You are on page 1of 13

‫טענה(‪:)2‬‬

‫אם ‪ A‬ו ‪ B‬שתי מטריצות הפיכות מאותו סדר אזי ‪ AB‬גם הפיכה ומתקיים )‪AB)-1=A-1B-1‬‬ ‫כפל מטריצות‪:‬‬
‫הוכחה לטענה(‪ :)2‬נסמן ‪ C= A-1B-1‬ונראה כי היא הופכית ל ‪ ,AB‬נזכור ש ‪AB=BA‬‬ ‫תנאי לביצוע ‪ : AB‬מס' העמודות של ‪ = A‬מס' השורות של ‪.B‬‬
‫‪(AB)C=(AB)( A-1B-1)= ABA-1B-1 =BA A-1B-1==BI B-1=I‬‬ ‫‪ – (A(aij‬מטריצה מגודל ‪. m X n‬‬
‫‪ – (B(bjk‬מטריצה מגודל ‪. n X l‬‬
‫שיטה למציאת המטריצה ההופכית של מטריצה ‪:A‬‬ ‫אזי המטריצה ‪ C=AB‬תהיה מגודל ‪. m X l‬‬
‫מטריצה ‪ A‬היא הפיכה אם ניתן באמצעות פעולות שורה אלמנטריות לקבל ממנה את‬ ‫‪n‬‬
‫מטריצת היחידה‪.‬‬
‫במקביל לבחינה של האם ‪ A‬היא מטריצה הפיכה נצמידה לה מימין את מטריצת היחידה וכל‬
‫‪Cik   aij b jk‬‬
‫‪j 1‬‬
‫פעולה שנבצע על מטריצה ‪ A‬נבצע גם על מטריצת היחידה‪.‬‬
‫‪ a11 a12‬‬ ‫‪a13   1 0 0 ‬‬ ‫‪2 R 2  2a21‬‬ ‫‪2a22‬‬ ‫‪2a23   0 2 0 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫תכונות של כפל מטריצות‪:‬‬
‫‪A   a21 a22‬‬ ‫‪a23   0 1 0   R1  a11‬‬ ‫‪a12‬‬ ‫‪a13  1 0 0 ‬‬
‫חוק הפילוג‪ :‬אם מתקיים ‪ AB‬ו ‪ AC‬אזי ‪A(B+C)=AB+AC‬‬
‫‪ a‬‬ ‫‪a33 ‬‬ ‫‪ 0 0 1‬‬ ‫‪ a‬‬ ‫‪a33 ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 31 a32‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 31‬‬ ‫‪a32‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪‬‬ ‫חוק הכיווץ‪ :‬אם מתקיים ‪ AB‬ו ‪ AC‬אזי ‪A(BC)=(AB)C‬‬
‫בצורה זו עד שמתקבלת מטריצה היחידה בצד שמאל ובצד ימין בסופו של תהליך תתקבל‬ ‫יש לזכור שלא תמיד מתקיים ‪AB=BA‬‬
‫המטריצה ההופכית של מטריצה ‪. A‬‬
‫פעולות שורה אלמנטריות‪:‬‬
‫בדיקה כללית האם מטריצה ‪ A‬הפיכה – ע"י דטרמיננטה‪:‬‬ ‫‪(1‬החלפה של שתי שורות של ‪ A‬זו בזו‪.‬‬
‫אם הדטרמיננטה של המטריצה שווה לאפס היא לא הפיכה‬
‫‪(2‬כפל של אחת השורות של ‪ A‬במספר קבוע‪.‬‬
‫רלוונטי לעתיד‪ :‬ערכים עצמיים של מטריצה לא הפיכה‪  0 :‬‬ ‫‪(3‬הוספה של שורה מסוימת לשורה אחרת‪.‬‬
‫נזכור שכשמטריצה לא הפיכה זה אומר שיש לה שורת אפסים ‪ ,‬לכן הערכים העצמיים שלה‬
‫מטריצות שקולות שורה הן מטריצות שאחת מהן מתקבלת מהשנייה ע"י סדרה של פעולות‬
‫הם אפס!!‬
‫שורה אלמנטאריות‪.‬‬
‫‪R1  a11 a12‬‬ ‫‪a13 ‬‬ ‫‪R 2  a21 a22‬‬ ‫‪a23 ‬‬ ‫‪2 R 2  2a21‬‬ ‫‪2a22‬‬ ‫‪2a23 ‬‬
‫שימוש לפתרון מערכת של ‪ n‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫נתונה המערכת הבאה‪:‬‬ ‫‪A  R 2  a21 a22‬‬ ‫‪a23  R1  a11 a12‬‬ ‫‪a13   R1 ‬‬ ‫‪a11‬‬ ‫‪a12‬‬ ‫‪a13 ‬‬
‫‪a11X1 + a12X2 +… + a1nXn = b1‬‬ ‫‪R3  a31 a32‬‬ ‫‪a33 ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ a‬‬
‫‪ 31 a32‬‬ ‫‪a33 ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪R3  R1 a31  a11 a32  a12‬‬ ‫‪a33  a13 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪a21X1 + a22X2 +… + a2nXn = b2‬‬ ‫מטריצת היחידה ‪: I‬‬
‫‪:‬‬ ‫זוהי מטריצה שעל האלכסון שלה כל האיברים שווים לאחד ושאר האיברים שווים לאפס‪.‬‬
‫‪an1X1 + an2X2 +… + annXn = bn‬‬ ‫מטריצה זו מקיימת את התנאי ‪AI=IA=A‬‬
‫‪ 1 0 0‬‬
‫ניתן לבנות מטריצה ריבועית של המקדמים ולהכפיל אותה בווקטור ניצב של הנעלמים כך‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪I=  0 1 0 ‬‬
‫ש‪:‬‬ ‫‪ 0 0 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a11 K‬‬ ‫‪a1n   x1  ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪xj ‬‬
‫‪1j‬‬
‫מטריצה מוחלפת (‪)Transposed‬‬
‫‪j 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטריצה זו מתקבלת משיקוף של ‪ A‬יחסית לאלכסון הראשי שלה ומקיימת את התנאים‬
‫‪‬‬ ‫‪M O‬‬ ‫‪M  M  ‬‬ ‫‪M ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪an1 L‬‬ ‫‪ann   xn ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪n‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪anj x j ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אם ‪ A‬מסדר ‪ n X m‬אזי ‪ AT‬תהיה מסדר ‪.m X n‬‬
‫‪ j 1‬‬ ‫‪‬‬
‫אם מוגדר ‪ AB‬אזי ‪ATBT=(BA)T‬‬
‫ביטוי זה שקול ל‪:‬‬
‫‪ a11‬‬ ‫‪a12‬‬ ‫‪a13 ‬‬ ‫‪ a11 a21 ‬‬
‫‪ x1   b1 ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪A   a21‬‬ ‫‪a22‬‬ ‫‪a23   A   a12 a22 ‬‬
‫‪T‬‬
‫‪A  M   M‬‬
‫‪ x   b ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ a a ‬‬
‫‪ n  n‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ 13 23 ‬‬

‫אם ‪ A‬מטריצה הפיכה אזי ניתן לומר שיש למערכת המשוואות פתרון יחיד‪ ,‬זאת מפני‬ ‫מטריצה מדורגת‪:‬‬
‫שבמידה ונכפול את שני צידי המשוואה ב הפיכה של ‪ A‬יתקבל‪:‬‬ ‫תנאים לקיום‪:‬‬
‫‪(1‬כל שורת האפסים של ‪ A‬במידה וקיימת נמצאת אחרי שורה של ‪ A‬שלא‬
‫‪ x1 ‬‬ ‫‪ b1 ‬‬ ‫כולה אפסים‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪AA1  M  A1  M‬‬ ‫‪(2‬מספר האפסים המובילים בשורה ‪ k‬תמיד גדול מזה שבשורה ‪. (I (i<k‬‬
‫‪ x ‬‬ ‫‪ b ‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ x1 ‬‬ ‫‪ b1 ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪I  M  A1  M‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪ a11‬‬ ‫‪a12‬‬ ‫‪a13 ‬‬
‫‪ x ‬‬ ‫‪ b ‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪a22‬‬ ‫דוגמא למטריצה מדורגת‪a23  :‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a33 ‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 ‬‬
‫מטריצת היחידה יוצרת מצב שישנו אך ורק ‪ x‬אחד שמתאים לכל ‪ b‬נתון‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫משפט‪ :‬כל מטריצה היא שקולת שורה למטריצה מדורגת‪) ,‬כלומר ניתן באמצעות פעולות‬
‫‪ 1 K‬‬ ‫‪0   x1 ‬‬ ‫‪ b1 ‬‬ ‫שורה אלמנטריות לדרג מטריצה‪ -‬אם כי לא תמיד ניתן לייצר שורת אפסים(‪.‬‬
‫‪ MO‬‬ ‫‪M M‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪1 ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪ M‬‬
‫‪ 0 L‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1   xn ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטריצה הופכית (‪ ) A-1‬ומטריצה הפיכה (‪:)A‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ bn ‬‬
‫מטריצה ריבועית ‪ A‬נקראת הפיכה אם קיימת מטריצה ריבועית ‪ B‬מאותו סדר כך ש‪:‬‬
‫‪AB=BA=I‬‬
‫ניתן לראות שביטוי זה יוצר מצב שבו מתקבל ערך מספרי יחיד לכל ‪ x‬ולכן זהו פתרון‬
‫טענה(‪ :)1‬אם ‪ A‬מטריצה הפיכה אזי יש לה מטריצה הופכית יחידה‪.‬‬
‫יחיד‪),‬כמובן שמציאת הפתרון מחייבת את חישוב המטריצה ההופכית(‪.‬‬
‫הוכחה לטענה(‪ :)1‬על דרך ההיפוך‪ ,‬נניח ש ‪ B‬ו ‪ C‬הן שתי מטריצות הופכיות של ‪ ,A‬מכך‬
‫נובע ש‪:‬‬
‫דטרמיננטות‬ ‫‪AB=BA=I‬‬
‫לכל מטריצה ריבועית מותאם סקלר מיוחד שנקרא הדטרמיננטה של ‪ .A‬לדטרמיננטה של‬ ‫‪AC=CA=I‬‬
‫המטריצה חשיבות רבה בגילוי תכונות המטריצה‪.‬‬ ‫נכפיל את הביטוי הראשון ב ‪: C‬‬
‫‪C(AB)=CI‬‬
‫תכונות של דטרמיננטות‪:‬‬ ‫לפי חוק הפילוג‪:‬‬
‫‪. 10  10‬‬
‫)‪ CA)B=CI‬אבל ידוע ש‪ CA=AC=I :‬ולכן נובע ש ‪ IB=IC‬כלומר ‪. B=C‬‬
‫‪.1‬דטרמיננטה מסדר אחד היא הסקלאר עצמו‪:‬‬
‫כלומר ל ‪ A‬יש מטריצה הופכית יחידה והיא מסומנת ב ‪.A-1‬‬

‫‪1‬‬
‫‪ .1‬נתרגם למצב ‪Ax=B‬‬ ‫‪.2‬דטרמיננטה מסדר ‪ : 2‬היא כפל אלכסון וחיסור האלכסון השני‪:‬‬
‫‪ 1 4 1‬‬ ‫‪ x‬‬ ‫‪ 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪a11 a 12‬‬
‫‪A   1 1 1 , x   y , B   0 ‬‬ ‫‪ a11 a22  a21 a21‬‬
‫‪ 2 3 0‬‬ ‫‪ z‬‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪a21 a22‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪.3‬הדטרמיננטה של מטריצה ‪ A‬ושל המשוחלפת שלה שוות‪.‬‬
‫‪ ,‬התקבל פתרון לכן יש‬ ‫‪A 4‬‬ ‫‪.2‬נבדוק את הדטרמיננטה של ‪: A‬‬
‫פתרון יחיד‪.‬‬ ‫‪A  AT‬‬
‫‪ .3‬כעת על מנת לקבל את ‪ x‬עלינו להחליף את העמודה שלו עם עמודת הפתרון‪,‬‬
‫לחשב דטרמיננטה של המטריצה החדשה ולחלק את התוצאה בדטרמיננטה של‬ ‫‪.4‬אם למטריצה ‪ A‬יש שורת‪/‬עמודת אפסים‪ ,‬אזי הדטרמיננטה שווה לאפס‪.‬‬
‫המטריצה ‪:A‬‬ ‫‪.5‬אם ל ‪ A‬יש שתי עמודות‪/‬שורות זהות אזי הדטרמיננטה שווה לאפס‪.‬‬
‫‪ 1 4 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪.6‬אם ‪ A‬משולשת אזי הדטרמיננטה של ‪ A‬שווה למכפלת אברי האלכסון‬
‫‪N ( x)  det  0 1 1   3‬‬ ‫שלה‪.‬‬
‫‪ 0 3 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪.7‬הדטרמיננטה של מטריצה היחידה ‪ I‬היא ‪.1‬‬
‫‪x  N ( x) / A  3 / 4‬‬
‫‪.8‬במידה ומטריצה ‪ B‬מתקבלת ממטריצה ‪ A‬ע"י פעולות שורה‬
‫‪ 1 1 1 ‬‬ ‫אלמנטריות‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪N ( y )  det  1 0 1   2‬‬ ‫‪.1‬אם הוחלפו ‪ 2‬שורות‪/‬עמודות אזי‬
‫‪ 2 0 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪B  A‬‬
‫‪x  N ( x) / A  2 / 4‬‬
‫‪.4‬בצורה דומה ניתן לחשב לשאר הנעלמים‪ ,‬בכל פעם מחליפים את עמודת‬ ‫‪.2‬אם הוכפלה שורה‪/‬עמודה בסקלאר ‪ k‬אזי ‪:‬‬
‫הנעלם עם עמודת הפתרונות‪.‬‬ ‫‪B k A‬‬
‫אין פתרון למשוואה או שיש אינסוף פתרונות‪ ,‬ניתן‬ ‫כללים לפתרון ‪ :‬כאשר ‪A  0‬‬ ‫‪.3‬אם הוספה כפולה של שורה לשורה אחרת‬
‫‪B  A‬‬ ‫אזי‪:‬‬
‫לתוך מערכת המשוואות‪,‬‬ ‫לבדוק זאת ע"י הצבה של הפרמטרים שמצאנו כאשר ‪A  0‬‬
‫אם מתקבל ‪ 0=0‬אזי יש אינסוף פתרונות‬
‫‪.9‬נתונה מטריצה ‪ A‬ריבועית‪ ,‬הטענות הבאות שקולות‪:‬‬
‫מרחבים וקטורים‪:‬‬ ‫‪ A.1‬היא הפיכה‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬מרחב וקטורי הוא קבוצה ‪ V‬שמוגדרות עליה ‪ 2‬פעולות‪ .‬חיבור שיסומן ב ‪ +‬וכפל‬
‫במספר של איברי ‪.V‬‬ ‫‪.2‬ל ‪ Ax=0‬יש רק פתרון האפס‪.‬‬
‫דרושים שיתקיימו התנאים הבאים‪:‬‬ ‫‪.3‬הדטרמיננטה של ‪ A‬שונה מאפס‪.‬‬
‫‪(1‬סגירות של ‪ :V‬אם ‪ α‬ו ‪ β‬שייכים ל ‪ V‬אז גם ‪ α + β‬נמצא ב ‪ ,V‬כלומר‬
‫‪.10‬הדטרמיננטה של מכפלה של שתי מטריצות ‪ A , B‬שווה למכפלה של‬
‫סכום של שני וקטורים ב ‪ V‬הוא גם וקטור ב ‪. V‬‬
‫‪  , ‬אזי‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪(2‬חילופיות של החיבור ‪ :‬אם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪AB  A B‬‬ ‫הדטרמיננטות שלהן‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪     ‬‬ ‫‪.11‬אם ‪ A‬ו ‪ B‬מטריצות דומות הדטרמיננטה שלהן זהה‪.‬‬

‫‪(3‬קיום איבר ניטרלי ב‪ V-‬שיסומן ב‪),0-‬וקטור האפס(‪ .‬כך שכל וקטור ‪α‬‬ ‫שלבים למציאת מטריצה הופכית באמצעות דטרמיננטות‪:‬‬
‫ב‪ V-‬מקיים ‪α + 0 = α‬‬
‫‪.1‬ראשית יש לבדוק האם יש למטריצה ‪ A‬דטרמיננטה ‪) ,‬זה תנאי ראשוני‬
‫‪(4‬קיום איבר נגדי לכל וקטור ‪ α‬ב ‪ V‬יש וקטור יחיד ‪ -α‬ב ‪ V‬כך ש‪α+(- :‬‬ ‫וגם משתמשים בו בהמשך(‪.‬‬
‫‪ , α)=0‬וקטור זה נקרה הנגדי של ‪.α‬‬
‫‪.2‬בונים מטריצה ‪ C‬על בסיס המינורים של מטריצה ‪ A‬באופן הבא‪:‬‬
‫‪(5‬חוק הקיבוץ‪ :‬לכל ‪ α,β,γ‬ב ‪ V‬מתקיים‪. (α+β)+γ = α+(β+γ) :‬‬ ‫עוברים על מיקומי ‪ i,j‬במטריצה ‪ A‬ומתאימים מיקום זהה במטריצה ‪ C‬כך שהערך‬
‫ע"ג מטריצה ‪ C‬הוא המינור של הערך במטריצה ‪: A‬‬
‫תכונות הכפל במספר‪:‬‬
‫‪(1‬אם ‪ a‬מספר ממשי ו ‪ α‬וקטור ב ‪ V‬אזי ‪ αa‬נמצא ב ‪) V‬כלומר כפל של‬
‫| ‪Cij  (1)i  j |  ( A)ij‬‬
‫וקטור במספר הוא וקטור(‪.‬‬ ‫‪ .3‬עושים ‪ transpose‬למטריצה ‪ C‬ומחשבים את הערך הבא‪:‬‬
‫‪(2‬אם ‪ α,β‬וקטורים ב ‪ V‬ו ‪ a‬מספר אזי‪ :‬לפי חוק הפילוג‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Ct‬‬
‫‪. a (‬‬ ‫‪  )  a  a‬‬ ‫‪A ‬‬
‫|‪| A‬‬
‫‪(3‬אם ‪ α‬וקטור ו ‪ a,b‬סקלארים אזי‪.(a(bα) α (ab= :‬‬
‫‪. 1‬‬ ‫‪‬‬ ‫חוק קרימר‪:‬‬
‫‪(4‬לכל וקטור ‪ α‬ב ‪ V‬מתקיים‬
‫כיצד פותרים משוואות לא הומוגניות באמצעות דטרמיננטות‪:‬‬
‫דוגמא‪ :‬לבדיקה של האם מרחב מסוים עונה על הקריטריונים של מרחב וקטורי‪:‬‬ ‫‪.1‬מתרגמים את המשוואות למצב וקטורי‪/‬מטריצות ‪Ax=B :‬‬

‫‪IR   x, y | y  R, x  R‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪.2‬בודקים האם יש ל ‪ A‬דטרמיננטה שלא שווה לאפס‪ ,‬במידה וכן‪ ,‬אזי יש‬
‫פתרון יחיד‪.‬‬
‫צריך לבדוק האם המרחב עונה על התנאים שדרושים לקיום מרחב וקטורי‪.‬‬
‫‪.1‬סגירות‪ :‬בהכרח הוא סגור‪.‬‬ ‫‪.3‬על מנת למצוא את הנעלמים מחליפים בכל פעם את עמודת הנעלם ‪(X(i‬‬
‫‪.2‬חוק החילוף והקיבוץ מתקיימים באופן מיידי‪.‬‬ ‫בעמודת הפתרונות ‪ .B‬לאחר ההחלפה מחשבים את הדטרמיננטה‬
‫והפתרון המתקבל לחלק לדטרמיננטה של המטריצה המקורית הוא‬
‫‪.3‬וקטור האפס הוא )‪ .(0,0‬והוא מקיים )‪.(x,y)+(0,0)=(x,y‬‬ ‫הפתרון של הנעלם‪.‬‬
‫‪.4‬הוקטור הנגדי הוא )‪ (x,-y-‬והוא מקיים )‪.(x,y)+(-x,-y)=(0,0‬‬
‫‪.5‬גם כפל של איבר במספר יקיים את התכונות הדרושות‪.‬‬ ‫דוגמא לשימוש בחוק קרימר‪:‬‬
‫נתונה מערכת המשוואות‪:‬‬
‫ניתן להרחיב את ההגדרה לפונקציות‪:‬‬ ‫‪x  4y  z 1‬‬
‫‪ – V‬אוסף כל הפונקציות ב ‪) IR‬פונקציות שתחום ההגדרה שלהן הוא מספרים ממשיים והן‬ ‫‪x yz 0‬‬
‫מקבלות ערכים ממשיים(‪ V .‬ישמש כמרחב וקטורי כאשר חיבור של שתי פונקציות‬
‫‪2x  3 y  0z  0‬‬
‫הוא‪:‬‬ ‫‪f , g V‬‬

‫‪2‬‬
‫) ‪( f  g )( x)  f ( x )  g ( x‬‬
‫במרחב וקטורי ‪ V‬נקראת תלויה ליניארית‬ ‫‪1 ,  2 K  m‬‬ ‫הגדרה‪:‬קבוצה וקטורית‬ ‫אם ‪ f‬פונקציה ב ‪ V‬ו ‪ a‬מספר אזי ניתן להגדיר‪( af )( x)  af ( x) :‬‬
‫‪m‬‬ ‫ניתן לבדוק ש ‪ V‬מרחב וקטורי ביחס לשתי הפעולות שהגדרנו‪.‬‬
‫‪ aii  0‬‬
‫‪i 1‬‬
‫שלא כולם אפסים כך ש‬ ‫‪a1 , a2 K am‬‬ ‫אם קיימים מספרים‬
‫הגדרה של תת מרחב‬
‫אם ‪ V‬מרחב וקטורי אזי תת מרחב של ‪ V‬הוא קבוצה חלקית ‪ U‬של ‪ X‬שמהווה בעצמה‬
‫תלויים ליניארית אם ורק אם אחד מהם הוא צירוף ליניארי‬ ‫‪1 ,  2 K  m‬‬ ‫הוקטורים‬ ‫מרחב וקטורי ביחס לפעולות החיבור והכפל במספר שמוגדרות ב ‪ V‬כלומר אם הפעולות‬
‫במרחב ‪ V‬משרות את אותו הדבר על ‪ U‬הוא יכול להיות תת מרחב וקטורי ל ‪.X‬‬
‫של כל האחרים‪.‬‬

‫תלות ליניארית של וקטורים‪:‬‬


‫אינם תלויים ליניארית אזי נאמר ש‬ ‫אם הוקטורים ‪1 ,  2 K  m‬‬ ‫הקריטריון לבחינה האם ‪ U‬הוא תת מרחב במרחב ‪: V‬‬
‫‪ U(1‬מכילה את וקטור האפס של ‪. V‬‬
‫‪ 1 ,  2 K  m‬בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫הסכום‬ ‫‪ ,  U‬‬ ‫‪ U(2‬סגור תחת חיבור וקטורים‪ ,‬כלומר לכל‬
‫קבוצה פורשת של ‪: V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪  U‬‬
‫‪ , v  V‬קיימים סקלרים ‪ a1 , a2 ,K , an‬כך‬ ‫‪ u1 , u2 ,K , un‬פורשים את ‪ V‬אם לכל‬
‫‪ , ‬הכפולה‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ U(3‬סגור תחת כפל בסקלאר‪ ,‬כלומר לכל‬
‫ש‪:‬‬
‫הוא קומבינציה ליניארית של‬ ‫‪v‬‬ ‫‪ . v‬כלומר אם‬ ‫‪ a1u1  a2u2  K  an un‬‬ ‫‪a  U‬‬ ‫בסקלאר ‪: a‬‬
‫‪(4‬איחוד של ב‪,‬ג נותן‪ :‬אם ‪ α, β‬וקטורים ב ‪ U‬ו ‪ a,b‬מספרים כלשהם‬
‫‪. u1 , u2 ,K‬‬ ‫‪, un‬‬ ‫שונים מאפס אזי גם ‪ aα+bβ‬נמצא ב ‪. U‬‬

‫קריטריון לבדיקה של אי תלות ליניארית‪:‬‬ ‫דוגמא לשימוש בקריטריון‪:‬‬


‫‪m‬‬
‫נבדוק את הקבוצה ‪ U   ( x, y, z ) | x  y  2 z  0‬האם היא תת מרחב של‬
‫נובע כי …=‪a1=a2‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫הוקטורים ‪ 1 ,  2 K  m‬אינם תלויים ליניארית אם מ ‪ 0‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫ע"פ הקריטריון‪:‬‬ ‫‪IR 3‬‬
‫‪an=0‬‬
‫הערות לגבי תלות ליניארית של וקטורים‪:‬‬ ‫הוא )‪ (0,0,0‬הכפלה שלו עם המשוואה של ‪U‬‬ ‫‪IR 3‬‬ ‫‪(1‬וקטור האפס של‬
‫נותנת גם אפס‪.‬‬
‫‪.1‬אם אחד הוקטורים הוא וקטור אפסים אזי‬
‫הם בהיכרך תלויים ליניארית‪.‬‬ ‫‪(2‬צריך לבדוק ש ‪ (α=(x1,y1,z2‬ו ‪ (β=(x2,y2,z2‬נמצאים שניהם ב ‪U‬‬
‫כאשר כופלים אותם במספרים ממשיים ‪.aα+bβ‬‬
‫‪v1 ,K , vm  v1  0  1v1  0v2 K 0vm  0‬‬
‫) ‪a  b  (ax1  bx2 , ay1  by2 , az1  bz2‬‬
‫‪.2‬כל וקטור שונה מאפס הוא לכשעצמו בלתי‬
‫תלוי ליניארית‪.‬‬ ‫‪ ax1  bx2    ay1  by2   2  az1  bz2   0‬‬
‫‪.3‬אם שני וקטורים שווים או מהווים כפולה‬
‫סקלרית אחד של השני אז הוקטורים תלויים‬ ‫‪ax1  ay1  2az1  bx2  by2  2bz2  0‬‬
‫‪1 44 2 4 43 1 4 4 2 4 43‬‬
‫ליניארית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪.4‬שני וקטורים תלויים ליניארית אם ורק אם‬
‫אחד מהם הוא כפולה של האחר בסקלר‪.‬‬ ‫הרחבת ההגדרה למטריצות‪:‬‬
‫‪.5‬אם קבוצת וקטורים איננה תלויה ליניארית‬ ‫קריטריונים דרושים‪:‬‬
‫אז גם סידור מחדש של הקבוצה הוא בלתי‬
‫‪(1‬מטריצת האפס ב ‪ V‬היא גם מטריצת האפס ב ‪. U‬‬
‫תלוי ליניארית‪.‬‬
‫‪.6‬אם קבוצה ‪ S‬של וקטורים היא בלתי תלויה‬ ‫‪(2‬אם ‪ A‬ו ‪ B‬שתי מטריצות מ ‪ U‬ו ‪ a,b‬מספרים כלשהם אזי גם ‪aA+bB‬‬
‫ליניארית‪,‬אז כל תת קבוצה של ‪ S‬היא בלתי‬ ‫נמצא ב ‪.U‬‬
‫תלויה ליניארית‪ ,‬לחילופין‪ :‬אם ‪ S‬מכילה‬
‫תת קבוצה תלויה ליניארית אזי גם ‪ S‬תלויה‬ ‫תלות ליניארית של וקטורים‬
‫ליניארית‪.‬‬ ‫היא קבוצה של וקטורים במרחב וקטורי ‪ .V‬נאמר שוקטור‬ ‫‪A   1 K  n ‬‬ ‫נניח ש‬
‫‪.7‬תאור גיאומטרי של תלות ליניארית של‬
‫וקטורים‪ :‬על שני וקטורים תלויים ליניארית‬ ‫כך ש‬ ‫‪a1 K an‬‬ ‫‪ α‬ב ‪ V‬הוא צירוף ליניארי של איברי ‪ A‬אם קיימים מספרים ממשיים‬
‫אם ורק אם הם נמצאים על אותו ישר דרך‬ ‫‪n‬‬
‫הראשית‪ .‬כל שלושה וקטורים תלויים‬
‫ליניארית אם ורק אם הם נמצאים על אותו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪   ai i‬‬
‫מישור‪.‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫נגדיר קבוצה ‪ A‬של וקטורים במרחב וקטורי ‪ V‬פורסת את ‪ V‬אם כל וקטור ב ‪ V‬הוא צירוף‬
‫הגדרת בסיס של מרחב וקטורי ‪.V‬‬ ‫ליניארי של איברי ‪.A‬‬
‫הגדרה א‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪IR n‬‬ ‫דוגמא לכך שקבוצה ‪ A‬יוצרת את המרחב הוקטורי‬
‫של וקטורים היא בסיס של ‪ V‬אם שני התנאים‬ ‫‪S   u1 , u2 ,K , un ‬‬ ‫הקבוצה‬ ‫)‪e1  (1, 0, 0K 0‬‬
‫הבאים מתקיימים‪:‬‬ ‫)‪e2  (0,1, 0,K 0‬‬
‫הם בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬ ‫‪u1 , u2 ,K , un‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪M‬‬
‫‪ u1 , u2 ,K , un‬פורשים את ‪.V‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫)‪en  (0, 0,K 0,1‬‬
‫‪A   e1 , e2 K en ‬‬
‫הגדרה ב‪:‬‬
‫‪S   u1 , u2 ,K , un ‬‬
‫כי היא יכולה לתאר כל וקטור מהצורה‬ ‫‪IR n‬‬ ‫‪ A‬שהגדרנו פורסת את‬
‫‪v V‬‬ ‫של וקטורים היא בסיס אם כל וקטור‬ ‫קבוצה‬
‫ניתן לכתיבה באופן יחיד כקומבינציה ליניארית של וקטורי הבסיס‪.‬‬
‫כש ‪ x‬מספר ממשי‪.‬‬ ‫) ‪( x1 , x2 K xn‬‬
‫מרחב וקטורי ‪ V‬נקרא מימד סופי ‪ n‬ומסומן ב ‪ dimV = n‬אם ל‪ V-‬יש בסיס כזה עם ‪n‬‬ ‫הגדרה‪ :‬מרחב וקטורי נקרא נוצר סופית אם יש לו קבוצת יוצרים סופית‪),‬כלומר הוא נפרס‬
‫איברים‪.‬‬ ‫ע"י קבוצה סופית של וקטורים(‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪ X1 ‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יהי ‪ V‬מרחב וקטורי ומימד סופי‪ .‬אז לכל בסיס יש אותו מספר איברים‪.‬‬
‫ניתן להסתכל על הפתרונות של המערכת הנ"ל כווקטור‪ M  :‬‬ ‫מספר האיברים בכל בסיס של מרחב ווקטורי ‪ V‬הנוצר סופית נקרא המימד של ‪ V‬והוא‬
‫‪ X ‬‬
‫‪ n‬‬ ‫מסומן ב ‪. dimV‬‬
‫כאשר ישנו יותר מווקטור פטרונות אחד אזי ניתן לקבל אוסף פתרונות רחב מצורה כללית‪,‬‬
‫למשל‪:‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫התנאים הבאים על קבוצה סופית ‪ A‬של וקטורים במרחב וקטורי נוצר סופית ‪ V‬הם שקולים‪:‬‬
‫‪ X1 ‬‬ ‫‪ Y1 ‬‬ ‫‪ A.1‬מהווה בסיס של ‪.V‬‬
‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬
‫‪a  M  b  M ‬‬
‫‪ X   Y ‬‬ ‫‪ A.2‬היא קבוצה בלתי תלויה ליניארית מקסימאלית‪.‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n‬‬ ‫כלומר אם מוסיפים ל ‪ A‬וקטור שאיננו נמצא ב ‪A‬‬
‫הקבוצה המתקבלת תלויה ליניארית‪.‬‬
‫שנסמנו ‪P‬‬ ‫‪IR n‬‬ ‫לכן אוסף הפתרונות של המערכת ההומוגנית שלנו מהווה תת מרחב של‬ ‫‪ A.3‬היא קבוצת יוצרים מינימאלית של ‪ .V‬כלומר אם‬
‫ונקרא לו מרחב הפתרונות של המערכת‪.‬‬ ‫גורעים מ ‪ A‬וקטור מסויים אזי הקבוצה המתקבלת‬
‫כבר אינה יוצרת את ‪.V‬‬

‫משפט‪:‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫מימד מרחב הפתרונות של המשוואות ההומוגניות שווה תמיד ל ‪: (n-r(A‬‬ ‫‪.1‬כל קבוצה של ‪ n+1‬וקטורים במרחב ‪ n‬מימדי היא‬
‫‪ – n‬מספר הנעלמים‪.‬‬
‫תלויה ליניארית‪.‬‬
‫‪ – (r(A‬דרגת מטריצת המקדמים‪.‬‬
‫‪.2‬כל קבוצה שיש בה פחות מ ‪ n‬וקטורים אינה יוצרת‬
‫מהמשפט הנ"ל נובע שבכדי לפתור מע' משוואות הומוגניות יש לבצע את הפעולות הבאות‪:‬‬ ‫את ‪ V‬אם ‪ V‬הוא מרחב ‪ n‬מימדי‪.‬‬
‫‪.1‬להביא את מטריצת המקדמים לצורה המדורגת שלה‪.‬‬
‫‪.2‬לקבוע את דרגת המטריצה‪.‬‬
‫‪.3‬מימד מרחב הפתרונות הוא מס' הנעלמים פחות דרגת המטריצה‪ .‬בעזרת‬ ‫הגדרה‪ :‬הדרגה של המטריצה‪:‬‬
‫מספר זה מחשבים בסיס למרחב הפתרונות ואז כל פתרון של המערכת‬ ‫נתונה מטריצה מדרגה ‪. mXn‬‬
‫ההומוגנית הוא צירוף ליניארי של איברי הבסיס הנ"ל‪.‬‬ ‫כל שורה זה וקטור ב ‪ , IR n‬כל עמודה זה וקטור ב ‪. IR m‬‬
‫כלומר לאחר שמוצאים את מימד מרחב הפתרונות צריך לנחש פתרונות שנותנים את‬ ‫דרגת השורות של מטריצה ‪ A‬מוגדרת כמספר המקסימאלי של שורות ‪ A‬שהן וקטורים בלתי‬
‫הערכים הרצויים‪ ,‬כל פתרון צריך להיות בלתי תלוי בשני‪.‬‬ ‫תלויים ליניארית ב ‪) . IR n‬ניתן להגדיר באופן דומה את דרגת העמודות ביחס ל ‪.( IR m‬‬

‫מערכת משוואות ליניאריות שאינה בהכרח הומוגנית‪:‬‬ ‫משפט‪ :‬דרגת השורות של מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ mXn‬תמיד שווה לדרגת העמודות שלה‬
‫זוהי מערכת בעלת ‪ m‬משוואות ליניאריות ב ‪ n‬משתנים וניתן לתאר אותה בצורה הבאה‪:‬‬ ‫והמספר המשותף נקרא דרגת המטריצה והוא מסומל ה ‪.(r(A‬‬
‫‪a11 X 1  a12 X 2  K  a1n X n  b1‬‬
‫‪a21 X 1  a22 X 2  K  a2 n X n  b2‬‬
‫חישוב הדרגה של המטריצה‪:‬‬
‫‪M‬‬ ‫הדרגה של מטריצה מדורגת שווה למספר השורות שאינן שורות אפסים‪.‬‬
‫‪am1 X 1  am 2 X 2  K  amn X n  bm‬‬ ‫ביצוע פעולות שורה אלמנטאריות איננה משנה את דרגת המטריצה‪.‬‬
‫כלומר על מנת לחשב יש לבצע פעולות שורה אלמנטאריות על מטריצה נתונה עד להבאתה‬
‫נגדיר שתי מטריצות‪:‬‬ ‫למצב של מטריצה מדורגת‪ .‬ואז מספר השורות שאינן שורות אפסים הוא דרגת המטריצה‪.‬‬

‫נזכור שמטריצה מדורגת מוגדרת כך‪:‬‬


‫‪ a11 K a1n b1 ‬‬ ‫‪ a11 K‬‬ ‫‪a1n ‬‬ ‫‪.1‬כל שורות האפסים שלה מופיעות לאחר‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ - A   M O‬מטריצת המקדמים‪M  .‬‬
‫‪‬‬
‫‪ A*   M‬מטריצה זו‬ ‫‪M‬‬ ‫שורה שיש בה איברים שונים מאפס‪.‬‬
‫‪ a K a b ‬‬ ‫‪ a‬‬ ‫‪amn ‬‬ ‫‪.2‬מספר האפסים המובילים בשורה ‪ k‬גדול‬
‫‪ m1‬‬ ‫‪mn m ‬‬ ‫‪ m1 L‬‬ ‫‪‬‬
‫כוללת גם את הפתרונות בעמודה האחרונה שלה‪.‬‬ ‫ממספר האפסים המובילים בשורה ‪), i‬כאשר‬
‫שורה ‪ k‬היא אחרי שורה ‪.(i‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫למערכת המשוואות יש פתרון אם ורק אם דרגת המטריצה המורחבת שלה שווה לדרגת‬ ‫משפט‪:‬‬
‫המטריצה המצומצמת שלה ‪. r ( A)  r ( A*) :‬‬ ‫התנאים הבאים על מטריצה ריבועית ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬שקולים‪:‬‬
‫‪.r(A)=n.1‬‬
‫‪X  X hX p‬‬ ‫במקרה ויש פתרון הוא יהיה מהצורה הכללית ‪:‬‬
‫‪ A.2‬הפיכה‪.‬‬
‫‪ -‬הפתרון הכללי של המערכת ההומוגנית ‪.‬‬ ‫‪Xh‬‬ ‫‪.3‬הדטרמיננטה של ‪ A‬שונה מאפס‪.‬‬
‫‪ - X p‬פיתרון פרטי כלשהו )שניתן לנחש(‪.‬‬
‫מערכת משוואות ליניאריות הומוגניות‪:‬‬
‫חקירה של מערכת משוואות ליניאריות לא הומוגניות שבה מספר הנעלמים לא בהכרח‬ ‫הגדרה‪:‬‬
‫שווה למספר המשוואות‪:‬‬ ‫מערכת הומוגנית של ‪ m‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים היא מערכת משוואות מהצורה הבאה‪:‬‬
‫החקירה מתבססת על הדרגה של מטריצת המקדמים והדרגה של המטריצה המורחבת‪:‬‬ ‫‪a11 X 1  a12 X 2  K  a1n X n  0‬‬
‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬למערכת אין פתרון‪.‬‬
‫‪a21 X 1  a22 X 2  K  a2 n X n  0‬‬
‫אזי יש פתרון יחיד‪.‬‬ ‫‪r ( A)  n‬‬ ‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬ו‬
‫‪M‬‬
‫פתרונות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬ו ‪ r ( A)  n‬אזי יש‬
‫‪am1 X 1  am 2 X 2  K  amn X n  0‬‬
‫האם להוסיף כאן ארביטראז?‬
‫‪X 1 , X 2 ,K , X n‬‬ ‫הנעלמים במערכת הם‬
‫מטריצת המקדמים היא‪:‬‬
‫‪ a11 K‬‬ ‫‪a1n ‬‬
‫מכפלה סקלרית על מרחב וקטורי‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪A M O‬‬ ‫‪M‬‬
‫‪ a‬‬ ‫‪amn ‬‬
‫‪ m1 L‬‬ ‫‪‬‬

‫‪4‬‬
‫היא מטריצה מסדר ‪ , nXn‬העקבה של ‪ A‬מוגדרת כסכום‬ ‫‪A   aij ‬‬ ‫אם‬ ‫נתאים‬ ‫) ‪   (b1 , b2 ,K , bn ) ,   (a1 , a2 ,K , an‬ב ‪IR n‬‬ ‫לכל זוג וקטורים‬

‫האיברים על האלכסון הראשי שלה‪:‬‬ ‫על פי הנוסחא הבאה‪:‬‬ ‫מספר ממשי שיסומן ב ‪ g‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪tr ( A)   aii‬‬ ‫‪ g   aibi  a1b1  a2b2  K  anbn‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬

‫זוהי מכפלה סקלרית של ‪.  , ‬הגדרנו כאן פונקציה המתאימה לכל זוג וקטורים ב‬
‫‪ V‬הוא מרחב וקטורי של מטריצות מסדר ‪ mXn‬המכפלה הווקטורית של שתי‬
‫מטריצות ‪ A,B‬תוגדר כך‪:‬‬ ‫סקלר ב ‪. IR‬‬ ‫‪IR n‬‬
‫) ‪A  ( aij‬‬
‫) ‪B  (bij‬‬ ‫תכונות המכפלה הסקלרית‪:‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪  , ‬וקטורים ו ‪ a‬מספר כלשהו אזי המכפלה‬ ‫‪(1‬הומוגניות‪ :‬אם‬
‫‪AgB  tr ( BT A)   a ij bij‬‬
‫‪i 1 j 1‬‬
‫הסקלרית תקיים‪:‬‬

‫‪AgA  tr ( AT A)   aij2‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪ a  g  a   g ‬‬
‫‪i 1 j 1‬‬
‫‪(2‬ליניאריות‪ :‬אם ‪  ,  , ‬וקטורים ב ‪ ,V‬אזי‪:‬‬

‫נורמה של וקטור‪:‬‬ ‫‪ g       g   g‬‬


‫וקטור ב ‪V‬‬ ‫‪‬‬ ‫נניח ש ‪ V‬הוא מרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלארית‪ .‬אם‬
‫‪.  g0‬‬ ‫•מכאן גם נובע ש ‪ 0‬‬
‫ומוגדרת‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנורמה של ‪ ‬מסומנת ב‬ ‫‪(3‬חיוביות‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪  g  0‬לכל וקטור ‪ 0‬‬
‫‪   g‬‬
‫‪.  g   g‬‬
‫‪‬‬ ‫‪(4‬סימטריה‪:‬‬

‫דוגמא‪ :‬כיצד בודקים המכפלה הסקלרית מקיימת את התנאים‬


‫) ‪Y  ( y1 , y2 ,K , yn‬‬ ‫‪ ,‬אם ) ‪, X  ( x1 , x2 ,K , xn‬‬ ‫‪IR n‬‬ ‫נתבונן במרחב‬
‫הם שני וקטורים במרחב נגדיר את המכפלה הסקלרית ונראה שהיא מקיימת את התנאים‬
‫‪n‬‬
‫דוגמא להבנת המשמעות של נורמה של וקטור‪:‬‬ ‫‪. X gY ‬‬ ‫‪x y‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ x1 y1  x2 y2  K  xn yn‬‬
‫תהיה‪:‬‬ ‫) ‪X  ( x1 ,K , xn‬‬ ‫הנורמה של וקטור‬ ‫‪IR n‬‬ ‫במרחב‬ ‫‪i 1‬‬

‫‪.1‬הומוגניות‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X  X gX ‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪ aX  gY  a  X gY ‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬

‫תהיה‬ ‫) ‪X  ( x1 , x2‬‬ ‫קל להבין שבמרחב ‪ IR 2‬הנורמה של הוקטור‬


‫‪ aX    axi  a xi‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X  X gX  x  x‬‬ ‫‪a ( X gY )  a  xi yi‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪i 1‬‬
‫זהו מרחב דו מימדי וזהו למעשה האורך של הוקטורים!!‬
‫‪.2‬ליניאריות‪) ,‬אדטיביות(‪:‬‬
‫תכונות הנורמה‪:‬‬
‫‪X g(Y  Z )  X gY  X gZ‬‬
‫ולכל מספר ‪ a‬מתקיים‬ ‫‪‬‬ ‫‪.1‬הומוגנית‪ :‬לכל וקטור‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪a  a ‬‬ ‫‪X g(Y  Z )   xi g(Y  Z )   xi gY   xi gZ‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫‪ ,‬והוא שווה לאפס אם‬ ‫‪ ‬מתקיים ‪X  0‬‬ ‫‪.2‬חיוביות‪ :‬לכל וקטור‬
‫הוא וקטור האפס‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ורק אם‬ ‫‪.3‬חיוביות‪:‬‬
‫‪     ‬‬ ‫‪.3‬אי שוויון המשולש‪:‬‬ ‫‪X gX  0‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫אי השוויון של שווארץ‪:‬‬ ‫‪X gX   xi xi  xi2‬‬
‫במרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית מתקיים‪:‬‬ ‫‪, ‬‬ ‫לכל שני וקטורים‬ ‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬

‫‪xi2  0‬‬
‫‪ g   ‬‬
‫והערכים הם‬ ‫כלומר אם ) ‪   a1 ,K , an  ,   (b1 ,K , bn‬‬ ‫למעשה ניתן להציג את המכפלה הסקלרית באמצעות מכפלה וקטורית רגילה כך‪:‬‬
‫‪ a1 ‬‬
‫מספרים ממשיים אזי מתקיים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ a1 K‬‬‫‪an  g b1 K bn    M  b1 K bn    a1 K an   b1 K bn ‬‬
‫‪t‬‬

‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬


‫‪ a ‬‬
‫‪a b‬‬ ‫‪i i‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ a b‬‬ ‫‪i‬‬
‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫‪ g   t ‬‬
‫הוכחה לאי שוויון שוווארץ‪:‬‬ ‫הרחבה של ההגדרה של מכפלה סקלרית למטריצות ולפונקציות‪:‬‬
‫נפתח את הביטוי‪:‬‬ ‫‪(ta  b)g(ta  b)  0‬‬ ‫לכל ‪ t  IR‬מתקיים ‪:‬‬ ‫נתבונן במרחב הווקטורי ‪ V‬של כל הפונקציות הרציפות בקטע [‪ .]0,1‬אם ‪ g,f‬שתי‬
‫פונקציות ב ‪ V‬אזי המכפלה הסקלרית ביניהן תהיה ‪:‬‬
‫‪t 2 (a ga )  t ( agb)  t (bga )  (bgb)  0‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪t 2 a  2t (a gb)  b  0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f gg   f ( x ) g ( x)dx‬‬
‫‪0‬‬
‫ניתן לכתוב את הביטוי האחרון שהתקבל אחרת לפי הדיסקרימיננטה‪ ,‬ביטוי זה יהיה‬
‫עקבה של מטריצה‪:‬‬
‫אי שלילי לכל ערך של ‪ t‬רק אם הדיסקרימיננטה שלו היא אי חיובית כלומר‪:‬‬

‫‪5‬‬
‫ההוכחה היא הוכחה רגילה של תת מרחב‪ ,‬צריך להראות ש ‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪(2a gb) 2  4 a‬‬ ‫‪b 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪.1‬להראות שווקטור האפס נמצא ב ‪W‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪(a gb) 2  a‬‬ ‫‪b‬‬
‫‪.2‬להראות שאם ‪  , ‬וקטורים ב ‪ a,b W‬שני מספרים אזי גם‬
‫‪‬‬
‫‪agb  a b‬‬
‫הוקטור ‪ a  b‬נמצא ב ‪. W ‬‬

‫הוכחה של משפט אי שוויון המשולש‪ :‬לפי אי שוויון שווארץ‪:‬‬


‫פתרון ההוכחה‪:‬‬
‫‪.1‬ברור שוקטור האפס נמצא ב ‪W‬‬
‫כי הוא מאונך לכל וקטור ב ‪.V‬‬
‫‪‬‬ ‫‪    ‬‬ ‫צריך להוכיח‪:‬‬

‫‪.2‬אם ‪ a  b‬נמצא ב ‪ W‬אזי כפולה שלו בוקטור ‪ ‬שנמצא‬


‫‪‬‬ ‫נפתח את הביטוי‪:‬‬
‫‪         g     ‬‬
‫ב ‪ W‬תתן אפס‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪( a  b )g  0‬‬ ‫‪ g  2 g   g ‬‬
‫זה מתקבל מפני שהוקטור החדש מתאפס‪.‬‬ ‫‪ a g  b g‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪  2 g  ‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ a0  b0  0‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫‪W  W   0‬‬ ‫‪‬‬
‫תמיד‬
‫ולכן ניתן לאומר ש‪:‬‬ ‫‪ g   ‬‬ ‫נזכור שלפי אי שוויון שווארץ ‪:‬‬
‫אזי המכפלה שלו כפול עצמו )‬ ‫‪ W  W ‬‬ ‫מפני שאם ישנו וקטור‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪  2 g  ‬‬ ‫‪  2    ‬‬
‫‪ (  g‬תהיה אפס! וזהו רק וקטור האפס שמקיים תנאי זה‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪  2 g  ‬‬ ‫‪ (    )2‬‬
‫משפט‪:‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪ (    )2‬‬
‫אם ‪ V‬מרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלארית ו ‪ W‬תת מרחב של ‪ V‬אזי ניתן‬
‫ו‬ ‫‪ W‬‬ ‫כאשר‬ ‫‪   ‬‬ ‫להציג כל וקטור ‪ ‬ב ‪ V‬בצורה יחידה‪:‬‬
‫קוסינוס הזוית בין הווקטורים מוגדרת כמכפלה סקלארית של‬ ‫הגדרה ‪ :‬ב ‪IR 2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪W ‬‬ ‫‪  , ‬לחלק לנורמה‪:‬‬
‫כלומר כל וקטור במרחב ניתן לפרק לסכום של ‪ 2‬וקטורים ניצבים אחד לשני וההצגה‬
‫‪ g‬‬
‫‪.W‬‬ ‫‪ W    0‬‬ ‫היא יחידה!! בגלל ש‬ ‫‪cos   ,   ‬‬
‫‪ ‬‬

‫מערכות אורתונורמאליות של וקטורים‪:‬‬ ‫וקטורים ניצבים – וקטורים אורטוגונאלים‪:‬‬


‫קבוצה אורתוגונאלית‪:‬‬ ‫במרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית נקראים‬ ‫‪, ‬‬ ‫שני וקטורים‬
‫של וקטורים במרחב וקטורי שמוגדרת‬ ‫‪A   1 ,K , an ‬‬ ‫הגדרה‪ :‬קבוצה‬ ‫אורטוגונאלים זה לזה כאשר‪:‬‬
‫‪ g  0‬‬
‫כך‬ ‫עליו מכפלה סקלארית נקראת אורתוגונאלית אם לכל ‪ i, j  1,K , n‬‬ ‫לפי הגדרה זו וקטור האפס הוא אורטוגונאלי לכל וקטור!‬
‫‪),‬כלומר כל שני וקטורים ב ‪ A‬מאונכים זה‬ ‫‪ i g j  0‬‬ ‫מתקיים‬ ‫‪i j‬‬ ‫ש‬
‫וקטור אורטוגונאלי ומשלים אורטוגונאלי‪:‬‬
‫לזה(‪.‬‬ ‫אם ‪ V‬הוא מרחב שמוגדרת עליו מכפלה פנימית ו ‪ W‬הוא תת מרחב של ‪.V‬‬

‫קבוצה אורתונורמאלית‪:‬‬
‫ב ‪ V‬כך‬ ‫‪‬‬ ‫לכל הוקטורים‬ ‫‪W‬‬ ‫המשלים אורטוגונאלית של ‪ W‬מוגדר כקבוצה‬

‫מתקיים‬ ‫‪i  1,K , n‬‬ ‫אם בנוסף לתנאים של הקבוצה האורתוגונאלית גם לכל‬ ‫ב ‪.W‬‬ ‫‪‬‬ ‫לכל‬ ‫‪ g  0‬‬ ‫ש‬

‫נאמר ש ‪ A‬היא מערכת אורתונורמאלית של וקטורים‪.‬‬ ‫‪i  1‬‬ ‫‪W      V   W ,  g  0‬‬


‫כלומר מערכת אורטונורמאלית של וקטורים היא קבוצה של וקטורים מאונכים אחד‬
‫לשני ואורך כל וקטור הוא ‪.1‬‬
‫מאונך לכל וקטור ב ‪W‬‬ ‫כלומר כל וקטור ב ‪W ‬‬
‫כיצד מוצאים את המשלים האורטוגונאלי‪:‬‬
‫טענה‪:‬‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫‪ 1 ,K‬הם וקטורים שונים מאפס ומהווים מערכת אורטוגונאלית של‬ ‫‪, an‬‬
‫וקטורים אזי הם בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫אם‬
‫‪‬‬
‫‪W  ( x, y )  IR 2 | 2 x  y  0‬‬ ‫‪‬‬
‫על מנת למצוא את ‪‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫אנו צריכים למצוא וקטור )‪ (a,b‬כך ש‪:‬‬ ‫‪W‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪ ax+by=0‬לכל )‪ (x,y‬אשר מקיים ‪.y=2x‬‬
‫צריך להראות שכל‬ ‫נניח ש ‪ ,  ai i  0‬בכדי להראות ש ‪1 ,K , an‬‬ ‫נציב במקום ‪ y‬את הביטוי ‪ 2x‬ונקבל‪:‬‬
‫נוציא את ‪ x‬מחוץ לסוגרים‪:‬‬ ‫‪ax+2bx=0‬‬
‫‪i 1‬‬ ‫מכאן ש הביטוי בסוגרים צריך לאפס את המשוואה‪ ,‬וזה‬ ‫‪x(a+2b)=0‬‬
‫מתרחש בתנאים‪:‬‬
‫הוא אפס‪.‬‬ ‫‪ai‬‬ ‫אחד מהמקדמים‬
‫משוואת ישר זה תהיה‪:‬‬ ‫‪a=-2b  b=-0.5a‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪. y=-0.5x‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪a ‬‬ ‫כלשהו ונכפיל אותו ב ‪j‬‬ ‫‪i‬‬ ‫נבחר‬ ‫כלומר‪:‬‬
‫‪W    ( x, y )  IR 2 | 0.5 x  y  0‬‬
‫‪j‬‬
‫‪j 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪n‬‬

‫‪‬‬ ‫‪a ‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪g i   a j   j g i ‬‬ ‫ניתן לבדוק שאם ‪ W‬הוא תת מרחב של מרחב וקטורי ‪) V‬המוגדר למכפלה סקלרית(‬
‫‪‬‬ ‫‪j 1‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪j 1‬‬

‫במצב זה כל האיברים מתאפסים מפני שהוקטורים הם‬ ‫הוא תת מרחב של ‪.V‬‬ ‫‪W‬‬ ‫אזי גם‬
‫שלו עם עצמו‪ ,‬כאשר ‪: i=j‬‬

‫‪6‬‬
‫‪ 1 2   0 ‬‬ ‫‪ 1 ‬‬ ‫‪2 ‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪‬‬
‫‪P ( )  A   I  ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪ 2 1  0  ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ 2 1  ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a ‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪g i   ‬‬ ‫‪ a 0  a  ‬‬
‫‪j‬‬ ‫‪j i‬‬ ‫‪j i‬‬ ‫‪g i ‬‬
‫‪j 1‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪j 1‬‬ ‫‪‬‬
‫‪  1    4‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ ai   i g i   ai  i‬‬
‫‪2‬‬

‫‪1  1, 2  3‬‬


‫אנו יודעים שמכפלת הוקטור בעצמו איננה אפס ולכן בהכרח‪.‬‬
‫כעת על מנת למצוא את הוקטורים העצמיים של המטריצה נפתור לפי סעיף ב‬
‫במשפט‪ ,‬נזכור שעלינו לפתור לכל אחד מהערכים העצמיים‪:‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫‪1  1‬‬ ‫‪.1‬לכל מרחב וקטורי ממימד סופי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית יש בסיס שמורכב‬
‫‪ 1 ‬‬ ‫‪2   x1   0 ‬‬ ‫ממערכת אורטונורמאלית של וקטורים‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪  x2   0 ‬‬ ‫‪.2‬אם ‪ e1 ,K , en‬הוא בסיס אורטונורמאלי של מרחב וקטורי ‪ V‬אזי לכל וקטור‬
‫‪ 2 2   x1   0 ‬‬ ‫‪ ‬ב ‪ V‬מתקיים‪:‬‬
‫‪ 2 2  x    0 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪  2  ‬‬ ‫‪n‬‬

‫בשלב זה אנו רואים שדרגת המטריצה היא ‪ 1‬ולכן יש פתרון אחד כללי‪:‬‬ ‫‪     gei  ei‬‬ ‫א‪.‬‬
‫‪i 1‬‬
‫‪ 1 1   x1   0 ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   ei‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 0 0   x2   0 ‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪i 1‬‬
‫‪x1  x2  0‬‬
‫‪x1   x2‬‬ ‫נוכיח את ‪.2‬א‪:.‬‬
‫יהיה )‪ (a,-a‬כאשר ‪ a‬מספר כלשהו‪.‬‬ ‫כלומר הוקטור האופייני ל ‪  1‬‬ ‫‪ e1 ,K‬הוא בסיס של ‪ V‬ניתן לבטא את‬ ‫‪, en‬‬ ‫ב ‪ ,V‬מיקח ש‬ ‫‪‬‬ ‫נבחר וקטור‬

‫כעת נפתור בעבור הערך העצמי השני‪:‬‬


‫ע"י‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫וקטור‬
‫‪ 3‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪ 1 ‬‬ ‫‪2   x1  ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪   ai ei‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 2 1     x2  ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫‪ 2 2   x1   0 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬
‫נקבל ש ‪:‬‬ ‫לכל ‪1  j  n‬‬
‫‪ 2 2   x2   0 ‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪ ge j    ai ei  ge j  a j (e j ge j )  a j e j‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1 1   x1   0 ‬‬ ‫‪ aj‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪i 1‬‬
‫‪ 0 0   x2   0 ‬‬
‫‪x1  x2‬‬
‫נוכיח את ‪.2‬ב‪:.‬‬
‫שהתקבל הוא )‪(a,a‬‬ ‫גם כאן מימד הפתרונות היה אחד והוקטור האופייני ל ‪  3‬‬ ‫בריבוע‪:‬‬ ‫‪‬‬‫נבחר ב ‪ ‬כלשהו ב ‪ j‬ונציב לפי מה שהתקבל בא את הערך של‬
‫‪.‬‬ ‫‪ n‬‬ ‫‪  n‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 2      ei  gei g    ei  gei  ‬‬
‫‪ i 1‬‬ ‫‪  i 1‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪  n‬‬ ‫‪‬‬
‫משפט‪:‬‬ ‫‪    ai ei  g   ai ei  ‬‬
‫וקטורים עצמיים ששייכים לערכים עצמיים שונים של מטריצה ריבועית חייבים‬ ‫‪ i 1‬‬ ‫‪  i 1‬‬ ‫‪‬‬
‫להיות בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬ ‫כאשר פותחים ביטוי זה לפי החוקים של מכפלה סקלרית כל הוקטורים ששונים אחד‬
‫מהשני מתאפסים בגלל המכפלה הסקלארית ונותרות רק המכפלות של הוקטורים ‪e‬‬
‫הוכחה‪:‬‬ ‫בעצמם‪:‬‬
‫נוכיח את המשפט למקרה הפשוט של ‪ 2‬וקטורים עצמיים‪:‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪ ai2‬‬


‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫נניח ש ‪ X,Y‬הם שני וקטורים עצמיים של מטריצה ‪ A‬ששיכים לערכים עצמיים‬
‫‪i‬‬ ‫‪ei‬‬
‫‪. x ,  y‬‬ ‫‪i 1‬‬ ‫‪i 1‬‬

‫‪ x‬אז ‪ X‬ו ‪ Y‬בלתי תלויים ליניארית‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫‪ y‬‬ ‫צריך להראות שכש‬ ‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫שאם ‪ aX+bY=0‬אזי זה יתכן אך ורק אם ‪.a=b=0‬‬ ‫נניח ש ‪ A‬מטריצה ריבועית ‪ .nXn‬וקטור ‪ X   M ‬נקרא וקטור עצמי של המטריצה ‪A‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫נניח ש ‪.aX+bY=0‬‬
‫נכפיל את ‪ 2‬צידי המשוואה ב ‪ A‬ונציג אותה בצורה הבאה‪:‬‬
‫כך ש ‪AX   X :‬‬ ‫‪‬‬ ‫אם קיים מספר‬
‫‪A( aX  bY )  0‬‬ ‫נקרא ערך עצמי של המטריצה ‪ A‬ואילו ‪ X‬נקרא וקטור עצמי של ‪A‬‬ ‫‪‬‬ ‫במקרה זה‬
‫‪a ( AX )  b( AY )  0‬‬ ‫ששייך לערך העצמי ‪. ‬‬
‫אנו יודעים ש ‪ , AX  x X , AY  yY :‬נחליף את הביטוי בסוגריים‪:‬‬
‫‪a ( x X )  b (  yY )  0‬‬ ‫משפט‪ :‬נניח ש ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬אזי התנאים הבאים שקולים‪:‬‬
‫א‪  .‬הוא ערך עצמי של ‪.A‬‬
‫‪x (aX )   y (bY )  0‬‬
‫ב‪ .‬למערכת המשוואות )ההומוגנית( ‪ n‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים ‪:‬‬
‫אנו הנחנו ש ‪ aX+bY=0‬ולכן ‪ , aX=-bY‬נחליף בתוך הסוגריים‪:‬‬
‫‪ ( A   I ) X  0‬יש פתרון שלא כולו אפסים‪I) .‬‬
‫‪x (aX )   y (aX )  0‬‬
‫מטריצת היחידה(‪.‬‬
‫‪aX (x   y )  0‬‬ ‫ג‪ .‬למע' הומוגנית יש פתרון אידיאלי כשהדטרמיננטה של הביטוי שווה‬
‫לאפס‪:‬‬
‫הערכים העצמיים אינם שווים אחד לשני‪ ,‬ושווקטור‬ ‫אנו יודעים ש ‪x   y‬‬ ‫ביטוי זה נקרא הפולינום‬ ‫‪P     (A  I )X  0‬‬
‫עצמי איננו יכול להיות שווה לאפס ולכן ‪.a=0‬‬ ‫האופייני של מטריצה ‪.A‬‬
‫ניתן להוכיח אותו דבר לגבי ‪. b=0‬‬ ‫לפי ג' הערכים העצמיים של ‪ A‬הם בדיוק השורשים של הפולינום האופייני‪.‬‬
‫מטריצות דומות‬ ‫דוגמא ליישום השיטה‪:‬‬
‫רוצים למצוא את הערכים העצמיים והוקטורים העצמיים של המטריצה‪:‬‬
‫הגדרה‪:‬‬ ‫‪ 1 2‬‬
‫נניח ש ‪ A,B,C‬מטריצות ריבועיות מאותו סדר‪.‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪‬‬
‫נאמר ש ‪ A‬ו ‪ B‬דומות אם קיימת מטריצה הפיכה ‪ C‬מאותו סדר כך ש‪:‬‬ ‫‪ 2 1‬‬
‫פתרון ‪:‬‬
‫‪A  CBC 1‬‬ ‫מציאת הערכים העצמיים‪ :‬כותבים את הפולינום האופייני של המטריצה ופותרים‪:‬‬

‫‪7‬‬
‫‪ 1 2‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪‬‬ ‫מהדוגמא הקודמת‪:‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫‪ 2 1‬‬ ‫מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬ניתנת ללכסון אם ורק אם יש לה ‪ n‬וקטורים עצמיים בלתי תלויים‬
‫אנו יודעים ש הערכים העצמיים הם ‪ 1,3-‬וכל אחד בריבוי יחיד‪ .‬והוקטורים העצמיים הם )‬
‫‪ (1,1) , (1-,1‬בהתאמה‪.‬‬
‫יש בסיס מורכב מוקטורים עצמיים של ‪.A‬‬ ‫‪IR n‬‬ ‫ליניארית‪ ,‬כלומר ל‬

‫לכן ניתן לכתוב את ‪ A‬כך‪:‬‬


‫המסקנה המיידית היא שלכל מטריצה מסדר ‪ nXn‬עם ‪ n‬ערכים עצמיים שונים זה מזה ניתנת‬
‫‪ 1 1‬‬ ‫‪ 1 0 ‬‬ ‫ללכסון‪.‬‬
‫‪) B  ‬הוקטור הראשון מתאים לערך העצמי הראשון ב‬ ‫‪, D‬‬ ‫‪‬‬ ‫מסקנה זו נובעת מהמשפט שוקטורים עצמיים שייכים לערכים עצמיים שונים זה מזה הם‬
‫‪ 1 1 ‬‬ ‫‪ 0 3‬‬ ‫בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫‪.(D‬‬
‫נניח ש ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬שניתנת ללכסון‪ .‬אזי ל ‪ A‬יש ‪ n‬וקטורים עצמיים בלתי‬
‫‪A  BDB 1‬‬ ‫כלומר ניתן לכתוב את ‪ A‬כך‪:‬‬ ‫תלויים ליניארית שנסמנם ‪ , 1 ,K ,  n :‬וישנם ‪ 1 ,K , n‬ערכים עצמיים שמתאימים‬
‫‪‬יש למצוא את ההפיכה של ‪ B‬כמובן‪.‬‬ ‫לכל אחד מהוקטורים ‪ .‬אולם ערכים אלו לא בהכרח שונים אחד מהשני‪ ,‬לעיתים מתאימים‬
‫יותר מוקטור אחד לכל ערך עצמי‪ ,‬לכן מסמן ב ‪ k1 ,K , kn‬את הריבויים של כל אחד‬
‫מהערכים העצמיים ‪ ),‬במידה וכולם שונים אזי ‪ K‬יגיע ל ‪ .(n‬מימד הפתרונות של הפולינים‬
‫ערך עצמי של מטריצה בלתי הפיכה‪:‬‬ ‫האופיני של המטריצה יהיה ‪) K‬מספר הריבויים(‪.‬‬
‫נניח שישנה מטריצה לא הפיכה ‪ ,‬נמקם את שורת האפסים שלה בחלקה העליון ‪:‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0 ‬‬
‫ניתן לבטא את מה שניסחנו בצורה כזאת‪A  BDB 1 :‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ a21‬‬ ‫‪a22 ‬‬ ‫כאשר ‪ B‬היא המטריצה שהטורים שלה הם הוקטורים העצמיים ו ‪ F‬היא מטריצה שעל‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫האלכסון שלה מופיעים הערכים העצמיים‪) ,‬כל אחד מופיע כמספר הריבויים שלו ‪.( K‬‬
‫‪P     A  I ‬‬ ‫‪  2 a22  0‬‬
‫‪a21‬‬ ‫‪a22 ‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫במצבים כאלו תמיד אחד הערכים העצמיים שווה לאפס!!‬ ‫למטריצות דומות יש אותם ערכים עצמיים כי יש להן את אותו פולינום אופייני‪.‬‬
‫כלומר אם מתקבלת מטריצה עם ערך עצמי אחד ששווה לאפס אזי היא לא הפיכה‪.‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫הגדרה של מטריצה סימטרית‪:‬‬ ‫‪ ,‬כעת צריך להראות של ‪ A‬ול ‪ B‬יש את‬ ‫‪A  CBC 1‬‬ ‫נניח ש ‪ A‬ו ‪ B‬דומות‪ ,‬כלומר ‪:‬‬
‫‪ ,‬כלומר אם ‪ A‬שווה למוחלפת שלה‪.‬‬ ‫‪A  At‬‬ ‫מטריצה ריבועית ‪ A‬נקראת סימטרית אם‬ ‫אותו פולינום אופייני‪:‬‬

‫משפט‪:‬‬ ‫כלומר‪:‬‬
‫וקטורים עצמיים ששייכים לערכים עצמיים שונים של מטריצה סימטרית הם אורטוגונלים‪.‬‬ ‫נכתוב את הפולינום האופייני של הביטוי שרשמנו למעלה ונפתח את צד ימין של המשוואה‪:‬‬
‫‪A   I  CBC 1   I‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫כעת נטפל בצד ימין של המשוואה‪ ,‬נשתמש ראשית בחוק הפילוג‪:‬‬
‫ו ‪ X‬ו ‪ Y‬הם הוקטורים‬ ‫‪1  2‬‬ ‫הם ‪ 2‬ערכים עצמיים של ‪ A‬כך ש‬ ‫‪1 , 2‬‬ ‫נניח ש‬
‫‪CBC 1   I  CBC 1   CIC 1‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . 1 , 2‬צריך להוכיח ש ‪X gY  0‬‬ ‫העצמיים השייכים ל‬
‫‪ C  B   I  C 1‬‬
‫כעת לפי משפט המכפלה‪:‬‬
‫‪AX  1 X‬‬
‫לפי ההגדרה‪:‬‬ ‫‪C  B   I  C 1 ‬‬
‫‪AY  2Y‬‬
‫‪C B   I C 1 ‬‬

‫נבצע פעולות על הביטוי הראשון ‪) ,‬נכפול ב ‪ Y‬בביטוי הראשון וב ‪ X‬בביטוי השני(‪:‬‬ ‫‪B   I CC 1 ‬‬
‫‪ AX  gY  1 X gY‬‬ ‫‪B  I‬‬
‫אנו יכולים להזיז את המיקום של ‪ X‬לפי החוקים של מכפלה‬
‫‪X g AY   2 X gY‬‬ ‫‪A   I  CBC   I  B   I‬‬
‫‪1‬‬
‫כלומר התקבל ש‪:‬‬
‫סקלארית‪.‬‬ ‫לשתי המטריצות אותו הפולינום האופייני!! ולכן יש להן גם אותם ערכים עצמיים‪.‬‬
‫‪ g   t ‬‬ ‫נזכור שניתן לבטא‪ :‬מכפלה סקלארית גם כמכפלה וקטורית לפי‪:‬‬
‫מטריצה ניתנת ללכסון‪:‬‬
‫‪ AX ‬‬
‫‪t‬‬
‫ונזכור גם שבמקרה שלנו ‪ A‬היא סימטרית ולכן‪:‬‬ ‫‪ X t At‬‬ ‫נזכור גם ש‬
‫הגדרה‪:‬‬
‫‪ AX  gY   AX ‬‬ ‫‪Y  X t At Y  X t AY  X g AY ‬‬
‫‪t‬‬
‫נאמר שמטריצה ריבועית ‪ A‬ניתנת ללכסון אם היא דומה למטריצה אלכסונית )כל האיברים‬
‫מחוץ לאלכסון הראשי שלה הם אפס(‪ .‬כלומר מטריצה ניתנת ללכסון אם קיימת מטריצה‬
‫זהו הביטוי הראשון ומכאן שאנו יכולים לכתוב ש ‪:‬‬
‫ריבועית הפיכה ‪ B‬מאותו סדר ומטריצה אלכסונית ‪ D‬מאותו סדר כך ש ‪:‬‬
‫‪1 X gY  2 X gY‬‬
‫אנו יודעים שערכים עצמיים אינם שווים לאפס‬ ‫‪1 X gY  2 X gY  0‬‬ ‫‪A  BDB 1‬‬
‫‪X gY  1  2   0‬‬ ‫‪ – D‬מטריצה שעל האלכסון הראשי שלה מופיעים הערכים העצמיים של ‪ A‬כאשר מס'‬
‫ולכן מכפלה ‪ XY‬שווה לאפס!‬ ‫הפעמים שכל ערך עצמי מופיע שווה לריבוי שלו‪.‬‬
‫כלומר הוקטורים אורטוגונאלים‪.‬‬ ‫‪ – B‬מטריצה שהעמודות שלה הן הוקטורים העצמיים של ‪ A‬שמתאימים לערכים העצמיים‬
‫שעל האלכסון‪.‬‬

‫מטריצות אורטוגונאליות‪:‬‬
‫אז ‪ B‬מכילה בשורות שלה את הוקטורים העצמיים של ‪.A‬‬ ‫‪A  B 1 DB‬‬ ‫אם נכתוב ‪:‬‬

‫הגדרה‪:‬‬ ‫‪‬ניתן לראות שעל מנת שמטריצה תהיה ניתנת ללכסון יש צורך שיהיו לה‬
‫מטריצה ‪ P‬נקראת אורטוגונאלית אם ‪P t P  PP t  I‬‬ ‫ערכים עצמיים בריבוי ‪ 1‬בלבד‪ ,‬שכן כשיש ערך עצמי עם יותר מריבוי‬
‫‪.( P t‬‬ ‫הפיכה והמטריצה ההופכית שלה שווה למוחלפת שלה ) ‪ P 1‬‬ ‫כלומר ‪P‬‬ ‫אחד נוצר מצב שבו ישנו וקטור עצמי עם יותר מריבוי אחד ואז מטריצה‬
‫‪ B‬כוללת וקטורים תלויים ליניארית! מה שאומר שהיא לא הפיכה!‬
‫טענה‪:‬‬
‫אם ‪ P‬מטריצה אורטוגונאלית מסדר ‪ nXn‬אזי לכל ‪ X‬ב ‪ IR n‬יתקיים‪:‬‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫‪PX  X‬‬

‫‪8‬‬
‫הגדרה של תבניות ריבועיות‪:‬‬
‫היא פונקציה ‪ Q‬שיש לה את הצורה הכללית הבאה‪:‬‬ ‫‪IR n‬‬ ‫תבנית ריבועית על‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪Q( x1 ,K , xn )   aii xi2  2  aij xi x j‬‬
‫הוכחה‪:‬‬

‫יש כאן צורה כללית‬ ‫‪ii 1‬‬ ‫‪i , j 1‬‬


‫‪i j‬‬
‫כעת נזכור ש ‪ g   t  :‬‬ ‫‪PX ‬‬ ‫‪ PX  g PX ‬‬
‫‪Q( x1 , x2 )  a11 x12  a22 x22  2a12 x1 x2‬‬ ‫‪ PX  g PX ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ AX ‬‬
‫‪t‬‬
‫ודוגמא‪.‬‬ ‫נזכור שוב ש‪ X t At :‬‬
‫‪ PX   PX ‬‬
‫‪t‬‬

‫ניתן גם לכתוב את ‪ Q‬לפי הצורה הבאה‪:‬‬


‫‪ PX   PX ‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪X t Pt PX  X t IX  X t X  X gX  X‬‬
‫‪Q( x1 ,K , xn )   x1 ,K , xn  A  M ‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ a11 K‬‬ ‫‪a1n ‬‬ ‫משפט‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫התנאים הבאים על מטריצה ריבועית ‪ P‬מסדר ‪ nXn‬שקולים‪:‬‬
‫‪A  At , A   M O‬‬ ‫‪M‬‬
‫‪ a L‬‬
‫‪ 1n‬‬ ‫‪ann ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ P(1‬אורטוגונאלית‪.‬‬
‫‪ PX  X (2‬לכל ‪ X‬ב ‪. IR‬‬
‫‪n‬‬
‫‪aij  a ji‬‬
‫‪aii  ai‬‬ ‫‪(3‬השורות של ‪ P‬מהוות בסיס אורטונורמאלי‬
‫ב ‪ . IR n‬כלומר שורות של ‪ P‬מאונכות‬
‫דוגמא ליישום ושיטה לפתרון בעיות‪:‬‬
‫נתונה תבנית ריבועית ‪:‬‬ ‫אחת לשנייה והנורמה של כל אחת‬
‫מהשורות היא ‪.1‬‬
‫‪Q  x, y   x  3 xy  2 y‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪(4‬בדומה לג' בעבור העמודות‪.‬‬
‫צריך למצוא מטריצה סימטרית ‪ A‬כך ש ‪:‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫‪ x‬‬
‫‪Q  x, y    x , y  A ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כל מטריצה סימטרית ניתנת ללכסון אורטוגונאלי‪ .‬כלומר אם ‪ A‬מטריצה סימטרית מסדר‬
‫‪ y‬‬ ‫‪ nXn‬אזי קיימת‬
‫פתרון‪:‬‬ ‫מטריצה אורטוגונאלית ‪ P‬ומטריצה אלכסונית ‪ D‬כך ש ‪:‬‬
‫‪ a b‬‬
‫‪A‬‬ ‫המטריצה הסימטרית צריכה להיראות באופן כללי כך ‪ :‬‬ ‫‪A  PDP 1  PDP t‬‬
‫‪ b c‬‬
‫נציב ערכי ‪ x,y‬לתוך התבנית הריבועית ונחלץ את הפרמטרים‪:‬‬
‫•את מטריצה ‪ D‬ניתן לקחת כמטריצה שעל האלכסון הראשי שלה‬
‫‪ a b  x ‬‬
‫‪Q ( x, y )  ( x, y ) ‬‬ ‫‪   x  2 y  3 xy‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫מופיעים הערכים העצמיים של ‪ A‬כאשר מס' הפעמים שכל אחד מופיע‬
‫‪ b c  y‬‬ ‫שווה לריבוי שלו‪.‬‬
‫מצאנו ש ‪!! a=1‬‬
‫‪Q (1, 0)  (1, 0) ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a b  1 ‬‬ ‫•את המטריצה ‪ P‬ניתן לקחת כמטריצה שהעמודות שלה הם וקטורים‬
‫‪   1  2 0  3 1 0  1‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪‬‬ ‫‪b c   0‬‬ ‫עצמיים של ‪ A‬שמאונכים זה לזה והנורמה של כל אחד מהם היא ‪.1‬‬
‫‪a 1‬‬
‫על מנת להפוך את הוקטורים העצמיים לוקטורים שהנורמה שלהם היא ‪ 1‬יש לנרמל אותם‪,‬‬
‫כעת ניתן להציב ערכים נוספים לתוך התבנית הריבועית למשל )‪. (0,1‬‬ ‫לחלק כל ערך בווקטור בשורש הסכום הריבועי של הערכים שלו‪.‬‬
‫‪ 1 b  0‬‬ ‫למשל לווקטור )‪ (1,1‬יש לחלק כל איבר ב ‪ 12  12  2‬ואז מתקבל וקטור מנורמאל ‪:‬‬
‫‪Q(0,1)  (0,1) ‬‬ ‫‪   0  2 1  3 0 1  2‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪ b c  1 ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫‪c2‬‬ ‫‪ 2 2‬‬
‫‪PDP 1  PDP t‬‬ ‫אחרי שמחשבים הכול מומלץ לבדוק שמתקיים‬
‫כעת ניתן להציב ערכים נוספים לתוך התבנית הריבועית ולחלץ את ‪. b‬‬
‫‪ 1 b   1‬‬
‫‪Q (1,1)  (1,1) ‬‬ ‫‪   1  2 1  3 11  6‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ b 2   1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪b‬‬
‫‪2‬‬

‫‪9‬‬
‫מתקיים‬ ‫‪ x   x1 ,K xn ‬ב ‪IR n‬‬ ‫‪ A‬מוגדרת אי חיובית אם לכל‬ ‫נסמן את הביטוי הבא ‪:‬‬

‫‪x Ax  0‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪ y1 ‬‬ ‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪y   M   Pt  M ‬‬
‫‪ y ‬‬ ‫‪ x ‬‬
‫‪‬כאשר ‪ A‬מטריצה סימטרית אז ניתן להציג את הביטוי כתבנית‬ ‫‪ n‬‬ ‫‪ n‬‬
‫) ‪x t Ax  Q( x‬‬ ‫‪    x ,K , x  P‬‬
‫‪t‬‬
‫ריבועית ‪:‬‬ ‫‪y t   x1 ,K , xn  P t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪n‬‬

‫כעת נחליף את הביטויים בתוך תבנית הריבועית‪:‬‬


‫משפט‪:‬‬ ‫‪ x1 ‬‬
‫נניח ש ‪ A‬מטריצה סימטרית מסדר ‪ nXn‬אזי ‪ A‬מוגדרת חיובית אם ורק אם כל‬
‫הערכים העצמיים של ‪ A‬חיוביים‪.‬‬ ‫‪ x1 ,K , xn  PDPt  M   y t Dy‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫‪ 1 K 0   y1 ‬‬
‫‪ -‬ערכים עצמיים של ‪.A‬‬ ‫‪ 1 ,K , n ‬‬ ‫נסמן‬ ‫‪ y1 ,K , y n  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ n‬‬
‫‪M O M M    i yi2‬‬
‫‪ 0 L   y  i 1‬‬
‫הוא תבנית ריבועית שניתנת להצגה בצורה ‪:‬‬ ‫‪Q  x1 ,K , xn ‬‬ ‫ידוע ש‬
‫‪‬‬ ‫‪n ‬‬ ‫‪n‬‬

‫כלומר ניתן להציג את ‪ Q‬בצורה הרשומה כאשר הערכים העצמיים הם של המטריצה‬


‫‪ x1 ‬‬ ‫הסימטרית ‪. A‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ n‬‬ ‫דוגמא ויישום של השיטה‪:‬‬
‫‪Q  x1 ,K , xn ‬‬ ‫‪  x1 ,K , xn  A  M    i yi2‬‬ ‫נתונה תבנית ריבועית )מהדוגמא הקודמת כבר מצאנו את ‪:(A‬‬
‫‪ x  i 1‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪‬‬ ‫‪3/ 2  x ‬‬
‫‪1‬‬
‫ניתן לראות שהביטוי תמיד חיובי כאשר הערכים העצמיים הם חיוביים כי ה ‪ y‬הוא‬ ‫‪Q  x, y   x 2  3xy  2 y 2   x, y  ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫בריבוע‪.‬‬ ‫‪ 3/ 2 2   y‬‬
‫ניתן גם להראות את הקשר בין וקטור ‪ y‬ל ‪ x‬על מנת להוכיח שלא יתכן ש ‪ Y‬מאפס את‬
‫הביטוי ‪:‬‬ ‫צריך לבטא אותה כסכום של ריבועים בעזרת שינוי אורטוגונאלי‪:‬‬
‫‪ y1 ‬‬ ‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪  M   P  M ‬בעבור מטריצה אורטוגונאלית ‪ P‬כלשהי ‪ ,‬נכפול את כל הביטוי ב ‪P‬‬ ‫פתרון הדוגמא‪:‬‬
‫‪ y ‬‬ ‫‪ x ‬‬ ‫ראשית נמצא את הערכים העצמיים והוקטורים העצמיים של ‪: A‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪1 ‬‬ ‫‪3/ 2‬‬
‫‪A  I ‬‬
‫‪3/ 2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ y1 ‬‬ ‫‪ x1   x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪1  3 / 2  10 / 2‬‬
‫ניתן לראות שכש ‪ x=0‬גם ‪. y=0‬‬ ‫‪P  M   PP t  M    M ‬‬
‫‪ y ‬‬ ‫‪ x   x ‬‬ ‫‪2  3 / 2  10 / 2‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n  n‬‬
‫כעת נמצא את הוקטורים העצמיים של כל ערך עצמי‪:‬‬
‫ניתן להוכיח גם באופן הפוך את המשפט‪:‬‬
‫נניח שמטריצה ‪ A‬חיוביות – זה גורר שכל הערכים העצמיים חיוביים!‬
‫כעת נוכיח על דרך השלילה שכאשר יש ל ‪ A‬ערך עצמי קטן מאפס תתקבל סתירה‪:‬‬ ‫‪ 1/ 2  10 / 2‬‬ ‫‪3/ 2‬‬ ‫‪  x1   0 ‬‬
‫ניתן‬ ‫‪‬‬ ‫‪    ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1/ 2  10 / 2 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪3/ 2‬‬ ‫‪  x2   0 ‬‬
‫לאפס שורה ע"י הכפלה ‪.‬‬
‫נגדיר וקטור ‪ x‬ספציפי שנותן את התוצאה הבאה‪:‬‬
‫‪ y1 ‬‬ ‫‪ x1   0 ‬‬ ‫לבסוף מוצאים את ‪ 2‬הוקטורים ומנרמלים אותם לאורך ‪.1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t ‬‬ ‫‪  ‬‬
‫שלא מאפס את הביטוי‬ ‫‪xj‬‬ ‫כלומר ישנו ערך‬ ‫‪‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪ M   1 ‬‬
‫אח"כ מתקבלת ‪ P‬עושים לה ‪. transpose‬‬
‫‪ y ‬‬ ‫‪ x   0‬‬ ‫כעת נותר למצוא את ‪ . y‬את ‪ y‬מוצאים כך‪:‬‬
‫‪ n‬‬ ‫‪ n  ‬‬
‫ואז הערך היחיד שנותר ולא מתאפס הוא ה ‪ y‬המתאים ל ‪ , x‬נניח שזהו הערך שבו‬
‫‪ u1 ‬‬ ‫‪t  x‬‬
‫הערך העצמי הוא שלילי!! אז הביטוי ‪:‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ P  ‬‬
‫‪ u2 ‬‬ ‫‪ y‬‬
‫ומתקבלת סתירה לטיעון‪.‬‬ ‫‪ y‬‬ ‫‪j‬‬
‫‪2‬‬
‫‪j‬‬ ‫‪0 0‬‬
‫וזהו ‪ ,‬כעת ניתן לבטא את התבנית הריבועית כסכום של הריבועים של ‪ y‬עם המקדמים‬
‫של הערכים העצמיים של ‪.A‬‬
‫•באותו אופן אפשר להוכיח שמטריצה סימטרית ‪ A‬אי שלילית‪.‬‬

‫סימון‪:‬‬ ‫הגדרה של מטריצה מוגדרת חיובי‪:‬‬


‫את המטריצה המתקבלת מ ‪ A‬ע"י מחיקת‬ ‫‪Aij‬‬ ‫אם ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬נסמן ב‬ ‫‪IR‬‬ ‫ב‪n‬‬ ‫‪x   x1 ,K xn ‬‬ ‫מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬מוגדרת חיוביות אם לכל‬
‫השורה ה ‪ i‬והעמודה ה ‪j‬‬ ‫מתקיים‪:‬‬
‫כך ש ‪:‬‬ ‫‪Ak‬‬ ‫נסמן מטריצה‬ ‫‪k  1,K , n‬‬ ‫לכל מספר‬ ‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪A11 K‬‬ ‫‪A1k‬‬
‫‪x Ax   x1 ,K , xn  A  M   0‬‬
‫‪t‬‬
‫‪Ak  M O‬‬ ‫‪M‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪Ak 1‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪Akk‬‬ ‫‪ n‬‬
‫משפט‪:‬‬ ‫היא מוגדרת שלילית אם הביטוי קטן מאפס‪.‬‬
‫מטריצה סימטרית ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬היא מוגדרת חיוביות אם לכל ‪ 1  k  n‬מתקיים‬
‫‪. Ak  0‬‬ ‫מתקיים‬ ‫‪ x   x1 ,K xn ‬ב ‪IR n‬‬ ‫‪ A‬מוגדרת אי שלילית אם לכל‬

‫יישום של שתי השיטות על מטריצה לדוגמא‪:‬‬ ‫‪x t Ax  0‬‬

‫‪10‬‬
‫נגזרת שנייה‪:‬‬ ‫נתונה מטריצה ‪ A‬מסדר ‪: 2X2‬‬
‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪ 2,‬‬ ‫‪ 0,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪‬‬
‫‪xx‬‬ ‫‪xy‬‬ ‫‪xz‬‬ ‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫לפי השיטה של הערכים העצמיים‪:‬‬
‫‪ 2,‬‬ ‫‪ 0,‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪yy‬‬ ‫‪yx‬‬ ‫‪yz‬‬ ‫‪1  ‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪  1   1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪A  I ‬‬
‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫ניתן לראות שהיא מוגדרת אי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1  ‬‬
‫‪ 2,‬‬ ‫‪ 0,‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪zz‬‬ ‫‪zx‬‬ ‫‪zy‬‬ ‫‪1  0, 2  2‬‬
‫כעת ניתן להציב ערכים אלו לתוך מטריצת ה ‪ hessian‬ולקבל‪:‬‬ ‫חיובית‬

‫‪Ak 1  1  1‬‬
‫‪ 2 0 0‬‬
‫‪ 1 1  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫גם כאן לפי הקריטריון היא מוגדרת אי חיובית‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪H f  , , 0   0 2 0 ‬‬
‫‪ 2 2  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪Ak  2 ‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ 0 0 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫כעת יש לבדוק באמצעות הכלים שיש לנו האם זו מטריצה שמוגדרת חיובית או שלילית‬
‫וכך להחליט האם זו נק' מינימום או מקסימום‬ ‫•אם מתקבלות דטרמיננטות שהן גם חיוביות וגם שליליות לא ניתן‬
‫להגדיר את המטריצה כאי שלילית‪/‬אי חיובית‪.‬‬
‫הגדרה ‪ :‬משוואות הפרשים‬
‫נניח שנתונה משוואה מהצורה‪:‬‬

‫‪xt  2  xt 1  xt‬‬

‫היא סידרה אינסופית‪.‬‬ ‫‪ x1 ,K , xn ‬‬ ‫כאשר‬


‫תנאים מספיקים למכסימום ומינימום של פונקציות רבות משתנים‬
‫כפונקציה של ‪. t‬‬ ‫‪xt‬‬ ‫רוצים למצוא נוסחא כללית ל‬ ‫היא פונקציה של ‪ n‬משתנים שיש לה נגזרות חלקיות‬ ‫‪f  x1 ,K , xn ‬‬ ‫נניח ש‬

‫‪  a1 ,K , an ‬‬
‫‪ xt 1 ‬‬ ‫‪ xt  2 ‬‬
‫‪yt  ‬‬ ‫‪, yt 1  ‬‬ ‫נסמן את הוקטורים הבאים‪ :‬‬ ‫‪.a‬‬ ‫רציפות עד לסדר שני בנקודה‬
‫‪x‬‬
‫‪ t ‬‬ ‫‪ xt 1 ‬‬
‫ה ‪ hessian‬של ‪ f‬בנקודה ‪ a‬מוגדר כמטריצה הבאה‪:‬‬
‫‪ 1 1‬‬
‫‪ , A  ‬השורה העליונה כוללת את המקדמים של‬ ‫אם נסמן את מטריצה ‪‬‬
‫‪ 1 0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪2 f‬‬ ‫‪‬‬
‫המשוואה והשנייה ‪1,0‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ a K‬‬ ‫‪ a ‬‬
‫‪ x1x1‬‬ ‫‪x1xn‬‬ ‫‪‬‬
‫ו ‪ A‬בצורה הבאה‪:‬‬ ‫‪yt‬‬ ‫ע"י‬ ‫‪yt 1‬‬ ‫כעת ניתן לבטא את‬ ‫‪H f  a  ‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪  f‬‬ ‫‪ f‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ 1 1   xt 1   xt 1  xt   xt  2 ‬‬ ‫‪ x x  a  L‬‬ ‫‪ a  ‬‬


‫‪Ayt  ‬‬ ‫‪xn xn‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪  yt 1‬‬ ‫‪ 1 n‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 1 0   xt   xt 1‬‬ ‫‪  xt 1 ‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫ע"י מטריצה ‪ A‬ווקטור ‪ y‬באופן הבא‪:‬‬ ‫‪yt 1‬‬ ‫ניתן אם כך לתאר את‬ ‫היא פונקציה שיש לה נגזרות חלקיות רציפות מסדר‬ ‫‪f  x1 ,K , xn ‬‬ ‫נניח ש‬

‫‪yt 1  Ayt  A yt 1  A yt  2  K  A y1‬‬ ‫‪  a1 ,K , an ‬‬


‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪t‬‬
‫‪.a‬‬ ‫שני בנק'‬
‫‪ x ‬‬ ‫אם‪:‬‬
‫אנו יודעים כי ‪y1   1 ‬‬ ‫א‪.‬‬
‫‪ x2 ‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f‬‬
‫נמצא את הערכים העצמיים של ‪: A‬‬ ‫‪ a   a  K   a  0‬‬
‫‪1 ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪xn‬‬
‫‪A  I ‬‬ ‫‪  2   1  0‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪‬‬
‫מוגדרת חיובית ‪.‬‬ ‫‪H f  a‬‬ ‫ב‪ .‬המטריצה‬
‫‪1 5‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫‪1 ‬‬ ‫‪, 2 ‬‬ ‫אזי ‪ a‬היא נקודת מינימום של ‪. f‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ A‬ניתנת ללכסון ולכן ניתן לבטא אותה כך‪:‬‬ ‫דוגמא למציאת נק' מינ'‪/‬מקס'‪:‬‬
‫נתונה הפונקציה ‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1 0  1‬‬
‫‪A  BDB 1  B ‬‬
‫‪0 2 ‬‬
‫‪B‬‬ ‫‪f  x, y , z   x 2  y 2  z 2  x  y‬‬
‫‪‬‬
‫נתבונן מה קורה כאשר כופלים את מטריצה ‪ A‬בעצמה‪:‬‬
‫יש למצוא את נק' המינימום‪/‬מקסימום שלה‬
‫‪AA  BDB 1 BDB 1  BDIDB 1  BDDB 1‬‬
‫פתרון‪:‬‬
‫‪ 1 0   1 0  1‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪0  1‬‬ ‫ראשית נבצע את כל הנגזרות‪:‬‬
‫‪B  B ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪B‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪B‬‬ ‫נגזרת ראשונה‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬‫‪2 ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪‬‬‫‪2‬‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪22 ‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ 2x 1‬‬
‫‪x‬‬
‫‪1 1‬‬ ‫‪f‬‬
‫באופן דומה ניתן לתאר בכלליות‪:‬‬ ‫( ‪ x, y , z  ‬‬ ‫)‪, , 0‬‬
‫‪y‬‬
‫‪ 2 y 1‬‬
‫‪2 2‬‬
‫‪ 1k‬‬ ‫‪0  1‬‬
‫‪Ak  B ‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪f‬‬
‫‪2k ‬‬ ‫‪ 2z‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪z‬‬
‫מהנגזרת הראשונה אנו יכולים למצוא את נק' ‪ – a‬זו הנקודה שתאפס את הנגזרות לפי‬
‫כעת נמשיך ‪:‬‬ ‫סעיף א' של המשפט‪.‬‬

‫‪11‬‬
‫‪ P‬יש ‪ K‬שורשים שונים שנסמנם ב‬ ‫‪ x‬‬ ‫‪.1‬אם ל‬ ‫‪yt  At 1 y1‬‬
‫‪ 1t 1 0  1‬‬
‫אזי הפתרון הכללי של משוואת ההפרשים‬ ‫‪ 1 ,K‬‬ ‫‪, k ‬‬ ‫‪ xt 1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪A‬‬‫‪t 1‬‬
‫‪y‬‬‫‪1‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t 1 ‬‬
‫‪B y1‬‬
‫‪ xt ‬‬ ‫‪ 0 2 ‬‬
‫כאשר ‪ c‬ערכים‬ ‫‪c11t  c2 2t  K  ck kt‬‬ ‫הוא ‪:‬‬
‫קבועים‪.‬‬ ‫‪ b11 b12 ‬‬
‫‪B‬‬ ‫נציב את ‪‬‬
‫‪.2‬אם חלק מהשורשים שווים כלומר יש ‪ r‬שורשים מריבוי גדול מ ‪,1‬‬ ‫‪ b21 b22 ‬‬
‫כעת ניתן לכתוב את הביטוי ‪:‬‬
‫ואת הריבויים שלהם ב‬ ‫‪ 1 ,K‬‬ ‫‪, r ‬‬ ‫נסמן שורשים אלו‬
‫‪ ‬‬ ‫‪t 1‬‬
‫‪0  1‬‬
‫‪B y1 ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪B‬‬
‫את‬ ‫‪‬‬ ‫‪r 1‬‬ ‫‪,K , Q ‬‬ ‫‪ ,‬נסמן ב‬ ‫‪ m1 ,K‬‬ ‫‪, mr ‬‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪2t 1 ‬‬
‫השורשים מריבוי ‪ ,1‬כאשר ‪ . Q<k‬אזי הפתרון הכולל של‬ ‫‪ xt 1   b11 b12   1t 1 0  1‬‬
‫המשוואה יהיה ‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t 1 ‬‬
‫‪B y1‬‬
‫‪ xt   b21 b22   0 2 ‬‬
‫‪c1t ( m1 1) 1t  c2t ( m2 1) 2t  K  cr t ( mr 1) rt  cr 1rt1  K  cQ Qt‬‬
‫‪ xt 1   b111t 1 b12 1t 1   z1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪ xt   b211‬‬ ‫‪b22 1t 1   z2 ‬‬
‫‪t 1‬‬

‫דוגמא של שימוש במשפט‪:‬‬


‫נניח שנתונה משוואת ההפרשים הבאה‪:‬‬ ‫‪xt 1  b11 z11t 1  b12 z2 1t 1‬‬
‫‪xt  2  5 xt 1  6 xt‬‬ ‫‪xt  b21 z11t 1  b22 z2 1t 1  c11t 1  c21t 1‬‬
‫‪xt   t‬‬ ‫ננסה להגיע לפתרון מהצורה ‪:‬‬ ‫•וקטור ‪ z‬הוא צורה כללית של מכפלה ‪B 1 y1‬‬
‫נציב את המשוואה המבוססת על ערכים עצמיים לתוך הפורמט של הנוסחא שלנו‬
‫ונקבל‪:‬‬ ‫הגדרה ‪ :‬משוואת הפרשים הומוגנית מסדר ‪ K‬היא משוואה מהצורה הבאה‪:‬‬
‫‪ t  2  5 t 1  6 t‬‬
‫‪xt  k  ak 1 xt  k 1  ak 2 xt  k 2  K  a1 xt 1  a0 xt  0‬‬
‫‪ t  2  5 t 1  6 t  0‬‬
‫‪ t   2  5  6   0‬‬ ‫הפולינום האופייני של המשוואה הוא ממעלה ‪ K‬וניתן להציגו כך‪:‬‬

‫‪1  2, 2  3‬‬ ‫‪P      k  ak 1 k 1  ak  2  k  2  K a1  a0  0‬‬


‫‪xt  2t , xt  3t‬‬
‫‪c1 2t  c2 3t  0‬‬ ‫כלומר ניתן לתאר את המשוואה ע"י ‪ :‬פתרון כללי ‪:‬‬ ‫אם קיים‬ ‫‪P ‬‬ ‫של הפולינום‬ ‫‪1 m  k‬‬ ‫נקרא שורש מריבוי ‪m‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪:P‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ממעלה ‪ k-m‬כך ש יהיה ניתן להגדיר את‬ ‫‪Q ‬‬ ‫פולינום‬

‫‪P        0  Q   ‬‬
‫‪m‬‬

‫ניתן גם לפתור בדרך נוספת‪:‬‬


‫‪xt  2  5 xt 1  6 xt‬‬ ‫̂‪ Q‬ממעלה קטנה יותר מ ‪ m‬כך ש‪:‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אבל לא קיים פולינום‬

‫‪m  r  k P        0 ‬‬ ‫‪Qˆ   ‬‬


‫‪r‬‬

‫‪ xt 1 ‬‬
‫‪yt ‬‬ ‫נגדיר‪ :‬‬
‫‪ xt ‬‬ ‫דוגמא כדי להבין למה הכוונה במשפט‪:‬‬
‫נתון פולינום ‪:‬‬
‫‪yt 1  Ayt‬‬ ‫ואז נרצה לבטא את הביטוי כך ‪:‬‬ ‫‪P      2  5  6‬‬
‫את ‪ A‬אנו מגדירים כך שהיא תוביל לביטוי זה‪ ,‬ניתן לעשות זאת ע"י מיקום המקדמים‬ ‫‪ 1  2, 2  3‬מצאנו את השורשים וכתבנו אותו כמכפלה‬
‫של המשוואה בשורה העליונה ובשורה התחתונה כותבים רק ‪: 1,0‬‬ ‫‪P        2     3‬‬
‫‪ 5 6 ‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪‬‬ ‫נוכל‬ ‫‪Q        3‬‬ ‫‪ 2‬הוא שורש מריבוי ‪ 1‬של הפולינום‪ .‬אם נגדיר‬
‫‪ 1 0‬‬
‫נמצא את הערכים העצמיים של ‪: A‬‬ ‫להגדיר את הפולינום כ‪:‬‬
‫‪P        2  Qˆ   ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪ 5   2  6‬‬
‫‪‬‬ ‫אולם לא ניתן להציג פולינום זה בצורה ‪P        2  Qˆ    :‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪1  3, 2  2‬‬
‫מפני שאם החזקה של התבנית הריבועית ‪ Q‬היא מעל ל ‪ 0‬מתקבלת חזקה שלישית!‬
‫ניתן לבטא את ‪ A‬ע"י מטריצה אלכסונית ‪ D‬שמכילה את הערכים העצמיים שלה ע"ג‬ ‫משפט‪:‬‬
‫האלכסון הראשי ומטריצה ‪ B‬כך ש ‪:‬‬ ‫נניח שנתונה משוואת הפרשים הומוגנית מסדר ‪ K‬מהצורה הבאה‪:‬‬
‫‪A  BDB 1‬‬
‫כבר ראינו שניתן להעלות את ‪ A‬בחזקה ולעדכן רק את ‪ D‬כי ‪ B‬מתבטלת עם עצמה כל‬ ‫‪xt  k  ak 1 xt  k 1  ak 2 xt  k  2  K  a1 xt 1  a0 xt  0‬‬
‫הזמן‪:‬‬
‫‪ P       ak 1‬הפולינום‬ ‫יהיה ‪ ak  2  k 2  K a1  a0  0‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪k 1‬‬

‫‪ 2‬‬ ‫‪a12 ‬‬


‫‪yt 1  Ayt  At 1 y1  B ‬‬ ‫‪B‬‬
‫‪1‬‬ ‫האופייני של המשווה‪.‬‬
‫‪ a21‬‬ ‫‪3 ‬‬

‫‪12‬‬
‫במקרה שלנו ‪:‬‬ ‫דוגמא ליישום השיטה‪:‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪t‬‬ ‫נתונה משוואת הפרשים הומוגנית‪:‬‬
‫‪xth  c1    c2  1‬‬
‫‪t‬‬

‫‪ 2‬‬ ‫‪ , xt  2  6 xt 1  9 xt  0‬כמו כן נתון ‪x1  3‬‬


‫פתרון‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪xtp‬‬ ‫כעת ננסה למצוא את הפתרון הפרטי ‪:‬‬ ‫נתרגם את המשוואה לפולינום ונמצא את הערכים שלו ‪:‬‬

‫אנו רוצים לקבל ביטוי שייתן את התשובה הכללית ‪:‬‬ ‫‪P      t ( 2  6  9)  0‬‬
‫אנו מחפשים פתרון שיספק את התנאי הבא‪:‬‬ ‫‪( 2  6  9)  0‬‬
‫‪x  At  Bt  C‬‬
‫‪p‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪   3‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪2‬‬

‫אנו יכולים להציב את זה לתוך משוואת ההפרשים שלנו‬


‫‪1,2  3‬‬
‫ולקבל ‪:‬‬ ‫‪2 xtp 2  xtp1  xtp  t 2  t  1‬‬
‫כלומר ניתן לכתוב את המשוואה לפי הפתרון הכללי ‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2 A  t  2   B  t  2   C  A  t  1  B  t  1  C  At 2  Bt  C  t 2  t  1‬‬

‫‪2 A(t 2  4t  4)  2 Bt  4 B  2C  At 2  2 At  A  Bt  B  C  At 2  Bt  C  t 2  t  1‬‬ ‫‪c1t ( m1 1) 1t  c2t ( m2 1) 2t  K  cr t ( mr 1) rt  cr 1rt 1  K  cQ Qt‬‬
‫‪2 At 2   10 A  2 B  t   9 A  5 B  2C   t 2  t  1‬‬

‫במקרה שלנו יש שורש יחיד עם ‪ 2‬ריבויים ולכן ‪:‬‬


‫כעת נותר רק להשוות מקדמים‪:‬‬
‫‪2 At   10 A  2 B  t   9 A  5B  2C   t 2  t  1‬‬
‫‪2‬‬

‫‪2A 1‬‬
‫‪xt  c1t 211t  c1t 3t‬‬
‫‪10 A  2 B  1‬‬
‫‪9 A  5 B  2C  1‬‬ ‫כלומר ב ‪ , t=1 x=3‬אנו יכולים להציב את זה לביטוי הכללי‬ ‫ניתן לנו ש ‪x1  3‬‬
‫אם כך הפתרון הפרטי הוא ‪:‬‬ ‫מתקבל ש ‪A  0.5, B  2, C  3.25 :‬‬ ‫ולקבל את הערך של ‪: c‬‬
‫‪xt  c1t 3t‬‬
‫‪xtp  0.5t 2  2t  3.25‬‬
‫‪3  c1 131‬‬
‫והפתרון הכללי של המשוואה הוא ‪:‬‬
‫‪xt  xth  xtp‬‬ ‫‪c1  1‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪t‬‬
‫‪xt  t 3t‬‬ ‫והביטוי הכללי יהיה‪:‬‬
‫‪  c2  1  0.5t  2t  3.25‬‬
‫‪t‬‬
‫‪xt  c1 ‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪ 2‬‬
‫משוואות הפרשים לא הומוגניות‬

‫על מנת לחלץ את הקבועים‬ ‫‪x1  1, x2  2‬‬ ‫כעת ניתן להציב את ‪:‬‬ ‫משוואות הפרשים מסדר ‪ K‬שאיננה בהכרח הומוגנית היא משוואה מהצורה הבאה‪:‬‬
‫‪xt  k  ak 1 xt  ( k 1)  ak  2 xt ( k  2)  K  a1 xt 1  a0 xt  f  t ‬‬

‫אם ‪f  t   0‬‬
‫‪x1  1‬‬
‫אזי זו משוואה הומוגנית‬
‫‪1‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪  c2  1  0.5  2  3.25  c1  c2  0.5  2  3.25‬‬ ‫‪f  t  0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1  c1 ‬‬
‫‪ 2‬‬ ‫אזי זו איננה משוואה הומוגנית והפתרון שלה הוא ‪:‬‬ ‫אם‬
‫‪0.5c1  c2  0.75‬‬
‫‪1‬‬
‫‪x2  2  c1‬‬
‫‪ c2  0.5 4  4  3.25‬‬
‫‪xt  xth  xtp‬‬
‫‪4‬‬ ‫כאשר‪:‬‬
‫‪f  t  0‬‬
‫‪0.25c1  c2  0.75‬‬
‫הוא הפתרון של משוואת ההפרשים ההומוגנית ‪ ,‬כלומר מניחים‬ ‫‪xth‬‬
‫‪c1  0, c2  0.75‬‬
‫ופותרים‪.‬‬
‫לכן הפתרון של משוואת ההפרשים הלא הומוגנית יהיה ‪:‬‬ ‫הוא הפתרון פרטי של המשוואה שלנו‪ ,‬זהו פתרון ש"מנחשים"‪.‬‬ ‫‪xtp‬‬
‫דוגמא ליישום פתרון משוואת הפרשים לא הומוגנית‪:‬‬
‫‪xt  0  0.5   0.75  1  0.5t 2  2t  3.25‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬
‫נתונה משוואת הפרשים לא הומוגנית‪:‬‬
‫‪2 xt  2  xt 1  xt  t 2  t  1‬‬
‫סוף!‬
‫‪x1  1, x2  2‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪xth‬‬ ‫פתרון ‪ :‬ראשית נפתור את המשוואה ההומוגנית ונמצא את‬


‫נציב לתוך פולינום אופייני‪:‬‬
‫‪P      t (2 2    1)  0‬‬
‫‪2 2    1  0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪      1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1  , 2  1‬‬
‫‪2‬‬
‫התקבלו ‪ 2‬שורשים עם ריבוי בודד ‪ ,‬ניתן לבטא את הפתרון הכללי של המשוואה לפי‪:‬‬

‫‪c11t  c2 2t  K  ck kt‬‬

‫‪13‬‬

You might also like