיין נותר בין רש"י לרבנו תם הויכוח על עצם השימוש באמצעי מניעה‪ ,‬המוך‪ ,‬רש"י מתיר‬
‫שימוש במוך ואילו ר"ת אוסר‪ " :‬שלוש נשים משמשות במוך פי' רש"י מותרות לשמש במוך‬
‫‪130‬‬

‫ואע"ג דשאר נשים אסורות משום השחתת זרע אלו מותרות‪ ,‬ולא נראה לר"ת"‬

‫חכמי אשכנז הכירו בעובדה שיחסי המין עם קטנה שאינה בשלה מינית ופיזית עלולים להסב‬
‫לה נזק פיזי וסבל‪ ,‬ללא קשר להריון‪ .‬בספרות ההלכה באשכנז עולים שוב ושוב תיאורי הסבל‬
‫של הקטנות‪ " :‬ורוב קטנות חולות מביאה ראשונה‪...‬וכי לא ידע הש"ס שיש צער גדול‬

‫‪123‬‬

‫בבלי‪,‬יבמות‪ ,‬יב‪ ,‬ע"ב‪ ,‬בבלי‪ ,‬כתובות ל"ט‪ ,‬ע"א ‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫ראו תוספות‪ ,‬כתובות דף ל"ט עמוד א' ד"ה שלוש נשים משמשות במוך‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫אשר בן יחיאל‪ ,‬שאלות ותשובות ‪ ,‬מהדורת יצחק שלמה יודלוב (ירושלים‪ ,‬תשנ"ד)‪ ,‬כלל לג‪ ,‬סימן ג'‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫תוספות‪ ,‬יבמות‪ ,‬י"ב‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫מרדכי‪ ,‬יבמות ‪ ,‬הלכות איסורי ביאה וגרים‪ ,‬סימן פ"ק‪ .‬ראו גם מאמרם של יואל וחנה קטן‪ ,‬אלחנן בראון‪,‬‬
‫"אמצעי מניעה – מבט הלכתי ‪ -‬רפואי"‪ ,‬אסיא‪ ,‬י"ד א – ב‪ ,‬אלול (תשנ"ד)‪ ,‬עמ' ‪.119 ,116‬‬
‫‪130‬‬
‫מרדכי‪ ,‬יבמות‪ ,‬סימן ג'‪ ,‬על יבמות‪,‬י"ב ע"א‪.‬‬

‫לבתולה בביאה ראשונה וכמה קטנות חולות מזה"‪" 131,‬שיש צער גדול לבתולה שנבעלה‬
‫‪132‬‬

‫מתחילה כשמשיר בתוליה ורב קטנות חולות מזה"‪,‬‬

‫"ידוע שיש צער גדול בביאה‬
‫‪133‬‬

‫ראשונה בהשרת בתולים‪ .. .‬והא קא חזינן דרוב קטנות חולות מן הביאה ראשונה"‪.‬‬

‫"מפותות אין להן צער‪ ,‬ורוב קטנות חולות מביאה ראשונה"‪134.‬גם בתשלום על צער הנגרם‬
‫באונס ישנה התייחסות מיוחדת לכך קטנה שנאנסת צריך לשלם לה סכום גבוה יותר משום‬
‫‪135‬‬

‫שהצער שהיא מרגישה גדול יותר‪ " :‬צער רואין לפי קטנו וקטנותה"‪.‬‬

‫ישנה גם התייחסות לדימום הנגרם כתוצאה מהבעילה‪ " :‬מאחר שבא עליה‪ ,‬הרבתה בדמים‬
‫בלי הפסק‪ .‬ועשו לה רפואה ולא הועילו לה"‪ 136.‬לא ברור מה עלה בגורלן של הקטנות‬
‫המתוארות כמי שסבלו‪ ,‬חלו‪ ,‬או דממו ללא הפסק‪ .‬כפי הנראה היו כלות שמתו כתוצאה‬
‫מקיום יחסי המין‪ .‬עדות‪ ,‬שאינה דווקא מאשכנז מעידה על כך‪ ,‬ב"מדרש לקח טוב" (מרכז‬
‫אירופה‪ ,‬מאה ‪ " :)11‬שיהו משיאין כלות קטנות והן מתות וקובר את בתו ומאבד את‬
‫ממונו"‪ 137.‬ההתייחסות הספציפית לכלות קטנות מצביעה על כך שיש למותן ייחוד כלשהו‪,‬‬
‫להבדיל ממותן של כלות אחרות‪ ,‬שיכולות למות כתוצאה מסיבות שונות‪ .‬נושא ההריון לא‬
‫עולה כאן כסכנה‪ .‬ייתכן ויש בכך הוכחה לכך שמות הכלות הקטנות לא היה מיקרי או אקראי‪.‬‬
‫עדות אפשרית למותן של כלות קטנות נמצא בתקנתו של רבנו תם‪ ,‬במאה ה – ‪ :12‬על פיה‬
‫אדם שהשיא את בתו רשאי לקבל את כספו בחזרה אם הכלה מתה בשנתה הראשונה‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫‪131‬‬

‫תוספות‪ ,‬כתובות‪ ,‬ל"ט ע"א ד"ה צער דמאי‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫תוספות‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬נט ע"א ד"ה מאן תנא דחייש לכחש גופנא ר"ש היא ‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫רא"ש‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬פרק ו סימן ט‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫אשר בן יחיאל‪ ,‬שאלות ותשובות ‪ ,‬כלל קא סימן ב‪ .‬גם במדד התשלום שעל האנס לשלם לנאנסת יש‬
‫התייחסות ספציפית לצער של קטנה – אם הנאנסת קטנה אזי הצער שחשה רב יותר ולכן יש להגדיל את סכום‬
‫הפיצוי בגין צער זה‪ " :‬צער לפי קטנו וקטנותה ובנין גופה אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער בתו מזה‬
‫ויתן"‬
‫‪135‬‬
‫טור אבן העזר סימן קעז‪.‬וראה גם בבלי בבא קמא‪ ,‬פו‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫אליעזר בן יואל הלוי‪ ,‬ספר ראב"יה ‪ ,‬סימן תתקצד ד"ה ושאלתם ראובן ותאורו של המהר"ם על אותו מקרה‪:‬‬
‫"ועשה מעשה ורבו דמיה מאד בלי [פסוק] ‪ ".‬ראו גם שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן תתסח‪.‬‬
‫‪137‬‬

‫טוביה בן אליעזר‪ ,‬פסיקתא זותרטא ‪ ,‬לקח טוב (ירושלים‪ ,‬תשל"ט)‪ ,‬ויקרא פרשת בחוקותי דף עו עמוד א‬
‫(מאה ‪)11‬‬
‫‪138‬‬
‫ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תשפח ‪.‬‬
‫"מטעם המלך וגדוליו‪ .‬רבותינו יושבי נרבונא אשר שמענו ונדעם ומזקניהם נתבונן‪ .‬ונאמר תהי נא אלה‬
‫בינותינו יושבי צרפת ואניוב נרמנדיאה‪ .‬כאשר גזרו גודרי גדר גדולי נרבונאה וסביב הארץ וגזרו בגזירה‬
‫חמורה בגזירת יהושע בן נון ובספרי תורה בגזירת ב"ד העליון ובגזירת ב"ד התחתון על כל נושא אשה‬
‫(מתה) [ומתה] בתוך י"ב חודש בלא ולד של קיימא עד עבור שנת נישואין שיחזיר כל הנדוניא ותכשיטי‬
‫האשה ליורשיה או לנותני הנדוניא ומה שישאר בידו שלא הוציא מן הנדוניא ומה שלא כלתה שלא יערים‬
‫לכלותו רק מן הנמצא יתעסק בקבורתה לפי כבודה ומה שישאר ישיב עד זמן ב"ד ל' יום ישיב להם אם‬
‫יתבעוהו ועד שיתבעוהו לא תחול עליו גזירה כי אם מיום תביעה לאחר ל' יום חס ושלום לא היה משיב‪.‬‬
‫ועוד גזרנו מן העתיד ליגבות שלא יתבע את החותן לעולם‪ .‬אפי' מתה אחר שנת נישואין ואפי' ילדה‪ .‬דבר‬
‫זה קבלנו עלינו יושבי טרוייש דמ"ש‪ .‬ושלחנו לסמוכי מהלך יום ושמחו בדבר‪ .‬והחרמנו וגזרנו עלינו ועל כל‬
‫הנלוים עלינו ועל זרעינו כאשר כתוב למעלה ועל יושבי צרפת פייטוב ואניוב נרמנדיאה ויושבי סמוך‬
‫ליישובים הללו מהלך יום או יומים עליהם ועל זרעם לקיים גזירה זו‪ .‬כי מי יאכל ומי יחוש מה שקפץ האב או‬
‫המשיאה ונתן לחתן אחרי מות האשה חוץ ממני יאכל הלה וחדה‪ .‬וראינו שיעור שנה לדבר זה ולא יותר כי‬
‫אחרי שנתו נשכח מן הלב (מן) [מה] שנתן ולא יוסיף עצב עמה‪ .‬מה שגזרנו כתבנו וחתמנו‪ .‬אחרי כן נזכרתי‬
‫מה ששנוי בת"כ ונתתי הודאה למקום שזכינו לצאת מהיות כראויים לתוכחות ששנינו בפרשת התוכחה‬

‫הגישה הזו מופיעה כבר בירושלמי ‪ 139‬אך יש לתת את הדעת על כך שרבנו תם מוצא לנכון‬
‫להחיות את התקנה דווקא בתקופה שבה היו נישואי קטנות מקובלים ונפוצים יותר באשכנז‪.‬‬
‫במרדכי מופיע פירוט השתלשלות התקנה של רבנו תם‪ " :‬ר"ת התרי' על צרפת ולומברדיה‬
‫על נושא אשה ומתה בתוך השנה בלא ולד של קיימא שיחזיר כל הנדונייא ותכשיטיה‬
‫ליורשיה‪ 140"...‬בהמשך יש תיאור של הרחבת התקנה בקהילות של גרמניה‪ " :‬הקהילות עשו‬
‫תקנות על כל איש ואישה ועשו נישואין ונפטר לעולמו אחד מהם בלא זרע בתוך שנתיים‬
‫שיחזרו תלי נדוניא ליורשי המת"‪ 141‬ההרחבה לשנתיים שכוללת בתוכה גם גברים מצביעה‬
‫על אפשרות שהיתה תמותה גם בקרב חתנים וייתכן שכאן ההסבר מתייחס גם לתמותה‬
‫טבעית‪ ,‬אבל העובדה שהתקנה המקורית מתייחסת רק לכלות יכולה להצביע על כך שהבעיה‬
‫המהותית יותר הייתה בקרב הכלות‪ .‬מודעותם של חכמי אשכנז לפגיעה בקטנות לא גרמה‬
‫להם לאסור את יחסי המין‪ ,‬אך אילצה אותם להתמודד עם הקשיים שאותם יחסי מין העלו‪.‬‬

‫כיצד התמודדו חכמי אשכנז עם הבעיות שעלו ממימוש נישואי הקטנות?‬
‫הן ההלכה והן התרבות העממית קושרות קשר ישיר בין הנישואים ל"מימושם" באמצעות‬
‫יחסי מין‪ .‬נישואים יציבים וחתומים הם נישואים ממומשים‪ .‬את עמדת התרבות העממית ניתן‬
‫למצוא בדברי חתן שלא הצליח לממש את נישואיו עם כלתו הקטנה והחליט לגרשה‪ " :‬אין לה‬
‫כתובה כי אינך ראויה לביאה"‪ 142‬מבחינתו יש קשר חד משמעי – הכתובה ניתנה למי‬
‫שראויה לביאה‪ .‬קיום יחסי מין מאשרר את הנישואים ומזכה את הגרושה בפיצוי נאות‪.‬‬

‫ותם לריק כחכם ויש [או'] אדם שמשיא את בתו ופסק לה ונתן ממון הרבה לא הספיקו שבעת ימי המשתה‬
‫לצאת עד שמתה בתו נמצא (הורג) [קובר] את בתו ומאבד את ממונו‪ .‬וכשם שיצאנו מזאת כך נצא מכל‬
‫גזירות רעות‪ .‬ונתבשר טובות שמועות ושלום על ישראל ‪ ".‬רבי משה מקוצי בצרפת במאה ה – ‪ 13‬ורבי מאיר‬
‫הכהן מחבר הגהות מיימוניות‪ ,‬גרמניה‪ ,‬מאה ‪ ,13‬מעידים שהתקנה של ר"ת לא התקבלה בכל הקהילות‪ .‬ראו‪:‬‬
‫ספר מצוות גדול לאוין סימן פא ‪" :‬נראה לרבינו יעקב שאין חייבין לשלם להם ועבד כשמעתיה וכן ר"ח פסק‬
‫כת"ק‪ ,‬והא דתניא בת"כ (בחוקותי פרשה ה) ותם לריק כחכם זה המשיא בתו ונתן עליה ממון ולא הספיקו‬
‫שבעת ימי המשתה עד שמתה בתו הרי זה מאבד בתו ומאבד ממונו התם שאני שכבר נתן וזכה הבעל‪.‬‬
‫אמנם רבינו יעקב גזר ותקן לשלם אפילו זכה אם מתה [ה]תוך שנה (שם מז‪ ,‬א תד"ה כתב)‪ ,‬ולא פשטה‬
‫גזירתולא בכל ישראל " וראו‪ :‬הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כב ‪ ,‬הלכה א‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬כתובות פה‪ ,‬א'‪ ,‬וראו גם דיון בבלי‪ ,‬כתובות‪ ,‬מז ב‪ ,‬והתוספות ובהם דברי ר"ת‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬נערה שנתפתתה‪,‬סימן מ‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫שם‪ ,‬סימן מ"א‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫בשו"ת הראב"יה‪ ,‬תתקצד‪ .‬על פי המקורות ההלכתיים יש שני מקרים בהם הכלה אינה ראויה לביאה‪.‬‬
‫האחד היותה צעירה מגיל שלוש ויום " קטנה בת שלוש ופחות יום אינה ראויה לביאה " משנה נדה‪ ,‬פ"ה‪ ,‬מ"ד‪,‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדה‪ ,‬מה‪ ,‬ע"א וראה גם רש"י‪ ,‬כתובות כט ע"א‪ ,‬ד"ה מבת ג'‪ " :‬מבת ג' שנים ויום אחד – שהיא ראויה‬
‫לביאה" והמקרה השני הוא של כלה נדה‪ .‬האם היא מותרת גם אם היא נידה? חכמי אשכנז מתווכחים בינהם‬
‫בשאלה האם ניתן להשיא כלה נדה‪ ,‬האם די בחופה כדי להפוך את הנישואים לוודאיים? לפי הגהות פרץ ניתן‬
‫להשיא כלה נידה אבל אין היא ראויה לביאה וראה גם רא"ש‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק ה' סימן ו‪.‬‬
‫בעלי התוספות טוענים שהתוספת לכתובה כוללת את הנדוניה שהיא הביאה עמה ‪ ,‬ללא מימוש לא תקבל את‬
‫תוספת הכתובה‪.‬‬

‫רבי יצחק אור זרוע מוינה מבהיר אף הוא שעד המימוש‪ ,‬נישואי הקטנה אינם מלאים‪:‬‬
‫" שקטנה שנתקדשה אי בעל אחר שגדלה קנאה קנייה גמורה ואי לא בעל ספיקא הוי‬
‫‪143‬‬

‫דהא תניא המקדיש את הקטנה קידושיה תלויין"‬

‫הבעיה בנישואי קטנות הייתה שלא פעם התגלה קושי במימוש הנישואים‪ .‬פוסקי ההלכה‬
‫פעלו בשתי דרכים מנוגדות‪-‬לכאורה על מנת לאפשר את קיום הנישואים למרות הקושי‬
‫במימושם‪ .‬הם התירו דחייה של מימוש הנישואים (מה שיכול היה להוות היתר להמתנה עד‬
‫שהקטנה תגדל) והם הכירו בסוגים שונים של מגע מיני —כמו חדירה חלקית של איבר המין‬
‫הגברי לגופה של הקטנה‪--‬כמספיקים לאשרור הנישואים‪ .‬למעשה אין מדובר בפתרונות‬
‫סותרים‪ ,‬אלא בנכונות להגן על חוקיותם של הנישואים כמעט בכל תנאי‪.‬‬
‫משך הזמן שבו מותר לחתן להימנע מלקיים יחסי מין עם כלתו מבלי שהנישואים יבוטלו‬
‫יכול להגיע עד ארבע שנים‪ " :‬שאם הודה שאינו יכול לבעול ‪...‬ואם מחמת שרחמה צר‬
‫מחמת בתוליה‪ ,‬אם המתין ג' שנים ימתין עוד שנה‪ .‬כי שמעתי יש בני אדם כעניין זה‬
‫‪144‬‬

‫שתים ושלוש שנים וגם אני הייתי כן עם אשתי ראשונה שתי שנים‪."...‬‬

‫הבעיה המקורית שבה דן השו"ת של ריצב"א היא בעיית אין אונות של הגבר אבל הקטע‬
‫הספציפי המתואר כאן מתייחס לבעיה של האישה‪ ,‬המבנה של "רחם צר"‪ .‬אותה בעיה מוצגת‬
‫גם בהגהות אשרי‪ ,‬שם מוזכרת בעיה של גבר לשכב עם אשתו "מחמת שרחמה צר" – נראה‬
‫שזוהי בעיה מוכרת‪ " :‬במודה שאינו יכול אבל אמר מחמת שרחמה צר ימתינו עד ג' שנים‬
‫ואם יש קצת ביאה כגון הכניס עטרה יש לה תוספת‪".‬‬

‫‪145‬‬

‫נשאלת השאלה האם "רחם צר" הוא מצב פיזי המזוהה עם קטנה? לפי רש"י התשובה היא‬
‫כן‪ .‬ראה על כך דבריו של רש"י מסכת כתובות דף לו ע"ב ד"ה " דקטעין טענת פתח פתוח –‬

‫‪143‬‬

‫אור זרוע‪ ,‬הלכות מיאון ‪ ,‬תרפה‪ " :‬קטנה שנתקדשה אי בעל אחר שגדלה קנאה קנייה גמורה ואי לא בעל‬
‫ספיקא הוי"‪ .‬ובהמשך הוא מדגיש שיש קושי לברר האם באמת בעל או לא ולכן צריך תמיד להעמיד בספק את‬
‫העובדה שלא בעל‪ " :‬ואע"ג [ואף על פי] דשנינן [תרצנו] לה אישנויי [תירוצים] דחיקי [דחוקים] לא סמכי' ואי‬
‫לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר גט מזה ומזה " (שם)‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫הריצב"א טוען כי ניתן לקיים נישואים בלי מימוש עד ארבע שנים מיום הנישואים‪ .‬רבי מאיר הכהן מצטט את‬
‫תשובת יצחק בן אברהם (ריצב"א – איש המאה ה ‪ .)12 –13‬ראו תשובות מיימוניות נשים‪ ,‬סימן ו (רבי מאיר‬
‫ב"ר יקותיאל הכהן מרוטנברג ‪ .)1298 – 1260 ,‬ראו גם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪.421 – 420‬‬

‫‪145‬‬

‫בהגהות אשרי‪ ,‬מסכת קידושין פרק ג סימן טז‪.‬‬

‫‪ ...‬אבל כשבגרה אין רחמה צר כבתחילה ודומה לו כאילו פתח פתוח"‪ .‬המילה "רחם" על‬
‫פי חז"ל מתארת את הנרתיק‪ .‬אין מושג זה זהה למושג ה"רחם" בעברית המודרנית‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫ואולם‪ ,‬על אף שאין הכרח הלכתי לממש את הנישואין מיד באמצעות ביאה‪ ,‬נראה שבמציאות‬
‫היה לחץ גדול על החתן לממשו מהר ככל האפשר‪ .‬למרות השינויים ההלכתיים‪ ,‬הנורמה‬
‫החברתית (שזכתה בגיבוי ההלכתי) הרואה במימוש נישואים את אישורם הסופי הייתה‬
‫חזקה‪.‬‬
‫הדברים באים גם לידי ביטוי בתיאורו של חתן ששכב עם כלתו הקטנה שהיה חשש שהיא‬
‫נידה‪ ,‬משום שנשות משפחתו לחצו עליו " חנוך נשא ארוסתו בעודה קטנה‪ ...‬ולילה‬
‫הראשונה של נישואין מצאו בשמלה כמה טיפי דמים כסבורים שדם בתולים הם; [אח"כ]‬
‫נתברר שלא בעל‪ .‬וחקרו שאין דמיה נפסקים‪ ...‬ופירש ממנה חצי שנה‪ .‬לסוף באו קרובות‬
‫הבן והבת ואמרו דמים הללו אינן מן המקור‪ ,‬שמא מוכת עץ היא יבא עליה בעלה ותחיה‬
‫‪147‬‬

‫המכה‪ .‬ועשה מעשהו ורבו דמיה מאוד בלי [פסוק]"‬

‫בקטע הזה באות לידי ביטוי כמה תפיסות עממיות בנושא קיום יחסי מין בכלל ומימוש‬
‫הנישואים בפרט‪ .‬ראשית‪ ,‬ההנחה של בנות המשפחה היא שהבעל קיים יחסי מין עם כלתו‬
‫הקטנה לאחר החופה ומכאן הדימום‪ ,‬שנית‪ ,‬מתיאור המעשה עולה כי‪ ,‬במקרה הזה‪ ,‬לא‬
‫הבעל הוא הלהוט לשכב עם כלתו‪ ,‬אלא המשפחה —ובעיקר הנשים—מעודדות אותו "למלא‬
‫את חובתו‪ ".‬נראה כי הנשים תובעות מן הבעל לשכב עם אשתו הקטנה לא רק על מנת‬
‫להבטיח את מימוש הנישואים וכך להבטיח את יציבותם‪ ,‬אלא גם כאמצעי רפואי להפסקת‬
‫הדימום שממנו סבלה הכלה‪.‬‬
‫יש להתייחס לשתי הטענות של הנשים‪ .‬הראשונה רפואית – יחסי המין ירפאו את הדימום‪.‬‬
‫והשנייה הלכתית ‪ -‬הדם אינו דם נידה ולכן היא מותרת לבעלה‪ .‬באשר לטענה הראשונה‪,‬‬
‫הרפואה העממית ראתה ביחסי מין אמצעי לריפוי הדימום או להסדרתו‪ ,‬אמנם בעיקר מדובר‬
‫במקרים של היסטריה או בהעדר דימום ווסתי‪ ,‬אך הרמב"ם מעלה בכל זאת אפשרות‬
‫שדימום ויסתי רב יכול לגרום לרחם להתכווץ ולעלות למעלה‪ .‬במקרה הזה הוא ממליץ על‬
‫ריפוי בעזרת קיום יחסי מין‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫אמנם במקרה המתואר בשו"ת טוענות הנשים שאין מדובר‬

‫‪146‬‬

‫ראו גם מרדכי הלפרין‪" ,‬על משמעות המושג "רחם" בלשון חז"ל ו"אוטם ברחם" בלשון הפוסקים"‪ ,‬אסיא‪,‬‬
‫ט"ז א – ב‪ ,‬ניסן (תשנ"ח)‪ ,‬עמ' ‪.108 – 105‬‬

‫‪147‬‬

‫שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ‪ ,‬סימן תתסח‪ .‬ראו גם שו"ת ראבי"ה סימן תתקצד‪ " .‬דם מהמקור" ‪ -‬המקור הוא‬
‫רחם וכל דם שמקורו ברחם מוגדר כדם נידה האסור במגע‪" ,‬מוכת עץ" היא מי שבתוליה נפגעו ממכה חיצונית‬
‫ולא ממגע מיני ראו להלן‪" .‬תחיה המכה" – תרפא המכה‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫ראו משה בן מימון‪ ,‬פרקי משה ברפואה‪ ,‬מהדורת זיסמן מונטנר (ירושלים‪ ,‬תשי"ט)‪ ,‬עמ' ‪ .207‬התפיסה‬
‫העומדת ביסוד שימוש ביחסי מין לריפוי היא שהם יכולים להשפיע על מיקום הרחם בגוף האישה‪ .‬ההיסטריה‬

‫בדם וסת‪ ,‬שהוא דם נידה אך עדיין ניתן להבין מניין יכולות היו לשאוב את הרעיון שיחסי מין‬
‫מרפאים דימום‪.‬‬
‫נראה שמבחינה הלכתית הנשים לקחו לעצמן סמכות שלא הייתה להן‪ ,‬במקרה הזה לקחו‬
‫לעצמן הנשים גם את תפקיד החכם‪ .‬סמכותן של הנשים היתה לקבוע מהו מקור הדם ובאם‬
‫הוא נחשב דם נדה אבל רק בעל ההלכה יכול היה לתת לכך אישור הלכתי ולהורות לבעל‬
‫לשכב עם אשתו‪ .‬הנשים קבעו כי מדובר בדימום חיצוני לרחם‪ ,‬שייתכן ונגרם ממכה שגרמה‬
‫להסרת הבתולים וכתוצאה מכך לדימום‪ .‬ההגדרה ההלכתית למקרה כזה היא "מוכת עץ" ‪-‬‬
‫מי שאיבדה בתוליה כתוצאה מתאונה כלשהי‪ ,‬או בלשון רש"י " שנתקע לה עץ באותו‬
‫מקום"‪ 149.‬הדעה המקובלת היא שבמוכת עץ‪ ,‬למרות הדימום‪ ,‬פתחה נשאר סתום‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫המהר"ם אכן יוצא נגד הסמכות ההלכתית שהן לקחו לעצמן וקובע שהכלה הייתה נדה וכי‬
‫החתן עבר עבירה חמורה כששכב איתה‪ 151 .‬אבל הנשים הצליחו להשיג לפחות מטרה‬
‫אחת—אם לא ריפאו את הדימום‪ ,‬הפכו את הנישואים לעובדה מוגמרת‪.‬‬
‫מאחר שהיו מקרים בהם היה קושי לממש את הנישואים על ידי חדירה ואגינלית מלאה‪,‬‬
‫הכירו חכמי ההלכה של אשכנז הן בחדירה ואגינלית חלקית והן בחדירה אנאלית כמגע מיני‬
‫המממש את הנישואים‪ " :‬מיהו אם יכול להתקשות ויש כאן ביאה לכל הפחות הכנסת‬
‫‪152‬‬

‫עטרה ‪ ...‬דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה כדרכה וביאה גמורה שלא כדרכה"‪.‬‬
‫הכנסת העטרה מוגדרת כאן כחיבת ביאה‪.‬‬
‫אין בדברי חכמי אשכנז חידוש הלכתי‪ ,‬התפיסה על פיה כל חדירה לגופה של הבתולה‬
‫נחשבת כיחסי מין מלאים נמצאת כבר בתלמוד ובהמשך אצל רש"י והתוספות‪ .‬הגישה‬

‫המקובלת בתלמוד (למרות היותה שנויה במחלוקת) היא שהעראה (החדרת חלקו העליון של‬
‫איבר המין הגברי לאיבר המין של האישה) היא ביאה‪ ,‬כלומר יחסי מין לכל דבר‪ .‬גם ביאה‬
‫"שלא כדרכה" (יחסי מין אנאליים) מוגדרת כיחסי מין מלאים‪ .‬הויכוח בתלמוד נסוב סביב‬
‫השאלות האם העראה נחשבת לאקט מיני מלא שיש בו הוצאת זרע‪ ,‬ובמקרה של בתולה‪,‬‬
‫האם הוא נחשב כאקט שפוגם בבתולים‪ .‬על פי בבלי‪ ,‬סוטה כו ע"ב ובבלי‪ ,‬יבמות נה ע"א‬

‫אובחנה כתוצאה של תזוזת הרחם ממקומו ועליתו במעלה גופה של האישה‪ ,‬יחסי המין אמורים היו להשיבו‬
‫למטה והעדר דימום אובחן כמצב שנגרם על ידי חסימת הצינורות היוצאים מהרחם‪ ,‬במקרה הזה התזוזה‬
‫והכיווץ הנגרמים ביחסי המין אמורים לפתוח את הסתימה‪ .‬על כך ראה ראו רון ברקאי "מסורות רפואיות יווניות‬
‫והשפעתן על תפיסת האישה בימי הביניים"‪ ,‬מתוך אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות ‪ ,‬עורכת יעל‬
‫עצמון‪ ,‬עמ' ‪ .125‬וראו גם רון ברקאי‪ ,‬מדע מגיה ומיתולוגיה בימי הביניים ‪ ,‬ירושלים‪ ,1987 ,‬עמ' ‪. 49‬‬
‫‪149‬‬
‫רש"י‪ ,‬כתובות יא‪ ,‬ע"א ד"ה ומוכת עץ‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫ראו גם הגהות אשרי מסכת כתובות פרק א‪ ,‬סימן יח‪ ,‬הגהה ב'‪ " :‬דמוכת עץ אין פתחה פתוח אבל הדמים‬
‫כלים" והרא"ש‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬פרק א‪ ,‬סימו י"ח‪ " :‬מוכת עץ אין פתחה פתוח "‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫שו"ת המהר"ם (דפוס פראג) תתסח‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫תשובות מיימוניות‪ ,‬נשים סימן ו‪.‬‬

‫העראה נחשבת כיחסי מין מלאים ואין צורך בהוצאת זרע כדי שהאקט יחשב לאקט מיני מלא‪.‬‬
‫לפי רש"י והתוספות העראה נחשבת לגמר ביאה לכל דבר‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫במקרה של בתולה יש אבחנה בין שני שלבים‪ :‬השלב שבו נפגע הטוהר המיני שמיוחס‬
‫לבתולה והיא כבר אינה מוגדרת כבתולה " משעת העראה דפגמה"‪ 154,‬חדירת עטרת המין‬
‫הגברי לגופה של הבתולה פוגמת אותה‪ ,‬גם אם קרום הבתולים לא נפגע בפועל‪ .‬השלב השני‬
‫הוא השלב שבו נפגעים הבתולים בפועל‪ ,‬זהו השלב שבו במקרה של אונס על האנס לשלם‬
‫נזק על אובדן בתולים‪ .‬כך גם לגבי ביאה שלא כדרכה‪ ,‬גם היא נחשבת לפגם בהגדרה של‬
‫בתולה‪ .‬על פי התוספות‪ 155,‬יש להבדיל בעניין אונס בין בתולה לבעולה‪ .‬הבעולה נחשבת‬
‫לאנוסה רק כאשר יש חדירה מלאה ואילו הבתולה מרגע ההעראה‪ .‬כלומר יחסי מין מלאים‬
‫בבתולה מוגדרים בצורה שונה מיחסי מין בבעולה‪ .‬בבתולה די בחדירה חלקית אנאלית או‬
‫ואגינלית על מנת שתחדל מלהיחש ב בתולה‪.‬‬
‫ההיתרים ההלכתיים לדחות את מימוש הנישואים או לאשרר אותם בחדירה חלקית אפשרו‬
‫להלכה עיכוב בקיום יחסי מין עם קטנות וכך הגנה עליהן מפגיעה נפשית ופיזית‪ .‬אולם נראה‬
‫שהתפיסה המקובלת הייתה שנישואים עם קטנה הם נישואים לכל דבר ומימושם רלוונטי כמו‬
‫בכל נישואים‪ .‬ההיתרים לא נועדו לאפשר דחייה כעניין שבשגרה‪ ,‬אלא להגן על הנישואים‬
‫במקרים החריגים שבהם לא הצליחו הבעלים לבעול מיד באופן מלא‪ .‬דחיית המימוש או‬
‫האישור לבעילה חלקית ואנאלית מעידים יותר על הצורך של החכמים להגן על מסגרת‬
‫הנישואים ולאפשר את מימוש הצורך המיני של החתן מאשר על רצון להגן על גופן של‬
‫הקטנות‪.‬‬
‫לא ברור מדוע חכמי אשכנז פוסקים פסיקות שמשמעותן המשך קיומם והפצתם של נישואי‬
‫קטנות‪ .‬הם היו עדים לקשיים ולסכנות הכרוכים בה‪ .‬חלקם אף חוו אותם כבעלים (כך‬
‫ריצב"א)‪ ,‬היו בהם אבות לכלות קטנות כמו המהר"ם‪ .‬רבנו תם מעיד עוד מוקדם יותר‪ ,‬במאה‬
‫ה ‪ ,12 -‬על כך שבפסיקותיו הוא מתייחס למציאות המתרחשת גם במשפחתו‪ " :‬בכמה שמתו‬
‫במדינות הים והניחו בנות קטנות ונשאו‪ ,‬ויש מהן במשפחתנו"‪ 156.‬גם אין זה מדויק להציג‬
‫את החכמים כאבות שהתעלמו במודע מן המשמעויות של נישואי הקטנות‪ .‬אנו נתקלים לא‬
‫פעם בביטויים לקושי שבפרידה מהבת הקטנה הנישאת לאיש ובחשש לגורלה‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫רש"י‪ ,‬סוטה כו‪ ,‬ע"ב ד"ה וראה שם תוספות‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫בבלי‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬עג‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫ספר הישר לרבנו תם‪ ,‬חלק התשובות‪ ,‬סימן קא‪.‬‬

‫גם מהניסוח של תקנת רבנו תם שנועדה להגן על רכוש המשפחה אם הכלה מתה בתוך שנה‬
‫מיום נישואיה נמצא ביטוי של רגשות חמים של אב כלפי בתו‪ ,‬אין מדובר כאן בהכרח בקטנה‬
‫אבל יש בהתבטאות הזו כדי להעיד על הרגשות וההתחשבות ולא על אטימות ‪ ..." :‬ותם‬
‫לריק כחכם יש אדם משיא בתו ופסק לה ונתן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי‬
‫המשתה לעבור עד שמתה בתו‪ ,‬נמצא הורג בתו מאבד ממונו ועל זה נאמר ותם לריק‬
‫כחכם ואשרינו שלא עמדנו באותה קללה‪ ,‬וכשם שיצאנו מזאת הקללה‪ ,‬כך נצא מכל‬
‫גזירות רעות ונתבשר שמועות טובות‪ .‬יעקב בהר' מאיר זלה"ה"‪.‬‬

‫‪157‬‬

‫האכפתיות ניכרת בקול של אב שניסה להימנע מפרידה מבתו הקטנה בשל נישואיה לגבר‬
‫במקום הרחוק מביתם‪ " :‬ושמחתי שמחה גדולה להוליך את ביתי לביתי ולאמה‪ ...‬כי‬
‫אמרתי‪ ...‬לא רציתי להניחה שמה אצל חמותה‪ ,‬מחמת קשיות ערפה ורגזנותה‪ ,‬ואמרתי‬
‫אם יהי כך בראשית מה יהיה באחרית‪ .‬ובתי ז"ל היתה יניקה מורגלת מינקותה בכל‬
‫‪158‬‬

‫טוב"‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬לצד גילויי הרגש והחשש‪ ,‬החכמים יחד עם האבות והאמהות מהווים את הכח‬
‫המניע לקיומם של נישואי קטנות‪ .‬בסופו של דבר ראו בני התקופה בנישואי הקטנות חלק‬
‫ממציאות חייהם ואף כאמור‪ ,‬צורך וכורח של מציאות חייהם‪ .‬יש להניח שאותו אב ששמח‬
‫להחזיר את ביתו הביתה לא ראה עצמו כמי שמוסר את ביתו לסבל אולי עד מוות‪ .‬יש להניח‬
‫שגם כאשר הבנות נפגעו כתוצאה מקיום יחסי מין לא נתפס הדבר כפגיעה קשה‪ ,‬בלתי‬
‫הפיכה אלא כחלק מכאבי אובדן הבתולים‪ ,‬כאבים ופגיעה שבנות התגברו עליהם‪ .‬הבטחת‬
‫עתידה של הבת בנישואים הוא המכלול שעליו הושם הדגש‪ .‬כמו כן‪ ,‬בהחלט עולה מהמקורות‬
‫שלמרות השאיפה לממש את הנישואים מיד‪ ,‬לא מומשו כל הנישואים‪.‬‬

‫‪157‬‬

‫‪158‬‬

‫‪159‬‬

‫רבנו תם‪ ,‬ספר תשובות ופסקים ‪ ,‬נספח ג'‪ ,‬מהדורת א‪ .‬קופפר‪ ,‬עמ' ‪.316‬‬

‫שו"ת מהרי"ל סימן סא ד"ה ומ"ש וז"ל‪ .‬רבי יעקב בן משה מולין ‪ .1427 – 1360‬אמנם הוא מתאר מציאות‬
‫של המאה ה – ‪ ,14‬בשולי התופעה‪ ,‬אבל במקרה זה הוא מתאר מציאות שהיא המשך למאות ה – ‪ 12‬וה – ‪.13‬‬
‫במקרה הזה בוטלו הנישואים מאחר והאב טען שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הבת‪ .‬את זה גילה האב‬
‫לאחר הביא את בתו לבית החתן‪ .‬היה לו האומץ לבטל את השידוכין‪ .‬דוגמה נוספת לאב שרצה להשאיר את‬
‫בתו קרוב לביתו ראה בתשובות מהר"ם‪ ,‬סי' ריח‪ " :‬קטנה שהשיאה אביה לבחור דר בארץ אחרת ודר עמה‬
‫כשלושה חודשים ורוצה להוליכה לארצו "‪ ,‬במקרה הזה האב טוען שבתנאי השידוכין היה תנאי לחתן שהוא‬
‫נשאר לגור עם הבת ליד הוריה‪ ,‬עכשיו האב רוצה להפר את הנישואים בטענה שהחתן אינו עומד בתנאים‬
‫המוקדמים שנקבעו‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫עדות כזו יש לנו גם מהמאה ה – ‪ " 14‬דכמה חתנים בחורים אינן לוקחים הבתולים מיד ‪ ,‬אלא שוהין כמה‬
‫ימים אצל הכלה‪ ,‬קודם שמשירין הבתולים "‪ .‬שו"ת מהר"ם מינץ ‪ ,‬סימן מט א‪ ,‬עמ' רטו‪.‬‬

‫מקום לא מבוטל היה לאמהות‪ ,‬לנשים במשפחת הקטנה בנישואי בנותיהן הקטנות‪ .‬כך יש לנו‬
‫עדות על אם לבת יתומה שהיתה מוכנה למסור את האפוטרופסות של רכוש בתה לחתנה‪,‬‬
‫מבלי להיוועץ בבת ולו רק למנוע מהחתן את ביטול הנישואים‪ .‬גם כשהיא יודעת שבהחלטתה‬
‫היא גוזרת על הבת פרידה ממשפחתה‪ ,‬מעירה ומשליטה ברכושה‪ " :‬ואשר שאלת על אודות‬
‫קטנה פחותה מי" ב שנים שהשיאוה אחיה חוץ לעירה ועל מנת שיהא בעלה עמה‬
‫במקומה‪ .‬וכן עשה ודר עמה קרוב לחצר שבה ושוב בא אצל אביו ורצה לכופה לילך עמו‬
‫והיא מוחזקת בנכסים והלכה אמה בלא דעתה אחר חצר שבה לנשואיה לפני חשובים‬
‫ופשרה עמו שתלך חוץ לעיר וקבלה על עצמה כקניין גמור שיימסרו לו כל הנכסים‪ .‬וזאת‬
‫‪160‬‬

‫הפשרה היתה בלא ידיעת הבת‪"...‬‬

‫בפועל היתה נתונה הבת למרותה המוחלטת של‬

‫אמה‪ ,‬אין שום משמעות לרצונה‪.‬‬
‫תיאורים נוספים‪ ,‬היכולים להמחיש את המעורבות של האמהות הוצגו גם על ידי רבי יצחק‬
‫אור זרוע‪ ,‬התיאורים לקוחים במקור מהתלמוד הירושלמי אך שילובם בתוך הדיון בתקופתו‬
‫יכול להצביע על כך שלדעתו התמונה בתקופתו דומה‪ .‬כך מובא הסיפור הבא‪" :‬מעשה‬
‫‪161‬‬

‫בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרין לה הא ארוסך עבר אמרה תלך אמה ותנשא לו"‬
‫אור זרוע מתאר‪ ,‬כאמור‪ ,‬אירוע שהובא בתלמוד הירושלמי‪.‬‬
‫בקטע הזה ניתנת לנו הצצה ייחודית‪ ,‬אל עולם של נשים‪ ,‬לרגע שיגרתי ובו הכלה‬

‫המיועדת‪,‬שהיא קטנה מגיל ‪ 12‬יורדת אל הנהר לכבס‪ ,‬הנשים שעמה מסבות את תשומת‬
‫ליבה לאדם שעובר ליד הנהר ומציגות אותו כארוסה‪ .‬לא ברור מהטקסט האם זו הפעם‬
‫הראשונה שהיא רואה אותו והן בעצם מציגות אותו או שמא פשוט עבר שם והן העירו את‬
‫תשומת ליבה לכך שעבר שם‪ ,‬כך או כך ברור שהיא אינה שמחה כלל לראותו‪ ,‬וברור שיש‬
‫ויכוח בינה לבין אמה על הבחור וייתכן שעל עצם הנישואים‪ .‬את מורת רוחה מביעה הבת‬
‫בדרך מאוד ברורה ובלשוננו היום‪ ,‬היא מציעה שאם הוא כל כך מוצא חן בעיני אמה אז כדאי‬
‫שהיא תתחתן איתו‪ .‬מהקטע לא ברור אם היא אמורה להנשא כשהיא עוד קטנה‪ ,‬ברור שיש‬
‫הפרדה בין אירוסין לנישואין‪ .‬אבל ברור שהא קטנה ולא משום שהיא נקראת תינוקת אלא‬
‫מישום שהקטע נלקח מתוך דיון הלכתי באור זרוע בנושא המיאון‪.‬‬
‫דוגמא נוספת מהתלמוד הירושלמי מתארת טקס נישואים שנעשה תוך כדי משחק עם הבת‪,‬‬
‫כאשר האם והאחים מסווים למעשה את הארוע האמיתי‪" :‬שקיבלו אמה ואחיה קידושין‬
‫שלא לדעתה כגון שהיו עושים לה כילת חתנים ומלבישים אותה תכשיטים של כסף וזהב‬

‫‪160‬‬

‫תשובות מהר"ם (דפוס פראג) סימן ר"י‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫ספר אור זרוע‪ ,‬הלכות מיאון‪ ,‬תרפ‪.‬‬

‫ולא היו מזכירים לפניה בעל "‪ 162‬את האפשרות הזו שולל אור זרוע‪ .‬על הקטנה להסכים‬
‫לחתונה‪.‬‬
‫במציאות‪ ,‬לפחות ליתומות‪ ,‬היתה אפשרות להחלץ מהנישואים‪ ,‬גם בניגוד לדעתו של הבעל‪,‬‬
‫כך במקרה הבא שהובא לדיונו של רבי חיים בן יצחק אור זרוע מוינה‪ ,‬במקרה הזה נשאלת‬
‫השאלה האם יש לאשר מיאון של יתומה קטנה גם אם הבעל מתנגד? רבי חיים פוסק‪ ,‬כפי‬
‫שפסק כבר אביו‪ ,‬שיש לאשר ואף לתת לכך תוקף בכתב על מנת שלא יהיה עוררין על כך‪:‬‬
‫"על כרחו של בעל יכולה קטנה למאן ומותרת לאלתר לכל אדם"‪ 163‬התיאור בהמשך‬
‫מבהיר עד כמה דעתו של הבעל לא חשובה‪ " :‬ומשעה שמיאנה הותרה לכל אדם ואין הבעל‬
‫‪164‬‬

‫יכול לעכב כלל ואפ' י עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנשרף וספינתו שטבעה בים"‬

‫ועוד קובע רבי חיים כי הכלה הקטנה יכולה למאן גם בפני עדים וגם בפני בית דין‪ " :‬שמיאנה‬
‫‪165‬‬

‫בב"ד [בית דין] אלא אפי' מיאנה בפני שנים הכשרים לדין ולעדות לה ולבעל‪".‬‬

‫ועדיין לא ברור כמה קטנות מיאנו וכמה היו יכולות להחלץ מנישואים שבפועל איפשרו‬
‫התעלמות מרצונן‪ .‬עדיין נותר הצורך להסביר מדוע התאפשרו נשואי קטנות‪ ,‬מדוע התעלמו‬
‫מהסכמתן של הקטנות כמו גם מהסכנות והסבל הכרוכים ביחסי מין עם הקטנות?‬

‫‪ .4‬ההסברים לריבוי "נישואי קטנות"‬
‫יש קושי לתת הסבר אחד‪ ,‬ברור וממצה לתופעה שנמשכה מאות שנים והתקיימה באיזור‬
‫גיאוגרפי נרחב‪ .‬בשל כך ובשל מורכבותו של הנושא‪ ,‬ניתנו לו הסברים שונים‪ ,‬הן על ידי אנשי‬
‫התקופה והן במחקר‪ .‬ברצוני להציג את ההסברים המקובלים במחקר ולהציע כיוונים‬
‫אפשריים נוספים להבנת התופעה של נישואי הקטנות‪.‬‬
‫רבי משה מקוצי‪ ,‬בספר מצוות גדול מסביר את הצורך בנישואי קטנות כצורך מוסרי‪ .‬נישואי‬
‫קטנות‪,‬נועדו למנוע אדם מהרהור בדבר עבירה או מהחטא עצמו‪ " :‬שמצות חכמים להשיא‬
‫אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחם יבואו לידי זנות או הרהור ועל זה נאמר ופקדת‬
‫נוך ולא תחטא‪ 166".‬אבל מיד לאחר מכן שם רבי משה מקוצי בכל זאת סייג‪ " :‬ולא ישא זקן‬

‫‪162‬‬

‫שם‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫ספר אור זרוע‪ ,‬הלכות יבום וקידושין‪ ,‬תקצט‪ " :‬הממאנת א"צ (אינה צריכה) גט מיאון להתירה אבל צריכה‬
‫מיאון לראי' שמיאנה "‪ .‬הכותב הוא בנו רבי חיים‬
‫‪164‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫שם‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫ספר מצוות גדול ‪ ,‬הלכות איסורי ביאה‪ ,‬עמ' מג‪.‬‬

‫ילדה שדבר זה גורם לזנות והזכירו על זה אל תחלל בתך להזנותה" ‪ 167‬הסייג הוא לא על‬
‫נישואי הקטנות אלא על נישואי קטנות לגברים מבוגרים מהן‪ .‬הוא מזכיר כאן גם נישואי‬
‫קטנים‪ ,‬אך אין הם נפוצים באשכנז‪.‬‬
‫שני ההסברים הידועים ביותר שניתנו על ידי אנשי התקופה‪ ,‬הם של בעלי התוספות ושל רבי‬
‫פרץ מקורביל‪ .‬בתוספות‪ ,‬מסכת קידושין דף מא עמוד א אנו מוצאים‪" :‬אסור לאדם שיקדש‬
‫את בתו כשהיא קטנה ‪ ... -‬ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי' קטנות היינו משום‬
‫שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא‬
‫לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם"‪ .‬בספר מצוות קטן‪ ,‬הגהות רבנו‬
‫פרץ מצוה קפג הגהה ח אנו מוצאים‪..." :‬שהיו ישראל רבים במקום אחד אבל עתה שאנו‬
‫מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הרמ"מ ומהאי טעמ' נמי‬
‫כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן"‪.‬‬
‫שני הטקסטים הללו‪ ,‬מן המאה ה ‪ ,13‬מסבירים את נישואי הקטנות כהכרח הבא לענות על‬
‫מצוקות שונות‪ .‬רבי פרץ בן אליהו מקורביל מתייחס למצוקה דמוגרפית המאלצת אנשים‬
‫למצוא חתנים לבנותיהן בכל מחיר בין אם הכלה נידה ובין אם היא קטנה‪ .‬ההסבר של בעלי‬
‫התוספות מוסיף מצוקה אחרת‪ ,‬חוסר בטחון כללי "הגלות המתגבר עלינו בכל יום" המאיים‬
‫על הביטחון הכלכלי ובסופו של דבר על עתידן של הבנות שעלולות להישאר עגונות‪ ,‬אם לא‬
‫ינשאו בהקדם‪ .‬גם כאן הפתרון הוא להשיא בכל תנאי‪ ,‬גם כשהכלה קטנה‪ ,‬וזאת על מנת‬
‫להבטיח לבת נדוניה‪.‬‬
‫אבל התיאורים של רבי פרץ בן אליהו ושל התוספות אינם מתיישבים עם מסקנות המחקר‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬כמו גם עם עדויות מהתקופה‪ .‬התמונה המצטיירת במחקר העכשווי היא‬
‫תמונה של קהילות מיעוט משגשגות החיות באינטראקציה חיובית‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬עם החברה‬
‫הנוצרית הסובבת אותם‪ 168 .‬ההיסטוריון אלפרד האוורקמפ אף טען שתקופות הרגיעה‬

‫‪167‬‬

‫שם‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫על מצבן הכלכלי – חברתי של הקהילות באותה תקופה ראו‪ :‬שלום בארון‪ ,‬היסטוריה חברתית ודתית של‬
‫עם ישראל‪ ,‬כרך שני‪ ,‬ימי הביניים הראשונים ( ‪ ,)1200 – 500‬המפגש בין מזרח ומערב – חלק ה' (תל אביב‬
‫תשט"ו)‪ ,‬עמ' ‪ ,49 -47‬עמ' ‪ ,55 – 50‬קנת סטואו‪ ,‬מיעוט בעולם נוכרי‪ :‬היהודים באירופה הנוצרית בימי‬
‫הביניים‪ ,‬עמ' ‪ ,203‬עמ' ‪ ;211 – 210‬אברהם גרוסמן‪ ,‬חכמי אשכנז הראשונים‪ :‬קורותיהם‪ ,‬דרכם בהנהגת‬
‫הציבור‪ ,‬יצירתם הרוחנית‪ :‬מראשית יישובם ועד גזרות תתנ"ו ‪ ,‬עמ' ‪ ,23 -1‬אלישבע באומגרטן‪ ,‬אמהות‬
‫וילדים‪ ,‬עמ' ‪. 20 -21‬‬
‫‪Robert Chazan, Medieval Jewry in Northern France: A Political and Social History (Baltimore, 1973),‬‬
‫‪Gerard Nahon, "Zarfat: Medieval Jewry in Northern France", in: The Jews of Europe in the Middle‬‬
‫‪Ages, ed. Christoph Cluse (Turnhout, 2004), Werner Transier, "Speyer: The Jewish Community in the‬‬
‫‪Middle Ages", The Jews of Europe in The Middle Ages (Tenth to Fifteenth Centuries), ed. Christoph‬‬
‫‪Cluse (Turnhout, 2004), pp. 435 – 447‬‬

‫והשגשוג בקהילות אשכנז היו ארוכות יותר מאשר בקרב קהילות יהודיות באירופה במאות ה‬
‫‪169‬‬

‫‪ 19‬וה ‪.20‬‬

‫יחד עם זאת יהיו שיטענו שיש קושי להתווכח עם תודעה או עם האופן בו מציגים בני‬
‫התקופה את מצוקותיהם‪ .‬אכן יש קושי להתווכח עם תחושות סובייקטיביו ת‪ .‬לא ניתן‬
‫להתעלם מכך שהיו מצוקות‪ ,‬החל בחוויותיהם האישיות של אישים כמו הראב"ן שניצל כילד‬
‫מפרעות תתנ"ו וכן רבי אליעזר מוורמס‪ ,‬בעל הרוקח שאיבד את אשתו ובנותיו בארוע‬
‫אלים‪ 170.‬היו מקרים בודדים של עלילות דם‪,‬‬

‫‪171‬‬

‫ויש לזכור את ויכוח התלמוד ב‪1240 -‬‬

‫ושריפתו‪ ,‬אך נראה שארועים אלה לא גרמו להתערערותן של הקהילות או למשבר מהותי‪.‬‬
‫הקהילות בצפון צרפת נותרו משגשגות ועומדות על כנן‪ ,‬עד הגירוש ב ‪ .1306 -‬כך גם‬
‫בגרמניה שם מתחילות הקהילות להעלם עם פרעות ריינדפליש מ – ‪ 1298‬ואילך‪ 172.‬יש קושי‬
‫להציג את תחושת העדר הבטחון אותה מביעים התוספות‪ ,‬כמאפיינת של תקופה או איזור‪.‬‬
‫גם בחיפוש אחר ממצאים המעידים על התמעטות הקהילות ומספר התושבים בהן‪ ,‬נתקל‬
‫המחקר הנוכחי בקושי‪ .‬ראשית נבדקה האפשרות שרבי פרץ בן אליהו תיאר חוויה אישית‪.‬‬
‫אבל בדיקת הביוגרפיה שלו (נפטר ב‪ ,)1295 -‬מגלה שחי בעיר קורביל ‪ Corbeil‬באיל דה‬
‫פרנס‪ ,‬בתקופת שגשוג של הקהילה היהודית‪ 173 .‬אם כי ייתכן שבמשך חייו עת הסתובב בערי‬
‫צרפת וגרמניה ואף שהה זמן מה בגרמניה עם המהר"ם מרוטנבורג‪ 174 ,‬עבר בקהילות קטנות‬
‫והיה עד למצוקתן הדמוגרפית‪ ,‬על כך אין לנו מידע‪.‬‬
‫שנית התברר שהביטוי "מתי מעט"‪ ,‬שימש את החכמים בימי הביניים כדי לתאר את מצב‬
‫קהילותיהם בהשוואה לקהילות בתקופת המשנה והתלמוד‪ .‬אין זו השוואה דמוגרפית של‬
‫ממש אלא יותר תיאור של מיתוס שמטרתו הסופית היתה להצדיק שינויים הלכתיים‬
‫בתקופתם של חכמי אשכנז‪ .‬הראב"ן (רבי אליעזר בר נתן ממינץ ‪ )1170 – 1090‬מצדיק את‬
‫ההיתר ליהודי לכבות שריפה בשבת או יום טוב גם ללא עזרת הגוי ‪" :‬אבל בזמן הזה שאנו‬

‫‪169‬‬

‫‪Alfred Haverkamp, " Introduction", The Jews of Europe in the Middle Ages (Tenth to‬‬
‫‪Fifteenth Centuries), ed. Christoph Cluse, (Turnhout, 2004), p.15‬‬
‫‪170‬‬
‫ראו את תפילת המצוקה של ה"רוקח" ‪ -‬רבי אליעזר מוורמס‪ " :‬ובכל זאת שנשארנו מתי מעט ואכלה אותנו‬
‫ארץ אויבנו " ‪ ,‬פירושי סידור התפילה לרוקח [אב] נפילת אפיים עמוד תיז‪ ,‬וראו א‪.‬א‪ .‬אורבך‪ ,‬בעלי התוספות‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,339‬למרות התיאור של הרוקח בלשון מצוקה של מעטים מול רבים אורבך מתאר את האירוע כארוע אישי‬
‫טראגי ולא כאירוע כולל ומצטט כך‪ " :‬באו עלינו שניין מסומנים והוציאו חרבם ‪ "...‬ובסיום"‪ ...‬גם לאחר שבוע‬
‫תפסו את הרוצח "‪ .‬את הביוגרפיה של הראב"ן מציג אורבך בעמ' ‪.157‬‬
‫‪171‬‬
‫בן ששון‪ ,‬תולדות עם ישראל בימי הביניים ‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪172‬‬
‫א‪.‬א‪ .‬אורבך מתאר את ראשית ירידת המרכז בצרפת מויכוח פריז ב – ‪ 1240‬ואת שיאו בגירוש ב – ‪1306‬‬
‫וכן את הירידה וההחלשות באשכנז המתחילה באמצע המאה ה – ‪ 13‬ושיאה ב ‪ ,1298 -‬ראו א‪.‬א‪ .‬אורבך‪ ,‬בעלי‬
‫התוספות‪ ,‬תולדותיהם‪ ,‬חיבוריהם ושיטתם‪ ,‬עמ' ‪ .406 – 405 ,395 – 371‬יצירתו של רבי יצחק מקורביל ‪ ,‬ספר‬
‫מצוות קטן והגהותיו של רבי פרץ מקורביל היו היצירה האחרונה של התוספות‪ ,‬כעשור לפני הגירוש‪ ,‬כך‬
‫שהדעיכה התרבותית קדמה לירידה הפיזית‪ .‬ב – ‪ 1306‬התחולל הגירוש‪ .‬ראו חיים סולובייצ'יק‪ ,‬היין בימי‬
‫הבייניים‪ ,‬יין נסך‪:‬פרק בתולדות ההלכה באשכנז (ירושלים‪ ,)2008 ,‬עמ' ‪.122‬‬
‫‪173‬‬
‫א‪.‬א‪ .‬אורבך‪ ,‬בעלי התוספות‪ ,‬עמ' ‪.149 – 147‬‬
‫‪174‬‬
‫א‪ .‬א‪ .‬אורבך‪ ,‬בעלי התוספות‪ ,‬עמ' ‪.574‬‬

‫מתי מעט בין הגויים‪( 175".‬ייתכן ובתיאור שלו יש מהחוויה של הקהילות לאחר פרעות‬
‫תתנ"ו‪ ,‬הוא היה ילד בזמן שהתרחשו) בדברי הראבי"ה (רבי אליעזר בן יואל הלוי ‪– 1140‬‬
‫‪ 1220‬מגנצא) נמצא את השימוש במושג " מתי מעט" על מנת להסביר שינויים הלכתיים‪:‬‬
‫" ועושין ארון המת בחצר ורבי יהודה אוסר‪ ...‬אבל במפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק‪...‬‬
‫ואנו רגילין לתקן הארון לכל המתים בחצר בית הכנסת‪ ...‬שאין עם רב מישראל במקום‬
‫אחד בימינו כמו בימי חכמים וכשיש מת בעיר כולם יודעים כולם חשובים כמת‬
‫מפורסם"‪ 176‬מהר"ח אור זרוע (רבי חיים בן יצחק מהעיר וינה‪ ,‬מחצית שניה של המאה ה ‪-‬‬
‫‪ " :)13‬ונראה לפי עניות דעתי דאפילו קהילות שלנו חשובים ככפרים בימי התנאים‬
‫והאמוראים‪ .‬לפי שאנו מתי מעט ונשארנו מעט מהרבה‪ .‬ויותר ישראל בכפר בימיהם‬
‫‪177‬‬

‫מעתה בקהילה גדולה‪".‬‬

‫רק מן המאה – ‪ 14‬נמצא שהביטוי "מתי מעט" משמש לתיאור ממשי של התמעטות‬
‫והחלשות הקהילות בזמן אמת‪ .‬המקור הוא המהר"יל (רבי יעקב מולין ‪ ,1427 – 1360‬מכונה‬
‫גם מהר"י סגל)‪ " :‬שנתמעט הישוב בריינוס בימי רבינו‪ ...‬שכתב ואנן השתא‪ ...‬דמתי מעט‬
‫הוינו בכל קהילה וקהילה "‪ 178‬ובהמשך‪" :‬אודיעכם כי כל אשר כתבתם אירע לידינו פה‬
‫בקהילתנו‪ .‬כי מיום בא אדונינו המלך נתמעט הקהל מידי יום מרוב משא ועול כבד ‪ ...‬ולא‬
‫נותרו פה כי אם ג' בעלי בתים מלבד הדחוקים‪ 179"...‬תיאור נוסף מתקופת המהר"יל‬
‫המדגיש את התמעטות האוכלוסיה לעומת תקופת אביו רבי משה בן יקותיאל מולין שהיה‬
‫רבה של מגנצא‪" :‬אבל האידנא בעו"ה נתמעטו קהלות וישובים כו' אבל בנוגע לימי אביו‬
‫‪180‬‬

‫בה' ליל יום כפורים כתוב ובימי אביו‪ ...‬בהיותו עם רב במגנצא "‪.‬‬

‫לאור התיאורים לעיל נראה שהתוספות ורבי פרץ מקורביל משתמשים במושג ה"מיעוט" לא‬
‫על מנת לתאר מציאות היסטורית אלא על מנת להצדיק שינויים הלכתיים ושינוי נורמות‪.‬‬
‫במקרה הזה‪ ,‬הצדקה של נישואי קטנות ונישואי נידות‪.‬‬

‫‪175‬‬

‫ראב"ן‪ ,‬שבת סימן שסג‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫דברי ראבי"ה מראשית המאה ה – ‪ 13‬זוכים לחיזוק גם בספר המרדכי משלהי המאה ה – ‪ ,13‬ראו מרדכי‪,‬‬
‫מסכת מועד קטן רמז‪ ,‬תתס‪ " :‬והשתא בזמן הזה שאין עם רב מישראל במקום אחד וכשיש מת בעיר כולם‬
‫יודעים כל המתים חשובים מת מפורסם " וגם בהגהות אשרי בתחילת המאה ה – ‪ ,14‬ראו הגהות אשרי‪,‬‬
‫מסכת מועד קטן‪ ,‬פרק א'‪ ,‬סימן י"ד‪ " :‬ומה שנהגו עתה לתקן הארון בחצר בית הכנסת ‪ ...‬ועכשיו שאנו מתי‬
‫מעט ויש בעיר הכל יודעין כל המתים חשובים "‬
‫‪177‬‬
‫שו"ת מהר"ח אור זרוע ‪ ,‬סימן סה‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫שו"ת מהרי"ל החדשות ‪ ,‬סימן כח‪ ,‬תקופתו של מהרי"ל מתוארת כתקופת מיעוט אמיתי ותקופת אביו שכפי‬
‫הנראה חי בימיו של רבנו פרץ מתוארת כתקופת שגשוג וקהילות גדולות‪ .‬הפניה גם לשו"ת מהר"ם מינץ‪ ,‬סי' פ'‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫שו"ת מהר"יל החדשות ‪ ,‬שם‪ ,‬סי' קיא‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫ספר מהרי"ל ‪ ,‬ה' שבת‬

‫ובכל זאת מדוע הפכו נישואי קטנות לנפוצים? החוקרים מציעים מספר הסברים‪ .‬על פי יעקב‬
‫כ"ץ שאמנם לא דן בנישואי קטנות אלא בנישואים בגיל צעיר‪ ,‬לאו דווקא של קטנות‪ ,‬מדובר‬
‫בסיבות מוסריות וכלכליות כאחד‪ .‬כיוון שהשמירה על טוהר מיני הפכה לבעלת חשיבות‬
‫מרכזית בקהילות אשכנז באותה עת‪ ,‬נטו הורים להקדים ככל האפשר את נישואי ילדיהם‪,‬‬
‫ובעיקר את נישואי הבנות‪ .‬ההסבר השני הוא כי ההתחזקות הכלכלית של הקהילות אפשרה‬
‫להורים רבים להשיא את ילדיהם כשהם קטנים ולהמשיך לתמוך בהם כלכלית עד שיהפכו‬
‫לבעלי מקצוע בעצמם‪ .‬השילוב של יכולת כלכלית עם אידיאל דתי הוא שהביא לתפוצתם של‬
‫נישואי הקטנות‪ .‬דעיכתה של התופעה קשורה בירידת היכולת הכלכלית ובירידת האדיקות‬
‫הדתית (או מכל מקום בשינויים בתפיסת האדיקות)‪.‬‬

‫‪181‬‬

‫הסבר אחר להפיכת נישואי קטנות לתופעה נפוצה קשור בחשש מהמרות דת‪ .‬דווקא בתקופה‬
‫של שגשוג וקרבה גדולה בין הקהילה היהודית לנוצרית‪ ,‬היה חשש מגל של המרות שיאיים‬
‫על קיומה של הקהילה היהודית‪ .‬הנישואים בגיל צעיר שימשו כאמצעי של הקהילה לקשור‬
‫את הילדים לקהילה במערכת מחויבות נוספת‪ .‬הסבר זה בהחלט עולה בקנה אחד עם‬
‫מחקריהם של שמחה גולדין ואפרים קרנפוגל בנושא החינוך היהודי באשכנז‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫אברהם גרוסמן סבור‪ ,‬כיעקב כ"ץ ואירווין איגוס‪ ,‬כי נישואי קטנות הם תוצאה של התחזקות‬
‫כלכלית של הקהילות היהודיות באשכנז באותה תקופה‪ 183 .‬דווקא החוסן הכלכלי גרם לדעתו‬
‫לכך שהורים ירצו להסדיר את נישואי ילדיהם ולאפשר להם תמיכה בזוג הצעיר עד שיתבגרו‬
‫ויתבססו לעצמאות כלכלית‪ .‬אבל‪ ,‬מוסיף גרוסמן‪ ,‬התופעה לא נעצרת במשפחות החזקות‬
‫כלכלית‪ ,‬אלא מתפשטת לכל שכבות החברה‪ ,‬משום שהרצון למצוא שידוך טוב לבנות נפוץ‬
‫גם בקרב השכבות הנמוכות יותר וכך השילוב בין השאיפה להבטיח שידוך הולם ולהבטיח‬
‫נדוניה הורידה את גיל הבנות הנישאות‪.‬‬
‫התמונה המצטיירת מן ההסברים לעיל היא של חברה יציבה כלכלית וחברתית המעוניינת‬
‫לשמר את דרך חייה באמצעות נישואי הקטנות‪ .‬המחקר הנוכחי מבקש לחזק את ההסבר‬
‫הכלכלי – חברתי ולהוסיף נדבך להסברים הקיימים‪ .‬הטענה העיקרית שאעלה היא כי נישואי‬
‫הקטנות‪ ,‬ובעיקר בתוליהן שימשו אמצעי בידי המשפחות כדי לשמר את כוחן ושימשו אמצעי‬
‫במאבק שניהלו החכמים לבלום את הכח הרב שצברו הנשים באשכנז באותה תקופה‪ .‬גם‬
‫עבור המשפחות וגם עבור החכמים היה מימוש הנישואים עם הקטנה‪ ,‬עצם קיום יחסי המין‬
‫‪181‬‬

‫יעקב כ"ץ‪" ,‬נישואים וחיי אישות במוצאי ימי הביניים"‪ ,‬עמ' ‪( ,29 - 22‬כ"ץ מתייחס לבנים ובנות כאחד אבל‬
‫מהמידע שיש בידי נישואי קטנים לא היו נפוצים כמו נישואי קטנות בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ .)13‬ראו גם‪:‬‬
‫‪ Israel Abrahams, Jewish Life in the Middle Ages, p.90, p.167.‬רות למדן מביאה הסבר דומה גם‬
‫במחקרה על נישואי קטנות במאה ה ‪ 16 -‬בארץ ישראל ובמצרים‪ .‬ראו רות למדן‪ ,‬עם בפני עצמן ‪ ,‬נשים‬
‫יהודיות בארץ ישראל סוריה ומצרים במאה ה ‪ ,16 -‬עמ' ‪.33 – 32‬‬
‫‪182‬‬
‫שמחה גולדין‪"" ,‬פן יבואו הערלים הללו ויתפשום חיים ויהיו מקוימים בתעתועם"‪ :‬ילדים יהודים ומיסיונרזציה‬
‫נוצרית"‪ ,‬ארוס אירוסין ואיסורים‪ :‬מיניות ומשפחה בהיסטוריה ‪ ,‬עמ' ‪.99 – 98‬‬
‫‪183‬‬
‫אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪ .83‬את דברי איגוס ראו שם‪ ,‬הערה ‪.69‬‬

‫איתה‪ ,‬סיבה מהותית בהפיכתם של נישואי הקטנות לנישואים מקובלים ונפוצים באשכנז‬
‫באותה תקופה‪.‬‬
‫התחזקות הקהילות היהודיות בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ 13‬והיווצרות שכבה מבוססת של‬
‫משפחות אמידות‪ ,‬כאמור‪ ,‬גרמה לכך שהמשפחות ירצו לשמר את כוחן דרך נשואי בנותיהן‬
‫מוקדם ככל האפשר‪ .‬על מנת להבטיח את הנישואים כחוזה מחייב‪ ,‬ככלל‪ ,‬לאו דווקא בנישואי‬
‫קטנות‪ ,‬ועל מנת להבטיח את רכושה של משפחת הכלה ומניעת מצב שבו משפחת החתן‬
‫נפטרת מן הכלה מיד לאחר שהנדוניה הועברה לידיה‪ ,‬התחוללו באשכנז באותה תקופה‬
‫מספר שינויים הלכתיים בהם‪ ,‬התניית הגירושין בהסכמת הבת‪ ,‬העדפת החליצה על פני‬
‫הייבום והתקנת תקנתו של רבנו תם שחייבה את החתן להחזיר את רכוש הבת למשפחתה‬
‫אם מתה במהלך השנה שלאחר החתונה‪ .‬בכך שהתנו את הגירושין בהסכמתן של הכלות‬
‫והעדיפו במקרים רבים את החליצה על פני הייבום‪ ,‬התאפשר לבנות לשמור את רכוש‬
‫משפחתן‪ .‬תקנתו של רבנו תם באשר לכלות שמתות תוך שנה מנישואיהם‪ ,‬ועל בעליהן‬
‫להחזיר את הנדוניה שלהן למשפחותיהן מהווה מענה לאותו צורך‪.‬‬
‫גם איחוד טקסי האירוסין והנישואין באשכנז בשלהי המאה ה – ‪ ,11‬משרת את אותה מטרה‬
‫של המשפחות‪ ,‬צמצום האפשרות לביטול חוזה הנישואים‪ .‬אחת מתוצאות איחוד הטקסים‬
‫הייתה הפיכת אירוסי קטנות —שהיה כפי הנראה מנהג מקובל בקהילות אשכנז‪ --‬לנישואי‬
‫קטנות‪ .‬אנשי התקופה נתנו הסברים אחרים לחיבור טקס האירוסין והנישואין‪ .‬אחת מן‬
‫ההנמקות הרווחות הייתה החשש מנוהג של מעבר ארוסות קטנות לגור בבתי בעליהן לעתיד‬
‫(כפי הנראה נועד הנוהג הזה להבטיח את הנישואים במקרים של ריחוק גאוגרפי)‪.‬‬
‫במקרה כזה‪ ,‬היה חשש שהמאורסים יעברו על איסור ייחוד לפני נישואיהם ולכן הוחלט לאחד‬
‫את הטקסים ולהשיא את הבנות גם אם הן קטנות‪ " :‬אומר הר"ל אפרים דמנהג הוא דארוס‬
‫וארוסתו השוהין בבית אחד מברכין עליהן שבע ברכות פן יתייחדו‪ .‬ומן הדין היה לברך‬
‫ברכת אירוסין בשעת אירוסין‪ ,‬אלא נהגו בשעת נישואין משום דמסיים בה והתיר לנו את‬
‫הנשואות‪ 184."...‬יש כאן הוכחה חד משמעית שאיחוד הטקסים נעשה בשל החשש מקיום‬
‫יחסי מין שלא בחסות הנישואים ואיחוד הטקסים הוא במפורש נתינת הכשר חד משמעי‬
‫לקיום יחסי המין‪ .‬על החשש ממגורים משותפים של ארוס וארוסתו בשל הפיתוי ביחסי מין‬
‫אסורים‪ .‬סיבות נוספות שמונה המרדכי‪ " :‬יש לחוש שמא יתייחדו וכלה בלא ברכה אסורה‬
‫‪185‬‬

‫לבעלה כנדה‪ .‬וגם יש לחוש פן יבואו לידי שנאה מחמת שרואין זה את זה תדיר "‬

‫‪184‬‬
‫‪185‬‬

‫מרדכי כתובות או קידושין‪ ,‬קלא‪.‬‬
‫ראו גם מרדכי‪,‬כתובות‪ ,‬בתולה נשאת ליום רביעי‪ ,‬הערה ב*‬

‫הסבר נוסף שניתן על ידי אנשי התקופה הוא הקושי לעמוד בעלותן של שתי סעודות‬
‫מפוארות נפרדות‪ ,‬לאירוסין ולחתונה‪ .‬במרדכי‪ " :‬עתה כונסין ביום שישי מפני תקנת עניים‬
‫ואשה נשאת בכל יום"‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫בהגהות מיימוניות‪ " :‬אבל ראב"יה כתב מה שכונסין בזמן הזה‬

‫בשישי מפני תקנת עניים"‪ ,‬הסבר זה מופיע לראשונה אצל ראב"ן‪ ,‬כתובות ד"ה בתולה‬
‫נשאת‪ " :‬מפני מה אמרו בתולה ניסת ברביעי ונבעלת בליל חמישי הואיל ונאמרה בו ברכה‬
‫לדגים‪ ,‬אי חזו דראוי לבטולה מפני תקנת עניים דלא ליכנוס אלא בליל שבת או בליל‬
‫שישי כדי למעט בה" ‪ 187‬מאחר וראב"ן חווה כילד את פרעות תתנ"ו וחי בתקופת‬
‫ההתאוששות מהן‪ ,‬נראה שהיתה זו הוראה שנבעה ממצוקה כלכלית‪ .‬ראו גם תא שמע‬
‫הטוען שהנוהג אומץ על ידי הקהילות לאחר פרעות תתנ"ו‪ ,‬בזמן המשבר בו היו נתונות‬
‫קהילות הריין אבל נשאר כמנהג גם לאחר התאוששותן‪ 188 .‬חשיבותו של הטקס המאוחד‬
‫באה לידי ביטוי גם בהפיכתו לפומבי‪ ,‬בכל שלביו‪ .‬יש הרואים בשינוי הזה השפעה נוצרית‪.‬‬
‫תהליך דומה מתרחש בחברה הנוצרית‪ ,‬תהליך שבו הופך טקס הנישואים הנוצרי לטקס‬
‫פומבי‪ ,‬המדגיש את היותו חוזה מחייב‪.‬‬

‫‪189‬‬

‫הרצון לשמר את כוחן של המשפחות ולשלוט על נכסי המשפחה היו יכולים לבוא לידי ביטוי‬
‫גם בהפיכתם של נישואי קטנים לנפוצים‪ ,‬ולא זו התמונה המצטיירת ממקורות התקופה‪.‬‬
‫נראה כי נישואי קטנים שלא הגיעו לגיל הבגרות המינית‪ ,‬לא יצרו אותו אקט חוזי בלתי הפיך‬
‫שהציעו נישואי הקטנות‪ ,‬הניתנים למימוש בין אם הגיעה הכלה לבגרות מינית ובין אם לאו‪.‬‬
‫מכאן שאלמנט קריטי בנישואי קטנות היה הביטחון בבתולין‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫על פי ההלכה לבתולים שני סימנים‪ :‬פתח סגור (כלומר הבועל יחוש קושי בחדירה שלא יחוש‬
‫במי שכבר נבעלה) ודימום כתוצאה מקריעת קרום הבתולים‪ 191 .‬התלמוד מבדיל בין "קטנה"‬
‫שבה מופיעים שני הסימנים בוודאות ‪ 192‬לבין "בוגרת" ש"בתוליה כלים"‪ 193.‬ישנו ויכוח‬
‫בשאלה למה הכוונה‪ :‬האם בבוגרת נעלמים הבתולים לחלוטין? היו שסברו כי גוף הבוגרת‬
‫‪186‬‬

‫מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬בתולה נשאת‪ ,‬סימן קכט‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫הגהות מיימוניות‪ ,‬הלכות אישות פרק י' הלכה יד‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫ראו ישראל תא שמע‪" ,‬חופה ונישואין בהלכה"‪ ,‬אתר ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪189‬‬

‫על הקשר בין הטקס היהודי לנוצרי ראו‪ :‬זאב פלק‪ ,‬תיקונים בדיני המשפחה ביהדות אשכנז ‪ ,‬עמ' ‪ .62‬ראו‬
‫גם אברהם חיים פריימן‪ ,‬סדר קידושין ונישואין אחרי חתימת התלמוד (ירושלים‪ ,)1964 ,‬עמ' מ"א‪.‬‬
‫‪Esther Cohen, Elliot Horowitz, "Search of the Sacred: Jews, Christians and Rituals of marriage in the‬‬
‫‪Later Middle Ages", Journal of Medieval and Renaissance Studies, 20 (1990) 2, pp. 225 – 249.‬‬

‫לפי כהן והורביץ ההשפעה הנוצרית המרכזית באה לידי ביטוי בכך שהטקס הופך לקדוש ופומבי‪.‬‬
‫‪190‬‬

‫גם נישואים עם אלמנות וגרושות היו חוזה ברור אבל אלו היו פחות נפוצים‪ .‬מרבית הנישואים היו של כלות‬
‫בתולות שלא נישאו מעולם‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫בבלי כתובות‪ ,‬ט‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫אצל רש"י יש זהות בין קטנה לנערה‪ ,‬ראו רש"י על כתובות לו‪ ,‬ע"ב וכתובות כז‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫בבלי‪ ,‬יבמות נט ע"א‪ .‬לפי התוספות בנדה סד ויבמות נט ע"א‪ :‬הבתולים רק קצת מתמעטים‪.‬‬

‫גדל פתחה מתרחב ובתוליה נעלמים בתוך גופה וכך אין בה סימני בתולים‪ ,‬לא פתח פתוח‬
‫ולא דימום‪ .‬אבל התשובה המקובלת בתלמוד היא שלבוגרת יש פתח סגור ואין לה בהכרח‬
‫דימום‪ 194,‬רק במקום אחד בתלמוד מופיעה הטענה כי גם אצל הבוגרת יופיע דימום‪ " :‬טעין‬
‫‪195‬‬

‫טענת דמים"‬

‫אחת הראיות לחשיבות הרבה שמייחס התלמוד לבתולים‪ ,‬באה לידי ביטוי באיסור שחל על‬
‫כהן גדול לשאת בוגרת משום שאין וודאות בבתוליה‪ .‬החיוב ההלכתי הזה מחייב אותו לשאת‬
‫קטנה או נערה ולשכב איתה עוד בטרם הפכה לבוגרת‪ .‬אם הכהן הגדול לא שכב איתה‬
‫בטרם בגרה עליו להפרד ממנה‪ " :‬קדש את הקטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס הא אישתוני‬
‫[השתנה] גופה"‪ 196.‬והתוספות מוסיפים " התם שהיתה כבר בעולה מן הבועל לא חשיב‬
‫שינוי הגוף"‪ 197.‬מרגע שנבעלה כבר אין חשיבות לשינויי הגוף‪.‬‬
‫התפיסה התלמודית על פיה לבוגרת אין דימום‪ ,‬נותרה מקובלת גם בתקופת הגאונים‬
‫ובמערב אירופה עד המאה ה ‪ .11‬במדרש לקח טוב (פסיקתא זותרטא) נאמר על אשת הכהן‬
‫הגדול‪" :‬אישה בבתוליה ייקח‪ ,‬פרט לבוגרת שכלו בתוליה‪ .‬ואיזו יתירה על שנים עשרה‬
‫שנה (שהרי י"ב יתרין) שלא אמר בתולה אלא בבתוליה"‪ 198.‬כאן הכוונה לכך שבתוליה‬
‫חייבים להיות מלאים‪ ,‬לא יתרין (שאריות בתולים)‪ .‬ועוד מוסיף הכתוב כי את הוודאות הזו‬
‫ניתן להשיג רק בקטנה שטרם מלאו לה ‪ ,12‬שהרי לבוגרת אין בתולים גם אם לא שכבה עם‬
‫איש‪ .‬זהו ציון ברור של גיל המגדיר קטנה‪.‬‬
‫השינוי בתפיסה‪ ,‬על פיה סימן הבתולים הוודאי בבוגרת תמיד יהיה דימום ולא פתח פתוח‪,‬‬
‫מופיע לראשונה אצל רש"י‪ 199.‬לא ברור על מה מבסס רש"י את התפיסה הזו‪ ,‬ייתכן שהיה‬
‫קשוב למנהג מקובל והפך אותו לתפיסה הלכתית‪ ,‬אולי נחשף לתפיסות רפואיות חדשות‬

‫‪194‬‬

‫כפי הנראה זו הייתה הפרשנות המקובלת לכתובות ט' ע"א ד"ה האומר "פתח פתוח מצאתי"‪ ,‬עד לרש"י‪ .‬רבי‬
‫חננאל פירש שם שלבוגרת אין טענת דמים‪ ,‬דבריו מופיעים שם בפירוש התוספות‪ .‬רבי חננאל חי במאה ה – ‪11‬‬
‫בקירוואן שבצפון אפריקה והיה מבין מפרשי התלמוד‪ .‬ראו גם אורי לוי‪" ,‬טענת דמים ופתח פתוח"‪ ,‬אסיא‪ ,‬טו א‬
‫– ב‪ ,‬כסליו (תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ 88 – 83‬ויועזר אריאל‪" ,‬טענת בתולים בזמן הזה"‪ ,‬אסיא‪ ,‬ט"ו‪ ,‬א – ב‪ ,‬כסליו (תשנ"ו)‪,‬‬
‫עמ' ‪.70 – 67 ,63 – 62‬‬
‫‪195‬בבלי‪ ,‬כתובות ל"ו‪ ,‬ע"ב ‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫בבלי‪ ,‬יבמות‪ ,‬נט‪ ,‬ע"א‪ .‬ראו גם ילקוט שמעוני‪ ,‬תורה‪ ,‬פרשת אמור רמז תרלא‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫התוספות על בבלי יבמות‪ ,‬נט ע"א‪ ,‬ד"ה הא אישתני גופה‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫מדרש לקח טוב נכתב על ידי טוביה בן אליעזר (רטב"א) ביוון במאה ה – ‪ ,11‬כתב היד של רטב"א נפוץ‬
‫באשכנז ושימש את רש"י ותלמידיו אחריו‪ .‬ראו אלעזר טויטו‪" ,‬עקבות של "לקח טוב" בנוסח פירוש רש"י‬
‫לתורה"‪ ,‬עלי ספר טו (תשמ"ח – תשמ"ט)‪44 -37 ,‬‬
‫‪199‬‬
‫רש"י כתובות לו‪ ,‬ע"א‪ " :‬נותנין לה לילה הראשון ‪... -‬אית [יש ] לה דם בתולים לבוגרת "‪ .‬ועוד רש"י‪,‬‬
‫כתובות לו ע"ב‪" :‬אבל משבגרה‪ ,‬אין רחמה צר כבתחילה‪ ,‬ודומה כאילו פתח פתוח"‪ .‬לטענת אורי לוי הטענה‬
‫בכתובות לו‪ ,‬ע"ב‪ ,‬הזהה לזו של רש"י‪ ,‬על פיה דווקא בבוגרת יש טענת דמים‪ .‬היא טעות מעתיק שהכיר את‬
‫גישתו של רש"י‪ ,‬הראייה לדבריו היא שבכל מקום אחר בתלמוד מופיעה הגישה ההפוכה על פיה בבוגרת אין‬
‫טענת דמים אלא רק "פתח פתוח"‪ ,‬ראו אורי לוי‪" ,‬טענת דמים ופתח פתוח בבוגרת – הלכה ומציאות"‪ ,‬אסיא‪,‬‬
‫עמ' ‪ , 83‬הערה ‪.4‬‬

‫וייתכן כי הסיבה היא בקשת פרמטר הניתן לבחינה אובייקטיבית (בניגוד ל"סגור" ו"פתוח"‬
‫שהם תחושה סובייקטיבית של הבועל)‪.‬‬
‫יהיו אשר יהיו הסיבות‪ ,‬דבריו של רש"י גרמו לויכוח גדול בין חכמי אשכנז במאתיים השנים‬
‫הבאות‪ ,‬וניתן לראות שפילגו בין מורים לתלמידים‪ .‬בין המתנגדים הנחרצים ביותר נמצאים‬
‫נכדו רבנו תם (מאה ‪ 200)12‬ורבי שמשון משאנץ (‪ ,)1230 – 1150‬תלמידם של רבנו תם ורבי‬
‫יצחק בן משה אור זרוע (מאה ‪ ,13‬וינה )‪ 201.‬בין התומכים בגישתו של רש"י היו הרא"ם‪,‬‬
‫אליעזר ממץ (‪ ,)1248 – 1140‬תלמידו של רבנו תם‪ 202,‬וראבי"ה‪( 203‬אליעזר בן יואל הלוי‬
‫מבונא ‪ ,)1235 – 1160‬אף הוא תלמידו של רבנו תם ומורו של רבי יצחק בן משה אור‬
‫זרוע‪ 204.‬התוספות קיבלו חלקית את טענת רש"י וטענו כי יש שיימצאו בתולין בבוגרת‪,‬‬
‫והוסיפו שבבוגרת לפעמים הבתולים כלים‪ 205 .‬ועוד‪ ,‬מאחר ולבוגרת פתח פתוח‪ ,‬היא משולה‬
‫לחבית יין שפתחה פתוח‪ ,‬לעיתים יישאר בה יין ולעיתים ישפך כולו‪.‬‬

‫‪206‬‬

‫לא ברור באיזו מידה מתקבלת דעתו של רש"י באשכנז להלכה‪ .‬תפיסה זהה לזו של רש"י‬
‫מופיעה גם אצל הרמב"ם במאה ה ‪ ,12‬ייתכן שדעתו של רש"י התקבלה להלכה באשכנז רק‬
‫עם התפשטות כתבי הרמב"ם באשכנז‪ ,‬בשלהי המאה ה ‪ .13‬על פי הרמב"ם "שכל בתולה‬
‫יש לה דם בין אם היא קטנה‪ ,‬בין נערה‪ ,‬בין בוגרת" ‪ 207‬הרמב"ם טוען בהמשך שכך גם‬
‫היה כתוב במקור בתלמוד הבבלי‪ ,‬וכי הגאונים שחשבו אחרת הכתיבו נוסח מוטעה בגירסת‬
‫התלמוד הבבלי‪ " .‬יש גאונים שהורו שהבוגרת אין לה טענת דמים ויש לה טענת פתח‬
‫פתוח‪ .‬ואין דרך התלמוד מראה דבר זה וטעות היתה בנוסחאות שלהם‪ .‬וכבר בדקתי על‬
‫ספרים רבים וקדמונים ומצאתי שהדבר כמו שביארנו שאין לבוגרת אלא טענת דמים‬
‫‪208‬‬

‫בלבד"‬

‫לראיה מביא הרמב"ם את הכתוב בתלמוד הירושלמי‪.‬‬

‫‪209‬‬

‫את המחלוקת בין החכמים מציג רבי מאיר הכהן ‪ ,‬בעל הגהות מיימוניות‪ ,‬מביאים את רשימת‬
‫המפרשים‪ :‬ר"ח (רבי חננאל)‪ ,‬רבי יצחק אלפסי (רי"ף‪ ,1103 – 1013 ,‬צפון אפריקה) וכן ר"ת‬

‫‪200‬‬

‫הגהות מימוניות‪ ,‬ז‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א הלכה יג‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫יועזר אריאל‪" ,‬טענת בתולים בזמן הזה"‪ ,‬אסיא‪ ,‬עמ' ‪ ,63‬הערה ‪.3‬‬
‫‪202‬‬
‫אליעזר בן שמואל ממץ‪ ,‬ספר יראים על מצוות התורה ‪ ,‬מהדיר אליעזר חזן (ירושלים‪ ,‬תשמ"ג)‪ ,‬סימן מד‪:‬‬
‫"בוגרת אמרינן שנפתח פתחה מחמת גודלה "‬
‫‪203‬‬
‫הגהות מיימוניות‪ ,‬ז‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א‪ ,‬הלכה י"ג‪.‬‬
‫‪204‬‬
‫זוהי עוד דוגמא לפלורליזם ההלכתי באשכנז ובה תלמיד חולק על מורהו‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫תוספות‪ ,‬יבמות נ"ט ע"א‪ ,‬ד"ה פרט לבוגרת שכלו בתוליה – לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת‪.‬‬
‫‪206‬‬
‫תוספות‪ ,‬כתובות ט‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה האומר פתח‪.‬‬
‫‪207‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א‪ ,‬הלכה י"ב‪ .‬כפי הנראה מבסס הרמב"ם את דבריו על הכתוב‬
‫בבבלי כתובות לו ע"ב‪.‬‬
‫‪208‬‬

‫ראו הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א‪ ,‬הלכה י"ג‪:‬‬
‫‪209‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬כתובות פ"א ה"א‪.‬‬

‫חושבים שלבוגרת פתח סגור ואילו רש"י וראב"יה פירשו כמו הרמב"ם‪ ,‬הפתח בבוגרת פתוח‬
‫אבל תמיד יש דימום‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫גירסת רש"י והרמב"ם‪ ,‬התקבלה באופן חלקי על ידי הרא"ש‪ " .‬נמצא עכשיו הבתולות‬
‫הבוגרות יש מהם שיש להם דמים" ‪ 211‬ושוב מובאת הדעה הזו בפירושו למסכת נידה‪ ,‬הוא‬
‫מעיד על כך שבתקופתו יש בוגרות שיש להן טענת דמים‪ " :‬ואפי' בוגרת נמי ואע"פ שאין לה‬
‫טענת בתולים מכל מקום דכיון דיש בוגרת שיש לה דם בתולים‪ 212 " ...‬וכך הוא מסכם את‬
‫דעתו‪" :‬יש בוגרת שיש לה דמים ויש שאין לה דמים הלכך כי בעל ומצא דם תלינן בדם‬
‫‪213‬‬

‫בתולים ואי לא מצא דם אנו אומרים שכלו בתוליה ופתח פתוח מאן דכר שמיה‪".‬‬

‫מדבריו של הרא"ש עולה שאין חשיבות לשאלה מהם הסימנים בבוגרת‪ ,‬ההנחה היא שהיא‬
‫בתולה‪ .‬זוהי עמדה שונה מהעמדות של קודמיו‪.‬‬
‫בעל הטורים‪ ,‬בנו של הרא"ש‪ ,‬שחי בספרד‪ ,‬מאז היותו כבן שלושים‪ ,‬קיבל את גישת רש"י‬
‫והרמב"ם‪ " :‬ושני סימנים יש לה לבתולה האחד שהדם שותת ממנה בסוף ביאה ראשונה‬
‫בשעת תשמיש והשניה שימצא דוחק בביאה ראשונה בשעת תשמיש וכשאינו מוצא דוחק‬
‫זהו שנקרא פתח פתוח וטענת דמים ישנה בין בקטנה בין בגדולה שכל בתולה יש לה‬
‫דמים בין קטנה בין נערה או גדולה"‪ 214‬מהר"ם מינץ‪ ,‬שחי בגרמניה‪ ,‬לא מקבל בסופו של‬
‫דבר את דעת רש"י‪ ,‬רש"י טען הפוך‪" :‬דכיון דהיתה הכלה בתולה ופתחה סתום‪ ,‬לר"ח [רבי‬
‫חננאל] אף על גב דבוגרת היא"‪ 215.‬בסופו של דבר התקבלה השקפתם של רש"י והרמב"ם‬
‫להלכה‪.‬‬

‫‪216‬‬

‫במשך הזמן הארוך בכל התקופה הזאת‪ ,‬המקבילה לשיאה של תופעת נישואי הקטנות‪,‬‬
‫המחלוקת בין חכמים הופכת את בתוליה של הבוגרת למוטלים בספק‪ .‬לא ניתן למצוא‬
‫בגדולה סימני בתולין המוסכמים על כולם‪ .‬במצב הזה נותרו רק הקטנה והנערה‪ ,‬עד גיל ‪12‬‬
‫וחצי‪ ,‬כמי שסימני הבתולים שלהן וודאיים‪ .‬אם לא מופיע דימום אצל קטנה היא בוודאות לא‬
‫בתולה‪ .‬ואילו אצל בוגרת כאשר לא מופיע דימום‪ ,‬נותר ספק‪ .‬לפי שיטת רש"י היא אינה‬
‫בתולה; לפי שיטת התלמוד והגאונים היא בתולה‪ .‬כך גם לגבי תחושת החתן על היות הפתח‬

‫‪210‬‬

‫הגהות מימוניות‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א‪ ,‬הלכה י"ב‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫רא"ש‪ ,‬כתובות‪ ,‬פרק א‪ ,‬סימן כ"א‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫רא"ש‪ ,‬נדה‪ ,‬פרק י‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫‪214‬‬

‫רא"ש‪ ,‬כתובות ‪ ,‬פרק א‪.‬‬

‫טור‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬הלכות כתובות סימן סח ‪.‬‬
‫‪215‬‬
‫שו"ת מהר"ם מינץ ‪ ,‬סימן מט ב‬
‫‪216‬‬
‫שולחן ערוך ‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן סח‪ ,‬סעיף ג'‪.‬‬

‫פתוח או סגור‪ .‬האם חוסר הוודאות יוביל לכך שירצו לשאת את הקטנות או שמא יוותרו על‬
‫טענת בתולים בנישואים?‬
‫מחקרים שונים מעידים על כך שלוודאות הבתולים הייתה משמעות גדולה בחברה היהודית‬
‫המבוססת כלכלית שבה הנישואים הם גם ברית כלכלית בין משפחות‪ 217 .‬המשפחות ביקשו‬
‫לוודא שלא יימצאו סיבות לערער על תוקף ההתקשרות ביניהן‪ .‬בתוליה של הקטנה‪ ,‬מהווים‬
‫את הביטחון הזה‪ .‬הבתולים הם החותמת הסופית המאשרת את החוזה‪.‬‬
‫הספרות ההלכתית בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ 13‬רק מחזקת את טענת המחקרים‪ ,‬לבתולי‬
‫הכלה היתה משמעות גדולה ואם לא נמצאו לה בתולים היתה זו עילה לגירושין‪ .‬כבר בשלהי‬
‫המאה ה‪ 11 -‬ניתן לראות זאת מהאופן שבו דן רש"י בשאלת סימני הבתולים בפירושו‬
‫לכתובות‪ ,‬לו ע"א – ע"ב‪ .‬התנסחותו היא יותר כדיין הדן בבית משפט ויש בדבריו‪ ,‬בעיקר‬
‫בסופם‪ ,‬תחושה שהוא מביא מעדותו כדיין‪ " :‬ואמר פתח פתוח מצאתי ודם לא בדקתי אם‬
‫נמצא בה לאו בנערה וקטנה טענה היא ‪ ...‬ואע"פ שאין יכול לברר דבריו בפנינו סומכין‬
‫חזקה"‪.‬‬
‫הראב"ן‪ ,‬איש המאה ה – ‪ 12‬בגרמניה‪ ,‬אמנם ניסה לומר שאין נהוג בתקופתו לטעון טענת‬
‫בתולים וזאת משום שהיו נוהגים לייחד חתן וכלה קודם הנישואים‪ 218 ,‬אך כבר בהמשך דבריו‬
‫הוא מודה שיש הפונים לבתי הדין בגין טענת בתולים‪ " :‬ואע"פ שאמרתי למעלה שבזמן הזה‬
‫אין יכול לטעון טענת בתולים טוען פתח פתוח מצאתי אף על גב דאיכא [למרות שיש‬
‫מ‪.‬ש‪ ].‬דם בתולים"‬

‫‪219‬‬

‫ובשלהי המאה ה – ‪ 13‬בגרמניה‪ ,‬טוען מרדכי בן הלל‪ ,‬מחבר ספר המרדכי‪ ..." :‬אין אדם‬
‫‪220‬‬

‫נאמן להפסיד עכשיו את אשתו כתובתה לא בטענת פתח פתוח ולא בטענת דמים"‪.‬‬

‫זוהי עדות לכך שבתי הדין‪ ,‬בתקופתו‪ ,‬דנו בתביעות בתולים‪ .‬במקרה הספציפי אליו מתייחס‬
‫מרדכי בן הלל עולה השאלה האם על בית הדין להסתפק רק בטענת הבעל כדי לקבוע שאין‬
‫לכלה בתולים (החלטה שמשמעותה היא גירושין ללא כתובה) והתשובה היא שלא די בעדותו‬
‫של הבעל על מנת לשלול מאישה את כתובתה‪ .‬נראה שטענת הפתח הפתוח לצד טענת‬
‫הדמים עדיין רלוונטיות בבית הדין‪ .‬יש להדגיש כי עצם הדיון והויכוח ההלכתי הענף‪ ,‬באותן‬
‫‪217‬‬

‫ראו אברהם גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות ‪ ,‬עמ' ‪ ,84 – 82‬את ההסבר הכלכלי מביאה גם רות למדן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪" :33‬משפחות אלה נהגו לקבוע הסדרים רכושיים וכספיים מורכבים‪ ,‬שתאמו את האינטרסים של שני‬
‫הצדדים ולא היה להם כל עניין שבני הדור הצעיר‪ ,‬הווי אומר המשודכים‪ ,‬יביעו דעה או משאלה ביחס‬
‫לנישואיהם וישבשו בכך את תוכניות ההורים‪ " .‬תיאורה נראה בהחלט הולם את הסיטואציה בימי הביניים‪ .‬ראו‬
‫גם כ"ץ‪" ,‬נישואים וחיי אישות במוצאי ימי הביניים"‪ ,‬עמ' ‪ :34‬לטענת כ"ץ נישואי בחרות (לא נישואי קטנות) היו‬
‫נפוצים יותר דווקא בקרב המעמד היהודי הגבוה יותר‪ ,‬מעמד שיכול היה להבטיח את הנדוניה מהר יותר‪.‬‬
‫‪218‬‬
‫ראו הראב"ן " במקומותינו דליכא טענת בתולים שנוהגין שמייחדין חתן עם כלה " כתובות‪ ,‬ד"ה בתולה‬
‫נשאת‪..‬‬
‫‪219‬‬

‫שם‪ ,‬ראב"ן‪ ,‬כתובות ד"ה ואע"פ שאמרתי‬
‫‪220‬‬
‫מרדכי‪ ,‬כתובות‪ ,‬י"ז‪.‬‬

‫מאות‪ ,‬בשאלה מהם סימני הבתולים מעיד על חשיבותה ועל הרלוונטיות שלה בעיני אנשי‬
‫הקהילה‪.‬‬
‫ומאחר וסימני בתוליה של הקטנה התקבלו כוודאיים על כל הדעות‪ ,‬נותרה השאלה האם יש‬
‫חשיבות ששני סימני הבתולים יופיעו אצל קטנה יחד על מנת להוכיח את בתוליה? לא ברור‬
‫מה ההשקפה באשר לקטנה‪ ,‬אך ככלל גם כאן יש חילוקי דעות‪ .‬לדעת הר"י די בסימן אחד‪:‬‬
‫‪221‬‬

‫"כיון שמצא דם אינו יכול לטעון טענת פתח פתוח"‪.‬‬

‫ואילו הראב"ן טען שגם אם הופיע‬

‫דימום יכול הבעל לטעון שאין לה בתולים משום שחש שהפתח פתוח‪ .‬ייתכן שחשיבות שני‬
‫המדדים אצל קטנה ונערה נובעת מכך שניתן היה לשחזר דימום ותחושת פתח סגור של‬
‫בתולים באמצעים מלאכותיים‪ .‬כך מתאר זאת רש"י‪ " :‬לפשפש ולמשמש במעשיהן באותו‬
‫הלילה שלא יקלקלו זה את זה במעשיהם בתרמית שלא יראה זה דם בתולים ויאבד וזו‬
‫לא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים ובמקום שנהגו למשמש לא נהגו לייחד דאילו‬
‫במקום שנהגו לייחד מאי מישמוש בעי הרי אין שם טענת בתולים ‪"...‬‬

‫‪222‬‬

‫ניכר ברש"י‬

‫שהכיר את התחבולות של שני הצדדים‪ .‬רק השילוב ביניהם יכול להביא לוודאות‪.‬‬
‫אבל מדוע יש חשיבות להוכחת הבתולים‪ ,‬אם במילא הובהר כבר כי ההלכה אפשרה לאשרר‬
‫את הנישואים גם ללא ביתוק של קרום הבתולים‪ ,‬בין אם מדובר בבעילה שלא כדרכה ובין אם‬
‫מדובר בחדירה חלקית שלא פוגעת בקרום הבתולים? ‪ 223‬והתשובה היא שגם במקרה הזה‬
‫אישרור הנישואים בבעילה חלקית או שלא כדרכה היו היוצאים מן הכלל והשאיפה הייתה‬
‫לקיים יחסי מין מלאים ולהראות הוכחות אובייקטיביות וודאיות – דם הבתולים‪.‬‬
‫העדפת הנישואים לקטנה אינה רק שאלה של מתן תוקף לחוזה‪ .‬יש לה גם צד נוסף‪ .‬באשכנז‬
‫באותה תקופה נפוצה התפיסה (המגובה בכתבים הרפואיים) על פיה ההנאה מיחסי מין עם‬
‫בתולה קטנה גדולה יותר‪ .‬אין זו תפיסה ייחודית לאשכנז באותה תקופה אבל חשוב להכיר‬
‫את הגישה הזו‪ ,‬משום שהיתה ידועה ומוכרת גם באשכנז‪.‬‬
‫כבר בתקופת התלמוד מופיעה התפיסה על פיה יחסי מין עם קטנה מהנים יותר לגבר‪:‬‬

‫‪221‬‬

‫דברי הר"י מובאים בתוך הטור‪ ,‬אבן העזר סימן סח‪ .‬הרמב"ם טוען שאם נמצא דם אצל נערה אבל פתחה‬
‫פתוח היא לא תחשב בתולה‪ ,‬כלומר בנערה חייבים להיות שני סימני הבתולים‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬נשים‪,‬‬
‫הלכות אישות‪ ,‬פרק י"א‪ ,‬הלכה י"ב‪ " :‬שכל נערה בתולה פתחה סתום הוא‪ .‬ואע"פ שיצא הדם הואיל ומצא‬
‫פתח פתוח אין כאן בתולים "‬
‫‪222‬‬
‫רש"י טוען שהכלה יכולה היתה לרמות את החתן ולהביא עדות שיקרית לדם הבתולים‪ .‬רש"י על בבלי‪,‬‬
‫כתובות‪ ,‬יב‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה כל שלא מושמש מיבעי ליה‪ " :‬ומשמוש בכלה שלא תביא דם מן החוץ " וראו עוד רש"י‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ד"ה למשמש‪.‬‬
‫‪223‬‬
‫להזכיר‪ ,‬חכמי אשכנז מבחינים בין שני שלבים בבעילת בתולה‪ :‬השלב הראשון הוא רגע ההעראה‪ ,‬החדרת‬
‫העטרה לגופה של הבתולה‪ ,‬בשלב זה היא כבר נפגמת ולא נחשבת בתולה‪ .‬השלב השני הוא גמר הביאה בתוך‬
‫גופה‪ .‬ישנו ויכוח בשאלה מהו השלב שבו נחשבים הנישואים לממומשים? האם סוף ביאה קונה או תחילת ביאה‬
‫קונה? ראב"ן ורבנו תם הכריעו שגמר ביאה קונה‪ .‬ראה ספר הישר לרבנו תם( חלק החידושים) סימן קנג וראו‬
‫ראב"ן‪ ,‬יבמות ד"ה הא דאמרינן‪.‬‬

‫"‪ ...‬מה איילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה"‪ 224.‬התכונה‬
‫הנחשקת הזו יוחסה גם לאסתר המלכה‪ ,‬זהו סוד קסמה בעיני אחשוורוש‪ " :‬אמר רב זירא‪:‬‬
‫למה נמשלה אסתר לאילה – לומר לך‪ :‬מה אילה רחמה צר‪ ,‬וחביבה על בעלה כל שעה‬
‫ושעה כשעה ראשונה – אף אסתר היתה חביבה על אחשוורוש כל שעה ושעה כשעה‬
‫‪225‬‬

‫ראשונה"‪.‬‬

‫בספרות ההלכה מוגדרת בתולה קטנה כמי שרחמה צר‪ 226 .‬ספרי רפואה של ימי הביניים‬
‫מתארים נשים שעושות שינויים באיבר מינן על מנת לשחזר אותה תחושה של הידוק כפי‬
‫שהייתה להן כשרחמן היה צר‪ " :‬לאישה למצא חן בעיני בעלה טול עפצית מבובית ומלח‬
‫ותדוק ותשים באותו מקום ותהיה כבתולה באותו לילה" ‪ 227‬וראו גם‪ " :‬ופי האם (שם‬
‫נרדף לפתח הנרתיק) עם הבתולות הוא רך ובעל בשר ועם הנבעלות אשר ילדו פשט‬
‫‪228‬‬

‫ורחב"‪.‬‬

‫סיכום הפרק‬
‫היחס לנישואי קטנות ומימושם הוא עוד היבט ביחס המורכב ובקונפליקטים המאפיינים את‬
‫יחס חכמי ההלכה לנשים בקהילות אשכנז בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪ .13‬במקרה של נישואי‬
‫קטנות‪ ,‬ניכר ברבים מהם שאין דעתם נוחה מכך שנישואי הקטנות נפוצים והם אף מודעים‬
‫לכך שהנישואים לקטנה מתעלמים מהסכמתה לנישואים כמו גם מהסכמתה לקיום יחסי‬
‫אישות במסגרתם‪ .‬יחד עם זאת הם משתפים פעולה עם נוהג קיים‪ .‬הסבריהם‪ ,‬ההצדקות‬
‫והעדר הגינוי של החכמים‪ ,‬יחד עם מתן היתרים הלכתיים שונים אפשרו להמשיך את‬
‫הנישואים למרות הקושי במימושם‪ .‬החכמים תרמו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לכך שנישואי הקטנות היו‬
‫נפוצים ומקובלים בין המאות ה – ‪ 12‬ל – ‪.13‬‬
‫חכמי ההלכה התייחסו לנישואי קטנות כאל נישואים לכל דבר‪ ,‬מסגרת שיש להגן עליה‪ ,‬הם‬
‫לא הגדירו את הנישואים והמימוש ככפיה‪ .‬הדגשת חוקיותם של נישואי הקטנות ומימושם‪,‬‬
‫שלילת תוקפם ההלכתי של דברי רב וההתעלמות מהמחלוקת ההלכתית סביב נישואי‬
‫הקטנות אפשרו התעלמות מרצונה של הקטנה‪ .‬נראה כי מימוש "נישואי קטנות" באישור‬
‫הילכתי סלל את הדרך גם ליחסי מין שלא תתכן בהם הגדרה של כפייה וכי הפיכת נישואי‬
‫קטנות לנפוצים ומקובלים‪ ,‬יצרה קושי לטעון כנגד כפיית יחסי מין בנישואים למאות שנים‪.‬‬
‫‪224‬‬

‫בבלי עירובין נד‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫בבלי יומא כט ע"א‪ .‬מצוטט גם בילקוט שמעוני‪ ,‬תהילים רמז תרפה ד"ה ‪ +‬כב‪ +‬למנצח על‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫רש"י‪ ,‬כתובות ל"ו ע"ב‪ ,‬ד"ה דקטעין טענת פתח פתוח‪" :‬אבל משבגרה אין רחמה צר כבתחילה‪ ,‬ודומה לו‬
‫כאילו פתח פתוח"‪.‬‬
‫‪227‬‬
‫‪Carmen Cabellero Navas ed., The Book of Women's Love and Jewish Medieval Medical‬‬
‫‪Literature on Women, Sefer Ahavat Nashim (London, 2004), p. 145.‬‬
‫‪228‬‬
‫‪Ron Barkai, Les infortunes de Dinah: le livre de la generation la gynecologie juive au‬‬
‫‪Moyen age (Paris, 1991), p.229.‬‬

‫במודע או שלא במודע‪ ,‬החברה היהודית של ימי הביניים‪ ,‬ובעיקר מנהיגיה‪ ,‬נתנה הכשר‬
‫לכפיית יחסי מין של בעל על אישתו‪ ,‬היא ביססה את התא המשפחתי על העדר הסכמה ואף‬
‫על כפיה‪ ,‬תוך התעלמות מהסבל הפיזי שהסב קיום יחסי המין לקטנות‪.‬‬
‫ביטוי לתפיסה הרואה בכלה הקטנה חלק ממערך הנישואים שיש להגן עליו‪ ,‬מבלי להתייחס‬
‫לכלה עצמה‪ ,‬לקולה ולגורלה נמצא גם בתשובתו של הראבי"ה‪ ,‬העוסקת בבעיה של כלה‬
‫קטנה שלא חדלה מלדמם לאחר בעילתו של בעלה‪ .‬המשפט האחרון שבו נמצא התייחסות‬
‫של ראבי"ה לאותה כלה הוא המשפט הבא‪" :‬מאחר שבא עליה‪ ,‬הרבתה בדמים בלי הפסק‬
‫ועשו לה רפואה ולא הועילו לה" (שו"ת ראבי"ה סימן תתקצד)‪ .‬מבלי שהוסיף ופירש‪ .‬מרגע‬
‫שגופה חדל להיות מוקד הדיון ההלכתי‪ ,‬גורלה נותר תעלומה‪.‬‬